‫סוד‬

‫אבני שהם‬ ‫חל ‪ p‬שני‬

‫כולל‬ ‫׳‬
‫ש א לו ת ו ת ש ו ב ו ת ‪ ,‬כ א ו ר י ם ו ת דו ש י ם כ ב מ ה ס ו נ יו ת חש״ס‬
‫מ סו ד רי ם על ח ל סי שו ל חן ערוד‪.‬‬
‫ו כ ס ו ם ו כ ע נ י נ י ה ר שים‬
‫הועתק והוכנס לאינטרנט‬ ‫■‬ ‫י‬ ‫■‬ ‫‪:» A‬‬ ‫^׳‬ ‫‪ A A-. A A‬ו™״‪,‬‬
‫™‬ ‫—■‪■A| /‬‬‫■!‪. .-‬‬
‫■י‬
‫‪-, *.A A‬‬

‫‪w w w .h e b re w b o o k s.o rg‬‬

‫ע״י חיים תשסייט‬
‫׳‪ v‬״ ‪t‬‬
‫גזאווי‬

‫משה בנימיו טאטאשאר‬

‫״‬ ‫)טבי׳׳ט(‬
‫באמרד חרב אלכסנדר יזעשע מאמאשאוו ד׳ל‬
‫מחבר «■ ‪,,‬תיקון גיעין״ וס«ד *אמי‪an«r‬״ ‪iTn‬‬
‫וםל»ים עווך וסו״ל ח״ינייל תורוז" בסימק וגאסריקח ונם את ח״סנזי ‪"rrnn‬‬
‫חו‪*0‬ק טלאסוויי‪ ,‬מא יארק‬

‫נו א יארה‬
‫‪ mv‬תשיץ לודק‬

‫‪ * a m n m‬ו«בלי«ינג ‪jnsiQ‬‬
‫‪ ail‬איס‪p 0‬־>‪■w1‬‬

‫■;‪/.i v‬‬ ‫ן• ‪-‬‬ ‫•י‬ ‫‪%‬־ ׳‪.‬י_'־י־■‪a‬י“" גי׳־'‪-■ .‬‬

‫י‬ ‫■־‪-‬‬
‫•׳*■‬ ‫^‬
‫׳‬
r.r,*,*‫ ;••״‬A
‫’'י‬--,-.■ ‫־‬-•
‫־‬-'‫־־••־־‬

'a sSaJ,;■•‫־״‬
■‫צ׳־די‬
- : ‫ ״‬A.A -

:‫כתובת משחבר‬

RABBI M. B. TOMASHOFF
750 SACKMAN STRiET
Brooklyn 12, N. Y.
Tebplione DIekem 24215‫־‬

ftfinted in U. S. A.
<x>.
2M M Broadotray
Ycdc,N. Y.

>:* ■.e..AA/>5iv‫ י‬.' a‘-a‘

 ‫־ | ‪..- v‬י׳?־‪-‬׳‪,‬־‬ ‫_־‪» _ - 1‬‬

‫'‬
‫‪I‬־ ׳ ‪,‬‬ ‫’‪ ‘C‬־‬
‫־‪ \#‬־‬ ‫־‬
‫־?‬
‫’‬
‫■‬

‫הקדמה‬
‫מ ן‪3‬״‪ 10‬ד מ‪*'1‬ז‪4‬‬ ‫* ‪v^tfnst fvsti ^ sitt v‬‬
‫שו * ‪ f‬ומשיי® שירזו &ד*מ דו!»ג*ו‪ *ran 4‬לזע^‬
‫®*ן* ימג‪ im *9$ 3‬דין* ושודי וויים ומגורי שויס‬
‫שמחי® ^שיו* וישראל ששייס שידו^‬
‫)ר״מ רל״ג ע״ג! ערכין ד״י ע*ג{‬

‫ה ט ^ר מות ב‪5‬מ שהוא‪ ,‬בלי סזל דשרק וביומר דדדש‪ ,‬עילה ברעיוני עתה‬
‫כאמר וי מי ה^ מ*וב חסדיו ‪ ,‬אחרי מהלה גדולה וכבדה ^מעבר על ה^ שנק שת‬
‫ועל רפיון ברישתי והביאני עד חלום להוציא לאור שו >«רי‪,,‬ו»ני שהם" חלק שני‬
‫ולקרות ‪ m‬המקרא ״ולקחת ‪ m‬שתי «נני שהם"‪ ,‬וחיה נשו ויזמו לפני לומד‬
‫שירח בשעה רזמיח מו‪ ,‬וכנאמעים ו"ל גבין לעיקר שירה סן דתורה )ערכץ י"א<‪,‬‬
‫אך העא“ ח ח‪5‬דדלה והרמדמת חנ*חר‪ iw 1‬ד^ג ‪^ rr‬ם»רי חיים *סמרי סווי&‬
‫פתוחים וישראל שנביים שירת״ ןךמדת לובי‪ ,‬מ* סינשע שנים חזמורוטח‪ ,‬מומן‬
‫‪V‬‬
‫הופעת ששי ״זמנני שחם" חלק ראשון‪ ,‬דמיבח חרפתקשת וחתחתים עברו עדד עלי‬
‫ועל משש־זתי‪ ,‬חו ^ ת אין מספר אחזו‪ : ^ ,‬ו ‪ m‬ומןולם בכלל‪ .‬בשנת תרצ״מ‬
‫כיום ב' דחוהמ״פ נפפר אאומ״ר הרב ר׳ שלטנדר יהושע ז״ל‪ ,‬ואשת נעורי העדינה‬
‫והצנועה הרבנית חנה עלקא שתל״ח ו' תמוז שנת תש״א‪ ,‬ואח״ב בשעת השמד‬
‫והחורבן וחרם עולמי ממינו כל מששתח בידי האורים חנאש־ם ימ״ש‪ ,‬שהכניסו‬
‫את כל היהודים מןיר קעלס טי ח כ ״נ זעתל דששתב בתוכם היה גיסי חנאון‬
‫ר׳ קל^ ביינעשאוויץ הגזבנ״ד ^עלם‪ ,‬שלא ‪ pern‬פומי מנירכאו‪ ,‬ובמוחו ירדו לטמיון‬
‫הרכה מכתביו ונם כתבי טו״ח הגאון ר' ט י יעקב אפענחיים זצ״ל‪ .‬השוכן בציון‬
‫ינקום דמם ודם כל הקחשים אשר מסרו נפשם על קדושת השבב‬

‫ומאידך גיסא ספרי חיים‪ ,‬פתוחים לפני‪ ,‬ות״ל שבתי הבכירה מרת מנוחה תחי'‬
‫עם כעלה העו״ד המהולל מזמי מר יהודה‪.‬ןלינגשווארץ שי׳ זכו שכתם חככירח‪,‬‬
‫הצעירה לימים‪ ,‬חנמזוללח אימא כילא תחי׳ עומדת להנשא כקחב עם כ״ל המשכיל‬
‫והשלם‪ ,‬ממשפחה הגונה‪ ,‬פד ח ד מאיר לעווין שי׳‪ .‬ח׳ י ב ר ט ויראו רוב נחת מחם‬
‫וכן מבתם הצעירח צבי׳ תחי׳‪.‬‬
‫ז^ייון נמטי׳ לאשתי החשובה וחטשכלת הרבנית מרת שרה רבקה תחי׳‪,‬‬
‫כת הרב הגאח ר׳ יעקב יעוורייסקי ז״ל‪ ,‬אשר תעמוד לימיני ותעזרני בכל יכלתח‬
‫ובעבודתה דטוריה יש לח חלק חשוב מאד בהוצאת ספרי זח‪ .‬ואני קורא עלי׳‬
‫את חמקרזמ ומשני לחם טי תי ובחומתי —■ חומה זו תורה — יד ושם טוב מבנים‬
‫ומכנווב ואקבע לח כרכה מיוחדדב‬

‫שנה ^וני ®״ח המלחמה העולסית השניה‪ ,‬כשנת תפרי״ח‪ ,‬מלד בר־חכים‬
‫לבתי ח ט ^ ח מ־־ת צידא תחי׳ ולחתני חת״ח ר' אברהם חבומי ^ידשטיין שי׳‪,‬‬
‫מו של הרב ועאון מהר״ר יעקם כלידשטיין ז״ל חתן הגאון ר׳ שלמה זל^ סענדר‬
‫כחמ‪ 1‬ש^ירא זצ״ל ^מןלח בקודש עד זשד״ח זצ״ל בדואלאזין‪ .‬ותודה רבה וברכה‬
‫כמילה לו שעודני הרבה בספרי חראשת ועוד הפליא לעשות‪ ,‬במדח רבה וגדושח‬
‫נ‪%‬י ליא־ח‪ ,‬בספרי זה ע״י כתיבה והגהה‪ .‬ות״ל בנם יעקב אשר הוא כעת תשע‬ ‫?‪■ ,‬‬
‫שנים בעל ס טון נמ‪1‬א ^ רואיו ישכחהו ועתיחת גחי^־ת מבאים עליו‪ .‬ועכ״ז אני‬
‫חייב תודה להשי״ר^‬
‫ובחמו ®־וחדה כנדימז גופא לאמי חי^־ה תחי׳ שזח כשנח ט־טלת על‬
‫^ ש דוי‪ ,‬ח ירפמה ״שלח ס?זד ‪jvpMfz‬‬

‫ג­‬
‫‪/‬‬ ‫־ *‪5‬‬

‫׳ ‪ '* :■ 71‬־'' ־‪'',‬‬ ‫‪*7‬‬ ‫י‪-‬‬ ‫‪V ,f‬‬

 ‫ה‪p‬דמ ה‬
‫ומהזיקנא טיבותא לידידי הרה״ג וכו׳ טוהר״ר אורי מוינעשטער שליט״א‬
‫שעיזרני הרבה בהגהת ספרי ובסידורו‪ ,‬וה׳ ישלה לו רפואה שלימה בטהרה בתוך‬
‫שאר הולי ישראל‪.‬‬

‫ואני תפלה לה׳ שכאשר הניעני וקימני עד כה כן יגיעני למועדים אהרים‬

‫ואזכה לראות את פרי עטי ורוהי אשר נשארו לי בכתובים יוצאים לאור ויתקבלו‬
‫דברי בבתי מדרשא‪ ,‬ואז נשיר שיר הדש על גאולתנו ופדות נפשינו שירה הדשה‬
‫שבהו גאולים ״אז י ש י ר משה ובני ישראל א ת השירה הזאת לה״׳‪ ,‬שירת התורה‬
‫וספרי היים תורת היים‪ ,‬תורת אל־הי העולמים‪ .‬ספרי היים אלו הם הם שיגיהו‬
‫אור תורה על כל השכות ההיים ושלילות ההיים‪ ,‬״כי עמך מקור היים באורך‬
‫נראה אור״‪.‬‬
‫המהבר‪,‬‬

‫משה בנימין טאמאשאוו‬

‫) מ בי״ ט(‬
‫בדזודש תמוז‪ ,‬שגת תש״ז לפ״ק‪ ,‬ברוקלין‪ ,‬ג‪ .‬י‪.‬‬

‫פותחין ב כ ב ו ד א כ ס נ י א‬
‫ברכה אקבע לביהכ״ג ״ בי ת ישראל״ אשר אני שוכן כבוד בה יותר משלשים‬
‫שנה ויכבדוני עד מאד‪ .‬ה׳ יברך להנשיא מר יעקב משה מענסקי יהי׳ ולעומדים‬
‫בראשה עם כל הברי׳ והברותי׳‪.‬‬
‫בברכת התורה‪,‬‬
‫הגזז ד ב ך‬
 ‫ספר‬
‫אבני שהם‬
‫או״ח‬
‫דר״י תיירי ננ״כ אינו תונן לי‪ ,‬דאס ניתא כדנריו‬
‫שחנריו חפצו ננרכתו ונדחוק וניתא דכוונת דוכן‬
‫הוא תקום גנוה כתו ששמעתי שיש רוציס לפרש‬
‫כן‪ ,‬אף דכת״ר לא רת; ת;ה‪ ,‬עוד יגדל התתי׳‬
‫נענין גרכת כהניס שנדפס נספרי אגני שהס ח״א‬
‫והפליאה‪ ,‬תה איסור יש נ;ה‪ ,‬האס ;ר אינו יכול‬
‫לנרך ואתה נרכה תצינו כשתנרך אחד את רעהו‪,‬‬
‫ואפי׳ רג לתלמיד‪ .‬ותה התנצל ואתר אינני כהן‪,‬‬
‫האס לנרכת חנריס ותלמידים צריך להיות כהן‪,‬‬
‫וא״כ תכ״; תשמע דננ״כ איירי וא״כ הדרא קושיא‬
‫לדוכתא‪ .‬וחידושו השני סותר דנריו הראשונים דאס‬
‫לאו בנ״כ תיירי תה חשש ר״י דילתא יעלוהו ליוחסין‪,‬‬
‫ואפי׳ אס נדחוק עוד יותר וניתא דחבריו רצו ש ר״ י‬
‫יעלה ויברך אותם בברכה של ברכת כהניס ג״כ‬
‫לאו נ״כ הוא ואין תעלין ת;ה ליוחסין‪ ,‬וגס איך‬
‫יעלה על הדעת לומר כן שחבריו הרוצים נברכתו‬
‫יאתרו לו לעלות ולנרך ברכה של ברכת נ״כ‪ ,‬בקיצור‬
‫דנרי כת״ר תמוהים לפענ״ד ולכן עלינו לאחו;‬
‫כדברי רבותינו שפירשו דאיירי ננ״כ ואין ל;ו; מהם‬
‫אף ;י; כ״ש‪:‬‬
‫אח״ז נ;כרתי כי ;ה שנים רבות ראיתי במאסף‬
‫דגל התורה סי׳ י״א שהגר״ג הלוי‬
‫עפ שטיין;״ל בעהת׳׳ח תורה תמימה האריך בדנרי‬
‫ר״י וגס הקשה ותמה על הצעת חברי ר״י דאס‬
‫רצו בברכתו כתו שמצינו בתגילה כ״ח איך הציעו‬
‫לו הצעה ;רה ונפלאה כ;את לעלות לדוכן ולברך‪.‬‬
‫והוא חידש שפי׳ דוכן הוא תקוס גבוה‪ ,‬והביא ראיות‬
‫ל;ה‪ ,‬וסוף דבריו הם כי תצא בהקדתתו של רבינו‬
‫ירוחס ששס כתיב אר״י יודע אני בעצמי שאיני‬
‫כדאי‪ ,‬וכתב ד;הו לשון הנאות לומר יודע אני בעצתי‬
‫משוס דחבריו היו תחשיבים אותו ואתר כי הוא‬
‫בעצתו יודע שאינו כדאי‪ ,‬יעוי״ש‪ .‬אך לפ״ד אף‬
‫שדבר חכתה הוא אין חכתה ואין תבונה להלוך נגד‬
‫רבותינו הראשונים והאחרונים‪ .‬וכפי שהראה לי‬
‫גדול אחד תידידי בהקדתת ר״י ראיתי כי אין להוכיח‬
‫תשס כי הרואה יראה כי העתקה חפשית היא ואין‬
‫;ה העתק תדברי ר׳ יוסי ולכן דברי רבותינו שרירים‬
‫וקייתיס הס ועלינו להבין אותם‪ ,‬ולכן נח;ור לפתח‬
‫דברינו ונחדור ונעתיק בהקושיות שהבאנו לעיל‪.‬‬
‫ועוד יש להקשות דבין אס ניתא ד;ר הנושא את‬
‫כפיו עובר בעשה‪ ,‬כדאיתא בכתובות שם‪ ,‬או דניתא‬
‫דהאיסור הוא תשוס ברכה לבטלה‪ ,‬כדנרי ר״י‬
‫בתוס׳ שם‪ ,‬קשה האיך שמע ר״י לחבריו ועשה‬
‫חלה‬
‫‪M‬‬ ‫סימן‬
‫ברכות‬ ‫בעגין‬
‫ס״א‪ ,‬ותשוגה גאותו ענין לידידי הרג הגאון‬
‫המפורסם וכו׳ תוהרי״ל שליט״א‪.‬‬
‫עגחא‪.‬‬
‫ע״ד מאמר ר״י יודע אני שאיני כהן‪.‬‬
‫נדנרי המג״א לענין ;ריס גג״כ‪.‬‬
‫אז אמרתי והנה גאתי עוד הפעס לגאר ענינא‬
‫דנ׳׳כ נהא דכתנו התוס' נשנת פ׳ כל‬
‫כתני דקי״ח אהא דאר״י מעולם לא עגרתי על‬
‫דנרי חנירי יודע אני נעצמי שאיני כהן אס אומרים‬
‫לי חנירי עלה לדוכן אני עולה דלא ידע ר״י מה‬
‫איסור יש ג;ה העולה לדוכן אס לא משוס נרכה‬
‫לנטלה‪ .‬והמג״א ועוד הקשו ע"; מהגמ' דכתונות‬
‫דכ״ד דאיתא שס אגל נ"כ עשה נעלמא היא‪,‬‬
‫ופירש״י שס דהעשה היא משוס דכתיג כה תנרכו‪,‬‬
‫כהניס ולא ;ריס ולאו הנא מכלל עשה עשה‪ .‬ואני‬
‫הקשתי נספרי שס עוד קושיא אלימתא ונשארתי‬
‫נצ״ע על הא דר״י אלינא דתוס׳ הנ״ל‪ ,‬דהקשתי‬
‫האיך הי׳ העונדא גני ר״י אס היו שס עוד כהניס‬
‫הנא ליכא נרכה לנטלה‪ ,‬כי לא הי' צריך לנרך דהי׳‬
‫יכול לשמוע מאחרים‪ ,‬ואס לא הי׳ שס אלא ר״י‬
‫לחוד קשה האיך אמרו לו חנריו לעלות לדוכן הלא‬
‫נקטינן כאניי דאמר דאס אין שס אלא כהן אחד‬
‫אינו קורא‪ ,‬יעוי״ש‪ .‬וידידי הרה״ג הנ״ל יצא לדון‬
‫נדנר חדש וכתנ שלדעתו אין הכוונה שאמרו לו‬
‫״עלה" בעת נרכת כהניס נגד ההלכה של אניי‬
‫אלא כשדנרו אתו נקשו תתנו שיעלה‪ ,‬תפני שחפצו‬
‫ננרכתו‪ .‬וכתנ עוד לחדש נדיוק דנרי ר״י שאתר‬
‫״יודע אני נעצתי שאיני כהן״ כדי לה;הר תחשש‬
‫שתא יעלוהו מנ״כ ליוחסין‪ ,‬עפ״י דברי ר׳׳י כתובות‬
‫כ׳׳ד‪ ,‬כן דבריו ‪:‬‬
‫ה נ ה אף כי בתה שהכריע כת״ ר דעובדא דר״י‬
‫תיירי דר״י יחיד הי׳ ולא כדברי התג״א‬
‫שהביא תהד׳׳ת להיפך דעתי ג״כ נוטה ל;ה כתו‬
‫שנבאר להלן בדברינו‪ ,‬שאר דבריו בתחכ״ת אינם‬
‫מובנים לי כלל מלבד דדבריו הס נגד התוס׳ ועמודי‬
‫העולם הנתשכיס אחרי התוס׳ דתפרשיס דעובדא‬
 ‫שהם‬
‫נספרי א״ש שס וחנריו אפשר ללא ידעו מזה והא‬
‫ללא הגיל להס שאינו כהן י״ל לר״י ס״ל לחיונ‬
‫נ״כ הוא רק נשני כהניס כלכתיג כה תנרכו וכהן‬
‫אחל אינו מחוינ לעלות ורק רשות הוא לו וא״כ‬
‫ס״ל לר״י לכיון לכהן אחד ג״כ רשות הוא מ״ש‬
‫כהן אחל מזה ומש״ה לא הגיד להס ועלה לדוכן‬
‫והש״ס לכתונות ס״ל ללכהן יחיל איכא איסור‬
‫לישא את כפיו‪ ,‬והמ״ע לנ״כ הוא רק לנ׳ כהניס‬
‫נאמרה וא״כ איכא שפיר איסור עשה לזר הנושא‬
‫את כפיו וזהו נדרך חידוד כעין שתי׳ המג״א הנ״ל‪:‬‬
‫אבל מטעמי הנ״ל ועוד טעמים כפי שיתנאר לא‬
‫נוכל לתרץ נאופן הנ״ל דהא כתננו לדיני כהונה‬
‫שאני ואפילו אס ניחא לנכהן אחד ליכאיחיונ לנ״כ‬
‫ג״כ ל״ד כהן לישראל וכהן אחל לחי לנ׳ כהניס‬
‫היכא דלא קראום לעלות לדוכן דאז ליכא חיונ‪,‬‬
‫דהחיונ הוא רק ע״י קריאה כדכתינ אמור להם‬
‫ונכ״ז רשאים לישא כפיהם והא חזינן נאמת לשי׳‬
‫זו לס״ל לנכהן אחל ליכא חיונ רק רשות ס״ל‬
‫נכ״ז לאס עלה לדוכן מקיים נזה מצוה‪ ,‬ונזר אף‬
‫אס נימא דרשות נידו לעלות לדוכן אינו מקיים‬
‫מצוה כלל אס עלה לדוכן וכמו לס״ל לר״י גני‬
‫סמיכה לנשים רשות לנראה דס״ל דרק ענירה‬
‫ליכא ולא הוי ענודה נקלשיס אנל חצוה ג"כ ליכא‬
‫וא״כ אין ללחות כהן אחד לזר‪ ,‬וגס אס ניחא לזר‬
‫לחי לכהן אחד גס נרכה לנטלה ליכא כמו להקשינו‬
‫לעיל‪ .‬ועוד ק״ל נין לתי׳ המג״א ונין לתירוצי לאס‬
‫נימא לזר יכול לישא את כפיו מה הוכיח רנא‬
‫נכתונות דכ״ד ע״נ שס ממתני' דר״י לאין מעלין‬
‫מנ״כ ליוחסין והש״ס לחה ראיתו משום דגריע‬
‫חזקתי׳ יעוי״ש‪ ,‬הא לר״י ליכא הוכחה כלל חנ"כ‬
‫לכהן הוא דלתי׳ להמג״א ס״ל לר״י לגס זריס‬
‫כשרים ולדנרינו ג״כ זר יכול לישא את כפיו כמו‬
‫כהן אחל כדפי׳ וע״כ מוכח מזה דגס ר״י ס״ל‬
‫לזר עונר נעשה‪:‬‬
‫ו כ א ש ר הזכרתי הגח׳ לכתונות הנ״ל חפצי להעיר‬
‫על חידושו השני של ידידי הרה״ג מהרי״ל‬
‫הנ״ל שדקדק נדנרי ר״י שאמר יודע אני נעצמי‬
‫שאיני כהן משוס לחשש לדנריו שהונא נכתוגות‬
‫שס דאחר חעלין חנ״כ ליוחסין לנאחת נכתונות‬
‫שס ליכא הכרע איך סנר ר״י ואלרנא נתחלה‬
‫הניא רנא ראיה חר״י דס׳׳ל לאין חעלין חנ״כ‬
‫ליוחסין אך לנסוף לחה לאפשר דס״ל דחעלין ורק‬
‫התס שאני משוס לגריע חזקה וא״כ אין הלנר נרור‬
‫איך סונר ר׳׳י ואפשר כי זכרונו הטעהו‪:‬‬
‫אך עכ׳׳פ הרוחנו נלנרינו הנ״ל לחתורץ קושיתנו‬
‫שהקשינו נספרנו א״ש שס לעונלא לר״>‬
‫חיירי ללא הי׳ רק ר׳׳י לנלו וחנריו אחרו לו נעצמו‬
‫ולא ענרו על דנרי אניי כלפי׳‪ .‬אך זאת הקושיא‬
‫נשארה איך הציעו לו לנר זה‪ ,‬ואפי' אס נימא‬
‫דלענין נ״כ עולה עפ״י עצמו עי׳ גחג״א ריש סי׳‬
‫או״ח‬ ‫אבני‬
‫איסור אפי' על מצות כגול אג ואס הדין שלא ישתע‬
‫להס אס אומרים לנן שיענור אפי' ענירה דרכנן‬
‫כדנפסק הלין נטוש״ע יו״ד סי' ר״מ סעי' ט״ו‪.‬‬
‫וגס איך אמרו לו חנריו לעשות איסור‪ ,‬הה הקשה‬
‫ג״כ הגר״ג הנ״ל נדגל התורה שס‪:‬‬
‫ו ה נ ה המג״א שם תי' נחל תי' דר״י אזיל לשי׳‬
‫לס״ל נמס' עירונין לצ״ו לגס נכות ישראל‬
‫סומכות‪ ,‬וה״ה גס ננרכת כהניס אמרינן דה״ה‬
‫זריס‪ .‬אך לפענ״ל אינו מונן‪ ,‬לאף להש״ס שס‬
‫מלמה תפילין ועלי' לרגל לסמיכה דנכל הני ס״ל‬
‫לר״י לנשים רשות מ״מ י״ל לדיני כהונה שאני‬
‫דשס חזינן להתורה הקפידה דנעינן לוקא כהניס‬
‫והיכא לכשרה נזריס רינתה התורה נפירוש כמו‬
‫שחיטה לכשרה נזר‪ .‬ועוד אס נימא ‪.‬דגס זריס‬
‫רשאים לישא כפיהם ולמי לסמיכה א"כ גס נרכה‬
‫לנטלה ליכא אס זר מברך‪ ,‬וכמו למצינו לנשי מנרכי‬
‫אמ״ע שהז״ג עי׳ נתוס' נרכות לי״ל ע״א ד״ה‬
‫ימיס וכו'‪ ,‬וצ״ע לנרי המג״ א‪:‬‬
‫ו מ ה נ ך טעמי לא נ״ל לילך נעקנות המג״א שנתי׳‬
‫הנ״ל וליישנ הגמ׳ לשנת וכתונות הנ״ל‬
‫ונימא לאזלי ננ' שיטות ומאן לסונר הא לא ס״ל הא‪,‬‬
‫דהנה יש מחלוקת הפוסקים אס על כהן אחל יש‬
‫חיונ לעלות לדוכן או להוי רק רשות אך היכא‬
‫דעלה מקיים מצוה או אולי אס עלה לדוכן איכא‬
‫איסור נדנר‪ ,‬ועי׳ נטואו״ח ריש סי׳ קכ״ח ועי׳‬
‫נמנ״ח ונמ״נ ונניאור הלכה‪ .‬ומאניי לאמר נקטינן‬
‫דאס אין __שס אלא כהן אחל אינן קורא כהניס אין‬
‫הוכחה לי״ל דרק מקריאה נתמעט והוי הפסק‬
‫וכמו שכתנו התוס׳ נמנחות דמ״ל לאמירת כהניס‬
‫הוי הפסק נתפלה אחרי לאינו מחוינ לעלות לדוכן‬
‫וכשי׳ שס דרק מדרננן צריך לעלות לדוכן‪ ,‬כן נ״ל‬
‫אפי' אס נימא למחוינ לעלות אינו צריך לקרותו‪,‬‬
‫ואילה״ק כיון למחוינ מה״ת אף כהן אחל ע״כ‬
‫צריך לקרותו וא״כ האמירה חיונית היא ליש לומר‬
‫דאיכא אופנים אחרים שעי״ז יתחיינ הכהן לעלות‬
‫לדוכן כגון שיאמרו לו נעצמו עלה או שיאמרו לו‬
‫לטול את ידיו‪ ,‬וכשנלייק נגמ' לשנת נראה למיירי‬
‫לאמרו לו נעצמו שיעלה לכן איתא שס ואס אומרים‬
‫לי חנרי עלה ולא מיירי לעלה מחמת אמירת כהניס‪,‬‬
‫ולפי״ז אם נימא להש״ס מיירי דהיו שס כהנים‬
‫אלא מחמת שר״י לא הי׳ כהן קרו לו נעצמו א״כ‬
‫קשה מה קאמר ר״י יודע אני נעצמי שאינו כהן‬
‫הלא גס חנריו ידעו מזה ולכן קרו לו ניחול אף‬
‫שאמרו כהניס שינאו כהניס לנ״כ וגם א״ל שהי׳‬
‫רק כהן אחל ולא יכלו לומר כהניס מפני לנקטינן‬
‫כאניי דא״כ מוכח ג׳'כ שחנריו ידעו שהוא אינו כהן‬
‫מללא אמרו כהניס אלא ע״כ למיירי שלא הי׳ שם‬
‫כהניס כלל זולת ר״י ולכן קרו לו נעצמו כי היכא‬
‫לאין אלא כהן אחד אינו קורא ושפיר קאמר ר״י‬
‫יודע אני נעצמי שאינני כהן‪ ,‬ומיושנ קושיתי שהקשתי‬
 ‫שהם‬
‫וכבדוהו שהוא יברך ברכת כהניס בקול ושאר‬
‫הכהניס שעלו עתו יתד ישתוקו ויצאו בברכתו כי כן‬
‫התנהג שס שכהן אחד תברך בקול רס וכל הכהניס‬
‫שעוליס עתו יוצאיס בברכתו וא״כ תנהגס דאף‬
‫בברכת כהניס עצתה אחד תברך ושאר הכהניס‬
‫יוצאיס תטעס שותע כעונה‪ ,‬וזהו לא כהתשיב דבר‬
‫ועי׳ בספרנו שס תה שהשגנו על התשיב דבר‪:‬‬
‫ולכאורה אס ניתא כהתנהג דטריעסט י״ל קושית‬
‫התוס׳ בסוטה דל״ט ע״ב ד״ה ע״ד וכו׳‬
‫שהקשו על הר״י שס איך נושאיס כפיהס שני כהניס‬
‫הא תרי קלי לא תשתתעי יעוי״ש בתוס' בפשיטות‬
‫דהיכא דשני כהניס נ״כ אז רק כהן אחד תברך‬
‫ברכת כהניס וכן הברכה דא״ק וכו' ואפשר דתטעס‬
‫זה הוקבע התנהג דטריעסט‪ .‬ואפשר לכ׳ דתפני זה‬
‫כתב הר״י בתוס׳ שבת שס דלא ידע ר״י תה איסור‬
‫יש בזר הנושא את כפיו אס ניתא כדברי הד״ת‬
‫דהתס איירי דהיו עוד כהניס‪ ,‬דאס איכא עוד‬
‫כהניס הלא רק אחד תברך ושאר כל הכהניס‬
‫שותקיס וא״כ גס זר יוכל לעלות ולישא את כפיו‬
‫רק שישתוק דלגבי כהן דבר תיובא הוא הוי שתיעתו‬
‫כעונה ולגבי זר לא נחשב שתיעתו לכלוס‪ .‬אך קשה‬
‫דא"כ גס ברכה לבטלה ל״ה דבברכת אקב״ק וכו׳‬
‫גס התשיב דבר תודה דאחד תוציא את כולס‪ .‬ועכ״פ‬
‫תתוס׳ דשס תוכח דס״ל כהתשיב דבר דאין כהן‬
‫אחד יכול להוציא את כולס בברכת כהניס תדהקשו‬
‫האיך שני כהניס נושאיס את כפיהס‪ .‬ובראשית‬
‫בכוריס שס הרגיש בזה וכתב דדברי התוס׳ הנ״ל‬
‫צ״ע וכוונתו לתה שאתרנו יעוי״ש‪ .‬אך ׳יתתתני׳‬
‫דברכות דל״ד ע״א וכן תתגילה דכ״ד ע״א תשתע‬
‫דחד כהן נושא את כפיו ובקול ולהכי קתני בתתני׳‬
‫דברכות דאס אין שס כהן אחר אלא הוא אינו נושא‬
‫את כפיו אס לא שבטוח הוא שיחזור לתפלתו דתשתע‬
‫דאס יש עוד כהן יכול הש"צ לישא את כפיו תשוס‬
‫דאז יכול הש״צ לשתוק והכהן האחר ישא את כפיו‬
‫בקול רס ובאופן כזה לא יתבלבל וכן בתתני׳ דתגילה‬
‫שס דהתפטיר בנביא נושא את כפיו היינו דתכבדין‬
‫אותו שהוא יברך בקול רס ושאר הכהניס ישתוקו‬
‫וגס כ״ז תבואר שס אלא שאני בארתי היטב תה‬
‫ששס נכתב רק ברתז‪ .‬אך יל״ע היכי תכבדין אותו‬
‫הא חיישינן תפני הטירוף כדתנן בתתני׳ דתגילה‬
‫שס היכא דאין כהן אלא הוא‪ ,‬ותשתע דאס יש‬
‫כהניס אחריס אין תכבדין אותו שיברך בקול רס‬
‫אלא שותק כדפי'‪ ,‬וא"כ לכ׳ תשנה זו סותרת לתתני׳‬
‫דברכות שס‪ ,‬ועי׳ ברש״י שס ד״ה ואינו נושא את‬
‫כפיו וכו׳ דפי׳ שאין כבוד של צבור להיות כפופין‬
‫לברכתו עכ״ל‪ .‬הרי תוכח דס״ל ג״כ דכל כהן תברך‬
‫לעצתו דאס אחד תברך בקול רס ותוציא את כולס‪,‬‬
‫לא הו״ל לפרש תפני כבוד של צבור אלא תפני שאין‬
‫הקטן בר חיובא ואינו יכול להוציא את הבר חיובא‪,‬‬
‫וגס אס ניתא כתנהג טריעסט תדוע באתת א״י‬
‫או״ח‬ ‫אבני‬
‫קכ״ח הכא הלא לא אתר לחבריו שהוא כהן ואדרבא‬
‫אתר שאיני כהן וא״כ איך עלה ע״ד לקרותו כהן‬
‫ור״י איך עלה וצע״ג‪:‬‬
‫א ח ״ז עיינתי בב״ח והת״ב באות ט׳ הביאו להלכה‬
‫לתעשה דברכת כהניס בלא נשיאת כפיס‬
‫שרי גס לזר ואיסור עשה הוא דוקא עס נ"כ‪,‬‬
‫ובב״ח שס תצאתי שכיונתי ת״ל לדבריו בקושיתי‬
‫על ר״י וחבריו יעוי״ש‪ ,‬ופלא לי על התג״א שהשתיט‬
‫לגתרי את דברי הב״ח ‪:‬‬
‫ו ל פ ע נ ״ ד אף דדברי הב״ח תחווריס אליבא דדינא‬
‫וכתו שהסכיס לזה הת״ב שס אינס‬
‫תיושביס דברי הש״ס בעובדא דר״י וחבריו וגס דברי‬
‫הר״י בתוס׳ דאס חברי ר״י אתרו לו שיעלה בלא‬
‫נ"כ ורק חפצו בברכתו כדברי הרה״ג תהרי״ל הנ״ל‬
‫א"כ תה אתר ר״י יודע אני בעצתי שאיני כהן הלא‬
‫גס חבריו ידעו תזה ולכן לא קראוהו לעלות בנ״כ‬
‫ואס ניתא דהס קראוהו לעלות בנ"כ אלא שהוא‬
‫ברכס בלא נ"כ א"כ עבר על דבריהס שבקשוהו‬
‫שיברך אותס בנ"כ וגס אס עשה כן האיך יעלה‬
‫על הדעת שיברך ברכת אק״ב הא אפי׳ אס יברך‬
‫כהן ברכת אק״ב בלא נ"כ הוי ברכה לבטלה כי‬
‫ברכת אק״ב נתקנה רק אס יברך כהן בנ״כ‪ ,‬וגס‬
‫קשה דאפי׳ אס אתר בעצתו שהוא כהן איכא‬
‫תחלוקת אס נאתן עפ״י עצתו לישא את כפיו כתש״כ‬
‫התג״א הבאנוהו לעיל וכ״ש היכא דגס הוא לא‬
‫אתר שהוא כהן ואינס יודעיס כלל‪ ,‬וכתו שהקשינו‬
‫לעיל‪:‬‬
‫ענןש ב‪.‬‬
‫בענין שותע כעונה בהברכה של ב״כ‪ ,‬ובתנהג‬
‫טריעסט בזה התובא בס׳ ראשית בכוריס‪.‬‬
‫י ״ ל דבר חדש בדברי ר״י בתס' שבת הנ״ל ובדברי‬
‫ר״י בתוס׳ שס שלא נאתר לפ״ד עדיין‬
‫ותקוס הניחו לי להתגדר בו בע״ה‪:‬‬
‫הנה בספרנו א״ש שס הבאנו את הבית הלוי שהשיג‬
‫על חכס אחד שר״ל דברכת כהניס יכול‬
‫אחד להוציא את כולס תטעס שותע כעונה דבברכת‬
‫כהניס ל״ש זה תשוס דבעינן קול רס‪ .‬והתשיב דבר‬
‫השיג ע״ז‪ ,‬אך דעתו כן תטעס אחר דבברכת כהניס‬
‫עצתה א״י אחד להוציא את כולס ורק בברכה דא״ק‬
‫וכו׳ כתב דיכול להוציא‪ .‬ואני גליתי שס את הסוד‬
‫דהחכס אחד הוא הגרא״ב ז״ל תתיר יעוי״ש‪.‬‬
‫אח״ז רב הודיעני הגר״י פיתער ז״ל כי אביו הגר״ת‬
‫ז״ל הגיד לו שהחכס אחד הי׳ ר׳ זיסל הכהן‬
‫ראפפארט תתינסק והעירני כי בס׳ ראשית בכוריס‬
‫להגר״ב תווילנא הובא הענין הנ״ל ועיינתי שס‬
‫בסוף סי״ד וראיתי שהביא כי הי׳ בק״ק טריעסט‬
‫ונוהגיס שס כי גס בשבת עוליס הכהניס לדוכן‬
 ‫שהם‬ ‫או״ח‬
‫וא״כ נמצא דדנריו אינם שייכים לי‪ ,‬אך מחבעותי׳‬
‫דמר אחפון לדק על דבריו ועל עצם חידושו‪,‬‬
‫דלפענ״ד לא רק בברכת המזון וכדומה כלשק‬
‫כתר״ה יכול המחויב להוציא את מי שאיט תחוע‬
‫משוס דאין חילוק בירהם כמש״כ שם אלא אפילו‬
‫בברכת המצות ג״כ יכול להוציא המחרב את מי‬
‫שאיט מחויב‪ ,‬וא״כ נפל חידושו דתר בבירא‪ .‬וראיה‬
‫לזה מתקיעת שופר דנשיס פטורוי^ ועפ׳׳י דברי‬
‫מרן התחבר שו״ע או״ח סי׳ תקפ׳׳ט ס״ו נשים‬
‫אינן מברכות ואין מברכים עבורן‪ .‬והרת״א כתב‬
‫דנשים יכולות בעצמן לברך‪ ,‬וכן נהגו לברך על‬
‫תעשהז״ג‪ ,‬וא׳׳כ תוכח תדברי רמ״ א דהיכא ששמעו‬
‫תק״ש תהתחועיס א׳׳צ לברך ויוצאים בברכת‬
‫המחויב‪ ,‬אף שהברכות אינן שוות דאצל האנשים‬
‫יש חיוב מדאורייתא והנשים אינן מחויבות רק‬
‫שנהגו כן‪ .‬ואולי אפשר דלא פלע התחבר‪ ,‬דאף‬
‫דס״ל דאינן רשאות לברך ת׳׳ת אס ישמעו הברכות‬
‫תהתחויב נחשב גם להן הברכה תטעם שמיעה כוותי׳‬
‫וכתש״כ רש״י בסוכה דל״ח שהבאתי בספרי שם‬
‫לענין מי שעומד בתפלה לענין קדושה דאינו יכול‬
‫להפסיק אבל שמיעתו נחשבת כעני׳‪ ,‬ואצל נשים‬
‫א״א באופן אחר‪ .‬אך בזה צ״ע‪ ,‬כי יותר נראה‬
‫אחרי דס״ל דנשיס אינן רשאות לברך אינן רשאות‬
‫לכוין גם בשמיעתו‪ ,‬ונזה השמיעה לא נחשבת לכלום‬
‫ול״ד להא דסוכה דתחויב בקדושה או להא דרת׳׳א‬
‫דתחויטת מצד תנה ‪ J‬וא״כ יחודש לנו לפי דברי‬
‫התחבר דנשים א״צ אף לשמוע הברכות של תק׳׳ש‪,‬‬
‫אך לענין זה תוכח תרת״א דהתחויב תה״ת יכול‬
‫להוציא את מי שאינו תחויב אלא מדרבנן או תתנהג‬
‫וע״ז שייך שפיר הברכה וצוט‪ ,‬לא כדברי כתר׳׳ה ‪:‬‬
‫ב( כתר״ה שי׳ יצא לדון נדבר חדש ובזה השיג‬
‫על המשיב דבר ותירץ את הבית הלוי‪ ,‬כי‬
‫חקר על טעתא דנעינן קול רם בברכת כהנים אי‬
‫ניתא דזהו משום דבעיק דהכהניס יוציאו ברכתם‬
‫בקול רם‪ .‬ולהך טעמא דברי המשיב דבר נכונים‬
‫דגם באופן כזה שייך שומע כעונה כתו גני תקרא‬
‫בכורים או קה״ת ופ׳ זכור דבעינן בספר או דטמא‬
‫דטעתא הוא משום דבעינן דהקהל ישמעו ולהך‬
‫טעתא ל׳׳ש שומע כעונה כי הקהל א ע ט שומע‬
‫וכיון דפשיט דטעמא דבעיק קול רם גבי ברכת‬
‫כהניס הוא כדי שהקהל ישמעו‪ ,‬וראיתו מהטור‬
‫דכתב דהא דבעיק קול רם הוא משוס דבספרי‬
‫אסמיך לי׳ אקרא דכה תברכו‪ .‬והב״י ימוה ע״ז‬
‫דהטור הביא הספרי ולא הביא את התלתודא די ק‬
‫מוכח‬ ‫דסוטה דל״ח‪ ,‬והב׳׳ח תי׳ דתתלמודא דידן‬
‫אלא דנלחש לא אבל לא דבעיק קול רם‪ ,‬אבל בספרי‬
‫איתא להדיא דבעינן שהקהל ישמעו ע״ש בב״ח‪,‬‬
‫וכן החידושי הגהות בטור הביא את הב״ח‪ ,‬וא״כ‬
‫לדברי הנ״ ח תוכח דטעתא הוא משום דבעיק‬
‫שהקהל ישמעו‪ .‬ו ס ה מו»ץ מ ר ״ ה ש»״ ^ סי ת‬
‫אבני‬
‫הקטן לישא את כפיו בשתיקה הלא נאופן זה אינו‬
‫עושה כלום‪ ,‬אך עי׳ בתוס׳ שם ד״ה ואץ טשא‬
‫כפיו וכו׳ דכתבו דהמתני׳ מיירי דאץ כהנים גדולים‬
‫עמו ואם יש כהנים גלולים עמו ט״ כ יעוי״ש‪ .‬ויש‬
‫להסתפק בכוונתם‪ ,‬אם כוונתם דאין כהנים גדולים‬
‫עמו אלא רק הקטן לחוד א״ כ מאי איריא קטן הלא‬
‫נקטינן כאביי דלכהן אחד אין קורא כהנים וא״כ‬
‫גם גדול אין נו׳׳כ אם לא דנימא דשי׳ התוס׳ הכא‬
‫דגם בכהן אחד איכא חיוב אלא דנתמעט מקריאה‬
‫וכמש׳׳כ לעיל דאיכא מחלוקת בזה או דנימא דס׳׳ל‬
‫דבכהן אחד אף דאינו חייב מ״מ אם ט ״ כ מצוה‬
‫היא בידו כמש״כ או דנימא דכוונת התום׳ היא דאין‬
‫כהנים גדולים עמו אבל קטנים יש עמו דבזה שפיר‬
‫ניחא דרק קטנים אין נו״כ ולפי׳׳ז שפיר פי׳ רש״י‬
‫הטעם משום כבוד הצבור‪ .‬וצ״ע בזה ועי׳ בתוי״ט‬
‫ובטו״א ובתור״ע שהביא את הטו״א וכולם לא‬
‫תפרשי דהמתני׳ איירי לענין שאחד יברך והשאר‬
‫ישתוקו‪ ,‬דהתוי״ט תפרש רק לענין קדימה נפי׳‬
‫אחד וע״ז השיג הטו״א אבל לא עלה ע״ד א׳ מהם‬
‫דהתתני׳ תיירי לענין דינרך הוא לנד ;‬
‫עכ׳׳‪ 6‬אם ניתא כן דכהן אחד תברך ושאר הכהנים‬
‫ישתוקו י״ל דגני ר״י נתי עשו כן דכנדו‬
‫לו לברך בקול רם ולהכי שפיר ניחא הלשון דשם‬
‫ואם אתרו לו חבריו היינו דאף דקראו כהנים אתרו‬
‫לו ניחוד היינו שכינדוהו לקרות ולברך בקול רם‪.‬‬
‫אבל לפי״ז תגדל עוד הקושיא יותר תהש״ס דכתוטת‬
‫הנ״ל וכל יתר הקושיות שהקשינו לעיל עיי׳׳ש‪,‬‬
‫וצ״ע נכ׳׳ז ומדוע נאמת לא יועיל אם אחד תברך‬
‫והשאר ישתוקו‪ ,‬ועי׳ בספרנו א״ש שם‪:‬‬
‫סימן ב‪.‬‬
‫עוד בענץ וע״ל‬
‫תשובה לידידי הרב הגאון וכו׳‬
‫תוה׳׳ר שרגא ליב בריל שליט״א‬
‫א( כתר׳׳ה שי׳ ברב חילו לאורייתא הסביר דבר‬
‫נחמד בטעתא דכל מי שאינו תחויב בדנר‬
‫א׳׳י להוציא את מי שתחדב‪ ,‬ועפי״ז יצא לו דברכת‬
‫המצות שצריך לברך אשר צונו גס מי שמחויב בדבר‬
‫א״י להוציא את מי שאיט תחויב ולכן לא הי׳ יכול‬
‫ר׳ יוסי לצאת בברכת חביריו‪ ,‬ול״ש שם שומע‬
‫כעונה‪ .‬זהו תורף דבריו בתכלית הקיצור‪ .‬ואף‬
‫דבאתת אני לא הקשתי בספרי א״ש שם דר״י ישתוק‬
‫דכוון לצאת תטעם שומע כעונה‪ ,‬דאם לאו » ן‬
‫הוא א״צ לברך‪ ,‬אלא הקשתי דלא יהי׳ ברכה לבטלה‬
‫אחרי דיש עוד כ ה ר ס והם ערכו‪ ,‬יכול הוא לשתוק‬
‫ולא יעבור על דברי חבריו‪ ,‬ולא הבאתי התג״א שם‪.‬‬
 ‫שהם‬
‫הוא♦ אבל בזה תודה דרש״י מפרש דדרשת הירושלתי‬
‫דרשה גתורה היא וא״כ שפיר כתבתי‪:‬‬
‫‪ W1‬בתה שלא נ״ל תירוצי על קושית השאג״א‬
‫שתידשתי דאף דאכל כזית יכול להתמיר‬
‫על עצתו וג״ז נקרא תתויב תה״ת‪ ,‬וכתב לתרץ‬
‫דאחרי דכדי שביעה אין השיעור ברור וכל אדם יש‬
‫לו שיעור תיוחד והאריך בדבריו‪ ,‬ל ‪ p‬אוקתינהו‬
‫רבק אשיעור אכילה דזהו נקרא שביעה וא״כ גס‬
‫בכזית נקרא מחויב תה״ת‪ ,‬באתת ליכא נ״ת בין‬
‫דבריט והכל הוא אופן אחד‪ .‬אך לדברי כתר״ה‬
‫איכא סתירה תשיעור שתיית יוהכ״פ דהוי כתלא‬
‫לוגתיו ולא חשו רבנן לזה וכל אחד ואחד יש לו‬
‫שיעור תיוחד וא״כ אפשר דדברי יותר תחווריס‬
‫דכיק דאכל שיעור אכילה יכול להחמיר ולותר דזהו‬
‫אצלו שיעור שביעה אבל אין נפקותא בזה כתש״כ ‪:‬‬
‫ו מ ה שתי׳ כתר״ה באופן אחר לחלק נשים וקטנים‬
‫תתי שאכל רק כזית‪ ,‬וכתב דזהו אופן ישר‬
‫ופשוט לא נ״ל‪ ,‬דתה נ״ת איכא בין הפטור תצד שלא‬
‫אכל כדי שביעה או פטור תצד עצתו‪ ,‬דלא בר חיובא‬
‫הוא‪ ,‬סו״ס פטור הוא ואיכא ברכה לבטלה ודתי‬
‫כתי שלא אכל כלל אס לא דנחלק כתו שחילקנו ‪:‬‬
‫סימו ג‪.‬‬
‫בענין טצות צריכות כוונה‬
‫)בענין שנדפס בספרי אבני שהם ח״א ס״ב(‬
‫)תשובה להר״ג הנ״ל שבסיתן הקודם(‬
‫כתר״ה שיחי׳ השיג על תירוצי לקושית ה פנ״י‬
‫והטו״א שם בס״ב וז״ל תה שהקשו הפנ״י‬
‫והטו״א על שי׳ הר׳׳י בעגינא דפתח בחמרא וסיים‬
‫בשיכרא‪ ,‬דבתצות התלויות באמירה ל״ש אצ״כ תהא‬
‫דרפ״ב דברכות‪ ,‬וכן בר״ה פריך הש״ס גבי ק״ש‬
‫ש״ת תצות צ״כ‪ .‬ולו נ״ל לחיס ולואר דכוונת הר״י‬
‫הוא כדברי הרשב״א דכ׳ דיש ב׳ תיני כוו ט > כוונה‬
‫לצאת וכוונת הענין‪ ,‬כלותר שלא יהרהר בדברים‬
‫אחרים כדי שיקבל עליו תלכות שתים בהסכמת הלב‬
‫וזהו כוונת הר״י דזה דותה כתו שהרהר בדברים‬
‫אחרים אחרי דפתח בחתר וסיים בשיכרא‪ ,‬ובברכות‬
‫דרק אתירה הן בעינן שלא יהא לבו פונה לדברים‬
‫אחרים כתו לגבי ק״ש‪ ,‬אבל אין זה תטעתא דכוונה‬
‫לצאת ותדינא אי תצ״כ או אין צריכות כוונה‪ ,‬זת״ד‪.‬‬
‫אבל לדעתי קשה לומר שזהו כוונת הר׳׳י שהרשב״א‬
‫אתר בפסוק ראשון בק״ש או ברכה ראשונה‬
‫תהתפלה שהן קבלת מלכות או סדור שבחים איט‬
‫בדין שיהי׳ פונה להרהר בדברים אחרים אבל הכא‬
‫תה שבירך אדעתא דחמרא לא נקרא הרהור בדברים‬
‫אחרים ח ה לא הוי חסרון בכוונת הענין תשוס‬
‫‪irw‬‬ ‫^‪$‬בנ׳‬
‫התוס׳ בסוטה שם ל״ה או אינו וכו׳ דהקשו שס‬
‫אמאי בעינן קרא ולא ילפינן מג״ש דהר גרטיס‬
‫תה התם בקול רס אן כאן נחי בקול רס‪ ,‬ותי׳‬
‫דלר״י איצטריך דלא ילין חב״ש‪ ,‬דלפי״ז ל״ק כלל‬
‫דאי תהנ״ש לא היינו יכולים לחילן אלא דבעינן‬
‫קול רם אבל לא לתילף דהקול רם הוא כדי שישתעו‬
‫הקהל‪ ,‬וא״כ לפי״ז ל״ש גבי ברכת כהנים שותע‬
‫כעונה‪ 1 ,‬ת״ד כ תר״ ה‪:‬‬
‫ו ד ע ה אף כי לכאורה דברים של טעם הם‪ ,‬איכא‬
‫לתיפרך טובא דאם כדבריו דתחלק תקרא‬
‫בכורים תברכת כהנים דאף דבתרווייהו בעיק קול‬
‫רם ת״ת טעתיהם תלוקים כתש״כ‪ ,‬א״כ הי׳ הדין‬
‫נותן דבברכת כהנים יהי׳ שותע כעונה תשום‬
‫דסתתי דתתניתי׳ ילפי ג״ש תהר גרקים וא״כ לדידהו‬
‫שותע כעונה‪ ,‬ורק ר״י ור״נ פליגי‪ ,‬והתוס׳ שם‬
‫ה‪ 5‬כירו רק ר״י והשתיטו את ר״נ דלא יליף ג״ש‬
‫דהר גרקים לענץ עת ‪T‬ה יעוי״ש ‪:‬‬
‫ולפעב״ד אף לפי תילוקו של כתר״ה בין הטעתים‬
‫דקול רם אין לתלק לענין שותע כעונה‬
‫תשום דהתורה לא הקפידה אלא דהקהל ישתעו‬
‫אבל לא הקפידה דהקהל ישתעו תכל כהן וכהן וסגי‬
‫בזה דהקהל שותעים‪ ,‬וא״כ גם באופן זה שייך שותע‬
‫כעונה ודתי לתקרא בכורים וכדותה כתו שכתב‬
‫התשיב דבר‪ ,‬ואין שום הוכתה תהב״ת לתידושו‬
‫של כ תר״ ה‪:‬‬
‫אך לפענ״ד דברי הב״ת אינם תובנים לי וקושית‬
‫הב״י בתקותה עותדת דהא גם בתלתודא‬
‫דידן תסיים דאתור להם הוא כאדם שאותר לתבירו‪,‬‬
‫וא״כ תוכת דקולו צריך להשתיל כתו שהוכית הבית‬
‫הלוי תזה‪ .‬ועוד קשה אטו הספרי קאי רק אדרשה‬
‫זו דבעינן קול רם ורק ע״ז כתב הטור דהספרי‬
‫תסתיך זה אקרא‪ ,‬הלא הספרי תביא הרבה דרשות‬
‫כתו שהביא תלתודא דידן‪ .‬והטור הביא כל הני‬
‫דרשות וכתב דהספרי תסתיך ״להו״ אקרא הלא‬
‫בפירוש כתב הטור לשון ״להו״ דתשתע דקאי אכל‬
‫הני דרשות וא״כ שפיר הקשה הב״י דכל הני דרשות‬
‫מבואר בתלתודא דידן ודברי הב״ת צע״ג‪:‬‬
‫ג( ע״ד כתר״ה באות ג׳ הנה בתה שנוגע לדברי‬
‫אין לי תה להתוכת עתו‪ ,‬כי בעיקר דברי‬
‫בתה שכתבתי שם דמהירושאוי מוכת כשי׳ רש״י‬
‫דס״ל דמתויב דרבנן תפיק את התתויג מה״)^ ג ס‬
‫כתר״ה תודה אך העיר ע״ת שכתבתי שם דהתוס׳‬
‫דכתבו בברכות ד ת״ע דבביה״ת איכא ערבות לא‬
‫ראו את הירושלמי כי הרא״ש והרשב״א הביאו את‬
‫הירושלתי וכתבו דרק תדרב ‪ p‬הוא וקרא דהביא‬
‫הירושלמי רק אסתכתא בעלתא הוא ובאתת הבאתי‬
‫באו״ד ד״ה ״ולכן נלפענ״ד״ את דברי הרא״ש‬
‫שג״כ אויל בשי׳ התוס׳ דמטעס ערבות הוא אך‬
‫לא הבאתי תה שכ׳ דהירושלתי רק אסמכתא תדרבנן‬
 ‫שהם‬ ‫או׳׳ח‬ ‫אבני‬
‫אחרים‪ ,‬אינו חובן לי כלל‪ ,‬דא״כ לא חסר ג ס כוונה‬ ‫דבעיקר הברכה אין חילוק ‪3‬ין חתרא לשיכרא דצריך‬
‫לצאת ‪7‬בשס ומלכות הס שויס ורק חסר הכוונה‬ ‫להזכיר שס ומלכות בכל הברכות‪ ,‬וקבלת שס ותלכות‬
‫של שכר‪ ,‬אלא ע״כ ‪ 7‬מה שחסר הכוונה של שכר‬ ‫מהברכה הי׳ בהסכמת הלב גמורה אפי׳ אס הי׳‬
‫נקרא ‪ 7‬חסר הכוונה לצאת א״כ גם מ ה שהרהר‬ ‫א‪ 7‬עתא ‪ 7‬חמרא רק ‪ 7‬החסרון הוא ‪7‬כיון ‪ 7‬א‪ 7‬עתא‬
‫א‪ 7‬עתא ‪ 7‬חמרא נקרא הרהור ב‪7‬בריס אחרים‪ ,‬ואץ‬ ‫‪ 7‬חמרא בירך חסר כאן הכוונה על השכר‪ ,‬ולכן‬
‫חילוק כלל בין כוונה לצאת או מהרהור ב‪7‬בריס‬ ‫הקשה הר״י כיון ‪ 7‬אמרינן חצות אצ״כ אף שטעה‬
‫אחרים ‪:‬‬ ‫וחסר הכוונה נמי לא צריך לחזור לברך כיון ‪ 7‬אמר‬
‫וסייס כ‪7‬ין הברכה רק ‪ 7‬חסר כוונה מתחלת הברכה‬
‫אך לאחר העיון ו‪ 7‬ק‪ 7‬ו ק ב‪7‬ברי רבינו יונה בהא‬
‫וכוונה איננה מעכבת במצות‪ .‬אבל ל״ש זה ל‪7‬ברי‬
‫‪ 7‬פתח בחמרא וסיים בשיכרא ראיתי כי אף‬
‫הרשב״א משוס ‪7‬אין כאן הרהור ב‪7‬בריס בכוונת‬
‫שרש״י ורבינו יונה אזלי ג״כ בשי׳ הרשב׳׳א כחש״כ‬
‫הענין‪ ,‬עכ״ל כתר״ה שיחי׳‪:‬‬
‫כוונתו בחילוקו ש ס במצות התלויות באמירה איט‬
‫ה נ ה לפ״‪ 7‬לא רק שלא נסתרו ‪7‬ברי אלא שבעיוגי‬
‫מטעם הרהור ב‪7‬בריס אחרים‪ ,‬אלא חטעס כוונה‬
‫עכשיו עו‪ 7‬הפעס נתחזקו ‪7‬ברי‪ ,‬ול‪ 7‬עתי‬
‫לצאת‪7 ,‬ז״ל ‪7‬רבינו יונה בסיום ‪7‬בריו‪ :‬וכשאיננו‬
‫נ״ל ‪ 7‬זהו כוונת הר״י שהובא בתוס׳ ברכות ‪7‬י״ב‬
‫מכוין באמירה ואינו עושה מעשה נמצא נמי שלא‬
‫ע״א ‪ 7‬״ ה לא וכו׳ וז״ל‪ ,‬והי׳ אומר הר״י ‪ 7‬היינו‬
‫עשה שוס ‪7‬בר מהמצות‪ ,‬עכ״ל‪ .‬הרי לשונו מוכח‬
‫בשומע תפלה אחורי ביהכ״נ ולא נתכוין לצאת אבל‬
‫‪7‬במצות התלויות באמירה בעינן כוונה לצאת וסתמא‬
‫אינו מועיל‪ .‬וראה זה מצאתי בהגהת הב״ח שבאלפס‬ ‫היכא ‪ 7‬חתכוין לברך על היין ונמצא שכר ל"מ‪,‬‬
‫עכ״ל‪ .‬ומלשונם אינו נראה ‪ 7‬כיונו ל‪7‬ברי הר״ש‬
‫על רבינו יונה שס אות ו׳ שכתב וז״ל‪ ,‬כלומר מטעם‬
‫שהביא רבינו יונה ‪ 7‬היכא ‪ 7‬נתכוון שלא לצאת ל״ח‬
‫סברא זו איכא למיתר ‪7‬לא אפשיטא הך בעיא‬
‫אלא כוונת הר״י לחלק היכא ‪7‬לא כיון כלל מהיכא‬
‫במקומה אבל לפוס הסוגיא ‪ 7‬ר״פ הי׳ קורא שמעי׳‬
‫‪ 7‬הרהר ב‪7‬בריס אחריס כמו שנתכוין לברך על היין‬
‫‪ 7‬אף ‪7‬ק״ש שתלוי׳ באמירה בלב‪ 7‬א״צ כוונה לת״‪7‬‬
‫כנ״ל לפרש כוונת הר״י שבתוס׳‪:‬‬
‫מצות אצ״כ‪ ,‬עכ״ל‪ .‬הרי מפורש בב״ח בפשיטות‬
‫לעוד נ״ל לח‪7‬ש כעת ‪ 7‬ג ס ‪ 7‬עת רש"י כ‪ 7‬עת הרשב״א‬
‫‪ 7‬מרפ״ב ‪ 7‬ברכות אפשיטא הך בעיא ולמ״‪ 7‬מצות‬
‫הנ״ל‪ ,‬וגס ל‪ 7‬עתי לאו מכללא ‪7‬רבינו יונה‬
‫אצ״כ גס במצות התלויות באמירה אצ״כ והפנ״י‬
‫והטו״א לא ראו את ‪7‬ברי הב״ח הנ״ל‪ .‬ולפענ׳׳‪7‬‬ ‫תהא ‪ 7‬פתח בחמרא וסיים בשיכרא איתמר אלא‬
‫כמעט מפורש איתמר תהא ‪7‬רבינו יונה הביא ג״כ‬
‫הקלושה אף ‪ 7‬הב״ח כתג כן מילתא ח‪ 7‬תא הוא‬
‫ולא משמע כן ת‪ 7‬גרי רגינו יונה ‪:‬‬ ‫שי׳ רש״י ומברר היטב את כוונתו והוא ברפ״ב‬
‫‪ 7‬ברכות שס ‪7‬מתרץ הש״ס בקורא להגיה ופירש״י‬
‫)תבי״ט(‬
‫ואינו מכוין לקריאה וזה לשונו ‪7‬רבינו יונה ‪ 7‬מאי‬
‫‪ 7‬קתני אס כוון לבו אינו ר״ל שיכוין את לבו לצאת‬
‫©־ ‪ p‬ד‪.‬‬ ‫אלא שיכוין לבו לקרות בלב‪ 7‬ו כו‪ /‬ותרצינן בקורא‬
‫להגיה‪ ,‬כלומר ‪7‬ילחא חצות אצ״כ והקריאה שהי׳‬
‫עוד תשובה כענץ דע״ל‬ ‫קורא בתחלה לא היתה לכוונת קריאה אלא להגיה‬
‫בלב‪ 7‬ולפיכך קתני שאס כוון לבו לקריאה חמש‬
‫לכ‪3‬ו‪ 7‬הרב הגאון הג‪7‬ול הק׳ מוה״ר אברהס‬
‫יצא ואע״פ שלא כוון לבו לצאת י‪7‬י ק״ש וכו׳ עכ״ל‪.‬‬
‫יצחק בלאך ז ״ל אב״‪ 7‬ור״ת בטלז‪.‬‬
‫הרי חזינן ח‪7‬ברי רבינו יונה ‪ 7‬אע״פ ‪7‬לא בעינן‬
‫מ פ נ י שיהיו שפתותיו ‪7‬ובבות בקבר אעתיק את‬ ‫כוונה לצאת י‪7‬י ק״ש ולהכי סגי בקריאה־ בלב‪,7‬‬
‫כל ‪7‬בריו ככתבם וכלשונם‪ .‬ז״ל אחר‬ ‫כ״ז ‪7‬וקא היכא ‪7‬לא כיון כלל לשוס ‪7‬בר ‪ 7‬היכא‬
‫מכתבו אכתוב הערה ‪ 373‬ר מ״ש כתר״ה בסי׳ ‪ 3‬׳‬ ‫‪ 7‬קרא סתם אינו חסר רק הכוונה לצאת י‪7‬י ק״ש‪,‬‬
‫בתירוץ קושית הפ״י והטו״א שגס אנכי תירצתי על‬ ‫וזה אינו מעכב משוס ‪7‬חצות אצ״כ‪ ,‬אבל בקורא‬
‫‪ 7‬בריהס בסגנץ אחר‪ .‬ותורף ה‪ 7‬בריס כי טעם הר״י‬ ‫להגיה שמהרהר ב‪7‬בריס אחרים ל״ח וכמו שמבואר‬
‫בענין חצות ש‪73‬בור ‪7‬שס הכוונה בעצם חיוב המצוה‬ ‫ברשב״א שהבאתי‪ .‬ובזה מיושב שפיר קושית התוס׳‬
‫כי שם תפלה וברכה ל״ש רק במכוון לברך ולהתפלל‪,‬‬ ‫שס שהקשו על רש ״י וכתבו תימה אכתי הא קא‬
‫וכן בכל החצות שג‪7‬בור לאפוקי גחצוה שבעשי׳‬ ‫קרי וכו׳ יעוי״ש‪) ,‬ועי׳ בסי׳ שאח״ז שנ‪7‬בר עו‪7‬‬
‫שעצס גוף החצוה הוה המעשה ורק חסר בכוונתו‬ ‫בעזה״ש ב‪7‬ברי רבינו יונה הנ״ל(‪ ,‬כנלפענ״‪ 7‬לפרש‬
‫לצאת ח‪7‬י חובת המצוה‪ .‬והנה נ״ל שטף החצוה‬ ‫‪7‬ברי רש״י ור״י‪:‬‬
‫‪ 7‬ק״ש הוה ליחו‪ 7‬הפרשה ויותר נ״ל ‪ 7‬אף לח״ד‬ ‫ו מ ה שהקשה כתר״ה שיחי׳ ‪ 7‬אחרי שבירך בשם‬
‫‪ 7‬ק״ש ‪ 7‬אורייתא עכ״ז ענין הכ׳ ו‪ 7‬גרת בס הוא‬ ‫ומלכות בהסכמה גמורה בכוונת הלב‬
‫ג‪" 7‬ת אלא ‪7‬בקרא ‪7‬ושכבך ח‪7‬שה לנו תורה שבערב‬ ‫וחמרא ושיכרא שויס ט ה ואין החסרון אלא ‪ 7‬חסר‬
‫ובקר צריך האדם ללמוד פרשה זו והוא בעצם חלק‬ ‫הכוונה על השכר‪ ,‬זה לא מיקרי הרהור צדנריס‬
 ‫שהם‬ ‫‪mu‬‬
‫ועי׳ בפני תשה דהתחיל לפרש זה שינון משוס דתצות‬
‫ק״ש שיטן ודבור הוא וזהו כתו שפי׳ אבל מסיים‬
‫ואין מבטלין דבור הלימוד תפני דבור אחר‪ ,‬ומזה‬
‫תשמע דגס ק״ש נקרא תורה‪ ,‬אך ממסקנת הרשב״א‬
‫דתסייס דבירושלתי איפליגון בזה אי שונה עדיף‬
‫מהקורא ק״ש וא״כ אי אתרינן דדוקא תהקורא‬
‫בתורה עדיף ק״ש אבל לא מהשונה אז י״ל שפיר‬
‫דק״ש איקרי ג״כ תורה ולהכי עדיפא ק״ש כדברי‬
‫הרשב״א‪ ,‬ואפילו אי ניחא דגס מהשונה עדיפא‬
‫קורא ק״ש בעונתה י״ל ג״כ כדברי הרשג״א דק״ש‬
‫ותקרא תרווייהו לימוד תורה הס‪ .‬אך דברי‬
‫הירושלמי זה שינון וזה שינון לא תשמע כן‪ ,‬כתש״כ‪,‬‬
‫והרשב״א לא הזכיר את דברי הירושלמי הללו‪:‬‬
‫עו ד נ״ל להעיר דהנה דבר ברור הוא דק״ש עדיפא‬
‫תתפלה ולהכי איתא בשבת די״א דרשב״י‬
‫וחבריו תפסיקין לק״ש אבל לא לתפלה‪ ,‬וכן נפסק‬
‫בטוש״ע או״ח סי׳ ק״ו סעי׳ ג׳‪ ,‬ואם ניחא דק״ש‬
‫ג״כ תורה הוא הו״ל להיות איפכא‪ ,‬תפלה עדיפא‬
‫תק״ש לסברת כתר״ה ז״ל דתפרש בירושלמי זה‬
‫שינון וזה שינון תשוס דתרווייהו תורה הוי לכן אין‬
‫תפסיקין לק״ש אס לא דניתא משוס דתפלה הוי‬
‫דרבנן‪ .‬ותטעם זה ניחא גס הירושלמי שם דפריך‬
‫על רשב״י דלא הפסיק לק״ש מי ל״א רשב״י דתפסיקין‬
‫לעשות סוכה ולולב וכו׳ יעוי״ש‪ ,‬ועל תפלה ל״ק‬
‫להירושלתי משוס דתפלה הוי דרבנן ויקשה תזה‬
‫על שי׳ הרתב״ס דס״ל דתפלה הוי תה״ת כתו‬
‫שפסק בריש הל׳ תפלה‪ ,‬ועי׳ שם בכ״ת שהביא‬
‫ע״ז השגת הרתב״ן‪:‬‬
‫ש ו ב מצאתי בטואו״ח סי׳ ת״ז בב״י בד״ה ואס‬
‫וכו׳ גסוה״ד שהקשה על הירושלמי דאתר‬
‫דאינו נפטר באהבה רבה אלא א״כ שנה על אתר‬
‫והא קורא ק״ש ותי׳ ב׳ תירוצים‪ ,‬אי משוס דלפעתיס‬
‫קורא ק״ש בלא ברכת אהבה רבה‪ ,‬והביא תהא‬
‫דספ״ק דברכות די״א ע״ב דהש״ס הביא שם התתני׳‬
‫דאתר להם התמונה דברכו ברכה אחת וכו׳ ואיכא‬
‫ת״ד דזהו יוצר המאורות וא״כ שפיר קאתר‬
‫הירושלמי דברכת אהבה רבה פוטרת רק אס שנה‬
‫על אתר )ויש להעיר על הב״י מדוע לא הביא‬
‫התתני׳ דרפ״ב דברכות דהי׳ קורא בתורה וכו׳‬
‫דהירושלתי תדייק תזה דברכות ק״ש אינן מעכבות‬
‫כתש״כ התוס׳ שם בד״ה הי׳ קורא וכו׳(‪ ,‬או תשוס‬
‫דק״ש דתי לתפלה דהוי תפלה ותחנונים ולא לימוד‬
‫התורה‪) ,‬הב״י לא הביא את הרשב״א הנ״ל(‪ ,‬וא״כ‬
‫לתי׳ השני של הב״י אינו תפרש את הירושלמי הנ״ל‬
‫דאיתא שם זה שינון וזה שינון כדברי כתר״ה ז״ל‪:‬‬
‫וכפי שראיתי בב״י בדבור השני ד״ה ותשתע וכו׳‬
‫י״ל דהרשב״א דס״ל דק״ש נקרא תורה‬
‫אזיל לשיטתו שהביא בשם הראב״ד דגריס בירושלמי‬
‫לענין אהבה רבה והוא שנקרא על אתר‪ ,‬דתזה תוכח‬
‫דק״ש נקרא תורה אבל לא לפי גירסת התוס׳‬
‫אבני‬
‫מחצות לחוד התורה‪ .‬וכן י״ל לגרי הירושלמי סוף‬
‫ה״ג לברכות ‪ 1‬ה שינון חה שיגון ולכן כל שהי׳ קורא‬
‫בתורה הרי עשה גוף המצוה של לימוד פרשה זו‬
‫אלא שתסר כוונתו לקייס החצוה שנתתלשת והכל‬
‫כשא״כ מצות שחסרה כוונה לקיים התיוב‪:‬‬
‫ולפי״ז א״ש תה שחתרץ הקושיא בקורא להגיה‬
‫שפירש״י ואפי׳ לקריאה לא נתכוין‪ ,‬ועי׳‬
‫בתיס׳‪ ,‬ולפת״ש א׳׳ש דאינו תכוין ללמוד בקריאה‬
‫ונחסר לו בגוף התצוה וכמו כל תצוה שבדבור כ״כ‬
‫כאן כל שאינו תכוין ללמוד אין זה תוכן חצות ק״ש‪,‬‬
‫ועי׳ בפי׳ רבינו יונה בפ״ב דתפרש כדעת רש״י‬
‫דהתס דאינו חכוין לקריאה יעוי״ש דאז יל לשיטתו‬
‫עכ״ל ד״ת ז״ל‪:‬‬
‫מ מ ה דסייס כתר״ה ז״ל אפתח‪ ,‬כבר כתבתי בסי׳‬
‫הקודס כוונתם של רש״י ורבינו יונה‪,‬‬
‫ולפ״ד אס נפרש כהבנת כתר״ ה קשה דברי רבינו‬
‫יונה הקודמים‪ ,‬ח״ל שס ותקשינן לקרות הא קא‬
‫קרי כלומר היאך אפשר לפרש אס כוון לבו לקרות‬
‫שהרי מתחלה ג״כ הי׳ קורא ותה תוסיף בכוונה‪,‬‬
‫עכ״ל‪ .‬הא לדברי כתר״ה שפיר קחתרן אס כיון‬
‫לבו לקרות ושפיר תוסיף בכוונתו דאס לא כוון לבו‬
‫בהקריאה הוי ככל תצוה שבדבור דהכוונה היא‬
‫תעצס התצוה ולכן בעינן דוקא כוונה לקריאה דאז‬
‫אינו חסר רק כוונה לצאת ידי חובת ק״ש‪ ,‬ותה‬
‫דחיקא להש״ס לאוקתי בקורא להגיה‪ .‬אבל לדברינו‬
‫א״ש דהכוונה איננה מוסיפה כלל כיון דתצות‬
‫אצ״כ ורק בקורא להגיה החסרון הוא שמהרהר‬
‫בדברים אחרים‪ ,‬כתש״כ‪:‬‬
‫ו ע ת ה נבוא לעיקר דברי כתר״ה ז״ל שחידש דבק״ש‬
‫איכא שני דבריס‪ ,‬לימוד תורה וגס ק״ש‪,‬‬
‫וע״ז נבנה יסוד דבריו וכתב כי כן י״ל דברי‬
‫הירושלמי ספ״ק דברכות דאיתא שס זה שינון וזה‬
‫שינון‪ .‬וכשעיינתי בירושלמי במראה הפניס שס‬
‫ראיתי כי הביא את הרשב״א דפי׳ דהא דאתר ר׳ תני‬
‫בברכות ד״ י ע״ב דגדול הקורא ק״ש בעונתה יותר‬
‫מהעוסק בתורה וכו'‪ ,‬לאו דוקא תורה‪ ,‬דאלו כן‬
‫פשיטא דאף היא תורה ועדיפא משוס דבעונתה‪,‬‬
‫אלא אפי׳ תן השונה קאתר ונ״ת להפסיק ולבטל‬
‫זה תפני זה וכו׳ יעוי״ש‪ ,‬וא״כ תבואר כדברי‬
‫הרשב״א‪ .‬אבל לפענ״ד כ״ז הוא פי׳ הרשב״א בדברי‬
‫ר׳ תני דקאי אתי שתורתו אומנתו וכן ראיתי בתוס׳‬
‫ר״י חסיד שפי׳ בחד תירוצא דר׳ תני קאי אמי‬
‫שתורתו אומנתו‪ ,‬ובתי׳ השני תי׳ כתי׳ התוס׳‬
‫בברכות שס בד״ה גדול וכו׳ יעוי״ש ח הו תי׳ דחוק‬
‫כתש״כ התה״פ שס וא״כ שפיר נוכל לפרש כיון‬
‫דק״ש ג״כ תורה היא ולכן עדיפא ק״ש בעונתה‪,‬‬
‫אבל לפי הירושלמי דאיתא שס דרשב׳׳י שתורתו‬
‫אומנתו א״צ להפסיק לק״ש תפני שזה שינון וזה‬
‫שינון עכצ״ל דמצות ק״ש אינו נחשב כלימוד התורה‬
‫ולכן אץ תבטלין לימוד התורה תפני דבור של ק״ש‪.‬‬
 ‫שהם‬ ‫»‪rr‬‬
‫דר״ל וא״כ זהו ממש איפכא ממה שתי׳ הש״ך שם‬
‫בתי׳ קמא דהלכתא כר״ה גר״י דפליג על ר״ צ‬
‫ולפי שי׳ התוב״ם אם נימא דהיכא דמוציאץ ס״ ת‬
‫אחרת א״צ לברך לפני׳ ע״כ עלינו לתרץ כתי׳ השני‬
‫של הש״ך‪ ,‬ותי׳ שתי׳ בספרי שם על הרמב״ס‬
‫מוכרח הוא ‪:‬‬
‫ו כ ד אייריס בדברי הש״ך הנ״ל חפצי להעיר על‬
‫תי׳ השני שחילק דהתם ביומא לא הי׳‬
‫דעתו לפרשה זו ולס״ת זו הא כשנמצא טעות בס״ת‬
‫ומוציאין אחרת בודאי ג״כ לא הי׳ דעתו על ס״ ת זו‬
‫ולא הו״ל להש״ך לחלק אלא בהפרשה דהתס ביומא‬
‫קורץ פרשה אחרת וכשנמצא טעות בס׳׳ת קורין‬
‫הפרשה שהי׳ דעתו מתחלה ואין קורץ בהפרשה ‪:‬‬
‫בשולי הגליון‪ .‬ומענין לענץ באותו ענץ ארשום‬
‫כי ראיתי בת׳ רע״א סי׳ כ״ה ג״ כ שהביא‬
‫דעת הרמב״ם דס״ל כר״ל דברכה שא״צ מה״ת‬
‫הוא‪ ,‬והוא בכלל שבועת שוא‪ .‬אך לפענ״ד יש להעיר‬
‫עליו במה שדתה לגמרי דברי השואל שבנה יסודו‬
‫על דברי הש״ך יו״ד סי׳ ק ע״ ט אות י״א שהשיג‬
‫על הב״ח שחולק על הרמ״א דמחלק בין לוחש‬
‫ורוקק וקורא פסוק בלה ״ק או בלשון לעז והוא‬
‫ס״ל דאין נ״מ בץ לה״ק או לשון חול‪ ,‬וראייתו משבת‬
‫פ׳ כירה דאיתא שם לגבי מרחץ וביה״כ כי דברים‬
‫של קדש אף בלשון חול אסור לאומרם‪ .‬והש״ך השיג‬
‫ע״ז דהתם איירי בדברי תורה או הוראה דעכ׳׳פ‬
‫קודש הם‪ ,‬וא׳׳פ אין חילוק בין לה״ק או לעז אבל‬
‫לענין הזכרת השם קדושת השם רק בלה׳׳ק הוא‬
‫אבל בלשון חול אין בו קדושה כלל ואין בו ממש‪,‬‬
‫והביא ראיה לדבריו ממחיקת השם דמותר למחוק‬
‫שם של לעז יעוי״ש‪ .‬ולפענ״ד אף דהגרעק״א חילק‬
‫מחיקת השם משבועה יעוי״ש‪ ,‬בכ״ז אם כוונת‬
‫הש״ך כדברי הגרעק׳׳א דרק לענץ מחיקת השם‬
‫אין בשם של לעז אבל לענץ שמעה אץ חילוק‪ ,‬א״כ‬
‫הדרא הוכחת הב״ח לדוכתא‪ ,‬דע״כ מדאיכא שבועה‬
‫אף בשם של לשון לעז איכא קדושה בזה‪ ,‬וכל היכא‬
‫דאיכא קדושה אסור לאומרם אף בלשון של חול‬
‫כדאמר אביי בשבת פ׳ כירה שם‪ ,‬וא״כ לא על‬
‫השואל תלונתו כ״א על הש״ך דכ׳ דשם של לעז‬
‫אין מ קדושה כלל ורק דראייתו הוא ממחיקת השם‬
‫כמש״כ שם והגע עצמך וכו׳ אבל לא דאיירי רק‬
‫לעדן מתיקה כדברי הגרעק״א וא״כ לדברי‬
‫הגרעק׳׳א צ״ע דברי הש״ך ונשארה הוכחת הב״ח‬
‫שדחה דברי רבו של רש״י שהביא ה ר מ״ א‪:‬‬
‫ו א ^ ט ד לחלק ולומר לפי הבנת הגרעק״א שם‬
‫דאף דשמעה איכא גם בלשון לעז היינו‬
‫משוס שמכוין למי שקורין אותו כן בלשון לעז‬
‫כלשונו של הגרעק׳׳א שם ולכן גבי ברכה שא״צ‬
‫די‪fK‬יסור הוא ג״כ מל״ת של שבועת שוא אין חילוק‬
‫בין לה״ק או לעז אבל גבי לחש דכוונתם הוא רק‬
‫על השם שמלחשים מ אץ בו קדושה ו מזי למחיקת‬
‫אבני‬ ‫‪8‬‬
‫והראשונים דגרסי והוא ששנה על אתר כדמפרש‬
‫שם הב״י יעוי״ש‪ ,‬וא״כ לפי״ז אם נתרץ כתי׳ הב׳‬
‫של הב״י מוכח דת״ש לא נקרא תורה וכמש״כ ‪:‬‬
‫ומה מאד יגדל לי התתי׳ שכל הראשונים לא הןכירו‬
‫דגמ׳ מפורשת היא במנחות דצ״ט ע״ב‬
‫דאר״י משום רשב״י דאפי׳ לא קרא אלא ק׳׳ש‬
‫שחרית וערבית קיים לא ימוש ספר התורה הזה‬
‫מפיך‪ .‬וביותר תמוה על הירושלמי הנ״ל דאיתא שם‬
‫דרשב׳׳י לא הפסיק אפי׳ לק״ש ולחד מ״ד טעמא‬
‫מפני שד׳׳ת הי׳ תדיר אצלו וזה שיטן תה שיטן‬
‫דמשמע דק״ש לא נקרא לימוד תורה וכמש״כ לעי ‪3‬‬
‫ואולי י״ל!מהירושלמי איכא הוכחה לגירסת אר״י‬
‫משוס ר״ש ‪ p‬יהוצדק כמו שהביא הש״ך ביו״ד סי׳‬
‫רמ״ו סק״א‪ ,‬ועי׳ במנחות שם שהגה״ש ציין זה ‪:‬‬
‫ודא‪1‬חבר בשו״ע או״ח סי׳ מ״ז ס׳׳ז סתם דבריו‬
‫וכתב דברכת אה״ ע אינה פוטרת אא״כ‬
‫למד מיד‪ ,‬וגם הרמ״א אף שפסק ביו״ד סי׳ רמ״ו‬
‫ס״א דבשעת הדחק בק״ש שחרית וערבית מקיים‬
‫לא ימוש ספר התורה הזה מפיך לא הגיה כלל על‬
‫המחבר‪ ,‬ועי׳ בט״ז או״ח שם סק״ז שהאריך בדברי‬
‫המחבר ור״ל דגם פרשת התמיד ומשניות דקרבטת‬
‫לפי שאומרים במקום קרבנות אינם חשובים לימוד‬
‫תורה‪ ,‬ודחה זה‪ ,‬וג״כ לא הביא את הגמרא‬
‫דמנחות הנ׳׳ל‪:‬‬
‫)מבי״ט(‬
‫סימן ד‪-‬‬
‫בענין ברכה שאינה צריכה‬
‫כבוד ידידי הרב הגאון וכו׳ וכו׳ מוה״ר‬
‫יהושע קליוואן שליט״א‬
‫מה שהעיר כתר״ה שי׳ ע״מ שכתבתי בספרי א״ש‬
‫ח״א ריש ס״ א לתרץ שי׳ הרמב״ם דפסק‬
‫כר״ל דס״ל דברכה שא״צ אסור מה״ת ובכ״ז לא‬
‫הביא הרמב׳׳ם בה׳ עבודת יוהכ״פ ולא בפיה״מ‬
‫טעמא דר״ל אלא טעמא דפגמא יעוי״ש‪ ,‬וכ׳ די״ל‬
‫דכמש״כ הש״ך ביו׳׳ד סי׳ רע״ט אות ב׳ בתי׳ קמא‪,‬‬
‫כן הוא דעת הרמב״ם והיינו דשם השיג על הב׳׳ת‬
‫דס״ל דאם נמצא טעות בס״ת באמצע הקריאה דא״צ‬
‫להוציא אחרת‪ ,‬ואם קורא בס״ת אחרת צריך לברך‬
‫לפני'‪ ,‬וראיתו מהגמ׳ דיומא שם שקורא בע״פ‪.‬‬
‫וכ׳ הש״ך שם בתי׳ קמא די״ל דר״ה בר״י פליג‬
‫על ר״ל וטעמא דקורין בע״פ הוא משום טעמא‬
‫דפגמא יעוי״ש‪ ,‬כן הם דברי כתר״ה‪ .‬במחכ׳׳ת לא‬
‫עיין יפה בספרי שם‪ ,‬כי אני הבאתי שם דברי ר׳׳ה‬
‫בר״י ור״ל והוכחתי כי הרמב״ם פוסק כר״ל וס״ל‬
‫דברכה שא״צ הוא מה׳׳ת וא׳׳כ שפיר הקשתי מדוע‬
‫השמיט הרמב״ם בה׳ ע מד ת יוהכ״פ הך טעמא‬
 ‫שהם‬ ‫‪rrm .‬‬ ‫אבני‬
‫כלתנן בריש מס׳ ברכות ו ק פסק הרמב״ס בפ״ד‬ ‫השם דנלשון לעז מותר למויזקו‪ ,‬זהו כוונת הש״ך‬
‫מהל׳ מעה״ק ה" מ ועי׳ בזבחים לי״ט ע״א ברש׳׳י‬ ‫לפ״׳ד הגרעת״א‪:‬‬
‫ד״ה לא תבעי לך וכו׳ וא״כ איכא עמדה מחש‬ ‫ו ל ‪ 1‬ע ג ״ ד יל״ע בדברי הש״ך דהא החחגר כת‪3‬‬
‫לכשרה בלילה‪ ,‬ולהכי לא הקשה ר״ג על ר״ט‬ ‫וקורא פסוק מן התורה וע״ז קאי הרמ״א‬
‫בפסחים שם‪ ,‬עמלה בלילה מניין‪ ,‬להא גם בלילה‬ ‫וא״כ כיון שקורא פסוק מן התורה יש בו קדושה‬
‫אוכלין תרומה‪ ,‬משוס דגם עמל ה כשרה בלילה‪,‬‬ ‫כמו דאיתא בשבת וא״כ מה תילק הש״ך בין הבמ׳‬
‫והקשה רק וכי עמלה בזה״ז מניין‪ .‬וזה טלאי א״ל‬ ‫דשגת לתכא ודתה א ת דברי הב״ת וכ״ז צ״ע‬
‫דהמג׳׳א ס״ל לנ״כ למי למתירץ‪ ,‬למתירץ אינן‬ ‫לפענ״ד‪:‬‬
‫נקרבין אלא ביום‪ ,‬כמש״כ הרמב׳׳ס שם‪ ,‬למתירין‬ ‫)מבי״ט(‬
‫נקרבין ביום והקטרת חלבים ואבדיס בלילה‪ ,‬וא״כ‬
‫אפי׳ נימא דאץ נ״כ בלילה‪ ,‬איט מוכח לנ׳׳כ עגולה‬
‫היא‪ ,‬כמש׳׳כ‪ .‬ולבר מלין‪ ,‬אץ הוכחה מזה מללא‬ ‫סימן ו‪.‬‬
‫פריך הש׳׳ס אי מה משרת אינו בלילה אף נ״כ ‪,P‬‬
‫לנ״כ איט בלילה‪ ,‬לע״כ הש״ס רק תלא נקיט‪,‬‬
‫בעגיני נשיאת כ ‪6‬ים‬
‫וכמו ללא פריך הש׳׳ס‪ ,‬אי מה משרת טמא לא‬
‫ענן& א‪.‬‬
‫אך כהן מברך לא‪ ,‬ונ׳׳כ איכא ג ס בזנים וטמאי‬
‫מתים‪ ,‬ובזה׳׳ז כולט טמאי מתים נינהו‪ ,‬וקושיא‬ ‫דיני נ״כ באבל ואוק‪ ,‬ונ״כ בלילה‪ ,‬ואס נ״כ עבודה‬
‫הזאת הקשה באמת הפמ׳׳ג‪ ,‬עכ״פ מוכח מכל מה‬ ‫היא‪ ,‬דעות המרדכי והרדב״ז בזה‪ ,‬בדברי התוס׳‬
‫שהבאט לנ״כ לאו עבתה היא תברי המג״א צ׳׳ע‪:‬‬ ‫במה שמסיריס הציצית מבגדי המתים‪ ,‬גדר לועג‬
‫ו כ א ש * שמעתי ■מהגאון ר״ת העליר שליט״א כי‬ ‫לרש בביטול ד״ת ובקיום מ״גג‬
‫הרלב״ז ת׳׳א ס׳׳א האריך בענין זה‪,‬‬
‫באו״ח סימן קכ״ת סעי׳ מ׳׳ג ומ״ד במחבר‬
‫עיינתי וראיתי כי יצא נגל המרלכי הנ׳׳ל‪ ,‬וכתב‬
‫ורמ״א לענין נ״כ באבל ופנוי‪ ,‬והמג״א‬
‫שאיט יודע מי שנאה‪ ,‬ומסיק להלכה לכל אבל טשא‬
‫אות ס״ד האריך באבל ואונן‪ ,‬והמקור לדין זה‬
‫את כפיו‪ ,‬זולת מי שמתו מוטל לפניו‪ ,‬יעוי׳׳ש‬
‫הוא מהמרדכי במגילה ‪:‬‬
‫באריכות‪ ,‬והוא תופס ג״כ לנ״כ עמלה היא‪ ,‬ולכן‬
‫הקשה על המרלכי‪ ,‬לאס כדברע לא יהי׳ כהניס‬ ‫והנה הא דכתב המג״א‪ ,‬דכ״ש אונן שמתו מוטל‬
‫אבלים עובדים בביהמ״ק‪ ,‬לנ׳׳כ עמלה היא שנאמר‬ ‫לפניו שאסור לעבוד עבודה‪ ,‬ונ״כ עבודה‬
‫לעמול לשרת בשם ה׳ וכו׳ יעוי״ש‪ ,‬וזהו כדברי‬ ‫היא וכו׳ ומה״ט אין נ״כ בלילה כדמוכת בתוס׳‬
‫המג״א הנ׳׳ל ותמיהותי מכל הנ׳׳ל‪ ,‬חלים ג״כ עליו‪,‬‬ ‫ר״פ ת׳׳ה וכו׳ יעוי״ש‪ .‬נראה דטה״ד נפל במג״א‪,‬‬
‫למכל הני לוכתי משמע לנ״כ לאו עמלה היא‪,‬‬ ‫דלא נמצא תוס׳ כזה בר״פ ת״ה‪ ,‬ולאתר החיפוש‬
‫ובתענית שם מבואר להליא לרק אסמכתא היא‪,‬‬ ‫הראוני שנמצא זה בפסקי תוס׳ בריש פ״ד דתענית‬
‫‪.‬ולהכי בע״מ נושא את כפיו‪ ,‬וגס טמא כמש״כ‪,‬‬ ‫אות נ ״ג ומה דפשיטא להמג״א דנ״כ עבודה ממש‬
‫ועי׳ בט״ז או׳׳ח סי׳ תר׳׳ס אות ב׳ מה שהביא‬ ‫היא מדאין נ״כ בלילה‪ ,‬צ״ע לפענ״ד‪ ,‬דהא ילה״ק‬
‫מהב״ח‪:‬‬ ‫כמו דהקשה הש״ס בפסחים דע״ב לענין אכילת‬
‫ולענין אונן ג״כ יש לעיין‪ ,‬למהרלב״ז ומהמג׳׳א‬ ‫תרומה‪ ,‬וכי עבודה בזה״ז מניין‪ .‬וחזינן מזה דאף‬
‫מוכת‪ ,‬לטעמא הוא משוס לנ׳׳כ עמלה‬ ‫דאכילת תרומה נקרא עבודה בכ״ז איננה עבודה‬
‫היא ואוק פסול לעמלה‪ ,‬וכפי מה שהוכחתי לנ׳׳כ‬ ‫ממש‪ ,‬מדאיכא בזה׳׳ז‪ ,‬וגם בלילה איכא אכילת‬
‫לאו עגולה היא‪ ,‬לכ׳ הו׳׳ל גם לאוק לישא את כפיו‪.‬‬ ‫תרומה‪ ,‬וא״כ גס נ״כ דאיכא בזה׳׳ז‪ ,‬לאו ע מדה‬
‫והמג׳׳א שם ציץ לעיין ברמב׳׳ס פ״ג מהל׳ כלי‬ ‫ממש היא‪ ,‬ת מי לאכילת תרומה למאן דס״ל דעבודה‬
‫המקדש ה׳׳ג ת׳׳ל שם‪ ,‬לוי אונן מותר לעמל ולשורר‪,‬‬ ‫היא‪ ,‬וכן נ׳׳ל להוכיח מריש פ׳׳ד דתענית דכ״ו‬
‫והמג׳׳א הראה מקור ל׳׳ז מספרי פ׳ שמיני‪ ,‬יעוי׳׳ש‪,‬‬ ‫ע׳׳א‪ ,‬דפריך הש״ס אי מה משרת בעל מוס לא‬
‫וכוונת המג׳׳א בציוט נראה לי מיר לצ״ל לשני דינים‬ ‫אף כהן מברך בע״מ לא‪ ,‬ותירץ הש׳׳ס דאסמכתא‬
‫נפרדים הם‪ ,‬נ״כ ועמלת ושירת לוים‪ .‬וללבריט אץ‬ ‫בעלמא הוא‪ ,‬וא״כ מוכת ללאו ע מדה היא מלכשר‬
‫חילוק ביניהם‪ ,‬כיון לגם נ״כ לאו עמלה היא‪ ,‬וא״כ‬ ‫בבע״מ‪ ,‬ובע״מ פסול בע מלה‪:‬‬
‫אין נ״מ מנ״כ לעמדת ושירת הלויס‪:‬‬ ‫^ לכתב המג״א‪ ,‬למשוס לנ׳׳כ הוי עמל ה לכן‬
‫אבל ק״ל‪ ,‬לבלאו טעמא לעמלה הו׳׳ל ל»זול או ק‬ ‫אץ נ״כ בלילה‪ ,‬לכ׳ מוכת מש״ס הנ״ל‬
‫משוס לאונן פטור מכל המצות האמורות‬ ‫מללא פריך הש״ס אי מה משרת אימ בלילה אף‬
‫בתורה‪ ,‬כלתק ריש פ׳ מי שמתו‪ ,‬וכן פסק הרמב״ס‬ ‫כהן מנרך איט בלילה‪ ,‬משוס דגם נ״כ ליכא בלילה‪,‬‬
‫בהל׳ ק״ש פ׳׳ל ה׳׳ג ובהל׳ אגל פ׳׳ל ה״ו וטוש״ע‬ ‫אבל כשנדייק היטב לא מוכת מילי‪ ,‬לבאמת ג ס‬
‫יו״ד סי׳ שמ״א סע״א‪ ,‬וא״ל משוס ללפעמיס‬ ‫משרת איכא בלילה‪ ,‬כמו הקטרת ת ^י ם ואברים‪,‬‬
 ‫שהם‬ ‫או״ח‬
‫לעובל עבולה‪ ,‬להא על נלב ואביהו יש לעות בימ״ל‬
‫לתתו משוס שלא נשאו נשיס‪ ,‬והיו עובליס העבולה‪,‬‬
‫וא״כ על עיקרא ללינא פירכא‪ ,‬מלוע ירה הרלב״ז‬
‫חציו רק על אבל ולא על עיקר הלין של התרלכי‬
‫לקאי על פנוי‪:‬‬
‫ותחלת לברי הרלב״ז בתשובה הנ״ל שהביא‬
‫תתרלכי וז״ל‪ ,‬כהן פנוי לא ישא את בפיו‪,‬‬
‫למי שהוא שרוי בלא אשה וכו׳ שרוי בלא ברכה‬
‫ובלא שלו׳‪ ,‬והרשב״א ז״ל כתב שלא נתצא זה בתלתול‬
‫בבלי ולא בירושלמי‪) ,‬את הרשב״א גופא לא ראיתי(‬
‫וכוונת הרשב״א ע״כ לא על הא שאין לו אשה‬
‫וכו׳‪ ,‬לעל זה לא הי׳ כותב שלא נתצא זה בתלתול‬
‫בבלי וירושלמי‪ ,‬כי זה הוא גת׳ ערוכה ביבמות לס״ב‪,‬‬
‫אלא לכוונתו על הא לכהן פנוי אינו נושא את כפיו‬
‫משוס ששרוי בלא ברכה‪ ,‬ע״ז כתב שלא נמצא וכו׳‪.‬‬
‫וכן העיר רב גאון אחל‪ ,‬וכן תוכח מסוף לברי‬
‫הרלב״ז‪ ,‬שכתב זו שכתב התרלכי איני יולע תי‬
‫שנאה וכמו שכתב הרשב״א יעוי״ש תה להשיג על‬
‫התרלכי שפסק לאבל אינו נ״כ ‪:‬‬
‫היחיל ועושה המצוה בשבילו‪ ,‬אבל אס עושה המצוה‬
‫ו ס ״ ל כיון לעיקר לינו של התרלכי קאי על פנוי‪,‬‬
‫בשביל הכלל‪ ,‬כמו לוי העובל ומשורר או כהן הנושא‬
‫ותפנוי נסתעף שגס אבל אינו נושא את‬
‫כפיו‪ ,‬כתו שהובא ברלב״ז‪ ,‬א״כ אתאי פסק הרת״א‬
‫לענין אבל לאינו נ״כ‪ ,‬ובפנוי כתב להתנהג לפנוי‬
‫נושא את כפיו‪ .‬וגס הא שכתב התג״א באות ס״ז‬
‫בשס הב״י לענין פנוי‪ ,‬לגס אחריס בולאי נו״כ ללא‬
‫גרע תקטן יעוי״ש‪ ,‬לא אבין הלתיון לקטן‪ ,‬לקטן‬
‫הוא תטעס חינוך‪ ,‬יעוי״ש‪ ,‬אבל בפנוי ללעת‬
‫האוסריס ואומריס לאיבא עליו איסור לישא את‬
‫כפיו‪ ,‬תה יועילו האחריס‪ ,‬ות״ש פנוי תאבל‪ ,‬לאינו‬
‫נו״כ עס אחריס‪ ,‬ופנוי עול גרע תאבל‪ ,‬כתש״כ ‪:‬‬
‫וג ם ק״ל על העצה שהובא ברלב״ז תהשואל שעשה‬
‫פשרה‪ ,‬שיצא האבל תביהכ״נ‪ ,‬וכן כתב‬
‫הרת״א‪ .‬וק״ל לאס תוטל עליו חיוב לישא את כפיו‬
‫האיך יכול להפקיע את עצתו תת״^‪ 4‬והלא זה למי‬
‫להא ראיתא בתנחות לת״א ע״א לא״ל תלאכא לרב‬
‫קטינא סלינא בקייטא וסרבלא בסיהרא ציצית של‬
‫תכלת תה תהא עלי׳ ואמר כי בעילן ריתחא מענשינן‬
‫על ת״ע יעוי״ש‪ ,‬וא״כ ה״נ תפקיע א״ע תת״גג‬
‫וכן ה׳י ק״ל זה מכבר בהא לאיתא בברכות לל״ו‬
‫ע״ב וכן בגיטין לפ״א ע״א לא כלורות הראשונים‬
‫לורות האחרונים‪ ,‬לאלו לורות הראשונים היו‬
‫מכניסין פירותיהן לרך טרקסתון כלי לחיי ‪ p‬במעשר‬
‫לורות האחרונים תכניסין פירותיהן לרך גגות‬
‫וקרפיפין כלי לפוטרן תן התעשר‪ .‬והי׳ ק״ל על‬
‫הלורות האחרונים הא הפקיעו א״ ע תת״ע וענשיק‬
‫להו בעילן ריתחא‪ .‬וכן ק״ל בפסחים ל״ט ע״ א‬
‫לא״ ר אושעיא תערים אלס על תבואתו ומכניסה‬
‫במוץ שלה כלי לפוטרם תן התעשר‪ ,‬הא אין זה‬
‫הערמת היתר‪ ,‬כיון לתפקיע א״ע תת״ע‪ ,‬ונענש‬
‫בעילן ריתחא‪ .‬וכן ק״ל על תנהג ישראל שעושים‬
‫אבני‬ ‫‪10‬‬
‫משכחת דאונן מחויב במצות כגון להטעס דאונן‬
‫פטור ממצות‪ ,‬משוס טירלא לקבורת המת‪ ,‬דהא‬
‫ב׳ טעמיס איכא ליפטור את האונן מכל המצות‪,‬‬
‫משוס לטרול בקבורת המת או מפני כבול המי^‬
‫כמש״כ התוס׳ ריש פ׳ מי שמתו ל״ה אינו מברך‬
‫וכו׳ יעוי״ש‪ .‬וכיון ללטעמא למפני טרלת קבורת‬
‫המת‪ ,‬משכחת לפעמיס חיוב‪ ,‬להכי נקט הטעס‬
‫היותר מחוור‪ ,‬והוא טעמא לעבולה ללעולס פסול‬
‫לעבולה‪ ,‬הא ליתא‪ ,‬כיון להפוסקיס נקטו ללינא‪,‬‬
‫הך טעמא לכבול המת‪ ,‬וכן פסק הרמב״ס בהל׳‬
‫ק״ש שס‪ ,‬וכתב ה טעס מפני שאין לעתו פנוי'‪,‬‬
‫ועי׳ בכ"מ שס וכן הוא בטוש״ע‪ ,‬ולהך טעמא‬
‫לכבול המת לא משכחת באונן חיוב כלל‪ .‬ואת״ל‬
‫ללשיטתס לס״ל לנ״כ נקרא עבולה‪ ,‬נקטו הטעס‬
‫לעבולה‪ ,‬להוא מה״ת פסול‪ ,‬מ״מ יקשה על הרמב״ס‬
‫לפסק ללוי מותר לעבול ולשורר‪ ,‬נהי ללאו עבולה‬
‫היא מ״מ יפטור מטעס אונן לפסול לפטור מכל‬
‫המצול ‪ J‬ולולי למסתפינא אמינא‪ ,‬להא לאונן פטור‬
‫מכל המצות‪ ,‬היינו לוקא מהמצות המוטלות על‬
‫את כפיו‪ ,‬אנינותו אינו פוטרו‪:‬‬
‫ערד מצאתי לנכון להעיר על לברי הרלב״ז שס‪,‬‬
‫שכתב על המרלכי‪ ,‬להכהן רק שליח‬
‫והברכה מאתו ית׳ כרכתיב ואני אברכס‪ ,‬וא״כ תה‬
‫איכפת לן שהשליח בלא ברכה ושלו׳ יעוי״ש‪ ,‬ללפי‬
‫תיעוט שכלי הלא פליגי ר״י ור״ע בחולין לת״ט‪,‬‬
‫ור״י ס״ל לכהן תברך לישראל והקב״ה תברך‬
‫לכהניס ור״ע ס״ל לכהניס תברכיס לישראל והקב״ה‬
‫תסכיס‪ ,‬ואיך שהיא אין הכהניס נקראיס שלוחיס‪,‬‬
‫ול״ל לעבורה להכהניס נקראים שלוחי ררחתנא‪,‬‬
‫ועי׳ בתוס׳ יומא לי״ט ע״ב בל״ה תי איכא תילי‪,‬‬
‫שכתבו לשלוחי לרחתנא בולאי נינהו‪ ,‬ורק בנלריס‬
‫בפ׳ אין בין התולר‪ ,‬תספקא להש״ס לילתא גס‬
‫שלוחי לילן נינהו‪ ,‬אבל גבי נ׳׳כ אינס שלוחיס כלל‬
‫בין לר״י ובין לר״ע ‪:‬‬
‫וג ם תה שכתב לאפי׳ אס נולה להתרלכי‪ ,‬ונ"כ‬
‫באבל ל״ל לפנוי‪ ,‬לפנוי שרוי לעולס בלא‬
‫שמחה ובלא ברכה ושלו׳‪ ,‬לאינו יולע מתי ישא אבל‬
‫גבי אבל היוס הוא עצב ולמחר יהי׳ שמח וכו׳‪,‬‬
‫ולשון שרוי תורה כן לאל״כ בא ונאתר שלא בירך‬
‫ברכה מן הברכות ולא שיס שלו׳ וכו׳‪ ,‬אף רביבתות‬
‫לס״ב איתא שרוי בלא תורה וכו׳ אבל בלשון הקולס‬
‫איתא כל שאין לו אשה ולא כל השרוי בלא אשה‪,‬‬
‫ותשמע רבכל אופן מיירי‪ ,‬לא רק בפנוי‪:‬‬
‫ו אי ך שהיא‪ ,‬לו יהא כלברי הרלב״ז‪ ,‬לאבל ל״ל‬
‫לפטי‪ ,‬אבל אס יולה להתרלכי בפנוי א״כ‬
‫כל הקושיות שהקשה הרלב״ז במקומן הן על פנוי‪,‬‬
‫היינו ללא יברך ברכות וגס יהי׳ פסול לעבול עבולה‬
‫לפי שי׳ לנ״כ עבולה כתש״כ ופנוי הלא מוכח‬
‫ו‬ ‫שהם‬ ‫‪rrm‬‬
‫וקרפיפין‪ ,‬גס באופן זה שיכניסו בתוץ התיר להס‪.‬‬
‫וביותר קשה על פשרת השואל ברדב״ז‪ ,‬ועל פסק‬
‫הרמ״א‪ ,‬דזהו עפ״י תקרה באיש יתידי‪ ,‬וא״כ איכא‬
‫עונש בעידן ריתתא‪ ,‬כיון דתפקיע א״ע תת״גג‬
‫ואף דהסמ״ג ת״ע כ׳ הביא דהירושלתי בפ׳' אין‬
‫עותדין בברכות הזכיר היתר זה דר״ש ‪ p‬מ י ור״א‬
‫נהגו כן‪ ,‬יעוי״ש‪ ,‬התס שאני דרק עשו כן תפני‬
‫החולשא ולא הפקיעו א״ע תהתצוה יעוי״ש‪.‬‬
‫ר ל ״ ע גס בהא דתנן בתתני׳ ריש פ״א דבכומת‬
‫וריש פ״ב דבכורות‪ ,‬התוכר לנכרי אעפ״י‬
‫שאינו רשאי‪ ,‬ופירש״י דאסור לתכור בהתה לנכרי‪,‬‬
‫וליכא שוס איסור‪ ,‬תשוס הפקעת קדושת בכור‪.‬‬
‫וכן בהא דכתבו התוס׳ בע״ז די״ג ע״ב ד״ה ונועל‬
‫דלת וכו׳‪ ,‬דבבכור לא קנסוהו בשביל שלא הטיל בו‬
‫תוס קודם שיצא לאויר העולם‪) ,‬עי׳ הגהת הב״ת‬
‫שס וכן נפסק הדין בטוש״ע יו״ד סי׳ ש״ט סע״א‬
‫דאסור לכונסו בכיפה(‪ ,‬ועי׳ בגה״ש שס על התוס׳‬
‫הנ״ל‪ ,‬ואף דאס הטיל בו תוס תקודם שיצא לאויר‬
‫העולם‪ ,‬ג״כ הי׳ נותנו לכהן‪ ,‬אבל ת״ת הפקיע‬
‫אותו מקדשים לפסולי התוקדשין‪ .‬אך בזה אפ״ל‬
‫כיון דבזה״ז לא תזי לקרבן לא נקרא הפקעה אבל‬
‫אס תוכרו לנכרי דתפקיע גס תכהן‪ ,‬צ״^ג תדוע‬
‫שאני זה מציצית‪ ,‬דהתס ג״כ אין התצוה תיובית‪,‬‬
‫אלא אס הי׳ לו טלית בת ד׳ כנפות‪ ,‬וה״נ תצוה‬
‫היא‪ ,‬דאס נולד לו בכור‪ ,‬אס תס הוא להקריבו‬
‫לקרבן‪ ,‬ויהי׳ נאכל לכהניס‪ ,‬ואס בע״ת הוא לתנו‬
‫לכהניס‪ ,‬וזה ל״ד להא דתעריתין על הבכור במס׳‬
‫תמורה‪ ,‬דהתס הערמת היתר היא כתש״כ הרתב״ס‬
‫בפיה״ת שס‪:‬‬
‫אח״ז ראיתי י כי נעלם תתני הגת׳ דריש בכורות‬
‫ד״ג ע״ב ותמורה ריש פ״ה שס‪ ,‬בהערתת‬
‫היתר דבכור‪ ,‬דר״י אתר שס דתותר לאדם להטיל‬
‫תוס בבכור קודס שיצא לאדר העולם‪ ,‬והש״ס‬
‫בתמורה שס תוקיס הא דר״י דאיירי ־ בזה״ז‪.‬‬
‫ובבכורות שס בהא דרב מרי בר רתל דכלו לי' תיותא‪,‬‬
‫איכא תרי לישני‪ ,‬אי משוס דע״י תכירתא לנכרי‬
‫אפקע גס תכהן‪ ,‬ובהטלת מוס קודם שיצא לאויר‬
‫העולם אינו תפקיע תכהן‪ ,‬אי משוס דרב ת ח ידע‬
‫לאקנויי בקנין גמור וכו״ ע לא ידעי וסברי דתילתא‬
‫בעלמא הוא דקעביד‪ .‬ותוס׳ בתמורה שס בד״ה הא‬
‫עדיפא וכו׳‪ ,‬כתבו דקיי״ל כלישנא בתרא‪ ,‬ואפילו‬
‫ללשון ראשון טוב יותר להקנות לנכרי מלהטיל בו‬
‫מוס קודס יציאת רובו וכו׳ יעיי״ש‪ .‬וא״כ תזינן‬
‫תהני סוגיות דהש״ס דבכור בזה״ז מותר להטיל בו‬
‫תוס קודס יציאתו לאדר העולם‪ ,‬משוס דאינו מפקיע‬
‫תכהן‪ .‬וכן כתב הרתב״ס בפ״ב תהל׳ בכורות הי״ד‬
‫תותר להטיל מוס בבכור קודס שיוצא לאדר העולם‬
‫דשתט עליו בד״א בזה״ז תפני שסופו לאכול בתומו‪,‬‬
‫אבל בזמן שביהת״ק קייס אסור ע״כ‪ .‬חהו כלש״ק‬
‫דבכורות שס‪ ,‬דהש״ס תתלק בץ היכא דתפקיע‬
‫אבני‬
‫בבגדיהם ק מו ת עגולות כדי לפוטרם מן הציצית‪,‬‬
‫הא חפלןיעים א״ע תת״גג וזה אילה״ק דאם יש עצה‬
‫להפקיע א״ ע תת״ע‪ ,‬גם בתצוה תיובית כתו סוכה‬
‫כתי יש עצה להפקיע א״ ע תתיוב מ״ע‪ ,‬כ טן שיאתר‬
‫דיהי׳ שלית תצוה וכדותה דהוא פטור תן הסוכה‪,‬‬
‫כדתנן בסוכה דכ״ה ע״א‪ .‬והתוס׳ בתנתות שם‬
‫בד״ה ענשיתו תילקו‪ ,‬דהא דאיכא עונש בעידן ריתתא‬
‫הוא דוקא בציצית דאינו תמויב לקנות טלית בת ד׳‬
‫כנפודג אבל בת״ע גתור אפי׳ בי״ד שלנו תכין אותו‬
‫עד שתצא נפשו‪) .‬ואף דבתולין דקל״ב תשיב הש״ס‬
‫גס ציצית‪ ,‬דגם בציצית תכין אותו עד שתצא נפשו‪,‬‬
‫ע״כ דאיירי התס שכבר מוטל התיוב עליו‪ ,‬וזה‬
‫העיר לי רב גאון אתד(‪ .‬וא״כ לפי״ז קשה‬
‫תילוק יש בין תצוה גמורה לתצות ציצית‪ ,‬ל״ק כלל‬
‫וזה פשוט‪ ,‬דדוקא היכא דהשתא הוא פטור‪ ,‬אז‬
‫אתרינן דאין תתויב ואין כופין לו‪ ,‬אבל לא איפכא‪,‬‬
‫היכא דהשתא הוא תתויב‪ ,‬ורק דיש לו עצה להפטר‬
‫תהת״ע אז תכין אותו עד שתצא נפשו ‪:‬‬
‫כ ע ת ראיתי כי התוס׳ בפסתיס דקי״ג ע״ב ד״ה‬
‫ואין לו וכו׳ העירו זאת וכתבו דגבי‬
‫תפילין דבעינן גוף נקי וכו׳ בקל יכול להזהר‪ ,‬עכ״ל‪,‬‬
‫וכיון דקל הוא עומד הוא בתזקת תיוב ותכין אותו‬
‫עד שתצא נפשו להנית תפילין‪ .‬אך ק״ל על הא״נ‬
‫שבתום׳ שס דכתבו אפי׳ אין לו יש לו לתזור ולהביא‬
‫עצתו לידי תיוב וכו׳ יעוי״ש‪ ,‬דאס ניתא כן‪ ,‬ל״ ד‬
‫תפילין לציצית‪ ,‬דתפילין תצוה תיובית היא ותכין‬
‫אותו עד שתצא נפשו‪ ,‬אבל בציצית אין תתויב לקנות‬
‫טלית בת ארבע כנפות‪ ,‬אס לא דכוונתס משוס‬
‫דנענש בעידן ריתתא‪ ,‬כת״ש תלאכא לרב קטינא‪,‬‬
‫תה דתוק תאד‪ ,‬ולכן הפי׳ הראשון שבתום׳ שס‪,‬‬
‫דאיירי כשיש לו ואינו תניתן‪ ,‬הוא יו‪-‬תר תרוית‪,‬‬
‫דבאופן זה דתי תתש תפילין לציציע ואפשר דזהו‬
‫כוונת הגה״ש‪ ,‬שציין על הא״נ דבתוס׳ הנ״ל‪ ,‬לעיין‬
‫בתנתות‪ ,‬ובתנתות שם על התוס׳ ד״ה ענשיתו‪,‬‬
‫ציין לעיין בתוס׳ פסתיס הנ״ל‪ ,‬עכ״פ קשה כל‬
‫הקושיות הנ״ל‪:‬‬
‫ונ״ל לבאר עפ״י דברי התוס׳ בערכין ד״ב ע״ב‬
‫ד״ה הכל וכו׳‪ ,‬דתילקו בין יתיד לצבור‬
‫וז״ל‪ ,‬א״ל וכו׳ היינו דוקא באותן היתיס‪ ,‬דכל‬
‫הטליתות היו בת ד׳ כנפות וכו׳ אבל בזה״ז שחב‬
‫הטליתות פטורין אין עונש לתי שאין קונה ד׳‬
‫כנפות‪ ,‬עכ״ל‪ .‬ועי׳ בתוס׳ נדה דס״א ע״ב ד״ה‬
‫אבל וכו׳ שתילקו באופן זה לגבי תתיס‪) ,‬והובא‬
‫התוס׳ הנ״ל בספרי א״ש ת״א סי׳ ת׳(‪ ,‬וא״כ לפי״ז‬
‫ניתא שפיר הא דדורות האתרוניס הנהיגו שעושים‬
‫קרנות עגולות בטליתיהן‪ ,‬כיון דרובס נוהגים כן‪.‬‬
‫אבל עדיין אינו תתורץ‪ ,‬הא דא״ר אושעיא תערים‬
‫אדם על תבואתו וכו׳‪ ,‬ח ס קאי על איש יתידי‪ ,‬חה‬
‫דותק לותר דר׳ אושעיא התיר זה לדורות האתרוניס‪,‬‬
‫דרובס היו נוהגים להכניס פירותיהן דרך גגות‬
 ‫‪•mm‬‬
‫‪D ll 2/‬‬
‫‪IrtA‬‬
‫או ״ ח‬
‫נימא דנ״כ בצילה‪ ,‬ת״מ לא חשיב המתני׳ אלא ד׳‬
‫פעמים ביום ולא תמשה‪ ,‬משוס דאתריק בפ״ז דסוטה‬
‫דל״ח‪ ,‬כל כהן שאינו עולה בעבודה שוב אי ט עולה‬
‫שנאמר וישא אהרן את ידיו אל ה?«ש ויברכם וירד‬
‫תעשות החטאת‪ ,‬וכיון דאיצטריך‪) .‬והשאר חסר(‬
‫ומובן דכוונתו הוא‪ ,‬דכיון דבעתית ליכא חזרת‬
‫הש׳׳ץ‪ ,‬ואין הכהן עולה בעבודה‪ ,‬ליכא נ״כ‪ ,‬אבל‬
‫לא משום דבלילה איכא איסורא לנ״כ‪ P ,‬נ״ל‬
‫כוונתו ‪:‬‬
‫א ר ד י חתימת הקונטרס נתודעתי שבספר עמודי‬
‫אש האריך הרבה גענין נ׳׳כ גלילה והספר‬
‫הנ״ל אין בגבולי והשגתי אותו ועיינתי שם בקונטרס‬
‫בית תפלה אות כ״ג וראיתי דהביא שם את הא׳׳ז‬
‫בשם אבי העזרי ותהרי״ל וחבל אחרונים וגם את‬
‫הגו״א שהבאנו‪ ,‬זה אותר כן תה אומר כן‪ ,‬והביא‬
‫דיש מחלוקת בין הבבלי להירושלתי‪ ,‬דהבבלי ס״ל‬
‫דיש נ״כ בלילה‪ ,‬וההיקש לעבודה רק אסמכתא‬
‫בעלמא הוא‪ .‬וזהו ת״ל כדברינו לעיל שהערנו‬
‫תזה‪ ,‬והירושלמי ס״ל דההיקש לעבודה היקש‬
‫גמור הוא ואין נ״כ בלילה‪ ,‬ולכן השמיט‬
‫כ ע ת נחזור לדבריט הקודמים שהקשינו על‬
‫הטוש״ע הך דין דנ״כ בלילה‪ ,‬ואנחנו הוכחנו דגם‬
‫הרדב״ז והתג״א שהניחו יסוד מוסד‪ ,‬דנ״כ‬
‫עבודה כשירה בלילה‪ ,‬וכן כתב התהרי״ל‪ ,‬דת״ע‬
‫במקום הקרבת האיתורים דכשר בלילה‪ ,‬יעוי״ש‬
‫בלילה‪ .‬ולנו קצרה דעתנו להבין זאת‪ ,‬חדא דתוכח‬
‫באריכות ‪:‬‬
‫דנ״כ לאו עבודה היא‪ ,‬וגם אם עבודה היא‪ ,‬תנ״ל‬
‫ב שי ל י ד ע ליון‪ :‬בעניותי לא אבין דברי התוס׳‬
‫בנדה דס״א ע״ב ד״ה אגל הנ״ל‪ ,‬דנתנו‬
‫טעם לתנהגט שתסירים הציצית תבגדי המתים‪,‬‬
‫משום דבזה״ז נמצאים הרבה אנשים שאינם לובשים‬
‫ציצית להכי אין גנאי להתתים יעוי״ש‪ .‬ולענ״ד ל״ד‬
‫זל״ז דהא החיים אינם עוברים על ת״ ע של ציצית‪,‬‬
‫אלא דתפקיעים א״ ע תהמצוה ואינם לובשים טלית‬
‫של ד׳ כנפות‪ ,‬כמש״כ תוס׳ בערכין ד״ג ע״ב ד״ה‬
‫הכל וכו׳ הנ״>ל אגל המתים הרי הם מלובשים‬
‫בטליתות של ארבע כנפות המחויבות בציצית ומ״ת‬
‫מסירים הציצית‪ ,‬וא״כ ניכר דהטעם הוא מ פ ד‬
‫שהמתים אינם מצווים ופטורים תן המצות‪ ,‬וא״כ‬
‫איכא לועג לרש‪ ,‬וצ״ע‪:‬‬
‫ו כ ש ז ד ה לי תו״ת בזה עם שני ת״ח גדולים‪ ,‬ואחד‬
‫מהם רב גאון תפורסם‪ ,‬וכאשר חכם עדיף‬
‫מנביא כיווט דבריהם ואמרו כי כוונת התוס׳ הוא‪,‬‬
‫אחרי דבזה״ז אינם מקיימים מצות ציצית‪ ,‬לכן ליכא‬
‫לועג לרש‪ ,‬משום דהתת לעולם פטור‪ ,‬ודתי ‪4‬ןי‬
‫שאינו תקיים‪ ,‬דפטור דידי׳ דמי לחי שאינו מקיים‪,‬‬
‫ומפקיע את עצמו תהתצוה‪ .‬ואני הוספתי עוד על‬
‫דבריהם‪ ,‬דתלבד תה דהתת פטור‪ ,‬משום דנעשה‬
‫תפשי מהמצות‪ ,‬עוד יש לו פטור משום דלית לי׳‬
‫הנאה מהבגד‪ ,‬וגם חי פטור היכא דאין לו הנאת‬
‫לבישה‪ ,‬וכקושית ר״ת על הרשב״ם שם בתוס׳‪.‬‬
‫ואחד מהם הסביר טעמו ונימוקו בכוונת התוס׳‪,‬‬
‫דלגיטול תצוה לא איכפת לן‪ ,‬כיון דהתת לעולם אינו‬
‫אבני‬ ‫‪12‬‬
‫מקדושת מזבח להיכא דתפקיע תכהכים‪ .‬ולתוס'‬
‫לתמורה נמי ניחא‪ ,‬דהא כתבו דמכאן נ ה ט העולם‪,‬‬
‫ובמנהג העולם ליכא עונש בעידן ריתחא‪ ,‬כמש״כ‬
‫לעיל מתום׳ דריש ערכין‪ ,‬ורב מרי בר רחל דהי׳ אז‬
‫יחיד נענש ע״ז שהפקיע מכהנים‪ ,‬אבל ללישנא‬
‫בתרא דמשמע דהעונש דכלו חיותא לא הי׳ בשביל‬
‫ההפקעה אלא מפני דאינשי יטעו‪ ,‬קשה מדוע לא‬
‫נענש בשביל ההפקעה כתו בציצית‪ ,‬והתום׳ כ ת ט‬
‫דקיי״ל כלישנא בתרא‪ ,‬ותהרתב׳׳ם משמע דקיי״ל‬
‫כל״ק‪ ,‬תדחילק בין זה״ז ובין בזמן שביהת״ק קייס‪,‬‬
‫וללישנא בתרא אפי׳ בזמן שביהת״ק קיים‪ ,‬דמפקיע‬
‫מקדושת תזבח‪ ,‬נתי שרי‪ ,‬דהא העונש הי׳ רק בשביל‬
‫טעותי דאינשי‪ .‬ובט״ז יו״ד סי׳ שי״ג אות ט׳ כתב‪,‬‬
‫דטעתא דאסור בזמן הבית הוא משום הפסד קדשים‪,‬‬
‫וק״ל הא בש״ס לא מכר כלל טעם זה‪ ,‬אלא טעתא‬
‫דתפקיע מקדשים‪ ,‬ומשמע דהפסד קדשים לא שייך‬
‫רק אלא היכא דהם קדשים‪ ,‬אבל אם תפקיע דלא‬
‫להוי קדשים אין כאן הפסד קדשים‪ ,‬אלא הפקעה‬
‫מקדשים‪ ,‬וצ״ע בזה‪:‬‬
‫עבודה היא‪ ,‬והתג״א כתב עוד דתה״ט אין נ״כ‬
‫דליתא בלילה‪ ,‬הא גם עבודה ממש איכא בלילה‪,‬‬
‫כת״ש תהקטרת חלבים ואברים‪ ,‬אבל תחתני׳ דפ׳׳ד‬
‫דתענית דלא חשיב אלא ד׳ פעמים ביום ולא חשיב‬
‫לילה יש להוכיח כן‪ ,‬דבלילה ליכא נ״כ‪ .‬וא״ל דלהכי‬
‫לא חשיב תתני׳ לילה‪ ,‬משום דס׳׳ל תפילת ערבית‬
‫רשות‪ ,‬הא התוס׳ בריש ת״ה ד״ה טעה וכו׳ כתבו‬
‫דהא דאתרינן תפילת ערבית רשות‪ ,‬הייט לגבי תצוה‬
‫אחרת והיא עוברת וכו׳ יעוי״ש‪ ,‬וא׳׳כ תוכח תתתני׳‬
‫דבלילה ליכא נ׳׳כ‪ ,‬וא״כ לפי׳׳ד דהוכחנו‪ ,‬דנ״כ‬
‫לאו עבודה היא‪ ,‬ואפי׳ אם ניתא עבודה היא‪ ,‬גם‬
‫עבודה אינה נפסלת בלילה‪ ,‬יש להבין טנגתא דתילתא‪,‬‬
‫ויגעתי ומצאתי בגבורות ארי׳ על תענית דעמד בזה‪,‬‬
‫והשיג■על הרא׳׳ש בסקז יומא שכתב דאץ נ״כ בלילה‪,‬‬
‫ומקורו מהירושלמי ברכות פ׳ ת״ה דאיתא שם‬
‫דמסייע לר״י ממתני׳ דשלש פרקים וכו׳‪ ,‬דאם נפרש‬
‫נעילה היינו נעילת שערי שמיס‪ ,‬אית לך למימר‬
‫נעילת שערי שמיס ביום יעוי״ש ו ה ט״ א דחה ראיתו‪,‬‬
‫והקשה על הרא׳׳ש‪ ,‬שכתב הטעם דאין עבודה בלילה‬
‫כדברינו דעבודה איכא גם בלילה‪ ,‬והראיה ממתני׳‬
‫דריש ברכות מהקטרת חלבים ואברים‪ ,‬וגם ניסוך‬
‫היין כשר בלילה‪ ,‬יעוי״ש באריכות‪ ,‬ות׳׳ל שכיונתי‬
‫לדבריו‪ ,‬ואח׳׳כ חפץ לתרץ‪ ,‬דהמתני׳ ס״ל ת׳׳ע‬
‫רשות‪ ,‬וזהו ג״כ כדבריט ת״ל‪ ,‬אך אנחנו דחינו‬
‫זאת מד׳ התוס׳ כמש״כ‪ ,‬והג״א דתה זאת‬
‫דבירושלמי איתא להדיא דאין נ״כ בלילה ולבסוף‪.‬‬
‫)אף דחסר שם ת׳׳מ תובן כוונתו( כתב‪ ,‬דאפי׳‬
 ‫שהם‬
‫יין‪ ,‬הדץ רק דאס שתה אסור להורות‪ ,‬ע ם אסור‬
‫ללמוד כהו שפסק הרהב״ס שם בה׳׳ד‪ ,‬אבל לא‬
‫דאסור לשתות‪ ,‬וכן עכל לומר בנ״כ‪ ,‬דהדין הוא רק‬
‫דשכור אסור בנ״כ‪ ,‬אבל לא דאיכא איסור על כהן‬
‫לשתות‪ ,‬אבל אם ניהא דעגתה היא קשה כה ש״ע‬
‫ואין זה הוכחה כלל‪ ,‬דאפי׳ ניהא דנ״כ עבודה היא‪,‬‬
‫ה׳׳ה התורה לא אסרה שתיית יין‪ ,‬אלא היכא דבא‬
‫להקדש כהו שפסק הרהב״ם שם‪ ,‬ולהכי אסורין‬
‫אנשי משמר ובית אב שעליהם ליכנס למקדש‪ ,‬אבל‬
‫נ״כ דמי להוראה וכה ש׳׳ע וכן ליכא להוכיח‪ ,‬הדלא‬
‫פרשו הש״ס בתענית שם‪ ,‬אי הה השרת אסור‬
‫בפרוע ראש אף הברך אסור בפרוע ראש‪ ,‬דנ״כ לאו‬
‫עבודה היא‪ ,‬כהש״כ‪ ,‬דאפי׳ אם ניהא דנ״כ עעד ה‬
‫היא‪ ,‬ליכא בנ״כ איסור דפ״ר‪ ,‬דאיסור דפ׳׳ר הוא‬
‫דוקא ליכנס בהקדש הן המזבח ולפנים כהש״כ‪.‬‬
‫ולשי׳ הרהב״ן‪ ,‬הכניסה ג״כ אינו אסור הה״ת‪,‬‬
‫אלא מדרבנן‪ ,‬והה״ת אי ע חייב אלא אם עבד‪) .‬אגב‬
‫אורחא אעיר בההקיש דהשרת לברכה‪ ,‬עי׳ בסוטה‬
‫דל״ח דר״נ נפקא לי׳ הההיקש לענץ עמידה‪ ,‬ועי׳‬
‫גסה״ג ה״ ע כ׳‪ ,‬ועי׳ גתוס׳ הנחות דק״ט ע״א‬
‫ד״ה לא וכו׳ בסוה״ד ותו וכו׳‪ ,‬ועי׳ בהגהות הה‬
‫שהובא הצ״ק‪ ,‬ועי׳ בנו״ב ההדו״ק חאו״ח ס״ה‬
‫ובגה״ש בסוטה שם‪ .‬ולפענ״ד השמע דסוגית הש״ס‬
‫בתענית לא ס״ל כר״נ בסוטה ולא חילקו בין עמידה‬
‫לשאר דברים‪ ,‬וגם עמידה לסוגית הש״ס דתענית‪,‬‬
‫רק אסמכתא בעלמא הוא‪ ,‬חהו כדברי ה שע״י‬
‫שהע״ב שם תהה עליו‪ ,‬וצע״ג בזה ‪:‬‬
‫ו ע ו ד יש להעיר בענין נ״כ הנ״ל על הרדב״ז‬
‫שהבאנו לעיל‪ ,‬דתהה ושאל מאיזה טעם‬
‫יהא אבל אסור בנ״כ‪ ,‬הלא לא הציע דאגל אסור‬
‫בעמדה‪ ,‬כהש״יג דש להעיר הא לפי דברי הב״ח‬
‫שהובא בט״ז או״ח סי׳ תר״ס‪ ,‬והוא מבואר לעיל‪,‬‬
‫דכתב דלהכי אבל אסור להקיף בד׳ מינים‪ ,‬השום‬
‫שהוא פרוע ראש‪ ,‬א״כ אסור בעבודה‪ ,‬וא״כ לא‬
‫הו״ל לומר אלא דפ״ר אינו אסור בנ״כ‪ ,‬אבל לא‬
‫לומר דאבל איע אסור בעבודה‪ .‬אך דברי הב״ח‬
‫אינם מובנים‪ ,‬אטו אבל פ״ר הוא‪ ,‬הלא פ״ר הוא‬
‫היכא דלא גילת ל׳ יום כדאיתא בסנהדרין דכ״ב‬ ‫בכ״ז הי׳ מן הדץ לאסור להכהנים בשתיית יין‬
‫ע״ב‪ ,‬דילפיק הנזיר‪ ,‬וכן פ סק הרהב״ם בהל׳ ביאת‬
‫הקדש הל׳ י״א‪ ,‬וא״כ לפעמים השכחת איפכא‪,‬‬
‫דאבל בתוך ז׳ או בתוך ל׳ איע פ״ר‪ ,‬והותר בעבודה‬
‫והותר להקיף בד' מינים‪ ,‬אמרי דכל הפסול הוא‬
‫השום פ״ר‪ ,‬ולאחר ל׳ בתוך שנתו‪ ,‬לאבילות אב ואס‪,‬‬
‫בתוך שיעור כ״ז שלא גערו חגיריו‪ ,‬יהי׳ אסור‬
‫להקיף ולעבוד עבודה‪ ,‬תהו יציבא בארעא וגיורא‬
‫בשמי שהיא‪ ,‬וא״כ מנ״ל דאבל אסור בעבודה‪,‬‬
‫וכקושית הרדב״ז ‪:‬‬
‫דש לחקור‪ ,‬היכא דהשכחת דאבל הוא פ״ר‪ ,‬והוא‬
‫כהן‪ ,‬מא שי בית אב או מאנשי משמר‪,‬‬
‫אם הותר להסתפר‪ .‬אי נימא אחרי דפ״ר תייג‬
‫^ ^ ב גיי‬
‫הבעל המצוה‪ .‬ורק היכא דהתייס מהדרי לקיים‬
‫המצוה‪ ,‬אף שיכולים להפקיע א״ע הההצוה כהו‬
‫גבי ציצי^ אז ההדרינן ג ם גבי התים‪ ,‬שאינם הצורם‬
‫ולית להו הנאה ופטורים‪ ,‬ולכן ס הן הקודם שכולם‬
‫היו לובשים טליתות של ארבע כנפות והקיימים‬
‫מצות ציצית אז רהיק ג ם להת כהג״ה דהתכלת‪,‬‬
‫אף דהם פטורים‪ ,‬משום לועג לרש‪ ,‬דגם במת דמי‬
‫למקיים‪ ,‬אגל בזה״ז דלא מהדרי וקפדי אקיום הצוה‪,‬‬
‫ליכא לועג לרש‪ ,‬בזה שנראה שחסר הקיום‪ ,‬ובהא‬
‫שנראה דאיכא ביטול הצוה‪ ,‬לא איכפת לן‪ ,‬כיון דבהת‬
‫ליכא ביטול הצוה‪ ,‬כ ה ש״^ ודברים של טעם הם לי‪,‬‬
‫והשבתי דאינו כן דהא התום׳ תירצו לעיל‪ ,‬דלהכי‬
‫א״ל ר״ח דלי׳ לכנפיך אף דיש ציצית לההתים‪ ,‬מ״ה‬
‫איכא לועג לרש‪ ,‬גהה שאינם הצווים‪ ,‬וא״כ תזיק‬
‫ההתוס׳ דקפדיק גם היכא דדהי לביטול שאיט הצוה‪.‬‬
‫ועוד אם ניהא כדבריהם הה צריך ר״ת לתרז דציצית‬
‫שאני דשקולה כ ע ד כל המצות‪ ,‬הלא בפשוטו ניחא‪,‬‬
‫דאכלאים לא קפדיק‪ ,‬דהוא ביטול ד״ת‪ ,‬אבל ציצית‬
‫דהוא קיום ה״ע‪ ,‬וההדרינן לקיים ה״ע‪ ,‬אף שיכול‬
‫להפקיע א״ע‪ ,‬להכי קפדינן גם אמת ואיכא לועג‬
‫לרש‪ ,‬אלא ע״כ דתוס׳ לא ס״ל כן וקושיתי בהק״ע ‪:‬‬
‫ענן‪ 8‬ב‪.‬‬
‫תוספת ביאור בסברא דנ״כ לאו עבודה היא‪ ,‬ובטעהא‬
‫דאין אבל בנ״כ‪ ,‬וחקירה אם השכחת שכ״ג וכה״ד‬
‫יהיו נזירים דעת ההנ״ח והשי״ה בזה ובאבל כהן‬
‫שהוא הבית אב אם יהי׳ הותר להסתפר‪.‬‬
‫בדברינו הקודמים כתבנו והוכחע דנ׳׳כ לאו‬
‫עבודה היא‪ ,‬וכעת עסיף העט תבלין בענין‬
‫זה‪ ,‬דאין להוכיח דנ״כ לאו עבודה היא‪ ,‬ההא‬
‫דכהנים מותרים לשתות יין כל היום‪ ,‬והחמת טעהא‬
‫דשכרות אין נ״כ בלילה‪ ,‬כדאיתא במס׳ תענית דכ״ו‬
‫ע״ב‪ ,‬ולכ׳ קשה הך הילתא‪ ,‬הא נ׳׳כ הוקשה לעבודה‪,‬‬
‫וכן כתב הרהב״ם בפט״ו ההל׳ נ׳׳כ ה׳׳ד‪ ,‬ולו יהא‬
‫דההקישא רק אסמכתא בעלמא הוא‪ ,‬כדאיתא‬
‫בתענית‪ ,‬ולא כשי׳ הירושלמי דהה׳׳ת הוא כהש״כ‪,‬‬
‫לעולם‪ ,‬כהו כהן הבית אב והמשמר‪ ,‬או כהן מ ה׳׳ז‬
‫שיודע מאיזה בית אב דאסור לשתות אותו היום‬
‫והעדע רק משמרתו אסור כל אותה שבת‪ ,‬ושאיט‬
‫יודע לא בית אב שלו ולא משמרתו הן הדץ אסור‬
‫לעולם‪ ,‬אבל תקנתו קלקלתו‪ ,‬כדאיתא בסנהדרין‬
‫ס׳׳פ כ ה ״ג דכ׳׳ב ע״ב וברהב״ס פ״א מהל׳ ביאת‬
‫מקדש ה״ו ו ז‪ /‬עבי נ״כ העובד תמיד הי׳ לו להיות‬
‫אסור בשתי׳ לעולם‪ ,‬כמו כהן של אותו בית אב ביומו‪.‬‬
‫ובשלמא אם נ״ כ לאו עבודה היא איכא להימר דאף‬
‫דשיכור אסור בנ״כ‪ ,‬ה׳׳ה לא נוכל לאסרו בשתית‬
‫יין‪ ,‬וכמו דשכור אסור להורות‪ ,‬כמו שפסק הרהב״ם‬
‫שם בה״ג‪ ,‬האס נימא דהורה הוראה אסור לשתות‬
 ‫שהם‬ ‫א ר׳ ח‬
‫לענין תגלחת‪ ,‬דסותר ל׳ יוס‪ ,‬וכן גרתג״ס פ״ו‬
‫ה״א‪ ,‬וגס אפשר דאס נתגלח מעט‪ ,‬אף שהניח כדי‬
‫לכוף ראשו לעיקרו‪ ,‬מ״ת ניטל המ״ע דגדל פרי‪4‬‬
‫כתו ע״י סס‪ .‬ויל״ע גזה‪ ,‬דהרתג״ם לא הזכיר ניטל‬
‫ת״ע אלא ע״י סס‪) .‬ותה שקשה על הרתג״ס דהי׳׳א‬
‫שם ונפ״ו ה״א מנזיר דל׳׳ט ע״ג‪ ,‬למסיק הש״ס‪,‬‬
‫דהא דתניא נזיר שגלחהו לסטים ושיירו גו כדי‬
‫לכוף ראשו לעיקרו אינו סותר‪ ,‬דתיירי שגלחוהו‬
‫לאחר מלאת ור״א היא‪ ,‬ומוכח דאלא״ה סותר אף‬
‫שנשתייר כדי לכוף ראשו לעיקרו‪ ,‬ואם סותר לוקה‬
‫נתי‪ ,‬ראיתי דהלח״ת שס הקשה זאת עי״ש‪ ,‬ויעוי״ש‬
‫תה שחילק נין הרתנ״ס למפרש‪ ,‬נין מלקות לסתירה‪,‬‬
‫ואכת״ל ותגלחת תצוה לא נקרא כי אס תגלחת‬
‫של מצורע‪ ,‬כתש״כ הרתג״ס גפ״ז תהל׳ נזירות‬
‫הי״א ו ט״ו‪:‬‬
‫ולכאורה עלה נרעיוני די״ל דגם כ״ג יכול לה־ות‬
‫נזיר לזמן ארוך‪ ,‬ונכ״ז לא יעגור על איסור‬
‫דפ״ר‪ ,‬כגון דיעשה תחלפת‪ ,‬כתש״כ הרתנ״ס גפי״א‬
‫תהל׳ ניאת תקדש הי״ז‪ ,‬אך גס זה אינו‪ ,‬דתשתע‬
‫דהיתר דתחלפת הוא רק נעזרת ישראל‪ ,‬דכל טעתא‬
‫דהאיסור הוא‪ ,‬תפני מורא תקדש‪ ,‬יעוץ נכ״ת שם‪,‬‬
‫אגל תן התזנח ולפנים‪ ,‬האיסור הוא על הכהניס‪,‬‬
‫וחייג מיתה ניד״ש‪ ,‬שם לא תהני תחלפת‪ ,‬ויל״ע‬
‫נזה‪ .‬ולשי׳ הראנ״ד גס נכהן הדיוט לא משכחת‬
‫נזירות‪ ,‬רק נקנלת סתס נזירות או נתפרש שלשים‬
‫יום‪ ,‬משוס דשי׳ הראנ״ד הוא‪ ,‬דכהן תצוה לעולם‬
‫אפי׳ שלא נזתן ניאה למקדש‪ ,‬שלא לגדל פרע‪ ,‬עי׳‬
‫נפ״א תהל׳ ניאת תקדש ה״י ונהשגות הראנ״ד‬
‫ונכ״ת‪) .‬ואף דקשה לי‪ ,‬דהראנ״ד עצתו גהל׳ ט״ו‬
‫תשיג על הרתנ״ס‪ ,‬דכתג דלוקה אכניסה לחוד‪,‬‬
‫וכן תשיג עליו הרתנ״ן נסה״ת‪ ,‬עי׳ נכ״ת שם‪,‬‬
‫והכא כתג דאפי׳ שלא נשעת ניאה אסור לגדל פרע‪,‬‬
‫וכו׳ יעוי״ש‪ ,‬אכ״ת(‪ .‬ולא ראיתי עדיין מי שידנר‬
‫נזה‪ ,‬וכתונן דדוחק הוא לאוקתי דרק נסתם נזירות‬
‫או נתפרש לל׳ יום משכחת נזירות נכה״ג‪ ,‬ולראנ״ד‬
‫גס נכהן הדיוט‪:‬‬
‫ש ו ב נתודעתי שהתנ״ח תצוה קת״ט דינר נזה‪,‬‬
‫ועיינתי שם‪ ,‬והאריך הרנה נענין זה‪,‬‬
‫כדרכו נקודש לעורר כמעט נכל הפרטים‪ ,‬והנה‬
‫הניא שם נתחלה הדין תכה״ג שנצטרי^ דאינו‬
‫תגלח‪ ,‬ואח״ כ הניא נפשיטות‪ ,‬דכ״ג וסיר אינו‬
‫תגלח‪ ,‬והקשה על הרתנ״ס דנתן טעם על כ״ג‪,‬‬
‫תפני שהוא תמיד‪-‬נתקדש‪ ,‬הלא‪,‬גס תשות עלחתה‬
‫דינו ככ״ג‪ ,‬יעוי״ש נאריכוי^ והנה אף דלהתב״ח‬
‫פשיט הוא‪ ,‬ק״ל היכי רשאי כ״ג לקנל נזירות אתרי‬
‫שידוע לו כי יהי׳ תוכרח להיות פ״ר‪ ,‬וכן‪ .‬גכהן‬
‫הדיוט קשה כתש״כ לעיל‪:‬‬
‫ע ו ד ראיתי שם דתקר נכוונת הרתנ״ס שכתג‬
‫גפ״א תהל׳ ניאת המקדש הט״ו גכהן‬
‫שנכנס תן התזגח ולפנים והוא שכור וכו׳ או פ״ר‬
‫אבני‬ ‫‪14‬‬
‫מיתה ניד״ש אס ע‪3‬ד‪ ,‬כדאיתא נסנהדרין דפ״^‬
‫וכן פסק הר‪ 33‬״ ס נפ״א מהל׳ ניאת המקדש ה״ח‪,‬‬
‫וז״ל שס‪ ,‬כהן שגדל שערו אסור לו ליכנס מן המז‪ 3‬ת‬
‫ולפניס ואס נכנס וע‪3‬ד חיי‪ 3‬מ‪3‬ד״ש וכו׳ ועי׳ ‪ 3‬כ״מ‪.‬‬
‫)וצ״ע ממה שכת‪ 3‬הרמ‪ 3‬״ ס ‪ 3‬ה״א וז״ל‪ ,‬יראה לי‬
‫שכל כהן הכשר לע‪3‬ודה אס נכנס מן המז‪ 3‬ח ולפניס‬
‫וכו׳ או פרוע ראש וכו׳ אע״פ שלא ע‪ 3‬ד ע‪3‬ודה‬
‫ה״ז לוקה הואיל והוא ראוי לע‪3‬ודה ונכנס ‪ 3‬שעת‬
‫העגודה וכו׳‪ .‬והראג״ד וכן הרמג״ן ‪ 3‬סה״ מ השיגו‬
‫עליו‪ ,‬גמה שמחייג רק על הכניסה לחוד‪ ,‬ועי׳ ‪ 3‬כ״ מ‬
‫שס‪ ,‬ותימה לי הלא גה״ח כתג הרמג״ס דחיוג‬
‫מגיד״ש הוא דוקא אס עגד‪ ,‬וגהט״ו כתג דחייג‬
‫מלקות על הכניסה לחוד‪ .‬ולע״ע לא מצאתי מי‬
‫שיעורר גזה‪ ,‬ואכ״מ להאריך‪ ,‬וסגי גהערה לע״ע(‪.‬‬
‫לכן תותר לגלח‪ ,‬א״ד חלוקת משמרות תקנתא היא‪,‬‬
‫כדאיתא גתענית דכ״ז ע״א וגרתג״ס הל׳ כלי‬
‫התקדש פ״ד ה״ג‪ ,‬אף דתשה רגינו תקן זאת‪ ,‬ולכן‬
‫אס הוא אגל יעגדו כהניס אחריס ולא יגטל האגילות‬
‫ויסתפר‪ ,‬דתה״ת אין חיוג עגודה תוטל עליו ;‬
‫ו כ ע ץ זה חקרתי‪ ,‬היכי משכחת שכהן הדיוט וכ״ג‬
‫יהיו נזיריס‪ ,‬והרי דגר פשוט הוא שהס‬
‫יכוליס להיות נזיריס‪ ,‬כדאיתא גנזיר דת״ח ע״ג‪,‬‬
‫אס לא גאופן שיקגלו עליהס סתס נזירות‪ ,‬ותקודס‬
‫קגלת הנזירות יתגלחו‪ ,‬דאל״כ הו״ל פרועי ראש‪,‬‬
‫וגכהן הדיוט אפשר לומר דיכול לק‪3‬ל נזירות עד‬
‫שיגיע זמן משמרתו וג״א שלו‪ ,‬דכ״ז שלא נכנס‬
‫ועגד )עי׳ ‪3‬רת‪ 3‬״ ס פ״א תהל׳ גיאת תקדש ה״ח‬
‫וי״א וט״ו שהערנו לעיל(‪ ,‬אינו אסור גפ״ר‪ .‬ואפ״ל‬
‫דאפי׳ אס קגל נזירות והנזירות נמשכת גס ‪3‬זתן‬
‫משמרתו וג״א שלו‪ ,‬חל הנזירות ולא יעגוד אז‬
‫ויעגדו כהניס אחריס‪ ,‬דתה״ת אין עליו חיוג לעגוד‪,‬‬
‫והמשמרות רק תקנתא היא כתש״כ לעיל‪ ,‬וזה‬
‫העירני ר‪ 3‬גאון אחד‪ ,‬אגל ‪ 3‬כ״ג‪ ,‬דאסור לגדל פרע‬
‫לעולס שהרי תמיד הוא גתקדש‪ ,‬כתש״כ הרתג״ס‬
‫שס גה״י יעוי״ש‪) ,‬ותרתג״ס הנ״ל תוכח נתי‬
‫דגכניסה לגד אסור( לא משכחת רק גסתס נזירות‬
‫כתש״כ‪ .‬וזה א״ל דכ״ג גס סתס נזירות אינו יכול‬
‫לקגל‪ ,‬משוס דצריך להסתפר תע״ש לע״ש‪ ,‬ז״א‬
‫דזה הוא רק תטעס‪ ,‬דתשתרות מתחדשות‪ ,‬כדאיתא‬
‫גסנהדרין דכ״ג שס‪ ,‬אף דהרתג״ס לא הזכיר טעס‬
‫זה‪ .‬אך ק׳׳ל האיך פריך הש״ס גסנהדרין שס‪,‬‬
‫ואימא לא נר‪3‬י כלל‪ ,‬הא אס ניתא כן‪ ,‬היכי משכחת‬
‫גכ״ג נזירות הא אפי׳ סתס נזירות א״א ‪ 3‬כ״ג‪ ,‬מפני‬
‫שיהי׳ פ״ר‪ .‬נמצא לפי״ז דגכ״ג לא משכחת נזירות‬
‫גתפרש לזמן ארוך‪ ,‬אלא גסתס נזירות או גתפרש‬
‫ל׳ יוס‪ ,‬דאס לזמן ארוך אפי׳ אם יסתפר שלא גתער‬
‫רק ע״י סס‪3 ,‬יטל ת״ע דגדל פרע‪ ,‬כתש״כ הרתג״ס‬
‫שם הי״א דאינו לוקה‪ ,‬דאס יעשה כן הו״ל פ״ר‪,‬‬
‫דתשו״ה אינו לוקה כששייר כדי לכוף ראשו לעיקרו‪,‬‬
‫משוס דקאיס שערו‪ ,‬כדאיתא גנזיר דת״ד ע״א‬
‫ח‬ ‫שהם‬
‫ו נ ל פ ע נ ״ ד אחרי עיוני □ה ואתרי שראיתי בחי׳‬
‫הרמב״ן בברכות פ׳ אלו דברים‪ ,‬שהאריך‬
‫לבאר טעמא דברכת הנר‪ ,‬דברכת הנר ל״ד לקרבנות‬
‫ותפלה דהתס איכא חיוב על האדם להקריב קרבן‬
‫ולהתפלל אבל ברכת הנר •איננה רק ברכת הראי׳‬
‫כמו הרואה ים הגדול וכדומה וא״צ לחזור אחר נר‪.‬‬
‫והשתא נחזי אנן היכי משכחת תשלומין על ברכת‬
‫הנר‪ .‬בנר שהודלק במוצ״ש ולא ב>ף בזמנו‪-‬בודאי‬
‫ליכא השלמה דהא ברכת הנר במוצ״ס הוא מפני‬
‫תחלת ברייתו כדאיתא בפסחים נ״ ד וק״ו ובפרשב״ס‬
‫שם וא״כ לאחר מוצ״ש עבר הזמן‪ .‬וקושית כתר״ה‬
‫היתה רק אס לא בירך על נר ששבת במוצ״ש‬
‫ובמיוה״כ והנר ששבת דולק גס למחר‪ ,‬ובאופן זה‬
‫לכאורה עדיין לא עבר הזמן וא״כ אמאי ליכא‬
‫באופן זה תשלומין הלא נתחייב כבר בברכה כשראה‬
‫הנר בתוצ״ש ובתיוה״כ אך באתת ג״ז נר חדש הוא‪.‬‬
‫דבכל רגע ורגע בא אור חדש ואור זה אינו אור‬
‫ששבת וא״כ גס באופן זה עבר הזמן‪:‬‬
‫ואילה״ר! לפי״ז‪ ,‬הו״ל לברך תות״י אחר השבת‪,‬‬
‫משוס דאז הוי תחלת ברייתו‪ ,‬ותות״י אחר‬
‫יוה״כ תטעתא דאור ששבת דאס נאחר הזמן אז‬
‫לא הוה תחלת ברייתו ולא אור ששבת‪ ,‬ל״ק דתשום‬
‫דאי אפשר לצמצם תקנו חכמים דכל ליל תוצ״ש‬
‫ותוצאי יוה״כ זיתנא הוא ותברכין על הנר‪ ,‬אבל‬
‫לא יותר‪ ,‬כנלפענ״ד ‪:‬‬
‫ע כ שיו בעת הדפסת ספרי וידידי הרה״ג המופלא‬
‫וכו׳ תוה״ר אורי תוינעשטער שי׳ נוהג‬
‫גי טובת עין ומגיה ותבקר אחרי תותים העירני כי‬
‫הו״ל להזכיר את הנתוק״י פ״ב גב״ק דהקשה אליבא‬
‫דר״י דס״ל דאשו משוס חציו האיך תותר להדליק‬
‫נר בע״ש‪ ,‬ותי׳ דכגר כלה כח ההדלקה יעוי״ש‪.‬‬
‫וגס העירני מברכות דנ״ג ע״א לענין נכרי שהדליק‬
‫מישראל וכו׳ ולענין שלהבת דאיתא שם דאיכא אור‬
‫דאיסורא וכו׳ מגרך אתוספתא דהתירא לפ״ד‬
‫תותים עוברים הס דהנה גתחכ״ת הנתוק״י לא שייך‬
‫לענינינו כאשר אמרתי לו והראי׳ דהנתוק״י בעצתו‬
‫לא הגיא הגת׳ בברכות מחתת דאף אס ניתא דכח‬
‫ההדלקה נפסק מיד כשהדליק ת״ת כשדולק והולך‬
‫נמשך האש ושלהבת הראשון שנעשה בשעת ההדלקה‬
‫ובכל רגע ורגע נתוסף אור חדש כדאיתא שם‬
‫בברכות ועי׳ בביצה דל״ט ואין להאריך גז ה‪:‬‬
‫ו א ח גתה שהעיר מברכות דיפה העיר ואף דהגת׳‬
‫שם איירי רק לענין שגת והשו״ט שם‬
‫אס תברכינן על האור שנעשה באיסור בכ״ז עכ״פ‬
‫תוכח דבכל זמן שהאש דולק נמשך האש הראשון‪,‬‬
‫וא״כ לפי״ז לכאורה שייך תשלותין דלא עבר עדיין‬
‫הזמן אס האור ששבת עדיין דולק‪ ,‬אך ג״ז ל״ק‬
‫דאף דתש״ס תוכח דהאור הראשון עדיין נמשך‬
‫בכ״ז תוכח ג״כ דבכל רגע ורגע נתוסף אור חדש‬
‫וכדברינו‪) ,‬ועיין גרתב״ן שם וגס התג״א בסימן‬
‫אדח‬ ‫אבני‬
‫וב׳ לוקה וכו׳ בשעת עמדה‪ ,‬אימת הוא שלא בשעת‬
‫עבודה‪ ,‬והביא דברי הרמב״ן בסה״ת שהובא בכ״ת‬
‫‪,‬שס‪ ,‬דשעת עבודה הוא ביום ולא בלילה‪ ,‬והקשה‬
‫ע״ז דלילה ג״כ שעת עבודה היא‪ ,‬כגון הקטרת‬
‫תלביס כתש״ב לעייג ויל״ע ברמב״ס גופא שס ה״ו‪,‬‬
‫דסתב דלהכי אנשי ג״ א אסורים לשתות כל היום‬
‫וכל הלילה שמא ישתה בלילה וישכים לעמדתו‬
‫ועדיין‪ -‬לא סר יינו מעליו‪ .,‬ולא כתב ד‪-‬טעתא משום‬
‫דלילה ג״כ‪ .‬זמן עבודה היא‪ ,‬כגוץ הקטרת תלביס‪,‬‬
‫וזהו כדברי התזב״ן‪ .‬ובאמת השיג עלי‪.‬ו הראב״ד‬
‫שם‪ ,‬וכן פי׳ הר״י דטעמא משום דלילה ^מן עבודה‬
‫היא> ועי׳ בכ״מ שם שתייז תנ׳ דפוק מאד‪ ,‬וצ״נג‬
‫והמנ״ח כתב דשלא בשעת עבודה היא‪ ,‬כגון שנפגם‬
‫המזבח‪ ,‬וכמובן באופן הזה דחוק מאד‪ ,‬ועי׳ במנ״ח‬
‫מה שכ׳ לענין‪,‬מחלפר ‪ J‬ועוד כתב המנ״ח שם וחקר‬
‫לענין תגלחת הנזיר אס גילח בלילה‪ ,‬אי אמרינן‬
‫מקצת לילה כמקצת היום‪ ,‬ואנחנו הארכנו בזה‬
‫בספרנו א״ש ח״א חיו״ד סי׳ ל״ה‪:‬‬
‫אחר חתימת הקונטרס זמן רב‪ ,‬הראוני בשו״מ‬
‫מהדורא רביעאה ח״ב סי׳ קכ״ב ששם‬
‫מבואר קושיתי מנזיר וכה״ג וראיתי שבסוף דבריו‬
‫מסיק כוותי דמשכחת בנזירות שלשים יום‪ ,‬ואצלו‬
‫אין זה דוחק כלל‪ ,‬ומתחלה תי׳ דהיכא דמגדל פרע‬
‫משוס נזירות ליכא אפי׳ אכ״ג איסור דגידול פרע‪,‬‬
‫דאיסור דגידול פרע גבי כהניס הוא משוס נוי ויופי‬
‫ואס עושה זאת בשביל קדושה ליכא איסור‪ ,‬וכ׳‬
‫דז״ב‪ ,‬וכפי׳ שביארנו לעיל ממחלפת אינו כן‪ ,‬ודברי‬
‫השו״מ הס ממש איפכא מהמנ״ח שהבאנו לעיל‬
‫ודבריו ‪ s>"i‬גס מה שתי׳ סתירת הרמב״ס דבהל׳‬
‫כה״מ פ״ה ה״ו כ׳‪ ,‬אינו מרבה פרע לעולם וכו׳‬
‫ואפי׳ בעת ‪ hbz‬יכנס למקדש וכו׳‪ ,‬ובהל׳ ביאת‬
‫מקדש פ״א כ׳ הטעם מפני שהוא תמיד במקדש‪,‬‬
‫אינו נראה לי‪ ,‬ולע״ע צ״ע לי דברי הרמב״ס‪ ,‬וכבר‬
‫הבאתי המנ״ח שהקשה אטעמו של הרמב״ס ממשוח‬
‫מלחמה‪ .‬ועיינתי גס בא״מ ח״ב סט״ו בהג״ה שציין‬
‫השו״מ והוא כתב דמשכחת בב״א‪ ,‬יעוי״ש‪ .‬ומלבד‬
‫הדוחק ק״ל קושיתי שהקשיתי‪ ,‬איך עושים כ״ג‬
‫כזה שלא יוכל לשמור דיני הכהונה לפי דברי הא״מ‬
‫שאינם כדברי השו״מ אלא כדברי המנ״ח‪ ,‬וצ״ע‬
‫דבריהם ‪:‬‬
‫‪--------- ♦ ---------‬‬
‫סימן ז‪.‬‬
‫ב ע ני* ן ה ב ד ל ה‬
‫כתבתי זה להרב הגאון וכו׳ ר׳ מרדכי גיפטער‬
‫שליט״א ביאור הטעם דליכא תשלומין באור ששבת‪.‬‬
‫ה ע ר ת כתר״ה מחוכמה ונכונה לפ״ד‪ ,‬דהעיר‬
‫אמאי ליכא תשלומין באור ששבת‪ ,‬לפ״מ‬
‫דקיי״ל דמברכין על נר ששבת‪ ,‬ולא רק במוצ״ש‪,‬‬
‫משוס דהוי תחילת ברייתו‪ ,‬עי' בפסחים נ״ד‪:‬‬
 ‫שה^‬ ‫‪w‬״ ‪n‬‬ ‫אבני‬ ‫‪16‬‬

‫החירות‪ ,‬ומעשי ידיו שייך ג ס לרבו‪ ,‬יש צהעבזזאדק‬ ‫תרכ״ד ס״ ק ד׳ הביאו דכת‪ 3‬הטעס דנתוי״ב אין‬
‫לעולם‪ ,‬להכי פטור מראיה ולגבי ק״ ‪ 9‬אי ט אוכל‬ ‫ת‪ 3‬רכץ אס ישראל הדליק תנכרי אף דנתו״ש תנרכין‬
‫לא תשל רבו ולא משל עצמו‪ ,‬זהו ת״ד מ כ לי ת‬ ‫תשוס דהתוס׳ דתי כתו אור היוצא תעציס ואבנים(‪,‬‬
‫הקיצור ‪:‬‬ ‫וא״כ בין בתוצ״ש ובין בתוציה״כ אין שייך תשלותין‬
‫וא!ש כי ב ה ש ק מ ראשונה הציל כתר״ה בחכמה‬ ‫ול״ד לברכת הנר בכלל דדייק כ' דאף שהודלק מע״ש‬
‫וקרינן וה ״נר ששבת״ משוס דבמוצ״ש הוא מברך‬
‫את הרמב״ם מהשגות סראב״ד‪ ,‬א ^ אמר‬
‫העיק אינני רואה הי ‪ p‬מצא דלשיטת הרמב״׳ס ‪P‬‬ ‫על תוספות דהת ‪ T‬א לתוד אגל במגע לתשלומץ‬
‫חילוק ‪ 3‬ץ משנה ראשונה למשנה אימיוט! סאוק‬ ‫כיק דשתי האורות תשתמשיס בערבוביה ביתד הרי‬
‫ליכא השלמה דבשעת ראיה הי׳ האור ההוא ואח״כ‬
‫העבדויס ולדעתי נראה דגם למשימ אמרונה קודם‬
‫נתוסף אור אתר וא״כ עבר!ממ‪ ,‬כן נראה לפענ״ד‪:‬‬
‫שיקבל ה ע מ ג״ש דיסא הכי‪ ,‬דיום אחד עובד לרגו‬
‫ויום אחד לעצמו‪ ,‬כתו להמשמז הראשונה‪ ,‬והחילוק‬
‫הוא רק דלמשנה הראשונה ליכא דין כנ‪ 1‬׳ ולמשנה‬
‫אחרונה איכא דין כפי׳ ואם נימא כן נפל פיתא‬
‫בבירא וירד להציל ולא הציל‪:‬‬ ‫סימן ! ‪J‬‬
‫גם תה שהסביר כתר״ה את דברי הרמג״ס בסברא‬
‫מחודשת עפ״י הגמרא בב״ק ד״צ ע״א‪,‬‬
‫תשובה בכמה ענפים לחח‪7‬׳ג הכותב ז״ל‬
‫דכיון דביוס שעונד לעצתו כל הגוף והפירות שייך‬ ‫שכתב לי ח״ת לפלפל ע״ד שכתבתי‬
‫לעבד‪ ,‬הוי כעבד של שני שותפין דלזה ‪ P‬גוף ו ‪ 6‬ה‬ ‫בספרי אבני שהם ח״א חאו״ח סימן כ״ו‪.‬‬
‫יש פירות‪ ,‬דכ״א לא נקרא אדון אליבא דר׳׳א‪ ,‬וכמו‬
‫שפי׳ שס רש״י בד״ה לא עשו ולא כלום‪ ,‬ול ‪ p‬נכונים‬ ‫עם& א‪.‬‬
‫דברי הרתב״ס דס״ל דלתשנה הראשונה אוכל העבד‬
‫בענין ת״ע ותב׳׳ת‪ ,‬החילוקים שבין תשנה ראשונה‬
‫הפסת תשל עצתו וחייב בראיה‪ ,‬זהו ת״ד‪ .‬לא אבין‪,‬‬
‫לתשנה אחרונה‪ ,‬ובין תתון לאיסור‪ ,‬וביאור ברש״י‬
‫הא אדרבה בכה״ג ל״ד לעבד של שני שותפים‪ ,‬אחרי‬
‫בב״ת בענין תתנה עתש״כ בתורה‪ ,‬ובענין אס כל‬
‫דלזה איכא גוף ופירות ולזה איכא גוף ופירות‪,‬‬
‫שטרות כשרים על איה״נ כתו גט‪.‬‬
‫היינו דביוס של רבו כל הגוף והפירות של רבו וביום‬
‫של עצתו כל הגוף והפירות לעצתו‪ ,‬ודמי לשאר‬ ‫ב״ה יוס ג׳ ו׳ כסלו התרצ״ט לפ׳׳ק‪ ,‬פה ברוקלין‪.‬‬
‫שותפים‪ ,‬ולא לאיש ואשה שתכרו בנ״ת‪ ,‬דפי׳ רש״י‬ ‫כבוד ידידי ותביני הרב הגאון התפורסס וכו׳‬
‫שם דל" ד לשותפים תשוס דלזה שייך הגוף ולזה‬ ‫תוה״ר צבי ראבינאוויז שליט״א‬
‫הפירות‪ .‬ועוד לתה צריך להביא תעבד של שני‬
‫שותפים‪ ,‬הלא הש״ס שם הביא נתי ת״ע וחב״ח‬ ‫מ ה שחפץ כתר״ה שי׳ להציל את הרתב׳׳ס דתפרש‬
‫דאינו יוצא בראשי איברים ודתי לעבד של ‪ 3‬׳ שותפים‪.‬‬ ‫איפכא תהראשוניס וס״ל דלתשנה ראשונה‬
‫ותוס׳ דחקו שס דאיירי באופן דהעבד נתן לרבו כל‬ ‫חייב בראי׳ ולתשנה אחרונה פטור תן הראיה‪ ,‬עפ״י‬
‫דתיו ולא נשאר אלא האיסור וא״כ תוכח דאס לא‬ ‫דברי הב״ח בטוחו״ת סי׳ תכ״ד אות ו׳ שכתב שם‪,‬‬
‫נתן כל דתיו לא דתי לאיש ואשה או לעבד של ‪ 3‬׳‬ ‫דהרתב״ס ס״ל דלתשנה אחרונה כ״ז שלא קבל‬
‫שותפים‪ ,‬יעוי״ש בתוס׳‪) .‬ובשטת״ק ראיתי שהביא‬ ‫העבד ג״ש תעשה ידיו שייך גס לרבו כתו לתשנה‬
‫בשס הראב׳׳ד דהטעס הוא תשוס דעבד אינס יכולים‬ ‫ראשונה ולא כתש״כ התוס׳ בגיטין יעוי״ש‪ .‬ועפי״ז‬
‫לחלוק‪ ,‬להכי לא נקרא כ״א אדון עליו‪ ,‬יעוי״ש‪.‬‬ ‫חידש כתר״ה דלתשנה הראשונה דליכא דין כפי׳‬
‫וק״ל דא״כ תאי איריא עבד הלא גם בהתה טתאה‬ ‫רק יום אחד עובד לרבו ויום אחד לעצתו‪ ,‬ביום של‬
‫איננה ראויה לחלקה‪ ,‬כתו דאיתא בב״ב די״ג לענין‬ ‫עצתו ליכא על העבד שוס אדון‪ ,‬ואם יקרה ערב‬
‫גוד או אגוד‪ ,‬יעוי״ש(‪ .‬ועוד הא בב׳׳ק שם איתא‬ ‫פסח ביום של עצתו אז על העבד לעשות ק״ע‪,‬‬
‫סתתא דת״ע ותב׳׳ת אינו יוצא בראשי איברים ואינו‬ ‫וכן אס יקרה יו״ט ביום של עצתו חייב בראיה‪ ,‬ואס‬
‫תחלק בין תשנה ראשונה לתשנה אחרונה‪ ,‬וע״כ‬ ‫יקרו היתיס האלו ביוס של רבו פטור תפסח‬
‫טעתא הוא‪ ,‬כתש״כ התוס׳ דאיירי באופן דלא נשאר‬ ‫ותראיה‪ .‬וכדי דלא ליהוי תוכא וטלולא‪ ,‬דלפעתיס‬
‫רק האיסור‪ ,‬היינו דנתן כל הדתיס‪ ,‬וכיון דלא נשאר‬ ‫יהי׳ כך ולפעתיס כך או גס באותה פעס גופא‬
‫אלא האיסור‪ ,‬לא נקרא אדון לצאת בראשי איברים‪,‬‬ ‫בשני עבדים לאדון אחד‪ ,‬לאחד יהי׳ יוס של עצתו‬
‫אבל היכא דיש עליו גס דיני תמק אינו דותה לעבד‬ ‫ולהשני יום של רבו‪ ,‬תקנו תכתים דלעולס יהי׳ יום‬
‫של שני שותפים או לאיש ואגזה‪ ,‬ובאופן זה היה‬ ‫של ע״ פ ושל יו״ט לעצתו ויעשה הק״פ ויתדב‬
‫חילוק תמשנה ראשונה למשנה אחרונה להרמב״ס‬ ‫בראי׳‪ ,‬ובאופן כזה יהיו שני יתיס לעצתו ואח״כ‬
‫כדאית לי׳ ולרש״י והראב״ד ודעמי׳ כדאית להו‪,‬‬ ‫יעבוד תלופס ב׳ יתיס לרבו‪ .‬אבל לתשנה אחרונה‬
‫וזהו לא כדברי כתר״ה ‪:‬‬ ‫דאיכא דין כפי׳ ותתיד תעורב הצד עבדוה בהצד‬
 ‫ט‬ ‫שהם‬ ‫או״ח‬ ‫אבני‬
‫תתחלק לחצאין וכו׳‪ .‬וחזינן תזה דלענין איסור‬ ‫וכן מוכת מדברי התוס׳ הנ״ל‪ ,‬דהא לשי' התוס׳‬
‫לעולם יש גו צד עבדות וצד חירות ולהכי אסור‬ ‫בגיטין שס דס״ל דלמשנה האחרונה מעשה‬
‫לישא שפחה ביום של רבו וישראלית ביום של עצתו‪,‬‬ ‫ידיו לעצמו‪ ,‬וא״כ הלא לא נשאר אצל הרב שוס דיני‬
‫ואסור לעבוד עבודת עבד‪ ,‬דהיינו עבודת פרך‪,‬‬ ‫ממון אלא איסור לחוד‪ ,‬א״כ למה דחקו שס לאוקמי‬
‫גיוס של רגו אחרי דגס צד חירות יש ט‪ ,‬ובישראל‬ ‫דאיירי שנתן כל דמיו‪ .‬אלא ע״כ דס״ל להתוס׳‬
‫אסור לעבוד עבודת פרך‪ .‬ותיושב בזה שי׳ הרשב״א‬ ‫דהגת׳ איירי גם לפי תשנה ראשונה דיש חילוק‬
‫דכתג דגח״ע וחג״ח ליכא עשה דגהס תעגודו‪,‬‬ ‫מיום של רבו ליום של עצתו‪ ,‬דביוס של רבו הגוף‬
‫אחרי דליכא עבודת פרך בח״ע וחב״ח‪ .‬והטעם‬ ‫והפירות של רבו וביום של עצתו הגוף והפירות‬
‫דאין האיסור נחלק‪ ,‬כתג אליבא דהירושלתי ותוס'‬ ‫שלו‪ .‬ואפי׳ אס ניתא דרבא לטעמו דאיתא עי טין‬
‫הגיאו‪ ,‬דאין עבד תשתחרר וחתר ותשתעבד‪ ,‬ולכן‬ ‫שם‪ ,‬ואנ״א מימרא היא ותיתרא לרבא לא ס״ל‪,‬‬
‫אס האיסור הי' נחלק‪ ,‬וגיוס של עצתו הי׳ ג״ח‪,‬‬ ‫ופליג אהך דינא דנגחו שור יום של רבו לרבו ויום‬
‫לא הי׳ יכול תחר להיות עבד‪ .‬ונדחק ליישב הסוגיא‬ ‫של עצתו לעצתו‪ ,‬ג״כ קשה משוס דאי ניתא הכי‬
‫דנדריס דס״ל לראב״י דשותפין שנדרו זה תזה‬ ‫הגוף והפירות מעורבים אצלם והוי שותפים בכולו‪.‬‬
‫תותרין ליכנס לחצר משוס דאתרינן ברירה‪ ,‬והתם‬ ‫ועוד הא גנגחו אדס גס רבא ס״ל דיוס של רגו‬
‫הלא איסורא‪ ,‬אלתא דגס באיסורא יש חלוקה‪ .‬וכתב‬ ‫לרבו ויום של עצתו לעצתו‪ .‬ומלבד נגחו אדס יש‬
‫לחלק בין קונס כללי לקונם פרטי‪ ,‬יעוי׳׳ש באריכות‪:‬‬ ‫לצייר כאופן דהירושלתי פ׳ השולח ה״ה‪ ,‬היינו היכא‬
‫ת ע ה לפענ״ד אף אס ניתא כהקצוה״ח דטעתא‬ ‫דתצא מציאה דרבא ג״כ ס״ל דבאופן זה יוס של‬
‫הוא תשוס דכיון שנשתחרר אינו חוזר‬ ‫רגו לרבו ויום של עצתו לעצתו‪ ,‬להכי דחקו התוס׳‬
‫ומשתעבד‪ ,‬בכ״ז נראה דל״ק תנדריס‪ ,‬תשוס דהתם‬ ‫ופירשו דאיירי שנתן כל דמיו‪:‬‬
‫גס שעה אחת לא נאסר ע״י הקונם‪ ,‬דכיון דאתרינן‬ ‫ד ש לדקדק‪ ,‬דתתוס׳ דבב״ק תשמע דלפי תשנה‬
‫ברירה‪ ,‬בשעה שזה תשתתש שייך כולו לזה ובשעה‬ ‫הראשונה אס לא נתן כל דמיו הי׳ יוצא‬
‫שזה תשתתש שייך כולו לזה‪ ,‬ולא אדע תדוע כתג‬ ‫בראשי איברים גיוס של רבו‪ ,‬והיה נקרא אדון‬
‫הקצוה״ח דא״א שלא יאסר שעה אחת ‪:‬‬ ‫התיוחד לו‪ ,‬ותגתרא פסחים דפ״ח תוכח דלפי תשנה‬
‫הראשונה אינו אוכל לא משל רגו ולא משל עצתו‪,‬‬
‫א ך על עיקר דברי הקצוה״ח ויסודו אני דן‪ ,‬תדוע‬
‫היכא דקפדי אהדדי‪ ,‬ולא אתרינן דגיוס של רבו הוי‬
‫באתת לא ניתא ברירה‪ ,‬ואס עי״ז ישוחרר‬
‫תיוחד לרגו וביום של עצתו לעצתו‪ ,‬ואס ניתא דסוגיא‬
‫העבד תה איכפת לן אס ישוחרר העבד אס דינא‬
‫דבג״ק שאני משוס דהתס במתון איירי ומתון נוכל‬
‫הכי‪ .‬ואס היינו אומרים כן לא היו צריכים לכפות‬
‫לחלק לימים‪ ,‬אגל לענין איסור לא נוכל לחלק‪,‬‬
‫את האדון ולעשות תקנה אלא עפ״י דין הי׳ כן‬
‫וא״כ האיסור של צד עבדות תעכב בצד חירות‬
‫בלא שוס תקנה‪ ,‬כיון דאתרינן גרירה ואין תשוחרר‬
‫והחירות תעכב בצד עבדות‪ .‬קשה לפי״ז‪ ,‬הא גס‬
‫חוזר ותשתעבד‪ .‬ולכן נ״ל לחדש ולומר דברירה שייך‬
‫לפי תשנה אחרונה נשאר האיסור גתקותו עד‬
‫רק בתתון‪ ,‬ואף דבנדריס אתרינן גרירה לגבי איסור‪,‬‬
‫שישתחרר העבד‪ ,‬ואתאי אוכל משל עצתו למשנה‬
‫התם שאני תשוס דהאיסור נתשך תכח התתון‪,‬‬
‫אחרונה‪ .‬ולשי׳ הרתב״ס דס״ל דלתשנה אחרונה‬
‫ואס אין לו זכות תתון בשעה שחגירו תשתתש אינו‬
‫אינו אוכל לא משל רגו ולא משל עצתו‪ ,‬ולפי תשנה‬
‫יכול לאסור עליו‪ ,‬אגל הכא דרק איסור הוא‪ ,‬כתו‬
‫ראשונה אוכל משל עצתו‪ ,‬והטעם תבואר בפה ת‬
‫גבי עבד‪ ,‬לא שי‪:‬ך ברירה‪ ,‬משוס דגוף העבד אין‬
‫להרתג״ס תשום דלתשנה אחרונה אין תניחין אותו‬
‫ראוי לחלוקה‪ ,‬ולעולם יש בו עבדות וחירות‪ ,‬להכי‬
‫להיות עבד‪ ,‬ולפי תשנה ראשונה תניחין אותו להיות‬
‫שפיר איתא בש״ס שם באיסורא לא קאתרינן‪ ,‬וניחא‬
‫עבד‪ ,‬יעוי״ש‪ ,‬ג״כ קשה להבין הנ״ת ממשנה ראשונה‬
‫הכא‪ ,‬וגס תתורץ שפיר קושית הקצוה״ח תנדרים ‪:‬‬
‫לתשנה אחרונה‪ ,‬הא בין למשנה ראשונה ובין למשנה‬
‫אבל קשה לי‪ ,‬אחרי דתוכח תהש״ס הכא דאיסור‬ ‫אחרונה‪ ,‬עובד את רגו יוס אחד ועצתו יום אחד‬
‫א״א לחלק א״כ הי ט תשכחת לעולם ח״ע‬ ‫כדפי'‪ ,‬דא״כ יום של רגו תיוחד לרגו ויום של עצתו‬
‫וחג״ח‪ .‬דהא פי׳ רש״י גב״ב די״ג דלהכי גבי עבד‬ ‫לעצתו‪ .‬וא״כ קשה דאס קפדי אהדדי מדוע אוכל‬
‫ליכא גוד תשוס דאין דתיס לב״ת ואין ע״ע נתכר‬ ‫משל עצתו למשנה ראשונה‪ ,‬וצ״ע גכ״ז‪:‬‬
‫אלא לשש‪ ,‬וא״כ כיון דחג״ח הוא היכי יוכל להיות‬
‫ולענין אס גס באיסור איכא דין חלוקה כתו‬
‫• ח״ע לעולם‪ ,‬הא גס צד חירות איכא בו‪ ,‬ותחתת זה‬
‫במתון‪ ,‬דאתריק יום של רגו לרגו ויום‬
‫אינו יכול להיות עבד לעולם‪ ,‬דגם זה איסורא הוא‪.‬‬
‫של עצתו לעצתו‪ ,‬יש לעיין‪ .‬וגקצוה״ח סי׳ קע״א‬
‫ולכ׳ אפ״ל‪ ,‬דהדין הוא רק דאין נתכר‪ ,‬אבל ע״י‬
‫אות א׳ חקר גזה‪ ,‬והאריך הרגה‪ ,‬והגיא ראיה תש״ס‬
‫השיחרור אינו נפקע צד העבדות דב״ח‪ ,‬היינו‬
‫דגיטין דת״ג דאיתא שם‪ :‬נגחו שור יוס של רגו‬
‫העבדות העברי לעולם‪ ,‬רק העבודת פרך נפקע‬
‫לרבו ו ם׳ אלא תעתה יוס של רגו ישא שפחה וכו‬
‫תתנו‪ ,‬כתש״כ הקצוה״ח לפרש זאת בכוונת‬
‫באיסורא לא קאמרינן‪ ,‬ופי׳ רש״י דאין האיסור‬
 ‫שהם‬ ‫או״ח‬
‫דפ״ח ע״ב ד״ה ע״ת דכתבו וז״ל‪ ,‬ולת״ד בפ״ק‬
‫דקדושין דקני רבי׳ עד שיתן ע״ת שיצא בו לחירות‪,‬‬
‫ה״נ יפרש שיתן לו שיצא חובת פסח עכ״ל התוס׳‪.‬‬
‫ותירוץ התוס׳ אינו תובן‪ ,‬כפי שיבואר להלן בעזה״ש‪,‬‬
‫אבל לדברינו ניחא‪ ,‬דיש עצה לותר תקודס ע״ת‬
‫שאין לרבך רשות בו אני תקני לך‪ ,‬דזה תהני כתש״כ‪.‬‬
‫וא"כ ניחא שפיר לפי״ז טעתא דלא קנה רבו תה‬
‫שקנה העבד תקודס‪ ,‬דאפי׳ לא יתנה העבד שוס‬
‫תנאי‪ ,‬ת״ת תוכח דהעבד כיון בשעת מכירתו דרבו‬
‫לא יקנה תה שקנה תקודס‪ ,‬ובכה״ג לא בעינן אפי׳‬
‫גילוי תילתא‪ ,‬כתש״כ התוס׳ בקדושין דת״ט ע״ב‬
‫ד״ה דבריס וכו׳‪ ,‬ועוד בכתה דוכתי‪ ,‬ולכן דתי כתו‬
‫שאחר הקנה ואתר להעבד בלשון זה ע״ת שאין‬
‫לרבך רשות בו אני תקנה לך‪ ,‬דזה תהני כתש״כ‪.‬‬
‫ובאופן זה כתב הקצוה״ח בסי׳ רת״ט לשי׳ הש״ס‬
‫דילן דס״ל דנגחו שור יוס של רבו לרבו ויוס של‬
‫עצתו לעצתו‪ ,‬ואין הרב קונה תתנו ביוס של עבדות‪,‬‬
‫דהוי כאלו התנה‪ ,‬יעוי״ש‪ ,‬ואבאר דבריו להלן‬
‫בעז ״ה ‪:‬‬
‫אך כ״ז הוא לחידודא בעלמא‪ ,‬אבל באתת דבריס‬
‫אלו לא נתנו להאתר‪ ,‬דהנה יש מחלוקת‬
‫הראשוניס בהא דבעינן תנאי קודס למעשה‪ ,‬אי‬
‫בעינן שלא תהי׳ המעשה קודס לתנאי או גס בעינן‬
‫דאתירת המעשה לא תהי׳ קודס לתנאי‪ .‬ופליגי בזה‬
‫הרתב״ס והראב״ד והרשב״א והר״ן‪ ,‬עי׳ באה״ע‬
‫סל״ח סע״ ח בב״ש סק״ב ובתוי״ט בב״ת סוף השוכר‬
‫את הפועליס‪ .‬וא״כ לשי׳ הרתב״ס לא נקרא תעשה‬
‫קודס לתנאי בתה שאותר התעשה קודס התנאי‪,‬‬
‫ולשי׳ הראב״ד ודעתי׳ כבר כתב הר״ן‪ ,‬הביאו הה״ת‬
‫בפ״ו תהל׳ אישות ה״ג וד׳‪ ,‬דלא בדקדוק הוא‪ ,‬אלא‬
‫תקודס אותר התנאי ואח״כ התעשה‪ .‬וא״כ ע״כ‬
‫תוכח דגס באופן כזה לא תהני בעבד אס יתנס‬
‫ע״ת שאין לרבו רשות בו‪ ,‬ובקדושין אס יתנה ע״ת‬
‫שאין לך עלי שאר כסות ועונה‪ .‬ועי׳ בתוס׳ כתובות‬
‫דנ״ו ע״א ד״ה ה״ז וכו׳ ‪ 3‬סופו שהקשו כן על רש״י‬
‫דב״ת הנ״ל דהא לר״ת כל תנאי הוא קודס למעשה ‪:‬‬
‫ואןש דלפענ״ד הדבר ברור דאין לחלק כן‪ ,‬נ״ ל‬
‫להביא עוד הוכחה לזה‪ ,‬דאס ניתא דיש‬
‫חילוק בקדושין באופן המעשה והתנאי כדברי החו״י‪,‬‬
‫נהי דתירוץ הר״ן בסוף נדרים במתני׳ ד״ג נשים‪,‬‬
‫דתסיק שס דתן הדין אין האשה נאמנת לומר טמאה‬
‫אני לך משוס דתשועבדת לבעלה יעוי״ש‪ ,‬א״ש משום‬
‫דהתס כוונת הר״ן דתשועבדת לכל דיני אישול^‬
‫ואס טמאה היא ותהי׳ אסורה לבעלה‪ ,‬אז נפקעים‬
‫ונבטליס כל דיני אישורי אבל קשה לפי״ז הגת׳‬
‫דנדריס דט״ו‪ ,‬דפריך הש״ס שס על הא דאותר‬
‫לאשה קונס שאיני משמשך‪ ,‬והא תשעבדא לה תה״ת‬
‫דכתיב שארה כסותה ועונתה לא יגרע‪ ,‬וכן שס‬
‫בדפ״א‪ ,‬תה פירכא היא‪ ,‬הא מצי לאוקתי באופן‬
‫דליכא שעבוד‪ ,‬כגון דהתנה בלשון זה‪ :‬ע״ת שאין‬
‫אבני‬ ‫‪18‬‬
‫הרשב״א‪) .‬ואגב אעיר בפי׳ רש״י הנ״ל‪ ,‬למה פי׳‬
‫שס‪ :‬משוס דאין ע״ ע נמכר אלא לשש‪ ,‬הלא יותר‬
‫טוב הו״ל לפרש דאינו יכול למכור כלל‪ ,‬כמש״ה‬
‫התוס׳ בגיטין דמ״א ע״א בד״ה לישא וכו׳‪ ,‬דלהכי‬
‫לא יכול למכור בע״ע ולישא שפחה משוס דבעינן‬
‫ושב אל משפחתו וליכא‪ ,‬יעוי״ש(‪ .‬אך כ״ז הוא לכ׳‬
‫אבל באמת א״א לומר כן‪ ,‬דחזינן דכמו דהש׳׳ס‬
‫גיטין דמ״ב מצייר בנגיחה‪ ,‬היינו נגחו שור יוס של‬
‫רבו לרבו ויוס של עצמו לעצמו‪ ,‬הירושלמי שס ה״ה‬
‫•מצייר במציאה‪ ,‬דהיכא דמצא מציאה‪ ,‬יוס של רבו‬
‫לרבו ויוס של עצמו לעצמו‪) ,‬ואפ״ל‪ ,‬דלהכי נקט‬
‫הירושלמי הציור במציאה ולא בנגיחה‪ ,‬משוס קושית‬
‫הש״ס לרבא דס״ל דאינו נותן אלא שבח שבכל יוס‬
‫ויוס‪ ,‬דבשור ל״ש ;ה‪ ,‬והש״ס דילן שס מתרץ ב׳‬
‫תירוציס‪ ,‬יעוי״ש(‪ .‬אלמא דדינא כעבד כנעני ממש‪,‬‬
‫דאי נימא דנשאר כ ע״ ע הי׳ הדין נותן דאף ביוס‬
‫של רבו מציאתו לעצמו כמו מציאת עבדו ושפחתו‬
‫העבריס בב״מ די״ב ע״א‪ ,‬וצ״ע בכ״ז ‪:‬‬
‫ומתלמודא דידן ומהירושלמי הנ״ל דסייס ע״ז‬
‫דנקט דמצא מציאה יוס של רבו לרבו‬
‫ויוס של עצמו לעצמו‪ ,‬ולית מחר בעי ועבדי לי׳‬
‫למרי׳‪ ,‬וכפי׳ הפ"מ דפי׳ דטעמא קא מפרש‪ ,‬דלהכי‬
‫יוס של עצמו לעצמו משוס דלמחר יעביד לרבו ויהי׳‬
‫הכל לרבו‪ ,‬דמה שקנה עבד קנה רבו יעוי״ש‪ ,‬מוכח‪,‬‬
‫דהא דאמרינן מה שקנה עבד קנה רבו‪ ,‬הוא רק‬
‫במה שקנה בזמן עבודתו אבל לא במה שקנה למפרע‪,‬‬
‫ולא כתשובת הלחס רב‪ ,‬הביאו הקצוה״ח בסימן‬
‫רמ״ט‪ ,‬ונביא דבריו וראיותיו להלן בע״ה ‪:‬‬
‫ובתחלה היה דעתי לבאר עפ״י דרך החידור‪,‬‬
‫דהנה הרא״ש כתב הטעס דלא מהני אס‬
‫אחד מקנה לעבד ע"מ שאין לרבו רשות בו‪ ,‬והט״ז‬
‫ביו״ד הל׳ עבדיס סי׳ רס״ז סעי׳ כ״ב סק״י הביאו‪,‬‬
‫משוס דהתנאי עוקר המעשה‪ ,‬דדמי כמו שנתן מתנה‬
‫לחבירו ואמר לו ע״מ שלא יהי׳ שלך‪ ,‬משוס דכי‬
‫א״ל קני‪ ,‬קנה רבו‪ ,‬וכי א״ל אח״כ ע״מ הוא כמו‬
‫שאמר ע״מ שלא יהי׳ שלך‪ ,‬יעוי״ש‪ .‬וא״כ לפי״ז‬
‫נראה לכ׳ דהיכא דאמר איפכא‪ ,‬ע״מ שאין לרבך‬
‫רשות בו אני מקנה לך‪ ,‬הי׳ הדין נותן דמהני‪ .‬ולפי‬
‫משפטי התנאיס באמת צריך לומר כן‪ ,‬משוס דבעינן‬
‫דהתנאי יהי׳ קודס למעשה‪ .‬וכמו זה דקדקתי בימי‬
‫חורפי ברש״י ב״מ דצ״ד ע״א ד״ה אפי׳ תימא וכו׳‬
‫דכתב שס‪ ,‬וז״ל‪ ,‬אבל במקדש את האשה חכי אחר‬
‫לה הרי את מקודשת לי איתקדשה לי׳‪ ,‬וכי אחר לה‬
‫ע״ת שאין לך עלי‪ ,‬תתנה ע"מ שכתוב בתורה‪,‬‬
‫דאין אישות לחצאין‪ ,‬וכי תפיס קדושין לגמרי תפיס‪,‬‬
‫והוי תתנה עתש״כ בתורה‪ ,‬עכ״ל רש״י‪ .‬ותשמע‬
‫לפי״ז דאס אתר להיפך‪ ,‬ע״ת שאין לך עלי מקודשת‬
‫לי לא הוי תתנה עתש״כ בתורה‪ .‬וראיתי אח״כ‬
‫דהגהות חו״י על רש״י שברי״ף אות כ׳ הרגיש זאת‪,‬‬
‫ואס ניתא הכי תיושב שפיר קושית התוס׳ בפסחיס‬
‫יוד‬ ‫שהם‬
‫נו הרנ משוס דלענד אין יד לקנות‪ ,‬כתש׳׳כ הט״ז‬
‫וכן הסניר הרשנ״א נמס׳ קדושין‪:‬‬
‫ו כ ע ת ראיתי נהגהת תו״י שס על הרש״י הנ״ל‬
‫נסוה״ד וז״ל שס נאות א׳‪ :‬צ״ע‪ ,‬ותיפוק‬
‫לי׳ דהוי תנאי שתעשה נתתלתו‪ ,‬ולא אפשר לתרץ‬
‫דאה״נ הקדים התנאי‪ ,‬עי׳ נתויו״ט‪ ,‬וי״ל ע״ת‬
‫שאני‪ ,‬וצ״ע‪ ,‬עכ״ל‪ .‬ולפי תה שפירשנו הכל ניתא‬
‫נע״ה דאין כוונת רש״י דתלוי נלשון התנאי והמעשה‬
‫אלא כתש״כ‪:‬‬
‫ו ^ צ ת א דאתינן להכי‪ ,‬דטעתא דתילתא דתה שקנה‬
‫ענד קנה רנו‪ ,‬הוא משוס דאין יד לענד‪,‬‬
‫א״כ אין זה שייך אלא רק נמה שקנה הענד נענדותו‪,‬‬
‫אנל תה שקנה קודס שהי' ענד‪ ,‬דאז היה לו יד ויכול‬
‫לקנות‪ ,‬וכן נתצי ענד ותנ״ת שקנה נזתן תירותו‪,‬‬
‫תה״ת דניתא דיקנה רנו ויפקיע הרנ קנין הענד‬
‫שקנה תקודם‪ .‬והוכתת הקצוה״ת שס תמס׳ פסתיס‪,‬‬
‫דפריך הש״ס תה שקנה ענד קנה רנו‪ ,‬ולא אוקתינן‬
‫דקנה הענד קודס‪ ,‬יש לדתות נפשיטות‪ ,‬דהא נתתני׳‬
‫סתתא נקט‪ ,‬ותשמע דלעולס יכול הענד להתנות‪,‬‬
‫אף היכא דאין להענד מתון דלא שייך לרנו‪ ,‬כנ״ל‪:‬‬
‫אך יש לי הוכתה עצומה לדנרי הלתס רנ‪ ,‬דאף תה‬
‫שקנה הענד קודס שהי׳ ענד ג״כ קנה‬
‫רנו‪ ,‬תתתני' דקדושין דכ״נ ע״נ‪ ,‬דתנן שס נכסף‬
‫ע״י אתרים‪ ,‬הרי מוכת דאין עצה אתרת‪ ,‬ולא תהני‬
‫ע״י עצתו גס אס הי' לו מתון תקודם שהי׳ ענד‪.‬‬
‫וההוכתה הזאת תוכרתת ניותר לרנה דס״ל נגיטין‬
‫שס‪ ,‬וכן ההלכה‪ ,‬דנכסף כו״ע לא פליג דיכול‬
‫לשתרר תצי ענד‪ ,‬וא"כ איירי תתני׳ גס נת״ע ותנ״ת‪,‬‬
‫ות״ע ותנ״ת לשי׳ התום׳ למשנה ראשונה ולשי׳‬
‫הרתנ״ס‪ ,‬כפי תש״כ‪ ,‬אף למשנה אתרונה יוס של‬
‫רנו לרנו ויוס של עצתו לעצתו‪ ,‬וא״כ הלא יש לו‬
‫מתון‪ .‬וע״כ מוכת תהתתני׳ דגס תה שקנה תקודם‬
‫נפקע קנינו תתנו וקנה הרנ וכדנרי הלתס רנ‪ .‬אך‬
‫ק״ל‪ ,‬דאף אי ניתא כהלתס רנ ת״ת קשה‪ ,‬למשנה‬
‫אתרונה לשי׳ התום׳ דס״ל דתעשה ידיו שייך לענד‪,‬‬
‫א״כ ת״ע ותנ״ת יש לו כסף ומדוע תנן רק ע״י‬
‫אתרים‪ ,‬ותתני׳ קאי אף נת״ע ותנ׳׳ת אלינא דרנה‪,‬‬
‫כתש״כ‪ .‬ודותק לומר דלשי׳ התום׳ איירי תתניתין‬
‫רק למשנה ראשונה‪ ,‬וכהלתס רנ‪ ,‬וצ״נג עוד ק״ל‬
‫הא תש״ס דילן דאתרינן נגתו שור יוס של רנו לרנו‬
‫ויוס של עצתו לעצתו‪ ,‬ומהירושלמי כפי פי׳ הפ״ת‬
‫שהנאנו לעיל דס״ל הירושלמי דתציאה שתצא ניוס‬
‫של עצתו הוי לעצתו‪ ,‬לעולם מוכת איפכא תהלתס‬
‫רנ‪ ,‬וא״כ קשה תתתני׳ דקדושין‪:‬‬
‫ולפ״ד‪ ,‬אף דנעניותי‪ ,‬אינני תנין מדוע קנה הרנ‬
‫הנכסים שקנה הענד תקודם שהי׳ ענד‪,‬‬
‫או תה שקנה הת״ע ותנ״ת ניוס שענד לעצתו‪,‬‬
‫כדנרי הלתס רנ‪ ,‬ת״ת כפתש״כ לעיל מוכת‬
‫תהתתני׳ דקדושין כן‪ .‬והק״ע תפרש הא דאיתא‬
‫נירושלתי ולית מתר נעי וענדי לי׳ למרי'‪ ,‬משום‬
‫או׳׳ת‬ ‫אבני‬
‫לך שאר כסות ועונה הרי את מקודשת לי‪ ,‬דאז לא‬
‫נקרא מתנה עמש״ב נתורה‪ ,‬לפי׳ התו״י נדנרי‬
‫רש״י‪ ,‬אלא מוכת דאינו כן;‬
‫ו כ ו ו נ ת רש״י ננ״מ נ״ל לפרש הכי‪ ,‬דלגני שומרים‬
‫איכא למימר דלא הכניס את עצמו נתורת‬
‫תיוב שמירה כדין התורה ולא נעשה שומר כלל‪,‬‬
‫אלא התתיינ א״ע נאיזה תיונים‪ .‬ואף דאס נימא‬
‫הכי‪ ,‬הלא ליכא עליו תיוג כלל אלא שהתתיינ א״ע‬
‫נתיונ תדש‪ .‬ועי׳ נכתונות ר״פ הנושא נפלוגתא‬
‫דר״י ור״ל‪ ,‬ונטות״ת סי׳ ת׳ ונקצוה״ת שס דאיכא‬
‫ג׳ שיטות נזה‪ .‬ולשי׳ הרמנ״ס‪ ,‬כפי פי׳ הקצוה״ת‪,‬‬
‫אין אדס יכול לתיינ א״ע נתיונ תדש‪ ,‬נדנריס נעלמא‬
‫זולת נקנין אודיתא נפני עדיס‪ ,‬ושיאמר אתס עדי‪,‬‬
‫י״ל דכתו דאיתא שס תתנה ש״ש להיות כשואל‬
‫ואתר ר״י דאפי׳ נלא קנין נשתענד נההיא הנאה‬
‫דתהיתן לי׳ ה״נ כן הוא‪ ,‬דאף דלא נכנס נתורת‬
‫שמירה ת״ת נההיא הנאה דתהיתן לי׳ השתענד‬
‫א״ע לקנל עליו איזה תיוני אתריות שמירה‪ .‬ואף‬
‫דהש״ס לא הזכיר זאת אלא לענין תתנה ש״ש להיות‬
‫כשואל‪ ,‬ולגני ש״ת שתתנה להיות פטור תשנועה‪,‬‬
‫איתא רק דתעיקרא לא שענד נפשי׳‪ .‬ותשמע תזה‬
‫דנהך גוונא ליכא תיוני שמירה אלא פטורי שמירה‪,‬‬
‫דפטר נפשי׳ תשנועה‪ ,‬ל״ק‪ ,‬דאיכא למיתר דהכא‬
‫לא נתית תלתודא אלא לאשתועינן דלא הוי תתנה‬
‫עתש״כ נתורה נמה דסילק תיוני שמירה דהטילה‬
‫התורה על ש״ת‪ ,‬אנל תיוני השמירה שהשומר נעצמו‬
‫הטיל עליו‪ ,‬נודאי לא גרע תהא דתתנה ש״ש להיות‬
‫כשואל‪ .‬ולשי׳ הרתנ״ס דס״ל דתיונ פשיעה הוא‬
‫תטעם תזיק‪ ,‬נפשוטו ניתא‪ ,‬דאס תתנה ש״ת להיות‬
‫פטור תשנועה‪ ,‬ולא שענד נפשי׳ לתיוני התורה‪,‬‬
‫לא התתיינ עצתו כלל נשום תיונ שמירה‪ ,‬דהא נמה‬
‫שנתתיינ להיות תיינ נפשיעה‪ ,‬לא תטעם שמירה הוא‪,‬‬
‫אלא תטעם תזיק‪ .‬אך כ״ז הוא רק שייך נשותר‬
‫אנל נקדושין לא שייך לומר כן‪ ,‬דאין אישות לתצאין‪,‬‬
‫ולכן נקרא זה תתנה עתש״כ נתורה‪ ,‬זהו לפ״ד‬
‫כוונת רש״י;‬
‫ו כן נת״ש שקנה ענד קנה רנו‪ ,‬אין לתלק נתנאי‬
‫ותעשה אלא כתו שתפרש הט״ז שס‬
‫טעתא דתילתא דהענד אין יכול לקנות נשום אופן‪,‬‬
‫משוס דאין לו יד לעצתו אלא לרנו‪ ,‬כי ידו כיד רנו‪,‬‬
‫ולכן התנאי עוקר המעשה‪ ,‬ודתי כתו שנתן תתנה‬
‫לתנירו וא״ל ע״ת שלא יהי׳ שלך‪ ,‬כדתפורש‬
‫שס נ ט״ז;‬
‫ולדברי הט״ז הנ״ל דתתלק שס נין ענד לאשה‪,‬‬
‫דנענד לא תהני אס אותר תה שאתה נותן‬
‫לפיך‪ ,‬יעוי״ש נאריכות‪ ,‬יש לעיין נדנרי התום׳‬
‫נפסתיס שס שכתנו‪ ,‬דגני ענד‪ ,‬אתר ע״ת שתצא נו‬
‫תונת פסת‪ ,‬הא זה ג״כ לא תהני‪ ,‬אלא ע״ת שתצא‬
‫נו לתירות‪ ,‬דהרנ נתי לא קנה אלא ע״ת להוציאו‬
‫להירות‪ ,‬אנל הכא דהענד צריך לקנות‪ ,‬ע"כ זוכה‬
 ‫שהם‬
‫הירושלתי שס תוקי לתתני׳ או כרבי דס״ל דיכול‬
‫לשחרר ח״ע או כרבנן ובעבד של ג׳ שותפין‪,‬‬
‫כתלתודא דידן‪ ,‬ואס נוקיס כרבי ואליבא דרבה‬
‫בתלתודא דידן‪ ,‬דפליגי בשטר‪ ,‬ישאר קושית‬
‫הקצוה״ח‪ ,‬הא גתרינן לה‪ ,‬לה תאשה‪ .‬ונראה דל״ק‪,‬‬
‫דאס תוקתינן כרבי‪ ,‬צ״ל ע״כ דהירושלתי ‪,‬קאי‬
‫אליבא דר״י‪ ,‬דאי כרבה הו״ל לאוקתי אליבא דכו״ע‬
‫ובכסף‪ ,‬כתלתודא דילן‪ ,‬אלא ודאי דקאי אליבא דר׳׳י‬
‫דס״ל דפלוגתייהו בכסף‪ .‬אך יש לעיין בזה‪ ,‬דזהו‬
‫נגד ההלכה‪ ,‬דהלכתא כרבה‪:‬‬
‫ו מ ה שהביא הקצוה״ח שס‪ ,‬הירושלתי דפ״ח‬
‫דפסחיס‪ ,‬ה״א הנ״ל‪ ,‬תהא דר״י אתר דתי‬
‫שח״ע וחב״ח שקידש אשה אין חוששין לקדושין‬
‫ודכותה אס גירש אשה אין חוששין לגירושין‪.‬‬
‫והקצוה״ח הנ״ל הגיא את דברי התל״ת‪ ,‬דתתה דאס‬
‫אין קדושין גירושין היכי תשכחת‪ ,‬וחפץ לתרץ דאיירי‬
‫בבת תינו‪ ,‬היינו‪ ,‬דקידש ח״ש וחצי׳ ב״ח‪ ,‬וע״ז תתה‬
‫הקצוה״ח וסתר דבריו תסוגיא דגיטין דת״ג שס‪,‬‬
‫דתה פריך הש״ס יורשין תנ״ל‪ ,‬ותסיק‪ ,‬דאס ניתא‬
‫דח״ע וחב״ח אינו יכול לקדש ב״ח‪ ,‬ה״ה דבת תינו‬
‫אינו יכול לקדש‪ ,‬יעוי״ש בדבריו הנחתדיס‪ .‬הנה‬
‫לפענ״ד יש עוד ע״ז תתי׳ עצותה‪ ,‬דאס ניתא‬
‫כהתל״ת דבבת תינו תפסי קדושין‪ ,‬א״כ אתאי‬
‫תיקנו לכפות את רבו הלא יכול לישא ח״ש וחב״ח‪,‬‬
‫ואס ניתא דיכול לקדש ב״ח ולא נקרא כתו חצי‬
‫אשה‪ ,‬תשוס דלא שייר בקנינו‪ ,‬כאיבעית הש״ס‬
‫בגיטין שס‪ ,‬קשה הלא יכול לקדש גס ב״ח‪ ,‬וכתו‬
‫דהקשינו לעיל על הפ״ת בפי׳ בדברי ר״י בירושלתי‬
‫ר״פ השולח‪ ,‬יעוי״ש‪:‬‬
‫ו מ ס ה נ ת התל״ת דתפרש דהירושלתי ס״ל כס״ד‬
‫דתלתודא דילן‪ ,‬דבעי לתיתר דביוס של רגו‬
‫ישא שפחה וגיוס של עצתו ישא ב״ח‪ .‬והקצוה״ח‬
‫סתר דבריו‪ ,‬וכתב דזה הוא נגד הירושלתי דפ׳‬
‫השולח דתשס תוכח‪ ,‬דר״י ס״ל דאפי׳ ביוס של‬
‫עצתו אין חוששין לקדושין וגירושין‪ ,‬ולפי פי׳ התל״ת‬
‫תשתע דר״י ס״ל דביוס של עצתו חוששין לקדושין‬
‫יעוי״ש‪ .‬ולדעתי אין זה קושיא ואינו סותר כלל את‬
‫הירושלתי דפ׳ השולח‪ ,‬דהתל״ת תפרש הירושלתי‬
‫דפ׳ השולח כהפ״ת שהבאט לעיל‪ ,‬דתפרש דהא‬
‫דקתני‪ ,‬ולא כן אר״י וכו'‪ ,‬סיעתא הוא להוכיח‬
‫דביוס של עצתו חוששין לקדושין‪ ,‬דאל״כ היכי‬
‫תשכחת גירושין אס אין קדושין תופסין‪ ,‬כקושית‬
‫התל״ת‪ .‬ולכן תוכח תזה דביוס של עצמו תופסין‬
‫קדושין‪ ,‬ולכן אר״י דאס קידש ביום של רבו אץ‬
‫חוששין לקדושין‪ ,‬ואס גירש ביום של רגו הקדושין‬
‫שקידש ביוס של עצתו אין חוששין לגירושין‪p i ,‬‬
‫תפרש החת״ס בהגהותיו לירושלמי את דברי התל״ת‪.‬‬
‫אלא לפ״ז דוחק הוא אתאי תחלק הירושלמי בין‬
‫קדושין לגירושין‪ ,‬הלא יכול לתינקט בחדא תחתא‪,‬‬
‫כולהו בקדושין או כולהו בגירושין‪ ,‬אבל עכ׳׳פ אץ‬
‫או״ח‬ ‫אבני‬ ‫‪20‬‬
‫דתה שקנה עגד קנה רנו‪ ,‬ולא כהפ״ת‪ ,‬והקצוה״ת‬
‫ג׳'כ תפרש הירושלתי כהק״ע‪ ,‬ועוד חידש ועשה‬
‫פלוגתא בין הירושלתי והגבלי‪ ,‬וכתב דהירושלתי אזיל‬
‫לשי׳ דס״ל דגס האיסור תתחלק לתצאין וקידש ביום‬
‫של עצתו חוששין לקדושיו‪ .‬ולענץ זה הלך בשיטת‬
‫הפ״ת דתפרש שס דברי ר״י דאתר דכוותה גבי‬
‫גירושין אין חוששין לגירושין‪ ,‬דתייתי ראיה תדברי‬
‫ר״י דביוס של עצתו חוששין לקדושין‪ ,‬ולא כהק״ע‪,‬‬
‫יעוי״ש‪ ,‬זהו קוטב דבריהם‪:‬‬
‫והנה לענין תה שקנה עבד קונה רבו‪ ,‬כדי שלא‬
‫יסתרו תתני׳ וגת׳ אהדדי כתש״כ‪ ,‬תוכרחיס‬
‫אנו לותר דהא דאיתא בתלתודא דידן‪ ,‬נגחו שור יוס‬
‫של עצתו לעצתו לא ישאר לעבד לעולם אלא לתחר‪,‬‬
‫ביום שעובד לרבו‪ ,‬יקנה רבו תתנו‪ .‬וכדי להנצל‬
‫תסתירת תתני׳ על הירושלתי נפרש הירושלתי כפי׳‬
‫הק״ע ולא כהפ״ת‪ ,‬ותעתה יהיו הבבלי והירושלתי‬
‫בחדא שיטא כהתתני׳ דקדושין דגס תה שקנה העבד‬
‫בעבדותו קנה רגו וכהלחס רב‪:‬‬
‫והא דתפרש הקצוה״ח את הירושלתי כהפ״ת‬
‫והוכיח תזה דהירושלתי סובר דאיסור‬
‫תתחלק לחצאין‪ ,‬תלבד דקשה לפרש כן‪ ,‬דא״כ תדוע‬
‫תיקנו לכפות את רבו ולהוציאו לחירות‪ ,‬הלא בלא‬
‫שוס תקנה יכול העבד לישא את תי שירצה‪ ,‬שפחה‬
‫ביוס שעובד את רבו וב״ח ביוס שעובד לעצתו‪,‬‬
‫והראוני בהגהת חת״ס על הירושלתי שהקשה כן‬
‫על הפ״ת‪ ,‬יקשה עוד דלו יהיה כן דגס האיסור‬
‫תתחלק ודברי הירושלתי תתורציס‪ ,‬תה יעשה עס‬
‫תלתודא דידן‪ ,‬דס״ל דהאיסור אינו תתחלק‪ ,‬ולעולם‬
‫הוא ח״ע וחב״ח כדבריו שס‪ .‬ותירוצו דהוי כחצר‬
‫שאין בו דין חלוקה ודתי כתו שותר נותן פרוטה‬
‫לרבו‪ ,‬שיעבוד עבדו לעצתו יעוי״ש‪ ,‬אינו תובן לי‪,‬‬
‫הא זה לא עדיף תנכסיס שהיו להעבד קודס שהי׳‬
‫עבד דנקנו אח״כ להרג לדברי הלחס רב ואף אס‬
‫נצא לדון בדבר חדש עפ״י יסודו של הקצוה״ח דכתב‬
‫דתלתודא דידן ס״ל דאיסור אינו תתחלק‪ ,‬ובח״ע‬
‫וחב״ח לעולם תעורב בו צד עבדות וצד חירות‪ ,‬וא״כ‬
‫ניתא דבאופן זה אין קונה הרג תה שקנה העבד‬
‫ביוס של עצתו‪ ,‬אף דלכ׳ דבר נאה ותתקבל על הלב‬
‫הוא‪ .‬אך התתני׳ דקדושין עותדת לעדנר‪ ,‬דתתתני׳‬
‫תוכח דאף בח״ע ותנ״ח יוצא בכסף רק ע״י אחרים‪,‬‬
‫כתש״כ לעיל ולכן צע״ג דברי הקצוה״ת‪:‬‬
‫ואגב אעיר‪ ,‬כי תה שתירץ הקצוה׳׳ח שס קושיתו‬
‫דהקשה‪ ,‬הא באשה קתני ר״פ התגרש‬
‫דלא תהני אס אתר היוס אי את אשתי ולתחר את‬
‫אשתי‪ ,‬דכיון דפסקה פסקה‪ .‬ואיך סובר הירושלתי‬
‫דאיסור תתחלק והוי היוס תשוחרר ולתחר עבד‪.‬‬
‫ותירץ דהתתני׳ הלא איירי או בכסף או בעבד של‬
‫שני שותפין‪ ,‬ובכסף לא גתרינן לה לה תאשה‪ ,‬ובעבד‬
‫של ב׳ שותפין כיון דזה שחרר כל חלקו ואינו חתר‬
‫לו‪ ,‬הו״ל פסקה‪ ,‬יעוי״ש‪ .‬ויש להעיר ע״ז‪ ,‬הא‬
‫יא‬ ‫שהם‬ ‫או״ח‬ ‫אבני‬
‫ותשתתש נצד חירות‪ .‬ופלא דהמל״ת והקצוה״ח לא‬ ‫זה טעות ‪ 3‬המל״מ‪ ,‬ואין צריך להגיה הספרים‪,‬‬
‫הזכירו זאת‪:‬‬ ‫כמש״ כ הקצוה״ת יעוי״ש ‪:‬‬
‫אך גס דנרי התום׳ לא זכיתי להנין‪ ,‬תדוע לא‬ ‫ולפ״ד פי׳ הפ״מ והמל״מ מתוור יותר מפי׳ הק״ע‪,‬‬
‫הזכירו התום׳ אינעית הש״ס‪ ,‬דאפשר דגם‬ ‫‪.‬‬ ‫דהק״ע מפרש דמה דקאמר ר״י דאין‬
‫נ״ח גתורה יכול לקדש‪ ,‬והדין נפסק נאתת דצריכה‬ ‫תוששין לגירושין קאי ‪ 3‬ע״ ע וא״כ לא תיתן ולא‬
‫גט תשוס דלא שייר נקניט‪ ,‬יעוץ נ אה״ע סת״ד‬ ‫הרוית‪ ,‬דהקושיא ‪ 3‬מקומה עומדת אתרי דאין קדושין‬
‫סעי׳ י״‪ 3‬דהוי ספיקא דדינא‪:‬‬ ‫תופסין ולא היו קדושין גירושין היכי משכחת לה ‪:‬‬
‫ו ב ע י ‪ p‬ר הקושיא שהקשינו דאס תפסו קדושץ‬
‫‪ rffil‬שנראה להקצוה״ת פי׳ המל״מ דמפרש‬
‫ננ״ ח ישא נ״ח גתורה‪ ,‬וגם החת״ס‬
‫דהירושלמי איירי ‪3‬שליתות היינו דע‪3‬ד אין‬
‫הקשה כן כתש״כ‪ .‬ונאתת לא על הפ״ת והתל״ת‬
‫נעשה שלית לקנל גט אשה כתלמודא דילן גשלהי‬
‫לחודייהו קשה‪ ,‬כי גס על תלמודא דירושלתי‬
‫המניא תנין‪ ,‬וכתג דלא תצא נהירושלמי דהשולח‬
‫דנפסחיס שם ס״ל לשתואל דחוששין לקדושין וכן‬
‫סתירה לזה וטעות הוא נהמל״ת יעוי״ש‪ .‬נ״ל דלאו‬
‫ר״פ השולח קתני דחוששין לקדושין ניוס של עצתו‬
‫טעות הוא ‪ 3-‬התל״מ ושפיר כת‪ 3‬התל״ת‪ ,‬דכיון‬
‫קשה הך קושיא דישא נ״ח גמורה ולתה תיקנו‬
‫דנירושלתי ‪3‬פ׳ השולח קתני תילוק תיוס של עצתו‬
‫כפי׳‪ .‬נלפענ״ד לתרץ‪ ^ ,‬דאף אי ניתא דחוששין‬
‫ליום של ר‪3‬ו לענין חוששין לקדושין‪ ,‬ויר״י פליג ע״ז‪,‬‬
‫לקדושין‪ ,‬או כתלתודא דידן לתאן דס״ל דאס ח״ע‬
‫תשתע דקאי על הענד גופי׳ ולא על השליחו)‪ /‬וגס‬
‫וחנ״ח קדיש נ״ח תקודשת תשוס דלא שייר נקנינו‪,‬‬
‫תוכח דלא נשליתות קאי‪ ,‬דאי נשליחות איירינן‬
‫הוא רק לענין חלות הקדושין‪ ,‬אנל אסור לנא עלי׳‪,‬‬
‫הלא אין חילוק נין קדושין לגירושין‪ ,‬דהא הע‪3‬ד‬
‫כמש״כ התוס׳ נגיטין וננ״נ‪ ,‬תשוס דאתי צד ענדות‬
‫נתרווייהו ליתא לא נקדושין ולא נגירושין‪ ,‬אלא‬
‫ותשתתש נצד אישות או צד חירות‪ ,‬וזה לא נקרא‬
‫העיקר כדנרינו‪ ,‬דהמל״ת תפרש הירושלתי כהפ״ת‬
‫קדושין שאין מסורין לניאה‪ ,‬דכמו שחילקו תוס׳‬
‫נקדושין דכ״א ע״א נד״ה קדושין‪ ,‬לענין הייני‬ ‫ואין שוס טעות נדנריו‪:‬‬
‫לאוין‪ ,‬דמשוס דהאיסור הוא אף תקודם הקדושין‬ ‫ודברי הקצוה״ח שס שתתרן קושית התל״ת‬
‫ואין האיסור נא מחמת הקדושין‪ ,‬לכן לא נקראו‬ ‫דהקשה על הירושלמי דפסחיס הנ״ל‪ ,‬דר״י‬
‫ח״ל קדושין שאין מסורים לניאה‪ ,‬א״ כ ה״ נ כן הוא‬ ‫ס״ל דתי שח״ע וחנ״ח שקידש אשה אץ חוששין‬
‫ונא האיסור ס‪1‬א הקדושין דהיינו‪ ,‬דאתי צד ענדות‬ ‫לקדושיו ודכותה גני גירושין אין חוששין לגירושין‬
‫ותשתתש נצד חירות‪ ,‬וכיון דאסור לנא עלי׳ אין‬ ‫שמואל אמר חוששין לגירושין אתיא דשמואל כר״י‬
‫עצה‪ .‬ותקנה ולהכי תיקנו לכפות את האדון‪ ,‬ותיושנ‬ ‫דתנינן תמן גנ‪ 3‬מי שח״ע וחנ״ח ר״י מחיינ וחכמים‬
‫שפיר כל הקושיות שהנאנו נע״ה ‪:‬‬ ‫פוטרין‪ .‬וכת‪ 3‬דלא נרירא לי׳ מה חילוק יש נין‬
‫ו ב ח ת ״ ס‪ .‬ש ס ראיתי דרוצה לפרש דנרי‪,‬הירושלת;‬ ‫קדושין לגירושין‪ ,‬ותירץ הקצוה״ח דנאמת אין חילוק‬
‫נאופן אחר‪ ,‬וז״ל^ ניוס של רנו אין חוששין‬ ‫'‬ ‫נין קדושין לגירושין‪ ,‬אך כיון דאיירי לענין שליחות‬
‫לקדושין משום שהכסף והשטר אינו שלו‪ ,‬דס״^ל‬ ‫נקט שמואל חוששין לענין גירושין‪ ,‬דחוששין לגירושין‬
‫להירושלתי דאין לו יד נ פ״ ע כמ״ש במ״א ותה שק‪^:5‬‬ ‫לעולס> דכיון דיכול לקדש לתחריניוס של עצתו‪ ,‬הוי‬
‫ענד קנה רנו־משא‪-‬״כ ביום של עצתו הכסף והשטך‬ ‫לעולם נר כריתות> כען דזתן תתילא קאתי‪ ,‬והניא‬
‫שלו־חרששץ־לקדושץ ולא שיהי׳ תותר לצעגלי אלא‬ ‫ראיה ת ק טן\ א‪ 3‬ל'לענין קדושץל״ש אלא ניוס״של‬
‫ונניאה נרא^ דנלאך׳ה‬ ‫שצריכה‬ ‫עצתו‪ ' ,‬יעוי^׳ש‪ ,‬אינם מונניס דלפענ״ד אינני’ רואה‬
‫לא יכול׳ לקדש נשום יום‪ ,‬דניאתו‪-‬הן־״ל עלגא‪-:‬של‬ ‫שוסיחילוק נשליחות נין ק^■‪f‬שץ לגירושין׳דאם ענד‬
‫מתור וזרמת סוסים ופלגא דאלס ואז׳יזל^סךנגיאה‬ ‫אינו' נעשה שליח לקנל •גטיאשה׳תשום דלאנ׳נר‬
‫כלל נשוב^ץים‪ ,‬כינלענ״ד עב״^ג והנ^יסוף‪-‬דנרע של‬ ‫כריתות ‪-‬הוא‪ ,‬י ה״ה דאינו נעשה'שליח לקדושין‬
‫החת״ס מכונים לךנרינו ת״ל^־אך ק״ל‪-‬נג״ד‪ ,‬דא״כ‬ ‫מהך עעמא דאינו נר קדושין‪ .‬ואף דהש״ס לא נקט‬
‫מדוע הקשה על הפ״ת‪ ,‬ותחלת דנר‪-‬יו א?נס מונניס‬ ‫אלא נגירושין־־ת״ת אין'חילוק ניניהם‪ ,‬ואס לי‪-‬תא‬
‫לי‪ ,‬מדוע א״י לקדש נשטר‪ ,‬ומה;שייך נשטר תה‬ ‫דח״ע וחנ׳׳ח נאשה שליח לגירושין לעולס תשוס‬
‫שקנה ענד קנה רנו‪ ,‬הלא נשטר לא געינן שו״פ‪.‬‬ ‫דזתן ממילא קאתי ומחר יהא ראוי לקדש‪ ,‬ותש״ה‬
‫וגס תה תיושנ לפ״ד הקושיא שהקשו דתה נקט ר״י‬ ‫הוי ‪3-‬ר כריתות כדנרי הקצוה״ח‪ ,‬ה״ה גני קדושין‬
‫אין חוששין לגירושין‪ ,‬היכי משכחת גירושין אס‬ ‫דיכרל לעשות שליח לעולם לקדש‪ ,‬והוי נר קדושין‪.‬‬
‫קדושין אינם תופסים‪:‬‬ ‫אח״כ ראיתי דהתוס׳ ננ ״נ די״ג ונגיטין דת״א‬
‫וראיתי נקצוה״ח שם שתירץ קושית התל״ת‬ ‫הקשו כן‪ ,‬אתאי כופין לרנו‪ ,‬ישא חצי׳ שפחה וחנ״ח‪,‬‬
‫‪ -‬שהקשה‪ ,‬תה תלה הירושלמי דנרי שמואל‬ ‫ולתום׳ שם פשיטא להו דקדושין אין תופסין‪ ,‬תשוס‬
‫דס״ל־ דמוששין לגירושין נדנרי ר״י דס״ל דהיכא‬ ‫דאתי ־צד‪ :‬עקדות ומשתתש נצד אישוו ‪ J‬אך הקשו‬
‫דגנ כ ח ״ עז חנ״ מ חייג וכתנת שוס ‪ 7‬המיעוט דתאמיו‬ ‫שס דישאנה נלא קדושין‪ ,‬ואירצו‪.‬דאתי צד ענדות‬
 ‫שהם‬ ‫או״ח‬
‫עבודת פרך ותכירת עבד‪ ,‬שהבאט ל ע > גם האיסור‬
‫תתחלק‪ ,‬כנלפענ״ד‪:‬‬
‫ו מ ה שתסיק שס הקצוה״ח דשתואל ור״י א;לי‬
‫לטעתייהו‪ ,‬דשתואל דס״ל דהתפקיר עבדו‬
‫א״צ ג״ש וס״ל דהאיסור תתחלק‪ ,‬לכן ס״ל דח״ע‬
‫וחג״ח גיוס של עצתו קדושיו קדושין‪ ,‬ור״י דס״ל‬
‫דהתפקיר עבדו צריך ג״ש וס״ל דהאיסור אינו‬
‫תתחלק לעולם‪ ,‬ס״ל דח״ע וחג״ח א״י לקדש לעולם‪,‬‬
‫אף גיוס של עצתו‪ ,‬יעוי״ש‪ ,‬לא גרירא לי‪ ,‬תה ענין‬
‫פלוגתת שתואל ור״י גהתפקיר עבדו אי צריך ג״ש‬
‫או לא להך דינא אס איסור ראוי להתחלק או לא‪.‬‬
‫הא לענין התפקיר עבדו איפליגו אי הפקר שייך‬
‫ג״כ על איסור או לא‪ ,‬ואפי׳ שתואל דס״ל דהפקר‬
‫תועיל ג״כ לאיסור וא״כ האיסור שוה להתתון‪,‬‬
‫י״ל דהיינו רק היכא דכל האיסור הלך תתנו‪ ,‬אגל‬
‫חצי איסור א״י להתיר‪ .‬ור״י דס״ל דהתפקיר עבדו‬
‫צריך ג״ש וא״י להפקיר את האיסור‪ ,‬י״ל דס״ל‬
‫דכ״; הוא רק בהפקר אגל אס שחרר חצי עבדו גס‬
‫חצי האיסור תשוחרר ואין תלוי וה גוה כלל‪:‬‬
‫ולדברינו הנ״ל דחילקנו דהיכא דקדושין תפסי׳‬
‫א; נקרא אית לי׳ יורשים‪ ,‬אף דאין היתר‬
‫ביאה לשוס אדס‪ ,‬והיכא דלא תפסי קדושין‪ ,‬כתו‬
‫בעריות‪ ,‬א; נקרא אית לי׳ יורשים תחתת דתפסי‬
‫קדושין לעלתא‪ ,‬וגס יש היתר ביאה לעולם‪ ,‬תתורץ‬
‫שפיר קושית הקצוה״ח על התל״ת שהבאנו לעיל‪,‬‬
‫בהא דרצה לאוקתי דברי הירושלתי דאיירי בגת תיט‪,‬‬
‫היינו דח״ע וחב״ח נושא חצי׳ שפחה וחג״ח‪ ,‬וע״ו‬
‫הקשה הקצוה״ח וסתר דבריו תסוגיא דגיטין דת״ג‪,‬‬
‫דתה פריך שס הש״ס יורשים תנ״ל‪ ,‬הא יכול לישא‬
‫בת תיט‪ ,‬וכיון דבבת תינו תפסי קדושין אפי׳ תג״ח‬
‫דלא תפסי קדושין נתי נקרא אית לי׳ יורשים‪ ,‬כתש״כ‬
‫התום׳ לענין תיחר‪ ,‬דאף דלא תפסי קדושין כיון‬
‫דתפסי קדושץ לעלתא נקרא יורש‪ ,‬יעוי״ש‪ .‬דלדבריט‬
‫ל״ד לעריות דכתבו התום׳ שס‪ ,‬תשוס דבעריות‬
‫איכא תפיסת קדושין והיתר ביאה לעלתא‪ ,‬אבל גבי‬
‫ח״ע וחב״ח נהי דיש לו תפיסת קדושין בבת תינו‪,‬‬
‫כדברי התל״ת‪ ,‬אבל לענין ב״ח‪ ,‬אס לא תפסי‬
‫קדושין והיתר ביאה בודאי אין לו‪ ,‬כתו שהוכחנו‬
‫דרק קדושין תפסי אבל אסור לבעול‪ rf> ,‬בודאי לא‬
‫נקרא אית לי׳ יורשים‪ ,‬תחתת דתפסי קדושין בבת‬
‫תינו‪ ,‬ולכן לא יכול הקצוה״ח להקשות אלא תהא‬
‫דיכול לישא בת תינו אבל לא תב״ח‪ ,‬כנ״ל‪:‬‬
‫אחרי הבירור והליבון גענין הנ״ל ראיתי כי עדיין‬
‫אינני ב״ח להפטר תתנו ועוד לא יצאתי‬
‫ידי חוגת הביאור‪ ,‬כי כתו שפי׳ כוונת הש״ס בגיטין‬
‫דאיתא שס איסורא לא קאתרינן‪ ,‬כן הוא בתס׳‬
‫ר״ה דכ״ט ע״ א להדיא‪ ,‬בהא דאיתא שס דח״ע‬
‫וחב״ח אינו תוציא אף את עצתו גתק״ש‪ ,‬תשוס דלא‬
‫אתי צד עבדות ותפיק צד חירות‪ ,‬וכן נפסק הדין‬
‫בטוש״ע או״ת ס ק פ״ ט סעי׳ ה׳‪ ,‬ואץ שום נ״ מ‬
‫אבני‬ ‫‪22‬‬
‫הוא דגעינן זרעו תיוחס אחריו‪ ,‬כמש״כ התוס׳‬
‫ר״פ הנחנקין‪ ,‬וא״כ הכא גבי ח״ע וחב״ח לשתואל‬
‫דיכול לקדש גיוס של עצתו והוי גר כריתות אף‬
‫לתחר‪ ,‬תשוס ‪ 7‬זתן גתילא קאתי‪ ,‬זרעו תיוחס אחריו‪,‬‬
‫כתש״כ התוס׳ ר״פ השולח דיורשיס בקדושין תלוי‪,‬‬
‫יעוי״ש באריכות‪ .‬והנה הקצוה״ח לא הי׳ צריך‬
‫להוכיח;את תהתוס׳ רק תהגת׳ גופא הו״ל להוכיח‪,‬‬
‫דהנה גגיטין דת״ג שס איגעי׳ להו אי ח״ע וחג״ח‬
‫שקידש ג״ח אי תפסי קדושין‪ ,‬ורצה הש״ס לתיפשט‬
‫תהא דתנינא התית תי שח״ ע וחב״ח וכו׳ נותן חצי‬
‫כופר ליורשיו‪ ,‬ואי אתרת קדושיו לאו קדושין יורשין‬
‫תנ״ל‪ .‬וא״כ תוכח להדיא ת;ה דאס תפסו קדושין‬
‫אית לי׳ יורשין ‪:‬‬
‫ולפ״ד שביארנו לעיל דאף דחוששין לקדושין הכוונה‬
‫היא רק דהקדושין חלין אגל ת״ת אסור‬
‫לבעול‪ ,‬לכ׳ צריך ביאור‪ ,‬תדוע אית לו יורשין הא‬
‫אסור לבא עלי׳‪ .‬ולכ׳ עוד גרע תתת;ר‪ ,‬דאף דהתוס׳‬
‫שס גד״ה ואי וכו׳ חלקו‪ ,‬דאס ניתא דגבי ח״ע‬
‫וחג״ח לא תפסו קדושין יגרע תת;ר‪ ,‬תשוס דגבי‬
‫עריות תפסי קדושין לעלתא‪ ,‬אגל הכא דלאו גר‬
‫קדושין הוא גשוס תקוס אין הגן תתיחס אחריו‪,‬‬
‫ולהכי תלוי הכא רק בתפיסת קדושין‪ ,‬ת״ת יש סברא‬
‫דגרע תת;ר‪ ,‬דגעריות תפסי קדושין לעלתא וראדה‬
‫לביאה והכא אסור לבעול‪ ,‬כתש״כ‪ ,‬וע״כ צ״ל דתוס׳‬
‫לא ביארו כל צרכן והניחו תקוס להתגדר‪ ,‬וכן צ״ל‬
‫דהיכא דלא תפסי קדושין כתו בעריות נקרא יורש‬
‫תשוס דתפסי קדושין לעלתא‪ ,‬כתש״כ התוס׳‪ ,‬אבל‬
‫היכא דתפסי קדושין אף דליכא היתר ביאה לשוס‬
‫אדס‪ ,‬ת״ת נקרא יורש תשוס תפיסת קדושין ‪:‬‬
‫ולפענ״ד נראה דתלתודא דידן והירושלתי בחדא‬
‫שיטה קייתי לענין איסור ולא כהקצוה״ח‬
‫דעבד תחלקותא בינייהו‪ .‬ובהירושלתי גופא יהי'‬
‫פלוגתא ג;ה לפי דברי הקצוה״ח‪ ,‬תשוס דר״י דס״ל‬
‫דאין חוששין לקדושין וגירושין ע״כ ס״ל‪ ,‬דאין‬
‫האיסור תתחלק‪ .‬ואף דהקצוה״ח תפרש הירושלתי‬
‫דאיירי לענין שליחות כתש״כ לעיל‪ ,‬ת״ת תה נ״ מ‬
‫הוא‪ ,‬הא טעתא דאין שליחות הוא תשוס דאיט‬
‫בתורת גיטץ וקדושין‪ .‬ולכן נלפענ״ד דקייתי בחדא‬
‫שיטה ואץ חילוק בין תתון לאיסור וגס האיסור‬
‫ראוי להתחלק‪ ,‬כתש״כ והוכחנו לעי ‪ 3‬וכוונת הש״ס‬
‫בהא דאתרו באיסורא לא קאתרינן הוא‪ ,‬דהש״ס‬
‫י^יל שס בהך שיטה דס״ל דדתי לחצי אשה וא״כ‬
‫אינו יכול לישא לא שפחה ולא ב״ח‪ ,‬ו;הו ג״כ כוונת‬
‫רש״י שס דכתג‪ ,‬דרק גתלאכה ושבת יכול להתחלק‬
‫אגל לא לענין איסור‪ ,‬כי לענין איסור דתי לחצי‬
‫אשה‪ .‬והירושלתי‪ ,‬לתאן דס״ל דגיוס של עצתו יכול‬
‫לישא ב״ח‪ ,‬ס״ל כהנך דס״ל דהכא שאני תשוס‬
‫דלא שייר בקנינו‪ ,‬וכן פי׳ ה ק״ ע שס‪ ,‬דטעתא דאין‬
‫חוששין לקדושין הוא תשוס דהו״ל כחצי אשה‪ ,‬אגל‬
‫לענץ תידי אחריני התלויס באיסור‪ ,‬כתו לענין‬
 ‫שהם‬
‫להכי לא מהני אלא היכא דנתן מידו לידה או‬
‫נרשותה‪ ,‬יעוי״ש נאריכות‪:‬‬
‫מ ד ב ר י הא״מ הללו נראה דנוטה לשי׳ הראשונים‬
‫דהונא נטוא״ע סימן כ״ת סעיף כ״א‬
‫ונסימן ל״נ‪ ,‬דס״ל דנקדושין פסול היכא דכתנו‬
‫על איה״נ‪ ,‬ועי׳ נת״מ וננ״ש שס‪ ,‬אנל נקצוה״ת‬
‫סי׳ כ׳ סעי׳ נ׳ אות ת׳ נוטה להשי׳ דס״ל דגס גני‬
‫קדושין כתנו על איה״נ כשר‪ ,‬יעוי״ש‪:‬‬
‫ו ה נ ה מלנד דדנרי הא״מ אינס מונניס לפענ״ד‬
‫נמה שתילק נין גט דלא מהני טלי גיטך‬
‫מע״ג קרקע ונתליפין מהני‪ ,‬דטעמא הוא דנגט‬
‫נעינן רק נתינה ונתליפין נעינן זכי׳‪ ,‬דתי הכריתו‬
‫נזה‪ ,‬הלא נפשוטו ניתא‪ ,‬דגני גט כתי‪ 3‬ונתן נידה‬
‫ותונתן איתרנאי תצרה‪ ,‬להכי נעינן רק נתינה נידה‬
‫או נרשותה אנל גני תליפין‪ ,‬כתי‪ 3‬ונתן סתתא‬
‫להכי תהני גס תע״ג קרקע‪ ,‬דזה ג״כ תיקרי נתינה‬
‫רק נתינה ניד לא איקרי‪ .‬תלנד זה תתי׳ לי ניותר‬
‫על יסוד דנריו הכא ונקצוה״ת שס‪ ,‬שכת‪ 3‬לתלק‬
‫נא*ה״נ נין גט ונין שטרי תקנה‪ ,‬ונזה תתרץ דנרי‬
‫התוס׳ ‪ 3‬פ׳ הזה‪) .3‬ג ס נגיטין ד״ נ כתנו התוס׳ כן‬
‫רק נשינוי לשון קצת(‪ .‬ולדנריו צ״ל דרק לענין‬
‫פתות תש״פ שויס גט ותליפין אנל לא לענין איה״נ‪,‬‬
‫ותתיה לי ע״ז‪ ,‬כי המעיין נגיטין שס יראה דתתתלה‬
‫דתה רנא דנרי ר״ת דאתר דיכול ליפסל כל גיטי‬
‫דעלתא דאי משוס דלא יהי‪ 3‬לה מידי פי׳ דלא שו״פ‬
‫דלתא נתינת גט נעינן‪ .‬תדע דהא שלתו תתס‪ ,‬כתנו‬
‫על איה״נ כשר יעוי״ש‪ .‬וא״כ הניא ראיה דלא נעינן‬
‫שו״פ תאיה״^ והדר איתא שס גופא שלתו תתס‬
‫כתנו על איה״נ כשר‪ ,‬אתר ר״א אף אנן נתי תנינא‬
‫על העלה על זית‪ ,‬ותניא ראיה להיפך‪ ,‬מפתות שו״פ‬
‫על איה״נ דכתו דכשר הגט על פתות תשו״פ כן‬
‫כשר על איה״^ אלתא דאין תילוק נין פתות תשו״פ‬
‫לאיה״ נ ודתי להדדי‪:‬‬
‫ו מ ה דדתי הש״ס שס דעלה של זית שאני דתזי‬
‫לאיצטרופי‪ ,‬ועי׳ פי׳ רש״י שס‪ ,‬נ״ל דכוונת‬
‫הש״ס הוא רק לדתות ההוכתה אנל לא דהאתת כן‪,‬‬
‫דלפי האתת אין שוס הפרש נין פתות תשו״פ‬
‫ואיה״נ ותרווייהו כשריס‪ .‬ואתרי נקשת סליתה‬
‫תהג״פ נסי׳ קכ״ד אות א׳‪ ,‬לפענ״ד מוכרת אני‬
‫לתלק ע״ד‪ ,‬דהוא כתג שס לדתות את הנ״ת דהניא‬
‫ראיה לשי׳ הרתנ״ס והטור‪ ,‬דכותנין לכתתלה גט‬
‫על איה״ נ ולא כשי׳ התוס׳ נגיטין שס דרק נדיענד‬
‫כותנין‪ ,‬תהא דר״א הנ״ל דאתר אף אנן נמי תנינא‬
‫על העלה של זית‪ ,‬והתם לכתתלה הוא‪ ,‬וכת‪ 3‬ע״ז‬
‫הג״פ הא הש״ס דתה שס ראית ר״א דעלה של זית‬
‫שאני וא״כ אפשר דלפי התסקנא אין מ תנין על‬
‫איה״נ לכתתלה רק נדיענד‪ ,‬יעוי״ש‪ ,‬דלפי״ד האתת‬
‫כדנרי ר״א ואין תילוק נין פתות משו״פ לעלה‬
‫של זית ‪:‬‬
‫או״ח‬ ‫אבני‬
‫‪3‬ין משנה ראשונה למשנה אתרונה‪ ,‬מתמת דגגוף‬
‫הע‪3‬ד מעורג עגדות ותירות‪ ,‬וכמש״כ התת״ס‬
‫שה‪ 3‬אנו לעיל לענין ‪3‬יאה‪ ,‬דהו״ל פלגא דתמור‬
‫ופלגא דאדס‪ ,‬וזהו ממש כד‪3‬רינו ‪ 3‬כוונת הש״ס‬
‫‪ 3‬גיטין הנ״ל‪:‬‬
‫ולפ״ד אלה מתורץ הירושלמי מקושית הפ״מ‬
‫והמל״מ הנ״ל דהקשו‪ ,‬אס אין קדושין‬
‫גירושין היכי משכתת‪ ,‬ועל תי׳ הפ״מ כת‪3‬נו לעיל‬
‫דדותק הוא אמאי מתלק הירושלמי ‪3‬ין קדושין‬
‫לגירושין ולא נקט או כולהו ‪3‬קדושין או כולהו‬
‫נגירושין‪ ,‬דהשתא ניתא שפיר התילוק מקדושין‬
‫לגירושין‪ ,‬דנקדושין דוקא גיוס של רגו אין תוששין‬
‫לקדושין אגל נגירושין לעולם‪ ,‬אף דניוס של עצמו‬
‫גירש הקדושין שקידש גיוס של עצמו נמי אין תוששין‬
‫לגירושיו‪ ,‬משוס דכיון דנהענד משותף ענדות‬
‫ותירות א״כ נמצא דננתינת הגט של ת״ע ותצי נ״ת‬
‫הוי תציו של נ״ת ננתינה‪ ,‬ותציו של הענד נטלי‬
‫גיטך מע״ג קרקע‪ ,‬משוס דהענד אינו נ ת״ג וכמו‬
‫דאיתא נר״ה לענין תק׳׳ש דת״ע ותנ״ת אינו מוציא‬
‫אף את עצמו‪ ,‬ולפי״ז יהי׳ מוכת מהירושלמי הנ״ל‪,‬‬
‫דנקדושין מהני גס טלי קדושיך מע״ג קרקע‪:‬‬
‫ובגה״ש שעל הירושלמי ראיתי שמתרץ ג״כ נ או ^‬
‫זה את הירושלמי הנ״ל לפי גירסת המל״מ‬
‫וז״ל‪ ,‬עי׳ מל״מ פ״נ מק״פ שתמה ע״ז‪ ,‬ונאמת‬
‫לפי מה שהעתיק אין קדושיו קדושין אין כאן תמיה‬
‫כ״כ די״ל דהיינו דאין קדושין גמורים כ״א מצד‬
‫תירות וא״כ אפשר דאס גירש את״כ ל״מ דלא אתי‬
‫צד ענדות דאינו נ ת״ג ומפיק צד תירות‪ ,‬ואף דעיקר‬
‫הקדושין מצד תירות לנד‪ .‬ועי׳ נר״ה דכ״ט דגס שס‬
‫א״ת רק צד תירות וכו׳ עד אמנס לפי הגי׳ שלפנינו‬
‫אין תוששין לקדושין צ״ע עכ״ ‪ 3‬ונ״ל דלפי פי׳ גס‬
‫לפי הגי׳ שלפנינו ניתא שפיר כמש״כ‪:‬‬
‫ובא״ם סי׳ קל״ט סעי׳ י״ת אות י״ג כת‪ 3‬דטעמא‬
‫דטלי גיטך מע״ג קרקע לא מהני משוס‬
‫דגני גט לא נעינן זכי׳ רק נתינה‪ ,‬ולהכי גני גט‬
‫כתנו על איה״ נ כשר ולא גני שטרי מקנה‪ ,‬דנעינן‬
‫זכי׳‪ ,‬ולהכי גס גני קדושין פסול אס כתנו על‬
‫איה״נ‪ .‬ונזה מתרץ דנרי התוס׳ ‪ 3‬פ׳ הזה‪ 3‬דמ״ז‬
‫ע״א קאיס וכו׳‪ ,‬דכתנו שס דתליפין דמי לגט דלא‬
‫נעינן נתינת ממון רק נתינת מנעל לרעהו‪ ,‬וא״כ‬
‫קשה אס תליפין דמי לגט‪ ,‬מדוע גני גט כשר היכא‬
‫דכתנו על איה״ נ ונתליפין לא מהני כדאיתא שס‪.‬‬
‫אנל נהכי ניתא דלגני גט לא נעינן זכי׳ רק נתינה‬
‫דהא איתא נע״כ‪ ,‬אנל נתליפין דנעינן זכי׳ וכן‬
‫גני קדושין דנעינן מדעתה לא מהני נאיה״^ ולהכי‬
‫נתליפין וכן נהקדש מהני טלי מע״ג קרקע‪ ,‬אע״ג‬
‫דכתינ ונתן לרעהו‪ ,‬וכן ונתן לכהן‪ ,‬מפני דהתס‬
‫נעינן זכי׳ וכיון שזוכה את״כ שפיר דמי‪ ,‬אנל גני‬
‫גט דליכא זכי׳ דגס נ ע״כ איתא ורק נתינה נעיק‪,‬‬
 ‫שהם‬ ‫או״ח‬
‫הש״ס נאיה״נ כאלו דעגחדיס לישרף‪ ,‬ועי׳ נס׳‬
‫גרש ירחיס‪ ,‬מ״מ קשה הא שלא כדרך הנאתן‪,‬‬
‫נאיה״נ כאלו דשרי שלא כדרך הנאתן‪ ,‬וכמו שהקשו‬
‫התוס׳ נפסחיס שס ונקדושין דנ״ו ע״א בד״ה‬
‫המקדש וכו׳‪ ,‬ואס נימא כשי׳ הר״ן דס״ל דשלא‬
‫כד״ה אסור חדרננן ניחא דל״ש באיה״נ יחי‬
‫לאיצטרופי‪ ,‬אנל אי ניחא כשי׳ התוס׳ נפסחיס‬
‫ונקדושין דס״ל דשלא כד״ה שרי‪ ,‬קשה הא גס‬
‫איה״נ חזי לאיצטרופי שלא כד״ה‪ .‬וע״כ צ״ל דהתוס׳‬
‫יפרשו דרך דיחוי הוא‪ ,‬דח״ח עלה של זית חשונ‬
‫יותר‪ ,‬אנל לפי האמת אין שוס חילוק נין פחות‬
‫משו״פ לאיה״נ‪ ,‬כמש״כ‪ ,‬וא״כ כיון דנכל שטרי‬
‫מקנה לא נעינן שוה פרוטה כשריס הס גס כן‬
‫על איה״נ‪:‬‬
‫ללפי״ז שפיר הקשינו לעיל על דנרי החת״ס שכתנ‬
‫דניוס של רנו אין חוששין לקדושין משוס‬
‫דהכסף והשטר אינו שלו וכו׳‪ ,‬וע״ז הקשינו דנשטר‬
‫לא שייך מה שקנה ענד קנה רנו‪ ,‬משוס דנשטר לא‬
‫נעינן שו״פ‪ ,‬וא״כ יכול לקדש נשטר‪ .‬ולכ׳ דנרינו‬
‫תחוהיס‪ ,‬דנהי דלא נעינן שו״פ ח״ח שלו נעינן‬
‫ופחשו״פ מיקרי שלו דאסור לגזול פחשו״פ‪ ,‬וא״כ‬
‫גס פחשו״פ קנה רנו‪ .‬ועוד אפשר לומר דענד עוד‬
‫גרע לענין־ פחות חשו״פ מפני דיש להסתפק נענד‪,‬‬
‫דאף דדינו כאשה מ״מ לענין גזילה אפשר דדינו‬
‫כנ״נ דגס פחשו״פ הוי להו ממון גמור‪ .‬ואס נימא‬
‫כן אפשר דגס ח״ע ניוס של רנו נחשנ אצלו פחשו״פ‬
‫לממון גמור‪ .‬ות״ח אחד העירני לזה‪ ,‬אנל השתא‬
‫דאתינן להכי־והוכחנו־דפחשו״פ ואיה״נ שויס הס‬
‫ואין שוס חילוק ניניהס א״כ לשי׳ הרשנ״א דס״יל‬
‫דנאיה״נ אין זכי׳‪ ,‬יכול לקדש נשטר של איה״נ‪,‬‬
‫וקושיתנו היא ‪-‬לשי׳ הרשנ״א‪ .‬וכעת עלה נדעתי‬
‫ל ^ ר עוד*אופן דענד יכול לקדש‪",‬וזהו לפמ״ש‬
‫התוס׳ נפסחיס הכ״ל שיתן לו שיצא חונת פסחו‪,‬‬
‫א״כ ה״נ יש עצה להקנות לו ע״ מ שיקדש א ^ ‪.‬‬
‫ובדברינו לעיל הקשינו על התוס׳ הנ׳׳ל‪ ,‬נחזור‬
‫לענינפו דלפ״ד אין חילוק בין איה׳־נ לפמשו״קג‬
‫וא״כ הדין נותן דכל שטרי יכול לכתוב על איה״ג‬
‫‪.‬‬ ‫כיון דלא נעינן שו״פ ‪:‬‬
‫ו ק ו ש י ת הא״מ להקשה מדוע בחליפין איה״נ לא‬
‫‪.‬חהני ובפמשו״פ חהט‪ ,‬נלפענ״ד לתרן‬
‫עפ״מ דק״ל ע׳׳ד התוס׳ בגיטץ וב׳׳פ הזהב הנ׳׳‪.‬ל‪-‬‬
‫דהביאו ראיה דהיכא דכתי‪ 3‬ונתן לאי בעיק שו׳׳פ‬
‫מחליפץ לכתיב ונתן לרעהו וקונין ‪3‬כלי אע״פ‬
‫שאץ גו שו"^ מה הוכחה היא‪ ,‬הא כלי שאני כמו‬
‫לאתרינן נשגועות ל ע ^ חולה נחקצת‪ ,‬לבכלי אפי׳‬
‫טענו שני מתטין והולה לו באחל אע׳׳ג ללא שו״פ‬
‫הוי חולה במקצת וחייב שנועה‪ .‬ואח״כ מצאתי‬
‫ת״ל כי התפארת יעקב נגיטין הקשה כן‪ ,‬יעוי״ש‪.‬‬
‫וא״כ ניחא לבחליפין לבעיק כלי‪ ,‬בכלי אע״פ שאין‬
‫מהנל‪.‬‬ ‫שו״פ חשוב הוא כמו פרוטה‪ ,‬אבל איה׳׳נ‬
‫אבני‬ ‫‪24‬‬
‫ו כי משמע לשי׳ התוס' דכוונת הש״ס היא רק‬
‫לדחות ההוכחה‪ ,‬דהא גס איה״נ יחי‬
‫לאצטרופי‪ ,‬לאחר שנעשה אפר‪ ,‬ואף דנוכל לומר‬
‫דנאיה״נ ל״ש לומר דיחי לאיצטרופי לאחר שנעשס‬
‫אפר‪ ,‬וכמו דתירצו התוס׳ נפסחיס דכ״ט ע״א‬
‫נד״ה אין פודין נתרא נתירוצא קמא‪ ,‬ולפי שיטת‬
‫הרשנ״א דס״ל דנאיה״נ אין זכי׳‪ ,‬א״כ אחר שנעשה‬
‫אפר הרי הוא הפקר‪ ,‬וא״כ ל״ד לעלה של זית‬
‫דהתס נתן לה דנר עכ״פ דהא חזי לאיצטרופי אנל‬
‫איה״נ הא לא נתן לה כלוס‪ ,‬דהצירוף לא נעשה‬
‫מנתינתו ‪:‬‬
‫‪1‬כד איירינן נדנרי הרשנ״א •אעיר כי שי׳ הרשנ״א‬
‫קשה היכי מכשרינן כתנו על אי ה״ ס ה א‬
‫לאו שלו הוא‪ .‬וקושיא זו הקשיתי כנר ניגד״ת ש״נ‬
‫קונט׳ ז׳־ח׳ סי׳ ל׳‪ ,‬דהיכא דכתנו על איה״נ הו״ל‬
‫כאלו אותיות פורחות נאויר‪ ,‬ועיי״ש נקונט׳ י״א־‬
‫י"נ נחלק הערות והשגות מה שהשנתי להרנניס‬
‫המשיניס קושיא זו‪ ,‬ואני השנתי שס עפ״י דנרי‬
‫הראשי נשמיס שחולק על דנרי הקצוה״ח והא״מ‪,‬‬
‫דס״ל דנגט ליכא זכי׳‪ ,‬אלא דדעתו דגט שאני‪ ,‬משוס‬
‫דרחמנא זכה לה נע״כ‪ ,‬וכיון דאיתא נע״כ הוי‬
‫כמו ירושה דאיכא זכי׳ גס נאיה״נ‪ ,‬כמנואר נקדושין‬
‫די״ז לענין גר וכותי שירשו אניהס‪ ,‬יעוי״ש נאריכות‪.‬‬
‫ואף דאז נתקנל תירוצי נין הת״ח ולא השיגו כלל‪,‬‬
‫כעת לא נ״ל‪ ,‬דכיון שהוכחנו שס תדנרי הח״מ‬
‫והנ״ש דלאו דוקא הכא דאמר ה״ז גיטך והנייר‬
‫שלי‪ ,‬הוי אותיות פורחות נאויר‪ ,‬אלא דנעינן דוקא‬
‫דנשעת הכתינה יהי׳ הניר של הנעל‪ ,‬וא׳׳כ נהי‬
‫דגט איתא נע״כ‪ ,‬ורחמנא זכה לה‪ ,‬מז׳מ הוי כזוכה‬
‫חן' ה ה פ ק ר כיון דלאו של הנעל הוא‪" ,‬ול״?־ להא‬
‫דאיתא'נקדושין גני גר וכותי שירשו אניהס‪^',‬התס‬
‫לגני־האנ הנכרי ליכא איסורא‪-,‬ולכ'ן שפיר אמרינן‬
‫דהג׳ר'יורש ממנו דהתורה זכתה לו‪ ,‬אנל הכא‬
‫חהני הזכי׳ הא לאו של הנעל הוא והפקר הוא‪,‬‬
‫‪.‬‬ ‫וא״כ צ^רה‪,.‬הקושיא נ ת ק פ ה‪:‬‬
‫כ ע ת‪ :‬ר אי תי‪;.‬נ כ תנ סופר על חס׳ גיטין שהקשה‬
‫‪ p‬על הרשב״א הנ״ל‪ ,‬איך פשר היכא‬
‫דכתנו על אי ה״ פ הא הפקר הוא ולאו שלו הוא‪.‬‬
‫ו תי ח ת״ל‪ ,‬ואפ״ל דצז״ל דוקא על שטר של אחריס‬
‫לא יכתונ אנל של הפקר אין קפמא‪ ,‬ו ‪ p‬משמע‬
‫קצת חנ״י סי׳ ק״נ שכ׳ דחשחעות וכתב ונתן כדרך‬
‫שאדס כות‪ 3‬על שלו‪ ,‬וא״כ על של הפקר או על‬
‫איה״ג שאינו של אחריס דרך אדם לכתוב‪ ,‬ועי׳ פ״י‬
‫ועדיין צ״ע וכו׳ עכ״ל‪ ,‬וא״כ הקושיא על הרשב״א‬
‫‪,‬‬ ‫מתורך‪:‬‬
‫נחזור לדברינו‪ ,‬דל״ד לעלה של זית ואפי׳ א ס נימא‬
‫כהרמ״א דפסק נסי׳ קכ״ד סעי׳ א׳‪ ,‬והוא‬
‫מהר״ן‪ ,‬דכל העומד לישרף כשרוף דמי ופסו ‪ 3‬לכתוב‬
‫עליו גט‪ ,‬וא״כ בלי שי׳ התוס׳ והרשב״א ניחא אתרי‬
‫דנאיה״נ כאלו באחת הג ט פסול‪ ,‬וע״כ לא קאי‬
 ‫שהם‬
‫ה״נ כן‪ ,‬דרבנן נתנו לו יכולת לגרשה‪ ,‬והיינו לשי׳‬
‫הרשג״א כפי פי׳ הכת״ס בהפקר לחוד סגי או‬
‫דצריך את״כ לעשות קנין‪ ,‬כתו גגי עתה דהיגם‬
‫צריך לעשות קנין‪ .‬ואף דאיכא שינוי בלשון רבא‬
‫גופא תלקתן להכא‪ ,‬וגס ל״ד ליבתה דהתס באתת‬
‫נתנה לו התורה היכולת והכת‪ ,‬דהא גס קטן שאינו‬
‫בר קנין קני ליבתה‪ ,‬והכא אס ניתא דהבעל צריך‬
‫לקנות הניר צריך לקנות כדין‪ ,‬ת״ת כן צ״ל ולדוגמא‬
‫בעלמא הבאתי מיבמה דיש לשון קנין כעין זה ‪:‬‬
‫ענן‪ 5‬ב‪.‬‬ ‫‘‬
‫אם במודה במקצת גטו״ת כליס בעינן שו״פ‪ ,‬וקדושי‬
‫אשה בחליפין תאי טעתא לא תהני‪ .‬אס עבד כנעני‬
‫דינו כעכו״ס לענין פחות תשוה פרוטה או כישראיג‬
‫כ״ז לפוס רהיטא‪ ,‬אגל באתת דברינו לעיל שהקשינו‬
‫על התום׳ דגיטין וג״ת פ׳ הזהב‪ ,‬והתפ״א‬
‫ג״כ כתג כדברינו‪ ,‬במחלוקת הראשונים שנוי׳‬
‫דהנה גת״ת ספ״ת סע״ג פסק התתגר דהיכא דטענו‬
‫כלים אפי׳ הוי עשרה תתטיס בפרוטה וכפר גאתד‬
‫והודה באחד תייג שבועה‪ ,‬וזהו תדברי ר״ה גאון‬
‫והרתג״ם‪ ,‬והטור חולק ע״ז וס״ל דגם בכלים בעינן‬
‫שיהי׳ שו״פ‪ ,‬וכן ס״ל להר״י בקדושין די״א ע׳^ג‬
‫בתום׳ ד״ה והרי וכן בשבועות ד״ת ע״‪ ,3‬ועיין‬
‫בסת״ע ובש״ך שם‪ ,‬וא״כ אס נסגור כשי׳ התום׳‬
‫והטור‪ ,‬דס״ל דגס כליס לא תשיגי בפתשו״פ‪,‬‬
‫וחליפין תהני בפתשו״פ‪ ,‬וא״כ שפיר כתגו‪-‬התוס׳‬
‫גגיטין וגפ׳ הזהב דתליפין דתי לגט‪ .‬ולפי שי׳ התוס׳‬
‫והטור צדקו דברי הא״ת הנ״ל דתתלק חליפין תגט‬
‫דבחליפין‪,‬לא מהני איה״נ ובגט תהני איה״נ‪ ,‬משום‬
‫דבתליפין'צעינן זכי׳ ובגט רק נתינה בעינן‪ ,‬וא״כ‬
‫חלוק גט תשטר קדושין ושטרי תקנה‪'.‬ולפי״ז כל‬
‫דברינו הנ״ל שכתבט על התום׳ לא יכו ט‪:‬‬
‫ו מ ע ת ה יש להבין דברי רש״י בריש קדושין ד׳׳ג‬
‫דאיתא שס דלהכי אשה אינה תתקדשת‬
‫בחליפין תשוס דאיתא נפתשו״פ‪ ,‬ועיי״ש המאלוקת‬
‫נין רש״י ותום'‪ ,‬דרש״י גרים שס נפשה‪ ,‬ופי׳ תשום‬
‫דגנאי הוא לה‪ ,‬ותום׳ לא גרסי שם נפשה‪ ,‬דס״ל‬
‫דכלים תשיבי אפי׳ בפחות תשו״פ‪ ,‬א״כ קשה תה‬
‫תשני הש״ס דתליפין איתא בפתשו׳׳פ הלא קטן‬
‫חליפין רק נכלים הוא‪ ,‬וכלים גם פתשו״פ תשיבי‪,‬‬
‫וביותר קשה דבקדושין די״א הנ״ל תשתע דרש׳׳י‬
‫ס״ל כשי׳ הרתב׳׳ס דבכלי לא בעמן שו״פ וכלשק‬
‫הש״ס יצאו כלים לתה שהן‪ ,‬דתשתע דלא בעינן‬
‫שיעורא בכלים‪ ,‬וא״כ תדוע אינה נקנית האשה‬
‫בחליפין‪ .‬וצ״ל דשי׳ רש׳׳י היא דכל פתשו׳׳פ‪ ,‬אפי׳‬
‫היכא דחשוב‪ ,‬גנאי הוא לה‪ .‬ואפי׳ אם באותה שעה‬
‫שו׳׳פ‪ ,‬אם ביתי תשה לא הי׳ שו״פ אינה תתקדשת‬
‫וגנאי הוא לה‪ ,‬דאפרוטה דהי׳ בימי משה קפדיק‪,‬‬
‫או״ח‬ ‫אבני‬
‫ויש להביא ראיה לדגרינו דלתאן דס״ל דחטבע נעשה‬
‫תליפץ בולאי בעינן פרוטה‪ ,‬אבל בשטר דחהני‬
‫פחשו״פ גס איה״נ חהני‪:‬‬
‫ו ר אי ה לדברינו תרב אשי גופא‪ ,‬להוא הוכית לכתבו‬
‫על איה״נ כשר תעלה של זית‪ ,‬ואיהו‬
‫גופא ס׳׳ל בב״ת לחליפין באיה״נ לא תהני‪ ,‬וא״כ‬
‫צ״ע על השי׳ דס״ל דבקידושי שטר איה״נ פסול‬
‫איזה חילוק יש בין פתשו׳׳פ לאיה׳׳נ‪:‬‬
‫שוב תצאתי בג״פ הנ״ל סוף אות א׳ דתסיק דרק‬
‫בדיעבד אס כתבו על איה״נ כשר אגל לא‬ ‫‪.‬‬
‫לכתחלה‪ ,‬הגיא שם דגם בשאר שטרות אין כותגין‬
‫לכתתלה‪ ,‬והגיא תתוס׳ דפ׳ אין תעתידין לענין י״נ‬
‫יעוי״ש‪ ,‬ולא הגיא כלל הא דאהע״ז גסי׳ כ״ת ול״ג‪.‬‬
‫ועי׳ עוד תש״כ גאות ג׳ בסופו דאין לכתוב גט על‬
‫הנייר שיש עליו שתי וערג וכדותה לכתתלה‪ ,‬אף‬
‫דאינו זוכה גו‪ ,‬וזה שייך לדברינו הקודתיס לענין‬
‫לכתוב שטר על איה״נ‪ ,‬והכא אף לשי׳ הראשונים‬
‫דס״ל דיש זכי׳ גאיה״נ‪ ,‬הכא אינו רוצה לזכות גו‬
‫ואפ״ה בדיעבד כשר לפי דברי הג״פ‪ ,‬אך אין רצוני‬
‫להאריך יותר‪:‬‬
‫שבתי וראיתי כי שם בגת׳ דגיטין תשתע לא‬
‫כהכת״ס שהבאנו לעיל דכ׳‪ ,‬דהקפידא‬
‫הוא רק דהניר לא יהי׳ של אתריס‪ ,‬אגל לא דגעינן‬
‫שיהי׳ של הבעל‪ ,‬ולכן אס הגט נכתב על ניר של‬
‫הפקר או איה״נ לשי׳ הרשב״א כשר‪ ,‬דאס ניתא‬
‫כדבריו קשה לתה צריך רגא שס לדתות דברי ר״ת‬
‫ולותר דלתא אקנויי אקנו לי׳ רבנן‪ ,‬והיינו תטעס‬
‫הפקר ג׳׳ד‪ ,‬הא תלשון זה תשתע‪ ,‬דגעינן דהניר‬
‫יה‪:‬י׳ רק תשל געל‪ ,‬דיהי׳ קנוי לו‪ ,‬אגל תשל הפקר‬
‫לא תהני ולא אתר כלשונד לקמן דל״ו ע״ג לענין‬
‫‪.‬‬ ‫שביעית‪ ,‬הפקר בי״ד הפקר‪:‬‬
‫ו ב ד ע חי ת וחי׳׳מהרצ״ת ראיתי דס״ל איפכא מדברי‬
‫הפת״ם‪ ,‬ולדידי׳ פשיטא דגעינן דהנייר‬
‫יהי׳ דוקא תשל *בעל והקשה תדברי רגא על השי׳‬
‫דס״ל דהפקר נ״ד תהני רק להפר^ ‪ T‬אבל לא‬
‫להקנות‪ ,‬ת״ל‪ ,‬והרי כאן צריכין הב״ד לפעול שתי‬
‫פעולות היינו להוציא הגט תידה דהרי הוא שלה‬
‫אתר שנתנה שכר הסופר וזה אינו רק הפקר‬
‫והתורה כתבה ונתן ועדיץ אינו שלו וצריכין הב״ד‬
‫לפעול שיהי׳ שלנו תה אץ כת ביד תכתים‪ .‬וא״ל‬
‫דהב״ד הוציאו הגט מידה ועשאוהו הפקר והבעל‬
‫זוכה תן ההפקר‪ ,‬א״כ לא יתכן הלשון דלתא‬
‫אקנויי לי׳ רבנן‪ ,‬דתשתע דחכתים עשו הקנץ‬
‫וצ״ע עכ״ל‪:‬‬
‫ועכצ״ל לפ״ד דלשי׳ הרשב״א הנ״ל ולשי׳ הסוברין‪,‬‬
‫דבי״ד יכולין רק להפקיר אבל לא להקנות‪,‬‬
‫יפרשו הלשון אקנויי אקנו לי׳ רבנן כתו דתצינו‬
‫הלשץ ביבתות דל״ט ע״א ובכתובות פ״ב ע״ב ועוד‬
‫גבי ע ת ה אשה ה ק ט לו תן השתים‪ ,‬דהכוונה הוא‬
‫רק דהתורה נתנה להעם היכולת לייןח אותה‪,‬‬
 ‫שהם‬ ‫או״ח‬
‫דמקרבי הנאה אפ״ה אינו נקנה‪ ,‬והשתא אם ניתא‬
‫דבכליס לא בעינן שו״פ א״כ קשה אתאי אינו נקנה‬
‫בכלים פתשו״פ‪ .‬וגס איך תדתה הברייתא תבואה‬
‫לכלים‪ ,‬אלא כדברינו‪ ,‬דכיון דהתס רק כסף בעינן‬
‫כדכתיב מכסף תקנתו‪ ,‬א״כ אין חילוק בין כלים‬
‫לתבואה וש״ד‪ ,‬דבכולהו בעינן פרוטה‪ ,‬ופתשו״פ‬
‫לא חשיבא‪ ,‬ותודה במקצת שאני‪ ,‬כתש״כ‪ ,‬דהתס‬
‫ריבתה התורה גס כלים‪:‬‬
‫והשתא דאתינן להכי‪ ,‬אס נסבור כשי׳ הראשונים‬
‫דגם בתודה במקצת בטו״ת כלים ס״ל‬
‫דבעינן פרוטה ההוכחה של הא״ת קימת‪ ,‬דהא חזינן‬
‫בחליפין‪ ,‬דפתשו״פ תהני ואיה״נ לא תהני‪ ,‬ודברי‬
‫החת״ס עולים יפה‪ ,‬דכתב דעבד אין יכול לקדש‬
‫בכסף ובשטר‪ ,‬משוס דתה שקנה עבד קנה רבו‪,‬‬
‫וביותר אס ניתא דבעבד גס פתשו״פ הוי מתון‪,‬‬
‫דלענין זה דינו כנכרי‪ ,‬כתש״כ לעיל‪ .‬ובתנ״ח תצוה‬
‫שת״ז כתב לדבר ברור לענין נכרי שנמכר לישראל‬
‫דנקנה בפתשו״פ‪ ,‬משוס דלדידי׳ מתון הוא‪ .‬ולפ״ד‬
‫נראה דיש לתלות זאת בחקירת התל״ת לענין קדושין‬
‫באיה״נ היכא דהתתקדשת היתה חולה‪ ,‬דלהתקדש‬
‫אינו שו״פ ולהתתקדשת שו״פ‪ ,‬אך כ״ז הוא בנכרי‬
‫הנתכר לישראל‪ ,‬אבל גבי עבד כנעני יש לחקור בזה‬
‫אס דינו כנכרי או כישראל לענין פתשו״פ‪ ,‬ולע״ע‬
‫לא ראיתי תי שידבר בזה ‪:‬‬
‫ונ״ל להביא קצת ראי׳ תתוס׳ דקדושין שם‪ ,‬דהתוס׳‬
‫הוכיחו שם דעכו״ס קונה בחליפין‬
‫תדאתרינן שם לגבי כסף תקנתו דעבד הנתכר‬
‫לעכו״ס אינו קונה בחליפין‪ ,‬תשמע דשאר דברים‬
‫קונה בחליפין‪ ,‬ולקמן ד״ח כתבו התוס׳ בד״ה ותאי‬
‫וכו׳‪ ,‬דע״ע אינו קונה בחליפין אבל עבד כנעני‬
‫נקנה וקונה א״ע בחליפין‪ ,‬לפי גירסת הגר׳׳א בתוס׳‬
‫שם‪ ,‬ואס ניתא דעבד כנעני דינו כעכו״ ם לענין‬
‫קניניס‪ ,‬הלא יכולים התוס׳ להוכיח תהא דעבד‬
‫כנעני‪ ,‬דעכו״ס קונה בחליפין‪ ,‬אלא תשתע דתוס׳‬
‫ס״ל דעבד כנעני דיט כישראל לענין קניניס‪ ,‬ורק‬
‫לענין חליפין חלוק תע׳׳ע‪ ,‬וא״כ י״ל דה״ה לענין‬
‫שוה פרוטה‪:‬‬
‫ענה ג‪.‬‬
‫אס עבד של קטן זוכה מציאה ותתנה עבור הקטן‬
‫האדון שלו ושייך בו תה שקנה עבד קנה רבו או לא‪,‬‬
‫ובענין הת״ע דלב״ת‪.‬‬
‫ב או ר ש מ ח הלכות גזילה ואבידה פי״ז הי״ג חקר‬
‫חקירה נפלאה‪ ,‬בעבד של קטן דלא הגיע‬
‫עדיין להשיעור של צרור וזורקו אגוז ונוטלו‪ ,‬דאז‬
‫לא תהני גבי׳ גס דעת אחרת תקנה אותו‪ ,‬אם זוכה‬
‫בתציאת ותתנת העבד‪ .‬אי ניתא דאף דידו כיד רבו‬
‫קטן דתי‪ ,‬מ״ת לא תהני‪ ,‬או דילמא דכתו שכר‬
‫אבני‬ ‫‪26‬‬
‫כדאיתא בדי״ב‪ ,‬ועי׳ במקנה קדושין ד״ג שם וינוא‬
‫בדברינו להלן בעזה״ש ‪:‬‬
‫ולשיטת התוס׳ דלא גרסי נפשה אס יסברו כשי׳‬
‫ר״ה גאון והרתב״ס דכליס תשיבי ולא‬
‫בעינן בכלים שו״פ‪ ,‬ג״כ קשה מדוע גרע חליפין‪,‬‬
‫הלא קנין חליפין הוא רק בכלי וכלים תשיבי אף‬
‫בפתשו״פ‪ .‬ונ״ל‪ ,‬דכיון דקדושי אשה ילפינן רק כסף‪,‬‬
‫לכן לא תיקרי כסף אלא פרוטה‪ ,‬אבל גבי תודה‬
‫בתקצת דלא בעינן רק כסף ואין חילוק‪ ,‬ובין טענת‬
‫כסף ובין טענת כלים‪ ,‬תודה בתקצת חייב שבועה‪,‬‬
‫להכי אתרינן דכליס תשיבי אף בפתשו״פ‪ .‬ואף דלפי‬
‫זה הדין נותן דאס החליפין יהיו שו״פ תהיה‬
‫מקודשת‪ ,‬ובאתת הביא הב״ש בסי׳ כ״ ט אות ב׳‬
‫דהש״ג ס״ל כן‪ ,‬דאס החליפין שו״פ מקודשת האשה‬
‫תתורת כסף‪ ,‬אך תהתוס׳ תשמע דלא ס״ל כן‪ ,‬אלא‬
‫אפי׳ אס החליפין שוים הרבה ס״ל דאינה תקודשת‬
‫בחליפין‪ ,‬כתו שתפרש התקנה‪ ,‬י״ל דשי׳ התוס׳‬
‫היא דכיון דילפינן קדושי כסף קיחה קיחה תשדה‬
‫עפרון‪ ,‬דבעינן כסף או שוה כסף‪ ,‬א״כ חליפין ל״ד‬
‫לכסף‪ ,‬והמעיין יראה כי התוס׳ בדבריהם שם‬
‫כיונו לזה‪:‬‬
‫ו ה ו כ ח ה לדברינו תהא דבקדושין בעינן רק פרוטה‬
‫דהי׳ ביתי תשה‪ ,‬כדאיתא בקדושין די״ב‬
‫ע״א‪ ,‬והובא לעיל בדברינו‪ ,‬א"כ תוכח דאפי׳ בכסף‬
‫איכא קפידא‪ ,‬ולכן לא תהני קנין אחר כתו חליפין‪,‬‬
‫אף דחליפין שו״פ או יותר‪ ,‬וכוונת הש״ס לשי׳‬
‫התוס׳ כן הוא‪ ,‬אחרי דחליפין איתא בפתשו״פ‪,‬‬
‫אלתא דלאו תתורת כסף הוא‪ ,‬דכסף הוא רק שו׳ ^‬
‫אלא קנין אחר‪ ,‬וקנין אחר לא תהני בקדושין‪,‬‬
‫כתש״כ ‪:‬‬
‫ו ב מ ק נ ה הבאנו לעיל הקשה על פי׳ רש׳׳י‪ ,‬דתפרש‬
‫דגנאי הוא לה‪ ,‬תהגת׳ דדי״ב הנ׳׳ל דבעינן‬
‫פרוטה שהי׳ ביתי תשה‪ ,‬ותירוצו שתירץ דלפירש׳׳י‬
‫אס יהי׳ איפכא היינו‪ ,‬היכא דהשתא שיעורא‬
‫דפרוטה יותר גדולה מתה שהיתה ביתי תשה‪ ,‬לא‬
‫יהי׳ אז שיעור הפרוטה דהי׳ ביתי תשה‪ ,‬אף דתיקרי‬
‫כסף משוס דגנאי הוא לה‪ ,‬ועפי׳׳ז תירץ קושית‬
‫התוס׳ על רש״י‪ ,‬מפשטה ידה וקבלה קדושין תאחר‬
‫יעוי״ש‪ ,‬ואינו נלפענ״ד‪ ,‬דהא חליפין איתא אפילו‬
‫בפתשו״פ תתש‪ ,‬וא״כ א״צ לטעתא דגנאי אלא רק‬
‫משוס דלא תיקרי כסף‪ ,‬וקושית התקנה תירצנו לעיל‬
‫לפענ״ד‪ ,‬דקאי היכא דהשתא השיעור יותר מביתי‬
‫תשה‪ ,‬ובכ׳׳ז איננה מקודשת בפרוטה שהי׳ ביתי‬
‫תשה‪ ,‬כיון דעכשיו היא פחות תשו״פ‪ ,‬גנאי הוא‬
‫לה וכמדומה כי נכון הוא‪:‬‬
‫ועת* נ״ל להוכיח כדברינו‪ ,‬תהא דתניא לקמן ד׳׳ח‪,‬‬
‫מכסף תקנתו בכסף הוא נקנה ואינו נקנה‬
‫בתבואה וכלים‪ ,‬ור״י תוקי לה בשו״פ ומשום דלא‬
‫קייץ‪ ,‬ורבה תוקי לה בתורת תבואה וכלים דהיינו‬
‫חליפין או בפתשו״פ‪ ,‬וקת״ל דאפי׳ תבואה וכלים‬
 ‫שהם‬ ‫אדח‬
‫כתב וז״ל‪ ,‬וא״כ הא בקטן שאין העבד של עבד‬
‫שייך לכהן ועכ״ז הס אוכלים בתרומה מצד הכהן‪,‬‬
‫דאפי׳ עבדו של עובר אמר תמן דאוכל כש״כ של‬
‫קטן ואמאי בעי לאוקמי בנותן לו ע״מ שאץ לרבו‬
‫רשות בו‪ ,‬וכן רבנן בתוס׳ נדתקו בזה תמן לר״מ‬
‫והא משכתת בכהן קטן‪ ,‬וע״כ ד‪ 3‬כ״מ יד העבד כיד‬
‫רבו והוי כשכר פעולתו וכמו שביארנו עכ״ל‪,‬‬
‫יעוי״ש‪ .‬והדברים נפלאו ממני‪ ,‬הא הדין איפכא‪,‬‬
‫ואפי׳ עובר במע״י כהנת אינו מאכיל כר׳׳י וכן ס״ל‬
‫לרבנן כמש ״כ התוס׳ שס‪ ,‬דילוד מאכיל שאיט ילוד‬
‫אינו מאכיל‪ ,‬וכן פסק הרמב״ס ‪:‬‬
‫ודברי התוס׳ בריש אלמנה לכה״ג דס״ו ע״א ד׳׳ה‬
‫עבדים שהביא דנדתקו בזה‪ ,‬מלבד מה‬
‫דהקשה הערוך לנר על התוס׳ הנ״ל יעוי״ש‪ ,‬קשה‬
‫לי טובא‪ ,‬דא״כ יהי׳ מוכת לפי דברי ר״א בקדושין‬
‫דכ״ג ע״ב דר״מ ורבנן פליגי היכי דאקני אתד‬
‫להעבד מנה וא״ל ע״מ שתצא בו לתירות‪ ,‬ובכ״ז‬
‫ס״ל לר״מ דקנה עבד וקנה רבו‪ ,‬וא״כ לא משכתת‬
‫עבדים שקנו עבדים אלא במפקיר עבדו כמש״כ‬
‫התוס׳‪ ,‬א״כ ע״כ ס״ל לר״מ דהמפקיר עבדו צריך‬
‫ג״ש‪ ,‬ובהא לא מצינו פלוגתא בין ר״מ לרבנן‪ ,‬וזהו‬
‫נגד ההלכתא‪ ,‬דהלא הש״ס בגיטין ד״מ פסק הלכתא‬
‫כרבינא‪ ,‬וכן נפסק הדין בטוש״ע יו״ד סי׳ רס״ז‬
‫סעי׳ ס״ ד‪ ,‬וגס איך פליגי אמוראי בזה אי מפקיר‬
‫עבדו יצא לתירות וצריך ג״ש או לא וצע״ג‪:‬‬
‫עכ״פ הוכית האור שמת דעבד זוכה לרבו קטן‬
‫מציאה ומתנה‪ ,‬ודברי התת׳׳ס ג׳׳כ מורץ‬
‫כן‪ ,‬דאי לא״ה הרי משכתת דלהעבד יהי׳ כסף ושטר‬
‫גס ביום של רבו כגון בעבד של קטן‪ ,‬דמה שקנה‬
‫עבד לא קנה רבו‪ ,‬אלא בודאי דס״ל לדבר פשוט‬
‫דגם בקטן זוכה העבד עבורו ומה שקנה עבד‬
‫קנה רבו‪:‬‬
‫ולפענ״ד נ״ל להביא ראיה מהא דאיתא בגיטין‬
‫שם‪ ,‬דנגתו שור יום של רבו לרבו ויום‬
‫של עצמו לעצמו‪ ,‬והירושלמי מצייר במצא מציאה‪,‬‬
‫והתוס׳ בד״ה יום וכו׳ כ ת ט‪ ,‬דלמשנה אתרונה‬
‫איירי או בשפתה דלא עבדא איסורא‪ ,‬או בעבד של‬
‫קטן‪ ,‬וא״כ היכי מציק לאוקמי בעבד של קטן‪ ,‬הלא‬
‫בקטן מה שקנה עבד לא קנה רבו‪ .‬וע״כ מוכת‬
‫דס״ל להתוס׳ דגם בקטן ידו כיד רבו ושייכת‬
‫המציאה לרבו הקטן מטעם יד אריכתא כמש׳׳כ‪:‬‬
‫ואץ להוכית מהתוס' הנ׳׳ל דס״ל דגם בסריס‬
‫איכא משוס שני‪ 4‬אע״ג דפ״ו ליכא בי׳‪,‬‬
‫וכדברי התפל״מ הביאו הפ״ת ביו״ד סי׳ רס״ז אות‬
‫י״א‪ ,‬יעוי״ש‪ ,‬ולא כהנוב״י במה״ק ת׳ אהע״ז ס״ו‬
‫שהשיג על הרב מבראד שאמר כן‪ ,‬וכתב כי טעות‬
‫הוא יעוי״ש‪ ,‬מדלא כתבו התוס׳ דאיכא עוד אופן‬
‫דשייך גס למשנה אתרונה‪ ,‬היינו היכא דעבד הי׳‬
‫סריס‪ ,‬דאז ליכא כפי׳‪ ,‬ומשמע דס״ל דגם בסריס‪,‬‬
‫נהי דפ״ו ליכא אבל מ״מ שבת איכא‪ ,‬וכופין אותו‬
‫אבני‬
‫‪ 9‬עולתו של קטן הוא‪ ,‬דזה קני מה״ת כמש״כ התום׳‬
‫ריש כ׳ ‪ 3‬סו״מ‪ ,‬יעוי״ש באריכות‪:‬‬
‫ו ה נ ה מקודם עלינו לדון ‪3‬ד‪3‬ר תקירתו כי לפענ״ד‬
‫נראה דמציאה‪,‬איננה כשכר פעולה‪ ,‬ותילי‬
‫דידי הוא‪ ,‬מהא דתנן ‪ 33‬״מ די״‪ 3‬ע״א מציאת ע‪3‬דו‬
‫ושפתתו העברים וכו׳ הרי אלו שלהן‪ .‬ופריך הש״ס‬
‫שם ע״ב מפועל ומשני ר״פ והלכתא כוותי'‪ ,‬כמו‬
‫שפסק הטוש״ע תו״מ סי׳ ר״ע סעי״ג‪ ,‬דבשכרו‬
‫ללקט מציאות איירי הברייתא דפועל‪ ,‬וא״כ מוכת‬
‫מזה דמציאה לא נתשב לפעולה‪ ,‬ומתנה בודאי לא‬
‫גרע ממציאה‪ .‬אך לפענ״ד יש לתקור כן‪ ,‬דיש לצדד‬
‫ולומר דאף דאין יד לקטן ויד העבד כידו הוא‪ ,‬בכ״ז‬
‫כיון דלענין זה לא שייך הכלל דכל מילתא דאיהו‬
‫לא מצי ע‪3‬יד‪ ,‬י״ל נהי דלהקטן אין יד מ״מ כיון‬
‫דלהעבד איכא יד‪ ,‬יד אריכתא הוא‪ ,‬ויכול העבד‬
‫לזכות עבור הק טן‪:‬‬
‫ו ע ת ה נבוא לדון בדבריו בפתרון ופשיטת התקירה‪,‬‬
‫הוא הביא את דברי רש״י בגיטין דנ״ב‬
‫ע״א ד״ה להוציאו לתירות‪ ,‬שכתב וז״ל‪ ,‬אפי׳ אין‬
‫היתומין נפסדין שהעבדים באץ לפדות עצמן בכסף‬
‫שנותנין להס אתרים ע״מ שאין להיתומין רשות בו‬
‫אפ״ה אין רשאין וכו׳‪ ,‬דמשמע מזה דגס קטן זוכה‬
‫בנכסי עבדו‪ ,‬ודתה משוס‪ ,‬דמ״מ איכא פסידא‬
‫דלשיגדלו יהי׳ שייך את״כ הכסף להס‪ ,‬כדברי הלתס‬
‫רב‪ ,‬שהביא המל״מ והקצוה״ת שהבאנו לעיל‪ ,‬יעוי״ש‪.‬‬
‫)וכעת נ״ל דגם התת״ס נקט דברי הלתס רב‪,‬‬
‫דאל״כ היכי כתב שהעבד אץ לו כסף ושטר ביום‬
‫של רבו‪ ,‬משוס דמה שקנה עבד קנה רבו‪ ,‬הלא יש‬
‫לו כסף מיום של עצמו‪ ,‬אלא ע״כ כדברי הלתס רב‪,‬‬
‫דביוס של רבו קונה הרב‪ ,‬וכבר הארכנו לעיל בענין‬
‫זה הרבה ואין להאריך יותר(‪ .‬אבל לפענ״ד לא אבין‬
‫את דברי האור שמת‪ ,‬דאס נימא דקטן אינו זוכה‬
‫מעבדו‪ ,‬מה איכפת לן במה שיגדל את״כ‪ ,‬הלא עתה‬
‫כפי הדין כל מה שקנה העבד אינו זוכה רבו הקטן‪,‬‬
‫ושייך לעצמו‪ ,‬האס מתויב העבד להשאיר נכסיו‬
‫עבור רבו הקטן לכשיגד> וא״כ שפיר מוכת מרש״י‬
‫הנ״ל דס״ל דגם אס האדון קטן‪ ,‬כל מה שקנה עבד‬
‫קנה רבו‪ ,‬מטעם יד אריכתא‪ ,‬כמש׳׳כ‪:‬‬
‫ולא על האור שמת לבד תלונתי‪ ,‬כי גס דברי התוס׳‬
‫תמוהים לי ולא אבינס‪ .‬דהנה התוס׳‬
‫ביבמות דס״ז ע״א ד״ה אוכלין וכו׳ כתבו שס‪ ,‬וקצת‬
‫תימה דהא מסתמא מע״י עד שיולד הוא לעובר‬
‫ולא לבני משפתה ע כ ״ צ ובער אני ולא אדע מהיכן‬
‫פשיטא להו דמע״י הוא לעובר‪ ,‬הלא התכמיס ס״ל‬
‫המזכה לעובר לא קנה‪ ,‬ואין לו עכשיו שוס זכי׳‪,‬‬
‫ורק לכשיולד מתתיל לזכות‪ ,‬וצע״ג‪ ,‬ולע׳׳ע לא‬
‫ראיתי מי שידבר בזה ‪:‬‬
‫אגב אורתא אעיר שס‪ ,‬כי הביא הוכתה נפלאה‬
‫ונכונה מהירושלמי דיבמות ריש אלמנה‬
‫לכה״^ דעבד זוכה לרבו קטן‪ ,‬ובתוך דבריו שס‬
‫‪r‬‬
‫שהם‬ ‫אדח‬
‫דתותר לתן תתנה‪ ,‬וא״כ ליכא למיתר דטעתא דאסור‬
‫לשחרר העבד הוא משוס הלאו דלא תחנם‪ ,‬יעוי״ש‪.‬‬
‫אלתא דלשי׳ הרתב״ן דין עבד כנעני כתו עכו״ס‪,‬‬
‫א״כ י״ל דה״ה לענין גזילה‪ .‬ואף דלשי׳ הרשב״א‬
‫דס״ל דאין זכי׳ באיה״נ יכול העבד לכתוב שטר על‬
‫איה״ נ וכתש״כ ל ע > אפשר דלא ס״ל כהרשב״א‪,‬‬
‫או דניתא כתש״כ‪ ,‬דתתני׳ כללא כי > לכן ת ק‬
‫סתמא‪ ,‬דתתחלה כותב שטר שחרור ואח״כ כותב‬
‫העבד ■שטר על חצי דתיו‪ .‬והתוס׳ ג״כ לא ראה את‬
‫דברי ר״ג הנ״ל דנתית להך טעמא דלהכי אין נותן‬
‫העבד כסף משוס דתה שקנה עבד קנה ר ט‪:‬‬
‫ו ל מ ע ן להציל את הרתב״ן מהשגת הרשב״א‪ ,‬נראה‬
‫לפענ״ד דהרתב״ן סובר דהא דהתירה‬
‫התורה לתן ולמכור נבילות לגר ולנכרי‪ ,‬טעתא‬
‫אחרינא הוא‪ ,‬דאל״כ קשה לר״ת דס״ל דגס לעכו״ס‬
‫תותר בנתינה‪ ,‬הלא בנכרי בודאי איכא לאו דלא‬
‫תחנם‪ .‬ועוד הא דר״י דס״ל דהתשחרר עבדו עובר‬
‫בעשה‪ ,‬יהי׳ תלוי במחלוקת ר״ת ור״י‪ ,‬דלר״ת יהי׳‬
‫תותר לשחרר‪ ,‬כתו דתותר ליתן נבילה לנכרי‪ ,‬אלא‬
‫ע״כ דהא דהיתר נבילה טעתא אחרינא הוא ולאו‬
‫בלא תחנם תליא תילתא‪ .‬אלא דלשי׳ הרתב״ן יש‬
‫לעיין מדוע פרטה התורה בשיחרור עבד עשה‪,‬‬
‫והוציאה מהלאו דלא תחנ ם‪:‬‬
‫ו ב ת פ א ר ת יעקב על גיטין דל״ח ראיתי‪ ,‬דאינו‬
‫תפרש טעתא דהרשב״א שכ׳ דבח״ע וחב״ח‬
‫ליכא עשה דלב״ת‪ ,‬כתו הקצוה״ח הנ״ל‪ ,‬דתפרש‬
‫דטעתא הוא דתשוס צד חירות שגו אסור לעבוד ט‬
‫עבודת פרך‪ ,‬אלא דברשב״א תפורש דאזיל בשי׳‬
‫התוס׳‪ ,‬דלתשנה אחרונה תע״י שלו ואין לרבו שום‬
‫חלק בו‪ ,‬וא״כ אסור לשעבד בו‪ .‬ולפי״ז תחלק בין‬
‫ח״ע וחב״ח לאצי׳ שפחה וחצי׳ ב״ח‪ ,‬תשוס דלגט‬
‫שפחה ליכא דין כפי׳ להכי איכא גבה העשה דלב״ס‪,‬‬
‫יעוי״ש‪ .‬ולפ׳יד לשי׳ ר״ג והרתב״ם דס״ל דאף לעי‬
‫תשנה אחרונה‪ ,‬כ״ז שאינו תשחררו עובד את \ צו‬
‫יום אחד וא״ע יום אחד‪ ,‬אין חילוק בין ■עבד לח״ע‬
‫וחג״ת ■ובתרווייהו איכא■ עשק דלצ׳׳ס‪ .‬ויוצא לט‬
‫לפ״ד פלוגתא בין ר״גי והרתב״ס והרשב״א‪ ,‬אם‬
‫בח״ע וחב״ח ־איצא עשה^דלב״ת‪:‬־ ‪-‬‬
‫‪1‬אץ לפרש כוונת■ הישב״א‪ -‬באופן פשוט‪ ,‬דהיכא‬
‫■דהוא ח״ע וחב״ח אינר יכול לעבוד בו‬ ‫‘‬
‫לעולם‪ ,‬דהא יוס‪-‬אחד עובד לעצתו‪ ,‬וא״כ תתילא‬
‫ליתא גבי׳ עבדות לעולם ולכן לא עבר אעשה דלג״ת‪,‬‬
‫דהא ליתא‪ ,‬משוס דצד העבדות שבו תשועבד לרבו‬
‫לעולם ועל צד העבדות שבו קאי העשה דלב״ת‬
‫ופשוט הוא‪ ,‬ולכן אין לפרש כוונת הרשב״א אלא‬
‫כהקצוה״ח או כהתפ״א‪ ,‬ועי׳ תש״כ לעיל לבאר‬
‫באריכות דברי הקצוה״ח ותה שיש להעיר ע״ז ‪:‬‬
‫אח״ב בעמדי בפ׳ בה״ט פרשת השבוע‪ ,‬על הפסוק‬
‫והתנחלתם וכו׳ לעולם בהס תעבודו‪,‬‬
‫שתתי עיוני״בהתורה תתיתה וראיתי שתפלפל שם‬
‫אבני‬ ‫‪2s‬‬
‫משוס מצות שגת‪ .‬זה אינו משוס דסו״ס היו יכולים‬
‫התוס׳ למצוא נ״מ גס למשנה אחרונה נסריס אדם‬
‫לאסור לבוא בקהל ‪:‬‬
‫למלישנא דמתני׳ דגיטין דתנן‪ ,‬כופין את רבו‬
‫ועושה אותו ב״ח וכותב שטר על חצי‬
‫דמיו‪ ,‬ולא תק איפכא כותב שטר על חצי דמיו וכופין‬
‫את רבו ועושה אותו ב״ח‪ ,‬משמע כדברי הח״ס‬
‫לשי׳ הרמב״ס דס״ל לגס למשנה אחרונה מע״י‬
‫לרבו‪ ,‬ועובד את רבו יום אחד וא״ע יום אחד‪,‬‬
‫כמש״כ לעיל באריכות‪ ,‬משוס דאס יהי׳ הכפי׳‬
‫ביום של רבו‪ ,‬דאז תע״י לרבו‪ ,‬ותה שקנה עבד קנה‬
‫רבו‪ ,‬לשי׳ הרתב״ס‪ .,‬לא יכול העבד לכתוב שטר‪,‬‬
‫וכדברי החת״ס שהבאנו לעיל‪ ,‬ולהכי כייל כללא‬
‫דתקודס כופין ואח״כ לאחר השיחרור כותב שטר‪,‬‬
‫דזה בודאי שפיר עביד‪ ,‬אף ביום של רבו ‪:‬‬
‫וכעץ דברינו הראוני‪ ,‬בר״ג בב״ב די״ג‪ ,‬שכתב‬
‫דלהכי גבי ח״ע וחב״ח כותב שטר על‬
‫חצי דמיו‪ ,‬משוס דאין לו כסף‪ ,‬דאף דביוס של עצתו‬
‫לעצתו‪ ,‬סוף סוף לתחר ביום ־של רבו יקנה רבו‪ ,‬דכל‬
‫תה שקנה עבד קנה רבו‪ ,‬ואף דלפעתיס משכחת‬
‫דיש כסף לעבד כגון היכא דרבו שיחררו ביום של‬
‫עצמו‪ ,‬מ״ת כללא כייל‪ ,‬והתקינו דיכתוב שטר על‬
‫חצי דמיו‪ .‬אך הלשון דר״ג אינו תורה כן‪ ,‬דתלשונו‬
‫תשמע דלא משכחת כלל דיהי׳ לו כסף‪ .‬ואפשר דס״ל‬
‫דעבודת יום אחד לא תספיק לחצי דמיו‪ ,‬והל״ר‬
‫והתל״ת והקצוה״ח לא ראו‪ ,‬כי דברי הל״ ר תפורשים‬
‫בר״ג תאוה״ג‪:‬‬
‫ומדבדי ר״ג אלה למדנו דקאי בשי׳ הרמב״ס דאף‬
‫לתשנה אחרונה עובד את רבו יום אחד‬
‫ואת עצתו יוס אחד‪ ,‬ולא כשי׳ התוס׳ דס״ל דלתשנה‬
‫אחרונה תע״י לעצמו‪ .‬ומזה תוכח כתש״כ לעיל‬
‫בשי׳ הרתב״ס‪ ,‬דאין חילוק בין תשנה ראשונה‬
‫לתשנה אחרונה לענין תה שעובד את רבו וא״ע‪ ,‬ולא‬
‫כתש״כ כתר״ה שי׳‪:‬‬
‫וג ם י״ל בדבריו‪ ,‬כתש״כ לעיל לשיטת הרתב״ס‪,‬‬
‫‪:‬־דלהכי• אי ט כותב העבד שטר על • חצי‬
‫דמיו קודם השיחרור‪ ,‬תנ&יס דאז גם שטר אין לו‪,‬‬
‫דתה שקנה עבד קנה ד‪5‬ו> וכדברי ה ח ל׳ ס‪ .‬ואבר‬
‫כתבנו לעיל דהא דבשטר לא בעינן שו״פ‪ ,‬בודאי‬
‫לא תהני‪ ,‬דגס בפתשו״פ‪ .‬איכא'גזילה וא״כ מה‬
‫שקנה עבד קנה רבו‪ ,‬וביותר לפמש״כ לעיל‪ ,‬דאפשר‬
‫דלענין גזילה־ דין־ העבד כ עכו״ ס דחייב גס על‬
‫פתשו״י^ ואף■ דלעיל הוכחנו תתוס׳ דקדושין דס״ל‬
‫דלענין קניצין דין העבד כנעני כישראל‪ ,‬ת״ת יש‬
‫לעיין עוד בדבר זה‪ ,‬לשי׳ הרתב״ן הביאו הרשב״א‬
‫בחידושיו בגיטץ דל״ח‪ ,‬דס״ל דטעתא דתשחרר עבדו‬
‫עובר בעשה הוא משוס הלאו דלא תחנם‪ ,‬והרשב״א‬
‫השיגו תפסחיס ותע״ז דאפילו לר״י דס״ל דברים‬
‫ככתבן‪ ,‬התירה התורה לתן לגר תושב שאוכל נבילות‬
‫במתנה‪ ,‬ותכ״ש לעבד כנעני דתחויב במצות כאשה‬
 ‫טו‬ ‫שהם‬ ‫או״ח‬ ‫אבני‬
‫סימן ט‪.‬‬ ‫גדגרי הרשג׳׳א גשגת ולא הגיא ד‪3‬רי אחרונים כלל‪,‬‬
‫ורק חסגרא דנפשי׳‪ ,‬ואצלו דגר פשוט הוא דהגנת‬
‫בענין עשה תתה ל״ת דבעינן בעידנא‬
‫הרשג״א הוא‪ ,‬חשוס דח״ע וחג״ח ל״ש עגודה‬
‫ובהושית הירושלמי* ממצה דחדש‬ ‫לעולם‪ ,‬ואנחנו כתגנו לעיל גפשיטות דאין לפרש כן‪.‬‬
‫הנה חד מיקירי ירושלים ה״ה ידידי הרה״ג געל‬ ‫וכעת נ״ל להגיא הוכחה לדגרינו דליכא למיתר כן‪,‬‬
‫זכרן נפלא כתהו״ר יהודא רובינשטיין שליט״א‬ ‫דהנה אף דהיכא דליכא שיעגוד כלל ליכא העשה‬
‫בביקורו אצלינו גבית הגיא אתו חמדה גנוזה‬ ‫דלג״ת‪ ,‬ת״ת זה גרור דהאדון אינו תחויג לעגוד‬
‫קונטרס חדו״ת שלו גכת״י‪ ,‬מהם אשר הציע ונו״נ‬ ‫עם העגד תמיד‪ .‬ותש״כ שם גאות רת״‪ 3‬דלג״ת‬
‫גהס עם גדולי עולם וגאוני ארץ ישראל‪ ,‬וכאשר‬ ‫הוא ע״ד הדרוש דדרשינן ‪ 3‬פ׳ נח עה״כ ויום ולילה‬
‫עיינתי גהם מצאתי גהם דגרים נכונים וראויס למי‬ ‫לא ישגותו‪ ,‬יעוי״ש‪ ,‬גודאי שיטפא דלישנא הוא‪,‬‬
‫שאמרם ובדרך עגרי העירותי בדבריו גסימן ג׳‬ ‫דהא ע‪3‬ד כנעני מחויג גתצות כאשה‪ ,‬ותחויג לשגות‬
‫גענין עשה דול״ת ‪ 3‬כתה ענפים‪.‬‬ ‫‪3‬ש‪3‬י ‪ J‬וזה דוחק לומר ד‪3‬ש‪ 3‬ת איכא חיוג על האדון‬
‫לעגוד עם העגד עגודות כאלו המותרות גשגת‪,‬‬
‫ענה א‪.‬‬ ‫אלא כוונת התורה היא דאינו רשאי לשחררו‪ ,‬ותינה‬
‫כללים גגדרי געידנא‪ ,‬גהעגרה על הלאו ובאיסור‬ ‫תדייק ר״י דס״ל כר״ע דסוגר דלג״ת חוגה‪ ,‬דאסור‬
‫בלחוד‪3 ,‬חצי זית ובהבלעה ‪ 33‬״א‪ ,‬גדרי מכשירי תצוה‬ ‫לשחררו‪) ,‬פה חפצי להעיר על שי׳ הרתג״ן‪ ,‬דהוגא‬
‫לגגי געידנא‪ ,‬וגקושית השג״א על הרתב״ם דהיתר‬ ‫לעיל גדגרינו‪ ,‬דס״ל דטעתא דלג״ת הוא משום‬
‫כלאים ‪ 33‬ג״כ הוא רק בעידן עגודה‪ ,‬חידוש סגרא‬ ‫הלאו דלא תחנם‪ ,‬דאם ניתא הכי‪ ,‬קשה לר״י דס״ל‬
‫דגעגודות כה״ג וכה״ד לא שייך שלוחו כמותו‪,‬‬ ‫דלג״ת הוא רשות‪ ,‬וכוונת התורה דאינו יוצא גיוגל‪,‬‬
‫וגעניני שליחות ‪ 3‬ת״ע ואם גמילה איכא דין שליחות‪,‬‬ ‫כדרשת חז״ל גקדושין דנ״ג‪ ,‬איך תותר לשחרר‪,‬‬
‫גדרי הותרה והודחה געדול״ת‪.‬‬ ‫הא עו‪3‬ר אלאו דלא תחנם‪ .‬ועוד ק״ל‪ ,‬ולא זכיתי‬
‫בסימן ג׳ מפלפל כת״ר הרגה על קושית הירושלמי‬ ‫להגין ד‪3‬רי הרתג״ן‪ ,‬תה שייך גשיחרור ע‪3‬ד הלאו‬
‫שהובא גתוס׳ קדושין דל״ח‪ ,‬אתאי לא‬ ‫דלא תחנם‪ ,‬הא הלאו דלא תחנם שייך רק היכא‬
‫אכלו ישראל תמצה דחדש‪ ,‬י‪3‬א עשה וידחה ל״יג‬ ‫דנותן תתנה לנכרי ‪ 3‬חנם‪ ,‬אגל הכא הלא נעשה‬
‫וגדול א׳ הקשה ע״ז גספרו הא לא הוי געידנא‪,‬‬ ‫ישראל גשיחרורו‪ ,‬ונתצא דנותן תתנת חנם לישראל‪,‬‬
‫דאכילת חדש אסור תות״י‪ ,‬דח״ש אסור תה״ת ות״ע‬ ‫וזה גודאי שרי(‪ .‬וא״כ אחרי דכל הדין קאי על‬
‫דאכילת מצה ל״ה אלא עד דיאכל כזית‪ ,‬וע״ז הולך‬ ‫השיחרור ולא על עגודה שייך שפיר לג״ת גם על‬
‫ומפלפל גתי׳ שונים‪ ,‬גחכתה וגתטנה ובחידוד ‪:‬‬ ‫ח״ע וחג״ח‪ ,‬דאינו רשאי לשחררו‪:‬‬
‫מלןוד ם שאבוא לישא וליתן גדגרי כת״ ר ולגררם‬ ‫וגם תש״כ שם דכיון דאינו נוהג כשורה רשאי‬
‫וללבנם‪ ,‬אשאל‪ ,‬מהיכן גרירא להשואל‬ ‫לעגוד ‪3‬ו‪ ,‬כדאיתא ‪ 33‬״ת דע״ג‪ ,‬דרשאי‬
‫הגדול הנ״ל בספרו‪ ,‬דתשום אכילת ח״ש דאסור‬ ‫לשעגד אפי׳ ‪ 33‬״ח ‪ 3‬ע״כ‪ ,‬פליאה עצותה עליו‪ ,‬דהא‬
‫תה״ת לא נקרא זאת געידנא‪ ,‬הא לפי הילפותא‬ ‫התם גודאי ליכא הדין דל‪3‬״ר ‪ J‬ואף דהש״ס יליף‬
‫דהש״ס תשמע דרק כשעובר הל״ת‪ ,‬כמו גגי מילה‬ ‫זאת תתיגא וגאחיכם‪ ,‬דקאי אלמעלה אלג״ת‪ 3 ,‬כ"ז‬
‫בצרעת וכלאים בציצית‪ ,‬אז בעינן געידנא‪ ,‬אבל לא‬ ‫גודאי ל״ד ללעולם גהם תעגודו‪ ,‬דהתם ל״ש חוגה‪,‬‬
‫היכא דאינו רק איסור לחוד‪ ,‬וה״נ בשעה שעובר‬ ‫ד‪ 3‬״ח גמור הוא‪ ,‬וא״כ מה ענין זה להמ״ע דלג״ת‪.‬‬
‫הל״ת דהיינו בשעת אכילת כזית אז הוי געידנא‪,‬‬ ‫ועו״ק לדגריו‪ ,‬מדוע מחלק הש״ס נגיטין שם לאגיי‬
‫דבאותה שעה איכא קיום העשה דאכילת מצה‪,‬‬ ‫דאפשר דתיתד לה לעגדי׳ ומינטר לה‪ ,‬הלא לדגרי‬
‫ואימתי לא הוי געידנא בזמן אכילת חצי זית‪ ,‬ובאותו‬ ‫התורה תמימה היכא דנוהגת שלא כשורה ליכא‬
‫זמן הלא ליכא רק איסור לחוד ולא איכפת לן אם‬ ‫איסור כלל‪ .‬ולפ״ד כד ניים ושכיג מר אמר להא‪.‬‬
‫גההיא שעתא ליכא קיום העשה‪ .‬ועוד לו יהא‬ ‫שמעתא ‪:‬‬
‫כדצריו דגעינן געידנא גם באיסור לאוד ג״כ לא‬
‫א ח׳׳! ראיתי גתפא״י גגיטין דמ״א שהשיג על‬
‫אדע מנ״ל דבמ״ע ליכא ח״ש‪ ,‬דילמא כמו גגי‬ ‫הט״א בריש מגיגה ועשאו כטועה גכל‬
‫איסור איכא דין דיז״ש כן איכא גמצוה‪ ,‬ותקירת‬
‫השטתיו‪ ,‬שמשיג על דגרי התוס׳ שם ‪ 3‬ד״ה לישא‬
‫המל״מ המפורסמת והדברים עתיקין‪:‬‬ ‫ו כו‪ /‬דהגיא דהט׳׳א תירץ דגח״ע וחג׳׳ח ל״ש העשה‪,‬‬
‫עכשיו נבוא לדברי כתר״ה ולתירוציו‪:‬‬
‫דלג״ת‪ ,‬וכתג דהן אמת דגם הרשג״א כ״כ‪ .‬אגל‬
‫א( בתחלה תמה כת״ר על תירח המחבר הנ״ל‪,‬‬
‫דגרי הרשג״א כתגתי לעיל לישגו אגל דגרי הט״א‬
‫דתירץ קושית הירושלמי‪ ,‬דלהכי לא אכלו‬
‫א״א ליישג כלל‪ ,‬יעוי״ש‪ .‬ולדגרינו כפי שהוכחנו‬
‫גנ״י מחדש משום דלא הוי געידנא‪ .‬והקשה עליו‬
‫לעיל ג״כ ליכא למימר כן גפשיטות‪ ,‬ודגרי הרשג״א‬
‫הרי יכול לבלוע הזית גב״א‪ ,‬והוכיח דדוקא בעינן‬
‫כגר פי׳ געה״ ש‪:‬‬
‫שיאכל הכזית ‪ 33‬״א מתה״ד סי׳ קל״ט‪ ,‬הובא בט״ז‬ ‫)מגי״ט(‬
 ‫שהם‬ ‫או״ח‬
‫לפענ״ד נראה דאיתרע יסוד ונפל הכנין‪ ,‬ולפ״ד‬
‫גס ר״א ס״ל דכעינן כעידנא ושפיר תירץ התיס׳‬
‫והא דס״ל לר״א דתכשירי תצוה מחין לל״ת הוא‬
‫תשוס דלדידי׳ נחשכ תכשירי תצוה כתצוה גופא‬
‫וא"כ כיון דתכשירי תצוה כתצוה גופא הלא כתצוה‬
‫גופא לא כעינן דככל תעשה התצוה תתחלתה ועד‬
‫סופה תהי׳ כעידנא‪:‬‬
‫ו עי ץ כנתו״י פ״כ דכ״ת לענין השנת אכידה ככהן‬
‫והיא ככיה״ק דהכיא תחלוקת הרנכ״ר‬
‫ור׳ יהוסף‪) ,‬ג ס כת״ר תניא את הנתו״י אך לא‬
‫כיארו‪ ,‬גס לא הניא שי׳ ר׳‪.‬יהוסף(‪ .‬והרנכ״ר הניא‬
‫ראיה תתילה ופריעה דאף דתל ולא פרע כאילו לא‬
‫תל ככ״ז נקרא כעידנא‪ ,‬וא"כ ה״נ גס כהשכת אכידה‬
‫ככהן והאכידה ככיה״ק דנקרא כעידנא‪ ,‬אף דתתחלה‬
‫לא הי׳ כעידנא‪ .‬ואף דדכרי הרנכ״ר כתחלת‬
‫ההשקפה תשתע דחילוקו הוא‪ ,‬דל״ד לקציצת כהרת‪,‬‬
‫תשוס דקציצית כהרת הוא רק תכשירי תצוה‪ ,‬והתצוה‬
‫גופא היא העכודה‪ ,‬אך התעין כהסכרא של הנתו״י‬
‫יראה דכוונת הרנכ״ר הוא דאפי׳ כתצוה גופא יש‬
‫לחלק‪ ,‬דהנתו״י כתכ דהרנכ״ר ס״ל דתצות השנת‬
‫אכידה תתחלת תשעת ראיה ותאז תתחיל התצוה‪,‬‬
‫נתצא דחילוקו הוא‪ ,‬דיש לראות אס תחלת העסק‬
‫נקרא חלק תהתצוה או לא‪ .‬קציצת כהרת אין הקציצה‬
‫חלק תהתצוה‪ ,‬אכל השנת אכידה ההליכה נחשכת‬
‫לחלק תהתצוה‪ ,‬ור׳ יהוסף השיגו‪ ,‬דהוא ס״ל תילה‬
‫ופריעה נחשכ לחדא תצוה ואס לא עשה הפריעה‬
‫לא נגתר התצוה וכתו שלא הטיל ציצית אלא כשתי‬
‫כנפות‪ ,‬וכן כתקיעת שופר אס לא השליס התקיעות‪,‬‬
‫אכל גני השנת אכידה ההליכה דכר אחר הוא ואינו‬
‫כלל תהתצוה‪ ,‬דהתצוה היא רק השנת לכית הכעליס‪,‬‬
‫יעוי״ש כאריכות לשון הנתו״י‪:‬‬
‫ולפי״ז נראה‪ ,‬דכעיקר הדין דכעידנא לא פליגי‬
‫כלל אלא דפליגי רק כזה‪ ,‬איתת תתחלת‬
‫תצות השנת אכידה‪ ,‬תשעת ראי׳ או תשעת ההשכה‬
‫לנית הכעליס‪ .‬וא״כ לר״א דס״ל דתכשירי תצוה‬
‫נחשכיס לחלק תהתצוה‪ ,‬דתי לתילה ופריעה ונקרא‬
‫שפיר כעידנא כין להרנכ״ר וכין לר׳ יהוסף כדפי׳‬
‫ואין כאן שוס הוכחה‪:‬‬
‫ודוגמא לדכרינו תצאתי גס אליכא דהלכתא‪ ,‬היינו‬
‫לדידן‪ ,‬דלא ס״ל כר״א דתכשירי תצוה‬
‫דוחין ל״ת‪ ,‬דהרתכ״ס כסה״ת תצוה ל״ג‪ ,‬תנה‬
‫לכישת כגדי כהונה למ״ע‪ ,‬ועי׳ כרתכ״ן שס שכ'‪,‬‬
‫דלהכי לא תנה הכה״ג ללכישת נגדיס לת״ע תשוס‬
‫דלכישת הכגדיס הוא רק הכשר תצוה לעכודה והוא‬
‫חלק תהתצוה‪ ,‬יעוי״ש כאריכות תה שהשיג על‬
‫הרתכ״ס‪ ,‬והתגלת אסתר שס‪ ,‬הציל את הרתנ״ס‬
‫והשיג על הרתכ״ן‪ ,‬וחילק הכשר תצוה תחלק תצוה‪,‬‬
‫וכתכ דהכשר תצוה היא תצוה מיוחדת‪ ,‬כתו שחיטת‬
‫הפסח‪ ,‬דהתצוה היא האכילה‪ ,‬וכן שריפת פ״א‪,‬‬
‫ורק חלק תהתצוה לא כאה כתנין התצות‪ ,‬ולכישת‬
‫אבני‬ ‫‪30‬‬
‫או״ח סי׳ תע״ה אות י״א‪ ,‬וכמג״א אות ד'‪ ,‬ואח״כ‬
‫חזר חדכריו חפני שראה כס׳ תורת חסד חאו״ח‬
‫סח״ט דהכיא ראיה חתוס׳ זכחיס דע״ה ע״א‪ ,‬דס״ל‬
‫דא״צ לכלוע הכזית כפ״א‪ ,‬ולפי״ז הדרא קושית‬
‫החחכר הנ״ל לדוכתא‪ ,‬ע״כ חו״ד כ ת״ ר‪:‬‬
‫ה נ ה הט״ז כ׳ שס‪ ,‬דגס התה״ד לא ס״ל דככ״א‬
‫חעככ אלא רק חצוה חן החוכחר היא‬
‫לכלוע כפ״א‪ .‬אך כפי שהניא החג״א את דכרי‬
‫התה״ד חשחע דככ״א חעככ ורק הניא דהחהרש״ל‬
‫חולק ע״ז‪ ,‬וכחו דחשחע חהתוס׳ דזכחיס שהניא‬
‫התו״ח הנ״ל‪:‬‬
‫כעת נחזי חדוע חזר כת״ר חדכריו‪ ,‬הלא אס‬
‫נסכור דכנ״א חעככ כודאי ל״ק דהא‬
‫מוכרח הוא לכלוע ככ״א הכזיר^ ואפי׳ אס נסכור‬
‫כהטוש״ע דרק לכתחלה כעינן ככ״א אכל כדיעכד‬
‫יצא אף אס אכל חעט מעט או אפי׳ כתוס׳ וחהרי״ל‬
‫דגס לכתחלה שרי לאכול חעט מעט ג״כ ל״ק‪ ,‬די״ל‬
‫דכ״ז הוא רק כאכילת היתר אכל היכא דאיכא‬
‫איסור לאכול חעט מעט כחו לענין חדש‪ ,‬כו״ע ס״ל‬
‫דכעי לאכול ככ״א וא״כ שפיר הקשה הירושלמי גני‬
‫חדש דיכוא עשה וידחה ל״ת‪ ,‬דכאכילת איסור דצריך‬
‫לאכול ככ״א הוי שפיר כעידנא‪ ,‬וקושית החחכר יכול‬
‫להיות רק על הלל דכרך ג׳ זיתיס כיחד‪ ,‬אס נסכור‬
‫כתוס׳ ומהרש״ל דאכלן מעט מעט‪ ,‬חשוס דאין‬
‫כית הכליעה תחזיק כולי האי‪ ,‬גני חדש לא מצי‬
‫לעשות כן‪ ,‬דכאופן כזה אין עשה דוחה לל״ת‪ ,‬משוס‬
‫דלא הוי כעידנא לשי׳ התחכר‪:‬‬
‫ואץ לומר אליכא דהש״י דס״ל דא״צ לאכול ככ״א‬
‫כאכילת היתר‪ ,‬נהי דכאכילת איסור כתו‬
‫חדש תוכרח לאכול ככ״א‪ ,‬ת״ת גזרינן כליעה ככ״א‬
‫אטו כליעות תעט תעט‪ ,‬דככה״ג איכא איסור‪,‬‬
‫תשוס דלא הוי כעידנא לשי׳ התחכר‪ ,‬הא כאופן זה‬
‫תי׳ הירושלתי כעצתו דגזרינן כזית ראשון אטו‬
‫כזית שני‪ ,‬ותי׳ זה הוא יותר תחוור‪:‬‬
‫כ( מ ה שתירץ כת״ר עפ״י החידוד ע״ פ דכרי‬
‫התצפה איתן כרה״ש דל"כ דחידש דלר״א‬
‫דס״ל דתכשירי תצוה דוחין ל״ת לא ס״ל דכעינן‬
‫כעידנא‪ ,‬ותוס׳ הקשו כקדושין שס אליכא דר״א‪,‬‬
‫ור״א לשי׳ אזיל‪ .‬ואח״כ דחה את דכרי התצפה איתן‪,‬‬
‫דראה כהגהות פורת יוסף נרה״ש דכ״ט דכ׳ דכ״ש‬
‫ס״ל ג״כ דתכשירי תצוה דוחין ל״ת וא״כ ס״ל ג״כ‬
‫דלא כעינן כעידנא‪ ,‬ואס כדכרי התצפה איתן‪ ,‬תה‬
‫תי׳ התוס׳ כגיטין דת״א גני ח״ע וחכ״ח דלהכי‬
‫לא דחי עשה לל״ת דלא יהיה קדש תשוס דלא הוי‬
‫כעידנא‪ ,‬הא התס אליכא דכ״ש קאי ולדידי׳ לא‬
‫כעינן כעידנא‪ ,‬ודכרי התצפה איתן צע״ג‪ ,‬זה‬
‫חו״ד כ ת״ר‪:‬‬
‫לפ״ד‪ ,‬אס דנרי התצפה איתן נכונים‪ ,‬יקשה על‬
‫התוס׳‪ ,‬תדוע כאתת כ׳ כן‪ .‬אכל לא על‬
‫התצפה איתן תלונתו כ״ז שלא איתרע יסודו‪ .‬אך‬
‫&ז‬ ‫שהם‬ ‫או׳׳ח‬
‫ומש״ב הקו״א לחלק דהשנת אנידה אפשר‬
‫להתקיים נדרך כלל נע״א או שלא נניה״ק‬
‫וגס נניה״ק ע״י ישראל או ע״י אשה‪ ,‬ע״כ תוכרחיס‬
‫אנו לותר דהש״ס דנ״ת שס איירי היכא דליכא אחר‪,‬‬
‫כתו שתי׳ הש״ס נשנת דקל״ג ננהרת וכשנעיין‬
‫נזה‪ ,‬עכצ״ל דהשנת אנידה‪ ,‬ל״ד להא דשנת‪ ,‬דהא‬
‫שליחות ל״ש נעשית ת״ע‪ ,‬עי׳ נקצוה״ח סי׳ קפ״נ‬
‫תה שהניא נשם תום׳ הרי״ד וגס נדנריו‪ ,‬וא״כ‬
‫השנת אנידה נתי‪ ,‬נהי דאיכא ישראל או אשה‪ ,‬ת״ת‬
‫אס הס ישינו לא יקיים הכהן הת״ע‪ ,‬דהא שליחות‬
‫ל״ש נזה‪ .‬ונזה יתורץ קושית השאג״א דהקשה שם‪,‬‬
‫אלינא דהרתנ״ס דס״ל דגני כהונה לא שרי אלא‬
‫נעידן ענודה‪ ,‬א״כ איך יענוד הכה״ג נכל ימות‬
‫השנה‪ ,‬לראנ״ש ולאתוראי דס״ל ניותא די״נ דאננט‬
‫של כהן הדיוט של נוץ הוא הא אפשר נכהן הדיוט‬
‫דזה לא נקרא יכול לקיים שניהם כתש״כ‪ ,‬דנת״ע‬
‫ליכא שליחות‪ ,‬וע״ד החידוד י״ל עוד‪ ,‬דהכא עוד‬
‫גרע‪ ,‬דל״ל שלוחו של אדם כמותו‪ ,‬דהא לאו כמותו‬
‫הוא‪ ,‬דכהן הדיוט עונד נד׳ נגדים‪ ,‬וכה״ג נח׳‬
‫נגדים‪ ,‬ול״ד להשנת אנידה לתירוצא דש״ס דשנת‬
‫דליכא אחר‪ ,‬והא דתשני הש״ס נשנת דליכא אחר‪,‬‬
‫אף דהתס ג״כ ת״ע על האנ למול את ננו‪ ,‬י״ל‬
‫דמזה תוכח כתי׳ הקצוה״ח שס‪ ,‬דהיכא דאיכא‬
‫תעשה ולא תידי דתתילא‪ ,‬שייך שליחות אף נת״ע‪,‬‬
‫וגני מילה דליכא מידי דתתילא‪ ,‬ל״ד לתפילין‬
‫■‬ ‫וכדומה ‪:‬‬
‫אך אס ניתא כן‪ ,‬הדרא קושיא אהשנת אנידה‪,‬‬
‫דגני השנת אנידה נתי ליכא מידי דתתילא‬
‫ורק תעשה ולמה לא יהני גני ת״ע דהשנת אנידה‬
‫שליחות‪ ,‬וזה תילתא דתתיהא דניתא דגני השנת‬
‫אנידה תועיל שליחות והש״ס דנ״ת איירי היכא‬
‫דליכא אחר כאוקיתתת הש״ס דשנת ‪:‬‬
‫ובש״ס דשנת הנ״ל י״ל‪ ,‬דהתס דין אחר הוא‬
‫ול״ד לכל ת״ע דל״ש נהו שליחות‪ ,‬משוס‬
‫דחזינן גני תילה דאס איש אחר ימול נלא שליחות‬
‫האנ‪ ,‬אין המילה נפסלת עי״ז שחסר שליחות‪ ,‬אלא‬
‫ע״כ צ״ל דנתילה אין השליחות לעיכונא ולכן שפיר‬
‫תי׳ נש״ס דקאי דוקא נדליכא אחר‪ ,‬ואף דלפי״ז‬
‫יקשה איפכא‪ ,‬תה תהני היכא דאיכא אחר כיון דגני‬
‫תילה ל״ד שליחות דעלתא‪ ,‬ת״ת אס עושהו לשליח‬
‫שפיר תקיים האנ התצוה דתחוע למול את ננו‪ ,‬עי׳‬
‫נחת״ס דהאריך נחיו״ד סי׳ רצ״ו לענין שליחות‬
‫נקדשיס ותילה‪ ,‬ונספרי אנני שהס ח״א חאו״ח ס״ו‬
‫הנאתי את החת״ס הנ״ל נאריכות‪:‬‬
‫ו א ה דהדנר נרור דאס ימול אחד נלא שליחות‬
‫האנ‪ ,‬דתילתו מילה‪ ,‬ורק צריך לשלם י׳‬
‫זהוניס‪ ,‬כתנואר נחו״ת סי׳ שפ״נ סע״א נרת״א‪,‬‬
‫איכא עוד הוכחה מוכרחת‪ ,‬דהלא תנואר נשו״ע‬
‫יו״ד סי׳ רס״ד‪ ,‬דאפי׳ קטן כשר למול וקטן לאו‬
‫נר שליחות הוא‪:‬‬
‫אבני‬
‫נגדי כהונה הוא הכשר מצוה‪ ,‬יעוי״ש נאריכות‪,‬‬
‫וא״כ גס לדידן איכא מכשירי מצוה‪ ,‬ולהרמנ״ס‬
‫כפי׳ מג״א‪ ,‬נחשנים מכשירי למצות מיוחדות‪ ,‬ואפי׳‬
‫להרמנ״ן דאינו מחלק נין מכשירי מצוה לחלקי‬
‫מצוה‪ ,‬מ״מ גס הוא ס״ל דדוחין לל״ת כיון דהס‬
‫מעיקרי המצוה‪ ,‬ונזה לפי׳ הרמנ״ס והרמנ״ן‪,‬‬
‫ועניניס כאלו דמי למילה ;‬
‫ולפ״ד מיושנ קושית השאג״א שהקשה נסי׳ כ״ט‬
‫על הרמנ״ס דס״ל דכלאיס ננגדי כהונה‬
‫לא שרי אלא נעידן ענודה‪ ,‬הא לא הוי נעידנא‪,‬‬
‫וראיתי נק׳׳א שס דתירץ הקושיא עפ״י דנרי סה״מ‬
‫הנ״ל דס״ל להרמנ״ס דלנישת נגדי כהונה מ״ע‬
‫מיוחדה היא‪ ,‬דלדנרינו ל״צ לזה‪ ,‬דאף לשי׳ הנה״ ‪J‬‬
‫וכפי׳ הרמנ״ן נמי נימא כמש״כ דנזה כו״ע ל"פ‬
‫דאפילו הס הכשירי מצוה דוחין לל״ת‪ ,‬ודמי למילה‬
‫ופריעה ‪:‬‬
‫וז ה פשוט דמכשירי מצוה לדידן ל״ד למכשירי מצוה‬
‫דר״א‪ ,‬דנודאי לר״א אף דס״ל דמכשירי‬
‫מצוה דוחין לל״ת‪ ,‬מ״מ לא ימנה המכשירין דחשינ‬
‫נמנין המצות ול״ד ללנישת נגדי כהונה וכדומה‪,‬‬
‫משוס דהני מכשירין מעיקרא דמצוה הן‪ ,‬וכמש״כ ‪:‬‬
‫ולפענ״ד גס הקו״א לא ירד לעומקן של דנריס‬
‫נהננת הרננ״ר‪ ,‬כפי פי׳ של הנמו״י‪,‬‬
‫דנראש דנריו הניא דנרי הטו״א‪ ,‬דמתרץ דנרי‬
‫הרמנ״ס‪ ,‬דכלאיס ננגדי כהונה‪ ,‬משוס דא״א לקייס‬
‫נע״א‪ ,‬כמ״ש הפ״ת נזנחיס‪ ,‬וכתנ הקו״א דעיקר‬
‫דנר זה מנואר ננמו״י‪ ,‬יעוי״ש‪ ,‬דלפי כוונת הנמו״י‬
‫נהרננ״ר לא תלוי כלל נמה שא״א להתקיים נעולס‪,‬‬
‫אלא אס ההתחלה הוא מגוף המצוה‪ ,‬וכל סנרתו‬
‫של הרננ״ר הוא דס״ל דההליכה לקיים השנת‬
‫אנידה‪ ,‬הוא מגוף המצוה וא״כ גני שנירת עצם‪,‬‬
‫אף שא״א להתקיים נע״א מ״מ איננה נקראת‬
‫נעידנא‪ ,‬אחרי דאיננה מגוף המצוה‪ ,‬וגני השנת‬
‫אנידה אף דאפשר להתקיים נא״א‪ ,‬כגון שלא‬
‫נניה״ק או ישראל ואשה‪ ,‬מ״מ נקרא נעידנא‪ ,‬כיון‬
‫דההליכה מגוף התצוה‪ .‬ואף דלהלן נדנריו תחלק‬
‫דנרי הטו״א תהנתו״י‪ ,‬סנרתו היא משוס דגני‬
‫השנת אנידה אפשר התצוה להתקיים נא״א‪ ,‬כגון‬
‫שלא נניה״ק או נניה״ק ע״י ישראל או ע״י אשה‪,‬‬
‫להכי אפשר דס״ל כהגאוניס דחולקיס על הרננ״ר‪,‬‬
‫לפ״ד לא הו״ל לחלק תהשנת אנידה‪ ,‬אלא תשנירת‬
‫עצם‪ ,‬דלפי שי׳ הרננ״ר‪ ,‬גני שנירת עצם לא הוי‬
‫נעידנא‪ ,‬כשי׳ התוס׳ שס‪ ,‬כתש״כ נקו״א אס א״א‬
‫לקיים נדרך כלל‪ ,‬או נדרך כלל יכול להתקיים‪ ,‬ורק‬
‫נאיש פרטי אינו יכול להתקיים‪ ,‬ולהלן נדנר איה״ש‬
‫נחילוק זה‪ ,‬אינו שייך להפ״ת‪ ,‬ולא להנתו״י ולא‬
‫להטו״א‪ ,‬דהס לא הזכירו חילוק זה‪ ,‬והרננ״ר תחלק‬
‫נפי׳ קציצת נהרת תהשנת אנידה משוס דהקציצה‬
‫אינה שייכת להתצוה‪ ,‬וההליכה להשנת אנידה היא‬
‫תגוף^התצוה‪ .‬וזה הוא כדנרינו עפ״י כוונת הנתו״י ‪:‬‬
 ‫שהם‬ ‫אדח‬
‫העשה‪ ,‬אלא ע״כ דנאג ליכא י״ג כריתות‪ ,‬ותדלא‬
‫הוכיחו התוס׳ כן‪ ,‬ש״ת דס״ל דנתילה תהני שליחות‪,‬‬
‫וא״כ יש לפרש דהתס תטעם שליחות וכמש״כ‪,‬‬
‫ועיי״ש ככרוך טעם שהוכיח מלשון רש״י שכ׳ על‬
‫פירכת הש״ס דליעניד אחר‪ ,‬״ולא ליקו אג התם״‬
‫דרש״י ס״ל דאס האג עומד שם‪ ,‬והאחר הוא‬
‫שלוחו‪ ,‬כיון דשלוחו של אדם כמותו‪ ,‬דמי ממש כמו‬
‫ש האג עושה זאת ותכוין‪ ,‬ואין תועלת נהשליחול^‬
‫ולכן דייק רש״י דלא ליקו האג התם‪ ,‬ולא יהי׳‬
‫מטעם שליחות‪ ,‬והא דעניד אחר הוא משום דלגבי‬
‫האג איכא עשה ול״ת‪ ,‬ול״ד לעשה‪ ,‬כמו שהניא‬
‫למעלה דנריו‪ ,‬והניא את דברי העיטור שהונא גטור‬
‫יו״ד סי׳ רס״ה‪ ,‬דהניא התנהג דהאג יעמוד אצל‬
‫המוהל‪ ,‬משוס שליחות‪ ,‬ולפי״ז יש עוד ראשונים‬
‫דס״ל דנתילה תהני שליחות‪ ,‬ויעוי״ש נדנריו‬
‫החריפים כדרכו‪:‬‬
‫ו חי דו שו של הכרוך טעס לענין שליחות‪ ,‬הס כת״ש‬
‫לעיל לענין כה״ג וכה״ד לענין תחוסרי‬
‫נגדים עפ״ י החידוד‪ .‬עכ״פ‪ ,‬יש מחלוקת גדולה‪,‬‬
‫מגדולי הראשונים‪ ,‬אס כמילה תהני שליחות‪:‬‬
‫ו ב ע מ ד י נענין זה יש לי להעיר על דנרי הקצוה״ח‬
‫דרס״י שפ״נ הודה לדנרי תוס׳ רי״ד‬
‫והניא הוכחה תדנריו דנתילה ל״ת שליחות יעוי״ש‬
‫ונסי׳ קפ״נ דחה את דנריו‪ .‬ולדנריו שם תוכח‬
‫איפכא‪ ,‬דנתילה שייך שליחות‪ ,‬אחרי דתעשה הוא‬
‫ולא מידי דתתילא כתש״כ לעיל‪:‬‬
‫ובספרי אנני שהס ח״א ס״א הארכתי נדנרי‬
‫הקצוה״ח דסי׳ קפ״נ‪ ,‬והנאתי דגס לכללי‬
‫יש סתירות‪ ,‬כתו תסה״ע יעוי״ש‪ ,‬ודכירנא כי נימי‬
‫חורפי‪ ,‬הקשתי על הקצוה״ח הנ״ל‪ ,‬מדוע לא יועיל‬
‫שליחות לדנריו נד׳ תיניס‪ ,‬הלא התס רק תעשה‬
‫הוא ולא מידי דתתילא‪ ,‬והמעין נקצוה״ח יראה‪ ,‬כי‬
‫נסי׳ קפ״נ לא הזכיר לולג‪ ,‬ונסי׳ שפ״נ דשס הניא‬
‫רק את דנרי תוס׳ הרי״ד‪ ,‬תזכיר לולג‪ ,‬דלכללא‬
‫של תוס׳ הרי״ד לא שייך נלולג שליחות‪ ,‬ואל תשיכני‪,‬‬
‫דנד׳ תיניס נלאו כל הני טעמי‪ ,‬לא שייך שליחות‬
‫משוס דניוס א׳ נעינן דוקא לכס וגס שותפות לא‬
‫תהני כדפסק נטושא״ח סי׳ תרנ״ח סעי״ז‪ ,‬וא״כ‬
‫היכי יטול ד׳ תיניס ענורו ועכור תכירו‪ ,‬דזה ל״ק‪,‬‬
‫דיכול להיות שליח אחר שיצא כהד׳ תיניס ענורו‪,‬‬
‫דאז שפיר יכול להיות שליח עכור חבירו‪ ,‬זולת‬
‫לשי׳ נ ה״ג דס״ל דנדנר שתחוינ תה״ת אס יצא‬
‫אינו תוציא עי׳ נטו״א נרה״ש דכ״ט‪ .‬ונשאר יתיס‬
‫יכול להיות שליח אף קודם שיצא‪ ,‬דאז כשר כשאול‬
‫ושותפווג ויש לעיין הרבה בזה‪ ,‬והרבה הארכתי‬
‫בספרי אבני שהם ח״א שם‪ ,‬והבאתי הירושלמי‬
‫דאיתא שם‪ ,‬דבבה״ת לק״ש ותפלה אץ אחד מוציא‬
‫א״ח‪ ,‬ובביה״ת הניא טעמא דכתיב ואכלת ושנעת‬
‫וברכת תי שאכל הוא יברך וכו׳‪ ,‬והארכתי שם בדין‬
‫שומע כעונה‪ ,‬ומשמע משם דשליחות ג״ כ לא‪,‬שייך‬
‫אבני‬ ‫‪32‬‬
‫ש ב ת י וראיתי כי הדבר נפתח וכפתר כגדולים‬
‫ונראשוניס‪ ,‬ותהש״ס דשכת הנ״ל דאיתא‬
‫אס איכא אחר ליעניד אחר תוכח כהשאג״א הנ״ל‬
‫דהקשה לשי׳ הרתנ״ס דס״ל דכגדי כהונה לא שרי‬
‫אלא כעידן עכודה‪ ,‬לא יהא רשאי כ ה״ג לנעוד ככל‬
‫יתות השנה תשוס דאיכא כהן הדיוט‪ ,‬ואף דנימא‬
‫דליתא כשליחות‪ ,‬ולא כדכריט דלעיל‪ ,‬דהא הש״ך‬
‫כחו״ת סי׳ שפ״ג סק״ד השיג על הסמ״ע‪ ,‬והוכיח‬
‫כהע״ש‪ ,‬דכמילה ל״ש שליחות‪ ,‬מהרא״ש דחילק‪,‬‬
‫דהיכא דהאג כעצמו רצה למול את גנו וקדם אחר‬
‫ותלו חייכ לשלם י׳ זהוכיס‪ ,‬אנל היכא שנתן לאחר‬
‫לתול ונא אחר וקדמו פטור מן האג משוס דלא‬
‫תנע מתנו המצוה‪ ,‬ומהמוהל פטור משוס דלא זכה‬
‫נהתצוה‪ ,‬ואף היכא דקנה לאו כלום הוא‪ ,‬משוס‬
‫דלא הי׳ אלא קנין דנריס‪ ,‬יעוי״ש נאריכות‪ ,‬ויעוין‬
‫נקצוה״ח שס דהסכיס לזה והניא ראיות ג״כ‬
‫תהרא״ש הנ״ל ומהאו״ז ותתוס׳ הרי״ד דהסכיס‬
‫דנתצוה ל״ש שליחות‪ ,‬והשיג על הד״ת ועל התנו״ש‪,‬‬
‫ודחה כל הראיות דתנו״ש‪ ,‬וא״כ כיון דנמילה ל״ש‬
‫שליחות‪ ,‬ואפ״ה הקשה הש״ס אי איכא אחר ליעניד‬
‫אחר‪ ,‬אף דינטל ת״ע עי״ז דיעניד אחר‪ ,‬הלא תוכח‬
‫דגס כאופן דתנטל ת״ע נקרא אפשר לקייס שניהס‪,‬‬
‫והעשה אינו דוחה לל״ת כדר״ל‪ ,‬וזהו כדנרי‬
‫השאג״א הנ״ל‪:‬‬
‫אך עדיין דעתי לא נחה דנהי דדנרי השאג״א‬
‫מתורצים עפ״י שי׳ הראשונים הנ״ל דס״ל‬
‫דנתילה ליכא דין שליחות‪ ,‬ת״ת הקושיא נתקותה‬
‫עותדת‪ ,‬היאך יעלה על הדעת דניתא אפשר לקייס‬
‫שניהם נתקוס דאינו תקייס העשה‪ ,‬כי אס אחר‬
‫יעניד מנטל האנ הת״ע שתוטל עליו לתול את כנו‪,‬‬
‫כקושיתינו הנ״ל‪ .‬ואחרי החיפוש מצאתי נס׳ כרוך‬
‫טעס כדין עשיית שליח לדנר תצוה‪ .‬ויש נו ל״ת פ״א‪,‬‬
‫הניא קושיא זאת נשם הת״ש והפליתי סכ״ ח ותירץ‬
‫עפ״י התוס׳ נשכת דקל״ג ע״נ ד״ה האי עשה וכו׳‬
‫דתי׳ דלהכי לא ילפינן תתילה כצרעת דעשה דוחה‬
‫ל״ת ועשה‪ ,‬תשוס דתילה נכרתו עלי׳ י״ג כריתות‪,‬‬
‫וכ׳ הכרוך טעס די״ל די״ג כריתות לא נכרת אלא‬
‫על עצס המילה‪ ,‬אנל לא על המ״ע שתוטל על האג‬
‫למול את ננו‪ ,‬וא״כ נ ת״ע דתוטל על האג למול את‬
‫ננו דאיכא עשה ול״ת ולא נכרתו י״ג כריתות ול״ד‬
‫עשה‪ ,‬ולהכי ספיר הקשה הש״ס אי איכא אחר‬
‫ליעניד אחר‪ ,‬ואין תזה הוכחה לדנרי השאג״א דזה‬
‫ענין אחר הוא‪ ,‬אנל היכא דינוטל ה ת״ע כודאי לא‬
‫נקרא אפשר לקייס שניהם‪ ,‬אם לא כאופן דשייך‬
‫שליחות ‪:‬‬
‫אך אס ניתא כהתי׳ של הכרוך טעם‪ ,‬איכא הוכחה‬
‫מהתוס׳ הנ״ל דס״ל דנתילה מהני שליחות‪,‬‬
‫דאל״כ הו״ל לתוס׳ להוכיח כתי׳ דדוקא משוס י״ג‬
‫כריתות אכל נלא״ה לא דחי עשה לל״ת ועשה‪,‬‬
‫דאל״כ אתאי פריך הש״ס ליעניד אחר‪ ,‬הא יכוטל‬
 ‫שהם‬ ‫או״ח‬
‫יועיל בחטף‪ ,‬כתש״כ לעיל תקצוה״ח‪ ,‬דבעינן דוקא‬
‫תינוי שליחות‪:‬‬
‫אגב אורחא חפצי להעיר‪ ,‬כי תה שהביא בתום׳‬
‫בב״ק שס בשס ר״ת דלהכי פטר תלשלס‪,‬‬
‫משוס דגדול העונה אתן יותר תהתברך‪ ,‬וא״כ תלוי‬
‫זאת בפלוגתא‪ ,‬עיין נסוף נזיר‪ ,‬ונספרי אבני שהס‬
‫ח״א ס״א הזכרתי ז ה‪:‬‬
‫ו כ ע ת נ״ל דקושית השאג״א על הרתב״ס‪ ,‬איך‬
‫עובד הכה׳׳ג בכל ימות השנה‪ ,‬הא אפשר‬
‫בכהן הדיוט‪ ,‬בפשוטו ניחא‪ ,‬דהתעיין בספר המצות‬
‫להרתב״ס בתצוה ל״ג שהבאנו לעיל‪ ,‬הביא מהספרא‪,‬‬
‫דתצוה בכה״ג שיעבוד בכל יוס ויום‪ .‬וכן חזינן‬
‫מהש״ס דיותא שס‪ ,‬דכו״ע ס״ל דבכה״ג יש חילוק‬
‫באבנטו תכל ימות השנה ליוהכ״פ‪ ,‬דביוהכ״פ אבנטו‬
‫של בוץ ובשאר ימות השנה הוא של כלאים‪ ,‬אלתא‬
‫דאיכא תצוה על כה״ג שיעבוד בכל ימות השנה‪,‬‬
‫וא״כ בין אס ניתא דתצוה מיוחדה היא כשיטת‬
‫הרתב״ס‪ ,‬או כהרתב״ן שהבאנו לעיל‪ ,‬עכ״פ מצוה‬
‫היא‪ ,‬וצריך לעבוד בח׳ בגדים‪ ,‬ואין שוס קושיא על‬
‫הרתב״ס‪ ,‬דהא חזינן דאיכא תצוה על כה״ג שיעבוד‬
‫בכל ימות השנה הוא תותר בכלאים‪ ,‬ועי׳ ביד הלוי‬
‫שנדפס זה לא כבר‪ ,‬על סה״ת‪ ,‬תצוה ל״ג אות י״א ‪:‬‬
‫ג( מ ה שתירץ כת״ר קושית התחבר‪ ,‬עפי״ד‬
‫תהרלנ״ח בסי׳ י״ז‪ ,‬והובא דבריו בתל״ת‬
‫הל׳ חו״ת פ״א‪ ,‬לענין ח״ש‪ ,‬דבעינן דותיא דחלב‪,‬‬
‫דיהי׳ איסור עולס ולא שעה״כ‪ ,‬הלא הביא כת״ר‬
‫בעצתו דהפת״ג בחיו״ד סי׳ ס״ב בשפ״ד אות ג׳‬
‫כתב דהתרלנ״ח בעצתו חזר מדבריו יעוי״ש בפת״ ‪J‬‬
‫וגס תש״כ כת״ר שס ע״ד החידוד לתרץ הקושיא‬
‫המפורסמת‪ ,‬דכיון דביתי אבלו של תשה נשתכחו‬
‫השיעורים‪ ,‬איך יכלו לאכול חדש‪ 7 ,‬אס יאכלו ח״ש‬
‫הלא עוברים איסור ואס יאכלו ג׳ זיתים וזהו ג׳‬
‫שיעורים יעברו על ל״ת בלא ’ קיוס עשה‪ .‬ותירץ‬
‫עפ״י הנ״ל‪ ,‬דבחדש ליכא איסור דח״ש‪ ,‬וכתב כי‬
‫תצא נס׳ חדש שהקדימו‪ ,‬ואני לא אדע תה תציאה‬
‫תצא‪ .‬נהי דתת״נ ליכא‪ ,‬ואס יאכלו ח״ש לא יעשו‬
‫איסור‪ ,‬אבל ת״ת לא יקיימו העשה ואס יאכלו ב׳‬
‫שיעורים בודאי יעברו‪ ,‬ואכתי הקושיא במקומה‬
‫עומדת‪ .‬וגס תה שתפלפל שס לענין חדש‪ ,‬ותלה‬
‫זאת במחלוקת אס א״י מוחזקת מאבותינו‪ ,‬לא‬
‫אבין התועלת תזה‪ ,‬הלא סו״ס יש לחדש שעה״כ‬
‫ע״י הבאת העותר ‪:‬‬
‫ד( מ ה שתירץ כת״ר עפ״י הנתו״י שהובא לעיל‪,‬‬
‫קושית התחבר הנ״ל‪ ,‬שהקשה על הירושלמי‪,‬‬
‫דהוא לא הוי בעידנא‪ ,‬אך לא נחה דעתו‪ ,‬כי התום׳‬
‫בגיטין דת״א דתי׳ דלהכי אינו דוחה העשה דפ״ו‪,‬‬
‫לל״ת דלא יהי׳ קדש‪ ,‬משוס דלא הוי בעידנא‪ ,‬דהל״ת‬
‫הוא תהעראה והעשה לא תקיים עד גתר ביאה‪,‬‬
‫הלא לא ס״ל כהנתו״י‪ ,‬דדתי למילה ופריעה‪ ,‬ע״כ‬
‫ת״ ד‪ .‬הלא כבר כתבנו דלא ביארו כשורה דברי‬
‫אבני‬
‫שס‪ ,‬וזה דמי ממש לכסוי הדס ‪ 7‬כתינ ושפך וכסה‪,‬‬
‫אך אין חפצי יותר להאריך נענין זה ‪:‬‬
‫ולכאורה עלה ע״ד לחלק כחי׳ הסמ״ע נח״מ שס‪,‬‬
‫דהיכא ‪ 7‬אנ נעצמו רצה למול את ננו‪,‬‬
‫וקדמו אחר חייג לשלס‪ ,‬ולא מהני עניית אמן‪ ,‬והיכא‬
‫דנתן למוהל ואחר חטף ממנו פטור היכא דענה‬
‫אמן> עפ״י קושית התוס׳ ננ״ ק דצ״א ע״נ ד״ה‬
‫וחייב׳ וכו'‪ ,‬דהקשו אמאי אינו משלם אלא י׳ זהובים‪,‬‬
‫הא איכא ברכה ומצוה‪ ,‬כמו דמשלס בשור העומד‬
‫לשחוט ואילן העומד ליקצץ‪ ,‬ויעוין בחו״מ סי׳ שפ״ב‬
‫בש״ך סק״ג‪ ,‬ותירצו דעל הכיסוי והברכה אינו‬
‫משלם אלא י׳ זהובים‪ ,‬ויעוין בחו״ת שס דאיכא ב׳‬
‫דיעות אס התשלומין קצובין או לפי ראות עיני‬
‫הדיינים‪ ,‬ועי׳ בסמ״ע שס‪ ,‬ואס לפי ראות עיני‬
‫הדיינים ל״ק קושית התום׳ שס‪ ,‬וא״כ אס ניחא‬
‫כשי׳ הירושלמי שהבאנו‪ ,‬דבתילה שתוטל על האב‬
‫למול ליתא בשליחות‪ ,‬שפיר ניחא דהיכא דהאב רצה‬
‫למול וקדס אחר וחטף‪ ,‬נהי דענה אתן וליכא חיוב‬
‫על'הברכה‪ ,‬אבל על המצוה שחטף תתנו ליכא שוס‬
‫תיקון‪ ,‬דאף דשליחות לא תהני ולא יוכל האחר‬
‫שחטף לומר דשליחותי׳ דאב קא עבידנא‪ .‬ובאמת‬
‫ל״ד לכ״ז לפי״ת שביאר הקצוה״ח שס דשליחות לא‬
‫מהני אלא אס תנהו בפירוש‪ ,‬ועי׳ נספרי אבני שהס‬
‫ח״א חאה״ע סת״ג שדברתי בזה בקצרה‪ ,‬ולא‬
‫בררתי כפי הצורך באר היטב )וזה זמן רב שבא‬
‫שאלה לפני להלכה למעשה‪ ,‬בעובדא שנשלח ג״פ‬
‫ע״י ב׳ שלוחים כנהוג וקודס שבא הגט לשליח שני‪,‬‬
‫והשליח השני לא ידע שנתונה לשליח‪ ,‬כי בלא ידיעתו‬
‫נתונה‪ ,‬תת השליח הראשון‪ ,‬והחתרתי משוס ‪ 7‬עו‪7‬‬
‫לא נקרא שליח כ״ז שלא ידע ולא קבל השליחות‪,‬‬
‫דשליחות בעינן שהתשלח יעשהו בפי׳‪ ,‬ובעובדא הנ״ל‬
‫עוד גרע מגלוי דעת‪ .‬ואחה רבניס חלקו עלי וחפצו‬
‫להקל‪ ,‬וראיתי כי השאלה הנ״ל נדפסה במאסף‬
‫תורני‪ ,‬לא תשתי‪ ,‬והקצוה״ח הנ״ל תניא דתסייע לי‪,‬‬
‫ואין חפצי להאריך בזה כי אכ״ת‪ ,‬ובע״ה בל״נ אבאר‬
‫בארוכה את הענין החתור הנ״ל(‪ ,‬וא״כ היכא‬
‫דחטף‪ ,‬לו יהא דתהני שליחות במילה‪ ,‬לא הוי שליח‪,‬‬
‫ולכן צריך לשלס י׳ זהובים‪ ,‬אבל היכא דהאב נתן‬
‫לתוהל והאחר חטף תהתוהל‪ ,‬אס ניתא דלא תהני‬
‫שליחות כשי׳ הראשונים הנ״ל‪ ,‬ליכא עבור תה לשלס‪,‬‬
‫דעל הברכה דאחד יכול להוציא חבירו‪ ,‬הא תהני‬
‫עניית אתן‪ ,‬ועל עצס התצוה לא תהני תה שהאב‬
‫כבדו‪ ,‬כיון דליכא שליחות‪ ,‬ובתה קנה‪ ,‬כתש״כ‪,‬‬
‫דגס קנין לא תהני דקנין דבריס הוא‪ ,‬לכן פטור‪,‬‬
‫כן חשבתי לתרץ‪ .‬אבל אס ניתא כן‪ ,‬יקשה תכה״ד‪,‬‬
‫‪ 7‬ג ״ כ דתי למילה‪ ,‬ואס במילה לא תהני שליחות גס‬
‫בכה״ד ליכא שליחות‪ ,‬ורק תה ששפך וכסה‪ ,‬ובכ״ז‬
‫כתבו התום׳ ועוד פוסקים‪ ,‬כמבואר בש״ך שס דעל‬
‫הברכה ועל התצוה אינו תשלם רק י׳ זהובים ולא‬
‫יותר‪ ,‬ואפי׳ אם נימא דתהני שליחות‪ ,‬ג״כ לא‬
 ‫שהם‬ ‫אר׳ת‬
‫אחיו לא יקח נתקוס שיש נניס‪ ,‬ואיך יפרנס כל‬
‫סוגית הש״ס דאיתא דטעתא הוא תשוס דעשה‬
‫דוחה ל״ת לפי חידושו של התפא״י הנ״ל‪:‬‬
‫ולפ״ד יש תקום לדנרי התא״י‪ ,‬אנל נא״א‪ ,‬כתש״כ‬
‫הרתנ״ן נתורת אדם‪ ,‬ונת״א נחי׳ כתנתי‬
‫תזה‪ ,‬דשי׳ דהיכא דהעשה איננה יכולה להתקיים‬
‫נלתי עקירת הל״ת‪ ,‬אז נקרא הותרה‪ ,‬ואס הל״ת‬
‫נאה רק ע״י תקרה‪ ,‬זא נקרא דחוי׳‪ ,‬והותרה דתי‬
‫כתו שאין איסור כלל‪ ,‬וכתו שכ׳ התוס׳ נתנחות‬
‫ד״ת ע״נ נד״ה תכלת‪ ,‬דנתקוס גדילים אין שעטנז‪,‬‬
‫ולהלן נדנר תזה נעהי״ת‪ ,‬וא״כ אס ניתא כן‪ ,‬לגבי‬
‫שנירת עצם הוי הותרה‪ ,‬ולכן אפשר דלא נעינן‬
‫איסור כלל‪ ,‬כתש״כ‪ .‬ולכ׳ יש ראיה לדנרינו‪ ,‬תהתוס׳‬
‫ינתות ד״ג ע״נ ד״ה ל״ת וכו׳ דכתנו שס‪ ,‬ואור״י‬
‫דתאשת אח לא תצו לתילף נעלתא דלידחי עשה‬
‫ל״ת שיש נו כרת דשאני אשת אח דתצותו נכך‬
‫וא״א נע״א לקיים תצות ינוס וכו׳ אנל תכלאיס‬
‫נציצית ילפינן שפיר נעלתא דאי לא תקייתת תצות‬
‫תכלת נפשתיס תקייתת נצתר ואפ״ה דחי וכו׳‬
‫יעוי״ש‪ .‬אלתא דס״ל להתוס׳ דדנר שתצותו נכך לא‬
‫נכנס כלל נגדר עשה דוחה ל״ת‪ ,‬וא״כ אפ״ל דגס‬
‫נעידנא לא נעינן‪ .‬ונקרן אורה על ינתות ראיתי‬
‫דהקשה על התוס׳ הנ״ל וז״ל‪ ,‬ולא הננתי קושיתס‪,‬‬
‫דאטו אשת אח דיחוי הוא הא היתרא הוא דהוי‬
‫כאשתו לכ״ד‪ ,‬והיכי תצינו לתילף תיני׳ לשאר איסורא‬
‫וכו׳‪ ,‬ואף דהתוס׳ תירצו נאתת דאשת אח שאני‬
‫תשוס דתצותו נכך‪ ,‬הוא אינו תפרש כוונת התוס׳‬
‫שכ׳ דתצותו נכך‪ ,‬דתש״ה נקרא זאת הותרה‪ ,‬תשוס‬
‫דגס היכא דתצותו נכך יכול להיות דחויה‪ ,‬והקשה‬
‫על התוס׳ דשם דתה כתנו דתכלאיס נציצית שפיר‬
‫ילפינן‪ ,‬הא גני כלאים נציצית נתי תצותו נכך‪,‬‬
‫כדאיתא נתנחות ד״ו יעוי״ש‪:‬‬
‫ואן‪ 5‬דקושיתו תתנחות ל״ק דהתעיין שס יראה‬
‫דרש״י ותוס׳ פליגי על איזה כלאים קאי‪,‬‬
‫ורש״י תפרש דקאי על נגדי כהונה‪ ,‬ואפשר דס״ל‬
‫דכלאיס ננגדי כהונה הותרה‪ ,‬כשי׳ הראנ״ד‪ ,‬ותוס׳‬
‫תפרשיס דקאי על כלאים נציצית‪ .‬ולפענ״ד לא זכיתי‬
‫להנין דנרי התוס׳‪ ,‬דהא הש״ס איירי ננגדי כהונה‪,‬‬
‫רק דהש״ס רצה לדחות תכלאיס נציצית דהותרה‬
‫להדיוט נציצית‪ ,‬וע״ז פריך הש״ס דציצית תצוה‬
‫היא‪ ,‬הרי חזינן להדיא דהש״ס קאי על נגדי כהונה‪,‬‬
‫ואס ניתא דכלאיס ננגדי כהונה הותרה‪ ,‬הלא כל‬
‫תצותו נכך‪ ,‬דאיתא שס כולם הותרו‪ ,‬כתו תנחת‬
‫העותר וענודה נשנת וכלאים ננגדי כהונה‪ ,‬וא״כ‬
‫שפיר ניחא דנרי התוס׳ נינתות דכתנו דאשת אח‬
‫שאני דתצותו נכך‪ ,‬דכוונתס דזה נקרא הותרה‪,‬‬
‫והותרה אינו נכנס נגדר עשה דוחה ל״ת‪ ,‬כקושית‬
‫הקרן אורה‪ .‬ופלא על הקרן אורה שכתב לדבר‬
‫פשוט‪ ,‬דנתנחות ד״ו אתרינן דכלאיס בציצית תצותו‬
‫בכך‪ ,‬ואס ניתא כן יכול להיות כיון דכלאיס בציצית‬
‫אבני‬ ‫‪34‬‬
‫הנתו״י‪ ,‬דאף לדנרי הרננ״ר‪ ,‬הוא דוקא נהשנת‬
‫אנידה תשוס דס״ל דהתצוה תתחלת תשעת ראי‪/‬‬
‫אנל העראה נודאי אינה נחשנת לחלק תהתצוה‪,‬‬
‫ודתי לקציצת נהרת דרק תכשירי תצוה הוא‪ ,‬והרננ״ר‬
‫והר״י לפי׳‪ ,‬אלא תאיתתי חל תצות השנת אנידה‪,‬‬
‫כתו שפי׳ לעיל ‪:‬‬
‫וראיתי נתפא״י נגיטין דת״א שס שהשיג על‬
‫הטו״א דריש חגיגה ועשאו תתש כטועה‪,‬‬
‫וחילק דנרי התום׳ דינתות לענין כלאים נציצית‬
‫תהתוס׳ דגיטין דת״א‪ ,‬תהעראה וגתר ניאה דהיכא‬
‫דהתחלת הדנר תצוה הוא אך לא נגתר עדיין התצוה‪,‬‬
‫כתו תילה ופריעה‪ ,‬או לגני ציצית דנעינן עיטוף‪,‬‬
‫אנל התחלת הלנישה תצוה היא אלא שלא נגתר‬
‫עד לאחר העיטוף‪ ,‬נקרא נעידנא‪ ,‬אך העראה דאינה‬
‫תחלק התצוה‪ ,‬רק תשוס דא״א נע״א‪ ,‬לא נקרא‬
‫נעידנא‪ ,‬זהו ת״ד‪ ,‬ולדנריו גס גני חדש הוי נעידנא‬
‫דהתצוה תתחלת תתחילת האכילה‪ ,‬אך איננה‬
‫נגתרת עד דיאכל השיעור‪ ,‬אך פלא לי איך לא ראה‬
‫הגאון הנ״ל את כל דנרי הנתו״י ננ״ת שס ‪:‬‬
‫ו כ ד עסקינן נדנרי התפא״י נעיין עוד נדנריו‬
‫נענין זה‪ ,‬הוא השיג עוד על הטו״א ויצא‬
‫לדון נדנר חדש‪ ,‬ולכ׳ דנר נאה הוא‪ ,‬דהוא תפרש‬
‫דנרי הש״ס דפסחיס דפ״ה ודזנחיס דצ״ז‪ ,‬דל״ה‬
‫תטעם עשה דוחה ל״ת‪ ,‬אלא דהש״ס חקר נכוונת‬
‫התורה‪ ,‬אי ניתא דאכלו את הנשר קאי אפי׳ הנשר‬
‫שנתוך העצם‪ ,‬והל״ת דעצס לא תשנרו קאי רק‬
‫על עצם שאין נו תוח‪ ,‬ואס ניתא דכן היתה כוונת‬
‫התורה אין כאן שוס דחי׳‪ ,‬דהלא נהדיא לא אסרה‬
‫רק עצם שאין נו תוח והתירה לשנור עצם שיש נו‬
‫תוח‪ ,‬או דניתא איפכא‪ ,‬דכל עצם אסרה התורה‬
‫לשנור‪ ,‬וא״כ אין העשה דאכלו את הנשר קאי רק‬
‫על הנשר שעל העצם‪ .‬ותה דאיתא נש״ס שס ואל‬
‫תתתה‪ ,‬תפרש נאופן זה‪ ,‬דהש״ס תנאר תדוע ניתא‬
‫כן‪ ,‬ולא איפכא‪ ,‬תשוס דעשה חתורה דדוחה לל״ת‪,‬‬
‫להכי יותר טונ ליכנס נספק ל״ת תליכנס נס׳‬
‫עשה‪ ,‬יעוי״ש נאריכות‪ .‬וגס נזה פליאה עליו דלא‬
‫ראה את קושית התוס׳ נזנחים ולא את הפ״ת דשם‪,‬‬
‫דלדנריו תתורץ קושית התוס׳ נאופן נאות תאד‪,‬‬
‫וחזינן תהתוס׳ ותהפ״ת דלא ס״ל לחידושי של‬
‫התפא״י‪ ,‬אלא הס תפרשיס דנרי הש״ס נפשיטות‬
‫דטעתא הוא תשוס דעשה דוחה לל״ת‪:‬‬
‫ולאחר העיון נראה כי שי׳ התוס׳ נכונה היא‪,‬‬
‫ופלא על גאון כתותו איך נעלם תתנו‬
‫סוגית הש״ס נשנת דקל״נ‪ ,‬דשס איתא ג״כ נאופן‬
‫זה‪ ,‬לענין תילה נצרעת דנוקתא הקרא דיתול נשר‬
‫ערלתו‪ ,‬נתקוס שאין נהרת‪ ,‬ואס ניתא כדנריו‬
‫היכי תשכחת אופן‪ ,‬דההיתר הוא תשוס דעשה דוחה‬
‫ל״ת‪ ,‬הא נכל תקום נוכל לותר כן‪ ,‬דניתא דהקרא‬
‫דהשתר ננגע הצרעת איירי נתקוס שאין שס ערלה‪,‬‬
‫וכן לא תלנש שעטנז נתקוס שאין גדילים ואשת‬
‫יח‬ ‫שהם‬ ‫או״ח‬ ‫אבני‬
‫זכיתי להנין רנריו‪ ,‬רהא ענורה נוראי הותרה‪,‬‬ ‫רק ‪7‬תוי׳ ולא הותרה אינו נקרא מצותו נכך‪— .‬‬
‫כתש״כ נעצמו מיומא רת״ו‪ ,‬ונכ״ז עשה ר״ע ק״ו‬ ‫עכ״ ‪ 5‬מ‪ 7‬נרי השאג״א שהנאנו לעיל ומ‪7‬נרי הקרן‬
‫תכי קיר איש‪ ,‬וראיתו תהא ררתי פ״נ ענורה וענורה‬ ‫אורה‪ ,‬ולפ״‪ 7‬גס מ‪7‬נרי התוס׳ מוכת ‪ 7‬אס הותרה‬
‫רותה שנת‪ ,‬כ״ש ררותה פ״נ שנת‪ ,‬אף רענורה‬ ‫אינו נכנס נג‪ 7‬ר עשה ‪7‬ותה ל״ת‪:‬‬
‫נשנת הותרה ופקו״נ נשנת רתויה‪ ,‬כן נוכל לומר‬ ‫ומצאתי און לי‪ 7 ,‬כוונת מצותו נכך‪ ,‬הוא משוס‬
‫גני מילה‪ ,‬רתילה הותרה ופ״נ רתויה;‬ ‫הותרה‪ 7 ,‬השטמ״ק נמנתות שס אות א׳‬
‫וז ה נרור להגר״א ‪ 7‬פ״נ רתוי׳ ולכן לפי הס״ר‬ ‫הקשה על הש״ס מ‪ 7‬וע לא נימא כלאיס נציצית‬
‫שלו‪ ,‬י״ל רגס מילה רתוי׳ ולא איפכא‪,‬‬ ‫יוכית ‪ 7‬אסור לה‪7‬יוט ותותר לגנוה אתרי ‪7‬ציצית‬
‫לומר ראתרי רתרתי הש׳׳ס מילה לפ״נ גס פ״נ‬ ‫תצוה היא‪ ,‬כ‪57‬ריך הש״ס‪ ,‬ותתתלה תירץ ‪ 7‬ג ס ציצית‬
‫הותרה‪ ,‬אלא רזה הי׳ נרור להגר״א‪ ,‬כשי׳ הרתנ״ס‬ ‫נקרא תצותו נכך היכא ‪7‬יש לו נג‪ 7‬פשתיס ‪ 7‬הוי‬
‫‪ 7‬פ״נ ‪7‬תוי׳‪ ,‬אך כל ספיקו הי׳ נתילה אס רתוי׳ או‬ ‫כלאיס‪ ,‬וזה לא כ‪ 7‬נרינו אלא ‪ 7‬גס ‪7‬תוי׳ נקרא‬
‫הותרה‪ ,‬ואס פ״נ רתוי׳ י״ל ררינוי נשיעורא אסור‬ ‫תצותו נכך‪ ,‬ורק את״כ תירץ משוס ‪ 7‬איכא לתיפרך‪,‬‬
‫תה״ת נשנת‪ ,‬וכמו שתילק הר״ן‪ ,‬נריש פ״נ רניצה‪,‬‬ ‫תה לכלאיס שכן תותר לגנוה ‪ 7‬נג‪7‬י כהונה‪ ,‬ונג‪7‬י‬
‫שנת תיו״ט‪ ,‬רלהכי גני שנת אסור רינוי נשיעורא‪,‬‬ ‫כהונה תשמע ‪ 7‬ס״ל ‪ 7‬הותרה‪:‬‬
‫כתו שתוכת תנתות ‪ 7‬ס״‪ ,7‬וניו״ט תותר‪ ,‬משוס‬ ‫ו כ ע ת עלה נ‪ 7‬עתי להקשות לפ״ת שי׳ ר״ת נתנתות‬
‫רניו״ט הותרה‪ ,‬והראיה ‪ 7‬אפי׳ מלאכת אוכל נפש‬ ‫‪ 7‬״ת ע״נ ‪ 7‬״ה תכלת שהונא לעיל‪ 7 ,‬ס״ל‬
‫שיכול לעשות תעיו״ט‪ ,‬תותר לעשות ניו״ט‪ ,‬להכי‬ ‫‪ 7‬כלאיס נציצית נקרא הותרה‪ 7 ,‬כתנ ‪ 7‬נתקוס ג‪7‬יליס‬
‫תותר רינוי נשיעורא‪ ,‬אנל פ״נ נשנת ררק רתויה‬ ‫אין שעטנז ולהכי גס נטלית שאולה או גנשיס‬
‫היא‪ ,‬אסור רינוי נשיעורא‪ ,‬יעוי״ש נאריכות‪ ,‬וא״כ‬ ‫הותרה כלאיס‪ ,‬נתקוס ג‪7‬יליס יעוי״ש‪ ,‬ועו‪ 7‬נ‪ 7‬נר‬
‫לפי״ז צריך ע״כ לומר ‪ 7‬הא רנפסק הרין נטוש״ע‬ ‫תזה נעהי״ת‪ ,‬א״כ שפיר מצי לתיפרך‪ 7 ,‬כלאיס‬
‫או״ת סי׳ שכ״ת סעי׳ י״‪ 7‬ראס התולה צריך לנשר‪,‬‬ ‫תותר נה‪7‬יוט נלא תצוה‪ ,‬כגון נשאולה או ננשיס ‪:‬‬
‫שותטין לו ואין תאכילין אותו ננילות‪ ,‬אין הטעס‬
‫משוס רהותרה אלא תטעמי אתריני‪ ,‬משוס רגני‬ ‫עכ״‪ 5‬תזינן ‪ 7‬אס הותרה‪7 ,‬תי כתו ‪7‬ליכא איסור‬
‫ננילה איכא לאו על כל זית וזית ונשתיטה ליכא‬ ‫והיכא ‪ 7‬הותרה ליכא כללא ‪7‬ר״ל‪ 7 ,‬היכא‬
‫רק תר איסור‪ ,‬או טעמי אתריני‪ ,‬יעוץ נתג״א שס‬ ‫‪7‬אפשר לקייס שניהס לא ‪7‬תי עשה לל״ת כיון‬
‫אות ט׳ ונט״ז אות י׳‪ .‬ופלא לי על הגר״א‪ ,‬שנאו״ת‬ ‫‪ 7‬הותרה וליכא איסור‪ ,‬וכן אשכתן גני מילה נשנת‪,‬‬
‫שס כתנ‪ ,‬וז״ל‪ ,‬כתו ניו״ט שתותר שתיטה אע״ג‬ ‫‪ 7‬פסק התתנר ניו״‪ 7‬סי׳ רס״ו ס״ק י״‪7 7‬יש ליזהר‬
‫שהיא עשה ול״ת‪ ,‬שזה הוא טעס רהותרה‪ ,‬כהוכתת‬ ‫שלא ימולו נ׳ תוהליס מילה אתת נשנת‪ ,‬ועי׳ נניאור‬
‫הר״ן שהנאנו לעיל‪ ,‬וצ״ע לי כ״ז ‪:‬‬ ‫הגר״א שס אות כ״ה‪7 ,‬רצה ל‪ 7‬תות ראית הרת״א‬
‫תענו‪ 7‬ה‪ ,‬משוס ‪ 7‬ענו‪ 7‬ה הותרה‪ ,‬ופ״נ ‪7‬תוי׳ וה״ה‬
‫אודי כל אלה יצא לנו דהותרה לא נכנס כלל נגדר‬ ‫מילה‪ ,‬אנל מסקנתו ‪7‬תילה הותרה‪ ,‬יעוי״ש‪ ,‬ונ‪ 7‬נרי‬
‫עשה דותה ל״ת‪ ,‬ואין אנו נזקקיס לכל‬ ‫הגר״א הקצריס תתורץ קושית עטרת תכתיס‪,‬‬
‫התנאיס והגדריס רינואו נרתית עשה לל״ת‪ ,‬ונכ״ז‬ ‫‪ 7‬הקשה על הה״ת ‪7‬תלה פ״נ נטותאה ‪77‬תויה‪,‬‬
‫פ״נ יש לו דין אתר‪ ,‬אף אי ניתא רדתוי׳ היא כשי׳‬ ‫והקשה עליו העט״ת נסי"‪ 7‬מיומא ‪ 7‬ת״ו ‪ 7‬אתרינן‬
‫הרתנ״ס‪ ,‬וכנר כתננו תהא דנפסק דתאכילין לתולה‬ ‫שס שגת הותרה טומאה ‪7‬תויה‪ ,‬ומתרץ עפ״ י‬
‫שתוטה ולא ננילה‪ ,‬אין הוכתה דהותרה‪ ,‬והא לא‬ ‫הרתנ״ן נתורת א‪ 7‬ס שהונא לעיל‪ 7 ,‬היכא ‪ 7‬א״א‬
‫קשה על העטרת תכתיס שס‪ ,‬שהוכית תזה הדין‬ ‫והיכא ‪ 7‬נא נתקרה נקרא ‪7‬תויה‪ ,‬ולכן ענו‪7‬ה נשנת‬
‫דהותרה והקשה ע״ז קושיא תטוא״ת סי׳ של״א‬ ‫הותרה‪ 7 ,‬הא א״א להתקייס הענו‪ 7‬ה גלי תילול‬
‫דהיכא דאישתפיך תמימי דלאתר המילה ס״ל להטור‬
‫שנת‪ ,‬פקו״נ ‪7‬תוי׳ היא‪ 7 ,‬רק נ‪7‬רך תקרה הוא‪,‬‬
‫כרז״ה זה דדותין את המילה כדי שלא ינוא לתילול‬
‫ונ‪ 7‬נרי הגר״א מרומז התילוק‪ ,‬נין ענו‪ 7‬ה ומילה‬
‫שנת‪ ,‬ואף דלפענ״ד יש לתרץ הקושיא נפשיטות‪,‬‬
‫לפ״נ‪ ,‬אך תה שנסתפק אס מילה ‪7‬תוי׳ או הותרה‪,‬‬
‫דהתס אינו תלוי כלל נדתוי׳ או הותרה‪ ,‬דנהי‬
‫ותתתלה עלה על ‪ 7‬עתי כי מילה ג״כ ‪7‬תוי׳ כתו‬
‫דהותרה שנת אצל מילה הוא רק אס התצוה לפנינו‬
‫פקו״נ ‪77‬תוי׳ והניא ראי׳ מיומא ‪ 7‬פ״ה ע״נ‪ ,‬תק״ו‬
‫ואין נרשותינו ויכלתינו לדתות המילה לזמן אתר‬
‫‪ 7‬ראנ״ע ‪ 7‬פקו״נ ‪7‬ותה שנת ממילה‪ 7) ,‬נרי הש״ס‬
‫אנל היכא שאפשר להפטר תן התצוה‪ ,‬כגון היכא‬
‫שס כפי פי׳ רש״י לא אנין‪7 ,‬לפי׳ רש״י ‪7‬תילה‬
‫דאישתפיך תמימי‪ ,‬ס״ל להרז״ה‪ ,‬דאין אנו רשאין‬
‫פקו״נ הוא ‪7‬תציל אותו מכרת יעוי״ש שמניא כן‬
‫לעשות דנר כזה‪ ,‬שעי״ז ינוא התיוג לעשות התצוה‪,‬‬ ‫מהתוספתא א׳׳כ תה קאתר ראנ״ע ‪7‬הוא‪ .‬רק אנר‬
‫ת״ת זה ל״ק הא ליכא הוכתה כלל תזה נתאכילין‬ ‫אתר‪ ,‬הלא תיקון כל הגוף הוא מעונש כרת‪ ,‬ועו״ק‪,‬‬
‫אותו שתוטות ולא ננילות‪ ,‬דס״ל דהותרה כתש״כ‬ ‫הא מילה שלא נזתנה ג״כ איכא עונש כרת ואפ״ה‬
‫משוס דהעט״ת הוכית שהקשה זאת על הטור ‪ 7‬כ תנ‬ ‫לא ‪7‬תי שנת‪ ,‬וצ״ע(‪ .‬וא״כ ‪7‬תי מילה לפקו״נ‪ ,‬לא‬
 ‫שהם‬ ‫או״ח‬ ‫אבני‬ ‫‪36‬‬

‫ואן? דק"פ ל״ד לתילה‪ ,‬דאם נדחה הק"פ תפני‬ ‫הטעס מפני דשגת הותרה‪ ,‬גכ״ז גגי פ"נ דחי שגת‬
‫התכשירין וכדותה‪ ,‬יגטל התצוה לגתרי‪,‬‬ ‫לעולם אף היכא דיכול לשחוט מע״ש‪ ,‬דמזה הגיא‬
‫גכ״ז לא נקרא זאת פ״נ תה דניצל תעונש כרת‪,‬‬ ‫הר״ן ראיה דיו״ט הותרה‪ ,‬כתש״כ‪ ,‬אגל גגי פ״נ‬
‫אלא דתצוה חתורה כזאת דוחה שגת‪ ,‬כפי כוונת‬ ‫נהי דדחוי׳ ת״ת שרי לשחוט לחולה גשגת אף דיכול‬
‫רש״י גגי תילה‪ ,‬כצ״ל‪ ,‬ולהכי נדחה הק״פ‪ ,‬אף‬ ‫לשחוט תע״ש‪ ,‬וגם עדיף תהותרה‪ ,‬כגון לענין‬
‫תפני שגות‪ ,‬לפי התגואר לעיל יצא דהרתג״ן לאו‬ ‫תכשירים‪ ,‬דגתילה אף דהותרה לא דחו תכשירי‬
‫כללא כייל‪ ,‬דתכללו לא נדע אלא דהיכא דא״א לקיים‬ ‫תילה‪ ,‬דיכול לעשותן תע״ש‪ ,‬את השגת‪ ,‬אגל לגגי‬
‫גע״א נקרא הותרה‪ ,‬אגל הלא איכא הרגה דגריס‬ ‫פ״נ דחו ג"כ התכשירין שיכול לעשותן תע״ש‪ ,‬את‬
‫דהס רק גדרך תקרה‪ ,‬וגכ״ז גס הם הותרו‪ ,‬כגון‬ ‫השגת‪ .‬וראיתי דהעט״ח גסי׳ הנ״ל העיר תזה ויצא‬
‫תילה ופסח‪ ,‬דג״כ תקרה הוא שהולד נולד גשגת‬ ‫לדון גדגר חדש דגאופן כזה לא ילפי ר״ע וראג״ע‬
‫או שחל ע״פ להיות גשגת וגכ״ז הותרה שגת אצלם‪,‬‬ ‫תק״ו תעגודה ותילה‪ ,‬דא״כ הי׳ לנו לותר דיו‪ ,‬אלא‬
‫תילה כגר גארנו‪ ,‬ופסח תשתע ג״כ דהותרה דהא‬ ‫תקרא דוחי גהס ולא שיתות גהס‪ ,‬ולכן חידש דגאופן‬
‫תכלל עגודה הוא‪ ,‬ועגודה הלא הותרה‪ ,‬וגם תדיליף‬ ‫כזה הוא רק דחוי׳ ולא הותרה‪ ,‬יעוי״ש גדגריו‬
‫הלל ג״ש תתתיד‪ ,‬תשתע דהוא דותיא דתתיד‪ ,‬ותתיד‬ ‫החריפים‪ ,‬ולפ״ז איכא ג׳ דינים גפ״נ‪ ,‬לתאן דס״ל‬
‫גודאי הותרה‪:‬‬ ‫דפ״נ הותרה‪ ,‬דלפעתיס גס דחוי׳‪ ,‬כגון היכא דיכול‬
‫לעשות תע״ש‪ ,‬ולהנך דס״ל פ״נ דחוי׳ יקשה לפ״ד‪,‬‬
‫נ חזו ר לדגרינו דגיארנו דאס הותרה לא נכנס כלל‬
‫לתה הו״ל לר״ע ולראג״ע ללתוד תק״ו‪ ,‬אחרי‬
‫גדגרי התנאים דעשה דוחה ל״ת והוי כתו‬
‫דתקרא תלא דגר הכתוג וחי גהס‪ ,‬ולר״י לכ״ע‬
‫שאין איסור כלל‪ ,‬ואף דל״נ גרור הדגר כשתלה‪,‬‬
‫קשה לתה צריך הק״ו אלא ע״כ דוחי גהס קאי על‬
‫גכ״ז יש לעיין‪ .‬ולפענ״ד יש סתירה לזה מפסחים‪,‬‬
‫האדם עצתו‪ ,‬אגל שיהי׳ תחויגיס כל ישראל לחלל‬
‫הלא כגר גיארנו דהא דפסח דוחה שגת הותרה‬
‫שגת עגורו‪ ,‬לזה אין הוכחה תהקרא‪ ,‬רק תהק״ו‬
‫לגתרי‪ ,‬וא״כ הי' צריך להיות דהיכא דעלה להק״פ‬
‫שדנו ר״י ור״ע וראג״ע‪ ,‬כנ״ל‪ .‬עכ״פ יש לפ״נ דין‬
‫ינלת גע״פ שחל להוית גשגת תותר לחתוך היגלת‬
‫חדש אף אס ניתא דדחוי' הוא‪ ,‬וקושית העט״ח‬
‫גשגת ולשחוט אותו‪ ,‬דהא לא יכול לחתוך תע״ש‪.‬‬
‫דניתא דיו נ״ל לתרץ‪ ,‬דלר״ע גודאי ל״ק‪ ,‬דהק״ו‬
‫והצל״ח נסתפק נזה נריש פ׳ א״ד והגיא ראיה‬
‫שלו הי׳ תכי יזיד וכו׳ רק הגיא הוכחה תדדוחה‬
‫גרורה תדס״ח דג״ז אסור‪ ,‬וכתג הטעם תפני‬
‫עגודה ועגודה דוחה שגת‪ ,‬וראג״ע דעשה ק״ו‬
‫דאין זמנו קצוג כתו נשחיטת הפסח‪ ,‬או משום‬
‫תתילה ג״כ ל״ש לותר דיו‪ ,‬דהתס גגי תילה אס‬
‫דאפשר נטלה אחר‪ .‬וק״ל תה איכפת לו דאין זמנו‬
‫התילה תדחה לא תדחה כל התצוה אלא הת״ע‬
‫קצוג תדוע יגרע זה תשחיטה ונישול גיו״ט דתותר‬
‫דגיוס השתיני‪ ,‬אגל גפ" נ אס תדחה תפני שגת‬
‫אף היכא דיכול לעשות תאתתול ואין זתנו קצוג‬
‫אפשר דיתות ויגטל התצוה לגתרי‪ ,‬ול״ש דיו ע״ז‪,‬‬
‫וכסנרת הר״ן‪ ,‬דכיון דהותרה אין כאן איסור כלל‪,‬‬
‫כנ״ל‪:‬‬
‫וא״כ ה״נ כתו לגני שחיטת והקרנת הפסח הותרה‬
‫ועפ״י סגרא זו יש לתרץ קושיתינו דלעיל שהקשינו‬
‫נשנת ודתי כתו שאין כאן איסור כלל ולא תשגחינן‬
‫על זמנו קצוג‪ ,‬כן ניתא לגני יגלת‪ ,‬דהינלת לא הי׳‬ ‫על רש״י דיותא דפ״ה‪ ,‬שכ׳ דתילה פ״נ‬
‫נאפשרו לחתוך תע״ש הותרה לגמרי‪ .‬והטעם השני‬ ‫היא דתציל אותו תעונש כרת‪ ,‬והקשינו דלפי״ז אתאי‬
‫שכתג דאפשר גטלה אחר קשה האיך יהי׳ היכי דאין‬ ‫לא דחי שגת‪ ,‬תילה שלג״ז‪ .‬וגס יש להקשות עוד‬
‫אתאי לא דחי שגת תכשירי תילה היכא דיכול‬
‫אפשר או דטלה האחר צריך להרכיבו או להניאו‬
‫לחוץ לתחום‪ ,‬דהוי ג״כ איסור‪ .‬ואפשר ליישג דאף‬ ‫לעשותן תע״ש‪ ,‬ולא דתי לפ״^ דהשתא א״ש‪ ,‬דלפ״ז‬
‫דשחיטת הפסח הותרה ת״ת לא הותרה אלא היכא‬ ‫ל״ד לפי״^ דגגי מילה לא יגטל התצוה לגמרי‪ ,‬אלא‬
‫דזתנו קצוג‪ ,‬ול״ד ליו׳׳ט דהותרה לגתרי אף הכא‬ ‫ת׳׳ע דגיום השמיני‪ ,‬וע״ז הא ליכא עונש כרת‪,‬‬
‫דאין זתנו קצו^ ותרי גווני הותרה איכא‪ .‬וגאתת‬ ‫וכוונת רש״י ע״כ הוא רק דתצות תילה חמורה דיש‬
‫תוכח כן דהא לא הותרו כל ענודות גשגת אלא‬ ‫גה עונש כרת ודתי לפ״נ‪:‬‬
‫ענודה כזה דזתנו קצו^ אלא ע״כ תוכח דתרי‬ ‫ואם נפרש כוונת רש״י גאופן זה יתורץ הקושיא‬
‫גווני הותרה איכא‪ ,‬אגל זה נ״ל להעיר דהא ניותא‬ ‫הנפלאה שהקשה ידי״נ הגר״י הוטנער‬
‫ד״ו איכא תרי ליש ני היכא דאיכא טהורים וטמאים‬ ‫שיחי׳ על רש״י הנ״ל‪ ,‬דאם כן גם קר ‪ p‬פסח‬
‫באותו ‪ 3‬״א אי עגדי טהורים‪ ,‬ולחד ליש נא כו״ ע‬ ‫הוא פ״נ דגם גגי׳ איכא עונש כרת וא״כ לתה‬
‫ס״ל דדוקא טהורים עגדי ופלוגתייהו רק אי‬ ‫נתעלמה ההלכה תגני גתירא‪ ,‬פסחים דס״ו‪ ,‬וכל‬
‫מהדרינן אטהורים תג״א אחרינא‪ ,‬ולחד ליש נא פליגי‬ ‫הסוגיא והק״ו דעשה הלל תתמיד קשה‪ ,‬דהא פ״נ‬
‫גם נאותו נ״ א גופא‪ ,‬ולת״ד הותרה עבדי טתאים‬ ‫הוא‪ ,‬אגל לדגרינו ניחא דלאו פ״נ מתש הוא‪ ,‬אלא‬
‫אפי׳ איכא טהורים גאותו ג״א‪ ,‬וא״כ ללישנא‬ ‫תשום דתצוה חתורה היא דיש נה כרת‪ ,‬ושפיר‬
‫דנאותו ג״א גופא כ ״ ע ס״ל לטהורים עגדי‪ ,‬א״כ‬ ‫ניחא‪:‬‬
‫יט‬ ‫שהם‬ ‫^ובני‬
‫יבתות דל״ט ע״ב‪ ,‬דכתב דהיכא דנתגה אתתלא‬ ‫ו^פי׳ למ״ד הותרה איכא גדריס‪ ,‬ולא אתרינן דדמי‬
‫לדברי׳ דלא בעינא לי׳‪ ,‬דתי להיכא דנפלה לפני‬ ‫כתר שאץ איסור כלל‪ ,‬דהא טהורים ענדי טתאיס‬
‫תוכה שחין‪ ,‬דאין חוסתין לה‪ ,‬א״כ לא נוכל לתילף‬ ‫ע‪ 3‬די‪:‬‬
‫תיבום לענין עשה דוחה ל״ת שיש בו כרת‪ ,‬דהש״ס‬ ‫ע ת ה נשוב לדברי התפא״י שהבאנו לתעלה‪ ,‬דאף‬
‫חפץ לתילף תיבוס אחרי דתוכל לומר לא בעינא‪,‬‬ ‫דהבאתי ראיות ברורות לסתור דבריו‪,‬‬
‫ויעד״ש תה שתי'‪ ,‬וקושילע לא הי׳ רק אדידה‪,‬‬ ‫ת״ מ לכ׳ קושיתו נשארה בתקפה‪ ,‬דתה ענין עדל״ת‪,‬‬
‫וגאתת נוכל להקשות גס אדידי׳ דגס הוא יכול‬ ‫היכא דאפ״ל דהעשה והל״ת תתולקיס‪ ,‬דהעשה‬
‫לותר לא בעינא ורק רוצה לחלון‪ ,‬וא״כ היכי‬ ‫הוא באו^ זה והל״ת באו^ אתר‪ ,‬וכתו שתבואר‬
‫תשכחת דין התורה דיגום‪ ,‬זה ל״ק‪ ,‬דבתצות יבוס‬ ‫בשבת ובפסחים וסבתיס שהבאנו לעי»ג ועכצ״ל דלא‬
‫ל״ש זה‪ ,‬וכתו שתי׳ התוס׳ שם לחד תי׳ גבי כיבוד‬ ‫תתלקינן העשה תהל״ת‪ ,‬ואף דאס לא תתלקינן‬
‫אב‪ ,‬וגבי יבוס עוד עדיפא דחליצה בתקוס יגוס לאו‬ ‫העשה תהל״ת‪ ,‬ולא ניתא דהעשה איירי באוק זה‬
‫תצוה הוא כתו דאיתא ביגתות דכ״א ע״א‪ ,‬ותיתא‬ ‫והל״ת באו^ אתר‪ ,‬ת״ת ע י עבד עברי שתכרוהו‬
‫על הפנ״י דלא הזכיר זה‪ ,‬אבל גבי ע״ ע בששזה‬ ‫בי״ ד‪ ,‬דרבו תוסר לו שפחה כנענית‪ ,‬אפי׳ בע״כ‬
‫כנענית‪ ,‬מדאי שייך לותר לא בעינא‪ ,‬וא״כ לא‬ ‫של עבד‪ ,‬ואפי׳ אס העבד כהן‪ ,‬כתו שפסק הרתב״ס‬
‫תשכחת כלל דץ התורה‪ ,‬אלא בודאי דליכא איסור‬ ‫בפ״ג תהל׳ עבדים הל׳ ג׳ וד'‪ ,‬ליתא להל״ת כלל‬
‫כלל וכתש״כ‪ ,‬והותרה לגתרי‪ ,‬ואין חילוק כלל בין‬ ‫בע״ע שתכרוהו בי״ד‪ ,‬דשם ל״ש עשה דוחה‪ ,‬כתו‬
‫ישראל לכהן‪ ,‬אבל לענץ הדין דכהן נושא יפ״ת‪,‬‬ ‫דאתרינן בכתובות ד״ת דאי אתרה לא בעינא תי‬
‫אפשר שפיר לחלק ישראל תכהן‪ ,‬אחרי דגכהן איכא‬ ‫איתא לעשה‪ ,‬וא״כ היכי‪ ,‬תשכחת היתר התורה‬
‫' איסור כהונה וניתא דגגי כהן׳לא הותר לגתרי‪ ,‬ורק‬ ‫דע״ע נושא שפחה כנענית‪ ,‬אלא דבאופן זה לא‬
‫לענין ביאה ראשונה נדחה האיסור‪ ,‬אבל לא נעשית‬ ‫‪.‬אסרה התורה‪ ,‬ובהכי ניחא הא דאתרי׳ בקדושין‬
‫'כאשתו ולהכי ביאה שני׳ אסור כנ״>ג אולם כשנעיין‬ ‫דכ״א ע״ג‪ ,‬לענין אס כהן תותר ביפ״ת דפליגי‬
‫גזה בפשוטו ניחא דלענין הא דע״ע נושא שפחה‬ ‫רב ושתואל‪ ,‬ולא״ ד שס פליגי בביאה ראשונה אבל‬
‫כנענית ההיתר הוא כדי שיהי׳ להאדון עבדים‬ ‫ביאה שני׳ לכ״ע אסור‪ ,‬והקשו שס התוס׳ ת״ש‬
‫כדכתיב אהבתי את אדוני ואת אשתי ואת בני‪,‬‬ ‫ההא דכהן נושא שפתה כנענית‪ ,‬יעוי״ש ‪:‬‬
‫יעוי״ש בגת׳‪ ,‬וא״כ אס לא נתיר אלא ביאה ראשונה‬ ‫ואן‪ 8‬דדברי התוס׳ שס תתוהיס‪ ,‬כתו שהקשה הפ״י‬
‫גבי כהן תוכרחיס אנו לותר דלא בכל אופן תותר‬ ‫דתי׳ דחוק יעוי״ש‪ .‬ואני הוספתי עוד‬
‫הכהן הע״ע לישא שפחה כנענית כי אס השפחה‬
‫להקשות על התוס׳ הנ״ל בתה שתירצו דביפ״ת ליכא‬
‫תהי׳ בתולה ואין אשה תתעברת תביאה ראשונה‬
‫בישראל חידוש כלל‪ ,‬דקשה לפי״ז דברי הש״ס‪,‬‬
‫וא״כ לא תוכל עי״ז להוליד‪ ,‬אסורה לכהן‪ .‬ובאו^‬
‫דאיתא שס ג״כ גבי יפ״ת חידוש הוא ל״ש כהן‬
‫זה הקשו התוס׳ גיגתות ד״כ ע״א ד״ה יבא וכו׳‬
‫ל״ש ישראל‪ ,‬ותוכח דגס גבי ישראל איכא חידוש‪,‬‬
‫יעוי״ש‪ ,‬תה מדאי אי אפשר לותר כן דהתורה לא‬
‫ואס ניתא דהחידוש הוי^ הא דנעשית גיורת בע״כ‪,‬‬
‫חילקה בין שפחה בתולה לבעולה‪ ,‬אגל גבי יפ״ת‬
‫א״כ ל״ד חידוש דישראל לכהן‪ ,‬דבישראל ליכא אלא‬
‫שפיר מכל לחלק‪:‬‬
‫הך חידושא דנעשית גיורת גתורה ‪ 3‬ע״כ‪ ,‬אגל גבי‬
‫ונ חזו ר לדברינו דאס לא תחלקינן העשה תהל״ת‪,‬‬ ‫כהן איכא נתי הך חידושא דגיורת תותרת לכהן‪,‬‬
‫א״ כ לא יצויר הת״ע בלתי עקירת הל״ת‪,‬‬ ‫וא״כ תה צריך הש״ס לותר דכהניס שאני דריגה‬
‫ת״ת כיון דהתורה סתתה וכתבה סתתא‪ ,‬כתו ואכלו‬ ‫בהו תצות יתירוו ‪ J‬וא״ל ח הו כוונת הש״ס דגבי‬
‫את הגשר בלילה הזה‪ ,‬ועצם לא תשברו גו וכדותה‪,‬‬ ‫כהניס ריבה תצות יתירות דגיורת אסורה‪ ,‬דהא‬
‫דתשתע דבכל אופן חל העשה והל״ת‪ ,‬ואיך אפשר‬ ‫גבי שפחה כנענית נתי אתרינן כן‪ ,‬והתם לא שייך‬
‫להתקיים זה‪ ,‬לכן לתדו חז״ל דגאופניס כאלו העשה‬ ‫הך טעתא‪ ,‬וצע״ג בזה‪ ,‬אבל עכ״פ התוס׳ כ ת ט כן‪.‬‬
‫עוקר ודוחה להל״ת‪ ,‬וא״כ תתילא הלאו קאי רק‬ ‫אגל לדברינו ניחא דלענין הא דכהן נושא שפחה‬
‫באופן דליכא העשה‪ ,‬ולהכי תלה הש״ס כל אופני‬ ‫כנענית תוכח ע״כ דליכא איסור כלל של הל״ת‬
‫הללו געדל״ת‪ ,‬אך תנייהו איכא הותרה ואיכא דחוי׳‬ ‫דלא יהי׳ קדש‪) ,‬עיין גפ״י ובתקנה שהקשו תזה‬
‫וזהו כוונת הש״ס גפסחיס שס‪ ,‬בהא דאתרי ואל‬ ‫על שי׳ הרתג״ס דס״ל דבשפחה ליכא ל״ת דלא‬
‫תתתה בהא דאתריק דאכלו את הבשר קאי בכל‬ ‫יהי׳ קדש‪ ,‬יעוי״ש(‪ ,‬דאל״כ‪ ,‬לא יצויר כלל דין‬
‫גווני ודוחה את הל״ת דעצס לא תשברו מ וכו׳‪,‬‬ ‫התורה‪ ,‬תשוס דהאדון יכול לותר לא געינא ואין‬
‫וא״כ עכצ״ל כיון דהעשה דוחה להל״ת‪ ,‬הל״ת‬ ‫עדל״ת באופן זה‪ ,‬ועי׳ גתוס׳ כתובות דהקשו תכיבוד‬
‫קאי רק על עצס שאין מ תוח‪ ,‬כן פי׳ הש״ס שם‪,‬‬ ‫אב ועי׳ תה שתי׳ שם‪ ,‬ואף דלכ׳ קשה גס תיבוס‬
‫ואל״כ כל סוגית הש״ס שם אינו תובן‪ ,‬דמנ״ל‬ ‫לפי״ז היכי תשכחת תצות יבוס הא יכולים לותר‬
‫דעדל״ת‪ ,‬הא לא דחי כלל‪ ,‬אלא העשה רףזי באופן‬ ‫לא בעינא‪ ,‬ועי׳ גפ״י בכתובות שס שהקשה זה על‬
‫זה והל״ת באופן אחר כקושית התפארת יעקב‪:‬‬ ‫רש׳׳י דכתב דתלתדין אותה לותר איני רוצה‪ ,‬תרש״י‬
 ‫שהם‬ ‫אדח‬ ‫אבני‬ ‫‪38‬‬

‫וחזה הוכחה חזקה וגדולה דלא כדברינו ל ע > וזה‬ ‫ולענץ הא דבעינן בדחיית עשה לל״ת דתהא‬
‫א״א לומר דכיון דבפעס הראשון שלבש הבר חיובא‬ ‫בעידנא יצאתי לדח בדבר חדש‪ ,‬לשי׳ ר״ת‬
‫הטלית הוי בעידנא שוב א״צ יותר‪ ,‬דא״כ האיך יהי׳‬ ‫במנחות ד״ח ע״ב בד״ה תכלת ובחולין פ׳ כל הבשר‬
‫הדין אם אשה לבשה בגד חדש אשר לא לבש ‪3‬ר‬ ‫דק״ ו ע״ב ד״ה טלית דס״ל דטלית של גברא המחויב‬
‫חיובא מעולם‪ ,‬רק הבגד הוא בגד של בר חיובא‪,‬‬ ‫בציצית‪ ,‬אפי׳ בלילה אין בה משוס כלאים‪ ,‬וכן נשים‬
‫או טלית שאולה בכה״ג‪ ,‬דאז טדאי לא הוה בעידנא‪,‬‬ ‫שלבשו טלית של גברא פטורות מן הכלאים‪ ,‬משוס‬
‫דקודס לבישה לא עקר העשה להל״ת‪ ,‬דכלאיס‬ ‫דבמקוס גדילים אין שעטנז‪ .‬ואף דהראי׳ ממילה‬
‫האיסור בשעת לבישה‪ ,‬וחצות ציצית בשעת לבישה‪,‬‬ ‫אינו מובן לי‪ ,‬לפי שי׳ דס״ל דכסות יום גס גלילה‬
‫ולכן נלפענ״ד לדון בדבר חדש‪ ,‬דהתירא דבעידנא‬ ‫חייב בציצית‪ ,‬וא״כ גס בלילה איכא חיוב‪ ,‬וצ״ע‬
‫הוא דבעינן דיהי׳ אופן כזה דיהי׳ בעידנא ובאופן‬ ‫לי דבריהם‪ ,‬אגל מנשים הוכחה מוכרחת היא‪ ,‬דאין‬
‫זה הותר לעולם‪ ,‬אפי׳ שלא בעידנא‪ ,‬כמו גבי נשים‬ ‫כאן שעטנז‪ .‬אך לפי״ז יש להבין דבריהם דהוכיחו‬
‫או טלית שאולה‪ ,‬ורק אס לא משכחת לעולם אופן‬ ‫מטלית שאולה דלאחר ל׳ יום חייבת בציצית ותרי‬
‫דבעידנא אינו דוחה‪ ,‬כנ״ל וחידוש גדול הו א‪:‬‬ ‫בכלאים אף דהוא רק מדרבנן‪ ,‬אלא מוכח דגמקוס‬
‫גדילים אין שעטנז‪ ,‬אמאי לא הוכיחו הוכחה אלימתא‬
‫ולשיטת ר״ת דס״ל דכלאים בציצית הותרה‪ ,‬מוכח‬
‫מזה‪ ,‬מטלית שאולה בתוך ל׳ יום‪ ,‬דגם מדרבק פטור‪,‬‬
‫דבהותרה נחי איכא כללא דר״ל‪ ,‬דבעינן‬
‫ואפ״ה שרי בכלאים‪ ,‬וצע״ ‪ J‬עכ״פ כתב ר״ת‬
‫דוקא דא״א לקיים שניהם‪ ,‬אז דוחה העשה להל״ת‪,‬‬
‫דבמקוס ציצית אין שעטנז‪ ,‬ואח״כ שו״ט בבגדי‬
‫כדחשני הש״ס במנחות ד״ח ע״א‪ ,‬לגבי הא דאחרינן‬
‫כהונה‪ ,‬ולחד תי׳ כתבו דגם בגדי כהונה כן‪ ,‬דאס‬
‫שם המטיל תכלת בירושלים אינו אלא חן החתחיהין‬
‫הס בגדי כהונה לעולם אין בהן איסור כלאים‪ ,‬והפי׳‬
‫וכו׳ ומשני שם כדר״ל‪ ,‬ועי׳ בתום׳ כתובות ד״ח‬
‫דשלא בעידן עבודה אסור‪ ,‬קאי אבגדיס דאין מיוחדין‬
‫ע״א בד״ה כגון וכו׳ בדברי ר״ת שם וזה דלא‬
‫לכהונה‪ .‬ואף דגם דברי תום׳ אלו צ״ ע לי דחה‬
‫כדברינו לעיל‪ ,‬דהוי כמו שאין איסור כלל‪ .‬חה ל״ק‬
‫נסתפקו התום׳ שם אי לילה דחי למדינה‪ ,‬אחרי‬
‫לשי׳ ר״ת חהש״ס דיומא שהבאנו לעיל דאיכא תרי‬
‫דהותרו לגמרי‪ ,‬כמו כלאים בציצית‪ ,‬וביותר קשה‬
‫לישני לענין טהורים וטמאים הא אפשר לקיים‬
‫דברי השטח״ק שם דהביא דברי ר״ת עוד ביותר‬
‫שניהם‪ ,‬דאפ״ל דזה נקרא א״א לקיים שניהם‬
‫אריכות וביאור חהתוס׳ וכ׳ שם דאפשר דגחדינה‬
‫כחש״כ לעיל דאס כהן אחר יעבוד הוא לא יעבוד‬
‫דאין המקום ראוי שם לעבודה דחי לבגדים אחרים‪,‬‬
‫ולכן איכא תרי לישני עד היכן נקרא הותרה ‪:‬‬
‫‪I‬‬ ‫וקשה גריעי מנשים הלובשות בגדי גברא‪ ,‬דהס‬
‫כ מ ד ו מ ה לי שכבר יצאתי ידי חובתי בהחו״ח של‬ ‫פטורות מציצית‪ .‬וח״ח אחריק דבחקוס גדילים אין‬
‫הלכה שנו״ נ בכל דברי כתר״ה בסי׳ הנ״יג‬ ‫כלאים‪ ,‬וא״כ ה״ נ ניחא הכי דבגגדי כהונה אין‬
‫ומה שתי׳ סתירת התום׳ אהדדי‪ ,‬שהק׳ הט״א‬ ‫שעטנז‪ ,‬וצ״ע כ״ז‪ .‬עכ״פ מוכח חר״ת דס״ל דכלאיס‬
‫בחגיגה‪ ,‬עפ״י הפ״ת‪ ,‬ובזה תי׳ גם קושית המחבר‬ ‫בציצית הותרה לגמרי‪ ,‬והראיה מנשים ומטלית‬
‫מחדש‪ ,‬יעוי״ש בדבריו‪ ,‬כבר הארכנו לעיל הרבה‬ ‫שאולה‪) ,‬ובהרחב״ן שהבאנו לעיל‪ ,‬כתב להדיא‬
‫בהפ״ת הנ״ל‪ ,‬ועי׳ בחה״ע בכלל עשה דוחה ל״ת‬ ‫דכלאיס בציצית הוי דחוי׳‪ ,‬ולא דחי ליטס‪ ,‬לפי כללו‪,‬‬
‫אות א׳ שהביא הפ״ת הנ״ל‪ ,‬וכתב דגם התום׳‬ ‫דביבוס א״א להתקיים לעולם‪ ,‬בלא עקירת הל״ת‪,‬‬
‫ביבמות ד״ו ע״ב בד״ה טעחא בסוה״ד כתבו ג״כ‬ ‫אבל לגבי ציצית הוא רק חקרה‪ ,‬דיכול לקיים חצות‬
‫כן‪ ,‬יעוי״ש בדבריו‪ ,‬חה שהביא בשם החל״ח והאו״ח‪.‬‬ ‫ציצית ע״י צמר בצמר‪ ,‬ואין כוונת הרחב״ן משוס‬
‫ובמה שהקשה אחאי דחי מצורע עבודה‪ ,‬הא לפעמים‬ ‫דחליצה במקום יבוס לאו חצוה היא‪ ,‬אלא משום‬
‫משכחת דא״א לקיים באופן אחר‪ ,‬כגון מצורע בפסח‬ ‫דחצות יבוס לא יכול להתקיים בלי עקירת הל״ת‬
‫שני‪ ,‬ובשבירת עצם משכחת לפעמים דליכא איסור‬ ‫ואס יחלוץ אין כאן חצות יבוס‪ ,‬אבל לגבי ציצית יכול‬
‫שבירת עצם‪ ,‬כגון פסח הבא בטומאה‪ ,‬דאין גו משוס‬ ‫לקיים שפיר חצות ציצית מחש‪ ,‬ע״י צמר בצמר בלא‬
‫שבירת עצם‪ ,‬כמו שפסק הרחג״ם בפ״ו חהק״פ‪,‬‬ ‫כלאים‪ ,‬וכבר הארכנו לעיל בדברי הרחב״ן הנ״ל‬
‫ותי׳ על שבירת עצם‪ ,‬משוס דלא שכיחא‪ ,‬יעוי״ש‪,‬‬ ‫ודי בזה(‪ ,‬וא״כ לפי שי׳ ר״ת‪ ,‬דכלאיס בציצית הותרה‬
‫עיין בתום׳ יבמות ד״ג ע״ב ד״ה דהל״ת וכו׳‪ ,‬וכבר‬ ‫לגמרי‪ ,‬קשה הא ליכא בעידנא‪ ,‬דבעת שלבשה האשה‬
‫הארכנו בהתוס׳ הנ״ל‪ ,‬בסוה״ד‪ ,‬שתי׳ בחד תי׳‬ ‫הטלית והיא איננה מחויבת אין העשה עוקרת את‬
‫דהקרא דגילח את כל שערו איירי בנזיר ממורט‬ ‫הלאו וכן בטלית שאולה כן‪ ,‬וא״ל דכיון דהותרה‬
‫יעוי״ש‪ .‬והתם ג״כ חילתא דלא שכיחא הוא‪ .‬ולכ׳‬ ‫לא בעינן כלל בעידנא‪ ,‬דדחי כמו שאין לאו כלל‬
‫יש לתרץ קושיתו משבירת עצם‪ ,‬עפי״ח דאיתא‬ ‫כחש״כ לעיל‪ ,‬הא ליתא‪ ,‬דלשי׳ ר״ת מוכח דגם‬
‫בפסחיס שם דהוכחה היא חהקרא דעצם לא ישגרו‬ ‫בהותרה בעינן דתהא געידנא‪ ,‬דהא ר״א הזכיר‬
‫בו דכתיב גבי פסח שני וא״כ פ״ש לעולם א״א‬ ‫מילה בצרעת וציצית בכלאים‪ ,‬ולשי* ר״ת הלא כלאים‬
‫להתקיים העשה בלי עקירת הלאו‪ ,‬וג״כ הא דר״ש‬ ‫בציצית הותרה‪ ,‬ובכ״ז אחר ר״א דגעינן בעידנא‪,‬‬
 ‫שהם‬ ‫או״ח‬ ‫אבני‬
‫ו ל פי שי׳ הגר״א‪ ,‬הונא נתעשה ר‪ 3‬אות קפ״ה‪,‬‬ ‫‪3‬ן מנסיא סנתיס נפרש ‪7‬אפ״ש קאי‪ ,‬אנל כל זה‬
‫רס״ל רכל שנעה הוא תצוה לאכול תצה‪,‬‬ ‫הוא לכ‪ 7 /‬המעיץ שס‪ ,‬יראה ‪7‬ר״ש ‪3‬ן מנסיא הניא‬
‫והא דחז״ל קרי להו רשות‪ ,‬תשוס רנלילה הראשונה‬ ‫הקרא ‪7‬עצס לא תשנרו ‪3‬ו‪ 7 ,‬כתינ נפסח ראשון‪,‬‬
‫חונה‪ ,‬ותצוה לגני חונה רשות נקרא‪ ,‬יעוי״ש‪,‬‬ ‫ולא הקרא נעצם לא ישנרו נו ‪ 7‬כתינ אפ״ש‪ ,‬ואין‬
‫תרויקת עוד יותר הדרשה תצה הנאכלת כל ז׳‪,‬‬ ‫להאריך יותר נענין ז ה‪:‬‬
‫דלרירי׳ כל ז׳ נעינן שתהא תצה תשותרת כתו‬
‫נלילה הראשונה‪ ,‬וכל שאינו יוצא נלילה הראשונה‬
‫לענין קניעת חונ‪ ,‬אינו תקייס התצוה של שנעת‬ ‫ענה פ‬
‫יתיס תאכלו מצות‪ ,‬דזה הוא תצוה‪ .‬ואף דיש לדחות‬
‫נ‪7‬ין תצה הנאכלת לשנעה ונקושית התקנה תהא‬
‫דנרי ולותר‪ ,‬ראף דלילה הראשונה חונה‪ ,‬ת׳׳ת כיון‬
‫‪ 7‬החונ הוא רק לאכול כזית תצה‪ ,‬לכן שפיר כתנה‬ ‫ח׳ יתיס תן הישן וששה תן הח‪7‬ש ינוא עשה וי‪7‬חה‬
‫התורה שנעת יתיס תאכלו מצות רשות משום‬ ‫ל״ת‪ ,‬ונשיטת הגר״א ‪ 7‬ת״ע ‪7‬תצה הוא נכל שנעה‪.‬‬
‫ראפורתא לא רייקא התורה‪ ,‬וג׳׳ז נקרא ז׳ מעל״>‪4‬‬
‫ע כ ש יו ננוא להעיר נתה שכנר הארכתי נספרי‬
‫רוחק גדול הוא רהא לשון התורה הוא נערנ תאכלו‬
‫אנני שהס חאו״ח סי׳ י״ח‪ ,‬נענין תצה‬
‫מצות‪ ,‬אלא כתש״כ‪:‬‬
‫הנאכלת לז׳ והנאתי שס את ‪7‬נרי השאג״א נסי׳‬
‫או דיי כל האריכות נענין תצה הראוי׳ לז׳ ראיתי‬ ‫צ״‪ 7‬לענין ח‪7‬ש‪ ,‬וכעת שתעתי כי חי׳ הרי״ת תי׳‬
‫כי עוד לא נהירין לי שנילי דהענין הנ״ל‪,‬‬ ‫קושית הירושלתי‪ ,‬עפי״ז ‪7‬אין יוצאין נתצה ‪ 7‬ח‪7‬ש‬
‫דהנה הרתנ״ס נפ״ו תהל׳ חו״ת ה״ט פסק כרנה‪,‬‬ ‫תשוס ‪7‬אין נאכלת לז'‪ ,‬וכפי חי‪7‬ושינו שס‪ ,‬ל״ש גני‬
‫דטעתא דאין יוצאין נלחתי תודה ורקיקי נזיר‪ ,‬משוס‬ ‫ח‪7‬ש הא ‪ 7‬נעינן תצה הראוי לשנעה‪ 7 ,‬העלינו שס‬
‫שנאמר ושתרתס את המצות‪ ,‬מצה המשתמרת לענ‪-‬ין‬ ‫‪ 7‬היכא ‪ 7‬הת"ע ‪ 7‬נערנ תאכלו תצות גורס לזה שתהי׳‬
‫מצה נלנד הוא שיוצאין נה אנל זו משתמרת לענין‬ ‫תצה‪ ,‬לא נעינן תצה הראוי׳ לז׳ יעוי״ש‪ .‬וכאשר‬
‫הזנח‪ ,‬וא"כ תוכח דהרתנ״ס פסק דלא נעינן מצה‬ ‫הכלל הזה והנחה הזאת ‪ 7‬נר ח‪7‬ש הוא‪ ,‬ואיזה ג‪7‬וליס‬
‫הראויה לז׳‪ .‬והנה תה שיש לדקדק עוד נדנרי‬ ‫תפקפקיס ע״ז‪ ,‬ואף כי לא השיגו כלוס‪ ,‬אוסיף‬
‫הרתנ״ס אלו‪ ,‬נמה שכתנ דנעינן מצה המשתמרת‬
‫תנלין על ‪7‬נרי הקו‪ 7‬תיס‪ ,‬כי שס כתנתי החילוק‬
‫לשס מצה נלנד‪ ,‬וזה כתו שהקשה הש״ס נדל״ו‬
‫נלי סנרא וניאור‪ ,‬כי נ״ל ‪7‬אחרי ‪ 7‬איכא תרי קראי‪,‬‬
‫מידי נלנד כתינ‪ ,‬אניח לעת אחרת לכשאפנה‬
‫נערנ תאכלו תצות ושנעת יתיס תאכלו תצות‪ ,‬נהי‬
‫נעזהי״ת נל׳׳נ‪ ,‬אנל נהא דעסקינן כעת תוכח‬
‫‪ 7‬הש"ס חילק ‪7‬ז׳ יתיס רשות ולילה הראשונה חונה‪.‬‬
‫דהרתנ״ס ס״ל דלא נעינן מצה הראויה לז׳‪ ,‬ולכ׳‬
‫נכ״ז קשה הא נכה״ת יתיס הס תעל׳׳ע‪ ,‬וא״כ‬
‫הי׳ נ״ל דיצא להרתנ״ס זה תהש״ס דתנחות דס״ו‬
‫שנעת יתיס תאכלו תצות נתי הכוונה על תעל״ע‪,‬‬
‫ע״א‪ ,‬דרשנ״א אתר כתונ אחד אותר ששת יתיס‬
‫וא"כ האיך נוכל לותר ‪7‬ז׳ תעל״ע רשות הא לילה‬
‫תאכל מצות וכתונ אחד אותר שנעת יתיס מצות‬
‫הראשונה ע״כ חונה כ‪ 7‬כתינ נערנ תאכלו תצות‪,‬‬
‫תאכלו‪ ,‬הא כיצד‪ :‬מצה שאי אתה יכול לאכלה‬
‫וע"כ צ״ל רכן כוונת התורה‪ ,‬ריש לפעתיס ‪7‬אין‬
‫שנעה תן החדש אתה יכול לאכלה ששה תן החדש‬
‫לילה הראשונה גורתת שוס תעלה ויתרון נהתצוה‬
‫יעוי״ש‪ .‬ולפי״ז הלא תוכח לכ׳ דלא נעינן מצה‬
‫רק התורה קנעה חונה נלילה הראשונה‪ ,‬נתצה‬
‫הראויה לז׳ דהא חדש איננה ראויה אלא לששה‬
‫כזו נעינן שתהא רשות לאכול התצה כל ז׳ תעל״ע‪,‬‬
‫ותוכח לכ׳ דרק תצה הנאכלת נלילה הראשונה‬
‫אנל אס יש נהתצוה תעלה ויתרון שהתורה התירה‬
‫דהיא חונה נעינן דתהא ראויה לז׳‪ ,‬אנל תצה‬
‫רק נלילה הראשונה תשוס הת״ע ורוחה הל״ת‪,‬‬
‫הנאכלת נשאר יתיס לא נעיק דתהא ראויה לז׳‪,‬‬
‫נאופן כזה לא נעינן שתהא ראויה לז׳ ויוצא נתה‬
‫וא״כ ר״י‪ ,‬דאיירי נחלות תודה ורקיקי נזיר לצאת‬
‫שהתירה התורה לאכול הכזית תצה ולרחות האיסור‪.‬‬
‫נהן נלילה הראשונה‪ ,‬ס״ל דנעינן תצה הראויה לז‪-‬׳‬
‫ולפי׳׳ז שפיר תרויק הילפותא רנעינן תצה הנאכלת‬
‫אנל רשנ״א איירי נשאר יתים דרק רשות הוא‪,‬‬
‫לז׳ תרכתינ שנעת יתיס וזה א״א ריהי׳ רשות כל‬
‫ופשוט הוא דתה שייך נאכילת רשות תנאיס וגדריס‪,‬‬
‫ז׳ אלא כוונת התורה רהתצה תהי׳ רשות לאכלה‬
‫אך לשי׳ הגר״א שהנאנו לעיל‪ ,‬דס״ל דגס נשאר‬
‫כל ז׳ אס לית נה יתרון‪ ,‬אנל לעולס אכילת תצה‬
‫היתיס איכא תצוה ורק דלאו חונה הוא‪ ,‬ולהכי‬
‫איננה רשות כל ז׳ תעל״ע וא״כ עכצ״ל רשנעת‬
‫קרי לי׳ רשות‪ ,‬לכ׳ יש להעיר נזה‪ ,‬אנל גס לדנריו‬
‫יתיס תרתי איתנהו נה ולכן כתנה התורה שנעת‬
‫אפשר לחלק דהתורה לא קפ‪7‬ה דתהא תצה הראויה‬
‫יתים דלענין אכילה תתש איננה רשות ז׳ תעל״ע‬
‫לז׳ אלא נחונה אנל לא לגני תצוה;‬
‫אנל שתהא ראוי׳ לאכילה נעינן ז׳ תעל״ע אך גס‬
‫ובפנ״י■ פסחים ‪ 7‬כ״ח ע״נ ראיתי דדקדק על‬ ‫זה חידוש גרול‪ .‬וא״כ גני חרש נתי כן‪ ,‬ולכן שפיר‬
‫ההיקש ‪7‬ר״ש‪ ,‬דדריש נשעה שישנו נקוס‬ ‫הקשה הירושלתי‪ ,‬זה כוונתי שס‪ ,‬אך הוספתי ניאור‬
‫אכול תצה ישנו ננ״ ת חתך‪ ,‬הא קום אכול מצה אימי‬ ‫והסנר לחילוקי שכתנתי שם‪ ,‬כנלפענ׳׳ד‪:‬‬
 ‫שהם‬ ‫אדיז‬
‫והוא תי׳ נפלא‪ .‬ועוד תי׳ לי״ל לקאי קרא על זה״ז‬
‫וששה תן החלש‪ ,‬היינו יום ראשון לעשה לוחה ל״ת‪,‬‬
‫וביום ט׳׳ז בזה׳׳ז עם הנף כולו אסור‪ ,‬ואח״כ ממשה‬
‫יתיס תותר תן החלש יעוי״ש כל דבריו‪ .‬וחזינן‬
‫תלבריו ללא ס״ל כהפנ״י‪ ,‬אלא לאפי׳ אס נימא ז׳‬
‫תן הישן וששה תן החלש‪ ,‬הקביעות חובה הוא רק‬
‫בלילה הראשונה‪ ,‬לאס כהפנ׳׳י אין חילוק בין יום‬
‫ראשון ושאר היתיס ‪:‬‬
‫ו ד ע ה לכ׳ נ׳׳ל לעל הש׳׳ס לתנפות לא הי׳ יכול‬
‫הירושלמי להקשרים אתאי שבעה מן הישן‪,‬‬
‫יבא עשה וידחה ל״ת‪ ,‬כי אס אפשר לקיים שניהם‬
‫אין עשה לוחה ל״ת‪ ,‬וא״כ כיון ליכול לאכול תן‬
‫הישן אין עשה דוחה ל׳׳י^ אך יש ללון על קושית‬
‫הירושלמי בהא לקדושין‪ ,‬דלפי תי׳ של ר״ת התובא‬
‫בקדושין שס וברה״ש לי״ג‪ ,‬שתי׳ על קושית‬
‫הראב״ע‪ ,‬דתנ״ל לתמחרת השבת קאי על יום ט׳׳ז‬
‫לילתא קאי רק על יום ט״ו‪ ,‬ותי׳ ר׳׳ת לאה׳׳ב‬
‫תתחרת הפסח הייט ביום ט״ו בלילה הראשונה‪,‬‬
‫אכלו תעבור הארץ תן הישן תצור^ בשביל חיוב תצה‪,‬‬
‫וקלוי חלש אכלו בעצם היום הזה‪ ,‬הייט ביום ט״ז‬
‫יעוי׳׳ש‪ ,‬וא׳׳כ לתי׳ של ר״ת הי׳ להס ישן‪ ,‬ומה‬
‫הקשה הירושלמי יבוא עשה וידחה ל״ת הא אפשר‬
‫לקיים שניהם‪ ,‬ולתי׳ של ר׳׳ת קשה גס הש׳׳ס לילן‪,‬‬
‫דמה תירץ הש׳׳ס על הקושיא ולמ׳׳ד לאתר ירושה‬
‫וישיבה ניכול לאלתר משוס דל״צ דהי׳ להס מן‬
‫בכליהם ואכלו‪ ,‬דלפי תי' של ר׳׳ת קשה‪ ,‬אמאי‬
‫דקדקו ואכלו תתחרת הפסח דוקא ישן וביום ט׳׳ז‬
‫אכלו תן החלש‪ ,‬ועי׳ במקנה תה שהקשה על ר״יג‬
‫ולפי פי׳ של ראב׳׳ע ניחא‪ ,‬אך יהי׳ מוכת מהש״ס‬
‫לבתן יצאו ידי חובת מצה‪ ,‬דהא הש״ס מתרץ דל״צ‬
‫ואכלו תהתן שבכליהם‪ ,‬ואכלו ג״ כ בליל ט׳׳ו תהתן‬
‫שבכליהם ולא אכלו תן התבואה‪ .‬ולכ׳ קשה זה הא‬
‫מחוסר שימור לשס מצה‪ ,‬עכ״ פ צ״ע מה דהקשיט‬
‫דלשי׳ ר״ת הא אפשר לקיים שניהם‪ ,‬ועי׳ בלבריט‬
‫לעיל שלברט בהא לאפשר לקיים שטהס‪ ,‬וחילקט‬
‫בין דחויה להותרה‪:‬‬
‫ומלבד הדברים הנ׳׳ל התי׳ השני של התקנה נשגב‬
‫תבינתי דמה חילק יוס ראשון מיום הנף‪,‬‬
‫אס כדברי הפנ׳׳י שהגאט ל ע > כל הימים שויס‪,‬‬
‫אס לרשינן ז׳ תן הישן וששה תן החלש‪ ,‬ואם לא‬
‫כהפנ׳׳י‪ ,‬הקביעות חובה הוא רק בלילה הראשונה‪,‬‬
‫ותה שייך יוס ראשון למ״ע של אכילת תצה‪ ,‬שיבוא‬
‫עשה דלתה ל״ת‪ ,‬וגס עצם תי׳ לחוק דנימא דהששה‬
‫תן החדש‪ ,‬הימים חלוקים יוס ראשון ומיום השלישי‬
‫על אחר הפסת‪ ,‬ויום הנף אסור בחדש‪ .‬ואף לגס‬
‫במכילתא איתא יוס ראשון חובה‪ ,‬בכ״ז א׳׳א לומר‬
‫כן‪ ,‬וצ׳׳ע בכ״ז‪:‬‬
‫ולפ׳׳ד לעיל שהארכט דכוונת התורה שבעת ימים‬
‫מעל״יג ואת״כ ראיתי ב מ כ י ^‪ f‬דמרבה‬
‫גם לילות‪ ,‬לא רק ימים לחוד‪ ,‬ועיי׳ ב^המ״׳צ פ׳‬
‫אבני‬ ‫‪40‬‬
‫אלא בלילה הראשונה‪ ,‬ותי׳ דאע״ג דר^ רשות הוא‬
‫ח״ח שייך לישנא דישנו בקוס אכול חצה כיון לכתיב‬
‫שבעת יחים חצות תאכלו‪ .‬ועול הביא חספרא‬
‫וחילקוט וחהש״ס לחנחות לס״ו‪ ,‬לאפשר לר״ש לא‬
‫ס״ל להקביעת תוב הוא רק בלילה הראשונה אלא‬
‫כל ז׳ יחים תצוה ורותיא לקראי תשני ז׳ תן הישן‬
‫וששה תן החלש‪ ,‬יעוי״ש ולהלן בעזהי״ת נלון בתי׳‬
‫קתא של הפנ״י‪ ,‬וכעת נקבע דבריט בתי׳ בתרא‬
‫שלו‪ ,‬בולאי אין כוונתו‪ ,‬לר״ש לפסחים לשי׳ אז >‬
‫לס״ל בתנחות ובספרא ועול‪ n ,‬׳ תן הישן וששה תן‬
‫החדש‪ ,‬תשוס לבתגחות רשב׳׳א הוא לקאתר לה‪,‬‬
‫ואף דבספרא פ׳ ראה אות קצ׳׳ב קתני סתתא ר״ש‪,‬‬
‫ראיתי כי הגיהו לצ״ל רשב׳׳א‪ ,‬ובפסחים ר״ש סתתא‬
‫הוא‪ ,‬להוא רשב׳׳י‪ ,‬וע״כ לכוונתו לרק אפ׳׳ל כן‪,‬‬
‫דגס ר״ש ס״ל כן בשי׳ רשב׳׳א‪ ,‬והלשון של הפנ׳׳י‬
‫אינו ברור שס‪ .‬עכ״ פ אס נפרש כן לר׳׳ש ס״ל‬
‫לחצות התורה הוא בכל ז׳ יתיס לאכול תצה‪ ,‬ולא‬
‫רק לילה הראשונה‪ ,‬א״כ איך יכול להיות ז׳ תן‬
‫הישן וששה תן החלש‪ ,‬הא אינה ראויה ‪ 6‬׳‪ ,‬וע״כ‬
‫תוכח לפי״ז‪ ,‬ללא ס׳׳ל לבעינן תצה הראויה ‪ 6‬׳ ‪:‬‬
‫ו ב ת ו ה מ׳׳ צ שס ראיתי שציץ בירושלתי פא׳׳ל‬
‫ועיינתי שס הל׳׳א וראיתי לגס הירושלתי‬
‫תפרש כן ז׳ תן הישן וששה תן החלש וא״כ לד׳‬
‫הפנ״י ס״ל להירושלתי לכל ז׳ יתיס תחויב לאכול‬
‫תצה ולא ס״ל לבעינן תצה הראדה ‪ 6‬׳‪ ,‬ולפי׳׳ז ליכא‬
‫לתרץ כתי׳ התוס׳ בקדושין לל״ח‪ ,‬שתי׳ על קושית‬
‫הירושלתי ליבא עשה וידחה ל׳׳ת‪ ,‬תשוס לגזירה‬
‫כזית ראשון אטו כזית שני‪ ,‬אחרי לכל ז׳ איכא ת״ע‬
‫וחיובו לא רק לילה הראשונה‪ ,‬אך התעיין בתוס׳ שס‬
‫יראה להביאו לקושית הירושלתי היתה תבערב‬
‫תאכלו חצות ותשתע דהירושלתי ס״ל התם להחובה‬
‫הוא רק בלילה הראשונה סי ת תצה ‪:‬‬
‫ו א פ ש ר לאף אס ניתא כל׳ הפנ״י הנ״ל‪ ,‬לאס‬
‫לרשינן ז׳ תן הישן וששה תן החלש‪ ,‬תחרב‬
‫לאכול תצה כל ז׳‪ ,‬בכ׳׳ז יש ללון בזה האיך היא‬
‫כוונת התורה‪ ,‬אס תחויב לאכול כל ז׳ יתיס רק‬
‫כזית תצה ביום או כל אכילת פת תחויב להיות‬
‫תתצה‪ .‬ואס ניתא להתיוב הוא רק כזית תצה ביום‬
‫שייך תי׳ התוס׳ בקדושין לגזריק כזית ראשון אטו‬
‫כזית שני אף אם נימא לכל ז׳ יתיס תחויב לאכול‬
‫תצה‪ ,‬וצ׳׳ע ס ה ‪:‬‬
‫ו ר א מ ד בתקנה על התוס׳ דקלושין דל״ת הנ״ל‬
‫שהביא להתפרשיס הקשו על הירושלתי‬
‫להקשה תהא לאקריבו עותר והדר א כ > אתאי לא‬
‫הקשה תהא דתנחות‪ ,‬ח׳ יתיס תן הישן וששה תן‬
‫החלש‪ ,‬יבוא עשה וידחה ל׳׳ת‪ .‬ותי׳ בשם אביו הגאון‪,‬‬
‫לעל הש׳׳ס דתנחות י״ל לאסור לקצור לפני העותר‪,‬‬
‫להכי הקשה הירושלתי תהא לקדושין‪ ,‬דגבי יהושע‬
‫שם היו ישראל בבקעת יריחו‪ ,‬דאין מביאץ תשס את‬
‫העומר‪ ,‬וממקום שאי אתה מביא אהה קוצר יעד״ש‪,‬‬
‫כא‬ ‫שד!ם‬ ‫אדח‬ ‫אבני‬
‫האיך יכלו חכמיס לתקן משוס הנרכה דנעיס כזית‪,‬‬ ‫כ״א אות ס״ו‪ ,‬ע״כ קושית המקנה לא יכול להיות‬
‫והא איכא נ״ ת וגס לא ידוע השיעור לשי׳ הרא״ש‬ ‫אהא דאמרינן שנעה מן הישן‪ ,‬דהא אפי׳ אס נימא‬
‫כמה יאכל‪ ,‬וא״כ יכול להיות לעולס אף נלא תקנת‬ ‫דעשה דוחה ל״ת‪ ,‬הלא היא רק על כזית מצה דלילה‬
‫חכמיס חהנרכה דאוכל יותר מהשיעור שחיינה‬ ‫הראשונה •וליכא ז׳ מעל״ע‪ ,‬משמע דהקושיא היא‬
‫התורה ואיכא נ״ת‪ ,‬וזה א״ש דלשי׳ הרא׳׳ש כ״ש‬ ‫אהא דאמרינן ששה מן החדש ותו לא‪ ,‬הא יצויר יותר‬
‫הוא שיעור הפחות‪ ,‬ויכול לאכול יותר כמו שכת‪3‬‬ ‫מששה משוס דנלילה הראשונה דוחה עשה דמצה‬
‫התוס׳ שס לענין מחיצות הסוכה ו ק הדין לענץ‬ ‫ל״ת דחדש‪ ,‬כן צ״ל נהננת קושית המפרשיס שהניא‬
‫שיעורי הלולג והדסים וערנות‪ ,‬דיכולין להיות‬ ‫המקנה‪ ,‬והנזה״ק נמנחות שס לא הרגיש נכ״ז ‪:‬‬
‫גדוליס מהשיעור‪ ,‬אך לא פחות מהשיעור‪ ,‬דא״כ‬
‫ניחא כן גס נכזית דהוא שיעור הפחות‪ ,‬וכן ניחא‬
‫נכ״ח דלקיחת לול‪ 3‬פ׳׳א ניוס הוא שיעור הפחות‪,‬‬ ‫ענן‪ :‬ג‪.‬‬
‫ועוד כדוחה‪ ,‬אלא ודאי דנכל שיעורי התורה לא‬
‫כלליס נעניני נ״ת‪ ,‬וגדרי שיעורי מצוה לענין נ״ת‬
‫אחרינן כן‪ ,‬אלא גני מחיצות הסוכה‪ ,‬כמו שחילקו‬
‫וענין אין מענירין עה״מ ותדיר קודס‪ ,‬ונהשאלה‬
‫התוס׳‪ ,‬אלא משוס דנכה״ג ליכא נל י^יסיף‪ ,‬כחש׳׳כ‬
‫נהזדמנות מילה שנזמנה ושלא נזמנה שנו״נ נזה‬
‫התוס׳ שם ד‪ 3‬אוכל כמה זיתיס חצה ליכא ‪3‬ל תוסיף ‪:‬‬
‫עס הגרא״מ פרייל ז״יג‬
‫י״ל ‪,P‬‬ ‫אח״כ הת‪ 3‬וננתי דחש׳׳כ דא״ל ‪ ,p‬שפיר‬
‫ד׳׳ל דלחסקנת התוס׳ זהו הגדר של ‪3‬ל‬ ‫ע כ ש י ו ננוא לדון נתי׳ קמא של הפנ״י‪ ,‬דכתנ‬
‫תוסיף‪ ,‬דכל שיעורי התורה הוא רק דלא י שמת‬ ‫דאע״ג דרשות הוא‪ ,‬מ״מ שייך כל שישנו‬
‫א‪3‬ל על יותר לא הקפ ‪T‬ה התורה‪ ,‬ול ‪ p‬בכל הני‬ ‫נקוס אכול מצה‪ ,‬והדנריס נלתי מונניס‪ ,‬מה שייך‬
‫דחש‪3‬ו התוס׳ ליכא משוס ‪3‬ל תוסיף‪ .‬והא דתילקו‬ ‫על רשות ישנו נקוס אכול מצה‪ .‬ואף דמניא ראיה‬
‫התוס׳ ממחיצות הסוכה‪ ,‬כוונתס דמשם ליכא‬ ‫מקרא דש נעת ימיס מצות תאכלו‪ ,‬גס המקרא‬
‫להוכיח‪ ,‬משוס דאפי׳ לא נימא ‪ 3‬כ״מ כן‪ ,‬הכא בודאי‬ ‫צריך ניאור כיון דרשות הוא‪ ,‬הלא יכול לאכול מצה‬
‫חסתברא‪ ,‬דהוא רק שיעור הפחויג אבל לפי האמי ‪4‬‬ ‫נכל השנה‪ .‬ונלפענ״ד לחדש דגס נרשות שייך כל‬
‫בכל הני דוכתי צ״ל ‪ ,p‬כנלפענ׳׳ד לפרש דברי‬ ‫שישנו נקוס אכול מצה‪ ,‬אנל לא מטעמי׳ דהפנ״י‪,‬‬
‫התוס׳‪ ,‬אבל לפי״ז הדץ נותן דאם לא יאכל בלילה‬ ‫דנחזי' האיך הי׳ הדין אלו לא כתנה התורה אלא‬
‫הראשונה של פסח אלא חצי זית מצה‪ ,‬מלבד ביטול‬ ‫נערנ תאכלו מצות‪ ,‬וז׳ ימיס לא יראה ולא ימצא‬
‫הח״ע‪ ,‬יעבור על לאו דבל תגרגג וא״כ נסתר לפי״ז‬ ‫שאור‪ ,‬ולא תאכלו חמץ‪ ,‬אס הי׳ היתר לאכול מצה‬
‫חידושו של השאג״א הנ׳׳ל‪ ,‬דמחדש דגס במ׳׳ע איכא‬ ‫יותר מזית נלילה הראשונה וגס כל ז׳ ימי פסח‬
‫ח״ש משוס דתזי לאיצטרופי‪ ,‬ואיני חפץ להכגס‬ ‫או לא‪ .‬ונ״ל דלוא הי׳ כן‪ ,‬הי׳ שייך הדין להלאו דנל‬
‫במחלוקת האחרונים‪ ,‬אי טעמא דת׳׳ש הוא משוס‬ ‫תוסיף‪ ,‬ועתה ננאר כללי ופרטי דנל תוסיף‪:‬‬
‫דחזי לאיצטרופי או משוס ריבוי דקרא‪ .‬בל״ז מה‬
‫הנה התוס׳ נרה״ש דכ״ח ע״נ נד״ה ומנא תימרא‬
‫חהני חזי לאיצטרופי הא עובר על ת׳׳ש משום לא‬
‫וכו׳‪ ,‬כתנו דנ״ת לא הוי אלא אס הוסיף‬
‫תגרע‪ ,‬וא״כ בודאי לא הוי חצוה וכן י״ל אם היו‬
‫חין אחר אנל נטל כמה הדסיס וכמה ערנות נלולנ‪,‬‬
‫הלולב והדסים וערבות פחותים מהשיעור הקצוב‬
‫אפי׳ אס לולנ צריך אגד‪ ,‬או נטל כמה פעמיס‬
‫בתורה ‪:‬‬
‫הלולג‪ ,‬או אכל כמה זיתיס חצות נפסח‪ ,‬אין זה‬
‫אך לשי׳ התוס׳ הנ״ל‪ ,‬אי לא כתבה התורה אלא‬
‫משוס נל תוסיף‪ ,‬יעוי״ש‪ .‬וא״כ לפי שי׳ התוס׳‬
‫‪ 3‬ערנ תאכלו חצות ולא יותר‪ ,‬אם אכל‬
‫הנ״ל‪ ,‬לא הי׳ עונר משוס נ״ת‪ ,‬אס אכל נלילה‬
‫בז׳ ימי הפסת מצה דהד שלא בזמני׳ נכון‪ ,‬הי׳ עובר‬
‫הראשונה ‪3‬׳ או ג׳ זיתיס מצה‪ ,‬אפי׳ לא כתנה‬
‫משום בל תוסיף‪ ,‬כדמסיק ת א דשלא ס מנו לעבור‬
‫התורה אלא רק נערנ תאכלו מצות ולא יותר‪ .‬וגס‬
‫בעי כוונה‪ ,‬וכתבה התורה דכל ז׳ ימים ר ש ^ ואף‬
‫אלינא דאמת לדידן ליכא משוס נ׳׳ת‪ ,‬אף דשיעור‬
‫אם כיק ליכא משום בל תוסיף‪ ,‬וזהו הפירוש דכל‬
‫התורה הוא רק סי ת נלילה הראשונה‪ ,‬וכן נמי‬
‫שישנו בקוס אכול מ^‪:‬ן‪ ,‬אף דלא הוי אלא רשות‪,‬‬
‫לעטן מרור‪ ,‬דאיתא נפסחיס דקי׳׳ד היכא דלא מצא‬
‫כן נלפענ״ד לחדש‪:‬‬
‫שאר ירקות‪ ,‬דאוכל נ׳׳פ מרור‪ ,‬או לשי׳ הרא׳׳ש דס׳׳ל‬
‫וכשעיינתי וחקרתי עוד ג ע ת זה ראיתי כי‬
‫דמרור א׳׳צ מי ת‪ ,‬ורק משוס דמנרכיס על אכילת‬
‫חקירתי אם כוונת התורה בשיעורי׳ ד ו ^‬
‫מרור‪ ,‬אין אכילה פחותה חכזית‪ ,‬ועי׳ נשאג׳׳א סי‬
‫אס רק כוונת התורה דלא יפחות מהשיעורים‬
‫ק׳ שהשיג עליו‪ ,‬ומסיק דחה׳׳ת נעיס סי ת כמו‬
‫הקצובים בתורה‪ ,‬אבל על יותר לא הקפידה התורה‪,‬‬
‫מצה‪ ,‬א‪3‬ל לא נחית לענץ דנ׳׳ת‪ ,‬דלכ׳ לפי שי׳ התוס׳‬
‫מבואר להדיא בש׳׳ס‪ ,‬דבמנחות דמ׳׳ג וזגחיס די׳׳ח‬
‫נרה״ש הנ״ל‪ ,‬דגס חכמיס אינס יכוליס לתקן יותר‬
‫איתא דממעטיק בגד של ג׳ כנפות מציצית ומרבית‬
‫מן חיו‪ 3‬התורה‪ ,‬כמו שהקשו מתקיעות‪ ,‬יעוי׳׳ש‪.‬‬
‫בגד של ה׳ כנפות שחייבת בציצייג ופריך הש׳׳ס שס‬
‫וא״כ כיון דמה׳׳ת נכ״ש סגי נחרור לשי׳ הרא׳׳ש‬
 ‫שהם‬
‫דבאותו תין ליכא בל תוסיף‪ ,‬תה קאתר רבא במנחות‬
‫פ׳ התכלת ד״ת ע״ב על הטיל לתוטליזג השתא בל‬
‫תוסיף הוי וכו׳‪ ,‬והא ת א ^ תין הוא‪ ,‬ובאחזו מץ‬
‫ליכא בל תוסיף‪ ,‬די״ל דרבא ס״ל דטלית בעלת חמש‬
‫פטורה תן הציצייזג וא"כ לפי׳׳ז ג ס באותו התין‬
‫איכא בל תוסיף כתש״כ‪ .‬ברם דברים שאתרתי טעות‬
‫הס בידי‪ ,‬דאפילו אס תתעטינן טלית של בעלת חתש‬
‫כנפות תציצייג אינו תוכח דבאותו התין איכא בל‬
‫תוסיף‪ ,‬אלא דהתורה פטרה טלית כזאת תלהטיל‬
‫בה ציצית‪ ,‬וכן אס טלית בעלת חתש כנפות חייבת‬
‫בציצית‪ ,‬אינו תוכח דבאותו התין ליכא בל תוסיף‪,‬‬
‫אלא דהתורה חייבה טלית כזאת להטיל בה ציצית‪,‬‬
‫אבל לא יותר תד׳‪ ,‬ואס הטיל יותר איכא בל תוסיף‪,‬‬
‫אך רק זה תוכח תהש״ס דאיכא קפידא בשיעורי‬
‫התורה לא פחות ולא יותר‪ ,‬תדפריך הש״ס ותה‬
‫ראית‪ ,‬כתש״כ‪ ,‬וזה א״ל ח הו כוונת תי׳ הש״ס‬
‫דבכלל חתש איכא ארביג דא״כ תה צריך ריבוי לזה‪,‬‬
‫אלא תוכח דאיכא קפידא‪ ,‬ורק תשוס דבכלל חתש‬
‫איכא ד׳‪ ,‬לכן יותר טוב לרבות בעלת חתש‪ ,‬וא״כ‬
‫לשי׳ הש״ס דס״ל דבאותו התין ליכא בל תוסיף‬
‫קשה הקושיא שהובא לעיל תה בל תוסיף איכא‬
‫בהטיל לתוטלת אחרי דתאותו התין הוא‪ ,‬וכן תוכח‬
‫תהרתב״ס דפוסק בה׳ ציצית ה״א וה״ג דבעלת חתש‬
‫חייבת בציצית אבל אינו רשאי להטיל חתש ציצית‬
‫יעוי״ש‪ ,‬וכן פסק בהל׳ לולב פ״ז ה״ז‪ ,‬דגם באותו‬
‫התין איכא בל תוסיף ורק בהדס שרי להוסיף תשוס‬
‫דנוי תצוה הוא‪ ,‬וא"כ לשי׳ הרתב״ם אס הטיל‬
‫ציצית בכל החתש כנפות עובר בבל תוסיף‪ ,‬וכתו‬
‫שהביא התג״א שם תרש״י‪ ,‬וכתש״כ‪ ,‬ועי׳ בבה״ת פ״ז‬
‫תהל׳ לולב תה שהשיג על הראב״ד שם‪ ,‬דס״ל דבאותו‬
‫תין ליכא בל תוסיף‪ ,‬תהש״ס דעירובין גגי תפילין‪,‬‬
‫ועי׳ בשו״ע או״ח סי׳ תרנ״א ס״ק י״ד וס״ו‪,‬‬
‫גתג״א שם‪ ,‬ולדברינו עוד יש הוכחה תה דפריך‬
‫הש״ס ותה ראית דבאותו התין איכא גל תוסיף‪,‬‬
‫וגס תהא דאתר רבא השתא בל תוסיף איכא‪ ,‬אהא‬
‫דהטיל לתוטלת‪ ,‬הא באותו התין הוא‪ ,‬וכתש׳׳כ לעיל‪:‬‬
‫אך אחרי כל אלה לא נחה דעתי‪ ,‬תדוע רק בציצית‬
‫תתעטינן ג׳ ולחד ברייתא תתעטינן גס ה ‪/‬‬
‫ולא נמצא מיעוטים וריבויס בשארי מצות התורה‪ ,‬כתו‬
‫בד׳ פרשיות בתפילין‪ ,‬ובהדסיס וערבות להשי׳ דגם‬
‫בהו איכא בל תוסיף ובל תגרע‪ ,‬וגבי חוטים בציצית‬
‫ועוד כדותה‪ ,‬אף דכל הני אינם תפורשיס בתורה‪,‬‬
‫ת״ת לא תצינו לחז״ל שידברו תזה‪ ,‬אלא כל הני‬
‫נכנסו תחת ל״ת שבתורה‪ ,‬לא תוסיף ולא תגרע‪,‬‬
‫ועי׳ בסנהדרין דפ״ח ע״ב‪ ,‬וא״כ גס ציצית הי׳ להיות‬
‫כן‪ .‬ונ״ל דציצית שאני‪ ,‬דהתורה לא כתבה ארגעה‬
‫ציצית תעשה לך‪ ,‬אלא המספר כתבה התורה על‬
‫הכנפות‪ ,‬על ארבע כנפות כסותך‪ ,‬וכנפות הבגד‬
‫לא שייך למצות ציצית‪ ,‬ורק תנאי הוא דאם יהיו‬
‫בטלית ד׳ כנפות שאינם עגולין חייבת בציצית‪ ,‬אגל‬
‫או״ח‬ ‫אבני‬ ‫‪42‬‬
‫ותה ראית ותשני תשוס דנכלל חתש איכא ארבע‪.‬‬
‫והשתא אי ניתא דכל שיעורי תורה הוא רק דלא‬
‫יפחות‪ ,‬תהיכי ס״ד לתעט חתש‪ ,‬ותה צריך ריבוי‬
‫לזה‪ ,‬פשיטא‪ ,‬דהא דכתבה התורה ארבע כנפות‬
‫כסותך‪ ,‬הכוונה לתעט שלש ולא חתש‪ ,‬אלא ע"כ‬
‫תוכח ‪7‬כל שיעורי התורה הוא לא פחות ולא יותר‪,‬‬
‫להכי פריך הש״ס שפיר תה ראית‪ ,‬הא שניהם‬
‫שקולים הס‪ ,‬הפחות והיותר‪ .‬ובזבחיס שם תוכח‬
‫עוד יותר דאיתא שם‪ ,‬תניא אידך‪ ,‬ארבע כנפות‬
‫כסותך‪ ,‬ארבע ולא שלש‪ ,‬ארבע ולא חתש‪ ,‬אלתא‬
‫כהדדי נינהו לא פחות ולא יותר ‪:‬‬
‫אך ק״ל לפי״ז על הסוגיא חבחיס שם‪ ,‬דאתר ר״י‬
‫תדיפתא תרושלין שלא סילקן תנאי הוא‪,‬‬
‫ותלי שם בפלוגתא‪ ,‬דארבע כנפות אי בעלת חתש‬
‫כנפות חייבת בציצית וס״ד דהש״ס דפלוגתייהו אי‬
‫יתר כתאן דאיתי׳ או כתאן דליתי׳‪ .‬והתסקנא שם‬
‫דכו״ע כתאן דאיתי'‪ ,‬רק הכא שאני תשוס דרבי‬
‫רחתנא‪ ,‬יעוי״ש‪ .‬וק״ל לפי״ז היכי ס״ד לותר כן‬
‫והא שיעורי התורה לא פחות ולא יותר‪ ,‬ועי׳ פירש״י‬
‫שם דהא דכתיב תדו בד שתהא כתדתו הוא רק‬
‫לתצוה בעלתא ולא לעיכובא‪ .‬וקשה ת״ש הך שיעור‬
‫תכל שיעורי התורה‪ ,‬וכן הא דתניא שם שני תכנסיס‬
‫או ב׳ אבנטים‪ ,‬ת״ש תכל שיעורי התורה‪ .‬ובכל הני‬
‫דוכתי יש לתרץ כשי׳ התוס׳ ברה״ש שם‪ ,‬דבאותו‬
‫חין ליכא בל תוסיף‪ ,‬כחו בהרבה הדסים וערבות‪,‬‬
‫וא״כ ניחא בב׳ מכנסים‪ ,‬דזה לא הוי ריבוי בגדים‪,‬‬
‫דרבוי בגדים לא הוי אלא אס לובש בגדים אחרים‪,‬‬
‫אבל לא אותן הבגדים כפולין‪ ,‬וכוונת התורה הוא‬
‫רק למצוה בעלמא ולא לעיכוב‪ ,‬כמו שפי׳ רש״י גבי‬
‫תרושלין שכ׳ לעיל‪ ,‬וזהו הבנת התוס׳ בר״ה שם‪.‬‬
‫אבל תה שדקדקנו תהש״ס דפריך תה ראית לרבוי‬
‫בעלת חתש ולהוציא בעלת שלש‪ ,‬אינו תתורץ‪ ,‬כיון‬
‫דעל יותר ליכא קפידא‪ ,‬אלא לתצוה בעלתא‪ ,‬שפיר‬
‫תחולק ג׳ תחתש‪ ,‬וגס פירש״י הנ״ל אינו תובן‪,‬‬
‫דרש״י כתב זאת ג״כ על תסולקין‪ ,‬ותסולקין הס‬
‫פחותים תשיעור הצריך‪:‬‬
‫ולפי״ז היכא שהי׳ טלית בעלת חתש כנפות‪ ,‬והטיל‬
‫ציצית בכל החתש ליכא תשוס בל תוסיף‪,‬‬
‫אחרי דתאותו התין הוא‪ ,‬וכוונת התורה רק לתצוה‬
‫ולא לעיכוב כתש״כ‪ .‬אך כ״ז הוא אס טלית בעלת‬
‫חתש כנפות חייבת בציצית‪ ,‬אבל להברייתא דתס׳‬
‫זבחים שם‪ ,‬דס״ל דטלית של בעלת חתש פטורה תן‬
‫הציצית‪ ,‬וס״ל דכל שיעורי התורה לעיכוב כתש״כ‬
‫לעיל‪ ,‬אין חילוק בין תין אחר לאותו תין ובשניהם‬
‫איכא בל תוסיף‪ ,‬כן צ״ל לפי״ד והבנתינו הנ״ ‪3‬‬
‫וברש״י ברה״ש שם תבואר דבחתש ציצית איכא בל‬
‫תוסיף‪) ,‬ועי׳ באו״ח בה״צ בתג״א שם ס״ ק ב׳ דהביא‬
‫רש״י ‪ 7‬פ׳ ואתחנן ולא הביא הרש״י דרה״ש הנ״ל( ‪:‬‬
‫הנ״ל‪ ,‬עלה בדעתי ליישב ע״ד החידוד‪,‬‬ ‫ולפ׳׳ד‬
‫הקושיא דתקשיס על שי׳ התוס' הנ״ל‪,‬‬
‫כב‬ ‫שהם‬
‫דמקייס מצוה אחת‪ ,‬ועי׳ נסה״ מ שנדפס מחדש ע ס‬
‫כיאור יד הלר‪ ,‬מה שתירץ קושית הזוהר הרקיע‬
‫שהקשה עליו חמס׳ סוכה ופשוט הוא‪ ,‬אך לכ׳‬
‫יקשה ע״ז קושית הנזה״ק שהקשה אחאי לא אחרינן‬
‫נש״ס‪ ,‬דאיכא נינייהו לענין אקדומי ציצית למצוה‬
‫אחרת‪ ,‬כגון לענין חזתה וכדומה‪7 ,‬לר‪ p3‬רק חד‬
‫חצוה תוא‪ ,‬ולר׳׳י אחרי דארנע מצות הן כודאי מצות‬
‫ציצית קודמת‪ ,‬והאריך שס‪ .‬והביא את הירושלמי‬
‫דסוף מגילה דחקר שס לענין תפילין ומזתה איזה‬
‫מהן קודחין )ועי' בספרנו אבני שהס ת״א ס״ז‬
‫שהארכתי בניאור הירושלמי הנ״ל ובארתי כטוב‬
‫טעס בעזהי״ת(‪ ,‬והביא ירושלמי דמיר פ״ז ה״א‬
‫לענין נזיר עולס ונזיר נזירות ואיני חפץ ליכנס‬
‫נעוחקן של הדנריס אך חקופיא נ״ל כי הירושלמי‬
‫דנזיר אינו נוגע כלל לענינינו‪ ,‬כי הלא הירושלמי‬
‫אינו חשתעי לענץ קדיחה ודחי׳ חדא חצוה לחבירתה‬
‫והתס עפ״י ‪ 7‬״ ת על א׳ משניהם מוטל דין טומאה‪,‬‬
‫אך כל החקירה היא חי עדיף אי המיר עולס או‬
‫הנזיר נזירות‪ ,‬תהו כמו דאחרינן נסוכה דל״ז‬
‫שהניא לעיל דהש׳׳ס אחר דלולב נימין ואתרוג‬
‫נשחאל‪ ,‬משוס דלולג תלתא חצות הס ואתרוג חד‬
‫חצוה‪ ,‬אף דנאחת התלתא נלא החד והחד נלא‬
‫התלתא לאו כלוס הוא‪ ,‬דמעכנות זו את זו‪ ,‬ח״ח‬
‫חחשיג הש״ס להלולג דאיכא ני׳ תלתא מינים כן‬
‫ה״^ אף דעל שניהם מוטל הדין והתיוג ח״ח‬
‫הירושלמי מחשיג זה יותר חזה וכמו נזיר ל׳ ונזיר‬
‫מאה וכו׳ שהונא כירושלמי דרק מטעם חשינות הן‬
‫דחה נ״ח נין נזיר ל׳ ונזיר מאה‪ ,‬אלא דזה ח״ח חשע‬
‫חזה‪ .‬ולפי״ד נראה דנכל הני גווני דהירושלחי כגון‬
‫אם קדש הנזיר מאה וטימא א״ע‪ ,‬אינו עושה שום‬
‫איסור ומקיים החצוה‪ ,‬כי רק מטעם חשינות הוא‪,‬‬
‫וכח״ש‪ ,‬וא״כ אין ראיה חזה לענין קדיחה או דחיה‬
‫כמו כירושלמי דסוף מגילה דאיירי שם דחדא חצוה‬
‫יש לה דין קדימה וגס דתי׳ כח״ש רעק״א שם‪.‬‬
‫ולפי"‪ 7‬נראה דהתס אס יעשה איפכא מכפי הדין‪,‬‬
‫כגון לח״ד מזוזה קודמת‪ ,‬אס יקדים התפילין‪,‬‬
‫ולח״‪ 7‬דתפילין קודחין‪ ,‬אס יקדים המזוזה יענור‬
‫על ח״ע כיון דלא עשה כדין‪ ,‬כן הי׳ נ״ל חקופיא‬
‫נלי עיון הראוי לענין זה‪ ,‬וא״כ דלפי״ד אין‬
‫הירושלמי דנזיר נוגע לדנרינו ישאר קושית הנזה״ק‬
‫הנ״ל לדוכתא‪ ,‬ועוד יקשה הירושלמי דסוף מגילה‪.‬‬
‫ומה שתירץ הנזה״ק דאיירי נח‪ 7‬תפילה‪ ,‬פלא לי‬
‫עליו‪ ,‬הלא נס׳ מנחות קעסיק‪ ,‬ושם נד' ח״ד איתא‪,‬‬
‫דכל שאינו מניח תפילין‪ ,‬עונר נח׳ עשין‪ ,‬ועיין‬
‫נרחנ״ס פ״‪ 7‬מהל׳ תפילין הל׳ כ״ו‪ ,‬וא״כ נתדא‬
‫חינייהו‪ ,‬נש״י או נש״ר איכא ‪7‬׳ עשין‪ ,‬וסו׳׳ס הוי‬
‫יותר חנחזוזה‪ ,‬דשם איתא דהוי רק נ׳ עשין‪ ,‬וכן‬
‫מה שמתרץ שם עפי״ד דנרי הש״ס דקדושין דכ״ט‪,‬‬
‫דאיתא שם דעלי׳ לרגל עדיף מלפדות את נמ‪ ,‬משום‬
‫דהיא חצוה עוכרת ולא נקט משום דנעלי׳ לרגל‬
‫« ‪rr u‬‬ ‫אבני‬
‫התורה לא הקפידה שתהי׳ הטלית נת ‪7‬׳ כנ פו ^‬
‫וכיון דד׳ כנפות אינן ממצות התורה‪ ,‬לכן שפיר‬
‫פריך הש״ס ומה ראית‪ ,‬דאחרי דרק תנאי הוא‬
‫יכול להיות דהתורה הטילה תנאי להיפך דהטלית‬
‫תהי׳ של ‪7‬׳ כנפות ולא חמש‪ ,‬ושל שלש שפיר דמי‬
‫אחרי דמילתא אחריתא הוא ול״ד לכל מצות התורה‬
‫דנכנסו תחת סוג ל׳׳ת דלא תוסיף ולא תגרע‪ ,‬ולחד‬
‫נרייתא טלית של חמש כנפות פטורה לגמרי‪ ,‬משוס‬
‫דתסר התנאי של ‪7‬׳ כנפות‪ ,‬אך עי׳ נמ״ח פ״ג‬
‫מהל׳ ציצית שס‪ ,‬שמפרש דנרי הספרי‪ ,‬דהא‬
‫דממעטינן טלית של חמש כנפות‪ ,‬לא לגמרי כטלית‬
‫של ג׳ כנפות‪ ,‬אלא דממעטינן מלהטיל נה חמשה‬
‫ציצית‪ ,‬אנל נד׳ ציצית חייכת‪ ,‬ועי׳ נהתוהמ״נ נפ׳ שלח‬
‫אות ס״‪ ,7‬וראיה לדנרינו ‪77‬׳ כנפות תנאי הוא‬
‫מר׳ ישמעאל אף דס״ל ארנע ציצית ארנע חצות הן‬
‫ואינן מעכנות זו את זו‪ ,‬ונכ״ז ‪7‬׳ כנפות נעינן‪,‬‬
‫‪ 7‬אס תהי׳ כטלית פחות מ‪7‬׳ כנפות פטורה הטלית‬
‫מציצית‪ ,‬ורק היכא דאיכא ‪7‬׳ כנפות אז כל אחת‬
‫ואחת מצוה מיוחדה כאפי נפשה היא‪:‬‬
‫ו ב ע נ י ו ת י לא אנין דנרי הש׳׳ס נמנחות סוף פ׳‬
‫הקומץ רנה דל״ז ע״נ‪ ,‬דרנא נר אהינא‬
‫אמר דטלית של נעלת חמש איכא נינייהו‪ ,‬ויעוין‬
‫נפירש״י שס‪ ,‬דמפרש דלת״ק כטלית של נעלת חמש‬
‫כנפות מטיל נ‪7‬׳ כנפות‪ ,‬ולר״י מטיל נחמש כנפות‪,‬‬
‫ונשלמא לת״ק ניחא‪ ,‬דאחרי דס״ל דארנעתן מצוה‬
‫אחת היא‪ ,‬ופחות מ‪7‬׳ ציצית לאו כלוס הוא‪ ,‬א״כ‬
‫כשהתורה רנתה טלית של נעלת חמש‪ ,‬אין סנרה‬
‫לומר דהתורה רנתה להטיל גס נכנף חמישי ציצית‪,‬‬
‫כיון ‪ 7‬ח‪7‬א ציצית לאו כלוס הוא‪ ,‬וע״כ דרינוי‬
‫התורה היתה דהטלית איננה נפטרת ע״י כנף‬
‫החמישי‪ ,‬ומחוינ להטיל ציצית נ‪7‬׳ כנפות‪ ,‬אנל לר״י‪,‬‬
‫נהי דס״ל דארנע מצות מיוחדות הן‪ ,‬וכל ציצית‬
‫וציצית מצוה נאפי נפשה היא‪ ,‬מ״מ מאי עדיפא‬
‫‪ 7‬ג ס הכנף החמישי מחוינ נציצית מלומר דהתורה‬
‫רינתה‪ ,‬דהכנף החמישי אינו גורס פטור להטלית‪,‬‬
‫‪ 7‬הא גס לר״י מתנאי התורה הוא‪ ,‬דנעינן שתהי׳‬
‫לטלית ‪7‬׳ כנפות כמש״כ‪ ,‬וא״כ מנ״ל דפליגי נזה‪,‬‬
‫דלת״ק הרינוי הוא שהטלית איננה נפטרת ע״י‬
‫כנף החמישי‪ ,‬ולר״י מחוינ להטיל ציצית נכנף‬
‫החמישי‪ ,‬והסנרו דרש״י אין חונן לי‪ ,‬וצ״ע‪:‬‬
‫ו כ ד איירינן נענין זה‪ ,‬ארחינ קצת‪ ,‬אף שאין הדנר‬
‫נוגע לענינינו‪ ,‬כי עכ״פ לר׳ ישמעאל‬
‫מוכח דס״ל דנציצית איכא ארנע חצות‪ ,‬וכמו לדידן‬
‫כתפילין דאינן מעכנין זו את זו‪ ,‬נחשנ לל חצות‪,‬‬
‫תש״י ותש״ר וראית הרחנ״ס נסה״מ מצוה י״נ‬
‫וי״ג ממנחות דמ״ד‪ ,‬דאיתא שס דאס אינו יכול‬
‫לקייס נ׳ מצות יקייס מצוה אחת אחרינן נחנחות‬
‫דל״ז ג״כ לענין ציצית‪ ,‬דאיתא שס דהנ״ח נינייהו‬
‫גטלית שאינה מצויצת כהלכה‪ ,‬היינו דליכא ‪ 7‬׳ ציצית‪,‬‬
‫דלרננן אסור לצאת נשנת‪ ,‬ולר״י חותר אחרי‬
 ‫שהם‬
‫מה שכתבתי על המג׳׳א בסי׳ תרפ״ד אות ה ד״ה‬
‫צריך להפסיק‪ .‬ומלבד התום׳ הנ״ל‪ ,‬מפורש שם‬
‫בגמ׳ כן‪ ,‬דהא איתא שס דטעמא דר״א בר״י הוא‪,‬‬
‫משוס דאין מעבירץ על המצות‪ ,‬ור״פ אמר שם‪,‬‬
‫דר׳׳א בר״י סבר דאפי׳ מקרא מגילה לכימילה‬
‫בראשק‪ ,‬משמע דרק לכתחילה הוא אגל בדיעבד‬
‫יוצא גם בשני‪ ,‬ומהך טעמא מסתבר יותר טעמא‬
‫דרשב׳׳ג דס״ל דמיסמך גאולה לגאולה עדיף‪ ,‬אף‬
‫דלכ׳ טעמא דאץ מעבירין אלים יותר מטעמא‬
‫דמיסמך גאולה לגאולה‪ ,‬משום דטעמא דאין מעבירין‬
‫הוא רק לכתחילה אבל בדיעבד גס הוא מודה דיוצא‬
‫באדר נ׳‪ ,‬להכי תסתבר יותר טעמא דרשב״ג דמיסמך‬
‫גאולה לגאולה עדיף‪ ,‬ופלא לי על התוס׳ שם שלא‬
‫הזכירו הוכחה זאת‪ ,‬ואתרו כן מסברא‪:‬‬
‫ו ע ו ד יש להעיר בהא דתלה הגראמ״פ ז״ל ביג״ת‬
‫שס‪ ,‬היכא דנזדתנו לו מילה בזמנה ושלא‬
‫בזמנה‪ ,‬נהך דאין מעבירין על המצות‪ ,‬דנ״ל כעת‬
‫דבלאו כל הני טעמי ופלפולי דאיתא שם‪ ,‬דאינו‬
‫שייך זה לאין תעבי ‪ p‬על התצות אלא רק היכא‬
‫דנזדתנו לאב אחד והוא בעצתו יתול אותם‪ ,‬דאז שייך‬
‫אין מעבירין‪ ,‬כיון דשלא בזמנה תוטל עליו לתול‬
‫מקודם‪ ,‬אבל היכא דאין האב תל אותם אלא אחר‬
‫תה אין תענירין שייך התס‪ ,‬הלא על האחר אין‬
‫תוטל החוב למול אותם‪ ,‬ואף דגס על האחר מוטל‬
‫החייט מטעם שליחות‪ ,‬הלא כבר ביארנו לעיל‪,‬‬
‫יעוי״ש דל״ש שליחות‪ ,‬ואם איש אחר תל שלא ברצון‬
‫האט ג׳׳כ מילה כשרה היא‪ .‬ואם שניהם בנ״א באו‬
‫לו אין לשום אחד יתרון על חנירו‪ ,‬ואס אי אפשר‬
‫לצמצם‪ ,‬הדבר מוטל נספק‪ ,‬ואם לא באו בנ״ > כל‬
‫הקודם יש לו היתרון‪ ,‬אך לא ניתותיס‪ ,‬שהחיוב‬
‫מילה תוטל על ני״ד‪ ,‬וא״כ שלא בזמנה קודם‪ ,‬או‬
‫באב וגם באופנים אלו י״ל‪ ,‬דאם באופן שא״א למול‬
‫תקודם‪ ,‬כגון שהי׳ חולה‪ ,‬לא הי׳ החיוב על שלנ״ז‬
‫תקודם ונא החיוב נזתן אחד‪ ,‬על בזמנה ועל שלב׳׳ז ‪:‬‬
‫ה ח ץ לדברינו לענץ בל תוסיף שהבאנו לעיל‪,‬‬
‫דתדברי רנא שאתר השתא בבל תוסיף‬
‫קאי תוכח דבאותו המין איכא בל תוסיף‪ ,‬ועיינתי‬
‫נרמנ׳׳ם הל׳ ציצית פ׳׳א הט״ו ונראנ״ד ובכ״ת‪,‬‬
‫והנה משם תוכח דגס הראב״ד ס״ל דנאותו המין‬
‫איכא בל תוסיף‪ ,‬ולא כתש״כ נפ׳׳ז תה׳ לולב ה״ז‬
‫שהובא לעיל בדברינו דהנה הרתנ״ם חילק שם‪,‬‬
‫נהטיל נתוטלת‪ ,‬בין נתכוון להוסיף לנתכוון לבטל‪,‬‬
‫וננתכוון להוסיף פסל הרתב״ס כל הציצייט והראנ״ד‬
‫פליג עליו דגם ננתכוון להוסיף לא פסל את הציצייט‬
‫אבל ת״ת גס הוא תודה דאיכא בל תוסיף באותו‬
‫המין הוא‪ ,‬ולבסוף תסיק הראב״ד‪ ,‬ד עי ציצית האי‬
‫לחודי׳ קאי והאי לחודי׳ קאי‪ ,‬יעוי״ש‪ .‬ולא זכיתי‬
‫להנץ דבריו‪ ,‬דאי האי לחודי׳ קאי והאי לחתי׳ קאי‪,‬‬
‫תה בל תוסיף שיץ הכא‪ ,‬אבל עכ״ פ חזיץ דגם‬
‫הראנ״ד ס״ל הפא‪ ,‬דנאותו המין שייך בל תוסיף‪.‬‬
‫או ״ ח‬ ‫אבני‬ ‫‪44‬‬
‫איכא ‪3‬׳ חצות‪ ,‬יקשה תדוע לא נקט הש״ס‪ ,‬דעלי׳‬
‫לרגל עדיף‪ ,‬מחני שהיא תדיר‪ ,‬ותדיר דוחה ג״כ‬
‫שאינו תדיר‪ ,‬כד‪ 3‬רי הגרעק״א שהובא שם ‪ 3‬ספרי‬
‫אבני שהם ח״א‪ ,‬אלא ע״כ דתכ"! תוכח כפירושי‬
‫שם בהירושלתי‪ ,‬דכל פלוגתתם הוא תפני שהתצות‬
‫אינן בזמנים שוים‪ ,‬דכשעושה התצוה ה‪ 5‬א ת איננה‬
‫חלה עליו התצוה האחרת‪ ,‬יעוי״ש‪ ,‬והש״ס דקדושץ‪,‬‬
‫אף דב׳ המצות בזמן אחד צ״>^ דחדא נקט‪ .‬ועיץ‬
‫באו״ח סי׳ כ״ה סעי׳ א׳ הטעם שלובשין הציצית‬
‫קודם התפילץ תשוס דתעלין בקודש‪ ,‬ובנ״י ה׳ ציצית‬
‫כתב הטעם משוס דציצית שקולה כנגד כל התצות‬
‫ועוד תפני שהיא תדירה וכו׳‪ ,‬וכבר כתבתי תזה‬
‫בספרי אבני שהם ח״א שם‪ .‬ויש להעיר ע״ז דמפני‬
‫דציצית שקולה כ ע ד כל המצות‪ ,‬הי׳ לנו להקדים‬
‫התפילין מפני טעתא דשו״ע דתעלין בקודש‪ ,‬ולפי‬
‫הטעם דתדיר אפי׳ אס יפגע בתפילין קודם‪ ,‬ג״כ‬
‫צריך ללבוש הציצית קודם‪ ,‬מפני דהציצית תדירה‬
‫ותדיר ג״כ דוחה את שאיט תדיר‪) .‬וגם יש להעיר‪,‬‬
‫הא תפילץ יותר קדושים ממזוזה‪ ,‬כדאיתא בשבת‬
‫ע״ ט ובמנחות ל״ב‪ ,‬דתפילין שבלו אין עושץ מהם‬
‫מזוזה מפני שאין מורידין‪ ,‬ובכ״ז לא הזכיר הירושלמי‬
‫דסוף מגילה‪ ,‬דתפילין יהיו קודמים מפני זה‪ .‬והערה‬
‫זאת ג״כ סייעתא לפי׳ בהירושלתי שס דפלוגתייהו‬
‫הוא משוס דהתצות איבן בזמנים שויס‪ ,‬והנזה״ק לא‬
‫הזכיר כ״ז(‪ .‬אך אין חפצי להאריך יותר בענין זה‪,‬‬
‫שהוא ענין אחר ואין אנו עסוקים ט‪ ,‬ורק להעיר‬
‫באתי ולכשאפנה אטנה בעהי״ת‪:‬‬
‫ש ו ב ראיתי כי בענין אם תדיר עדיף או אין תעבירין‬
‫על המצות עדיפא‪ ,‬הארכתי הרנה ביג״ת‬
‫ש״ט קונט׳ נ׳ סי׳׳ג וקונט׳ ג׳ סי׳ כ״ח‪ ,‬נתו׳׳ת‬
‫עס הגרא׳׳ת פריל ז״ל‪ ,‬והדברים נדפסו ג״כ מקצתן‬
‫נספרו ״המאור" סי׳ ל״ ד ול׳׳ה‪ ,‬אך לא כולם‬
‫ותשובתי האחרונה בסי׳ כ״ח שהשבתי על דבריו‬
‫השמיט לגמרי‪ .‬ושם הנאתי את דברי השאג״א וכל‬
‫העניניס השייכים לזה‪ ,‬אך כעת כאשר הענין הנ״ל‬
‫עלה עוד הפעם על שלחן תלכיס אעיר רק איזה‬
‫הערות אגב אורחא‪ ,‬אך בלא אריכות‪ ,‬ואניח זאת‬
‫לכשאפנה נע׳׳ה‪ ,‬כי קשה עתיקא מחדתי^ והוא דיש‬
‫להעיר אהא דתניא ביומא דכ״ח ובפסחים ד׳‪ ,‬כל‬
‫היום כשר למילה אלא שזרחין מקדימין למצות‪,‬‬
‫אמאי לא שייך התס טעמא דאין מעבירין על המצמ^‬
‫כמו במגילה ד״ו לענין אדר א׳ וב׳‪ ,‬ונקט רק טעמא‬
‫דזריזין ובמגילה לא נקט טעמא דזרקין אלא טעמא‬
‫דאין מעבירין‪ .‬וא״ל דלהכי נקט במגילה טעמא‬
‫דאין מעבירין דאי משוס טעמא דזרחין יוצא גם‬
‫נאדר נ׳‪ ,‬אבל משוס טעמא דאין מעבירין לא יוצא‬
‫נאדר נ׳‪ ,‬הא ליתא‪ ,‬דבכל מקום דאיתא טעמא דאין‬
‫מעבירין‪ ,‬רק לכתחילה הוא‪ ,‬אבל בדיעבד יוצא‪,‬‬
‫וכמו שכ׳ תוס׳ במגילה שם ד״ה מסתבר בשם ר״י‪,‬‬
‫ועי׳ ניג״ת שס קונט׳ ג׳ סי׳ כ״ ח בהשלמה למלואיס‪,‬‬
‫כג‬ ‫שהם‬ ‫או״ח‬
‫כן מה שחירש שס הנזה״ק חילוק חרש‪ ,‬לחלק נין‬
‫לולנ לתפילין‪7 ,‬נלולנ כמו שלא יצויר לקיחה‬
‫אחר לקיחה כן לא יצויר לקחת התיניס כפליס‪ ,‬ול״ר‬
‫לתפילין‪ ,‬רהתס נמשכת התצוה כל היוס‪ ,‬וכמו ששייך‬
‫הנחה אחר הנחה‪ ,‬כן יש נל תוסיף נשני זוגות‬
‫תפילין‪ ,‬וזהו מסקנתו שס‪ ,‬לא ראה התוס׳ ררה״ש‪,‬‬
‫שאינס תחלקיס נין אכילת הרנה זיתיס תצות‬
‫והרנה לולניס‪ ,‬לנין ציצית ויותר מר׳ פרשיות‬
‫נתפילין‪ ,‬יעוי״ש‪ .‬ותלנר זאת מהיכן פשיטא לי׳‬
‫רנלקיחה אחר לקיחה ליכא נל תוסיף‪ ,‬וכתו שכתנו‬
‫התוס׳ נהרנה זיתיס מצה‪ ,‬והמעיין נראנ״ר יראה‬
‫רהשגתו היתה רק מאותו המין‪ ,‬וכתו שפי׳ הרה״ת‬
‫והכ״ח והרנריס צע״ג‪ ,‬כמש״כ‪:‬‬
‫כ ע ת ננוא לראש ולפתח רנרינו‪ ,‬רחקרנו האיך‬
‫הי׳ הרין אס לא כתנה התורה נפירוש‬
‫רשות לאכול תצה כל ז׳ ימי הפסח‪ ,‬וניארנו לעיל‬
‫לשי׳ התוס׳‪ ,‬והוא ג״כ שי׳ הראנ״ר‪ ,‬כתש״כ לעיל‪,‬‬
‫רס״ל רנאותו מין עצמו ליכא נל תוסיף‪ ,‬ועתה‬
‫נראה‪ ,‬האיך הי׳ לשי׳ הרמנ״ס‪ ,‬וכן ס״ל לרש״י‬
‫נרה״ש ‪ 7‬כ תנ ה׳ ציצית‪ ,‬רגס נמינו איכא נל תוסיף‪.‬‬
‫ונראה ‪ 7‬ה‪7‬ין נותן רגס נלילה הראשונה לא הי׳‬
‫רשאי לאכול יותר מזית אחר מצה‪ ,‬ואס אכל יותר‬
‫הי׳ עונר אנל תוסיף‪ ,‬להכי נתנה התורה רשות‬
‫לאכול תצה כל ז׳ יחי הפסח‪ 7 ,‬אין נה משוס נל‬
‫תוסיף ויכול לכוון גס לשס מצוה‪ ,‬וא״כ שייך שפיר‬
‫לומר כל שישנו נקוס אכול תצה‪ ,‬אף אאכילת רשות‪,‬‬
‫וכרנרי הפנ״י‪:‬‬
‫אחרי הנירור לפענ״ר ‪7‬ין התורה נחירושה‪ ,‬שכל‬
‫ז׳ ימי הפסח אכילת מצה רשות‪ ,‬אשא רעי‬
‫להנין שי׳ הגר״א שהונא לעיל‪ ,‬רס״ל רכל ז׳ ימי‬
‫הפסח אכילת מצה מצוה‪ ,‬אלא שלגני חונה רשות‬
‫קרי לה‪ ,‬ונש‪ 7‬״ ח מערכת חו״מ סי״ר ראיתי שהאריך‬
‫הרנה נזה‪ ,‬והונא שס כי גס נתרגוס יונ׳׳ע והרב״ע‬
‫נתצא כן‪ ,‬והאריך שס לענין נרכה אס ינרכו על‬
‫אכילת מצה כל ז׳ ימי הפסח‪ ,‬והגאון ר״ש חווילנא‬
‫רחק נזה לחלק מציצית רהוא ג״כ רשות‪ ,‬ונסוף‬
‫מסיק ריש לעיין‪ .‬והרה״ג ר׳ ברוך זלמן ליפשיץ חילק‬
‫באופן מחורש‪ ,‬והוא רהל״ת של אכילת חמץ נעשית‬
‫בקו״ע ע״י מעשה של אכילת חצה‪ ,‬יעוי״ש נאריכוי ‪J‬‬
‫והחילוק הזה אינו מוק לי כלל וכלל‪ ,‬דאטו ההיפך‬
‫של מצה הוא חמץ‪ ,‬הלא יש הרנה רבריס שאיט‬
‫מקייס בהס מצות אכילת מצה ואינס חמץ‪ ,‬כמו‬
‫פת של או ח ודוחן ובציקות של נכריס ועוד‪ ,‬ומדוע‬
‫מוכרח הוא לקייס הל״ת של אכילת חמץ ע״י אכילת‬
‫מצה‪ ,‬ולכן לולי דנרי הגר״א הי׳ נלפענ״ד‪ ,‬לומר‬
‫ולחדש‪ ,‬דנאמת קשה האיך יכול להיות דכל ז׳ ימי‬
‫הפסח יהי׳ אכילת מצה מצוה‪ ,‬הא אס נימא כן לא‬
‫יהא רשאי לאכול מצה כל ז׳ הימיס עס בשר דגיס‬
‫לכ״ד הבא ללפת את הפת‪ ,‬משום דהנך דברים‬
‫מבטלין את המצוה‪ ,‬וכמו שאמר הלל משמי׳ דגמרא‬
‫אבני‬
‫אך יל״ע מלנ‪ 7‬מה שכתננו ‪ 7‬הכא פסל הרחנ״ס‬
‫הציצית‪ ,‬משוס נל תוסיף‪ ,‬והתם נהל׳ לולג נמחק‬
‫נרמנ״ס תינת פסול‪ ,‬ועי׳ נמ״מ שס ונכ״מ ‪ 7‬הניא‬
‫מננו של הרמנ״ס‪ 7 ,‬הרמנ״ס חזר נו וכתג ‪ 7‬אינו‬
‫פסול‪ ,‬וא״כ גס הרמנ״ס ס״ל ‪7‬ליכא נל תוסיף‪,‬‬
‫כן מוכח שס‪ .‬ולא זכיתי להנץ שס‪ 7 ,‬התס כתונ‬
‫‪ 7‬גס נגרע לא פסול‪ ,‬ואמאי לא פסול היכא ‪ 7‬גרע‪,‬‬
‫ועו‪ 7‬הא זה סותר להל׳ ציצית שהנאנו‪ ,‬וגס ‪7‬נרי‬
‫הה״מ תמוהיס ‪7‬חילק שס ‪ 7‬היכא ‪7‬נטל נ׳ לולניס‬
‫ליכא נל תוסיף‪ ,‬כמו נמניח נ׳ תפילין שרי ורק אס‬
‫הוסיף חין אחר עמו‪ ,‬האי לחו‪7‬י׳ קאי והאי לחו‪7‬י׳‬
‫קאי‪ ,‬א״כ קשה תציצית ‪ 7‬איתא נסנה‪7‬רין האי‬
‫לחו‪7‬י׳ קאי והאי לחו‪7‬י׳ קאי‪ ,‬וגס נלולנ אס אין‬
‫צריך אג‪ 7‬וגס מה ש‪ 7‬חה ראית הראנ״‪ 7‬שס‪ ,‬חסינ‬
‫וכו׳ ‪ 7‬התס אם נטלן לנ‪7‬ו לא יצא‪ ,‬להכי ליכא נל‬
‫תוסיף‪ ,‬אלא ‪ 7‬אס הי׳ אינו מינו הי׳ נל תוסיף‪,‬‬
‫קשה א״כ‪ ,‬נהי ‪ 7‬מינו הוא‪ ,‬מ״מ כיון ‪7‬אינו יכול‬
‫לצאת נו‪ ,‬מ״ש משאינו תינו‪ ,‬ועי׳ נלח״ח‪ .‬וג״ז‬
‫שחילקו שס‪ 7 ,‬נערנות נעינן רק שנים‪ ,‬הלא הוא‬
‫משוס ‪ 7‬מיעוט ערני שניס‪ ,‬א״כ אינו מוכח ‪7‬יותר‬
‫חנ׳ פסול‪ ,‬ג״כ צריך ניאור‪7 ,‬הלא י״ל ‪ 7‬נכל שיעורי‬
‫התורה לא נאמרה רק שיעור הפחות‪ ,‬וכנר ‪ 7‬נרנו‬
‫מזה לעיל‪ .‬כללו של ‪ 7‬נר‪ ,‬הענין הזה שגנה מנינתי‬
‫וה׳ יגלה עיני ואניטה נפלאות‪:‬‬
‫ועיין נכ״ת שס ‪7‬מפרש‪ 7 ,‬הרמנ״ס מפרש ‪7‬נרי‬
‫רנא השתא ננל תוסיף קאי תעשה לא‬
‫הוי‪ ,‬נלשון נתמיה‪ ,‬ולא כ‪7‬רש״י‪ .‬וע״‪ 7‬החי‪7‬ו‪ 7‬עלה‬
‫נ‪ 7‬עתי לומר‪7 ,‬לפי׳ רש״י אזיל רנא לטעמי׳‪ 7 ,‬ס״ל‬
‫‪7‬כל מילתא ‪ 7‬אמר רחתנא לא תעני‪ 7‬אעל״ת‪ ,‬וא״כ‬
‫ה״נ‪ ,‬כיון ‪7‬נל תוסיף קאי לא נחשנ עשיתו לכלוס ‪:‬‬
‫ו בנז ה״ ל( שס ראיתי שהאריך קצת נשי׳ הרמנ״ס‬
‫והראנ״‪ , 7‬ואינני חפץ לכנס נתוך ‪7‬בריו‪,‬‬
‫רק נתה שהניא מה‪ 7‬״ ח שתי׳ שי׳ הראנ״‪7 ,7‬שי׳‬
‫היא ‪77‬וקא היכא שמוסיף שיעור שלס אז יש בל‬
‫תוסיף‪ ,‬אנל לא היכא שהוסיף רק מין אחר יעוי״ש‪.‬‬
‫ואף שהוא נעצמו ‪ 7‬חה את רנרי הר״ח‪ ,‬אך לרעתי‬
‫מרברי הראנ״ר גופא מוכח ‪7‬לא ס״ל כן‪ ,‬רהמעיין‬
‫נראב״ר שס יראה שהשיג על הרמנ״ס‪ ,‬מנל תוסיף‬
‫מאותו המין עצמו‪ ,‬וכמו שהביא מר״י רס״ל לולב‬
‫צריך אגר‪ ,‬ולרברי הר״ח‪ ,‬גס בהוסיף מין אחר מאי‬
‫שייך בל תוסיף‪ ,‬הא רק מין אחר הוא‪ ,‬והשיעור‬
‫המצוה הוא רק ‪7‬׳ מיניס‪ ,‬וא״כ ל״ש בל תוסיף‪,‬‬
‫אלא היכא רנטל ‪7‬׳ מיניס אחריס‪ ,‬וזה פשוט‪ ,‬אך‬
‫הד״ח אין במחיצתי ולא ראיתי מה שכתוב שס‪ .‬כן‬
‫לא הביא הנזה״ק הרש״י מרה״ש‪ ,‬רכתוב שס ראיכא‬
‫בל תוסיף אף אס הוסיף מקצת שיעור המצוה‪,‬‬
‫כמו חמש ציצית‪ ,‬וכבר הנאנו הרש״י הנ״ל ל ע >‬
‫והוא הביא רק הרש״י רהטיל למוטלת‪ ,‬ררש״י‬
‫מפרש ‪7‬׳ ציצית‪:‬‬
 ‫שהם‬ ‫ארח‬
‫גד״ה שיעור‪ ,‬הקשו על רש״י וכתבו דאין פלוגתא‬
‫דר״ע ורבנן גבי בוסר כמו פלוגתא דר"מ ור״י גגי‬
‫שיעור אתרוג כאגוז או כביצה‪ ,‬אלא דאתרוג נוסר‬
‫אפי׳ הוא גדול כאגוז וכביצה רק שעומד לגדל יותר‬
‫והוא בוסר‪ ,‬פסיל לי׳ ר״ע‪ ,‬ופלוגתא דר"מ ור״י‬
‫הוא כשאינו לגדל יותר ומ״מ פסול משוס דלא גמר‬
‫פירא הוא‪ ,‬פי׳ דלעולס לא יוגמר הפרי‪ ,‬יעוי״ש‪.‬‬
‫ולשי׳ התוס׳ ק״ל הא לעיל גגי פלוגתא דר״מ ור״י‬
‫בירוק ככרתי‪ ,‬משני הש״ס נמי דהפסול הוא משוס‬
‫דלא גמר פירא הוא‪ ,‬והתס משמע דטעמא הוא‬
‫משוס דעדיין בוסר הוא‪ .‬ודוחק לפרש דלעולס ישאר‬
‫ירוק‪ ,‬דפשוטו משמע דירקות חסימניי בוסר הוא‪,‬‬
‫וא"כ ה"נ גגי שיעור אתרוג כן הוא‪ ,‬דקטנות‬
‫הפירי סימני נוסר הוא‪ ,‬וא"כ משמע לכ׳ דר״י ס״ל‬
‫כר״ע דנוסר פסול‪ ,‬ור״מ דמכשיר ירוק ככרתי‪,‬‬
‫ס׳׳ל כרבנן דבוסר כשר‪ ,‬וזה ל״ק דאס ר״ח ס״ל‬
‫דבוסר כשר‪ ,‬מדוע ס׳׳ל דאתרוג פחות מכאגוז‬
‫פסול‪ ,‬דאפ׳׳ל דס״ל דגפחות מכאגוז לא מנכר‬
‫לקיחה‪ ,‬והוא כמו פלפלין‪ ,‬דפסולין משוס דלא מנכר‬
‫לקיחה‪ ,‬כדאיתא גש׳׳ס שס דל״ה ע״א‪ ,‬כן י״ל לכ׳‪,‬‬
‫אגל א"כ קשה הלכתא ההלכתא‪ ,‬דהא הלכה כרבנן‬
‫דנוסר כשר‪ ,‬והלכה כר׳׳י דירוק ככרתי פסול‪.‬‬
‫וקושיא זאת ראיתי בס׳ כפות תמריס גדל׳׳א שס‬
‫דהקשה כן‪ ,‬וכתב דירוק ככרתי בוסר הוא‪ ,‬דזה‬
‫טבע האתרוג כשהוא נוסר ירוק הוא‪ ,‬וכשיגמר‬
‫מראהו מראה שעוה וזהב הוא‪ ,‬והוא תי׳ דתרי‬
‫מחלוקת הוא‪ ,‬בוסר חוזר למראה האתרוג במשמוש‬
‫היד‪ ,‬וירוק ככרתי לא יחזור למראהו לעולס‪ .‬וא״כ‬
‫ירוק ככרתי זמנו קודס לבוסר‪ ,‬ועוד גרע מבוסר‪,‬‬
‫וא״כ מוכח דהא דנקט הש׳׳ס דלא גמר פירא הוא‪,‬‬
‫אין כוונת הש׳׳ס שלא יוגמר לעולס‪ ,‬אלא דמחוסר‬
‫עדיין גמרו והוא עוד סמדר‪ ,‬וא״כ הה״ד בשיעור‬
‫אתרוג דנקט הש׳׳ס דלא גמר פירא הוא‪ ,‬ג״כ‬
‫הכוונה דמחוסר גמר הפירי‪:‬‬
‫אך לפי דברי הכפ׳׳ת הנ״ל יש לחקור‪ ,‬באיזה‬
‫מראה אתרוג מיירי ר׳׳מ ור״י‪ ,‬אי נימא‬
‫דמיירי היכא דהי׳ להאתרוג מראה שעוה וזהב‪ ,‬הלא‬
‫אז מוכח דנגמר הפירי‪ ,‬כמש׳׳כ דכן טבע האתרוג‬
‫שכשנגמר‪ ,‬מראהו מראה שעוה וזהב‪ ,‬וא"כ איך‬
‫נקט הש״ס דלא גמר פירא הוא‪ .‬ואס נימא דמיירי‬
‫כשמראהו ירוק ככרתי‪ ,‬הלא לר״י‪ ,‬מלבד דמחוסר‬
‫השיעור‪ ,‬פסול משוס המראה‪ .‬ועכצ״ל דתרי גווני‬
‫בוסר איכא‪ ,‬נוסר כזה דלא חסר השיעור להאתרוג‪,‬‬
‫אלא דמראהו עדיין ירוק‪ ,‬וגמשמוש היד יחזור‬
‫למראהו‪ ,‬ובוסר כזה פליגי ר״ע ורבנן‪ ,‬והיכא דאין‬
‫לו שיעור אתרוג‪ ,‬בוסר כזה אף דחוזר למראה‬
‫אתרוג במשמוש היד פסול‪ ,‬ופליגי ר״מ ור״י כתה‬
‫הוא שיעורו‪ ,‬והלכה כר״י‪ .‬וא׳׳כ משמע דכוונת‬
‫הש״ס דלאו גמר פירא הוא‪ ,‬מחתת דעדיין מחוסר‬
‫גמר הפירי‪ ,‬ולא כפי׳ התוס׳‪ ,‬דלשי׳ התוס׳ קשה‬
‫אבני‬ ‫‪46‬‬
‫דלא נכריך מצה ומרור גהדי הדדי‪ ,‬פסתיס דקט״ו‬
‫ע״א יעוי״ש‪ .‬ועוד קשה היכי עגדינן כורך להי״ז‪,‬‬
‫דהא גש״ס שס איתא דכיון דלא איתמר הלכתא‬
‫לא כמר ולא כמר לכן יאכל מתחלה מצה נגרכה‬
‫והדר מרור גנרכה ואח״כ כריך להו‪ ,‬זכר למקדש‬
‫כהלל‪ ,‬ועי׳ נר״ן שס דמפרש היכי הוי ענדינן אס‬
‫ידעינן הלכתא כמאן‪ ,‬יעוי״ש‪ .‬והשתא אס נימא דכל‬
‫ז׳ יחי הפסח איכא מצוה גאכילת מצה‪ ,‬א"כ גס‬
‫גאופן הזה לא שפיר עגדי‪ ,‬דהא מצה לעולס מצוה‬
‫היא‪ ,‬ומרור רק רשות ואתי מרור דרשות ומבטל‬
‫למצה‪ ,‬דמ"מ מצוה היא‪ .‬אלא ע״כ צ״ל דגכל ז׳‬
‫ימיס רשות גמור הוא‪ ,‬אלא כיון דהתורה נתנה‬
‫רשות לאכול מצה כל ז׳ וליכא משוס גל תוסיף‪,‬‬
‫יכול לכוין ג"כ לשוס מצוה ולעשות כפי תנאי‬
‫המצוה‪ ,‬היינו שיאכל מצה לחוד בלא דגריס המלפתין‬
‫שלא לבטלו דברי הרשות את המצוה שנתחייב בה‬
‫וא"כ באופן כזה בודאי לא שייך ברכה‪ ,‬אגל דברי‬
‫הגר״א ז״ל אינס כן‪ ,‬דהוא קרי לה מצוה גמורה‪,‬‬
‫אלא משוס דלגגי חוגה רשות קרי לה‪ ,‬וא"כ צע״ג‬
‫כל מה שהערנו‪:‬‬
‫ו כ ש נ ת א ר ת אצלי ידידי הרג הגאון הגדול מוה״ר‬
‫יעקב קאנטאראוויץ זצ״ל‪ ,‬השיבני בפשיטות‬
‫על הערתי דלעיל‪ ,‬מזריזין מקדימין למצות ואין‬
‫מעבירין על המצות‪ ,‬איזה נ"מ וגדר יש גיניהס‪ ,‬כי‬
‫גרור אצלו עפ״י הגנתו או אולי ראה זאת ואינו‬
‫זוכר‪ ,‬כי גמצוה אחת ובאותו יוס עצמו לא שייך אין‬
‫מעבירין‪ ,‬להכי גגי מילה כיון שכל היוס כשר למילה‬
‫ל״ש אין מעבירין‪ ,‬אלא טעמא דזריזין‪ .‬אגל גמחכ״ת‪,‬‬
‫דבריו אינס מוגניס לי‪ ,‬הא זמן קריאתה גס באדר‬
‫ג'‪ ,‬כמש״כ‪ ,‬דטעמא דאין מעבירין רק לכתחלה‬
‫הוא‪ ,‬וא"כ כל הזמן כשר לקריאת מגילה‪ ,‬אדר א׳‬
‫או אדר ג׳ וגכ״ז קריאת המגילה באדר א׳ לר״א‬
‫גר״י‪ ,‬משוס דאין מעבירין‪ ,‬וא״כ מה לי חדש ומה‬
‫לי יוס אחד‪ ,‬כיון דאפשר להקדיס לא מאחרינן‪,‬‬
‫מטעמא דאין מעבירין‪ ,‬אפי׳ גמצוה אחת‪:‬‬
‫ענה ד‪.‬‬
‫המשך ענין מנין ושיעור גג״ת‪ ,‬שיעור וגמר פירא‬
‫באתרוג‪ ,‬וכתותי מיכתת שיעורי׳‪.‬‬
‫ב ע ג ה ב‪ .‬הארכתי גענין שיעוריס וגל תוסיף‪,‬‬
‫ועכשיו נבוא לבאר בשיעור האתרוג‪ ,‬דגעינן‬
‫כאגוז או כביצה‪ ,‬מאיזה טעס הוא‪ ,‬הנה בסוכה‬
‫דל״ד ע״ג‪ ,‬במתני׳‪ ,‬פליגי ר"מ ור״י בשיעור האתרוג‬
‫הקטן‪ ,‬ר"מ ס״ל כאגוז‪ ,‬ור״י ס״ל כביצה‪ .‬ובפשוטו‬
‫משמע דהלמ״ח הוא ככל שיעורי התורה‪ ,‬ובסוכה‬
‫שס דל״א ע״ג מבואר משוס דלא גמר פירא הוא‪.‬‬
‫ופליגי רש״י ותוס׳ גזה‪ ,‬דרש״י גדל״ו שס מפרש‬
‫אתרוג בוסר כפול הלבן‪ ,‬ותוס׳ שס וגד׳ ל״א ע"‪3‬‬
‫כד‬ ‫שהם‬
‫הוא תשוס גתר פירי‪ ,‬וכיון לנפלפלין‪ ,‬שיעור כזה‬
‫גתר פירי הוא‪ ,‬אין שוס חסרון ופסול תחתת השיעור‬
‫אלא תשוס ללא אפשר‪ ,‬כלאיתא נש״ס ללא מנכר‬
‫לקיחה‪ ,‬כנ״ל‪:‬‬
‫אח״כ ראיתי להכפ״ת הקשה זאת‪ ,‬האיך ס״ל‬
‫להש״ס לפרי עץ הלר הוא פלפלין‪ ,‬הלא‬
‫פליגי ר״ת ור״י כשיעור האתרוג‪ ,‬ושיעורין הלת״ת‪,‬‬
‫)ונקושיתו נראה להי׳ פשיטא לי׳ לשיעור האתרוג‬
‫הלת״ת הוא(‪ ,‬ותי׳ לחוק‪ ,‬כתש״כ כעצתו‪ ,‬כלשון‬
‫ושתא לתי׳ להלכה לא היתה אלא כתה הוא שיעור‬
‫האתרוג נגתר פירא‪ ,‬לתר כלאית לי׳ ולמר כלאית‬
‫לי׳‪ ,‬ולא נתפרש לתאי הלכתא‪ ,‬ואח״כ כשנתפרש‬
‫לפרי ‪ p‬הלר הוא אתרוג נתפרש לן כוונת‬
‫ההלכתא‪ .‬והנה תלנל הלוחק התורגש לתעיין‪,‬‬
‫כתו שהרגיש הכפ״ת כעצתו‪ ,‬עול ק״ל‪ ,‬לנתי׳ ס״ל‬
‫להכפ״ת להא להלת״ת תסרה שיעור האתרוג‪ ,‬הוא‬
‫רק תשוס גתר פירי‪ ,‬וא״כ קשה תה צריך הלכתא‬
‫ע״ז ללעת תתי הוי הגתר פירי‪ ,‬אטו נלא הלכתא‬
‫לא ילעינן תתי נגתר הפירי‪ ,‬ולשי׳ הא״ז שהונא‬
‫לעיל‪ ,‬ליכא לתיתר כלנריו‪ ,‬להלכתא היתה על גתר‬
‫פירי‪ ,‬כי ללנרי ריא״ז‪ ,‬לר״ת רק נוסר הוא‪ .‬וצ״ל‬
‫ללר״ת הי׳ ההלכתא על גתר האתרוג ולא נתפרש‪,‬‬
‫וזהו נולאי לוחק גלול‪ .‬ועול אס ההלכתא היתס‬
‫על גתר הפירי‪ ,‬לא הו״ל לקצונ שיעור‪ ,‬להא אס‬
‫יצויר שתהי׳ תראה שעוה וזהנ על אתרוג שהוא‬
‫פחות תשיעור‪ ,‬והתראה תוכיח שכנר נגתר הפירי‪,‬‬
‫כתש״כ הכפ״ת‪ ,‬א"כ האתרוג כשר אף נפחות‬
‫תשיעור‪ ,‬וא״כ לתה להלכתא לקנוע שיעור‪ .‬וא״ל‬
‫לזה לא יצויר לעולס‪ ,‬הא ליתא‪ ,‬ללר״י לס״ל לפחות‬
‫תכניצה פסול‪ ,‬שפיר יצויר אתרוג הגלול כאגוז‪,‬‬
‫ויש לו תראה אתרוג‪ ,‬וגס לר״י הלין נותן לכשר‪,‬‬
‫והא לפליגי כשיעור האתרוג הוא כתש״כ‪ ,‬לאס‬
‫אין לו תראה אתרוג ורק נתשתש היל יחזור לתראה‬
‫אתרוג‪ ,‬נהא פליגי‪ ,‬ללר״ת כשר כאגוז‪ ,‬ולר״י על‬
‫כניצה‪ ,‬אכל אס יש לו תראה אתרוג תתש‪,‬־אף נפחות‬
‫תכניצה כשר גס לר״י‪ ,‬להא כנר נגמר הפירי‪,‬‬
‫כתש״כ לעיל תהכפ״ת‪ .‬זולת לשי׳ הריא״ז לס״ל‬
‫להלכה כר״ת לשיעור האתרוג כאגוז‪ ,‬והלכה כרננן‬
‫לנוסר כשר‪ ,‬ונירוק ככרתי גס הריא״ז תולה‬
‫להלכה כר״י‪ ,‬לפסול‪ ,‬ועכצ״ל לאף לנוסר הוא ואין‬
‫לו תראה אתרוג כשר‪ ,‬לנתשתוש היל יחזור למראה‬
‫אתרוג‪ ,‬ולר״י נכ ה״ג פסול‪ ,‬נפחות מכניצה‪ ,‬א״כ‬
‫ללילי׳ אתי שפיר הלכתא אגתר פירי ואפשר לומר‬
‫לנניסר ליכא תראה אתרוג לעולס‪ ,‬אנל כנר כתננו‬
‫ללריא״ז לוחק גלול לפרש כלנריו‪ ,‬ולנרי הכפ״ת‬
‫קשיס תאל‪ .‬ולכן לפענ״ל לנרינו מחווריס יותר‪,‬‬
‫לטעתא גני אתרוג הוא משוס גמר פירי ולא‬
‫׳‬ ‫מהל״ת‪:‬‬
‫אך תהריטנ״א ריש לולנ הגזול תוכח לפחות‬
‫משיעור גני אתרוג הלמ׳׳ת הוא‪ ,‬להריטנ״א‬
‫אדח‬ ‫אבני‬
‫כתש״כ‪ .‬ונכ״ז ניחא‪ ,‬דפלוגתא דנוסר דפליגי כ״ע‬
‫ורננן‪ ,‬ופלוגתא לשיעור דפליגי ר״ת ור״י‪ ,‬תרי‬
‫פלוגתות הס‪ ,‬כתש״כ‪:‬‬
‫ולשיטת רש״י הנ״ל‪ ,‬דתפרש נוסר כפול הלנן‪,‬‬
‫משמע לרננן למכשירי נוסר פליגי אר״ת‬
‫ור״י‪ ,‬להא פול הלנן עול קטן מאגוז‪ ,‬וא״כ קשי׳‬
‫הלכתא אהלכתא‪ .‬ועול יותר ממה שהקשינו לעיל‪,‬‬
‫לגס כר״מ לא ס״ל‪ .‬ועי' נכפ״ת שס לל״א ע״נ‬
‫ל״ה תוס' ל״ה שיעור וכו'‪ ,‬שהניא להשה״ג כתג‬
‫לשון ריא״ז‪ ,‬לכתג לאתרוג הנוסר כשר‪ ,‬והוא‬
‫שיהי׳ כאגוז‪ ,‬וס״ל לפלוגתא אחת היא‪ ,‬ופסק כר"מ‪,‬‬
‫יעוי״ש נאריכות‪ .‬אנל לרש״י א״א לפרש כן‪,‬‬
‫כמש״כ‪ ,‬לגס על ר״ת פליגי חכמיס‪ ,‬ללר״ת נעינן‬
‫לוקא כאגוז ולרננן גס כפול הלנן כשר‪ ,‬וצע״ג‬
‫פרש״י‪ .‬עכ״פ איך שנפרש כוונת הש״ס‪ ,‬ללאו גמר‬
‫פירי הוא‪ ,‬חזינן לשיעור אתרוג הוא‪ ,‬משוס לנעינן‬
‫גמר פירא ‪:‬‬
‫ו עו ד חצינו נש״ס לל״ה ע״א‪ ,‬טעס על שיעור‬
‫אתרוג‪ ,‬ללהכי לא אתרינן לפרי עץ הלר‬
‫הוא פלפלין משוס ללא אפשר לנחלא לא מנכר‬
‫לקיחה‪ ,‬ותרי ותלתא נתי לא‪ ,‬תשוס לפרי אחל אתר‬
‫רחמנא ולא שניס ושלשה פירות‪ .‬אך שיעור הזה‬
‫אינו קצוג‪ ,‬להא הש״ס לא נקט כתה הוא השיעור‬
‫ליהא מנכר לקיחה ‪:‬‬
‫עכשיו שנארנו כל טעמי לשיעור אתרוג‪ ,‬ננאר‬
‫איך יהי׳ הלין היכא להי׳ כאתרוג שיעור‬
‫הקצוג ואח״כ נחסר ונצטמק אס פסול הוא אז‬
‫משוס חסרון השיעור או לא‪ ,‬וגס היכא ללא הי׳‬
‫להאתרוג לעולס שיעור הקצוג אך תראהו כתראה‬
‫שעוה וזהג‪ ,‬אס כשר הוא או לא‪:‬‬
‫ה נ ה לפי לנרי הכפ״ת שהנאנו לעיל‪ ,‬לתראה שעוה‬
‫וזהנ של אתרוג הוכחה הוא לכנר נגמר‬
‫פירא‪ ,‬הי׳ הלין נותן לאתרוג כשר הוא אף להוא‬
‫פחות תכשיעור‪ ,‬כיון לכנר נגתר הפירא‪ ,‬וטעס‬
‫ללא מנכר לקיחה לא הוזכר נש״ס רק אפלפלין‬
‫לחול‪ ,‬ואאתרוג פחות תכאגוז או כניצה‪ ,‬איתא‬
‫נש״ס טעתא ללאו גתר פירא הוא‪ .‬וראיה לזה‬
‫איכא תהא לאיתא נש״ס שס‪ ,‬ללהכי ליכא לתיתר‬
‫לפרי עץ הלר הוא פלפלין משוס ללא אפשר‪ ,‬לחלא‬
‫לא מנכר לקיחה וכו׳‪ ,‬אתאי איצטריך הש״ס להאי‬
‫טעתא‪ ,‬תפ״ל‪ ,‬לאפי׳ הי׳ תנכר לקיחה פסול‬
‫פלפלין‪ ,‬תשוס להוי פחות משיעור אתרוג‪ ,‬אלא‬
‫ע"כ הא לנעינן שיעור אתרוג כאגוז או כניצה‬
‫הוא משוס גתר פירא‪ .‬ולשי׳ ריא״ז להכאנו לעיל‪,‬‬
‫לפסק כר״ת‪ ,‬לשיעור אתרוג הוא אגוז‪ ,‬גס שיעור‬
‫האתרוג‪ ,‬עליין נוסר הוא‪ ,‬ואינו כשר רק נוסר‬
‫כזה‪ ,‬ופחות תזה עול גרוע תנוסר‪ ,‬וסתלר הוא‪.‬‬
‫וא׳׳כ תוכח להחסרון והפסול לפחות תכשיעור‬
 ‫שהם‬
‫דדוקא פסולין מחתת מוס‪ .‬ותום נקרא מין אחר‪,‬‬
‫כל הנך ראשונים שהגיא ה‪ 3‬״י והג״ח‪ ,‬לא נקטו‬
‫אלא הדס שוטה וכדומה‪ ,‬והטעם משוס דגכה״ג‬
‫נפיק מיני׳ חורגא דאתי לתיסרך יעוי״ש‪ ,‬אגל פחות‬
‫תכשיעור לא כללו ‪ 3‬הך כללא דתין אחר‪ .‬ותשמע‬
‫דגס אתרוג פחות תכשיעור כשר גשעה״ד‪ ,‬לגרך‬
‫או שלא ל‪ 3‬רך‪ ,‬לתר כדאית לי׳ ולמר כדאית לי׳‪,‬‬
‫זולת הריטג״א דהגאנו ל ע > כלל גס פחות‬
‫תכשיעור‪ ,‬דפסול גס גשעה״ד‪ ,‬משוס דאץ שתו‬
‫עליו‪ ,‬ופלא שהג״י והג״ח לא ראו את הריטג״א‪.‬‬
‫כעת ראיתי גספר אחד דהגיא דהתשג״ץ כתג‬
‫דפחות תכשיעור פסול גשעה״ד‪:‬‬
‫ו ה נ ה תהריטג״א כגר הוכחנו דס״ל דאתרוג פחות‬
‫תכשיעור דפסול‪ ,‬הלת״ת הוא‪ .‬ותהני‬
‫ראשונים אין להוכיח כלום‪ ,‬דאף אס ס״ל דשיעור‬
‫האתרוג הלת״ת הוא‪ 3 ,‬כ״ז יכול להיות דכשר‬
‫גשעה״ד פחות תכשיעור ;‬
‫אך כאשר עיינתי ‪ 3‬טור‪ ,‬ראיתי דס״ל דשיעור‬
‫אתרוג הלת״ת הוא‪ ,‬דהא כתג לעיל‪ ,‬דהא‬
‫דחסר כשר ‪3‬שאר הימים‪ ,‬היינו דוקא אס נשתייר‬
‫‪3‬ו כשיעור‪ ,‬וכן פסק המחגר גסי׳ תרת״ט סעי׳ ה׳‪,‬‬
‫הרי תוכח דס״ל דהא דגעינן שיעור גאתרוג‪ ,‬הלת״ת‬
‫הוא וגכלל שיעורין הוא‪ ,‬דאי ניתא דשיעור גאתרוג‬
‫משוס גמר פירי הוא‪ ,‬אתאי קפדינן גשיור דיהי׳‬
‫דוקא כשיעור‪ ,‬הלא כגר נגמר הפרי‪:‬‬
‫והרמ״א שס כתג סתתא‪ ,‬דחסר כשר גשאר הימים‪,‬‬
‫והתג״א שם אות כ״ז‪ ,‬הגיא את דגרי‬
‫הטור והר״ן וגס את דגרי תה״ד דכתג‪ ,‬דגס‬
‫גנצטמק וחסר מהשיעור פסול‪ .‬והנה כאשר עגרתי‬
‫תקופיא על ד‪ 3‬רי תה״ד ראיתי כי הדגר פשוט לו‬
‫דגנצטתק ונחסר משיעור האתרוג פסול‪ ,‬וגעוגדא‬
‫דידי׳ דנחתך האתרוג לחתיכות ונצטתקו החתיכות‬
‫ונחסרו משיעור האתרוג‪ ,‬פסל התה״ד תתרי טעמי‪,‬‬
‫משוס דהוי דגר התמוה לרגיס‪ ,‬וגס חסר מהשיעור‪.‬‬
‫ולפענ״ד אין הד‪ 3‬ר פשוט כ״כ‪ ,‬דגכחסר השיעור‬
‫מאתרוג שכגר נגמר גידולו דיהי׳ פסול‪:‬‬
‫והא דהגיא התג״א את הר״ן דס״ל דגעינן דוקא‬
‫דיהי׳ גאתרוג שיור רוגו וכשיעור‪ ,‬לפענ״ד‬
‫אין להוכיח תהר״ן‪ ,‬דהר״ן לא כתג אלא רק דגעינן‬
‫שיור שיהי׳ רו‪3‬ו קייס‪ ,‬דאתרוג אתר רחמנא ולא‬
‫חצי אתרוג‪ ,‬וא״כ אפשר דגס גפחות תכגיצה כשר‪,‬‬
‫כיון דכגר נגמר פריו‪ ,‬אלא דגעינן דישאר רוגו‬
‫משוס דאתרוג אתר רחמנא ולא חצי אתרוג כתש״כ‪:‬‬
‫ועיץ גהגהת שס שהגיא דגרי התוס׳ סוכה דת״ו‬
‫ע״ג ד״ה אתרוג וכו׳‪ ,‬שכתגו דהא דר״ח‬
‫דהוי תטגל גי׳ ונפיק‪ ,‬דאיירי דמשייר שיעור אתרוג‬
‫דתצי נפיק ‪3‬י׳‪ ,‬וכתג דגס התוס׳ ס״ל כר״ן דגעינן‬
‫דרוגו קייס‪ ,‬ח ה נמי נכלל גשיעור דתצי נפיק‪.‬‬
‫או״ח‬ ‫אבני‬ ‫‪48‬‬
‫מחש‪ 3‬שם כל הפסולים ‪3‬ד׳ מינים ודיניהם‪ ,‬וכת‪3‬‬
‫דכל שפסול משום שאין שמו עליו ואין שיעורו‬
‫קייס פסול אפי׳ ‪ 3‬ג‪3‬וליס כל ז׳‪ ,‬יעוי״ש‪ .‬וכללא‬
‫כייל לכל הד׳ מינים‪ ,‬ו‪ 3‬הג׳ מינים ‪3‬ודאי השיעור‬
‫הלמ״מ‪ ,‬וא״כ משמע דגס ‪ 3‬אתרוג כן הוא‪ .‬וכן‬
‫מ‪3‬ואר ‪3‬ריט‪ 3‬״א שס ‪ 3‬דל״א ע״‪ 3‬ד״ה אמרו וכו׳‪,‬‬
‫דכת‪ 3‬דהא דהשי‪3‬ו חכמים לר״י דשעת הדחק שאני‪,‬‬
‫לא ‪ 3‬כל הפסולים מועילים שעה״ד‪ ,‬דאס הפסול‬
‫משוס מיעוט השיעור שאין שמו עליו‪ ,‬לא מהני‬
‫שעה״ד‪ ,‬דהתס נמי ‪3‬כל הד׳ מינים קאי‪ ,‬ונשאר‬
‫מינים שיעורם ‪3‬כלל שיעורין דהלמ״מ הוא‪ .‬ועוד‬
‫מוכח מד‪3‬ריו דס״ל דשיעור ג‪3‬י אתרוג מכלל‬
‫השיעורין הוא‪ ,‬דאי נימא דהפסול דפחות ‪ 3‬כשיעור‬
‫גגי אתרוג משוס לאו גמר פירי הוא‪ ,‬מדוע גרע‬
‫פחות מכשיעור מירוק ככרתי‪ ,‬דג"כ לאו גמר פירי‬
‫הוא כשר גשעה״ד‪ ,‬דלא נמצא אחד מהראשונים‬
‫דיסגור דירוק ככרתי פסול גשעה״ד‪ .‬ואין לחלק‬
‫ולומר כמו שראיתי דיש מי שאומר‪ ,‬דרק לר״י דלא‬
‫ס״ל ן‪ 3‬עינן הדר גאתרוג‪ ,‬נקט הש״ס טעמא דלאו‬
‫גמר פירי הוא‪ ,‬אגל לדידן דגעינן הדר‪ ,‬טעמא‬
‫דירוק ככרתי‪ ,‬משוס הדר‪ ,‬דהא סו״ס‪ ,‬ירוק ככרתי‬
‫לאו גמר פירי הוא כמש״כ לעיל מהכפ״ת‪ ,‬וכיון‬
‫דירוק ככרתי כשר גשעה״ד‪ ,‬חזינן דגשעה״ד כשר‬
‫היכא דלא נגמר הפירא‪ ,‬וא״כ מדוע פסול פחות‬
‫תכשיעור אפי׳ גשעה״ד‪ .‬אלא ע״כ תוכח דס״ל‬
‫דשיעור הנקגע גגי אתרוג הלת״ת הוא‪ ,‬וכתו שאר‬
‫התיניס‪ .‬וצ״ע לפי שי׳ הריטג״א תדוע תירץ הש״ס‬
‫אליגא דר״י‪ ,‬גשיעור האתרוג‪ ,‬דטעתא משוס דלאו‬
‫גמר פירי הוא‪ ,‬ולא תשוס אליגא דאתת כי שיעורין‬
‫הלת״ת הוא‪ .‬וא״ל דלהכי תירץ הש״ס הך שינויא‬
‫דלאו גמר פירי הוא‪ ,‬כדי לתרץ ‪ 3‬חד גונא ‪3‬׳‬
‫הקושיות מירוק ככרתי ומשיעור האתרוג‪ ,‬הא ליתא‪,‬‬
‫דהא נ״ת איכא לענין דינא גין הני ‪3‬׳ תירוצים‪,‬‬
‫דאס הטעם משוס דלאו גמר פירי הוא‪ ,‬גס פחות‬
‫תכשיעור כשר‪ ,‬אס נגמר הפרי‪ ,‬ורק נחסר ונצטתק‬
‫אח״כ‪ ,‬אגל אס הלת״ת הוא ‪3‬כל אופן פסול‪ ,‬וצ״ע‪:‬‬
‫והטור כתג גסוף סימן תרת״ט‪ ,‬דכל הפסולים‬
‫מחתת מוס‪ ,‬גשעה״ד יכול ל‪ 3‬רך עליהם‪,‬‬
‫והראג״ד ס״ל דאין לגרך‪ ,‬ועי׳ שס ‪ 33‬״י דכת‪,3‬‬
‫דרגנו דקדק וכתג מחתת מוס‪ ,‬להוציא‪ ,‬דאס אינם‬
‫פסולים מחתת מוס‪ ,‬אלא דהס ממין אחר‪ ,‬כגון‬
‫הדס שוטה וצפצפה‪ ,‬או גזל דהוא תהג״ע‪ ,‬פסולים‬
‫אפי׳ גשעה״ד‪ .‬ועי׳ ‪ 33‬״ ח תה שהגיא חרגנו ירוחם‪,‬‬
‫והש״ע שם ס ע״ו נקט התחגר סתתא כל הפסולין‪,‬‬
‫ותשמע אפי׳ ממין אחר‪ .‬וא״ל דלהכי נקט התחגר‬
‫סתתא כל הפסולין‪ ,‬משוס דהוא תפס שי׳ הראג״ד‪,‬‬
‫דס״ל דאין תגרכין‪ ,‬להכי יכול ליטול כל הפסולין‬
‫אפי׳ ממין אחר‪ ,‬הא ליתא‪ ,‬דתין אחר כגון הדס‬
‫שוטה וכדותה‪ ,‬דתי לרתון או פריש‪ ,‬כתגואר שס‬
‫‪ 33‬״י‪ .‬והתג״א שם גאות כ״ד הרגיש זה וכתג‬
 ‫כה‬ ‫שהם‬ ‫או״ח‬ ‫אבני‬
‫וז ה אין להוכיח תהר״ן לשס‪ ,‬ללא הזכיר אלא‬ ‫ונראה דהי׳ ‪5‬שוט לה‪ 3‬״ח‪ ,‬דבעינן שיעור ‪3‬יצה‬
‫שופר ולולב ולא הזכיר אתרוג‪ ,‬לס״ל‬ ‫יעוי׳׳ש‪ ,‬ולפענ״ד אינו מוכרח‪ ,‬דאפשר דכוונת‬
‫לשיעור אתרוג הוא משוס גמר פירא‪ ,‬לזה ליתא‪,‬‬ ‫התוס׳ הוא‪ ,‬על שיעור לקיחה‪7 ,‬לא ישאר פחות‬
‫לסו״ס איכא שיעור באתרוג שיעור לקיחה‪ ,‬כתו‬ ‫תפלפלין‪ ,‬דזה ת‪3‬ואר ‪ 3‬ש״ס‪ ,‬דלא מנכר לקיחה‪,‬‬
‫שפי׳ לעיל‪ ,‬אלא ללאו לוקא הוא‪ ,‬וכמו ללא הזכיר‬ ‫וחילא דידי תהרא״ש פ׳ לול‪ 3‬הגזול אות ט״ו‪,‬‬
‫הלס וערבה‪ ,‬וזה פשוט ‪:‬‬ ‫דהגיא דהרי השיג על הנך דגרסי גגי אתרוג של‬
‫אך התוס׳ בריש לוה״ג ל׳׳ה משוס וכו׳ כתבו שס‪,‬‬ ‫אשרה ושל עיר הנדחת‪ ,‬דטעתא הוא משוס דהוי‬
‫‪3‬׳ טעמים לשייך כתותי ת״ש‪ ,‬תשוס דבעיגן‬ ‫תהג״ע‪ ,‬דהטעס דכתותי ת״ש ‘ל״ש גגי אתרוג‪,‬‬
‫כאגוז או כביצה ומשום לבעינן שיעור לקיחה ‪:‬‬ ‫תשוס דגגי אתרוג אינו תפורש שיעור‪ ,‬והא דגעינן‬
‫שיעור‪ .‬הוא תשוס גתר פירא‪ ,‬והשיג על זה וכתג‬
‫היוצא מדברינו‪ ,‬לאיכא נ״ת בין הני טעמי‪ ,‬לאס‬
‫לגבי אתרוג שייך שיעור‪ ,‬דגעינן שיהי׳ תנכר לקיחה‪,‬‬
‫ניתא לטעתא לשיעור האתרוג הוא הלת״ת‪,‬‬
‫דתה״ט פלפלין פסולין יעוי״ש‪ .‬אלתא דהרי ס״ל‬
‫או ליהא תנכר לקיחה‪ ,‬אז אפי׳ נגמר הפירי פסול‬
‫לשיעור כאגוז וכגיצה‪ ,‬ל״ה שיעור תפורש‪ ,‬אלא‬
‫פחות תכשיעור‪ ,‬ואי ניתאג משום גמר פירי‪ ,‬היכא‬
‫ח ה תלוי גגמר פירי‪ ,‬והשיעור הוא ליהא תנכר‬
‫לכבר נגמר הפירי כשר פחות תכשיעור‪ .‬וראה זה‬
‫לקיחה ‪:‬‬
‫מצאתי עתה עול נ״ת‪ ,‬לראיתי זה עתה בשל״ח‬
‫תערכת ל׳ •מינים אות א׳‪ ,‬שחקר לפי לברי הצל״ח‬ ‫ונ״ל לזה ל״ש לותר‪ ,‬ללהכי שייך גגי אתרוג‬
‫‪ 3‬פ׳ ע״פ שהביצים נתקטגו‪ ,‬אם בעינן באתרוג‬ ‫‪ .‬כתותי ת׳׳ש תשוס ל‪ 3‬עי שיעור‪ ,‬לאתרוג‬
‫כשיעור שני גצים‪ ,‬והביא שם לבדי החת״ס‪ ,‬ומסקנתו‬ ‫אתר רחתנא ולא חצי אתרוג‪ ,‬כתש״כ‪ .‬הר״ן‪ ,‬לזה‬
‫‪.‬לבאתדוג א״צ אלא שיעוד ביצה אחת‪ ,‬לאס הגצים‬ ‫לא נקרא שיעור‪ ,‬כתש״כ גיג׳׳ת ש׳׳א קונט׳ ב׳ ס״ז‬
‫נתקטנו‪ -‬הלא גס הפידוס נתקטנו״ יעוי‪:‬׳ש‪ .‬והנה‬ ‫גהערתי׳ על קושית השער אפריס סי׳ ל״ח •שפלפל‬
‫כ״ז ניחא‪,‬אס שיעור האתדוג הנא‪.‬תשוס גמר פןרי‪,‬‬ ‫גזה הגרציח״ת‪ ,‬שהקשה לתה לר‪ 3‬גשגת לכ״א‬
‫אבל אס שיעור האתרוג הוא‪-‬הלת״ת או משוס מנכר‬ ‫מלליקין גכל השמנים‪ ,‬הא גשתן של תרומה טמאה‪,‬‬
‫לקיחה‪ ,‬תהי תועיל‪ .‬להפירות נתקטנו‪ ,‬הא ההלכה‬ ‫ללשרפה עותל^כתותי ת״ש‪,‬־ ונ״ח געי‪ .‬שיעור‪ .,‬וע״ז‬
‫או הטעם לתנכר לקיחה למה׳׳ת הוא הי׳ לפי‬ ‫כתבתי בהערה‪ ,‬ואעתיק כל ההערה‪ ,‬וז״ל שם‪,‬‬
‫שיעור הגצים שהי׳ אז‪ ,‬ובפחות משיעור גידול‬ ‫בפשוטו הי׳ נ״ל‪ .‬לתרץ‪- .‬קושית געל־ש״א להכא לא‬
‫הגצים שהי׳ אז פסו^ לפענ״ל כפי משמעות‬ ‫שייך כתותי ת״ש‪ ,‬כתו לאתרינן בחולין לפ״ט לענין‬
‫הפוסקים שהבאנו לעיל‪ ,‬תשמע לס״ל לשיעור‬ ‫‪.‬כיסוי‪ ,‬לכל כתה למכתת תעלי לכיסוי‪ ,‬ה״נ לענין‬
‫האתרוג‪ ,‬הוא מהלת״ת או אפשר משוס דלא מנכד‬ ‫נר חנוכה‪ ,‬ללא געינן ליהי׳ תחוגר‪ ,‬כתו בלולג‬
‫לקיחה‪ ,‬אבל לא משוס גמר פירי‪ ,‬וא״כ לפי״ז‪ ,‬הלין‬ ‫ובשופר‪ ,‬ורק שיעור הדלקה בעינן‪ ,‬לענין זה לא‬
‫לאידך גיסא‪ ,‬לבזתננו בעינן יותר משיעור ביצה‬ ‫שייך כתותי ת״ש‪ ,‬ופשוט‪ .‬רלילי הגאב״ל לפה‬
‫אחת‪ ,‬לפי שהבציס נתקטנו ■וצע״ג למעשה‪ .‬ועי׳‬ ‫שליט״א אמר כי השיעור בחנוכה־ על שעת ההדלקה‬
‫‪ 3‬ת״‪ 3‬סו״ס תרמ״ח גבה״ל ל״ה מזו ת ומה שהביא‬ ‫ושיעור השתן הוא תמשה‪ ,‬ודבריו נכונים‪ .‬ונראה‪,‬‬
‫ע״ז תהבכורי יעקב‪:‬‬ ‫לזה הוא כוונת הר״ן בגיטין‪ ,‬לכתב על הא לאתרינן‬
‫כתבו על איה״נ כשר וכו׳ בכל איה״נ קאתר‪ ,‬אע״ג‬
‫עוד זאת חפצי לברר‪ ,‬לעיל גלבריט‪ ,‬הי׳ לי לקו‬ ‫לכתותי ת״ש לא איכפת לן‪ ,‬ללא בתילי ל‪ 3‬עי שיעור‬
‫השוה‪ ,‬אתרוג שהי׳ גו כשיעור ונצטמק‬
‫כשופר ולולב‪ ,‬וכו׳ יעוי״ש‪ .‬ותשמע לקושיתו הי׳‪,‬‬
‫ונחסר תהשיעור‪ ,‬או שלא הי׳ גו לעולם כשיעור‪,‬‬
‫כיון לבגט הלין לספר אחל אתר רחמנא ולא שנים‬
‫אך תראהו הי׳ תראה אתרוג‪ ,‬וזה הוכחה לכ‪3‬ר‬
‫ושלשה ספרים‪ ,‬א״כ כיון לכתותי ת״ש‪ ,‬הוי כתו‬
‫נגמר פריו והארכתי בזה הרבה ל ע > ועכשיו מצאתי‬
‫שנים ושלשה ספרים‪ ,‬וע״ז תירץ‪ ,‬כיון ללא בעי‬
‫‪ 3‬ת״‪ 3‬סוף סי׳ תרת״ח אות כ״ז לכתב לאפי׳ אתרוג‬
‫שיעור כשופר ולולב‪ ,‬ל‪3‬חל גופא יהי׳ שיעור‪ ,‬אלא‬
‫שאין סופו לגדל יותר‪ ,‬והוא פחות תכשיעור ת״ת‬
‫דהשיעור נמשך ממילא‪ ,‬כיון לבעינן להגט יהי׳ על‬
‫פסול‪ ,‬תשוס לפחות מכשיעור לא נחשב גתר פירי‪,‬‬
‫ספר אחל‪ ,‬ולכך לא שייך ע״ז כתותי ת״ש‪ ,‬ועי׳‬
‫וזהו שי׳ התוס׳ שהבאנו לעיל‪ ,‬לכן מפרשים כוונת‬
‫גאה״ע סי׳ קכ״ל בהגר״א‪ ,‬ועי׳ בס' תנחת ברוך‬
‫הש״ס ללאו גמר פירי הוא‪ ,‬וכן כתב הת״ג ‪3‬שער‬
‫סי׳ צ״ט‪ ,‬ללפ״ל אינו שייך כלל בתרומה טמאה‬
‫הציון אות ע״ח‪ ,‬לזהו תי׳ התוס׳ בתי׳ קתא‪ ,‬וכ״כ‬
‫כתותי ת״ש‪ ,‬ע״כ הערתי ביג״ת שם‪ .‬ובקונט׳ ה׳‬
‫האחרונים‪ ,‬וא״כ לשי׳ זו חשוב נצטתק ונחסר אח״כ‬
‫שם ס״כ כתב הרח״ל‪ ,‬כי כיוונתי לסברת בעל נודע‬
‫תהשיעור‪ ,‬ללא הי׳ לו שיעור תעולם‪ ,‬אף להי׳ לו‬
‫בשערים ולבעל תפארת ירושלים על משניות גפ״א‬
‫תראה אתרוג‪ ,‬כי בנצטתק ונחסר לשי׳ זו‪ ,‬הדין נותן‬
‫לפסחים עכ״ל שם‪ .‬וא״כ ה״נ לא תיקרי שיעור‪,‬‬
‫לכשר‪ ,‬אחרי לנגתר הפירא‪ ,‬והיכא ללא הי' לו‬
‫תה לחצי אתרוג פסול‪. ,‬כיון לבאתרוג גופא‬
‫לעולם שיעור אתרוג‪ ,‬נקרא לא נגמר פירא‪:‬‬
‫לוכא שיעור‪:‬‬
 ‫שהם‬ ‫או״ח‬ ‫אבני‬ ‫‪50‬‬

‫סימן יוד‪.‬‬ ‫אבל קשה לי‪ ,‬תלוע תפסו נשי׳ זאת לעיקר‪ ,‬תלנד‬
‫לנתוס׳ עצתו איכא נ׳ תירוצים‪ ,‬תי׳ זה‬
‫בענין שליחות במצות שבגופו‬ ‫קשה כתש״כ ושי׳ רש״י ג״כ אינו כתי׳ הזה ופליג‬
‫כללים נענין שליחות נתצוה שנגופו‪ ,‬ונקושית‬ ‫עליו‪ ,‬יותר הל״ל לפסול‪ ,‬תטעס לנפחות מהשיעור‬
‫הכפ״ת‪ ,‬ונלנרי השלמה לשו״ע הגרש״ז‪ ,‬נלנרי‬ ‫לא תנכר לקיחה‪ ,‬או לנשיעורין הלת״ת‪ ,‬כלהנאתי‬
‫הטו״א והאו״ש נזה‪ ,‬חילוש להא ליוצאין הקילוש‬ ‫לעיל תהראשוניס לסונריס כן‪ .‬והתג״א הלא פסק‬
‫נשתיעה ונטעיתת חנירו הוא מטעס שומע כעונה‬ ‫להליא לגס ננצטתק ונחסר תהשיעור פסול‪ ,‬אלתא‬
‫ולא משוס שליחות‪.‬‬ ‫ללא ס״ל טעתא לגתר פירא לא כרש״י ולא כתוס׳‪,‬‬
‫כלפי׳ לעיל וצ״ע‪:‬‬
‫בספרי אנני שהס ח״א ס״א‪ ,‬ונסיתן הקולס‪,‬‬
‫הארכתי נלנרי תוס׳ הרי״ל והקצוה׳׳ח‪,‬‬ ‫ו ב ס פ ר אחל ראיתי‪ ,‬שהניא להפת״ג והגרע״א‬
‫נענין תצוה שנגופו לא״י לעשות שליח וגס הארכתי‬ ‫נתקשו נזה אתאי פסול נצטתק ונחסר‬
‫שס לענין ספה״ע עכשיו ראיתי קושיא עצומה‬ ‫מכשיעור אחרי שכנר נגמר פריו‪ ,‬וז״ל‪,‬נצטתק פחות‬
‫שהקשה הכפ״ת ונהשלתה לשו״ע הגרש׳׳ז נקונט׳‬ ‫מכניצה פסול‪ ,‬עמ״א תרמ״ט כ״ז‪ ,‬וצ״ע לשיעור‬
‫אחרון הל׳ לולנ אות א׳ והגרצ״ח נחילושיו לש״ס‬ ‫לניצה הטעס ללא נגמר פרין‪ ,‬עיין לנוש‪ ,‬והרי‬
‫לפוס ווילנא הניא את הכפ״ת וגס הגרא״ת הורוויז‬ ‫נגמר פריו ולומר הלר נעינן‪ ,‬ג״ כ צ״ ע והנן‪ ,‬וכו‬
‫נהגהותיו לש״ס העיר קושיא זו והיא על הא‬ ‫יעוי״ש ונרע״א לא עיינתי‪ ,‬אלתא לתפסו לעיקר‬
‫ללרשינן נסוכה לת״א ע״נ ות״ג ע״א ולקחתס‬ ‫הך שיטה ללאו גמר פירא‪ ,‬וכשי׳ התוס׳‪ ,‬לכן תשתע‬
‫שתהא לקיחה ניל כ׳׳א ואחל לת׳׳ל לרשה זאת‪,‬‬ ‫נתחלת לנריו‪ ,‬יעוי״ש‪ .‬ונת״נ שס ננה״ל ל ה פסול‪,‬‬
‫הלא היא תצוה שנגופו ונתצוה שנגופו א״י לעשות‬ ‫הניא הלין לנצטתק ונחסר‪ ,‬וכתנ לפסול תטעם‬
‫שליח‪ .‬והכפ״ת הקשה שס עול נ׳ קושיות‪ :‬א( הלא‬ ‫הלר‪ ,‬וציין ת״א ונמ״א לא ראיתי זאת‪ ,‬אך הפת״ג‬
‫תקרא לולקחתס לרשינן לנעינן לקיחה תמה‪ .‬נ( וגס‬ ‫כ תג זאת ונשאר נצ״י^ ואח״כ הניא נשס הנכורי‬
‫תלוע השמיט הרתנ״ס לין זה לנעינן לקיחה ניל‬ ‫יעקנ‪ ,‬לאס אין לו אחר יטלו נלא נרכה‪ .‬וגס זה‬
‫כ״א ואחל‪ .‬והקושיא ללקיחה תמה הונא גם‬ ‫אינו תוכרח‪ ,‬לאס הפסול הוא לאין שמו עליו‪ ,‬וכתו‬
‫נהשלתה שס‪ ,‬והגרצ״ח תתרץ לכוונתו הכא נהלרשה‬ ‫שהארכתי לעיל מהריטנ״א ועול‪ ,‬ופסול גס‬
‫שתהא לקיחה ניל כ״א ואתל היא ללא תהא חציצה‬ ‫בשעה״ל‪ ,‬אינו רשאי ליטלו כלל‪ ,‬כתש״כ לעיל‪,‬‬
‫כתו לאתרינן לעיל‪ ,‬ולפי׳׳ז תתורץ גם הקושיא על‬ ‫וצע״ג נכ״ז ‪:‬‬
‫הרתנ״ם והעיר לגירסת התוס׳ היא שתהא לקיחה‬
‫ל א זכיתי להנין את הריטנ״א שהנאתי לעיל‪ ,‬לכתנ‬
‫לכל או״א ולא ניל כ״ א ואתל כהגירסא נ ש״ס‬
‫שס להסניר לרשת חז״ל‪ ,‬ללכס לרשינן‬
‫שלפנינו‪ .‬ות״ח אחל העיר ללפי׳ הגרצ״ח קשה‬
‫רק על יוס ראשון לחול ונשאר היתיס כשר שאול‪,‬‬
‫הלשון ניל כ״א ואחל ללא הול״ל אלא לתהא לקיחה‬
‫ולא נעינן לכס ולקיחה תמה‪ ,‬ושיהא לקיחה לכל‬
‫ניל ולא יותר‪ .‬ולנרי הגרא״ת הורוויץ אינם תוננים‬
‫או״א‪ ,‬לזה לרשינן תלקחתס‪ ,‬לכתינ קולס תינת‬
‫כלל לכתנ לכוונת הש״ס נהלרשא לולקחתם היא‬
‫לכס‪ ,‬לרשינן לתעכנ כל ז׳ יתיס‪ ,‬והסניר כן‪,‬‬
‫לתהא לקיחה ניל ולא ניתא לקיחה היינו קני׳ נכסף‪,‬‬
‫לשאול לאינו פסול נגוף הל׳ תיניס‪ ,‬ורק הלין כן׳‬
‫ואף לחתני הרה״ג שי׳ הראני להא״ע כתנ כן‬
‫כתו נציצית וסוכה לנעינן תשלכס‪ ,‬אתרינן לאינו‬
‫לאין הפירוש לולקחתס הכא כתו ויקחו להס איש‬
‫רק ניוס ראשון‪ ,‬לחתיר טפי‪ ,‬להוא תה״ת נכל‬
‫שה לנית אנות וכו׳‪ ,‬והוא נאמת פי׳ נאה ותתקנל‬
‫לוכתא‪ ,‬אנל תיוס ראשון ואילך נגנולין ואינו תה״ת‪,‬‬
‫נפי׳ הפסוק‪ ,‬אנל לומר ח הו כוונת הש״ס נלרשת‬
‫אנל הלר וכלותה‪ ,‬להס פסולין נגוף הל׳ תיניס‪ ,‬שס‬
‫הכתונ הוא לנר שאין תתקנל וא״א לומר כן‪.‬‬
‫לרשינן לתעכנ כל ז׳ יעוי״ש‪ .‬ולא אנין את לנריו‪,‬‬
‫וההשלתה הנ״ל הוכית נהתוס׳ ר״פ לוה״ג ל״ה‬
‫הא חסר נתי חסרון ופסול נגוף האתרוג‪ ,‬וא״ל‬
‫נעינן וכו׳ ללרשה גתורה היא ללא סגי שיטול אחל‬
‫לנהחלק והנשאר הא ליכא חסרון ופסול‪ ,‬לאחרי‬
‫נשניל חנירו‪ ,‬ותוס׳ הקשו שס אתאי לא תהני‬
‫להתורה פסלה חסר‪ ,‬מכלל להוי חסרון‪ ,‬ואס הוי‬
‫ניו״ט שני שליחות לאחד יטול נשניל כולם‪ ,‬ונשאר‬
‫חסרון‪ ,‬הלא הוא חסרון נגוף האתרוג‪ ,‬ונכ״ז כשר‬
‫נצ״ע כתו ה כ פ״ ת‪:‬‬
‫נשאר היתיס‪ ,‬וא״כ תשאר קושית הריטנ״א‬
‫ונלפע״ד לחלש לנר תלש‪ ,‬להנה נס׳ הקולם‬
‫ת״ש הך מלקיחה תמה‪ ,‬ולקיחה לכל או״א‪,‬‬
‫ניארתי לנאתת נכל המצות ל״ש שליחות‬
‫והריטנ״א לא הזכיר כלל תזה‪ ,‬וצע״ג לפענ״ל‬
‫להיכי יכול להתתנות לשליח לעשות התצוה ענור‬
‫וה׳ יאיר עיני‪:‬‬
‫חנירו‪ ,‬הא השליח נעצתו תחוע לעשות התצוה‬
‫ענורו‪ ,‬כגון תפילץ‪ ,‬אס לא שנצייר לתניח נ׳ תפילין‬
‫א׳ ענורו וא׳ ענור תשלחו‪ ,‬וזה דוחק‪ ,‬וכן נכל‬
‫כו‬ ‫שהם‬
‫הפטור פוטר אותו אף בזמן החיוב‪ ,‬יעוי״ש בטו״א‬
‫דמתחלה רצה לחלק דשוטה דמי למתעסק אגל‬
‫לעולם תועיל המצוה דזמן הפטור לזמן החיוב‪,‬‬
‫וכתב דהחילוק בין הני פירושים הוא לענין עבד‬
‫ונשתחרר רק בשופר ובלולב‪ ,‬דתצה גס אשה מחויבת‬
‫כדאתרען גפ״ג דפסחיס יעוי״ש‪) .‬באתת יש נ״ת‬
‫גס במצה כגון בנכרי ונתגייר‪ ,‬ואף דבאיש לא משכחת‬
‫אופן זה משוס דגר בעי מילה וטבילה ואין מילת‬
‫גר דוחה יו״ט‪ ,‬ולהרי׳׳ף ולהרתג״ס מילה וטבילה‬
‫פסולה בלילה גס בדיעבד כתש״כ התחבר גיו״ד סי׳‬
‫רס״ח סעי׳ ג׳ ועי׳ בביאור הגר״א שס אות י״ז‪,‬‬
‫ואפי׳ היכא דנולד מהול צריך עכ״פ הטפת דס‬
‫ברית מדרבנן‪ .‬אס לא באופן שנחתך הגיד‪ ,‬דתילתר‬
‫אין מעכבת וטבילה בדיעבד‪ ,‬גס ביחיד ובלילה‬
‫להתחבר כתש״כ ועי׳ גש״ך אות י׳ והכא גס טעתא‬
‫דהפרישה ליכא משוס דהוא בעצתו בודאי תחויב‬
‫במצות‪ ,‬דהא הוא יודע דטגל כדין‪ .‬ועי׳ בספרי תיקון‬
‫גיטין עמוד כ״ח תה שהבאתי שס תחו״י סת״ו‬
‫אך זה ל״ש לענין מצות אך כ״ז שייך באיש אבל‬
‫בנכרית בודאי משכחת כן כגון דטגלה בלילה לאחר‬
‫אכילת מצה‪ ,‬ורק לשי׳ הרי״ף והרתג״ס א״א לומר‬
‫כן כתש״כ וכן במרור לשי׳ התום׳ ד‪3‬לע מרור יצא‬
‫יש נ״ת ג״כ בנכרית כתו במצה(‪ .‬ואח״כ דחה הפי׳‬
‫הב׳ ותסיק כפי׳ הראשון דעשיתו בפטור אינו פוטר‬
‫אותו לאח״כ בזמן החיוב‪ ,‬והא דיגתות משוס שגת‬
‫יעוי״ש‪) .‬להתנ״ח הי׳ טו״א תשובש דכתג דלהטו״א‬
‫הי׳ העלמת עין כתש״כ דר״י פליג אדר״ה וס״ל‬
‫דהי׳ לו בניס ומתו תקיים פ״ו אלא ס״ל דאינו‬
‫תקיים‪ ,‬ובאמת בטו״א שלפנינו כתוב אינו תקיים(‪.‬‬
‫והא דטו״א תפרש דהא דר״י דס״ל דקייס פ״ו גהיו‬
‫לו בניס בגיותו ונתגייר כוונתו רק אשגת ולא פ״ו‬
‫ופרו ורבו באתת לא קייס‪ ,‬וכן כתבו שס התוס׳‬
‫גד״ה בני פו״ר וכו׳ דלאו בני חיוג נינהו אלא משוס‬
‫דגנו תתייחס אחריו וכן כתבו התוס׳ שס ‪ 3‬ד״ה‬
‫הכל תודיס וכו׳ דאס הי׳ יכול לישא שפחה אף‬
‫דלא הי׳ תקיים ת״ע דפרו ורגו‪ ,‬ת״ת כיון דהי'‬
‫יכול לקיים שגת לא הי׳ כייפינן לרגו יעוי״ש‪ ,‬וכן‬
‫כתבו התוס׳ בגיטין דת״א ע״ג בד״ה לא תהו בראה‬
‫וכו׳ גשס הריג״ת דגעבד ליכא ת״ע דפ״ו רק שבת‬
‫איכא‪ ,‬אך בחגיגה כתבו התוס׳ להיפך‪ ,‬ועי׳ בתפא״י‬
‫על מס' גיטין ובקרן אורה יבמות‪ ,‬וא״כ מכל הנך‬
‫תשמע כהטו׳׳א דר״י דס״ל דקייס פו״ר תיירי רק‬
‫בשבת אגל לא הת״ע דפו״ר‪:‬‬
‫ו ב ל ךן אורה ביבמות שס ראיתי דכת‪ 3‬דשגת לאו‬
‫עשה הוא דרק דברי קבלה הוא אלא‬
‫דילפינן מיני׳ דבעינן ישיבה וכו׳ יעוי״ש‪ .‬ואף דדגריו‬
‫נכונים ומסתגר כן בכ״ז ק״ל איך יפרש דברי ר״יי‬
‫דס״ל דקייס פ״ו הרי בנכרים ליכא ת״ע דפו״ר‬
‫כתו שכתבו התוס׳ בסנהדרין‪ ,‬ודברי התוס׳ בחגיגה‬
‫‪.‬־כתבו דפו״ר אכולהו בני נח קאי תמוהים הס כתו‬
‫אדח‬ ‫אבני‬
‫החצויה ולענץ סהמ״ע מ ר הארכנו בספרט א״ש‬
‫ח״א ס״א‪ ,‬וכעת ראיתי דגם בהשלמה העיר‬
‫חספה״ע אס בלולב דהמצוה היא רק הנטילה לגד‬
‫א״כ יכול לעשות שליח‪ ,‬היינו דיטול פ״א עבורו‬
‫ואח״כ בשביל המשלח‪ .‬ות״ח הנ״ל העיר לי דגבי‬
‫לולב יכול ליטול בשביל חגירו אף קודם שיצא בעצמו‪,‬‬
‫משוס דהדץ הוא דיו״ט ראשון אינו יוצא בשאול‬
‫וא״כ ביו״ט ראשון יכול השליח ליטול הלולב של‬
‫המשלח ולהוציאו כי הוא בעצמו אינו יכול לצאת‬
‫בלולב של חבירו‪ ,‬אחרי דשאול הוא‪ ,‬והוא דבר נאה‬
‫ושי'‪ ,‬עוד העיר לי ת״ח אחד דתשכחת שליחות‬
‫בלולב באופן זה כגון דנוטל כפולים‪ ,‬ד׳ תיניס עבורו‬
‫וד׳ תיניס עבור חגירו‪ ,‬ועי׳ במנ״ח דחקר דהיכא‬
‫דנוטל כפולים איכא ג״ת‪ ,‬ועי׳ גסי׳ הקודם‬
‫שהארכנו לענין ג״ת‪ ,‬וא״כ לשי׳ קצוה״ח דס״ל‬
‫דלהכי ל״ח שליחות בתצוה שבגופו משוס דהוא‬
‫מידי דתתילא‪ ,‬גבי ד׳ מינים ל״ש זה אחרי דתעשה‬
‫הוא ושייך שליחות גו כדברינו גסי׳ הקודם‪ ,‬וא״כ‬
‫לפי״ז הי׳ הדין נותן דתהני שליחות גבי ד׳ מינים‬
‫לפי׳ שי׳ הקצוה״ח להכי חידשה התורה דגם בד׳‬
‫מינים ל״ח שליחות‪ ,‬וכל אחד ואחד צריך ליקח‬
‫בפ״ע‪ ,‬ואף דתילתא חדתא היא לפענ״ד דבר הגון‬
‫ומתקבל על הלב הוא‪:‬‬
‫ות״ח אחד העיר לי ממצה ומרור דגם אכילת חצה‬
‫ומרור חצות שבמעשה הס ולאו מידי‬
‫דחמילא ומדוע ל״ח שליחות באכילת חצה ומרור‬
‫משוס דהוי חצות שבגופו‪ .‬ובאחת במצה ומרור פשוט‬
‫הוא דלא רק המעשה אכילה הוא החצוה אלא בעינן‬
‫שיצטרף למעשה אכילה גס הנאת גרונו או מעיו‪,‬‬
‫עי׳ בחולין ס״פ גיה״ם בפלוגתא דר״י ור״ל וא״כ‬
‫גס אכילת חצה ומרור הוא מידי דממילא‪ ,‬ולזה ג״כ‬
‫העירני הת״ח הנ״ל ופשוט הוא‪ ,‬אך די״ל דתי׳‬
‫הנ״ל א״צ אלא לגבי מרור להרשב״ס דגריס בלע‬
‫מרור לא יצא וא״כ אין לקיים ח״ע דחרור בלי מעשה‬
‫אכילה‪ ,‬אגל לגבי חצה לכל הדיעות דיוצא בבליעה‬
‫לחוד‪ ,‬וכן במרור לשי׳ התום׳ דגרסי בלע מרור יצא‬
‫ודתי לחצה‪ ,‬וחקרתי בעיקרא דדינא אס מעשה אכילת‬
‫מצה ומרור הוא מתנאי התצוה‪ ,‬דהא אפשר לקיים‬
‫מצות אכילת תצה_ ומרור בלא אכילה אלא דחבירו‬
‫יתחוב לו תרצונו המצה והמרור גבית הבליעה‪,‬‬
‫וכתש״כ התום׳ בכתובות דל״א ע״ב‪ ,‬ועי׳ ביג״ת‬
‫ש״‪ 3‬קונט׳ ה׳—ו׳ סי׳ י״ז תה שהעירותי על‬
‫התום׳ הנ״ל‪:‬‬
‫ו ב ז ה השגתי על התנ״ח תצוה ש״ו שהביא קושית‬
‫הטו״א דהקשה אהא דאתרינן ברה״ש‬
‫דכ״ח דהיכא דכפאו שד ואכל מצה דלא יצא אלתא‬
‫דאכילתו געת שהי׳ פטור לא תהני אלאח״כ היכא‬
‫דהי׳ אח״כ תות״י חלים ונעשה גר חיובא ואתאי‬
‫אתרינן בעתות דהיכא דהיו לו בניס בגיותו ואח״כ‬
‫נתגייר דקייס מצות פ׳׳ו‪ ,‬אלתא דתצוה שעשה בזמן‬
 ‫שהם‬
‫בעינן ג״כ שיהא מונתיס בגרונו או גמעיו וזה הואן‬
‫גודאי מידי דממילא וניתא הכל נ ע ״ ה‪:‬‬
‫אך בהשלמה לשו״ע של הגרש״ז מדברי נחמי׳ ראיתי‬
‫שכ׳ ויל״ע מקידוש דיוצא בשמיעת תגירו‬
‫וגטעימת תגירו והאריך שס בנשבע‪ ,‬וגס אעייר מה‬
‫חילוק י > מקידוש למצה‪ ,‬דבמצה לא מהני שיאכל‬
‫תגירו עבורו יעוי״ש‪ ,‬שקיצר במקוס שראוי להאריך‪,‬‬
‫כי‪/‬הו״ל להביא ‪ 5‬גמ׳ דנזיר ד״ג ע״ב דהש״ס הקשה‬
‫שס אהא' דדרשינן לאסור יין מצוה כיין הרשות‪.‬‬
‫אילימא קדושא ואגדלתא הרי מושבע ‘ועומד מהר‬
‫סיני הוא‪ .‬ולפי׳ הקונטרס שס מה״ת הוא רק‬
‫התוס׳ שס ובשטעות דף כ׳ ע״ב ד״ה נשיס וגע״פ‬
‫דק״ו ע״א ד״ה זכרהו כ ת ט ח הו ^רק אסמכתא‬
‫נעלמא‪ ,‬וכן ס״ל להרמג״ס גפ״ז מהל׳ נזירות הל׳‬
‫י״א וא״כ לדברי המפרש דס״ל דמה״ת הוא ונזיר‬
‫צריך לשתות יין דקידוש והבדלה בודאי קשה איך‬
‫יולא המקדש בטעימת אתר‪ ,‬ואיזה שליחות שייך‬
‫בזה ואיזה חילוק איכא מכל מצות שבגופו דל״מ‬
‫שליחות‪ .‬ואף אי נימא כשי׳ הרמב״ס ותוס׳ דרק‬
‫אסמכתא הוא‪ ,‬אמאי תיקט רבנן כן ולא תיקנו‬
‫כעין דאורייתא דלא מהני שליחות במצוה שגע ש‪.‬‬
‫ולאתר עיון רג בענין זה הקשה מאד נלפענ״ד דהנה‬
‫הא דמהני לדיעה אתת שתית אתריס‪ ,‬כדאיתא‬
‫באו״ת סי׳ רע״א סעי׳ י״ד‪ ,‬ע״כ לא מטעס שליחות‬
‫הוא‪ ,‬דאי נימא דמטעס שליחות הוא היכי מהני‬
‫להדיעה הזאת צירוף טעימת כולס הא כיון דבעיס‬
‫מלא לוגמיו ואינו יוצא בפחות משיעור זה א״כ‬
‫היכי מצינו שליחות כזאת שכל או״א לא עשה ולא‬
‫כלוס‪ ,‬ול״ד למתני׳ דגיטין דס״ו ע״ג דהיכא דאמר‬
‫כולכס אחד כותב וכולס תותמיס אלמא דכולס‬
‫נעשו שלותיס‪ ,‬דהתס כאו״א עשה סל הדבר אגל‬
‫הכא כאו״א עשה מקצת דגר וזה פשוט‪ ,‬וא״כ‬
‫חזינן ע״כ דלאו מטעס שליחות הוא ורק להגאוניס‬
‫דס״ל דגבי קידוש רק המקדש בעי לשתות ולא מהני‬
‫שתית אתר‪ .‬והט״ז שס אות י״ת כתב דטעמס הוא‬
‫משוס דאסמכו רבנן אקרא דזכור זכרהו על היין‪,‬‬
‫אפ״ל לכ׳ דהא דיוצאין אתריס בשתית התקדש‬
‫הוא מטעס שליחות ת״ת קשה מדוע בכל הדבריס‬
‫הט שנין כוס ס״ל ג״כ דהמברך יוצא בטעימת‬
‫אתר‪ ,‬ואפי׳ אס נימא דס״ל דלא מהני טעימת אתריס‬
‫רק טעימת אתר‪ ,‬כדמשמע הל׳ נשו״ע נמי קשה‬
‫לעשות פלוגתא בזה‪ ,‬דהא ע״כ לדיעה דס״ל‬
‫דטעימת כולס מצטרשס בודאי לא מטעס שלימות‬
‫הוא כמ״ש‪ .‬וגס דברי הט״ז אינס מובניס דאי מטעם‬
‫שליחות הוא מדוע לא יכול המקדש לעשות שלית‬
‫לטעימה‪ .‬ולכן נלפענ״ד לתדש בזה דבר תלש דאפי׳‬
‫אס נימא דטעימה הוא מה״ת כשי׳ המדרש בסיר‪,‬‬
‫בכ״ז בזה הלא כו״ ע בעאי מודים דרק אתד מקדש‬
‫וכולס יוצאים בשמיעה מטנמז שומע כעומז וע״כ‬
‫כיון דתדא מצוה היא‪ ,‬הקידוש והטעימה‪ ,‬אץ לתלק‬
‫או ״ ח‬ ‫אבני‬ ‫‪52‬‬
‫שהקשה המהרש״א‪ ,‬הוגא בקרן אורה‪ ,‬וא״כ מה‬
‫קייס אס נימא דאין מצות שגת בלל‪ ,‬אלא דקרא‬
‫דשגת הוא פי׳ על דגרי התורה דפו״ר וצ״נג ופלא‬
‫■‬ ‫לי על המל׳ת שס דלא נתית לכ״ז ‪:‬‬
‫והנמ״ח תי׳ שס דר״י דס״ל דקייס מצות פו״ר‬
‫־הוא גאחת משוס דאף דעשה־גזמן הפטור‬
‫מ״מ מהני אזמן" תיוג לענין פו״ר משו® ‪-‬דהמצוה‬
‫הוא רק שיהיו ■מיס‪ ,‬הה איכא‪ ,‬וא״ב קייס שפיר‬
‫המ״ע דפו״ר לאתר שנתגייר אגל גמצה געי ‪p‬‬
‫מעשה אכילה וזה הי׳ גזמן הפטור‪ ,‬זהו ת^׳ד‪,‬‬
‫יעוי״ש‪ .‬והשגתי ע״ז דלפ״ד לעיל ג ס גמצה לא‬
‫געינן מעשה אכילה דכיון דגלע מצה' יצא א״ב‬
‫משכתת גלא אכילה כלל‪ ,‬כגון דתתג לו תגירו לרצונו‬
‫גגית הגליעה מצה דיוצא י״ת מצה‪ ,‬וכן גמרור‬
‫להשי׳ דס״ל דגלע מרור יצא וא״כ דמי ממש לפו״ר‬
‫וא״כ קושית הטו״א גמקומה עומדת‪ ,‬דגס גמצה‬
‫נהי דכפאו שד ולא נעשה האכילה למעשה מ״מ‬
‫אמאי אינו יוצא מטעם הנאת מעיו אס נשתפה‬
‫את״כ גאותו לילה‪ ,‬וכמו שתתג לו תגירו מרצונו‬
‫גגית הגליעה ודמי ממש להיו לו גניס גגיותו ונתגייר‬
‫דיוצא מצות פו״ר לר״י‪ ,‬וא״כ תי׳ של הטו״א מוכרת‬
‫הוא ולא כהמנ״י^ וא״כ לפ״ד שפיר מתורץ‪ ,‬לשי׳‬
‫הקצוה״ת‪ ,‬ממצה ומרור דלא מהני גהו שליתות‬
‫משוס דעיקר המצוה הוא הנאת גרוט או מעיו‬
‫חהו מידי דממילא ‪:‬‬
‫ו ב או ר שמת הל׳ שליתות ראיתי דג״כ הגיא התוס׳‬
‫רי״ד והקצוה״ת וראיתי כי ג״ה כיוונתי‬
‫לדגריו‪ ,‬רק פלא לי עליו גהא דכתג דלא יצויר‬
‫לעשות שלית גמצות משוס דקודס שיצא מתויג הוא‬
‫לעשות עגורו ואתר שיצא אינו ראוי להיות שלית‪,‬‬
‫כמו דאמרינן דליתא גתרומה דנפשי׳ או שאינו‬
‫גתורת גיטין וקדושין יעוי״ש‪ ,‬והלא גמ׳ מפורשת‬
‫גספ״ג דרה״ש דכל הגרכות אע״פ שיצא מוציא‬
‫מטעס ערטת‪ ,‬ודגריו שייכיס רק לשי׳ ג ה״ג כמש״כ‬
‫גסי׳ הקודס‪ ,‬וזולת זה איכא אופניס אתריס מזייך‬
‫גהו שליתות‪ ,‬כמ ש״כ‪:‬‬
‫‪ t« n‬דתידש שס ליישג דגרי התוס׳ רי״ד גגדר תדש‬
‫והוא דכוונת התורה דכאו״א יעסה‬
‫המצוה כמו אכילת מצה והנתת תפילין ולא דאדס‬
‫אתד ימלא כריסו עגור כל ישראל יעוי״ש‪ ,‬וכתג‬
‫ע״ז כי דגריו נכוניס ק״ל דלפי״ז למה איצטר^‬
‫קרא דגעינן לקיתה לכל או״א גגי אתרוג‪ ,‬אגל‬
‫לדגרינו‪ ,‬וכן לדנרי האור שמת הקודמיס שהס‬
‫כדגרינו ג״ה ניתא שפיר דלהכי גלי קרא גגי אתרוג‬
‫משוס דהתס איכא מעשה וגמעשה הלא מהני‬
‫שליתות מן הדין להכי מיעטה התורה‪ ,‬וכגר כתבט‬
‫דליכא מצוה עס מעשה רק אתרוג‪ ,‬דגמצה כנר‬
‫כתבנו דל״ש שליתות וכן גגי מרור‪ ,‬ואפי׳ לשיטת‬
‫הראשוניס דס״ל דגלע מרור לא יצא נמי ל״ק דלהט‬
‫שליתות כמש״כ‪ ,‬דנהי דאיכא מעשה לעיסה אגל הא‬
‫כז‬ ‫שהם‬ ‫או״ח‬ ‫אבני‬
‫של חבירו‪ ,‬ור״א דריש מחג הסוכות תעשה לך דאינו‬ ‫ניניהם וכולם יוצאין נשמיעה ונשתית מבירו‪ ,‬ומזה‬
‫יוצא וחכמים דרשי מכל האזרח דיוצא נסוכה שאולה‪,‬‬ ‫הטעם נפקי נמי בשתית אחד מהמסובים וגם‬
‫יעוי״ש ברש׳׳י ותוס׳‪ ,‬ור״א מדמי סוכה ללולב דכמו‬ ‫המקדש נפיק בי׳ כיון דעונה נחשב כמקדש גופא‬
‫גבי לולב כתיב ולקחתם לכס משלכם כן בסוכה נחי‬ ‫דאל״כ הו״ל לכאו״א תהשומעיס להחזיק כוס בידו‬
‫כתיב תעשה לך משלך‪ .‬ולכ׳ קשה מדוע לא הניא‬ ‫וזה לא חצינו‪ ,‬וע״כ דכוונת התורה היתה דרק‬
‫ר״א גם הדרשה דולקחתס דבעינן לקיחה לכאו״א‬ ‫שיעור טעימה בעיק ולכל שי׳ ושי׳ כדאית לי׳ אבל‬
‫דאינו מוצא נשליחויזג וכמו גבי לולב בעיק הני ב׳‬ ‫לא בעינן דכולס ישתו כשיעור‪ ,‬ול׳׳ד לאכילת מצה‬
‫דרשות‪ ,‬ולקחתם לכס משלכם וגס ולקחתם דתהא‬ ‫וכדומה דכ׳׳א מחויב בזה ומכש״כ להשי׳ דס״ל‬
‫לקיחה לכאו״א‪ .‬ומוכח מזה דאף דנעיק משלכם‬ ‫דהטעיחה רק מדרבנן די״ל דכן תיקנו‪ ,‬כנלפענ״ד‬
‫דלא תהא גזול ושאול ח״ח הו׳׳א דלא בעינן דתהא‬ ‫לחדש בזה‪ .‬ואילה׳׳ק ח ספ״ג דרה׳׳ש דמסיק הש״ס‬
‫נמי לקיחה לכאו״א משוס דאחד יכול להוציא את‬ ‫דברכת הלחם של חצה ויין של קה״י דאע׳׳פ שיצא‬
‫חבירו בשליחות וכהאופניס שכתבנו בסי׳ הקודם‪,‬‬ ‫מוציא ובכ׳׳ן באכילת מצה אינו יכול לעשות שליח‪,‬‬
‫וא״כ גס גבי סוכה יכול להיות כן דהשליח ישב‬ ‫שאני התם דאץ הברכה מחלק החצוה רק חכיון‬
‫בסוכתו של המשלח שנעשה עבורו והיא סוכה‬ ‫שאכל מחויב לברך‪ ,‬עי׳ בפירש״י שם‪ ,‬וזה ג״כ‬
‫הראויה לז׳ וגס אינו נקרא דיוצא מסוכה לסוכה‬ ‫פשוט דל״ד ברכת קה״ת לאידך‪ ,‬ועי׳ באו״ח סי׳‬
‫אחרי דזה עושה כך בשביל המשלח והוא עצמו יושב‬ ‫ק״מ סעי׳ ב׳ ובט״ז שם אות ג׳ מה שחילק מנשתתק‬
‫כל שבעה יחים בסוכה שלו ומדוע הביא ר״א רק‬ ‫וגס נסי׳ •תקפ׳׳׳ה סעי׳ ג׳ ובמג״א שם אות ז׳ מה‬
‫הדרשה דלכס משלכם לחוד‪ ,‬ועכצ״ל דלא הי׳ יכול‬ ‫שאילק חקה״ת בנשתתק דהתס ליכא על הקהל חיוב‬
‫להביא הדרשה דולקחתס דבעינן לקיחה לכאו״א‬ ‫ברכה על קה״ת רק על העולה תיקנו מפני כבוד‬
‫משוס דגבי סוכה כתיב לשון יחיד תעשה לך וא״כ‬ ‫הציבור ובתר מנהגא תיקנו שכל אחד מהעולים‬
‫י״ל דאחד יכול שפיר להוציא את חבירו במצות סוכה‬ ‫יברך כתש״כ הט״ז שס וא״כ הקהל אינם שייכים‬
‫ע״י שליחות ולכן הביא רק‪ .‬הדרשה דלכס ולך‪ ,‬והא‬ ‫כלל לברכה ואינו מוציאם כלל ולא תיקנו שס כלל‬
‫דלא מהני שליחות גני סוכה הוא מטעמי אחרינא‪,‬‬ ‫שיהא שומע כעונה ולכן הברכה חלוקה מהקריאה‪,‬‬
‫בלי שוס מיעוטים וילפותות‪ ,‬אלא משוס דסוכה‬ ‫וזה פשוט בתכלית הפשיטות‪ .‬אבל הכא הקידוש‬
‫הוי מצוה שבגופו ול״ד כלל ללולב כמו שחילקנו‬ ‫הוא תחלק החצוה דחד חצוה היא‪ ,‬קידוש וטעימה‪,‬‬
‫נסי׳ הקודם דלולב שאני‪ ,‬דרק במעשה תלוי׳ המצוה‬ ‫או חה״ת או חצוה דרבנן‪ ,‬כנלפענ״ד לחדש בזה ‪:‬‬
‫ולא מידי דחחילא הוא וא״כ י״ל דחדר״א נשמע‬ ‫ועיין בקונטרס אחרון בפ״י בכתובות אות כ״א‬
‫לרבנן דגם הם ס״ל כן דרק נסוכה שאולה יוצאין‬ ‫מה שהקשה לענין ברכות אירוסין ונשואין‬
‫תקרא דכל האזרח‪ ,‬ועי׳ ברש״י ותוס׳ שם אבל‬ ‫דאחר מברך והחתן והכלה שותים‪ ,‬יעוי״ש‪ .‬וכן‬
‫בשליחות אין יוצאין משוס דהוי מצוה שבגופו ואפשר‬ ‫יל״ע גבי ב״מ ביוהכ׳׳פ שנוהגין לתת להניחול וכן‬
‫דלהכי גס בסוכות תשבו לשון רבים מהך טעמא‬ ‫הרבה יש כדומה לזה‪ ,‬ויש לעיין בשו״ע הגרש״ז‬
‫דרבים יושבים בסוכה אחיג דנסוכות תשבו וכל‬ ‫נסי׳ רע״א שכתב דגס בהבדלה כו׳׳ע ס״ל דלא‬
‫האזרח בישראל ישבו בסכת חסר כתיב‪ ,‬והיינו נסכה‬ ‫בעינן דוקא טעימת המבדיל ומהש״ס דנזיר משמע‬
‫אחת ישבו רבים וזהו הדרשה דכל האזרח בישראל‬ ‫דהבדלה דחי לקידוש ‪:‬‬
‫ישבו בסכת‪ ,‬דכל ישראל ראויס לישב בסוכה אחת‪.‬‬
‫אחרי חתימת הקונטרס הקודם‪ ,‬שכמדומה לי‬
‫ולכ׳ אפ״ל דגם לר״א כתיב לשון רבים אף דס׳׳ל‬ ‫שישנתי הכל בעה״ש ראיתי שיש עוד מקום‬
‫דאין יוצא נסוכה של חבירו להתיר סוכה אתת לכל‬
‫להבין ולעיין בו‪ ,‬והוא דגני תפילין כתוב וקשרתם‬
‫בני ביתו וכמו שתי׳ התוס׳ שם דטעמא דר׳׳א הוא‬
‫לשון רבים ואיכא נמי למידרש קשירה לכל או״א‬
‫מתשבו כעין תדורו יעוי״ש‪ ,‬אבל זה ליתא מדנקט‬
‫ובתפילין לכל או׳׳א אין צריך קרא מיוחד לזה‪,‬‬
‫הש׳׳ס דלר״א אתא קרא דכל האזרח לרבות גר‬
‫וכן ק״ל בתוס׳ סוכה דמ״א ע״ב ד״ה ולקחתם‬
‫שנתגייר וקטן שהגדיל בינתיס ולא נקט דאתא לרבות‬
‫וכו׳ דכתבו דגבי סוכה ל״צ קרא דהא כתיב כל‬
‫נ׳׳ב שיושבין נסוכה אחת‪ ,‬וי״ל ח הו כוונת התום׳‬
‫האזרח‪ ,‬מלבד הקושיות שהקשה הכפ״ת ונשאר‬
‫דא״צ קרא‪ ,‬ומתורץ קושית ה כ פ״ ת‪:‬‬
‫נצ״י ‪ 4‬דגם כל האזרח א״צ ע״ז דהא סוכה מצוה‬
‫ונפלאתיי מאד שאחרי החיפוש מצאתי בחת׳׳ס‬ ‫שבגופו היא ועל מצוה שבגופו ל״מ שליחורג וגם‬
‫י‪ fn‬ו׳׳ח סי׳ קפ״ב שהביא בשם גדול אחד‬ ‫על הכפ״ת קשה דכ׳ דידעינן צריך לישב נסוכה‬
‫שהורה הלכה למעשה בסוכות שיו״ט הראשון חל‬ ‫מדכתיב תשבו לשון רבים‪ ,‬ח״ש סוכה מכל חצות‬
‫בשבת דביוס ב׳ להש״צ ליטול הלולב ולהוציא את‬ ‫שעופו דל״ש בהו שליחות וכדהקשה בעצמו מקודם‬
‫כל אנשי ביהכנ׳׳ס‪ ,‬וטעמו הי׳ דלמסקנת הש״ס‬ ‫על הש׳׳ס שהבאנו אותו בסי׳ הקודם‪:‬‬
‫ל״צ קרא דולקחתס למילף ׳דתהא לקיחה לכאו״א‬ ‫‪ •*n w‬העיון לפענ״ד די״ל דנסוכה דכ״ז ע״ב‬
‫דאתרי דשאול ושיתפין פסול ע״כ בעיק לקיחה‬ ‫פליגי ר״א וחכמים אס יוצא אדם בסוכה‬
 ‫שהם‬ ‫או״ח‬
‫ג״ כ דל״ ד לכל תצוה שגגופו אלא דדתי לגיטין‬
‫וקדושין וכדגרי התום׳ רי״ד תשוס דאף דהשלית‬
‫עושה הפעולה ת״ת האשה נפטרת גכך‪ .‬וראיתו‬
‫תשופר נלפענ״ד דאפי׳ אס ניתא דהתצוה היא‬
‫התקיעה גכ״ז יכול אחד להוציא חנירו וכתש״כ‬
‫לעיל לענין קידוש משוס דגגי שופר אף דניתא‬
‫דהתקיעה היא התצוה ת״ת גודאי גס השמיעה תצוה‬
‫היא ואיכא שני חלקים גהתצוה‪ ,‬תקיעה ושמיעה‪,‬‬
‫ולכן אין לחלק גיניהם וכמו דגשתיעה יכול להוציא‬
‫את חגירו תטעם שומע כעונה כן יוציא גתקיעה‬
‫וכוונת התורה היתה דא׳ יוציא חגירו כתו גקידוש‬
‫וטעימה והחיוג הוא רק על האחד לתקוע וכולם‬
‫יצאו י״ח גתקיעה וגשתיעה‪ ,‬ומתפילין דהגיא‬
‫החת״ס דגלי קרא וקשרתם לשון רגיס‪ ,‬גפ׳ שני׳‪,‬‬
‫לא אגין הא גפ׳ ראשונה כתיג לשון יחיד וקשרתם‬
‫גקתן‪ ,‬אלא ע״כ משם אין להוכיח כלל משוס דכל‬
‫הפ׳ שני׳ תשתעי גלשון רגים‪ ,‬כנ״ל‪ .‬וא״כ אתרי‬
‫כל אלה הענין אינו גרור כשתלה ויש פנים לכאן‬
‫ולכאן‪ ,‬וצ״ע‪:‬‬
‫סימן יז>‬
‫בעניו נשואץ בערב הרגל‬
‫דגרי התג״א גזה ותמי׳ עליו מגמרא דסוכה‪,‬‬
‫וגדר תקצה״י ככולו לענין ז׳ ימי המשתה‪.‬‬
‫המג״א גאו״ח סי׳ תקת״ו אות ד׳‪ ,‬תמה על הג״י‬
‫שכ׳ דאף דהרשג״א סותר א״ע‪ ,‬דגתשוגה‬
‫אחת כתג‪ ,‬דתותר לעשות סעודת נשואין גרגל‪,‬‬
‫וגתשוגה אחרת כתג דאסור לעשות‪ ,‬ת״ת כיון‬
‫דהוא מידי דרגנן נקטינן לקולא‪ .‬וכתג דדרשא‬
‫גמורה היא ולא אסמכתא געלתא היא‪ ,‬ועוד השיג‬
‫על הרשג״א גופא‪ ,‬דהא תוכח גסוכה דכ״ה דתותר‬
‫לעשות סעודת נשואין גרגל‪ ,‬והראיה היא תהא‬
‫דאיתא דחתן ושושגיניו פטורים מסוכה כל ז׳‪ ,‬וכן‬
‫הוא לקמן גאו״ח סי׳ תר״ת סע״ו‪ ,‬ועי׳ בתחה״ש‬
‫שם שכ׳ דאפי׳ אס ניתא דתיירי שנשא אתה יתיס‬
‫קודם הרגל ולא גערג הרגל‪ ,‬ת״ת דא ודא אחת‬
‫היא כיון דתותר‪ ,‬אס נשא ג׳ ימים קודם הרגל‪,‬‬
‫אף דז׳ ימי תשתה נמשכים תוך הרגי^ ה״ה כנושא‬
‫ערג הרגל‪ .‬ועוד דקתני להדיא התם‪ ,‬חתן וכל‬
‫שושגיניס פטורים תן הסוכה כל ז׳‪ ,‬תשמע דכל‬
‫ז׳ ימי החופה הס תוך הרגל‪ ,‬וע״כ תיירי גנשא‬
‫ערג הרגיג וא״כ איך אוסר הרשג״א גתשוגה‬
‫אחרת סעודת נשואין גרגל וכו׳ יעד״ש‪ .‬ותסקנת‬
‫התג״א שם דעיקר השמחה הוא גיוס ראשון‪ ,‬ולילה‬
‫הראשונה נגררת אחר היוס‪ ,‬וכ׳ דאין נוהגץ לעשות‬
‫נשואין גערג הרגל‪ ,‬יעוי״ש‪:‬‬
‫אבני‬ ‫‪54‬‬
‫לכל או״א‪ ,‬ולהכי השמיט הרמג״ס הדין דלחיחה‬
‫לכאו״א ולהכי ביו״ ט שני דשאול כשר א״צ לחיתה‬
‫לכאו״א יעוי״ש‪ .‬והנה לפ״ד דלעיל גסי׳ הקודס‬
‫אינו תלוי זה גזה‪ ,‬דאף דשאול פסול אין הכרח‬
‫להיות לקיחה לכאו״א כאופנים שכתגנו שס ואיתרע‬
‫היסוד ונפצ הגנין‪ .‬אך החת״ס לא נחית להאופניס‬
‫שכתגנו ות״ת אינו תסכים עתו תטעתיס אחרים‬
‫יעוי״ש גאריכות‪ ,‬אך הפלא שלי הוא תדוע לא‬
‫הזכיר הח ת״ס כלל דזהו קושית התום׳ גריש לוה״ג‬
‫ד״ה געינן כתש״כ גסי׳ הקודם‪ ,‬ולגודל תמהוני‬
‫חפשתי חיפוש אחר חיפוש ומצאתי גחידושיו סוכה‬
‫גריש לוה״ג תפרש כוונה אחרת גתוס׳ הנ״ל ד״ה‬
‫געינן דזה גודאי ל״ל דגלולג יטול אחד גשגיל רגיס‬
‫גתורת שליחות‪ ,‬דהא גתצוה שגגופו ל״ש שליחות‪,‬‬
‫אלא כוונת התוס׳ הוא דלא תיתא דנטילת לולג‬
‫יהי׳ תוטל על הגי״ד וכמו ספירת יוגל יעוי״ש‪,‬‬
‫ואף דזה דוחק גדול כתוגן אגל התמיה תגדל עוד‬
‫יותר דהכא לא זכר החת״ס ולא רמז אף גרתיזה‬
‫לדגרי התוס׳ הנ״ל ולפשיטותו שס‪:‬‬
‫ועוד תתיהא לי טוגא על דגרי החת״ס שסותר את‬
‫ד״ע דאח״כ גאותה התשוגה חקר געיקרא‬
‫דדינא אס גתצוה שגגופו תהני שליחות ולא הגיא‬
‫כלל את התוס׳ רי״ד ורק דן תעצמו ותסיק דגאתת‬
‫גכל תצוה שגגופו תהני שליחות‪ ,‬וישג גזה דגרי‬
‫התום׳ גסוכה דת״א ע״ג שהגאנו שכתגו שס דתכל‬
‫האזרח ידעינן דלא תהני שליחות דתשתע דזו״ז הי׳‬
‫שייך גסוכה שליחות אף דהיא תצוה שגגופו‪ ,‬וגס‬
‫הגיא ראיה תשופר דאחד תוקע וכולם יוצאין לת״ד‬
‫דהתצוה היא התקיעה וא״כ הוי תצוה שגגופו וגכ״ז‬
‫ליכא חיוג על כאו״א לתקוע‪ ,‬וגתפילין טעתא משוס‬
‫דכתיג גפ׳ שני׳ וקשרתם לשון רגים שכאו״א תחויג‬
‫להניח תפילין והיכי דגלי גלי‪ ,‬וגחליצה נתי גלי קרא‪,‬‬
‫והדר כתג דטעתא דחליצה הוא משוס דכיון דגיגוס‬
‫ל״ש שליחות גחליצה נתי כן יעוי״ש גאריכות‪) .‬ואף‬
‫דהוא געצתו הגיא דגרי הש״ס דכתוגות גגי חליצה‬
‫דהטעס הוא משוס דליתא גתנאי ת״ת ידי חוגת‬
‫העיון לא יצאנו גזה לדגרי החת״ס הנ״ל תה צריך‬
‫קרא לטעתא דליתא גתנאי‪ ,‬אך אין הזמן והמקום‬
‫גורס(‪ ,‬וא״כ הוא סותר את דגריו גחידושיו לש״ס‬
‫גריש לוה״ג שהגאנו דשס פשוט אצלו דגתצוה‬
‫שגגופו ל״ש שליחות‪ ,‬וגס הגיא שס דגרי תוס׳‬
‫רי״ד‪ ,‬וכן כתג גחלק ששי גלקוטי שו״ת סי׳ י ״ ט‪:‬‬
‫ולענין ראיותיו והוכחותיו שהגיא גסי׳ קפ׳׳ג‬
‫הל׳ל נלפענ״ד דתחליצה אין הוכחה כלום‬
‫דהנה ידוע מחלוקת האחרונים וגס הג״ש הגיא‬
‫זאת‪ ,‬אס חליצה הוה תצוה וגס אס האשה אינה‬
‫רוצה להנשא ת״ת תחויגת גחליצה‪,‬אורקקניןופטור‬
‫הוא‪ .‬ואס חליצה רק קנין הוא פשיטא דאין ראיה‬
‫מחליצה דת״ש חליצה מכל קניניס שגעולס דשייך‬
‫גהו שליחות‪ ,‬ואפי׳ אי נימא דחליצה תצוה היא נראה‬
‫כת‬ ‫שהם‬
‫הטעם לזה אפשר לומר כהמתה״ש או טעמים‬
‫אתרים איכא נזה‪ ,‬אך עכ״פ מנואר כן נש״ס‪.‬‬
‫ולפ״ל לנר תלש הוא ולא ראיתי מי שיאמר זה ‪:‬‬
‫סי^ יג‪.‬‬
‫בעניו תספורת לכבוד שכת‬
‫מ־״ח עד ת״ב‬
‫אם תותר להסתפר לכנול שנת תר״ת על ת״נ כמו‬
‫למותר לכנס וללנוש לכנול שנת‪ ,‬לפי מנהגינו לאסור‬
‫תר״ת‪ ,‬כתו שמנואר נרת״א סי׳ תקנ״א סעי׳ ג׳‪.‬‬
‫המג״א נסיתן תקנ״א אות י״ל הניא הג״א שכ׳‬
‫לתספורת אסור אפי׳ לכנול שנת‪ ,‬וכ׳‬
‫לנ״ל פשוט לנלא״ה אין רגילין לספר נכל שנוע‬
‫עכ״ל‪ .‬והג״א הניא זה תהא״ז שהוכית כן‬
‫מהירושלמי לתענית פ״ל ה״ו‪ ,‬ונת״נ נה״ל שם‬
‫השיג ע״ז וכ׳ לנירושלתי שלפנינו אין הגירסא‬
‫לתספורת תיישי נה אלא לתספורת הושנה ולנסוף‬
‫הניא התורע״א שהניא ראיה תתוס׳ תענית ל״ל‬
‫ע״א ל״ה ותרווייהו לגם תספורת מותר לכנול‬
‫השנת‪ ,‬יעוי״ש‪ .‬וכאשר עיינתי נתוס׳ שם‪ ,‬וז״ל‪,‬‬
‫אנל היכא לתל ת״נ נה׳ נשנת תותר לספר ולכנס‬
‫תתצות ואילך תפני כנול השנת ואין להמתין על‬
‫ע״ש מפני טורת השנת‪ ,‬עכ״ל‪ .‬י״ל נכוונת לנריהם‬
‫ללאת״צ נתשנ כלאתריו למותר‪ ,‬להא קיי״ל לרק‬
‫לפניו אסור ולאתריו תותר‪ .‬אך נל״ז אין להוכית‬
‫תל׳ התוס׳ אלו‪ ,‬להגר״א נהגהותיו לש״ס ציין‬
‫לתא״ת‪ ,‬וכ׳ להנ״י השיג ע״ז‪ ,‬וכן נרשם על הגליון‬
‫לעיין ננ״י‪ ,‬והנ״י סייס שם לאין לסמוך על היתר‬
‫זה‪ .‬ופלא לי על התור׳׳ע שלא ראה את הנ״י‪ ,‬וגם‬
‫על הת״נ שלא ראה את לנרי הגר״א והנרשם על‬
‫גליון הש״ס‪ ,‬וא״כ ההוכתה תהתוס׳ נפלה ננירא‬
‫ונשארו ההוכתות תרש״י ורע״נ למפרשי להא לקתני‬
‫נתתישי תותר תפני כנול השנת קאי רק על כינוס‪,‬‬
‫כתש״כ התור״ע‪ .‬אך נאמת אין להוכית ג״כ תרש״י‬
‫והרע״נ‪ ,‬להתעיין נש״ס שם לכ״ט ע״נ יראה‬
‫למתתיל נתספורת ונכינוס ואת״כ נקט רק כינוס‬
‫לתול‪ .‬וזה לותק לומר ללהכי שייר תספורת משום‬
‫תתישי נשנת‪ ,‬להתם תותר רק כינוס ולא תספורת‬
‫לפי שי׳ הג״א הנ״ל‪ ,‬וא״כ י״ל ללהכי תפסו רש״י‬
‫והרע״נ ג״כ רק כינוס לתול ‪:‬‬
‫וכן אין להוכית כהג״א‪ ,‬מהמנהג שנהגו לתספורת‬
‫אסור תי״ז נתתוז וכינוס רק תר״ת‪ ,‬לתזה‬
‫מוכת לתספורת תתור מכינוס לי״ל להוא תטעם‬
‫לאין גוזרין גזירה על הצנור שא״י לעמול נה‪ ,‬כתו‬
‫שכ׳ הת״א כלל קל״ג אות ת׳‪:‬‬
‫אך לפענ״ל איכא להוכית תש״ס לילן לתספורת‬
‫גרע תכינוש‪ ,‬להנה שם איכא פלוגתא אי‬
‫אדח‬ ‫אבני‬
‫ולענ״ד לברי החג״א אינס מוננים‪ ,‬למסקנתו היא‬
‫נגל הש״ס נסוכה שהניא נעצמו‪ ,‬להתתן‬
‫והשושניניס פטורים מן הסוכה כל ז׳ ימי המשתה‪,‬‬
‫וגם קשה לכיון להמג״א תילק יום ראשון משאר‬
‫ימי המשתה‪ ,‬א״כ שפיר יש לפרש להגמ׳ נסוכה‬
‫איירי נשאר ימי המשתה ולא כשנשא ‪ 3‬ערנ הרגצ‬
‫ולנרי המתה״ש אינם מוננים לי‪ ,‬שכתנ ללא ולא‬
‫אתת היא וכו'‪ ,‬הלא על לנרי המג״א קאי‪ ,‬שתילק‬
‫ניניהם‪ .‬ואם נימא כמש״כ המתה״ש‬
‫אז׳ ימי המשתה‪ ,‬וכלשון להשו״ע או״ת סי׳ תר״מ‬
‫ס״ו‪ ,‬מ״מ משמע לקאי אז׳ ימי הסוכה‪ ,‬ולפעמים‬
‫משכתת ז׳ ימי המשתה ת׳ ימי הסוכה תלים ניתל‪,‬‬
‫לאיתא התם‪ ,‬פטורים מן הסוכה כל ז׳‪ ,‬לאף לקאי‬
‫למהש״ס מוכת נהליא לנערנ הרגל קאי‪ ,‬והוא מהא‬
‫ללותק לפרש להש״ס אתא לאשמעינן לכל ז׳ ימי‬
‫המשתה שווים הם‪ ,‬ואיזה יום מהז׳ ימי המשתה‬
‫שתל נסוכות פטורים הם מהסוכה‪ ,‬לא״כ גם אם‬
‫היו הנשואין נערנ הרגל‪ ,‬ליכא ז׳ ימים‪ ,‬אם לא‬
‫לנצייר נאופן להנשואין הי׳ סמוך לתשיכה‪ ,‬ונסנור‬
‫לז׳ מעל״ע נעינן‪ ,‬ולא אמרינן מקצת היום ככולו‪.‬‬
‫ועי׳ נש״ע אהע״ז סי׳ ס״נ נפ״ ת אות י״נ‪ ,‬מה‬
‫שהניא נשם הכני״ת לאפי׳ אם אמרינן להז׳ ימים‬
‫נתשנים משעת האכילה‪ ,‬לא כהת״מ‪ ,‬ויצויר ז׳ ימים‬
‫אם הסעולה הראשונה ל״ה נערנ הרגל‪ ,‬רק נליל‬
‫יו״ט‪ ,‬וא״כ נגמרים הז׳ ימי המשתה נז׳ של סוכות‪,‬‬
‫נכ״ז עליין ליכא ז׳ ימים שלמים‪ ,‬אם אמרינן מקצת‬
‫היום ככולו‪ ,‬ואם כן יהיה לכאורה ראיה מסוגיא זו‬
‫לנעינן מעל״ע‪:‬‬
‫סימן יב‪.‬‬
‫הערה קצרה‪ ,‬מלןור להא דמגביהים‬
‫ההדס יותר מהערבה‬
‫בסוכה לל״נ ע״נ איתא אר״י א״ש שיעור הלס‬
‫וערנה שלשה ולולנ ארנעה כלי שיהא‬
‫לולנ יוצא תן ההלס טפת‪ ,‬וכ׳ פרנך אר״י שלרו של‬
‫לולנ צריך שיוצא מן ההלס טפת וכן נקט הטוש״ע‬
‫או״ת סי׳ תר״ן‪ .‬ולקלקתי תלוע קתני רק הלולנ‬
‫יוצא תן ההלס ולא קתני ולא זכר הערנה‪ ,‬הלא‬
‫הש״ס התתיל נשניהם‪ ,‬שיעור הלס וערנה‪ ,‬והו״ל‬
‫כלי שיוצא מהם או תן ההלס וערנה‪ .‬ונ״ל לתזה‬
‫המקור להא לכתנ הרת״א נסי׳ תרכ״א סעי׳ א׳‬
‫ליגניה ההלס מעט יותר תהערנה‪ ,‬לנש״ס איתא‬
‫לנעינן להלולנ יוצא תההלס לוקא‪ ,‬משוס להערנה‬
‫נמוכה מעט תההלס‪ ,‬ואף לנשיעורם ש וים הס‪,‬‬
‫משפיל הערנה קצת‪ ,‬ולכן מוללים הטפת תההלס‬
‫לוקא‪ .‬ועי׳ נתג״א אות ל׳ לכתנ לזהו ע״פ קנלה‪,‬‬
‫ועי׳ נתתה״ש שם‪ .‬וללנרינו תנואר כן נש״ס‪ ,‬אך‬
 ‫שהם‬ ‫אדח‬ ‫אבני‬ ‫‪56‬‬

‫סימן יד‪.‬‬ ‫רק ללבוש אסור א״ ד גס להניח אסור‪ .‬והקשה שס‬

‫הש״ס תהא דקתני בתתני׳ בחתישי תותר תפני כבוד‬
‫חנוכה‬ ‫בהלכות‬ ‫השבת לתאי איליתא ללבוש תאי כבוד שגת איכא‬
‫אלא לאו להניח ובחתישי בשבת הוא דתותר הא‬
‫חר״ן בשבת דכ״א ע״ב כתג ת״ל‪ .,‬ובשעת הסכנה‬
‫בשאר יותי אסור‪ ,‬ודחי הש״ס דלעולס ללבוש קאי‪,‬‬
‫שגזרו על התלות מניחה על‪.‬שולתט‪,‬‬
‫ואיירי בתי שאין לו אלא חלוק אחד דאז תותר‬
‫ואע״פ דתאן דחזי סבר האי נר לאו דתצוה הוא‬
‫בחתישי בשבת‪ ,‬יעוי״ש‪ .‬והשתא נתזי אנן‪ ,‬דאס‬
‫אלא ?רו הוא‪ ,‬אתר רבא וצריך' נר אחרת להשתתש‬
‫התתני׳ תיירי רק באין לו אלא חלוק אחד וזו״ז‬
‫לאורה‪ .‬נ״ל דנהי דרבא תודה דאסור להשתתש‬
‫לעולס אסור ול״ת כבוד שבי‪ /‬וא״כ הא דקתני‬
‫לאורה‪ ,‬וכיון שכן פשיטא דצריך נר 'אחרת הכא‬
‫בתתני׳ שבוע שחל ט׳ באב בתוכה אסור לספר ולכבס‪,‬‬
‫ה״ק דאע״ג דבשעת הסכנה כען דתניחו על שולחנו‬
‫קאי אלעולס‪ ,‬היינו דבין תספורת ובין כיבוס אסור‬
‫בע״כ תשתתש לאורה אפ״ה צריך נר אחרת לעשות‬
‫לעולס‪ ,‬ול*׳ת כבוד שבת‪ ,‬ורק בכיבוס איכא לפעתיס‬
‫היכרא בדבר‪ ,‬עכ״ל‪ .‬לפענ׳׳ד נראה כוונת הר״ן‬
‫היתר‪ ,‬היינו היכא דאין לו אלא חלוק אחד‪ ,‬אבל‬
‫דזה תילתא דפשיטא דאס אסור להשתתש לאורה‬
‫בתספורת לא אשכחן היתר‪ ,‬וא״כ כדי שלא לאפושי‬
‫צריך נר אחרת‪ ,‬היינו דהנר אחרת תהי׳ כ״כ‬
‫בתחלוקת‪ ,‬י״ל דגס אליבא דהלכתא לתאן דס״ל‬
‫תרחוק‪ ,‬עד שא״א להשתתש בנר חנוכה‪ ,‬ולהכי‬
‫להניח אסור‪ ,‬דאף דלדידי׳ נוכל לפרש דרישא דתתני׳‬
‫היכא דתניח על שולחנו‪ ,‬אף דאיכא נר אחרת אין‬
‫דקתני אסור לספר ולכבס קאי על שאר היתיס‬
‫תקנה בזה‪ ,‬דע״כ תשתתש לאור של נר חנוכה ג״כ‪,‬‬
‫להניח והא דקתני ובחתישי בשבת תותר‪ ,‬קאי בין‬
‫והנר אחרת הוא רק תשוס הכירא ולא תשוס‬
‫אתספורת ובין אכיגוס תפני כבוד השבי‪ /‬בכ״ז לא‬
‫תשתיש‪ .‬והא דפי׳ הר״ן כוונת הברייתא דתניחה‬
‫תפשיק בפלוגתא‪ ,‬וכתו דלת״ד להניח תותר קאי‬
‫על שולחנו הוא להתיר אף דליכא פרסותי ניסא‪,‬‬
‫הא דבחתישי בשבת רק אכיבוס‪ ,‬כן נפרש לתאן‬
‫דתאן דחזי סבר דלאו נר דתצוה היא ולא פי׳ דכוונת‬
‫דס״ל להניח אסור דקאי רק אכיבוס‪ ,‬וטעתא‬
‫הברייתא היא להתיר אף דתשתתש לאורה‪ ,‬תשוס‬
‫דתילתא תדוע באתת תספורת אסור ול״ת כבוד‬
‫דלא רצה הר״ן לאוקתי הברייתא‪ ,‬רק אליבא תאן‬
‫שבת כתו בכיבוס הוא כתש״כ התג״א דתספורת‬
‫דס״ל דאסור להשתתש לאורה‪ ,‬ונתצא לפי״ז דהיכא‬
‫בלא״ה אין רגילין לספר בכל שבוע‪ ,‬דבודאי הא‬
‫דתניחה על שולחנו איכא תרתי לגריעותא‪ ,‬ליכא‬
‫דהותרו תפני כבוד השבת‪ ,‬איירי היכא דאין לו‬
‫פרסותי ניסא‪ ,‬ותשתתש לאורה‪ ,‬ולפי״ז אף לתנהגינו‬
‫חלוק אחר ועי״ז יהי׳ ניכר כבוד השבת‪ ,‬ובתספורת‬
‫דתעתידין שתש אצל נרות חנוכה אסור להשתתש‬
‫ל״ש זה‪ ,‬כתש״כ התג״א‪ ,‬כנלפענ״ד‪:‬‬
‫לאור השתש‪ ,‬דע״כ תשתתש גס לאור הנרות של‬
‫תצוה‪ ,‬כתש״כ הר״ן גבי תניחה על שולחנו‪ ,‬וזה‬ ‫ו א ח דתהירושלתי שלפנינו דגרסינן לתספורת‬
‫אסור תצד הדין‪ ,‬כנלפענ״ד‪:‬‬ ‫הושבה‪ ,‬והיינו דהירושלתי הקשה אותה‬
‫ולדברינו ניחא דברי התג״א גסי׳ תרע״ח אות ב׳‪,‬‬ ‫הקושיא דהקשה הש״ס דילן‪ ,‬לת״ד דס״ל להניח‬
‫שכ׳ דבזה״ז שתדליקין בפנים‪ ,‬אס אין‬ ‫תותר‪ ,‬תהא דתנן ובחתישי תותר תפני כבוד השבת‪.‬‬
‫ידו תשגת לקנות נר שבת ונר חנוכה‪ ,‬יקנה נר‬ ‫אך הירושלתי תי׳ תירוץ אחר‪ ,‬דלתספורת הושבה‪,‬‬
‫חנוכה‪ ,‬ודתי כתו בשעת הסכנה דתשתתש לאורו‪,‬‬ ‫וכתו שפי׳ הפ״ת וק״ע‪ ,‬היינו דלת״ד דלהניח תותר‪,‬‬
‫דאף דאיכא נר אחרת‪ ,‬בכ״ז תשתתש גם לאור נר‬ ‫הא דקתני בתתני׳ בחתישי תותר קאי רק אתספורת‬
‫חנוכה‪ ,‬כתש״כ‪ .‬וזה אינו סותר את דברי התג״א‬ ‫אבל כיבוס לעולס אסור ולשינויא דהירושלתי תוכח‬
‫גסי׳ תרע״א אות ה׳‪ ,‬שהביא ג״כ את הר״ן‪ ,‬דהתס‬ ‫דלת״ד דס״ל דלהניח אסור‪ ,‬קאי הא דקתני בחתישי‬
‫רק תשוס הכירא הוא‪ .‬וראיתי בת״ב בשער הציון‬ ‫תותר בין אכיגוס ובין אתספורת‪ ,‬היינו דבשאר יתי‬
‫אות ה׳‪ ,‬דכ״כ בשס א״ר דזהו כוונת התג׳׳א וז׳׳ל‪,‬‬ ‫השבוע אסור להניח ובחתישי תותר להניח‪ ,‬וגס‬
‫ואף דשס איתא דצריך נר אחד להשתתש לאורו‬ ‫בתספורת תותר‪ .‬וא״כ להירושלתי תוכח דפליגי‬
‫התס תשוס הכירא צריך נר אחר דלא יאתרו לצרכו‬ ‫אתוראי באוקיתתא דתתני׳‪ ,‬דלת״ד להניח תותר‬
‫הדליקה‪ ,‬ובאתת אס אין לו נר אחר נתי תותר ואף‬ ‫אפשר דרק אתספורת קאי‪ ,‬ולת״ד להניח אסור‬
‫דע״כ תשתתש על שולחנו בו‪ ,‬ע כ' צ )ועי׳ בפת׳׳ג‪,‬‬ ‫קאי בין אתספורת ובין אכיבוס‪ ,‬בכ״ז כיון דהש״ס‬
‫ובתו״ת שעל הח״א ראיתי בכלל קנ״ד אות נ״ב‪,‬‬ ‫דילן לא תשני כהירושלתי‪ ,‬דקאי רק אתספורת‪,‬‬
‫שכ׳ דהיוע״ק תי׳ סתירת התג׳׳א ואין הס׳ ת״י(‪.‬‬ ‫תשתע דהש״ס דילן ס״ל דתספורת גרע‪ ,‬וכטעתא‬
‫אלא דלפי״ז קשה‪ ,‬עתש״כ התחבר בסי' תרע״ג‬ ‫דהתג״א‪ ,‬ולא תפשינן בפלוגתא‪ .‬וכיון דיש חילוק‬
‫סע״א וז״ל‪ ,‬ונוהגים להדליק נר נוסף כדי שאס‬ ‫בין ש״ס דילן להירושלתי‪ ,‬אזלינן בתר ש״ס דילן‪,‬‬
‫ישתתש לאורה יהי׳ לאור הטסף וכו׳‪ ,‬ונותנו ברחוק‬ ‫ותספורת לעולס אסור‪ ,‬כהג״א‪ ,‬וכטעתא דהתג׳׳א‪,‬‬
‫קצת‪ ,‬עכ״ל‪ .‬הא סו״ ס תשתמש ג ס לאור של נר‬ ‫כנלפענ״ד‪:‬‬
‫חנוכה‪ ,‬כתש״כ הר״ן‪ ,‬היכא דתנימה על שולחט‪.‬‬
‫כט‬ ‫שהם‬ ‫אדח‬
‫כמ ש״^ דא׳׳א שלא להשתמש לאורו‪ ,‬ורק משוס‬
‫סכנה התירו זה‪ ,‬כמש״כ לעיל בכוונת הר״ן‪ ,‬וא״כ‬
‫לפי דברי הר״ן אין השמש מועיל כלום‪ ,‬אלא הוא‬
‫הכירא לחוד‪ ,‬וצ״ע בדברי המחבר וגמג״א הנ״ ‪3‬‬
‫וכן צ״ע תה שמסיים המג״א בסי׳ תרע׳׳א אות ה׳‬
‫וז״>‪ /‬ומזה יצא התנהג להדליק שמש כמ״׳ש הרת׳׳א‬
‫בתשובה סי׳ פ״א‪ ,‬דברמ״א שס לא סכר כלל מהיכן‬
‫יצא המנהג‪ ,‬ולא כתב אלא דגם הר״ן יודה לפי‬
‫מנהגינו וכו׳ כמש״כ ל ע > אבל לא כתג שום טעם‬
‫להתנהג‪ ,‬אך כמו ‪ p‬הטעם הוא משום הכ ‪T‬א‪ ,‬שלא‬
‫יאמרו לצרכו הוא מדליק‪ ,‬כמש״כ המג״א בסימן‬
‫תרע״ג אות ד׳ שהגאט לעי ‪ 3‬אך לפי מנהגיט‬
‫שמדליקין הנרות בחלון דשם אין דרך להדליק נרות‬
‫וא״כ ה״ז דומה לדברי הרי״ו שהובא בתג״א שם‬
‫אות ד׳ שכ׳ דאם הדליק במקום שאין רגילין להדליק‬
‫א״צ נר אחר וצ״ע גכ׳׳ז‪:‬‬
‫מ ל ו א ת א בן‬
‫המאכל שהוא בולע ראוי עתה לאכילה וא״כ דתי‬
‫זה לאכילה גסה דהחסרון הוא באדם האוכלו‪ ,‬וכן‬
‫חילק הבחור הנ״ל‪ ,‬אגל לדעתי נ״ל כמש׳׳כ ת״מ‬
‫דגר• הנוב׳׳י לכאורה נכונים דבליעה חשיב כד״א‪.‬‬
‫ולפענ״ד נראה להביא עוד ראיה לדברי ה טג״י תהא‬
‫דהירושלתי הגיא התוס׳ בקדושין דל״ח דהקשה‬
‫אמאי לא אכלו ישראל חדש דיבוא עשה וידחה ל׳׳ת‪,‬‬
‫וכבר הארכנו בזה לעיל בסימן ט׳ דאם נ ^‬
‫דבליעה הוי שלכד״א ורק במצה יוצא א״כ הו״ל‬
‫לבלוע מצה דחדש ויצאו י׳׳ח מצה ולא יעברו על‬
‫איסור דחדש‪ ,‬וע״כ דגם באיסור חשיב בליעה‬
‫כד״א כתש״כ הטב״י מ״ת לולי דתסתפינא הייתי‬
‫אותר דתי שאינו חפץ ללעוס מחמת שאינו רוצה‬
‫להרגיש הטעם או שרצונו לבלוע חשיבה הבליעה‬
‫אכילה‪ ,‬אך מי שרצה ללעוס ורק מחתת איזה סבה‬
‫בלעו אפשר שזהו נקרא שלכד״א‪ .‬וחילי דידי הוא‬
‫תהרשב״ס דפי׳ טעתא דבלע מצה יצא תפני שאכילה‬
‫היא לו‪ .‬ותדקדק הרשב״ס וכתב תיבת ״לו״ תשמע‬
‫דאס לא רצה לאכול ע״י בליעה אלא ע״י לעיסה‬
‫ל״ה תשיב אכילה‪ ,‬אלא מי שרוצה לאוכלו כך חשיבא‬
‫לי׳ אכילה‪ .‬ומצינו במנחות דצ״ט ע״ב במתני׳ דאס‬
‫חל להיות יוהכ״פ בע״ש שעיר של יוהכ״פ נאכל‬
‫בערב והבבלים אוכלין אותו כשהוא חי דתשתע‬
‫דרק לבבלים הי׳ נחשב לאכילה אבל לא לשאר כהנים‪,‬‬
‫דלשאר כהניס הו״ל שלכד״א ועי׳ בתוס׳ פסחים‬
‫דכ״ד ע״ב ד״ה פרט וכו׳ דכתבו דדוקא גשר עוף‬
‫דרק חזי לאכילה כשהוא חי וא״כ מוכח דשאר בשר‬
‫חי תקרי שלכד״א‪ ,‬ועי׳ בתנ״ח מצוה ז׳ שהאריך‬
‫בזה והגיא את הכו״פ גסי׳ צ״ג אות ל׳ ותשיג עכ״ז‬
‫תהתתני׳ דמנחות הנ״ל ועוד יעוי״ש‪ .‬ולפ״ד הנ״ל‬
‫אין כאן קושיא כלל דלהבבליס תקרי כד״א כמש״כ‬
‫)ולהתו״ח ולחקירת המל״ת הנ״ל אין ראיה מכאן‬
‫אך אפשר להוכיח מכאן דבמ״ע ל״ב כד״א‪ ,‬ואין‬
‫להאריך בזה ואכ״ת(‪ ,‬ואס ניתא כן יחודש לט דץ‬
‫דהיכא דרצה ללעוס המצה אך מאחה סבה בלע‬
‫המצה לא יצא אס נימא דבת״ע בעינן נמי כד״א‪.‬‬
‫ויש לעיין בגמרא דפסחיס דף מ״א לענין אכילת‬
‫הפסח חי ובתום׳ דף כ״ד ע״ב ד״ה פרט ה נ ^‬
‫וברמב״ס דכתב בפ״ח מהל׳ ק״פ הל׳ ו׳ ד ^ איט‬
‫ראוי לאכילת אדם עדיין ואס כן הוי לכאורה‬
‫שלכד״א‪ ,‬ואכ״ת‪:‬‬
‫אבני‬
‫והמג״א שם גאות ד‪ /‬דכתב ע״ז וז״ל‪ ,‬אבל מ״מ‬
‫אסור להשתמש אצלו דהרואה יאמר לצרכו הדליק‬
‫כולו‪ ,‬דלפעמיס אדס מדליק נרות רביס וכו‪ /‬דאהי׳‬
‫ביש שמש אצל הנרות צריך נר על השולחן שלא‬
‫יאמרו לצורכו הדליק וכו‪ /‬יעוי״ש‪ ,‬לא הזכיר אלא‬
‫טעמא דהכירא ולא האיסור דמשתמש לאורה‪,‬‬
‫כמש״כ הר״ן הנ״ צ וכן מה שכתב הרמ״א בתשובה‬
‫סי׳ פ״א הגיאו המג״א גסי׳ תרע״א אות ה׳ וז״ל‪,‬‬
‫ודברי הר״ן פי׳ דברי הגמרא דמנה^ הי׳ להדליק‬
‫בחוץ לכן לא נהגו בשמש אס לא כשהי׳ מדליק‬
‫בשולחן דאז א״א שלא להשתמש לאורו ואז צריכים‬
‫להדליק נר אחר‪ ,‬אבל גס הר״ן מודה לפי המנהג‬
‫שמדליקין בפנים ומניחים בשולחן השמש שאין לשנות‬
‫וכו׳ יעוי׳׳ש‪ .‬עכצ״ל דמה שהי׳ מדליק נר אחר‬
‫כשהדליק על שולחנו‪ ,‬הוא בשביל הכירא לחוד‪ ,‬אגל‬
‫לא הועיל הנר האחר להתיר התשמיש בשביל זה‬
‫למלאות הגליון אעיר בקצרה בענין המשותף‬
‫לאו״ח ויו״ד‪ ,‬והוא דהנוב״י מהדו״ק חיו״ד‬
‫סי׳ ל״ד ול״ה מיישב הגמ׳ דחולין דק״כ ע״א דאיתא‬
‫שס הטעס בהמחהו וגמעו דלהכי אינו יוצא במצה‬
‫י״ח בפסח משוס דלחס עוני כתיב בי'‪ ,‬ובפסחים‬
‫דל״ה פירש״י משוס דלאו דרך אכילה קאכיל לי‪/‬‬
‫והשיג על השואל שמפרש דכוונת רש״י היא ח הו‬
‫שלא כד״א והקשה ע״ז דבמצה ל״ג ד״א והראי׳‬
‫דבלע מצה יצא‪ ,‬והביא ראי׳ לדבריו מהתו״ח בחולין‬
‫שס דכתב ג״כ דבמצה ל״ב ד״א משוס דמצוות לאו‬
‫להנות נתנו ובלע מצה יצא‪ .‬והנוב״י הוכיח מדברי‬
‫התו״ח דכל איסורים תותר לבלוע אחרי דזהו‬
‫שכ״א אך תמה ע״ז דאף אס מצוות לאו להנות‬
‫נתנו אבל מ״ת אכילה בעי‪ ,‬והביא את התל״ת‬
‫בהיסוה״ת שמסתפק בזה אס במ״ע בעינן ד״א‪,‬‬
‫ומסופק דאפשר דשלכד״א הוא דוקא אס המאכל‬
‫אינו ראוי לאכילה כתו שעירב בו דבר תר אבל אס‬
‫המאכל ראוי לאכילה אבל שאוכלו אכילה גסה אפשר‬
‫דזה לא נקרא שלכד״א‪ ,‬ולהנוב״י פשיטא דבלע‬
‫מצה הוי כד״א ובכל האיסורים חייב בבליעה ח ה‬
‫נקרא כד״א וכוונת רש״י היא משוס דזהו שתי׳‬
‫ובמצה בעינן אכילה וכתש״כ התום׳ בחולין שס‪,‬‬
‫ועי׳ בפנ״י תה שהקשה על הגת׳ דפסחיס הנ״ל‬
‫דתה הקשה הגת׳ שס הא הטעס דאינו יוצא י״ח‬
‫מצה הוא משוס דהוי שתי׳ או משוס דליכא תואר‬
‫לחס‪ ,‬עי׳ בפנ״י ובנוב״י‪ ,‬זהו קוטב דבריהם‪ .‬אך‬
‫יש להעיר דהשואל והטב״י לא העירו כלל דאס‬
‫ניתא דכוונת רש״י היא משוס דהוי שלכד״א תקשה‬
‫רישא אסיפא אתאי בחמץ ענוש כרת הא גס בחמז‬
‫בעינן כד״א‪ ,‬והערה זאת העיר גס הבחור העילוי‬
‫הנפלא תר דוד ווייס שי׳‪:‬‬
‫ו ב ע' ה ר הדין אף דלכאורה יש לחלק בליעה‬
‫מאכילה גסה ולומר דאף דהמל״ת מסתפק‬
‫באכילה גסה משוס דאין שוס חסרון בהמאכל ול״ד‬
‫לאוכל שיש בו דבר מר דהתאכל אינו ראוי לאכילה‬
‫וכמש״כ הנוב״י בשס המל״ת שאני בליעה די״ל‬
‫דכיון שאינו לועסו ואוכל בבליעה דתי כמו שאוכל‬
‫חלב חי‪ ,‬אף דהמאכל ראוי לאכילה אחר בישול כיק‬
‫דהשתא אינו ראוי וכמ׳׳כ בבליעה דאף דיכול ללעוס‬
‫מ״מ השתא בולג‪ 4‬ואף דיש להתאמץ בזה דחלב חי‬
‫החלב כמו שהוא כעת אינו ראוי לאכילה אגל‬
 ‫שהם‬
‫דעה‬ ‫יורה‬
‫ולפענ״ד כפי מה שכ׳ הר״ן דאחריס מתמירין ערד‬
‫לומר דאפי׳ שיבר עצם המפרקת ממש שחיטתו‬
‫פסולה‪ ,‬דכוונתו לפ״ד הט״ז דהוא בדרך שחיטה‬
‫וע״ז כתב דל״ד לשיגר עצמות דעצם המפרקת רך‬
‫הוא‪ .‬וא״כ מוכח חזה דעצס המפרקת אינו בכלל‬
‫עצמות דהא בשאר עצמות בנשבר הסכין דרך חיתוך‬
‫שחיטתו כשרה ובעצס המפרקת שחיטתו אסורה‪.‬‬
‫ואס ניחא כן ונלפעכ״ד דאף דבחי׳ הרשג״א דהביא‬
‫דיעה זאת דגם בשאר עצמות לא חהני דרך הולכה‬
‫והבאה כעין מפרקת ‪3‬שס י״ח נוכל לפרש דפליג‬
‫על הדיעה הקודחת וס״ל דאין חילוק בין שאר‬
‫עצמות לחפרקת‪ ,‬ח״ח לחה לנו לאפושי במחלוקת‬
‫הלא יותר טוב לפרש דגס הי״ח ס״ל דחפרקת‬
‫חלוק משאר עצמות וגס בדרך שנירה לא חהני‬
‫בחפרקת‪ ,‬אלא דחידשו דבשאר עצמות ג״כ לא‬
‫מהני בדרך שחיטה כדעת התבו״ש‪ .‬וחכ״ש לפי‬
‫שהביא הר״ן הדיעה זאת בלשון ״עוד״ בודאי‬
‫חשחע דלא פליגי הדיעות אהדדי‪ .‬וזה נראה מלשון‬
‫המחבר שהרכיב ‪ 3‬׳ דיעות הללו‪ ,‬דהתחיל חהדיעה‬
‫השני וז״ל‪ ,‬השוחט ‪ 3‬סכין בדוק ואחר השחיטה שיבר‬
‫עצמות דרך שבירה שלא בדרך הולכה והבאה וכו׳‬
‫וחסייס ואס שיבר בו עצס המפרקת אפי׳ בדרך‬
‫שבירה אין תולין בו מפני שהוא רך וזהו דיעה‬
‫קחייתא של האחרים החחחירין‪:‬‬
‫לבראש יוסף ראיתי שעמד ע״ד רש״י דחולין ד״י‬
‫ע״ב ד״ה בעצס מפרקת וכו׳ וכתב שדברי‬
‫רש״י אין הכרע‪ ,‬דחתחלה דכתב דנגיעה דעצס‬
‫המפרקת אין פוגס לסכין טפי מעור משמע אבל‬
‫בדרך הולכה והבאה פוגס המפרקת את הסכין‬
‫וזהו כשי׳ הריב״ק וכדעת רבותיו של בעל העיטור‪,‬‬
‫ואח״כ מסיים אבל שבירת עצמות בההוא ודאי‬
‫תלינן דחשחע חזה דדוקא דרך שבירה בעינן ולא‬
‫דרך חיתוך‪ .‬אבל עכ״פ לא נמצא ברש״ י רק דחפרקת‬
‫אין פוגס בנגיעה טפי מעור אבל לא נמצא שוס‬
‫חילוק בין מפרקת לשאר עצמות‪ ,‬ואפשר דהא דכתב‬
‫רש״י דנגיעה דעצס מפרקת אין פוגס לסכין ל״ ד‬
‫עצס המפרקת אלא ה״ה דגס נגיעת שאר‬
‫עצמות כן ‪:‬‬
‫עכ״פ איכא ג׳ מדריגות‪ :‬נגיעה‪ ,‬והכאה דרך‬
‫שחיטה בהולכה והבאה‪ ,‬ודרך שבירה‪.‬‬
‫ומאד יפלא לי על העה״ש יו״ ד סי׳ י״ח אות ל״ט‬
‫שדקדק ג״כ מדברי רש״י הנ״ל דרק נגיעה בעצם‬
‫המפרקת אין פוגם אבל הכאה גם עצס המפרקת‬
‫פוגס כדברי הראש יוסף‪) .‬אך לא ראה את הראש‬
‫יוסף ולא הרגיש סיומא דרש״י(‪ .‬והביא סיעתא‬
‫תזה דגס במפרקת אס נפגם הסכין דרך הכאה‬
‫וכש״כ דרך שבירה כשר‪ .‬והשיג על התחבר ועשה‬
‫עצתו כאינו יודע דגס הט״ז והש״ך השיגו על‬
‫יז״ד‬ ‫אבני‬ ‫‪58‬‬
‫תל ה‬
‫סימן טו‪.‬‬
‫בענין נגיעה ושבירה בעצם המפרהה‬
‫בירור הלכה גסוגיא דהשותט בסכין ‪ 3‬דוק ונמצא‬
‫פגום‪ ,‬תילוקיס בשיבר עצמות ועצס המפרקת‪ ,‬אס‬
‫בדרך שבירה או בדרך הולכה והבאה‪ ,‬בדברי‬
‫הרשב״א ‪ 3‬ענין זה‪ ,‬והערה על העה״ש בזה‪.‬‬
‫בשו״ע יו״ ד סי״ח סט״ו פסק המתבר דהשוחט‬
‫‪ 3‬סכין בדוק ונמצא פגוס השתיטה כשרה‪,‬‬
‫רק כששיבר בו עצמות בדרך שבירה ובעצס המפרקת‬
‫אפי׳ דרך שבירה לא מהני מפני דעצס המפרקת‬
‫רך הוא‪ .‬והט״ז והש״ך השיגו עליו ופסקו דגס‬
‫בעצם המפרקת כשרה השתיטה אס נפגס הסכין‬
‫‪ 3‬דרך ש‪3‬ירה‪ .‬ואף ששניהם התנ‪3‬או ‪ 3‬סגנון אתד‬
‫מ״מ האריך והרחי‪ 3‬הט״ז באות י״ב לבאר כי‬
‫מהר״ן שהוציא המתבר הלכה זו מוכת רק דבדרך‬
‫הולכה והגאה איירי‪ ,‬ובזה קאמר דבעצס המפרקת‬
‫שתיטתו אסורה מפני דעצס המפרקת רך הוא‪ ,‬אבל‬
‫אס שבר המפרקת בדרך שבירה לא גרע המפרקת‬
‫משאר עצמות‪ ,‬עיי״ש כל דבריו‪ .‬והתגו״ש שס באות‬
‫ל״ג השיג על הט״ז והש״ך ופסק כהמתבר ורק‬
‫מיקל בהפ״מ אס שבר עצס המפרקת בדרך שבירה‪,‬‬
‫יעוי״ש‪ .‬זת״ד בתכלית הקיצור‪ ,‬ואבאר מ ע ט‪:‬‬
‫הנה בש״ס לא מצינו אלא תרי גווני היינו‪ ,‬שיבר‬
‫עצמות ולא שיבר עצמות‪ .‬והראשונים תלקו‬
‫לתלתא גווני היינו‪ ,‬נגיעה‪ ,‬ושבירה בדרך שתיטה‬
‫היינו בדרך הולכה והבאה‪ ,‬ושבירה בדרך שבירה‬
‫היינו בדרך הכאה‪ .‬ואנו דנין על שבירה בדרך‬
‫תיתוך היינו בדרך הולכה והבאה אס זה דמי‬
‫לנגיעה וכלא שבר עצמות או דזה דמי כמו ששיבר‬
‫בדרך הכאה‪ ,‬דהמרדכי הביא בשס הריב״ק דאפי׳‬
‫בדרך שתיטה היינו בדרך הולכה והבאה נפגס‬
‫הסכין בעצס המפרקת כשרה השחיטה‪ .‬והרשב״א‬
‫בחי׳ לחולין הביא י״מ וכן הר״ן הביא דיעה זאת‬
‫בלשון ״עוד״ דבדרך הולכה והבאה כעין נגיעת‬
‫מפרקת לא תלינן והשחיטה איננה כשרה רק כששבר‬
‫בדרך שבירה‪ .‬וא״כ לפי״ז שפיר י״ל דגס במפרקת‬
‫דינא הכי‪ ,‬וכן תפס הט״ז בפשיטות דאפי׳ לדיעה‬
‫זו היכא דשיבר במפרקת דרך הכאה כשרה השחיטה‬
‫וחזה דן דכ״ש לדיעה השני׳ דחילקה משוס דעצס‬
‫המפרקת רך הוא דקאי רק דנפגס הסכין בדרך‬
‫חיתוך דהיינו הולכה והבאה אבל היכא דנפגס בדרך‬
‫הכאה גס בחפרקת כשרה השחיטה‪ ,‬וע״ז השיג‬
‫התבו״ש והסכים להמחבר דבחפרקת גס בדרך‬
‫הכאה אסורה השחיטה אס נפגס הסכין‪:‬‬
‫ו ה ת ב ״ ש שס השיג על הט״ז בחה דתחה וכי עצס‬
‫התפרקת אינו בכלל עצמות וכו׳ וכתב‬
‫דעצס התפרקת אינו בכלל שאר עצמות יעוי״ש‪.‬‬
 ‫שהם‬
‫סימן טז‪.‬‬
‫בענץ בישול אחר בישול בב״ח‬
‫בירור דעת וסברת הפרת״ג בעניני בישול אח״ב‬
‫בבו״ח‪ ,‬וחילוקי טעתיס בין שבת ובב״ח ושאר איסורין‪,‬‬
‫וענין בישול בחמי טברי׳‪ ,‬וענין בישול אח״ב בשריפה‪.‬‬
‫הפמ״ג כ׳ בפשיטות ביו״ד סי׳ פ״ז אות ב׳ בש״ד‬
‫דבבו״ח יש בישול אחר ביש> וכ׳ עוד‬
‫דת״ת בלוע בקדירה בו״ח שיפלוט לחיז ומתבשל‬
‫לא חשו דזה ל״ה דרך בישול אבל תקדירה ב״י‬
‫מבשר לבשל בה חלב אסור דזה הוי דרך בישול‪.‬‬
‫ובסי׳ ק״ה במ״ז אות ב׳ כ׳ בשר מבושל וחלב תבושל‬
‫אסור לבשלס אח״כ יחד דיש בישול אחר בישול אבל‬
‫חתיכה שבשלה בחלב כבר תותר לחזור ולבשלה וגס‬
‫זה צ״ע‪ ,‬זהו ת״ד הפמ״ג כפי שהעתיקוהו המביאיס‬
‫אותו‪:‬‬
‫ולפי הבנתי תפס הפת״ג דבישול אחר בישול בבו״ח‬
‫דשרי שייך רק היכא דלא נתבשל פ״א‬
‫באיסור ולהכי חילק בסי׳ פ״ז בלוע מבו״ח ביתד‬
‫דליכא איסור כשיתבשל עוד הפעס אחרי הפליטה‬
‫כיון דנבלע באיסור בישול בו״ח מהיכא דבא לבשל‬
‫חלב בקדירה ב״י שבישלו בה נשר דלא הוי שוס‬
‫איסור בבישול ראשון וזה הוא כוונתו שבאופן זה‬
‫הוי דרך בישול ובאופן זה ל״ה דרך נישול ובסי׳‬
‫ק״ה נשאר בצ״ע גס אס נתבשל פ״א באיסור ובאות‬
‫זה ובסי׳ זה נשתמש הפת״ג בלשון בישול אחר בישול‬
‫ולא בהלשון דרך בישול‪ ,‬כן הבנתי מדבריו‪:‬‬
‫אך לפי״ז קשה מדוע שאני בו״ח משבת דבשבת‬
‫פסק הרמב״ס בפ״ט מהל׳ שבת ה״ג‬
‫דהיכא שנתבשל כל צרכו או דבר שא״צ בישול‬
‫ונתבשל פטור ואין חילוק אס הי׳ תבושל בהיתר‬
‫או באיסור ולעולס אין בישול אחר בישוצ וכן האיך‬
‫יהי׳ הדין בט״ח אס בשלו מתחלה בחמי טבריא‬
‫ואח״כ בשלו בקדירה על האש אס יהי׳ חייב אח״כ‬
‫על בישול שני‪ ,‬וכן האיך יהי׳ הדין לגבי פסח אס‬
‫בישלו בתחלה בחמי טבריא דלא עבר רק משוס דלאו‬
‫צלי אש הוא כדאיתא בפסחיס דת״א ע״א ואח״כ‬
‫בישלו על האש האס ניתא בישול אחר בישול כזה‬
‫חייב ועובר על הל״ת דבשל תבושל בתיס ונקרא‬
‫בישול ‪:‬‬
‫ש ו ב אחרי החיפוש מצאתי בתנ״ח מצוה ז׳ אות ב׳‬
‫שחקר לענין שבת אס בישל בחמי טבריא‬
‫ואח״כ בישל באש אס באופן זה חייב בבישול השני‬
‫והביא שמצא בפמ״ג או״ח סי׳ שי״ח אות ו׳ שנסתפק‬
‫בזה וכתב שדעתו נוטה דפטור ואין נישול אחר‬
‫בישול גס באופן זה‪ ,‬וזהו ממש כחקירתנו לענין‬
‫נו״ח‪ .‬וחזינן דהפמ״ג גופא ס״ל כן דאין בישול‬
‫אח״ב אפי׳ היכא דלא הי׳ הבישול הראשון בישול‪.‬‬
‫ידד‬ ‫אבני‬
‫המחבר רק במה דהמחגר אסר במפרקת גס דרך‬
‫שבירה אבל במה שאסר בדרך הכאה גס בשאר‬
‫עצמות לא השיגו כלל‪ ,‬דבזה בודאי המחבר לאי‬
‫יחידאה הוא‪ ,‬וכמו שמבואר בב״י בטור‪ ,‬ועי׳ בב״ח‪.‬‬
‫ולפענ״ד אץ לסמוך עליו להלכה ולמעשה‪ ,‬וכפי‬
‫ששמעתי סמך עליו רב אחד והכשיר סכין הנפגס‬
‫בדרך שחיטה משוס עצס המפרקת והמעיין בס׳‬
‫אדרת אלי׳ יראה כי הביא את כל האחרוניס והסכיס‬
‫לדעת התבו״ש דגס בדרך שבירה אין להקל בעצס‬
‫המפרקת רק בהפ״ח וכן עיקר לפענ׳׳ד‪:‬‬
‫ולפענ״ד יש להעיר על חי׳ הרשב״א שס דמתחלה‬
‫כתב וז״ל‪ ,‬פירש״י דס״ל לר׳׳ח דשבירת‬
‫מפרקת כשבירת עצמות לפגוס יותר מעור וכו׳‬
‫אף דרש״י כתב רק נגיעת מפרקת כמש׳׳כ הרשב״א‬
‫בעצמו אח״כ דשי׳ רש״י היא דר״ח מכשיר דוקא‬
‫היכא דודאי נגע אבל אי לא ידעינן אי נגע בעצס‬
‫דמפרקת או לא אפי׳ ר״ח מודה דפסולה דבמאי‬
‫איפגוס וכו׳ עכ״ל‪ .‬ואפשר דהיכא דשבר עצס‬
‫המפרקת ממש אף בדרך שחיטה גס ר׳׳ה מודה‬
‫כמש״כ לעיל‪ ,‬לא דקדק הרשב״א כלל ס ה ומדמי‬
‫שבירה לנגיעה ואח״כ כאשר השיג על רש״י וכתב‬
‫וז״ל אלא הכא הכי פי׳ אימור בעצס דמפרקת נגע‬
‫ואימור בנגיעתו נפגמה ומיהו אע״פ שהס )שס‬
‫נדפס בטעות שאין( מפרשיס דברי ר״ח בשלא נגע‬
‫ודאי בעצס דמפרקת לאו למימרא דבכה״ג הוא‬
‫דלא פסקינן כוותי׳ הא נגע ודאי בעצס דמפרקת‬
‫כשרה‪ ,‬דאנו אין לנו הל׳ כר״ח אלא בששיבר בה‬
‫עצמות ולא בששיבר בה עצס דמפרקת וכו׳‪ ,‬יעוי״ש‪,‬‬
‫ג״כ לא דקדק וכתב ולא ״בששיבר בה עצס‬
‫דמפרקת״ תחת ולא ״כשנגע בעצס דמפרקת״‪,‬‬
‫דבנגע איירינן‪:‬‬
‫בשולי הגליון‪ .‬הב״י הביא בשס הרשב״א בת״ה‬
‫דהא דהשוחט בסכין בדוק ונמצא פגוס‬
‫אחר שחיטה כשר בשיבר בו עצמות הוא דוקא היכא‬
‫דיש בהסכין כשיעור שני צואריס דאיכא למימר‬
‫דשמא לא שחט כנגד הפגימה ואימא בעצס נפגס‪,‬‬
‫יעוי״ש‪ .‬ונ״ל דגס שי׳ התוס׳ בחד תי׳ בחולין ד״י‬
‫שס בד״ה סכין איתרעאי וכו׳ דתי׳ דטעמא דסכין‬
‫איתרעאי הוא משוס דאיכא ספיקי טובא‪ ,‬שתא‬
‫בעצס נפגמה ואת״ל בעור שתא לא נשחט כנגד‬
‫הפגימה וכו׳ יעוי״ש‪ .‬ע״כ ג׳׳כ איירי דאיכא‬
‫בהסכין כשיעור שני צואריס‪ ,‬ואף דתוס׳ כתבו ‪ 5‬את‬
‫לר״ח מ״ת תוכח דבאופן זה פליגי‪ ,‬וגס לדידן‬
‫דפסקינן דהלכתא כר״ח בששיבר בה עצמות איירי‬
‫דוקא באופן זה וא״כ איכא נ״ת בין הך תי׳ לאינך‬
‫תירוצי בשיעור אורך הסכין‪ ,‬וזהו נ״ת לדינא‪ ,‬ועי׳‬
‫בתהרש״א תש״כ הנ״מ בין הך תי׳ לאינך תירוצי‪:‬‬
 ‫שהם‬
‫עסוקיס כעת ולכן חפצי לבאר ולהרחיב קצת‬
‫ענין זה ‪:‬‬
‫דעה בתחלה הביא את הכו״פ שבסי׳ פ״ז אות י״ג‬
‫חקר ג״כ בזה אי שייך בישול אתר בישול‬
‫בבו״ח ודעתו דאין בישול אחר בישול‪ ,‬ונשאר בצ״ע‬
‫על הגת׳ דאין עולין בשר וגבינה על שולחן אחד‬
‫גזירה שתא יעלה באילפס רותח‪ ,‬הא אפי׳ אם יעלו‬
‫רותח יהי׳ רק בישול אחר בישול‪ .‬ואח״ז כתב דבבלוע‬
‫ודאי אין בישול אחר בישול ולהכי העלו בתוס׳‬
‫דבתדין הגעלו יורות גדולות אף שהי׳ תבו״ח וב״י‬
‫ולא הי׳ בהס ס׳ וא״כ נתבשל בשעת הגעלה בב״ח‬
‫וכו׳ יעוי״ש בכו״פ‪ ,‬וע״ז כתב הברוך טעם והביא‬
‫את הפת״ג דסי׳ פ״ז הנ״ל וחילק מדעת עצתו בין‬
‫בשר שנתבשל בפ״ע וחלב בפ״ע ואח״כ נתבשלו‬
‫יחד דאז נתהוה בבישול השני בב״ח ונקרא בישול‬
‫בפעם השני‪ ,‬לבין היכא דנתבשלו יחד בפעם ראשון‬
‫דאז אין בישול אחר בישול‪ ,‬ובזה תתרץ קושית‬
‫הפליתי תהגת׳ דחולין דגזרינן שתא יעלו באילפס‬
‫רותח )ופלא שלא הרגיש כלל דהפת״ג בעצתו חילק‬
‫החילו׳ק הנ״ל בג׳ תקותות הנ״ל כת״ש(‪ ,‬וד״א לשונו‬
‫של הברוך טעס יותר נוטה להבנתי בפת׳־׳ג‬
‫דהחילוק הוא אס‪.‬נ תוס ף איסור בבישול הב׳‪ ,‬דאי‬
‫כהבנת ידידי הגר״י הוטנער שליט״א הו״ל לכתוב‬
‫דנתהוה טעם בב״ח ולא סתתא בב״ח(‪ .‬ועפי״ד‬
‫אלה כתב עוד ליישב קושית הא״ז על הש״א והתנ״י‬
‫שחקרו אי תותר להדליק נר חנוכה תחתאה שנאסרה‬
‫בתערובות בשר ע״י בישול‪ ,‬והא״ז הקשה ע״ז הא‬
‫כשידליק עובר על בישול בב״ח וגס קושית הפליתי‬
‫על הרתב״ס תטפת חלב שנפלה על החתיכה‪ ,‬והובא‬
‫זה ביו״ד סי׳ צ״ב כי באופן שנתבשל תתחלה בו״ח‬
‫ביחד אין בישול אחר בישו>ג ועוד תי׳ על קושית‬
‫הא״ז דשריפה ל״ה דרך בישול וע״ז הביא ראיה‬
‫תסוף תתורה תתתני׳ שכ׳ לעיל ותי׳ ג״כ או משוס‬
‫דבאופן זה אין בישול אחר בישול או כתו שתירצתי‬
‫דבש ריפה אינו עובר משוס בישויג ולפ״ד נראה ליישב‬
‫קושית הפליתי והוכחתו תגעולי מדין שכ׳ לעיל‬
‫דנ״ל דכתו דשריפה ל״ה דרך בישול כן גיעול ל״ה‬
‫דרך בישול ואינו עובר בזה תשוס בישול ‪:‬‬
‫ובוד*א שעתא קבלתי ספר לוית חן מידידי הרב‬
‫הגאון וכו׳ תוה״ר חנוך ה‪ .‬סינגער שליט״א‬
‫וראיתי שס בסוף סימן א׳ שהקשה על התשנה‬
‫דפסחיס דפ״ג ע״א דתנן העצמות והגידין והנותר‬
‫ישרפו בט״ז‪ ,‬חל להיות שבת בט״ז ישרפו בי״ז‪,‬‬
‫והגת׳ שס ע״ב הקשה ניתי עשה וידחה ל״ת יעוי״ש‪.‬‬
‫והקשה איזה לאו איכא גשריפת העצמות והגידין‬
‫והנותר של הק״פ‪ ,‬הא הק״פ צלי הוא ואין בישול‬
‫אחר בישול ואין צלי אחר צלי ול״ד לשתן שרפה‬
‫ביו״ט דהתס איכא מלאכת תבעיר או בישול יעוי״ש‪.‬‬
‫ואף דפלא לי על ידידי הרה״ג התחבר שהקשה זה‬
‫ולי עלה על דעתי הרחבה לתרץ בפשיטות דהאיסור‬
‫יר׳ד‬ ‫אבני‬ ‫‪60‬‬
‫אך אולי י״ל דשבת שאני דאפי׳ אס נימא דבישול‬
‫הראשון לא הי׳ בישול גס לא גרע מדבר שא״צ‬
‫בישול ‪ 7‬ג״ כ פטור כמש״ב הרמב״ס שס‪ .‬ועי׳ בתוס׳‬
‫פסחיס דכ״ד ע״ב ד״ה פרט לאוכל חלב חי׳ וכו׳‬
‫בסוה״ד שכתבו דאף אס החלב נתחחס ע״י חמה‬
‫וניתס ונעשה כתו תשקה דותיא דע״י אש ת״ת‬
‫נקרא זה חלב חי והוי שלכד״א‪ ,‬א״כ גס בחמי‬
‫טבריא כן‪ .‬ועי׳ עוד שס בתנ״ח דנסתפק לענין‬
‫פסח היכא דבישלו בחמי טבריא ואח״כ צלאו באש‬
‫אס באופן זה חייב תשוס בישול כבישלן ואח״כ‬
‫צלאן‪ ,‬ואנחנו חקרנו לגבי פסח אס בישל מתחלה‬
‫בחמי טבריא ואח״כ נתבשל ע״ג האש‪ .‬ועוד יש‬
‫לחקור לפי חילוק דהגת׳ דתנחות שהובא בתוס׳‬
‫פסחיס שס לענין דס שבישלו אס ע״י אור או ע״י‬
‫חתה‪ ,‬א״כ היכי יהי׳ הדין אס מקודס נתבשל הדס‬
‫ע״י חתה ואח״כ בישלו באור אס בישול השני נקרא‬
‫בישול ונקרא דס שבישלו ופטור או לא‪ ,‬וצ״ע בכ״ז ‪:‬‬
‫וידידי הגר״י‪.,‬הוטנער שליט״א הסביר הבנת דברי‬
‫הפת׳׳ג באופן אחר‪ ,‬דהיכא דתתחלה בשל‬
‫הבו״ח ביחד לא‪.‬נתוס‪,‬ן< בבישול השני שוס דבר להכי‬
‫ל״ה בישול הבו״ח אבל היכא דתתחלה בשלס בפ״ע‬
‫ואח״כ בישל הבג״ח ביחד נתוסף בבישול השני הטעס‬
‫שנותךזב״ז‪ ,‬ולכן אפשר דבאופן זה גס בישול אחר‬
‫בישול נקרא בישול‪ ,‬וא״כ לא שייך חידוש זה רק‬
‫בבו״ח ואף כי דפח״‪,‬ח א״א לותר כן דאס ניתא‬
‫דבישול אחר בישול ל״ה בישול גס כשנתוסף טעס‬
‫לא ע״י בישול בא וזה'אינו אסור בבו״ח‪ ,‬דרק ע״י‬
‫בישול אסרה רחתכא ולא אס הטעס בא לא ע״י‬
‫בישול וכתו שבא ע״י כבוש או לא ע״י בישול באור‬
‫אלא ע״י חתי טבריא כדנפסק בטויו״ד סי׳ פ״ז‬
‫ס״א וס״ו‪ .‬ועוד דגס בשבת תצינו כן דהנה הכ״ת‬
‫שס הביא דהרת״ך הקשה על הרתב״ס דס״ל דאס‬
‫נתבשל כתאכל ב״ד שייך בו בישול לאח״ז וכתו‬
‫שפסק הטוש״ע באו״ח סי׳ שי״ח ס״ד אלא דאס‬
‫נתבשל כתאכל ב״ד ל״ש בו בישול יותר והתס‬
‫בתוס' בישול יתוסף טעס אלא ע״ כ ח ה לא נקרא‬
‫בישול וא״כ הדרא קושיא לדוכתא‪:‬‬
‫ה ה קרוב לשתי שניס שרב גאון אחד מידידי שי׳‬
‫הציע לי קושיא בשס הברוך טעס שהקשה‬
‫אהא דאיתא בסוף תמורה בתתני׳ דל״ ד ע״ב דר״י‬
‫סובר דאס רצה להחמיר ע״ ע לשרוף את הנקברין‬
‫רשאי ובתתני׳ שס חשיב גס בב״ח בין הנקברין‪,‬‬
‫וא״כ היכי יוכל לשרוף את הבב״ח הא תבשלס אז‬
‫ועובר על בישול בב״ח‪ .‬ותירצתי לו תיכף דלפ״ד‬
‫שריפה לא נקרא בישול כי הוא אינו תבשל רק‬
‫תכלה את הדבר‪ .‬ואתר לי הרה״ג הנ״ל כי כיונתי‬
‫לתי׳ של הברוך טעס כי כן תי׳ גס הוא‪ .‬וכעת‬
‫כאשר אני עסוק בענין זה עיינתי בברוך טעס‬
‫״בשער הואיל ובתוך״ וראיתי כי פלפל שס אי‬
‫בב״ח שייך בישול אחר בישול וזהו תתש בזה שאנו‬
‫לא‬ ‫שהם‬ ‫י־דד‬
‫ושוטה‪ ,‬וכהמתני׳ להובא כאן בחולין‪ ,‬החרשת‬
‫והשוטה והסומא ושנטרפה לעתה‪ ,‬אס יש להן‬
‫פקחות מתקנות אותן ואוכלות בתרומה‪ ,‬ושוטה עול‬
‫גרע מקטן‪ ,‬כמש״כ התום׳ בחולין שס ועול בכתה‬
‫לוכתי‪ ,‬למוכח כן מחליצה‪ ,‬וא״כ איך טבילתן מהני‪,‬‬
‫והרי היא ממש ככלי שאין להן שוס לעת‪ .‬ולכן‬
‫הוכיח הש״ס‪ ,‬מללא אסרה התורה לחרשת ושוטה‪,‬‬
‫לאכול בתרומה מפני שלעולם לא יצאו מטומאתן‪,‬‬
‫שלא יוכלו לכוון‪ ,‬מוכס לטבילת אלס‪ ,‬אף שיש בו‬
‫לעת‪ ,‬נחשב כמו כלי‪ ,‬וכוונת המטביל נחשב לכוונה‪, ,‬‬
‫וכמו לאמרינן שס ללחי הש׳׳ס לכליס לומיא לאלס‪,‬‬
‫מה אלם לקמכוין אף כלים לקמכוין אלס‪ ,‬יעוי״ש‪.‬‬
‫ובפירש״י לפי׳ לאלס בר כוונה הוא‪ .‬ולר״י לאליבי׳‬
‫מוקיס שס הש״ס לאיירי ביושב ומצפה וכלים לומיא‬
‫לאלם‪ ,‬אף לבאלס נמי משכחת ללאו בר כוונה הוא‪,‬‬
‫כגון חרש ושוטה ונטרפה לעתו‪ ,‬והיכי פסיק לאלם‬
‫בר כוונה הוא‪ ,‬וע״כ אס נוקיס ביושב ומצפה‪ ,‬ואם‬
‫האלם לאו בר לעת הוא‪ ,‬יושב אצלו פקח ומצפה‬
‫ומכוין‪ ,‬וזהו כמש״כ‪ ,‬כן מוכרחים אט לפרש‪ .‬ולכן‬
‫לאחר העיון הוא לבר ברור ולא רק אפשר כמש״כ‬
‫אז מקופיא‪ ,‬ופלא לי על כתר״ה שי׳ שלא הרגיש‬
‫בכ״ז‪ ,‬לגבי טבילה סגי לעת המטביל‪ ,‬וכמו כלי‬
‫נחשב האלם ‪:‬‬
‫וי ש להעיר בענין זה‪ ,‬בהא לתנן בנלה לי״ג ע״ב‬
‫והובא בחולין כנ״ל‪ ,‬לענין חרשת ושוטה‬
‫וכו׳ לפקחות מתקנות אותן ‪ .‬ואוכלות בתרומה‪.‬‬
‫ורש״י פי׳ מתקנות אותן בולקות אותן ומטבילץ‬
‫אותן‪ ,‬וכן נפסק הלין בטוש״ע יו״ל סי׳ קצ״ו סעי׳‬
‫ח׳‪ ,‬איך יעשו עם הספירת ז״נ‪ ,‬להנה ה ס״ ט סי׳‬
‫קצ״ו אות י״ח והחכ״א כלל קי״ז אות י״ב‪ ,‬הגיאו‬
‫את המע״צ‪ ,‬לאס אשה הסיחה לעתה מלמטת ז״נ‬
‫אינם עולין לה וצריכה פסיקת טהרה מחרש יעוי״ש‪.‬‬
‫)וכבר לברט מזה ביג״ת ש״ב )הוצאת אמריקא(‬
‫קונט׳ א׳ סי׳ ה׳ ושם מבין חתום שם(‪ ,‬והס״ט‬
‫הביא שם ב׳ טעמים‪ ,‬או משוס לכתיב וספרה לה‪,‬‬
‫לבעיא כוונה לספירה‪ ,‬ויש לעות לנעיק ספירה‬
‫בפה‪) ,‬עיי״ש מה שהביא בשם השל״ה(‪ ,‬כמו ס פ ה״ ע‬
‫וספירת היובל בב״ל‪ ,‬או משוס שמא תראה ותסתור‪,‬‬
‫כי מילתא ללא רמיא עלי׳ לאינש לאו אלעתי'‪ ,‬ואס‬
‫נימא לספירה אינה צריכה כוונה‪ ,‬ורק מטעמא‬
‫לשמא תראה ותסתור‪ ,‬י״ל להפקתות מתקטת להן‪,‬‬
‫יכולין‬ ‫אבל אס נימא לספירה צריכה כוונה׳‬
‫הפקחות לכוין עבורן‪ ,‬הא ספירה ל׳׳ל לטבילה‪,‬‬
‫לנימא להוי כמו כלי כמובן‪ ,‬וביותר אס בעינן ספירה‬
‫בפה‪ ,‬ועי׳ בספרי אבני שהם ח״א סימן א׳ מה‬
‫שהארכתי לענין ספה״ע‪ ,‬עפ״י לברי התוס׳ רי״ל‬
‫וקצוה״ת לענין מצוה שבגופו‪ ,‬וגס בספרי זה‬
‫בסי׳ יול‪ ,‬והא בחרשת ושוטה‪ ,‬בולאי לכל הליעות‬
‫לא מהני שליחות וגם שומע כעונה‪ ,‬וא״כ האיך‬
‫יתקנו אותן הפקחות‪ ,‬וע״כ מוכת מזה לספירה‬
‫אבניי‬
‫הוא הבערה ולא ‪3‬ישול כמו שהזכיר לענץ שמן‬
‫שריפה‪ .‬ורב גאון ‪ w b‬שהי׳ בביתי בזמן שקבלתי‬
‫ספרו ושמע קושיתו תי׳ תומ״י כן‪ ,‬בכ״ז אעיר‬
‫ג״ז דגבי שרפת עצמות וגידין ונותר ל״ש בישול‬
‫כמש״כ לשריפה ל״ה בישול‪ ,‬ולפי״ז גס תירוצו דמר‬
‫דרתמנא אתשבי׳ לא יועיל‪:‬‬
‫סימן יו‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫כענין כוונה בטבילת נדה‬
‫מה שכתבתי בשולי הגליון במכתביי לידי״נ הרב‬
‫הגאון וכו׳ מוהר״ר זאב וואלף ראגין שליט״א‬
‫ואת״כ נסתעף לענין מיותל בכמה י ענפים‪.‬‬
‫ע ט ע א‪.‬‬
‫בירור היכא לחברתה מטבילה ובנאנסה ונטבלה‪,‬‬
‫וחילוש סברא שהאשה הנטבלת נחשבת כמו כלי‪.‬‬
‫הנה כתר״ה הקשה מחולין לל״א‪ ,‬להש״ס פריך‬
‫אפלוגתא לרב ור״י גבי נלה שנאנסה‬
‫וטבלה אי מותרת לביאה‪ ,‬ה״ל אילימא לאנסה‬
‫חברתה וטבלה כוונת חברתה כוונה מעלייתא היא‪,‬‬
‫וזה איירי אפילו למ״ל טבילה צריכה כוונה‪ ,‬מ״ש‬
‫מכל לוכתי שאמרו בגמ׳ בגלול עומל ע״ג‪ ,‬שפירשו‬
‫הראשונים להיינו שהגלול מלמלו לעשות לשמה‬
‫ושיכווין זה ת״ל‪ .‬ותי׳ לטבילה שאני‪ ,‬והשבתי לו‬
‫מקופיא לאפשר שהאשה נחשבת כמו כלי‪ ,‬ולכן‬
‫מהני כוונת חברתה‪ .‬אבל גבי גט וכלומה גבי קטן‬
‫לא שייך זה‪ .‬וע״ז חזר והקשה כתר״ה האיך אפשר‬
‫להשוות טבילת אלס שיש בו לעת לטבילת כלי‪ .‬ולברי‬
‫בלתי מובנים לו‪ ,‬וכתב לתרץ הקושיא‪ ,‬ולחה בעצמו‪,‬‬
‫אך במסקנתו כתב כי כעת נ״ל‪ ,‬כי אע״פ שעצם‬
‫הטבילה היא ההוויי׳ במים ולא ההבאה למיס‪ ,‬בכ״ז‬
‫כיון לחברתה עושה לכה״פ אחה מעשה ומסייעת‬
‫לה‪ ,‬מהני כוונתה‪ ,‬ואין לי הכרע בזה ע כ ״ צ ולכן‬
‫מבקש ממני חו״ל‪:‬‬
‫לפענ״ד יש לי הכרע‪ ,‬לסיוע חברתה לא נחשב‬
‫לכלום‪ ,‬וכמו גבי שחיטה‪ ,‬לבולאי לא הי׳‬
‫מהני‪ ,‬אס שחיטה בעי כוונה‪ ,‬מה שהגלול יסייע‬
‫להקטן בהשחזת והעמלת הסכין ובליקת הסמנים‪,‬‬
‫עי׳ נתוס׳ חולין לי״ב ע״ב ל״ה מאן‪ ,‬ולא עליפא‬
‫הך סיוע מהך סיוע‪:‬‬
‫ע ת ה אחרי סתירת תירוצו של כתר״ה‪ ,‬נ״ל להי׳‬
‫לו להקשות עול קושיא אלימתא מקושיתו‪,‬‬
‫להא היכא לנאנסה לטבול והיא לא נתרצת עול גרוע‬
‫מטבילה בלא כוונה כילוי‪ 4‬ובכ״ז מועיל טבילתה‬
‫גס לתרומה לבעינן כוונה‪ ,‬אלא ע״כ כלברינו‪,‬‬
‫להאשה נחשבת ככלי‪ ,‬ולא רק לאשה נחשבת ככלי‪,‬‬
‫אלא לפעמים כשהאשה לאו בת לעת היא‪ ,‬כחרשת‬
 ‫שהם‬
‫הגשר לתוך המיס לא תהני‪ ,‬וא״כ א ‪ T‬אפשר לו‬
‫להשוות טבילת אשה לטבילת כליס ו כו‪ /‬זהו לשונו‬
‫של כתר״ה‪ .‬ועוד הי׳ לכתר״ה להקשות עלי‪ ,‬לא‬
‫לבד תר״י אלא אפי׳ מרב דס׳׳ל דלחולין ל״ב כוונה‪,‬‬
‫אגל לתרומה הלא ס״ל דבעי כוונה וא״כ חלוק‬
‫כליס תאדס‪ ,‬דבכליס אס נפלו תעצתן לתיס תהני‬
‫הטבילה ובאשה היכא דנפלה תן הגשר ל״ת טבילתה‬
‫לתרומה‪ ,‬וזהו תתש כתו שהקשה כתר״ה תחולין‬
‫אליבא דר״י‪ .‬אך לפענ״ד נראה כתש״כ‪ ,‬דהא חזינן‬
‫בטבילת אשה‪ ,‬דכו״ע תודי דתהני כוונת חברתה‬
‫אפי׳ לתרומה‪ ,‬בשוטה וכדומה‪ ,‬דדתי לנפלה תן‬
‫הגשר‪ ,‬וע"כ דטעתא הוא דאשה הנטגלת נחשבת‬
‫ככלי וחפץ‪ ,‬ול״ד לשחיטה וכדותה‪ ,‬דלא נוכל לחשוב‬
‫את הקטן כתו כלי וחפץ דהא הקטן צריך להכשיר‬
‫את הבהמה או את הגט‪ ,‬להכי ל״ד להדדי‪ ,‬ולא‬
‫נוכל לתילף שחיטה וכדומה מטבילה‪ ,‬אגל בטבילה‬
‫הלא ברור תכל ההוכחות שהוכחנו‪ ,‬דהאשה נחשבת‬
‫לכלי‪ ,‬ואיה״נ דאס האשה נפלה תן הגשר או שירדה‬
‫להקר‪ ,‬וחבירתה מכוונת דתהני‪ ,‬דת״ש תשנטרפה‬
‫דעתה דתהני כוונת חבירתה‪ ,‬ולזה הבאנו ראיה דהא‬
‫חזינן דהש״ס תדחה אליבא דר״י ההוכחה תתתני׳‬
‫דגל שנחלש וכו׳‪ ,‬דכליס דותיא דאדס דקתכוין אדס‪,‬‬
‫וא״כ נראה דאס הי׳ נצרך כוונה‪ ,‬הי׳ כוונת אדס‬
‫תועיל‪ ,‬וא״כ באשה אס בעינן כוונה תועלת כוונת‬
‫חברתה‪ ,‬דהיא נתי נחשבת ככלי וכתש״כ‪ .‬וא״כ‬
‫שפיר הוכחתי תה דיחוי דהש״ס‪ ,‬לענין הסברא‪,‬‬
‫דכוונת אדס תהני לכלי‪ ,‬ובחנס השיג ותמה עלי‪ ,‬כי‬
‫לפ״ד הדברים נכונים בע״ה ‪:‬‬
‫ו כ ש ם שדעותינו חלוקות בזה כן ירחקו תן הקצה אל‬
‫הקצה בתה שהעירותי שס על התע״צ דפסק‬
‫דאס הי׳ היסח הדעת בספירת ז״נ‪ ,‬לא עלתה לה‬
‫הספירה וצריכה לספור תחדש‪ ,‬דאס ניתא דהטעס‬
‫הוא משוס דכתיג וספרה לה‪ ,‬בעינן שתכוין לספור‪,‬‬
‫איך תעשה החרשת וכדומה עס הספירה‪ ,‬דלזה לא‬
‫תהני תה שהפקחות יתכוונו יעוי״ש‪ .‬וע״ז בא‬
‫כתר״ה בסברא הפוכה ותי׳ דכוונת הס״ ט בשס‬
‫התע״צ‪ ,‬דצריכה כוונה לספירה היינו דבעינן‬
‫שהימים יהי׳ ספורים‪ ,‬ולא איכפת לן אס הס ספורים‬
‫על ידה או ע״י אחרים וכו׳ ואין בזה ענין שליחות‪,‬‬
‫עכ״ל‪ .‬ותפס כתר״ה דבזה תועיל כוונת חבירתה‪,‬‬
‫וכתב עוד דכן תשמע שם‪ .‬ובתחילה תכתר״ה שי׳‬
‫אינני רואה שוס משמעות כדברי כתר״ה‪ ,‬ואדרבה‬
‫אס כוונת התורה בתה שכתבה וספרה לה‪ ,‬דצריכה‬
‫כוונה לספירה כתו ספה״ע נוגע לענין שליחות‬
‫ושותע כעונה כתש״כ שס‪ .‬ועוד דלדבריו יחודש לן‬
‫דאפילו אס האשה הסיחה דעתה תהספירה‪ ,‬בכ״ז‬
‫אס אשה אחרת לא הסיחה דעתה וכיוונה עבורה‬
‫תועיל הספירה‪ .‬וזה לא השתיענו ה ס״ ט ותע״צ‬
‫דיהי׳ נפ״ת בזה בין שני הטעתיס‪ ,‬ודברי הראשונים‬
‫בתקותס עותדיס‪:‬‬
‫ידד‬ ‫אבני‬ ‫‪62‬‬
‫ל״ב כוונה‪ ,‬וא״צ להיות ‪ 3‬פה‪ ,‬והספרה לה ח ״ נ‬
‫חלוק מספה״ע ויובל‪ ,‬לכוונת התורה היא רק‬
‫שתבדוק ותספור להיות טהורה ותצא חטותאתה‪,‬‬
‫אבל לא דהספירה עצתה היא תצוה‪ ,‬ופסול דהיסח‬
‫הדעת הוא משוס שמא תראה ותסתור‪ .‬לפענ״ד‬
‫היא הערה נפלאה בע״ה ‪:‬‬
‫אגב אורחא אעיר בענין זה‪ ,‬הנה ראיתי בס׳ לחס‬
‫ושתלה על הל׳ נדה ומקואות סי׳ קצ״ח‬
‫אות ס״ב‪ ,‬על הא להתחבר פסק כהרתב״ס לטבילה‬
‫ל״ב כוונה כרב‪ ,‬בחולין דל״א ע׳׳א‪ ,‬והרת״א החמיר‬
‫כשאר הראשונים דפסקו כר״י‪ ,‬עי׳ בב״י ובביאור‬
‫הגר״א שם‪ ,‬והס׳ הנ״ל חידש עוד לחזק שי׳ הרתב״ס‬
‫דהלכתא כרב‪ ,‬תהא דר״פ תוקי שם ע״ב‪ ,‬הא דנדה‬
‫שנאנסה וטבלה בתרי גווני‪ ,‬בשנפלה תן הגשר או‬
‫שירדה להקר‪ ,‬וכ״ז הוא לרב דתדתי טבילה לשחיטה‪,‬‬
‫איכא נ״ת בין ר״נ לרבנן‪ ,‬אבל לר״י דס״ל לטבילה‬
‫געי כוונה‪ ,‬לא צריך לאוקתי בתרי גווני‪ ,‬ואי אליבא‬
‫לרב קאי‪ ,‬הו״ל לפרש יעוי״ש‪ .‬ולכאורה הוכחה‬
‫נכונה היא‪ ,‬אבל באתת לפענ״ד אינו נ״ל משוס‬
‫דר״פ‪ ,‬ע״כ קאי בין לרב ובין לר״י‪ ,‬דהא רב ור״י‬
‫פליגי בנדה שנאנסה וטבלה‪ ,‬ובטבלה חברתה ליכא‬
‫לאוקתי הפלוגתא‪ ,‬וע״כ איירי רק בב׳ אופנים הללו‪,‬‬
‫והא דלר״י ג׳ אנפי שווים הם‪ ,‬לא רצה ר״פ לפרש‪,‬‬
‫ונקט סתתא תשום דלרב איכא נ״ת בין ר״נ לרבנן‪.‬‬
‫וחזינן גם אליבא דדינא לשי׳ הרתב״ם דפסק כרב‬
‫וכר׳ נתן לשחיטה לא בעי כוונה‪ ,‬ואפ״ה הביא הני‬
‫תרי אופנים‪ ,‬נפלה תן הגשר וירדה להקר‪ ,‬וביותר‬
‫בזו ואצ״ל זו‪ ,‬כדתפרש הב״י גסי׳ קצ״ח‪ ,‬והטעם‬
‫הוא‪ ,‬משוס דגעי לצייר הני תרי גווני‪ ,‬דתשכחת‬
‫נדה שנאנסה וטבלה בלא כוונה‪ ,‬ונקטן כסדר‬
‫שנקטן ר״פ‪ ,‬כנ״ל‪:‬‬
‫ענה ב‪.‬‬
‫בחילוקיס בין טבילה לשחיטה וגט וכדומה‪,‬‬
‫ובענין כוונה בספירת ז ״ ג‬
‫כתר״ה שי׳ עותד ושואל על תי׳ שחידשתי לחלק‬
‫טבילה משחיטה וגיטין וכדומה‪ ,‬דלגבי‬
‫טבילת אשה תהני כוונת חבירתה‪ ,‬משוס דהאשה‬
‫נחשבת כתו כלי‪ ,‬וכתו דאיתא בחולין שם בדיחויא‬
‫אליבא לר״י‪ ,‬דכליס דותיא דאדס‪ ,‬תה אדם דקתכוין‬
‫אף כלים דקתכוין אדם‪ ,‬ועיקר הוכחתי היתה‬
‫דלפעתיס משכחת דאדס הוי כתו כלי‪ ,‬כתו החרשת‬
‫והשוטה דאין בהן דעת‪ ,‬וחזינן דהתורה התירתן‬
‫ע״י טבילה לאכול בתרומה‪ ,‬יעוי״ש‪ .‬ובעיני כתר״ה‬
‫יפלא הדבר‪ ,‬וחוזר ושואל מדוע לא ניתא ג״כ‬
‫בשחיטה וכדותה כן‪ ,‬דכוונת הגדול יועיל‪ ,‬ואיך נוכל‬
‫לדתות אדס לכליס‪ ,‬הלא אס הכלי נפלה תעצתה‬
‫גתיס‪ ,‬האס לא תהני טבילתה‪ ,‬הלא ודאי דתהני‪,‬‬
‫ואעפי״כ בטבילת אשה‪ ,‬ס״ל לר״י דאס נפלה תן‬
 ‫לב‬ ‫שהם‬ ‫יז״ד‬ ‫אבני‬
‫חליצה כדאמרינן גבי פעוטות דמקחן מקח וממכרן‬ ‫ענןן ג‬
‫ממכר בתטלטלין יעוי״ש‪ ,‬דא״כ הו״ל להכשיר גבי‬
‫עוד בענץ הנ״ל להנ״ל‬
‫גט ושחיטה קטניס כאלו אחרי שהס בני דיעה‬
‫בדברי הרשב״א בשס הרמנ״ן לגדול ע ע״ג‬
‫ובמתני׳ לא חילק בין קטן לקטן ופסלו כל הקטניס‬
‫חהני דוקא היכא דחהני שליתות‪.‬‬
‫מטעתא דלאו בני דיעה נינהו‪ ,‬וע"כ צריך לחלק בין‬
‫מו״מ לגט ושחיטה דלענין זה אינס נחשביס כל‬ ‫מ ה שכתר״ה שיתי׳ השיב לי על קושיתי הנ״ל‬
‫קטניס לבני דיעה‪ ,‬אפי׳ קטן כגן ט׳ וי׳‪ ,‬וצע״ג ‪:‬‬ ‫דבמגע לקושיתי בחס׳ תולין דל״א כאשר‬
‫)מבי״ט(‬ ‫שחתי עיוני ב;ה שנית כמדומה לי שיש לתרץ בדרך‬
‫זה דידוע שיש תילוקיס רביס בין איסור גברא‬
‫סימן יד‪4‬‬ ‫לאיסור תפצא והנה שתיטה וטבילה וכתיבת הגט‬
‫כולס מסוג אתל‪ ,‬שהס כולס עניני הכשר חצוה‬
‫ב ע נ יי ן מ ז ו ז ה‬
‫בכ״ז י״ל דגס בהכשר חצוה יש תילוק בין הכשר‬
‫בירור הלכה געניני מזוזה אס העמודיס נבנו מקודס‬ ‫חצוה דגברא ובין הכשר חצוה דתפצא‪ ,‬ולכן בטבילה‬
‫והמשקופיס אינס מעישוי תיוחד‪ ,‬ביאור סוגיא פתחי‬ ‫שהוא הכשר מצוה דתפצא מהני גס כוונת תבירתה‬
‫שימאי‪ ,‬ענין משקוף מהתקרה ומזוזה מהכותל‪.‬‬ ‫אבל מעשה שתיטה‪ ,‬וכן מעשה כתיבה )של גט(‬
‫ב״ה מוצש׳׳ק כ׳ סיון שת״א לפ״ק‬ ‫הרי הס הכשר חצוה דגברא‪ ,‬ובהכשר חצוה דגברא‬
‫כבוד השו״ב המובהק מופלג בתורה וביראת ה׳‬ ‫לא מהני כוונת תבירו‪ .‬כנראה שגס כתר״ה שי׳‬
‫טהורה וכו׳ מוה״ר זאב וואלף סילווערבערג שי׳‬ ‫התכוון לזה אך מפני שלא הסביר את דבריו כראוי‬
‫שו״ב בעיר באלטימאר‪ ,‬יצ״ו‪.‬‬ ‫לא יכולתי לעמוד על כוונתו ואכתי הענין הזה‬
‫צריך תלמוד‪ ,‬עכ״ל ממש ‪:‬‬
‫בדבר שאלת כמ״ע שי׳‪ ,‬לענין חיוב מזוזה בביהת״ד‬
‫לפ״ד נתבאר היטב ג׳ פעמיס וגס הוכחתי דטבילת‬
‫דתחנו‪ ,‬משוס דיש מפקפקיס אס הפתחים‬
‫אשה דחי לטבילת כלי ואין דבריו דברי‪.‬‬
‫חייביס במזוזה‪ ,‬וטעתס תפני שהתשקופיס לא נעשו‬
‫ובנוגע לדברי כתר׳׳ה שי׳ ולחידושיו לא אבין אחאי‬
‫ביחוד להפתחיס‪ ,‬בעת שגנו המזחות רק היו מכבר‬
‫הוי לדידי׳ טבילה איסור חפצא‪ ,‬ח״ש אשה מבעלה‬
‫לעמודיס לחזק הביהכנ׳׳ס העליון‪ .‬ועוד שהתשקופים‬
‫הלא גס היא מוזהרת באיסור נדה‪ ,‬ולגבי תרומה‬
‫המה מעשוי אחד ולא נתחלקו ביחוד למשקוף לכל‬
‫בודאי איסור גברא הוא כמו שחיטה וכתיבת הגט‬
‫פתח‪ ,‬ע״כ תכן שאלתו כלשונו ממש ‪:‬‬
‫ולכן העיקר כחש״כ‪ ,‬כנלפענ״ד‪:‬‬
‫ת ע ד להשיבו בעהי״ת אף שלא נמצא גפוסקיס‬
‫אך כאשר אין ביהמ״ד בלא חידוש ראיתי כי דברי‬
‫שאלה כזו‪ .‬הנה מה שהתשקופיס לא‬
‫מוכרחיס עוד יותר לשי׳ הרמב״ן והרשב״א‬
‫נתחלקו ביחוד למשקוף לכל פתח‪ ,‬ואין שוס חשש‬
‫דאליבייהו תקשה עוד יותר קושית כתר״ה תלשי׳‬
‫ופקפוק‪ ,‬דהיכן תצינו דגעינן למיעבד משקוף תיוחד‬
‫התוס׳ שהביא כתר״ה‪ .‬דהנה הרשב״א הביא בחולין‬
‫לכל פתח ופתח‪ .‬אך גטעס הראשון יש טעס לשבח‬
‫די״ב ע״ב בשס הרתב״ן דאימתי מהני גדול עומד‬
‫ויש מקוס לדון גו‪ .‬ואף דגס זה לא נמצא דגעינן‬
‫ע״ג דוקא היכא דמהני שליחות כמו גבי כתיבת‬
‫כוונה לעשות הלושקוף‪ ,‬מ״ת בעובדא• זו דנעשה‬
‫הגט‪ ,‬אז אמרינן דהגדול נעשה שליח לכוון שיהי׳‬
‫לעמוד לחזק את ביהכנ״ס העליון נקרא זאת תקרה‪,‬‬
‫הגט נכתב לשתה‪ ,‬אגל גגי שחיטה דליכא שליחות‬
‫ובתקרה יש לחקור ולהסתפק היכא דהדלת והמזוזות‬
‫דאילו שחט אחד בהמת חבירו שלא מדעתו הבהמה‬
‫היו גבוהיס ומגיעיס עד התקרה‪ ,‬אס ניתא דתקוס‬
‫כשרה ותלוי הכל בדעת השוחט ולכן לא תהני גדול‬
‫התקרה כנגד הפתח‪ ,‬אף דאינו בולט‪ ,‬ת״ת נחשב‬
‫עע״ג‪ .‬ולהכי בחליצה דא״א בשליחות‪ ,‬קטן ושוטה‬
‫למשקוף‪ ,‬וחייב בתזוזה או לא‪ .‬וכת״כ יש לדון‬
‫אינס חולציס ולא מהני תה שהגי״ד תלמדין אותס‪,‬‬
‫בעובדא זו‪ ,‬דאף דיש משקוף בולט‪ ,‬ת״ת כיון דנחשג‬
‫יעוי״ש באריכות וא״כ לפי״ז גגי טבילה פשיטא‬
‫לתקרה‪ ,‬וביותר יש להסתפק לשי׳ רש״י בל״א‬ ‫דאין יכול להועיל עע״ג אס לא כדברינו דטבילת‬
‫ורמב״ס דס״ל דנית שאינו תקורה פטור תמזתה‬
‫אשה דמיא לטבילת כלי‪:‬‬
‫והתקרה מתנאי חיוב תזוזה הוא י״ל דפטור ממזוזה‪:‬‬
‫)אח״ז ראיתי כי לא על רגו הרתב״ן כיוון הרשב״א‪,‬‬
‫ת ע ה במנחות דל״ג ע״ב בפתחי שימאי‪ ,‬פליגי בה‬ ‫כי הרמג״ן בחי׳ לחולין דל״ו אזיל בשי׳‬
‫רב רחימו ואבא יוסי‪ ,‬חד אתר דלית להו‬ ‫התוס׳ לענין •חליצה יעוי״ש‪ .‬ומש״כ הרשב״א ורבי׳‬
‫תקרה וחד אמר דלית להו שקפי‪ ,‬ופירש״י תקרה—‬ ‫ז״ל כוונתו על הר״י‪ ,‬וכן משמע מלשונו דכתב‬
‫אסקופה‪ ,‬שקפי—מזוזות‪ .‬ל״א‪ ,‬תקרה—שאין הבית‬ ‫בלשון ז״ל‪ ,‬דעל הרמב״ן כותב בלשון נר״ו( ‪:‬‬
‫תקורה‪ ,‬שקפי— אסקופה עליונה‪ ,‬עכ״ל‪ .‬ועי׳ בב״י‬ ‫ובעיוני בחי׳ רשג״א הנ״ל לא זכיתי להגץ דבריו‬
‫בחיבורו הגדול סי׳ רפ״ז דכתב דהרתב״ס ס״ל כפי׳‬ ‫דכתג דלהכי נתמעט קטן מחליצה משוס‬
‫האחרון שברש״י‪ ,‬ומוכח תרש״י דתשקוף בעינן‬ ‫דאיש כתוב בפרשה ולא משוס דלאו גני דיעה נינהר‬
‫דיהי׳ בולט‪ ,‬כמו שתפרש אסקופה‪ ,‬ואם אינו בולט‪,‬‬ ‫משוס דהו״א קטן כ ‪ p‬ט׳ וי׳ דבר דיעה הוא חליצתו‬
 ‫שהם‬
‫לא יכרוך התזוזה בקלף וכדומה שלא יהא חוצץ‬
‫בין התזוזה לתזוזת הבית עכ״ד וצ״ע ע כ״ צ וזהו‬
‫העתק ממעשה רב אות צ״ח‪) .‬אך שס כתוב שלא‬
‫יהא הפסק דבר(‪ ,‬ותמה הת״ח הנ״ל על תנהג‬
‫העולס שלא נוהגין כן‪ ,‬ותנהג ישראל תורה הי א‪:‬‬
‫התבוננתי והשבתי לו דהתעיין בדברי הגר״א‬
‫יראה כי אין כוונתו לחלוק על הטוש׳׳ע‬
‫דכתב יניחנה בשפופרת של קנה וכו׳ ויקבענה‬
‫במקומה וכו׳ דכוונת הטוש״ע היא כתו תנהגיט‬
‫שתניחיס המזוזה בשפופרת של מתכת וסותכץ‬
‫אותה במסתריס ח הו בודאי טוב ואיט נקרא חציצה‬
‫כי ג ס השפופרת נחשבת לשוזת הבית‪ ,‬כי אחרי‬
‫שדבוקה בתסתריס בטלה לגבי תזוזת הכותל וכוונת‬
‫הגר׳׳א היא כתש׳׳כ שלא יכרוך ה שוזה בקלף היינו‬
‫שכורכין התזוזה בקלף ואח׳׳כ מניחין אותה‬
‫גשפופרת דאז הקלף תפסיק בין השפופרת דהיא‬
‫נקראת תזוזת הבית ■לתזוזה שבכתב ‘ דהקלף אינו‬
‫־’‬ ‫; ■ '‬ ‫תדובק בתסתרין׳^וזוזת הבית‪:‬‬
‫׳ ה ד ב רי ם האלה הרציתי לפצי רב גדול אחד והביא‬
‫לי סיעתא מאוס׳ דיומא דת״ד ע״ב ר׳ ה‬ ‫‪.‬‬
‫בכל וכו‪/‬ששתע שגאון תפורסס הביא תהתוס׳ הנ״ל‬
‫ראיה לענין אחר דכתבו שס וז׳׳ל‪ ,‬ופריך בירושלמי‬
‫'ואינו חוצ^ותשני קובעו במסתר כלומר ע״י תסתרין‬
‫הי׳ נקבע אותו נרתק שיהא בטל ויחשב כגוף‬
‫המחתה ‘ עכ״יג דחזינן לקביעת תסתרין תחבר‬
‫הדבריס והס נקראיס גוף אחד ואינו חוצץ‪ ,‬וזהו‬
‫ראיה מוכרחת לענינינו‪) .‬והא דבש״ס דילן גרסינן‬
‫נאשתיק ובירושלמי גרסינן נרתק אינו תלוי בשני‬
‫הדיעות‪ .‬דטוש״ע יו״ד סי׳ צ״ד סע״ א בתוחב כף‬
‫חולבת בקדירה של בשר אי תשערינן כנגד הנתחב‬
‫או כנגד כולו משוס דחס מקצתו חס כולו דבהא‬
‫כו״ע ל״פ דבכלי מתכת חס מקצתו חס כולו כדאיתא‬
‫בר״פ כ״צ דלהכי אין צולין בשפוד של מתכת הפסח‬
‫משוס דחס מקצתו חס כולו‪ ,‬והו׳׳ל צלי מחתת דבר‬
‫אחר והמחלוקת דב׳ הדיעות הוא רק אס תוליך‬
‫בליעתו בכולו כדתפרש הש״ך שס באות ג׳ ועי׳‬
‫בתוס׳ רעק״א סי׳ כ״ו( ‪:‬‬
‫אך תזה יצא לנו חותרא דדוקא תסתרין תסני‬
‫לעשות השפופרת חיבור ע ס תזוזת הבית‬
‫שיהא נחשבין לגוף אחד וכמו תי׳ הירושלמי קובעו‬
‫במסתר דתשתע דרק תסמר תועיל שלא יהא חוצץ‬
‫וא״כ בבתיס החדשיס שמזחות הבית הן ממתכת‬
‫וא׳׳א לקבוע השפופרת נמסמרין ומדבקין השפופרת‬
‫ע״י דבק )גלו( אפשר דהצד התחתון של‪.‬השפופרת‬
‫הדבוק לשוזת הבית תפסיק בין תזוזת הבית לתזוזה‬
‫שבכתב וצ״נג כן אמרתי ליישב תנהג העולס ע״ פ‬
‫דעת הגר״א‪ ,‬אך אח״כ כשעיינתי יותר בענין זה‬
‫ראיתי כי תשי׳ הראשוניס נראה דאין חציצה פוסלת‬
‫בתזוזה‪ ,‬דרש״י בב׳׳ת דק״ב ע׳׳א בהא דאיתא שס‬
‫אפשר בגובתא דקניא‪ ,‬פי׳ ותולה אותה ותוס׳‬
‫יר׳ד‬ ‫אבני‬ ‫‪64‬‬
‫רק תקום התקרה הוא כנגד הפתח‪ ,‬אז נקרא דלית‬
‫להו תשקפי‪ ,‬ופטור תתזוזה‪ .‬וגס תהתוס׳ והרא״ש‬
‫דתפרשיס דתקרה הוא תשקוף‪ ,‬ואס אבן נכנס‬
‫ואבן יוצא‪ ,‬בין במזוזות ובין נתשקוף פטור תתזוזה‪,‬‬
‫נתי תוכח דמשקוף הוא דבר הבולט‪ ,‬ועי׳ ברתב״ס‬
‫פ״ו תהל׳ תזוזה ה״ה ובכ״ת שס‪ ,‬דכתב דהני‬
‫אמוראי לא פליגי בדינא אלא בפירושא דפיתחי‬
‫שימאי‪ ,‬יעוי״ש‪ ,‬וא״כ תוכח מכל הפוסקיס דאס‬
‫אין המשקוף בולט‪ ,‬אלא תקוס התקרה הוא כנגד‬
‫הפתח פטור ממזוזה ‪:‬‬
‫ועתה נחזי בהצד השני אס תקוס התקרה בולט‬
‫כתו בנד״ד‪ ,‬דאף דבולט‪ ,‬ת״מ י״ל דנחשב‬
‫זה לתקרה אחרי דנעשה לעמוד לחזק את ביהכנ״ס‬
‫העליון‪ ,‬ויש להסתפק אס הפתח חייב במזוזה‪ ,‬וביותר‬
‫לשי׳ רש״י בל״א והרתב״ס כתש״כ לעיל‪ ,‬ולכאורה‬
‫י״ל דדתי לתזוזות‪ ,‬דתרש״י בלישנא קמא‪ ,‬וכן משי׳‬
‫התוס׳ תשמע דתזוזה ומשקוף שויס להדדי וא״כ‬
‫כתו גבי־ תזוזה הדין דהיכא דיש רק מזוזה אחת‬
‫והשני׳ יוצאה מהכותל פטור ממזוזה‪ ,‬ועי׳ ביו״ד‬
‫סי׳ רפ״ז בש״ך סק״א‪ ,‬תה שהביא תדעי! הרא״ש‬
‫והטור‪ ,‬ניתא דה״ה גבי משקוף כן‪ ,‬דהיינו דהתשיקוף‬
‫תן התקרה פטור‪ .‬ממזוזה‪ ,‬היינו דניתא דתשקוף‬
‫מהתקרה‪ ,‬דתי לתזוזה מהכותל‪ .‬אך אחר העיון בזה‬
‫אינו כן דלפענ״ד להוכיח תהש״ס הנ״ל דאס‬
‫המשקוף בולט מהתקרה חייב בתזוזה‪ ,‬דאחרי‬
‫דהאתוראי תפרשי דלית להו‪ ,‬ותשמע דלית להו כלל‬
‫תקרה ושקפי‪ ,‬כתו שפירש״י‪ ,‬ואתאי לא פי׳ רבותא‬
‫טפי דאפילו היכא דאיכא משקוף הבולט‪ ,‬רק דהוא‬
‫מהתקרה ג״כ פטור ממזוזה‪ ,‬ול״ל דבאופן זה נקרא‬
‫ג״כ דלית להו‪ ,‬דא״כ ל״ד לל״ק דרש״י‪ ,‬להא דלית‬
‫להו שקפי‪ ,‬ולל״א להא דלית להו תקרה‪ ,‬וא״כ תשמע‬
‫דהש״ס איירי היכא דלית להו כלל‪ ,‬אבל היכא דאית‬
‫להו רק אינו עשוי למשקוף‪ ,‬וכמו בנד״ד אז חייב‬
‫בתזוזה דנחשב למשקוף‪ .‬וכן תשמע תהתוס׳ דתפרשי‬
‫באבן נכנס ואבן יוצא ולא תפרשי באופן זה כתו‬
‫בנד״ד‪ ,‬משוס דס׳׳ל‪ ,‬דבאופן זה נחשב למשקוף וחייב‬
‫בתזוזה‪ ,‬והיכא דהדלת והמזוזות תגיעיס עד‬
‫התקרה‪ ,‬פטור ממזוזה‪ ,‬משוס דנקרא דלית להו‬
‫משקוף כלל‪ ,‬כנלפענ״ד‪:‬‬
‫)תבי״ט(‬
‫סימן יט‪.‬‬
‫בעניו ס ב י ע ת מזוזה‬
‫ביאור הלכה בקביעת תזוזה שלא יהא חוצן בין‬
‫התזוזה לתזוזת הבית‪ ,‬דעות הפוסקיס ודעת הגר״א‬
‫בזה‪ ,‬ובירור הלכה זו עפ״י הבבלי והירושלמי בזה‪.‬‬
‫ת״ח אחד בא לפני בפליאה‪ ,‬דראה ביו״ד סימן‬
‫רפ״ט בפ׳׳ת אות ב׳‪ ,‬שכתב ע״ד התחבר‬
‫יניחנה‪,‬בשפופרת‪ .‬בהנהגת החסיד ■סגר״א ז׳׳ל כתב‬
‫לנ‬ ‫שהם‬
‫תבואר דא״צ לקובעו גתסמריס בין לפי׳ רש״י ובין‬
‫לפי׳ ר״ת אלא צריך לותר דלתצוה תן המובחר כי‬
‫היכי דלא ליתי לידי זלזול >׳י נפילה בחשש רחוק‬
‫יסתור בתסתריס דהשתא ליכא חששא דנפילה כל‬
‫עיקר אפי׳ בחשש רחוק עכ״ל‪ ,‬יעוי״ש‪ .‬וא׳׳כ לפי‬
‫דברי הב״ח איכא הוכחה גתורה תהתוס׳ הנ״ל‬
‫דלא בעינן קביעות מסתרים ואפ״ה כשר גגובתא‬
‫דקניא דאיכא ב׳ צדדים כת׳׳ש התוס׳ שלא תכלה‬
‫מלחלוחית הכותל ובכ״ז כשר וזהו נגד דברי הגר״א‪:‬‬
‫ו ל ע נ ץ הירושלמי שהביא הב״ח סיעתא לדבריו לפי‬
‫פי׳ אף דראיתי דהפ״ת והק״ע פירש‬
‫הירושלתי באופן אחר לענין פסול דתלה במקל אס‬
‫בעינן דוקא שיסתרו‪ ,‬אך דבריהם אינס מובנים לי‬
‫כלל ודגדי הב״ח תחוורין יותר אבל גס דבריו ופי׳‬
‫לפענ״ד לא ניחא לי דאס רק לתצוה תן המובחר‬
‫;בעינן קביעת תסתריס אתאי תני שוסתרוהו‬
‫והירושלמי תקשה תזה ואפי׳ לא סתרו דתשתע‬
‫דתסתריס תעכביס‪,.‬וגס ק״ל‪.‬ה א מוכח תרתב״ס‬
‫פ ״ ה דהל׳‪.‬תזוזה ה״ו ותטוש״ע יו״ד סי׳ רפ״ט‬
‫סעי׳ ד׳ דקגיעת‪.‬תזוזה בשפופרת ובחבור מסתדיס‬
‫וחפירת‪ .‬חפירה‪:‬והנחתה לתוכה כחדא כינהו‪ ,‬והא‬
‫גהנחתה בחפירה אפשר לפעתים‪,‬לבוא לידי זלזול‬
‫שתפול התזוזה מתוכה ואתאי אינו תוכיח הב״ח‬
‫מחפירה דל״ג קביעת תשתרים‪ ,‬ולכן נלפענ״ד לפרש‬
‫‪:‬הירושלמי כפי ‪,‬הבנת הג״ח דהירושלתי קאי לעגין‬
‫הכשר התזוזה ולא כהפ״ת והק״ע אבל באופן אחר‬
‫‪.‬דהירושלתי קאי כפי תנהג העולם שתניחין התזתה‬
‫בשפופרת של קנה‪ ,‬ומקשה הירושלמי ואפי׳ לא‬
‫סתרו נתי כשר וכוונת הירושלמי אתאי כשר והא‬
‫השפופרת תפסיק בין תזוזת הבית לתזוזה שבכתב‪,‬‬
‫והתני שיסתרו אז דוקא כשר דאז בטלה השפופרת‬
‫לתזוזת הבית וכמו הירושלמי דתחתה שהבאנו לעיל‬
‫ותשני אר״י והוא שיחדן לכך פי׳ אפי׳ בלא קביעת‬
‫תסמריס אס רק יחדן לכך נחשבת השפופרת כתו‬
‫תזוזת הבית ואינה חוצצת אבל בלא יחדן לכך בעינן‬
‫דוקא קביעת מסתרים וזהו כדברי הגר״א‪:‬‬
‫ואם נפרש כן הירושלמי אין נ״ת בץ קביעת‬
‫תסתריס או לא ורק יחוד תהני וגס בחופר‬
‫חפירה דתניח התזוזה בלא קביעת תסתריס יכול‬
‫נתי להניחה בשפופרת של קנה וכדותה ולא רק‬
‫התזוזה גרידא ולא כתש״כ לעיל ורק בלא יחדו‬
‫ורק לפי שעה בעינן מסתרים לבטל את השפופרת‬
‫לתזוזת הבית כן אפשר לומר‪ ,‬אבל הדברים הללו‬
‫הס נגד הנ״ת והש״ך שהסכימו דלתצוה תן המובחר‬
‫בעינן מסתרים‪ ,‬דלדברינו אין במסתרים תצוה מן‬
‫המובחר כתש״כ לשי׳ הירושלמי ולשי׳ התוס׳ וגס‬
‫לרש״י בודאי לא בעינן תסמריס כהוכחת הב״ח‬
‫ולשי׳ מוכח דגם חציצה איננה פוסלת‪ ,‬וצ״ע ‪:‬‬
‫א ר ךי גתרי את הענין בדקתי בחורין ובסדקין‬
‫לחפש את כל ספרי מחברי זמנינו הנמצאים‬
‫יד׳ד‬ ‫אבני‬
‫במנחות דל״ב ע״ב ד״ה סכנה וכו׳ )ואגב אורתא‬
‫אעיר דכמו שפי׳ התוס׳ שס כוונת סכנה פי׳ רש״י‬
‫באופן זה כוונת המתני׳ דמגילה דכ״ד ע״ב גבי‬
‫תפלתו עגולה סכנה שלא תכנס בראשו(‪ ,‬כן כתבו‬
‫דלא תלי ממש קאתר עכ״ל וכוונתם משוס דתלאה‬
‫במקל פסולה ובשת״ק בב״ת ראיתי דהקשה ג״כ‬
‫קושיא זאת על רש״י הא תלאה במקל פסולה‪ ,‬והר״ן‬
‫כתב ג״כ כתוס׳ דלא תלי לה אלא קובע אותה‪.‬‬
‫ותלמידי הר״פ כתבו ב׳ אופנים‪ ,‬אופן א׳ כתבו‬
‫דפסול למזוזה תלוי‪ /‬הוא היכא דהמזוזה עצמה‬
‫תלוי׳ והיא בתוץ אבל היכא דהמזוזה מונחת בקנה‬
‫ולא נראית מבחון ורק הקנה תלוי׳ כשרה‪ ,‬ואופן‬
‫ב׳ כתבו כתום׳ ור״ן דאיננה תלוי׳ אלא קובע אותה‬
‫יעוי״ש‪ ,‬וא״כ לפי׳ רש״י כפי׳ אופן הא׳ שבתלמידי‬
‫הר״פ דתולה ממש קאמר‪ ,‬והגובתא דקניא הרי יש‬
‫־לה ב׳ צדדים ובכ״ז כשרה המזוזה ואיננה פסולה‬
‫מטעס שהגובתא דקניא חוצצת ומפסקת בין מזוזת‬
‫הבית לתזוזה שבכתב‪ ,‬ואפי׳ אס נימא כפי׳ התום׳‬
‫וכר״ן וכפי׳ הב׳ שבתלמידי הר״פ דבעינן קביעות‪,‬‬
‫הוי רק דלא יהא תלוי׳ אבל ל> משוס לחציצה‬
‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫פוסלת ‪:‬‬
‫אח״כ עיינתי גב״ח והש״ך באות‪-‬ז׳ שס תביאו‬
‫‪- ,‬בקצרה וז״ל‪ ,‬ואס נתנו׳ לפי שעה א״צ‬ ‫■‬
‫לקבוע י בעסתריס כ״כ הב״ח מהירושלמי עכ״ל‪,‬‬
‫והב״ח‪.,‬האריך בזה‪ ,‬אחרי שהביא התרדכי דהל׳‬
‫קטנות ע״ש ר״ש שכתב ויכניסנו בחלל הקנה‬
‫ויקבענה בחלל וא״צ אותן‪ .‬ותתחלה תמך יתודותיו‬
‫על התום׳ דב״ת שס ד״ה בגובתא דקניא דהקשו‬
‫לפ׳ ר״ת ל״ל גובתא דקניא אחרי דהתזוזה תונחת‬
‫כתו ס״ ת בארון‪ ,‬ותי׳ כדי שלא תכלה מלחלוחית‬
‫הכותל וא״כ תזינן דלפי׳ ר״ת לא בעינן קביעות‬
‫מסתרים ולפי׳ רש״י הקביעות הוא רק שלא תפול‬
‫התזוזה יעוי״ש איך שתפרש שס וכתב כנ״ל לפרש‬
‫דבר זה הסתום בעיני הלומדים‪) .‬ואני בעניי עדיין‬
‫דברי רש״י סתומים לי שכ׳ בד״ה תקוס תזוזה‬
‫העץ שהדלת שוקף עליו קרוי מזתה ואס אבן הוא‬
‫צריך לנקב בו סדק להניחה בתוכה‪ ,‬עכ״ל‪ ,‬דא״כ‬
‫תעשה אותן הוא‪ ,‬והב״ח תרגיש זאת וכתב דלאו‬
‫תעשה אותן הוא‪ ,‬אגל לפי קט שכלי וכפי העתקתי‬
‫דברי רש״י תעשה אותן הוא והא דדחיק לרש״י‬
‫לפרש כן משוס דקשה לי לתה נקט הש״ס תקוס‬
‫תזוזה על מי ולא נקט קביעת תזוזה על מי להכי‬
‫תפרש דקאי נתי על מזוזת 'ה‪3‬ית‪ ,‬אגל א"כ קשה‬
‫דהיי תעשה אותן כתו לעשות סדק באגן‪ ,‬וצ״ע(‪,‬‬
‫ואח״כ תוכיח מירושלמי סוף מגילה דאיתא שס‬
‫ר׳ בא בשס ר״י אפי׳ לא סתרו והתני שסתרוהו‬
‫אר״י והוא שיחדן לכך‪ ,‬ופי׳ דברי הירושלמי דדוקא‬
‫כשהוא מיחד תזוזה לפתח זה צריך שיסתרו אבל‬
‫אס אינו תיחדה אלא לפי שעה א״צ שיסתרו וזהו‬
‫סיעתא לדבריו הקודמים שכתב ת״ל‪ ,‬והשתא לפי״ז‬
 ‫שהם‬ ‫‪TT‬‬ ‫אבני‬ ‫‪66‬‬

‫בעיק גובתא לקניא שלא תכלה התזוזה תלחלוחית‬ ‫אצלי וראיתי בקשו״ע המדשים שנתצא שם ב׳ פי‪/‬‬
‫הכות)‪ /‬אלתא דאיכא להגתתא לקניא ב׳ צללים‪,‬‬ ‫אחד גשם עתודי השולחן והשני בשם תסגרת זה‪3‬‬
‫ואפ״ה כשרה התזחה ואין ההפסק פוסל התזוזה‪,‬‬ ‫והביאו גשם הלע״ק וז״ל התסגרת זהב בטור‬
‫ואין הספרים אלו תח׳׳י‪ ,‬וכבר ביארתי בעה״ש בטוב‬ ‫ונתוק״י כ׳ ב׳ תסתרים‪ ,‬אבל ברתב״ם כ׳ תסתר וכ׳‬
‫טעם כל דברי הגר״א וגם הבאתי ההשגה תדברי‬ ‫הד״ק דבדיעבד סגי בתסתר א׳ אך קביעת התסתרים‬
‫התוס׳ הנ״ל אך לא הזכרתי להספרים הנ״ל‬ ‫הוא לעיכוב לכ״ע‪ ,‬ודבר זה תתוה לי להא תוכח‬
‫הקשו ז א ת‪:‬‬ ‫איפכא לתסתרים אינם תעכבים כתש״כ לעיל‪:‬‬
‫ע ו ד כ׳ וז״>‪ /‬כשתוכל להנטל ביל בנקל תהסף‬
‫פסוצ תזוזה שכרכו בניר ולתעלה קבוע‬
‫הניר בתסתר אבל לתטה אין ק ט ע בתסתר רק הניר‬
‫סימן פ‬ ‫שבצל הכותל וצל הניר שע״ג התזוזה אין קבוע‬
‫בתסתר אע״פ שע״י לחקות הניר סביב וע״י שיפוע‬
‫עוד בענץ הנ״ל‬ ‫הניר אין עותלת ליפול תעליו לא עדיף תקביעה‬
‫‪ -‬א ‪-‬‬ ‫בתקל שפסולה לע״ק עכ״ל‪ ,‬ובעתולי השולחן הביא‬
‫ג״כ ציור בשם הלע״ק וז״ל‪ ,‬חוששני‪ ,‬תזוזה הנתונה‬
‫בעה״ש עש״ק לס׳ ואזכור את בריתי‪ ,‬ב' שבט תש״ג‬
‫בתיק של תתכת וקבועה בתסתרים אל הפתח בהתיק‬
‫כבול ידי״ נ ורב חביבי הרג הגאון התפורסם‬
‫התחתון וחצי התיק‪ ,‬הוא העליון‪ ,‬הוא תבריח ונכנס‬
‫תוה״ר זאב וואלף ראגין שליט״א‬
‫בתוך השפה של התחתון והוא תכסה התזוזה תצל‬
‫כתר״ה באה״ר וכטל הראוי‪:‬‬ ‫אחד״ש‬ ‫החוץ‪ ,‬היינו לצד הבית‪ ,‬ותפני שהשפה של התחתונה‬
‫אן‪ 8‬כי תקרא תלא הוא ״בניתין זאב יטרף״‪ ,‬בכ״ז‬ ‫היא כפופה רק תעט נוח בנקל לחלוץ ולתשוך אותה‬
‫אטא להציל את עצתי תחצי השגותיו‬ ‫תן השפה אם יש לחוש תשום תלאה בתק)‪ /‬ע כ ״ ^‬
‫שכתב בתכתבו שהשיג על חידושי בענין תזוזה‬ ‫בם לברים אלו תתוהים לי להא הפסול לתלאה בתקל‬
‫שאתרתי לכתר״ה בעת שהי׳ בביתי אשר אז היה‬ ‫הוא תשום לבשעריך בעינן‪ ,‬כלאיתא בתנחות לל״ב‬
‫עדיין התזוזה תלוי׳ כי לא קבעתי בה תסתרים ולא‬ ‫ע״ב ותשתע לזה רק היכא דהתזוזה שבכתב איננה‬
‫עיינתי בעיון הראוי רק תקופיא בתו״ת של הלכה‪,‬‬ ‫תונחת על תזוזת הפתח‪ ,‬רק תקל קבוע בפתח הבית‬
‫וכאשר אח״כ עיינתי בענין הנ״ל וכתבתי חו״ל‬ ‫ועליו תלוי׳ התזוזה‪ ,‬וכן פירש״י שם אבל היכא‬
‫כפי אשר יראה כתר״ה וביארתי את כל פרטי‬ ‫להתזוזה שבכתב תונחת על פתח הבית ואיכא‬
‫הענין אף הבאתי את לברי הב״ח אשר כתר״ה שי׳‬ ‫בשעריך תה איכפת לן אם איננה דבוקה ותחוברת‬
‫השיג עלי תתנו וסרו השגותיו‪ ,‬וכעת אשיבו איך אנכי‬ ‫היטב בתסתרים ולא גרע תאלו חפר חפירה והניח‬
‫תוכרח לפסוק לגבי תזוזה אס נכתבה שלא כסדרן‬ ‫התזוזה שבכתב בתוכה‪ .‬וא״ל דבעינן לוקא דהתזוזה‬
‫כשרה כתש״כ התוס׳ בשבת דע״ט ע״ב ל״ה הא‬ ‫שבכתב תהי׳ תונחת בעצתה על תזוזת הבירג ואולי‬
‫וכו׳ ולא כתו שנפסק בטוש״ע סי׳ רפ״ח סעי׳ ג׳‬ ‫יליטו זה בכוונת הגר״א שכ' שלא יהא הפסק לבר‬
‫ועי׳ בהגר״א שם אות ה׳ תשום להתעיץ בדברי‬ ‫הא ליתא לאם ניתא כן תה תועילים התסתרים‬
‫הקולתים יראה כי כבר הבאתי את הב״ח תקודם‬ ‫התחברים היטב את התזוזה שבכתב לתזוזת הפתח‪,‬‬
‫שהשבתי לכתר״ה רלתה לי עוד להכפיל את לברי‬ ‫ועכצ״ל לזה לא נקרא תלאה בתק>‪ /‬ותלאה בתקל‬
‫וגם השגתו תהש״ס והטוש״ע שם דיחפור בה‬ ‫נקרא רק היכא דהתזוזה שבכתב איננה תונחת כלל‬
‫תפירה ויקבענה בה‪ ,‬כבר הובא לעיל ואין להאריך‬ ‫על תזוזת הפתח אבל ההפסק שבין שפופרת של‬
‫יותר‪ ,‬אך דברינו שם הם לא תטע״ת להשגת כתר״ה‬ ‫קנה וכדותה לתזוזה שבכתב לא הוי תלוי׳ ואיננה‬
‫עלי לאו השגה היא תשום לאפשר להניח התזתה‬ ‫פוסלת‪ .‬וכבר כתבנו לאפי׳ להגר״א אם תחבר‬
‫שבכתב כתו שהוא בלי תיק בחפירה ואז ליכא שום‬ ‫התיק בתסתרים או ביתד כתש״כ הפי׳ בירושלתי‬
‫חציצה וכל דברינו וחידושינו קאי רק אם תניח‬ ‫שפיר דתי ולא נקרא הפסק דבר‪ ,‬ולשי׳ רש״י אליבא‬
‫התזוזה בשפופרת להצל התחתון מפסיק בין מזוזת‬ ‫דתלתילי ר״פ באופן א׳ אפי׳ תלה התיק רק אם‬
‫הבית להמזוזה‪ ,‬כמ ש״כ‪:‬‬ ‫התזוזה שבכתב תונחת בתיק ג״כ כשר‪ ,‬והב״ח‬
‫וכעת א ט א על תה שחידש כתר״ה נגד דברי‬ ‫הוכיח לבין לר״ת ובין לרש״י לא בעינן תסתרים‬
‫הגר״א ואתר לאץ התיק חוצץ ודתי לתש״כ‬ ‫כתש״כ‪ ,‬וא״כ כל הציורים שצייר הלע״ק כשרים‬
‫התוס׳ בסוכה דל״ז ע״א ד״ה לבעינא לאס עושה‬ ‫לפי״ז‪ ,‬כנלפענ״ד‪:‬‬
‫את הסולר כתין בית יל ללולב אין בזה חציצה ו ק‬ ‫אח״כ שתעתי כי התהר״ת שיק הביא דברי הגר״א‬
‫הוא גם בתוס׳ יותא לנ״ח ע״ א ל״ה מין במיט‬ ‫ותתה עליו ודחה את דבריו תצל תנהג‬
‫ועי׳ בט״ז או״ח סי׳ תרנ״א סק״ר שהאריך ס ה‪,‬‬ ‫העולם וספרי ערך שי ותשתרת שלו׳ הביאו ראיה‬
‫ולפי״ז גם בנ״ד השפ‪ 1‬פרת אינה אלא בית מ־‬ ‫נגד לברי הגר״א תהתוס׳ לב״ת הנ״ל לכתבו דלר״ת‬
‫לד‬ ‫שהם‬ ‫יז״ד‬ ‫אבני‬
‫הערו הט״ז והתג״א הא הרשב״א סיים ע״ז וכ״ת‬ ‫להתזחה ןפרשיות( ולכן לא הוי חציצה עכ״ל‬
‫שהלכה רופפת בידך הלך אחר התנהג‪ ,‬ואיך החליט‬ ‫כתר״ה‪ ,‬והנה עדיין אינו גרור לי אם שפופרת של‬
‫הרת״א כוותי׳‪ ,‬ולכן אין להתיר רק למטה ממקום‬ ‫המזוזה נקרא גית יד להתזוזה שגכתג ותי׳ של‬
‫שמחזיקים הקשר וכ״כ הלבוש וע״ת וא״ר ועט״ז‬ ‫התוס׳ הנ״ל הבאתי בספרי א״ש ח״א חיו״ד סי׳‬
‫בשם לחם רב ובשו״ת דבר שמואל סי׳ רצ״ב‪ ,‬ות״ש‬ ‫ל״ב וגם הבאתי שם את הכפ״ת והקשתי שם‪ ,‬אך‬
‫בסת״ק להחמיר גם במקום כריכות ש׳׳י אינו‬ ‫דברי הט״ז הנ״ל לא הבאתי יעוי״ש‪ ,‬וכפי פשטות‬
‫מוכרח עכ״ל‪ ,‬ובכל הנ״ל לא ראיתי מי שיביא את‬ ‫דברי התוס׳ שם לא נקרא שפופרת של התזוזה בית‬
‫דברי הר״ן והריטב״א בשם הרתב״ן‪ ,‬ולפענ״ד נראה‬ ‫יד‪ ,‬אך לפי הבנת הט״ז בהתוס׳ אפשר שזה נקרא‬
‫דאם נסבור כשיטתם ליכא חציצה בש״ר וברצועות‪,‬‬ ‫בית יד אך דברי הט״ז לא ברירין לי‪ ,‬ועוד אני צריך‬
‫דבשלתא בש״י כתיב על ידך דיהא סמוך לגשרו‪ ,‬אבל‬ ‫לעיץ בהם ולא אדע אם התיק הוא תועלת להתזוזה‪,‬‬
‫בש״ר וברצועות תנ״ל הא חציצה איננה פוסלת‬ ‫ואולי נקרא הצד התחתון תועלת שלא תתקלקל‬
‫בעלמא אם ליכא ריבוי ע״ז‪ ,‬ומסתמא הרשב״א‬ ‫מהכותל כתש״כ התוס׳ בב״ת שם ואין להאריך בזה‪:‬‬
‫הולך ג״כ בשי׳ הרתב״ן‪ ,‬אבל הרא״ש וגם התוס׳‬ ‫אך יש להעיר תהתוס׳ דיומא הנ״ל שהביאו‬
‫כפי שהביא הארה״ח ראיות דס״ל דטעתא משום‬ ‫הירושלמי דתי׳ קובעו במסמר היינו הנרת׳יק‬
‫חציצה דס״ל דלעולם שייך חציצה בכ״ד להכי ל״ש‬ ‫להתחתה ולא הי' נחשב כתו בית יד ורק קביעת‬
‫ש״י ול״ש ש״ר וא״כ לפי״ז גם ברצועות שייך חציצה‬ ‫המסמרים מחברם ונעשים גוף אחד‪:‬‬
‫וכפי שהביא הארה״ח שם ראיה תרש״י דתגילה‪,‬‬ ‫ודאתינן עלה י״ל דלפ״ת שהבאתי בספרי שם‬
‫תשמע דרש״י נמי ס״ל כתו הרא״ש והתוס׳ דבכ״ד‬ ‫דהר״ן והריטב״א בשם הרתב״ן חלקו על‬
‫שייך חציצה‪ ,‬כנלפענ״ד לחדש ‪:‬‬ ‫התוס׳ וס״ל דחציצה אינה פוסלת אלא בטבילה‬
‫ו מ ה שכתר״ה שי׳ תי׳ דשפופרת לא הוי חציצה‬ ‫ותפילין‪ ,‬וכדומה היכא דרבי קרא וא״כ לשי׳ אפשר‬
‫משום דשפופרת הוי כליין וכמו דאתר‬ ‫דבתזוזה אינה פוסלת חציצה ‪:‬‬
‫אביי בברכות דכ״ה ע״ב דאפי׳ עשרה תאני כחדא‬ ‫ובתפילין פי׳ רש״י בזבחים די״ט ע״א דלאו משום‬
‫חשיבא להכי לא הוי חציצה לפ״ד מדרש פליאה הוא‬ ‫חציצה קאתינן עלה אלא משום יתור בגדים‬
‫ול״ד לנ״ד דאטו כליין ל״ה חציצה אם חציצה פוסלת‬ ‫עי׳ בתוס׳ ד״ה תפילין וכו׳ יעוי״ש‪:‬‬
‫הא התם לא תטעם חציצה נגעו בה אלא תטעם‬
‫ולפי הדין שנפסק בשו״ע או״ח סימן כ״ז סעי׳ ד׳‬
‫מחיצה דבעינן דוקא הפסק ב׳ כלים וכליין חשיב‬
‫דלא יהא דגר חוצץ בין תפילין לבשרו ל״ש‬
‫לעולם כחד כלי‪ ,‬אבל לגבי תזוזה אם ניתא דחציצה‬
‫ש״י ול״ש ש״ר‪ ,‬ועי׳ בט״ז אות ג׳ הטעם נושום‬
‫פוסלת תה תהני כליין להסיר החציצה האם כליין‬
‫דכתיב על ידך שלא יהא דבר חוצץ בינו לבין ידו‬
‫לא נחשב להפסק וזה פשוט וברור‪ ,‬ואגב שיטפא‬
‫וכן בש״ר עכ״ל‪ .‬והרת״א כתב שם דברצועות ליכא‬
‫כתב כתר״ה כן‪:‬‬
‫חציצה וזהו מתשובות הרשב״א והט״ז באות ד׳‬
‫ו ה נ ה התוס׳ שם משיגים על רש״י ופירשו תטעם‬
‫והתג״א אות ה׳ השיגו על הרת״א דהרשב״א לא‬
‫חציצה ובאמת כל הסוגיא איירי שם תטעם‬
‫כתב כן יעוי״ש‪ .‬וארה״ח בהתאיר לארץ האריך‬
‫חציצה‪ ,‬ועי׳ ברתב״ם הל׳ כה״ת פ״ו ה״ו ובכ״ת‬
‫הרבה בדין זה‪ ,‬ואעתיק קצת מדבריו תש״כ לענין‬
‫שם דתפרש דהרתב״ם תפרש כרש״י ותפרש‬
‫רצועות וז״ל‪ ,‬והמעיין גתשו׳ הרשב״א המובאה גס׳‬
‫דגתפילין איכא תרתי טעמי‪ ,‬יתור בגדים וחציצה‪,‬‬
‫ארחות חיים כפי הנוסחא שהביא ב״י ונדפסה בשו״ת‬
‫ולא הביא רק את דברי רש״י ד״ה ששם תניח תפילין‬
‫הרשב״א )תתכ״ז( בקצרה תבואר שם השיב לשואלי‬
‫וכו׳ די״ט ע״ב‪ ,‬ותוס׳ לא הביא אלא דברי רש״י‬
‫אם תותר לכרוך רצועה ש״י על הבגד כתו שראה‬
‫ד״ה תהו שיחוצו לתיהוי יתור בגדים‪ .‬ואשאר בזה‬
‫נוהגים כן וברצועה של ראש‪ ,‬והשיב תש״ר אין‬
‫ידידו דוש״ת וש״ת‪:‬‬
‫ראיה לש״י דעיקר הטעם דצריך שיהי׳ סמוך לבשרו‬
‫הוא משום לך לאות ותטעם זה אסור חציצה בש״י‪,‬‬
‫‪-‬ב _‬ ‫אבל בש״ר גם בקציצה אין איסור בחציצה‪ .‬ת״ת נהי‬
‫עוד בענץ הנ״ל להנ״ל‬ ‫שאין ראיה מתפילין ש״ר ממקומה הוא תוכרע דהא‬
‫בקציצה ש״י צריך לך לאות ולא לאחרים ואיך כורכים‬
‫ב״ה יום ה׳ י״ג אדר א׳ תש״ג לפ״ק‬
‫את הרצועה על האצבע‪ ,‬הרי דברצועות לא קפדינן‬
‫מש״כ כתר״ה שי׳ דלא הייתי צריך להביא תתרחק‪,‬‬ ‫על לך לאות‪ ,‬זה כוונתי למעין‪ .‬ולפי״ז יש להפליא‬
‫כי גם הריצב״א בתוס׳ יומא דנ״ח ע״א‬ ‫איך הוציא הרת״א הל׳ מדברי הרשב״א‪ ,‬והא ראייתי‬
‫ד״ה מין בתינו‪ ,‬ס״ל כהר״ן וריטב״א בשם הרתב״ן‪,‬‬ ‫תמה שכורכין ש״י על האצבע הוא רק לשיטתו‬
‫דחציצה אינה פוסלת אלא היכא דאיכא ריבוי‪ ,‬כמו‬ ‫שהטעם משום לך לאות‪ .‬אגל להרא״ש שהאיסור‬
‫טבילה ותפילין‪ ,‬וכתב דהחת״ס כתב כן באותה‬ ‫הוא משום חציצה אינה ראיה די״ל דקפדינן על‬
‫תשובה עצתה שהבאתי בספרי א״ש ח״א חיו״ד סי׳‬ ‫חציצה גם ברצועות וכמו שכ׳ לעיל מד׳ התוס׳ עוד‬
 ‫שהם‬
‫בכלאים דאורייתא‪ ,‬או אף בכלאים דרבק גס ‪P‬‬
‫אסור‪:‬‬
‫וראיתי גנוב׳׳י מה״ת חאו״ח סי׳ ע׳ דהקשה על‬
‫התרדכי דשלהי ע״ז‪ ,‬דכ׳ בעובדא דחבית‬
‫יין שנפל על החטים‪ ,‬דאיירי ביי׳׳נ דרבנן‪ ,‬דא״כ מה‬
‫הקשה הש״ס שם תבגד שאגד בו כלאים‪ ,‬דאיירי‬
‫בכלאים דאורייתא יעוי׳׳ש‪ .‬ויחיק תזה דפשיטא לי׳‬
‫להנוב״י דאיירי בכלאים דאורייתא‪ ,‬ובט״ז יו״ ד סי׳‬
‫ש״ב ססק״א ראיתי ד ת ת ח‪ ,‬דל״ק הא דמהני גגי‬
‫כלאים אס נתק חוט אחד‪ ,‬ובסי׳ ק״י גבי דבר חשוב‬
‫אסור אס הפיל בתזיד‪ ,‬תשוס דהכא איירי בכלאים‬
‫דרבנן‪ ,‬ולכן הכשירו לסתוך ע״ז דאל״כ הוי הפ״ת‬
‫שיהא אסור גס למוכרו לנכרי‪ ,‬כדאיתא בגד שאבד‬
‫בו כצאיס לא‪ .‬ימכרנו לנכרי וכו׳ יעוי״ש‪ ,‬וא״כ תוכח‬
‫מדבריו דתפרש דברי הש״ס דבגד שאבד בו כלאים‪,‬‬
‫דאף בכלאים דרבק איירי‪ ,‬וכנראה‪ ,‬כי נעלם‬
‫תהנוב״י לפי שעה דברי הט״ז ‪:‬‬
‫אך דברי הנוב״י יש להבין‪ ,‬כיון דאיהו בעצתו תסיק‪,‬‬
‫דאף במידי דרבנן אין למכור לנכרי‪ ,‬וגזרו‬
‫אף באיסורי דרבנן‪ ,‬א״כ תי הכריחו לפרש דבגד‬
‫שאבד בו כלאים‪ ,‬בכלאים דאורייתא קאי‪ .‬ואולי י״ל‪,‬‬
‫דאף דגם באיסורי דרבק אין תוכרין לנכרי‪ ,‬בכ״ז‬
‫כתב הש״ך ביו״ד סי׳ פ״ד ס״ק י״ח‪ ,‬דלאו בכ״ת‬
‫אסור למכור לנכרי‪ ,‬ויש תקומות שלא הזכירו‬
‫הפוסקים דאסור למכור לנכרי‪ ,‬וחשב הנוב״י‪ ,‬כי‬
‫גס בבגד שאבד בו כלאים לא נמצא בפוסקים שאסור‬
‫למכור לנכרי אס הכלאים דרבנן‪ ,‬והט״ז הנ״ל כבר‬
‫כתבתי כי נעלם תתנו‪ ,‬וצ״ע בדבריו‪ ,‬ועי׳ בדבריט‬
‫להלן‪:‬‬
‫ולפי■ דברי הט״ז הנ״ל ניחא דברי הטור‪ ,‬שכ׳ דאין‬
‫תוכרין ביצת נבילה וטריפה לנכרי בפשוטן‪,‬‬
‫כיון דהש״ס תיירי בכלאים דרבנן‪ ,‬ול״ד לתי׳ של‬
‫הנוב״י שם‪:‬‬
‫ו כ ד עסקינן בזה נלפענ״ד להעיר ע״ז‪ ,‬דהנה הש״ך‬
‫ביו״ד סי׳ פ״ו ס״ ק י׳ הקשה אתאי ביצת‬
‫נבילה וטריפה אינן בטלין ברוב‪ ,‬והביא מחלוקת בזה‬
‫יעוי״ש באריכות‪ ,‬וא״כ אס ניתא דבטלין ברוב‪,‬‬
‫רשאים למוכרם לנכרי‪ ,‬משוס דאפי׳ אס ימכרם‬
‫לישראל‪ ,‬אין כאן איסור‪ ,‬דהא בטלין ברוב‪ ,‬ואפילו‬
‫ביצי טריפה דתה״ת אסור‪ ,‬רשאי למוכרם לנכרי‪,‬‬
‫ול״ש בזה אין תבטלין איסור לכתחלה‪ ,‬דהא הישראל‬
‫אינו תבטל‪ ,‬ורק הנכרי תבטל מעצתו‪ ,‬ואינו תכוין‬
‫לבטל‪ ,‬וגס אינו בשביל ישראל‪ ,‬וא״כ הדין דאין‬
‫תוכרין ביצי נבילה וטריפה לנכרי‪ ,‬תיתלי תלי בהך‬
‫דין‪ ,‬אס גבי ביצים שייך ביטול ברוב או לא‪ .‬ולפי״ז‬
‫יחודש לנו דביצי נבילה דאיסורס רק מדרבנן בודאי‬
‫שרי למוכרם לנכרי‪ ,‬משוס דהוי תרי ספיקי בדרבנן‪,‬‬
‫וביצי טריפה דאיסורס תה״ת‪ ,‬תלוי במחלוקת הת״ה‬
‫והש״ך בס״ס נ״ז ס״ ק נ״א‪ ,‬והובא ג ס בסי׳ פ״ד‬
‫ס״ק י״א‪ ,‬דתה׳׳ד מיקל בס״ס היכא דספק אחד הוא‬
‫יו״ד‬ ‫אבני‬ ‫‪68‬‬
‫ל״ג‪ ,‬הוא ס׳ הי״ג גחיו״ד‪ ,‬דהריצג״א קאי גחדא‬
‫שי׳ עס הר״ן והריטב״א בשם הרמג״ן‪ ,‬זת״ד‬
‫‪,‬‬ ‫כתר״ה שי׳‪:‬״‬
‫כנים הדברים‪ ,‬אך בספרי שס לא הבאתי החת״ס‬
‫אלא תה שהי׳ צריך לי לעניני‪ ,‬ולא עיינתי‬
‫יותר‪ ,‬אך כעת כאשר עיינתי בהריצב״א ראיתי כי‬
‫דברי הריצב״א אינם עולים בקנה אחד עס הר״ן‬
‫והריטב״א בשם הרתב״ן‪ ,‬ת״ל הריצב״א‪ :‬דנהי דכי‬
‫עביד כעין בית יד מקרי לקיחה לגבי כלי שרת‪,‬‬
‫דכתיב ולקח הכהן לא תקרי לקיחה בעצתו של כהן‪,‬‬
‫עכ״ צ א״כ תוכח דס״ל דחציצה פוסלת בכל התצות‬
‫כשי׳ התום׳‪ ,‬אלא דחידש דהיכא דרבי קרא כתו‬
‫גבי כ״ש‪ ,‬אז גס לקיחה ע״י ד״א לא תהני ונחשב‬
‫לחציצה‪ ,‬ואיכא תרי גווני חציצה‪ ,‬חציצה בכל התצות‪,‬‬
‫דאז לקיחה ע״י ד״א הוי לקיחה ול״ה חציצה‪ ,‬וחציצה‬
‫היכא דאיכא ריבוי קרא‪ ,‬דאז גס לקיחה ע״י ד״א‬
‫ל״ה לקיחה‪ ,‬והוי חציצה‪ ,‬וזהו שי׳ שלישית‪ ,‬ופלא לי‬
‫על החת״ס שקירב את הרחוקים‪ ,‬כנלפענ״ד‪:‬‬
‫ו מ ה שחפן כתר״ה לחדש דבר חדש‪ ,‬דאפי׳ לשי׳‬
‫התוס׳ דחציצה פוסלת בכל התצות‪ ,‬היינו‬
‫רק בתצות כאלו התלויות בגופו של אדס‪ ,‬ולכן‬
‫בתזוזה ל״ש חציצה‪ .‬וכתב דתילתא דתסתברא הוא‪,‬‬
‫הנה מלבד שלפי פי׳ בירושלמי הנ״ל‪ ,‬בודאי א״א‬
‫לפרש כן‪ ,‬כי לפתש״כ תבואר בירושלמי איפכא‪,‬‬
‫גס בלא״ה לא נ״ל לותר כן‪ ,‬כי תי יכול לחדש מלבו‬
‫סברא כזו‪ ,‬ולחלק בין תצוה לתצוה‪ ,‬דאס ניתא‬
‫דחציצה שייך בגופו‪ ,‬תדוע אינו שייך בתצוה שאינה‬
‫בגופו‪ ,‬כמו בין תזוזה שבכתב לתזוזה שבכותל‪ ,‬וכתו‬
‫שנקט הגר״א ז״ל‪:‬‬
‫ומה שהעיר כתר״ה שי׳‪ ,‬אתאי לא תי׳ הש״ס‬
‫בסוכה ד״ו ע״א ובכתה דוכתי‪ ,‬אקושיא‬
‫דחציצין דאורייתא‪ ,‬דההלכתא קאי אאותן מצות‬
‫דליכא ריבוי קרא‪ ,‬נ״ל ליישב‪ ,‬דתשתע להש״ס‪ ,‬דכל‬
‫חציצין הוי הלת״ת‪ ,‬והקשה הש״ס מטבילה‪,‬‬
‫ובמסקנת הש״ס דהלכתא קאי ארובו המקפיד‪ ,‬אז‬
‫ממילא קאי ההלכתא‪ ,‬על כל המצות דשייך בהו‬
‫)תבי״ט(‬ ‫חציצה‪ ,‬כנ״ל ‪:‬‬
‫סימן‬
‫בדיני כלאי בגדים‬
‫בענין כלאים ושאר איסורים דאסוריס לתכור לנכרי‪,‬‬
‫ואגב יבואר עוד תענין לענין באותו ענין בגתרא‬
‫דנדה דס״א שס לענין כלאים‪.‬‬
‫מ ס פ ס א לי בהא דאיתא בכתה דוכתי בש״ס‪,‬‬
‫בפסחים ד״ ת ובע״ז דס״ה ונדה דס״א‪,‬‬
‫דבגד שאבד בו כלאיס לא ימכרנו לנכרי שתא יחזור‬
‫וימכרנו לישראל‪ ,‬באתה כלאים תיירי הש״ס‪,‬‬
‫לה‬ ‫שהם‬
‫ודאי‪ ,‬ומשיג אב׳׳י ורת״א‪ ,‬למפרשי דתה שכ׳ הטור‬
‫בד״א בכלאים דרבנן‪ ,‬אתרווייהו קאי‪ ,‬בץ אצביעה‬
‫ובין אניתוק יעוי׳׳ש‪ .‬ולפענ״ד לא אבין דברי הט׳׳ז‪,‬‬
‫דלפ״ד מה כ׳ הרמב״ס דס׳ תד״ס הוא‪ ,‬הלא גס‬
‫אי מה״ת הוא תהני בדיקה כמו גבי טומאה‪ ,‬ופשטות‬
‫סוגית הש״ס לפי גירסתט משמי‪ 4‬לצביעה תהני‬
‫גס בכלאים דאורייתא )להשי׳ דסובריס דגם‬
‫בתערובות הוי כלאים‪ ,‬וגס אין בטלין ברוב‪ ,‬כתש׳׳כ‬
‫לעיל(‪ .‬דצביעה הוי בדיקה‪ ,‬ונתקי׳ משמע מ הו‬
‫תטעם תלי׳‪ ,‬ותלי׳ הוא רק בדרבק‪ ,‬וכמו דאשכחן‬
‫דבדרבנן אתרינן שאני אומר‪ .‬ועי׳ בבית אפרים שם‪,‬‬
‫וצ״ע בכ״ז‪ ,‬ואנכי בעניי לא ביארתי הענין החמור‬
‫הנ״ל‪ ,‬רק העירותי ‪:‬‬
‫ומהש״ך הנ״ל בסי׳ פ״ד ס״ק י״ח‪ 7 ,‬כ׳ דלאו‬
‫בכ״ת אסור לתכור לנכרי‪ ,‬ויש תקותות‬
‫שלא הזכירו הפוסקים‪ ,‬נתעוררתי על תקוס אחד‪,‬‬
‫והוא בטויו״ד סי׳ ש״ז לענין בכור‪ ,‬דכתב הרת״א‬
‫תהתרדכי‪ ,‬דאס הי׳ בכור עתו ימכרנו מחיים לנכרי‬
‫דשתא ימצא טריפה ויהי׳ אסור בהנאה‪ ,‬ולא חיישינן‬
‫שתא יחזור וימכרנו לישראל‪ ,‬אף דנבכור הוי איסור‬
‫ת ה״ ת וראיתי כי החכ״צ בנוספות סי׳ ב׳‪ ,‬הקשה‬
‫ונשאר בצ״ע על הרמ״א הנ״ל‪ ,‬מהא דבגד שאבד‬
‫בו כלאים לא ימכרנו לנכרי‪ ,‬שמא יחזור וימכרנו‬
‫לישראל‪ ,‬וה״נ שתא יחזור ויתכרט לישראל‪ ,‬והישראל‬
‫יעשה בו גיזה ועטדה דהוי איסור תה״ת וכו׳‪ ,‬וכן‬
‫הביאו הגרע״א בהגהותיו ליו״ד שס‪ ,‬והא דלא‬
‫הקשה נמי שמא יחזור וימכרנו לישראל וימצא בו‬
‫טריפה‪ ,‬נ״ל לפענ״ד דאפשר לתרץ ולומר דאף אי‬
‫ניתא דס״ס לא מהני‪ ,‬כ‪ 7‬כ׳ הת״ה‪ ,‬בכ״ז גבי בכור‪,‬‬
‫דאיכא רוב‪ ,‬דרוב בהמות כשרות הן‪ ,‬אפשר דבס׳׳ס‬
‫כזה‪ ,‬דלספק אחד איכא רוב‪ ,‬לא גזרו בי׳ רבנן‪.‬‬
‫ועי׳ בש״ך שס שהשיג על התהרש״ל‪ ,‬דס״ל דבהתה‬
‫בחיי׳ בחזקת טריפה עומדת‪ ,‬משוס דאסור לאכול‬
‫עד שתבדק הריאה‪ ,‬ולהכי הקשה רק מגחה ועמדה‪:‬‬
‫ומלבד הקושיא הנ״ל הקשה הח״צ עוד קושיא‬
‫בסי׳ הנ״ל‪ ,‬האיך רשאי למוכרו לנכרי‪,‬‬
‫הא הנכרי יעשנה תיכף נבילה‪ ,‬וקושיא זאת הקשה‬
‫גס החת״ס‪ ,‬הביאו הפ״ת שס‪ .‬ואילה׳׳ק אתאי לא‬
‫הקשו ג״כ אתאי רשאי למוכרה לנכרי והא אפילו‬
‫אם יתכרנה לנכרי באופן שישראל ישחטנה שטטה‬
‫כשרה‪ ,‬נתי יהא אסור‪ ,‬משוס דהוי ספק איסור‬
‫הנאה‪ ,‬דשמא תהי׳ טריפה‪ ,‬והוי בזיון קדשים‪ ,‬די״ל‬
‫דאזלינן בתר רובא‪ ,‬ורוב בהמות כשרות הן‪ ,‬ולא‬
‫כמהרש״ל וכתש״כ‪ ,‬ולכן הקשו דהנכרי יעשנה‬
‫נבילה‪ ,‬ועוד הקשה החכ״צ‪ ,‬דאפילו אם לא ישמטנה‬
‫ויהי׳ ביד הנכרי‪ ,‬איכא בזיון קדשים משוס גחה‬
‫ועבודה יעוי״ש ‪:‬‬
‫כעת קבלתי ס׳ אבן יעקב שיצא מחדש וראיתי כי‬
‫תי׳ קושית הח״צ הראשונה‪ ,‬דגגד שאבד‬
‫בו כלאים הוי איסור תה״ת‪ ,‬ובבכור‪ ,‬לשי׳ רש״י‬
‫ידד‬
‫פלו^אא דאמוראי או דרבוותא‪ ,‬והש״ך פליג ע״ז‬
‫יעוי׳׳ש‪ .‬ועוד נ״ל דגס ביצי טריפה ספיקא דרמן‬
‫הוא‪ ,‬דטעחא דלא בטיל הוא‪ ,‬תשוס דהוי דבר תשון;‬
‫אס לא דנימא דביצה הוי ברי׳ עי׳ בש״ך סי׳ פ״ו‬
‫®‪ c‬״ ‪ p‬י׳ וצ״ע מ ה ‪:‬‬
‫ש נ ת י וראיתי דדברי הנוב״י הנ״ל תתוהיס בחה‬
‫דפשיטא לי׳‪ ,‬דדברי הש״ס דבגד שאבד בו‬
‫כלאים איירי בכלאים דאורייתא‪ ,‬וחזה הקשה על‬
‫המרדכי הא אף דהטוש׳׳ע בסי׳ רצ״ט נקטו כתי׳‬
‫היווס׳ בע״ו ובנדה‪ ,‬דבשעטנז ל׳׳ש ביטול ברוב‪,‬‬
‫תשוס דע״י תערובתן נעשה האיסור‪ ,‬וכן הוא שי׳‬
‫הרא״ש‪ ,‬אבל שי׳ התוס׳ בתולין דצ״ה ע״א ד״ה‬
‫ובנתצא וכו'‪ ,‬דטעתא דבגד שאבד בו כלאים דלא‬
‫ימכרנו לנכרי‪ ,‬הוא רק איסור דרבנן‪ ,‬דתה״ת בטל‬
‫ברוב‪ ,‬ועי׳ בבית אפרים תיו״ד סי׳ ע׳‪ ,‬דתפרש דעת‬
‫הרתב׳׳ס כן‪ ,‬כן לחד תי׳ )ותי׳ קתא הוא‪ ,‬דדעת‬
‫הרמב״ס‪ ,‬דאין בכלאים איסור דאורייתא‪ ,‬כ״א‬
‫כשהוא ניכר דאז שס כלאים עליו‪ ,‬כדתתרגתין‬
‫כלאים עירובין‪ ,‬משא״כ כשאבד בתוכו ואין ניכר‪,‬‬
‫אזיל לי׳ שס כלאים דאורייתא‪ ,‬רק דאסור מדרבנן‬
‫וכו׳ יעוי״ש‪ ,‬וכתי׳ זה כתב גס הב״ח בש״ך שס(‪,‬‬
‫רא״כ שפיר י׳׳ל דהמרדכי אזיל ג״כ בשי׳ התוס׳‬
‫•דחולין הנ״ל‪ ,‬וא״כ שפיר מדתה המרדכי יי״נ דרבנן‬
‫לבגד שאבד בו כלאים‪ ,‬וצע״ג על הנוב״י‪:‬‬
‫רל״ע בנדה שס‪ ,‬בהא דאיאא אח״כ לענין בגד‬
‫שאבד בו כלאים דתהני צביעה‪ ,‬ואח״כ‬
‫אתר מ י זוטרא דנותק חוט אחד‪ .‬ולגירסת הטור‬
‫‪,‬מוכח להש״ס איירי בכלאים דרבנן‪ ,‬והרמב״ס לא‬
‫גריס הא דתר זוטרא‪ ,‬תשוס דהרמב״ס ס״ל דלא‬
‫בעינן שוע טווי ונא‪ ,‬ועי׳ בכ״ת ובב״י‪ ,‬ולפי׳׳ז תשמע‬
‫ד ה ר ^ ״ ס מפרש סוגית הש״ס‪ ,‬דאיירי בכלאים‬
‫‪ -‬דאודייתא; ותסיק הרתב׳׳ם שס בפ׳׳י תהל׳ כלאים‬
‫הכ׳׳ז‪ ,‬דכל הספיקות תד׳׳ס‪ ,‬והראב׳׳ד השיג עליו‬
‫מ הו ספק תה״קג והב״ח מפרש דאיירי בכלאים‬
‫דרבנן‪ ,‬כתש״כ לעיל דבאיט ניכר אזיל שס כלאים‬
‫מיני׳‪ ,‬אך איט תפרש דברי הראב״ד‪ ,‬שכ׳ ח הו ספק‬
‫מה״ת‪ ,‬והט״ו בס״ק ב׳ שס‪ ,‬הביא דברי הכ״ת‬
‫דמפרש דברי הראב״ד דטעמא דחז׳׳ל הוא‪ ,‬דלהכי‬
‫הוי לקולא‪ ,‬משוס דמילתא דלא שכיחא הוא‪ ,‬והשיג‬
‫עליו‪ ,‬והוא תפרש את הרמב׳׳ס והראב״ד באופן זה‪,‬‬
‫דגגת׳ נדה שם איתא‪ ,‬דלהכי תהני צביעה בבגד‬
‫שאבד בו כלאים‪ ,‬דכיון דעתרא וכיתנא לא סליק‬
‫^'למנא׳ נ תד מ“‪* ,‬וכי^ק דלא ידע איתור תנתר נתר‪,‬‬
‫ותפרש הרתב׳׳ם דהא דנקט הש״ס איתור תנתר‬
‫נתר‪ ,‬ה י ספק‪ ,‬והראב״ד ס״ל‪ ,‬דהך איתור הוי‬
‫ודאי‪ ,‬וימיא ראיה מר״ן דכ׳׳כ גבי דרוסה‪ ,‬ואיירי‬
‫בכלאים דאורייתא‪ ,‬אך מ טון דצבעי׳ ובדק ולא‬
‫מצא שרי‪ ,‬דגם בתר האסור תה״ת תהני בדיקה‬
‫כתו גבי טומאה דהי׳ כזית תן התת‪ ,‬ותהני בדיקה‬
‫זהו שי׳ הרתב״ס‪ ,‬והראב״ד מפרש דהך איתור ה י‬
 ‫שהם‬
‫ניחא כהריג״ש דליתא בשלימיי^ הרי ל״מ ‪/ tm‬‬
‫דליתא בשליחות ליתא ב ת ^י‪ .‬והא״מ‬ ‫דכל‬
‫בסי׳ ל״ח סוף אות ה׳ תי׳ ^ שי ת השעה״מ ו י ^‬
‫לדון בדבר חדש‪ ,‬וז״ל ואיט קשה לפ״ד‪ ,‬דנהי דפה״ב‬
‫אינו ע״י שליח‪ ,‬היינו פדיון עצמו אבל נתינת החעוי!‬
‫לכהן יכול להיות ע״י שליח‪ ,‬ואס נתן המעות ע״י‬
‫שליח לכהן‪ ,‬ואמר לכהן עבור המעות שאני נותן‬
‫לך ע״י שליח יהיה בני פדוי‪ ,‬ודאי מהני אליבא‬
‫דכ״ע‪ ,‬כיון דגוף הפדיון ע׳׳י עצמו‪ ,‬וא״כ שפיר‬
‫מהני בפדיון באמר לכהן הילך תנה ע״ח שתחזירהו‬
‫לי‪ ,‬ואס אינו מקיים תנאו איבו קונה המעיים כיון‬
‫שנתינת המעות מהני ע״י שליח‪ ,‬עכ״ל‪ .‬ולפ״ד‪,‬‬
‫כוונתו לחלק בין הפרשה לנתינה‪ ,‬דבפדה״ב נמי‬
‫איכא ב׳ דברים‪ ,‬הפדי׳ היינו הפרשת הכסף לשם‬
‫פדי׳‪ ,‬ונתינה שנותן הכסף ליד כהן‪ ,‬כמו בתרומה‬
‫ומעשר וחלה‪ ,‬ועי׳ בנוב״י מה״ת חיו״ד סי׳ ר״א‪,‬‬
‫והפ״ת הביאו ריש הל׳ חלה דכ׳ דיש שני עניניס‪,‬‬
‫אחד להפקיע איסור טבל מהעיסה והשני ליתנה‬
‫לכהן‪ .‬ושני עניניס אלו חלוקים זה מזה‪ ,‬של פטור‬
‫העיסה אין לו שיעור כלל תן התורה וחטה אחת‬
‫פוטרת את הכרי‪ ,‬וכדי לקיים מצות נתינה צריך‬
‫שיהי׳ כדי נתינה‪ ,‬יעוי״ש‪ ,‬ובהגהת בנו הגר״ש בפי׳‬
‫כוונת דבריו‪ ,‬דמפרש דליכא למימר דב׳ הפרשות הן‪.‬‬
‫והנוב״י הביא שס את דברי התוס׳ בגיטין ד״כ ע״ א‬
‫ד״ה דילמא ומפלפל בדבריהם‪ .‬עכ״ פ חידש דבתרומה‬
‫וחלה איכא ב׳ עניניס‪ ,‬הפרשה ונתינה‪ .‬אח״כ מצאתי‬
‫שכבר קדמוהו הרמב״ן והתורי״ד והמל״מ‪ ,‬כמבואר‬
‫בשעה״צ להטב׳׳י דפוס ווילנא‪ ,‬וגס מהפ״ת נעלם‬
‫כ״ז‪ .‬והא״מ חידש‪ ,‬דכן הוא בפדה״^ איכא ‪'3‬‬
‫עניניס‪ ,‬פדי׳ חהו הפרשה‪ ,‬ונתינה כנ״ ל‪:‬‬
‫אך ק״ל ע״ז דהוא בעצמו כתב בספרו קצוה״ת‬
‫בסי׳ רמ״ג אות ג׳ ב מי טו ת מ מ ה ״ ג‬
‫ליכא הפרשה‪ .‬ועי׳ בריט׳׳א בפ״ח לבכורות במתני׳‬
‫דנ״א לענין המפריש פדיון בנו ואבד חייב באחריות‬
‫דחקר אי בפדה׳׳ב איכא הפרשה‪ .‬ועוק״ל‪ ,‬דגם אם‬
‫נימא דגס פדה״ב איכא הפרשה‪ ,‬והפרשה כמאן‬
‫דליתא דחי‪ ,‬ול׳׳ד לתרומה וחלה דכ׳ הטב״י שס‪,‬‬
‫דאס הפריש תרומה והחזיק בידו‪ ,‬קייס מצות‬
‫הפרשת תרומה‪ ,‬ורק גזל השבט איכא‪ ,‬דהא בפדה״ב‬
‫אין ה ק פדוי עד שיבא הכסף ליד כהן‪ ,‬כדתנן‬
‫במתני׳ דבכורות דנ״א ובגת׳ שס‪ ,‬דילפינן מקרא‬
‫דכתיב והי׳ לך פדה תפדה‪ ,‬דחייב באחריות‪ ,,‬יעוי״ש‪,‬‬
‫ובן נפסק בדין במוש״ע יז ״ז סי* ש״ ‪j f b 0‬‬
‫לפי״ז מוכח דעיקר הפדיה היא הנתינה לכהן‪ ,‬ו ס ה‬
‫ל״ח שליח‪ ,‬וא״כ שפיר הקשה השעה״מ קושיתו‬
‫הנ׳׳ל‪:‬‬
‫וכד אייריק בזה אפסיק מע ט בגמין הנ״ל ו נ ^ ר‬
‫בע״ה בכל מת״כ אס איכא חיוב אחריות‬
‫על הבעלים עד שיבואו המת׳׳כ ליד הכהן או ‪.f6‬‬
‫הנה ממתט׳ ממ‪.‬מ׳ הנ" ‪ 3‬דילפיק דסנדה״ב חייב‬
‫ירי ‪1‬‬ ‫אבני‬ ‫‪70‬‬
‫בע״ז די״ג ע״ב ד״ה לאפוקי‪ ,‬הוא בזה״ז מדרבנן‪.‬‬
‫לפ״ד הנ״ל מנ״ל דבגד שאבד בו כלאים‪ ,‬קאי על‬
‫כלאים דאורייתא‪ .‬ואינני חפץ להאריך בתילוקו‬
‫השני שתירץ על הרב המשיג‪ ,‬דגם בדרבנן אסור‬
‫למכור לנכרי‪ ,‬כיון דכל דבריו מופרכים מראשם‬
‫לסופם ‪:‬‬
‫וג ם אם נימא כשי׳ רש״י‪ ,‬דס״ל דמטיל מום בקדשים‬
‫בזה״ז הוי רק מדרבנן‪ ,‬ולא כשי׳ הרמב״ם‬
‫בפ״א מהל׳ איסורי המזבח ה״ז‪ ,‬כדבריו שם‪,‬‬
‫דהלח״מ הקשה עליו‪ ,‬בע״כ עליו לחלק‪ ,‬דדברי‬
‫המרדכי הוא רק בזה״ז‪ ,‬אבל בזמן שביהמ״ק קייס‪,‬‬
‫באמת יהי׳ אסור למוכרן לנכרי כשהוא חי‪ ,‬ובמרדכי‬
‫לא נמצא חילוק זה‪ ,‬ומשמע דלעולס טוב למוכרו‬
‫לנכרי כשהוא חי‪ .‬ובלא״ה דבריו תמוהים‪ ,‬דהלא‬
‫הח״צ לא איירי כלל לענין הטלת מוס אלא משוס‬
‫איסור גחה ועבודה‪ ,‬וזה בודאי אף בזה״ז אסור‬
‫מה״ת‪ ,‬ולזה העיר אותי אחד מידידי‪ ,‬ועוד אי משוס‬
‫חששא דהטלת מוס‪ ,‬לא הו׳׳ל להביא הרש״י דע״ז‪,‬‬
‫דהלא הכא בבכור בע״מ איירינן‪ ,‬והוי מטיל מוס‬
‫בבע״מ‪ ,‬ועי׳ לח״מ שס‪ ,‬שכ׳ דזה הוי מדרבנן‪ ,‬משוס‬
‫דהלכה כחכמים דס״ל דכל מוס לא יהי׳ בו אתי‬
‫לגרמא‪ ,‬אך עי׳ במנ״ח מצוה רפ״ז שהאריך בזה‪,‬‬
‫וכ׳ דהרמב׳׳ס ס״ל דהלכה כר׳׳ח‪ ,‬וגרמא רק‬
‫מדרבנן אסור ככל גרמא והביא דהמח״א ג״כ סובר‬
‫כן‪ ,‬יעוי״ש באריכות‪:‬‬
‫סימן כ פ‬
‫כדיני פדיון הבן‬
‫ע נ ה א‪.‬‬
‫עניני שליחות בבפדה׳׳ב‪ ,‬פדיה ונתינה בפדה״ב‪,‬‬
‫והפרשה ונתינה בתרומה וחלה‪ ,‬בחיוב אחריות עד‬
‫שיגיע ליד כהן גבי בכור אדס ובכור בהמה ובשאר‬
‫מת״כ‪ ,‬ובהשמטות הרמב״ס ס ת״ מ דבכור אדס‬
‫חייב באחריוחג‬
‫ביו״ד סי׳ ש״ה ס״י פסק הרמ״א‪ ,‬והוא מדברי‬
‫השואל להריב״ש‪ ,‬דאין שליח יכול לפדות‬
‫את ה ‪ .p‬וכבר צוחו על זה קמאי‪ ,‬והט״ז והש״ך‬
‫שס הביאו הרבה גדולי חקרי לב לדחות דין זה‪,‬‬
‫דהא בכה״ת קיי״ל דשלוחו ש״א כמותו‪ .‬והש״ך‬
‫הביא את הר״ן וציין דהוא ב״פ כ״ש‪ ,‬והט״ז ציין‬
‫את הר״ן בריש פ״ק דפסחיס‪ ,‬דמיירי שס לענץ‬
‫הברכה‪ ,‬אי מברכים בלשון על או בלמד‪) .‬ויש‬
‫לעיין בר״ן גופא שס(‪ ,‬והשעה׳׳מ בה^ אישות‬
‫הוסיף עוד להקשות ע״ז‪ ,‬וכ׳ דלא מצא ידיו ורגליו‪,‬‬
‫מגמ׳ מפורשת בפ״ק דקדושין ד״ו‪ ,‬דמסיק שם‬
‫הש״ס דבמתנה ע״ ח להחזיר מהני בפדה״^ ואס‬
 ‫לו‬ ‫שהם‬
‫שהתוי״ט והריט״א י ^ הו ע״ז וזה מהדנריס‬
‫הנפלאים והסתותיס‪ ,‬תשוס דכיון דתכתיס פליגי‬
‫על ר״א וס״ל דנכור אדס אינו תיי‪ 3 3‬אחריוי‪4‬‬
‫פסק הרמב״ס כתכתיס‪ ,‬וסתמא דתתני׳ יתידאה‬
‫היא דאתיא כר״א‪ ,‬יעוי״ש נאריכות‪:‬‬
‫ונלענ״ד כי לפ״ד‪ ,‬תלנד תה דקשה אם תיקן את‬
‫הרתנ״ס תקושיתו‪ ,‬דע״כ גס תכתים ס״ל להך‬
‫הקישא‪ ,‬דנכור אדס לפט״ת‪ ,‬ומיתר קושיותיו שס‪,‬‬
‫תה תיקן לכל הראשונים דכקטו להלכה כסתתא‬
‫דתתני׳ דנכור אדס תיי‪ 3‬נאתריות‪ ,‬כמו שנפסק‬
‫נטוש״ע יו״ד סי׳ ש״ה ס״ט‪ ,‬וכתש״כ את״כ נעצמו‪,‬‬
‫וא״כ ע״כ מוכרת הדר״ג לומר דלדידהו לא ס״ל‬
‫לתכתיס ההיקש דנכור אדס לפט״ת‪ ,‬והא דאקשו‬
‫לענין נהמת כהניס ולויס‪ ,‬הוא דוקא לענין זה‪,‬‬
‫דתרווייהו שויס דאין תצותן ותיונן שוה נכל‪ ,‬אנל‬
‫לא נאפני ופרטי התיוניס‪ .‬ותצינו נש״ס דלהיקש‬
‫נאופן אתד‪ ,‬ג״כ יש תילוק‪ ,‬כתו לענין הא דתקשינן‬
‫נערכין ד״ג ע״נ כלאים לציצית‪ ,‬והא דתייניס כהנים‬
‫נציצית הוא רק משוס דשלא נעידן עטדה לא‬
‫אישתרו נכלאים‪ ,‬ואפ״ה לענין נשיס לא תקשינן‬
‫כלאים לציצית‪ ,‬ואסורות נכלאים ופטורות תציציר^‬
‫ואף דתוס׳ נפסתיס דמ״ג ע״נ ד״ה סד״א נסוה״ד‬
‫הקשו ע״ז ונשארו נתתיה‪ ,‬ת״ת תזינן דכן הוא‪,‬‬
‫אפי׳ אס ההיקש נגונא חדא‪ ,‬ומכש״כ היכא‬
‫דתלוקיס נפרטיהס‪ .‬גס את הרתנ״ס לא תיקן‪,‬‬
‫דתסוגית הש״ס תשמע דננכור אדס לא פליגי ר״א‬
‫ותכתיס‪ ,‬אלא דפלוגתתס הוא רק לתי תקשינן‬
‫פט״ת לנכור אדס או לתע״ש‪ ,‬ולדנרי הדר״ג הו״ל‬
‫להש״ס לומר דגס תכתים תדמי פט״ת לנכור אדס‪,‬‬
‫כיון דגס נכור אדס אינו תיי‪ 3‬נאתריות לתכתיס‬
‫לדנריו‪ .‬ואף דראיתי דהרגיש זאת וטרת ליישנ נתרי‬
‫אנפי‪ ,‬דלהכי איתא דתכתיס תדמי פט״ת לתע״ש‬
‫ולא לנכור אדס‪ ,‬משוס דתע״ש טעון הנאה‬
‫לירושלים‪ ,‬ונכ״ז אין תתוינ נאתריות ותכש״כ פט״ת‬
‫דאין טעון הנאה לירושלים‪ ,‬ויכול לפדות נכל תקוס‬
‫שירצה‪ ,‬וכמו דאיתא נספרי פ׳ קרת אות ל״ג‪,‬‬
‫וניתר ניאור כת‪ 3‬דלתכתיס לא נרירא אס ננכור‬
‫אדס איכא תיונ אתריות או לא‪ ,‬עד דהשוו ננ״ א‬
‫פט״ת לתע״ש‪ ,‬ואת״כ הקישו גס נכור אדס לתע״ש‪,‬‬
‫והקרא דיהיה לך ופדה תפדה‪ ,‬קאי על שענוד הגוף‬
‫ושענוד נכסים עד שיפדה את הנכור‪ ,‬אנל לא קאי‬
‫על תיונ אתריות‪ ,‬כן דנריו‪ ,‬ולא נ״ל כלל‪:‬‬
‫ו מ ה ס מייי עצתו שהניא ראי׳ לסתור היא‪ ,‬דהא‬
‫הספרי הניא דנכור אדס ובכור נהמה שויס‪,‬‬
‫ואפי׳ הא דתטפלין ל׳ יוס‪ ,‬דזהו רקננהתה דקה הניא‬
‫הספרי‪ ,‬והשמיט תיו‪ 3‬אתריות‪ ,‬ומוכת דלענין חיוג‬
‫אתריות לא הוקשו להדדי ותלוקין הן‪ ,‬דנכור אדס‬
‫תיינ נאתריות‪ ,‬ופט״ת אינו תייב נאתריות‪ ,‬אינרא‬
‫דתהספרי הנ״ל איכא סתירה גס לדברינו דהא תזינן‬
‫מהספרי דנכור בהתה הוקש לבכור אדס‪ ,‬גס לאופני‬
‫יו״ד‬ ‫אבני‬
‫א ח ריו ת עד שי‪3‬וא הפליק ליד כהן תקרא‪ ,‬תשמע‬
‫דרק ‪ 3‬פדה״‪ 3‬איכא חיו‪ 3‬אתריות‪ ,‬וגפ״ת פליגי ר״א‬
‫והכמיס ‪ 3‬פ״ ק ד‪ 3‬כורות די״‪ 3‬ע״‪ 3 3‬תתני'‪ ,‬אי תיי‪3‬‬
‫אתריות או לא‪ ,‬ר״א ס״ל דתיי‪ 3‬נאתריות כ‪ 3‬כור‬
‫אדם‪ ,‬וחכמיס ס״ל דאינו תיי‪ 3‬נאתריות כפדיון‬
‫מע״ש‪ ,‬והלכתא כתכתיס‪ ,‬כתו שנפסק ‪ 3‬טוש״ע‬
‫יו״ד סי׳ שנ״א ס״ו‪ ,‬דתשעת הפרשה נתקיים התצוה‬
‫ומ‪ 3‬רכיק תות״י ‪ 3‬שעת ההפרשה‪ ,‬וא״צ להמתין עד‬
‫שי‪3‬וא ליד הכהן‪ ,‬כמש״כ הש״ך שס ‪ 3‬אות ד׳ יעוי״ש‪.‬‬
‫אך יל״ע איך זכה הכהן תיד‪ 3 ,‬מה זכה‪ ,‬ותשס‬
‫תשמע דאפי׳ לא הי׳ ממכירי כהונה ג״כ זוכה‪ ,‬אס‬
‫לא דניתא כתש״כ התוס׳ ‪ 33‬כורות די״ת ע״‪ 3‬ד״ה‬
‫אקנויי וכו׳ וצ״יס ועי׳ נתשונת הגרעק״א נסי׳ ל״ז‬
‫‪ 3‬ד״ה ונלענ״ד‪ ,‬שהניא את התוס׳ הנ״ל ועוד ראיות‬
‫אתרות דלפעתיס קוניס נלא קנין‪ ,‬יעוי״ש‪.‬‬
‫ש ו ב ראיתי ונתתתי‪ ,‬כי נהני דנריס דליכא תיו‪3‬‬
‫אתריות‪ ,‬לא נעינן זכית הכהן‪ ,‬דאס זכה‬
‫ל״ש אתריות‪ ,‬כי כנר שלו הוא‪ ,‬אלא דקיוס התצוה‬
‫נהפרשה לתודא והנתינה תילתא אתריתא היא ולכן‬
‫תנרכינן תות״ י נשעת הפרשה‪ .‬וא״כ טעתא נעי‬
‫לתה נקיט התתנר והכהן זוכה נתלה מיד‪ .‬ועי׳ ניו״ד‬
‫סי׳ ש״ה סי״ג נט״ז נאות י״ג‪ ,‬שהניא דנרי הת״ה‬
‫דלהכי כשתל יוס ל״א נשנת ימתין עד יוס א׳‪ ,‬ואינו‬
‫פודה ניוס ו׳ ויאתר דהפדיון יתול ניוס ל״א‪ ,‬משוס‬
‫הסעודה ונרכת הפדיון‪ .‬ולפי״ז גני פדה״נ דאיכא‬
‫תיו‪ 3‬אתריות‪ ,‬ותכש״כ אס ניתא דנפדה״ג ליכא‬
‫הפרשה כלל‪ ,‬אז צריך לנרך נרכת הפדיון כשיגיע‬
‫ליד כהן‪ ,‬ונזה יהי׳ נ״ת נין השעה״ת והא״ת‪.‬‬
‫ועי׳ עוד שס נט״ז שהניא את דנרי התהרש״ל‪,‬‬
‫דהורה דנאתת יכול לפדות ניוס ו׳‪ ,‬שיתול הפדיון‬
‫לאתר ל׳‪ ,‬אך לא הזכיר איך יעשה עס הנרכה‪.‬‬
‫ועי׳ נטויו״ד סי׳ רפ״ו סעי׳ כ״נ לענין השוכר נית‬
‫נתו״ל דפטור ממזוזה כל ל׳ יוס‪ ,‬ונפ״ת אות י״ז‬
‫ו‪3‬נ״צ שס‪ ,‬אי רשאי להתתיר לקנוע תקודס ל׳ יוס‬
‫ולנרך‪ ,‬ולא הניאו כלל תהך דפה״נ‪ ,‬אי רשאי לפדות‬
‫נתוך ל׳ שיתול הפדיון לאתר ל׳ יוס‪ ,‬וצ״ע נזה ‪:‬‬
‫ו כ א ש ר הענין והז״ג‪ ,‬כי נעידנא דהוי עסיקנא‬
‫) נהך ענינא קנלתי נאותו פרק ספר נזה״ק‬
‫על מס׳ נכורות‪ ,‬תידי״נ הר‪ 3‬הגאון הגדול פה״ד‬
‫וכו׳ תוה״ר חשה ר&ןזין שליט״א‪ ,‬ועיינתי נו וראיתי‬
‫כי נתר לו שס שיטה תדשה ננכור אדס‪ ,‬ותפרש דשי׳‬
‫הרתנ״ס היא דרננן דפליגי על ר״א נספ׳׳ק‬
‫דנכורות די״נ ע״נ‪ ,‬לענין פט״ת‪ ,‬וס״ל דפט״ת‬
‫אין הנעלים תייבים נאתריות כתו פדיון מעש״ש‪.‬‬
‫ופליגי נתי על ר״א ננכור אדס‪ ,‬וס״ל דאין על הא‪3‬‬
‫תיו‪ 3‬אתריות‪ ,‬משוס דגס תכתים ס״ל ע״כ דנכור‬
‫אדם ופט״ח הוקשו להדדי‪ ,‬כתו דילפינן דנהתת‬
‫כהנים ולויס פטורים תנכור נהמה טמאה‪ ,‬משוס‬
‫דהוקשו להדדי‪ .‬ועפי״ז תייש‪ 3‬הא דהשתיט הרתנ״ס‬
‫הן* דיכא דסתתא דמתני׳ דנכור אדס תיי‪ 3‬נאתריות‪,‬‬
 ‫שהם‬ ‫‪TT‬‬
‫החלוה‪ ,‬ולכן ל״צ להרמג׳׳ס להשמיענו וה‪ ,‬יעוי״ש‬
‫גאריכולג וטעותי דמוכחי נפלו שם‪ ,‬ותחת תיגות‬
‫פדה״ג נדפס שם פט״ח‪ ,‬והמגץ יגץ‪ .‬וזהו ממש‬
‫איפכא מדגרי כהדר״ג‪ ,‬א ע״ג דנתית לזה‪ ,‬א ס‬
‫חכמים ס״ל לההיקש‪ ,‬וגס כ תג דחכמים לא צריכי‬
‫קרא דיהיה לך ופדה תפדה‪ ,‬אך לא כ תג מה דרשי‬
‫חכמים להאי קרא דיהיה לך וכו׳‪ ,‬דמש״ב דלכהן‬
‫איכא שעגוד נכסים‪ ,‬הלא לגאר גא‪ ,‬דאין כאן דגר‬
‫מסוים כמו תרומה וכדומה‪ ,‬דהתגואה והראשית‬
‫הגז שייכים לכהן‪ ,‬אלא דהפרשת הכסף הוא לרווחא‬
‫געלחא והוי כמו חוג‪ ,‬דלעולס יכול ליתגע המלוה‬
‫עד שיגיע לידו‪ ,‬ואין כוונתו שיגגה חנכסיס‬
‫משועגדיס‪ .‬אך גס דגרי הריט״א דחוקים‪ ,‬כמש״כ‬
‫געצחו‪ ,‬ח הו רק לחומר ה ענ ץ‪:‬‬
‫ומה דפשיטא להריט״א דאס לאחר הפרשת סלעים‬
‫דפה״ג ניחא דג״כ ממון נעלים הוא‪ ,‬וגם‬
‫ניחא דחכחיס לא ס״ל כלל ההיקש דנכור ג״ ט‬
‫לנכור אדם‪ ,‬אז א״צ שוס קרא לרנות דנכור אדם‬
‫חייג נאחריות‪ ,‬משוס דהוי כמו חוג געלחא‪ ,‬ולהכי‬
‫השמיט הרמנ׳׳ס להך דינא דקתני גסתס חתני׳‪,‬‬
‫דנכור אדם חייג נאחריות‪ ,‬ורק לר״א צריך קרא‬
‫לזה‪ .‬לפ״ד יש חילוק אס ילפיק זאת מקרא או‬
‫משוס דדחי לחוג דעלמא‪ ,‬והוא היכא דשלח הכהן‬
‫שלוחו ליטול מאגי ה ק החמש סלעים דפה׳׳ג‪ ,‬אז‬
‫אס ניחא דדחי לחוג אין כל שוס ספק דנתקיימה‬
‫החצוה תוח״י נקנלת השליח דחי הפדיון‪ ,‬ודחי כחו‬
‫דתנן נחתני׳ נ״ ח דצ״ח ע״ג לענין שואל‪ ,‬דיש נ״ח‪,‬‬
‫דאס שלח המשאיל ניד גנו ניד ענדו או ניד שלוחו‬
‫וחתה נדרך פטור השואל עד שישלח ניד שלוחו של‬
‫שואל‪ ,‬אגל אס נימא דחיוג אחריות של פדה״ג הוא‬
‫מקרא דיהי׳ לך וכו׳ אז אפשר דאפילו היכא דהכהן‬
‫שלח שליח‪ ,‬לא יצא ידי נתינה עד דמטי הפדיון ליד‬
‫הכהן נעצמו‪ .‬וזה ל״ד לדיט של הרינ״ש‪ ,‬דהרינ״ש‬
‫כפי שהעתיק הט״ז‪ ,‬מתיר אף היכא דהכהן שלח‬
‫השליח‪ ,‬ונכ״ז החמיר דגם נאופן זה לא מהני הפדיון‬
‫אף היכא דחטא ליד הכהן‪ .‬ויל״ע נזה כי זהו‬
‫חילתא חדתא‪:‬‬
‫אך כ״ז הוא לפי שי׳ השעה״ח‪ ,‬אגל לפי שי׳ הא״ח‬
‫הנ״ל דמחלק נין הפרשה לנתינה‪ ,‬א״א‬
‫לפרש דנרי הרינ״ש אלא נשליח מהאג להפריש‬
‫הפדיון‪ ,‬ופשוט הו א‪:‬‬
‫ו א ש י ו ת הט״ז והש״ך דהקשו הא גכה״ת שלוחו‬
‫ש״א כמותו שייכים גכל אופן‪ ,‬דגם‬
‫נששלח הכהן שליח ליטול הפדיון מהאג‪ ,‬נחי שייך‬
‫שלוחו של הכהן כמותו‪:‬‬
‫כ ע ת נחזור לההפסקה הקטנה שהתחלנו לחקור‬
‫אס גכל מת״כ איכא חיוג אחריות או לא‪,‬‬
‫והנאנו המתני׳ והגח׳ דנכורות לענץ נכור אדם‬
‫ופ״ח‪ .‬וגריש הל׳ חלה גפ׳׳ת אות ‪3‬׳ ראיתי דהניא‬
‫נשם הגרכ״י‪ ,‬לענץ חלה דידן‪ ,‬דאכל עוף החלה‪,‬‬
‫אבני‬ ‫‪72‬‬
‫ופרטי החיוג‪ ,‬כמו לענץ דשדה ‪ 3‬כ״מ שירצה‪ ,‬אגל‬
‫עכ״פ חזינן מהספרי‪ ,‬דלענין חיוג אחריות לא‬
‫הוקשו‪ ,‬וזהו כמו שהגאנו לעיל ליגנין כלאים וציצית‬
‫לגגי נשים‪ .‬ותי׳ השני לא גרירא לי כליג דאס לחכמים‬
‫מספקא להו‪ ,‬אי איכא חיוג אחריות גגכור אדם‪,‬‬
‫מהיכן פשטו אח״כ‪ ,‬הלא יכולים לומר איפכא‪,‬‬
‫דגכור אדם חייג גאחריות ולהקיש פט״ח לגכור‬
‫אדם‪ .‬וגס קשה הא למסיק דחכמים דרשי לקרא‬
‫דיהי׳ לך ופדה תפדה לענין שעגוד הגוף ושעגוד‬
‫נכסים‪ ,‬הלא הדין כחכמים דס״ל דמלוה הכתוגה‬
‫גתורה לאו ככתוגה גשטר דמי‪ ,‬כדאיתא ע כו רו ת‬
‫דמ״ט ע״ג לענין הוא לפדות וגנו לפדות‪ ,‬לענין‬
‫משועגדים וג״ח‪ .‬ועוד קשה טוגא לדגריו‪ ,‬כיון‬
‫דהרמג״ס ס״ל דגם גגכור אדם איט חייג גאחריות‬
‫לחכמים‪ ,‬ומתני׳ דדנ״א יחידאה היא‪ ,‬הו״ל‬
‫להרמג״ס לפסוק כן‪ ,‬אגל לא להשמיט לגמרי הדין‬
‫דגכור אדם‪ .‬והשגה זו הצעתי לפני המחגר שי׳‬
‫והשיגני כי ידוע שאין דרכו של הרמג״ס לכתוג‬
‫דין שאינו מפורש‪ ,‬וכיק שזה שאין גכור אדם מחויג‬
‫גאחריות אינו מטאר להדיא‪ ,‬רק נשמע מכללא‪,‬‬
‫מדגרי חכמים‪ ,‬שסגרי גהא דפדיון פט״ח דליכא‬
‫חיוג אחריות‪ ,‬להכי לא כ תג הרמג״ס להדיא שאין‬
‫חיוג אחריות גפדיון גכור אדם‪ ,‬אגל לא כתג לדין‬
‫המשנה שיש חיוג אחריות גגכור אדם‪ ,‬כיון שע״כ‬
‫מפורש שהסתס משנה יחידאה‪ ,‬להכי השמיט דין‬
‫זה לגמרי‪ ,‬אגל ע״כ סגר דליכא חיוג אחריות כדין‬
‫מת״כ דעלמא וכמש״כ ע כ ״ ג אך לפ״ד תשוגה‬
‫שאינה מספקת היא‪ ,‬דהלכה זו ל״ד לשאר הלכות‬
‫שהשמיט הרמג״ס‪ ,‬משוס דמכללא איתמר‪ ,‬דהא‬
‫הכא כ״ ע יטעו ויעגדו כסתם משנה דפסקה ותני‬
‫דבכור אדם חייג נאחריות‪ .‬ועוד לפ״ד הדר״ג‪ ,‬אמאי‬
‫פליגי ר״א וחכמים גפ״ח ולא פליגי גפדיון גכור‬
‫אדם‪ ,‬דגזה לא הי׳ שוס מקום לטעות‪ ,‬דפ״ח ממילא‬
‫הוה ידעינן‪ ,‬אליגא דחכמיס‪ ,‬כיון דגין בכור אדם‬
‫וגין פדיון מע״ש ליכא חיוג אחריות‪ ,‬ולר״א הוי‬
‫ידעינן‪ ,‬כי יותר טוג ללמוד פט״ח מהקישא דגכור‬
‫אדם‪ ,‬כיון דהוקשו לכמה דגריס‪ ,‬מללמוד ממע״ש‬
‫כדגרי הדר״ג‪ ,‬ולכן לפ״ד דגריו אינם מחורים כלל ‪:‬‬
‫ובדדיט״א שהגאנו לעיל‪ ,‬דחקר אס גפה״ג הוי‬
‫ההפרשה כמו גמת״כ‪ ,‬דהוי ממון כהן‪,‬‬
‫מסיק שם דאי ניחא כסגרת המ״א דגם לאחר‬
‫ההפרשה הוי ממון געליס‪ ,‬וחכמים דפליגי על ר״א‬
‫גגכורות די״ג‪ ,‬לא ס״ל כלל להך הקישא ע כו ר‬
‫ג״ט לבכור אדם‪ ,‬יש ליישג הא דהשחיט הרחג״ס‬
‫הך דינא דגכור אדם חחויג גאחריות כסתחא‬
‫דחתני׳ דבכורות דנ״א‪ ,‬משוס דרק לר״א דס״ל הך‬
‫הקישא צריך קרא שלא ללמוד חפט״ח‪ ,‬אגל לחכמים‬
‫דלא ס״ל לההיקש‪ ,‬גכור אדם‪ ,‬כיון דאינו דגר‬
‫מסוים כ״א שעגוד יש להכהן על כל הנכסים‪ ,‬דמי‬
‫לחיט וגחוג גודאי יש חיוג אחריות עד שיגיע ל ‪r‬‬
‫לז‬ ‫שהם‬
‫‪ rUJTl‬״ ‪ p‬הגיא בקצרה את לברי המל״מ הנ״ל‪ ,‬אגל‬
‫לא נחית ללבריו‪ .‬וגס חילוקו שחילק לפי‬
‫שי׳ ברמג״ס‪ ,‬לס״ל לגס בבכור אלס ליכא אחריות‪,‬‬
‫להיכא לאיכא עליון‪ ,‬וזה נכנס תחת זה‪ ,‬אז יצא‬
‫הלבר לחולין‪ ,‬וליכא אחריות‪ ,‬לא נ״ל כלל ואין חפצי‬
‫להאריך בזה‪:‬‬
‫ע ט‪ 6‬ב‪.‬‬
‫בתורה‬ ‫כללים בליני שליחות וביאור כמה עניניס‬
‫הספרי‬ ‫שנתמעטו משליחות מהן ולא שלוחיהן‪ ,‬לרשת‬
‫בפר״ח‬ ‫והפסיקתא ונתן לכהן לו לעצמו‪ .‬וההוספה‬
‫ובלברי‬ ‫ולא לשלוחו‪ ,‬והמקור לזה מפסיקתא זוטא‪,‬‬
‫המח״א בשלוחו של כהן‪.‬‬
‫כ ע ת נחזור לענינינו במה שהתחלנו‪ ,‬אס גפלה״ג‬
‫איכא לין שליחות‪ ,‬ונבאר לבכמה עניניס‬
‫ומצות וחיובי התורה מציט לנתמעטו משליחות‬
‫וא״כ יסולקו ויפלו הקושיות על הריג״ש‪ ,‬אס נימא‬
‫כלגריו‪ ,‬לבפלה״ג אין מועיל שליחות‪ ,‬והרגה לגרים‬
‫מזה כגר ביארנו מלעתט ת״ל לעיל‪:‬‬
‫וא)‪ 6‬שאין לרכנו להעתיק אפי׳ לשון הש״ס באריכות‬
‫רק להזכיר בתכלית הקיצור ולכתוב וכו׳‪,‬‬
‫ומכש״כ לברי אחרונים המצויס‪ ,‬הכא לנחיצות‬
‫הענין נעתיק את לברי הספרים כלשונם ממש‪ ,‬כפי‬
‫צורך הענין‪:‬‬
‫ב ב ״ ב לפ״ב ע׳׳א בתום׳ ל״ה על שתהא וכו׳‪,‬‬
‫פליגי על הרשג׳׳ס‪ ,‬לס״ל לאס בצק שליח‬
‫והביאן לירושלים‪ ,‬קורין הבעלים‪ ,‬לשלוחו ש״א‬
‫כמותו‪ ,‬ויכול לקרות הנה הבאתי‪ .‬וכתבו למירושלמי‬
‫משמע לאין בעלים קורין‪ ,‬וכן הביא זאת התור״ע‬
‫גגיכוריס פ״א מ״ה יעוי״ש‪ .‬אגל גזה כו״ע ס״ל‬
‫לשליח אינו קורא משוס לא״י לומר אשר נתת לי‬
‫ה׳‪ ,‬ועבליס לעול עליפי משליח‪ ,‬ליל עבל כיל רט‪,‬‬
‫ג"כ אינם קורים כלתנן שם במתני׳‪ ,‬ולא אמרינן‬
‫באופנים אלו ליאמרו אשר נתת לי ה׳‪ ,‬מטעם שלוחו‬
‫ש״א כמותו‪ ,‬ויל עגלו כיל רגו‪ .‬ויש לחלק ולומר‬
‫לאפי׳ לשי׳ רשג״ס לס״ל לבעלים יכולים לקרות‬
‫הנה הבאתי‪ ,‬אף להשליח הביא את הבכורים‪ ,‬משוס‬
‫לשלוחו ש׳׳א כמותו‪ ,‬אין יכול השליח לומר אשר‬
‫נתת לי ה׳‪ ,‬משוס לשלוחו ש״א כמותו‪ ,‬להלשון הנה‬
‫הבאתי‪ ,‬קאי רק על ההבאה הזאת‪ ,‬אבל הלשון אשר‬
‫נתת לי ה׳‪ ,‬מורה על תמילית‪ ,‬ויל״ע בזה‪ .‬עכ״פ‬
‫לשי׳ התוס׳ לא אמרינן בביכורים שלוחו ש״א כמותה‬
‫ד ש להעיר איך יכולים הבעלים להפקיע א״ ע‬
‫מקריאה ולשלוח ע״י שליח‪ ,‬וכן ה״נ לענץ‬
‫הבאת בכורים‪ ,‬אס הפריש בכורים קולס החג ע״מ‬
‫להביאם אחר החס וכיוצא בזה‪ ,‬כמש״כ התוס׳‬
‫בג״ב לפ״א ע״ב שם בל״ה בצרן וכו׳‪ ,‬עפ״י‬
‫הירושלמי‪ ,‬יעוי״ש‪ .‬וכבר הארכנו בענץ זה בספרט‬
‫זה חאו״ח בענין אס אבל ט״ כ‪ ,‬יעוי״ש ‪:‬‬
‫ידד‬ ‫אבני‬
‫‪ 3w 1‬דהזבר ברור דטמן שהיו נותנין החלה לכהן‬
‫חייג להפריש חלה אחרת‪ ,‬כמו בראשית ה ט בסי׳‬
‫של״ג ס׳׳ה‪ ,‬לחייג באחרייי^ אך כיון דגזה״ז לשריפה‬
‫קיימין ליכא אלא חיוב הפרשה‪ ,‬יעוי״ש‪ .‬וא״כ‬
‫מבואר מלגריו דבחלה נמי איכא חיוג אחריות‪,‬‬
‫ומשמע לה״ה בתרומה‪ ,‬דמ״ש חלה מתרומה‪ .‬ויש‬
‫להעיר ע״ז מהא למובא בש״ס בכמה לוכתי פלוגתא‬
‫לר״מ ור״י ור״י ור״ש‪ ,‬גהלוקח יץ מבין הכותים‪,‬‬
‫ובעירובין לל״ז ובחולין לי״ל מסייס הש״ס לטעמייהו‬
‫לר״י ור״י ור״ש הוא משוס שמא יבקע הנול ונמצא‬
‫שותה טגליס למפרע‪ ,‬ופירש״י לאס יבקע הנול לא‬
‫הי׳ הפרשה כלל‪ ,‬ומשמע מלבריו לאס היתה הפרשה‬
‫אין בית מיחוש משוס חיוב אחריות‪ ,‬למחויב להפריש‬
‫עול הפעס‪ ,‬משוס לס״ל לגמת״כ אין חיוב אחריות‪,‬‬
‫וכיון להפריש כגר יצא המצוה‪ ,‬והנתינה הוא רק‬
‫משוס סל השבט‪ ,‬וכמש״כ לעיל מהראשונים‬
‫ומהנוג״י‪ ,‬ומוכח לגס רש״י ס״ל כן‪ ,‬ומהגרכ״י‬
‫נעלם כ״ז‪ ,‬לפ״ל הפ״ת‪ ,‬כי אין תח״י הגרכ״י‬
‫גופא לעיין גו‪ ,‬וזה לענין חלה‪:‬‬
‫ב מ ד ע חייבים באחריותן על שיגיע להר הבית‪,‬‬
‫כמש״כ הרמב״ס גפ״ג מהל׳ בכורים ה״כ‪,‬‬
‫והוא ממתני׳ לבכורים פ״א מ״ח ושס בעינן הפרשה‬
‫והבאה‪ ,‬והנתינה אינו מעכב‪:‬‬
‫ראשיית הגז חייב באחריות על שיתן לכהן‪ ,‬כמש״כ‬
‫הרמב״ס גפ״י מהל׳ בכורים ה״ח‪ ,‬וכן‬
‫נפסק בטוש״ע יו״ל סי׳ של״ג ס״ה‪ .‬והמל״מ שס‬
‫כתג‪ ,‬הא לכתב רגינו לעיל בפ״ט הי״ל גגי מת׳׳כ‬
‫לאס עבר ואכלן לפטור‪ ,‬משוס להוי ממון שאין לו‬
‫תובעין‪ ,‬שאני התס להמצוה היא גלבר מיוחל‪ ,‬וכיון‬
‫שנאבל אין כאן אלא חיוג למיס‪ ,‬אבל הכא לאכתי‬
‫מצי לקיים המצוה‪ ,‬לא נפטר מטעס ממון שאין לו‬
‫תוגעין‪ ,‬וכמ״ש הר״ן שס‪ ,‬לבאיתנהו ל״ש טעמא‬
‫לממון שאין לו תוגעין‪ .‬ולפי״ז נראה לאס נאגל כל‬
‫הגתה פטור וכו׳‪ ,‬עכ״ל‪:‬‬
‫כפי הנראה מהמל״מ‪ ,‬מלמה ראשית הגז למת״כ‪,‬‬
‫אך ידלוקו הוא ללגבי רה״ג מצי לקיים‬
‫המצוה‪ ,‬ואס באמת לא יוכל לקיים המצוה כגון‬
‫היכא לנאבלו כל הגיזה‪ ,‬פטור‪ ,‬וגבי מת״כ אין‬
‫קיוס המצוה אלא חיוג למיס‪ ,‬ול׳׳ש ע״ז חיוג אחריות‬
‫כיון לאין באפשרו לקייס המצוה כיון להמצוה היא‬
‫גלבר מיוחל‪ ,‬זהו תוכן לברי המל׳׳מ‪ .‬ויש ללקלק‬
‫לפי״ז מלוע נקיט ר״ח במת״כ הזיק או שאכלן‪,‬‬
‫ולא נקיט מת״כ שנאגלו וא נגנבו‪ ,‬כמו לתנן גגי‬
‫בכורים‪ ,‬לאף ללא קייס המצוה מ״מ פטור‪ ,‬משוס‬
‫לא״א לקייס המצוה עול‪ ,‬כיון להמצוה גלבר מיוחל‪,‬‬
‫וע״ז ל׳׳ש טעמא לממון שאין לו תוגעין‪ ,‬רק משוס‬
‫לא״א לקיים המצוה‪ ,‬עכ׳׳פ משמע מלבריו לגמת״כ‬
‫איכא חיוב אחריות‪ ,‬ול״ל לפט״ח‪ ,‬לאף למצי לקייס‬
‫המצוה פטור משוס לליכא אחריות‪ ,‬וכן גגי תרומה‬
‫וי^ה ^ ‪ f‬רכנו לעיל גלגריט‪ ,‬וצ״ע בכ״ז ‪:‬‬
 ‫‪n n S /‬‬
‫מהשלית נתי לא יועיצ והיד אפרים הרגיש זאת‬
‫והביא תהתת״א די״ל‪ ,‬דהכתוב ה ק ^ שהכהן בעצמו‬
‫ילך לקבל המתנות מיד ב ע ה״ג והכו״פ נשאר גצ״ע‬
‫אס תה ני נתינה לשלותו של כהן‪ .‬ובאמת אם כדברי‬
‫הפר״ת‪ ,‬דרק בגילוי דעת של הכהן‪ ,‬או ד מ ס ^ ‪ :‬לן‬
‫שתא אין רצונו של הכהן לעשות שלית‪ ,‬א״צ קרא‬
‫לזה‪ ,‬ופלא הוא איך נוכל לומר כן‪ .‬וכן אינס מובנים‬
‫לי דברי המת״א והיד אפרים שהעלו דשליתות ל״ש‬
‫הכא‪ ,‬משוס דלכהן עצתו אין עדיין כלוס‪ ,‬דא״כ א״צ‬
‫קרא לזה‪ ,‬וע״כ דהקרא מיעט אפי׳ היכא דשייך‬
‫שליתות‪ ,‬או אפי׳ בתכירי כהונה‪ ,‬ת״ת אין מועיל‬
‫אתר‪ ,‬רק שיתנו לכהן עצתו‪ ,‬רק בתכירי כהונה‬
‫אפשר לומר דכיון דכבר זכה בהס הכהן‪ ,‬הוי כשאר‬
‫תוב בעלמא‪ .‬וכבר דברט ש ה לעיל‪ ,‬גבי פדה״ב דיש‬
‫תילוק אם ילפינן תקרא דיהי׳ לך וכו׳ או דדמי לתוב‬
‫דעלתא‪ ,‬והדברים צ״נג וביותר קשה תה שמסיק היד‬
‫אפריס וז״ל‪ ,‬וא״כ אס נאבד ביד השלית ולא הגיע‬
‫ליד כהן לא יצא‪ ,‬דתשתע דזה ברור לו דכשהגיע ליד‬
‫כהן יצא‪ ,‬אף היכא דנשלת ע״י שלית‪ ,‬וזה אינו‬
‫ברור‪ ,‬ויותר נוטה דלא יצא לפי הספרי והפסיקתא‬
‫כתש״כ ‪:‬‬
‫ו ב מ ה שנוגע לענין אתריות אס יצא ידי תובת‬
‫התצוה בהפרשה ^לתוד‪ ,‬כבר דברנו לעיל‬
‫תזה‪ ,‬וגס דקדקנו‪ ,‬לתה נקיט הש״ס בתולין‪ ,‬רק‬
‫תזיק תת״כ וכו'‪ ,‬ואין להאריך יותר‪ .‬וגס בזה‬
‫הערנו לעיל בהא דאיתא לגבי פט״ת דהכהן זוכה‬
‫תיד‪ ,‬יעוי״ש‪:‬‬
‫ע ו ד ראיתי בנה״ת סי׳ רת״ג אות י'‪ ,‬דכתב דהכהן‬
‫יכול לעשות שלית ובכ״ז ל״ת השליתות‪,‬‬
‫ח״ל‪ ,‬ולק״ת לפתש״ל בסי׳ ק״ת דבתקוס שאין לו‬
‫בעליס כלל יכול לזכות בעצתו בלי שליתות לצורך‬
‫תבירו‪ ,‬רק להוציא מרשות בעליס צריך שיהיה הזוכה‬
‫שלותו של בעל המתון ותש״ה בהפקר ותת״כ יכול‬
‫כ״א לעשות עצתו שלית ולזכות בשביל אתר דהא‬
‫לית לי׳ בעליס כלל‪ ,‬תשא״כ במציאה דכ״ז שלא‬
‫אתי ליד זוכה הוי של בעליס‪ ,‬כתו שהארכתי בזה‬
‫לקמן סי׳ רס״ב שאין הזוכה יכול לעשות לעצתו‬
‫שלית ‪,‬לזכות לאתר רק כשנעשה שלותו של בעל‬
‫המתון‪ .‬אתנס ת״ש שס דלא נפטר מהפדיון כשהכה‬
‫התתש סלעיס ע״י אתר לכהן כיון דזיכוי לא מהגי‬
‫רק לענין שלא יהי׳ יכול לחזור בו אבל עדיין לא‬
‫נפטר תאתריות וכ״ז שעדיץ תייב באתריות לא יצא‬
‫עדיין ידי תובת התצוה יפה כתב ואפי׳ לשלותו של‬
‫כהן לא תהני כדמייתי התס תתכילתא ונתן לכהן‬
‫ולא לשלוחו של כהן וכו׳ ע כ״ ל‪:‬‬
‫דצה הנה״ת כתב להדיא דמהמיעוט של המכילתא‬
‫תשתע‪ ,‬דאפי׳ לשלוחו של כהן לא מהני‬
‫הפדיון‪ ,‬רק דסתס דבריו אס מהני הפדיק את׳׳כ‬
‫כשיגיע ל ‪r‬ו של כהן‪ ,‬גם אינו תבואר האיד הדין‬
‫בתת״כ‪ ,‬דלא כתב אלא דבמת״כ יכול לעשות שלית‬
‫ירד‬ ‫אבני‬ ‫‪74‬‬
‫בטוי״ד סי׳ ס״א ס״ת נפסק מו תני ם המת״כ‬
‫לכהנת אפי׳ היא נשואה לישראל והנותניס‬
‫לבעלה ישראל קייס מצות נתינה וכו׳‪ .‬והכו״פ שס‬
‫באות ת׳ כתב וז״ל‪ ,‬דאס אשתו גלתה דעתה שאין‬
‫רצונה לתן לבעלה אין לתן לעיקר נתינה שתהנה‬
‫אשתו פר״ת‪ .‬ולתן מת״כ לשלותו של כהן צ״ ^‬
‫דכתיב בספרי לו לעצמו משמע לא לשלותו‪ ,‬והא‬
‫דבעל לוקת בשביל אשתו‪ ,‬יד בעל כיד אשה ועדיף‬
‫משלית כדמצינו בכמה דבריס‪ ,‬לכן אין ללמוד מאשתו‬
‫ולא כהפר״ת עכ״ל‪ .‬וכבר הבאנו דבבכוריס אין‬
‫תילוק בין שלית לעבד‪ ,‬ורק הוא בעצמו מביא וקורא‪,‬‬
‫וכבר דברנו לענין פדה״ב אי מהני בשלותו של כהן ‪:‬‬
‫והיד אפריס ביו״ ד סי׳ ס״א הביא את הפר״ת‬
‫וז״ל‪ ,‬וכתב בפר״ת מ״ש בספרי ובפסיקתא‬
‫לתן לכהן ולא לשלותו‪ ,‬היינו בסתמא דלתא לא ניתא‬
‫לי׳ שיתנו ביד השלית‪ ,‬אבל אס מדעתו שלת שלית‬
‫לטלה שפיר דמי‪ ,‬דשלותו ש״א כמותו‪ .‬ובמת״א הל'‬
‫זכי׳ כתב דמשמע מהפר״ת דאף שלא הגיע ליד‬
‫הכהן יצא כשנותן לשלותו‪ ,‬והשיג עליו דודאי כל‬
‫שלא בא לידו ולא קייס מצות נתינה כשאינו ממכירי‬
‫כהונה‪ ,‬וכן נראה מהפר״ת‪ .‬ועוד כתב די״ל שהקפיד‬
‫הכתוב שהכהן עצמו ילך בעצמו אצל בעה״ב לקתת‬
‫מתנותיו‪ ,‬לא שישלת שלותו‪ ,‬ע״ש וצ״גג ולפענ״ד‬
‫י״ל דהוי דומיא דפאה שאין השלית זוכה בשבילו‬
‫כיון שאינו מכירי כהונה הו״ל תב לאתריס‪ .‬ועי׳‬
‫בספרנו שו״ת ב״א שהבאתי מדברי הירושלמי דגיטין‬
‫שאין אדס עושה שלית לקבל מתנה שהוא דבר שאינו‬
‫שלו‪ ,‬וכן הבאתי בכ״ת‪ ,‬וא״כ אס נאבד ביד השלית‬
‫ולא הגיע לידו לא יצא וכו׳ עכ״ל ‪:‬‬
‫והמח״א בהל׳ זכי' ותתנה סו״ס ט׳ )כנראה‬
‫טה״ד נפל ביד אפריס שציין בתת״א סי׳‬
‫כ״ו( כתב ת״ל ואס הכהן א״ל לישראל שיתנס‬
‫לשלותו כתב בס׳ פ״ת ס״ק י״ג דשפיר הוא‪ ,‬והא‬
‫דאתר בתכילתא ונתן לכהן ולא לשלותו של כהן‬
‫היינו בסתתא דשתא לא ניתא לי׳ לכהן אבל אי‬
‫מדעתי׳ שלת ליטלס שפיר דתי‪ ,‬דשלותו ש״א כמותו‪,‬‬
‫ובודאי דאיירי אפי׳ אס אין השלית תטי להו לכהן‪,‬‬
‫כדתוכת מדבריו‪ .‬ולענ״ד‪ ,‬דכל כתה שלא בא ליד‬
‫כהן ולא זכה בהם ה״ז לא קייס מצות נתינה‪,‬‬
‫ושליתות ל״ש הכא כיק דכהן עצתו עדיין לית להו‬
‫בי׳ זכי'‪ ,‬וכתש״ל בעי״ת‪ .‬ומה שהביא ראיה מההיא‬
‫דכתב סעיף י״ד דיכול הכהן לזכותם לישראל ת״ת‬
‫ותכ״ש הכא אינה ראי׳ דהתס איירי בתכירי כהונה‬
‫דתשיב כאילו זכה בהס כהן וקייס זה מצות נתינה‬
‫כמבואר בפ' כל הגט‪ ,‬עכ״ל‪:‬‬
‫הנה הבאתי דברי שלשה עמודי עולס שהשיגו‬
‫על הפר״ת‪ ,‬ועיקר השגתס מהספרי‬
‫והפסיקתא‪ ,‬דאיתא שס דנתן לכהן לו לעצתו‪ ,‬וא״כ‬
‫כיון דנתתעט שליתות‪ ,‬אפי׳ שלית של כהן לא תהני‪.‬‬
‫ולפענ״ד תשמע דאפי׳ היכא שבא ליד כהן את״כ‬
‫לח‬ ‫שהם‬
‫שהקשה מדוע השמיט הרתב״ס הך דינא‪ ,‬עיין‬
‫בשעה״ת פ״ד תה׳ ע״ז‪ ,‬הביאו הגרצ״ח בהגהותיו‬
‫לש״ס במס׳ ערכין‪ ,‬והביא עוד תבאר שבע‪ ,‬דיש ג״כ‬
‫נדריס‪ ,‬דר״י תמעט שליחות‪ ,‬עי׳ בבת״צ דצ״ו ע׳׳א‬
‫ובנדריס ע״ב ונזיר י״מ ועי׳ בערוך לנר על סנהדרין‬
‫דהקשה ג״כ על הש״ס הנ״ל כתו הנוב״י והתפארת‬
‫צבי‪ ,‬ואין להאריך בכ״ז כי ענין אחר הוא‪ .‬עכ״פ‬
‫יש הרבה דבריס דנתתעטו מדין שליחות‪:‬‬
‫אחרי כל אלה ראיתי בתורה תמימה בפ׳ שופטיס‬
‫על הכתוב חה יהי׳ משפט הכהניס מאת‬
‫זובחי הזבח‪ ,‬דתביא דרשת הספרי דתתעט טריפה‪.‬‬
‫והקשה על הא דכתב רש׳׳י בחולין דקל״ו ע״ב‪,‬‬
‫דתתעטינן טריפה תדכתיב תתן לו ולא לכלבו‪ ,‬דהא‬
‫קרא זה בראשית הגז כתיב‪ ,‬ומדוע סאני לי׳ דרשא‬
‫דהספרי‪ .‬ופלא לי עליו‪ ,‬דלא עיין תה שנרשס על‬
‫הגליון בהגהות הש״ס על הרש״י דצ״ל ונתן לכהן‬
‫לו ולא לכלבו‪ ,‬חהו הקרא דכתיב בתת״כ‪ ,‬וזהו‬
‫כתש״כ הר״ן שהביא אח״כ‪ .‬אך תה שרצה להעמיס‬
‫דכוונת הר״ן הוא דזהו כוונת הספרי בהדרשה‬
‫ונתן לכהן‪ ,‬לכהן עצתו‪ ,‬ואף דאס ניתא כן יהיה‬
‫ניחא לכ׳‪ ,‬דליכא מיעוט על שליחות‪ ,‬ולא כהפר׳׳ח‬
‫והבאיס אחריו‪ ,‬אבל קשה דא״כ תה צריך הספרי‬
‫לב׳ תיעוטיס למעט טריפה‪ ,‬תהקרא חובחי הזבח‬
‫ותנתן לכהן‪ ,‬וא״כ אדרבא תוכח מזה כהפר״ח‪,‬‬
‫דתפרש דכוונת הספרי לכהן עצמו‪ ,‬בא למעט‬
‫שליחות וטריפה תתעטיק מהקרא חובחי הזבח‪,‬‬
‫אס לא דניתא דלרש״י והר״ן לא הי׳ להס הגירסא‬
‫שלפנינו בהספרי‪ ,‬חובחי הזבח ממעט טריפה‪,‬‬
‫ומפרשי כוונת הספרי‪ ,‬דלכהן עצתו‪ ,‬דתתעט טריפה‬
‫ולא תמעט שליחות‪ ,‬אך זהו דוחק גדול‪:‬‬
‫סימן כג‬
‫בדיני אבילות ‪ -‬העלאת נשמה‬
‫עוד ראה תה שמצאתי אחרי התעוררות‪ ,‬כי יש‬
‫ב ש ב ע ה ימי אבילות אחרי רעיתי הרבנית חנה‬
‫עלקא ע״ה‪ ,‬שנפטרה יוס ג׳ ו׳ תמוז‬
‫שת״א לפ״ק‪ ,‬והתפללו בביתי כל ז׳ ימי האבילות‪,‬‬
‫וכאשר בניס לא היו לנו אנכי הייתי האבל היחידי‬
‫להתפלל לפני התיבה נתעוררה השאלה תהא דהביא‬
‫הטור ביו״ד סי׳ שפ״ד תשובת רא׳׳ש‪ ,‬דאס תתפלליס‬
‫בבית האבל ואין שס מי שיתפלל יכול האבל להתפלל‬
‫ולהוציא הרביס‪ ,‬שהרי הוא חייב בכל המצות‪ ,‬וכן‬
‫פסק התחבר בשו״ע שס סע״ג‪ ,‬והגר״א שס באות‬
‫ג׳ כתב ח ה נלמד תס״ו כוונתו דאס רביס צריכיס‬
‫לו תותר‪ .‬וא״כ תוכח תטוש״ע דאבל בתוך ז׳ ימי‬
‫אבילות אין להתפלל לפני התיבה‪ ,‬אך אינו מבואר‬
‫טעתא של הדבר אתאי אין להאבל בתוך ז׳ ימי אבילות‬
‫לירד לפני התיבה‪ .‬וא״ל דאיירי בשבת דהא בסעי׳‬
‫הקודס פסק התחבר דאסור לכהן לעלות לתורה‬
‫ידד‬ ‫אבני‬
‫מעצמו לזכות לכהן‪ ,‬אבל אינו מבאר אס תהני היכא‬
‫דבא ליד שלוחו של כהן‪ ,‬דלא זכר אלא פדה״ב‪ ,‬והלא‬
‫לפי דרשת המכילתא‪ ,‬הדין במת״כ דצריך לתן לכהן‬
‫עצמו‪ ,‬והקרא דנתן לכהן כתיב במת״כ ולא בפדה״ב‪,‬‬
‫והו״ל לברר דין אחריות גבי מת״כ‪ ,‬ובש״ס לא נזכר‬
‫אלא תזיק מת״כ ולא נזכר היכא דנאבד‪ ,‬וכבר‬
‫דברנו לעיל תזה‪ .‬ולפי דרשת הספרי והפסיקתא‪,‬‬
‫שאני תרומה תתת״כ‪ ,‬דכל עיקר דין שליחות‬
‫מתרומה ילפינן כידוע‪:‬‬
‫ו ב ע י ק ר הדרשה של הספרי והפסיקתא דונתן לכהן‬
‫לו לעצמו ולא לשלוחו‪ ,‬נתעוררתי לדעת‪,‬‬
‫אס בפירוש איתמר או תכללא איתמר‪ .‬דהנה בספרי‬
‫פ' שפטיס אות ת״ו איתא רק לשון זה‪ ,‬ונתן לכהן‪,‬‬
‫לכהן עצתו‪ ,‬ולא יותר‪ .‬ועיינתי בהתוהת״צ וראיתי‬
‫כי הוא תפרש כוונת הספרי בדרך אחר‪ ,‬ואין חפצי‬
‫להאריך בדבריו ולפלפל בהס‪ .‬ותתיה לי טובא על‬
‫התוהת״צ שנעלס תתנו כל דברי עמודי עולס‪,‬‬
‫תהפר״ח עד היד אפריס‪ ,‬שלכולס הי׳ הדבר פשוט‬
‫דבעינן שיתן לכהן ולא לשלוחו‪ .‬הן אתת דכפי‬
‫המבואר בכרתי והיד אפריס תוכח דליתא הלשון‬
‫כן בספרי אלא כן הבינו כוונת הספרי‪ ,‬אבל‬
‫תהתח״א והנה״ת תשמע דכן הוא דרשת הספרי‪,‬‬
‫ואפשר דהס סמכו על הפר״ח ולא עיינו בגוף הספרי‪,‬‬
‫והעתיקו דכן איתא שס‪ .‬אח״כ שמעתי תת״ח גדול‬
‫אחד‪ ,‬שתצא בס׳ אחד על ספרי הנדפס זה לא כבר‪,‬‬
‫שכ' שבפסיקתא זוטא תפורש להדיא כן‪ ,‬ועיקר‬
‫הפר׳׳ח הוא על הפסיקתא‪:‬‬
‫ד דו צ א מדברינו דיש תקוס לומר דפדה״ב דתי‬
‫לתת״כ ואין שליחות תועיל בפדה״ב‪ ,‬ויש‬
‫לחקור איך יהי׳ בתכירי כהונה‪ ,‬אס תהני‪ .‬ופלא‬
‫לי על הני קמאי הט״ז והש״ך ועוד‪ ,‬וביותר הר״ן‪,‬‬
‫שלא הביאו את הספרי והפסיקתא‪ ,‬זולת הפר״ח‬
‫והבאיס אחריו‪:‬‬
‫הרבה דבריס דלא תהני בהו שליחות‪ ,‬ועי׳‬
‫בתוס׳ ערכין ד״ב ע״א ד״ה קרבנו ולא קרבן חבירו‪,‬‬
‫דחשבו ג׳ כתוביס הבאיס כאחד דלית בהו שליחות‪,‬‬
‫והיינו סמיכה ויבמה ועגלה ערופה‪ .‬ולכ׳ יש להוכיח‬
‫תדבריהס‪ ,‬תדלא הזכירו וחשבו גס תת״כ‪ ,‬דס״ל‬
‫דתת״כ תהני ע״י שליח ולא ראו את הפסיקתא‪,‬‬
‫והספרי י״ל ג״כ דלא ראו‪ ,‬או די״ל דלא פירשו כן‪,‬‬
‫דהספרי תמעט שליח‪ ,‬אחרי דבספרי ליתא בפירוש‬
‫דמתעט שליח כתש״כ‪ .‬אך באתת אין הוכחה תזה‪,‬‬
‫דהא לא חשבו ג״כ בכוריס דתשנה מפורשת היא‬
‫דהשליח אינו קורא‪ ,‬וכבר הארכנו מ ה לעי ‪ 3‬ות׳׳ח‬
‫אחד העירני כי לא חשבו עיה״נ‪ ,‬דדרשינן בסוף‬
‫סנהדרין דקי׳׳א ע׳׳ב‪ ,‬ויצאו הן ולא שלוחיהן‪ ,‬וציין‬
‫לעיין בנוב״י מה״ק חאהע״ז סי' פ׳׳ב ובתפארת‬
‫צבי חאהע״ז סי׳ ת״ז‪ .‬ולא ראו את דברי הפר׳׳ח‬
 ‫‪ mm‬ןי«‬
‫‪U i\W‬‬
‫עכ״פ משמע דהוא מטעם שמחה וא״כ בודאי אץ‬
‫לחלק בין אבל לאב ואס לאבל לשאר‬
‫קרובים‪ ,‬ובכל הפוסקים שהובאו ע ״ ח לא נמצא‬
‫אף רמז לחלק בין אבל לאביג ועי' בט״ז או׳׳ת סי׳‬
‫תר״ס אות ב׳ תה שהביא שם בשם הרמ״א הטעס‬
‫דאנל אינו תתפלל בימים שאין בהם תיזנוז‪ ,‬ואם‬
‫נקטינן כהטוש״ע‪ ,‬אין לכל אבל להתפלל לפני‬
‫התיבה בז׳ ימי אבילות‪) ,‬ואפשר דגם אתר ז' ימי‬
‫אבילות עד ל׳ אין להתפלל לפני התיבה כפי שהביא‬
‫בב״ח שם‪ ,‬יעוי״ש(‪ ,‬ואס נקטיק כהמהרש״ל רשאי‬
‫אבל להתפלל לפני התיבה אפי׳ בתוך ז׳ ימי אבילות ‪:‬‬
‫אח״כ ראיתי בעה״ש יו״ד סי' שפ״ד אות ח״י‬
‫שדתה דברי הטוש״ע מהלכה‪ ,‬ת״ל‪ ,‬כבר‬
‫חלקו ע״ז הרבה גדולים והכריעו שאדרבה תצוה‬
‫להתפלל‪ ,‬עב״ח‪ ,‬עכ״ל‪ .‬ולפי חסרון ידיעתי לא אדע‬
‫מי התה הגדולים שחלקו ע״ז‪ .‬והב״ח שהביא הרבה‬
‫דיעות בענין זה כתש״כ‪ ,‬לא הביא אלא דעת‬
‫תהרש״ל שכתב כלשון העוה״ש והחילוק שחילק‬
‫העה״ש דבזתה״ז הש״צ אינו תוציא את הרבים י״ח‪.‬‬
‫גס אנכי קודס שראיתי דבריו חשבתי בזה‪ ,‬אבל‬
‫המעיין בג״ח יראה דבכל ש׳׳צ איירי‪ ,‬אפילו בש״צ‬
‫דידן בזמה״ז ‪:‬‬
‫אך כפי ששמעתי מנהג העולס הוא שכל אבל‬
‫תתפלל לפני התיבה‪ ,‬אפי׳ אבל על שאר‬
‫קרובים‪ ,‬אפי' בתוך ז׳ ימי אבילות וכדעת תהרש״ל‪,‬‬
‫ואף דמהרש״ל לא כתב להדיא היתר אתוך ז׳ ימי‬
‫אבילות טעמו ודבריו תוכיחין כן‪:‬‬
‫א!ש שהדברים פשוטים‪ ,‬כתבתי זאת לזכרון נשמת‬
‫רעיתי הרבנית היקרה והמפורסמת בתעלותי׳‬
‫ומדותי׳ הנעלות והתרותיות‪ ,‬תנצב״ה‪:‬‬
‫ידד‬ ‫אבני‬ ‫‪76‬‬
‫אפי' היכא דליכא אחר‪ ,‬וזה קאי רק אימות החו^‬
‫דאלו נשכת ויו״ט מותר משוס דהוי אבילות‬
‫דפרהסיא‪ ,‬כמש״כ הש״ך שס אות ג ‪ /‬מלכד זה מוכח‬
‫דקאי אימות החול דאילו בשבת ויו״ט מאי איריא‬
‫רק בתוך ז׳ ימי אבילות הלא כל זמן האבילות אין‬
‫האבל מתפלל לפני התיבה‬
‫ו ב ג לי ח השו״ע בב״ה ראיתי שחילק ד״ז מסימן‬
‫שע״ו סע״ד ברמ״א שם שכתב דתפצת‬
‫האבל יותר תועיל וכו׳ יעוי״ש‪ ,‬דהתס קאי באבל‬
‫על אב ואס‪ ,‬ואבל כזה רשאי להתפלל אפילו בתוך‬
‫ז׳ ימי האבילות‪ ,‬והכא קאי באבל לשאר קרובים‪,‬‬
‫ואבל כזה אין להתפלל לפני התיבה היכא דאיכא‬
‫אחר‪ ,‬ואחריו נמשכו הקשו״ע סי׳ ר״י אות ח׳ ועוד‪.‬‬
‫ובעיני יפלא ולא אדע איזה חילוק יש בין אבל לאב‬
‫ואס לבין אבל על שאר קרובים‪ .‬וגס עיקר היסוד של‬
‫הב״ה אינו תוכרח‪ ,‬דהיכן רתיזא ברת״א בסי׳ שע״ו‬
‫דקאי על ז׳ ימי אבילות‪ ,‬הלא הרמ״א כתב שס רק‬
‫דתפלה עדיפא תקדיש‪ ,‬ואס ניתא דאבל אינו תתפלל‬
‫לפני התיבה בתוך ז׳ ימי אבילות‪ ,‬קאי הרת״א אלאחר‬
‫ז׳ ימי האבילות ‪:‬‬
‫ובב״ח עיינתי וראיתי כי האריך הרבה בענין זה‬
‫והביא הרבה דיעות‪ ,‬ומשם תשמע דטעתא‬
‫הוא משוס שמחה‪ .‬והביא שס דגם לאחר ז׳ ימי‬
‫אבילות לא יתפלל לפני התיבה‪ ,‬והר״ס הקשה איזה‬
‫שמחה ■יש בתפלה‪ ,‬ותהרש״ל כתב דאדרבה תצוה‬
‫קעביד‪ ,‬דהקב״ה אוהב תפלת לב נשבר‪ ,‬כדכתיב לב‬
‫נשבר ונדכה אלקיס לא תבזה‪ ,‬יעוי״ש באריכות תה‬
‫שהביא מהפוסקים‪) .‬ושס ראיתי דאחר י״א חדשים‬
‫תותר להתפלל גס בשבת ויו״ט יעוי״ש‪ ,‬ואולי טעות‬
‫הדפוס הוא וצ״ל י״ב חדשים( ‪:‬‬
‫לט‬ ‫שהם‬
‫העזר‬
‫כ״א שהביא את הרשב״א‪ ,‬וכ׳ שלא מצא בפוסקיס‬
‫חילוקו של הרשב׳׳א‪ ,‬דהיכא דפירש בהדיא לחצי‬
‫גופו‪ ,‬שלא יועיל הקדושין‪ ,‬ודברי הריטג׳׳א סתומיס‬
‫הס‪ ,‬דלא הזכיר רק מנהג ולא הזכיר את החרס‬
‫דרגמ״ה‪ .‬ועי׳ גתוס׳ ר׳׳י הזקן‪ ,‬שהביא ג״כ קושית‬
‫הריטג׳׳א גשס ר״מ‪ ,‬ותי׳ כתי׳ קמא של הריטג׳׳א‪,‬‬
‫דאפי׳ לא אפשר למיקס בסיפוקייהו מהני‪ ,‬וכאילו‬
‫התנה בפי׳ דמי‪ ,‬ואח׳׳כ מסייס‪ ,‬ודעת הר״ס כפי׳‬
‫קמא‪ .‬ולכאורה כפי הנראה שס‪ ,‬אין פי׳ קמא‪,‬‬
‫ומשמע דכוונתו על הא דכתב מתחלה‪ ,‬דכוונתו‬
‫לחציי הוא‪ ,‬דהואיל והרשות בידו ליקח אשה אחרת‪,‬‬
‫ישא אחרת ויהי׳ לו שתי נשיס‪ ,‬יעוי״ש‪ .‬וא׳׳כ לפי׳׳ז‬
‫משמע דאמירתו לחציי‪ ,‬לא הי׳ אלא על דבר המותר‬
‫והרשות בידו‪ ,‬אבל לא על דבר שאין הרשות בידו‪,‬‬
‫כ טן שא״א גסיפוקייהו‪ ,‬וכ׳׳ש לעבור על חרס‬
‫דרגמ״ה‪ ,‬וא׳׳כ אס אמר באלו אופניס שאין הרשות‬
‫בידו‪ ,‬כוונתו על חצי גופו ול׳׳ה קדושץ‪ ,‬וצ״ע(‪.‬‬
‫או ששייר שתוכל להתקדש לאחריני‪ ,‬דמהני הקדושץ‬
‫וכן כתבו התוס׳ בקדושין ד׳׳ס שס ד׳׳ה אפי׳ וכו׳‬
‫דהקשו מ׳׳ש הך דר׳׳י מחצייך מקודשת לי דלעיל‬
‫ד׳׳ז‪ ,‬ותי׳ דהתס שאט‪ ,‬לפי שאין אשה מתקדשת‬
‫לחצאץ‪ ,‬והוא שייר בגוף האשה‪ ,‬אבל הכא‬
‫לא שייר בגוף האשה כלוס‪ ,‬אלא גומרץ בכולה‬
‫יעוי׳׳ש‪ ,‬ואס כן לפי תי׳ של התוס׳ הנ׳׳ל‬
‫תשאר קושית הרשב׳׳א‪ ,‬מ׳׳ט לא אמרינן גבי‬
‫חציך מקודשת‪ ,‬דכוונתו היא רק לשייר שיכולה‬
‫להתקדש לאחריני‪:‬‬
‫ו ב ה מ ק ג ה בקדושין ד״ז בד״ה בגמ׳ אשה וכו׳‬
‫גסוה״ד‪ ,‬הקשה מהא דר״י דמהני שיור‪,‬‬
‫אמאי ל״מ בחציך מקודשת‪ ,‬ולא הביא כלל את דברי‬
‫התוס׳ והרשב״א הנ״יג והוא תי׳ דאחרי דאינה‬
‫ראויה להנשא לתרי‪ ,‬דתהא אסורה משוס אשת‬
‫חבירו‪ ,‬לכן לא מהני‪ ,‬ול״ד להתקדשי לי לחציי דיכול‬
‫לישא אשה אחרת‪ ,‬וא״כ שפיר יש לחלק לכאורה‬
‫התקדשי לי לחציי‪ ,‬מחציך מקודנמ‪ ,‬דהתס נקטינן‬
‫שפיר דכוונתו הוא למינסב איתתא אחריתי‪ ,‬אבל‬
‫בחציך כוונתו הוא על חצי גופה‪ .‬אבל מ״מ סו״ ס‬
‫קשה‪ ,‬דגס בחצי גופה מטעס שיור‪ ,‬הא אדרבה‪.‬‬
‫בשיור עכ״פ היא מקודשת לר״י‪ .‬עכ״פ משמע‬
‫מהרשב״א‪ ,‬דהיכא דפי׳ להדיא‪ ,‬דכוונת חצייך‬
‫הוא רק שיור‪ ,‬מהני הקידושין‪ ,‬ואפילו לתי׳ של‬
‫המקנה נמי י״ל כן‪:‬‬
‫ובתום׳ ר״י הזקן שס ראיתי דכתב ח״יג לא חזיא‬
‫דאשת איש אסורה לאתר והו׳׳ל כמאן‬
‫דאמר התקדשי לי ולאחר‪ ,‬עכ״ ‪ 3‬ומשמע מדבריו‪,‬‬
‫א ד ד זן‬ ‫אבני‬
‫א בן‬ ‫חלק‬
‫סימן כד‪.‬‬
‫בענין תתקדשי לי לחציי‬
‫גדרי שיור בקדושין‪ ,‬שיור בקנין ושיור בגוף‪ ,‬דעות‬
‫הראב״ד והרשב״א‪ ,‬ובדברי המקנה והא״מ בזה‪,‬‬
‫ובחקירה אס אחרי תדרגמ״ה לישא שתי נשים‬
‫באמר לה התקדשי לי לחציי אס מהני הקדושץ‪.‬‬
‫בכצגיא התקדשי לי לחציי מקודשת‪ ,‬חצייך מקודשת‬
‫לי אינה מקודשת )קדושין ד״ז ע״א(‬
‫עי׳ בחי׳ הרשב״א שהביא את הראב״ד‪ ,‬דב׳ דחצי‬
‫איש נקרא ח״ע וחב״ח‪ ,‬והשיג עליו‪ ,‬ופי׳ דכוונת‬
‫הש״ס הוא‪ ,‬משוס דמשייר בקנינו‪ ,‬וגבי התקדשי‬
‫לי לחציי‪ ,‬אינו משייר בקניט‪ ,‬דמקדש את כולו‪ ,‬ורק‬
‫כוונתו היא דיכול לינסב איתתא אחריתא‪ ,‬אבל‬
‫היכא דאס אמר בפירוש שאינו מקדשי אלא חצי גופו‪,‬‬
‫אז מדאי אינה מקודשת משוס דהוי חצי איש‪ ,‬ודמי‬
‫לחצי אשה‪ ,‬דל׳׳ה קדושין‪ ,‬משוס דמקדש רק חצי‬
‫גופה‪ ,‬כ״כ הרשב״א שס‪ ,‬אך נשאר בצ״ע אשמעתין‪,‬‬
‫ת׳׳ל היכי קאמר איתתא לבי תרי לא חזייא‪ ,‬והאר״י‬
‫בפ׳ האומר אפי׳ מאה תופסין בה‪ ,‬וא״כ ה״נ ה׳׳ק‬
‫לה‪ ,‬אי בעית להתקדש לאחרינא מקודשת עיי״ש‪.‬‬
‫וכוונת הרשב״א היא‪ ,‬דכי היכי דבהתקדשתי לי‬
‫לחציי יש לפרש בתרי אנפי‪ ,‬או דכוונתו היא דאי‬
‫בעי למינסב איתתא אחריתי נסבינא‪ ,‬או דכוונתו‬
‫היא לחצי גופו‪ ,‬ואמרינן דמקודשת‪ ,‬משוס דאין‬
‫כוונתו לחצי גופו‪ ,‬אלא דיכול למינסב איתתא‬
‫אחריתא‪ ,‬כן בחצייך מקודשת איכא לפרש כן‪ ,‬או‬
‫דכוונתו על חצי גופה‪ ,‬או דכוונתו דתוכל להתקדש‬
‫לאחרינא‪ ,‬ואמרינן דכוונתו היא לחצי גופה‪ ,‬ואיתתא‬
‫לבי תרי לא חזייא הייט דהכוונה היא משוס דמשייר‬
‫בקנינו‪ ,‬כמו שמסיק הרשב״א שס‪ ,‬דלא כהראב״ד‪,‬‬
‫משוס דהוי חצי אשה ע״ש‪ ,‬ולזה הקשה הרשב״א‬
‫מ״ט נקטינן גבי איש‪ ,‬כוונתו לענין דיוכל לישא‬
‫אשה אחרת‪ ,‬ולענין אשה כוונתו לחצי גופה‪ ,‬אבל‬
‫זה הי׳ פשיטא להרשב״א‪ ,‬דאס כוונתו רק לשייר‪,‬‬
‫שיהא ברשותו לישא אשה אחרת‪) ,‬עי׳ בריטב״א‬
‫דמפרש טעמא למה הוצרך ליטול רשות לישא אשה‬
‫אחרת‪ ,‬ובחד פי׳ כתב דאיירי במקום שנהגו שלא‬
‫לישא רק אשה אחת יעוי״ש(‪) ,‬ויל״ע אחרי חרס‬
‫דרגמ״ה‪ ,‬אס אחד אומר התקדשי לי לחציי‪ ,‬אס‬
‫מהני הקידושין אס יכול לומר‪ ,‬דכוונתו היתה ל ה א‬
‫אשה אחרת‪ ,‬לעבור על חדרגמ׳׳ה‪ .‬ויותר נראה‬
‫דבזה״ז‪ ,‬סתמא כמפורש דמי‪ ,‬שכוונתו היתה לקדש‬
‫לחצי גופו‪ ,‬וא״כ לשי׳ הרשב״א אינה מקודשים ולא‬
‫ראיתי מי שיעורר גזה‪ .‬ועי׳ בא׳׳מ סי׳ ל׳׳א אות‬
 ‫שהם‬ ‫אח״ע‬ ‫אבני‬ ‫‪78‬‬

‫ות״ל גס אנכי כתבתי בתשובתי סי׳ כ״ח ענף ו׳‬ ‫דשיור ל״מ‪ ,‬דהתקדשי לי ולאחר היינו שיור‪ ,‬לא‬
‫וכיוונתי לדברי הא״ח‪ ,‬בהך דתלה טעחא‬ ‫חצי גוף‪ ,‬ועוד יותר חזה חשחע חני׳ דשיור עוד‬
‫דאתתא לבי תרי לא חזיא גבי חציך חקודשי‪ /‬בהך‬ ‫יותר גרוע חחצי גוף חדכתב דחצי גוף הו״ל‬
‫טעחא דקדושין שאין מסורים לביאה‪ ,‬רק אני כתבתי‬ ‫כהתקדשי לי ולאחר‪ ,‬וחדחלי חצי גוף בשיור‪ ,‬חשחע‬
‫באופן אחר‪ ,‬דהוי קדושין שאין מסורים לביאה‪ ,‬חצד‬ ‫דזה פשוט וברור לו ביותר דחי נתלה בחי‪ ,‬וא״כ‬
‫איסור פנויה‪ ,‬ואף כי לפי הנראה דברי הא״ח יותר‬ ‫לדבריו זהו חחש איפכא חר״י דס״ל דבשיור חהני‬
‫מתקבלים‪ ,‬אך כפי שכתבתי מקודם‪ ,‬דגס כוונת‬ ‫קדושין‪ .‬אך כאשר עיינתי ראיתי כי לא יחידאה הוא‪,‬‬
‫הרחב״ם והשו״ע בלשונם‪ ,‬הרי את מקודשת לי‬ ‫כי כן הוא לשון השו״ע אה׳׳ע סי׳ ל״א סעי׳ ח׳‬
‫ולזה‪ ,‬היינו בזא״ז‪ ,‬וכ״ש באומר חציך מקודשת‪,‬‬ ‫והס דברי הרחב״ס‪ ,‬דגבי התקדשי לחציי כתב‪ ,‬הא‬
‫א״כ כשמקדש חצי׳ הראשונה‪ ,‬ליכא עדיין צד אישות‪,‬‬ ‫לחה זה דוחה לאוחר הרי אשתי את ואחרת ו כו‪/‬‬
‫ובחצי׳ השני׳ כבר קדחה האישות‪ ,‬ולא בא איסור‬ ‫אבל אס אחר חציך חקודשת לי אינה חקודש)‪/‬‬
‫הביאה תחתת הקדושין‪ ,‬כדברי הא״ת בעצתו שם‬ ‫שאין אשה אחת ראויה לשניס‪ ,‬וכן האוחר הרי את‬
‫שהבאנו לעיל לענין ס א״ז‪ ,‬וא״כ אין כאן קדושין‬ ‫חקודשת לי ולזה אינה חקודשת‪ ,‬וזהו חחש כתוס׳‬
‫שאין תסוריס לביאה תצד אישות‪ ,‬וכתש״כ‪ ,‬והכפלתי‬ ‫ר״י הזקן‪ ,‬אלא דתוס׳ ר״י הזקן תלי לה דדחי כחאן‬
‫עוד הפעם‪ ,‬ולכן דברי הא״ת צ״ע‪ ,‬ודברינו א״ש‪.‬‬ ‫דאחר התקדשי לי ולאחר‪ ,‬והרחב״ס והשו״ע חלקו‬
‫אך זה קשה על דברינו הנ״ל‪ ,‬דלפי תה שפתח לנו‬ ‫זה לתרי אופנים‪ ,‬אבל עכ״פ‪ ,‬חדברי כולס לחדנו‬
‫הא״ת שערי אורה תהרשב״א‪ ,‬דהיכא דודאי אין‬ ‫דשיור לא חהני‪:‬‬
‫תסורין לביאה‪ ,‬ל״פ אביי ורבא כלל‪ ,‬ותרווייהו ס״ל‬
‫ובא״ט שס אות כ״ג ראיתי‪ ,‬דהאריך הרבה בדין‬
‫בקדושין שאין תסוריס לביאה ל״ה קדושין‪ ,‬וא״כ‬
‫זה‪ ,‬ובתחילה חפרש הא דחציך חקודשת‪,‬‬
‫לגבי חציך תקודשת לכו״ע הוי קדושין שאין תסוריס‬
‫היינו שיור‪ ,‬לא שקידש חצי גופה‪ ,‬אלא דכוונתו הי׳‬
‫לביאה‪ ,‬וא״כ לתה הוצרך הרשב״א לטעתא‬
‫דאי בעית תנסיב לאחריני‪ ,‬וכחו שהביא בסוף דבריו‬
‫דתשייר בקנין;‬
‫דברי הרשב״א בשס הראב״ד‪ ,‬לחלק הא דר״י‪ ,‬חחצי‬
‫וכשעיינתי ברשב״א עצתו בחידושיו‪ ,‬ראיתי כי‬ ‫אשה‪ ,‬דהא דר״י לאו חצי אשה הוא‪ ,‬אלא חצי קנין‬
‫כתב זאת בלשון ואפשר‪ ,‬ונשאר בצ״ע‪,‬‬ ‫הוא יעוי״ש‪ .‬ובכ״ז ל״ח הקדושין חשוס דאתתא‬
‫כי אפשר דאביי הודה לרבה דכל שאינו בזא״ז אפי׳‬ ‫לבי תרי לא חזיא‪ ,‬היינו כיון דהיא א״א אסורה‬
‫בב״א אינו יעוי״ש‪ .‬אך דברי הרשב״א יש להבין‪,‬‬ ‫לכל העולס‪ ,‬וחקשה חזה אדינא דהרחב״ס והשו״ע‪,‬‬
‫דבשלתא לענין קני את וחתור‪ ,‬דהש״ס תחלק בין‬ ‫דקידש בב״א‪ ,‬אחאי לא חהני הקדושין‪ ,‬ובתחילה‬
‫כולכם לאחת חכם‪ ,‬דבכולכס הוי קני את וחתור‪,‬‬ ‫תי׳ דזה חשוס טעחא דרבה דכל שאינו בזא״ז אפי׳‬
‫ולא באחת חכם‪ ,‬והטעם הוא כדפי׳ רש״י‪ ,‬דבאחת‬ ‫בב״א אינו‪ ,‬ואח״כ דחה זה יעוי״ש באריכות דבריו‬
‫חכם הוי ספיקא‪ .‬וראיתי בריטב״א דהקשה ת״ש‬ ‫הנפלאים והחחודדיס‪ .‬אך פלא לי עליו‪ ,‬דאח״כ תי׳‬
‫כולכם תאחת חכם‪ ,‬ורצה לתרץ עפ״י דברי הראב״ד‪,‬‬ ‫עפ״י דברי הרשב״א‪ ,‬דכ׳ דגס אביי חודה‪ ,‬דהיכא‬
‫ודחה ותסיק נחי‪ ,‬דכיון דאחת תכס הוי ספק‬ ‫דבודאי הקדושין אינס חסוריס לביאה‪ ,‬דלא חהני‬
‫תשוס דאין אחיות מקודשות‪ ,‬אבל הנכריות‬ ‫הקדושין‪ ,‬ורק נספק פליגי‪ ,‬ולכן אס בזא״ז‪ ,‬האיסור‬
‫מקודשות יעוי״ש‪ ,‬שפיר יש לחלק דכיון דטעתא‬ ‫ביאה בא חחחת האישות הקודחת ולא חחחת‬
‫דתאן דס״ל דאת וחתור לא קני‪ ,‬הוא תשוס דאתדינן‬ ‫הקדושין‪ ,‬וכדחילקו התום׳ בקדושין שס לענין חייבי‬
‫דעת הנותן‪ ,‬כפי׳ הרשב״ס בב״ב דקת״ג‪ ,‬וא"כ‬ ‫לאווין‪ ,‬אבל היכא דקידש בב״א‪ ,‬ובזה האיסור ביאה‬
‫בספיקא ליכא אותדנא דלא חפץ להקנוי^ אבל גבי‬ ‫בא חחחת הקדושין‪ ,‬וא״כ הו״ל קדושין שאין‬
‫קדושין שאין תסוריס לביאה‪ ,‬נהי דאחת חכם הוא‬ ‫חסוריס לביאה יעוי״ש‪ ,‬דהא גס אס החקדש אחר‬
‫ספק‪ ,‬דאילו פירש איזה תהס‪ ,‬חלו הקדושין‪ ,‬אבל‬ ‫הרי את חקודשת לי ולזה ל״ה בב״א‪ ,‬דהא הרחב״ס‬
‫סו״ס ספיקא הוא‪ ,‬וביותר לשי׳ הרשב״א דסד״א‬ ‫והשו״ע לא איירי‪ ,‬דהי׳ שליחי אלא הכוונה דנתן‬
‫תה״ת לחותרא‪ ,‬וצ״ל דכוונת הרשב״א הוא‪ ,‬כיון‬ ‫לה רשות להתקדש לאחר‪ ,‬וכחש״כ בתחילה הא‬
‫דהאיסור הוא תחתת ספק‪ ,‬אין האיסור תחתת‬ ‫לחה זה דוחה לאוחר לה הרי אשתי את ואחריב‬
‫הקדושין‪ ,‬כי הקדושין התירו‪ ,‬אך תמתת ספיקא‪,‬‬ ‫וא״כ ה״נ כשקידש השני‪ ,‬תהי׳ הביאה אסורה‪ ,‬לא‬
‫שאינו יודע לתי קידש אסור בביאה‪ .‬ול״ד להיכא‬ ‫חחחת הקדושין‪ ,‬אלא חאישות הקודחת‪ ,‬וכחש״כ‬
‫דאמר כולכם וקידשם כאחת‪ ,‬דאז האיסור ביאה‬ ‫בתחילה‪ .‬ואח״כ הביא את הרשב״א הנ״ל שנשאר‬
‫בא תחתת הקדושין‪ ,‬דאס הוי קדושין האחת אוסרת‬ ‫בצ״ע חהא דר״י‪ ,‬ופלפל הרבה חר״י וחהא דר״א‬
‫חבירתה‪ ,‬כדתפורש ברשב״א שם‪ ,‬ותדחה זאת לדברי‬ ‫בגיטין בריש פרק החגרש ונשאר בצ״ע‪ ,‬ולא‬
‫התוס׳ יעוי״ש ‪:‬‬ ‫אחפוץ עוד להאריך בזה‪ ,‬וגס לא אחפוץ‬
‫להביא את דברי החקנה הנ״ל‪ ,‬שהקשה ג״כ חהא‬
‫דר״א יעוי״ש;‬
 ‫שהם‬ ‫אה״ע‬
‫פטורא דאונס‪ ,‬הוא אונס דאתריני‪ ,‬ואף דאין ראיה‬
‫לדבר‪ ,‬דהא גס אונסא דממון תשיב אונס‪ ,‬מ״מ זכר‬
‫לדבר הוא‪ ,‬ובודאי יש לתלק בין האונסים ‪:‬‬
‫ולפ״ד נראה‪ ,‬דתה שתי׳ הש״ס ודתה הראיה‬
‫מקרבן דכופין אותו עד שיאמר רוצה אני‪,‬‬
‫דהוא משוס דניתא לי׳ דתהוי לי׳ כפרה‪ ,‬הכוונה‬
‫ג״כ דכיון דאמר רוצה אני לאתר הכפי׳‪ ,‬נהי דאטס‬
‫הוא מתמת הכפיה‪ ,‬לא נקרא אונס‪ ,‬לפי שהוא אונס‬
‫א״י‪ 4‬מפני התיוב שהטילה עליו התורה להביא ‪p ip‬‬
‫לכפרה‪ ,‬ומתמת זה הוא מסכים וניתא לי׳ להטא‬
‫כפרה‪ ,‬וכן הכוונה שתי׳ הש״ס גבי גט דתצוה לשמוע‬
‫דברי תכמיס‪ ,‬דהייט אונסא דנפשי׳ והוא אונס א״נג‬
‫ב״ה‪ ,‬יום ב׳ י״ב אייר‪ ,‬שנת תש״ג‪ ,‬ברוקלין יע״א‬
‫ול״ד לגט מעושה ע״י עכו״ס או שלא כדין‪ ,‬דהתם‬
‫באה ההסכמה רק מאונסא דאתריני מפני הכאה‪,‬‬
‫אבל גט מעושה כדין סוף סוף עושה זאת מפני‬
‫המצוה והתיוב והוא אונסא דנפשי׳‪ ,‬כנ׳׳ל לפרש‬
‫כוונת הש״ס‪ ,‬ואף דהש״ס פריך בלשון תלתא‪ ,‬נראה‬
‫דגם לפי המסקנא נשאר תילוק ז ה‪:‬‬
‫וא!ש דהר״ת וכן הסכים הר״ן‪ ,‬הובא בשטמ׳׳ק‬
‫והמשכנ״י הביא זאת‪ ,‬לפרש הא דאיתא‬
‫בב״ב דף ט׳ ע״ ט גבי ההוא גברא דבעי לקדושי‬
‫איתתא ולא בעיא עד דכתב לה כל נכסי‪ ,‬דלא קנתה‬
‫משוס דהוי אונס‪ ,‬ולא משוס דמתנה טמירתא הר‬
‫תודעה לה‪ ,‬נלענ״ד דזהו אונסא דאתריני‪ ,‬דהיה‬
‫אנוס‪ ,‬משוס דא״א לקדשה באוק אתר‪ ,‬ואף דיכול‬
‫להציל את עצמו ע״י כבישת היצר‪ ,‬ש״כוף את יצרו‬
‫ולא ינסוב לה‪ ,‬ומהך טעמא קרי לי׳ המשכנ״י אונסא‬
‫דנפשי׳ משוס דמצי כייף ליצרי׳ יעו״ש‪ .‬לפענ׳׳ד איט‬
‫כן‪ ,‬ואפילו להשי׳ שהביא הרמ״א שם‪ ,‬דאונס דשטעה‬
‫לא נקרא אונס‪ ,‬משוס דברצוט נשבע והכניס א״ע‬
‫לכך‪ ,‬היינו דוקא היכא דמתתלה הי׳ רצון ולבסוף‬
‫עשה עפ״י הכרת השבועה‪ ,‬אבל לא הכא‪ ,‬דאם‬
‫נימא דכפית היצר נתשב כרצון‪ ,‬לא הוי אונס כלל‪,‬‬
‫ואס נימא דלא נתשב לרצון‪ ,‬א״כ הרי אונס גמור‪,‬‬
‫וא״כ כיון דהש״ס תשיב זאת לאונס ולא משגתיס‬
‫על כפית היצר‪ ,‬נקרא זה שפיר אונסא דאתריני‪:‬‬
‫ואפילו לראשונים דס״ל דבמתנה גם אונסא דנפשי׳‬
‫נקרא אונס‪ ,‬והמשכנ״י כתב דגט דתי‬
‫למתנה יעוי״ש‪ ,‬לפענ״ד לאו כללא הוא‪ ,‬דהא תזיס‬
‫דמתנה טמירתא לאו מתנה היא‪ ,‬וגט טמירתא גט‬
‫מעליא הוא‪ ,‬כדאיתא בפ׳ השולת דף ל״ג ע״ב דא״ל‬
‫לסהדי זילו אטמורו‪ ,‬וא״כ אפ״ל דגם באונסא‬
‫ו ל פ ע ג ״ ד נראה להוכית דאונסא דנפשי׳ לא הוי‬
‫דנפשי׳ תלוק מתנה מג ט‪:‬‬
‫ובעיוני בזה נ״יג דמה שכתבתי מקודם מסברא‬
‫דנפשי‪ ,‬דתילוקו של הש״ס דניתא דתיהר‬
‫לי׳ כפרה ומצוה לשמוע דברי תכמיס‪ ,‬נשאר גס‬
‫להמסקנא‪ ,‬יש להביא ראיה על זה‪ ,‬והוא דהש״ס‬
‫תי׳ אקושיא דגט מעושה ע״י עכו״ס פסול כדר׳‬
‫משרשיא‪ ,‬ועיין ברמב״ס פ״ב מהל׳ גירושין ה״כ‪,‬‬
‫דפסק כר׳ משרשיא‪ ,‬ועיין בכ״מ שם דנשאר בצ״ע‬
‫אבני‬
‫כת‬ ‫סימן‬
‫בענץ גילד דעת ואוטדנא בגט‬
‫תשובה להלכה ולמעשה גענין גט שהיו בו תששות‬
‫של ערעורים מהטענות שבפשרות קודם הגט ותששו‬
‫לג״ד וללעז שהשבתי לידי״ע הרב השואל שליט״א‬
‫אשר הוסיף אומץ בענין זה והדפיס אדרא קונטרס‬
‫מיומד בספרו תפ״י והואיל בטובו לישא בדברינו‬
‫הנדפסים שם‪ ,‬ובזה יטא הענין בשלימות בעזהי״ת‬
‫טסף על הראשונות גס דברות השניות בהרתבה‬
‫לכמה עניניס שונים בעניני ג״ד ואומדנא‪.‬‬
‫כ טד ידידי ורב תביבי הרב הגאון הגדול וכו׳ וכו׳‬
‫מו״ה יוסף אביגדור קעסלער שליט״א‬
‫אחד״ש כהדר״ג באהבה רבה ונאמנה‪ ,‬ענותו‬
‫תרביני לשאול ממני תו״ד הקלושה‪ ,‬להלכה‬
‫ולמעשה‪ ,‬בענין תמור שאלת ג״י‪ 4‬אשר צריך להפתר‬
‫בגדולים‪ ,‬וגדולי האתרוניס רבותיט ז״ל העמיקו‬
‫והרתיבו בענין הנ״ל‪ ,‬ולשוט ביס התלמוד ובהראשוניס‬
‫ואתרוניס‪ ,‬לברר את כל דבריהם‪ ,‬עידן ועידנים‬
‫יתלופו‪ ,‬וכהדר״ג שי׳ דותק‪ ,‬אך כאשר אין מסרבין‬
‫לגדול הוכרתתי להסתפק במה שעיינתי בספר‬
‫המפורסם של גאון ישראל מגאוני הזמן שבדור ההוא‬
‫״משכנות יעקב״ בתשובתו הראשונה סימן ל״ת‪,‬‬
‫שנשא ונתן עם הגאון רא״ז מרגליות מבראד בעל‬
‫״בית אפרים״‪ ,‬והוא יצא להתמיר‪ ,‬וגס עיינתי‬
‫במשאת בנימין סי׳ ע״ה‪ ,‬וגס המשכנות יעקב הביאו‪,‬‬
‫שהוא מהמקיליס‪ ,‬ומהם שאבתי כל הידיעות להקל‬
‫מעלי המשא‪ .‬ואשיבו בקצרה כפי רות מבינתי ולא‬
‫אציע את השאלה ומתוך התשובה יבואר השאלה ‪:‬‬
‫באה״ע סי׳ קל״ד סעיף ה׳ הביא הרמ״א מתלוקת‬
‫בענין קנס ושבועה‪ ,‬והרמ״א כתב דשבועה‬
‫לא הוי אונס‪ ,‬משוס דהוא עצמו הכניס את עצמו‬
‫לכך‪ ,‬ולא היה אטס לישבע‪ ,‬עיי״ש‪ .‬ועל זה האריך‬
‫הרבה המשכנות יעקב לישר ההדורים ועשה שלום‬
‫בין הרשב״א ובין הגמ״י והרשב״ץ‪ ,‬ואת״כ כתב‬
‫דאפילו הרמ״א שהפריד בין הדבקים ועשה פלוגתא‬
‫ביניהם‪ ,‬מודה היכא דלא היה רצון כלל‪ ,‬דנקרא‬
‫אונס‪ ,‬ואנסא דנפשי׳ ואונס ממון נקרא אונס‪ ,‬זה‬
‫ת״ד של המשכנות יעקב בקיצור ‪:‬‬
‫אונס‪ ,‬גס בלא טעמא דרמ״א דהכניס‬
‫א״ע לכך‪ ,‬והוא מהש״ס דב״ב דף מ״ז ע״ב ומ״ת‬
‫ע״א‪ ,‬דפריך שם ודלמא שאני אונסא דנפשי׳ מאונסא‬
‫דאתריני‪ ,‬והתם הלא קאי על אונס גמור דנפשי‪,‬‬
‫דלא הכניס א״ע לכך‪ ,‬דהתם איירי אמוכר מפני‬
‫דתקו‪ ,‬וע״ז פריך ודלמא שאני אונס דנפשי׳‪ ,‬ש״מ‬
‫דאונסא דנפשי׳ לא תשוב אונס‪ ,‬ובאמת האונס‬
‫שכתוב בתורה ולנערה לא תעשה דבר‪ ,‬דמיני׳ ילפינן‬
 ‫שהם‬ ‫אה״ע‬
‫פסול‪ ,‬אמאי כשר הגט מה״ת‪ ,‬הא בליבי'‪ ,‬לא ניחא‬
‫לי׳‪ ,‬וש״מ דדבריס שבלב אינן דברים‪ ,‬וצ״ע בזה‪:‬‬
‫וראיה לדברינו‪ ,‬דרק דיחוי הוא‪ ,‬אבל באתת הם‬
‫דברים שבלב‪ ,‬מגיטין דף ל״ג ע״ב‪ ,‬בעובדא‬
‫דר׳ יאשי׳ דמן אושא דאשקלא לגיטא וא״ל ל ס ה ד‬
‫זילו אטמורי עיי״ש‪ ,‬וכפי׳ רש׳׳י‪ ,‬הרי מוכת דאף‬
‫שאמר רוצה אני‪ ,‬היה ירא פן יבטל הגט‪ ,‬ולכן אמר‬
‫להו זילו אטחורי‪ ,‬וישארו ה ת רי ם ת רי ס שבלב‪,‬‬
‫ומזה יש להוכיח ג״כ על דברי הרמב״ס דמוכח‬
‫חזה‪ ,‬דלאו הסכמה גמורה היא‪ ,‬ורק נשארו דברים‬
‫שבל‪ /3‬אבל קשה לי לפי״ז מה מועילה העצה חילו‬
‫אטחורי‪ ,‬והש״ס מוכיח שם חזה דס׳׳ל כרשב׳׳ג‬
‫דבטלו אינו מבוטל יעוי״ש‪ ,‬הא נהי דאינו מבוטל‬
‫מצד הביטול עצמו‪ ,‬יבטל הגט מצד הכפי׳‪ ,‬דכיון‬
‫שביטל לא יהא יותר דברים שבלב‪ ,‬ורק דברים מחש‪,‬‬
‫ובגט מעושה בעינן דוקא שיאמר רוצה אני‪ ,‬וכן מה‬
‫חהני שם בדף ל״ ד ע״א העצה‪ ,‬דאותיבא קני‬
‫באודנייכו‪ ,‬הא כיון דביטל ויצאו הדברים מפיו‪ ,‬בטל‬
‫הרוצה אני‪ ,‬ולא הוי שוב דברים שבל^ וזה אין לומר‬
‫דכיון דעדיס לא שמעו דבריו‪ ,‬נקרא זאת דברים‬
‫שבלב‪ ,‬דהא לרבא יכולים העדים לומר‪ ,‬כי אחר‬
‫אשור הבו וכו׳ כדאיתא שם‪ ,‬דס״ל' דלא הוי ‪-‬גלויי‬
‫דעתא‪ ,‬דלא משמע כן‪ ,‬דחשחע דאפילו אס נאחר‬
‫הוא שאחר וביטל הגט‪ ,‬אין זה כ״א ג״ד כיון‬
‫דהעדיס לא שמעו‪ .‬וצ״ע בזה‪:‬‬
‫ואו! דהרחל׳ס שם בה״כ מפרש כוונה אחרת‬
‫בוברי הש׳׳ס‪ ,‬דאיתא שם דניחא לי׳‬
‫דתיהוי לי׳ כפרה וחצוה לשמוע דברי חכמים כחטאר‬
‫שם באריכות‪ ,‬ראיתי כי גם דברינו נרמזים שם‬
‫בדבריו הקצרים והברורים‪ ,‬שכתב בתוך דבריו‬
‫״אין זה אונס ממ ט אלא הוא אונס את עצמו בדעתו‬
‫הרעה וכו׳ עיי׳׳ש‪ .‬והנה הרמג׳׳ס רוצה להסביר‬
‫דאחירת רוצה אני הוא בלב שלם‪ ,‬אבל לפענ״ד אינם‬
‫מובנים לי‪ ,‬ת ם באונס גמור‪ ,‬כגון באנסוהו שלא‬
‫כדין ג״כ הוא חה״ת גט כשר הוא לפי שי׳ הרמב״ס‪,‬‬
‫דחפרש פסול ופוסל מדרבנן‪ ,‬כמו גבי עכו״ס‪ ,‬ורק‬
‫עכו״ ס שלא כדין גט בטל הוא ולא חהני אמירת‬
‫רוצה אני‪:‬‬
‫מ ע ה כפי מה שכתבתי‪ ,‬יש לפרש כוונת הש״ס‪,‬‬
‫דהוי אונסא דנפשי׳ ע״י כפי׳ גבי קר ‪p‬‬
‫וגט‪ .‬אך קשה לי על השי׳ שהובא שם ברמ״א‪,‬‬
‫דשבועה לא הוי אונס מחמת שנשבע מרצונו‪ ,‬א״כ‬
‫לאחר שדחה הש״ס דשאני אונסא דנפשי׳ חאונסא‬
‫דאחריני‪ ,‬מה הביא הש״ס מ קר^ הא התם בקרבן‬
‫נדר איירי כחש״כ התוס׳ שם בד״ה יקריב וכו׳‬
‫דהא חייבי חטאות ואשמות ממשכנץ אותו וא״כ‬
‫כיון דקאי בקרבן נדר דעשה זאת מדעת עצמו לא‬
‫הר אונס וא״כ ע״כ מוכח דלא כרמ׳׳א אלא ת ם‬
‫זה נקרא אונס אס את״כ הכריחוהו‪ ,‬ורק אס אמר‬
‫רוצה אני נקרא זה אונסא תפשי׳ כמו שכתבתי‪:‬‬
‫אבני‬ ‫‪80‬‬
‫ועיין בלח״ח שס‪ ,‬והתוס׳ נב״ב תי׳ דהש״ס דתירן‬
‫כדר׳ משרשיא קאי לשי׳ המקשה‪ ,‬דס״ל דעכו״ס‬
‫בני עשוי כינהו‪ ,‬אבל לפי האמת קיי״ל כההיא דגיטין‬
‫דפ״ח‪ ,‬דההיא דר׳ משרשיא בדותא הוא‪ ,‬וכן ציין‬
‫התוס׳ גגיטין שס לההיא דב״ב יעוי״ש‪ .‬וא״כ אס‬
‫נימא דשלא כדין בישראל או גט מעושה ע״י עכו״ ס‬
‫הגט בטל מה״ת‪ ,‬כמש״כ הכ״מ שס‪ ,‬וא״כ דמי גס‬
‫למתנה‪ ,‬ואמאי מהני גט מעושה בישראל כדץ‪ ,‬אלא‬
‫ע׳׳כ הוא משוס דמצוה לשמוע דברי חכמיס‪ ,‬והוא‬
‫אונסא דנפשי׳ כמ ש״כ‪:‬‬
‫ועל הרמב״ס קשה ג״כ מהא‪ ,‬דכיון דס״ל כרב‬
‫משרשיא‪ ,‬וגט מעושה ע״י עכו״ ס הוי רק‬
‫פסול ולא בטל‪ ,‬וגס גט מעושה בישראל שלא כדין‪,‬‬
‫נמי רק פסול מדרבנן‪ ,‬וא״כ גט‪ ,‬אף דליכא זוזי דמי‬
‫למכירה‪ ,‬ואפשר דרנוב״ס ס״ל כמו שרצה ר״י לתרז‬
‫לגט דמי לחכירה‪ ,‬ע״י‪.‬שיפטר משאר כסות ועונה‪,‬‬
‫וקושית התוס׳ שהקשו על הר״י מגט מעושה שלא‬
‫כדץ‪ ,‬ל״ק על שי׳ הרמב׳׳ס‪ ,‬דהא לשי׳ גט שלא כדין‬
‫מה״ת כ שן‪ ,‬דאגב אונס גמר ומקנה‪ ,‬ורק מדרבנן‬
‫עסול‪ ,‬וא״כ קשה מה;תי׳ הש״ס מצוה לשמוע דברי‬
‫תכמיס‪ ,‬הא גם בלאו מצוה‪ ,‬כמו‪ :‬גט מעושה ע״י‬
‫עכו׳^ס^או שלא כדץ‪;,‬נמי כשר מה״ת‪ ,‬דאגב אונס‬
‫גיייר‪,:‬ומקני כמו במכר‪ ,‬וגס קשה אי דמי למכר‬
‫מדוע בעינן דוקא שיאחר רוצה אני‪ ,‬הא גבי‪.-‬חכר‬
‫ל א‪ :‬כי ע הרמב״ס דבעינן שיאחר רוצה אני‪ ,‬עיין‬
‫ברפ״ד דהל׳ אישות מה שתי׳ הה״ ח על הרחב״ס‬
‫מהשגת ■הראב״ד‪ ,‬וצ״ע‪:‬‬
‫כן היה צ״ל לפרש סוגית הש״ס דב״ב‪ ,‬דהכוונה‬
‫היא משוס אונסי׳ דנפשי׳‪ ,‬אבל קשה לי‬
‫ע״ז מקידושין דף ח״ט ע״ב ונ׳ ע״א‪ ,‬דהש״ס רצה‬
‫להוכיח חהני דוכתי דדבריס שבלב אינן דבריס ודחה‬
‫הש״ס דגבי קרבן אנן סהדי דניחא לי׳ דתיהוי לי׳‬
‫כפרה‪ ,‬וגבי גט משוס חצוה לשמוע דברי חכחיס‪,‬‬
‫)ועיין ברשב״א בחי׳ לכתובות דף ח׳ ע״א דפי׳‬
‫לחד לישנא‪ ,‬כוונת הש׳׳ס דאי אמרה לא בעינא כן‪,‬‬
‫דכופין אותה ואנן סהדי דניחא לה עיי״ש(‪ ,‬וא״כ‬
‫אוכח מזה דאפילר הרהור בלב ליכא בהני דוכתי‪,‬‬
‫ואין כאן שוס דבריס שבלב‪ ,‬ובטל האונס לגמרי כיון‬
‫דלא חשב אפילו מחשבה החתכגדיג וכ״ל ליישב‬
‫ולומר דזהו רק דיחוי‪ ,‬אבל לפי החסקנא דס״ל‬
‫דבריס שבלב אינן דבריס‪ ,‬לא בעינן להאנן סהדי או‬
‫להחצוה לשמוע דברי חכמים‪ ,‬אלא משוס דדבריס‬
‫שבלב אינן דברים‪ .‬ואף דבאחת ניחא ליה דתיהוי‬
‫לי׳ כפרה או מצוה לשמוע דברי חכחיס‪ ,‬לא ביטלו‬
‫הדברים שבלב‪ ,‬רק דאינן דגריס‪ ,‬והא דחהני האחירת‬
‫רוצה אני או ההסכמה היכא דלא בעינן רוצה אני‪,‬‬
‫הוא משוס דאגב אונס גמר ומקני‪ ,‬והוי אונסא‬
‫דנפשי׳ כמו שכתבתי‪ .‬אך קשה לי על הרחב״ס אחאי‬
‫לא הוכיח הש״ס מגט מעושה ע״י עכו״ ס או שלא‬
‫כדץ‪ ,‬דמה״ת הוי גט כשר לשיטתו‪ ,‬ורק מדרבנן‬
‫מא‬ ‫שהם‬
‫ולפ״ד מוכח מזה דאף דהבעל ביטל כל מודעות‪,‬‬
‫אם מסר על גט זה‪ ,‬נכ״ז אס אח״כ‬
‫יטעון אקה טענה שיש בה ממש‪ ,‬יכול לבטל את‬
‫הגט‪ ,‬וכ מ רי התשכנ״י שם‪ ,‬ולכן מהלרינן למיעבד‬
‫כל העצות שלא יהא באפשרי לערער ולטעון שוס‬
‫טענה‪ ,‬וכמו התרת השטעות‪ ,‬משום שיכול להיות‬
‫הוצאת לעז עי״ז‪ .‬ונ׳׳ל להביא ראיה לדברינו‪ ,‬דלעולס‬
‫חיישיק ללעז‪ ,‬מהא לכתט התוא׳ טי ט ץ לף מ״ו‬
‫ע״א בל״ה אי אמר וכו'‪ ,‬דהא לאמריק ג ט בטל‬
‫ובני׳ ממזרים‪ ,‬היינו רק תשש לעז בעלמא‪ ,‬הרי אף‬
‫לתן הדץ הגט כשר‪ ,‬מ׳*מ יכול להוציא לעז וחששו‬
‫חכמים לזה‪ ,‬ומהש׳׳ס ט פ א דשס‪ ,‬גבי מוציא משום‬
‫ש״ר ומשוס נדר ומשוס אייאנית‪ ,‬וכן בספ״ק דנלה‬
‫ע י אשה שאין לה וסת‪ ,‬דלא ימזירנה גטלמית‬
‫לחיישיק לקלקולא‪ ,‬שלא יאמר אילו הייתי יודע וכו'‪,‬‬
‫ולפי״ז קשה לתה גזרינן דלא יחזיר‪ ,‬הו״ל יותר‬
‫לתקוני דינטל כל התודיטי^ וממילא לא יכול להוציא‬
‫לעז ולומר אילו הייתי יודע וכו׳‪ ,‬אלא ג״כ תזיק‬
‫לאין שוס עצה על ביטול הגט‪ ,‬ולהכי תקנו שלא‬
‫יהא באפשרי לבטל הגט‪ ,‬כיון שאסור להחזירה‪.‬‬
‫כן נלפענ״ד‪ ,‬ולא כהרבה אחרונים שכתבו‪ ,‬ללא‬
‫חיישינן לערעור הבעל אח׳׳כ‪ ,‬כיון שביטל כל‬
‫המודעות‪ ,‬כן נלפענ״ד‪:‬‬
‫ניתא להוי גט מעושה כדין‪ ,‬בולאי אין צריך התרה‪,‬‬
‫ד ש לעיין גסוגיא לגיטץ שם גבי מוציא משוס ש״ר‬
‫ונדר ואיילוניי^ ובתוס׳ שם‪ ,‬דרגא מוקי‬
‫שס דחכתים הייט ר״יג לס״ל מ עי ס תנאי כפו ^‬
‫והכא בדלא כפלי׳ לתנאי׳‪ ,‬ולהכי ס״ל גבי איילונית‬
‫ליתזיר‪ ,‬וליכא אפילו לעז ולא ה ד גילוי מילתא‪,‬‬
‫כמש״כ תוס׳ שס‪ ,‬בל״ה הג״ל‪ ,‬להא רבא ס״ל לגילוי‬
‫דעת טי ט א מילתא הוא‪ ,‬וגבי מוציא משום ש״ר‬
‫ונדר ללא יחזיר‪ ,‬לכתט שס התוס׳ לאיכא חשש‬
‫לעז‪ ,‬ולא מהני גילוי דעת‪ ,‬אף דבעלמא מהני כמו‬
‫גבי מברחת וכדומה‪ ,‬דש לעיין מלוע שאט לענין‬
‫גילוי לעת בין ר״מ ^זכתים היכא דליכא תנאי‪,‬‬
‫ועיין בפי׳ מהרש״א האיך למפרש לברי התוס׳ שכ׳‬
‫ללא אמר ע״מ‪ ,‬איכא גילוי לעת‪ ,‬וגס חזיק מזה‬
‫דגט אף להוא איסור חמור‪ ,‬איסור אשת איש‪ ,‬גכ״ז‬
‫ס׳׳ל לאביי‪ ,‬לבגט ג״ד לאו תילתא היא‪ ,‬אף לגכמה‬
‫לוכתי מהני גילד לעי^ וא״כ חומרתו קולתו‪ ,‬וזה‬
‫ט ל דברי המשכנ״י שס לכתב לגט חמור לעניניס‬
‫כאלו ע״ש‪ ,‬וא״כ אם הלכה כר״ת לבעי תנאי כפול‪,‬‬
‫בללא כפלי׳ לתנאי׳ ליכא כלל גילד דעת‪ ,‬ואפילו‬
‫לעז ליכא אפילו ל ר ^‪ ,‬ופלוגתייהו לאביי ורבא‬
‫היכא דהיה גילוי דעת גמור‪ ,‬ולאניי אף לס״ל לג״מ‬
‫טי ט א לאו מילתא היא‪ ,‬מ״מ לעז איכא‪ ,‬כמש״כ‬
‫התוס׳ שס בד׳׳ה הנ״ צ ויש לעיץ מהא דאיתא שם‬
‫טי ט ץ דף ל״ד ע״א דאמר להו לסהדי אותיט קרי‬
‫באודנייכו‪ ,‬במשאת בטמץ נתשו׳ סי׳ ע״ ה גגה מזה‬
‫כל יסודו‪ ,‬לאף דילעיק ‪ 0517‬לבטל את הגט‪ ,‬בכ ‪r‬‬
‫לא מהט ט ט כשר הוא‪ ,‬משוס דג׳׳ת לאו כלום הוא‬
‫אבני‬
‫מ י ז להוכיח דאונסא לנפשי׳ לא תשי‪ 3‬אונס‪ ,‬דאס‬
‫נימא דנקרא אומן‪ ,‬היכי חתירין לכל‬
‫תגרש השבועות‪ ,‬בין אס נשבע לגרש או שלא לגרש‪,‬‬
‫הא כיון דנשמג לגרש הרי הוא אנוס לגרש עפ״י‬
‫השבועה‪ ,‬וא״כ לא יכול לגרש עוד כי יהי׳ גט‬
‫מעושה‪ ,‬וא״כ שבופתו ה ד שבועת שוא‪ ,‬כיץ דא״א‬
‫לו לגרש לאנוס מכח אונס השבועה ועל שבועת‬
‫שוא ליכא התרה‪ ,‬ואס נימא כן‪ ,‬אינו יכול לישבע‬
‫ג ס שלא לגרש‪ ,‬כי ליתא בהן‪ ,‬ואס נימא לאס נשבע‬
‫לגרש יהיה הגט כשר‪ ,‬משוס להד גט מעושה כדין‪,‬‬
‫כיון שהשבועה תחייבתו לגרש א׳׳כ תקשי למה לי׳‬
‫אס נימא לשבועה‬ ‫התרה על וה‪ ,‬הא ליתא‪ ,‬לא״כ‬
‫נקרא אונסא לנפשי׳ ולא ה ד אונס‪ ,‬נמי קשה למה‬
‫צריך התרה ותה איכפת לן לנשבע לגרש הא לא‬
‫תשיב אוננ‪ 4‬וע״כ צ״ל דהתרת השבועות הס משוס‬
‫ביטול הגט‪ ,‬שלא יערער הבעל את״כ ויוציא לעז‬
‫על הגט‪ ,‬ויאתר דבאתת לא רצה לגרשה כלל רק‬
‫היה אנוס עפ״י השבועה‪ ,‬ואף דמצד הלין הגט‬
‫כשר ואין טענת הבעל טענה כלל‪ ,‬בכ״ז תששו‬
‫תכתיס על הוצאת לעז בגט‪ ,‬ותיקט להתיר את‬
‫השבועות‪ ,‬אף לאינו לא מעלה ולא תוריד כלפרישית‪,‬‬
‫לאס ניתא לנקרא אונס‪ ,‬הוי שבועת שוא‪ ,‬וגס אס‬
‫ט ב ע שלא לגרש אינו כלום‪ ,‬משוס דליתא בהן‪ ,‬ואס‬
‫ואס נימא ללא ה ד אונס‪ ,‬גס כן צריך התרה‬
‫בנשבע לגרש ‪:‬‬
‫ה נ ה אף לדברינו לפענ״ל דברי טעס הס‪ ,‬עומד‬
‫לנגדנו מ רי המחבר באע״ה סימן חל׳׳ל‬
‫סעיף ה'‪ ,‬לכתב דהתרת השבועה א‪:‬רש‪ ,‬הוא שלא‬
‫יהא לומה לאונס‪ ,‬ועיין ב״ש שס אות ו׳‪ .‬ואין לפרש‬
‫להמחבר קאי בשי׳ הרמב״ס לס״ל דעשד שלא כדין‬
‫רק מדרבנן פ ס > וא״כ מה״ת הוי גט כשר כ שטבע‬
‫לגרש‪ ,‬ורק מדרבנן פסול‪ ,‬ולכן מת ‪T‬ין השבועה‪,‬‬
‫וכן תשמע מלשוט שכ׳ דאס אנסוהו שלא כלץ הגט‬
‫פסול‪ ,‬אגל עיץ בב״ש שס אות ו׳ דכתב דליתא‪ ,‬אלא‬
‫הוא בטול תה״ת‪ ,‬וכן כתג הב׳׳י‪ ,‬מטי״ש‪ ,‬וצ״ע‪:‬‬
‫א ח ״ כ עיינתי בס׳ תו״ג שס גל״ה צריך שית ‪T‬ו‬
‫לו וכו׳‪ ,‬וראיתי כי ת״ל כיונתי לדבריו‪,‬‬
‫כי הוא הקשה‪ ,‬למחתת השטעה שטבע לגרש‪ ,‬ה ד‬
‫גט מעושה כדין‪ ,‬ותי׳ ג״כ עפ״י מ רי ט באוק אחר‪,‬‬
‫לטעמא דמילתא הוא‪ ,‬שיכול לקלקל דאמר‪ ,‬לאילו‬
‫הייתי י ת ע שיש היתר לשבועה לא הייתי מגרש‪,‬‬
‫ולכן תי ק ט שיתירו לשטעתו‪ ,‬וכמובן שאץ לגריט‬
‫ודרכיט לרכי המחבר‪ .‬אך אס נימא כן כהצל הזה‪,‬‬
‫עלה גדעתי לחדש‪ ,‬לאס ישבע על דעת רטס דלא‬
‫מהני לו התרה‪ ,‬אז יהיה גט מעושה כדין‪ .‬וזהו‬
‫חידוש גדול וצ׳׳ע גכ״ז‪) .‬דש לעיין בדברי המחבר‬
‫שם ‪,‬מדוע לא כ׳ מ ג ט מעושה כלץ געיק שיאמר‬
‫מצה א ט( ‪:‬‬
 ‫שהם‬ ‫אה״ע‬ ‫אבני‬ ‫‪82‬‬

‫ע״ב ד״ה דברים וכו׳ משמע דלפעחיס אף‬ ‫כאביי עיי״ש‪ ,‬והא לכ׳ מ הי דהגט כשר הוא‪ ,‬אבל‬
‫דבור כלל תהני‪ ,‬כתו גגי כתב נכסיו ואח״כ נודע‬ ‫עכ״פ לעז תיהו איכא‪ ,‬כתו גבי תוציא תשוס ש״ר‬
‫לי שאשתי מעוברים וא״כ הוי דברים מקודם‪ ,‬ובאמת‬ ‫ונדר וכו׳ וכתוס׳ שס‪ .‬ואני לא באתי כעת אלא לעורר‬
‫בקידושין דצ״ו ע״ג כתבו דתתחלה קאמר כמדומה‬ ‫ולכשאפנה אעיין היטב בל״נ בענץ החתור הנ״ל‪:‬‬
‫לי שאשתי מעוברת‪ ,‬וא״כ הוי דגריס תקודם‪ ,‬ובאמת‬ ‫ו ב ע מ ד נ ו בענין זה נ״ל להעיר בהא דכתבו התוס׳‬
‫תבואר כן גש״ס‪ ,‬אבל שי׳ התוס׳ שם היא דגס‬ ‫בערכין דף כ״א ע״ב ד״ה האי תאן וכו׳‬
‫דגריס שבלב מהני שס‪ ,‬ובגיטץ הכא לא הזכ ‪T‬ו‬ ‫דנהגו העולם לבטל תודעות קודם הכתיבה וקודם‬
‫כלל תום׳ תזה‪ ,‬ואפשר דלהכי ניידי הרשב״א וננוד‬ ‫הנתינה‪ ,‬דאף דביטל כבר יכול אח״כ עוד הפעם‬
‫תתי׳ התוס׳ דהוי דברים שגלב‪ ,‬יעויין במשכנ״י שם‪.‬‬ ‫לתסור תודעה ולבטל את הגט‪ ,‬דזה ניתא אם ניתא‬
‫עכ״פ אין הוכחה תזה כלל שאין רגלים לדבר‪,‬‬ ‫דגט שביטל חוזר ותגרש בו‪ ,‬אבל אם ניתא דאין‬
‫דלאגיי בודאי לא הוי אלא גילוי דעת תה לאו‬ ‫חוזר ותגרש בו‪ ,‬וכפי התבואר באה״ע סיתן קת״א‬
‫תילתא היא‪ ,‬וכתו שהוכיח הת״ב בתשובה הנ״ל‬ ‫ס״ו‪ ,‬תה תועלת איכא בתה שתבטל קודם הנתינה‪,‬‬
‫תאותיגו קרי גאודנייכו‪:‬‬ ‫הא אם ביטל אחר הכתיבה‪ ,‬הרי אץ חוזר ותגרש בו‪,‬‬
‫ו ב נ ‪ T‬ן דידן נלפענ״ד לדון בדבר חדש‪ ,‬דלפי תש״כ‬ ‫ותזה קשה לי על ס ה״ג דתהר״י תינץ‪ ,‬הביאו‬
‫הדר״ג כל טענותיו של הגעל הוא על‬ ‫תשכנ״י שם‪ ,‬שכתב שפ״א שכח הבעל לבטל תודעות‬
‫קיום התנאים‪ ,‬וא״כ יש לזה דוגתא גש״ס דגיטץ‬ ‫עוד הפעם קודם הנתינה‪ ,‬והכשיר כיון דנתן ברצון‪,‬‬
‫שס דף ל״ד ע״א‪ ,‬דאגיי הגיא ראיה דג״ד בגיטא‬ ‫הא הלכתא דאין חוזר ותגרש בגט אתר שביטלו‪,‬‬
‫לאו תילתא היא‪ ,‬תהאי גגרא דהתנה אי לא אתינא‬ ‫וא״כ אין צורך ואין תועלת בתה שתבטל עוד הפעם‬
‫עד תלתין יומין ופתקי׳ גגרא ואתר חזו דאתאי‪,‬‬ ‫תודעות קודם הנתינה כת ש״כ‪:‬‬
‫ורגא דחה זאת‪ ,‬דהתס לא ביטל הגט אלא חפץ‬ ‫‪ ffJKl‬דהרת״א בסי׳ קל״ד סעי׳ ד'‪ ,‬הביא תנהג זה‪,‬‬
‫לקיים התנאי ואתר דקייס תנאי׳ יעוי״ש‪ ,‬וא״כ‪,‬גהי‬ ‫הלא הוא בעצתו כתב‪ ,‬די״א דלא תהני‬
‫דהלכתא כאביי גג״ד‪ ,‬אגל בסברא זו אפשר דרבא‬ ‫הביטול תודעות קודם הנתינה‪ ,‬ורק חותרא בעלתא‬
‫שפיר דהה הוכחת אגיי‪ ,‬וא״כ י״ל דגכל כ ה״ג‬ ‫היא‪ ,‬ועי׳ בב״ש שס אות ה׳‪ ,‬והא דאס שכח לבטל‬
‫שתלוי תערער על התנאים‪ ,‬וא״כ אס הגי״ד רואים‬ ‫התודעות כשר‪ ,‬תאחר דתגרש תרצונו‪ ,‬דשס הרת״א‬
‫דטענותיו אין בהס תתש‪ ,‬וכתו שס בש״ס‪ ,‬דאתרינן‬ ‫שס‪ ,‬אחר דברי הב״י‪ ,‬שקאי אביטול תודעות קודם‬
‫לאו שתי׳ תתיא‪ ,‬אפילו רגא תודה דגט כשר הוא‬ ‫כתיבה‪ ,‬אבל דברי תהר״י תינץ קשה‪ ,‬אס לא דניתא‪,‬‬
‫ואינו יכול לערער‪ ,‬וגס אגיי אפשר יודה לרבא בזה‪,‬‬ ‫דפוסק דגט שביטל חתר ותגרש בו‪ ,‬וזה קשה ‪:‬‬
‫דל״פ‪ ,‬אלא דאגיי סוגר ח ה נקרא ג״ד‪ ,‬אגל בעיקר‬ ‫ו מ ה שהביא התשכנ״י שס דהיכא דאיכא רגלים‬
‫הסברא גס אגיי תודה‪ ,‬וא״כ גנידן כזה תלוי זאת‬ ‫לדבר‪ ,‬אז תהני ערעור הבעל‪ ,‬אפילו היכא‬
‫גאותדנא דגי״ד‪ ,‬אס עפ״י דעתם אין חסרון בקיום‬ ‫דליכא לשון ביטול‪ ,‬והביא ראיה לזה תתשו׳ הרשב״א‬
‫התנאים אין כאן ביטול הגט כלל‪ ,‬ואינו שייך כלל‬
‫והר״ן תודו ע״כ דגס שי׳ התום׳ בריש השולח‪ ,‬בהא‬
‫לג״ד וכדומה‪ ,‬כנלפענ״ד‪:‬‬
‫דכתבו שס דלהכי איתא דהא דרהיט לבטולי אינו‬
‫ב ר ם דגריס שאמרתי טעות הס גידי‪ ,‬דהא חזינן‬ ‫כלום‪ ,‬תשוס דהוי דברים שבלב‪ ,‬דק״ל הא הוי רגלים‬
‫גגי תוציא משום ש״ר נדר ואיילונית ואין‬ ‫לדבר‪ ,‬וכן הרגיש זאת הרשב״א בחידושיו‪ ,‬ואף‬
‫לה וסת‪ ,‬אף דהגט כשר‪ ,‬יכול להוציא לעז‪ ,‬וכמו‬ ‫דהרשב״א תירץ תי׳ אחר‪ ,‬כונותיהס שויס‪ ,‬דהיכא‬
‫שהארכנו לעיל‪ ,‬וע״כ דפלוגתא דאביי ורגא הוא‬ ‫דאיכא רגלים לדבר‪ ,‬תהני ערעור הגעל לבטל הגט‪,‬‬
‫רק היכא דטען רק חזו דאתאי‪ ,‬ולא טען אילו הייתי‬ ‫והכא הלא איכא רגלים לדבר‪ ,‬דרהיט לבטל הגט‪,‬‬
‫יודע‪ ,‬ואפשר דשם לא הי׳ יכול ליטען אלו הייתי‬ ‫עיי״ש באריכות‪ ,‬יל״ע הרבה בזה דהא הטור ש״ע‬
‫יודע‪ ,‬כי לא סליק אדעתי׳ כלל‪ ,‬וע״ז פליגי אס ג״ד‬ ‫אה״ע סיתן קת׳׳א סעיף ס״‪ 3‬בחדא תחתא‬
‫היא או לא‪ ,‬אגל היכא דטען אילו הייתי יודע‪ ,‬אף‬ ‫תחתינהו‪ ,‬הך דהטוב והתטיב‪ ,‬דפליגי אגיי ורבא שס‬
‫ח הו רק מסבת התנאי‪ ,‬אינו תועיל מה שהבי״ד‬ ‫דף ל״ ד ע״א‪ ,‬בגילוי דעת בגיטין‪ ,‬והך דריש פ׳‬
‫יאתרו לו‪ ,‬כי נתקיים התנאי‪ ,‬משום דהוא תבטל‬ ‫השולח דרהיט לבטולי וע״ז דקרהיט לבטולי כתב‬
‫הגט תטעם ז ה‪:‬‬ ‫הטוש״ע בלשון ולא עוד‪ ,‬דתשתע מ ה רבותא טפי‬
‫ו כ ^ ‪ 2‬ר אין אדס עומד על ד״ת אלא א״כ נכשל‬ ‫ובכ״ז ג״ד לא תהני‪ ,‬וא״כ תוכח דגס באופן זה‬
‫בה‪ ,‬בשתים עלתה לי‪ ,‬במה שכתבתי מתחלה‪,‬‬ ‫תלוי בפלוגתת אביי ורבא‪ ,‬ולאביי נחשב אופן זה‬
‫דשפיר דחה רבא את אביי מסברא‪ ,‬דהבעל לא אתא‬ ‫לגילוי דעת דלאו תילתא היא‪ ,‬ורק לרבא דס״ל ג״ד‬
‫לבטל את הגט‪ ,‬רק לקיים התנאי‪ ,‬והכא כתבתי דלא‬ ‫תילתא היא‪ ,‬הוצרכו הראשונים לדחוק א״ ע תשום‬
‫סליק אדעתי׳ כלל‪3 ,‬׳ הדברים אינם נכונים‪ ,‬דהא‬ ‫דברים שבלב וכדותה‪ ,‬כתש״כ המשכנ״י שם‪ ,‬יש‬
‫חזינן דבטוש״ע אה״ ע סימן קמ״ז סעיף א׳ כפסק‬ ‫לעיץ דאס ניתא דאיכא רגלים לדבר‪ ,‬תדוע באתת‬
‫הדין גבי פסקי׳ גברא כאביי ע ״ ד לאו תל ת א היא‪,‬‬ ‫הגט כשר‪ ,‬הא לפי שי׳ התוס׳ בקידושין דף ח״ ע‬
‫םונ‬ ‫שהם‬ ‫‪ m‬ז ‪r‬ן‬
‫לכתב כל נכסיו לאשתו שתוכל לעשות עחס כחפצה‪,‬‬
‫ופסק הרי״ף לזה לא הוי חתנה‪ ,‬והביא ראיה חש״ס‬
‫לב״ב הנ״ל‪ ,‬לכתב כל נכסיו לאשה בשביל שתתקדש‬
‫לו‪ ,‬לל״ח חתנה‪ ,‬יפה דחהו לתשו׳ הרי״ף‪ .‬וחה שרצה‬
‫לחלק בין נתן לה בעצחה או לקרובי׳ אין נ״ ח כלל‪,‬‬
‫להא הנחתו של הרי״ף הוא‪ ,‬חהש״ס לב״ב‪ ,‬ושס‬
‫חיירי לכתב לה‪ ,‬ובכ״ז לא חהני חתנתו‪ ,‬וכהלר״ג‬
‫בעצחו כתב לחילוקו לחוק הוא‪:‬‬
‫וא״כ אס גט לחי לחתנה‪ ,‬וגס נינקוט לחה שהחזרת‬
‫החפציס ל״ל לזבינא‪ ,‬לשלו הס וההוספה‬
‫רק חעט‪ ,‬וגס זה הוזכר בתשו׳ הרשב״א‪ ,‬חבינא‬
‫לא נקרא אלא בשווי‪ ,‬א״כ הוי תלוהו ויהיב ‪:‬‬
‫כ״ז כתבנו ללינא‪ ,‬אס היה החעשה כן‪ ,‬אבל כפי‬
‫חה שכ׳ כהלר״ג פרטי הלבריס בהשאלה‪,‬‬
‫הא שס שני לבריס‪ ,‬גט ופשרות‪ ,‬והגט היה חחחת‬
‫קטטות וחריבות‪ ,‬ובפשרות לא היה שוס הכרח ואונס‬
‫כלל‪ ,‬ולא נזכרו ונחסרו הגט עס הפשרות‪ ,‬ולא היה‬
‫בנתינת הגט שוס אונס‪ ,‬והראיה כי רצה להחזיר‬
‫חזרה חחשה ועשריס אחוזיס‪ ,‬אלא שכהלר״ג ובי״ל‬
‫בטלו זאת כחש״כ‪ ,‬וא״כ לא נשאר לנו ללון אלא‬
‫בחה שערער הבעל אח״כ על החזרת החפציס שלא‬
‫החזירה בשליחות‪ ,‬וגס על חה ששכרה הה?^טג‪i‬ל‬
‫לאחר תש לוס הזחן‪ ,‬ואף כי באחת אף ג״ ל ליכא‬
‫בזה כחש״כ‪ ,‬לחוכחא חילתא להיה חפץ לגרשה‬
‫בלא שוס תנאי‪ ,‬חחחת הקטטות והחריבות ולא היו‬
‫התנאיס לסבה לבטל הגט‪ ,‬אס לא יתקייחו התנאיס‪,‬‬
‫ולכן לא אחפוץ ליכנס לחקירת כהלר״ג‪ ,‬שחקר‬
‫חה היה לעתו בתנאי של שכירת הה)^טעל‪ ,‬לאחר‬
‫תשלוס הזחן‪ ,‬אס נתכוון להרוחה או לצערה‪ .‬ואף‬
‫כי באחת חלשון כהדר״ ג בשאלתו תשמע לטעמו‬
‫וניחוקו היה חשוס הרוחה‪ ,‬לא אחפוץ להזדקק בזה‬
‫כחש״כ‪ ,‬לנראה ברור לסבת הגירושין היה רק חפני‬
‫הקטטות והחריבות‪ ,‬וליכא אף גילוי לעת‪ ,‬ורק חפני‬
‫שכהלר״ג חששן וחטיל חששות ופקפוקיס‪ ,‬נחזור‬
‫עול הפעס לבאר חעט ענץ גילוי לעת‪:‬‬
‫דצה אנחנו הבאנו לעיל שי׳ התוס׳ בקידושין ובכחה‬
‫לוכתי‪ ,‬לחילוק בץ הנשואיס‪ ,‬ללפעחיס‬
‫בעינן ת״כ ולפעחיס סגיא בג״ל‪ ,‬והשי׳ בקדושין‬
‫דף ס״ב ע״א לפי׳ על החתני׳ לסבור הייתי שהיא‬
‫כהנת וכו׳ חפני שלא הטעתו‪ ,‬לטעחא הוא חפני‬
‫שלא פי׳ והוי לבריס שבלב ואינו נאחן‪ ,‬ג״כ יש לפרש‬
‫לאזיל בשי׳ התוס׳ הנ״ל‪ ,‬ולכן אס הי׳ פי׳ לא היו‬
‫הקלושין קידושין‪ ,‬אפילו לא כפל תנאי‪ ,‬ובג״ל לחול‬
‫הוי סגי‪) ,‬רק קשה לי חלוע כ׳ רש״י לאינו נאחן‬
‫חשוס להוי לבריס שבלב‪ ,‬אטו הא דבריס שבלב אינן‬
‫לבריס‪ ,‬חשוס לאינו נאחן הוא‪ ,‬ואולי יש לפרש עפ״י‬
‫הסברא לג״ל‪ ,‬פלוגתא לשחואל ורבא בגיטץ פ׳ חי‬
‫שאחזו לף ע״ה ע״ב בהא לשחואל אתקין בגיטא‬
‫לש״ ח אס לא חתי לא יהא גט ואס מתי יהא גט‪,‬‬
‫חשום ללא חקלים אינש פרענותא לנפשי׳‪ ,‬ורבא‬
‫אבני‬
‫ולא נקטו סברת רבא‪ ,‬וגס פסקו לפסקי׳ גברא‬
‫אונס לשכיח היא‪ ,‬ואס אירע אונס ללא שכיח כלל‬
‫ללא סליק אלעתא‪ ,‬הגט בטל באמלג אבל חוה לחלתי‬
‫סברת אביי‪ ,‬ולהכי הביא אביי ראיה חזה ופליג על‬
‫רבא‪ ,‬לע״כ הא לאתא ואמר חזו לאתאי הוא ביטול‬
‫הגט ולא קיום תנאי הוא‪ ,‬והראי׳ להיכא לאירע אונס‬
‫ללא שכיח כלל‪ ,‬באמת מבטל הגט וזקוקה ליבוס‪,‬‬
‫ואן< לאונסא כחולעה עביל‪ ,‬ולא אחריכן לנו>קייס‬
‫התנאי כראד ח״ח הגט בטל‪ ,‬חשוס ללא יוכל‬
‫להתטת ע״ז וזה עליף מג״ל‪ ,‬אלחא להטענה אתאי‬
‫משום ביטול הגט ולא חטעס קיוס התנאי‪ ,‬אבל‬
‫א״כ יחולש לנו לין‪ ,‬לאביי ס״ל אונסא כחאן ללא‬
‫עביל‪ ,‬ורבא ס״ל אונסא כחאן לעביל‪ ,‬ולהכי שפיר‬
‫לחה לרק חטעס קיוס התנאי בא ולא בא לבטל את‬
‫הגט‪ ,‬לאס אירע לו אונסא ללא שכיח כלל‪ ,‬הרי‬
‫נחשב כחאן לעביל וקייס התנאי‪ ,‬ועיין רש״ק חו״ח‬
‫סיחן כ״ א שהביא חחלוקת כזה חר״י ור״ל‬
‫בירושלחי‪ ,‬והלבריס עתיקין‪ .‬וללברינו הוא פלוגתא‬
‫לאביי ורבא‪ ,‬וגס בזה הלכה כאביי‪ ,‬אף לאין זה‬
‫חיע״ל קג״ ס חשוס לחישך שייכי להללי‪ ,‬ואס ניחא‬
‫כן חוכח לביטול הגט בא לפעחיס אף בלא ליבור‬
‫כלל‪ ,‬ולא הוי לבריס שבלב‪ ,‬כחו אונסא ללא שכיח‬
‫כלל‪ ,‬להיא זקוקה ליבוס‪ ,‬אף ללא ליבר שוס לבר‪,‬‬
‫אך כיון לילעינן ללא סליק אלעתא להתנות אופן‬
‫זה‪ ,‬ובולאי היה חבטל גט כזה‪ ,‬כנלענ״ל‪:‬‬
‫אן‪ 8‬שיגעתי להשקיע את ראשי רק בענין זה‪ ,‬ולא‬
‫לצאת חוץ חענין אף כחלא ניחא‪ ,‬לא עלתה‪.‬‬
‫זאת בילי‪ ,‬וכעת אבוא עול הפעס להשיב בנ״ל‪,‬‬
‫ולחזור באיזה לבריס אשר כבר נכתבו‪ ,‬הנה כהלר״ג‬
‫שי׳ חקר חתחלה בענין חזרת החפציס‪ ,‬אי נחשב‬
‫נתינת הגט חטעס זה כתלוהו וזבין‪ ,‬ולי נראה לבר‬
‫פשוט הוא‪ ,‬כי גירושין לחי לחתנה‪ ,‬ואס הוי באונס‬
‫לחי לתלוהו ויהיב‪ .‬אך כבר הזכרט חקולס והבאנו‬
‫לברי התוס׳‪ ,‬לר״י כתב לגס לחי לזביני חשוס לנפטר‬
‫חשאר כסות ועונה‪ ,‬וכתבתי שס לאפשר לגס‬
‫הרחב״ס ס״ל כן לשי׳‪ ,‬וכן ראיתי בתשו׳ הרשב״א‬
‫הביאו הב״י והובא בת״ג שס‪ ,‬לזבינא נחשב רק אס‬
‫חרויח חחון ולא חה שינצל חהפסל‪ ,‬יעוי״ש‪ ,‬ואפשר‬
‫זהו שי׳ התוס׳ ללחו את הר״י חגט חעושה שלא‬
‫כלץ‪ ,‬ולכאורה קשה גס על הש״ס ח״ט גט חעושה‬
‫שלא כלץ הגט פסול‪ ,‬והא לחי לזבינא חשוס שנפטר‬
‫חשאר כסות ועונה‪ ,‬אבל לפי״ז ניחא‪ ,‬לס״ל לחה‬
‫שניצל חן הספסל לא חשיב זבינא‪ ,‬ועיין בשט״ח‬
‫בב״ב חש״כ לענץ תלוהו וקידש‪ ,‬וא״כ אין הלבר‬
‫ברור כ״כ‪ ,‬לאפשר לגס לחי לתלוהו וזבין‪ .‬ואפשר‬
‫לחשו״ה ס״ל להרחב״ס לגט חעושה שלא כלין רק‬
‫מלרבנן פסול‪ ,‬וכבר זכרנו לעיל חזה בלברינו ‪:‬‬
‫ו מ ה שחקר כהדר״ג‪ ,‬לאפשר לבנ״ל נקרא זבינא‪,‬‬
‫חפני שהחזירו לו הסך חחשה ועשריס‬ ‫‪.‬‬
‫אחוזים‪ ,‬וליזם זאת לזה דחי לתשו׳ הרי״ף ס״ל היכא‬
 ‫שהם‬ ‫« ד׳ ע‬
‫ללר״מ בעיק גס בג״ל תנאי כפול‪ ,‬יל״ע בפלוגתא ^‬
‫לאני* ורג‪,‬א באיזה א ו ^ פליגי‪ ,‬וכהלר״ג הביא‬
‫ס תי מז הר״ן‪ ,‬ו מ א מה שהעצה גזה ה מ רי חיים‪,‬‬
‫אך אין הספר בגבולי ואנכי כתבתי רק מה שנראה‬
‫לי‪ ,‬בלא עיון ג מ רי האחרונים‪:‬‬
‫עכ׳׳‪ 8‬איך שהוא זה עכ״ פ ברור לנו‪ ,‬להלכתא‬
‫כאביי דג״ל בגיטא לאו מילתא ‪ p o‬וגנ׳׳ל‬
‫בולאי ליכא יותר מג״ל‪ .‬ומה ש »י א כהלר״ג משו״ת‬
‫ה ר מ׳׳ז ה׳׳א פ״ג‪ ,‬אף ללא עיינתי בפנים התשתה‪,‬‬
‫ויש להע ‪ T‬ע״ז כאשר הניא הלר׳׳ג‪ ,‬מ״מ הוא עכ׳׳פ‬
‫מבורר ממנו ללא חיישיק לג״ל להגירושץ קיימים‬
‫ו ש י ט ת הר״ן אחרת היא‪ ,‬להר״ן כתב על המשנה‬
‫כן נלפענ׳׳ל הקלושה‪:‬‬
‫הנ״ל לבקלושין‪ ,‬לכסבור הייתי שהיא כהנת‬
‫ואשאר ילי״נ לושו״ט וש״ת‪,‬‬
‫וכו׳ למקולשת היא מפני שלא הטעתו‪ ,‬להא לתני‬
‫משה גדמין ט א מ א ש אוו) מני״ט(‬
‫המתני׳ הכא‪ ,‬לסמך אצל המ תט׳ לר״מ ס״ל מ עינן‬
‫בשולי דצליח‪ :‬נלבריט לעיל הער ט גלברי התוס׳‬
‫ערכין לכ״א ע״ב ל״ה האי מאן‪ ,‬ל מריה ס‬
‫א׳׳ש רק אס נימא לגט שביטל חוזר ומגרש בו‪ ,‬ואז‬
‫מועיל עול הפעס קולס הנתינה ניטול מולעות‪ ,‬אבל‬
‫לא זכרנו שס לר׳׳ש הוא לקאמר להא מילתא ואיהו‬
‫ס״ל לגט שניטל אינו חוזר ומגרש נו‪:‬‬
‫כ ע ת תפצי להעיר נלנרי ר!׳ש‪ ,‬עיינתי ברש״י וגס‬
‫בר״ן ריש פ׳ השולח להרי׳׳ף הביא שס‬
‫לנרי ר׳׳ש‪ ,‬ומוכת מסוגית הש׳׳ס לאמירת רוצה אני‬
‫נא בשביל ניטול מולעות‪ ,‬להכפי׳ אינט‪ :‬מועלת ר ק‬
‫שיתן גט‪ ,‬אבל לא לנטל המולעות‪ ,‬וההוכחה היתה‬
‫מללא קתני במתני׳ על שיתן ורק על שיאמר‪ .‬ואף‬
‫ללכ׳ קתני במתני׳ גם קרבן ובקרבן ליכא למיתני על‬
‫שיקריב‪ ,‬לגני קרבן בעינן רצון כלכתיג לרצונו‪ .‬וא״כ‬
‫אפ׳׳ל לר׳׳י לתנא נקט מל לישנא עגור קרבן וגיטי‬
‫נשיס‪ ,‬לר״ש לא ניחא לי׳ בזה‪ ,‬לס״ל מ ג ט לא הו״ל‬
‫לחיתני רוצה אני לבגט נתינה לחול סגי אס לא מסר‬
‫תולעא‪ ,‬להכי לייק ר׳׳ש ופירש לכוונת אמירת רוצה‬
‫אני הוא ביטול מולנטת ולא משום מ ע י ק בגט רצון‪,‬‬
‫ועי׳ בר׳׳ן שס למסביר זאת לבגט בעינן שיוציא‬
‫מלעתו‪ ,‬והביא שם את הרמנ״ס והרשנ״א לענין אס‬
‫עשה מולעא על ביטול המולעה‪ ,‬יעוי״ש‪ .‬ולפי׳׳ז יצא‬
‫לנו‪ ,‬לבגט ע״י כפי׳ אס יתן גט ויבטל מולעות‪ ,‬סגי‬
‫בלא אמירת רוצה אני כיון לאמירת רוצה א ט נא רק‬
‫בשביל ניטול מולעות כלפי׳‪ ,‬וזהו מילתא חלתא‪.‬‬
‫ומנהגינו הוא בגט סתם‪ ,‬מתחלה אומר הבעל רוצה‬
‫אני בלב שלס בלי שוס אונס לתן הג ט מנטל מולעות‪,‬‬
‫ואין לשון רוצה אני מנטל מולנטת‪ ,‬וזהו לכ' איפכא‬
‫מכפי המבואר נש״ס וצ״ע‪:‬‬
‫ב ע מ ד י נענין זה עיינתי ננז ה״ ק על מס׳ ערכין‪,‬‬
‫וראיתי שהאריך הרנה בלגרי ד׳ ש‪ ,‬והביא‬
‫לברי רגמ״ה ובנה יסול עפ׳׳י מ רי הרמב״ס בפ״ב‬
‫מהל׳ ג ‪T‬ושין הילו>‪ 4‬שמסביר התועלת של רוק! אני‬
‫אחר הכפי׳‪ ,‬והובא ג״ כ נ מ רי ט‪ ,‬ולא אבוש לומר כי‬
‫אינט יולע מה חילש ס ן ל ד׳ ג שם‪ .‬ולמודו‪ ,‬בטאור‬
‫לברי הרמב׳׳ם‪ ,‬קשה מלוע בכל תנאי שמימה עמש״כ‬
‫אבני‬ ‫‪84‬‬
‫פריך עליו נ עי ק הן קולס ללאו דומיא לתנאי בני‬
‫גל ובני ראוק‪ ,‬ועיין בר״ן איך שמתיז מ רי רבא‪,‬‬
‫לאף להוא מקלים נמי הלאו תולס להן‪ ,‬מ״מ כיון‬
‫למסיים בלאו סגי‪ ,‬יעוי״ש‪ ,‬לעפ״ז י״ל לשמואל ס״ל‬
‫לגס בהא לבעיק ‪ p‬קולס ללאו‪ ,‬מהני ג״ל‪ ,‬ואף‬
‫לבג״ל בגיטץ לאו מילתא היא‪ ,‬ס״ל לג״ל מ ה ללא‬
‫מקלים איש פרענותא לנפשי' מהני ג ס גבי גיעא‪,‬‬
‫ורבא אף לס״ל לג״ל עי ט א מיל^‪ f‬היא‪ ,‬ס״ל ח ה‬
‫לא הוי ג״ל‪ ,‬ולא הוי לומיא לב״ג ובס ראוק‪,‬‬
‫כן אפשר לומר לרך החילול‪:‬‬
‫תנאי כפול‪ ,‬לאשמעיק ללוקא שא‪ f‬הטעתו‪ ,‬הא אס‬
‫הטעתו להיינו אס פורש אע״פ שלא כפל‪ ,‬היה‬
‫מהני‪ ,‬כי לוקא בתנאי בעיק תנאי כפול‪ ,‬אבל היכא‬
‫לאיכא אומלנא וג״ל מהני בלא כפילא‪ ,‬כ^ כתב‬
‫לתל תי׳ יעוי״ש‪ ,‬וא״כ צפי הך תי'‪ ,‬ס״ל להר״ן‪,‬‬
‫לבכ״מ מהני ג״ל לחול בלי כפילא‪ ,‬ורק אביי תילש‬
‫לבגיטא ג״ל לאו מילתא היא‪ ,‬והלכתא כאביי‪ .‬אך‬
‫קשה לשיטת הר״ן‪ ,‬מהא למוקי רבא ע י איילונית‬
‫לחכמים היימ ר״מ‪ ,‬ולהכי יחזיר משוס ללא כפלי'‬
‫לתנאי׳ )וכבר הבאתי זאת לעיל על התוס' לשס‬
‫גיטין לף מ״ו ל״ה אי אמר וכו'‪ ,‬אך לא עוררנו שס‬
‫על הא לכתבו שס‪ ,‬ללר״מ בללא כפלי׳ לתנאי'‬
‫וכפלי׳ למילתא לא יחזיר‪ ,‬ובללא כפלי׳ למילתא‬
‫אפילו לעז ליכא‪ ,‬והא רבא לא הזכיר רק בללא‬
‫כפלי׳ לתנאי׳‪ ,‬ולא הזכיר בללא כפלי׳ למילתא‪,‬‬
‫ובכ״ז תנן ליתזיר וליכא אפילו לעז‪ ,‬ורבא הא ס״ל‬
‫לג״ל בגיטא מילתא היא( וראיתי להר״ן בעצמו‬
‫הקשה זאת בגיטין לף ע״ ה ע״ב‪ ,‬גבי הא לאתקץ‬
‫שמואל בגיטא לש״מ וכו׳‪ ,‬למתתלה הביא שיטת‬
‫הרמב״ס לשמואל מלינא אתקין‪ ,‬ולבסוף הביא‬
‫שיטות אחרים‪ ,‬לשמואל תיקן זאת רק לרוותא‬
‫למילתא‪ ,‬לללילן ג ס בממונא ל״ב תנאי כפול‪ ,‬והביא‬
‫ראיה לזה מקלושין לף נ׳ ע״א‪ ,‬מההוא גברא מבין‬
‫נכסי׳ אלעתא למיסק לארץ ישראל וכו׳‪ ,‬אמר ר׳׳א‬
‫אמריק לי' קוס סליק וכו׳ יעוי״ש‪ ,‬והתם נמי ע״ כ‬
‫בלא התנה וכפל תנאי אי ‪T‬י וכו׳‪ ,‬וליכא למימר‬
‫לג״ל עליף מתנאי כפול‪ ,‬הא ליתא‪ ,‬מלההוא‬
‫לאיילונית לס״ל לר״מ יחזיר משוס ללא כפל התנאי‪,‬‬
‫אף לשם איכא ג׳׳ל יעוי״ש בר״ן באריכות‪ ,‬אלא‬
‫לליתא ללר״לכ ול״נ לאיכא סתירה ללברי הר״ן‬
‫אלו מלברי הר״ן בקלושץ שהבאתי לעיל‪ ,‬ואפשר‬
‫לומר להר״ן הכא בגיטין איירי לתי׳ השני שכ׳ הר״ן‬
‫שס‪ ,‬לתי׳ להמשנה בקלושץ שם איירי אליבא לר״ח‬
‫ב״ג יעוי״ש‪ ,‬אך קושית הר״ן מ״מ תשאר אאילך‬
‫תירוץ‪ ,‬וא״כ אביי ורבא לפליגי בג״ל בגיטא לר״ח‬
‫ב׳׳ג הא לפליגי‪ ,‬ולשי׳ הרמב״ס לפסק כר״מ‪ ,‬וניומ‪#‬‬
 ‫מג‬ ‫שהם‬
‫בשאר נשים בתתני׳ דכתובות דע״ה‪ ,‬ותתלק בין‬
‫תותין שבסתר לתותין שבגלוי‪ ,‬ובין איכא תרתץ‬
‫כתבואר שם‪ ,‬אלא כו״ע ס״ל דכל תיני תותין‬
‫שנתצאו אצלה תקת טעות‪ ,‬משוס דלא בדידי׳ תליא‬
‫תילתא‪ ,‬ורק התורה הטילה עליו תיוב שיקדשנה‪,‬‬
‫וכתעשה קוף בעלתא הוא‪:‬‬
‫‪ (3‬מש״ב הא״ת דתהפוסקים תשתע‪ ,‬דהך דתצוה‬
‫לשתוע דברי תכתים רק דיתוי הוא‪,‬‬
‫ולפי התסקנא הטעם תשום דתליוהו תבץ זביניה‬
‫זבינא כר׳׳ה‪ ,‬ותזה תפס כהדר״ג אותי‪ ,‬דאני‬
‫כתבתי דגם לפי התסקנא נשארו הנך טעתי; הנה‬
‫גס אני כתבתי דלהשי׳ דלא תתלקי בין אונסא דנפשי׳‬
‫לאונסא דאתריני‪ ,‬י״ל דרק דיתוי הוא‪ ,‬ואני כתבתי‬
‫כן רק להוכית כהשי׳ דס״ל דאונסא דנפשי׳ תלוק‬
‫תאונס דאתרינא‪:‬‬
‫ג( תמיהני על כתר״ה‪ ,‬הלא הוא בעצתו תביא את‬
‫תי׳ הרשב״א בקדושין‪ ,‬ואתאי לא העיר‬
‫דהרשב״א תי׳ ‪3‬׳ תירוצים‪ ,‬ולתד תי׳ גס בתסקנא‬
‫נשאר טעתא דניתא לי׳ בכפרה‪ ,‬כאשר נבאר דבריו‬
‫בע״ה‪ ,‬כי דברי הרשב״א שם תתוסריס ביאור‬
‫לפענ״ד‪ ,‬וכתר״ה לא ביארו רק הביא קטע קטן‬
‫תדבריו כתו שהוא‪:‬‬
‫הרשב״א בתידושיו לקדושין דף נ׳ ע״א בד״ה‬
‫הא דאתרי׳ וכו׳ כתב תתתלה דהנהו‬
‫תרי טעתי‪ ,‬היינו דניתא לי׳ בכפרה ותצוה לשתוע‬
‫דברי תכתים‪ ,‬הס רק לתאן דלא ס״ל כר״ה דתליוהו‬
‫וזבין זביני׳ זבינא‪ ,‬אבל להתסקנא דהלכתא כר״ה‪,‬‬
‫ל״צ להנהו טעתי‪ ,‬והא דתהני גבי קרבן וגט תשוס‬
‫תליוהו וזבץ ובקדושין דנקיט הש״ס הנהו תרי‬
‫טעתי תשוס דנקט התם )גבי ק רק( ותדא תתרי‬
‫טעתי נקיט‪:‬‬
‫ו מ ו כ ח תהך תי׳ דאס תליוהו וזבין זביני׳ זבינא‪,‬‬
‫אין כאן דברים שבלב‪ ,‬ורצון גתור הוא‪,‬‬
‫דהא כתב תדא תתרי טעתי נקט‪ ,‬וזה לא כדברינו‬
‫בתשובה הקודתי^ וז״ל הרשב״א בת״י השני א״כ‬
‫)לדעתי ט״ס דת כת הוא וצ״ל א״נ( אי נתי טעתא‬
‫דניתא לי׳ בכפרה הוי עיקר אפילו לר״ה דאלא״ה‬
‫אפי׳ לר״ה לא קרי בי׳ לרצונו‪ ,‬דר׳׳ה תליוהו וזבין‬
‫קאתר תליוהו ויהיב לא קאתר‪ ,‬והתם לכ׳ תליוהו‬
‫ויהיב הוא אלא דתשבי׳ לי׳ כזביני תשוס כפרה דאית‬
‫לי׳‪ .‬והא דאתרינן התם תנ״ל לר״ה הא‪ ,‬איליתא‬
‫תהא דתניא יקריב אותו וכו׳ ודלתא שאני התם דאנן‬
‫סהדי דניתא לי׳ בכפרה‪ ,‬לאו לתיתר דלר׳׳ה בלא״ה‬
‫כשר אלא לותר דלר״ה לא תשבי׳ ניית נפשי׳ בכפרה‬
‫טפי תזביני‪ ,‬ודתי דלתא טפי עדיף טובא תשוס דאנן‬
‫סהדי בהא משוס דמינת נייתא לי׳ בכפרה ובגמר‬
‫דעת קא מייתי לי׳ וכיק דלגבי קרבן נקט לי׳ ההו׳‬
‫טעמא דאתמר עלי׳ התם נקט נתי גבי גט טעמא‬
‫דאתתר התם כנ״ל עכ״ל הרשב״א‪ .‬ובהך תי׳ תתלק‬
‫קרבן מגט‪ ,‬דגבי קרבן נשאר הטעם אפי׳ לפי‬
‫אבני‬
‫נתורה‪ ,‬דתנאו בטי^ ואמאי הוא ‪3‬טל‪ ,‬אולי ירצה עי״ז‬
‫להיות ככופר‪ ,‬והי׳ ראוי תן הדין להכותו ולכופו עד‬
‫שיאתר רוצה אני‪ ,‬היינו דהוא נכנס בכלל ישראל‬
‫להיות שותר תורה ותצוה ואז תתילא יהי׳ התנאי‬
‫בטל‪ ,‬וזה לא תצינו‪ .‬ויש לעיין בהא דאיתא האותר‬
‫סוכה איני עושה‪ ,‬לולב איני נוטל תכין אותו עד‬
‫שתצא נפשו‪:‬‬
‫ע ש י י ת ו שם לא אבין‪ ,‬הלא הדברים פשוטים‬
‫ותבואריס בש״ס שם דאתרינן דהו״א דהכפי׳‬
‫שתחתתה נתן גט היא תקנה גס לביטול תודעוי‪/‬‬
‫אבל בסתם גט ליכא זה‪ .‬אבל באתת אין נ״ת בין‬
‫סתם גט לגט הבא ע״י כפי׳ כתש״כ התוס'‪,‬‬
‫והאתירת רוצה אני גבי גט הבא ע״י כפי׳ הוא רק‬
‫תשוס ביטול תודעות כתש״כ לעיל‪:‬‬
‫)תבי״ט(‬
‫‪---------# ---------‬‬
‫סימן כו‪.‬‬
‫תשובה שניה להנ״ל בענין הנ״ל‬
‫ענו‪ 5‬א‪.‬‬
‫בדברי הא״ת שהביא הרב השואל שהק׳ על הסוברים‬
‫דאס אנסוהו לקדש אינה תקודשת‪ ,‬ובתילוקי‬
‫הטעתיס דתצוה לשתוע ד״ת‪ ,‬ותלוהו וזבין‪ ,‬ובדברי‬
‫הרשב״א גזה‪ .‬ובסברא דקדושי אונס הוא כתעשה‬
‫קוף‪ ,‬שיטות הרתב״ס והר״ת בטעתא דתתנה‬
‫טתירתא לה״ת‪ ,‬ואס שייך גט טתירתא‪ ,‬ותכירה‬
‫טתירתא‪ ,‬ובענין גט התעושה‪.‬‬
‫א( מ ה שתפס כהדר״ג אותי‪ ,‬תהא״ת סי׳ ת״ב‬
‫אות א'‪ ,‬שהקשה על הי״א דס״ל דאס‬
‫אנסוהו לקדש אינה תקודשת‪) ,‬אתרי שהביא תתתלה‬
‫דעת הת״ת שכתב דטעתא דהי״א הוא תשוס‬
‫הפקעת קידושין‪ ,‬והג״ש כתב דתדינא הוא‪,‬כתש״כ‬
‫הרת״א בת״ת סי׳ ר״ה בשם בעל העיטור‪ ,‬דתליוהו‬
‫וקני לא קנה‪ ,‬והא״ת כתב דיפה כיון לדעת‬
‫הרשב״א והרא״ש שהביאו לבעה״ט דאנסוהו לקדש‬
‫ל״ה קידושין‪ ,‬וזהו תחלוקת הרתב״ס ובעה״ט‪(.‬‬
‫היכי תשכתת הא דאונס שותה בעציצו וכפינן‬
‫אותו לכנוס‪ .‬ותתחלה רצה לתרץ תשוס טעתא‬
‫דתצוה‪) ,‬אף דלא נזכר בשום תקום דבעינן שיאתר‬
‫רוצה אני‪ ,‬כתו גבי גט תעושה כדין‪ ,‬לא העיר כלל‬
‫בזה(‪ .‬אבל דתה ז אי‪ /‬תשוס דתשתע תהפוסקיס‬
‫דהך דתצוה לשתוע דברי תכתים‪ ,‬רק דיתוי הוא‬
‫דלא תידון תיני׳ דתליוהו וזבין זביני׳ זבינא‪ ,‬אבל‬
‫גבי גט‪ ,‬הוא תשוס תליוהו וזבין הוא‪ ,‬ונשאר‬
‫בצ״י‪ 4‬יעוי״ש‪:‬‬
‫ל מ ^ ״ ד לא אבין קושית הא״ת כלל‪ ,‬הלא זהו‬
‫דינו ותצותו של האונס‪ ,‬וקדושי האונס‬
‫הוי רק כמעשה קוף בעלתא‪ .‬ופשוט הוא דהיכא‬
‫ממצאו בה מותין ל״פ ר״ת ותכתיס כתו דפליגי‬
 ‫שהם‬ ‫אח״ע‬
‫יסוד דבזניני ל״ש דבריס שבלב‪ ,‬וא״כ סותר ת״ש‬
‫מעיקרא‪ ,‬דמשוס דניחא בכפרה הוה ס״ד דדתי‬
‫לזביני‪ ,‬ואח״כ דחי דלמא שאני התס דאנן סהדי‬
‫דניחא לי׳ בכפרה לומר דטענא זו חזקה לעקור‬
‫לגמרי דבריס שבלבו‪ .‬וא״כ לפי״ז משמע דבתסקנתו‬
‫תסיק דדתי לזביני‪ ,‬וא״כ דברי הרשג״א סותרים‬
‫זא״ז תתחלתו ועד סופו לפענ״ד‪ ,‬ולא זכיתי להבינם‪.‬‬
‫וגס לשון הגת׳ אנן סהדי דאיתא בקדושין‪ ,‬כותב‬
‫הרשב״א גם להגת׳ דבב״ב‪.‬וע״י בתשובתי הקודמת‬
‫בתה שהבאתי את חי׳ הרשב״א בכתובות ד״ת‪.‬‬
‫עכ״פ איך שהיא‪ ,‬תמי׳ לי על כתר״ה שכתב דנ״ל‬
‫לפי פי׳ הרשב״א לפרש דבתסקנא של הש״ס הוי רצון‬
‫גמור ולא אונסא דנפשי׳‪ ,‬הא לפי מה שהוכחנו תוכח‬
‫תרשב״א דלתסקנת הש״ס דתי לזביני‪ ,‬וגבי זביני‬
‫ל״ש דבריס שבלב‪:‬‬
‫ב ע נ י ן זה הי׳ לי תו״ת עס ידידי הרג הגאון הגדול‬
‫וכו' תוה״ר משה שצקעס הגאג״ד‬
‫דלאתזא שליט״א‪ ,‬ולא הסכים לתי׳ על קושית‬
‫הא״ת‪ ,‬וטען כי חידוש גדול הוא לומר דקדושי‬
‫מאונס רק כמעשה קוף בעלמא הוא‪ ,‬וגס השיג על‬
‫ראיתי תתקח טעות היכא דנתצאו בה תותין‪ ,‬משוס‬
‫דאותדנא הוא דיקדש גס עס תותין‪ ,‬תפני החיוג‬
‫שתוטל עליו‪ .‬ולפ״ד נראה כתי'‪ ,‬ודבר חדש כזה‬
‫אינו אסור תן התורה‪ ,‬והא חזינן גגי קרבן‪ ,‬אי לאו‬
‫דכתיג לרצונו‪ ,‬היינו אומרים דיקריב אותו ‪ 3‬ע״כ‪,‬‬
‫אע״פ שעומד וצוח‪ ,‬ואס הי׳ כן ה״ז רק תעשה קוף‬
‫בעלמא‪ ,‬וא״כ גס גגי מאנס כן הוא‪ ,‬דהא לא נזכר‬
‫גשוס תקוס גבי מאנס‪ ,‬דבעינן שיאתר רוצה אני‪,‬‬
‫כתש״כ לעיל‪ ,‬וא״כ פשוט הוא לפענ״ד‪ .‬ומה שאתר‬
‫כהדר״ג דלענין תומין אומדנא הוא אינו נראה לי‪,‬‬
‫‪.‬דהאותדנא ג״כ הוא תפני דהקדושין שלו הוא רק‬
‫כמעשה קוף בעלמא‪ ,‬דאל״כ לאו אומדנא הוא‬
‫דיקדש עס מותין‪ ,‬ולכן דלפענ״ד לתרץ קושית‬
‫הא״ת כתש״כ לעיל‪:‬‬
‫ד( ע״מ שכתבתי‪ ,‬דלדעתי נראה‪ ,‬דהא דאיתא‬
‫בב״ב ד״מ ע״ב גבי מעשה דההוא גברא‬
‫דכתב כל נכסיו לאשתו דחשיב אונס‪ ,‬דהוי אונסא‬
‫דאורייתא‪ ,‬יעוי״ש‪ ,‬השיג כהדר״ג‪ ,‬דהטור והמחבר‬
‫חו״ת סי׳ רת״ב ס״ל דהוי רק אונסא דנפשי׳‪ ,‬הן‬
‫אתת דגגתר דבריו אדס נתפס‪ ,‬ולכן לא העתקתי‬
‫אלא רק סוף דבריו‪ ,‬ח הו עיקר התפיסה עלי‪ ,‬ואגב‬
‫אעיר‪ ,‬כי כנראה פליטת הקולמוס היא‪ ,‬תש״כ‬
‫דהר״י תיגאש ס״ל דאין נ״ת בין אונסא דנפשי׳‬
‫לאונסא דאחריני ולא צריך תודעא‪ ,‬ח הו אינו‪,‬‬
‫כאשר יע״י בטור וב״י שס וכאשר נבאר להלן‪:‬‬
‫דעה בטוש״ע חו״ת סי׳ רת״ב סעי׳ י׳ הובא דעת‬
‫הר״י תיגאש דמחלק אונסא דנפשי׳‬
‫תאונסא דאחריני‪ ,‬וסובר דבאונסא דאחריני א״צ‬
‫חודעא‪ ,‬ובאונסא דנפשי׳‪ ,‬כמו בעובדא דהאי גברא‬
‫דכתב כל נכסיו לאשתו בשביל שלא תפצה להתקדש‬
‫אבני‬
‫המסקנא‪ ,‬והרשג״א נתן טעמא משוס דקרנן דמי‬
‫לתליוהו ויהיב‪ ,‬אנל לא גט‪ ,‬והכונה נ״ל כמש״כ‬
‫בתשובתי הקודמת‪ ,‬דקרגן איירי בנדר א‪3‬ל גט דהוא‬
‫מחויב דמי למכר‪ ,‬כמש״כ התוס׳ בב״ב‪ ,‬וא״כ לפי״{‬
‫משמע דבתליוהו תבין הר דבריס שבלב‪ ,‬ורק משוס‬
‫סברא דקרבן עדיף מזביני דחה דלר״ה דבריס שבלב‪,‬‬
‫וזהו כדברינו בתשובה הקודמת‪ .‬אבל ק״ל‪ ,‬כיון‬
‫דמסייס הרשב׳׳א דגני גט נקט הש״ס הך טעמא‬
‫משוס דנקט גבי קרבן‪ ,‬א״כ גט לא עדיף מזביני‪,‬‬
‫א״כ נשאר ההוכחה דהוי דבריס שבלב‪ ,‬אחרי דלת״י‬
‫זה של הרשב״א לא עדיף מזביני ובזביני הוי דברים‬
‫שבלב וצ״ע‪:‬‬
‫אח״כ כתב הרשב״א‪ :‬ואכתי קשיא לי אמאי לא‬
‫יליף לה מתליוהו וזבין דקיי״ל כר״ה דאמר‬
‫זביני׳ זביני אל״ת דבריס שבלב אינס דבריס‪ ,‬ורבא‬
‫גופי׳ הוא דפסק התס ‪ 3‬פ׳ חזקת הלכתא תליוהו‬
‫וזבין זביני׳ זביני וי״ל דהתס שאני דאגב אונסי' וזוזי‬
‫גמר ותקנה ולא שייכא בהא כלל‪ ,‬ותדע לך דהא‬
‫ר״ה גופי׳ דהוא תרא דשתעת׳ לא תלי לי׳ בההו׳‬
‫טעתא וכדאתרי׳ בסמוך עובדא הוי בי ר״ח ור״ח‬
‫בי ר״ה ופשטוה תהא‪ ,‬האומר לשלוחו הבא לי תן‬
‫החלון וכו׳ ולא תלו לי׳ בההוא טעתא דזביני‪ ,‬משוס‬
‫דהתס אגב אונסי׳ וזוזי גמר ותקנה עכ״ל הרשב״א‪.‬‬
‫והדבריס אינס תובניס‪ ,‬דהא לתי׳ קתא דהרשב״א‪,‬‬
‫תוכח דס״ל דבזביני ליכא דברים שבלב‪ ,‬ולתי׳ השני‬
‫של הרשב״א‪ ,‬דלהס״ד ס״ל דניחא לי׳ בכפרה חשיב‬
‫כזביני‪ ,‬והש״ס דחי דעדיף טפי תזביני‪ ,‬וא״כ קשה‬
‫הא בזביני לא הוי דבריס שבלב‪ ,‬ומכש״כ להתי׳‬
‫דתצוה לשמוע דברי חכתיס‪ ,‬דתי׳ הרשב״א בתי׳ זה‪,‬‬
‫דנקט הש״ס זה‪ ,‬רק משוס אגב דנקט התס‪ ,‬ובאמת‬
‫נחשב זה כזביני‪ ,‬כמבואר בדברי הרשב״א‪ ,‬וא״כ כיון‬
‫דס״ל להרשב״א דזביני ל״ה דבריס שבלב תה הוכיח‬
‫הש״ס מגט דהוי דבריס שבלב ‪:‬‬
‫אח״כ כתב הרשב״א‪ :‬ואע״ג דכי מסר מודע׳ חשבי׳‬
‫להו דבריס התס לאו דבריס שבלב נינהו‬
‫אלא דבריס גלוין הס לעדים אלא שהו׳ ירא‬
‫תלגלותן בשעת תעשה מחתת אונסו והיינו טעתא‬
‫דאמרי׳ כל מודע׳ דלא כתיב בה ידעיק בי׳ באונסי׳‬
‫דפלניא לאו תוד׳ היא דאע״ג דתסר מודע׳ דבריס‬
‫שבלב נינהו עד דידעי׳ באונסי׳ דירא לגלות בשעת‬
‫תעשה‪ .‬ואע״ג דהא דכופין אותו עד שיאתר רוצה‬
‫אני הוה דבריס שבלב א ע״ג דידעינן באונסי׳ התס‬
‫משוס דלא מסר מודע׳ משוס דניחא לי׳ בכפרה‬
‫דאפי׳ להא דאתרינן מעיקרא איליתח תהא דתני׳‬
‫תיפשט פשיטא להו דתשוס נייח נפשא דכפרה הוא‬
‫דאית לן לדמויי לדברים שבלב‪ ,‬דאלא״ה דבריס‬
‫תגולין הן דאונסי׳ מודע עלי׳‪ ,‬ודחי דלתא שאני התס‬
‫דאנן סהדי דניחא לי׳ בכפרה לו׳ דטענה זו חזקה‬
‫לעקור לגמרי דבריס שבלבו‪ ,‬עכ״ל הרשב״א‪ .‬ולפי״ז‬
‫תשמע דלס״ד ל״ד לזביני‪ ,‬דהא הרשב״א בעצתו הניח‬
 ‫מד‬ ‫שחם‬ ‫‪T rm‬‬
‫כבר או לעשותה חודעא לחברתא נתכוין כדלקמן‪,‬‬
‫)כתר״ה שי׳ לא הביא אלא טעמא דנתנה לאחר‬
‫כבר( וגס הביא מש"כ הב״י בשס הרא״ה‪) ,‬בטעות‬
‫נרשס ‪ 3‬כ״י כתר״ה הר״ן( דאס נתן טעס למה‬
‫עשה כן ג ס חתנה טחירתא קונה‪ ,‬יעוי״ש‪ ,‬ויפה‬
‫העיר לכ׳‪:‬‬
‫אך כאשר נעמיק ונתבונן‪ ,‬יש לצדד בזכותי‪ ,‬דלפי׳‬
‫הרשב״ס משמע דהיכא דל״ש הני טעמי‬
‫גס חתנתא טחירתא קונה‪ ,‬וכחש״כ הרא״ה היכא‬
‫דנתן טעס כחש״כ‪ .‬וכשנעיין נראה‪ ,‬דטעמא‬
‫דהרשב״ס דלעשותה חודעא לחברתה נתכוין‬
‫כדלקמן(‪ ,‬תלוי בהשיטות דהר״י חיגאש והר״ח‬
‫שהובא לעיל בדברינו‪ ,‬דלהר״י חיגאש דס״ל‬
‫דהחתנתא טחירתא היתה ג״ד לבטל המתנה גלוי'‬
‫של האשה‪ ,‬ובלא הג״ד היתה מתנת האשה קיימת‪,‬‬
‫כי לא הי׳ אונס‪ ,‬שייך שפיר טעחא דהרשב׳׳ס שכ׳‬
‫כדלקמן דנתכוין לעשותה מודעה לחברתה‪ ,‬אבל‬
‫להר״ח דס״ל דהוי אונס גמור וא״צ לחודעא וג״ד‪,‬‬
‫וא"כ ל״ש בחתנתא טחירתא דשס הוי ‪3‬׳ טעמי‬
‫דהרשב״ס‪ ,‬דהא לא נתן לאחר וגס לא הי׳ צריך‬
‫לשוס מודעה וג״ד לבטל מתנת האשה‪ ,‬משוס דהי׳‬
‫אונס גמור‪ ,‬וא״כ קשה אחאי לא קנה הבן בהמתנה‪,‬‬
‫הא אין שוס חסרון ‪ 3‬חה שנתן חתנה טחירתא‪ ,‬ופי׳‬
‫הרשב״ס ניחא‪ ,‬משוס דשי׳ הוא כמו שי׳ הר״י‬
‫חיגאש‪ ,‬כחש״כ ‪ 73‬״ ה דחחחת אונסא וכו׳‪ ,‬דכיון‬
‫דהי' אונס הוי המתנה טחירתא בחקוס חודעא‬
‫יעוי״ש‪ ,‬אבל לשי׳ הר״ח דל״ש הני טעמי‪ ,‬קשה‬
‫אחאי איתא ‪ 3‬ש״ס שס לא מר קנה ולא מר קנה‪.‬‬
‫וכשעיינתי עוד ראיתי כי הר״ח לאו יחידאה הוא‪,‬‬
‫דנ״ל דגס הרי״ף ס״ל כן‪ 37 ,‬ת׳ הרי״ף ס״ד‬
‫שהבאנו ‪ 3‬ת׳ הקודמת‪ 7 ,‬כת‪ 3‬דאס הבעל כתב כל‬
‫נכסיו לאשתו שתוכל לעשות עמס כחפצה ורצונה‬
‫דל״ה מתנה‪ ,‬וחילי׳ דידי׳ הוא מהגמ׳ ‪ 37‬״‪ 3‬הנ״ל‪,‬‬
‫מוכח ‪7‬לא ס״ל כהר״י חיגאש והרשב״ס דאי כשי׳‬
‫דחתנת האשה נתבטלה מחמת המתנה טחירתא‪,‬‬
‫א״כ מה ראי׳ הביא הרי״ף חהגח׳ ‪ 37‬״‪ ,3‬לעובדא‬
‫דידי׳‪ ,‬הא ‪ 3‬עו‪ 73‬א דידי׳ ל״ה חתנה טחירתא ולא‬
‫מודעה‪ ,‬אלא ע״כ מוכח דס״ל כהר״ח‪ ,‬דזה נקרא‬
‫אונס גמור‪ ,‬וא״צ לשוס חודעא וג״ד‪ .‬ופלא לי מדוע‬
‫לא הביא הטור אלא רק דהר״ח ס״ל כן‪ ,‬ולא הזכיר‬
‫דגס הרי״ף ס״ל כן‪ ,‬עכ״פ קשה שי׳ הר״ח והרי״ף‪,‬‬
‫מדוע לא קנה הבן בחתנתא טחירתא‪ ,‬הא טעמי‬
‫דרשב״ס ל״ש שס ‪:‬‬
‫ולכן נלפענ״ד לחדש ולומר‪ ,‬דשי׳ הר״ח הוא‪,‬‬
‫דטעחא דחתנתא טחירתא ל׳׳ה חתנה‪,‬‬
‫הוא משוס דלא גמר בדעתו להקנות לו‪ ,‬דלו הי׳‬
‫גמר בדעתו להקנות לו בלב שלס הי׳ נותן לו חתנה‬
‫גלוי׳ ומפורסמת‪ .‬ובעיוני בזה ראיתי ומצאתי כן‬
‫בסח״ע חו״ח סי׳ רח״‪ 3‬באותיות ה׳ וי״‪ 3‬שמפרש‬
‫כן‪ ,‬וגס מצאתי‪ ,‬כי הה״ח ‪ 3‬פ״ה מהל׳ זכי׳ וחתנה‬
‫אבני‬
‫לו נאופן אחר‪ ,‬דשס לא הי׳ אנוס תאחריני‪ ,‬והוא‬
‫הוה תצי לתיכף ליצרי‪ /‬בעינן גלוי דעת ‪ 7‬ת‪3‬טל‬
‫למתנה‪ ,‬כמו התס‪ ,‬דתתנתא טתירתא קתייתא‬
‫היתה ג״כ דמבטל מתנתא בתרייתא‪ ,‬ומחמת אונס‬
‫הוא לכתב לה‪ ,‬זהו כונת הר״י מיגאש לפי פי׳ הב״י‬
‫שס‪ ,‬וגס כתב ‪ 7‬המ״מ מפרש דעת הרמב״ס כמו פי׳‬
‫הר״י מיגאש‪ ,‬וא״כ לפי״ז מוכח דהר״י מיגאש‬
‫מחלק אונסא דנפשי׳ מאונסא דאחריני‪ .‬ועי׳ בדברי‬
‫מרן המחבר שהביא את דברי הר״י מיגאש ופסק‬
‫כוותי'‪ ,‬וכתב דכאונסא הוא‪ ,‬ועי׳ בסמ״ע שס אות‬
‫ט״ו מש״כ לפרש טעמא דהמחבר שכתב כאונסא■‬
‫בכף הדמיון‪ ,‬משוס דלאו אונס גמור הוא‪ ,‬וא״כ‬
‫מוכח מכ״ז דאונסא דנפשי׳ ל״ה אונס גמור‪ ,‬ומש״ה‬
‫בעינן ג״ד‪ ,‬חהו לא כדברינו בתשובה הקודמת‪ ,‬וא״כ‬
‫יפה תפס אותי כהדר״ג שלא הבאתי כלל את דברי‬
‫הר״י מיגאש ורק את המשכנ׳׳י הבאתי וכתבתי‬
‫ע״ז‪ ,‬דנ״ל דאפשר לומר גבי האי גברא ‪ 7‬כת‪ 3‬כל‬
‫נכסיו לאשתו‪ ,‬או דהוי רצון גמור או אונס גמור‬
‫אבל לא אונסא דנפשי׳‪ ,‬וגס מוכח דס״ל דגס לפי‬
‫המסקנא ל״ד אונסא דנפשי׳ לאונסא דאחריני‪,‬‬
‫וכמש״כ דהתי׳ דהש״ס ודלמא לאו דיחוי הוא‪,‬‬
‫ולפי״ז אונסא דנפשיה אינו לא אונס גמור ולא רצון‪,‬‬
‫דאי הי׳ רצון גמור ל״ה סגי בגילוי דעת‪ ,‬אלא הוה‬
‫צריך מודעא‪ ,‬ואי הי׳ אונס גמור אז ל״ה צריך לשוס‬
‫דבר‪ ,‬והאונס עצמו הי׳ מבטל הדבר‪ ,‬כן צריך לפרש‬
‫לפי שי׳ הר״י מיגאש‪ .‬אך לפי שי׳ הר״ח שהביא‬
‫הטור שס‪ ,‬יש לחקור בכוונתו אס ס״ל דגס אונסא‬
‫דנפשי׳ חשיב אונס גמור ואין חילוק בין אונסא‬
‫דנפשי׳ לאונסא דאחריני‪ ,‬אבל בזה ל״פ אהר״י‬
‫מיגאש דס״ל דאונסא דנפשי׳ הוא‪ ,‬או דס״ל דזה‬
‫נקרא אונסא דאחריני‪ ,‬ומש״ה כתב ‪7‬א״צ למודעא‪,‬‬
‫אבל באונסא דנפשי בעינן מודעה גמורה‪ ,‬משוס‬
‫דאונסא דנפשי׳ ל״ה אונס כלל‪ ,‬ודעתי הי׳ בתשובה‬
‫הקודמת אליבא דר״ח שהביא המשכנ״י‪ ,‬דשי׳ היא‬
‫דזה הוי אונסא דאחריני‪ .‬וסברת הר״י מיגאש אף‬
‫דהרמב״ס והמחבר נקטו כוותי׳‪ ,‬לפענ״ד קשה‪,‬‬
‫דאס הוא אונסא דנפשי׳ מה צריך להסברא של‬
‫כבישת היצר‪ .‬ולפענ״ד כבישת היצר הוי או רצון‬
‫גמור או אונס גמור‪ ,‬כמש״כ שס‪ ,‬וזהו מה שנ״ל‬
‫בכוונת הר״ח‪ ,‬דס״ל דהוי אונסא דאחריני‪ ,‬וכהדר״ג‬
‫לא תפס אותי אלא במה שסמכתי על המשכנ״י ולא‬
‫הבאתי את הר״י מיגאש‪ ,‬אבל מהטור והמחבר‬
‫ליכא שוס סתירה עלי בהבנת וכוונת שיטת‬
‫הר״ח כמש״כז‬
‫ה( כהדר״ג תמה ע״מ שכתבתי‪ ,‬דמצינו דגט‬
‫חלוק ממתנה‪ ,‬והוא דגט טמירתא הוי‬
‫גט‪ ,‬ומתנה טתירתא ל״ה חתנה‪ .‬ותמה ע״ז משוס‬
‫דבגט ל״ש טחירתא‪ ,‬ואילו הי׳ שייך בגט טחירתא‬
‫הי׳ ג׳׳כ בגט פסול‪ .‬והוכיח זה חרשב״ס ‪ 3‬״‪ 3‬ד׳׳ח‬
‫ע׳׳ב ד״ה לא מגבינן ‪ 3‬ה‪ ,‬דכתב דשמא נתנה לאחר‬
 ‫שהם‬ ‫אח״ע‬ ‫אבני‬ ‫‪88‬‬

‫אינו לכתיבה במתנה דקט מיני׳‪ ,‬עד שיצוה לכתוב‬ ‫ה״א‪ ,‬תפרש כונת הראל׳ ד כן וכתב דדנרי‬
‫בפרסוס‪:‬‬ ‫הרתב״ס הס עיקר‪ ,‬דהרתל׳ס תפרש דלהכי איט‬
‫קונה תתנתא טתירתא כדי שלא יאבד תתון אתריס‬
‫ו( כ ת ״ ר ״ ג העתיק‪ ,‬מה שהקשיתי על שי׳‬
‫הרתב״ס‪ ,‬דס״ל דגט מעושה ע׳׳י‬ ‫דשתא יתכור אתר שיתן‪ ,‬יעוי״ש‪ .‬ותהרא״ה שהובא‬
‫בב״י והובא לעיל בדברינו״ דספוקי תספקא לי׳‪,‬‬
‫עכו״ס או שלא כדין בישראל‪ ,‬כשר מה״ת‪ ,‬מה תי׳‬
‫הש״ס תצוה לשמוע דברי חכמים‪ ,‬הא גס בלא מצוה‬ ‫היכא דטען עענה ונתן טעס לתה שנתן תתנה‬
‫כשר תה״ת‪ ,‬דדתי למכירה‪ ,‬ול״ב רוצה אט‪P ,‬‬ ‫טתירתא אס תהני‪ ,‬וכנראה שיותר תסתבר לו‬
‫דבריו בהעתקתו‪ .‬יסלח נא‪ ,‬כי קיצר בהעתקתו‪ ,‬כי‬ ‫דתהני‪ ,‬תשתע נתי דשי׳ הוא דטעתא דתתנתא‬
‫אני הוספתי שם להקשות עוד‪ ,‬אם ג ט דתי למכירה‪,‬‬ ‫טתירתא‪ ,‬הוא תשוס שאינו נותן לו התתנה בלב‬
‫תדוע בגט בעינן שיאמר רוצה אני‪ ,‬ובמכירה ל״ב‬ ‫שלס‪ ,‬ולכן תהני הטעס לברר תנתן לו בלב שלס‪,‬‬
‫שיאמר רוצה אני‪ ,‬עיי״ש בדברי‪ .‬אח״כ העתיק מה‬ ‫וראיתי בס׳ אבן האזל‪ ,‬שתפרש‪ ,‬דגס כונת הרשב״ס‬
‫שהקשתי עוד על הרמב״ס‪ ,‬מדוע לא הוכיח הש״ס‬ ‫הוא תשוס דאינו תקנה לו בלב שלס‪ ,‬וכתו פי׳‬
‫מגט המעושה ע׳׳י עכוס או שלא כדץ‪ ,‬דדבריס‬ ‫הראב״ד‪ .‬ולפענ״ד אינו תובן לי דא״כ לתה צריך‬
‫שבלב אינן דבריס‪ ,‬וגס מה שהקשתי תסוגיא דב״ב‬ ‫הרשב״ס להני תרי טעתי ודברי׳ הסת״ע ג״כ קשיס‬
‫על הסוגיא דקדושין‪ ,‬ועכ״ז ציץ את חי׳ הרשב״א‬ ‫לי‪ ,‬תדוע נייד תשי׳ הרתב״ס‪ ,‬ותפס שי׳ הראב״ד‪,‬‬
‫שכבר בארנו לתעלה‪ ,‬וציין לעיין בעונג יו״ט ובאור‬ ‫ועשה זאת לדבר פשוט כאילו הוא דבר תוסכס ‪:‬‬
‫שתת‪ ,‬ז ת״ד‪:‬‬
‫עכ״פ אין זה חידוש ודבר ברור הוא‪ ,‬דאיכא שי׳‬
‫ע״י תשובת כהדר״ג‪ ,‬חזרתי עוד הפעס לעיין‬ ‫דתפרשי טעתא דתתנתא טתירתא תשוס‬
‫בתשובתי הקודתת ונתעוררתי‪ ,‬כי תש״כ‬ ‫דלא גתר ותקנה לו בלב שלס‪ .‬ושי׳ הר״ח ע״כ ג״כ‬
‫שס להביא ראי׳‪ ,‬דתשי׳ התוס׳ דגט המעושה ע״י‬ ‫כן הוא כתו שפי׳‪ ,‬וא״כ שפיר כתבנו דגט ל״ד‬
‫עכו״ס או ע״י ישראל שלא כדין הגט בט>ג מוכת‬ ‫לתתנה‪ ,‬דבגט לא תשגחינן ע״ז שאינו חפן בגט‪,‬‬
‫דגס לפי המסקנא נשאר הך טעמא דתצוה לשמוע‬ ‫דהא התס בגת׳ שהבאנו‪ ,‬חפץ הבעל לבטל את הגט‪,‬‬
‫דברי תכתיס‪ ,‬דכיון דגט המעושה ע״י עכו״ס או‬ ‫ותש״ה איטתרו הסהדי נגד דעת ורצון הבעל‪,‬‬
‫שלא כדין בישראל הגט נטי^ ולא אמרינן אגב אונסא‬ ‫ואפ״ה כשר הגט‪ ,‬וכונתי היתה דגט דתי לתכירה‪,‬‬
‫גמר ומקנה‪ ,‬ודמי למתנה‪ ,‬א״כ אמאי כשר הגט‬ ‫וכתש״כ התוס בב׳׳ב דת״ח ע״א בד״ה איליתא וכו׳‬
‫בתעושה כדין בישראל‪ ,‬אלא ע״כ טעתא הוא משוס‬ ‫לתסקנת הר״י תיגאש‪ ,‬דדבר התחויב דתי לתכירה‬
‫דתצוה לשמוע דברי חכמיס‪ ,‬כן כתבתי שס‪ .‬אבל‬ ‫יעוי״ש‪ .‬וכבר הארכנו לעיל בת׳ הקודתת בד׳ התוס׳‬
‫עכשיו נתעוררתי דאין הוכחה מזה‪ ,‬וכדברי התוס׳‬ ‫אלו‪ ,‬וא״כ לפי״ד אין בהשגת כהדר״ג כדי‬
‫בב״ב שס ד״ה דבר תורה וכו'‪ ,‬דגט התעושה ע״י‬ ‫תפיסה עלי‪:‬‬
‫עכו״ס אפי׳ אי הוי כדין כיון דלאו בני נישואין נינהו‪,‬‬
‫הוי שלא כדין‪ ,‬ושלא כדין הוי כתו תתנה‪ ,‬אבל גט‬ ‫ובענין זה יש לי הרהור דבריס‪ ,‬תדוע בתכירה ל״ש‬
‫המעושה בישראל כדין הוי כמכירה כיון שמחויב‪,‬‬ ‫תכירה טתירתא‪ ,‬ורק בתתנה אינו תועיל‬
‫א״כ גס בלא טעמא דתצוה לשמוע דברי תכמיס‪,‬‬ ‫תתנה טתירתא‪ .‬וגס יש לעיין‪ ,‬אי בתתנה דאית בה‬
‫גט המעושה כדין בישראל‪ ,‬הוי כמכירה‪ ,‬וכשי׳‬ ‫אחריות נכסיס‪ ,‬איכא בה דין דתתנה טתירתא או‬
‫התוס׳ שס‪ ,‬ובד״ה איליתא שס;‬ ‫לא‪ .‬ולענין אונס ותודעא תבואר שס בחו״ת סי'‬
‫רי״ב סעי׳ א׳ דאפי׳ תתנה דאית בה אחריות‪ ,‬דתי‬
‫לתתנה‪ ,‬ולכן א״צ להכיר את האונס‪ ,‬יעוי״ש‬
‫ענן‪ 6‬ב ‪.‬‬ ‫)אולי תדקבע הטוש״ע‪ ,‬דין דתתנה טתירתא בהך‬
‫בדיחוי דברי האו״ש בהשוואות הסוגיות בתלוהו‬ ‫סיתן דאיירי לענין אונס ותסירת תודעא‪ ,‬תשתע‬
‫דטעתא דטתירתא ג״כ תשוס אונס נגעו בה‪ ,‬הייט‬
‫וזבין וניחא לי׳ דתהוי ליה כפרה ומצוה לשמוע‬
‫ד״ת‪ ,‬ובדברי החוט המשולש שתקשה על הרתב״ס‬ ‫שאינו רוצה ליתנה בלב שלס‪ ,‬דלשי׳ הרתב״ס‪ ,‬אונס‬
‫ותתנה טתירתא שני דבריס שוניס ונפרדיס ה ס(‪.‬‬
‫דנייד תתסקנת הש״ס בטעתא דגט תעושה הוא‬
‫ועוד יש לעיין לפי הפסק שפסק תרן התחבר שס‪,‬‬
‫תשוס דדבריס שבלב לה״ד‪ ,‬ובענין אס הוי אונס‬
‫דאפי׳ אס קנו תידו‪ ,‬דאז השטר הוא רק לראי׳‬
‫תחתת השבועה‪ ,‬ובדברי התשב״ץ בזה‪ ,‬והוכחה‬
‫בעלתא‪ ,‬ולא שטר קנין‪ ,‬נחשב זאת לתתנה טתירתא‪,‬‬
‫תסוגיא דתעשה דצידן בגיטין כי נדו״ש ל״ה אונס‪.‬‬
‫וע׳ בשת״ ק שתסתפק בזה‪ ,‬א״כ קשה‪ ,‬היכי אתרינן‬
‫ו כ ע ת נראה מה שציין כהדר״ג לעיין באור שמת‪,‬‬ ‫סתס קנין לכתיבה עותד‪ ,‬איך יכול לכתוב‪ ,‬הא‬
‫עיינתי שס בה^ גירושין פ״ב הל׳ כ״ו‪,‬‬ ‫בעינן שיאתר הנותן להעדיס בפירוש כתבו וחתמו‬
‫והנה הוא בא להשוות שתי הסוגיות‪ ,‬הך דב״ב פח״ה‪,‬‬ ‫בשוקיס וברחובות‪ ,‬וסתתא פסול‪ ,‬והוי שטר‬
‫דאיירי שם לעטן תליוהו וזבין‪ ,‬דדחה הש״כג דקרבן‬ ‫טתירתא‪ ,‬כדאיתא בגת׳ וכן נפסק הדין‪ ,‬וא״כ‬

‫מה‬ ‫שהם‬ ‫‪jm K‬‬
‫פסול גבי גט מעושה‪ ,‬אמא׳ בעכו״ס פסול‪ ,‬נימא‬
‫א ע אונסא גמר ומגרש‪ ,‬אלמא לאליבא לר״ה גס‬
‫בעכו״ס היו רוצץ לומר להוי גט כשר‪ ,‬אף לליכא‬
‫שס מצוה לשמוע לברי חכמיס‪ ,‬ורק להש״ס תי׳‬
‫לבגט פסול משוס לכתיב אשר תשיס לפניהס ולא‬
‫לפני עכו״ס‪ .‬הרי תזיק דהרשג״א לא תילק בין‬
‫כפית ישראל לכפית עכו״ס‪ ,‬וכהללי נינהו לר״ה‪,‬‬
‫וכל החילוק הוא משוס לכתיב לפניהם ולא לפני‬
‫בי״ל עכו״ס‪ ,‬וזהו ממש איפכא מדברי האו״ש‪.‬‬
‫ואפי׳ לתי׳ הא״נ שברשב׳׳א שהגאט ל ע > חילק‬
‫רק בקרבן‪ ,‬אגל גט‪ ,‬אף לתי׳ הא״נ למי לזגינא‪,‬‬
‫וכמש״כ ‪:‬‬
‫לגמר ומקנה מפני לותק ה מ עוין א‪3‬ל היכא דהכפי׳‬
‫עכשא* נבאר מה שנראה לפענ״ד‪ ,‬דלפענ׳׳ד דברי‬
‫האו״ש אינם מובנים לי כלל‪ ,‬דללידי׳ דבר‬
‫פשוט הוא לל״ש אונסא לנפשי׳ מאונסא לאתריני‪.‬‬
‫והא למשני הש״ס ודילמא שאני אונסא לנפשי׳‬
‫מאונסא לאחריני‪ ,‬הוא רק ליחד בעלמא״ והא‬
‫לדתי הש״ס לגבי קרבן שאני משוס לניחא לי׳ לתיהוי‬
‫לי׳ כפרה‪ ,‬ובגיטי נשים משוס מצוה לשמוע לברי‬
‫תכמיס‪ ,‬ג ס לפי המסקנא נשאר כן‪ ,‬לבל׳׳ז לא מהני‪,‬‬
‫משוס להאונס מוכת שאיט תפץ‪ ,‬ורק מהני טעמי‬
‫לניחא לי לתיהוי לי׳ כפרה ומצוה לשמוע דברי‬
‫חכמים נעשים הדברים רק לגרים שבלב‪ ,‬ומש״ה‬
‫כתג האו״ש לשתי הסוגיות לג״ב ודקלושץ תאומים‬
‫הן‪ .‬ותמיה לי‪ ,‬לא״כ איך דחי הש׳׳ס גקלושץ לל׳׳ה‬
‫לברים שבלב משוס הני טעמי‪ ,‬הא האונס גלוי ומוכת‪,‬‬
‫ול״ל ללר״ה לתליוהו וזבין‪ ,‬כמו שמחלק שס בעצמו‪.‬‬
‫ועול לפ״ל‪ ,‬מה לתה הש״ס בב״ב ודלמא שאר התם‬
‫וכו׳‪ ,‬הא אדרבא מכאן מוכח לינא לר״ה‪ ,‬לאי לאו‬
‫לר״ה לאמר לאגב אונסא גמר ומקנה לא הי׳ מועיל‬
‫גבי קרבן וגט‪ ,‬אך מלר״ה לחידש לן דאגב אונסא‬
‫גמר ומקנה מהני הטעמים הללו להכשיר הקרס‬
‫והגט משוס לגמר ומקנה‪ ,‬וגמר ומגרש‪ ,‬והלגריס‬
‫ישארו כדברים שבלב כמש״כ וע״י הטעמים הללו‬
‫נחשבים כזבינא כיון להוי חיוס כמש״כ התוס׳‬
‫לבשביל החיוב הוי כזבינא‪ .‬ועול לפ״ל האו״ש למומר‬
‫עדיף טפי‪ ,‬משוס לרשאים להורגו‪ ,‬ואס אץ כת‬
‫להורגו ביליס ה״ז גאים עליו בעלילה‪ ,‬כמש״כ‬
‫הרמב״ס בפ״ל מה׳ רוצת ה׳׳י‪ ,‬וזהי עליל^ וא״כ‬
‫הוי תליוהו וזבין‪ ,‬כן דבריו‪ .‬וא״כ לפי״ז הא לתנן‬
‫גט מעושה בישראל כשר‪ ,‬לא רק בישראל כשר תנן‪,‬‬
‫לכ״ש גט מעושה במומר‪ ,‬בישראל כשר‪ ,‬ובמומר‬
‫הלא ל״ש גגי׳ מצוה לשמוע לברי תכמיס‪ ,‬וא״כ‬
‫שפיר מוכת מזה כר״ה‪ .‬ועול קשה לפ״ל האו״ש‬
‫היכי כתב הרתב״ם טעמא דכפי׳ משוס דתש יצרי׳‪,‬‬
‫הא גבי מומר ל׳׳ש זה‪ ,‬לגבי' לא תש יצרי׳ ובכ״ז‬
‫הגט כשר‪ ,‬וע״כ להוא משוס לתליוהו וזבין הוא‪,‬‬
‫ומלהרמב״ס כתב טעמא לתש יצרי׳ משמע‬
‫להרמג״ם ס״ל לבמומר ל״ה גט‪ ,‬וכהוכתת‬
‫המהריטץ שהביא האו״ש בראש דבריו‪ ,‬להוכיח כן‬
‫‪■i s‬‬
‫אבב‘‬
‫שתני משוס מי ה א לי׳ דתיהוי לי׳ כפרה‪ ,‬ו עי טי‬
‫נשיס משוס דמצוה לשמוע לנרי תכמיס‪ ,‬והך‬
‫דקלושץ‪ ,‬לאיירי הש״ס לענין דבריס ש‪3‬לנ‪ ,‬ודתה‬
‫ג׳׳ב משוס הני טעמי׳ וציין ג״כ את תי׳ הרשב״א‬
‫נקדושין שהארכנו ‪3‬ו לעיל ג מרינו‪ ,‬והוא התאיס‬
‫את שתי הסוגיות‪ ,‬וכת‪ 3‬כי תאומיס הן‪ ,‬עפ״י‬
‫ההנתה «ןנימ‪ ,‬לאעפ׳׳י דהכפי׳ עושה לרצון‬
‫ואץ תילוק ‪3‬ין אונסא לנפשי׳ לאונסא דאתריני‪,‬‬
‫תהו הסנרא של ר״ה לתליוהו וז‪3‬ין זניני׳ ז‪3‬ינא‪,‬‬
‫כ״ז הוא אס הכפי׳‪ ,‬הוא כפי׳ כזו שיכולין לכופו‬
‫ולהכותו מכות אכזריוי‪ /‬כפי שירצו‪ ,‬לאז גמר נפשו‬
‫להקנות מתמת לאין לו שוס גרירה ולמי לז‪3‬ינא‪,‬‬
‫הוא ע״י ני״ל של ישראל‪ ,‬לאין נרשותס להכותו‪,‬‬
‫רק כפי שורת הדין‪ ,‬כגון ‪ 3‬ל״ת שיעור מלקות‪,‬‬
‫וגעשה על שיקייס העשה‪ ,‬ואס ידעו ה‪3‬י״ל כי‬
‫ההכאות לא יועילו‪ ,‬אז אסוריס להכותו‪ ,‬ואס ילע‬
‫זאת‪ ,‬לא יסכיס‪ ,‬וא״כ ג ס אס אתר אתר הכפי׳‬
‫שרוצה‪ ,‬אפשר לאס ידע שאס יעמול גלעתו ולא‬
‫יסכיס לא יכפוהו יותר‪ ,‬לא הי׳ מסכיס‪ ,‬וא״כ‬
‫האונס גלוי‪ ,‬ולכן קאמר הש״ס גגי קרגן‪ ,‬לניתא‬
‫לי׳ לתיהוי לי׳ כפרה‪ ,‬וגגיטי נשיס למצוה לשמוע‬
‫לנרי תכמיס‪ ,‬למהני טעמי‪ ,‬נשאריס הס כלגריס‬
‫שגלג ללא הר לגריס‪ ,‬כיון לילעינן מר׳׳ה לאגג‬
‫אונסא גמר ומקנה‪ ,‬יעוי״ש נאריכות הסגר‪ .‬ולפ״ל‬
‫הרא״ש‪ ,‬אלרנא ע״י עכו״ ס ושלא כלץ‪ ,‬עול יותר‬
‫עליפא‪ ,‬מטעמא להס יכוליס לכפות וליסר גלי‬
‫שוס תועלת ומטרה‪ .‬אך הטעס לע״י עכו״ ס ושלא‬
‫כדין‪ ,‬הגט גטיג משוס לדמי לתליוהו ויהיג‪ ,‬עפ״י‬
‫סגרת התוס׳‪ ,‬להיכא לכפוהו כדין‪ ,‬הוי כזגינא‪,‬‬
‫משוס למתויג הוא‪ ,‬אבל היכא דאינו מתויג הוי‬
‫כמתנה‪ ,‬כיון לנותן זכות שיש לו באשה בתנס‪,‬‬
‫ושוללין זכותו‪ .‬ועפי״ז תילש להיכא להי׳ מומר‪,‬‬
‫שרשאיס לכפותו ולהכותו‪ ,‬כמש״כ הרמב״ס בפ״ל‬
‫מהל׳ רוצת ה״ט‪ ,‬א״כ גמר ומגרש‪ ,‬כמו בעכו״ס‪.‬‬
‫ומסיק לבמומר תשיב גיטו כזגינא משוס לעי״ז‬
‫נפטר משאר כסות ועונה‪ ,‬וכמו שכ׳ התוס׳‬
‫והרמג״ן‪ .‬וכל הדחי׳ היתה לא״כ גם שלא כדין‬
‫אמאי איט גט‪ ,‬וסברתס וטעמס הוא‪ ,‬משוס לכל‬
‫איש המשא אשה מתחייב גזה לכן לא נתשב זה‪ ,‬אגל‬
‫היכא להוא מומר‪ ,‬להאשה אסורה לו‪ ,‬וכמ״ש‬
‫המרלכי ‪ 3‬פ׳ החולץ‪ ,‬דהוי כעכו״ם‪ ,‬א״כ שפיר הוי‬
‫גיטו כזגינא‪ ,‬לנפטר משכו״יג זת״ל בקיצור‬
‫נמרץ לפ״ל‪:‬‬
‫ה ב ה המעיין בדברי הרשב״א שס‪ ,‬שכגר בארנוהו‪,‬‬
‫יראה כי לברי הרשב״א ממש איפכא‬
‫מלגרי האו׳׳ש‪ .‬ואפשר למשוס כונה זאת ציין את‬
‫הרשג׳׳א להודיע לכל לשי׳ הרשג״א אחרת היא‪.‬‬
‫דהנה הרשב״א כתב ל‪ 3‬פ׳ חז״ה לא איתמרין אליגא‬
‫ד ^ ה‪ ,‬להא כלאקשי׳ אהא לבישראל כשר ובעכו״ס‬
 ‫שהם‬ ‫אורע‬ ‫אבני‬ ‫‪90‬‬

‫דנראין לו דנרי הרתכ׳׳ס שכ׳ דאנסוהו לקדש הוי‬ ‫מהרמכ״ס‪ ,‬וזהו הדיעה השני' שהוכא כרמ״א‬
‫קדושין יותר תכעה״ט‪ ,‬משוס דאי תליוהו וזכץ‬ ‫אה״ע סימן קנ״ד סעי׳ א‪ /‬דמומר אץ כופין‬
‫אתריק אגב אונסא גמר ותקנה כ״ש תליוהר וקני‪,‬‬ ‫אותו להוציא‪:‬‬
‫יעוי״ש‪ .‬וזו״ז הרי חזינן תהרשב״א‪ ,‬דתדתי קדושץ‬ ‫אח״ז ראיתי כי קושיתי ממומר קשה לכו"י‪ 4‬אפי׳‬
‫לתליוהו וקני‪ ,‬ולא תסתכר לי׳ דקדושין גריעא‪ ,‬וגס‬ ‫להנך דס״ל דמומר אין כופין להוציא‪,‬‬
‫איך יתכן לומר דכסי׳ ת״ב איירי כתצוה‪ ,‬חדא‬ ‫דכל מחלקותס הוא רק אס מחמת טענת מומר‬
‫דסתתא נקט המחבר‪ ,‬ועוד דהו״ל להשמיענו דינא‬ ‫כופין להוציא‪ ,‬אכל היכא דהי׳ מהנך דכופין אותו‬
‫דסתס קדושין‪ ,‬ועוד דאס איירי בקדושי תצוה‪ ,‬האיך‬ ‫להוציא‪ ,‬אז כודאי אף הוא מומר כופין אותו ואין‬
‫ס״ל להי״א דל״ה קדושין‪ ,‬האס לא ס״ל הי׳׳א הך‬ ‫ההמרה מעככת שלא יוכלו לכופו‪ ,‬וכו״ע מודים‬
‫דינא דשותה בעציצו‪ ,‬ומכל הנך טעמי לא נ״ל‬ ‫מה‪ ,‬וא"כ קושית המהריטץ ילה״ק אכו׳׳ע‪ ,‬היכא‬
‫דבריו‪:‬‬ ‫דהי' מהנך דכופין להוציא והוא מומר כמש״כ‪.‬‬
‫ע ו ד ציין כהדר״ג לעיין בחוט המשולש בתשובותי׳‬ ‫וגס קשה על הרמכ״ס‪ ,‬דכתכ טעמא דתש יצרי׳‪,‬‬
‫של הגאון ר׳ אליעזר יצחק סי׳ ט״ז‪,‬‬ ‫הא כתומר לא תש יצרי׳‪ .‬וגס קשה על הש״ס‪,‬‬
‫והביא הרבה תדכריו שם‪ ,‬עיינתי בפנים הס׳ ככל‬ ‫דהו״ל להוכיח כר״ה‪ ,‬מהנך דכופין להוציא‪ ,‬והוא‬
‫דבריו‪ ,‬וראיתי דתקשה על הרתב״ס‪ ,‬אתאי נייד בפ״ב‬ ‫תותר‪ ,‬וה׳ יאיר עיני‪:‬‬
‫תהל׳ גירושין ה"כ‪ ,‬ממסקנת הש״ס דקדושין‪,‬‬
‫עוד* קשה לי מעיקרא דדינא‪ ,‬וכיותר על ההאו״ש‬
‫דתקשינן‪ ,‬דטעתא דגט מעושה כישראל כדין‪ ,‬הוא‬
‫דכתכ‪ ,‬דלגכי תוחלף נחשג גט כזכינא‪,‬‬
‫משוס דדכריס שכלב ל״ה דברים‪ ,‬וכתב טעתא‬
‫משוס שכו׳׳ע מחמת דאסורה לו‪ ,‬לדעת התרדכי‪,‬‬
‫שתתהפך עצם רצונו לשתים כשתשש כח היצר‪ ,‬דזה‬
‫והוא חייכ כשכו״ע‪ ,‬יעוי״ש‪ .‬והוכא זאת לעיל‪,‬‬
‫הטעם הוא רק לפי דיחויא דהש״ס‪ ,‬משוס תצוה‬
‫דא״כ מדוע פסק הרת״א דהיכא דאנסוהו עכו״ס‬
‫לשמוע דברי חכמים‪ .‬ותי׳ דאי משוס טעתא‬
‫אפי׳ כדין ותקכל מעות‪ ,‬ל״ה גט‪ ,‬עי׳ ככ״ש אות‬
‫דדבריס שבלב לא הוי דברים‪ ,‬אין נ״ת בין כפאוהו‬
‫י״ד‪ ,‬אמאי ל״ה כזכינא‪ ,‬ועי׳ ככ״ש אות י׳ דכתב‬
‫עכו״ס או ישראל ובין כדין לשלא כדין‪ ,‬זהו ת״ד‬
‫דתשמע תסע״ז דהגט כטל‪ ,‬ולכ׳ תשמע דאפי׳‬
‫החוה״ת‪ .‬ולפ״ד‪ ,‬גס לפי התסקנא נשאר הך טעתא‬
‫קיכל מעות הגט כטל‪ ,‬וצע״ג ככ״ז ‪:‬‬
‫דתצוה לשמוע דברי חכמים‪ ,‬ועי׳ בדברינו הקודמים‪.‬‬
‫אך דבריו תמוהים לפענ״ד‪ ,‬דהא לפי שי׳ הרתב״ס‪,‬‬ ‫עו ד זאת חפצי להעיר על האו״ש‪ ,‬כי תדכריו תוכח‬
‫אין גט בטל תה״ת‪ ,‬רק אס עכו״ס כפוהו שלא‬ ‫דאתירת רוצה אני כגט ע״י כפי' הוא‬
‫כדין‪ ,‬וא״כ תוכח דגם על אונס גלוי תהני כפי'‪,‬‬ ‫משוס דזה תוכיח על הרצון‪ ,‬והא דלא ניחא לי׳‬
‫וא"כ תה תהני טעתא דתצוה לשמוע דברי חכמים‪,‬‬ ‫נשארו דכריס שכלכ‪ .‬ותערכין תוכח דאתירת רוצה‬
‫הא גס בלא תצוה נתי גט כשר תה״ת‪ ,‬כתו שהקשינו‬ ‫אני הוא רק משוס כיטול מודעות‪ ,‬כתש״כ כסוף‬
‫בתשובה הקודמת‪ ,‬ע״ש‪ .‬וא"כ קושית חוה״ת‬ ‫תשו׳ הקודמת‪ ,‬כשוה״ג‪ ,‬עיי״ש‪:‬‬
‫במקומה עומדת‪ ,‬מדוע לא כתב הרתב״ס דהטעס‬ ‫ו ה נ ה אחרי שלפענ״ד‪ ,‬לא נ״ל דכרי האו״ש‪ ,‬אין‬
‫הוא משוס דדבריס שבלב ל״ה דברים‪ .‬ותהך טעתא‬ ‫לי שוכ להכיא את דכרי הדר״ג שתשיג‬
‫לא נ״ל ג״כ דברי כהדר״ג שדחה תי׳ החוה״ת‪,‬‬ ‫עלי כענין אונסא דנפשי'‪ ,‬כי סמיכתו ככל כחו על‬
‫עפ״י דברי הריטב״א בקדושין‪ ,‬דהקשה נתי דלהך‬ ‫דכרי האו״ש‪ ,‬ורק את זה ארשום‪ ,‬תה שנראה מתוך‬
‫תי׳ דדבריס שבלב ל״ה דברים‪ ,‬תה חילוק איכא בין‬ ‫דכריו אף שאינם כרוריס‪ ,‬כי חפץ לתרץ קושית‬
‫כפאוהו עכו״ס לכפאוהו ישראל‪ ,‬ובין כדין לשלא‬ ‫הא״ת כס׳ ת״כ‪ ,‬וחילק דכרי הרת״א אה״ע סי׳ ת״כ‬
‫כדין‪ .‬ותי׳ דהיכא דכפאוהו ישראל כדין‪ ,‬הוי רק‬ ‫תחו״ת סי׳ ר״ה‪ ,‬וכן דכרי הרתכ״ס שפסק דתליוהו‬
‫דברים שבלבו‪ ,‬אבל בעכו״ס או שלא כדין‪ ,‬הוי דבריס‬ ‫וקדיש קדושיו קדושין‪ ,‬דהתס כקדושין איירי כתצוה‪,‬‬
‫שבלבו ובלב כל אדם‪ ,‬וכמו גבי תברחת וכדומה‪,‬‬ ‫והוי כרצון גמור‪ ,‬ולהלן כדכריו כתכ דקדושין עוד‬
‫יעוי״ש‪ ,‬דכ״ז הוא נגד שי׳ הרתב״ס‪ ,‬כתש״כ‪:‬‬ ‫גרע תקנין‪ ,‬משוס דכקנין תקכל כעד המעות חפץ‬
‫‪ p i‬יש להעיר בריטב״א שם‪ ,‬שכ׳ דהיכא דכפאוהו‬ ‫ואין נ״ת אס הי׳ האונס על הדמים או על החפץ‪,‬‬
‫שלא כדין או בעכו״ס‪ ,‬אפי׳ אס אתר‬ ‫אכל קדושין הוה כתקכל דמים וגס האשה‪ ,‬הכל‬
‫רוצה אני‪ ,‬וגם אס נתנו לו מתון ל״ת‪ ,‬יעוי״ש‪ .‬וכן‬ ‫קונה ולא מקנה‪ ,‬א״כ כאונס ל״ת מידי‪ ,‬וע״כ‬
‫פסק הרת״א‪ ,‬הובא לעיל‪ ,‬אך לא הזכיר את‬ ‫כעינן הטעם של הרמכ״ס משוס תצוה לשמוע וכו'‪,‬‬
‫הריטב״א‪ ,‬דקשה אתאי לא הוי כתליוהו וזבץ‪,‬‬ ‫והוי כרצון גמור‪ ,‬זת״ד כלשוננו‪ .‬ותמוהים לי דכריו‬
‫כדהקשינו לעיל על הרת״א‪:‬‬ ‫טוכא‪ ,‬דאס כדכריו‪ ,‬דקדושין נחשכין רק קונה ולא‬
‫כהר״ג הביא גס את העונג יו״ט‪ ,‬אך לא עיינתי‬ ‫תקנה‪ ,‬ושכו״ע לא חשיכא לי'‪ ,‬א"כ אדרכא עדיפא‬
‫בגוף הס׳‪ ,‬וכפי תה שהביא כהדר״ג לא‬ ‫קדושין ולא גריעא‪ ,‬דכעד האונס קרנה כ״כ‪,‬‬
‫נ״ל הדברים לפענ״ד‪:‬‬ ‫וכמש״כ הרשכ״א כחי'‪ ,‬שהוכא שם כא״ת‪ ,‬שכתכ‬
 ‫שהם‬ ‫אודע‬ ‫אבני‬
‫אבל לפענ״ד נ״ל דאעפ״כ ל״ד לשי׳ הרת״א‪,‬‬ ‫כ ד ר ״ ג ציין לעיין בחשק שלמה‪ ,‬על מס׳ ערכין‪,‬‬
‫אונס זה לשאר אונסים‪ ,‬משוס דהכא כופין אותו‬ ‫נהגהותיו לש״ס‪ .‬החשק שלמה ה‪3‬יא‬
‫־לקייס נדרו שנדר ברצונו הטוב‪ ,‬ולכן שפיר י״ל‬ ‫מח״א בהל׳ חכירה‪ ,‬ושס מנואר חילוק‪ ,‬דאמירת‬
‫דמהני הכפי׳‪ ,‬אבל לא היכא דאנוס ממש הי'‪ ,‬ולא‬ ‫רוצה אני בעינן ‪ 7‬וקא נסתס אונס‪ ,‬היכא ‪ 7‬מסר‬
‫הי׳ רצונו תתחלתו ועד סופו‪ ,‬ולכן כתבתי שס‬ ‫חורעא‪ ,‬אבל אס לא חסר חו‪ 7‬עא‪ ,‬גס בלא אמירת‬
‫רתוכח תזה ראם אח״ כ הכריחוהו‪ ,‬דתי לשאר‬ ‫רוצה אני‪ ,‬אס נתן גט בשתיקה באופן שנתרצה‪,‬‬
‫אונסים‪ ,‬והשבועה לא נקרא רצון‪ .‬אלא דכעת‬ ‫מהני‪ .‬והמתני׳ בערכין מבאר ‪7‬איירי בהנך ‪7‬אין‬
‫נתחדש לי‪ ,‬די״ל ח הו כונת הש״ס‪ ,‬דניחא לי׳‬ ‫כופין מן הרין לגרש‪ ,‬ראי בה ‪ p‬שכופץ מן ה‪7‬ין‬
‫כסרה‪ ,‬רזה קאי אתחלת הנדר‪ ,‬ולא על הבאת הקרבן‪,‬‬ ‫לגרש ואחר רוצה אני‪ ,‬גומר וחגר‪-‬ש בלב שלס‪ ,‬משוס‬
‫כתש״כ התום׳ שס‪ ,‬רעולה לא נקרא כפרה‪ ,‬יעוי״ש‬ ‫רמצוה לשמוע רברי חכחיס‪ ,‬א״כ גס אס חסר‬
‫בתום׳ פי׳ דכופין אותו שיקיים רצונו‪ ,‬שהי׳ לו‬ ‫חורעא מקורס‪ ,‬אינו כלום‪ ,‬כיון רלבסוף גומר‬
‫מתחלה‪ .‬אך אס נפרש כן‪ ,‬שני התום׳ שבש״ס‬ ‫ומגרש בלב שלס‪ ,‬וע״ז הוכיח ר״ש חחתני׳ ‪ 7‬ע״כ‬
‫ניחא דתיהוי לי׳ כפרה ומצוה לשמוע דברי חכתיס‪,‬‬ ‫חיירי בחסר חו‪ 7‬עא‪ ,‬ראי בסתס ל״ב שיאחר רוצה‬
‫אינס באופן אחד‪.‬‬ ‫אני בפירוש‪ .‬הס הרבריס שהבנתי מתוך רברי‬
‫התח״א והחשק שלתה‪ .‬והחשק שלתה האריך שס‬
‫ח( כהדר״ג שי׳ החליף השיטה‪ ,‬ותחת אשר מתחלה‬
‫ונשאר בצ״ע‪ ,‬יועי״ש‪ .‬ואין שני נביאיס מתנבאים‬
‫השתדל להוכיח דלא כוותי‪ ,‬והא דקתני‬
‫בסגנון אחר‪ ,‬כי גס החוט המשולש‪ ,‬שהבאנו לעיל‪,‬‬
‫בש״ס ודלתא שאני התם דניחא לי׳ דתיהוי לי׳‬ ‫האריך ברברי הש״ס ערכין‪ ,‬בר׳׳ש ובגת׳ שס‪ ,‬והוא‬
‫כפרה ומצוה לשמוע דברי חכמים‪ ,‬התאמץ להוכיח‪,‬‬
‫כתב רלולי דתסתפינא תהב״י והרשב״ץ‪ ,‬הי׳ אותר‬
‫דרק לפי הס״ד הוא אבל לא לפי התסקנא כמבואר‬
‫וכו׳ רבאלו כופין לגרש‪ ,‬גס אס תסר תו‪ 7‬עא לא‬
‫בתשובתי באריכות‪ .‬ובתשובה זאת תה שהשבתי לו‪,‬‬
‫כלוס וכו׳‪ ,‬ור״ש אעלתא קאי‪ ,‬היכא ‪7‬אין כופין‬
‫ואין לשנות ולהכפיל תה שנאמרו ונשנו‪ ,‬בא כעת‬ ‫אותו להוציא‪ ,‬רק בסתס גט‪ ,‬וע״ז פריך פשיטא‪,‬‬
‫להשיג עלי תהתשב״ץ‪ ,‬וגס הביא את האור שמח‪,‬‬
‫כתו ראיתא בב״ב רגיטא ותתנתא גילוי תילתא‬
‫דהביא להתשב״ץ והלך בדרכו‪ .‬ואף כי ת״ל כיוונתי‬
‫בעלמא הוא‪ ,‬וע״ז תי׳ הש״ס ל״צ רעשאהו וארצי׳‬
‫להתשב״ץ בעיקר הדבר‪ ,‬במה שהקשתי לתה בעינן‬
‫וכו׳ ת״ר בטולי׳ בטלי קת״ל‪ ,‬והראי׳ תתתני׳‬
‫בגיטין התרת השבועות‪ ,‬וגס בתה שחידשתי בנדר‬
‫תרקאתרינן בהנך שכופין רצריך שיאתר‪ ,‬א׳׳כ ה״ה‬
‫שנדר עד״ר‪ ,‬כיוונתי לדברי האור שמח‪ ,‬אך הוא‬
‫בכל שארי גיטין‪ ,‬אס כבר נורענו תהתורעא ובקשו‬
‫כתב לצייר זאת באופן אחר‪ ,‬והוא בנזירות שמשון‪,‬‬
‫אותו שיתרצה‪ ,‬צריך שיאתר אח״כ שתבטל המורעא‪,‬‬
‫דלא תהני שאלה‪ ,‬ונשאר בצ"י‪ 4‬כן הובא בתשובתו‪,‬‬
‫ובל״; אף אס הרצו אותו ונתן תרצונו‪ ,‬כ״; שלא‬
‫אך השיג עלי בתה שהתשב״ץ תקשה ותסיים דתשוס‬
‫ביטל בפירוש ל״ה ביטול‪ ,‬אלו רבריו‪ .‬רק תקשה‬
‫תצוה לשמוע דברי חכתיס‪ ,‬וכ״ש בת״ע דאורייתא‪,‬‬
‫דתכל האחרונים משמע רר״ש אתתני׳ קאי‪ ,‬אהנך‬
‫רכל היוצא מפיו יעשה‪ ,‬ל״ה אונס כלל‪ ,‬ואני כתבתי‬
‫רכופין‪ ,‬יעוי״ש‪ .‬נמצא רבעיקרא רתילתא שוויס‬
‫דנקרא אונס אך אונסא דנפשי׳ הוא‪ ,‬זת״ד בתשו׳‬
‫הס‪ ,‬רבהנך רכופין‪ ,‬תסירת תורעא לאו כלוס הוא‪,‬‬
‫ס״ט‪ ,‬וא״כ ברצונו או שלא ברצונו‪ ,‬תוכח תהתשב״ץ‬
‫וטעתא משוס חצוה לשמוע ‪7‬ברי חכתיס‪ ,‬רק החשק‬
‫דהך דלתא שבש״ס לאו דיחוי הוא‪ ,‬אלא גס לפי‬
‫שלתה מפרש התתני׳ ראיירי בהנך ‪ 7‬אין כופין תן‬
‫התסקנא נשארו הנך טעמי דניחא דתיהוי לי׳ כפרה‬
‫הרין לגרש‪ ,‬ו;ה פלא רתתני׳ בוראי איירי בהנך‬
‫ותצוה לשמוע דברי חכתיס‪ ,‬וזהו תסייע שיש בו ממש‬
‫רכופין תן הדין להוציא‪ ,‬וכן תוכח בש״ס ופוסקים‪,‬‬
‫ב״ה לדברינו‪ ,‬וכהדר״ג שי׳ לא הרגיש בזה ‪:‬‬
‫כל חידושו הוא על ר״ש כתש״כ‪ .‬ועי׳ בשולי הגליון‬
‫כ ע ת נעיין בדברי התשב״ץ כפי העתקתו של‬ ‫בתשו׳ הקודמת תש״כ שס‪ .‬וכפי קוצר בינתי ראיתי‬
‫כהדר״ג‪ ,‬כי התשב״ץ לא נמצא אצלי‪,‬‬ ‫כי כהדר״ג לא עיין היטב בדברי חוה״ת וחשק‬
‫להתשב״ץ נראה פשוט‪ ,‬שכיון שבידו לשאול על‬ ‫שלתה‪ ,‬ואין להאריך יותר ב;ה‪.‬‬
‫שבועתו ולא נשאל‪ ,‬נקרא זה רצון‪ ,‬ועוד אותר‪ ,‬כי‬ ‫;( אן‪ 8‬שלא הבנתי דברי כהדר״ג ככתבם וכלשונם‪,‬‬
‫כופין אותו לגרש ולקיים ת״ע דכל היוצא מפיו‬ ‫ת״ת הבנתי כוונתם ובצדק תפס אותי‪ ,‬כי‬
‫יעשה‪ ,‬וע״ז הביא ראי׳ תב״ב דכיון דתחתת תצוה‬ ‫הרת״א איירי היכא דגירש אחר השבועה‪ ,‬וע״ז‬
‫לשמוע דברי חכתיס‪ ,‬אינו אונס כ״ש מחתת ת״ע‬ ‫אתר דמחתת השבועה לא נקרא אונס‪ ,‬משוס שנשבע‬
‫תה״ת‪ .‬והנה תה שלדידי׳ הי׳ חידוש גדול‪ ,‬לחדש ‪7‬זה‬ ‫תרצונו‪ ,‬אבל היכא דנתחרט ואינו רוצה לגרש וכופין‬
‫נקרא אונסא דנפשי׳‪ ,‬וכפי שהארכנו‪ ,‬אין דבר זה‬ ‫אותו זה נקרא אונס‪ ,‬אף דתתחלה הי׳ ברצונו‬
‫ברור‪ ,‬חידש התשב״ץ‪ ,‬תטעתא דשאלה‪ ,‬דלא נקרא‬ ‫לגרש‪ ,‬וא״כ לכ׳ שפיר הקשה הש׳׳ס תקרבן‪ ,‬אף‬
‫אונס כלל‪ ,‬ולפענ״ד יפה הטעיס התשב״ץ שאלה‪,‬‬ ‫לדעת הרת״א‪ ,‬אף רבנדר איירי‪ ,‬כיון דנתחרט‬
‫דלפי תש׳׳כ האור שתת‪ ,‬שהעתיק כהדר״ג‪ 7 ,‬ג ס‬ ‫ואינו רוצה להקריב וצריך כפי׳ הוי אונס גמור‪.‬‬
 ‫שהם‬ ‫אוד׳ע‬ ‫אבני‬ ‫‪92‬‬

‫ה ג ה כהדר״ג בנה יסודו תדברי התוס׳ רי״ד‪,‬‬ ‫הס׳ הנ״ל לא נתצא כעת תת״י‪ ,‬שהוא ג"כ הגיא‬
‫דתפרש דהוי ג״ד מתש‪ ,‬ואף דהתוס׳‬ ‫את התשג״ץ‪ ,‬אך הוא כתג לחדש דגנדר בעינן תרטה‬
‫כתבו‪ ,‬דל״ה ג״ד תתש‪ ,‬רק לעז בעלמא‪ ,‬הייט דוקא‬ ‫דהשתא‪ ,‬וא״כ הוי א ט ס בשעת הגירושק‪ ,‬אינו‬
‫‪3‬או ‪ p‬זה‪ ,‬דאיכא הוכתה ותתשות ‪ 3‬התי ‪ 3‬וכתו‬ ‫תובן‪ ,‬הא גאפשרו להתיר הנדר ע״י שאלה‪ ,‬ולא ע״י‬
‫שהאריך ה ת ה להוכיח מהתוס׳ רי״ד על התוס'‪,‬‬ ‫חרטה‪ ,‬וע״י שאלה ל״ה אונס כל ‪ 3‬והאור שתת‬
‫זת״ד‪ .‬ולפענ״ד נ״ל דתוס׳ גופא כתבו‪ ,‬דלאו בכל‬ ‫קאי לפי תנהגו דתתירין השבועות והנדרים ע״י‬
‫תקום איכא לעז‪ ,‬דהא כתבו בגיטין דת׳׳ו ע״א בד״ה‬ ‫חרטה מלעיקרא‪ ,‬אגל זה אינו תדינא‪ ,‬דאס חרטה‬
‫אי אתר וכו׳‪ ,‬דהיכא דלא כפלי׳ למילתא ולא כ ^ י׳‬ ‫אינו תועיל‪ ,‬יכול להתיר ע״י שאלה‪ ,‬אס לא כתש״כ‬
‫לתנאי׳‪ ,‬אפי׳ לעז ליכא‪ ,‬יעוי״ש‪ ,‬היינו משוס דליכא‬ ‫בנדר שהודר ע״ד רגיס‪ ,‬ולכן שפיר דקדק התשב״ז‬
‫היכר כלל וכלל בדעתו דתש׳׳ה תגרשה‪ ,‬אבל אי איכא‬ ‫וכתב דיש להתיר ע״י שאלה‪:‬‬
‫חששא‪ ,‬אף דאק שתקיק‪ ,‬וגס אין הבעל יכול להוציא‬
‫א ך תה שיש להעיר לפענ״ד על התשג״ז הוא‪,‬‬
‫יתזיר‪ ,‬ת״ת איתא בתתני׳‬ ‫לעז‪ ,‬כיון דתקנו‬
‫דהתשג״ץ כתג‪ ,‬דנ״ל דלא אונס הוא‪,‬‬
‫דגיטין שם‪ ,‬גבי איילונית‪ ,‬דאס ניסת והיו לה בניס‬
‫וכופין אותו לקיים ת״ע דכל היוצא תפיו יעשה‪,‬‬
‫תתנו א״י לתבוע כתובתה‪ ,‬תשוס דאתרינן לה‬
‫דלפענ״ד נראה דכל היכא דכופין לקיים ת״ע‪ ,‬תוטל‬
‫שתיקותך יפה תדיטרך‪ ,‬תשוס דהבעל יכול לערער‪,‬‬
‫עליו תיוג‪ ,‬כתו סוכה ולולב או פריעת בע״ח‪ ,‬אגל‬
‫כיון דסו״ס איכא חשש‪ ,‬וכן ביבתות דס׳׳ה‪ ,‬גבי‬
‫גגי נדר נהי דת״ע היא‪ ,‬אבל לא נוכל לכופו ע״ז‪,‬‬
‫עקרה היכא דניסת לרביעי והיו לה בניס תתנו‪,‬‬
‫תשוס דהא אפשר בשאלה‪ ,‬וכל יתיו געתוד ושאול‬
‫א״י ליתבע כתובה תהשלישי‪ ,‬ג״כ תשוס דהבעל‬
‫קאי‪) .‬וי״ל היכא דנשגע או נדר שיגרשה וקבע זתן‬
‫תצי לערער‪ ,‬אף דאנן שתקינן‪ ,‬תשוס דאתרינן‬
‫הגירושין‪ ,‬דאז אס לא ישאל גהזתן שקבע עובר על‬
‫השתא הוא דבריאת‪ ,‬יעוי״ש‪ ,‬אלתא דהיכא דאיכא‬
‫ת״ע‪ ,‬אס כופין לו או לגרש או לשאול‪ ,‬וזהו בגדר‬
‫חששא‪ ,‬יכול הבעל להוציא לעז‪ ,‬וא״כ גבי נדרים‬
‫קיתו ולא קיתו‪ ,‬ביטלו ולא ביטלו הנל״ע( ותהך‬
‫ושבועות נתי כן הוא‪ ,‬ולכן שפיר כתב התו״ג ואני‬
‫טעתא ל״ד נדר ושבועה‪ ,‬אף דת״ע איכא‪ ,‬לתצוה‬
‫הצעיר והדל‪ ,‬דטעתא דהתרת נדרים ושבועות‬
‫לשתוע דגרי תכתים‪ ,‬גבי גט תעושה כדין‪ ,‬תשוס‬
‫תשוס לעז ‪:‬‬
‫דהתס‪ ,‬אף דרק תצוה לשתוע דגרי תכתים הוא‪,‬‬
‫ו אין לותר דאף דהשתיקה יפה תהדבור‪ ,‬ת״ת לאו‬
‫גכ״ז היכולת גידם לכופו‪ ,‬דתחויג להוציא‪ ,‬אגל‬
‫לעז גתור הוא‪ ,‬אלא עצה טובה היא‪,‬‬
‫גבי נדר ושבועה‪ ,‬אף דאיכא ת״נג אין יכולת גיד‬
‫שתשתוק ולא תתבע כתובה‪ ,‬הא ליתא‪ ,‬דהא תזיק‬
‫תכתים לכופו‪ ,‬תשוס דאיתא גשאלה‪ ,‬כתש״כ‪ .‬ואין‬
‫דתש״ה תפסדת כתובתה‪ ,‬אף דתצד הדין תגיע לה‬
‫להביא ראי׳ לדגריט תהא דלא תשיג גתתני׳ גין אלו‬
‫הכתובה‪ ,‬והפקירו תז״ל כתובתה‪ ,‬אלתא דהוי לעז‪,‬‬
‫דכופין להוציא גס תי שנדר ונשבע לגרש‪ ,‬תשוס‬
‫אף דליכא שוס טענה‪ ,‬כדאיתא בש״ס‪ ,‬דגבי איילונית‬
‫הת״ע דכל היוצא תפיו יעשה‪ ,‬כתש״כ התשב׳׳ז‪,‬‬
‫אינו יכול לטעון‪ ,‬תשוס דאסור להחזירה וגבי עקרה‬
‫דאין כופין אותו‪ ,‬תשוס דאיתא גשאלה כדברינו‪,‬‬
‫יכולה לותר השתא הוא דבריאת וא״כ שפיר מוכת‬
‫דהא גס לדברינו הו״ל להתתני׳ לחשוג עכ״פ תי‬
‫דלעז איכא לעולם‪ ,‬וכתש״כ ‪:‬‬
‫שנדר ונשבע ע״ד רבים‪ ,‬כדגריט‪) ,‬או תי שקבע‬
‫י( ע ו ד חיזקתי את דברי דלעולס חייושינן ללעז‪,‬‬
‫זתן בנדר ושבועה לגרש‪ ,‬אס ניתא דכופין‪,‬‬
‫וכדותה דשפיר הוכחתי‪ ,‬תהא דגזרו גבי‬
‫וכחקירתיט לעי ‪ 3‬אך באופן זה אס כופין אין הכפי׳‬
‫איילונית וכדותה דלא יחזירנה עולתית‪ ,‬ולא תיקנו‬ ‫דוקא להוציאה וכתש״כ( אלא דהתתני׳ תושג רק‬
‫דיבטל כל התודעות‪ ,‬דתקנה כזו ל״ת‪ ,‬דלעולס יכול‬
‫הדברים דהכפי׳ ‪ 3‬א תצד דהאשה איננה יכולה לסגול‬
‫הבעל לערער ולהוציא לע״ז‪ ,‬יעוי״ש בדברי‪ ,‬אך‬ ‫ולדור עס בעלה‪ ,‬כגון התקתץ והתצרף נחשת‬
‫כהדר״ג בא תסברא דנפשי׳ לחלק‪ ,‬דביטול תודעות‬ ‫וכדותה‪ ,‬אבל לא דברים כאלו‪ ,‬דהכפי׳ ‪ 3‬א תצד ד״ת‪,‬‬
‫שייך רק אס התודעא היא כעין חרטה‪ ,‬אבל היכא‬ ‫ולא תצד האשה‪ ,‬וזה פשוט ‪:‬‬
‫דאיכא טעות בגוף הגט‪ ,‬שאתר שבאופן זה לא הי׳‬
‫תגרשה‪ ,‬ל״ש ביטול תודעות‪ ,‬ורק התקנה דלא‬ ‫ט( כזדיר״ג התאתץ בכל תקפו להראות כי דברי‬
‫יחזירנה עולתית תהני לזה‪ ,‬כן כוונתו לפי הבנתי‪:‬‬ ‫התשב׳׳ץ נכונים הם‪ ,‬דהתרת נדרים‬
‫לפ״ד הקלושה‪ ,‬גם התקנה דלא יחזירנה עולמית‬ ‫ושבועות רק חותרא בעלתא הוא‪ ,‬אבל בודאי אין‬
‫היא באמת ביטול מודעות ורק היא ביטול‬ ‫לותר כוותי׳ דטעתא הוא כדי שלא יבוא הבעל‬
‫יכול לטעון שוס טענה‪,‬‬ ‫מודעה חזקה דלעולס‬ ‫להוציא לעז על הגט‪ .‬וטובה גדולה הטיב והפליא‬
‫אחרי דא״י להחזירה‪ ,‬וביותר לפי שי׳ רש״י‪ ,‬דאפי׳‬ ‫חסדו‪ ,‬עם התו׳׳ג‪ ,‬דאף שהוא ג״כ תשוס לעז‪ ,‬בכ׳׳ז‬
‫יטעון אינו נאמן‪ ,‬כמש״כ התוס׳ שם‪ ,‬וא״כ שפיר‬ ‫לא השיג עליו‪ ,‬ואנכי בע׳׳ה אתלה באילן גדו ‪3‬‬
‫הוכחתי דמ״ש ביטול מודעא באופן זה דלא‬ ‫ואקוה כי לא עוש יעקב‪ ,‬וכתאה״כ תתן אמת ליעקב׳‬
‫הוא כמו ביטול מודעא‪ ,‬מדהתום׳ כתבו דהיבא‬ ‫ואלו ואלו דברי אלקיס חיים ‪:‬‬
‫מז‬ ‫שהם‬ ‫אבני‬
‫! ש ״ ב רי הרשב״א שהקשה שס בחי׳‪ ,‬אמאי לא‬ ‫דהתנה ת״כ‪ ,‬אז גס התקנה דלא יתזירנה ל״מ‪,‬‬
‫חיישינן היכי דנדר איהו לקילקולא‪ ,‬שלא‬ ‫דמשמע דהוא משום‪ ,‬דת״כ הוא מודעא כזו דל״מ‬
‫יאמר אילו הייתי יודע שיש היתר לא גרשתי‪ ,‬ותי׳‬ ‫שוס ביטול עליו‪) ,‬ויל״ע לשי׳ רש״י דס״ל דאינו‬
‫דאס הוא נדר‪ ,‬סמיא בידי׳ דכו״ע יודעים שיש היתר‬ ‫נאמן לטעון‪ ,‬האיך יהי׳ הדין בת״כ(‪ .‬ובעיקר סברתו‬
‫ע״י חרטה או ע״י פתח‪ ,‬ומכיון שלא בא לבי״ ד‪,‬‬ ‫יש לשדות נרגא‪ ,‬דכיון דבכל מודעא בעינן שיכירו‬
‫מוכת שמרצק גירשה‪ ,‬אבל היכא שנדרה איהי‪,‬‬ ‫האונס‪ ,‬כדאמרי נהרדעא בב׳׳ב ד״מ ע׳׳ > וכמו‬
‫סגורה שאין כל היתר וכו׳ יעוי״ש‪ .‬וגס התורע״א‬ ‫במעשה דפרדיסא‪ ,‬האס זה נחשב חרטה‪ ,‬הלא‬
‫הגיא את חי׳ הרשב״א במשניות‪ ,‬וההסגר הוא‪ ,‬כי‬ ‫מעולס ‪ tb‬מכר לו‪ ,‬אס הי׳ באופן שיכול לברר את‬
‫אס הוא לא ביקש ולא השתדל להתיר את נדרו‪,‬‬ ‫האמת‪ ,‬כי לאו שלו הוא‪ ,‬כדמפורש שס נב׳׳ב‪ ,‬וגם‬
‫תלינן דרצה לגרשה‪ ,‬ולא רצה להתיר את נדרו אבל‬ ‫בגיטא ומתנתא‪ ,‬לשי׳ הרשב׳׳ס בד״ה ג׳׳מ וכו׳‬
‫בדידה‪ ,‬אס היא לא התירה את נדרה‪ ,‬תליק כי‬ ‫דנזבינא צריך לברר‪ ,‬דמכר בשביל שבדוחק הי׳ ומוסר‬
‫מחסרון ידיעה עשתה זאת ולכן יכול הבעל לקלקלה‪,‬‬ ‫מודעא דלאחר שישיג מעות‪ ,‬יבטל המכירה‪ ,‬אבל‬
‫ולכן לא יחזיקנה‪ ,‬כנלפענ״ד לפרש דבריו‪ .‬ומזה‬ ‫בגט ומתנה לא בעינן שיכירו האוננ‪ 4‬כי ממילא‬
‫למדט דבכל נדרים ושבועות שהבעל מדר ונשבע‬ ‫מובן דאס לא הי׳ אונס‪ ,‬לא הי׳ מגרש ולא נתן‬
‫לא חיישיק לשוס קלקול ולעז‪ ,‬וא״כ הדרא קושיתט‬ ‫מתנה יעוי״ש‪ ,‬נמי האונס באופן זה‪ ,‬שבאופן זה לא‬
‫לדוכתא‪ ,‬למה בעינן התרת נדרים ושבועות שנדר‬ ‫הי׳ מגרש לעולם‪ ,‬כמו גבי זבינא דמוכר מחמת‬
‫ונשבע הבעל‪ ,‬בעת כתיבת הגט‪ ,‬ואפי׳ מומרא‪,‬‬ ‫דחקו‪ ,‬ואס לא הי׳ דחוק לא מכר בשום אופן‪ ,‬וזה‬
‫כדברי התשב״ץ‪ ,‬לא שייכים גבי נדרי ושבועות‬ ‫הוא מסירת מודעא‪ ,‬כנ״ל‪:‬‬
‫הבעל‪ ,‬כהמעשה דצידן‪ ,‬וכההסבר של הרשב׳׳א‪ ,‬פלא‬ ‫ש ו ב מצאתי במהר״ס שיף‪ ,‬שהעיר ג״כ‪ ,‬למה‬
‫לי על התשב״ץ והתור׳׳ג שלא העירו ש ה‪ ,‬וכהדר״ג‬ ‫תיקנו דלא יחזירנה‪ ,‬ולא תיקנו שיאמרו‬
‫לא הגיא את הרשב״א‪ ,‬ולא שס לבו כלל‪ ,‬כי ש א ת‬ ‫לו‪ ,‬דאף אס יהי׳ הש״ר בדאי‪ ,‬מ״מ הוי גט‪ ,‬ומותר‬
‫הסוגיא לפי׳ הרשב״א נדחו דברי כולם‪ ,‬והתמי*‬
‫להחזירה‪ ,‬יעוי׳׳ש‪:‬‬
‫שרה למקומה‪ .‬ולהרשב׳׳א קנסות עדיפא וממירי‬
‫יא( מ ת ו ך דברי כהדר׳׳ג שי׳ נתעוררתי להביא‬
‫יותר מנדרים ושבועות של הבעל‪ ,‬דבקנסות אין לו‬
‫ראי׳ ממתני׳ דגיטין דמ׳׳ה ע׳׳ב ממעשה‬
‫עצה אחרת‪ ,‬כי אס לקיים‪ ,‬ולכן ה ד ג ט מעושה‪ ,‬אבל‬
‫דצידן‪ ,‬ומהגמ׳ דשם דמ׳׳ו ע״ב דאמר ^אסרו כל‬
‫נדרים ושבועות יש לו עצה ע״י שאלה‪ ,‬וזה היפך‬
‫פירות שבעולם עלי‪ ,‬ואפ״ה יחזירנה‪ ,‬משוס דהיכא‬
‫ממש מהרמ״א׳ שס‪ ,‬דבקנסות ל״ה גט מעושיה‪,‬‬
‫דנדר איהו לא חייש לקלקולא יעוי׳׳ש בש״ס‪ ,‬וא״כ‬
‫משוס דתלאה בד״א‪ ,‬ונדרים ושבועות דמי לאונס‪.‬‬
‫אף דלכ׳ ג ט מעושה הוא‪ ,‬דגירשה משוס דאסר‬
‫וצ״ע גמור בכ״ז לפענ״ד‪ ,‬ולא ראיתי לע״ע מי‬
‫עליו כל פירות שבעולם בכ׳׳ז ג ט כשר הוא‪ ,‬דנקרא‬
‫שיעורר בזה‪:‬‬
‫גט מעושה כדין וזהו כמו שכ׳ התשב״ץ‪ ,‬ואנחנו‬
‫ןי ב ד ב ר' כהדר״ג ראיתי‪ ,‬כי הביא הקושיא אמאי‬ ‫חקרנו בזה‪ ,‬כמש׳׳כ לעיל‪ ,‬וגס הבאנו את התו״ג‪,‬‬
‫לא חיישינן לקלקולא‪ ,‬היכא שנדר איהו‬
‫דג״כ כתב דהוי גט מעושה כדין‪ .‬ואף דאפשר לחלק‬
‫וכמעשה דצידן‪ ,‬בשם ראשונים‪ ,‬ולא גילה לנו מי‬
‫לכ׳ ולומר דכיון דהרשות בידו לבחור אחה דבר‬
‫המה הראשונים‪ .‬והגיא שתי׳ עפ״י דברי התורי״ד‬
‫שירצה‪ ,‬או לגרש או לאסור עליו כל פירות שבעולם‪,‬‬
‫דכיון דאיהו ברצון הי׳ נודרו‪ ,‬ואסר עצמו בכל דבר‪,‬‬
‫אינו נקרא ג ט מעושה‪ ,‬וכמש׳׳כ הרמ׳׳א באה׳׳ע‬
‫אס לא יגרשנה‪ ,‬שינן דהיה תפז בגירושין ולא מצי‬
‫סי׳ קל״ד סעי׳ ה׳ לענין קנס‪ ,‬אפשר לקיים ולשלם‬
‫למימר דמחמת הנדר הי׳ מגרשה‪ ,‬עכ״ל‪ .‬וחי׳‬
‫הקנס‪ ,‬אבל הכ א א״ א לקיים ולהיות אסור בכל‬
‫הרשב״א הנ״ל ותי׳ לא הזכיר כל^ והגרעק״א‬
‫פירות שבעולם‪ .‬וגס בקנס גופא אין הדבר מוסכם‪,‬‬
‫שם לא הזכיר אלא הרשב״א כס״ל‪ ,‬ואס נתרץ כן‬
‫כמו שהביא הרמ׳׳א בעצמו שם‪ ,‬דהרשב׳׳א ס׳׳ל‬
‫מוכת דנדריס ושבועות נקראו רצון‪ ,‬כמש״כ‬
‫דגם בקנס נקרא אונ ס‪:‬‬
‫ברמ״א שס‪:‬‬
‫ו ר אי תי בתפארת יעקב בגיטין שס דמ״ו ע׳׳ב‬
‫ו מ די עיוני בזה נתעוררתי עוד להוסיף על דגרימ‬ ‫בגמ'‪ ,‬דהעיר כ״ז‪ ,‬אך לא הזכיר את שי׳‬
‫הקודמים שכתבנו‪ ,‬כי מהמתני׳ דמעשס‬ ‫הרשב״א‪ ,‬דגם בתלה בד׳׳א ס״ל דהוי אונס וגט‬
‫גצידן מוכת‪ ,‬דנדר ושבועה ל״ה אונס‪ ,‬או דהוי‬ ‫מעושה‪ ,‬והוא כתב שם‪ ,‬דבשביל זה לא ניחא לרש״י‬
‫מעושה כדין‪ ,‬מהא דנתגרשה בלא התרת הקונם‪,‬‬ ‫לגרוס כל פירות שבעולם‪ ,‬וגרס פירות‪ ,‬יעוי׳׳ש‪.‬‬
‫דמוכת דלא בעינן התרה כלל וכדגריט‪ ,‬ואולי אפשר‬ ‫אך לא הוכיח דרש״י אפשר דס״ל דגם בתלה בד׳׳א‬
‫לומר דגאמת לכתחלה געיק התרה‪ ,‬אך המתני׳‬ ‫לא מהני כשי׳ הרשב׳׳א‪) .‬ועי׳ בגה׳׳ש שציין לעיין‬
‫איירי דכך הי׳ עובדא דנתגרשה בלא היתר‪ ,‬ובדיעבד‬ ‫בתוס׳ גיטין דל״ה ע״א ד״ה ונודרת‪ ,‬דשם כתבו‬
‫הד הגט כשר‪ ,‬כדנפסק הדץ באהע״ז סי׳ קל״ד סעי׳‬ ‫סתוס׳‪ ,‬דל״ג כל פירות שבעולם‪ ,‬ועי׳ ברש׳׳י שם‬
‫ה׳ ברמ״א‪ ,‬וא״כ אין להוכיח מהמתני׳ רק דגדיענד‬ ‫ד׳׳ה ונודרת‪ ,‬דכתב כל פירות( ‪:‬‬
 ‫שהם‬ ‫אה״ע‬
‫יש שפיר הערנו אמאי ליכא לעז‪ .‬וגס דברי הפג״י‬
‫שכ׳ בגיטין ד מ״ו׳ ע ל התוס׳ בד״ה לכך‪ ,‬דהיכא‬
‫דליכא ג״ ד ל״ה לעז‪ ,‬אינו מועיל ע״ז כיון דהכא‬
‫איכא ג״ ד גמור‪ ,‬אלא דאינו מועיל לבטל את הג ט‬
‫כמש״כ‪ ,‬ולא אוכל להבין פשר דבריו‪ ,‬דאחרי שהביא‬
‫את דברי הפנ״י הנ״ל כתב‪ ,‬אפי׳ לרבא כמו דאיתא‬
‫בגמ׳ לכן ל״ה אפי׳ לעז‪ ,‬עכ״ ‪ 3‬מה אפי׳ לרבא שכ׳‪,‬‬
‫הא אדרבא‪ ,‬לרבא ליכא ג״ד‪ ,‬כדאיתא שס‪ ,‬דרבא‬
‫ס״ל דמה דרהיט משוס דאמר להו אשור הב לה‪,‬‬
‫וכל דברינו והוכחתינו הוא רק מאביי דס״ל דג״ד‬
‫לאו מילתא היא‪ ,‬אבל ג״ד מיהא איכא כדפרישת ‪:‬‬
‫כ ע ת נבוא לדברי הב״ח בחו״מ סי' ר״ה‪ ,‬שכהדר״ג‬
‫הביאו ופלפל בו עי״ ד השו״מ‪ .‬השו״מ אץ‬
‫תח״י‪ ,‬וגס במה שיש תח״י‪ ,‬היינו ספרו דמר תפארת‬
‫יוסף‪ ,‬לא אחפוץ להביט ולעיין טרס אבאר דעתי‬
‫הקלושה‪ .‬הנה ראיתי בב״ח עצמו‪ ,‬דהקשה על‬
‫סוגית הש״ס דב״ב ד״מ‪ ,‬דפריך שס על הא דאמרי‬
‫נהרדעי‪ ,‬כל מודעא דלא כתיב בה אנן ידעינן‬
‫באונסא דפלניא לאו מודעא היא‪ ,‬אי דגט ודמתנתא‬
‫גילוי מילתא בעלמא היא‪ ,‬הא בגט הלכתא כאביי‬
‫דג״ ד בגיטא לאו מילתא היא‪ ,‬ומחלק בין קודם‬
‫כתיבה לאחר כתיבה‪ ,‬יעוי״ש‪ ,‬ומראש אמינא‬
‫דלפענ״ד לא אבין קושיתו‪ ,‬הלא בהש״ס דב״ב איירינן‬
‫לענין כתיבת מודעא‪ ,‬וא״כ שפיר פריך הש״ס‬
‫דלא בעינן להכיר האונס‪ ,‬או דלא בעינן אונס כלל‪,‬‬
‫כפי׳ שיטת הראשונים דחולקין בזה‪ ,‬אבל ג״ד לחוד‬
‫בלי כתיבת מודעא‪ ,‬בודאי הלכתא כאביי דג״ד‬
‫בגיטא לאו כלוס הוא‪ .‬ואס נימא כן‪ ,‬הלא אין מקום‬
‫לחילוקו של הב״ח לחלק בין קודס כתיבה או לאחר‬
‫כתיבה‪ .‬אך אי קשיא הא קשיא‪ ,‬אליבא דתוס׳ רי״ד‬
‫שהביא כהדר״ג‪ ,‬דשי׳‪ ,‬דהא דחיישינן לקלקולא שלא‬
‫יהא גט בטל ובני׳ ממזרים‪ ,‬באמת כן הוא‪ ,‬ולא‬
‫כשי׳ התום׳ דזהו רק לעז בעלמא‪ ,‬יעוי״ש‪ .‬והקשה‬
‫התורי״ד‪ ,‬מאביי דס״ל דג״ד בגיטא לאו מילתא הוא‪,‬‬
‫וחילק דבמוציא משוס ש״ר וכדומה‪ ,‬הג״ד קודם‬
‫כתיבה‪ ,‬ובזה גס אביי מודה דג״ד מילתא הוא‪ ,‬ופליג‬
‫רק בג״ ד דלאחר הכתיבה״‘ וזהו כחילוקו של הב״ח‪,‬‬
‫וא״כ לפי״ז קשא טובא‪ ,‬דבעובדא דא״ל לסהדי‬
‫אותיבו קרי באודנייכו וכתובו‪ ,‬דהוי קודס הכתיבה‪,‬‬
‫אמאי הגט כשר‪ ,‬ומה הוכיח אביי מזה דג״ד בגיטא‬
‫לאו מילתא הו א‪:‬‬
‫ו ב ד ו ״ ח להגרעק״א בגיטין ל״ב ע״א בתוד״ה מ״ד‬
‫וכו׳‪ ,‬הק׳ דלמ״ל להתוס׳ לדחוקי דלהכי ל״ה‬
‫ביטול אע״ג דאיגלאי מילתא למפריג משוס דעשאוס‬
‫כדברים שבלב דל״ה דברים‪ ,‬תפ״ל דהוי ביטול שלא‬
‫בפני הב״ד והשליח‪ ,‬דחה לי שלא בפניו או גפניו‬
‫ולא שמנג והוכיח מהא דאותיגו קרי וכו׳ דאף‬
‫דהבעל צוח בפה מלא דמבטל הגט‪ ,‬בכ״ז ל״מ דהוי‬
‫כביטול שלא בפניו‪ ,‬כיון דלא שמעו יעוי״ש באריכות‬
‫דבריו המופלאים‪ .‬אבל לא זכיתי להנץ דג׳‪ ,‬דא״כ‬
‫אבני‬ ‫‪94‬‬
‫הגט כשר‪ ,‬וכמש״ה‪ ,‬ותפשתי ומצאתי ‪ rio jM‬רצ״ח‬
‫על הש״ס‪ ,‬דהביא דהב״י בס״ס קנ״ד בטאהע״ז‬
‫כתב דהרלב״ח הביא הוכחה זו מהמתני׳ ות״ל‬
‫שכיוונתי לדבריו‪ .‬ואף דהגרצ״ח נקט דהמעשה‬
‫בצידן הי׳ כמו קנס דתלא בד״א‪ ,‬יעוי״ש‪ ,‬אך כבר‬
‫כתבנו לעיל דאין זה מחוור‪ ,‬כיון דאסר עליו כל‬
‫פירות שבעולם‪:‬‬
‫ואן‪ 8‬כי אמונת חכמים היא ממ״ח מצות שהתורה‬
‫נקנית בהן‪ ,‬לא הסתפקתי בזה ועיינתי‬
‫במרן הב״י שם בגופם של הדברים‪ ,‬וראיתי כי‬
‫מתחלה הביא את הריטב״א ואת הר״פ לענין התרת‬
‫הנדרים והשבועות‪ ,‬וכתב דההתרה רק חומרא‬
‫בעלמא היא משוס שדומה לאונס אבל לא אונס‬
‫גמור הוא‪ .‬וזהו כדברי התשב״ץ‪ ,‬ואח״כ הביא את‬
‫דברי מהרלב״ח לענין מי שנדר בנזירות שמשון‬
‫לגרש את אשתו וגירשה בבית דינו וכו'‪ ,‬ולבסוף‬
‫הביא הראי׳ ממתני׳ דגיטין הנ״ל‪ ,‬יעוי״ש‪ .‬ומזה‬
‫נפשט הצ״ע של האור שמח לענץ נזירות שמשון‬
‫שאין לו התרה‪ ,‬וגס ספיקא דידן לענין נדר שהודר‬
‫ע״ ד רבים‪ ,‬דאין לו התרה‪ ,‬דבאופניס כאלו‪ ,‬גם‬
‫לכתחלה‪ ,‬כיון דאית בהן התרה‪ ,‬לא חיישינן לשוס‬
‫דבר ומגרש בלא שוס חשש ‪:‬‬
‫מ ע ת ה יצא לנו הדבר ברור‪ ,‬כי טעמו של המחבר‬
‫דכתב דצריך התרה הוא משוס חומרא‪,‬‬
‫כמש״כ בעצמו בב״י שס‪ ,‬וא״צ להביא ראיות ממרחק‪,‬‬
‫וטרחה יתירה היא‪:‬‬
‫ע נ ה ג‪.‬‬
‫בגדרי ג״ד ולעז ובחילוק הב״ח בלאחר כתיבה‪,‬‬
‫ובקו׳ הדו״ח על התום׳ בטעמא דל״ה ביטול משוס‬
‫דברים שבלב דתפ״ל משוס דהוי ביטול שלא בפני‬
‫הב״ד והשליח‪ ,‬ובדברי תום׳ רי״ד בענין ג״ד בגיטא‪.‬‬
‫יב( כ ע ת נבוא לבאר מעט ענינו דג״ד ולעז‪,‬‬
‫שכהדר״ג האריך קצת בהס‪ ,‬הנה אני‬
‫העירותי בתשובתי לו‪ ,‬על ראית המ״ב מגיטין דל״ל‬
‫דא״ל לסהדי אותיבו קרי באודנייכו‪ ,‬דאף דהיה‬
‫ג״ד גמור דרהיט לבטל הגט‪ ,‬בכ״ז הג״ד לא מהני‬
‫והגט כשר‪ ,‬דג״ד לאו מילתא הוא כאביי‪ ,‬אמאי‬
‫ליכא לעז בכה״ג יעי״ש‪ .‬ותירץ ע״ז דמשוס דהגט‬
‫בא ע״י כפיית בי״ד‪ ,‬ואחר הכפי׳‪ ,‬קייס המצוה‪ ,‬ליכא‬
‫שוס חשש‪ ,‬יעוי״ש בדבריו שס באריכות‪ ,‬ותמוהין לי‬
‫דבריו‪ ,‬דא״כ מה הוכיח אביי מזה דג״ ד בגיטא לאו‬
‫כלוס הוא )אך יש להעיר‪ ,‬נהי דהג״ד אינו מועיל‬
‫לבטל הגט‪ ,‬עכ״פ יש להוכיח‪ ,‬או דתלוהו וזבין זביני׳‬
‫זביכא או דדבריס שבלב אינס דברים‪ ,‬כדאיתא‬
‫בקדושין ובב״ב שס דהכא ל״ש לומר משוס מצוה‬
‫לשמוע דברי חכמים‪ ,‬דהא איכא ג״ד להיפך‪ ,‬אלא‬
‫דהג״ד אינו מועיל‪ ,‬דס״ל כאביי וצ״ע(‪ .‬וכיון דג״ד‬
‫מח‬ ‫שהם‬ ‫« ‪irr‬‬ ‫^ בני‬
‫בלי עדים אינו תועיל‪ ,‬ואפי׳ שניהם מודים וכו'‪,‬‬ ‫מה הולייו אביי מזה ‪ 7‬ג״ד בגיטא לאו מילתח‬
‫ומש״ה אמר להס שיסתמו אזניהס‪ ,‬שלא ישמעו‬ ‫הא אפי׳ נימא דג״ד מילתא הוא‪ ,‬אינו מועיל משוס‬
‫ביטולו‪ ,‬ויהי׳ ביטול בלי עדים‪ ,‬ולא יועיל כלום‪,‬‬ ‫דהוי ניטול שלא גפניו‪ .‬ועוד תמי' לי׳‪ ,‬הא בעובדא‬
‫ואע׳׳פ שרואים ג״ד שיז אחריהם כדי לבטלו‪ ,‬ג״ד‬ ‫דאותיגו קרי וכו׳‪ ,‬הוהיקודס הכתינה‪ ,‬והדין דגיטול‬
‫ל״ת הוא וכו׳ יעוי״ש‪ .‬וא״כ לפי״ז שפיר הקשה‬ ‫שלא בפניו ל״מ‪ ,‬הוא רק בשליח‪ ,‬אבל לא בכתיבת‬
‫הדו״ח הנ״ל‪ ,‬דאס ניתא דג״ד תילתא הוא‪ ,‬הוי‬ ‫וחתימת הגט‪ ,‬והגרעק״א שס מדבר רק לענין‬
‫כתו עדים ממש‪ ,‬ורק משוס דג״ד תילתא הוא‪ ,‬הוי‬ ‫שליחות‪ .‬אבל לפי הנראה איירי הסוגיא קודס‬
‫כביטול שלא בפני עדיס‪ ,‬דכן תוכח תדברי תום׳‬ ‫כתיבה כדאיתא שס להדיא אותיבו קרי באודנייכו‬
‫הרי״ד‪ ,‬ודברי הדו״ח ממש כדברי התורי״ד הנ״ל‪:‬‬ ‫וכתיבו‪ ,‬ואס נימא דהבעל צוח בפה מלא כדברי‬
‫הגרעק״א‪ ,‬הלא ביטול מפורש הוא ולא ג״ד‪,‬‬
‫אבל ^זי׳ הפוסקים דס״ל דאס ביטל בפני השליח‬
‫ובכתיבה וחתימה לא בעינן ביטול בפניו‪ ,‬ומלשון‬
‫והאשה א״צ לעדים‪ ,‬עי׳ בטוש״ע אהע״ז‬
‫הגת׳ משמע דל״ה דבריס כלל‪ ,‬כדאיתא שס‪ ,‬הדר‬
‫סי׳ קת״א סעי׳ ס׳ ובב׳׳י‪ ,‬יקשה קושית תום׳ הרי״ד‪,‬‬
‫תנא ואשקליה לי׳ ע״כ וא״ל לסהדי וכו'‪ ,‬דתשתע‬
‫תה תועיל סתימת האזניס הלא העדים רק לברר‪,‬‬
‫דבכתב דאשקלי ואתר רוצה אני הי׳ ירא שתא יבטל‬
‫ואולי שניהם תודיס תהני‪ ,‬והתורי״ד עצתו שחידש‬
‫הגט בתר הכי‪ ,‬כדעביד תקודס‪ ,‬לכן א״ל לסהדי‬
‫דלעולס בעינן דוקא ביטול בפני עדים‪ ,‬כתב זה‬
‫אותיבו קרי וכו׳ ולכן הוי ג״ ד‪ ,‬ורק אביי ס״ל דלאו‬
‫רק עפ״ י דוחק כלשונו שס ‪:‬‬
‫תילתא הוא‪ ,‬ורק הקשיתי דתזה תוכח דתליוהו‬
‫ויש להעיר על הב״י בסי׳ קת״א שס‪ ,‬שהביא דלחד‬ ‫וזבין זביני׳ זבינא‪ ,‬או דדבריס שבלב הוי דבריס‪,‬‬
‫שינויא בתוס׳ בפ׳ השולח שס‪ ,‬אהא‬ ‫כתש״כ לעיל‪ ,‬אבל ביטול תפורש ל״ה‪ ,‬וצ״ע כ״ז ‪:‬‬
‫דאתרינן ד״ר ס״ל דעדות שבטלה מקצתה לא בטלה‬ ‫ונלפענ״ד ליישב חילוקו של התורי״ד והב״ח‬
‫כולה‪ ,‬תשמע דתוס' ס״ל כהרתב״ס‪ ,‬דהיכא דביטל‬ ‫שחילקו ג״ד דקודס כתיבה מלאחר כתיבה‪,‬‬
‫בפני החשה או בפני השליח א"צ עדיס‪ ,‬אתאי לא‬ ‫והבנתי זאת תדברי הגרעק״א הנ״ל שתדבר רק‬
‫הביא דברי התוס׳ הקודם בריש השולח ד״ה תהו‬ ‫תענין שליחות‪ ,‬דהתס קתני והא חזו דקא רהיט‬
‫דתיתא וכו׳ דכתבו שס בעדיפא מיני׳ אתרינן‬ ‫בתרייהו‪ ,‬ורבא דחי דהא דקא רהיט משוס דאתר‬
‫בביטלו שלא בבי״ד בלא ידיעת שליח ואשה דתשמע‬ ‫להו אשור הב לה‪ ,‬יעוי״ש‪ .‬חה הלא תיירי תענין‬
‫פשט הלכה דל״ה ביטול וכו יעוי״ש‪ ,‬דתשתע דאס‬ ‫שליחות‪ ,‬ומוכח דבכל זמן הכתיבה והחתימה לא‬
‫ביטל שלא בפני בי״ד‪ ,‬האשה והשליח ידעו מהביטול‬ ‫ראו ולא הרגישו שוס דבר שרצונו לבטל את הגט‪,‬‬
‫ומודים‪ ,‬תהני הביטול‪ ,‬וכתבו זה לדבר פשוט ‪:‬‬ ‫אך אח״כ בשעה שהגיע לזמן מסירת השליח את‬
‫ע ו ד יש להעיר על התוס׳ הנ״ל בסוה״ד‪ ,‬דכ׳ שס‬ ‫הגט חזו דהבעל רהיט ובזה פליגי אביי ורבא‪,‬דאביי‬
‫וז״ל‪ :‬ועוד נראה לר״י דדבריס שבלב‬ ‫ס״ל דהא דרהיט לאו כלוס הוא משוס דג״ד לאו‬
‫אינן דברים‪ ,‬אפי היכא דקי״ל דנאנס מלפרשם‪ ,‬כמו‬ ‫כלוס הוא‪ ,‬ורבא ס״ל דלא ג״ד הוא משוס דאתר‬
‫שרוצה להוכיח בפ״ב דקדושין ד״נ דדבריס שבלב‬ ‫אשור הבו לו וא״כ שפיר ניחא חילוקס‪ ,‬דאביי ורבא‬
‫אינן דברים וכופין אותו עד שיאתר רוצה אני‪ ,‬דגט‬ ‫פליגי בג״ד שלאחר הכתיבה ובזה ת תויז גס דברי‬
‫ודכפרה וכו׳ יעוי״ש‪ .‬תה כיוונו בלשונם דכ'‪ ,‬כתו‬ ‫הגרעק״א תמה שהקשיתי דתהש״ס תשמע דאיירי‬
‫שרוצה להוכיח בפ״ב דקדושין‪ ,‬אס כונתס הוא‪,‬‬ ‫קודס כתיבה‪:‬‬
‫דהס״ד שבש״ס רצה לומר כן‪ ,‬אבל לפי התסקנא‬ ‫וגדול אחד אתר לי שקושיא זו שהקשתי‪ ,‬דהסוגיא‬
‫ל״ה אפי׳ דברים שבלב‪ ,‬תטעם כפרה ותצוה לשמוע‬ ‫דאותיבו קרי באודנייכו‪ ,‬הלא תיירי קודס‬
‫דברי חכתיס‪ .‬והך ודילתא דנקט הש״ס לאו דיחוי‬ ‫כתיבה‪ ,‬וקושיא על התורי״ד‪ ,‬הקשה להרב הגאון‬
‫הוא‪ ,‬אלא גס לפי התסקנא נשאר כן‪ ,‬וכתש״כ‬ ‫הגדול ר׳ אברהס קמאי בנו של הגאון רא״ב קמאי‬
‫בתשובתי הקודמת‪ ,‬א״ כ אדרבא תוכח איפכא‬ ‫זצ׳׳ל‪ ,‬ואתר לי כי הקשה זאת לאביו הגאון ז״ל‪,‬‬
‫תהתסקנא‪ ,‬דהיכא דנאנס תלפר‪-‬שס הוי דברים שבלב‬ ‫ותי׳ כי הסוגיא תיירי לענין שליחות‪ ,‬אך כפי‬
‫דברים‪ ,‬ורק בגט וכפרה ל״ה דברים שבלב כלל‪,‬‬ ‫ששמעתי לא דברי דבריו‪ ,‬אך בעיקר הדבר כיוונתי‬
‫משוס כפרה ומשוס תצוה לשמוע דברי חכתיס‪,‬‬ ‫לדבריו ז״ל‪:‬‬
‫וכמו שהארכנו בתשובה הקודמת וגס בתשובה זו‬ ‫אחרי כתבי את כל זאת‪ ,‬ראיתי בתום׳ הרי״ד שס‬
‫לעיצ ואס ניתא דתוס׳ מפרשים דהך דלתא רק‬ ‫לגבי אותיבו קרי באודנייכו‪ ,‬דהקשה תה‬
‫דיחוי הוא‪ ,‬אבל באתת טעמא הוא משוס דדבריס‬ ‫הוכיח אביי תזה דג״ד בגיטא לאו תילתא הוא‪ ,‬הא‬
‫שבלב אינן דברים‪ ,‬וכהנ^י׳ דתפרשי כן וכתש״כ‪,‬‬ ‫הבעל צות בפה מלא דמבטל את הגט‪ ,‬ואטו בשמיעת‬
‫א״כ שפיר תוכח כדברי הר״י‪ ,‬דאפי׳ היכא דנאנס‬ ‫העדים תליא מילתא וכו׳‪ ,‬ועדיס אינן אלא לברר‬
‫מלפרשם‪ ,‬הוי דברים שבלב‪ ,‬אבל הלשון‪ ,‬כמו שרוצה‬ ‫העדוי! שביטלו וכו׳‪ ,‬שאלו שניהם מודים הבעל‬
‫להוכיח‪ ,‬דכ׳ התוס׳ קשה‪:‬‬ ‫והאשה‪ ,‬מי לא בטיל‪ .‬ונ״ל עפ״י הדוחק‪ ,‬שהביטול‬
 ‫שהם‬ ‫אה״ע‬ ‫אבני‬ ‫‪96‬‬

‫דמ׳׳ט‪ ,‬דדחי הש״כ‪ 4‬דאין הוכחה דדנריס ש‪3‬לג ל״ה‬ ‫ועולן״ל הא חהש״ס שם ליכא להוכיח אלא רת‬
‫לי' דתיהוי‬ ‫דנרים ח ק תן וחגט‪ ,‬חשוס דדלמא‬ ‫דגני קרגן וגט דדחי לזבינא כחש״כ‬
‫לי׳ כפרה‪ ,‬או מצוה לשמוע דברי חכמים כימתי‪,‬‬ ‫התום׳ שם בב״ב‪ ,‬וכ‪ 3‬ר הארכנו לעיל‪ ,‬אז אחריכן‬
‫דהדלחא רק דיחוי נעלחא ^ א‪ ,‬יועי׳׳ש‪:‬‬ ‫דאפי׳ היכא דנאנס חלפרשם ל״ה ד‪3‬רים ש‪3‬ל‪3‬‬
‫ד‪3‬רים‪ ,‬א‪3‬ל חנ״ל להר״י ללחד חזה על הכלל כולו‪,‬‬
‫ו מ ה שהביא ראי׳ מר״ן דגיטין ד״כ ע״א‪ ,‬דכ׳ דהא‬
‫דגם ‪ 3‬חתנה אחריכן כן‪ ,‬דד‪ 3‬רים ש‪3‬לב ל״ה ד‪ 3‬רים‬
‫דפריך רבא לר״ח‪ ,‬דדלמא אקנויי אקנו לי׳‬
‫אפי׳ היכא דנאנס חלפרשס‪:‬‬
‫רבנן‪ ,‬קושטא דמילתא הוא כן‪ ,‬אץ ראי׳ משם‪,‬‬
‫דדלחא קושטא דמלתא הוא‪ ,‬אדרבא לאידך גיסא‬
‫יש הוכחה‪ ,‬דהא הר׳׳ן כתב הטעם דרבא אמר הכי‬ ‫ענו* ד‪.‬‬
‫משום כמדו דר׳׳ח‪ ,‬וא״כ משמע דאי לאו משום‬
‫כבודו‪ ,‬לא אתר בלשון ודלחא‪ ,‬משום דקושטא‬ ‫עוד נגדרי אונס דאתיא חנפשי׳ ואונסא דאחריני‬
‫דתלתא כן הוא‪ ,‬כדתוכח חפ׳ ג״ פ דשדיוה רננן‬ ‫‪3‬ד‪3‬רי הפרח חטה אהרן והראנ״ת דפליגי גזה הר״י‬
‫אאשה‪ ,‬יעוי״ש‪:‬‬ ‫חיגא״ש והר״ח‪ ,‬וגלשון ודילחא ד‪ 3‬ש״ס אם הוא‬
‫דיחוי או לקושטא דחילתא‪ ,‬ו‪3‬תשו‪ 3‬ת הרא״ח אם‬
‫ומה שהביא ראי׳ חשבת ד״ד ע ״ מ תרש׳׳י ד׳׳ה‬ ‫חחחת השמעה יכול לגרש‪ ,‬וגאנסוהו עפ״י הדין‬
‫ודלתא הנחה הוא דלא בעינן וכו׳‪ ,‬דחשתע‬ ‫‪ 3‬גט וגחתנה וגחכאן חודעה ר‪ 3‬א לאורייתא‪ ,‬ואם‬
‫דהוכחה הוא‪ ,‬וכן האריך ברש״י הנ״ל הגרעק׳׳א‬ ‫התורה חתנה היא‪.‬‬
‫בכתניו סי׳ קנ״ז‪ ,‬עי׳ בתוס׳ שם‪ ,‬שכ׳ ליישב דברי‬
‫רש״י מקושית התוס׳ דשם‪ ,‬דדלחא לאו דוקא‪ ,‬וכן‬ ‫ויישר חילו של ידידי הרג וכו׳ חוה״ר אורי‬
‫ח תויז בזה קושית הרשב״א נחי׳ שם שהקשה ג״כ‬ ‫חוינעשטער שי'‪ ,‬שטרח והעתיק חס׳ פרח‬
‫כמו ה תו ס׳‪:‬‬ ‫חטה אהרן ח״נ סי׳ ז׳ חה שהניא חהראנ״ח ח״א‬
‫ו מ ה שהביא ראי׳ לאידך גיסא‪ ,‬דדלחא ל״ד חר״ן‬ ‫סי׳ ס״ג‪ ,‬דכתג דהר״י חיגאש ור״ח פליגי נאונס‬
‫בנדרים פ״ג ע״א ד״ה דלתא מיין דאית לה‬ ‫דאתיא חנפשי׳‪ ,‬אי הוי אונס‪ ,‬דהר״י חיגאש ס״ל‬
‫דלא הוי אונס‪ ,‬דאי נעי חצי לחיצלי נפשי׳ חיני׳‪,‬‬
‫צערא וכו׳‪ ,‬שכ׳ דהך ודלתא ל״ד‪ ,‬עי׳ בת׳ הרשב״א‬
‫סי׳ תש״ו שהגרעק״א ציין עליו‪ ,‬שכ׳ דהך דלחא‬ ‫כדאיתא נגח׳ ודלחא שאני אונסא דנפשי׳ )והוא‬
‫דוקא הוא‪ .‬ונהך דחולין דל״ד לענין טומאת הידים‬ ‫יסגור דדלחא דקאחרה הגח׳ הוא קושטא דחילתא‬
‫כתבו התוס׳ שם‪ ,‬וכן הרשב״א בת׳ שם‪ ,‬דהך ודלתא‬ ‫ואלינא דאחת( ור״ח סונר דהוי אונס וחסיק שם‬
‫דוקא הוא‪ ,‬והבאנו ראי׳ מחגיגה דהתם ל״ג לשון‬ ‫וז״ל‪ :‬וח״ש נגח׳ ודלחא שאני אונסא דנפשי׳‪ ,‬לא‬
‫ודלתא‪ ,‬ועי׳ לעיל באות י׳ תש״כ על דברי האו״ש‬ ‫אחר אלא דרך דחי׳ נעלחא‪ ,‬עכ״ל‪ .‬כן העתקתו של‬
‫לענין הודלתא‪ ,‬ואין להאריך יותר‪ .‬ומחמת חבינותי*‬ ‫ידידי הר‪ 3‬הנ׳׳ל‪ .‬ות״ל כי חסנרא דנפשי׳ כיונתי‬
‫יצאתי חוץ לענץ מדרכנו‪ ,‬ועתה נשוב ונחזור‬ ‫לדעת הר״י חיגאש‪ ,‬דאונסא דנפשי׳ ל״ה אונס‪.‬‬
‫לענינינו ‪:‬‬ ‫וכעת שנפתח לי שערי אורה‪ ,‬דהר״ח פליג על הר״י‬
‫חיגאש וס׳׳ל דגם אונסא דנפשי׳ נקרא אונס‪ ,‬שפיר‬
‫ד ע ה כבר כתנתי דאץ נגמלי ובמחיצתי השואל‬ ‫ניחא דנרי הר״ח שהנאתי נתשונה הקודחת‪ ,‬דהוא‬
‫ותשימ וכפי העתקת כהדר״ג‪ ,‬אינם‬ ‫חפרש הא דאיתא ננ״‪ 3‬ד״ח ע״ מ גני ההוא גנרא‬
‫מובנים לי דבריו‪ ,‬שהרכיב ביטול הג ט יחד עם‬ ‫דנעי לקדושי איתתא ולא נעיא עד דכתג לה כל‬
‫חודעא‪ ,‬דהתם בגיטין בהא דא״ל אותיט קרי‬ ‫נכסי‪ ’,‬דלא קנתה‪ ,‬חשום דהוי אונס‪ ,‬והחשכנ׳׳י‬
‫באודנייכו‪ ,‬לא איירי אלא רק לענין ביטול הגט‪,‬‬ ‫האריך נזה‪ ,‬וכתנתי שם דזה נקרא אונסא דאחריני‪,‬‬
‫ולא לענין חודעא‪ .‬ובעיקר חידושו שחידש דתחתת‬ ‫יועי״ש נדנרינו‪ ,‬דלפי׳׳ז איך דנפרש ניחא‪ ,‬אחרי‬
‫הכפי׳ דבי״ד נעשה דין גתור‪ ,‬כבר הקשינו דכל‬ ‫דשיטת הר״ח דגם אונס דנפשי׳ הוי אונ ס‪:‬‬
‫דברינו הוא לאביי‪ ,‬ואביי הלא סובר דהוי ג״ד‪ ,‬אלא‬
‫ו ב מ ה שיצא כ׳ הר‪ 3‬הנ״ל להחלין נעד הר״י‬
‫דלאו חילתא היא‪ ,‬וא״כ שפיר איכא לעז‪ ,‬וכדכתבנו‬
‫חיגאש וללחד סנגוריא עלי‪ ,‬דהלשון‬
‫לעיל באות זה‪ .‬ובעיקר קושית השואל ומשיב על‬
‫ודלחא דחנואר נש״ס‪ ,‬הוא כחא פעחים לקושטא‬
‫הג׳׳יג כבר כתבנו והוכחנו דהש״ס תיירי לענץ‬
‫דחילתא‪ ,‬ונכשרונו הגדול אחרי החיפוש ציין נאחהו‬
‫שליחות הגט‪ ,‬וא״כ למותר לכפול ולשטת הדברים‪,‬‬
‫חקוחן‪ ,‬הנה נאחת החעיין נדנרי נתשו׳ הקודחת‬
‫וב״ה דברינו נכונים ה ם‪:‬‬
‫יראה כי אני נעצחי הראיתי פנים לכאן ולכאן‪ ,‬כי‬
‫יג( כ ח י ד ׳ ׳ ג הביא את תשובת הר״א מזרחי סי׳‬ ‫נהני ודלחא דחנואר נש״ס‪ ,‬ודלחא שאני אונסא‬
‫צ״ה‪ ,‬והעתיק את כל דבריו‪ ,‬גם אנכי‬ ‫דנפשי׳ וכו׳‪ ,‬ודלחא שאני התם דניחא לי׳ דתיהוי‬
‫השגתיו‪ ,‬ואעתיק את דבריו‪ ,‬אף כי לדעתי אין‬ ‫כפרה‪ ,‬ודלחא שאני התם דחצוה לשחוע דנרי‬
‫דבריו נוגעים להענין שאנו עסוקים מ כעיזג לענץ‬ ‫חכחים‪ ,‬כתנתי דקושטא דחילתא כן הוא‪ ,‬ונקדושין‬
‫מט‬ ‫שהם‬ ‫אה״ע‬ ‫אבני‬
‫לדברי הר״א מזרחי‪ ,‬דכתג דכיון דאנסוהו עפ״י‬ ‫לעז‪ ,‬וכמו שנבאר‪ ,‬אך כיון דהם נוגעים לענין‬
‫הדין‪ ,‬הוי גט‪ ,‬א״כ הדין נותן דגם במתנה‪ ,‬אס‬ ‫הקודס‪ ,‬לענין אס מחמת שבועה יכול לגרש‪,‬‬
‫הכפי׳ הי׳ עפ״י דין‪ ,‬הוי מתנתו תתנה‪ .‬וכן נראה‬ ‫והדברים כשהס לעצמם יקריס ונפלאים‪ ,‬אבאר‬
‫לפי תי׳ הר״י גתוס׳ ג״ג דת״ח ד״ה איליתא‪ ,‬דכתג‬ ‫אותם ומה שלפענ״ד להעיר בהס‪ .‬וז״ל הר״א‬
‫דכל דגר שהוא תחויב עפ״י דין הוי כמכר יעוי״ש‪,‬‬ ‫‪ 7J‬זרחי בתשובתו שס‪ :‬מה שכתב דבגט ומתנה כאמר‬
‫וצ״ע גזה ‪:‬‬ ‫לו אנוס הייתי הני מילי כשהי׳ הגט בלא שוס סבה‪,‬‬
‫אגל כשגזרו עליו בי״ד לגרש מכח הדין אפי׳ אנסוהו‬
‫יד( על תה שהעירותי על התוס׳ ערכין ומהר״י‬
‫גהדיא ה״ז גט כשר כשמסר מודעא עליו ואמר‬
‫מינן‪ ,‬איזה תועלת הוא גמה שמגטלין‬
‫שבאונס הוא נותן דודאי לא חיישינן גי׳ מאחר‬
‫המודעות גס קודם הנתינה‪ ,‬כתג לעיין בעה״ש‪,‬‬
‫שהדבר צריך עישוי ומההיא דהשולח ד ר ג) כן נדפס‬
‫ועיינתי שס גסי׳ קל״ד אות י״ט‪ ,‬וראיתי כי גס הוא‬
‫וכנראה צ״ל דר״ש( אשקלי׳ גט גע״כ כששמע‬
‫נחית לזה‪ ,‬דלהפוסקיס דס״ל דגט שביטל אין חוזר‬
‫שביטל הגט אצריכי׳ גיטא אחרינא‪ ,‬ל״ק דגיטול‬
‫ומגרש גו‪ ,‬אינו תועיל הביטול מודעות קודם‬
‫לחוד וטענת אונס לחוד‪ .‬וההיא דערכין משמע אפי׳‬
‫הנתינה‪ ,‬ולכן כתג הרתג״ס דאין תניחין את הגעל‬
‫מודעא אינו רוצה לומר מודעא שהוא אונס אלא‬
‫לילך עד שיתן לה הגט‪ ,‬דהוא תהסוגריס דגט שביטל‬
‫שמחתת אונסו הוא מבטל הגט דאל״כ לתה הצריכו‬
‫הרי הוא כחרס ואינו תגרש גו לעולם‪ ,‬ורק להרתג״ן‬
‫לבטל המודעא הרי נתינת הגט וכו׳ אינו אלא‬
‫והרשג״א מועיל‪ ,‬כן דבריו שם‪ .‬והרמב״ס שם‬
‫בכפי׳ כדקתני וכן לגבי גיטין כופין וכיון שנתינתו‬
‫גפ״ו מה׳ גירושין ה״כ אינו מסיק האיך הדין אס‬
‫הוא באונס תה לנו אס מסר תודעא שהוא אונס‪,‬‬
‫הלך הגעל לאחר הכתיבה‪ ,‬ואפשר דגם הוא ס״ל‬
‫וע״כ שהתודעא על הביטול עכ״ל של הר״א מזרחי‪:‬‬
‫דהגט כשר היכא דגירש תרצונו‪ ,‬וכדברי התהר״י‬
‫מינן‪ .‬וע״כ דמהר״י מינן קאי גשי׳ הרמג״ן‬ ‫ו ה נ ה מוכח מדבריו דאס נשבע או נדר לגרש‪ ,‬שפיר‬
‫והרשג״א‪ ,‬כמש״כ בתשובתנו הקודמת‪ ^.‬ולדידן‬ ‫יכול לגרש‪ ,‬דאף אס נימא דנקרא אונס‪,‬‬
‫דנקטינן דגט שביטל אינו חוזר ותגרש גו‪ ,‬הביטול‬ ‫הוי גט‪ ,‬כיון דמחמת הדין הוא מגרש‪ ,‬כתו בכפית‬
‫תודעות קודם הנתינה הוא רק חותרא געלתא‪,‬‬ ‫גי״ד וכבר דברנו תזה‪ .‬ולדבריו הא דאיתא גג״ג‬
‫כתש״כ הרת״א וכתגואר בדברינו שס‪:‬‬ ‫ד״ת לענין תודעא‪ ,‬אי דגיטא ותתנתא ג״ת בעלמא‬
‫טו( ע ת ה נבוא על סוף דבריו‪ ,‬אף דרק לפלפולא‬ ‫הוא‪ ,‬איירי גסתס גט‪ ,‬אגל היכא דכפוהו גי״ד‪ ,‬או‬
‫בעלמא הוא‪ .‬אני בעצתי דחיתי בטוב טעם‬ ‫ע״י שבועה ונדר‪ ,‬אז הלא ל״ת התודעא‪ ,‬כיון דע״י‬
‫ודעת תה שעלה ע״ד לחדש‪ ,‬דהיכא דהדגר תלוי‬ ‫אונס כזה גיטו גט‪ ,‬אלא רק תודעא מחתת ביטול‬
‫בקיום התנאי‪ ,‬לא נקרא ביטול הגט‪ ,‬וכת״כ לפי‬ ‫כתש׳׳כ‪ .‬אך ק״ל דלפ״ד‪ ,‬לתה בעינן שיאתר רוצה‬
‫סברא זו אף אס יהי׳ אומדנא דמוכח שגירש תפני‬ ‫אני‪ ,‬היכא דהכפי׳ גאה כדין‪ .‬ועוד ק״ל תה הוכיח‬
‫זה‪ ,‬אס לפי דעת הגי״ד וראות עיניהם יכירו‬ ‫הש״ס בקדושין דת״ט דדגריס שבלב ל״ה דגריס‪,‬‬
‫ויאמרו דטענותיו אינם טענות‪ ,‬גירושיו גירושין‪,‬‬ ‫תגט הגא ע״י כפי׳‪ ,‬הש״ס דחי משוס דתצוה‬
‫אחרי דאין תבטל הגט‪ ,‬רק דסוגר דמצד הדין אינו‬ ‫לשתוע דברי חכתיס‪ ,‬הא לדברי הר״א תזרחי‪ ,‬אפי׳‬
‫גט‪ ,‬וגאתת אינו כן‪ ,‬דתצד הדין גיטו גט‪ ,‬וא״כ אס‬ ‫דגריס תתש ג״כ לא יועילו‪ ,‬תשוס דגט הנעשה ע״י‬
‫ניתא כן‪ ,‬אין חילוק בין ג״ד לאותדנא דתוכח‬ ‫עישוי כדין מהני‪ ,‬וגג״ג נתי תקשה סוגית הש״ס‬
‫וכתש״כ שס‪ ,‬ואין לכהדר״ג שוס השגה עלי‪ ,‬אלא‬ ‫לפי דעתו‪:‬‬
‫שאני בעצתי כתבתי דאין לחלק כן‪ ,‬ורק עיקר הדבר‬ ‫וז ה פשוט‪ ,‬דלפ״ד דטענת אונס לא תהני‪ ,‬אלא‬
‫תלוי גג״ד‪ ,‬וג״ד גגיטא לאו תילתא הוא כאביי‪,‬‬ ‫ביטול‪ .‬גמקוס דל״ה ביטול ל״ש לעז‪,‬‬
‫וגזה לבסוף גס כהדר״ג תסכים‪ ,‬אף דלפי דעתו‬ ‫וכמש״ב דדגרי הר״א מזרחי ל״ש לענין לעז שעסקנו‬
‫הוא אותדנא דמוכח כתש״כ דהרגה ספיקות יש‬ ‫ודגרנו גו‪:‬‬
‫לו גזה‪ ,‬וצירף לזה ג״כ סברות הנודע בשערים‪,‬‬
‫השואל ותשיב‪) ,‬אנכי לא ראיתים( שהם תכשירים‬ ‫ולא אמנע מלהעיר אף תדברי אגדה‪ ,‬בין כפי סוגיא‬
‫את הגט בנידון כזה‪ ,‬וג״כ הסכמות הרבנים‬ ‫דעלמא ובין לשי׳ הר״א מזרחי‪ ,‬מהא‬
‫הגאונים יגדלו לחיים‪ ,‬הגרי״א הערצאג מירושלים‬ ‫דאיתא בשבת דפ״ח מכאן תודעא רגא לאורייתא‪,‬‬
‫והגר״י קאנטראוויץ‪ ,‬וג״כ דעתי הקלושה‪ ,‬וא״כ‬ ‫הא כיון דהכפי׳ הי׳ כדין‪ ,‬ליכא מודעא‪ ,‬לכל חד‬
‫אין להאריך יותר‪ .‬וה׳ ינחנו בדרך האתת שלא‬ ‫וחד לטעמי׳‪ ,‬אי משוס דמצוה לשמוע דברי הקג״ה‬
‫נכשל ח״ו‪:‬‬ ‫נעשה כרצון‪ ,‬או אפי׳ באונס תהני‪ ,‬כדברי הר״א‬
‫מזרחי‪ ,‬וי״ל דתורה מתנה היא‪ .‬ושמעתי דבתשוגות‬
‫ידידו דוש״ט וש״ת‪,‬‬
‫של המשכנ״י עס הגרא״ז מרגליות הנז״ל‪ ,‬הובא‬
‫)תגי״ט(‬ ‫הצגרה זאת‪ ,‬וכתב דאין למדין מדברי אגדה יעוי״ש‪.‬‬
‫ואצלי אין המשכנ״י כעת לעיין גו‪ .‬וכעת נתעוררתי‬
 ‫שהם‬ ‫אה״ע‬
‫נתודע לו דא״צ כפרה‪ ,‬יעוי׳׳ש שהארכתי הרבה‬
‫נענין זה‪ ,‬עכ״פ תוכח דנינתות שס הוי שוגג לא‬
‫אונס‪ .‬וכן נהוחלפו נשותיהן כתנתי שס דרק שוגג‬
‫הוא‪ ,‬תדחיינות קרנן‪ ,‬אך שועות מותרות‬
‫לנעליהן‪ ,‬והנאתי שס את התפא״י כמשניות שכ׳‬
‫כדנרינו‪ .‬וכן מראיתו תר״א ור״א דנשנעו דהכי‬
‫הערות והשגות נדנרי הגאון נעל השי‪ 3‬משה‬
‫אתר ר‪ ,3‬תוכח נהדיא לפ״ד נמס׳ נדריס ושנועות‬
‫בתשונתו לענין כהן שכ״ת להחזיר גרושתו אחרי קומו‬
‫שס‪ ,‬דשוגגין היו‪ ,‬ואף דלשון הש״ס הוא האדס‬
‫מחליו‪ ,‬ודעתו דטעות הוי כדין אונס הוכחה מגת׳‬
‫כשנועה פרט לאונס‪ ,‬ע״ז תייתי הש״ס כגון עונדא‬
‫דינתות דטעות לאו אונס‪ ,‬ותה שנא נזה גהיג״ת‪.‬‬
‫דר״א ור״א‪ ,‬ע״כ כונת הש״ס הוא למעט שוגג‬
‫תקרנן‪ ,‬דהתורה חידשה לן דקרנן שנועה שאני מכל‬
‫הקרננות‪ ,‬דנכ״ד תניא קרנן על השוגג‪ ,‬ונשנועה‬
‫פטור‪ ,‬דאס כוונת הש״ס נזה הוי אונס גמור‪ ,‬הלא‬
‫יקשה תה צריך קרא ומיעוט ע״ז‪ ,‬הוא הדין נכה״ת‬
‫כולה דאונס פטור‪ ,‬ונמס׳ נדריס דכ״ה ע״‪ 3‬שס‪,‬‬
‫תניא כשס שנדרי שגגות תותרין כך שבועות ש עו ת‬
‫מותרות‪ ,‬וע״ז תייתי העובדא דר״א ר״א‪ .‬ועוד‬
‫דבתתני׳ שס תנן ד׳ נדריס התירו חכתיס‪ ,‬ותרי‬
‫תינייהו הס נדרי שגגות ונדרי אונסין‪ ,‬ובשגגות‬
‫תפרשי הש״ס כגון ר״א ור״א‪ ,‬ונדרי אונסין תפורש‬
‫נתתני׳ גופא‪ ,‬דנאנס הוא כגון שחלה או שחלה בנו‬
‫או שעכנו נהר‪ ,‬וא״כ תכ״ז תוכח דנעונדא דר״א‬
‫ור״א דהוי טעות‪ ,‬הוי שוגג כדפי׳ ורק דהתורה‬
‫מיעטה‪ ,‬דשוגג כשנועה פטור תקרנן‪ ,‬כתש״כ‪.‬‬
‫והמדומה לי שהדנריס נרוריס ואתיתיס נעזה״ש ‪:‬‬
‫אך כיון דההשיב משה בנה יסודו והוכחתו לא‬
‫תהש״ס דיבת ת דל״ג ע״ב‪ ,‬דהתס קתני‬
‫הך דהוחלפו נשותיהן‪ ,‬אלא תת׳ הרשנ״א ס״י חל‬
‫עלינו חובת העיון נהרשנ״א‪ ,‬ועיינתי נשו״ת‬
‫הרשנ״א וכפי משמעות לשונו‪ ,‬נראיס לכ׳ דנריו‬
‫תתש כדנרי ההשי‪ 3‬תשה‪ ,‬ואעתיק את דנריו‪ ,‬זה‬
‫לשון הרשנ״א שס נאתצע התשונה‪ :‬ולא אונס של‬
‫כפי׳ נלכד‪ ,‬אף טעות אונס הוא‪ ,‬שאילו ננעלת‬
‫לאחר כרצון וכסנורה נעלה הוא‪ ,‬מותרת לו‪ .‬ותנואר‬
‫נינתות פ׳ ד׳ אחיס‪ ,‬דקתני שניס שקידשו שתי נשיס‬
‫ונעת כניסתן לחופה הוחלפו וכו׳ תפרישין אותן‬
‫ג׳ חדשיס שתא תעונרות הן‪ ,‬אלתא הא לא תעונרות‬
‫הן שריין וכו׳‪ ,‬וכל שננעלת לאחר כקטנות ואפי׳‬
‫כרצון מדעת מותרת לבעל‪ ,‬וכמו שאתרו שס בינתות‬
‫פיתוי דקטנה אונס הוא וכו׳‪ ,‬עיי״ש תה שהאריך‬
‫לענין מיכל ‪ 3‬ת שאול‪ ,‬ואח״כ כתב דהיתה אנוסה‬
‫גמורה‪ ,‬דשאול הכריחה‪ ,‬כו׳‪ .‬ועל תשונת הרשב״א‬
‫הזה סמך נכל כחו‪ ,‬דטעות אונס הוא‪ ,‬אבל לפענ״ד‬
‫אחרי שהוכחנו דהש״ס קורא על שוגג אונס‪ ,‬כתו‬
‫דאיתא האדס כשנועה פרט לאונס‪ ,‬וההיא אנוס‬
‫ע״כ שוגג הוא כתש״כ‪ .‬ואחרי שהוכחנו שחילק בין‬
‫היכא דהטעות הי׳ נגוף הדנר‪ ,‬או היכא דהטעות‬
‫נא מצד אחר‪ .‬וכשנדקדק היטב‪ ,‬נראה דאין חילוק‬
‫נין טעות לטעות והכל שס אחד הוא‪ ,‬דהא ר״ל‬
‫ס״ ל דחליצה תוטעת הוי‪ ,‬כגון שאותדיס לו חלוז‬
‫אבני‬ ‫‪98‬‬
‫סימן כז‪.‬‬
‫עו ד ב ע נ י ן הב״ ל‬
‫ענח א‪.‬‬
‫ת״ח אחד מידידי הניא לי הס׳ השי‪ 3‬תשה שהאריך‬
‫נחאהע״ז סי׳ ע״ו נענין זה ולא עיינתי‬
‫נכל התשונה‪ ,‬אך נפרט אחד‪ ,‬וע״ז נאתי להעיר‬
‫ולנאר חו״ד הקלושה‪ .‬העונדא שנא לפניו הי׳ כי‬
‫כהן שכ״ת גירש אשה נלי שוס תנאי‪ ,‬ורק המסדר‬
‫הגט שכח או כנראה מתוך דנריו ע״ה הי׳‪ ,‬אתר‬
‫לו כי אס יקום תחליו ישאנה‪ ,‬זהו קוט‪ 3‬השאלה‪.‬‬
‫חקר אס טעות הוי דינו כדין אונס‪ ,‬והעלה שס‬
‫דדעתו שטעות נקרא אונס‪ ,‬כדתוכח מכתה דוכתי‪,‬‬
‫חדא הניא תינתות דפ״ח‪ ,‬דתצא תזה ותזה‪ ,‬משוס‬
‫דתחתירין נסופה כדי שתנדוק כתחילתה‪ .‬וקשה‬
‫הא תן הדין הוא דאסורה לנעל ולנועל‪ ,‬אלא ודאי‬
‫דטעות הוי אונס‪ ,‬דסנורה שנעלה תת וכו׳‪ .‬ועוד‬
‫הניא ראי׳ תהוחלפו נשותיהן‪ ,‬והוא נינתות דל״ג‪,‬‬
‫אך ההשי‪ 3‬תשה ציין לעיין נרשנ״א תשונה י״ט‪.‬‬
‫ועוד הניא ראי׳ תשנועות דכ״ו ונדריס דכ״ה‪,‬‬
‫מר״א ור״א דתר אישתנע דהכי אתר ר‪ 3‬ותר‬
‫אישתנע להיפך‪ .‬והש״ס אתר ע״ז האדס כשנועה‬
‫פרט לאונס‪ ,‬ואעפי״כ כת‪ 3‬שס דאין להקל תש״ז‪,‬‬
‫ואף לא להחתיר‪ ,‬דהא חליצה תוטעת כשרה‪ ,‬וחליצה‬
‫תעושה פסולה‪ ,‬כדאיתא נינתות דק״ו ע״א וכו׳‪.‬‬
‫ולכסוף חילק דהיכא דהטעות הוא כגוף הדנר הוי‬
‫אונס‪ ,‬כגון הנך גווני שהניא נכולהו הוי אונס‬
‫כגוף הדנר‪ ,‬האשה סנרה שנעלה תת‪ ,‬וגני הוחלפו‬
‫סנורה שזהו נעלה גני שנועה הי׳ אונס כדעתו‪,‬‬
‫שסנור שנשנע נאמת‪ ,‬אנל כשהטעות מצד אחר‪ ,‬כתו‬
‫גני חליצה‪ ,‬נגת׳ דינתות שס‪ ,‬טעות כזה לא הוי‬
‫אונס‪ ,‬זהו ת״ד‪ ,‬ויעוי״ש נאריכות‪:‬‬
‫ולפענ״ד כל דנריו תתוהיס‪ ,‬ולא רק דראיותיו אינן‬
‫ראיות אלא דגס מוכיחות להיפך‪ ,‬דטעות לאו‬
‫אונס הוא‪ ,‬דתהסוגיא דינתות תוכח דשוגגת היא‪,‬‬
‫תדחיינת קרנן‪ ,‬וככר הארכנו נזה ניג״ת שנה י״א‬
‫קונט׳ א׳ סי׳ ד׳ נההשקפה על היג״ת‪ ,‬ונסוף הקונט׳‬
‫נהתילואיס‪ ,‬לתרץ קושית ידידי הר‪ 3‬הגאון וכו׳‬
‫תוה״ר נניתין אראנאוויץ ז״ל ר״ת דישינת‬
‫רי״א שהקשה לאידך גיסא‪ ,‬אתאי חייכת קרנן הא‬
‫אנוסה היא‪ ,‬ושס הנאתי הגת׳ דנ״ק דכ״ו ע״‪3‬‬
‫תהיתה אנן תונחת נחיקו ולא הכיר ‪ 3‬ה ועמד ונפלה‬
‫וכו׳‪ ,‬וכן הנאתי את היד אנרהס יו״ד ס״‪ ,3‬שהניא‬
‫את הפ״ת‪ ,‬שכל דהיכא שאכל טריפה נשוגג ואח״כ‬
 ‫שהם‬ ‫אודע‬
‫התליצה‪ ,‬משום ריש תנאי נתליצה‪ ,‬וכו׳ יעוי״ש‪ .‬וגם‬
‫עי׳ נרשנ״א נתירושיו לינתות שם‪ ,‬שהניא ג״כ את‬
‫הירושלמי תעונרא רר״ת נר׳ אא ‪:‬‬
‫ה נ ה הא ‪ 7‬כ׳ הקרן אורה על הירושלמי נעונרא רר״ת‬
‫נר׳ אנא‪ ,‬ראפי׳ תנאי ל״ש נזה‪ ,‬משום רהוי‬
‫תעתשכ״נ‪ ,‬הוא כתו דאיתא נירושלתי ננ״ת נ ס״פ‬
‫השוכר את הפועלים‪ ,‬לענין פלוגתא רר״ת ור״י‬
‫נתקרש את האשה ע״ת שאין לך עלי שכו״ע‪,‬‬
‫רהירושלתי תמעט שם‪ ,‬אם התנה ע״ת שלא תצטרך‬
‫לינום‪ ,‬הניאו התל״ת נפ״ו תהל׳ אישות ה״י‬
‫והארכנו נזה לקמן נתאהע״ז סי׳ כ״ת ע״ש‪ .‬ושם‬
‫הנאתי את רנרי הגרעק״א והנה״ת‪ ,‬ראפי׳ נלא‬
‫תנאי רנריו נטליס‪ ,‬כיון שהם נגר תשכ״‪ 3‬עיי״ש ‪:‬‬
‫ו מ ה רפשיטא להקרן אורה רש״ס רילן פליג על‬
‫הירושלמי‪ ,‬והירושלמי ס״ל ריש תנאי‬
‫נהליצה‪ ,‬אינו נרור כ״כ רהא״ת נסי׳ ל״ת אות ה׳‬
‫נר״ה והנה הניא נשם ר״י וכן הסכים הרת״ה ראף‬
‫נתליצה‪ ,‬רוקא היכא רהתנו לתן או נרנר שתיינת‬
‫לו‪ ,‬אז תנאי קייס‪ ,‬ואס אינה נותנת לו‪ ,‬התליצה‬
‫פסולה‪ ,‬ותסיים הא״ת וז״ל‪ :‬ותשמע תרנריו ראפי׳‬
‫היכא רליתא ע״י שלית רוקא נהתנה נרנר שאינה‬
‫תתוינת אנל אס התנה נרנר שהיא תתוינת תהני‬
‫תנאי לנטל התליצה וצ״ע עכ״ל‪ .‬ולפענ״ר לכ׳ רנרי‬
‫רנינו ירותס תונניס היטנ‪ ,‬אך לא כהננת הא״ת‪,‬‬
‫רהנה הא״ת תפרש כונת הר״י ראם התנה נרנר‬
‫הראוי לתן‪ ,‬או שתתוינת לתן‪ ,‬תתוינת לתן ענור תה‬
‫שהתנה‪ ,‬ולכן נשאר נצ״ע‪ ,‬אתאי תתוינת היא סו״ס‬
‫התנאי הוא נרנר שא״א לקיימו ע״י שלית‪ ,‬אנל‬
‫לפענ״ר אף שלא עיינתי נגוף רנרי ר״י‪ ,‬נראה‬
‫תרנריו רכונתו רלהכי תתוינת לתן ראף רתנאי לא‬
‫תהני נרנר שא״א לקיימו ע״י שלית‪ ,‬ת״ת תתוינת‬
‫לתן תצר שכירות דעלתא‪ ,‬וכמו שפי׳ רש״י שם‬
‫נינתות נר״ה הנ לי׳ וכו׳ דזהו מתורת שכירות‪,‬‬
‫ועי׳ נרא״ש ונתי׳ הרשנ״א שם‪ ,‬רק רהש״ס אתר‬
‫ריכולה לומר תשטה אני נך‪ ,‬וכמו תענורת‪ ,‬וזהו‬
‫רוקא ניותר תן הראוי לתן‪ ,‬ולזה כתנ ר״י נרנר‬
‫הראוי לתן או שתתוינת‪ ,‬ותתוינת לתן תצר שכירות‪,‬‬
‫כנלפענ״ר נכונת ר״י וכן נראים רנריו למעיין‬
‫לכאורה ‪:‬‬
‫אך כשעיינתי היטנ ראיתי כי הא״ת צרק נפי׳‬
‫וכוונתו נרנרי ר״י‪ ,‬רלפי הננתי‪ ,‬רכוונת‬
‫הר״י הוא תטעם שכירות‪ ,‬נהי רתתוינת לתן וכתש״כ‬
‫הרא״ש והרשנ״א וכפי׳ רש״י‪ ,‬רזה ל״ר לתנאי‬
‫רהנרירה ניר המתנה או לקיים התנאי או לא‪ ,‬אנל‬
‫ת״ת ‪,‬אס לא נתנה לא תיפסלא התליצה נכך‬
‫ותרנפסלה התליצה‪ ,‬כמש״כ ר״י‪ ,‬ש״ת רטעתו‬
‫משוס תנאי הוא‪ ,‬וא״כ שפיר נשאר הא״ת נצ״ע‪.‬‬
‫ואס ניתא כהר״י והרת״א‪ ,‬אפ״ל‪ ,‬רש״ס רילן תחולק‬
‫על הירושלמי‪ ,‬דנש״ס רילן תנואר דהתנה ע״ת‬
‫שתתן מאתים זוזי‪ ,‬וזהו יותר מכפי הראוי‪ ,‬ול״ת‬
‫אבני‬
‫ונכך אתה כונסה‪ ,‬ח הו טעות נגוף ה‪37‬ר‪ ,‬ואפ״ה‬
‫ס״ל ‪7‬התליצה כשרה‪ ,‬ולא נקרא אונס‪ 7 ,‬הא תליצה‬
‫מעושה גס לר״ל פסולה‪ ,‬ול‪ 7‬נר זה נתעוררתי‬
‫מהקרן אורה‪ 7 ,‬כ' נמס' ינמות שס וז״ל‪ :‬נ‪" 7‬ה‬
‫תליצה מוטעת וכו'‪ 7 ,‬מו‪ 7‬ה ר״ל ‪ 7‬נ ע״ כ ל״ה תליצה‪,‬‬
‫אלא צריך שיתלוץ לה מ‪ 7‬עתו נאיזה כוונה שיהי'‪,‬‬
‫והיינו ‪ 7‬תניא לקמן תליצה מעושה פסולה‪ ,‬ולא‬
‫פריך מיני׳ לר״ל כו׳ יעוי״ש‪ .‬ויוצא ג״כ מ‪7‬נריו‬
‫‪ 7‬טעות ל״ה אונס‪ ,‬וגס ר״י לא פליג אר״ל‪ ,‬אלא‬
‫משוס ‪ 7‬נעינן כונה לתליצה‪ ,‬אנל לולי כונה גס ר״י‬
‫ס״ל ‪7‬תליצה כשרה היא‪ ,‬משום ‪ 7‬טעות אף נגוף‬
‫ה‪ 7‬נר ל״ה אונס וכמש״כ‪:‬‬
‫ענוש ב‪.‬‬
‫בענין חליצה מ וטעת‬
‫נ‪ 7‬נרי הקרן אורה‪ ,‬וניש תנאי נתליצה‪ ,‬הננלי‬
‫והירושלמי נזה ונ‪ 7‬נרי הא״מ ונג‪ 7‬רי תנאי כפי‬
‫הראוי‪ ,‬ונענין תליצה שלא נכוונה ותליצה פסולה‬
‫ותליצה ע״י כפיה‪.‬‬
‫בעמדי נענין זה ונעיוני נקרן אורה‪ ,‬אקוה לה׳‬
‫כי יעמי‪ 7‬ני נקרן אורה‪ ,‬ואכתונ מה‬
‫שנתת‪7‬ש לי‪ .‬הנה הקרן אורה שס מניא ירושלמי‬
‫וז״ל‪ :‬ונירושלמי נשמעתין איתא נגווני׳ אתרינא‪,‬‬
‫‪7‬תליצה מוטעת הוא שאומרים לו תלוץ לה והיא‬
‫ניתרת לך לאתר זמן‪ .‬וניאר הרמנ״ם ז״ל שאומרים‬
‫לו תתלוץ לשם מצוה נעלמא‪ ,‬אנל לא תעקר זיקתך‬
‫מינה‪ ,‬אלא לאתר זמן תוכל לינמה‪ .‬ופליג עליו ר״י‬
‫‪ 7‬הא נעינן כוונה‪ ,‬אלא אומרים לו תלוץ לה והיא‬
‫תתן לך מנה‪ .‬א״ר מנא אם אמר ע״מ נותנת לה‪,‬‬
‫משמע ‪ 7‬ר״י מיירי ‪7‬לא אמר ע״מ‪ ,‬אלא שמטעין‬
‫אותו ואומרים שתתן לו מנה‪ ,‬אנל לא נתורת תנאי‪,‬‬
‫אנל אם אמר שתולץ לה ע״מ שתתן צריכה לתן לו‬
‫וכו׳ יעוי״ש שהאריך‪ ,‬ומניא ג״כ הטעם ‪ 7‬אץ תנאי‬
‫נתליצה‪ ,‬משום ‪7‬אתולי אתלי׳ לתנאי‪ .‬את״כ כתנ‬
‫וז״ל‪ :‬ומייתי תו התם נירושלמי עונ‪ 7‬א ‪ 7‬ר׳ תייא‬
‫נר אה ‪ 7‬אמר לו תלוץ לה ועקור זיקתך הימנה והיא‬
‫נישאת לך לאת״ז ‪ 7‬רך נישואין‪ .‬וכתנו הראשונים‬
‫ז״ל‪ 7 ,‬ר״י נמי מורה נזה כיון שהוא מתכוין לעקור‬
‫הזיקה אלא שתטעה תצר אתר‪ ,‬והא ‪7‬לא מוקי לה‬
‫ר״י נהכי‪ ,‬הוא ג״כ משום רתילתא רפשיטא הוא‪,‬‬
‫ואפי׳ תנאה לא שייך נזה‪ ,‬אם תלץ לה ע״ת שתנשא‬
‫לו לאת״ז‪ ,‬רהוי תעתש״כ נתורה‪ ,‬ועיי״ש נמה‬
‫שהאריך והשיג על הכ״ת‪ .‬את״כ כתנ וז״ל‪ :‬ונהא‬
‫ראתר ר׳ תנא אם אתר ע״ת נותנת לו‪ ,‬נראה רש״ס‬
‫‪7‬ילן פליג נהא‪ ,‬כיון רתנאי ל״ש נזה‪ ,‬רומה‬
‫לתענורת רתצי למיתר תשטה אני נך‪ ,‬אנל הירושל׳‬
‫ס״ל רתטעם תנאה צריכה לתן לו‪ ,‬כרי שתתקיים‬
 ‫שהם‬ ‫אה״ע‬
‫שכירות‪ ,‬אגל אס נפרש לטעמא הוא משוס לאחולי‬
‫אחלי׳ לתנאי‪ ,‬א״כ מאחה טעס אמר הב לי׳ הא כיון‬
‫לאין תנאי‪ ,‬אחולי אחלי׳ ואינה מחויבת לתן‬
‫לו כלום‪:‬‬
‫ו מ ש ״ כ עול ההשיג משה שס‪ ,‬לאפי׳ אס הוי אונס‪,‬‬
‫הביטול מהני גס לגבי אונס יעוי״ש‪ ,‬כבר‬
‫הארכנו גזה בתשובה הקולמת‪ ,‬והבאנו את‬
‫המשכנ״י ואין להאריך יותר‪:‬‬
‫ביבמות‪ ,‬למפרש כרש״י‪ ,‬להא לאתר הב‬
‫ב י ב מ ו ת שס לק״ו ע״א געוגלא לאתה לקמי׳‬ ‫לי‪ ,‬הוא מטעם שכירות לעלתא‪ ,‬ולא עיין שס‪ ,‬לגס‬
‫לר״ח גר אבא‪ ,‬לאמר לי׳ חלוץ לה ובכך‬
‫אתה כונסה לגתר הכי א״ל השתא מינך איפסלא‬ ‫ע״ת נותנת לו‪ ,‬ומפרש למטעס שכירות הוא‪,‬‬
‫חלוץ לה חליצה מעלייתא וכו יעוי״ש‪ ,‬ק״ל איך‬
‫התיר ר״ח גר׳ אגא לכתחילה לעשות חליצה פסולה‪,‬‬
‫ואולי ילע כי הוא יחילי ואין אחים זולתו‪ ,‬אגל זהו‬
‫לוחק גלול‪ ,‬ונלפענ״ל לאפ״ל לר״ח בר׳ אבא ס״ל‬
‫כשמואל לס״ל ריש פ׳ ל׳ אחץ‪ ,‬לחליצה פסולה‪ ,‬א״צ‬
‫לחזור על כל האחין‪ ,‬וילוע לזהו מחלוקת גלולה‬
‫בין הראשונים‪ ,‬אס הלכתא כרג או כשמואל‪ ,‬וכבר‬
‫התלבטו גזה גלולי הראשונים‪ ,‬וגס רש״י ותוס׳‬
‫פליגי מה נקרא חליצה פסולה‪ ,‬לפליגי רב ושמואל‬
‫גזה‪ ,‬ולשי׳ התוס׳ חליצה פסולה כזו‪ ,‬לכו״ע אינה‬
‫צריכה לחזור על כל האחין‪ ,‬ויל״ע לללישנא גתרא‬
‫שס גגמ׳‪ ,‬ס״ל לשמואל לחליצה מעליא בעינן‪ ,‬רק‬
‫למיפטר גרתה‪ ,‬אגל לפטור את עצמה‪ ,‬גס בחליצה‬
‫גרועה סגי‪ ,‬והענין ארוך ורחב ועמוק מאל מאל‪,‬‬
‫ולא עיינתי כפי הצורך והראוי‪ ,‬אך העירותי מה‬
‫שנוגע לקושיתנו‪ ,‬אך א״כ מישך שייך לגרי ר״ח‬
‫גר אגא‪ ,‬להסוגיא ללעיל לריש פ׳ ל׳ אחין‪ ,‬לשי׳‬
‫רש״י‪ ,‬וצ״ע גזה‪ ,‬ולע״ע לא ראיתי מי שיעורר ע״ז‪,‬‬
‫ועי׳ גס׳ נחלי לבש על הלכות חליצה גסימן קס״ ט‬
‫גאות פ׳‪ ,‬שהגיא כל הראשונים והאחרונים גענין‬
‫חליצה פסולה‪,‬‬
‫אך אס ניחא כן‪ ,‬קשה על הטוש״ע אה״ע סי׳‬
‫קס״ ט סעי׳ נ״א‪ ,‬וכן גסלר חליצה לקגעו כן‬
‫להלכה וסיימו לכופין אותו אפי׳ גשוטיס לתן חליצה‬
‫כשרה‪ ,‬אף לגסי׳ ק״ ע סעי׳ י״ט‪ ,‬הגיאו מחלוקת‬
‫ראשונים גענין חליצה פסולה‪ ,‬וגסי׳ קס״ ט לסלר‬
‫חליצה כתבו ליש ליזהר מחליצה פסולה ללא תחזור‬
‫על כל האחין‪ ,‬אף ללשון המחגר לא כלשון הש׳׳ס‪,‬‬
‫אלא כך לשונו שס גסעי׳ נ״א‪ ,‬אחרו לו חלוץ לה‬
‫ובכך אתה כונסה‪ ,‬וכו׳ אין זה שינוי להל^ מוגן‬
‫לחי המה שאמרו לו‪ ,‬הלא הס הגי״ל‪ ,‬לרצו‬
‫להטעותו‪ ,‬כלי שיחלוץ‪ ,‬ואס ניחא לצריכה לחזור‬
‫על האחין‪ ,‬אין תועלת גמה שיכפו רק את החולץ‪,‬‬
‫הלא צריכים לכפות את כל האחין‪ ,‬וחזה ליכא רמז‬
‫כלל‪ ,‬וצע״ג ג כ״ז‪:‬‬
‫עכ״פ חזינן מהש״ס מעוגלא לר״ח גר׳ אבא‪,‬‬
‫לחליצה בלא כונה הוי חליצה פסולה‪.‬‬
‫ויל״ע גהסוגיא ליגמה שהגלילה בין האחין לעיל‬
‫אבני‬ ‫‪100‬‬
‫תנאי גדבר שא״י לעשות ע״י שליח‪ ,‬להכי התנאי‬
‫גטל ויכולה לומר משטה אני בך‪ ,‬כמו מעבורת‪ ,‬אגל‬
‫הירושלמי מיירי דהתנאי היה כפי הראוי‪ ,‬והראי׳‬
‫דגירושלמי קתני‪ ,‬רק ע״מ שתתן מנה‪ ,‬ולכן אמר‬
‫ר׳ מנא לאס התנה בתנאי נותנת‪ ,‬לתנאי כזה מועיל‬
‫אפי׳ גלגר שא״א לקיים ע״י שליח‪ ,‬וכלגרי הר״י‬
‫והרמ״א‪ ,‬ומזה סיוע ללגרי הר״י והרמ״ה‪:‬‬
‫ופלא לי על הקרן אורה‪ ,‬להביא את חי׳ הרשג״א‬
‫הוא הגיא את הירושלמי לר׳ מנא לאמר לאס אתר‬
‫ומחלק בין אס החולץ הגון לה או לא‪ ,‬להיכא להגון‬
‫לה לאו אנוסה היא‪ ,‬ומחויב מטעם שכירות‪,‬‬
‫אך אס אין הגון לה היא אנוסה ולמי לבורח מבית‬
‫האסורין‪ ,‬והחליצה איננה בטילה כיון לליכא תנאי‬
‫בחליצה יעוי״ש‪ .‬וא״כ ל״פ הש״ס לילן והירושלילי‪,‬‬
‫ור׳ בנא לא קאמר אלא לאס אמר ע״מ נותנת‬
‫תטעם שכירות‪ ,‬ואס לא אתר ע״מ ורק הטעהו‪,‬‬
‫אינה נותנת‪ ,‬וכמו שמפרש הקרן אורה שס‪ ,‬כן‬
‫נראה מחי׳ הרשג״א שס‪ .‬ורק לפי״ז פליגי הרשג״א‬
‫ור״י‪ ,‬ללשי׳ הרשג״א החליצה לעולם איננה בטילה‬
‫ולא מיפסלא‪ ,‬לאין תנאי בחליצה‪ ,‬והנ״ת הוא רק‬
‫אס הגון לה או אין הגון לה‪ ,‬ואס אין הגון לה‪,‬‬
‫אס השכירות כפי הראוי‪ ,‬נותנת‪ ,‬ואס הוא יותר‬
‫מכלי הראוי למי לבורח מבית האסורין לנחשגת‬
‫אנוסה‪ ,‬כיון שאין הגון לה‪ ,‬ולשיטת ר״י כל היכא‬
‫להתנה גלגר שראוי לתן גס בחליצה מועיל התנאי‪,‬‬
‫וגס החליצה מיפסלא‪ ,‬והקרן אורה לא הרגיש כלל‬
‫את לגרי הרשג״א הנ״ל‪:‬‬
‫ויל״ע לכ׳ גתש״כ הרשג״א שס וז״ל‪ :‬ות״ל לכיון‬
‫שאי אפשר לה לחליצה להתבטל‪ ,‬הרי זה‬
‫כשכירות וכו‪ ,‬למשמע תזה‪ ,‬לאפי׳ בשכירות א״צ‬
‫לשלם לו‪ ,‬אך יש אפשרות לבטל המעשה‪ ,‬להא‬
‫הרשג״א טעתא טעיס משוס לא״א לחליצה‬
‫להתבטל‪ ,‬למשמע לאס אפשר לבטל החליצה‪ ,‬הי׳‬
‫תבטל החליצה‪ ,‬ותו א״י לתבוע שכירות‪ ,‬להשכירות‬
‫הוא עגור תועלת החליצה‪ ,‬לא עגור תעשה החליצה‪,‬‬
‫ולא אתרינן לשכירות הוי רק כחוג געלתא‪ ,‬וא׳׳י‬
‫לבטל החליצה גשום אופן‪ ,‬אפי׳ אס לא תשלם לו‬
‫למי השכירות‪ ,‬אלא אס אינה משלמת לו‪ ,‬תבטל‬
‫החליצה‪ ,‬אך באמת כוונת הרשג״א הוא כן‪ ,‬לאס הי׳‬
‫יכול לבטל ולפסול את החליצה‪ ,‬אז ליכא שוס חיוגיס‪,‬‬
‫משוס לזה תלוי בתנאי וכמו שהוכיח הרשג״א שס‪,‬‬
‫אגל תכיון שא״א לבטל ולפסול החליצה‪ ,‬אז גא‬
‫בטענת חיוג שכירות‪ ,‬וכן כתג הרא״ש‪:‬‬
‫אך יל״ע גגת הנ״ל‪ ,‬בהא לאמר לה הב לי׳‪ ,‬לזה‬
‫ניחא רק אס נימא לטעמא לאין תנאי‬
‫בחליצה הוא משוס לא״א לעשות ע״י שליח‪ ,‬לבזה‬
‫אפשר לפרש כפי׳ רש״י‪ ,‬לאמר הג לי מטעס‬
‫נא‬ ‫שהם‬
‫המתני׳ טעמא דשבת‪ ,‬משום דשבת שייך גם בסריס‬
‫חמה‪ ,‬דלאו בר הולדה הוא‪ ,‬אבל פו׳׳ר לא שייך גבי׳‪,‬‬
‫דמוכח מזה דס״ל דשבת נמי ליכא היכא דלאו בר‬
‫הולדה הוא‪ ,‬וכדברי הנוב״י‪ ,‬ולכ׳ הוכתה גדולה‬
‫היא‪ ,‬אך לפי התי׳ של התוס׳ בג״ב די״ג ע״א ד״ה‬
‫לישא שפחה וכו׳ דתי׳ על קושיתם‪ ,‬דאפי׳ אם הי׳‬
‫יכול ל ‪ p‬א שפתה‪ ,‬לא הי׳ מקיים שבת‪ ,‬דשבת תלוי‬
‫בפו״ר וכל היכא דלא מקיים פ״ו‪ ,‬משום דאין הולד‬
‫מתיתס אחריו‪ ,‬ליכא ג ס שבת‪ ,‬דהעבד אנוס הוא‪,‬‬
‫ואס הי׳ יכול לישא שפחה ל״ה כופין את רבו‬
‫לשחררו‪ ,‬משוס דשבת כל דהו מיהו איכא‪ ,‬יעוי״ש‪.‬‬
‫וא״כ לפי׳׳ז‪ ,‬אפ״ל איפכא‪ ,‬דלהכי לא תי׳ דלהכי‬
‫נקט המתני׳ טעמא דשביג משוס דשבת שייך גס‬
‫בסריס תמה‪ ,‬ח הו רק שבת כל דהו‪ ,‬ומשוס קיום‬
‫שבת כל דהו‪ ,‬לא היו כופץ את רבו לשחררו‪:‬‬
‫ולפי״ז איכא סתירה מהתוס׳ ע״ד התפל׳׳מ‪,‬‬
‫בגדרי מצוה דפ״ו ושבת‪ ,‬ובאם יש שבת במקום דליכא‬
‫דכתב דבסריס תמה כופין את רבו‬
‫פ״ו והיכא דלאו בני הולדה הם‪ ,‬בדברי התפל״מ‬
‫לשחררו‪ ,‬אבל ליכא מזה הוכתה להנוב׳׳י‪ ,‬דאפ׳׳ל‬
‫והנוב״י מ ה‪ ,‬וענין הר״ע ואיסור לעמוד בלי אשה‪,‬‬
‫דבסריס תמה נמי איכא שבת כל דהו‪ ,‬ואס נימא‬
‫הצ״צ המדש והשב הכהן מ ה‪ ,‬וראי׳ מהר״י מיגא״ש‬
‫כן‪ ,‬אפשר דגם במקום שבת כל דהו גזר רגמ״ה‪,‬‬
‫מאשה שאין לה ו סיג ובענין אינה יכולה לשמור‬
‫וא״כ ליכא הוכתה מהתוס׳ הנ״ל‪ ,‬אבל גס בלא‬
‫הוכתה‪ ,‬סברות הנוב״י חזקות הן‪ ,‬ובפרט ראיתי‬
‫מהמלתמווג וא״כ מכ״ז מוכת דנסריס תמה או‬
‫היכא דהאשה לאו בת בניס היא‪ ,‬ליכא שבת כלל ‪:‬‬
‫)ז‪^ c‬גב אעיר‪ ,‬דהתוס׳ השני שם בד׳׳ה שנאמר וכו׳‬
‫בתי׳ קמא כתבו דשבת חלוק מפ״ו‪T'W ,‬‬
‫גס בצד עבדויג )זה לא כדבור הקודם ד״ה לישא‬
‫שפתה וכו׳ שהבאנו( ומ״מ הא דאיתא גבי שפתה‬
‫דלא שיחררו אותה אלא מפני שנהגו בה מנהג‬
‫הפקר‪ ,‬משוס דאיתתא לא מפקדא אפ״ו לא תקיים‬
‫מצות שבת יעוי׳׳ש‪ ,‬דיל״ע בדבריהם‪ ,‬דאחרי דשבת‬
‫חלוק מפ״ו‪ ,‬ושייך אף במקום דליכא פ׳׳ו‪ ,‬א״כ מה‬
‫תלוי זה במפקדא אפ׳׳ו או לא מפקדא‪ ,‬הא לאו‬
‫שבת כל דהו הוא( ‪:‬‬
‫ולפענ״ד נראה דמשנה מפורשת היא כדבר‬
‫הנוב״י‪ ,‬דז״ל המשנה‪ :‬לישא שפתה א״י‬
‫לישא ב״ת א״י‪ ,‬יבטל‪ ,‬והלא לא נברא העולם אלא‬
‫לפ״ו‪ ,‬שנאמר לא תהו בראה לשבת יצרה‪ ,‬וא״כ‬
‫תנן להדיא דלשבת קאי אפ״ו‪ ,‬וצע״ג על כל הגאונים‬
‫הללו‪ ,‬שלא שמו לב על משנה מפורשיג וא״כ פשוט‬
‫הוא‪ ,‬דהיכא דלאו בר הולדה הוא‪ ,‬או דהאשה לאו‬
‫בת בניס‪ ,‬ליכא שבת‪:‬‬
‫ו מ ה שהקשו כתר״ה אמאי לא נקט המתני׳ טעמא‬
‫דהרהור עבירה‪ ,‬קו׳ עצומה היא‪ ,‬וכבר הבאנו‬
‫מש״כ הרמב״ן במלחמות‪ ,‬וגס ראיתי ‪3‬צ״צ התדש‬
‫חאהע״ז ת״א תשובה ב׳ שהביא מס׳ ושב הכהן‪,‬‬
‫שכתב כמ״ ‪ p‬דלעולס נחשב במקום מצוה אף דקייס‬
‫פ״ ו משוס דאסור ל ע מ ו ד בלי אשה‪ ,‬והביא ראי׳‬
‫מתה״ד יעוי״ש‪ .‬אולם י״ל דהרהור עבירה אף‬
‫דהוא איסור תמור מאד‪ ,‬בכ״ז אינו מועיל אלא רק‬
‫אה״ע‬ ‫אבני‬
‫דף ין״‪ 3‬בתרי לישני דשם‪ ,‬וגפירש״י ובתידושי‬
‫הרמב״ן והרשב״א וברא״ש לענין יבתה שרקהה‬
‫ובק״ג שס שהשיג על הב״מ‪ ,‬ובקרן אורה‪ ,‬והרש״ש‬
‫בהגהותיו ציין לעיין בפירש״י ובב״ש סי׳ קם״ט‬
‫אות מ״ה ואץ להאריך מ ה ‪:‬‬
‫)מבי״ט(‬
‫סימן ‪XD‬‬
‫בענין היתר ב נ ש ת ט י ת‬
‫שנסתעף לכמה מערכות וענפים בענינים שונים‬
‫ע נ ה א‪.‬‬
‫את גיטה לתיוב כתובה‪.‬‬
‫בע״ה יום ה׳ כ״ ט שבט שנת תש״ג לפ״ק‬
‫כבוד ידידי הרבנים הגאונים המפורסמים‬
‫וכו׳ וכו׳ מוה״ר יצתק יעקב הכהן לעווין‬
‫ומוה״ר זאב וואלף ראגין שליט״א‬
‫ע״ד ההיתר של הנשתטייג שעטתנותם של‬
‫כתר״ה שי׳ תרבני‪ ,‬לבקשני להודיעני‬
‫תו״ד‪ ,‬אם ‪ p‬להתיר התדר״יג שלא במקום מצוה‪.‬‬
‫דפ״ו‪ ,‬ואם יש שבת במקום דליכא פ״ו‪ ,‬והביאו‬
‫התפל״מ שהביא הפ״ת ביו״ד סי׳ רס״ז אות ‘ י״א‪,‬‬
‫דהנית בצ״ע‪ ,‬דאפשר דגם הסריס תמה‪ ,‬שאינו יכול‬
‫להתרפא‪ ,‬ואיט יכול לקיים מצות פ׳׳ו‪ ,‬אפ״ה כופין‬
‫את רבו לשתררו‪ ,‬משום שבת יעוי״ש גם הביאו‬
‫את הנוב״י מהדו׳׳ק חאה׳׳ע ס״ו‪ ,‬דדתה בשתי ידים‬
‫דברי הגאון מבראד‪ ,‬דתפץ לומר כן‪ ,‬דשבת איכא‬
‫אף בלאו בר הולדה‪ ,‬וכתב דטעות גדול הוא וזה לא‬
‫יתכן‪ ,‬וכדניים ושכיב אמר להא מילתא‪ ,‬וטעותו‬
‫של הגאון מבראד הוא‪ ,‬מהתוס׳ דכתבו דשבת איכא‬
‫אף במקום דליכא פ״ו‪ ,‬אבל זהו טעויג דכ״ז הוא‬
‫אם בר הולדה הוא‪ ,‬אבל בלאו בר הולדה פשיטא‬
‫דל׳׳ש שביג והביא ג״כ ראי׳ מרמב׳׳ן במלחמות‬
‫‪ 3‬פ׳ הבע״י שכתב הא דמותר למכור ס״ ת לישא‬
‫אשה‪ ,‬איירי אף דהיא לאו בת בנים‪ .‬וליכא שבת‬
‫מ״מ רשאי למכור משום דאסור ל ע מ ו ד בלי אשה‪,‬‬
‫הרי מפורש דהיכא דליכא פו״ר ליכא שבת‪ ,‬יעוי׳׳ש‪:‬‬
‫ועד*! להך דינא‪ ,‬אם איכא שבת היכא דלאו בר‬
‫הולדה הוא‪ ,‬כ מן בסריס חמה‪ ,‬כתר״ה‬ ‫•‬
‫שי׳ רצו להוכיח מתוס׳‪ ,‬מדלא תי׳ דלהכי נקט‬
 ‫שהם‬ ‫אה׳׳ע‬ ‫אבני‬ ‫‪102‬‬

‫דאס נתרפאה מצי הבעל לטעון דהיתה יכולה‬
‫להתרפאות תקודם‪ ,‬ולא גרשה‪ ,‬א״ה היכי הדץ‬
‫בלא נתרפאה ע״י סמים‪ ,‬א״י לערער‪ ,‬דיכולה‬
‫לומר השתא היא דבריאת‪ ,‬ואתאי לא ייזזירנה‪,‬‬
‫וביבמות דס״ה‪ ,‬גבי עקרה שנשאת לרביעי והיו לה‬
‫בניס‪ ,‬היכי יהי׳ הדין‪ ,‬אס נתרפאה ע״י רפואות‪,‬‬
‫דאז טכל להקשות אנן מי שתקינן‪ ,‬ותשמע תהתוס׳‬
‫דגנדה איירי ע״י סמים ורפואות וביבמות תשתיא‬
‫קמטו לה‪ ,‬ובנדה שם גתוד״ה אילו מבואר יותר‪,‬‬
‫דכתבו שם‪ ,‬דבעקרה אינה תתרפאה בקל להוליד‬
‫בניס ותשתיא דרחתו עלה‪ ,‬ועי׳ בתי׳ הב׳ של התוס׳‬
‫גשס הר״ש תדרויש‪ ,‬שתי׳ דתיירי היכא דתתקנה‬
‫וקבעה הוסת כתו קודם הגירושין‪ ,‬דאז הב^ל‬
‫תערער‪ ,‬וא״כ היכי יהי׳ הדין‪ ,‬אס קביעת הוסת‬
‫הי׳ באופן אחר‪ ,‬וצ״ע גזה‪ .‬אגל עכ״פ חזינן תזה‪,‬‬
‫דאס האשה איננה ראוי׳ לתשמיש יכול לגרשה‬
‫ומפסדת כל תנאי כתובה‪ ,‬וכן כתב הרא׳׳ש‬
‫בתשובותיו כלל ת״ג ס״א‪ ,‬הובא בצ״צ החדש הנ״יל‪,‬‬
‫דגאופן דכופין את האיש לגרש באופן כזה יכול‬
‫לגרש גס ג ע״כ של אשה‪ ,‬וכן יכול לישא אשה‬
‫אחרת יעוי״ש באריכות‪ .‬ונשתטית כתג הג״ש‬
‫והגיא ראי׳ תג״ת פ׳ האותנין ד״פ‪ ,‬דנשתטית‬
‫תדמה הש״ס לנכפית‪ ,‬והוי תום גדול‪ ,‬וא״כ בודאי‬
‫לא גזר רגת״ה‪ ,‬יועי״ש‪:‬‬
‫אך אנן דנקטינן חותרות דהשלשת תנאי כתובה‬
‫והיתר ממאה רבנים‪ ,‬הבו דלא להוסיף‬
‫ע״ז‪ ,‬ולא גענין דוקא במקום תצוה של פ״ו או‬
‫שגת כנלפענ״ד‪:‬‬
‫לפ״ד הקודמים לא חילקנו במדרגות השוטים‪,‬‬
‫בין אשה שנשתטית כזו שאינה יודעת‬
‫לשמור את עצתה ויודעת לשמור את גיטה‪ ,‬דרק‬
‫תתק״ח אינה בת גירושין כדי שלא ינהגו בה תנהג‬
‫הפקר‪ ,‬ובין נשתטית שאינה יודעת לשמור את גיטה‪,‬‬
‫דתה״ת אינה מגורשת‪ ,‬דלפי טעתא של הר״י תיגאש‪,‬‬
‫וכנראה שהרתג״ס אזיל ג״כ גשי׳ וגס דברי הרא״ש‬
‫בתשו׳ כלל ת״ב ס״א תורים כן כתש״כ‪ ,‬לא חזיא‬
‫לבעל אשה הנשתטית אף דיודעת לשמור את גיטה‪,‬‬
‫ואינו חייג הבעל לתת לה חיובי מתון‪ ,‬ואפי׳ בעתים‬
‫חלימה ועתים שוטה‪ ,‬נמי הדין כן‪ ,‬כתו שהביא הצ״צ‬
‫הנ״ל מהט״ז‪ ,‬ועוד‪ ,‬אך מנהגינו להחמיר בכל‬
‫נשתטית להשליש תנאי כתובה כידוע‪:‬‬
‫כ ע ת נעיין בשו״ע אהע״ז ונו״כ‪ ,‬הנה בשו״ע‬
‫אהע״ז סי׳ קי״ט סע״ו‪ ,‬אחר שהביא‬
‫התחבר שי׳ הרמב״ס‪ ,‬כתב הרמ״א וי״א דחייב‬
‫בתזונותי׳ ורפואתה‪ ,‬והח״ת והג״ש הסכיתו לדיעה‬
‫אחת‪ ,‬וכן הוא דעת הב״ח בטור שס‪ ,‬דהיכא דאינה‬
‫יודעת לשמור את גיטה דאז גס תה״ת אינה‬
‫מגורשת‪ ,‬כו״ע מודים דמייב בכל תנאי כתובה‪,‬‬
‫וסח״ת הוסיף לבאר ביותר ביאור וכתב‪ ,‬דאמריק‬
‫נסתפחה שדהו‪ ,‬ופליגי רק היכא דיודעת לשמור‬
‫למכירת ס״ת‪ ,‬וכדנרי הרמנ״ן נמלחמות שס‪ ,‬או‬
‫לענין חדרגמ״ה‪ ,‬דנתשג לעולם נמקוס מצוה‬
‫כמש״כ בס׳ ושב הכהן הנ״ל‪ .‬אבל לענין לכוף את‬
‫הרב לשחרר עבדו‪ ,‬לא מהני טעם זה‪ ,‬מפני דזהו‬
‫דבר התלוי בבחירת האדם ובידו לכבוש את יצרו‪,‬‬
‫וכפי׳ הוא רק היכא דא״א לקיים בשום אופן‬
‫׳‬ ‫המצוה‪ ,‬או פ״ו או שבת‪ ,‬כנ״ל‪:‬‬
‫ע ת ה נבאר עיקר הדין‪ ,‬אם בעינן דוקא במקום‬
‫מצוה או לא‪ ,‬הנה כבר הבאנו דברי הצ״צ‬
‫החדש‪ ,‬מה שהביא מהשב הכהן‪ ,‬דכתב דלעולם הוי‬
‫במקום מצוה‪ ,‬אף היכא דקיים פ״ו‪ ,‬משום דאסור‬
‫לעמוד בלי אשה‪ ,‬והביא ראי׳ מתה״ד ס״ ט רס״ג‪,‬‬
‫וגס הביא הרבה פוסקים דס״ל כן‪ .‬ועוד נ״ל‬
‫להוכיח‪ ,‬דשרינן לעולם בנשתטית לישא אשה אחרת‬
‫על אשתו‪ ,‬תדברי הר״י מיגאש בתשובותיו סי׳‬
‫קכ״ט‪ ,‬דשס האריך בדברי הש״ס דנדה די״ב ע״ב‪,‬‬
‫בהא דר״ת ס״ל דאשה שאין לה וסת אסורה לשמש‬
‫ומפסדת כל תנאי כתובה ויוציא ולא יחזיר עולמית‪.‬‬
‫וכתב דהך דינא לא תיירי רק היכא דהיא בבית‬
‫אבי׳‪ ,‬כדברי ר״ת במתני׳ בכתובות בפ׳ התדיר דע״ה‬
‫ע״א‪ ,‬אלא אפי׳ היכא דהיא בבית בעלה‪ ,‬ואח״כ‬
‫הביא דברי הש״ס דסוף נדרים‪ ,‬גבי אומרת טמאה‬
‫אני לך‪ ,‬דאיתא שס‪ ,‬אתר ר״פ בדיק לן רבא אשת‬
‫כהן שנאנסה יש לה כתובה או אין לה כתובה‪,‬‬
‫והחילוק הוא רק משוס דאשת כהן שנאנסה שריא‬
‫לישראל‪ ,‬לכן שייך באופן הזה נסתפחה שדהו‪ ,‬אבל‬
‫היכא דלאו שדה היא כלל‪ ,‬דלא חזיא לשוס אדס^‬
‫ל״ש נסתפחה שדהו‪ ,‬יעוי״ש באריכות‪ .‬וא״כ גס‬
‫בנשתטית דלא חזיא לשוס אדס‪ ,‬ל״ש בהו פלוגתא‬
‫דר״ת ור״ח גן אנטיגנוס‪ ,‬דפליגי גבי אשה שאין לה‬
‫וסת בנדה שם‪ ,‬ול״ש גזה נסתפחה שדהו‪ ,‬ויכול‬
‫לישא אשה אחרת‪ ,‬וכן הוא שי׳ הרתג״ם‪ ,‬הובא‬
‫בטור אהע״ז סי׳ קי״ט‪ ,‬דכתב לפיכך תניחה ונושא‬
‫אחרת וכו׳ יעוי״ש‪ .‬ועי׳ גיש״ש יבמות פ׳ חרש‬
‫סי׳ ג׳‪ ,‬וי״ל דאזיל גשי׳ רגו הר״י תיגאש ‪:‬‬
‫ולפענ״ד יש להוכיח עוד יותר תהר״י תיגאש‪,‬‬
‫דהא לגבי אשה שאין לה וסת‪ ,‬אף לר״ת‬
‫יש י״א יתיס שבין נדה לנדה‪ ,‬דאז היא תסולקת‬
‫תדתיס וחזיא לבעלה עי׳ בתוס׳ נדה שס ד״ה כיון‬
‫וכו׳‪ .‬וביותר היכא דתזדקנה שאז בודאי מסולקת‬
‫תדתיס‪ ,‬והש״ס נקט שס רק היכא דתתקנה‪ ,‬דא״י‬
‫לישאנה משוס דשתא יהי׳ בני׳ ממזרים‪ .‬וא״כ יש‬
‫לחקור האיך יהי׳ הדין לר״ת געת שתזדקנה‪,‬‬
‫והתניא לא יחזיר עולמית‪ ,‬ועי׳ גתוס׳ גיטין דת״ו‬
‫ד״ה אותר וכו׳‪ ,‬דהקשו גסוה״ד תספ״ק דנדה‬
‫גגי אשה שאין לה וסת‪ ,‬דאוקתינן שם שאס תתקנה‬
‫לא יחזירנה עולמית‪ ,‬ואמאי‪ ,‬הא איכא למיתר‬
‫השתא היא דגריאת וא״כ לא יכול לקלקלה‪ ,‬ואהיכא‬
‫דנזדקנה האשה‪ ,‬דאז בודאי אין יכול לקלק‪6‬ש‬
‫הזכירו התוס׳ כלום‪ .‬ובאמת גס לתי׳ התוס׳ דתירצו‬
‫גב‬ ‫שהם‬
‫ענ‪1‬ש ב‪.‬‬ ‫את גיטה ואינה יודעת לשמור א ״ ^ דהוא מוכן‬
‫לגרשה‪ ,‬ורק אנוס הוא מתק״ת שלא לגרשה‪ ,‬כדי‬
‫עוד ב ע נ י ן ה נ ״ ל‬ ‫שלא ינהגו נ ס מנהג הפקר‪ ,‬אס חיי‪ 3‬הנעל בתנאי‬
‫תשובה שד׳ להנ״ל בעדן הנ״ל‬ ‫כתונה‪ ,‬ונזה מתרץ הנ״ש נאות י׳ הסתירה מסי׳‬
‫ע׳‪ ,‬דהתם קאי כשאין יודעת לשמור את גיטה‪,‬‬
‫גדרי פו״ר והשח״ז‪ ,‬וענין לפ״ע בנתינת מוך‬
‫והת״מ מתרץ באופן אתר‪ ,‬יעוי״ש‪ .‬וא״כ לפ״ד זהו‬
‫לפ״ת‪ ,‬ןבענין התקנות שלא לגרש ‪ 3‬ע״ כ ולא‬
‫נגד דברי הר״י מיגאש‪ ,‬דלדנריו איפכא הוא‪ ,‬דאם‬
‫לישא שתי נשים‪.‬‬
‫היא שוטה גמורה סו‪ ,‬דגם גיטה א״י לשמור‪ ,‬אז‬
‫לכתר״ה שי׳ נתקבל תי׳ על קושיתס שהקשו‪,‬‬ ‫בודאי ל״ש לומר גסתפתה שדהו‪ ,‬כיון דאינה שדה‬
‫אמאי לא נקטה המשנה טעמא דהרהור‬ ‫כלל‪ ,‬ולגרשה א״י‪ ,‬אזלו כל התיונים מעליו‪ ,‬אנל‬
‫עבירה‪ ,‬שתירצתי‪ ,‬דהרהור עבירה תלוי בבחירת‬ ‫היכא דיודעת לשמור את גיטה‪ ,‬דמה״ת יכול‬
‫האדם‪ ,‬ובידו לכבוש את יצרו‪ ,‬וקלסוהו‪ .‬וידי״נ הרב‬ ‫לגרשה‪ ,‬ורק אנוס הוא מתק״ת‪ ,‬י״ל דנזה שייך‬
‫הגאון וכו׳ מוהז״וו ראגין שי׳ הוסיף לתרץ עוד תי׳‬ ‫הטעם דרמ״ה דהוי כמגורשת ואינה מגורשת‬
‫אחר וכתב שהוא מרווח‪ ,‬משום דהרהור עבירה‬ ‫דנעלה תיינ נמזונותי'‪ ,‬כיון דיכולת נידו לגרשה‬
‫ל״ש בצד עבדות‪ ,‬כמש״כ התוס׳ בסנהדרין דנ״ט‬ ‫ואינו מגרשה תיינ נתיוני ממון‪ ,‬כמו שהסביר הנ״ש‬
‫ע״ב ד״ה והא‪ ,‬וכו׳ דכל היכא דאינו מצוה על‬ ‫והת״מ הוסיף עוד דאין אישות לתצאין‪ ,‬וכנראה‬
‫פו״ר ליכא בהשחתת זרע‪ ,‬מש״ה נקטה המשנה‬ ‫זהו שי׳ הרמנ״ם כמש״כ‪ ,‬וכל רנותינו האחרונים‬
‫טעמא דשבת‪ ,‬ואפי׳ לשי׳ תוס׳ בכתובות דל״ט ע״א‬ ‫לא ראו דברי הר״י מיגאש‪ ,‬והכניסו כוונה אחרת‬
‫ד״ה שלש נשים‪ ,‬וכו׳ דס״ל דהשח״ז אינו תלוי‬ ‫נשי׳ הרמב״ם;‬
‫בפו״ר‪ ,‬כתב דפשוט הוא‪ ,‬דכונתם הוא רק לענין‬ ‫ו ה טו ר הניא את הרמ״ה והראנ״ד דמחייני להנעל‬
‫איסורא בעלמא‪ ,‬אבל לא שיהי׳ חמור מאיסורא‬ ‫לתן תנאי כתובה‪ ,‬והרמ״ה נתן שני‬
‫דעלמא‪ .‬ואח״כ כתב דבכ״ז זקוקין אנו לתירוצו‪,‬‬ ‫טעמים‪ ,‬ועי׳ ננ״ש אות י״א דכתב דאיכא נ״מ נין‬
‫לקושית התוס׳ שהקשו מפו״ר‪ ,‬אמאי לא הקשו‬ ‫שני הטעמים הללו‪ ,‬בזה״ז דאיכא חדר״ג שלא לגרש‬
‫מהרהור עבירה‪ ,‬ולכן צריך לתרץ ע״ז תירוצו‪ ,‬אף‬ ‫נע״כ‪ ,‬יעוי״ש‪ .‬וכפי המבואר שם ברמ״ה‪ ,‬איירי‬
‫לתי׳ דהתוס׳ בסנהדרין שם‪ ,‬זת״ד כתר״ה ‪:‬‬ ‫ננשתטית כזו דרק מתק״ת אינה יכולה להתגרש‪,‬‬
‫ואחרי בקשת סליחה מכתר״ה שי׳ לפ״ד דבריו‬ ‫וננשתטית דמה״ת א״י לגרשה‪ ,‬לא זכר כלום‪,‬‬
‫סותרים זא״ז‪ ,‬דאם ניחא דפו״ר והשח״ז‬ ‫ואולי באופן זה ס״ל להרמ״ה כהר״י מיגאש‪ ,‬דהנעל‬
‫חדא חילתא היא‪ ,‬וכל היכא דליכא פו״ר ליכא‬ ‫פטור מחיובי ממון‪ ,‬וא״כ הרי זה איפכא מהנ״ח‬
‫השח״ז‪ ,‬א״כ גם לקושית התוס׳‪ ,‬אין זקוק לתירוצי‪,‬‬ ‫והח״מ והב״ש‪ ,‬דכתבו דבאופן זה כו״ע ס״ל דהבעל‬
‫דבקושיתם מפו״ר נכלל גם השח״ז‪ ,‬דהא חדא תלוי׳‬ ‫חייב בחיובי ממון ‪:‬‬
‫בחברתה‪ ,‬כדברי התוס׳ בסנהדרין שם‪ .‬גם לא אבין‬ ‫ומדברי הרמ״ה משמע דס״ל‪ ,‬דאפי׳ אם עבר‬
‫פשיטותי׳ דמר‪ ,‬שכתב דכונת התוס׳ בכתובות‪ ,‬הוא‬ ‫וגירשה אינה מגורשת‪ ,‬כהי״א שברמ״א‬
‫רק לאיסורא בעלמא‪ ,‬אבל לא יותר חמור מאיסור‬ ‫שם‪ ,‬ועי׳ בב״ח ובב״ש אות י״ב דכתבו דזה תלוי‬
‫דעלמא‪ .‬ולפ״ד לשי׳ התוס׳ בכתובות הנ״ל‪ ,‬יפה‬ ‫בגירסת הירושלמי‪ ,‬וא״כ להי״א שברמ״א ולהרמ״ה‬
‫עולה תירוצי‪ ,‬ועי׳ בהגרעק״א בגה״ש בכתובות‬ ‫דמשמע דג״כ ס״ל כן‪ ,‬מוכח דס״ל דאפי׳ בדרבנן‬
‫שם‪ ,‬דציין לעיין בסנהדרין שם‪ ,‬יועי״ש ‪ :‬׳‬ ‫אמרינן אי עביד לא מהני‪ ,‬ועי׳ בב״ש שם אות י׳‬
‫ו כ ד איירינן בזה אעיר‪ ,‬דלכ׳ ק״ל על שי׳ ר״ת‬ ‫מה שהביא בשם הירושלמי‪ ,‬היכא דאבי׳ חי וכן‬
‫דחחלק בין נתינת מוך לפני תשמיש או‬ ‫בעתים חלימה ועתים שוטה‪ ,‬דאם נתגרשה‬
‫לאחר תשמיש‪ ,‬דלתן מוך קודם תשמיש כתב ר״ת‬ ‫מגורשת‪ ,‬ואכ״מ להאריך בזה‪ ,‬ותמי׳ לי על הרמ״א‬
‫דאסור דהוי כמטיל זרע על העצים ועל האבנים‪,‬‬ ‫שם שציץ על הי״א הנ״ל דס״ל דאף בדיעבד‬
‫ולאחר תשמיש כתב דחותר‪ ,‬דאם איכא איסור על‬ ‫אינה מגורשת‪ ,‬דהוא ממהרי״א‪ ,‬אמאי לא ציין ג״כ‬
‫האשה להשחית זרע הבעל‪ ,‬אחאי חותרת לאחר‬ ‫דהרמ״ה ג״כ ס״ל הכי‪:‬‬
‫תשמיש להניח מוך והלא היא משחת בזה זרע‬ ‫ולפי״ז הרמ״ה ס״ל‪ ,‬דכיון דנשתטית א״י‬
‫הבעל‪ ,‬משום דלא מפקדא אפו״ר‪ ,‬א״כ מדוע אסור‬ ‫לגרשה מתק״ח‪ ,‬כל חיובי ממון עליו עד‬
‫להניח המוך קודם תשמיש ולבעול אמוך‪ .‬ואפשר‬ ‫שתשתפה‪ ,‬וכן כתב היש ״ש ביבמות פ׳ חרש סי׳ ג׳‪,‬‬
‫דשי׳ ר״ת היא דהאשה מותרת להשחית זרע הבעל‪,‬‬ ‫דאחר שנתפשט חדר״ג‪ ,‬כל חיובי ממון עליו עד‬
‫משוס דלא חפקדא אפו״ר‪ ,‬והאיסור דקודם‬ ‫שתשתפה‪ ,‬וכן הביאן מראני׳ וכן הביאו הב״ח שם‬
‫תשמיש הוא על האיש‪ ,‬דאסור לבעול ולהטיל זרע‬ ‫יעוי״ש באריכות‪ ,‬אך הס לא חילקו בין נשתטית‬
‫על העצים ועל האבנים‪ ,‬אף דהלשון דגח׳ אינו‬ ‫דמה״ת א״י לגרשה‪ ,‬לבין נשתטית דרק חתק״ח‬
‫חורה כן‪ ,‬כנלפענ״ד לשי׳ ר״ת‪ ,‬ולשי׳ הרחב״ן‬ ‫א״י לגרשה וצ״ע‪:‬‬
 ‫שהם‬ ‫אה״ע‬
‫עתיקים‪ .‬ועי׳ באור גדול תשובה ד* שהשיג על היז״מ‬
‫והב״ש תנ׳׳ל לגרש בע׳׳כ קילא יותר מלישא ‪3‬׳‬
‫נשים ולדעתי ‪ 3‬׳ התקנות שויס‪ ,‬יעוי״ש באריכות‪:‬‬
‫דקתני‪ ,‬צריכות קאמר‪) .‬ויל״י ‪ 4‬אתאי להני‬
‫ראשונים‪ ,‬דתתיריס לכל הנשים לשמש בתוך‪ ,‬לר״ת‬
‫עגן‪ 6‬ג‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫תשובה שניה להנרז׳׳ו ראגץ שליט״א‬
‫בתק ‪ T‬ה במקדש ע״מ שתשמש בתוך ‪ xsh‬מועיל‬
‫התנאי ח ה תלוי בהשיטות ‪ 7‬אם ליכא מצות עונה‬
‫בתשתש במוך הרי זה תע שכ׳׳ג‬
‫ב״ה יוס ב׳ ח׳ אדר ב׳ תש״ג לפ״ק ברוקלץ‬
‫כבוד ידי׳׳ נ ורב חביבי הרב הגאון המפורסם וכו׳‬
‫תוה״ר זאב וואלף ראגין שליט״א‬
‫אהע״ז סי׳ כ ״ג סע״א‪ ,‬דאסור לישא קטנה‪ ,‬יעוי״ש‪.‬‬
‫כתר״ה באה׳׳ר ונאמנה ‪:‬‬ ‫אחד״ש‬
‫כי כבר הארכנו בענינא דנשתטית‪ ,‬ותענין‬
‫לענין באותו ענין בהרהור והשח״ז‪ ,‬ועתה‬
‫נשארו רק קטעים קטנים‪ ,‬בכ״ז אין רצוני להפסיק‪,‬‬
‫עד אשר התו״ת בינינו יוגתר‪ ,‬וכאשר אץ ביהמ׳׳ד‬
‫בלא חידוש‪ ,‬אבאר תה שחידשתי בע׳׳ה בענין‬
‫דהשח״ז בימים אלו‪ ,‬ואפשר דעי׳׳ז יתתשך עוד‬
‫התו״ת ביניט‪ ,‬אס ימצא כתר׳׳ה ענין לעטת בו‪:‬‬
‫ג ם כעת שכתר׳׳ה שי׳ תבאר היטב את כונתו‪,‬‬
‫וכותב כי אף דפו״ר והשח׳׳ז תלויס זב״ז‪,‬‬
‫ת״ת קשה דעדיפא הו׳׳ל להתוס׳ להזכיר בקושיתס‪,‬‬
‫היינו דהו׳׳ ל להקשות תהשח״ז‪ ,‬ולכלול בהדי׳‬
‫פו״ר‪ ,‬וזה עדיפא תמה שהקשו תפו״ר וכללו השח׳׳ז‬
‫בזה‪ ,‬זת״ד התנצלותו‪ ,‬ל״ק לפ״ד‪ ,‬די״ל משוס דפו״ר‬
‫תפורש בתורה‪ ,‬לכן הזכירו התוס׳ יותר פו״ר‪,‬‬
‫וכללו בהדי׳ השח״ז‪ ,‬וכונתס על שניהם‪ ,‬כתש״כ‬
‫שם בשי׳ התום׳ ‪:‬‬
‫במחילה תכתר״ה‪ ,‬לא כתבתי‪ ,‬דלשי׳ ר״ת האיסור‬
‫שימוש בתוך הוא משוס דהאשה גורמת‬
‫להבעל להשח״ז‪ ,‬אלא שכתבתי לחדש‪ ,‬דהאיסור‬
‫קאי על הבעל‪ ,‬משוס דהוא תשח״ז‪ ,‬ועיין היטב‬
‫בדברינו שס;‬
‫לכאורה לא אבין תי׳ כתר״ה על קושיתי מלפ״נ‪4‬‬
‫הלא טעמם של הראשונים דתפרשי דכל‬
‫הנשים מותרות לשמש בתוך‪ ,‬והשלש נשים צריכות‬
‫לשמש בתוך‪ ,‬הוא משוס‪ ,‬דאיתתא לא תפקדא אפו׳׳ר‪,‬‬
‫ולא משוס דליכא השח״ז באופן זה‪ ,‬וכמו שחילק‬
‫ר״ת לשי׳‪ ,‬וע׳׳ז הקשיתי‪ ,‬דנהי דאתתא לא תפקדא‬
‫אפו׳׳ר והיא מותרת‪ ,‬ת״ח תהא אסורה‪ ,‬מפני‬
‫דהיא גורמת‪ ,‬דהבעל תשח״ז‪ .‬אך אולי י׳׳ל דל‪ b‬ני‬
‫ראשונים‪ ,‬ההיתר הוא משוס דכיץ דדרך תשמיש‬
‫הוא ליכא השח״ז כלל‪ ,‬ודתי לזקנה ועקרה‬
‫וכדומה‪ ,‬ולא מפרשי כפר״י ‪ 4‬דאיכא השח״ז‪ ,‬וא״כ‬
‫שפיר י׳׳ל כדברי כתר״ה‪ ,‬ורןושיתיט תשאר רק‬
‫לשי׳ ר׳׳ ת‪:‬‬
‫אבני‬ ‫‪104‬‬
‫והרשב״א והריטב״א הוא‪ ,‬דלדידה ליכא איסור‬
‫דהשח״ז‪ ,‬ולעולם בין קודס תשתיש ובין לאתר‬
‫תשמיש מותרת לתן תוך‪ ,‬ושלש נשים משמשות בתוך‬
‫לאחר תשמיש‪ ,‬ולהרתב״ן והרשב״א והריטב״א ג ס‬
‫קודם תשמיש‪ ,‬מדוע ליכא ס ה איסור דלפני עור(‬
‫ועי׳ בשטת״ח בכתובות שם דהביא את הראשונים‬
‫הנ״ל ועוד ראשונים שמרו מ ה‪ - - .‬ומהריטב״א‬
‫תשמע‪ ,‬דלשי׳ רש״י‪ ,‬נתינת תוך קודם תשמיש קילא‬
‫תאחר תשמיש‪ ,‬יעוי״ש‪:‬‬
‫ובערוך לנר ראיתי‪ ,‬דתתרץ שי׳ רש״י באופן אחר‪,‬‬
‫והוא‪ ,‬דבנתינת תוך תעכב תשמיש‪ ,‬וכדאיתא‬
‫בנדה די׳׳ג לגבי קטנה‪ ,‬וכן פסק הרמב׳׳ס וטוש״ע‬
‫ודבריו לא נ״ל‪ ,‬דתקושית ר״ת הציל הר״י שפיר‬
‫את רש״י וכמבואר בתום׳ שם‪ ,‬ותקושית הרשב״א‬
‫והריטב׳׳א שהקשו על שי׳ רש״י‪ ,‬דאתאי ס׳׳ל לר״ת‬
‫דפחות מכאן משמשת כדרכן‪ ,‬ואסור לשמש בתוך‪,‬‬
‫הא שס ליכא השח״ז‪ ,‬כיון דלא תוכל להתעבר‪,‬‬
‫ועוד הקשו שס גס תחכתיס‪ ,‬יועי׳׳ש‪ ,‬לא הציל‪,‬‬
‫ועוד‪ ,‬הדין דאיסור קטנה‪ ,‬לא משוס השח״ז הוא‪,‬‬
‫אלא משוס ביטול פו׳׳ר הוא‪ ,‬ועי׳ בב״ש שס אות ב' ‪:‬‬
‫ו א פי׳ אס ניתא כשי׳ התוס׳ בסנהדרין הנ״ל‪ ,‬לא‬
‫אבין דברי כתר״ה‪ ,‬משוס דהרהור עבירה‬
‫והשח״ז שני דברים נפרדים הס‪ ,‬ולכן תירוצי‬
‫תחוור ונכון‪:‬‬
‫ומה שהקשה כתר״ה תב״ב ד״ס ע״ב על התוס׳‬
‫ד״ה בין‪ ,‬וכו׳ דהקשו תפו״ר‪ ,‬מדוע לא‬
‫הקשו מהרהור עבירה‪ ,‬הנה בתי׳ שיישבתי הקושיא‬
‫הראשונה של כתר״ה דהרהור עבירה תלוי בבחירת‬
‫האדם‪ ,‬ובידו לכבוש את יצרו‪ ,‬וביותר התס‪ ,‬דהטעס‬
‫הי׳‪ ,‬תשוס המירות‪ ,‬בודאי משוס צער דהגזירות‪,‬‬
‫לא ישלט היצר ולא יהרהרו‪ ,‬וא״כ תיושב שפיר תה‬
‫שהקשו התום׳ רק מביטול פו״ר‪ ,‬כנ״ל‪:‬‬
‫כתר״ה שי׳ חשדני‪ ,‬כי אני מדעתי הוספתי‬
‫להשוות התקנות להמירות‪ ,‬שלא לגרש‬
‫בע״כ ולישא שתי נשים‪ ,‬וזש״כ וכן יכול לישא אשה‬
‫אחרת‪ ,‬לא תתשובות הרא״ש נינהו‪ ,‬והנוב״י תה״ת‬
‫סי׳ ק״ד שהאריך בדברי הרא״ש אלה‪ ,‬לא העתיק‬
‫זאת‪ ,‬וציין לעיין בחת״ס חאהע״ז ח״א סיתן ג'‪,‬‬
‫שהסביר לחלק בין תקנות אלו‪ ,‬יעוי״ש בד׳׳ה נחזור‬
‫לדברינו זת״ד‪ .‬לעולם יהא חלקי תמי שחושדין אותו‬
‫ואין בו‪ ,‬אני לא כתבתי הדברים האלה תלבי‪ ,‬וגס‬
‫לא כתבתי כי תתשו׳ הרא״ש הס‪ ,‬רק הבאתי את‬
‫הצ״צ החדש‪ ,‬שהוא הביא את תשובת הרא״ש‪ ,‬והוא‬
‫משוס‪ ,‬תפני שדעתו דבאופן ס ה לא גזר רגת״ה‬
‫יעוי״ש‪ .‬ולהחת״ס שי׳ אחרת בזה‪ .‬וכבר ידוע‬
‫תהח״ת והב״ש ועוד‪ ,‬שחקרו אחה תקנתא עדיפא‪,‬‬
‫אס שלא לגרש בע״כ‪ ,‬או לישא שתי נשים‪ ,‬והדברים‬
‫נג‬ ‫שהם‬ ‫^!בניי‬
‫על הא דאמרו שס‪ ,‬בדין שלא לאכול בשר ושלא‬ ‫כ ^ ת נת שרר לי יזקירה‪ ,‬אם את‪ 7‬תידש אשה‬
‫לשתות יין‪ ,‬ועל דאיתא שס בדין שלא לישא נשים‪,‬‬ ‫‪1‬א)זלר לה הרי את מקת שת לי ע״מ‬
‫וכו׳ אמריק הנח להם לישראל‪ ,‬מוטב שיהי׳ שוגגין‬ ‫שתשמש במוך‪ ,‬להני ראשונים דס״ל דהל הנשים‬
‫ואל יהיו מזידין‪ ,‬ועי׳ בתוס׳ שם‪:‬‬ ‫מותרות לשמש במוך‪ ,‬אם מועיל התנאי‪ .‬ונ״ל ח ה‬
‫תלד בשני התי׳ של הריסב״א אליבא דרש״י‪ ,‬דהנה‬
‫ידידו הדוש״יג‬
‫הוא מתלין אליבא דשי* רש״י‪ ,‬משמשת במוך ממשמש‬
‫)מבי״ט(‬
‫עם הקטנה ועקרה ואיילונית‪ ,‬משום דהתם מקיים‬
‫מצות עונה‪ ,‬או משום דדרך תשמ ‪ p‬בכך יעוי״ש‪,‬‬
‫ענחד‪.‬‬ ‫וא״כ יחינן דלתי׳ קמא ליכא מצות עונה היכא‬
‫דמשמשת במוך‪ ,‬וא״כ ה״ז מתנה עמ ש״ג בתורה‪,‬‬
‫תשובה רביעית להנ״ל בענץ הנ״ל‬ ‫ואע״ג דהריטב״א כתב ואת אליבא דרש״י י״ל דכל‬
‫הראשונים ם״ל כן‪ ,‬דסה אם משמשת במוך הוי‬
‫בירור עניני מעמשכ״מ ובע׳׳מ שאץ לך עלי עונה‪,‬‬
‫עונה לא מצינו פלוגיא בינייהו‪ ,‬ולתי׳ השני גם‬
‫ובענין דצערה דגופה באופנים שונים‪.‬‬
‫משמשת במוך הוי עונה‪ .‬ורב גדול אתד ר״ל‪ ,‬דאפי׳‬
‫אם נימא דליכא עונה במשמשת במוך‪ ,‬מ״מ ל״ה‬
‫כתר״ה שי׳ קילס ושיבת את חקירתי הנ״ל‪ ,‬האיך‬
‫מתנה עמש״כ בתורה‪ ,‬משום דבכה״ג דמשמשת‬
‫יהי׳ הדין אם אחד יקדש אשה ע״ מ‬
‫במוך ליכא צערא דגופא‪ ,‬וניתן למתילה‪ .‬ולפ״ד א״י‬
‫שתשמש במוך‪ ,‬לשי׳ הני ראשונים דס״ל דכל הנשים‬
‫מנ״ל לומר כן‪ ,‬דהמשמעות הוא דכל היכא דליכא‬
‫מותרות לשמש במוך‪ .‬אך העיר על פשיטותי‬
‫עונה איכא צערא דגופא‪ ,‬וביותר אם המוך מונת‬
‫דפשטתי‪ ,‬דתלוי זאת בשני התי׳ של הריטב׳׳א‪ ,‬אם‬
‫מקודם‪ ,‬דהוי כמטיל זרע על העצים ועל האבנים ‪:‬‬
‫מקיים מצות עונה במשמשת במוך‪ ,‬וכתב דלפוס‬
‫רהיטא נ״ל דמצינו גדולה מזו‪ ,‬בכתובות דת״ת ע״א‪,‬‬ ‫ולפי תי׳ קמא של הריטב״א‪ ,‬יש לישב קושית‬
‫דאיתא שם‪ ,‬האומר אי אפשי אלא אני בבגדי והיא‬ ‫הראשונים שהקשו על רש״י‪ ,‬מהא דר״מ‬
‫בבגדה‪ ,‬יוציא ויתן כתובה‪ ,‬וקו׳׳ת משמשת במוך‬ ‫ס״ל דפתות מכאן משמשות כדרכן ואסורות לשמש‬
‫דאיכא צערא דמפא טפי‪ ,‬מדאי לא מהני מחילה‬ ‫במוך‪ ,‬הא שם ליכא השת״ז‪ ,‬כיון דאינן ראדות‬
‫ותנאי בטל‪ ,‬אפי׳ אם נימא דמקיים מצות עונה בכך‪,‬‬ ‫להתעבר‪ ,‬וכן הקשו שם מתכמים יעוי״ש‪ ,‬די״ל‬
‫זת״ד כתר׳׳ה לפוס רהיטא‪:‬‬ ‫דהאיסור הוא משום ביטול מצות עונה‪ ,‬ותי׳ וה‬
‫ולפענ״ד‪ ,‬עלינו להבין את ההלכה הפשוטה‬ ‫הוא ע״ד שתי׳ הערוך לנר שהובא לעיל בדברינו‪,‬‬
‫והברורה‪ ,‬דהמתנה ע״ת שאץ לך עלי עונה‪,‬‬ ‫אבל דותק הו א‪:‬‬
‫תנאו בטל‪ ,‬משום דצערא דגופא לא ניתן למחילה‪ .‬הא‬ ‫לפ״ד‪ ,‬הרהור והשת״ז שני ענינים הם‪ ,‬והש׳׳ס‬
‫חזינן דצערא דגופא ניתן למחילה‪ ,‬וכמו ‪ p‬מ ה ל״ק‪,‬‬ ‫מסמיכם להדדי‪ ,‬שלא יהרהר אדם ביום‬
‫מהא דאנוסה יכולה לומר לא בעינא‪ ,‬אף דהתורה‬ ‫ויבוא לידי טומאה בלילה‪ ,‬כדפירש״י בכתובות דמ״ו‬
‫כתבה תחת אשר ענה‪ ,‬משום דהתם האישות והקנס‬ ‫ע״א‪ ,‬והרהור לתודי׳ גם שלא יבוא לידי טומאה‬
‫לא הסירו ממנה צערא דגופא הקודם‪ ,‬ורק קנסא‬ ‫אסור‪ ,‬ורש״י כתב שם דזהו ל״ת‪ ,‬דכתיב ונשמרת‬
‫הוא‪ ,‬ושי׳ הרשב״א בתי׳ לכתומת ד״מ לחד תי׳ הוא‪,‬‬ ‫והשמר הוא ל״ת יעוי״ש‪ ,‬ועי׳ בשו״ע אהע״ז סי׳‬
‫דהיכא דהיא אסורה לו‪ ,‬הדין דכופין אותה עד‬ ‫כ״ג דנקבעים לב׳ דינים‪ ,‬דין דהשת״ז בסעי׳ א׳‬
‫דאמרה לא בעינא‪ ,‬יעוי״ש‪ .‬אך הא ק״ל‪ ,‬הא תנן‬ ‫ודין דהרהור בסעי׳ ג׳ יעוי״ש‪:‬‬
‫בכתומת דס״א ע״ב התלמידם יוצאץ שלא ברשות‬ ‫ו מ ה שהקשה כתר״ה שי׳‪ ,‬ע״מ שכתבתי לישב‬
‫וכו׳ ובגמ׳ שם ברשות כמה וכמה דבעי וכו׳ ועי׳‬ ‫קושיתו מב״ב‪ ,‬די״ל דמפני הצרות‬
‫בטוש״ע אה״ע ס ע״ו סעי׳ ו׳‪ ,‬והא דחילק שם‬ ‫והגזירות לא ישלוט בהו היצר‪ ,‬והקשה ע״ז מש״ס‬
‫הטוש״ע אם קיים פו״ר או לא‪ ,‬לאו משום צערא‬ ‫קדושין ד״פ ע״ב‪ ,‬דאיתא שם דאפי׳ בשעת אנינות‬
‫דמפא וגם האיסור‪ ,‬הוא מצדו דהאשה איננה מצוה‬ ‫יצרו מתגבר‪ ,‬הו׳׳ל לכתר׳׳ה להזכיר ג ס א ת‬
‫על פו״ר‪ ,‬משמע דהרשות בידה למחויב וכן תנן‬ ‫הש״ס דריש כתובות ד״ג ע״ב‪ ,‬דהיכא דמת אביו‬
‫במתני׳ שם וכן תניא לעיל דמ״ז ע״ב עונה האמורה‬ ‫של חתן או אמה של כלה דכל אותן הימים הוא ישן‬
‫בתורה‪ ,‬וכו׳ ופירש״י כדתנן לקמן במתני׳ דס״א‬ ‫בין האנשים והיא ישנה בין הנשים‪ ,‬אך כ״ז אינם‬
‫ע״ב אימת היא העונה‪ ,‬וכמובן‪ ,‬בצערא דגופא‪ ,‬כל‬ ‫דומים לדברים‪ ,‬דיתוד שאני‪:‬‬
‫הנשים שוות‪ ,‬ובכ״ז חלוקים זמני העונה ולפי‬ ‫ו ש ה שרצה כתר״ה שי׳ להכניס דבריו‪ ,‬בתי׳ של‬
‫מלאכות ופעולות של האנשים‪ ,‬הרי חזינן דלא‬ ‫■ הש׳׳ס דמתרץ אץ גוזרין גזירה על‬
‫משגתינן על צערא דגופא פעמים ברצונה ופעמים‬ ‫הצמר ^א״כ רוב הצבור יכולץ לעמוד בה‪ ,‬במחילה‬
‫שלא ברצונה‪) ,‬ויש לחקור אם יהי׳ תנאי בט>ג היכא‬ ‫מ מנ ר׳׳ ה שסמך על זכרונו הגדול והטעהו‪ ,‬כי שם‬
‫דהאשה תתנה בשעת קדושין שלא יהא לה עונה‪,‬‬ ‫בב״ב איכא ב׳ מאתרים‪ ,‬הא דאין גוזרין‪ ,‬וכו׳ איתא‬
 ‫שהם‬
‫נטל‪ ,‬אז מחוי‪ 3‬להזדקק לה‪ ,‬ואם אינו מ ק ק לה‬
‫יוציא ויתן כתונה‪ ,‬א‪3‬ל גבי הוא ‪ 33‬גדו והיא ‪ 33‬ג‪ 7‬ה‪,‬‬
‫לא משכחת לה אלא נשקידש סתחא‪ ,‬דאס התנה כן‬
‫‪ 3‬שעת הקדושין‪ ,‬נאמת תנאו קיים‪ ,‬וא״כ אמאי‬
‫יוציא ויתן כתונה‪ ,‬הא ידעה ונתרציי^ וא״כ לפי״ז‬
‫יצא לנו דין חדש‪ ,‬דגבי הוא בבגדו והיא בבגדה‪ ,‬אס‬
‫התנה מתחלה בשעת הקדושין‪ ,‬תנאו ’ קיים וא״צ‬
‫להוציא ולתן כתובה‪ ,‬וצ״ע בזה‪:‬‬
‫ולפ״ד הנ״ל‪ ,‬א״ש ול״ק קושית כתר׳׳ה‪ ,‬ושפיר‬
‫הוכיח הש״ס מר״י‪ ,‬דמתנה עמש׳׳כ‬
‫בתורה תנאו בטל‪ ,‬דליכא למימר‪ ,‬דטעמו הוא משום‬
‫צערא דגופא‪ ,‬דעל צערא דטפא מהני תנאי‪,‬‬
‫כמו שכתבתי‪:‬‬
‫ואפשר דמהך טעמא כת‪ 3‬הרשב״ס בב״ב קכ״ו‬
‫ע״ב‪ ,‬תרי טעמי על ר״י‪ ,‬משוס מצוה ומשוס‬
‫צערא דגופא‪ ,‬דכונתו ליש‪ ,3‬מדוע ליכא למימר‬
‫במקדש את האשה‪ ,‬כמו דאמרינן גבי שומרים‪,‬‬
‫דמעיקרא לא שיענד נפשי׳‪ 33 ,‬״מ דצ״ד‪) ,‬ועי׳‬
‫מש״כ לעיל והבאתי את החו״י על דברי רש״י שם(‬
‫להכי פי׳ דמצוה היא‪ ,‬וא״כ הוא מתנה עמש״כ‬
‫י‪.‬תורה‪ ,‬ואיכא צערא דגופא‪ ,‬כן אפ״ל נכונו*‬
‫הרשב״ס ‪:‬‬
‫ו מ ה שרצה כתר״ה לומר‪ ,‬דטעמא דר״י משוס‬
‫דתנאי ומעשה נד״א יש לעיין‪ ,‬דאס לא‬
‫ס״ל כר״מ‪ ,‬גס בזה לא קפדינן‪ ,‬ועי׳ בר״ן גיטין‬
‫דף ע״ה‪ ,‬גני הא דאתקין שמואל‪ ,‬דהניא שיטת‬
‫ראשונים דלא ס״ל כר״מ אלא בהני תרתי‪ ,‬בתנאי‬
‫קודם למעשה ובתנאי שא״א לקיימו ע״י שליח‪,‬‬
‫יעוי״ש‪ ,‬ולכ׳ ק״ל ע״ז‪ ,‬אמאי הוכיח הש״ס מהך‬
‫דסיפא דתנן דבעינן תנאי קודם למעשה‪ ,‬דמתני׳‬
‫אתיא כר״מ‪ ,‬הא בזה כו״ע ל״פ‪ ,‬יעוי״ש נר״ן‬
‫במה שהניא מהרי״ף והר״ח‪:‬‬
‫ענ ס ת‬
‫תשובה חמישית להנ״ל בענץ הנ׳׳ל‬
‫נקושית הר‪ 3‬השואל עלינו דגס צערה דגופה ניתן‬
‫למחילה מר״י דמחלק בין שו״כ לעונה‪ ,‬בירור שיטת‬
‫רש״י והרשב״ס בזה ונטעמא דאין קדושין לחצאין‪,‬‬
‫ובדברי הר׳ אלחנן שבתוס׳ ובענין תנאי ומעשה בד״א‪.‬‬
‫כתר״ה שיחי׳ כתב‪ ,‬כי היטב העירותי להקשות‬
‫ולהוכיח דגס צערא דגופא ניתן למחילה‪,‬‬
‫ועוד הוסיף להקשות מס״ פ החובל‪ ,‬דמבואר שם‬
‫דאפי׳ בהכני ופצעני‪ ,‬אס מפרש להדיא ע׳׳מ לפטור‬
‫פטור‪ ,‬ואם לא תהני תחילה הרי הוא תתנה עמש״כ‬
‫בתורה‪ .‬ועוד הסגיר בחצאי עגול לעיין בהגהת‬
‫הרש״ש בב״ב ד׳ קכ״ו ע״ב מש״כ שס‪ ,‬ודבריו אינם‬
‫מובנים לו; זת״ד בתהילת תשובתו‪:‬‬
‫‪jr r w‬‬ ‫אבני‬ ‫‪106‬‬
‫וכמו דמצינו ג‪3‬י מזונות דיכולה לומר איני ניזונית‬
‫ואיני עושה( וכן תקרתי האיך יהי׳ אס יקדש אשה‬
‫ע״מ שלא יהא לה עונה לזמן קצו‪ ,3‬שנה או שנתיס‬
‫וכדומה‪ .‬ד‪ 3‬ש"ס לא מצינו אופן זה‪ ,‬אלא דהתנה‬
‫שלא יהא לה כלל עונה‪ ,‬דזה נקרא מתנה עמש״כ‬
‫‪ 3‬תורה‪ ,‬א‪3‬ל תנאי לזמן קצו‪ ,3‬אפשר דלא הוי מתנה‬
‫עמש״כ ‪ 3‬תורה‪ ,‬ויכולה למחול על צערא דגופא על‬
‫זמן קצו‪ ,3‬וכן אס נימא‪ ,‬דכיון דזה נקרא עונה‬
‫האמורה ‪ 3‬תורה‪ ,‬לפי מלאכתס ופעולתס של‬
‫האנשיס‪ ,‬א״צ למחילתה‪ ,‬כיון דליכא חיו‪ 3‬מה״ת‬
‫יותר מזמניס אלו‪ ,‬היאך יהי׳ הדין‪ ,‬אס טייל יכול‬
‫להתנות להיות כפועל וכחמר וכדומה‪ ,‬וכמו דתנן‬
‫מתנה ש״ש להיות כש״ח וכו׳‪ .‬או היכי יהי׳ הדין‪,‬‬
‫דצערא דגופא איכא ומתנה עמש״כ ‪ 3‬תורה ליכא‪,‬‬
‫כמו ‪ 3‬אופן דפי׳ החו״י על הרי״ף ‪ 33‬״מ דצ״ד ע״א‪,‬‬
‫כונת רש״י שס ‪ 3‬ד״ה אפי׳ תימא‪ ,‬וכו׳ דאפשר‬
‫דמהני תנאי‪ ,‬אף דהארכתי ‪ 3‬זה ‪ 3‬ספרי א״ש ח"‪3‬‬
‫סימן ח׳ ודחיתי את החו״י‪ ,‬א‪3‬ל עכ״פ חזינן‬
‫דצערא דגופא ניתן למחילה‪:‬‬
‫ולכן נלע״ד לחדש ולומר‪ ,‬דלעולס לא משגחינן על‬
‫צערא דגופא‪ ,‬ויכוליס להתנות תנאיס על‬
‫צערא דגופא‪ ,‬ולכן שפיר נוכל להתנות עס האשה‬
‫ולקדשה ע״מ שתשמשי ‪ 3‬מוך‪ ,‬אס יש ‪3‬זה קיוס‬
‫מצות עונה‪ ,‬וכן הוא ‪ 33‬גדו והיא ‪ 33‬גדה‪ ,‬רק היכא‬
‫דזקוקיס למחילתה‪ ,‬דהיינו ‪ 3‬אופן דמתנה עמש״כ‬
‫‪ 3‬תורה‪ ,‬כמו שאין לך עלי עונה‪3 ,‬זה אמרינן דלא‬
‫מהני תנאי‪ ,‬משוס ד‪ 3‬כ ה״ג ‪ 3‬עינן מחילה כזו‪ ,‬שלא‬
‫יהא לה שוס טענה כלל‪ ,‬וזה שייך רק ‪ 3‬ממון‪ ,‬א‪3‬ל‬
‫‪3‬צער הגוף לא שייך להתנות ולק‪3‬ל שלא יהי׳ לה‬
‫צערא דגופא‪ ,‬כי הצער מ״מ‪ ,‬הא קאתי‪ ,‬אלא ‪ 3‬כל‬
‫זימנא וזימנא שתארע לה הצערא דגופא‪ ,‬אז‬
‫תמחול‪ ,‬א‪3‬ל לא להתנות ‪ 3‬שעת הקדושין מחילה‬
‫כללית כמש״כ‪ ,‬ולכן כיון שלא ניתן למחילה ‪ 3‬שעת‬
‫הקדושין‪ ,‬הוי מתנה עמש״כ ‪ 3‬תורה‪ ,‬אף שאח״כ‬
‫תהני המחילה‪ ,‬כשתארע לה הצער‪ ,‬וכהאופניס‬
‫שזכרנו‪ ,‬א‪3‬ל ‪ 3‬אופן דלא הוי מתנה עמש״כ ‪ 3‬תורה‪,‬‬
‫לא קפדינן אפי׳ אס איכא צערא דגופא‪ ,‬ולכן שפיר‬
‫התנאי קייס אס מתנה ע״מ שתשמשי ‪ 3‬מוך‪ ,‬אס‬
‫יש ‪3‬זה קיוס מצות עונה‪ ,‬או הוא ‪ 33‬גדו והיא ‪ 33‬גדה‪,‬‬
‫כיון דלא הוי מתנה עמש״כ ‪ 3‬תורה‪ ,‬כמש״כ‪:‬‬
‫ולשון המח‪3‬ר ‪ 3‬סי׳ ע״ו שס סעי׳ י״ג‪ ,‬דכייל‬
‫‪ 3‬חדא מחתא‪ ,‬הני תרי מילתא‪ ,‬הך דהוא‬
‫‪33‬גדו‪ ,‬והך דאינו נזקק לה כלל‪ ,‬והמח‪3‬ר נקט זאת‬
‫‪3‬לשון וכ״ש יעוי״ש‪ ,‬לפענ״ד לא דמו להדדי‪ ,‬דהך‬
‫דאינו נזקק לה כלל‪ 3 ,‬השקפה ראשונה משמע דאיירי‬
‫דלא התנה עמה כן ‪ 3‬שעת קדושין‪ ,‬משוס דהוי‬
‫מתנה עמש״כ ‪ 3‬תורה‪ ,‬אלא קדשה סתמא‪ ,‬ואח״כ‬
‫אינו נזקק לה‪ ,‬ולכן הדין דיוציא ויתן כתו‪3‬ה‪,‬‬
‫וכשנעיין יותר אפ״ל דמיירי דהתנה כן ‪ 3‬שעת‬
‫הקדושין‪ ,‬וכיון ח הו מתנה עמש״כ ‪ 3‬תורה ותנאו‬
‫נד‬ ‫שהם‬ ‫אודע‬ ‫אבני‬
‫של מצות עונה‪ ,‬ובנוגע לחילוק זה וכו׳ אינני יודע‬ ‫) ב ק ש ת ו מלאתי ועיינתי ברש״ש שס‪ ,‬וכל דבריו‬
‫את הצורך וההכרח לזה‪ ,‬וגס כתר״ה לא הודיעני‬ ‫מראשם לסופם תמוהים הס‪ .‬א( כנראה כי‬
‫מה הכריח לו לזה‪ ,‬עכ״ד כתר״ה שי׳ כמעט כלשונו‪:‬‬ ‫נעלם ממנו לפי שעה דברי התום׳ בכתובות נ״ו ע״א‬
‫כ ע ת‪ ,‬אחרי שהארכתי והעתקתי כל דברי כתר״ה‬ ‫ד״ה ה״ז‪ ,‬שכתר״ה מביאו ויבואר להלן‪ ,‬ואתרי‬
‫כהויתם‪ ,‬אתינא כי דברנו בעזה״ש שרירין‬ ‫דברינו והוכתתינו בתשובה הקודמת‪ ,‬אין לדבריו‬
‫וקייתין‪ ,‬וניחזי אנן‪ ,‬הא רש״י פי׳ טעתא דר״י‪,‬‬ ‫מקום‪ .‬ב( ריאיתו משילהי התובל‪ ,‬דצערא דגופא לא‬
‫משוס דצערא דגופא לא ניתן לתחילה והרשב״ס פי׳‬ ‫ניתן לתחילה‪ ,‬ראי׳ לסתור היא‪ ,‬כדברי כתר״ה‪,‬‬
‫משוס תצוה וצערא דגופה‪ ,‬הרי תוכח מדבריהם דלא‬ ‫דשם תבואר איפכא‪ .‬ג( תב״ק דק״ט לענין גזל הגר‬
‫פי׳ כהר׳ אלחק‪ ,‬וכן העוי״ל שם בתוס׳ שכתבו‪,‬‬ ‫שהביא‪ ,‬שם ענין אחר הוא‪ ,‬דפליגי אס זה נקרא‬
‫דטעתא דר״ת משוס דאין קדושין לחצאין וכו׳‬ ‫השבה‪ .‬ד( פירוש דבריו בפלוגתא דר״ ת ור״י בדבר‬
‫יעוי״ש‪) .‬כתר״ה לא הביא תי׳ התוס׳ הנ״ל(‪ ,‬ולא‬ ‫שבממון‪ ,‬דתפרש דפליגי אס תחילה גמורה היא‪,‬‬
‫פי׳ שם טעתא דר״י‪ ,‬דתחלק מתון תעונה‪ ,‬ע״כ‬ ‫משוס דתחילה גמורה בודאי תהני‪ ,‬דחיקא טובא‬
‫דצ״ל דטעתס ג״כ‪ ,‬משוס דתתון ניתן לתחילה‪ ,‬ול״ה‬ ‫כאשר יראה הרואה(‪.‬‬
‫קדושין לחצאין‪ ,‬אבל עונה הוי קדושין לחצאין אליבא‬ ‫אח׳׳ב‪ ,‬אחר נטילת רשות תתני‪ ,‬יצא כתר״ה לתרץ‬
‫דר״י‪ ,‬ור״ת ס״ל דגם במתון הוי קדושין לחצאין‪,‬‬ ‫טעתא דר׳׳י דתחלק בין שאר כסות‬
‫ול״ת תחילה‪ ,‬ודתי להא דאיתא בב״ק דק״ט‪ ,‬שהובא‬ ‫לעונה‪ ,‬דקשה לפי הוכחתינו דהנחנו‪ ,‬דגם צערא‬
‫לעיל‪ ,‬גבי גזל הגר‪ ,‬כן מוכרחים אנו לפרש כוונת‬
‫דגופא ניתן לתחילה‪ ,‬אתאי בעונה תנאו בטל‪,‬‬
‫העוי״ל‪ ,‬אבל עכ״פ זה תוכח דלא ס״ל כפי הר׳‬
‫ותירוצי לא תצא חן בעיני כתר׳׳ה‪ ,‬כפי שיבואר‬
‫אלחנן‪ ,‬וכן תוכח תדברי הר״י שם‪ ,‬דהקשה תפריעת‬ ‫להלן״ לכן תירץ באופן זה דאע״ג דגם צערא‬
‫ב״ח ותנזיקין וכו׳ יעוי״ש‪ ,‬דתפרש כפי׳ רש״י‪,‬‬ ‫דגופא ניתן לתחילה‪ ,‬ת״ת היכא דקידש ע״ת שאין‬
‫דבתתון הוי תחילה ועונה הוי צערא דגופא‪ ,‬וא״כ‬ ‫לך עלי עונה‪ ,‬דכוונתו הוא שלא יחול עליו‬
‫לכל הני ראשונים הקשינו כל הקושיות הנ״ל‬
‫ההתחיבות כלל‪ ,‬בזה ס״ל לר״י דבצערא דגופא‪,‬‬
‫בתשובתי וחילקנו שפיר‪ ,‬דבאופן דבעינן תחילה כזו‪,‬‬
‫א״י להתנות שלא יחול עליו התחיבות כלל‪ ,‬אף‬
‫דלא תוכל לטעון שוס טענה‪ ,‬ותחילה כזו א״א‬ ‫שביכולתה לתחוצ וחילי׳ דתר הוא‪ ,‬תתוס׳ כתובות‬
‫למחול‪ ,‬אס הוי תתנה עתש״כ בתורה‪ ,‬אז ס״ל לר״י‬ ‫דנ״ו ע״א ד״ה ה״ז וכו׳ דהקשו שם‪ ,‬אליבא דר״ת‬
‫דתנאי בטל‪ ,‬ואס ל״ה תתנה עתש״כ בתורה‪ ,‬כגון‬
‫דס׳׳ל דגם באנא בדבר שבממון הוי תתנה עתש״כ‬
‫היכא דאיכא קיום מצות עונה‪ ,‬אז לא תשגחינן על‬
‫בתורה‪ ,‬א״ כ לא יוכל אדם למחול חובו לעולם ע״י‬
‫‪ 5‬ערא דגופא‪ ,‬ולפטור אותו תעונה כהאופניס‬
‫תנאי כו׳ ותי׳ הר׳ אלחנן דהתס נתי אס הי׳ אותר‬
‫שכתבו‪ ,‬גס צערא דגופא ניתן לתחילה‪ ,‬זהו תה‬ ‫כו׳ וכן הכא גבי שאר כסות ועונה דוקא כשאומר‬
‫שכתבתי בתשובתי הקודמת‪ ,‬וכמדומה לי כי‬
‫ע״ת שאין לך עליו דין שאר כסות ועונה הוי תתנה‬
‫הדברים ברורים למעיין‪ ,‬אליבא דהני ראשונים ‪:‬‬
‫עתש״כ בתורה אבל ע״ת שתפטר אותי משאר כו׳‬
‫ולפענ״ד יל״ע בתי׳ הר׳ אלחנן‪ ,‬דס״ל דפלוגתת‬ ‫פטור עכ׳׳ל התוס׳‪ .‬הרי הזכירו בדבריהם גס עונה‪,‬‬
‫ר״ת ור״י הוא‪ ,‬היכא דהתנה דלא יחול‬ ‫וכתבו להדיא‪ ,‬דהתקדש ע״ת שתפטרני תעונה‬
‫עליו החיוב דעונה‪ ,‬וא״כ ל״ש זה לתחילה‪ ,‬דבתחילה‬ ‫תהני‪ ,‬והיינו כדברינו הנ״ל וכו׳‪ .‬ואין לדחות ולומר‪,‬‬
‫כו״ע ס״ל דגם בעונה תהני תחילה‪ ,‬ובע״ת שאין‬ ‫דהתוס׳ כתבו כן אליבא דר״ת‪ ,‬וכו׳ א״א לומר כן‬
‫לך עלי דין שאר כסות ועונה‪ ,‬כו״ע ס״ל דתנאו בטל‪,‬‬ ‫תתלתא טעמי וכו'‪ .‬עיין ב״ש בסי׳ ל״ח אות י״א‬
‫וא״כ כיון דלא איירי פלוגתייהו תטעם תחילה‪,‬‬ ‫שכתב דאס תתנה שתפטרני תן העונה‪ ,‬כתבו בתוס׳‬
‫כשי׳ רש״י‪ ,‬א״כ בתה פליגי ר״ת ור״י‪ ,‬איזה חילוק‬ ‫שם דהוי תנאי‪ ,‬וכדתוכח דגם לר״י דהלכתא כוותי׳‬
‫איכא בין תתון לעונה לענין תנאי דתתנה שלא יחול‬ ‫כן הוא‪ ,‬וע׳י בב״ש שם באות הקודם לזה‪ .‬והיוצא‬
‫עליו החיוב‪ ,‬ומסלק א״ע מההתחייבות‪ ,‬וצ״ע בזה ‪:‬‬ ‫מדבריו דתלתא גווני איכא בדין זה‪ .‬א( ע״ת שאין‬
‫ואפילו לפי דברי כתר״ה‪ ,‬דתי׳ טעמו של ר״י‪ ,‬עפ״י‬ ‫לך עלי דין עונה דבכה״ג ג ס בשאר וכסות ל״ת‬
‫שי׳ הר׳ אלחנן‪ ,‬דהתנה שלא יחול עליו החיוב‬ ‫אפי׳ לר״י‪ .‬ב( בע״ת שלא אתחייב בעונה בכה״ג‬
‫נתי לפענ״ד אין תקום לדבריו‪ ,‬דתסיק וכ׳ דלדידן אין‬ ‫תחלק ר״י בין מתון לעונה‪ .‬ג( בע״מ שתפטרני‬
‫נ״ת אס תקיים תצות עונה בהאופניס הללו או לא‪,‬‬ ‫תעונה בכה״ג תהני לכו״ע וכו׳‪ .‬והנה כתר״ה‬
‫אפרי שבצערא דגופא א״י להתנות שלא יחול עליו‬ ‫במכתבו בד״ה ולכן נלפענ״ד לחדש ולומר כו׳‬
‫התחיינויב תשום דלדעתי׳‪ ,‬כל ההתחייבות הוא‬ ‫בראשית דבריו‪ ,‬ג״ כ התחיל לבאר כתו שביארתי גס‬
‫תשוס עונה‪ ,‬והתורה לא הטילה עליו כל אופני עונה‪,‬‬ ‫אני פה מדברי התוס׳ והב״ש‪ ,‬היינו לחלק בין ע״ת‬
‫וא״כ הלא יכול להתנות שרוצה לקיים תצות עונה‬ ‫שתפטרגי ובין ע״מ שלא תחול ההתחייבות‪ ,‬אבל‬
‫רק באופן זה ולא באופן אחר‪ ,‬וכתו שתצינו בנדרים‬ ‫אח״כ וכו׳ הוסיף לחלק בין הדבקים‪ ,‬וחיינו לחלק‬
‫ד"כ ע״ב לענין כל תה שאדם רוצה לעשות באשתו‬ ‫גם בין חיובי אישות על האופנים הנ״ל‪ ,‬ובין חיוג‬
 ‫שהם‬ ‫אודיע‬
‫דתיירי רק היכא דנתקדשה סתס ואח״כ מרד‪ ,‬וא׳׳כ‬
‫לא דמי הני תרי דיני להדדי‪ ,‬כמש״ב בתשובתי‬
‫הקודמיס וא״ל ח ה תיירי אפי׳ היכא דהתנה בשעת‬
‫קדושין‪ ,‬שישמשו בבגדיהם‪ ,‬ואפ׳׳ה התנאי בטל‪,‬‬
‫משוס תקנתא דרבנן‪ ,‬שלא ינהוג כמנהג הפרסיים‪,‬‬
‫א״א לותר כן דהא הרמ״א הביא זאת בשם י״א‪,‬‬
‫תכלל דהמחבר לא ס׳׳ל כן‪ .‬ופלא לי דהעין משפט‬
‫לא ציץ הך דינא דר״י דהאומר א״א אלא אני‬ ‫ותשוס הכי הי׳ צ״ע לי דברי התתגר‪ ,‬עד שמרוב‬
‫בבגדו‪ ,‬וכו׳ רק בטוש״ע‪ ,‬ו ^ הראה מקומו‬
‫ברתב״ס‪ ,‬והלא הרתב״ס דס״ל דשארה זה מזונות‬
‫כתש״כ הב״ש‪ ,‬בודאי יכול להתנות ע״ז תה״ת‬
‫כתו שכתבתי‪:‬‬
‫מ ה שכתר״ה שי׳ העיר‪ ,‬ע״ת שהבאתי את הר״ן‬
‫שכתב‪ ,‬דאיכא ראשונים דס״ל דאין‬
‫הלכה כר״ת‪ ,‬וכתב כתר״ה‪ ,‬דגם התוס׳ קדושין‬
‫צ״ו לחד תי׳ ובב״ב דק״ו לחד תי׳ כתבו כן‪ ,‬אני‬
‫כתבתי אז בתכלית הקיצור‪ ,‬דכוונתי היתה רק‬
‫להקשות על הש״ס‪ ,‬אך עכשיו דכתר״ה הביא את‬
‫דברי התוס׳ אעיר בזה‪ ,‬דיש להבין תי׳ הש״ס בגיטין‬
‫שס‪ ,‬דתי׳ הא תני רבי היא דכל האומר ע״ת כאומר‬
‫מעכשיו דתי‪ ,‬ותשמע תהש״ס דכל האוקיתתות‬
‫והתי׳ קאי אליבא דר״ת‪ ,‬ויש לפרש הכוונה דכיון‬
‫דכאותר מעכשיו דתי‪ ,‬לא בעינן דיני התנאים‪ ,‬ויהי׳‬
‫הוכחה תזה להשי׳ דס״ל דבתעכשיו לא בעינן דיני‬ ‫לא רצה לקיים עונה כדרכה‪ ,‬והיא תקפדת ואינה‬
‫תנאיס‪,‬עי׳ בטוש״ע אה״ע סי׳ ל״ח‪ .‬וכן יש לפרש‬
‫דזהו כוונת התוס׳ בקדושין שס דכתבו וז״ל‪ :‬וי״ל‬
‫התס לא הוי תסקנא הכי ואיכא שינויי אחריני‪,‬‬
‫דשס בקדושין ג״כ קאי הש״ס בתאתר ע״ת‪ ,‬וא״כ‬
‫כיון דכל האוקיתתיות שס קאי אליבא דר״ת‪ ,‬מהיכן‬
‫הוכיח כתר״ה מתי׳ התוס׳ דלא ס״ל דהלכה כר״ת‪,‬‬
‫ובב״ב שם איכא ג׳ תי׳‪ ,‬ובתי׳ הראשון כתבו להדיא‪,‬‬
‫דרבא לא ס״ל דתנאי ותעשה בד״א‪ ,‬ותשמע דגם‬
‫ר״ת ס״ל הכי‪ ,‬וזהו ג״כ לא כדברי כתר״ה‪ ,‬רק‬
‫בתי׳ השלישי כתבו דהתס אליבא דר״ת איירי והכא‬ ‫ושס הוי תורד‪ .‬וא״כ תוכח תהב״ש דתפרש דקידש‬
‫אליבא דרבנן‪ ,‬אבל התוס׳ לא איירי‪ ,‬ולא נקטו הלכה‬
‫כתאן‪ ,‬וא״כ שפיר הבאתי את הר״ן‪ ,‬דרק הוא הביא‬
‫מחלוקת הראשונים‪ ,‬אס נקטיק הלכה כר״ת או לא‪,‬‬
‫*‬ ‫לא התוס׳ ‪:‬‬
‫ו ל ע גין קושית כתר״ה מתנאי ותעשה בד״א‪ ,‬דהו״ל‬
‫לדבר פשוט כעת‪ ,‬דהתתנה ע״ת שאין עלי‬
‫שאר כסות ועונה‪ ,‬ל״ה תנאי ותעשה בד״א‪ ,‬ואף דהי׳‬
‫יכול להביא את תי׳ התוס׳ דקדושין וב״ב שס‪ ,‬דתי׳‬
‫בחד תי׳‪ ,‬דתנאי ותעשה בד״א‪ ,‬הוא דוקא כשהם‬
‫סותרים זא״ז‪ ,‬והתי׳ הזה הוא עיקר אליבא‬
‫דהלכתא‪ ,‬דהא נקטינן‪ ,‬דה״ז גיטך ע״ מ שתחזירי‬
‫לי את הנייר‪ ,‬מגורשת ותחזיר‪ ,‬וגס הלכתא כרבא‬
‫באתרוג‪ ,‬וא״כ גבי תנאי דשאר כסות ועוטז‪ ,‬דאינם‬
‫סותרים זא״ז‪ ,‬ל״ה תנאי ומעשה בד״א‪ ,‬אף כתר״ה‬
‫ס״ל דעדיפא מזה קאמר‪ ,‬דגני תנאי דשאר כסו ת‬
‫ועונה‪ ,‬לכל תי׳ התוס׳ ל״ה תנאי ומעשה בד״א‪ ,‬כן‬
‫אבני‬ ‫‪108‬‬
‫עושה‪ ,‬וכו׳ וא״כ אינו שייך דינא דר״י‪ ,‬אלא אס איט‬
‫תקיים מצות עונה באופן זה‪ ,‬אבל אס תקיים חצות‬
‫עונה‪ ,‬ל״ש כלל דינא דר״י‪ ,‬כתש״כ ‪:‬‬
‫לפ׳׳ד הי׳ הדבר פשוט אצלי כ״כ‪ ,‬דהוא בבגדו והיא‬
‫בבגדה‪ ,‬איכא קיום תצות עונה‪ ,‬רק דהוא‬
‫יכול להקפיד ולותר דאינו רוצה באופן זה‪ ,‬וכן היא‬
‫יכולה לטעון כן‪ ,‬וכשאירע כן יוציא ויתן כתובה‪,‬‬
‫פשיטותו‪ ,‬לא נשאתי את עיני אל ההרים הגדולים‪,‬‬
‫רבותינו הח׳׳ת והב״ש שהעירו בזה‪ ,‬וכתר׳׳ה שי׳‬
‫העירני בזה‪ ,‬אך גס עתה תשנה לא זזה תתקותה‪,‬‬
‫דאף שאני כיוונתי קצת לדברי הח׳׳ת באות כ׳‪ ,‬דהוא‬
‫ג״כ העיר‪ ,‬דתשתע דחד דינא אית להו‪ ,‬אבל הוכחתי‬
‫הי׳‪ ,‬להשיג על הב״ח דתסיק ואותר‪ ,‬דאף הוא‬
‫בבגדו והיא בבגדה‪ ,‬דין תורד ותורדת תתש אית להו‪,‬‬
‫וגס רתז דליכא בזה עונה‪ ,‬ולבסוף~תסיק‪ ,‬דהיכא‬
‫דתתעט עונה או שאר דברים דין תורד ותורדת‬
‫אית בהו‪ ,‬ותלשון זה תשתע דרק תיעוט עונה הוא‪,‬‬
‫ויכולים להקפיד ולטעון טענות כאלו‪ ,‬אבל לא איירי‬
‫באופן דהתנה תתחלה בשעת קדושין‪ ,‬שישתשו באופן‬
‫זה הוא בבגדו והיא בבגדה‪ ,‬דיהי׳ התנאי בטל‬
‫תשוס דליכא קיום עונה‪ ,‬וא״כ אפ״ל דאס התנו‬
‫כן התנאי קייס‪ ,‬ורק היכא דנשאה סתם ואח״כ‬
‫רוצה הוי תורד‪ ,‬או כשיארע דהיא איננה חפיצה‬
‫לשתש כדרכה והוא תקפיד ואינו רוצה‪ ,‬נעשית היא‬
‫תורדת‪ ,‬כן תשתע ‪:‬‬
‫והח״ט לא דייק כ״ז בהתחבר לחלק בין הני‬
‫תרי דינים כתש״כ‪ ,‬והב׳׳ש שס באות י״ט‬
‫לא דקדק בדברי התחבר‪ ,‬רק הביא את הח׳׳ת‬
‫והב״ח שדייק בריטב׳׳א‪ ,‬ותתחלה כתב‪ ,‬דאפשר‬
‫דהריטב״א ס״ל נתי דהוי תורד‪ ,‬וכתו שתצינו בש״ס‬
‫האותר איני זן ואיני תפרנס יוציא ויתן כתובה‪,‬‬
‫סתם ואח״כ תרדו‪ ,‬כתו דאיתא בש״ס האותר איני‬
‫זן‪ ,‬וכו׳ דה תם בודאי איירי דקידש סתם‪ ,‬דאס‬
‫ניתא דהתס איירי בהתנה בשעת הקדושין‪ ,‬הרי‬
‫תנאו קייס‪ ,‬דהא הוי דבר שבתתון‪ ,‬ואח״כ כתב‬
‫הב״ש דדבר זה תלוי בפלוגתא‪ ,‬אס שארה זה קירוב‬
‫בשר או תזונות‪ ,‬והרתב״ס דס״ל דשארה זה תזונות‪,‬‬
‫לא נקרא תורד‪ ,‬אס אין קירוב בשר‪ ,‬והריטב״א‬
‫אפשר דס׳׳ל דשארה זה קירוב בשר‪ ,‬יעוי״ש‪ .‬וא״כ‬
‫לבסוף ס״ל להב״ש איפכא תדברי הב״ח וס״ל‬
‫דהריטב״א סובר דהוי תורד‪ .‬אנל ק״>ג דר״ת ור״י‬
‫דפליגי בדבר שבתתון‪ ,‬לשון פלוגתותס כך הוא‬
‫בש״ס‪ ,‬ע׳׳ת שאין לך עלי שאר כסות ועונה‪ ,‬ותוכח‬
‫דר״ת ור״י ס״ל דשארה זה תזונות‪ ,‬וכן נפסק הדין‬
‫בטוש״ע אה״ע סי׳ ל״ח סעי׳ ה׳‪ ,‬וא״כ בודאי‬
‫לדידהו איכא קיוס עונה בהוא בבגדו והיא בבגדה‪,‬‬
‫ואס נתקדשו באופן זה בודאי התנאי קייס‪ ,‬ו ע״כ‬
‫נד‪.‬‬ ‫שהם‬ ‫אה״ע‬ ‫אבני‬
‫‪ 3‬עליהן לזרות תניזוץ תשוס דזה גרע טפי‬ ‫אפ״ל‪ ,‬א‪3‬ל כשנעיין אין ד‪ 3‬רי כתר״ה פשוטים כ״כ‪,‬‬
‫תתשתיש ‪ 3‬תוך‪ ,‬ואפי' ‪ 3‬תקוס סכנה תאכילין‬ ‫תשוס דאס נתרץ כתי׳ העוי״ל ש‪ 3‬תוס׳ כתו‪3‬ות נ״ו‬
‫הקל הקל תתלה‪ ,‬כן אפ״ל‪ ,‬ול״ע ‪3‬זה ‪:‬‬ ‫הנ״י^ דכת‪3‬ו דקדושין שאני דאין קדושין לתצאין‬
‫א״כ הוי תנאי ותעשה ‪ 3‬ד״א‪ ,‬כשתתנה ע״ת שאץ‬
‫ענ‪1‬ש ו‪.‬‬ ‫לך עלי עונה‪ ,‬כי איך יכול להיות קדושין ‪3‬לי‬
‫עונה‪ ,‬והוי כסותרים זא״ז‪ ,‬ותה שה‪3‬יא כתר״ה ראי׳‬
‫תשובה ששית להנ״ל בענין הנ״ל‬
‫תקדושין שאינם תסוריס ל‪3‬יאה‪ ,‬דהלכתא כא‪3‬יי‬
‫כללים ‪ 3‬תשפטי התנאים ‪3‬ד‪3‬רי התל״ת ‪ 3‬ס‪ 3‬רת‬ ‫דהוי קדושין וכו׳‪ ,‬א"כ לפי ד‪3‬ריו‪ ,‬יקשה ג״כ על‬
‫הירושלתי אלי‪ 3‬א דר״י ‪3‬ד‪3‬ר ש‪ 3‬תתון תנאו קייס‪,‬‬ ‫התום׳‪ ,‬הא הוי קדושין לתצאין‪ ,‬ואיך ס״ל לא‪3‬יי דהוי‬
‫ו‪ 3‬ס‪ 3‬רות ר‪ 3‬ושתואל ‪ 3‬תתנה ע״ת שאין לך עלי‬ ‫קדושין‪ ,‬אלא עכצ״ל‪ ,‬דג‪3‬י קדושין שלא נתסרו‬
‫אונאה‪ ,‬ו‪ 3‬ס‪ 3‬רת תי ייתר דקעקר ‪ 3‬תי׳ הכו״פ עפ״י‬ ‫ל‪3‬יאה‪ ,‬לא ‪ 3‬אה תצד הקדושין‪ ,‬אלא תצד הדין‪,‬‬
‫ס‪ 3‬רא זו הסתירה שגץ פסקי הרת‪ 3‬״ ס‪ ,‬הערה על‬ ‫הלכך ל״ה זה קדושין לתצאין‪ ,‬וכן ג‪3‬י אשה שיש‬
‫תה שהקשה הר‪ 3 3‬על גנון והציל על הכו״פ יו״ד‬ ‫לה אטוס ‪ 3‬רתתה‪ 3 ,‬שו״ע אהע״ז סי׳ כ״ג סעי׳ ה׳‪,‬‬
‫סיתן ס״א ונה״ת סיתן רי״‪ ,3‬ו‪3‬ד‪3‬רי התורע״א‬ ‫שה‪3‬יא כתר״ה‪ ,‬התם נתי תצד הדין אסור‪ ,‬דזורה‬
‫והגו״ה ‪ 3‬תס׳ פאה פ״ו ‪ 3‬דרכי ואופני התנאים‬ ‫ת‪3‬תוץ‪ ,‬א‪3‬ל הכא דהתסרון ‪3‬יאה ‪ 3‬אה תצדו‪ ,‬תצד‬
‫ו‪ 3‬תעשכ״‪ ,3‬ו‪3‬תילוק ‪3‬ין התקדשי לתציז ולמציי‬ ‫הקדושין‪ ,‬זהו קדושין לתצאין‪ ,‬וא״כ לפי״ז‪ ,‬אס תתנה‬
‫ע״ת שאין לך שכו״נג‬ ‫ע״ת שאין לך עלי עונה‪ ,‬הוי תנאי ותעשה ‪ 3‬ד״א‪,‬‬
‫כתר״ה שי׳ כת‪ ,3‬כי תצא ‪ 3‬תל״ת פ״ו תהל׳ אישות‬ ‫כנ״ צ ולאו שגגה היא הקושיא שהקשה כתר״ה‬
‫ה״י‪ ,‬הר‪3‬ה תהתו״ת שהי׳ ‪ 3‬יניט‪ ,‬ות״ל כי‬ ‫תתנאי ותעשה ‪ 3‬ד״א‪ ,‬ויש להתתש‪ 3‬עס הקושיא‬
‫הלכנו ‪ 3‬דרך התשנה לתלך‪ ,‬כן ד‪3‬ריו ‪:‬‬ ‫הנ״ל‪ .‬ויש לתרץ דאפשר‪ ,‬דגם ר״ת ס״ל דלא ‪ 3‬עינן‬
‫דיהא תנאי ‪3‬ד‪3‬ר אתד ותעשה ‪3‬ד‪3‬ר אתר‪ ,‬כתש״כ‬
‫עיינתי ‪ 3‬תל״ת‪ ,‬וכאשר אין ‪ 3‬יהת״ד ‪3‬לא תידוש‪,‬‬
‫נתעוררתי ‪3‬ד‪ 3‬ר תדש‪ .‬התל״ת ה‪3‬יא‬ ‫התוס׳ ‪ 33‬״‪ 3‬דר‪ 3‬א ס״ל דלא ‪ 3‬עינן תנאי ‪3‬ד‪ 3‬ר אתד‬
‫ותעשה ‪3‬ד‪ 3‬ר אתר‪ ,‬או דאין הלכה כר״ת ולשאר‬
‫ירושלתי ד‪ 3‬״ת ס״ פ השוכר את הפועלים‪ ,‬דאינו‬
‫תי׳ התוס׳‪ ,‬תל‪3‬ד הועי״ל‪ ,‬ניתא ‪3‬פשיטות‪ ,‬דל״ה‬
‫תפרש כפי׳ רש״י דר״י דס״ל ד‪ 3‬ד‪ 3‬ר ש‪3‬תתון תנאו‬
‫קייס‪ ,‬והוי כתו ד‪3‬ר ש‪3‬תתון‪ ,‬ורק ר״י תתעט‪ ,‬דאס‬ ‫תנאי ותעשה סותרים זא״ז‪ ,‬כתש״כ‪ ,‬גס‬
‫התנה ע״ת שלא תצטריך לי‪ 3‬וס‪ ,‬תנאו ‪3‬טל‪ ,‬יעוי״ש‬ ‫כתי׳ כתר״ה ‪:‬‬
‫שהאריך ‪ 3‬זה וה‪3‬יא תי׳ הריט‪ 3‬״א‪ .‬ולפענ״ד ד‪3‬רי‬ ‫בשולי הגליון‬
‫הירושלתי תלויים ‪ 3‬פלוגתת ר‪ 3‬ושתואל ‪ 33‬״ת דנ״א‬ ‫נ ת ע ו ר ר ת י תד‪3‬רי כתר״ה‪ ,‬שה‪3‬יא הדין דאטוס‬
‫לענין אונאה‪ ,‬דר‪ 3‬קאתר דאפי׳ לר״י יש אונאה‬ ‫‪ 3‬רתס‪ ,‬דלכ׳ יש להוכית תינתות וכתו‪3‬ות‪,‬‬
‫תשוס דלא ידע דקתתיל ושתואל אתר דאפי׳ לר״ת‬ ‫תדלא נקטו‪ ,‬רק שלש נשים תשתשות ‪ 3‬תוך‪ ,‬ולא‬
‫אין אונאה תשוס תי ייתר דקעקר‪ ,‬וא״כ אלי‪ 3‬א‬ ‫נקטו נשים ‪ 3‬עליהן תותריס להשתית זרע ולזרות‬
‫דשתואל‪ ,‬לא נקרא תנאי שלא תצטרך לי‪ 3‬וס‪ ,‬תתנה‬ ‫ת‪3‬תוץ‪ ,‬ש״ת דלא כשי׳ רש״י‪ ,‬דתפרש דשאר נשים‬
‫עתש״כ ‪ 3‬תורה‪ ,‬תשוס דהוי ספק דתי ייתר דקעקר‪,‬‬ ‫אסורות תשוס השת״ז‪ ,‬אלא כשי׳ ר״ת דתפרש‬
‫דשתא לא תפול לי‪ 3‬וס‪ ,‬וא״כ אלי‪ 3‬א דשתואל ‪3‬ודאי‬ ‫דעצה טו‪ 3‬ה קת״ל‪ ,‬דהני ג׳ נשים צריכות א‪3‬ל שאר‬
‫לא איירי ר״י לתעט י‪ 3‬וס‪ ,‬א‪3‬ל אלי‪ 3‬א דר‪ 3‬דס״ל‬ ‫נשים תותרות‪ ,‬דתשתיש ‪ 3‬תוך לא הוי השת״ז‪ ,‬א‪3‬ל‬
‫דאפי׳ ‪ 3‬ספק פליגי‪ ,‬שפיר נוכל לותר כהירושלתי‬ ‫לזרות ת‪3‬תוץ אפי׳ להני ג׳ נשים אסור‪ ,‬דאפי׳‬
‫דר״י תתעט י‪ 3‬וס‪ ,‬וכיון דהלכתא כר‪ 3‬כתו שפסק‬ ‫‪ 3‬תקוס סכנה אסור כן הי׳ נ״ל‪ .‬א‪3‬ל כאשר עיינתי‬
‫הרת‪ 3‬״ ס ‪ 3‬פי״ג תהל׳ תכירה הל׳ ג׳ ו‪ 3‬טוש״ע‬ ‫‪ 3‬פ״ ת לענין הדין דאטוס ‪ 3‬רתס שציין לעיין ‪ 3‬תתדת‬
‫תו״ת‪ .‬סי׳ רכ״ז סעי׳ כ״א‪ ,‬נוכל לפרש דר״ת‬ ‫שלתה תאה״ע סי׳ ת״ו‪ ,‬עיינתי שס‪ ,‬ואף כי‬
‫תתעט י‪ 3‬וס‪ ,‬א‪3‬ל קשה תאד דסתתא דהירושלתי‬ ‫תשו‪ 3‬תו שס הוא‪ ,‬לענין היתר תשתיש ‪ 3‬תוך ‪ 3‬תקוס‬
‫אזיל רק אלי‪ 3‬א דר‪ 3‬ולא לשתואל‪ ,‬ואפ״ל‪ ,‬דלענין‬ ‫סכנה‪ ,‬לא עיינתי ‪ 3‬ענין זה‪ ,‬אף כי ראיתי תקופיא‪,‬‬
‫איסור‪ ,‬כתו לג‪3‬י י‪ 3‬וס‪ ,‬גס שתואל תודה‪ ,‬דאפי׳‬ ‫כי ה‪3‬יא את הש״ת ‪ 3‬כתו‪ 3‬ות שה‪ 3‬אנו לעיל ‪3‬תשו‪3‬תי‪,‬‬
‫‪ 3‬ספק אס עקר‪ ,‬תנאו ‪3‬טל אס תתנה עתש״כ‬ ‫אך עיינתי רק ‪ 3‬תש״כ לענין אטוס ‪ 3‬רתס‪ ,‬דה‪3‬יא‬
‫‪ 3‬תורה ותילוקו של שתואל קאי רק לענץ אונאה‪,‬‬ ‫ראי׳ תתשונות הרא״ש דהוא האוסר אטוס ‪ 3‬רתס‪,‬‬
‫דהוא ד‪3‬ר ש‪ 3‬תתון ושייך ‪3‬י׳ תתילה‪ ,‬וה״נ תילקו‬ ‫וכת‪ 3‬שס דזה גרע תתשתשת תוך‪ ,‬תשוס דאטוס‬
‫תוס׳ ‪ 3‬כתו‪3‬ות דנ״ו שס להעוי״ל‪ ,‬לענין אכילת‬ ‫‪ 3‬רתס זורה ת‪3‬תוץ‪ ,‬וע״כ הוכית התתדת שלתה‪,‬‬
‫‪3‬שר תזיר‪:‬‬ ‫תדלא נקט השו״ע תידוש טפי‪ ,‬דאפי׳ ‪ 3‬תקוס סכנה‪,‬‬
‫אח״ז תצאתי ‪ 3‬כו״פ סיתן ס״א אות י׳ ‪3‬פלתי‪,‬‬ ‫אסור לשתש ‪ 3‬תוך‪ ,‬ע״כ דזה תותר עי״ש‪ .‬וא״כ לפ״ז‬
‫שתי׳ קושית הש״ך שס ‪ 3‬אות י״מ‪ ,‬שהק׳‬ ‫נדתה ראיתו‪ ,‬די״ל דלעולס יש לפרש כשי׳ רש״י‪,‬‬
‫דדנרי הרתל׳ס סותרים זה את זה‪ ,‬דג‪3‬י תתנות‬ ‫והא ׳ דלא נקט הש״ס‪ ,‬דהני ג׳ נשים תותריס‬
 ‫שהם‬ ‫אודע‬ ‫אבני‬ ‫‪no‬‬
‫נ‪ 7‬רך תנאי‪ ,‬אלא ‪7‬שייר חיוני שאר כסות ועונה‪,‬‬ ‫פסק דאס אמר ע"מ שהמתנות שלי יתנם לכל כהן‬
‫וכן העירוני לעיין נתורע״א נמס׳ פיאה פ״ו תשנה‬ ‫שירצה‪ ,‬ואילו נהל׳ מעשר פסק דאס מכר ואמר‬
‫י״א אות ס״ט‪ ,‬ושס האריך הרנה לנאר‪ 7 ,‬גס נלא‬ ‫ע״מ שהמעשר שלי הרי הס שלו יעוין נש״ך‪ ,‬ותי׳‬
‫‪ 7‬רכי ואופני תנאיס‪ ,‬אינו תועיל ‪ 7‬נריו‪ ,‬נג‪ 7‬תשכ״נ‪,‬‬ ‫הכו״פ שס נח‪ 7‬תי׳ מהך ‪ 7‬נ״ מ הנ״ל‪ ,‬דמתנה‬
‫והניא שס גס ראית כתר״ה‪ ,‬מריש פ׳ הכותנ‪,‬‬ ‫עמש״כ נתורה הוא ‪ 7‬וקא היכא ‪7‬ו‪ 7‬אי קעקר‪,‬‬
‫‪ 7‬אס כתנ ‪7‬ין ו‪ 7‬נריס אין לי ננכסיך אס מתה‬ ‫וא״כ גני מעשר הוי ספק‪ ,‬אנל גני מתנות ו‪ 7‬אי‬
‫יורשה אס חכתיס עשו חיזוק ל‪ 7‬נריהס כשל תורה‪,‬‬ ‫קעקר יעוי״ש‪ ,‬וזהו כ‪ 7‬נרינו ת״ל‪ ,‬אנל לפענ״‪7‬‬
‫ועי׳ בתפא״י שס‪ ,‬וגס ראיתי ננה״ת סי׳ רנ״ה אות‬ ‫‪ 7‬נריו תמוהים‪ 7 ,‬מלנ‪ 7 7‬הלכתא כרנ‪ ,‬כמש״פ‬
‫ג׳ שכתנ כן‪ ,‬והניא את ראית כתר״ה השני׳ מנ״ב‬ ‫הרמנ״ס נעצמו‪ ,‬הונא לעיל נ‪ 7‬נרינו‪ ,‬וקושיא זאת‬
‫‪ 7‬אתרינן ‪ 7‬אס תתנה עתש״כ נתורה‪ ,‬אף ‪7‬לא אתר‬ ‫ראיתי שהקשה הספר גנון והציל נמס׳ פאה פ״ו‬
‫נלשון ע״ת יעוי״ש‪ .‬אך כתר״ה הקשה על הגרעק״א‬ ‫משנה י״א על תורע״א אות ס״ט‪ ,‬קשיא לי מהיכן‬
‫הנ״ל‪ ,‬תהעוי״ל שנתוס׳ כתונות הנ״ל שהנאנו‪,‬‬ ‫פשיטא לי׳ להכו״פ‪ 7 ,‬גני מתנות ו‪ 7‬אי קעקר‪ ,‬הא‬
‫‪ 7‬כ׳ ‪ 7‬טעתא ‪ 7‬ע"ת שאין לך עלי שאר כסות ועונה‪,‬‬ ‫אפשר ‪ 7‬תטרף וטריפה פטור ממתנות‪ ,‬כ‪ 7‬נפסק‬
‫הוי משום ‪ 7‬אין ק‪7‬ושין לחצאין‪ 7 ,‬א״כ לפי״ז עכצ״ל‬ ‫נטוש״ע יו״‪ 7‬סי׳ ס״א סעי׳ ו׳‪ ,‬וא״ל ‪7‬אזלינן נתר‬
‫‪7‬איירי שהתנה נ‪ 7‬רכי התנאיס‪ 7 ,‬אל״כ הו״ל‬ ‫רונא‪ ,‬ורונ נהמות כשרות הן‪ ,‬הא כתנ הש״ך שס‬
‫למיתר ‪ 7‬הק‪7‬ושין נטלין‪ ,‬ות‪ 7‬הק‪7‬ושין קייתין‪ ,‬ע״כ‬ ‫נאות ג׳‪ 7 ,‬משמעות הפוסקים הוא‪ 7 ,‬אפי׳ נספק‬
‫‪7‬איירי שהתנה נ‪ 7‬רכי תנאים‪ ,‬ולכן התנאי נטל‬ ‫טריפה פטור ממתנות‪ ,‬וא״כ לגני ו‪ 7‬אות וספיקות‬
‫והק‪7‬ושין קייתין‪ ,‬זת״‪ 7‬כתר״ה‪ .‬נתחכת״ה לא‬ ‫ליכא רונא‪ ,‬ואולי י״ל ‪ 7‬אפי׳ לגני טרפות ו‪ 7‬אות‬
‫אנין ‪ 7‬נריו‪ ,‬הלא עלינו להנין‪ ,‬ת‪ 7‬וע הוי ק‪7‬ושין‬ ‫וספקות‪ ,‬הוי רונא כשרות וצ״ע ‪ 7‬נרי הכו״ פ‪:‬‬
‫לחצאין‪ ,‬אס יחסרו חיוני שאר כסות ועונה‪ ,‬הלא‬ ‫ו מ ה שהניא כתר״ה שי׳ את הגרעק״א‪ ,‬שהקשה‬
‫זהו נשניל ‪ 7‬התורה אתרה ‪ 7‬נאופן זה יק‪7‬ש‪ ,‬וא״כ‬ ‫נ‪ 7‬ו״ח נכתונות ‪ 7‬נ״ו‪ ,‬על התום׳ הנ״ל‬
‫אס קי‪7‬ש נאופן אחר‪ ,‬ל‪7‬נרי הגרע״קא והנה״ת‪,‬‬ ‫‪ 7‬״ ה ה״ז‪ ,‬ורוצה לפרש‪7 ,‬לא איירי הש״ס ‪ 7‬התנה‬
‫‪7‬לא נעינן ‪ 7‬וקא תנאי‪ 7 ,‬נריו נטלין והק‪7‬ושין‬
‫קיימין‪ ,‬ממש כתו נתנאי‪ ,‬ושפיר ניחא לפי שי׳ הא‬ ‫מ פ נ י חנינות ‪ 7‬נרי הרנ המחנר גנון והציל ז״ל‬
‫‪ 7‬הק‪7‬ושין קייתין‪ ,‬אף נלא תנאי‪ ,‬ועי׳ נחי׳ הרתנ״ן‬ ‫אעיר כאן נ‪7‬נריו נמה שהק׳ על הכו״פ יו״‪7‬‬
‫לנ״נ ‪ 7‬ס ״ג היכא ‪ 7‬אתר ע״ת שהתעשר שלי‪,‬‬ ‫סי׳ ס״א ונה״ת סי׳ רי״נ‪ ,‬יעוי״ש‪ .‬וכעת חפצי עו‪7‬‬
‫ונרשנ״א ונריטנ״א נק‪7‬ושין ‪ 7‬כ ״ג היכא ‪ 7‬הקנה‬ ‫להעיר עליו נענין הנ״ל‪ 7 ,‬הוא מתרץ קושית הכו״פ‬
‫אחר לענ‪ 7‬ואתר ע״ת שאין לרנו רשות נו‪ 7 ,‬הקשו‬ ‫והנה״ת‪ ,‬והיא קושית הש״ך‪ ,‬שהקשו ‪ 7‬הרמנ״ס‬
‫נתי כתו שהקשו התוס׳ נכתונות שס ‪ 7‬״ ה ה״ז‪,‬‬ ‫סותר א״ע תהל׳ נכוריס אהל׳ תעשר‪) ,‬וכנר‬
‫‪ 7‬ע״ כ איירי נ‪ 7‬כפלי׳ לתנאי ואתאי קנה רנו‪ ,‬ותי׳‬ ‫הארכנו נזה לעיל ולכן אין חפצי להכפיל ה‪ 7‬נריס(‬
‫שס נח‪ 7‬תי׳ משוס ‪ 7‬הוי מתנה עתש״כ נתורה‪ ,‬ולשון‬ ‫נאופן זה‪ 7 :‬גני מתנות אתרי שמכר גוף הנהמה‬
‫הרשנ״א שם‪ 7 ,‬הוי ק‪7‬ושין לחצאין‪ ,‬והוא כ‪ 7‬נרינו‪,‬‬ ‫לישראל והמתנות הס מגוף הנהמה וא"כ מכר כל‬
‫‪7‬תצ‪7 7‬ין התורה הוי ק‪7‬ושין לחצאין‪:‬‬
‫הנהמה ואס תמות או תטרף של ישראל היא‪ ,‬וא״כ‬
‫אך תה ‪ 7‬ק״ל הוא‪7 ,‬ל‪ 7‬נרי הגרע״א והנה״ת‪,‬‬ ‫אס ניתא שיורא הוא הרי הוא חוזר מהמכירה ולכן‬
‫‪ 7‬גם נלא תנאי הוי תתנה עתשכ״^‬ ‫אתרינן תנאי הוא‪ ,‬אנל גני תעשר השיור לאו תגוף‬
‫תינח גני ירושה‪ ,‬כגון ‪ 7‬אתר נתי תירש נתקוס‬ ‫הש‪ 7‬ה הוא ‪7‬השיור הוא רק על הפירות ורק משוס‬
‫שיש נן‪7 ,‬אז אין נ‪ 7‬נריו כלוס‪ ,‬ונשאר ‪7‬ין ירושה‬ ‫‪ 7‬הפירות לא יכול לשייר לכן תשייר לו תקוס נגוף‬
‫שנתורה‪ ,‬וכן גני שניעיי‪ /‬נשאר ‪7‬ין שמיטה‬ ‫הש‪ 7‬ה וא״כ שפיר אתרינן ‪7‬שיורא הוא‪ ,‬וכן כתנ‬
‫שנתורה‪ ,‬וכן הכותנ ‪7‬ין ו‪ 7‬נרים אין לי ננכסיך‪ ,‬וכן‬ ‫הרתנ״ן‪ ,‬כן ‪ 7‬נריו שס‪ .‬ופלא לי ת‪ 7‬וע לא הניא‬
‫גני אונאה‪ ,‬אנל גני ק‪7‬ושין ‪ 7‬תק‪7‬שה נלא שאר‬ ‫את הש״ך שס‪ 7 ,‬הניא את הרתנ״ן וכ׳ ‪ 7‬גני תעשר‬
‫כסות ועונה‪ ,‬אס לא התנה נ‪ 7‬רך תנאי‪ ,‬תנ״ל למיתר‬ ‫שאני ‪ 7‬הקרקע נחזקת נעלי׳ עות‪ 7‬ת וגני פרה מכר‬
‫‪ 77‬נריו נטלין והק‪7‬ושין קייתין‪ ,‬אתאי לא ניתא‬ ‫כל הפרה יעוי״ש‪ .‬ותה שתסניר ‪ 7‬גני פרה אס ניתא‬
‫‪ 7‬הק‪7‬ושין נטלין‪ ,‬כיון ‪7‬לא קי‪7‬ש עפ״י ‪7‬ין התורה‪,‬‬ ‫‪ 7‬הוי שיור יהי׳ חזרה תמוה לי ‪ 7‬איך יהי׳ אס יאתר‬
‫ולא רצה נאופן אחר‪ ,‬כיון ‪7‬לא הי׳ נ‪ 7‬רך תנאי ‪ 7‬אז‬ ‫איפכא ע״ת שהתתנות שלי תהי׳ הנהתה תכורה‬
‫ה‪7‬ין ‪ 7‬התנאי נטל‪ ,‬וצ״ע נז ה‪:‬‬ ‫לך ‪7‬אז לא הוי חזרה‪ ,‬ונאתת הלא ה‪7‬ין הוא ‪ 7‬נעינן‬
‫ולפ״ד אלה‪ ,‬תתורץ נפשטות קושית כתר״ה שהק׳‬ ‫תנאי קו‪ 7‬ס לתעשה וצריך להתנות תתי‪ 7‬נאופן כזה‪.‬‬
‫מתנאי ותעשה נ‪ 7‬״א‪ ,‬משוס ‪ 7‬אפי' לתי׳‬ ‫וכנר הנאנו את הגהות חו״י שכתב כן על רש״י‬
‫העוי״ל שנתוס׳ שס‪ 7 ,‬טעתא ‪ 7‬ר"ת הוא משוס ‪ 7‬אין‬ ‫ננ״ת ‪7‬צ״‪ ,7‬ועי׳ נתוס׳ כתונות ‪ 7‬נ״ו ‪"7‬ה‪ .‬ה״ז‬
‫ק‪7‬ושין לחצאין‪ ,‬וכל טעתא ‪ 7‬ק‪7‬ושין לחצאין הוא‪,‬‬ ‫נסוה״‪ 7‬שהקשו כן על רש״י הנ״ל‪ ,‬והארכנו נזה‬
‫משוס ‪ 7‬התורה הטילה על התק‪7‬ש חיוני ‪7‬שאר‬ ‫לעיל נחאו״ח נענין ח״א וחנ״ח נסיתן ח׳‪:‬‬
‫נו‬ ‫שהם‬ ‫אוד׳ע‬
‫משוס דשס נשאר דין התורה כתש״כ לעיל‪ ,‬אז‬
‫תתורץ קושית הגרעק״א על התוס' כתובות דנ״ו‬ ‫לקדושין לחצאין הוא רק משוס דמתנה עמשכ״נ‬
‫הנ״ל‪ .‬וזה פשוט‪ ,‬דסוגיא דנזיר די״א גני הריני‬
‫נזיר ע״מ שאשתה יין ואטמא לתתיס‪ ,‬דפליגא‬
‫רינ״ל ורנינא‪ ,‬אס ע״מ תנאה הוי או כחוץ דמי‪,‬‬
‫ואס כחוץ דמי‪ ,‬פליג ר״ש אף ברישא‪ ,‬וס״ל דלא הוי‬
‫נזיר ל״ש לכאן משוס דהתס טעתא דר״ש‪ ,‬דס״ל‬
‫דאינו נזיר עד שחיר תכולן‪ ,‬יעוי״ש‪ ,‬וא״כ אס כחוץ‬
‫דתי‪ ,‬לא נדר כלל בנזירות ‪:‬‬
‫ו כ ש ה צ ע ת י את הדנריס לפני אחד מידידי‪ ,‬רב‬
‫גדול‪ ,‬עוררני תדברי התוס׳ קדושין דנ״א‬
‫ע״א‪ ,‬דכ׳ שס דקדושין שאין תסורין לביאה‪ ,‬היינו‬
‫דוקא היכא דהניאה נאסרה מחמת הקדושין‪ ,‬כמו‬
‫גני שתי אחיות דקידש סתס‪ ,‬דמקודס הקדושין‬
‫היתה כ״א מותרת‪ ,‬אנל חייבי לאווין לא נאסרו‬
‫מחמת הקדושין יעוי״ש‪ ,‬וא״כ גני חצי אשה לא‬
‫נאסרה הניאה מחתת הקידושין‪ ,‬כי גס קודס‬
‫הקדושין הי׳ האיסור דפנוי׳‪ .‬ולפי הערתו‪ ,‬דברי‬
‫החידוד שלי לא יתכנו אלא לשי׳ רש״י דמפרש‬
‫דקדושין שאין מסורין לניאה דל״ה קדושין‪ ,‬הוא‬
‫מטעתא דכתינ כי יקח איש אשה ונעלה‪ ,‬יעוי״ש‪.‬‬
‫בתחילה תכתר״ה שי' לא כן‪ ,‬דל״ד לחייני לאווין‪,‬‬
‫דהתס הקדושין לא הוסיף שוס איסור‪ ,‬והאיסור‬
‫דקודס הקדושין נשאר גס לאחר הקדושין‪ ,‬אבל גני‬
‫חצי אשה תקודס הקדושין היתה ראוי' לביאה‪ ,‬ע״י‬
‫קדושין וע״י הקדושין נאסרה הניאה משוס צד פנוי׳‬ ‫איתתא לני תרי לא חזיא‪ ,‬הטעס דלא חזיא‪ ,‬דחצי‬
‫שנה‪ .‬וא״ל דגני חצי אשה‪ ,‬יש היתר ביאה ע״י קדושי‬
‫החצי האחרת‪ ,‬דא"כ גני שתי אחיות נתי יש היתר‬
‫ע״י תיתת אחת מהן‪ .‬ואת״ל דיש לחלק‪ ,‬דגני חצי‬
‫אשה הוי נידו‪ ,‬וגני שתי אחיות לאו נידו הוא‪ ,‬א״כ‬
‫היכי יהי׳ הדין‪ ,‬אס אחת תהב׳ אחיות היתה מסוכנת‬
‫או גוססת‪ ,‬דגוסס כחי לכל דנריו‪ ,‬האס נימא‬
‫דנאופן הזה‪ ,‬ס״ל לרנא דהוי קדושין‪ .‬ודוחק לחלק‬
‫ולותר דנידו עדיפא תמסוכנת וגוססת‪ ,‬ועוד גני‬
‫חצי אשה נמי לאו נידו היא‪ ,‬דאולי לא תרצה האשה‬
‫להתקדש לו יותר תחצי‪ ,‬ולכן אף לשי׳ התוס׳ ל״ד‬
‫חצי אשה לחייבי לאווין לפענ״ד‪:‬‬
‫עו ד יצא הרה״ג הנ״ל לחלק‪ ,‬קדושי חצי אשה‬
‫תתקדש ע״ת שאין לך עלי שאר כסות‬
‫ועונה‪ ,‬דגני שאר כסות ועונה‪ ,‬שפיר חידש הגרע״א‬
‫דגס נלי תנאי הוי מתנה עתשכ״ב‪ ,‬משוס דהתס‬
‫קידש האשה‪ ,‬רק אינו רוצה להתחייב נהחיוניס אז‬
‫אמרינן דדנריו נטליס והקדושין קייתיס‪ ,‬אבל אס‬
‫מקדש חצי אשה‪ ,‬היכי נוכל לומר דתתקדש מאלי׳‬
‫בלא תעשה הקדושין חצי האשה שלא קידש‪ ,‬ולכן‬
‫שפיר אתרינן התקדשי לחצייך אינה מקודשת‪ ,‬ולא‬
‫אתרינן דדנריו נטליס והקדושין קייתין‪ .‬ולפענ״ד‬
‫לא נרירא לי חילוקו‪ ,‬דהרי קזינן מקושית התוס׳‬
‫דכתונות הנ״ל‪ ,‬דסנרתס היתה‪ ,‬דכיון דלא חפץ‬
‫לעשות הקדושין באופן אחר‪ ,‬רק בלי התחייבות‪,‬‬
‫אבני‬
‫כסות ועונה‪ ,‬אנל נל״ז ל״ה קדושין לחצאין‪ ,‬נמצא‬
‫הוא‪ ,‬ואס לא הי׳ מתנה עמשכ״נ‪ ,‬ל׳׳ה קדושין‬
‫לחצאין ולא תנאי ומעשה נד״א ושפיר ניחא כנ״ל ‪:‬‬
‫אך לפי קוצר שכלי‪ ,‬עומד לנגד חידושס של הגרע״ק‬
‫והנה״מ‪ ,‬גמ׳ ערוכה בקדושין ד״ז‪ ,‬דרנא‬
‫מחלק שס נין חצייך מקודשת לי לנין התקדשי‬
‫לחציי ואניי הקשה עליו מ״ש חצייך מקודשת דל״ה‬
‫קדושין משוס אשה ולא חצי אשה‪ ,‬לחציי נמי איש‬
‫ולא חצי איש‪ .‬ותשני רנא הכי השתא‪ ,‬גני חצייך‬
‫מקודשת איתתא לני תרי לא חזייא‪ ,‬אנל גני איש‬
‫הכי קאתר לה‪ ,‬אי נעינא נסיננא איתתא אחריתא‪,‬‬
‫יעוי״ש‪ .‬ולכ׳ תשתע דרנא לא דרש אשה ולא חצי אשה‪,‬‬
‫אלא תסנרא קאתר דל״ה קדושין‪ ,‬תשוס דאיתתא‬
‫לני תרי לא חזייא‪ .‬ואניי דרש זאת תקרא‪ .‬וע״ד‬
‫החידוד עלה נדעתי לומר‪ ,‬דלטעמייהו אזלי‪ ,‬דאניי‬
‫דס״ל דקדושין שאינס תסוריס לניאה הוי קדושין‪,‬‬
‫איתתא חזייא לני תרי‪ ,‬ואף דאינה ראוי׳ לניאה‬
‫שפיר דתי‪ ,‬אנל רנא דס״ל דקדושין שאינס תסוריס‬
‫לניאה ל״ה קדושין‪ ,‬לא נעי קרא ע״ז דל״ה קדושין‬
‫חצי אשה‪ ,‬דאף דחצי׳ הנשארת פנוי׳ היא‪ ,‬גס נפנוי׳‬
‫הוי נעילת זנות‪ ,‬וכמש״כ לשי׳ הרתנ״ס‪ ,‬אך אס‬
‫ניתא כן‪ ,‬יקשה אתאי הודה אניי לרנא‪:‬‬
‫וראיתי נחי׳ הרשנ״א שס בקדושין‪ ,‬שהניא הראב״ל‬
‫דתרווייהו דרשי תקרא‪ ,‬וכוונת רנא דקאתר‬
‫אשה היא‪ ,‬אך התקדשי לחציי‪ ,‬ס״ל לרנא דלא נקרא‬
‫חצי איש‪ ,‬משוס דכוונתו הוא‪ ,‬דאי נעי נסיב איתתא‬
‫אחריתא‪ ,‬וחצי איש נקרא‪ ,‬ח״ע וחנ״ח‪ ,‬וא״כ לפי״ז‬
‫ל״ק לאניי תדוע לא פליג והודה לרנא‪ ,‬אך הרשנ״א‬
‫דחה את פי׳ הראנ״ד יעוי״ש‪ .‬ולענ״ד אוסיף להקשות‬
‫על הראנ״ד‪ ,‬דלפי׳‪ ,‬ל״ל לרנא קרא‪ ,‬על התקדשי‬
‫לחצייך‪ ,‬משוס דחצי אשה היא‪ ,‬תפ״ל דהוי קדושין‬
‫שאינס תסוריס לביאה‪ ,‬ול״ה קדושין לרנא‪.‬‬
‫והרשנ״א תפרש‪ ,‬דטעמא דרנא‪ ,‬דקאתר איתתא‬
‫לני תרי לא חזייא‪ ,‬הוא משוס דתשייר נקנינו‪ ,‬ולפי״ז‬
‫א״ש הסוגיא‪ .‬והא דהרשנ״א תפרש טעמא דרנא‬
‫משוס דתשייר נקנינו‪ ,‬ולא משוס דהוי קדושין‬
‫שאינס תסוריס לניאה‪ ,‬י״ל משוס אניי נקט הך‬
‫טעמא‪ ,‬דהא אניי ס״ל דקדושין שאינס תסורין‬
‫לביאה הוי קדושין‪ ,‬ולכן נקט טעמא דמשייר בקנינו‪,‬‬
‫דגס אניי ל״פ ותודה ע״ז‪ ,‬כן נ״ ‪ 3‬אנל מה שעומד‬
‫לנגדי לחי׳ של הגרעק״א והנה״ת הוא לפירוש‬
‫הראנ״ד לאניי ורנא‪ ,‬ולפי׳ הרשנ״א לאניי אתאי‬
‫אינה מקודשת באומר התקדשי' לחצייך‪ ,‬הא כיון‬
‫דמיעטי׳ קרא דאשה ולא חצי אשה‪ ,‬הוי מתנה‬
‫עמשכ״נ‪ ,‬אפי׳ בלא דרך תנאי‪ ,‬והו״ל להיות דבריו‬
‫נטלין והקדושין קיימין‪ ,‬כתו נע״מ שאין לך עלי‬
‫שאר כסות ועונה‪ ,‬גס אס לא פשטה קדושה בכולה‪,‬‬
‫ואס נחלק דקדושין שאני מירושה ושביעית וכדומה‪,‬‬
 ‫שהם‬ ‫אה״ע‬
‫ועותדת עד שיגיע הזתן‪ ,‬וא״כ אי ניתא כן‪ ,‬כשתתנה‬
‫בשעת הקדושין ע״ת שלא תזקק ליבום‪ ,‬הרי בשעת‬
‫התנאי עוקר תות״י את הזיקה לינוס‪ ,‬והוי עקירה‬
‫ודאית‪ ,‬וי׳׳ל דהירושלתי קאי בהך שיטה‪ ,‬דנשואין‬
‫תפילין‪ ,‬אף דהש׳׳ס דילן תסיק דתיתה תפלת‪ ,‬זת״ד‪.‬‬
‫הנה תלבד דסתתא דתתני׳ ס״ל דתיתה תפלת‪ ,‬אין‬
‫דברי כתר״ה תובניס לי‪ ,‬דלו יהיבנא לי׳ דהירושלתי‬
‫ס״ל דנשואין אין תפילין‪ ,‬ג״כ לא ודאי קעקר‪ ,‬בזה‬
‫דעוקר בעת הזיקה‪ ,‬דאפשר דלא תזקק ליבום‪,‬‬
‫ונתצא דלא היתה זקוקה‪ ,‬דאף דנשואין תפילין‪ ,‬לא‬
‫סגי בנשואין לבד‪ ,‬ותרווייהו בעינן‪ ,‬נשואין עס‬
‫תיתה‪ .‬והגע בעצתך האיך יהי׳ הדין אס נסבור‬
‫דנשואין תפילין‪ ,‬והוא יתנה ע״ת שרק התיתה‬
‫תפיל ולא הנשואין‪ ,‬האס עקירה ודאית היא‪ ,‬הלא‬
‫אפשר שלא יהא נ״ת כלל בין תיתה לנשואין‪ ,‬כן‬
‫נלפענ״ד‪ .‬ותחוורתא כתי׳ שכתבתי שס לחלק‬
‫לשתואל נין איסור לתתון‪:‬‬
‫נ( על תתיהתי על הכו׳׳פ סי׳ ס׳׳א שהובא לעיל‪,‬‬
‫נא כתר״ה שי׳ נ תו ס ש ת להשיג על‬
‫הכו״פ‪ ,‬ורוצה לחדש‪ ,‬דגני תתנות כהונה ודאי‬
‫קעקר‪ ,‬והוא‪ :‬דנחידושי בית תאיר בהגהותיו ליו״ד‬
‫דפוס ווילנא שס סי׳ ס״א על הש״ך שס‪ ,‬כתב‬
‫וז״ל‪ :‬ואף דקיי״ל נדבר שנתתון תנאו קייס הנה‬
‫ז״ל תשובת הרא׳׳ש כלל ק׳׳ח סי׳ א׳ ה׳׳ת לפטור‬
‫ולהחזיק תה שנידו כגון הרי את תקודשת וכו׳ אנל‬
‫אס התנה לעקור על ד׳׳ת תוטב שתנאי הדיוט יהא‬
‫נטל‪ ,‬וכו׳ עיי״ש ע כ״ צ הנה עיינתי נתשו׳ הרא״ש‬
‫עצתו‪ ,‬ואף דשס תיירי לענין רנית‪ ,‬והנ״ת הכא‬
‫תיירי שיתחלו הנעלים הזכות שזכתה להס התורה‬
‫שיתנו לכל תי שירצו‪ ,‬כתש״כ התום׳ בחולין דקל״ד‬
‫ע״א ד״ה חוץ‪ ,‬ואף אס נסבור טוה״נ תתון‪ ,‬ל״ה‬
‫יותר תדבר שנתתון‪ ,‬תדתי נכ״ז הבית תאיר להדדי‪.‬‬
‫ודעתו כי כוונת הרא׳׳ש היא‪ ,‬דיש חילוק אס התנאי‬
‫הוא להחזיק או להוציא‪ .‬ואף דלשון הרא״ש שס הוא‪:‬‬
‫תוטב שתנאי הדיוט יהא נטל ואל יעקר אות אחת‬
‫תד׳׳ת‪ ,‬ס״ל להנ״ת דכל תה שתוציא נקרא עקירה‪,‬‬
‫זהו כוונת הנ״ת בהגהתו שס‪ ,‬וכן תשתע נרא״ש‬
‫שס‪ ,‬אך ק״ל לפי״ז‪ ,‬תה הקשה הש׳׳ס נתכות ד״ג‬
‫ע״נ‪ ,‬על שתואל דאתר שס‪ ,‬דאס התנה ע״ת שלא‬
‫תשתטני שביעית‪ ,‬שביעית תשתטתו‪ ,‬תהא דשתואל‬
‫דאתר ע״ת שאין לך עלי אונאה‪ ,‬אין לו אונאה‪.‬‬
‫והתום״ שס נד״ה ושתואל הקשו הא ל״ד שביעית‬
‫לאונאה‪ ,‬דגני אונאה תי ייתר דקעקר‪ ,‬ותירץ דגני‬
‫שביעית נתי תי ייתר דקעקר‪ ,‬דשתא יפרע לו קודס‬
‫שביעית‪ ,‬יעוי״ש‪ .‬דלפי״ז בלא״ה לא דתי שביעית‬
‫לאונאה‪ ,‬דאונאה הוא להחזיק תה שנידו‪ ,‬ושביעית‬
‫בא להוציא ולעקור תד״ת‪ ,‬אפי׳ נ ספק נתי נקרא‬
‫תתנה עתשכ״‪,3‬אפי׳ נדבר שנתתון‪ ,‬ותנאי הדיוט‬
‫נטל כלשון הרא״ש‪ ,‬וכתו שחילקנו לעיל איסור‬
‫תתתון לענין ספק‪ ,‬וצ״ע‪:‬‬
‫אבני‬ ‫‪112‬‬
‫וקדושין כאלו א״א להיות‪ ,‬הי׳ תדין נותן דגיטלו‬
‫הקדושין‪ ,‬ורק תירצו תשוס דתנאי חידוש הוא דילפינן‬
‫תבני גד ובני ראובן‪ ,‬יעוי״ש‪ ,‬ולכן ‪3‬יטל התנאי‪ ,‬וא״כ‬
‫בלא תנאי הו״ל לומר דהתעשה בטל‪ ,‬ואפ״ה לא‬
‫אתרינן כן‪ ,‬לפי חי׳ של הגרעק״א‪ ,‬א"כ ת״ש זה‬
‫תחצי אשה‪ ,‬כיון דאתרינן‪ ,‬דכל דבר שהוא נגד‬
‫התורה אין בדבריו כלום‪ ,‬כנ״ל ‪:‬‬
‫וכאשר נגענו נתילתא דשתואל דאתר דהיכא דלא‬
‫ודאי עקר ותי ייתר דקעקר‪ ,‬ל״ה תתנה‬
‫עתשכ״ב‪ ,‬קשה לי איך יפרש שתואל הני תתני׳‬
‫ד‪ 3‬״‪ 3‬דקכ״ו ע״נ וק״ל ע״א באותר איש פלוני‬
‫בכור לא יירש פי שנים וכו׳ וכן איש פלוני יירש‬
‫נתקוס שיש בת‪ ,‬ובתי תירש נתקוס שיש בן דלא‬
‫אתר כלום תשוס דהוי תתנה עתשכ״ב‪ ,‬הלא ירושה‬
‫לאו עקירה ודאית היא‪ ,‬דתי ייתר דישאר ירושה‬
‫לאחר תותו‪ ,‬אולי יפסיד תתונו ויתכור שדותיו‪,‬‬
‫ודוחק לותר דשתואל תוקיס לתתני׳‪ ,‬דיש לו‬
‫קרקעות ונזתן שהיובל נוהג‪ ,‬דאז ודאי קעקר‪,‬‬
‫דאפי׳ אס יתכור יחזרו ביובל‪ .‬ועוד דאפי׳ אס‬
‫נדחוק ונוקיס כן‪ ,‬קשה הא ת״ת איכא ספק‪ ,‬שתא‬
‫יתות הבכור בחיי אביו‪ ,‬ואס אין לו זרע‪ ,‬אז חוזרת‬
‫הירושה לאחיו‪ ,‬וכן באינך תתני׳‪ ,‬וצריך לאוקתי‬
‫הני תתני׳ דיש בניס להבכור‪ ,‬וכן להבת והבן‪ ,‬וזה‬
‫׳נקרא כתו ודאי‪ ,‬דתילתא דלא שכיחא הוא‪ ,‬שיתותו‬
‫כל יורשי בכור‪ ,‬וכדותה‪ ,‬בחיי האב‪ ,‬וצע״ג לי‬
‫בזה ל ע״ ע‪:‬‬
‫ענה ז‪.‬‬
‫תשובה לדע״ל בענץ הנ״ל‬
‫עוד בענין חילוקי לשתואל בין איסור לתתון‪ ,‬ובהסבר‬
‫דברי הרא״ש בענין תי שבא להחזיק תה שבידו לתי‬
‫שבא להוציא ולעקור ד״ת‪ ,‬ובחקירה אס גבי תת״כ‬
‫שייך תחילה ובטעתא דגבי תתנות הוי תעתשכ״ב‬
‫אס תשוס פסידא דכהניס או תשוס פסידא ד‪ 3‬ה"‪3‬‬
‫או תשוס כהן התסייע נניה״ג‪ ,‬ונענין אס בירושה‬
‫שייך עקירא ודאית‪ ,‬ובאין קדושין לחצאין אס‬
‫תקרא הוא או תסברא דאיתתא לבי תרי ל״ח‪.‬‬
‫ב פ ע ם הזאת ספר ותנה כתר״ה שי׳ תשובתו‪,‬‬
‫וקבעה על סדר אותיות‪ ,‬ודבר שבתנין‬
‫הוא‪ ,‬וגס אני אשינו נ ע״ ה על כל פרט ופרט‬
‫תה שנלפענ״ד‪:‬‬
‫א( כתר״ה שי׳ כתב‪ ,‬כי קושיתי על הירושלתי‬
‫הנ״ל שהובא בתל״ת‪ ,‬ראוי׳ לתשותת ל‪,3‬‬
‫והביא גס תי׳ הנ״ל‪ ,‬אך כתב כי לפוס רהיטא אפ״ל‬
‫עפ״ת דאיתא בש״ס יבתות די״ג ע״א‪ ,‬דהא דאיתא‬
‫בתתני׳ דאפי׳ כנס ואח״כ גירש תותר ובברייתא‬
‫קתני דגירש ואח״ כ כנס דוקא תותרת‪ ,‬פליגי אי‬
‫נשואין תפילין או תיתה תפלת‪ ,‬ואי ניתא דנשואין‬
‫תפילין‪ ,‬חלה החזקה תות״י כשתקדשה‪ ,‬ותלי׳‬
 ‫נז‬ ‫שהם‬
‫דגס באיסור דרבנן תנאו בטל‪ ,‬כמו במתנה‬
‫עמשכ״ב‪) .‬ויש להעיר על הרמב״ס הנ״ל‪ ,‬דכללינהי‬
‫ביחד מתחלה הגיא הדין דמתנה ע״מ להחזיר‪ ,‬ואת׳׳כ‬
‫כתב וכן אסור לחטוף מעצמו‪ ,‬דזה ילפינן בתולין‬
‫דקל׳׳ג ע׳׳א‪ ,‬מקרא דנתן ולא שיטול מעצמו‬
‫תרדב״ז שעל הרמב׳׳ם ראיתי שציין על הרמב״ס‬
‫דכתב דאסור לחטוף‪ ,‬הגמ׳ דתולין דקל״א ע״א‪,‬‬
‫דאיתא שס גבי לוואה דחטף מתנתא דאמר רב לא‬
‫מיסתיי׳ דלא שקלינן מיני׳ אלא מיתטף נמי תטיף‪,‬‬
‫דלכ׳ שס ענין אתר הוא‪ ,‬דמספקא שס אי איקרו‬
‫עס‪ ,‬יעוי״ש גפירש״י‪ ,‬אך הרדב׳׳ז מפרש כוונת‬
‫הש״ס דמיתטף נמי תטיף‪ ,‬דעביד איסורא דמטל‬
‫מעצמו‪ ,‬כצ״ל(‪ .‬ואת״כ כתב ואפי׳ לשאול חלקן‬
‫בפיהן נמי אסור‪ ,‬וזה נלמד מדברי קבלה מגני שמואל‬
‫בתולין שס‪ ,‬ובהלכות בכורים פ״ט ה כ ״ ^ הוסיף‬
‫דבזמן שהס רגיס בבית המטבחים הצנועין מושכין‬
‫את ידיהם‪ ,‬וכו׳ ח הו ממדת ד״א‪ ,‬ועי׳ בכ״מ מה‬
‫שפירש בה׳ תרומות שס‪ ,‬ויש לעיין בזה‪:‬‬
‫ויל״ע דהא לאו דלפני עור‪ ,‬איכא לא רק בדבר‬
‫שאסור מה״ת‪ ,‬אלא אפי׳ אס המכשול הי׳‬
‫בדבר האסור מדרבנן‪ ,‬ג״כ אסור להכשיל לישראל‪ ,‬עי׳‬
‫ביו״ד סי׳ קנ״א בש״ך אות ו׳ ובמנ״ת מצוה רל״^‬
‫וא״כ אס נימא כן‪ ,‬גס אס התנה באיסור מדרבנן‪,‬‬
‫הוי מתנה עמשכ״^ מטעס דלפ״נג )אגב אורתא‬
‫אעיר‪ ,‬כי במנ׳׳ת שס‪ ,‬הביא את דברי מהרש״ל‪,‬‬
‫שהק׳ על הרמב׳׳ס דס׳׳ל‪ ,‬לדעתו‪ ,‬דגזל הנכרי אסור‬
‫מה׳׳ת‪ ,‬הא התורה לישראל נאמרה ולא לב״ק והביא‬
‫את דברי הת׳׳צ שדתה את דברי מהרש״ל‪ ,‬עי׳ בת״צ‬
‫סי׳ כ״ו׳ מה שכתב שס‪ ,‬ודבריו נפלאים‪ ,‬והמנ״ת‬
‫תמה עליו‪ ,‬דהא באמת אסור לתן מכשול אף לב״נ‪,‬‬
‫ונשאר בצ״ע על המהרש״ל יעוי״ש‪ .‬ולפענ״ד אני‬
‫תמה על תמיהתו‪ ,‬דהא אס נימא דמה׳׳ת מותר‪ ,‬לא‬
‫נקרא זאת מכשול‪ ,‬וכמו רבית דשרי לקת מנכרי‪,‬‬
‫או דמותר לתת לנכרי נבלות‪ ,‬האס זה מכשול יקרא‪,‬‬
‫ורק אס הוא באמת מכשול לנכרי‪ ,‬אסור להכשילו‪,‬‬
‫וע״ז הקשה המהרש״ל‪ ,‬דגזל ל״ה מכשול‪ ,‬ושפיר‬
‫הקשה‪ .‬אס לא דנתרץ כתי׳ הת״צ(‪ .‬ואפשר לומר‬
‫דלהכי ל׳׳ה מתנה עמשכ״^ אס מתנה ע״ מ להחזיר‬
‫או ע״ מ שהמתנות יהיו שלו‪ ,‬מטעמא דהוי כמסייע‬
‫בבית הגרנות‪ ,‬משוס דמתנה עמשכ׳׳ב ל״ה אלא‬
‫היכא דהתנאי ט פ א הוא האיסור‪ ,‬וכמו בע״מ שאין‬
‫לך עלי שאר כסות ועונה‪ ,‬אבל היכא דהתנאי היתר‬
‫הוא כגק גבי כהן דיכול לטול תרומה ומתנות‪ ,‬ורק‬
‫שעי׳׳ז יוגרס איסור‪ ,‬דיהי׳ מסייע בבית הגרנות‪,‬‬
‫זה ל׳׳ה מתנה עמשכ׳׳זג ואף דבתנאי דג״ג וב״ר לא‬
‫הי״ אף נדטד וגרס של איסור‪ ,‬בכ״ז לא חששו חז״ל‬
‫לזה‪ ,‬אך איך שהוא‪ ,‬זה ברור דמטעם דמסייע בבית‬
‫הגרנות‪ ,‬ל״ה מתנה עמשכ״^ כנ״ל‪:‬‬
‫ג( נמ‪!2‬״כ כתר״ה‪ ,‬דעפ״י תירוצי‪ ,‬מדוויל ידו‬
‫אשתלם‪ ,‬לתרן ג ם מה שהקשיתי‪ ,‬האיך‬
‫‪ m‬ד‪p‬‬ ‫אבני‬
‫מ כ ר מ י זי י להפסיק את דברי כת״ה‪ ,‬כדי ל‪3‬אר‬
‫היטב את הב״ח והתשר׳ הרא״ש‪ ,‬ועתה‬
‫נחזור לדבריו‪ .‬הנה מתתלה תפץ לישב קושית הב״מ‬
‫לפרש‪ ,‬ד עי מתנות ל״ש מחילה‪ ,‬ול״ה כמו שאר‬
‫דבר שבממון‪ ,‬שהתנה ע ס מי שבידו למתו>ג דהכא‬
‫ע י נמונות‪ ,‬טעמא דהוי מתנה עמשכ״ב‪ ,‬הוא משוס‬
‫פסידא דכהניס רבים‪ ,‬והס לא מחלו לו‪ ,‬אבל אח״כ‬
‫הביא את התוס׳ ד ^ל ץ הנ״ל‪ ,‬דטעמא דמתנה‬
‫עמשכ״ב גבי מתנות הוא משוס פסידא דבעליס‬
‫שהתורה זכתה להס שיכולים לתן לכל כהן שירצו‪,‬‬
‫וא״כ נפל טעמו‪ ,‬הקשה באמת על התוס׳ מדוע לא‬
‫פי׳ משוס פסידא דכהטס‪ ,‬ובא ל ‪r‬י מסקנא דחד‬
‫טעמא הוא‪ ,‬היינו‪ ,‬דכיון דהתורה זכתה להבעליס‬
‫לתן לכל כהן שירצו‪ ,‬הרי הכהן המפקיע את הזכות‪,‬‬
‫ומתנה דהמתנות יהי׳ שלו‪ ,‬ככהן המסייע ע י ת‬
‫הגרנות‪ ,‬ומש״ה הוא מתנה ע מ שכ״ג וכתב דמשמע‬
‫כן בתיס׳ ב״ב דס׳׳ג ע״א ד״ה ע״מ‪ ,‬דכהן המסייע‬
‫בבית הגרנות דינו כמתנה עמשכ׳׳ב‪ ,‬ומתורץ קושית‬
‫הב״מ‪ .‬וכתב דלפי דבריו בצירוף דברי שכ׳‪ ,‬דאף‬
‫לשמואל רק בממון מהני ה ספק אבל לא באיסור‪,‬‬
‫נסתר תי׳ של הכו״פ‪ ,‬דלו יהא כדבריו דגבי מתנות‬
‫הוי ודאי עקירה מד״ת וגבי מעשר מי יימר‬
‫דקעקר‪ ,‬אין לחלק ביניהם‪ ,‬דבשניהס לא שייך‬
‫מחילה‪ ,‬משוס דטעמא דתרווייהו הוי‪ ,‬משוס כהן‬
‫המסייע בבית הגרנות‪ ,‬או מטעמא דהוי פסידא‬
‫לכהניס אחריס‪ ,‬והס לא מחלו ע״ז‪ ,‬זת״ד ‪:‬‬
‫לפ׳׳ד‪ ,‬דברי כתר״ה נאמרו רק לפוס רהיטא‪,‬‬
‫וסברתו דמתנה עמשכ״ב‪ ,‬הוא משוס‬
‫פסידא דכהניס‪ ,‬אס לא יצרף לזה גס טעמא דכהן‬
‫המסייע בבית הגרנות‪ ,‬אינו מו ‪ p‬כלל‪ ,‬דמה איכפת‬
‫לן אס הכהניס מפסידין‪ ,‬אתרי שכהן הוי ונוטל‬
‫כדין‪ ,‬ולכן שפיר כתבו התוס׳‪ ,‬דטעמא הוא משוס‬
‫פסידא דבעליס‪ ,‬ואף אס יצרף לטעמו הטעס דכהן‬
‫המסייע בבית הגרנות ל״ה מתנה עמשכ׳׳^ וגמרא‬
‫מפורשת היא‪ ,‬דהא איתא בקדושין ד״ו לענין מתנה‬
‫ע״מ להחזיר‪ ,‬דבתרומה יוצא ידי נתינה אבל אסור‬
‫לעשות כן מפני שנראה ככהן המסייע בבית הגרמת‪,‬‬
‫וכן פסק הרחב״ס בהל׳ תרומות פי״ב הי״ט‪ ,‬אלמא‬
‫דרק איסור איכא בזה‪ ,‬אבל התנאי קייס‪ ,‬ול״ה‬
‫מתנה עמשכ׳׳^ וכן הוא כוונת התוס׳ בב״ב שס‬
‫לתרץ דגבי מעשר שס‪ ,‬אפי׳ איסור דכהן המסייע‬
‫גבית הגרנות ליכא‪ ,‬אבל לא דכוונתס משוס מתנה‬
‫עמשכ״ג הוא‪ ,‬כדפי׳ דמוכת כן מהגמ׳ דקדושין‬
‫ה נ׳׳ ג ויש להבין אמאי באמת ל״ה מתנה עמשכ׳׳ב‬
‫מחמת שהוא כמסייע בבית הגרנודג וא״ל דרק‬ ‫^‬
‫מדרבנן אסור לעשות כן‪ .‬ולישנא דש״ס מפני‬
‫שנראה וגם ככהן המסייע בכ״ף הדמיון משמע‬
‫דלאו מסייע ממש‪ ,‬וכן הוא ברמב״ס שס‪ ,‬דא״כ‬
‫י«ןשה על הי״א שהובא ברמ״א אה״ע סי׳ ל״ת‬
‫סעי׳ ה׳‪ ,‬וכבר הובא הרמ״יא הנ״ל לעיל בענף ה'‪,‬‬
 ‫שהם‬ ‫אוד׳ע‬ ‫אבני‬ ‫‪114‬‬

‫כדאתרינן נכתה דוכתי‪ ,‬ל״ל קרא סברא היא‪ ,‬ולא‬ ‫יפרש שמואל הני מתני׳ דנ״נ קכ״ו ודף ח״ל‪ ,‬נאמר‬
‫נהירא לי׳ תש״ כ לתלות זאת בתמלוקת הפי׳ של‬ ‫איש פלוני נכור לא יירש פי שניס‪,‬וכו׳ איש פלוני‬
‫הראב״ד והרשנ״א ע כ״ ד;‬ ‫יירש נמקוס שיש נת כו׳ דלא אמר פלוס‪ ,‬משוס דהוי‬
‫אודה כי כאשר עיינתי דבריו נפע ס הראשונה‪,‬‬ ‫כמתנה עמשכ״ן^ הלא ירושה לאו עקירה ודאית‬
‫לא הבנתי את כוונתו‪ ,‬אך עכשיו‬ ‫היא‪ ,‬וכו׳ משוס דלתירוצו הנ״ל ניחא‪ ,‬דגני ירושה‬
‫כשחזרתי ועברתי על דבריו ראיתי כי גס הוא‬ ‫ל״ש מחילה כדאיתא להדיא‪ .‬ננ"נ דקכ״ו‪ ,‬אפי׳‬
‫נתכוון לזה‪ ,‬אלא שלשונו אינו ברור‪ .‬אך מה שרוצה‬ ‫תימא ר״י הכא מי ידע דקא מחיל‪ ,‬ותמה עלי שלא‬
‫כתר״ה לחדש ולחזק קושיא זו כעת על הגרעק״א‬ ‫שמתי לני לזה‪ ,‬זת״ד‪ .‬ומאד יפלא לי‪ ,‬איך לא עיין‬
‫והנה״ת‪ ,‬וכתב דאפי׳ אס ניתא דחצי אשה רק סברא‬ ‫כתר״ה שס ננ״מ גני פלוגתא דרנ ושמואל גני‬
‫היא‪ ,‬תטעס איתתא לבי תרי לא חזייא‪ ,‬ג״כ הוי‬ ‫אונאה‪ ,‬דרנ חילק שס‪ ,‬דאונאה שאני דמי ידע ומחיל‪,‬‬
‫כמתנה עתשכ״ב‪ ,‬לדעתי לא כן הוא‪ ,‬משוס דאס‬ ‫ואפ״ה פליג שמואל עליו וס״ל דל״ה חתנה‬
‫באתת רק סברא היא‪ ,‬נהי דדינא כן הוא‪ ,‬מ״ת נ״ל‬ ‫עחשכ״נ‪ ,‬משוס חי ייחר דקעקר‪ ,‬אלחא דס״ל‬
‫דאין הסברא תכרחת דהקדושין יהיו קייתין ודבריו‬ ‫לשמואל גני ממון‪ ,‬אפי׳ היכא דל״ש מחילה‪ ,‬אס‬
‫בטליס ואין לך בו אלא חידושו‪ ,‬בדבר הנכתב בתורה‪,‬‬ ‫הוא ספק ל״ה חתנה עחשכ״נ‪ .‬ואל ישינני כתר״ה‪,‬‬
‫דס״ל להגרע״א דהקדושין קייתיס‪ ,‬אף בלא תנאי‪,‬‬ ‫דא״כ‪ ,‬דגס גני ממון ל״ש מחילה‪ ,‬מאי אולחא איסור‬
‫ותדמה זאת לכ״ד חיובי הנכתב בתורה‪ ,‬כתו שביעית‬ ‫מממון‪ ,‬דאפשר דיש לחלק ממון מאיסור‪ ,‬כיון דסו״ס‬
‫וכדומה‪ ,‬משוס דס״ל דאס כוונתו הי׳ לקדש‪ ,‬אזי לא‬ ‫גני ממון שייך מחילה‪ ,‬וכמו דחזינן דספק גזילה‬
‫תהני שוס דבר לבטל את הענץ‪ .‬כן צריך לדחוק‬ ‫חלוק מספק איסור‪ ,‬וגס לשון התוס׳ נכתונות נ״ו‬
‫ולפרש דבריו‪ ,‬אבל לא דבר התלוי בסברא‪ .‬ואס‬ ‫ע ״נ נהעוי״ל‪ ,‬אפשר דנוטה לזה‪ ,‬דכתנו דממון ניתן‬
‫יתאתץ כתר״ה ע״ז‪ ,‬נ״ל נחלק תטעס אחר‪ ,‬סברא‬ ‫לתחילה‪ .‬ולהכי כתנתי שס נחילוקי שחילקתי ממון‬
‫תדבר המפורש בתורה‪ ,‬והוא‪ ,‬עפ״י דברי התוס׳‬ ‫מאיסור‪ ,‬נלשון ואפ״ל‪ ,‬משוס דתספקא לי‪ ,‬אחרי‬
‫כתובות דנ״ו ד״ה הכי שהארכנו בו כבר‪ ,‬דתתחלה‬ ‫דגס גני אונאה ל״ש תחילה כתש״כ‪ .‬אך כעת‬
‫הקשו שס אתאי באתת בחתנה עתשכ״ב תנאי בטל‬ ‫נתעוררתי על העוי״ל שבתוס׳ נ תונו ת הנ״ל‪,‬‬
‫והמעשה קייס‪ ,‬ותי׳ משוס דתנאי חידוש הוא‪ .‬ואח״כ‬ ‫דלדנריהס איך תדמה הש״ס אונאה ושניעית‬
‫הקשו מבית חוניו ותירצו דהתס ל א היתה כוונתו‬ ‫למקדש את האשה ע״ת שאין לך עלי שאר כסות‬
‫לעבור על ד״ת‪ ,‬תשו״ה תנאו קייס‪ ,‬יעוי״ש‪ .‬וא״כ‬ ‫ועונה‪ ,‬דשייך נהו תתנה עתשכ״נ‪ ,‬הא ל״ד זל״ז‪,‬‬
‫שפיר יש לחלק קרא מסברא‪ ,‬דאס יש סברא אינו‬ ‫דגני קדושין אין קדושין לחצאין‪ ,‬אנל נאונאה‬
‫תכוון בזה לעבור על ד״ת‪ ,‬להכי אין חלין הקדושין‪.‬‬ ‫ושניעית לא שייך זה‪ ,‬וכמו שהקשה התוס׳ שס‬
‫ועפי״ד תוס׳ אלו נתחזקו דברי שכ׳ לעיל לדחות‬ ‫מירושה‪ ,‬יעויין שס‪:‬‬
‫דברי כתר״ה‪ ,‬דתטעס תסייע בבית הגרנות ל״ה‬
‫אח״כ חפץ כתר״ה לתרץ קושיתי נפשיטות‪ ,‬דאפי׳‬
‫תתנה עתשכ״ב משוס דהא לא תכוון בזה לעבור‬
‫אס ניחא דשתואל ס״ל דנכל ספק ל״ה תתנה‬
‫על ד״ת ורק ממילא בא דבר נגד התורה כנ״ל ‪:‬‬
‫עתשכ״נ‪ ,‬ת״ת גני ירושה הוי עקירה ודאית מצד‬
‫ה( כתר״ה שי׳ כתב‪ ,‬כי גס הוא‪ ,‬כשעיין בקושיתי‬ ‫היורשיס‪ ,‬דהיורשיס תפסידיס תות״י הזכות ירושה‬
‫על הגרע״א‪ ,‬אתאי אינה מקודשת חצי‬
‫שהי׳ להס‪ ,‬והי״ להס טוה״נ למכור הזכות‪ ,‬כתו‬
‫אשה‪ ,‬ול״ד למקדש ע״ת שאין לך עלי שאר כסות‬
‫שחצינו תה שאירש תאנא חכור לך‪ ,‬עכ״ד‪ .‬ותתיהני‬
‫ועונה‪ ,‬דאפי׳ בלא תנאי הוי תתנה עתשכ״ב‪ ,‬לשי׳‬
‫עליו‪ ,‬חדא‪ :‬האס נשניל זה שהיורשיס תפסידיס‬
‫הגרעק״א כנ״יג חשב לתרץ כתי׳ של ידידי הרה״ג‬
‫זכותס‪ ,‬נקרא זה עקירה תד״י^ ועוד‪ ,‬תזה גופא‪,‬‬
‫שי׳ שהבאתי שס דחילק דחצי אשה ל״ד למקדש ע״ת‬
‫איכא הוכחה לדנרי‪ ,‬דהא היורשיס אינס תוכריס‬
‫שאין לך עלי שאר כסות ועונה‪ ,‬משוס דהתס עכ״פ‬
‫זכותס רק נדתיס תועטיס‪ ,‬משוס דירושה איננה‬
‫עשה תעשה הקדושין‪ ,‬אך רצה דהקדושץ יהיו בלא‬
‫זכיה ודאית‪ ,‬וא״כ איננה עקירה ודאית‪:‬‬
‫התחייבו׳‪ /‬לכן חידש הגרעק״א דגס בלי תנאי הוי‬
‫תתנה עתשכ״כ‪ ,‬אבל ע י חצי אשה לא עשה מעשה‬ ‫ד( כ ת ר ״ ה שי׳ כתנ כי גס הוא נתשונתו הקודמת‬
‫הקדושין כלל בחצי השט׳ ואיך יחולו הקדושין בלי‬ ‫אלי‪ ,‬הקשה כתו קושיא זאת‪ ,‬אתאי ל״ה‬
‫תעשה קדושין מאליו‪ .‬אך לא נתקבל לו‪ ,‬משוס‬ ‫קדושין נחצייך מקודשת‪ ,‬לשי׳ הגרעק״א‪ ,‬דס״ל‬
‫דאמרינן שס בקדושין ד״ז וניפשטו קדושי בכולה‬ ‫דגס נלא תנאי דנריו נטליס נגד ד״ת‪ ,‬ותנקשני‬
‫וכו׳ ותשני התס בהתה הכא דעת א ח ר ‪ /‬וכו׳ וא‪-‬״כ‬ ‫לעיין עוד הפעס נדנריו‪ .‬וכעת הוסיף כתר״ה‬
‫הלא תוכח דתצד הקדושין אין קפידא ויכול להתפשט‬ ‫לחזק קושיתו‪ ,‬וכתנ דאפי׳ אס נימא דטעתא דאין‬
‫בכולה‪ ,‬אעפ״י שלא הי׳ תעשה הקדושין על חצי׳‬ ‫קדושין לחצאין הוא רק מסנרא משוס דאיתתא לני‬
‫השני׳‪ ,‬וכל תה שתעכב הוא הדעת אחרת תעכב‪,‬‬ ‫תרי לא חזייא‪ ,‬ולא תקרא אשה ולא חצי אשה‪ ,‬נמי‬
‫וא״כ בנוגע לדעת אחרת‪ ,‬הרי הוא שוב ככל מתנה‬ ‫קשה דהוי כמתנה עמשכ״ב‪ ,‬דגס סברא תורה היא‪,‬‬
‫נח‬ ‫שהם‬
‫אז חצי אשה הי׳ צריכה להיות מקודשת‪ ,‬כסברתי‬
‫של כתר״ה‪ ,‬ואס קידש בלשונות אחרים‪ ,‬דלא שייך‬
‫פשטה‪ ,‬לא חלין הקדושין‪ ,‬מצד דאין חלות קדושין‬
‫בלי תעשה‪ ,‬אפילו להרעק״א‪ ,‬כתי׳ של הרה״ג הנ״ל‪,‬‬
‫דלא שייך בזה תתנה עתשכ״ב‪ ,‬וזה בודאי ליתא‪,‬‬
‫והש״ס הלא איירי דאתר לה בלשון קדושין‪ ,‬כדפי׳‬
‫התוס׳‪ ,‬ובכ״ז אינה מקודשת‪ ,‬נמצא דדברי‬
‫הגרעק״א צע״ג‪:‬‬
‫ענוש ח‪.‬‬
‫תשובה להנ״ל בעניין הנ״ל‬
‫עוד כללים במשפטי התנאים בהא דנפסק הלכה‬
‫כרב בהתנה ע״ת שאין לך עלי אונאה תטעם דלא‬
‫ידע דתחיל‪ ,‬בדברי הסת״ע בזה ובדברי האבן האזל‪,‬‬
‫ובדברי התח״א בע״ת שיתחול לו ההונאה‪ ,‬ובתתיה‬
‫על דברי הקצוה״ח‪ ,‬ובענין תנאי באח תתנכר‪,‬‬
‫ובעכין פשטה קדושי בכולה ובדברי השעה״ת בזה‪.‬‬
‫א( כתר״ה שי׳ תתאמן להשיג עלי ולהעמיד את‬
‫דבריו‪ ,‬דהיכא דתסייע בבית הגרנות‬
‫ממש‪ ,‬כתו בכהן שהתנה ע״ת שהמתנות יהיו שלו‬
‫אז הוי שפיר תתנה עתשכ״ב‪ ,‬אבל בהש״ס דקדושין‪,‬‬
‫דשס התנו הבעלים ע״ת להחזיר‪ ,‬והכהן לא עשה‬
‫כלום‪ ,‬רק שנראה כמסייע בבית הגרנות שס התנאי‬
‫קייס ול״ה תתנה עתשכ״ב‪ ,‬זהו יסודו של דברי‬
‫כתר״ה‪ ,‬שע״ז נבנו דבריו‪,:‬‬
‫לפענ״ד נראה כי יסוד רעוע הוא‪ ,‬דא״כ אס‬
‫הכהן יתנה התנאי שיטול התרומה ע״ת‬
‫להחזיר וכגון שבעה״ב ממכיריו של כהן‪ ,‬והכהן‬
‫רוצה לעשות לו קורת רוח‪ ,‬שימכור את התרומה‬
‫וירויח תזה‪ ,‬כתו שפירש״י בד״ה יוצא ידי נתינה‬
‫ומוכרם לכהן והדמים שלו‪ ,‬הו״ל התנאי בטל‪ ,‬דהא‬
‫בכה״ג הכהן תסייע שיש בו ממש‪ ,‬וכ״ש באופן‬
‫שהכהן בא לבית הבעה״ב לבקש תתנו שיתן לו‬
‫תרומה‪ ,‬ותתנה תנאי כזה‪ ,‬דאין לך תסייע יותר‬
‫גדול תזה‪ ,‬הלא בודאי התנאי בטל לפ״ד כתר״ה‪,‬‬
‫וחילוק כזה לא נמצא אלא סתתא קתני דיוצא ידי‬
‫נתינה‪ ,‬וע״כ דמזה תוכח כתש״כ‪ ,‬דאיתתי הוי‬
‫תעתשכ״ב היכא דבתנאי גופא יש איסור‪ ,‬אבל לא‬
‫היכא דהתנאי היתר‪ ,‬אלא דעי״ז שגרס איסור אז‬
‫ל״ה תתנה עתשכ״ב‪ ,‬והתנאי קייס‪ ,‬והא דלא נקט‬
‫הש״ס דגס באופן שהכהן תתנה התנאי והוא תסייע‬
‫ממש‪ ,‬ג״כ יוצא ידי נתינה‪ ,‬דהש״ס נקט רבותא‬
‫טפי‪ ,‬דאפי׳ היכא דהכהן לא עשה כלום‪ ,‬ג״ כ אסור‬
‫לעשות כן‪ ,‬אבל לענין דינא אין נ״ת‪ ,‬דבכל אופן יוצא‬
‫ידי נתינה‪ ,‬ול״ה תעתשכ״ב‪ ,‬כתש״כ‪ .‬ו סו״ ס׳׳ג ס‬
‫כתר״ה תוכרח להסכים לסברתי‪ ,‬אס נסבור‪ ,‬דגס‬
‫א״ כ שפיר יש לחלק גס‬ ‫באיסור מדרבנן תנאו‬
‫אה״ע‬ ‫אבני‬
‫עמשכ״ן; שאין מתתשנים עם רצונם ודעתם‪ ,‬והדרא‬
‫קושיא לדוכתה‪ ,‬ע כ״ ד‪:‬‬
‫לפ״ד‪ ,‬משום הא לא אריא‪ ,‬משום דהא דפשטה‬
‫קדושה נכולה‪ ,‬לאו ם‪ 3‬רא היא‪ ,‬אלא מקרא‬
‫ילפינן זה‪ ,‬והתום׳ שם בד״ה ונפשטו הקשו‪ ,‬הא גבי‬
‫אשה ליבא קרא ול״ד להדדי‪ .‬ותי׳ עפ״י פי׳ רש״ י‬
‫דפירש‪ ,‬דתקדש בלשון הקדש קאמר לה‪ ,‬וכתבו‬
‫דקושית הש״ס היא היכא דאמר בלשון קדושין ולא■‬
‫בשאר לשונות יעוי״ש‪ .‬וא״כ הרי תזיק‪ ,‬דבאשה‬
‫מצד עצם הקדושין א״א להתפשט בכולה‪ ,‬ורק קושית‬
‫הש״ס היתה מצד הגז ה ״ ^ וא״כ להמסקנא דהש״ס‬
‫תי׳ התם בהמה הכא דעת אמרת‪ ,‬גם בלשון קדושין‬
‫א״א לתפשט בכולה מצד עצם הקדושין‪ ,‬ושפיר ניתא‬
‫תי׳ הרה״ג הנ״ ‪ 3‬אלא העיקר לדעתי כמש״כ שם‪,‬‬
‫דגבי שאר כסות ועונה אי ל״ה חידוש התנאי‪ ,‬גם‬
‫בתנאי הוי כן‪ ,‬דהקדושין היו בטלין‪ ,‬כיון שאינו תפץ‬
‫לקדשה באופן אחר‪ ,‬כמש״כ התום׳ שם‪ ,‬אלא משום‬
‫דתנאי חידוש הוא‪ ,‬לכן תנאו בטל‪ ,‬ולכן כשלא‬
‫התנה ואינו חפן לקדשה באופן אחר‪ ,‬דאין חידוש‬
‫כלל‪ ,‬היה הדין נותן דהקדושין יהיו בטלין‪ ,‬אך כיון‬
‫שהגרעק״א תחדש דגם בלי תנאי לא משגחינן כלל‬
‫על רצונם ודעתם‪ ,‬כיון שהוא נגד התורה‪ ,‬ולכן‬
‫לעולם מקודשת באינו חפן להתחייב א״ע בשאר‬
‫כסות ועונה‪ ,‬א״כ גם בחצי אשה כן‪ ,‬ותשו״ה דחיתי‬
‫תי׳ של הרה״ג הנ״ל‪ ,‬ולדעתי פשוט הוא‪ ,‬ולא אבין‬
‫מדוע אינו יכול כתר״ה שי׳ לעמוד על כוונתי‬
‫כלשון כתר״ה בסוף דבריו‪:‬‬
‫א ד ד י תשובתי נחמתי‪ ,‬כי ד״ת עניים במקום זה‬
‫ועשירים במקום אחר‪ ,‬והמקום אחר הוא‬
‫סמוך ונראה‪ ,‬וכבר הארכתי בזה בספרי א״ש ח״א‬
‫בחאה״ע סי׳ ל״ח‪ ,‬וב״ה דברי טעס הס‪ ,‬והוא‪ ,‬כי‬
‫לי הי׳ הדבר ברור‪ ,‬דאחרי דתחלק הש״ס‪ ,‬התס‬
‫בהתה הכא דעת אחרת‪ ,‬ס״ל להש״ס דכיון דאשה‬
‫דעת אחרת ויכולה לעכב‪ ,‬א״כ לא נוכל לתילף אשה‪,‬‬
‫אף דבלשון הקדש קאתר‪ ,‬מבהמה‪ ,‬צא״כ ל״ש באשה‬
‫פשטה קדושין בכולה‪ ,‬כתש״כ‪ .‬אבל התוס׳ אינס‬
‫מפרשים כן‪ ,‬בד״ה חצייך בפרוטה שס ד״ז ע״ב‪,‬‬
‫דהקשו שס אתאי לא יועיל והא גלי דעתה שתתרצה‬
‫בכולה‪ ,‬יועי״ש‪ .‬ומוכח דתפרשי דגס להתסקנא‪,‬‬
‫שייך בקדושי אשה פשטה בכולה והחסרון הוא רק‬
‫תה שמעכבת‪ .‬ועי בספרי שס תה שהבאתי תתוס'‬
‫תמורה דכ״ו ע״א ד״ה האומר‪ ,‬דכתבו שס בסוה״ד‬
‫דחצי׳ שאני‪ ,‬ולפי״ז שפיר השיג כתר״ה שי׳ על תי׳‬
‫של הרה״ג הנ״ל‪ .‬ועוד יש הוכחה לדבריו‪ ,‬דהא גס‬
‫באשה שייך פשטה בכולה‪ ,‬כמש ״כ התוס׳‪ .‬אך ת״ת‬
‫אפשר להשיג עליו דהי' צריך לברר יותר‪ ,‬דלו יהא‬
‫כדבריו‪ ,‬דפשטה קדושין בכולה הא כ״ז הוא אס‬
‫אחר בלשון קדושץ‪ ,‬כפי׳ רש״י ותוס׳‪ ,‬ואם כן‬
‫לחידושו של הגרעק״א הו״ל להתחדש לנו דין חדש‪,‬‬
‫דהיכי דאם אמר בלשון קדושין‪ ,‬דשי ‪ T‬התפשטוי‪4‬‬
 ‫שהם‬ ‫אבני‬ ‫‪U6‬‬

‫ר״ת דהטעם הוא תפני דדמי למהליגו בדברים‬ ‫בתסייע תתש‪ ,‬דל״ה תתנה עתשכ״ב‪ :‬ולפענ״ד‬
‫יעוי״ש‪ ,‬והובא ג״כ בפי׳ בכתובות שם י עוי ״ ^‬ ‫דברי נכונים בעה״ש‪ ,‬דתטעס תסייע מי ת הגרנות‬
‫ולשי׳ הרמב״ן הנ״ל‪ ,‬מחוור יותר דברי שמואל‬ ‫ל״ה תעתשכ״ב‪:‬‬
‫דמחלק בין עקירה ודאית או לא‪ ,‬דאפ״ל דהיכא דלא‬ ‫ב( ע״מ שכתבתי‪ ,‬דגס תתון אף היכא דליכא‬
‫קעקר בודאי‪ ,‬ל״ה כמפליג בדברים‪ ,‬אבל לשי׳ התוס׳‬ ‫תחילה‪ ,‬ת״ת היכא דליכא עקירה ודאית‬
‫תה נ״ת בין ודאי קעקר או לא‪ ,‬הא מ‪1‬נאי דב״ג‬ ‫ס״ל לשמואל דל״ה תעתשכ״ב‪ ,‬כתו באונאה דלא‬
‫וב״ר לא הי׳ כלל ע ד משכ״^ אך ק״ל‪ ,‬א ם נימא‬ ‫ידע דתחיל‪ ,‬ורק בתילתא דאיסורא‪ ,‬כתבתי דגס‬
‫כשי׳ הרתב״ן‪ ,‬הא אביי השוה אכילת חזיר להתנאי‬ ‫היכא דליכא עקירה ודאית‪ 3 ,‬כ״‪ 5‬הוי תעתשכ״ג‬
‫דע״ת שתעלי לרקיע וכדומה‪ ,‬דהד תפלע בדגרמז‪,‬‬ ‫אף לשתואל‪ ,‬עי׳ בתשובתי הקודתת‪ ,‬בא כתר״ה‬
‫ורק רבא ס״ל דאפשר דאכלה ולקיא‪ ,‬ול״ה מפליג‬ ‫שי׳ בתשובה זו להשיג עלי כאשר אבאר להלן‪ ,‬אך‬
‫בדברים‪ ,‬וא״כ מה פריך ה ש ״ ע ותפ״ל דהוי מתנה‬ ‫כאשר ד״ת כ״ז שאדם הוגה בהן תוצא בהן טעם‪,‬‬
‫עמשכ״ב‪ ,‬הא לרבא כיון דל״ה מפליג בדברים לא‬ ‫וע״י הערתו שנתעוררתי לעיין בכל השו״ט‪ ,‬נתחדשו‬
‫איכפת לן מה שהוא תתנה עמשכ״ב‪ ,‬וא״כ מוכח‬ ‫לי בע״ה דברים של טעם‪ ,‬ובהם אחה חי׳ הסותרים‬
‫מזה דמעתשכ״ב ל״ה כמפליג בדברים‪ ,‬וכן מוכת‬ ‫את דברי הקודתים‪ ,‬לכן אפסיק לע״ע להשיב על‬
‫תתתני׳ דב״ת דצ״ד‪ ,‬דהתתני׳ נקט בתרי בבא מתנה‬ ‫השגותיו עד אשר אבאר חי׳ בענין זה ‪:‬‬
‫עמשכ״ב ותנאי שאפשר לו לקיימו בסופו‪ ,‬וכו׳ ח ה‬
‫מ ה אילה״ק‪ ,‬על הא‪ ,‬דכתעט כל הראשונים פסקו‬
‫דברי ר״י בן תיתא‪ ,‬כדאיתא שם‪ ,‬ולשי׳ הרמב״ן‬
‫כרב‪ ,‬דס״ל דאס התנה ע״ת שאין לך‬
‫חדא בבא היא‪ ,‬דחד טעתא הוא‪ ,‬מפני שהוא כמפליג‬
‫עלי אונאה יש לו עליו אונאה‪ ,‬תטעם דלא ידע‬
‫בדברים‪ ,‬ועוד דלשי׳ הרתב״ן יפלגו ר״י ‪ P‬תיתא‬
‫דתחיל ולא כשתואל דתחלק בין עקירה ודאית או‬
‫וחכמים‪:‬‬
‫לא‪ ,‬עי׳ בב״ת דנ״א ע״ב תום׳ ד״ה בתה‪ ,‬וכו׳ וכן‬
‫)ולדברי חכתיס יהיו הקדושין בטלין‪ ,‬אס לא‬ ‫פסק הרתב״ס פי״ג תהל׳ תכירה ה״ג‪ ,‬וכן הטוש״ע‬
‫נתקיים התנאי במעמשכ״יג כתו דס״ל‬ ‫חו״ת סי׳ רכ״ז סעי׳ כ״א‪) .‬ויל״ע‪ ,‬איזה חילוק‬
‫בתנאי שא״א לקיימו בסופו‪ ,‬ולא תשמע כן‪ ,‬דמשמע‬ ‫יש בין תפרש התוכר או הלוקח שהתקח שוה רק‬
‫דבתעתשכ״ב‪ ,‬כו״ע סר״ל דתנאו בטל‪ ,‬ובתוס׳ ב״מ‬ ‫חצי התחיר‪ ,‬או ששוה כפול תהתחיר‪ ,‬כדאיתא בש״ס‬
‫שם ד״ה אתר ר״^ וכו׳ ראיתי דמפרשי דר״נ ב״י‬ ‫ב״ת שס וכן ברתב״ס פי״ג תהל׳ תכירה שס‪ ,‬וכן‬
‫קיי״יג דלא נפרש דכל שאפשר לקיים בסופו‪ ,‬הוא‬ ‫בטוש״ע חו״ת סי׳ רכ״ז סעי׳ כ״א‪ ,‬לבין הדין‬
‫טעמא על תעמשכ״ב‪ ,‬דלהכי תנאו בטל‪ ,‬משוס‬ ‫דפסק הרתב׳׳ס בהל׳ תכירה הי״א והטוש״ע חו״ת‬
‫דא״א לקיימו בסופו‪ ,‬ואיתא כ כו ״ ע יעוי״ש‪ ,‬תשמע‬ ‫סי׳ רכ״ז סעי׳ כ״ב‪ ,‬דהתוכר אתר שהחפץ אינו‬
‫דזה לא תשמע להתוס׳‪ ,‬דתעתשכ״ב הוי כמפליג‬ ‫שוה אלא זוז‪ ,‬דבתפרש אין אונאה‪ ,‬והיכא דהתוכר‬
‫בדברים‪,‬אף דא״א לקיימו בסופו‪ .‬ובשטטמ״ק בב״ת‬ ‫אתר אינו שוה אלא זוז‪ ,‬יש אונאה‪ ,‬אף דגס‬
‫שס‪ ,‬הביא את הריטב״א דתחלק בכללי תנאים‪ ,‬דלא‬ ‫בתפרש אין הדעת טועה לותר ששוה כך‪,‬‬
‫בכל פרטי תנאיס ס״ל כר״ת‪ ,‬וזהו כאופן שהבאתי‬ ‫וכדאיתא ברתב״ס ובטוש״ע שם סעי׳ כ״ב‪ ,‬דבעינן‬
‫למעלה את הר״ן בגיטין ע״ה יעוי״ש‪ ,‬דבתנאי שא״א‬ ‫בכדי שהדעת טועה‪ ,‬ועיוי״ש בסת״ע אות ת״א‪,‬‬
‫לעשות ע״י שליח כו״ ע תודו‪ ,‬ובמעמשכ״ב הזכיר‬ ‫אס לא דנאתר דלפעתיס ג ס בפלגא הדעת טועה(‪.‬‬
‫נמי הטעם דמפליג בדברים‪ ,‬אבל משתע דתשום דלא‬ ‫ולכ׳ בגיטין דפ״ ד‪ ,‬לענין פלוגתא דאביי ורבא בהתנה‬
‫הוי דמי לתנאי ת ״ ג וב״ר אתאן עלה‪ ,‬יעוי״ש‪.‬‬ ‫ה״ז גיטך ע״ ת שתאכלי בשר חזיר‪ ,‬דתקשה שם‬
‫וא״כ הא דר״י ב״ת ומעמשכ״ב שני עניניס‬ ‫הש״ס‪ ,‬ותפ״ל דהוי תתנה עתשכ״ב‪ ,‬ותי׳ רבא‬
‫נפרדים הם‪ .‬שוב נתעוררתי מרב גדול אחד‪ ,‬לעיץ‬ ‫דל״ד לשכו״ע דודאי קעקר אבל הכא לא תאכל‬
‫בתפא״י במשניות וראיתי כי כמעט כל דבריו הס‬ ‫ולא תגרש‪ ,‬יעוי״ש‪ .‬והלכתא כרבא‪ ,‬הלא חזינן‬
‫דברי התוס׳ והשטמ״ק הנ״ל‪ ,‬אך הוא מפרש כס״ד‬ ‫דהש״ס נקט כשתואל‪ ,‬ל״ק כלל‪ ,‬דבש״ס דגיטץ‬
‫דהתוס׳ הנ״ל דבבא ג׳ דכל תנאי שאפשר לקיים‬ ‫ליכא עקירה כלל‪ ,‬כלישנא דהש״ס שס״ אבל הכא‬
‫בסופו‪ ,‬הוא ביאור על ב׳ בבות הראשונוע והטעם‬ ‫תי קאתר לה‪ ,‬וכו׳ ורק הש״ס תפס לישנא‪ ,‬דגבי‬
‫הוא מפני שתפליג בדברים‪ ,‬ודבריו תמוהים כמש״כ‬ ‫שכו״ע ודאי קעקר‪ ,‬אבל היכא דאיכא בהתנאי ספק‬
‫לעיל‪ ,‬וגס למה לא בקט להו בחד בבא‪ ,‬כיק דטעמא‬ ‫עקירה‪ ,‬הוי שפיר תעתשכ״ב‪ ,‬ולא כשתואל‪ ,‬וז״ב‬
‫חדא הוא‪ ,‬משום דא״א לקיימו בסופו‪ .‬ובאמת‬ ‫לפי דעתי‪:‬‬
‫למסקנת התוס׳ לא תירצו על קושיתס‪ ,‬למה איפא‬ ‫אך ראה זה תצאתי להעיר בש״ס דגיטץ הנ״ל‪,‬‬
‫בבנא ג׳‪ ,‬היפך מב׳ בבות ה קוד מו ע דהתס איתא‬ ‫דהנה בטעתא דתעתשכ״ב תנאו בטל‪,‬‬
‫תנאו בטל‪ ,‬רהכא איתא באוק דתנאי קייס‪ ,‬וצ״ע‬ ‫כתבו התום׳ בכתובות דנ״ו ע״א ד׳׳ה ה״ז‪ ,‬דהוא‬
‫בכ״ז‪ .‬והרמב״ן גו)«‪ #‬דהקשה נמי כקושית התוס׳‬ ‫תשום דל״ד לתנאי דב״ג וב״ר‪ ,‬דהתס לא סתנו‬
‫בכתובות שם‪ ,‬אמאי ס״ל לר״מ דתנאי בטל וי«זדושץ‬ ‫עתשכ״ב יעוי״ש‪ ,‬והרתב״ן בב״ב דקכ״ו הביאו בשם‬
‫נט‬ ‫שהם‬
‫סברתם תמיר‪ ,‬אליבא דר״ת דטעתא הוא תשוס‬
‫דתעתשכ״ב‪ ,‬ולפ״ד אלה נתצא דיש להעיר‪ ,‬כי‬
‫תדברי אביי הנ״ל איכא סייעתא לדברי כתר״ה שי׳‪,‬‬
‫כי אביי דתוקי רב כר״ת ושתואל כר״י‪ ,‬ס״ל לשתואל‬
‫דתהני תתילה אף היכא דלא ידע‪ ,‬ואפי׳ לרב דס״ל‬
‫כר״ת טעתא הוא תשוס תעתשכ״ב‪ ,‬אך קשה לי‬
‫על דברי רבא דתשתע דרק אליבא דר״י‪ ,‬יהיב טעתא‬
‫דתי ידע דקתתיל‪ ,‬אבל אליבא דר״ת הטעם הוא‬
‫תפני דתעתשכ״ב‪ ,‬כתש״כ‪ ,‬הא כיון דרב ס״ל אליבא‬
‫דרבא דבלא ידע ל״ש תתילה ג ס בלא טעתא דתתנה‬
‫עתשכ״ב יש בו אונאה וא״צ לזה כלל הך דתתנה על‬
‫תשכ״ב‪ ,‬וכצ״ל דאי לאו תעתשכ״ב הו״א דהתעשה‬
‫בטל כיון דלא נתקיים התנאי‪ ,‬ולפי״ז הדרא‬
‫הערתינו לדוכתה‪ ,‬דאליבא דרבא אליבא דרב תוכת‬
‫דאף היכא דליכא תתילה שייך תעתשכ״ב‪ ,‬אס לא‬
‫דניתא כתש״כ דהוא תתל אלא דהעכוב הי׳ תצד‬
‫הדין‪ ,‬וכתו שתילקו התום׳ שס‪ .‬ותעט תדברי אלה‬
‫שאבתי תהשטת״ק כתובות ריש פ׳ הכותב שהעירני‬
‫לעיץ שס‪:‬‬
‫רבסמ״ע תו״ת סי׳ רכ״ז אות ל״ז כתב בפשיטות‬
‫דטעתא דהיכא דהתנה ע״ת שאין לך‬
‫עלי אונאה יש לו עליו אונאה‪ ,‬הוא תשוס דלא ידע‬
‫דתתיל‪ ,‬ותשו״ה ל״ד הך דינא להך דלא תשתטני‬
‫בשביעית‪ ,‬דאין שביעית תשתטתו‪ .‬והשיג על הע״ש‬
‫שכ׳ דטעתא הוי תשוס דהו״ל תעתשכ״ב תשוס דלא‬
‫התנה כלל על דין תורה‪ ,‬אלא התנה שתותל האונאה‬
‫שבו יעוי״ש‪ .‬והנה אס נפרש כדברי ס ת״ע יקשה‬
‫קושיתינו דלע > דיבטל התקת‪ ,‬כיון דלא נתקיים‬
‫התנאי‪ .‬וגס קשה לדברי הסת״ע איך יפרש דברי‬
‫שתואל דתתלק בין עקירה ודאית לספק עקירה‪,‬‬
‫אס ניתא דלא התנה על ד״רג ואס שתואל ס״ל דגס‬
‫בלא ידע שייך תתילה‪ ,‬בודאי אין לו עליו אונאה‬
‫ותה עקירה שייך לדברי הסת״ע‪ ,‬ותכ״ז תשתע‬
‫כהע״ש דטעתא הוי תשוס דתעתשכ״ג וביותר‬
‫קושית הש״ס בתכות דף ג׳ ע״ב‪ ,‬על שתואל‬
‫דאתר‪ ,‬האותר לתבירו ע״ת שלא תשתטני שביעית‪,‬‬
‫שביעית תשתטתו‪ ,‬ליתא דקסבר שתואל תעתשכ״ב‬
‫תנאו‪ ,‬וכו׳ וע״ש בתוס׳ ד״ה ושתואל‪ ,‬וכו׳ תשתע‬
‫דאי לאו ספק עקירה הוא‪ ,‬הוה התנאי בטל תשוס‬
‫תעתשכ״ב‪ ,‬וכן בכתובות ריש פ׳ הכותב‪ ,‬דפ״ד ע״א‪,‬‬
‫וסבר רב תנאו קייס והא איתתר וכו׳ יועי״ש‪ ,‬תוכת‬
‫דטעתא דרב הוא תשוס דהוי תעתשכ״ב‪ ,‬וכפי׳‬
‫הע״ש‪ .‬ובלת״ת פי״ג תהל׳ תכירה ה״ג ראיתי‬
‫שהקשה על הרתב״ס דפסק כרב‪ ,‬בהא דא״ל ע״ת‬
‫שאין לך אונאה‪ ,‬ובפ״ט תשביעית פסק כשתואל‪,‬‬
‫בע״ת שלא תשתטני בשביעית אין שביעית תשתטתו‪.‬‬
‫ו ת ^ לתלק דגבי אונאה לא ידע דקתתיל ובשביעית‬
‫ידע‪ ,‬ותזר תזה תשוס דהתוס' בתכות ובהזהב בב״ת‬
‫כתבו דגס בשתיטה הוי ספק‪ ,‬דשתא יפרע קודם‬
‫שביעית‪ ,‬וזה היפך תדברי הסת״ע הנ״ל‪:‬‬
‫א דז׳ ^‬ ‫אבני‬
‫קייתין‪ ,‬הא התנה ת״כ‪ ,‬לא הזכיר דיהיו הקדושין‬
‫בטלין‪ ,‬כתו לתכתיס דפליגי אר״י ב״ ת(‪:‬‬
‫‪ ' T W‬עיוני היטב בהרתנ״ן שס ראיתי כי הרתב״ן‬
‫הקשה על הר״ת דטעתא דתפליגו בדברים‬
‫ל״ש אלא ע י אשה‪ ,‬דלצעורה קאתכוין אבל גבי נזיר‬
‫דלעצתו הוא אין אדם תפליג בדברים‪ .‬ואת״כ בסוה״ד‬
‫כתב‪ ,‬דלטעתא של ר״ת צ״ל בע״א‪ ,‬תשום דאתרי׳‬
‫בגיטין דכל תנאי שאץ הן קודם ללאו‪ ,‬ותנאי קודם‬
‫לתעשה‪ ,‬ותנאי בד״א ותעשה בד״א‪ ,‬אע״פ דכפל‬
‫לתנאי לא תהני‪ .‬והיינו טעתא תשום דלא אתני‬
‫כדיני׳‪ ,‬אינו אלא כתפליג בדברים‪ ,‬וכן יעוי״ש‪ .‬וא״כ‬
‫תשתע תזה דלא רק תעתשכ״ב נקרא תפליג בדברים‬
‫אלא כל היכא דלא התנה כדיני התנאים‪ ,‬כלשוט‬
‫של הרתב״ן‪ .‬וכל הילכתא הוא תתנאי דב״ג וב״ר‪,‬‬
‫זהו ג״כ תוכת תהרתב״ן שם‪ ,‬וא״כ אף אי ניתא‬
‫כן‪ ,‬ל״ד התפליג בדברים דתעתשכ״ב‪ ,‬להך דר״י‬
‫ב״ת אלא כהבנת הפ״י שהבאט לעיל‪ ,‬ולא כדברינו‬
‫הראשונים‪ ,‬וצ״ע בכ״ז‪:‬‬
‫כעת נתזור לענינינו‪ ,‬לדברי השגות כתר״ה שי׳‬
‫עלי‪ ,‬הנה כתר׳׳ה כתב דתפרש כוונה‬
‫אתרת בדברי שתואל‪ ,‬היינו דשתואל ס״ל דגם בלא‬
‫ידע שייך תתילה‪ .‬וא״כ שפיר י״ל כדבריו‪ ,‬דהיכא‬
‫דליכא תתילה אין תילוק בין עקירה ודאית לספק‬
‫עקירה‪ ,‬וכתו שתילקתי בין תילתא דאיסורא לתילתא‬
‫דתתונא‪ .‬ועוד כ׳ דצ״ע לו על רב דס״ל דל״ת‬
‫תתילה בלא ידע ת״ט רר ‪ 3‬והוכית כדבריו‪ ,‬דאס‬
‫ניתא דבהא גס שתואל ס׳׳ל כרב‪ ,‬דבלא ידע ליכא‬
‫תתילה‪ ,‬אך כל תילוקו של שתואל הוא‪ ,‬דבספק עקירה‬
‫ל״ה תעתשכ״ב‪ ,‬א״כ קשה אתאי ס״ל דאין לו עליו‬
‫אונאה נהי דלא הוי תעתשכ״ב אבל ת״ת הלא יכול‬
‫לתבוע האונאה כיון דלא תתל לו‪ .‬ולכ׳ הוכתה פזקה‬
‫ותוכרעת היא‪ ,‬לדתות ראיתי תדברי שתואל תאונאה‪,‬‬
‫ולכן אבוא עוד הפעם בתו״ת של הלכה בהענין‬
‫הנ״ל תרישא לסיפא בע״ה ‪:‬‬
‫ועה נתזי טעתא דר״ת דס״ל דגס בדבר שבתתון‬
‫תנאו בטל‪ ,‬והתום׳ כתובות שס הקשו‬
‫וטרתו לתצוא טע ס יעוי׳׳ש‪ .‬ויש להעיר על סברתם‬
‫דרצו לותר תתתלה‪ ,‬דטעתא דר׳׳ת דתנאו בטל הוא‬
‫תפני דהיתה תתילה‪ ,‬אך התתילה לא היתה תועלת‪,‬‬
‫תתתת תעתשכ״ ‪ 3‬ודתו סברא זאת תמיר דל׳׳ש‬
‫טעס זה יעוי״ש‪ .‬אתאי לא הוכיתו תאונאה דס״ל‬
‫לרב דיש לו אונאה תשוס דלא ידע דקתת > אלתא‬
‫דאף דליכא תתילה ת״ת התעשה קייס‪ .‬ואפשר לותר‬
‫דהתם נתי תתל ורק תצד הדין ל״ת התתילה‪ ,‬או‬
‫די״ל דלאביי דאתר בב״ת שס‪ ,‬דרב כר״ת ושתואל‬
‫כר״י‪ ,‬טעתא דרב הוא תפני שתעתשכ״ב‪ ,‬ואפי׳ לרבא‬
‫דתתלק בין סתם לתפרש‪ ,‬טעתא דרב דתי ידע‬
‫דקתתיל‪ ,‬הוא רק אלעא דר״י‪ ,‬אבל לר״ת הטע ם‬
‫פשוט‪ ,‬תפני דתעתשפ״ב‪ ,‬ולכן שפיר דתו התום׳‬
 ‫שהם‬ ‫אוד׳ע‬ ‫אבני‬ ‫‪118‬‬

‫וא\ש דת״ח שאתר דבר הלכה אין תזיחין אותו‪,‬‬ ‫ובעמדי נענין זה ראיתי ‪ 3‬ס׳ אנן האןל מידידי‬
‫והוא דהאבן האזל‪ ,‬כיוון לדברי השטמ״ק‬ ‫הגאון רא״ז מלצר שליט״א‪ ,‬שלא ה‪3‬יא‬
‫שב׳ דגבי כתובה נקרא ידע ו מ ת > דתוחל הזכות‬ ‫את ד‪3‬רי ה סמ״ע הנ״ל ועשה את הלח״מ הנ״ל‬
‫שיש לו בנכסי׳‪ ,‬וכן כתב האבן האזל‪ ,‬לגבי שמיטה‬ ‫במעט לטועה‪ ,‬וכת‪ 3‬דהתוס׳ לא כת‪3‬ו זה אלא‬
‫דתוחל לו זכות התביעה‪ ,‬אבל לא על הלח״ת תלונתו‪,‬‬ ‫אליבא דשמואל דנעינן עקירה ודאית‪ ,‬ג‪ 3‬י ש‪ 3‬יעית‬
‫כי הלח״ת אזיל בשי׳ התוס׳ כתש״כ‪ ,‬ולשי׳ האבן‬ ‫ל״ה עקירה ודאית משוס דשמא יפרע לו קודם‬
‫האזל‪ ,‬הלא ישאר קושית התוס׳ מכתובה‪ ,‬אס נימא‬ ‫שביעית‪ ,‬אבל לענין מחילה‪ ,‬הוי מחילה ודאית‬
‫דכתובה נקרא ידע ותחיל‪ ,‬אס לא דנתרן כתי'‬ ‫דבשעת התנאי תחל לו הלוה‪ ,‬דיכול לתבוע אף אחר‬
‫השטת״ק שס‪ ,‬וא״כ העיקר חסר תן הספר‪ ,‬דהא‬ ‫שביעית‪ ,‬היינו שתחל לו בשעת ההלואה את זכות‬
‫לא הרגיש כלל בזה ודבריו תתוהיס לפענ״ד‪:‬‬ ‫התביעה שיוכל לתבוע אחר שביעית‪ ,‬ולכן תפס‬
‫ו כ ע ת שוב נתעורר לי קושיא על תשו׳ הרא״ש‬ ‫האבן האזל בתי׳ של הלח״ת הזה לתרץ את סתירת‬
‫שהביא החי׳ ב״ת ביו״ד סי׳ ס״א והארכט‬ ‫הרתב״ס‪ ,‬יעוי״ש‪ .‬ואני תתה על תתיהתו שתפרש את‬
‫בזה לעיל בענף ז׳‪ ,‬דחילק בין להחזיק ובין להוציא‪,‬‬ ‫כוונת הלח״ת דתדתה ספק עקירה לספק תחילה‬
‫דהיכא דבא להוציא אז אפי׳ בדבר שבתתון תנאו בטל‬ ‫והביא ראי׳ מד׳ התוס׳ דאיירי לענין ספק עקירה‬
‫יעוי״ש‪ ,‬דא״כ גבי שביעית‪ ,‬דהתלוה תתנה לעבור‬ ‫אליבא דשתואל לספק מחילה‪ ,‬וע״ז הקשה עליו‪,‬‬
‫על ד״ת‪ ,‬ולהוציא מתון תתח״י הלוה‪ ,‬ל״ת שוס‬ ‫דלפ״ד לא הביא הלח״ת את דברי התוס׳ במכות‬
‫תחילה אפי׳ היכא דידע וא״כ מלבד תה דקשה איך‬ ‫ובהזהב אלא לענין דגס בשביעית איכא ספק‪,‬‬
‫קתדתי הש״ס‪ ,‬שביעית לאונאה‪ ,‬דהתם להחזיק‬ ‫והיינו ספק שתא יפרע‪ ,‬וממילא כיון דאיכא ספק‬
‫והכא להוציא‪ ,‬דלעיל בענף ז׳ הקשינו זאת אליבא‬ ‫לא הוי תחילה ודאית‪ ,‬וכמו שכתבו התוס׳ בב״ת‬
‫דשתואל לענין ספק עקירה‪ ,‬דכעת אזלא קושיתיכו‬ ‫שס ד״ה הכא‪ ,‬וכו׳ ובכתובות שס ד״ה וסבר רב‬
‫דל״ש בשביעית תחילה‪ ,‬וא״כ גס אליבא דתסקנא‪,‬‬ ‫וכו׳ לענין כתובה‪ ,‬דהוי ספק תחילה דלא ידע‬
‫דתחלק הש״ס בין ע״ת שלא תשתטנו שביעייה‬ ‫שתמות אשתו קודס שימות‪ ,‬יעוי״ש בתוס'‪ ,‬וזה‬
‫או שלא תשתטני בשביעית ג״כ ל״ת‪ ,‬כיון דל״ת‬ ‫ברור בכוונת הלח״ת‪ ,‬וא״כ שפיר צדקו דבריו‪:‬‬
‫תחילה והוי תעתשכ״ב ול״ד לתה שב׳ ה סמ״ע גבי‬
‫לא ידע ד ת ח > דל״ה מטעמא דתעמשכ״ב רק משום‬ ‫ו ב ש ט מ ״ כן לכתובות הנ״ל‪ ,‬הקשה ג״כ קושית‬
‫דלא ידע דתחיל‪ ,‬דהכא ל״ת התחילה תטעתא דתתנה‬ ‫התוס׳ והביא את תי׳ התוס׳ ודייק תזה‬
‫עתשכ״ב וצ״ע‪:‬‬ ‫וכתב‪ :‬ולפ״ז יצא להס שהלכתא כרשב״ג וכרב‬
‫אגב אורחא יש להעיר‪ ,‬ע״ד רש״י במכות שס‬ ‫דאתר דהלכתא כוותי׳ והטעס הוא לא תפני‬
‫בד״ה לדידי תפרשא וכו׳‪ ,‬דפי׳ טעמא‬ ‫שתעתכ״ב‪ ,‬אלא משוס דלא ידע דתחיל‪ ,‬יעוי״ש‪.‬‬
‫דשמואל דע״ ת שאין לך עלי אונאה אין לו עליו‬ ‫וזהו כדברי הסמ״ע הנ״ל‪ ,‬רק דא״כ קשה מה נקט‬
‫אונאה‪ ,‬דהוי משוס דתעתשכ״ב תנאו קייס‪ ,‬וכן‬ ‫רשב״ג במתני׳ טעתא תפני שתעתשכ״ב‪ .‬ובאמת‬
‫להלן בדבריו גבי שביעית‪ ,‬וזהו לב׳ נגד דברי הש״ס‬ ‫ראיתי בשת״ק גופא שס‪ ,‬אחר דדחה פי׳ זה‪ ,‬משוס‬
‫בב״ת שס‪ ,‬אס לא דרש״י תפרש אליבא דאביי דתוקיס‬ ‫דהכא נקרא ידע‪ ,‬ול״ד לאונאה דסבר שאין בו‬
‫שס דרב ס״ל כר״ת ושמואל כר״י‪ ,‬וא״כ טעמא‬ ‫אונאה כלל‪ ,‬והוי תחילה בטעות אבל הכא ידע הוא‬
‫דשתואל דתעתשכ״ב בדבר שבממון תנאו קייס‪,‬‬ ‫הזכות שיש לו בנכסי׳ ותוחל אותו‪ ,‬הקשה ע״ז‪,‬‬
‫וכתש״כ לעיל תהשטת״ק‪ ,‬דהריב״ש והריטב״א תי׳‬ ‫דאס ניתא כן לתה הוצרכנו לומר בכולה שמעתין‬
‫כן בכתובות;‬ ‫ירושת הבעל דרבנן וחכתיס עשו חיזוק לדבריהס‬
‫אפי׳ בדבר הרשות נתי תנאו בטל‪ ,‬משוס דלא ידע‪,‬‬
‫ע ד עכשיו כתבנו לש׳ הסת״ע והבאנו סיוע לדבריו‬
‫וכו׳ וזהו כקושיתינו‪ .‬אלא דלפענ״ד קושיתינו עוד‬
‫תהשטת״ק דכתובות וכעת נבאר דעת‬
‫אוליתתא דהיא תרשב״ג גופא‪ ,‬דאתר בהדיא תפני‬
‫הע״ש‪ ,‬שדתה דבריו דלא נ״ל כל דברי הע״ש כתש״כ‪.‬‬
‫שתעתשכ״ב‪ .‬עוד קושיא הקשה על דבריהם‪ ,‬היכי‬
‫הנה הקצוה״ח שס באות ת׳ כ׳ דדברי הע״ש נכונים‬
‫תוחלת כתובתה הא לא ידעה וכו‪ /‬ולפענ״ד קושיא‬
‫הס ע״ פ דברי הנתוק״י בב״ת שס‪ ,‬שב׳ דכיוןדלאידע‬
‫כעין זו הקשו התוס׳ בב״ת שס‪ ,‬ותי׳ בחד תי׳ דאחרי‬
‫דתחיל גס תצד תנאי ל״מ‪ ,‬דהו״ל תעמשכ״ב‪ ,‬ודמי‬
‫שקלה בעיניו להוציאה ידעה ותחלה‪ ,‬יעוי״ש‪ .‬והנה‬
‫קצת להא דאין לך גו אונאה‪ .‬וכ׳ דביאור דברי הנ״י‬
‫שטת״ק דתה תי׳ התוס׳ וכתב דאינו כלוס‪ ,‬ויעוי״ש‬
‫ע״פ ת״ש הרשב״א בחי' לקדושין וכו׳ ד‪ 3‬ע"מ שאין‬
‫באריכות שס שהביא תי׳ הריב״ש והריטב״א דסוגיין‬
‫לך דין אונאה‪ ,‬וכו׳ משוס דהו״ל מעמשכ״ב ולא תהני‬
‫מצד התנאי‪ ,‬יעוי״ש‪ .‬וא״כ חזינן מזה שני דברים‪,‬‬ ‫אזיל אליבא דאביי דתוקי דרב כר״ת ושמואל כר״י‪,‬‬
‫תחילה ותנאי‪ ,‬ולו תהני תנאי‪ ,‬גס אס לא הי׳ תהני‬ ‫ויל״ע שס בהבנת דבריהס‪ ,‬אך אכ״ת‪ .‬עכ״פ יצא‬
‫מצד המחילה‪ ,‬הי׳ מהני מצד התנאי ורק החסרון‬ ‫לנו תדבריהס דטעתא דלא ידע דלא תהני תחילה‪,‬‬
‫הוא דהיכא דלא מהני מחילה אז גם תנאי לאימהגי‪,‬‬ ‫הוא תפני דהוי תחילה בטעות;‬
 ‫שהם‬ ‫אדדע‬
‫האונאה‪ ,‬וגבי שביעית הוא תנאי כשאר תנאי‬
‫דעלתא‪ ,‬יועי״ש באריכות‪ .‬ולדבריו ס״ל לשמואל‬
‫דבע׳׳ת שאין לך עלי אונאה א״א לעולס להיות‬
‫ביטול תקח‪ ,‬כיון דשיור הוא‪ ,‬אבל סתס דבריו ולא‬
‫ביאר דברי שמואל‪ ,‬דכיון דהוכיח תדברי רב דאתר‬
‫מי ידע דתחיל‪ ,‬דתתורת תחילה אתאן עלה‪ ,‬וכיון‬
‫דליכא תחילה הו״ל תעתשכ״ב‪ ,‬פי׳ דבאתת שיור‬
‫כזה‪ ,‬שלא יהי׳ לו זכות תביעת אונאה‪ ,‬הוי תתנה‬
‫עתשכ״ב‪ ,‬אס לא תטעס תחילה‪ ,‬וכיון דלשתואל‬
‫ל״ה באופן כזה תעתשכ״ב משוס דליכא עקירה‬
‫ודאית‪ ,‬א״כ ל״ב תחילה כלל כיון דשייר זכות‬
‫תביעת אונאה‪ ,‬אגל אס ניתא כן‪ ,‬גס לר״י בעינן‬
‫טעתא דל״ה עקירה ודאית‪ ,‬ולא רק לר״ת‪ ,‬אס לא‬
‫דניתא דשתואל ס׳׳ל דגס גכה״ג שייך תחילה ‪:‬‬
‫ובמח״א שס גהשו״ט שלו גפי׳ כוונת הש״ס‬
‫דע״ת שאין לך עלי אונאה‪ ,‬אס הכוונה‬
‫ע״ת שלא אתחייב או ע״ת שתתחול‪ ,‬ובנה וסתר‬
‫שס‪ .‬מתחלה הגיא את דברי הר׳ אלחנן גתוס׳‬
‫כתובות שס‪ ,‬ודברי הרתג״ן גפ׳ י"נ הנז״ל‪ ,‬דתיירי‬
‫גאותר שלא אתחייב‪ ,‬אך כפי שהביא לישנא דהרתג״ו‬
‫דר״ת סוגר דגע״ת שאין לך עלי אונאה לאו כלוס‬
‫הוא‪ ,‬אלא א״ כ תוחל לו‪ ,‬ולא כל כמיני׳ שלא יתחייב‬
‫לו‪ ,‬ור״י סגר בידו לותר שלא יתחייב לו‪ ,‬שהרי תוחל‬
‫הוא‪ ,‬שלא אתרה תורה שיתחייב גע״כ‪ ,‬יעוי״ש‪.‬‬
‫נראה‪ ,‬דהרתג״ן נקט אוקיתתת אגיי‪ ,‬דרג ס״ל‬
‫כר״ת ושמואל כר״י‪ .‬וכבר כתבנו תזה לעיל‪,‬‬
‫והשטת״ק בכתובות שס הגיא כי כן כתבו הריג״ש‬
‫והריטג״א‪ ,‬דתחוורתא כאביי‪ ,‬וס״ל דתחילה תהני‪.‬‬
‫אח״כ הקשה התח״א ע״ז תהש״ס דריש פ״ ק‬
‫דתכות דתשוה תלתודא ע״ת שלא תשתטני בשביעית‬
‫לע״ת שאין לך עלי אונאה‪ ,‬ותשמע דע״ת שאין לך‬
‫עלי אונאה‪ ,‬הכוונה ע״ת שתתחול וכו׳ יעוי״ש‪.‬‬
‫ותי׳ דתה דתשוה תלתודא‪ ,‬לא לגמרי משוה להו‪,‬‬
‫אונאה לשביעית‪ ,‬וכו׳ דלא דתי להדדי לגמרי‪ ,‬דע״ת‬
‫שאין לך עלי אונאה‪ ,‬רוצה לומר שתתנה עס חגירו‬
‫שלא יתבע תתנו דתי אונאה והוי חשיב תעתשכ״ג‪,‬‬
‫אילולי דס״ל לשמואל דתי ייתר דקעקר‪ ,‬אגל ע״ת‬
‫שלא תשתטני בשביעית‪ ,‬אין זה תעתשכ״ג‪ ,‬ואפי׳‬
‫רב תודה גזה דתהני‪ ,‬דחשיג כאילו א״ל ע״ת שתתחול‬
‫לי האונאה עכ״ל‪ .‬ועפי״ז כתג‪ ,‬דנ״ל דאס אתר‬
‫בהדיא ע״ת שתתחול לי האונאה דתנאו קייס‪,‬‬
‫דאע״ג דלא ידע ותחל‪ ,‬ת״ת תנאו קייס לענין שאס‬
‫אינו רוצה למחול לו התקח בטל יעוי״ש ‪:‬‬
‫ו מ ש מ ע תהתח״א דגגי ע״ת שאל״ע אונאה‪ ,‬רב‬
‫ושמואל שויס גזה דלא התנו למחול‪ ,‬ושמואל‬
‫ס״ל דל״ג תחילה‪ ,‬כיון דלא הוי תעתשכ״ג‪ ,‬וזהו‬
‫כדברי ולא כדברי כתר״ה שי׳‪ .‬רק לא מוגן לי תש״כ‬
‫דנ״ל דאס התנה גהדיא ע״ת שתתחול לי האונאה‪,‬‬
‫ואינו רוצה לתוחלו התקח בטל‪ ,‬הא רב ס״ל דהיכא‬
‫דלא ידע ותחל יש לו עליו אונאה‪ ,‬ותשמע דהתקח‬
‫אבני‬
‫משוס דהוי מעמשכ״נ‪ p ,‬מוכת מהנ״י והרשב״א‬
‫והע״ש לפי דנרי קצוה״^ וא״כ לפי״ז אזיל חושית‬
‫כתר״ה עלי‪ ,‬דשפיר נוכל לפרש דשמואל ס״ל כרנ‬
‫נהא‪ ,‬דהיכא דלא ידע ל״מ מחילה‪ ,‬ונכ״ז כיון דלא‬
‫הוי עקירה ודאית ול״ה מעמשכ״כ‪ ,‬מהני תנאי‪,‬‬
‫וא"כ אינו יכול לתנוע אונאה ‪:‬‬
‫כ ע ת ראיתי נמח״א הל׳ מכירה דיני אונאה סי׳ ט״ו‬
‫תשובה בענין זה היכא שמכר תפץ לתבירו‬
‫והתנה עס הלוקח ע״מ שימחול לו האונאה וכו׳‬
‫ונמצא בו אונאה והלוקח תונע האונאה‪ ,‬אס יכול‬
‫המוכר לבטל המקח‪ ,‬היכא שאינו רוצה להחזיר לו‬
‫האונאה‪ .‬וראיתי שס כ ; הרבה דבריס כיוונתי ת״ל‬
‫לדעתו הגדולה והעתוקה‪ ,‬בתה שהקשה על סמ״ע‬
‫והביא ג״כ את הנ״י יעוי״ש‪ .‬אך מתוך דבריו למדתי‬
‫דאצלו ברור כי היכא דלא הוי תעתשכ״ב אז תנאו‬
‫קייס‪ ,‬ואס אין תתקייס התנאי בטל התעשה‬
‫וכקושיתינו לעיל יעוי״ש‪ ,‬ואס כן לשתואל דס״ל‬
‫דל״ה תעתשכ״ב משוס דהוי ספק עקירה ואין לו‬
‫עליו אונאה‪ ,‬באתת יכול לבטל התקח כיון דהתנה‪.‬‬
‫ולפי״ז הפלוגתא בין רב ושמואל הוא‪ ,‬דלרב התקח‬
‫קייס משוס דכיון דלא ידע דתחיל הוי תתנה‬
‫עתשכ״ב ותנאו בטל‪ ,‬לפי דברי הרשב״א והנ״י‬
‫והע״ש כתש״כ‪ ,‬ולשמואל דס״ל דאין לו עליו אונאה‬
‫ול״ה תעתשכ״ב‪ ,‬גס התקח יהי׳ בטל‪ ,‬אס\לא ירצה‬
‫להחזיר לו האונאה‪ ,‬כיון דהתנאי קייס‪ ,‬וא״כ ע״כ‬
‫לשמואל ג״כ אין התחילה תות״י‪ ,‬כי הדבר תלוי‬
‫בשעת הידיעה‪ ,‬כשיודע הלוקח תהאונאה‪ ,‬אס ירצה‬
‫לתחול או לא‪ ,‬וכת״כ לרב‪ ,‬אלא דרב ס״ל‪ ,‬כיון‬
‫דבשעת התנאי ל״ש תחילה‪ ,‬דתי ידע דקתחיל‪ ,‬הו״ל‬
‫תעתשכ״ב‪ ,‬ולשמואל יכול להתנות תנאי כזה‪ ,‬ואח״כ‬
‫יכול הלוקח לתבוע והמוכר יכול לבטל התקח‬
‫כתש״כ‪ ,‬כן עכצ״ ‪ 3‬וא״כ שפיר נוכל לפרש דשתואל‬
‫ס״ל נתי כרב‪ ,‬דס״ל דבהא ל״ש תחילה משוס‬
‫דתי ידע דקתחיל כתש״כ‪ .‬ול״ק קושית כתר״ה‪,‬‬
‫דבאתת ס״ל כן לשמואל דיכול לתבוג‪ 4‬וכמו‬
‫שהוכחנו‪ ,‬ול״ד לע״ת שאין לך עלי שכו״ע‪ ,‬דהתס‬
‫לר״י נעשה התחילה בדבר שבממון תות״י‪ ,‬ואס לא‬
‫תחלה תות״י נתבטלו הקדושין‪ ,‬כיון דהתנאי קייס ‪:‬‬
‫ובאבן האזל שס‪ ,‬תירץ תי׳ שני‪ ,‬מלבד תה שתפס‬
‫חילוקו של הל״ת כתש״כ לעיל‪ ,‬והוא עפ״י‬
‫דברי הריטב״א בקדושין‪ ,‬דיש שני עניני תנאיס‪ ,‬תנאי‬
‫שאס יעשה כן יתקייס המעשה ואס לא יתבטל‬
‫המעשה‪ ,‬ותנאי שהוא שיור‪ ,‬וזהו כתו שהארכנו‬
‫לעיל בדברי הגרעק״א‪ .‬ובזה תתרץ קושית התוס׳‬
‫והראשוניס בע״ת שאין לך עלי ‪ t‬כ ^ " ^ דלא בעינן‬
‫ת״כ משוס דשייר שכו״ ^ וכתש״כ לעיל והארכנו‬
‫בזה‪ .‬ובזה הוא תחלק אונאה משביעית‪ ,‬דבאונאה‬
‫אין הכוונה ע״ת שלא תתבע האונאה‪ ,‬דא״כ לא‬
‫ירויח תזה‪ ,‬שהלוקח יתבע האונאה וממילא יתבטל‬
‫התקח‪ ,‬אלא דהכוונה‪ ,‬שלא יהי׳ לו זכות תביעת‬
 ‫שהם‬ ‫אודיע‬
‫בריש תכות ד׳׳ג בד״ה ע״ת‪ ,‬שכתבו שלא תתבע‬
‫האונאה אלא תתחול כוונת התוס׳ שיתתול תעכשיו‪,‬‬
‫ועכשיו לא ידע דתחיל ותש׳׳ה יש לו אונאה וחייב‬
‫להחזיר האונאה בשתות והתקח לא נתבטל וכו׳‬
‫יעוי׳׳ש‪ .‬והנה עיקר דברי הנה׳׳ת הס כדברי הע״ש‪,‬‬
‫וע״ד התח׳׳א והקצוה׳׳ח‪ ,‬אך שהוא חילק בע׳׳ת‬
‫שתתחול באונאה‪ ,‬בין תחילה מעכשיו ובין תחילה‬
‫לכשיודגג ובזה תתורץ דברי התח׳׳א‪ ,‬שדייק‪ ,‬דתדברי‬
‫התוס׳ אלו תשתע דגם בע׳׳ת שתתמול הוי תתנה‬
‫עתשכ״ב תצד התנאי תשוס דלא ‪ T‬ע דתתיל‪,‬‬
‫יעוי׳׳ש תשוס דהנה״ת תוקי לה‪ ,‬דאי ‪ T‬י בתחילה‬
‫תעכשיו כתש״כ‪ ,‬וגם זה ברור תדבריו‪ ,‬דהיכא‬
‫דהתנאי קייס‪ ,‬ל׳׳ב תחילה כתש׳׳כ‪ ,‬ולא כדברי‬
‫כתר׳׳ה ‪:‬‬
‫שתתחול לי האונאה‪ ,‬ותשתע דזהו תוסכם לו‪ ,‬וכבר‬
‫א ! דברי הקצוה״ח אינם ברורים לי‪ ,‬דהא באות מ׳‬
‫הארכנו בזה לעיל בדברי הלח״ת והסת״ע והשטת״ק‪,‬‬
‫הסכים ג״כ לדברי הע״ש‪ ,‬עפ״י דברי‬
‫הנתו״י והרשב״א והיינו דהיכא דלא ידע דתחיל‪,‬‬
‫ותחילה ל״ת‪ ,‬גס תצד התנאי ל״ת‪ ,‬תשוס דהו״ל‬
‫תעתשכ״ב‪ ,‬וכדברי הנה״ת‪ .‬ובאות ט׳ כתג‪ ,‬דהיכא‬
‫דאיכא אונאה שתות‪ ,‬יכול התוכר לבטל התקח‪,‬‬
‫דאף דלא ידע דתחייג ותחילה ל״ת תשום דהוי‬
‫תחילה בטעות‪ ,‬ת״ת התנאי קייס‪ ,‬וא״כ זהו איפכא‬
‫תדבריו באות ח׳ שכ׳ דהוי תעתשכ״ב והתנאי בט>ג‬
‫ואף דבשתי האותיות‪ ,‬ח׳ וט׳‪ ,‬הביא את הרשב״א‬
‫בחי׳ ותתנו בנה דבריו‪ ,‬ושם תחלק‪ ,‬בין ע׳׳ת שתתחול‬
‫ובין דין אונאה יעוי״ש‪ ,‬וא׳׳כ תוכח תדבריו דטעתא‬
‫דלא ידע דתחיל‪ ,‬הוא תשום תחילה בטעות וגדין‬
‫אונאה הוי תעת שכ״ג א״כ היכא ביאר הקצוה״ח‬
‫כוונת הנתו׳׳י ע״ פ הרשב״א‪ ,‬הא להנתו״י טעתא‬
‫דלא ידע דתחיל‪ ,‬הוא תשוס תתעשכ׳׳ב‪ ,‬כתש״כ‬
‫הנה״ת‪ .‬ואס נפרש טעתא דתי ידע דתחיל תשוס‬
‫תחילה בטעות עכצ״ל כוונת יש לו עליו אונאה‪,‬‬
‫דהתנאי קייס‪ ,‬ואס הלוקח תובע אונאה‪ ,‬יכול‬
‫התוכר לבטל התקח‪ ,‬וכתש״כ לעיל אליבא‬
‫דהסת׳׳ע בכוונת שתואצ וגם חי׳ הרשב׳׳א ות׳‬
‫הרשב׳׳א שהובא בתח״א ונה״ת‪ ,‬סותרים זא״ז‬
‫וצ״ע בכ״ז ‪:‬‬
‫וג ם צ׳׳ע לי בדברי הנה׳׳ת‪ ,‬שכתב בסוה׳׳ד‪,‬‬
‫וכן תשתע תלשון הש״ס רב אתר יש לו‬
‫עליו דין אונאה‪ ,‬ותשתע דין אונאה כדינו‪ ,‬ולא‬
‫כת״ש הקצוה״ח‪ ,‬וכוונתו הוא כתש׳׳כ‪ ,‬דלהקצות‬
‫החושן‪ ,‬דתטעתא דתי ידע דתחיל‪ ,‬הוא תחילה‬
‫בטעות ותנאו קייס‪ ,‬יכול התוכר לבטל התקח אס‬
‫יתבע הלוקח האונאה‪ ,‬ולאו דין אונאה הוא‪ ,‬היינו‬
‫דהתקח קיים‪ ,‬רק תחזיר לו אונאה‪ ,‬היכא דהאונאה‬
‫בשתוי ‪ J‬ופלא לי כי בכ״ד בש״ס שנזכר פלוגתא‬
‫דרב ושתואל‪ ,‬גגי אונאה‪ ,‬לא נתצא הלשון דין אונאה‪,‬‬
‫אלא הכי איתא‪ ,‬יש לי עליו אונאה‪ ,‬ודבר תתוה‬
‫הוא שזכרוט ה ט ע הו‪:‬‬
‫אבני‬ ‫‪120‬‬
‫קייס ואינו בטל‪ ,‬כיון דהוי תעחש״ב‪ .‬ובעיקר הדבר‬
‫אתאי באתת התעשה קייס היכא דתעתשכ״ן;‬
‫כבר האריכו התוס׳ והראשונים כתש״כ‪ ,‬ועיק‬
‫בענף ז׳ בתה שהארכנו בדברי הגרעק״א‪ .‬אח״כ‬
‫ראיתי דהתח״א בעצתו העיר ע״ז תתוס׳ תכות‬
‫דכ׳ דגם בע״ת שתתחול‪ ,‬קיי״ל דל״ת תשוס דלא‬
‫ידע ותחיל ותשוס תעתשכ״ב‪ ,‬יעוי״ש‪ ,‬ולנסוף תסיק‬
‫ג״כ דתה שאין לך עלי אונאה‪ ,‬אינו תנאי רק שיור‪,‬‬
‫כ׳ דקרוב לזה כתב הרשב״א‪ ,‬וכן הביא בשס‬
‫הרשב״ז ‪:‬‬
‫עוד זאת יש להעיר בדברי התת״א הנ״ל‪ ,‬כי כאשר‬
‫חילק בתחילה‪ ,‬בין ע״ת שאין לך עלי אונאה‬
‫תע״ת שלא תשתטני בשביעית‪ ,‬כתב דבע״ת שלא‬
‫תשתטני בשביעית גס רב תודה דתשיב כא״ל ע״ת‬
‫יעויין שס;‬
‫ע״כ דבריו לתי׳ הר׳ אלחנן שגתוס׳ כתובות‬
‫ולהראשונים דאזלי בשי׳‪ ,‬ולהעוי״ל‬
‫שבחוס׳ כתובות שם‪ ,‬דתחלק‪ ,‬דקדושין שאני תשוס‬
‫דאין קדושין לחצאין‪ ,‬בודאי נראה דלא תטעם‬
‫תחילה הוא‪ ,‬ולא תשוס דתנאי כזה אינו יכול‬
‫להתנות‪ ,‬דהוי קדושין או נזירות לחצאין‪ ,‬אבל היכא‬
‫דלא הוי לחצאין שפיר יכול להתנות תנאי‪ ,‬אף‬
‫שהוא נגד תשכ״ב‪ ,‬וכתו גבי נזיקין‪ .‬והא דצריך ר״י‬
‫לטעתא דתחילה‪ ,‬הוא תשוס דבל״ת הוי קדושין‬
‫לחצאין‪ .‬ותדע דהא כתבו שס להדיא דהא דאתרינן‬
‫בב״ב דקכ״ו הכא תי תחל‪ ,‬לרוחא דתילתא נקטי׳‬
‫יעוי״ש‪ ,‬ולהכי לר״ת דס״ל דא״י לתחול הוי קדושין‬
‫לחצאין‪ ,‬וא״כ גם גבי אונאה כן הוא‪ ,‬דאליבא‬
‫דשתואל דס״ל דל״ה תעתשכ״ב ל״ב תחילה‪ ,‬וזהו‬
‫כדברינו‪ .‬אך ק״ל דלפי כללא דהעוי״ל‪ ,‬ל״ש כלל גבי‬
‫שביעית ואונאה ותתנות ותעשר תעתשכ״ב‪ ,‬וצע״ג‪,‬‬
‫ולא תצאתי תי שיעורר בזה‪:‬‬
‫ו מ ע נ י ן לענין באותו הענין‪ ,‬אזכיר עוד פעס‬
‫את דברי הקצוה״ח הנ״ל אות ח׳‪ ,‬וכעת‬
‫אוסף להביא גס את האות ט׳‪ ,‬ותה שהשיג עליו‬
‫הנה״ת שם אות י״ג‪ ,‬וכתב לא כדברי הקצוה״ח‬
‫וז״ל‪ :‬תשא״כ כשתתנה ע״ת שלא יהי׳ לך עליו‬
‫אונאה‪ ,‬שהוא רוצה שיהי׳ האונאה תחול תעכשיו‬
‫תחתת התנאי אף שלא יתחול התתאנה הוי תתנה‬
‫עתשכ״ב‪ .‬והטעם שאתרו בש״ס דלא ידע ותחיל‬
‫לאו תשוס דתחילה ל׳׳ת תשוס דהוי תחילה בטעות‪,‬‬
‫כת״ש בקצוה״ח וכו׳ יעוי״ש תה שהוא תחלק בין‬
‫ע״ת שתתחול לי תעכשיו‪ ,‬דזה ל״ת ובין ע״ת‬
‫שיתחול לכשיודע האונאה‪ ,‬ח ה תהני והתנאי קייס‪,‬‬
‫ואפי׳ היכא דאיכא רק אונאת שתות‪ ,‬דהדץ דקנה‬
‫ותחזיר אונאה‪ ,‬יכול לבטל התוכר התקח‪ ,‬אס יתבע‬
‫הלוקח האונאה תצד התנאי‪ .‬וג״כ תפרש התוס׳‬
‫סא‬ ‫שהם‬
‫ו כ ש א נ ו עסוקים באותו ענין‪ ,‬יש להעיר‪ ,‬דתקושית‬
‫התה״ד נראה דס״ל‪ ,‬דתעתשכ׳׳ב לא אמרינן‬
‫דהוי רק אס הוא בדרך תנאי‪ ,‬דהא הק׳ מב״ק פרק‬
‫הגחל אתלמודא דירושלתי‪ ,‬ובב״ק לא איירי דהתנה‬
‫בדרכי התנאים‪ ,‬וכמו דאיתא שס‪ ,‬דאדעתא דהכי‬
‫לא קדשה לאשה‪ ,‬וזהו כדברי הגרעק״א והנה״ת‬
‫שהבאנו והארכט לעיל בדברינו‪:‬‬
‫ו עי ץ באהע׳׳ז סי׳ קנ׳׳ז שס בפ״ת אות ח׳ שהביא‬
‫דהתשב״ץ תמה ע״ז וכתב‪ ,‬דאין מועיל‬
‫תנאי משוס דהוי מעמשכ׳׳ב‪ ,‬והכי איתא בירושלמי‬
‫פ׳ השוכר את הפועלים‪ ,‬וכן הביא מגאוני בתראי‪,‬‬
‫יעוי״ש‪ ,‬ועי׳ בבה׳׳ט שס אות ו׳ תה שהביא מהנחלת‬
‫שבעה דכתב דה״ה לענין אס יש לו אתתרש‪,‬והשבו״י‬
‫השיג ע׳׳ז וכתב דדוקא היכא דיש לו אח מתנכר‬
‫תועיל תנאי בשעת קדושין )וזה ברור דרק ביש לו‬
‫אח תתנכר וכדומה מועיל תנאי בשעה קדושין‪,‬‬
‫אבל לא תהני תנאים כאלו בכל קדושין‪ ,‬דלא נוכל‬
‫לתקן תיקון תנאים ולהתנות בשעת קדושץ שאם‬
‫הבעל נעלם אחה שנים והאשה לא תדע תתנו לא‬
‫יהא קדושין‪ ,‬כי זה נגד התורה‪ ,‬וכמעט הל גדולי‬
‫הזמן שלפנינו יצאו במחאה גדולה נגד פורצי פרצים‬
‫כאלה בחומת הדי! ולא חצינו שוס תיקון‪ ,‬והחליטו‬
‫דאין תנאי בנשואץ וישתקע הדבר‪ ,‬וכן הלכו‬
‫בעקבותיהם רבני מדינתינו‪ ,‬ויצאו חצץ נגד׳ הפורקי‬
‫עול ומתקני תיקונים בדר! ואין כאן התקום‬
‫להאריך בענץ החתור הזה‪ ,‬עי׳ בקונטרס אין‬
‫תנאי בנשואין‪:‬‬
‫וא״כ מכל האחור תוכח דלא ס״ל כשמואל‪ ,‬דיש‬
‫חילוק בין עקירה ודאית לספק עקירה‪,‬‬
‫דבכל התקותות כתו בב׳׳ק ס״פ הגתל‪ ,‬ובהדין‬
‫דהרת״א לענין את תתנכר‪ ,‬וכן לענין אח חרש‪ ,‬הוי‬
‫ספק עקירה ואליבא דשתואל ל׳׳ה תעת שכ״! אך‬
‫תהירושלתי יקשה לשמואל כתו שהקשינו לעיל‪,‬‬
‫וע״כ כדברינו לעיל‪ ,‬דאפשר דבאיסור גס שמואל‬
‫ס״ל כרב‪:‬‬
‫ד( עפ׳׳י דברי כתר׳׳ה הנ״ל דס׳׳ל כשמואל דתחלק‬
‫בין עקירה ודאית לספק עקירי! ל״ש‬
‫בתמון ול׳׳ש באיסור‪ ,‬וא״כ תמילא גס בלא דברינו‬
‫הנ״ל נפל התי׳ של כתר׳׳ה‪ ,‬דחפן לתרץ דירושה‬
‫דתי לאיסור ואת׳׳כ כתב כתר״ה דהדרא קושיתי‬
‫לדוכתה האיך יפרש שמואל הני תני׳ דירושה ה ד‬
‫מעתשכ׳׳ב‪ ,‬ולא לבד הקושיא מירושה אלא גס‬
‫הקושיא מהירושלמי דהשוכר את הפועלים הנ״ל‪.‬‬
‫ועוד יש להעיר ממה שעדיין לא זכרתי‪ ,‬דיקשה על‬
‫שמואל המתני׳ ד הכו ת! דרשב״ג סובר אס חתה‬
‫ירשנה משוס דהוי מעת שכ״! וגס לשתואל י תו ח‬
‫קושית הש״ס ‪ 3‬פ׳ השוכר את הפועלים‪ ,‬אתתני׳‬
‫דמתנה ש׳׳ח להיות פטור משבועה‪ ,‬וכו׳ אתאי‪,‬‬
‫תתנה עמשכ׳׳ב הוא וכו׳‪ ,‬דתשו״ה לא הוי מעמשכ״ב‬
‫משום דהד ספק עקירה‪ .‬ולכן בא כעת לחזק דבריו‬
‫‪r m‬״‪V‬‬ ‫אבני‬
‫‪ ( j‬א ר ךי כל השו״ט פתח כתר״ה בחכתה‪ ,‬עפ״י‬
‫פסק הרמ״א שפסק גאהע׳׳ז סי׳ ‪ 5p‬״‪ t‬סעי׳‬
‫ד׳‪ ,‬להתקדש אשה ויש לו את מתנכר יכול לקדש‬
‫ולהתנות ‪ 3‬ת"כ שאס תפול לפני המתנכר שלא תהא‬
‫מקודשי! ורוצה לחדש דטעמא דהך תילתא הוא‬
‫דלכן ל׳׳ה מעמשכ״ב‪ ,‬משוס תי יימר דקא עקר‪,‬‬
‫ובאמת הלכתא כשמואל דבספק עקירה ל״ה תתנה‬
‫עמשכ״י! וכ׳ דכן משמע בנוב״י מהק׳ תאהע׳׳ז‬
‫ס״א דטעמא דמילתא הוא משוס מי יימר דקא‬
‫עקר‪ ,‬ולהכי ל״ה מעמשכ״י! וכדי שלא יקשה‬
‫אהלכתא‪ ,‬דהא הלכתא כרב גבי אונאה‪ ,‬חידש‬
‫כתר״ה דטעתא דרב דפליג אשתואל הוא משוס‬
‫דתי ידע דתחיל‪ ,‬אבל לא פליג אשמואל בהך טעתא‬
‫דתי ייתר דקא עקר‪ ,‬דמש״ה ל״ה מעמשכ״י! ואף‬
‫דתשתע דרב לא ס״ל כן‪ ,‬דהא רב אתר הך טעתא‬
‫דתי ידע דתחיל‪ ,‬אלא אליבא דר״י‪ ,‬אבל לר״ת‬
‫הטעס משוס דהוי תעתשכ״ב בכ״ז כתב כתר׳׳ה‪,‬‬
‫דאליבא דהלכתא הטעס משוס מי ידע דקא תחיל‪,‬‬
‫כדאיתא שס דתניא כוותי׳ דר^ ותחלקינן בין סתס‬
‫למפרש‪ ,‬וכתב דלפי״ז מיושב דברי הכו״פ דנקט‬
‫טעתא דשתואל‪ ,‬זת״ד בקיצור‪ .‬ותמי׳ לי על דברי‬
‫ידידי כתר״ה שי׳ שראה באספקלריא שאינה‬
‫תאירה‪ ,‬כי לא נוכל לסבול הלחץ והדחק ולומר‪ ,‬דאף‬
‫כי מסוגית הש״ס משמע דרב ס״ל אליבא דר׳׳ת‬
‫דהוי תעמשכ״ב כתש׳׳כ כתר״ה בעצמו‪ ,‬ואביי‬
‫בודאי ס״ל כן‪ ,‬דהא קאתר תחוורתא רב דאתר‬
‫כר״ת ושמואל כר״י‪ ,‬בכ״ז אליבא דהלכתא הלכה‬
‫כרב ולא תטעמי׳‪ .‬וטעתא דהלכתא הוא‪ ,‬דאף‬
‫דל״ה תעתשכ״ב‪ ,‬וכמו דס״ל לשמואל‪ ,‬מ״מ יש עליו‬
‫אונאה‪ ,‬משוס דלא ידע דתחיל‪ ,‬דהא כבר הארכנו‬
‫לעיל והוכחנו כהני שי׳ דס״ל דאחרי דאתרינן מי‬
‫ידע דתחיל‪ ,‬גס מצד התנאי ל״ת משוס דהוי תתנה‬
‫עתשכ״ב‪ ,‬דאל׳׳כ אתאי פסקינן דיש לו אונאה‬
‫והתקת קייס‪ ,‬הו״ל להיות ביטול תקח‪ ,‬אס הלוקח‬
‫יתבע האונאה כיון דהתנאי קייס‪ ,‬ורק לשי׳ הס ת״ע‬
‫הנ״ל יכול לצאת עפ״י הדחק‪ ,‬וא״כ קושית‬
‫כתר״ה במקומה עומדת דקשיא הלכתא אהלכתא ‪:‬‬
‫ובנוב״י הנ״ל עיינתי ולא מצאתי אף רמז כל‬
‫דהוא‪ ,‬דהוא יכול לקדש ע״ת‪ ,‬היכא דיש‬
‫לו אח מתנכר‪ ,‬דטעמא הוא משוס דהוי ספק עקירה‪,‬‬
‫ואדרבא הא ימינן דהנוב״י טרח ליישב קושית‬
‫התה״ד‪ ,‬דהקשה דהש׳׳ס דילן בב״ק פ׳ הגתל דק״י‬
‫ע״ב והירושלמי הנ״ל דס״פ השוכר את הפועלים‪,‬‬
‫דר״י ממעט היכא דמתנה ע׳׳ת שלא תזקק ליבוס‪,‬‬
‫סתרי אהדדי‪ ,‬וכל תי׳ הוא למצוא אופן תנאי כזה‬
‫שלא יהי׳ מעמשכ״ב ולא יהי׳ ב׳ התלמודים סותרים‬
‫זא׳׳ז‪ .‬וגס הגרעק׳׳א בתש׳ סצ״ג כ׳‪ ,‬דיש תקנה‬
‫בתנאי בענין דלית בי׳ תשש תעמשכ״ב עיי״ש‪,‬‬
‫והוא ג״כ ע״ד מש״כ הנוב״י‪ ,‬וכ׳ כי כיוון לדעת‬
‫המעיל צדקה ובית מאיר‪:‬‬
 ‫שהם‬ ‫א ה״ ע‬ ‫אבני‬ ‫‪122‬‬

‫שכו״י^ אס התנאי גטצ ותרשב״ג מוכח דאף היכא‬ ‫הראשונים‪ ,‬דירושה נקרא עקירה ודאית משוס דיש‬
‫דהבעל התנה‪ ,‬שלא ירש את אשתו‪ ,‬גכ״ז התנאי‬ ‫להיורשיס תמיד זכות בירושה‪ ,‬וכשמעביר את‬
‫בטל תשוס דהוי תעתשכ״ב(‪:‬‬ ‫היורש עקר תומ״י את זכות ירושתו שנתנה לו‬
‫התורה‪ .‬ומה שהשגתי שם על דבריו ושאלתי בתמהון‪,‬‬
‫ה( כתר׳׳ה שי׳ כתב כי לפי הבנתי בהועי״ל‬
‫האס בשביל זה שמפסידים היורשים זכותם נקרא‬
‫שכתבו בכתובות דנ״ו שס ד״ה ה״ז‪ ,‬דהא‬
‫זה עקירה‪ .‬וכוונתי היתה פשוטה‪ ,‬כמו שמבאר עתה‬
‫דל״ת תחילה לר״ת בשאר כסות הוא משוס דאין‬
‫במכתבו דהזכות שיש להיורשיס מחיים הוא בא‬
‫קדושין לחצאין‪ ,‬דכוונתס הוא כתו הטעס דאיתא‬
‫מכח הירושה דלאחר מיתה‪ ,‬ולכן לא נקרא ההפסד‬
‫בקדושין ד״ז בחצייך מקודשת‪ ,‬שפיר הקשיתי‬
‫זכות מחיים עקירה לד״ת‪ .‬כותב כתר״ה‪ ,‬כי במכתבו‬
‫תאונאה ושביעית‪ ,‬דהתס ל״ש טעתא דאין קדושין‬
‫הקודם היה מסתפק בזה‪ ,‬אך עתה נתברר לו‪ ,‬דג״ז‬
‫לחצאין‪ .‬והש״ס תלה אותם בפלוגתת דר״ת ור״י‪,‬‬
‫מה שהיורשים מפסידים זכות הירושה בחיים‪,‬‬
‫והיא קושיא עצומה ומפליאה‪ ,‬אך לפי דעתו‪ ,‬כוונה‬
‫נקרא עקירה‪ ,‬וחילי׳ הוא מהא דאיתא רי״פ הכותב‬
‫אחרת גתוס׳ הנ״ל בהעוי״ל‪ ,‬דתשו״ה הוי קדושין‬
‫ובב״ב דמ״ט‪ ,‬דרב כהנא ס״ל דנחלה הבאה לו‬
‫לחצאין משוס דהאיסור והמתון קשורים ביחד‪,‬‬
‫לאדם ממקום אחר אדס מתנה עלי׳ שלא יירשנה‪,‬‬
‫והביא דוגמא לזה מאחרונים דמתרצי דלכן לא‬
‫ומבואר שם‪ ,‬דבירושה דאורייתא ל״מ סילוק משוס‬
‫אתרינן בפה״ב‪ ,‬דילתא לאו אביו הוא‪ ,‬אף דגתמון‬
‫דכבר זכה בה‪ .‬הרי מוכח מזה שיש להיורשיס זכות‬
‫אין הולכין אחר הרוב‪ ,‬משוס שהספק כולל מתון‬
‫בהירושה גס מחיים ז ת״ד‪:‬‬
‫ואיסורא בהדדי‪ ,‬וא״כ גס באונאה ושביעית קשורים‬
‫בהדדי תתון ואיסור‪ ,‬זת״ד‪ .‬ודברי כתר״ה נפלאים‬ ‫ו ה נ ה כתר״ה לא עיין בר״ן‪ ,‬שכתב דרג כהנא‬
‫תתני‪ ,‬דאף שאני בעצתי הארכתי בזה בתשובה לענין‬ ‫סבירא ליה דלא רק שיכול לסלק את עצמו‬
‫פדה״ב‪ ,‬ונדפסה ביג״ת שנה י״א קונטרס ג׳ סי׳‬ ‫מירושה דאורייתא‪ ,‬אלא אפילו ממילתא דרבנן‬
‫כ״ד‪ ,‬ושם התשובה היא ״קדש לי כל בכור״‪ ,‬הוא‬ ‫יכול לסלק א״ע‪ ,‬יעוי״ש‪ .‬ואף אס נימא דמירושה‬
‫משוס דבפדה״ב איכא מתון ומצות פדי׳‪ ,‬והבאתי‬ ‫דאורייתא א״י לסלק א״ע ל״ש לדברינו‪ ,‬דאף דסילק‬
‫את דברי ההפלאה‪ ,‬לענין תינוק תושלך דהתס‬ ‫ל״מ משוס דיש להיורשים זכות‪ ,‬אבל ודאי עקירה‬
‫נתי איכא דברים השייכים לאיסור ודברים הנוגעים‬ ‫לא מיקרי‪ ,‬משוס דהוי ספק כמש״כ‪ ,‬וכל הזכות‬
‫לממון‪ ,‬וכ״ז הוא בדברים דאיכא תרתי‪ ,‬מתון‬ ‫הוא משוס אחר מיתה‪ ,‬ולפ״ד פשוט הוא ואין‬
‫ואיסור‪ ,‬אז איכא ספק בתר מי אזלינן‪ ,‬אבל הכא‬ ‫להתאמץ ע״ז כלל‪ ,‬ואדרבא הא חזינן דאס אין לו‬
‫לענין קדושין המתון והאיסור אינם קשורים ביחד‬ ‫שייכות כלל‪ ,‬כגון קודם אירוסין‪ ,‬ל״מ סילוק‪,‬‬
‫שפיר נוכל לחלקם‪ ,‬היינו דדגריס שבממון ניתן‬ ‫כמש״כ הר״ן שם‪ ,‬ורמ״א בא״ע סי׳ צ״ב סע״א‬
‫לתחילה‪ ,‬והדבר שבאיסור ישאר‪ ,‬והמתון נפרד‬ ‫מגיאו‪ .‬ונמצא דאיכא תלתא אופנים‪ :‬היכא דאין‬
‫מהאיסור‪ ,‬וגס כן באונאה ושביעית‪ ,‬אם נאתר דהוי‬ ‫לו שייכות כלל‪ ,‬והיכא דאיכא מקצת שייכות‪ ,‬והיכא‬
‫תחילה‪ ,‬אז ליכא איסור כלל‪ .‬וגס להבנתו האיך יהי׳‬ ‫דאיכא זכות גמור‪ ,‬אבל זה לא נקרא עקירה ודאית‪,‬‬
‫הס״ד בב״ב דקכ״ו בגת׳‪ ,‬דתתני׳ דירושה אתיא‬ ‫ועיין מה שכ׳ הר״ן‪ ,‬לענין הא דפסק הרי״ף דלא‬
‫כר״ת ולא כר״י‪ ,‬הא לדידי׳ אין נ״ת בין ר״מ לר״י‬ ‫כרשב״ג‪ ,‬שהאריך בענין סילוק‪ ,‬אך אין זה נוגע‬
‫בזה‪ ,‬אחרי דזהו רק דבר שבתתון לחוד היינו ירושה‪.‬‬ ‫לעניננו‪ .‬וצחרי כל אלה‪ ,‬אס יהי׳ כדבריו מה יענה‬
‫אף דדקדוק זה קשה באתת לתוס׳ שס‪ ,‬דהא התוס׳‬ ‫על הירושלמי דהשוכר את הפועלים הנ״ל דס״ל‬
‫בעצתם הק׳ מירושה‪ ,‬ותי׳ דטעתא דלא הואיל דבריו‬ ‫דתנאי שלא תתיבם הוי מעמשכ״ב‪ ,‬אף דהוי ספק‬
‫הוא‪ ,‬משוס דאתר בלשון ירושה‪ ,‬והא דתשני הש״ס‬ ‫עקירה וכדהקשינו‪ ,‬וגס מה דפשיטה להש״ס‬
‫מי ידע דתחיל‪ ,‬לרווחא דתלתא נקטי״ יעוי״ש‪.‬‬ ‫בב״מ פ׳ השוכר את הפועלים‪ ,‬דאס מתנה ש״ח‬
‫וא״כ קשה על הס״ד‪ ,‬דרצה לאוקמי כר״ת‪ ,‬הלא‬ ‫להיות פטור משבועה וכו׳ הוי מעמשכ״ב‪ ,‬ולא חילק‬
‫באופן זה אין נ״מ בין ר״ת לר״י‪ ,‬כיון דל״ש גזה‬ ‫דהוי ספק עקירה‪) .‬אך יש להעיר‪ ,‬דמרשג״ג דס״ל‬
‫אין קדושין לחצאין‪ ,‬ולא על כתר״ה תלונתי‪ .‬וכעת‬ ‫דאס מתה יורשה מוכח דס״ל דלא מהני סילוק‬
‫נתעורר לי עוד קושיא להעוי״ל‪ ,‬תהא דתקשה‬ ‫בנחלה הבאה לו לאדם ממקום אחר‪ ,‬והוי מתנה‬
‫הש״ס בב״ת פ׳ השוכר את הפועלים‪ ,‬אתתני׳‬ ‫עמס״כג‪ ,‬וא״כ רב כהנא דס״ל דמהני סילוק בנחלה‬
‫דתתנה ש״ח להיות פטור משבועה‪ ,‬וכו׳ אתאי‪,‬‬ ‫הבאה לו לאדם ממקום אחר ול״ה מעמשכ״ב‪,‬‬
‫מעתשכ״ב הוא‪ ,‬והא התם נתי ל״ש טעתא דאין‬ ‫ע״כ טעמי׳ משוס דהוי דגר שבממון‪ ,‬וכמש״כ‬
‫קדושין לחצאין‪ .‬ואפשר דגבי שומרים יש לתרץ כתו‬ ‫הרי״ף‪ .‬וגס מוכח מרשב״ג‪ ,‬דמעמשכ״ג‪ ,‬לא לבד‬
‫שתירצו התוס׳ גגי ירושה‪ ,‬אך ‪,‬יקשה דאין נ״מ בזה‪,‬‬ ‫דתנאו בטל‪ ,‬היכא דהתנה המחויב לתן‪ ,‬וכמו דמצ־נו‬
‫בין ר״ת לר״י‪ ,‬וכמו שהקשינו גבי ירושה‪ ,‬אך אין‬ ‫בכ׳׳ד‪ ,‬המקדש את האשה ע״מ שאין לך עלי שכו״ע‪,‬‬
‫לפרש כהבנתו כתשש״כ‪ .‬וגס המעיין בתום' שם‬ ‫דהגעל מחויב ליתן תה שהתנה התנאי‪ ,‬וחקרתי בענף‬
‫דכתבו כמ״כ בנזיר הך טעמא‪ ,‬וכן תמה דהקשו‬ ‫ד׳ האיך יהיה הדין‪ ,‬אס האשה תתנה שלא יהי׳ לה‬
‫סב‬ ‫שהם‬
‫אהע״ז סי' קי״ט אות ז׳ ואולי זהו טעתא דרת״א‬
‫באה״ע סי׳ ס״ו סק״ג‪ ,‬שכתב דאף אחר גזירת‬
‫רגת״ה שלא לגרש ‪ 3‬ע״כ נהגו שלא להשהות אשה‬
‫בלא כתובה ואין לשנות משוס דיש לחשוב שתא‬
‫יעבור ויגרשה ויש להאריך בזה אבל אכ״ ת‪:‬‬
‫והי״א ס״ל דגם בדידי׳ אפקעינהו רבנן לקדושי׳‬
‫מיני׳‪ ,‬והב״ש תפרש דפליגי בדינא דתליוהו‬
‫וזבין‪ ,‬ועיין בא״ת‪ ,‬וכבר הארכנו בזה בח״ז‬
‫בחאה״ע‪ ,‬וא"כ היכא דתתנה עתשכ״ב‪ ,‬נמי דבריו‬
‫בטלים‪ ,‬והוי כתליוהו וקדיש‪ ,‬אס גס חילוק זה לא‬
‫נמצא‪ ,‬לחלק בין תלתודא דידן להירושלתי‪ ,‬ולשי׳‬
‫התוס׳ בכתובות שם‪ ,‬דתי׳ דלהכי תעתשכ״ב תנאו‬
‫בטל‪ ,‬משוס דתנאי חידוש הוא‪ ,‬בודאי אין חילוק בין‬
‫התחייבות לחלות הקדושין‪) .‬אך יש לחקור גס לשי׳‬
‫התוס׳ אס יתנה בלשון תנאי ויאתר ע״ת שחצייך‬
‫מקודשת הרי את מקודשת‪ ,‬אס באופן זה‪ ,‬הוי‬
‫תעתשכ״ב ותנאו בטל והקדושין קייתין( ואף כי‬
‫דברי תתליוהו וקדיש הס לחדודי‪ ,‬לא מנעתי‬
‫תלכותבס‪ ,‬משוס יגדיל תורה ויאדיר‪:‬‬
‫ו או פן השני שחילק כתר״ה וכתב דזהו העיקר‬
‫אצלו‪ ,‬דהתקדש בלי שכו״ע הקדושין יכולים‬
‫לחול‪ ,‬אך דבריו הס נגד התורה‪ ,‬ולכן אתרינן‬
‫דדבריו בטלים‪ ,‬והקדושין קייתין‪ ,‬אבל בחצייך‬
‫מקודשת לי‪ ,‬עצס הקדושין הס נגד התורה‪ ,‬לכן‬
‫אתרינן דהקדושין בטלין‪ ,‬זת״ד‪ .‬והנה מלבד דלפ״ד‬
‫שהוכחנו גס במקדש בלי שכו״ע‪ ,‬נקרא קדושין‬
‫לחצאין‪ ,‬וכמו בחצייך מקודשת ולא כדברי כתר״ה‬
‫שכ׳‪ ,‬דכוונת העוי״ל הוא משוס דהתתון והאיסור‬
‫קשורים ביחד‪ ,‬עומד לנגדו הירושלמי דב״ת הנ״ל‪,‬‬
‫דגס במתנה ע״ת שלא תצטרך ליבום‪ ,‬דתנאי זה‬
‫הוא בעצם הקדושין‪ ,‬ואפ״ה התנאי בטל והקדושין‬
‫קייתין כנלפענ״ד‪:‬‬
‫כ ע ת נחזור עוד הפעם לדבריט העתיקים בתה‬
‫שהארכנו בענפים הקודמים‪ ,‬לענין‬
‫פשטה קדושי בכולה‪ .‬ואחרי העיון וההתבוננות‬
‫ראיתי כי אף אס ניתא פשטה קדושי בכולה‪ ,‬אין‬
‫בזה כדי תפיסה על תי׳ של הרה״ג הנ״ל‪,‬‬
‫דבהתקדשי לי חצייך לא היו תעשי קדושין כלל על‬
‫פצי׳ השני׳ כנז״ל‪ ,‬דכעת נראה לי דאס פשטה‬
‫הקדושה בכולה גבי בהתה‪ ,‬או גבי אשה‪ ,‬היכא דאתר‬
‫בלשון מקודשת והיא מתרצת‪ ,‬לפי׳ שי׳ התוס׳ כנ״ל‪,‬‬
‫הכל בא תכח הדבור‪ ,‬ולאו תילתא דתתילא היא אלא‬
‫כל היכא דיש התפשטות הכוונה היא דבדבורו איכא‬
‫כח ההתפשטות‪ ,‬ומחמת דבריו בא ההתפשטות‪.‬‬
‫ואפריון נתטי׳ לרב גדול הי״ו שעוררני לזה‪ ,‬להוכיח‬
‫כן מלשון התוס׳ בקדושין שס ד״ז ע״ב ד״ה חצייך‬
‫בפרוטה‪ ,‬דתשתע דבעינן רצונה בשעת הקדושין‪,‬‬
‫אבל אס נתרצית אח״כ לא יתפשטו הקדושין‪ ,‬משוס‬
‫אה״?ג‬ ‫אבני‬
‫מ‪5‬׳ התגרש‪ ,‬תע״ת שתאכלי גשר חזיר‪ ,‬יראה‬
‫בעליל‪ ,‬דאין כוונת התוס׳ שם כהגגתו‪:‬‬
‫ו( כתר״ה שי׳ שבק כל התו״ת והשו״ט שהי׳‬
‫למ‪ ,‬ע״ד קושיתי על הגרעק״א‪ ,‬מדוע‬
‫לא אתרינן גחצייך מקודשת דהוי קדושין‪ ,‬משוס‬
‫דהתתנה עתשכ״ג דבריו בטלים‪ ,‬אף שלא התנה‬
‫בלשון תנאי‪ ,‬וע״ד תי' דלא עשה תעשה קדושין‬
‫בחצי׳ השני׳‪ ,‬וע״ד פשטה קדושה בכולה‪ ,‬יעוי״ש‬
‫בענפים הקודמים‪ ,‬ויצא לדון בדבר חדש‪ ,‬ותי׳‬
‫קושיתי בשני אופנים‪ ,‬אופן א׳ הוא דהתקדש ע״ת‬
‫שאין לך עלי שכו״ע‪ ,‬וכן חשיב כרוכלא‪ ,‬אונאה‬
‫ושביעית וירושה‪ ,‬וכן אני אוסיף תנאי שומרים‪,‬‬
‫כולם הס עניניס ודברים שאפשר לחייבם גע״כ‪,‬‬
‫לכן אתרינן כיון דהס נגד התורה דבריו בטלים‪,‬‬
‫ותחויב למלא את החיובים ‪ 3‬ע״כ‪ ,‬אבל בחצייך‬
‫מקודשת לי‪ ,‬א״א לומר הקדושין יהיו חלים ‪ 3‬ע״כ‪,‬‬
‫משוס דג״ז הוא נגד התורה‪ ,‬דכי יקח איש אשה‬
‫מדעתה כתיב‪ ,‬מדעתה ולא ‪ 3‬ע"כ‪ ,‬כן לשון דבריו‪.‬‬
‫ולפ״ד אלו נמצא דאס לא הי׳ תעכב הי׳ באתת‬
‫הדין כן‪ ,‬דדבריו היו בטלין‪ ,‬משוס דהס נגד התורה‪,‬‬
‫והקדושין היו קייתין‪) ,‬עתש״כ התום׳ בקדושין‬
‫שם‪ ,‬לגבי האשה דהיא דעת אחרת‪ ,‬וכמו שהארכנו‬
‫לעיל בדברי התום׳ שם‪ ,‬ועי׳ בסי׳ שלאח״ז‪ ,‬בביאור‬
‫השיטות בפי׳ הש״ס‪ ,‬התם בהתה הכא דעת‬
‫אחרת(‪ .‬אף בלא טעתא דפשטה‪ ,‬וכמובן דחידוש‬
‫גדול הוא‪ .‬ולדעתי תבואר להדיא דהיכא דהוי תתנה‬
‫עתשכ״ב‪ ,‬חלים הקדושין‪ ,‬אף ‪ 3‬ע״כ‪ ,‬והוא תהירושל׳‬
‫דס״פ השוכר את הפועלים שהובא לעיל‪ ,‬דס״ל‬
‫דאס התנה ע״ת שלא תצטרך ליבום‪ ,‬דבריו בטלים‪,‬‬
‫והקדושין חלים ‪ 3‬ע״כ‪ ,‬וכבר הארכנו תהסתירה‬
‫להירושלתי תתלתודא דידן‪ ,‬ולא נמצא חילוק זה‪,‬‬
‫ואפשר דהירושלתי ס״ל דתליוהו וקדיש קדושיו‬
‫קדושין‪ ,‬ועי׳ בא״ע סי׳ ת״‪ 3‬סעי׳ א׳ בח״ת וב״ש‪,‬‬
‫דהח״ת תפרש המחלוקת דתליוהו וקדיש‪ ,‬הוא בזה‪,‬‬
‫אס גס בדידי׳ אפקעינהו רבנן לקדושי׳ מיני'‪ ,‬וס״ל‬
‫לדיעה ראשונה דכיון דיכול לגרש ‪ 3‬ע"כ‪ ,‬לא‬
‫אפקעינהו רבנן לקדושי׳ מיני׳‪ ,‬ויל׳׳ע לדברי הח״ת‪,‬‬
‫איך יהי׳ הדין לדיעה הזאת‪ ,‬אחר החרס דרגת״ה‪,‬‬
‫שא״א לגרש ‪ 3‬ע"כ‪ ,‬אס אפקעינהו רבנן לקדושין‬
‫מיני׳‪ ,‬היכא דתליוהו וקדיש‪:‬‬
‫ו אן‪ 5‬דראיתי אח״כ דהב״ש בעצתו נסתפק בזה וכ׳‬
‫דאפשר דהיכא דקדש ע״י כפי׳ לא גזר‬
‫רגת״ה ותותר לגרשה ‪ 3‬ע״כ וכתב דכ״כ הט״ז‬
‫לפנ״ד לכ׳ יש לחלק ביניהם דאשה אינה יכולה בשום‬
‫אופן להתגרש ‪ 3‬ע ״ כ של בעל אבל האיש אף אחרי‬
‫תקנת רגת״ה אס עבר על החרס מגורשת‬
‫ובהפקעת קדושין נתי איכא איסורא אס קידש‬
‫בביאה כדאיתא דעשו בעילתו בעילת זנות ואולי יש‬
‫לומר דהט״ז והב״ש ס״ל דאס עבר וגירש ‪ 3‬ע״כ‬
‫אינה מגורשת‪ .‬ועי׳ בנוב״ת סי׳ רכ״ט ובפ״ת‬
 ‫שהם‬ ‫אה״ע‬ ‫אבני‬ ‫‪124‬‬

‫״תעתשכ׳׳ב״‪ ,‬דמשמע דאם הלין הוא דפשטה אז‬ ‫דבלא מעשה הקדושין לא יוכל להתפשט‪ .‬ואח״ז‬
‫אפי׳ היכא דאינו מתנה בלשון של תנאי‪ ,‬נתי דבריו‬ ‫ראיתי כי דבר זה לאו מכללא אתמר אלא בפירוש‬
‫בטלים‪ ,‬זהו כמו הגרעק״א והנה׳׳ת‪ ,‬והוא תעצמו‬ ‫אתמר‪ ,‬בתום׳ שם בד״ה חצייך בפרוטה היום‪ ,‬וכו׳‬
‫כתב זאת בפשיטות‪ ,‬ועיין לקמן בדברינו‪:‬‬ ‫‪ 7‬כ׳ כך אתר לה בפעם א ח ^ והובא כן בח״ת סי׳‬
‫ל״א אות ט״ו ובב״ש אות י״ח‪ .‬וא״כ לפי״ז לא‬
‫לבד שנפלה הוכחת כתר״ה שי‪ /‬אלא גם סתירה‬
‫ענן‪ 2‬ם‪.‬‬
‫איכא תהא דפשטה קדושה בכולה‪ ,‬כתש״כ‬
‫עוד בענין הסברא בחילוק היכא דהתתון והאיסור‬ ‫אליבא דהתוס׳‪:‬‬
‫באים ביחד לבין היכא דיכולים להתחלק‪ ,‬חילוקים‬ ‫ו ביו ת ר תוכח כן לפי פי׳ השעה״ת‪ ,‬דהנה ראיתי‬
‫בין גדר בע״כ לתליוהו וקדיש‪ ,‬ובגדר חצייך מקודשת‪,‬‬ ‫בשעה״ת הל׳ ערכין פ״ה הי״ד ד״ה על וכו׳‪,‬‬
‫והבנה בדברי הרשב״א בזה‪ ,‬ותתיהות ותירוצים‬ ‫דתי׳ על הקושיא שהקש׳ שם‪ ,‬תה פריך הש״ס‬
‫לשיטת הגרעק״א דאף בלי תנאי כל שדבריו הס‬
‫בקדושין שם‪ ,‬ונפשטו קדושי־ בכולה גבי הקדש עוף‪,‬‬
‫נגד התורה דבריו בטלין‪.‬‬
‫תשוס דכיון דגבי אדם ל״ש הקדש‪ ,‬דאין אדם קדוש‪,‬‬
‫א( התנצלות כתר״ה שיחי׳ דכתב רק לדוגתא‬ ‫כוונתו‪ ,‬שתהי׳ אסורה לכל העולם כדין הקדש‬
‫סברת האחרונים דתרצו דלהכי אזלינן‬ ‫בהתה‪ ,‬וגבי הקדש בהתה הלא הדין הוא דפשטה‬
‫בפדיון בכור בתר רובא ולא אתרינן דלתא לאו אביו‬ ‫קדושה בכולה‪ ,‬יעוי״ש‪ .‬וא״כ תוכח בהדיא מדבריו‬
‫הוא אע״ג דבתתון לא אזלינן בתר רובא משום‬ ‫דבאתירתו חצייך מקודשת‪ ,‬כוונתו על כולה וכוונתו‬
‫דהספק כולל מתון ואיסור ביחד‪ .‬אבל באתת אף‬ ‫דיהי׳ כתו הקדש בהתה‪:‬‬
‫דל״ד לשם כתש״כ בענף ח׳ דהתס התתון והאיסור‬ ‫ודוגמא לזה אמרתי במקבל עליו נזירות שמשון הרי‬
‫אינם יכולים להתחלק אבל גבי קדושין יכול השאר‬ ‫ל״ ד לשמשון‪ ,‬דבשמשון לא הי׳ קבלה‪ ,‬כי‬
‫כסות להתחלק תן העונה בכ״ז התום׳ בכתוטת‬ ‫הי׳ נזיר ע״ פ מלאך‪ ,‬אך כוונתו דמקבל עליו נזירות‬
‫דנ״ו בהעוי״ל דכ׳ דהוי קדושין לחצאין יכולים‬ ‫כזו‪ ,‬ששמשון נעשה מאליו‪ ,‬כת״כ הכא תקדש את‬
‫לסבור' דגם באופן זה כן לא נראה לפענ״ד‪ ,‬ואם‬
‫האשה כולה‪ ,‬כמו גבי בהתה נתקדשה כולה ע״י‬
‫אין דוגתא אין סברא לותר דזה הוי קדושין לחצאין‬
‫קדושת חצי׳‪:‬‬
‫אחרי דבתתון שייך מחילה ולתותר להאריך‪ ,‬ועי״ש‬
‫בענף ח׳ אות ה׳ ‪:‬‬ ‫אך ק״ל ע״ד‪,‬דלפי״ז תה תירץ הש״ס התם בהתה‬
‫הכא דעת אחרת‪ ,‬כיון דכיוון בלשונו‬
‫מ ה שכתר״ה שי׳ תצא בפנ״י בכתובות דנ׳׳ו שם‬
‫דהקדושין יהיו כדין הקדש בהתה וא״כ נמצא‬
‫הקשה על העוי״ל שבתום׳ שם הקושיא‬
‫דבאתירתו חצייך מקודשת הוי קדושי כולה‪ .‬ות״ח‬
‫דתה פריך הש״ס בב״ת גבי מתנה ש״ח להיות פטור‬
‫אחד אתר לי דלהשעה״ת‪ ,‬נפרש כוונת הש״ס דכיון‬
‫משבועה וכו׳ אתאי הא הוי תעתשכ״ב ות״ל‬
‫דהאשה דעת אחרת‪ ,‬החסרון הוא משום כי יקח‬
‫שכיוונתי לדעתו‪ ,‬אלא שכתר״ה דקדק מדבריו מדלא‬
‫ולא כי תקח‪ ,‬וכמו שמפרשים הרשב״א והתהרי״ט‪,‬‬
‫הקשה אלא משומרים ולא הקשה מהונאה ושבועות‬
‫כמבואר בספרנו א״ש שם באריכות‪ ,‬והבאנו שם‬
‫וכו׳ כמו שהקשיתי שהפנ״י ג״כ פירש הבנת העוי״ל‬
‫כהבנתו בהתוס׳ דגבי קדושין קשורים הממון‬ ‫את הא״ת דהשיג ע״ז‪ ,‬ולדעתו כי יקח הוא‪ ,‬יעו״ש‪.‬‬
‫והאיסור בהדדי‪ .‬לפ״ד בודאי לא כיוון הפנ״י לכך‬ ‫ולפענ״ד נראה‪ ,‬דלפי השעה״ת כי יקח תתש הוא‪,‬‬
‫דאני הקשתי קושיא זו ב׳ פעמים שם באות ב׳‬ ‫אחרי דכוונתו הי׳ לקדש כל האשה ורק באר לשון‬
‫ובאות ה׳‪ ,‬ובאות ג׳ הקשתי ממתנות ומעשר וגבי‬ ‫חצייך‪ ,‬וע״ז ל״ש דבעינן הסכתתה‪ ,‬אחרי דדבריו‬
‫מתנות ותעשר ליכא איסורא דטעמא דתעתשכ׳׳ב‬ ‫ברור תללו כדפי׳‪ .‬ולענין זה נכונים דברי הא״ת‬
‫שם הוא משום דדין התורה הוא שיכול לייזנה לכל‬ ‫שם‪ ,‬אף שלא הסכתנו לדבריו בתה שהקשה על‬
‫כהן ולוי שירצה אבל ת״ת יכול לתנם גם לכהן‬ ‫הרשב״א והתהרי״ט‪ ,‬יועי״ש‪:‬‬
‫וללוי זה‪ ,‬וא״כ תאי לחצאין איכא התם‪ ,‬וא״כ בודאי‬ ‫ע‪ 1‬ד ראיתי לרשום בזה‪ ,‬תה שלא הרגשתי בזמן‬
‫אין לדקדק כלום תזה אלא הפנ׳׳י חדא נקט‪ ,‬אף‬ ‫הוצאתי ספרנו א״ש ח״א‪ ,‬כי אף שהבאנו‬
‫דתי׳ של הפנ״י ל״ש אלא גבי שומרים‪ .‬ולפענ״ד תי׳‬ ‫את החשק שלמה בהגהותיו לש״ס‪ ,‬ותש״כ על תי׳‬
‫של הפנ״י אינו תחוור דלימא ח הו כוונת הש׳׳ס‬ ‫הש״ס התם בהתה הכא דעת אחרת יעוי׳׳ש‪ ,‬לא‬
‫בתי׳ שאני הכא דתעיקרא לא שיעבד נפשי׳‪ ,‬ועיין‬ ‫רתיא אז אדעתי להרגיש‪ ,‬תה שנזרקו בקושיתי על‬
‫תה שכ׳ שם באות ה׳‪:‬‬ ‫הש״ס‪ ,‬דגם בע״כ של אשה יתפשטו הקדושין בכל‬
‫ב( ע״מ שהקשיתי שם באות ו׳ על אופן הראשון‬ ‫האשה‪ ,‬וכמו בהתה דאף דהתקדש פי׳ בהדיא שאיננו‬
‫שתי׳ כתר׳׳ה שי׳ קושיתו על הגרעק״א‬ ‫רוצה להקדיש רק חצי׳‪ ,‬ת׳׳ת פשטה קדושה בכולה‬
‫דגם בלא תנאי דבריו בטלים אס הם נגד התורה‬ ‫תשום דהוי תעתשכ״ב וכו׳ יעוי׳׳ש‪ .‬אלו התיבות‬
 ‫סג‬ ‫שהם‬
‫קדושין נ ע״ כ הא כל קדושין נע׳׳כ הוי תליוהו‬
‫וקדיש‪ .‬וג״כ ק״ל אתליוהו וקדיש דלאמימר מהט‬
‫הקדושין ולומר ננ״ א רק מדרנק לא מ ה ט‬
‫דאפקינהו לקדושין חיני׳ אתה חילוק איכא בין‬
‫תליוהו ובע״כ‪ .‬ולשי׳ הרמ׳׳ה בב״ב שם דחפרש דרק‬
‫היכא דקדיש בכספא נקרא תליוהו תנין אנל לא‬
‫היכא דקדיש נשער )ויל׳׳ע איך דעתו בביאה( קשה‬
‫קושיתי מקידושי כסף‪ ,‬ואפשר ג׳׳כ מקדושי ביאה‬
‫ולשי׳ הרשנ׳׳א דמפרש דכל קדושץ נקרא תליוהו‬
‫תבין מטעם ע‪ 3‬למיתנ ען דו עי׳ נשעמ״ק בב״ב‬
‫קשה מכל קדושין‪ .‬וגדול אחד אחר לי כי בע״כ‬
‫לשי׳ זו דוקא היכא דעשה מעשה הקדושץ וצוח‬
‫ואמר אינני רוצה אבל זה לא נמצא בשום מקום‪,‬‬
‫ועוד כי כשתליוהו ירא לומר שאינו רוצה‪ .‬ועוד גדול‬
‫אחד רצה לחלק בין תליוהו ובין בע״כ‪ ,‬דתליוהו‬
‫וקדיש כופה אותה עד שמקבלת הקדושץ ונע׳׳כ‬
‫לא בא ע״י כפי׳ אלא שזורק לה הקדושץ בלי רצונה‬
‫וגם זה איט‪ .‬חדא דזה שייך רק בתליוה וקדיש‬
‫אבל לא נתליוהו וקדיש דצריך לעשות מעשה‬
‫הקדושין‪ ,‬ועוד הבאתי ראי׳ מב״ק דס׳׳ב דהש״ס‬
‫הקשה שם אחמסן מתליוהו תבין אף דחמסן אינו‬
‫מכה ואינו עושה כלום רק נוטל ה ח ^ ומ״מ קרי‬
‫לי׳ הש׳׳ס תליוהו אחרי דבעה״ב ירא מחט וחזינן‬
‫דכל נ ע״ כ נקרא תליוהו‪:‬‬
‫ג( ו מ ה שב׳ כתר״ה שם דמה שכתבתי שם להחש ‪T‬‬
‫את דבריט בפלוגתא דתליוהו וקדיש אין‬
‫זה נוגע לדברינו‪ ,‬דטעחא דתליוהו דחהט הוא משום‬
‫דאגב אונסא גמר ומקני אבל לעטן חצייך מקודשת‬
‫לא קדיש רק החצי ועל החצי השני׳ אנו באים רק‬
‫מחמת חעחשכ׳׳ב וא״כ הוי קדושין בע״כ אין חו ‪p‬‬
‫לי דאם ניחא ח ה נקרא תליוהו וקדיש )כמובן‬
‫דלפי״ז צריך להיות ע״י כפי׳ אף דהתם כתבתי‬
‫סתחא דהוי תליוהו וקדיש( א״כ דמי זאת לכל‬
‫תליוהו דחצי׳ הי׳ מקדש ברצון והחצי׳ השני׳ מחמת‬
‫דהוי חעחשכ״ב הוי תליוהו וקדיש וח״ש חצי׳ מכולה‬
‫אך אני בעצמי כתבתי ח הו רק עפ׳׳י החידוד ‪:‬‬
‫אחר גמר דבריו שם כתר״ה שיחי׳ מעמיד דבריו‬
‫וכתב כי שט האופנים שתי׳ נכונים הס‬
‫ונכ׳׳ז ינחר באופן השני‪ ,‬אבל עכ״פ דבריו נכונים‬
‫דאל״כ יקשה על הגרעק״א וסייעתו מכמה סוגיות‬
‫וחשב אותם על הסדר‪ ,‬ואעתיק את דבריו כלשוט‬
‫חמש‪ :‬א( ממס׳ גיטין דע״ה ע׳׳א הרי זה גיטך‬
‫והנייר שלי אינה מגורשת ולשי׳ הגרעק׳׳א ניחא ג ס‬
‫הכא דבריו בטלים והגירושין קיימים‪) .‬ומצאתי בס׳‬
‫באר יצחק להגאון חקאוונא חיו״ד סי׳ י״ד שהוכיח‬
‫תזה והחליט בפשיטות דאם אינו בדרך תנאי ל״ה‬
‫מעמשכ׳׳ב ולא הזכיר כלל את שיטת הגרעק״א‬
‫וסייעתו ג ס לא הודיע לט את סודו איך ליישב לפ״ד‬
‫את הסוגיא ‪ 3‬ר״פ הכותב והמשניות בפ׳ מי שמת‬
‫בהאומר פלוני בני בכור לא יטול פי שנים כו׳( ‪:‬‬
‫אבני‬
‫אמאי צא אמריק נתחייך מקודשת ‪ 4‬דהוי מעמשכ׳׳נ‬
‫ויהיו הקדושין קיימץ ודנריו נמלים‪ ,‬דמעמשכ״נ‬
‫הוא ד ו ^ ה י כ א דהתיונים אפשר להיות בע״כ אנל‬
‫חצייך מקודשת לי דאס נימא דקדושץ חלין ‪ 5‬ע ״ כ‬
‫נ״ז הוא ע ד חוקי התורה‪ ,‬דבי יקת כתי‪ ,3‬מדעתו‬
‫ולא נ ע״ ב‪ fm ,‬הקשיתי שם ח הו ע ד הירושלמי‬
‫דם״פ השוכר את הפועלים דס״ל דאס קידש את‬
‫האשה ע״ ח שלא תזקקי לינום חלק הקדושין אף‬
‫ח הו נע״ב של המקדש כתב כתר״ה שי׳ לחלק דל״ד‬
‫הנשואים להדדי‪ ,‬דגני חצייך ‪-‬מקודשת אם טמא‬
‫דדנריו נטלים וגם חצי* השטת שלא קידש מקודשת‬
‫הוי נ ע״ ב ואין קדושין נע׳׳ב‪ ,‬אנל גני שלא תזקקי‬
‫לינוס שכל מעשה הקדושין נעשו נרצון ואינן מנטלין‬
‫אך את התנאי דינום אין זה שייך לקדושין נ ע״כ‪,‬‬
‫כן דנריו‪ .‬אף דלכ׳ שפיר חילק כתר״ה שי׳ ועוד‬
‫הי׳ יכול להקשות קושיא יותר אלימתא עלי אמאי‬
‫הקשיתי רק מהירושלמי ולא הקשיתי מהך דהמקדש‬
‫ע״מ שאין לך עלי שכו״ע גופא דהתם הוי נמי נ ע ״ כ‬
‫דאיט רוצה אלא נלא שכו״ע דמ״ש ע״מ שאין לך‬
‫עלי שכו״ע מע״מ שלא תזקקי לינוס‪ ,‬אך כשעיינתי‬
‫ט ה נ׳׳ל דקשה נאמת כן לפי דנרי כתר׳׳ה שי׳ נכל‬
‫תנאי ורק אם נחלק כתי׳ התום׳ נכ ת תו ת שם‬
‫שהקשו כן אם כפלי׳ לתנאו ותי׳ דתנאי חידוש הוא‬
‫יעו״ש‪ ,‬ניחא נתנאים אנל לדנרי הגרעק״א דלא‬
‫נעינן תנאי אלא כל דינור שהוא נגד התורה דנריו‬
‫נעלים מדאי כן הוא דלא חפן נאופן אחר תה הוי‬
‫נע"כ וכ‪/‬יי מה שניארתי נענפים הקודמים‪ ,‬אף‬
‫דלכתר״ה )‪ b‬נ״ל אנל לפענ״ד נראה כן דשכו״ע‬
‫דמי לחציין‪ /‬מקודשת דג״ז הוא מעצם הקדושץ‬
‫וא״כ כל אואני הקדושין דדנריו נעלים הוי קדושין‬
‫‪ 3‬ע״כ‪ ,‬ומ״מ הדין כן דהקדושין קיימין ודנרע‬
‫נעלים‪ ,‬ונזה נד^;ו גם דנרי כתר׳׳ה שי׳ שתי׳ נאות‬
‫ד׳ השגתי על א^?ין השני ‪:‬‬
‫‪/‬‬
‫ו כ ע ת נתעוררתי‪/‬להקשות על דנרי הגרעק״א‬
‫והנה׳׳מ עוד‪/‬יותר דלפי דנריהם דכל דינור‬
‫שהוא נגד התורה דנ ר‪/‬נ ע לי ם א״כ היכא דמקדשה‬
‫נלא שכו״ע לר״מ ד ס״ל‪ /‬תנ או נעל ולר״י לשי׳ רש״י‬
‫דס׳׳ל דנעונה תנאו נטל מן להירושלמי נע״ מ שלא‬
‫תזקקי לינום הוי קדושין ^׳׳ כ ואין קדושין נ ע״כ‪,‬‬
‫אם לא דנימא דנאופנים » לו כופין אותו והוי‬
‫כתליוהו וקדיש ונסנור כהשי‪/‬דס״ל תליוהו וקדיש‬
‫קדושיו קדושץ מ ה ״ ע ואף להש‪ /‬דס״ל ע ם נתליוהו‬
‫וקדיש אפקעינהו רנ ק לקדושי׳ מני׳‪ ,‬ועי׳ נדנרינו‬
‫לעיל שהארכט בזה נאופנים ב א ^ נודאי ל״ש זה‬
‫ונימא ג!״כ בהשי׳ דס״ל ע בי תלץהו וקדיש לא‬
‫בעיק שיאמר רוצה אני יעוי״ש ‪ w jr33‬״‪ 3‬סוף‬
‫^ אות א׳ שהביא מחלוקת נזה ‪:‬‬
‫נסבור‬ ‫ועוד נתעוררתי דלפענ״ד אינני מנץ‬
‫כהשי׳ דס״ל תליוהו וקדיש קדמנו קדושץ‬
‫אף נשאים אומר רוצה אני היכא ‪* fn o c v‬גולם‬
 ‫שהם‬ ‫אה״ע‬ ‫אבני‬ ‫‪126‬‬

‫ומלבד קושיא זו לא זכיתי להבין את דברי הרשב״א‬ ‫‪ ( 3‬בריש פ׳ התגרש‪ ,‬המגרש חוץ תפלוני ל״ה גט‬
‫הנ״ל‪ ,‬כי אחרי שהשוה ‪ 3‬ע ״ כ ותלי׳ להדדי‬ ‫ואתאי לא ניתא דדבריו בטלין והגירושין קייתין‪.‬‬
‫וכתב דאתיתר א״י לתרץ כתירוץ האב״א דא״י‬ ‫ג( ‪ 3‬תס׳ יבתות דצ״ד‪ ,‬הרי את תגורשת ואי את‬
‫לתיתני האיש קונה תשוס דתשתע אפי׳ ‪ 3‬ע״כ‪,‬‬ ‫תותרת לכל אדם ואתאי לא ניתא דדבריו בטלין‬
‫דלדידי׳ דס׳׳ל דתלאה וקדיש קדושי׳ קדושץ אפי׳‬ ‫והגירושין קייתין‪ .‬תכל הני סוגיות תוכח כסברתו‬
‫‪ 3‬ע״ כ קונה‪ ,‬והרשב״א לשי׳ דס״ל דאין חילוק בין‬ ‫ותי׳ הנ״ל וכו׳‪ ,‬עכ״ל תתש‪:‬‬
‫כסף ושטר ואפי׳ בשטר נתי תיקרי תליוהו חבץ‬
‫אן‪ 5‬כי יישר חילו דתר על קושיותיו הנפלאות בכתה‬
‫כתש״כ לעיל‪ ,‬אלא תתרץ כתירוץ קתא משוס דתני‬
‫סוגיות הש״ס ולהסכים על תירוציו א״א‬
‫סיפא ‪ 3‬ד ‪ r‬ה‪ ,‬והתי׳ דאב׳׳א קאי רק לתר בר ר״א‪,‬‬
‫כאשר ביארתי והוכחתי וא״כ קושוית אלו נוספות‬
‫וא״כ תוכח מדבריו דבע׳׳כ הוי תלי' תתש וא״כ‬
‫הן על קושיתי תהג״ת דחצייך תקודשת שהארכנו‬
‫אינו תובן תש״כ ‪,,‬והכא לאו ‪ 3‬ע״כ לגמרי קאמר‬
‫זה כתה‪ .‬ולכאורה עפ״י דרך החידוד שכתבתי בענף‬
‫אלא כה״ג״‪ ,‬דתשתע תזה ד‪ 3‬ע ״ כ ל״ד מתש לתלי׳‪.‬‬
‫ת׳ שהתשכתי זאת לתליוהו וקדיש‪ ,‬יש לתרץ כל‬
‫ואס ניתא דיש חילוק ביניהם א״כ הדרא קושית‬
‫הקושיות אלו ‪ 3‬חדא תחתא דלפ״ד שס דכתבנו דלענין‬
‫התקשה שהביא הרשב״א דהיכי הוה ס״ד דניקנית‬
‫קדושין בתעתשכ״ב הוי כתליוהו וקדיש וכפינן אותו‬
‫‪ 3‬ע״ כ וכו׳ לדוכתא ולא אשתתיטתי׳ כלל להשואל‬
‫לקייס הקדושין אחרי דדבריו הס נגד התורה‬
‫דרק תלי׳ תצינו אבל לא ‪ 3‬ע״ כ וגס אינני תבין תה‬
‫וכתש״כ שס שייך כ״ז רק בקדושין דבקדושין תהני‬
‫דחיקא להרשב״א שהוכרח לותר דהכא לאו ‪ 3‬ע ״ כ‬
‫תליוהו וקדיש בכל אופן להשי׳ דסובריס כן אבל‬
‫לגמרי קאתר‪ ,‬וצע״ג‪:‬‬
‫‪ 3‬ג ט דרק עישוי כדין תהני אבל שלא כדין לא תהני‬
‫)תבי״ט(‬
‫וכיון דרק כדין תהני א״כ בכל הני דוכתי שהביא‬
‫כתר״ה ליכא על הגעל חיוג לגרשה אלא שרוצה‬
‫לגרשה וא״כ ליכא עליו דין כפי׳ ולכן אף שדבריו‬
‫סימן כט‪.‬‬ ‫הס נגד התורה ליכא עליו דין כפי׳ ולכן אתרינן‬
‫דאינו גט‪ ,‬ול״ד לקדושין דנוכל לכייפו דתליוהו‬
‫עוד בענין פשטה ‪ p‬חשה בכולה‬
‫וקדיש קדושיו קדושין‪ ,‬כן נוכל לותר ע״ פ דרך‬
‫עוד בקושיא על השעה״ת בענין פשטה קדושה‬ ‫החידוד שכתבנו ולא כדגרי כתר״ה שתדתה קדושין‬
‫בכולה ובסגרא התס בהתה הכא דעת אחרת‪,‬‬ ‫לגירושין‪ .‬אבל אחרי דאתינן להכי קשה טוגא‪ ,‬אס‬
‫ובדברי כל האחרונים בזה התובאיס בספרנו ח״א‪.‬‬ ‫הדבר תלוי בכפי׳ איזה הכרח איכא בקדושין לכופו‬
‫סו שי ת בו על השעה׳׳ת‪ ,‬נתפרסמה למרנן ורבנן‪,‬‬ ‫ולקיים הקדושין ניתא דל״ה קדושין וכתר דאתרינן‬
‫וביניהם גאונים תפורסתיס וגס לרבות‬ ‫גבי גט ‪ 3‬כל הני דוכתי וא"כ אדרגא תוכח תזה‬
‫תלמיד תישיגה תפורסתה פנו אלי בתשובותיהם‪,‬‬ ‫דתחתת תעשתשכ״ג לא כייפינן ולא הוי תליוהו‬
‫זה גאופן זה וזה באופן אחר‪ ,‬אך כולס גכוונה‬ ‫וקדיש ‪:‬‬
‫אחת‪ ,‬לישב קושיתי ולהצדיק את השעה״ת‪ ,‬ואני‬
‫בעפיי לא מצאתי פתרון וישו‪ 3‬לקושיתי‪ ,‬ולכן אבא‬
‫עוד הפעס לגרר וללגן את הענין הנ״ל‪ ,‬ורוחא‬ ‫ו ב ע י ת א דשקילנא וטרינא בענין זה נתעוררתי‬
‫שתעתתא ‪:‬‬ ‫תגדול אחד לעיין בחי׳ הרשב״א ריש קדושין‬
‫ועיינתי שס ‪ 3‬ד״‪ 3‬ע״א בד״ה תנא וכו׳ ות׳׳ל כי‬
‫ה נ ה על תי׳ הש״ס‪ ,‬התס נהמה הכא דעת אחרת‪,‬‬
‫תצאתי און לי שכיוונתי לדבריו‪ ,‬דהוא ג״כ כייל‬
‫נתלבטו ראשונים ואחרונים‪ ,‬וכבר הבאנו‬
‫בחדא תחתא ‪ 3‬ע״ כ לתלי׳‪ ,‬וז״ל שס בסוה״ד‪ :‬ויש‬
‫בספרנו א״ש ח״א שס את התוס׳ והרשב״א‬
‫תי שהקשה‪ ,‬אפי׳ תניא האיש קונה היכי הוה‬
‫והתהרי״ט והא״ת והחשק שלתה‪ ,‬ותדברי כולס‬
‫ס״ד דנקנית ‪ 3‬ע״כ‪ ,‬דהיכי תצינו תקנה בע״כ‪.‬‬
‫למדנו‪ ,‬דקושית הש״& ונפשטו קדושה בכולה‪ ,‬היינו‬ ‫ואישתתיטתי׳ תלוה וזגין זגיני׳ זביני‪ ,‬ותלוה וקדיש‬
‫דלקדושין יהי׳ דין הקדש‪ ,‬דכתו בהקדש איכא דין‬ ‫קדושיה קדושין דאגב אונסא דזוזי גתר ותקנה נפשה‬
‫התפשטות הקדושה‪ ,‬כן יהי׳ בקדושין‪ ,‬ותחתת זה‬ ‫כאתיתר דאית לי׳ הכין בפרק חזקת והכא לאו ‪ 3‬ע״כ‬
‫דחקו לתרץ כוולת הש״ס התס בהמה הכא דעה‬ ‫לגתרי קאתר אלא כה״ג‪ ,‬וקיי״ל כר‪ 3‬אשי דאתר‬
‫אחרת‪ ,‬דלכ׳ >ןכןה אמאי לא פשטו קידושי•׳ בכולה‪,‬‬ ‫התס גאשה אינה תקודשת דהוא עושה שלא כהוגן‪.‬‬
‫היכא דהיא ל^יננה מעכבת‪ ,‬ותוס׳ תירצו דיש חילוק‬ ‫ודוקיא דהכא כר‪ 3‬אשי ואתיתר תתרץ לה כתירוצא‬
‫בין לשון ׳קדושין או שאר לשונות‪ .‬והרשב״א‬ ‫קתא תשוס דתנא סיפא בדידה וכו׳‪ ,‬יעוי״ש‪ .‬הרי‬
‫ומהרי״ט תירצו ח ה נקרא כי תקח ולא כי יקח‪,‬‬ ‫דהרשב״א תדתה ‪ 3‬ע״כ לתלי׳ וזה כדברינו תתש‬
‫והא״ת והחשק שלתה תי׳‪ ,‬ע פ״י הר׳׳ן דכ׳ דאשה‬ ‫וא״כ תתה אני גס על הרשב״א האיך יפרנס ויחלק‬
‫הוי כ^וקר‪ ,‬ולכן לגבי רצונה ל׳׳ש לומר פשטה‪,‬‬ ‫‪ 3‬ע״כ תתלי׳‪:‬‬
‫מ־‬ ‫שהם‬
‫שהנשמה תלוי׳ נו כולה רוצה להקדיש‪ ,‬הכא איכא‬
‫דעת האשה‪ ,‬ואע״פ שהוא כוון לכולה‪ ,‬היא לא‬
‫כיוונה אלא לחצי׳‪ ,‬ול״ד הא אלא לנהמה של שני‬
‫שותפין שאס הקדיש חצי׳ איננה מקודשת כולה‪,‬‬
‫עכ״ל‪ .‬ולפי'‪ ,‬אעפ״י שהאשה מסכמת ותכונת‬
‫לחצי׳‪ ,‬לא אתרינן פשטה קדושי נכולה‪ ,‬כיון דלא‬
‫כיוונה אלא לחצי׳‪ ,‬וגני נהמה דליכא אלא דעת‬
‫המקדיש‪ ,‬כולה רוצה להקדיש‪ ,‬כיון דהקדיש אנר‬
‫שהנשמה תלוי׳ ני׳‪ ,‬והחידוש דפשטה‪ ,‬לפי שי׳‪ ,‬הוא‬
‫דאע״ג דנפיו הקדיש רק חצי׳‪ ,‬ת״ת כיון דידעינן‬
‫דרצונו נכולה‪ ,‬כיון דהקדיש אנר שהנשמה תלוי׳‬
‫ני׳‪ ,‬הוי כתאן דהקדיש כולה נפיו‪ ,‬וקדושת פיו קאי‬
‫על כולה״ והא דצוח אח״כ שאינו רוצה לכולה‪,‬‬
‫הוא משוס דחזר אח״כ ‪:‬‬
‫ולפי שי׳ איכא חילוק נין אמירה לשמיעה‪ ,‬דהיכא‬
‫דאתר נפיו‪ ,‬אף דהקדיש רק אנר שהנשמה‬
‫תלוי׳ ני׳‪ ,‬או דאתר חצייך מקודשת לי‪ ,‬קאי האמירה‬
‫על כל הנהמה או על כל האשה‪ ,‬אנל האשה דלא‬
‫אתרה‪ ,‬רק שתעה‪ ,‬כוונתה רק על תה ששמעה‬
‫ולא יותר‪ ,‬ולהכי אינו תועיל הקדושין‪ .‬ולפי שי׳‬
‫קשה לכ׳ מדוע ילפינן נתתורה תקרא דכל אשר‬
‫יתן תתנו‪ ,‬כיון דזהו סנרא‪ ,‬ועיין נתוס׳ קדושין‬
‫שס ד״ה ונפשטו‪ ,‬וכו׳ ונספרנו א״ש ונשעה״ת‬
‫שס‪ ,‬ואין חפצי להאריך נדנר זה שכנר נאמרו‬
‫ונשנו דנריס כגון אלו‪:‬‬
‫ולכאורה דנרי תוס׳ ר״י הזקן‪ ,‬כתו דנרי התוס׳‬
‫נקדושין שס‪ ,‬דתפרשי דטעתא דדעת אחרת‬
‫משוס דהאשה לא נתרצית אלא לתה ששמעה‪ ,‬יעוי״ש‬
‫נד״ה חצייך נפרוטה‪ ,‬אך תוס׳ לא כתנו זה אלא‬
‫לגני האשה‪ ,‬דלהכי לא אתרינן פשטה קידושי‬
‫נכולה‪ ,‬אנל לא גילו לנו טעתא דפשטה גני איש‪,‬‬
‫אס הטעס הו>( תפני שרצונו להקדיש או לקדש‬
‫כולה‪ ,‬כתש״כ תוס׳ ר״י הזקן‪ ,‬או משוס הדין‬
‫התורה הוא דפשטה‪ ,‬ותדחילקו התוס׳ נין לשון‬
‫קדושין או שאר לישני כפי׳ רש״י‪ ,‬תשמע דטעתא‬
‫דפשטה הוא תדינא‪ ,‬ולא משוס דרצונו לכך‪ ,‬דאס‬
‫מחתת רצונו אין לחלק נין לשון קדושין או שאר‬
‫לישני‪ .‬אך נזה אפשר דס״ל כתוס׳ ר״י הזקן‪ ,‬דאס‬
‫ידעינן דלא רצה להקדיש אלא אותו אנר שהנשמה‬
‫תלוי׳ ני׳‪ ,‬אז לא פשטה קדושה נכולה‪ ,‬דאף דלא‬
‫ס״ל כתוס׳ הרי״ד‪ ,‬דכולה קדושה‪ ,‬תטעם קדושת‬
‫פיו‪ ,‬משוס דרצונו לכך וכדפי׳‪ ,‬אלא תטעס דדין‬
‫התורה כך‪ ,‬דכולה קדושה‪ .‬אנל כ״ז הוא אס לא‬
‫תעכנ‪ ,‬ואס ניתא כן אז יתורץ קושית הא״ח והחשק‬
‫שלתה שהנאנו לעיל‪ ,‬וזה דנר חדש‪ ,‬אך עכ״פ לשי׳‬
‫תוס׳ ר״י הזקן תשאר קושית התוס׳‪ ,‬תחצייך‬
‫גפרוטה‪ ,‬אמאי לא ניחא התם פשטה קידושי‬
‫נכולה‪ ,‬הא התס נתרצית לכולה ‪:‬‬
‫‪f'm‬‬
‫אז כל׳ החשק שלמה‪7 ,‬לג‪3‬י הפקר ל״ש פשטה‪,‬‬
‫תהו כוונת הש״ס הכא דעת אחרת יעוי״ש‪ ,‬וכנר‬
‫השגנו כספרנו שס ע״‪ 5‬יעוי״ש‪) .‬וכעת נתעוררתי‬
‫להעיר על הא״ח הנ״ל‪ ,‬מדכרי עצמו דשס‪ ,‬נסי׳‬
‫ל״א סעי׳ ח׳ אות כ״א‪ ,‬הניא את חי׳ הרשכ״א שכ׳‬
‫דאס הנעל פי׳ נהדיא דמקדשה רק לחצי גופו הוי‬
‫חצי איש ואינה מקודשת‪ ,‬וע״ז הקשה ח״ש מחתנה‪,‬‬
‫דאס אחד הקנה מתנה לחנירו‪ ,‬ואתר אני נותן‬
‫לחציך‪ ,‬קנה כולו‪ ,‬והכא ל״ש תי׳ הש״ס דאשה דעה‬
‫אחרת‪ ,‬דגני מתנה‪ ,‬אפי׳ אינו רוצה הנותן להקנות‬
‫אלא לחציו קנה כולו‪ ,‬יעוי״ש נאריכות תה שתי׳‬
‫עפ״י הרשנ״א נחי'‪ ,‬גני ארוח לה זיתנא‪ ,‬משוס‬
‫דהאשה איננה קנויה לו‪ ,‬וכיון דלאו קנינו הוא‪ ,‬לא‬
‫אתרינן פשטה קידושין לקנינו נכולו‪ ,‬ול״ד למתנה ‪:‬‬
‫ולפ״ד קושית הא״ת‪ ,‬ילה״ק אפי׳ נלא חי׳‬
‫הרשנ״א הנ״ל‪ ,‬שחי׳ נחצי איש‪ ,‬היכא‬
‫דפי׳ נהדיא על חצי גופו‪ ,‬דהא איכא להקשות על‬
‫חציך מקודשת‪ ,‬אמאי אינה מקודשת‪ ,‬ול״ד למתנה‪,‬‬
‫וכמו החשק שלתה דהקשה כעין ‪ 1‬ה‪ ,‬תטעס פשטה‬
‫קדושה נכולה‪ ,‬דגני הקדש‪ ,‬דאפי׳ תקדיש אינו‬
‫תתרצה נכולו‪ ,‬אפ״ה כולה קדושה‪) .‬ויש להעיר‬
‫עליו‪ ,‬מדוע לא תי׳ גס ע״ז‪ ,‬עפ״י הר״ן הנ״ל‪,‬‬
‫דתשו״ה ל״ד למתנה‪ ,‬משוס דגני קדושין ליכא‬
‫אלא רצון(‪ .‬והתוס׳ רי״ד פי׳ כוונת הש״ס התס‬
‫נהמה הכא דעת אחרת‪ ,‬דקושית הש״ס היתה‪ ,‬הא‬
‫גני הקדש נהמה‪ ,‬היכא דהקדיש חצי׳ ולא נתרצה אלא‬
‫לחצי׳‪ .‬ת״ת פשטה קדושה נכולה‪ ,‬וא״כ ה״נ ניחא‬
‫כן‪ ,‬כיון דהתקדש והמתקדשת נתרצו עכ״פ על‬
‫חצי׳‪ ,‬דהתס ליכא ג״ד מהשותף השני יעוי״ש‪ .‬וא״כ‬
‫תה איכפת לן גני קדושין דאיכא איש ואשה‪ ,‬ונלא‬
‫דעת האיש אינה יכולה להתקדש‪ ,‬כלישנא של‬
‫התוס׳ רי״ד המונא נא״ת‪ ,‬וכן נלא דעת האשה‪,‬‬
‫הא ת״ת שניהם ידעו ונתרצו על חצי׳ וא״כ פשטה‬
‫קידושי נכולה‪ ,‬אף שלא נתרצו‪) ,‬וכקושית הא״ת‬
‫והחשק שלתה הנ״ל(‪ .‬והר״ח תי׳‪ ,‬והוכא נחי׳‬
‫הרשנ״א‪ ,‬וז״ל‪ :‬כיון דשתעה לי׳ דאתר לה חצייך‬
‫לא גמרה ותקנה נפשה כלל‪ ,‬עכ״ל‪ .‬ושי׳ היא‬
‫דלעולס האשה איננה תרוצה ותה דשתקה הוא‬
‫משוס דלא גמרה נפשה להקנוי‪ 4‬ותשו״ה תדמה‬
‫הש״ס לנהמה של כ׳ שותפין והקדיש האחד חצי׳‬
‫‪3‬לא דעת שותפו‪ ,‬כיון דהאשה איננה מתרצת לחצי‪/‬‬
‫)ולפי״ז אס נאמת האשה נתרצית לחצי׳‪ ,‬או היתה‬
‫מתקדשת תטעס פשטה‪ ,‬וא״כ יש להעיר‪ ,‬דלפי שי׳‬
‫הר״ח‪ ,‬להמסקנא‪ ,‬דלא אתריק פשטה קידושי נכולה‪,‬‬
‫אין הטעם דחצייך מקודשת דל״ה קדושין‪ ,‬משום‬
‫אשה ולא חצי אשה‪ ,‬ואיתתא לני תרי לא^חזיא‪ ,‬אלא‬
‫משוס דלא נתקדשה כלל‪ ,‬דלא גמרה ותקנה נפשא‬
‫כלל(‪ .‬ותוס׳ ר״י הזקן פי׳ כן‪ ,‬וז״ל‪ :‬התס נהמה‬
‫שלו וליכא אלא דעת המקדיש והואיל והקדיש אנר‬
 ‫שהם‬ ‫«דע‬ ‫אבני‬ ‫‪128‬‬

‫כן ולא דבר חדש הוא‪ ,‬אבל קושיתט היתה על‬ ‫ו ה ש ת א כאשר בע״ה ביארט כל השי‪ /‬ואני בעניי‬
‫השעה״ת כתש״כ;‬ ‫הכיטתי את לבי להבין את דבריהם‬
‫אחרי כל אלה ראיתי כי נבוך א ט בגוף דברי‬ ‫ולהעיר את כל הנלפענ״ד‪ ,‬נשובה לדברי השעה״ת‬
‫השעה״ת‪ ,‬דמתחלה הנית יסוד דבאדם ל״ש‬ ‫וקושיתי הנ״ל‪ ,‬דכעת אתר שהבאנו את תוס׳ ר״י‬
‫קדושה משום דאץ אדם קדוש‪ ,‬דמשמע דאם הי*‬ ‫הזקן‪ ,‬ורב גאון אחד מידידי העיר לי על קושיתי‬
‫שייך קדושה באדם הייט אומרים לכוונתו ט‪ 1‬מירתו‬ ‫על השעה״ת‪ ,‬מתום׳ ר״י הזקן הנ״ל‪ ,‬וכתב לי שלכ׳‬
‫חצייך מקודשת לי דתחול עלי קה״ג‪ ,‬אף שנראה‬ ‫דברי תום׳ ר״י הזקן צ״ע‪ ,‬אך בחידושיו ביאר‬
‫בעליל דתקדש אשה בלשון הקדש‪ ,‬ואסר לה א מ ״ ע‬ ‫באריכות‪ ,‬וכאשר לא פירש לי את דבריו‪ ,‬אף כי‬
‫כהקדש‪ ,‬והדר חידש לן דכיון דל״ש קדושה ס<דס‪,‬‬ ‫דברי ״חבה״ הם בכ״ז כחידה סתומה נשארה לי‬
‫כוונתו דאסרה אכו״ע כהקדש‪ ,‬וכיון לכוונתו‬ ‫כוונתו‪ ,‬אך זה גלוי וברור בדבריו‪ ,‬כי דעתו דדברי‬
‫כהקדש‪ ,‬עושה אותה כהקדש בהמה דפשטה קמשה‬ ‫שעה״ת קרובים אל תום׳ ר״י הזקן‪ ,‬דקושית הש״ס‬
‫בכולה‪ .‬וג״ז אינו ברור להשעה״ת כנראה‪ ,‬מדתפרש‬ ‫ונפשטו קדושי בכולה‪ ,‬הכוונה דהפשטת קדושה‬
‫קושית הש״ס ונפשטו קידושי בכולה‪ ,‬היינו דשתא‬ ‫תלוי בדעת המקדיש או התקדש‪ ,‬לכן נתבונן עוד‬
‫עשה אותה כהקדש בהתה‪ ,‬ויכול להיות לכוונתו‬ ‫הפעם דלדעתי אינו כן‪ ,‬דלתוס׳ ר״י הזקן נראה‬
‫היתה כתו הקדש עוף‪ ,‬ובעוף הוא ספק‪ ,‬ולזה‬ ‫דכוונת הש״ס בהקושיא ונפשטו קידושי בכולה‪,‬‬
‫העירני התלמיד הנ״>‪ /‬ורוצה לפרש דלהאשה נתי‬ ‫היינו כתו שביארנו תקודם‪ ,‬דהפשטת קדושה הוא‬
‫תספקא לה ואיננה יודעת כוונתו ואיננה מתרצית‬ ‫מצד הדין תורה‪ ,‬וע״ז הקשה הש״ס דניתא ג״כ‬
‫אלא לתה ששמעה‪ .‬ואף דשאל כענין אשיבו כהלכה‪,‬‬ ‫בקדושין כן‪ ,‬וע״ז תי׳ הש״ס‪ ,‬דקדושין ל״ד להקדש‪,‬‬
‫כתש״כ הרבה פעתים דזה ל״ש לחלק מבהמה‪ ,‬ואם‬ ‫דהתם רוצה בכך ובקדושין האשה לא כיוונה אלא‬
‫כדברי השעה׳׳ת‪ ,‬דכולהו אינשי דיני גתירי וידעו‬ ‫לתה ששמעה‪ ,‬וכבר ביארנו תה שיש לדקדק ולהעיר‬
‫הדין להתפשטות קדושת בהתה‪ ,‬וספק התפשטות‬ ‫ע״ז‪ ,‬אבל השעה״ת אליבא דהתוס׳ תפרש קושית‬
‫דעוף‪ ,‬והנשים נתי יודעות‪ ,‬א״כ הו״ל ספק קדושין‪.‬‬ ‫הש״ס באופן אחר לגמרי‪ ,‬דפירכת הש״ס היתה‪,‬‬
‫ובאמת פלא הוא‪ ,‬אטו כו״ע דיני גתירי‪ .‬ודברי‬ ‫דניתא דכוונת התקדש היתה‪ ,‬דקדושין שלו יתפשטו‬
‫השעה״ת צ״ע לפענ״ד תתחלתן ועד סופן ‪:‬‬ ‫בכולה‪ ,‬וכמו גבי הקדש בהתה דהדין עושה‬
‫ההתפשטות‪ ,‬כן ניתא גבי קדושין‪ ,‬רצה דאתירתו‬
‫חצייך יתפשט בכל האשה‪ ,‬וכוונתו על כולה‪ ,‬וא״כ‬
‫סימן ל‪.‬‬ ‫לפי״ז לא תצד הדין יתפשט אלא תצד אתירתו‪,‬‬
‫וע״ז הקשתי שפיר‪ ,‬דע״ז ל״ש חילוק הש״ס‪ ,‬התם‬
‫בעניו ת סנת הנוב״י‬ ‫בהתה הכא דעת אחרת‪ ,‬כיון דאתירתו הי׳ כן‪ ,‬ואם‬
‫נאתר דאתירה כזו ל״ה אמירה‪ ,‬ול״ת בקדושין‪ ,‬כתו‬
‫הערות על התים חיים שתשיג על הטב״י‪ ,‬גדר‬
‫שהעירו הרבה‪ ,‬הו״ל להש״ס לתרץ דלשון כזה ל״ת‬
‫כ״ת דלת״ע שליח ל״ת גבי נשתטית‪ ,‬דיחוי השגת‬
‫בקדושין‪ ,‬אבל לא לחלק בהתה תאשה‪ ,‬כיון דגם‬
‫הת״ח על התגיה בתל״ת‪ ,‬בטעתי התקנה דהשלשת‬
‫התקשה לא הקשה‪ ,‬ד עי אשה יתפשטו הקדושין‬
‫גט בנשתטית ובדעת התשיב דבר ט ה‪ .‬חקירה אם‬
‫כתו גבי הקדש בהתה אלא מצד האמירה‪ ,‬כדפי׳‬
‫הא דכ״ת דאיהו לת״ע השתא שלית ל״ת הוא רק‬
‫והארכנו בזה‪ ,‬מחתת שהרבה טעו בכוונתי‪ ,‬וקושיתי‬
‫בכתיבת הגט או גם בנתינתו‪ .‬דברי הב״ח והפנ״י‬
‫רק על השעה״ת‪ .‬ותמה אני על ידידי רב גאון ״יקר״‬
‫והתפ״צ בזה‪.‬‬
‫ש התנפל עלי וכתב כי גם התקדש לא כיון אלא‬
‫— א‪-‬‬ ‫לחצי׳‪ ,‬דאל״כ הו״ל כולה‪ ,‬אלא אמירתו הי׳ על חצי'‪,‬‬
‫וסובר כי גם בבהמה אפשר בחצי׳‪ ,‬לולא מצד הדין‬
‫בענין השלשת גט לנשתטית שתשביעין את‬
‫דפשטה‪ ,‬והיא לא נתרצית אלא לחצי׳‪ ,‬וציין לעיין בחי׳‬
‫הבעל שבאם תשתפה יגרשנה תחדש‪ ,‬וזהו‬
‫רשב״א‪ ,‬זת״ד‪ .‬דלפ״ד שראה את הרשב״א הו״ל‬
‫עפ״י תקנת הטב״י‪.‬‬
‫להקשות אקושית הרשב״א שנשאר בצ״י‪ 4‬דניתא דהא‬
‫בס׳ תים חיים חאה״ע סל״ח שהשיג על‬ ‫דאתר חצייך מקודשת לי‪ ,‬דכוונתו שתוכל להנשא‬
‫הנוב״י שהולך בשי׳ התגיה בתל״ת ופוסל‬
‫לאיש אחר‪ ,‬אתאי אמר בלשון חצייך ולא אתר בלשון‬
‫את הגט שנעשה בעת שטותה‪ ,‬תטעם דכל תילתא‬
‫תבורר‪ ,‬וכן אהא דקתני דאס אתר הרי את תקודשת‬
‫דל״ת עביד השתא שלוחא ל״ת משד‪ .‬וכתב דמטעם‬
‫לחציי דתקודשת‪ ,‬דכוונתו דאי בעי לתינסב איתתא‬
‫זה צריך לכתוב ג ט אתר כשתשתפה‪ ,‬וצריך להשביע‬
‫את הבעל בשעת השלשת הגט‪ ,‬שיתן ג ט אחר‬ ‫אחריתי נסיבנא‪ ,‬אמאי לא אתר בלשון תבורר‪ ,‬והו״ל‬
‫כשתשתפה‪ .‬ובאופן השבועה האריך המשיב דבר‪,‬‬ ‫לתיתר דכוונת חציי הוא לחצי גופו‪ .‬ותש״כ שהיא‬
‫וגם אנחנו כתבט מזה זה רבות בשמם‪ ,‬וגם לה ‪0‬‬ ‫איננה תתרצית אלא לחצי׳‪ ,‬כבר ביארנו דתפרשים‬
‫סדז‬ ‫שהם‬ ‫אדדע‬ ‫אבני‬
‫ההוכחה וההערה הנ״ל חזקה היא‪ ,‬וא״כ לשיטת‬ ‫אי״ה נדבר תזה בארוכה‪ ,‬והת״ת בסי׳ הנ״ל השיג‬
‫הנוב״י דחש לטעתא דכל תילתא דל״ת עביד השתא‬ ‫ע״ז וכתב‪ ,‬דמהב״ת והת״ת ועוד מוכת דהגט‬
‫שלוחא ל״ת תשוי‪ ,‬אין בית מיחוש להוצאת לעז על‬ ‫שנכתב בעת שטותה כשר‪ .‬ולדעתי אם נפסול הגט‬
‫גיטין הראשונים ושפיר פסיל להאי גיטא‪:‬‬ ‫שנכתב בעת שטותה יהי׳ בזה הוצאת לעז על‬
‫הגיטין הראשונים שהכשירו גיטין כאלו שנכתבו‬
‫ו מ ה דהשיג על ראית המגיה בתל״ת מגת׳ דיבתות‬
‫בעת שטותן‪ .‬וטעמו דהמים תיים הוא דס״יג דבאופן‬
‫דהיכא דאתר לאשה דעלתא לכשאכנסנה‬
‫זה ל׳׳ה תילתא דל״ת עביד השתא‪ ,‬וגם השיג על‬
‫אגרשנה אינו גט‪ ,‬ולשי׳ הרתב״ם הטעם תפני‬
‫ראית התגיה בתל״ת דהביא תיבתות פ׳ ר׳׳ג דנ״ב‬
‫שאינה בת גירושין‪ ,‬וא״כ ה״נ גבי נשתטית אינה‬
‫ע׳׳ב‪ ,‬דאיתא שם דלאשה דעלתא ל״ה גט כשאמר‬
‫בת גירושין‪ ,‬והוא תחלק דנשתטית שאני דנקראת‬
‫לכשאכנסנה אגרשנה‪ .‬ושי׳ הרמב׳׳ם בפ״ג תהל׳‬
‫בת גירושין משום דיש לה כל דיני ואיסורי א״א‪.‬‬
‫גירושין דהוא משום דבשעת כתיבת הגט לא היתה‬
‫וראיתו תתוס׳ יבמות דת״ד כתש״כ ל ע > לפענ״ד‬
‫בת גירושין‪ ,‬ונמצא שנכתב שלא לשם גירושין‪ ,‬משום‬
‫איננה השגה‪ ,‬דבשלתא התם גבי כל העולה ליבום‬
‫דיש לתלק בין נשתטית לבץ תילתא דל׳׳ת עביד‬
‫עולה לחליצה‪ ,‬אף דלא ראיתי מקור הדברים לא‬
‫השתא‪ ,‬כגון דאתר לאשה דעלמא לכשאכנסנה‬
‫בהשב יעקב ולא בהשבות יעקב‪ ,‬אך בהפ״ת ובנהור‬
‫אגרשנה‪ ,‬דהתם לא היתה עלי׳ דיני ואיסורי אישות‬
‫שרגא על יבמות ראיתי קיצור דבריהם‪ ,‬ת״ת אדון‬
‫כלל‪ ,‬אבל גבי נשתטית יש לה כל דיני אישות‪ ,‬והביא‬
‫תעצמי‪ ,‬כוונת והבנת דבריהם‪ ,‬כי לכאורה קשה‬
‫ראי׳ לדבריו תתוס׳ יבמות דת״ד ע״א ד״ה כל‬
‫להבין‪ ,‬תש״כ התוס׳ גבי חרש וחרשת דפותייהו‬
‫שעולה ליבום‪ ,‬דתתלק שם דלהכי תרש והרשת‬
‫הוא דכאיב להו‪ ,‬הא הדין הוא דבעינן שיהיו ראוים‬
‫עולים ליבום‪ ,‬אף שאינם עולים לתליצה‪ ,‬משום‬
‫לאמירה‪ ,‬וכדר״ז דכל הראוי לבילה וכו׳‪ ,‬וע״כ דיש‬
‫דפותייהו הוא דכאיב להו‪ ,‬והסבר דבריהם הוא‪ ,‬דאף‬
‫לפרש בתרי אנפי‪ ,‬או משום דכיון דאתירה גופא‬
‫דבעינן שיהיו בני אמירה‪ ,‬וכר״ז דאתר כל שאינו‬
‫אינה מעכבת‪ ,‬והחסרון הוא רק בפותייהו‪ ,‬שאינם‬
‫ראוי לבילה בילה מעכבת‪ ,‬ת״ת כיון דאיכא זיקה‬
‫ראוים לאמירה‪ ,‬וזהו תילתא דלא חשיבא‪ .‬והבנה זו‬
‫עלייהו‪ ,‬ל׳׳ד להא שאינו עולה ליבום‪ ,‬דליכא עלייהו‬
‫בתוס׳ נראה מהשב יעקב‪ ,‬ולהכי תחלק בין חרש‬
‫כלל דיני זיקה של יבום‪ ,‬והביא את השב יעקב‬
‫וחרשת לקיטע‪ ,‬וסובר דקיטע אינו עולה ג״כ ליבום‪,‬‬
‫והשבות יעקב לענין קיטע‪ ,‬שהובאו דבריהם בפ״ת‬
‫וכן ראיתי מפרשים כוונת התוס׳ אליבא דהשב‬
‫אה״ע סי׳ קס״ה אות ג׳ וקס״ט אות כ״ ט יעוי״ש‪,‬‬
‫יעקב‪ ,‬או דאפ״ל דכוונת התוס׳ הוא דדוקא היכא‬
‫זהו תוכן דבריו לפי שי׳ הרתב״ם‪:‬‬
‫שאינו עולה ליבום‪ ,‬תחתת דאין עליו זיקת יבום‬
‫כליג אז אינו עולה לחליצה‪ ,‬אבל הכא דחל עליו‬ ‫ל פי הנראה תדברי הת״ח הנ״ל נראה דכל חילו‬
‫איסור זיקה‪ ,‬והתניעה והחסרון הוא תצד איסורים‬ ‫וטעמו של הוצאת לעז על גיטין הראשונים‬
‫אחרים‪ ,‬כגון שאינו עולה לחליצה‪ ,‬מחתת שאיט‬ ‫הוא רק אם ניתא דהגט כשר עפ״י דין‪ ,‬וכתו שהביא‬
‫יכול לדבר‪ ,‬או שאין לו רגיג באופנים אלו ליכא הך‬ ‫תהב״ח והח״מ‪ ,‬אבל לא היכא דלבתראי נולד חשש‬
‫כללא דכל שאיט עולה ליבום אינו עולה לחליצה‪,‬‬ ‫פסול בהגט‪ .‬והוכחה לזה עלה כעת בדעתי‪ ,‬והיא‬
‫וכן איפכא‪ ,‬וזהו כשיטת השבות י ע קג וא״כ לא‬ ‫הערה חדשה‪ ,‬תגת׳ דגיטין ד׳׳ה ע״ב‪ ,‬דשם תקור‬
‫תיבעיא אם ניתא דכוונת התוס׳ הוא דרק אינו‬ ‫הך דינא דהוצאת לעז על גיטין הראשונים תהא‬
‫ראוי׳ לאמירה שאני‪ ,‬דבזה לא אתרינן כל שאינו‬ ‫דר״א ור״א ור״א‪ ,‬דאתרו אין אתה צריך לעתוד‬
‫עולה ליבום וכו׳‪ ,‬דאז פשיטא דנשתטית חשיבא ללאו‬ ‫על כל אות ואות‪ .‬וכ׳׳ת אעביד לחותרא אתה תוציא‬
‫בת גירושין‪ ,‬אלא אפילו אם ניתא דיש חילוק בין‬ ‫לעז על גיטין הראשונים‪ .‬דתוכח תזה דדוקא היכא‬
‫היכא דאינו עולה ליבום תצד דאין שם חלות הזיקה‪,‬‬ ‫דהגט כשר עפ״י דין‪ ,‬אלא שרוצה להחמיר ע"י‪4‬‬
‫או מצד דינים אחרים‪ ,‬דאז אפ״ל לכאורה‪ ,‬דגם‬ ‫אז א ט אומרים דאינו רשאי תפני הוצאת לעז על‬
‫נשתטית אחרי דיש עלי׳ דיני אישות‪ ,‬נקראת בת‬ ‫גיטין הראשונים‪ ,‬אבל לא היכא דלבתראי התיקון‬
‫גירושין‪ ,‬אבל באתת נראה דאינה נקראת בת‬ ‫הוא מצד הדין‪ ,‬אז בודאי אין להשיג על הוצאת לעז‪,‬‬
‫גירושין‪ ,‬ול״ד להא דיבתות דאינו עולה ליבום‪,‬‬ ‫ורק לראות דהגט יהי׳ כשר‪ .‬ואפשר ח הו כוונת‬
‫דהתם אפ״ל דכוונת התוס׳ היתה‪ ,‬רק למעט אם‬ ‫התה״ד בסי׳ רל׳׳ב )שהארכנו בו בספרנו תיקון‬
‫איט עולה ליבום תצד הזיקה‪ ,‬ולא באופן אחר‪,‬‬ ‫גיטין לענין הוצאת לעז על גיטץ הראשונים(‪,‬‬
‫אבל לענין הדין דבעינן שתהא בת גירושין‪ ,‬אין שום‬ ‫שכ׳ לענין הא דתיקן רבא לכתוב בגט מיומא דנן‬
‫נ״ת מאיזה טעם איננה יכולה להתגרש‪ ,‬אם תצד‬ ‫ולעלם‪ ,‬דיותר יש לחוש לעצמנו ממה שנחוש להוצאת‬
‫שאין עלי׳ אישות‪ ,‬או מצד שאינה יכולה לשמור את‬ ‫לעז‪ .‬ואף דבאתת יש לעיין הרבה בזה‪ ,‬כתש״כ בספרי‬
‫גיטה‪ ,‬וא״כ הוי שפיר תילתא דל״ת עביד השתא‪,‬‬ ‫תיקון גיטין‪ ,‬כי הענין הזה תסובך תאד‪ ,‬ועי׳ בתשו׳‬
‫ודברי הנוב״י עפ״י דברי המגיה בתל״ת שרירין‬ ‫הרשב׳׳א לענין חתם סופר ועד ואותרת תאיס עלי‪,‬‬
‫וקייתין‪:‬‬ ‫דהזכירו הוצאת לעז וגס מזה כתבט שם‪ ,‬בכ״ז‬
 ‫שהם‬ ‫אח״ע‬
‫טעמו משוס דשלנ״ל הי׳ להרמ״א להניא שי׳ הי״א‬
‫דס״ל דאס אמר לכשתלד קנה‪ ,‬כמו שהגיה נח״מ‬
‫סי׳ ר״י סעי׳ א׳‪ ,‬לפי תי׳ של הט״ז שהנאנו ל ע >‬
‫דה״נ דמי כמו שאמר לכשתלד‪ ,‬ומוכת דגם הרמ״א‬
‫ס״ל דטעמא דלאשה דעלמא אינו גט‪ ,‬הוא משוס‬
‫דלאו נת גירושין היא‪ ,‬וא״כ לפי״ז כנר כתננו‬
‫דעפ״י שי׳ הרמנ״ס מיושנין היטנ דנרי הנונ״י‪,‬‬
‫כנ״ל ‪:‬‬
‫ו חי דו שו של המ״ת דננשתטית הוי ספק לעולם‪,‬‬
‫מה נקראת אינה יודעת לשמור את גיטה‪,‬‬
‫ופליגי נזה הר״ש והר״א כמש״כ לעיל‪ ,‬וא״כ כיון‬
‫דהוי ספק יכול לעשות שלית כמש״כ המל״מ‪ .‬הנה‬
‫עי׳ נמל״מ שס‪ ,‬שמתתלה תלה זאת נמתלוקת רש״י‬
‫ותוס׳‪ ,‬ואת״כ תילק נין ספיקא דמציאות לספיקא‬
‫דדינא‪ ,‬וא״כ אין דנר זה נרור עדיין‪ .‬אך מהמ״מ‬
‫שהניא המל״מ מוכת דאף נספיקא דדינא אמרינן‬
‫דמצי עניד שלית‪ .‬ועי׳ נספרנו א״ש ת״א תאה״ע‬
‫סי׳ מ״ה שהנאנו שס את המל״מ והמ״ת‪ ,‬וכתננו‬
‫דפלוגתת רש״י ותוס׳ לא שייכים לתקירת המל״מ‪,‬‬
‫אך דנרי המ״ת לא הנאנו שס‪ .‬אך כ״ז הוא נידן‬
‫התקירה והספק של המל״ת נספק קרונ לו וס׳‬
‫קרונ לה‪ ,‬אנל ננ״ד לענין נשתטית‪ ,‬נלפענ״ד דגם‬
‫לו יהא דספיקות משוס שלית הלא כ״ז הוא נשוטה‬
‫כזו שיודעת לשתור את עצתה‪ ,‬אנל שוטה שאינה‬
‫יודעת לשמור א״ע אף דיודעת לשמור את גיטה‬
‫אינה מגורשת תדרננן‪ ,‬כדי שלא ינהגו נה תנהג‬
‫הפקר‪ ,‬וא״כ ננשתטית כזו ל״ת תשוי שלית‪ ,‬כיון‬
‫דל״ת עניד השתא‪ ,‬מתמת גזירה דרננן שלא ינהגו‬
‫נה תנהג הפקר‪ ,‬וא״כ שפיר תיקנו דלעולס יתן‬
‫הנעל גט אתר לכשתשתפה‪ ,‬כיון דאין אנתנו עושים‬
‫נדיקה כזו להנתין נין שוטה לשוטה‪ .‬ואפשר דתטעס‬
‫זה ליכא הוצאת לעז על גיטין הראשונים‪ ,‬דיאמרו‬
‫אפשר דגיטין הראשונים היו עפ״י נדיקה‪ ,‬ונדקו‬
‫וראו דהן מהשוטים אלו‪ ,‬שיודעות לשמור את עצתן‪,‬‬
‫ועכשיו אין אנו עושין נדיקה כזו‪ ,‬וא״כ אין ניכר‬
‫הדנר‪ ,‬ונדנר שאינו ניכר ליכא הוצאת לעז‪ ,‬כתש״כ‬
‫נספרנו תיקון גיטין‪ ,‬כמש״כ לעיל‪:‬‬
‫‪-‬ב ‪-‬‬
‫מש״כ המ״ת דלהכי תיקנו השלשת הגט נכשתטית‬
‫משוס תומרא דתקנת רגמ״ה‪ ,‬כמש״כ‬
‫הת״מ סי׳ קי״ט אות י״נ‪ ,‬וכוונתו הוא‪ ,‬דמשום‬
‫תומר גזירת שתי נשיס התקינו שישליש גט נעת‬
‫שטותה‪ ,‬כדי שתות׳׳י כשתשתפה יהי׳ הגט מוכן‪,‬‬
‫דתששו אולי יארע אז אינה סנה שלא ישיג סופר‬
‫ויהי׳ נתוך כך איסור של שתי נשים עליו‪ ,‬וכמו‬
‫דאיתא נגיטין דנ״ו ע ״נ לעגין טופסי גיטין‪ ,‬ונאמת‬
‫גט כשר הוא אך מה שצריך לכתו‪ 3‬ג ט אתר‬
‫כשתשתפה הוא רק לכתמלה משום מוקדם‪ ,‬דהא‬
‫א בג‬ ‫‪130‬‬
‫ו ע ו ד נלפענ״ד לותר דאתרי תקנת הנונ״י אין כאן‬
‫לעז על גיטין הראשונים‪ ,‬עפ״י ד‪3‬רי התיס‬
‫תייס עצמן‪ ,‬דהנה גספרי תיקון גיטין כתנתי‪ ,‬דהיכא‬
‫דאינו ניכר ל״ש הוצאת לעז יעוי״ש‪ ,‬וא״כ גס‬
‫ננשתטית אס נתקן דהגט שנכתנ נעת שטותה פסול‬
‫כשתשתפה‪ ,‬אינו ניכר‪ ,‬דהמיס תייס כתג את״כ‬
‫לתדש דאפילו לפי שיטת הרא״ש והטור למפרשי‬
‫דמ״ש דלאשה דעלמא אינו גט‪ ,‬משוס דהוי דשלנ״ל‪,‬‬
‫שפיר מהני הגט שנכתנ נעת שטותה‪ ,‬כדכתנ הט״ז‬
‫נאה״ע סי׳ קל״נ אות נ׳ ליישנ קושית הנ״י על‬
‫הטור‪ ,‬שהניא נשס הרא״ש‪ ,‬שכתנ דלמ״ד אדם‬
‫מקנה דשלנ״ל‪ ,‬מהני הגט לאשה דעלמא‪ ,‬דהא זהו‬
‫נגד ההלכה‪ ,‬דהא הלכתא דאין אדם מקנה דשלנ״יג‬
‫ותי׳ הט״ז שס‪ ,‬דהרא״ש והטור ס״ל כר״נ דס״ל‬
‫ננ״נ דקמ״נ ע״נ דהמזכה לעונר ל״ק ולכשתלד‬
‫קני‪ ,‬וא״כ גס לאשה דעלמא מהני כשאמר‬
‫לכשאכנסנה אגרשנה יעוי״ש‪ ,‬וא״כ לפי״ז גס‬
‫ננשתטית מהני הגט לכשתשתפה‪ .‬ואפי׳ לשי׳ התוס׳‬
‫דמפרשי נמי טעמא דאשה דעלמא דל״ה גט‪ ,‬משוס‬
‫דהוי דשלנ״ל‪ ,‬ואינו מנואר דעתס איך ס״ל גני‬
‫לכשתלד‪ ,‬נמי ניתא משוס דשיטתס גני כהנת‬
‫שנתערנ ולדה נולד שפתתה‪ ,‬לספיקות משוי שלית‪,‬‬
‫והונא זאת נמל״מ נפ״ט מהל׳ אישות‪ ,‬נד״ה ודע‬
‫וכו׳‪ ,‬וכתנ דס״ל כהכ״מ פ״ז מהל׳ אישות הט״ז‬
‫דהיכא דמספק תפסו קדושין השתא‪ ,‬הוי כדנר שנא‬
‫לעולם‪ ,‬וא״כ כיון דיש פלוגתא נין הר׳ שמתה והר׳‬
‫אפרים‪ ,‬מה נקרא שוטה שאינה יודעת לשמור את‬
‫גיטה‪ ,‬הונא נתשונת מהרש״ל סי׳ ס״ה וננ״ש‬
‫סקי״ט סק״ט‪ ,‬אס היא עדיפא מקטנה או לא‬
‫יעוי״ש‪ .‬וא״כ שפיר מצי משוי שלית‪ ,‬כן תוכן דנרי‬
‫המ״ת‪ .‬וא״כ לפי״ז ליכא הוצאת לעז על גיטין‬
‫הראשונים‪ ,‬דיאמרו אולי נגיטין הראשונים הי׳ ספק‬
‫אס השוטים הגיעו למדרגת שטות כזה‪ ,‬שאינה‬
‫יכולה לשמור את גיטה‪ .‬ועכשיו לפי דעת המורים‬
‫אף שאין אנו נקיאין מה נקראת שוטה שאינה יכולה‬
‫לשמור את גיטה‪ ,‬נראה שהיא שוטה גמורה‪ ,‬שאינה‬
‫יודעת לשמור את גיטה‪ ,‬להכי פסלו את הגט‬
‫והצריכו לתת גט אתר לכשתשתפה‪ ,‬וא״כ אינו ניכר‬
‫וליכא לעז‪:‬‬
‫ונמצא לפי״ז כי נפלו כמעט כל ההשגות של המ״ת‬
‫על הנונ״י‪ ,‬וגס הא שהשיג דלפי שיטת‬
‫הרא״ש והטור‪ ,‬מהני כתינת הגט נעת שטותה‬
‫כשתשתפה‪ ,‬משוס דס״ל דאס אמר כשתלד קנה‪,‬‬
‫ג״כ לאו השגה היא לפ״ד‪ ,‬משוס דנראה דהמתנר‬
‫וכן הרמ״א‪ ,‬נקטו להלכה‪ ,‬דטעמא דלאשה דעלמא‬
‫אינו גט‪ ,‬הוא כשי׳ הרמנ״ס דטעמא הוא משוס ‪/‬‬
‫דאינה נת גירושין‪ ,‬ולא משוס דשלנ״ל‪ ,‬אף דהמתנר‬
‫נאה״ע סי׳ קל״נ סעי׳ נ׳ סתם דנריו ולא נתן שוס‬
‫טעס‪ ,‬מאיזה טעם אשה דעלמא אינה מגורשת‪,‬‬
‫דכמעט נכ״מ נקט המתנר שי׳ הרמנ״ס ואילו הי׳‬
‫מ­‬ ‫שהם‬ ‫אה״ע‬
‫שתי נשים‪ ,‬כדברי המיס תייס הנ״ל‪ ,‬וא״כ דברי‬
‫המ״ח צריכים ביאור‪:‬‬
‫ו מ ש ״ כ המ״ח דגאמת הגט כשר‪ ,‬רק לכתחלה‬
‫החמירו משוס מוקדם‪ ,‬וגס הגעל והאשה‬
‫בעיר אחת‪ ,‬הנה גענין מוקדם‪ ,‬איכא מחלוקת‪,‬‬
‫יעוין גג״ש שס‪ ,‬דאיכא דסברי דכיון דאיכא קול‪,‬‬
‫אין המוקדם פסול‪ ,‬ויכול לשלחו אח״כ ע״י שליח‬
‫אפילו אס אפשר לעשות גט אחר‪ ,‬והכא גנשתטית‬
‫דגעינן היתר של תאה רבנים אין לך קול יותר תזה‪,‬‬
‫ועוד עדיפא משליח דעלתא‪ .‬ותש״כ דתשוס דגעל‬
‫והאשה בעיר אתת‪ ,‬בזמנינו אין הבעל והאשה בעיר‬
‫אחל‪ /‬וכמעט תמיד נמצאת האשה בביה״ח התיותד‬
‫למחלות אלו‪ ,‬והס בעיר אחרת‪:‬‬
‫ויהי׳ בתוך כך באיסור שתי נשים‪ ,‬וזה בודאי אינו‬
‫‪-‬ג ‪-‬‬
‫בדברינו לעיל תירצנו את הנוג״י‪ ,‬דפוסל את הגט‬
‫שנכתב בשעת שטותה‪ ,‬עפ״י דברי המגיה‬
‫גתל״ת‪ ,‬דכל תילתא דל״ת עגיד השתא ל״ת תשוי‬
‫שליח‪ ,‬ועי׳ בספרנו אגני שהם חאה״ע סי׳ ת״ו‬
‫שהארכנו הרגה גענין זה‪ ,‬ואף שכמדומה שלא‬
‫הנחנו תקום פנוי גענין זה שלא נגענו גו בעיון‬
‫ובהתבוננות‪ ,‬וגס הבאנו שם קושית האחרונים אתאי‬
‫אינו תועיל כתבו לתנו‪ ,‬הא הבעל א״י לתת עכשיו‬
‫גט לאשתו יעוי״ש היטב‪ ,‬מצאתי עכשיו ת״ל ענין‬
‫גדול לענות בו‪ .‬והוא שנתעוררתי כעת לחקור בכל‬
‫גיטין הנשלחים שהם תוקדתיס והכשרן הוא תטעם‬
‫דאית להו קלא‪ ,‬כדאיתא גגיטין די״ח ע״א‪ ,‬האיך‬
‫הס כשרים‪ ,‬הא כל תילתא דלא מצי עגיד השתא‬
‫שליח ל״ת תשוי‪ ,‬והבעל עצתו הא ל״ת עביד ג ט‬
‫תוקדם‪ .‬וזה פשוט דאפילו להי״א שבסי׳ קכ״ז סעי׳‬
‫ב׳ דתכשרי נכתב גיוס ונחתם גלילה בשעת הדחק‬
‫כר״ש‪ ,‬ג״כ לא ס״ל דגט הנשלח ע״י שליח דכשר‬
‫הוא תטעתא דר״ש‪ ,‬אלא כדאיתא גש״ס דהוא משוס‬
‫דאיכא קלא‪ ,‬וזהו כר״י אליבא דרבנן דהלכתא‬
‫כוותי׳‪ ,‬כדפסק הרתב״ס גפ״א תה׳ גירושין הכ״ד‬
‫דהטעס הוא משוס שתא יחפה על בת אחותו‪ ,‬דלר״ש‬
‫דס״ל משוס פירות לא בעינן לטעתא דקלא‪ ,‬דלדידי׳‬
‫מוקדם כשר משוס דנתן עיניו לגרשה‪ ,‬אין לו פירות‬
‫כדאיתא בש״ס‪ ,‬וגס לא בכל גיטין הנשלחין איכא‬
‫שעת הדחק‪ ,‬דשעת הדחק פירש״י שם‪ ,‬דהוא או‬
‫שהלך הבעל וא׳׳א להשיג גט אחר‪ ,‬או שניסת ע״י‬
‫גט זה‪ ,‬וא״כ קשה דכל הגיטין הנשלחים הס תילתא‬
‫דל״ת עגיד השתא‪ ,‬וא״כ איך תועיל שליחות ע״ז ‪:‬‬
‫ואפי׳ לשי׳ הרא״ש והטור דס״ל כר״נ דהתזכה‬
‫לעובר ל״ק‪ ,‬ולכשתלד קנה‪ ,‬כתו שהבאנו לעיל‬
‫את הת״ח שהשיג על הנוג״י דפוסל את הגט שנכתב‬
‫כשנשתטית האשה‪ ,‬משום כל תילתא דל״ת עגיד‬
‫השתא שליח ל״ת תשוי‪ ,‬דלשי׳ הרא״ש והטור הנ״ל‬
‫מצי תשוי שליח לכשתשתפה‪ ,‬כתו דתצי להקנות‬
‫לכשתלד‪ ,‬וזהו תדברי הט״ז דתתרץ קושית הב״י‬
‫אבני‬
‫לא נמסר לה בעת הכתינה‪ ,‬ואינו כשר ‪ hbh‬מתמת‬
‫שהוא ע״י שלית‪ ,‬כמבואר בשו״ע קכ״!‪ ,‬ושס איתא‬
‫בב״ש אות ו׳ דאף גיטין הבאין ממ״ה‪ ,‬הטעם דיש‬
‫להס קול וא״א בע״א עי״ש‪ ,‬וגס הבעל ואשה בעיר‬
‫אתת‪ ,‬עי׳ בסי׳ קמ״א סעי׳ נ״ה ובסה״ג סעי׳ כ״ט‪,‬‬
‫עכ״ל המ״ת יעוי״ש ‪:‬‬
‫לפענ״ד אס נימא כדברי המ״ת דתקנת השלשת‬
‫הגט הי' כדי להנצל מאיסור שתי נשים‬
‫כשתשתפה ולא יהי׳ סופר מוכן לפניו‪ ,‬א״כ התקינו‬
‫שמוכרת הוא לגרש את האשה הנשתטית כשתשתפה‪,‬‬
‫וא״כ אנוס הוא געת הגירושין‪ ,‬דאס יכול לגרש‬
‫איזה שירצה‪ ,‬מה הועילו תכמיס בתקנתם‪ ,‬דאולי‬
‫יתפוץ לגרש את השני׳ ולא יהי׳ סופר מוכן לפניו‪,‬‬
‫נקרא גט מעושה כדין‪ ,‬דמאתה טעס נוכל להכריתו‬
‫לגרש אשתו הראשונה ולא השני׳‪ ,‬ואף דכעין קושיא‬
‫זו הקשה המשיג דגר על תקנת הנוג״י להשביע את‬
‫הגעל‪ ,‬דהיאך משגיעין את הבעל לגרש את אשתו‬
‫הראשונה‪ ,‬שמא כשתשתפה‪ ,‬ירצה לגרש את השני׳‬
‫ולקיים את הראשונה‪ ,‬אך ע״ז יש עצה לתקן נוסת‬
‫השבועה כמש״כ שס המשיג דגר‪ ,‬כי הוא תיקן‬
‫באופן זה‪ ,‬דתומ״י כשיודיעו אותו בי״ד שאשתו‬
‫הראשונה נשתפה‪ ,‬מתויג לפרוש עצמו מאשתו השני׳‬
‫וכו׳ עד שישוה עס אשתו הראשונה וכו׳‪ ,‬ולגרשה‬
‫כד״ת או שבאמת ישוב לתיות עמה ולגרש השני׳‬
‫וכו׳‪ ,‬ע״ש גת״ד מסימן א׳ עד סי׳ ה׳‪ .‬ואס דגס גזה‬
‫פקפקנו כשישבנו על מדוכא זו‪ ,‬גב׳ מר״ת שנת‬
‫תרפ״ה‪ ,‬אני והרה״ג רי״א קעסלער שליט״א‬
‫ורי״י שטיין ז״ל‪ ,‬והקשינו דאס נשגיע את הבעל‬
‫באופן זה‪ ,‬הרי מטיל הבעל תנאי בגט‪ ,‬והתנאי תלוי‬
‫גיד הבעל‪ ,‬וא״כ לא יוכל השליח לגרש אותה לעולם‪,‬‬
‫ונמצא דהשליתות בטילה מעיקרה‪ ,‬וכל הטורת‬
‫למותר‪ .‬ועוד הקשינו שס על טעמו של המשי״ד‪,‬‬
‫שכתב דלהכי תיקנו להשליש גט כדי שיהי׳ גדין נתן‬
‫עיניו לגרשה עיי״ש‪ ,‬הלא אס נשביע את הבעל‬
‫באופן זה‪ ,‬שמטיל תנאי בגט‪ ,‬נמצא שלא נתן עיניו‬
‫לגרשה‪ ,‬ולכן הי׳ נראה לפענ״ד להשביעו כן‪,‬‬
‫דכשתשתפה אשתו‪ ,‬אס יתרו גו בי״ד מומחה לגרשה‬
‫וכו׳‪ ,‬וא״כ הדבר תלוי בדעת בי״ד‪ ,‬ומוגן ממילא‪,‬‬
‫שאס יטעון אז‪ ,‬שרוצה לקיימה ולגרש השני׳‪ ,‬בודאי‬
‫נותן לו הגי״ד רשות לעשות כרצונו‪ .‬וכן כתבנו‬
‫הנוסח ושלחנו לרבנים מורי הוראה ויושבי על מדין‬
‫שיסכימו אתנו‪ ,‬וא״כ ע כ״ פ איכא עצה להגן על‬
‫השלשת הגט ועל השבועה‪) .‬פה אמצא מקום להעיר‪,‬‬
‫כי נודעתי כעת‪ ,‬כי הערותינו על המשיב דגר‪,‬‬
‫יש לה כבר בת קול בס׳ תמדת יעקב להרה״ג ר״י‬
‫בוימאן ז״ל גסי׳ כ״ד שנדפס בשנת תש״ב‪ ,‬שהמחבר‬
‫מפלפל גזה(‪ .‬עכ״פ איך שהיא יש לתרץ תקנת‬
‫השבועה‪ ,‬אבל לא השלשת הגט‪ ,‬אס נימא דזהו מטעם‬
‫דיהי' גט תוכן שלא יארע שום סבה ויהי' באיסור‬
 ‫שהם‬ ‫אה״ע‬ ‫אבני‬ ‫‪132‬‬

‫דיבתות בפ׳ האשה רבה‪ ,‬ד‪ 3‬פ׳ הא״ר אתרו ר׳ ינא’‬ ‫ארא״ש והטור לעדן כשאכנסנה אגרשנה כתש״גג‬
‫ור׳ יוחק‪ ,‬דטעמא דתתני׳ הוא משום דאין קדושין‬ ‫)הנה לפענ״ד יל״ע נעיקר ה‪37‬ר דכל הני דחשיג‬
‫תופסין ביבמה‪ ,‬אתאי לא הביא גס מההלכה‪ ,‬דהא‬ ‫הש״ס ‪ 33‬״ת דט״ז ע״‪ 3‬ועוד ‪ 3‬כתה דוכתי דאינה‬
‫הלכה היא כשמואל דס״ל דיבתה שנתקדשה צריכה‬ ‫מקודשת‪ ,‬כמו לאתר שיתות ‪3‬עלך ולאטר שייזלוץ‬
‫גט‪ ,‬וא״כ לפי׳׳ז הא דתנן לאחר שיחלוק לך ‪T n y‬‬ ‫לך י‪ 3‬מיך‪ ,‬הו״ל להיות מקודשת לדעת ר״י‪ ,‬דכל‬
‫אינה מקודשת‪ ,‬לאו בחדא תחתא חשיבא עם שאר‬ ‫הני הוי כתו דאמר לכשתלד‪ ,‬ומה פליגי ר״מ וחכמים‬
‫האופנים הקודמים‪ ,‬דבכולהו אינה מקודשת כלל‪,‬‬ ‫‪3‬זה‪ .‬ואין לתרץ ‪?3‬ה קושית התוס׳ ‪ 33‬״ת שם ד״ה‬
‫ובלאחר שיחלוץ לך יבתיך הלא רק אינה מקודשת‬ ‫קנוי׳ וכו'‪ ,‬וכן ‪3‬י‪ 3‬תות דצ״ג ד״ה קנוי׳ וכו'‪ ,‬דהקשו‬
‫קדושין ודאיס‪ ,‬אבל ת״ת ספק קדושין הוי‪ ,‬וכמו‬ ‫אתאי צריך מעכשיו כיון דאדס תקנה דשל‪ 3‬״ל‬
‫שפסק הטוש״ע אה״ע סי׳ ת׳ סע״ו‪ ,‬וא״כ מוכח‬ ‫יעוי׳׳ש‪ 7 ,‬א‪ 7‬ר‪ 3‬א דלתאן דס״ל אדם תקנה דשל‪ 3‬״ל‬
‫דטעתא הוא משוס דבאותה שעה אין קדושין תופסין‬ ‫צריך מעכשיו‪ ,‬ד‪3‬לא מעכשיו לכו׳׳ע מהד‪ ,‬דכתו‬
‫בה אז אתרינן אין אדס תקנה דבר שלא בא לעולס‬ ‫שאתר לכשתלד דתי‪ ,‬דקונה דהא ר׳׳ה אתר לה להך‬
‫כתש״כ ה ט״ז‪:‬‬ ‫תילתא ור״ה ס״ל ‪ 33‬״‪ 3‬שם דגם לכשתלד ל״ק‪ .‬וגס‬
‫‪ 3‬תקור הדין דכל תילתא דל׳׳ת ע‪3‬יד השתא שלית‬
‫ובאמת צ״ע לפי פי׳ הכ״ת בפ״ז תהל׳ אישות‬
‫ל׳׳ת תשוי‪ 3 ,‬מיר די״‪ 3‬שס‪ ,‬דאיתא דאס להאשה‬
‫דשי׳ הרתב״ס היא דהתקדש ליבתה הוי‬
‫איכא אחות נשואה‪ ,‬אע״פ שנתגרשה אח״כ‬
‫קדושין ודאיס‪ ,‬א״כ איך תפרנס שמואל התתני׳‬
‫מותרת‪ ,‬משוס דכל תילתא דל׳׳ת ע‪3‬יד השתא שליח‬
‫דקתני דלאחר שיחלוץ לך יבתיך אינה מקודשים‬
‫ל״ת תשוי‪ ,‬קשה ג״כ אלי‪ 3‬א דר״^ אתאי מותרת‪,‬‬
‫גס יל״ע דלפי תי׳ הט״ז על קושית ב״י על הרא״ש‬
‫דהא הוא תילתא דתצי ע‪3‬יד השתא הוא‪ ,‬דתצי‬
‫והטור‪ ,‬איכא חילוק באומר לאשה דעלתא‬
‫לקדשה עתה ולומר כשתתגרש תהא מקודשת‪ ,‬ח הו‬
‫לכשאכנסנה אגרשנה‪ ,‬בין פנוי׳ לא״א‪ ,‬דבא״א לא‬
‫כתו שאתר לכשתלד קנה לר״^ ולא ראיתי מי‬
‫תפסי בה קדושין השתא‪ .‬וצע״ג בכ״ז לפענ״ד‪ .‬ועי׳‬
‫שיעורר ‪3‬זה‪ ,‬מכל הני דוכתי‪:‬‬
‫בקדושין דס״ב ע״ב שס לענץ געית ר׳ אושעיא גבי‬
‫נתן ב׳ פרוטות לאשה וכו׳ וכן בהאי דאתר גגי נתן‬ ‫ואן‪ 5‬דה‪ 3‬״י שם הקשה על הרא״ש והטור‬
‫פרוטה לאשתו וכו׳ ובטוש״ע אה״ע סי׳ ת׳ סעי׳ ז׳‪.‬‬ ‫תהתתניתין דהאותר לאשה התקדשי לי‬
‫והרת״א לא הביא דין זה אלא בחו״ת סי ר״י סע״ א‬ ‫לאחר שאתגייר וכו׳‪ ,‬ועיין ‪ 3‬ט״ז שם ‪ 3‬סוה״ד תה‬
‫כתש״כ‪) .‬ולפי״ז אזדא ראיתי שהבאתי לעיל דגס‬ ‫שתי׳ קושית ה‪ 3‬״י וז״ל‪ :‬ותה שהקשה ‪ 3‬״י דהא‬
‫הרת״א אזיל בשיטת הרתב״ס בטעתא דאשה דעלתא‬ ‫הרא״ש פסק ‪ 3‬האותר כסתם תתני׳ דהאותר לאשה‬
‫אינו גט‪ ,‬תדלא הגיה‪ ,‬דלשי׳ הרא״ש והטור הוי גט‪,‬‬ ‫הרי את מקודשת לי לאחר שאתגייר לאחר שתתגיירי‬
‫כתו דהגיה בחו״ת סי׳ ר״י סע״א‪ ,‬דהא לא הגיה‬ ‫אינה מקודשת משוס דהוה ‪7‬של‪3‬״ל‪ ,‬נראה דלק״ת‪,‬‬
‫בשוס תקוס‪ ,‬אפי׳ היכא דבודאי הטעס הוא‪ ,‬משוס‬ ‫דאע״ג ד‪" 3‬פ האומר ‪3‬קדושין איתא טעתא דאינה‬
‫דשלב״ל‪ ,‬כתו היכא דתקדש את האשה לאחר שימות‬ ‫מקודשת משוס דהוה ‪7‬של‪ 3‬״ל ת״ת ‪ 3‬פ׳ האשה ר‪ 3‬ה‬
‫בעלה וכדומה כתש״כ(‪ .‬אבל עכ״פ שי׳ הרא״ש‬ ‫דצ"‪ 3‬אתרו ר׳ ינאי ור׳ יוחנן דטעתא דתילתא ‪3‬תשנה‬
‫והטור כן הוא‪ ,‬אבל בגט תוקדס גס לשי׳ הרא״ש‬ ‫זו דאין קדושין תופסין ‪ 3‬ה כלל באותה שעה גזה‬
‫והטור פסול וביותר קשה להשי׳ דס״ל דהיכא דעשה‬ ‫דוקא אתרינן אין אדס תקנה דשלג״ל‪ ,‬תשא״כ‬
‫גט תוקדס ונפסל יכול אח״כ להכשירו ע״י שיעשה‬ ‫באומר לאשה דעלתא לכשאכנסנה אגרשנה שפיר‬
‫אח״כ שליח‪ ,‬עי׳ באהע״ז שס סי׳ קכ״ז‪ ,‬הא בודאי‬ ‫ראויה אז להתקדש ולהתגרש וא״כ שפיר הביא‬
‫זה הוי תילתא דל״ת עביד השתא ואיך תשוי שליח‪.‬‬ ‫הרא״ש והטור אותו ת״ד דאדס תקנה דשלב״ל‬
‫ואפשר י״ל דכיון דהכשר השליח הוא משוס קלא‪,‬‬ ‫דהיינו תאן דס״ל דתהני לכשתלד ואפי׳ בדבר שלב״ל‬
‫דתי לכתו דכאיב לי׳ ידי׳‪ ,‬דאין הפסול בהדין אלא‬ ‫דשפיר קיי״ל כוותי׳ בזה‪ ,‬עכ"פ‪ .‬כנ״ל ליישב בישוב‬
‫תשוס דרק ע״י שליחות איכא קלא ולא יצויר קול‬ ‫נכון בס״ד עכ״ל הט״ז‪ .‬בעניותי לא אבין כלל וכלל‬
‫בלא שליחות‪ ,‬ג״כ הי׳ כשר הגט‪ ,‬נתצא דאין חסרון‬ ‫את דבריו‪ ,‬דנהי דניתא דקושית הב״י ארא״ש‬
‫בעצס עשית הדבר‪ ,‬אלא בהוצאת הקול‪ ,‬ויש לעיין‬ ‫מתורצת לפי חילוקו של הט״ז‪ ,‬תה יענה אקושיתנו‬
‫בזה טובא‪:‬‬ ‫דהא כל הני דתתני׳ דתי כתו שאותר לכשתלד‪,‬‬
‫והרא״ש פסק כסתתא דתתני׳ כתש״כ הב״י‪ .‬ור״י‬
‫תחלק בקדושין שס בין דבר שבידו דלאו כמחוסר‬
‫תעשה הוא או דבר שלאו בידו‪ ,‬או אפי׳ בדבר שבידו‪,‬‬
‫אחרי כל זאת יצאתי לחקור ולדון בדבר חדש‪ ,‬דאפי׳‬ ‫היכא דתעיקרא בהתה והשתא דעת אחרת‪ ,‬וגבי‬
‫אס ניתא כדברי הנוב״י‪ ,‬דשייך בנשתטית‬ ‫תזכה לעובר לאו בידו הוא‪ ,‬ובכ״ז ס״ל לר״נ דאס‬
‫כל תילתא דאיהו ל״ת עב ‪ r‬השתא שליח ל״ת משוי‪,‬‬ ‫אתר לכשתלד קנה‪ .‬וגם בעניותי לא אבין לפי חילוקו‬
‫ולא כדברי המ״ח‪ ,‬הלא כ״ז הוא רק בכתיבת הג ט‬ ‫של הט״ז‪ ,‬בין הגת׳ דקדושין בפ׳ האומר לבין הגת׳‬
‫סז‬ ‫שהם‬ ‫אדד׳ע‬ ‫א ב נ‘‬

‫כי לא כן הוא‪ .‬והנוב״י חאהע״ז בתה״ת סי׳ קכ״ו‬ ‫אבל לא בנתינת הגט‪ ,‬זמתתת הנתינה דל״יל לגרשה‬
‫רוצה לפסול באתת לא רק תטעם שליחות‪ ,‬אלא גס‬ ‫השתא לא הי׳ נפסל הגט‪ ,‬ואי תשוס דהשתא אינו‬
‫תטעם כתיבת הגט‪ ,‬תשוס שאינה בת גירושין לשי׳‬ ‫תועיל תינד השליח הרי יכול לתנותו עוד הפעס‬
‫הרתב״ן‪ ,‬יעוי״ש‪ .‬והתל״ת הביא עובדא דהתגרש‬ ‫כשתתרפא ותבריא‪ .‬וזה בודאי א״ל דכיון דהשתא‬
‫נסע לתדה״י‪ ,‬ואס נפסול השליחות תתילא יופסל‬ ‫אינו תועיל תיטי השליחות א״י לתנות שליח‬
‫הגט‪ ,‬כי א׳׳א לתנות תיטי תחדש שליח אחרי דליכא‬ ‫לכשתתדפא‪ ,‬תשוס תוקדם‪ ,‬דאפי׳ להשי׳ דס״ל‬
‫תשלח‪ ,‬וא״כ קושיתי נשארה‪ ,‬רק בתה שהעולם‬ ‫דהיכא דהגט הי׳ תוקדם‪ ,‬א״י הבעל לתנות אח״כ‬
‫פוסל את הגט תטעם דכל תילתא דל״ת עביד השתא‬ ‫שלייז כתש״כ הב״ש בסי׳ קכ״ז והובא בדבריט לעיל‪,‬‬
‫וכו׳‪ ,‬ואף דאפשר לתנות שליח ע״י תינוי חדש‪ ,‬והו״ל‬ ‫הכא כו״ ע יסברו דהגט כשר כיון דבשעת כתיבת‬
‫לפסול את הגט תטעם כתיבה כתש״כ הפנ״י תטעם‬ ‫הגט נתסר לשליח וקלאו אית לי'‪ ,‬ובפרט דאין היתר‬
‫וכתב ונתן‪ ,‬וגס לא נ״ל טעתא דפנ״י‪ ,‬כתו ששתעתי‬ ‫לבעל לישא אשה‪ ,‬אם לא שיסכיתו תאה רבנים‪ ,‬ח ה‬
‫דר״ח כהן בתשובותיו סי׳ י׳ כתב דדברי הפנ״י‬ ‫ודאי קלא אית לי׳ כתש״כ לעיל‪ ,‬ודבר זה פשוט הוא‪.‬‬
‫אלו אין בהם תתש והוא כתשה יושב ודורש תפי‬ ‫וא״כ דכל עיקר פסול דהגט הוא תחתת כתיבת‬
‫הגבורה ולא נתצא דבר זה בשום פוסק‪ .‬וגדול אחד‬ ‫הגט‪ ,‬לא אבין לתה הוצרכו לפסול את הגט תטעתא‬
‫העירני על דברי הפנ״י אלו‪ ,‬תיבתות דנ״ב שם‪ ,‬אך‬ ‫דכל תילתא דל״ת עביד השתא שליח ל״ת תשוי‪,‬‬
‫זה ל״ק‪ ,‬דגם שם יכול לפרש הפנ״י דלהכי לאשה‬ ‫דזה תלוי בתחלוקת הראשונים‪ ,‬אי בעינן שליחות‬
‫דעלתא אינו גט‪ ,‬תשוס דכתיב וכתב ונתן‪ ,‬ולאשה‬ ‫בכתיבה‪ ,‬הא אפי׳ לא בעינן שליחות בכתיבה נתי‬
‫דעלתא בשעת כתיבה איננה ראויה לנתינה‪ .‬עוד‬ ‫לא תהני‪ ,‬תשום דלאו בת גירושין היא עתה‪ ,‬והוי‬
‫תצאתי בתפארת צבי חאה״ע סי׳ ל״ח שהעיר על‬ ‫כנכתב שלא לשתה לשי׳ הרתב״ם כתש״כ לעיל‪,‬‬
‫חידוש זה דהפנ״י‪) ,‬אף שלא הזכיר את שתו אך‬ ‫ולשי׳ הרא״ש והטור והתוס׳ ל״ת תשום דהוי דבר‬
‫ודאי כיוון עליו(‪ .‬וכתב כי דרשת חז״ל דכתב ונתן‬ ‫שלב״ל‪ ,‬כתו שאתר ללבלר כתוב גט לאשה‬
‫דבעינן שלא יהא אלא תחוסר כתיבה ונתינה קאי‬ ‫לכשאכנסנה אגרשנה‪ ,‬דלדידהו ל״ת תשום דשלב״ל‬
‫רק על הגט ולא על הבעל‪ ,‬ובבעל לא קפדינן אס‬ ‫הכל כתבואר לעיל‪:‬‬
‫בין כתיבה לנתינה אי׳כא זתן שאינו ראוי לנתינה‪,‬‬
‫ולפי תה שראיתי כעת בפנ״י ריש פ׳ תי שאחזו‪,‬‬
‫יעוי״ש‪ ,‬עכ״פ הו״ל לפסול הגט תשוס דשיטת‬
‫גבי פלוגתא דר״י ור״ל לענין קורדייקוס‬
‫הרתב״ס בודאי אינו כן‪ ,‬דהוא תפרש דעצס הכתיבה‬
‫אי כותבין ונותנין לאלתר‪ ,‬דתתחלה כתב דטעתא‬
‫פסולה תשוס דלאו בת גירושין היא וכתש״כ‪ ,‬וגס‬
‫דר״י תשום דבעינן שליחות בכתיבה‪ .‬והקשה להשי׳‬
‫לשי׳ הרא״ש הוא תשוס דשלב״ל וזה הוכחה יותר‬
‫דס״ל דל״ב שליחות בכתיבה‪ ,‬ותסיק דטעתא דר׳׳י‬
‫גדולה תהוכחת ר״ח כהן‪ ,‬וא״כ הו״ל לתיפסל את‬
‫תשוס דכתיב וכתב ונתן דבעינן שיהא ראוי לנתינה‬
‫הגט שנכתב בשעת שטותה תטעתי דהרתב״ם‬
‫בשעת כתיבה‪ ,‬וכיון שהבעל אינו בדעתו בשעת‬
‫והרא״ש ‪:‬‬
‫כתיבה‪ ,‬נתצא דבההיא שעתא אין הגט ראוי לנתינה‪,‬‬
‫ו א ם ניתא כן אזדא תה שראיתי חידוש נפלא בתשובת‬
‫ואפי׳ ע״י שליח ל״ת תטעם דכל תילתא דאיהו ל״ת‬
‫הרא״ס חאה״ע ס״ ס כ״ט‪ ,‬דחידש דהכלל‬
‫עביד וכו׳‪ ,‬ותזה השיג על הב״ח שכתב שנהגו‬
‫דכל תילתא דאיהו ל״ת עביד שליח ל׳׳ת תשוי‪ ,‬הוא‬
‫הגדולים באשה שנשתטית שיש לזכות לה הגט ע״י‬
‫אס החסרון וגריעותא בהתשלח דאז אין היכולת‬
‫שליח ולתסור לידה כשתתרפא‪ ,‬דלפ״ד יש לפקפק‬
‫והכח בהשליח לעשות הדבר‪ ,‬אבל אס החסרון‬
‫ולותר דל״ה גט אף לכשתתרפא ותשתפה‪ ,‬כיון‬
‫והגריעותא תצד התקבל אז שפיר חל השליחות תשוס‬
‫דבשעת כתיבה לא הי׳ הגט ראוי לנתינה‪ ,‬אי אינה‬
‫דשלוחו ש״א כתותו‪ ,‬ולהשליח יש הכח והיכולת של‬
‫יכולה לשתור את גיטה באותה שעה‪ ,‬ותה״ת אינה‬
‫התשלח‪ ,‬ואף אס כעת ל״ת לתיעבד יעשה הדבר‬
‫תגורשת וכו׳‪ ,‬יעוי״ש היטב בדבריו‪ ,‬תוכח נתי כן‬
‫בשעה שאפשר‪ ,‬ולכן לא שייך הכלל כל היכא דאיהו‬
‫דטעתא דגט שנכתב בעת שטותה פסול הוא תצד‬
‫ל״ת עביד וכו' אלא באופן דאתר ללבלר כתוב גט‬
‫הכתיבה‪ ,‬כתש״כ‪ .‬ולדברינו גס בלא חידושו של‬
‫כו׳ וכתב הסופר אחר נשואין‪ ,‬דלא הי׳ כח להתשלח‬
‫הפנ״י‪ ,‬שהוא באתת חידוש גדוי^ יש לפסול תצד‬
‫לגרש קודם נשואין‪ ,‬ובשעת נשואין נתחדש לו כח‬
‫הכתיבה גופא‪ ,‬כתש״כ וצע״ג‪:‬‬
‫הגירושין‪ ,‬וכן בהפרת נדרים‪ ,‬וכן אפי׳ בהא‬
‫דקרובותי׳ נסיבן לגברי בעידנא דשוי׳ שליח וכו׳‪,‬‬ ‫אח״כ כשעיינתי יותר בזה והצעתי דברי לפני ת״ח‬
‫אבל גבי נשתטית אין החסרון תצד התשלח‪ ,‬רק בתי‬ ‫גדולים ראיתי‪ ,‬כי תרוב פשיטות שנתפשטו‬
‫שנשלח לו‪ ,‬שהיא אינה בת דעת ולא נתחדש שוס כח‬ ‫הדברים לפסול הגט שנעשה בעת שטותה‪ ,‬ותלו‬
‫למשלח‪ ,‬יכול השליח לגרשה באותו כח שתסר לו‬ ‫זאת בהחגיה ובטב״י תטעתא דכל תילתא דל״ת עביד‬
‫המשלח בעת שעשאו שליח יעוי״ש‪ ,‬דלפי׳׳ז הפסול‬ ‫השתא שליח ל־י׳ת תשוי‪ ,‬לא עיינתי בזה וסתכתי על‬
‫גנשתטית מצד כתיבת הגס ולא מצד הנ תינ ה‪:‬‬ ‫השמועה‪ ,‬כתו שאיתתר בפירוש‪ ,‬אך הרואה יראה‬
 ‫שהם‬ ‫אה״ע‬ ‫אבני‬ ‫‪134‬‬

‫יצטרך להיות עגון‪ ,‬גזה תסתפק הרשג״א‪ ,‬אגל‬ ‫ובראש ‪37‬רי תשוגת הרא״ס ‪ 3‬חה שהאריך להשיג‬
‫גנשתטית שאינה גת גירושין‪ ,‬גזה לא גזר רגמ׳׳ה‪,‬‬ ‫על ‪37‬רי הפ״י הנ״ל‪ ,‬ו‪ 3‬חה ש‪3‬יאר ‪ 37‬רי‬
‫עיי״ש‪ 7 .‬אס ניחא ‪ 7‬היכא ‪7‬ליכא פריצות לא גזר‬ ‫הרח‪ 3‬״ ס ‪ 3‬פ״‪ 3‬חה׳ גירושין הט״ו לענין קור‪7‬ייתוס‪,‬‬
‫רגת״ה‪ ,‬ו‪ 3‬תור‪ 7‬ת הלא ליכא פריצות‪ ,‬וא״כ אין כאן‬ ‫ששי׳ הרח‪ 3‬״ ס היא ‪ 7‬אס הי׳ ‪3‬ריא ואח״ב אחזו רוח‬
‫ספק‪ ,‬תה ע‪7‬יף טפי אס להתירו לישא אשה אחרת‬ ‫רעה‪ 7 ,‬הא ‪7‬אין כות‪3‬ין ונותנין הוא רק ח‪7‬ר‪ 3‬נן‪,‬‬
‫או שתקבל גט‪ ,‬אחרי שבאופן כזה לא ם ר רגמ״ה‬ ‫וחי‪7‬ש ‪7‬שוטה ראוי לכתי‪ 3‬ה ‪ 3‬ג‪7‬ול עע״ג‪ ,‬וא״כ‬
‫כליג וביותר ‪ 7‬גס לגרש אשה ‪ 3‬ע״כ אינו רשאי‪,‬‬ ‫ממילא יכול לעשות שליח‪ ,‬יעוי״ש‪ .‬צריך קונטרס‬
‫וגס גזה איכא ח‪ 7‬רגמ״ה‪ ,‬ועו‪ 7‬איכא ‪ 7‬ס״ל ‪ 7‬גזירה‬ ‫חיוח‪ 7‬ל‪ 3‬אר כל פרט ופרט‪ ,‬אך אעיר ‪ 3‬תכלית‬
‫זו חתירא עו‪ 7‬תלישא ‪ 3‬׳ נשים‪ ,‬וכתגט תזה גתשוגה‬ ‫הקיצור‪ ,‬כי ל‪ 7‬עתי יל״ע ‪7‬אפשר ‪ 7‬חה שראוי לכתו‪3‬‬
‫הנ״צ ואף ‪7‬י״ל ‪ 7‬כוונת הפני תשה לפרש כוונת‬ ‫‪ 3‬ג‪7‬יל עע״ג לא מיקרי חילתא ‪ 7‬איהו חצי ע‪3‬י‪, 7‬‬
‫הרשג״א‪ 7 ,‬תור‪ 7‬ת איכא אפשרות לכופה שתקגל‬ ‫כיון ‪ 7‬הוא ‪3‬עצחו ל״ח ע‪3‬י‪ ,7‬וכמו שחילק ‪ 3‬עצחו‬
‫גט תרצונה‪ ,‬וע״ז ניחא ‪7‬לא גזר רגת׳׳ה‪ 7 ,‬רק על‬ ‫לענין סחיא ‪3‬י‪7‬ן‪7 ,‬לא מיקרי חצי ע‪3‬י‪ ,7‬מטעם‬
‫‪ 3‬ע״כ תתש גזר‪ ,‬וראיתי שאותריס כן‪ 7 ,‬רגת״ה‬ ‫זה‪ ,‬יעוי״ש‪:‬‬
‫לא גזר אלא על ‪ 3‬ע״ כ תתש‪ ,‬ת״ת תשאר קושיתנו‬
‫הראשונה‪ ,‬וא״כ תור‪ 7‬ת‪ ,‬אס ניחא ‪ 7‬היכא ‪7‬ליכא‬
‫פריצות לא גזר רגת״ה‪ ,‬וא״כ תוכח תזה ‪ 7‬הרשג״א‬
‫גסי׳ תת״ס לא גרירא לי׳ באיזה אופן היתה הגזירה‪,‬‬ ‫סימן לא‪.‬‬
‫וסותר את ‪37‬ריו ‪ 3‬הת׳ שהובא בתהרי״ק הנ״ל‪:‬‬
‫נידון עיגון ד ג ב ר א‬
‫ע ו ד כתג הגרעק״א בתשובה הנ״ל להשיג על הצ״צ‬
‫שכתב ‪ 7‬טעתא ‪7‬השלשת כתובה הוא‪ 7 ,‬אס‬ ‫‪-‬א ‪-‬‬
‫לא היו תתיריס אותו לישא אשה‪ ,‬היתה נשארת‬
‫‪ 3‬ענין ח‪ 7‬רגח״ה לישא שתי נשים איך יתנהגו כעת‬
‫אשתו לכשתתרפא‪ ,‬ועכשיו שאנו תתיריס אותו‬
‫לישא אשה אחרת וצריך לגרשה‪ ,‬ניקום ונפיק תינה‬ ‫אחרי המלחמה הנוראה שנתר‪3‬ו עיגוניס אשר‬
‫זכיותי׳‪ ,‬שתצא תתנו והכתובה יהי׳ חוג עליו עיי״ש‪.‬‬ ‫נשיהם נעלמו ועק‪3‬ותיהן לא נו‪ 7‬עו‪ ,‬ואס צריכים‬
‫והשיג עליו ‪ 7‬תנ״ל זאת‪7 ,‬אפשר ‪ 7‬כיון שנושא השני׳‬ ‫להשליש ע״פ ותנאי כתו‪ 3‬ה‪.‬‬
‫בהיתר עפ״י ‪ 3‬י״‪ ,7‬והראשונה היתה תכגר אשתו‪,‬‬
‫גכה״ג לא גזר רגת״ה‪ ,‬וכתו גיגתה להנך ‪ 7‬גתקוס‬ ‫ה נ ה ‪3‬תשו‪ 3‬ה קו‪ 7‬חת לענין נשתטית סיחן כ״ח‬
‫תצוה לא גזר רגת״ה‪ 7 ,‬תותר להחזיק שתי נשים‪,‬‬ ‫הארכתי הר‪ 3‬ה ל‪ 3‬אר מה נקרא חקוס‬
‫וה״נ כן‪ ,‬ונשאר נצ״י‪ 4‬עיי״ש‪ .‬כגר ק‪ 7‬תו גזה הנוג״י‬ ‫חצוה‪ ,‬אס גס קיום ש‪ 3‬ת לחו‪ 7‬נקרא חקוס חצוה‪,‬‬
‫גתה״ת חאה״ע סי׳ קכ״ו‪ ,‬וז״ל‪ :‬אתאי פשיטא לי׳‬ ‫וכאשר עיינתי עו‪ 3 7‬ענין זה‪ ,‬ראיתי שהר‪ 3‬ה חקיליס‬
‫כולי האי שכשחזרה לאיתנה שיהי׳ הגעל אז עובר‬ ‫נענין זה וסוגרים כי לעולם הוי ‪ 3‬חקוס חצוה‪ ,‬חשוס‬
‫על חרגת״ה‪ ,‬והרי אפי׳ העובר גז‪7‬ון ולוקח אשה‬ ‫לערג אל תנח י‪7‬ך‪ ,‬ומשוס איסור לישג גלי אשה‪.‬‬
‫על אשתו יש הרגה פוסקים ששוב אין כופין אותו‪,‬‬ ‫אך ‪73‬רך כלל משמע כי שתי ‪ 7‬יעות איכא גזה‪,‬‬
‫שחרגת״ה לא הי׳ רק על תחלת הנשואין‪ ,‬ועיין‬ ‫יש סוגרים ‪ 7‬אפי' גחקוס מצוה גזר רגח״ה‪ ,‬ויש‬
‫גכנה״ג אהע״ז סי׳ א׳ אות ט׳ בהגהותיו על הג״י‪,‬‬ ‫סוגרים ‪ 37‬מקוס מצוה לא גזר רגח״ה‪ ,‬אך חקרו‬
‫ואף ש‪ 7‬עת כל האחרונים שלנו אינו כן‪ ,‬אגל איך‬ ‫תה נקרא מקום מצוה‪ ,‬כמש״כ‪ .‬ועכשיו נו‪ 7‬עתי כי‬
‫נסתוך להתיר א״א לעלתא וכו׳‪ ,‬יעוי״ש ‪:‬‬ ‫יש ‪ 7‬עה שלישית שסוברת‪ 7 ,‬אף שלא נתקוס תצוה‬
‫לא גזר אלא באופן ‪ 7‬איכא חשש פריצות‪ .‬ושיטה זו‬
‫‪ S11D 7‬גרי הנוג״י אינם תוגניס ל‪,‬י ‪7‬תתרוצת ‪7‬גריו‬
‫הביא הגרעק״א גתה״ת סי׳ ת״‪ ,7‬חת׳ הרשב״א‬
‫תשחי‪ 7 4‬הא ‪ 7‬כתג‪ ,‬ואף ש‪ 7‬עת כל האחרונים‬
‫שהגיא התהרי״ק סוף שורש ק״א‪ ,‬והגרעק״א‬
‫שלנו אינו כן‪ ,‬קאי אהיכא ‪7‬עבר על ח‪ 7‬רגת״ה ‪3‬ז‪7‬ון‬
‫האריך גזה‪ ,‬ו‪ 7‬עתו להתיר גנשתטית לישא אשה‬
‫ולקח אשה על אשתו‪ 7 ,‬ע״ז הגיא הכנה״ג שס‬
‫אחרת‪ ,‬כי גאופן כזה לא גזר רגת״ה כלל‪ ,‬אך‬
‫ראשונים ואחרונים ‪7‬פליגי‪ ,‬אס עבר ונשא אשה על‬
‫הגיא את ה‪ 3‬״ ח תה שתיקן גנשתטית‪ ,‬ולכן הקיל‬
‫אשתו‪ ,‬אס כופין אותו להוציא‪ ,‬וא״כ איך תסיים‬
‫היכא ‪7‬ה‪ 3‬על עני ואין לו תה להשליש‪ ,‬יעוי״ש‬
‫אגל איך נסתוך להתיר א״א לעלתא‪ ,‬כאלו גס היכא‬
‫‪7‬לא עגר על חרגת״ה גתחלה‪ ,‬נתי איכא ‪ 7‬ס״ל ‪ 7‬ע‪3‬ר‬ ‫באריכות ;‬
‫אח״כ‪ ,‬וע״ז סתך הגאון ר״ג להתיר את הג ט‬ ‫ויל״ע בתה שתי׳ הגרעק״א שס תשובת הרשג״א‬
‫שנשלש כשתחזור לאיתנה‪ ,‬תטעס זכי׳‪ ,‬כתש״כ שס‪,‬‬ ‫אחרת‪ 7 ,‬תשתע ‪ 7‬ספוקי תספקא להרשג״א‪,‬‬
‫והלא תזה לא איירי הכנה״ג כלל גאות ט׳‪.‬‬ ‫עפ״י תשוגת פני תשה שכת‪7 ,3‬שס תיירי הרשג״א‬
‫וביותר ק״ל אתאי לא הגיא הנוב״י את הכנ״ג‬ ‫לענין תור‪7‬ת‪ ,‬ו‪ 3‬תור‪ 7‬ת יש אפשרות שתקגל גט ולא‬
‫סח‬ ‫שהם‬ ‫אה״ע‬ ‫אבני‬
‫חשה על אשתו‪ ,‬שזה ד׳ שנים נאבדו עקבותי׳‬ ‫מאות י׳ שס‪ ,‬דשם כתב‪ ,‬דאפי׳ הסוברים דכופין‬
‫במלחמה הנוראה ועד שנאבדו חיו חיי שלו׳ ושלוה‬ ‫להוציא אס עבר על תדרגמ״ה‪ ,‬היינו היכא דנשא‬
‫וכו׳‪ .‬ותוכן היתרו הוא עפ״י דגר פרח תטה אהרן‬ ‫בתוך י׳ שניס‪ ,‬אגל אס נשא אחר י׳ שנים‪ ,‬כו״ע‬
‫ח״ב ס ס״ו ודברי חיים א״ע ח״א ס״א וח״ב ס״ו‬ ‫ס״ל דאץ כופין‪ ,‬יעוי״ש‪ ,‬דתזה הוכחה גדולה‬
‫דכתבו להתיר דקרוב לודאי דבתארעות כאלו מתה‪,‬‬ ‫לדבריו‪ ,‬שהקשה על הגאון השואל‪ ,‬אתאי פשיטא לי׳‬
‫ובכ״ז לא התירו אלא בהיתר של ק״ר עפ״י תשובת‬ ‫כולי האי שכשחזרה לאיתנה שיהי׳ הבעל אז עובר‬
‫הג״ח גסי׳ צ״ג דכתב דקגלה ב ‪T‬ו מפי רגת״ה שלא‬ ‫על חרגמ״ה‪ ,‬דאס נימא דהיכא דנשא לאחר י׳ שנים‬
‫להתיר שוס ענין גלי היתר של ק״ר‪ .‬ואח״כ הגיא‬ ‫איכא לעולם תצוה דפו״ר‪ ,‬קשה דהגאון השואל‬
‫גנם׳ תירוש ויצהר להר״ג צגי יחזקאל תיכלזאהן סי׳‬ ‫כללא כייל‪ ,‬דלעולס איכא זכות בנשתטית‪ ,‬אפילו‬
‫קפ״ז גשו״ת עם הגאון ר״ת מלובלין שדעתם‬ ‫היכא דלא קייס פו״ר ולאחר י׳ שנים‪ .‬ועוד אפילו‬
‫להשליש ג״פ וחיובי כתובה ות״כ גס תבאר שס‬ ‫היכא דקייס מצות פו״ר ת״ת נשא השנית בהיתר‬
‫כי בדרך אגב תבואר גס׳ פרח תטה אהרן שם דאס‬ ‫בי״ד ולא עבר מתחלה על חדרגח״ה‪ ,‬וצ״ע דבריו ‪:‬‬
‫נמצא אח״כ הנשים הראשונות ותובעות לבעליהן‬ ‫עכ״פ הנוב״י והגרעק״א קאי בחדא שי׳‪ ,‬דהיכא‬
‫לגרש את השנית אין להן שוס טענה‪ ,‬ע״כ תוכן‬ ‫דלא עבר על חדרגמ״ה‪ ,‬ליכא חדרגמ״ה‬
‫התכתב של הרה״ג הנ״ל‪:‬‬ ‫להחזיק שתי נשים‪ ,‬ובכנה״ג מבואר עוד יותר‪,‬‬
‫ו ה נ ה כגר ביארנו דיש לסמוך על המקילים געניניס‬ ‫דליכא ספיקא כלל בזה‪ ,‬וכו״ע ס״ל כן‪ ,‬ואף דהוא‬
‫כאלו נגד הנוג״י המחמיר‪ ,‬וגס יש להתיר‬ ‫כתב זאת לענין נשא אחר י׳ שנים‪ ,‬כבר כתבנו‬
‫אפילו בלא ק״ר‪ ,‬כתש״כ‪ ,‬ובתשובות הב״ח שם לא‬ ‫דלפעמיס גס בנשתטית איכא מצוה דפו״ר ולאחר‬
‫נמצא שכך קיבל מפי רגת״ה אלא שכתב דלגו אותר‬ ‫י׳ שנים‪ .‬ועוד דלעולס הוא נושא השני׳ בהיתר בי״ד‪,‬‬
‫לו‪ ,‬וא״כ אין הדבר ברור‪ ,‬אך איכא דעות שונות‬ ‫רק בנשתטית קבלה בידינו להתנהג כפי תקנות‬
‫אם בעינן ק״ר או לא‪ ,‬כתש״כ‪ .‬אך תה שהביא‬ ‫מורינו ומאורינו‪ ,‬ואין לשנות ולזוז אף זיז כ״ש‪.‬‬
‫כת״ר בשם הס׳ תירוש ויצהר להשליש ג״פ ותנאי‬ ‫נחזור לענינינו דבנ״ד שהמקרים והסבות ידועות‪,‬‬
‫כתובה‪ ,‬אינו תובן לי כלל‪ ,‬לתה צריך זה‪ ,‬דרק‬ ‫ועוד שקרוב לודאי שהנשים מתו‪ ,‬אף שהנוב״י‬
‫גנשתטית עגדינן כן‪ ,‬אגל גענין זה הלא כל עיקר‬ ‫החמיר בעניניס כאלו‪ ,‬עי׳ בנוב״י חאהע״ז מה״ת‬
‫ההיתר הוא דקרוג לודאי דמתה ואפילו אס היא‬ ‫סי׳ קמ״ז‪ ,‬בכ״ז יש לנו רשות להתיר בנ״ד לענ״ד‪,‬‬
‫בחיים ותבוא מדוע נשליש ג״פ ותנאי כתובה הלא‬ ‫עפ״י בי״ד מומחה שיחקרו וידרשו היטב כל פרט‪,‬‬
‫נשא בהיתר את השני׳ וא"כ אין עליו שוב חדרגת״ה‬ ‫לישא אשה אחרת‪ ,‬וכן כתבתי לאגוה״ר שבחרו ועד‬
‫כתו שכתבנו‪ ,‬וכאשר תבוא אז יראו הבי״ד תה‬ ‫לישב על מדוכה זו ולדון בה‪ ,‬ואני אחד מחבריו‪,‬‬
‫לעשות‪ ,‬אס לגרש את הראשונה או את השני׳‪ ,‬אגל‬ ‫שדעתי נוטה כן‪ ,‬אס יסכימו עמי החברים‪ ,‬חברי‬
‫תה ענין השלשת הג״פ לכאן‪ .‬ולכן אני תסכים‬ ‫הועד‪:‬‬
‫לשריותא דהאי גברא‪ ,‬אגל בלי השלשת ג״פ ותנאי‬
‫נ ש ו ב ונדבר בענין נשתטית עוד מעט‪ ,‬כי כפי‬
‫כתובה‪ ,‬כנלפענ״ד‪:‬‬ ‫שכתבנו החמירו בנשתטית טובא‪ ,‬וא״כ‬
‫קשה להבין לפי״ז הא דכתב המ״ח דמפני חומר‬
‫ענן‪ 5‬ב‪.‬‬ ‫שתי נשים נתקנו התקנות‪ ,‬אחרי דחן הדין אין כאן‬
‫איסור שתי נשים‪:‬‬
‫הערות והשגות על הנוג״י חאהע״ז תה״ת סימן‬
‫‪ p‬ילה״ק על הצ״צ שהביא הגרעק״א‪ ,‬הובא לעיל‬
‫קכ״ו שהובא בתשובות הקודמות ועל תשובת המיס‬
‫בדברינו‪ ,‬דכתב דמוכרח לגרש את הראשונה‪,‬‬
‫חיים אע״ז סי׳ ל״ח שהובא ג״כ בתשובה הקודמת‪.‬‬
‫דלפי״ז אנוס הוא לגרשה‪ ,‬וכמו שקשיט על המ״ח‪,‬‬
‫חי לו קו של הת״ח בתשובה ל״ח שהבאנו בתשובה‬ ‫וכח״כ הקשה החשיב דבר המובא לעיל‪ ,‬עיי״ש‪.‬‬
‫לעיל לחלק גץ אתר לסופר לכתוב גט‬ ‫ודוחק לומר דיסברו כהני שי׳‪ ,‬דאס עבר בזדון על‬
‫לאשה דעלתא‪ ,‬ובין נשתטית‪ ,‬לשיטת הרתג״ס‪,‬‬ ‫חרדגמ״ה‪ ,‬כופין לגרש את השני׳‪ ,‬משוס דנשאה‬
‫משוס דהתס לא היה עלי׳ כל דיני ואיסורי א״א‪,‬‬ ‫באיסור‪ ,‬וזה ע״כ נקרא עושה כדין‪ ,‬ובנשתטית‬
‫אגל גבי נשתטית יש לה כל דיני אישות כתש״כ‬ ‫אמרינן איפכא‪ ,‬דכיון דהשני׳ נשא כדין‪ ,‬בהיתר‬
‫לעיל שס‪ ,‬הוא חילוקו של הגאון ר״ג השואל גנוג״י‬ ‫בי״ד‪ ,‬תחויב לגרש את הראשונה‪ ,‬וזה ג״כ נקרא‬
‫תה״ת חאהע״ז סי׳ כ״ו‪ ,‬וחילו הי׳ מחידושי הרתג״ן‪,‬‬ ‫עושה כדין‪ ,‬משוס דעל הראשונה ג״כ לא עבר שוס‬
‫אגל הנוג״י השיג עליו וכתב דגרתג״ן ליכא החילוק‪,‬‬ ‫עבירה‪ ,‬וצ״ע‪:‬‬
‫דהתס גגי אתר לסופר לכתוב גט לאשה דעלתא‪,‬‬ ‫א ו ד י סתימת הקונטרס קבלתי מכתב מהרב הגאון‬
‫החסרון הוא תפני שאינו בעלה‪ ,‬ולא תטעם שליחות‬ ‫ר׳ ישעי׳ הלוי הורכץ תוויניפעג שתבקש‬
‫הוא‪ ,‬אלא משוס דליכא ציוויו של הבעל והוי שלא‬ ‫תת>י להצטרף בהיתר של ק״ר להתיר לבעל לישא‬
 ‫שהם‬ ‫אוד׳ע‬ ‫אבני‬ ‫‪136‬‬

‫סימן לגב‬ ‫לשמה‪ ,‬דה‪3‬על אינו יכול לצוות משוס דאינו יכול‬
‫לכתו‪ 3‬גט‪ ,‬וא״כ מסיים‪ ,‬אף דאינו ד‪3‬ר מוחלט‪,‬‬
‫בענץ אם מצדחדרגט״האמרינןכלשאי־נו‬ ‫דאפשר גס ג‪3‬י נשתטית כן‪ ,‬דאינו יכול לצות לכתו‪3‬‬
‫עולה ליבום איגו עולה לחליצה‪ ,‬או‬ ‫גט והוי שלא לשמה‪ ,‬וא״כ לא השיג המ״ח על‬
‫הנו‪ 3‬״י‪ ,‬כי ע״ו גופא הי׳ דן ופליג‪ ,‬כמש״כ יעוי״ש‪.‬‬
‫_א_‬ ‫וגס אנחנו טרס שראינו תשו‪ 3‬ת נו‪ 3‬״י הנ״ל‪ ,‬חלקנו‬
‫גדרי כל שאינו עולה ליטס‪ ,‬דעות ראשונים‬ ‫ע״ד זה מעצמנו ת״ל‪:‬‬
‫ואחרונים‪ ,‬וגהטעתיס דגיגתה לא גזר רגמ״ה‪.‬‬
‫ב מ ה שנוגע לענין שליחות של נתינת הגט‪ ,‬דהשיג‬
‫וגכללא דכל שאינו עולה לחליצה א״ע ליטם‪ ,‬וגענץ‬
‫הנו‪ 3‬״י שס על הגאון השואל וז״ל‪ :‬אמנם‬
‫מלך אינו חולץ ואינו מייגס וכה״ג חולץ אעפ״י‬
‫‪3‬שליחות הנתינה אשר ג״כ רצה מעלתו ללמוד זכות‬
‫שאיט תייגס‪ ,‬וגתקירת הח״צ גגדר חצוה חליצה‬
‫על הראשונים שאף שאין השליחות שמשוי עתה‬
‫ודיחוי הוכחותיו שס‪ .‬וגענפיס המסתעפים מזה‬
‫שליח להולכה מועיל מ״מ אחר שחזרה לדעתה זכות‬
‫להרבה דברי ראשונים ואחרונים‪ ,‬ובהערות על דברי‬
‫הוא ל‪3‬על לגרשה שלא יהי׳ נלכד ‪3‬מצודת רגמ״ה‬
‫העונג יו״ט‪ ,‬ובדברי הרה״ק תחבר קובץ הערות‬
‫וזכין לאדם שלא ‪ 3‬פניו‪ ,‬ודוחה זה למומרת דמזכין‬
‫למסכת יבמות ז״ל‪.‬‬
‫לה גט ע״י אחר וכו׳‪ ,‬ותמה עליו‪ ,‬דל״ד לחומרת‪,‬‬
‫עד עכשיו הבאנו דעות המקילין בחדרגת׳׳ה‪ ,‬זולת‬ ‫דג‪3‬י מותרת א‪3‬ודה היא מ‪ 3‬עלה‪ ,‬א‪3‬ל ג‪3‬י נשתטית‬
‫‪3‬נשתטית החמירו ותיקט תקניים וכעת‬ ‫כשתשתפה הרי יכול לגרש את השני׳‪ ,‬וא״כ רק‬
‫נביא דעות המחמירין בחדרגמ״ה‪ ,‬איכא דס״ל‬ ‫גילוי דעת הוא כעת שרוצה לגרשה‪ .‬ועוד השיג‬
‫דאפילו בזונה שאסורה על בעלה‪ ,‬אין להתיר לבעל‬ ‫עליו‪ ,‬דמנ״ל שכשתחזור ל‪ 3‬ריאותה יהא ה‪ 3‬על אז‬
‫לישא אשה על אשתו בלי היתר של מאה רבניס‪,‬‬ ‫עו‪3‬ר על חדרגמ״ה‪ ,‬וח^‪ :‬כ‪3‬ר ד‪ 3‬רנו ל ע >‬
‫עי׳ גס׳ אור גדול סי׳ ד׳‪ ,‬שהביא זאת ‪3‬שס השגות‬ ‫יעוי״ש ו‪ 3‬נו‪ 3‬״י‪ .‬תס אני ולא אדע ולא א‪3‬ין‬
‫יעקב‪ ,‬שהביאו ה‪ 3‬רית אברהס גסי׳ צ״ ד‪ ,‬בת׳ הגאון‬ ‫ד‪ 3‬ריהס הא גס לו ננקוט דזכות הוא ל‪3‬על לגרשה‪,‬‬
‫מגליגא‪ ,‬ועוד הגיא תה‪ 3‬רית א‪ 3‬רהס שס סי׳ פ״ ט‬ ‫מ״מ הזכות הוא רק לה‪3‬על‪ ,‬וא״כ תהיכי תיתי‬
‫ומת׳ נודע בשערים‪ ,‬שכולם החמירו שלא להתיר‬ ‫לומר ד‪3‬ש‪3‬יל זכות של ה‪ 3‬על תחול השליחות לאתר‬
‫לישא אשה גלי ק׳ רגניס וגס הוא הסכים לדעתם‬ ‫שתחזור ל‪ 3‬ריאותה‪ .‬ול״ד לחומרת דהזכות הוא‬
‫יעוי״ש‪ .‬וא״כ מוכת מזה דס״ל דרגמ״ה גזר בכל‬ ‫לדידה שהיא אסורה על ‪ 3‬עלה‪ ,‬אס לא דניתא דכן‬
‫אופן‪ ,‬ואס גס במקום מצוה גזר הלא כבר דברנו‬ ‫הוא הכוונה‪ ,‬דכיון דאח״כ כשת‪3‬ריא זכות הוא‬
‫והארכנו בזה‪ ,‬דאיכא מחלוקת בין הפוסקים‪ ,‬וגס‬ ‫להגעל‪ ,‬א״כ אז גס גלי מינוי נעשה לשליח מטעם‬
‫חקרו מה נקרא מקום מצוה‪ ,‬והדברים ידועים וא״צ‬ ‫זכות‪ ,‬וזכי׳ מטעס שליחות‪ ,‬אגל ג״ז אינו‪ ,‬דא״כ‬
‫להכפילס ולשנותם‪:‬‬ ‫מה מדמה זה למותרת‪ ,‬ועוד תה יעשה להנך דלא‬
‫א ך ראה זה מצאתי‪ ,‬ד‪ 3‬מה דפשיטא לכו״ע‪ ,‬דאס‬ ‫ס״ל זכי׳ מטעס שליחות‪ ,‬ואין כאן המקום להאריך‪,‬‬
‫ביבמה לא גזר רגמ״ה‪ ,‬הטעם הוא משוס‬ ‫וכגר הארכנו גספרנו א״ש ח״א חאהע׳׳ז גענין זה‪.‬‬
‫ד‪ 3‬מקוס מצוה הוא‪ ,‬לאו מילתא דפשיטא כ״כ‪,‬‬ ‫ועוד דלתי׳ קמא דתוס׳ גקדושין דכ״ג ע״‪ 3‬ד״ה‬
‫דהנה ראיתי בתפארת צגי חאהע״ז סי׳ ל״ח‪ ,‬דהגיא‬ ‫מהו שיעשה וכו׳ דס״ל דאס עשה שליח מיגרע‬
‫דגרי מרדכי דכנראה סתרי אהדדי‪ ,‬והוא דב״פ‬ ‫גרע‪ ,‬ה״נ כן‪ ,‬דכיון דעשה גתחלה שליח והשליחות‬
‫אע״פ כתג לכוף לחלוץ משוס חרס דרגמ״ה‪,‬‬ ‫אינו מועיל‪ ,‬אינו מועיל כך‪ ,‬אף דאז נעשה זכות ‪:‬‬
‫וביבמות פ׳ החולץ כתב אף מי שרצה להתיר הוא‬
‫א]? דלהנוג״י והגאון ר״ג השואל היו דעות‬
‫משוס דאשה הקנו לו משמים‪ ,‬וכתב התפא״צ ע״ז‪,‬‬
‫מחולקות גענין שליחות הנתינה‪ ,‬גכ״ז‬
‫דמזה נסתייע מהר״י מינץ‪ ,‬דאף המתיר לא התיר‬
‫כנראה‪ ,‬דגזה הסכיתו תרווייהו‪ ,‬דהכלל דכל מילתא‬
‫רק ביבמה‪ ,‬משוס דאשה הקנו כו׳‪ ,‬אבל לא משוס‬
‫דאיהו ל״ת עגיד השתא שליח ל׳׳מ משוי‪ ,‬שייך אף‬
‫דאיכא מצוה‪ ,‬רק ‪ 3‬פ׳ מצות חליצה כתג המרדכי‬
‫היכא דאין החסרון מצד המשלח‪ ,‬אלא מצד התקגל‪,‬‬
‫‪3‬שס ר״א ממץ להתיר החרס דאז יהי׳ עולה‬
‫ולא כתשוגת הרא״ס שהגאנו לעיל גתשוגה קודמת‪.‬‬
‫לחליצה‪ ,‬ובמקום מצוה לא גזר רגמ״ה‪ ,‬א״כ נראים‬
‫ואפ״ל דטעתא דמילתא הוא‪ ,‬דשליחות אינו תל‬
‫ד‪ 3‬רי המרדכי סותרים זא״ז‪ ,‬אף דלאו חד אמרינהו‬
‫אלא אס יש ע״ת לחול‪ ,‬אגל אס אין ע״ת לחול‪,‬‬
‫לכולהו‪ ,‬מ״מ הדברים מתמיהים‪ .‬ולענ״ד נראה‬
‫א״א למסור כח ויכולת‪ ,‬ולכן אף אס החסרון מצד‬
‫דכולהו איתנהו‪ ,‬מאי דצריך הך סברא דאשה הקנו‬
‫המקגל‪ ,‬עכ״פ אין ע״מ לחול‪ ,‬ונשאר רק הכח‬
‫לו‪ ,‬משוס דס״ל כיון דמצות חליצה קודמת‪ ,‬אין גזה‬
‫והיכולת לחוד‪ ,‬וזה ל״מ‪ ,‬ולכן נפסקה השליחות‪,‬‬
‫מצוה‪ ,‬וצריך סברא דאשה ה ק ט לו‪ ,‬רק ‪ 3‬פ׳ מצות‬
‫ויל״ע גסגרא זו‪:‬‬
‫חליצה שם כתב בשס הרא׳׳מ‪,‬דהוי חליצה פסולה‪,‬‬
‫ואף לחליצה אינה ראוי‪ ,‬א״כ יבטל הגאון המצוה‪,‬‬
‫סט‬ ‫שהם‬ ‫« ‪3m‬‬ ‫אבני‬
‫ואפשר לזהו הטעם של שאר רבותיו שלא נהגו כן‪,‬‬ ‫ולהכי קאמר בתקוס מצוה לא ט ר‪ n ,‬״ ‪ j‬א ״ כ מוכת‬
‫ולא מצאתי וראיתי מי שיעיר זה על התרלכי הנ״ל‪.‬‬ ‫לדעת המרדכי דלא כמהר״י מיק‪ ,‬ובמקום תצוה‬
‫ובסלר חליצה חצאתי בב״ש אות ת״ו שהביא את‬ ‫לא ס ר ר״ג‪ ,‬עכ״ ‪ 3‬וא״כ עכ״פ חזינן דמהר״י‬
‫לברי הרא״ת שבתרלכי הנ״ל ותפרש כוונתו‪,‬‬ ‫מי ק מפרש ההיתר ליבמה לאו משוס מצוה אלא‬
‫שהחליצה פסולה היא בשביל שאינו עולה ליבום‬ ‫משוס לאשה ה ק ט לו מן השמים‪ .‬ועי׳ באהע״ז סי׳‬
‫משוס החרס‪ ,‬ואח״כ כתב ללטעתא לשאר רבותיו‬ ‫א׳ לבמקוס מצוה ויבמה נתשביס ונחלקים לשני‬
‫הוא‪ ,‬לכיון לתן הלין עולה ליבום‪ ,‬אלא שאינו עולה‬ ‫לברים מיוחליס‪ ,‬וגס נראה לבמרלכי נמצא לעות‬
‫משוס לאר״י לשבועה רביע עליו‪ ,‬לא נקרא זה‬ ‫לכאן ולכאן‪ ,‬לבתתלה הביא הרמ׳׳א ממרלכי‪ ,‬להיכא‬
‫חליצה פסולה‪ ,‬אבל ג״כ לא העיר מכל תה שכתבנו ‪:‬‬ ‫‪ -‬לנשא עשר שנים ולא יללה‪ ,‬מותר לישא אשה אתרת‪,‬‬
‫ו ב כ ע ץ סברא זו פליגי השב יעקב והשבו״י לענין‬ ‫ואח״כ הביא הרח׳׳א ממרלכי‪ ,‬לאף במקום מצוה‬
‫נקטע רגלו של החולץ‪ ,‬אס אתרינן כל‬ ‫ויבמה לא התיר ר״ ס יעוי״ש‪ ,‬ונ ס במתבר‪ ,‬לבמחבר‬
‫שאינו עולה לחליצה‪ ,‬כיון לזיקת יבוס חל עליו‪ ,‬אלא‬ ‫שם איתא רק יבמה לחול‪ .‬ולפענ״ל אתרי הבנתו‬
‫לאיכא עיכוב תצל אחר‪ ,‬וכבר הארכנו בזה בתשובה‬ ‫הברורה של התפא״צ בהמרלכי‪ ,‬לא אבין כוונתו‬
‫קולתת‪:‬‬ ‫בלברי המרלכי בפ׳ מצות חליצה‪ ,‬לאיך נימא ליבום‬
‫לאו חצוה היא‪ ,‬משוס לחליצה קולחת‪ ,‬הא סו״ס‬
‫ש ו ב נתעוררתי לעיין באבי עזר רתזי אהע״ז‪,‬‬
‫אס ניחא כהבנתו בלברי החרלכי לאס אסורה ליבם‬
‫וראיתי שס בס׳ ק ס״ ט שכ׳ להוכיח תלשרי‬
‫אינו עולה לחליצה‪ ,‬א״כ הלר הו״ל יבוס חצוה‪,‬‬
‫בנלתה לחלוץ כסי׳ קס״ל ס״ל ע״כ ה״ ט לכל‬
‫בשביל שתהא עולה לחליצה‪ ,‬וכחש״כ התפא״צ‪,‬‬
‫שאינו עולה ליבום אינו עולה לחליצה אינו אלא‬
‫וא״כ הלרא קושיא ללוכתא‪ ,‬לחה צריך המרלכי‬
‫באיסור אחוה והביא ראי׳ ג״כ תזה״ז לחולצין אע״פ‬
‫להסברא לאשה הקנו לו חן השמים‪ ,‬ולא לי לו בזה‬
‫שיש לו אשה ותכה״ג ברפ״ב לסנהלרין וביבמות‬
‫ליבום חצוה‪ ,‬וא״כ ע״כ חוכח חלאיצטריך החרלכי‬
‫ל״כ יעוי״ש‪ ,‬והנה על ראיותיו תזה״ז לחולצין‬
‫בפ׳ החולץ לטעחא לאשה הקנו לו‪ ,‬ללא ס״ל טעחא‬
‫אע״פ שיש לו אשה‪ ,‬ותכה״ס כבר תתהתי לעיל‬
‫למצוה‪ ,‬וס״ל לר״ג ס ר אף בחקוס חצוה‪ ,‬ורק יבחה‬
‫תהש״ס ליבמות הנ״ל‪ ,‬לבחייבי לאוין ועשה ג״כ‬
‫שאני‪ ,‬וכלברי מהר״י חינץ וצ״ע בזה‪ .‬וביותר תחוה‬
‫עולין לחליצה אע״פ שאינן עולין ליבום‪ .‬אך תה‬
‫לי לאיך מצי התפא״צ לפרש כוונת המרלכי בפ׳‬
‫שיש לי להוסיף לתתוה עליו‪ ,‬הוא מראיתו תנלה‪,‬‬
‫החולץ‪ ,‬ליבום לאו מצוה היא‪ ,‬ולהכי איצטריך‬
‫הלא לפי חילוקא להש״ס יבמות שס‪ ,‬לתחלק חייבי‬
‫להסברא לאשה הקנו לו‪ ,‬הא בפי׳ כתב זאת לחי‬
‫כריתות מחייבי לאוין‪ ,‬משוס לחייבי כריתות לא‬
‫שרוצה להתיר יבוס‪ ,‬וע״כ קאי היכא לחכוון לשס‬
‫תפסי קלושין‪ ,‬א״כ גס נלה תפסי בה קלושין‪,‬‬
‫מצוה‪ ,‬ואז בולאי יבוס מצוה היא‪ ,‬עי׳ בטואהע״ז‬
‫כלאיתא ביבמות לת״ט ע״א וכן נפסק בטואהע״ז‬
‫סימן קס״ה‪ ,‬וא״כ לתה צריך הסברא לאשה הקנו‬
‫סת״ל ס״ו‪ ,‬ופלא לי תלוע לא הזכירו התוס׳ בריש‬
‫יבמות ל״ה ואחות אשה וכו׳‪ ,‬וכן הרא״ש שס‪,‬‬ ‫לו‪ ,‬אס לא לס״ל לאף במקום חצוה סר‪ ,‬וכלברי‬
‫שהקשו תנלה‪ ,‬תהש״ס ליבמות שס‪ ,‬לנלה שאני‬ ‫תהר״י תינץ‪ ,‬ולברי התפא׳׳צ בתחכ״ת אינם חובניס‬
‫מח״כ‪ ,‬ואף להא לתחלקי התוס׳ והרא״ש נלה‬ ‫לי מתחלה ועל סו ף‪:‬‬
‫מעריות‪ ,‬משוס לאס בא יבס על הנלה קנאה‪ ,‬והביאו‬ ‫ודברי התרלכי בפ׳ חצות חליצה‪ ,‬כיון לאתא לילן‬
‫לזה ראיה מגת׳ לפסחים‪ ,‬הוא ג״כ טעמא משוס‬ ‫חפצי להעיר בעיקר לבריו‪ ,‬ואעתיק את‬
‫לבנדה תפסי קלושין‪ ,‬מ״ת קשה לתה לא הביאו‬ ‫לשונו‪ ,‬ז״ל שס‪ :‬ותורי הרב ר״א תתיץ הי׳ נוהג‬
‫גת׳ מפורשת לבנלה תפסי קלושין‪ .‬ועל תה שהחליט‬ ‫להתיר חרס לישא ב׳ נשים ליבם כלי שלא תהא‬
‫להכלל‪ ,‬לכל שאינו עולה ליבום אינו עולה לחליצה‪,‬‬ ‫חליצה פסולה וצריכה לחזור על כל האחין והי׳‬
‫הוא רק באיסור אחוה‪ ,‬תמוה לי טובא‪ ,‬להא אתרינן‬ ‫אותר שבתקוס תצוה לא נגזרה גזירה והשתא הוא‬
‫בריש החולץ גבי ביאת וחליצת מעוברת‪ ,‬ג״ כ הך‬ ‫עולה ליבום ולחליצה ואחר החליצה תעמול הגזירה‬
‫כללא‪ ,‬לכל שאינו עולה ליבום אינו עולה לחליצה‪.‬‬ ‫במקומה‪ ,‬ושאר רבותי לא נהגו כן‪ ,‬עכ״ל‪ .‬ללפענ״ל‬
‫וכן תוס׳ בפ׳ החולץ לת״ל ע״א ל״ה כל שאינו וכו׳‪,‬‬ ‫לא אוכל לרלת לסוף לעת הרא״ח לומר לבשביל‬
‫הקשו תחרש וחרשת לאינן עולין לחליצה ועולין‬ ‫גזירת רגת״ה שלא לישא ב׳ נשים נקרא אינו עולה‬
‫ליבום‪ ,‬יעוי״ש‪:‬‬ ‫ליבום‪ ,‬הלא אפילו בחייבי לאוין ועשה‪ ,‬איתא ביבמות‬
‫ו א‪ ?1‬לל״ל הך כללא לכל שאינו עולה ליבום אינו‬ ‫ל״כ לעולים לחליצה‪ ,‬ועי׳ בתיס׳ שס ל״כ ע״ב ל״ה‬
‫עולה לחליצה להכלל לכל שאינו עולה‬ ‫גזירה וכו׳‪ ,‬ועי׳ בב״י סי׳ קס״ה שהביא את‬
‫לחליצה אינו עולה ליבום‪ ,‬לכל שאינו עולה ליבום‬ ‫הריטב״א לכתב לאם גלול האחים הי׳ נשוי‪ ,‬אין‬
‫וכו׳ בעינן לוקא ח׳׳כ כלאיתא בש״ס‪ ,‬אבל כל שאינו‬ ‫כופין אותו לחלוץ בשביל חלרגת״ה‪ ,‬ואס הי׳ קטן‬
‫עולה לחליצה אפי׳ אינו עולה תטעם בזיון‪ ,‬כתו‬ ‫פנוי משיאין עצה לישא את הפנוי הקטן‪ ,‬והובא‬
‫בתלך בריש פ׳ כה׳׳ג בסנהלרין למלך אינו חולץ‬ ‫זאת ג ס בציון בב״ש בסי׳ קס״א אות ז׳ יעוי׳׳ש‪.‬‬
 ‫שהם‬ ‫אח״ע‬ ‫אבני‬ ‫‪138‬‬

‫לינם‪ ,‬תתמת שמא הי׳ הולל ‪3‬ן קיימא‪ ,‬ונמצא‪ .‬לפגע‬ ‫ולא תיבס‪ ,‬לכיון שאינו תולץ מטעם נזיון הרקיקה‪,‬‬
‫נערוה‪ ,‬וכופין לתלוץ‪ ,‬לכופין לגלול האחים‪ ,‬וא״צ‬ ‫ג״ כ אינו עולה לינוס‪ ,‬כתו שפסק הרתנ״ס נהל׳‬
‫תקור על כל האתים‪ ,‬והגיא תנל גלולים להסכימו‬ ‫תלכיס פ״נ ה״ג‪ ,‬לאינו עולה לינוס תטעס שאינו‬
‫לזה נתקוס שאינו ראוי לינם מספק‪ ,‬והרנה ס״ל‬ ‫עולה לתליצה‪ ,‬ת״ ת לענין זה ל״ש לתלק ולותר‬
‫ללעולס א״צ תתור‪ ,‬ולכן הסכים לא״צ תחור יעוי״ש‪,‬‬ ‫להכלל לכל שאינו עולה לינוס‪ ,‬הוא לוקא כאיסור‬
‫ואף להוא נשוי‪ ,‬ואין תשוס תלרגמ׳׳ה תשש תליצה‬ ‫אתוה‪ ,‬וכל שאינו עולה לתליצה ככל גוני ופשוט הוא‪.‬‬
‫פסולה‪ .‬והשיג על הנ״ש לכ׳ נסי׳ קס״א להיכא‬ ‫ושי׳ רש״י שס‪ ,‬להא לתלך אינו תינס‪ ,‬לא תשוס‬
‫לאיכא קטן פנוי‪ ,‬הקטן הפנוי עליף תגלול‪ ,‬וכתב‬ ‫לאינו עולה לתליצה אלא תשוס לגס ינוס כזיון הוא‪,‬‬
‫ללנרים האלו תרפסין איגרא‪) ,‬באתת הדברים הללו‬ ‫שנקרא ע״ש אתיו‪:‬‬
‫הם תלנרי הריטנ״א כמש״כ לעיל(‪ ,‬לתרם לרגת״ה‬ ‫אחרי כתני את כ״ז ראיתי כי גס התוס׳ והרא״ש‬
‫לא גרע תנלר ושנועה‪ .‬ואף להנ״ש תתלק קצת דנלר‬ ‫שס הרגישו נתילוק זה‪ ,‬כי נתתלת לנריהס‬
‫ושנועה יש התרה‪ ,‬והקשה לתה״ת לומר כן‪ ,‬לעל‬ ‫כתנו לתלק נלה תכל עריות‪ ,‬לעריות האיסור על‬
‫תרם ל״ש לומר כל שאיט עולה לינום‪ ,‬כיון לאם‬ ‫הינס תשוס קורנה ולא אשאר אנשים ונלה אסורה‬
‫ענר ונשאה קנה‪ ,‬וע״ז כתב לה״ט לנלה‪ ,‬כתש׳׳כ‬ ‫לכו״ע‪ .‬אך התוס׳ לא הסתפקו נזה ותילקו תילוקיס‬
‫ויעוי״ש נאריכות תה שהניא עול ראיה תת״ש‬ ‫אתריס‪ ,‬יעוי״ש‪ ,‬והרא״ש שהקשה תתליצת תעונרת‪,‬‬
‫נשו״ע סי׳ קנ״ט ס״ה נהגה״ה‪ ,‬לאם היתה לו‬ ‫ללכל ל״ה תליצה‪ ,‬תשוס לאינו עולה לינוס‪ ,‬אף‬
‫תשולכת כנר‪ ,‬שתותר לכנוס נתקוס ינתתו‪ ,‬ללא‬ ‫להתס ג״כ הוא כתו איסור אתוה‪ ,‬לאיסור ינוס‬
‫כהנ״ש‪ ,‬לנתרלכי הנ״ל תנואר להליא לנשניל התרס‬ ‫הוא שתא יהי׳ הולל נ״ק‪ ,‬ופגע כאיסור אשת את‬
‫לרגת״ה נקרא תליצה פסולה וצריכה לתזור על כל‬ ‫שלא נתקוס תצוה‪ ,‬ולא הי׳ צריך לתפש אתר תי׳‬
‫האתיס‪ ,‬אף שלנריו צ״ע‪ ,‬כתש״כ‪ .‬ועכשיו נתעוררתי‬ ‫ותילוקיס אתריס‪ ,‬וכן התילוקיס שתילק הרא״ש‪,‬‬
‫עול‪ ,‬ליש להכין לפי לנרי הרא״ת שנתרלכי תלוע‬ ‫נלה תתעונרת‪ ,‬הי׳ יכול לתלק ג״כ נלה תעריות‬
‫שאני תרם תנלה‪ ,‬כתו שהעיר הגרעק״א‪ .‬וא״ל‬ ‫וכתו שתילקו התוס׳‪ ,‬ת״ת ניתא‪ ,‬להרא״ש הי׳ תפץ‬
‫להרא״ת שהניא המרלכי יסנור לאף שנלה ל״ל‬ ‫להקשות עול תתקוס אתר‪ ,‬שזה ל״ל תתש לאיסור‬
‫לעריות‪ ,‬להא תפסי נה קלושין‪ ,‬ת״ת צריך להמתין‬ ‫קורנה‪ ,‬ועול שתלרננן אסור לכו״ע לישא תעונרת‬
‫לתלוץ על שתטהר‪ ,‬כיון שאינה ראויה לינוס כשעת‬ ‫תכירו‪ ,‬אנל עכ״פ תזינן ללא פסיקי להו אך תילוקא‬
‫נלתה‪ ,‬אף לאס נעלה קנאה‪ ,‬לת״ש תתייני לאוין‬ ‫לקורנה ואתוה‪ .‬ועי׳ נלנרינו נתשונה קולתת תה‬
‫ועשה‪ ,‬ללעולס כאיסור לאו ועשה קאי‪ ,‬ונקראים‬ ‫שהארכנו ככוונת התוס׳ לינתות לת״ל‪ ,‬והנאנו לנרי‬
‫עולים לינוס‪ ,‬וא״כ נלה נתי‪ ,‬נכ״ז הרא״ת ס״ל כן‬ ‫השנ יעקנ והשנות י ע קנ‪:‬‬
‫לנשניל התרס נקרא תליצה פסולה‪ .‬אך כל הפליאה‬ ‫אח״ז עיינתי כתפארת יעקנ שנסוף התשניות‬
‫על^הגרעק״א היא רק שלא הזכיר כלל את כל תה‬ ‫וראיתי שס‪ ,‬כי אף שאני נעה״ש השגתי‬
‫שזכרנו‪ ,‬אנל כעיקר הלין נראה נרור שנשכיל התרס‬ ‫על האנן עזר רתזי אה״ע הרנה יותר תתנו‪ ,‬נכ״ז‬
‫לא נקרא איט עולה לינוס‪ ,‬ותליצה כשרה היא‪,‬‬ ‫נר תזלי׳ אנא נהשגותיו‪ ,‬וז״ל שס‪ :‬הנה ראייתו‬
‫כשאר רנותיו שהונא נתרלכי שס‪ ,‬וכן הוא לגבי‬ ‫תכה״ג אינה תוכנת‪ ,‬להתס תלאורייתא לינוס רתיא‪,‬‬
‫נלר ושנועה‪ ,‬וא״צ לתילוקו של הנ״ש‪ .‬ונאתת להב״ש‪,‬‬ ‫רק גזירה כיאה ראשונה אטו כיאה שני׳ כתפורש‬
‫היכא שנלרה ונשנעה ע״ל רכים לליכא התרה‪ ,‬יהי׳‬ ‫שס וכן הראי׳ תנלה שס‪ ,‬הא אס נעל נליענל‬
‫נקרא אין עולה לינוס כתו תרס ללנרי הנ״ש‪.‬‬ ‫קנאה‪ ,‬עכ״ל‪ .‬אך לא לנריו לנרי‪ ,‬כאשר יראה‬
‫ונהשקפה ראשונה תשנתי לא״ל לתרס קילא טפי‪,‬‬
‫התעיין ‪:‬‬
‫תלנל תה לאס ענר ונעל קנאה כתש״כ‪ ,‬משוס‬
‫אבל אף שלא תצאתי כגוף לנריו לנר שלא אתרתי‪,‬‬
‫להכנה״ג נסי׳ א׳ בהגהותיו על הנ״י אות ט׳‪ ,‬כנר‬
‫תצאתי נו לנר תלש כתש״כ וז״ל‪ :‬ותילוש‬
‫הנאנו נתשונה קולתת‪ ,‬כתב ליש הרנה פוסקים‬
‫ראיתי כעת נשו״ת רעק״א שנלפס תתלש סת"נ‪,‬‬
‫לס״ל לרגת״ה לא גזר אלא על תתלת הנשואין‪,‬‬
‫שכ׳ שס תסנרת עצתו‪ ,‬לנלה תולצת תללא תצינו‬
‫והנונ״י הניאו כתש״כ שם‪ ,‬א״כ לפי״ז גני ינתה‬
‫לתי שיתתיר לטהר עצתה קולס תליצה‪ ,‬ולא הזכיר‬
‫היכא לענר אתרם לרגת״ה‪ ,‬לא ענר אלא נניאה‬
‫תלנרי השו״ע הנ״ל התנואריס להליא‪ ,‬עכ״ל‪.‬‬
‫ראשונה‪ ,‬אנל לא נניאה שני׳‪ ,‬וזה איפכא תתה‬
‫ונאתת תתיה עצותה היא על הגרעק״א שנעלס‬
‫לאיתא נש״ס‪ ,‬גזירה ניאה ראשונה אטו ניאה‬
‫תתנו לפי שעה לנרי הטוש״ע‪ .‬ולפענ״ל עול יש‬
‫שני׳‪ ,‬להכא כיאה ראשונה אסורה תטעם תדרגת״ה‪,‬‬
‫להעיר על לנרי הגרעק״א נתשונה הנ״ל‪ ,‬תלנל‬
‫כיון שיש לו אשה‪ ,‬וביאה שני׳ תותר‪ ,‬ח ה ליתא‪,‬‬ ‫תה שלא הזכיר את הטוש״ע והתוס׳ והרא״ש‬
‫לאס לא קנאה נניאה ראשונה הי׳ הביאה שני׳‬ ‫והגת׳ שהנאנו לעיל‪ ,‬עול לא הזכיר את הרא״ת‬
‫אסורה‪ ,‬וכן לעולם‪ ,‬וע״כ עיקר הטעם משוס לבעל‬ ‫שנתרלכי שהנאנו לעיל‪ ,‬נתה שפסק שס לענין‬
‫קנאה כלפי׳‪' .‬אנל באתת טעות הוא בילו‪ ,‬לכ״ז‬ ‫שאלתו לתת הולל תוך ל׳ יוס‪ ,‬לכיון לאינה ראויה‬
 ‫שהם‬ ‫אה״ע‬ ‫אבני‬
‫כוונתו של הט״ז נתי׳ הראשון דכתג דנדר ושנועה‬ ‫הוא רק תה״ת‪ ,‬אנל מדרגק הלא צריך לקדשה‬
‫דתי לחליצה נתוך ג״ח‪ ,‬דנדיענד תהני‪ ,‬משוס דגם‬ ‫קודם הניאה‪ ,‬כדאיתא ביבתות דנ״ב ע״א וכן נפסק‬
‫גני נדר ושנועה ל׳׳ש הך כללא דכל שאינו עולה‬ ‫הדין נטוש״ע אהע״ז סי׳ קס״ו ס״ב‪ ,‬ואס לא קידש‬
‫ליגוס‪ ,‬משוס דהא תפסי גה קדושין‪ ,‬אלא דלכתחלה‬ ‫מקודם תכין אותו חכ ת תרדות‪ ,‬וא״כ לעולס הניאה‬
‫הוא דתחתרינן נכל ענין‪ ,‬דחליצה תהי׳ נתקוס‬ ‫נינתה ניאת היתר היא להנך פוסקים‪ ,‬כיון דהניאה‬
‫שהיא ראוי לינוס אנל כיון דא״א נע״א חליצה‬ ‫היא לעולם אתר הקדושין‪ ,‬וא״כ לפי״ז יחודש לנו‬
‫כשרה היא‪ ,‬דאל״כ מדוע נאתת תהני נדיענד גני‬ ‫דין חדש‪ ,‬דנינתה אפי׳ אם שייך גזירה דרגת׳׳ה‪,‬‬
‫נדר ושנועה‪ ,‬הא ל" ד לחליצה נתוך ג״ח אחר‬ ‫הוא רק על הקדושין דהוי דרננן‪ ,‬אנל לא על עצם‬
‫ההתתנה‪ ,‬אלא כדפי׳‪ ,‬אנל על תי׳ השני נודאי קשה‪:‬‬ ‫הינוס דהיינו הניאה‪ ,‬ולכן אין על עצם הינוס שוס‬
‫איסור‪ ,‬וא״כ ל״ה חליצה פסולה ‪:‬‬
‫ו ה נ ה אף שהט״ז שם רצה לפרש דנרי התרדכי‬
‫שהרת״א הוציא תתנו הך דינא דאס חלצה‬ ‫ע ו ד ציין התפארת יעקנ שם לעיין נסי׳ קס״ה‬
‫נתוך ג״ח אפי׳ לא היתה תעונרת‪ ,‬הוי חליצה‬ ‫ננ״ש סק״ד ונט״ז שם‪ ,‬והנה נדנרי הנ״ש‬
‫פסולה דאין כוונת התרדכי לפסול חליצה נזו‪ ,‬אלא‬ ‫כנר הארכנו ואין תה להאריך נו יותר‪ ,‬ולכן נעתיק‬
‫כוונתו רק דלכתחלה יראה לעשות חליצה כזו‪,‬‬ ‫את דנרי הט״ז וז״ל‪ :‬נחיי נעלה שיש הוכחה שלא‬
‫שתהא נתקוס שהיא ראויה לינוס‪ ,‬אנל נדיענד‬ ‫כוונה לאסור עצתה על הינס‪ ,‬כופין אותו לחלוץ‪,‬‬
‫אינו תעכג חליצה נתוך ג״ח יעוי״ש‪ ,‬נכ״ז אין‬ ‫ואס יש פתח לנדרה תתינתת‪ ,‬כ״כ נ״י נשם רשנ״ץ‪.‬‬
‫לפרש גס כוונת התרדכי נפ׳ מצות חליצה‪ ,‬שהניא‬ ‫)הנה הנ״י נחית לחלק נין נדר שיש לו התרה או‬
‫נשס הרא״ת‪ ,‬דהתיר החרס כדי שלא תהי׳ חליצה‬ ‫לא‪ ,‬וכתו שהעירותי לעיל על הנ״ש(‪ ,‬אח״כ כתג‬
‫פסולה שהנאנו לעיל‪ ,‬דאיירי ג״כ רק אלכתחלה‪,‬‬ ‫הט״ז‪ ,‬וא״ל הא כל שאינה עולה לינוס אינה עולה‬
‫דהא תסיים והי׳ אותר שנתקוס תצוה לא נגזרה‬ ‫לחליצה‪ ,‬דכנר כתנתי לעיל סקס״ד סע״א )נאות‬
‫הגזירה‪ ,‬ואס החליצה כשרה נדיענד וכשא״א נע״א‪,‬‬ ‫נ׳(‪ ,‬דרש״י כתג דנשניל הך תילתא לא תיפסל‬
‫לא נקרא זה תקום תצוה‪ ,‬ולא הי׳ צריך להתיר‬ ‫נדיענד וכו׳‪ ,‬ע״כ ה״נ כתו דיענד‪ ,‬כוונתו‪ ,‬דשם‬
‫החרס לישא נ׳ נשים‪ ,‬ודנרי התרדכי הנ״ל עדיין לא‬ ‫כתנ לענין חליצה נתוך ג״ח‪ ,‬דפליגי התחנר‬
‫זכיתי להנין וצע״ג כתש״כ לעיל‪:‬‬ ‫והרת״א‪ ,‬דהתחנר פסק‪ ,‬והוא שי׳ הרתנ״ס והטור‪,‬‬
‫דלאחר ג״ח תהני החליצה‪ ,‬והרת״א פסק דגם לאחר‬
‫ע ו ד יש להעיר נענין זה‪ ,‬נהא דאני עזר ורמזי‬
‫ג״ח החליצה פסולה‪ ,‬תטעם דכל שאינו עולה לינוס‪.‬‬
‫אה״ע והתפארת יעקג שו״ט נטעתא‬
‫והט״ז הקשה על הרת״א דהא תהגתרא תוכח‬
‫דכה״ג דחולץ אע״פ שאין תינס‪ ,‬ולא הזכירו דלשי׳‬
‫דחליצה תעלייתא היא לאחר ההמתנה‪ ,‬וע״ז הניא‬
‫הרתנ״ס נ פ״נ תהל׳ תלכיס ה״ג תשמע דהא דאין‬
‫פירש״י‪ ,‬דכתג דאס חלצה ל״ה חליצה פסולה‪ .‬והט״ז‬
‫חולצין ואין תינתין אשתו של תלך הוא משוס דכיון‬
‫כתג שם דהתרדכי לא כיוון אלא דלכתחלה אין‬
‫דאינו עולה לינוס אינו עולה לחליצה‪ ,‬דז״ל הרתנ״ס‬
‫לעשות כן‪ ,‬אנל נדיענד חליצה כשרה היא יעוי״ש‬
‫וכן אס תת הוא כיון שא״א לינס את אשתו כך‬
‫נאריכות‪ ,‬ותדתי הכא נדר ושנועה לחליצה של תוך‬
‫אין חולצין לה‪ ,‬אלא תשג לעולם נזיקתה‪ ,‬ותשמע‬
‫ג״ח‪ ,‬דהוי כתו דיענד כיון דא״א נענין אחר‪ ,‬זהו‬
‫דחד טעתא הוא כתש׳׳כ לפני זה נטעתא דתלך‬
‫כוונת הט״ז שם נסי׳ קס״ה אות ד׳‪ .‬והנה קושיתנו‬
‫אינו חולץ ולא תינס‪ ,‬דכיון דאינו חולץ משוס נזיון‬
‫הנ״ל שהקשיט אתרדכי לענין חדרגת״ה‪ ,‬דאינו‬
‫כתש״כ שס‪ ,‬כתג נזה״ל‪ :‬והואיל ואינו חולץ אינו‬
‫שייך נו כללא דכל שאינו עולה לינוס אינו עולה‬
‫תינס‪ ,‬דהטעס הוא תשוס דאינו עולה לחליצה‪,‬‬
‫לחליצה‪ ,‬דזה שייך רק נחייני כריתות‪ ,‬שייך גס‬
‫ונתעוררתי תזה תרג גאון אחד תידידי שהראה לי‬
‫אדנרי הט״ז‪ ,‬דתדתי נדר ושנועה לענין חליצה של‬
‫דהרש׳׳ש נהגהותיו לש״ס נסנהדרין שס די״ט ע״נ‪,‬‬
‫תוך ג״ח‪ ,‬דנשלתא חליצה של תוך ג״ח שייך נה‬
‫הקשה על הרתנ״ס הנ״ל כתו שהקשינו לעיל‬
‫כללא של כל אינו עולה לינוס‪ ,‬משוס דהתס אינו‬
‫נדנרינו תחייני לאוין ועשה דאינס עולים לינוס‬
‫עולה לינוס‪ ,‬משוס דשתא תעונרת היא ופגע נערוה‪,‬‬
‫ועולים לחליצה‪:‬‬
‫אנל נדר ושנועה נר תפיסת קדושין היא‪ ,‬ול״ש‬
‫אך דנרי הרתנ״ס הנ״ל‪ ,‬כפי תה שכתג הכ״ת‬ ‫שם לגתרי הך כללא‪ .‬ומזה קשה נתי אחילוקו השני‬
‫שס‪ ,‬נטעתא דאין חולצין לאשתו של תלך‪,‬‬ ‫של הט״ז‪ ,‬דפתנ ותו דלקמן סי׳ ק ס״ט סמ״ו נפי׳‬
‫אינם משוס דאין עולים לינוס‪ ,‬אלא או תטעתא‬ ‫סדר חליצה‪ ,‬דתחתת שנועה אתרינן‪ ,‬כיון דשרי‬
‫דהיא אסורה לינשא‪ ,‬או משוס דגנאי הוא למלך‬ ‫לינמה דארי׳ דשנועה רניע עלה‪ ,‬רארה לינוס היא‪,‬‬
‫שאשתו תחלוץ המנעל‪) ,‬כפי הגהות הרש״ש שכתג‬ ‫וסנרא זו הנאנו לעיל ג״כ תהנ״ש נסדר חליצה‪,‬‬
‫דנכ׳׳ת חסד תינת או יעוי״ש(‪ .‬ופלא לי על הרש״ש‬ ‫דלדנרינו א״צ לשוס חילוק לחלק נדר ושנועה תחייני‬
‫שראה את הכ״ת והגיהו‪ ,‬ותפרש דלא כוותי׳‪ ,‬אך‬ ‫כריתות‪ ,‬דעלה קאי הך כללא דכל שאיט עולה‬
‫נרישא היכא דתת אחיו של תלך שם תנואר להדיא‬ ‫לינו־ס אינו עולה לחליצה‪ .‬ואולי אפ״ל ח הו נאתת‬
 ‫שהם‬ ‫אה׳׳ע‬
‫אונן לאתר עכ׳׳ל‪ ,‬יעוי״ש‪ .‬והכה אין כאן המקום‬
‫להכניס ראשי לבאר אס תליצה מצוה או לא‪ ,‬וגס‬
‫בתה להקשה הח"צ לאס מצוה היא ואונן פטור‬
‫מכל המצות‪ ,‬היכי משכחת יבום וחליצה‪ ,‬משום‬
‫דלעולס אונניס הס‪ ,‬וכל שאינו עולה ליבום וכו'‪,‬‬
‫כבר הקשתי ותמהתי‪ ,‬לכל שאינו עולה ליבוס הוא‬
‫רק מח״כ ואין להכפיל ולשטת יותר‪ .‬אך מה שנפלא‬
‫ומכוסה מתני הוא‪ ,‬במה לפשיטא להח״צ‪ ,‬לכיון‬
‫לבעונשין ואזהרות לא שנו גץ או ק לאתר‪ ,‬אף‬
‫לבשעת נפילה אין אני קורא יבמה יגא עלי׳‪ ,‬וא״י‬
‫לא ליבם ולא לחלוץ משוס לכל שאינו עולה ליבום‬
‫וכו׳‪ ,‬מ״מ זיקת היבוס נשאר עליהם‪ ,‬וצריכה לישב‬
‫לעולס בזיקתה‪ ,‬ללפענ״ל נראה להיכא לנפטרה‬
‫מטעם לכל שאינה עולה ליבוס וכו׳ נפקעה זיקתה‬
‫והותרה לשוק‪ ,‬כמש״כ ולא כדברי הרש״ש‪ ,‬ואפשר‬
‫להרש״ש לקח דבריו מדברי הח״צ הנ״ל שהביאו‬
‫בראש דבריו יעוי״ש‪ .‬ואין לחלק ולומר לאימתי‬
‫נפקעה הזיקה לגמרי מטעס לכל שאינו עולה ליבום‬
‫וכו׳‪ ,‬לוקא היכא לאין חל זיקת היבוס‪ ,‬אבל היכא‬
‫לחל זיקת היבוס‪ ,‬אלא שאינו עולה ליבוס מצל אחר‪,‬‬
‫אז אף שאינו עולה לחליצה מ״מ נשארה זקוקה‬
‫ותשב לעולס בזיקתה‪ ,‬וזהו כמו שמחלק השבות‬
‫יעקב לענין נקטעה רגלו‪ ,‬אס עולה ליבוס כמו‬
‫שהארכנו בזה בתשובה קודמת‪ ,‬וגם לתעלה בתשובה‬
‫זו הזכרנו מזה‪ ,‬לכ״ז ל״ש אלא לענין אס גס‬
‫באופנים כאלו שייך הך כללא לכל שאינו עולה‬
‫ליבוס וכו אבל לא לענין זה לנימא להיכא דאינו‬
‫עולה ליבום ולחליצה תשאר זקוקה ותשב לעולם‬
‫בזיקתה ‪:‬‬
‫ולכן נלפענ״ל כמש״כ וכמו שפירש הכ׳׳ת את‬
‫לברי הרמב״ס‪ .‬אך מה שיש לי להעיר על‬
‫הכ"מ הוא‪ ,‬מש"כ בחל טעמא ללהכי אין חולצין‬
‫לאשתו של מלך‪ ,‬מפני שאסורה לינשא‪ ,‬וכן פירש״י‬
‫בסנהדרין שס‪ ,‬הא מ״מ יש נ״מ בין חלצה או לא‪,‬‬
‫היכא דלהמלך יש אחים ולאשתו של מלך יש אתיות!‬
‫לאז אס חלצה‪ ,‬אחיותי׳ מותרות לשאר אחים‪ ,‬אבל‬
‫אס לא חלצה והיא נשארה בזיקתה‪ ,‬אסורות אחיותי׳‬
‫לשאר האחיס של מלך מדרבנן‪ ,‬מפני אחות זקוקה‪,‬‬
‫וכמש״כ לעיל הנ״מ בזה‪ ,‬וא״כ חלוע לא תחלוץ‬
‫ויל״ע‪ .‬ועול יש להעיר כי אף שנראה לכן הוא כוונת‬
‫הרמב׳׳ס ברישא‪ ,‬במת אחיו של מלך‪ ,‬להא לאינו‬
‫מיבס‪ ,‬מפני שאינו חולץ‪ ,‬ומותרת להנשא לשוק‪,‬‬
‫ולא כדברי הרש״ש‪ ,‬בכ״ז אין להוכיח מהא דלא‬
‫כתב הרמב״ס ולא סייס‪ ,‬דתשב לעולם בזיקתה‪,‬‬
‫למשמע למותריג די״ל דבסיפא מילתא דפסיקא‬
‫הוא‪ ,‬לתשב לעולם‪ ,‬אבל בתת אחיו של מלך‪ ,‬לאו‬
‫מילתא לפסיקא הוא‪ ,‬להא ביש אחיס למלך‪ ,‬יוכלו‬
‫שאר אחיו או ליבס או לחלוץ‪ ,‬ואפילו היכא דהמלך‬
‫הוא אח יחידי‪ ,‬ג״כ רשאי להנשא לאתר שימות המלך‪,‬‬
‫להכי לא סייס כן‪:‬‬
‫א בג‬ ‫‪140‬‬
‫גרמל׳ס דטעמא דאינו מיגס הוא משוס לאינו עולה‬
‫לתליצה‪ ,‬ולא כפירש״י ‪ 7‬כ׳ דטעמא הוא משוס דגזיון‬
‫הוא למלך שיקוס ע״ש אחיו‪ ,‬ואפשר דמש״ה תתר‬
‫הכ״מ למצוא טעמיס אתריס גרמג״ס‪ ,‬ואינו מפרש‬
‫משוס דאינו עולה ליבוס בפשיטות‪ ,‬וכמו שכת‪3‬‬
‫הרמב״ס בעצמו ברישא‪ ,‬במת אחיו של מלך‪ ,‬משוס‬
‫הקושיא הנ״ל‪ ,‬דאפילו בתייבי לאוין ועשה נקראיס‬
‫עוליס ליבוס‪ ,‬ולכן מתלק הכ״מ לברי הרמב״ס‬
‫לתרי גווני‪ ,‬לברישא טעמו משוס דאינו עולה‬
‫לתליצה ובסיפא משוס טעמי אתריני כמש״כ‪ ,‬אף‬
‫ללשונו של הרמב״ס לא משמע כן‪ .‬וכשנלייק היטב‬
‫מוכרתיס אנו לפרש כוונת הרמב״ס כדברי הכ״מ‪,‬‬
‫מלתזינן לבסיפא‪ ,‬גבי מת הוא‪ ,‬מסייס הרמב״ס אלא‬
‫תשב לעולס בזיקתה‪ ,‬וברישא‪ ,‬גבי מת אתיו של מלך‪,‬‬
‫כתב והואיל ואינו תולץ אינו מיבס‪ ,‬ואינו מסייס‬
‫דלפעמיס היכא דהמלך הוא רק את יחידי‪ ,‬תשב‬
‫לעולס בזיקתה‪ ,‬ומשמע לאף דהמלך את יתילי‪ ,‬אינה‬
‫זקוקה משוס לכיון להטעס הוא משוס לכל שאינו‬
‫עולה לתליצה אינו עולה ליבוס‪ ,‬נפטרת היא מיבוס‬
‫ומתליצה והותרה‪ ,‬אבל בסיפא גבי מת הוא‪ ,‬טעמא‬
‫לאין תולצין‪ ,‬לא מפני שאינו עולה ליבוס כמו‬
‫שהקשינו‪ ,‬אלא מהנך טעמי לכתב הכ״מ כלפי'‪,‬‬
‫הלכך לא נפטרה ונשארה זקוקה לעולס כלשון‬
‫הרמב״ס‪ ,‬וזהו לפענ״ל הוכתה נכונה להכ״מ בפי׳‬
‫הרמב״ס ואף לאשתו של מלך בלא טעמא לזקוקה‬
‫לתליצה‪ ,‬אסורה להנשא‪ ,‬בכ״ז נקט הרמב״ס הך‬
‫טעמא לתשב לעולס בזיקתה‪ ,‬להורות לאס איכא‬
‫אתיות לאשתו של מלך אסורות להאתיס של מלך‬
‫משוס אתות זקוקתו‪ ,‬וא״כ תל עלי׳ ב׳ איסוריס‪,‬‬
‫א׳ משוס אשתו של מלך ואתל משוס ל״ת אשת‬
‫המת התוצה בב״א כשמת המלך ‪:‬‬
‫וברש״ש שס ראיתי לכתב די״יג לאף ברישא‬
‫היכא למת אתיו של מלך‪ ,‬להמלך אינו‬
‫חולץ ואינו מיבס‪ ,‬ג״כ אסורה להנשא לשוק‪ ,‬אף‬
‫היכא להמלך הוא רק את יתילי‪ ,‬כלשונו של הרמב״ס‬
‫בסיפא‪ ,‬היכא למת הוא‪ ,‬לתשב לעולס בזיקתה‬
‫יעוי״ש‪ ,‬ולפענ״ל אינו כן כמש״כ‪ ,‬וכמדומה כי כן‬
‫הוא פשוט וברור‪:‬‬
‫ו נו ר או ת נפלאתי על הת״צ בתשובתו ס״א‪,‬‬
‫בתקירתו אס תליצה מצוה היא ככל שאר‬
‫המצות‪ ,‬והכוונה היא ג״כ כוונה כשאר מצות‪ ,‬או‬
‫לתליצה למי להקנאה‪ ,‬והכוונה היא כמו כוונה‬
‫לקנין‪ ,‬והלבריס ילועיס‪ ,‬וגס הרש״ש שס הביא‬
‫את הת״צ והשיג על המראנ״ת שכתב למנוע אוננת‬
‫מתליצה‪ ,‬משוס לתליצה מצוה היא ואונן פטור מכל‬
‫המצות‪ ,‬לא״כ היכי משכתת יבוס ותליצה‪ ,‬הא לעולס‬
‫אונניס הס‪ ,‬ויבוס היא ג״כ מ״ע‪ ,‬וכל שאין אני‬
‫קורא בשעת נפילה יבמה יבא עלי׳ הרי היא כאשת‬
‫את שלא במקוס מצוה‪ ,‬וא״ל לא״כ איסור אשת‬
‫את נמי ליתא‪ ,‬לודאי בעונשין ואזהרות לא שנו בין‬
‫עא‬ ‫שהם‬
‫צערי לרבים והצעתי קושיתי על התרלכי הנ״ל לפני‬
‫מרנן ורבנן‪ ,‬וע״ז יצאו בסנגוריא נסיגנון אתל כי‬
‫חכם עדיף מנביא ושני חכמים יכולים לכוון דבריהם‬
‫‪r‬ילי הרה׳׳ג המופלאים והתיויזסיס כהן ולוי‪ ,‬הרב‬
‫בצלאל הכהן ומשנהו הלוי הרב יאיר חמולות‪ ,‬כי‬
‫המרלכי אזיל בשי׳ הרמב״ס הנ׳׳ל לס״ל לגס בשני׳‬
‫תיקרי חליצה פסולה ולאו טעמא מפני שאינו עולה‬
‫ליבום הוא‪ ,‬זהו תוכן דבריהם והוספת הכהן הנ״ל‬
‫שהביא את לברי הריטב״א והב׳׳ש שהבאט לעיל‬
‫ויחסם ג״כ לדעת הרמב״ס הנ״ל אינו מובן לי‪,‬‬
‫הלא הם לא פסלו חליצת הגדול אלא שכתבו רק‬
‫לחליצת הקטן עליפא וזהו ממש איפכא משיטת‬
‫הרתב״ס‪ ,‬אלא טעם דבריהם אפשר לומר כמו‬
‫שאתר ר״ל בעשה לוחה ל׳׳ת להיכא לאפשר לקיים‬
‫שניהם אין העשה לוחה ל״ת‪ ,‬וה׳׳נ כן הוא להא‬
‫אפשר בחליצת הקטן אך בעיקר תירוצם יפה תירצו‪.‬‬
‫ואף שלא מצאתי למי שיאתר לדברי הרא׳׳ת עולים‬
‫בקנה אחד עם שי׳ הרמב״ס ורש״י ת׳׳ת פשטות‬
‫לישנא להרא׳׳ת יש לפרש כן‪ ,‬לאף לעולה ליבום‬
‫ת״ת הוי חליצה פסולה‪ ,‬וכמו שמבואר בדבריו כלי‬
‫שלא תהא חליצה פסולה‪ ,‬וכמו שהעירני רב גלול‬
‫לאי התרת חלרגת״ה הוא תפני לכל שאינו עולה‬
‫ליבום איט עולה לחליצה‪ ,‬א"כ לא רק להוי חליצה‬
‫פסולה אלא לל׳׳ה חליצה כלל וללבריט לעיל א׳׳צ‬
‫לחליצה כלל וא״כ מכל זה תשמע להרא״ת אזיל‬
‫בשי׳ הרתב״ס ורש״י וצדקו לברי הסנגוריא של‬
‫ילידי הרה״ג הנ״ל‪) .‬אח״ז קבלתי סעורי א כזו‬
‫מילידי הרב הגאון וכו׳ רז״א ראגין שליט״א‬
‫תבאסטאן( ‪:‬‬
‫אך כ״ז הוא לפענ״ל‪ ,‬בלי עיון רב נראין הדברים‬
‫נכונים‪ ,‬אבל כשנתבונן ונחדור היטב בדברי‬
‫התרלכי מרישא לסיפא‪ ,‬ונראה כי בגמר דבריו כתב‬
‫והשתא הוא עולה ליבום ולחליצה נבין כי תשמע‬
‫דבלא ההתרה נקרא זה אינו עולה ליבום כתש״כ‬
‫לעיל‪ .‬והא לקורא התרלכי חליצה זו חליצה פסולה‪,‬‬
‫הא אשכחן בח״צ שהבאט לעיל‪ ,‬כעין זה לכתב לאף‬
‫שאינו עולה ליבום מ״ת צריך לחלוץ‪ ,‬וכן תפרש‬
‫הרש״ש שי׳ הרתב״ס כן‪ ,‬כתש״כ‪ .‬ואף לאנחנו‬
‫הקשינו ע״ז מ״ת הא תבואר כן והוכחה לזה הוא‬
‫תללא מציט בשום לוכתא לדעת הרא״ת כשי׳ רש״י‬
‫והרתב״ס לחליצה פסולה הוי גס היכא לאין האיסור‬
‫בא מחתת זיקה ואס בעלו קנו‪ ,‬כתש״כ לעיל ולכן‬
‫שפיר הקשינו‪:‬‬
‫­ג ­‬
‫ער השתא עסקנו לבאר הכלל לכל שאינו עולה‬
‫ליבום אינו עולה לחליצה על היכן הוא‬
‫מגיע‪ ,‬ועכשיו נבוא לבאר את שאר לברי המרלכי‬
‫הנ״ל להנה כתב שם להי׳ אומר כי במקום תצוה‬
‫אה״ע‬ ‫אבני‬
‫ע ו ד זאת מצאתי להעיר כי מדברי הרמג״ס הנ״ל‬
‫מוכח‪ ,‬לאף להא שאינו עולה ליבום ולחליצה‬
‫הוא מצד אחר‪ ,‬לא מכני חלות הזיקה‪ ,‬ג״כ חל הכלל‬
‫לכל שאינו עולה לחליצה‪ ,‬להא גבי חת אחיו של‬
‫מלך‪ ,‬הא לאינו חולץ הוא מטעם בזיון‪ ,‬כחש״כ‬
‫הרחב״ס‪ ,‬ח הו כהשב יעקב לענץ נקטעה רגלו‬
‫כחש״כ כבר מזה‪:‬‬
‫אוד**■ כל הדברים הנאמרים בהך כללא לכל שאינו‬
‫ליבום אינו עולה לחליצה‪ ,‬נתעוררתי ליש‬
‫לתמוה ולהפליא עול יותר על המרלכי שבפ׳ מצות‬
‫חליצה הנ״ל לאם ניחא דבחלרגמ״ה שייך כל שאינו‬
‫עולה ליבום וכו׳ א״כ מה מועיל אח״כ ההתרה‬
‫הא בשעת נפילה ל״ה קרינן יבמה יבא עלי'‪ ,‬וכדברי‬
‫הח״צ לענין אונן הנ״ל‪ ,‬וכן ילה״ק קושיא זו על‬
‫נדר ושנועה וא״כ ע"כ תוכח לבאופנים אלו ל״ש‬
‫כללא לכל שאינו עולה ליבום וכו'‪ ,‬וכמו שהארכנו‬
‫לעיל והבאנו שם את הט״ז והב״ש והגרעק״א‬
‫יעוי״ש‪ ,‬וא״כ בכל הני לוכתי אם חלצו חליצה כשרה‬
‫היא וכמו שכתבו התום׳ והרא״ש גבי נלה שהבאנו‬
‫לעיל ‪:‬‬
‫א ל א ללרש״י והרמב״ם איכא לרך אחרת נזה לשי׳‬
‫היא לכל שאינו עולה ליבום ופי׳ היכא‬
‫לאם בעלו קנו ואפי׳ שניות ואץ האיסור בא מחמת‬
‫זיקה‪ ,‬נקראת חליצה פסולה‪ ,‬עי׳ בתום׳ יבמות לכ׳׳ו‬
‫ע״ב ל״ה חליצה פסולה‪ ,‬ובהגהת הגר״א שם שציץ‬
‫לכן הוא לעת הרמב״ס בפ״ז מה׳ יבוס וחליצה‪,‬‬
‫ועיי״ש בהה״מ שהקשה עליו מהברייתא ליבמות‬
‫ל"כ ע״ב לתניא שם איסור תצוה ואיסור קלושה‪,‬‬
‫בא עלי׳ או חלץ לה נפטרה צרתה‪ ,‬ועי׳ באה״ע סי׳‬
‫ק״ע סי״ח להביא לעת הרתב״ס בשם י״א ובסי׳‬
‫קנ״ל ס״א פסק כהרמב״ס‪ ,‬עי׳ בב״ש שם ועי׳‬
‫בב״י סי׳ קע״ל שהביא לגס בירושלמי איתא לא‬
‫כהרמב״ס‪ ,‬ועיינתי בירושלמי פ׳ כיצד ואיתא שם‬
‫בהליח לחלץ לה נפטרה צרתה‪ ,‬אך בבא עלי׳ פליגי‬
‫ר״י ור״א‪ ,‬ועי׳ בפ״מ ובתה״פ שם‪ ,‬ופלא לי מלוע‬
‫לא העירו לאותה מחלוקת שבירושלמי לענין איסור‬
‫תצוה ואיסור קלושה פליגי בבבלי לענין ביאת אלמנה‬
‫לכה״ג‪ ,‬אבל שם לא נזכר בהליא לענין חליצה‪ ,‬אך‬
‫מלפליגי לענין ביאה תשמע לכו״ע תולים לאס חלז‬
‫לה נפטרה צרתה וכן מסיק הנר״א שם לההלכה‬
‫כשי׳ ר״י בתוס׳ שם אבל עכ"פ שי׳ רש״י ורמב״ס‬
‫כן הוא‪ ,‬אבל כל הני שהבאנו לעיל לא הזכירו תזה‬
‫ודברו רק מכל שאינו עולה ליבום אינו עולה לחליצה‪,‬‬
‫ונקטו לכל הני לוכתי נקראים עולה ליבום כיון‬
‫שהם מדרב ‪ p‬או אס בעלו קנו‪ ,‬כמו שהזכרנו לעיל‪,‬‬
‫ואני נמשכתי אבתרייהו ומרוב פשיטותי הודעתי‬
 ‫שהם‬ ‫אה״ע‬ ‫אבני‬ ‫‪142‬‬

‫ש ו ב ראיתי דטעתא דרנא דאמר סירה ניאה‬ ‫לא נגזרה גזירה דהלא אס נימא דלא נגזרה גזרה‬
‫ראשונה אוטו ניאה שני' שי ‪ T‬באמת גס‬ ‫מה צריך התרה‪ ,‬וכן תחוהיס לי דנרי התפא״צ‬
‫לדנרי ר״ל דאמר דחליצה במקום ינום ליאו מצוה‬ ‫שהנאנו לעיל שרצה לפרש נחדא תחתא כל דנרי‬
‫היא ולהכי אס בעלו קנו‪ ,‬דמ״מ גזרי ‪ p‬ביאה ראשונה‬ ‫התרדכי ולפרש דאע״פ דהתרדכי ס״ל לטעתא‬
‫אטו ניאה שני׳‪ ,‬ותרווייהו נקטינן‪ ,‬נקטינן הא דר״ל‬ ‫דאשה הקנו לו תן השתיס‪ ,‬ת״ת הכא כיון דהוי‬
‫וגס הא דרבא ואין שוס סתירה מהך דר״ל‬ ‫חליצה פסולה ותנטל לגמרי החליצה כתג הכא‬
‫אהך דרנא‪:‬‬ ‫דנמקוס מצוה לא גזר יעוי״ש‪ ,‬הלא אס אשה הקנו‬
‫לו תן השמיס ומותר לישא נ׳ נשיס אף היכא דליכא‬
‫א ח ״ז מצאתי בקרן אורה שהקשה על הא דאס‬
‫מצוה כמש״כ שס דמצות חליצה קודמת א"כ שפיר‬
‫נעלו קנו וז״ל שס נד״ה ומ״ד וכו׳;‬
‫עולה לינוס וא"צ התרה;‬
‫ועוד ק״ל היכא דאיכא אחיס אחריס שאין עליהס‬
‫איסור לאו אמאי אס בעל מי שיש עליו האיסור‬ ‫ו ב ע י ^“ דנרי המרדכי יש להנין‪ ,‬דאס נימא דנעינן‬
‫לאו קנה‪ ,‬הא אפשר לקייס ע״י האחיס האחריס‬ ‫התרה כדי שתהא עולה ליטס או כדי‬
‫יעוי׳׳ש‪ .‬ולא שס לנו לשי׳ הרמנ״ס והטוש״ע שנקטו‬ ‫שלא תהא חליצה פסולה‪ ,‬תינח היכא דליכא אחיס‬
‫טעמא דגזרו ניאה ראשונה אטו ביאה שני׳ ולא‬ ‫אנל אס איכא אחיס פנויס‪ ,‬דאז אפשר לקייס‬
‫טעמא דר״ל כמש״כ‪ ,‬אף דנאמת פלא הוא וצ״ע‬ ‫שניהס וכמו שכתננו לעיל לפרש ד‪3‬רי הריטנ״א‬
‫נזה מדוע השמיטו דנרי ר״ל מהלכה‪ ,‬ועי׳ בב״ש‬ ‫מדוע זה גרע מדנרי ר״ל לענין עשה דוחה ל״ת‪,‬‬
‫שס אות ג׳‪:‬‬ ‫דאס אפשר לקייס שניהס אין עשה דוחה ל״ת‬
‫וא״כ אמאי נתיר‪ ,‬נימא לפנוי דהוא יחלוץ והוא גס‬
‫ולדברי הרמנ״ס הנ״ל דס״ל דאף היכא דנעלו‬
‫יכול לינס‪ ,‬והמרדכי הלא משתעי אף נמקוס שיש‬
‫קנו‪ ,‬וגס היכא דאין האיסור מחמת זיקה‪,‬‬
‫אחיס כלשונו כדי שלא תהא חליצה פסולה‪ ,‬וצריכה‬
‫נקרא חליצה פסולה יש לעיין ננדה‪ ,‬דגס ננדה הו״ל‬
‫לחזור על כל האחין‪ ,‬ולמסקנת הש״ס נינמות‬
‫למימר כן דתהא חליצה פסולה אף דאס נעלה קנה‬
‫דכ״א ע״א דלהכי אס נעלו קנו לר״ל משוס דחליצה‬
‫ותפסי נה קדושין‪ ,‬ונאמת לא שמענו זה וכמו‬
‫נמקוס ינוס לאו מצוה היא עכצ״ל דא״א לעשות‬
‫שפסק הטוש״ע נ אה״ע סקס״ד שהנאנו לעיל‪ .‬וי״ל‬
‫ינוס נהיתר דאיירי שהכ״ג הוא רק אח יחידי ושתי‬
‫דנדה שאני דדרכה נכך ועומדת לטהר וכמו שחילקו‬
‫הנשיס שוות עליו נאיסור ינוס‪ ,‬וההיתר הוא נחליצה‬
‫התוס׳ והרא״ש נריש ינמות על קושיתס דנימא‬
‫ע״ז אמרינן דחליצה לאו מצוה היא‪ ,‬ולהכי ינוס‬
‫ננדה הכלל דכל שאינו עולה לינוס אינו עולה‬
‫עדיפא ואמרינן דאס נעלו קנו‪ ,‬וכן נוקיס כל‬
‫לחליצה‪ ,‬יעוי״ש ונדנרינו לעיל שהנאנו דנריהס ‪:‬‬
‫איסורי מצוה נאופן זה דא״א לעשות ינוס נהיתר‪,‬‬
‫ע ו ד יש להעיר מדנרי המרדכי הנ״ל‪ ,‬שהרא״מ‬ ‫אנל היכא דלהכ״ג יש עוד אחין והאחין מותרין‬
‫הי׳ נוהג להתיר החרס לישא נ׳ נשיס‬ ‫נאלמנה ואס כן נאופן זה אפשר לקייס שניהס‪,‬‬
‫ליינס‪ ,‬על הנ״ש שהנאנו לעיל שחילק נדר ושנועה‬ ‫דהיינו דהאחיס יינמו נאופן זה לר״ל אס נעלו‬
‫מחרס משוס דלשנועה ונדר יש התרה‪ ,‬דהרי גס‬ ‫לא קנו משוס דלא אתי עשה ודוחה לא תעשה‬
‫לחרס יש התרה;‬ ‫דהא אפשר לקייס שניהס וא״כ דנרי המרדכי‬
‫צריכיס תלמוד‪:‬‬
‫א ח ר זמן רנ נתעוררתי לעיין נסנהדרין רפ״נ‬
‫נפי׳ אור גדול הנדפס נגליון המשניות‬ ‫אך כ״ז הוא נפשטות סוגית הש״ס‪ ,‬אנל כשנעיין‬
‫וראיתי שס כי גס הוא הניא את הרמנ״ס דהל׳‬ ‫נאה״ע סימן קע״ד ס״א דזהו שי׳ הרמנ״ס‬
‫מלכיס פ"נ ה״ג הנ״ל ותמה עליו ג״כ כמו שתמה‬ ‫)כנר הנאנו לעיל דהנ״ש נשאר נצ״ע מכאן אמ״ש‬
‫הרש״ש דאמאי אינה חולצת הא לא עדיף מחייני‬ ‫המחנר נסי׳ ק״ ע סי״ח(‪ ,‬נראה דרנותינו נטו‬
‫עשה דחולצת‪ .‬ותי׳ דיש להרכינ פי׳ רש״י דפי׳ דהא‬ ‫מדרכנו ונקטו דהלכתא כמו דאמר רנא מקודס‬
‫דאין חולצין לאשתו הוא תפני שאסורה להנשא דזה‬ ‫דגזרינן ניאה ראשונה אטו ניאה שני׳‪ ,‬עי׳ נרמנ״ס‬
‫צריך לתן טעס דאין כופין לחלוץ משוס דכל עיקר‬ ‫פ״י מה׳ ינוס וחליצה ה״י וי״א‪ ,‬ועי׳ ננ״ש שס‬
‫חליצה הוא משוס לתא דידה שלא תתעגן ותיתב‪,‬‬ ‫אות א׳ ושאני אלמנה מן הנשואין דאיכא עשה‬
‫וכמ״ש הח״צ ולהסיר טעמא דמצוה לומר דגס‬ ‫ול״ת מאלמנה מן האירוסין‪ ,‬ונאלמנה מן האירוסין‬
‫מצוה אין כאן‪ ,‬צריך לטעמא דהרמב״ס דכיוון דסוף‬ ‫אס נעלו קנו משוס דאתי עשה ודוחה ל״ת ולא‬
‫סוף הוא חליצה פסולה קצת להרמנ״ס ורש״י‪ ,‬ועי׳‬ ‫כר״ל‪ ,‬וא״כ נפטרה צרתה אפי׳ היכא דהצרה היתה‬
‫נאה״ע סי׳ קע״ד‪ ,‬ול״ד לחייני עשה דתולצת להנשא‬ ‫מותרת‪ ,‬ונכ״ז לגני חליצה נקרא חליצה פסולה‬
‫משא״כ כאן דאסורה להנשא והמצוה איננה נשלימות‬ ‫היכא דיכול לעשות נהיתר‪ .‬ועוד יותר ס״ל‬
‫וכו׳ יעוי״ש בזה נראה דלא תפס האור גדול כדברי‬ ‫להרמנ״ס דאפי׳ היו שתיהן שוות לאיסור גס כן‬
‫רש״ש‪ ,‬אלא הא דאינה חולצת הוא מפני הטעמים‬ ‫נקרא חליצה פסולה‪ ,‬עי׳ ננ״ש שס ‪:‬‬
‫עב‬ ‫שהם‬
‫דעולה לחליצה אע״פ שאינה עולה ליבום‪ ,‬כתו חייבי‬
‫עשה ול״ת‪ ,‬כנלענ״ד לפרש‪:‬‬
‫ואפ״ל דעפ״י דברי רש״י הנ״ל דתפרש דאף‬
‫דבתילתא דרבנן נתי שייך כללא דכל שאינו‬
‫עולה ליבום וכו׳‪ ,‬כדאיתא בש״ס‪ ,‬ת״ת לא נפטרה‬
‫מחליצה‪ ,‬אך איכא חילוק בין תתעגן לעולם‪ ,‬דאז‬
‫מיד עבדינן חליצה בין היכא דאפשר לשהויי ולעשות‬
‫בהיתר דאז תהדרינן אהיתר ותשהינן‪ ,‬י״ל דגם‬
‫בחדרגת״ה יותר טוב לעשות בהיתר ולהתיר החרס‪,‬‬
‫וגס לא נקרא זה חליצה פסולה‪ ,‬כן אפשר לכוון‬
‫זאת בדברי הרא״ת שבמרדכי‪:‬‬
‫את הדברים הללו כתבתי אחרי שקבלתי ישוב על‬
‫קושיתי הנ״ל על הרא״ת מידידי הרב‬
‫הגאון המפורסם ר״י תעסקין שליט״א עפ״י דברי‬
‫העונג יו״ט סי׳ קע״ז ועיינתי קצת מתשובה הנ״ ‪3‬‬
‫ומראש חפצי להשיב לידידי הרה״ג הנ״ל על תירוצו‬
‫וז״ל‪ ,‬ולענ״ד יש להצדיק את הרא״ת בזה דגבי‬
‫חייבי לאוין ועשה דחולצות ולא תתיבתות כתב‬
‫העוי״ט בסי׳ קע״ז הטעם דכיון שיש בביאתן איסור‬
‫לגמרי ולא נשאר בהם זיקת יבוס‪ ,‬אלא לחליצה‬
‫לחודא הוא דרתיין כדיליף בד״כ תקרא דיבתתו‬
‫יבמתו‪ ,‬יש לך יבמה שאין עולה ליבום ועולה לחליצה‪,‬‬
‫ולה כי לא איכפת לן בתה שאין עולה ליבום כיון‬
‫דלית בהו דין יבוס ואס בעלו אפי׳ בדיעבד לא קנו‬
‫כדאתרינן התם‪ ,‬אבל בתוך ג״ח דשם יש בהו זיקת‬
‫יבוס ולא מצי ליבם לא חלצה ג״ כ דלא תה ני חליצתן‬
‫לפוטרן תיבוס וא״כ ראוי ליבום‪ ,‬וכ״ז הוא היכא‬
‫דרתיין ליבום עכ״ל העוי״ט‪ .‬ולפי״ז נוכל לומר ג״כ‬
‫לגבי חרס דרגת״ה דיש בהו זיקת יבוס דאיסור‬
‫חרס אינו אלא מדרבנן כתש״כ הבית אפרים ואינו‬
‫אלא תנהג ורתיין ליבום ולא מצי ליבם תטעם איסור‬
‫דחרס ר׳׳ג לא חלצה ג״כ דלא תהני חליצתן לפוטרן‬
‫תיבוס‪ ,‬אע״כ ראוי ליבום‪ ,‬אבל גבי חייבי לאוין ועשה •‬
‫לא רתיין כלל ליבום מחתת איסור שיש בביאה דידהו‬
‫ולחליצה לחודא הוא דרתיין עכ״ל כתר״ה‪:‬‬
‫ד ע ה אפילו אס חילוקו דהעוי״ט שחילק חייבי ל״ת‬
‫ועשה מתוך ג״ח נכון ומוכרח‪ ,‬חילוקו של‬
‫כתר״ה שי׳ אינו תובן‪ ,‬דהא חזינן בחייבי ל״ת גרידא‬
‫דרבא ס״ל דאיסור יבוס הוא רק דרבנן תטעם גזירה‬
‫ביאה ראשונה אטו ביאה שני׳‪ ,‬וא״כ בודאי חל זיקת‬
‫יבוס ובכ״ז חולצות ולא אתרינן כל שאינו עולה‬
‫ליבום א״ע לחליצה‪ ,‬וא״כ מדוע גרע חדרגת״ה‬
‫תח״ל לחוד‪ ,‬לפ״ד כתר״ה שהביא תק״א דרק דרבנן‬
‫הוא ובפרט דגם חילוקו של העוי״ט א״צ לפענ״ד‬
‫כתש״כ דחליצת תוך ג״ח נתי רק מדרבנן הוא ול״ק‬
‫כלל מחייבי ל״ת ועשה דל״ד כלל לחייבי ל״ת ועשה‬
‫דא״ע ליבום תה״ ת‪:‬‬
‫ולפי דמיונו של העוי״ט דתדתה תוך ג״ח לחייבי‬
‫ל״ת ועשה‪ ,‬תחלק דגבי חייבי ל״ת ועשה‬
‫לא רתיין ליבום ובתוך ג״ח חל זיקת יבוס ולהכי‬
‫אודן‬ ‫אבני‬
‫המבוארים ולכן שפיר כתב הרתב״ס אלא תשב‬
‫לעולם בזיקתה‪ ,‬כמש ״כ ‪:‬‬
‫ו ע ל מה שסיים שם דלשאר הפוסקים דכה״ג ל״ה‬
‫מליצה פסולה באמת נצטרך לומר דתליצה‬
‫לאו מצוה היא כלל‪ ,‬אלא פטור להנשא וכו׳ יעוי״ש‪,‬‬
‫יש להעיר כמש״כ לעיל דהא איכא נ״מ לענין‬
‫קרובות זקוקתו‪ ,‬ואפי׳ להפוסקיס דס״ל דהיכא‬
‫דכנסה פקעה זיקה‪ ,‬כמבואר באה״ע סקנ״ט ס״ה‪,‬‬
‫מ״ת אסור לעשות כן ‪:‬‬
‫תבנא לכללא דכל שאינו עולה ליבום א״ע לחליצה‪,‬‬
‫הנה בענף א׳ כתבתי נגד דברי הח״צ‬
‫ורש״ש דלפענ״ד כל היכא שא״ע ליבום נפקעה‬
‫הזיקה ופטורה מחליצה ומותרת לשוק‪ ,‬ודעת‬
‫הרמב״ם הוכחנו דאפי׳ היכא דטעמא שא״ע ליבום‬
‫הוא בא מצד אחר לא מצד חלות הזיקה‪ ,‬ג״כ א״ע‬
‫לחליצה ומותרת לשוק ואל תשיבני מתוך ג״ח דא״ע‬
‫לחליצה מחמת שא״ע ליבום ואפ״ה לא נפטרה‬
‫מחליצה‪ ,‬דהתם גם מיבום לא נפטרה אח״כ אם‬
‫יבורר שאינה מעוברת‪ ,‬והא דא״ע לחליצה בתוך‬
‫ג״ח הוא רק מדרבנן כדאיתא ביבמות דמ״א ע״ב‬
‫דאפי׳ אם יבא אלי׳ ויאמר דלאו מעוברת היא‬
‫צריכה להמתין כמו קטנה‪ ,‬ועי׳ בפירש״י שם בד״ה‬
‫הרי קטנה וכו׳‪ ,‬דפי׳ דכל הנך דתיקון רבנן דתחלוץ‬
‫כגון אחות חליצתו וכו׳ משום דכיון דמה״ת בת‬
‫יבוס היא וא״א לאוסרה לעולם‪ ,‬אבל גבי ג״ח כיון‬
‫דאפשר לשהויי ולעשות בהיתר משהינן‪ ,‬כוונת רש״י‬
‫היא דאס מה״ת לאו בת יבוס היא נפקעה לגמרי‬
‫מחליצה ומותרת לשוק כתו אחות אשה‪ ,‬אבל היכא‬
‫דתה״ת בת יבוס היא אז לא נפטרה מחליצה‪ ,‬ולכן‬
‫כיון דתתעגן לעולם חולצת‪ ,‬אך לא באופן דאפשר‬
‫לעשות בהיתר‪ ,‬ובתוך ג״ח נתי רק דרבנן הוא‬
‫כדפרישית‪ ,‬דאיתא בש״ס דרבנן גזרו להמתין אפי׳‬
‫היכא דידוע בודאי שאינה מעוברת‪ ,‬כתו קטנה‪ ,‬וכן‬
‫ספק צרת סוטה לעיל די״א ע״א‪ ,‬יעוי״ש ובתוס׳‬
‫שם דתפרשי דאיירי בספק סוטה‪ ,‬וכן בתוס׳ במס׳‬
‫סוטה ד״ה ע״ב ד״ה אילו וכו׳‪ .‬ויל״ע ברא״ש בשם‬
‫הראב״ד דתפרש דגם בסוטה ודאית בעיא חליצה‬
‫וחייבי עשה או חייבי עשה ול״ת ילפיק תקרא דעולה‬
‫לחליצה אע״פ שא״ע ליבום‪ ,‬וחייבי ל״ת גרידא‬
‫דחולצות טעתא הוא או משום גזירה ביאה ראשונה‬
‫אטו ביאה שני׳ או משום דס״ל דכל היכא דאפשר‬
‫לקיים שניהם אין עשה דוחה ל״ת והכא אפשר‬
‫בחליצה כדאיתא ביבמות ד״ כ ע״ב יעוי״ש‪ ,‬וכבר‬
‫הארכנו בזה לעיל בדבריט‪ ,‬ואילה״ק דלפי הטעם‬
‫דתשום דאפשר בחליצה אסור ביבום תקשה דאם‬
‫אסורה ביבוס ג ס מחליצה פטורה‪ ,‬משוס דא״כ ניתא‬
‫דגם *בחייבי ל״ת גרידא מרבינן תקרא דיבתתו‬
 ‫שהם‬ ‫אה״ע‬ ‫אבני‬ ‫‪144‬‬

‫כתו גרושה דהאיסור הוא על כל הכהניס וכז כל‬ ‫דיניהם חלוקים‪ ,‬דגבי חייבי ל״ת ועשה חולצות‬
‫כיוצא בזה‪ .‬ונ׳׳ל לחלק דבח׳׳ע ול״ת נעשו הקדושץ‬ ‫ובתוך ג״ח אינן חולצוי ‪ J‬וכתב דאשכחן כעין זה‬
‫באיסור אף לרבא דס״ל דקידש אינו לוקה רק אם‬ ‫בפסחים דצ״ד לענין דרך רחוקה דהיכא דהוא טהור‬
‫בעל לוקה‪ ,‬ועי׳ בתוס׳ ב״ת ד״י ע ״ ג סד״ה דאתר‬ ‫פטרו הדרך רחוקה‪ ,‬אבל לא כשהוא ערל וטתא‬
‫וכו׳ אבל בנדה נעשה הקדושין בהיתר להכי ס״ל‬ ‫דבלא״ה א״י לעשות פסחא יעוי״ש‪ ,‬וע״ש בתום׳‬
‫להש״ס דנדה תתיבתת ג ״ כ‪:‬‬ ‫דכתבו דהסברא היא כתו דאתרינן כל הראוי לבילה‬
‫ו ל פי ״ז תיושב בפשיטות תתיהת ידיד הרב הגאון‬ ‫וכו׳‪ .‬ולפענ״ד לא נ״ל דלסברתו הי׳ הדין נותן‬
‫ר״ח ביק שליט׳׳א שתתה על קושיתי מח״ע‬ ‫איפכא בחייבי כריתות דליתי׳ בהו זיקת יבוס הו״ל‬
‫ול״יג דהא ח״ ע ול״ת תרבי תקרא דחולצות ולא‬ ‫לתיתר דעולות לחליצה ובחייבי לאוין דיש בהו זיקת‬
‫תתיבתות דהא גופא קשה אמאי לא ניתא דבכל הני‬ ‫יבוס הו״ל לתיתר דגם תחליצה פטורה‪ ,‬ועוד דתאן‬
‫קאי ג״כ קרא דיבתתו דת״ש הני תח״ע ול״י‪ 4‬וזה‬ ‫ס״ל בפסחים שם דרך רחוקה לטהור ואין דרך‬
‫פשוט ותפי׳ סדר חליצה אות ת״ו שהביא הלא‬ ‫רחוקה לטתא הוא אביי ורבא פליג עליו יעוי״ש‪.‬‬
‫כתוב שס בהדיא דטעתא דחליצה פסולה הוא‬ ‫וסוגיא דידן ביבתות ד״כ איירי אליבא דרבא‪ ,‬דרבא‬
‫תשוס שאינו עולה ליבוס וזה כתש״כ ואין לכפול‬ ‫הקשה מאיסור תצוה ואיסור קדושה וכו׳ יעוי״ש‪.‬‬
‫ולשנות הדברים‪:‬‬ ‫ותה שתתפלא אני ביותר על העוי״ט הוא תה דכתב‬
‫שס דהיכא דקידש א׳ תב׳ אחיות וא״י אחה תהן‬
‫ו מ ה שהתפלא ידידי הרה״ג הנ״ל ע״ת שהבאתי‬
‫קידש דכיון דיש זיקת יבוס ולא תצי ליבם אינה‬
‫את דברי הריטב״א והב״ש לענין היכא‬
‫חולצת ג״כ כתו בתוך ג״ח הא איתא שס איפכא‬
‫דיש קטן פנוי וכתבתי בקצרה דתזה תוכח דלא‬
‫דהספיקות חולצות ולא תתיבתות והיינו דקידש א׳‬
‫כהרא״ת הלא פשוט הוא דהס כתבו דרק תשיאין‬
‫תב׳ אחיות ויעוי״ש בתוס׳ ד״ה הספיקות וכו׳ וא״כ‬
‫עצה אבל אין עיכוב בזה‪ .‬ובאמת גס הגדול דיש לו‬
‫תבואר ההיפך מדבריו‪ ,‬ואיך נעלם תתנו סוגיות‬
‫אשה שרי לחלוץ ואין תשגיחין על חדרגת״ה וא״כ‬
‫מפורשות כאלו וכתדותה דלית נגר ובר נגר‬
‫אץ כאן שוס פלא ודברי נכונים בעזה״ש ואין שוס‬
‫דיפרקיני׳ ‪:‬‬
‫אדרבא שכתב כתר״ה כי תהב׳׳ש תשתע דסבירא‬
‫לי׳ כהרא״ת‪:‬‬ ‫ולפי״ז נפלו דברי העוי״ט שתי׳ עפ״י דרכו דברי‬
‫הרתב״ס בפ״ב תה׳ תל ט ס הנ״ל שהארכנו‬
‫בו שכתב דהיכא שתת המלך דכיון שא״א ליבס את‬
‫אשתו כך אין חולצין לה אלא תשב לעולם בזיקתה‪,‬‬
‫ב ע נן‪ 8‬הקודס הבאנו את העוי״ט וכנראה כי לא‬ ‫דקשה תדוע שאני הת״ע דשוס תשים משאר ח״ע‬
‫ראה את הח״צ שחקר אס חליצה נקראת‬ ‫דחולצות דלפ״ד א״ש דשאר ח״ ע יש איסור בביאה‬
‫תצוה ולדידי׳ דבר פשוט הוא כי חליצה תצוה היא‬ ‫דידי׳ התדחה אותה תיבוס‪ ,‬אבל הכא האיסור בביאה‬
‫והביא ראיה תיבתות דל״ט דאתרי׳ שס לגבי חליצה‬ ‫הוא רק תטעם כבוד המלך וא״כ חל עליו זיקת‬
‫דשיהוי׳ תצוה לא תשהיס יעוי״ש‪ .‬ובעודני עסיקנא‬ ‫יבוס ולכן אינה חולצת ג״כ‪ ,‬דכבר ביארנו דאינו‬
‫בענין זה אתרתי לדון בדבר חדש והוא אתאי ס׳׳ל‬ ‫כן‪ ,‬דגס היכא דחל זיקת יבוס חולצת ולא תתיבתת‪,‬‬
‫לר״ל ביבתות דכ״א דעשה דוחה ל״ת ולא נקרא‬ ‫ואס באתת א׳׳ע ליבום א״ ע לחליצה ג״כ ופטורה‬
‫אפשר לקיים שניהם‪ ,‬תשוס דחליצה בתקוס יבום‬ ‫מחליצה ומותרת לשוק‪ ,‬וכבר נתבאר לעיל כוונת‬
‫לאו תצוה היא ולהכי אס בעלו קנו יעוי׳׳ש‪ ,‬וכבר‬ ‫הרתב״ס ‪:‬‬
‫הארכנו בזה לעיל הא כמן דבדיד׳ תלי׳ תילתא‬ ‫אך מכל זה נתעורר אצלי דחל עלינו חובת הביאור‬
‫כדאיתא שס דל״ט דרב אתר בדידך תלה רחתנא‬ ‫להבין ת״ש דבח״ע ול״ת דתפסי קדושין‬
‫אי בעית חלוץ אי בעית יבס‪ ,‬וכן אתרי׳ שס בדמ״ד‬ ‫בהו רבי קרא דיבתתו דחולצת כתש׳׳כ התוס׳ שס‬
‫ודק׳׳א ע״ב דתשיאין לו עצה אס הוא זקן והיא‬ ‫והובא לעיל בדברינו‪ ,‬ותש״ה אס בעלו לא קנו‬
‫ילדה וכו׳ דיחלוץ ולא יכניס קטטה לתוך ביתו‪.‬‬ ‫כדאיתא ביבמות שס והיכא דהיתה יבמתו נדה הדין‬
‫א״כ ת״ש יבוס מאונס דאיתא בכתוטת ד׳׳ת דכמן‬ ‫הוא דאס בעלו קנו כתש״כ התוס׳ והרא׳׳ש בריש‬
‫דאמרה לא בעינא ליכא לעשה‪ ,‬לא דחי העשה לל״ת‪,‬‬ ‫יבמות שהבאנו לעיל אתאי לא ניתא ג״כ דיבתתו‬
‫וא״כ ה׳׳נ גבי עו ס הא יכול לומר בעינא לחלוץ‬ ‫ריבה דגס בנדה דתפסי בה קדושין דחולצת ולא‬
‫ותטעם זה חשבתי להוכיח דמ״ע דיבוס הותרה ולא‬ ‫תתיבתת‪ ,‬ובש״ס אינו תבואר לחלק אלא בין ח״כ‬
‫דחוי׳ דאס תטעם דחי׳ היא לא ניתן לדחות משוס‬ ‫לחייבי לאוין משוס תפיסת קדושין מדוע אינו תחלק‬
‫דיכול לותר לא בעינא ליבם אלא לחלוץ‪ ,‬ועי׳ בעטרת‬ ‫הש״ס גס בח״כ גופא‪ ,‬ח״כ דעריות וח״כ דנדה‬
‫חכתיס ס״ד דהביא את חי׳ הרמב״ן דהוכיח מרש״י‬ ‫כתר שחילקו התוס׳ והרא״ש‪ ,‬ובאתת לענין ז ה‬
‫ברכות ד ״ ט דיבוס הותרה ולא דחוי׳‪ ,‬וכבר הארכנו‬ ‫דחולצת ולא מתיבתת דתי נדה לשאר ח״ ע ול״ת‪,‬‬
‫בזה במק׳׳א בספרנו זה‪ .‬אבל באתת יש לדתות זיו‬ ‫דהתס ג״כ אין על היבס יותר איסור תאיש אחר‬
‫עג‬ ‫שהם‬ ‫»ין״ף‬ ‫אבני‬
‫לכל אדם‪ .‬ויש לומר דזהו גם כן שיטת רש״י‬ ‫די״ל דמ״ע דיגום משוס ‪ 7‬הי׳ היא ואף דיכול לתלח‬
‫נסנהדרין שם דרש״י ס״ל דגם ת״ע דנו ס ליכא‬ ‫משוס דאי נימא דמטעם וה אינו דומה גם לתלוץ‬
‫על הינתה‪ ,‬ונכדי טרח הרש״ש נסנהדרין שם‬ ‫אינו יכול מטעמא דכל שא״ע לינוס א״ ע למליצה‬
‫שהנאנו אותו לעיל על הרש״י דשם מהיכן יצא‬ ‫וא״כ לא משכמת לעולם לא יגום ולא מליצה‪ ,‬אגל‬
‫לרש״י חידוש זה כנלענ״ד‪:‬‬ ‫גני מ״ל קשה דהא נמ׳׳ל איכא למיתר דנאמת איט‬
‫דוחה ואינו עולה ליגום והא עולה למליצה משום‬
‫ו ה ש ת א לפי״ז אם ניחא דמ״ע של ינום קאי רק‬
‫רינוי הקרא דיגתתו כמו גח״ל ועשה כמש״כ התוס׳‬
‫על הינם א״כ הרשות להינמה לומר לא‬
‫וכתש״כ לעיל גענף הקודם אליגא דרגא גחייגי ל״ת‬
‫נעינא לא נינוס ולא נחליצה‪ ,‬וא״כ קשה האיך דוחה‬
‫גרידא‪ .‬ונלפענ״ד לחדש מ ה ולומר דר״ל ס״ל דאף‬
‫העשה דינום לל״ת הא יכולה לומר לא נעינא וכמו‬
‫דגדידי׳ תליא תילתא‪ ,‬הכוונה היא דהתורה נתנה‬
‫דאיתא נכתונות לענין אנוסה‪ ,‬וראיתי דהרש״ש‬
‫לו רשות להפקיע המצוה של יגום א ע״ג דגכ״ד אין‬
‫נינמות דל״ט הקשה קושיא זו ומשם דקדק דהרשות‬
‫רשאי להפקיע א״ ע תת״ע וכמו גני רג קטינא‬
‫נידה וז״ל שם‪ ,‬רצה אינו כונסה הא אגידה ני׳‬
‫נתנחות דמ״א )ועי׳ נמה שהארכנו נענין זה לעיל‬
‫נכדי תיפוק כו׳‪ ,‬מדלא תשני דמיירי נאינה רוצה‬
‫נחלק או״ח סי׳ ו׳ לענץ נ״כ נאנל(‪ ,‬אגל אם אינו‬
‫להנשא עוד תשמע דנזה נאמת ליכא מצוה כלל‬
‫רוצה להפקיע א״ע תהמצוה לא נפטר תהת״גג ולכן‬
‫ותהי׳ ראי׳ למאי דתשתע מפירש״י נסנהדרין י״ט‬
‫שפיר ס״ל לר״ל דנכגון דא דוחה העשה להלא‬
‫נ׳ וכו׳‪ ,‬אנל ק״ל א״כ לא לידיד עשה דינום אפי׳‬
‫תעשה כנ״ל‪:‬‬
‫לל״ת גרידא דהא אי אתרה לא נעינא לאיתנסנא‬
‫ליכא עשה כלל‪ ,‬וכדאמרינן נכתונות ת׳ עכ״ל‪.‬‬ ‫ועיין נתשו׳ הרא״ש כלל י״א ס״ו והונא זאת‬
‫ואף דמכאן אין הוכחה כלל דהש״ס הא איירי דתלוי‬ ‫נפי׳ סדר חליצה אות ת״ו נאחד שנשנע‬
‫נרצונו לנד וע״ז שפיר הקשה הא אגידה ני׳ וכו׳‪,‬‬ ‫לחלוץ דכתג הרא״ש דל״ה נשנע לנטל התצוה ול״ד‬
‫אך יותר יש להוכיח מלישנא דהש״ס הא אגודה ני׳‬ ‫לנשנע שלא לישג נסוכה‪ ,‬ולא ליטול את הלולג כיון‬
‫נכדי תיפוק דמשתע דכל החיוג הוא משום לתא‬ ‫דנדידי׳ תלה רחמנא‪ ,‬אי ניחא לי׳ לחלוץ ואי ניחא‬
‫דידה דלא תיפוק נכדי וא״כ משמע דרק תיקון‬ ‫לי' לינם‪ ,‬יעוי״ש‪ .‬ויש לחקור היכי יהי׳ הדין אם‬
‫הוא ולא מצוה‪ .‬אך קשה הלא זה נודאי הוא‬ ‫נשנע שלא להטיל ציצית אחרי דגם שם נדידי׳ תלה‬
‫דינום ת״ע אף אם נימא דחליצה הוא רק תיקון‬ ‫רחמנא אי נעי לא עניד טלית של ד׳ כנפות‪ ,‬כי‬
‫לדידה דלא תיפוק נכדי וא״כ אינו מונן לישנא‬ ‫י״ל דנשנע לנטל התצוה אינו רק אלא אם נשנע‬
‫דש״ס וצ״ע‪:‬‬ ‫שלא לישג נסוכה וכדומה אנל היכא דנשנע רק‬
‫אך עכ״פ הרש״ש הקשה זאת ואף דנסנהדרין שם‬ ‫להפקיע את התצוה‪ ,‬כמו גני ציצית לא נקרא נשנע‬
‫לא איירי רק לענין חליצה הכא הקשה‬ ‫לנטל את המצוה וזהו כתו נשנע לחלוץ‪ ,‬אף דל״ד‬
‫גם לענין ינום ומרכיג ינום וחליצה ניחד וא״כ‬ ‫לגמרי לנשנע לחלוץ דהתם נתנה לו התורה הרשות‬
‫להפקיע א״ ע תהתצוה וגני ציצית נענש נעידן‬
‫לכ׳ קושיא אליתתא היא‪:‬‬
‫ריתחא‪ ,‬ועי׳ נדנרינו הקודמים שם‪:‬‬
‫ת ל פ ע נ ״ ד לחדש דאף אם ניחא דת״ע דינום חל‬
‫אך* כ׳׳ז הוא משום לתא דידי׳ וכעת נראה דינא‬
‫רק על הינם ולא על הינתה ת״ת שפיר‬
‫דינתה ותפטורה איך הוא‪ ,‬הנה כנר הארכנו‬
‫דוחה עשה דינום לל״ת גרידא‪ ,‬ול״ד לאונסה דחס'‬
‫לעיל נדנרינו לענץ חליצה האיך הדין אס הינתה‬
‫כתונות משום דהתם אי אמרה לא נעינא נפטר‬
‫איננה רוצה להנשא והנאנו ע״ז הרש״י דסנהדרין‬
‫מהעשה אנל הכא גני ינום אף אם אמרה לא נעינא‬
‫ריש פ׳ כ ה״ג וגם הנאנו דנרי הח׳׳צ דכ׳ דחליצה‬
‫אכתי יכול לקיים הת״ע דינום‪ ,‬דהא ת״ע דינום‬
‫לאו תצוה היא אלא קנין הוא לפוטרה תן הזיקה‪,‬‬
‫מקים אף אם נא עלי׳ נ ע״ כ וא״כ אפשר שפיר‬
‫יעוי׳׳ש‪ ,‬ולענין ינום לא דנרנו כלל‪ ,‬וכעת עלה‬
‫לומר דעשה דינום דוחה לל״ת גרידא דאף שאין‬
‫נדעתי לחקור‪ ,‬לענין ינום אם מצות ינום מוטלת‬
‫עליו חיוג הת״ע דינום היכא דאתרה לא נעינא‪,‬‬
‫גס עלי׳ וינוס הלא נודאי תצוה היא‪ ,‬והנה נכתונות‬
‫מ״ת הרי יכול לקיים המ״ע כנלפענ״ד ‪:‬‬
‫דס״ד ע״ א תוכח דליכא מצות ינום על הינתה דהא‬
‫ה ד ב רי ם האלה אף שלפ״ד הם דנרים של טעם‬ ‫איתא התם דאתריק לה זיל לא מפקדת יעוי״ש‪.‬‬
‫לא סמכתי על עצתי לחדש חדושים כאלו‬ ‫‪-‬ויל״ע דהא התוס׳ נינמות ד״כ ע״א ד״ה ינא וכו׳‪,‬‬
‫מנלי שתוש חכמים ודקדוק חנרים שהתורה נקנית‬ ‫הוכיחו דלא נעינן אלא שיהא ראוין להזרייג אנל‬
‫נהם‪ ,‬ואחרי כ״ז מצאתי וראיתי נחיטך תצוה תקצ״ח‬ ‫לא נעינן שיכולה להתענר תהניאה וא״כ לא קפדה‬
‫שכתג דתצות ינום נוהג נזכרים וכן ראיתי נשם‬ ‫התורה אפו״ר‪ ,‬ואס נימא דמ״ע דיטס תוטל רק‬
‫ארי׳ שהניא כן נשם הרשנ״א נת׳ סי״ח וכתג שם‬ ‫על הינם ולא על הינמה אז נודאי גם חליצה אף אם‬
‫חלק אהע״ז סימן י״ז דתה״ט לא מנרכינן אינוס‪,‬‬ ‫נימא דמצוה היא‪ ,‬איננה מוטלת על הינתה נתור‬
‫וכן ראיתי נס׳ יד הלוי שעל ס׳ המצות ת״ע רי״ז‬ ‫חענומצוה רק תקון הוא לפוטרה תן הזיקה ולהנשא‬
 ‫שהם‬ ‫אה״ע‬
‫היבמה והא היא לא עשתה תצוה‪ ,‬משוס דינוס שאני‬
‫כמש״ כ דנינום השוותה התורה הנקנה להזכר אף‬
‫שהיא איננה בהתצוה‪:‬‬
‫אמאי דותה עשה דינוס לל״ת גרידא ולא‬
‫ו‬
‫דהמנ״ת מ״א הקשה ע״ז קושיא אלימתא ועצומה‬
‫ח ש ב ת י דרכי לבלי להניא את דברי המנ״ת הנ״ל‬
‫תה שתי׳ על הקושיא התמורה הנ״ל דאיך‬
‫עשה דיבוס דותה ל״ת אס נימא דתצות ינוס נוהג‬
‫רק בזכרים הא נדידה ליכא העשה וכתש״כ התום׳‬
‫בכ״ד כנ״ל ורק אסתפק בתירוצו לתוד אך תזרתי‬
‫תתתשבתי כאשר עיינתי בספר יד רת״ה )שהמתבר‬
‫הי׳ מסופרי היג״ת בזמן שי״ל בסלוצק( תאהע״ז‬
‫סנ״ו שהביא את התנ״ת ודתה את תי׳ בטוב טעם‪,‬‬
‫דהנה התנ״ת תי׳ דכיון דהא דאשה מוזהרת על‬
‫הפסולים הוא משוס דהוקש אשה לאיש‪ ,‬וא״כ כיון‬
‫דהאיש אינו מוזהר משוס דעשה דותה לל״ת‪ ,‬גס‬
‫האשה אינה מוזהרים והא דתי׳ התום׳ בכ״ד דלהכי‬
‫אינו דותה העשה של פ״ ו לל״ת ‪7‬לא יהי׳ קדש משוס‬
‫דבדידה ליכא עשה‪ ,‬היינו משוס דשם יש לאו תיותד‬
‫להאשה כתו להאיש‪ ,‬עיין בתנ״ת שם‪ .‬והקשה ע״ז‬
‫התתבר הנ״ל דהא במתני׳ איתא ג״כ ממזרת ונתינה‪,‬‬
‫והס ג״כ לאויס תיותדיס ובכ״ז איתא שם דעשה‬
‫דותה לל״ת יעוי״ש‪ ,‬ודבריו נכונים‪ ,‬ולכן תי׳ קושית‬
‫התנ״ת בתדא תתתא עם הקושיא התמורה על‬
‫הרתב״ס )שהובא לעיל בדברינו( פ״ו תה׳ ינוס‬
‫ה״י שכ׳ דהיכא דהיבתה היתה אסורה על היבם‬
‫איסור עשה אס בעלה קנאה ואתריו נמשכו הטוש״ע‬
‫אה״ע בריש סי׳ קע״ד דהיש״ש פ״ב דיבתות תמה‬
‫ע״ז הא אין עשה דותה עשה וא״כ אתאי אס בעלה‬
‫קנאה‪ ,‬וכתב דזהו כשגגה היוצאת תפי השליט‪ ,‬וכן‬
‫השאג״א בסי׳ ל״ג נשאר בצ״ע והביא את הקו״א‬
‫בשאג״א שם שהביא את דברי הפנ״י בכתובות מ'‬
‫שתי׳ קושיא זו עפ״י דברי התל״ת שהביא את‬
‫הרשב״א והביא תה שהקו״א שם דתה את הרשב״א‬
‫וגס הביא שהיד מלאכי כתב שהרשב״א בעצתו תזר‬
‫תזה יעוי״ש באריכות‪ ,‬ותי׳ ב׳ הקושיות הנ״ל נדרך‬
‫אתד עפ״י תה דאיתא בפסתיס דנ״ט ע״א דעשה‬
‫דפסת דותה עשה דהשלתה‪ ,‬משוס דעשה דפסת‬
‫תתירא דיש בה כרת‪ ,‬ותזינן דעשה דתמירא דותה‬
‫עשה דקילא אף ע״י אתר‪ ,‬דכהן עובר עשה דהשלמה‬
‫כדי שיקיים תבירו מ״ע דפסת‪ ,‬וינוס נתי דת״ע‬
‫דתתירא היא תוכל האשה לעבור על הל״ת כדי‬
‫שיקיים היבם מ״ע דיבוס‪ ,‬זהו תוכן דבריו‪ ,‬יעוי״ש‬
‫באריכות ‪:‬‬
‫ת ע ה לפ״ד אף שתירוצו על קושית היש״ש‬
‫והשאג״א על הרמב״ס נהירין לי וכמו‬
‫שכתב דתקוס הניתו לו להתגדר בו והס דברי התוס׳‬
‫שתירצו דתש״ה יכול האדון לשתרר את העבד ולעבור‬
‫בעשה כדי שיוכל לקיים העבד חצות פ״ו‪ ,‬דהיאי‬
‫אבני‬ ‫‪146‬‬
‫אות נ׳ שהניא דגס הסמ״ק סי׳ קפ״ת כ״כ וג״ה‬
‫שכיוונתי ל‪ 7‬נרי רנותינו הראשונים ז״ל ‪:‬‬
‫אך אס נימא דעלתה בידי לתרץ הקושיא הנ״ל‬
‫איכפת לן למה דאפשר לומר לא נעינא‪ ,‬ראיתי‬
‫האיך דותה עשה דינוס לל״ת גרידא הא הל״ת‬
‫דאלמנה לכה״ג נוהג גס בדידה כדאיתא ביבמות‬
‫דפ״ד דאשה מוזהרת על הפסולין ועשה דיבוס אינו‬
‫נוהג אלא בדידי׳ ובכה״ג אין העשה דותה לל״ת‬
‫כמש״כ התוס׳ בגיטין דמ״א וננ״ב די״ג עיי״ש‪,‬‬
‫ועי׳ במנ״ת מה שתי׳ בזה לתלק בין הנושאים‪ ,‬והיד‬
‫הלוי שס לא ראה את המנ״ת ועשה מתלוקת בין‬
‫הראשונים וכתב דשי׳ התוס׳ היא דמ״ע דיבוס נוהג‬
‫ג״כ בנקיבות ויעוי״ש במה שסיים אליבא דתוס׳‬
‫דהוא מהעשין המשותפין שאינו יכול לקיים אלא‬
‫ע״י שניהם‪ ,‬וגם בזה לא ראה את הך״ן בפ׳ האיש‬
‫מקדש הביאו השם ארי׳ הנ״ל שכתב דלהכי אמרינן‬
‫גבי קדושין מצוה בה יותר מבשלותה דבדידה ליכא‬
‫מצוה‪ ,‬משוס דהאשה מסייעת לו לעשות המצוה‬
‫יעוי״ש‪ .‬ואתרי שנתעוררתי ראיתי כי הת״מ באה״ע‬
‫סי׳ ל״ ו אות ב׳ כתב ג״ כ סברא זאת מדעת עצמו‬
‫ולא הביא את הר״ן‪ ,‬ומזה הוכית השם ארי׳ שם‬
‫דגם הר״ן ס״ל דמ״ע דיבוס ליכא בדידה )ועיין‬
‫בדברינו לעיל תה שהוכתנו מד׳ התוס׳ דיבוס אינו‬
‫תלוי בפו״ר(‪ ,‬עכ״פ הר״ן הרגיש בזה דהוי כתו‬
‫שותפים‪ ,‬אך דברי היד הלוי נפלאו תתני‪ ,‬דאס ניתא‬
‫דלהכי דותה העשה דיבוס להל״ת משוס דהוי עשין‬
‫התשותפין א״כ תה תירצו התוס׳ בגיטין ונב״ב‬
‫וכן נתו״י כתובות ת׳ גבי פ״ו דלהכי אינו דותה‬
‫עשה דפ״ו לל״ת דלא יהי׳ קדש‪ ,‬משוס דבדידה ליכא‬
‫העשה‪ ,‬הא התם נתי הוי תענין שותפים‪ ,‬כתש״כ‬
‫הר״ן בר״פ האיש תקדש הנ״ל‪:‬‬
‫ולפענ״ד נ״ל לתרץ דגני יבוס אף אס ניתא‬
‫דבדידה ליכא מצות יבוס והל״ת שייך גס‬
‫בדידה ת״ת שפיר דותה עשה דיבוס להל״ת‪ ,‬ול״ד‬
‫לתירוץ התוס׳ בכל הני דוכתי שהבאנו משוס דכיון‬
‫דתזינן דגבי יבוס נפקע איסור אשת את ואף מדידה‬
‫דליכא עלי׳ תצוה נפקע האיסור תזינן דהתורה‬
‫שוותה לענין זה הזכרים והנקבות ולכן שייך שפיר‬
‫לומר דהיכא דיקויס מצות יבוס הוקשו להדדי‪ ,‬וכמו‬
‫דהוא רשאי ליבם תטעם עשה דותה לל״ת כן הוא‬
‫לגבי דידה‪ ,‬אף דבדידה ליכא עשה וכמו דאתרינן‬
‫בעיקר מצות יבוס בכל דוכתא דהוי איסור אשת‬
‫את‪ ,‬כנלפענ״ד לתדש בזה‪:‬‬
‫ואם כניס אנתנו בזה תיושב הקושיא התמורה‬
‫והעצומה ששמעתי בשם הדברי תייס דאס‬
‫ניתא דתצות יבוס ליכא ניבתה‪ ,‬האיך איתא בפסתיס‬
‫דע״ב ע״ב יבמתו נדה בעל פטור‪ ,‬אתאי פטורה‬
 ‫עד‬ ‫שהם‬ ‫אה״?ג‬ ‫אבני‬
‫דפ״ו ע״א לענין הא דאר״י גדולה תשובה שדוחה‬ ‫מצוה רנה‪ ,‬עי׳ נתוס׳ ב״נ די״ג ז״ ה כופין ונשאר‬
‫ל״ת שבתורה הביא דיבוס אינו מוטל התצוה אלא‬ ‫דוכתי‪ ,‬וכן תי׳ התום׳ נפפמיס שם דנ״ט ע״א ד״ה‬
‫על היבם‪ ,‬והוכיח תהתתני׳ דפ׳ אלו נערות תהא‬ ‫אתי וכו׳ למד תי׳ לעגץ נעיזנ א דמשוס דעשה‬
‫דאונס שותה בעציצו דאס אסורה עליו אינו רשאי‬ ‫דפסח עשה תתירא דוחה את העשה הקלה אפי׳‬
‫לישאנה‪ ,‬ובש״ס ד״ת פריך ליתי עשה ותידחי לל״ת‪,‬‬ ‫לא הוי נעידמ‪ ,f‬והניא ראיה משחרור ומשלות הקן‪.‬‬
‫ומשני משום דיכולה לומר לא בעינא‪ ,‬דתה הקשה‬ ‫אנל כ׳׳ו הוא רק לענץ עשה דוחה עשה אנל לא‬
‫הש״ס דליתי עשה ותידתי לל״ת הא העשה רק‬ ‫לענין עשה דוחה ל״ת‪ ,‬דל״ת חמירא‪ ,‬וכן יראה‬
‫בדידי׳ ואיך תענור היא על הל״ת בשביל התאנס‪.‬‬ ‫התעיץ נ תו ס' פסחים שס דתירצו דדוקא נל״ת‬
‫ומרש יב‪.‬גות דף ג׳ ע״ב דפרכינן שם טעתא‬ ‫דחמירא אנל אס עשה חמורה דוחה עשה הקלה‬
‫דכתיב עלי׳ וכו׳ איתור דאתי עשה ודחי ל״ת‪ ,‬ל״ת‬ ‫אז לא נ עי ק נעידנא וחזינן דל״ ת שאני‪ ,‬וכן נראה‬
‫גרידא וכו'‪ ,‬וכן בפ״ב גבי אלמנה דאמרינן דעשה‬ ‫תדנרי התום׳ ננ ״נ שם ונשאר דוכתי‪ ,‬דתוס׳ תירצו‬
‫דוחה ל״ת‪ ,‬אתאי דחי הא נדידה ליכא עשה‪ ,‬דנכל‬ ‫ד׳ תירוצים אהא דעשה דפ״ו אינו דוחה הל״ת דלא‬
‫ענין דוחה עשה לל״ת ויכולה היא לעבור על הל״ת‬ ‫יהי׳ קדש‪ ,‬לחד תי׳ הוא משוס דלא הוי נעידנא‪,‬‬
‫כדי שיקיים היבם ת״ע‪ .‬והקשה על הס׳ כסף נבחר‬ ‫אף דעשה דפ״ו תצוה רנה היא‪ .‬ולענ״ד י״ל דהני‬
‫והס׳ אהבת עולם‪ ,‬דכתבו דלעולס איט רשאי אחד‬ ‫תי׳ לא פליגי אהדדי ורק ג׳ חילוקים יש ונזה כו״ע‬
‫לעבור על הל״ת בשביל שחבירו יקיים עשה ורק‬ ‫תודו דאף דנתצוה רנה ל״נ נעידנא לחד תי׳ שנתוס׳‬
‫תשובה יוצאת מכלל זה דאף דכנסת ישראל חטאו‬ ‫פסחים וגם אחד יכול לענור העשה נשניל שיקיים‬
‫ועליהם תוטל הת״ע דושבת לחזור אל בעלה רשאי‬ ‫חנירו ת״ע החמורה כתו גני שיחרור ופסח כ״ז‬
‫בעלה לחזור ולעבור על הל״ת אף שאינו תקיים‬ ‫הוא נעשה דוחה עשה אנל לא נעשה דוחה ל״ו^‬
‫ת״ע דהא חזינן דבכל התורה הדין כן‪ ,‬זהו תוכן‬ ‫ואס כן הדרא קושית התנ״ח לדוכתא‪ ,‬אלא‬
‫דברי התוספות יוהכ״פ‪ ,‬אף שלא העתקתי כלשונו‪.‬‬ ‫תחוורתא כתו שחידשנו ותירצנו דינוס שאני‪,‬‬
‫ולפי קוצר הבנתי תתה אני על כולם‪ ,‬איך נעלם‬ ‫ועוד דאף אס ניישנ תירוצו תשאר קושית הד״ח‬
‫לפי שעה תכל הני אדירי התורה כל דברי התוס׳‬ ‫שהנאנו ל ע > אנל לדנרינו הכל תיושנ נעזה״ש‬
‫הנ״ל בגיטין ובב״ב ועוד ועוד‪ ,‬שכתבו כן דבעינן שתי‬ ‫כנלפענ״ד ‪:‬‬
‫שיעבור הל״ת הוא יקיים העשה והס כתבו זאת‬ ‫בשולי הגליון‪ :‬יש להעיר על תוס׳ דנ״נ הנ״ל‬
‫מדעת עצתם והתוספות יוהכ״פ כתב איפכא תשי׳‬ ‫שהניאו ראיה דנעשה החתורה רשאי לענור‬
‫התוספות הנ״ל‪ ,‬ועוד לפי דברי התוס׳ דעשה חמורה‬ ‫עשה הקלה כדי שיקיים חנירו עשה החמורה‪ ,‬תכהן‪,‬‬
‫שאני הלא לא לבד תשובה כן היא אלא כל ת״ע‬ ‫דקא ענר עשה דהשלתה כדי שקיייס חנירו ת״ע‬
‫חמורות‪ ,‬ועוד אס ניתא כן תיושב קושית התוספות‬ ‫דפסח החמורה‪ ,‬דתה ראיה תכהן הא הכהן‪ ,‬שלוחא‬
‫יוהכ״פ תיבוס‪ ,‬דגם ינוס תצוה חתורה היא‪ ,‬ורק‬ ‫דרחתנא הוא‪ .‬וניותר לפי חד תי׳ דהתוס׳ ניותא‬
‫הוכחתי תש״ס דפ׳ אלו נערות גבי אנוסה בתקותה‬ ‫די״ט ע ״נ ד״ה אי איכא תידי וקדושין דכ״ג ע ״נ‬
‫עומדת‪ .‬ועוד דאס התוספות יוהכ״פ הקשה מריש‬ ‫ד״ה דאתר וכו׳ דפי׳ דהאינעיא ננדריס היתה אס‬
‫פ״ק דיבתות ותפ״ב דביתות תאלמנה לכה״ג אתאי‬ ‫הכהניס הס גס שלוחי דידן ולא איפשיטא וא״כ‬
‫לא הוכיח מעיקר מצות ינוס שהיבמה עוברת על‬ ‫אפשר דגם שלוחי דידן נינהו‪ ,‬ויל״ע נזה‪) .‬נדברי‬
‫איסור אשת אח בשביל היבם‪ ,‬כתש״כ תזה תקודם‪.‬‬ ‫התוס׳ הנ״ל הארכנו ניג״ ת ש״א סיתן ט״ו‬
‫וגס פלא לי על התוספות יוהכ״פ‪ ,‬אף דכנראה‬ ‫ונהמשכיס( ‪:‬‬
‫שהי׳ לו הדבר פשוט דתצות ינוס אינו נוהג אלא‬
‫בזכרים‪ ,‬ת״ת הו״ל להביא את החינוך‪ ,‬ועוד שכתט‬
‫‪-‬ז ‪-‬‬
‫להדיא כן כתו שהבאנו לעיל‪ ,‬וגס תה שתסיק דכל‬
‫מצוה שנעשה ע״י חברות רשאי האחד לעבור בשביל‬ ‫עו ד ב ע נ י ו הב״ ל‬
‫חבירו‪ ,‬ולפ״ד ל״ד תשובה אלא כן היא התדה בתורה‬
‫א( ב סי מ ז הקודם הנ אט מראשונים שכ׳ דינוס‬
‫כמש ״כ שם‪ .‬וכתב זאת מדעת עצתו כבר כתבנו‬
‫ט הג רק בזכרים וחילקנו דאף דשיטת‬
‫והבאנו זאת תהח״ת והובא בר״ן ריש פ׳ האיש‬
‫התוס׳ היא דהיכא דנדידה ליכא עשה איננה יכולה‬
‫תקדש‪ ,‬וכפי ששמעתי עתה הובא זאת בת׳‬
‫לעבור הל״ת כדי שיקיים הוא העשה‪ ,‬אך ינוס שאני‪.‬‬
‫הר״ן בשם ר״נ גאון ולכן כל הדברים שנכתב‬
‫וגם כתבנו דאפי׳ לשי׳ התוס׳ דעשה חמורה שאני‪,‬‬
‫'שם צע״ג ‪:‬‬
‫היינו דוקא לענין עשה דוחה עשה אבל לא לענץ‬
‫ולפענ״ד נראה דלפי תה שהוכחנו לעיל דאף‬ ‫עשה דחזה ל״י ‪ 4‬עיי״ש‪:‬‬
‫דתוס׳ כתבו דעשה חמורה שאני‪ ,‬זהו רק‬ ‫כ ע ת שמעתי שמועה כי הס׳ מתנה חיים הביא‬
‫לענין עשה דוחה עשה אבל לא לענין עשה דוחה‬ ‫בשם כפות תמרים דמדבר בענץ זה‬
‫ל״ת‪ ,‬דלענין עשה דוחה ל״ת לא חצינו חילוק בין‬ ‫ואחרי החיפוש מצאתי זאת בתוספות יוהכ״פ ביומא‬
 ‫שהם‬ ‫אה״ע‬ ‫אבני‬ ‫‪148‬‬

‫אתרינן דאס אפשר לקיים שניהם לא זי ד > ‪Oii‬‬ ‫עשה תמורה או קלה‪ ,‬ולכן אמרו חז״ל גדולה‬
‫להל״ת היינו או דהעשה יתקיים או ‪3‬או ‪ p‬שלא‬ ‫תשונה שדותה את ל״ת‪ ,‬אף שמי שעונר הל״ת‬
‫ישאר תה לקיים דהעשה תתעקר ותתנטל לגמרי‬ ‫אינו מקיים העשה‪ ,‬וכדנרי הכסף ננתר שהניא‬
‫כתו גבי אומרת לא נעינא‪ ,‬וזה ג״כ דמי כמו‬ ‫נשס רנו וכדנרי האהנת עולס שהניא התוספות‬
‫שמקיים אבל גני ציצית וינום אף שיפטר מ ה מ צוי‬ ‫יוהכ״פ הנ״ל ניתא שפיר נ עז״ ה‪:‬‬
‫המצוה לא נתעקרה לגמרי אלא נפקעה‪ ,‬ואס‬
‫א ך ק״ל לפ״ד התוס׳ ננ ״נ ונפסתיס ועוד דדוקא‬
‫פקעה הי׳ באפשרו לעשות התצוה‪ ,‬זה לא נקרא‬
‫• עשה תמורה רשאי אתד לענור כדי שיקיים‬
‫אפשר לקיים שניהם‪:‬‬
‫תנירו המצוה כמש״כ נסי׳ הקודס תשאר קושית‬
‫ע ו ד נ״ל להעיר ע״ד שם דמילתא דפשיטא הוה לי׳‬
‫התוספות יוהכ״פ תה הקשה הש״ס גני אונס דליתי‬
‫דתצוה שבין אדם לתנירו שאני ודתי לתתילת‬
‫עשה דולו תהי׳ לאשה וידתה הל״ת‪ .‬וניותר לפי‬
‫תוב‪ ,‬דהא תצינו גס נמה שנוגע בין אדם לתנירו‬
‫הוכתתינו דלגני עשה דותה ל״ת לעולס אינו דותה‬
‫דאיכא דס״ל דל״ת תתילה וכמו גני רנית דס״ל‬
‫נאופן זה אלא נאופן שתי שיענור על הל״ת יקים‬
‫להגאוניס דאפילו אס התלוה גבה כנר הריבית‬
‫העשה ומה הוצרך הש׳׳ס להתירוץ דיכולה לומר‬
‫ל׳׳ת תתילה‪ ,‬וכן הוא שי׳ הראנ״ד‪ ,‬ועי׳ נרתב״ס‬
‫לא נעינא‪ ,‬וצע״ג‪:‬‬
‫נפ״ד תהל׳ מלוה ולוה הי׳׳ג ונטויו״ד סי' ק״ ס‬
‫ס״ה שג"כ פסקו כהרתנ״ס דיש תילוק בין קודס‬ ‫‪ 1‬ד הניא המתנה תייס הנ״ל דהפ״י כתנ איפכא‬ ‫נ( ע‬
‫שגנו את הריבית או לאתר שגנו דאז תהני תתילה‬ ‫דת׳׳ע דינום נוהג נין נזכרים ונין ננקנות‪,‬‬
‫ודתי לגזל‪ ,‬וכן הובא זה נשטת״ק‪ ,‬ריש פ׳ אתהו‬ ‫ועיינתי נפ״י כתונות ד״ת נד״ה נגמרא וכו׳‬
‫נשך וא״כ לפי׳ שי׳ הגאונים ל״ת תתילה אפי׳ לאתר‬ ‫וראיתי כי כן כ תנ נפשיטות ולא הניא את כל‬
‫שגבה דאז הוי תתילה גמורה ברצון ולא תתילה‬ ‫הראשונים הנ״ל דכתנו להדיא איפכא‪'.‬אך תלנד‬
‫באונס כתו קודם הגני׳‪ ,‬ואפ״ה ל״ת התתילה‪,‬‬ ‫זה אין דנריו תונניס לפענ״ד דהוא הקשה שם‬
‫וא״כ אפ״ל דגם באנוסה היכא דאתרה לא נעינא‬ ‫ארש״י דינמות דל״ט ע״נ דכ׳ דכל אמתלא שנותנת‬
‫אין הטעם משוס דזהו תתילה‪ .‬ועוד נ״ל להוכית‬ ‫הינמה דאין רצונה נינום כופין אותו לתלוץ כמו‬
‫דל״ה משוס תתילה דהא היכא דתוכה שתין וכדומה‬ ‫נמוכה שתין‪ ,‬א״כ כתו גני אנוסה פי׳ רש״י דתלמדין‬
‫אנסה ואמרה לא נעינא הכי יעלה על הדעת‬ ‫אותה לומר איני רוצה כן ה״נ נינמה‪ ,‬ואתאי איתא‬
‫דתותלת לו אלא אומרת לא נעינא משוס דא׳׳א‬ ‫נש״ס ינתות דנת״ל עשה דותה ל״ת הא ג״כ שם‬
‫לדור עמו וזה פשוט דהתורה דדרכי׳ דרכי נועם‪,‬‬ ‫יכולין ללמדה לומר אינני רוצה‪ .‬וע״ז תירץ תד‬
‫לא תכרית את האנוסה לדור עם תי שאינה רוצה‪,‬‬ ‫תירוצא דנינמה כיון דהיא תצווה ע״ז אין תלמדין‬
‫דלתה נקנוס אותה אנל אין זה משוס תתילה אלא‬ ‫אותה‪ ,‬יעוי״ש‪ .‬וק״ל תה הקשה מרש״י הלא הש״ס‬
‫התילוק נין אנוסה לציצית וינוס הוא כדברינו‬ ‫נעצמו הקשה אתאי דתי עשה לל״ת והא אפשר‬
‫כנ״ל‪:‬‬ ‫לקיים שניהם ולתלוץ‪ ,‬ותי׳ הש״ס דתליצה נתקוס‬
‫וכד עסיקנא בדברי הרתנ״ס הנ״ל אפרשו דז״ל‬ ‫ינוס לאו תצוה היא וא"כ ל״ד לאנוסה‪:‬‬
‫הרתנ״ס שס בהשגתו ע״ד הגאונים‬ ‫‪ 1‬ד יש לתלק אנוסה מינוס‪ ,‬לענין הכלל דהיכא‬ ‫ג( ע‬
‫וכתב כי יראה לו שאין הוראה זו נכונה וכו׳‬ ‫דאפשר לקיים שניהם אין עשה דותה ל״ת‪,‬‬
‫שבפירוש אתרו תכתים שהגזלנין ותלוי בריבית‬ ‫דהנה ראיתי נקונן הערות למס׳ ינתות סי׳ י׳‬
‫שהתזירו אין תקבלין מהן מכלל תתילה‪ .‬דלכ׳‬ ‫אות ג׳ שהקשה דלפי פי׳ הרתנ״ס נהל׳ נערה‬
‫דבריו צריכין תלמוד‪ ,‬איזה הוכתה איכא תתזכה‬ ‫דטעתא דמילתא דאי אתרה לא נעינא הוא משוס‬
‫על תתילה ותה צריך להניא הגת׳ דבב״ק ד׳ צ״ד‬ ‫דאפשר לקיים שניהם‪) ,‬נעניותי לא מצאתי הך‬
‫הלא ההלכה היא דריבית קצוצה יוצא בדיינים‬ ‫טעתא נר תנ״ ס(‪ ,‬וכן כתנ דמשמע כן תרש׳׳י הא‬
‫וא״כ הו״ל להוכית תזה דתתילה מהני‪ ,‬אך‬ ‫אי אתרה לא נעינא אכתי לא נתקיים המצוה‪ ,‬ותי׳‬
‫הכוונה כן הוא דהוכית תדאין תקנלץ מהן והטעם‬ ‫דתצות ולו תהי׳ לאשה היא תצוה שנין אדם לתנירו‬
‫הוא כדי שיעשה תשונה כדאיתא שם וא״כ אס‬ ‫ודמי כתו שמותל אדס תונ לתנירו ול״ד לציצית‬
‫ניתא דמתילה ל״מ הלא לא עשה תשובה‪ ,‬ועצ״ל‬ ‫וכדומה‪ ,‬דאף שנפטר מן התצוה לא קייס התצוה‪,‬‬
‫דאין תקבלין מהן ותותלין להס ותשיב כתו שתזרו‬ ‫והראיה דנעידן ריתתא ענשינן עלי׳‪ ,‬יעוי״ש‪ .‬ולפ״ד‬
‫ונעשו בעלי תשתה‪ ,‬וא״כ מוכת דתתילה תהני‬ ‫ל״ד כלל למתילת תונ דהתס אס תתל לו התונ‬
‫כנ״ל‪ ,‬וזה ברור‪ .‬אך ק״ל על הש׳׳ך נסי׳ קס׳׳א‬ ‫ליתא להתונ כלל ואין נ״ת לן נאיזה אופן נסתלק‬
‫ס״ק י״ג שהביא את הריב״ש שכ׳ דאס בא לצאת ידי‬ ‫התונ‪ ,‬ע״י פריעה או ע״י תתילה‪ ,‬אנל לענין אנוסה‬
‫שתים תתדב הוא לתזור‪ ,‬הלא לפי פי׳ הרמב׳׳ם‬ ‫נ״ת גדולה היא דאס נשאה קייס תצוה ואס לא‬
‫תתילה ממש הוא והוי כתו תזרה וכן הוא לב׳‬ ‫נשאה לא קייס תצוה ורק דאין לו תה לקיים אתרי‬
‫אליבא דהטור והמתבר ד^‪:‬ןוץר כהרמב״ס כמש׳׳ב‬ ‫דאותרת לא נעינא‪ .‬אך נראה לי לתלק ‪ p‬דהיבא‬
 ‫עה‬ ‫שהם‬ ‫אה״ע‬ ‫אבני‬
‫שי׳ הרשב״א והרא״ש קשה תאד הוספת דברי‬ ‫לעיל והרינ״ש אפשר דקאי לפי שי׳ הגאונים דס״ל‬
‫הרשב״א דתסייס כן והיינו דבתקוס איסור תצוה‬ ‫דמתילה ל״מ תעולס ולדידהו הא דאין מקנלין לא‬
‫וקדושה וכו׳ אין עשה דותה ל״ת וכו׳ וטעתא‬ ‫תטעם תהילה הוא אלא כן התקיט דיפטור תן‬
‫כדר״ל וכו׳ יעוי״ש‪ .‬וכתו שהקשה התתבר שם‬ ‫השבה‪ ,‬וכתו אבק רבית הוי דאין יוצאה בדיינין‪,‬‬
‫דהא תסקיק דטעתא הוא רק תשוס גזירה ביאה‬ ‫ועוד גרוע תזה דאפי׳ אס התזיר אין תקבלין‬
‫ראשונה אטו ביאה שני׳‪ ,‬ותילוק שתילק בין עדל״ת‬ ‫ויל״ע בזה‪:‬‬
‫ובין נשבע לבטל את התצוה אינו נ״ל כתש״כ‪.‬‬
‫ד( ע ו ד ראיתי שס באות ד׳ שהביא תשו׳ הרשב״או‬
‫ולדעתי איט תלוי זב״ז‪ ,‬דאף דשבועה תלה ת״ת‬
‫בת״ד סי׳ ר״פ שפסק ג״כ כתשו׳ הרא״ש‬
‫עדל״ת‪ ,‬כתש״כ‪ .‬ופלא שלא ראיתי תי שיעורר על‬
‫שהבאנו לעיל דהיכא שנשבע שלא ליבם את אשת‬
‫התילוק שבין תשובת הרשב״א לתשובת הרא״ש‪,‬‬
‫אתיו‪ ,‬השבועה תלה שהרי אפשר לו לתלוץ‪ ,‬והתשב״ז‬
‫וצע״ג בדברי הרשב״א והתשב״ץ שג״כ הבין דאס‬
‫ת״א סי׳ ק׳ השיג על הרשב״א וס״ל דאין השבועה‬
‫השבועה תלה אין עדל״ת תטעתא דאפשר לקיים‬
‫תלה עליו כלל‪ ,‬ותקודם שאביא את דבריו בכוונת‬
‫שניהם וכתו שהקשה שם התתבר יעוי״ש‪:‬‬
‫הרשב״א ותתיהתו על התשב״ץ נ״ל לותר דזהו‬
‫ע‪ 1‬ד יש לי תה להעיר בדבריו שם אך עת הקציר‬ ‫דבר פשוט דאיכא נפקותא לדינא בין שי׳ הרשב״א‬
‫הגיע ולא אתפוץ לעיין עוד ודי בזה לע״גג‬ ‫והרא״ש לשי׳ התשב״ץ היכא דנשבע שלא ייבם‬
‫וארשום רק כי באות י״א הביא ג״כ שי׳ ראשונים‬ ‫ואת״ כ יבם דלשי׳ הרשב״א והרא״ש דהשבועה‬
‫דס״ל דיבוס תוטל הת״ע רק על האנשים ולא על‬ ‫תלה וא״כ איכא לאו וכשאר ת״ל דתי דאס בעלו‬
‫הנשים כתש״כ לעיל‪:‬‬ ‫קנו ורק אסור בביאה שני׳ ולשי׳ התשב״ץ גס ביאה‬
‫שני׳ תותר‪ ,‬ותותר ליבם לכתתלה‪ ,‬אתרי דלא תלה‬
‫השבועה תשוס דהוי נשבע לבטל את התצוה אף‬
‫­ה ­‬ ‫דאפשר לו לתלוץ הוא כתש״כ לעיל דבשבועתו‬
‫תפקיע א״ ע תתצות יבוס‪ ,‬ואף דהתורה נתנה לו‬
‫עוד הערה קצרה בענין דכל שא״ע ליבום‬ ‫רשות להפקיע א״ע תהתצוה בכ״ז ס״ל להתשב״ז‬
‫אינו עולה לתליצה‪.‬‬ ‫דג״ז נקרא נשבע לבטל את התצוה‪ .‬והרשב״א‬
‫והרא״ש לא ס״ל כן כתש״כ לעיל‪ ,‬ועי׳ לעיל‬
‫ת תו ר ע״ ר( בגליון התשניות רפ״ב דסנהדרין העיר‬ ‫בדברינו שתקרנו לענין ת״ע של ציצית איך הוא‬
‫על התוי״ט שכתב על התתני׳ דתת אתיו‬ ‫דהתס הא עונשין לי׳ בעידן ריתתא‪:‬‬
‫של תלך לא תולץ ולא תיבס דכתב הרע״ב הטעם‬
‫ו ע ת ה נבוא לדבריו שם דלדידי׳ פשיטא דהיכא‬
‫דכל שאינו עולה לתליצה א״ע ליבום וזהו תדברי‬
‫דנשבע שלא ללבוש בגד התתויב בציצית‬
‫הרתב״ס פ״ב דתלכיס דלא תצינו רק כל שא׳׳ע‬
‫אז השבועה תלה כיון דאינו נענש לבטל התצוה שלא‬
‫ליבום א״ע לתליצה ולא להיפך‪ ,‬והתורע״א הנ״ל‬
‫יטיל ציצית כשילבש בגד התתויב בציצית אלא שלא‬
‫העיר ע״ז תתוס׳ דיבתות דת״ד דהקשו תתרש‬
‫יקיים‪ ,‬ובזה תתלק בין עדל״ת דזה תלוי בקיום‬
‫ותרשת דאע״פ שאינם עולים לתליצה ת״ת עולים‬
‫התצוה ובנשבע לבטל את התצוה תלוי בביטול‬
‫ליבום‪ ,‬וכתב עוד וז״ל‪ ,‬ואולם הרי באתת תכת הך‬
‫התצוה‪ ,‬ולכן אף דשבועה תלה לשי׳ הרשב״א כיון‬
‫קושית תוס׳ תוכת כתירוציס דתרש ותרשת בני‬
‫דאינו נשבע לבטל את התצוה אלא שלא יקייתה‪,‬‬
‫תליצה נינהו אלא דפותייהו כאיב להג לכ׳ ה״נ‬
‫ת״ת עדל״י‪ 4‬ותזה תתה על התשב״ץ דהבין בכוונת‬
‫בתלך דבר תליצה הוא אלא דאינו רשאי לגנות עצתו‬
‫הרשב״א דאס השבועה תלה אין עשה דותה ל״ת‬
‫והוי ג״כ כתו פותי׳ כאיב לי׳ עכ״ל‪ .‬ולפי״ז אינו‬
‫יעוי״ש‪ .‬ולפ״ד נראה דג״ז שנשבע שלא ייבם הוי‬
‫תובן טעתא דהרתב״ס והרע״ב על הא דתנן דאינו‬
‫נשבע לבטל כיון דתפקיע את עצתו תיבוס‪ ,‬וכתו‬
‫תיבס‪ ,‬ולפענ״ד יל״ ע טובא בדברי התורע״א דלדידי׳‬
‫שנשבע שלא לישב נסוכה ולא ליטול את הלולב‬
‫פשיטא דתלך דתי לתרש ותרשת וא״כ תשתע‬
‫דהזכיר הרא״ש‪ ,‬אלא דפליגי אס זה נקרא הפקעה‬
‫דפשיטא לי׳ דבנקטע רגלו של התולץ עולה ליבום‬
‫כתש״כ כיון דהתורה נתנה לו רשות להפקיע‬
‫ולא אתרי׳ כל שא״ע לתליצה א״ע ליבום‪ ,‬ובאתת‬
‫את עצתו‪ ,‬כנלפענ״ד בכוונת הרשב״א והרא״ש‬
‫דבר זה בתתלוקת שנוי׳‪ ,‬בין השבו״י והש״י‪ ,‬וכבר‬
‫והתשב״ז ‪:‬‬
‫כתבתי לעיל הבנת תתלקותס וא״כ אפשר דרק‬
‫בתרש ותרשת כתבו התום׳ סברא זו‪ ,‬אבל בנקטעה‬ ‫‪ 1‬אן‪ 6‬דלפ״ד נראה דהדבריס פשוטים ותבוארים‬
‫רגלו וכן אפשר דכן הדין בתלך שייך שפיר הכלל‬ ‫דאף דשבועה תלה ואיכא לאו דשבועה‬
‫דכל שא״ע לתליצה א״ע ליבום וא״כ תוכת תשי׳‬ ‫ויכול להפקיע א״ע תיבוס בכ״ז אס רוצה את״ כ‬
‫הרתב״ס והרע״ב דס״ל כהשב יעקב דבנקטעה רגלו‬ ‫לעבור על שבועתו דתי כתו ת״ל וטעתא הוא רק‬
‫כיון שא״ע לתליצה א״ע ליבום‪ ,‬ואין לכפול הדברים‬ ‫תשוס גזירה ביאה ראשונה אטו ביאה שני'‪ ,‬וזהו‬
 ‫שהם‬ ‫אזל׳ע‬ ‫אבני‬ ‫‪150‬‬

‫הג״פ יסדרו לה חופה וקדושין עם מי שהוא שנשאת‬ ‫שכגר נאמרו ונשט לעיל‪ ,‬וצ״ע על התורע״א דלא‬
‫גערכאות זה אתה שנים ואומרת שאינם דרים ניחד‬ ‫שם לגו לכל ; ה‪:‬‬
‫כדרך איש ואשה‪ ,‬אך דרים נגית אחד‪ ,‬זהו תוכן‬
‫ובלןובץ הערות שם ס״ג ראיתי דמתרץ תושית‬
‫־‬ ‫השאלה ‪:‬‬
‫הגרעק״א משוס דתרש אפשר שיתרפא‬
‫­א ­‬ ‫ול״ד למלך דלעולס מתויגיס לכגדו יעוי״ש‪ .‬אגל‬
‫דגריו אינם מוגנים‪ ,‬דהא יהינן מהתוס׳ דלא נקטו‬
‫הגה נמה שחסר תואר כהן‪ ,‬פשוט דהגט כשר אך‬ ‫סגרא ;ו דאפשר שיתרפא ותילקו תילוק אתר‪,‬‬
‫השאלה היא נמה שלא נכתג רק שס שתואל‬
‫ולשגרת התום׳ דנקט הגרעק״א לסגרא מוכרתת‬
‫לגד ולא ג׳ השמות שמואל אהרן שנקרא כן גפ״כ‪.‬‬
‫הקשה הקושיא על מלר ­‬
‫כגר כתגתי והארכתי גענין זה והגאתי את הט״ג‬
‫והאה״ר והערוך השלחן כי דעתם דאס פורתא קורץ‬ ‫ע ו ד ראיתי שס דהאריך ע״מ שכתג הרמג״ס שס‬
‫אותו גשם אתד הוי כקיצור השם וכשר‪ ,‬ואני השגתי‬ ‫גאשת מלך דאינה מתיגמת ואינה תולצת‪,‬‬
‫ע״ז והכשרתי תטעם אתר דהוי כתו דאיכא לאחד ג׳‬ ‫ומסיים שתשג גזיקתה לעולם‪ ,‬וכגר הארכנו גזה‬
‫שתות עקרייס וכתגו רק שס עיקר אתד ונחסר שם‬ ‫הרגה לעיל ולא תפצתי לעיין שס ולגקר ‪:‬‬
‫העיקר השני‪ ,‬יעוץ גדגרי שס‪ .‬וכעת נתעוררתי עוד‬ ‫עיין גספרנו א״ש ח״א סי׳ א׳ גד״ה אגל וכו׳‬
‫דאס ניתא דהוי כקיה״ש אתאי הקפידו על פורתא‬ ‫ששם הגאנו את הג״ש שכתג דתליצה לאו‬
‫דגעינן דוקא דפורתא יקראו אותו גשם אחד הלא‬ ‫מצוה תיוגית היא אלא רק תקנתא היא אס‬
‫גקיה״ש ממש כגון מי ששתו אלי׳ גה׳ ו׳ לגסוף והכל‬ ‫תתפוץ להנשא ולא הגיא שס את הרש״י לסנהדרין‬
‫קורין אותו כן ונכתג רק שס אלי׳‪ ,‬היינו גה׳ לחוד‪,‬‬ ‫והרש״ש גסנהדרין לא הגיא ולא הזכיר את‬
‫האס ניתא דיהי׳ הגט פסול‪ ,‬הלא נראה לפ״ד דהגט‬ ‫הג״ש הנ״ל‪:‬‬
‫כשר וא״כ סותרים הס את דגרי עצתם דתהקפידו‬
‫על פורתא מוכת דלא קיה״ש הוא‪:‬‬
‫ו ב ח מ ד ת שלמה תאה״ע סי׳ ע״ג שהוגא בפ״ת‬
‫סי׳ קכ״ט אות ה׳ שציין כתר״ה ראיתי‬ ‫סימן לג‪.‬‬
‫שהזכיר דעוגדא דידי׳ דמי כתי שהי׳ לו ג׳ שתות‬
‫ונכתג רק שם אחד וכוונתו הוא למי שיש לו ג׳ שתות‬
‫בענין גט לנשואי ערכאות‬
‫תיותדים ונכתג שם אחד כתו שחקר שס לענין שס‬
‫גירור שאלת גט לנשואי ערכאות‪ ,‬שינוי השם‬
‫עיקר וטפל אגל לא כתו גנ״ד שנקרא ג׳ שתות גיתד‬
‫וקיצה״ש‪ ,‬וגדר פורתא קוראים גשס אחד‪ ,‬גסידור‬
‫ונכתג רק שם אחד ת ה ס‪:‬‬
‫תו״ק להדרים גיתד מלפנים‪ ,‬הנאמנות גזה‪ ,‬הן הן‬
‫עכ״פ איך שנפרש או תטעתא דאס פורתא קורין‬ ‫עדי יתוד הן הן עדי גיאה‪ ,‬גדר דגיתהו דר״ת‪.‬‬
‫אותו גשס אחד הוי כקיה״ש או תטעתא‬ ‫גטעמיס דעיני׳ נתנה גאתד ושויה נפשי׳ תד״א‪,‬‬
‫דידי׳ דהוי כג׳ שתות עקרייס וחסר שס אתד נקרא‬ ‫הגירור ע״ י מערידזש לייסענס‪ ,‬גזירה שמא יאמרו‬
‫גנ״ד דפורתא קורץ אותו כן דהא אין לנו שיעור‬ ‫א״א יוצא גל״ג‪ ,‬ותילוק גין איש לאשה גאיסור‬
‫כתה יהא הפורתא וכיון דשתענו תגעל דלא הי׳‬ ‫קרוגות וגא״א הניסת עפ״י גי״ד ועדים‪ ,‬או‬
‫ידוע לו יותר וקרא את אגי׳ גשס שמואל לגד נחשג‬ ‫גפריצות וגהעגרה על דת לענין גט‪ ,‬וגהיכא דגאו‬
‫זה כפורתא והגט כשר‪:‬‬ ‫עדיס שמתה אשתו ונשא אתותה וגתילוק גין‬
‫גאו ג׳ עדיס או ע״א‪ ,‬גירור עוגדא דהרשג״א‪.‬‬
‫ועוד כתגתי דגנ״ד שהנשואין היו רק נשואי ערכאות‬
‫ומעיקר הדין אפשר דא״צ לגט כלל‪ ,‬כאשר‬
‫עובדא הי׳ שנסדר ג״פ לאשה ע״י שלית עפ״י‬
‫נדגר להלן גפרט זה‪ ,‬כדאי העגוה״ג שהכשיר אף‬
‫געלה והנשואין היו רק נשואי ערכאות‬
‫גשינה ממש גשס אגי התתגרשת‪ ,‬אף שהגרע״ק דחה‬
‫ולא עפ״י דת תשה וישראל ותיו הרגה שנים‬
‫אותו גשתי ידיס כתש״כ כתר״ה וציין לעיין נתשו׳‬
‫והולידו גניס ואת״כ הלך הגעל תתנה והיא נשאה‬
‫רעק״א גסי׳ קט״ז וגס גסי׳ שלאחריו שלא נשא פנים‬
‫עוד פעם איש ע״י ערכאות ואת״ כ איזה סגה‬
‫גס להגית תאיר ‪:‬‬
‫הכריתהו לסדר עגורה ג״פ ולשלתו לה‪ ,‬וסדרתי‬
‫ו ע ה ת כ ת ״ ר שי׳ דהניח יסוד דכל מי שיש לו ג׳ שתות‬ ‫יחד עם ידידי הרג הגאון רת״צ ראגינאוויץ שליט״א‬
‫רוגא דרוגא קורץ אותו רק גשם אחד לא‬ ‫ושלחנו להרג הגאון רז״ו ראגין שליט״א לגאסטאן‪.‬‬
‫גרירא לי ולו יהי׳ כן אס גתקרה יקרה דלתי שנקרא‬ ‫ואתרי שחקר ודרש אצלה נתודע שהגעל לא ידע היטג‬
‫גג׳ שתות קורין אותו כולם גג׳ שמות גיחד הוי שימי‬ ‫שם אגי׳ כי הוא אמר לנו ששתו הוא שמואל‪ ,‬לא כהן‬
‫השס‪ ,‬וסגרת כתר״ה שי׳ שכתג ח ה אינו ידוע לרגיס‬ ‫ולא לוי‪ ,‬ושמו הי׳ שמואל~אהרן הכהן‪ ,‬ואמרה לו כי‬
‫לא אגין דהלא סו״ס מי שיודע את שמו יודע שקורין‬ ‫כן קראו אותו תמיד הכל והיא תגקשת שאתר סדור‬
‫‪W‬‬ ‫שהם‬ ‫אוד׳ע‬ ‫אבני‬
‫אין זה יחוד וע״ז שפיר נוכל לאסור תטעמא לכשס‬ ‫אותו ג׳ שמות והוי שינוי השם‪ ,‬אם ניתא דנכגון זה‬
‫שאסורה לבעל כך אסורה לבועל‪ ,‬כנלפענ״ד‪:‬‬ ‫נקרא שינוי השם‪ .‬ואן‪ £‬דבחמדת שלתה הנ״ל מכ ר‬
‫אח״ז כתב לי ידידי הרב הגאון הנ״ל שאחרי חו״ד‬ ‫הגמרא דאץ ידוע לרבים‪ ,‬התם ענין אתר‬
‫שחקרו ודרשו הוא עם עוד רב מובהק גדול‬ ‫הוא כאשר ‪ T‬אה המעיק דהתם איירי שנקרא‬
‫אחד נתברר להם שאף שאתה ומשפחתה קרו את אבי׳‬ ‫בב׳ שתות נפרדים וא״י איזה שם נצרך לכתוב‪,‬‬
‫שמואל אהרן אבל היו בעירו אנשים שקרו אותו רק‬ ‫יעוי״ש באריכות‪:‬‬
‫שמואל לבד ולפי״ז בודאי הגט כשר כתש״כ‪ ,‬וגס‬
‫עוד נתידע להם שאחרי נשואי ערכאות — בנשואין‬
‫הראשונים — שהיו איזה שנים כך נשתת צו את״כ‬
‫בחופה וקדושין כדת תשה וישראל‪ ,‬וגס נתודע להם‬ ‫ב מ ה שנוגע לפרט השני יתפיז כתר״ה שי׳ להקל‬
‫ולסדר לה אחר הגירושין חופה וקדושין‬
‫שתחי׳ חיי אישות עם מי שתדור עמו ונתנה אמתלא‬
‫עם תי שדרה ביחד זה שנים הרבה כדרך איש ואשה‪,‬‬
‫נכונה לדברי׳ הקודמים שאמרה שאיננה דרה עמו‬
‫ושואל ודורש חו״ד‪ ,‬וטעמו ונימוקו הוא משום דנשואי‬
‫כדרך איש ואשה וא״כ לפי׳׳ז נפלו דברינו הקודמים‪,‬‬
‫ערכאות לאו כלום הוא והוי כחספא בעלמא והגט‬
‫כי לפי״ז צריכה גט תדינא ואסורה לבעלה והגט‬
‫הוא רק לחותרא בעלמא וציין לעי׳ בטוש״ע אה״ע‬
‫גט כשר‪:‬‬
‫סכ״ו ובהגר״א שם אות ט׳ וסי׳ קת״ט ובב״י שם תה‬
‫שהביא בשם הריב״ש‪ ,‬ועוד כ׳ דלפ״ד נראה דרק יחוד‬
‫בעלמא הוא דהאשה אומרת כי אינם דרים ביחד‬
‫בהא דמספקא לכתר״ה שי׳ במה דנתודע לו אח״כ‬ ‫כדרך איש ואשה וכיון דהוי רק יחוד אין אוסרין על‬
‫כי מקודם שנתגרשה קרא הגברא שדרה‬ ‫היחוד‪ ,‬וציין לעיין באה״ע סי״א בח״ת סק״ו ובב״ש‬
‫עתו עפ״י הערכאות כדרך איש ואשה עשרה אנשים‬ ‫סס״ק ג׳‪) .‬וכתר״ה בפ״ת מאמין לדברי׳( ‪:‬‬
‫וקידשה בפניהם‪ ,‬ומעתה נסתפק אס נאמין לדברי׳‪,‬‬ ‫הנה כאשר יראה כתר״ה שי׳ במכתבי הקודם יראה‬
‫דאס נאמין לדברי׳ שהנשואין הראשונים היו אח״כ‬ ‫כי גס דעתי כן הוא דהגט אינו אלא רק‬
‫כדת משה וישראל אין ממש בקדושי השני וא״כ ממילא‬ ‫חומרא בעלמא וכבר דברתי בענין זה עם גאון אחד‬
‫אסורה לבועל ואס לא נאמין לדברי׳ ונימא דהגט הוא‬ ‫והסכים ג״כ דתן הדין א״צ גט‪ ,‬אך בכ״ז כאשר‬
‫רק מצד חומרא א״כ חלו הקידושין של השני‪ ,‬ויכול‬ ‫‪T‬ורו ויחיו כדרך איש ואשה אין להקל בלא גט‪ ,‬וכבר‬
‫להיות כי בתוך העשרה האנשים היו תרי עדים‬ ‫פלפלו בזה הרבה תתחברי זמננו ואכ״ת וצריך לזה‬
‫כשרים‪ ,‬או אפי׳ אולי הי׳ עד אחד כשר ג״כ חוששין‬ ‫קונטרס מיוחד‪:‬‬
‫לקדושין‪ ,‬וציין לעיין ברמ״א סי׳ ת״ב‪ ,‬זה תוכן שאלתו‪,‬‬
‫והיא שאלה עמוקה ‪:‬‬ ‫אך חפצי להעיר קצת בזה אף שלא עיינתי רק‬
‫תקופיא והוא ע״ת שכ׳ הרת״א בסי׳ קת״ט‬
‫לפ״ד כאשר הבעל הראשון אותר שלא קידש אותה‬ ‫ס״א דהיכא שגלוי לכל שבא עלי׳ כגון שהיא נשואה‬
‫כדת תשה וישראל והיא אומרת שאח״כ אחרי‬ ‫דפשטות הלשון תשמע דזה בעצתו נקרא אישות‬
‫אתה שנים נשא אותה כדת משה וישראל ונראה‬ ‫ואפשר דהוי תטעתא דאנן סהדי‪ .‬והמעיין בגיטין‬
‫תדברי׳ שהיו בעדים כשרים‪ ,‬אחרי שאומרת שנשאה‬ ‫דפ״א ע״ב יראה דבעינן או עדי ביאה או עדי יחוד‬
‫בעיר מפורסמת בבית רב כדת תשה וישראל נראה‬ ‫שהבעל והאשה יודעין תזה‪ ,‬עיין בטוש׳׳ע סימן‬
‫שרב חרדי סדר להם חופה וקדושין‪ ,‬זהו תשנה‬ ‫קת״ט ובפוסקים‪ ,‬ועיין בב״ש ס״ק א׳ תה‬
‫מפורסמת בקדושין דס׳׳ה ע״א ונפסק כן להלכה‬ ‫שהקשה ע״ד הרת״א הנ״יג ויודע אני כי יש‬
‫בטוש״ע אה״ע סי׳ מ״ח ס״א וב׳ היכא דשניהם‬ ‫אחרונים שמדברים בזה אך לא עיינתי בדבריהם‬
‫תכחישין זא״ז דתי שאותר שקידש שווי׳ אנפשי׳‬ ‫כלל‪ ,‬ויל׳׳ע בזה‪:‬‬
‫חתיכא דאיסורא אפי׳ היכא שאומר שקידש בפני‬
‫עכ״ם איך שהיא כיון דתצרכינן גט לו יהא תטעם‬
‫עדים והעדים הכחישוהו‪ ,‬עי׳ בפ״ת שם תה שהאריך‬
‫חותרא אס נקטינן דעס מי שדרה עתו‬
‫בזה והביא את תשובת הרשב״א שנפסק כן להלכה‬
‫נקרא טעל אין לסדר לה חופה וקדושין אחר‬
‫והובא בטויו׳׳ד סי׳ א׳ סעי׳ י״ב היכא דהשוחט אתר‬
‫הגירושין כנ׳׳ל‪:‬‬
‫לו שחטתי׳ ועדים אומרים ששחט יפה דאינו נאמן‬
‫אלא לגבי דידי׳ תטעם חד״א יעוי״ש וא״כ ה״נ שור׳‬ ‫וע״מ שבדעת כת״ר להקל משוס דקורא מה שהאשה‬
‫אנפשה חד״א ואף דזה דתי לפילגש כיון שחיו זמן רב‬ ‫דרה ע ם הנחשד רק יחוד ואין אוסרין על‬
‫בנשואי ערכאות בלא חופה וקדושין כד׳׳ת וישראל‬ ‫היחוד תמה אקרא מלבד הרמ״א שהבאתי הרי מש״ס‬
‫וא״כ בעינן שתאתר בהדיא קדשני בפני שני עדים‬ ‫דגיטין שם ותטוש״ע תוכח דהיכא דגייס בה חיישיק‬
‫כמש׳׳כ הח״ת שם סק״א בשם הרא״ש‪ ,‬ועי׳ שם‬ ‫וא״כ בנ״ד כיון שבערכאות נקראת אשה של זה וכפי‬
‫סעי׳ ל׳ דהמחבר הביא להדיא תשו׳ הרא״ש הנ״ל‪,‬‬ ‫הנראה לא רק שדרים בבית אחד אלא דרים ביחדא״כ‬
 ‫שהם‬ ‫אה״ע‬ ‫אבני‬ ‫‪152‬‬

‫)ודוחק לרתר דגם נאופן זה חיישינן שמא נתנה עיני׳‬ ‫הא כנר כתננו דלפ״ ד ננ״ד כתפרשת דתי וא״כ‬
‫נאחר כעת ולכן היא אותרת דאסורה לר״ח מפני‬ ‫לדנרי׳ אסורה לנועל ולא תפסו נה קדושי השני‬
‫שנתקדשה תקודס( נכ״ז אינה נאמנת כתש״כ הר״ן‬ ‫שקדשה קודס שגירשה הראשון ‪:‬‬
‫נסוף נדרים דכיון דלתשנה האחרונה התקינו דאינה‬
‫ו ע ו ד יל״ע נזה דאפי' לדנרי הנעל הראשון שמכחיש‬
‫נאתנת‪ ,‬איננה נאתנת לעולם אף היכא דל״ש טעתא‬
‫לדנרי׳ ואותר שנשאה רק נערכאות ומעולם לא‬
‫דעיני׳ נתנה נאחר‪ ,‬וכן הניא כתר״ה סנרא זו לנ״ד‬
‫נשאה כדת תשה רשראל נכ״ז לאחר שגירשה איכא‬
‫דגם ננ״ד ל״ש טעתא דעיני׳ נתנה נאחר דהא היא‬
‫ראשונים דס״ל דאפי׳ היכא דתגרש מדעת עצתו לא‬
‫חפצה לדור עם השני יעוץ שם נ פ״ ת נארוכה‪,‬‬
‫ע״י כפי׳ ג״כ אסור נקרונותי'‪ ,‬עי׳ נשעה״ת פ״ט‬
‫והדנריס נכונים כי נאתרו תגדולי האחרונים כתו‬
‫תה״א סוף הט״ו הניאו הפ״ת נאות ד׳ וא״כ להני‬
‫הנרית אנרהס והנונ״י‪ ,‬ועוד אך אנכי לא הזכרתי‬
‫שי׳ דאף להנעל המכחיש יש עליו דיני אישות א״כ‬
‫שתותיהס ואזלינא נתר טעתא ונקטתי תורף דנריהס‬
‫אפשר דתטעס זה אסורה גס לנועל‪ ,‬וניותר דהנועל‬
‫לפי העתקת הפ״ת שם‪:‬‬
‫אינו תכחיש לדנרי׳ שאומרת דהנעל הראשון קידשה‬
‫הנה לפי תה שראיתי נפנ״י נקדושין שם לא פי׳‬ ‫אח״כ כדת תשה וישראל‪ ,‬ועי׳ נאה״ע סי׳ י״א ננ״ש‬
‫כן וחילי׳ דידי׳ הוא כי סתך עצתו על‬ ‫ס״ק ג׳ ונח״ת תה שהאריכו אס הנעל כהן והיא‬
‫הריטנ״א שהניא דהקשה על דניתהו דר״ח לתה‬ ‫ננעלה נאונס אס אסורה לנועל‪ ,‬אך כ״ז אינו שייך‬
‫לא נאסרה היא תטעתא דשוויא אנפשה חד״א וא״כ‬ ‫לנ״ד‪ .‬וא״כ מכל הלין נראה דיש לאוסרה לנועל ות״ת‬
‫תוכח דלא נחית לטעתא דתשנה אחרונה דשתא‬ ‫צריכה גט תתנו כיון דעכ״פ הנעל הראשון תכחיש‬
‫עיני׳ נ״נ‪ ,‬והפנ״י תי׳ דל״ה חד״א ולא תהני תה‬ ‫אותה וא״כ לפי דנרי הנעל הראשון חיישינן לקדושי‬
‫שהאמינה לדנרי האס אף דלפי הדין תהני הנאמנות‬ ‫השני ושתא היו נעשרה האנשים שני עדיס כשרים‬
‫גס כני תרי תפני האמתלא דעיקר טענתה היתה‬ ‫וכו׳ כדנרי כתר״ה שי׳ כנלפענ״ד להלכה ולמעשה‬
‫תפני צער לידה יעוי״ש‪ ,‬ואפשר דתהנך טעמי‬ ‫אס יסכים עתי כתר״ה ‪:‬‬
‫שהנאנו דלגני דניתהו דר״ח ל״ש החשש דעיני׳‬
‫נ״נ הקשו דתיאסר תטעתא דשווי׳ אנפשה חד״א‬
‫וכן נראה לכ׳ דעת התהרי״ט נחי׳ על תס׳ קדושין‬ ‫‪-‬ד _‬
‫דתי׳ דנרי התום׳ שם נדף י״נ ע״א ד״ה ר״ח וכו׳‬
‫תשונה נ׳ על אות ג׳ נענין הנ״ל אס שייך נעונדא זו‬
‫דכתנו דהגת׳ איירי דקידושי הראשון הי׳ אחיו של‬
‫השני ואס תתגרש תהראשון תהי׳ אסורה להשני‬ ‫שווי׳ אנפשה חד״א או לא‪ ,‬וגס תנואר דנר חדש אס‬
‫תטעם גרושת אחיו יעוי״ש‪ ,‬וכתנ ע״ז דנאופן זה‬ ‫א״א הניסת נלא גט צריכה גט תשני‪.‬‬
‫איכא טעתא דעיני׳ נ״נ כיון דתהא אסורה עליו‪,‬‬
‫אנל אס נתקדשה לאחר היתה יכולה להתגרש‬ ‫כתר״ה שיחי׳ לא חפץ לתקוע א״ע נהלכה זו רח‬
‫יעוי״ש‪ ,‬ואס נקטינן כהר״ן דס״ל דגם אס ל״ש‬ ‫לישא וליתן נתו״ת של הלכה זו לפלפולא‬
‫טעתא דעיני׳ נ ״נ ג״כ אינה נאתנת הי׳ לכ׳ הדין‬ ‫נעלתא‪ ,‬נכ״ז יישר חילו דתר שנו״ר הרנה נזה‬
‫כאן דגם ננתקדשה לאחר אינה נאתנת וא״צ גט‪.‬‬ ‫והעלה הרנה פנינים כיד ה׳ הטונה עליו ותתילא‬
‫וא״כ תשמע לכ׳ דגם הוא תפרש שי׳ התום׳ לא‬ ‫רווחא שתעתא נ עז״ ה‪:‬‬
‫כהר״ן אלא דכל היכא דל״ש טעתא דעיני׳ נ״נ‬ ‫א( כתר״ה שיחי׳ העירני כי נ״ד דותה לאשה‬
‫אסורה תטעתא דשווי׳ אנפשה חד״א‪ .‬אנל כשנדקדק‬ ‫שאותרת טתאה אני דאינה נאתנת לתשנה‬
‫היטנ י״ל דגס אלינא דהר״ן דוקא אס תאסור‬ ‫אחרונה שנסוף נדרים משוס דאתרינן שתא עיני׳‬
‫תמיד התקינו דאינה נאמנת אנל אס יש עצה לתקן‬ ‫נתנה נאחר ואפי׳ היכא דלפי דנרי׳ עשתה איסור כתו‬
‫אז לא התקינו ולכן אם יש היתר ע״י גירושין‬ ‫ננ״ד שלפי דנרי׳ היתה נשואי׳ הראשונים כדתו״י‬
‫נאמנת לשווי׳ אנפשא חד״א עד שתתגרש‪ ,‬ואדרנא‬ ‫וא״כ לא תפסו קדושי השני ג״כ אינה נאתנת וכמי‬
‫איפכא תוכח לכ׳ דס״ל כהר״ן דאס ניתא דדוקא‬ ‫דאיתא נקדושין דף י״נ ע״ב גני דניתהו דר״ח‬
‫היכא דשייך טעתא דעיני׳ נ״נ אז אינה נאמנת‪ ,‬א״כ‬ ‫זהו ת״ד‪ ,‬כתר״ה תפס נפשיטות דטעתא דדניתהו‬
‫גס שס לא שייך טעתא דעיני׳ נ״נ כיון דאתרה‬ ‫דר״ח הוא תפני טעתא דעיני׳ נתנה נאחר כתו‬
‫דנתקדשה תקודם לאחר וכתש״כ לעיל‪ ,‬וצ״ע נזה‬ ‫התשנה אחרונה נסוף נדרים‪ ,‬וכן הונא זה נפ״ת‬
‫כי הלא כתנ להדיא דנאופן זה איכא טעתא דעיני׳‬ ‫אה״ע ס׳ קט״ו נאותיות כ״ד וכ״ה דטעתא דדניתהו‬
‫נ״נ וכו׳ ומוכח א״כ דס״ל דגס נזה שייך טעתא‬ ‫דר״ח הוא תטעתא דתשנה אחרונה ואף דהתס ל״ש‬
‫דעיני׳ נ״נ וכת״ש‪ ,‬אף דדוחק הו א‪:‬‬ ‫טעתא דעיני׳ נתנה נאחר תשוס דאס נתקדשה כשהי׳‬
‫ו ב ה מ ל {נ ה ראיתי שהביא קושיא זו על דניתהו‬ ‫קטנה ואיננה יודעת לתי היא אסורה לכל העולם כתו‬
‫דר״ח דלתה לא נאסרה תטעתא דשווי׳‬ ‫דאיתא נתס׳ נזיר‪ ,‬ועוד דלפי דנרי האס נתקדשה‬
‫אנפשא חד״א נשס התוס׳ רי״ד )ונאתת לא מצאתי‬ ‫קודם שנשאת לר״ח ולא נתנה עיני׳ עתה נאחר‪.‬‬
‫עז‬ ‫שהם‬
‫הנעשה‬ ‫מכל‬ ‫להוליע‬ ‫צריכים‬ ‫חוקי התלינה‬
‫להערכאות ‪:‬‬
‫אך זה יש להעיר ואף שלברתי קצת תזה מראש‬
‫אחפוץ להרחיב יותר מעט והוא לאף‬
‫לניתא לנשואי ערכאות לאו כלום הוא והוי כתו‬
‫פלגש ת״ת אם אין אנחנו יולעים באיזה אופן נשאו‬
‫זא״ז כתלותני שעלינו להחזיק שנשאו זא״ז כלתו״י‪,‬‬
‫ועי׳ באהע״ז סי׳ קת״ט סע״א ברת״א שלברנו‬
‫לעיל תזה וא״כ כיון שהוחזקו שהיו נשואין כלין‬
‫האיך נאתניס לומר אח״כ שהיו נשואי ערכאות‬
‫אס אין עליס שיעילו שהי׳ כן והלא אס נאתינס‬
‫אנו תתיריס הקרובות כתו לתנן במתני׳ ליבמות‬
‫ריש פ׳ נושאין על האנוסה‪ ,‬וכן נפסק בטוש״ע‬
‫אה״ע סט״ו סי״ג‪ ,‬ועי׳ בב״ש שס ס״ק י״ב לפלגש‬
‫למי לאנוסה‪ ,‬ונצטרך לומר ללענין הקרובות אין‬
‫נאתינן ולכן לפ״ל בכל אופניס כאלו עלינו להחזיקס‬
‫שהיו נשואין כלין וכל חותר א״א להס לענין לאסור‬
‫בקרובות ובאשת אביו וא״כ גנ״ל בלא טעתא לשווי׳‬
‫אנפשה חל״א אסורה לגועל ולא תהני הקלושין‬
‫שקילשה אח״כ וא״צ הימנו גט כלל כתו לאיתא‬
‫ביבמות לצ״ל ונפסק בטוש״ע אה״ע סט״ו סכ״ז‬
‫החילוק היכא לבאו עליס שתתה אשתו ונשא אחותה‬
‫לבין קילש או נשא להיכא לנשא אשה ובאו עליס‬
‫שתתה ונשא אחותה ואח״ כ גאה אשתו תצא אחותה‬
‫בלא גט יעוי״ש בש״ס ובטוש״ע ול״ל להא להאשה‬
‫רבה וגפ׳ הזורק‪:‬‬
‫ואן? לבריש האשה רבה תוכח לאף היכא להיתה‬
‫א״א גמורה ונישאת גכ״ז משוס גזירה‬
‫שתא יאתרו א״א יוצאה בלא גט צריכה גט‪ ,‬וכן‬
‫גפ׳ הזורק לע״ט ע״ג לשי׳ רש״י‪ ,‬עי׳ גתוס׳ שס‬
‫גל״ה וצריכה‪ .‬ונ״ל למי להא לריש האשה רבה‬
‫ולפ׳ הזורק לשי׳ רש׳׳י ולא להא לנשא אחותה וא״כ‬
‫צריכה גט‪ ,‬עי׳ גלגרינו להלן בסוף התשובה וזהו‬
‫חילוש גלול‪ ,‬וצע״ג גזה‪) .‬וכל איירינן גזה נתעוררתי‬
‫לגיבתות שס לצ״ל תחלק הש״ס בין נתקלשה‬
‫לנשאה משוס לבקלושין יכול להיות על תנאי ולא‬
‫נשואין ולעיל לפ״ט פריך הש״ס רישא נתי אמרי‬
‫נשואי טעות הוי‪ .‬אך עי׳ בתוס׳ שם ל״ה אתרי וכו׳‬
‫להקשו לשי׳ רש״י תהגת׳ לצ״ל הנ״ל לאין תנאי‬
‫בנשואין‪ .‬וה״ה לקשה איפכא כתו שהקשינו‪ ,‬ולא‬
‫ולא אחת היא ע״כ( ‪:‬‬
‫וכשהרציתי לבריס הללו לפני ילילי הרב הגאון‬
‫הגלול תוהר״ר יוסף אביגלור קעסלער‬
‫שליט״א עוררני לעיין בספרו היקר תפארת יוסף‬
‫סוף ס״ג ששס מגיא תה שכתב התרלכי למפרש‬
‫להא לאתר ר״י נאמן אתה לפסול את עצתך‬
‫ואי אתה נאמן לפסול את גניך לתי שאתר נתגיירתי‬
‫ביני לבץ עצתי לזהו תטעס נאמנות לרצה להכשיר‬
‫א״ע‪ .‬ורצה ללון גס לענין הערתי שהערתי להאיך‬
‫נוכל להאמין ולומר שנשאו בערכאות ולהוציאס‬
‫אדדע‬ ‫אבני‬
‫הקושיא בריטל׳א(‪ ,‬והביא את הפנ״י והשיג על‬
‫תירוצו> ותי׳ דהטעס הוא תשוס דעיני׳ נתנה באחר‬
‫כהמשכה אתרונה והא דלא תייתי ר״ח התתני׳‬
‫לנלריס משוס לאפשר לחלק להכא עליפא חהתתכי׳‬
‫להא הלין היכא ליש ע״א שאומר כדברי׳ נאמנת‬
‫כמ״ש הב״ש סי׳ ק ט״ו אות כ״ג בשם רש״ל וחייב‬
‫להוציאה ואפי׳ היכא לשותקת ללברי העל ואין‬
‫מאמין לה להכי מייתי ר״ח מלביתהו לר״ח לכיון‬
‫שאינה יולעת בבירור אלא שאומרת שמאמינה‪ ,‬וכתב‬
‫שגס התוס׳ רי״ל כתב לחיישינן שמא עיני׳ נתנה‬
‫באחר יעוי״ש‪ ,‬ולא הרגיש כלל כל החילוקיס‬
‫שחילקנו אלא סתמא נקט לגבי לביתהו לר״ח שייך‬
‫טעמא לעיני׳ נ״ב וא״כ לכ׳ אין הלבר ברור בנ״ל‬
‫לל״ש טעמא לעיני׳ נתנה באחר אס שייך בזה שווי׳‬
‫אנפשא חל״א‪ ,‬והמעיין בזה ימצא עול מגלולי‬
‫הפוסקיס שהאריכו בענין זה היכא לל״ש טעמא‬
‫לעיני׳ נ״ב אס היא נאמנת‪) ,‬ועיין בשעה״מ ספ״ב‬
‫מה״א שהאריך בלברי תוס׳ קלושין הנ״ל ועיין‬
‫במהרש״א ובמקנה שס( ‪:‬‬
‫ומה שכתר״ה לן ואמר לבנ״ל ללפי לברי׳ היתה‬
‫נשואה להראשון כלמו״י והוחזקה כן זמן‬
‫רב בכה״ג תסתבר לנאמנת לאוסרה על השני‪,‬‬
‫והביא ע״ז הרת״א לס״ס ת״ו לאפי׳ היכא ליש‬
‫רק קול נאמנת‪ ,‬וזה לכ׳ טענה חזקה אך לפ״ל‬
‫יש לחקור בזה לאפשר י״ל לנ״ל גרוע מקול משוס‬
‫לתתיל יוצא הקול סתתא ורק האשה מחזקת בהקול‬
‫כלכתב הרת״א שס אבל הכא כששניהס תכחישין‬
‫זא״ז א״כ י״ל להוא החזיק תתיל להוציא קול שהיו‬
‫רק נשואי ערכאות והיא החזיקה להוציא את הקול‬
‫שהי׳ נשואין כלתו״י ואפ״ל לאע״פ שללברי׳ חיו‬
‫בנשואי ערכאות ת״ת הי׳ בוש להוציא קול כזה‬
‫והיא החזיקה להוציא את הקול כלברי׳ וא״כ י״ל‬
‫כלברי כתר״ה ואין הלבר כ״כ ברור ‪:‬‬
‫ומה שטען כתר״ה לאילך גיסא לבתלינה זו אפשר‬
‫ליש לגרר ע״י תערילזש לייסענס ואס‬
‫עובר עי״ז שלא נשאה כלתו״י אלא רק בערכאות‬
‫הוי כאנן סהלי ועליפא תהיכא לאיכא עליס והיא‬
‫מכחשת אותס לאתרינן להיא נאמנת לגבי לילה‬
‫משוס הולאת בע״ל כן לבריו‪ ,‬לא אלע היתרון של‬
‫אנן סהלי תג׳ עליס ואס גבי תרי עליס שייך‬
‫הכחשה של ג׳ עליס אחריס זה ולאי להכחשת‬
‫הגע״ל עצתו לאו כלוס הוא אלא לכל טעתא הוא‬
‫תטעס חל״א וא״כ ת״ש אנן סהדי תתרי עליס וגס‬
‫גאנן סהלי שייך חל״א וללעתי פשוט הוא‪ .‬אך באתת‬
‫א״צ לכ״ז ללא רק תערילזש לייסענס כאלו שכתוב‬
‫בהם שרשאים להנשא אלא אפי׳ אלו שכתוב גהס‬
‫שכבר נשאו אין תזה בירור כלל להא יכולים אח״כ‬
‫להנשא עול פע ם כדמו״י ולא יוליעו תזה להערכאות‬
‫וזה שכיח אף שזה הוא נגל חוקי התלינה למצד‬
 ‫שהם‬ ‫אה״ע‬
‫דאינה רוצה להתגייר‪ ,‬ולא ראיתי תי שיעורר ס ה ‪:‬‬
‫כ״ז כתבתי לגרר עיקרא דהך דינא אבל גמה שנוגע‬
‫להלכה למעשה גנ״ד אף אס ניתא דלא‬
‫כהערתנו הקודמת וגס ניתא דאינה נאמנת לשווי׳‬
‫אנפשא חד״א תשוס טעתא דתשנה אחרונה גכ״ז‬
‫אסורה לבועלה משוס דנראה דהוי תאמין לדברי׳‬
‫שאמרה דבעלה הראשון נשאה כדתו״י‪ ,‬והיכא‬
‫דתאתין לה בודאי נאמנת לשווי׳ אנפשא חד״א‬
‫ואסורה לבועלה‪ ,‬כנלפענ״ד בפרט ז ה‪:‬‬
‫ג( כתר״ה כתב וז״ל‪ :‬ותש״כ דאפי׳ ל״ה אלא‬
‫נשואי ערכאות ומעולם לא נשאה כדתו״י‬
‫בכ״ז לאחר שגרשה איכא ראשונים דס״ל דאפילו‬
‫היכא דתגרש מדעת עצתו ג״כ אסור בקרובותי׳‪,‬‬
‫עי׳ בשעה״ת כו׳ א״כ אפשר דתטעס זה אסורה‬
‫גס לגועל כו׳‪ ,‬אבל הדברים מבוארים בשו״ע סי׳‬
‫ת״ח ס״ו וז״ל‪ ,‬כ״ת שאמרנו שאמרה האשה לאיש‬
‫קדשתני והוא אתר לא קדשתיך מבקשים תתנו‬
‫שיכתוב לה גט להתירה‪ ,‬וכתב הרת״א ואז נאסר‬
‫בקרובותי׳ הואיל ונתן לה גט אבל אס הוא אתר‬
‫קדשתיך והיא אומרת לא קדשתני וכפאו לגט כו׳‬
‫אין האשה נאסרת בקרוביו מחתת הגט‪ .‬הרי שיש‬
‫חילוק גזה בין האיש להאשה‪ ,‬ויעוין בביאור הגר״א‬
‫שס בטעתא דהך תילתא דהוא משוס דנוסח הגט‬
‫הוא לשון הבעל שאותר אנת אנתתי ולא לשון האשה‪,‬‬
‫ולפי״ז אין לאוסרה על הבועל תטעס נתינת הגט‪,‬‬
‫עכ״יג כתר״ה שיחי׳ לא הו״ל להביא טעתא‬
‫דהחילוק דבין איש לאשה מביאור הגר״א‪ ,‬כי גס‬
‫הח״ת והב״ש שס הביאו זאת גסק״ג‪ ,‬והמעיין שס‬
‫יראה כי איכא שי׳ דס״ל דגס האשה נאסרה‬
‫בקרוביו מחתת הגט‪ ,‬וגס איכא שי׳ דס״ל דאפי׳‬
‫הבעל אינו נאסר בקרובותי׳ לאחר הגט‪ ,‬וחילקו שם‬
‫בין גט לגט‪ .‬ואנכי כאשר הבאתי את השעה״ת אשר‬
‫הפ״ת שם ציין אותו על ס״ב דכתוב שם היא אותרת‬
‫קדשתני והוא אותר לא קדשתיך‪ ,‬הוא תותר‬
‫בקרובותי׳ והיא אסורה בקרוביו‪ .‬והביא שם הפ״ת‬
‫קושית הלח״ת דאי איירי לאחר הגט הלא גס הוא‬
‫אסור בקרוגותי׳ וע״ז ציין השעה״ת‪ ,‬ואנכי עיינתי‬
‫בו בפנים וראיתי דתחלק בין נתן גט מדעת עצתו‬
‫או ע״י כפי׳‪ ,‬כאשר כתבתי לעיל והסתפקתי ט ה‬
‫ולא ציינתי את הס״ו דשס ולא את הח״ת והב״ש‪,‬‬
‫ובאמת זה די לעשות ספק לאוסרה על הבועל אס‬
‫ניתא דהתגרש אסור בקרובותי׳ דהא אפשר דרק‬
‫הגט לחוד גורס לזה‪ ,‬דהא איכא שיטות דס״ל דגם‬
‫האשה נאסרת תחתת הגט כתש״כ‪ .‬ואנכי הלא‬
‫כתבתי רק בלשון ״אפשר דתטעס זה אסורה גס‬
‫לגועל״ וא״כ שפיר'יתכנו דברי‪:‬‬
‫ו ע ו ד נלפענ״ד דלו יהיבנא לי׳ ונחל בשי׳ הרת״א‬
‫דרק הבעל אסור בקרובותי׳ תחמת הגט‪,‬‬
‫תפני שהגט הוא לשון הבעל כתש״כ הח״ת והב״ש‪.‬‬
‫והביאור הגר״א‪ ,‬ג״ כ אפשר דיש לאוסרה על הבועל‬
‫אבני‬ ‫‪154‬‬
‫מחזקת נשואין כדין‪ .‬ואף דנ״ד בודאי אין שייך לדברי‬
‫המרדכי כי הבעל הראשון לא רצה להכשיר א״ע‬
‫מלהנשא עוד כעס עמה כדמו״י‪ ,‬והערתי היתה‬
‫ג״כ על אופן זה דאינס באיס להכשיר א״י‪ 4‬מ״מ‬
‫עיינתי קצת בזה מפני שהענין סמוך ונראה להענין‬
‫שאנו דניס‪:‬‬
‫ד ע ה שי׳ התוס׳ והרא״ש והטוש״ע יו״ד סי׳ רס״ח‬
‫סי״א הוא דהא דנאמן לפסול עצמו הוא‬
‫מטעס חד״א‪ ,‬ועי׳ בגה״ש להגרעק״א ביבמות דף‬
‫מ״ז ע״א שס דציין על התוס׳ ד״ה נאמן לעיין‬
‫במרדכי הנ״ל ומשמע דג״כ מפרש דשי׳ התוס׳ לא‬
‫כהמרדכי ולא ככתר״ה שנכנס בפרצה דחוקה לפרש‬
‫כוונת התוס׳ שכ׳ חד״א ג״כ כהמרדכי משוס‬
‫הקושיא החמורה שתצא בחמדת שלתה ובשער ישר‬
‫איך שייך על עכו״ס חד״א‪ .‬אנכי לא עיינתי בספרים‬
‫הנ״ל אף שישנם ת״י אך עיינתי בקרן אורה על‬
‫מס׳ יבמות על התוס׳ הנ״ל וכ׳ בזה״ל ולא הבנתי‬
‫אחה איסור יש על העכו״ס לישא בת ישראל והיא‬
‫ג״כ אינה מוזהרת עליו כיון דתה״ד ישראל כשר‬
‫הוא‪ .‬וצ״ל דת״ת לפ״ד מאכילה דבר האסור עכ״ל‪,‬‬
‫וא״כ ג״כ תפרש כוונת התוס׳ משוס חד״א‪ ,‬ועי׳‬
‫ביו״ד סי׳ רס״ח בש״ך ס״ק כ״ב שהביא את הרא״ש‬
‫דכ׳ דא״ל לענין זה נאמן לפסול א״ע דהיכא שבא‬
‫על בת ישראל פסלה הא קיי״ל אין אדס תע״ר‪,‬‬
‫ותי׳ משוס חד״א אלתא דדוקא משוס חד״א‪ .‬וגס‬
‫בתוס׳ יבמות דכ״ה ע״ב ד״ה ליתא וכו׳ כתבו דא״ל‬
‫דנאתן תטעס עדות דהא אדס קרוב אצל עצתו‪ ,‬ועוד‬
‫דאס הוא פסול אתאי בניו כשרים‪ .‬והוכחה זו הביא‬
‫גס הרא״ש‪ ,‬אלא דרק תטעס חד״א וא״כ תכל הלין‬
‫תוכח לא כדברי כתר״ה‪ ,‬אלא בפשיטות תטעס‬
‫חד״א כתו שהכל מפרשים‪) .‬ומזה הוכחה לדברינו‬
‫לעיל שכתבנו דאס נאמנים שנשואי ערכאות• היו‬
‫הו״ל להכשירם בקרובות וכן באשת אביו( ‪:‬‬
‫עכ״פ גבי נתגיירתי ביני לבין עצתי איירי היכא‬
‫דהי׳ בחזקת כשרות כתש״כ התחבר שס‬
‫ואינו נאמן להוציא מחזקת כשרות אלא לגבי עצתו‬
‫תטעס חד״א והוא ממש דתי להערתינו‪ ,‬אלא דיש‬
‫להעיר האיך יהי׳ הדין אס אשה תבוא ותאמר‬
‫נתגיירתי ביני לגין עצתי היכא דהיא מוחזקת‬
‫בכשרות לדברי התרדכי דכ׳ דהנאתנות הוא תטעס‬
‫דרוצה להכשיר את עצתו הא גבי אשה שייך טעתא‬
‫דתשנה אחרונה שתא עיני׳ נתנה באחר‪ ,‬ות״ש‬
‫נתגיירתי ביני לגין עצתו מאותרת טתאה אני לך‬
‫דאינה נאמנת לפי תשנה אחרונה ולטעתא דחד״א‬
‫ג״כ ל״ש לשווי׳ נפשה חד״א משוס טעתא דתשנה‬
‫אחרונה ובהך ספיקא איכא נ״ת בין הני טעמי דאי‬
‫ניתא תטעס נאתנות א״כ אס רצונה להכשיר א״ע‬
‫אפשר דל״ש בזה טעתא דעיני׳ נ״ב כיון דיש תקנה‪,‬‬
‫וכמו שהארכנו בזה לעיל בדברינו‪ ,‬ולזה העירני‬
‫גדול אחד‪ ,‬ואס ניתא תטעס חד״א משכחת דתאתר‬
‫עח‬ ‫שהם‬
‫דאין זו אלא כתו שא׳׳ל שתת בעלה ועתדה ונתקדשה‬
‫שאינה צריכה גט תשני כתו שאתרו ביבתות צ״ב‬
‫ובסוף גיטין פ״ט גבי יצא עלי׳ קול שנתקדשה‬
‫ועתדה ונתקדשה‪ ,‬זה אינו דאשה זו כיון שנתיחדה‬
‫אצלו לאחר הקדושין הן הן עדי יחוד הן הן עדי‬
‫ביאה וכ״ש זו שתתחלתה לא נתקדשה לו אלא ע״ ד‬
‫שתהי׳ לו בקדושין לבד ואינה תחוסרת תסירה‬
‫לחופה וכו׳ יעוי״ש באריכורג הרי חזינן דשיטת‬
‫הרשב״א ברורה דכל א״א הנשאת בדרך אישות‬
‫צריכה גט ואף התלתידיס ס״ל כהרשב״א בנשואין‬
‫תתש‪ ,‬אלא שדעתס הי׳ כי עובדא דידהו לא נקרא‬
‫נשואין אלא קדושין‪ ,‬וע״ז כתב הרשב״א כי טעות‬
‫הוא דזהו נשואין תתש כיון שקידש ע״ד זה כתש״כ‬
‫וא״כ לפי״ז פשוט הוא דבנ״ד איך שהיא צריכה‬
‫גט תהבועל‪ ,‬כי נ״ד בודאי היו נשואין תתש וא״כ‬
‫הרי הוא דתי לריש האשה רבה ולכל הני דחשיב‬
‫הש״ס שס בדצ״א ובפ׳ הזורק דתצא תזה ותזה‪,‬‬
‫ול״ד להא דיבתות דצ״ד שהבאנו לעיל היכא דנשא‬
‫אחותה דהתס בעריות עסקינן ועריות א״צ גט‪,‬‬
‫יעוץ שס בש״ס ‪:‬‬
‫ואע״פ שתרן הב״י הביא את תשו׳ הרשב״א ולא‬
‫הביא תי שיחלוק עליו בכ״ז לא הובא דין‬
‫זה בשו״ע להלכה ותורין כן דכל א״א הניסת צריכה‬
‫גט‪ .‬ורק בסי׳ ק״נ סעיף א׳ פסק דאס הגט היה‬
‫בטל תה״ת וניסת בו צריכה גט תשני תדבריהס‪,‬‬
‫תטעס גזירה שלא יאתרו א״א יוצאה בלא גט‪,‬‬
‫יעוי״ש‪ .‬וכבר דברתי בענין זה עס רב גאון אחד‬
‫וחקרתי האיך להתנהג בתקריס כאלו אשר יקרו‬
‫ויאתיו דא״א ניסת בלא גט ואע״פ דתכללא איתתר‬
‫תפורש לא איתתר‪ ,‬כתש״כ‪:‬‬
‫לפענ״ד לא אבין דברי רבותינו דכל הלין דפ׳‬
‫האשה רבה ופ׳ הזורק תיירי בא״א שניסת‬
‫עפ״י היתר בי״ד או עפ״י עדיס דר״ש חשיב לה‬
‫בתתני׳ ריש האשה רבה לאנוסה וס״ל דתותרת‬
‫לחזור לבעלה‪ ,‬ובאתת אנוסה תתש תותרת לחזור‬
‫כתו שהביא הרת״א בס״ס י״ז בשס הרשב״א‪ ,‬ועי׳‬
‫בט״ז שס שהקשה תעדיס‪ ,‬ועי׳ בקרן אורה שהביא‬
‫את הט״ז או בכל הני דהביא הש״ס ביבתות שס‬
‫דצ״א‪ ,‬דהש״ס תדתי זאת לעדיס וכתו שתסיק הש״ס‬
‫שס אשינויי ניקוס ונסמוך וא״כ בכל הנך דוכתי‬
‫יש לנו טעס להחמיר ולומר דצריכה גט כדי שלא‬
‫יאתרו א״א יוצאה בלא גט‪ ,‬ולשי׳ התוס׳ באיזה‬
‫תקומות צריכה גט תשני תצד הדין כתש״כ התוס׳‬
‫בגיטין דע״ט ע״ב ד״ה וצריכה‪ ,‬הבאנו לעיל‪ ,‬אבל‬
‫היכא דליכא שוס טענה ואתתלא ורק בזדון ובשאט‬
‫נפש עוברת על דת‪ ,‬והכל יודעים שהיא פרוצה‪,‬‬
‫לא תצינו בש״ס דסרו סירה גזו להצריכה גט‪,‬‬
‫ואופן זה דתי כתו שנשא אשה ואמרו לו שתתה‬
‫ונשא אחותה ואח״כ נודע שהיא קיימת דאתותה‬
‫א״צ גט כתש״כ לעיל והבאנו את הש״ס והפוסקיס ‪:‬‬
‫אה״ע‬ ‫אבני‬
‫חה תלוי‪ 3 .‬תש״כ לעיל מהח״ת והב״ש נסי״א‬
‫שהאריכו היכא דהבעל הי׳ כהן והיא נבעלה באונס‬
‫אם אסורה לבועלה‪ ,‬וה״נ כן הוא דאפ״ל כיון‬
‫דתהגט תוכח דהודה שהי׳ בעלה וא״כ אס זינתה‬
‫בעודה תחתיו אסורה לו ואסור להחזירה לאחר‬
‫הגט‪ ,‬וא״כ אסורה גס לבועל לאחר גירושי הראשון‪,‬‬
‫אף דניתא דצריכה גט תבועל היכא שקידש בתוך‬
‫הזתן כתו בנ״ד‪ ,‬כנלפענ״ד לחדש לפי הנך שי׳ עפ״י‬
‫דרך החידוד‪:‬‬
‫ג( מ ה שכתר״ה כתב דלא ביארתי טעתי וניתוקי‬
‫בתה שסייתתי דאף דיש לאוסרה על‬
‫בועלה ת״ת צריכה גט תהבועל תשוס דעכ״פ הבעל‬
‫הראשון יכחיש אותה וא״כ לפי דבריו חיישינן‬
‫לקדושי שני‪ ,‬והקשה דאתה נאתנות יש להבעל‬
‫הראשון‪ ,‬והרי תבואר דבאותר קדשתיך והיא אותרת‬
‫לא קדשתני היא תותרת בקרוביו וכן תותרת לכו״ע‬
‫וכו׳‪ ,‬זת״ד‪ .‬לדעתי הדבריס פשוטיס ותהרת״א דסי׳‬
‫ת״ח ס״ו שהביא כתר״ה בעצתו הלא יכול לראות‬
‫כי כניס דברי‪ ,‬דהלא כתב בחילוקו היכא דהבעל‬
‫אותר קדשתיך והיא אותרת לא קדשתני וכפאו לתן‬
‫גט תחתת תניעת לנשאה יעוי״ש‪ ,‬הרי חזינן תזה‬
‫דאף שהיא תכחשת ואותרת לא קדשתני‪ ,‬הנאתנות‬
‫הוא רק לגבי דידה אבל לא לגבי כו״ע‪ ,‬דכו׳׳ע‬
‫יכוליס להאתין לדידי׳ ולתנוע תלישאנה‪ ,‬וכן הדין‬
‫איפכא היכא דהבעל אותר לא קדשתיך יכוליס כו׳׳ע‬
‫להאתין לדידי׳ אף שהוא נגד דתו״ י וא״כ אס הבועל‬
‫יאתין וכו״ע יאתינו לדברי הבעל או יחושו לזה‬
‫שפיר אפשר דתפסי קדושי הבועל ולכן כתבתי‬
‫דצריכה גט תהבועל אף היכא דנקטינן דאסורה‬
‫עליו וטעתי וניתוקי ברור הוא בע״ה‪:‬‬
‫היוצא תדברינו דעכ״פ אף דאיכא כתה צדדיס‬
‫לכאן ולכאן ת״ת אסורה לבועלה וצריכה‬
‫גט תתנו כן נראה לפענ״ד‪ ,‬ואבקש ו לעיין היטב‬
‫כפי אפשרו הכביר‪:‬‬
‫ד( כ ת ר ״ ה יצא לדון לא על הפרט כתו בנ״ד אלא‬
‫על הכלל‪ ,‬דאף א״א גתורה אס נשאת‬
‫לאיש בדרך נשואין ולא בדרך זנות צריכה גט תהשני‪,‬‬
‫ותקורו עפ״ד תרן הב״י בטואה״ע ס״ ס י״ז שהביא‬
‫תשובת הרשב״א שהשיב ע״ת ששאלו תמנו‪ ,‬ברתל‬
‫שבאה ואתרה פנוי׳ אני ונתקדשה לשתעון לשס‬
‫פלגש בלא כתובה ושהתה עתו כתה יתיס ואח״כ‬
‫באו עדיס והעידו שנתקדשה לראובן זה הרבה שניס‬
‫ואח״כ טדע שהביא לה אחי׳ גט אחר זתן רב‬
‫שנתקדשה לשתעון‪ ,‬תה דין האשה‪ .‬וכתב כי אשה‬
‫זו צריכה גט בין תראשון בין תשני‪ ,‬ותה שאתרו‬
‫התלתידיס שאינה צריכה גט תשני‪ ,‬טעות הוא‪,‬‬
‫ומשנה שליתה שנינן ביבתות פ״ז האשה שהלך‬
‫בעלה ונשאת מ‪ f‬ח״כ בא בעלה תצא תזה ומזה‪ ,‬ואס‬
‫מפני שלא נכנסה עתו לחופה‪ ,‬ושתא רוציס לותר‬
 ‫שהם‬ ‫אה״ע‬
‫הרשנ״א הנ״ל דלדנרי הרשנ״א אפי׳ א׳׳א גמורה‬
‫שאין לה אפי׳ ריח הגט אס ניסת בדרך אישות‬
‫צריכה גט מדרבנן‪ .‬וחזינן מדבריו דנקט בפשיטות‬
‫דא״א הניסת א״צ גט כלל‪ ,‬ואפשר דג״כ תחלק‬
‫דל״ד א״א שניסת לכל הני דוכתי דהאשה רנה‬
‫והזורק וכמו שחילקנו‪ ,‬וצע״ג דנריו‪ .‬ורב גאון אתד‬
‫תידידי העירני כי כוונת הנ״ש הוא רק היכא דקידש‬
‫בלא נשואין כלשונו אס קידש אתר ונניסת לא‬
‫נסתפק הב״ש‪ ,‬לדעתי דבר רתוק הוא■ מאד לומר‬
‫שהב״ש כיוון לזה‪ ,‬דהלא גס בזמן הב״ש לא היו‬
‫קדושין לחוד ונשואין לחוד ורק התימנים נוהגים‬
‫כן‪ ,‬ובודאי כיוון לקדושין ונשואין ורק תפס לשון‬
‫קידש‪ ,‬ופשוט הוא ‪:‬‬
‫א ך לענין נ״ד אפי׳ אס ננקוט דא״א גמורה הניסת‬
‫בפריצות בלא גט א״צ גט מהשני יש לחוש‬
‫לסוף תשו׳ הרשב״א הנ״ל דסייס לענין שאלתן‬
‫דאס ‪ 3‬ש״ס הגט הוא רק מטעס קנס הכא הגט‬
‫הוא תטעס ספק דיש לחוש שתא קידש השני אתר‬
‫שקבלה הגט מהראשון‪ .‬ואף דאסורה להבועל ת״ת‬
‫תפסי בה קדושין‪ ,‬וא״כ נ״ד הוי ממש כתששת‬
‫הרשב״א הנ״ל דחיישינן שמא אחר קבלת הגט‬
‫מהראשון קידשה עוד הפעס וצריכה גט תטעס‬
‫ספק‪ ,‬דנ״ד תתש כעובדא דתשובת הרשב״א דהתס‬
‫ג״כ קידשה הבועל בעוד שהיתה נשואה עיי״ש‪.‬‬
‫ואף שזהו תששא רתוקה מ״ת כיון דהרשב״א תש‬
‫לזה איך לא ניחוש אנן‪ ,‬ולכן צריכה גט תהבועל‬
‫כנלפענ״ד כעת להלכה ולתעשה אפי׳ אס ניתא‬
‫דא״א גמורה היתה והצדק עתה שנשאה הבעל‬
‫הראשון אח״כ כדתו״י‪ .‬ואבקש את כתר״ה שי׳‬
‫שיעיין היטב בתשובתי זאת‪ ,‬ותני ומיני׳ תסתיים‬
‫שמעתתא בעז״ה‪:‬‬
‫בשולי ועליון‪ :‬באה״ע סי׳ ט״ו סכ״ז היכא‬
‫דבאו עדיס ואמרו שתתה אשתו ונשא‬
‫אחותה הביא ה‪3‬״ש שס אות כ׳ תהב״י דהרתב״ס‬
‫ותוס׳ ס״ל דבעינן דוקא ‪3‬׳ עדיס‪ ,‬ורש״י פי׳ דנא‬
‫עד אחד‪ .‬והב״ש שס יזפז לתרץ דדברי רש״י אינס‬
‫תוכרתיס‪ ,‬דבאמת בעינן דוקא שני עדיס על מיתת‬
‫אשתו להתיר אחותה ורק כתב כן לפרושי אליבא‬
‫דדינא דתתני׳ דאי באו שני עדים הוי אנוסה ולא‬
‫איתסרא אשת גיסו אגיסו‪ ,‬ונ״ת בעבר ונשא‪ .‬ופלא‬
‫לי שלא הביא את התהרש״א דתי׳ כן בחד תי' אליבא‬
‫דתשו׳‪ ,‬וגס על הילהרש״א פלא שלא הביא את הב״י‬
‫דכ׳ דשי׳ רש״י באתת כן הוא דמהני ע״א‪ .‬וראיתי‬
‫בערוך לנר דהקשה על התהרש״א ולא הגיא לא‬
‫את הב״י ולא את הב״ש‪ ,‬וק״ל דאי ניתא כשיטת‬
‫הרמב״ס ותוס׳ ועוד דלהתיר אחותה בעינן דוקא‬
‫‪3‬׳ עדיס לתה לא הביא הש״ס הוכחה זו בד׳ צ״א‬
‫דגס היכא דבאו ‪3‬׳ עדיס תצא מזה ומזה לא אתריק‬
‫אנוסה היא‪ ,‬ומה הו״ל לה לתיעבד‪ .‬ועוד מה קאתר‬
‫שס רב ששת הלכה מכלל דפליגי וכו׳ הא לשי׳‬
‫אבני‬ ‫‪156‬‬
‫לעוד נלפענ״ד לדקדק מהא דאיתא ‪3‬י‪ 3‬מות דצ״א‬
‫וצ״ד כל עריות ש‪ 3‬תורה א״צ הימנו גט‬
‫חוץ תא״א הניסת עפ״י ‪ 3‬י״ד והש״ס שס דצ״א‬
‫דקדק מזה דהיכא דניסת עפ״י עדים א״צ גט‪,‬‬
‫והש״ס תירץ דהכי קתני תוץ מא״א וניסת עפ״י‬
‫‪ 3‬י״ד היינו ‪3‬ין ‪ 3‬ניסת עפ״י עדיס ו‪3‬ין עפ״י ‪ 3‬י״ד‬
‫יעוי״ש‪ .‬ומשמע דהיכא דניסת לא עפ״י היתר ‪ 3‬י״ד‬
‫ולא עפ״י עדיס אלא ‪3‬פריצות עו‪3‬רת על דת א"צ‬
‫גט כלל דהכל יודעים שהיא פרוצה‪:‬‬
‫ו מ ד ב י ת ה ו דר״ת שה‪ 3‬אנו לעיל להנך דמפרשי‬
‫דטעמא הוא משוס דעיני׳ נ״‪ 3‬ל ל ראיה‬
‫להרשל׳א דאס נימא דמאמיניס לד‪3‬רי האס‬
‫שנתקדשה לאחר כשהיתה קטנה וא״כ א״צ גט‬
‫מר״ח‪ ,‬וא״כ אס נימא דאמרה כן משוס דעיני׳ נ״‪3‬‬
‫תהא אסורה לכל העולס כיון דנאמת לא נתקדשה‬
‫ורק אמרה כן משוס דעיני׳ נ״‪ 3‬וא״א גמורה היא‬
‫מר״ח ואסורה להנשא לשוק ‪3‬לא גט אלא ע״כ מוכח‬
‫כשי׳ הרשל׳א דאפי׳ אס נתקדשה לאחר צריכה‬
‫גט מר״ח‪ .‬אך נאמת נל״ז כנר כתננו לעיל דגני‬
‫דניתהו דר״ח ל״ש טעמא דעיני׳ נ״נ יעוי״ש‬
‫נדנרינו הקודמים‪:‬‬
‫ה ה כנר עמדתי ע״ד רש״י נמתני׳ דקדושין ד״נ‬
‫ע״‪ 3‬נמעשה דקידש שתי אתיות דאמרו‬
‫חכמיס דאין אתיות מקודשות דפירש״י נד״ה אין‬
‫מקודשות ואין אתת מהן צריכה גט‪ ,‬דקשה תה נא‬
‫ללמדנו ולכ׳ הי׳ נ״ל דרש״י משמיענו דזה ל״ד לכל‬
‫הני דינתות וגיטין דצריכות גט תטעס גזירה כדפי׳‬
‫דהתס איכא טעמי דהיתר ני״ד או עדיס או סנות‬
‫אחרות דס‪ 3‬רה שהיא מותרת להנשא לכן גזרו‬
‫חכתיס דצריכה גט א‪3‬ל הכא אין שוס סנה דתסנור‬
‫שהיא תקודשת‪ ,‬דהכל יודעים שאין קדושין תופסין‬
‫נאחות אשה כתו דאיתא נקדושין דת״ו ע״נ וננ״ת‬
‫דט״ו ע״נ ועוד נכתה דוכתי לענין פלוגתת ר‪3‬‬
‫ושתואל נמקדש את אחותו ולכן נעונדא כזו לא‬
‫החתירו ואין אתת מהן צריכה גט‪ ,‬וכן כתנו התוס׳‬
‫נינתות דצ״ד ע״‪ 3‬ד״ה אשת וכו׳‪ ,‬סנרא זאת‬
‫יעוי״ש‪ .‬אך נאמת כיון דאיירי נאחות אשה ואף‬
‫דהיא מהעריות אשר אצ״ג כתו ששנינו נינתות‬
‫שהנאנו לעיל ר״ע מוסיף גס אשת אחיו ואחות‬
‫אשה היכא דרק קדיש דאיכא למיתר דקדיש על‬
‫תנאי כדאיתא שס והלכתא כוותי׳ כדנפסק נטוש״ע‬
‫אה״ע סי׳ ט״ו סכ״ז וא״כ הכא דתיירי ג״כ נקידש‬
‫הו״א דצריכות גט לזה חידש רש״י דהיכא דקידש‬
‫שניהן ננ״א גס לר״ע א׳׳צ גט כנ״ל לפענ״ד לפרש‬
‫כוונת רש״י אך אין זה נוגע לענינינו‪:‬‬
‫לבב״ש סי׳ קל״ד אות ו׳ לענין גט מעושה שלא‬
‫כדין נישראל וכדין נ עכו״ ס אס הוא רק‬
‫פסול מדרבנן או נטל תה״ת יעוי״ש נשאר נצ״ע‬
‫אס קידש אחר אס תיישינן לקדושיו אס גזרינן אטו‬
‫נדין דנישראל עיי״ש דלא הזכיר ולא תש כלל לתשו׳‬
‫עט‬ ‫שהם‬ ‫אדז״ע‬ ‫א ב ני‬

‫שכחדה ושיקרה דהיא בעצמה ידעה כי א״א היא‬ ‫הרמנ״ס והתיס׳ ע״ כ פליט דכיון דנעינן דוקא ב׳‬
‫וא״כ נמצא דלפי ידיעתה‪-‬לא הי׳ לה היתר כלל‬ ‫עלים לא משכיות לעולס דתצא תזה ומזה אלא היפא‬
‫וכלל מעולם כנלפענ״ד‪:‬‬ ‫לנשא עפ״י ע״א גאיסור ד‪ 3‬״ נ עדים הוי אנוסה‬
‫ו מ ש ״ ב כתר״ה להשיג ע״ת שכתבתי דבנ^ל צריכה‬ ‫לר״ש‪ ,‬והני ראשונים הנ״ל לא נימא לפרושי התתני׳‬
‫האשה גט מהבועל ת״ת תפני חששא‬ ‫דאיירי ‪3‬נשא ‪ 3‬איסור וא״כ איירי מתני׳ ‪33‬׳ עדים‪.‬‬
‫דהרשב״א שסיים בסוף תשובתו שם דיש לחוש שתא‬ ‫וא״כ י׳׳ל דפי׳ רש״י מוכרה הוא כפי׳ הנ״י דס״ל‬
‫קידשה אח״כ אף דאסורה לו תטעם סוטה יעוי״ש‪.‬‬ ‫דסגי ‪ 3‬ע״ א וש^ הרת‪ 3‬״ם והתום׳ ועוד שה‪3‬יא ה‪3‬״ש‬
‫וכ׳ כי סכינא חריפא מפסקא נץ נ״ד לנידון של‬ ‫שם שפסק המחנר כוותייהו ד‪ 3‬עיק דויןא ‪ 3‬׳ עדים‬
‫הרשב״א משום דתשתעות דבריו של הרשנ״א תשמע‬ ‫צריכים תלמוד‪ ,‬ושי׳ רש״י צ״ע מדוע ‪ 3‬אתת סגי‬
‫דנשא אותה בחזקת פ טי׳ ‪ pb‬איכא לתיחש שתא‬ ‫‪ 3‬ע״א‪ ,‬וכמו שהקשה התהרש״א שם‪ ,‬ותי׳ הראשון‬
‫אח״כ דנתודע שהיתה א״א ונתגרשה אף דאסורה‬ ‫דתה הנ״ש יעוי״ש‪) .‬ו‪33‬״ש הנ״ל ו‪3‬ריש סי׳ קנ״ח‬
‫לבועל קידשה אח״כ כתש״כ הרשב״א דגם בכה״ג‬ ‫החמיר דאף לענין חדר״ג ‪ 3‬עינן דוקא ‪3‬׳ עדים‬
‫י״ל דלא ניחא לי׳ לאינש לבעול נעילת ז מ ת וכתב‬ ‫שתתה אשתו‪ ,‬ועי׳ נאהע״ז סי׳ א׳ ‪ 3‬פ״ת אות י״ד‬
‫דכן תצא בפ״ת סי׳ קת״ט אות ב׳ דהא״ת דקדק‬ ‫שהגיא דכתעט כל גדולי האחרונים השיגו עליו ‪ 3‬זה‪.‬‬
‫כן תהרשב״א עיי״ש‪ .‬אבל בנ״ד שהבועל ידע שהיא‬ ‫ואני עיינתי קצת ‪ 33‬״א התונא גפ״ת שם תש ״כ‬
‫א״א ות״ת לא חש לזה ודר עתה כל הזמן באיסור‬ ‫נראש דנריו לחלק דלגגי דידי׳ גופא כיון שהוא יודע‬
‫זנות נכ ה״ג מסתנרא דליכא לתיחש שקידשה פעם‬ ‫תותר לישא אחרת אף שאיתתזק איסורא‪ ,‬ובאמת‬
‫שנית אחר הגירושין ואף שי״ל דגם באופן זה אתרינן‬ ‫דנר זה איננו נ ח ר וכנר כתננו גענין זה נספרי‬
‫דכל תה דיכול לעשות בהיתר עושה ע״ז אין לו‬ ‫תיקון גיטין צד כ״ח והנאת את החו״י שהניא ראי׳‬
‫ראי׳ תהרשנ״א‪ ,‬ז ת״ד‪:‬‬ ‫תתתני׳ דכתונות דכ״ז ע״ב תר׳ זכרי׳ נן הקצב‬
‫לפענ״ד מלבד תה שאיט נ״ל לחלק כדבריו‪ ,‬דלפ״ד‬ ‫דאע״ג שלא זזה ידה נכ״ז כיון דאמרו חכמים דאין‬
‫אחרי דהרשנ״א ס״ל דגם נכ ה״ג שעושה‬ ‫אדם תעיד לעצתו אסורה לו יעוי״ש‪ .‬וא״כ ה״נ‬
‫איסור אינו חפן לבעול נעילת זנות וכתש״כ הפ״ ת‬ ‫כיון דהדין הוא דנאיתחזיק איסורא בעינן שני עדים‬
‫התובא לעיל א״כ תשתע דנכל אופן יש לותר כן‪.‬‬ ‫גם לדידי׳ אסור ולא תהני תה שהוא בעצתו יודע‬
‫המעיין בדברי הרשב״א יראה כי לא באו שתי‬ ‫האתת‪ ,‬ול״ד להא דיו״ד סי׳ ר״ח לפי׳ הפרישה‬
‫הידיעות והבירורים ביחד אלא מתחלה נתוודער‬ ‫דתטעם נאמנות הוא‪ ,‬ות״ח נאמן יעוי״ש נש״ך( ‪:‬‬
‫דנתקדשה ואח״כ דנתגרשה וא״כ הרי בינתיים חשב‬ ‫בגמר דבריו אדם נתפס‪ .‬יסלח לי כתר״ה שי׳‬
‫שהיא א״א ות״ת לא חש לבעילותיו ואפ״ה ס״ל‬ ‫כי תשובתו נתאחרה וכשהשגתי תשונתו‬
‫להרשנ״א דגם באופן זה אתרינן דאם באפשרו‬ ‫הייתי עצור ל״ע נתטה וכשהי׳ באפשרי לעיין בדבריו‬
‫לתקן הדבר ולעשות בהיתר עושה וזה בודאי אין‬ ‫היקרים לי כבר היו כ״י בביה״ד ותן הנתנע הי׳‬
‫לחלק דהתם באתת היתה גרושה ורק הוא לא ידע‬ ‫לערוך תשובה ארוכה על כל דבריו‪ ,‬ולכן אשיב‬
‫תזה וסבר דעניד איסורא וכתו דנתכוון לאכול‬ ‫בקצרה על סוף דבריו הנוגעים הרבה להמו״ת‬
‫נשר חזיר ועלה נידו נשר טלה‪ ,‬אבל בנ״ד ל״ה שום‬ ‫שדנינו עליו‪ ,‬והחלק היותר גדול וחשוב אעריך‬
‫היתר לא בתחשנה ולא בתעשה כי אין נ״ת נזה‬ ‫בעה״ש בל״נ תשובה מיוחדה ותהי׳ תונחת בבית‬
‫ולכן לפ״ד שפיר אסיקנא דיש לחוש לסוף דבריו‬ ‫גנזי עם עוד הח״ת אשר לא עלה בידי להדפיסם‬
‫של תשו׳ הרשב״א ‪:‬‬ ‫בחלק זה ‪:‬‬
‫כתר״ה שיחי׳ כתב כי שמע דבר טוב ותתקבל‬
‫תרב נאון אחד לתרץ את דנ ח הרשנ״א‬
‫סימן לד‪.‬‬ ‫התונאים בנ״י בס״ס י״ז החתורים תאד כמבואר‪.‬‬
‫מ ע נ י ן לעבין ב א ו ת ו ע נ י ו‬ ‫לעייג והוא כי נעובדא של הרשב״א היתה בחזקת‬
‫פנוי׳ ולכן כיון שהיתה בחזקת פנוי׳ לפניהם הרי‬
‫_א_‬
‫יש נזה דין היתר בי״ד והנשואץ היו בחזקת היתר‬
‫הערות בדברי הישועות יעקב בחקירה דבתקום‬
‫ולכן ס״ל להרשב״א דדתי דין זה לאשה שאתרה‬
‫שיש חיכוך להחמיר תשום איסור דאורייתא אם‬
‫תת נעלה ואיכא האי גזירה שלא יאתרו א״א יוצאה‬
‫נוכל לזלזל נאסד״ר‪ ,‬וחילוק היכא דשואל ביחד‬
‫בלא גט‪ ,‬וסיים כי לפי״ז דברי הרשב״א אינם מגעי ם‬
‫ותישך שייכי להדדי‪.‬‬
‫לענינינו‪ ,‬כי בנ״ד היתה בחזקת א״א והיא אשה זונה‬
‫ח‪ 6‬״ ת שם הביא חקירת הישועות יעקב שחקר‬ ‫ואינה צחכה ג ט מן השני‪ ,‬עכ״ד כתר״ה שי׳ ‪:‬‬
‫האיך יהי׳ הדין אס יש ע״א לא׳ שתתה‬ ‫ל פ ע נ ״ ד הדברים אינם מתקבלים לי‪ ,‬כי באשה‬
‫אשתו ונא לישאל אם תותר לישא אשה וגם אם‬ ‫‪ .‬שאמרה תת בעלי והתירוה בי״ד הי׳ היתר‬
‫תותר לישא אחותה שהוא איסור כרת וחוכך ע״ז‬ ‫גמור אבל הכא לא יצא הדבר בהיתר אלא תפני‬
 ‫שהם‬ ‫א ה״ ע‬ ‫אבני‬ ‫‪158‬‬

‫דרבנן כתש״כ‪ ,‬אך י״ל דלישא אשה דרק חדר״ג‬ ‫להחמיר דמשוס איסור דאורייתא לא נוכל לזלזל אף‬
‫הוא קילא מאיסור אחותה אף דרק תותרא ‪pm‬‬ ‫באיסור דרבנן‪ ,‬וראיתו הוא מהרדב״ז שהביא החג״א‬
‫הוא וא״כ י״ל דבכה״ג ‪ hb‬אתריק דכיון דרשאי‬ ‫לענין ספק קרא ק״ש יעוי״ש‪ ,‬והנה לפי דברי‬
‫לישא אשה תותר לישא אחותה ואז אפשר דאתרינן‬ ‫הנוב״י בחהד״ק חאהע״ז סי׳ ל״ג ד״ה העולה הב׳‬
‫איפכא כתש״כ הישועות יעקב בשם התג״א ותכש״כ‬ ‫שהובא ג״כ בפ״ת שס‪ ,‬וגוף הספר אין לי‪ ,‬שכ׳ די״ל‬
‫אי ניתא דלענין לישא אחותה הוי איסור מה״ת‪.‬‬ ‫דע״א נאמן חה״ת בחילתא דעל״ג ורק חכחיס‬
‫ולשי׳ הריב״ש נתי יש להבין האיך אתרינן בכתובות‬ ‫החמירו אס לא משוס עיגונא ויעו״ש מה שהביא‬
‫דכיון דרשאה לאינסובי יהבינן לה תזומת הא חזינן‬ ‫בשס הריטב״א בריש פ׳ הא״ר וכתב עוד דהא דאין‬
‫דדבר שבממון חתור‪ ,‬דלענין מתון אין א ט מפקינן‬ ‫ע״א נאמן לומר שתתה אשתו שישא אחותה הוא‬
‫בע״א וא״כ אינס דברים שויס‪ ,‬וא"כ תוכח תזה‬ ‫ג״כ משוס דחכתיס החמירו כיון דליכא עיגונא‬
‫דאף דאינס שויס נמי אתרינן דכיון דבחדא מילתא‬ ‫עיי״ש‪ ,‬אין תקוס לחקירת הישועות יעקב הנ״ל‬
‫אתרינן כן אתרינן גס באידך‪ ,‬אף דאידך חמור ג ״ כ‬ ‫דתרווייהו דרבנן הס‪ ,‬ובאופן כזה אפשר דלא החמירו‬
‫כן‪ ,‬וא״כ י״ל דה״ה אס דבר אחד אסור מ ה״ ת‬ ‫חכמים גס לענין לישא אחותה‪:‬‬
‫ודבר אחד אסור מדרבנן נתי אתרי ‪ p‬כן ולא‬
‫ו עו ד נראה לפי תה שהביא הנוב״י שס בסוה״ד‬
‫כהישועות יעקב‪ ,‬וצ״ע בזה‪ .‬ועי׳ בכתובות כ״ד ע״ב‬
‫את דברי הריב״ש שכתב דע״א אינו נאמן‬
‫דאיתא שס דיש לכהניס חזקה רק בקדשי הגבול‪,‬‬
‫בדבר שבממון וראיתו הוא תכתובות דק״ז ע״א‬
‫ונראה דאף בדבר אחד נתחלקה החזקה‪ ,‬ויעוין בכל‬
‫דר״פ תחלק שס אשתו מבניו דאשתו כיון דאי בעית‬
‫הענין שס‪:‬‬
‫לאינסבא שרינן לה מזונות נתי יהבינן לה אבל בניו‬
‫­ב ­‬ ‫כיון דאי בעו לאחותי לנכסי׳ לא תחתינן להו מזונות‬
‫נתי לא יהבינן להו עיי״ש באריכות‪ ,‬וא"כ חזינן‬
‫הערה ר<צרה באותו ענץ‬ ‫תזה דהיכא דאיכא שני דברים באדם אחד ודיניהם‬
‫ד ט ״ ת שס השיג על הישועות יעקב דל״ד חקירתו‬ ‫מחולקים כיון דתישך שייכי להדדי דין ומשפט אחד‬
‫להא דתג״א לביהת״ז )כי כתב דהתג״א‬ ‫להס אף דאינו בא לשאול על שניהם כאחד‪ ,‬כתו‬
‫ליתא לענין ק״ש רק לענין ביהת״ז(‪ ,‬משוס דהכא‬ ‫גבי אשה דיש לה ב׳ טענות טענת היתר להנשא‬
‫בלא״ ה לא יכול לישא אחרת וגס אחותה יעוי״ש‪.‬‬ ‫ותביעת מזונות‪ ,‬הדין הוא דאף דלא באה לבי״ ד‬
‫ולפ״ד הצדק עס הישועות יעקב‪ ,‬מלבד תה דחקירת‬ ‫לתבוע רק מזונות ואיננה תובעת היתר להנשא‬
‫הישועות יעקב שייך להספרדיס אשר לא קבלו‬ ‫בכ״ז אתרינן כיון דדיניהס תלויס זב״ז ורשאה‬
‫החדר״ג ולדידהו תותר לישא שתי נשים‪ ,‬שייך גס‬ ‫לאינסובי גס מזונות יהבינן לה‪ .‬וכעין זה תצינו‬
‫לאשכנזים משוס דנה י דלא יכול לישא אחרת ואחותה‬ ‫בסוכה ד״ז ע״א תיגו דהוא דופן לסוכה הוי דופן‬
‫ול״ד לביהת״ז דצריך לברך כל הד׳ ברכות אבל ת״ת‬ ‫לשבת‪ ,‬וא״כ לפי״ז אפי׳ אינו בא לשאול אלא אס‬
‫אם הוא שואל שתי שאלות כאחת אם תותר לישא‬ ‫תותר לישא אחותה כיון דתישך שייכי להדדי‪ ,‬וכיון‬
‫אחרת ואחותה היינו איזה שירצה‪ ,‬הלא צריכים‬ ‫דרשאי לישא אשה מתירים לו לישא אחותה‪ ,‬כן‬
‫הבי״ד להשיב על תרווייהו ביחד וא״כ אם ישיבו‬ ‫נראה לפענ״ד‪:‬‬
‫דאחרת מותרת ואחותה אסורה יהי׳ זלזול בדרבנן‪,‬‬ ‫א ך יל״ע אס בעינן דיהיו שני הדברים שויס כתו‬
‫ולדברינו דלעיל הוכחנו דאף דאינו שואל ביחד כיון‬ ‫הדופן לענין סוכה ושבת היינו או דיהיו‬
‫דתישך שייכי להדדי כתאן דשאל בב״א דתי ושפיר‬ ‫תרווייהו ד״ת או דרבנן‪ .‬והנה לשי׳ הנוב״י הנ״ל‬
‫צדק הישועות יעקב בחקירתו‪ ,‬כנלפענ״ד ‪:‬‬ ‫תרווייהו איסורי דרבנן הס דגס אחותה רק חותרא‬
 ‫שהם‬ ‫דד׳ם‬ ‫אבני‬
‫ח ל ת ח וש ן טש ‪ 6‬מ‬

‫מוציאץ מידו והלא הבעלים יאחרו ליתן לכהן אחר‪,‬‬ ‫^טן לד^‬
‫ותירצו דאינו יכול לתובעו רק ט׳׳ה שיש לו בו לת״ד‬
‫טה״ת הביאו הקצוה״ח בסי׳ רע׳׳ה‪ ,‬וכן ציץ הגר״א‬ ‫ב^‪J‬ניג•* טובת דצאה טטון או לא‬
‫בגה״ש שכן דעת רש״י בב״ק ס״ו ע״א ד״ה עד‬
‫שצבעו וכן הוא דעת הר״ן בנדרים שס דתפרש ברבי‬ ‫גירור השיטות מ ה י תיייז על סתירת פפיזי‬
‫שסובר דתשלס לו דתי טבלו דרק דתי החולץ ודתי‬ ‫הרמב״ס מ ה‪ ,‬חידוש סברא בחקירה אס ט״ה הוא‬
‫תרות״ע לפי ט״ה שיש לו בהן אבל לא כל דתי הטבל‬ ‫רק זכות חיצוני כקנין פירות או סרסרות או‬
‫כקנץ הגוף וגם בגוף הדבר הוי כמו שלו‪ ,‬ובהא‬
‫והתבואה‪ ,‬אלתא דסובר דגוף התבואה א״ש‪ .‬ולכן‬
‫דאין אדם תוריש או תקנה ט״ה‪.‬‬
‫לפ״ז ניחא דגבי נדריס סובר רבא דטה״ת ^׳ ט״ה‬
‫לחודא‪ ,‬ולכן בב׳׳ת דאיירי לענין לקנות גוף הדבר מ ה‬
‫ב ב ״ ט דף י״א ע״נ סובר רבא דט״ה א״ת ובנדרים‬
‫ודאי סובר דא״ת תשוס דגוף הדבר א״ש אתי שפיר‬
‫דף פ״ה ע״א סובר רבא איפכא דטה״ת‪,‬‬
‫וכדפי׳‪ ,‬וא״כ אין לו זכות להקנות לחבירו גוף הדבר‬
‫והקושיא תפורסתת‪ ,‬וכן הקשה השאג״א ס׳ ע״ז‬
‫והוא כתו דבר הפקר שקונה רק בתשיכה או בחצר‬
‫תר׳ יהושע אר׳ יהושע דנסיפא דהך תתני׳ דתעשר‬
‫המשתמרת‪ .‬ולפ״ז הא דכתב הש״ך בס׳ ר״ג דט״ה‬
‫שני איתא עתד ר׳ יהושע ואתר תרות״ע שבו נתון‬
‫נקנה בחליפין ובאגב אף לת׳׳ד דט״ה א״ת‪ ,‬יעוי״ש‪,‬‬
‫לראב״ע וא״כ ע״כ צ״ל דבתורת מטלטלי אג״ק‬
‫א״כ אדרבה אף לת״ד דטה״ת אינו נקנה בחליפין‪,‬‬
‫הקנה לו וע״כ דס״ל טה״ת‪ .‬וקשה דהא תסוגיא‬
‫)ויעוין בהגהות תוהרי״ש שהביא בשס הרתב״ם‬
‫דפסחיס ת״ ו תוכח דס״ל טהא״ת‪ ,‬וכן יש סתירות‬
‫וצ׳׳ע(‪ ,‬ורק באגב איכא לתיתר דקונה תשוס דניתא‬
‫בפסקי הרתב״ס‪ ,‬דבפ״ה מאישות כתב דישראל‬
‫דגם הפקר קונה באגב‪ .‬ויהי׳ ראי׳ לדברי הקצוה״ח‬
‫שקידש בתרות״ע אינה מקודשת שהרי אין לו‬
‫בס׳ רע״ה דהפקר קונה באגמ אבל בחליפץ בודאי‬
‫למוכרה ואץ לו בה אלא ט״ה לפי שנותנה לכל‬
‫לא שייך כן דלא עדיף תתטבע דשי׳ הראשונים הוא‬
‫כהן שירצה וטהא׳׳ת‪ ,‬וכן פסק בפ״ב תהל׳ גניבה‬
‫דתש״ה תטבע אינה נקנה בחליפין תשום דאינה‬
‫גנב תרותה מבעלי׳ הישראלי׳ שהפרישוה אינו תשלס‬
‫גופא מתון‪:‬‬
‫תשלומי כפל שאין לו בה אלא ט״ ה וטהא״ת ובפ״ז‬
‫וראיתי אח״ז דגם הנתיבות שם הביא סברתי וכתב‬ ‫תנדריס הל׳ י״א פסק כתתני׳ דנדריס והוא כרבא‬
‫שגם השטת״ק כתב דט״ה אינו נקנה‬ ‫דטה״ת‪ ,‬ועיין בש״ך חו״ת סי׳ ש״נ תה שתירץ‬
‫בחליפץ‪ ,‬אך הוא כתב זה רק לת״ד טהא״ת‪,‬‬ ‫דנדריס שאני דגס ויתור אסור ולהכי שס ט״ה‬
‫ולדברינו גם לת״ד טה״ת הוה כן‪ .‬והא דנקט הגת׳‬ ‫אסור דאף דאס א״ת ת״ת הנאה אית לי׳ כתו‬
‫בב״ת שם ולא היא תת״כ נתינה כתיב בהו חליפץ‬ ‫בויתור והביא דכן כתב הכ״ת בפ״ז תנדריס בשס‬
‫דרך תו״ת הוא הביא בשם השת״ק דרק אליבא דת״ד‬ ‫הר״ת בר׳ שתעון התעילי וכן חילק המהרש״ל ‪ 33‬״ ק‬
‫דסובר דטה״ת חילק הגת׳ כן‪ ,‬אבל לפי דברינו‬ ‫פ״ט ס׳ ס״ח‪ ,‬אך כתב דחילוקו איט ברור‪ ,‬וכבר‬
‫דביארנו דגם אליבא דת״ ד טה״ת אינו קונה יקשה‬ ‫הקשו האחרונים על כל החילוקים שחילקו דהא‬
‫לכ׳ מחליפין‪ .‬ואפשר לומר ח ה הוא פי׳ הגת׳ ולא‬ ‫בנדרים תדמי הגת׳ גניבה לנדרים‪ ,‬אלתא דאין נ״ת‪,‬‬
‫היא מתנות כהונה נתינה כתיב בהו‪ ,‬פי׳ דנקראו‬ ‫ודחקו מ ה‪ .‬וכן איתא בטור סתירות כאלה‪ ,‬וכבר‬
‫בעלים רק על הנתינה דיוכלו ליתן לתי שיחפצו‬ ‫הקשו ראשונים ואחרונים מ ה ‪:‬‬
‫וליקח כסף עבור זה ולא יותר‪ ,‬ולכן חליפין דרק‬ ‫ול^פענ״ד נראה לתרץ כן‪ ,‬דהנה יש לחקור איך‬
‫תו״ת הוא פי׳ דצריך הקנאה וע״ז לא הוי בעלים‬ ‫הפירוש טה״ת אי ניתא דט״ה הוה כתו‬
‫כדפי׳ אבל תטלטלי אג״ק נתינה אליתתא היא פי׳‬ ‫סרסרות וא״כ רק זכות יש לו וזה הזכות תיקרי‬
‫דגם הפקר קונה באגב והם בעצתם זוכים בלא‬ ‫מתון אבל הדבר בעצתו איט שלו והת״ד דסובר‬
‫הקנאתס ורק הם נותנים לו רשות ליקח‪ .‬ועיין‬ ‫טה״ת פירושו דרק הט״ה לחודא הוא דהוי מתון‬
‫בקצוה״ח שהקשה על שיטתו דהפקר קונה ׳באגב‬ ‫אבל בגוף הדבר אין לו כלוס רכ״ע תודיס דאין לו‬
‫אמאי פריך רבא מחליפין אאגב הא באגב שפמ‬ ‫שייכות בגוף הדבר ותחלוקתייהו הוא בט״ה לחודא‬
‫נקנה כיון דט״ה הפקר והפקר קונה באגב יעוי״ש‬ ‫אי הזכות שיכול ליתן למי שיחפוץ וליקח כסף עבור‬
‫תה שתירץ בזה לפי שי׳ הש״ת‪ ,‬אבל לפ״ד זה הוא‬ ‫זה אי הוי תתץ או לא א״ד הת״ד דסובר טה״ת‬
‫תירוץ הגת׳ דולא היא אך פירוש חדש הוא‪ .‬והא‬ ‫סוגר דיש לו זכות ג ס בגוף הדבר‪ ,‬וגס גוף הדבר‬
‫ד תי ח ר״פ דהוי דעת אחרת תקנה‪ ,‬והשאג״א תפרש‬ ‫הוה כתו שלו‪ .‬והנה דעת התוס׳ בב״ת ד״ ו ע״‪3‬‬
‫דר״פ סובר טה״ת אבל לפ״ד יקשה גם אליבא דת״ד‬ ‫דרק הט״ה לחודא הוא דהוה ממון דהקשו שם‬
‫דטה״ת‪ ,‬ויעוץ בקצוה״ח דג"כ הקשה זה לשיטת‬ ‫‪ 3‬הא דאתרו תקפו כהן אין תוציאץ תמו‪ ,‬אתאי אץ‬
 ‫שהם‬ ‫חו״ט‬
‫בב״ת ורש״י בב״ק‪ .‬והא דפסק ד עי קידושין אינה‬
‫מקודשת ג׳׳כ נ״ל לפרש באו^ זה משוס דכיון‬
‫דרק הט״ה לחודא הוא מתון אבל גוף הדבר א״ש‬
‫אינה מקודשת דלענין קידושץ בעינן ממון גמור‪,‬‬
‫שיתן לה ממון וגס שט״ח דאחריס נמי הוא ממון‬
‫אבל לא זכות כזה שיכולה להשיג ממי‪ 4‬ואף דלב׳‬
‫קשה תהגת׳ דקדושין דתוכת שס דאי טה״ מ‬
‫מקודשת‪ ,‬בע״כ צ״ ל לפ״ז דשי׳ הגמ׳ בקדושין היא‬
‫דאי טה״ת אית לי׳ זכות גס בגוף הדבר‪ ,‬אבל לפי‬
‫דברי רבא בנדריס ובב״ת אי ט כן‪ ,‬ולכן כיח דלפי‬
‫שי׳ הגת׳ בקדושין אית לי׳ זכות ג ס עו ף הדבר‬
‫למ״ד טה״מ לכן מקודשת‪ .‬ושי׳ הריטב׳׳א הביאו‬
‫הקצוה״ח בסי׳ רע״ה דלמ״ד טה״מ אית לי׳ זכות‬
‫גס בגוף הדבר יעוי״ש שהביא בשס הריטב״א שכתב‬
‫בס״פ האיש מקדש דלת״ ד טה״ת משלס הגנב כפל‬
‫כפי ערך התרומה דהוי כמו כל התרומה שלו‪,‬‬
‫וכן מוכח משי׳ התוס׳ בחולין דשס דף קל״א ע״א‬
‫כתבו בד״ה יש וכו׳ נראה דבדבר שיש בו ט׳׳ה אפי׳‬
‫בא עני ולקחו מוציאין מידו וכו׳ יעוי״ש‪ .‬ולשיטת‬
‫תוס׳ בב״ת וכן לשי׳ רש״י בב״ק וכן לשי׳ הר״ן‬
‫אמאי מוציאין מידו הא גוף הדבר א״ש ועליו ליתן‬
‫רק דמי ט״ה כפי שסובר רבא היכא דאכלו כדפי׳‪,‬‬
‫ואס נסבור כשי׳ התוס׳ וריטב״א שפיר הקשו דדברי‬
‫רבא סותריס זא״ז‪ ,‬וכן דברי ר׳ יהושע אר׳ יהושע;‬
‫ו ל פ ״ ד אלה שחדשנו דאף לפי שי׳ הרמב״ס שיטת‬
‫הגת׳ בקדושין דלת״ ד טה״ת יש לו זכות‬
‫גס בגוף הדבר וכדפי׳ ניחא הגת׳ בב״ת כפשוטו‪,‬‬
‫דהגת׳ חילק דאפי׳ אס נסבור דיש לו ג ס זכות‬
‫בגוף הדבר אינו קונה וכמו שהבאט לעיל תהשמ״ק‬
‫דמפרש באופן כז ה‪:‬‬
‫ו שו ב ראיתי שפי׳ זה תוכרח‪ ,‬דכפי׳ הקצוה׳׳ח‬
‫מוקשה הוא משוס דהקצוה״ח הביא שס‬
‫דגדול אחד הקשה לו תהא דבעי שדה לאחד ותטלטלץ‬
‫לאחר ואמאי לא בעי בש׳׳ס איפכא שאס קנה קרקע‬
‫אצל אחד ומטלטלין אצל אחר ואתר הקונה שיקנה‬
‫המטלטלין לו אגב״ק של זה וכו׳ והשיב דודאי תדינא‬
‫בב׳ ב״א דהבעליס תחלקיס דהא בקונה תאדס אחד‬
‫וליכא מיצר תפסיק קנה בחזקה אחת כולה ואלו‬
‫קנה תב׳ ב״א אע״ג דליכא מיצר תפסיק צריך חזקה‬
‫לכל אחד דרשות המוכריס תחלקן יעוי״ש‪ .‬וא״כ‬
‫לשי׳ רש״י דהפקר נקרא דעת אחרת תקנה ע ״ מ‬
‫דף י״ב ע י תתגלגל‪ ,‬ויעוץ בקצוה״ח סי׳ רע״ג‬
‫דהביא דגס דעת ר׳ יהודאי גאון הוא כן וא״כ ג ס‬
‫הפקר דתי לשני ב״א ואינו קונה ג אג מ ואף דקצוה״ח‬
‫לשי׳ הרמב״ס קאי דכל ח ‪T‬ושו הוא לשי׳ דסובר‬
‫דגבי צבורין לא בעינן א ע וקני‪ ,‬יעוי״ש‪ ,‬באמת‬
‫הכא לכל השי׳ קשה דהכא גבי ר״ג וזקניס לענץ‬
‫מתנות כהונה קאי ועיין בקצוה״ת סי׳ רמ״ג שס‬
‫דתתנות כהונה הוי של כהניס שכירות חלף עגודתס‬
‫אבני‬ ‫‪160‬‬
‫התוס׳ ויעוץ שס מה שתירץ דלתירוצא דר״פ הוא‬
‫בתורת חצר וגס ‪3‬אגב יעוי״ש‪ .‬ולפענ״ד נראה‬
‫דשפיר איקרי דעת אחרת בפשוטו משוס דאמרינן‬
‫בפ׳ השואל דאפילו רץ יצא לו שס מציאה בעיר‬
‫דמבדל בדילי אינשי חינה הוי חצר המשתמרים‬
‫והסברא דדעת אחרת גבי חצר כתב הרא״ש משוס‬
‫דהוא משמר לדעת חבירו והוא כמו חצר המשתמרת‬
‫ולכן כיון דיש לו ט״ה‪ .‬נהי דטהא׳׳ח מ״מ כיון‬
‫דאינס רשאיס ליקח דתורה זיכתה לו הזכות דיכול‬
‫ליתן לחי שירצה שפיר משמר לדעתו דהוי כמו יצא‬
‫לו שס מציאה בעיר דמבדל בדילי אינשי חינה וכדפי׳‬
‫דדעת אחרת יש לו דין כמו חצר המשתמר^ ובאופן‬
‫דהי׳ חצר המשתמרת ג״כ נקרא דעת אחרת וכיון‬
‫דהיכא דמבדל אינשי נקרא חצר המשתמרת נקרא‬
‫ג״כ דעת אחרת מקנה ותשמר לדעת חבירו‪,‬‬
‫וכמדומה לי שזה נכון‪:‬‬
‫ולפ״ד הא דהשיג הקצוה״ח בסי׳ רת״ג סק״ד על‬
‫הפר״ח שהעלה דמותר ליתן לכהן קטן‬
‫פדיון דה׳ סלעיס דבן כיון דדעת אחרת מקנה‬
‫אית לי לקטן זכי׳ תן התורה והשיגו משוס דכיון‬
‫דטאה״ת אין לבעליס במתנות כלוס‪ .‬והביא ראיה‬
‫מדברי תשו׳ מיימוני‪ ,‬יעוי״ש‪ .‬והא דאמרינן גבי ר״ג‬
‫וזקניס דעת אחרת שאני הוא משוס דהקנה להס‬
‫חצירו כמ״כ‪ ,‬וכן כתב המרדכי בפ״ק דתציעא‬
‫יעוי״ש כל הענין באריכות ‪:‬‬
‫ולפ״ד עוד יובן יותר דבחצר שייך שפיר דעת אחרת‬
‫כדפי׳ אבל לענין זכית הקטן דהתס הכוונה‬
‫דדעת אחרת הוא דתזכה לו או כשי׳ התוס׳ דדעת‬
‫אחרת אינו משוס זכי׳ כלל יעוי״ש בקצוה״ח סק׳׳ו‬
‫בענין דיהא שלו ממש ובט״ה אינו כן לשי׳ התוס׳‬
‫ורש״י ור״ן שהבאנו לעיל דגבי ט״ה אץ לו זכות‬
‫בגוף הדבר אלא בהט״ה לחודא כנ״ל לפרש סוגית‬
‫הג ת‪ /‬ולפ״ד גס מר׳ יהושע אר׳ יהושע ל״ק דאפי׳‬
‫אס טה״ת גוף הדבר א״ש וע"כ סברתו במעשר‬
‫שני שס דהפקר קונה באגב ולכן לענץ ב״י אפי׳‬
‫אס טה״ת אינו עובר משוס דלעבור על ב״י בעינן‬
‫או שיהא החמץ שלו או באחריותו והכא רק זכות‬
‫יש לו בהדבר אבל גוף הדבר הלא א״ש ולכן אינו‬
‫עובר אב״י‪ ,‬כנ״ל ‪:‬‬
‫ולפ״ז ניחא נמי פסקי הרתב״ס דבהל׳ גניבה פסק‬
‫אינו תשלס תשלומי כפל ותשמע אבל קרן‬
‫משלס כתו כל דינין הקודתיס לו יעוי״ש והייט‬
‫משוס דגוף הט״ה הוי ממון אבל לענין כפל בעינן‬
‫דגוף הדבר יהא שלו ועל זכות כזה אינו תשלס‬
‫כפל‪ .‬ולפ״ז נפרש הא דפסק בתחלה היכא דגנב‬
‫טבלו תשלס דתי טבלו בפשיטות דהוא משוס דטה״ת‬
‫ולא משוס קנס או משוס מתנות שלא הורתו כתו‬
‫שהורמו‪ ,‬דא״כ הוה לי׳ לפרש ולא לסתוס‪ ,‬והוא‬
‫ג״כ ס״ל כהר״ן שהבאט לעיל והוא ג ס שי׳ התוס׳‬
‫&א‬ ‫שהם‬
‫דתנאו בטל וגבי תוכר שדה ע׳׳ת שהתעשרות שלי‬
‫תנאו קייס‪ ,‬ואחרי שתצ״ע על התירוצים של‬
‫הנתיבות והכו״פ בזה תסביר אתו״ר הרב ז״ל‬
‫פסקי הרתב׳׳ס בחילוק בין תתנות לתעשרות תשוס‬
‫דהתתנות הלא הס חלק תגוף הפרה והרי אתר‬
‫לו שתוכר לו כל הפרה וגס התתנות שהם תגוף‬
‫הפרה גס אותם תכר לו תכירה חלוטה שאס תתות‬
‫או תטרף יהי׳ הכל שייך להלוקח ולכך כשאותר‬
‫אח״ז ע״ת שהתתנות שלי אין אותריס שהוא‬
‫שיורא דא״נ חוזר בו תתה שאתר תחלה ולכך‬
‫אתריק בזה דלא הוה שיורא אלא תנאה וא״כ הוה‬
‫תעתשכ״ב דתנאו בטל‪ ,‬אבל גבי שדה שאותר שדי‬
‫תכורה לך ע״ת שהתעשר שלי שפיר אתרינן דהוי‬
‫שיורא שהרי השיור הוא לא בגוף השדה שאתר‬
‫תחלה שתוכר לו אלא בפירות א״כ שפיר אתרינן‬
‫שתכר לו הגוף ושייר לעצתו הפירות וכו׳ עכ״ל שם‪:‬‬
‫וע״ז העיר כתר״ה שלש אלה‪ .‬א( תה שלא הביא‬
‫דברי הש״ך שם בס״ק י״ח שתתרץ ג״כ‬
‫דגבי תעשר שאני דקרקע בחזקת בעליה עותדת‬
‫וגבי פרה תכר כל הפרה ותציין שם להרתב״ן‪.‬‬
‫ב( דאס נאתר דגבי פרה אס ניתא דהוי שיור יהי׳‬
‫חזרה איך יהי׳ אס יאתר איפכא ותוסיף דע״פ‬
‫הדין בעינן תנאי קודס לתעשה ותציין להגהת חו״י‬
‫שברי״ף ולדברי התוס׳ כתובות נ״ו שהקשו כן על‬
‫רש״ י תתשפטי התנאים‪ .‬ג( תוסיף לתתוה על‬
‫סברתו שאי־אפשר להיות שיור גבי פרה דהרי אס‬
‫אתר חוץ תהני‪:‬‬
‫ו ד ע ה אף כי נראה שיש בזה תשוס תפיסה לבע״ח‬
‫ותפיסה תעליא היא‪ ,‬עכ״ז חושב הנני‬
‫כי דברי אתו״ר הרב ז״ל תוצקים הס ואינם צריכים‬
‫לדידי לגוננו ולהצילו‪ ,‬והרי האתת הברור כי דברי‬
‫אתו״ר הרב ז״ל שונים הס לגתרי תדברי רבינו‬
‫הש״ך ז״ל אשר חילוקו הוא רק בין קרקע לתטלטלין‬
‫וע״ז כבר השיגו החכ״צ ז״ל בהגהתו בטורי זהב‬
‫חו״ת סי׳ רי״ב ס״ג דאי אתרת ע״ת שיורא הוא‬
‫תה לי קרקע תה לי תטלטלי עיי״ש‪ ,‬ויש לעיין‬
‫בעטרת צבי הוא בנה״ת ובפ״ת סיתן ר״ז לענין‬
‫תנהגינו דבתטלטלי ל״צ ת״כ‪) .‬ודרך אגב צריכים‬
‫להגיה שם בהש״ך אחרי העתיקו דברי הרא״ש‬
‫ולהוסיף תיבת ״עכ״ל״ ואח״כ הוא תתחיל להעתיק‬
‫דברי הרתב״ס כי לולא זאת נראה כאלו הוא תעתיק‬
‫הכל תדברי הרא״ש עיי״ש( ‪:‬‬
‫אולם אאתו״ר הרב ז״ל דרך אחרת לו והעתיק‬
‫להסביר בסברה ישרה והוא דבתתנות הלא‬
‫ה ס חלק תגוף הפרה וגס אותם תכר לו תכירה‬
‫חלוטה וזה לך האות שאס תתות או תטרף יהי׳‬
‫הכל שייך להלוקח ולכן כשאותר ע״ת התתנות שלי‬
‫אין אותריס שהוא שיורא )כוונתו שאי־אפשר‬
‫להתאתץ ולהליט בדבריו בכל רצונינו לשפר דבריו‬
‫עפ״י ההנחה הידועה שא״א תוציא דבריו לבטלה(‬
‫תר׳ם‬ ‫אבני‬
‫זא״כ מדאי לא דתי לכל הפקר ודתי לשני ‪ 3‬נ״א‪,‬‬
‫דל״ד להפקר דהנעליס נודאי אינם יכולים לזכות‬
‫גהן ורשות כל הכהניס היא דתתון כהניס הוא‬
‫כדפי׳ הקצוה״ת שס‪ .‬ואף לפי תה שתשיג הנתיבות‬
‫שס ניחא הכא דג‪ 1‬ה תודי דתתק כהניס הוא עכ״ פ‬
‫ואזדא לה ג ס תירוץ הקצוה״ח דהקנה לה בחצר‬
‫ובאג^ דבאגב בודאי אינו יכול להקנות לו אפי׳ אם‬
‫נסבור כהקצוה״ח דהפקר קונה באגב כד פי‪ /‬וא״כ‬
‫תוכרח הוא כדפי׳ דהגת׳ תפרש אפי׳ אס נסבור‬
‫דלת׳׳ד טה״ת יש לו זכות גס בגוף הדבר‪ ,‬ודו״ק ‪:‬‬
‫ו א נ ב דאיירינן בזה ארשום תה שהעירותי בזה‬
‫הענץ‪ .‬הש״ך בסי׳ רע״ו כתב דהא דאין‬
‫אדם תוריש או תקנה ט״ה היינו דוקא כשהוא ביד‬
‫אחרים אבל אס הוא ת״י זוכין בה ויכולים לחלק‬
‫לתי שירצו‪ ,‬והקצוה׳׳ח חלק עליו יעוי״ש‪ .‬ולפ״ד‬
‫תוס׳ דחולין דף קל״א ע״א שהבאנו לעיל נ״ל דאף‬
‫דאי ניתא טהא״ת ואין לו זכות להוריש או להקנות‬
‫ת״ת היורשים יכולים לחלק לתי שירצו תשוס דתוס׳‬
‫כתבו שס ודבר שאין בו ט׳׳ה לבעלים לקחו אין‬
‫תוציאין תידו‪ .‬ותיהו אס לא לקחו ובא עני ושאלו‬
‫תתנו‪ ,‬אס ירצה לא יתן לו דקרי לי׳ לעיל תתון שאין‬
‫לו תובעין וכו׳ יעוי״ש‪ .‬ועיין בביאור הגר״א ביו״ד‬
‫סי׳ ס״א שהקשה על רת״א תתוס׳ זה‪ .‬וכעין זה‬
‫הארכתי בכנסת ישראל שהופיע בווילנא קונט׳ ז׳‬
‫סי׳ ע׳ ועוד באיזה קונט׳ שס שהי׳ לי תו״ת עס‬
‫העורך ועוד לא נגתר התו׳׳ת ‪:‬‬
‫שימן לו‪.‬‬
‫מהמגיה אל הגאון המחבר שליט׳׳א‬
‫הערות על הערות‪ ,‬דברי אתו״ר ז״ל בספרו גנון‬
‫והציל‪ ,‬ודברי הגתשכנ״י ז״ל‪ ,‬כלל חדש בתשפטי‬
‫התנאים‪ ,‬הערה על שו״ת תהרא״ל וכעין זה גס‬
‫‪-‬על התהרי״ט‪ ,‬חילוק בין גדר האותר חוץ ובין ע״ת‪,‬‬
‫והערות בשתי הלשונות של תוס׳ חולין קל״ד‪,‬‬
‫ועיין בעצם ענין דתעשכ״ב דגבי פרה ותעשרות‬
‫האיסור והחלות אס אפילו תטעם דטוה״נ‪ ,‬וגדר‬
‫תכירי כהונה שזוהי ענין התלוי ברצון ולא בתעשה‪.‬‬
‫אחדשה״ט בברכת לגתר וסיום ספרו סגדול‬
‫אבני שהס חלק שני שיהי׳ לאבן שהס‬
‫בבנין הקדש של תורת ישראל‪:‬‬
‫ת ע ה ראיתי תה שהזכיר לטוב תדברי כבוד אבא‬
‫תורי הרב זצ״ל בספרו ג טן והציל ח״א‬
‫בתס׳ פאה אות ס׳׳ט וגס תה שהע ‪ T‬כתר״ה‬
‫בסיתן כ״ח ענף ו׳ על תה שתתרץ סתירת פסקי‬
‫הרתב״ס בתתנות גבי פרה ע״ ת שהתתנות שלי‬
 ‫שהם‬
‫ועפ״י הסברא הנ״ל שהסגירו לנו הגתשכנ״י‬
‫ואאתו״ר הרב ז״ל יחודש לנו כלל חדש‬
‫‪:‬תשפטי התנאים ובתתנה עתשכ״ב דהיכא דהענין‬
‫לא גוף אחד או גוש אחד באו^ דהתנאי לא יחייב‬
‫סתירת כל הענין איננו בגדר תעשכ״ב כתו שדה‬
‫ותעשרות שיש אופן שיחול התנאי תצלי שיסתור‬
‫התעשה וזה יתאים גס לענין תנאי בשותרין כי לגבי‬
‫שותרין כל חיוב וחיוב הוא ענין בפ״ע בניגוד בקדושי‬
‫אשה עפ״ י סברת התוס׳ דאין קדושין לחצאץ‪,‬‬
‫)ובאמת נמצא סברא זו דאין קדוש ץ לחצאין גס‬
‫ברש״י בב״ת צ״ד(‪ ,‬ויל״ע בכ״ז כי הוא ענין מסועף‬
‫וכתר״ה לא הניח תקום פנוי שלא נגע בהם‬
‫בהענפיס שבסימן כ״ח‪ ,‬ותה אני כי אבוא אחרי‬
‫המלך‪ ,‬ואני באתי רק להעיר כי בנוגע לדיני תשפטי‬
‫התנאים יהי׳ חילוק בין ע״ת שהמתנות שלי וצץ‬
‫שדה בע״ת שהתעשרות שלי‪ ,‬והדבר צריך ביאור‬
‫ועיון‪:‬‬
‫אולם חידוש גדול ראיתי בענין זה בשו״ת תהרא׳׳ל‬
‫שתאריך בסימן ת׳ להשואל באחד שנתן‬
‫משכנתא על בית בתנאי שלא יעסוק שתה במכירת‬
‫יי״ש ונפלו טענות ע״ד התנאי אס הי׳ כדין תשפטי‬
‫התנאים עיי״ש שדרכו והסברתו נפלאים התה‪,‬‬
‫ואלו תוכן דבריו לפי הבנתי העניה‪ :‬תשפטי התנאים‬
‫הס לבירור והבהרה במקום שצריכים לבירור והוא‬
‫רק אס התנאי עושה ספק וכו׳ אבל במקום שאין‬
‫ספק בעצם הענין תפני התנאי אז אין זה ענין‬
‫למשפטי התנאים שאז התנאי אינו אלא פירוש וכו׳‬
‫וכן בהך דפ׳ המוכר א״ה ע״ת שהתעשר שלי אתרינן‬
‫שיורי שייר למקום תעשר ולא יעלה על הדעת שאס‬
‫אינו נותן לו התעשר יחזור התקח וכו׳ וכן בע״ת‬
‫שהדיוטא עליונה שלי שלא יעלה על הדעת שאס‬
‫ימחה בידו שלא יוציא זיזין שיוחזר כל התקח וכו׳‬
‫וכן הוא תסיק שס בתירוצו על קושית התוס׳‬
‫בכתובות נ״ו בהא^דאין לך עלי שכו״ע דהא פירש‬
‫בהדיא שאס יהי׳ לו אינה מקודשת גס כן בסברא‬
‫זאת ודבריו צ״ע‪ ,‬ואין הזמן גרתא כעת‪ ,‬ו ע כ ״ פ‬
‫חזינן מדבריו שס דבתעשרות לא בעינן באתת‬
‫תשפטי התנאים ובזה דעתו שוה לדעת הגרעק״א‬
‫ז״ל המובאים בדברי כת״ר וגס בדברי אתו״ר הרג‬
‫ז״ל באות ס״ ט הנ״ל תהריטב״א‪:‬‬
‫או ל ם לפלא שלא הזכיר תהא דפרה ותתנות שלי‬
‫ולא הרגיש את הסתירות שבפסקי הרתב״ס‬
‫אשר לפי סברתו שלא יתבטל התקח בשביל זה ג״כ‬
‫שייך בזה ואיך יפרנס זה ‪:‬‬
‫ו ב ד ר ך אגב אעיר כי גס בתהרי״ט מצאתי פליאה‬
‫כזאת שבסי׳ קט״ז גח״א שתביא את דברי‬
‫הרא״ש דע״ת שהתתנות שלי תנאו בטל ואת דברי‬
‫הרתב״ס בפ״ט תהל׳ בכורים וכותב שס אליבא‬
‫דהרתב״ס דהאי דבן לוי לא הלכתא היא עיי״ש‪,‬‬
‫והלא כבר פסקה הרמג׳׳ס בפ״ו דמעשר‪ ,‬איו׳׳כ‬
‫חו״ט‬ ‫אבני‬ ‫‪162‬‬
‫אלא מוכרחים אנו לאמר דלא הוי שיורא אלא‬
‫תנאה )וכמו דמסיק נסוה״ד שס שא״א שיהי׳‬
‫משויריס ויהי׳ מכורים עיי״ש(‪ ,‬אבל בשדה הרי אס‬
‫נאמר ששייר לעצמו מקום המעשר לא יסתר המעשה‬
‫דהרי השיור הוא לא בגוף השדה שאתר תחילה‬
‫שתוכר לו אלא בפירות א״כ שפיר אנו יכולים לשפר‬
‫דבריו ששייר לעצתו הפירות ועוד יותר אנו‬
‫מתאמצים לתייס דבריו משוס דא״א תשייר לעצתו‬
‫דשלבל״ע ואנו מכוונים דבריו ששייר תקוס התעשר‬
‫כדי שיועילו השיור של הפירות‪ ,‬ובזה הוא תסייע‬
‫תדברי הרתב״ן ותציינס שמובאים בב״י שגוף השדה‬
‫באתת של הלוקח ובכה״ג שפיר אתרינן לכו״ע‬
‫דע״ ת הוי שיור‪:‬‬
‫וממילא יתורץ הערתו דאס ניתא דהוי שיור יהי׳‬
‫חזרה איך יהי׳ אס יאתר איפכא בהתאמה‬
‫לדיני תשפטי התנאים דבעינן תנאי קודם לתעשרז‬
‫הרי בטח שאאתו״ר הרב ז״ל לא נכנס בעובי הקורה‬
‫של תשפטי התנאים וביחוד לפי תבנה ספרו ששנה‬
‫פרקו בדרך קצרה כי לולא זאת היה תתרחב כל‬
‫אות לכתה ענפים אלא כוונתו פשוט להוכיח על‬
‫כוונתו דאס היה תתכוון לשיור הרי זה הי׳ חזרה‬
‫מכל תעשה המכירה שמכר לו כ ל הפרה תפני‬
‫שהפרה והתתנות הס בגוף אחד‪ ,‬וע״ז תביא לו‬
‫ההוכחה הצודקת תאד שאס תטרף או תתות‬
‫התכירה היא חלוטה וגתורה‪ ,‬ואס לתשפטי התנאים‬
‫הרי אין התלונה עליו אלא על הרבה לשונות שבש״ס‬
‫שלא הוזהרו בשינונס בלשונות קדימה ואיחור וידוע‬
‫תה שכתב בזה הגהות תייתוני המובא בעט״צ בס״ג‬
‫ס״ק רל״ג־רל״ד‪ ,‬ועי׳ בזה בשו״ת רבי אליעזר‬
‫להגאון תטלז סימן כ״ד‪:‬‬
‫וכדברי אתו״ר הרב ז״ל מצאתי אמנם לדו״ז בעל‬
‫התשכנ״י חיו״ד סי׳ כ״ה ואינו ת״י כעת‬
‫זולת תמה שנרשם אצלי לענין אחר תוכן דבריו דגבי‬
‫תעשר דקיי״ל דוקא לו אבל לא לבנו משוס דלא‬
‫שייר באתת עשירית השדה רק שייר לו כח בהשדה‬
‫שלא יהי׳ דשלבל״ע והוי כתו תוכר דקל לפירותיו‬
‫שאין לו קנין בגוף הדקל ולהכי ג״כ אתרינן דלא‬
‫שייר הכח רק לו ולא לבנו‪ ,‬וטעתא דתלתא ע״כ‬
‫שתכר כולה‪ ,‬רק לכל יתי חייו יהי׳ לו הכח בהקרקע‬
‫שיקנה תעשר שיגדל בה אבל הכא בתתנות אס‬
‫נאתר ששיי^ המתנות עכצ״ל שלא הי׳ כלל בקנין‬
‫ולא מכרם כלל וכו׳ וא״כ איך ובתה שייר אותן‬
‫אלא בודאי ע״י תנאי והוי תעתשכ״ב ותנאו בטל‬
‫עכ״ל‪ ,‬ותה שקורא התשכנ״י הכח בהשדה קורא‬
‫לזה אתו״ר הרב ז״ל תועלת בהשיור והכל סברא‬
‫אחת היא‪ ,‬ועיין בנתוק״י בפרק המוכר את הבית‬
‫בסוגיא דהדיוטא עליונה שלי במחלוקת ר״ז ור״פ‬
‫לענין דקל לפירותיו ושדה למעשרות ותה שיש תשס‬
‫תתיה על דברי בעל התשכנ״י שתשוה דקל לפירותיו‬
‫ושדה למעשרות ואכמ״ל‪:‬‬
‫‪3B‬‬ ‫שהם‬ ‫חו״ט‬ ‫אבני‬
‫אס ירצה ליתן לו או אס יסכיס תתחילה ליתן לו‬ ‫מצאתי ראיתי נספר אבני שהס הספרדי שעמד‬
‫הרי תה זה גרוע מתכירי כהונה אשר‪,‬אין לו לחזור‬ ‫כבר על זה בדברי התהרי״ט והכית בצ״ע‪:‬‬
‫עי׳ במרדכי ס״ פ כל הגט ובתוס׳ כתובות ק״ב‬ ‫כ ע ת נשאר לי בנוגע להערת כתר״ה להוכית כי‬
‫ורשאי בן לוי לעשותו תרומת תעשר וכל ענץ סתס‬ ‫אפשר ואפשר לאמר שיורא ולא יהי׳ חזרה‬
‫לעולס בנוי על יסוד דתכירי כהונה‪ ,‬עיין בת׳‬ ‫והראיה מ תח‪ ,‬הנה באתת ילמדט רגיני א ‪ T‬יהי׳‬
‫רשב״א הידועה דחייט‪ ,‬אלא א ס הבטיח לו ליתן‬ ‫באתת הדבר אס אמר חוז מ המ ת ט ת שלי ותמות‬
‫וחתר בו הרי ס ה הרי מה זה אשמתו של הכהן‬ ‫או תטרף אס גס בזה שוה ענין תוץ לע״ת‪ .‬והנה‬
‫רכל עיקר הענץ הלא לא תלוי בדבר של תעשה כי‬ ‫לדעתי העניה שגדר חוץ הוא לגמרי שונה תתנאי‬
‫אס נתהשבה אס חושב ברצונו ליתן לו הרי זה כשר‬ ‫ע״ת כי אמירת חוץ הוא פשוט שזה אינו נכנס כלל‬
‫וישר מכל הצדדיס וא״כ בכלל אין כאן שוס אחתה‬ ‫בענין התקת ואליס יותר תשיורא תשייר‪ ,‬וכן תשמע‬
‫על תה שהתנאי יחול או לא יחול‪ ,‬ולכן לדעתי לא‬ ‫תלשון התוס׳ בחולין קל״ג ע״ב ד״ה או דילתא‬
‫נמצא בראשונים בענין זה של מתנות ומעשרות‬ ‫דבאותר חוץ המתנות נשארו ביד כהן‪ ,‬ועוד יותר‬
‫הענין של תתנה ע״ת שכתוב בתורה‪ .‬והדרך היותר‬ ‫תפורש ברש״י שס וברש״ י שברי״ף ואע״ג שרוב‬
‫נכונה אס הדבר תלוי בענין של שותפות וכן נוטה‬ ‫הבהמה שלו חיובא תיהא דלאו דידיה הוא‪ ,‬וגס‬
‫דעת החכ״צ ז״ל‪ ,‬ויש צורך עיון רב בזה‪ ,‬ויש להאריך‬ ‫בלשון הגת׳ והפוסקיס האומר ע״ת כאומר מעכשיו‬
‫בזה ואין הזמן והתקוס לזה ופה תנות קולתסי‪:‬‬ ‫ולא כאומר חוץ כי חוץ אליס טפי תע״ת שאינו‬
‫והנני בברכת החג והמועד וברכת שלוס‬ ‫נכנס כלל בהתכירה‪:‬‬
‫הארץ—ארצנו‪.‬‬ ‫ו כ ע ת אעיר על תה שפלפלו בעצס הענין של‬
‫א‪ .‬ת‪.‬‬ ‫תעתשכ״ב במעשרות או במתנות תה מהוה‬
‫האיסור — מדאורייתא או מדרבנן — אס מהפסד‬
‫כהניס אחריס או פסידא דנעה״ב — טוה״נ שלו —‬
‫או כתו שתתאתץ הגרז״וו ראגין נ״י דתשוס כהן‬
‫סימן לז‪.‬‬
‫‪/‬‬ ‫המסייע בביה״ג הוא‪:‬‬
‫תשובה להרב א‪ .‬מ‪ .‬המגיה שיחי׳‬ ‫ו ה ג ה לפלא שלא העירו תדברי התוס' בחולין קל״ד‬
‫ד״ה חוץ בתי׳ השני אי נתי הוי כ ת י‬
‫המשך עניני טוה״נ תתון או לא‪ ,‬ויחוסס לתכירי‬
‫תתנה עתשכ״ב שהרשהו ליתנס לכל תי שירצה‪,‬‬
‫כהונה בסברת הש״ך דגני תעשר שיורא הוא משוס‬
‫ומזה נראה כי לפי התי׳ הראשון לא הוה אפילו ריח‬
‫דקרקע בחזקת בעליה‪ ,‬וסברת הרת״ה בב״ב בזה‪,‬‬
‫דתעשכ״ב ולא בגדר כ ת ו תתנה רק כל השו״ט‬
‫בסוגיא דב״ב לגבי דיוטא העליונה שלי‪ ,‬הערות‬
‫אס הוא חייב או פטור תן התעשרות או תן המתנות‬
‫על שו״ת תהרא״ל‪ ,‬הערה בענין תנאי בשותרין‬ ‫וכמו שנראה באתת תגי׳ הרתב״ם שזהו ענין של‬
‫עפ״י חילוק בין‪.‬התתניתין להברייתא‪.‬‬
‫שותפות‪ ,‬ועיין בכ״ת שס‪ ,‬וכן בסוגיא דב״ב אין‬
‫ממה דסייס כת״ר שי׳ אפתח‪ ,‬כדי שיהיו שני‬ ‫הכרע כלל שהענין סובב הולך לתסבע תעתשכ״ב‬
‫העניניס של טוה״נ סמוכים ונראים‪.‬‬ ‫או בשאר תשפטי התנאיס והרא״ש שס בב״ב הולך‬
‫כת״ר העיר דתתי׳ קתא של התוס׳ חולין דף קל״ד‬ ‫סביב סביב תבלי להזכיר הדבר בשמו ובמהותו וז״ל‬
‫ע״א ד״ה חוץ תוכח דגבי מתנות ל״ש טעתא‬ ‫דבתנאו לא מצי לאתנויי דלא שקיל לוי חלף עבודתו‬
‫דתעתשכ״ב‪ ,‬ואנחנו בכל השו״ט שלנו לא זכרנו‬ ‫אלא בשביל תנאו וכ״כ הרשב״א הובא בשטת״ק‬
‫אלא את הא״נ שבתוס׳ שס‪ .‬הנה זה נכון משוס‬ ‫שס וז״ל אי נתי דכולי עלתא ס״ל הכא שיורא הוא‬
‫דכל האחרונים תפסו טעתא דתעתשכ״ב‪ ,‬אך עכשיו‬ ‫דאי תנאה הוי ליה האי תעשר גבי בן לוי חלף שכרו‬
‫כאשר עיינתי ראיתי כי שי׳ התוס׳ בתי' זה לאו‬ ‫עכ״ל‪ ,‬ומזה נראה דהתהות הכתוב בתורה הוא‬
‫יחידאה היא וכמו שנבאר להלן‪ ,‬אך תקודם ת‪3‬‬ ‫שהלוי עובר על לקחו חלף תנאו ולא חלף עבודתו‬
‫עלינו חובת הביאור להבין את דברי רבותינו בעלי‬ ‫ושכרו דתשמיא קזכו ליה‪ ,‬אתנס תל' הרא״ש נסוגיא‬
‫התוס׳ וגס דברי רש״י שס שכ״ת גס עכשיו לא‬ ‫דחולין נראה לכאורה דהתהות הוא מה שהתורה‬
‫פגע ולא נגגג והוא כי רש״י שס בד״ה ורתינהו‬ ‫אתרה שיתנה לכל כהן שירצה‪ ,‬ועיין בתעיו״ט‬
‫וכו׳ כתב וז״ל‪ :‬דכיון דכולה בהתה זבין לי׳ לא‬ ‫שתדחיק להשוות דברי הרא״ש דכוונתו דלא מצי‬
‫מצי לאתנויי לי׳ האי אתתנות שאינן שלו אלא של‬ ‫להתנות דשקיל לוי חלף עבודתו‪ ,‬ועי׳ בכורות כ״ז‬
‫כהניס נינהו ואין לו בהן אלא טוה״נ וכו׳‪ .‬וכן פי׳‬ ‫ותובא ברש׳׳י קדושין ו׳ דמשמע קצת דכהן הקונה‬
‫בד״ה ע״ת וכו'‪ ,‬עיי״ש דדברי רש״י ברורים דטעתא‬ ‫תרומה הוא כ כ ה ן התסייע ועליו הכתוב אותר‬
‫דבע״ת נותנו לכל כהן שירצה הוא משוס דאין‬ ‫ושחתם ברית הלוי‪:‬‬
‫ללוקח תה למכור דאין לו בו אלא טוה״נ ועל טוה״נ‬ ‫ו ב א מ ת יש לעיין טובא בתנאי זה דמעשרות‬
‫אין תל תכירה‪ .‬והא דחל התכירה אתתנות היכא‬ ‫ומתנות דתתנה אתו שהתעשרות לו מת״נ‬
 ‫שהם‬ ‫חו״ם‬
‫שייכא שיורא אלא לאמרינן למסתנר יותר לנ ת בו ת‬
‫הוי ע״מ תנאי אף לאי נימא לתנאי הוא כל לנריו‬
‫בטלים וא״כ איך שהיא הו״ל להניא את לברי הש״ך‬
‫ונפרט שנחצי לנר מכוונים ה ס‪:‬‬
‫והא להוכיח כ״ ת את לנרי אאמו״ר הרב ז״ל‬
‫לנמתנות שאני מהא לאס תמות או תטרף‬
‫הנהמה אינו חונן לי לאיה״נ אס ניחא לשיורא הוי‬
‫אס תמות או תטרף הנהמה ג״כ תהי׳ שייכת לכהן‪.‬‬
‫אך ראו לנר חלש כי מה לפשיטא להש״ך להא‬
‫לגני מעשר שיורא הוא משוס לקרקע נחזקת בעלי׳‬
‫עוחלת חנואר נרח״ה ננ ״נ פ׳ המוכר את הנית‬
‫אות כ״ז להיפך להוא הוכיח להא לאחרינן גני‬
‫מעשר לחשייר חקוס •המעשר לאו לגמרי הוא משוס‬
‫לאי חקוס המעשר שייך ללוי נחה נפיק הלוקח‬
‫ילי חונת מעשר או נההיא לקא יהע ללוי הא ההיא‬
‫פיתקא לארעא ללוי הוא )וה״ ה לאס ניחא כן לא‬
‫הו״ל להלוי לעשר אלא חלק עשירי מההיא פיתקא‬
‫לארעא לשייר לנפשי׳ לפ״ל הרח״ה(‪ ,‬אלא ע״כ‬
‫כיון לכי שיירי׳ למקום מעשר לחיפק ני׳ האי לוקח‬
‫ילי׳ חונתי׳ הוא לשיירי לאו לגמרי שיירי׳ אלא‬
‫שיענולא נעלחא הוא לשייר כו׳ וטוה״נ לאית ני׳‬
‫הוא לשייר לנפשי׳ וטוה״נ א״ח להורישה לנניו‬
‫אלא היכא לשיירי׳ נחי לנניו נפירוש אגל היכא וכו׳‬
‫יעוי״ש נלנריו העמוקים והנפלאים‪ ,‬וא״כ לפי״ז‬
‫נפלו כל החילוקים לנין קרקע ונין נפרה אחרינן‬
‫למכר הכל וא״כ צריך להבין החילוק להרחנ״ס‬
‫נין מעשר למתנות לתרווייהו כהללי נינהו כלפי׳‪.‬‬
‫אך אולי י״ל לאפי׳ אס ניחא כהרח׳׳ה שייך ג״כ‬
‫חילוקו של הש״ך לקרקע נחזקת נעלי׳ עוחלת‬
‫משוס השיענול לעשה נחקוס המעשר ואף ע״ז‬
‫שייך טעמא לקרקע בחזקת נעלי׳ עומלת‪ .‬ויש להנץ‬
‫לפי זה טעתא לתנאי לא חהני נתעשר וכן נמתנות‪,‬‬
‫ואי תשוס טעתא לרת״ה ללוקח לא נפיק ילי חונת‬
‫תעשר הו״ל לתיתר לצריך הלוקח להפריש תהשלה‬
‫שקנה ולא נפיק נמה שלקחה הלוי כלפי׳ הרת״ה‪,‬‬
‫והרת״ה לא לנר תזה‪:‬‬
‫ו א פ ש ר לטעחא להרמ״ה משוס טוה״נ כלפי׳‬
‫רש״י נחולין למשמע לתרווייהו אזלי‬
‫נחלא שיטה לחשוס לרק טוה״נ הוא לכן ליכא‬
‫נירושה וגס נחכירה אלא נשיור כנ״ל לפענ״ל‪.‬‬
‫)ועי׳ נתאסף כנ״י חי״ז ס״ ע וחי״ח ספ״ג ועול‬
‫נלנרינו שס( ‪:‬‬
‫א ל א לסוף לנרי הרמ״ה צריכים לימול לפי קוצר‬
‫הננתי לסייס אלא היכא לשיירי׳ נתי לנניו‬
‫נפירוש וזהו חהגת׳ לשס‪ ,‬ותסיק עול להיכא לשייר‬
‫תילי לגמרי הוה לי׳ ממון להורישו לנניו א ע״ג דלא‬
‫אתר אס תת ירתי נני וכ״כ נסוף אות ל׳ לחלק‬
‫נין תעשר לליוטא לבליוטא להוי מתון גמור ירתי‬
‫בניו אף אס לא אמר לי ולנני‪ ,‬אך במעשר דהוי רק‬
‫טוה׳׳נ לא ירתי בניו א ס לא אמר בפירוש יעוי״ש‪.‬‬
‫אבני‬ ‫‪164‬‬
‫למוכר כל הנהמה אינו שייך למוכר דשנ״ל עס‬
‫דשלנל״ע המנואר נרמ״א חו״מ סי׳ ר״ט ס״ד‬
‫משוס להלין הוא להיכא למכר הפרה‪ ,‬הטוה״נ‬
‫למתנות שייכים ללוקת‪ ,‬וכן אמר לי ת״ח גלול‬
‫ופשוט הוא‪ .‬ור‪ 3‬גאון אחל הראני כי הגליון‬
‫מהרש״א ציין על רש״י הנ״ל את המרלכי לפ״ת‬
‫לנ״מ סי׳ רמ״א‪ .‬ולפענ״ל זהו ג״כ כוונת התוס׳‬
‫שס נתי׳ תמא‪ ,‬לקושיתס היתה כמו שהתשו התוס׳‬
‫נכתונות לנ״ו אשכו״ע‪ ,‬לנהי למעמשכ״נ הוא‬
‫ותנאו נטל אמאי צריך ליתן לה שכו״ע הא מ״מ‬
‫לא חפץ לתלש אותה אלא נאופן זה‪ .‬ותי׳ למיירי‬
‫להתנו שהמתנות יהיו שלו ואס לאו לא ינטל המתח‪.‬‬
‫ולנריהס תמוהים ונלתי מונניס לאיזה תנאי הוא‬
‫מתנה אס יכול לעשות כמו שירצה‪) ,‬אפשר לגס‬
‫תשונת מהרא״ל נסי׳ ח׳ שהניא כ״ ת שכתנ לחלש‬
‫לנתנאיס הרנה שפרטן לא ינטל המעשה אס אינו‬
‫מתייס התנאי והתנאי הוא רק פירוש יעוי״ש‪,‬‬
‫הוציא לנריו מתי׳ קמא של תוס׳ זה(‪ ,‬אלא לכוונתם‬
‫לפי׳ רש״י להמתנות שהס רק טוה״נ א״י להתנות‬
‫ולמכור כי הס אינס שלו ולכן גס אס לא יתנם לו‬
‫קייס המקח כנלפענ״ל אף כי לנר חלש הוא‬
‫נכוונת התוס׳ ‪:‬‬
‫אך ק״ל על פירש״י ולפש״כ ג״כ הוא שי׳ התום׳‬
‫לא״כ תלוי זה נהמחלוקת אס טוה״נ ממון‬
‫או לא‪ ,‬ואס נסנור טוה״נ ממון גס תנאי מהני‪,‬‬
‫ועי׳ נלנרינו נסי׳ הקולס וצע״ג נזה‪ ,‬ועי׳ נרמ״ה‬
‫ננ״נ המנואר להלן נלנרינו‪:‬‬
‫עכ״פ שי׳ רש״י וכן שי׳ התום׳ נתי׳ קמא להא‬
‫לנותנו לכל כהן שירצה אס התנה נמתנות‬
‫ע״מ שהמתנות שלי לאו משוס למעמשכ״ג הוא‪:‬‬
‫ו מ ה שהעיר כ״ת על עצס מילתא למעמשכ״נ‬
‫נמעשרות ומתנות מה זה גרע ממכירי‬
‫כהונה והאריך נזה‪ ,‬אינו מונן לי כלל ללפ״ל מה‬
‫לו להקשות ממכירי כהונה‪ ,‬הלא נפשיטות הו״ל‬
‫להקשות מטוה״נ להתורה זכתה לו ליכול ליתן‬
‫למי שירצה וגס ליקח למיס ענור זה וא״כ מלוע‬
‫לא יכול להתנות ליתן לכהן זה‪ ,‬אלא להלנר פשוט‬
‫להטוה״נ הוא לנעה״נ ולא לכהן וללוי‪ ,‬וא״כ היכא‬
‫שהכהן או הלוי מכריחו שיתנו לו הוי שפיר נגל‬
‫התורה למפסיליס לשאר כהניס ולויס וגס לנעה״נ‪:‬‬
‫ו ע ת ה ננוא לראש לנריו ואציינס נאותיות‪.‬‬
‫א( לפענ״ל גס הש״ך כתנ לנפרה‬
‫שהמתנות הן מגוף הפרה‪ ,‬מכר לו כל הפרה‪ .‬ויש‬
‫להעמיס נלנרי הש״ך כל הכוונות שהעמיס נלנרי‬
‫אמו״ר הרנ ז״ל‪ .‬והקושיא שהניא כ״ת שי' מהח״צ‬
‫ללפי חילוקו של הש״ך אס נימא לע״מ שיורא הוא‬
‫מה חילוק יש נין קרקע למטלטלין‪ .‬גס אאמו״ר‬
‫הרנ ז״ל לא ניצל מזה להא גס נמתנות אס אמר‬
‫חוץ הלא מהני וא״כ י״ל לגס נע״מ כן אי ע״מ‬
‫שיורא הוא כיון לאנו רואים לגס נמתנות מישך‬
‫&ג‬ ‫שהם‬
‫הוי ב״כ־ כמעמשכ״ב הוא וההסבר כמש״כ דאס‬
‫הכהן או הלר מכרית ‪ 6‬ה אז הוי ע ד התורה‪,‬‬
‫דהתורה נתנה הטוה״נ לבע״מ וכ״ז לא ברירא לן‪,‬‬
‫אך אין להאר ‪ T‬יותר ‪. . :‬‬
‫ב( ל פ י האמור בדברינו לעיל אץ זה מהנמנעות‬
‫לומר דבמתטת הוי שיור‪ ,‬והראיה דהרא״ש‬
‫ותי׳ קתא של‪-‬השטמ״ק ס״ל דמעשר ומתטת שוויס‬
‫הס ולכן העמסתי כוונה של משפטי התנאים בדברי‬
‫אמו״ר הרב ז״ל וע״ז העירותי בצדק שס‪ ,‬והס׳‬
‫מ׳׳ח של הפר״ח לא נמצא תח״י‪:‬‬
‫ג( את המשכנ״י לא ראיתי אך בעיקר הדין אס‬
‫גבי שיור דיוטא ומוכר דקל לפירות דמי‬
‫למוכר שדה ע״מ שהמעשר שלי דהתס הדין לו ולא‬
‫לבניו אס לא פירש‪ ,‬ועי׳ בנמוק״י שהסביר זה‪ .‬כבר‬
‫כתבנו דהרמ״ה והנמוק״י ס״ל דבדיוטא ופירות‬
‫דקל אמרינן דגס אס לא פירש הוי לו ולבניו‪,‬‬
‫)הרמ״ה לא הזכיר אלא דיוטא כמש״כ לעיל(‪,‬‬
‫ול״ד למעשר‪ ,‬והרשב״ס משווה אותס להדדי‪ ,‬ואולי‬
‫‪.‬‬ ‫אזיל המשכנ״י בשי׳ הרשב״ס‪ ) :‬א(‬
‫)ב( לכאורה יל״ע בהא דכולס טרחו ויגעו ליישב‬
‫סתירת פסקי הרמב״ס ממעשר ומתנות‪,‬‬ ‫י‬
‫אבל שי׳ הרא״ש‘ ו כ ן שי׳ השטמ״ק ■בתי׳ קמא‬
‫מפני שהוא תנאי בי״ ד אבל אס כתב מעצמו דבריס‬
‫כאלו לא מהני‪ ,‬ולא כמש״כ מהרא״ל שס דתנאי‬
‫בי״ד מהני אף אס לא כ ת ^ והיכא דכתב מהני אף‬
‫שאינו תנאי בי״ד‪ ,‬וצ״ע‪:‬‬
‫) ב ( ה ע ר ה‪ :‬בדרך אגב אעיר על המתני׳ והבת׳‬
‫דב״מ צ״ד שס דבמתני׳ שס תנן מתנה ש״ח‬
‫להיות פטור משבועה וכו׳ ובמתניתא קתני מתנה‬
‫ש״ת להיות כשואל יעוי״ש‪ .‬ואיכא נ״מ בין המתני׳‬
‫להברייתא‪ ,‬דלהמתני׳ בא השומר להחזיק הממון‬
‫כמו הש״ח להיות פטור משבועה והש״ש מתשלומין‪,‬‬
‫ולהברייתא בא השומר להוציא ממון דהש״ת מחייב‬
‫א״ע כשואל וא״כ לפ״ד הרא״ש המובא בב״מ‬
‫ביו״ד סס״ א ומובא בספרנו זה בחלק אבן העזר‬
‫דיש חילוק בין להחזיק ובין להוציא‪ ,‬והיכא דבא‬
‫להוציא אפי׳ בדבר שבממון אינו מועיל א״כ תקשה‬
‫במתנה ש״ח להיות כשואל הוי מעמשכ״ב ואיך‬
‫תנאו קייס‪ ,‬ואף די״ל דלפי מסקנת הש״ס דשס‬
‫דמעיקרא לא שעבד נפשי׳ שייך גס אהיכא דהשומר‬
‫שעבד נפשי' טפי מהחיוביס שהטילה עליו התורה‬
‫ואז הסברא איפכא דמעיקרא שעבד וזה לא נכנס‬
‫כלל תחת סוג דמעמשכ״ב‪ ,‬ולזה נתעוררתי‪ ,‬קשה‬
‫מ״מ להס״ד דהש״ס דמוקיס כר״י הו״ל להקשות‬
‫מהברייתא דהא בזה אפי׳ ר״י מודה לשי׳ הרא״ש‬
‫וצ״ע בזה‪ .‬וגס יל״ע לשי׳ רש״י היאך יהי׳ הדין‬
‫אס השומר יתנה באמצע זמן השמירה לגרוע או‬
‫להוסיף חיובי השמירה‪:‬‬
‫ו‪1‬״ט‬ ‫»בני‬
‫)ועי׳ גרשנ״ס וננתוק״י דפליגי לגבי דיוטא ופ ‪T‬ות‬
‫דקל אס לא אמר בפירוש לי ולנכי אם יתנו לנביו‬
‫אתריו ועי׳ בדנרינו להלן(‪ ,‬די‪ 13‬טות הלשון תשמע‬
‫דאם אמר בפירוש ירתי בניו אמריו מדץ ירושה‪,‬‬
‫אבל ז ה קשה דכיון דטוה׳׳ג א״י להוריש לבניו מה‬
‫מועיל אמירתו שאמר לי ולבניו‪ .‬ו ק העירו לי וע״כ‬
‫דהפי׳ הוא מטעם שיורא דאמרי׳ דשייר השעבוד‬
‫בס לבניו אבל א״כ אמאי ^ ט הש״ס רק לבטו‬
‫הלא ה״ה א ס ישייר השעבוד לאתריס נמי הדין כן‪,‬‬
‫ודוחק בדול לומר לכוונת הש״ס היא משוס דדעתו‬
‫של אדס קרובה אצל בניו ועב ‪ r‬לי׳ שיורא‪:‬‬
‫ו ב ש ט מ ״ ק בב״ב שציין כ״ ת הביא ב׳ שיטות‪,‬‬
‫מתחלה כתב לשי׳ הרא׳׳ש דמעשר ומתנות‬
‫דמי להדדי אך טעמא לא ביאר לן‪ ,‬ואח״כ כתב א״נ‬
‫דכו״ע ס״ל הכא שיורא הוא דאי תנאה הוי לי׳ האי‬
‫‪.‬מעשר בבי ‪ p‬לוי חלף שכרו‪ .‬ומשמע מדבריו‬
‫דבמתנות שייך תנאה‪ ,‬ואולי בבי מתנות לא בעינן‬
‫חלף‪.‬עבודתו‪ ,‬ולא בירר טעמא דבמתטת ג׳׳כ לא‬
‫מהני תנאה כדאיתא בחולין‪ ,‬וברא״ש ב״ב שס כתב‬
‫בבי מעשר טעמא דחלף שכרו ובחולין‪.‬פירש משוס‬
‫דהוי מעמשכ״ב כמש״כ התוס׳ שס בתי׳ ד א״ל‬
‫וכבר הרביש מ ה המעיו״ט כמו שציין כ״ ת שי׳‬
‫ודבריו דחוקיס‪ .‬וכפי הנראה טעמא דחלף שכרו‬
‫)א( הערה‪ :‬בתשובת מהרא״ל ס"מ שציין כ״ ת‬
‫הקשה קושיא עצומה בד״ה אלא וכו׳ אהא‬
‫דתנן בכתובות בפ׳ נערה שנתפתתה דנ״ב ע״ב דתנאי‬
‫בי״ד הוא דהתקינו דבנן נוקבין יתבן בבית'׳ וכן‬
‫האלמנה יתבה בביתי׳ יעוי״ש‪ .‬ודייק דהתס מפני‬
‫שהוא תנאי בי״ד א״צ לכתיבה והיכא דכתב מהני‬
‫אף שאינו תנאי בי״ד‪ .‬והקשה היכי מהני דבר זה‬
‫ואיך התקינו חכמיס לשון זה והא איתא בב״ב‬
‫דהאומר ידור פלוני בבית זה לא אמר כלוס משוס‬
‫להוי דבר שאין בו ממש‪ .‬ותי׳ משום דדעתו של אדס‬
‫קרובה אצל בנותיו ואצל אשתו יעוי״ש‪ .‬ולפענ״ד‬
‫אינו מובן‪ ,‬דמציט בב״ב ד׳ קל״ט וקמ״ב רק דעתו‬
‫של אדס קרובה אצל בנו אבל אצל אשתו לא מצינו‪.‬‬
‫ועוד דלפי קושית מהרא״ל מוכרת בס ר״נ דפריך‬
‫על ר״ה דס״ל דהמזכה לעובר לכשתלד ב״כ ל״ק‬
‫ממתני׳ דהאומר לאשתו אס תלד זכר וכו׳ ב״כ‬
‫להורות דדעתו של אדס קרובה אצל בתו ואשתו‬
‫מהמתני׳ דכתובות הנ״יג וא״כ מוכח מדלא פרכיכן‬
‫ממתני׳ דכתובות הנ״ל דאיכא חילוק מתקנת בי״ד‬
‫דאשה ובנן נוקבין מהא דידור בביתי ‪:‬‬
‫ולפענ״ד מתומר הקושיא נ״ל לומר דבמתני׳‬
‫דכתובות גבי תנאי בי״ד התקיט מקודס‬
‫שיהי׳ מחויב ומשועבד לתת דירה בביתו לאשתו‬
‫ולבנן נוקבין‪ ,‬אבל בב״ב כיון דליכא שוס חיוב‬
‫והשתעבדןת אלא שאתר ידור פלוני בביתי אין מ ה‬
‫כלוס‪ ,‬ח הו דבר שאין בו ממש‪ .‬ולפי״ז דוקא התם‬
 ‫שהם‬ ‫חו״ם‬
‫נראה דאפי׳ אי ניהא דלא בעינן תשפטי התנאיס‬
‫בעינן ה״ה דלא יהי׳ העהשכ״ב וא״כ סו״ ס לא‬
‫ההני תנאי אס ניתא דהטעס הוא השוס דהוי‬
‫העה שכ״ג אך יל״ע טעהא דהך מילתא דמעהשכ״ב‬
‫שאני הכל תשפטי התנאיס‪ ,‬ולשי׳ הגרעק״א‬
‫וסייעתו‪ ,‬שהארכנו בזה הרבה להלן‪ ,‬דס״ל דגס‬
‫בלא תנאי דבריו בטליס אס ה ס נגד התורה ניחא‬
‫שפיר‪ .‬ועוי״ל כשי׳ הרהנ״ן‪ ,‬ג״כ הארכנו בזה שס‪,‬‬
‫דס״ל דטעהא דמעהשכ׳׳ב הוא דהוי כמפליג בדבריס‬
‫וצ״גג ועכ״פ אף דציהא דבע״ה ל״ב משפטי‬
‫התנאיס וגס העשה קודס לתנאי ההני ה״ה הלא‬
‫זה ודאי דתנאי קודס למעשה ההני וא״כ הדרא‬
‫קושיתי לדוכתא האיך יהי׳ אס התנאי יהי׳ קודס‬
‫למעשה ‪:‬‬
‫ו( חשבתי להעיר ע״ד ההרא״ל דלפ״ד דנהעשר‬
‫הוי רק פירוש ול״ה תנאי השוס דאינו‬
‫עולה עה״ד שיבטל התקח אס לא יתן לו התעשר‬
‫א״כ גס נהתנות נהי כן הוא וניהא דשייר המתנות‬
‫וא״כ ל״ה העתשכ״ב‪ ,‬אלא דכ״ת העיר עליו הדוע‬
‫השמיט לגמרי את סתירת פסקי ה ר הנ״ ס‪:‬‬
‫ו עי ת ר סברתו לא נהירא לי‪ ,‬אף דנעיקר דבריו‬
‫כתב כהש״כ הגרעק״א וסעייתו ה״ה‬
‫סברתו דהשוס דאינו עולה על הדעת וכו׳ כהש״כ‬
‫אהרינן דל״ה תנאי אלא פירוש איך יהי׳ אס התנה‬
‫ע״ה שלא תצטרך לינוס כהו שהובא בירושלמי‪,‬‬
‫ודברנו באריכות הזה‪ ,‬הלא באופן זה שייך שהנטל‬
‫הקדושין‪ ,‬וא״כ היכי הנטל הקדושין ויהיו בעילותיו‬
‫נעילות זנות אס ניהא דתנאי הוי‪:‬‬
‫)הבי״ט(‬
‫אבני‬ ‫‪166‬‬
‫שהשווס להדדי נימא להו והא כיון דתקור הדין דר״ל‬
‫ור״ז ור״פ לענין דיוטא העליונה ‪3‬ב״‪ 3‬דס״ג שם‬
‫הוא מהברייתא דההוכר שדה ע״ה שהתעשר שלי‬
‫וגבי דיוטא נפסת כן להלכה בלי שוס מולק בטות״ה‬
‫סרי״ד ס״ת וא״כ להרא״ש והשטח״ת בתי׳ תהא‬
‫דהשוו תעשר להתנות‪ ,‬וגס גבי העשר ס״ל דתנאו‬
‫בטל הו״ל לפסוק גס גבי דיוטא דתנאו נטל כהו‬
‫גני העשר ומתנות‪ .‬אך באתת ל״ק השוס דאף דר״ל‬
‫אהר זאת אוהרת והזה הקור הדין‪ ,‬כ״ז הוא רק‬
‫לטעהא דהילתא כהו שפי׳ הראשוניס דדהי להדדי‬
‫אבל בעיקר הדין אינס שוויס דגבי העשר ומתנות‬
‫טעהא דלא ההני כהש׳׳כ לעיל אליבא דהראשוניס‬
‫וגבי דיוטא לא שייך זה‪ ,‬ולכן אהרינן שפיר‬
‫דההני להוצאת זיזין לר״ז ולר״פ היכא דנפלה‪,‬‬
‫כנלפענ״ד ‪:‬‬
‫ד( לפעג׳׳ד אינו הונן לי איזה תידוש הצא‬
‫בההשכנ״י שהתנו בנה כלל הדש‪ ,‬וגס‬
‫אינו כלל הדש‪ .‬וגני העשר ודיוטא הלא אהרינן‬
‫דאינו תנאי רק שיורא )וכבר כתבנו דלשי׳ הרא״ש‬
‫שאני דיוטא התעשר(‪ .‬וסברתו דגני שוהריס יכול‬
‫לתייב א״ע כפי שירצה ג״כ לאו דבר הדש הוא כי‬
‫כן תי׳ התוס׳ בכתובות דנ״ו שס ונכ״ז הקשו על‬
‫רש״י‪ ,‬כי כן הבינו התוס׳ כוונת רש״י והמעיין‬
‫יראה כי כן כתב רש״י‪ ,‬ופשוט הוא‪:‬‬
‫ה( ס ת ם דבריו ולא הודיע על איזה קושית התוס׳‬
‫כיוון‪ .‬גס לא אנין‪ ,‬דאס כדבריו דלא‬
‫בעינן נהעשרות תשפטי התנאיס א״כ אהאי לא‬
‫‪.‬ההני תנאה נתעשר זולת שיורא‪ .‬ונאהת לפ״ד‬
‫פד‬ ‫שהם‬ ‫עגי־גיי גדשים‬

‫עניני הדשים‬

‫שאוכל נפש הותר בה דאפי׳ אפשר תעיו״ט שרי‬ ‫סי^ לדס‬

‫כל שהוא תרבה על העיקר ובלבד שיהא בטורח אחד‬
‫תוספתו כתוהו וכו׳ יעוי״ש‪ .‬וכן תבואר בתשו׳‬ ‫אי ביאה במ‪p‬צת שמה ביאה‬
‫הרשב״א ס׳ תרפ׳׳ט‪ ,‬הובא בס׳ עט״ח שס‪ ,‬דאס‬
‫בהיה לו דרך קצרה ובא לו בארוכה‪ ,‬וגדר א״א‬
‫הותרה שבת אצל חולה שוחטין לחולה בשבת כדרך‬
‫בענץ אחר‪ ,‬דתויה והותרה ובפלוגתת אביי ורבא‪,‬‬
‫שאמ שוחטין בשביל עצתט וכדרך שאתרו בטותאה‬
‫כלליס בעדל״ת ובעידנא‪ ,‬אס אכילת תרותה איקרי‬
‫לת״ד טותאה הותרה בציבור שאס נטתא הכוס אפי׳‬
‫עבודה לגבי בגדי כהונה‪.‬‬
‫יש שס כוס אחר נותן לטהור אפי׳ תן הכוס שנטתא‬
‫וכו׳ וא״כ הכא נתי‪ -‬כתו רבויי בשיעורא‪ ,‬ואפילו‬
‫במם׳ יבשת דף ז׳ ע״ב בתוס׳ שס ד״ה ואתר‬
‫אס ניתא דזה דתי לרבוי בצירה ג״כ שרי לשי׳ הר״ן‬
‫עולא וכו׳ הקשו וז״ל‪ ,‬וא״ת וכיון דשתה‬
‫דהא הגת׳ תדתי רבויי בשיעורא לרבוי בצירה‬
‫ביאה ואפ״ה שרי תקצתו תשוס דא״א בע״א א״כ‬
‫תדאיבעיא להגת׳ כדהקשה הר״ן וא״כ היכא‬
‫כולו נתי לישתרי וכו׳‪ ,‬ועוי״ל כיון דאפשד ע״י ביאה‬
‫דהותרה אף רבוי בצירה הותרא וא״כ ל״ד להי׳ לו‬
‫בתקצת אס כינס כולו חייב‪ ,‬תידי דהוה אהי׳ לו דרך‬
‫דרך קצרה ובא לו בארוכה וכולו נתי לישתרי‪:‬‬
‫קצרה ובא לו בארוכה‪ ,‬עכ״ל‪ .‬וקשה לי טובא על‬
‫ב( ^ ״ ל בתאי איפליגו אביי ורבא בזבחיס שס‪ ,‬דאביי‬ ‫דבריהס‪ ,‬דהא דתצורע רשאי להכניס ידיו לבהונות‬
‫סובר דגבי הותרה אתרינן הואיל ואישתרי‬ ‫הוא הותרה ולא דחוי׳ דהרתב״ן בס׳ תורת אדס‬
‫אישתרי וגבי דחוי׳ לא אתרינן ורבא סובר איפכא‬ ‫דף ת״ד ע״ב‪ ,‬הובא בס׳ עטרת חכתיס חאו״ח ס׳ ד'‪,‬‬
‫דגבי דחוי׳ אתרינן ת״ל חד דחי׳ ת״ל שתי דחיות‬ ‫תחלק דהיכא שקיוס ת״ע לא יצויר כי אס בביטול‬
‫וגבי הותרה אתרינן להא אישתרי ולהא לא אישתרי‪:‬‬ ‫האיסור לא תיקרי דחוי׳ אלא הותרה‪ ,‬ולכן ביבוס‬
‫לא תיקרי דחוי׳ כיון דתתיד התצוה היא רק באשת‬
‫־ג( ק ״ ל בפ״ת בזבחיס ד׳ צ״ז ע״ב שחידשו דהיכא‬
‫אח‪ ,‬אבל היכא דהביטול בא רק בדרך תקרה בכה״ג‬
‫דא״א לקייס העשה בע״א לא בעיק בעידנא‬
‫אס תבטל המ"י‪ 4‬האיסור תיקרי דחוי׳ ולא הותרה‪.‬‬
‫דתתעקר לאו קא תקייס עשה‪ ,‬ולא כתו שנשארו‬
‫ובזה תתרן דברי רש״י בסוכה דף כ׳ ע״ב ד״ה‬
‫■התוס׳ שס בקושיא דהיכי ס״ד דאתי עשה ודחי ל״ת‬
‫שוא״ת שהקשו עלי׳ התוס׳ יעוי״ש‪ ,‬וכדברי הרתב״ן‬
‫הא בעידנא דתתעקר לאו דשבירת עצס לא תקייס‬
‫תבואריס בתוס׳ יבתות דף ג׳ ע״ב ד״ה ל״ת שיש‬
‫עשה דאכילה‪ .‬וק״ל הא אתרינן בשבת דף קל״ב‬
‫בו כרת תי דחי וכו׳ וז״ל‪ ,‬ואותר ר״י דתאשת אח‬
‫ע״ב‪ ,‬וכן בביצה ובכתובות‪ ,‬דהיכא אתרינן דאתי‬
‫לא תצי לתילף בעלתא דלידחי עשה ל״ת שיש בו‬
‫עשה ודחי ל״ת כגון תילה בצרעת וכלאיס בציצית‬
‫כרת דשאני אשת אח דתצותו בכך וא״א בע״א‬
‫דבעידנא דתתעקר לאו קא תקייס עשה וכו׳‪ ,‬והתס‬
‫לקייס תצות יבוס‪ ,‬דאל״כ בטלה תצות יבוס וכו׳‬
‫הא א״א לקייס העשה בע״א‪ .‬וכן ק״ל על הק״א‬
‫יעוי״ש וא״כ הכנסת ידי תצורע לבהונות נתי‬
‫בשאג״א ס׳ כ״ ט שתחלק דברי הט״א תהנ״י תשוס‬
‫הותרה דא״א בע״א‪ ,‬ועוד דלהדיא אתרינן בזבחיס‬
‫דגבי כלאיס בציצית או גבי שבירת עצס בפסח וכן‬
‫דף ל״ב ע״ב דהותרה דאתרינן שס תצורע הותרה‬
‫כלאיס בבגדי כהונה א״א לעולס לקייס הת״ע בלא‬
‫הוא הואיל ואישתרי אישתרי טותאה דחויה היא‬
‫הל״ת תשא״כ כהן בבה״ק אפשר להתקייס בעולס‬
‫וכו׳ יעוי״ש‪ .‬וא״כ כיון דהותרה היכי תדתי להו‬
‫ה ת״ע דהשבה בלא כהן ובלא בה״ק וכו׳ יעוי״ש‪.‬‬
‫התוס׳ להי׳ לו דרך קצרה ובא לו בארוכה‪ ,‬הא כיון‬
‫וא״כ קשה אחרי דתכלאיס בציצית ילפינן דבעינן‬
‫דהותרה הוה כתו טהור גתור‪ ,‬ויעוין בר״ן ביצה‬
‫בעידנא אלתא דאף דא״א הת״ע להתקייס בשוס‬
‫פ״ב דחילק דתש״ה גבי יו״ט רבויי בשיעורא תותר‪,‬‬
‫אופן בכ״ז בעינן בעידנא‪:‬‬
‫ובתנחות גבי שבת פ׳ ר״י דף ס״ד תוכח דרבויי‬
‫ואמרתי* דהתחלוקת בזבחיס בין אביי ורבא היא‬ ‫בשיעורא אסור‪ ,‬ודחה שס שי׳ התוס׳ בתנחות שס‬
‫אס הא דעשה דוחה ל״ת הוא רק דחוי׳‬ ‫דרבויי בשיעורא לא הוה אלא תדרבנן דא״כ תאי‬
‫או דגס הותרה ובזה פליגי דאביי סובר דהא דעשה‬ ‫קא תיבעי לן התס פשיטא דג׳ תייתינן דרבויי‬
‫דוחה ל״ת הוא הותרה ולכן חילק דגבי תצורע‬ ‫בשיעורא לא תיתסר אלא תדרבנן ורבוי בצירה‬
‫אתרינן הואיל ואישתרי אישתרי תשוס דבתרווייהו‬ ‫תיתסר תדאורייתא וכו׳ ולכן תסיק דרבויי שיעורא‬
‫הותרה אבל גבי טותאה דדחוי׳ היא אפשר דלא‬ ‫בשבת תיתסר תדאורייתא ואפ״ה ל״ד רבויי בשיעורא‬
‫אתרינן הואיל ואידחי אידחי‪ ,‬אבל רבא סובר דהא‬ ‫ביו״ט לרבויי שיעורא בשבת שהשבת דחוי׳ אצל תולה‬
‫דעשה דוחה ל״ת הוא רק דחוי׳ ולכן סובר איפכא‬ ‫היא ולא הותרה ולפיכך כל שהעיקר תלאכה אסור‬
‫דאתרינן להא אישתראי תשוס דהותרה דהכנסת‬ ‫אף תוספתו כתוהו ותיתסר תדאורייתא אבל יו״ט‬
 ‫שהם‬ ‫ע‪':‬בי ^■־שים‬ ‫אבני‬ ‫‪168‬‬

‫בארוכה אחרי דצריך לעשות בהיתר גתור‪ .‬וגס ניחא‬ ‫ידי תצורע לבהונות הותרה אבל להא לא אישתראי‬
‫הפ״ת בזבחים לפ״ד דאס נסגור דהיכא דעשה דוחה‬ ‫דהכא הוא רק דחוי׳ כבכל תקום דעשה דוחה ל״ת‬
‫ל״ת הוא הותרה אך כלישנא דגת׳ גיותא דהיכא‬ ‫אבל גבי דחי׳ שפיר נוכל לותר דידחה דת״ל חד‬
‫דאיכא טהורין וטתאין עבדי טהורין ולא טתאץ‬ ‫דחי׳ ת״ל שתי דחיות אחרי דדתי להדדי כנ״ל‪ .‬ובזה‬
‫תשוס דצריך לעשות בהיתר גתור א״כ הא דבעי ‪p‬‬ ‫ניחא קושית התוס׳ על רש״י בברכות דף כ׳‬
‫געידנא הוא ג״כ תטעם זה דתהדרינן אחר היתר‬ ‫שהבאנו לעיל תשוס דשי׳ רש״י היא דכל ת״ע‬
‫יותר גתור אבל אס לא תשכחת געידנא דתי כתו‬ ‫הדוחה ל״ת הוא רק דחוי‪ /‬ולכן שפיר יש לחלק‬
‫דליכא טהורין גההוא ג״א דבהא כ״ ע תודיס לת״ד‬ ‫כתו שהבאנו לעיל תדברי •הרתב״ן והוא ג״כ שי׳‬
‫הותרה דלא צריך לאהדורי אטהורין‪ ,‬וכ׳׳ש אס‬ ‫התוס׳ ביבתות‪ ,‬אבל שי׳ התוס׳ היא דכל ת״ע הדוחה‬
‫נסגור דהא דעשה דוחה ל״ת הוא דחוי׳ בודאי‬ ‫ל״ת הוא הותרה ולכן שפיר הקשו לשי׳‪ .‬ובזה ניחא‬
‫הטעם דגעידנא תשוס דתהדרינן אחר היתר גתור‪.‬‬ ‫החילוק דב׳ התירוצים בתוס׳ יבתות אשר ציין הג׳‬
‫ולכן שפיר חידשו הפ״ת דהיכא דא״א בע״א לא‬ ‫רעק״א בגה״ש דבדף כ׳ ע״ב כתבו דבחייבי לאוין‬
‫בעינן געידנא‪ ,‬אגל שי׳ התוס׳ שגזבחיס היא דהא‬ ‫אין להתיר ביאה שני׳ תטעם דנעשית כאשתו לכ״ד‬
‫דעשה דוחה ל״ת הוא הותרה וכלישנא דיותא דאף‬ ‫דאינה נעשית כאשתו אלא היכא דשרי בלא דחי׳‬
‫דאיכא ט‪.‬הורין וטתאין גההוא ב״א עבדי טתאין‬ ‫אבל חייבי לאוין אפי׳ ביאה ראשונה לא שריא אלא‬
‫וא״כ ע״כ הדין דגעידנא הוא תשוס דגזה״כ הוא‬ ‫תשוס דאתי עשה ודחי ל״ת וביאה שניה דלית בה‬
‫דרק באופן זה הותרה ולא באופן אחר ולכן אף‬ ‫עשה לא דחי‪ /‬ובדף ח׳ ע״ב כתבו דתש״ה לא דחיא‬
‫דאי אפשר לקיים גע״א אינו תועיל ולכן שפיר‬ ‫ביאה שני׳ חייבי לאוין דרשות הוא וליכא עשה אלא‬
‫הקשו התוס׳ ונשארו בקושיא‪ ,‬כן חשבתי לחדש ע״ד‬ ‫בביאה ראשונה‪ .‬רק דבתוס׳ ישנים כתבו כהתירוץ‬
‫החידוד‪ .‬אגל באתת ג״ז טעות הוא‪ ,‬דתהש״ס תוכח‬ ‫שבתום׳ ד׳ כ׳ אלאי דבזה תחולקים אם הא דעשה‬
‫דילפינן דגעינן דוקא געידנא‪ ,‬ואי ליכא געידנא לא‬ ‫דוחה ל״ת הותרה או דחוי׳ ולפ״ז כיון דרבא סובר‬
‫דחי‪ ,‬כתש״כ לעיל‪ ,‬ול״ד להש״ס דיותא‪ ,‬ועי׳ בתל״ת‬ ‫דהא דעשה דוחה ל״ת הוא דחוי׳ ולכן אתרינן להא‬
‫פ״י תהק״פ דהגיא הפ״ת וכתב דזה הוא חי׳ גדו)‪/‬‬ ‫אישתראי תשוס דהותרה ולהא לא אישתראי תשוס‬
‫ועי׳ גס׳ א״ח על פסחים דהגיא הפ״ת והקשה‬ ‫דדחוי׳ כדפי׳ לכן פליג רבא אעולא בהא דסובר‬
‫עליו‪ ,‬ועי׳ ג א ה״ ע‪:‬‬ ‫דביאה בתקצת שתה ביאה ותירץ ביבתות שס ד״ח‬
‫דערוה גופא ל״ב קרא‪ ,‬ויעוין בתום׳ שס ד״ה רבא‬
‫ו אי ‪ T‬י דאיירינן גזה אכתוב תה שקשה לי לכ׳‬ ‫אתר דתירצו זאת תסברא דנפשס דרגא לא ס״ל‬
‫בזה הענין‪ ,‬דהשאג״א רצה להביא ראיה‬ ‫דעולא ולפ״ד תוכרח הוא‪:‬‬
‫תהא דאתרינן גכ״ת חטאת העוף גאה על הס׳‬
‫ולכאורה י״ל דלפ״ד שפיר תובן החילוק לשיטת‬
‫ואינה נאכלת דגגדי כהונה הותרה לגתרי אף שלא‬
‫הראג״ד שסוגר דכלאיס בבגדי כהונה‬
‫בעידן עבודה‪ ,‬וכתב ואין להביא ראיה תהא דאתריצן‬
‫שרי לגתרי אפי׳ שלא בשעת עבודה ובציצית דוקא‬
‫•בנזיר פ״ד דכ״ט תה לזכר שכן איסור אחד וגנקיגה‬
‫גתקוס תצוה‪ ,‬ויעוין גשאג״א ס״ל תה שהאריך גזה‪,‬‬
‫ג׳ איסורים ולא אתרינן דגזכר איכא ג׳ איסורים‬
‫תשוס דלדגרינו דכלאיס בבגדי כהונה ע״כ דהותרה‬
‫וגנקיגה איכא ג׳ איסורים תשוס בגדי כהונה‪ .‬תשוס‬
‫דא״א גע״א‪ ,‬וכתו שהבאנו לעיל תהרתג״ן ותתוס׳‬
‫דהגת׳ לא חשיב אלא האיסורים דאיכא בשעת אכילה‬
‫דהיכא דא״א גע״א הוא הותרה אגל כלאים בציצית‬
‫אגל איסור כלאים אינו אלא בשעת עבודה ולא‬
‫כיון דאפשר לקיים העשה גע״א היא רק דחוי׳ ולא‬
‫בשעת אכילה יעוי״ש באריכות גס׳ כ״ט‪ ,‬ואתרתי‬
‫הותרה אס נסגור דגכ״ת הא דעשה דוחה ל״ת הוא‬
‫דלפ״ת דאתרינן בפסחים פ׳ אלו דגריס דע״ב ע״ב‬
‫דחוי׳ וכדפי׳‪ ,‬אגל טעות הוא דגס כלאים א״א גע״א‬
‫דר״ט סוגר דאכילת תרותה איקרי עבודה‪ ,‬גס‬
‫אחרי דתצות היא לעשות בציצית כלאים ודתי ליגוס‬
‫לאכילת קדשים בעינן בגדים‪ .‬וצ״ל דהסוגיא לא ס״ל‬
‫דלא אתרינן אפשר בחליצה‪ ,‬וכתו שהבאנו לעיל‬
‫כר״ט וכן תוכח גיותא פ׳ גא לו כה״ג דס״ח ע״ב‬
‫תהק״א דשאג״א דכתג דגגי כלאים בציצית אי‬
‫דאתרינן שס דילתא שאני אכילה דצורך עבודה היא‪,‬‬
‫‪,‬‬ ‫אפשר גע״א ‪:‬‬
‫וכן אתרינן שס בגדי כהונה היוצא בהן לתדינה אסור‬
‫ובתקדש בין בשעת עבודה ובין שלא בשעת עבודה‬ ‫ו ע ת ה נבאר הדין דהותרה דאף דהגאנו תר״ן‬
‫תותר שבגדי כהונה נתנו להטת בהן‪ ,‬ואס כר״ט‬ ‫ותרשג״א דאס הותרה אין שוס חילוק בין‬
‫אתאי גתדינה אסור והא לאכילת תרותה כיון‬ ‫טתא לטהור ובין שגת לחול בכ״ז לאו דין תוסכם‬
‫דעגודה היא ואינה כשרה בזרים געיס בגדים‪ ,‬אלא‬ ‫הוא דגיותא ד״ו ע״ג איכא תרי לישני לת״ד הותרה‬
‫תוכח דכל הסוגיא היא דלא כר״ט‪ .‬וכן ביבתות‬ ‫אי איכא טהורין וטתאין בההוא ג״א אי עבדי‬
‫דף ל״ ד פ׳ ד׳ אחין אתרינן הכא בתרומה בע״פ‬ ‫טתאין יעוי״ש‪ ,‬וא״כ ללישנא דרק טהורין עבדי וגס‬
‫עסקינן ס תנה בהול‪ ,‬וכתבו התוס׳ שם גד״ה‬ ‫גהותרה צריך לעשות אס יכול בהיתר גתור שפיר‬
‫בעה״פ המ״ל תשוס דאכילת תרותה איקרי עבודה‬ ‫כתבו התום׳ דדתי להי׳ לו דרך קצרה וגא לו‬
 ‫פה‬ ‫שהם‬ ‫עניני ‪p‬־‪cm‬‬ ‫אבני‬
‫לגבי בהתה‪ ,‬ובעוף לא שתענו‪ ,‬אבל אי ניתא דהטעס‬ ‫כמו בעסהיס יעוי״ש‪ ,‬ומשמע דהסוגיא לא ס״ל‬
‫הוא תשוס הקריבהו נא לפתתך‪ ,‬שוה העוף לבהתה‪.‬‬ ‫כר״ט‪ .‬ואף דאיכא לתלק ומתא ‪7‬אף זאכילת תרומה‬
‫וא״כ לפי״ז א״ש תה שהביא הרתב״ס הקרא‬ ‫איקרי עבודה לר״ט‪ ,‬מ״מ לא בעינן ‪ 3‬גדי כהונה‬
‫דהקריבהו נא לפתתך‪ ,‬דזהו שייך גס בעוף‪ ,‬זת״ד‪.‬‬ ‫כיון דגס נשים כשרות באכילות תרומה ודתיא‬
‫ויש להעיר ע״ז‪ ,‬דאס איכא נ״ת לדינא בין הקרא‬ ‫לשתיטה דכשר בלא בגדי כהונה כיון דגם זרים‬
‫דתן הבקר ובין הקריבהו נא לפתתך‪ ,‬א״כ הדרא‬ ‫כשרים בה‪ ,‬ת״מ מהגמ׳ דפ׳ אלו הן הנשרפין‪,‬‬
‫'‪11‬‬ ‫קושיא לדוכתא‪ ,‬אתאי פריך הש״ס תהקרא דתשקה‬ ‫דאמרי^ שם דהיכא דאין בגדיהן עליהן הוו להו‬
‫ישראל ולא פריך תהקרא דהקריבהו נא לפתתך‪,‬‬ ‫זרים וזר ששימש במיתה והכא ג״כ זר שאכל תרומה‬
‫דגם על הטעם דהקריבהו נא לפתתך איכא לתיפרך‬ ‫הוא במיתה או במלקות יעוי״ש‪ ,‬תשמע דאם אכילת‬
‫עד דאתא תלאכי תאן אתרן‪ ,‬כיון דתהך טעתא‬ ‫תרומה היא עבודה בעינן בגדי כהונה‪ .‬אך אפשר‬
‫נולד דין תדש‪ ,‬דלא ילפינן זה תהקרא‪ .‬וכתו׳׳כ ק״ל‬ ‫דל״ד ר‪,‬אתר הגת׳ והוו להו זרים דה״ה אם נשים‬
‫ע״ת שתי׳ דברי רש״י בתולין דכ״ג ע״א‪ ,‬דפי׳ טעתא‬ ‫כשרות ג״כ הם כשרים בלא בגדים והוו להו כתו‬
‫דתתוסר אבר פסול בעוף תשוס הקריבהו נא לפתתך‬ ‫נשים‪ ,‬וצ״ע בזה ‪:‬‬
‫ולא תתתת הקרא דתן העוף‪ ,‬תשוס דתן הקרא דתן‬
‫העוף לא ידעינן אלא דנטרפה ואת״כ הקדישה‪,‬‬
‫אבל לא היכא דהקדישה ואת׳׳כ נטרפה‪ ,‬אבל הטעם‬
‫דהקריבהו נא לפתתך שייך בכל אופן‪ .‬דא״כ אס‬ ‫סימן לט‪.‬‬
‫מתא דאיכא נ״ת לדינא‪ ,‬הדרא הקושיא כהדר״ג‬
‫שי׳ אתאי לא פריך הש״ס בתנתות שם תהקריבהו‬ ‫בדברי חרמב״ם פ״ב מהל׳ א״ט דכתב‬
‫נא לפתתך‪ ,‬ועד דאתא מלאכי תאן אתרן כדפרישמ^‬ ‫טעמא דטרפה אמרה למזבח משום‬
‫ואין לתרץ דברי הדר״ג בתה שהביא את התוס׳‬ ‫ה‪p‬ריבהו נא לפחתר‪.‬‬
‫שבועות דכ״ב ע״א בד״ה אב״א קרא‪ ,‬שכ׳ דאם יש‬
‫בהא דטרפה אסורה לתזבת אם תקרא דבן הבקר‬
‫סברה ל״צ קרא והוי כתפורש בתורה‪ ,‬וא״כ טעתא‬
‫או משום הקריבהו נא לפתתך‪ ,‬התילוקים בזה‪,‬‬
‫דהקריבהו נא לפתתך‪ ,‬סברא הוא‪ ,‬ואין תילוק בין‬
‫ובבין בהתה לעוף ובין כתושה לשתינה‪ ,‬ובגדר סברא‬
‫דבר התפורש בתורה או לא‪ ,‬דא״כ תשאר קושית‬
‫אם הוי כמפורש בתורה‪.‬‬
‫הדר״ג‪ ,‬דהקשה אתאי היכא דנולד טריפות בבהמה‬
‫אסורה גס בדיעבד‪ ,‬ובכתושה ושתינה דאיתא בתנתות‬ ‫בע״ה יום ועש״ק ד׳ תמוז תש״ה לפ״ק‪ ,‬פה ברוקלין‬
‫דס״ד ע׳׳א‪ ,‬דגם לכתתילה אותריס לו הבא שתינה‪.‬‬ ‫כבוד ידי״נ ורב תביבי הרב הגאון הגדול וכו׳ וכו׳‬
‫ורש״י פי׳ טעתא דכתושה תשוס הקריבהו נא‬ ‫תוה״ר יעקב קאנטראוויז שליט״א‬
‫לפתתך‪ ,‬ובכ״ז אס אין לו אלא הכתושה כשרה‪,‬‬ ‫ס מ י ו דתר ״צלותא דשתעתתא״ על השב שתעתתא‬
‫ואין זה רק הידור תצוה‪ ,‬ותצוה תן התובתר‪ .‬ותי׳‬ ‫הגיעני זה כבר‪ ,‬ותודה רבה לכהדר״ג שי‪/‬‬
‫דהיכא דהאיסור תפורש בתורה‪ ,‬אז אף בדיעבד‬ ‫וה׳ יעזרהו להוציא לאור שאר כת״י לזכות את‬
‫תעכב‪ ,‬אבל היכא דאינו תפורש בתורה‪ ,‬ורק תשוס‬ ‫הרבים‪ .‬יסלת לי על איתור תשובתי כי לא נפנתי‬
‫הקריבהו נא לפתתך‪ ,‬אז אינו תעכב בדיעבד‪ .‬דלפי‬ ‫עד עתה‪ ,‬וכעת תפני תביבותי׳ דתר אעיר מעט‬
‫דבריו ע״פ דברי התוס׳ הנ״י‪ /‬ג ס אס ידעינן‬ ‫להראות כי עיינתי ‪3‬ו ונהניתי מדבריו היקרים‬
‫תסברא‪ ,‬הסברא פשוטה‪ ,‬ג״ כ הוי כתפורש בתורה‪,‬‬ ‫והערבים ‪:‬‬
‫וע״כ צ״ל דהסברא דהקריבהו נא לפתתך לאו סברא‬
‫פשוטה היא כ ״ כ‪:‬‬ ‫בש״א פ״א הביא ד‪ 3‬רי הרתג״ם דפ״‪ 3‬תה׳ א״ת‬
‫ה״י‪ ,‬דכ׳ טעתא דטריפה אסורה לגבי‬
‫ו ב ע י ל ך תילוקו בין דבר התפורש בתורה לאיסור‬ ‫תז‪ 3‬ת משוס הקריבהו נא לפתתך ולא תקרא דתן‬
‫דתעכב בדיעבד‪ ,‬ובכתושה לשתינה וכדותה‪,‬‬ ‫הבקר‪ ,‬והגיא את הכ״ת תה שתי׳ ע״ז‪ .‬וכהדר״ג‬
‫דזהו רק תשוס הקריבהו נא לפתתך‪ ,‬רק לכתתלה‬ ‫שי׳ תי׳ בדרך אתר‪ ,‬ובראש דבריו כתב דלהכי הקשה‬
‫הוא‪ ,‬אבל אינו תעכב בדיעבד‪ ,‬סותר לפ״ד את‬ ‫הש׳׳ס בתנתות ד״ו ע״א‪ ,‬דהא ממשקה ישראל תן‬
‫תסקנת דבריו‪ ,‬דתי׳ קושית הרשב״א והר״ן דהקשו‬ ‫המותר לישראל נפקא‪ ,‬ולא פריך תהקרא דהקריבהו‬
‫דלשי׳ הרתב״ס דס״ל דסד״א תה״ת לקולא‪ ,‬תה‬ ‫נא לפתתך‪ ,‬משוס דהקרא דתשקה ישראל‪ ,‬דינא‬
‫הוכית הש״ס תרישי׳ של עולה ותפסת‪ ,‬דדלתא‬ ‫קאתר‪ ,‬וא״כ קשיא עד דאתא יתזקאל תאן אתרן‬
‫טרפה היא‪ ,‬הא כיון דספיקא היא‪ ,‬אזלינן לקולא‬ ‫וכו'‪ ,‬אבל הך קרא דהקריבהו נא לפתתך דתלאכי‪,‬‬
‫תה״ת‪ ,‬אף אי לא דאזלינן בתר רובא תשוס דאף‬ ‫תוכתה קאמר‪ ,‬ויכול להיות‪ ,‬דבאתת האיסור הוא‬
‫דהרתב״ס ס״ל דסד״א תה״ת תותר‪ ,‬הוא רק‬ ‫תהקרא דתן הבקר‪ ,‬והך קרא דהקריבהו נא לפתתך‪,‬‬
‫להדיוט‪ ,‬אבל לקרבן דדורן הוא יש לדקדק יותר‬ ‫הוא נתינת טעם‪ ,‬ונ״ת לדינא‪ ,‬דאי מתא דהילפותא‬
‫דלתא יש בו תום וטריפות‪ ,‬ואסור תשוס הקריבהו‬ ‫הוא תקרא דמן הבקר‪ ,‬לא ידעינן אלא איסור טריפה‬
 ‫שהם‬ ‫עניני קדשים‬ ‫אבני‬ ‫‪170‬‬

‫המפורש נתורה לאיסור‪ ,‬מעכג גס כדיענד‪ ,‬ואם‬
‫אינו מפורש נתורה לאיסור‪ ,‬רק לכתתילה הוא‪,‬‬
‫דהא תזינן דאס אינו תפורש נתורה לאיסור גס‬ ‫דאינו מעכ‪ 3‬נדיענד‪ ,‬וא״כ הדרא קושית הרשנ״א‬
‫לכתתילה כשר‪ ,‬כמו גני תותי עוף‪:‬‬
‫ומדי דנרי נענץ זה‪ ,‬אעיר כי למסקנת הש״ס‬
‫נמנתות שס‪ ,‬דהיכא דנתצאת שמינה פטור‪,‬‬
‫ואפי׳ לכתתילה אומריס לו הנא שמינה‪ ,‬מתורץ‬
‫קושית הקרן אורה‪ ,‬דהקשה איך נתכפר נשני'‪,‬‬
‫הא הוי דיתוי‪ ,‬כיון שנשתטה הראשונה‪ ,‬דלפי‬
‫המסקנא ל״ה דיחוי דהא יכול להקריג אפילו‬ ‫דאמרינן נמנתות ד״ו שס‪ ,‬גני קרא דכל אשר יענור‬
‫לכתחילה‪ ,‬שני׳ שמינה‪ ,‬אס תמצא הראשונה כחושה‬
‫ככני מעיים‪ .‬וקושית הקרן אורה שייכת‪ ,‬או להס״ד‪,‬‬
‫או לר״א‪ ,‬אס נימא דר״א ס״ל דאפי׳ היכא דנתצאת‬
‫שני׳ שמינה חיינ חטאת על השני׳ כדאיתא שס‪,‬‬
‫יעוי״ש ‪:‬‬
‫ויל״ע נרמנ״ס פ״נ מהל׳ שגגות הט״ו‪ ,‬דשינה‬
‫מלשון אינעית הש״ס‪ ,‬נמצאת הראשונה‬
‫כתושה נגני מעיין וכו׳‪ ,‬וכתנ נלשון זה‪ ,‬נמצאת‬
‫הראשונה השמינה טריפה ננני תעייס אע״פ שלא‬
‫ידע וכו׳ הואיל ונשתטה האתרונה כמצותה ה״ז‬
‫פטור‪ ,‬עכ״ל‪ .‬מדוע שניק לישנא דש״ס‪ ,‬דנמצאת‬
‫כתושה‪ ,‬דהוי יותר רנותא‪ ,‬דאפי׳ לגני כתושה ננני‬
‫מעיין פטור משוס דאזלינן נתר תעשה‪ ,‬וכש״כ‬
‫לגני טריפה‪ ,‬דהוי פסול גמור‪ .‬ואולי ס״ל להרתנ״ס‬
‫דטריפה היכא דאינו ניכר אסור רק תדרננן‪ ,‬תטעתא‬
‫דהקרינהו נא לפתתך‪ ,‬וכמש״כ הכ״ת נ פ״נ תהל׳‬
‫א״מ ה״י‪ .‬וראיתי דהלת״ת הרגיש נזה וכ׳ דהרתב״ס‬
‫מפרש כתושה ננני תעיין‪ ,‬היינו טריפה‪ ,‬והוא‬
‫נעצמו כתב כי דותק הוא‪ ,‬ואנתנו הוספנו עוד‬
‫להקשות דכתושה היא רנותא יתירה כתש״כ וצ״ע‪:‬‬
‫עו ד יל״ע אמאי חטאת שנתכפרו נעלי' נאחרת‬
‫מתה‪ ,‬ינדקו דלתא הך שמינה‪ ,‬והך שנתכפרו‬
‫נעליה היתה כתושה‪ ,‬ולעולם איכא ספק דילתא‬
‫תמצא השניה שמינה יותר ננני מעיים‪ ,‬וצ״ע לע״ע‪:‬‬
‫והנני ידידו דוש״ט וש״ת‪,‬‬
‫)תבי״ט(‬
‫נא לפתתך‪ ,‬יעוי״ש נדנריו‪ .‬הא כיון דמה״ת מותר‬
‫וא״כ אינו מפורש כתורה הו׳׳ל ככתושה ושמיכה‬
‫והר״ן‪ ,‬לפי דנרי עצמו‪ ,‬דמה הוכית הש״ס דאזלינן‬
‫נתר רונא‪ ,‬דדלמא מטעם ספק הוא‪:‬‬
‫עו ד ק״ל על דנרי כהדר״ג שי׳‪ ,‬נמה שתי׳ דכרי‬
‫רש״י נחולין דלהכי הניא טעמא דהקרינהו‬
‫נא לפתתך‪ ,‬משוס דאיכא נ״מ לדינא‪ ,‬דמקרא לא‬
‫ידענו אלא היכא דנטרפה ולנסוף הקדישה‪ ,‬וכמו‬
‫תתת השנט‪ ,‬דלפי שעה נעלס מזכרונו הכניר מה‬
‫דהש״ס מסיק שס‪ ,‬דומיא דמעשר‪ ,‬דמשמע דדוקא‬
‫מהלימוד דכל אשר יענור תתת השנט הו״א כן‪,‬‬
‫אנל אי הוה הלימוד מקרא אתר‪ ,‬וכלוו גני עוף‬
‫דילפינן מקרא דמן העוף‪ ,‬אין לתלק נין נטרפה‬
‫ואת״כ הקדישה או הקדישה ואת״כ נטרפה‪ ,‬אף‬
‫דמתד קרא הוא‪:‬‬
‫כ״ז כתנתי לפ״ד הדר״ג שי'‪ ,‬אנל כשאני לעצמי‪,‬‬
‫נראה דיש להנץ‪ ,‬הא הדין דאין תמות‬
‫וזכרות נעופות‪ ,‬ומשמע דאין שוס תשש ושמץ פסול‬
‫אס נמצא מוס נעוף‪ ,‬וכללו דאין תשש ננקנות‪,‬‬
‫ואמאי לא קפדינן מטעס הקרינהו נא לפתתך‪ .‬והי׳‬
‫נ״ל לתרץ‪ ,‬דהקרינהו נא לפתתך שייך רק היכא‬
‫דהתורה אסרה‪ ,‬כמו נללתוסר אנר נעוף‪ ,‬ועי׳ רש״י‬
‫נזנתיס דפ״ה נד״ה הואיל‪ ,‬הניאו הראש יוסף‬
‫נתולין דכ״ג‪ ,‬דכ׳ דגס מוס מגונה פסול מטעס‬
‫‪:‬קרינהו נא לפתתך‪ ,‬אנל היכא דהתורה לא אסרה‬
‫ל״ש טעמא דהקרינהו נא לפתתך‪ .‬אנל כשעיינתי‬
‫נזה ק״ל ע״ז מגמ׳ דמנתות דס״ד הנ״ל‪ ,‬דאפי׳‬
‫נכתושה ושמנה אמרינן דשייך טעמא דהקרינהו‬
‫נא לפתתך‪ ,‬כדפי׳ רש״י שס‪ ,‬והתס הא לא אסרה‬
‫התורה כתושה‪ ,‬דהא גס כתושה כשר לקרנן‪ ,‬ורק‬
‫מצוה מן המונתר הוא כמש״כ לעיל‪ ,‬וא״כ אמאי‬
‫ליכא הקרינהו נא לפתתך גני מומי עוף‪ ,‬וצ״ע נזה‪.‬‬
‫ומזה נסתר גס תילוקו של כתר״ה שתילק נין דנר‬
‫המפורש נתורה או אינו מפורש נתורה‪ ,‬דנדנר‬
‫פזי‬ ‫שהם‬ ‫ענייגי• קדשים‬ ‫אבני‬
‫משאר דבריס כגון יה״ר קודס ולאחר ב״כ שאומרים‬ ‫סימן מ‪.‬‬
‫בלחש ופניהם נגד הארון ואין לותר דלהכי לא יברך‬
‫בקול אקב׳׳ו כת״ש רש״ב‪ ,‬דאתרין ק״ש בלחש שלא‬
‫השמטה וטלואים לספרי אבני שרט‬
‫יבטח אחד על השמיעה ולא יקרא בעצתו )תג״א‬ ‫ח״א ם״א וח״ג ס״א‬
‫ס״ ס ס״א( דזה שייך בק״ש ותפלה דתצותה‬
‫ש ם הארכתי נענין שותע כעונה לענין נ״ כ ונרכת‬
‫שיקרא בעצתו )ירושלמי פ״ג דברכות(‪ ,‬אבל ברכת‬
‫אקב״ו והבאתי את הבית הלוי והתשי‪3‬‬
‫המצות אין ספק שאפי׳ בקי יוצא בשמיעה תאחר‬
‫דבר והראשית בכורים ועוד )פה המקום להזכיר‬
‫אם כוונו שניהן‪ .‬ובבה״ט הניא בשס תבי״ט כל‬
‫כי גם הבית הלוי שם הביא את המתני׳ דמגילה‬
‫הכהניס תברכין ברכה אקב״ו ואין אחד תברך‬
‫דכ״ד דתנן והוא נושא את כפי׳ להוכיח כי רק‬
‫והשאר יענו אתן תפני הטירוף‪ ,‬ואפשר שתפני‬
‫כהן אחד נו״כ והשאר יוצאים תטעם שומע כעונה‬
‫הטרוף התקינו שיברכו בלחש‪ .‬וידידי הגר״ח אביגדור‬
‫כתו שכ׳ הראשית בכורים והארכנו שם בזה( וכל‬
‫תשקלאוו זצ״ל כתב לי שיש סמך לזה תהא דשבת‬
‫הני גדולים לא ראו את האשכול להראב״ד בב״כ‬
‫קי׳׳ח אס אתרו לי חברי עלה לדוכן הייתי עולה‪,‬‬
‫)שנתעוררתי כעת לעיין שם( שכ׳ וז״ל אתרו‬
‫בודאי לא היה תברך‪ ,‬ש״ת שלא ברכו בקול אקב״ו‬
‫רבואתא הפורס כפיו לא יברך אקב״ו וכו׳ בקול‬
‫ע״כ‪ .‬אך דבריו תרפסין איגרי איך נוכל לומר דכוונת‬
‫אלא בלחש עכ״ל‪ ,‬וכעת נזדמן לי ספר שו״ת ר׳‬
‫האשכול הוא משוס דאסור להוסיף ברכה ותייחס‬
‫אלי׳ מזרחי וראיתי בס״ג שם שהאריך בכוונת‬
‫זאת דס״ל להאשכול כהרתב״ס הלא הרתב״ס כתב‬
‫הרתב״ס בפי״ד תה׳ תפלה לענין תיבת יברכך אס‬
‫להדיא שס בהל׳ י״ב שהביאו הנחל אשכול דאסור‬
‫הכהניס צריכין להמתין עד שיקריא להס הש״ץ וכמו‬
‫לכהניס להוסיף על ג׳ הפסוקים בין בקול ובין בלחש‬
‫כל הברכות דצריך הש״ץ לאתר להס תלה בתלה‬
‫וא״כ גס בלחש אסור הוספה‪ ,‬ומוכח דאקב״ו אינו‬
‫או תיבת יברכך שאני כתו שתורה לשון הרתב״ס‬
‫הוספה וגס לא נראה כהוספה‪ ,‬ופשוט הוא‪:‬‬
‫שס‪ ,‬והיא תשובה ארוכה ואין נוגע לענינינו‪ ,‬אך‬
‫ו מ ה שהרתב״ס כתב שס דבברכת אקב״ו צריכין‬ ‫בתוך דבריו כתב איזה פעתיס לענין דרכת אקב״ו‬
‫הכהניס לברך פניהם כלפי הארון אפשר‬ ‫וכו׳ שיברכו או בקול רם או בלחש אחר שיקרא‬
‫דטעתו הוא כדי להראות שתתיבת יברכך תתחיל‬ ‫הש״צ כהניס‪ ,‬וכוונתו אינו תבורר לי אס ספוקי‬
‫החיוב שיהיו פניהם כלפי העס כדכתיב אתור להם‪,‬‬ ‫תספקא לי׳ בזה איך הכהניס צריכין לברך בקול‬
‫ויל״ע בזה ובהערת הנחל אשכול שהב״י לא הזכיר‬ ‫או בלחש או דס״ל דהכהניס יכולין לברך כתו‬
‫דעת הרתב״ס‪) ,‬וכוונתו כי תרן הב״י כתב חיפכא‬ ‫שירצו או בקול או בלחש אך עכ״פ הזכיר תזה ‪:‬‬
‫תדברי הרתב״ס באו״ח סי׳ קכ״ח סי״א(‪ ,‬ועיין‬ ‫ועיין בנחל אשכול שס שתתה על האשכול וכתב‬
‫בבה״ט ס״ק י״ח תה שהביא בשס הפר״ח‪ ,‬אבל‬ ‫לא מצאתי בשוס פוסק ולא ראה את‬
‫אין זה נוגע לברכה בלחש כתש״כ‪:‬‬ ‫המזרחי וכאשר תילתא אדתא היא אעתיק את כל‬
‫ל מ ה שהנחל אשכול שס ר״ל אח״כ דטעס ברכה‬ ‫דברי הנחל אשכול וז״ל‪ ,‬לא מצאתי בשוס פוסק‪,‬‬
‫בלחש היא כתש״כ התג״א בסי׳ ס״א‬ ‫ונראה טעס האשכול כיון שאסור לכהן להוסיף‬
‫לענין ק״ש ודחה זה‪ ,‬עי׳ בספרי א״ש ח״א ס״א‬ ‫ברכה‪ ,‬אס יברך אקב״ו בקול נראה כהוספה שתברך‬
‫שהבאתי את התהרשד״ס ושס כתב כן לענין גרכת‬ ‫הקב״ה עס ישראל‪ .‬ונראה דס״ל כרתב״ס שבשעה‬
‫ציצית ותפילין שיברכו בלחש וא״כ שפיר נובל ליישב‬ ‫שכהן תברך ברכה זו פניו אינו כלפי העס כי אס‬
‫את האשכול שגס הוא כיון לזה ‪:‬‬ ‫כלפי הארון‪ ,‬א״כ הוי כעין צינעה‪ ,‬ואח״כ תהדר פניו‬
‫כלפי העס ואותר יברכך‪ .‬ואפשר גס הרתב״ס ס״ל‬
‫ו מ ה שהביא הנחל אשכול תהגר״ח אביגדור ז״ל‬ ‫תטעס זה שתברך בלחש שבפי״ד דתפלה הי״ב כתב‬
‫שיש סתך תשבת קי״ח שלא ברכו בקול‬ ‫אין הכהן רשאי להוסיף דבר וקודס שיחזיר פניו‬
‫אקב״ו כבר הארכנו בזה לעיל בספרנו אס‬ ‫אל העס תברך אקב״ו בקדושתו ש״א ש״ת חד‬
‫ר׳׳י בירך ‪:‬‬
‫טעתא הוא‪ ,‬ותימה שלא הזכיר ב״י דעת הרתב״ס‬
‫ו מ ה שציינו לעיין בזוהר הנדפס תחדש בירושלים‬ ‫שאינו תברך אקב״ו כלפי העס‪ ,‬וכיון דחזינן דרבנו‬
‫ע״י הרב מרגליות בפתיחא לרעיא תהיתנא‬ ‫כתב כאן שרבואתא אתרו הברכה בלחש‪ ,‬ודאי ס״ל‬
‫ועוד אינס ת״י ואין הזמן והתקוס גורס ‪:‬‬ ‫נתי דמברכין קודס שיחזירו פניהם אל העס‪ ,‬דת״ש‬
 ‫אבני שהם‬ ‫‪172‬‬

‫מבתחות ותוכן התשוב ות‬

‫תוכן מפורט ימצא המעיין ^אש כל סימן ולפני גל ענף‬

‫בדיני כלאי עדי ם‪.‬‬ ‫סימן כא‪.‬‬ ‫חלת א ו״ ח‬

‫סימן כב‪ .‬בדיני פדיון הבן‪.‬‬
‫סימן א‪ .‬בענין ברכת כהנים שנדפס בספרי אבני‬
‫נשתה‪.‬‬ ‫סימן כג‪ .‬בדיני אבילות — העלאת‬
‫שהם ח״א ס״א‪ ,‬ותשובה באותו ענין לידידי‬
‫הרב הגאון המפורסם וכו׳ מוהרי״ל שליט״א‪.‬‬
‫חלת א ה״ ע‬ ‫עוד בענין הנ״ל‪.‬‬‫סימן ב‪.‬‬
‫מצות צריכות כוונה‪) .‬בענין שנדפס‬ ‫סימן ג‪ .‬בענין‬
‫כד‪.‬‬
‫בענין התקדשי לי לחציי‪.‬‬ ‫סימן‬ ‫בספרי אבני שהם ח״א ס״ב(‪.‬‬
‫כה‪ .‬בענין גילוי דעת ואומדנא בגט‪.‬‬ ‫סימן‬ ‫ד‪ .‬עוד תשובה בענין הנ״ל‪.‬‬ ‫סימן‬
‫כ‪ .1‬תשובה שניה בענין הנ״ל‪.‬‬ ‫סימן‬ ‫סימן ה‪ .‬בענין ברכה שאינה צריכה‪.‬‬
‫כז‪ .‬עוד בענין הנ״ל‪ .‬בענין חליצה תוטעת‪.‬‬ ‫סימן‬ ‫סימן ‪ .1‬בעניני נשיאת כפים‪.‬‬
‫והערות על ספר השיב תשה‪.‬‬
‫סימן ז‪ .‬בענין הבדלה‪ .‬ביאור הטעם דליכא תשלומין‬
‫סימן כח‪ .‬בענין היתר בנשתטית‪ ,‬שנסתעף לכתה‬ ‫באור ששבת‪.‬‬
‫מערכות וענפים בענינים שונים‪ .‬וביחוד‬
‫סימן ח‪ .‬תשובה בכמה ענפים להרה״ג הכותב ז״ל‬
‫׳‬ ‫בענין משפטי התנאים‪.‬‬
‫שכתב לי ח״ת לפלפל ע״ד שכתבתי בספרי‬
‫עוד בענין פשטה קדושה בכולה‪.‬‬ ‫כט‪.‬‬ ‫סימן‬ ‫אבני שהם ח״א חאו״ח סימן כ״ו‪.‬‬
‫ל‪ .‬בענין תקנת הנוב״י‪.‬‬ ‫סימן‬ ‫סימן ט‪ .‬בענין עשה דוחה ל״ת דבעינן בעידנא‬
‫לא‪ .‬נידון עיגון דגברא‪.‬‬ ‫סימן‬ ‫ובקושית הירושלמי ממצה דחדש‪ .‬ומסתעף‬
‫אתרינן כל‬ ‫לב‪ .‬בענין אם מצד חדרגת״ה‬ ‫סימן‬ ‫לכמה ענפים‪.‬‬
‫שאינו עולה ליבום אינו עולה לחליצה‪ ,‬או לא‪.‬‬ ‫יוד‪ .‬בענין שליחות במצות שבגופו‪.‬‬ ‫סימן‬
‫בענין גט לנשואי ערכאות‪.‬‬ ‫סימן לג‪.‬‬ ‫יא‪ .‬בענין נשואין בערב הרגל‪.‬‬ ‫סימן‬
‫תענין לענין באותו ענין‪.‬‬ ‫סימן לד‪.‬‬ ‫הערה קצרה‪ ,‬מקור להא דמגביהים‬ ‫סימן יב‪.‬‬
‫ההדס יותר מהערבה‪.‬‬
‫בענין תספורת לכבוד שבת מר״ח עד ת״ב‪.‬‬ ‫סימן יג‪.‬‬
‫חלת חו ״ מ‬
‫בהלכות חנוכה‪.‬‬ ‫סימן יד‪.‬‬
‫בעניני טובת הנאה מתון או לא‪.‬‬ ‫סימן לה‪.‬‬ ‫מלואת אבן‪.‬‬
‫הגאון התחבר שליט״א‪.‬‬ ‫סימן לו‪ .‬תהמגיה אל‬
‫א‪ .‬ת‪ .‬המגיה שיחי׳‪.‬‬ ‫סימן לז‪ .‬תשובה להרב‬
‫חל ת י ו״ ד‬
‫בענין נגיעה ושבירה בעצם המפרקת‪.‬‬ ‫סימן טו‪.‬‬
‫ע נ י נ י ת דש ים‬ ‫סימן טז‪ .‬בעגין בישול אחר בישול בב״ח‪.‬‬
‫סימן יז‪ .‬בענין כוונה בטבילת נדה‪ .‬תה שכתבתי‬
‫אי ביאה במקצת שתה ביאה‪.‬‬ ‫סימן לח‪.‬‬ ‫בשולי הגליון במכתבי לידי״נ הרב הגאון‬
‫בדברי הרתב״ס פ״ב מהלכות א״מ‬ ‫סימן לט‪.‬‬ ‫וכו׳ תוהר״ר זאב וואלף ראגין שליט״א‪ ,‬ואח״כ‬
‫דכתב טעתא דטרפה אסורה למזבח משוס‬ ‫נסתעף לענין תיוחד בכתה ענפים‪.‬‬
‫הקריבהו נא לפחתך‪.‬‬ ‫תשובה בענין תזוזה‪.‬‬ ‫סימן יח‪.‬‬
‫מ‪ .‬השתטה ותלואים לספרי אבני שהס‬ ‫סימן‬ ‫סימן יט‪ .‬בענין קביעת תזוזה‪.‬‬
‫ח״א ס״א וח״ב ס״א‪.‬‬ ‫סימן כ‪ .‬עוד בענין הנ״ל‪.‬‬