‫ספר‬

‫גירות כהלכתה‬
‫פסקים‪ ,‬חקרי הליכות‪ ,‬בירורים ות שובות‬
‫בעניני גירות והמסתעף‬

‫☆‬

‫אשר חנני יוצרי ברוב רחמיו וחסדיו‬

‫שמואל* אלייעזר שטרן‬

‫הועתק והוכנס לאינטרנט‬

‫‪www.hebrewbooks.org‬‬
‫ע״י חיים תשע״א‬

‫מהדורה שניה עם הוספות ותיקונים‬

‫שנת תשס״ד לפ״ה‬
 ‫ספר‬
‫גירות כהלכתה‬
‫פכהי הלכות‬

‫מסכת גרים‬
‫תשובות הרפכ״ם‬
‫והלכות רבי גרשום הגוזר‬

‫שביבי אש‬
‫כעגיגי גירות‬
‫רשימת ספרי המחבר‬
‫כתובה כהלכתה‬
‫מכירת חמץ כהלכתו‬
‫אירוסין ונישואין ‪ -‬הלכות והליכות‬
‫שמיטת כספים כהלכתה‬
‫הצלת נפשות ‪ -‬הל׳ הצלה ופקוח נפש‬
‫גידולי חדש ‪ -‬הל' חדש‬
‫ספר השטרות ‪ -‬להלכה ולמעשה‬
‫סנה בוער באש ‪ -‬משנת מרן החתם סופר‬
‫קובץ בירורים ‪ -‬שביבי אש‪ ,‬שו״ת ובירורי הלכה‬
‫שביבי אש עה״ת‬
‫שו״ת חת״ם החדשות‬
‫שמיטת קרקע וכספים ‪ -‬חתם סופר‬
‫אירוסין ונישואין ‪ -‬חתם סופר‬
‫תפילין ובר מצוה ‪ -‬חתם סופר‬
‫פדיון הבן ‪ -‬חתם סופר‬
‫מכירת חמץ ובכור ‪ -‬חתם סופר‬
‫ספר זכרון החת״ם ובית מדרשו‬
‫חי׳ תלמיד הרשב״א ‪ -‬פסחים‬
‫חי׳ רבינו יהונתן מלוניל ‪ -‬פסחים‬
‫תשובות וחי׳ הרשב״א ‪ -‬פסחים‬
‫הגדש״פ הראב״ן ‪ -‬סדר ליל פסח ראשונים‬
‫סדר קידוש והבדלה ‪ -‬לרבותינו הראשונים‬
‫סדר אירוסין ונשואין ‪ -‬לרבותינו הראשונים‬
‫סידור הראב״ן‬
‫ספר הליכות חופה ושבע ברכות‬

‫©‬
‫כל הזכויות שמורות‬
‫לפרטים בטל‪03-5798458 :‬‬

‫או בבית ההוראה‬

‫‪03-6161616‬‬
 ‫‪ OSW,‬״ ׳ ״ • ״ “ “ ״ ״ ״ *‬
‫‪ilABfij Op‬‬
‫״מ‪,‬אל הליי יא׳ני‬
‫« ־ ־ ‪ .‬׳ ־ ״ » ‪.‬־״ “ ■*׳״י “ "‬ ‫ו ב א נ־ י י י־ »‬
‫נ־י‪-‬ביי ■‬

‫^;‪ y\0 <rf ^07‬ן;;‪^«5 ?,,‬י ‪r^?fc ?fiiAf ^ p j‬‬ ‫‪!/e‬‬

‫ן^״?יו‪1/‬‬ ‫^•ן‪ .‬ן ‪/ / / ^ ,‬י< ‪ 9‬ו‬

‫׳ ‪ [ #‬ע (‪ p^ J/X5?[ )/v i)J.‬י‪,‬נ ^ ‪/!^ 51‬‬

‫‪ /f‬״ן[?^?זוזי‬ ‫^ י }ףז ‪o f i‬‬ ‫ן‬ ‫^י[‬

‫י‪/‬י!=׳^'׳^ז^י‪/‬י ‪3‬רן ?‪Jffr‬‬
‫>ג״ן ^ [| ק ( ?[‬ ‫‪ fff‬י‪r)^5‬ל‪tp /f« ^ P,?.‬‬

‫‪*53/‬זךזו^׳"־׳^־־י‪ /‬׳‪Xh‬ג״ י“גי^ י־־ ל‪)/‬׳זע?<‪/‬״‪A?4 $‬‬

‫זיו‪/‬ז^‪-‬זי‪/‬צ^?{!)‪?1‬י»‬ ‫‪l/‬־׳‪ ^r‬ו׳ז‬ ‫׳‬
‫‪10‬ן;ו׳^‬

‫‪/^^■ y‬ר ‪5y ?-X. ^ffA‬‬

‫זיזיז<?‪5‬זן;ז׳זא(ד«‪>\(/‬‬
‫^י ^ני׳ן ‪4‬‬
 ‫או ע ג ר‬ ‫ה ר ב י ^ ח ק ^‪4‬י ‪!7‬פר‪,‬‬
‫״‪ «..‬דק״ל ח ‪ a ,‬חתם סיעי‬
‫בס״ד‪..‬״‬ ‫כעי • ברק תוייב‬

‫‪J (/‬‬
‫‪i 1*i.‬‬
‫‪^ < , K-‬יג‪-‬יל‬ ‫‪ ^ \f‬׳‬
‫‪c.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪S‬‬ ‫"׳?‪,‬־‬ ‫^׳■’ ^‬ ‫‪k7 p /‬‬
‫‪/‬‬ ‫״^־׳־‬ ‫^‬ ‫^‪ KC/k‬מקל‬ ‫‪ Six‬׳‪(^' J^U'C‬׳^ציר‬
‫‪,j‬‬ ‫> ‪c^ -‬‬ ‫׳ ‪>e‬־ ‪/£ s o‬׳‬
‫‪-‬‬ ‫‪'jfp‬׳ '״‘?'לי יי‪^ ^ -‬‬ ‫‪*■ ■f ^n/f‬״^‬
‫׳ י׳‪ £;-‬זי^^^י׳ ^־<‪,‬ח_ ?׳^יי^< ‪ t''f‬האל׳ ד‪/‬יקירי׳־) ‪jf‬׳) ‪(;:?n‬׳^}‪y j‬‬
‫' ^• >‪,^ ^ °‬ל׳’‪-‬־)‬ ‫ס׳ז ^ 'י‘ ׳ י> ‪3‬הו׳ י׳^׳]‬
‫׳־ןי ‪5^ ^ , 3‬׳ '‪^ C‬׳‪'.‬‬ ‫^קר‪^ ,‬־כייס *‪K^ « , . ’7‬־‪>£^■ 1‬ר‬ ‫^ ‪/ 0 5‬־'א‬
‫י‪/‬ז‪;>? 5‬‬ ‫*<‪JN‬‬ ‫ז‪/‬ז=;‬ ‫‪ ^ ■ipi5‬׳‪ jpV‬ס׳ ‪ A y‬י‪ ^ 7‬ו ל ^ ־^*ר׳ ■‬
‫^‪> ?!e‬׳ ‪^ ij‬‬ ‫‪ p 3‬׳‪^ n2; 1‬׳ >•‪^< ^-‬׳‬ ‫"*יהר ^׳ה‪/‬י ל >\׳‪h ^ T t , r ^ i -‬‬

‫'‪^/‬י‪?/-‬‬ ‫^׳ ■ ‪/■ e ^ j■ ^ ^ ij'c y ''' ^^'f‬כ ־׳ > ‪v ' <}jji c‬׳?״‬
‫• ״ ‪t‬‬ ‫‪^7‬‬ ‫_ ד?‬ ‫‪. _ / c. ,‬‬ ‫'‪ v/'/r‬ר>‪1‬ר ‪/>s7f>r‬‬

‫׳ ‪ /‬׳ '׳יי׳^‪-‬׳ת‪<^ --‬ג והן‬ ‫■‬ ‫^‬ ‫‪/‬׳ ‪;,. P‬‬

‫ז^א‬ ‫^‪•T‬־‘‬ ‫ס( ■כי‬ ‫'‪0 p7,‬רי׳‪ 7‬־‪/‬‬
‫‪ , .‬י׳) ‪' 0‬‬
‫‪^.‬׳׳ ‪/ ' V‬‬
‫?ו׳^י‪7/‬ל‪-‬ו׳לאה‬ ‫^<׳״'‪/A‬י‪;?'/‬‬ ‫׳'י׳׳^ת־׳ ‪/Ik/‬‬

‫' ^ י ה ^ ‪ £‬י ‪9 ^ ,‬ל‪^/‬׳>‪^ .‬׳«ץ(נ׳^‬

 ‫אזהרה חמורה‬

‫למותר הוא להדגיס בכל תוקף ועוז‬

‫שהטיפול והעסק בכל שלבי הגירות‬
‫מסור אך ורק ליריהם האמונות של בתי‬
‫רינים מובהקים ומומחים‪ ,‬ריינים גרולי‬
‫תורה ויראי ה׳‪ ,‬אשר אורחות התורה‬
‫ואור‬ ‫לרגלם‬ ‫נר‬ ‫והמסורה‬ ‫והשו״ע‬
‫לנתיבתם‪ ,‬להם בלבר משפט הגירות‬
‫וכל מי שלא הוםמך על ירם אינו רשאי‬
‫לעסוק במקעוע מקורש ואחראי זה‪ ,‬פן‬
‫יהרוס ח״ו‪.‬‬
 ‫כהלכתה‬ ‫מבוא‬ ‫גירות‬

‫מבוא‬
‫מה אשיב לה׳ כל תגמולוהי עלי‪ ,‬בשיר וקול תורה אברכה את ה׳ אלוהי‬
‫צורי‪ ,‬על אשר היה בעזרי והגיעני ער הלום להזות בגמרה של תורה‪,‬‬
‫כצאת לאורה ספרי ״גירות כהלכתה״ אשר יכיל בקרבו לקט הלכות‬
‫ופסקים‪ ,‬כירורים ותשוכות כעניני גירות והמסתעף‪ .‬אורך ה׳ אלוהי ככל‬
‫לככי ואככרה שמך לעולם וער‪.‬‬

‫דיני גירות והלכותיה הרכים מהוים את היסודות המקודשים כיותר של‬

‫עם ישראל‪ ,‬אשר דרך שעריה כלכד ניתנת אפשרות הכניסה לכני‬
‫נכר להימנות ככלל עם סגולה‪ ,‬ממלכת כהנים וגוי קדוש‪ .‬זה השער לה׳‬
‫צדיקים יכואו כו‪.‬‬

‫והנה למגינת לכ נפרצו פרצות רכות והמורות כתומה מקודשת זו‬

‫המקיפה את כלל ישראל מימות עולם‪ ,‬מיום היותו לגוי‪ .‬הומת אש‬
‫זו גוננה וסוככה כאכרתה על שמירת טהרת ישראל ויתורו‪ ,‬אך כדורות‬
‫האהרונים‪ ,‬כעוונות כי רכו‪ ,‬כאו כה פריצים והללוה‪ ,‬נחלתינו נהפכה‬
‫לזרים ושועלים קטנים מתכלים כרמים עושים שמות‪ ,‬רחמנא ליצלן‪ ,‬ככרם‬
‫כית ישראל‪.‬‬

‫במסגרת עכודתי עכודת הקודש‪ ,‬ככי דינא רכתי דזכרון מאיר‬

‫כנשיאות מרן רכינו הגדול כעל שכט הלוי נאכ״ד ור״מ זכרון‬
‫מאיר שליט״א ‪ -‬ראכ״ד‪ ,‬נוכחתי לראות את הצורך והנחיצות להעלות עלי‬
‫גליון כאופן מסודר ומכורר‪ ,‬כסולת נקיה‪ ,‬את כל מהלך הגירות ככל‬
‫משפטה וחוקתה‪ ,‬ללא כחל וללא שרק‪ ,‬לתועלת כל אלו שעוסקים‬
‫כמלאכת קודש נשגכה ואחראית זו‪.‬‬

‫אי לכך אמרתי לנפשי לא עת לחשות אלא עת לדכר‪ ,‬ואזרתי חלצי‬

‫ושינסתי מתני לחזק קימעא את כדקי חומת כית ישראל‪ ,‬לערוך לקט‬
 ‫כהלכתה‬ ‫מבוא‬ ‫גירות‬

‫נבחר ומקיף בהלכות אלו‪ ,‬אשר יעשה אותם האדם וחי בהם‪ ,‬חיים שיש‬
‫בהם אהבת תורה‪ ,‬יראת שמים ויראת חטא‪ .‬ומה׳ אלוהי ישראל אשאלה‬
‫מערכי לב ומענה לשון שלא איכשל חלילה בדבר הלכה ויהיו נא אמרי‬
‫לרצון לפני אדון כל‪.‬‬
‫☆‬ ‫☆‬ ‫☆‬

‫המבט של השקפת התורה על הגר משתנה לכמה אנפי‪ .‬עם תחילת‬

‫ביאת המועמד לגירות לפנינו אנו מביעים כפניו את הקשיים‬
‫הרכים שהוא נוטל על עצמו כצעד זה‪ ,‬אנו מביאים לידיעתו את כובד עול‬
‫התורה והטורח הכרוך כשמירת מצוותיה‪ ,‬כמו כן אנו מתארים לפניו את‬
‫מצבה הכללי של האומה הישראלית השרויה בגלות‪ ,‬כניה נתונים‬
‫למשימה‪ ,‬סחופים ומטורפים ומלאי יסורים‪ ,‬כל זה נעשה ככדי להרתיע‬
‫את הגוי מלבצע את צעדו‪ ,‬מפני שבעצם אין לעם ישראל ענין להרבות‬
‫בגיורים‪ ,‬ועל אחת כמה וכמה שאנו מנועים ככל תוקף מלעשות כל‬
‫השתדלות שהיא ככוון הזה‪.‬‬

‫לאחר שהגוי מביע בפנינו את נכונותו המליאה לעמוד ככל הקשיים‬

‫שנמנו כפניו‪ ,‬הן הקשיים הרוחניים הקשורים כשמירה קפדנית על‬
‫חיי תורה ומצוות‪ ,‬והן סכל וצער גשמיים שהם נחלת עם ישראל בגלותו‪,‬‬
‫ולאחר שערכנו בירור יסודי מדוקדק ומקיף על מניעיו וכוונותיו‪ ,‬והוברר‬
‫לנו מעל כל ספק על רצונו הכנה והאמיתי להסתפח אל נחלת ה׳ אנו‬
‫נגשים אל החלק הביצועי של הגירות‪.‬‬

‫הגירות מתבצעת על ידי שלשה מרכיבים מהותיים ויסודיים והמה‪:‬‬

‫קבלת עול מצוות בכל לב‪ ,‬מילה ופריעה‪ ,‬ומכילה כמקוה טהרה‪.‬‬

‫קבלת עול התורה והמצוות כוללת קבלה כללית על שמירה מוחלטת של‬
‫כל חוקי התורה ומצוותיה אשר נצטוינו בהם‪ ,‬ואכן אנו מביאים‬
 ‫כהלכתה‬ ‫מבוא‬ ‫גירות‬

‫לידיעתו מקצת מצוות חמורות ומקצת מצוות קלות‪ ,‬ואנו מודיעים לו את‬
‫העונשים הכרוכים באי שמירת מצוות התורה ועל השכר המרובה הגנוז‬
‫ושמור לעם ישראל ‪ -‬עכדי ה׳ ועושי רצונו‪.‬‬

‫מצוות המילה והטכילה מהווים את תהליך הגירות כפועל‪ ,‬כשהגר‬

‫נימול ככל שאר כני ישראל הנימולים ונכנםים לכרית‪ ,‬ולאחר‬
‫מכן עליו לטכול כמקוה טהרה כשרה‪ ,‬כשככל שלשת השלכים האלה‬
‫חייכת להיות נוכחות של שלשה דיינים כשרים‪ ,‬תוך כדי קכלה מוצהרת‬
‫מצידו כשעת המילה והטכילה שאכן הוא מקכל על עצמו את עול התורה‬
‫והמצוות כשלימותם‪ ,‬ללא כל שיור‪ ,‬וככך הוא נכנם כהוד והדר להיכל‬
‫היהדות ולעולמה של תורה ומצוות‪.‬‬

‫מכאן ואילך משתנה היחם אליו שינוי מהותי‪ ,‬ומיד עם מיום תהליך‬
‫הגירות אנו משתדלים להפים את דעתו ולקרכו כדכרים מרגשים‬
‫ואנו מכיעים כפניו את גודל המעשה שנעשה על ידו‪ ,‬ואנו משמיעים כפניו‬
‫ואומרים לו‪ :‬אשריך שזכית להידכק ככורא העולם וכעמו הנכחר‪ ,‬שהם‬
‫כניו חכיכיו של המקום כרוך הוא‪ ,‬ואנו קוראים כפניו כלהט וכחדות‬
‫קודש‪ :‬אחינו אתה‪.‬‬

‫חיכה יתירה רוחשים אנו לגר‪ ,‬יותר מאותם שהם נמנים על צאצאי‬
‫אכרהם‪ ,‬יצחק ויעקכ וכאשר מוכא כמדרש תנחומא‪ ,‬פרשת לך לך‪:‬‬

‫״חביב הגר מן אותם אוכלםים שעמדו אצל הר סיני‪ ,‬למה‪ ,‬שכל‬

‫אותם אוכלםים אילולי שראו קולות‪ ,‬לפידים‪ ,‬כרקים וקול‬
‫שופרות‪ ,‬לא קכלו עליהם עול מלכות שמים‪ ,‬וזה לא ראה אחד‬
‫מכולם וכא ומשלים עצמו להקכ״ה וקכל עליו עול מלכות שמים‪,‬‬
‫יש חכיכ מזה״‪.‬‬

‫ומציגו כיוצא כזה כילקוט שמעוני‪ ,‬פרשת כא‪ ,‬שאמר הקכ״ה למשה‪:‬‬
 ‫כהלכתה‬ ‫מבוא‬ ‫גירות‬

‫"גדול הוא ]הגר[ לפני ‪ -‬שנתגייר לשמי‪ ,‬משל לצבי שגדל‬

‫במדבר ובא מעצמו ונתערב בצאן‪ ,‬היה הרועה מאכילו‬
‫ומשקהו ומהבבו יותר מצאנו‪ ,‬אמרו לו‪ :‬לצבי זה אתה מהבב יותר‬
‫מן הצאן‪ ,‬אמר להם‪ :‬כמה יגיעות יגעתי בצאני‪ ,‬מוציאן בבקר‬
‫ומכניסן בערב עד שנתגדלו‪ ,‬וזה שגדל ביערות ובמדברים ובא‬
‫מעצמו לתוך צאני לכך אני מהבבו‪ ,‬כך הקדוש ברוך הוא‪ :‬כמה‬
‫יגעתי בישראל‪ ,‬הוצאתים ממצרים‪ ,‬הראיתי לפניהם‪ ,‬הורדתי להם‬
‫את המן‪ ,‬הגזתי להם את השליו‪ ,‬העליתי להם את הבאר‪ ,‬הקפתים‬
‫בענני כבוד עד שקבלו תורתי‪ ,‬וזה בא מעצמו‪ ,‬לפיכך שקול עלי‬
‫כישראל״‪.‬‬

‫אגו עומדים מלאי הערכה כלפי אדם זה שנטש את כל העבר שלו ובא‬
‫להםתפח לנחלת הי‪ ,‬וכפי שהדבר בא לידי ביטוי בתשובתו‬
‫הנפלאה של הרמב״ם לרבינו עובדיה הגר‪ ,‬בדבריו המרגשים והמרטיטים‬
‫וכדלהלן‪:‬‬

‫"אדם שהניח אביו ומולדתו ומלכות עמו וידם הנטויה והבין בעין‬
‫לבו ובא ונדבק באומה זו‪ ,‬שהיא היום למתעב גוי עבד‬
‫מושלים‪ ,‬והכיר וידע שדתם דת אמת וצדק והבין דרכי ישראל‬
‫וידע שכל הדתות גנובים מדתם‪...‬והכיר הכל ורדף אחרי ה׳‪ ,‬ועבר‬
‫בדרך הקודש ונכנם תחת כנפי השכינה ונתאבק בעפר רגלי משה‬
‫רבינו רבן של הנביאים ע״ה וחפץ במצותיו‪ ,‬ונשאו לבו לקרבה‬
‫לאור באור החיים ולהעלות במעלת המלאכים ולשמוח ולהתענג‬
‫בשמחת הצדיקים והשליך העולם הזה מלבו ולא פנה אל רהבים‬
‫ושטי כזב״״ננקרא[ משכיל ומבין ופקח והולך נכוחות‪ ,‬תלמידו של‬
‫אברהם אבינו שהניח אבותיו ומולדתו ונטה אחרי ה״׳‪.‬‬
‫ה‬ ‫כהלכתה‬ ‫מבוא‬ ‫גירות‬

‫ומןןתה עלינו לקרבו בעבותות אחבח ולחעניק לו יחם מיוחד‪ .‬פעמים‬

‫רבות חזרח חתורח וחזחירח אותנו על איםור חונאת חגר בבל‬
‫צורח שחיא ועל חאחבח שעלינו לרחוש לו בכל עת מצוא‪ ,‬ושכרו חרב‬
‫צפון לו ליום שכולו טוב‪ ,‬לחיי חעולם חבא‪ .‬מח רב טובך אשר צפנת‬
‫ליראיך‪ ,‬פעלת לחוםים בך‪.‬‬

‫הנביא ישעיח מרעיף אף חוא דברי חיזוק ועידוד על ראשו של חבא‬

‫לחסתפח אל נחלת חי ומבשרו שאף חוא ימנח בין אלו אשר יחיח‬
‫לחם חלק ונחלח בגאולת ישראל לעתיד לבא וכאשר דבר בקדשו לאמר;‬

‫ואל יאמר בן חנכר חנלוח אל ח׳ לאמר‪ ,‬חבדל יבדילני ח׳ מעל‬

‫עמו‪ ,‬ואל יאמר חםרים חן אני עץ יבש‪ .‬כי כח אמר ח׳‬
‫לםריםים אשר ישמרו את שבתותי ובחרו באשר חפצתי ומחזיקים‬
‫בבריתי‪ .‬ונתתי לחם בביתי ובחומותי יד ושם טוב מבנים ומבנות‪,‬‬
‫שם עולם אתן לו אשר לא יכרת‪ .‬ובני חנכר חנלוים על חי לשרתו‬
‫ולאחבח את שם חי לחיות לו לעבדים‪ ,‬כל שומר שבת מחללו‬
‫ומחזיקים בבריתי‪ .‬וחביאותים אל חר קדשי ושמחתים בבית‬
‫תפלתי‪ ,‬עולותיחם וזבחיחם לרצון על מזבחי‪ ,‬כי ביתי בית תפלח‬
‫יקרא לכל חעמים )ישעיח נו‪ ,‬ג‪ -‬ח(‪.‬‬

‫דברי חנביא מבוארים בחרחבח ע״י רבינו יצחק אברבנאל בםפרו על‬
‫ישעיח בדברים דלחלן‪:‬‬

‫״לפי שזכר למעלח שישתדלו חשתדלות עצומח למחר חגאולח‪,‬‬

‫לכן אמר‪ ,‬אולי שבן חנכר חנלוח אל ח׳‪ ,‬וחם גרי חצדק‬
‫אשר מיתר חעמים נכנסו תחת כנפי חשכינח בחיות ישראל‬
‫בגלות‪ ,‬יאמר בלבו‪ ,‬חבדל יבדילני חי מעל עמו‪ ,‬רוצח לומר‪ ,‬ומדוע‬
‫אשתדל אני למחר חגאולח‪ ,‬חלא טוב לי חגלות ממנח‪ ,‬לפי‬
 ‫כהלכתה‬ ‫מבוא‬ ‫גירות‬

‫שבגלות אני ובני ישראל שוים בעבדותינו וגלותינמ אבל בזמן‬

‫התשועה והגאולה לא תהיה שוה מדרגתי למדרגת שאר ישראל‪,‬‬
‫בי יבדלני ה׳ מעל עמו בענין הדבוק האלהי ובנין בית מקדשו‪,‬‬
‫ואולי לא יקבלו גרים ולא ממשפהת גרים לימות המשיה ולא יתנו‬
‫להם נהלה בארץ ובאה אלי בדי בזיון וקצף״‪.‬‬

‫ועל בך משיבו הנביא בשם הי אלהי ישראל‪:‬‬

‫"ובני הנכר הנלוים על ה׳ לשרתו‪ ,‬רוצה לומר‪ ,‬שכני הנכר‬

‫המתגיירים לא לתכלית כבוד ומעלה‪ ,‬כי אם להםות תהת‬
‫כנפי השכינה לשרת את ה׳ ולאהבה את שמו להיות לו לעבדים‪,‬‬
‫במקום שהיו בגיותם אדוני הארץ‪ ,‬ויעשה לםימן זה‪ ,‬שמירת שבת‬
‫שהיא כוללת את האמונה ובשאר המצוות יהיו מהזיקים בבריתו‬
‫ותורתו‪ ,‬הנה יהיה שכרם ראשונה שאתן להם הלק בנהלת הארץ‬
‫כמו שזכר יהזקאל שהגרים יהיה להם נהלה בארץ ישראל לעתיד‬
‫לבוא‪ ,‬ועל זה אמר‪ :‬והביאותים אל הר קדשי‪ ,‬כי ארץ ישראל‬
‫גבוהה מכל הארצות קראה הר קדשי‪ ,‬ובכלל הביאה הנהלה‪ .‬ועוד‬
‫יעדם בשכר שני‪ ,‬והוא שישמע תפלתם שיתפללו בבית המקדש‬
‫ויקבל לרצון עולותיהם וזבהיהם‪ ,‬וזהו אמרו‪ :‬ושמהתים בבית‬
‫תפלתי עולותיהם וזבהיהם לרצון על מזבהי‪ ,‬ונתן הםיבה לזה‬
‫באמרו‪ :‬כי ביתי בית תפלה יקרא לכל העמים‪ ,‬רוצה לומר‪,‬‬
‫הנכנםים תהת כנפי השכינה‪ ,‬שיבואו שם להתפלל‪ ,‬כמו שאמר‬
‫הנביא‪ :‬יבא כל בשר להשתהוות לפני״‪.‬‬

‫"ומפני שבני הנכר האלה שזכר הם הנלוים אל הי בגלות ישראל‬

‫ומתהברים עמהם ומצטערין בצערם‪ ,‬לכן אמר‪ :‬נאם ה׳‬
‫אלהים מקבץ נדהי ישראל‪ ,‬עוד אקבץ עליו לנקבציו‪ ,‬כלומר‪ ,‬שלא‬
 ‫כהלכתה‬ ‫מבוא‬ ‫גירות‬

‫לבד יקבץ את ישראל כי גם יקבץ עמו לנקבצים אליהם והם בני‬

‫הנכר הנלוים אל ה׳״‪] .‬וראה עוד שם בהמשך דבריו הנפלאים[‪.‬‬
‫☆‬ ‫☆‬ ‫☆‬

‫יהי רצון מלפני אבינו שבשמים לכונן את כית חיינו ולהשיב את שכינתו‬
‫בתוכינו‪ ,‬ויתקיים כנו במהרה מקרא שכתוב‪ :‬ואשיבה ידי עליך‬
‫ואצרוף ככור סיגיך ואסירה כל בדיליך‪ .‬ואשיבה שפטיך כבראשונה‬
‫ויעציך כבתחילה אחרי כן יקרא לך עיר הצדק קריה נאמנה )ישעיה א;‬
‫כ״ה‪-‬כ״ו(‪ .‬והכיאותים אל הר קדשי ושמחתים ככית תפלתץ עולותיהם‬
‫וזבחיהם לרצון על מזכחץ כי ביתי כית תפלה יקרא לכל העמים‪.‬‬

‫החותם כתוך אסירי התקוה‬

‫שמואל אליעזר‬
‫כלאאמו״ר הרה״צ רבי שלמה יצחק זצ״ל‬
‫שטרן‬

‫ברכת תודה מעומקא דליכא לכל אלו שהיו בעזרי וסייעו כידי כעריכת‬
‫ספרא הריך וביניהם‪ :‬כני הרב שלמה יצחק שליט״א‪ ,‬כני הרב יום‬
‫טוב ליפמן שליט״א וכני הבה׳ משה נ״י‪ ,‬ובמיוחד לחתני הרב יחזקאל‬
‫אהרן שוורץ שליט״א שהשקיע רכות כבירור הענינים וליבונם‪ .‬תשואות חן‬
‫לידידי המפואר הג״ר יצחק מאיר כרלב שליט״א‪ ,‬העומד לימיני כעצה‬
‫וכמעש‪ .‬יהי ה׳ אלוקים בעזרם למלאות משאלות לכם הטהור לטובה‬
‫ולברכה‪ ,‬חיים וכרכה למשמרת שלום‪.‬‬
‫ט‬ ‫כהלכתה‬ ‫תוכן הענינים‬ ‫גירות‬

‫תוכן הענינים‬
‫פרק ראשון ‪ /‬מי ראוי להתגייר‬
‫] א[ בירור המניעים והסיבות שהביאוהו לכך ‪ -‬גרים משבעה עממין ומזרע עמלק‪,‬‬
‫גירות שומרונים ‪ -‬אין מקבליו אותו מיד‪ ,‬חקירה ודרישה על עיקר כוונתו ‪-‬‬
‫הגירות היא כניסה לברית והסתופפות תחת כנפי השכינה ואמונה בנותן התורה‬
‫שנתן חוקים ומשפטים לעמו ישראל ‪ -‬קיום מצוות מפני הכרע הדעת או טובות‬
‫הנאה‪] .‬ג[ מניעים מחמת פחד‪ ,‬מחמת ממון‪ ,‬כבוד ושררה‪ ,‬גירות לשם אישות ‪-‬‬
‫בתחילה בודקים את הסיבות ‪ -‬בדיקה בפני בית דין ‪ -‬בודקין אחריו ולא מפיו‬
‫אנו חיים ‪ -‬ספק בכוונתו האמיתית לקולא או לחומרא ‪ -‬הכל לפי ראות עיני‬
‫הבי״ד ‪ -‬אין מקבלין אותם לכתחילה אם מהני בדיעבד‪ ,‬בתנאי שיש קבלת עול‬
‫מצות מושלמת ‪ -‬איסור קבלתם מן התורה או מדברי קבלה‪] .‬ג[ הודעה על כובד‬
‫העול והטורח שבה‪] .‬ך[ תיאור מצוקות עם ישראל‪ ,‬יסוריו ותלאותיו ‪ -‬בכדי‬
‫להרתיעו‪ ,‬או שלא יאמר אלו ידעתי לא הייתי מתגייר ‪ -‬ממאמנים בו שלשה‬
‫מצוה לקבלו‬ ‫פעמים ‪ -‬אמירה זו ע״י גדול הדיינים ‪ -‬אין האמירה מעכבת‪] .‬ה[‬
‫מיד ללא שהייה ‪ -‬עונש על מניעת הגירות ‪ -‬מקורה של מצות קבלת גרים ‪-‬‬
‫השמטת המצוה במנין המצוות ‪ -‬חלק ממצות אהבת הגר‪ ,‬או ממצות אהבת ה׳ ‪-‬‬
‫אין באיחור הגירות ביטול מצוה ‪ -‬מקומות וזמנים שנאסרה בהן הגירות ‪ -‬בזמן‬
‫הבית הוצרך הבאת קרבן‪] .‬ו‪ -‬ז[ לימוד תורה לבא להתגייר ‪ -‬דעת האוסרים‬
‫והמתירים ‪ -‬חילוק בין נוצרים לישמעאלים‪ ,‬לימוד נביאים וכתובים‪ ,‬לימוד ז׳‬
‫מצוות שלהם‪ - .‬לימוד ההלכות הנחוצות לאלתר‪ [ n ] .‬שמירת שבת לבא להתגייר‬
‫‪ -‬עשיית מלאכות מסויימות ‪ -‬איסור השביתה ביום ובלילה שלאחריו ‪ -‬גדר‬
‫איסור השביתה בגוי‪.‬‬

‫פרק שני ‪ /‬תחילת הגירות ‪ -‬קבלת עול מצוות‬

‫] א[ הודעת עיקרי הדת באריכות‪ ,‬יחוד ה׳‪ ,‬איסור עבודה זרה ‪ -‬מקור חובה זו ‪-‬‬
‫איסור ע״ז בב״נ ובישראל‪] .‬ב[ הודעת תרי״ג מצוות עשה ולא תעשה‪ ,‬על כללות‬
‫האומה ‪ -‬מקור חובה זו ‪ -‬גדר הקבלה היא לעשות כל מה שציוה ה'‪ ,‬להיכנס תחת‬
‫כנפי השכינה‪] .‬ג[ הודעת מצות חמורות וקלות ‪ -‬חמורות‪ :‬רציחה‪ ,‬עריות‪ ,‬שבת‪,‬‬
 ‫כהלכתה‬ ‫תוכן הענינים‬ ‫גירות‬

‫חלב ודם‪ ,‬בשר בחלב‪ ,‬שק!צים ורמשים ‪ -‬קלות‪ :‬יחוד‪ ,‬תחום שבת‪ ,‬מתנות עניים ‪-‬‬
‫בנשים‪ :‬נדה‪ ,‬חלה והדלקת נרות שבת ‪ -‬מניעת הליכה לתיאטראות וקירקסאות‪,‬‬
‫בית ללא מזהה ‪ -‬טעם הודעת מ!צוות קלות ‪ -‬תחילה חמורות או קלות‪] .‬ד[ הודעת‬
‫מצוות הקשורות לממון‪ ,‬צדקה ומתנות עניים ‪ -‬בן נח נהרג על שוה פרוטה ‪-‬‬
‫הודעת לקט‪ ,‬שכחה ופאה בזמן הזה ‪ -‬מתנות עניים בארץ ישראל בזמן הזה ‪-‬‬
‫הודעת העונשים על העבירות ‪ -‬ארבע מיתות בי״ד ‪-‬‬ ‫הזכרת נתינת תרומה‪] .‬ה[‬
‫בכדי שאם ירצה יפרוש ‪ -‬אין להאריך בכך‪ ,‬אלא באופן כללי ‪ -‬שמא כוונתו‬
‫לשמים וירתיעוהו‪] .‬ו[ אין הודעת עונשי המצוות ושכרם מעכבת ‪ -‬ללא הודעת‬
‫המצוות כלל ‪ -‬ללא קבלת עול מצוות ‪ -‬לשם כניסה תחת כנפי השכינה‪] .‬ז‪ -‬ח[‬
‫הודעת שכר המצוות בעולם הבא ‪ -‬העולם הבא מיועד לישראל בלבד ‪ -‬צער וסבל‬
‫עם ישראל בעולם הזה טובה הוא להם ‪ -‬התענוג של העולם הבא ‪ -‬קיומו הנצחי‬
‫של עם ישראל‪ ] .‬ט[ הסכמתו על כל זה בנוכחות בית דין‪ ,‬ביום ולא בלילה ‪ -‬עלינו‬
‫להיות משוכנעים בנכונותו להגשים בפועל אורח חיים של תורה ויראת שמים‪] .‬י[‬
‫קבלת מצוות באמצעות מתורגמן ‪ -‬ראוי שהדיינים ידעו את שפת המתגייר ‪-‬‬
‫שמיעה מפי מתורגמן מועיל בדיעבד‪ .‬חסרונות בקבלת המצוות ]י א[ קבלה‬
‫עקרונית ולא בפועל ‪ -‬יש שמחלק בין חילול שבת ואכילת טריפות או איזה‬
‫מהמצוות ‪ -‬דעת הפוסקים בנידון זה ‪ -‬בירור כוונת הגר לאחר מכן‪ ] .‬י ג [ קבלת‬
‫כל המצוות מלבד מצוה אחת אינה קבלה ‪ -‬לכתחילה או עיכוב בדיעבד‪] .‬יג[‬
‫שיור קבלת אחת ממצות מדרבנן ‪ -‬הוא בכלל לאו ד״לא תסור״ ‪ -‬שיור קבלת‬
‫מנהגי ישראל ‪ -‬הליכה לתיאטראות וקירקסאות ‪ -‬ארחות חיי מוסר וצניעות‪] .‬יך[‬
‫קבלת מצוות לאחר זמן ‪ -‬קבלת אחת מהמצוות לאחר זמן ‪ -‬קבלת עול מצוות‬
‫לאלתר ‪ -‬אזלינן בתר לבו ולא בתר פיו ‪ -‬קבלת עול ללא נכונות למסירות נפש‬
‫על ג׳ עבירות ‪ -‬קבלת עול ללא נכונות לבזבז כל ממונו על ל״ת‪ ] .‬טו[ קבלה שאינה‬
‫נובעת מכה אמונה בה׳ שהנחיל לעמו תורה ומצוות ע״י משה נאמן ביתו‪] .‬טז[‬
‫תנאים בגירות ‪ -‬ליתא בשליחות ליתא בתנאי ‪ -‬חלות הגירות אינה מכוחו אלא‬
‫דין התורה ‪ -‬ביטול גירות מחמת טעות ‪ -‬קבלה עם תנאי אינה קבלה גמורה ‪-‬‬
‫חלות הגירות הוא לצמיתות ‪ -‬גר שחזר לסורו‪ ,‬דינו כישראל מומר‪ ,‬דין יינו‪ ,‬פתו‬
‫ושמנו ‪ -‬דין עבד שברח לגבי קיום מצוות‪] .‬י ז[ בתי דין המכשילים בגיורים שאינם‬
‫יא‬ ‫כהלכתה‬ ‫תוכן הענינים‬ ‫גירות‬

‫מלווים עם קבלה מוחלטת ‪ -‬הכשלה לגבי הגר ולגבי אחרים ‪ -‬רעה על רעה תבוא‬
‫על מקבלי גרים שלא כהלכה‪.‬‬

‫פרק שלישי ‪ /‬מילת גרים‬

‫] א[ מילה‪ ,‬שלב ראשון בבי!גוע הגירות ‪ -‬הקדמת מילה לטבילה ‪ -‬טעם דמליו‬
‫תחילה ‪ -‬ברכה על הטבילה לפני המילה‪] .‬ג[ חיתוך‪ ,‬פריעה ומ!גי!גה ‪! -‬גי!גין‬
‫המעכבין ‪ -‬ציצין שאינן מעכבין ‪ -‬חזרה עליהם בשבת ‪ -‬חזרה משום הידור מצוה‪,‬‬
‫בפירש ולא פירש ‪ -‬תיקון הציצין המעכבין ביום ובפני בי״ד‪] .‬ג[ הודעת מצות‬
‫וקבלת עולן סמוך למילה ‪ -‬מלבד הקבלה הראשונה וההודעה בעת הטבילה‪ ] .‬ך[‬
‫נולד מהול ‪ -‬נימול שלא לשם יהדות ‪ -‬הטפת דם ברית ‪ -‬חובתה מן התורה או‬
‫מדרבנן ‪ -‬הטפה לפני הטבילה או אחריה ‪ -‬נימול בטעות לשם מצות מילה ‪ -‬גויה‬
‫מקום‬ ‫שטבלה לטהרת נדות ‪ -‬ברכה על ההטפה ‪ -‬זמן ההטפה ביום השמיני‪] .‬ה[‬
‫הטפת דם הברית ‪ -‬בבשר העטרה ‪ -‬במקום חיבור העטרה ‪ -‬יציאת דם בפועל או‬
‫שריטה בעלמא ‪ -‬הטפת דם במקום הסמוך לשניהם‪ ,‬או בשני המקומות‪] .‬ו[ נכרת‬
‫הגיד ‪ -‬מתו אחיו מחמת מילה‪ ,‬או עיכוב מחמת חולי‪] .‬ז[ המילה ביום ולא בלילה‬
‫‪ -‬כל שלבי הגירות דינם כמשפט ‪ -‬חילוק בין מילה וטבילה לענין זה‪ [ n ] .‬בפני‬
‫בית דין‪] .‬ט[ בדיעבד בלילה ושלא בפני בית דין ‪ -‬מילה וטבילה כגמר דין ‪ -‬גבי‬
‫עבד לא בעי טבילה ‪ -‬משפט אחד בגר ובעבד ‪ -‬בפני שנים או אחד‪ ,‬בינו לבין‬
‫עצמו‪] .‬י[ הטפת דם ברית ביום ובפני בית דין ‪ -‬ע״י ישראל בן ברית‪] .‬י א[ מוהל‬
‫שומר תורה ומצוות ‪ -‬לשם גירות ויהדות ‪ -‬מילה לשמה בגר ובישראל ‪ -‬כוונת‬
‫הנימול והמוהל‪] .‬יב[ מוהל מחלל שבת ‪ -‬הטפת דם ברית‪] .‬יג[ מילה בהרדמה‬
‫כללית ומקומית‪] .‬יד[ מילת גרים בחמישי בשבת‪ ,‬בשישי בשבת ‪ -‬הפלגה לדבר‬
‫מצוה‪ .‬ברכות המילה ]טו[ ברכת המצוה ‪ - -‬נוסח הברכה בלשון יחד ורבים ‪-‬‬
‫ברכת שהחיינו ‪ -‬ברכת ״להכניסו״ ‪ -‬אמירת הפסוקים כנהוג‪] .‬טז[ ברכת השבת‬
‫לאחר ברכת המצוה ‪ -‬נוסח חתימת הברכה‪] .‬יז[ נוסח הבקשה לאחריהם ‪ -‬הגר‬
‫מכונה ״בן אברהם אבינו״‪] .‬יח[ ברכת השבחעל הכוס וברכת היין לפניה ‪ -‬זמן‬
‫הטעימה ושיעורה ‪ -‬הפסק בין הברכה והשתיה‪] .‬יט[ ברכה על הטפת דם ברית‪.‬‬
‫]ב[ כיסוי האבר בשעת הברכות ‪ -‬בגדול ובקטן ‪ -‬בקטן עד ט׳ ובקטנה עד ג׳ ‪-‬‬
‫כיסוי בבגד ולא בידיו‪ ,‬ידים של אחרים‪.‬‬
 ‫כהלכתה‬ ‫תוכן הענינים‬ ‫גירות‬

‫פרק רביעי ‪ /‬טבילת גרים‬

‫]א[ טבילה במקוה כשרה ‪ -‬טבילה במים חיים ‪ -‬צום ביום הטבילה‪] .‬ב[ חציצה‬
‫בטבילת גרים ‪ -‬שיניים תותבות‪] .‬ג[ חפיפה וסריקה ‪ -‬גזיזת צפרנים‪] .‬ד[ גזיזת‬
‫שערות ‪ -‬מדין חציצה או דדמי למצורע ‪ -‬גלוח בתער או גזיזה בעלמא ‪ -‬חילוק‬
‫בין איש לאשה‪] .‬ה[ הודעת מצוות בשעת הטבילה ‪ -‬קבלת מצוות לפני הטבילה‬
‫ובשעת הטבילה ‪ -‬כוונת הגר במילה ובטבילה ‪ -‬טעם ההודעה הנוספת‪] .‬ו[ אחיזת‬
‫הגר בשעת הטבילה ‪ -‬עצימת עינים‪] .‬ז[ כוונת הטובל לשם גרות ויהדות ‪ -‬טבילה‬
‫היא עיקר הגירות‪] .‬ח[ טבל לשם טהרה מטומאה ‪ -‬אין הטבילה בפני בי״ד ‪-‬‬
‫טבילה זו ראיה על הגירות‪] .‬ט[ טבילה ביום ולא בלילה ‪ -‬טבילה לאור הנר‪1 .‬י‪1‬‬
‫טבילה בפני שלשה דיינים כשרים‪] .‬י א[ טבילה בשבת ויום טוב ‪ -‬טבילה בפני‬
‫בי״ד אינה נראית כמיקר‪] .‬יג[ טבילה לפני מילה ‪ -‬מעוברת שנתגיירה‪] .‬יג[ ברכת‬
‫הטבילה ‪ -‬נוסח הברכה הנכון ‪ -‬עובר לעשייתן ‪ -‬הברכה בעודו במים ‪ -‬כיסוי‬
‫הערוה ‪ -‬טבילה לאחר העלייה מן המים ‪ -‬תוך כדי דיבור ‪ -‬זמן הברכה במילה‬
‫ובטבילה ‪ -‬נוסח הברכה בטבילת כלים ובטבילת גרים ‪ -‬טבילת גר קטן‪] .‬יד[‬
‫ברכת ״שהחיינו״ בשעת הטבילה ‪ -‬יקנה בגד או פרי חדש‪] .‬טו[ אמירת דברי שבח‬
‫וחיזוק ‪ -‬אמירת ״כשר״ ‪ -‬כקטן שנולד ‪ -‬רוח חדש שורה על הגר ‪ -‬נענש לאחר‬
‫עשרים מעת הגירות ‪ -‬ילפותא מקרא דדמי לקטן שנולד ‪ -‬חילוק בין גר לגיורת‪.‬‬

‫פרק חמישי ‪ /‬גירות וטבילת נשים‬

‫] א[ תהליך הגירות‪ ,‬חקירה ודרישה‪ ,‬הודעת על עיקרי הדת וקבלת עול מצוות‪] .‬ג[‬
‫הודעת מצות נדה ועניני צניעות‪ ,‬הדלקת נרות שבת ומצות הפרשת חלה‪] .‬ג[ לאחר‬
‫קבלת עול מצות ההכנה לקראת הטבילה‪ ] .‬ך[ קציצת צפרנים ‪ -‬גלוח שערות ‪-‬‬
‫חפיפה ‪ -‬שערות בפנויה ובנשואה‪] .‬ה[ נשים מושיבות אותה במים ‪ -‬הודעת מצוות‬
‫‪ -‬קבלה בפה ‪ -‬בפני ג׳ דיינים‪] .‬ו[ טבילה בפני הדיינים ‪ -‬ראיית הדיינים או ידיעה‬
‫גרידא‪] .‬ז[ תניח ידה על לבה ותברך‪] .‬ח[ מחזירים פניהם ויוצאים‪] .‬ט[ כיסוי‬
‫גופה בתוך המים ‪ -‬כיסוי מי המקוה‪ ,‬מטעמי צניעות‪.‬‬
 ‫כהלכתה‬ ‫תוכן הענינים‬ ‫גירות‬

‫פרק ששי ‪ /‬גירות קטנים‬

‫] א[ גר קטן הטבלתו ע״ד בי״ד ‪ -‬הטבלת חרש ושוטה ‪ -‬הטבלת קטן בבית שאינו‬
‫שומר מצוות‪ ] .‬ג ‪ -‬ג [ אין לו אב ואמו מביאתו ‪ -‬בא מעצמו ‪ -‬אביו הגוי מביאו ‪-‬‬
‫אין הם מתגיירים עמו ‪ -‬גירות קטן בעל ברחו ‪ -‬חלות הגירות על ידי הבי״ד‪ ] .‬ך[‬
‫המילה על דעתם ‪ -‬המילה נחשבת כזכות עבורו או לאו‪] .‬ה[ גירות הקטנים מן‬
‫התורה או מדרבנן ‪ -‬אין זכיה לקטן ‪ -‬יש כוח לחכמים לעקור בקו״ע ‪ -‬לעניו‬
‫דאורייתא הוא גוי ולדרבנן הוי ישראל ‪ -‬בי״ד זוכים עבורו או הוא זוכה בעצמו‬
‫‪ -‬חסרון קבלת מצוות בגירות קטנים‪] .‬ו[ גירות מעוברת מועיל לעובר ‪ -‬מדין עובר‬
‫ירך אמו או מדין זכיה‪ ,‬או מדין יד ‪ -‬המילה לאחר הלידה לשם גירות או לשם‬
‫מצות מילה‪] .‬ז[ ידיעת הדיינים על העיבור ‪ -‬בכדי שיוכלו לפעול את חלות הגירות‪.‬‬
‫] ‪ [ n‬המילה בגיל רך והטבילה מגיל שנתיים ‪ -‬נתינת השם בשעת הטבילה‪ ,‬במקום‬
‫בושה אפשר לתת מיד ‪ -‬נוסח קריאת השם ‪ -‬אין צורך להמתין על יום קריאה‪.‬‬
‫]ט[ אפשרות מחאה בגדלות ‪ -‬המחאה עוקרת למפרע ‪ -‬מחאה כשאחד מאבותיו‬
‫נתגייר עמו ‪ -‬זמן המחאה עד שנת י״ד‪ ,‬או עד בואו לכלל דעת ‪] .‬י[ הגדיל שעה‬
‫אחת ונהג מנהג יהדות ‪ -‬קבלת מצוות בגדלותו‪] .‬י א[ מחאה בגירות מעוברת‪ ] .‬י ג [‬
‫בי״ד מברך ברכת הטבילה או הקטן ‪ -‬כשהדיינים מבצעים את פעולת ההטבלה‬
‫‪ -‬נוסח ברכת הטבילה ‪ -‬כוונת המטביל מדין עומד על גביו‪.‬‬

‫פרק שביעי ‪ /‬בפני בית דין‬

‫]א[ שלושת שלבי הגירות בפני בי״ד‪] .‬ב[ דיינים כשרים לדיני ממונות ‪ -‬אין צורך‬
‫במומחים ‪ -‬מדין שליחותייהו קעבדינן או מדין תורה ‪ -‬כשאין הבי״ד פועל‬
‫כהלכה‪] .‬ג[ הדיוטות או תלמידי חכמים ‪ -‬טבילת גרים וטבילת עבדים‪] .‬ד[ דיניים‬
‫הקרובים זה לזה ‪ -‬אחד מן הדיינים קרוב או פסול‪] .‬ה[ אינם מקפידים על ביצוע‬
‫הגירויות כהלכה ‪ -‬שאר הגירויות שנעשו בפניהם‪] .‬ו[ בי״ד רפורמים‬
‫וקונסרבטיבים‪] .‬ז[ נטילת שכר לגירות ‪ -‬נטילת שכר לדין ולחליצה ‪ -‬שכר בטלה‪.‬‬
‫] ‪ [ n‬גירות באמצעות מתורגמן ‪ -‬סיבת פסול מתורגמן דהוי כעד אחד או חסרון‬
‫בכוח בי״ד ‪ -‬בעדים או בבעלי דינין ‪ -‬לכתחילה או גם בדיעבד‪ ] .‬ט[ שלשה‬
‫הרכבים או הרכב אחד לשלושת השלבים‪] .‬י[ ידיעת הבי״ד או ראייתם ‪-‬‬
 ‫כהלכתה‬ ‫תוכן הענינים‬ ‫גירות‬

‫החקירות והבדיקות בפני בי״ד ‪ -‬גירות שלא בבי״ד אם מועיל מדרבנן‪] .‬י א[‬
‫נוכחות הבי״ד מעכבת בשעת קבלת עול מ!צוות בלבד‪ ] .‬י ג[ בגירות קטנים מעכבת‬
‫הנוכחות בכל השלבים ‪ -‬חילוק בין מילה לטבילה‪.‬‬

‫פרק שמיני ‪ /‬חיוב הגרים במצוות התורה‬

‫] א[ חייב בכל המצוות ‪ -‬מקורות החיוב במכילתא וספרי‪ .‬תפילה וברכת המזון‬
‫]ג[ לאחר הגירות‪ ,‬ברכת התורה‪ ,‬השחר ותפילין ‪ -‬זמן ברכות השחר‪ ,‬ארבע שעות‪,‬‬
‫חצות‪ ,‬כל היום‪ ,‬עד הלילה ‪ -‬נוסח ברכת ״שלא עשני גוי״‪] .‬ג[ קריאת שמע ותפילה‬
‫אם לא עבר זמנם ‪ -‬פטור בתחילת החיוב ונתחייב ‪ -‬דיחוי בגברא‪] .‬ד[ אמירת‬
‫״אלוקי אבותינו״ ‪ -‬אין לשנות בין ביחיד ובין בציבור ‪ -‬בחירת נוסח תפילה‬
‫וקביעות מנהגים‪] .‬ה[ צירופו לדבר שבקדושה‪] .‬ו[ דין ערבות בגר ‪ -‬יצא מוציא‬
‫אחרים‪] .‬ז[ נוסח ברכת המזון ‪ -‬חיובו בברכת המזון מדין ודאי או ספק ‪ -‬נתגייר‬
‫בתוך שיעור עיכול‪ .‬במועדי השנה ] ‪ [ n‬נתגייר באמצע סוכות חייב בסוכה ‪ -‬ברכת‬
‫״שהחיינו״ ‪ -‬מדין תשלומין או זמנה כל שבעה ‪ -‬ברכת הזמן על המועד או על‬
‫המצוה‪ ] .‬ט[ נוסח ההגדה בליל פסח ‪ -‬אינו משנה מאומה‪] .‬י[ נתגייר בתוך הפסח‬
‫חמצו נאסר מטעם קנס ‪ -‬דעת המקיל בזה‪] .‬י א[ גירות בין פסח ראשון לשני ‪-‬‬
‫גירות בערב פסח ‪ -‬אין לו קרקע‪] .‬יב[ נתגייר באמצע ימי הספירה ‪ -‬חילוק בין‬
‫קטן לגר ‪ -‬נתגייר ביום הראשון של הספירה‪] .‬יג[ באמצע ימי החנוכה מדליק‬
‫כשאר אדם ‪ -‬נתגייר לאחר שכלתה רגל מן השוק ‪ -‬הדלקה כל הלילה מדין‬
‫תשלומין או מעיקר הדין‪] .‬יך[ ביום הפורים לאחר הנץ ‪ -‬היה פטור בתחילת זמן‬
‫החיוב ‪ -‬אונן בקריאת המגילה לאחר הקבורה ‪ -‬קודם הנץ וקודם עלות השחר ‪-‬‬
‫פטורו מקריאת הלילה‪ .‬הגעלה וטבילת כלים ] טו[ חיובו להגעיל כל כליו ‪-‬‬
‫הטבלתם בברכה או בלי ‪ -‬אינו דומיא דכל מדין ‪ -‬ממונו נעשה הפקר‪ .‬כתיבת‬
‫סת״ם ] טז[ גר כשר לכתיבת סת״ם ‪ -‬אינו מניח תפילין בפועל ‪ -‬גר תושב לכתיבת‬
‫סת״ם‪ .‬כיבוד אב ואם ]יז[ אינו חייב בכבודם אף בנתגיירו ‪ -‬אסור בבזיון‪ ,‬קללה‬
‫והכאה ‪ -‬חיוב כבוד בבני נח ‪ -‬ניהוג קצת כבוד ‪ -‬ביקור חולים להם‪ .‬אבילות ]יח[‬
‫אינו מתאבל עליהם ‪ -‬אם אבילות יום ראשון דאורייתא ‪ -‬חששא דפגם משפחה‪.‬‬
‫תשלומי חובות ]י ט[ פריעת חובותיו הקודמים‪ ,‬הלואות וגזילות ‪ -‬דין גזילת עכו״ם‬
‫טו‬ ‫כהלכתה‬ ‫תוכן הענינים‬ ‫גירות‬

‫‪ -‬אבידת ישראל שברשותו‪] .‬כ[ הלוה או לוה בריבית ונתגייר ‪ -‬מקפו חובות‬
‫הריבית במלוה או לאו‪ .‬נשואין ]בא[ המתנת חדשי הבחנה ‪ -‬נתגיירה נשואה או‬
‫פנויה ‪ -‬המתנה בקטנות וזקינות ובמעוברות ‪ -‬בדיקת דם לבירור הריון ‪ -‬פירסה‬
‫נדה קודם הגירות‪] .‬כב[ ברכת שבע ברכות בנתגיירה מג׳ שנה ומעלה ‪ -‬חובת‬
‫השמחה ‪ -‬בידוע שהיא בתולה‪] .‬כג[ שיעור כתובת גיורת ‪ -‬נוסח הכתובה בהם ‪-‬‬
‫לפני שהוחזק השם החדש‪] .‬בד[ כתיבת ״בן אברהם אבינו״ ‪ -‬היו לו בנים בגיותו‪,‬‬
‫חיובו בפריה ורביה‪] .‬בה[ נתגייר עם אשתו ישאנה כדין ‪ -‬התחייבות הכתובה‬
‫מלפני כן בעינה עומדת ולא התוספת ‪ -‬נשאו בגיותם ונתגרשו ‪ -‬תפיסת קדושין‬
‫וגירושין בבני נח‪] .‬בו[ ספירת נקיים על ראייה בגיותה‪] .‬בז[ ביטול הווסתות‬
‫הקודמים‪ .‬יחוד ]בח[ יחוד עם אמו‪ ,‬אחותו‪ ,‬בתו ‪ -‬כקטן שנולד לכל דבר‪ .‬מל ולא‬
‫טבל ]בט[ לפני הטבילה דינו כגוי ‪ -‬שמירת שבת‪ ,‬לימוד תורה‪ ,‬יין נסך‪ ,‬וחילול‬
‫שבת עבורו ‪ -‬לאחר קבלת עול מצוות ‪ -‬גר תושב ‪ -‬יצא מכלל עכו״ם ולא נכנס‬
‫לקדושת ישראל ‪ -‬על השבת נצטוו במרה ‪ -‬מכיר שהמצוות נתנו לישראל‪] .‬ל[‬
‫חילול שבת עבורם בסכנת המילה או סכנה אחרת‪.‬‬

‫פרק תשיעי ‪ /‬יחסינו אל הגרים‬

‫] א[ מצות אהבת הגרים ‪ -‬שלא לצערם ולגמול עמם חסד ‪ -‬לרחם על כל אדם‬
‫שאינו במקומו ‪ -‬מלבד מצות אהבת ישראל‪] .‬ב[ גדול החיוב יותר מבאב ואם ‪-‬‬
‫מצוה זו כלפי בני גרים ‪ -‬לענין מינוי ושררה ‪ -‬ראש ישיבה אינו שררה‪] .‬ג[ אונאת‬
‫הגר בממון ובדברים‪] .‬ד[ הטיית דינו של גר‪.‬‬

‫פרק עשירי ‪ /‬סדר הגירות להלכה ולמעשה‬

‫סרר הברכות‬

‫תעודות גירות‬
 ‫ספר‬
‫גירות כהלכתה‬

‫פסקי הלכות‬

‫★‬

‫סדר הגירות למעשה‬

‫★‬

‫סדר הברכות‬
 ‫כהלכתה‬ ‫פרה א‬ ‫גירות‬

‫פרק ראשון‬

‫מי ראוי להתגייר‬

‫בתהילת בואו של הגר נא[ לפנינו ובקשת הגרות בפיו עלינו‬ ‫א‪.‬‬
‫]ב[‪,‬‬ ‫להקור ולברר היטב את המניעים שהביאוהו לידי ההלטה זו‬
‫ולכן אנו מציגים לפניו מספר שאלות בכדי לעמוד על אמיתות‬
‫]ג[‪.‬‬ ‫כוונתו הטהורה להסתפה לנהלת ה׳‬

‫א‪ .‬עיין בחזו״א יור״ד סי׳ קנ״ז בנידון קבלת גרים משבעה עממין ומזרע‬
‫עמלק‪ .‬ועיין מ״ש בזה בשו״ת שאילת יעב״ץ סי׳ מ״ו וכן בשו״ת שבט הלוי‬
‫ח״ה סי׳ קמ״ט וסי׳ קצ״ד‪ .‬וע״ע שו״ת הלכות קטנות ח״א יור״ד סי׳ קכ״ו‬
‫בענין גירות שומרונים‪.‬‬

‫ב‪ .‬איתא במסכת גרים פ״א הל״א‪ :‬״הרוצה להתגייר אין מקבלין אותו מיד‪,‬‬
‫אלא אומרים לו‪ :‬מה לך להתגייר וכו״‪ .‬ובחידושי המאירי ביבמות דף מז‪.‬‬
‫כתב ״שהגוי כשבא להתגייר צריכים אנו ליזהר שנבדוק ונפשפש בענינו אם‬
‫שום סיבה גורמת לו להתגייר ושאין עיקר כוונתו לאמונה״‪ .‬ויעויין בגמ׳‬
‫יבמות דף קט‪ :‬אמר רבי יצחק מאי דכתיב‪ :‬רע ירוע כי ערב זר‪ ,‬רעה אחר‬
‫רעה תבוא למקבלי גרים‪ ,‬ופירשו בתוס׳‪ ,‬דהיינו ״היכא שמשיאין אותן‬
‫להתגייר‪ ,‬או שמקבלין אותו מיד״‪ .‬ובמאירי שם איתא‪ :‬״לעולם יהא אדם‬
‫נמנע שלא לקבל גרים אלא אם כן אחר בחינה גדולה על הדרך שהתבאר״‪.‬‬
‫]וראה עוד בזה להלן הערה ד׳ וה׳[‪.‬‬

‫ג‪ .‬כלשון הרמב״ם בפי״ג הל״ד ״כשירצה הגוי ליכנס לברית ולהסתופף תחת‬
‫כנפי השכינה ויקבל עליו עול תורה וכו״׳‪ .‬ומן הדין להעתיק כאן את לשונו‬
‫הזך של מרן החזו״א ביור״ד סי׳ קי״ט סק״ב ״ונראה דענין גירות אינו אלא‬
‫למאמין ביסודו שציוה ה׳ את ישראל חוקים ומשפטים ע״י משה נביאו‬
 ‫כהלכתה‬ ‫פרה א‬ ‫גירות‬

‫אנו בודקים אותו אם אין לו מניעים זרים לכך‪ ,‬כגון‪ ,‬מחמת‬ ‫ב‪.‬‬
‫פחד מסויים‪ ,‬או שיקולים ממוניים‪ ,‬או להרבות לו כבוד ושררה‪,‬‬
‫או שמא נתן עיניו בבת ישראל‪ ,‬ואם אשה היא‪ ,‬שמא נתנה עיניה‬
‫בבחורי ישראל נד[‪ ,‬דבכל האופנים האלו אין אנו רשאים לקבל‬

‫והבדילם מכל העמים ומסר להם כי יכולים לקבל גרים מכל העמים ע״י‬
‫מילה וטבילה וקבלה‪ ,‬אבל אם אינו מאמין בכל זאת אלא שמקבל עליו‬
‫להתנהג עפ״י חוקי התורה מפני שההנהגה הזאת מטיבה אותו או מצלת‬
‫אותו מן ההיזק אין זה קבלת גירות״‪ ,‬וביותר מצינו ברמב״ם סופ״ח מהל׳‬
‫מלכים שכתב כן אף לענין בן נח ״המקבל שבע מצות ונזהר לעשותן הרי זה‬
‫מחסידי אומות העולם ויש לו חלק לעולם הבא‪ ,‬והוא שיקבל אותן ויעשה‬
‫אותן מפני שציוה בהן הקב״ה בתורה והודיענו על ידי משה רבינו שבני נח‬
‫מקודם נצטוו בהן‪ ,‬אבל אם עשאן מפני הכרע הדעת אין זה גר תושב ואינו‬
‫מחסידי אומות העולם ולא מחכמיהם״‪.‬‬

‫ד‪ .‬יעויין היטב בסוגית הגמ׳ ביבמות דף כד‪ :‬בענין איש שנתגייר לשם אשה‬
‫ואשה שנתגיירה לשם איש וכן מי שנתגייר לענין שולחן מלכים וכו׳‪ ,‬וע״ע‬
‫בגמ׳ מנחות דף מד‪ .‬״אמרה לו‪ :‬רבי צוה עלי ויעשוני גיורת‪ ,‬אמר לה‪ :‬בתי‬
‫שמא עיניך נתת באחד מן התלמידים‪ ,‬הוציאה כתב ]עיין פרש״י שם[ ונתנה‬
‫לו‪ ,‬אמר לה‪ :‬לכי זכי במקחך״‪ .‬וכ״ה ברמב״ם שם פי״ג הלי״ד ובשו״ע יור״ד‬
‫סי׳ רס״ח סי״ב‪ .‬ועיין היטב בספר מגיד מישרים לב״י‪ ,‬עמוס ה׳‪ ,‬והובא‬
‫בשו״ת משנה שכיר יו״ד‪ .‬והנה מלשון מסכת גרים הנ״ל משמע דמתחילה‬
‫אומרים לו‪ :‬מה לך להתגייר‪ ,‬הלא אתה רואה את האומה הזאת נמוכה‬
‫וכפופה וכדלהלן סעיף ד׳‪ .‬אמנם מדברי הרמב״ם משמע דתחילה בודקין את‬
‫הסיבות שהביאוהו לידי כך ואחר כך אומרים לו ״מה ראית״ וכמבואר‬
‫מדבריו בריש פי״ד שם שכתב‪ :‬״כשיבוא להתגייר ויבדקו אחריו ולא ימצאו‬
‫לו עילה‪ ,‬אומרים לו‪ :‬מה ראית״‪ ,‬וכן מוכח נמי מדברי המאירי בדף מז‪ .‬וכן‬
 ‫כהלכתה‬ ‫פרה א‬ ‫גירות‬

‫אותו לגירות נה[‪ .‬ומיהו אף אם לא בדקו אותו בכל אלו אין זה‬

‫צריך לפרש בדעת השו״ע‪ ,‬דהא דאיתא בסעיף י״ד הוא מקמי הא דמבואר‬
‫בסעיף ב׳‪ ,‬ואין מוקדם ומאוחר בתורה‪] .‬לא נתבאר בדברי הפוסקים אם‬
‫בדיקת הגר צריכה להיות בפני בית דין או לא‪ ,‬וצ״ע‪ ,‬ולכאורה נראה דראוי‬
‫להחמיר בדבר[‪.‬‬
‫ויש להוסיף כאן מ״ש בשו״ת בית יצחק יור״ד ח״ב סי׳ ק׳ אות ד׳‪ :‬וז״ל‬
‫״ומלשון דנקט ׳בודקין אחריו׳ ולא נקט ׳בודקין אותו׳ משמע דאין לשאול‬
‫אותו ואם יאמר דאין כוונתו לשם דבר רק לשם שמים סגי‪ ,‬רק הבי״ד צריך‬
‫לבדוק אחריו‪ ,‬היינו שישימו עינא פקיחא מה כוונתו‪ ,‬ואם יבינו שכוונתו‬
‫בשביל דבר אחר או אשה לשום איש אל יקבלו אותו״‪ .‬ועיין בשו״ת אחיעזר‬
‫ח״ג סי׳ כ״ו אות ב׳ דבגוונא שלא נתברר לנו כוונתו ואנו מסופקים אם‬
‫כוונתו לשמים‪ ,‬יתכן דאפשר לקבלו ומשום דאיסור הקבלה בכה״ג הוא‬
‫מדרבנן ובספיקא אזלינן בהו לקולא‪ ,‬עיי״ש‪] .‬ועיין בלשון הגהות מרדכי וכן‬
‫בתשובת רבי שלמה אייגר שהובא להלן אות ה׳[‪ .‬ויעויין עוד בשו״ת רבי‬
‫אליהו גוטמאכר סי׳ פ״ז דנקט בפשיטות דאין לדחות מספק ״דיותר יש‬
‫אחריות בדחיה ממה שיש בקבלה שלא כדין״‪ .‬ובאמת בכגון דא נאמר ״והכל‬
‫לפי ראות עיני הבי״ד״ וכדברי הב״י והובא בש״ך כאן סקכ״ג‪ .‬וראה עוד‬
‫בסמוך הערה ה׳‪.‬‬

‫ה‪ .‬וכמבואר מדברי הר״מ והשו״ע הנ״ל‪ ,‬דדוקא אם לא מצאו לו עילה‬

‫שהביאתו לידי כך אז מקבלין אותו‪ .‬ועיין בהגהות מרדכי פרק החולץ סי׳‬
‫ק״י שכתב‪ :‬״ולי הכותב נראה דמי שבא לפנינו להתגייר וידוע לנו שבשביל‬
‫תועלת דבר הם עושים אין לקבלם וכו׳‪ ,‬אלמא להדיא מן התורה שצריך‬
‫להיות בטוח שסופו יהיה לשם שמים״‪ .‬ומצאתי בשו״ת רבי שלמה אייגר‬
‫יור״ד סי׳ ל״ד שהאריך סובא בנידון דילן וכתב בתוך דבריו‪ :‬״ומהדומה‬
‫שהחטא לקבל הבא לגייר משום דבר אחר אינו איסור תורה‪ ,‬דהיכי כתיב‬
‫בתורה‪ ,‬ואינו איסור דרבנן דהא מקשינן מיניה בגמ׳ על שלמה שגייר בת‬
 ‫כהלכתה‬ ‫פרה א‬ ‫גירות‬

‫מעכב בדיעבד את חלות הגירות נח‪ ,‬אם אכן קיבל על עצמו‬

‫באמת ובלב שלם עול תורה ומצוות נז[ וכדלהלן פרק שני‪.‬‬

‫אחרי כן אנו מודיעים לו את כובד עול התורה ואת הטורח‬ ‫ג‪.‬‬

‫]ח[‪.‬‬ ‫המרובה שיש בעשיית מצוותיה לעמי הארצות‬

‫לאחר שנתבררה לנו כוונתו הטהורה ורצונו האמיתי‬ ‫ד‪.‬‬

‫להתגייר אנו מתארים לפניו את רוע מצבו של עם ישראל ביחס‬
‫לאומות העולם‪ ,‬את יסוריו ומצוקותיו הגשמיים נט[‪ ,‬ואנו‬
‫אומרים לו‪ :‬״מה ראית שבאת להתגייר‪ ,‬אינך יודע שישראל‬

‫פרעה‪ ,‬ונראה שהוא מדברי קבלה״‪ .‬אמנם מדברי ההגה״מ הנ״ל משמע‬
‫שהוא מה״ת וכ״כ בדעתו בשו״ת משנה שכיר סי׳ נ״ג‪ .‬ועיין עוד בשו״ת בית‬
‫יצחק שם ובשו״ת להורות נתן ח״ג מסי׳ פ״ב ואילך‪.‬‬

‫ו‪ .‬וכמבואר בדברי הרמב״ם שם פי״ג הלי״ז וכן בשו״ע שם‪ ,‬דהרי בדיעבד‬
‫אף אם כוונתו לשם כל אלו נמי גירותו גירות‪ .‬ועיין שו״ת אחיעזר ח״ג סי׳‬
‫כ״ו אות ג׳‪.‬‬

‫ז‪ .‬וכהא דלקמן פרק שני סעיף ו׳ ובארוכה בהערה י״ג שם‪.‬‬

‫ח‪ .‬רמב״ם הלי״ד שם ובשו״ע הנ״ל‪.‬‬

‫ט‪ .‬בש״ך סק״ג מייתי תרי טעמי לדבר זה‪ ,‬חדא‪ ,‬בכדי להביאו לידי כך‬
‫שיחזור בו ומשום דקשים גרים לישראל כספחת‪] ,‬ועיין בתוס׳ ובתו״י יבמות‬
‫שם[‪ - ,‬וכ״ה בט״ז שם סק״ג‪ ,‬ועוד‪ ,‬כדי שלא יאמר אלו הייתי יודע על כך‬
‫לא הייתי מתגייר‪ ,‬עיי״ש‪ .‬וכתב הרוקח בסי׳ ק״י דממאמנים בו במי שרוצה‬
‫להתגייר ג׳ פעמים ולאחר מכן מקבלים אותו‪ ,‬וכ״כ בהלכות גרים לרבי‬
‫גרשום הגוזר‪ ,‬וכעין זה מצינו במדרש רבה‪ ,‬רות פ״ב‪ ,‬דנעמי אמרה ג׳ פעמים‬
‫לרות ׳שבנה׳‪ ,‬כנגד שלש פעמים שדוחים את הגר‪ ,‬עיי״ש‪.‬‬
‫ה‬ ‫כהלכתה‬ ‫פרה א‬ ‫גירות‬

‫בזמן הזה דחופים‪ ,‬סחופים ומטורפים דיסורים באים עליהם״‬

‫]יא[‪.‬‬ ‫ני[‪ .‬אך בדיעבד אף אמירה זו אינה מעכבת‬

‫אם הוא משיב ואומר שאכן ידוע לו ולמרות כל זה הוא‬ ‫ה‪.‬‬

‫איתן בדעתו להתגייר ולהיכנס לכלל ישראל והלואי שיהיה‬
‫ניג[‬ ‫באמת ראוי להתחבר עמהם ניב[ הרי עלינו לקבלו מיד‬

‫י‪ .‬במסכת גרים פ״א הל״א איתא ״אומרים לו‪ :‬מה לך להתגייר‪ ,‬והלא אתה‬
‫רואה את האומה הזאת נמוכה וכפופה ושפלה מכל האומות וחליים ויסוריו‬
‫באים עליהם וקוברים בנים ובני בנים ונהרגים על המילה ועל הטבילה ועל‬
‫כל שאר המצוות‪ ,‬ואינם נוהגים בפרהסיא כשאר כל האומות״‪ .‬וראה בפירוש‬
‫החיד״א למסכת גרים שכתב‪ :‬נמוכה כפופה ושפלה‪ ,‬פירוש‪ ,‬נמוכה מצד‬
‫עצמה‪ ,‬וכפופה שהאומות כופפין אותה ועי״ז היא שפלה מכל האומות‪ .‬ועיין‬
‫בנחלת יעקב שם‪ .‬ב״סדר טבילת גרים״ שהובא בשו״ת דבר משה סי׳ נ״ה‬
‫כתב שגדול הדיינים אומר דברים אלו‪.‬‬

‫יא‪ .‬וכההיא דלקמן פרק שני סעיף ו׳ וכן לעיל סעיף ב׳‪.‬‬

‫יב‪ .‬במסכת גרים שם הל״ב איתא‪ :‬״אם אמר איני כדאי ליתן צוארו בעול‬
‫מי שאמר והיה העולם ב״ה מקבלים אותו ואם לאו נפטר והולך לו״‪.‬‬

‫יג‪ .‬כדאיתא ביבמות דף מז‪ :‬דמלין אותו מיד‪ ,‬מ״ט‪ ,‬משום דשהויי מצוה לא‬
‫משהינן‪ .‬ומבואר בתוס׳ יבמות דף קט‪ :‬״אבל אם הם מתאמצין להתגייר יש‬
‫לנו לקבלם‪ ,‬שהרי מצינו שנענשו אברהם יצחק ויעקב שלא קבלו לתמנע‬
‫שבאת להתגייר והיתה פלגש לאליפז בן עשיו ונפק מינה עמלק דצערינהו‬
‫לישראל‪ ,‬וגם יהושע קבל רחב הזונה ונעמי ורות המואביה״‪ .‬ובאזהרות הר״י‬
‫אלברצלוני‪ ,‬עשה אהבת הגר‪ ,‬יליף מקרא ד״ואהבתם את הגר״‪ ,‬דאיכא‬
‫מצוה לקבל את הגרים‪ ,‬ותמוה קצת‪ ,‬דלכאורה מצוה זו חלה רק לאחר‬
‫הגירות‪ .‬ובבעלי הנפש להראב״ד משמע דילפינן לה מקרא דאת הנפש אשר‬
 ‫כהלכתה‬ ‫פרה א‬ ‫גירות‬

‫ולגיירו על ידי קבלת עול מצוות‪ ,‬מילה וטבילה בזכרים וקבלת‬

‫]יד[‪.‬‬ ‫עול מצוות וטבילה לנקיבות‬

‫נחלקו רבותינו האחרונים אם מותר לגוי הבא להתגייר‬ ‫ו‪.‬‬

‫ללמוד תורה‪ ,‬או אם הוא עדיין בכלל האיסור שנאסר על הגויים‬

‫עשו בחרן‪ .‬וע״ע בזוהר הרקיע להרשב״ץ עשין מ׳‪ ,‬שתמה למה השמיטו מצוה‬
‫זו‪ ,‬ובקו״א שם רצה לומר דזה נכלל בכלל מצות מילה וטבילה בישראל‪,‬‬
‫ותמה עליו בספהמ״צ להרס״ג )ח״א דף קמז‪ (:‬דמה ענין זה לזה‪ ,‬ועוד‬
‫דבישראל לא מצינו מצות טבילה בכה״ג‪ .‬והעלה שם דאיכא למימר דזה‬
‫נכלל בכלל מצות אהבת ה׳ וכמבואר בספרי פרשת ואתחנן‪ :‬ואהבת את ה״א‪,‬‬
‫אהבהו על כל הבריות אברהם אביך שנאמר‪ :‬ואת הנפש אשר עשו בחרן‪,‬‬
‫מלמד שהיה אברהם אבינו מגיירן ומכניסן תחת כנפי השכינה‪ ,‬והובא‬
‫בספה״מ להר״מ‪ ,‬עשין ג׳‪ ,‬עיי״ש‪] .‬ועיין שו״ת להורות נתן ח״ו סי׳ צ׳ דאם‬
‫אינם מקבלים אותם מיד אין כאן ביטול מצוה‪ ,‬עיי״ש‪ .‬ויש בתי דינים‬
‫שהנהיגו שאין מקבלין את הגר אלא לאחר המתנה שנה אחת כדי להיוכח‬
‫על אמיתות כוונתו[‪ .‬אך היו זמנים ומקומות שבהם נאסרה הגירות מחמת‬
‫סכנה וכדומה‪ ,‬ויעויין היטב ביש״ש יבמות סי׳ מ״ט שהזהיר בכל תוקף שלא‬
‫לעבור על זה‪ .‬ועיין ליקוטי מהרי״ל סי׳ ס״א‪.‬‬

‫יד‪ .‬בזמן שבית המקדש היה קיים היה צריך הגר להביא קרבן ולא היה נכנס‬
‫לברית אלא במילה‪ ,‬טבילה והרצאת דמים‪ ,‬אבל בזמן הזה אין זה מעכב‬
‫וכדיליף לה מקרא בכריתות דף ט‪ .‬וכ״ה במסכת גרים פ״א הל״ה וברמב״ם‬
‫פי״ג הל״ה‪ .‬ויעניין היטב בשו״ת אבני נזר יור״ד סי׳ שמ״ג וסי׳ שד״מ מה‬
‫שהאריך טובא בגדר הדברים בזה‪ .‬וע״ע בפירוש באר יעקב שעל הלכות גרים‬
‫לרבי גרשום הגוזר וכן בתשובות והנהגות ח״ג סי׳ ש״ז‪.‬‬
 ‫כהלכתה‬ ‫פרה א‬ ‫גירות‬

‫]טו[‪.‬‬ ‫לעסוק בתורת ה‪ /‬כיון שעדיין דינו כגוי לכל דבר‬

‫אמנם אף שראוי להחמיר ולא לעסוק בתורה מכל מקום‬ ‫ז‪.‬‬

‫רשאי וחייב הוא ללמוד את כל ההלכות הקשורות לקיום‬
‫המצוות בפועל‪ ,‬בכדי שיוכל לקיים את המצוות כתיקונן מיד‬
‫]טז[‪.‬‬ ‫לאחר הגירות‬

‫לענין שמירת שבת לכולי עלמא דינו כגוי ולכן עדיין‬ ‫ח‪.‬‬

‫טו‪ .‬יעויין היטב בנידון זה בח״א למהרש״א שבת דף לא‪ .‬שו״ת רעק״א סי׳‬
‫מ״א‪ ,‬נטע שורק ‪ -‬סוגיות‪ ,‬פרשת וזאת הברכה‪ ,‬שו״ת רבי אליהו גוטמאכר‬
‫יור״ד סי׳ פ״ז‪ ,‬שו״ת משיב דבר ח״ב סי׳ ע״ז‪ ,‬שו״ת אגרות משה יור״ד ח״ב‬
‫סי׳ ק״ד ויור״ד ח״ג סי׳ פ״ט וסי׳ צ׳‪ ,‬שו״ת מנחת יצחק ח״ג סי׳ צ״ח‪ ,‬שו״ת‬
‫שבט הלוי יור״ד סי׳ נ״ט‪ ,‬וח״ז סי׳ קס״ב ובשו״ת יביע אומר ח״ב יור״ד סי׳‬
‫י״ז‪] .‬ומצאתי בתשובות הרמב״ם סי׳ שכ״ד שכתב לחלק בין לימוד התורה‬
‫לנוצרים דליכא איסורא לבין ישמעאלים דמיתסר‪ .‬ובשל״ג ע״ז דף כ‪ .‬נקט‬
‫בפשיטות דשרי ללמדו נביאים וכתובים שרואה בהן נחמות האמורות‬
‫לישראל ותשובות לאפיקורסין ועי״ז אפשר שידבק בתורת ישראל‪ ,‬עיי״ש‪,‬‬
‫ועיין במג״א סי׳ של״ד סקי״ז מ״ש בזה‪ .‬ועיין ערוך לנר סנהדרין דף נח‪:‬‬
‫דשרי לעכו״ם ללמוד מה שנוגע לז׳ מצוות דיליה‪ .‬ועיין היטב בחידושי‬
‫המאירי דף נט‪ .‬ובמרגלות הים שם‪ ,‬ואכמ״ל[‪.‬‬

‫טז‪ .‬כ״כ בשו״ת מחנה חיים או״ח סי׳ ז׳ וכן בשו״ת מנחת אלעזר ח״ד סי׳‬
‫ע״ז‪ .‬וע״ע בציונים שהובאו לעיל‪ .‬אמנם מדברי הרעק״א לכאורה משמע‬
‫דאפילו בכה״ג מיתסר‪ .‬ומיהו יעויין בשו״ת רבי אליהו גוטמאכר הנ״ל מה‬
‫שהעיר בדברי הרעק״א בזה‪.‬‬
 ‫כהלכתה‬ ‫פרה א‬ ‫גירות‬

‫]יז[‪,‬‬ ‫מוזהר הוא שלא לשמור את השבת לשם מצות השבת‬

‫ועליו לעשות מלאכה מסויימת בשבת ובכך ינצל מאיסור‬
‫]יח[‪.‬‬ ‫השביתה‬

‫יז‪ .‬עיין בסוגית הגמ׳ סנהדרין שם וברמב״ם מלכים פ״י הל״ט‪ .‬ועיין עוד‬
‫בתו״י יבמות דף מח‪ :‬שגוי שדעתו להתגייר רשאי לשמור שבת‪ ,‬עיי״ש‪ .‬ואולי‬
‫שאני עבד דגלי ביה קרא‪ ,‬ועיין שו״ת שבט הלוי ח״ז הנ״ל‪ .‬וראה במרגלות‬
‫הים סנהדרין דף נח‪:‬‬

‫יח‪ .‬הנה ידוע מה שחידשו הפנים יפות‪ ,‬פרשת נח והערוך לנר בסנהדרין שם‬
‫דאיסור השביתה המוטל על הגוי הוא דוקא כששובת ביום השבת ובלילה‬
‫שלאחריו‪ ,‬דבגוי הולך הלילה אחר היום‪ ,‬והובאו דברי הפנ״י בשו״ת רעק״א‬
‫מהדו״ק בהשמטות לסי׳ קכ״א‪ ,‬ולפי״ז סגי במה שעושה הגוי מלאכה‬
‫במוצאי שבת‪ ,‬וכבר האריכו האחרונים ז״ל טובא בדבריהם‪ .‬ועוד מצינו‬
‫בשו״ת בנין ציון ח״א סי׳ צ״א דבישראל מיתסר עשיית מלאכות בשבת אבל‬
‫בגוי בטורח ויגיעה תליא מילתא‪ ,‬ואכמ״ל‪] .‬וראה עוד להלן פרק שמיני סעיף‬
‫כ״ט[‪.‬‬
‫ט‬ ‫כהלכתה‬ ‫פרק ב‬ ‫גירות‬

‫פרק שני‬

‫תחילת הגירות ‪ -‬קכלת עול מצוות‬

‫לאהר שעמדנו בבירור מוהלט על רצונו הכן והאמיתי‬ ‫א‪.‬‬

‫להסתפה אל נהלת ה׳ אנו מודיעים לו את עיקרי הדת‪ ,‬דהיינו‪,‬‬
‫יחוד ה׳‪ ,‬שהוא אל יחיד ומיוחד בעליונים ובתחתונים ואין עוד‬
‫מלבדו בשמים ממעל ועל הארץ מתחת‪ ,‬ואת האיסור לעבוד‬
‫עבודה זרה לאל נכר נא[‪ ,‬ומאריכים עמו בדברים אלו שהם‬
‫]ב[‪.‬‬ ‫מעיקרי האמונה ויסודי הדת‬

‫אחרי כן אנו אומרים לו שבתורה יש תרי״ג מצות עשה‬ ‫כ‪.‬‬

‫ולא תעשה ש‪ ,‬ומלבד זאת יש מצוות וגזירות שאינן מן התורה‬

‫א‪ .‬כדאיתא בשו״ע יור״ד סי׳ רס״ח ס״ב‪ ,‬ובביאור הגר״א יליף לה מהא‬
‫דאיתא ביבמות דף מז‪ :‬גבי קראי דרות‪ :‬אסיר לן עבודת כוכבים‪ ,‬ואלהיך‬
‫אלהי‪] .‬ובמהרש״א שם בח״א תמה דהרי בני נח נמי מוזהרין על ע״ז‪ .‬ותירץ‬
‫בערוך לנר שם דמ״מ בני נח אינן מוזהרין על השיתוף‪ ,‬עיי״ש[‪,‬‬

‫ב‪ .‬רמב״ם פי״ד איסורי ביאה הל״א ובמ״מ שם‪ .‬ועיין היטב בערוך לנר שם‬
‫בד״ה ולא רוב פורענות‪.‬‬

‫ג‪ .‬וכדאיתא התם ביבמות‪ :‬מפקדינן שש מאות וי״ג מצות‪ ,‬עמך עמי‪] .‬וכתב‬
‫בערוך לנר שם דלכן אמרה על כך ״עמך עמי״ משום דכללות האומה‬
‫נצטוותה בתרי״ג מצוות‪ ,‬אבל לא כל יחיד ויחיד‪ ,‬דמצות רבות נאמרו רק‬
‫לכהנים וכדומה[‪ .‬ויעויין ברמב״ם שם פי״ב הלי״ז ״‪...‬ויקבלו עליהן כל‬
‫המצות של תורה״‪ .‬ובמאירי יבמות דף מו‪ :‬״ואעפ״י שצריך להודיע ענין‬
‫המצות כולם וכו״׳‪] ,‬וראה להלן פרק שביעי הערה ד׳ דברי המאירי‬
 ‫כהלכתה‬ ‫פרק ב‬ ‫גירות‬

‫אלא מדברי חכמים נד[‪ ,‬ועליו לקבל על עצמו את כל המצוות‬

‫]וראה להלן סעיף י״ב[‪.‬‬ ‫כולן‪ ,‬בלי יוצא מן הכלל‪.‬‬

‫ומודיעים אותו מקצת מן המצוות החמורות נה[ ומקצת‬ ‫ג‪.‬‬

‫במלואם[‪ ,‬עיי״ש‪ .‬ויעויין בספר חסידים סי׳ תר״צ והובא לשונו להלן פרק‬
‫שמיני הערה ל׳‪ .‬וראה בתשובת מרן בעל שבט הלוי שליט״א להלן‪ .‬ולכאורה‬
‫נראה דאין מספר תרי״ג מעכב דהעיקר הוא שיקבל על עצמו לעשות את כל‬
‫מה שציוה ה׳‪ ,‬ובתשובות והנהגות ח״ב סי׳ תקט״ו כתב‪ :‬״וגדר קבלת‬
‫המצות נראה שמדינא צריך כמו במתן תורה ״נעשה ונשמע״‪ ,‬והיינו קבלת‬
‫עול תורה דכל מה שהקב״ה יצוה יעשה‪ ,‬וזהו בעצם מה שצריכים לשאול גר‬
‫או גיורת אם מוכן לקבל ע״ע עול תורה לקיים מצות אלקינו ית״ש ואף‬
‫שאינו יודע לפרוט כעת די בכך״‪ .‬ובח״ס יבמות המובא להלן אות י״ג מבואר‬
‫דגדר הקבלה הוא להיכנס ע״י הטבילה תחת כנפי השכינה‪ .‬אמנם בחידושי‬
‫הרי״ם יור״ד סי׳ רס״ח כתב‪ :‬״ומ״מ ודאי הקבלה מעכבת שיקבל בכלל כל‬
‫תרי״ג מצות אף שאין יודע פרטם״‪ ,‬ולפי״ז נראה לכאורה דלכתחילה ראוי‬
‫להחמיר בדבר‪ ,‬ודו״ק‪] .‬וראה להלן בארוכה בגדר קבלת עול המצוות[‪.‬‬

‫ד‪ .‬ראה להלן הערה כ״ה בנידון קבלת עול מצות חוץ ממצוה דרבנן‪ ,‬עיי״ש‪.‬‬

‫ה‪ .‬בלבוש יור״ד סי׳ רס״ח ס״ב כתב דמקראי דרות ילפינן דמודיעים מצות‬
‫חמורות וקלות ועונשים‪ ,‬דבהני קראי הוזכרו תחום שבת‪ ,‬איסור יחוד‪,‬‬
‫תרי״ג מצות‪ ,‬ע״ז‪ ,‬ארבע מיתות בי״ד‪] .‬ובערוך לנר כתב דמכאן מוכח די״ב‬
‫מיל אסור מן התורה‪ ,‬עיי״ש[‪ .‬ויעויין במדרש רבה‪ ,‬רות פ״א כ״ג‪ :‬״התחילה‬
‫סודרת לה הלכות גרים‪ ,‬אמרה לה‪ :‬בתי אין דרכן של בנות ישראל לילך‬
‫לבתי תיאטראות ולבתי קרקסיאות של עכו״ם‪ ,‬אמרה לה‪ :‬באשר תלכי אלך‪,‬‬
‫אמרה לה‪ :‬בתי‪ ,‬אין דרכן של ישראל לדור בבית שאין שם מזוזה‪ ,‬אמרה‬
‫לה‪ :‬באשר תליני אלין‪ ,‬עמך עמי‪ ,‬אלו עונשין ואזהרות‪ ,‬ואלהיך אלהי‪ ,‬אלו‬
‫שאר מצוות״‪ .‬ועיין בתרגום שם‪] .‬וראה בדרשות ח״ס דף רח״צ שכתב בשם‬
‫יא‬ ‫כהלכתה‬ ‫פרק ב‬ ‫גירות‬

‫מצוות קלות נח‪ ,‬כגון‪ ,‬איסור רציחה ועריות‪ ,‬שמירת שבת‬

‫ואיסור אכילת חלב ודם‪ ,‬בשר כחלב‪ ,‬שקצים ורמשים ש‪ ,‬שהן‬
‫מכלל המצוות החמורות וכן מקצת מצוות קלות ]ח[‪ .‬לאשה‬

‫חתנו דעי״ז זכתה רות להעמיד דוד ושלמה‪ ,‬כי דוד גזר על יחוד פנויה ושלמה‬
‫תיקן עירובין לשבת‪ ,‬עיי״ש[‪.‬‬

‫ו‪ .‬כתב המאירי ביבמות שם שמודיעים מצות קלות ״מפני שעובדי האלילים‬
‫אין להם בדרכי דתיהם ועבודת אליליהם מצות יתירות וכשישמע מצות‬
‫יתירות שלנו והקלות שבהם יאמר בלבו כמה דקדוקיו הם מדקדקים ללא‬
‫צורך ויחזור בו״‪ .‬אמנם בדברי הב״ח כאן מבואר טעם אחר‪ ,‬דאם לא‬
‫יודיעוהו קלות יפרוש כי יחשוב בלבו שכל המצות הן חמורות‪ ,‬וקרוב הוא‬
‫לעונש ורחוק הוא לשכר‪ ,‬על כן מודיעין לו אף על המצות הקלות שגם בהם‬
‫יזכה לרב טוב הצפון‪ ,‬עיי״ש‪] .‬והעירני חתני הרב שוורץ שליט״א דמדברי‬
‫המאירי מבואר דתחילה מודיעים אותו את הקלות ואח״כ את החמורות[‪.‬‬

‫ז‪ .‬דמיסתבר דצריך להודיע לפחות על שלש העבירות החמורות‪ ,‬ושבת וחלב‬
‫מוזכרים בשו״ע לענין העונשים שבהם‪ ,‬א״כ מיסתבר דבעינן להודיע איסורם‬
‫וכ״כ להדיא בכללי המילה לרבי גרשום הגוזר‪ ,‬בהלכות גרים‪ .‬ונראה לכאורה‬
‫דראוי להודיע אף על שאר מאכלות אסורות וכדלהלן‪.‬‬

‫ח‪ .‬לא מצינו בפוסקים מבואר להדיא דוגמא למצות קלות‪ ,‬ואולי הכוונה‬
‫היא לאיסור יחוד ותחום שבת המוזכר בגמ׳ יבמות הנ״ל‪ ,‬וכן מבואר מדברי‬
‫המהרש״א בח״א שם‪ .‬אמנם בהלכות גרים שבספר כללי המילה לרבי גרשום‬
‫הגוזר כתב‪ :‬״מצות קלות‪ ,‬ענין לקט שכחה ופאה ומעשר עני״‪ .‬ועיין ח״א‬
‫מהרש״א עירובין דף כא‪] .:‬וראה להלן סעיף ד׳ בזה[‪ .‬אך מסתימת לשון‬
‫הגמרא בדף מז‪ .‬מוכח דהוא ענין בפני עצמו וכדאיתא התם‪ :‬ומודיעין אותו‬
‫מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות ומודיעין אותו עון לקט שכחה‬
‫ופאה‪ ,‬אלמא דמילתא באנפי נפשיה הוא‪ ,‬וצ״ע‪ .‬ושמא היתה לו גירסא אחרת‬
 ‫כהלכתה‬ ‫פרק ב‬ ‫גירות‬

‫הבאה להתגייר יש להודיע על החובה להזהר באיסור נדה‪ ,‬ועל‬

‫]ט[‪.‬‬ ‫מצות הדלקת נר שבת והפרשת חלה‬

‫כמו כן יש להודיע לו על מצוות הקשורות לממון‪ ,‬כגון‪,‬‬ ‫ד‪.‬‬

‫חובת נתינת צדקה ומתנות עניים ]י[‪.‬‬

‫בגמרא‪] .‬ועיין בב״ח יור״ד סי׳ רס״ח והובא להלן בסמוך הערה י׳[‪ .‬וראה‬
‫להלן בדברי רבותינו הפוסקים שליט״א מה שכתבו בנידון זה‪.‬‬

‫ט‪ .‬כ״ה במסכת גרים פ״א הל״ג והובא בברכי יוסף כאן‪ .‬ובדפוסים נשמט‬
‫תיבת ״ובחלה״‪ ,‬אמנם במסכת גרים שי״ל מכת״י איתא לה‪ ,‬ועיין בפירושי‬
‫החיד״א ונחלת יעקב שם‪ .‬וראה להלן בפרק חמישי סעיף ב׳‪.‬‬

‫י‪ .‬כ״ה בגמ׳ שם‪ :‬ומודיעין אותו עון לקט שכחה ופאה ומעשר עני‪ ,‬וקאמר‬
‫עלה בגמ׳ שם‪ :‬מ״ט א״ר חייא בר אבא אמר רבי יוחנן בן נח נהרג על פחות‬
‫משוה פרוטה ולא ניתן להשבון‪ ,‬דהואיל והן מקפידין על הממון לכן מודיעין‬
‫לו עון זה שמא יחזור בו וכדפרש״י התם‪] ,‬ועיין שם בפירוש קמא וכן בתו״י‬
‫שם[‪ ,‬ובמאירי שם כתב שמודיעים לו‪ :‬״האיך אנו צריכין לבזבז במתנות‬
‫עניים וצדקות״‪ .‬והנה בב״י כתב דהטור השמיט הא דלקט שכחה ופאה ולא‬
‫מייתי ליה כדמייתי לה הרמב״ם ״לפי שאינם מצויים בזמן הזה״‪ .‬אמנם‬
‫בב״ח שם תמה על כך דהרי מעשר עני נוהג אף בזמן הזה‪ ,‬וכתב שם דכשכתב‬
‫רבינו הטור ״דמודיעים אותו מקצת חמורות בכלל חמורות הוה ג״כ עון‬
‫לקט‪ ,‬דעון לקט וכו׳ לאו דוקא קאמר״‪] .‬וראה לעיל אות ח׳ דמבואר בדברי‬
‫רבי גרשום הגוזר דהני הויין בכלל מצות קלות‪ ,‬עיי״ש[‪ .‬ועיין עוד בדרישה‬
‫שם סק״ג‪ .‬ומדברי המאירי מבואר דעכ״פ צריך להודיע לו על חובת נתינת‬
‫צדקה‪ .‬ועיין היטב בשו״ת דבר יהושע ח״ד סי׳ י״ח שהעיר על כך דהרי‬
‫מבואר במהרש״א סנהדרין דף נו‪ :‬וכ״כ הרוקח סי׳ שס״ו דבני נח מצווין על‬
‫הצדקה‪ .‬אלא דתמה עוד מהא דכתב הרוקח דב״נ חייבים אף בלקט שכחה‬
 ‫כהלכתה‬ ‫פרק ב‬ ‫גירות‬

‫וכן מודיעים אותו מקצת עונשים שהוטלו על עוברי‬ ‫ה‪.‬‬

‫עבירה‪ ,‬כגון‪ ,‬עונש כרת על אכילת חלב ודם‪ ,‬ועונש סקילה על‬
‫חילול שבת‪ ,‬ומדגישים לו שעד עתה לא היה נענש כלל על‬
‫מעשים אלו ומכאן ולהבא יחולו עליו אלו העונשים ]יא[‪ .‬אך‬
‫אין מרבים להזכיר לו את כל עניני העונשים וכמו כן אין צריך‬
‫להודיעו את כל פרטי דקדוקי העונשים‪ ,‬אלא באופן כללי‬
‫]יב[‪.‬‬ ‫בלבד‬

‫אם לא הודיעוהו את עונשי המצוות ושכרן‪ ,‬ואף אם לא‬ ‫ו‪.‬‬

‫ופאה‪ ,‬וצ״ע בזה‪] .‬ויעויין עוד במאירי דף מו‪ .‬שכתב דמסוגיא דהתם מוכח‬
‫דלשו״פ נוהג בארץ ישראל אף בזמן הזה‪ ,‬ובתר הכי כתב דפאה נוהגת אף‬
‫בחו״ל ויש שלמדין מזה אף ללשו״פ‪ ,‬עייש״ה[‪ .‬ויש להעיר דהראב״ן בחידושי‬
‫יבמות מייתי נמי לתרומה בהדי לשו״פ‪ ,‬ואולי שיגרא דלישנא הוא‪ ,‬וצ״ע‬
‫בזה‪.‬‬

‫יא‪ .‬וקאמר בגמ׳ שם‪ :‬מ״ט דאי פריש נפרוש‪ ,‬דא״ר חלבו קשים גרים‬
‫לישראל כספחת‪ ,‬וראה לעיל הערה ף‪] .‬ובספר יפה ללב על יור״ד שם תמה‬
‫דעדיפא הוי ליה למימר דעד עתה היה אסור לו לשמור שבת ומכאן ואילך‬
‫אם לא ישמור ייענש‪ ,‬עיי״ש[‪,‬‬

‫>ב‪ .‬כדאיתא בגמ׳ יבמות שם‪ :‬מאי קרא‪ :‬ותרא כי מתאמצת היא ללכת אתה‬
‫ותחדל לדבר אליה‪ ,‬ועיין רמב״ם שם פי״ד הל״ב ובשו״ע שם סי״ב‪ .‬ובב״ח‬
‫כתב‪ :‬״ואין להודיעו כל הדקדוקים והחומרות שיש באיסור חלב ואיסור‬
‫שבת‪ ,‬והטעם דשמא כוונתו לשמים ותגרום לטרדו‪ ,‬וכתב הרמב״ם שם וז״ל‪:‬‬
‫שבתחילה אין מושכין את האדם אלא בדברי רצון רכים וכן הוא אומר‪:‬‬
‫בחבלי אדם אמשכם ואחר כך בעבותות אהבה״‪ .‬ועיין בערוך לנר שם בד״ה‬
‫ולא רוב פורענות‪.‬‬
 ‫כהלכתה‬ ‫פרק ב‬ ‫גירות‬

‫הודיעוהו כלל מן המצוות ההמורות והקלות אין זה מעכב‬

‫בדיעבד את חלות הגירות‪ ,‬ובלבד שיקבל על עצמו לעשות את‬
‫]יג[‪.‬‬ ‫רצון ה׳ ולקיים את כל מצוותיו אשר ציוה לעמו ישראל‬

‫יג‪ .‬בשו״ע שם איתא ואם לא הודיעוהו שכר המצות ועונשן וכ״ה בלבוש‬
‫ובערוך השולחן שם ס״י‪ .‬אמנם מדברי הרמב״ם שם פי״ג הלי״ז מבואר‬
‫דאפילו ללא הודעת המצות נמי מהני בדיעבד וכן מפורש בדברי הנמוק״י‬
‫והריטב״א ביבמות שם‪ ,‬ומייתו ראיה לדבריהם מההיא דשבת בפרק כלל‬
‫גדול דאיירי התם בגר שנתגייר ולא הודיעוהו את מצות השבת‪ ,‬ובאמת דברי‬
‫המחבר בשו״ע נובעים מדברי הנמוק״י וכמבואר בב״י שם‪ - ,‬ויעויין בדרכי‬
‫משה ובהגהות על הב״י שם ‪ ,-‬ומוכח דכוונת השו״ע היא על הודעת המצוות‬
‫בעצמם‪.‬‬
‫אלא דצריך לומר דנהי דהודעה לא בעי מ״מ בעינן שיקבל עליו עול תורה‬
‫ומצות באופן כללי מבלי להיכנס לפרטי חיובי המצוות‪ ,‬וכמו שכתב כן‬
‫להדיא בשו״ת חמדת שלמה יור״ד סי׳ כ״ט וסי׳ ל׳ ]ועיין גם בשו״ת בית‬
‫מאיר סי׳ י״ב בזה[‪ ,‬וכ״כ בחידושי הרי״ם יור״ד שם‪ ,‬וע״ע מ״ש בזה בשו״ת‬
‫אגרות משה יור״ד סי׳ קנ״ז ‪ -‬קנ״ט‪ ,‬שו״ת חלקת יעקב ח״א סי׳ י״ג‪ .‬ושו״ת‬
‫מנחת יצחק ח״א סי׳ קכ״ב ח״ו סי׳ ק״ז‪ .‬אלא דצריך עיון מדברי הריטב״א‬
‫בכתובות דף יא‪ .‬דפריך התם האיך מהני גירות הקטן והרי אין כאן קבלת‬
‫מצות‪ ,‬ותירץ דקבלת מצות אינה מעכבת בדין הגרות‪ ,‬ומשמע לכאורה‬
‫דשפיר דמי בדיעבד אפילו בלא קבלת עול מצות‪ ,‬וצע״ט בהא מילתא‪.‬‬
‫ומצאתי בלשון קדשו של מרן הח״ס בחידושי יבמות דף מח‪ .‬שכתב דבטבילה‬
‫אפילו אם נאמר שאין ההודעה מעכבת וגם אין בית דין מעכב ״מ״מ בעי‬
‫טבילה שתהיה לשם מצוה שעל ידה יכנס תחת כנפי השכינה״‪ .‬ושו״ר מ״ש‬
‫בזה במנחת אשר שבת סי׳ ל״ד אות ב׳‪] .‬וראה לעיל פרק ראשון הערה ג׳‬
‫עוד בנידון דידן[‪.‬‬
‫טו‬ ‫כהלכתה‬ ‫פרק ב‬ ‫גירות‬

‫כמו כן מודיעים לו שכרן של מצוות ושעל ידי עשיית‬ ‫ז‪.‬‬

‫המצוות יזכה להיי העולם הבא‪ ,‬ואין זוכה לעולם הבא אלא‬
‫]יד[‪.‬‬ ‫״בעל הכמה שעושה מצוות אלו ויודעם״‬

‫ומוסיפים עוד דברים בנידון זה ואומרים לו‪ :‬הוי יודע‬ ‫ח‪.‬‬

‫שהעולם הבא אינו צפון אלא לצדיקים והם ישראל‪ ,‬וזה שתראה‬
‫ישראל בצער בעולם הזה טובה היא צפונה להם שאינם יכולים‬
‫לקבל רוב טובה בעולם הזה כעובדי כוכבים‪ ,‬שמא ירום לבבם‬
‫ויתעו ויפסידו שכר עולם הבא‪ ,‬ואין הקב״ה מביא עליהם רוב‬
‫פורענות כדי שלא יאבדו‪ ,‬אלא כל העובדי כוכבים כלים והם‬
‫נטו[‪.‬‬ ‫עומדים‪ ,‬ומאריכים עמהם בדברים אלו כדי להבב עליהם‬

‫אם אכן הוא מוכן בלב שלם לכל הדברים האמורים לעיל‬ ‫ט‪.‬‬
‫והביע את הסכמתו לכך בנוכהות בית הדין הממונה על הגיור‬
‫וכדלהלן בפרק שביעי נטז[‪ ,‬ואנו משוכנעים שהוא יתנהג להלכה‬

‫יד‪ .‬כ״ה לשון קדשו של הרמב״ם שם ובשו״ע לפנינו בסעיף י״ב הובא‪ :‬ושאין‬
‫״שום״ צדיק גמור אלא בעל החכמה וכר‪ ,‬אמנם ברמב״ם קמן הגירסא‪ :‬ואין‬
‫״שם״ צדיק גמור וכר‪.‬‬

‫טו‪ .‬כ״ה ברמב״ם הל״ד והל״ה ובשו״ע שם‪ ,‬ובערוך השולחן מוסיף עוד‬
‫כדלהלן‪ :‬״וכל תענוגי העולם הזה כלא ממש נגד תענוג קטן מתענוגי העולם‬
‫הבא וכר‪ ,‬ותתבונן בקיום ישראל אחר החרבן ובהשגחת ה׳ עליהם‪ ,‬הלא‬
‫תראה האומות הקדמוניות כבר אבד זכרם וישראל קיימים כמו שהבטיח‬
‫לנו הקב״ה‪ :‬ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם וכר‪ ,‬וכולם כלו והם חיים‬
‫וקיימים ועומדים לעולם״‪.‬‬

‫טז‪ .‬בשו״ת רבי אליהו גוטמאכר סי׳ פ״ו כתב דלכתחילה יקפיד שתהא‬
 ‫כהלכתה‬ ‫פרק ב‬ ‫גירות‬ ‫טז‬

‫ולמעשה באורח חיים יהודי ניז[‪ ,‬על כל פרטיה ודקדוקיה‪ ,‬אנו‬

‫מצווים מיד לבצע את תהליך הגרות למעשה ואסור להשהות‬
‫]יח[‪.‬‬ ‫את ביצוע הגירות בפועל‬

‫אם אין הדיינים מבינים את שפתו של הגר‪ ,‬כגון‪ ,‬שהוא‬ ‫י‬

‫דובר רק בשפה הרוסית או בשפה אחרת‪ ,‬ויש אדם שמשמש‬
‫כמתורגמן לתרגם את שאלות בית הדין המופנות אל המתגייר‬
‫ואת תשובותיו של המתגייר לבית הדין אפשר לסמוך על כך‬
‫בדיעבד ניט[‪ .‬אך לכתחילה ראוי שהדיינים ילמדו מספר תיבות‬
‫באותה שפה‪ ,‬בכדי שיוכלו הדיינים להבין לפחות את הסכמתו‬
‫]כ[‪.‬‬ ‫לקבל עליו עול תורה ומצוות‬

‫קבלת המצוות ביום ולא בלילה‪ .‬וראה להלן פרק שלישי ורביעי בענין מילה‬
‫וטבילה בלילה‪.‬‬

‫יז‪ .‬ראה להלן מסעיף י״א ואילך ובהערות שם‪.‬‬

‫יח‪ .‬עיין לעיל פרק א׳ הערה י״ג בענין המצוה המוטלת על בי״ד לקבל גרים‪.‬‬

‫יט‪ .‬יעויין היטב בשו״ע חו״מ סי׳ כ״ח ס״ו בענין שמיעה מפי המתורגמן‪.‬‬
‫ועיין בספר ישועות ישראל שם חוה״מ סקי״ד שכתב דאין זה מעכב בדיעבד‪.‬‬
‫ויעויין בארוכה בדין זה בעינים למשפט מכות דף ז‪ :‬אות ב׳‪ .‬וראה עוד‬
‫בתשובת הגר״מ שטרנבוך שליט״א להלן‪ .‬אמנם הגאון רבי נתן געשטעטנער‬
‫בתשובתו להלן מחמיר בזה אף בדיעבד‪ ,‬עיי״ש‪ .‬שוב מצאתי בשו״ת לב חיים‬
‫להר״ח פלאג׳י דפשיטא ליה להקל בגירות ע״י מתורגמן‪.‬‬

‫כ‪ .‬וכמו שנתבאר בדברי הגר״מ שטרנבוך שם‪.‬‬

 ‫כהלכתה‬ ‫פרק ב‬ ‫גירות‬

‫חסרונות גקגלת המצוות‬

‫אם הוא אומר שבאופן עקרוני הוא מוכן לקבל על עצמו‬ ‫יא‪.‬‬
‫עול המצוות‪ ,‬אך בפועל הוא יודע שלא יקיים חלק מהמצוות‬
‫מאיזו סיבה שהיא‪ ,‬דעת רוב האחרונים היא שאין כאן גירות‬
‫אפילו בדיעבד‪ ,‬ויש מי שמצדד להקל בדבר נכא[‪ ,‬אמנם יש‬
‫חולקים על דבריו נכב[‪ .‬ואם אחר כן ימלך בדעתו ויסכים לשמור‬

‫כא‪ .‬כתב בשו״ת אחיעזר ח״ג סי׳ כ״ו אות ד׳ ״מה שחשש הרה״ג מהר״י‬
‫פאזען לגייר לפי שלא ישמור דיני ישראל כהלכה‪ ,‬אפשר לומר דאין לחוש‬
‫לזה‪ ,‬כיון דמקבל עליו כל המצות‪ ,‬אף שחושב לעבור על איזה מהמצות‬
‫אח״כ לתיאבון‪ ,‬מ״מ אין זה מניעה לקבלת המצות‪ ,‬ודוקא היכא שמתנה‬
‫שלא לקבל עליו זהו חסרון בקבלת המצות דמעכב‪ .‬אולם היכא שברור הדבר‬
‫שבודאי יעבור אחרי כן על איסורי תורה‪ ,‬חילול שבת ואכילת טריפות ואנו‬
‫יודעים בבירור כונתו שאינו מתגייר רק לפנים ולבו בל עמו הרי אומדנא‬
‫דמוכח דמה שאומר שמקבל עליו המצות לאו כלום הוא א״כ זהו חסרון‬
‫בקבלת המצות דמעכב״‪ .‬ומבואר דאיהו מחלק בין אם בדעתו לעבור על גופי‬
‫תורה או על ״איזה מהמצות״‪ ,‬דדוקא במצות מסויימות הוא דאמרינן דאין‬
‫מחשבתו לעבור עליהן מהוה סתירה לקבלתו‪ ,‬אבל במצות עיקריות כשבת‬
‫ומאכלות אסורות הוי כהוכחה ואומדנא דמוכח על החסרון דאיכא בגוף‬
‫הקבלה‪ ,‬ודבריו המה חידוש גדול בנידון זה‪ ,‬וראה להלן בדברי האחרונים‬
‫שדנו סובא בדבריו‪.‬‬

‫כב‪ .‬עיין היטב בשו״ת דבר אברהם ח״ג סי׳ כ״ח מה שכתב לפקפק סובא‬
‫בדברי האחיעזר הנ״ל‪ ,‬וכן בשו״ת להורות נתן ח״ג סי׳ פ״ד וח״ה סי׳ ס״ג‪,‬‬
‫שהרחיב את הדיבור בנידון זה‪.‬‬
 ‫כהלכתה‬ ‫פרק ב‬ ‫גירות‬ ‫יח‬

‫]כג[‪.‬‬ ‫תורה ומצוות יצטרך לעבור שוב את תהליך הגיור‬

‫אם הוא מוכן לקבל על עצמו עול תורה ומצוות מלבד‬ ‫יב‪.‬‬
‫מצוה אחת או איסור שאין הוא מוכן לקבלם אף בכך יש חסרון‬
‫]כד[‪.‬‬ ‫מהותי בקבלתו ואין גרותו גרות‬

‫אף אם הוא אינו מוכן לקבל על עצמו אחת מן המצוות‬ ‫יג‪.‬‬

‫או האיסורים שתקנו חכמים גם כן נחשב בחסרון בקבלת עול‬
‫המצוות נכה[‪ ,‬ואפשר דגם אם אין הוא חפץ לקבל על עצמו‬

‫כג‪ .‬יעויין בספר תשובות והנהגות ח״ב סי׳ תקט״ו מה שצידד בנידון זה‪,‬‬
‫דמלשון הרמב״ם בפי״ב אסו״ב וכ״ה בשו״ע משמע לכאורה דבכה״ג מתלי‬
‫תלי הגירות עד שתתברר לנו כוונתו‪ .‬אמנם הדברים תמוהים סובא‪ ,‬דאם‬
‫אין קבלת מצות מוחלטת בשעת הגרות איכא ריעותא וחסרון בגוף הגרות‪,‬‬
‫עייש״ה בדבריו‪] .‬ויש להאריך בזה ואכ״מ[‪.‬‬

‫כד‪ .‬יעויין היטב בשו״ת בית יצחק יור״ד ח״ב סי׳ ק׳ ובשו״ת אחיעזר ח״ג‬
‫סי׳ כ״ו אות ה׳ שנסתפקו אי האי דינא דאיתא בבכורות דף ל‪ :‬דעכו״ם שבא‬
‫לקבל עליו דברי תורה חוץ מדבר אחד דאין מקבלין אותו האם הוא דינא‬
‫דלכתחילה בעלמא‪ ,‬או דבכה״ג אף בדיעבד אינה חלה הגירות‪ .‬וכבר הוכיחו‬
‫האחרונים מדברי הרמב״ם בפי״ב הלי״ז מהל׳ אסו״ב דגר צריך לקבל על‬
‫עצמו עול כל המצות כולן‪ ,‬וכן פשיטא ליה לבעל המ״ב בסי׳ ד״ש ס״ג בביאור‬
‫הלכה‪ ,‬ועיין בשו״ת אגרות משה יור״ד ח״ג סי׳ ק״ו‪ ,‬ק״ח ובשו״ת להורות‬
‫נתן ח״ג סי׳ פ״ג וח״ה סי׳ ס״ב‪ .‬וראה מה שכתב בזה בספר מנחת אשר ‪-‬‬
‫שבת סי׳ ל״ד‪.‬‬

‫כה‪ .‬בשו״ת אחיעזר שם עלה ונסתפק בהא מילתא‪ ,‬אי אף בשיור מצוה‬
‫דרבנן נמי הוי חסרון בקבלת עול מצות‪ ,‬וכתב שם דאולי כיון דמילי דרבנן‬
‫הויין בכלל לא תסור כדאורייתא הוי‪ ,‬עיי״ש‪ .‬ועיין בשו״ת וישאל שאול‬
‫יט‬ ‫כהלכתה‬ ‫פרק ב‬ ‫גירות‬

‫אחד ממנהגי ישראל שנתפשט ונתקבל בכל ישראל נמי אין‬

‫]כו[‪.‬‬ ‫לגיירו‬

‫אם הוא מקבל על עצמו את עול המצוות בלי יוצא מן‬ ‫יד‪.‬‬

‫יור״ד סי׳ כ״ט‪ .‬וראה להלן בסמוך אות כ״ו‪.‬‬

‫כו‪ .‬כתב בשו״ת דבר יהושע ח״ג סי׳ י״ח‪ :‬״אמנם בכוזרי מ״א סי׳ קט״ו‪,‬‬
‫אמר החבר‪ :‬אין אנחנו משוים עם נפשותינו כל הנכנס בתורתינו במילה‬
‫בלבד‪ ,‬אבל במעשים שיש בהם טורח על הנפש מטהרה ולימוד ומילה‬
‫ומעשים תוריים רבים ושינהג במנהגינו‪ ,‬עכ״ל‪ ,‬ומפרש קול יהודה שם‪:‬‬
‫ומעשים תוריים רבים‪ ,‬שצריך ליזהר בדקדוקי המעשים התוריים כולם אשר‬
‫קבל על נפשו בהכנסו בברית‪ ,‬ושינהג במנהגינו שמנהג ישראל תורה היא ואין‬
‫ליטוש תורת אמנו‪ ,‬עכ״ל‪ ,‬ולפי״ז יהיה ראיה מכאן שצריך לקבל עליו מנהגי‬
‫ישראל וכו׳‪ .‬אכן מלשון החבר אין לדקדק כלום‪ ,‬דמה שכתב ׳ושינהג‬
‫במנהגינו׳ י״ל כוונתו לדרכי המוסר והצניעות שישראל קדושים נוהגים בהם‬
‫אע״פ שלא כתובין בתורה וכו׳‪ ,‬ויהיה מקור לדברי החבר במדרש רבה רות‬
‫פ״ב‪ ,‬שאמרה לה נעמי לרות‪ :‬בתי‪ ,‬אין דרכן של בנות ישראל לילך לבתי‬
‫תיאטראות ולבתי קרקיסאות של גוים‪ ,‬א״ל אל אשר תלכי אלך‪ .‬אי נמי‬
‫כוונתו לרבות חוץ ממעשים התוריים שבכתב גם התורה שבעל פה וחומרות‬
‫דרבנן וכו׳‪ .‬ושוב ראיתי ברמב״ם פ״א מהל׳ ממרים הל״ב דגם המנהגות הם‬
‫בכלל לא תסור‪ ,‬עיי״ש‪ ,‬דלא כהתוס׳ סוכה הנ״ל‪ ,‬ולדידהו ודאי כיון שקיבל‬
‫עליו הגר תרי״ג מצות ולא תסור בכלל חייב לשומרן״‪ .‬ועיין עוד בשו״ת‬
‫אגרות משה יור״ד סי׳ ק״ו לענין גיורת שרוצה לקבל על עצמה כל דיני‬
‫התורה‪ ,‬אבל אינה יכולה לקבל תלבושת נשים צנועות‪ ,‬אלא להתלבש‬
‫בבגדים שמתלבשים הנשים בדור פרוץ זה‪ .‬ומסיק שם דבודאי לכתחלה אין‬
‫לקבלה ובדיעבד אם כבר קבלוה הוא נוטה לומר דהויא גירות‪ ,‬עיי״ש עוד‬
‫מ״ש בזה‪.‬‬
 ‫כהלכתה‬ ‫פרק ב‬ ‫גירות‬

‫הכלל אלא שבדעתו להתחיל לקיימם רק לאחר זמן מסדיים אף‬

‫זה נחשב בחסרון בקבלתו‪ ,‬ועליו לקבל עליו קבלה גמורה על‬
‫קיום המצוות לאלתר עם הגירות‪ ,‬בלי שום דחיה כלל‪ ,‬ואפילו‬
‫]כז[‪.‬‬ ‫מצוה אחת או איסור אחד אינו ניתן לדחות לאחר זמן‬

‫כז‪ .‬כתב בשו״ת אג״מ הנ״ל‪ :‬״מיסתבר שאם לא קיבל הגר אחת מהמצות‬
‫תיכף אלא לאחר זמן נמי לא היה נעשה גר בטבילתו עתה‪ ,‬אלא כשיטבול‬
‫אחר הזמן שכבר קבל המצות‪ ,‬דטבילה קודם קבלת המצות אינה כלום״‪.‬‬
‫]אמנם מסיק שם לגבי עובדא דיליה דמ״מ הויא גרות מעליא‪ ,‬משום דמה‬
‫שהיה בלבה לילך לעבוד בשביעי ובאחרון של פסח הוי בגדר דברים שבלב‬
‫שאינם דברים לבטל את מה שאמרה לבי״ד‪ ,‬עכ״ד‪ .‬ודבריו תמוהים טובא‬
‫לענ״ד‪ ,‬דמ״מ כיון דהיא בעצמה יודעת שחשבה כן עליה לחוש לגירותה‪,‬‬
‫דהרי עיקר קבלת המצות בלבא תליא מילתא ולא בפה‪ ,‬ועיין היטב בשו״ת‬
‫בית אפרים אבהע״ז סי׳ קכ״ב ובשו״ת בית יצחק יור״ד ח״ב סי׳ ק׳‪ ,‬וכ״כ‬
‫להדיא בשו״ת אחיעזר הנ״ל‪ :‬״דשאני גירות מכל הקנינים דעצם קבלת‬
‫המצוות והגירות הוי דברים שבלב וכל זמן שלא נתגייר בלב שלם לא הוי‬
‫גר״‪ .‬וע״ע בשו״ת מנח״י ח״ג סי׳ ק״ז[‪ .‬עוד העלה שם בעל האג״מ דמיסתבר‬
‫דגר שקיבל כל המצות אבל אמר לבי״ד שאף שמקבל עליו כל המצות‪ ,‬יודע‬
‫הוא שלא יוכל לעמוד בנסיון ליהרג כשיאנסוהו בדברים שהדין הוא שיהרג‬
‫ואל יעבור‪ ,‬שנחשב בכה״ג לקבלת מצות כדת וכדין‪ ,‬ולבתר הכי הוסיף עוד‬
‫וכתב דכמו כן מיסתבר לו דאף כשיאמר שלא יוכל לעמוד בנסיון דממון‪,‬‬
‫ולא יהא בכוחו לאבד כל ממונו עבור שמירת ל״ת דנמי אין בכך כל ריעותא‬
‫בדין קבלת עול המצוות‪ ,‬יעויין שם בטעמא דמילתא‪ .‬ולענ״ד הדברים‬
‫תמוהים‪ ,‬דלפום ריהטא עליו לקבל עליו אף מצות עשה דונקדשתי בתוך בני‬
‫ישראל‪ ,‬ואינו יכול לתחום לעצמו תחומים חדשים שאינם תואמים את‬
‫תחומי התורה‪ .‬שו״ר מ״ש בזה בשו״ת להורות נתן ח״ה סי׳ ס״ח אות י״א‪.‬‬
‫כא‬ ‫כהלכתה‬ ‫פרק ב‬ ‫גירות‬

‫אף אם הוא מקבל על עצמו את כל המצות לקיימם‬ ‫טו‪.‬‬

‫לאלתר אין זה נחשב כקבלה כהלכתה אלא אם הקבלה הזאת‬
‫נובעת כתוצאה מאמונה בה׳ אלוקי ישראל שציוה חוקים‬
‫]כח[‪.‬‬ ‫ומשפטים לעמו ישראל על ידי נביאו נאמן ביתו‬

‫אין הגוי יכול להטיל תנאים בגירותו‪ ,‬כלומר‪ ,‬שהגירות‬ ‫טז‪.‬‬

‫]כט[‬ ‫תחול רק בתנאים מסויימים‪ ,‬דענין הגירות הוא דבר מוחלט‬

‫כח‪ .‬וכדברי החזו״א ביור״ד סי׳ קי״ט‪ ,‬דענין הגרות אינו אלא למאמין‬
‫ביסודו שציוה ה׳ את ישראל חוקים ומשפטים ע״י משה נביאו‪ ,‬אבל אם אינו‬
‫מאמין בזה אין זה קבלת גרות‪ ,‬עכ״ד‪ ,‬וכדמוכח גם מדברי הרמב״ם בפ״ו‬
‫מהל׳ מלכים והבאנו לשונם לעיל פרק ראשון הערה ג׳‪.‬‬

‫כט‪ .‬דהא נקטינן בגמ׳ כתובות דף עד‪ .‬דכל מילתא דליתא בשליחות ליתא‬
‫בתנאי‪ ,‬ופשיטא דגירות ליתא בשליחות וא״כ ה״ה נמי דליתא בתנאי‪ ,‬וכן‬
‫מצאתי דפשיטא ליה לבעל תשובות והנהגות בח״ג סי׳ ש״א‪ .‬אך העירני חתני‬
‫הרב שוורץ שליט״א דבשו״ת תשורת שי סי׳ תקכ״ה פשיטא ליה לאידך‬
‫גיסא‪ ,‬וטעמו דכל מה דעביד איניש בינו לבין עצמו מהני ביה תנאי אף אי‬
‫ליתא בשליחות‪ ,‬וצע״ט בזה‪ ,‬דנהי דגבי הפקר כתבו מקצת מן האחרונים‬
‫דשפיר מהני ביה תנאי נהי דליתא בשליחות‪ ,‬משום דענין ההפקר הויא שפיר‬
‫חלות דחייל מכוחו‪ ,‬אבל גרות הוא דין התורה ואין תנאי נתפס בו כל עיקר‪,‬‬
‫כמו גבי שחיטה וטבילה דפשיטא דליתנייהו בתנאי‪ ,‬ודו״ק‪ .‬שוב ראיתי מה‬
‫שהאריך בשו״ת אג״מ יור״ד ח״ב סי׳ קכ״ד בענין ביטול גרות מחמת טעות‬
‫ולבסוף מסיק דמההיא דכתובות מוכח דאין לבטל גרות לא מחמת תנאי‬
‫ולא מחמת טעות‪ ,‬עיי״ש‪ .‬ואפשר דקבלת מצוות בתנאי הויא חסרון מהותי‬
‫בעיקר הקבלה‪ ,‬ודו״ק‪ .‬אמנם מצאתי בשו״ת מהר״ם שיק יור״ד סי׳ ש׳‬
‫בסופו דנקט שם דמהני תנאי בגירות‪ ,‬וצע״ג‪.‬‬
 ‫כהלכתה‬ ‫פרק ב‬ ‫גירות‬ ‫כב‬

‫שחל מיד לצמיתות עולם ]ל[‪.‬‬

‫בתי הדין המבצעים גיורים לאלו שלא קיבלו על עצמם‬ ‫יז‪.‬‬

‫באמת עול תורה ומצוות הרי הם חוטאים ומכשילים את הרבים‬
‫]לא[‪.‬‬

‫ל‪ .‬כדאיתא בגמ׳ יבמות דף מז‪ :‬דגר שחזר לסורו הרי הוא כישראל מומר‬
‫וקדושיו קדושין‪ ,‬ועיין ברמב״ם שם פי״ג הלי״ז ופ״י מלכים הל״ג ובשו״ע‬
‫שם ס״ב‪ .‬אמנם בכללי המילה לרבי גרשום הגוזר‪ ,‬בהלכות גרים כתב‪ :‬״גר‬
‫שחזר לסורו הראשון‪ ,‬יינו יין נסך‪ ,‬פתו פת כותי‪ ,‬פירותיו טבלים‪ ,‬ספרים‬
‫ספרי קוסמין ושמנו ויינו ושאר כל דבריו כגוי״‪ ,‬וצ״ע‪] .‬ויש לציין למה שכתב‬
‫רב נטרונאי גאון בשו״ת הגאונים ‪ -‬שערי צדק שער חמישי סי׳ ט׳‪ ,‬וז״ל‪:‬‬
‫״וששאלתם עבד ישראל שברח ואכל גיעולי עכו״ם ושתה יין נסך או שנשבה‬
‫ואכל ושתה לרצונו וחזר בו‪ ,‬כך ראינו‪ ,‬לאו ישראל הוא דאפשר להלקותו‬
‫על עבירות שעבר ועבד כבהמה‪ ,‬דאמרינן כל זמן שהוא תחת יד רבו חייב בו‬
‫להנהיגו בכל מצוות ושביתות שנוהגות בעבדים כשם שחייב בן ישראל‬
‫במצות בהמתו‪ ,‬כיון שברח אין מחויב במצוות‪ ,‬וכל שכן כשנשבה וחזר בו‬
‫ועכשיו שחזר בו חזר למצותו״‪ .‬ועיין היטב בספהמ״צ להרס״ג עשה ל״א‬
‫ל״ב[‪.‬‬

‫לא‪ .‬יעויין היטב בגמ׳ יבמות דף קט‪ :‬רעה על רעה תבוא על מקבלי גרים‬
‫ועיין בתוס׳ ובתוס׳ הרא״ש שם‪ .‬ועיין היטב בשו״ת בית יצחק הנ״ל דנהי‬
‫דלא הוי מכשול לגבי מי שמגיירו‪ ,‬מ״מ הרי מכשיל לאחרים שחושבין שהוא‬
‫ישראל ומשיאין לו בתו והוא באמת אינו גר ודינו כנכרי‪ ,‬עיי״ש‪.‬‬
‫כג‬ ‫כהלכתה‬ ‫פרה ג‬ ‫גירות‬

‫פרק שלישי‬

‫מילת גרים‬

‫השלב הראשון של ביצוע הגירות בפועל בזכרים הוא על‬ ‫א‪.‬‬

‫ידי קיום מצות מילה ]א[‪.‬‬

‫מילה זו נעשית ככל קיום מצות בישראל‪ ,‬על ידי חיתוך‬ ‫ב‪.‬‬
‫בשר הערלה‪ ,‬פריעת עור הערלה ומציצה ככל הלכותיה ]ב[‪ .‬ואם‬
‫נשתיירו ציצין המעכבין את המילה חוזרים ומלים אותו ש‪ ,‬וגם‬
‫]ד[‪.‬‬ ‫ציצין שאינן מעכבין יש להסירם לכתחילה‬

‫א‪ .‬אם הקדים הטבילה למילה נחלקו רבוותא אם עלתה לו טבילה יעוייו‬
‫היטב בשו״ע שם ס״א וברמ״א וכן בש״ך סק״ב‪ ,‬ויבואר עוד בזה להלן פרק‬
‫חמישי סעיף י״ב‪ .‬הקשה הרמב״ן ביבמות שם למה משהין מצות הטבילה‬
‫לאחר המילה ואין טובלים לפני המילה דהרי שהויי מצוה לא משהינן‪ ,‬ותירץ‬
‫כיון דהמילה קשה עליו מלין תחילה‪ ,‬דאי פריש יפרוש‪ ,‬עיי״ש‪ .‬והעירני בני‬
‫הבח׳ משה נ״י למ״ש בגליוני הש״ס פסחים דף ז‪ :‬דהטעם הוא משום דאי‬
‫הוי מקדמינן לטבילה לא היו יכולים לברך עליה‪ ,‬דהא אף לאחר הטבילה‬
‫אכתי בגיותו קאי‪ ,‬עיי״ש עוד מ״ש בזה‪.‬‬

‫ב‪ .‬יעויין בשו״ע יור״ד מסי׳ ר״ס ואילך‪.‬‬

‫ג‪ .‬כדאיתא להדיא בגמי יבמות דף מז‪] .:‬ועיין שו״ת וישאל שאול או״ח מסי׳‬
‫מ׳ עד סי׳ מ״ה בגדר החזרה בשבת בציצין המעכבין‪ .‬אמנם גבי גר אין זה‬
‫שייך כלל‪ ,‬דהרי אין מלין גר בשבת‪ .‬וע״ע שו״ת דבר אברהם ח״ב סי׳ כ״ה‪,‬‬
‫ושו״ת חשב האפד ח״א סי׳ כ״ו[‪,‬‬

‫ד‪ .‬בפשטות נראה דבודאי חוזר נמי אף על ציצין שאינן מעכבין‪ ,‬והא דנקט‬
 ‫כהלכתה‬ ‫פרה ג‬ ‫גירות‬ ‫כד‬

‫אם ביצוע המילה אינה נעשה בסמוך לקבלת עול המצוות‬ ‫ג‪.‬‬
‫שקיבל המתגייר על עצמו יש לחזור ולהודיע לו שנית לפני‬
‫המילה את עיקרי הדת‪ ,‬וחלק ממצות חמורות וקלות‪ ,‬ועליו‬
‫]ה[‪.‬‬ ‫להביע בפני בית הדין את הסכמתו ונכונותו לקבלם‬

‫בגמ׳ דוקא ציצין המעכבין‪ ,‬היינו משום דבציצין המעכבין הויא החזרה‬
‫לעיכובא בדין הגירות‪ ,‬משא״ב בשאינן מעכבין הוי רק מדין הידור מצוה‬
‫בעלמא וכדאיתא בגמ׳ שבת דף קלג‪ .‬אמנם מצאתי בצפנת פענח פ״א מילה‬
‫הל״ז שהעלה שם בתוך דבריו‪ ,‬דשאני בין מילה שלפני הטבילה שעדיין אינו‬
‫ישראל ואז באמת אינו חוזר עליהם‪ ,‬ודוקא במילת ישראל או במילה שנעשה‬
‫בה ישראל הוא דהדרינן אפילו על הציצין שאינן מעכבין‪ ,‬עיי״ש‪ ,‬וצ״ע בזה‪.‬‬
‫ועיין דבר אברהם ח״ב סי׳ כ״ה‪ ,‬די״ל דחוזר עליהן לאחר הטבילה ועיין‬
‫שו״ת בית הלוי ח״ב סי׳ מ״ז ובמנחת שלמה ח״ב סי׳ ע״ח‪ .‬אמנם כבר נחלקו‬
‫הרמב״ם השו״ע והרמ״א ביור״ד סי׳ רס״ד ס״ה האם בפירש חוזר על ציצין‬
‫המעכבין או לאו‪ ,‬ואכמ״ל בזה‪ .‬ועיין היטב בשו״ת יד אליהו ח״ב‪ ,‬כתבים‬
‫אות מ׳ סק״ו דבציצין המעכבין צריך לתקנם דוקא ביום ובפני בית דין‪ ,‬אבל‬
‫באינן מעכבין אין צריך לעשות דוקא ביום ובפני בי״ד‪ ,‬עיי״ש‪] .‬ובעיקר דין‬
‫החזרה בציצין שאינן מעכבין עיין בשו״ת בית הלוי סי׳ ובחידושי רי״ז הלוי‬
‫על הרמב״ם הלכות חנוכה‪ ,‬ואכמ״ל[‪.‬‬

‫ה‪ .‬כנלענ״ד בפשיטות דבעינן לכתחילה הודעת מצות וקבלתן אף בשעת‬

‫המילה וכן משמע מדברי המאירי ביבמות שם ״‪...‬ואם אמר יודע אני וכו׳‬
‫מקבלין אותו‪ ,‬אלא שקודם שימול מודיעין אותו מקצת מצות קלות ומקצת‬
‫מצות חמורות״‪ ,‬וכן משמע קצת מדברי התורי״ד שם‪ ,‬שכתב בתוך דבריו‪:‬‬
‫״אעפ״י שהודיעוהו בעת המילה חוזרים עוד ומודיעים אותו בעת הטבילה‪,‬‬
‫שעתה הוא נכנס לכלל גירות״‪.‬‬
‫כה‬ ‫כהלכתה‬ ‫פרה ג‬ ‫גירות‬

‫נולד הגוי מהול‪ ,‬דהיינו‪ ,‬ללא בשר ערלה נו[‪ ,‬או שמלו‬ ‫ד‪.‬‬
‫אותו בגיותו שלא לשם יהדות נז[ צריך להטיף ממנו דם ברית‬

‫ו‪ .‬יעניין בתוס׳ שבת דף קלה‪ .‬דמייתו לדעת רבינו חננאל דאית ליה דבנולד‬
‫מהול או בנימול בגינתו אין לו תקנה ע״י הטפת דם ברית‪ ,‬אמנם רבותינו‬
‫הראשונים שם חלקו עליו וסברי כדעת הבה״ג בהלכות מילה וכה״ד הרי״ף‬
‫והרמב״ם פ״א מילה הל״ז וכ״ה בשו״ע שם ס״א‪] .‬ועיין ברא״ש פרק ר״א‬
‫דמילה הל״ה שמתחילה רצה לחלק בדעת הבה״ג בין נולד מהול לנימול‬
‫כשהוא נכרי‪ ,‬ולבתר הכי מייתי דעת רבי שמשון דבכל גוונא בעי הטפת דם‪,‬‬
‫עיי״ש[‪ .‬והנה ביש״ש יבמות פרק החולץ כתב דהטפת דם ברית בגר שנתגייר‬
‫כשהוא מהול אינו אלא מדרבנן בעלמא ומברכין ע״ז מעיקר הדין‪ .‬אמנם‬
‫מסתימת דברי הפוסקים לא משמע כן וכמו שהעיר כבר בזה בשו״ת אחיעזר‬
‫ח״ג סי׳ כ״ז‪] .‬ועיין בתשובות והנהגות ח״א סי׳ תרי״ג בנידון אם ההטפה‬
‫צריכה להיות לפני הטבילה או לאחריה[‪.‬‬

‫ז‪ .‬אבל אם מלו אותו בטעות לשם מצות מילה כסבורים היו שהוא ישראל‬
‫נחלקו בזה טובא האחרונים‪ ,‬עיין בשו״ת הר צבי יור״ד סי׳ רי״ט‪ ,‬שו״ת‬
‫אגרות משה יור״ד סי׳ קנ״ח‪ ,‬וכתבו לדמות הא מילתא להא דאמרן דגניה‬
‫שטבלה לנדתה נמי עולה לה לטבילת גרות‪ ,‬א״כ ה״ה נמי לענין מילה לשם‬
‫מצות מילה דמהני לענין מילת גירות‪ .‬ובאמת יש לחלק טובא בינייהו‪ ,‬דגבי‬
‫טבילה איירי באשה שדעתה להתגייר משו״ה אמרינן דבהאי טבילה איכלל‬
‫נמי גדר כניסה לכלל יהדות‪ ,‬אבל במילה שמלוהו בטעות לית בה ולא מידי‪.‬‬
‫וכן היא דעת רבינו הגריש״א שליט״א‪ ,‬אמנם בקובץ הלכה ורפואה ח״ה עמ׳‬
‫קנ״ה מסיק שלא כדברינו לענין מילה בטעות‪ ,‬ודבריו שם צע״ט‪ .‬ועיין עוד‬
‫בזה בשו״ת מלמד להועיל ח״ב יור״ד סי׳ פ״ב‪ ,‬בספר הברית עמ׳ קמ״ו בשם‬
‫הגאון רבי שמואל סלנט וגאונים אחרים שדנו בזה‪ ,‬ספר משפטי שמואל סי׳‬
‫א׳‪ ,‬בספר הזכרון להגר״י אברמסקי עמ׳ נ״ד ובספר הזכרון להגרי״י פרנקל‬
 ‫כהלכתה‬ ‫פרה ג‬ ‫גירות‬ ‫כו‬

‫לשם גירות נח[‪ .‬אלא שאינו מברך בשעת ההטפה ]ט[‪.‬‬

‫הטפת דם הברית נעשית על ידי היתוך או עשיית נקב‬ ‫ה‪.‬‬

‫בבשר העטרה ויש שסוברים לעשותה במקום חיבור העטרה עם‬
‫הגיד ני[‪ .‬ויש נוהגים לעשות שריטה בבשר העטרה שיגיע עד‬

‫עט׳ רי״ז‪ .‬וע״ע בנידון זה בספר אוצר הברית פי״א סי״ב ובהערות שם‪.‬‬
‫]ובגוונא שמלוהו לשם גירות ונמצא א׳ מהדיינים פסול לדין‪ ,‬נראה פשוט‬
‫דאין צריך להטיף דם ברית[‪.‬‬

‫ח‪ .‬ראה להלן הערה כ״א בענין מילה לשם יהדות‪] .‬לפי גירסת הב״י ברמב״ם‬
‫איתא‪ :‬צריך להטיף דם ברית ביום הח׳ שנתגייר‪ ,‬ותמה הב״י דהרי שהויי‬
‫מצוה לא משהינן‪ .‬וכבר העיר בגליון מהרש״א שם דלפנינו בגירסת הרמב״ם‬
‫ליתא‪ .‬ועיין עוד מ״ש בזה בחידושי הרי״ם יור״ד כאן[‪.‬‬

‫ט‪ .‬כמבואר מדברי הרמב״ם פ״ג מילה הל״ו ובשו״ע שם ס״א ובש״ך סק״א‬
‫וכן בביאור הגר״א דמטעם ספיקא דדינא הוא דלא מברכינן‪ .‬ועיין בזה‬
‫בשו״ת הרשב״א ח״א סי׳ שכ״ט והובא בספר הפרדס‪ ,‬השער התשיעי פ״ו‬
‫אות י׳‪ .‬וראה עוד בזה בשו״ת משכנות יעקב ח״ד סי׳ ס״א ובאוצר הברית‬
‫שם הערה ח׳‪.‬‬

‫י‪ .‬כה״ד החזו״א ביור״ד סי׳ קנ״ד‪ ,‬וכתב שם דאלו שמטיפים למעלה מן‬
‫העטרה הוי כמטיף דם מן האצבע‪ ,‬עיי״ש‪ .‬וכן נמצא בשו״ת ר״מ פרובנציאלו‬
‫שמקומה של הטפת דם ברית הוא בעטרה‪ ,‬עיי״ש‪ .‬אמנם דעת האבני נזר‬
‫בשו״ת יור״ד סי׳ של״ד דמקום ההטפה הוא ״במקום חיבור העטרה עם‬
‫הגיד‪ ,‬כי שם יוצא דם בשעת מילה ובגוף העטרה רוב פעמים אינו יוצא דם‬
‫כלל בשעת מילה‪ ,‬והטפת דם ברית צריך במקום שדרך דם לצאת בשעת‬
‫מילה למטה אצל הגיד״‪] .‬ובחזו״א שם נקט בפשיטות דאין צריך שיצא דם‬
‫בפועל וסגי בשריטה דקה שיהא הדם נצרר‪ ,‬עיי״ש‪ .‬וראה להלן בתשובות‬
‫גדולי הפוסקים שליט״א מ״ש בנידון זה[‪.‬‬
‫מ‬ ‫כהלכתה‬ ‫פרה ג‬ ‫גירות‬

‫מקום החיבור לצאת ידי כולם ]יא[‪.‬‬

‫אם נכרת הגיד לגמרי אין חסרון האפשרות לבצע את‬ ‫ו‪.‬‬
‫המילה מעכב את תהליך הגירות ניב[‪ ,‬אבל אם אי אפשר למולו‬
‫מחמת חולי‪ ,‬או משום שמתו אחיו מחמת מילה אין מקבלין‬
‫ניד[‪.‬‬ ‫אותו לגיור ניג[‪ ,‬ויש שחולקים בדבר‬

‫יא‪ .‬יעויין היטב מה שהאריך בזה בתשובות והנהגות ח״א סי׳ תרט״ו‪,‬‬
‫דבתחילה הביא שם דמנהג ירושלים הוא להחמיר ולהטיף דם בשני‬
‫המקומות‪ ,‬אך לדעתו המקום המובחר הוא בחוט הסובב גופא‪ ,‬עיי״ש עוד‬
‫בזה‪ ,‬ובאמת כן הנהיג מרן בעל שבט הלוי שליט״א במקומינו‪ .‬וראה בארוכה‬
‫בנידון זה בקונטרס הטפת דם ברית בסוף ספר אוצר הברית‪ ,‬וכתב שם‬
‫שקיבל מפי הגרשז״א זצ״ל ומהגרי״ש אלישיב שליט״א להטיף דם גם‬
‫בעטרה עצמה וגם בעור שמעל העטרה‪ ,‬עיי״ש‪.‬‬

‫יב‪ .‬כ״ה בתוס׳ יבמות דף מו‪ :‬בשם הבה״ג ובשו״ע שם ס״א‪.‬‬

‫יג‪ .‬כה״ד בעל האחיעזר בספרו ח״ד סי׳ מ״ה וסי׳ מ״ו ומסיק שם ״וחלילה‬
‫להעלות על הדעת אשר בטבילה סגי ופשוט דלא דמי לנידון הבה״ג שנכרת‬
‫הגיד‪ ,‬ואין צריך להאריך בזה וישתקע הדבר ולא יאמר כן״‪ ,‬עיין שם עוד‬
‫בדבריו החריפים בזה‪ ,‬וטעמו הוא משום דהמילה בגר הוא מעצם מעשה‬
‫הגירות‪ ,‬ולכן לא יתכן שיהא גר והוא ערל‪ .‬וכן מסיק נמי בשו״ת הר צבי‬
‫יור״ד סי׳ ר״כ‪] .‬והעירני חתני הרב שוורץ שליט״א למ״ש הח״ס בתורת‬
‫משה‪ ,‬פרשת בא‪ ,‬דגר שמתו לו אחים מחמת מילה אינו נפטר מלמול את‬
‫שאר אחיו‪ ,‬עייש״ה[‪,‬‬

‫יד‪ .‬כ״כ בספר דרך פקודיך‪ ,‬מ״ע דמילה‪ ,‬חלק הדיבור אות ל׳ והובא באוצר‬
‫הברית שם הערה י״ג‪ .‬וע״ע בשו״ת זכר יצחק סי׳ ג׳ מה שכתב בנדו״ז‪ .‬ובדרך‬
‫פקודיך מסיק שאי אפשר לגיירו אלא במילה ונסתפק אם רשאים למולו‬
 ‫כהלכתה‬ ‫פרה ג‬ ‫גירות‬ ‫כח‬

‫המילה צריכה להיעשות דוקא ביום ולא בלילה ]טו[‪ .‬ולא‬ ‫ז‪.‬‬
‫בשבת‪ ,‬אף אם חל שמיני ללידתו בשבת‪ .‬ואין מלין קטן לגירות‬
‫]טז[‪.‬‬ ‫בתוך שמונה ימים ללידתו‬

‫]יז[‬ ‫המילה צריכה להיעשות בנוכחות שלשה דיינים כשרים‬ ‫ח‪.‬‬

‫כשרוצה בכך‪ ,‬עיי״ש‪.‬‬

‫טו‪ .‬וכמובא בשו״ע שם ס״ג וכדעת הרי״ף והרמב״ם‪ ,‬וכדאיתא ביבמות דף‬
‫מו‪ :‬דאין מטבילין גר בלילה והטעם הוא משום דמשפט כתיב ביה כמבואר‬
‫בתוס׳ וברא״ש שם‪ ,‬ודעת הטושו״ע דמשפט קאי על כל עניני הגר‪ ,‬כולל‪,‬‬
‫קבלת עול מצות‪ ,‬מילה וטבילה‪ ,‬ובכולהו בעינן לעיכובא שיהא ביום ושיהא‬
‫בפני בית דין וכפי שיבואר להלן בס״ד‪ .‬ועיין היטב בקרן אורה שם‪] .‬ויש‬
‫שרצו לחלק בין מילה וטבילה דדוקא טבילה שהיא המכנסתו תחת כנפי‬
‫השכינה דינה כמשפט להא מילתא‪ ,‬יעויין היטב בשלטי הגבורים ביבמות שם‬
‫וכן בשו״ת חלקת יואב מהדו״ת סי׳ ח׳ וכן באור שמח פי״ג איסו״ב הל״ו‬
‫ובערוך השולחן המובא להלן אות י״ז ובשו״ת אחיעזר ח״ג סי׳ כ״ז‪ .‬ובאוצר‬
‫הברית הערה ו׳ הביא משו״ת גור אריה יהודה סי׳ א׳ מה שתמה ע״ד האו״ש‬
‫בזה‪ - .‬אולם המאירי מייתי ד״יש מתרצים שקבלת עול מצות ומילה צריכים‬
‫שלשה מפני שהם דברים שצריכים ליעשות ע״י אחרים‪ ,‬דהא איהו אכתי לא‬
‫חזי‪ ,‬שהרי מילה בגוי פסולה‪ ,‬אבל טבילה דבדידיה לחוד תליא מילתא כשרה‬
‫בדיעבד בלא שלשה מן התורה‪ ,‬אלא דרבנן אצרכוה שלשה מגזירת קבלת‬
‫ומילה״[‪.‬‬

‫טז‪ .‬ולענין מעוברת שנתגיירה אם בנה נימול בשבת בשמיני ללידתו יעויין‬
‫בשו״ת בנין ציון ח״א דתליא באשלי רברבי אי המילה הוי מדין גירות או‬
‫ככל מילת ישראל‪ ,‬ועיין קובץ הלכה ורפואה ח״ג וח״ה בזה‪.‬‬

‫יז‪ .‬ג״ז מבואר שם בשו״ע‪ ,‬וראה בהערה דלעיל‪.‬‬

‫כט‬ ‫כהלכתה‬ ‫פרה ג‬ ‫גירות‬

‫וכמו שיבואר להלן בפרק ששי‪.‬‬

‫אך בדיעבד אם בוצעה המילה בלילה או שלא בפני בית‬ ‫ט‪.‬‬

‫דין יש אומרים שהגירות חלה בדיעבד ניח[‪ ,‬אם נעשתה בפני‬
‫]יט[‪.‬‬ ‫שנים או בפני אחד‬

‫אף הטפת דם הברית במקרים דלעיל צריכה להיות ביום‬ ‫י‪.‬‬

‫ובפני בית דין‪ ,‬ויש להקל בדיעבד אם נעשתה בלילה ובשלא‬
‫]כ[‪.‬‬ ‫בפני בית דין‬

‫יח‪ .‬בשו״ע שם וכדעת התוס׳ ביבמות דף מה‪ :‬דאית להו דקבלת מצוות‬
‫גרידא בעי ״יום״ לעיכובא משום שהוא גוף הדבר והתחלתו‪ ,‬אבל מילה‬
‫וטבילה כגמר דין דמיין דמן התורה הוי אף בלילה‪ .‬ועיין בש״ך שם סק״ט‬
‫ובט״ז סק״ט‪ .‬והנה בערוך השלחן יור״ד סי׳ רס״ז ס״ד כתב לבאר אמאי‬
‫ס״ל להטור שם דגבי עבד לא בעי בפני ג׳ ואלו הרמב״ם ס״ל דבעי טבילה‬
‫בעבד בפני ג׳‪ ,‬והטעם הוא משום דלהטור קרא דמשפט אחד יהיה לכם בגר‬
‫הוא דכתיב לכן גביה בעינן ג׳ בין במילה ובין בטבילה אבל בעבד לא בעי‬
‫כלל‪ ,‬משא״כ הרמב״ם ס״ל דבמילה אין צריך ג׳ דהרי כתיב משפט אחד‬
‫יהיה לכם ולגר‪ ,‬וכשם דגבי ישראל לא בעינן ג׳ כך גבי גר ולא קאי אלא על‬
‫טבילה שמקבל עליו עול מצוות‪ ,‬וכיון שכן ה״ה נמי בעבד‪ ,‬דמאי שנא‪ ,‬עיי״ש‪.‬‬

‫יט‪ .‬בש״ך שם סק״י כתב‪ :‬״לאו דוקא שנים אלא בפני אחד וכו׳‪ ,‬מיהו י״ל‬
‫דנקט שנים כיום דאם מכירין היינו אותו שהיה עובד כוכבים אינו נאמן‬
‫לומר גיירתי עצמי כדלקמן‪ ,‬וא״כ צריכין שיהיו לפחות ב׳ שידעו שנתגייר‬
‫כראוי‪ ,‬ואף באשה נראה בשעה שטבלה נפשה היו צריכין האנשים רואים‬
‫אותה שטבלה להיות עדים בדבר״‪ .‬ובחידושי הרי״ם כאן תמה‪ :‬״ואיני יודע‬
‫למה בפני א׳‪ ,‬הא בינו לבין עצמו נמי שפיר דמי״‪.‬‬

‫כ‪ .‬עיין בב״י כאן בשם רבינו מנוח דהטפת דם ברית בעי ע״י ישראל בן ברית‪,‬‬
 ‫כהלכתה‬ ‫פרה ג‬ ‫גירות‬ ‫ל‬

‫המילה והטפת דם הברית צריכים להתבצע על ידי מוהל‬ ‫יא‪.‬‬

‫או רופא שומרי תורה ומצוות‪ ,‬שיתכוונו למולו לשם גירות‬
‫]כא[‪.‬‬ ‫ויהדות‬

‫אם נימול ע״י רופא שהוא מחלל שבת יש מי שסובר‬ ‫יב‪.‬‬

‫]כב[‪.‬‬ ‫שצריך לחזור ולהטיף דם ברית‬

‫יש שמחמירים שאין לבצע את המילה על ידי הרדמה‬ ‫יג‪.‬‬

‫]כג[‪.‬‬ ‫כללית אלא ע״י הרדמה מקומית בלבד‬

‫ויעויין היטב בשו״ת מנחת יצחק ח״א סי׳ קכ״ט‪ .‬בשו״ת זכר יצחק סי׳ א׳‬
‫העלה דהטפת דם ברית מחני אפילו לאחר הטבילה ולא דמי למילה דהסרת‬
‫הערלה מעכבת ולכך עליה להיעשות לפני הטבילה לעיכובא‪ ,‬עיי״ש‪.‬‬

‫כא‪ .‬עיין בשו״ת שאילת יעבץ ח״ב סי׳ קס״ד מה שתמה בסתירת דברי רבי‬
‫יוסי‪ ,‬דבע״ז דף כז‪ :‬פשיטא ליה דלא בעינן מילה לשמה‪ ,‬ואלו ביבמות דף‬
‫מו‪ :‬משמע דאית ליה דבעינן שימולו לשם מצוה‪ ,‬ותירץ מרן הח״ס בשו״ת‬
‫יור״ד סי׳ א׳ וסי׳ ש׳ דפשיטא דגבי גר בעינן מילה לשמה‪ ,‬דאל״ה במה יכנס‬
‫תחת כנפי השכינה‪ ,‬ודוקא במילת ישראל הוא דאמרינן דלא בעינן מילה‬
‫לשמה‪ ,‬עיי״ש‪ .‬ובאמת כבר הקשה קושיא זו בתו״י יבמות שם ותירצו דהא‬
‫דלא בעי רבי יוסי בההיא דע״ז שתהא המילה לשמה איירי בגוי מל וישראל‬
‫עומד ע״ג‪ .‬אמנם בשו״ת הר צבי יור״ד סי׳ ר״ח וסי׳ ר״א פשיטא ליה שלא‬
‫מהני‪ .‬ויעויין היטב בשו״ת אחיעזר ח״ג סי׳ כ״ז מה שכתב בנידון זה‪.‬‬
‫]ובהגהות הש״ס בע״ז כתב הח״ס לחלק בין כוונת הנימול לכוונת המל‪,‬‬
‫עיי״ש[‪ .‬וע״ע בתשובות והנהגות ח״א סי׳ תע״א‪ .‬ועיין בקובץ הערות יבמות‬
‫אות שע״ב‪.‬‬

‫כב‪ .‬כמו שנתבאר בשו״ת מנחת יצחק הנ״ל‪.‬‬

‫כג‪ .‬עיין היטב בשו״ת אמרי יושר ח״ב סי׳ ק״מ ובתשובות והנהגות ח״ב סי׳‬
‫לא‬ ‫כהלכתה‬ ‫פרה ג‬ ‫גירות‬

‫]כד[‪,‬‬ ‫יש סוברים שאין למול את הגרים בידם חמישי בשבת‬ ‫יד‪.‬‬
‫ויש שמחמירים שלא למולו אף ביום הששי נכה[‪ .‬אך הרבה‬
‫פוסקים חולקים בדבר ולדעתם מותר למולו בין בחמישי ובין‬
‫]כו[‪.‬‬ ‫בששי בשבת‬

‫ברפות המילה‬
‫המל את הגרים מברך‪ :‬בא״י אמ״ה אקב״ו למול ]כז[ את‬ ‫טו‪.‬‬

‫תק״י וח״ג סי׳ ש״ח ובשו״ת יבי״א ח״ה יור״ד סי׳ כ״ב‪ .‬וראה מאסף תל‬
‫תלפיות כרך ד׳ עמ׳ ‪ 61‬ואילך שדעת דו״ז הגריח״ז זצ״ל להקל בזה משום‬
‫דהמצוה מוטלת על בית דין‪ ,‬דהגר עצמו אינו בר חיובא ואף במילת קטני‬
‫ישראל נמי יש להקל‪ ,‬דהנימול עצמו אינו בר חיובא עדיין‪ ,‬והרב פישר נחלק‬
‫עליו שם בזה‪ .‬ועיין בספר זכרון ׳פחד יצחק׳ תשובה מהגרי״א בזה‪.‬‬

‫כד‪ .‬כ״ה בב״י יור״ד סי׳ רס״ו בשם התשב״ץ‪ ,‬ויליף לה מהא דאין מפליגים‬
‫בספינה ג׳ ימים קודם השבת‪ .‬ועיין גם בשו״ת שאילת יעבץ ח״ב סי׳ צ״ה‪.‬‬
‫ויעויין בשו״ת מחזה אברהם סי׳ נ״ד שהוכיח מדברי התשב״ץ דמחללים‬
‫שבת על גר שמל ולא טבל‪ .‬ועיין בזה להלן סוף פרק תשיעי‪.‬‬

‫כה‪ .‬דיש מן הקדמונים דסברי דסכנת הנימול ביום השני יתירה היא מיום‬
‫השלישי‪ ,‬ועיין מ״מ פ״ב מהל׳ שבת בשם הרמב״ן‪.‬‬

‫כו‪ .‬כה״ד הש״ך בסוף סי׳ רס״ו‪ ,‬ודחה שם דברי התשב״ץ הנ״ל וטעמו‬
‫ונמוקו עמו‪ ,‬דהרי לדבר מצוה קרי להפליג בספינה אפילו בתוך ג׳ ימים והא‬
‫אין לך מצוה גדולה ממילה דנמי משרי שרי‪ ,‬עייש״ה‪ .‬וראה אוצר הברית‬
‫שם סעיף ה׳ ובהערות שם‪.‬‬

‫כז‪ .‬בענין נוסח הברכה ״למול״ או ״על המילה״ עיין בארוכה בסוגית הגמרא‬
‫בפסחים דף ז‪ :‬ובדברי הראשונים שם‪ ,‬דמילת גר כיון דרמיא אכל ישראל‬
 ‫כהלכתה‬ ‫פרה ג‬ ‫גירות‬ ‫לב‬

‫הגרים נכח[‪ .‬אבל אין מברכין ברכת ״שהחיינו״ נכט[‪ .‬כמו כן‬
‫אין אומרים את הפסוקים שנוהגים לאומרם לפני ברית‬
‫מילה בישראל‪ ,‬מלבד את הפיסקא ״זה הכסא של אליהו הנביא‬
‫וכד״ ]ל[‪.‬‬

‫לאחר מכן נלא[ מוסיף עוד ברכה‪ :‬בא״י אמ״ה אקב״ו‬ ‫טז‪.‬‬
‫וציונו למול את הגרים ולהטיף מהם דם ברית שאלמלא דם ברית‬
‫לא נתקיימו שמים וארץ שנאמר‪ :‬אם לא בריתי שמים וארץ‬

‫מברכינן ״למול״‪ ,‬עיי״ש‪ .‬נראה דבדיעבד אם בירך ׳על המילה׳ יצא‪ ,‬ויל״ע‬
‫בזה‪ .‬ועיין היטב בספר אות ברית סי׳ רס״ח סק״ז‪] .‬וראה להלן פרק רביעי‬
‫הערה ט״ו בענין זמן ברכת המילה[‪.‬‬

‫כח‪ .‬יש מי שסבור דכשמלים גר אחד אז נוסח הברכה הוא‪ :‬למול את הגר‪,‬‬
‫בלשון יחיד וכדאשכחן הכי לגבי טבילת כלים‪ ,‬דבטבילת כלי יחיד מברכים‪:‬‬
‫על טבילת כלי‪ .‬אך לא מצאתי לכך מקור בפוסקים לענין ברכת המילה בגר‪.‬‬
‫בכללי המילה לרבי גרשום הגוזר כתב דבשאר גרים המל מברך ברכת‬
‫״להכניסו״‪ .‬וכן כתב בתשו׳ הרדב״ז סי׳ תל״ד‪ .‬ועיין שו״ת איש מצליח יור״ד‬
‫סימן ל״א מה שכתב בדעת הרדב״ז‪ .‬ועיין שו״ת דבר אברהם ח״ב סי׳ כ״ה‬
‫בענין היכן נצטוו ישראל על מילת גרים‪.‬‬

‫כט‪ .‬עיין שו״ת הרדב״ז ח״א סי׳ תל״ד‪ ,‬וראה להלן פרק רביעי סעיף י״ד‬
‫בענין ברכת ״שהחיינו״ בטבילה‪.‬‬

‫ל‪ .‬כ״כ בספר אוצר הברית פי״א סי׳ ד׳ סעיף ב׳ בשם הגרש״ז אויערבך זצ״ל‪.‬‬

‫לא‪ .‬ויש להסתפק כשהמילה נעשית בחדר ניתוח בבית חולים האם ניתן‬
‫לברך ברכה זו כשיבואו לביתם‪ ,‬או דהוי הפסק רב ושינוי מקום‪ ,‬וצ״ע‬
‫למעשה‪.‬‬
‫לג‬ ‫כהלכתה‬ ‫פרה ג‬ ‫גירות‬

‫]לב[‪.‬‬ ‫הוקות שמים וארץ לא שמתי‪ .‬ברוך אתה ה׳ כורת הברית‬

‫אהר סיום הברכה אומר‪ :‬אלהינו ואלהי אבותינו קיים את‬ ‫יז‪.‬‬
‫האיש הזה בתורת אל ובמצותיו ויקרא שמו בישראל פלוני בן‬
‫אברהם אבינו נלג[‪ ,‬ישמה בתורה ויגל במצות‪ ,‬הודו לה׳ כי טוב‬
‫כי לעולם הסדו‪ ,‬פלוני זה בן אברהם גדול יהיה כן יכנס בתורת‬
‫נלד[‪.‬‬ ‫אל ובמצותיו ובמעשים טובים‬

‫]לה[‪.‬‬ ‫מברך ברכה זו על הכוס ומברך לפניה ברכת היין‬ ‫יה‪.‬‬

‫לב‪ ,‬בשו״ע שם ס״ו הובאה נוסח הברכה ללא חתימה‪ .‬אמנם לעיל בהלכות‬
‫עבדים סי׳ רס״ז הביאה המחבר עם החתימה‪ ,‬ואין סברא לחלק בין גרים‬
‫לעבדים‪ ,‬ויעויין בדברי הב״ח כאן‪ .‬אך יעויין בט״ז שם סקי״ב מייתי לדברי‬
‫הפרישה דחותמין בה בא״י כורת הברית‪ ,‬וכ״ה בהלכות גרים לרבי גרשום‬
‫הגוזר‪ ,‬וכך נהוג עלמא‪] .‬ועיין שו״ת הרשב״א ח״א סי׳ שכ״ח ובשביבי אש‬
‫על תשובות וחידושי הרשב״א פסחים פ״ג אות ק״ד[‪.‬‬

‫לג‪ .‬כתב בהלכות גרים לרבי גרשום הגוזר דהגר נקרא ״בן אברהם״ ולא בן‬
‫יצחק או יעקב משום שאברהם היה תחילה לגרים‪ .‬ועיין בשו״ת אגרות משה‬
‫יור״ד סי׳ קס״א שהעלה שם דאפשר לקרותו על שם אביו המאמצו ומגדלו‪,‬‬
‫עיי״ש‪ .‬ועיין בסדר כתובה כהלכתה פרק ו׳ סעיף י״ב ובהערות שם‪.‬‬

‫לד‪ .‬נוסח זה נמצא אף הוא בהלכות גרים לרבי גרשום הגוזר הנ״ל‪.‬‬

‫לה‪ .‬כן מבואר להדיא בהלכות גרים הנ״ל וכ״כ בשו״ת הר צבי יור״ד סי׳‬
‫רכ״א‪ ,‬עיי״ש‪ .‬והעירני חתני הרב יחזקאל א‪ .‬שוורץ שליט״א דבאבודרהם‪,‬‬
‫הלכות ברכות מייתי תרי שיטות בדבר‪ ,‬עיי״ש‪ .‬אמנם בספר המנהיג‪ ,‬הלכות‬
‫מילה‪ ,‬כתב בפשיטות דאין מברכים על הכוס‪.‬‬
 ‫כהלכתה‬ ‫פרה ג‬ ‫גירות‬ ‫לד‬

‫]לו[‪.‬‬ ‫לאחר סיום הברכה והבקשה שלאחריה יטעמו מן הכוס‬

‫והנוהגים לטעום מן הכוס לאחר סיום הברכה לפני אמירת‬
‫נלז[‪.‬‬ ‫הבקשה יטעמו גם כאן עם סיום הברכה‬

‫באותן מקרים שאין מלים אלא מטיפים דם ברית אין‬ ‫יט‪.‬‬

‫נלח[‪.‬‬ ‫מברכים בשעת ההטפה‬

‫לו‪ .‬בנידון שיעור הטעימה יעויין היטב בט״ז יור״ד סי׳ רס״ה סק״י ובדברינו‬
‫בשביבי אש ‪ -‬סדר קדוש והבדלה סי׳ י״ח וכן בשביבי אש ‪ -‬סדר הליכות‬
‫חופה ושבע ברכות סי׳ י׳ ענף ב׳‪.‬‬

‫לז‪ .‬עיין היטב בטור יור״ד סי׳ רס״ה‪ ,‬בספר הפרדס לרבי אשר ב״ר חיים‪,‬‬
‫השער התשיעי פ״ו לענין הפסק אמירת פסוקים ותחנונים בין הברכה לשתיה‬
‫וקמדמי לה להפסק שעושין בין ההבדלה לשתיית הכוס וכמובא באבדלתא‬
‫דרבי עקיבא ובסדר רב עמרם גאון‪] ,‬ועיין בסדר קדוש והבדלה לרבותינו‬
‫הראשונים ‪ -‬מבעל האסופות בזה[‪ ,‬בספר השולחן לרבי חייא ב״ר שלמה‪,‬‬
‫השער השמיני‪ ,‬הלכות הבדלה‪ ,‬ובספר מצות זמניות לרבי ישראל‬
‫מטוליטולה‪ ,‬השער העשירי בנידון זה‪ .‬וראה באגרות סופרים‪ ,‬כתבי הרעק״א‬
‫סי׳ מ״ז ובמכתבי תורה להאדמו״ר מגור סי׳ מ״א ובשו״ת הר צבי יור״ד סי׳‬
‫ר״י מה שכתבו בנידון זה‪ ,‬ואכמ״ל‪.‬‬

‫לח‪ .‬כדאיתא בשו״ע סי׳ רס״ח ס״א ומטעם ספיקא דדינא כדמבואר בש״ך‬
‫ובביאור הגר״א שם‪] .‬ויש נוהגין לברך אחר ההטפה ברכת בורא פרי הגפן‬
‫על הכוס ושותים מיד‪ ,‬ואח״כ אומרים את הברכה ואת הבקשה שלאחריה‬
‫ללא הזכרת השם‪.‬‬
‫לה‬ ‫כהלכתה‬ ‫פרה ג‬ ‫גירות‬

‫צריך לכסות את האבר בשעת אמירת הברכות ]לט[‪ ,‬ולכל‬ ‫כ‪.‬‬

‫]מ[‪.‬‬ ‫הפחות תכוסה בהנחת יד אדם אחד כנגדה‬

‫לט‪ .‬כתב בשבלי הלקט‪ ,‬הלכות מילה סי׳ ד׳‪ :‬כתב בעל הדברות שאם היה‬
‫הנימול גדול צריך לכסוייה ערותיה כשמברך על המילה‪ ,‬אבל קטן כתב הרב‬
‫לא בריר לן מילתא שפיר‪ ,‬ובכללי המילה לרבי גרשם הגוזר כתב‪ :‬מאן‬
‫דמהיל ליה לגר צריך לכסות לו ערותו בשעת הברכה וכו׳‪ ,‬וכן המל לישראל‬
‫גדול צריך לכסות ערותו כשמברכין עליו ברכת המילה דערותו טמאה‬
‫ומשוקצת ואסור להזכיר שם קודש לפני ערותו‪ ,‬אבל בן ח׳ ימים אין צריך‬
‫לכסות ערותו״‪ ,‬ובהגהות באר יעקב הביא שם מספר ריקאנטי סי׳ תקצ״ט‪:‬‬
‫כתב רבינו יצחק ב״ר יהודה כשהמוהל מברך מכסה ערות התינוק‪ ,‬דכתיב‪:‬‬
‫ולא יראה בך ערות דבר‪ ,‬וכן אומר רבינו יחיאל‪ .‬מיהו רבינו פרץ מתיר עד‬
‫בן ט׳ שנים‪ ,‬וכן הביא שם מהכלבו‪ ,‬ועיין עוד בבאר יעקב שם וכן בשו״ת‬
‫רבי אליהו גוטמאכר יור״ד סי׳ פ״ז‪ .‬ובמ״ב סי׳ ע״ה סקכ״ג מסיק דבקטן‬
‫עד ט׳ ובקטנה עד ג׳ שנין‪ ,‬עיי״ש‪] .‬ובספר אוצר הברית פי״א ס״ד הערה י״ג‬
‫הביא כן בשם הגרש״ז אויערבך זצ״ל[‪.‬‬

‫מ‪ .‬יעויין בשו״ע או״ח סי׳ ע״ד ס״ב‪ :‬״ודוקא בבגד אבל בידים לא הוי‬
‫כיסוי״‪ ,‬ובמ״ב שם סק״ט‪ :‬והטעם משום דאין גוף מכסה גוף‪ ,‬ודוקא בידים‬
‫דידיה‪ ,‬אבל אם אחרים מכסים לבו בידיהם שרי‪.‬‬
 ‫כהלכתה‬ ‫פרק ד‬ ‫גירות‬ ‫לו‬

‫פרק רגיעי‬

‫טבילת גרים‬

‫לאהר שנתרפא רפואה שלמה מחליו מטבילין אותו טבילה‬ ‫א‪.‬‬

‫הוגנת במקוה הכשרה לטבילת נשים ]א[‪.‬‬

‫]ב[‪.‬‬ ‫ב‪ .‬יש להקפיד שבשעת הטבילה לא יהא דבר הוצץ על בשרו‬

‫לפני הטבילה יהוף עצמו היטב ויסרק את שערותיו ויקצוץ‬ ‫ג‪.‬‬

‫]ג[‪.‬‬ ‫את צפרני ידיו ורגליו‬

‫א‪ .‬גמי יבמות דף מז‪ :‬ובמקום שנדה טובלת שם גר ועבד משוחרר טובליו‪,‬‬
‫והיינו דאיתא בשו״ע סי׳ רס״ח ס״ב ״מטבילין אותו טבילה הוגנת״‪ ,‬ועיין‬
‫בביאור הגר״א שם סק״ט‪ .‬וע״ע בשו״ת ח״ס יור״ד סי׳ קצ״ד‪ .‬יש להעיר‬
‫דבכללי המילה לרבי גרשום הגוזר‪ ,‬הלכות מילה‪ ,‬כתב ״טובלין אותו מיד‬
‫במים חיים״‪] .‬ויש לציין למה שכתב בתשובות והנהגות ח״ב סי׳ תק״ו דיש‬
‫נוהגים לצום ביום הטבילה‪ .‬ומצאתי בכללי המילה לר״ג הגוזר דאשה‬
‫המתגיירת תצום מ׳ יום קודם לכן מלבד שבתות‪ ,‬וזה פלא[‪.‬‬

‫ב‪ .‬שם בגמ׳‪ :‬וכל דבר שחוצץ בטבילה חוצץ בגר ובעבד משוחרר וכ״ה בשו״ע‬
‫שם‪ .‬ועיין בשו״ת מנחת יצחק חלק ה׳ סימן כ״א לענין גר שטבל עם שינים‬
‫תותבות‪.‬‬

‫ג‪ .‬עיין רמ״א שם ובש״ך סק״ז‪ .‬ועיין עוד בסדר טבילת גרים בשו״ת דבר‬
‫משה יור״ד סי׳ נ״ח וכן בשו״ת בית דוד סי׳ ק״ל בענין נטילת צפרנים בידים‬
‫וברגלים‪ .‬וכ״כ בשו״ת רבי אליהו גוטמאכר סי׳ פ״ו ד״נטילת צפרנים יהיה‬
‫כאצל אשה כשנכנס לטבילה״‪ .‬ועיין עוד שם סי׳ פ״ז בזה‪ .‬וראה גם בספר‬
‫גרים וגרות סי׳ ד׳ אות ה׳‪.‬‬
‫לז‬ ‫כהלכתה‬ ‫פרק ד‬ ‫גירות‬

‫יש אומרים שלפני טבילת גירות יש לגלח ולגזוז את כל‬ ‫ד‪.‬‬

‫שערותיו מפני שטבילה זו מכניסתו לכלל יהדות ]ד[‪ .‬אך אם לא‬
‫גזזו עלתה לו הטבילה בדיעבד נה[‪ .‬ומכל מקום למעשה לא נהגו‬
‫היום הגרים להקפיד על תגלחת לפני הטבילה ]ו[‪.‬‬

‫בשעה שהוא עומד בתוך המים לפני הטבילה מודיעים לו‬ ‫ה‪.‬‬
‫פעם נוספת על עיקרי הדת ועל מקצת מן המצות החמורות‬
‫והקלות‪ ,‬ויאמר בפיו שאכן הוא מקבל על עצמו עול תורה‬
‫]ז[‪.‬‬ ‫ומצוות‬

‫ד‪ .‬כ״ה ברמ״א שם‪ .‬ובש״ך שם סק״ז נקט דלאו משום חציצה הוא דאתינן‬
‫עלה‪ ,‬אלא כמו שכתב רש״י בפרשת בהעלותך משמיה דרבי משה הדרשן‬
‫שעובד ע״ז הרי הוא במצורע שטעון גלוח‪ .‬ובשו״ת רבי אליהו גוטמאכר סי׳‬
‫פ״ו כתב דלפי״ז היה ראוי שיעביר תער על כל בשרו כמצורע‪ ,‬אך הכוונה‬
‫היא רק לגלח כדרך שבני אדם מגלחין עד שיהיו השערות קצרות בכל מקום‬
‫שיש שם שערות‪ ,‬עכ״ד‪.‬‬

‫ה‪ .‬וכמו״ש שם הש״ך‪.‬‬

‫ו‪ .‬כ״כ בשו״ת דבר משה ובית דוד הנ״ל בהערה ג׳ עיי״ש‪ .‬וראה בתשובות‬
‫והנהגות ח״א סי׳ תרי״ז שכתב דלא שמע נוהגין כן בגיורת אלא בגר בלבד‪,‬‬
‫ויהיב טעמא למילתא ומסיק דבאיש ראוי להחמיר‪ ,‬וצ״ע למעשה‪.‬‬

‫ז‪ .‬כתב רש״י ביבמות דף מז‪ :‬״דהשתא ע״י טבילה הוא נכנס לכלל גרות‪,‬‬
‫הלכך בשעת טבילת מצוה צריך לקבל עליו עול מצות״‪ ,‬והו״ד בב״ח כאן‪.‬‬
‫וכעי״ז בתורי״ד שם ״אע״פ שהודיעוהו בעת המילה חוזרים עוד ומודיעים‬
‫אותו בעת הטבילה שעתה הוא נכנס לכלל גירות״‪ .‬ועיין בש״ך יור״ד סי׳‬
‫קכ״ד סק״ד דמשמע מדבריו דעד הטבילה ליכא קבלה כלל‪ ,‬וצ״ע‪] .‬ועיין‬
 ‫כהלכתה‬ ‫פרק ד‬ ‫גירות‬ ‫לח‬

‫לא יאחז בחזקה מאומה בשעת הטבילה וכן לא יעצום את‬ ‫ו‪.‬‬
‫]ח[‪.‬‬ ‫עיניו בחוזק‬

‫]ט[‪.‬‬ ‫צריך להתכוון בשעת הטבילה לטבול לשם גירות ויהדות‬ ‫ז‪.‬‬

‫ומיהו אפילו אם לא נתכוון בשעת הטבילה לכך אלא טבל‬ ‫ח‪.‬‬

‫כדי להטהר מטומאת קרי שעליו נמי עלתה לו טבילה בדיעבד ]י[‪.‬‬

‫בח״ס יבמות דף מח‪ .‬שהעלה לחלק דבמילה בעינן דעת המל ולא דעת‬
‫הנימול‪ ,‬משא״ב בטבילה שעיקרה קבלת עול מצות‪ ,‬עיי״ש[‪ ,‬אמנם בלבוש‬
‫יור״ד סי׳ רס״ח ס״ב כתב דמודיעים אותו פעם שניה בעודו במים ״כדי‬
‫לזרזו בשעת מעשה״‪.‬‬

‫ח‪ .‬יעויין היטב בדיני חציצה ביור״ד סי׳ קצ״ח סעיף ל״ח ל״ט וכן בסעיף‬
‫כ״ז‪.‬‬

‫ט‪ .‬עיין היטב בשו״ת נפש חיה יור״ד סי׳ צ״ז שכתב כן בפשיטות‪ .‬וראה לעיל‬
‫פרק שלישי הערה כ׳ בענין מילה לשמה וכל שכן בטבילה שהיא עיקר הגירות‬
‫וכדלעיל הערה ז׳‪ ,‬וראה בהערה בסמוך‪ .‬ועיין בתשובת מרן שליט״א בסוף‬
‫הספר‪.‬‬

‫י‪ .‬כ״ה בשו״ע שם ס״ג‪ ,‬והטעם מבואר בדברי הראשונים ביבמות שם‬
‫דטבילה לטהרת נדות נמי חשיבא ככוונה ליכנס לטהרת עם ישראל‪ .‬והנה‬
‫לדעת הרי״ ף והרמב״ם דאית להו דטבילה בעי בפני בית דין תיקשי טובא‬
‫האיך מהניא טבילת נדה לצורך גיור והרי לא טבלה בפני בי״ד‪ .‬ובאמת‬
‫הרמב״ם לשיטתו ניחא שפיר‪ ,‬דאיהו מפרש דהטבילה לנדתה אינה עושה‬
‫גירות אלא היא משמשת כהוכחה וראיה שבודאי נתגיירה כבר בעבר כהלכה‪,‬‬
‫יעויין היטב בדברי הרמב״ם בפי״ג הל״ט‪ ,‬וכיון שכן אפשר דלהרמב״ם‬
‫הכוונה בשעת הטבילה לשם גרות מעכבת‪ .‬וצ״ע עוד בהא מילתא‪ .‬ועיין עוד‬
‫היטב בזה בקרן אורה יבמות שם ובשו״ת אחיעזר ח״ג סי׳ כ״ז וכן בספר‬
‫לט‬ ‫כהלכתה‬ ‫פרק ד‬ ‫גירות‬

‫טבילה זו צריכה להיות דוקא ביום ולא בלילה ]יא[‪.‬‬ ‫ט‪.‬‬

‫טבילה זו הייבת להיעשות בפני שלשה דיינים כשרים‬ ‫י‪.‬‬

‫ניב[‪.‬‬ ‫וכדלהלן פרק שביעי‬

‫ניג[‪.‬‬ ‫אין להטביל גרים בשבת וביום טוב‬ ‫יא‪.‬‬

‫טבל לפני המילה נחלקו רבותינו הראשונים בדבר זה‬ ‫יב‪.‬‬

‫ולהלכה עליו לטבול פעם נוספת לאחר שיתרפא ממילתו‪ ,‬ללא‬
‫]יד[‪.‬‬ ‫ברכה‬

‫הזכרון להגרי״י פרנקל‪.‬‬

‫יא‪ .‬וכמבואר בשו״ע שם ס״ג וס״ד ומשום דמשפט כתיב בגרות‪] .‬ויש לתמוה‬
‫דבסעיף ג׳ מייתי המחבר שני שיטות בדין זה ואלו בסעיף ד׳ מיסתם סתים‬
‫לה לפסולא[‪ ,‬ועיין בטוטו״ד מהדו״ג ח״ב סי׳ קי״א העלה דטבילה בלילה‬
‫לאור הנר מהני עפי״ד הסמ״ע בחו״מ סי׳ ו׳‪ ,‬וצע״ט בזה‪.‬‬

‫יב‪ .‬גם זה מבואר שם סעיף ג׳ מאותו הטעם האמור לעיל‪.‬‬

‫יג‪ .‬שם סעיף ד׳‪ .‬ובכללי המילה לרבי גרשום הגוזר מייתי ״אבל בשכל טוב‬
‫מצאתי שיכולין לטבול בשבת״‪ .‬ואפשר דלהני רבוותא דסברי דאין בי״ד‬
‫מעכב בטבילה יש להתיר בשבת דמיחזי כמיקר‪ ,‬דדוקא אי בעי בפני בי״ד‬
‫הוא דלא מצינן למימר דמיחזי כמיקר‪ ,‬ודו״ק‪ .‬ועיין בקרן אורה יבמות שם‪.‬‬
‫וע״ע בשו״ת מחנה חיים ח״ב או״ח סי׳ ל״ז מ״ש בנידון דילן‪] .‬ובספר גרים‬
‫וגרות סי׳ כ״ה דן לענין גרות בער״ש ועיו״ט‪ ,‬עיי״ש[‪.‬‬

‫יד‪ .‬יעויין היטב בדברי הראשונים ביבמות דף מז‪ :‬דתמהו טובא מהא דחזינן‬
‫דמעוברת שנתגיירה אין בנה טעון טבילה‪ ,‬והרי עדיין לא נימול והאיך עלתה‬
‫לו הטבילה‪ .‬ובתוס׳ תירצו דכיון דאכתי לא חזי למילה הו״ל כאשה וכמו״ש‬
‫הריטב״א שם‪ .‬והרשב״א כתב דבאמת בנה לאו דוקא וצריך לומר דאיירי‬
 ‫כהלכתה‬ ‫פרק ד‬ ‫גירות‬ ‫מ‬

‫לאחר שטבל יניח שני ידיו על לבו נטו[ ויברך‪ :‬בא״י אמ״ה‬ ‫יג‪.‬‬

‫בבתו דאשה אינה צריכה מילה‪ ,‬עיי״ש‪ .‬והרמב״ן תירץ דבאמת ילפינן מהתם‬
‫דשפיר דמי טבילה ואחר כך מילה‪ ,‬והובאו שתי השיטות בטושו״ע יור״ד‬
‫ריש סי׳ רס״ח‪.‬‬

‫טו‪ .‬בסוגית הגמ׳ בפסחים דף ז‪ :‬נתבאר דבטבילת גר כיון דגברא לא חזי לא‬
‫מצינן לברוכי עובר לעשייתן‪ ,‬אלא דנחלקו רבוותא לענין ברכת טבילת נדה‬
‫ושאר טהרה מטומאות אימת מברכים‪ .‬ובשו״ע יור״ד סי׳ ר׳ פליגי הרמ״א‬
‫והמחבר אי ברכת טבילת נדה היא מקמי הטבילה או לאחריה‪ ,‬ומבואר‬
‫ברמ״א שם דנוהגים שלאחר הטבילה בעודה במים מברכת על הטבילה‪,‬‬
‫ונקטו הפוסקים שם דמברכות כשהיא עדיין לגמרי בתוך המים והמים‬
‫חשובים ככיסוי על ערותה אפילו אם הם צלולים‪ .‬ולדינא נתבאר בדברי‬
‫הפוסקים בשו״ע או״ח סי׳ ע״ד שתחבק זרועותיה בכדי להפסיק בין לבה‬
‫לערוה‪ ,‬עיין היטב בדברי האחרונים שם שהאריכו טובא בנידון זה‪.‬‬
‫ויש להעיר דמלשון המחבר והפוסקים מבואר דזמן הברכה הוא לאחר‬
‫יציאתו מן המים וכלשון השו״ע ״ויברך על הטבילה אחר שיעלה מן המים״‪,‬‬
‫וכן ראיתי דנקט בפשיטות בשו״ת יבי״א ח״א יור״ד סי׳ י״ט עיי״ש‪ .‬ועיין‬
‫היטב בבירור הלכה פסחים דף ז‪ :‬אות א׳ ובספר גרים וגרות סי׳ ד׳ אות ה׳‬
‫מ״ש בזה‪ ,‬וצ״ע בזה למעשה‪ .‬ויש להעתיק כאן לשון הריטב״א בפסחים שם‬
‫וז״ל ״ולענין ברכה שהיא אחר עשיית המצוה צריך שיברך בתוך כדי דיבור‪,‬‬
‫דהיינו כדי שאילת תלמיד לרב וכן אמר הרא״ה ז״ל בשם הירושלמי‪ .‬ומיהו‬
‫משעה שראוי לכך‪ ,‬דטבל ועלה אינו ראוי עד שילבש‪ ,‬וכן נוטל ידיו אינו ראוי‬
‫עד שינגבם״‪] .‬ועיין בפרישה כאן סקי״א שתמה אמאי לא הוזכר בפוסקים‬
‫זמן ברכת המילה אם לפני המילה‪ ,‬או לאחריה כמו ברכת הטבילה‪ ,‬עיי״ש‪.‬‬
‫ולענ״ד יש לחלק בפשיטות‪ ,‬דחובת המילה רמיא עלן ולכן אנו מברכים לפני‬
‫קיום המצוה‪ ,‬משא״כ במילה הגר מברך על קיום חובתו ואין עליו כל חיוב‬
‫לפני הטבילה‪ ,‬ודו״ק‪ ,‬ומצאתי כעי״ז באות ברית סי׳ רס״ח סק״ה[‪.‬‬
‫מא‬ ‫כהלכתה‬ ‫פרק ד‬ ‫גירות‬

‫אקב״ו על הטבילה‪ ,‬ויש נוהגים לברך‪ :‬על טבילת גרים‪ ,‬אך‬

‫]טז[‪.‬‬ ‫להלכה ולמעשה הנוסח הנכון הוא‪ :‬על הטבילה‬

‫טז‪ .‬הנה בשו״ע כאן ס״ב כתב ״ויברך על הטבילה״‪ ,‬ולא נחית לפרש באיזה‬
‫נוסח יברך‪ ,‬ובפשטות נוסח הברכה הוא כמו ברכת הטבילה בנדה‪ :‬על‬
‫הטבילה‪ ,‬וכן נראה מדברי הראשונים בסוגיא דפסחים דף ז‪ :‬ויש שנוהגים‬
‫לברך‪ :‬על טבילת גרים‪ ,‬וכנראה דטעמייהו הוא משום דגבי טבילת כלים נמי‬
‫אשכחן דמברכים‪ :‬על טבילת כלים‪ .‬ובאמת לא דמי‪ ,‬דגבי כלים חובת‬
‫ההטבלה חלה על המטביל‪ ,‬ולא על הכלי‪ ,‬משא״כ גבי גר ונדה דהוטלה חובת‬
‫הטבילה עלייהו משו״ה הוי נוסח הברכה‪ :‬על הטבילה‪ .‬וכעין זה מצאתי‬
‫בפירוש התפלות והברכות לר״י בר יקר‪ ,‬ברכת המצות ‪ -‬ברכת הטבילה‪,‬‬
‫שכתב לבאר כן החילוק בין טבילת כלים לאדם הטובל בעצמו‪] .‬וכתב שם‬
‫דלכן המל את העבד או את הגר מברך‪ :‬למול את הגרים‪ ,‬או‪ :‬למול את‬
‫העבדים‪ ,‬משום דאינהו לא מיחייבי למול עצמם‪ ,‬אבל בני ישראל שחייבים‬
‫למול עצמם אף אם אחרים מוהלים אותם מברכים ברכה כזו‪ ,‬ועבד שמל‬
‫עצמו מברך על המילה לאחר שנימול‪ ,‬ולא הבנתי היטב את מה שכתב‬
‫בהמשך‪ ,‬אך כמדומה שכן כוונתו כמו שכתבתי[‪ .‬ואפשר דבאמת היכא‬
‫שמטבילים גר קטן דליכא דין חיוב טבילה על הקטן באמת מברכים הבי״ד‬
‫המטבילים ואז נוסח הברכה הוא‪ :‬על טבילת גרים‪ ,‬וראה להלן פרק ששי‬
‫סעיף י״ב‪ .‬ועיין היטב מ״ש בזה בשו״ת שבט הלוי ח״ו סי׳ קצ״א וכן‬
‫בתשובתו להלן בספרינו מ״ש בזה‪] .‬ומדבריו נראה דיש גירסאות בבעלי‬
‫הנפש לראב״ד שכך הוא נוסח הברכה[‪.‬‬
‫והעירני חתני הרב שוורץ שליט״א למ״ש בשו״ת דבר יהושע ח״ג סי׳ מ׳‬
‫בנידן נוסח הברכה‪ ,‬והוא מסיק שם‪ :‬אומר אני בענ״ד שהאומר ״על טבילת‬
‫גרים״ אינו אלא טועה וחוששני שאף לא יצא ידי חובת הברכה דהו״ל משנה‬
‫ממטבע שטבעו חכמים בברכות‪ ,‬ואם יש מנהג כזה הו״ל מנהג בטעות‪ ,‬כי‬
‫אין לו על מה לסמוך‪ ,‬עכ״ד‪] .‬מיהו בתשובות הגאונים שערי צדק סי׳ מ״א‬
 ‫כהלכתה‬ ‫פרק ד‬ ‫גירות‬ ‫מב‬

‫יש מי שסובר שעל הגר לברך לאהר הטבילה ברכת‬ ‫יד‪.‬‬

‫״שהחיינו״ ניז[‪ ,‬אך למעשה הכריעו גדולי הפוסקים שלא לברך‬
‫ניח[‪ .‬והרוצה לצאת ידי כולם יקנה לעצמו בגד חדש או פרי‬
‫חדש ויברך ויכוון בברכתו אף על הגירות‪.‬‬

‫לאחר הטבילה וסיום עריכת הגירות ככל משפטה וחוקתה‬ ‫טו‪.‬‬

‫אומרים לגר ניט[ דברי שבח וחיזוק כדלהלן‪ :‬״אשריך שנדבקת‬

‫כתב דלכן האדון מברך על טבילת העבד מפני שהעבד אינו צריך לאותה‬
‫טבילה וצורך האדון הוא‪ ,‬ובמאירי יבמות שם מייתי מחלוקת הגאונים מי‬
‫מברך על טבילת העבד‪ ,‬עיי״ש[‪] ,‬אמנם בספר גרים וגירות סי׳ ד׳ שם נקט‬
‫בפשיטות לברך ״על טבילת גרים״‪ ,‬ועיין עוד שם בענין מספר הטבילות‪,‬‬
‫דלאחר הברכה טובלים עוד פעמיים‪ ,‬ולא מצאתי לדבריו מקור[‪.‬‬

‫יז‪ .‬כן כתב הרדב״ז בתשובותיו סי׳ תל״ד והובא בפ״ת כאן סק״א‪ ,‬וכ״כ‬
‫הגרצ״פ בסדר קבלת גרים‪ ,‬בקובץ הר המר ח״ה‪ ,‬ועיין עוד בשו״ת איש‬
‫מצליח יור״ד סי׳ ל״א שכן הוא המנהג במקומו‪.‬‬

‫יח‪ .‬יעויין בתשובות גדולי הפוסקים שליט״א שהובאו להלן‪ ,‬ועיין בשו״ת‬
‫מנחת יצחק ח״א סי׳ קכ״ט אות ה׳ שכתב לחלק בין גירות שנעשית כדת‬
‫וכדין ככל משפטי הגירות והלכותיה‪ ,‬לבין גירויות אחרות‪ ,‬עיי״ש‪ .‬וראה‬
‫בתשובות והנהגות ח״א סי׳ תרי״ט שכתב טעם למנהגא דילן שאין מברכים‬
‫ברכה זו‪ ,‬עיי״ש‪.‬‬

‫יט‪ .‬בתשובות והנהגות ח״א סי׳ תרי״ח כתב דמנהגו לדקדק דהדיינים יאמרו‬
‫בפיהם לאחר הטבילה‪ :‬״כשר״‪ ,‬דכשם שבית דין של מטה מכשירים כך בית‬
‫דין שלמעלה‪ ,‬עכ״ד‪] .‬ובתשובות והנהגות ח״ג סי׳ ש״ז כתב רמז נפלא דביום‬
‫הגירות ראוי לעשות סעודה ובפרט לזקני ישראל‪ ,‬עיי״ש[‪ ,‬ועיין רבינו בחיי‪,‬‬
‫פרשת יתרו‪.‬‬
‫מג‬ ‫כהלכתה‬ ‫פרק ד‬ ‫גירות‬

‫במי שאמר והיה העולם‪ ,‬שלא נברא העולם אלא בשביל ישראל‬
‫ולא נקראו בנים למקום אלא ישראל ואין חביבין לפני המקום‬
‫אלא ישראל‪ ,‬כל הדברים שדברנו עמך לא אמרנו לך אלא‬
‫]כ[‪.‬‬ ‫להרבות שכרך״‬

‫כ‪ .‬ראוי להעתיק לשון הלבוש ביור״ד סי׳ רס״ט ס״א‪ :‬״אמרו חז״ל הדעת‬
‫נותן שגר המתגייר ומקבל עליו עול התורה והמצוות ועול מלכות שמים ודאי‬
‫נתערה עליו רוח ממרום רוח חדש רוח קדישא נשמתא חדתא ונעשה איש‬
‫אחר וכאלו נוצר ונולד בו ביום דמי וכל ימיו הראשונים כלא היו‪ ,‬דאיש אחר‬
‫הוא״‪] .‬ועיין שו״ת לחמי תודה להר״י באסאן סי׳ ה׳ שכתב בפשיטות דגר‬
‫נחשב כקטן אף לענין שאינו נענש עד שיעברו עשרים שנה מעת הגירות‪ ,‬וכתב‬
‫שם דה״ה נמי מי שנעשה חכם‪ ,‬חתן ונשיא דאינן נענשים אלא לאחר כ׳‬
‫שנים‪ .‬והדברים תמוהים טובא וכמו שתמה על כך בשו״ת להורות נתן ח״ד‬
‫סי׳ י״ב‪ ,‬עיי״ש‪ .‬ויש לעיין בדברי התוס׳ כתובות דף ג‪ :‬לענין אם האיסור‬
‫לבועל נפקע ע״י גירות‪ ,‬ובדברי הראשונים שם‪ ,‬וכן בשו״ת אבני נזר אבהע״ז‬
‫שהאריך בזה[‪ .‬ועיין חידושי ח״ס ע״ז דף סד‪ .‬שלא מצא מקור להא מילתא‬
‫דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי‪ .‬וראה מה שהאריך בזה בשו״ת להורות נתן‬
‫ח״ז סי׳ ע״ג‪ ,‬ע״ה‪ .‬והעירני חתני הרב שוורץ שליט״א לדברי הראב״ן ביבמות‬
‫שם שכתב וז״ל‪ :‬״ואסמכתא לגר שנתגייר וכו׳ מואת הנפש אשר עשו בחרן‪,‬‬
‫ואמרינן בבראשית רבה‪ ,‬אברהם מגייר את האנשים ושרה מגיירת את‬
‫הנשים והפסוק מעיד שאברהם ושרה שגיירום עשו אותם ולא יולדיהם״‪.‬‬
‫]וצ״ע מהא דכתב הראב״ן סי׳ נ״ח דבגיורת לית להו לכולי עלמא דכקטן‬
‫שנולד דמי‪ ,‬והרי בהאי קרא דלעיל איירי אף בנשים‪ .‬ועיין היטב בשו״ת בצל‬
‫החכמה ח״ד סי׳ י״ד[‪ .‬והדברים קילורין לעינים‪.‬‬
 ‫כהלכתה‬ ‫פרה ה‬ ‫גירות‬ ‫מד‬

‫פרק חמישי‬

‫גירות וטכילת נשים‬

‫כשבאה אשה לפנינו ורצונה להתגייר אף היא צריכה‬ ‫א‪.‬‬

‫לעבור את כל התהליך שנזכר לעיל בפרק ראשון ושני‪ ,‬דהיינו‪,‬‬
‫הקידה ודרישה על המניעים שהביאוה לידי צעד זה‪ ,‬והודעה‬
‫על עיקרי האמונה והדת ועל קבלת עול התורה והמצוות‪.‬‬

‫מלבד המצוות שמודיעים לאנשים מוסיפים להם את‬ ‫ב‪.‬‬

‫המצוות המיוחדות שמוטלות על הנשים והן‪ :‬הלכות נדה‬
‫וצניעות‪ ,‬חובת הדלקת נרות שבת ומצות הפדשת חלה ]א[‪.‬‬

‫לאחר שקיבלה על עצמה את עול התודה והמצוות עליה‬ ‫ג‪.‬‬

‫להכין עצמה לקיום מצות הטבילה במקוה‪.‬‬

‫ההכנות לטבילה כוללות‪ ,‬הסרת הדברים החוצצים‪ ,‬קציצת‬ ‫ד‪.‬‬

‫צפרנים‪ ,‬והסרת השעדות העומדות להיקצץ‪ ,‬חפיפה יסודית ככל‬
‫]ב[‪.‬‬ ‫משפטי הטהרה שנאמדו בטהרת נדה‬

‫א‪ .‬ראה לעיל פרק שני סעיף ג׳ הערה ט׳‪ ,‬וכן בפרק שני הערה כ״ו בנידון‬
‫מ״ש באגרות משה אודות אשה שאינה מקבלת על עצמה עניני צניעות‪.‬‬

‫ב‪ .‬וכמו שנתבאר לעיל בפרק רביעי סעיפים ב ‪ -‬ד‪ ,‬ויעויין עוד בשו״ע יור״ד‬
‫סי׳ קצ״ח סל״ה בענין צורת עמידתה בשעת הטבילה‪ .‬והעירני בני הרב שלמה‬
‫יצחק שליט״א להמבואר ביור״ד סי׳ קצ״ח ס״ו דשיער שבאותו מקום‬
‫בפנויה אינו חוצץ ובנשואה חוצץ‪ ,‬וכתב הט״ז שם סק״י דלא היו צריכים‬
‫לכתוב דין הפנויה דאין בזה נפקותא לדידן‪ ,‬והעיר על כך בחידושי רעק״א‬
‫מה‬ ‫כהלכתה‬ ‫פרה ה‬ ‫גירות‬

‫סדר קיום מצות הטבילה באשה המתגיירת הוא כדלהלן‪:‬‬ ‫ה‪.‬‬

‫]ד[‬ ‫נשים ש מושיבות אותה במים עד צוארה והדיינים עומדים‬
‫מבחוץ ומודיעים אותה פעם נוספת מקצת מצוות חמורות‬
‫ומקצת מצוות קלות כשהיא יושבת במים‪ ,‬ותשיב בפיה על‬
‫נכונותה לקבל את המצוות‪ ,‬באופן שיהיו דבריה נשמעים‬
‫]ה[‪.‬‬ ‫לדיינים העומדים מבחוץ‬

‫לאחר מכן היא טובלת בפני הדיינים נח שרואים כשהמים‬ ‫ו‪.‬‬

‫שם דנפק״מ טובא איכא לענין טבילת גרים‪ ,‬דכיון דפנויה אין דרכה להסירם‬
‫משו״ה אינו חוצץ כלפיה‪ ,‬ודו״ק‪.‬‬

‫ג‪ .‬איתא במסכת גרים פ״א הל״ח‪ :‬האיש מטביל את האיש והאשה מטבלת‬
‫את האשה ולא את האיש‪ ,‬ועיין בפירושי בעל נחלת יעקב והחיד״א שם‬
‫דבודאי לא סגי באחד בלבד ובעינן שיהיו ג׳ דיינים‪ ,‬אלא הכוונה היא‬
‫שהאיש ישים על לבו לדקדק שיטבול כהוגן‪ ,‬והאשה תשים על לבה לדקדק‬
‫שהגיורת תטבול כהוגן‪.‬‬

‫ד‪ .‬לענין עמידת הדיינים יש מי שרצה לדון דדין בית דין הוא בישיבה ויש‬
‫להחמיר בזה‪ ,‬אך מסתימת דברי הגמי והשו״ע משמע דהדיינים עומדים בשעת‬
‫הטבילה‪.‬‬

‫ה‪ .‬כנלענ״ד בפשיטות‪.‬‬

‫ו‪ .‬כן מבואר ברמב״ם ובשו״ע שם ס״ב‪ .‬והנה האחרונים האריכו טובא‬
‫בנידון זה אי בעינן דוקא ראיית הדיינים או דסגי בידיעה אף ללא ראיה‪,‬‬
‫ולמסקנא דמילתא נקטו רוב האחרונים דדין בי״ד האמור בגירות בעי ראיית‬
‫הדיינים לעיכובא‪ ,‬ודוקא לגבי עדות הוא דאמרינן דסגי בידיעה ללא ראיה‪,‬‬
‫וכיון שכן חייבים הדיינים לראות כשהמים מכסים אותה והיא כולה נמצאת‬
 ‫כהלכתה‬ ‫פרה ה‬ ‫גירות‬ ‫מו‬

‫מכסים אותה‪.‬‬

‫תניה ידיה על לבה ותברך‪ :‬בא״י אמ״ה אקב״ו על הטבילה‬ ‫ז‪.‬‬

‫]ז[‪.‬‬

‫ומיד לאחר מכך מחזירים הדיינים את פניהם ויוצאים כדי‬ ‫ח‪.‬‬

‫]ח[‪.‬‬ ‫שלא יראו אותה בשעה שעולה מן המים‬

‫נוהגים לכסות את גופה בהיותה במים בבגד רחב מפני‬ ‫ט‪.‬‬

‫הצניעות‪ ,‬ויש שמכסים את בור המקוה עד גופה מטעמי צניעות‬
‫]ט[‪.‬‬

‫בתוך המים‪ ,‬ויעויין היטב מה שכתבו בזה בערוך לנר יבמות שם וכן בשו״ת‬
‫מנחת יצחק ח״ד סי׳ ס״ד‪ ,‬שו״ת יבי״א ח״א יור״ד סי׳ י״ט‪ ,‬תשובות‬
‫והנהגות ח״א סי׳ תרכ״א‪.‬‬

‫ז‪ .‬יעויין היטב לעיל פרק רביעי סעיף י״ג ובהערה ט״ו וט״ז‪.‬‬

‫ח‪ .‬יש סוברים דמברכים ברכת הטבילה לאחר היציאה מן המים וכמבואר‬
‫לעיל הערה ט״ו‪.‬‬

‫ט‪ .‬בספר נהר מצרים הלכות גרים אות כ״ד שיש להביא יריעת בגד גדולה‬
‫ולפרוס אותה על פני המים שבמקוה ובחלק ממנה מתכסה גוף הגירות‪,‬‬
‫עכ״ד‪ ,‬והובא בשו״ת יבי״א ושם כתב שיש עצה נוספת לעשות חלוק רחב‬
‫המיוחד לכך ואין בכך כל חשש וכדאמרינן בביצה דף יח‪ .‬דנדה מערמת‬
‫וטובלת בבגדיה‪ ,‬עייש״ה‪ .‬וע״ע בשו״ת מנחת יצחק הנ״ל בזה‪.‬‬
‫מז‬ ‫כהלכתה‬ ‫פרק ו‬ ‫גירות‬

‫פרק ששי‬

‫גירות קטנים‬

‫]ב[‪.‬‬ ‫א‪ .‬גר קטן נא[ שבא להתגייר מטבילין אותו על דעת בית דין‬

‫]ג[‬ ‫במה דברים אמורים כשאין לו אב ואמו מביאתו לפנינו‬ ‫ב‪.‬‬

‫א‪ .‬בטור סי׳ רס״ח מייתי לדברי הבה״ג דחרש ושוטה אין מקבלין אותן‬
‫להתגייר אפילו עפ״י אבותיהם‪ ,‬ובסי׳ רס״ז כתב הטור בשם רבי יהודאי‬
‫גאון דעבד קטן או שוטה מטבילין אותן על דעת בי״ד‪ ,‬ועיין בב״י שם שכתב‬
‫דעבד שאני כיון דרשות רבו עליו הוי ליה כאלו שמטבילין אותו עפ״י‬
‫אבותיו‪ ,‬עיי״ש‪ .‬ועיין בחידושי הרי״ם כאן שהעלה דהבה״ג איירי רק לענין‬
‫לכתחילה אבל בדיעבד מודה דהוי גר אפילו מי שהביאוהו אביו ואמו‪,‬‬
‫עיי״ש‪ .‬וראה מה שהאריכו טובא בנידון זה בשו״ת עטרת משה יור״ד ח״ב‬
‫סי׳ ר״ב וכן הגר״ש מזרחי בקובץ דברי משפט ח״ב ומסקי שם דאין להטביל‬
‫חרש או שוטה על דעת בית דין‪.‬‬

‫ב‪ .‬וכדאיתא בגמ׳ כתובות דף יא‪ .‬ובשו״ע סי׳ רס״ח ס״ז‪] .‬עיין בשו״ת מטה‬
‫לוי ח״ב סי׳ נ״ה ובשו״ת זכר יצחק סי׳ ב׳ בנידון אב שאינו שומר תומ״צ‬
‫שהביא את בנו מן הנכרית להתגייר דבכה״ג אין נחשבת הגירות לזכות ולא‬
‫חיילא הגירות‪ .‬ועיין היטב בדברי הריטב״א כתובות שם‪ .‬וע״ע שו״ת מנח״י‬
‫ח״ג סי׳ צ״ט וח״י סי׳ ק״ה‪ .‬וראה בקובץ פסקי דין ‪ -‬תשט״ו מה שנכתב‬
‫בנידון זה[‪.‬‬

‫ג‪ .‬נראה לכאורה דבכל גירות דעלמא הגר בעצמו פועל את חלות הגרות‬
‫דידיה אלא דיש תנאי שאין הגירות נפעלת אלא בפני בי״ד‪ ,‬משא״כ בגר קטן‬
‫מיסתבר דהם פועלים עבורו את חלות הגרות והמה מכניסים אותו תחת‬
‫כנפי השכינה מדינא דזכין לאדם שלא בפניו‪ ,‬ומיהו אין זה מוכרח‪ ,‬ועיין‬
 ‫כהלכתה‬ ‫פרק ו‬ ‫גירות‬ ‫מח‬

‫]ד[‪.‬‬ ‫להתגייר‪ ,‬או שהוא בא מעצמו וחפץ להתגייר‬

‫אבל אם אביו הגוי מביאו לפנינו להתגייר יש אומרים‬ ‫ג‪.‬‬

‫שאינו צריך דעת בית דין נה[‪ ,‬ויש סוברים דאפילו באופן כזה‬
‫]ו[‪.‬‬ ‫צריך דעת בית דין אם אין האב מתגייר עמו‬

‫היטב בתוס׳ סנהדרין דף סח‪ :‬וכן בקוב״ש שם אות ל״ג‪.‬‬

‫ד‪ .‬כתב המרדכי ביבמות סי׳ מ׳‪ :‬״גר קטן מטבילין אותו על דעת בי״ד‬
‫מצאתי כתוב בשם רבי׳ אבי״ה דאיירי כגון שאמר גיירוני‪ ,‬וקמ״ל אע״ג דאין‬
‫לו דעת שומעין לו דזכות הוא לו‪ ,‬אבל אם אין רוצה אינו גר‪ ,‬תדע‪ ,‬דהא‬
‫מיירי כשיד ישראל תקיפה עליהם כדאמרינן בתר הכי ואם הגדילו דוקא‬
‫יכולין למחות‪ ,‬וא״כ נגייר כל בניהם הקטנים״‪ .‬ועיין בב״ח כאן ובש״ך‬
‫סקט״ז‪ .‬אמנם אית דסברי דכשאין לו אב ואם אין בי״ד מטבילין אותו‪ ,‬עיין‬
‫ברש״י כתובות שם וכן בתוס׳ דף מד‪ .‬בד״ה הגיורת‪ .‬ובתורי״ד שם כתב‬
‫דאפילו נמצא תינוק מושלך בשוק או ששבו ישראל קטני פלשתים מטבילין‬
‫אותן‪ ,‬עיי״ש‪ .‬ועיין בחידושי הרי״ם כאן שכתב דדוקא לענין לכתחילה הוא‬
‫דפליגי‪ ,‬אבל בדיעבד ודאי הוי גר אפילו בעל כרחך דזכות הוא לו‪ ,‬וצ״ע‪.‬‬
‫ועיין בשו״ת שבט הלוי ח״ו סי׳ ר״ב וח״ח סי׳ רס״ט‪ .‬והנה האחרונים‬
‫האריכו טובא בנידון גירות ילדים מאומצים יעויין היטב בשו״ת אגרות משה‬
‫יור״ד סי׳ קס״א וסי׳ קס״ב ויור״ד ח״ג סי׳ ק״ד ובשו״ת דברי יציב ]שפע‬
‫חיים ח״ב[ סי׳ כ״ה ועוד‪.‬‬

‫ה‪ .‬כ״כ הב״י והב״ח בדעת רש״י בכתובות שם‪.‬‬

‫ו‪ .‬יעויין היטב בשטמ״ק שם בדעת רש״י וכ״כ הרשב״א ועיין גם במאירי‬
‫שם‪ .‬אבל אם אביו ואמו הביאוהו להתגייר אבל אין הם מתגיירים עמו‬
‫נחלקו רבוותא בשטמ״ק וכן בריטב״א שם‪ .‬ועיין עוד בשו״ת אחיעזר ח״ד‬
‫סי׳ מ״ז בענין אם הביאו אבי אביו להתגייר‪.‬‬
‫מט‬ ‫כהלכתה‬ ‫פרק ו‬ ‫גירות‬

‫באותן האופנים שהגיור נעשה על דעת בית דין אף המילה‬ ‫ד‪.‬‬

‫נעשית על דעתם נז[‪ ,‬ויש סוברים שלענין מילה אין אומרים כן‬
‫]ח[‪.‬‬ ‫כיון דהמילה הוא צער מרובה ואינו בגדר זכות‬

‫נהלקו הראשונים בגדר הגירות של קטנים אם הוא מן‬ ‫ה‪.‬‬

‫]ט[‪.‬‬ ‫התורה או שאינו אלא מדרבנן בלבד‬

‫ז‪ .‬עיין בשטמ״ק שם בשם הרשב״א והריטב״א דמילה פשיטא דעושים אותה‬
‫על דעתם דהמילה קיימת לכשיגדיל‪ ,‬משא״ב הטבילה הרי ליתא בעולם‬
‫בשעה שנעשה גדול‪ ,‬ולכן נקט דאפילו להטביל נמי מצינן על דעת בי״ד‪.‬‬

‫ח‪ .‬כ״ה בשטמ״ק שם ומשום דהטבילה הויא זכות גמור בשבילו‪ ,‬אבל המילה‬
‫כיון דאית ליה צערא דגופא אינה נחשבת לו כזכות‪ .‬ומכל מקום אם מלו‬
‫אותו יצא בכך ידי מילה‪ ,‬כיון שמלוהו לצורך גרות‪ ,‬וסגי ליה בטבילה גרידא‪.‬‬
‫וראה לעיל פרק שלישי סעיף ד׳ ובהערות שם‪] .‬וע״ע להלן פרק שביעי סי״ב‬
‫בענין נוכחות הבי״ד בשעת הטבילה לעיכובא[‪.‬‬

‫ט‪ .‬יעויין בתוס׳ כתובות שם בד״ה מטבילין דלדעתם אינה אלא מדרבנן כיון‬
‫דאין זכיה לקטן מן התורה‪ ,‬והא דשרי ליה לישא בת ישראל משום דיש כח‬
‫ביד חכמים לעקור דבר מן התורה אפילו בקום ועשה‪ .‬ויש אומרים דאין‬
‫הגרות חלה מן התורה מפני דקבלת מצות מעכבת בחלות הגרות‪ ,‬וקטן לאו‬
‫בר קבלה הוא וכמו״ש בשטמ״ק בשם שיטה ישנה‪ .‬ואית דמפרשי דבאמת‬
‫אין הגירות מועילה אלא לענין מילי דרבנן גרידא וכגון לגבי יין נסך וכדומה‪,‬‬
‫אבל לענין דברים של תורה הרי הוא כגוי גמור‪ ,‬ובאמת אם קידש אשה ובא‬
‫אחר וקידשה מקודשת לשני וכדברי הריטב״א שם‪ .‬אמנם אית דסברי‬
‫דהגירות חלה מן התורה‪ ,‬או משום דבזכות גמור אית ליה לקטן זכיה מן‬
‫התורה‪ .‬או משום דגרות אינה כשאר זכייות דעלמא‪ ,‬דאין הבי״ד מזכים לו‬
‫מאומה‪ ,‬אלא הוא זוכה בעצמו ובגופו שנכנס תחת כנפי השכינה וכדברי‬
 ‫כהלכתה‬ ‫פרק ו‬ ‫גירות‬

‫מעוברת שנתגיירה אין בנה צריך טבילה וטבילת אמו עולה‬ ‫ו‪.‬‬
‫אף עבורו ני[‪ ,‬ולאחר לידתו צריך למולו לשם גירות או לשם‬
‫מצות מילה כשאר ישראל ]יא[‪.‬‬

‫אולם באופן כזה צריכים הדיינים לידע שהיא מעוברת‬ ‫ז‪.‬‬

‫התוס׳ כסנהדרין דף סח‪] :‬ועיין להלן פרק שביעי בענין עיקר דין גרות בזמן‬
‫הזה אם היא מן התורה או מדרבנן בלבד[‪.‬‬

‫י‪ .‬יעויין בגמ׳ יבמות דף עח‪ :‬ובשו״ע שם ס״ו‪ .‬ועיין היטב בתוס׳ סנהדרין‬
‫שם דמשכחת לה גר קטן מן התורה במעוברת שנתגיירה‪ ,‬ותמה מרן‬
‫הרעק״א דלמ״ד עובר לאו ירך אמו לא מהני האי גרות אלא מדין זכיה‪,‬‬
‫וא״ב תיקשי דבמאי עדיף מכל קטן דעלמא דליתא בזכיה‪ .‬ובאמת בבית‬
‫יעקב ובהפלאה בכתובות שם כתבו דזה אתי כמ״ד דעובר ירך אמו דלדידיה‬
‫מהני הגרות מעיקר הדין‪ .‬ויעויין היטב באבנ״מ סי׳ י״ג סק״ד וכן באות‬
‫ברית סי׳ רס״ח סק״ח‪ .‬ועיין בקה״י כתובות סי׳ י׳ מה שהאריך בזה‪ ,‬והעלה‬
‫שם דאפילו למאן דס״ל דלאו ירך אמו נמי מהניא הגרות ולאו מדין זכיה‬
‫אלא מדין יד‪ ,‬עיי״ש‪ .‬ועיין עוד בנידון דילן בילקוט הגרשוני‪ ,‬כללים‪ ,‬השמטה‬
‫לאות ג׳ ובשו״ת הר צבי יור״ד סי׳ רכ״ג רכ״ד‪.‬‬

‫יא‪ .‬מדברי הראשונים ביבמות דף מז‪ :‬מבואר דאית דסברי דבגרות מעוברת‬
‫חייל עליה דין ישראל גמור מכוח הטבילה והמילה שלאחר כך אינה מתורת‬
‫גרות אלא כמילת ישראל דעלמא וכה״ד התוס׳ שם‪ ,‬אבל הרמב״ן ס״ל‬
‫דבעינן מילה בכדי לגמור את חלות הגרות ומשום דלדידיה אין קדימת‬
‫המילה מעכבת וכמו שנתבאר לעיל פרק רביעי סעיף י״ב‪ .‬ועיין שו״ת אחיעזר‬
‫ח״ד סי׳ מ״ד‪ .‬ורבותינו האחרונים האריכו אי מילתא ביום השמיני דוחה‬
‫שבת‪ ,‬יעויין שו״ת בנין ציון ושו״ת מהר״ם שיק בזה‪.‬‬
‫נא‬ ‫כהלכתה‬ ‫פרק ו‬ ‫גירות‬

‫ודוקא בכה״ג מהני לה טבילת האם ניב[‪ .‬ויש מי שחולק בדבר‬

‫ולדעתו אף אם לא ידעו הדיינים נמי מהני טבילת האם ומשום‬
‫]יג[‪.‬‬ ‫דעובר ירך אמו הוא‬

‫כשמגיירים תינוקות יש מי שכתב שימולו אותם מיד בפני‬ ‫ח‪.‬‬

‫בית דין לשם גירות וימתינו מלהטבילם עד שיגיעו לגיל שנתיים‬
‫]יד[‪.‬‬ ‫בערך ולא יתנו להם שם אלא בשעת הטבילה‬

‫נטו[‬ ‫ט‪ .‬באותן גרויות שנעשות על דעת בית דין או שנתגיירו עם‬

‫יב‪ .‬כה״ד בעל הדגול מרבבה שם‪ .‬ונראה דהטעם הוא כדכתיבנא לעיל שבגר‬
‫קטן חיילא הגרות מכוח הבי״ד ולכן שפיר אמרינן דידיעתם מעכבת‪ ,‬ודו״ק‪.‬‬
‫ועיין עוד בזה בקוב״ש כתובות שם‪.‬‬

‫יג‪ .‬עיין בזה בערוך השולחן כאן סעיף י״א‪.‬‬

‫יד‪ .‬כ״כ בשו״ת אגרות משה יור״ד סי׳ קס״א‪] .‬וכתב שם ואם יתביישו ולא‬
‫ירצו שידחו קריאת השם עד אחר הטבילה יכולים לקרוא לו שם גם תיכף‬
‫אחר המילה‪ ,‬אבל טוב לדלג תיבת ״בישראל״‪ ,‬אלא לומר קיים את הילד‬
‫ויקרא שמו פב״פ וזה הקטן גדול יהיה ויכנס לטבילה לקדושת ישראל‬
‫ולתורה ולחופה ולמעשים טובים‪ .‬ואם היא ילדה אין לקרא לה שם עד‬
‫שתגדל קצת ותהא ראויה לטבילה ואז יקראו לה שם מיד לאחר הטבילה‬
‫ואין צריך לחכות על יום קריאה‪ ,‬עכ״ד שם‪ .‬ומדבריו משמע דאומרים בשעת‬
‫המילה את הנוסח המקובל‪ ,‬אך במסכת גרים מבואר שיש נוסח מיוחד‬
‫לגרים[‪.‬‬

‫טו‪ .‬כן הוא בשו״ע סעיף ז׳‪ .‬אמנם בשו״ת ח״ס יור״ד סי׳ רנ״ג העלה דלא‬
‫מצי למחות אלא כשנתגייר רק על דעת בי״ד‪ ,‬אבל בנתגייר עמו אחד‬
‫מאבותיו לא מצי למחות‪ ,‬ומייתי התם דמצא חבל נביאים ראשונים‬
 ‫כהלכתה‬ ‫פרק ו‬ ‫גירות‬ ‫נב‬

‫אביחם יכולים למחות על כך משיגדלו נטז[‪ ,‬ואם מחו בפקעת‬

‫]יז[‪.‬‬ ‫גרותם למפרע‬

‫בשטמ״ק כתובות שם דכתבו להדיא דדוקא בלא נתגייר אחד מאבותיו עמו‬
‫הוא דמהני מחאה‪ ,‬והטעם הוא דבכה״ג אבותיו מקבלין את תנאי הגרות‬
‫במקומו‪ ,‬ועוד משום דבכה״ג הוי זכות גמור דליתא במחאה‪ ,‬עיי״ש‪ .‬והאריכו‬
‫האחרונים ז״ל טובא לדחות את דבריו‪ ,‬ועיין בזה בתשובת בעל הלחם שלמה‬
‫שהובאה בחידושי הראב״ן ליבמות‪ ,‬וכתב שם דלא מצא שם בשטמ״ק דיעה‬
‫אחת שתסבור כן ואדרבה מייתי התם לדברי הרשב״א והריטב״א דסברי‬
‫דבכל גווני מהני מחאה‪ ,‬ומסיק התם באמת כן לדינא‪ .‬ויעויין עוד בספר אות‬
‫ברית על הלכות גרות סק״י מ״ש בזה וראה ליקוטי הערות יור״ד ח״ג סי׳‬
‫רנ״ג מה שכתב בביאור דברי הח״ס‪.‬‬

‫טז‪ .‬יעויין היטב בתורי״ד כתובות שם שכתב‪ :‬״והגדילו דרב יוסף לאו דוקא‬
‫שבאו לכלל עונשין אלא שבאו לכלל דעת ועדיין לא באו לכלל עונשין״‪.‬‬
‫ונתכוון לזה מדנפשיה בשו״ת מחנה חיים ח״א סי׳ פ״ט‪ .‬ובאמת בשו״ת‬
‫חלקת יואב או״ח סי׳ א׳ תמה מסוגיא על מרן הח״ס בשו״ת יור״ד סי׳ קפ״ד‬
‫דס״ל דבבני נח אין הגדול והקטנות נקבעים לפי השנים משום דלא ניתנו‬
‫שיעורין לבן נח‪ ,‬אלא דגדלות דידהו בדעתא בלחוד תליא‪ ,‬והקשה החלקת‬
‫יואב דמהכא משמע דאף לגבי דידיה תליא בגדלות בשערות‪ ,‬ולא ראה דברי‬
‫התורי״ד כאן‪ ,‬וכבר הערתי בזה בקונטרס מכירת חמץ למרן הח״ס פרק ז׳‬
‫סעיפים ד׳ ‪ -‬ו׳‪ .‬וע״ע בשו״ת עטרת משה יור״ד סי׳ ר״ב ובשו״ת להורות נתן‬
‫ח״ד סי׳ ל״ד מ״ש בנידון זה‪.‬‬

‫יז‪ .‬עיין היטב בשו״ת ח״ס הנ״ל דמשמע דלא פסיקא ליה הא מילתא‪ .‬וראה‬
‫עוד בליקוטי הערות שם אות ט׳‪ .‬לאחר המחאה אם חוזר בו ורוצה להתגייר‬
‫כתב המנח״ח מצוה ג׳ דלא בעי הטפת דם ברית ואפשר דאפילו טבילה לא‬
‫בעי אלא קבלת עול מצוות בלבד‪ ,‬ולענ״ד צע״ג דנראה דעל ידי המחאה בטל‬
‫נג‬ ‫כהלכתה‬ ‫פרק ו‬ ‫גירות‬

‫אך אם הגדיל הקטן שעה אהת ונהג מנהג יהדות ולא מיחה‬ ‫י‬
‫]יח[‪.‬‬ ‫שוב אינו יכול למחות לעולם‬

‫יש מי שסובר שבגרות מעוברת אין העובר יכול למחות‬ ‫יא‪.‬‬

‫ניט[‪.‬‬ ‫לכשיגדיל ומשום דעובר ירך אמו הוא‬

‫קטן שמתגייר על דעת בית דין יש מי שאומר שבכה״ג‬ ‫יב‪.‬‬

‫מברכים בית הדין את ברכת הטבילה ]כ[‪ ,‬ויש מי שסובר דבאופן‬
‫כזה הוי נוסח הברכה‪ :‬על טבילת גרים נכא[‪ .‬אך יש סוברים‬

‫כל מה שנעשה עד עתה וצריך להתחיל מחדש כאילו לא נעשה דבר‪ .‬ומרן‬
‫הגריש״א שליט״א אמר לי דטבילה ודאי בעי‪ ,‬אך לענין הטפת דם ברית‬
‫ספוקי מספקא ליה‪ ,‬עכ״ד‪.‬‬

‫יח‪ .‬שו״ע שם סעיף ח׳‪ .‬ובאמת יש מרבותינו הראשונים שלדעתם צריך הגר‬
‫לקבל עליו עול מצות מיד כשהגדיל וכמו״ש בשטמ״ק שם‪ ,‬וכנראה דלהאי‬
‫שיטה אין הגרות נגמרת אלא עם קבלת המצות בגדלותו‪ .‬ולפי״ז אין צריך‬
‫למחות אלא דסגי במה שאינו מקבל על עצמו להדיא את עול המצוות‪] .‬ואולי‬
‫י״ל דע״י המחאה בפועל נפקע ומתבטל הגרות למפרע‪ ,‬אבל אם עדיין לא‬
‫קיבל איכא למימר דהגרות מתלי תלי וקאי עד הקבלה‪ ,‬ודו״ק[‪ .‬ועיין שו״ת‬
‫מגד יהודה סי׳ כ״ח בענין אם צריך להודיע לקטן שהגדיל שבידו למחות על‬
‫הגרות‪ .‬ועיין עוד בשו״ת קנה בושם חלק א׳ מש״כ בשם בעל מנחת יצחק‬
‫בנידון זה‪.‬‬

‫יט‪ .‬כן כתב בערוך השולחן כאן סעיף י״א‪.‬‬

‫כ‪ .‬כך מבואר בדברי הראב״ד בבעלי הנפש‪.‬‬

‫כא‪ .‬עיין שו״ת שבט הלוי ח״ו סי׳ קצ״ד‪.‬‬

 ‫כהלכתה‬ ‫פרק ו‬ ‫גירות‬ ‫נד‬

‫דבכל אופן מברך הגר בעצמו נכב[‪ .‬ונראה דהיכא שהדיינים‬

‫הם‬ ‫באמת‬ ‫אז‬ ‫המקוה‬ ‫בתוך‬ ‫התינוק‬ ‫את‬ ‫מטבילים‬
‫]כג[‪.‬‬ ‫מברכים‬

‫בב‪ .‬יעויין היטב בדברינו לעיל פרק רביעי סעיף י״ג בהערה ט״ז‪.‬‬

‫כג‪ .‬כתב בשו״ת נפש חיה יור״ד סי׳ צ״ז דאפשר דלא מהני טבילת קטן אלא‬
‫כשאחרים מטבילים אותו דאז מהני כוונה דידהו לגבי פעולת הטבילה‪ .‬ואולי‬
‫יועיל מדין גדול עומד על גביו‪ ,‬וצ״ע טובא בזה‪ ,‬עיי״ש‪ .‬ויש להאריך בזה‬
‫טובא ואכ״מ‪ .‬וראיתי בספר אחד דנקט דלא מהני טבילת הקטן בעצמו‬
‫וצריך דוקא שיטבילוהו בי״ד‪ .‬ולענ״ד אינו נראה כן‪ ,‬וכשם דמהני טבילת‬
‫המעוברת גם עבור עוברה למ״ד לאו ירך אמו הוא הדין נמי מהני טבילת‬
‫עצמו ולא בעינן דוקא טבילה ע״י בי״ד‪.‬‬
‫נה‬ ‫כהלכתה‬ ‫פרה ז‬ ‫גירות‬

‫פרק שגיעי‬

‫כפני כית דין‬

‫כל הפעולות הנדרשות לגיור‪ ,‬דהיינו‪ ,‬קבלת עול מצוות‬ ‫א‪.‬‬

‫]ב[‪.‬‬ ‫נא[‪ ,‬מילה וטבילה צריכים להיעשות בפני בית דין‬

‫בית דין זה מורכב משלשה אנשים הכשרים לדון דיני‬ ‫ב‪.‬‬

‫]ג[‪.‬‬ ‫ממונות‪ ,‬ואין צריך שיהיו דוקא דיינים מומחים‬

‫אך צריך שיהיו תלמידי חכמים היודעים ומבינים בהלכה‬ ‫ג‪.‬‬

‫א‪ .‬ראה לעיל בפרק שני מה שנתבאר בארוכה בגדר הקבלה‪.‬‬

‫ב‪ .‬עיין בגמ׳ יבמות דף מו‪ :‬ומשום דכתיב גבי גר משפט אחד יהיה לכם ואין‬
‫משפט בפחות מג׳ כשרים‪ .‬בספר ישועות ישראל נקט בפשיטות דצריכים‬
‫רצון הבי״ד על הגירות‪ ,‬ואם טבל אחד בפניהם שלא מדעתם לא מהני מידי‪,‬‬
‫עיי״ש‪.‬‬

‫ג‪ .‬הנה נחלקו רבותינו הראשונים בגדר כוח בית דין בזמן הזה לענין גירות‪,‬‬
‫דעת הרמב״ן והרשב״א גיטין דף פח‪ :‬ויבמות דף מז‪ .‬דבאמת בגירות בעינן‬
‫מומחין אלא דאנן שליחותייהו דידהו קא עבדינן‪ ,‬ולדידהו הא דלא תפסי‬
‫קדושין דאחריני כשכבר נתקדשה מעיקרא לגר הוא משום דאפקעינהו רבנן‬
‫לקדושי שני‪ .‬אמנם הנתיבות בריש סי׳ א׳ סבירא ליה דמהני אפילו מן‬
‫התורה מדינא דשליחותייהו קעבדינן‪ ,‬עיי״ש‪ ,‬ועיין גם באמרי בינה‪ ,‬דיינים‬
‫סי׳ א׳ ובשו״ת דברי יציב ]שפע חיים ח״ב[ סי׳ ל׳ ול״א‪] .‬וכתב בשו״ת הר‬
‫צבי יור״ד סי׳ רט״ז דמטעם זה אם הבי״ד עושה שלא כדין וכדומה‪ ,‬בטל‬
‫כוחו‪ .‬וע״ע בתשובות והנהגות ח״א סי׳ תר״י תרי״א[‪.‬‬
 ‫כהלכתה‬ ‫פרה ז‬ ‫גירות‬ ‫נו‬

‫ובקיאים בהלכות גרות נד[‪ ,‬יראים וחרדים לדבר ה‪/‬‬

‫דיינים הקרובים זה לזה אינם ראויים להיות דיינים ]ה[‪ .‬אם‬ ‫ד‪.‬‬

‫ד‪ .‬הנה בגמ׳ יבמות דף מז‪ .‬איתא דשלשה תלמידי חכמים עומדים על גבי‬
‫הטובל בשעת הטבילה‪ ,‬ומבואר לכאורה מדברי הגמ׳ דנהי דלא בעינן מומחיו‬
‫ומהני אפילו בהדיוטות מ״מ בעינן עכ״פ שיהיו תלמידי חכמים‪ ,‬וכן מצאתי‬
‫להדיא במאירי יבמות שם שכתב‪ :‬״אבל מומחין לא בעינן וכר‪ ,‬אלא אפילו‬
‫בשלשה הדיוטות‪ ,‬ואע״פ שצריך להודיעו ענין המצות כולם‪ ,‬כלל המצות הכל‬
‫יודעים אותם‪ ,‬ואם כן הכל כמומחין לענין זה‪ ,‬ולא עוד אלא שמכל מקום‬
‫לתלמידי חכמים אנו צריכים״‪ .‬אמנם ראיתי בשו״ת אגרות משה יור״ד סי׳‬
‫קנ״ט שכתב לחדש דאין קפידא דוקא בשלשה תלמידי חכמים‪ ,‬דסגי אפילו‬
‫בשלשה הדיוטות אם יודעים מה שצריכים לומר ולהודיע לגר‪ ,‬עיי״ש‪ .‬ברם‬
‫מדברי המאירי מפורש להדיא כדברינו‪ .‬אך בכללי המילה לרבי גרשום הגוזר‬
‫בהלכות גרים כתב ״וצריך ג׳ תלמידי חכמים או ג׳ חשובי העיר שעומדים‬
‫על גבי הגר לראות כשהוא טובל שיעשה כדין״‪ ,‬ומשמע לכאורה דבאמת לא‬
‫בעינן דוקא תלמידי חכמים ודלא כהמאירי‪ .‬ועכ״פ יש ליקח מחשובי העיר‪.‬‬
‫ובשו״ת מהר״ם שיק יור״ד סי׳ רמ״ח נקט בפשיטות דבעינן שידעו הדיינים‬
‫דיני גירות ומה צריך להודיע לגר לפני הגירות‪ .‬ועיין בזה בשו״ת בנימין זאב‬
‫סי׳ ע״ב וכן בשו״ת יגל יעקב יור״ד סי׳ צ״ד‪] .‬ובתשובות והנהגות ח״א סי׳‬
‫תרי״ח כתב‪ :‬ולכתחילה נראה שצריכים ג׳ דיינים ת״ח ראויים לדין לראות‬
‫הטבילה‪ .‬ועיין שם ח״ב סי׳ תקי״א בענין אם אחד מהדיינים הוא ע״ה[‪ .‬וע״ע‬
‫רמב״ם פ״ב סנהדרין הל״ז וברדב״ז ולח״מ שם‪ .‬והעירני מחו׳ הגה״צ גאב״ד‬
‫ערלוי שליט״א לדברי תוס׳ ר״י הזקן קידושין דף סב‪ :‬ועיין להלן בשביבי‬
‫אש תשובתי אליו‪.‬‬

‫ה‪ .‬עיין בהגהות מרדכי יבמות סי׳ קי״א‪ .‬וראה עוד בסדר שמיטת כספים‬
‫כהלכתה פרק ט״ז בגדר בית הדין הנדרש לעריכת פרוזבול‪ ,‬אך התם שאני‪,‬‬
‫נז‬ ‫כהלכתה‬ ‫פרה ז‬ ‫גירות‬

‫נמצא אהד מן הדיינים קרוב אד פסול בטל כל ההרכב דאין כאן‬

‫]ו[‪.‬‬ ‫גירות‬

‫דיינים שאינם מקפידים על ביצוע גרויות על פי הלכה‬ ‫ה‪.‬‬

‫ומגיירים ללא קבלת עול תורה ומצוות כדת וכדין יש מי שאומר‬
‫שאינם ראויים להיות דיינים בדבר וכל הגרויות שנעשו בפניהם‬
‫]ז[‪.‬‬ ‫בטלים‬

‫בית דין של ריפורמים או קונסרבטיבים אינו נידון כבית דין‬ ‫ו‪.‬‬

‫כלל וכל הגרויות שנעשו בפניהם בטלים ומבוטלים‪ ,‬לא שרירין‬
‫]ח[‪.‬‬ ‫ולא קיימין‬

‫יש מי שסובר שדיין הנוטל שכר על ביצוע הגירות נפסל‬ ‫ז‪.‬‬

‫]ט[‪.‬‬ ‫להיות דיין בגירות זו‬

‫משום דבעינן בי״ד דאלים לאפקועי ממונא‪.‬‬

‫ו‪ .‬יעויין היטב בדברי ביאור הגר״א אבהע״ז סי׳ קס״ט סקי״ז וכמבואר‬
‫בירושלמי שהובא ברי״ף פרק זה בורר‪ ,‬ועין עוד במ״ל פט״ז עדות הל״ה וכן‬
‫בקהלות יעקב סנהדרין סי׳ ב׳‪.‬‬

‫ז‪ .‬ראה תשובות והנהגות ח״א סי׳ תר״י וסי׳ תרי״א‪.‬‬

‫ח‪ .‬עיין היטב בשו״ת אגרות משה יור״ד סי׳ ק״ס‪ ,‬יור״ד ח״ב סי׳ קכ״ז‬
‫ובשו״ת להורות נתן ח״ה סי׳ פ״ה‪ ,‬ושם כתבו מטעם זה דאין לתת להם‬
‫רשות לטבול טבילת גירות שלהם במקואות שברשותינו‪ ,‬כי יש בכך משום‬
‫נתינת מכשול‪ ,‬עיי״ש‪.‬‬

‫ט‪ .‬כתב בתשובות והנהגות ח״א סי׳ תרי״ב ״ונראה עוד להזהיר שדיין הנוטל‬
‫שכר לגירות כמו שמצוי היום ראוי לחוש שלא חל הגירות וכדין הנוטל שכר‬
 ‫כהלכתה‬ ‫פרה ז‬ ‫גירות‬ ‫נח‬

‫אם אין הדיינים מבינים את שפתו של המתגייר רק‬ ‫ח‪.‬‬

‫באמצעות מתורגמן חלה הגירות מעיקר הדין‪ ,‬אך רצוי וראוי‬
‫שהדיינים יבינו לכל הפחות את הסכמתו לקבל על עצמו עול‬
‫תורה ומצוות ]י[‪.‬‬

‫אין צריך מן הדין שיהא אותו ההרכב של אותן הדיינים‬ ‫ט‪.‬‬

‫לדון שדיניו בטלים‪ ,‬וכיון שצריך מדינא בית דין לעיכובא דינו כבחליצה‬
‫שצריך בי״ד מדינא‪ ,‬שאם נטלו שכר לכך החליצה פסולה‪ ,‬ואף לשכר בטלה‬
‫קפדינן שלא ליקה‪ ,‬והוא הדין לגירות שצריך מדינא בית דין״‪] .‬ובעיקר דין‬
‫נטילת שכר לדון יעויין בשו״ע חו״מ סי׳ ט׳ ובנו״כ שם‪ ,‬וע״ע בשו״ת הב״ח‬
‫סי׳ נ״א‪ .‬ולענין נטילת שכר לחליצה עיין בריש ספר טיב חליצה מגה״ק‬
‫מפלאצק וכן בספר המאיר לעולם ח״ב סי׳ ד׳‪ ,‬ואכמ״ל בזה[‪.‬‬

‫י‪ .‬הנה בגדר הפסול דמתורגמן נחלקו רבוותא‪ ,‬דאית דסברי דהפסול הוא‬
‫משום דהוי כעד אחד בלבד וכ״כ רבינו הלל בספרי דברים קפ״ח‪ ,‬ולפי״ז אם‬
‫יש שני מתורגמנין שפיר דמי וכ״כ באמת בקרית ספר פכ״א סנהדרין‪ .‬אבל‬
‫בברכ״י חו״מ סי׳ י״ז סקי״ז כתב דמדברי הב״ח והרדב״ז מבואר דאין לחלק‬
‫בזה‪ .‬ולדבריהם צ״ל לכאורה דאין לבי״ד כוח לפסוק הדין אלא כששמעו‬
‫בעצמם מפי העדים או הבעלי דינים אבל לא ע״י אמצעי‪] .‬וע״ע במאירי‬
‫ובריטב״א במכות דף ו‪ :‬לענין אם האי דינא נאמר דוקא בעדים או גם בבעלי‬
‫דינין‪ ,‬ועיין גם בספר עינים למשפט מכות שם[‪ .‬והנה יש להסתפק טובא‬
‫האם לענין גירות בעינן דוקא שישמעו בי״ד את המתגייר ויבינו את דבריו‬
‫או דמהני אף ע״י מתורגמן‪ .‬ומ״מ בדיעבד נראה דשפיר דמי וכמבואר‬
‫בישועות ישראל סי׳ כ״ח חוה״מ סקי״ד דהאי דינא אינו אלא לכתחילה‪.‬‬
‫]לזה העירני הגאון רבי אברהם גניחובסקי שליט״א[‪ .‬ועיין שו״ת לב חיים‬
‫שכתב להדיא דמהני גירות במתורגמן‪ .‬וראה עוד בתשובת הגר״מ שטרנבוך‬
‫שליט״א והגר״נ געשטעטנער שליט״א להלן‪.‬‬
‫נט‬ ‫כהלכתה‬ ‫פרה ז‬ ‫גירות‬

‫בכל שלב הגירות‪ ,‬ויכול להיות בכל שלב הרכב אחר ]יא[‪.‬‬

‫שלשת הדיינים צריכים לראות בעיניהם את המילה‬ ‫י‪.‬‬

‫והפריעה וכן את הטבילה‪ ,‬ואין מספיק במה שעומדים סמוך‬
‫למקום שבו נערכת המילה והטבילה‪ ,‬ויש שנוטים להקל‬
‫ולדעתם סגי בידיעה ללא ראיה‪ ,‬אך למעשה צריך להחמיר בדבר‬
‫ניב[‪.‬‬ ‫וכדעת רוב האחרונים‬

‫יש סוברים דבדיעבד אין נוכחות בית הדין מעכבת את‬ ‫יא‪.‬‬
‫חלות הגירות אלא בשעת קבלת עול מצוות‪ ,‬אבל בשעת המילה‬
‫והטבילה אין נוכחותם מעכבת‪ ,‬וסגי בפני שנים או בפני אחד‬
‫ניג[‪.‬‬

‫אמנם בגירות קטן שכל עיקרה של ההתגיירות היא על‬ ‫יב‪.‬‬

‫דעת בית דין חייבת להיות נוכחות בית דין אף בשעת המילה‬

‫יא‪ .‬כן נראה לפום ריהטא מסתימת דברי הפוסקים‪ .‬ועיין בתשובת הגר״ח‬
‫קנייבסקי שליט״א להלן‪.‬‬

‫יב‪ .‬הדברים נתבארו בארוכה לעיל פרק חמישי הערה ה׳‪] .‬וכתבתי לעיל‬
‫בפרק ראשון הערה ד׳ דמספקא לי אי החקירות והבדיקות צריכות להיות‬
‫בפני בי״ד‪ ,‬ולכאורה ראוי להחמיר בזה לכתחילה‪ ,‬וצ״ע[‪ .‬ויש לציין לדברי‬
‫הב״ח ביור״ד סי׳ רס״ח דלדעתו גרות שלא בב״ד מהני מדרבנן ואין מגעו‬
‫עושה יין נסך‪ ,‬עי״ש‪.‬‬

‫יג‪ .‬וכמבואר בשו״ע כאן ס״ג‪ .‬וראה לעיל פרק שלישי ופרק רביעי בענין מילה‬
‫וטבילה שלא בפניהם‪.‬‬
 ‫כהלכתה‬ ‫פרה ז‬ ‫גירות‬

‫]יד[‪.‬‬ ‫והטבילה לעיכדבא‬

‫יד‪ .‬כ״כ בדגול מרבבה יור״ד סי׳ רס״ח‪ ,‬ועיין מה שהאריך בדבריו בשו״ת‬
‫אגרות משה יור״ד סי׳ קנ״ח‪ ,‬וכתב שם דדוקא בשעת הטבילה הוא דבעינן‬
‫בי״ד לעיכובא אבל מיסתבר דבשעת מילה לא בעינן אפילו לשיטת הרי״ף‬
‫והרמב״ם‪ ,‬דנראה לו דהעיקר הוא דבשעת חלות גמר הגירות יהיה נוכחות‬
‫בי״ד‪ ,‬אבל במילה דמקמי הטבילה אין בי״ד מעכב לכו״ע‪ .‬וכמו כן כתב שם‬
‫דלהרמב״ן ודעימיה דאית להו דמהני טבילה מקמי המילה לדידהו יצטרכו‬
‫דבשעת המילה יהא בי״ד לעיכובא‪ ,‬עייש״ה‪.‬‬
‫פא‬ ‫כהלכתה‬ ‫פרה ח‬ ‫גירות‬

‫פרק שמיני‬

‫חיו! הגרים כמצוות התורה‬

‫הגר חייב בכל מצוות התורה ככל שאר אדם מישראל ]א[‪.‬‬ ‫א‪.‬‬

‫תפילה וברכת המזון‬

‫מיד לאחר שהתגייר יברך ברכת התורה נה וברכות השחר‬ ‫כ‪.‬‬

‫‪ w‬ויניח תפילין‪.‬‬

‫א‪ .‬כדאיתא במכילתא שמות י״ב מ״ח יליף מקרא דכתיב‪ :‬תורה אחת יהיה‬
‫לאזרח ולגר‪ ,‬בא הכתוב והשוה את הגר לאזרח בכל מצות שבתורה‪ ,‬וכעין‬
‫זה בספרי במדבר ט׳‪ ,‬י״ד בקרא דחוקה אחת יהיה לכם ולגר ולאזרח הארץ‪,‬‬
‫אין לי אלא בפסח שוה הגר לאזרח‪ ,‬בכל מצות שבתורה מנין תלמוד לומר‬
‫חוקה אחת יהיה לכם‪ ,‬בא הכתוב והשוה את הגר לאזרח בכל מצות‬
‫שבתורה‪ ,‬וכן איתא נמי בספרי שם במדבר ט״ו‪ ,‬ט״ו גבי הא דכתיב בנסכים‬
‫תורה אחת ומשפט אחד יהיה לכם ולגר הגר אתכם‪ ,‬דהשוה הכתוב הגר‬
‫לאזרח לכל מצות שבתורה‪ ,‬עיי״ש‪.‬‬

‫ב‪ .‬דלא קבעו חכמים זמן לברכות אלו‪.‬‬

‫ג‪ .‬כתב במ״ב סי׳ נ״ב סק״י‪ :‬״עיין בספר מאמר מרדכי ובספר נהר שלום‬
‫דזמן כל הברכות הוא כל היום בדיעבד וכן כתב ספר מעשה רב להגר״א ז״ל‬
‫והוסיף שם עוד יותר דאפילו בלילה עד שעת השינה הוא חיובן אם שכח‬
‫לאומרן קודם וכו׳‪ .‬ומ״מ לכתחילה צריך ליזהר שלא לאחר הברכות יותר‬
‫מארבע שעות על היום‪ ,‬אך בדיעבד יכול לברך אותם עד חצות כי כן מוכח‬
‫מהרבה אחרונים שלא הפסיד הברכות אחר ד׳ שעות והמיקל לסמוך בדיעבד‬
‫על הגדולים הנ״ל ולברך אותם אחר חצות אין למחות בידו‪ ,‬ועיין בביה״ל״‪.‬‬
 ‫כהלכתה‬ ‫פרה ח‬ ‫גירות‬ ‫סב‬

‫אם עדיין לא עבר זמן קריאת שמע ותפלה‪ ,‬יקרא קריאת‬ ‫ג‪.‬‬
‫]ד[‪.‬‬ ‫שמע ויתפלל‬

‫נוסח התפילה של הגר שוה לנוסח התפילה של כל אדם‬ ‫ד‪.‬‬

‫ולענין נוסח ברכת ״שלא עשני גוי״ נחלקו האחרונים‪ ,‬י״א דמצי למימר כן‬
‫והכוונה שלא עשני שאשאר עכו״ם‪ .‬ויש סוברים שיאמר ״שעשני כרצונו״‪,‬‬
‫ואית דאמרי דאינו יכול כן משום שהגיור נעשה ברצונו ובבחירתו‪ .‬וי״א‬
‫שיברך ״שהכניסני תחת כנפי השכינה״‪ ,‬עיין בכ״ז בשו״ע או״ח סי׳ מ״ו ס״ד‬
‫ובמג״א ובבה״ט שם וכן במ״ב סקי״ח וכן בכה״ח שם‪ .‬עיין היטב בדברינו‬
‫בקובץ ׳שערי הוראה׳ ב׳‪ ,‬בענין זמן חיוב ברכות השחר‪] ,‬ועיין עוד בחלק א׳‬
‫שם עמ׳ קכ״ז ואילך‪ ,‬עוד כמה הלכות בעניני גירות[‪.‬‬

‫ד‪ .‬עיין בספר יד אליהו )רגולר( כתבים סי׳ א׳ כתב‪ :‬״יש לעיין לפ״ז אם‬
‫נדחה העבד מחיוב קריאת שמע וקדיש וקדושה ותפילה שהיה פטור בעת‬
‫שעלה עמוד השחר‪ ,‬זמן התחלת החיוב שחל על ישראל בתחילת זמן קימה‪,‬‬
‫למה יתחייב אחר כך‪ ,‬כי הלא מסתברא שאם בתחילת הזמן נדחה שוב אינו‬
‫נראה למ״ד דשייך דיחוי אצל גברא וכו״׳‪ ,‬והאריך שם בנידון זה ולבסוף‬
‫מסיק התם‪ :‬״אבל באמת היא ברייתא ערוכה דאיתא ביבמות דף מז‪ :‬טבל‬
‫ועלה הרי הוא כישראל לכל דבריו וכו׳‪ ,‬והא ודאי דטבילתו היה ביום לאחר‬
‫נץ החמה‪ ,‬ומ״מ לא נדחה לאחר הטבילה משום מצוה וחייב בכל מצות‬
‫האמורות בתורה ואף בק״ש ובתפילה שלא היה ראוי בתחילת הגיע זמן‬
‫חיובו״‪] .‬והעירני בני הבה״ח המו״מ יעקב יהושע נ״י דבספר תפלה כהלכתה‬
‫פרק ד׳ סעיף ה׳ כתב בשם הגרי״ש אלישיב שליט״א דהגר רשאי לבחור‬
‫לעצמו נוסח תפלה כרצונו‪ .‬וראה בספר מדריך לגר פ״ד ס״ב דהגר רשאי‬
‫לבחור לנהוג במנהגי עדה שיחפוץ בה‪ ,‬משום דאין שייך אצלו דינא ד״אל‬
‫תטוש תורת אמך״[‪.‬‬
‫סג‬ ‫כהלכתה‬ ‫פרה ח‬ ‫גירות‬

‫]ה[‪.‬‬ ‫מישראל ואומר ״אלוקי אבותינו״‬

‫]ו[‪.‬‬ ‫הגר מצטרף למנין לכל דבר שבקדושה‬ ‫ה‪.‬‬

‫נחלקו רבותינו האחרונים האם יש דין ערבות בגר לענין‬ ‫ו‪.‬‬

‫דינא דיצא מוציא נז[‪ ,‬וצריך עיון טובא לדינא בהא מילתא‪.‬‬

‫ה‪ .‬כתב במרדכי פ״ק דמגילה סי׳ תשפ״ו ״בעיר וירצבורק מנעוהו לגר‬
‫להתפלל ולהיות ש״ץ וראיה מדתנן במסכת בכורים‪ :‬אלו מביאין ולא קוריו‪,‬‬
‫הגר מביא ואינו קורא‪ ,‬שאינו יכול לומר‪ :‬אשר נשבע ה׳ לאבותינו‪ ,‬כשהוא‬
‫בינו לבין עצמו אומר‪ :‬אלהי אבות ישראל‪ ,‬כשהוא בבית הכנסת אומר‪:‬‬
‫אלהי אבותיכם‪ ,‬ורבינו יואל התיר‪ ,‬דגרסינן בירושלמי בסיפא דהך מתני׳‪:‬‬
‫תני רב יהודה גר עצמו מביא וקורא‪ ,‬מה טעם‪ ,‬כי אב המון גוים נתתיך‪,‬‬
‫לשעבר היית אב לארם‪ ,‬מכאן ואילך אתה אב לכל הגוים וכו׳‪ ,‬והאמוראים‬
‫פוסקים כרב יהודה ודלא כמתני׳ ומעשה רב״‪ .‬ובהגהות מרדכי שם מייתי‬
‫תשובת הרמב״ם לרבינו עובדיה הגר‪ ,‬שהשיב לו‪ :‬״יש לך להתפלל כדרך‬
‫שאנו מתפללים ואל תשנה בין ביחיד בין בצבור״‪ ,‬יעויין שם בארוכה בטעמא‬
‫דמילתא‪ ,‬והתשובה במלואה מובאת בנספחות בסוף הספר‪ .‬ועיין או״ז‬
‫הלכות תפילה סי׳ ק״ז‪ ,‬וכן בשו״ע או״ח סי׳ נ״ג סי״ט ובנו״כ שם‪ .‬וע״ע‬
‫ברמב״ם רפ״ד בכורים ובכ״מ שם ובשו״ת שבות יעקב או״ח ח״ג סי׳ ט״ו‪.‬‬

‫ו‪ .‬עיין בפרמ״ג או״ח סי׳ נ״ה א״א סק״ד‪.‬‬

‫ז‪ .‬יעויין בפרמ״ג בהקדמת המחבר אות ט״ו שנסתפק לענין גר שאכל כזית‬
‫וישראל כדי שביעה אם אחד מוציא את האחר ומייתי התם לדברי רש״י‬
‫ותוס׳ נדה דף יג‪ :‬דפליגי אם יש ערבות לגרים‪ ,‬דהאי דינא נמי תליא‬
‫בפלוגתא דידהו‪ ,‬עיי״ש‪ .‬ובפתיחה כוללת החלק השני אות ט״ז הביא משו״ת‬
‫סמא דחיי או״ח סי׳ י״ג וסי׳ י״ד שג״כ כתב כעי״ז‪ .‬וע״ע בפתיחה כוללת‬
‫ח״ג אות כ״ט שכתב דמהא דכתב בשו״ע או״ח סי׳ נ״ג ס״ט דגר ראוי להיות‬
 ‫כהלכתה‬ ‫פרה ח‬ ‫גירות‬ ‫סד‬

‫אף בברכת המזון אינו משנה מן הנוסח הרגיל ואומר ״על‬ ‫ז‪.‬‬
‫]ח[‪.‬‬ ‫שהנחלת לאבותינו״‬

‫במועדי השנה‬
‫נתגייר הגר בחג הסוכות מתחייב הוא לאלתר בסוכה ואינו‬ ‫ח‪.‬‬
‫]ט[‪.‬‬ ‫רשאי לאכול אכילת קבע חוץ לסוכה‬

‫ש״ץ משמע דגר ישנו בכלל ערבות‪ .‬ועיין היטב בשו״ת פנמ״א סי׳ ס״ו וכן‬
‫בספר אות ברית סי׳ רס״ח סק״ג בזה‪ .‬וע״ע תשובות והנהגות ח״ג סי׳ קס״ב‬
‫לעניןו תקיעת שופר‪ .‬וראה ספר נשיאות כפים כהלכתה עמי פ׳‪ .‬וראה עוד‬
‫בסמוך הערה ח׳‪.‬‬

‫ח‪ .‬עיין שו״ע או״ח סי׳ קצ״ט ס״ד וכן בתשובת הרמב״ם לרבי עובדיה הגר‬
‫שם וכן בשו״ת פנמ״א הנ״ל‪ .‬ועיין עוד בפתיחה כוללת הנ״ל אות ל״ב‪:‬‬
‫״הי״א הוא סוג גרים והם כשרי קהל לעדות ולדינים ולש״ץ באו״ח נ״ג‪,‬‬
‫ולענין ברכת המזון עיין או״ח קפ״ו במ״א וא״ר וט״ז שם דתליא אי נשים‬
‫פטורות דלא נטלו חלק בארץ ה״ה גרים מדרבנן בספק‪ ,‬ואי מטעם ברית‬
‫ותורה חייבים גרים מן התורה ואפילו פסולי קהל חייבים מן התורה‬
‫ועמש״כ בפריי שם״‪ .‬וכן נקט גם במנ״ח מצוה ת״ל דגר חייב בברכת המזון‬
‫רק מספק‪ ,‬עיי״ש‪ .‬וע״ע בספר גרים וגרות סי׳ י״ט‪] .‬ולענין גר שנתגייר בתוך‬
‫שיעור עיכול יעויין מה שהאריכו בחידושי רעק״א או״ח סי׳ קפ״ו ובחזו״א‬
‫או״ח סי׳ כ״ח סק״ד וסק״ה‪ ,‬בנידון אם האכילה היא המחייבת בברכת‬
‫המזון או השביעה‪ ,‬עיי״ש[‪,‬‬

‫ט‪ .‬כדאיתא בסוכה דף כז‪ :‬וילפינן לה מקרא דכל האזרח בישראל ישבו‬
‫בסוכות‪ ,‬לרבות את הגר‪ ,‬וכדשנינו בספרי ויקרא כג‪ ,‬מב‪ .‬וכ״כ הב״י סי׳‬
‫תרל״ז בשם ספר קרבן חגיגה‪] .‬ועיין היטב בציונים לתורה כלל י״ב מ״ש‬
‫בזה[‪ .‬והנה בתוספת בכורים מבעל הבכורי יעקב סי׳ תרל״ז עלה ונסתפק‬
‫פה‬ ‫כהלכתה‬ ‫פרה ח‬ ‫גירות‬

‫בליל פסה אומר הגר את כל נוסה ההגדה דגם ״עבדים‬ ‫ט‪.‬‬

‫היינו וגד״ ]י[‪.‬‬

‫נתגייר באמצע חג הפסח‪ ,‬אם לא ביער את חמצו‬ ‫י‪.‬‬

‫שצידדו להקל‬ ‫הרי הוא נאסר לאחר הפסח ניא[‪ ,‬ויש‬

‫בגר שנתגייר בימי חג הסוכות האם מברך ברכת ״שהחיינו״ על ישיבת‬

‫הסוכה‪ ,‬דאפשר דאין שייך כלפיו ברכה זו כיון דלא נתחדשה המצוה אצלו‬
‫מזמן לזמן‪ ,‬עיי״ש בדבריו בזה דסליק בספיקא‪ .‬ובמק״א הארכתי סובא‬
‫בס״ד בגדר האי דינא דברכת שהחיינו כל שבעה אם הוא מדין תשלומין או‬
‫שזמנה כל שבעה‪ ,‬ונפק״מ לגבי קטן שהגדיל וגר שנתגייר‪ ,‬יעויין בדברינו‬
‫בזה בקובץ ״מחנה אברהם״ ‪ -‬ישיבת חוג ח״ס‪ .‬ולכאורה נלענ״ד בהכרעת‬
‫הענין‪ ,‬דלענין ברכת הזמן שעל המועד גופא באמת אין לברך מספק‪ ,‬אבל‬
‫לענין ברכת המצוה דישיבה בסוכה‪ ,‬או נטילת לולב‪ ,‬או הדלקת נר חנוכה‬
‫וכדומה שפיר מצי לברוכי בשעה שמקיים את המצוה בפעם הראשונה‪ ,‬ודו״ק‬
‫היטב בזה‪.‬‬

‫י‪ .‬כתב באוה״ח במדבר ט‪ ,‬יד‪ :‬״ואמר כחוקת הפסח‪ ,‬חש הכתוב שיאמר‬
‫האומר הן האמת כי עשה יעשה כל משפטי פסח‪ ,‬אבל דברים שהם ממש‬
‫דברי שקר כמו שתאמר להגיד ״עבדים היינו לפרעה במצרים ויוציאנו וגו׳‬
‫וכדומה‪ ,‬עדיין דן אנכי שלא ישעו בדברי שקר‪ ,‬ת״ל כחקת הפסח‪ ,‬כי יכול‬
‫יוכל לומר דבר כדברים האלה‪ ,‬כי היה היה גם הוא במצרים בבחינת‬
‫השרשים״‪ ,‬והובא בברכ״י או״ח סי׳ תע״ג וכן בשע״ת סכ״ז‪ .‬ובהגדש״פ‬
‫שמחת הרגל מייתי ראיה לכך מהא דרבי עקיבא נמי היה מיסב לספר‬
‫ביצי״מ‪ ,‬והרי רבי עקיבא היה מזרע גרים‪] .‬לזה העירני בני הבח׳ משה נ״י[‪.‬‬

‫יא‪ .‬כנלענ״ד ומשום דמשעת הגירות ואילך הוי חמץ של ישראל שלא נתבער‬
‫בפסח דקנסוהו חכמים לאחר הפסח וכדאיתא בשו״ע או״ח סי תמ״ח‪ ,‬וראה‬
‫בהערה הסמוכה‪.‬‬
 ‫כהלכתה‬ ‫פרה ח‬ ‫גירות‬ ‫סו‬

‫ניב[‪.‬‬ ‫בדבר‬

‫אם נתגייר בין פסח ראשון לפסח שני חייב הוא לעשות‬ ‫יא‪.‬‬
‫]יג[‪.‬‬ ‫פסח שני בזמן שבית המקדש קיים‬

‫המתגייר באמצע ימי ספירת העומר סופר מכאן ואילך‬ ‫יב‪.‬‬

‫]יד[‪.‬‬ ‫בלא ברכה‬

‫יב‪ .‬כתב בשו״ת מחנה חיים ח״ג או״ח סי׳ ל״ב בנידון גוי שמכר לו ישראל‬
‫חמץ בפרוס הפסח ונתגייר הגוי בפסח מה דינו של החמץ שברשותו‪ ,‬והעלה‬
‫שם להקל מתרי טעמי‪ ,‬חדא‪ ,‬משום דע״י הגירות חשיב כאלו ביטל והפקיר‬
‫את חמצו טרם חלות הגירות‪ ,‬ועוד‪ ,‬משום דכיון דקנינו של גוי שונה מדיני‬
‫הקנין שנאמרו בישראל משו״ה מצינן למימר דע״י הגירות נפקעו הקנינים‬
‫שהיו לו עד עתה‪ ,‬עיי״ש‪ .‬והדברים תמוהים דנימא דיהא נפקעים כל קניניו‬
‫שהיו לו בגיותו וזה לא מצינו‪ ,‬ועיין שם מ״ש דאפשר לומר דמדרבנן בכדי‬
‫שלא יחזור לסורו נשאר הקנין שלו בנכסיו‪ ,‬וצע״ט בזה‪ ,‬וגם זה תימא לומר‬
‫דמעשה הגירות יהא נחשב כביטול והפקר‪ ,‬וצ״ע בכל דבריו שם‪] .‬ונסתפק‬
‫עוד שם בעיקר דין בל יראה דחל על הגר בתוך ימי הפסח‪ ,‬דאפשר דהאי‬
‫איסורא חייל רק אשבעת ימים ולא מצי למיחל באמצע ימי הפסח[‪.‬‬

‫יג‪ .‬יעויין בסוגית הגמ׳ בפסחים דף צג‪ :‬וברמב״ם פ״ה קרבן פסח הל״ו‪.‬‬
‫]ועיין בספר מנחת עני מהגרי״ד זינצהיים‪ ,‬בענין גירות‪ ,‬שהעיר דהרי מי‬
‫שאין לו קרקע פטור הוא מפסח וכמו״ש התוס׳ בפסחים דף ג‪ :‬וא״כ איך‬
‫יכול גר לקיים מצות הקרבת קרבן פסח[‪ .‬ואם נתגייר בערב הפסח נקטינן‬
‫דאינו אוכל בפסח וכדמבואר ברמב״ם פ״ו קרבן פסח הל״ז‪.‬‬

‫יד‪ .‬עיין בספרי האחרונים ז״ל שהאריכו טובא בנידון קטן שהגדיל בתוך ימי‬
‫הספירה אם יכול להמשיך ולספור בברכה בגדלותו‪ ,‬עיין ברכי יוסף או״ח‬
‫סי׳ תפ״ט‪ ,‬מנ״ח מצוה ש״ו‪ ,‬שו״ת אבני נזר או״ח סי׳ תקל״ט‪ ,‬שו״ת מהר״ם‬
‫פז‬ ‫כהלכתה‬ ‫פרה ח‬ ‫גירות‬

‫אם בתגייר באמצע ימי ההברכה יתהיל להדליק כפי המבין‬ ‫יג‪.‬‬
‫]טו[‪.‬‬ ‫שמדליקין באותו הלילה‬

‫שיק או״ח סי׳ רס״ט‪ ,‬שו״ת כתב סופר או״ח סי׳ צ״ט‪ ,‬ציונים לתורה כלל‬
‫י״ב ובארוכה בשו״ת יבי״א ח״ג או״ח סי׳ כ״ח‪ .‬אמנם אפילו להני דסברי‬
‫דגבי קטן מצטרפי ספירת הקטנות ומצי לספור מכאן ואילך בברכה‪ ,‬אך בגר‬
‫שנתגייר פשיטא דאינו יכול לספור‪ ,‬כיון דחסרו לו הימים שלפניהם‪] .‬ומיהו‬
‫בציונים לתורה מצדד לומר דכי היכי דגבי סוכה מתחייב הגר באמצע ימי‬
‫חג הסוכות אף דבעינן סוכה הראויה לשבעה ה״ה נמי לענין מצות ספירת‬
‫העומר חשיב תמימות לגבי דידיה מעת שחלה עליו חובת המצוה וכ״כ‬
‫בשו״ת חסד לאברהם מהדו״ת או״ח סי׳ נ״ו[‪ .‬ואם נתגייר ביום הראשון‬
‫לימי הספירה כתב בשו״ת פרי הארץ ח״ג או״ח סי׳ א׳ דחייב לספור באותו‬
‫היום בלא ברכה ובשאר הימים בברכה‪ .‬אך יעויין באו״ז סי׳ שכ״ט דמייתי‬
‫מהראבי״ה דאית ליה דספירת יום הוא מדין תשלומין לחיוב הלילה‪ ,‬והוא‬
‫בתשובת הראבי״ה סי׳ תתקע״ה שהובאה להלן הערה ט״ו‪ ,‬ועיין בביה״ל‬
‫או״ח סי׳ תפ״ט בזה‪.‬‬

‫טו‪ .‬כתב בשו״ע או״ח סי׳ תרע״ב ס״ב ״עבר כל הלילה ולא הדליק אין לו‬
‫תשלומין‪ ,‬הגה‪ .‬ובלילות האחרות ידליק כמו שאר בני אדם אע״פ שלא‬
‫הדליק בראשונה״‪ ,‬ועיין במ״ב שם סקי״ב‪ .‬ובחכמת שלמה או״ח סי׳ תרע״ז‬
‫דן לענין גר שנתגייר בחנוכה דמדליק והולך מכאן ולהבא‪ ,‬אלא דנסתפק שם‬
‫אם נתגייר בלילה לאחר שכלתה רגל מן השוק האם חייב בהדלקה באותה‬
‫הלילה‪] .‬וצ״ל דספיקו אזיל אליבא דהסוברים דבדיעבד מהני גירות בלילה[‪.‬‬
‫ובאמת מצאתי תשובה מהראבי״ה בסי׳ תתקע״ד שראתה אור בקובץ מים‬
‫חיים ‪ -‬נדבורנה‪ ,‬תשמ״ח שדן טובא בנידון זה‪ ,‬אם מה שהולך ומדליק כל‬
‫הלילה הוא מדין תשלומין או לא‪] .‬ולענין ברכת שהחיינו יעויין לעיל הערה‬
‫ט׳[‪.‬‬
 ‫כהלכתה‬ ‫פרה ח‬ ‫גירות‬ ‫סח‬

‫נתגייר ביום הפורים עצמו לאחר הנץ החמה אינו חייב‬ ‫יד‪.‬‬
‫]טז[‪.‬‬ ‫בקריאת המגילה ובמצוות היום‬

‫טז‪ .‬איתא בירושלמי מגילה פ״ב הל״ג‪ :‬״אלא מעתה גר שמל לאחר שהאיר‬
‫המזרח כבר נפטר״‪] ,‬ואגב צע״ק הא דנקט ״מל״‪ ,‬והרי אין הגירות נגמרת‬
‫אלא בטבילה[‪ ,‬ופירשו מפרשי הירושלמי דבתמיה קאמר‪ ,‬דפשיטא דבכה״ג‬
‫לא מיפטר מחובת קריאת המגילה‪ .‬ונמצא לפי״ז דמה שהיה פטור בתחילת‬
‫זמן החיוב אינו פוטרו לאחר שנתגייר‪ .‬אמנם בשו״ת חלקת יואב או״ח סי׳‬
‫ל״ג נקט בפשיטות דמדברי הירושלמי מבואר דאזלינן בתר תחילת זמן‬
‫החיוב ומטעם זה תמה על החיי״א בהלכות מגילה סקל״ח שפסק דאונן‬
‫יקרא את המגילה לאחר הקבורה‪ ,‬עיי״ש‪ .‬ואולי דעתו לחלק בין נתגייר אחר‬
‫שהאיר המזרח לבין נתגייר אחר נץ החמה‪ ,‬וצע״ט בכ״ז‪] .‬ועיין במקראי‬
‫קודש ‪ -‬חנוכה ופורים סי׳ ט״ז[‪ .‬ולענ״ד נראה דיש להחמיר ולקיים את כל‬
‫מצוות היום‪ ,‬אך לענין ברכות ראוי לחוש לכתחילה לדעת הפוטרים ולא‬
‫יברך בעצמו אלא יצא בשמיעה מאחרים‪ ,‬ודו״ק‪.‬‬
‫והנה במג״א או״ח סי׳ תרפ״ז מייתי לדברי ההגהות מנהגים דגר שנתגייר‬
‫קודם הנץ החמה פטור מקריאת הלילה דעיקר מצותה ביום‪ .‬ועיין היטב‬
‫במחצהש״ק ובפרמ״ג מ״ש בביאור דברי המג״א הנ״ל‪] .‬והמג״א חולק עם‬
‫ההגמ״נ לענין שאר אדם שלא קרא בלילה אם רשאי לקרותה קודם הנץ‬
‫החמה‪ ,‬עיי״ש[‪ .‬ובשו״ת מחנה חיים ח״ג אבהע״ז סי׳ ס״ו הביא דברי בנו‬
‫שתמה על המג״א דהרי בלא״ה פטור הוא מקריאת המגילה כיון דבתחילת‬
‫חלות החיוב לא היה בר חיובא‪ ,‬והשיבו המחנה חיים דמדברי הט״ז ביור״ד‬
‫סי׳ שצ״ו חזינן להדיא דבכל המצוות לא אזלינן בתר תחילת חיובם‪ ,‬ומי‬
‫שחל עליו החיוב לפני כלות הזמן שלהם מחויב לקיימם‪ ,‬ומשו״ה הוצרך‬
‫המג״א לפוטרו משום דעיקר החיוב הוא ביום‪ ,‬עכ״ד‪] .‬ושם משמע דבחיובא‬
‫דיום חייב אף אם נתגייר באמצע היום[‪.‬‬
‫סט‬ ‫כהלכתה‬ ‫פרה ח‬ ‫גירות‬

‫הגעלה וטגילת כלים‬

‫הגר שנתגייר חייב להגעיל ניז[ מיד את כל כליו ואחר כך‬ ‫טו‪.‬‬
‫להטבילם במקוה כשר ניח[‪ .‬אך לדעת רוב הפוסקים לא יברך‬
‫]יט[‪.‬‬ ‫ברכת הטבילה‬

‫יז‪ .‬אף אם לא נשתמש בהן בגיותו בבישול מאכלות אסורות‪ ,‬דמכל מקום‬
‫היו אסורים מחמת בישולי עכו״ם דבעי הגעלה בשו״ע יור״ד סי׳ קי״ג סט״ז‪.‬‬
‫ויש להוסיף עוד דהגר נאסר בכל המאכלים שבישל בגיותו ולא אמרינן דמה‬
‫שהותר לו תו אינו נאסר‪ ,‬ועיין בהגהות אמרי ברוך לשו״ת נוב״י תנינא‬
‫יור״ד סי׳ ס״ד‪.‬‬

‫יח‪ .‬כתב בספר חדרי דעה יור״ד סי׳ ק״כ והובא בדרכי תשובה שם סק״ד‬
‫דלכאורה יתחייב גוי שנתגייר להטביל את כליו משום שיצאו מטומאת‬
‫עכו״ם ובאו לקדושת ישראל‪ ,‬אך כתב שם דלא מצינו כן בשום דוכתא‪ ,‬ואולי‬
‫משום דלא הוי כמעשה שהיה בכלי מדין‪ ,‬עיי״ש‪ .‬והאחרונים האריכו טובא‬
‫לדון בהא מילתא‪ ,‬יעויין בשו״ת ציץ אליעזר ח״ח סי׳ י״ט ובשו״ת שבט הלוי‬
‫ח״ד סי׳ צ״ב וח״ו סי׳ רמ״ה ‪ -‬ב׳ ובתשובות והנהגות ח״א סי׳ תמ״ט‪ .‬והנה‬
‫בשו״ת עטרת משה יור״ד סי׳ ס״ה אות ב׳ כתב לחדש דגר שמתגייר נעשים‬
‫תחילה כל נכסיו הפקר אלא שמיד לאחר מכן זוכה בהם וא״כ אין הכלים‬
‫באים מטומאת עכו״ם לקדושת ישראל דאפסקיה רשות הפקר‪ .‬והדברים‬
‫צע״ט‪ ,‬דמהיכי תיתי נחדש הא מילתא חדתא דהגירות מפקעת הבעלות על‬
‫הנכסים‪] ,‬וראה לעיל אות י״א מ״ש המחנ״ח כעי״ז[‪ .‬עוד כתב שם דאפשר‬
‫דע״י הגירות עצמה נתבטלה הטומאה מכליו‪ ,‬עיי״ש‪.‬‬

‫יט‪ .‬יעויין בספר טבילת כלים פרק ג׳ סעיף כ״ד ובהערות שם‪.‬‬
 ‫כהלכתה‬ ‫פרה ח‬ ‫גירות‬

‫כתיגת סת׳׳ם‬
‫]כ[‪.‬‬ ‫גר כשר לכתיבת ספרי תורה‪ ,‬תפילין ומזוזות ומגילות‬ ‫טז‪.‬‬

‫כיבוד אב ואם‬

‫הגר אינו חייב במצות כיבוד אב ואם‪ ,‬אף אם נתגיירו‪ ,‬אך‬ ‫יז‪.‬‬
‫מכל מקום אסור לו לקללם ולבזותם ובודאי לא להכותם‪ ,‬כדי‬
‫]כא[‪.‬‬ ‫שלא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה‬

‫כ‪ .‬עיין בשו״ע או״ח סי׳ ל״ט ס״ג‪ :‬״גר שחזר לסדרו מחמת יראה כשר לכתוב‬
‫תפילין״‪ ,‬וכ״כ בשו״ע יור״ד סי׳ רפ״א ס״ב לענין כתיבת ס״ת‪ ,‬ומבואר‬
‫להדיא דגר ראוי לכתיבת סת״ם‪ .‬ובמג״א באו״ח שם כתב דאם בפועל אין‬
‫הוא מניח תפילין אין להקל בדבר‪ ,‬כיון דעכ״פ אינו בקשירה‪ ,‬עיי״ש‪] .‬ויעויין‬
‫במג״א שם מ״ש בשם הד״מ לענין גר תושב דמיפסיל לכתיבת ס״ת‪ ,‬אבל‬
‫לתפילין ומזוזות כשר‪ .‬אמנם רוב האחרונים חולקים בדבר זה ולדעתם אין‬
‫להכשיר גר תושב לכתיבת סת״ם‪ .‬ויש שרצו לחדש דגר תושב כיון שקיבל‬
‫עליו כל המצות הרי הוא מניח תפילין בפועל וא״כ שפיר חשיב ישנו בקשירה‪,‬‬
‫עיין בספר מנחת עני ‪ -‬ערך גרות ובשו״ת דברי יציב ]שפע חיים ח״ב[ סי׳ ל׳‪.‬‬
‫ברם לקושטא דמילתא נראה דאף שמניח תפילין בפועל מ״מ לא חשיב‬
‫משו״ה איתא בקשירה‪ ,‬דהרי בעצם אינו בכלל ישראל וא״כ מה שמניח‬
‫תפילין הו״ל כגוי שקיבל ע״ע להניח תפילין דפשיטא דאינו נחשב משו״ה‬
‫דאיתא בקשירה‪ ,‬וכעי״ז מבואר בדברי הביה״ל סי׳ ל״ט שם‪ .‬וראה מ״ש בזה‬
‫בספר מנחת אשר ‪ -‬שבת סי׳ ל״ד[‪,‬‬

‫כא‪ .‬בשו״ע יור״ד סי׳ רמ״א ס״ט איתא‪ :‬״גר אסור לקלל אביו העובד‬
‫כוכבים ולהכותו ולא יבזהו‪ ,‬שלא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה‬
‫קלה״‪] .‬וביד אברהם שם תמה בזה‪ ,‬דהרי בני נח אינם מצווים על כבוד אב‬
‫עא‬ ‫כהלכתה‬ ‫פרה ח‬ ‫גירות‬

‫אכילות‬

‫]כב[‪.‬‬ ‫גר שנתגיירו אביו ואמו ומתו אינו מתאבל עליהם‬ ‫יח‪.‬‬

‫תשלומי חובות‬

‫הגר הייב לפרוע את כל ההובות שנתהייב בהן בהיותו גוי‬ ‫יט‪.‬‬

‫נכג[‪ ,‬בין הובות שבאו כתוצאה מהלואות ובין היובי ממון מהמת‬

‫ואם א״כ מה שייך לומר באנו מקדושה חמורה לקלה‪ .‬ותירץ דנהי דלא‬
‫נצטוו על כך מ״מ מצינו שנענשו בני נח על שלא כיבדו את אביהם כדאיתא‬
‫ברבה פרשת נח ופרשת משפטים‪ ,‬וע״ע בחידושי רעק״א שם[‪ .‬ועיין היטב‬
‫בשו״ת אג״מ יור״ד ח״ב סי׳ ק״ל שדן בנידון השמטת המחבר לדברי‬
‫הרמב״ם שכתב ״ונוהג בהם מקצת כבוד״ אי פליג עליה או לאו‪ ,‬ומ״מ הא‬
‫פשיטא ליה דאף אם אינו חייב לנהוג קצת כבוד אבל בודאי דשרי ליה בהכי‪,‬‬
‫ועיין שם בהרחבה בנידון זה‪ .‬וע״ע שו״ת אג״מ יור״ד סי׳ קל״ב בענין ביקור‬
‫חולים לאמו החולנית‪ .‬וראה בספר גרים וגרות סי׳ י״ב‪.‬‬

‫כב‪ .‬איתא בשו״ע יור״ד סי׳ שע״ד ס״ה‪ :‬״הגר שנתגייר הוא ובניו או עבד‬
‫שנשתחרר הוא ואמו אין מתאבלין זה על זה‪ ,‬והוא הדין גר שנתגייר עם‬
‫אמו אין מתאבל עליה״‪ ,‬ובש״ך שם סק״ד דמה דמבואר במרדכי שמתאבל‬
‫על אמו היינו דוקא למאן דס״ל דאבילות יום ראשון דאוריתא‪ ,‬אבל לדידן‬
‫הא קיי״ל סו״ס שצ״ט דאינו אלא דרבנן‪ ,‬עכ״ד‪ .‬אמנם מצאתי בתשובות‬
‫והנהגות ח״א סי׳ תרפ״ד שכתב דבמקום דאיכא למיחש לפגם משפחה מותר‬
‫לנהוג אבילות לחומרא ולא לקולא‪ ,‬עיי״ש‪ .‬וראה בספר גרים וגרות שם סי׳‬
‫י״ג‪.‬‬

‫כג‪ .‬כתב בספר חסידים סי׳ תרצ״א‪ :‬״אע״פ שאמרו‪ :‬גר שנתגייר כקטן‬
‫שנולד דמי ]א״ה‪ :‬ראה לעיל בהערה סוף פרק רביעי[‪ ,‬מ״מ משלם מה שחייב‬
 ‫כהלכתה‬ ‫פרה ח‬ ‫גירות‬ ‫עב‬

‫]כד[‪.‬‬ ‫גזילה וגניבה‬

‫הלוה בגיותו בריבית ונתגייר אם זקף את מעות הריבית‬ ‫כ‪.‬‬

‫במלוה בעודו בגיותו הוי כחוב ממון דעלמא ועל הלוה לפורעם‪,‬‬
‫אבל אם עדיין לא נזקפו במלוה חייל עלייהו איסור ריבית‪ ,‬ואם‬
‫לוה הגוי מישראל אעפ״י שזקפן המלוה לאחר הגירות צריך‬
‫]כה[‪.‬‬ ‫הוא לפרוע את הקרן ואת הריבית‬

‫לשלם‪ ,‬ואם הרג נפש צריך כפרה״‪ .‬ועיין חזו״א ב״ק סי׳ י׳ סקי״ד דגר‬
‫שנתגייר צריכים להשיב לו את החובות שנתחייבו לו בגיותו‪.‬‬

‫כד‪ .‬יעויין בשו״ת חות יאיר סי׳ ע״ט שנשאל מ״גר צדק אחד מק״ק‬
‫אמשטרדם אם מחויב להחזיר גניבה שגנב מישראל בגיותו״‪ ,‬ולאחר שהאריך‬
‫בנידון זה כתב למסקנא דמילתא‪ :‬״נקוט מיהא דאם בידו גזילה וה״ה גניבה‬
‫דהוי ג״כ אביזריה דגזל וכו׳ חייב להחזיר‪ ,‬משא״כ אם בידו אבידת ישראל‬
‫דלא נצטוה בגיותו או ריבית וכה״ג ודאי פטור וכו׳‪ .‬ולא שאל השואל רק‬
‫על גזילתו לישראל ודגוי פשיטא ליה שאין צריך להחזיר‪ ,‬ולי צ״ע‪ ,‬אחר‬
‫דקיי״ל בישראל דאסור לגנוב או לגזול מגוי ואפילו כבר גנב וגזל חייב‬
‫להחזיר וכו׳‪ ,‬וא״כ י״ל דה״ה זה שנתגייר אחר שנצטווה בו בעוד גוי חייב‬
‫ג״כ להחזיר אחר שנתגייר וכו״׳‪ ,‬עיי״ש עוד בנידון זה‪ ,‬וע״ע בזה בשו״ת יד‬
‫אליהו סי׳ מ׳‪ .‬ולענ״ד גם בנמצא תחת ידו אבידת ישראל מיסתבר דצריך‬
‫להשיבה‪ ,‬ומשום דבכל רגע שממון ישראל אבוד מבעליו ונמצא ברשותו זה‬
‫גופא מחייבו בהשבה‪ ,‬ודו״ק‪ .‬עיין בספר משפט האבידה בענין אבדה לו‬
‫אבידה בגיותו‪.‬‬

‫כה‪ .‬עיין היטב בכל זה בשו״ע יור״ד סי׳ קע״א ס״א‪ ,‬והטעם הוא שלא יאמרו‬
‫בשביל מעותיו נתגייר זה‪ ,‬עיי״ש בנו״כ וכן בחידושי רעק״א שם‪ ,‬ואכמ״ל‬
‫בפרטי הדינים בזה‪.‬‬
‫עג‬ ‫כהלכתה‬ ‫פרה ח‬ ‫גירות‬

‫נשואין‬
‫גיורת צריכה להמתין לאחר גירותה ג׳ חדשים עד שיהא‬ ‫כא‪.‬‬
‫מותר לה להינשא נכח‪ ,‬ודוקא בנתגיירה כשהיא נשואה‪ ,‬אבל‬
‫פנויה שנתגיירה אינה צריכה המתנה נכז[‪ .‬ויש מי שסובר דפנויה‬
‫נמי צריכה להמתין ]כח[‪.‬‬

‫כו‪ .‬בשו״ע אבהע״ז סי׳ י״ג ס״ה איתא‪ :‬״שפחה וגיורת שהיו נשואות לבעלים‬
‫בגיותן ובעבדותן ונתגיירו או נשתחררו צריכות להמתין ואפילו גר ואשתו‬
‫שנתגיירו מפרישין אותם צ׳ יום כדי להבחין בין זרע הנזרע בקדושה לזרע‬
‫שנזרע שלא בקדושה״‪ .‬ועיין בח״מ שם סק״ד שנסתפק בקטנות וזקינות‬
‫הנשואות אי גבייהו נמי איכא חובת המתנה‪ ,‬ובדגמ״ר שם כתב דלדידיה‬
‫פשיטא ליה דבנתגיירו שניהם והיא זקינה אין צריכות הפרשה‪ ,‬עיי״ש‪ .‬ויש‬
‫שרצו להתיר להשיאם מיד לאחר שנעשה בדיקת דם לגיורת ונתברר שאינה‬
‫מעוברת‪ ,‬אך בתשובת מרן בעל שבט הלוי שליט״א אלי הסכים עמדי שיש‬
‫לפקפק בזה ולכתחילה בודאי בעי המתנה בכל גוונא‪ ,‬עיין שו״ת שבט הלוי‬
‫ח״ח סי׳ ח״ח סי׳ ע״ד‪ .‬אמנם אם הגיורת מעוברת לכו״ע אין צריכים לפרוש‬
‫וכמו״ש במ״ל פי״א גירושין הלכ״ג והובא בפ״ת אבהע״ז סי׳ י״ג סק״ו‬
‫ובברכ״י יור״ד סי׳ רס״ט אות ג׳‪ ,‬ועיין בשו״ת מנחת יצחק ח״ו סי׳ ק״ט‪.‬‬
‫וע״ע בשו״ת אגרות משה אבהע״ז ח״ב סי׳ ה׳ שיצא לחדש דאם פירסה נדה‬
‫קודם הגרות אינה צריכה להמתין כלל‪ ,‬כיון דבזמנינו מיד כשהאשה‬
‫מתעברת פוסקת מלראות‪ ,‬עיי״ש‪.‬‬

‫כז‪ .‬כך מפורש מדברי השו״ע הנ״ל דדוקא בנשואות הצריכו המתנה‪ .‬ועיין‬
‫שו״ת אליעזר ח״ד בנידון זה‪.‬‬

‫כח‪ .‬יעויין היטב בשו״ת הרדב״ז ח״א סי׳ קצ״ו והובא בפ״ת שם סק״ה‬
‫דמדבריו משמע דמחמיר בכל גווני‪ .‬אמנם לקושטא דמילתא מצאתי בשו״ת‬
 ‫כהלכתה‬ ‫פרה ח‬ ‫גירות‬ ‫עד‬

‫בנשואי גיורת‪ ,‬שנתגיירה כשהיא יותר מבת ג׳ שנים‪,‬‬ ‫כב‪.‬‬

‫]כט[‪,‬‬ ‫מברכים שבע ברכות רק בסעודה ראשונה שלאחר החופה‬
‫וחובת השמחה נוהגת ג׳ ימים ]ל[‪.‬‬

‫גיורת שנתגיירה מבת ג׳ שנים ואילך כתובתה מנה ]לא[‪,‬‬ ‫כג‪.‬‬

‫אחיעזר ח״ד סי׳ מ״ח שכתב‪ :‬״אבל המעיין שם }ברדב״ז{ יראה דמחמיר‬
‫דוקא בשפחה ולא בנכרית‪ ,‬משום דכיון דעומדת להתגייר מנטיר נפשה וגם‬
‫מתהפכת ועל כן בפנויה יש להתיר ואין צריך להמתין ג׳ חדשים״‪.‬‬

‫כט‪ .‬דהרי היא בחזקת בעולה וכדלהלן סעיף כ״ג לענין כתובה וכדאיתא‬
‫בשו״ע אבהע״ז סי׳ ס״ב ס״ו ובח״מ וב״ש שם‪ .‬ואם החופה ביום והסעודה‬
‫היא בלילה שלאחריו יעויין בספר הנשואין כהלכתם פי״ז סל״ב והערה שם‪,‬‬
‫ונהגו לברך‪ .‬ואם ידוע שהיא בתולה דעת החיד״א בשו״ת חיים שאל ח״ב‬
‫סי׳ ל״ח סקנ״ח דמברכים שבע ברכות כל ז׳ ימי המשתה‪ .‬אמנם יש חולקים‬
‫בדבר ולדעתם בכל גווני דינה כבעולה‪ ,‬עיין בספר אהלי ישורון ‪ -‬דיני שבע‬
‫ברכות פ״א ס״ב בשם בעל אגרות משה‪.‬‬

‫ל‪ .‬כדאיתא בשו״ע אבהע״ז סי׳ ס״ד ס״ב דהנושא את הבעולה צריך לשמוח‬
‫עמה ג׳ ימים בין בחור ובין אלמן‪ ,‬וי״א דבחור שנשא בעולה צריך לשמוח‬
‫עמה ז׳ ימים״‪.‬‬

‫לא‪ .‬כן מבואר בשו״ע שם סי׳ ס״ז ס״ג‪ :‬הגיורת שנתגיירה מבת ג׳ שנים ויום‬
‫אחד כתובתה מנה‪ ,‬ובסעיף ב׳ שם מבואר דאפילו אי איכא עדים שלא‬
‫נסתרה ויעויין בב״ש שם‪] .‬וראה במנ״ח מצוה ס״א אות י׳ וט״ו מ״ש לענין‬
‫חיוב קנס בכה״ג‪ ,‬עיי״ש[‪.‬‬
‫עה‬ ‫כהלכתה‬ ‫פרה ח‬ ‫גירות‬

‫וכותבים בכתובתה נלב[‪ :‬להדא גיורתא פלונית נלג[ בת אברהם‬

‫אבינו‪...‬כסף גיורותיכי מאה זוזי דחזו ליכי מדרבנן‪.‬‬

‫]לד[‪.‬‬ ‫כד‪ .‬גר שנתגייר כותבים בכתובתו ‪ :‬פלוני בן אברהם אבינו‬

‫גר שנתגייר עם אשתו נלה[ ישאנה כדת משה וישראל‬ ‫כה‪.‬‬

‫לב‪ .‬ראה בשו״ת מנחת יצחק ח״א סי׳ קל״ו ובדברינו בסדר כתובה כהלכתה‬
‫פי״א סעיף כ״ד‪ .‬וראה בספר גרים וגרות סי׳ כ״ד‪ .‬ועיין עוד בכתובה‬
‫כהלכתה שם סעיף כ״ח בענין גיורת שהיא גרושה אם צריכים להזכיר גם‬
‫את ענין הגרושין‪.‬‬

‫לג‪ .‬כתיבת שמה של הגיורת או של הגר בכתובה דוקא לאחר שהוחזקו‬

‫שמותיהם במשך שלשים יום וכמו שנתבאר בארוכה בספרי שם שביבי אש‬
‫ח״א סי׳ י״ד אות ד׳‪ .‬ואם עדיין לא הוחזק כדין יש לכתוב את השם שהיה‬
‫להם בגיותם‪ .‬ואם כתבו את השם החדש לפני שהוחזק פסולה הכתובה אף‬
‫לאחר שיוחזק משום דבשעת כתיבה לא נכתבה הכתובה כהלכתה וכמבואר‬
‫שם היטב בס״ד‪ .‬ועיין בתשובת מרן בעל שבט הלוי שליט״א בספרי שם‬
‫במדור התשובות סי׳ ו׳‪.‬‬

‫לד‪ .‬ראה בתשובת הגרא״י אולמן בספרי שם שביבי אש ח״ב סי׳ כ״ט‪] .‬בדין‬
‫היו לו בנים בגיותו יעויין היטב ברמב״ם פט״ו אישות הל״ו ובמ״מ שם‬
‫ובשו״ע אבהע״ז סי׳ א׳ ס״ז ובח״מ וב״ש וביאור הגר״א שם‪ ,‬דאפילו אם לא‬
‫נתגיירו בניו עמו נמי יצא ידי חובת המצוה‪ ,‬עיי״ש‪ ,‬וע״ע באות ברית סי׳‬
‫רס״ט סק״ד[‪.‬‬

‫לה‪ .‬אם נתגרשה ממנו בגיותם ונשאה לאחר ונתגיירה מותרת היא לבעלה‬
‫הראשון כיון דלא היה תפיסת קדושין בגיותם ממילא ליכא איסורא דלא‬
‫יוכל בעלה הראשון וכ״ה להדיא בבראשית רבה פי״ח‪ ,‬ה׳‪ ,‬וכן מבואר גם‬
‫בשו״ת מהר״ם חלאוה הנדמ״ח סי׳ ה׳‪ .‬וע״ע בשו״ת הריב״ש סי׳ ו׳‪ :‬״דבב״נ‬
 ‫כהלכתה‬ ‫פרה ח‬ ‫גירות‬ ‫עו‬

‫בהופה וקדושין‪ ,‬ואם התהייב לה כתובה בגיותה כתובתה‬

‫]לו[‪.‬‬ ‫הראשונה קיימת‪ ,‬ודוקא עיקר הכתובה אבל לא התוספת‬
‫ואין הייבים להמתין ז׳ ימים משום דם הימודנלז[‪.‬‬

‫גיורת שנתגיירה אינה צריכה לספור שבעה נקיים ולהיטהר‬ ‫כו‪.‬‬

‫נלח[‪.‬‬ ‫על מה שראתה בגיותה‪ ,‬דגויים אין להם טומאת נדה‬

‫נלט[‪.‬‬ ‫כז‪ .‬כמו כן בטלו אצלה כל הווסתות שהוהזקה בהן עד עתה‬

‫יחוד‬

‫]מ[‪,‬‬ ‫יש אוסרים לגר להתייהד עם אמו או אהותו או בתו‬ ‫כח‪.‬‬

‫אינה צריכה גט דאינן בתורת גיטין וכל שישלחנה הבעל מביתו או תמאן‬
‫היא בו ותצא מביתו הרי היא כפנויה גמורה״‪] .‬אמנם בחידושי הר״ו‬
‫סנהדרין דף נח‪ :‬כתב בשם הר״ר דוד דבני נח אין להם גרושין כלל ואיו להם‬
‫היתר לעולם‪ ,‬וצ״ע[‪.‬‬

‫לו‪ .‬עיין בשו״ע שם סי׳ ס״ז סי״א‪ ,‬ועיין היטב בב״ש שם סקי״ב‪ .‬וע״ע בשו״ת‬
‫הריב״ש סי׳ ו׳‪.‬‬

‫לז‪ .‬כמוש״כ בשו״ת התעוררות תשובה בזה‪ ,‬ועיין שו״ת שאילת שאול סי׳‬
‫ל״ז בענין טומאת נדה בגיורת‪.‬‬

‫לח‪ .‬יעויין בשו״ת התעוררות תשובה ח״ד סי׳ צ״ה‪ .‬וע״ע שו״ת מהרש״ם ח״ג‬
‫סי׳ ר״ד ובקובץ שערי הוראה ח״ג‪.‬‬

‫לט‪ .‬כ״כ בפשיטות מרן החזו״א ביור״ד סי׳ צ״ט סק״ד‪ ,‬והטעם הוא משום‬
‫דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי לכל מילי‪ .‬וראה עוד להלן בדברינו הערות מ׳‬
‫מ״א‪ .‬ועי׳ שו״ת שאילת שאול סי׳ ל״ז‪.‬‬

‫מ‪ .‬בספר דבר הלכה על הלכות יחוד סי׳ ז׳ הערה י״ט נסתפק בדין זה‪ .‬אמנם‬
‫עז‬ ‫כהלכתה‬ ‫פרה ח‬ ‫גירות‬

‫]מא[‪.‬‬ ‫ויש שמקילים בדבר‬

‫מל ולא טבל‬

‫גר שמל ולא טבל דינו כגוי לכל דבר נמב[ ואסור לו‬ ‫כט‪.‬‬
‫לשמור שבת וללמוד תורה‪ ,‬יינו יין נסך ואסור לחלל שבת על‬
‫הצלתו נמג[‪ .‬ויש חולקים וסוברים דעל ידי המילה יצא מכלל‬

‫בשו״ת בצל החכמה ח״ד סי׳ י״ד פשיטא ליה להחמיר בזה כשהן נשואות‪,‬‬
‫אבל לא כשהן פנויות‪ .‬וכן מסיק להחמיר בזה בשו״ת להורות נתן ח״ז סי׳‬
‫פ״ז‪.‬‬

‫מא‪ .‬בתשובות והנהגות ח״א סי׳ תשע״ו כתב לצדד דבאותם דברים שהם‬
‫תלויים בטבע האדם ובמציאות לא אמרינן בהו דכקטן שנולד דמי לכן כיון‬
‫דבפועל אית ליה הרגש של בן לאמו ואח לאחותו לכן יש מקום להתיר‪ .‬אך‬
‫לא התיר שם אלא בשעת הדחק‪ ,‬ועדיין צ״ע בזה‪.‬‬

‫מב‪ .‬כ״כ ברמב״ם פי״ג איסורי ביאה הל״ו‪ :‬״גר שמל ולא טבל או טבל ולא‬
‫מל אינו גר עד שימול ויטבול״‪ ,‬וכן ברמב״ם פ״ו קרבן פסח ה״ז‪ :‬״שאין הגר‬
‫מתחייב במצות עד שימול ויטבול״‪] .‬ויש מי שאומר דלאחר הטבילה נעשה‬
‫גר למפרע משעת המילה כן הובא בשם בעל הצפנת פענח‪ ,‬וצ״ע בזה‪ .‬ומצאתי‬
‫עוד חידוש בשו״ת טוב טעם ודעת מהדורה ג׳ ח״ב סי׳ קי״א דאם מל בלילה‬
‫וטבל ביום‪ ,‬כיון דמל ולא טבל הוי כלא מל‪ ,‬א״כ חשבינן כאלו גם המילה‬
‫נעשתה עתה ביום‪ ,‬ודו״ק[‪.‬‬

‫מג‪ .‬איתא בשו״ע יור״ד סי׳ קכ״ד ס״ב‪ :‬״גר תושב‪ ,‬דהיינו שקיבל עליו שבע‬
‫מצות‪ ,‬וכן גר שמל ולא טבל מגען אוסר בשתייה‪ ,‬הגה‪ .‬וכל זמן שלא טבל‬
‫כראוי מקרי שלא טבל״‪ .‬אלא שהרמ״א מסיים עלה דיש מקילין אפילו במגע‬
‫גר תושב וכתב הש״ך שם סק״ד דלפי״ז אף בגר שמל ולא טבל אפשר להקל‬
 ‫כהלכתה‬ ‫פרה ח‬ ‫גירות‬ ‫עח‬

‫עכו״ם אלא שלא הגיע עדיין לכלל ישראל ולדעתם אינו אוסר‬
‫יין במגעו ומותר בשמירת שבת ולימוד תורה ומחללין עליו את‬
‫השבת נמד[‪ .‬ויש מי שסובר דנהי דעדיין דינו כגוי לכל דבריו‬

‫במגעו‪ .‬אך יינם בודאי אסור לכו״ע וכמבואר התם‪ .‬ויעניין היטב בשו״ת בנין‬
‫ציון ח״א סי׳ צ״א שדן השואל בפשיטות דלפני הטבילה הרי הוא עדיין גוי‬
‫גמור ואסור לו לשמור את השבת‪ ,‬דאבתי רמי עליה חיובא דיום ולילה לא‬
‫ישבותו‪ ,‬עיי״ש‪ .‬וע״ע בשו״ת בצל החכמה ח״א סי׳ נ״ב‪] .‬ועיין בשו״ת ח״ס‬
‫סימן קט״ז דגר שמל ולא טבל חשיב בן ברית[‪.‬‬
‫ויש לציין כאן לדברי ספר חסידים סי׳ תר״צ‪ :‬״גר שבא להתגייר וכבר קיבל‬
‫עליו את כל המצות‪ ,‬מ״ע לעשות וכל מצות ל״ת שלא לעשות‪ ,‬ומבקש שימולו‬
‫אותו והיה אחד מאכילו נבילות וטריפות‪ ,‬כי אמר כל זמן שלא נימול ולא‬
‫טבל הרי הוא כמו נכרי‪ ,‬א״ל חבירו‪ ,‬זה לענין ישראל שאם נגע ביינו אסור‬
‫לשתות‪ ,‬אבל כבר קבל כל המצות עליו איך יתכן להאכילו נבילות וטריפות״‪,‬‬
‫]לזה העירני בני הרב שלמה יצחק שליט״א[‪ ,‬ומבואר להדיא דבקבלתו את‬
‫עול המצות הוא דתליא מילתא‪ .‬ובאמת כן מבואר להדיא בדברי תוס׳ ישנים‬
‫יבמות דף מח‪ :‬דגוי שדעתו להתגייר שרי ליה לשבות בשבת‪ .‬ובשו״ת להורות‬
‫נתן ח״א סי׳ ל״ח הביא כן בשם מדרש רבה דברים פ״א כ״א‪ :‬עכו״ם ששמר‬
‫את השבת עד שלא קיבל עליו את המילה חייב מיתה‪ ,‬אלמא דבקבלה גרידא‬
‫תליא מילתא‪ .‬וע״ע בשו״ת ציץ אליעזר ח״י סי׳ כ״ה פ״ב מ״ש בזה‪.‬‬

‫מד‪ .‬בשו״ת הרדב״ז ח״ג סי׳ תתקי״ז נקט דהמילה מוציאתו מידי טומאת‬
‫עכו״ם אלא שאינו נכנס לכלל קדושת ישראל אלא ע״י הטבילה‪] ,‬ועיין גם‬
‫בגליוני הש״ס יבמות דף מו‪ .‬שכתב דהגירות יש בה שני דברים‪ ,‬הסרת‬
‫הגויות ע״י המילה וכניסה לישראליות ע״י הטבילה‪ ,‬עיי״ש[‪ ,‬וכעי״ז העלה‬
‫ג״כ בעל הבנין ציון בתשובתו דבמילה גרידא כבר נכנס לברית‪ ,‬אלא שעדיין‬
‫אינו בכלל ישראל גמור עד לאחר הטבילה‪ .‬ובבנין ציון שם הביא השואל‬
‫עט‬ ‫כהלכתה‬ ‫פרה ח‬ ‫גירות‬

‫מכל מקום לענין שמירת שבת בלבד דינו כישראל ומשום‬

‫]מה[‪.‬‬ ‫דישראל נצטוו על השבת במרה אף שעדיין לא טבלו‬

‫יש שמחלקים לענין חילול שבת עבורם בין אם נסתכן‬ ‫ל‪.‬‬

‫]מו[‪.‬‬ ‫מחמת המילה לבין אם נסתכן מסיבה אחרת‬

‫דחכמי ורבני ירושלים כולם היו סבורים דאינו רשאי לחלל את השבת לאחר‬
‫המילה‪ ,‬עיי״ש‪ .‬ובאמת כן הובא בקובץ המאסף )תרס״ה( בשם הגר״ש סלנט‬
‫ובעל חידושי הרי״ם שהסכימו שניהם להתיר לו שמירת שבת‪ ,‬ודלא‬
‫כהראב״ד של ירושלים שהיה סבור להחמיר בדבר‪ ,‬עיי״ש‪.‬‬

‫מה‪ .‬כתב בשו״ת אבנ״ז יור״ד סי׳ שנ״א דאף דאכתי דינו כגוי לכל דבר מ״מ‬
‫לענין שמירת שבת שאני‪ ,‬כיון דישראל נצטוו במרה על השבת אף שעדיין‬
‫לא טבלו וכעי״ז כתב גם הבנין ציון בתשובתו שם‪ .‬אך יעויין מה שהעיר על‬
‫דבריהם בשו״ת להורות נתן ח״א סי׳ ל״ח‪ .‬והנה בתשובות והנהגות ח״א סי׳‬
‫תרי״ד יצא לדון בדבר החדש דעיקר האיסור לגוי לקיים מצות הוא היכא‬
‫שמכחיש שהמצוות שייכים רק לישראל‪ ,‬אבל אם מכיר בזה אלא רצה לנהוג‬
‫כיהודי לקבל שכר עמהם אין למנוע אותו‪ ,‬עכ״ד‪ ,‬וזה חידוש גדול‪ .‬וע״ע‬
‫בתשובות והנהגות ח״ב סי׳ תקי״ג בזה‪.‬‬

‫מו‪ .‬כ״כ בשו״ת אמרי יושר ח״ב סי׳ ק״ל‪ .‬וע״ע בשו״ת מחזה אברהם או״ח‬
‫סי׳ נ״ד‪.‬‬
 ‫כהלכתה‬ ‫פרה ט‬ ‫גירות‬

‫פרק תשיעי‬

‫יחםינו אל הגרים‬

‫התורה מצווה אותנו במצוה מיוהדת לאהוב את הגרים ]א[‪,‬‬ ‫א‪.‬‬

‫מלבד המצוה הכללית שנצטוינו לאהוב כל אהד ואהד‬

‫א‪ .‬כתב בספר חסידים סי׳ קט״ז‪ :‬״ואהבתם את הגר‪ ,‬מצוה אותנו לאהוב‬
‫את הנכנס תחת כנפי השכינה לקיים את כל המצות והתורה‪ ,‬ובל״ו מקומות‬
‫הזהירה התורה על אהבתו ושלא להונותם‪ ,‬בין אונאת ממון בין אונאת‬
‫דברים‪ ,‬וגדולה אהבתו וחביבה לפני המקום יותר מאהבתו של ישראל וכו׳״‪.‬‬
‫עוד מצינו בדברי החינוך מצוה תל״ב שכתב‪ :‬״שנצטוינו לאהוב את הגרים‪,‬‬
‫כלומר‪ ,‬שנזהר שלא לצער אותם בשום דבר‪ ,‬אבל נעשה להם טובה ונגמול‬
‫אתם חסד כפי הראוי והיכולת וכו׳‪ ,‬ועובר עליה ומצער אותם או שמתרשל‬
‫בהצלתם או בהצלת ממונם או שמקיל בכבודם מצד שהם גרים ואין להם‬
‫עוזר באומה בטל עשה זו וענשו גדול מאד‪ ,‬שהרי בכמה מקומות הזהירה‬
‫תורה עליהם״‪] .‬וכתב עוד החינוך שם‪ :‬״ויש לנו ללמוד מן המצוה היקרה‬
‫הזאת לרחם על כל אדם שהוא בעיר שאינה ארץ מולדתו ומקום משפחות‬
‫אבותיו ולא נעבור עליו הדרך במוצאינו אותו יחידי ורחקו מעליו עוזריו‪,‬‬
‫כמו שאנו רואים שהתורה הזהירנו לרחם על כל מי שצריך עזר‪ ,‬ועם המדות‬
‫הללו נזכה להיות מרוחמים מהשי״ת וברכות שמים ינוחו על ראשינו״‪ .‬וכתב‬
‫המנ״ח שם דאין זה מכלל המצוה אלא מדרך המוסר‪ ,‬עיי״ש[‪ .‬ויעויין עוד‬
‫במסכת גרים פ״ד הל״ג על חיבתם של הגרים לפני המקום‪ .‬וראה בדברינו‬
‫לעיל פרק ראשון הערה י״ג דאית דסברי דבמצוה זו נכללת גם החובה לקבל‬
‫את הגרים להתגייר‪.‬‬
‫פא‬ ‫כהלכתה‬ ‫פרה ט‬ ‫גירות‬

‫]ב[‪.‬‬ ‫מישראל‬

‫יש מי שכתב ‪ w‬דברים נשגבים בגדר חובה זו וכדלהלן‪:‬‬ ‫ב‪.‬‬

‫״גדולה חובה שחייבתנו תורה על הגרים נד[ ממה שחייבתנו על‬
‫האב והאם‪ ,‬שעליהם נצטוינו בכבוד ומורא‪ ,‬ואפשר שיכבד אדם‬
‫ויירא ממי שאינו אוהבו‪ ,‬ועל הגרים ציונו באהבה רבה המסורה‬
‫]ה[‪.‬‬ ‫ללב״‬

‫ב‪ .‬כתב הרמב״ם בפ״ו מהלכות דעות הל״ד‪ :‬״אהבת הגר שבא ונכנס תחת‬
‫כנפי השכינה‪ ,‬שתי מצוות עשה‪ ,‬אחת מפני שהוא בכלל רעים‪ ,‬ואחת מפני‬
‫שהוא גר והתורה אמרה ואהבת את הגר‪ ,‬ציוה על אהבת הגר כמו שציוה‬
‫על אהבת עצמו שנאמר‪ :‬ואהבת את ה׳ אלהיך‪ ,‬הקב״ה עצמו אוהב גרים‪,‬‬
‫שנאמר‪ :‬ואוהב גר״‪ .‬ויעויין ספהמ״צ להרס״ג עשה י״ט כתב דלכן לא מנה‬
‫הרס״ג מצוה זו במנין המצוות משום דהרי ליכא נפקותא במצוה זו יותר‬
‫מהמצוה הכללית של אהבת ישראל ואינו אלא לעבור עליו בשני לאויו‪,‬‬
‫עיי״ש‪] .‬ועיין ב״מבוא״ עוד בענין החיבה שעלינו לרחוש לגרים[‪.‬‬

‫ג‪ .‬בתשובת הרמב״ם לרבי עובדיה הגר‪ ,‬הובא בתשובות הרמב״ם )פריימן(‬
‫סי שס״ט וכן להלן בנספחות בסוף הספר‪.‬‬

‫ד‪ .‬עיין במנחת חינוך מצוה תל״א בענין מצוה זו כלפי בני גרים‪ ,‬וכתב שם‪:‬‬
‫ונראה דדינו כמו לענין יוחסין באבהע״ז סי׳ ד׳ דעד כמה דורות נקראים‬
‫גרים‪ ,‬רק אם יש צד אחד ישראל‪ ,‬דאינו כגר לענין יחוס ע״ש‪ ,‬ה״נ אינו כגר‬
‫לענין מצוה זו שיש לו עוזר באומה‪ .‬וע״ע בזה בתשובות והנהגות ח״א סי׳‬
‫תר״כ‪ .‬ועיין היטב בשו״ת שאילת יעקב ח״ב סי׳ ט״ו אות ג׳ וד׳‪.‬‬

‫ה‪ .‬יש לציין למ״ש בשו״ת אגרות משה החדשות יור״ד ח״ד סי׳ כ״ו לענין‬
‫מינוי גר כראש ישיבה וכתב בזה‪ :‬״יש לידע שהמצוה של ואהבתם את הגר‬
‫מחייבת אותנו לקרבם ולהקל בכל ענינים אלו‪ ,‬ולפיכך אחר ישוב גדול נראה‬
 ‫כהלכתה‬ ‫פרה ט‬ ‫גירות‬ ‫פב‬

‫ג‪ .‬כמו כן הוזהרנו במספר מקומות בתורה באופן מיוחד על‬

‫אונאת הגר‪ ,‬ועובר על כך בין באונאת ממון ובין באונאת‬
‫]ו[‪.‬‬ ‫דברים‬

‫וכן הזהירה התורה אותנו באופן מיוחד על הטיית דינו של‬ ‫ד‪.‬‬
‫]ז[‪.‬‬ ‫גר‬

‫דאין להחשיב משרות אלו בתקופתינו כענין של מעשה שררה‪ ,‬דעיקר תפקיד‬
‫של ישיבה הוא ללמד לתלמידים כשהם רוצים וכר‪ ,‬ולפי זה משרות אלו‬
‫אינם אלא כמילוי תפקיד וכענין של עסק״‪ .‬ובענין מינוי גר לרבות ודיינות‬
‫עיין שו״ת להורות נתן חי״ג סי׳ ע״ג ובשו״ת ושב ורפא‪] .‬ועיין פרמ״ג סו״ס‬
‫קנ״ו בענין קדימת גר לישראל לענין פריקה וטעינה‪ ,‬ועיין שו״ת שאילת יעקב‬
‫סוף ח״א‪ ,‬ובח״ב סי׳ ט״ו וסי׳ כ״ט[‪.‬‬

‫ו‪ .‬איתא במסכת גרים פ״ד הל״א‪ :‬״וגר לא תונה ולא תלחצנו‪ ,‬לא תוננו‬
‫בדברים ולא תלחצנו בממון‪ ,‬לא תאמר לו‪ :‬אמש היית עובד בל קודם נבו‬
‫ועד עכשיו חזירך בין שיניך ואתה עומד ומדבר עמי‪ ,‬ומנין שאם הוניתו הוא‬
‫יכול לומר לך כי גרים הייתם בארץ מצרים‪ ,‬מכאן היה רבי נתן אומר מום‬
‫שבך אל תאמר לחברך״‪ .‬ובהל״ב שם‪ :‬״רבי אליעזר בן יעקב אומר גר לפי‬
‫שסורו רע הזהיר עליו הכתוב במקומות הרבה שנאמר וגר לא תלחץ וגר לא‬
‫תונה ולא תלחצנו ואתם ידעתם את נפש הגר‪ ,‬הא לפי שסורו רע הזהירה‬
‫עליו התורה במקומות הרבה״‪ .‬ועיין בפירושי בעל הנחלת יעקב והחיד״א על‬
‫מסכת סופרים שם‪ .‬ועיין בב״מ דף נט‪ :‬ורמב״ם מכירה פי״ד הלט״ו והלט״ז‬
‫ובנו״כ שם‪.‬‬

‫ז‪ .‬יעויין היטב ברמב״ם פ״כ סנהדרין הלי״ב‪.‬‬

‫פג‬ ‫כהלכתה‬ ‫גירות‬

‫פרק עשירי‬

‫שרר הגירות להלכה ולמעשה‬

‫אצל המועמד לגירות את המניעים והסיבות‬ ‫לברר‬ ‫א‪.‬‬

‫שהביאוהו לידי ההלטה זו‪.‬‬

‫לתאר בפניו את כובד עול התורה והמצוות ואת הטורה‬ ‫ב‪.‬‬

‫הגדול שיש בקיומם‪.‬‬

‫למסור לו על הסבל הרב שהוא מנת חלקה של האומה‬ ‫ג‪.‬‬

‫הישראלית‪.‬‬
‫★‬

‫להודיע לו בהרחבה את עיקרי הדת שהם ‪ :‬יחוד ה׳ בשמים‬ ‫ד‪.‬‬

‫ממעל ועל הארץ מתחת ואין עוד מלבדו‪ ,‬ואיסור עבודה זרה‪.‬‬

‫הודעה כללית על קבלת עול תורה ותרי״ג מצוות שניתנו‬ ‫ה‪.‬‬

‫ע״י הקב״ה בסיני לעם ישראל ולא לעם אחר‪ ,‬ומצוות ואיסורים‬
‫מדרבנן‪ ,‬ככל המפורט בד׳ חלקי שו״ע‪.‬‬

‫פירוט מצוות חמורות כשמירת שבת‪ ,‬עריות‪ ,‬רציחה‬ ‫ו‪.‬‬

‫ומאכלות אסורות‪ ,‬בשר בחלב‪ ,‬תולעים‪ ,‬תרו״מ באר״י‪ ,‬שעטנז‬
‫ומצוות קלות‪ :‬תחום שבת ואיסור יחוד וכן מצות צדקה‬
‫]לאשה יש להודיע גם על טומאת נדה ועניני צניעות‪ ,‬חובת הפרשת‬ ‫וכדומה‪.‬‬
‫חלה והדלקת נרות שבת[‪.‬‬

‫הודעת העונשים על חילול שבת ועל אכילת חלב ודם‬ ‫ז‪.‬‬

‫וכדומה‪.‬‬
 ‫כהלכתה‬ ‫גירות‬ ‫פד‬

‫הודעת השכר הצפון לישראל בעולם הבא על קיום המצוות‬ ‫ח‪.‬‬

‫ועשיית רצון ה׳ והצער בעולם הזה הוא לטובתם‪.‬‬

‫לומר לו‪ :‬הגירות חורצת את גורלך ואת גורל צאצאיך‬ ‫ט‪.‬‬

‫לנצח ואתה מנתק כל קשר ושייכות עם העבר‪ ,‬כקטן שנולד‬
‫מחדש‪.‬‬

‫לאחר שהוא מקבל עליו את כל הנזכר בפני שלשה דיינים‬ ‫י‪.‬‬

‫כשרים לדין מצווין אנו להתחיל עם שלבי הגרות בפועל‪.‬‬
‫★‬

‫השלב הראשון בגיור אנשים הוא על ידי קיום מצות מילה‬ ‫יא‪.‬‬
‫ככל מצות מילה שבישראל‪ ,‬לשם גרות ויהדות‪ ,‬בפני שלשה‬
‫דיינים כשרים לדין‪.‬‬

‫אם המילה מתבצעת סמוך להודעת המצוות ולשאר הדברים‬ ‫יב‪.‬‬

‫המוזכרים אז אפשר לקיים לאלתר את מצות המילה‪ ,‬אך אם‬
‫היה הפסק מרובה אז ראוי לחזור שוב על עיקרי הדברים לפני‬
‫תחילת מצות המילה‪.‬‬

‫נוסח הברכות והבקשות והתפלות מובא להלן‪.‬‬ ‫יג‪.‬‬

‫לאחר שנרפא מחולי המילה מקיימים את מצות הטבילה‬ ‫יד‪.‬‬

‫במקוה הכשר לטבילת נשים‪] .‬כשעושים הטפת דם ברית בלבד‬
‫מטבילים אותו מיד אחרי ההטפה[‪.‬‬

‫על הגר לחפוף היטב לפני הטבילה ולהקפיד שלא יהא‬ ‫טו‪.‬‬
‫עליו דבר החוצץ את הטבילה‪ ,‬ככל דיני חציצה האמורים לענין‬
‫טבילת נדה‪.‬‬
‫פה‬ ‫כהלכתה‬ ‫גירות‬

‫הגר נכנס לתוך מקוה המים ושלשת הדיינים עומדים‬ ‫טז‪.‬‬

‫בסמוך לו ומודיעים לו שוב את המצוות החמורות והקלות‪,‬‬
‫כולל עיקרי הדת‪ ,‬יחוד ה׳ ואיסור ע״ז ועונשי שבת וחלב‪.‬‬

‫לאחר מכן טובל הגר בפני הדיינים ומיד לאחר הטבילה‬ ‫יז‪.‬‬
‫]יש נוהגים לטבול‬ ‫הוא מברך את ברכת הטבילה וכפי שיובא להלן‪.‬‬
‫אחר הברכה טבילה נוספת[‪.‬‬

‫בטבילת אשה גיורת מכסים בבגד את מי המקוה והדיינים‬ ‫יה‪.‬‬

‫עומדים מבחוץ ומודיעים לה את המצוות ובשעה שהיא מכניסה‬
‫ראשה בתוך המים מסתכלים הדיינים לראות שהמים מכסים‬
‫אותה ומיד מפנים ראשם ממנה‪.‬‬

‫אחר סיום הטבילה ולבישת הבגדים אומרים להם דברי‬ ‫יט‪.‬‬

‫שבח וחיזוק על הצעד הגדול שעשו וכדלהלן‪.‬‬
 ‫כהלכתה‬ ‫גירות‬ ‫פו‬

‫סדר הברכות‬
‫הכסא של אליהו הנביא שיתגלה במהרה בימינו‪ .‬לישו;‪:‬תף‬ ‫זה‬
‫קויתי ;י‪ .‬שבךתי לישו;‪:‬תך י‪ :‬ומצותיך ;‪:‬שיתי‪ .‬אל;הו מלאך‬
‫שלך לפניך‪ ,‬עמוד על ןמיני וסמכני‪ .‬שבךתי‬ ‫הברית‪ ,‬הנה‬
‫לישועתך יי‪ .‬שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב‪ .‬שלום רב‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫••‬ ‫‪:‬‬ ‫‪9V‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪Tl‬‬ ‫•‬

‫לאהבי תוךתך ואין למו מכשול‪ .‬אשרי תבחר ותכןרב ושכון‬

‫הצריך‪ ,‬נשבעה בטוב ביתך נןדוש היכלך‪.‬‬

‫המוהל מברך כשהאבר מכוסה‬

‫ברוך אתה ץ אלהינו מלך העולם אשר קדשנו‬

‫במצותיו וצונו למול את הגרים‪:‬‬

‫לאהר המילה נוטל כוס יץ ומברך‬

‫ברוך אתה ין אלהינו מלך העולם בורא פרי הגפן‪:‬‬

‫ברוך אתה ין אלהינו מלך העולם אשר קדשנו‬

‫במצותיו וצונו למול את הגרים ולהטיף מהם‬
‫דם ברית שאלמלא דם בדית לא נתקימו שמים‬
‫ואדץ‪ ,‬שנאמר אם לא בדיתי יומם ולילה חקות שמים‬
‫ואךץ לא שמתי‪ .‬ברוך אתה ין כודת הבדית‪:‬‬
‫פז‬ ‫כהלכתה‬ ‫גירות‬

‫ואלהי אבותינו נןים את האיעז הזה בתורת אל‬ ‫אלהינו‬

‫ובמצותיו ויקרא שמו בישראל פלוני בז אברהם אבינו‪,‬‬
‫׳‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־ ‪T :‬‬ ‫‪* V‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪••I t • :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫ישמח בתורה ויגל במצות‪ ,‬הורו ליי בי טוב בי לעולם חסדו‪,‬‬

‫פלוני זה בן אברהם אבינו גדול ורזיה‪ ,‬כן יכנם בתורת אל‬
‫ובמצותיו ובמעשים טובים‪.‬‬

‫לאחר הפזגילה מגרך‬

‫ברוך אתה ץ אלהינו מלך העולם א^זר קד^זנו‬

‫במצותיו וצונו על הטבילה‪:‬‬

‫לאחר גמר עריכת הגירות אומרים‪:‬‬

‫שנךבקת במי שאמר והןה העולם‪ ,‬שלא נברא העולם‬ ‫אשריך‬

‫אלא בשביל ושראל ולא נקךאו בנים למקום אלא‬
‫ןשראל ואין חביבין לפני המקום אלא ישראל‪ .‬כל הךבדים‬
‫שדבךנו עמף לא אמךנו אלא להךבות שכרף‪:‬‬
 ‫כהלכתה‬ ‫גירות‬ ‫פח‬

‫תעורת גרות‬

‫בפלותב תלתא הויכא ואתא קדפלכא‬

‫‪ .....................‬ב ן‪ ..........................‬למשפחת‬
‫‪ .......................‬וחפץ להתגייר כדת וכדין‬
‫וכתבדד לכו שכוונתו לשם שמים וקיבל על‬
‫עצמו עול מצות בלב שלם בפני בית דין ומל‬
‫וטבל בפני בית דין לשם גדות ויהדות בבל‬
‫משפט הגדות וחוקתה‪ ,‬ומכאן יאילד אחינו‬
‫הוא והדי הוא ישראל גמור לבל דבר וייקרא‬
‫שמו בישראל ‪ ........................‬בן אברהם‬
‫אבינו‪ ,‬כעשה ביום ‪ ..................‬בשבת‬
‫‪ ............‬לחדש ‪ ...............‬שכת חמשת אלפים‬
‫ושבע מאות ‪ ...............‬ל ב רי א ת עולם למכין‬
‫שאנו מוכים כאן‪ ....................‬ה כ ל שריד וקים‪.‬‬

‫באם_‬
‫כאם_‬
‫נאם‬
‫פט‬ ‫כהלכתה‬ ‫גירות‬

‫תעודת גרות לאשה‬

‫ואתיא‬ ‫הרינא‬ ‫תלתא‬ ‫בפלרתב‬

‫קדמבא ‪ ................‬ב ת ‪ .................‬ל מ ש פ ח ת‬
‫‪ ...............‬וחפיצה להתגייר בדת וכדיז‪,‬‬
‫רבתבדד לבר שברכתה לשם שמים‬
‫רקיבלה על עצמה ב פני בית דין ערל‬
‫מצררת‪ ,‬רטבלה בבילה בשדה ב פני בית דין‬
‫לשם גדרת ריהדרת‪ ,‬בבל משפט הגדרת‬
‫רחרקתה‪ ,‬רמבאן יאילד אחרתיבר היא רהדי‬
‫היא ישראלית גמרדה לבל דבר רייקדא‬
‫‪ ...‬בת אברהם‬ ‫שמה בישראל‪.............‬‬
‫‪ ...........‬בשבת‬ ‫אבינר‪ .‬נעשה בירם‬
‫‪ ..................‬לחדש ‪ ..... .....‬שבת חמשת‬
‫אלפים שבע מארת ‪ .... .....‬ל מ בין שאבר‬
‫הכל שדיר רקים‬ ‫מרבים כאן ‪...................‬‬

‫באם_‬
‫באם_‬
‫כאם‬
‫‪it it it‬‬
‫אם היא כשראה איז היא מותרת לבעלה אלא לאחד תשעים ואחד‬

‫ירם מהתאריד הנקוב לעיל‪.‬‬

 ‫מסכת גרים‬

‫תשובות הרמב״ם‬

‫הלכות מילה‬
‫לרבי גרשום הגוזר‬
‫צג‬ ‫כהלכתה‬ ‫גירות‬

‫מסכת גרים‬

‫פרק א׳‬
‫א‪ .‬הרוצה להתגייר אין מקבלין אותו מיד‪ ,‬אלא אומרים לו‪ :‬מה לך‬
‫להתגייר והלא אתה רואה את האומה הזאת נבוכה וסגופה )נ״א‬
‫נמוכה וכפופה ושפלה( מכל האומות וחליים ויםורין באים עליהן‬
‫וקוברים בנים ובני בנים ונהרגים על המילה ועל הטבילה ועל כל שאר‬
‫המצות ואינם נוהגים בפרהםיא כשאר כל האומות‪:‬‬

‫ב‪ .‬אם אמר איני כראי ליתן צוארי בעול מי שאמר והיה העולם ברוך‬
‫הוא מקבלים אותו מיר ואם לאו נפטר והולך לו‪:‬‬

‫ג‪ .‬קבל עליו הורידוהו לבית הטבילה וכמוהו מים ער מקום הערוה‬
‫ואומרים לו מקצת רקדוקי מצות על מנת שיהא נותן בלקט שכחה‬
‫ופאה ובמעשרות‪:‬‬

‫ד‪ .‬כשם שאומרים לאיש כך אומרים לאשה על מנת שתהא זהירה‬

‫בנרה ובחלה ובהדלקת הנר‪:‬‬

‫ה‪ .‬טבל ועלה אומרים לו דברים טובים של נחומים‪ :‬במי נדבקת‬

‫אשריך במי שאמר והיה העולם ברוך הוא שלא נברא העולם אלא‬
‫בשביל ישראל ולא נקראו בנים למקום אלא ישראל וכל אותם הדברים‬
‫שאמרנו לך אינו אלא להרבות שכרך‪:‬‬

‫ו‪ .‬גר שמל ולא טבל טבל ולא מל הכל הולך אחר המילה דברי ר׳‬
‫אליעזר ר׳ עקיבא אומר אף טבילה מעכבת‪.‬‬

‫ז‪ .‬כל המתגייר לשום אשה לשום יראה לשום אהבה אינו גר וכן היו‬
‫ר׳ יהודה ור׳ נחמיה אומרים כל אותם גרים שנתגיירו בימי מרדכי‬
 ‫כהלכתה‬ ‫גירות‬ ‫צד‬

‫אינם גרים שנאמר )אסתר ח‪ ,‬יז( ורבים מעמי הארץ מתיהדים כי נפל‬
‫פחד היהודים עליהם וכל שאינו מתגייר לשם שמים אץ זה גר‪:‬‬

‫ח‪ .‬האיש מטביל את האיש והאשה מטבלת את האשה אבל לא את‬

‫האיש‪:‬‬

‫ט‪ .‬גר שנתגייר והיו לו יינות ואמר‪ :‬ברי)א( לי שלא נתנםך מהם‬
‫מותרים לו ואםורים לאחרים‪ ,‬ר׳ עקיבא אומר לאחרים הם‬
‫אמורים ק״ו לעצמו ואם אמר על גבי פ׳ חבר נעשו בטהרה הרי זה‬
‫נאמן‪ ,‬וכן עם הארץ שקבל להיות חבר והיו לו טהרות ואומר ברי)א(‬
‫לי שנעשו בטהרה מותרים לו ואמורים לאחרים‪ ,‬ר׳ עקיבא אומר מה‬
‫אם לאחרים הם אמורים ק״ו לעצמו ואם אמר על גבי פ׳ חבר נעשו‬
‫בטהרה הרי זה נאמן‪:‬‬

‫י‪ .‬ישראל שהלוה את הנכרי ונכרי שהלוה את ישראל ואחר כך‬

‫נתגייר זה גובה את הקרן וזה גובה את הרבית ר׳ יהודה אומר אם‬
‫זקפן עליו במלוה גובה את הכל‪:‬‬

‫יא‪ .‬הא כיצד נולד לו בן ילדה פרתו נשחטה פרתו עד שלא נתגייר‬
‫פטור משנתגייר חייב אם םפק פטור‪:‬‬

‫יב‪ .‬היתה לו עיםה לאפות ושדה לקצור עד שלא נתגייר פטור‬

‫משנתגייר חייב אם םפק פטור‪:‬‬

‫כדק כ׳‬
‫א‪ .‬יש גר נימול לשמונה הא כיצד אם עד שלא טבלה אמו נולד‬
‫נימול בן יומו אם משטבלה אמו נולד נימול בן שמונה‪:‬‬

‫ב‪ .‬גר שנתגייר מהול או םפק שנולד מהול צריך להטיף ממנו דם‬
‫ברית כדברי ב״ש ובית הלל אומרים אינו צריך‪:‬‬
‫צה‬ ‫כהלכתה‬ ‫גירות‬

‫ג‪ .‬אמר ר׳ מתיא בן חרש משום ר׳ ישמעאל לא נחלקו ב״ש וב״ה‬

‫על גר שנתגייר מחול או על חנוק שנולר מחול על מח נחלקו על‬
‫שנולר מחול בשבת שב״ש אומרים רוחין עליו את חשבת ובית חלל‬
‫אומרים אינו צריך‪:‬‬

‫ד‪ .‬ועבר שטבל לפני רבו חרי זח בן חורין‪ .‬מעשח בבלוריא חמלכח‬
‫שטבלו מקצת עבריח לפנית ומקצתן לאחוריח ובא מעשח לפני‬
‫חכמים ואמרו אלו שטבלו לפניח בני חורין לאחרית משועברים‪:‬‬

‫ה‪ .‬כשם שישראל נכנםו לברית כשלש מצות כך גרים נכנםים במילת‬
‫ובטבילח ובקרבן שנים מעכבין ואחר אינו מעכב ר׳ אליעזר אומר‬
‫אף חקרבן מעכב וכך חיח ראב״י אומר גר שנתגייר צריך לחפריש‬
‫רביעית לקינו ר׳ שמעון אומר אינו צריך‪:‬‬

‫ו‪ .‬נפרעין מן תגרים ברברי ר׳ יוםי רבי יחורח אומר אין נפרעין ממנו‬
‫אלא חרי חוא כבן יומו‪:‬‬

‫ז‪ .‬אמר ר׳ חנינא בן גמליאל מפני מח חגרים מעונים מפני שחם‬

‫מחשבים קורם לשנת וקורם לשתים שאגבח את חובי וכשאעשח‬
‫את צרכי‪ ,‬אמר לו ר׳ יוםי אילו ממון חם נחםרים חרי זח כרבריך‪,‬‬
‫אלא שחם קוברים בנים ובני בנים וחלאים רעים ויםורין באים עליתן‬
‫מפני מח מעונים מפני שבע מצות שנצטוו עליתם בני נח‪:‬‬

‫כדק ג׳‬
‫א‪ .‬איזחו גר תושב כל שקבל עליו שלא לעבור ע״ז רברי ר׳ מאיר ר׳‬
‫יחורח אומר כל שקבל עליו שלא לחיות אוכל נבלות‪:‬‬

‫ב‪ .‬רוקו ומושבו ומשכבו ומי רגליו טמאים‪ .‬פתו ושמנו ויינו טחורים‪.‬‬
‫ועובר עליו משום בל תונח ובל תעשוק ועובר עליו משום לא‬
‫תלין פעולת שכיר וגו׳‪:‬‬
 ‫כהלכתה‬ ‫גירות‬ ‫צו‬

‫ג‪ .‬אין משיאין לו ולא נושאין ממנו נשים ולא מלוין אותו ולא לווין‬
‫ממנו ברבית‪:‬‬

‫ד‪ .‬אין מושיבין אותו בספר ולא בנוה רע אלא בנוה יפה באמצע ארץ‬
‫ישראל במקום שאומנותו יוצאה שנאמר )רברים בג‪ ,‬יז( עמך ישב‬
‫בקרבך במקום אשר יבחר באחר שעריך בטוב לו לא תוננו‪:‬‬

‫ה‪ .‬בל ערוה שישראל מצווים עליה מיתת ב״ר הגרים מצווים עליה‬
‫מיתת ב״ר‪:‬‬

‫ו‪ .‬הא ביצר היה נשוי אחות אביו מאב אחות אביו מאם ר׳ מאיר‬
‫אומר יוציא וחבמים אומרים יקיים‪ .‬שתי אחיות מאם ר׳ מאיר אומר‬
‫יוציא וחב״א יקיים א׳ מהן‪:‬‬

‫ז‪ .‬ישראל שבא על בת נברי ירון בריני נברי ונברי שבא על בת ישראל‬
‫ירין בריני ישראל‪:‬‬

‫ח‪ .‬גר שמת והניח בן או בת שנתגיירו עמו נבםיו ועבריו בני חורין‬
‫אם היו העברים פקחין קונץ במשיבה מפני שאמרו נבםים שאין‬
‫להם אחריות נקנים במשיבה ושיש להם אחריות נקנים בחזקה‪:‬‬

‫ט‪ .‬ר׳ אליעזר אומר לא בחזקה בלבר אלא שאפילו היה מטייל בתוך‬
‫שרהו ובא אחר ואמר שרה שלי שרה שלו וחב״א לא קנה ער‬
‫שיחזיק‪:‬‬

‫י‪ .‬זה בא מן הררום וזה בא מן הצפון זה זבה במקום הלובו וזה זבה‬
‫במקום הלובו רברי ר׳ אליעזר וחב״א לא קנה ער שיחזיק‪:‬‬

‫יא‪ .‬היתה עליו בתובת אשה וב״ח ואמרה האשה אלו שלי ואלו של‬
‫בתובתי זבתה‪ ,‬אלו לבתובתי ואלו שלי לא זבתה אלא בתובתה‪:‬‬

‫יב‪ .‬ובן ב״ח שאמר אלו שלי ואלו חובי זבה‪ ,‬אלו חובי ואלו שלי אין‬
‫לו אלא חובו‪:‬‬
‫צז‬ ‫כהלכתה‬ ‫גירות‬

‫יג‪ .‬היו לו עבדים רועים בצאן ובא אהד ואמר העבדים הללו והצאן‬
‫שלפניהם שלי הרי אלו שלו ואם העבדים פקהין אומרים אנו בני‬
‫הורין והצאן שלפנינו שלנו הרי אלו בני הורין והצאן שלהם‪:‬‬

‫כדק ד‬
‫וגר לא תונה ולא תלהצנו‪ ,‬לא תוננו בדברים ולא תלהצנו בממון‬ ‫א‪.‬‬
‫לא תאמר לו אמש היית עובד בל קודם נבו ועד עבשיו הזירך‬
‫שיניך ואתה עומד ומדבר עמי ומנין שאם הוניתו הוא יבול לומר‬ ‫בין‬
‫בי גרים הייתם בארץ מצרים מבאן היה ר׳ נתן אומר מום שבך‬ ‫לך‬
‫תאמר להבריך‪:‬‬ ‫אל‬

‫ב‪ .‬ר׳ אליעזר בן יעקב אומר גר לפי שםורו רע הזהיר עליו הבתוב‬
‫הרבה שנא׳ )שמות בב‪ ,‬ב( וגר לא תלהץ וגר לא תונה ולא‬
‫תלהצנו ואתם ידעתם את נפש הגר הא לפי שםורו רע הזהירה עליו‬
‫התורה הרבה‪:‬‬

‫ג‪ .‬הביבין הגרים שבבל מקום מבנה אותם בישראל שנאמר )ישעי׳‬
‫מא‪ ,‬ה( ואתה ישראל עבדי יעקב ובו׳‪ .‬נאמרה אהבה בישראל‬
‫שנאמר )מלאבי א‪ ,‬ב( אהבתי אותבם וגו׳ ונאמרה אהבה בגרים‬
‫שנאמר )דברים ו‪ ,‬יה( ואוהב גר וגו׳‪ ,‬ונאמר )ויקרא בה‪ ,‬נה( בי לי‬
‫בני ישראל עבדים בי ישראל עבדים ונקראו גרים עבדים שנאמר‬
‫)ירמיה לד טז( להיות לו)לבם( לעבדים‪ .‬נאמר רצון בישראל שנאמר‬
‫)שמות בה‪ ,‬לה( והיה על מצהו תמיד לרצון להם לפני ה׳ ונאמר רצון‬
‫בגרים שנאמר )ישעי׳ נו ז( עולותיהם וזבהיהם לרצון על מזבהי‪.‬‬
‫נאמרה שמירה בישראל שנאמר )תהילים קבא( ה׳ שמרך ה׳ צילך על‬
‫יד ימינך‪ .‬ונאמרה שמירה בגרים שנאמר )תהילים קמו( ה׳ שומר את‬
‫גרים‪ .‬נאמרה שירות בישראל שנאמר )ישעי׳ םא‪ ,‬ו( ואתם בהני ה׳‬
‫תקראו משרתי אלהינו יאמר לבם ונאמר שירות בגרים שנא׳ )ישעי׳‬
 ‫כהלכתה‬ ‫גירות‬ ‫צח‬

‫נו‪ ,‬ו( ובני הנכר הנלוים אל ה׳ לשרתו‪ .‬הביבין הגרים שלא מל אברהם‬
‫לא בן עשרים ולא בן שלשים אלא בן תשעים ותשע שנה‪ ,‬שאלו מל‬
‫בן עשרים או בן שלשים לא היה גר מתגייר אלא ער בן עשרים או‬
‫בן שלשים‪ ,‬אלא שהיה הקב״ה ממשמש ובא עד שהגיע לצ״ט שנה‬
‫שלא לנעול דלת לפני גרים ולתת ימים ושנים ולרבות שכר עושי רצונו‬
‫שנאמר )ישעי׳ מב בא( ה׳ הפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר אברהם‬
‫קרא עצמו גר שנאמר )בראשית בג‪ ,‬ד( גר ותושב אנכי עמכם‪ .‬דוד‬
‫הע״ה קרא עצמו גר שנאמר )תהלים לט‪ ,‬יג( כי גר אנכי עמך תושב‬
‫ככל אבותי וכן הוא אומר )דה״י)א( כט‪ ,‬טו( כי גרים אנהנו לפניך‪.‬‬
‫הביבה ארץ ישראל שהיא מבשרת גרים‪ .‬האומר בא״י גר אני מקבלים‬
‫אותו מיד ובה״ל אין מקבלין אותו אא״ב היו עדיו עמו‪ .‬הביבה ארץ‬
‫ישראל שהיא מכפרת על עונות ועל פשעים שנא׳)ישעי׳ לג כד( ובל‬
‫יאמר שכן הליתי העם היושב בה נשוא עון‪ .‬וכן אתה מוצא בד׳ כתות‬
‫העומדים לפני המקום שנאמר )ישעי׳ מד‪ ,‬ה( זה יאמר לה׳ אני וזה‬
‫יקרא בשם יעקב וזה יכתוב ידו לה׳ ובשם ישראל יכנה‪ ,‬זה יאמר לה׳‬
‫אני זה שכלו למקום ולא נתערב בו הטא‪ ,‬וזה יקרא בשם יעקב אלו‬
‫גרי הצדק‪ ,‬וזה יכתוב ידו לה׳ אלו בעלי תשובה‪ ,‬ובשם ישראל יכנה‬
‫אלו יראי שמים‪:‬‬

‫סליהא מסכת גרים‬

‫ת״ו ש״ל ב״ע‬

‫צט‬ ‫כהלכתה‬ ‫גירות‬

‫תשובות הרמב״ם לרבי עובדיה הגר‬

‫כענ ץ נוסח הברכות‬

‫אמר משה ב״ר מימון מבני גלות ירושלם אשר בספרד זצ״ל‪ :‬הגיע אלינו‬
‫שאלות מרנא ורבנא עובדיה‪ ,‬המשביל המבין גר הצדק‪ ,‬ישלם יי‬
‫פעלו ותהי משברתו שלימה מעם יי אלהי ישראל‪ ,‬אשר בא לחסות תחת‬
‫בנפיו‪.‬‬
‫שאלת על עסקי הברבות והתפלות בינך לבין עצמך‪ ,‬או אם תתפלל‬
‫בצבור‪ ,‬היש לך לומר ״אלהינו ואלהי אבותינו״‪ ,‬ו״אשר קדשנו‬
‫במצותיו וצונו״‪ ,‬ו״אשר הבדילנו״‪ ,‬ו״אשר בחר בנו״‪ ,‬ו״שהנחלת את‬
‫אבותינו״‪ ,‬ו״שהוצאתנו מארץ מצרים״‪ ,‬ו״שעשה נסים לאבותינו״‪ ,‬ובל‬
‫ביוצא באלה הענינים‪ .‬יש לך לומר הבל בתקנם ואל תשנה דבר‪ ,‬אלא במו‬
‫שיתפלל ויברך בל אזרח מישראל בך ראוי לברך ולהתפלל‪ ,‬בין שהתפללת‬
‫יחידי בין שהיית שליח צבור‪.‬‬
‫ועיקר הדבר שאברהם אבינו הוא שלמד בל העם והשבילם והודיעם דת‬
‫האמת וייחודו של הקב״ה ובעט בע״ז והפר עבודתה והבנים רבים‬
‫תחת בנפי השבינה ולמדם והורם וצוה בניו ובני ביתו אחריו לשמור דרך‬
‫י״י במו שבתוב בתורה )בראשית יה‪ ,‬יט( בי ידעתיו למען אשר יצוה את‬
‫בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך י״י וגו'‪ ,‬לפיבך בל מי שיתגייר עד סוף‬
‫בל הדורות ובל המיחד שמו של הקב״ה במו שהוא בתוב בתורה תלמידו‬
‫החזיר אותם למוטב‪,‬‬ ‫של אברהם אבינו ע״ה ובני ביתו הם בולם‪ ,‬והוא‬
‫החזירבל העתידיםלהתגייר‬ ‫בשם שהחזיר את אנשי דורו בפיו ובלמודו בך‬
‫בצואתו שצוה את בניו ואת בני ביתו אחריו‪ .‬נמצא אברהם אבינו ע״ה הוא‬
‫אב לזרעו הבשרים ההולבים בדרביו ואב לתלמידיו ובל גר שיתגייר‪ .‬לפיבך‬
‫יש לך לומר ״אלהינו ואלהי אבותינו״‪ ,‬שאברהם ע״ה הוא אביך ויש לך‬
‫לומר ״שהנחלת את אבותינו״ שלאברהם נתנה הא ‪ p‬שני׳ )שם( קום‬
‫התהלך לארבה ולרחבה בי לך אתננה‪ .‬אבל ״שהוצאתנו ממצרים״ או‬
‫״שעשית נסים לאבותינו״‪ ,‬אם רצית לשנות ולומר ״שהוצאת את ישראל‬
 ‫כהלכתה‬ ‫גירות‬

‫ממצרים״ ו״שעשית נםים עם ישראל״ אמור‪ ,‬ואם לא שנית אין בכך הפסד‬
‫כלום‪ ,‬מאחר שנכנםת תחת כנפי השכינה ונלוית אליו אין כאן הפרש בינינו‬
‫ובינך‪ ,‬וכל הנמים שנעשו כאלו לנו ולך נעשו‪ .‬הרי הוא אומר בישעיה )נו‪,‬‬
‫ג( ואל יאמר בן הנכר הנלוה אל י״י לאמר הברל הברילנו י״י מעל עמו‬
‫וגו׳‪ ,‬אין שום הפרש בינינו ובינך לכל רבר‪ .‬וראי יש לך לברך ״אשר בחר‬
‫בנו״ ו״אשר נתן לנו״ ו״אשר הנחילנו״ ו״אשר הברילנו״‪ ,‬שכבר בחר בך‬
‫הבורא יתעלה והברילך מן האומות ונתן לך התורה‪ ,‬שהתורה לנו ולגרים‬
‫נתנה שנ׳ )במרבר טו‪ ,‬טו( הקהל חוקה אחת לכם ולגר הגר‪ .‬חוקת עולם‬
‫לרורותיכם בכם כגר יהיה לפני י״י‪ .‬תורה אחת ומשפט אחר יהיה לכם‬
‫ולגר הגר אתכם‪.‬‬
‫ודע‪ ,‬כי אבותינו שיצאו ממצרים רובם עוברי ע״ז היו במצרים‪ ,‬נתערבו‬
‫בגוים ולמרו מעשיהם‪ ,‬ער ששלח הקב״ה משה רבינו ע״ה רבן של‬
‫ולכל‬ ‫כל הנביאים והברילנו מן העמים והכניםנו תחת כנפי השכינה לנו‬
‫הגרים ושם לכולנו חוקה אחת‪ .‬ואל יהא יחוםך קל בעיניך אם אנו‬
‫מתיחםים לאברהם יצחק ויעקב אתה מתיהם למי שאמר והיה העולם‪ .‬וכך‬
‫מפורש בישעיה )מר‪ ,‬ה( זה יאמר לי״י אני וזה יקרא בשם יעקב וגו׳‪.‬‬
‫וכל מה שאמרנו לך בענין הברכות שלא תשנה כבר ראיה לזה ממםכת‬
‫בכורים )פ״א מ״ר( תמן תנינן הגר מביא ואינו קורא שאינו יכול לומר‬
‫אשר נשבע י״י לאבותינו לתת לנו‪ ,‬וכשהוא מתפלל בינו לבין עצמו אומר‬
‫אלהינו ואלהי אבות ישראל‪ ,‬וכשהוא מתפלל בבית הכנםת אומר אלהינו‬
‫ואלהי אבותינו‪ ,‬זהו םתם משנה‪ ,‬והיא לר׳ מאירואינה הלכה‪ ,‬אלא כמו‬
‫שנתפרש בירושלמי )שם( תמן אמרינן תני בשם ר׳ יהורה גר עצמו מביא‬
‫וקורא‪ ,‬מאי טעמיה‪ ,‬כי אב המון גוים נתתיך‪ ,‬לשעבר היית אב לאברהם‬
‫מיכאן ואילך אב לכל הבריות‪ .‬ר׳ יהושע בן לוי אמר הלכה כר׳ יהורה‪.‬‬
‫אתא עוברא קמיה רר׳ אבהו והורי כר׳ יהורה‪ .‬הנה נתברר לך שיש לך‬
‫ושאברהם אב לך ולנו ולכל‬ ‫לומר אשר נשבע י״י לאבותינו לתת לנו‬
‫הצריקים ללכת בררכיו והוא הרין לשאר הברכות והתפלות שלא תשנה‬
‫כלום‪.‬‬
‫וכתב משה כ״ר מימוז זצ״ל‪.‬‬
‫הא‬ ‫כהלכתה‬ ‫גירות‬

‫בעניץ ישמעלים עובדי ע״ ז ובדיז אהבת הגרים‬

‫שאלה‪ .‬על אלו הישמעאלים שאמרת שאינם עובדי ע״ז‪ ,‬ואמר לך רבך‪,‬‬
‫למרגולים‪,‬‬ ‫שהם עובדי ע״ז והאבנים שמשליכין בתרפותן הן‬
‫והשיב לך שלא בהוגן עד שנתעצבת אל לבך ונבלמת וקרא עליך‪ :‬ענה‬
‫במיל באולתו‪.‬‬
‫תשובה אלו הישמעאלים אינם עובדי ע״ז בלל‪ ,‬ובבר נברתה מפיהם‬
‫ומלבם והם מיחדים לאל יתעלה יחוד בראוי‪ ,‬יחוד שאין בו דופי‪,‬‬
‫ולא מפני שהם משקרים עלינו ומבזבים ואומרים שאנו אומרים שיש לאל‬
‫יתעלה בן‪ ,‬נבזב בך אנחנו עליהם ונאמר שהם עובדי ע״ז‪ ,‬התורה העידה‬
‫עליהם )תהלים קמר( אשר פיהם דבר שוא וימינם ימין שקר‪ ,‬והיא העידה‬
‫עלינו )צפניה ג יג( שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו בזב ולא ימצא‬
‫בפיהם לשון תרמית‪ .‬ואם יאמר אדםשהבית שהם מקלםין אותו בית ע״ז‬
‫הוא וע״ז צפונה בתובו שהיו עובדין אותה אבותיהם מה בבך‪ ,‬אלו‬
‫המשתחוים בנגדו היום אין להם לבם אלא לשמים‪ .‬ובבר פירשו רז״ל‬
‫בםנהדרין )דף םא‪ (:‬שאם השתחוה אדם לבית ע״ז ]ו[הוא םבור שהוא‬
‫בית הבנםת הרי לבו ממור לשמים‪ ,‬ובן אלו הישמעאלים היו בולם טף‬
‫ונשים נברתה ע״ז מפיהם וטעותם וטפשותם בדברים אלו היא שאי אפשר‬
‫יתעלה אין‬ ‫לאומרו בבתב מפני פושעי ורשעי ישראל‪ ,‬אבל ביהוד השם‬
‫להם טעות בלל‪ .‬ובאמת שהיה לישמעאלים מקודם באותם המקומות‬
‫שלשה מיני ע״ז‪ :‬פעור ומרקולים ובמוש‪ ,‬והם עצמם מודים בדברים אלו‬
‫היום וקוראין להם שמות בלשון ערבי‪ .‬פעור‪ ,‬עבודתו שיפעור עצמו לפניו‬
‫או שיניח ראשו ויגביה ערותו למולו במו שאלו הישמעאלים משתחוים היו‬
‫בתפלתם‪ ,‬ומרקולים עבודתו ברגימת האבנים‪ ,‬ובמוש עבודתו בפריעת‬
‫הראש ושלא ילבש בגד תפור‪ ,‬ודברים אלו בולם מפורשים וידועים אצלנו‬
‫מקודם שתעמד דת הישמעאלים‪ .‬אבל הישמעאלים היו אומרים זה שנפרע‬
‫ראשנו ושלא נלבש בגד תפור בתפירות הוא בדי להבנע לפני האל יתעלה‬
‫ולזבור היאך יעמוד האדם מקברו‪ ,‬וזה שנשליך האבנים בפני השטן אנו‬
‫משליבים אותם בדי לערבבו‪ .‬ואחרים מפקחיהם נותנים טעם ואומרים‬
‫צלמים היו שם ואנו רוגמים במקום הצלמים‪ ,‬בלומר‪ ,‬שאין אנו מאמינים‬
 ‫כהלכתה‬ ‫גירות‬ ‫הב‬

‫בצלמים שהיו שם וררך בזיון להם אנו רוגמין אותן ואחרים אומרים מנהג‬
‫הוא‪ .‬בללו של רבר אע״פ שעיקר הרברים יםורם לע״ז אין ארם בעולם‬
‫משליך אותם האבנים ולא משתחוה לאותו המקום ולא עושה רבר מבל‬
‫הרברים לשם ע״ז לא בפיו ולא בלבו אלא לבם מםור לשמים‪.‬‬
‫ואשר השיבך רבך שלא בהונן והעציבך והבלימך וקראך ״כםיל״ עבירה‬
‫נרולה בירו וחטא נרול חטא‪ ,‬וקרוב בעיני ששונג הוא וראוי לו‬
‫לבקש ממך מחילה‪ ,‬אע״פ שאתה תלמירו‪ ,‬ואחר בך יצום ויזעק ויתפלל‬
‫ויכנע אולי יתכפר לו וימחול לו האל יתעלה‪ .‬וכי שכור היה זה ולא ירע‬
‫שבשלשים וששה מקומות הזהירה תורה על הנר‪ ,‬ואיה רבר ונר לא תונה‬
‫אונאת רברים‪ .‬אילו אמר הוא האמת והיית אתה התועה היה לו‬ ‫והיא‬
‫להםביר לך פנים ולרבר לך רכות‪ ,‬כל שכן שאמרת האמת והוא התועה‪.‬‬
‫ועור שזה רורש אחר הישמעאלים אם הם עוברי ע״ז אם לאו היה לו לחוש‬
‫לעצמו על הכעם שבעם ער שהכלים נר צרק שלא כרין וכבר אמרו רז״ל‬
‫)שבת רף קח‪ (:‬כל הכועם יהיה בעיניך כעובר ע״ז‪.‬‬
‫דע שחובה שחייבתנו התורה על הנרים נרולה היא‪ .‬על האב ועל האם‬
‫נצטוינו בכבור ומורא ועל הנביאים לשמוע להם ואפשר שיכבר ארם‬
‫ויירא וישמע ממי שאינו אוהבו‪ ,‬ועל הנרים צונו באהבה רבה המםורה ללב‬
‫)רברים נ יט( ואהבתם את הנר ונו׳‪ ,‬כמו שצונו לאהוב את שמו )רברים‬
‫ו‪ ,‬ה( ואהבת את י״י אלהיך‪ .‬והקב״ה בכבורו אוהב נר‪ ,‬שנ׳ )רברים י‪ .‬יה(‬
‫ואוהב נר לתת לו לחם ושמלה‪.‬‬
‫הוא‪ ,‬ארם שהניח אביו ומולרתו‬ ‫שקרא לך ״כמיל״תימה נרול‬ ‫וזה‬
‫ומלכות עמו וירם הנטויה והבין בעין לבו ובא ונרבק באומה זו שהיא‬
‫וירע שרתם רת אמת וצרק והבין‬ ‫והכיר‬ ‫היוםלמתעב נוי עבר מושלים‪,‬‬
‫ררכי ישראל וירע שכל הרתות גנובות מרתם‪ ,‬וזה מוםיף וזה נורע‪ ,‬זה‬
‫משנה וזה מכזב ומחפה על י״י רברים אשר לא כן‪ ,‬זה הורם יםורות וזה‬
‫מרבר תהפוכות‪ ,‬והכיר הכל וררף אחרי י״י ועבר בררך הקרש ונכנם תחת‬
‫כנפי השכינה ונתאבק בעפר רגלי משה רבינו רבן של כל הנביאים ע״ה‬
‫וחפץ במצותיו ונשאו לבו לקרבה לאור באור החיים ולהעלות במעלת‬
‫המלאכים ולשמוח ולהתענג בשמחת הצריקים והשליך העולם הזה מלבו‬
‫ולא פנה אל רהבים ושטי כזב‪ ,‬מי שזו מעלתו כםיל יקרא‪ ,‬חלילה לך‪ ,‬לא‬
‫סג‬ ‫כהלכתה‬ ‫גירות‬

‫כסיל קרא י״י שמך‪ ,‬אלא משכיל ומבין ופקח והולך נכוחות‪ ,‬תלמידו של‬
‫אברהם אבינו שהניח אבותינו ומולדתו ונטה אחרי י״י‪.‬‬
‫ומי שברך את אברהם רבך ונתן לו שכרו בעולם הזה ולעולם הבא הוא‬
‫יברך אותך ויתן לך שכרך כראוי בעולם הזה ולעולם הבא ויאריך‬
‫ימיך עד שתורה במשפטי י״י לכל עדתו ויזכה אותך לראות בכל הנחמות‬
‫העתידות לישראל‪ ,‬והיה הטוב ההוא אשר ייטיב י״י עמנו והטבנו לך כי‬
‫י״י דבר טוב על ישראל‪.‬‬
‫משה כ״ר מימוץ זצ״‪.'7‬‬

‫בענץ הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים‬

‫שאלה‪ :‬מה הוא זה שאמרו רז״ל )ברכות דף לג‪ (:‬הכל בידי שמים חוץ‬
‫מיראת שמים‪.‬‬
‫תשובה‪ :‬על כל מה שאמרת אתה כי כל מעשה בני האדם אינן בגזירה‬
‫מלפני הבורא יתעלה‪ ,‬הוא האמת שאין בו דופי‪ ,‬ולפיכך נותנים‬
‫לו שכר אם הלך בדרך טובה ועונש אם הלך בדרך רעה‪ ,‬וכל מעשה בני‬
‫אדם בכלל יראת יי היא‪ ,‬וםוף כל דבר ממעשה בני האדם בא לידי מצוה‬
‫או עבירה‪ ,‬וזה שאמרו רז״ל הכל בידי שמים )חוץ( ממנהגו של עולם‬
‫ומדעות ובגלגלים ובמלאכים‪,‬‬ ‫וטבעו‪ ,‬כגון‪ ,‬מיני אילנות וחיות‬ ‫ותולדותיו‬
‫הכל בידי שמים‪ ,‬וכבר הרחבנו בפי׳ מטבת אבות )פ״ד( ענין זה והבאנו‬
‫ראיות‪ ,‬וכן בתחלת החבור הגדול אשר חברנו בכל המצות‪ ,‬וכל המניח‬
‫דברים שביארנו שהם בנויים על יםודי עולם והולך ומחפש בהגדה מן‬
‫ההגדות‪ ,‬או במדרש מן המדרשים‪ ,‬או מדברי אחד מן הגאונים עד שימצא‬
‫דעת ותבונה‪ ,‬אינו אלא מאבד‬ ‫מלה אחת ישיב בה על דברינו‪ ,‬שהם דברי‬
‫עצמו לדעת‪ ,‬ודי לו מה שעשה לנפשו‪.‬‬
‫וזה שאמר לך רבך‪ :‬בת פלוני לפלוני וממון של פלוני לפלוני‪ ,‬אם גזירה‬
‫שוה בכל היא זאת‪ ,‬הדברים כפשוטן‪ ,‬למה נאמר בתורה )דברים כ‬
‫ה( פן ימות במלחמה ואיש אחר יחללנו‪ ,‬וכי יש בעולם בעל דיעה יסתפק‬
‫לו על דבר זה אחר מה שכתוב בתורה‪ ,‬אלא כך הוא ראוי למי שהוא מבין‬
‫ולבו נכון ליטול דרך האמת‪ ,‬שישים ענין זה המפורש בתורה עיקר ויתד‬
 ‫כהלכתה‬ ‫גירות‬ ‫הד‬

‫התקועה אשר לא תמוט‪ ,‬ובשימצא פסוק מדברי תורה או מדברי נביא או‬
‫מדברי החבמים הולק על ענין זה וסותר עיקר זה‪ ,‬ידרוש ויבקש בעין לבו‬
‫עד שיבין דברי הנביא או דברי החבם‪ ,‬אם יצאו דבריהם מבוונים בענין‬
‫המפורש בתורה‪ ,‬הרי מוטב‪ ,‬ואם לאו‪ ,‬יאמר דברי הנביא‪ ,‬או דברי ההבם‬
‫הזה אין מבין דברים שבתובן ואינן על פשוטן‪.‬‬
‫וזה שאמרו ז״ל‪ :‬בתו של פלוני לפלוני‪ ,‬דרך שבר הוא או דרך פורענות‬
‫הוא זה‪ ,‬שאם עשה זה האיש או זאת האשה מצוה שראוי ליתן שברה‬
‫בהם זיווג יפה ומשובה הקב״ה מזוונן זה לזה‪ ,‬ובן אם ראוי ליפרע מהם‬
‫בזיווג שיהיה בו קטטה ומלהמה תמיד‪ ,‬מזווגן‪] ,‬וזה בענין שאמרו רז״ל‬
‫)ירושלמי קדושין פ״ג הלי״ב( אפילו ממזר אהד בסוף העולם וממזרת אהת‬
‫בסוף העולם הקב״ה מביאן ומזווגן זה לזה(‪ ,‬ואין דבר זה השוה לבל אלא‬
‫לאלו שתחייבו או שזבו במו שישר בעני האלהים‪ ,‬ובל אלו הדברים הם‬
‫בנויים על מה שפירשנו באבות במו שהבנת‪ ,‬וחבם גרים אתה ולב מבין‬
‫יש לך שהבנת הדברים וידעת הדרך הישרה‪ ,‬ברוך ה׳ לעולם אמן ואמן‬
‫סלה‪.‬‬
 ‫הה‬ ‫כהלכתה‬ ‫גירות‬

‫‪ in‬׳‬ ‫י * » ו ^ * ‪ » /‬ג‪ 1‬יגיי ‪T ip r‬‬

‫*‬ ‫***®ג^י‪/‬‬ ‫^י• י?י*י ■ *יז ®•*די^ז)י*י‪ i»A5‬ד ♦^ייי‪<Jrt‬״ תו ץ‬

‫“יג ‪< W‬דצ>‬ ‫? י‪ 1‬ן »י*יע *י»ה‬
‫>»*? א<ו»מ‪ .‬״* ‪ W‬י ץ ד^ןעג ״ ‪k:w > *¥***41‬‬ ‫״‪.‬‬ ‫ממי>‪1‬‬
‫י י מ ש י ^ •י ^ ד ג מ ץייי ע ה‪ 3 0 ) -‬י‬ ‫י ד י ץ י ^ * ^ ע) » י ז • •‬
‫ז ‪ 0‬ו!‪ Jb 1‬מ*• »>»‪%«:‬ניז מ ג ‪«»>H‬‬ ‫^ ‪» o*»t< ^ * 5‬כג!מ י ‪*1‬זלגי^<‬
‫*־ «*זי *‪»«£‬י‪£‬ל » ‪ i i j‬מ י ' ׳‪ P ‘>»?s‬׳ •יי ‪) u > v • r »4‬‬ ‫^‬
‫ממ־»*ן‪ ^ > •>#‬ן ‪»4‬י‬ ‫י^יל די ע; י**יט*ז* ‪*>» p p‬יג ‪>«v W‬‬
‫^ ויגג*י ‪ vukir>b‬ינוגציו ‪ 1‬ל ‪>r»3K^»'nrxa‬‬ ‫ן*נ*»<»»י& > מ ‪ 2A‬״ >««‪w‬‬
‫ידנל •ומעא ו*>ז‪-‬י«‬ ‫״• מ׳' יי דיג ‪J!2J‬‬ ‫*״״‬ ‫י>י־‪ ,^;-‬ייייייד־‬
‫־ ייגי^ ■־ זי>יי>»* ‪?0‬נ ‪5‬יד‪>1-‬ן'>»^ררי‪• 11‬‬ ‫*״יי* מ > * * « ' ^ ״ י '‬
‫*יי ^^י־*י! »י' יץ־יגן‪*)2‬ג*ג ?ג יי‪-‬ג* ׳®י'״*ר ‪ 0‬י *י• ^ ‪»J>nK‬נ ‪ ^ 5‬ע‪)1‬יי^;״>‪ « 6‬ג >‪ <1‬ילל‬
‫י׳י»י'׳>^ייר* ***ינ *****?•י^ל>יז«' •• ‪ isw v t‬יי*>יג> *צ>י‪7‬ו ל־למ^‪.‬״ ‪ t1‬״ ‪jA‬‬
‫ייי* ^ “יי*•* י^י^ד ינייי י*ל ינ\־ימ ^ ו * י ••‬ ‫׳'‬
‫‪ M»s3‬ה״זי ׳ ויז»י>י**»י >ה ‪5‬ויץ\ לי>ה »«>‪*»/‬‬ ‫•יי»*ין י*לע)זע לז^)יע * **»‬
‫^ י י י י ׳‪*' V‬״’ '־ *יי־׳יז^ל• ’‘י״״י‪ ’*‘.‬יי־'?יייגג >\ יי*^מ>^י»«יד י‪1‬וזל» ‪-,fX‬‬
‫‪>lL‬יי■‪• -‬״>«ל•־‪.‬־«לי‪»-‬־'‪.-‬ין שז ‪ U‬״ ג ‪ . 4 ,‬י ׳ ‪ V‬־‪;,,‬גי״ס‬ ‫נכיע^יינ־ ‪,‬‬
‫■ ■־״ ■״••‬
‫^ >י\״;ל>נ סניו ^•״»>לדי‪-‬ד' >‪T»v»u‬״ >«<^« ‪B‬‬ ‫ל ר ^ו^‪ J‬י‪^-‬וזיי למי‬

‫׳ ^יי**״׳פ^ז ‪7‬י»נ»**הה »»ג)עד ן‪£:‬ג ‪0‬רן ו׳‬

‫ולמעבד״*'׳ ־ ג‪5‬ש>י> • ?ליייי •»»>‪&«1 *.‬‬
‫‪V*V; • ^w‬‬
‫»ר»׳ינז »‪, rc1‬‬ ‫י'יי>י־ ז״ייי'' ה »י א ‪ tv -‬ד;גד' >ס>‪1‬פ< יזז^י‬
‫?יייך * ^ י > ^ י ״ > ע י י ׳ ‪ 1>3‬ו>‬ ‫מ‪:7‬‬ ‫ייייי«׳י^ייזי‪ 2‬כמו‬ ‫״^ ‪^*-‬יו > ץ‬
‫צור‪\!.‬ו• ‪ %>»4‬״^וי ‪ > * 0‬כידם־ נ ^ נ ^ י מ י ג‬ ‫* ^יי ‪ 1‬ו ידע>^י>ל‬ ‫י^»כ‬
‫‪^ V v lt -1‬י^ מייזייי^ו יננ;‬ ‫זיז ׳‪>*' / wJ‬י\ ‪ 1‬רכ^'‪.‬יד ^־ ^ ״‘*יילו‬ ‫יי״'^ו >יי ייכ{*!‬
‫‪ Jtv‬י\‪.‬מ‬ ‫‪iNu‬‬
‫וי׳י>מ ^‪*^:‬י^ ‪o »k‬־‪ s‬׳ ו ל ^ ‪> 7‬ג‪:‬י\ י ״^־^ך־ ^»‪>1‬ד ‪*0‬ימ״>‪4‬מיגדיז<'‬ ‫!י‪ .‬מי ע ^• ^>‪••Jx)1a?flf’V‬‬
‫* ‪ ^ • 6‬״‪.‬‬ ‫*גיל‬ ‫*®י^יד‬ ‫»גדיךי‬ ‫•‬ ‫(‬ ‫^‬
 ‫כהלכתה‬ ‫גירות‬ ‫קו‬

‫הלכות גרים‬
‫לרבי גרשום הגוזר‬

‫כפ׳ החולץ )יבמות רף מז‪ (.‬ובהלבות גרולות‪ ,‬תנו רבנן גר שבא להתגייר‪,‬‬
‫אומרים לו‪ :‬מה ראית שבאת להתגייר ולהזרווג באומה שפלה‬
‫כישראל‪ ,‬אי אתה יורע שישראל בזמן הזה עם בזוי הוא‪ ,‬רוים הם‪ ,‬סחופים‬
‫הם‪ ,‬מטורפים הם בגלות‪ ,‬ולמה ליה למימר הכי‪ ,‬ראי פריש מפריש‪ ,‬ראמר‬
‫ר׳ חלבו )קרושין רף עב‪ (:‬קשים הם גרים לישראל כספחת בעיר‪ ,‬כ״ש‬
‫בזמן הזה שהיא סכנת נפשות‪ ,‬שאין מגיירין‪ .‬ואם אמר‪ :‬יורע אני שהוא כן‬
‫ואני כראי‪ ,‬מקבלין אותו וממאנין בו ג׳ פעמים ולבסוף מקבלין אותו‪,‬‬
‫ומוריעין לו מצות חמורות וקלות‪ ,‬חמורות מאי ניהו‪ ,‬אומרים לו‪ :‬הוי יורע‬
‫שער עתה לא באת למרה זו‪ ,‬אכלת חלב לא היית ענוש עליו כרת‪ ,‬חללת‬
‫שבת לא היית חייב סקילה‪ ,‬ומעתה אתה חייב כרת על אכילת חלב‪,‬‬
‫וסקילה על חלול שבת‪ ,‬אלו חמורות‪ .‬מצות קלות‪ ,‬ענין לקט שכחה ופאה‬
‫ומעשר עני‪ .‬ואי פריש יפרוש‪ .‬וכשם שמוריעין אותו ענשן של מצות כך‬
‫מוריעין אותו מתן שכרן של מצות‪ ,‬ואומרים לו‪ :‬הוי יורע שהעולם הבא‬
‫אינו צפון אלא לצריקים‪ ,‬וישראל בזמן הזה אינו יכול לקבל לא רוב טובה‬
‫ולא רוב פורענות‪ ,‬ואין מרבץ עליו ואין מרקרקין עליו ומלין אותו מיר‪ ,‬ואין‬
‫מטבילין אותו ער שיתרפא מן המילה‪.‬‬
‫מל ולא טבל‪ ,‬או טבל ולא מל הרי הוא כגוי לכל רבריו‪ ,‬ואפילו קטן בן‬
‫יומו עושה יין נסך‪ ,‬ולעולם אינו גר ער שימול ויטבול‪ .‬מילה ברישא‬
‫והרר טבילה‪ .‬מעשה היה במגנצא בגר שטבל ואח״ב מל והוצרכו לו חכמי‬
‫מגנצא טבילה אחרת רקימ״ל מילה ברישא‪ ,‬רהיאך יברך ״אקב״ו על‬
‫הטבילה״ ועריין אינו גר ואינו מצוה‪ ,‬ושמא מחמת צער המילה יפרוש‪,‬‬
‫אלא ש״מ מילה ברישא‪ .‬וצריך לברך הברכה אחר הטבילה‪ ,‬ראמר שמואל‬
‫)פסחים רף ז‪ (:‬כל הברכות ובו׳ חוץ מטבילת הגר‪ .‬אבל מנהג נשותינו‬
‫שמברכות תחלה והרר טובלין וכן הלכה‪ ,‬לפי שהן מותרות בכל הברכות‪.‬‬
‫גר שטבל לקריו או גירות שטבלה לנרתה לא סליק להו טבילתן ער שיטבלו‬
‫לשם גירות‪ .‬ואין מטבילין לא את הגר ולא את הגיורת בלילה אלא ביום‪,‬‬
‫ולא בשבתות וימים טובים‪ .‬אבל בשכל טוב מצאתי שיכולין לטבול בשבת‪.‬‬
‫קז‬ ‫כהלכתה‬ ‫גירות‬

‫ושאר חייבי טבילות טובלין בדרבן בל ימות השנה חוץ מט׳ באב‪ ,‬ואפילו‬
‫בשבת מותרין לטבול טבילה בזמנן מפני שנראה כמיקר‪ .‬אבל כלים אין‬
‫מטבילין לא בשבתות וימים טובים משום דמתקן מנא הוא‪.‬‬
‫וצריך נ׳ תלמידי חכמים או נ׳ חשובי העיר שעומדים על גבי הגר לראות‬
‫כשהוא טובל שיעשה כדין‪ .‬וצריך למזייה‪ ,‬ולמשקל טופריה דידיה‬
‫ודרגליה‪ .‬וקודם שיטבול הנר אומרים לו כמו שאמרו לו בראשונה מקצת‬
‫מצות קלות ומקצת חמורות‪ ,‬ועונשן ומתן שכרן‪ ,‬אם קבל עליו טובלין אותו‬
‫מיד במים חיים‪ .‬וצריך שיראוהו העדים לעיניהם כשהוא טובל‪ .‬טבל ועלה‬
‫בעלייתו הוא אומר‪ :‬בא״י אמ״ה אקב״ו על הטבילה‪ ,‬ואח״ב הוא כשר לכל‬
‫התורה כלה כשאר בר ישראל‪ ,‬ומחויב בכל המצות‪ .‬מכאן ואילך מצוה‬
‫עלינו לקרבו ולרחמו ולאהבו שנאמר ואהבתם את הגר‪ ,‬וכתיב ואהבת לו‬
‫כמוך ונו׳‪ ,‬וכן עבד ושפחה‪ .‬ועבד משוחרר טובלין והדר מברכין וכן הלכה‪.‬‬
‫גר שחזר לםורו הראשון יינו יין נםך‪ ,‬פתו פת כותי‪ ,‬פירותיו טבלים‪ ,‬םפריו‬
‫ושמנו ויינו ושאר כל דבריו כנוי‪ .‬גירות שהרה בעוד‬ ‫םפרי קוםמין‪,‬‬
‫שהיתה בניותה עתה היה ההריון בפםול‪ .‬אם ילדה בן בשבת אין מילתו‬
‫אע״פ שנתגיירה‪ ,‬אבל אם היתה ההריון בקדושה הרי‬ ‫דוחה את השבת‬
‫היא כשאר בנות ישראל ומחללין עליו את השבת‪ .‬וכנון שרואין בכתובתה‬
‫שכך היא‪ ,‬או ע״י עדים )או בכתבה( שהתרה ביהדות‪.‬‬
‫אם מל את הנר ושייר בו ציצין המעכבין את המילה חוזר עליו פעם שנית‬
‫שנאמר המול ימול אפילו ד׳ וה׳ פעמים‪ ,‬וכן המושך ערלתו כדאמרי׳‬
‫בב״ר‪ .‬מילת הנר עושין לו רפואה בכל ענינים כמו לקטן ומרחיצין אותו‬
‫בחמין חוץ מן השבת שאין רחיצתו דוחה שבת‪ .‬מאן דמהיל ליה לנר צריך‬
‫בשעת הברכה‪ ,‬ומוהלו ופורעו‪ ,‬וחוזר על בשר החופה‬ ‫לכםות לו ערותו‬
‫את רוב העטרה ונוטלו‪.‬‬
‫ואפילו אם נולד הנוי מהול או שעלתה על בשר ערלתו גומא ומלו הרופא‬
‫בניותו‪ ,‬צריך להטיף ממנו דם ברית‪.‬‬
‫ולאחר שמל אותו נוטל מבני בית בום של יין ומברך‪ :‬בורא פרי הגפן‪ ,‬ומברך‪:‬‬
‫בא״י אמ״ה אקב״ו למול את הנדים ולהטיף מהם ברית שאלמלא דם‬
‫ברית לא נתקיימו שמים וארץ שנא׳ כה אמר ה׳ אם לא בריתי יומם ולילה חקות‬
‫שמים וארץ לא שמתי‪ ,‬ברוך אתה ה׳ כורת הברית‪.‬‬
 ‫כהלכתה‬ ‫גירות‬ ‫הח‬

‫אלהינו ואלהי אבותינו קיים את האיש הזה בתורת אל ובמצותיו ויקרא‬

‫שמו בישראל פלוני בן פלוני ישמח בתורה ויגל במצות הורו לה׳‬
‫כי טוב כי לעולם חםדו פלוני זה בן אברהם נרול יהיה כן יכנם בתורת אל‬
‫ובמצותיו ובמעשים טובים‪.‬‬
‫וכץ המל לישראל גרול צריך לכםות ערותו כשמברכין עליו ברכת המילה‪,‬‬
‫דערותו טמאה ומשוקצת ואםור להזכיר שם קודש לפני ערותו‪ ,‬אבל‬
‫בן ח׳ ימים אין צריך לכםות עדותו משום דצואתו חשוב בצואת גדול‬
‫ועדותו אינה חשובה ערוה וכן הלכה‪ ,‬אעפ״ב יש מוהלים שמכםין נם לבן‬
‫ח׳ ימים‪ .‬ופעמים שעושה הקטן צרכיו קודם מילתו וצריך לכםות אותה‬
‫צואה בין הבגדים ואח״ב מברך ברכת המילה‪ .‬ואם עבד ימול מברך‪ :‬בא״י‬
‫אמ״ה אקב״ו למול את העבדים ולהטיף מהם ובו'‪ ,‬עד כורת הברית‪ .‬ולמה‬
‫נקרא הנר בן אברהם ולא בן יצחק ולא בן יעקב‪ ,‬לפי שהיה אברהם תחלה‬
‫לגרים לפיכך כל הגרים נקראים על שמו‪ .‬במעשי הגאונים מצאתי‪ ,‬המל‬
‫את בן השפחה אין צריך לברך ״להכניםו״‪ ,‬אבל לשאר גרים המל מברך‪:‬‬
‫בא״י אמ״ה אקב״ו להכניםו בבריתו של אברהם אבינו‪.‬‬

‫הלכות נשים המתגיירות‬

‫האשה שבאה להתגייר צריכה להתענות קודם טבילתה חדש ימים‬
‫רצופים לכל הפחות חוץ מן השבתות שלא תתענה‪ ,‬והנשים‬
‫מעמידות אותה עד צוארה בתוך המים ועומדין להן שני תלמידי חכמים‬
‫או שני חשובי העיר מבחוץ לפי שאינו הגון לראותה ערומה‪ ,‬ומודיעין לה‬
‫מקצת מצות חמורות ומקצת מצות קלות ועונשן ומתן שכרן‪ ,‬ואומרים לה‪:‬‬
‫העולם הבא אינו צפון אלא לצדיקים וצדקניות לעתיד לבא‪ ,‬והנשים‬
‫עומדות שם ואומרות לה הלכות דין הנדה שצריכה טבילה בכל עת נדתה‪,‬‬
‫אי פירשה תפרוש‪ ,‬ואין מרבין ואין מדקדקין עליה‪ ,‬מנ״ל מרות המואביה‪,‬‬
‫אם קבלה עליה מוטב ומטבילין אותה מיד והנה היא כשרה לכל התורה‬
‫כלה וראויה להנשא לכל בר ישראל ואין מטבילין אותה בלילה אלא ביום‪.‬‬

‫סליק חלכות גרים מילתן‪ ,‬וטבילתן‪ ,‬צורי יזכני חלק עמהם ולדור במחיצתן‪,‬‬
‫במאור חגדול ובאספקלריא מאירתן‪ ,‬ואסעוד סעודת חשור וזיז שדי ולויתן‪.‬‬
‫שביבי אש‬

‫תשובות‬
‫ובירורי הלכה‬
‫בעניני גירות‬
‫קיא‬ ‫כהלכתה‬ ‫גירות‬

‫מפתח התשובות‬

‫א‪ .‬מרן בעל שבט הלוי שליט״א ‪ /‬בענין קבלת עול מצוות‪ ,‬מילה וטבילה‬
‫בגירות‬

‫בעגיגי הטפת דם ברית ומילת גרים‬ ‫ב‪ .‬מרן בעל שבט הלוי שליט״א ‪/‬‬
‫ג‪ .‬רבינו הגרי״ש אלישיב שליט״א ‪ /‬בעגין קלות והמורות‪ ,‬גירות ע״י‬
‫מתורגמן‪ ,‬נמצא פסול באהד מן הדיינים‪ ,‬הטפת דם ברית‪ ,‬גירות בקטנות‬

‫ד‪ .‬הגאון רבי חיים קנייבסקי שליט״א ‪ /‬דין בי״ד בגירות ‪ -‬ערבות בגרים‬
‫ודין מל ולא טבל‬

‫ה‪ .‬הגאון רבי משה שטרנבוך שליט״א ‪ /‬בענין גירות ע״י מתורגמן‬

‫ו‪ .‬הגאון רבי יעקב יצחק גיימאגן שליט״א ‪ /‬בענין קלות וחמורות‪,‬‬
‫חקירות ובדיקות בפני בי״ד‪ ,‬ע״י מתורגמן‪ ,‬בנוסח הברבה וברמת‬
‫שהחיינו‪ ,‬עכו״ם הבא על בת ישראל‬

‫ז‪ .‬הגאון רבי מנשה קליין שליט״א ‪ /‬דין ערבות בגרים‪ ,‬ברכת שהחיינו‬
‫בשעת הטבילה‪ ,‬בענין בי״ד בגירות‪ ,‬טבילת כליו של הגר‬

‫ח‪ .‬הגאון רבי נתן געשטעטנער שליט״א ‪ /‬בענין גר שמל ולא טבל‪ ,‬לענין‬
‫שמירת שבת ולימוד תורה ‪ -‬ובענין גירות באמצעות מתורגמן‬

‫ט‪ .‬הגאון רבי אשר וייס שליט״א ‪ /‬גירות ע״י מתורגמן‪ ,‬בענין תלמוד‬
‫תורה לגר‪ ,‬דין מל ולא טבל‪ ,‬גירות בסומא‪ ,‬דין גירות בטבור שהוא‬
‫ישראל‪ ,‬מתו אחיו מחמת מילה‪ ,‬פסול אחד מהדיינים‬
 ‫כ ה לכ ת ה‬ ‫גירות‬ ‫קיב‬

‫בגדר קבלת עול מצוות בשעת הטבילה‬ ‫י‪.‬‬

‫יא‪ .‬בגדר דין מילה וטבילה בגירות‬

‫יב‪ .‬בענין גירות בפני בית דין‬

‫יג‪ .‬בענין הטפת דם ברית במילת גר שלא בפני בי״ד‬

‫‪ .T‬בענין יחוס אבהות ואמהות לענין גרות וקירבה‬

‫טו‪ .‬בענין עבו״ם העוסק בתורה‬

‫טז‪ .‬הרב יחזקאל אהרן שוורץ שליט״א ‪ /‬בענין גרות שאינה מבוררת‬
‫שהיא לשם שמים‬

‫יז‪ .‬הגאון רבי נתן געשטעטנער שליט״א ‪ /‬בענין חסרון בקבלת הגירות‬

‫יח‪ .‬בענין קבלת מצוות בגירות‬

‫יט‪ .‬בעניני פירצות בגירות‬

‫כ‪ .‬בענין לא תחנם בעומד להתגייר‬

‫כא‪ .‬בענין שבעה נקיים בגירות‬

‫כב‪ .‬בענין גר שנתגייר בקטנותו ע״י אמו החילונית‬

‫כג‪ .‬גר שטעה באחד מעיקרי הדת‬

‫סיג‬ ‫כהלכתה‬ ‫בירורי הלכה‬ ‫גירות‬

‫א‪.‬‬
‫בענץ קבלת עול מצוות בגירות ועוד‬
‫שמואל הלוי ואזנר‬
‫רב אב״ד ור״מ‬
‫זברון מאיר‪ ,‬בני ברק‬
‫ב״ה יום ב׳ טהרה תשנ״ז לפ״ק‬

‫כבוד ידידי המכובד הרב הגאון השלם מאד בתורה ומדות מלא ברכת ה׳‬
‫כש״ת מוה״ר שמואל אליעזר שטערן שליט״א דומו״צ ובעמח״ם‬
‫יקרים וחשובים‪.‬‬

‫אחדשה״ט וש״ת באה״ר‪ ,‬יקרתך ]הניעני[ ואשר הציע לפני עני בענין‬
‫נרות כמה פרטי הלכות למעשה‪ ,‬אבא כדרכי בקוצר אמרים‬
‫לימד ולהשריש‪.‬‬

‫א‪ .‬אשר שאל כ״ת בחכמה אם אין ענין להודיע לגר כשמלמדים אותו‬
‫מקצת מצות חמורות וקלות שיש בכללות תרי״ג מצות שכל בר ישראל‬
‫צריך שיקבלם בלי יוצא מן הכלל‪ .‬הנה לכאורה סתימת הברייתא יבמות‬
‫מ״ז ע״א דמדברת מהודעת המצוות ולא הזכירה זה משמע דא״צ ואולי נם‬
‫זה בכלל הכבדה שאין מכבידין עליו‪ ,‬אבל היות כי אנו למדים כל הדברים‬
‫מדברי נעמי אל רות שם ע״ב והיא אמרה מפקדינן אתרי״ג מצות והיא‬
‫אמרה עמך עמי משמע דראוי להגיד כן‪ ,‬ואולי רמזה הרמב״ם‪ ,‬דהרי מביא‬
‫ענין סדר הודעת מצות בב׳ מקומות‪ ,‬פי״ד ה״א מאיס״ב ששם הביא כסדר‬
‫הברייתא הנ״ל ובפי״ג הי״ד מודיעין אותו כובד עול התורה‪ ,‬וכובד עול‬
‫התורה הם עול התרי״ג מצות‪ .‬מיהו לשון הטור סי׳ רס״ח לא משמע כן‪.‬‬
‫עכ״פ פשיטא לי דאין זה מעכב‪ ,‬ואם כן אמר כהלכה עשה‪.‬‬

‫ב‪ .‬ומה ששאל איזה מצות חמורות ‪ -‬הנה בלשון הרמב״ם פי״ד מאיס״ב‬
‫ה״ב מוכח דתחלה הוא עיקר הדת שהוא ייחוד השם ‪ -‬ואיסור ע״ז ובזה‬
 ‫כהלכתה‬ ‫בירורי הלכה‬ ‫גירות‬ ‫היד‬

‫מאריכים אתו ‪ -‬ושוב מודיעים אותו בלי אריכות דברים‪ ,‬חילול שבת‪,‬‬
‫ואכילת חלב‪ ,‬ויראח דחיינו בכללות ענין מאכא״ם ומקצת מצות חמורות‬
‫)כתפילין וכח״ג( ומקצת קלות בלי אריכות דברים‪ ,‬וכן עריות וכר‪.‬‬

‫ג‪ .‬ואשר נסתפק כבודו נ״י אם חודיעו וקבל עליו עול מצות ‪ -‬אבל חמילח‬
‫מתבצעת רק אחרי זמן חאם בעינן חודעח חדשח לפני מעשח חמילח ‪-‬‬
‫כמו לפני חטבילח‪.‬‬

‫הנה מש״ב כב׳ כמו לפני חטבילח רצונו בזח ע״פ מש״ב ברמב״ם פי״ד‬
‫חנ״ל שמודיעים אותו לפני חטבילח פעם שני׳ מקצת מצות וכר‪,‬‬
‫ובפשוטו חטעם דכיון דמשחין אותו בין חמילח וחטבילח עד שיתרפא צריך‬
‫לחזכירו שנית דע״ד זח נתגייר בשעת עיקר חגרות‪ .‬וא״ב חח״ד אם חיתח‬
‫חודעח ראשונח לפני חמילח‪ ,‬ובפרט דאז״ל דמלין אותו מיד אחרי שקבל‪,‬‬
‫ובנ״ד לא חי׳ מיד‪ .‬חנח אם חי׳ זמן רב בין חחודעח ראשונח למילח‪ ,‬יראח‬
‫דצריך לחודיעו עו״פ‪ ,‬ועכ״פ לחזכירו מח שחי׳ מדובר אתו בפעם ראשונח‬
‫אם נראח שזוכר חנ״ל טוב‪ ,‬ואם לא כדאי לחזכירו עוד פעם כחלכח‪ ,‬אמנם‬
‫בכל זח אינו חמור כמו שעת טבילח שזח גמר חגרות דאינו גר עד שימול‬
‫ויטבול‪.‬‬

‫ד‪ .‬ואשר שאל בענין שערות וצפרנים שב׳ רמ״א יו״ד סי׳ רס״ח שיגלח‬
‫אותם ‪ -‬ודאי משמע כמש״ב חש״ך שם דחוא מדין קדושת חגר לא מדין‬
‫חציצח כעין חמבואר או״ח סי׳ תקל״א לענין בעל תשובח ועיין בביאור‬
‫חגר״א כאן ועיין ג״כ לשון חגר״א באו״ח שם‪.‬‬

‫וגם לחש״ך עצמו דחושש ביו״ד סי׳ קצ״ח לחומרת חראב״ן דצפרנים‬
‫בטבילת אשח חוצצים אפילו נקיים מדין עומד לקצוץ נראח דכאן לא‬
‫חשש לזח‪ ,‬אע״פ שישנם כל דיני חציצח מעיקר חדין‪ .‬וכיון דחציצח פוסלת‬
‫מעיקר חלכח יראח דאיכא חיוב עיון מדין חציצח‪.‬‬

‫ה‪ .‬בענין כוונת חנטבל ששאל כ״ת ‪ -‬חנח דעת חגר חנטבל מעכב ודאי‬
‫ועיין ביו״ד סי׳ רס״ז ס״ג וברמ״א שם ובגר״א‪ ,‬וחיינו שידע שחוא טובל‬
‫מטו‬ ‫כהלכתה‬ ‫בירורי הלכה‬ ‫גירות‬

‫טבילת גרות ואעפ״י דאיתא בש״ם יבמות מ״ה ע״ב דאפילו טבל איש‬
‫לקריו ואשה לגדתה מהגי לעגין גרות‪ ,‬הא כ׳ הרי״ף ומביאו הט״ז שם ם״ק‬
‫ח׳ דאם לא הי׳ דעתו לגרות לא הי׳ טובל גם לקריו מכלל דדעת זה מעכב‬
‫‪ -‬ושאר כווגה איגה מוזכרת בפוסקים‪.‬‬

‫ו‪ .‬ובעגין אם צריך לברך על הטבילה ‪ -‬או על טבילת גרים ‪ -‬הגה מלשון‬
‫הש״ם פסהים ז׳ ע״ג דטבל ועלה אומר על הטבילה וקס״ד דשאר‬
‫טבילות‪ ,‬והפוסקים מקיימים בטבילת גרים משמע דגם טבילת גרים רק על‬
‫הטבילה וכלשון הטור ושו״ע סי׳ רס״ח‪ .‬ומש״ב בעגין בשו״ת שבט הלוי‬
‫ח״ו סי׳ קצ״א ב׳ דיש גוסחאות בראב״ד בבעלי יפש דבי״ד מברכים על‬
‫טבילת גרים‪ ,‬זה מצד מצות בי״ד להטביל ולגייר ש״ס כתובות י״א וכאשר‬
‫בארתי שם ועוד במק״א ‪ -‬ומוכח מתוכו דהרי גבי טבילה כ׳ הטור על‬
‫הטבילה )לא טבילת גרים( ואצל המילה שם ובשו״ע הגופה ‪ -‬למול את‬
‫הגרים‪ ,‬אלא ע״ב כיון דמילה געשה על ידיגו לצרכו שייך לברך על מילת‬
‫גרים משא״ב טבילה שעושה בעצמו‪.‬‬

‫ז‪ .‬בעגין שהחייגו שמברך הגר לדעת הרידב״ז בפ״ת סי׳ רם״ח לא ראיגו‬
‫מחלוקת עליו בזה ואולי תולה במחלוקת הראשוגים בש״ך יו״ד סי׳ כ״ח‬
‫ם״ק ה׳ אם לברך במצוה דמתחגך בראשוגה‪ ,‬ולפ״ז לדידן אין מברכים‪,‬‬
‫מכ״מ‪ ,‬יתכן שהבא חמור כיון שזוכה להכגס לכללות ישראל‪ ,‬ועדין יש לעיין‬
‫בזה‪.‬‬

‫והריני דוש״ת בלונ״ח‬

‫מצפה לרחמי ה׳‬
‫שמואל הלוי ואזנר‬
 ‫כהלכתה‬ ‫בירורי הלכה‬ ‫גירות‬ ‫הטז‬

‫ב‪.‬‬
‫בעדן הטפת דם ברית ומילה בגרים‬
‫שמואל הלוי ואזנר‬
‫רב אב״ד ור״מ‬
‫זברון מאיר‪ ,‬בני ברק‬
‫ב״ה‪ ,‬יום א׳ דר״ח אייר תשנ״ז לפ״ק‬

‫כבוד ידידינו האהוב הגאון השלם בתו״י ר׳ שמואל אליעזר שטערז‬

‫שליט״א ר״מ רב מו״צ ובעמ״ח ספרים יקרים‬

‫אחדשה״ט וש״ת באה״ר‪ ,‬אשר פנה אלי עוד בענין גרות אשיב בכוחי‬
‫הדלים בקיצור‪.‬‬

‫א‪ .‬אשר שאל בענין מקום הטפת דם ברית‪ ,‬מעודי פשוט כדעת מרן החזון‬
‫איש דההטפה במקום שטח העטרה מקום ברית‪ ,‬ומה שדרכי להורות‬
‫שיתחילו השריטה בקו המבדיל למעלה עד קצה העטרה טעמי דשם עיקר‬
‫יציאת דם ברית‪ ,‬אבל היסוד הוא כמו״ש החזון איש‪ ,‬ומי שעושה כפשטות‬
‫החזון איש עושה כהלכה‪ .‬מיהו מש״כ החזון איש דמספיק אם יראה הדם‬
‫תחת העור‪ ,‬אמנם מצינו כן בדיני שבת ריש פרק אלו שרצים ‪ -‬בראשונים‪,‬‬
‫מ״מ הטפה בלשה״ק משמע יותר טפטוןז דם לענ״ד‪.‬‬

‫ב‪ .‬ואשר שאל כ״ת בענין גרות שנעשה ברוסיה והוברר שאחד מן הדיינים‬
‫היה חשוד על העריות ר״ל ואינו ראוי לשמש כדיין האם חייבים לחזור‬
‫ולהטיך דם ברית‪ ,‬או כיון שנעשה המילה והגירות לשם יהדות סני בכך‪.‬‬

‫ואומר בעניי לפי מה דכתבו טור ושו״ע יור״ד סי׳ רס״ח ס״ג דהא דגר‬
‫צריך נ׳ דיינים כשרים הוא במילה וטבילה רק למצוה לכתחילה‪,‬‬
‫רק בקבלת מצות מעכב‪ ,‬כאשר הוכיחו תוס׳ יבמות מ״ה ע״ב מפונית‬
‫הש״ם שם‪ ,‬א״כ פשיטא דאין צריך להטיך דם ברית‪ ,‬דבמילה וטבילה סני‬
‫אפילו באחד‪ .‬איברא‪ ,‬אם קבלת המצות לא היה לפני זה בג׳ אחרים כשרים‪,‬‬
‫היז‬ ‫כהלכתה‬ ‫בירורי הלכה‬ ‫גירות‬

‫או שקבלת מצות היה רק בשעת טבילה והיה מצורןז אותו דיין פסול‪ ,‬א״כ‬
‫אינו גר כהלכה‪ .‬איברא‪ ,‬לענין הטפת דם ברית כיון דנעשה לשם יהדות‬
‫לכאורה אינו דומה להמבואר בש״ם לענין גוי שבא להתגייר ואמר מלתי‬
‫ולא טבלתי‪ .‬ועיין מה שהעיר בהגהות רבינו הגרעק״א בשו״ע שם םי״א‬
‫ד״ה עד שיטבול בשם השערי תורה ח״א כלל ה׳ פרט ג׳‪.‬‬

‫ולמה שכתבנו צ״ל מה דאיתא בסי״א דנתגייר בינו לבין עצמו אסור בבת‬
‫ישראל עד שיטבול לפני נ׳ )לפני בי״ד( העיקר עד שיקבל מצות‬
‫לפני בי״ד‪ ,‬דהרי טבילה בפני בי״ד אינו מעכב או דמדין לכתהילה איירי‪.‬‬
‫ועיין שב׳ דגול מרבבה ם״ג לענין קטן ע״ד בי״ד דלפעמים גם לענין טבילה‬
‫ומילה מעכב לפני בי״ד‪.‬‬

‫ג‪ .‬ומה ששאל בענין לעשות הרדמה בשעת מילה אם אין בזה חסרון כוונה‪,‬‬
‫עיין מה שהארכתי קצת בשבט הלוי ח״ה סי׳ קמ״ז ‪ -‬ג׳‪ ,‬דלכתחילה יש‬
‫למנוע בפרט במילת גדול דמצווה בעצמו אלא דשלח שליח‪ ,‬וא״ב מדע״ת‬
‫שצריך לכוון בשעה שעושה מצוה‪ ,‬אעפ״י שיתכן דמעיקר הדין מהני במה‬
‫שמגלה דעתו לפני המילה‪ ,‬אבל עכ״פ לכתחילה אם אפשר בלי זה לא יעשה‬
‫‪•P‬‬
‫וצורת המצוה מסיני להרגיש עכ״פ צער ואז״ל כי עליך הורגנו כל היום‪,‬‬
‫זו מילה‪ ,‬ובודאי ישנם הרבה מקרים שצריכים להרדים‪ ,‬במקום‬
‫שגורם צערא יתירה בפרט במבוגרים‪ ,‬או לפעמים בתיקון בשר מסורבל‬
‫שגורם הרבה פעמים צער רב‪ ,‬ואם מספיק בהרדמה מקומית יותר טוב‪.‬‬
‫ולענין אם הרדמה מבטלת תורת שליחות מיסוד כל איהו לא מצי עביד‬
‫שליח נמי לא מצי עביד עיין מש״ב בזה הגאון מהרש״ם ח״ו סי׳ ק״ח ואסיק‬
‫להקל‪ ,‬וע״ע בשבט הלוי שם‪.‬‬

‫והרני דוש״ת באהבה‬

‫מצפה לרחמי ה׳‬
‫שמואל הלוי ואזנר‬
 ‫כהלכתה‬ ‫בירורי הלכה‬ ‫גירות‬ ‫קיח‬

‫ג‪.‬‬
‫תשובות רבינו הגרי״ש אלישיב שליט״א בעניד‬
‫גירות‬
‫ב״ה‪ ,‬כ״ר סיון תשנ״ז‬

‫ככוד הגאון מוהרש״א שטרז שליט״א‬

‫שלום וברכה וכל טוב‬

‫הריני בבקשת סליהה במה שנתאחרתי עד כה‪ ,‬אך דבר זה לא היה תלוי‬
‫בי‪.‬‬

‫להלן תשובות ממרן אא״ז הגרי״ש אלישיב שליט״א‬

‫א‪ .‬נוסח הברכה בטבילת גר האם היא ״על טבילת גרים״ או ״על‬
‫הטבילה״‪.‬‬

‫תשובה‪ :‬הנוסח הוא ״על הטבילה״‪.‬‬

‫ב‪ .‬מה הן מצוות קלות ומה הם חמורות‪ ,‬לדוגמא‪.‬‬

‫תשובה‪ :‬שבת‪ ,‬הן חמורות‪ ,‬חלה‪ ,‬לקט‪ ,‬שכחה ופאה‪ ,‬הן קלות‪.‬‬

‫נ‪ .‬בשו״ע מבואר שמודיעים אותו מקצת מצוות ובשעת טבילה מודיעים‬
‫שוב מקצת מצוות‪ ,‬ויש לעיין אולי השו״ע מיירי כשהמילה היה מיד‪ ,‬אבל‬
‫אם המילה לאחר זמן אולי צריך לחזור ולהודיע מקצת מצוות גם לפני‬
‫המילה‪.‬‬

‫תשובה‪ :‬אין צריך להודיע שוב לפני המילה‪ ,‬אלא סגי בהודעה בשעת‬
‫הטבילה‪.‬‬

‫ד‪ .‬נר שאינו מבין את השפה של בית דין והבית דין אינם מבינים מה הוא‬
‫אומר‪ ,‬האם אפשר לעשות הגירות ע״י מתורגמן‪.‬‬

‫תשובה‪ :‬אפשר לעשות הכל על ידי מתורגמן‪.‬‬

‫קיט‬ ‫כהלכתה‬ ‫בירורי הלכה‬ ‫גירות‬

‫ה‪ .‬אם נתברר לאחר זמן שאחד מדייני המילה או הטבילה היה עבריין‬
‫שפסול לדין האם צריך לחזור ולהטיןז דם ברית‪.‬‬

‫תשובה‪ :‬במתברר שאחד מדייני המילה או הטבילה היה עבריין מן הדין‬

‫אין צריך הטפת דם ברית משום דבפני בית דין אינו מעכב‬
‫במילה וטבילה אלא בקבלת מצוות כדעה קמייתא בסי׳ רס״ח סעיך ד‪ ,‬מכל‬
‫מקום יש מקום לעשות הטפת דם ברית לחוש לדעה השניה‪.‬‬

‫ו‪ .‬האם בהטפת דם ברית נקטינן כהחזו״א יור״ד סי׳ קנ״ד דסגי בנצרר‬
‫הדם‪ ,‬או צריך הטפת דם ברית ממש‪ ,‬וכן שמקום השריטה הוא למטה‬
‫מן העטרה‪.‬‬

‫תשובה‪ :‬אין נוהגין כהחזו״א בשני דברים אלו‪ ,‬אלא עושים פריטה שיצא‬
‫דם ממש‪ ,‬וכן עושים שריטה בשני מקומות‪ ,‬גם בראש העטרה‬
‫וגם למטה מן העטרה‪.‬‬

‫ז‪ .‬הנה ראיתי בספר אוצר הברית פי״א סי׳ א׳ הערה ל״א הביא בשם‬
‫רבינו שליט״א חידוש נפלא שקטן שנתגייר ע״ד בי״ד ע״י הוריו‬
‫המאמצים צריך הטפת דם ברית מדעתו המאמצים צריך הטפת דם ברית‬
‫מדעתו לכשיגדיל‪ ,‬עכ״ד‪ .‬ולא זכיתי להבין מאיזה טעם נצריך הטפת דם‬
‫ברית מחודשת והרי פשיטא דבהאי דינא דגר קטן שמטבילין אותו ע״ד‬
‫בי״ד הויא גי רות גמורה לכל דבר‪ ,‬אם אינו מוחה בגדלותו‪ ,‬ואינו צריך לא‬
‫הטפת ד״ב ולא טבילה מחודשת‪.‬‬

‫וכמדומה דהשומע שמע וטעה והכוונה הוא למה שפורסם פסק דין‬
‫]בפד״ר[ אודות קטן שנתגדל בבית חילוני שאינם שומרי תורה‬
‫ומצוות‪ ,‬ובכה״ג יש פוסקים הסוברים דאין כאן גדר זכות לקטן זה‪ ,‬ברים‬
‫דאין כאן גדר זכות לקטן זה‪ ,‬כיון שהרי לא ישמור בפועל את המצוות‪,‬‬
‫ובאופן כזה באמת שפיר בעינן הטפת דם ברית בגדלותו וכמו כן באמת‬
‫יצטרכו לענ״ד גם טבילה אחרת לכשיגדיל‪ ,‬אבל בקטן שמתגייר בבית של‬
‫שומרי תורה ומצוות לכאורה פשוט וברור דלא בעי מידי לכשיגדיל‪.‬‬
 ‫כהלכתה‬ ‫בירורי הלכה‬ ‫גירות‬ ‫קב‬

‫תשובה‪ :‬מה שהביא בשם ספר אוצר הברית שקטן שנתגדל ע״ד בי״ד‬
‫ע״י הוריו המאמצים צריך הטפת דם ברית לכשיגדיל‪ ,‬בודאי‬
‫אינו מובן כלל‪.‬‬

‫ואחתום בברכה וכל טוב סלה‬

‫אברהם צבי ישראלזון‪.‬‬
‫קכא‬ ‫כהלכתה‬ ‫בירורי הלכה‬ ‫גירות‬

‫ד‪.‬‬
‫תשובות הגאוץ הגדול רבי חיים קנייבסרך שליט״א‬
‫בעניני גירות‬
‫כבוד מעלת הגאון האדיר רבינו הגדול עטרת תפארת ישראל רכינו חיים‬
‫קנייכסקי שליט״א‬

‫אחר דרישת שלו׳ רמעכת״ר שליט״א ברגשי הערצה כגים הגגי בזאת‬
‫לשטוה קמיה מעט מזעיר מהגי מילי דמספקא לי בהון בעגיגי גירות‬
‫והמםתעף‪.‬‬

‫א‪ .‬הגה לדעת הפוסקים דאית להו דבעיגן שיהא בית דין בכל שלשת‬
‫השלבים של הגירות‪ ,‬דהייגו‪ ,‬קבלת עול מצוות‪ ,‬מילה וטבילה‪ ,‬האם‬
‫בעיגן שכל שלשת הדברים יהיו בפגי אותו בית דין‪ ,‬או דשפיר מהגי אפילו‬
‫אם געשה בפגי שלשה בתי דיגים שוגים‪.‬‬

‫ב‪ .‬מה הדין כשהמועמד לגירות איגו שולט אלא בשפה הרוסית בלבד‬
‫והדייגים איגם מביגים את שפתו האם מהגי קבלת מצוות דידיה‬
‫כהדברים מתורגמים ע״י מתורגמן‪ ,‬או דילמא בעיגן דוקא שיביגו הדייגים‬
‫בעצמם את דבריו‪.‬‬

‫ג‪ .‬האם להלכה איכא דין ערבות בגר לעגין דיגא דיצא מוציא או לא‪,‬‬
‫וגפקא מיגה טובא להלכה ולמעשה‪ ,‬האם יכול גר להוציא אהרים‬
‫במגילה ובשופר כשהוא כבר יצא ידי הובתו‪.‬‬

‫ד‪ .‬מה דיגו של גר שמל ועדיין לא טבל‪ ,‬לעגין לימוד תורה ושמירת שבת‬
‫ולגבי יין גסך‪ ,‬וכן לעגין שאגו גחלל שבת עבור הצלה דידיה‪.‬‬

‫ה‪ .‬בכותים למ״ד שהם גירי אמת מבואר בתום׳ יבמות ד!ז כד; וכן בתולין‬
‫דף ג; דגהי דבשעת הגירות לא היתה גירות מעלייתא מ״מ שוב גתגיירו‪,‬‬
‫האם כווגתם דבאמת גירות קמייתא לית ביה ממשא ומשו״ה הוצרכו‬
 ‫כהלכתה‬ ‫בירורי הלכה‬ ‫גירות‬ ‫הכב‬

‫להתגייר פעם נוספת‪ ,‬או דהכוונה היא‪ ,‬דאח״ב קיבלו על עצמם באמת את‬
‫היהדות וכמבואר בדברי תום׳ הרא״ש שם שכתב; דאהר כך הזרו לטוב‪,‬‬
‫ולפי״ז מבואר מהבא הידוש גדול דאך אם בשעת הגירות לא היתה קבלה‬
‫גמורה מ״מ אם לאחר מכן יסכימו לקבל באמת מהני הגירות‪ ,‬וכעי״ז מבואר‬
‫באמת בתום׳ ביבמות שם לענין הגירות שעשה הלל ע״מ שאהיה כהן גדול‪,‬‬
‫דיודע היה הלל שסופו לשם שמים‪ ,‬עיי״ש‪] .‬ומשמע לכאורה דבכה״ג חייל‬
‫הגירות למפרע מעיקרא‪ ,‬ודו״ק[‪.‬‬

‫תשובת הגאון שליט״א‬

‫לידידינו שליט״א‬

‫א‪ .‬ביבמות מ״ו ב׳ אתא לקמי׳ גר שמל ולא טבל א״ל שהי כאן עד למחר‬
‫ונטבלינך‪ ,‬משמע שאין צריך אותו הבית דין שמלוהו‪.‬‬

‫ב‪ .‬עיין פ״ת חו״מ סי׳ י״ז סקי״ב‪.‬‬

‫ג‪ .‬עיין מחלוקת רש״י ותום׳ בנדה י״ד ב׳‪ ,‬ולפי מה שהסכים בשער הציון‬
‫סי׳ רע״א אות ט׳ לרעק״א דאשה מוציאה לכאורה הוא הדין גר‪.‬‬

‫ד‪ .‬לענין שמירת שבת עיין תו״י יבמות מ״ח ב׳ ד״ה זה‪) ,‬ושמעתי שכבר‬
‫נחלקו בזה(‪ .‬ולענין לימוד תורה עיין תשו׳ רעק״א סי׳ מ״א‪) ,‬וכמדומה‬
‫שהקילו בזה(‪ .‬ולענין יין נסך מפורש בע״ז נ״ז א׳ וביבמות מ״ז א׳‪ .‬ולענין‬
‫חילול שבת מיסתבר שאין מחללין דאבתי גוי הוא עיין ברכות מ״ז ב׳‪.‬‬

‫ה‪ .‬עיין מה שכתבתי בביאור למסכת כותים סי׳ א׳ סק״א‪.‬‬

‫הכג‬ ‫כהלכתה‬ ‫בירורי הלכה‬ ‫גירות‬

‫ה‪.‬‬
‫בענץ גירות על ידי מתורגמן‬
‫משה שטרנבוך‬
‫סגן נשיא העדה החרדית בעיה״ק‬
‫מ״ח מועדים וזמנים ועוד‪.‬‬

‫לכבוד ידידי ה״ה הרב הגאון המפורסם לתהילה ה״ה הרב שמואל‬
‫אליעזר שטרן שליט״א מו״ץ ודיין בבני ברק‪.‬‬

‫שלום רב! אתדשה״ט בידידות‪.‬‬

‫כת״ר שואל שנתגיירו כמה וכמה נרים שאינם יודעים ״עברית״ כלל אלא‬
‫רוסית‪ ,‬ולדיינים נודע שמסכימה למצוות רק דרך מתורגמן אי‬
‫מועיל‪ ,‬שבמכות ו‪ :‬ע״פ שנים עדים שלא תהא סנהדרין שומעת מפי‬
‫המתורגמן‪ ,‬ועיין רמב״ם פרק כ״א דםנהדרין)הלכה כ״א( שהעתיק הדין‬
‫לענין בע״ד שלא ישמעו ממתורגמן‪ ,‬וע״ש בריטב״א שדעת רמ״ה‬
‫כהרמב״ם שנם בבע״ד הדין כן לא לשמוע מפי מתורגמן‪ ,‬ועיין רש״י‬
‫סנהדרין יז‪ .‬שבעד לא מועיל דהוה עד מפי עד‪ ,‬ורק בדיני ממונות מועיל‬
‫היום שבית דין דנין מכה קיבלוהו עלייהו‪ ,‬ואם כן כאן בגירות שהמור מאד‬
‫שייחוס ישראל תלוי בו וצריך לדון אם קיבלה כדין לכאורה לא מועיל כשלא‬
‫מבינים דבריה ובפרט שאינו אלא ע״א‪ .‬אבל העירו לי שאם נחמיר נצטרך‬
‫לפסול כמה וכמה גירויות‪ ,‬וצריך לברר הדין ביסודו‪.‬‬

‫ונראה ע״פ דברי הה״ס )אהע״ז סימן ק׳( שאפילו בקידושין אין עדים‬
‫שראו‪ ,‬כיון שהיה כאן הופה עם מסדר קידושין כדין‪ ,‬אך שהעדים‬
‫קרובים ואין לנו מי להעיד שראו שקידש‪ ,‬אומדנא דמוכה היא שאם נמצאים‬
‫במצב זה נתקדשו כדין וכמו בעדים ומועיל‪ ,‬ואך אנו נאמר כיון שמוכנה‬
‫לטבול בפני בית דין‪ ,‬בודאי תשבה לגירות ומספיק ליהוי כראוי הגירות‪,‬‬
‫והיינו כאילו שמעו שמכוונת לקבל המצוות וכדברי המתורגמן‪ ,‬ובפרט‬
 ‫כהלכתה‬ ‫כירורי הלכה‬ ‫גירות‬ ‫הכד‬

‫כשהיה לנו עדות שנזהרת כבת ישראל ומתכוונת בעצם לקיים המצוות אנן‬
‫מהדי שטבלה לכך‪.‬‬

‫עוד נראה שגר קטן מטבילין אך שלא קיבל שזכות הוא לו‪ ,‬וכאן גם כן‬
‫מלבד המתורגמן יש לבית דין בירור שהיא רוצה הגירות כשהיא באה‬
‫לטבול בפניהם‪ ,‬ושמעו שהיא מוכנה לקבל מצות ומתכוונת לכך‪ ,‬אך שלא‬
‫שמעו מפיה שמקבלת אומדנא וזכות היא ומועיל‪ ,‬ואם כן הגירות חל ממ״ג‬
‫אפילו לא הבינו מהגר עצמו שמקבל כיון שנתברר שרוצה זכות הוא לו‬
‫ויכולים לניירות במילה וטבילה ומועיל‪ .‬ועיין רמב״ם פרק י״נ דאסורי ביאה‬
‫בגירות במילה וטבילה וקבלת המצוה אינו נוך הגירות ועיין יו״ד ש״ה‬
‫בנקודת הכסך במעלת זכות בבית דין ועכ״פ כאן שפיר מועיל‪.‬‬

‫ועוד בגמרא מו; מי לא טבלה לנדותה מפרשים הרבה קדמונים שהטבילה‬

‫גופא ליהדות כקבלה‪ ,‬וגם כאן הטבילה בפני בית דין מוכיח הקבלה‪,‬‬
‫ואך שהיום מצוי בעו״ה גרים מדומין‪ ,‬נראה שלאמיתות רצונה גלוי מלתא‬
‫ומועיל נמי ע״א‪ ,‬וכמדומני שאין מקפידים היום בגירות לשני עדים שיעידו‬
‫עליו ונאמן על ידי עצמו הוא הדין בע״א‪ ,‬והכל לפי הענין אם יש ספיקות‬
‫שצריך בירור גמור מדינא ראוי בשנים ודרישה וחקירה היטב‪.‬‬

‫פוף דבר הכל נשמע ולע״ד הגירות חל‪ ,‬ומסתברא נם לכתחילה מספיק‪,‬‬
‫ולא צריך ג׳ מבינים רוסית לצרפם שיהיו כבית דין שבדברינו מספיק‬
‫וכמ״ש‪ .‬ומיהו דעתי נראה שראוי שיהיה לפניהם עדות כשרה להעיד‬
‫שמכירים אותה במה שדיברה שמתכוונת באמת להתגייר כדין‪ ,‬אבל‬
‫לכתחלה באפשר טוב שילמדו הב״ד כמה תיבות ברוסית שמובנן שמקבלת‬
‫מה שהתורה מצווה ורצונה להיות יהודית‪ ,‬ויבינו התשובה ״כן״ ברוסית‪,‬‬
‫וכל שאר הדברים יהיה ע״י המתורגמן שיתרגם דבריהם ודברי הנר‪.‬‬

‫ובודאי השאלה שלו באופן שבית דין משוכנעים שלטובתו‪ ,‬שרוצה לקיים‬
‫התורה ומצוות‪ ,‬ובזה נראה להקל כמ״ש‪.‬‬

‫והנני בזה ידידו דוש״ט ומצפה בכליון לישועת ה׳ ורחמי שמים‬

‫משה שטרנבוך‪.‬‬
‫הכה‬ ‫כהלכתה‬ ‫בירורי הלכה‬ ‫גירות‬

‫ו‪.‬‬

‫בירורי הלכות בעניני גירות‬

‫מנשה הקטן‬
‫אבדק״ק אונגוואר ור״מ רישיבת ״בית שערים״‬
‫ברוקלין‪ ,‬נ‪.‬י‪.‬‬
‫ר״ח תמוז התשנ״ז בנ״י יצו״א‬

‫מע״ב ידידי היקר מאד נעלה הרב הגאון‬

‫המפורםם שמואל לקה פי שנים תוי״ש בר‬
‫בש״ת מוה״ר שמואל אליעזר שטרן שליט״א‬
‫דומ״ץ‪ .‬ור״מ בישיבת חוג ח״ם ב״ב‪.‬‬

‫אחד שכ״ת בידידות יתירה‪ ,‬לפני שבת קודש קבלתי מכתב מעכ״ת מכ״ה‬
‫אדר ומאד נצטערתי ולא ידעתי בשל מה הי׳ העיכוב הזה‬
‫והנני משיב מיד אפי׳ בקיצור‪ ,‬כי הגם דלא לדידי צריך מ״מ אינו מן הכבוד‬
‫לאחר עוד‪ ,‬ויען ויאמר סלחתי‪.‬‬

‫בדבר מה דמספקא ליה להפמ״ג מה דינו של גר לענין אם יצא מוציא‬

‫כיון דכתבו התום׳ דאין עליהם דין ערבות‪.‬‬

‫ולפענ״ד אמת כי בפתיחה כוללת לא״ח החלק השני אות ט״ז מספקא‬
‫ליה בגר ואשה וציין לדברי הרא״ש ברכות דך כ׳ ועיין צל״ח‬
‫שם‪ ,‬ומיהו עיין פמ״ג סי׳ נ״נ בא״א אות י״ט ד״ה מריש הוה אמינא הא‬
‫דקיי״ל אע״פ שיצא מוציא חוץ מנר ואשה כיון דשמענא להא דהמחבר כאן‬
‫מוכח להיפך דאל״ב איך גר יהיה ש״ץ ומוציא אחרים ע״ש‪ .‬נראה דפשיטא‬
‫ליה דמוציא‪ .‬וסהדי לי במרומים שבעצמי הבאתי ראי׳ זו קודם שראיתי‬
‫להפמ״ג שם‪ ,‬והנם שיש לדחות קצת הא ראי׳ ממה שפסקו הפוסקים דמותר‬
‫לו להיות ש״צ‪ ,‬חדא דבעצמו מספקא ליה דבדרבנן אפשר שמוציא ועיין‬
‫תום׳ ברכות דך כ׳ נשים במצות דרבנן‪ ,‬גם יש לומר דש״ץ שאני שכמו‬
 ‫כהלכתה‬ ‫בירורי הלכה‬ ‫גירות‬ ‫הכו‬

‫שמצטרף למנין עשרה ונעשה חלק מהעשרה א״כ נעשה חלק לכל המצוה‬
‫ששייך בהו‪ ,‬ומצאתי על גליון הש״ם שלי שציינתי כי הדג״מ א״ח סי׳ רע״א‬
‫ג״כ העיר מזה והניח בצ״ע‪ .‬וציינתי שם לעיין פסחים ק״א ע״א אלא לרב‬
‫למ״ל לקדושי׳ בביתיה להוציא בניו וב״ב ע״ש‪] .‬א״ה‪ :‬עיין בשפת אמת שם‬
‫ובדברינו בשביבי אש ‪ -‬סדר קדוש והבדלה סי׳ ג׳[‪.‬‬

‫וזה כמה שנים העיר לי הגה״ק מסטייפלא זצלה״ה לפ״מ שאמרו התום׳‬
‫קשים גרים לישראל משום דאין שכינה שורה אלא על משפחות‬
‫מיוחסות א״ב איך מצטרף למנין כיון דבכל עשרה שכינתא שריא ועל הגר‬
‫לא שריא שכינתא ואפי׳ על בנו מישראלית לא שריא‪ ,‬והארכתי בזה‪ ,‬דיש‬
‫שני מיני השראת השכינה‪ ,‬עיין בספרי משנה הלכות ח״ז סי׳ רי״א רי״ב‪,‬‬
‫והרי לכמה דברים גרים לא הגיעו לכלל ישראל ואין מעמידין מהם שררה‬
‫על הציבור ולא דיינים לדון בדיני נפשות וליבום ולנישואין לכהן ואפי׳‬
‫לישראל וקהל גרים לא אקרי קהל עד שיתערב בזרע ישראל ע״י נישואין‪,‬‬
‫עכ״פ נראה דדין עשרה משונה ולכן בש״צ נמי אע״פ שמוציא מ״מ הוא‬
‫מדין שהוא חלק מהם אבל במקום אחר שאין לו שייכות מדין ערבות הכ״נ‬
‫דאינו מוציא וי״ל‪.‬‬

‫איברא דבעצם מה שכתבו התום׳ יבמות מ״ז ע״ב וקידושין ע׳ ע״ב בשם‬
‫רש״י נדה לענין ערבות דלא חשיב שם הערב רב י״ל דהרי לא‬
‫חשיב שם נמי פחות מבן עשרים ולמעלה מששים ישראלים ג״כ שהרי‬
‫המנץ במדבר ליוצאי צבא לא הי׳ אלא מבן עשרים שנה ומעלה עד בן‬
‫ששים שנה‪ ,‬ובאמת כי לענין תורה ומצות כתיב תורה אחת יהי׳ לאזרח‬
‫ולגר בתוככם )שמות יב‪ ,‬מ״ט( ובזה השוה הכתוב את הגר לאזרח לכל‬
‫מצות התורה‪ ,‬עיין מכילתא שם ובספרי בהעלותך‪ ,‬וכן בכריתת ברית‬
‫בערבות מואב )דברים כ״ט י״ג(‪ ,‬מ״מ לענין ערבות לא מצינו‪ .‬וראיתי‬
‫ביאור לזה כיון דבשעת מ״ת נכנסו ישראל לשותפות וערבות מטעם‬
‫שותפות והבאים אחריהם אינם שותפין וי״ל‪ .‬וכן מספקין לענין שבט לוי‬
‫שג״ב לא נמנו מבן עשרים שנה אלא מבן חדש ומעלה‪ ,‬ועיין תום׳ עירובין‬
‫הכז‬ ‫כהלכתה‬ ‫בירורי הלכה‬ ‫גירות‬

‫דף ר ע״א ד״ה כיצד מערבין ועוד הקשה)ר״ת( דבדגלי מדבר הוו טף ונשים‬
‫לאין מספר וכן קשה מערב רב וי״ל דלא גמרינן ממשכן אלא מילתא‬
‫דכתיבא במספרם ע״ב‪) .‬וקצ״ע שלא זכר שם ר״ת גם למעלה מששים(‪.‬‬
‫ובאמת כי קצת מהצדיקים האהרונים רצו לדייק דדוקא ישראל היו‬
‫מהששים ריבוא‪.‬‬

‫ודע דשו״ת לחמי תודה למוהר״י באסאן ז״ל העלה דבר חדש דגר‬
‫שנתגייר כקטן שנולד דמי עד י״נ שנה ואין עונשין אותו עד עשרים‬
‫שנה‪ ,‬ולפ״ז לכאורה נר שנתגייר לא יהי׳ ש״ץ עכ״פ עד י״נ שנה לאחר‬
‫שנתגייר ואינו מוציא לכ״ע לטעם זה ועד עשרים שנה יהי׳ לו דין שאינו‬
‫בר עונשין והארכתי בזה בספרי הדל משנ״ה ח״י סי׳ ד״ר‪ ,‬ולפמ״ש פעם‬
‫בשיעור דאהכ״נ דקודם עשרים ולאחר ששים נם הדין ערבות אפשר שאין‬
‫קודם עשרים אינו בר דעת נמור וכהא דאמרינן בההיא דמכר שדהו‪,‬ולאחר‬
‫ששים איננו בר הכי בשביל עצמו וכ״ש להיות ערב בשביל אחרים‪ ,‬ולכן‬
‫לא נכללו בבריתות שם‪ .‬ויש להאריך בזה‪.‬‬

‫ב‪ .‬ובדבר ספיקתו בגר אי יברך שהחיינו לאחר הטבילה כדעת הרדב״ז‬
‫)ח״א סי׳ תל״ז( הובא בפ״ת סי׳ רס״ח בלי חולק ומיהו לא שמעתי‬
‫מברכין הברכה ולכאורה ברכה זו הוא כמו מי שנעשה בר מצוה שנתחייב‬
‫במצות ולמה לא יברך שהחיינו וכן המניח תפילין עכ״פ אם נחלק בבר‬
‫מצוה שהוא ממילא ובשב ואל תעשה‪ ,‬וכן לענין המוציא ספר אי מברך‬
‫שהחיינו או על כתיבת ס״ת ועיין ח״ס א״ח סי׳ נ״ה‪.‬‬

‫ואולי יש לומר לפמ״ש הרמב״ם בפי״א מהל׳ ברכות ה״ח כל מצוה‬

‫שעשייתה הוא נמר חיובה מברך בשעת עשייתה וכל מצוה שיש‬
‫אחר עשייתה ציוי אחר אינו מברך אלא בשעה שעושה הציוי האחרון‪ ,‬ע״ש‬
‫מה שהאריך‪ ,‬והנה הגר שנתגייר הוא כדי לקיים כל המצות א״כ אפשר‬
‫דאינו מברך כלל על הגירות דבאמת המילה הוא קודם ואינו מברך הוא‬
‫אלא המל מברך למול אל הגרים‪ ,‬ועל הטבילה שמברך אפשר שהוא רק‬
‫מדין טבילה כברכתו על הטבילה ולא קאמר על טבילת הנר או איזה ברכה‬
 ‫כהלכתה‬ ‫בירורי הלכה‬ ‫גירות‬ ‫הכח‬

‫אהרת על הגירות בעצמם‪ ,‬ולכן אפשר דשהחיינו נמי אינו מברך מטעם זה‬
‫דהעיקר שיקיים על להבא‪.‬‬

‫עוד חשבתי טעם אחר לפמ״ש בילקוט שמעוני פ׳ בא סי׳ רי״ג ז״ל תורה‬
‫אחת יהיה לאזרח ולגר שלשה גרים הן יש גר שנתגייר לשם אשה‬
‫א״ל הקב״ה נתגיירת בשביל הנבילה הרי נתונה לך שנאמר לגר אשר‬
‫בשעריך תתננה‪ ,‬הנר השני להיות מתפרנס כעני הרי הן נותנין לו שנאמר‬
‫ובקצרכם את קציר ונר‪ ,‬הנר השלישי זה שנתגייר לשמו של הקב״ה אמר‬
‫הקב״ה הוא שקול עלי כאחד מהם שנאמר הקהל חוקה אחת ונר תורה‬
‫אחת יהי׳ לאזרח וגר ולא עוד אלא הוא שקול עלי כלוי שנאמר ובא הלוי‬
‫כי אין לו‪ ,‬אמר משה לפני הקב״ה רבש״ע הגר הזה כלוי לפניך א״ל גדול‬
‫הוא לפני שנתגייר לשמי ע״ב‪.‬‬

‫והמבואר דיש שלשה מיני נרים והגר השלישי שכולו לש״ש הכ״נ היל״ל‬
‫שהחיינו אבל שתי הגרים הראשונים למה יברכו ולכן אפשר‬
‫כיון דבדורות האחרונים רוב הגרים הם כמו שהם ולכן אין מברכין כלל‬
‫שהחיינו וי״ל‪ .‬עוד י״ל לפמ״ש עבדא בהפקרא ניחא ליה ולא אמרינן דזכות‬
‫הוא לעכו״ם לגיירו בע״ב ובגמ׳ מחלק בין קטון לגדול שכבר טעם טעמא‬
‫דאיסורא ולכן הגר הגם שמקבל עליו גירות‪ ,‬ומ״מ מצד שני בהפקרא ניחא‬
‫ואין השמחה בשלמות‪ ,‬ועיין תום׳ יבמות כעין זה לגבי עניות דגרים וכיון‬
‫שכן יש שאלה אם זה שמחה גמורה אצלו‪ ,‬והרדב״ז ז״ל מיירי מכת שלישית‬
‫דלדידהו ודאי הכל שמחה ומברך ודו״ק‪.‬‬

‫ג‪ .‬ובדבר שאלתו עוד באותן בתי דינין שבעו״ה אינם מקפידים כהלכה על‬
‫קבלת עול מצות האם יש לפסול גם אותם הגרים שנעשים שם ע״פ‬
‫הלכה מחמת פסלות הב״ד או להכשיר הגרים שנעשו כהלכה‪.‬‬

‫הנה לפום ריהטא לא הבנתי אם לא מקפידים מנא לן שכאן כן הקפידו‬

‫ועשו כהוגן‪ ,‬ואם ידעינן וראינו שמקפידים עכשיו מנ״ל שלא הקפידו‬
‫בגרות אחרת וצ״ל שבדרך כלל אינם מקפידין אבל במעשים פרטים ראינו‬
‫שהקפידו וכנון שהיו עדים שראו שהקפידו‪ ,‬וספיקתו‪ ,‬אי נימא כיון שהוחזקו‬
‫קכט‬ ‫כהלכתה‬ ‫בירורי הלכה‬ ‫גירות‬

‫באינן מקפידין א״ב אבדו חזקת כשרות שלהם ואפי׳ מקפידים בפרט אחד‬
‫הו״ל כמומר לאותו דבר או דילמא כיון דהקפידו אמרינן דעשו תשובה‪.‬‬

‫ולפענ״ד תלוי אם ב״ד הזה שמדובר בו בכלל נאמנים על דברים אחרים‬

‫ונקראים ב״ד בכלל א״כ גם כאן עכ״פ היכא שעשו כהלכה‪,‬‬
‫ואם אינם נאמנים ג״ב נמי דינא הכי וכבר הבאתי הא דמבואר בש״ע יו״ד‬
‫סי׳ קי״ט מי שהוא מפורסם באחד מעבירות שבתורה חוץ מע״ז וחילול‬
‫שבת בפרהסיא או שאינו מאמין בדברי רבותינו ז״ל נאמן בשאר איסורין‬
‫ובשל אחרים נאמן אפי׳ על אותו דבר לומר מותר הוא‪ .‬ופי׳ המפרשים ז״ל‬
‫דהיינו שהוא מומר לתיאבון‪ ,‬אבל מומר להכעיס אפי׳ לדבר אחד הרי הוא‬
‫כגוי לכל דבר‪ ,‬כמבואר בש״ע סי׳ ב׳ ס״ה‪ ,‬ועיין גיטין מ״ז ע״א ההוא גברא‬
‫דמכר עצמו ללודאי ואמרו דאכל טריפות שביק היתירא ואמר רב אמי זיל‬
‫לא שבקי לך לפרקינך‪ ,‬ועיין גם רמב״ם פ״ג מהל׳ תשובה ה״ו־ט ושו״ת‬
‫מהר״ם שי״ק ח״מ סי׳ ס״א‪ ,‬ובקו״א להגר״ז סי׳ ב׳ סק״ח‪.‬‬

‫ולעצם ספיקתו נראה דתלוי אי בקבלת הגר צריכים ב״ד מומחים‪,‬‬

‫ובתורה כתיב תורה אחת ומשפט אחד יהיה לכם )דברים ט״ס‬
‫וביבמות מ״ו ע״ב לענין ניירות או מקרא דושפטתם צדק בין איש ובין אחיו‬
‫ובין גרו)דברים א׳( ועיין רש״י ותום׳ יבמות הנ״ל‪ ,‬ולא קשה דא״ב כיון‬
‫דמה״ת בעי ב״ד א״כ בעינן ב״ד סמוכין ואנן הדיוטות אגן כבר פי׳ התום׳‬
‫דשליחותייהו דקמאי עבדינן ועיין גיטין פ״ח ע״ב תום׳ ד״ה במילתא ומה‬
‫שאנו מקבלים גרים אע״ג דגר צריך מומחין שליחותייהו דקמאי עבדינן‬
‫ודעת התום׳ קידושין ס״ב ע״ב ד״ה גר דמדינא לא בעי מומחין ובגמ׳ יבמות‬
‫שם ש״מ תלת ש״מ גר צריך שלשה וש״מ אינו גר עד שימול ויטבול וש״מ‬
‫אין מטבילין גר בלילה ופריך ונימא ש״מ נמי בעינן מומחין ומשני דילמא‬
‫דאיקלעו‪ .‬והרשב״א יבמות מ״ו ביאר דכי גמירי שלשה גמירי‪ ,‬מומחין לא‬
‫גמירי‪ ,‬ועיין חידושי הרי״ם ח״מ סי׳ א׳ וקצת קשה לשון קטן מטבילין אותו‬
‫על דעת ב״ד דמשמע ב״ד דוקא‪ ,‬וי״ל בין קטן שאינו מגייר לדעתו לגדול‬
‫שמגייר לדעתו וקצת מביאין ראי׳ מהאי דקרי ליה בר ארמייתא אמר רב‬
 ‫כהלכתה‬ ‫בירורי הלכה‬ ‫גירות‬ ‫קל‬

‫אבי מי לא טבלה לנדותה‪ ,‬ההוא דהוו קרו ליה בר ארמאה אמר ריב״ל מי‬
‫לא טבל לקריו)מ״ה ע״ב שם(‪ ,‬ועיין תום׳ שם ד״ה מי דהאי דבעינן שלשה‬
‫לקבלת המצות ולא לטבילה והא דאין מטבילין בלילה היינו לכתחלה‬
‫מדרבנן‪ .‬ועיין גם בתום׳ חד מקמאי שם‪.‬‬

‫ונראה כיון דקיי״ל אנן שליחותייהו עבדינן וםגי בשלשה הדיוטות כל‬
‫שנתגיירו ע״פ ההלכה הגם שיש לנו פםלות בב״ד אין לנו כה‬
‫לדחותם מאחר שנתגיירו כהלכה והם כשלעצמם הרי קבלו המצות כדבעי‪,‬‬
‫אלא שאם ירצו הם לעצמם יטבלו שנית לשם גרות אבל הם הלא מאמינים‬
‫שהם גרים כשרים מהגרות שעשו בב״ד‪ .‬ודאי אם הב״ד הם מהכתות של‬
‫יוצאי כלל ישראל כה״ג ודאי לא קמיבעיא דהני לאו ב״ד מקרי כלל‪.‬‬

‫ד‪ .‬בדבר םפיקתו עוד אי צריכין ב״ד של שלשה לעמוד ולראות מעשה‬
‫המילה החיתוך והפריעה כמו גבי טבילה או שמםפיק מה שהיו שם‬
‫באותה שעה‪ .‬אך שאין רואין‪.‬‬

‫והנראה דלהיות שם ג׳ בשעת מילה פשיטא ליה דצריכין‪ ,‬אלא מםפקא‬

‫ליה אי באו לראות או להיות שם שתהי׳ המילה במעמד ב״ד‪,‬‬
‫ואם כוונתו על מה שמבואר בשו״ע יו״ד םי׳ רם״ח ם״ג כל ענייני הגר בין‬
‫להודיעו המצות לקבלם בין המילה בין הטבילה צריך שיהיו בג׳ הכשרים‬
‫לדון וביום‪ ,‬וא״ב לא מחלק בין מילה לטבילה וכמו שטבילה בעי שיראו‬
‫הב״ד הכ״נ במילה‪ ,‬ולכאורה כן פי׳ הב״י בדברי הרי״ך והרמב״ם ז״ל ואם‬
‫בדיעבד הרי כתבו דבדיעבד אפי׳ בטבילה הרי כתב שם בש״ע מיהו דוקא‬
‫לכתחילה אבל בדיעבד אם לא טבל אלא בפני ב׳ או קרובים ובלילה אפילו‬
‫לא טבל לשם גרות אלא איש שטבל לקריו ואשה שטבלה לנדתה הוי גר‬
‫ומותר בישראלית חוץ מקבלת המצות שמעכבת אם אינה ביום ובשלשה‬
‫נמצא דבדיעבד עיקר היכא דבעינן שלשה הוא בקבלת המצות‪ ,‬ונמצא דבין‬
‫המילה ובין הטבילה כהדדי נינהו אלא דלהרי״ך ורמב״ם מעכב בדיעבד נמי‬
‫ע״ש‪.‬‬
‫הלא‬ ‫כהלכתה‬ ‫בירורי הלכה‬ ‫גירות‬

‫ולפענ״ד במקום אחר כתבתי לדייק לשון רב הונא )כתובות י״א ע״א(‬
‫אמר רב הונא גר קטן מטבילין אותו על דעת ב״ד מאי קמ״ל‬
‫חכות הוא לו ובו׳ ועיין רש״י ותום׳ ולכאורה יש לדייק לשון מטבילין היל״ל‬
‫מגיירין אותו ע״ד ב״ד או מלין וטובלין ובפרט לפמ״ש רש״י מטבילין דאין‬
‫לך גר בלא מילה וטבילה היל״ל מלין ומטבילין ועיין מאירי שם שדייק לשון‬
‫גוי קטן שבא לפגי ישראלים ותבע מהם שיגיירוהו ובו׳ הואיל ומכל מקום‬
‫הוא תובע בכך מטבילין אותו על דעת ב״ד וכו׳ ע״ש‪ .‬והי׳ אפשר לדייק‬
‫דמילה לא בעי ב״ד‪ ,‬ומיהו עיין תום׳ רי״ד שם אמר ר״ה גר קטן וכו׳ ב״ד‬
‫מלין אותם והן כישראל‪.‬‬

‫ולפ מ״ ש הדג״מ דדוקא בגר גדול המילה והטבילה םגי בלא שלשה‬
‫ובלילה בדיעבד דאצלו הוא קבלת המצות עיקר אבל גר קטן‬
‫דלא שייך בו קבלת המצוות והטבילה הוא עיקר שמטבילין אותו על דעת‬
‫ב״ד לכ״ע צריך ביום ובג׳ א״ב הא דרב הוגא דקאי אגר קטן שמטבילין‬
‫אותו ובאמת כי במקום אחר כתבתי דהא דרב הוגא קאי רק אגר קטן‬
‫שאביו או אמו באים לגיירו וב״ד לא יכולין למולו בלי הםכמת אב או אם‪,‬‬
‫דבשלמא לטבלו זכות הוא לו וזכין לאדם שלא בפגיו וגם על זה הקשו התום׳‬
‫כתובות הג״ל ואמרו דבאים כאחד‪ ,‬אבל למולו הוא צער דיגוקא ורק במה‬
‫דעביד ליה אביו או אמו גיחא ליה ולא במה שעושין לו אחרים ואפי׳ ב״ד‬
‫של ישראל‪ ,‬דעכו״ם לאו בר קבולי תקגתא דב״ד ישראל‪ ,‬ומ״ש בש״ע םי׳‬
‫רם״ח ם״ז עו״ב קטן ב״ד מגיירין אותו מיירי שבא עם אביו או אמו מביאתו‬
‫להתגייר‪ ,‬ולכן למול‪ ,‬אפשר דאין ב״ד יכולין בלי רשות אב או אם‪ ,‬ועיין‬
‫תום׳ כתובות מ״ד ע״א הגיורת ועוד דאין ב״ד וכו׳‪ .‬עכ״פ לדידן גראה‬
‫דלכתחילה צריכין ב״ד לעמוד ולראות הברית מילה כמו הטבילה‪ .‬ולעצם‬
‫הדין כבר כתבתי קצת מזה בםפרי משג״ה ח״ז םי׳ קע״ח ע״ש והבאתי שם‬
‫מחלוקת הראשוגים ז״ל‪.‬‬

‫)ואגב ראיתי במאירי הג״ל שכתב דגר קטן שגתגייר על דעת ב״ד יכולין‬
‫למחות ולחזור לםורן ואין מעגישין אותן על כך אך כשידיגו תקפה‬
 ‫כהלכתה‬ ‫בירורי הלכה‬ ‫גירות‬ ‫קלב‬

‫אלא שהגאונים מסכימים שמגעו ביין למפרע מותר הואיל וקטן הי׳ ואע״פ‬
‫שגוי קטן עושה יין נסך ההיא לגזירה דגדול אבל הבא מילתא דלא שכיחא‬
‫ולא גזרינן‪ ,‬והמציץ שם ציין דדבר זה לא נמצא בשום פוסק וציין למרן‬
‫הח״ם ז״ל בשו״ת יו״ד סי׳ רנ״ג דפשיטא ליה דבעקר הגירות למפרע נשאר‬
‫היין מגע גוי קטן‪ .‬ולפענ״ד כדאי לציין לספר האשכול בהל׳ גרים וז״ל כל‬
‫הגוים הבאים בישראל גמולים בטובתם ורצונם‪ ,‬ואעפי״ב אין מאמינים בהם‬
‫עד ז׳ דורות‪ ,‬והעבדים גמולים שלא ברצון אין בהם אמונה כלל‪ ,‬וכן כל‬
‫עבדים שמל א״א לא נתקיים זרעם בישראל‪ ,‬ולא מלן אלא בשביל הטהרה‬
‫שלא יטמאו מאכל ומשתה‪ ,‬שכל האוכל עם ערל כאלו אוכל בשר שקץ‬
‫והרוחץ עמו כרחץ עם נבלה‪ ,‬בחייהם נקראו מתים ובמותם נבלת בהמה‪,‬‬
‫ואין תפלתו נכנסה לשמים שנאמר לא המתים יהלל‪ .‬עכ״ל‪ .‬ומינה לכאורה‬
‫דלאחר שמל וטבל די לו שלא ינסך היין ולא יהיה כאוכל בשר שקץ ורוחץ‬
‫עם נבלה ואפי׳ למפרע לא וכדעת המאירי בשם הגאונים ודו״ק‪(.‬‬

‫ה‪ .‬ובדבר שאלתו אי עכו״ם שנתגייר צריך טבילת כלים שהשתמש בהם‬
‫בגיותו‪ ,‬הנם כי אין הז״ג לעיין כעת מ״מ לא ידענא הספק בזה וכ״ש‬
‫הוא ממומר שאם חזר בתשובה צריך לטבול כל הכלים שקנה מעכו״ם‪ ,‬אלא‬
‫שאם עשאן בעצמו אינו צריך לטבול‪ ,‬דבל מקום שהבעלים אינם צריכים‬
‫טבילה גם הכלים לא צריבים טבילה ובל מקום שהבעלים צריכין טבילה‬
‫כלים נמי צריכים טבילה‪ ,‬עיין ח״ס )לונדון סי׳ קכ״א(‪ .‬ובירושלמי מבואר‬
‫דטעם טבילת כלם הוא כעין נרות מטומאת עכו״ם לקדושת ישראל הובא‬
‫באו״ה )שער נ״ח( והקשה שם האו״ה דמאי שייך להוציא מטומאה לטהרה‬
‫הא בזה״ז אין אנו נזהרים על הטומאה ותי׳ שם דהוא רק להעביר רוח‬
‫הטומאה ולהכניסו בקדושה של ישראל לפי שבחרנו השם אלקים לנחלתו‬
‫והבדילנו מן העמים וקדשנו בקדשתו שנאמר ואבדיל אתכם מן העמים‬
‫להיות לי וכתיב והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני ה׳ אלקיכם עכ״ל‪.‬‬
‫מבואר שאין זה מדין טומאה וטהרה שהרי בזמן הזה אין לנו דין טומאה‬
‫וטהרה אלא שהוא דין של נרות שיצאה מרשות עכו״ם ונכנס לרשות‬
‫קלג‬ ‫כהלכתה‬ ‫בירורי הלכה‬ ‫גירות‬

‫וקדושת ישראל וכ״ב הרשב״א ז״ל יבמות )דף מ״ז( ד״ה נתרפא‪ ,‬דענין‬
‫טבילת גר הוא כמו קונה כלים חדשים מעכו״ם דצריכים טבילה כדי לצאת‬
‫מטומאת עכו״ם ולהיכנס לקדושת ישראל והארכתי בזה בתשובה )משנ״ה‬
‫ח״ה סי׳ ק״י וח״ו בי׳ קל״ז(‪ .‬וא״ב כיון דכאן הבעלים ניירו במילה ובטבילה‬
‫גם הכלים צריכים לטבול כעין טבילת בעלים‪ ,‬ואדרבה מלשון הרשב״א‬
‫מסמיך ענין טבילת נר הוא כמו קונה כלים חדשים מעכו״ם ובו׳ לשם‬
‫קדושת ישראל‪.‬‬

‫ולפמ״ש בשם מהר״י באסאן ז״ל דנר דין קטן לו עד י״ג או עשרים שנה‬
‫יש לעיין אי יכול לטבול הכלים דקטן אינו נאמן לאחרים ונם‬
‫לענין ש״צ לעיל וצ״ע‪.‬‬

‫ובזה הנני ידי״ג חוזר מעין הפתיחה אבקש סליחתו וי״ר שיזכה להגדיל‬
‫תורה ולהאדירה ועשות ספרים לתועלת אחינו בנ״י עד אין קץ ויחיש‬
‫לנו הקץ‬

‫דברי אדם מועט לעולם אסקופה הנדרסת בפני לומדי תורה לשמה‬

‫דוש״ת בלב ונפש‬

‫מנשה הקטן‬
 ‫כהלכתה‬ ‫בירורי הלכה‬ ‫גירות‬ ‫קלד‬

‫ז‪.‬‬
‫בגדר קבלת עול מצות ודיני גירות‬
‫יעקב יצחק ניימאנן‬
‫רב דקהל מחזיקי הדת רחסידי בעלזא‬
‫מאנטריאל יע״א קענדא‬

‫שוכט״ם אל כבוד ידידי הרב הגאון המפורסם לשבח ולתהלה וכר כש״ת‬
‫מו״ה שמואל אליעזר שטרן שליט״א דומ״ץ בביד״צ זכרון‬
‫מאיר ור״מ ישיבת חוג ח״ם‪.‬‬

‫אחד ש״ת בכבוד ובידידות‪ ,‬הגגי בזה להודיע שבעה״י הגעתי לביתי‬
‫בעה״י על נכון ואנו מקוים שכל הברכות שזכיגו לקבל יקויים‬
‫בנו ובאו הברכות האלו והשיגוך‪.‬‬

‫הנה כ״ת מסר לי מכתבו החשוב ובענותנותו רוצה לשמוע מה שיש בידי‬
‫באיזה שאלות אשר הציע בדיני גירות‪.‬‬

‫א‪ .‬אודות איזה מצוות להודיע למי שבא להתגייר‪ ,‬הלא הב״י הביא‬
‫שהרמב״ם כתב לקט שכחה ופיאה הם המצוות הקלות‪ ,‬והטור השמיט‬
‫זאת כי אינו נהוג בינינו וא״ב המשמעות שצריך להודיע בעיקר מצוות מה‬
‫ששייך שהגר צריך שידע‪ ,‬וחכז״ל קבעו להודיע מקצת מצוות קלות‬
‫וחמורות‪ .‬ונלפע״ד היות שמודיעין אותו אם חילל שבת עונשו כרת כן צריך‬
‫שידע שישנם נם מצוות קלות ואם הוא פורש מקבל שכר וכמו שמצינו ישב‬
‫ולא עבר עבירה נותנים לו שכר‪ ,‬ומבואר בשו״ע כשם שמודיעין אותו עונשו‬
‫צריך להודיע גם שכרן וע״ב הקפידו שידע שיש שכר גם על מצוות קלות‪,‬‬
‫ובכלל ההודעה יש נם זאת שמה שמודיעין אותו כעת הוא רק ״מקצת״‪,‬‬
‫אבל יש עוד הרבה מצוות‪.‬‬

‫ובעניץ אם צריך להודיע דווקא שיש תרי״ג מצוות כדמשמע ביבמות דך‬
‫מז‪ ,:‬בזה אני מסופק‪ ,‬כי הלא הרבה מצוות ישנם מה שאינו נוהג‬
‫הלה‬ ‫כהלכתה‬ ‫בירורי הלכה‬ ‫גירות‬

‫בגירותו כמו טומאת כהנים‪ ,‬עבודת הכהנים בבית המקדש וכדומה‪ ,‬אבל‬
‫כמו שדברנו שאצלי פשוט שכל מה שמבואר בשו״ע בתהילה כאשר רוצים‬
‫להסביר לו שאנו חייבים לעשות לבוראנו‪ ,‬אבל זה פשיטא שתיכף אהר‬
‫גירותו צריך שילמוד כל המצוות השכיחות שלא יבשל והא נכלל בכלל‬
‫מצוות לפני עור לא תתן מכשול‪ ,‬ע״כ תיכך צריך שידע ההלכות הנוהנות‬
‫מידי יום ביומו‪ ,‬ונתפשט המנהג שלומדים עם הנר עוד לפני נירותו דינים‬
‫השכיחים והתירו לעשות כן היות שהוא לומד לצורך גירותו שתיכך ידע מה‬
‫לעשות אחר הגירות‪ ,‬וכבר דברנו שהובא בספרי שו״ת היתר לזה‪.‬‬

‫ב‪ .‬בענין החקירות והבדיקות אם צריך דווקא בית דין‪ ,‬הנה בענין חקירות‬
‫כתב הרמב״ם בחיבורו פרק י״ג איסורי ביאה‪ ,‬והמגיד משנה כתב‬
‫שטעמו כי אם יתגייר מפני פחד וכדומה הוי להו גירית אריות‪ ,‬וא״ב נראה‬
‫שלא נמצא כן בגמרא או בברייתא‪ ,‬וע״ז לא מציגו שצריך דווקא בית דין‬
‫רק שיחי׳ איש נאמן ויודיע לבי״ד מה עלה בידו בחקירתו‪.‬‬

‫ג‪ .‬בענין אם אין הבי״ד מכיר לשון המתגייר‪ ,‬הנה באמת מציגו בגמרא‬
‫מכות דך ו׳ מפיהם ולא מפי המתורגמן‪ ,‬אבל אצל בי״ד עיין בחו״מ סימן‬
‫י״ז שאם אין הדינים מכירים לשון הבעלי דינים אינו מעכב‪ ,‬והיות שבנ״ד‬
‫אין כאן עדים לעשות עמהם חקירות ודרישות על פי סברא אין קפידא שיהי׳‬
‫על פי מתורגמן‪ ,‬ומכל מקום היות שאינו מבואר להדיא מה שכתבתי‪ ,‬נכון‬
‫שבקבלת המצוות דהיינו בשעת טבילה‪ ,‬לפי מנהגנו‪ ,‬שאז מקבל עליו‬
‫המצוות‪ ,‬שילמדו הדיינים אלו התיבות מה שהנר צריך לומר‪ ,‬דהיינו‪,‬‬
‫המתורגמן יכתוב באותיות אשורית לשון הלעז שהוא מקבל עליו כל‬
‫המצוות ובו׳ ואז ישמעו הדיינים בעצמם את קבלת המצוות ועיין בטו״ז‬
‫רס״ח ס״ק ט׳‪ .‬וכעין זה עשיתי לפני איזה שנים שהייתי מוכרח לסדר‬
‫חליצה לאשה שהיא לא הבינה לדבר בלשה״ק‪ ,‬ועיין בשו״ע אבן העזר סימן‬
‫קס״ח מעיך כ״ט שצריך לומר מה שהיא צריכה לומר דווקא לשון הקודש‪,‬‬
‫וכתבתי בלשון הונגרית את המלות ״מאן יבמי וכו׳״‪.‬‬
 ‫כהלכתה‬ ‫בירורי הלכה‬ ‫גירות‬ ‫קלו‬

‫ד‪ .‬אודות נוסח חברכח נלע״ד בעח״י חיות שחתום׳ פסחים דף ח׳ ע״ב‬
‫כתבו שמח שנשים טובלות ואח״כ מברכות‪ ,‬כי גיורת צריכח לומר‬
‫חברכח דווקא אחר טבילתח וע״ב נשי דידן מברכין אחר חטבילח‪ ,‬וכ״ז‬
‫ניחא אם ברכתן שוות‪ ,‬אבל אם יש שינוי בזח שחם מזכירין חנירות א״כ‬
‫אין כאן דמיון‪ ,‬ועיין בזח בשו״ע או״ח סימן רס״ג מח שכתב בזח חדנול‬
‫מרבבח על מנ״א סקי״ב‪.‬‬
‫ה‪ .‬בענין ברכת שחחיינו‪ ,‬חנח חפ״ת מביא דברי רדב״ז סימן תל״ד שגר‬
‫אחר חטבילח יאמר שחחיינו‪ ,‬וחמעיין שם יראח שעיקר ראייתו שכמו‬
‫כן מברכין שחחיינו אצל ברית מילח‪ ,‬וכן פסק חמחבר בשו״ע יו״ד סי׳‬
‫רס״ה ם״ז‪ ,‬אולם הרמ״א שם כתב שהמנהג שאין מברכין שהחיינו‪ ,‬והגר״א‬
‫שם בסקל״ו מבאר באריכות שאין הטעם משום צערא דינוקא רק היות‬
‫שאינו בא מזמן לזמן‪ .‬ועיין בשו״ת ח״ם או״ח סימן נ״ה שכתב לבאר שע״ב‬
‫אין מברכין שהחיינו כאשר מקיימים מצוות נשואי אשה מפני שתולה בדעת‬
‫אדם‪ ,‬עיי״ש‪ ,‬עכ״פ מכל זאת נראה שאין לברך שהחיינו‪ .‬ועוד באמת אין‬
‫ברור לנו שלא יהי׳ ח״ו סורו רע‪ ,‬ואם רוצים עכ״פ יש עצה שיזמין בנד‬
‫חדש בעלותו מן הטבילה ויוכל לברך שהחיינו ולהוציא נם שמחת גירותו‪.‬‬

‫ו‪ .‬בענין מה שדברנו בעכו״ם הבא על בת ישראל שהולד כשר עיין שו״ע‬
‫אבהע״ז סימן ד׳ סעיף י״ט‪ ,‬ועיין שם בהגהות חכמת שלמה שנוטה‬
‫שצריך עכ״פ נירות מדרבנן‪ ,‬ע״כ אינו דבר רחוק מה שספרתי לכ״ת‬
‫שעשינו מעשה והטבלנו נערה כזאת‪ ,‬אולם הקלנו שתטבול בבגדיה רחבים‬
‫על פי הדין הידוע דנדה מערמת וטובלת בבגדי׳‪ .‬כי מה שמבואר בשו״ע‬
‫שתשב עד צוארה במים זאת מועיל רק אם המים עכורים‪ ,‬אבל כפי מה‬
‫שבאמת אצלנו בעה״י המים צלולים לא מהני‪ .‬עכ״פ בנידון עכו״ם שבא‬
‫על בת ישראל שהולד כשר ולרוב הפוסקים היא ישראלית סמכתי על קולא‬
‫זאת‪ ,‬אבל אצל גירות אמיתית צריך לעשות תחבולות שיעמדו הדיינים‬
‫באופן שאין רואין רק קדקדה שיורדת למים‪.‬‬

‫והנה הארכתי כפי יכלתי ויעזור השי״ת שלא יצא ח״ו מכשול מתחת ידי‪.‬‬

‫והנני ■ בזה ידידו מוקירו דושה״ט כל הימים בברכת כל טוב‬

‫יעקב יצחק ניימאנן‬
‫קלז‬ ‫כהלכתה‬ ‫בירורי הלכה‬ ‫גירות‬

‫ח‪.‬‬
‫בענין גר שמל ולא טבל וגירות על ידי מתותמן‬
‫נתן געשטעטנער‬
‫אבד״ק קרית אגודת ישראל‬
‫ור״מ מתיבתא ״פנים מאירות״‬
‫בני ברק‬
‫בם״ת קרית אגו״י בני ברק ב״ג ניסן תשנ״ז לפ״ק‬

‫החיים וחשלר למע״ב ידידי חרב חגאון חדגול חמפורסם חובר חיבורים‬
‫מחוכמים מרביץ תורח לעדרי צאן קדשים חמחולל בתשבחות‬
‫מוח״ר שמואל אליעזר שטרן שליט״א רב ור״מ ומו״צ פח בני ברק‪.‬‬

‫יקרת מכתבי חגיעני‪ ,‬ובו כמח ספיקות בעניני גרות‪ ,‬ואעלח אי״ח על‬
‫חכתב קמא דמטי לידי לפום מסת חפנאי‪.‬‬

‫א( מח שגסתפק כת״ח שליט״א בגר שמל ולא טבל אם מותר לו לשמור‬
‫שבת וללמוד תורח ‪ -‬חנח לענין שמירת שבת‪ ,‬יעויין בשו״ת לחורות‬
‫נתן)חלק א׳ סימן ל״ח( באריכות בזח‪ ,‬ושם חבאגו מתום׳ ישגים יבמות‬
‫)מח;( דאפילו בדעתו לחתגייר מצי לשבות ואף שלא מל עיי״ש‪ .‬ובמדרש‬
‫רבח )דברים פ״א כ״א( איתא‪ ,‬עכו״ם ששמר את חשבת עד שלא קיבל‬
‫עליו את חמילח חייב מיתח עיי״ש‪ ,‬ומשמע לכאורח דאף כשלא מל אלא‬
‫שקיבל עליו את חמילח סגי‪ ,‬ומכל שכן כשמל עצמו לשם גרות‪ .‬וכן מוכח‬
‫מלשון חתפלח שתקנו חז״ל בשחרית של שבת ״וגם במנוחתו לא ישכנו‬
‫ערלים״‪ ,‬ומשמע דשמירת שבת שריא כשאינם ערלים‪ .‬וחיינו כשמל לשם‬
‫גרות‪ ,‬דאל״כ אף שמל אינו בגדר מחול וכש״כ עבודח זרח)כז‪ (.‬דערבי מחול‬
‫כמאן דלא מחילי דמי‪ .‬וכבר דנו בזח למעשח בשו״ת בנין ציון)ח״א סי׳‬
‫צ״א( ועיין שו״ת אבני נזר)יו״ד סי׳ שנ״א(‪ .‬ועיין ם׳ לחורות נתן על חתורח‬
‫)פ׳ נח עמוד מ״א( ושם )פ׳ בשלח עמוד ע״ד(‪.‬‬
 ‫כהלכתה‬ ‫בירורי הלכה‬ ‫גירות‬ ‫קלח‬

‫ב< וע״ד אם מותר ללמוד תורה אחר שמל עצמו לשם גרות‪ ,‬הנה‬
‫המהרש״א שבת )לא‪ (.‬כתב‪ ,‬דכשבא להתגייר שרי ללמוד תורה‪.‬‬
‫ובשו״ת הגרע״א ז״ל )ח״א סי׳ מ״א( דתה ראייתו עיי״ש‪ .‬אולם במאירי‬
‫סנהדרין )נט‪ (.‬כתב‪ ,‬שאם לומד כדי שאם ימצא התורה שלימה יתגייר‪,‬‬
‫מכבדין אותו ככהן גדול עיי״ש‪ .‬ומשמע דמותר לו ללמוד בכהאי גוונא‪ .‬וכן‬
‫משמע בסוטה )לה‪ ,(:‬ת״ר כיצד כתבו ישראל את התורה‪ ,‬ר״י אומר על גבי‬
‫אבנים כתבו וכו׳ ואחר כך סדו אותן בסיד‪ ,‬אמר לו ר״ש לדבריך היאך‬
‫למדו אומות של אותו הזמן תורה‪ ,‬ופירש״י ד״ה היאך למדו אומות העולם‬
‫העתיקות תורה הלא לא נצטוו לכותבה בשבעים לשון אלא לבא וללמדה‬
‫כל הרוצה שלא יהא פתחון פה לאותם האומות לומר לא היה לנו מהיכן‬
‫ללומדה עכ״ל‪ ,‬ומשמע דבלומד על מנת להתגייר מותר להם ללומדה‪ .‬ועיין‬
‫שם רש״י ד״ה על עסקי‪ ,‬שהתורה נכתבה עליו והיתה מגולה לפניהם ולא‬
‫למדוה עכ״ל‪ .‬ומשמע ג״ב כנ״ל‪ .‬ועיין טורי אבן תנינה)יג‪ (.‬דלמ״ד בסנהדרין‬
‫)נט‪ (.‬דעכו״ם שעוסק בתורה תייב מיתה משום גזל‪ ,‬א״ב כשישראל מלמד‬
‫לו תורה מרצונו תו ליכא משום גזל עיי״ש‪ .‬וא״ב כשבא להתגייר וישראל‬
‫נותנין לו רשות ללמוד שרי‪ .‬ועיין בזה במ׳ להורות נתן על התורה)פ׳ בשלה‬
‫עמוד ע״ו(‪ .‬ועיין תום׳ חנינה )יג‪ (.‬ד״ה איך‪ ,‬דישראל הלומד תורה לעכו״ם‬
‫עובר על לפני עיור עיי״ש‪ ,‬ויש להעיר ממש״ב בשו״ת אמונת שמואל )סי׳‬
‫י״ד( והובא בפרי הדש )יו״ד סי׳ ם״ב(‪ ,‬דהיכי שהוא עצמו אינו מוזהר ליכא‬
‫לפני עיור עיי״ש‪ .‬וא״ב כיון דישראל מותר לו ללמוד תורה לעצמו‪ ,‬אינו‬
‫עובר בלפני עיור כשמלמד לעכו״ם‪.‬‬

‫ג< שוב ראיתי בהגהות מהר״צ חיות סוטה )לה‪ ,(:‬שהעיר אהא דאמרו שם‬
‫היאך למדו אומות של אותו הזמן תורה‪ ,‬דהא קיי״ל בתניגה)יג‪ (.‬שאסור‬
‫למסור תורה לנכרי‪ .‬ותירץ בפוסקים שחלקו בזה‪ .‬וברמב״ם )פ״י ממלכים‬
‫ה״ט( כתב עכו״ם שעסק בתורה תייב מיתה‪ ,‬לא יעסוק אלא בשבע מצות‬
‫שלהן בלבד״‪ .‬ומשמע בהדיא דזולת שבע מצות שלהן אסור להם לעסוק‪,‬‬
‫ואך תורה שבכתב אסור‪ ,‬דאל״ב הוי ליה לאשמעינן חידוש דין זה דבתורה‬
‫הלט‬ ‫כהלכתה‬ ‫בירורי הלכה‬ ‫גירות‬

‫שבכתב מותר עיי״ש‪ .‬אלא שבשו״ת מהר״י אסאד)או״ה סי׳ ד׳( בהגה מבן‬
‫המהבר כתב להדש דתורה שבכתב מותר עיי״ש‪ .‬ועיין בשו״ת מהר״י‬
‫אסאד)יו״ד סי׳ קלו(‪ .‬ובהגהות הגאון רבי יום!ז שאול ז״ל בהסכמתו לשו״ת‬
‫מהר״י אסאד כתב להשיג‪ ,‬והכרית דגם תורה בכתב אסור ללמדו עיי״ש‪.‬‬
‫והנה מהרמב״ם משמע בהדיא דגם תורה שבכתב אסור‪] .‬ועיין שו״ת מהגה‬
‫חיים )ת״א או״ח סי׳ ז׳( דרך פלפול התורה אסור ללמדו עיי״ש[‪ .‬ועיין נימין‬
‫)ם;( לא כרת הקב״ה ברית עם ישראל אלא בשביל דברים שבעל פה‪,‬‬
‫שנאמר על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית ואת ישראל עיי״ש‪ ,‬והנה‬
‫אם נימא דרק תורה שבעל פה אסור ללמד לעכו״ם אבל תורה שבכתב‬
‫מותר‪ ,‬א״ב יתפרש שפיר דרק בתורה שבעל פה ניכר שהקב״ה כרת ברית‬
‫רק עם ישראל‪ ,‬דהא תורה שבכתב מותר גם לעכו״ם‪ .‬ולמאי דמשמע‬
‫ברמב״ם דגם תורה שבכתב אסור לעכו״ם‪ ,‬יתפרש מאמר הנ״ל‪ ,‬דכיון‬
‫דהתורה שבכתב הוא גלוי לכל העמים נמצא דגם הנכרים יכולים ללמדה‪,‬‬
‫ולכן אינו ניכר בה שרק ישראל הם בעלי ברית להקב״ה‪ ,‬דהא יש מציאות‬
‫שגם עכו״ם ילמדוה‪ ,‬אבל תורה שבעל פה ידועה רק לישראל ובזה ניכר‬
‫שרק עם ישראל כרת הקב״ה ברית‪.‬‬

‫ד( ועיין ס׳ אגרות סופרים )כתבי החת״ם מכתב ם ״ט(‪ ,‬מה שכתב הרב‬
‫הגביר הצדיק ר׳ צבי הירש לעהרין ז״ל לרבינו החתם סופר ז״ל‪ ,‬שלא‬
‫להרשות להדפיס ש״ם בתרגום אשכנזי‪ ,‬וז״ל ״ממה צוותו קמאי על מ״ד‬
‫על תרגומו התורה אשכנזית‪ ,‬ולא מבעיא למימר כי יפה ערערו אך שעשה‬
‫והדפים בגופן שלנו והיא תורה שבכתב‪ ,‬אך לתרגם תורה שבעל פה ובגופן‬
‫שלהם כדי שיבינוהו אומות העולם‪ ,‬הלא אסור ללמדם תורה שבעל פה‪ ,‬ואין‬
‫לימוד גדול מזה אם מתרגמים ונותנים בידיהם בלשונם וכתבם״ עיי״ש‪.‬‬
‫ומשמע דפשיטא ליה דתורה שבכתב קיל יותר ללמד לנכרים מתורה שבעל‬
‫פה‪ ,‬ותמוה שברמב״ם משמע דאין חילוק‪ .‬ועיין ליקוטי שו״ת חת״ם ‪ -‬לונדון‬
‫תשכ״ה ‪) -‬חלק המכתבים סי׳ ל״ח(‪ ,‬שנדפס כרוז של החת״ם ז״ל שחזר‬
‫מהסכמתו להדפיס את הש״ם בתרגום אשכנז‪ ,‬ושם כתב ״וכבר נדפסה‬
 ‫כהלכתה‬ ‫בירורי הלכה‬ ‫גירות‬ ‫הם‬

‫אגרתי בהמבורג‪ ,‬שם הודיתי ולא בושתי לומר בוש אני על כי בעונתי טחו‬
‫עיני מראות‪ ,‬כי מלבד הטעם הנאמר שם שבתתי מעיקרא ובו׳״ עיי״ש‪ ,‬ולא‬
‫פירש את הטעם הנאמר שם‪ ,‬ואולי התכוין כי אסור ללמד לנכרי תורה‪.‬‬
‫ועכ״פ לדינא נראה‪ ,‬דאין לתלק בין תורה שבע״פ לשבכתב והכל אסור‬
‫וכדמוכת ברמב״ם הנ״ל‪ .‬ועיין שו״ת דו״ז ערונת הבושם )או״ת סי׳ רי״נ‪,‬‬
‫רי״ד( בענין העתקת הלכות ום׳ עין יעקב ללשון אשכנז בגופן שלהם או‬
‫בגופן שלנו‪.‬‬

‫ה( וע״ד השאלה בגר שנתגייר אם טובל את כליו בברכה ‪ -‬הנה בם׳ חדרי‬
‫דעה ליו״ד >םי׳ ק״ב ם״א( כתב דצריך עיון בנר שנתגייר אם כליו‬
‫צריכין טבילה‪ ,‬דהא יצאו מטומאת עכו״ם לקדושת ישראל‪ ,‬ולא מציגו זה‬
‫בשום דוכתא‪ ,‬ואולי דאינו כמעשה שהיה ]וכונתו להא דעבודה זרה )עה;(‬
‫דרק לקוחין חייבין בטבילה ולא שאולץ‪ ,‬וכמעשה דבלי מדין עיי״ש[ והניח‬
‫בצ״ע‪ ,‬נם בשו״ת מהרי״א הלוי)ח״א סי׳ ק״ט( כתב שאינו זוכר אם נאמר‬
‫בטושו״ע דנר שנתגייר יהיו כליו צריכין טבילה עיי״ש‪ ,‬ומשמע דאין הדבר‬
‫ברור‪ .‬ובשו״ת תשורת ש״י)מהדורא תנינא סי׳ ק״נ( כתב דהקונה כלים‬
‫מן המשומד מסתברא דדינו כקונה כלים מנכרי‪ .‬ונם משומד כשחזר לדת‬
‫ישראל כליו צריכין טבילה לעצמו עיי״ש‪ .‬ומשמע דפשיטא ליה דגר‬
‫שנתגייר כליו צריכין טבילה‪ .‬ועיין שו״ת אבני נזר )יו״ד סי׳ י״ט( דמספקא‬
‫ליה אם מומר כליו טבילה‪ .‬ובחידושי חת״ם לשו״ע יו״ד הנדפם מחדש )סי׳‬
‫ק״ב סקט״ו( כתב בפשיטות דבליו של מומר אין צריכין טבילה עיי״ש‪.‬‬
‫ובשו״ת מהרי״א הלוי שם הביא להקשות מהג״ר חיים שמואל בירנבוים‬
‫ז״ל בעל שו״ת רחש לבב חתן הגרע״א ז״ל‪ ,‬דאמאי לא הצריכה תורה‬
‫טבילת כלים בשעת מתן תורה‪ ,‬ותירץ מהרי״א דישראל קודם מתן תורה‬
‫לא היו בנדר טמאים ח״ו שכבר נצטוו מקצת מצוות במרה עיי״ש‪.‬‬

‫ו< ועדיין יש להקשות דאמאי לא נצטוו לטבול כלים שהוציאו ממצרים‪,‬‬

‫ואין לתרץ דשם היתה בדרך שאלה וכדכתיב )שמות נ׳ כ״ב( ושאלה‬
‫אשה משכנתה ונו׳ כלי כסך וגו׳‪ ,‬וכלים שאולץ פטורין מטבילה ובע״ז)עה;(‪,‬‬
‫קמא‬ ‫כהלכתה‬ ‫בירורי הלכה‬ ‫גירות‬

‫דהא בפי׳ רבינו בהיי שם הביא מרבינו הננאל דשאלה היינו שיתנו מתנה‬
‫וכן בבעלי תום׳ שם עיי״ש‪ .‬וא״ב מוכה לכאורה דגר שנתגייר וטבל אין‬
‫כליו צריכין טבילה‪ ,‬דטבילת הנר מועלת גם לכליו‪ ,‬והכלים נגררים אתר‬
‫הבעלים‪ ,‬וכעין הא דביצה )לז‪ (.‬דבהמה וכלים ברגלי הבעלים לענין תתומין‬
‫עיי״ש‪ .‬אולם י״ל עפ״י המבואר במג״א )סי׳ תע״ב םק״ב(‪ ,‬דמהרי״ל‬
‫השתמש בליל פסה במשכונות של עכו״ם עיי״ש‪ ,‬ולכאורה תמוה שלא תש‬
‫לטומאה השורה על כלי נכרים‪ .‬ועיין חק יעקב שם‪ .‬ועיין שו״ת חת״ם‬
‫)אהע״ז ח״ב םי׳ ק״לט ד״ה אמנם( אולם נראה עפ״י מש״ב חת״ם בם׳‬
‫תורת משה )פ׳ מטות(‪ ,‬ליישב קושיית הקדמונים דאמאי לא נצטוו לטבילת‬
‫כלים במלחמת םיחון ועוג כמו בלי מדין‪ ,‬ותירץ החת״ם עפ״י הירושלמי‬
‫דהטבילה היא להוציא מטומאת נכרי ולהכנים לקדושת ישראל‪ ,‬וטומאתם‬
‫הוא השר שלמעלה השוכן עליהם‪ ,‬וא״ב בשבעה עממין דכתיב םר םילם‬
‫מעליהם‪ ,‬ופירש הרמב״ם שבטל השר שלהם‪ ,‬על כן כליהם לא היו צריכין‬
‫טבילה‪ .‬משא״ב בכלי מדין עיי״ש‪ .‬ועיין ם׳ תורת משה )פ׳ צו בדרשה‬
‫לשבת הנדול(‪ ,‬כי להשתמש בכלי נכרים קודם טבילה יש בו םכנה וטומאה‬
‫עצומה‪ ,‬ועל כן כשהשאילו ישראל כלי המצרים‪ ,‬השאילום בשמחה וברצון‪,‬‬
‫שחשבו שזה יגרום לשונאיהם של ישראל זוהמא רבה עיי״ש‪ .‬ולכאורה‬
‫תקשי דא״ב איך צוה הקב״ה לקחת כלי המצרים ולא חשש לטומאתם‪ .‬אך‬
‫י״ל דכיון דבשעת יציאת מצרים נלקה יראתם ובאלהיהם עשה שפטים‪,‬‬
‫ממילא נתבטלה טומאתם גם מכליהם‪ ,‬וכמו שכתב החת״ם הנ״ל לענין כלי‬
‫םיחון ועוג‪ .‬ומעתה אתי שפיר הא דמהרי״ל השתמש בכלי נכרים בליל פםח‪,‬‬
‫כי בליל פםח שהוא ליל שימורים לדורותם מתעורר ענין ביטול טומאת‬
‫העכו״ם על כליהם‪ ,‬וכמו שהיה בשעת יציאת מצרים‪ ,‬ומהרי״ל שהרגיש‬
‫בזה בנודל קדושתו היה רשאי להשתמש בכליהם‪ .‬כן י״ל בדרך אנדה קצת‪.‬‬
‫ועכ״פ אין להוכיח מיוצאי מצרים דגר שנתגייר אין כליו צריכין טבילה‬
‫שביציאת מצרים שאני שבטלה טומאתם‪ .‬ולדינא נראה דגר שנתגייר‬
‫יטבול כליו בלא ברכה‪ ,‬וכדחזינן שהאחרונים הנ״ל לא החליטו בזה דבר‬
‫ברור‪.‬‬
 ‫כהלכתה‬ ‫בירורי הלכה‬ ‫גירות‬ ‫המב‬

‫ז< ועדיין יש לעיין בגר שמל ולא טבל ועשה כלי‪ ,‬וקנה ממנו ישראל‪ ,‬אם‬
‫חייבין בטבילה‪ ,‬ויש לדון למאי שכתב בתשו׳ הרדב״ז)ה״ג סי׳ תתקי״ז(‬
‫דגר שמל ולא טבל יצא מטומאת עכו״ם אלא שלכלל ישראל לא בא עד‬
‫שיטבול עיי״ש‪ .‬וכעין זה בחי׳ הרשב״א יבמות )עא‪ (.‬דהיכי שמל לשם‬
‫יהדות אע״פ שלא נגמרה גרותו מ״מ כבר התחיל ונכנם קצת בדת יהודית‬
‫שאינו צריך אלא טבילה עיי״ש‪ ,‬ועיין בזה בם׳ גליוני הש״ם יבמות )מו‪(.‬‬
‫ובשו״ת בן פורת להגר״י ענגל ז״ל )ח״א בי׳ ד׳(‪ .‬ומעתה מכיון דעכ״ם‬
‫כשמל יצא מכלל טומאת עכו״ם‪ ,‬א״ב אין כליו צריכין טבילה‪ ,‬דהא מבואר‬
‫בירושלמי הטעם של טבילת כלים משום שיצאו מטומאת עכו״ם‪ .‬וא״ב גר‬
‫שמל ולא טבל דכבר יצא מטומאת עכו״ם אין כליו צריכין טבילה‪.‬‬

‫ח( וע״ד השאלה בגר שאינו מבין אלא שפת לועז ואין הבית דין מבין את‬
‫דבריו אלא על ידי מתורגמן‪ ,‬אם יש בזה חסרון ‪ -‬הנה זוהי שאלה‬
‫נכבדה הצריכה לפנים ולא ראיתיה מבוארת בפוסקים‪ .‬ונחזי אגן בעזה״י‪.‬‬
‫דהנה מבואר בשו״ע יו״ד )סי׳ רם״ח ס״נ( ״כל עניני הגר‪ ,‬בין להודיעו‬
‫המצות לקבלם בין המילה בין הטבילה‪ ,‬צריך שיהיו בג׳ הכשרים לדון וביום‪,‬‬
‫ומיהו דוקא לכתחלה אבל בדיעבד אם לא מל או טבל אלא בפני ב׳ או‬
‫קרובים ובלילה ובו׳‪ ,‬חוץ מקבלת המצוות שמעכבת אם אינה ביום‬
‫ובשלשה‪ ,‬ולהרי״ך ולהרמב״ם אפילו בדיעבד שטבל או מל בפני שנים או‬
‫בלילה מעכב״ עכ״ד‪ .‬וכתב הש״ך )םק״ח( דהא דצריך ב״ד בנרות‪ ,‬דכתיב‬
‫גבי נר משפט אחד יהיה לכם ואין משפט בפחות מג׳ כשרים עכ״ד‪ .‬והוא‬
‫מש״ם יבמות )מו;( דגר צריך שלשה משפט כתיב ביה עיי״ש‪ .‬והא דנרות‬
‫צריכה בית דין היא דינא דאורייתא‪ .‬וכמבואר בנמוקי יוסך יבמות )מז‪(.‬‬
‫אהא דאמרו ת״ר ושפטתם צדק בין איש ובין אחיו ובין נרו‪ ,‬מכאן א״ר‬
‫יהודה גר שנתגייר בבית דין ה״ז נר בינו לבין עצמו אינו גר‪ ,‬וכתב הנמוק״י‬
‫״והקשו ז״ל כיון דמדאורייתא בעי בית דין חיכי פני בלא מומחים‪ ,‬הא מן‬
‫התורה הדיוטות פסולין לדין אלא דשליחותייהו קעבדינן בדיני ממונות‬
‫במילתא דשכיחא ואית ביה חסרון כים‪ ,‬תירץ ריז״ל דנפקא לן ממאי‬
‫ממג‬ ‫כהלכתה‬ ‫בירורי הלכה‬ ‫גירות‬

‫דאמרינן בכריתות )ט‪ (.‬בגר בעי הרצאת דמים כי כן היתה באבותינו וכר‬
‫כשיצאו ממצרים‪ ,‬אבל בזמן הזה אינה מעכבת דהא לדורותיכם כתיב‪ ,‬ויודע‬
‫היה הקב״ה שאין לנו לדורות הרצאת דמים‪ ,‬וכיון שכן הוא הדין לענין‬
‫מומחין דילפינן לה מלדורותיכם״ עכ״ל‪ .‬וכעין זה כתבו התום׳ קדושין)סב;(‬
‫ד״ה נר בשם הר״ר נתנאל‪ ,‬ליישב הקושיא דליבעי בגר מומהין כמו בגזלות‬
‫והבלות‪ ,‬ותירץ דבנר כתיב לדורותיכם דמשמע בכל ענין‪ ,‬אע״ג שאינן‬
‫מומחין‪ ,‬דעל כרחך השתא ליבא מומחין שהרי אין ספוכין‪ ,‬ולדורותיכם‬
‫משמע לדורות עולם עכ״ד‪ .‬וכן כתב הרשב״א יבמות )מו‪ ,(:‬איכא למידק‬
‫כיון דנר צריך שלשה מדכתיב ביה משפט‪ ,‬א״כ אדרבה על כרחין נבעי‬
‫מומחין‪ ,‬שהרי אפילו עשרה והן הדיוטות אין דיניהן דין דבר תורה‪ ,‬ואי‬
‫אפשר לומר דקרא אסמכתא בעלמא הוא‪ ,‬דהא מיכן אמר ר׳ יהודה גר‬
‫שנתגייר בינו לבין עצמו אינו גר‪ .‬וליכא למימר נמי דאנן שליהותייהו קא‬
‫עבידנן כדעבידנא בניטין וקדושין וכדאיתא בפ׳ המגרש )ניטין (‪ ,‬דשאני‬
‫התם דבל מקדש אדעתא דרבנן מקדש‪ ,‬אבל הבא היאך אפשר למשרי‬
‫עכו״ם בבת ישראל‪ ,‬וכן כל שאר דיני דת משה ויהודית‪ ,‬וי״ל דכי גמירי‬
‫שלשה נמירי‪ ,‬מומהין לא נמירי‪ ,‬ואפשר דנפקא להו דלשלשה בלהוד כתיב‬
‫ביה רחמנא משפט‪ ,‬ולא למומחין מכדתיב וכי יגור אתכם נר ובו׳‬
‫לדורותיכם‪ ,‬לומד דבכל הדורות מקבלין נרים ואפילו בזמן דליכא מומחין‪,‬‬
‫ומהאי קרא הוא דנפקא להו בפרק ד׳ מחוסרי כפרה )כריתות ט‪ (.‬דמקבלין‬
‫גרים בזמן הזה אע״ג דליכא הרצאת דמים עכ״ל‪ .‬וכעין זה כתב הרמב״ן‬
‫יבמות שם‪ .‬וכן במאירי יבמות)מו‪ (.‬״ויש מתרצין שקבלת עול מצוה ומילה‬
‫צריכין ג׳ מפני שהם דברים הצריכין ליעשות ע״י אחר‪ ,‬דהא אכתי איהו‬
‫לא חזי שהרי מילה בנוי פסולה‪ ,‬אבל טבילה דבדידיה לחוד תליא מילתא‬
‫כשרה בדיעבד בלא נ׳ מן התורה״ עכ״ל‪ ,‬ומשמע ג״ב דהא דבעי ב״ד בנרות‬
‫היא דינא דאורייתא‪ .‬ועיין מרדכי יבמות)מו‪ (.‬בשם הר״ר יהודה ב״ר יו״ט‪,‬‬
‫דמדאורייתא לא בעינן נ׳‪ ,‬דמדאורייתא חד נמי כשר בדיני ממונות‪ ,‬אלא‬
‫מדרבנן הוא דאוצריך בגרות כמו בדיני ממונות עיי״ש‪ .‬ועכ״פ מבואר‬
‫מהראשונים דמדאורייתא בעינן בנרות בית דין של שלשה או עכ״פ חד‪.‬‬
 ‫כהלכתה‬ ‫בירורי הלכה‬ ‫גירות‬ ‫המד‬

‫ט( ומעתה מכיון דבעינן בגרות בית דין מן התורה‪ ,‬יש לעיין אם יכולין‬
‫הב״ד לשמוע את קבלת המצות של הנר מפי מתורגמן‪ ,‬והנה במשנה‬
‫מכות )ו‪ (:‬על פי שנים עדים שלא תהא סנהדרין שומעת מפי המתורגמן‪,‬‬
‫ופירש״י שלא תהא סנהדרין שומעת עדות העדים מפי המתורגמן‪ ,‬צריכין‬
‫הדיינין שיהיו מכירין בלשון העדים ולא שיעמדו מליץ בינותם עכ״ל‪ .‬ומבואר‬
‫דהא דאין סנהדרין שומעין מפי מתורגמן‪ ,‬הוא משום קבלת עדות‪ ,‬דבעינן‬
‫דוקא מפיהם דכתיב על פי שנים עדים‪ .‬וכן הוא ברש״י סנהדרין)יז‪ .‬ד״ה‬
‫מפי המתורגמן ״כשבאין עדי לועזים להעיד בפניהם לא יצטרכו להעמיד‬
‫מליצים ביניהם דהוה ליה עד מפי עד״‪ .‬ברם ברש״י מנהות )פה‪ (.‬שאמרו‬
‫ג״ב דלא תהא סנהדרין שומעת מפי המתורגמן פירש״י ״שלא יהליף‬
‫]המתורגמן[ טענותיו ויהייבוהו״‪ .‬משמע דלא רק מצד העדים בעינן שלא‬
‫ישמעו מפי המתורגמן‪ ,‬אלא נם מצד הבעלי דינים אין לשמוא מפי‬
‫המתורגמן שמא יחליןז המתורגמן טענותיו של בעל הדין‪ .‬ויש לתמוה‬
‫שרשיז״ל שינה טעמו ממה שפירש בסנהדרין‪.‬‬

‫י( ובשו״ע איתא דין זה הן לגבי עדים והן לגבי בעי דינים‪ ,‬דבחו״מ )סי׳‬
‫כ״ח ם״ו( איתא צריך שיבינו הדיינים לשון העדות שלא ישמעו מפי‬
‫המתורגמן‪ ,‬וביארו הסמ״ע )סקל״ד( דכתיב על פי שנים עדים דוקא על‬
‫פיהם‪ ,‬ומשום דיש להוש שישנה המתורגמן את דבריהן‪ ,‬ונם יכול הדיין‬
‫להקור יותר עפ״י שמיעתו מפי העדים עצמו עכ״ד‪ .‬וכן איתא דין זה בשו״ע‬
‫חו״מ )סי׳ י״ז ס״ו(‪ ,‬לא יהיה הדיין שומע מפי המתורגמן‪ .‬והיינו שלא ישמע‬
‫דברי בעלי הדינים מפי המתורגמן‪ ,‬וכמבואר ברמב״ם )פכ״א מסנהדרין‬
‫ה״ח( ‪ -‬אשר משם מקור דין זה ‪ -‬לא יהיה הדיין שומע מפי המתורגמן אלא‬
‫אם כן היה מכיר לשון בעלי דינין ושומע טענותיהם עיי״ש‪ .‬וכתב הסמ״ע‬
‫)סי׳ י״ז סקי״ד( שהטור והמחבר כתבו דין זה לקמן)סי׳ כ״ה( לענין עדות‪,‬‬
‫ונלמד בגמרא מדכתיב על פי שנים עדים‪ ,‬ומהעדים נלמד לבעלי דינים‪ ,‬דחד‬
‫טעם לשניהם דיותר יוכל להתברר האמת כששומע מפי בעלי דינין והעדים‬
‫עצמן עיי״ש‪ .‬והסמ״ע )סי׳ כ״ח סקל״ד( כתב טעם דיש לחוש שישנה‬
‫קמה‬ ‫כהלכתה‬ ‫בירורי הלכה‬ ‫גירות‬

‫המתורגמן את דבריהם(‪ .‬ובאמת יש לתמוה‪ ,‬דבפשוטו נראה דהא דלא‬

‫ישמע הב״ד העדות מפי המתורגמן שהוא משום דהוי עד מפי עד וכרש״י‬
‫סנהדרין הנ״ל‪ ,‬והרי הוא גזרת הכתוב‪ ,‬ואיך שייך לדמות בעלי דינין לעדים‪.‬‬
‫והב״ח)סי׳ י״ז( כתב דהרמב״ם דס״ל דדין זה איכא גם בבעלי דינים‪ ,‬היינו‬
‫משום דמפרש דהך לעוזאי שבמכות)ו‪ (:‬מיירי בבעלי דינים‪ ,‬ואע״ג דבמשנה‬
‫שם אמרו משום על פי שנים עדים‪ ,‬קים ליה לתלמודא דאין חילוק בזה בין‬
‫עדים לבעלי דינים ]כצ״ל[ עיי״ש‪.‬‬

‫יא< ומעתה כיון דדין זה דב״ד לא ישמע מפי המתורגמן איתא לא רק‬
‫בעדים אלא גם בבעלי דינים‪ ,‬א״כ גם בגר שצריך קבלת המצוות לפני‬
‫בית דין לא סגי אם הב״ד שומע מפי המתורגמן‪ ,‬דאע״ג דאין לגר דין עדות‪,‬‬
‫אבל עכ״פ לא גרע מבעל דין שצריך לשמוע טענותיו מפיו ולא מפי‬
‫מתורגמן‪ .‬והיינו משום שיש לחוש שהמתורגמן ישנה דבריו וגם יכול הדיין‬
‫לחקור יותר עפ״י שמיעתו ולברר האמת כששומע מפי בעל דין עצמו וכמו‬
‫שכתב הסמ״ע‪ .‬והרי מבואר בשו״ע יו״ד )סי׳ רס״ח ם״ב( כשבא להתגייר‬
‫אומרים לומה ראית שבאת להתגייר אי אתה יודע שיראל בזמן הזה דחופים‬
‫וכר‪ ,‬אם אמר יודע אני ואיני כדאי להתחבר עמהם‪ ,‬מקבלין אותו מיד‪,‬‬
‫ומודיעים אותו עיקרי הדת וכר‪ ,‬אם קבל מלין אותו מיד עיי״ש‪ ,‬הרי שצריך‬
‫לגלות דעתו ולומר שהוא מקבל את המצוות‪ .‬אבל אם הב״ד שומע מפי‬
‫המתורגמן ניחוש ששינה המתורגמן דבריו‪ ,‬או שמא אין קבלתו שלימה‪.‬‬

‫יב( ועוד נראה‪ ,‬דגר גרע מבעל דין‪ ,‬דכיון שבגר בעינן שיהא קבלת המצוות‬
‫בפני בית דין‪ ,‬א״ב יתכן שאם אין הב״ד מבין את דבריו‪ ,‬הרי זה כאילו‬
‫קיבל את המצוות שלא בפני בית דין‪ ,‬שהרי אין הב״ד מבין את דברי‬
‫קבלתו‪ .‬ואין להקשות‪ ,‬דא״ב אמאי איצטריך קרא דעל פי שנים עדים שלא‬
‫תהא סנהדרין שומעת מפי מתורגמן וכדאיתא במכות )ו;(‪ ,‬ותיפוק ליה‬
‫דכשב״ד שומע מפי מתורגמן ליכא עדות בפני ב״ד כלל‪ ,‬כיון שאין הב״ד‬
‫מבינים מה שאומר העד‪ .‬ברם זה לא קשיא‪ ,‬דאילו הוי דינא דגם עד מפי‬
‫עד כשר‪ ,‬כי אז היה אפשר לשמוע את העדות גם מפי מתורגמן‪ ,‬ולא בתורת‬
 ‫כהלכתה‬ ‫בירורי הלכה‬ ‫גירות‬ ‫המו‬

‫מתורגמן אלא בתורת עד‪ ,‬שהרי המתורגמן שמע מן הראשון את העדות‬

‫והוא חוזר ומוסר עדותו לב״ד‪ ,‬ונמצא שהמתורגמן עצמו נהפך להיות עד‪,‬‬
‫דמאי שנא עד ראשון או עד שני‪ ,‬הרי גם העד הראשון אינו בעל המעשה‬
‫אלא שהוא מעיד על מה שראה‪ ,‬א״כ אי לאו דאיכא מיעוטא דעד מפי עד‬
‫פסול‪ ,‬הוה אמינא דגם עד מפי עד כשר כיון שהעד השני מעיד בפני ב״ד‬
‫מה ששמע מן הראשון‪ .‬ונמצא דאיכא העדאה בפני ב״ד שהרי העד השני‬
‫הוא שמוסר עדותו לפני ב״ד‪ .‬אבל כשהב״ד שומע את קבלת המצוות של‬
‫הגר מפי מתורגמן‪ ,‬נראה פשוט שאינו מועיל כלל‪ ,‬דליכא קבלת מצוות בפני‬
‫ב״ד‪ ,‬כיון שאין הב״ד מבין כלל מה שהגר אומר‪ ,‬נמצא דהב״ד לא קיבל מן‬
‫הגר ענין קבלת המצוות‪ .‬ומה תאמר דהמתורנמן יועיל בתורת עד‪ ,‬זה אינו‪,‬‬
‫חדא דלא הוי אלא עד אחד‪ ,‬ואך אם יהיו שני מתורגמנים‪ ,‬אכתי מנלן דסני‬
‫עדותלקבלת עול מצוות‪ ,‬ואם יעידו שני עדים שפלוני הנר קבל עליו מצוות‬
‫שלא בפני בית דין ודאי שלא יועיל כלום‪ ,‬דדינא הוא דבעינן שהגר יקבל‬
‫את המצוות בפני ב״ד דוקא‪ .‬ואם תאמר שדברי המתורגמן יועילו מדין‬
‫שליחות‪ ,‬וכאילו שהנר עשה אותו שליח שיאמר דברי קבלת מצות לפני‬
‫ב״ד‪ ,‬נם זה אינו‪ ,‬חדא דהגר עדיין נכרי הוא ואין שליחות לעכו״ם ‪ -‬ועיין‬
‫תום׳ כתובות)יא‪ (.‬ד״ה מטבילין ואכמ״ל ‪ -‬ועוד דמאן יימר דמועיל שליחות‬
‫על מסירת מילי של קבלת המצוות‪ ,‬ועיין בחידושי חת״ם ניטין)סו‪ (:‬ד״ה‬
‫מילי‪ ,‬שביאר דברי המהרי״ט)ח״א סי׳ קכ״ז( דאינו יכול להקדיש ע״י שליח‪,‬‬
‫דעל דיבור בעלמא לא שייך שליחות ע״ש‪ .‬ועיין שו״ת להורות נתן)ח״י סי׳‬
‫קי״ב( מה שכתבנו בזה באורך‪.‬‬

‫יג( והא דכתב הסמ״ע)סי׳ י״ז סקי״ד( דהא דהב״ד לא ישמע טענת בעלי‬
‫הדינים מפי המתורגמן הוא משום שיותר יכול להתברר האמת‬
‫כששומע מפי בעלי דינים עצמם ע״ש‪ .‬ולכאורה תיפוק ליה דבלא״ה לא‬
‫מחני דברי בעל הדין מפי מתורגמן‪ ,‬משום דהוי כאילו טען טענותיו שלא‬
‫בפני ב״ד‪ ,‬כיון שאין הב״ד מבינים דבריו‪ .‬ברם זה אינו‪ ,‬דבטענת בעלי‬
‫הדינים אין צורך שיטענו דוקא בפני ב״ד‪ ,‬ואינו דומה להגדת עדות דבעינן‬
‫המז‬ ‫כהלכתה‬ ‫בירורי הלכה‬ ‫גירות‬

‫דוקא בפני ב״ד אלא דסגי אם הב״ד יודעים טענותיו של בעלי הדין‪ ,‬וליכא‬
‫דין הגדה בב״ד בטענת בעל הדין ‪ -‬ועיין חו״ט >םי׳ קכ״ד( ואכמ״ל ‪ -‬ועל‬
‫כן‪ ,‬אי לאו דיותר מתברר האמת כששומע מפי בע״ד עצמו‪ ,‬הוה אמינא‬
‫דסגי אם הב״ד שומעין מפי המתורגמן‪ .‬משא״ב בענין קבלת עול מצוות‬
‫בגר‪ ,‬דאיכא נזרת הכתוב דבעינן דוקא בפני ב״ד דמשפט כתיב ביה‪ ,‬א״כ‬
‫כשהב״ד שומע מפי המתורגמן ואין הב״ד מבינים מה שהנר אומר‪ ,‬א״כ‬
‫מסתבר מאוד שאין זה כלל קבלת עול מצות בפני ב״ד‪ ,‬כי הב״ד לא קבלו‬
‫ממנו שום הודעה וקבלה על קבלת עול מצוות‪ ,‬וא״ב פשיטא דמתורנמן‬
‫פסול בזה‪ ,‬ולא רק מטעמו של הסמ״ע משום דשמא שינה המתורגמן או‬
‫שהב״ד צריך להקור את האמת‪ ,‬אלא מעיקר הדין פסול דאין זה קבלת עול‬
‫בפני ב״ד‪ ,‬כי הב״ד אינם מבינים כלום מה שהוא אומר‪ ,‬וממילא אין להם‬
‫שייכות זה לזה ואין זו קבלה בב״ד‪.‬‬

‫יד( ועיין פתהי תשובה הו״מ )סי׳ י״ז סקי״ב( בשם הב״ח ושו״ת רדב״ז‬
‫)ח״א סי׳ של״א(‪ ,‬דהא דלא ישמעו הדיינים מן המתורגמן‪ ,‬בדיני‬
‫ממונות אינו אלא מדרבנן‪ ,‬ועל כן היכי דלא אפשר סני נם מפי המתורגמן‬
‫עיי״ש‪ ,‬ברם בקבלת מצוות ע״י גר נראה דאיכא פסול מדאורייתא כשהב״ד‬
‫שומעין קבלת המצות מפי מתורגמן‪ ,‬דבזה איכא דינא דבעינן קבלה דוקא‬
‫בפני ב״ד‪ ,‬וכשאין הב״ד מבינים אין זו קבלה בפני ב״ד‪ ,‬כי הב״ד אין יודעים‬
‫כלל מה שהגר אומר‪ .‬ועיין ש״ך יו״ד )סי׳ רס״ה סק״ט( דקבלת מצוות של‬
‫נר בפני ב״ד חמור מדיני ממונות והוי כחליצה עיי״ש‪ .‬נם מה שהביא‬
‫בפתחי תשובה שם מס׳ קרית ספר להמבי״ט ז״ל)פכ״א מסנהדרין(‪ ,‬דבשני‬
‫מתורגמנים יכולים הב״ד לקבל דברי בעלי הדין עיי״ש‪ ,‬ברם בקבלת עול‬
‫המצוות של גר בפני ב״ד לא מחני אך על ידי שני מתורגמנים‪ ,‬דלו יהא‬
‫דינם כעדים‪ ,‬הרי בקבלת מצוות לא מועיל מה שעדים מעידים שהגר רוצה‬
‫לקבל מצוות‪ ,‬אלא בעינן שהנר עצמו יקבל עול מצוות בפני ב״ד‪ ,‬ונם‬
‫בתורת שליחות אינם מועילים וכנ״ל‪ .‬ועל כן נלע״ד פשוט דקבלת עול‬
‫מצוות של נר בבית דין אינה מועלת מפי מתורגמן‪ ,‬וצריכים הב״ד להבין‬
‫רברי ידירושת״ה חותם בברכה מרובה‬ ‫בעצמם את דברי הגר‪.‬‬
‫נתן געשטעטנער‬
 ‫כהלכתה‬ ‫בירורי הלכה‬ ‫גירות‬ ‫המח‬

‫ט‪.‬‬

‫בעגיץ קבלת גרים ע״י מתורגמן ועוד‪.‬‬

‫אשר זעליג וייס‬
‫ראש ישיבת חוג ח״ם מחנה אברהם‬
‫בני ברק‬

‫כבוד ידי״ג הגאון הגדול וכר רבי שמואל אליעזר שטרן שליט״א רב‬
‫שלום עד בלי ירח‬
‫הנני להעלות על הכתב את הגיגי לבי הגלע״ד בשאלות בעגיגי גירות‬
‫שכתר״ה העלה על שולחן מלכים‪.‬‬

‫א‬
‫בעניץ קבלת גרים ע״י מתורגמן כשאין הדיינים מבינים את שפת‬
‫המתגייר‪ .‬נראה לענ״ד דא!ז דבודאי עדי!ז שיבינו הדיינים את שפתו‬
‫מ״מ אין כל חשש ופקפוק בגרות ע״י מתורגמן וא!ז לכתחילה מהני‪ ,‬דהנה‬
‫במה שאמרו במכות ר ע״ב שלא תהא סנהדרין שומעת מפי התורגמן‬
‫נחלקו הראשונים‪ ,‬לדעת רש״י שם מיירי בשמיעת העדות וכדמשמע‬
‫מפשטות לשון המשנה שהרי דרשו כן מקרא דעל פי שני עדים אך‬
‫הריטב״א הביא בשם י״א ובשם הרמ״ה דה״ה שלא ישמעו את בעלי הדין‬
‫מפי התורגמן וכ״מ בדברי הרמב״ם בפכ״א מהל׳ סנהדרין ה״ח והוכיחו כן‬
‫מעובדא דהנהו לועזי שהקשו ממנו אדינא דמתני׳ עי״ש‪ ,‬ואך דבמשנה דרשו‬
‫מקרא הכתוב בעדים כבר כתב התויו״ט שם דבודאי אין זה דרשה גמורה‬
‫אלא אסמכתא וכך מוכרח מדברי הראשונים שביארו כל אחד בדרכו‬
‫וסגנונו טעם הלכה זו כמבואר לקמן וע״כ דאין זה גזה״כ אלא תקנת חכמים‬
‫וקרא אסמכתא היא‪ ,‬ובשולחן ערוך נפסקה הלכה זו נם לגבי עדים בסי׳‬
‫כ״ח סעיך ו׳ ונם לגבי בעלי דין בסי׳ י״ז סעיך ו׳‪.‬‬

‫והנה בטעם תקנה זו נחלקו הראשונים ונאמרו בו ארבעה דרכים‪,‬‬

‫בנמקו״י כתב שני טעמים ״שמא יחליף התורגמן בלשון העדות‪ ,‬ועוד‬
‫קמט‬ ‫כהלכתה‬ ‫בירורי הלכה‬ ‫גירות‬

‫כשישמעו הם מפי העדים יתכן להם לחקור אותם יותר״‪ ,‬ונראה דשני‬
‫טעמים אלה לא שייכי בקבלת הגר דלא מצינו בשום מקום שצריך לחקור‬
‫את הגר שבא להתגייר ועיקר הדברים שבין הבי״ד לגר הם מה שבי״ד‬
‫משמיעים לו דהיינו מקצת מצוות קלות וחמורות ומה שישראל בזמן הזה‬
‫סחופים ודחופים וכו׳ והגר אינו צריך אלא לקבל על עצמו עול המצוות ולא‬
‫שייך בזה החשש שיחליך התורגמן בלשונו דבודאי לא חיישינן שיחליך הן‬
‫בלאו ולאו בהן אלא שישנה קמעא בלשון העדים ויהיה בזה נפ״מ בדין אבל‬
‫בגירות לא שייך חשש זה וגם לא הסברא השניה שכתב הנמקו״י כיון דלא‬
‫צריך לחקור את הגר ואין בפיו טענות ומענות אלא קבלה בלבד‪.‬‬

‫)ומה שמצינו שצריך לבדוק אם נתגייר לשם ממון ואישות אינו ענין‬
‫לחקירה כלל דאין בדיקה זו תלוי׳ בחקירת הגר כעין חקירת עד או‬
‫בע״ד אלא שאלה בעלמא‪ ,‬ועוד דלשון הרמב״ם בפי״ג מאיסו״ב הי״ד וחי״ז‬
‫ובפי״ד מ״א הוא שבודקין אחריו וכ״ה לשון השו״ע בסי׳ רס״ח סי״ב‬
‫ומשמע דאין בודקין אותו ע״י חקירה אלא בודקין אחריו ע״י שאלת מכריו‬
‫וסביבתו על מעשיו ועניניו וזה שכתבו בודקין אחריו‪ ,‬וכעין לשון זה מצינו‬
‫בקידושין ע״ו מ״א ״הנושא אשה כהנת צריך לבדוק אחריה״ הרי דלשון‬
‫זה אינו משמע חקירת בעל הדבר עצמו‪ ,‬ומ״מ נראה ברור דאי״צ בזה‬
‫חקירה ודו״ק(‪.‬‬

‫אמנם רש״י בסנהדרין י״ז ע״א כתב בזה טעם נוסך דהתורגמן הוי כעד‬
‫מפי עד אך גם טעם זה לא שייך אלא בקבלת עדות דעד מפי עד‬
‫לא הוי עדות אבל בקבלת גר אין בזה חסרון כלל דבודאי נאמן התורגמן‬
‫בדבריו דהוי גילוי מילתא בעלמא ומילתא דעבידי לגלויי ומשום כך מחני‬
‫תורגמן בשמיעת בעלי הדין לשיטות אלה אלא דבעדות בעינן מפיהם ולא‬
‫עד מפי עד‪ ,‬ועיין עוד בשו״ת הרדב״ז ח״א סי׳ של״א שכתב עוד דאפשר‬
‫דפסול התורגמן הוי משום עדות שאי אתה יכול להזימה דהעד יכחיש את‬
‫דברי התורגמן וגם לשיטתו לא שייך פסול זה אלא בעדות דבעינן שיהיו‬
‫״יכול להזימן״ ולא בקבלת גרים שבה נאמן התורגמן לתרגם את דברי הגר‬
‫ללשוננו‪ ,‬וכבר כתב הרדב״ז שם דלפי שיטתו יכולים הבי״ד לשמוע את‬
‫טענות בעלי הדין אפי׳ לכתחילה מפי התורגמן‪.‬‬
 ‫כהלכתה‬ ‫בירורי הלכה‬ ‫גירות‬ ‫סנ‬

‫אמנם כבר הבאתי דבדברי הרמב״ם מבואר דא!ז טענות אין לשמוע מן‬
‫התורגמן וכ״ב הריטב״א בשם י״א אך כבר כתב הסמ״ע בחו״מ‬
‫סי׳ י״ז ם״ק י״ז שטעם אהד לעדים ולבעלי הדין ״דיותר יוכל האמת‬
‫להתברר כשישמעו מפי העדים ובעלי הדין״ ויעויין עוד בלשון רש״י‬
‫במנחות ם״ה ע״א ״שלא יהליך התורגמן טענותיו ויהייבוהו״ ומבואר גם‬
‫מלשונו דאך בשמיעת בעלי הדין אמרו שלא ישמעו מפי התורגמן דלעדים‬
‫אין טענות אלא עדות ורש״י כתב שלא יחליך טענותיו ויחייבוהו‪ ,‬ומ״מ כתב‬
‫רש״י טעם הדין שלא יחליך התורגמן טענותיו ויחייבוהו שלא כדין‪ ,‬וכבר‬
‫כתבתי דנראה פשוט דרק בטענות הבע״ד ועדות העדים שע״י שינוי קטן‬
‫בפרטי הענין והטענות משתנה הדין יש בזה קפידא אבל בקבלת הגר שאין‬
‫בו טענות ומענות וחקירות אלא הודעת דברים וקבלת עול מצוות יכולים‬
‫לשמעו אך מפי התורגמן כך נראה ברור לענ״ד‪.‬‬

‫כבר כתבו הפרישה והב״ח והסמ״ע בחושן משפט סי׳ י״ז ס״ק י״ד‬ ‫והנה‬
‫דבזמן הזה נהנו לשמוע דברי בע״ד מפי התורגמן וכתבו בזה שני‬
‫טעמים הב״ח כתב דהיכא דלא אפשר לא תקנו חכמים בנון ״בני איטליה‬
‫ובני תורגמה הבאים במלכותנו״ וכ״ב הרדב״ז שם דהיכא דלא שכיח‬
‫שומעין אך מפי התורגמן וכך נהגו בזמנו‪ ,‬והסמ״ע הוסיך בזה דכיון דכך‬
‫קבלו עליהם בעלי הדין מחני קבלתם‪ ,‬ונראה דה״ה בני״ד אך אם לא נחלק‬
‫בין קבלת נרים לעדות ובעלי הדין מ״מ היכא דלא אפשר ואין לנו דיינים‬
‫המכירים את שפת המתגיירים שומעין אך לכתחילה מפי התורגמן משני‬
‫הטעמים הנ״ל‪) .‬דאך בדיני איסור מהני קיבלו עליהם ולא רק בממון מטעם‬
‫הודאת בעל הדין כמבואר בדברי התום׳ בנדה מ״ט ע״ב ובדברי הרא״ש‬
‫ביבמות פי״ב סי׳ ב׳ לנבי דייני חליצה דמהני בהו קבלו עליהם בעלי הדין‪,‬‬
‫עיי״ש‪ ,‬ודו״ק(‪.‬‬

‫פוף דבר‪ ,‬ד׳ טעמים נאמרו בהלכה זו שלא יהיה הסנהדרין שומעת מן‬
‫התורגמן וכולהו לא שייכי אלא בעדות ובעלי דין ולא בנר וכיון שהגר‬
‫קנא‬ ‫כהלכתה‬ ‫בירורי הלכה‬ ‫גירות‬

‫עומד בפני בי״ד ומקבל על עצמו עול התורה ודאי דיש כאן קבלה בפני‬
‫בי״ד ואין דברי התורגמן אלא גילוי מילתא בעלמא‪.‬‬

‫ומתוך כל זה גלעג״ד דהיכא דאי אפשר מותר אף לכתהילה לקבל גר ע״י‬

‫תורגמן אף שאין הדייגים מכירים את שפת המתגייר‪ ,‬ובאמת‬
‫פשוט דגם אלם יכול להתגייר ע״י רמיזות וקריצות דלא מציגו בשום מקום‬
‫דצריך דיבור בקבלת הגר וגראה דלא גרע תורגמן מרמיזות של אילם ודו״ק‪.‬‬

‫ב‬

‫בעניץ תלמוד תורה לגר באמצע תהליך גיורו שמצד אהד צריך להודיע לו‬
‫מקצת מצוות קלות וחמורות וקשה לצמצם שלא ילמדגו אלא‬
‫הלכות יבשות דלפעמים יתעגיין הגר לידע את עיקרי תורת ישראל ועגייגו‪,‬‬
‫כבר האריכו בזה האתרוגים ודעת רובם דבל זמן שלא טבל דיגו כגוי ממש‬
‫וכ״ב הרעק״א בשו״ת סי׳ מ״א דאין ללמד תורה אפי׳ לגר שמל ולא טבל‪,‬‬
‫ולא כדברי מהרש״א בשבת דף ל״א דמותר ללמד תורה לגוי שבא להתגייר‬
‫ואפילו לפגי מילתו והדברים ידועים‪.‬‬

‫)וידוע מה שחידשו כמה אתרוגים דמותר ללמד לגוי תורה שבכתב כ״כ‬
‫הגציב במשיב דבר ח״ב סי׳ ע״ז ובשו״ת מהר״י אסאד בדברי בן‬
‫המחבר ביו״ד סי׳ ו׳ אך בהסכמת הגרי״ש גטגזון שם דחה דבריו וכתב‬
‫לאסור והדברים ידועים(‪.‬‬

‫אמנם לעג״ד גראה דאף דאסור ללמדו ״תורה״ מ״מ ראוי ללמדו עקרי‬
‫מצוות שצריך לקיימן מיד כשגכגס תחת בגפי השכיגה כמו הגהת‬
‫תפילין ותפילה‪ ,‬דאיך גגיירגו וגכגיסגו תחת בגפי השכיגה ולא גיתן בידו‬
‫לקיים מצותיו וקרוב הדבר ללפגי עור דלאחר שחל עליו דין ישראל יבטל‬
‫מצוותיו החיוביות ואף שכתב בשו״ת אמרי ישר חלק ב׳ סי׳ ק״מ דאין‬
‫להמגע מלגייר חייל גברי שיצטרך לחלל שבת מחמת פקו״ג לאחר שיתגייר‬
‫דשבת הותרה אצל פקו״ג ובהיתר יחלל שבת ומסתבר כדבריו מ״מ אין זה‬
‫דומה לעגיגיגו דכיון דבידיגו ללמדו לקרוא קר״ש ולהתפלל ולהגיה תפילין‬
 ‫כהלכתה‬ ‫בירורי הלכה‬ ‫גירות‬ ‫הנב‬

‫למה לא נעשה זאת ולמה נבנים אותו לביטול מצותיו באונם כשבידינו‬
‫למנוע זאת ועוד דיש להוש למה שאמרו עבר עבירה ושנה בה נעשית לו‬
‫כהיתר ואם יתגייר בלי שידע להתפלל ולקרוא קר״ש ולברך ברכותיו בלשון‬
‫הקודש שבשתא כיון דעל על ואדהכי והכי יתעצל ולא ילמוד בהתאמצות‬
‫כראוי ומשום כך נראה דעדיך ללמדו לשון הקודש לפני גרותו וללמדו‬
‫להתפלל ולקרוא קר״ש‪ ,‬להניח תפילין ולקיים את כל המצוות החיוביות‬
‫שבםדר היום ושבתות ומועדים‪.‬‬

‫ומה דלא מצינו בםפרי הפוםקים הראשונים ענין זה‪ ,‬נראה דכיון שמעיקר‬
‫דינא דשו״ע תפילה וקר״ש נאמרים בכל לשון יכול הוא לקיים מצוות‬
‫שבדיבור נם בלשונו עד שילמד לשון הקודש‪ ,‬ועוד דשליח ציבור מוציא את‬
‫שאינו בקי ויכול הוא לצאת יד״ח ע״י שליח הציבור‪ .‬אבל בזמן הזה דכבר‬
‫כתבו האחרונים דאין להתפלל בלע״ז ובקר״ש כתבו דקרוב הדבר דאפילו‬
‫בדיעבד אינו יוצא יד״ח‪ ,‬ונם לא נהנו לצאת ע״י שליח ציבור ויש לחשוש‬
‫שיתבייש לבקש מהש״צ שיוציאנו יד״ח ונם קשה לשמוע כל תיבה החזרת‬
‫הש״צ בלי הפםק נכון טפי ללמדו לשון הקודש כדי שיוכל לקיים את‬
‫המצוות החיוביות של פדר היום מיד לכשיתנייר‪ ,‬ואין זה בכלל האיפור‬
‫ללמדו תורה כנלענ״ד‪.‬‬

‫ג‬

‫ובעיקר דין נר שמל ולא טבל אך שאמרו דאינו נר עד שימול ויטבול מ״מ‬
‫מצינו בכמה מקורות בדברי הראשונים דאך במילה יש כבר‬
‫מקצת גירות ושוב אינו כנוי נמור‪ .‬עיין תום׳ ישנים יבמות מ״ו ע״ב‬
‫״בשלמא אע״נ דלא טבלו עד מתן תורה מ״מ כיון דמלו נפקי מתורת ערל‬
‫כדי לאכול פפה ״אע״ג שלא היו יהודים גמורים עד שטבלו״ ועיין רשב״א‬
‫יבמות ע״א ע״ב במה דצריך קרא לפפול גר שמל ולא טבל שהקשה דהלא‬
‫הוי כעכו״ם דאינו נר עד שימול ויטבול ותי׳ ״וליתא דשאני הכא דמילתו‬
‫לשם יהדות ואעפ״י שלא נגמר גרותו מ״מ כבר התחיל ונכנם קצת בדת‬
‫מנג‬ ‫כהלכתה‬ ‫בירורי הלכה‬ ‫גירות‬

‫יהודית שאינו צריך אלא טבילה״ ולכאורה יש להוכיח מדברי התשב״ץ‬

‫שהביא הבית יוסך בבדק הבית)והביאו הש״ך ביו״ד סי׳ רס״ו סקי״ח( דאין‬
‫למול גר ביום ה׳ בשבוע שלא לגרום לכתחילה חילול שבת בשלישי למילתו‪,‬‬
‫דמחללין שבת על גר שמל ולא טבל דהלא מילת הגר לפני טבילתו ואין‬
‫מטבילין אותו עד שנתרפא ממילתו וע״ב דמיירי בעדיין לא טבל ואעפ״ב‬
‫מחללין עליו את השבת הרי דהוי במקצת כישראל )אמנם האחרונים נקטו‬
‫דאין מחללין עליו את השבת במלאכה דאורייתא עיין שו״ת מחזה אברהם‬
‫ח״א סי׳ ק״ד ושו״ת אמרי יושר ח״ב סי׳ ק״ל ואכמ״ל(‪.‬‬

‫ומכל זה נראה דאך שאינו כישראל ממש עד שיטבול מ״מ יצא מכלל גוי‬
‫במדה מסויימת ע״י המילה שהיא תחילת הגירות‪ ,‬אך להלכה נקטו‬
‫הפוסקים שדינו כגוי לכל דבר עד שימול ויטבול‪ ,‬עיין בשו״ת הרדב״ז ח״ב‬
‫סי׳ תתקי״ן שביאר דאך שכתבו מקצת הראשונים דלאחר מילה שוב אין‬
‫יינו נסך)עיין תום׳ עבו״ז ם״ד ע״ב( אין זה אלא לענין גזירת חכמים ביינם‬
‫אבל אין לצרפו למנין ואין חוששין לקידושין דכגוי הוא לכל דיניו וכ״ב‬
‫האבנ״ז יו״ד ח״ב סי׳ שמ״ג וסי׳ שנ״א והחלקת יואב תניינא סי׳ ח׳‪ ,‬אך‬
‫החלק״י שם כתב לחדש דבטבל ולא מל עדיך טפי ודינו כישראל במקצת‬
‫והדברים הם דברי חידוש‪.‬‬

‫ד‬

‫במה שכתבתי להסתפק במנחת אשר למס׳ שבת סימן ל״ד אם אפשר‬
‫לגייר סומא למ״ד דפטור מכל מצוות שבתורה ואפילו ממצוות ל״ת‬
‫דכיון דלא שייך גביה קבלת עול ממצוות אפשר דלא שייך בו גירות אך‬
‫אפשר דאין קבלת עול מצוות מעכבת אלא במי שחייב במצוות אבל סומא‬
‫שפטור מן המצוות יכול לחסות תחת כנפי השכינה ולהתגייר ללא קבלת‬
‫עול מצוות‪.‬‬

‫וראיתי שכבר העיר בזה בשו״ת שואל ומשיב מהדורא א׳ חלק ב׳ סי׳‬
‫קכ״ו וכתב בפשיטות דאין סומא יכול להתגייר וכ״ב בצפנת‬
 ‫כהלכתה‬ ‫בירורי הלכה‬ ‫גירות‬ ‫הנד‬

‫פענח חל׳ תרומות עמוד ‪) 37‬ובשם ספר בנין יחזקאל ראיתי לחדש דרק‬
‫סומא ישראל פטור ממצוות אבל גר סומא באמת חייב במצוות מכח קבלתו‬
‫אך זח דבר שאין מתקבל על חדעת שדין חגר יחא שונח וחמור מדין ישראל‬
‫ואין חדעת סובלתו(‪.‬‬

‫אך באמת כבר כתבתי בספרי שם דכיון דלכו״ע חייב חסומא בכל‬
‫חמצוות מדרבנן ודאי שיכולים לגיירו ואין לך קבלת עול מצוות גדול‬
‫מזח וזח פשוט מאוד לחלכח לענ״ד עד כדי תמיח על דברי חאחרונים חנ״ל‪.‬‬

‫ה‬
‫ראיתי ב״מוריח״ רמ״ח‪-‬רמ״ו מכתב חגאון ר׳ יוסך אליחו חנקין זצ״ל‬
‫בנידון מי שנשא גויח בימי חשואח וחוליד ממנח בנים וחינכם‬
‫לתורח ולא ידעו כלל שגויים חם ולאח״ז נבעו מצפוניו ומצפונח ושאלתו‬
‫בפיו אם אפשר לגייר את חבנים בלי שידעו שנויים חיו דחלא נמולו לשם‬
‫יחדות ונסתפק חגאון דאפשר דמחני טבילח וקבלת עו״מ אך ללא ידיעתם‬
‫שיש בזח ענין של גירות כיון שחם מחזיקים בתורח ובמצוות בכל דבר‬
‫ואפשר דמחני נם מדין זכיח שלא בפניחם‪.‬‬

‫ולענ״ד חדברים תמוחים דנראח פשוט דאי אפשר כלל שיחול גירות ללא‬
‫בונת חמתנייר לחחיל על עצמו דין ישראל וחנירות חוי ככל חלות‬
‫דצריך כונח ורצון ואין אדם נכנם תחת כנפי חשכינח אלא מדעתו‪ ,‬ואך‬
‫דטבילת קרי ונדח מחני לגירות אין זח אלא לענין חטבילח בלבד אבל בעינן‬
‫שיקבלו עליחם עול חמצוות וידעו שבקבלח זו מצטרפים חם לכלל ישראל‪,‬‬
‫ובקטן תקנו חכמים גירות על דעת בי״ד משום דזכין לאדם שלב״פ אבל‬
‫לא תיקנו כן בגדול‪.‬‬

‫וכיוצא בזח דנתי כנגד דברי חאחרונים שביארו שיטת מ״ד דגר תושב‬
‫חוי מי שקיבל עליו כל חתורח ואוכל נבלות דאם קיבל כל חמצוות‬
‫ממש חרי חוא נר צדק ולא נר תושב כ״ב חבית יצחק ביו״ד ח״ב סי׳ ק׳‪,‬‬
‫חאחיעזר בח״ג סי׳ כ״ו וחמשנ״ב בביאור חלכח סי׳ ש״ד‪ ,‬ולענ״ד חדברים‬
‫קנה‬ ‫כהלכתה‬ ‫בירורי הלכה‬ ‫גירות‬

‫תמוהים דמה שמבדיל בין גר תושב לגר צדק אינו מספר המצוות שקיבל‬
‫אלא שהגר צדק מתכוין להצטרף לעם ישראל ולהיות יהודי משא״ב ג״ת‬
‫שלא בא לחסות תחת בגפי השכיגה ואין כונתו להיות בן ישראל אלא גוי‬
‫המקיים מצוות ודר בקרבם ומה שהוציאו נבילה מכלל מצוותיו של גר‬
‫התושב פשוט דהלא מקרא מלא דיבר הכתוב בנבילה לגר אשר בשעריך‬
‫תתננו ואכלה ואיך נאמר לו שעליו להמנע מאכילת הנבלה שהתורה נתנה‬
‫לו לאכול וכז״פ לענ״ד‪.‬‬

‫ו‬
‫בעניץ מי שמתו אחיו מחמת מילה או שקבעו הרופאים שסכנה לו למול‬
‫שנקטו גאוני בתראי דאינו דומה למי שנכרת הניד‪ ,‬ואינו יכול‬
‫להתגייר כמבואר בצפנת פענח ח״ב סי׳ ל׳ ובזכר יצחק ח״א סי׳ נ׳ ובדברי‬
‫האחיעזר בח״ג ובהר צבי יו״ד ח״ב סי׳ ר״ן‪ ,‬והדברים ידועים‪.‬‬

‫אמנם לענ״ד נראה דמותר לו למול עצמו לשם גירות אף שמכנים עצמו‬
‫לסכנה‪ ,‬דהלא בשעת המילה עדיין גוי הוא ולכאורה מותר לו לנוי‬
‫להכניס עצמו לספק סכנה דלא נצטוו הנכרים ב״נשמרתם מאד‬
‫לנפשותיכם״ ונם לא ב״והשבות לו״ וב״לא תעמוד על דם רעך״ ואף‬
‫שאסור לו להרוג את עצמו מ״ואך את דמכם לנפשותיכם אדרוש״ אין זה‬
‫אלא במאבד עצמו לדעת ולא במכנים עצמו לחשש סכנה וכיון דגוי הוא‬
‫בשעת המילה אין עליו איסור למול‪ ,‬ונראה עוד לענ״ד דמותר לו למסור‬
‫נפשו כדי להיות ישראל דאם חייבה תורה למסור נפשו כדי שלא לעבור‬
‫על ג׳ עבירות נראה דמותר לאדם למסור נפשו כדי לחסות תחת כנפי‬
‫השכינה ולהיות ישראל ולאור באור הנצח ומותר לו להניח חיי שעה ולזכות‬
‫בחיי עולם כנלענ״ד‪) ,‬אלא שלהלכה צע״ג אם נמול גר כזה דאם ימות‬
‫חלילה יכול לצאת מזה חילול ה׳ גדול אם יתפרסם שגר נתקבל ונימול אף‬
‫שידענו שיש בכך סכנת מות ומת וד״ל(‪.‬‬
 ‫כהלכתה‬ ‫בירורי הלכה‬ ‫גירות‬ ‫סנו‬

‫ז‬

‫במה שתמה מעכת״ר על ההת״ם שכתב בנדרים י״ז דקבלת הגר לא הוי‬
‫מצוה ומשום כך אמרו בו מי וימר דמזדקקו ליה תלתא לבאר הוי‬
‫תמיה רבתית דהלא אמרו ביבמות מ״ז ע״ב דמלין אותו מיד משום דשהוי‬
‫מצות לא משהינן וכן אמרו שם מ״ח ע״ב דגרים בזמה״ז מעונים משום‬
‫שנשתהו מליכנם תהת כנפי השכינה הרי דהוי מצוה‪.‬‬

‫ובאמת תמהתי כיוצ״ב נם על דברי השאילת יעב״ץ בה״ב סי׳ צ״ה‬

‫שכתב דאך שכתב התשבץ דאסור למול את הגר ביום ה׳ מהשש‬
‫שיצטרכו להלל את השבת והביאו הש״ך בסי׳ רם״ו ם״ק י״ה אין וה אלא‬
‫בגר דאין מילתו מצוה אבל מלין את הקטן ביום ה׳ מילה שלא בזמנו כיון‬
‫דהוי היוב בכל יום ויום עי״ש‪.‬‬

‫והנראה בכונת היעב״ץ והחת״ם דבודאי יש מצוה בקבלת הגרים‪ ,‬אך אין‬
‫זה חיוב ובודאי לא הוי חיוב המסויים ומוגדר בזמן דהלא מצווין‬
‫אנו לדחותו בתחילה ולהקשות עליו ואך שם דמצוה לקבלו כאשר מתברר‬
‫לפנינו שלמות כונתו וכנות רצונו לחסות תחת כנפי השכינה מ״מ כיון שאין‬
‫חיוב מסויים בזמן מוגדר אלא מצוה כללית של אהבת ה׳ או משום מצות‬
‫אהבת הגר)עיין ביאור הרי״פ פרלא לסהמ״צ לרס״ג מ״ע י״ט שדן בדרכים‬
‫אלה( מן הראוי לדחות מילתו עד למחרת )לשי׳ היעב״ץ( ואפשר שלא‬
‫יזדקקו לו בזמן מסויים )לסברת החת״ם( כך נלענ״ד בביאור דברי גדולי‬
‫האחרונים‪.‬‬

‫אך ראיתי בשו״ת דבר אברהם ח״ב סי׳ כ״ה אות א׳ שכתב דבאמת אין‬
‫מצוה לקבל גרים כלל אלא הוי כמצות שחיטה דהיינו מצוה קיומית‬
‫דאם מכנים גר תחת כנפי השכינה זה דרך גיורו‪ ,‬ותימה שלא שם אל ליבו‬
‫המבואר בנמ׳ דיש בזה שהוי מצוה‪.‬‬
‫הנז‬ ‫כהלכתה‬ ‫בירורי הלכה‬ ‫גירות‬

‫ח‬

‫ובמה שנסתפק מעכ״ת במי שנתנייר ונתברר אה״כ שאהד הדיינים היה‬
‫פסול גמור ראביי רפורמי העובר על כל מצוות התורה האם צריך‬
‫לחזור ולהטיך ממנו דם ברית‪ ,‬הנה לכאורה תלוי׳ שאלה זו במה שנחלקו‬
‫הראשונים אם בעינן מילה בפני שלשה בדיעבד ודעת המחבר בסי׳ רס״ח‬
‫ם״ג דבדיעבד אין בי״ד מעכב אלא בקבלת עול מצוות ולא במילה ולפי״ז‬
‫אי״צ לחזור ולהטיך דם ברית לנר זה דהלא מל לשם יהדות אך שלא היה‬
‫בפני נ׳ הכשרים לדין אבל לשיטת הרי״ך והרמב״ם שהביא שם בשו״ע‬
‫דאך בדיעבד צריך מילה בפני ג׳ צריך לחזור ולהטיך דם ברית כיון שלא‬
‫נימול בפני בי״ד כשר‪.‬‬

‫ואף שדעת המחבר והטור שכתבו דאליבא דרי״ך ורמב״ם צריך נ׳ במילה‬
‫בדיעבד לאו דכולי עלמא היא וכבר תמה הב״ח על דבריהם וביאר‬
‫דלא כתבו כן הרי״ך והרמב״ם אלא לענין טבילה שהיא סוך הנירות ונמרה‬
‫אבל לא לענין מילה‪ ,‬ובשו״ת אנרות משה יו״ד ח״א סי׳ קנ״ח רצה לומר‬
‫דרק כאשר המילה היא אחר הטבילה וע״י נגמר תהליך הגיור כתבו הטור‬
‫והשו״ע דצריך ג׳ בדיעבד לרי״ך ורמב״ם ולפי״ד יש להבין את דברי‬
‫המחבר בסעיך י״א שם דגר שאומר נתניירתי ביני לבין עצמי נאמן לפסול‬
‫את עצמו עד שיחזור ויטבול לשם נירות ורעק״א שם תמה דהלא לשי׳‬
‫הרמב״ם צריך נם הטפת דם ברית דנאמן שלא נימול בפני ג׳‪ ,‬ולהאג״מ‬
‫ניחא דכיון דחוזר וטובל הו״ל טבילה לאחר מילה ובכה״ג ל״צ ג׳ במילה‪,‬‬
‫אך לענ״ד זה דוחק גדול שקשה להעמיסו בלשון הטור והמחבר‪ ,‬ומ״מ נראה‬
‫דלכתחילה ראוי להחמיר ולעשות הטפת דם ברית ולחשוש לשיטת הרי״ך‬
‫והרמב״ם דהמחבר הלא הביא שיטתם ואך שסתם מתחילה שלא כדעתם‪,‬‬
‫דהלא מצינו ביו״ד סי׳ ס״ט סעיך י״ט כעי״ז דמתחילה סתם המחבר לקולא‬
‫ושוב הביא שהרא״ש והרמב״ם מחמירים וכתב שם הש״ך בס״ק ע״ח‬
‫שהביא שיטתם כדי שיחמירו במקום האפשר עי״ש‪ ,‬הרי דבכה״ג דעת‬
‫המחבר להחמיר לכתחילה ובשו״ת רב פעלים ח״ב חו״מ סי׳ ג׳ כתב‬
 ‫כהלכתה‬ ‫בירורי הלכה‬ ‫גירות‬ ‫הנח‬

‫דבסתם ואח״ב הביא י״א בשו״ע יכול המוחזק לומר קי״ל כי״א והביא כן‬
‫מכנה״ג ור״מ חביב עי״ש‪) ,‬וצ״ע בזה בכללי ההוראה ביו״ד סי׳ רמ״ב‬
‫ובקיצור שם ם״ה(‪ .‬ועוד דראיתי בלבוש שם בסי׳ רס״ח ם״ג שפירש את‬
‫דברי השו״ע שכתב אחרי שהביא שיטת הרמב״ם והרי״ף דג׳ מעכבין‬
‫במילה וטבילה דאסור בישראל ואם בא על ישראלית והוליד בן אין פוסלין‬
‫אותו‪ ,‬דאין זה לשיטת הרי״ף והרמב״ם דוקא אלא מסקנת ההלכה דאם לא‬
‫היו ג׳ במילה אסור בישראלית דכיון דאפשר להטיף ד״ב הוי לכתחילה ורק‬
‫אם כבר הוליד בן אין פוסלין אותו דבדיעבד אין ג׳ מעכבין במילה‪ ,‬ולפי‬
‫דבריו זה שיטת המחבר דצריך לחזור ולהטיף ממנו דם ברית‪ ,‬ואף שדברי‬
‫חידוש הם דבדברי הטור והב״י מבואר דדברים אלו לשיטת הרי״ף‬
‫והרמב״ם הם‪ ,‬נראה ולכתחילה יש לחוש לכל זה ובפרט בענין הנשגב שכל‬
‫יהדותו תלויה בו לכתחילה יש להכניסו תחת כנפי השכינה ללא שמץ‬
‫ופקפוק ולהטיף ממנו דם ברית‪ ,‬כנלפענ״ד שבמקום האפשר יש להטיף דם‬
‫ברית כשלא נימול לפני שלושה אף שנטיית ההלכה דאי״צ שלושה במילה‬
‫כמבואר‪.‬‬

‫ויש להוסיף בני״ד דמ״מ צריך עדות כשרה לברר שנימול לשם גירות‬
‫ואישור הבי״ד הזה שאחר מחבריו נמצא פסול נם אינו יכול לשמש‬
‫כעדות דהלא נמצא אחד מהם קרוב או פסול ועדות כולן בטלה ואם אין‬
‫עדות אחרת על המילה לשם גירות צריך להטיף ממנו דם ברית מעיקר הדין‪.‬‬
‫קנט‬ ‫כהלכתה‬ ‫בירורי הלכה‬ ‫גירות‬

‫י‬

‫בגדר קבלת עול מצוות בשעת הטבילה‬

‫א‪ .‬הנה איכא לספוקי לענ״ד בהאי דינא דבעינן קבלת עול מצוות בגירות‬
‫האם הוא דבר בפני עצמו‪ ,‬דהיינו‪ ,‬דאגן בעינן שיקבל עליו הגוי שבא‬
‫להתגייר עול תורה ומצוות וקבלה זו מכשירתו להתגייר‪ ,‬והמילה והטבילה‬
‫הווין מילתא באנפי נפשייהו‪ ,‬או דילמא בעינן דוקא שתהא הקבלה בשעת‬
‫הטבילה‪ ,‬דבאותה שעה שמתבצעת הגירות בפועל בעינן דבההיא שעתא‬
‫יהא מצידו קבלת עול בשלימות‪.‬‬

‫ב‪ .‬והנה לקושטא דמילתא נראה דמדברי רש״י ביבמות הזינן דפסיקא ליה‬
‫דקבלת עול מצוות בעינן דוקא דליהוי בשעת הטבילה‪ ,‬דהנה כתב רש״י‬
‫שם ד!ז מז‪ :‬בטעמא דמילתא דמודיעין אותו מקצת מצוות קלות ומקצת‬
‫חמורות כשהוא בתוך המים ״דהשתא ע״י טבילה הוא נכנם לכלל גירות‪,‬‬
‫הלכך בשעת טבילת מצוה צריך לקבל עליו עול מצות״‪ .‬והו״ד רש״י בב״ח‬
‫יור״ד סי׳ רם״ו‪ ,‬עיי״ש‪ .‬וחזינן להדיא מדברות קדשו דפשיטא ליה דבעינן‬
‫דליהוי קבלת עול מצות בשעת הטבילה‪ ,‬משום דבההיא שעתא חיילא עליה‬
‫הגירות להבי בעינן דבההיא שעתא יקבל עליה עול המצוות‪.‬‬

‫ג‪ .‬ברם מצינו בתום׳ קדושין דך סב‪ :‬וכן ביבמות דך מה‪ :‬דלכאורה אינהו‬
‫פליגי עליה דרש״י בהא מילתא‪ ,‬דכתבו להדיא בדבריהם דשפיר מצינן‬
‫למימר דהא דבעינן דליהוי בית דין בשעת הגירות‪ ,‬היינו דוקא בשעת קבלת‬
‫עול מצוות‪ ,‬אבל בשעת הטבילה לא בעינן בית דין‪ .‬ומבואר להדיא‬
‫בדבריהם שם דאם היה קבלת מצות בפני בי״ד שפיר דמי להטביל אפילו‬
‫שלא בפני בית דין‪ ,‬יעויין היטב בדבריהם‪ ,‬ומזה נראה בפשיטות דקבלת‬
‫עול מצוות וטבילה הם שני דברים בפני עצמם‪ .‬ברם יש לדחות קצת‪,‬‬
‫דמצינן למימר דאם מקבל עליו עול מצות םמוך לטבילה נמי חשיב כמאן‬
‫דקביל עליה בשעת הטבילה‪ ,‬ואין זה מעכב שתהא הקבלה ממש בשעת‬
‫הטבילה בפועל‪ .‬אבל אכתי מצינן למימר דאם קבלת עול המצוות הויא‬
 ‫כהלכתה‬ ‫בירורי הלכה‬ ‫גירות‬ ‫הם‬

‫מופלג מן הטבילה לא מחני מידי ובעינן דתיהוי קבלה אחריתי בשעת‬

‫הטבילה או בסמוך לה‪.‬‬

‫ד‪ .‬ומיהו מצינן למימר דבאמת עיקרא דהא מילתא מתלי תלי במאי דנחלקו‬
‫רבוותא אי האי דינא דבית דין נאמר דוקא בשעת קבלת עול מצוות או‬
‫דהאי הלכתא איכא בכל ג׳ שלבי הגירות‪ ,‬דהיינו‪ ,‬קבלת עול מצות‪ ,‬מילה‬
‫וטבילה‪ ,‬דהני רבוותא דאית להו דסגי דליהוי בי״ד בשעת קבלת עול מצוות‬
‫בלבד‪ ,‬הרי חזינן מזה דאינהו נקטו דיסוד ועיקר חלות דין הגירות הוא ע״י‬
‫הקבלה שמקבל על עצמו הגוי את עול התורה והמצוות‪ ,‬אלא דבעינן‬
‫שיכניסו אותו בפועל לכלל ישראל ושלב הביצוע למעשה נעשה ע״י פעולת‬
‫המילה והטבילה‪ ,‬אבל עיקר דין הגירות נפעל אך ורק ע״י קבלת עול תורה‬
‫ומצוות‪ ,‬וא״ב לדידהו באמת מציגן למימר דאין כל קשר בין הקבלה לבין‬
‫הביצוע‪ ,‬וסגי בקבלת עול בשלב מוקדם לפני הטבילה‪.‬‬

‫משא״כ להגי רבוותא דאית להו דאין הגירות חלה כלל וכלל אלא ע״י‬
‫המילה והטבילה לדידהו מצינן למימר איפכא‪ ,‬דרק המילה‬
‫והטבילה לשם יהדות וגירות הם הם הפועלים את חלות דין הגירות‪ ,‬וכל‬
‫עיקר דין קבלת עול מצוות אינה אלא הכשר אמצעי שבגינה תועיל הטבילה‬
‫לשוייה ליה לגר‪ ,‬דהנכונות לקבל על עצמו עול תורה ומצוות הם הגורמים‬
‫שטבילה זו נחשבת לטבילת גירות ומשום כך היא מכניסתו לכלל גירות‬
‫ויהדות‪.‬‬

‫ה‪ .‬אמנם לפי זה היה מיסתבר לומר דבין במילה ובין בטבילה ניבעי דתיהוי‬
‫קבלת עול מצוות בההיא זימנא‪ ,‬ואלו מדברי רש״י הנ״ל משמע לכאורה‬
‫דזה דין מיוחד שנאמר דוקא לגבי הטבילה‪ ,‬ומשום דעל ידה הוא נכנם בפועל‬
‫לכלל גירות‪ ,‬והיינו‪ ,‬דהטבילה גומרת את חלות דין הגירות ומשו״ה בעינן‬
‫דבההיא שעתא יקבל על עצמו עול מצוות‪.‬‬

‫ו‪ .‬ובעל כרחך עלינו לפרש בדעת רש״י דלדידיה באמת אין המילה פועלת‬
‫מאומה בחלות דין הגירות‪ ,‬אלא שזה דין מסויים שאין הגירות יכולה‬
‫לחול על גוי ערל‪ ,‬ולכן אמרינן באמת דבמעוברת שפיר חייל על העובר‬
‫קסא‬ ‫כהלכתה‬ ‫בירורי הלכה‬ ‫גירות‬

‫תורת גר אפילו בלא מילה כיון דאין בו עיכובא דערילות וכמו״ש התום׳‬
‫ביבמות ד!ז מז‪ :‬בשם ר״ת‪ ,‬דכיון דאבתי לא הזי למילה אין המילה מעכבת‬
‫את הגירות‪ .‬ומטעם זה גקטיגן גמי דבגכרת הגיד שפיר הייל הגירות‬
‫בטבילה גרידא וכדאיתא בשו״ע יור״ד סי׳ רם״ו ובגו״ב שם‪ ,‬ולכן באמת‬
‫בעיגן דתיהוי קבלת עול מצוות דוקא בשעת מעשה הטבילה שהיא היא‬
‫המכגיסה את הגוי לכלל יהדות‪ .‬והכין משמע גמי מהא דהזיגן דמילת בגי‬
‫ישראל במצרים דמיגה יליף בגט׳ כריתות דף ט‪ .‬להאי דיגא דבעיגן מילה‬
‫בגר‪ ,‬היה לפגי קבלת עול מצוות‪ ,‬ורק הטבילה היתה לאחר קבלת התורה‬
‫וכדמבואר התם‪ ,‬אלמא דלא בעיגן כלל שתהא קבלת מצות לפגי המילה‪.‬‬
‫]ועיין היטב במלחמות פרק ר״א דמילה מה שגחלק עם החוב״ד בגדר מילת‬
‫גר‪ .‬ועיין בשו״ת קגה בושם ח״א סי׳ קט״ז בזה[‪.‬‬

‫ז‪ .‬אבל לדעת הרמב״ן ז״ל דסבירא ליה דגבי מעוברת באמת אין חל דין‬
‫הגירות אלא לכשימולוהו לאחר הטבילה‪ ,‬ומשום דאיהו אזיל בהאי‬
‫שיטתא דבדיעבד אין מעכב שתהא הטבילה אלחר המילה ושפיר דמי אפילו‬
‫בטבילה מקמי מילה וקמוכח לה באמת מההיא דמעוברת‪ ,‬א״ב לדידיה‬
‫גראה דלקושטא דמילתא המילה והטבילה איגהו תרוייהו פועלים את חלות‬
‫הגירות שוה בשוה‪ ,‬ולכן לא איכפת לן הי מיגייהו קדים‪ ,‬ולדידיה גראה‬
‫דבאמת בעיגן דאף בשעת המילה גיבעי קבלת עול מצוות לעיכובא‪,‬‬
‫דבתרוייהו גדרש שיהא בשעתם או בסמוך להם קבלת עול תורה ומצוות‪.‬‬

‫ח‪ .‬ברם לקושטא דמילתא שפיר מציגן למימר דבאמת אף המילה פועלת‬
‫בחלות הגירות‪ ,‬אלא דמכל מקום איכא למימר דקבלת מצוות לא בעיגן‬
‫אלא בשעת גמר הכגיסה לכלל ישראל‪ ,‬דהייגו בשעת הטבילה‪ ,‬ואה״ג‬
‫בגווגא דהמילה הויא לאחר הטבילה‪ ,‬והמילה היא הגומרת את חלות הגירות‬
‫גיבעי באמת דליהוי קבלת עול מצוות בשעת המילה‪ ,‬דהכל הולך אחר‬
‫החיתום‪ ,‬ודו״ק היטב בזה‪] .‬ויש לעיין היטב בשו״ת הראג״ח סי׳ צ״ב מ״ש‬
‫בזה ועיין עוד להלן סי׳ י״א בגדו״ז[‪.‬‬
 ‫כהלכתה‬ ‫בירורי הלכה‬ ‫גירות‬ ‫הסב‬

‫יא‪.‬‬
‫בגדר מן מילה וטבילה בגירות‬
‫א‪ .‬הנה מדברי הר״ת שהובאו בטור יור״ד סי׳ רם״ח מבואר דגוי שנולד‬
‫מהול אין שייך בו תורת גירות‪ ,‬והיינו משום דאיהו ם״ל דחלות דין‬
‫גירות אינו יכול לחול אלא ע״י מילה וטבילה ובכל נוונא דלא מצי עביד‬
‫לחדא מינייהו לא מצי למיחל דין הגירות‪ ,‬ודלא כשאר רבוותא דאית להו‬
‫דבכה״ג חייל הגירות בטבילה גרידא‪ ,‬יעויין היטב בדברי הטור ובנו״ב שם‪.‬‬

‫והנה מבואר מדברי ר״ת הנ״ל חידוש גדול דנהי דלא חייל עליה דין‬ ‫ב‪.‬‬
‫גרות בטבילה גרידא מכל מקום מחני עכ״פ האי גירות למחצה לענין‬
‫בניו שלאחר שימולו יהא דינם כישראלים גמורים מכה גירות דיליה‪.‬‬
‫ואסברה לדבריו בב״ח שם דאיירי לענין דבניו הבאים מישראלית כשרים‬
‫לכהונה‪ ,‬עיי״ש‪ ,‬ובפרישה כתב דאיירי לענין דאין בנו הבכור נחשב כעכו״ם‬
‫לענין פדיון הבן‪ ,‬עיי״ש בדבריהם וכן בש״ך שם‪.‬‬

‫ג‪ .‬ולקושטא דמילתא דברי ר״ת אלו תמוהים טובא‪ ,‬דכיון דאינו גר עד‬
‫שימול ויטבול א״כ מאי מחני ליה האי טבילה גרידא לאשוייה ליה כגר‬
‫למחצה ולשליש ולרביע‪ ,‬דלפום ריהטא כיון דהמילה מעכבת לחלות דין‬
‫הגירות א״ב אין כאן גירות כלל‪ ,‬ואמאי אמרינן דמהני האי טבילה לדידיה‬
‫להכשיר את זרעו‪ ,‬וצ״ע טובא בהא מילתא‪.‬‬

‫ואשר נראה מוכח לכאורה בדעת ר״ת בזה‪ ,‬דאיהו ם״ל דנהי דבעינן‬ ‫ד‪.‬‬
‫תרתי לחלות הגירות‪ ,‬מ״מ אי עביד לחד מינייהו נמי הועיל במקצת‬
‫להפקיע מיניה את טומאת הגויות ומעתה אינו נידון כגוי גמור לכל דבר‪,‬‬
‫דהטבילה אהני במקצת לסלק ולבטל את חלק הגויות דאית ביה‪ ,‬ונהי‬
‫דאבתי לא נכנם לכלל ישראל‪ ,‬מ״מ אהני ליה הטבילה להוציאו מטומאת‬
‫העכו״ם‪ .‬וכבר האריכו רבותינו האחרונים בגדר הדברים דמילה וטבילה‬
‫לענין גירות‪ ,‬האם חדא בלא אידך מהני במקצת‪ ,‬ולענ״ד מדברי הר״ת מוכח‬
‫ומבואר דבודאי הועילה הטבילה במקצת‪.‬‬
‫הסג‬ ‫כהלכתה‬ ‫בירורי הלכה‬ ‫גירות‬

‫ה‪ .‬והנה באור שמה פי״ג מהל׳ איסורי ביאה הל״ו פשיטא ליה דמילה‬
‫וטבילה הויין כשני דברים המעכבין זה את זה דמעלין זה בלא זה‪ ,‬דהיינו‪,‬‬
‫שאין האחד מעכב על חבירו‪ ,‬וכל חד מינייהו פועל את חלקו בגירות‪ ,‬ומייתי‬
‫סייעתא לדבריו מהא דאיצטריך קרא בריש פרק הערל לאסור לגוי שמל‬
‫ולא טבל לאכול בפסח‪ ,‬ואי נימא דכי עביד מילה גרידא לאו מידי עביד‬
‫ואכתי גוי גמור הוא לכל דבר‪ ,‬א״ב פשיטא דאבתי באיסוריה קאי לענין‬
‫אכילת פסח‪ ,‬ומוכח להדיא דע״י המילה גרידא כבר אינו כגוי גמור ומשו״ה‬
‫שפיר הוי סליק אדעתין למישרי ליה בפסח‪.‬‬

‫ו‪ .‬איברא דאי משום הא לענ״ד אינו מוכרח לומר כן‪ ,‬דמצינן למימר‬
‫דבאמת אכתי כגוי גמור דיינינן ליה לכל דבר‪ ,‬אלא דמכל מקום הוי סליק‬
‫אדעתין לשרויי ליה באכילת פסח והטעם בזה הוא משום דהא חזינן דכלל‬
‫ישראל אכלו קרבן פסח במצרים‪ ,‬נהי דכבר היו מולים באותה שעה מ״מ‬
‫אכתי לא טבלו‪ ,‬דהטבילה היתה או בשעת מתן תורה בשעה שכבסו‬
‫שמלותם‪ ,‬או לאחר מתן תורה בשעת הזאת דמים‪ ,‬ויעויין היטב בב״י ריש‬
‫סי׳ רס״ח‪ ,‬וכיון שכן הרי מוכח דלענין היתר אכילה בקרבן פסח סגי לן‬
‫במילה גרידא‪ ,‬ומשו״ה הוי סלקא אדעתין למימר דה״ה א!ז בפסח דורות‬
‫נמי תישתרי בכה״ג‪ ,‬ולהכי איצטריך לן קרא למיסריה‪ ,‬ודו״ק‪.‬‬

‫ז‪ .‬ברם לפום ריהטא היה נראה לענ״ד למימר‪ ,‬דלכאורה מהא דאשכחן‬
‫דבמצרים הוי שרי לבני ישראל למיכל מקרבן פסח דידהו‪ ,‬מהא מילתא‬
‫גופא נמי מציגן למייתי ראיה וסייעתא דהמילה אהני בהו במקצת ומעתה‬
‫אינן נידונין כגויים גמורים‪.‬‬

‫ח‪ .‬אלא דלקושטא דמילתא מציגן למידחי דמהתם ליכא לאתויי ראיה כלל‪,‬‬
‫דשאני התם דאבתי לא היו מצווים על הטבילה‪ ,‬ולהכי שפיר הוי שרינן‬
‫להו למיכל בפסח‪ ,‬והויין כמו נשים דסגי להו בטבילה גרידא ליכנס בברית‬
‫ישראל וכעי״ז כתבו התום׳ ביבמות דף מז; לענין מעוברת שנתגיירה דבנה‬
‫אין צריך טבילה‪ ,‬ואפילו אם הוא זכר נמי חייל עליה לאלתר תורת גירות‬
‫מעלייתא‪ ,‬ומשום דכשהוא במעי אמו ואינו בר מילה באשה דיינינן ליה‬
 ‫כהלכתה‬ ‫בירורי הלכה‬ ‫גירות‬ ‫הסד‬

‫דחייל עליה דין גירות בטבילה גרידא‪ ,‬וכמבואר היטב בדברי הריטב״א‬
‫התם‪ ,‬אבל אכתי מציגן למימר דלאהר מתן תורה שכבר נצטוו א!ז על‬
‫הטבילה‪ ,‬איכא למימר דהדא בלא אידך לאו מידי הוא‪ ,‬דהאחד מעכב את‬
‫חבירו‪.‬‬

‫ט‪] .‬והנה מצאתי בם״ד בקהלות יעקב יבמות סי׳ ל״א דהעיר שם ע״ד‬
‫האו״ש הנ״ל‪ ,‬דבדברי התום׳ יבמות דך מו‪ :‬מבואר להדיא דבאמת מהאי‬
‫קרא גופיה דממעטינן ליה מפסח לגר שמל ולא טבל‪ ,‬מהתם ילפינן באמת‬
‫אבעלמא דאינו גר עד שימול ויטבול‪ ,‬וא״ב ליכא לאתויי ראיה מהתם‬
‫דטבילה גרידא מהני במקצת‪ ,‬דמצינן למימר דמהא דאסרתו תורה באכילת‬
‫הפסה חלפינן באמת דאינו נעשה גר עד שימול ויטבול‪ ,‬עיי״ש‪ .‬ובאמת אין‬
‫מכאן דחיה על דברי האו״ש‪ ,‬דבודאי שפיר מציגן למימר דמהם ילפינן‬
‫אדעלמא דלא חייל עליה דין גירות מעלייתא עד דעביד לתרוייהו‪ ,‬אבל מ״מ‬
‫אכתי מציגן להוכיח מהתם דהמילה כשלעצמה פעלה מקצת בדין הגירות‪,‬‬
‫ולכן הוי סליק אדעתין לשרויי ליה למיכל פיסחא‪ ,‬ודו״ק[‪.‬‬

‫י‪ .‬ובאמת מציגו דבעיקרא דהא מילתא נחלקו השואל בשו״ת אחיעזר ח״ג‬
‫סי׳ כ״ט ובעל האחיעזר עצמו‪ ,‬דהרב השואל באמת רצה לומר שם‬
‫בדעת הרמב״ן ז״ל ביבמות דבאמת חייל עליה מקצת דין גירות ע״י‬
‫הטבילה‪ ,‬והמילה דיעשה לבתר הכי יגמור את הגירות בשלימות‪ ,‬והשיבו‬
‫בעל האחיעזר שם‪ ,‬דלגבי מילה וטבילה נקטינן בפשיטות דהויין כתרי מילי‬
‫המתירין שאין מעלין זה בלא זה‪ ,‬עיי״ש היטב בדבריו‪] .‬ויש לעיין עוד בנידון‬
‫זה בשו״ת חלקת יואב מהד״ת סי׳ ח׳[‪.‬‬

‫יא‪ .‬והנה מציגו כה״ג נמי בשו״ע יור״ד סי׳ רם״ח ם״ג לענין גר שמל או‬
‫טבל בפני ב׳ או בלילה‪ ,‬ולא היתה המילה או הטבילה כהלכתה‪,‬‬
‫אמרינן דנהי דלא מהני ליה הגירות‪ ,‬מ״מ אהני ליה לענין להכשיר זרעו‬
‫שיהיו בכלל ישראל‪ ,‬עיי״ש‪ .‬והנה באמת כן הוא שיטת הרמב״ן ביבמות‬
‫שם דלא מחני לגבי דידיה אלא לענין זרע דיליה‪ .‬אך מדברי הרמב״ן ליכא‬
‫לאתויי ראיה לנידון דילן‪ ,‬דאיהו הא ם״ל דלקושטא דמילתא לא נאמר דינא‬
‫הסה‬ ‫כהלכתה‬ ‫בירורי הלכה‬ ‫גירות‬

‫דג׳ אלא בקבלת עול מצוות בלבד‪ ,‬אבל המילה והטבילה לא בעי מעיקרא‬
‫הדין שליהוי בפני בי״ד‪ ,‬אלא דמדרבנן הוא דמצרכינן דא!ז המילה והטבילה‬
‫יהיו בפני ג׳‪ ,‬ובהא שפיר אמרינן דמעיקר הדין בודאי הייל עליה תורת‬
‫גירות‪ ,‬אלא דאפ״ה לגבי דידיה ההמירו הכמים שלא להתירו לבוא בכלל‬
‫ישראל עד שימול ויטבול בפני בי״ד‪ ,‬אבל בשו״ע מייתי לדעת הרי״ף‬
‫והרמב״ם דאינהו בברי דמעיקר הדין בעינן ג׳ אף במילה ובטבילה‪ ,‬וא״ב‬
‫תיקשי טובא מהיכי תיתי ניקו ונימא דנהי דלא נעשו המילה והטבילה‬
‫כהלכתן מ״מ מהני עכ״פ לענין הכשרת זרעו‪.‬‬

‫יב‪ .‬ובאמת הדברים נובעים מדברי הרי״ף ביבמות שם דאיהו איירי התם‬
‫לענין גויה שטבלה לנדתה ונוי שטבל לקריו דאמרינן התם דשפיר הוי‬
‫גר בהכי‪ ,‬והקשה על כך הרי״ף דהרי נקטינן דבעינן שתהא הגירות בפני‬
‫ג׳‪ ,‬והאיך מהני טבילה שאינה בפני בי״ד‪ ,‬וכבר האריכו הראשונים טובא‬
‫בהא מילתא‪ ,‬והעלה הרי״ף שם דהא דאמרינן בסוניא דהתם דמני לן‬
‫בטבילת נדה ובעל קרי היינו דוקא לענין בדיעבד דלא פסלינן ליה לבריה‪,‬‬
‫הואיל וטבל לשם קרי אמרינן דאי לאו גיורא הוי לא הוי טביל לשם קרויו‪,‬‬
‫וההיא דרבי יוחנן דאצריך בפני ג׳ אלכתחילה קאי‪ ,‬דלא נהגינן ביה מנהג‬
‫גר ולא מינסיב בת ישראל עד דטביל בפני ג׳‪ ,‬עכ״ד הרי״ף‪ .‬והכי מפורש‬
‫נמי בדברי הרמב״ם בפי״ג אסו״ב‪ ,‬דגיורת שראינוה נוהגת בדרכי ישראל‬
‫תמיד‪ ,‬כגון שתטבול לנדתה ותפרוש תרומה בעיסתה וכיוצא בזה‪ ,‬וכן מי‬
‫שנוהג בדרכי ישראל שטובל לקירויו ועושה כל המצוות‪ ,‬הרי אלו בחזקת‬
‫גירי צדק‪ ,‬ואעפי״ב אם באו להתערב בישראל אין משיאין עד שיביאו עדים‪,‬‬
‫או עד שיטבלו בפנינו‪ ,‬עכ״ד הרמב״ם והובאו דבריהם בב״י שם‪.‬‬

‫והנה כל זה ניחא שפיר בנוונא דאיירי אינהו‪ ,‬שאנו רואים אותם‬

‫מתנהגים במנהגי יהדות אזי הוא דמצינן למימר דמחזקינן להו‬
‫כישראלים גמורים‪ ,‬ואנו תולים דבודאי התגיירו בעבר כדת וכדין‪ ,‬אלא‬
‫דלכתחילה אין אנו משיאין אותן עד שיתברר לנו בודאות גמורה‪ ,‬אך עכ״פ‬
‫לענין בניהם שפיר מעמידים אנו אותם בחזקת ישראלים גמורים לכל דבר‪.‬‬
 ‫כהלכתה‬ ‫בירורי הלכה‬ ‫גירות‬ ‫הסו‬

‫אבל אכתי תיקשי טובא דהרי בשו״ע איירי המחבר א!ז לענין טבילה או‬
‫מילה שלא בפני בי״ד‪ ,‬ולכאורה כיון דלדידהו בעינן לעיכובא שיהיו בפני‬
‫בי״ד‪ ,‬א״כ מהיכי תיתי ניקו ונימא דעכ״פ הועילה המילה והטבילה להכשיר‬
‫את זרעם‪ ,‬דכין דלא נעשו המילה והטבילה כהלכתם לאו מידי נינהו לכל‬
‫מילי‪ ,‬וצ״ע‪.‬‬

‫י ג ולענ״ד נראה דבעל כרחך עלינו לפרש דהמחבר איירי בגווני דאו‬
‫המילה או הטבילה בלבד לא נעשו בפני בי״ד‪ ,‬וכיון דחדא מינייהו עכ״פ‬
‫נעשה כהלכתו ביום ובפני בי״ד‪ ,‬שפיר מצינן למימר דעכ״פ הועיל אותו‬
‫שנעשה כהלכתו להפקיע ממנו תורת גוי גמור‪ ,‬וחייל עליה במקצת דין גירות‬
‫ומהני ליה עכ״פ לענין הכשרת זרעו‪ ,‬ונמצא לפי זה חידוש גדול לדינא‪,‬‬
‫דהיכא דהויין תרוייהו שלא בפני בי״ד באמת מודה המחבר דלאו מידי‬
‫עביד‪ ,‬ולא תועיל גירות כזו מאומה‪ ,‬לא לגבי דידיה ולא לגבי זרעיה‪ ,‬ודו״ק‬
‫היטב בכל זה‪ ,‬ועדיין הדברים צ״ע טובא‪ ,‬ועוד חזון למועד בם״ד‪.‬‬
‫הפז‬ ‫כהלכתה‬ ‫בירורי הלכה‬ ‫גירות‬

‫יב‪.‬‬

‫בעדן דרות בפד בית מן‬

‫כבוד הדרת מהר רב האי גאון וצדיק נשגב‪ ,‬רבה דעמיה ומדברנא‬
‫דאומתיה‪ ,‬מקים עולה של תורה ויראה טהורה ברוחו ובדרכו של‬
‫מרן הח״ם זי״ע‪ ,‬כקש״ת רבי יוחנן סופר שליט״א ‪ -‬גאב״ד ור״מ ערלוי‬
‫וראש ישיבת ״אהל שמעון״ בקרתא דירושלים עוז לנו‪.‬‬

‫אחר קידה עמוקה אל מול היכל קדשו ברגשי הוקרה ואהבה רבה הנני‬
‫בזאת להציע קמיה דמעכת״ר שליט״א כמה ספיקות בעניני גירות‪,‬‬
‫דעסיקנא בהון טובא לאחרונה‪ ,‬ובפרט לאחר שנודע לי מעט מזעיר על גודל‬
‫שנב פעליו הכבירים של רומעכת״ר שליט״א להעמיד את יסודות הנהגת‬
‫הגירות בארצינו הק׳ על תילה‪ ,‬על שדמות ההלכה הצרופה והמסורה לנו‬
‫מדור דור‪.‬‬

‫א‪ .‬בראשית מכתבי אודה לו על דאנהרינהו לעיינין לדברי התור״י הזקן‬

‫בקדושין ד!ז סב; ומהם פינה ויתד לגדרי בית דין הנדרש לענין גירות‪.‬‬
‫וחזינן מדבריו דבאמת מעיקר הדין פגי בטבילה בפני ג׳ הדיוטות בעלמא‪,‬‬
‫אלא דמ״מ לא פגי בלא ג׳ ת״ח בכדי שיודיעוהו מצות קלות וחמורות‪ ,‬דלזה‬
‫בעינן דוקא תלמידי חכמים יודעי דת ודין‪ ,‬והובאו דברי קדשו כבר בשו״ת‬
‫יד סופר סי׳ כ״נ בעיטור סופרים שם‪ .‬ובאמת כן הוא מפורש להדיא נם‬
‫בדברי המאירי בחידושי יבמות ד!ז מז‪] .‬אלא דאיהו לא נחית לחלק בין‬
‫הטבילה לבין הודעת המצות‪ ,‬עיי״ש[‪.‬‬

‫ונמצא לפי זה דמכאן איכא ראיה אלימתא לפשוט מה שדנתי קמיה‬

‫דרומעכת״ר שליט״א האם בעינן שאותו בי״ד יהא בכל שלשת‬
‫שלבי הגירות‪ ,‬והם‪ :‬קבלת עול מצות‪ ,‬מילה וטבילה‪ ,‬או דמני בג׳ בתי דינין‪,‬‬
‫שבכל אחד מהם יתבצע אחד מחלקי הגירות‪ .‬ומדברי תור״י הזקן מוכח‬
‫ומבואר דנהי דלקבלת מצות בעינן ת״ח אבל הטבילה עצמה יכולה להיות‬
‫בפני נ׳ הדיוטות‪ ,‬ומוכח דכל שלב יכול להיעשות בפני בית דין אחר‪ ,‬ודו״ק‪.‬‬
 ‫כהלכתה‬ ‫בירורי הלכה‬ ‫גירות‬ ‫קפח‬

‫ב‪ .‬וחזינא בעיטור סופרים שם שהובאו דברי קדשו של מרן הח״ם בחידושי‬
‫נדרים דף יז‪ .‬דקבלת גר כיון דאינה מצוה לכן אמרינן גבה דמי יימר‬
‫דמיזדקקו ליה תלתא‪ ,‬עיי״ש‪ .‬ולענ״ד הדברים תמוהים טובא‪ ,‬דהרי איתא‬
‫להדיא ביבמות דף מז; דאם קיבל עליו הגר את המצות מלין אותו מיד‪,‬‬
‫ואסור להשהות את הגירות משום דשהויי מצוה לא משהינן‪ ,‬הרי חזינן‬
‫להדיא דאיכא מצוה לקבל את הגר להתגייר‪ ,‬ועיין בתוס׳ יבמות דף קט‪:‬‬
‫בד״ה רעה אחר רעה‪ .‬ובראשונים מציגו כמה מקורות לחיוב המצוה דרמי‬
‫עלן לקבל גרים‪ ,‬וא״ב האיך כתב מרן זי״ע דקבלת הגר לאו מצוה היא‪,‬‬
‫וצע״ג‪.‬‬

‫ואולי יש לומר בכוונת מרן זי״ע‪ ,‬דבאמת לאחר שקיבל עליו הגוי עול‬
‫תורה ומצות בלב שלם ונתבררה לנו כוונתו הטהורה להסתפח אל‬
‫נחלת ה׳ מצווים אנו מן התורה לקבלו מיד‪ ,‬אבל כל זמן שלא היתה קבלת‬
‫מצות בפנינו ולא נתבררה כוונתו אין אנו מחוייבים להזדקק לו‪ ,‬והיינו‬
‫דקאמרינן בקדושין דף סב‪ :‬דנירות אינה בידו דמי יימר דמיזדקקו ליה בי‬
‫דינא לברר ולחקור את כוונותיו ולעמוד על אמיתות רצונו ודעתו‪ ,‬כנלענ״ד‬
‫בזה‪.‬‬

‫ג‪ .‬אמנם הא תיקשי טובא דדברי מרן זי״ע סתראי נינהו‪ ,‬דבשו״ת או״ח‬
‫סי׳ קט״ז ובשו״ת יור״ד סי׳ ט׳ משמע דנקיט דעיקר הטעם דאמרינן דמי‬
‫יימר דמזדקקו ליה תלתא הוא משום דכל ענין הגירות קשה עלינו כספחת‬
‫ומה״ט בודאי ישתמטו מלהזדקק לו‪ ,‬עיי״ש‪ ,‬וכאשר הובא בעיטור סופרים‬
‫שם‪ ,‬ואלו מדבריו בחידושי נדרים מבואר דטעמא אחרינא איכא בהא‬
‫מילתא והוא משום דאין כל מצוה בקבלת הנר‪ ,‬וצע״ט‪.‬‬

‫ואפשר לומר דהני תרי טעמי משלימים אחד את חבירו‪ ,‬דאי הוי רמי עלן‬
‫מצוה לקבל את הנר בודאי לא היה איכפת לן מאומה מה דהם‬
‫קשים כספחת‪ ,‬דכיון דחייל עלינו מצוה מן התורה לקבלם אין זה משנה כלל‬
‫אם זה טובה עבורינו או רעה‪ ,‬אבל כיון דלא הוטל עלינו חובה להזדקק להם‬
‫קסט‬ ‫כהלכתה‬ ‫בירורי הלכה‬ ‫גירות‬

‫וכדאמרן לעיל באות ב׳ משו״ה אמרינן דכיון דחם קשים כספחת בודאי לא‬
‫יחפצו הדיינים להזדקק להם‪ ,‬ועדיין יל״ע בזה‪.‬‬

‫ד‪ .‬נסתפקתי לאחרונה למעשה בנוי שהוא כבר בן י״נ שנה ומחצה ורוצה‬
‫להתנייר האם בעינן לבדקו אם הביא ב׳ שערות בכדי שיהא דינו כגדול‬
‫הבא להתגייר‪ ,‬או דילמא אפשר דסגי לן במה שהגיע לכלל שנים לדונו‬
‫כגדול להא מילתא‪ .‬ואי נימא דבלא ב׳ שערות נידון הוא כקטן אז האם‬
‫בקבלנו ע״י אביו או אמו‪ ,‬או שמא עדיף להמתין עד שיביא שערות ותתברר‬
‫גדלותו בודאות‪.‬‬

‫והנה ידועים המה דברי התורי״ד בכתובות דף יא‪ .‬דכתב דהא דאיתא‬
‫התם הגדילו יכולים למחות‪ ,‬אין הכוונה שבאו לכלל עונשים‪ ,‬אלא‬
‫הכוונה שבאו לכלל דעת אף שעדיין לא באו לכלל עונשין‪ .‬וזה מתאים‬
‫לכאורה עם דברות קדשו של מרן הח״ם זי״ע בכמה דוכתי‪ ,‬דנדלות דבני‬
‫נח לאו בשנים תליא מילתא כיון דלא ניתנו שיעורין לבני נח‪ ,‬אלא בדעת‬
‫תליא מילתא‪ .‬אך אין זה הכרח גמור לענין שאילתא דילן‪ ,‬וצ״ע טובא בזה‬
‫להלכה ולמעשה‪.‬‬

‫ובזאת אשים קנצין למילי דנפקין בהדרתא‪ ,‬ומילין דזעירא לצד עילאה‬
‫ימלל‪ ,‬ואצא מלפניו ביותרת הכבוד וביקרא דאוריתא‪ ,‬מנאי‬
‫אוהבו‪ ,‬מוקירו ומעריצו כרום ערכו‬

‫שמואל אליעזר שטרן‬

 ‫כהלכתה‬ ‫בירורי הלכה‬ ‫גירות‬ ‫קע‬

‫יג‪.‬‬

‫בעדן הטפת דם ברית במילת גר שלא בפד בי״ד‬

‫הנה איכא לברורי האם גר שנימול בפני בית דין פסול‪ ,‬או שלא בפני‬
‫בי״ד כלל‪ ,‬האם צריך לחזור ולהטיןז ממנו דם ברית‪ ,‬או דילמא אפשר‬
‫דבדיעבד מצינן למיסמך על מילה זו‪.‬‬

‫א‪ .‬והנה בשו״ע יור״ד סי׳ רס״ח ם״ג מייתי המחבר דעת הסוברים דמעיקר‬
‫הדין לא בעינן בפני בית דין אלא קבלת עול מצות בלבד ולא בשעת‬
‫המילה והטבילה ובדיעבד מהני הגירות אפילו שלא בפני בית דין ובלילה‪,‬‬
‫ולהרי״ך והרמב״ם אין מועיל מילה או טבילה שלא בפני בי״ד או בלילה‬
‫אפילו בדיעבד‪ ,‬ולא נתבאר להדיא בדברי הפוסקים אי למסקנת ההלכה‬
‫נקטינן בסתימת דברי המחבר דמהני בדיעבד הגירות שלא בפני בי״ד‬
‫ובלילה‪ ,‬או דילמא בעינן לכתחילה מיחוש לדעת הרי״ך והרמב״ם ומהאי‬
‫טעמא ראוי להצריך הטפת דם ברית בפני בית דין‪.‬‬

‫ב‪ .‬והנה לענין נימול בלילה לכאורה פשוט דמצרכינן דליהוי הטפת דם‬
‫ברית וכדאיתא בשו״ע יור״ד סי׳ רס״ב ס״ב דבעבד ומל בלילה צריך‬
‫לחזור ולהטיך דם ברית‪ ,‬ומקור דברי הרמ״א נובעים מדברי ההגהות‬
‫מיימוניות פ״א מילה סק״ה שכתב בפשיטות דאם מל בלילה בין קטן ובין‬
‫גר צריך להטיך ממנו דם ברית ביום כדאשכחן דבר שמצותו בלילה אם‬
‫עשאה ביום אינו כשר‪ ,‬ודבר שמצותו ביום אם עשאה בלילה אינו כשר‪,‬‬
‫עכ״ד שם‪ ,‬ומבואר להדיא דהאי דינא איתא בין בקטן ישראל ובין בגר‪,‬‬
‫ובתרוייהו אמרינן דמילה דידהו בלילה מחייבת לחזור ולהטיך דם ברית‪,‬‬
‫וכיון שכן נראה לענ״ד לכאורה דהוא הדין נמי בנידון דילן‪ ,‬בגוונא שנימול‬
‫הגר שלא בפני בית דין נמי ניבעי הטפת דם ברית‪ ,‬דלפום ריהטא תרוייהו‬
‫בחדא מהתא מחתינן להו‪ ,‬דטעמא דמילתא דבעינן בית דין הוא משום‬
‫דמשפט כתיב ביה בגירות ומאותו טעם נמי בעינן דליהוי ביום ולא בלילה‪,‬‬
‫דאין דנין בלילה אלא ביום‪.‬‬
‫קעא‬ ‫כהלכתה‬ ‫בירורי הלכה‬ ‫גירות‬

‫ג‪ .‬ברם לקושטא דמילתא ליכא לאתויי ראיה מהתם‪ ,‬משום דמצינן למימר‬
‫דהא דבעינן הטפת דם ברית גבי מילת גר בלילה אינו משום לתא‬
‫דגירות אלא משום קיום מצות מילה‪ ,‬דבמילת גר תרתי איתנייהו ביה‪ ,‬דין‬
‫מילה שמכנסתו לכלל גירות ויהדות‪ ,‬ומצות מילה בכדי להיכנם בבריתו של‬
‫אברהם אבינו‪ ,‬ומעתה מציגן למימר דהא דאמרינן דבמילת גר בלילה חוזר‬
‫ומטיך דם ברית הוא לצורך קיום מצות מילה האמורה בישראל ואין זה כלל‬
‫משום דין המילה הנדרשת לצורך הגירות‪ ,‬וכן נראה מסתימת דברי ההגה״מ‬
‫שם דאיירי בדיני מצות מילה ולא איירי כלל מהלכות גירות‪ .‬ובאמת לפי״ז‬
‫איתא להאי דינא אפילו לדעת הגי רבוותא דסברי דמילת גירות שפיר דמי‬
‫אפילו בלילה‪ ,‬מ״מ מציגן למימר דיצטרך לחזור ולהטיך דם ברית מדין קיום‬
‫מצות מילה דעלמא‪ .‬וכיון שכן ליכא לאתויי מינה ראיה לענינא דילן‪ ,‬דמצינן‬
‫למימר דבעובדא דילן שפיר מהני בדיעבד הגירות אפילו שלא בפני בי״ד‪.‬‬

‫ד‪ .‬והנה מצאתי בשו״ת אגרות משה יור״ד סי׳ קנ״ח שכתב בתוך דבריו‬
‫דבאמת מילה שלא בפני בי״ד ובלילה שפיר מחני בדיעבד אפילו לדעת‬
‫הרמב״ם‪ ,‬דדוקא בטבילה דהויא גמר הגירות הוא דמחמרינן ביה‪ ,‬אבל‬
‫במילה שפיר מהני אפילו בלילה ובפני ב׳ וכדעת הב״ח בהא מילתא‪ ,‬והא‬
‫דנקט בשו״ע דלדעת הרמב״ם והרי״ך לא מהני במילה בפני ב׳ ובלילה‪,‬‬
‫היינו במילה שבאה לאחר הטבילה וכדעת הרמב״ן ז״ל דשפיר דמי אפילו‬
‫במילה אחר הטבילה‪ ,‬ובכה״ג הוא דאמרינן דמצרכינן שתהא מילה זו בפני‬
‫בי״ד וביום‪ ,‬דבכה״ג הרי המילה גומרת את הגירות ובעינן בה דליהוי‬
‫כמשפט‪ ,‬אבל מילה לפני הטבילה שפיר מחני לכו״ע שלא בפני בי״ד‪ ,‬עיי״ש‪.‬‬

‫]והנה נראה לכאורה לפי דעת האג״מ אפילו כשהמילה היא לאחר‬
‫הטבילה נמי לא יתחייב לחזור ולהטיך דם ברית‪ ,‬דשפיר תפני במה‬
‫שיטבול פעם נוספת לשם נמר הגירות‪ ,‬ואז נימא באמת דע״י המילה‬
‫והטבילה שלאחריה נגמר חלות דין הגירות‪ .‬ומיהו לקושטא דמילתא לא‬
‫פסיקא לי הא מילתא‪ ,‬דנראה לפום ריהטא דמה שנפעל ע״י הטבילה‬
‫דמעיקרא אינו יכול להתבטל‪ ,‬וכיון שכן בעל ברחך בעינן שגמר הגירות‬
‫יהיה דוקא ע״י המילה או ע״י הטפת דם הברית‪ ,‬ודו״ק[‪.‬‬
 ‫כהלכתה‬ ‫בירורי הלכה‬ ‫גירות‬ ‫קעב‬

‫ו‪ .‬ודבריו תמוהין טובא לענ״ד‪ ,‬דדחוק טובא הוא לאוקמי לסתימת דברי‬
‫השו״ע דאיירי דוקא בכה״ג‪ ,‬ובודאי סתימת הלשון מוכיח דבכל גווני‬
‫סברי הרמב״ם והרי״ף דבעי בפני בי״ד וכפי שנתבאר בדברי הב״י שם‬
‫להדיא‪] .‬ובאמת אך בעל ערוך השולחן תמה טובא דמאין לנו למימר בדעת‬
‫הרמב״ם דליבעי אך במילה שתהא בפני בי״ד‪ ,‬אך כך היא דעת הב״י ועלינו‬
‫לקבלו באימה[‪ ,‬וכיון שכן הדרא ספיקא דילן לדוכתיה‪ ,‬האם בדיעבד סגי לן‬
‫בהאי מילה שלא בפני בי״ד או דילמא בעינן דליהוי הטפת דם ברית‬
‫מחודשת בפני בי״ד‪.‬‬

‫ז‪ .‬ומצאתי בחידושי רעק״א בשו״ע יור״ד שם סי׳ רס״ח בהא דאיתא התם‬
‫בשו״ע סי״א דמי שהיה בחזקת ישראל ובא לפנינו ואמר נתגיירתי ביני‬
‫לבין עצמי‪ ,‬אינו נאמן וצריך טבילה‪ ,‬וכתב שם הרעק״א דבכה״ג צריך‬
‫הטפת דם ברית וכהא דסעיך א׳ התם בשו״ע‪ ,‬ולפום ריהטא משמע דפסיקא‬
‫ליה למרן הרעק״א דאך הכא נמי בעי הטפת דם ברית‪ ,‬ומשום דהגיור לא‬
‫היה בפני בי״ד אלא בינו לבין עצמו‪ ,‬וא״ב הוא הדין בכל גווני דלא נימול‬
‫בפני בי״ד נמי בעי הטפת דם ברית‪.‬‬

‫ח‪ .‬אמנם נראה דאין זה מוכרח‪ ,‬דמצינן למימר דשאני התם דלא מהימנינן‬
‫ליה כלל שהיתה המילה לשם יהדות וגירות ולכן בעי הטפה‪ ,‬אבל היכא‬
‫דאיכא עדות ובירור מעליא על המילה שהיתה כתיקונה לשם יהדות וגירות‬
‫בכה״ג מצינן למימר דאך שהמילה לא היתה בנוכחות בי״ד נמי מהני‬
‫בדיעבד ולא בעינן הטפת דם ברית‪ .‬ברם מסתימת לשונו של הרעק״א‬
‫נראה יותר דהטעם הוא משום חסרון בית דין‪ .‬וכן משמע נמי מדברי בעל‬
‫השערי תורה‪ ,‬כלל ג׳ מעיך ה׳ שציין הרעק״א שם‪ ,‬ומזה נמי נראה דכך הוא‬
‫מסקנת הרעק״א לדינא‪ .‬ומצאתי בס״ד בשו״ת אבני נזר יור״ד סי׳ של״ד‬
‫סקכ״ז דהעלה בפשיטות דאי נתגייר שלא בבי״ד הגון צריך לחזור ולהטיך‬
‫דם ברית‪ ,‬עייש״ה‪.‬‬

‫ט‪ .‬ומעתה למסקנא דמילתא נראה לענ״ד דלכתחילה ראוי לחוש לדעת‬
‫הרי״ך והרמב״ם ולהצריך הטפת דם ברית בכדי שתהא כניסתו של‬
‫הגר לברית ישראל כתיקונה לכל הדיעות‪ ,‬כנלענ״ד בהא מילתא בס״ד‪.‬‬
‫קעג‬ ‫כהלכתה‬ ‫בירורי הלכה‬ ‫גירות‬

‫יד‪.‬‬

‫בענק יהום אבהות ואמהות לענץ גרות וקירבה‬

‫א‪ .‬הנה מדברי הגמ׳ והראשונים ביבמות ד!ז מז‪ :‬לענין מעוברת שנתגיירה‬
‫אין בנה צריך טבילה מוכה ומבואר דבמה שהאם לבדה מתגיירת אכתי‬
‫לא פגי בהכי לענין הולד הנולד ממנה והוא צריך דין גרות באנפי נפשיה‪,‬‬
‫ומוכה מזה להדיא דנהי דהוא נדל ומתהוה במעיה של ישראלית‪ ,‬מ״מ אזלינן‬
‫בתר ההריון דמעיקרא‪ ,‬וכיון דבשעת ההריון היתה האם נויה לכן אך העובר‬
‫שנוצר באותה שעה הוא נוי גמור ומשום הכי בעי דליחול עליה דין נרות‪.‬‬

‫ותמוה טובא מהא דתנן במתני׳ דבכורות ריש פרק יש בכור‪,‬‬ ‫ב‪.‬‬
‫דבמעוברת שנתגיירה בנה צריך פדיון‪ ,‬נהי דלא הוי בכור לנהלה מ״מ‬
‫הוי בכור לפדיון‪ ,‬והזינן מזה לכאורה דאנן אזלינן בתר הלידה וכיון דבשעת‬
‫הלידה הרי הוי לבתר הגירות של האם הוי הבן ישראל ממילא ללא גרות‪.‬‬

‫ג‪ .‬ובאמת מהתם נראה דאינה ראיה כלל‪ ,‬דמצינן למימר דשאני דין מצות‬
‫פדיון הבן משאר מילי‪ ,‬דלענין פדיה בפטר רתם תליא מילתא וכיון‬
‫דבשעת לידה היה העובר כבר ישראל מהמת הנרות דנתגייר עם אמו‪ ,‬שפיר‬
‫חייל עליה דין פדיון‪ ,‬דכך גזרה התורה דכל ולד שהוא ישראל תייל עליה‬
‫חיובא דפדיון הבן‪ ,‬אפילו אם אינו מיוחם אחרי אמו דהרי כקטן שנולד דמי‪.‬‬

‫ובאמת דהכי אשכחנא להדיא בתום׳ שאנץ בכורות דך מו‪ .‬דמשום הכי‬ ‫ד‪.‬‬
‫אינו בכור לנחלה בכה״ג משום דנר שנתגייר כקטן שנולד דמי ודלא‬
‫כפרש״י שם‪ .‬ומבואר להדיא דנהי דדינו כנר לכל דבר אפ״ה חייל עליה‬
‫חיוב פדיון הבן‪] .‬וצריך לחדש לפי זה‪ ,‬דנהי דליכא אב דליחול עליה חיובא‬
‫דפדיה ועל האם הרי לא מצי חייל דאיהי לא מיחייבא במצות פדיון הבן‪,‬‬
‫אפ״ה מצי חייל דין חובת פדיה על הבן עצמו לכשיגדיל‪ ,‬ודו״ק היטב בזה[‪.‬‬

‫ה‪ .‬אלא דאיכא לתמוהי טובא מהא דאיתא ביבמות דך צז; דשני אחים‬
‫תאומים שתורתן שלא בקדושה ולידתן בקדושה חייבים משום אשת אח‪,‬‬
 ‫כהלכתה‬ ‫בירורי הלכה‬ ‫גירות‬ ‫קעד‬

‫ולפום ריהטא מוכה להדיא מזה דאינם נדונים כגרים להא מילתא‪ ,‬ואזלינן‬
‫בהא בתר הלידה וכיון דשניהם נולדו לאחר שנעשו ישראלים חייל עלייהו‬
‫מחמת הקירבה שלהם דין אחוה‪ ,‬והדברים תמוהים טובא וצריכים עיון גדול‪.‬‬

‫]ובאמת מצאתי שהעירו מסוגיות אלו בשו״ת אחיעזר ח״ג סי׳ כ״ט וכן‬
‫בקרן אורה ביבמות שם ובקה״י סי׳ ל״א על שיטת הרמב״ן‬
‫דאית ליה דאין הטבילה לבדה פועלת דין נרות על עובר זכר עד שימולו‬
‫אותו לאחר ייוולד‪ ,‬והקשו דאי אכתי לא נגמרה גרותו א״ב אכתי אינו בר‬
‫ישראל ואיך יתכן להחשיבו כישראל לענין פדיון הבן ולענין הקירבה דאחוה‪,‬‬
‫יעויין היטב בדבריהם מה שצידדו בזה‪ .‬עכ״פ אינהו איירי לענין דעת‬
‫הרמב״ן דהוי שיטה יחידאה‪ ,‬אבל אנן איירינן לענין עיקר דינא דיחום הולד‬
‫ודו״ק[‪,‬‬

‫ו‪ .‬ולכאורה היה מקום לומר דהא מילתא מיתלי תליא בפלוגתא דתנאי אי‬
‫עובר ירך אמו או לאו ירך אמו הוא‪ ,‬דלהני תנאי דאית להו דעובר ירך‬
‫אמו באמת מצינן למימר דכיון דחשיב אבר מאיבריה ממילא דיינינן ליה‬
‫כישראל גמור ואזלינן לגביה בתר שעת הלידה‪ ,‬דכיון דבשעה שהיה במעי‬
‫אמו חייל עליה דין ישראל יחד עם האם ממילא כשנולד לאויר העולם הרי‬
‫הוא מיוחם לאמו‪ ,‬אבל להני דסברי דעובר לאו ירך אמו והוי כנוך נפרד‬
‫בפני עצמו ומשום הכי שפיר מצינן למימר דלדידהו חשיב כבריח בפני‬
‫עצמו ובאותה שעה שנתגיירה אמו חייל אך עליה דין גרות והוי גברא‬
‫באנפי נפשיה ובגר גמור הוא לכל דבר לענין פדיה ולענין יחום וקירבה‪.‬‬
‫ועיין היטב בדברי הקרן אורה ביבמות שם‪ .‬אמנם מסתימת הסוגיות‬
‫ורבותינו הראשונים לא משמע הכי‪.‬‬

‫ז‪ .‬אמנם לקושטא דמילתא נלענ״ד בבירורא דהא מילתא דבאמת יש לחלק‬
‫שפיר בין דיני הקירבה שנובעים מחמת קירבת משפחת האם‪ ,‬לבין ענין‬
‫היחום שקובע את מהות הולד אם הוא מיוחם לישראל או לגוי‪ ,‬דלענין‬
‫קירבה באמת אזלינן בתר הלידה‪ ,‬דבכל נוונא דשניהם נולדו לאותו אם חייל‬
‫בהו דין אחוה‪ ,‬וכיון דהלידה היתה לאחר הגירות הרי חשבינן להו שנעשו‬
‫קעה‬ ‫כהלכתה‬ ‫בירורי הלכה‬ ‫גירות‬

‫אחים לאחר גירותן ושפיר יש בהן דיני אחוה לגבי קירבת האם‪ ,‬אבל לענין‬
‫הגדרת יחום הגויות או הישראליות להא מילתא בודאי אזלינן בתר היחום‬
‫והמקור‪ ,‬וכיון דמקור ההריון היה בגיותה הרי באומות ולדה כמותה וכיון‬
‫דהיא היתה באותה שעה גויה א!ז הוא כמותה‪.‬‬

‫ח‪ .‬ונראה לכאורה דלפי דברינו עלינו לומר דלענין קירבת האב ומשפחתו‬
‫אזלינן נמי בתר ההריון וכיון דבשעת ההריון הרי היה גוי והקשר‬
‫שנעשה בין הבן לאב נעשה בשעת תחילת ההריון ממילא פקע כל קירבה‬
‫לגביה דידיה וכל קרובי האב אינם נחשבים כקרוביו‪ ,‬דלנבייהו כקטן שנולד‬
‫דמי‪ ,‬ורק לענין קירבת משפחת האם הוא דמצינן למימר דבשעת לידת האם‬
‫להו תליא מילתא‪.‬‬

‫ט‪ .‬ומעתה נראה לענ״ד לענין שאילתא דנשאלה בבי מדרשא דילן לענין‬
‫השתלת ביציות ברחם האשה מאשה אחרת ולאחר מכן הוברר‬
‫שהביצית נלקחה מנויה‪ ,‬ומעתה רמיא עלן לברורי מה דינו של עובר זה‪,‬‬
‫האם אזלינן בתר בעלת הביצית או בתר בעלת הרחם‪ ,‬וכבר האריכו בזה‬
‫פוסקי דורינו זה בכה וזה בכה‪.‬‬

‫יי‪ .‬והנה לפום ריהטא היה מקום לענ״ד לדון ולומר דבל אבר שהושתל בנופו‬
‫של אדם ונתחבר אליו ויונק מחלבו ודמו נהפך להיות עצם מעצמיו לכל‬
‫דבר‪ ,‬ובין אם הושתל בו לב של אדם אחד או כבד של אדם אחר‪ ,‬משעה‬
‫שהאב המושתל נדל וחי וניזון יחד עם שאר אבריו הרי הוא נידון ככל שאר‬
‫אבריו ויעויין היטב בתשובת הגאון בעל להורות נתן אלי בספרו ח״ד סי׳ קנ״א‬
‫ובה הוא מבאר בארוכה יסוד זה לענין השתלת אשכים דבכך בטל פסולא‬
‫דפצוע דכא דהוי ביה עד האידנא‪ ,‬עיין שם בהרחבה‪ ,‬והוא הדין נמי לענין‬
‫נידון דילן מיסתבר דהביצית נהפכת להיות כחלק מנופה של המושתלת‪.‬‬
‫אמנם לענ״ד הא ליתא‪ ,‬דהרי השתלת הביצית נעשית לאחר שעברה את‬
‫תהליך ההפרייה בחוץ ונמצא דאין כאן השתלה ככל שאר השתלות אברים‬
‫שנועדו להתחבר ולהיות לאחדים‪ ,‬אלא אדרבה נעשתה כאן הכנסה לתוך‬
 ‫כהלכתה‬ ‫בירורי הלכה‬ ‫גירות‬ ‫קעו‬

‫הרחם לזמן מסויים עד שיתפתח העובר ויצא לאויר העולם‪ ,‬ובכה״ג פשיטא‬
‫דאינו דומה כלל לדעלמא‪.‬‬

‫יא‪] .‬וכעין האי ספיקא מצאתי בשו״ת החיד״א סי׳ ז׳ שנתווכח שם עם רבו‬
‫הר״ש גרמיזאן בענין ראובן שהניח ביצים שלו תחת תרנגולת של‬
‫שמעון ונשאלה שאילתא למי האפרוחים האם לבעל הביצים או לבעל‬
‫התרנגולת‪ ,‬ומתחילה נקט שם החיד״א בפשיטות דהכל לבעל התרנגולת‬
‫וקמוכח לה מהא דחזינן בב״מ דף ק; דבגדלו זיתים מעצים של ראובן בשדה‬
‫של שמעון ונעקרו בלא גושיהן אז שייכים חפירות לבעל הקרקע וכפי‬
‫שביאר שם בארוכה‪ ,‬ומעתה סבירא ליה דהוא הדין נמי לגבי הביצים הם‬
‫שייכים לבעל התרנגולת שמכוח גדלו האפרוחים‪ ,‬אלא שבעל התרנגולת‬
‫יהא חייב לשלם דמי ביצים של ראובן‪ .‬אלא דלבסוף מסיק שם דמתלי תלי‬
‫אם בעל התרנגולת ראה את הביצים תחתיה אז הכל שלו‪ ,‬אבל אם לא‬
‫ראה אותם הכל שייכים לבעל הביצים‪ ,‬ומדברי הר״ש גרמיזא שהובאו שם‬
‫משמע שדעתו נוטה דבכל גוונא הכל לבעל הביצים‪ ,‬יעויין היטב בכל דברי‬
‫החיד״א בנידון זה‪] .‬ובפשוטו יש מקום רב לחלק בין פעולת הקרקע כלפי‬
‫הנטיעות לבין פעולת התרנגולת כלפי הביצים‪ ,‬דהנטיעה צומחת ויונקת את‬
‫חיותה מהקרקע‪ ,‬אבל התרנגולת אינה מצמיחה את האפרוח אלא גורמת‬
‫ע״י החום הטבעי שבגופה לביקוע האפרוח‪ ,‬ודו״ק[‪.‬‬

‫יב‪ .‬ולעניות דעתי פשיטא לי דאין זה ענין כלל לנידון דילן‪ ,‬דאפילו אי נימא‬
‫דדין הבעלות הממונית הוא לבעל הקרקע לכל חד כדאית ליה‪ ,‬מ״מ‬
‫שפיר מציגן למימר דלענין היחום והאבהות והקירבה אזלינן בתר בעלת‬
‫הביצית שממנה נתהוה כל יצירת העובר‪ .‬כשם דחזינא דלהר״ש גרמיזאן‬
‫הבעלות היא לבעל הביצים נהי דלענין שנות ערלה נקטינן דכיון דנעקרו‬
‫בלא גושיהן מונין מחדש שנות ערלה[‪.‬‬

‫יג‪ .‬אמנם להאמור בזה לעיל לחלק בעיקר הדין בין דיני קירבה לבין עניני‬
‫היחום נראה לפי קוטן דעתי דמצינן למימר דהוא הדין בנידון דילן לענין‬
‫עובר שנולד מביצית של גויה שהושתל במעיה של אשה ישראלית נמי נדונו‬
‫קעז‬ ‫כהלכתה‬ ‫בירורי הלכה‬ ‫גירות‬

‫כגוי גמור לכל דבר‪ ,‬דכיון דבשעת תהילת ההריון הרי נוצר ההריון מביצית‬
‫של גויה וכיון שכן בודאי הייל על עובר זה דין גויות מהמת היצירה שהיא‬
‫באה מביצית של גויה‪ ,‬ונהי דעיקר הצמיהה והגדול בכל תהליך המשך‬
‫ההריון באה מכוהה וממעיה של ישראלית‪ ,‬מ״מ כיון דתחילה היצירה היתה‬
‫ע״י ביצית של גויה לא יתכן שיחול על העובר דין ישראל ללא גירות כדת‬
‫וכדין‪ .‬ונהי דלענין קירבת המשפחה עם קרובי האם נאסרנה דכיון דבפועל‬
‫נולדה לאשה ישראלית חייל עליה דיני קירבה לכל שבא מרחמה של אשה‬
‫זו‪ ,‬מ״מ לענין דין יחום הישראליות לא אזלינן בתרה אלא בתר הגורם של‬
‫תחילת התהוות ההריון והיצירה‪ ,‬ודו״ק‪.‬‬

‫יד‪ .‬ברם נראה פשוט דהיינו דוקא באופן שהאם נתגיירה בשעה שהיה‬
‫העובר במעיה ‪ -‬אי נימא דמהני גירות בכה״ג‪ ,‬ויבואר בזה להלן בם״ד‪,‬‬
‫אזי הוא דמצינן למימר דכיון דבשעת הלידה כבר הוי העובר ישראל מעליא‬
‫מחמת הגירות שפיר מצינן למימר דלענין קירבת משפחת האם אית ליה‬
‫אחוה בהדייהו‪ ,‬ונהי דדינו כגר לכל דבר אפ״ה להא מילתא אזלינן בתר‬
‫שעת הלידה‪ .‬אבל אם לא נתגייר העובר בעודה מעוברת ונולד בתור גוי‬
‫גמור הא פשיטא דאין שייך כלל למיחל ביה דין אחוה ומשפחת אם בלידתו‬
‫של עובר שהוא גוי לכל דבר‪ ,‬ופשוט‪.‬‬

‫יד‪ .‬אלא שעדיין יש מקום לפקפק טובא בהא מילתא‪ ,‬דמצינן לחלק בין‬
‫ההיא דהורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה לבין ספיקא דילן לענין‬
‫ביצית של גויה במעיה של ישראלית‪ ,‬דנהי דבעלמא אזלינן בתר שעת‬
‫הלידה‪ ,‬הני מילי בגוונא שהעובר הוא בנה במציאות‪ ,‬דהיינו‪ ,‬שנתהוה מכוח‬
‫הביצית שלה אז אמרינן דדיני הקירבה נפעלים על ידי הלידה‪ ,‬אבל בגוונא‬
‫שהעובר הופרה מכוח ביצית זרה במעיה אפשר דבכה״ג אין הלידה גורמת‬
‫כל קירוב בינייהו‪ ,‬וא״ב יתכן דבכה״ג אך לענין קירבת משפחת האם נמי‬
‫יהא נדון כקטן שנולד ויהא מותר מן התורה בהו‪ ,‬ודו״ק היטב בכל זה‪.‬‬
 ‫כהלכתה‬ ‫בירורי הלכה‬ ‫גירות‬ ‫קעח‬

‫טו‪ .‬והיוצא מדברינו דלענין יהום הלאום בודאי כגוי גמור דיינינן ליה וצריך‬
‫גירות כדת וכדין‪ ,‬אך לגבי דיני הקרובה אל משפחת האם לא פסיקא‬
‫לי היכי לידייני להא דינא‪ ,‬ודו״ק‪.‬‬

‫טז‪ .‬והנה איכא לספוקי בנידון זה דמצרכינן גירות לעובר זה שהופרה מכוח‬
‫ביצית של גויה אעפ״י שגדל במעיה של ישראלית האם יהא אפשר‬
‫לגיירו בעודו במעיה כשהיא מעוברת וכהא דשנינו דמעוברת שנתגיירה אין‬
‫בנה צריך טבילה‪ ,‬דמהניא ליה טבילת האם‪ ,‬ומעתה איכא לספוקי האם הא‬
‫דמהני הגירות אך לעובר היינו דוקא כשאמו טובלת לגייר את עצמה הוא‬
‫דאמרינן דמהני אותה טבילה אך לעובר שבמעיה‪ ,‬אבל כשהיא ישראלית‬
‫גמורה אפשר דלא חייל כלל על טבילתה תורת טבילת גירות‪ .‬והנה יש בזה‬
‫ג׳ ספיקות‪ ,‬חדא‪ ,‬משום מעשה הטבילה דגירות‪ ,‬ומשום החציצה דאיכא‬
‫בהאי טבילה‪ ,‬וגם משום דין הזכיה לעובר דאינו בר זכיה‪ ,‬ולא שייך כאן‬
‫למימר דמגו דזכיא לנפשה זכיא נמי לדידיה‪ ,‬דהרי היא ישראלית גמורה‬
‫לכל דבר‪ ,‬וצ״ע טובא בהאי ספיקא‪ .‬ובע״ה נשנה פרשתא דא במקום אחר‬
‫ועוד חזון למועד בס״ד‪] .‬והנה מובן מאיליו דבל דברינו אינם אלא למשא‬
‫ומתן בעלמא והכרעת הדין מסורה ביד גדולי הדור שליט״א[‪.‬‬

‫יז‪] .‬והנה זה עתה הניעתני תשובתו של רבינו הגדול הגרי״ש אלישיב‬

‫שליט״א שהורה בשאילתא דילן דעל העובר לעבור תהליך של גירות‪.‬‬
‫]אך לא הוברר לי אם כוונתו מדין ודאי או מספק ונפקא מינה אם לברך‬
‫ברכת המצוות על הגירות או לאו]‪ .‬והוספתי עוד לשאול האם בכה״ג אפשר‬
‫יהיה לגיירה כשהיא עדיין מעוברת או דוקא לאחר שיוולד‪ ,‬היתה תשובתו‬
‫דשפיר מחני הגירות בעודה מעוברת‪.‬‬
‫קעט‬ ‫כהלכתה‬ ‫בירורי הלכה‬ ‫גירות‬

‫טו‪.‬‬

‫בענק עכו״ם העוסק בתורה‬

‫א‪ .‬הנה בטו״א הגיגה דף יג‪ .‬נקט בפשיטות דאם האיסור דעכו״ם העוסק‬
‫בתורה הוא מדין גזל אז אם הישראל מלמדו תורה ליכא איסור גזילה‪,‬‬
‫כיון דלמד ברשות הישראל‪ ,‬וזה תימא דאפילו אי נימא דהוא ממון של‬
‫ישראל לענין נתינת רשות‪ ,‬מ״מ אכתי הרי אין זה נהלתו הפרטית‪ ,‬דהא כל‬
‫ישראל שותפים בה ואיך מהני רשותו של אהד מן השותפים ליטול מידי‬
‫דשייך לכל השותפים‪.‬‬

‫ב‪ .‬וכתב בשו״ת מתנה היים או״ה סי׳ ז׳ בתוך דבריו דכיון דאין שאר‬
‫השותפים נתסרים מאומה ע״י נתינת הרשות של האי ישראל שפיר פני‬
‫בהכי‪ ,‬עיי״ש‪ .‬ותמה על כך בספר נטע שורק עה״ת‪ ,‬סוף פרשת וזאת‬
‫הברכה‪ - ,‬בענין עכו״ם העוסק בתורה‪ ,‬דא״ב אפילו בלא רשות הישראל‬
‫נמי נימא דלאו מידי עביד האי נוי‪ ,‬כיון דלא חיסר מאומה מאף אחד מן‬
‫השותפין‪ ,‬וצע״ג‪.‬‬

‫והנה בנטע שורק שם העלה לחדש דבאמת איסורא דנוי העוסק בתורה‬ ‫ג‪.‬‬
‫הוא איסור מחודש באגפי נפשיה ואינו מדין נזילה או נערה המאורסה‪,‬‬
‫ונהי דעיקרו ושורשו נטוע על הני איסורי ומשום הכי לא חשיב להו באנפי‬
‫נפשייהו בהדי מצוות דבני נח‪ ,‬אבל באמת נדר איסורו הוא איסור בפני‬
‫עצמו‪ ,‬ומשו״ה אית ליה להרמב״ם דאין חייב מיתת בי״ד על כך ורק מיתה‬
‫בדיני שמים‪ ,‬יעויין היטב בדבריו שם‪ .‬ומייתי התם סייעתא נפלאה ליסודו‬
‫מהא דהקשו התוס׳ בחולין דף לג‪ .‬האיך יתכן לאסור על גוי לימוד תורה‬
‫ושמירת שבת‪ ,‬דמי איכא מידי דלישראל שרי ולעכו״ם מתמר‪ ,‬ואי נימא‬
‫דבאמת עיקר יסוד האיסור הוא אך ורק מדין נזילה נרידא א״כ שפיר‬
‫מיתסר נמי לישראל האי איסורא דנזילה במידי דלאו דידיה הוא‪ ,‬ומוכח‬
‫להדיא מזה דהוי איסורא חדתא באנפי נפשיה‪.‬‬
 ‫כהלכתה‬ ‫בירורי הלכה‬ ‫גירות‬ ‫הפ‬

‫ובאמת בתום׳ בסנהדרין דף נט‪ .‬הקשו קושיא זו רק מגוי ששבת ובעל‬

‫המתנה היים באמת כתב בדעתם דמה״ט לא הוי קשיא להו‬
‫מלימוד תורה משום דתורה הוי משום גזל או נערה המאורסה דמיתסרי נמי‬
‫לישראל‪ ,‬עיי״ש‪ .‬ולפום ריהטא נראה דבהא מילתא גופא מיפלג פליגי הני‬
‫תרי בעלי התום׳ דתולין ודסנהדרין‪ ,‬אי האי איסורא דעכו״ם בעסק התורה‬
‫הויא איסורא באגפי נפשיה אי דהוי אותו איסור דגזל או דנערה המאורסה‪.‬‬

‫ד‪ .‬אמנם לענ״ד נראה דאפילו אי נימא דהאי איסורא הוי גדר נזילה גמורה‬
‫מ״מ מצינן למימר דנתינת רשות לא יועיל מאומה‪ ,‬ואפילו אי נימא‬
‫דבמידי דשותפות כי האי לא בעי רשות מכל השותפין‪ ,‬מ״מ מציגן למימר‬
‫דהכא אין זה גדר ממון השותפות אלא ממונא דציבור וכלל ישראל‪ ,‬וכעין‬
‫גדר ממון השבט‪ ,‬דאינו מתתלק לפרטי האישים שבאותו השבט‪ ,‬אלא הוא‬
‫רשות בפני עצמו‪ ,‬וכשם דגבי ממון השבט לא תועיל נתינת רשות אחד מן‬
‫הנהנים כיון דאבתי אינו ממונו הפרטי‪ ,‬ה״נ גבי תורה דינא הכי‪.‬‬

‫ה‪ .‬וביותר נראה לומר בהא מילתא דאין הטעם משום שהגוי משתמש‬
‫בדבר שהוא שייך לאחרים שלא ברשות הבעלים‪ ,‬דמצד ענין השימוש‬
‫לכאורה הויא מידי דלית ביה ממשא והוי כעין קול ומראה וריח שאין בו‬
‫משום מעילה‪ ,‬אלא נראה דיש בכך משום פגיעה וחסרון בקדושת התורה‪,‬‬
‫דגוי שניגש לעסוק בתורה הרי הוא פוגם ומחבל בזיו קדושת התורה‬
‫בבחינת ובאו בה פריצים וחללוה‪ ,‬וא״ב יש כאן הפסד ופגיעה ובזה פשיטא‬
‫דלא מהני נתינת רשות אחד מהשותפין להשחית את ממון השותפות‪,‬‬
‫ודו״ק‪.‬‬

‫ו‪] .‬והנה ראיית הטו״א היא מהא דרבן גמליאל בע״ז דף מד‪ :‬דאמר לו‬
‫לעכו״ם טעמא אמאי רחץ במרחץ של בית ע״ז‪ ,‬ולענ״ד נראה דהיכא‬
‫דנחשד כעובר על דבר תורה וכאלו מזלזל באיסורים בודאי שרי ליה להסיר‬
‫מעצמו לזות שפתים ובפרט שיש בכך ענין חילול השם‪ ,‬ולכן שרי ליה‬
‫להשיב לגוי טעמא דרחץ באותו מרחץ ומשום דבכה״ג לית בה איסורא‪,‬‬
‫ופשוט[‪.‬‬
‫קפא‬ ‫כהלכתה‬ ‫בירורי הלכה‬ ‫גירות‬

‫ז‪ .‬והנה במחנה חיים העלה לחדש דלימוד הלכות שרי אפילו לגוי ולא נאסר‬
‫להם אלא לימוד בעיון ועסק בדברי תורה‪ ,‬ולכן נקט נוי ״העוסק״ בתורה‪,‬‬
‫ומשו״ה שפיר שרינן לגוי לללמוד הלכות מעיקר הדין‪ ,‬וכעי״ז כתב נם‬
‫הנצי״ב בשו״ת משיב דבר ח״ב סי׳ ע״ז וכן בקדמת העמק בשאילתות‬
‫דר״א‪ ,‬אך המחנה חיים שם העלה דהאי קרא דלא עשה כן לכל נוי‬
‫ומשפטים בל ידעום קאי באמת לאסור לימוד התורה עם עכו״ם אפילו‬
‫לימוד ההלכות‪ ,‬ומשמע דעכ״פ מדבריהם מיתסר נמי לימוד הלכה בעלמא‪.‬‬
‫ואפשר דהיינו דוקא שאסור לישראל ללמוד עמו‪ ,‬אך עליה דידיה ליכא‬
‫איסורא ללמוד בעצמו‪ ,‬וצ״ע בזה‪.‬‬

‫ח‪ .‬ודעת המהרש״א בח״א שבת דך לא‪ .‬דבנוי העומד להתגייר שרי ללמוד‬
‫תורה‪ ,‬ומשמע דאין חילוק בין הלכה לעיון ופלפול‪ ,‬וכעי״ז כתבו התו״י‬
‫ביבמות דך מה‪ :‬דגוי העומד להתגייר שרי ליה לשמור שבת‪ ,‬אעפ״י שעדיין‬
‫לא התגייר‪ .‬ועיין היטב בשו״ת רעק״א סי׳ מ״ד מ״ש בזה‪.‬‬

‫ט‪ .‬ולמסקנא דמילתא נראה לענ״ד דללמוד עם הגוי העומד להתגייר הלכות‬
‫הנצרכות לו לקיום המצות מיד אחר הגירות לית דין צריך בושש דשרי‪,‬‬
‫ואדרבה חובה גמורה יש בדבר זה‪ ,‬דלא יעלה על הדעת שיהא רשאי ליכנס‬
‫לכלל ישראל כשאין לו ידיעה האיך לקיים את המצוות המוטלות עליו‬
‫לאלתר‪ ,‬ודו״ק‪.‬‬

‫י‪ .‬והנה בנטע שורק שם תמה דהאיך מצינן למימר דשבע מצוות דידהו‬
‫אינם בכלל האיסור‪ ,‬דהרי האי קרא דתורה ציוה לנו משה מורשה‪,‬‬
‫דמינה ילפינן להאי איסורא‪ ,‬איירי בכל תרי״א מצוות שניתנו למשה‪,‬‬
‫ד״תורה״ בנימטריא הכי הוי‪ ,‬וכיון שכן הרי מוכח דמספר מצוות אלו נמסרו‬
‫אך ורק לישראל ולא לעכו״ם‪.‬‬

‫יא‪ .‬ונראה דאפשר לומר בזה‪ ,‬דמיסתבר דאפילו בחני שבע מצוות נמי לא‬
‫דמו המצוות האלו שלגבי הישראל ולגבי העכו״ם‪ ,‬דנראה דלישראל‬
‫ניתנו הרבה פרטים ותנאים מחודשים בענין המצות והמסתעך מהן שלא‬
‫נמסרו אלא לישראל ולא לבני נח‪ ,‬וכיון שכן מיסתבר לומר דלא הותר לנוי‬
 ‫כהלכתה‬ ‫בירורי הלכה‬ ‫גירות‬ ‫הפב‬

‫אלא לעסוק בחלק מה שהוא נצטווה ולא במה שנצטוו ישראל במצוות אלו‪.‬‬
‫]וידועים דברי הרמב״ם בהקדמה לפיה״מ דמצות מילה שאנו מקיימים אינה‬
‫מפאת הציווי שנצטוה בה אברהם אבינו אלא מפני מה שנצטוינו עליה‬
‫במתן תורה‪ .‬ועיין עוד בדברי הח״ם בפרשת בהעלותך ובשער יום!ז שם‪,‬‬
‫דמה שמלו ישראל במצרים קודם מתן תורה לא הועיל להם מאומה לענין‬
‫הגירות והוצרכו באמת להטפת דם ברית לאחר קבלת התורה עיי״ש‪.‬‬

‫יב‪ .‬ואולי אפשר לומר עוד בנידון זה‪ ,‬דבאמת אך בהני שבע מצוות לא‬
‫הותר להם לעכו״ם לעסוק בתורת עסק בעיון ההלכה עד עומקה‬
‫ובפלפול הסוגיות‪ ,‬אלא דשרי להם ללמוד את החלק הנחוץ להם בכדי לידע‬
‫את המעשה אשר יעשון‪ ,‬וכן מדוייק לענ״ד מלשון רש״י בסנהדרין שם‪,‬‬
‫]ודלא כהמחנ״ח הנ״ל[‪ ,‬ולפי זה ניחא שפיר‪ ,‬דבאמת נמסרו לישראל כל‬
‫התרי״ג מצוות לעסוק בתורתם בעיון עד תומה‪ ,‬ולא נתנוה לגויי הארצות‪,‬‬
‫אלא שהותר להם ללמוד את התורה לצורך ידיעת הלכותיה‪.‬‬

‫יג‪ .‬ושמעתי עוד רעיון בזה‪ ,‬דהנה לכלל ישראל ניתנה התורה במתנה‬
‫גמורה ואם חכמי התורה יכריעו ברוחב דעתם נגד מה דשנו במתיבתא‬
‫דרקיע‪ ,‬תוכרע ההלכה כחכמי ישראל ומשום דלא בשמים היא וכפי‬
‫שהאריך הר״ן בדרשותיו והקצות החושן בהקדמת ספרו‪ ,‬ועיין בהקדמה‬
‫לספר אמת ליעקב מבעל הנתיבות דמטעם זה נתקנה הברכה ד״אשר נתן‬
‫לנו תורת אמת״ להורות על המתנה שקיבלנו ממנו יתברך‪ ,‬וזה ליכא כלל‬
‫בגוייים‪ ,‬דתורה שנתן לנו משה רבינו במתנה לנו ניתנה ולא להם‪ ,‬דאפילו‬
‫שבע מצוות דידהו נמי לא ניתנה להם בתורת בעלים‪ ,‬אלא הותר להם‬
‫ללמוד בלבד‪.‬‬

‫יד‪ .‬ולענ״ד נראה עוד בזה‪ ,‬דפשיטא דמה דאמרינן בעלמא דהקב״ה מלמד‬
‫תורה לעמו ישראל‪ ,‬כי ה׳ יתן חכמה מפיו דעת ותבונה‪ ,‬זה בודאי ליכא‬
‫אלא לישראל בלבד‪ ,‬דרק לעמו ישראל הוא מלמד את תורתו‪ ,‬וכיון שכן‬
‫פשוט דלא יתכן שגוי יזכה לירד ולמיחת לעומקה דשמעתתא אליבא‬
‫דהלכתא‪ ,‬כי אין לו חלק ונחלה בתורת ה׳‪ ,‬ודו״ק‪.‬‬
‫הפג‬ ‫כהלכתה‬ ‫בירורי הלכה‬ ‫גירות‬

‫טו‪ .‬ומצאתי עוד מילתא הדתא בזה במאירי בסנהדרין שם דמדבריו מבואר‬
‫דהאיסור הוא דוקא אם עוסק בתורה שלא לכוונת קיום עיקרי‬
‫מצוותיה‪ ,‬אלא לידע תורתינו ותלמודינו‪ ,‬וכן מה שאמרו שם דאפילו נוי‬
‫העוסק בתורה הרי הוא ככהן גדול איירי כשעוסק בה ומקיימה לשמה‪ ,‬עיין‬
‫היטב בדבריו שם‪] .‬ושם משמע דעיקר טעם האיסור הוא משום דע״י‬
‫שיעסוק בתורה ידמה לישראל‪ ,‬עיי״ש[‪.‬‬
 ‫כהלכתה‬ ‫בירורי הלכה‬ ‫גירות‬ ‫הפד‬

‫טז‪.‬‬

‫כענין כוונת גירות לשם שמים‬

‫לכבוד מע״ב מו״ח הגאון המפורסם לשבח ולתהלה‪,‬‬
‫מוהר״ר שמואל אליעזר שטרן שליט״א‬
‫דומ״צ בד״צ זכרון מאיר ור״מ ישיבת מחנה אברהם ב״ב‬

‫הנני בזה ע״ד שנסתפק מובא בגר שאין ברור שכונתו לשמים דהיינו‬
‫שב״ד אין יכולין לעמוד ע״ז ולומר בודאות שכונתו לשמים אי יש‬
‫לקבלו מספק דהלא בדיעבד קיי״ל בסימן רס״ח סי״ב שגם אם אין כונתו‬
‫לשמים הוי גר או דילמא כיון שאין יודעין בודאות‪ .‬אסור לקבלו דזה מקרי‬
‫לכתחלה‪.‬‬

‫א‬
‫והנה מקור הסוגיא ביבמות כד; אחד איש נתגייר לשם אשה ואחד אשה‬
‫שנתגיירה לשם איש וכן מי שנתגייר לשם שלחן מלכים לשם עבדי‬
‫שלמה)וברש״י בעלי שררה היו( אינן נרים דברי ר׳ נחמיה שהיה ר׳ נחמיה‬
‫אומר אחד גירי אריות ואחד גירי חלומות ואחד גירי מרדכי ואסתר אינם‬
‫גרים עד שיתגיירו כבזמן הזה ]וברש״י דהיינו שלא יעשה מחמת שררה[‬
‫ובגמ׳ פריך מזה על מתניתין דתנן מי שבא על עובדת כוכבים ונתגיירה לא‬
‫ישאנה ואם כנם אין מוציאין דמשמע שעכ״פ הוי גירות ולא אמרינן‬
‫שהואיל והוי לשם אישות לא הוי גירות ומשני בנמ׳ דהא א״ר יהודה בר‬
‫שמואל בר מרתא משמיה דרב הלכה כדברי האומר כולם גרים הם‪.‬‬
‫ובפשטות מלשון הנמ׳ הלכה ״כדברי האומר״ משמע שנחלקו בזה והלכה‬
‫כדברי האומר כולם גרים הם וכ״ב להדיא שם בחידושי הריטב״א‪ ,‬ובמרדכי‬
‫ביבמות סימן ק״י שהא דפסקינן דהלכה כולם נרים הם מיירי כשאנו רואים‬
‫שמישרים דרכיהם אח״ב אע״פ שמתחלה עשו לשם אישות ויותר נראה‬
‫לומר כן מלומר שהאמורא לא יפסוק דלא כברייתא דרב נחמיה עיי״ש‬
‫ומבואר דעת המרדכי דהא דבדיעבד אפילו אם היתה כונתו לשם אישות‬
‫הוי גירותו גירות היינו דוקא כשרואין שמתנהג אח״ב כישראל‪.‬‬
‫קפה‬ ‫כהלכתה‬ ‫בירורי הלכה‬ ‫גירות‬

‫אולם בתום׳ הרא״ש ובפסקי רי״ד גרסו הלכה כולם גרים הם ולפי״ז‬
‫הבונה שבדיעבד הוי גירות אע״פ שנתגיירו לשם אישות דרק‬
‫לכתהלה אין מקבלין אותו‪ ,‬ויש לציין לירושלמי קידושין פרק ד׳ הלכה א׳‬
‫המתגייר לשם אהבה וכן איש מפני אשה וכו׳ הלכה גרים הם ואין דוהים‬
‫אותם כדרך שדוחין הגר תתלה אבל מקבלים אותם וצריכים קירוב פנים‬
‫שמא גויירו לשם שמים עכ״ל הירושלמי‪ .‬ומשמע ג״ב שבדיעבד הוי גירות‬
‫אע״פ שמתהלה נתכוונו לשם אישות‪.‬‬

‫ולכאורה אפשר דטעמא דהא מילתא שבדיעבד הוי גירות דהרי הא דאין‬
‫מקבלין גירות לשם אישות זה רק מדרבנן וכשיש ספק אזלינן‬
‫לקולא‪ .‬ומצאתי שכך נקיט בפשיטות בשו״ת טוב טעם ודעת מהדו״ק סימן‬
‫ר״ל דהא דאין מקבלין גירות לשם אישות זה רק מדרבנן‪ .‬והגם ששם‬
‫ביבמות איתא דהא שאין מקבלין גרים לא בימי דוד ולא בימי שלמה נפקא‬
‫מקרא דהן גור יגור אפם מאותי גר אתך עליך יפול‪ ,‬אין זה אלא אסמכתא‬
‫בעלמא‪.‬‬

‫ר״ל עוד שכיון שיש מצוה לב״ד לקבל גרים ויש ספק אם כונתו לשמים‬
‫לכן המצוה הזאת אומר לנו סברא שיש לקבלו מספק בצירוך הסברא‬
‫דספקא דרבנן לקולא ודוק‪ .‬וראיה עוד דהא דאין מקבלין גרים לשם אישות‬
‫זה רק מדרבנן כיון דקיי״ל שבדיעבד אם קיבלו אותה הוי גירות וידוע‬
‫שבדאורייתא לא מחלקינן בין לכתתלה ודיעבד וע״ב דמדרבנן הוא ודו״ק‪.‬‬

‫ב‬

‫ולכאורה איכא לאתויי עוד ראיה להא מילתא שכל שאין ברור שאין‬
‫כונתו לשמים יש לקבלו דהנה ביבמות ע״ו‪ .‬איתא דהא דכתיב‬
‫ויתחתן שלמה את בית פרעה מלך מצרים שגיירה ונסבה ופריך והא לא‬
‫קבלו גרים בימי שלמה ומשני מידי הוא טעמא אלא משום שלחן מלכים‬
‫והא לא צריכה שהרי בת מלך היתה ולכאורה צ״ע דמה בכך שהיתה בת‬
‫מלך מ״מ דילמא חשקה נפשה להתחתן בשלמה שהרי מלך על העולם כולו‬
 ‫כהלכתה‬ ‫בירורי הלכה‬ ‫גירות‬ ‫הפו‬

‫כדמבואר במגילה י״א וכבוד גדול היה לינשא לשלמה וע״כ שכיון שיש‬
‫עכ״פ סברא לומר שאין כונתה לאישות א״כ הוי כבר רק ספק שכונתה‬
‫לשם אישות ולכן קיבלו אותה‪ ,‬ודו״ק‪.‬‬

‫ומצאתי בשו״ת רבי אליהו גוטמאכר יור״ד סימן פ״ו שג״כ מוכיח שיש‬
‫לקבל מספק כל שאין ברור שאין כונתו לשמים דהנה בםנהדרין‬
‫צ״ט ע״ב‪ ,.‬מבואר שאברהם יצחק ויעקב נענשו על שלא קיבלו את תמנע‬
‫להתגייר והלכה והיתה פלנש לאליפז בן עשו ונפיק ממנה עמלק שצערונהו‬
‫לישראל והרי לכאורה אברהם ודאי מצא בה איזה ריעותא שלא רצה‬
‫לקבלה שהרי אברהם היה מנייר נרים וא״ב למה נענשו וע״ב שכיון שלא‬
‫היה ודאי שאין כונתו לשמים מספק היה להם לקבלה‪.‬‬

‫וכץ מבואר בהגהות יעב״ץ בסנהדרין צ״ט‪ :‬שה״ט שלא קיבלהו דשמא לא‬
‫רצתה להתגייר אלא ע״מ שישאנה אחד מהם לאשה ולא הוי בכלל‬
‫גירי אמת וכענין שאמרו שאין מקבלין גרים בימי דוד ושלמה ולדברי ר׳‬
‫נחמיה א!ז בדיעבד לא הוי גירות וא!ז דלא קיי״ל כוותיה מ״מ דילמא אינהו‬
‫הוי ם״ל הכי ושמא משום הכי מסיק דלא איבעי להו לרחקה ע״כ הרי שנ״ב‬
‫כתב שלכן לא קיבלהו משום שאמרה שרוצה להינשא וא״ב איך סיים שלכן‬
‫נענשו משום דלא היה להם לרחקה הלא לכתחלה ודאי שאין מקבלין לשם‬
‫אישות וע״ב דנם אם היא אומרת שרוצה להינשא ליהודי עדיין אפשר‬
‫שכונתה לשמים ובאמת שבשו״ת רבי אליהו גוטמאכר הנ״ל ששם נשאל‬
‫באחת שיודעים בה שהיא מתגיירת משום שרוצה להינשא ליהודי וידעו‬
‫שכבר מקודם רצתה להתקרב ליהדות רק עתה אם לא תנשא ליהודי אין‬
‫רצונה להתגייר השיב ששפיר יש לקבלה דדלמא זה וזה בידה שרוצה‬
‫להתגייר וגם רוצה להינשא ודו״ק‪ ,‬ועיין בבאר שבע שם‪.‬‬

‫ג‬

‫ומצאתי בשו״ת ירושת הפליטה סימן כ״ו עמוד נ׳ ע״ד שהוכיח נ״כ‬
‫ממ״ש המרדכי יבמות פרק החולץ סימן ק״י שהבא להתגייר‬
‫הפז‬ ‫כהלכתה‬ ‫בירורי הלכה‬ ‫גירות‬

‫״וידוע״ לנו שבשביל תועלת דבר הוא עושה אין לקבלו ומדכתב וידוע לנו‬
‫שבשביל דבר הוא עושה אין לקבלו משמע שמספק יש לקבלו‪ ,‬ולפי״ז‬
‫נצטרך לומר שמ״ש המרדני עצמו שם וז״ל אלמא להדיא מה״ת שצריך‬
‫להיות בטוח שסופו לש״ש אין הבונה מה״ת ממש אלא כונתו מעיקר הדין‬
‫דאלה״ב סותר עצמו לפי מה שכתב בירושת הפליטה הנ״ל להוכיח‬
‫מהמרדכי שאין זה רק מדרבנן וכבר מצינו שלשון מה״ת אינו מה״ת ממש‬
‫עיין תוס׳ מו״ק ע״ב ד״ה ניסוך המים ובתוס׳ סוטה כ״ז ד״ה איש‪ ,‬ושדי‬
‫חמד מערכת כלל ל״ט‪.‬‬

‫ולענ״ד יש להוכיח עוד מהמרדכי ממה שהקשה מהא דהלל קבל את הגר‬
‫שאמר גיירני ע״מ שאהיה כהן נדול דהלא אין מקבלין לשם‬
‫שררה ותירץ דבטוח היה הלל שסופו לשמים וכן כתבו התום׳ ביבמות כד‪:‬‬
‫ולב ישתומם שאיך היה בטוח שסופו לשמים בזמן שעכשיו אומר בפירוש‬
‫שכונתו ע״מ להיות כ״ג‪.‬‬

‫ובשו״ת תשורת שי ח״א סימן תקכ״ו כתב שהלל צפה כן ברוח הקודש‬
‫וכן כתב בשו״ת צל״ח סימן קל״ה‪ ,‬אולם כבר הקשה ע״ז בשו״ת‬
‫עצי הלבונה סימן ס״ג שע״ב אין בונת התום׳ שידע כן עפ״י רוח הקודש‬
‫דתורה לא בשמים היא‪ ,‬אלא ודאי שידיעת הלל היתה עפ״י אומד דעתו‬
‫התורנית בלבד לפי התבוננותו בתכונת המתגייר שלפניו שהכירו אחר‬
‫שיתגייר וידע דיני הכהונה שבישראל ידע הגר מעצמו עד כמה נשגבה ממנו‬
‫התגלמות פנימיתו‪ ,‬עיי״ש‪.‬‬

‫ולענ״ד לפי מה שכתבנו א״ש שאפשר שאך שלא היה בטוח שסופו‬
‫לשמים מ״מ היה לו איזה סברא טובה שכונתו לשמים ולכן מידי‬
‫ספיקא לא נפקא ומספק שפיר מקבלים ודו״ק וי״ל שלכן מקבלין באמת‬
‫מספק כיון שבדיעבד הוי גירות אפילו אם אין כונתו לשמים שפיר יש‬
‫לקבלו‪ .‬ומ״מ יש לדייק איפכא ממה שכתבו התום׳ והמרדני שבטוח היה‬
‫הלל שסופו לשמים משמע שחייב להיות בטוח שסופו לשמים ומספק לא‬
‫מקבלים וצ״ע‪.‬‬
 ‫כהלכתה‬ ‫בירורי הלכה‬ ‫גירות‬ ‫הפח‬

‫וי״ל דגם התום׳ והמרדכי ם״ל דמספק יש לקבלו ורק הבא במעשה דהלל‬
‫כיון שהוא אמר בפירוש שכונתו ע״מ להיות כ״ג לכן צריך שיהיה‬
‫״בטוה״ שסופו לשמים‪ ,‬ודו״ק‪.‬‬

‫ומצינו באחרונים שסמכו להקל בהא דלשם אישות כיון שבדיעבד הוי‬
‫גירות עיין בשו״ת דברי מלכיאל ח״ו סימן י״ט שאך שאפשר‬
‫שהיא מתגיירת מפני שאינה רוצה להפרד מבעלה היהודי מ״מ אין לדקדק‬
‫כ״ב כיון שבדיעבד הוי גירות גמורה וע״י כך נציל את הישראל מלשבת‬
‫באיסור עם נכריה עיי״ש ודו״ק‪.‬‬

‫ד‬

‫ומצאתי בשו״ת אחיעזר ה״ג סימן כ״ו שנסתפק ד׳ ג״ב באופן שלא‬
‫נתברר לב״ד אם כונתו לשמים אם יש לקבלו דאולי כונתו‬
‫לשמים וספיקא דרבנן לקולא והביא מהריטב״א כשם הרמב״ן שהטעם‬
‫דקיי״ל שכולם גרים הם שכיון שנתגיירו וקיבלו עליהם כל המצות אגב‬
‫אונסייהו גמר וקבלו והביא מלשון הרמב״ם פי״ג מאיסורי ביאה הי״ז שאם‬
‫לא בדקו אחריו אפילו נודע שבשביל דבר נתגייר הואיל ומל וטבל יצא יצא‬
‫מכלל עכו״ם והוששין לו עד שתתברר צדקותו וכו׳ עיי״ש‪ ,‬ותמהו כל‬
‫האחרונים מה בונת הרמב״ם במה שכתב עד שתתברר צדקותו ועיין מ״ש‬
‫בשו״ת מנחת אלעזר ח״ד סימן ם״ד ובשו״ת יגל יעקב סימן צ״ד‪ ,‬וכתב‬
‫באחיעזר שכונתו שהרי כל הסיבה שבדיעבד הוי גירות דאמרינן שאגב‬
‫אונסא גמר וקבל וא״ב אם רואין בפירוש שאין שומר כל התורה א״ב לא‬
‫נתגייר בלב שלם והיינו שאז נודע שלא היה בכלל גר‪ ,‬ועיי״ש שמסיק‬
‫להלכה שאם היא אומרת שכונתה לשמם ואין אומדנא להיפוך מקבלין‬
‫אותה אולם שם כתב זאת בצירוך הסברא שגם אם לא ייגרו אותה תשאר‬
‫עם בעלה‪ ,‬וא״ב אין זה לשם אישות כ״כ שממילא דר איתה וא״ב אפשר‬
‫בסתם כשאין ברור שכונתו לשמים יש לדון אי יש לקבלו‪.‬‬
‫הפט‬ ‫כהלכתה‬ ‫בירורי הלכה‬ ‫גירות‬

‫ה‬

‫ומ״נו אע״פ שביררנו שדעת כמה אחרונים לקבלה כשיש ספק והוא‬
‫באחיעזר וירושת הפליטה ורבי אליהו גוטמאכר‪ ,‬וכן הוכחנו מכמה‬
‫מקומות מ״מ בזה״ז לע״ד שא״א להקל בזה ובפרט שראיתי להגאון ר״מ‬
‫פנשטיין זצוק״ל בשו״ת אגרות משה ח״א סימן קנ״ט שמעיקר הגירות הוא‬
‫נמנע בזה״ז ולא רק מצד הדין שאין מקבלין לשם אישות אלא שהוא כמעט‬
‫ברור כאנן סהדי שלא מקבלת המצות ורק בפיה אומרת שמקבלת ובלא‬
‫קבלת המצות ודאי שאין גרות‪ ,‬ובפרט אלו שמתגיירים לשם אישות ודאי‬
‫שלא מקבלת בלבה המצות עיי״ש‪ .‬ועוד שיש להוכיח מדעת הרבה ראשונים‬
‫שסוברין שמספק אין לקבלו‪ ,‬ולא רציתי להאריך ומלשון הרמב״ם פי״ג‬
‫מאיסורי ביאה הי״ג שאם לא נמצאת להם עילה מקבלין אותם‪ ,‬ועילה‬
‫הבונה כמ״ש רש״י בכתובות כ׳ ע״ב שהוא סיבה ועלילה כל שהוא לתלות‬
‫בה‪ ,‬ומשמע שאם יש רק איזה סיבה כל שהוא לתלות בה שאין כונתה‬
‫לשמים אין מקבלין אותה ולכן יראתי להקל בזה‪ ,‬ובפרט שגם מו״ח שליט״א‬
‫סיפר לן איזה עובדות דהוי בדידידה שנתברר שאין כונתם לשמים‪ ,‬וגם דעת‬
‫מו״ח שאין לקבלו מספק וכבר הורה חכם ולכן יש לב״ד לדרוש ולחקור‬
‫לראות מה כונתו ואם רואין שכונתו לשמים יש להם לקבלם וכמו שכתב‬
‫הב״י סוך סימן רס״ח שהכל לפי ראות עיני הב״ד וכ״ב בדרישה שם ובש״ך‬
‫סקכ״ג ועיין בשו״ת ערוגות הבושם סימן רכ״ד ובטוב טעם ודעת סימן ר״ל‬
‫כן נלענ״ד בס״ד לקושטא דמילתא‪.‬‬

‫וי״ל עוד טעמא אלימתא שלא לקבל מספק דהנה ראיתי בש״ת אמרי‬
‫יושר ח״א סימן קע״ו ובשו״ת יגל יעקב יור״ד סימן צ״ד שכתבו‬
‫שמה שפסקינן בסימן רס״ח שבדיעבד גם אם לא בררו אם כונתו לשמים‬
‫הוי גירות זה רק אם רואין שהולך בדרך הישר וא״ב מספק מסתבר שלא‬
‫לקבל ודו״ק‪.‬‬

‫הכותב בברכה בכל לב ובכל נפש‪,‬‬

‫מתוך אהבה וחבה‪ ,‬חתנך‬
‫יחזקאל אהרן שוורץ‬
 ‫כהלכתה‬ ‫בירורי הלכה‬ ‫גירות‬ ‫הצ‬

‫יז‬

‫בענץ הסרק בקבלת הגירות‬

‫הגאון רבי נתן געשטעטנער שליט״א‬
‫אבדק״ק קרית אגדי ‪ -‬בני ברק‬
‫ובעל שדת להורות נתן וש״ם‬
‫בס״ר‪ ,‬קרית אגדי בני‪-‬ברק אסרו חג טובות שנת תשס״ר לפ״ק‬

‫תחל שגה וברכותיה למע״ב ידידי הגעלה הרב הגאון הדגול המפורסם‬
‫מרביץ תורה לעדרי צאן קדשים וחובר חיבורים מחוכמים איש חי‬
‫רב פעלים מוה״ר שמואל אליעזר שטרן שליט״א‪ ,‬רב מערב בגי ברק‪,‬‬
‫ומורה ודאין ור״מ פה עיה״ק בגי ברק ת״ו‪.‬‬

‫יקרת מכתבו הניעני מכמה שאלות‪ ,‬אולם אני עני היותי מוק!ז חבילי‬
‫טרדין דאורייתא‪ ,‬הנני להשיב בתשובה קמא קמא דמטי לידי לפום‬
‫מסת הפנאי בעזה״י‪.‬‬

‫ע״ד גר שהיה סבור בשעת ההתגיירות שיש ח״ו שלש תורות שנמסרו‬
‫מאת השי״ת‪ ,‬תורת ישראל ולהבדיל אמונת הנוצרים והישמעאלים‪,‬‬
‫והוא נתכוון לקבל על עצמו בכל לב את תורת ישראל‪ ,‬הם יש בכך פגם‬
‫בגירות‪ ,‬ועליו לטבול שנית ואולי אף להטיף דם ברית או לא עכ״ד‪.‬‬

‫א( הנה ברמב״ם )ה׳ איסורי ביאה פי״ד ה״א( כתב‪ ,‬כיצד מקבלין גירי‬
‫הצדק‪ ,‬כשיבוא להתגייר ויבדקו אחריו ולא ימצאו עילה‪ ,‬אומרים לו מה‬
‫ראית שבאת להתגייר‪ ,‬אי אתה יודע שישראל בזמן הזה דוויים ודחופים‬
‫וכר‪ ,‬אמר אני יודע ואינו כדאי מקבלין אותו מיד‪ ,‬ומודיעין אותו עיקרי הדת‬
‫שהוא יחוד השם ואיסור עבודה זרה ומאריכין בדבר זה‪ ,‬ומודיעין אותו עון‬
‫לקט וכר ומודיעין אותו מקצת צות קלות ומקצת מצות חמורות פעם שניה‬
‫והוא עומד במים וכר עכ״ל‪ .‬וכתב הרב המגיד שם‪ ,‬דמה שמאריכין בדבר‬
‫זה בייחוד השם ובאיסור עבודה זרה‪ ,‬דכיון דאלו הם עיקרי הדת והאמונה‪,‬‬
‫צריך להודיעם בבירור ולהאריך עמם בזה‪ ,‬שהוא עיקר היהדות והגירות‬
‫עכ״ד‪ .‬ומבואר‪ ,‬דאע״ג דאין צריך להודיעו מן המצוות אלא מקצת קלות‬
‫קצא‬ ‫כהלכתה‬ ‫בירורי הלכה‬ ‫גירות‬

‫וחמורות וכן העונשין ואין צריך להודיעו כל תרי״ג מצוות‪ ,‬אבל צריך‬
‫להודיעו עיקרי הדת‪ ,‬דהיינו ייחוד השם ואיסור עבודה זרה‪ .‬ושם )פי״ג ה״ד(‬
‫כתב הרמב״ם ״וכן לדורות כשירצה הגוי להכנם לברית ולהסתופך תחת‬
‫כנפי השכינה ויקבל עליו עול תורה‪ ,‬צריך מילה וטבילה וכר״‪ .‬ומשמע ג״כ‬
‫דסגי שירצה להכנם לברית ישראל ולהכנם תחת כנפי השכינה ולקבל עליו‬
‫עול תורה‪ ,‬דהיינו שירצה לקבל בכללות כל מצוות התורה‪ ,‬ואך שאינו יודע‬
‫את פרטיהן‪ .‬ומה שכתב הרמב״ם )שם פי״ד ה״ח( ״אבל בזמן הזה אפילו‬
‫קבל עליו כל התורה כולה חוץ מדקדוק אחד אין מקבלין אותו״‪ ,‬הרי דאפילו‬
‫בשלח סרון דקדוק אחד אין מקבלין אותו‪ ,‬היינו כשאמר בהדיא שאינו רוצה‬
‫לקבל עליו דקדוק פלוני‪ ,‬אבל אם הוא רוצה לקבל עליו עול תורה של ישראל‬
‫בשלימות‪ ,‬בזה אך שאינו יודע את פרטי המצוות מכל מקום מקבלין אותו‪,‬‬
‫וליכא עיכובא לדעת את כל פרטי תרי״ג מצוות‪ ,‬מלבד יחוד השם ואיסור‬
‫עבודה זרה שידיעתם וקבלתם היא לעיכובא‪ ,‬משום שהם עיקרי הדת‪ .‬ועיין‬
‫בשו״ע יו״ד )סי׳ רס״ה מעיך ב׳ וג׳( שהביא דברי הרמב״ם הנ״ל‪.‬‬

‫ב< ועיין בשו״ת להורות נתן)ח״ג סי׳ פ״ג( ושם )חלק ה׳ סימן ס״ב‪ ,‬ס״ג‪,‬‬
‫ס״ד( שכתבנו‪ ,‬דקבלת כל המצוות מעכבת את הגירות אפילו בדיעבד‬
‫עיי״ש באורך‪ ,‬וכן מצאתי בשו״ת צור יעקב )סי׳ כ״ד‪ ,‬כ״ז( עיי״ש‪ .‬וכן‬
‫במשנה ברורה )סימן ד״ש ביאור הלכה ס״ג( עיי״ש‪ .‬ועיין טו״ז יו״ד )סי׳‬
‫רס״ח סק״ט( דקבלת מצוות צריכה להיות ביום בשלשה ומעכב אך בדיעבד‪,‬‬
‫משום שזהו גוך הדבר והתחלתו‪ ,‬אבל מילה וטבילה הוי כגמר דין דמן‬
‫התורה הוה אך בלילה עיי״ש‪.‬‬

‫ג< והנה מבואר ברמב״ם )פ״ט מעבודה זרה ה״ד( הנוצרים עובדי עבודה‬
‫זרה הן ויום ראשון יום אידם הוא )כן הגירסא ברמב״ם הוצאת רש״פ(‪.‬‬
‫וכן כתב הרמב״ם)ה׳ מאכלות אסורות פי״א ה״ז( שהנוצרים עובדי עבודה‬
‫זרה הן וסתם יינם אסור בהנאה‪ ,‬אבל הישמעאלים אינם עובדי עבודה זרה‪.‬‬
‫וכן כתב הרמב״ם בפירוש המשניות הנדמ״ח )עבודה זרה פ״א מ״ג( שזו‬
‫האומה הנוצרים לכל שינויי כתותיהם כולם עובדי עבודה זרה עיי״ש‪.‬‬
‫ומעתה גר זה שהיה סבור בשעת ההתגיירות שיש ח״ו שלש תורות‬
‫שנמסרו מאת השי״ת‪ ,‬דהיינו תורת ישראל ולהבדיל אמונת הנוצרים‬
 ‫כהלכתה‬ ‫בירורי הלכה‬ ‫גירות‬ ‫הצב‬

‫והישמעאלים‪ ,‬והנה אמונת הנוצרים הוא עבודה זרה‪ ,‬ונמצא שהיה סבור כי‬
‫גם אמונת עבודה זרה של הנוצרים הוא מאת השי״ת ה״ו‪ ,‬והרי זה כפירה‬
‫באמונת היחוד שאין עוד מלבדו‪ ,‬וגם כפירה באיסור עבודה זרה‪ ,‬שהרי‬
‫לדעתו גם מי שעובד עבודה זרה כנוצרים עושה על פי ה׳‪ ,‬שהרי לדעתו‬
‫המוטעית נם זו נמסרה מאת השי״ת‪ .‬נמצא שחסרה לו עיקר אמונת תורת‬
‫ישראל‪ ,‬שהוא יחוד ה׳ ואיסור עבודה זרה‪ ,‬ונמצא דליכא קבלת עול תורה‬
‫שעיקרה יחוד השם ואיסור עבודה זרה‪.‬‬

‫ד( וגם במה שסבור שהשי״ת מסר אמונת ישמעאלים‪ ,‬נראה שהוא כפירה‬
‫בעיקר קבלת עול תורה‪ ,‬דאע״ג דהם אינם עובדי עבודה זרה‪ ,‬וכן הוא‬
‫בשו״ע יו״ד )סי׳ קכ״ד ס״ו( בטו״ז שם )סק״ד( ‪ -‬וכנראה שיש השמטה‬
‫בשו״ע שם על ידי הבקורת ‪ -‬אולם הרי מבואר ברמב״ם )פ״ג מתשובה‬
‫ה״ח(‪ ,‬שהאומר שהבורא החליןז מצוה זו במצוה אחרת וכבר בטלה תורה‪,‬‬
‫אע״פ שהיא היתה מעם ה׳ בנון הנוצרים וההנרים‪ ,‬הרי זה כופר בתורה‬
‫עיי״ש‪ ,‬ועיין באנרת תימן להרמב״ם ז״ל )עמוד ד׳ ועמוד ז׳( שהישמעאלים‬
‫אומרים פשטים כוזבים בפסוקי התורה עיי״ש‪ .‬ואם הוא היה סבור שנם‬
‫אמונת הישמעאלים נמסרה מאת השי״ת‪ ,‬נמצא שהוא מאמין שיש מקום‬
‫לומר בפשטי הכתובים שבתורה ככזבי הישמעאלים‪ ,‬ושיש מקום לומר‬
‫שהקב״ה החליןז מצוה זו באחרת‪ ,‬וזו היא כפירה בתורה‪ .‬נמצא דמעולם‬
‫לא היתה בגר זה קבלת עול תורה וקבלת עיקרי האמונה כדין‪ .‬ואף שיתכן‬
‫שאם היו מסבירים לו בשעת ההתגיירות כי אמונת הנוצרים והישמעאלים‬
‫היא כזב‪ ,‬יתכן שהיה מקבל את זה‪ ,‬מכל מקום כיון שלא ידע מכל זה‪ ,‬הרי‬
‫לא היתה קבלת עול תורה ואמונה כהלכה‪ ,‬ונראה פשוט דאין זה בגדר‬
‫קבלת עול תורה וליכא גירות‪ ,‬וממילא צריך קבלת עול מצוות מחדש‬
‫וטבילה והטפת דם ברית‪.‬‬

‫ה( ומכל מקום יש לעיין היכי שנתחזק להיות גר צדק‪ ,‬ועכשיו בא לומר‬
‫שבשעה שהתגייר וקבל עול תורה‪ ,‬היתה דעתו משובשת וסבר‬
‫שהקב״ה מסר ג׳ תורות וכנ״ל‪ ,‬וקדש אשה אחר שנתגייר‪ ,‬האם נימא שהוא‬
‫נאמן במה שאומר שלא היתה קבלת עול תורה ותתבטל הגירות למפרע‬
‫ויהיו קדושיו בטלין‪ .‬ועיין רמב״ם)פי״ג מאיסורי ביאה הט״ז( גר שלא בדקו‬
‫מצג‬ ‫כהלכתה‬ ‫בירורי הלכה‬ ‫גירות‬

‫אחריו או שלא הודיעוהו המצוות ועונשן‪ ,‬ומל וטבל בפני שלשה הדיוטות‪,‬‬
‫הרי זה גר ואפילו נודע שבשביל דבר הוא מתגייר‪ ,‬הואיל ומל וטבל יצא‬
‫מכלל הגוים וחוששין לו עד שיתבאר צדקתו‪ ,‬ואפילו חזר ועבד עבודה זרה‬
‫הרי הוא כישראל משומש שקידושיו קדושין עיי״ש‪ .‬ובחרב המגיד שם כתב‬
‫שאין הודעת המצוות מעכבת דיעבד‪ .‬ועיין מה שהאריך בזה בשו״ת חמדת‬
‫שלמה )יו״ד סי׳ כ״ט‪ ,‬ל׳( שציין עליו הפתחי תשובה ביו״ד )סי׳ רס״ח‬
‫םק״ד(‪ .‬וא״ב יתכן דגם בנדון דידן‪ ,‬אחרי שנתחזק להיות גר צדק‪ ,‬ושוב בא‬
‫באמתלא שהתכוין בקבלת המצוה שלא כדת‪ ,‬יש לעיין אם נאמן להקל‬
‫ולומר שאין קידושיו קדושין‪ .‬ואם יארע מעשה כזה צריך לעיין בעומק‬
‫הסוגיא‪ .‬וכעת לא באתי אלא להעיר‪.‬‬

‫ביתר הספקות לא נתנני עתותי לעיין‪ ,‬ואולי עוד חזון למועד‪ ,‬ואתו רב‬
‫הסליחות‪.‬‬

‫והנני בברכת התורה וכט״ם‬

‫נתן געשטעטנער‬
 ‫כהלכתה‬ ‫בירורי הלכה‬ ‫גירות‬ ‫הצד‬

‫יח‬

‫בענץ קבלת מצוות בגירות‬

‫כבוד הרב הגאון המופלג וכו׳ רבי שמואל מאיר כץ שליט״א דומ״צ בעיר‬
‫לייקווד‬

‫אחר מבוא הברכה והשלד כראוי וכיאות‪ ,‬הנגי בזאת להביע את‬
‫התנצלותי הכנה על אשר נתעכבתי מלהשיב על מכתבו ההשוב‪.‬‬

‫ואשיב עתה מפני עשה דכבוד התורה‪ ,‬אך בקוצר אמרים‪ ,‬ותחילה על‬
‫אחרון‪ ,‬בענץ קבלת מצות והודעת חמורות וקלות בהיותו במים או‬
‫דסגי במה שהודיעוהו סמוך לטבילה‪ ,‬הנה אני בעניי נוהג ומקפיד טובא‬
‫שבהיות הגר בתוך המים יחזרו שוב על עיקרי הדת ועל קבלת התרי״ג‬
‫מצות‪ ,‬עם הדרבנן‪ ,‬חמורות וקלות‪ ,‬שכר ועונש‪ ,‬וכסתימת דברי השו״ע‪ ,‬ואני‬
‫מוסיף גם שבשעה שהוא מכוסה במים יתכוון בטבילה זו להיכנס לכלל‬
‫ישראל ולקבל על עצמו עול תומ״צ ומלכות שמים‪.‬‬

‫ב‪ .‬בענין המועמד לנרות שאינו מקבל על עצמו את ענין המסירות נפש על‬
‫נ׳ עבירות‪ ,‬או על ערקתא דמסאני בשעת הנזירה‪ ,‬דמשמע מדברי בעל‬
‫האיגרות משה דאולי אין זה מעכב כלל‪ ,‬ומוקי לה מעכ״ת בנוונא שאין הוא‬
‫ממאן בעצם עול החיוב באופן עקרוני אלא דמספקא ליה אם יוכל לעמוד‬
‫בזה בפועל‪ .‬הנה באמת יש בזה תרי גווני‪ ,‬דאם מחמת הספק הוא אומר‬
‫שאינו מסוגל לקבל על עצמו ענין זה‪ ,‬מיסתבר דהוי חסרון‪ ,‬אבל אם הוא‬
‫מדגיש שבודאי הוא מקבל על עצמו באופן עקרוני דבר זה‪ ,‬אלא שאין הוא‬
‫בטוח שיהא מסוגל להוציאו לפועל והוא יעשה מצדו הכל בכדי שיוכל‬
‫לקיימו בפועל אז מצינן למימר דשפיר דמי‪.‬‬

‫ובאמת מצאתי בס״ד בספר כלי חמדה‪ ,‬פרשת‪ ......‬ש כ ת ב לפרש הא‬
‫דאיתא בנמ׳ יבמות דאמרינן להו דמפקדינן אע״ז‪ ,‬והרי גם בן נח‬
‫הוא מוזהר על ע״ז‪ ,‬אלא דהכוונה היא דאמרינן ליה דעד השתא לא היית‬
‫מצווה ביהרג ואל יעבור‪ ,‬אבל מכן ואילך עליך למסור עצמך למיתה‪ ,‬עכ״ד‪,‬‬
‫ונמצא דזה חלק בלתי נפרד מקבלת עול מצוות‪.‬‬
‫קצה‬ ‫כהלכתה‬ ‫בירורי הלכה‬ ‫גירות‬

‫ואשכחנא בם״ד בחידושי שפת אמת שבת ד!ז פט; שהעלה שם מילתא‬
‫חדתא דעיקר הכפיה במתן תורה היתה על ענין המסירות‬
‫נפש‪ ,‬דעל זה לא היתה קבלה מרצון ועל ענין זה בלבד היה להם טענת‬
‫מודעא עד שהדר קבלו על עצמם בימי אחשורוש מרצון מאהבת הנם א!ז‬
‫את ענין המסירות נפש בפועל ממש‪ ,‬עכ״ד הנפלאים‪.‬‬

‫ומאז אמרתי דלפי״ד הנחמדים של רבינו הבית הלוי בדרשותיו שעיקר‬

‫קבלת התורה היתה ענין הקנאת נופינו למקום ולא דהוי רק ענין של‬
‫התחייבות בעלמא‪ ,‬דלנבי בני נח הוי רק נדר התחייבות ולכן אין בהו דין‬
‫מסירות נפש‪ ,‬אבל בישראל כיון שגופם קנוי לכן הם חייבים למסור גופם‬
‫בשעת הצורך‪ ,‬עכ״ד‪ ,‬והיוצא מדבריו נמי דעיקרו של ההבדל בין ישראל‬
‫לבן נח הוא הקבלה לענין מסירות נפש‪.‬‬

‫ג‪ .‬ואודות הערתו החשובה לעורר את הנשים המתגיירות על אודות‬

‫החציצה שעלולה להימצא בבית הסתרים‪ ,‬מחמת חוסר שימת לב‪ ,‬היא‬
‫באמת הערה חשובה שראוי לתת עליה את הדעת‪.‬‬

‫ד‪ .‬לאחרונה התחלתי להחמיר ולהדגיש בפני המתגיירים שידעו שהקב״ה‬

‫בחר רק בנו ונתן רק לנו את התורה ולא עשה כן לכל גוי‪ ,‬מחמת חשש‬
‫תקלה שהיתה בעבר והארכתי בזה בם״ד בקובץ שערי הוראה ב׳ ומשם‬
‫תדרשנו לטובה‪.‬‬
 ‫כהלכתה‬ ‫בירורי הלכה‬ ‫גירות‬ ‫הצו‬

‫יט‬
‫בעדני פירצות בגירות‬
‫כבוד הרה״ח המפואר‪ ,‬גודר גדר ועומד בפרץ‪ ,‬מוה״ר ר׳ לייכל זאייאנץ‬
‫שליט״א‬

‫אחר מבוא הברכה והשלו׳ אל מע״ב הי״ו‪ ,‬הנני בזה בתשובה קצרה‬
‫אודות שאלותיו הכבדות בנידון החרפה הגדולה שממיטים עלינו‬
‫אנשים חסרי אחריות‪ ,‬אינשי דלא מעלי‪ ,‬שמבצעים גירויות באופן מזולזל‪,‬‬
‫שאין בינם ובין גירות אמת ולא כלום‪ ,‬וקשה להאמין שיש כאילו במחנה‬
‫ישראל‪.‬‬

‫הנה הדבר ברור כשמש בצהרים שאם המבקש להתגייר אינו מתכונן‬
‫להשתית את ארחות והליכות חייו עפ״י התורה והיראה והמסורה‬
‫אין בנירותו כלום‪ ,‬כי עיקרה ויסודה של הגירות היא קבלת עול תורה‬
‫ומצוות ועול מלכות שמים‪ ,‬ואם בתקופה הסמוכה לגירות‪ ,‬המתגייר או‬
‫המתגיירת אינה מנהלים אורח חיים עפ״י ההלכה הרי אינלאי מילתא‬
‫למפרע שהכל היה אונאה אחת גדולה‪ ,‬וכל מי ששותך לכך הרי הוא נותן‬
‫יד לפושעים ומחבל בכרם בית ישראל ומכנים בו זמורות זרות ר״ל וכל אלו‬
‫עתידים ליתן את הדין על כך‪ ,‬אוי להם ואוי לנפשם מיום הדין ומיום‬
‫התוכחה‪.‬‬

‫וברור כשמש שהילד הנולד לאשה זו דינו כגוי גמור והמל אותו בשבת‬
‫מחלל את השבת ועובר באיסור כרת וסקילה‪ ,‬ואפילו במקום שיש‬
‫ספק נמי אין היתר לחלל שבת מספק‪ ,‬ואך עצם המילה אפילו בחול נמי‬
‫אינו כדין‪ ,‬כי יש אוסרים למול את הגויים וכידוע‪.‬‬

‫ולעתיד לבא‪ ,‬אם ירצה קטן זה להתגייר בבוא היום כשירצה באמת‬
‫ובתמים לקבל על עצמו עול תורה ומצוות יצטרך לעבור הטפת‬
‫דם ברית בכדי לקיים בו את ענין המילה לשם גירות אמת‪.‬‬

‫חוב קדוש הוא להקים קול זעקה גדולה ומרה ולמחות בכל תוקף ננד‬
‫התעשיה הזאת העוקרת את יחודו הסגולי של ממלכת כהנים ונוי‬
‫הצז‬ ‫כהלכתה‬ ‫בירורי הלכה‬ ‫גירות‬

‫קדוש ומטמיעים בקרבו נטיעות זרות‪ ,‬אשרי מי שיזכה לבלום את הפירצה‬

‫החמורה הזאת ולומר למלאך המשחית הרןז‪.‬‬

‫תחזקנה ידיו הטהורות של מע״ב אשר מקדיש את עתותיו בכדי לעצור‬

‫את המגיפה הקשה ולתקן את בדקי בית ישראל‪.‬‬

‫יתץ ה׳ ונזכה שתקויים בנו הנבואה; ואצרוך כבור סיגיך ואסירה כל‬
‫בדיליך ואשיבה שופטיך כבראשונה ויועציך כבתחילה‪ ,‬אחרי כן יקרא‬
‫לך עיר הצדק‪ ,‬קריה נאמנה‪.‬‬

‫בברכה מרובה‬
 ‫כהלכתה‬ ‫בירורי הלכה‬ ‫גירות‬ ‫הצח‬

‫כ‬

‫בענץ לא תחנם בעומד להתגייר‬

‫כבוד ידידי הדגול והנעלה‪ ,‬הרב הגאון המפורסם לשם ולתהילה‪ ,‬רבי יצחק‬
‫ישעיה וייס שליט״א‪ ,‬ראש ישיבת אלכסנדר ‪ -‬בני ברק‬

‫אחר מבוא הברכה והשלד ברוב אהבת קדומים‪ ,‬הנני בזאת אודות מה‬
‫שהערת לי ברוב תבונה לענין השאלה האיך שרי ליתן לעומד‬
‫להתגייר לאכול ולישון בחנם ומדוע אין בזה משום איסור לא תחנם‬
‫דאוריתא‪ ,‬והשבת לי דיתכן לפתור בעיה זו בפשיטות על ידי שיקבל עליו‬
‫המועמד את שבע מצוות בני נח וממילא יהא דינו כגר תושב ובנר תושב‬
‫ליכא משום לא תחנם וכדכתיב בקרא‪ :‬לנר אשר בשעריך תתננה ואכלה‪.‬‬

‫והנה הרהרתי טובא ברעיון נאה זה‪ ,‬אך לענ״ד אי אפשר להשתמש‬
‫בפתרון זה מכמה טעמי‪ ,‬חדא‪ ,‬דהרי מבואר להדיא בנמ׳ ערכין דך‬
‫כט‪ .‬דאין נר תושב נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג וכן פסק הר״מ בכמה‬
‫דוכתי‪.‬‬

‫ואמת דדעת הראב״ד בהל׳ איסורי ביאה היא דאך בזמן הזה מחני‬
‫במקצת קבלת שבע המצוות שיהא רשאי לישב בארצינו הק׳ ולית‬
‫ביה משום דלא ישבו בארצך פן יחטיאו אותך לי‪ ,‬כיון שיצא מן הכלל וקיבל‬
‫עליו שלא לעבוד עבודה זרה ולשמור מצוות בני נח‪.‬‬

‫אמנם נראה לענ״ד בפשיטות דאפילו לדידיה אין לך בו אלא חידושו ולכל‬
‫שאר מילי דינו כנוי גמור ואית ביה איסורא דלא תחנם‪ ,‬לא תתן‬
‫להם מתנת חנם‪ ,‬וכן מבואר באמת בהשגות הראב״ד הלכות איסורי ביאה‬
‫דאין מצווין להחיותו ומסתמא הוא הדין נמי דאיסורא איכא ליתן לו מתנה‪.‬‬

‫והאיר ה׳ את עיני ומצאתי להדיא כדברינו בשו״ת משיב דבר ח״ב סי׳‬
‫ל״ו שהאריך טובא בהא מילתא ולדעתו נמי פשוט וברור דדינו‬
‫כגוי גמור לכל ואית ביה משום איסורא דלא תחנם ומייתי סייעתא לדבריו‬
‫מדברי הראב״ד‪.‬‬
‫קצט‬ ‫כהלכתה‬ ‫בירורי הלכה‬ ‫גירות‬

‫ובאמת מדברי הנצי״ב שם מבואר דאך אידך איסורא דלא תחנם‪ ,‬ליתן‬
‫להם חניה בקרקע‪ ,‬נמי איכא גביה‪ ,‬והיינו משום דאיהו סבירא‬
‫ליה דאיסורא דלא ישבו בארצך ואיסורא דלא תתן להם חניה בקרקע הם‬
‫שני איסורים חלוקים ביסודם ודלא כמו״ש בשו״ת משפט כהן לדמותם‬
‫אהדדי‪.‬‬
‫ב‪ .‬ובר מן דין נראה לענ״ד בעיקרא דהא מילתא‪ ,‬דהנה איכא לעיוני טובא‬
‫בגדרו של גר תושב האם הוא חלות דין גירות במקצת‪ ,‬ובכך יצא מכלל‬
‫בן נח ונהפך למידי אחרינא וחל עליו דין גר תושב‪ ,‬או דילמא באמת הוא‬
‫נשאר אך לאחר מכן בן נח גמור אלא דאית ליה מעלה מסויימת מחמת‬
‫שקיבל עליו לנהוג בפועל את מה שנצטוה‪.‬‬

‫ולענ״ד מציגו כמה ראיות אלימות דדינו כגירות במקצת וחייל עליה‬
‫מהות אחרת‪ ,‬דהנה ביבמות דך מה‪ .‬איכא מאן דאמר דהוא מצווה‬
‫על שמירת שבתות וחזינן דנפיק מכלל עכו״ם לענין איסור שביתה‬
‫בשבתות‪ ,‬ויעויין היטב בסוגית הגמ׳ בכריתות בהא מילתא‪ .‬וכן נראה נמי‬
‫מהא דנקטינן דאין גר תושב נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג ואי אינו חלות‬
‫דין גרות אלא קבלה לשמור את צווי הבני נח למה יגרע בזמן הזה‪ .‬וכמו כן‬
‫נראה נמי לכאורה מהא דבעינן קבלה בפני שלשה מוכח דאיכא בזה חלות‬
‫דין גירות‪] .‬אמנם אי משום הא לא איריא דהא אך בישראל מומר נמי מצינו‬
‫שצריך לקבל דברי חבירות בפני ג׳ והתם בודאי אינו דין מחודש דחייל‬
‫עליה[‪ ,‬ודו״ק‪.‬‬

‫וביותר מצינו בביאור הלכה סי׳ ש״ד שהאריך טובא דאפילו למאן דאית‬
‫ליה דמוזהר הוא שלא לשמור שבת מכל מקום אם קיבל עליו‬
‫לשמור שבתות עליו לשמור שבתות דבקבלה דידיה תליא מדת גירותו‪,‬‬
‫עיי״ש בארוכה‪ ,‬וחזינן דחייל עליה דין גירות מעלייתא להא מילתא‪ ,‬אלא‬
‫דחידוש הוא דמצינן למיעבד להאי גירות בכמה אנפי‪ ,‬אלא דלכל הפחות‬
‫בעינן קבלה על שבע מצוות בני נח‪ ,‬עיין היטב בדברי רבינו הביה״ל שם‪.‬‬

‫ויעוייץ היטב בקובץ שערי תורה ח״א סי׳ צ״ו שהעלה שם דגר תושב דינו‬
‫כישראל לענין שנאסר בע״ז בשיתוך‪ ,‬עייש״ה‪ .‬ועיין עוד בספר‬
‫זכרון מכתם לדוד‪ ,‬במאמרו של הגרי״ש כהנמן מפונביז זצ״ל וכן בחידושי‬
 ‫כהלכתה‬ ‫בירורי הלכה‬ ‫גירות‬

‫רי״ז הלוי על הר״מ‪ ,‬במכתבים בסוך הספר‪ .‬ושו״ר שהאריך בזה הגר״א‬
‫בורדיאנסקי בספר הזכרון להגר״י פרנקל זצ״ל‪ .‬וראה מה שכתב בזה ידידי‬
‫הדגול הרב בעל מנהת אשר בספרו עה״ת סי׳ ד‪ ,‬ויעויין שם שהרהיב את‬
‫הדיבור בנידון זה‪.‬‬
‫והנה הארכתי בספרי נירות כהלכתה דבל עיקר מהותו של נירות הוא‬
‫קבלה נמורה מכאן ואילך ללא סייג‪ ,‬בלי הנבלה של זמן ובלי תנאים‪,‬‬
‫דמהותו של גירות הוא קבלה מוהלטת וגמורה לצמיתות עולם‪ ,‬ומעתה נראה‬
‫דהוא הדין נמי דבעינן בהאי גירות דנר תושב קבלה גמורה בלי הגבלת זמן‬
‫ולא יתכן להיכנס מלכתהילה להאי גירות לזמן מסויים‪ ,‬ונהי דהגירות דלבתר‬
‫הכי הוי הוספה בכמות ובאיכות והיה מקום לומר דאין זה חסרון‪ ,‬אמנם‬
‫לענ״ד נראה דכיון דהם שני סוגים שונים במהותם נמי לא יתכן למיעבדיה‬
‫לגירות דגר תושב לזמן או על תנאי וכדומה‪ ,‬ודו״ק היטב בזה‪.‬‬

‫]ואגב‪ ,‬ראיתי דבר פלא בכלי חמדה‪ ,‬פרשת מסעי‪ ,‬דנר תושב שקיבל עליו‬
‫שלא לאכול נבילות חייל עליה איסור מדין בל יחל דברו לאכול‬
‫נבילות וכמבואר בירושלמי בנזיר‪ ,‬וכיון שכן חשיב בר זביחה ושחיטתו‬
‫כשירה‪ ,‬עכ״ד‪ .‬ולענ״ד הדברים תמוהים טובא‪ ,‬דאטו משום איסורא דבל‬
‫יחל חשיב הוא בר זביחה‪ ,‬והרי אין הוא מצווה במצות הזביחה דוזבחת‪,‬‬
‫אלא אאיסור שבועה ונדר בלבד‪ ,‬וצע״ג‪.‬‬

‫כרם מצינן למימר דדינו של גר תושב הוא שנעשה גר במדה מסויימת‬

‫לענין אותן מצוות שקיבל על עצמו ולכל הפחות עליו לקבל שבע‬
‫מצוות בני נח ואם קיבל יותר חיילא קבלת הגירות על כל מה שקיבל ונמצא‬
‫דהרי הוא מוזהר על נבילות מחמת אזהרתא דישראל‪ ,‬וכיון שכן מצינן‬
‫למימר דחשיב בר זביחה מעיקר הדין וכעין דברינו מבואר בביה״ל סוס״י‬
‫ד״ש הנ״ל[‪,‬‬

‫ג‪ .‬ברם נראה דמכל מקום יש לדון ולצדד להקל בהא מילתא‪ ,‬דמצינן למימר‬
‫דבשם שמותר ללמדו תורה לדעת את הדרך ילך בה לאחר שיכנס לכלל‬
‫ישראל וכן נראה פשוט דמותר ללמדו תורת המדות בכדי שיראה איך‬
‫צריכה להיות הנהגת היהודי בין אדם לחבירו‪ ,‬כמו כן נמי מותר וראוי‬
‫להוכיח לו את מדת הכנסת אורחים וגמילות חסדים שאנו מושרשים‬
‫רא‬ ‫כהלכתה‬ ‫בירורי הלכה‬ ‫גירות‬

‫ומצווים בה וזה חלק מהלימוד והחינוך שאנו מדגימים בפניו‪ ,‬ואם לא נראה‬
‫לו את ההנהגה הזאת יהא סבור שמדת האיש הישראלי היא להתעלם‬
‫מקיומו של הזולת‪ ,‬ובפרט אם נמחיש בפניו את נועם זיו קדושת השבת‬
‫ואת הליכות הבית והמשפחה האמונה על ברכי התורה זה גופא הוי כלימוד‬
‫וכהוראה בהליכות היהודי‪ ,‬איש וביתו‪ ,‬כנלענ״ד בזה בם״ד לפו״ר ועדיין‬
‫הדברים טעונים עיון ובדיקה‪.‬‬

‫בברבה מרובה ובאהבה רבה‬

 ‫כהלכתה‬ ‫בירורי הלכה‬ ‫גירות‬ ‫רב‬

‫כא‬

‫בענין שבעה נקיים בגיורת‬

‫כבוד ידידי הדגול והנערץ‪ ,‬הרב הגאון המפואר לתהילה‪ ,‬רכי יצחק שטייז‬
‫שליט״א מרבני ודייני העיר בארא פארק‪ ,‬העומדים ברמה על‬
‫משמרת הקודש‪.‬‬

‫הנני בזה בכתובים‪ ,‬תשובה מאהבה‪ ,‬על אשר נשאלתי בנידון גיורת‬
‫שנתגיירה האם עליה לספור שבעה נקיים בכדי לטהרה מטומאת‬
‫נדה וזבה שהיה לה בגיותה מתורת נשנ״ז‪.‬‬

‫והנה כבר הזכרתי בספרי גירות כהלכתה משמיה דהגאון בעל התעוררות‬
‫תשובה דאיהו סבירא ליה בפשיטות דאינה צריכה טבילה‪ ,‬ברם‬
‫מעכת״ר הסיב את תשומת לבי למה שהובא בספרו של נאב״ד שארמאש‬
‫דפשיטא ליה דבעי שבעה נקיים מהמת דין טומאת נשנ״ז‪ ,‬ולכאורה היא‬
‫הערה נכונה‪.‬‬

‫ברם לענ״ד נראה פשוט דשפיר דמי ואין בזה בית מיחוש‪ ,‬דהנה מבואר‬
‫להדיא בגמ׳ פסחים דף צב‪ .‬דגר שנתגייר בערב הפסח בגירותו פקע‬
‫מיניה דין טומאת זיבה‪ ,‬אלא דלענין הקרבת קרבן פסח נחלקו תנאי אי‬
‫מחמרינן ביה בכדי שלא יטעו לומר דאשתקד אכלנו ולא יבחינו דאשתקד‬
‫היה נוי ועתה ישראל‪ ,‬ומשמע דרק משום האי נזירה ראוי להימנע מאכילת‬
‫הפסח‪ ,‬אבל לולי זאת דינו כישראל גמור לכל דבר ובטלו ממנו דיני הזיבה‬
‫מכל וכל‪.‬‬

‫ובאמת מבואר בדברי הפוסקים דבאשה שרינן לה לאכול קרבן פסח‬

‫לאלתר עם התגיירותה‪ ,‬ומשום דכלפיה ליכא למימר דהפורש מן‬
‫הערלה כפורש מן הקבר‪ ,‬ומוכח מזה להדיא דרק בניותה איתנייהו בה להני‬
‫דיני טומאה‪ ,‬אבל ברגע שנתגיירה פקעו ממנה כל הני דינים ואינה צריכה‬
‫להיטהר מהם על ידי ספירת שבעה נקיים וכדומה‪.‬‬
‫ת‬ ‫כהלכתה‬ ‫בירורי הלכה‬ ‫גירות‬

‫ומלבד זה בעיקרא דמילתא לא פסיקא לי אי הגזירה דנשג״ז היתה לגבי‬

‫בועלה ובעלה או רק לענין דיגי טומאה לגבי טומאת מקדש‬
‫וקדשיו‪ ,‬והדברים צריכים עיון ובירור לעת הפגאי בם״ד‪.‬‬
‫ונקטינן מיהא למסקנא דמילתא לדינא דגיורת שנתגיירה אינה צריכה‬
‫שבעה נקיים לא מן התורה ולא מדבריהם והיא מיד ראויה‬
‫להינשא לכל גבר דתתייצבין מלבד לכהן‪.‬‬
‫ונתתי שמחה בלבי בעת האיר ה׳ את עיני ומצאתי תשובה בזה בשו״ת‬
‫מהרש״ם ח״נ סי׳ ר״ד ובה נשאל בנידון זה‪ ,‬האם לאחר הגירות‬
‫פקע מינייהו דיני זבים או לא‪ ,‬ונהי דמדברי הר״מ פ״ד איסו״ב נראה דנזרו‬
‫רק לטומאה טהרה ולא כל מילי‪ ,‬אך מלשון חז״ל כזבים לכל דבריהם‪ ,‬משמע‬
‫דלכל מילי דינם כזבים‪ ,‬והשיב רבינו הגדול המהרש״ם בפשיטות דכיון דגר‬
‫שנתגייר כקטן שנולד דמי פקע מינייהו גזירת חז״ל‪ ,‬ומייתי סייעתא‬
‫מפורשת להא מילתא מתרי דוכתי בש״ם‪ ,‬וחזי מאן גברא רבא דקמסהיד‬
‫עלן‪.‬‬
‫ומה שהעיר מעכת״ר מדין דם חימוד בתבעוה להינשא נראה דכיון דחיו‬
‫יחד חיי אישות בגיותן ממילא ליכא חימוד בתביעה זו‪ ,‬ולא דמי‬
‫למחזיר גרושתו דנקטינן בשו״ע יור״ד סי׳ קצ״ו דבעי ז׳ נקיים‪ ,‬משום דהתם‬
‫כשנתנרשו נפרדו דרכיהם והויין כתרי אנשים זרים ועכשיו מתחדש ביניהם‬
‫קשר חדש ולכן איכא חששא דדם חימוד‪ ,‬אבל אלו שדעתייהו עלייהו כוליה‬
‫זימנא ולא עלה על דעתם מעולם להיפרד בודאי דאין כאן חימוד מחודש על‬
‫ידי התביעה‪.‬‬

‫וכעין זה כתב מרן בשיעורי שבט הלוי סי׳ הנ״ל דיש להקל בבעלי תשובה‬
‫שנישאים זה לזה וחיו חיי אישות לפי שחזרו בתשובה דיש מקום‬
‫לומר שאינם צריכים שבעה נקיים ואין בהם חששא דדם חימוד‪ ,‬ודו״ק היטב‬
‫בזה‪.‬‬

‫ולמסקנא דמילתא נראה פשוט דנקטינן לדינא כדעת בעל ההתעוררות‬

‫תשובה והמהרש״ם הנ״ל דאין הגיורת צריכה ספירת נקיים‬
‫אלא מיד לאחר טבילת גירותה רשאית היא להינשא לאלתר למי שחי עמה‬
‫לפני הגירות וכנ״ל‪.‬‬
 ‫כהלכתה‬ ‫בירורי הלכה‬ ‫גירות‬ ‫רד‬

‫כב‬

‫בענק נר שנתגייר בקטנותו ע״י אמו החילודת‬

‫אודות שאילתא חמירתא דאתא קמן‪ ,‬במותב תלתא עם ידיד נפשי הגאון‬
‫רבי משה שאול קליין שליט״א‪ ,‬רבה של שכונת אור החיים‪ ,‬בנידון‬
‫גר שהביאתו אמו להתגייר בקטנותו ובאותה שעה לא היה צפוי שהקטן‬
‫ישמור מצוות כשיגדיל כי האם אינה שומרת תורה ומצוות‪ ,‬וכשהגדיל הבן‬
‫המשיך לחיות כחילוני לכל דבר‪ ,‬לאחר מספר שנים נשא אשה ועברו עוד‬
‫מספר שנים ונעשה הזוג בעלי תשובה ועלה בלבו פקפוקים בגירותו‬
‫הראשונה שנתגייר על ידי אמו ונתגייר שנית גיור לחומרא‪ ,‬ועתה נתברר‬
‫לו שלפני הגיור לחומרא זינתה אשתו תחתיו‪ ,‬ועתה נפשו בשאלתו האם‬
‫עליו להתגרש מאשתו כיון דנאסרה עליו‪ ,‬או דילמא מצינן למימר דניור‬
‫קמא כמאן דליתא דמי וממילא דינו כנוי ואין קידושיו קידושין וכיון שכן אין‬
‫היא נאסרת עליו‪.‬‬

‫והנה לפום ריהטא היה נראה לענ״ד לומר בהא מילתא‪ ,‬דהנה מצינו‬
‫דפליני רבוותא בדין קבלת עול מצוות אם זה לעיכובא בדין גירות‬
‫או אינו אלא דינא דלכתחילה‪ ,‬והנה נהי דבשו״ת חמדת שלמה יור״ד סי׳‬
‫כ״ט ל׳ נטה לומר דאין זה מעכב בדיעבד‪ ,‬אמנם דעת רוב הפוסקים היא‬
‫דקבלת עול מצוות היא לעיכובא‪ ,‬ולכן מי שברור לנו שלא היה אצלו קבלת‬
‫מצוות בכל לב אין כאן תורת גירות כלל‪ .‬ועיין היטב בדברינו בספר גירות‬
‫כהלכתה‪.‬‬

‫כרם אפילו אי נימא כדעת בעל האחיעזר הידוע דבדיעבד מהני קבלה‬
‫בכוח אעפ״י שבפועל אין הקבלה נשמרת‪ ,‬דסני לן במה שבלבו היה‬
‫רוצה להיות יהודי בשלימות אעפ״י שלמעשה לא יבצע בפועל את קיום‬
‫התורה והמצוות‪ .‬מכל מקום נראה דהיינו דוקא היכא שהוא יודע היטב את‬
‫מערכת המצוות והחוקים והמשפטים שחייב בהם האיש הישראלי ואז אולי‬
‫יש מקום לומר דסגי במה שהוא יודע שהוא מתחייב בטילו החיובים אעפ״י‬
‫שהוא יודע שבפועל כנראה לא יקיימם‪ .‬אבל בנוונא היכא שלא הובא כלל‬
‫לידיעתו של המתגייר כל ענין מערכת המצוות‪ ,‬והוא חי בטעות וסובר‬
‫רה‬ ‫כהלכתה‬ ‫בירורי הלכה‬ ‫גירות‬

‫שמספיק מעיקר הדין להיות יהודי במה שהוא לאומי ומכיר במדינה וסוגד‬
‫לה‪ ,‬הרי בכה״ג פשוט וברור דלא עלה על דעת האחיעזר להקל בדבר‪.‬‬

‫והנה בנידון שלפנינו הרי לא הובא מעולם לידיעתו של המתגייר הזה‬

‫דמשמעות להיות יהודי הוא להיכנס בכלל היוב שמירת התורה‬
‫והמצוות ואף לאחר שהגדיל היה בטוח שמלבד סממנים וסמלים מסויימים‬
‫אין כל חוק ומשפט שהוא צריך לקיימם מחמת היותו ישראל‪ ,‬וכיון שכן‬
‫פשיטא דאין כאן מעשה גירות כל עיקר‪.‬‬

‫אלא דאבתי מציגן למימר דנהי דבאדם גדול שמתגייר באמת מיסתבר‬
‫למימר הכי‪ ,‬דאם לא הובא כלל לידיעתו כל המשמעות העקרונית‬
‫שיש בכניסה כלל ישראל הוי פטומי מילי בעלמא‪ ,‬מכל מקום גבי גר קטן‬
‫דבלא״ה הרי אין הוא מקבל על עצמו עול תורה ומצוות א״ב מצינן למימר‬
‫דאפילו בכה״ג נמי שפיר דמי‪.‬‬

‫ובאמת איכא לעיוני ולספוקי טובא האם הפשט הוא דבקטן אנו מבצעים‬
‫את הגירות ואפילו בלי קבלת עול מצוות או דילמא קבלת המצות‬
‫נדחית עד לשכיגדיל וכל היכא דהגדיל וגילה דעתו שאינו חפץ בשמירת‬
‫התורה והמצוות בטלה לה לגירות מעיקרא‪ ,‬דהגירות מתלי תלי וקאי אם‬
‫יצטרף לה קבלת עול בגדלותו ניחא ואם לא יתבטל הכל מלמפרע‪.‬‬

‫כרם נראה לענ״ד דמצינן למימר דבאמת מעיקר הדין אף בגירות קטן‬
‫בעינן שיהא קבלת מצוות אלא דכשביו או אמו מביאים אותו‬
‫להתגייר חשבינן להבאה דידהו לגירות כאלו הם מקבלים עבורו את עול‬
‫המצות וזה נכלל כאילו במאי דמייתו ליה להתגייר‪ ,‬וכשבית דין מגיירין‬
‫אותו על דעתם הוי הקבלה על ידם‪ ,‬אבל באמת בלא קבלה לאו שמיה גירות‬
‫כלל‪ ,‬וכיון שכן מציגן למימר דבכה״ג לאו קבלה היא כל עיקר לא מצד האב‬
‫או האם וגם לא מצד בית דין‪ ,‬דהרי אך האם אינה יודעת מאומה ואינה‬
‫רוצה לדעת וא״ב ליכא גם מצידה כל קבלה‪.‬‬

‫אלא דאי נימא דהקבלה היא על ידי הבית דין א״כ מציגן למימר דכיון‬
‫דאינהו ידעי שפיר מה נכלל בכלל קבלת עול מצוות א״ב הם עושים‬
‫עבורו את הקבלה והם הם המכניסים אותו בקבלתם לכלל ישראל‪.‬‬
 ‫כהלכתה‬ ‫בירורי הלכה‬ ‫גירות‬ ‫רו‬

‫ושמא מצינן למימר דבהא נחלקו באמת רבוותא‪ ,‬דהנה דעת מרן הח״ם‬
‫היא דהיכא שהביאוהו אביו או אמו אינו יכול למות לכשיגדיל ורק‬
‫כשמתגייר על דעת בית דין‪ ,‬והיינו דאיהו סבירא ליה דבכה״ג אינהו עבדי‬
‫את הקבלה ובודאי דניחא ליה במאי דעבדי אבוה ואימיה‪ ,‬ורק היכא שבית‬
‫דין עושים לו אז בעינן למיתי עלה מדינא דזכין‪ ,‬ולכן אין הוא יכול למחות‪,‬‬
‫אבל אידך רבבותא אית להו דגם כי מייתי ליה אבוה או אמיה נמי לאו‬
‫קבלה דידהו הוא דמהני ליה אלא קבלת הבי״ד וכיון שכן בודאי דמצי‬
‫למחויי בגדלותו‪.‬‬

‫אמנם נראה דאפילו אי נימא הכי דאיכא כאן קבלה מעלייתא מצד הבית‬
‫דין ושפיר מהני לענין גירות וכדעת האחיעזר דלא איכפת לן במה‬
‫שבפועל לא יקיים את המצוות‪ ,‬מכל מקום נראה דמצינן למימא דבנידון‬
‫דילן הוי כמחאה גמורה דכיון שנעשה גדול והוא ממשיך לרמוס את חוקי‬
‫התורה ומשפטיה א״ב אין לך מחאה גדולה מזו‪ ,‬דנראה פשוט דלא בעינן‬
‫מחאה בפה אלא ההנהגה המורדת התורה ובמצוות אין לך מחאה גדולה‬
‫מזו‪.‬‬

‫ומיהו אכתי יש מקום לדון ולומר דדוקא אילו הוי ידע שלהיות ישראל זה‬
‫מחייב אותו בכל החוקים והוא יודע רבונו ומתכוון לפרוק ממנו עול‬
‫זה הוי מחאה שאין למעלה ממנה‪ ,‬אבל הרי הוא עדיין חי בטעותו והוא סבור‬
‫דאין צורך בכדי להיות ישראל להתאמץ בכל המגבלות והכבלים האלו א״ב‬
‫מנא לן דבהכי נמי חשיב כמחאה מעלייתא‪.‬‬

‫ונראה עוד בזה דנהי דבגדול גופיה לא משגחינן בכל זה והגירות היתה‬
‫חלה מצד הקבלה שבפה ולא הוי אזלינן בתר מה דבלבו ומה‬
‫שבפועל‪ ,‬אבל קטן שאני‪ ,‬דעיון דעיקר חלותה הוא מתורת זכין לאדם‪ ,‬כל‬
‫היכא דגירותו של הקטן נעשית באופן שיתגדל מכאן ואילך בבית שאינו‬
‫שומר תורה ומצוות נמצא דאין הגירות זכות לו‪ ,‬דמה מעלה וריוח יש למי‬
‫שנותנים לו מתנה והוא יסבול בגינה עונשים ויסורי שאול‪ ,‬הרי בודאי דבל‬
‫אחד יאמר‪ :‬שקלי טיבותך ושדי אחיזרא‪ .‬ואפילו אם נאמר שאין הוא יודע‬
‫כלל מה שצפוי לו וא״ב ניחא ליה להיות ישראל‪ ,‬בן לעם היהודי‪ ,‬דאנן לא‬
‫אזלינן בתר טעותו‪ ,‬אלא בתר האמת לאמיתה‪ ,‬וכיון דלאמתו של דבר הרי‬
‫ח‬ ‫כהלכתה‬ ‫בירורי הלכה‬ ‫גירות‬

‫הוא מפסיד טובא בצעד זה נראה פשוט דאין בזה לתא חכות אלא חוב‬
‫גמור הוא‪.‬‬

‫ומעתה נראה לענ״ד דלמסקנא דמילתא מציגן למינקט לקושטא דמילתא‬

‫דאין בגירות זו ממש וממילא מותרת איתתא זו לבעלה מעיקרא‬
‫דדינא‪ ,‬כנלענ״ד בהא מילתא בס״ד‪ .‬וכשהרצינו שאילתא דא קמיה דמרן‬
‫בעל שבט הלוי שליט״א הסכים א!ז הוא שיש להקל בנידון זה‪ ,‬דאפילו אי‬
‫הוי ספיקא נמי אין לאסרה מספק דמוקמינן לה אהזקתה‪ ,‬ודו״ק‪.‬‬
 ‫כהלכתה‬ ‫בירורי הלכה‬ ‫גירות‬ ‫רח‬

‫כג‬
‫גר שטעה באחד מעיקרי הדת‬
‫נשאלתי מאת כבוד ידידי הדגול‪ ,‬הגאון המופלג רכי אהרן דוד דונר‬
‫שליט״א מדייגי העיר לאגדאן‪ ,‬אודות שאילתא חמירתא דאיקלע‬
‫קדמיהון והוא בעגין גר שגתגייר ככל משפט הגירות והוקתו‪ ,‬כדת משה‬
‫וישראל‪ ,‬ולאחר זמן רב אמר הגר שהיתה לו עד הגה טעות חמורה ביותר‪,‬‬
‫שהוא היה סבור עד עתה שהקב״ה גתן ח״ו ג׳ תורות‪ ,‬תורת ישראל ותורת‬
‫הנצרות והאיסלאם‪ ,‬להבדיל‪ ,‬והוא קיבל על עצמו בלב שלם את כל מה‬
‫שנכתב בתורת ישראל‪ ,‬וזה עתה נודע לו שרק תורת ישראל היא מאתו‬
‫יתב׳ והאחרים המה מעשי ידי אדם עץ ואבן‪ ,‬הבל הבלים שאין בהם ממש‪.‬‬
‫ונפשו בשאלתו האם יש פגם וריעותא בעיקר קבלת הגירות דמעיקרא או‬
‫לאו‪.‬‬

‫והנה אם כי אמר לי הגאון הנ״ל באותו מעמד דשטח שאלה זו לפני אחד‬
‫מגדולי הדור והשיב שלדעתו אין לפקפק כלל בגירות זו‪ ,‬אך בלבבי‬
‫מנקר עדיין ספק בהא מילתא‪ ,‬דלענ״ד יש מקום רב לומר דמעיקרי הקבלה‬
‫היא לידע ולהאמין שתורת ישראל המה בלבד מעשה אלוקים ולא עשה כן‬
‫לכל גוי ומשפטים בל ידעום‪ ,‬ואם הוא טעה בדמיונו שקיימים מסלולים‬
‫נוספים מאתו ית׳‪ ,‬חלילה‪ ,‬נפגמת בכך יהודה של דת ישראל וקבלה זו יש‬
‫בה ריעותא‪ ,‬וצ״ע טובא בזה‪.‬‬

‫ואמנם מה שנמצא בי״ג עיקרים שזאת התורה לא תהא מוחלפת ולא‬

‫תהא תורה אחרת מאתו ית׳‪ ,‬אין הכוונה שלא תהיה תורה אחרת‬
‫לעמים אחרים זולתינו‪ ,‬אלא הכוונה היא שלעם ישראל לא תינתן תורה‬
‫אחרת והיא השלמה למה שנאמר שזאת התורה לא תהא מוחלפת‪ ,‬ולשון‬
‫כפול הוא‪] .‬ואולי גם זה בכלל‪ ,‬וצ״ע[‪.‬‬

‫והנה לשון קדשו של מרן החזו״א ביור״ד סי׳ קי״ט סק״ב הוא כדלהלן‪:‬‬
‫״ונראה דענין גירות אינו אלא למאמין ביסודו שציוה ה׳ את ישראל‬
‫חוקים ומשפטים על ידי משה נביאו והבדילם מכל העמים ומסר להם כי‬
‫רט‬ ‫כהלכתה‬ ‫בירורי הלכה‬ ‫גירות‬

‫יכולים לקבל גרים מכל העמים וכר״‪ ,‬ונראה קצת מדיוק לשונו שצריך‬
‫להאמין שהובדלו משאר העמים בחוקותיהם ובמשפטיהם‪ ,‬ויש לעיין בזה‪.‬‬

‫ומתחילה הייתי סבור לומר דאפילו אי נימא דיש בכך חסרון מהותי‬
‫בקבלת הדת והגירות מכל מקום לא נאמין לו עתה שכך היה‬
‫סבור מתחילה‪ ,‬דלאו כל כמיניה לרועע את דין הגירות דיליה שנעשה כדת‬
‫וכדין‪ .‬אך טען כנגדי הגרא״ד שליט״א דכיון דאין אנו מודיעים כלל לגר‬
‫בשעת הגירות ענין זה א״כ אין כל אומדנא ורגלים לדבר שמעיקרא נעשה‬
‫הגירות כהלכתו‪ .‬ברם כששוחחתי עם ידידי הדגול הגאון רבי משה שאול‬
‫שליט״א היתה דעתו נחרצת דבודאי אינו נאמן לומר כן‪ ,‬דבכל גוונא‬
‫שהוחזק אדם לגר גמור אין בכוחו לערער על ענין הגירות מאיזו סיבה שלא‬
‫תהיה‪ ,‬עכ״ד‪.‬‬

‫אמנם שמעתי מהגאון הגדול רבי דב לנדא שליט״א‪ ,‬מראשי ישיבת‬

‫סלבודקה‪ ,‬שאמר שלפי דעתו יש לחוש לדברי הגר משום שויא‬
‫אנפשיה חתיכה דאיסורא דהרי אם אמר נתגיירתי ביני לבין עצמי נאמן‬
‫לגבי עצמו ולכן דעתו נוטה דעליו להתגייר מספק‪ ,‬עכ״ד‪ .‬וחזיתיה נמי‬
‫לדעתיה דהגר״ח קנייבסקי שליט״א דספוקי מספקא ליה בעיקר ספיקא דילן‬
‫וכמו שרמז במכתב תשובתו אלי‪ ,‬והדברים עדיין טעונים עיון רב‪.‬‬

‫ומכל מקום נראה לענ״ד הרטושה לפום ריהטא דראוי למיחש לחומרא‬
‫בהא מילתא‪ ,‬דאיכא אומדנא דמוכח שכל גר חפץ שגירותו תהיה‬
‫בלי כל צל פקפוק‪ ,‬וזכיתי זה עתה לקבל תשובתו הבהירה של רבינו בעל‬
‫שבט הלוי שליט״א וגם דעתו הגדולה היא דיש בזה חסרון מהותי בקבלת‬
‫הגירות כיון דנוצרים עובדי ע״ז המה‪ ,‬ויש לו לטבול פעם נוספת בלא ברכה‬
‫ואך ראוי להטיך לו דם ברית עכ״ד‪.‬‬
 ‫ברכה לראש משביר‬

‫ב ד כו ת ו הוד אות לידידינו הדגול והנעלה‬

‫הדה״ה ה מפו אד גודד ועומד ב פד ץ‬

‫מוה״ר ר׳ לייבל זאייאנץ שליט״א‬

‫י שלם ה׳ פעלו ו ת הי מ ש כ ד תו שלי מה‬
‫מ א ת שוכן שהקים‬
 ‫ברכ ת תודה‬
‫לידידינו הנעלה‪ ,‬ר ב הפעלים והמעש‬
‫ל תור ה ול הסד‬

‫כוה״ר רפאל אהרון קנפפלר הי״ו‬

‫א שר עומד לי מינינו‬
‫בנ א מנו ת ר ב ה‬
‫י ב ר ך ה׳ הילם ופועל ידיו יר צ ה‪.‬‬
‫*‬

‫זכרון גצה‬
‫לנ ש מ תו ה ט הור ה של אביו הי קר ב א ד ם‬
‫ה ר בני הנעלה רודף צדקה והמר‬

‫מוה״ר ר׳ שלום קנפפלר ז״ל‬

‫ת‪ .‬נ‪ .‬צ‪ .‬ב‪ .‬ה‪.‬‬