‫יוצא לאור בס"ד ע"י‬

‫בית הוראה לעניני סת"ם‬

‫'הלשכה'‬
‫במלאות שנה להקמתה‬

‫ברוקלין יצ"ו‬
‫אייר תשע"ח‬
 ‫בגליון הבא יהא אי”ה מדור מיוחד‬
‫לפרסם ספרים בעניני סת”ם‬
‫לשלוח המודעות למדור זו נא לפנות להמערכת‬

‫להערות ובירורים‪ ,‬שאלות בעניני סת"ם (צורות אותיות‪ ,‬קביעת מזוזה‬

‫וכדו') או לשלוח מאמרים שיכנסו בעזה"י בקובץ הבא שיצא לאור אי"ה‬
‫לקראת חנוכה תשע"ט‪ ,‬וכן להשיג הקובץ ולכל עניני הבית הוראה יש‬
‫לפנות לכתובת של הבית הוראה‬
‫‪1640 49 ST‬‬
‫או למספר טלפון‪:‬‬
‫‪929-522-1100‬‬
‫ולכתובת אימעיל‪:‬‬
‫‪halishkeh@gmail.com‬‬

‫נערך ונדפס ע”י‪:‬‬

 ‫דברים אחדים‬
‫מה אשיב לה' כל תגמולוהי עלי ובפרט אשר זיכני להיות ממזכי‬
‫הרבים בפתיחת הבית הוראה‪ ,‬מקום אשר משם תצא תורה והוראה בכל‬
‫עניני סת"ם והמסתעף‪ ,‬אשר ידוע כי בדרך כלל א"א לשאול שאלות‬
‫אלו בבית הוראה רגיל דהרי מקצוע זו הוא עולם בפני עצמו אשר לבד‬
‫הלימוד שבו עוד צריך הרבה שימוש עד שיוכל להורות הלכה בזה‬
‫והרבה מורי הוראה אף שלמדו דברי השו"ע ומשנ"ב מ"מ לא נכנסו כ"כ‬
‫לעומק הדבר בכדי להורות בזה למעשה‪ ,‬ואשר על כן כבר זמן רב שיש‬
‫בתי הוראה מיוחדים לזה בארה"ק לבד מהבתי הוראה הכלליים‪ ,‬אך‬
‫בחו"ל הרי הקמת בית הוראה מיוחד לעניני סת"ם היה בבחינת חידוש‪,‬‬
‫וב"ה זכיתי ונתקבל בשמחה אצל תושבי עירינו אשר שמחו על הוספת‬
‫נדבך של תורה בעירינו ‪ -‬עיר ואם בישראל – עיר התורה והצדקה‪,‬‬
‫בארא פארק‪ ,‬וביותר אצל עיני העדה רבני העיר שליט"א אשר האצילו‬
‫את ברכתם עלינו‪ ,‬ומהם אשר אף ביקרו בבית ההוראה‪ ,‬ביניהם‪ ,‬הני שני‬
‫מאורות הגדולים מאדירי ההוראה ובפרט בעניני סת"ם‪ ,‬ה"ה הגה"צ רבי‬
‫זלמן לייב פילאפף שליט"א חבר בד"ץ סאטמאר וויליאמסבורג‪ ,‬והגה"צ‬
‫רבי אברהם צבי הלוי וואזנער שליט"א‪ ,‬אבד"ק סאטמאר‪-‬מאנסי‪ ,‬וכמה‬
‫בתי הוראה אף שולחים אלינו לברר את שאלותיהם בעניני סת"ם‪,‬‬
‫ומצוה גוררת מצוה שמאז שפתחנו הבית הוראה כבר נפתחו עוד בתי‬
‫הוראה לעניני סת"ם בשכונות ועיירות אחרות‪ ,‬כה יתן ה' וכה יוסיף‬
‫להגדיל תורה ולהאדירה‪.‬‬
‫ובעמדינו כעת במלאות שנה להקמתה של הבית הוראה ביום ל"ג‬
‫בעומר תשע"ז‪ ,‬המקום והזמן גרמא ליתן שבח והודאה על העבר‪ ,‬אשר‬
‫במשך שנה זו זכינו להגדיל תורה ולהאדירה‪ ,‬הן ע"י שיעורים בעניני‬
‫סת"ם אשר עשרות סופרים ועוסקים במלאכת הקודש שתו בצמא את‬
‫דברי הרבנים ומגידי השיעור‪ ,‬ואף פלפלו בריתחא דאורייתא ובפלפול‬
‫חבירים‪ ,‬ובפרט לאחרנה אשר התחילו השיעורים על צורות האותיות‬
‫על הסדר ע"י הרב הגאון המפואר‪ ,‬הנודע בשערים המצויינים בהלכה‬
‫בשיעוריו הנפלאים ובמאמריו בעניני אותיות שמפארים את גליוני‬
‫הלשכה‪ ,‬ה"ה מוה"ר עמרם יוסף הלוי יונגרייז שליט"א‪ ,‬מרבני הבית‬
‫הוראה‪ ,‬אשר ידיו רב לו בכל עניני הבית הוראה בכלל ובפרט בעריכת‬
‫קובץ זה לפאר לתפארת‪.‬‬
‫וכל זה בנוסף לבירור תשובות על השאלות המגיעות אל שערי הבית‬
‫הוראה ע"י רבים השואלים בדבר ה' זו הלכה‪ ,‬להורות לעם ה' בדבר ה'‬
‫זו הלכה‪ ,‬וכן לבעלי בתים העומדים לקנות תפילין ומזוזות‪ ,‬ספרי תורה‬
‫ומגילות אסתר‪ ,‬שיש להם מקום לפנות לברר ספיקתיהם‪ ,‬מה נכלל בגדר‬
‫הידור‪ ,‬מה נחשב לכתחילה ומה חשיב בדיעבד‪ ,‬ועל איזה דברים יש‬
‫ליזהר ולדעת בעת קניית תשמישי קדושה וכדומה – ועוד ידינו נטוי'‬
‫בעזה"י לילך מחיל אל חיל להרחיב גבולי הקדושה ביתר שאת ועוז‪,‬‬
‫הן בהוספת שיעורים‪ ,‬והן בהקמת כולל ללימוד תורת הסת"ם אשר בו‬
‫ילמדו אברכים החפיצים להשלים עצמם במקצוע גדול זו‪ ,‬וגם לרבות‬
‫אוצר הספרים של מאות ספרים בנושא סת"ם לתועלת מבקשי תורה‪.‬‬
‫ועתה באתי‪ ,‬על הברכה אשר אנכי נותן לפניכם היום‪ ,‬ה"ה קובץ‬
‫הלשכה‪ ,‬אשר בו נקבצו ובאו אוצר בלום של אומר הבא מן החדש‪,‬‬
‫מאמרים וביאורים‪ ,‬תשובות ובירורי הלכה‪ ,‬מגדולי הרבנים שליט"א‪,‬‬
‫בעניני סת"ם והמסתעף‪ ,‬אשר תקותינו שהדברים יזכו לעלות על שלחן‬
‫מלכים‪ ,‬מאן מלכי רבנן‪ ,‬להרוות בהם נפש שוקקה‪ ,‬ה"ה רבנן ותלמידיהון‪,‬‬
‫שוחרי תורה אשר בעזה"י ימצאו בזה מאשר תאבה נפשם‪.‬‬
‫ובצאתי מן הכרך אשא כפי למרום בבקשה ותפילה על העתיד‪ ,‬עד‬
‫הנה עזרוני רחמיך ולא עזבוני חסדיך ה' אלקינו ואל תטשנו לנצח‪ ,‬שנזכה‬
‫להגדיל תורה ולהאדירה‪ ,‬שלא תצא ח"ו מכשול מתחת ידינו ושיתקדש‬
‫שם שמים על ידינו‪ ,‬ובזכות התורה נזכה לראות בקרוב בישועתן של‬
‫ישראל בביאת גואל צדק במהרה בימינו אמן‪.‬‬
‫דברי החותם בהודאה על העבר ובבקשה על העתיד‬
‫חיים זלמן הלוי אייזען‬
‫מחבר ספר המזוזה‬
 ‫תוכן הענינים‬
‫(לפי סדר הא"ב)‬

‫מכתבים מגדולי הרבנים בשבח ובנחיצות הבית הוראה ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ה‬

‫קול קורא בעניני סת"ם מגדולי הרבנים ‪.. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬יז‬

‫שינוי מזוזה מפתח לפתח והמסתעף ‪.. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬יט‬

‫הגאון רבי אברהם מרדכי מרקסון שליט"א ‪ -‬דומ"ץ גור אשדוד‬
‫האם מועיל תנאי להתיר העברת הפרשיות מתפילין דרש"י לר"ת ‪ /‬חשש אחר ‪ -‬מצד‬
‫ספק חיוב ברכה ‪ /‬מחליף חפץ של מצוה ‪ -‬האם מחייב בברכה ‪ /‬גמ"ח להשאלת מזוזות‬
‫‪ /‬הורדת המזוזה לזמן ‪ -‬בזמן הבדיקה וכדומה ‪ /‬החלפת בתי המזוזה ‪ /‬מסקנת הדברים‬

‫בענין החיוב של הסופר להוציא התיבות מפיו קודם הכתיבה והמסתעף ‪..‬ל‬
‫הגאון רבי אברהם הלוי ברי"צ שישא שליט"א ‪ -‬מגי"ש בהלכות סת"ם‬
‫מקריא לסופר אי הוי ככותב מתוך הכתב ‪ /‬האם גם כשכותב מתוך הכתב צריך הסופר‬
‫להוציא התיבות מפיו? ‪ /‬שיטת הב"ח ‪ /‬אם הסופר לא הוציא התיבות מפיו קודם‬
‫הכתיבה ‪ /‬חלק מהפרשה שגורה על פיו ‪ /‬להגות אות אות‬

‫תיקון ספר תורה ישן שהדיו נמחק וקופץ מן הקלף ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬מא‬

‫הגאון רבי אברהם שרגא שטיגליץ שליט"א ‪ -‬דיין ומו"צ קהילת צאנז ביתר‬
‫וחבר הבד"ץ‬
‫חשש מחיקת השם שבכתב התחתון ‪ /‬חשש 'מיחזי כמנומר' בהעברת הקולמוס ‪/‬‬
‫העברת הקולמוס על כל הספר ‪ /‬גרם מחיקת השם בשעת התיקון‬

‫מזוזה בבנין שיש בו דיירים נכרים ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ס‬

‫הגאון רבי אליהו פלדמן שליט"א ‪ -‬מח"ס אגור באהליך על הלכות מזוזה‬

‫סופר ששכח להשאיר אותיות בסיום הספר תורה אם מותר למחוק כדי‬
‫לכבד אנשים בגמר הכתיבה ‪.. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬סד‬
‫הגאון רבי אליעזר הכהן רבינוביץ שליט"א ‪ -‬מח"ס חינוך הבנים כהלכתו‪ ,‬תורת‬
‫הקטן‪ ,‬תורת הנגע‪ ,‬ושא"ס בית שמש‬
‫שורש השאלה ‪ /‬חשש איסור מחיקה במוחק אותיות מן הס"ת ‪ /‬דיעות הפוסקים‬
‫לאסור מחיקה שלא לצורך ‪ /‬מחיקה לצורך הוי והידור מצוה ‪ /‬מאימתי חל עליו שם‬
‫ספר שיהא אסור במחיקה ‪ /‬איסור הורדה מקדושה ‪ /‬באופן שיש חשש פסול האם‬
‫חיישינן להורדה ‪ /‬ס"ת שלם אם מותר למחוק ממנו אות באופן שעי"ז יפסל ‪ /‬לפסול‬
‫הספר תורה כדי שיהא מותר לטלטלו ממקום למקום ‪ /‬תמצית הדברים ‪ /‬היוצא לדינא‬
 ‫תוכן הענינים‬

‫בענין נגיעת אות באות בדקות ועי"ז נעשתה לאות אחרת‪ ,‬ותינוק עדיין‬
‫מכירה לשתי אותיות ‪.. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬עג‬
‫הגאון רבי בנימין גורטלר שליט"א ‪ -‬מח"ס "מזוזות פתחי" ו"תורה שבכתב"‬
‫מג"ש "והגית" בישיבת חברון‬

‫בענין השם הקדוש שאותיות נוגעות זו בזו ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬עט‬

‫הגאון רבי בנימין גורטלר שליט"א ‪ -‬מח"ס "מזוזות פתחי" ו"תורה שבכתב"‬
‫מג"ש "והגית" בישיבת חברון‬
‫שו"ע סימן ל"ב סעי' כ"ו אם אותיות של שם דבוקות מותר להפרידן‪ ,‬וכתב הנו"ב ‪/‬‬
‫הערוך השלחן בסימן רע"ו סעי' ל"ח מקשה הרי מיפה את השם ומקיים ‪ /‬השו"ת‬
‫בית שלמה‪ ,‬ואבני נזר‪ ,‬מקשים מדוע הנו"ב אוסר מספק‪ ,‬הרי ספק ‪ /‬הגרע"א‪ ,‬והקס"ה‪,‬‬
‫והגידו"ה‪ ,‬מקשים על הנו"ב שאפי' שהוי רק ספק פסול מ"מ ‪ /‬הגידו"ה מקשה על הנו"ב‬
‫דכיון שהדיו נדבק הוא מקלקל את השם א"כ מדוע ‪ /‬ביאור דברי הנו"ב ‪ /‬דברים העולים‬

‫בדברי החת"ס בענין קוץ דר"ת ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬פז‬

‫הגאון רבי גבריאל ציננער שליט"א ‪ -‬אבד"ק ומחבר ספרי נטעי גבריאל‬

‫בעניין הקילוף בס"ת וכתיבה במקום השם (עם הערות מהגאון רבי שמאי‬
‫קהת הכהן גראס שליט"א) ‪.. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬צא‬
‫הגאון רבי חיים גוטליב שליט"א ‪ -‬ראש כולל רבינו יוסף חיים סטראפקוב‬
‫ירושלים‬
‫א‪ .‬האם מותר לקלוף או לקדור אזכרות ואיזה מהם עדיף‬
‫מקור הדין ‪ /‬הטעם ‪ /‬קליפה ‪ /‬טעם אוסרי הקליפה ‪ /‬סיכום דעות הפוסקים ‪ /‬היוצא‬
‫להלכה ‪ /‬ההנהגה בזה ‪ /‬מנהג הסופרים‬

‫ב‪ .‬באיזה אופנים התירו קדירה וקליפה‬

‫האם מותר לכתוב במקום השם‪ / .‬מקור האיסור ‪ /‬משא ומתן בדבריהם ‪ /‬כמה חקירות‬
‫בדין שם קנה מקומו ‪ /‬מסקנת הדברים‬

‫בעניין שם הקדוש הנדפס בספרי לימוד של עכו"ם ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬קח‬

‫הגאון רבי חיים גוטליב שליט"א ‪ -‬ראש כולל רבינו יוסף חיים סטראפקוב‬
‫ירושלים‬

‫חיוב מזוזה בבית הכנסת של יחיד‪ ,‬ומקום קביעתה ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬קי‬

‫הגאון רבי חיים זלמן הלוי אייזען שליט"א ‪ -‬ראש בית הוראה 'הלשכה' מחבר‬
‫ספר המזוזה‬
‫טעם פטור ביהכ"נ ממזוזה ‪ /‬סתירת הגמ' דביהמ"ד דרבי ור"ה היה להם מזוזה ‪ /‬דין‬
‫בית המדרש והטעם שיש להחמיר לקבוע בו מזוזה ‪ /‬סניף נוסף לחיוב בבית מדרש של‬
‫אדמורי"ם ‪ /‬מקום קביעת המזוזה בפתח שבין בית המדרש לבית הרב ‪ /‬היוצא לדינא‪.‬‬
 ‫תוכן הענינים‬

‫בענין הוצאת ס"ת אחרת במקום טעות ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬קיח‬

‫הגאון רבי יהודה פישר שליט"א ‪ -‬חבר בד"ץ העדה החרדית ‪ -‬בנו של מרן‬
‫הגאון בעל אבן ישראל זצ"ל‬

‫עיון בשו"ע הרב סי' ל"ב קונטרס אחרון ה' ‪.. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬קכב‬
‫הגאון רבי יוסף יצחק רייבין שליט"א ‪ -‬סופר סת"ם‪ ,‬וראש ישיבת סת"ם קראון‪-‬‬
‫הייטס‬
‫דברי הט"ז ‪ /‬הקושי בדברי הט"ז ‪ /‬ג' דיוקים בדברי רבינו ‪ /‬בירור דיוק הא' ‪ /‬בירור‬
‫דיוק הב' ‪ /‬בירור דיוק הג' ‪ /‬קיצור‪:‬‬

‫ספר תורה הק' של הרה"ק המגיד מקאזניץ זיע"א ‪.. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬קלא‬

‫הגאון רבי יוסף קדיש הכהן בלום שליט"א ‪ -‬מגי"ש בהלכות סת"ם פעיה"ק‬
‫ירושלים ת"ו‬
‫מפענח נעלמים ‪ /‬הסופר משעדלאווצע‬

‫פסקי הגרי"ש אלישיב זצ"ל בעניני סת"ם [מהקלטות] בתוספת ביאורים‬

‫והארות ‪.. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬קלה‬
‫הגאון רבי יעקב יוסף ולדשיין שליט"א‬
‫כותב בימין ומלאכתו בשמאל או להיפך לענין כתיבת סת"ם ‪ /‬הכשרת ס"ת ע"י שאלת‬
‫קטן גוי ‪ /‬צביעת רצועות התפילין בשחור מב' צדדים ‪ /‬חליצת תפילין באכילת עראי‬
‫של סעודת מצוה ‪ /‬בדיקת התפילין‬

‫שרטוט כפול בסתו"מ ‪.. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬קלח‬

‫הגאון רבי מנחם יהודה גרוס שליט"א ‪ -‬ראש ועד לשכת הקודש למשמרת‬
‫וחיזוק כשרות הסת"ם פעיה"ק ירושלים תובב"א‬

‫משיכת אותיות ע"י פסולים ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬קמ‬

‫הגאון רבי מנחם מענדל משי‪-‬זהב שליט"א ‪ -‬מחבר ספרי מנחת סולת‬

‫נקלף מקצת האות עם הקלף ‪.. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬קמד‬

‫הגאון רבי מנחם מענדל משי‪-‬זהב שליט"א ‪ -‬מחבר ספרי מנחת סולת‬

‫ביסוד דין תגין ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬קמז‬

‫הגאון רבי נחום קסטנר שליט"א ‪ -‬ראש ארגון 'והגית'‬
‫פרק א'‪ :‬שיטת ר"ת‬
‫חובת תיוג סת"ם ‪ /‬פלוגתת הרמב"ם ור"ת ‪ /‬חידושא בסוגיין להנ"ל ‪ /‬קוצו של יו"ד ‪ /‬דין‬
‫תגין במגילה ‪ /‬דין תגין בגט ‪ /‬פלוגתת הראשונים בגט ‪ /‬שטרי הדיוטות ‪ /‬שלא כסדרן ‪/‬‬
‫היכר תינוק ‪ /‬נטל לכרעיה דחי"ת ‪ /‬זי"ן כעין וי"ו‬

‫פרק ב'‪ :‬שיטת הרמב"ם‬

‫שיטת הרמב"ם בתגין ‪ /‬ביאור פלוגתת הראשונים ‪ /‬תגין במגילה להרמב"ם ‪ /‬תגין בגט‬
‫להרמב"ם ‪ /‬דעת השו"ע בתגין ‪ /‬שיטות הראשונים בתגין‬
‫צורת אות למ"ד ‪.. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬קנז‬
‫הגאון רבי עמרם יוסף הלוי יונגרייז שליט"א ‪ -‬מו"ץ בק"ק נטעי גבריאל ומרבני‬
‫בית הוראה הלשכה‬

‫כתב פרשה במקום שאין צריך איך יעשה כדי לבטלה ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬קעא‬
‫הגאון רבי עקיבא משה שיינברגר שליט"א ‪ -‬מו"ץ שכונת מקור ברוך וראש‬
‫לשכת הסת"ם של העדה החרדית‬
‫מה שכתב זה בשו"ת חת"ס ‪ /‬מה שמחדש בזה החת"ס לפי"ז ‪ /‬מה שמחדש בזה בספר‬
‫בני יונה ‪ /‬מה הדין אם ממלא החלל בדיו אם מהני ‪ /‬מה שכתב בזה בשו"ת רע"א ‪ /‬האם‬
‫הפרמ"ג חולק ע"ז ‪ /‬מה שחידש בזה הגאון רבי שלמה קלוגר ‪ /‬תמיהה עצומה בזה ‪/‬‬
‫מש"כ בספר אמרי בינה ‪ /‬גם בתפילין ומזוזה הדין כן ‪ /‬בנידונינו נראה דכו"ע מודו בזה‬

‫אשה במצות כתיבת ספר תורה ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬קעז‬

‫הר"ר צבי רייזמן ‪ -‬מחבר ספרי רץ כצבי (ט"ו חלקים) איש עסקים‪ ,‬לוס אנג'לס‬
‫האם מצות כתיבת ספר תורה תלויה במצות תלמוד תורה‬
‫אשה כשרה או פסולה לכתוב ספר תורה‬
‫מצות כתיבת ספר תורה בזמן הזה מדרבנן ‪ /‬כתיבת ספר תורה ‪ -‬מצות עשה שהזמן‬
‫גרמא‬

‫שליחות בכתיבת ספר תורה‬

‫נשים בתפירת ספר תורה‬
‫תרומת ספר תורה על ידי אשה‬

‫בענין גליון מרובה על הכתב ‪.. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬קצד‬

‫הגאון רבי ראובן מענדלאוויטש שליט"א ‪ -‬מחבר ספר תורת הגליונות‬

‫אורך יריכי האותיות ‪.. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬קצט‬

‫הגאון רבי שאול יהודה פרידמן שליט"א ‪ -‬מו"ץ בשכונת רמת שלמה ירושלים‬
‫עיה"ק ת"ו‬

‫באות[י]ות לבית אבותם ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬רט‬

‫הגאון רבי שמעון יואל בראך שליט"א ‪ -‬בעמח"ס כתיבה תמה כהלכתה‪ ,‬שבילי‬
‫הסופרים‪ ,‬חלה כהלכתה‬
‫איש על מחנהו ואיש על דגלו ‪ /‬מסורת האותיות לבני אשכנז ובני ספרד ‪ /‬הטעם‬
‫שהבית יוסף לא הביא את הכתב הספרדי ‪ /‬בני אשכנז עם כתב של בני ספרד ולהיפוך‬
‫‪ /‬והצדיקו את הצדי"ק ‪ /‬דעת מרן החזון איש זי"ע ‪ /‬החזו"א הרגיעו ואמר לו‪ :‬חמשה‬
‫מליון יהודים מניחים תפילין כמו שלך‪ / ...‬עדות בדעת החזון איש ‪ /‬מסקנת הדברים‬
‫מכתבים מגדולי הרבנים בשבח ובנחיצות הבית הוראה‬
‫מכתבים מגדולי הרבנים בשבח ובנחיצות הבית הוראה‬
‫(לפי סדר קבלתן)‬
‫מכתבים מגדולי הרבנים בשבח ובנחיצות הבית הוראה‬
‫(לפי סדר קבלתן)‬
‫מכתבים מגדולי הרבנים בשבח ובנחיצות הבית הוראה‬
‫(לפי סדר קבלתן)‬
 ‫מכתבים מגדולי הרבנים בשבח ובנחיצות הבית הוראה‬
‫(לפי סדר קבלתן)‬

‫‪RABBI USHER ECKSTEIN‬‬ ‫הרב אשר אנשיל עקשטיין‬

‫‪691 Dahill Rd‬‬
‫דומ"ץ בקהל מחזיקי הדת‬
‫‪Brooklyn NY 11218‬‬
‫דחסידי בעלזא ארה"ב‬

‫בס"ד‬

‫כ"ח אדר תשע"ז‬

‫בגמ' שבת קל"ח ע"ב אלא מה אני מקיים [עמוס ח'] ישוטטו לבקש דבר ה' ולא ימצאו‪-‬‬
‫שלא ימצאו הלכה ברורה ומשנה ברורה במקום אחד‬
‫אולי יש מקום לפרש דבר ה'‪ -‬זו הלכה קאי על הל' סת"ם ועשיית ותיקון בתים ויריעות‬
‫שהמורים הבקיאין בהלכות אלו מועטין הם‪ -‬ובזה גורם שרבים משוטטים לבקש דבר ה'‬
‫ולא ימצאו‪ .‬וגרע מזה דפעמים מקילים במקום שדינו להחמיר וגם הרבה מחמירין שלא‬
‫כדין‪.‬‬

‫וע"כ בואו ונחזיק טובה להאי גברא יקירא שכבר פקע שמי' בבקיאתו בהלכות סת"ם‬
‫והמסתעף‪ ,‬וכבר העמיד תלמידים הגונים בתוכם מורה הוראות מובהקים‪ ,‬ה"ה הרה"ג‬
‫צנמ"ס כמוהר"ר חיים זלמן הלוי אייזן שליט"א שרחש ליבו דבר טוב לייסד בעירנו בורו‬
‫פארק יצ"ו‪ ,‬מרכז "הלשכה" ששם יתקבצו דיינים מומחים שהומחהו בהל' סת"ם עם כל‬
‫פרטיהם ודיקדוקיהם‪ ,‬ומשם תצא הוראה ברורה לכל פונה בשאלות בהל' צורת האותיות‬
‫בסת"ם‪ ,‬ודיני יריעות‪ ,‬ובתי ורצועות התפילין‪ ,‬ודיני מזוזה ומקום קביעתה‪ ,‬הכל מרבנים‬
‫שלמדו ההלכות בעיון ושימשו אצל רבנים הגאונים מפורסמים בקיאין במקצוע זו‪.‬‬

‫ע"כ ידי תיכון איתו וחפץ ה' בידו יצליח להרים קרן ההוראה והלימוד בעירנו‪.‬‬
‫ובין גאולה לגאולה נזכה להוושע בתשועת עולמים‬

‫כברכת ידידו‬
‫אשר אנשיל עקשטיין‬

‫דומ"ץ קהל מחזיקי הדת דחסידי בעלזא‬

‫מכתבים מגדולי הרבנים בשבח ובנחיצות הבית הוראה‬
‫(לפי סדר קבלתן)‬
‫מכתבים מגדולי הרבנים בשבח ובנחיצות הבית הוראה‬
‫(לפי סדר קבלתן)‬
‫מכתבים מגדולי הרבנים בשבח ובנחיצות הבית הוראה‬
‫(לפי סדר קבלתן)‬
‫מכתבים מגדולי הרבנים בשבח ובנחיצות הבית הוראה‬
‫(לפי סדר קבלתן)‬
‫מכתבים מגדולי הרבנים בשבח ובנחיצות הבית הוראה‬
‫(לפי סדר קבלתן)‬
‫מכתבים מגדולי הרבנים בשבח ובנחיצות הבית הוראה‬
‫(לפי סדר קבלתן)‬
‫מכתבים מגדולי הרבנים בשבח ובנחיצות הבית הוראה‬
‫(לפי סדר קבלתן)‬
‫מכתבים מגדולי הרבנים בשבח ובנחיצות הבית הוראה‬
‫(לפי סדר קבלתן)‬
‫מכתבים מגדולי הרבנים בשבח ובנחיצות הבית הוראה‬
‫(לפי סדר קבלתן)‬
‫קול קורא בעניני סת"ם מגדולי הרבנים‬
‫יט‬ ‫שינוי מזוזה מפתח לפתח והמסתעף‬

‫הגאון רבי אברהם מרדכי מרקסון שליט"א‬

‫דומ"ץ גור אשדוד‬

‫שינוי מזוזה מפתח לפתח והמסתעף‬

‫הסיר מזוזותיו כדי לבדקן וכדו' האם עליו להקפיד להחזיר כל מזוזה לפתח שהיתה בו‬
‫‪ ‬והאם רשאי להעביר מזוזה מפתח שהוא חיוב ודאי לפתח שחייב מספק ‪ ‬או‬
‫שחיובו מדרבנן ‪ ‬וכיצד ינהג בדיעבד כשנתערבו המזוזות ‪ ‬או כשכבר קבעם ‪ ‬וכיצד‬
‫יש לנהוג בגמ"ח למזוזות ‪ ‬ומה הדין כשקובעם לזמן בלבד ‪ ‬והאם מועיל תנאי בכך‬
‫‪ ‬ומה דין בתי המזוזה האם מותר להחליפן‪.‬‬

‫שבה‪ ,‬אבל הפרשיות ש"ר אינן קדושות‬ ‫א( אי' בגמ' מנחות )לד‪ ,‬ב( דא"ר יוחנן‬
‫משל יד ומותר לשנותן לשל יד‪ .‬א"כ‬ ‫תפילה של יד עושין אותה של‬
‫לפי"ז אין לנו משם ראיה להחמיר‪ .‬אולם‬ ‫ראש ושל ראש אין עושין אותה של יד‬
‫משמעות כל הפוסקים דלא כוותיה‪,‬‬ ‫לפי שאין מורידין מקדושה חמורה‬
‫ובספר ערך שי כתב דבאמת הפרשיות‬ ‫לקדושה קלה וכן נפסק באו"ח סי' מ"ב‬
‫מצד עצמם קדושתם שוה אבל מכיון‬ ‫ס"ג‪ ,‬רואים מדברי הגמ' שענין הורדה‬
‫שהניחם בתש"ר הוזמנו לקדושה חמורה‬ ‫בקדושה שייך לא רק בדבר שנעשה‬
‫ואסור להורידם לשל יד‪.‬‬ ‫לשמש דבר קודש דאסור להורידו‬
‫שישמש דבר שקדושתו פחותה‪ ,‬אלא‬
‫כעין זה יהיה מקום להסתפק‪ ,‬האם‬
‫גם במה שהוא בעצמו חפץ קדושה‪,‬‬
‫מותר ליתן תפילין של גדול לקטן‬
‫ומשמש למצוה שדרגת קדושתה גבוהה‪,‬‬
‫המתחנך במצות תפילין שחיובו רק‬
‫אסור לשנותו ולהשתמש בו למצוה‬
‫מדרבנן לכל היותר‪ .‬האם נאמר שזה‬
‫שדרגת קדושתה פחותה דהוי הורדה‬
‫הורדה בקדושה‪ ,‬ומעולם לא שמענו‪.‬‬
‫בקדושה‪.‬‬
‫)ובאמת יש מקום לחלק‪ ,‬שכאן זה רק לזמן‪,‬‬
‫ובמזוזה קובעה לעולם(‪.‬‬ ‫א"כ לכאורה ה"ה בנידון דידן כשמעביר‬
‫מזוזה שהיתה קבועה במקום חיוב‬
‫ב( ואת"ל שדוקא כאשר מוריד לדבר‬
‫דאורייתא וקובעה במקום שחיובו‬
‫שקדושתו פחותה‪ ,‬אבל‬
‫מדרבנן או שחיובו מוטל בספק הוי‬
‫כשמניחה במקום שהוא ספק חיוב יש‬
‫הורדה בקדושה‪.‬‬
‫לומר דלא גרע ממניחה בארון שאין זה‬
‫חשוב להורדה בקדושה‪ ,‬ומה לי בין‬ ‫אכן הגאון בעל שאגת אריה‬
‫)סי' מ"ז(‬
‫מונחת בארון לבין מונחת בצד פתח‬ ‫נוטה לומר דדוקא קדושת הבית‬
‫שהוא רק ספק חיוב‪.‬‬ ‫של ראש גדולה משל יד בגלל השי"ן‬
‫הלשכה ‪ /‬הגאון רבי אברהם מרדכי מרקסון שליט"א‬ ‫כ‬

‫משא"כ בפרשיות ובתים דהוו גוף‬ ‫יש לנו להוכיח מסו"ס ל"ד שכתבו‬
‫הקדושה ל"מ בהן תנאי לשנותן דהוי‬ ‫הפוסקים שאסור לשנות הפרשיות‬
‫כמשנה מקודש לחול‪ .‬וא"כ לכאורה ה"ה‬ ‫והבתים מתפילין דרש"י לר"ת ולהיפך‬
‫בנידון דידן דאם קובע המזוזה במקום‬ ‫דזה הוי כמוריד מקודש לחול‪ ,‬ש"מ דלא‬
‫שהוא ספק חיוב הו"ל כמוריד לחול‬ ‫אמרינן דממ"נ אם התפילין הללו קודש‬
‫ממש ולא יועיל בזה תנאי‪.‬‬ ‫מה טוב‪ ,‬ואם הינם חול הו"ל כמו שמניח‬
‫הפרשיות בארון‪ ,‬אלא נחשב להורדה‬
‫אולם יש לעיין בעצם הדבר שכתבו‬
‫בקדושה‪.‬‬
‫הפוסקים דשינוי מרש"י לר"ת‬
‫נחשב כהורדה לחול‪ ,‬דבשלמא קלף‬ ‫ואולי יש סברא לחלק דכאשר מניח את‬
‫שלוקחו לכתיבת דברי חול מובן דנחשב‬ ‫התפילין נחשב כמו שמשתמש‬
‫שמוציאו לחול‪ ,‬אולם כשלוקח תפילין‬ ‫בדבר שקדושתו גדולה לצורך דבר חול‪,‬‬
‫שיש בהן פרשיות קדושות ומסדרם‬ ‫משא"כ הכא במזוזה שקבועה על‬
‫שלא לפי הסדר‪ ,‬אף אי נימא דהתפילין‬ ‫הכותל ואינו עושה שום מעשה שיחשב‬
‫פסולות מ"מ פרשיות קודש המה‪ ,‬וכן‬ ‫בזה שמוריד מקדושה‪ .‬אולם לכאורה‬
‫הקשה הבה"ל בס"ס ל"ד ומסיק‬ ‫עצם המעשה שקובע את המזוזה‬
‫דאפשר שיש להקל ע"י תנאי לשנות‬ ‫במקום שאינו חייב נחשב להורדה‬
‫מר"ת לרש"י כשאין לו פרשיות אחרים‬ ‫בקדושה‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫והניח בצ"ע‪.‬‬
‫האם מועיל תנאי להתיר העברת‬
‫שוב עיינתי במקור דברי המ"ב שהוא‬
‫הפרשיות מתפילין דרש"י לר"ת‬
‫השערי תשובה שממנו נלקח‬
‫הפסק הנ"ל לחלק בין רצועות לפרשיות‪.‬‬ ‫ג( והנה יש לעיין אם נאמר דהוי הורדה‬
‫והנה מצאתי שאין שום מקור להחמיר‬ ‫בקדושה‪ ,‬האם מועיל תנאי‬
‫בזה‪ ,‬ואבאר דברי‪.‬‬ ‫שיתנה מתחילה שיוכל לשנות את‬
‫המזוזה כפי רצונו‪ ,‬ושאלה זו שייכת גם‬
‫הנה הרמ"ע מפאנו האריך בתשובותיו‬
‫לגבי תפילין של רש"י ור"ת האם מועיל‬
‫)סי' ל"ז( להקל מעיקר הדין‬
‫תנאי לשנות מזה לזה‪ .‬דלגבי דבר שהוא‬
‫להחליף מזה לזה אפילו בלא תנאי‬
‫גוף קדושה ולא תשמיש קדושה קיי"ל‬
‫ומסיק דכיון דנפיק מפומיה דהרא"ש‬
‫דמועיל תנאי רק כדי להוריד לקדושה‬
‫להחמיר שלא להחליף הכיסין מזה‬
‫קלה )סי' מ"ב ס"ב( ולא כדי להוציאו לחול‬
‫לזה אינו מורה להתיר אלא בתנאי‬
‫)בה"ל שם(‪ .‬ובס"ס ל"ד כ' המ"ב )בבה"ל‬
‫מקודם‪ ,‬ואי איכא איניש דלא קפיד‬
‫ד"ה "הוא חול"( בשם השערי תשובה‬
‫לא נמחי בהדיה‪.‬‬
‫דמועיל תנאי ברצועות אבל בפרשיות‬
‫דרכי נועם )להג"ר מרדכי הלוי‬ ‫ובתשובות‬ ‫ובתים ל"מ תנאי‪ .‬דרצועות הוו תשמישי‬
‫אב"ד במצרים נדפס תנ"ז‪ ,‬בסי'‬ ‫קדושה בלבד ולכן מועיל בהן תנאי‪,‬‬
‫כא‬ ‫שינוי מזוזה מפתח לפתח והמסתעף‬

‫מינייהו חול הוא לאו דוקא וכונתם‬ ‫ב'( משיג על הרמ"ע ומחמיר דאסור‬
‫לקדושה פחותה‪ ,‬ובאמת מועיל תנאי‪.‬‬ ‫להחליף מזה לזה‪ ,‬ובסוף דבריו כתב דיש‬
‫)גם במשמרת שלום ס"ו סק"ו כ' דמועיל תנאי‬ ‫להסתפק אם מועיל תנאי להחליף‬
‫סק"א(‬ ‫מטעם אחר(‪) .‬ובמק"מ )גה"ק‬ ‫הפרשיות אחר שהניחם‪ ,‬ומסיים דלא‬
‫מסתפק אם מועיל תנאי בגוף הפרשיות‪,‬‬ ‫מהני תנאי כיון דנחשב שמוריד מקודש‬
‫האם נאמר דמכיון דיש עליהם קדושה‬ ‫לחול )שהרי הרא"ש כתב דרש"י ור"ת נחשבים‬
‫אי"ז כמשנה לדבר חול ומועיל תנאי‪ .‬או‬ ‫זה כנגד זה כחול לגבי קודש( וע"ז ל"מ תנאי‬
‫נימא דמכיון דלגבי קדושת תפילין אין‬ ‫בדבר שהוא גוף הקדושה‪.‬‬
‫להם ולא כלום אם כן נחשב כמשנה‬
‫לחול ולא יועיל תנאי‪ .‬ויש לדון אם‬
‫)להג"ר ישמעאל הכהן‬ ‫זרע אמת‬ ‫ובתשובות‬
‫נדפס תקמ"ו‪ ,‬באו"ח סי' ח' מובא‬
‫ספיקו די כדי להכריע את כל הפוסקים‬
‫במחזיק ברכה להחיד"א( השיג על הדרכי‬
‫המתירים להדיא בתנאי(‪.‬‬
‫נועם שכתב לאסור לשנות את‬
‫ובלשון שו"ע הרב יש לעיין‪ ,‬שבס"ז‬ ‫הפרשיות אפילו כשהתנה מתחילה‪,‬‬
‫כתב דין הכיס דאסור לשנותו‬ ‫וכותב דודאי לא נחשב כמוציא לחול‪,‬‬
‫מרש"י לר"ת ולהיפך‪ ,‬ובס"ח כתב שלא‬ ‫דקדושה מיהא אית בהו‪ ,‬ומ"ש הרא"ש‬
‫יחליף הבתים והרצועות אא"כ התנה‬ ‫שאחד מהם חול‪ ,‬כונתו שאינו קדוש‬
‫מתחילה‪ .‬ולגבי הפרשיות לא הזכיר‬ ‫כ"כ כחבירו‪ ,‬אבל לא חול ממש‪ .‬ומסיק‬
‫מאומה הן לטוב והן למוטב‪ .‬ואולי יתכן‬ ‫דיש לסמוך לשנות )כדעת הרמ"ע מפאנו‬
‫לומר דס"ל דאכן לגבי הפרשיות אין‬ ‫דמתיר( אם התנה מתחילה‪.‬‬
‫איסור כלל להעבירם מרש"י לר"ת‪,‬‬
‫והנה הגאון בעל שערי תשובה לא היה‬
‫דממ"נ אם העיקר כר"ת מה טוב‪ ,‬ואם‬
‫לפניו ספר זרע אמת ולא ראה‬
‫לאו הו"ל כמונחים בארון כמ"ש לעיל‪,‬‬
‫את גוף התשובה רק שהבין מלשון‬
‫דדוקא כשמשנה מש"ר לש"י הו"ל‬
‫החיד"א במחזיק ברכה שהזרע אמת‬
‫הורדה בקדושה לפי שמשתמש בהן‬
‫מתיר רק ברצועות )כמו שכתב בעצמו(‪,‬‬
‫לדבר שקדושתו קטנה במעלה‪ ,‬משא"כ‬
‫אולם זכיתי לראות את תשובתו בפנים‬
‫בכאן דממ"נ אין בו הורדה‪ ,‬ודוקא‬
‫ובפירוש מתיר גם לשנות את הפרשיות‬
‫בבתים יש איסור הורדה לפי‬
‫ע"י תנאי כמובא לעיל‪ ,‬וכל מה‬
‫שמשמשות לפרשיות שבתוכן ולכן‬
‫שהסתפק המ"ב אם אפשר להתיר הוא‬
‫כשמשנה מרש"י לר"ת נחשב שעד עתה‬
‫רק בגלל לשון השע"ת‪ ,‬א"כ ברור שיש‬
‫היו תשמיש לפרשיות תפילין כשרות‬
‫להתיר ע"י תנאי‪.‬‬
‫וכעת אולי משמשות תפילין פסולות‪.‬‬
‫)ואפשר לדחות דמכיון דבתש"י א"א לשנות‬ ‫ובתהלה לדוד מביא מת' ברית אברהם‬
‫מרש"י לר"ת ורק בש"ר שייך לשנות הסדר לכן‬ ‫שכתב דבאמת לאו חול‬
‫לא כתב דין הפרשיות ודוחק(‪.‬‬ ‫מיקרו‪ ,‬ול' הפוסקים שכתבו דחד‬
‫הלשכה ‪ /‬הגאון רבי אברהם מרדכי מרקסון שליט"א‬ ‫כב‬

‫בקדושה‪ ,‬ויש לדון מהיכן ניתן להוכיח‬ ‫ד( נשוב לנידון דידן‪ ,‬לא מבעיא לפמ"ש‬
‫איסור זה‪ .‬ראיתי לחכם אחד שהביא‬ ‫דמהני תנאי לשנות הפרשיות‬
‫לאסור מהדין הנפסק בהל' ציצית סי'‬ ‫דה"ה במזוזה יועיל תנאי‪ ,‬אלא אף אם‬
‫ט"ו ס"א שאסור להסיר ציצית מטלית‬ ‫בתפילין לא יועיל תנאי עכ"ז במזוזה‬
‫של גדול לטלית של קטן שחיובו רק‬ ‫ודאי יועיל‪ ,‬דבתפילין יש מקום לומר‬
‫מדרבנן‪ ,‬והאריך בחילוקים שכתבו‬ ‫דבזה שמשנה סדר הפרשיות ומסדרן‬
‫האחרונים בהל' ציצית‪ .‬ולדעתי אין לנדון‬ ‫שלא כדין לשיטת רש"י מוריד מהן‬
‫דידן שייכות לזה‪ ,‬שם איירי על הדין‬ ‫קדושת תפילין והם רק כפרשיות של‬
‫שאמרו בגמרא מתירין מבגד לבגד‪,‬‬ ‫תורה בלבד‪ ,‬משא"כ במזוזה דקדושת‬
‫ודייקו הראשונים דדוקא מבגד לבגד‬ ‫מזוזה עליה בין כשקבועה במקום חיובה‬
‫שרי אבל אסור להסיר הציציות שלא‬ ‫מה"ת ובין כשקבועה במקום חיובה‬
‫ע"מ ליתנם בבגד אחר לפי שמבזה‬ ‫דרבנן ובין כשקבועה במקום הפטור או‬
‫טלית של מצוה בחינם‪ ,‬וע"ז האריכו‬ ‫מונחת בארון‪ ,‬מקדושתה לא פחת‬
‫בחילוקים מתי נחשב לביזוי‪ ,‬והאם‬ ‫כמלא נימא‪.‬‬
‫הביזוי על הציצית או על הטלית‪ .‬אולם‬
‫וחשבתי דאולי אפ"ל בכה"ג דלב ב"ד‬
‫ברור שכל זה רק לכתחילה דאין להסיר‬
‫מתנה‪ ,‬דמכיון דמנהג העולם‬
‫הציציות‪ ,‬אולם אם יש לפנינו ציציות‬
‫שלא להקפיד על החלפת מזוזה מפתח‬
‫שהוסרו מן הבגד מאיזו סיבה שהיא‪,‬‬
‫לפתח‪ ,‬מיד כשקובע את מזוזותיו נחשב‬
‫בודאי אין שום איסור לתלותם בבגד‬
‫כמתנה שיוכל לשנות לאיזה פתח‬
‫שחיובו מדרבנן וכדומה‪ ,‬דשם אין דין‬
‫שירצה‪ ,‬דללא תנאי צריך להיות בקי‬
‫של מעלין בקודש כמובן‪ ,‬דהלא הם רק‬
‫היטב בהלכות מזוזה לידע איזה פתח‬
‫תשמישי מצוה‪ ,‬ושם אין דין של מעלין‬
‫חיובו ברור‪ ,‬דרבים הם הפתחים שנחלקו‬
‫בקודש )עי' ש"ך יו"ד סי' רנ"ט(‪.‬‬
‫בהן הפוסקים אם מחויבים ודרך העולם‬
‫)ובסוף דבריו מסיק דאם נתערבו‬ ‫להחמיר לקבוע בכולם‪) .‬וע"ע להלן אות י"ב‬
‫המזוזות וכבר קבעם בפתחי‬ ‫אם אומרים לב ב"ד מתנה בדבר של יחיד(‪.‬‬
‫הבית‪ ,‬אפשר דיש להקל בדיעבד‪ ,‬לפי‬
‫ה( אך מסתבר יותר לפי הסברא דלעיל‬
‫הפוסקים דס"ל דאיסור הורדה בקדושה‬
‫)אות ד'( דאין בכאן הורדה כלל‪,‬‬
‫הוא רק מדרבנן‪ ,‬א"כ אפ"ל כמו דאי'‬
‫לפי שאף כשקבועה במקום שחיובו‬
‫ביו"ד )קי"א( דבדרבנן אמרינן שאני אומר‬
‫פחות אין בקדושתה שום שינוי ולא דמי‬
‫איסור לתוך איסור נפל והיתר לתוך‬
‫לתפילין‪ ,‬ורק הידור מצוה בעלמא שייך‬
‫היתר‪ ,‬א"כ ה"נ אמרינן שכל מזוזה‬
‫לומר בזה כמו שנבאר‪.‬‬
‫שהיתה במקום חיוב נקבעה במקום‬
‫חיוב כפי שהיתה מקודם‪ .‬אולם אם‬ ‫מצינו בכמה מחברים שכתבו‬ ‫דהנה‬
‫עדיין לא קבעם יש להחמיר לקובעם רק‬ ‫שיש בכך איסור מצד הורדה‬
‫כג‬
‫דממ"נ אם חייבת אין כאן הורדה ואם‬
‫לאו הוי כמונחת בקופסא וכמ"ש לעיל‪.‬‬
‫בקודש הוא איסור מה"ת‪ ,‬עכת"ד‪.‬‬
‫ומצאתי שהגרשז"א ז"ל כתב סברא זו‬
‫בהליכות שלמה מילואים ס"ז‪,‬‬
‫אולם בפרק ג' דבר הלכה אות ל"ה‬
‫פשיטא ליה דיש בזה הורדה וצ"ע‪.‬‬
‫)הלכה למשה ס"ק‬ ‫ו( ובספר מזוזות מלכים‬
‫ז( והנה ברור דאף דנחלקו האחרונים‬
‫אם מעלין בקודש הוא איסור‬
‫מה"ת או מדרבנן וקרא אסמכתא‬
‫בעלמא )או דלכה"פ לגבי תשמישי קדושה הוי‬
‫מדרבנן(‪ .‬כל הדיון שייך רק בתשמישי‬
‫קדושה כמו בתים וקלף וארון קודש‪,‬‬
‫אולם הדין הנ"ל הנזכר במשנה בשקלים‬
‫ודאי לא שייך כלל לאיסור‪ ,‬דברור שאין‬
‫איסור להניח את לחם הפנים של שלחן‬
‫של עץ וחרס‪ ,‬רק חכמים העדיפו להנהיג‬
‫שיניחו את הלחם ביציאתו על שלחן‬
‫מכובד יותר לפי שמצינו בכל מקום‬
‫שמעלין בקודש ואין מורידין‪ ,‬וכעין מ"ש‬
‫בגמ' מגילה )כא‪ ,‬ב( אחרון שקרא ד'‬
‫משובח דמעלין בקודש‪ ,‬וכן בחנוכה‬
‫אמרו ב"ה דמוסיף והולך לפי שמעלין‬
‫בקודש‪ ,‬והכונה רק שמצינו שיש ענין‬
‫ועדיפות להעלות בקודש לכן ראוי לתקן‬
‫גם במקומות אחרים כעין זה‪ .‬אולם‬
‫בדברים אלו לא שייך שום איסור של‬
‫הורדה בקדושה‪.‬‬
‫אולם אח"כ מביא )במזו"מ( מעוד מחבר‬
‫וסמך גדול יש מזה שכל הפוסקים‬
‫שדנו לגבי הורדת המזוזות‬
‫לבדיקה לא הזכירו מילה אחת שיש‬
‫איסור בהעברת המזוזות מפתח חיוב‬
‫לפתח ספק חיוב‪ ,‬ומסתבר מאד שלא‬
‫שינוי מזוזה מפתח לפתח והמסתעף‬
‫במקום חיוב מה"ת‪ ,‬ולמקומות האחרים‬
‫יקנה מזוזות אחרות‪ ,‬בפרט די"א דמעלין‬
‫ודבריו לפלא גדול בעיני‪ ,‬הלא אם כל‬
‫המקור לאסור הוא מציצית מה שייך‬
‫זאת למעלין בקודש(‪.‬‬
‫קפ"ו או"ב( מביא מחברים‬
‫שאוסרים לקבוע מזוזה שהיתה במקום‬
‫חיוב מה"ת במקום חיוב דרבנן‪ .‬ומציין‬
‫מקורו מספר שערי אמת‪ .‬ועיינתי בספר‬
‫הנ"ל ושם מדבר לגבי פתח בית התבן‬
‫ובית הבקר שהם מקומות שאינם‬
‫מכובדים‪ ,‬וס"ל דבזה שלוקח מזוזה‬
‫שהיתה קבועה במקום מכובד וקובעה‬
‫במקום הנ"ל הוי הורדה בקדושה‪ ,‬כמו‬
‫שמצינו במשנה בשקלים )פ"ו מ"ד( שהיו‬
‫מניחים את לחם הפנים על שלחן של‬
‫שיש בכניסתו וביציאתו על של זהב‬
‫שמעלין בקודש ולא מורידין‪ ,‬וכמו דשם‬
‫הוי הורדה כשמורידן משל זהב לפחות‬
‫ממנו ה"ה כשמעבירה ממקום נוי למקום‬
‫שאינו מהודר‪ .‬ולפי זה אין כונתו דוקא‬
‫על חיוב מה"ת או מדרבנן אלא על‬
‫מקום מכובד ובזוי‪) .‬ובאמת מהאי טעמא‬
‫כש"כ שיש להקפיד לא לקחת מזוזה שהיתה‬
‫בבית מזוזה יקר וחשוב‪ ,‬וליתנה בנרתיק פשוט(‪.‬‬
‫שכתב דאין לשנות ממקום חיוב‬
‫מה"ת למקום חיוב דרבנן‪ .‬ואכן לגבי‬
‫להעביר ממקום חיוב למקום שחיובו‬
‫מוטל בספק כתב שם )בס"ק רי"ד או"ג(‬
‫דאין בכך משום הורדה כמ"ש לעיל‬
‫הלשכה ‪ /‬הגאון רבי אברהם מרדכי מרקסון שליט"א‬ ‫כד‬

‫חשש אחר ‪ -‬מצד ספק חיוב ברכה‬ ‫עלה על דעתם שיש בזה בכך גדר‬
‫ח( אולם יש לציין דמחמת סיבה‬ ‫הורדה מקדושה‪.‬‬
‫נוספת כדאי ליזהר לא‬ ‫וקצת ראיה יש ממ"ש הפוסקים שאין‬
‫להחליף את המזוזות כשמסירן כדי‬
‫ליתן מזוזה לנכרי משום בזיון‬
‫לבדקן‪ ,‬דאם קובע בכל פתח מזוזה‬
‫המצוה‪ ,‬ואף א' לא כותב משום דהוי‬
‫חדשה יכנס לשאלה לגבי חיוב ברכה‬
‫הורדה בקדושה‪ ,‬שקובעה במקום פטור‪.‬‬
‫מחדש על קביעות המזוזה‪ ,‬דכל זמן‬
‫שלא הסיח דעתו אינו צריך לברך‬ ‫א"כ נראה ברור דבנידון דידן ג"כ לא‬
‫דמצוה אחת היא‪ ,‬אולם כשמחליף את‬ ‫שייך כלל איסור של הורדה‬
‫המזוזות לרוב הפוסקים יתחייב בברכה‬ ‫מקדושה‪ ,‬מלבד ענין של הידור בעלמא‬
‫כמו בקובע מזוזה חדשה‪ .‬ואכן בספר‬ ‫כמ"ש המ"א )סי' ח' סק"ו והביאו בת' קנין‬
‫בית ברוך )קונטרס המזוזה רפ"ט ס"א סק"ה(‬ ‫תורה ח"ב סי' נ"ה לני"ד( בשם השל"ה לגבי‬
‫כתב דיש לנהוג להחליף המזוזות מפתח‬ ‫המנהג לעשות עטרה בטלית לסימן‬
‫לפתח כדי להתחייב לברך‪ ,‬מכיון שאף‬ ‫שהציציות שהיו מלפנים ישארו מלפנים‬
‫במסירן לבדקן יש מחלוקת אם חייב‬ ‫כמ"ש חז"ל קרש שזכה לינתן בצפון‬
‫לברך וע"י שיחליף יוכל לברך בודאי‪.‬‬ ‫לעולם ינתן בצפון‪) .‬וראיה גמורה ליכא משם‪,‬‬
‫)גם בשו"ת משנה הלכות ח"ז קפ""ח כתב דאם‬
‫דשם הוא משמש לקדושה גדולה יותר‪ ,‬ואינו גוף‬
‫נתערבו המזוזות צריך לברך מהטעם הנ"ל‪ ,‬אך‬
‫הקדושה בפני עצמו‪ ,‬או כמ"ש הרמ"ע בתשובתו‬
‫הוסיף שמי שירצה לסמוך על ברירה ולא לברך‬
‫דמשכן שאני דכ' ביה כמשפטו וגם דשכינה‬
‫ג"כ שפיר עביד(‪.‬‬
‫במערב‪ .‬ומה שלמדו משם חכמים לדברים אחרים‬
‫נראה דהוי סמך בעלמא(‪.‬‬
‫מחליף חפץ של מצוה ‪ -‬האם‬
‫מחייב בברכה‬ ‫אולם תנאי ודאי יועיל שאף לכתחילה‬
‫אך מכיון שגם כשמחליף מזוזה לאחרת‬ ‫לא יצטרך ליזהר בכך‪ .‬ועדיף‬
‫י"א דאין לברך )עי' ת' מהרש"ג סי' נ"ז‬ ‫לנהוג כן לכתחילה לצאת מידי כל ספק‪.‬‬
‫ותשורת שי סי' קל"ג שהכריעו כן( נראה‬
‫ואם נתערבו המזוזות ואינו יכול להכיר‬
‫דלכאורה עדיף להזהר מלערבן כדי שלא‬
‫היכן היו קבועין מתחילה בודאי‬
‫להכנס לשאלה‪ ,‬וכדאי לכתחילה לנהוג‬
‫יוכל לקבוע כרצונו‪ ,‬מכיון שכל זה רק‬
‫כרוב הפוסקים שכתבו דבמסיר כדי‬
‫בגדר הידור כשיודע איזו מזוזה היתה‬
‫לבדקן אינו צריך לברך‪.‬‬
‫במקום חיוב דראוי לא להניחה במקום‬
‫מזוזה כל הפרטים בברכת‬ ‫חלפת‬ ‫ספק חיוב וכ"ש במקום חיוב דרבנן‪,‬‬
‫המצוות תפילין‪ ,‬ציצית‪ ,‬סוכה‪,‬‬ ‫משא"כ כאשר נתערבו אין בכך שום‬
‫שופר‪ ,‬קריאת התורה‬ ‫איסור של הורדה מקדושה כמ"ש לעיל‪.‬‬
‫כה‬
‫)ולא‬ ‫אולם לגבי טלית המחליף טלית‬
‫כיון ע"ז מתחילה(‪ ,‬צריך לברך שנית‬
‫)כמו דמשמע בסי' ח' סי"ב(‪ ,‬מכיון ששם‬
‫הברכה על הטלית‪ ,‬ואם לובש כמה‬
‫טליתות מקיים מצוה בכל טלית וטלית‪,‬‬
‫משא"כ בתפילין ומזוזה שאותה המצוה‬
‫מקיים באיזה תפילין שיניח‪.‬‬
‫)מובא‬ ‫ומצאתי שכן פסק ג"כ הגרשז"א‬
‫שהמסיר‬ ‫בהליכות שלמה(‪,‬‬
‫תפיליו כדי להניח אחרים תחתיהן‪ ,‬אין‬
‫צריך לברך שנית כיון שהברכה על‬
‫המצוה‪ ,‬ולא על גוף התפילין‪.‬‬
‫בלקט הקמח החדש )ס"ק פ"ד( שיש‬
‫אף שהרוצה לברך יש לו על‬ ‫להלכה‪,‬‬
‫מי לסמוך‪ ,‬אבל לכתחילה‬
‫ספק ברכות להקל‪.‬‬
‫אם הסירם ולובש אחרים צריך לברך‪.‬‬
‫גמ"ח להשאלת מזוזות‬
‫ט( ומצויה שאלה זו לגבי גמ"ח‬
‫להשאלת מזוזות‪ ,‬אם‬
‫היינו אומרים דיש בהחלפת מזוזה‬
‫מפתח חיוב לפתח הפטור איסור מצד‬
‫הורדה בקדושה‪ ,‬א"כ היה אסור לקבוע‬
‫מזוזה מגמ"ח אלא במקום חיוב גמור‪,‬‬
‫מכיון דבדרך כלל המזוזות בגמ"ח הינם‬
‫מזוזות משומשות‪ ,‬וכבר נקבעו במקום‬
‫חיוב‪) .‬דאם היו מזוזות חדשות יש לומר‬
‫דלא יאסר לקבעם במקום הפטור‪ ,‬דאף‬
‫אם נשמשו בהם למקום חיוב עכ"ז לא‬
‫נקבעו בכך‪ ,‬דאין אדם אוסר דבר שאינו‬
‫שלו‪ ,‬וייחוד של אדם שאינו הבעלים לא‬
‫נחשב לייחוד‪ ,‬כדאי' במשנה בכלים פכ"ו‬
‫מ"ח‪ ,‬ובסנהדרין מז‪ :‬ואף דכאן משתמש‬
‫בהן מדעת הבעלים עכ"ז אינו מקבל‬
‫שינוי מזוזה מפתח לפתח והמסתעף‬
‫על תפילין של אחרים‪ ,‬ואח"כ‬ ‫בירך‬
‫הביאו לו את התפילין שלו האם‬
‫צריך לברך עליהם מחדש‪.‬‬
‫אם כיון בשעת הברכה על התפילין‬
‫שלו‪ ,‬ודאי דאינו צריך לברך שנית‪.‬‬
‫אולם אם לא חשב על התפילין שלו‪,‬‬
‫ואחר כך הביאום אליו‪ ,‬לדעת המ"ב )בסי'‬
‫כ"ה סי"ב מ"ב סוף סק"נ‪ ,‬דמשוה זה לברכת‬
‫הפירות‪ ,‬ובה"ל ד"ה קשר אחר( משמע‬
‫לכאורה דעל תפילין אחרים ודאי דצריך‬
‫לברך שנית‪ .‬וכ"כ כו"כ אחרונים )עי' מאמר‬
‫מרדכי ס"ק ט"ז ארצוה"ח ועוד(‪ .‬אולם מצאתי‬
‫שכתבו לחלק‪ ,‬שאם חשב כאשר‬
‫התפילין עדיין עליו‪ ,‬להניח אחרים‬
‫במקומם‪ ,‬אין צריך לברך‪ .‬מה שאין כן‬
‫)ואולי גם המ"ב יסבור כן‪ ,‬דבברכת הפירות יש‬
‫גם חילוק כזה(‪.‬‬
‫לדינא פסק בשו"ת מהרש"ג )ח"א‬ ‫אבל‬
‫חלק יו"ד סי' נ"ז‪ ,‬וכעי"ז הובא במ"ב‬
‫תרל"ט בשם הבית מאיר(‪ ,‬דלגבי ברכת‬
‫המצוות אין הברכה על החפץ דווקא‪,‬‬
‫אלא על המצוה‪ .‬ולכן מה לי אם מקיים‬
‫את המצוה בתפילין אלו‪ ,‬או בתפילין‬
‫אחרים‪ .‬אותה מצוה מקיים‪ ,‬ואינו דומה‬
‫לברכת הנהנין ששם הברכה על המאכל‬
‫דווקא‪ .‬ולכן אף אם מחליף את התפילין‪,‬‬
‫כל זמן לא הסיח דעתו מן המצוה אין‬
‫צריך לברך מחדש‪) .‬לשיטתו כן הדין במחליף‬
‫מזוזה כשרה למזוזה אחרת‪ ,‬או ד' מינים ושאר‬
‫חפצי מצוה‪ ,‬בפרט בשופר שעיקר המצוה היא‬
‫שמיעת הקול‪ ,‬אף שבמ"ב יש קצת משמעות‬
‫לחלק אחרת‪ ,‬א"צ לברך שנית(‪.‬‬
‫הלשכה ‪ /‬הגאון רבי אברהם מרדכי מרקסון שליט"א‬ ‫כו‬

‫דהרי לכו"ע יקיים בזה מ"ע וחכם לב‬ ‫זאת לעולם כדי שיוכל לייחדו למה‬
‫יקח מצות‪.‬‬ ‫שרוצה(‪.‬‬

‫הגרנ"ק מספר כי לחזו"א היתה מזוזה‬ ‫ומה שהשואל לוקחם רק לזמן ולא‬
‫נוספת‪ ,‬ובזמן שהוריד מזוזה‬ ‫מניחם בקביעות בפתח הפטור‪,‬‬
‫לבדיקה קבע את המזוזה היתירה‪.‬‬ ‫אין זו סיבה מספקת להקל‪ ,‬שהרי דעת‬
‫הב"ח )סו"ס קנ"ג( דאסור להשתמש‬
‫עאכו"כ שצריך ליזהר כשמורידים את‬
‫בתשמיש קדושה לצורך קדושה פחותה‬
‫המזוזה רק בשביל צביעת‬
‫אף לפי שעה‪) .‬והט"ז הביאו להלכה בסי' קנ"ד‬
‫המשקופים‪ ,‬או לשיפוץ אחר‪ ,‬שאז‬
‫סק"ז וכ"כ במ"ב קנ"ד ס"ק ל"א בשם כו"כ‬
‫בודאי אין להסירה רק למינימום‬
‫פוסקים שהסכימו לדבריו‪ ,‬ולא כרש"ל שנסתפק‬
‫המוכרח‪ ,‬ולא כאלו שמשאירים את‬
‫בזה(‪) .‬וכן מצינו בפוסקים בס"ס ל"ד לגבי תפילין‬
‫המשקופים ללא מזוזה כמה ימים‪ ,‬עד‬
‫של רש"י ור"ת שכתבו דאם אין לו רצועה אסור‬
‫לגמר השיפוצים‪ ,‬שהרי הרגילות לעבור‬
‫עם הצבע כו"כ פעמים‪ ,‬בכמה ימים‪.‬‬ ‫לשנות ומשמעות דבריהם דאף לזמן אסור(‪.‬‬

‫וראיתי מכתב מגדול א' שכתב להעיר‬ ‫אולם לפי מה שהסקנו לעיל דאין בכך‬
‫בזה‪ ,‬וז"ל‪ :‬וראוי לעורר על דבר‬ ‫משום הורדה בקדושה‪ ,‬ורק ענין‬
‫המצוי והוא כשצובעים המשקופות‬ ‫של הידור בעלמא‪ ,‬א"כ בגמ"ח אין שום‬
‫והדלתות בבית שגרים בו‪ ,‬והנוהג‬ ‫חשש‪ ,‬ורק בביתו עדיף לכתחילה לא‬
‫להשאיר אז המשקופים בלי מזוזות‪,‬‬ ‫לשנות ממקום חיוב למקום הפטור‪.‬‬
‫ואפי' כמה ימים‪ ,‬עד שהצובע חוזר‬
‫וצובע כמה פעמים כנהוג‪ ,‬ואף שעפ"י‬ ‫הורדת המזוזה לזמן ‪ -‬בזמן הבדיקה‬
‫רוב מסירין אז גם הדלתות‪ ,‬מ"מ הא‬ ‫וכדומה‬
‫קיי"ל ביור"ד סי' רפ"ו סט"ו דגם בלי‬ ‫על פי דין אין להשאיר את הבית ללא‬
‫דלת חייב במזוזה לרוב פוסקים‪ ,‬וא"כ‬
‫מזוזה‪ ,‬על כן אף שמותר להוריד‬
‫איך יתכן זה‪ ,‬ובשלמא כשהצבע טרי‬
‫את המזוזה ע"מ לבדקה אין להניח את‬
‫לגמרי י"ל שבאותו שעה פטור כי יקלקל‬
‫הבית זמן רב ללא מזוזה‪ ,‬לא כמו שיש‬
‫את המזוזה‪ ,‬אבל אח"כ כשהצבע כבר‬
‫המתרשלים ומניחים את הבית כמה‬
‫התייבש מעט צ"ע בזה‪.‬‬
‫ימים ללא מזוזה‪ ,‬אם אפשר לבדוק‬
‫חשוב לדעת כי רק בהגהה הראשונה‬ ‫בעצמו ולהוריד מזוזה א' לבודקה‬
‫צ"ל למגיה‪ ,‬בבדיקות אח"כ כל‬ ‫ולהחזירה תיכף וכן במזוזה הב'‪ ,‬בוודאי‬
‫א' יכול לבדוק‪ ,‬צריך רק לבדוק אם‬ ‫יש מקום גדול להחמיר וליזהר בחיוב‬
‫לא נרטב‪ ,‬התפוצצו אותיות ונסדקו‪,‬‬ ‫מ"ע‪ ,‬ובפרט בבית שלו‪ ,‬כי בדירה‬
‫נמחק צבע הדיו או נחלש מדאי‪,‬‬ ‫שכורה י"א שחיובו רק מדרבנן‪ ,‬ומה גם‬
‫כז‬ ‫שינוי מזוזה מפתח לפתח והמסתעף‬

‫לעטוף את המזוזה בניילון ואח"כ‬ ‫פעמים במקום שיש שמש או חם‬

‫להכניסה לתיק‪ ,‬עכ"ז אי' שם שדבר‬ ‫מדאי הדיו נמס ונמחק‪ .‬יש רק לקרוא‬
‫שנעשה לכבוד והוא מונח על הקדושה‬ ‫כל מילה ולראות שלא אירע פגם‪.‬‬
‫הו"ל תשמישי קדושה‪ ,‬אף כשיש דבר‬ ‫פעמים מחמת הקיפול שלא נעשה‬
‫המפסיק‪) .‬לאפוקי וילון ופרוכת שאינו‬ ‫בזהירות נסדקו אותיות‪.‬‬
‫מונח על הקדושה‪ ,‬דכשיש דבר‬ ‫שמעתי בשם הגה"ח הרב יהושע‬
‫המפסיק אינו נחשב לתש"ק(‪) .‬ובנוגע‬
‫הרצברג ז"ל מת"א שעכ"פ‬
‫לניילון עצמו יש להחמיר לגנזו מספק אחר‬
‫יש להשאיר את המזוזה בפתח הראשי‪.‬‬
‫השימוש ואכמ"ל(‪.‬‬ ‫)לא להשאיר הבית ללא שמירה(‪.‬‬
‫יא( והנה להעביר ממזוזה שהיתה‬ ‫חיוב ברכה‪ ,‬יש שהחמירו שכ"פ‬
‫במקום חיוב למזוזה שהיא‬ ‫שמורידים המזוזה לבדיקה צריך‬
‫במקום שחיובו בספק‪ ,‬אף אם נימא‬ ‫לברך‪ ,‬אולם רוה"פ ס"ל שכ"ז שלא היה‬
‫דלגבי המזוזה עצמה יש שאלה )וכבר‬ ‫היסח הדעת א"צ לברך‪ ,‬מלבד אם‬
‫ביארנו לעיל דמעיקר הדין אין לחוש(‪ ,‬לגבי‬ ‫נמצאת המזוזה פסולה‪ ,‬כמו"כ אם‬
‫הבית מזוזה בודאי דאין שום חשש‪ ,‬כמו‬ ‫המזוזה נפלה מעצמה‪ .‬אבל אם התעכב‬
‫שהעירני ידידי הרב ר"י אברהמוביץ‬ ‫זמן של היסח הדעת יש לברך‪ .‬היסה"ד‬
‫דכאן אין שום מיחוש‪ ,‬שהרי הבית‬ ‫נחשב כמה שעות כמו בטלית‪ .‬ויש שכ'‬
‫מזוזה נעשה רק לשמש את המזוזה‬ ‫שרק אם עבר יום יש לברך‪.‬‬
‫והוא נרתיק למזוזה בכל מקום שהיא הן‬
‫)דבר תמוה ראיתי‪ ,‬שיש שכ' לא‬
‫בפתח החייב והן בארון‪ ,‬ולא דמי לבתי‬
‫להחזיר את המזוזה רק למחרת‪,‬‬
‫התפילין שאינם נרתיק לפרשיות בלבד‪,‬‬
‫כדי לצאת ידי ספק‪ ,‬ויצטרך לברך‬
‫אלא על ידם יש לפרשיות קדושת‬
‫לכו"ע‪ .‬ופלא‪ ,‬כדי לצאת ידי חשש ברכה‬
‫תפילין‪ ,‬ולכן כשמשנה מרש"י לר"ת או‬
‫לבטל מ"ע מה"ת? צריכים לדעת לשקול‬
‫מש"ר לש"י איכא הורדה בקדושה‪,‬‬
‫במאזני צדק בדברים כאלו‪ ,‬ע"ז נאמר‬
‫והדברים מסתברים‪.‬‬
‫'ולא ע"ה חסיד'‪ ,‬כדי להיות חסיד‬
‫יב( אולם על החלפת בתי מזוזה‬ ‫ולהחמיר אסור להיות ע"ה(‪.‬‬
‫ממזוזה לחברתה יש לדון‬
‫מהדין הנפסק בשו"ע סי' קנ"ד ס"ט‬ ‫החלפת בתי המזוזה‬
‫דכמו שאסור להוריד בקדושה אסור גם‬ ‫י( ועתה יש לעיין אם מותר להחליף‬
‫לשנות ללא העלאה‪ ,‬ולכן אסור להחליף‬ ‫את בתי המזוזה ממזוזה אחת‬
‫מטפחת מס"ת לס"ת אחר אם לא בשל‬ ‫לשניה‪ .‬וראשית יש לבאר דנרתיק‬
‫ציבור דאמרינן לב ב"ד עליהן‪ .‬אולם‬ ‫המזוזה הוי תשמיש קדושה כמש"ש‬
‫בס"ת של יחיד בביתו אסור‪.‬‬ ‫בשו"ע סי' קנ"ד ס"ג‪ ,‬ואף שכיום הדרך‬
‫הלשכה ‪ /‬הגאון רבי אברהם מרדכי מרקסון שליט"א‬ ‫כח‬

‫אי' בספ' שיש גדר נוסף של מעלין‬ ‫ואולי יש לדחוק דאף דביחיד לא‬
‫בקודש‪ ,‬כמו שנפסק בשו"ע הל'‬ ‫אמרינן לב ב"ד מתנה זה רק‬
‫תפילין‪ ,‬שמתעטפים בטלית קודם‬ ‫בדבר שאין הרגילות בזה כ"כ‪ ,‬וברור‬
‫ואח"כ תפילין אף שקדושתם רבה‪ ,‬כדי‬ ‫שבשעה שהקדישו לא היתה דעת‬
‫שעי"ז האדם יהיה בחינת מעלין בקודש‪,‬‬ ‫המקדיש על תנאי זה‪ ,‬אבל בדבר‬
‫כמ"ש שהב"י היה רגיל לומר 'והוספתי‬ ‫שהדרך הרגילה כן וכל מי שמניח מזוזה‬
‫על כל תהלתך'‪ ,‬עלינו להרבות בקדושה‬ ‫אינו נזהר בכה"ג אולי יש יותר מקום‬
‫תו"ת צדקה וחסד‪ ,‬וזה עיקר התפקיד‪,‬‬ ‫לומר דבכעי"ז לב ב"ד מתנה‪ ,‬ועי'‬
‫כמ"ש שהצ"צ היה שגור על פיו הגמ'‬ ‫בהגהות דעת תורה למהרש"ם )קנ"ד ס"ח(‬
‫'אנן אגירי דיממא אנן'‪ ,‬התפקיד שלנו‬ ‫שמציין להרבה מקומות דמשמע משם‬
‫הוא להוסיף להרבות אור‪.‬‬ ‫שגם ביחיד אמרינן לב ב"ד מתנה‪.‬‬
‫ומצאתי בט"ז סי' קנ"ג סק"א שדן לגבי‬
‫מסקנת הדברים‪:‬‬ ‫מה שנהגו הרבה למכור ס"ת כדי לקנות‬
‫יש הידור לכתחילה לא להחליף מזוזה‬ ‫יפה יותר‪ ,‬וכותב דכיון שנהגו כך הוי‬
‫מפתח שחיובו מה"ת לפתח שחיובו‬ ‫כאילו התנו וכדאי' בסי' קנ"ד ס"ח דלב‬
‫מדרבנן‪ .‬וכמו"כ לא להעבירה לפתח‬ ‫ב"ד מתנה בדברים כעי"ז‪.‬‬
‫שחיובו בספק‪) .‬אות ה ‪ -‬ז(‪.‬‬
‫יש לצרף הדיעה השניה בשו"ע דיש‬ ‫גם‬
‫אם התנה מתחילה שיוכל לשנותה לכל‬ ‫מתירים לשנות מקדושה לחברתה‬
‫פתח שירצה מועיל שיוכל‬ ‫כשאינו מורידה מהקדושה‪.‬‬
‫לכתחילה להעבירה לכל מקום שירצה‪.‬‬
‫אולם בדיעבד אם נתערבו הבתי מזוזה‬
‫ועדיף לכתחילה לנהוג כן לצאת מידי‬
‫מותר להכניס בהם איזה מזוזה‬
‫כל ספק‪) .‬אות ד'(‪.‬‬
‫שירצה‪ ,‬ואין צריך לגונזם‪ .‬דאפילו‬
‫אולם במקום הצורך אין לחוש לכך‪,‬‬ ‫האוסרים להשתמש בתשמישי קדושה‬
‫וכ"ש כשנתערבו המזוזות דיכול‬ ‫לצורך קדושה פחותה‪ ,‬אף כשאינם‬
‫לקובעם היכן שירצה‪) .‬אות ז'(‪.‬‬ ‫ראויים כבר לצורך הקדושה שנעשו‬
‫עבורה )עי' סי' קנ"ד בשעה"צ ס"ק כ"ג(‪ ,‬עכ"ז‬
‫להעביר מזוזה ממקום חיוב ודאי‬
‫להשתמש בהם לצורך קדושה אחרת‬
‫למקום חיוב ספק עדיף‬
‫השוה לה מותר )עי' צדקה ומשפט פט"ו‬
‫מאשר להעבירה למקום חיוב דרבנן‪.‬‬
‫הערה ו'(‪ .‬ומעשים בכל יום כאשר‬
‫)אות ו'(‪.‬‬
‫מוצאים שנפסלה המזוזה אין גונזים את‬
‫מותר לשנות פרשיות מתפילין דרש"י‬ ‫הבית מזוזה‪ .‬וכמו"כ כשמוצאים שנפסלו‬
‫לר"ת אם התנה ע"ז מתחילה‪,‬‬ ‫הפרשיות אין גונזים את הבתים‪ ,‬אלא‬
‫עכ"פ כשאין לו אחרים‪) .‬אות ג'(‪.‬‬ ‫מכניסים בהם פרשיות אחרות‪.‬‬
‫כט‬
‫)אות י"ב(‪ .‬וראוי לכתחילה לנהוג להתנות‬
‫קודם שמכניס בהם את המזוזות‪.‬‬
‫אם נתערבו הבתי מזוזה מותר ליתן‬
‫בהם איזו מזוזה שירצה‪) .‬אות י"ב(‪.‬‬
‫אפשר ללמד זכות על העולם‬ ‫אך‬
‫שנוהגין להקל בזה‪) .‬אות י"ג(‪.‬‬
‫יכול לקובעה בכל פתח‬
‫שהיתה בנרתיק יקר )בית מזוזה(‬ ‫מזוזה‬
‫יש להדר שלא ליתנה בנרתיק‬
‫פשוט‪) .‬אות ו'(‪.‬‬
‫רצועה מתפילין ולהכניסה‬ ‫לקחת‬
‫בתפילין אחרים לפי שעה יש‬
‫להקל‪) .‬אות י"ג(‪.‬‬
‫[‬
‫שינוי מזוזה מפתח לפתח והמסתעף‬
‫המוריד מזוזותיו כדי לבדקן ודעתו‬
‫להחזירן מיד יש להזהר‬
‫לכתחילה לקבוע כל מזוזה בפתח‬
‫שהיתה בו כדי שלא יכנס לספק ברכה‪.‬‬
‫)אות ח'(‪.‬‬
‫מזוזה מגמ"ח להשאלת מזוזות‬ ‫השואל‬
‫שירצה‪) .‬אות ט'(‪.‬‬
‫בתי המזוזה דינם כתשמישי קדושה‪.‬‬
‫)אות י'(‪ .‬ולכתחילה עדיף שלא‬
‫להחליפם ממזוזה למזוזה אחרת אף‬
‫שחיובה שוה אלא א"כ התנה מתחילה‪.‬‬
‫הלשכה ‪ /‬הגאון רבי אברהם הלוי ברי"צ שישא שליט"א‬ ‫ל‬

‫הגאון רבי אברהם הלוי ברי"צ שישא שליט"א‬

‫מגי"ש בהלכות סת"ם ‪ -‬בעיה"ק ירושלם ת"ו‬

‫בענין החיוב של הסופר להוציא התיבות מפיו קודם‬

‫הכתיבה והמסתעף‬
‫באו"ח שצריך להוציא התיבות מפיו‪,‬‬
‫ומיישב‪ :‬ולא חשש לכתבו כאן לפי‬
‫שסמך על מ"ש שם‪ .‬ובתוספת הסבר‬
‫אפ"ל דענין ההעתקה על פי ספר אחר‬
‫הוא ענין כללי‪ ,‬ובזה נכלל עוד פרט‬
‫שיוציא התיבות מפיו כדי למעט בטעות‪,‬‬
‫ובהלכות ס"ת כתב רק דין הכללי שצריך‬
‫להעתיקה מתוך הכתב‪ .‬ובפרטי הדין‬
‫סמך שכבר נלמד באו"ח סימן ל"ב‪.‬‬
‫היוצא מזה בקצרה ב' דינים בכתיבת‬
‫סת"ם א‪ .‬שהסופר צריך לראות‬
‫בספר אחר את מה שכותב‪ .‬ב' שיוציא‬
‫בפיו התיבות לפני הכתיבה‪.‬‬
‫הענין שאסור לסופר לכתוב את‬
‫מקריא לסופר אי הוי ככותב מתוך‬
‫הכתב‬
‫ויש לדון כשאחד מקריא לפני הסופר‬
‫מתוך ספר מוגה התיבות שצריך‬
‫לכתוב‪ ,‬האם נחשב כמו 'מתוך הכתב'‬
‫או לא‪ ,‬דמצד אחד הסופר שומע תיבה‬
‫אחר תיבה מה שקורא לו מתוך הספר‬
‫המוגה‪ ,‬ומצד שני הרי הסופר בעצמו‬
‫אינו רואה את התיבות שבספר וכמו‬
‫שמשמע מפשטות דברי הטור שהסופר‬
‫עצמו יכתוב מתוך הכתב‪.‬‬
‫בטור )יור"ד סימן רע"ד ב'( כתב‪ :‬וצריך‬
‫שיהיה לפניו ספר אחר שיעתיק‬
‫ממנו‪ ,‬שאסור לכתוב אפילו אות אחת‬
‫שלא מן הכתב‪.‬‬
‫דבריו הביא הב"י שהוא בגמ'‬ ‫ומקור‬
‫מגילה י"ח ע"ב‪ ,‬ומנחות ל"ב‬
‫ע"ב‪.‬‬
‫וכן כתב המחבר שם‪ :‬צריך שיהיה לפניו‬
‫ספר אחר שיעתיק ממנו שאסור‬
‫לכתוב אות אחת שלא מן הכתב‪ ,‬וצריך‬
‫שיקרא כל תיבה בפיו קודם שיכתבנה‪.‬‬
‫הנה בדברי הטור ביור"ד מבואר רק‬
‫הספר תורה מזכרונו האישי‪ ,‬אלא צריך‬
‫להסתכל ולראות בעיניו את התיבות‬
‫מספר אחר‪ ,‬שאכן כך צריך לכתוב כאן‪,‬‬
‫אמנם הטור בהלכות תפילין )סימן ל"ב‬
‫סעיף ל"ד( הוסיף עוד דין ופרט וכתב‪:‬‬
‫צריך שיכתוב מתוך הכתב‪' ,‬ושיקרא כל‬
‫תיבה קודם שיכתבנה'‪ .‬ע"כ‪ .‬הרי דאפילו‬
‫כשרואה ומעתיק את התיבות מספר‬
‫אחר‪ ,‬צריך גם שיהגה התיבות בפיו‪,‬‬
‫והב"י שם ביור"ד עמד על הדברים למה‬
‫לא הביא הטור ביור"ד גם הדין שהביא‬
‫לא‬ ‫בענין החיוב של הסופר להוציא התיבות מפיו קודם‬
‫של הקב"ה חזר והוציאם בפיו‪ ,‬הרי דמה‬
‫שהסופר צריך להוציאם מפיו הוא לא‬
‫רק דין של שמיעת התיבות‪ ,‬אלא הוא‬
‫דין שהסופר צריך להגות את התיבות‬
‫בעצמו‪ .‬וכן משמע בדברי הסמ"ג שהביא‬
‫הב"י ביור"ד וז"ל‪ :‬וכתב סמ"ג )עשין כב‬
‫קד‪ (:‬אסור לאדם אחר להקרות לסופר‪,‬‬
‫אלא א"כ חוזר הכותב וקורא בפיו קודם‬
‫שיכתוב שלא יטעה‪ ,‬כדגרסינן בפ"ק‬
‫דב"ב )טו‪ (.‬הקב"ה אומר ומשה אומר‬
‫וכותב‪ ,‬וכן כתבו ספר התרומה וסמ"ק‬
‫והגהות מיימוניות והתוספת בהקומץ‪,‬‬
‫וגם רבינו כתב בהלכות תפילין צריך‬
‫שיכתוב מתוך הכתב ושיקרא כל תיבה‬
‫קודם שיכתבנה וכו'‪.‬‬
‫הסופר גם צריך להוציא התיבות‬
‫יש לעיין קצת במה שהביא הב"י‬ ‫מפיו כשאחר מקריא לפניו )ולכאורה‬
‫בסו"ד ראיה גם מדברי הטור‬
‫בהלכות תפילין‪ ,‬דשם מיירי כשכותב מתוך הכתב‬
‫שגם צריך להוציא התיבות מפיו‪ ,‬דאולי דוקא‬
‫כשכותב מתוך הכתב ולא שמע התיבות על ידי‬
‫קריאה‪ ,‬ע"כ חובה עליו לקרות את התיבות‬
‫בעצמו‪ ,‬דיש כאן ב' דינים בכדי שהסופר לא‬
‫יטעה‪ ,‬הא' שיכתוב מתוך הכתב‪ ,‬והב' שישמע‬
‫באזניו את התיבות‪ ,‬וממילא כשכותב מתוך הכתב‬
‫בוודאי שצריך גם להוציא התיבות מפיו‪ ,‬משא"כ‬
‫כשאחר קורא לו מתוך הכתב‪ ,‬הרי יש לו ב'‬
‫הדברים למנעו מלטעות‪ ,‬ואולי בכה"ג לא יצטרך‬
‫גם הסופר להוציא התיבות מהפה‪ ,‬ויל"ע‪ .‬ועיין‬
‫להלן בדברי הר"י אסכנדרני ובביאור הגר"א(‪.‬‬
‫האם גם כשכותב מתוך הכתב צריך‬
‫הסופר להוציא התיבות מפיו?‬
‫)בהלכות תפילין סימן ל"ב( הביא‬ ‫הב"י‬
‫מהר"י אסכנדרני משמעות‬
‫ובדברי הפוסקים משמע בפירוש‬
‫שעצה זו שאחר יקריא לפניו‬
‫מועיל כמו כותב מתוך הכתב‪ ,‬דהרי‬
‫מקור הדברים לכתוב מתוך הכתב נלמד‬
‫מדברי הגמ' בבא בתרא )ט"ו ע"א( בספר‬
‫תורה שכתבו משה רבינו ע"ה‪ ,‬וכמ"ש‬
‫שם‪ :‬הקב"ה אומר ומשה אומר וכותב‪.‬‬
‫והלא משה רבינו כשכתב ספר תורה‬
‫הראשון לא היה לו אפשרות לכתוב‬
‫מתוך הכתב אלא כתב ממה שקרא‬
‫לפניו כביכול הקב"ה‪ ,‬וממילא לכאורה‬
‫הוא הדין כהיום כשסופר שומע את‬
‫התיבות מפי המקרא מתוך הכתב‪,‬‬
‫לכאורה הוי כמתוך הכתב‪.‬‬
‫האם‬
‫מתוך הכתב?‬
‫ואם הגענו לדין שכתיבה מתוך הספר‬
‫אין החיוב דוקא על הסופר‪ ,‬דהרי‬
‫סגי גם כשאחד מקריא לפניו מתוך‬
‫הספר‪ .‬ודינו ככותב מתוך הכתב‪ .‬יש‬
‫לדון בענין דין השני שהסופר צריך‬
‫לקרות התיבות בפיו‪ ,‬אי סגי גם בזה‬
‫שהמקריא הוציא התיבות מפיו‪ .‬או‬
‫דהמקריא מועיל רק שיחשב ככותב‬
‫מתוך הכתב‪ ,‬אבל ענין להוציא התיבות‬
‫מהפה רמיא דוקא על הסופר עצמו‪,‬‬
‫וממילא יצטרך גם הוא להוציא התיבות‬
‫בפיו‪ ,‬אחר ששמעו מהמקריא‪.‬‬
‫ולכאורה בדברי הגמ' בבא בתרא‬
‫מבואר‪ ,‬דהקב"ה אומר‬
‫ומשה אומר וכותב‪ ,‬הרי דאפילו משה‬
‫רבינו ע"ה ששמע התיבות כביכול מפיו‬
‫הלשכה ‪ /‬הגאון רבי אברהם הלוי ברי"צ שישא שליט"א‬ ‫לב‬

‫וכפי הנראה יש כאן מחלוקת בין‬ ‫בדברי הסמ"ג‪ ,‬דדוקא כשהסופר כותב‬
‫הפוסקים דמהטור בהלכות‬ ‫על פי קריאה של אדם אחר צריך גם‬
‫תפילין משמע דיש לסופר להוציא‬ ‫הוא להגות ולהוציא התיבות מפיו‪,‬‬
‫התיבות מפיו גם כשכותב מתוך הכתב‬ ‫משא"כ כשכותב מתוך הכתב ממש אז‬
‫ורואה את התיבות בעיניו‪ ,‬דהרי כתב‪:‬‬ ‫סגי בזה ואין צריך גם הוא להוציא‬
‫צריך שיכתוב מתוך הכתב‪ ,‬ושיקרא כל‬ ‫התיבות מפיו‪ ,‬ונעתיק את לשונו של‬
‫תיבה קודם שיכתבנה‪ .‬הרי דגם בכתיבה‬ ‫הבית יוסף‪ :‬והר"י אסכנדרני כתב על‬
‫מתוך הכתב עדיין חובה על הסופר‬ ‫דברי רבינו‪ ,‬ושיקרא כל תיבה וכו' הרב‬
‫להוציא התיבות מפיו‪ ,‬וכך הבין הבית‬ ‫כתב סתם‪ ,‬אבל בסמ"ג מוקי לה במי‬
‫יוסף את דברי הסמ"ג‪ ,‬דלא מבעיא‬ ‫שכותב מפי אחר ואינו מעתיק מתוך‬
‫כשכותב מתוך הכתב שצריך גם להוציא‬ ‫ספר‪ ,‬ונראה דהוא הדין נמי למי שכותב‬
‫בפיו‪ ,‬אלא גם כשאחר קורא לו ומוציא‬ ‫על פה ואינו מעתיק מתוך ספר‪ ,‬ואולי‬
‫התיבות מפיו גם הוא בעצמו צריך‬ ‫שמפני זה נקט לה הרב סתמא משום‬
‫להוציא התיבות מפיו‪.‬‬
‫דרוב כותבי תפילין ומזוזות כותבין אותם‬
‫אמנם הר"י אסכנדרני הבין בדברי‬ ‫על פה‪ .‬עד כאן לשונו‪.‬‬
‫הסמ"ג דמיירי דוקא כשכותב‬
‫ולדברי הר"י אסכנדרני נופל כל היסוד‬
‫על ידי ששומע מאחד שקורא בפניו‪ ,‬או‬
‫שהבאנו מקודם דיש כאן דין‬
‫בתפילין כשבקי בהן וכותבן בעל פה‪,‬‬
‫מיוחד שהסופר צריך בכל אופן להוציא‬
‫שהטור פוסק דאם בקי בקריאתה בע"פ‬
‫התיבות מפיו‪ ,‬אלא ס"ל דאם הסופר‬
‫אינו צריך לכותבן מתוך הכתב‪ ,‬משא"כ‬
‫כשכותב מתוך הכתב אין צורך שגם‬ ‫מסתכל בתוך ספר אחר ורואה בעיניו‬
‫יקרא בפיו‪.‬‬ ‫את התיבות שצריך לכתוב אזי אין צורך‬
‫גם שיוציא התיבות בפיו‪ ,‬אלא‬
‫ומה שיש לעיין כאן הוא במה שהב"י‬ ‫דכששומע מפיו של אדם אחר אינו‬
‫בהלכות תפילין‪ ,‬אמנם הביא את‬ ‫מספיק ברור לו ועדיין יכול לטעות עד‬
‫דברי הר"י אסכנדרני‪ ,‬שהבין בדברי‬ ‫שיוציא גם הוא התיבה מפיו‪.‬‬
‫הסמ"ג דכשכותב מתוך הכתב אין צריך‬
‫לקרות התיבות בפיו‪ ,‬אבל בהלכות ספר‬ ‫ומובן היטיב דמשה רבינו חזר והוציא‬
‫תורה אחר שהביא את דברי הסמ"ג‬ ‫התיבות מפיו‪ ,‬מפני שרק שמע‬
‫כתב‪ :‬וגם רבינו כתב בהלכות תפילין‬ ‫את התיבות בעל פה ולא ראה התיבות‬
‫צריך שיכתוב מתוך הכתב ושיקרא כל‬ ‫בעיניו‪ ,‬אבל כשהסופר מביט בספר‬
‫תיבה קודם שיכתבנה וכו'‪ .‬הרי דכן עירב‬ ‫וכותב מתוך הכתב אין צריך לחזור‬
‫ב' דינים אלו‪ ,‬ומשמע דהבין בדברי‬ ‫ולהוציא בפיו‪ ,‬כי מה שרואה בתוך‬
‫הסמ"ג להצריך אמירה בפה גם באופן‬ ‫הכתב איך לכותבם‪ ,‬סגי‪.‬‬
‫לג‬ ‫בענין החיוב של הסופר להוציא התיבות מפיו קודם‬
‫)ועיין עוד במגן אברהם הלכות מגילה‬
‫סימן תרצ"א סק"ד(‪.‬‬
‫זאת אומרת דמסקנת המגן אברהם הוא‬
‫דתפילין משום דשגור בפיו אם‬
‫כותבה מתוך הכתב אין צריך להוציא‬
‫התיבות מפיו‪ ,‬משא"כ בספר תורה‬
‫אפילו אם כותבה מתוך הכתב צריך גם‬
‫להוציא התיבות מפיו‪.‬‬
‫והכל מיושב שפיר דהב"י בהלכות‬
‫תפילין הביא את דברי הר"י‬
‫אסכנדרני שהבין בדברי הסמ"ג‬
‫דכשכותב מתוך הכתב א"צ להוציא‬
‫התיבות מפיו‪ ,‬וכן כתב בשולחן ערוך‬
‫בהלכות תפילין סימן ל"ב סעיף ל"א‪,‬‬
‫משא"כ בהלכות ס"ת הביא את דברי‬
‫הסמ"ג כפשוטן ללא דברי הר"י‬
‫אסכנדרני‪ ,‬דגם כשכותב מתוך הכתב‬
‫צריך להוציא התיבות מפיו‪.‬‬
‫אמנם הגאון מוילנא בביאור הגר"א‬
‫בסימן ל"ב סעיף ל"א‪ ,‬חולק על‬
‫דברי הר"י אסכנדרני וכותב‪ :‬כן דייק‬
‫הר"י אסכנדרני מלשון סמ"ג וליתא‬
‫דלעולם צריך לקרות בפיו‪ ,‬ועיין סימן‬
‫תרצ"א סעיף ב'‪.‬‬
‫ושם בסימן תרצ"א האריך הגר"א בענין‪,‬‬
‫ועל מה שכתב שם הרמ"א‪ :‬גם‬
‫צריך לכתבה מן הכתב ולהוציא כל תיבה‬
‫מפיו קודם שיכתבנה כמו בספר תורה‪.‬‬
‫כתב הגר"א‪ :‬ולהוציא כל תיבה כו'‬
‫מנחות ל' א' וע"ש תוספות ד"ה ומשה‬
‫כו' וכן כתב המרדכי בהלכות קטנות‬
‫סימן תתקנ"ז‪ ,‬מכאן יש להוכיח דספר‬
‫סעיף ב'‪.‬‬ ‫שכותב מתוך הכתב‪ .‬וכדברי הטור‬
‫בהלכות תפילין‪.‬‬
‫אלא דהב"י בשו"ע הלכות תפילין כן‬
‫פסק כדברי הר"י אסכנדרני דאם‬
‫כותב מתוך הכתב אין הסופר צריך‬
‫להוציא התיבות בפיו‪ ,‬וז"ל המחבר‬
‫בסימן ל"ב סעיף ל"א‪ :‬אם אינו כותב‬
‫מתוך הכתב לא יכתוב על פה מה‬
‫שמקרא אותו אחר אלא אם כן יחזור‬
‫הוא ויקרא בפיו‪.‬‬
‫מדבריו דכשכן כותב מתוך‬ ‫ומשמע‬
‫הכתב אין צורך גם לקרוא‬
‫התיבות בפיו‪.‬‬
‫ויש לעיין דבשו"ע יור"ד רע"ד ס"ב‪ ,‬כן‬
‫כתב המחבר כדברי הטור באו"ח‬
‫דאף כשקורא מתוך הכתב צריך להוציא‬
‫התיבות מפיו וכן כתב שם המחבר‪ :‬צריך‬
‫שיהיה לפניו ספר אחר שיעתיק ממנו‬
‫שאסור לכתוב אות אחת שלא מן הכתב‪,‬‬
‫וצריך שיקרא כל תיבה בפיו קודם‬
‫שיכתבנה‪.‬‬
‫ולכאורה יש כאן סתירה בדברי המחבר‬
‫דבהלכות תפילין משמע‬
‫דכשכותב מתוך הכתב אין צריך להוציא‬
‫בפיו‪ ,‬ובהלכות ספר תורה כתב בפירוש‬
‫דגם כשכותב מתוך הכתב צריך להוציא‬
‫התיבות בפיו‪.‬‬
‫וקושיא זו כבר הקשה המגן אברהם‬
‫בסימן ל"ב ס"ק מ"ב‪ ,‬ומיישבן‬
‫בזה"ל‪ :‬ואפשר דעתו להקל בתפילין‬
‫מאחר דמיגרס גריסן‪ ,‬עיין סימן תרצ"א‬
‫הלשכה ‪ /‬הגאון רבי אברהם הלוי ברי"צ שישא שליט"א‬
‫ובמה שכתב המג"א דבתפילין דמיגרס‬
‫גריסי כשכותב מתוך הכתב א"צ‬
‫להוציא התיבות בפיו‪ ,‬צ"ל דמיירי שאינו‬
‫ממש מיגרס גריסי באופן שמכירה כבר‬
‫היטיב על פה הקרי והכתיב‪ ,‬דאז הרי‬
‫א"צ לכותבה מתוך הכתב כלל וכמבואר‬
‫בטור בסימן ל"ב‪ ,‬אלא מיירי דמיגרס‬
‫בהן יותר משאר הפרשיות‪ .‬וכמדומני‬
‫דכן ביאר את דברי המג"א ביד אפרים‪.‬‬
‫)בא"א סימן ל"ב ס"ק מ"ב(‬ ‫הפרי מגדים‬
‫מיישב את קושית המג"א באופן‬
‫אחר קצת ומחלק דספר תורה חמיר‬
‫בזה‪ ,‬ושאני ס"ת מתפילין ומזוזות‪ ,‬דהרי‬
‫כל דין זה נלמד מס"ת ד'משה אומר‬
‫וכותב' ואין למדין משם לתפילין‪ ,‬אלא‬
‫דלפי תירוץ זה נמצא דבמגילת אסתר‬
‫ג"כ אין צריך שיקרא דוקא בפיו אם‬
‫כותב מתוך הכתב דהרי גם הוא אינו‬
‫כס"ת‪ ,‬וא"כ יש להבין למה פסק‬
‫הרמ"א בהלכות מגילה שצריך לקרות‬
‫בפיו אפילו כשכותב מתוך הכתב‪ ,‬וע"כ‬
‫כותב הפרמ"ג דכנראה הרמ"א ס"ל‬
‫כתירוץ המג"א‪.‬‬
‫ולסיכום‪ :‬לדברי המגן אברהם מובן‬
‫ולענ"ד אולי אפשר לומר דהרמ"א ג"כ‬
‫יסכים לתירוצו של הפרמ"ג‬
‫אלא דהלא במגילה נלמדין כל הדינין‬
‫משום דשוה הוא לס"ת וכמו שכתב‬
‫הטור שם‪ :‬ורבינו תם ז"ל כתב כיון‬
‫דנקראת ספר נותנים לה כל דין ספר‬
‫תורה‪ ,‬חוץ וכו' א"כ גם בדין זה הוא שוה‬
‫לס"ת ולא לתפילין ומזוזות‪.‬‬
‫דיש לעיין קצת בתירוצו של הפרי‬ ‫ומה‬
‫מגדים הוא דהלא הראשונים הבינו‬
‫לד‬
‫תורה תפילין ומזוזות הסופר צריך‬
‫להוציא מפיו כו' וכן כתבו כל הפוסקים‪,‬‬
‫וכן פסק בטושו"ע יו"ד סימן רע"ד סעיף‬
‫ב' 'ומשמע דאף שכותב מתוך הכתב'‬
‫דהא ספר תורה אי אפשר לכותבה שלא‬
‫מן הכתב‪ ,‬ומה שכתבו בסימן ל"ב סעיף‬
‫ל"א אם אינו כו' תפילין שאני‪ ,‬ועיין מ"א‬
‫שם והוא דעת הר"י אסכנדרני שדייק‬
‫מלשון הסמ"ג שכתב ואסור לאדם אחר‬
‫להקרות לסופר אלא אם כן חוזר כו' ולא‬
‫דק דלרבותא נקט אע"ג דכשהאחר‬
‫מקרא אותו ליכא למיחש לטעות כמו‬
‫שכתוב בברכת כהנים מכל מקום צריך‪,‬‬
‫כמו שמצינו במשה אע"ג דהקב"ה אומר‬
‫מכל מקום משה חוזר ואומר וכן דעת‬
‫כל הפוסקים שלא חילקו וכתבו ספר‬
‫תורה תפילין ומזוזות אע"ג דספר תורה‬
‫צריך מן כתב‪.‬‬
‫מדברי הגר"א דאפילו כשהסופר‬ ‫ונמצא‬
‫כותב מתוך הכתב צריך לקרות‬
‫את התיבות גם בפיו‪.‬‬
‫היטיב מה שהב"י בהלכות‬
‫ספר תורה והרמ"א בהלכות מגילה‬
‫פסקו דאפילו כשכותב מתוך הכתב צריך‬
‫גם להוציא את התיבות מפיו‪ ,‬ובהלכות‬
‫תפילין פסק המחבר כהר"י אסכנדרני‬
‫דכשכותב מתוך הכתב אינו צריך להוציא‬
‫התיבות מפיו‪ ,‬דתפילין מיגרס גריסי‪.‬‬
‫והגר"א מחמיר דגם בתפילין אפילו‬
‫כשכותב מתוך הכתב צריך להוציא‬
‫התיבות מפיו‪.‬‬
‫לה‬ ‫בענין החיוב של הסופר להוציא התיבות מפיו קודם‬

‫ובין לקרות בפיו‪ ,‬וכלשון הטור הנ"ל‪,‬‬ ‫את דברי הגמ' דמשה אומר וכותב‬
‫ולכאורה אם כשהן שגורות אין צריך‬ ‫משום שלא יטעה וכן מצינו בלשונות‬
‫לכתבה מהכתב‪ ,‬למה באין שגורות‬ ‫הפוסקים‪ ,‬א"כ אם מחלקינן בין ס"ת‬
‫וכותבה מהכתב צריך גם לקרות בפיו‪,‬‬ ‫לתפילין ומזוזות וכי נימא דלהפרמ"ג‬
‫וע"כ מסיק הב"ח בזה"ל‪ :‬נראה דסבירא‬ ‫בתפילין אין צריך כלל לכתבו מהכתב‬
‫ליה דלאו משום שלא יטעה הוא אלא‬ ‫והלא כך נפסק בשו"ע וזה לשון‬
‫דכך היא מצות כתיבת ס"ת תפילין‬ ‫המרדכי‪ :‬מכאן יש להוכיח דספר תורה‬
‫ומזוזות שיהא קורא כל תיבה ותיבה‬ ‫תפילין ומזוזות הסופר צריך להוציא‬
‫ואח"כ כותב כדי שתהא קדושת הבל‬ ‫מפיו וכו'‪.‬‬
‫קריאת כל תיבה ותיבה היוצא מפי‬
‫ולכאורה צריך לומר דהפרי מגדים גם‬
‫הקורא נמשכת על האותיות כשכותב‬
‫כן מודה דלמדין משם דכדי‬
‫אותן בקלף והכי מסתברא ודלא כמו‬
‫שלא יטעה צריך לכתוב מתוך הכתב‬
‫שכתב בשלחן ערוך סל"א להקל שאין‬
‫אבל באופן שכותב התפילין מתוך הכתב‬
‫צריך שיקראנה כשמעתיק מתוך הספר‪.‬‬
‫בכה"ג ס"ל להפרי מגדים דמה שנתחדש‬
‫נמצא דיש לנו כאן ב' דיעות‬ ‫בס"ת אינו גם בתפילין‪.‬‬
‫דאף‬ ‫בענין‬ ‫המחמירות‬
‫כשכותב מתוך הכתב צריך גם לקרות‬ ‫שיטת הב"ח‬
‫בפיו‪ ,‬הגר"א והב"ח אלא דטעמיהם‬ ‫הב"ח באו"ח )סימן ל"ב( גם כן הבין‬
‫שונים דלהגר"א הוא מדין שלא יטעה‪,‬‬ ‫כדברי הר"י אסכנדרני דהא‬
‫וס"ל דאין לחלק בין דין לדין‪ ,‬ולהב"ח‬ ‫דצריך גם לקרות בפיו הוא דוקא בב'‬
‫הוא משום להוסיף קדושה‪.‬‬ ‫אופנים או כשאחר מקריא לו כמו‬
‫שכביכול הקב"ה הקריא למשה רבינו‪ ,‬או‬
‫)בסימן ל"ב ס"ק קל"ו(‬ ‫והמשנה ברורה‬
‫כשהפרשה שגורה על פיו ואז צריך גם‬
‫כשמיירי מדין זה אחר‬
‫לקרות בפיו‪ .‬אבל כשכותב מתוך הכתב‬
‫שהביא את שיטת המחבר דכשכותב‬
‫אין סיבה שיקרא גם בפיו‪.‬‬
‫מתוך הכתב אי"צ להוציא המילים‬
‫מהפה‪ ,‬כתב כך‪ :‬אבל הרבה מאחרונים‬ ‫ומכל מקום הב"ח הבין מדברי הטור‬
‫חלקו על זה ופסקו דבכל גווני צריך‬ ‫דלא ס"ל כך‪ ,‬דהרי לשון הטור‬
‫להוציא התיבה מפיו קודם שיכתבנה‪,‬‬ ‫הוא כך‪ :‬וצריך שיכתוב מתוך הכתב‬
‫והטעם כתב הב"ח דכך היא מצוות‬ ‫ושיקרא כל תיבה ותיבה קודם שיכתבנה‪.‬‬
‫כתיבת סת"ם כדי שתהא קדושת הבל‬ ‫והב"ח הבין מדברי הטור דמכיון דאח"כ‬
‫קריאת כל תיבה ותיבה היוצא מפי‬ ‫כותב הדין דבתפילין אם הם שגורות אין‬
‫הקורא נמשכת על האותיות כשכותב‬ ‫צריך לכתבה דווקא מן הכתב‪ ,‬הרי דאם‬
‫אותן בקלף‪.‬‬ ‫אינן שגורות חייב בין לכתוב מן הכתב‪,‬‬
‫הלשכה ‪ /‬הגאון רבי אברהם הלוי ברי"צ שישא שליט"א‬
‫ולשיטת המגן אברהם הנ"ל יש לדון‬
‫כשאחד בקי רק בתיבות מסוימות וכגון‬
‫הפסוק וידבר ד' אל משה לאמר‬
‫שמסמתא כל סופר יודעה בע"פ וגם‬
‫כמובן שיודע הכתיב של כל תיבה ותיבה‬
‫מפסוק זה‪ .‬מה הדין בזה‪.‬‬
‫והטור כתב בסימן ל"ב‪ :‬ומיהו מפני‬
‫שהסופרים רגילים באלו הארבע‬
‫פרשיות והן שגורות בפיהם יכולים‬
‫לכתבם בעל פה שלא מן הכתב‪.‬‬
‫ומקור הדברים הוא בדברי הגמ'‬
‫במנחות )פרק הקומץ לב‪:(:‬‬
‫דתפילין ומזוזות נכתבין שלא מן הכתב‬
‫מאי טעמא מיגרס גריסן‪ ,‬ופרש"י‬
‫שגורות הן בפי הכל‪.‬‬
‫אסור לקרות בו שלא בשעת הדחק‪,‬‬
‫)וכשהגענו לדברי רש"י אלו יש לדון‬
‫אם הכוונה הוא דמיגרס‬
‫בפי כל הסופרים או בפי כל הבריות‪,‬‬
‫דלכאורה אי מיירי שרגיל בפי כל‬
‫האנשים על ידי שאומרים הפרשיות‬
‫בכל יום בתפילה‪ ,‬מה הרווחנו מזה וכי‬
‫משום שיודע לומר הפרשה בעל פה ידע‬
‫איך לכתוב הקרי וכתיב‪ ,‬אף דלא יטעה‬
‫בהחלפת התיבות‪ .‬ואולי יש לומר דמיירי‬
‫דשגורות הן בפי כל הסופרים‪ .‬ויותר‬
‫נראה לומר דכן מיירי שרגיל הוא בפי‬
‫כל האנשים ולאו דוקא בפי הסופרים‪,‬‬
‫ובכוונת הדברים נראה דכן הובן הדבר‬
‫לרש"י דאלו האומרים הפרשה בכל יום‬
‫גם ישימו לב באופן כתיבתו וידעו איך‬
‫הוי הקרי וכתיב של הפרשה שאומר‪.‬‬
‫והדברים מוכחים מדברי הטו"ז בהלכות‬
‫מזוזה )יור"ד סימן רפ"ח סק"ג( שם הקשה‬
‫לו‬
‫שביארנו הגר"א גם ס"ל להחמיר‬ ‫וכפי‬
‫בזה ולאו מטעמיה דהב"ח‪.‬‬
‫אם הסופר לא הוציא התיבות מפיו‬
‫קודם הכתיבה‬
‫בדיעבד אם אחד לא הוציא התיבות‬
‫מפיו קודם הכתיבה פסקינן‬
‫דכל שלא טעה כשר‪ ,‬אבל בוודאי‬
‫לכתחילה יש להקפיד בדבר‪.‬‬
‫וכך הוא לשון המשנה ברורה בסוס"ק‬
‫הנ"ל‪ :‬וכ"ז לכתחילה‪ ,‬אבל בדיעבד‬
‫אין נפסל בכל גווני אם לא טעה‪ .‬ומקור‬
‫דבריו הם מדברי הב"י‪ .‬וביור"ד רע"ד‪,‬‬
‫הביא בזה מחלוקת הר"ן ורבינו מנוח‪,‬‬
‫דהר"ן ס"ל דאם כתב שלא מן הכתב‬
‫ורבינו מנוח ס"ל דהוא דוקא לכתחילה‪,‬‬
‫אבל אם עבר וכתב שלא מן הכתב לא‬
‫פסל‪ .‬והביאו הש"ך בסימן רע"ד ס"ק ג'‪.‬‬
‫ועל פי האמור יש לדקדק מאוד בדין‬
‫זה ואם כי ראינו דבדיעבד כל שלא‬
‫טעה כשר‪ ,‬מכל מקום לטעמו של הב"ח‬
‫יש כאן הפסד גדול שמפסידים הא‬
‫דקדושת הבל פיו נמשך על הקלף וכנ"ל‬
‫בלשון הב"ח‪ ,‬ובפרט על תפילין יקרות‬
‫בוודאי ניחא ליה לקונה שלא להפסיד‬
‫קדושה זו‪.‬‬
‫חלק מהפרשה שגורה על פיו‬
‫לפי מה שפסק המשנה ברורה לכתחילה‬
‫בוודאי יש להוציא כל התיבות מפיו‬
‫אפילו בתפילין שמגרס גריסי וגם‬
‫כותבה מתוך הכתב‪ ,‬אבל מעיקר הדין‬
‫לז‬ ‫בענין החיוב של הסופר להוציא התיבות מפיו קודם‬

‫הב"ח מסיק דנקטינן דהמקצת‬ ‫על דברי הטור שכתב שם דמזוזה ואכן‬
‫ששגור בפיו כן יכול לכתוב שלא‬ ‫נכתבת שלא מן הכתב משום דברי הגמ'‬
‫מתוך הכתב‪.‬‬ ‫דמיגרס גריסן‪ ,‬ולכאורה למה בתפילין‬
‫כן מצריך הטור לכתחילה שיכתבנו מתוך‬
‫אמנם שוב מסיק הב"ח‪ :‬ועוד נראה‬ ‫הכתב‪ ,‬וע"ז מיישב דפרשיות דמזוזה‬
‫עיקר דרבינו סובר דמצוה מן‬ ‫יותר מגרס גריס דנאמרת בכל יום‬
‫המובחר לכתבן מתוך הכתב אפילו‬
‫פעמיים‪ ,‬הרי דמשום האמירה של‬
‫שגורות בפיו‪ ,‬אלא לפי שהסופרים נהגו‬
‫הפרשיות בתפילה בקיאים גם בחסרות‬
‫לכתבם בעל פה הניחו להם חכמים‬
‫ויתירות(‪.‬‬
‫מנהגם וכו'‪.‬‬
‫ועכשיו נראה המשך דברי הב"י דמקשה‬
‫והמגן אברהם )סימן ל"ב ס"ק מ"א( פסק‬
‫בדברי הטור למה כתב בהלכות‬
‫בזה כהב"ח דבהמקצת שבקי‬
‫תפילין דצריך לכתבו מתוך הכתב‪ ,‬הרי‬
‫מותר לכתבו שלא מתוך הכתב‪ ,‬ולא‬
‫הטור עצמו מביא אח"כ דתפילין מיגרס‬
‫כהב"י‪.‬‬
‫גריס ומותר לכתבו שלא מתוך הכתב‪.‬‬
‫וכמו כן המשנה ברורה‬
‫)סימן ל"ב ס"ק‬ ‫ומיישב הב"י וז"ל‪ :‬ואפשר לומר שכתב‬
‫קל"ד( הביא מהלכו הראשון של‬ ‫כן ללמדנו שאם נמצא איזה סופר שאין‬
‫הב"ח וז"ל‪ :‬ואם מקצת הפרשה שגורה‬ ‫פרשיות הללו שגורות בפיו אסור לו‬
‫בפיו מותר לכתוב אותו מקצת על פה‪.‬‬ ‫לכתוב אות אחת אפילו אותו מקצת‬
‫אלא דהמשנה ברורה גם מביא תוספת‬ ‫ששגור בפיו שלא מן הכתב‪.‬‬
‫דברי הב"ח וז"ל‪ :‬ועיין בב"ח שכתב‬
‫ולכאורה הוא חידוש גדול ויש להבין‬
‫דמכל מקום מצוה מן המובחר לכתוב‬
‫מהו הסברא בזה‪ .‬ואולי חשש‬
‫בכל גווני מתוך הכתב‪.‬‬
‫שימשך הכתיבה מתיבה לתיבה ויכתוב‬
‫ובכדי להבין מהיכן לקח הב"י להחמיר‬ ‫בע"פ גם במקום שצריך לכתוב מתוך‬
‫כל כך בדבר זה‪ ,‬אפשר להסמיך‬ ‫הכתב דוקא‪.‬‬
‫את דברי הב"י עצמו ביור"ד סימן רע"ד‬
‫ובאמת הב"ח מתקשה מאוד בדברי‬
‫שם מביא את דברי הרבינו מנוח בענין‬
‫ובסוף דבריו כתב‪ :‬וצ"ע אם אותן‬ ‫הב"י אלו‪ ,‬ואינו מבין מה‬
‫פרשיות שבתפילין יכול לכתוב בס"ת‬ ‫הוקשה לו להב"י דדבר פשוט הוא‬
‫שלא מן הכתב כיון דגריסן‪.‬‬ ‫דסופר מתחיל עדיין לא מיגרס גריס‬
‫ליה הפרשיות של התפילין וממילא כן‬
‫הרי דמביא בשם הרבינו מנוח להסתפק‬ ‫צריך לכתוב מהכתב‪ ,‬ועליהם כיוון‬
‫בדבר‪ ,‬ויש צד שלא יוכל לכתבו‬ ‫הטור במה שכתב דצריך לכתוב תפילין‬
‫בע"פ‪ ,‬על אף שכשכותב תפילין יוכל‬ ‫מתוך הכתב‪.‬‬
‫הלשכה ‪ /‬הגאון רבי אברהם הלוי ברי"צ שישא שליט"א‬ ‫לח‬

‫ובקי בזה‪ ,‬אולי אין לחשוש שיצטרך‬
‫לחפש אחר תיקון להסתכל בפנים‪,‬‬
‫והדבר מצוי ביותר כשמוחקין אות על‬
‫מנת לתקנו ולמחרת רוצה לתקנו‪,‬‬
‫ורואה ויודע בבירור איזה אות שייכת‬
‫לכאן ובפרט שזוכר היטיב מה שמחק‬
‫רק אתמול‪ ,‬לכאורה אין צורך להטריח‬
‫את עצמו לחפש תיקון‪ ,‬ומיניה נילף‬
‫גם כן דבסיום כתיבת האותיות‬
‫שאנשים ממלאים את האותיות‬
‫החלולות‪ ,‬דלכאורה אין מקום לטעות‬
‫באותיות אחרות‪.‬‬
‫הב"י יש להחמיר כמו שפסק בהלכות‬
‫וכמובן דבאתי בכ"ז רק להאיר ולא‬
‫לפסוק ח"ו הלכה למעשה‪,‬‬
‫דבזה יש לשמוע דעת תורה מפי הרבנים‬
‫הגאונים מורי הוראה שליט"א‪.‬‬
‫בפרשיות תפילין שבס"ת‪ .‬ומכל מקום‬
‫ומה שנשאר לעיין הוא דהמקדש מעט‬
‫שם מביא את דברי הדע"ק בסק"ג‪,‬‬
‫שכתב דלהגיה אותיות בס"ת נהגו שלא‬
‫מהכתב‪ ,‬אף דהיה טוב להחמיר‪ ,‬הרי‬
‫דיש איזה ענין להחמיר‪ .‬ואולי מיירי‬
‫בתיקון במקומות שיש להסתפק בהן‬
‫קצת כגון חסרות ויתירות וכו'‪ .‬שוב‬
‫הסתכלתי בדברי הדעת קדושים בפנים‪,‬‬
‫וראיתי שמסתפק בכל זה דאולי רק‬
‫היכא שיש לחשוש שאינו בקי בחסרות‬
‫ויתרות‪ ,‬ומכל מקום נראה שלכתחילה‬
‫מחמיר בכל גווני לתקן מתוך הכתב‪,‬‬
‫ומסתפק אפילו לגרר בין ב' אותיות‬
‫שיהא מתוך הכתב‪ ,‬עיי"ש‪.‬‬
‫להסופרים קצת‪ ,‬דבכתיבת ספר‬
‫מביא המקדש מעט שם מהדע"ק‬ ‫עוד‬
‫דמי שכותב האזכרות בבת אחת‬
‫לכתבו אף שלא מתוך הכתב‪ .‬ופליאה‬
‫היא כי לא הביאו כאן הב"י לסימוכין‬
‫לדבריו‪ ,‬שסופר שאין פרשיות הללו‬
‫שגורות בפיו אסור לכתוב אפילו אות‬
‫אחת שלא מן הכתב‪.‬‬
‫)סימן רע"ד‬ ‫שוב ראיתי דהמקדש מעט‬
‫סק"י( כן הסמיך ב' הדברים אהדדי‪,‬‬
‫ומתייחס לשאלה שהביא הב"י במי‬
‫שכותב ס"ת‪ ,‬ומיגרס גריס בפרשיות של‬
‫תפילין‪ ,‬אם מותר לו לכותבן שלא מן‬
‫הכתב‪ ,‬ורצה לומר דלכאורה אכן על פי‬
‫תפילין על מי שאינו בקי בכולה דאסור‬
‫לו לכתוב אפילו אות אחת שלא מן‬
‫הכתב‪ .‬משא"כ הב"ח והמג"א שחולקין‬
‫על הב"י בדין זה‪ ,‬לכאורה אין חשש גם‬
‫מסיק בסוף דבריו בזה"ל‪ :‬אך בב"י גופיה‬
‫וכ"מ פ"א דתפילין משמע שכ' ספק‬
‫הנ"ל בשם הר' מנוח ולא מליבו‪.‬‬
‫ואולי אפשר לומר כאן בהבנת סיכום‬
‫דברי המקדש מעט דאף אם‬
‫אמנם דפסקינן כהב"ח והמג"א בבקי‬
‫באות אחת בתפילין שאין צריך לכתבו‬
‫מתוך הכתב‪ ,‬מכל מקום בפרשה‬
‫שלימה שבס"ת כן אולי נחשוש לרבינו‬
‫מנוח‪ ,‬על אף שמסברא אין מובן כל‬
‫כך ההבדל‪.‬‬
‫ולפי הדברים האלה לכאורה יקל‬
‫תורה או תפילין ומזוזות‪ ,‬אם לא ראו‬
‫אות אחת בפנים או שנמחק מהתיקון‪,‬‬
‫לט‬ ‫בענין החיוב של הסופר להוציא התיבות מפיו קודם‬

‫דכשאי אפשר אינו מעכב‪ .‬וכ"ש בשם‬ ‫אחרי הטבילה גם צריך לכתבן מתוך‬
‫הוי"ה דיש בו איסורא דצריך למנוע‪.‬‬ ‫הכתב‪ ,‬והמק"מ רוצה לומר דלכאורה‬
‫תלוי בפלוגתא הנ"ל דהב"י והב"ח דהרי‬
‫המק"מ מסיק על זה דיש לנהוג‬ ‫אבל‬ ‫שמות מיגרס גריסן‪ ,‬ולכאורה יש ראיה‬
‫כעצת הדע"ק‪.‬‬
‫דהדע"ק כהב"י ס"ל‪ ,‬שוב מסיק‬
‫שבתפילין אפשר לומר דמיגרס גריסא‬
‫להגות אות אות‬ ‫ויודע איזה שם שייך באיזה מקום אבל‬
‫המקדש מעט דן עוד אי להגות אות‬ ‫בס"ת כיון שיש הרבה שמות יכול‬
‫אות הו"ל כמו אמירת‬ ‫לטעות בין שם כזו או אחרת‪.‬‬
‫התיבות‪ ,‬ולכאורה מטעם שלא יטעה‬
‫אדרבא אולי עוד הוי יותר טוב לומר‬ ‫ובענין השמות הקדושים ידועים דברי‬
‫האותיות‪ ,‬אבל מטעם קדושת ההבל או‬ ‫הדע"ק דאו יאמר יו"ד עם ה"א‬
‫מטעם שהביא הדע"ק לצרף מחשבה‬ ‫וכו' או יו"ד ק"א‪ ,‬שוב כותב דהלא‬
‫למעשה אולי צריך להגות את התיבה‪.‬‬ ‫פסקינן דמיגרס גריס אינו צריך לכתוב‬
‫מתוך הכתב א"כ בהא דאומר לשם‬
‫ולכאורה אם כשמחק תיבה כתבה‬ ‫קדושת השם עוד הוי יותר עדיף‬
‫בגליון הקלף מתוך התיקון‬
‫ממיגרס גריס‪ ,‬וממילא אולי אינו צריך‬
‫שפיר דמי למחרת לכתבה מתוך כתב‬
‫להוציא בפה‪ ,‬אלא דהאחרונים ס"ל‬
‫זה‪ .‬ופשוט הוא‪.‬‬
‫דלהוציא בפה צריך גם כשאינו כותב‬
‫ויש עוד לדון אם אפשר להקל באופן‬ ‫מתוך הכתב משום דמיגרס גריס‪,‬‬
‫שחלק מהאות נמחק מהתיקון‬ ‫וממילא גם כאן יש להוציא התיבות‬
‫שמעתיק ממנו‪ ,‬ועדיין יש לו רמז בחלק‬ ‫בפיו‪ ,‬אלא דיש ליזהר מאוד שלא יהגה‬
‫הנשאר מהאות מה שצריך לכתוב כאן‪,‬‬ ‫ח"ו השם באותיותיו‪ ,‬ובתפילין דלא‬
‫וכגון מעשה שאירע בתיבת 'אלעזר'‬ ‫החמירו האחרונים שם להוציא התיבות‬
‫שרגל הרי"ש נמחקה מהתיקון ויש לעיין‬ ‫אף כשכותב מתוך הכתב אין מדת‬
‫אם צריך להטריח ולחפש אחר התיבה‬ ‫חסידות בזה וגריסן הו"ל במקום הכתב‬
‫בתיקון אחר או בחומש מוגה‪ ,‬ולכאורה‬ ‫ואמירת לשם קדושת השם הו"ל במקום‬
‫מכיוון שפשוט וברור הוא שצ"ל כאן‬ ‫אמירת התיבה‪.‬‬
‫תיבת 'אלעזר' אולי אין מן הצורך‬
‫להטריח‪ ,‬וראיה לדבר מדברי הבני יונה‬ ‫והקס"ה כתב דשם הוי"ה אין צריך‬
‫בסימן רע"ד סעיף ג' וז"ל‪ :‬א"צ שיהיה‬ ‫לומר בפה דכיון דעיקר‬
‫ההעתק שממנו מעתיק כתוב על הסדר‬ ‫מילתא דרבנן אין דנין אי אפשר‬
‫אלא אפילו שכתוב תיבה על גבי תיבה‪,‬‬ ‫מאפשר‪ ,‬ומביא ראיה לדבריו ממה שאין‬
‫א"נ אם נכתבו שם ראשי הפסוקים‬ ‫מוציאים בפה דברי פורעניות הרי‬
‫הלשכה ‪ /‬הגאון רבי אברהם הלוי ברי"צ שישא שליט"א‬ ‫מ‬

‫ושוב הנני להבהיר כי לא באתי בכל‬
‫זה לפסוק הלכה למעשה‪ ,‬כי לזה‬
‫צריכים אנו לשמוע מה דעת הרבנים‬
‫הגאונים שליט"א‪ ,‬ולא באתי בכל זה‬
‫רק להאיר‪.‬‬
‫ושאר התיבות אינם כתובים כי אם בר"ת‬
‫כל ששגור בפי הסופר רשאי לכתוב‬
‫מתוכה‪ ,‬והכי הוי טבלא של זהב שפרשת‬
‫סוטה כתובה עליה שהעתיקו מנה‬
‫פרשת סוטה במקדש‪.‬‬

‫[‬

‫בספר טיב מצרים (ערך ד’ אות ו’) הביא פלא עצום‪ ,‬שבמצרים היה סופר‬
‫אחד ושמו מוה”ר דוד מוגראבי ז”ל‪ ,‬והיה גידם בידיו וחיגר ברגליו‪,‬‬
‫והיה סופר מהיר כוותב ספרי תרוה ותפילין ומזוזות בפי‪ ,‬ונתקים בוו‬
‫מה שאמר התורה‪‘ :‬למען תהיה תורת ה’ “בפיך” ‘‪.‬‬
‫והרמ”ע מפאנו ז”ל בתשובותיו (סימן ל”ח) כתב על זה וז”ל‪‘ :‬ושמעתי‬
‫שיש במצרים אדם אחד שהוא גדם וכותב בפיו תפילין ומזוזות וספרי‬
‫תורה ואין מוחה‪ ,‬ואני אומר בבירור שהן פסולין’‪.‬‬
‫(סי’‬ ‫מן הראוי לציין כאן בענין זה‪ ,‬שהיעב”ץ זצ”ל בספרו מור וקציעה‬
‫ל”ב ד”ה כתב) מספר שגם בימיו חי איש אחד שהיה גידם‪ ,‬והשלים לו בעל‬
‫הטבע יתברך חסרון ידיו ע”י אצבעת רגליו‪ ,‬שהיה עושה כל מלאכתו‬
‫באמצעות רגליו‪ ,‬תופר‪ ,‬חותך קולמוס‪ ,‬וכותב‪ ,‬ומפליא לעשות הכל‬
‫מתוקן ומכוון‪ .‬והיעב”ץ זצ”ל פסק דלא כהרמ”ע מפאנו ז”ל‪ ,‬אלא סובר‬
‫שאם לא נמצאו תפילין אחרים‪ ,‬יניח תפילין אלו שנכתבו ברגל אפילו‬
‫בברכה‪ ,‬דכתיבתו כשרה בשעת הדחק‪ ,‬וכל שכן אם כתב ברגל ימין‪.‬‬
‫וגם בספר עקרי הד”ט (יו”ד סי’ ל’ אות ט”ו) אחר שהעתיק דברי היעב”ץ‬
‫הנ”ל‪ ,‬מוסיף וכותב וז”ל‪‘ :‬וגם פה פירינצי בשנה זו שנת התקס”ז ליצירה‬
‫עבר עלינו נער קטן בן תשע שנים בקירב‪ ,‬גידם מעיר וירונ”א‪ ,‬שהיה‬
‫עשה כל מלאכותיו ברגליו‪ ,‬ומתקן קולמוס וכותב וכנזכר‪ ,‬ואין כל חדש‬
‫כתיב’‪.‬‬
‫(פרשת בא)‬ ‫אוצר פלאות התורה‬
‫מא‬ ‫תיקון ספר תורה ישן שהדיו נמחק וקופץ מן הקלף‬

‫הגאון רבי אברהם שרגא שטיגליץ שליט"א‬

‫דיין ומו"צ קהילת צאנז ביתר וחבר הבד"ץ‬

‫תיקון ספר תורה ישן שהדיו נמחק וקופץ מן הקלף‬

‫אך לנוכח קדושת הספר תורה שלא‬
‫יגנז‪ ,‬ולאשר גדולים מעשי ידיהם‬
‫של צדיקים‪ ,‬נתעוררו כמה מבני‬
‫המשפחה נכדי מרן מהר"ש זיע"א‪ ,‬וכן‬
‫התנדבו לאחרונה כמה מנדיבי העם‬
‫להוזיל זהב מכספם בכדי לתקן האותיות‬
‫ולחדש את כל הס"ת ע"י מומחה אומן‬
‫במלאכת הסת"ם‪ ,‬כדי להחזיר עטרת‬
‫תפארת הס"ת ליושנה ברוב פאר והדר‪,‬‬
‫למען יוכלו לקרות בה כמימים ימימה‪.‬‬
‫ואולם מאחר שדבר זה שנוי במחלוקת‬
‫בין פוסקי ההוראה‪ ,‬נפשם בשאלתם‬
‫האם נכון הדבר‪ ,‬והיאך לעשותו‬
‫עצהיו"ט‪.‬‬
‫בעיקר תורת הכשרות של ספר‬
‫תורה שהוכהה מראה הדיו שלו‪,‬‬
‫נתבקשתי ע"י מעלת כקש"ת הגה"צ‬
‫אדמו"ר מזוויעהל שליט"א‪,‬‬
‫ע"ד ספר תורה עתיק שנכתב בפקודת‬
‫קדשו של זקינו‪ ,‬חד מקמאי מגדולי‬
‫השרפים בני היכלא דמרן הבעש"ט‬
‫הקדוש נבג"מ‪ ,‬ה"ה הרה"ק הרבי ר'‬
‫יחיאל מיכל מזלאטשוב זי"ע ועכי"א‪,‬‬
‫אשר העלה מר זקנו הרה"ק הרבי ר'‬
‫שלמה מזוויעהל זי"ע ועכי"א לארץ‬
‫הקודש‪ ,‬לשכון כבוד בבית המדרש‬
‫דחסידי זוויעהל בעיה"ק ירושלים‪ ,‬וקראו‬
‫בו הוא ובניו ממשיכי דרכו בקודש‬
‫אחריו משך רבות בשנים‪ ,‬עד שמחמת‬
‫יושן הס"ת החלו הרבה מאותיותיו‬
‫הנה‬ ‫לדהות ולהתפרד מהקלף ]א[‪ ,‬ואז פסקו‬
‫מלקרוא בו‪.‬‬

‫א‪ .‬ודבר פלא הראו לי בסיום ה'ספר תורה'‪ ,‬שמקובל בידם שהתיבות 'לעיני כל ישראל' נכתב ע"י‬
‫ידיו הטהורות של הרה"ק מזלאטשוב זי"ע עצמו‪ .‬ונפלא הדבר שתיבות אלו נשארו עד האידנא‬
‫בשלימותן וחדשים כביום כתיבתן‪ ,‬ונתקיים בו אמרם ז"ל )סוכה מה‪ (:‬עצי שטים עומדים‪ ,‬שעומדים‬
‫לעד ולעולמי עולמים‪.‬‬

‫לארה"קּ‬ ‫שוב הראוני מה שמסופר כי כאשר הרה"ק רבי שלמה מזוועהיל זי"ע יצא מרוסי' בדרכו‬
‫לא הניחו לו שומרי הגבול להוציא את הספר התורה ואף ניסו לפגוע בספר‪ .‬לאחר דין ודברים גלל‬
‫לפניהם את הספר תורה והראה להם שתיבות 'לעיני כל ישראל' שכתב המגיד בעצמו לפני כמאה‬
‫וחמישים שנה‪ ,‬עדיין עומדים במלא תפארתם‪ ,‬לעומת כל שאר האותיות שלא נכתבו על ידו‪.,‬‬
‫השומרים התפעלו מן המראה והניחו לו לצאת עם הספר‪.‬‬
‫הלשכה ‪ /‬הגאון רבי אברהם שרגא שטיגליץ שליט"א‬ ‫מב‬

‫להטיב הכתב ולחדשו‪ ,‬ולא הוי שלא‬ ‫ידוע הדין שאם נתאדם לגמרי‪ ,‬הרי זה‬
‫כסדרן‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫פסול ויש לתקנו‪ .‬אבל אם הוכהה‬
‫מראיתו רק במקצת‪ ,‬שנהפך לחום‪,‬‬
‫ומקורו משו"ת תרומת הדשן )סימן מח(‪,‬‬
‫נחלקו בזה גדולי עולם‪ ,‬דעת הפרמ"ג‬
‫והובא במג"א )שם ס"ק לט(‪,‬‬
‫)אשל אברהם או"ח לב לט( בהבנת דברי‬
‫דכתיבה זו אינה חשובה שלא כסדרן‪,‬‬
‫המג"א שהוא פסול‪ ,‬וכן הוא שיטת‬
‫דכיון שעכשיו הכתב כשר‪ ,‬ומה שמוסיף‬
‫קסת הסופר )סימן ט סעיף ט(‪ ,‬אולם‬
‫עליו אינו אלא שמשמרו שלא יתמחק‬
‫החת"ס )בשו"ת יור"ד סימן רנו( מיקל בזה‪,‬‬
‫יותר‪ ,‬שרי‪ ,‬וכ"כ מהרי"ל בתשו' )סימן‬
‫והובא במשנ"ב )סימן לב ס"ק קכח(‪.‬‬
‫קכז(‪ ,‬כיון שאינו אלא כדי להאירן‬
‫ולקיימן שרי‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וכתב המג"א‪ ,‬דא"כ‬ ‫אך הנה בס"ת דידן חמור הדבר יותר‪,‬‬
‫משמע דווקא כשקצת צבע הדיו קיים‪,‬‬ ‫שכאמור לא רק שהוכהה מראה‬
‫אבל אם קפצה כל הדיו מהקלף ולא‬ ‫האותיות‪ ,‬אלא בהרבה מקומות גם חלק‬
‫נשאר רק רושם אדמומית מהחלודה של‬ ‫מהדיו של האותיות נתפרד מהקלף‬
‫הדיו‪ ,‬הוי שלא כסדרן כנ"ל‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫)ובלשון הפוסקים "קפצה הדיו מן הקלף"(‪,‬‬
‫על כל פנים מתבאר לנו מפשטות‬ ‫ונשאר רק רושם מהאותיות‪ ,‬באופן‬
‫דבריהם‪ ,‬שרק בכתיבת פרשיות‬ ‫שלכו"ע נפסל‪ ,‬משום שאינו נקרא כתב‪,‬‬
‫תפילין אשר כתיבתן צריכה להיות‬ ‫והעצה היחידה לקיימו הוא ע"י העברת‬
‫כסדרן‪ ,‬חששו להעברת הקולמוס באופן‬ ‫הקולמוס על האותיות‪.‬‬
‫שקפצה כל הדיו מהקלף‪ ,‬שמאחר שלא‬ ‫ברם כאמור כמה שאלות חמורות יש‬
‫נשאר רק רושם אדמומית מהחלודה של‬ ‫בדבר‪ ,‬האם אכן מותר לתקנו‬
‫הדיו‪ ,‬הוי שלא כסדרן‪ .‬אבל לולא הך‬ ‫ולהכשירו‪ ,‬ובאיזה אופן‪ ,‬ויתבאר‬
‫פסולא דשלא כסדרן‪ ,‬ליכא שום בית‬ ‫בעזהי"ת בדברינו‪.‬‬
‫מיחוש בדבר להעביר הקולמוס על‬
‫אותיות ותיבות שנמחקו‪ ,‬ואפילו באופן‬ ‫א‬
‫שנשאר רק רושם אדמומית מהחלודה‬
‫חשש מחיקת השם שבכתב התחתון‬
‫של הדיו‪.‬‬
‫א( בעיקר דין תיקון ספר ישן והעברת‬
‫אכן בדברי כמה ראשונים ואחרונים‬
‫הקולמוס בדיו חדש על‬
‫מצאנו שעוררו ואסרו העברת‬
‫אותיות ותיבות ההולכות ונמחקות‪,‬‬
‫הקולמוס על אותיות ותיבות שנמחקו‪,‬‬
‫הלכה ערוכה היא בשו"ע הל' תפילין‬
‫בשני האופנים הבאים‪:‬‬
‫)או"ח סימן לב סעיף כז(‪ :‬אותיות ותיבות‬
‫)א( העברת הקולמוס על שמות‬ ‫שנמחקו קצת‪ ,‬אם רישומן ניכר כל כך‬
‫הקדושים‪ ,‬שכן הכתיבה החדשה‬ ‫שתינוק דלא חכים ולא טיפש יכול‬
‫חשובה כמחיקה כלפי הכתיבה הישנה‪.‬‬ ‫לקרותם‪ ,‬מותר להעביר קולמוס עליה‬
‫מג‬ ‫תיקון ספר תורה ישן שהדיו נמחק וקופץ מן הקלף‬
‫ובברכי יוסף )או"ח סימן לב ס"ק י( הביא‬
‫דבריו‪ ,‬אך כתב שמדברי‬
‫התרומת הדשן הנ"ל לענין תיקון אותיות‬
‫ותיבות בתפילין שנמחקו קצת‪ ,‬וכאמור‬
‫אף נפסקו להלכה בשו"ע‪ ,‬מוכח דלא‬
‫ב( הראשון למקראי קודש אשר עורר‬
‫כתשב"ץ‪ .‬שהרי כתב התרומת הדשן‪,‬‬
‫דכיון שעכשיו הכתב כשר ומה שמוסיף‬
‫עליו אינו רק שלא ימחוק יותר שרי‪,‬‬
‫עכ"ד‪ ,‬ואם כתב עליון מבטל ומוחק‬
‫התחתון הרי הוי שלא כסדרן‪ ,‬אלא ע"כ‬
‫דלא ס"ל כתשב"ץ‪.‬‬
‫)נד‪(:‬‬‫והוסיף התשב"ץ‪ ,‬דאף שבגיטין‬
‫אולם בסוף דבריו כתב הברכי יוסף‪,‬‬
‫דלפום ריהטא מרמב"ן ור"ן‬
‫וריטב"א נראה כהרשב"ץ‪ ,‬וסיים שצריך‬
‫להתיישב בדבר למעשה‪ .‬ובשו"ת בנין‬
‫ציון )סימן צו( לבעל הערל"נ‪ ,‬האריך‬
‫בביאור דברי הברכ"י במקור הדברים‬
‫בראשונים על הש"ס בשבת )קד‪(:‬‬
‫ובגיטין )כ‪ (.‬לענין כתב על גבי הכתב‪,‬‬
‫בהא דתניא הרי שהיה צריך לכתוב את‬
‫השם ונתכוין לכתוב יהודה וטעה ולא‬
‫הטיל בה דלת‪ ,‬מעביר עליו קולמוס‬
‫ומקדשו‪ ,‬דברי רבי יהודה‪ .‬וחכמים‬
‫אומרים‪ ,‬אין השם מן המובחר‪ .‬ומכאן‬
‫אמר רב חסדא‪ ,‬גט שכתבו שלא לשמה‬
‫ושוב העביר עליו קולמוס לשמה באנו‬
‫למחלוקת רבי יהודה ורבנן‪ ,‬דלרבנן לא‬
‫מהני‪ ,‬לפי שכתב על גבי כתב לא‬
‫חשיב כתיבה ואין כתיבה לשמה‪ ,‬ולרבי‬
‫יהודה מהני‪ .‬אבל רב אחא בר יעקב‬
‫אמר‪ ,‬עד כאן לא קאמרי רבנן אלא‬
‫בספר תורה דבעינא זה אלי ואנוהו‪,‬‬
‫ובאופן זה שהכתב התחתון לא נכתב‬
‫)ב( העברת הקולמוס כשיש הרבה‬
‫מחיקות‪ ,‬וזאת משום שעל ידי כן‬
‫הס"ת מיחזי כמנומר‪ .‬ונבארם בס"ד‬
‫אחת לאחת‪.‬‬
‫בדבר‪ ,‬הוא בשו"ת תשב"ץ‬
‫)ח"א סימן קכז( שהעלה את החשש של‬
‫מחיקת השם‪ ,‬שאם יעביר דיו על שמות‬
‫הקודש‪" ,‬נמצא מוחק בזה את הכתב‬
‫התחתון"‪ ,‬והרי אסור למחוק את השם‪.‬‬
‫לענין אזכרות שנכתבו שלא‬
‫לשמן‪ ,‬מעלה הגמרא את האפשרות‬
‫להעביר עליהם קולמוס‪ ,‬ודוחה הגמרא‬
‫רק משום שעל ידי כן מיחזי כמנומר‪,‬‬
‫ומשמע שאין לאסרו משום מחיקת‬
‫השם בלבד‪ .‬שאני התם שהאזכרות‬
‫נכתבו שלא לשמן‪ ,‬ולכן אין עליהם‬
‫קדושת שמות הקודש‪ ,‬ומותרים‬
‫במחיקה‪.‬‬
‫ומסיים התשב"ץ‪ :‬ומכאן אפשר ללמוד‬
‫דין זה‪ ,‬אלא שאין זה מוכרח‬
‫מכאן‪ ,‬משום דהתם אמרינן דדיו על‬
‫גבי דיו פטור‪ ,‬אלא שהדין נראה שהוא‬
‫דין אמת‪ ,‬ויש לי בזה ראיה ממקומות‬
‫אחרים‪ ,‬וכן כתב בספר עמודי גולה‬
‫)סמ"ק סימן קס‪ .‬וע"ע ברכי יוסף יור"ד רעו‬
‫כד(‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וכן כתב בקצרה במקו"א‬
‫)ח"ג סימן קצג( וז"ל‪" :‬ועוד יש לאסור‬
‫להעביר דיו ע"ג השם‪ ,‬דקיי"ל כתב ע"ג‬
‫כתב חייב משום מוחק התחתון"‪ ,‬וכן‬
‫כתבתי בתשובתי הראשון )הנ"ל בח"א‬
‫סימן קכז(‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫הלשכה ‪ /‬הגאון רבי אברהם שרגא שטיגליץ שליט"א‬ ‫מד‬

‫)מוסך השבת מלאכה‬ ‫סימן פה(‪ ,‬מנחת חינוך‬ ‫לשמה אין זה הידור‪ ,‬אבל לגבי גט‬
‫לד אות ד(‪ ,‬חידושי חת"ס )גיטין כ א ד"ה‬ ‫שפיר מתכשר על ידי הכתב העליון‬
‫וטעה(‪ ,‬שו"ת יהודה יעלה )או"ח סימן צד(‪,‬‬ ‫שנכתב לשמה‪.‬‬
‫חידושי הגר"ח )על הש"ס סימן קמה( ומנחת‬
‫סולת )על מנחת חינוך שם(‪ .‬ויעויין עוד‬
‫התוס' )שבת שם ד"ה אמר‪ ,‬גיטין‬ ‫ופירשו‬
‫יט‪ .‬ד"ה דיו( שבודאי מודה רב‬
‫בשו"ת אבני נזר )או"ח סימן רד( שהאריך‬
‫אחא בר יעקב דאף לרבנן כתב על גבי‬
‫בשקו"ט בזה‪.‬‬
‫כתב לא חשיב כתב‪ ,‬כמו שאמרו בשבת‬
‫אכן גם לשיטת הפוסקים שהוא נחשב‬ ‫שם שהכותב בשבת כתב על גבי כתב‬
‫לכתיבה ומחיקה‪ ,‬כבר כתבו בשו"ת‬ ‫פטור‪ ,‬אלא שבאופן זה שהכתב הראשון‬
‫בנין ציון )שם( ובמנחת חינוך )שם(‪ ,‬שיש‬ ‫נכתב שלא לשמה והשני נכתב לשמה‪,‬‬
‫לדון דכיון דהוי מתקן במחיקה זו‪ ,‬ליכא‬ ‫ס"ל לרבנן אליבא דרב אחא בר יעקב‬
‫איסור כלל‪ ,‬כמו שכתב הש"ך )יור"ד סימן‬ ‫דחשיב כתיבה כיון שהכתב השני מתוקן‬
‫רעו ס"ק יב(‪ ,‬ובפרט דהתיקון הוא תיכף‬ ‫יותר מן הראשון‪.‬‬
‫בשעת המחיקה גם בשלא לשמה‪,‬‬ ‫אבל הראשונים הנ"ל פירשו‪ ,‬דרק‬
‫עיי"ש‪ .‬והכא בענייננו עדיף טפי‪ ,‬דהתם‬ ‫בשבת פטרו בכתב על גבי כתב‪,‬‬
‫עסקינן באופן שרוצה לבטל את הכתב‬ ‫משום שמלאכת מחשבת אסרה תורה‪,‬‬
‫התחתון‪ ,‬אחר שלא היתה כתובה‬ ‫ולא הועיל כלום בכתיבה השנייה‪,‬‬
‫לשמה‪ ,‬משא"כ כאן התיקון הוא לצורך‬ ‫משא"כ בכל מקום ה"ז חשיב כתיבה‪.‬‬
‫האותיות כדי לחזקם‪ .‬ובעז"ה יתבאר‬ ‫ובשו"ע אבהע"ז )סימן קלא סעיף ה( הובא‬
‫סברא זו ביתר ביאור והרחבה בדברינו‬ ‫ב' דעות בגט שנכתב שלא לשמה ושוב‬
‫להלן )אות טו(‪.‬‬ ‫העבירו עליו קולמוס לשמה‪ ,‬האם הגט‬
‫פסול דקיי"ל כרב חסדא‪ ,‬או דחוששין‬
‫ד( ולהלכה למעשה בנידון תיקון שמות‬
‫לו שמא הוא כשר וכרב אחא בר יעקב‪.‬‬
‫שנמחקו בס"ת‪ ,‬כבר העלה‬
‫ועכ"פ לפי שיטת ראשונים אלו בדעת‬
‫הנודע ביהודה )מהדו"ק או"ח סימן א(‬
‫רב אחא בר יעקב שכתב על גבי כתב‬
‫בתשובתו לשואל שביקש לאסור עפ"י‬
‫נחשב כתיבה‪ ,‬הרי זה גם נחשב מחיקה‬
‫שיטת חכמים הנ"ל תיקון אותיות‬
‫כלפי הכתב התחתון‪ .‬עיי"ש בארוכה‪.‬‬
‫ותיבות שנמחקו קצת‪ ,‬משום שהדיו של‬
‫כתב התחתון מפסיק בין הדיו של הכתב‬ ‫ג( וכבר נחלקו הפוסקים בעיקר הדבר‬
‫העליון לקלף‪ ,‬וזה לשונו‪ :‬ואני אומר‪,‬‬ ‫אם אם יש לדון כתיבה חדשה‬
‫לדבריו למה פליגי ר"י ורבנן בנכתב שלא‬ ‫כמחיקה כלפי הכתיבה הישנה‪ ,‬עיין ספר‬
‫לשמו‪ ,‬אפילו נכתב לשמו והעביר עליו‬ ‫יראים )סימן שסו‪ ,‬הובא בהגהות מיימניות הל'‬
‫קולמוס להצהיר הכתב ג"כ יהיה פסול‬ ‫יסודי התורה ו א(‪ ,‬שו"ת הרדב"ז )ח"א סימן‬
‫לרבנן שכתב התחתון אינו נראה‪ ,‬דכתב‬ ‫עז(‪ ,‬שו"ת נודע ביהודה )מהדו"ק אבהע"ז‬
‫מה‬ ‫תיקון ספר תורה ישן שהדיו נמחק וקופץ מן הקלף‬
‫להעבירו בקולמוס כדי לקיימו ימים‬
‫רבים יותר כנ"ל‪" ,‬וקרוב לודאי אפילו‬
‫בשמות הקדושים מותר כדיו על גבי‬
‫דיו דאין כאן מחיקה"‪ .‬וכ"כ בשו"ת כתב‬
‫סופר )יור"ד סימן קלא(‪ .‬וכן הסיק גם‬
‫בלשכת הסופר )סימן יא ס"ק ב( שאין‬
‫במעביר דיו על דיו משום מחיקת‬
‫השם‪ .‬ודברי החת"ס הנ"ל הובאו גם‬
‫במשנ"ב )סימן לב ס"ק קכח(‪ ,‬וע"ע בביאור‬
‫הלכה )סעיף יז ד"ה ואינה נכרת( שהזכיר‬
‫שדעת רוב הפוסקים להקל בכתב על‬
‫גבי כתב ממש‪.‬‬
‫ה( גם בשו"ת בנין ציון )שם(‪ ,‬אחר‬
‫שהקדים וכתב לשואל "יזקיקני‬
‫להכניס ראשי בין הרים גדולים ולהכריע‬
‫למעשה במקום שגדולי הוראה אשר‬
‫קטנם עבה ממתני לא רצו להכריע‪,‬‬
‫שהברכי יוסף אחר שהביא התשב"ץ‬
‫וראיתו נגדו סיים וצריך להתיישב בדבר‬
‫למעשה‪ ,‬וגם בשו"ת חתם סופר לא כתב‬
‫בפירוש להתיר‪ ,‬אלא כתב וקרוב לודאי"‪,‬‬
‫המשיך וכתב‪" ,‬אכן מה אעשה אחר‬
‫שהחמירו הפוסקים שלא להפסיד‬
‫יריעות שיש בהן כמה שמות הקדושים‬
‫אם אפשר לתקנם"‪ ,‬ואחר שבירר שיטות‬
‫הראשונים בארוכה הסיק דלהלכה‬
‫נקטינן‪ ,‬דליכא כתב על גבי כתב בכתיבת‬
‫השם‪ ,‬וממילא לא הוי ג"כ מחיקה‪,‬‬
‫"וכאשר מסכים זה ג"כ עם פסק‬
‫התרומת הדשן דפסקינן כוותיה דמותר‬
‫להעביר קולמוס ע"ג תפילין אף דבעינן‬
‫כסדרן" וכו'‪" ,‬ולכן נ"ל שמותר להעביר‬
‫קולמוס גם על שמות הקדושים‬
‫העליון מכסה וכתב העליון אינו על‬
‫הקלף‪ ,‬ואם יאמר מעלתו אין ה"נ‬
‫שפסול וכו'‪ ,‬אני אומר א"כ פוסל הוא‬
‫רוב ספרי תורה ורוב תפילין ומזוזות‪,‬‬
‫"דהרי כמה פעמים כאשר הכתב ישן‬
‫מעבירין עליו קולמוס לחדשו והוא מצוי‬
‫בכל יום"‪ ,‬והוא דין מפורש בש"ע או"ח‬
‫)שם( אותיות ותיבות שנמחקו קצת אם‬
‫רשומן ניכר כל כך שתינוק וכו' מותר‬
‫להעביר קולמוס עליו להיטיב הכתב‬
‫ולחדשו ולא הוי שלא כסדרן‪ .‬ועיין‬
‫במג"א )ס"ק לט( ודין זה מבואר בתרומת‬
‫הדשן‪ ,‬ובתשובת מהרי"ל‪.‬‬
‫והוסיף עוד‪ ,‬שכן מוכח בלשון הטור‬
‫)יור"ד סו"ס רעו(‪ ,‬יש בו דבק‬
‫באותיות השם יש לו לגררו וא"צ אח"כ‬
‫להעביר עליו קולמוס לקדשו וכו'‪ ,‬ולשון‬
‫זה עצמו הוא בתשובת הרא"ש )כלל ג‬
‫סימן יא(‪ .‬ולשון זה מורה שאין צריך‬
‫להעביר עליו אבל אם רוצה להעביר‬
‫עליו קולמוס רשאי‪ ,‬ולדברי מעלתו‬
‫מעביר גרע ופוסל לגמרי‪ ,‬אלא ודאי‬
‫ליתא‪" ,‬וכיון שעושה לנאותו אינו מבטל‬
‫הכתב התחתון‪ ,‬ובטל העליון לתחתון‬
‫ונשאר הכתב התחתון כהלכתו"‪ ,‬ולכך‬
‫אפילו בתפילין כשר ולא הוי שלא‬
‫כסדרן וכל לנאותו אינו חוצץ‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫וכן הסכים להלכה בשו"ת חתם סופר‬
‫)סימן רנו ד"ה היוצא מדברינו(‪ ,‬וכתב‬
‫בתו"ד‪ :‬הס"ת הנ"ל אם השינוי‬
‫לאדמומית מחמת יושן וכדרכו של דיו‬
‫הרי הוא כשר שהרי נכתב בדיו‪ ,‬וטוב‬
‫הלשכה ‪ /‬הגאון רבי אברהם שרגא שטיגליץ שליט"א‬ ‫מו‬

‫ב‬ ‫ולתקנם‪ ,‬ואפילו על אותיות שהכתב‬

‫חשש 'מיחזי כמנומר' בהעברת‬ ‫עדיין קיים"‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫הקולמוס‬
‫)או"ח סימן‬ ‫כדבריו כתב גם הבית שלמה‬
‫ו( ברם‪ ,‬עוד האריכו הפוסקים לדון‬ ‫ו(‪ ,‬ואף שנתחבט קצת בדבר‪,‬‬
‫על‬ ‫הקולמוס‬ ‫בהעברת‬ ‫מ"מ סמך על זה סמיכה להקל למעשה‬
‫אותיות ותיבות שנמחקו‪ ,‬משום פסול‬ ‫כדי להציל פרשיות תפילין שנכתבו ע"י‬
‫מנומר‪ ,‬והיינו שהאותיות שהעבירו‬ ‫אחד מהצדיקים‪ ,‬עיי"ש‪ .‬וביותר הקיל‬
‫עליהם הקולמוס משונות משאר‬ ‫בזה במקו"א )יו"ד ח"ב סימן קכח(‪ ,‬דהתם‬
‫האותיות שבס"ת‪.‬‬ ‫פשיטא ליה להעביר קולמוס גם על‬
‫ומקור הדברים בש"ס גיטין )נד‪ ,(.‬עד‬ ‫אותיות השם שנתאדמו לגמרי‪ .‬והסכים‬
‫כאן לא קאמר רבי יהודה אלא‬ ‫עמו להלכה בשו"ת אמרי יושר )ח"א סימן‬
‫בחדא אזכרה‪ ,‬אבל דכולי ספר תורה )כל‬ ‫קו(‪ .‬וכן הרחיב בנידון זו הגידולי הקדש‬
‫אזכרות שבו ‪ -‬רש"י( לא‪ ,‬משום דמיחזי‬ ‫)כלל ד( אשר פרש את כל הסוגיא‬
‫כמנומר‪ .‬וכיוצא בזה איתא במנחות )כט‪(:‬‬ ‫כשמלה וחזר על הצדדין‪ ,‬והוכיח בראיות‬
‫שאין לתקן דף שחסר בה ד' אותיות‪,‬‬ ‫עצומות דלא חשיב מחיקה‪ ,‬עיי"ש‬
‫משום דמיחזי כמנומר‪ .‬הרי מבואר‬ ‫בארוכה‪ ,‬וקחנו משם‪ .‬וכן העלה בשו"ת‬
‫דבאופן שצריך להעביר הקולמוס בהרבה‬ ‫מהרש"ם )ח"ז סימן קמה(‪ ,‬והובא בשו"ת‬
‫מקומות‪ ,‬איכא בזה פסול דמנומר‪.‬‬ ‫שבט הלוי )ח"א או"ח סימן י(‪.‬‬

‫ומטעם זה הוסיף בשו"ת תשב"ץ‬
‫בתשובתו )ח"א סימן קכז(‬
‫לאסור תיקון ס"ת ישנים‪ ,‬וז"ל‪ :‬ועוד‪,‬‬
‫שאפילו היה אפשר למימר דליכא‬
‫למיחש למחיקת השם‪ ,‬אפילו הכי "אי‬
‫אפשר בהעברת דיו‪ ,‬משום דהוי מנומר‪,‬‬
‫ופסול"‪ .‬מדאמרינן בפרק הניזקין כל‬
‫ס"ת שאין אזכרות שלו כתובות לשמן‬
‫אינו שוה כלום‪ ,‬ואקשינן וליעבר עליה‬
‫קולמוס וליקדשיה‪ ,‬כמאן דלא כר' יהודה‬
‫וכו'‪ ,‬עד כאן לא קאמר ר' יהודה התם‬
‫אלא בחדא אזכרה אבל בכוליה ס"ת לא‪,‬‬
‫מאי טעמא מיחזי כמנומר ופסול וכו'‪,‬‬
‫וכיון דכוליה ספר הכי איתיה מיחזי‬
‫כמנומר אי מעביר עלייהו דיו וכו'‪.‬‬
‫)מערכת המ"ם כלל‬ ‫ויעויין עוד בשדה חמד‬
‫יב אות י( שהביא דברי הבנין ציון‬
‫הנ"ל‪ ,‬ומעוד כמה מגדולי האחרונים‬
‫שהעלו בכוחא דהיתרא‪ ,‬הן באופן‬
‫שנמחקו האותיות קצת‪ ,‬והן באופן‬
‫שקפצה הדיו מן הקלף ולא נשאר רק‬
‫רושם אדמומית‪ ,‬שכן עדיין הוא ממין‬
‫הדיו‪" ,‬וכיון שהוא מינו‪ ,‬אין זה מוחק‬
‫אלא מתקן‪ ,‬שתהיה הדיו יותר שחורה‬
‫ונאוה‪ ,‬והוא כדיו על גבי דיו דלא חשיב‬
‫מוחק כלל‪ .‬ואתי שפיר מה שהסופרים‬
‫אין נזהרין בזה ומתקנים ספרי תורות‬
‫הישנים אף במקום השמות‪ ,‬אף שלא‬
‫נשאר רק רושם אדום מעבירים‬
‫בקולמוס לתקן"‪ ,‬עיי"ש בארוכה‪.‬‬
‫מז‬ ‫תיקון ספר תורה ישן שהדיו נמחק וקופץ מן הקלף‬
‫לשעתן ובאותו דיו בעצמו עד שאין‬
‫הענין נראה כמנומר‪ ,‬יראה לי שמ"מ לא‬
‫נתנו חכמים דבריהם לשיעורין‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫אכן לא אישתמיט בפוסקים חומרא זו‪,‬‬
‫ואדרבה מתוך כל דברי הפוסקים הנ"ל‬
‫שהתירו בשופי העברת הקולמוס‪,‬‬
‫שמעינן דלא ס"ל הכי‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫לימחק‪" ,‬ולהעביר דיו על המחק הוא‬
‫ועיין בשו"ת בנין ציון )סימן צג( שכתב‪,‬‬
‫דמעשים בכל יום שאם נתיישן‬
‫הכתב באיזה מקומות שמעבירין קולמוס‬
‫על האותיות שנמחקו קצת‪ ,‬ואין בזה‬
‫משום מחזי כמנומר‪ ,‬וחילק דהכל לפי‬
‫הענין שאם למשל נתיישן הכתב הרבה‬
‫וע"י העברת הקולמוס וחידוש הדיו יהיה‬
‫כמנומר‪ ,‬לפענ"ד יש לפסול אפילו אין‬
‫זה בכל הספר‪ ,‬ולכן אם ע"י חידוש‬
‫הכתב מחזי כמנומר אפילו אינו רק בחד‬
‫סדרה לענ"ד צריך לסלק היריעה‪ ,‬אבל‬
‫אם לא מחזי כמנומר יש תקון ע"י‬
‫העברת הקולמוס על המחיקות‪ ,‬עיי"ש‪.‬‬
‫אך לכאו' במקור הדברים בש"ס לא‬
‫נמצא חילוק זה‪ ,‬ומשמע דבכל גווני של‬
‫העברת קולמוס במקומות הרבה איכא‬
‫משום מיחזי כמנומר‪.‬‬
‫ובשו"ת רבי עקיבא איגר )מהדו"ק סימן ע(‬
‫)סימן‬ ‫גם בלשכת הסופר‪ ,‬אף דמתחילה‬
‫ג ס"ק ב( נשאר בצ"ע לענין תיבות‬
‫שקפצה מהן הדיו וצריכין להעביר‬
‫עליהם בקולמוס‪ ,‬אם יהיה בזה חשש‬
‫מנומר או לא‪ ,‬אך להלן )סימן יא ס"ק ב(‬
‫הסיק להתיר‪ ,‬עפ"י לשון הטור הנ"ל גבי‬
‫אותיות השם שנדבקו דמשמע דמותר‬
‫להעביר עליהם הקולמוס‪ ,‬וכמ"ש בשו"ת‬
‫נודע ביהודה הנ"ל‪ ,‬וע"ע חזון איש )הל'‬
‫דאע"ג דבשאר דוכתי כגון מלא וחסר‬
‫מהני גירדה ותיקון‪ ,‬היינו "דוקא תיקון‬
‫מועט במקום אחד‪ ,‬אבל תיקון גדול כזה‬
‫ודאי מיחזי כמנומר"‪ ,‬ודמי לארבע‬
‫טעויות בכל דף ודף דטעון גניזה וכו'‪,‬‬
‫עיי"ש‪ .‬וכן כתב בקיצור להלן )ח"ג סימן‬
‫קצג(‪ :‬כיון שהוא כל כך ישן והולך‬
‫מנמרו"‪ ,‬יגנז‪ ,‬עיי"ש‪.‬‬
‫כיוצא בזה כתב הש"ך )יור"ד רעו ס"ק יב(‪,‬‬
‫וכ"ה בבית יוסף שם בשם‬
‫הריב"ש )סימן ז(‪ ,‬דאם הרבה שמות‬
‫נכתבו שלא לשמן בס"ת אסור למחקן‬
‫אע"פ שהוא לצורך תיקון‪ ,‬משום דמחזי‬
‫כמנומר‪ .‬וע"ע דברי חמודות על הרא"ש‬
‫הל' ס"ת )ס"ק מח( דאם העביר הקולמוס‬
‫במקומות הרבה דמחזי כמנומר ה"ז‬
‫פסול‪ .‬וגדולה מזו כתב במג"א )סימן לג‬
‫ס"ק ז( דלדעת רבנן דר"י בשבת ובגיטין‬
‫הנ"ל שלא התירו להעביר הקולמוס על‬
‫השם שנכתב שלא לשמה דאין השם‬
‫מן המובחר‪ ,‬לרב אחא בר יעקב דהטעם‬
‫הוא משום זה קלי ואנוהו‪ ,‬שהם ס"ל‬
‫דאפילו בשם אחד איכא משום מנומר‪.‬‬
‫כתב‪ ,‬דמדבריו נראה שאין חילוק אם‬
‫נכתב תחילה לשמה או לא‪ ,‬דאף דנכתב‬
‫תחילה לשמה מ"מ בהעברת הקולמס‬
‫מגרע גרע דהוי כמנומר‪.‬‬
‫ז( ביותר מצינו דברים מחודשים לרבינו‬
‫המאירי )גיטין נד‪ (:‬שהחמיר‬
‫מאד בהך דינא דמיחזי כמנומר‪ ,‬וכתב‬
‫בתו"ד‪ :‬ואף כשהעביר עליו קולמוס‬
‫הלשכה ‪ /‬הגאון רבי אברהם שרגא שטיגליץ שליט"א‬ ‫מח‬

‫לשמן‪ ,‬אמאי ייגנז‪ ,‬הא יש כמה דפין‬ ‫תפילין סימן ו אות יד(‪ .‬וגדר הדברים עדיין‬
‫בס"ת שאין בהם שם הקודש )וכגון‬ ‫צריך ביאור‪.‬‬
‫בפרשת תרומה ובתוכחה שבפרשת בחקותי(‪,‬‬
‫ולמה לא יציל זה על כולם‪.‬‬ ‫ח( באמת יש מקום עיון בכל עיקר האי‬
‫חששא דמיחזי כמנומר‪ ,‬בהא‬
‫וישב שם הרב הגדול ר' משה קאמארן‪,‬‬ ‫דנפסק בשו"ע )יור"ד סימן רעט סעיף ד(‬
‫ואמר ליישב‪ ,‬דבמנחות מיירי‬ ‫עפ"י הש"ס במנחות )שם(‪ ,‬ס"ת שיש בו‬
‫שכתב האזכרות לשמן‪ ,‬ובכדי שלא‬ ‫ג' טעיות בכל דף ודף יתקן‪ ,‬ואם היו ד'‬
‫יצטרך לגנזן‪ ,‬התירו לתקן‪ .‬משא"כ‬ ‫יגנז‪ ,‬ואם היה רוב הספר מוגה והשאר‬
‫בגיטין הרי מדובר שלא כתב את‬ ‫יש בו ד' טעיות בכל דף‪ ,‬ונשאר אפילו‬
‫השמות לשמן‪ ,‬ואינם כשרים כלל‪ ,‬הלכך‬ ‫דף אחד מאותו השאר המשובש בלא‬
‫שפיר יגנזו ולא התירו משום דף אחד‪.‬‬ ‫ד' טעיות‪ ,‬הרי זה יתקן‪ .‬במה דברים‬
‫וקלסיה מרן החת"ס‪.‬‬ ‫אמורים שכתב המלא חסר לפי שהוא‬
‫גנאי לתלות כל כך ביני שיטי‪ ,‬אבל אם‬
‫)והמהר"ם שיק עצמו כתב ליישב‬
‫כתב החסר מלא‪ ,‬אפי' יש בכל דף ודף‬
‫באופן אחר‪ ,‬דאף דגם‬
‫כמה טעיות‪ ,‬יתקן‪ ,‬לפי שאין הגרידה‬
‫פסול מנומר דהתם הוא משום זה אלי‬
‫גנאי כמו התליה‪ ,‬עכ"ל‪ .‬הרי לנו כי‬
‫ואנוהו‪ ,‬מ"מ בשאר תיבות לא הקפידו‬
‫באופן שנשאר מכל הספר רק דף אחד‬
‫כ"כ ולכן סגי בדף אחד להציל את כל‬
‫שהוא משובש בלא ד' טעיות‪ ,‬ושאר כל‬
‫הספר‪ ,‬אבל מנומר בשם הקודש לא‬
‫הספר יש בו ד' טעיות בכל דף )עיין בית‬
‫התירו על סמך דף אחד‪ ,‬עיי"ש‪ ,‬וכן‬
‫יוסף שם(‪ ,‬מ"מ מותר לתקן כל הספר‪.‬‬
‫צידדו כמה פוסקים(‪.‬‬
‫ולכאורה היאך יועיל תיקון זה להסיר‬
‫)גיטין שם‬‫שבתי וראיתי בחידושי חת"ס‬ ‫פסול דמיחזי מנומר‪.‬‬
‫ד"ה דמחזי( שהביא תירוץ זה‬
‫ומצאתי בס"ד בשו"ת מהר"ם שיק‬
‫בשם למדן אחד שאמר‪ ,‬דהתם במנחות‬
‫)יור"ד סימן רנז‪ ,‬ובסימן רעז(‪,‬‬
‫חסו חז"ל שלא יבואו שמות הקדושים‬
‫אשר בעת שישב אצל רבו מרן החת"ס‬
‫לגניזה‪ ,‬ע"כ הקילו‪ ,‬אבל בגיטין‬
‫שהשמות לא נתקדשו‪ ,‬לא הקלו‪ ,‬וכתב‬ ‫אמר לפני התלמידים‪ ,‬שנשאל קושיא‬
‫עצומה מדוע פסל הש"ס בגיטין )נד‪(:‬‬
‫החת"ס על זה "וגם זה אתי שפיר"‪.‬‬
‫משום מנומר‪ ,‬ואילו במנחות )כט‪ (:‬גבי‬
‫ט( מבואר עכ"פ מדבריהם‪ ,‬דהגם‬ ‫ס"ת שחסר בו ד' אותיות יגנז‪ ,‬אמרינן‬
‫שלאחר התיקון אכתי‬ ‫שאם יש בו דף אחת שלימה מצלת‬
‫נשאר בו הא דמיחזי כמנומר‪ ,‬מ"מ‬ ‫על כולו ורשאים לתקנו‪ .‬הרי א"כ גם‬
‫התירו לתקנו‪ ,‬כדי להציל את הספר‬ ‫בגיטין שהמדובר הוא על ס"ת שלם‬
‫שלא לגנזו‪ .‬ומצינו להחת"ס שהעלה כן‬ ‫ששמות הקודש שבו נכתבו שלא‬
‫מט‬ ‫תיקון ספר תורה ישן שהדיו נמחק וקופץ מן הקלף‬

‫מחדש דף אחד"‪ ,‬עיי"ש‪ .‬והדברים ק"ו‬ ‫גם להלכה‪ ,‬שכתב בתשובה‬

‫)יו"ד סימן רעא‬
‫לנידון דידן כשכל הס"ת כבר היה‬ ‫ד"ה איברא( לענין ס"ת שנכתבו כל היהי"ן‬
‫בהכשר‪ ,‬שמן הנכון לתקנו כדי שלא‬ ‫בשינויים‪ ,‬שצריך לתקנו למלאות החלל‬
‫יצטרך גניזה‪.‬‬ ‫בדיו לשם קדושה‪ ,‬וכתב החת"ס "אבל‬
‫מה שכתוב ועומד הרי הוא בקדושתו‪,‬‬
‫ומעתה לפי"ז יבוא על נכון דברי‬
‫ואין צריך להעביר עליו קולמוס לקדשו"‪,‬‬
‫הפוסקים ומנהג העולם להקל‬
‫והנה לשון זה מורה שאין צריך להעביר‬
‫בס"ת שנכתב לשמה כדת וכהלכה‪,‬‬
‫עליו אבל אם רוצה להעביר עליו‬
‫ולאחמ"כ נטשטשו או נמחקו כמה‬
‫קולמוס רשאי )וע"ד שכתב לדייק בשו"ת‬
‫תיבות‪ ,‬כי מאחר שכל הס"ת כבר היה‬
‫נוב"י הנ"ל בלשון הטור(‪ ,‬ולכאו' הא איכא‬
‫בהכשר‪ ,‬שפיר אנו טורחים להציל כל‬
‫פסול דמנומר כמ"ש בש"ס גיטין הנ"ל‪.‬‬
‫הספר‪ ,‬כדי שלא לגנזו‪ .‬ובאמת מצד‬
‫אלא בהכרח דאחר שנכתבו בקדושה‪,‬‬
‫סברא זו עצמה צדדו בבנין ציון )שם(‬
‫ס"ל להחת"ס שאין לפסול בה משום‬
‫ובלשכת הסופר )שם( שאין להחמיר‬
‫פסול דמיחזי כמנומר‪.‬‬
‫ולאסור מספיקא‪ ,‬שזהו איסור לגרום‬
‫גניזה לס"ת במקום שאפשר לתקנו‪ .‬ולא‬ ‫)עה"ת‪ ,‬בסופו למנחות‬‫שו"ר כן בבית הלוי‬
‫קשה מידי מהש"ס גיטין דמיירי שנכתבו‬ ‫כט‪ ,(:‬שהאריך בסוגיא זו‪ ,‬וכתב‬
‫כל האזכרות שלא לשמן‪.‬‬ ‫בזה"ל‪ :‬הא דדף אחד מציל "אין לומר‬
‫דשוב לא מיחזי כמנומר"‪ ,‬דלפי הסברא‬
‫ג‬ ‫קשה לאמרו‪ ,‬דמה יועיל דף זה האחד‬
‫העברת הקולמוס על כל הספר‬ ‫להדפין האחרים‪ ,‬ועוד דא"כ תועיל גם‬
‫אם יתקן אח"כ דף ויכתבנו כהוגן‬
‫י( אך מאחר שיצא הדבר מפי גאוני‬
‫מחדש‪ ,‬והרי התוס' דחו דזה אינו מועיל‪.‬‬
‫קמאי להחמיר בדבר‪ ,‬ואף‬
‫וההכרח לומר דגם בד' טעותין אינו‬
‫פסלוהו בדיעבד‪ ,‬ובפרט כאשר‬
‫מנומר ממש ורק דמיחזי כמנומר‪ ,‬אבל‬
‫התיקונים הם במקומות אין מספר‪ ,‬מן‬
‫ע"פ הדין אם יתקנו אינו פסול כלל‪ ,‬רק‬
‫הראוי למצוא טצדקי כדי להצילו מהך‬
‫כיון דכעת הוא פסול בשביל הטעיות‪,‬‬
‫חששא דמיחזי כמנומר‪.‬‬
‫לא התירו לו חכמים לתקן לכתחילה‪,‬‬
‫והנה בפשטות ענין מיחזי כמנומר הוא‬ ‫כיון דאינו תיקון גמור‪ ,‬וגם אחרי התיקון‬
‫כאמור שמראיתו משונה משאר‬ ‫יהיה מיחזי כמנומר ואמרו חכמים שלא‬
‫האותיות שבס"ת‪ ,‬והוא שייך הן במקום‬ ‫יתקנו וישאר ממילא בפיסולו בשביל‬
‫שהאותיות נכתבו על גבי מקום הגרד‬ ‫הטעיות ויגנז‪ ,‬ומש"ה כשיש דף אחד‬
‫)עיין שו"ת הריב"ש סימן ז(‪ ,‬והן בהעברת‬ ‫שלם התירו לו לתקן השאר כדי שלא‬
‫הקולמוס על גבי האותיות וכנ"ל‪ .‬אך‬ ‫יצטרך גניזה לזה הדף הכשר‪ ,‬ומש"ה‬
‫כבר הבאנו משו"ת בנין ציון )סימן צג(‬ ‫מציל‪ .‬ומש"ה לא מהני לכתוב עתה‬
‫הלשכה ‪ /‬הגאון רבי אברהם שרגא שטיגליץ שליט"א‬
‫מגדולי הפוסקים אשר מפיהם אנו חיים‬
‫שהעלו היתר זה‪ .‬הלא המה‪ ,‬הגאון‬
‫יעב"ץ במור וקציעה )סימן לב‪ ,‬דף כ"א ע"א‬
‫שם‪ ,‬ד"ה אותיות ותיבות(‪ ,‬שכתב לצדד‪,‬‬
‫דשמא "בכולה תו לא הוי מנומר‪ ,‬דאין‬
‫נימור אלא במקצת הכתב‪ ,‬שאינו דומה‬
‫לשאר הכתב"‪ .‬והיינו טעמא דאזכרות‬
‫שאין להם תיקון‪ ,‬משום דמחזי כמנומר‬
‫לגבי שאר הכתב וק"ל‪ .‬ואף דהיעב"ץ‬
‫סיים עלה‪ ,‬דמ"מ ודאי שהעברת‬
‫הקולמוס לעולם ניכרת אפילו כל הספר‬
‫כן ואינו הידור מצוה‪ ,‬עכ"ל‪ .‬נראה שלא‬
‫דיבר היעב"ץ אלא כלפי מקומו ושעתו‬
‫שלא היו יכולים לעשות התיקון כראוי‪,‬‬
‫אכן בזמנינו שמשוים להס"ת פנים‬
‫חדשות ונאות וכנ"ל‪ ,‬נראה דלכו"ע איכא‬
‫בזה משום זה אלי ואנוהו‪ ,‬ושפיר דמי‪.‬‬
‫כן פסק להלכה ולמעשה הגאון מוהר"ש‬
‫קלוגר בקנאת סופרים )סימן פה‪ ,‬דף כז‬
‫ע"א(‪ ,‬לענין סופר שכתב ס"ת ושכח‬
‫לקדש שם אחד ואינו יודע איזה הוא‪,‬‬
‫"דאין תקנה לס"ת זו אלא רק להעביר‬
‫קולמוס על כל הס"ת דבזה לא שייך‬
‫לומר דמחזי כמנומר‪ ,‬ואף דהוי כקלמוס‬
‫על השמות‪ ,‬אין בזה חשש מוחק‪ ,‬וכן‬
‫עמא דבר להעביר קולמוס על כל הס"ת‬
‫אם אין אותיות שחורים כדבעי וכו'‪,‬‬
‫וזולת העברת קולמוס על כל הס"ת לא‬
‫מצאתי לו תקנה"‪ ,‬עיי"ש‪.‬‬
‫מיחזי כמנומר‪ ,‬ועל כרחך שהעביר‬
‫גם בשו"ת בנין עולם‬
‫)יור"ד סימן סו אות‬
‫מ בהג"ה( כתב‪ :‬לולי דמסתפינא הוה‬
‫אמינא מילתא חדתא "דאם מעביר‬
‫בקולמוס על כל הס"ת מראשה לסופה‬
‫נ‬
‫דהיכא שאין ניכר השינוי בין האותיות‪,‬‬
‫אה"נ אין בו משום פסול דמנומר‪ ,‬וכן‬
‫משמע בשו"ת אגרות משה )יור"ד ח"א‬
‫סימן קסו ד"ה והנה הש"ך(‪.‬‬
‫ומעתה יש למצוא פתרון באופן‬
‫שמעבירים קולמוס על כל‬
‫הספר‪ ,‬באופן שלא יהא ניכר שינוי בין‬
‫האותיות‪ .‬ושמעתי מפי מומחים‬
‫במלאכת הסת"ם‪ ,‬שבזמנינו יש‬
‫באפשרות לחדש הס"ת שיהא נראה‬
‫כחדש ממש‪ ,‬שעוברים בחכמה על כל‬
‫הספר מתחילה ועד סוף באופן שלא‬
‫מינכר שהוא מנומר‪ ,‬והוא אכן עבודה‬
‫קשה שבמקדש אשר עולה הון רב‪.‬‬
‫ועכ"פ לפום ריהטא נראית עצה זו טובה‬
‫ומועילה כדי להציל את הספר‪.‬‬
‫ויש להסתייע לעצה זו ממשמעות לשון‬
‫רש"י בגיטין )נד‪ (:‬שכתב על מה‬
‫שאמרו עד כאן לא קאמר רבי יהודה‬
‫אלא בחדא אזכרה אבל דכולי ספר‬
‫תורה לא משום דמיחזי כמנומר‪ ,‬ופירש‬
‫רש"י בד"ה כוליה ס"ת‪ ,‬כל אזכרות שבו‪,‬‬
‫עכ"ל‪ .‬ולכאורה הוא דבר פשוט שלשון‬
‫הש"ס כוליה ס"ת‪ ,‬הכוונה לאזכרות שבו‪,‬‬
‫דהרי בהכי איירינן בכל הסוגיא לעיל‬
‫שם‪ .‬ונראה שכוונת רש"י להשמיענו‪,‬‬
‫שאם אכן העביר הקולמוס על כל הס"ת‬
‫כולה ממש‪ ,‬שפיר דמי ואין בו משום‬
‫הקולמוס רק על האזכרות שבו‪.‬‬
‫החיפוש בספרים‪ ,‬יגעתי‬ ‫יא( אחר‬
‫ומצאתי בס"ד לכמה‬
‫נא‬ ‫תיקון ספר תורה ישן שהדיו נמחק וקופץ מן הקלף‬

‫שכל האזכרות נכתבו שלא לשמן‪ ,‬ולכן‬ ‫מהני לכו"ע‪ ,‬דאין הכתב משתנה כלל"‪,‬‬
‫אין לו תקנה‪ ,‬משא"כ באופן שנכתבו‬ ‫אלא דמ"מ כיון דאין דבר זה מפורש‬
‫השמות בקדושה‪ ,‬שפיר יש להצילן ולא‬ ‫בפוסקים מסתפינא לחדש בזה להקל‬
‫לגנזן‪ ,‬ובכה"ג איכא למימר דשפיר מהני‬ ‫וצ"ע‪ .‬וכן הזכירו היתר זה בשו"ת דברי‬
‫העברת קולמוס על כל הספר‪.‬‬ ‫מלכיאל )ח"ב סימן פב( ד"טוב יותר‬
‫להעביר קולמוס על כולו שלא יהא‬
‫שבתי וראיתי בחידושי חת"ס בגיטין‬ ‫כמנומר"‪ ,‬וכן העלה בשו"ת מהרש"ם‬
‫)שם ד"ה דמחזי( שכתב בתו"ד‬ ‫)ח"ב סימן נב( ד"אם כל הס"ת הועבר‬
‫ליישב קושייתו הנ"ל‪ ,‬למה בש"ס גיטין‬ ‫בקולמוס אין חשש מנומר"‪ ,‬והובא‬
‫אסרו להעביר הקולמוס על כל האזכרות‬ ‫בשו"ת מנחת יצחק )ח"ב סימן א אות י(‪.‬‬
‫ולא התירו משום דף אחת שלימה‬
‫שמצלת על כל הספר כולו כב"ש מנחות‬ ‫יב( עוד הזכיר הגאון מוהרש"ק היתר‬
‫הנ"ל‪ ,‬וכתב בזה"ל‪" :‬י"ל דהכא יכול‬ ‫זה בספר סת"ם )סימן צ(‪.‬‬
‫והוסיף‪ ,‬דאין להוכיח מש"ס גיטין )נד‪(:‬‬
‫לעשות שלא יהיה מנומר‪ ,‬כגון שיעביר‬
‫הקולמוס על הס"ת כולו ויהיה הכל שוה‪,‬‬ ‫דאמרינן באופן הנ"ל שנכתבו האזכרות‬
‫שלא לשמן וא"א להעביר עליו קולמוס‬
‫ומכל מקום הסופר מפסיד כל שכרו‪,‬‬
‫משום דמיחזי כמנומר‪ ,‬דכיון שכן לא‬
‫שהרי צריך לחזור ולכתוב כל הספר‬
‫שוה הס"ת מידי והסופר הפסיד שכרו‪,‬‬
‫כולו"‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫ולכאורה לפי הנ"ל הרי יש עצה לעבור‬
‫הרי שפתי צדיק ברור מללו כדברי‬ ‫על כל הספר בקולמוס‪ ,‬ולמה יפסיד‬
‫הגאונים הנ"ל‪ .‬ובדבריו חידש לן‬ ‫שכרו‪ .‬דזה אינו‪ ,‬דכיון שצריך לעבור‬
‫עוד חידוש גדול‪ ,‬שבאופן שיתכן לעשות‬ ‫מחדש‪ ,‬א"כ הוי ככותב מחדש ולא פעל‬
‫שלא יהיה מנומר‪ ,‬לא שייך בו ההיתר‬ ‫הראשון כלום‪ ,‬ולמה ישלם לו‪ ,‬עיי"ש‪.‬‬
‫של הצלת כל הספר ע"י דף אחד‪ ,‬אלא‬ ‫וכן דחה בבנין עולם קושיא זו‪ ,‬דהא‬
‫יש לעשות שלא יהיה מנומר‪ ,‬וכגון הכא‬ ‫דלא מהני התם היינו משום‬
‫על ידי העברת הקולמוס על הס"ת כולו‪.‬‬ ‫דבאמת אינו נאמן רק להפסיד שכרו‪,‬‬
‫יג( שו"ר בשו"ת דברי חיים )יור"ד ח"ב‬
‫וא"כ שכרו ממנ"פ הפסיד‪ ,‬כיון דלא‬
‫הועיל לו כלום לפי דבריו דצריך להעביר‬
‫סימן קכז( שהשואל ג"כ העלה‬
‫בקולמס על כל הס"ת מראשה לסופה‪,‬‬
‫כן לענין ס"ת שנכתב ע"י קטן‪,‬‬
‫ואיירי שהקלפים היו של בעה"ב רק‬
‫שבהעברת הקולמוס על כולו ליכא‬
‫הכתיבה היה של הסופר‪ ,‬עיי"ש‪.‬‬
‫משום מנומר‪ ,‬אכן מרן הדברי חיים דחה‬
‫דבריו וכתב‪" ,‬שהחוש יכחיש זה שדואי‬ ‫ובאמת יש ליישב עוד קושיא זו‪ ,‬לפי‬
‫נראה שהוא כתב על גבי כתב והוי‬ ‫מה שהביא בשו"ת מהר"ם‬
‫מנומר"‪ ,‬והוסיף להוכיח כן מהש"ס גיטין‬ ‫שיק הנ"ל לחלק דהש"ס בגיטין מיירי‬
‫הלשכה ‪ /‬הגאון רבי אברהם שרגא שטיגליץ שליט"א‬
‫ד‬
‫גרם מחיקת השם בשעת התיקון‬
‫טו( עוד אחת נשאר לנו לברר‬
‫בשאילתא הדין‪ ,‬והוא‬
‫חשש גרמא דמחיקת השם בשעת‬
‫העברת הקולמוס‪ .‬דהנה במהלך התיקון‬
‫עלול שמחמת הנגיעה עצמה עם‬
‫הקולמוס על גבי הדיו המתפרד ונקלף‪,‬‬
‫יתקלף האות או חלקו‪ ,‬אשר יש בכך‬
‫איסור חמור של מחיקת השם‪.‬‬
‫גם מה שהוכיח מהש"ס גיטין‪ ,‬הנה לפי‬
‫אך באמת כבר דן בכיוצא בזה בשו"ת‬
‫חת"ס )יור"ד סימן רסו( אם מותר‬
‫לתקן ס"ת ישן ומיושן‪ ,‬להעביר את‬
‫הקולמוס בזמן שיש חשש שעל ידי‬
‫נגיעת הקולמוס בשמות הקודש יוסר‬
‫חלק מהדיו ויבוא למחיקת השם‪ ,‬והעלה‬
‫בזה"ל‪ :‬נ"ל פשוט להתיר גם בכה"ג‪ ,‬לא‬
‫מיבעי אם אינו פסיק רישיה‪ ,‬דשרי‪ ,‬דכל‬
‫האיסורים שבתורה קיי"ל להתיר בלא‬
‫אפשר ולא מיכוון‪ .‬אלא אפילו אי הוי‬
‫כעין פסיק רישיה‪ ,‬שע"י הכתיבה‬
‫החדשה אי אפשר שלא יחסר קצת‬
‫מהדיו הישנה‪ ,‬ובפסיק רישיה לא שרי‬
‫בלא אפשר ולא מיכוון‪ ,‬כדמשמע ממ"ש‬
‫התוס' פסחים )כה‪ :‬ד"ה לא אפשר(‪ ,‬מ"מ‬
‫הכא שאינו עושה מעשה בידיים רק ע"י‬
‫גרמא‪ ,‬שרי‪ ,‬דלענין זה קל מחיקת השם‬
‫דשרי ע"י גרמא‪ ,‬כמבואר בש"ס שבת‬
‫)קכ‪ (:‬דמדכתיב לא תעשון כן משמע‬
‫דגרמא שרי וכו'‪ ,‬וק"ו הוא‪ ,‬דהתם הוא‬
‫השחתה גמורה ושרינן הגרמא‪ ,‬כ"ש‬
‫הכא דע"מ לתקן הוא‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ובשו"ת‬
‫בית אפרים )יו"ד סימן סא‪-‬סב( התיר עוד‬
‫נב‬
‫הנ"ל‪ ,‬דמשמע דלא שוה הספר מידי‬
‫ואין לו תקנה אפילו להעביר הקולמוס‬
‫על כולו‪ ,‬עיי"ש‪.‬‬
‫אך באמת ממה שנקט הלשון "שהחוש‬
‫יכחיש" נראה לכאו'‪ ,‬שלא דחה‬
‫הצעה זו אלא באופן שמתקנין בהעברה‬
‫בעלמא שהשינוי ניכר לעין‪ ,‬אבל באופן‬
‫שלאחר התיקון הוי כתב נאה ומהודר‪,‬‬
‫שפיר יסכים מרן הד"ח שיועיל‪.‬‬
‫דרכנו הנ"ל יתכן לומר‪ ,‬שלא הביא‬
‫משם רק לענין השאלה שנשאל לענין‬
‫ס"ת שנכתב ע"י קטן‪ ,‬שאף הוא לא‬
‫היה מעולם בהכשר‪ ,‬ולזה שפיר יש‬
‫להוכיח מהש"ס גיטין שאין לו תקנה‪.‬‬
‫אבל באופן שכבר היה הס"ת בהכשר‪,‬‬
‫גם לדעת קדשו י"ל דשפיר יועיל‬
‫העברת הקולמוס על כל הספר כדי‬
‫להצילו מן הגניזה‪.‬‬
‫יד( בר מן דין‪ ,‬עוד יש להוסיף סניף‬
‫להיתרא בנידון של העברת‬
‫הקולמוס בס"ת דידן שנעשה הדיו‬
‫אדום וקפצה הדיו מן הקלף‪ ,‬לענין‬
‫חשש מיחזי כמנומר‪ .‬והוא מש"כ בספר‬
‫דעת קדושים )סימן רעא ס"ק ח( דבנמצא‬
‫הרבה אותיות בספר שנעשו אדום‪ ,‬קיל‬
‫היטב‪ ,‬כי באופן כזה העברת הקולמוס‬
‫"הוה כתחילת הכתיבה"‪ .‬והביאו בשו"ת‬
‫לבושי מרדכי )מהדו"ק סימן קפג( וכתב‬
‫עליו‪" ,‬ודאי מאן דסמך עליו לא הפסיד‪,‬‬
‫בפרט משום כבוד קדושת ס"ת שלא‬
‫לגנוז ח"ו"‪.‬‬
‫נג‬ ‫תיקון ספר תורה ישן שהדיו נמחק וקופץ מן הקלף‬

‫ליה דדבר שאין מתכוין מותר‪ ,‬עיי"ש‬ ‫יותר מטעם גרמא‪ ,‬להניח בידיים נייר או‬
‫בארוכה‪.‬‬ ‫גמי מלוחלח במים וזה יהיה גורם‬
‫שימחק‪ ,‬עיי"ש‪ ,‬והו"ד בפתחי תשובה‬
‫)ח"ב יור"ד סימן‬ ‫ויעויין בשו"ת בית שלמה‬
‫)יו"ד סימן רעו ס"ק יט(‪.‬‬
‫קכא‪-‬קכג(‪ ,‬שו"ת אבנ"ז )יור"ד סימן‬
‫רלא ס"ק י ואילך(‪ ,‬שדי חמד )נדפס באוצר‬ ‫ובגוף דברי החת"ס דכל שכן הכא דעל‬
‫שדי חמד עמ"ס שבת שם(‪ ,‬ובחזון איש )יור"ד‬ ‫מנת לתקן הוא דגרמא מותר‪.‬‬
‫סימן קסד‪ ,‬וע"ע או"ח סימן לח ס"ק ה( מה‬ ‫הנה כיו"ב כתב בשו"ת נודע ביהודה )יו"ד‬
‫שכתבו בביאור כוונת הרשב"א‪ .‬אך‬ ‫ח"ב סימן קפא( בתשובה מבנו הגר"ש‪,‬‬
‫בשו"ת שבט הלוי )ח"ח סימן רכד( תמה‬ ‫דאיסור מחיקת השם דאתינן משום לא‬
‫על דברי האחרונים‪ ,‬והביא מלשון‬ ‫תעשון כן לה"א‪ ,‬אינו אסור אלא דרך‬
‫המאירי בשבת )קכ‪-:‬קכא‪ ,(.‬שדבריו‬ ‫השתתה‪ ,‬אבל כשעושה להיות השם‬
‫ברורים לגבי ההיתר בטבילה כשעל‬ ‫ניכר ביותר‪ ,‬פשיטא שמותר‪ .‬ויעויין עוד‬
‫בשרו כתוב שם‪ ,‬שמדובר רק בספק אם‬ ‫בשו"ת הרדב"ז )ח"ה סימן אלף תכ( ובשו"ת‬
‫ימחק כיון דאין כניסה למים לבד‬ ‫נודע ביהודה )מהדו"ת סימן יז( דגרמא שרי‬
‫מוחקת לגמרי ויתכן שאם יתיבש שוב‬ ‫לצורך מצוה עיי"ש‪ .‬וע"ע שו"ת מהרי"ץ‬
‫לא תמחק‪ ,‬ושכפי הנראה יסד את‬ ‫)ח"א סימן קז(‪.‬‬
‫שיטתו על שיטת הרשב"א‪ .‬ועפי"ז‬
‫העלה בצ"ע רב להלכה אם להתיר גם‬ ‫טז( אכן בשו"ת בית אפרים )שם( כתב‬
‫דרך פס"ר אפילו עושה מעשה בידים‪.‬‬ ‫לדון בעיקר דין גרמא במחיקת‬
‫השם‪ ,‬עפ"י דברי הרשב"א בשבת )שם(‬
‫)יור"ד קכב(‬‫אך באמת בשו"ת בית שלמה‬
‫שכתב להדיא‪ ,‬דמה שמותר לרדת‬
‫כבר כתב להוכיח מסתימת לשון‬
‫ולטבול בו כששם כתוב על בשרו‪ ,‬זה‬
‫הרמב"ם )הל' יסודי התורה ו ו( דמשמע‬
‫דווקא כשאינו וודאי שימחק‪ ,‬ו"כאן‬
‫שהתיר אפילו בפסיק רישיה‪ ,‬והביא כן‬
‫אפשר שלא ימחק‪ ,‬שאילו ודאי שימחק‬
‫משו"ת הרדב"ז )ח"ב סימן תקצו‪ ,‬ח"ד אלף‬
‫היינו כמשפשף ]דאסור["‪ .‬הרי מוכח‬
‫ת"כ( שכתב להדיא דהטבילה הוי פסיק‬
‫מדבריו דגרמא שרי רק באופן שיתכן‬
‫רישיה‪ ,‬שבוודאי ימחק על ידו השם או‬
‫שלא ימחק‪ ,‬משא"כ באופן שוודאי‬
‫מקצתו‪ ,‬ומ"מ התירו לטבול‪ ,‬משום שאין‬
‫ימחק אסור להביא למחיקתו אפילו‬
‫זה מחיקה דרך השחתה‪ ,‬ויש בזה צד‬
‫בדרך גרמא‪ .‬אלא שהבית אפרים הקשה‬
‫מצוה‪ ,‬עיי"ש‪ ,‬והיינו שמפני טעמים אלו‬
‫על עיקר שיטת הרשב"א‪ ,‬דלדבריו‬
‫התירו באופן שאינו מוחק בידיים אלא‬
‫שאפשר שלא ימחק ולאו פסיק רישיה‬
‫דרך גרמא‪.‬‬
‫הוא‪ ,‬הא הו"ל דבר שאין מתכוין‪ ,‬וא"כ‬
‫דעת הרבה מגדולי האחרונים‬ ‫אולם‬ ‫מה מקשה הש"ס בשבת )שם( על ר'‬
‫להחמיר בעיקר דין גרם מחיקת‬ ‫יוסי‪ ,‬אימא דר' יוסי כר' שמעון סבירא‬
‫הלשכה ‪ /‬הגאון רבי אברהם שרגא שטיגליץ שליט"א‬ ‫נד‬

‫בשנת תקצ"ה משא"כ האי דסי' רס"ו‬ ‫)סימן יא ס"ק‬ ‫השם‪ ,‬כמ"ש בלשכת הסופר‬
‫שנכתב ל' שנים קודם שנת תקס"ה‪.‬‬ ‫א( משו"ת טוב טעם ודעת )סו"ס רלט(‬

‫)יו"ד‬ ‫ומצאתי בס"ד בשו"ת מהר"ם שיק‬
‫סימן רסח( שעמד על סתירה זו‪,‬‬
‫וכתב לחדש עפ"י שיטת רש"י בשבת‬
‫)עה‪ .‬ד"ה טפי ניחא(‪ ,‬דאף שנחלקו בדין‬
‫פסיק רישיה דלא ניחא ליה אם מותר‬
‫או אסור‪ ,‬כל זה הוא רק כה"ג שלא‬
‫ניח"ל אך גם כן לא איכפת ליה בדבר‪,‬‬
‫אמנם באופן שאיכפת ליה ומפריע לו‬
‫התוצאה‪ ,‬א"א לומר דהוי כמתכוין‪.‬‬
‫סו"ס קכז(‪ .‬אכן בלשכת הסופר דחה‬
‫ובזה כתב ליישב דברי מרן החת"ס‬
‫שלא יהיו סותרים ושיהיו‬
‫מכוונים להלכה‪ ,‬דה"נ כיון שכל תכלית‬
‫תיקון הס"ת הוא שיהא כשר לקרות בו‪,‬‬
‫הרי כשבא לתקנו בוודאי כל כוונתו הוא‬
‫היפך המחיקה‪ ,‬ואדרבה לכך מעביר עליו‬
‫הקולמוס כדי ליפותו ולהעמידו על‬
‫מקומו‪ ,‬באופן שאם נתקלף ונמחק אות‬
‫הרי זה נגד מעשהו‪.‬‬
‫ועל פי זה הכריע המהר"ם שיק לסמוך‬
‫על החת"ס בסימן רסו הנ"ל להתיר‬
‫הדבר‪ ,‬ובפרט שכבר כתב הנוב"י )מהדו"ת‬
‫עושהו בגוף השם‪ ,‬מ"מ כיון דסוף סוף‬
‫יו"ד סימן קפא( שכל שעושה כדי להאיר‬
‫וליפות השם כדי שיהא ניכר ביותר אי‬
‫אפשר שיהא בכלל איסור לא תעשון כן‬
‫להשם‪ .‬ומ"מ הסיק במהר"ם שיק‪ ,‬שיהא‬
‫הסופר נזהר להעביר הקולמוס בנחת‬
‫ובמתון על השמות הקדושים שלא יהא‬
‫פס"ר ויהא שרי לכו"ע עיי"ש‪.‬‬
‫יח( עוד יש לצרף בזה‪ ,‬דהנה באמת‬
‫גוף הדבר אם ע"י נגיעת‬
‫הקולמוס אכן יתפרד הדיו מן הקלף‪,‬‬
‫שכתב להוכיח דמחיקת השם אפילו ע"י‬
‫גרמא אסור מהש"ס בסוכה )נג‪ (.‬שבשעה‬
‫שכרה דוד שיתין קפא תהומא ובעא‬
‫למישטף עלמא‪ ,‬אמר דוד מי איכא דידע‬
‫אי שרי למיכתב שם אחספא ונשדייה‬
‫לתהומא ומנח וכו' עכ"ל הגמרא‪ ,‬והרי‬
‫דוד לא היה מוחק בעצמו רק המים‬
‫מחקו והוה רק גרמא‪ ,‬ואעפ"כ היה אסור‬
‫לולי הק"ו )וע"ע שו"ת בית שלמה יו"ד ח"ב‬
‫הראיה‪ ,‬ששם אינו נקרא גרמא‪ ,‬אלא‬
‫מעשה בידיים‪ ,‬עיי"ש‪ .‬וע"ע שו"ת‬
‫מהרש"ם )ח"ה סימן סה(‪.‬‬
‫יז( ברם הדבר הקשה בכל הענין הוא‪,‬‬
‫שהחת"ס בעצמו סותר את‬
‫עצמו במקום אחר )לעיל סימן רסג( וז"ל‪:‬‬
‫שלא מיקרי גרם אלא כשאינו עושה‬
‫מעשה בידיים‪ ,‬אלא שנמחק מאיליו ע"י‬
‫מי המקוה כשטובל בו גמי‪" ,‬אבל כל‬
‫שעושה מעשה בידיים אפילו אינו‬
‫ע"י מעשה שלו נמחק‪ ,‬הו"ל מחיקה‬
‫גמורה ואסור"‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫הרי לן בפירוש שלא התיר מחיקה‬
‫בידיים שלא מיקרי גרמא‪ ,‬וא"כ‬
‫היאך בסימן רס"ג התיר מחיקה בדרך‬
‫גרמא שעושה המחיקה בידיים‪ .‬ובשו"ת‬
‫שבט הלוי )שם( כתב‪ ,‬שאם יבורר‬
‫שבאמת יש סתירה בפסקים אלה‬
‫פשיטא דהלכה כהאי דסי' רס"ג שהיא‬
‫משנה אחרונה של מרן הח"ס שנכתבה‬
‫נה‬ ‫תיקון ספר תורה ישן שהדיו נמחק וקופץ מן הקלף‬

‫במשנ"ב )סימן שכח ס"ק קנא( באיסור‬ ‫הרי לא ברור לן‪ ,‬אלא זה תלוי בחוזק‬
‫שימת פתילה בפי הטבעת‪ ,‬דאיידי‬ ‫הדיו של כל אות ואות‪ ,‬ויתכן שהדיו‬
‫דממשמש שם כמה פעמים להכניס‬ ‫חזק ולא ימחק כלל‪.‬‬
‫ולהוציא קרוב לודאי שישר השער שם‪,‬‬
‫ובבאוה"ל שם )ד"ה לשום פתילה( כתב‬ ‫וא"כ דבר זה תלוי בגדולים בדין ספק‬
‫שהעלה כן על פי הדחק דמה"ט חשיב‬ ‫פסיק רישיה לשעבר‪ ,‬ששיטת‬
‫פ"ר‪ ,‬והניח בצ"ע‪.‬‬ ‫הט"ז )או"ח סימן שטז ס"ק ג( ושועה"ר‬
‫)או"ח סימן רעח קו"א אות א( להתיר לסגור‬
‫אך באמת לאידך גיסא מצינו בשו"ת‬ ‫התיבה בשבת אף דאיכא פ"ר לשעבר‬
‫בתי כהונה )ח"א סימן יח‪-‬יט( שהתיר‬ ‫שמא היו שם זבובים וניצודו‪.‬‬
‫לילך ולרקוד עם אבוקה של שעוה לפני‬
‫הס"ת בשמחת תורה‪ ,‬אף שלכאו' הרי‬ ‫)כללי מלאכות שבת‬ ‫ואף שבשביתת השבת‬
‫א"א שלא תפול ע"י נענוע היד‪ ,‬השעוה‬ ‫סעיף ז ס"ק ב( ובשו"ת דברי יציב‬
‫הנתכת בפני הנר ארצה‪ ,‬והוי פ"ר ואסור‬ ‫)או"ח סימן קנד אות ג( ועוד‪ ,‬חילקו בדבר‬
‫ביו"ט משום כיבוי‪ .‬ובתו"ד כתב שאינו‬ ‫בין שבת לכל התורה כולה‪ ,‬אך לשיטת‬
‫מוכרח דהוי פ"ר‪ ,‬דהרי בנענוע אינו‬ ‫הגרעק"א )יו"ד סימן פז ס"ק ו‪ ,‬והובא בבאוה"ל‬
‫מוכרח שיפיל השעוה רק כשמטה הנר‬ ‫סימן שטז ד"ה ולכן( ושו"ת אבני נזר )יו"ד‬
‫למטה ורוב הנענועים אינם כן‪ ,‬ומעתה‬ ‫סימן רכ( שהשוו כל האיסורים זל"ז‪ ,‬אף‬
‫אע"פ שלא יבצר שיהיה איזה נענוע‬ ‫שהם עצמם העלו לאיסורא‪ ,‬מ"מ לפי‬
‫מפיל השעוה‪ ,‬מ"מ כל פסיעה ופסיעה‬ ‫דרכם הרי לשיטת הט"ז אין חילוק‬
‫היא מסופקת אם תגרום נענוע כזה‬ ‫בדבר‪ ,‬ומותר‪.‬‬
‫שיפיל השעוה‪ ,‬ואין זה פ"ר כמבואר‬
‫יט( אולם לכאו' היה מקום לדון בזה‪,‬‬
‫בשבת )פא‪ (:‬דנזיר חופף ומפספס‪ ,‬וכתב‬
‫דאם אמנם כלפי כל אות‬
‫רש"י דפעמים אינו משיר וכו'‪ ,‬וכן‬
‫ואות עצמו‪ ,‬עומד הדבר בספק פ"ר‬
‫בזבחים בסוף כל התדיר כתב רש"י‬
‫לשעבר‪ ,‬אך כלפי כל הס"ת כולה הרי‬
‫דאפשר לזלפו בטיפין דקות מאד‪,‬‬
‫וודאי הדבר ברור שיפלו כמה אותיות‪.‬‬
‫והילכך א"נ מכבה בטיפין גסות הוה‬
‫והדבר נפתח בשו"ת הריב"ש )סימן שצד‬
‫דשא"מ‪ ,‬ואע"ג דא"א לצמצם שיהיה כל‬
‫הזילוף בטיפות דקות וכו'‪ ,‬והו"ה בנידון‬ ‫ד"ה ומה שרצית( לגבי סריקת שער ראשו‪,‬‬
‫דידן עכ"ל‪ ,‬והובא בהגהות רעק"א )או"ח‬
‫שהשואל ביקש להתיר מאחר שכל שער‬
‫סימן תרסט(‪.‬‬ ‫ושער הוא בגדר האפשר‪ ,‬ואפשר שלא‬
‫יתלוש אפילו אחד מהם‪ .‬אמנם הריב"ש‬
‫ומוכח כן גם מהנפסק בשו"ע‬
‫)או"ח סימן‬ ‫דחה דבריו והוכיח מכיבוד הבית דאסור‪,‬‬
‫שלו סעיף ג( דמותר לילך ע"ג‬ ‫כיון שאי אפשר בלי השואת אחת‬
‫עשבים כיון שאינו מתכוין לתלוש‪,‬‬ ‫מהגומות‪ ,‬עיי"ש בארוכה‪ .‬ויעויין עוד‬
‫הלשכה ‪ /‬הגאון רבי אברהם שרגא שטיגליץ שליט"א‬ ‫נו‬

‫ופסיעה בפנ"ע ליכא פ"ר‪ ,‬כי אם אלא‬
‫כשאנו דנים את כל ההליכה בכלליות‪.‬‬
‫ובכה"ג נראה שאף הריב"ש יודה דלא‬
‫חשיב פ"ר‪ .‬ובזה אתי שפיר שנשאר‬
‫הבאוה"ל בצ"ע לגבי שימת הפתילה אם‬
‫חשיב פ"ר‪ ,‬מאחר שאין הדבר ברור רק‬
‫בצירוף כל המשמושין שיעשה‪.‬‬
‫אין פ"ר שיתלש עשב‪ .‬אך נתקשה שם‬
‫ומעתה צא ולמד לענייננו בנידון תיקון‬
‫הס"ת‪ ,‬אשר היא פעולה‬
‫נמשכת המורכבת מתיקון כל אות ואות‬
‫בפנ"ע‪ ,‬לפי דברינו הנ"ל שפיר יש לדון‬
‫כל אות ואות בפנ"ע דלא הוי פ"ר‪ ,‬ולא‬
‫לדון תיקון הס"ת בכלליות‪.‬‬
‫אבל מצד עצם פעולת הסריקה בודאי‬
‫כא( עוד סניף יש לצרף להקל בשאלה‬
‫הנ"ל‪ ,‬גם לשיטת המחמירים‬
‫בספק פ"ר לשעבר‪ ,‬וכן להשיטות הנ"ל‬
‫שרק בשבת התירו ספק פ"ר לשעבר‬
‫משום דמלאכת מחשבת אסרה תורה‪.‬‬
‫דהנה כאן בנידונינו אף אם הוי פסיק‬
‫רישיה שיתפרד הדיו מן הקלף ע"י‬
‫נגיעת הקולמוס‪ ,‬מ"מ הרי אפשר דלא‬
‫יפול רק מקצת מהאות‪ .‬וכפי הנראה לזה‬
‫רמז בשו"ת חת"ס )סימן רסו( הנ"ל בדיוק‬
‫לשונו‪" :‬שע"י הוספת דיו ונגיעת‬
‫הקולמוס יחסר מקצת מדיו המיושן‬
‫שבשם וכו' אלא אפילו אי הוה כעין‬
‫פסיק רישיה שע"י הכתיבה החדשה‬
‫א"א שלא יחסר קצת מהדיו הישנה"‪.‬‬
‫כל הפעולות בכלליות‪ ,‬אלא כל פעולה‬
‫והרי מילתא דא של מחיקת מקצת‬
‫מהדיו תליא באשלי רברבי‪,‬‬
‫שהרמ"ע מפאנו )סימן לו( ס"ל שיש‬
‫איסור מדאורייתא אף במחיקת נקודה‬
‫ובמשנ"ב )שם ס"ק כד( שמותר אפילו אם‬
‫העשבים הם ארוכות דלאו פ"ר הוא‬
‫שיתלוש‪ .‬ובס' שש"כ )פרק כו הערה סז(‬
‫הביא מהגרשז"א‪ ,‬דהן אמנם אם מרבה‬
‫ללכת ע"ג הדשא ודאי שיתלוש עשב‬
‫באחת מפסיעותיו‪ ,‬מ"מ הרי עלינו לדון‬
‫על כל פסיעה בנפרד‪ ,‬ובאותה פסיעה‬
‫קצת ממ"ש הריב"ש הנ"ל‪.‬‬
‫כ( אך לפענ"ד נראה לחלק בין העניינים‪.‬‬
‫דהנה הריב"ש מיירי בפעולת‬
‫סריקה בכמה שערות‪ ,‬שמצד השער‬
‫הנסרק יש לדון שבודאי לא ישרו כולם‪,‬‬
‫הוי פ"ר שיפלו על ידה שערות‪ .‬וכן הוא‬
‫לענין כיבוד הבית‪ ,‬שאע"פ שמצד‬
‫הגומות היה מקום לדון שאולי לא יושוו‬
‫כולם‪ ,‬מ"מ מצד עצם פעולת הכיבוד‬
‫בוודאי הוי פ"ר שישווה גומא אחת‪ .‬ולכן‬
‫שפיר דחה הריב"ש דברי השואל וכתב‬
‫דהוי פ"ר‪.‬‬
‫מה שאין כן הבתי כהונה מיירי בפעולה‬
‫נמשכת המורכבת מכמה פעולות‪,‬‬
‫וכל פעולה בפנ"ע היא מסופקת אם‬
‫תגרום להמלאכה‪ ,‬על זה כתב להוכיח‬
‫דכיון שכדי שיהיה פ"ר צריך שיעשה‬
‫הרבה פעולות אשר באחת מהן תגרום‬
‫הנענוע להפלת השעוה‪ ,‬אין לנו לדון את‬
‫ופעולה בפנ"ע‪ ,‬כמבואר בלשון רש"י‬
‫הנ"ל גבי נזיר חופף ומפספס וגבי זילוף‬
‫ע"ג האישים‪ .‬וכך הוא ממש לענין‬
‫ההליכה ע"ג העשבים‪ ,‬שהרי בכל פסיעה‬
‫נז‬ ‫תיקון ספר תורה ישן שהדיו נמחק וקופץ מן הקלף‬

‫הס"ת‪ ,‬כמו שהעלה בשו"ת בית שלמה‬ ‫קטנה ככל חצי שיעור שאסור מה"ת‪,‬‬
‫)ח"א סימן ו( לענין שאלתו‪ ,‬דכיון ש"אלו‬ ‫ובשו"ת נודע ביהודה )סימן קסט( ס"ל‬
‫הם מעשה ידי צדיק קדוש‪ ,‬שמתי אל‬ ‫שאסור מדרבנן כמו כל נטפל לשם‪ ,‬אך‬
‫לבי לצדד להקל וכו'"‪.‬‬ ‫לאידך דעת המהר"ל‪ ,‬ומובא בחנוך בית‬
‫יהודה )סימן עה( ומהרש"ג )ח"א סימן מח(‪,‬‬
‫ונסכם בקצרה עיקרי הדברים‪:‬‬ ‫שהדבר מותר מכיון שהאות נשאר‬
‫א( בהעברת הקולמוס על האותיות‬ ‫בהכשירו‪.‬‬
‫והתיבות שנטשטשו‪ ,‬אין לחוש‬
‫ומאחר שנתבאר לן למעלה שיש לדון‬
‫למחיקת שמות הקודש שבכתב‬
‫בתיקון כל אות ואות שמא‬
‫התחתון‪ ,‬מכמה טעמים‪ ,‬דהוי ממין‬
‫יתקיים הדיו ולא יפול ע"י נגיעת‬
‫הכתב‪ ,‬ונעשה כדי לחזקו ולייפותו )כמו‬
‫הקולמוס‪ .‬נמצא דלא מיבעיא לשיטת‬
‫שהראינו לדעת מדברי גדולי הפוסקים‪ :‬הנודע‬
‫המהר"ל שהתיר מחיקת מקצת אות‪,‬‬
‫ביהודה‪ ,‬החת"ס‪ ,‬הכת"ס‪ ,‬הבנין ציון‪ ,‬הבית שלמה‪,‬‬
‫הגידולי הקדש‪ ,‬המהרש"ם‪ ,‬המשנ"ב‪ ,‬השדי חמד‪,‬‬
‫אלא גם לשיטת הנודע ביהודה דמחיקת‬
‫האמרי יושר‪ ,‬ועוד‪(.‬‬
‫מקצת אות הוא רק מדרבנן‪ ,‬הרי הסיק‬
‫בבאוה"ל )סימן שטז סעיף ג ד"ה ולכן(‬
‫ב( בהעברת הקולמוס על מקומות‬ ‫שספק פ"ר בדרבנן ודאי אמרינן להקל‬
‫הרבה שנמחקו‪ ,‬אין לחוש משום‬ ‫משום דבלא"ה ספיקא דרבנן לקולא‪.‬‬
‫פסול דמיחזי מנומר בס"ת אשר כבר‬
‫היה בהכשר )כמ"ש בשו"ת מהר"ם שיק‪,‬‬ ‫ומעתה אף שבסתמא בודאי אסור‬
‫ובבית הלוי‪ (.‬ומכל מקום כאמור עלינו‬ ‫למחוק בחינם משום דמכחיש‬
‫לעשות טצדקי להעביר קולמוס על כל‬ ‫וגורע המצוה‪ ,‬מ"מ בכה"ג שכל עצמו‬
‫הספר שלא יהא מיחזי כמנומר )כמבואר‬ ‫מבקש לתקן הס"ת‪ ,‬שפיר הוא כדאי‬
‫בחידושי חת"ס לגיטין‪(.‬‬ ‫לעשות סניף להקל שלא יחשב פ"ר של‬
‫מחיקת השם‪.‬‬
‫ג( העברת הקולמוס על כל הספר‬
‫מועיל להסיר החשש דמיחזי‬ ‫כב( תבנא לדינא‪ .‬הן כבר ראינו‬
‫כמנומר‪) ,‬כאשר הבאנו מדברי הפוסקים‪:‬‬ ‫מלשונות גדולי האחרונים‬
‫היעב"ץ‪ ,‬החת"ס‪ ,‬מוהרש"ק‪ ,‬הבנין ציון‪ ,‬הבנין‬ ‫הנ"ל שעשו כל טצדקי להציל ס"ת‬
‫עולם‪ ,‬והדברי מלכיאל‪ .‬וצידדנו כן אף בדעת‬ ‫ישנים שאותיותיו דהו ונטשטשו לבל‬
‫הדברי חיים‪ (.‬והוספנו עוד סניף להיתרא‬ ‫יצטרכו לגונזם‪ ,‬ובפרט בנידון דידן‬
‫בנידון דידן שהדיו נתפרד וקפץ מהקלף‬ ‫שהמדובר הוא בספר תורה של חד‬
‫)משיטת הדעת קדושים והובא בלבושי מרדכי‪(,‬‬ ‫מצדיקי קמאי קדושי עליון‪ ,‬וקראו בו‬
‫דבכה"ג העברת הקולמוס הוי כתחילת‬ ‫זרעו בקודש אחריו עד לשנים‬
‫כתיבה חדשה‪.‬‬ ‫האחרונות‪ ,‬בוודאי נכון הדבר להציל‬
‫הלשכה ‪ /‬הגאון רבי אברהם שרגא שטיגליץ שליט"א‬ ‫נח‬

‫ה( עפ"י הבתי כהונה שאינו מוכרח דהוי‬ ‫ד( בהעברת הקולמוס על השמות‬
‫פ"ר‪ ,‬שהרי בכל אות ואות הוא ספק‪.‬‬ ‫הקדושים‪ ,‬אין לחוש משום חשש‬
‫פ"ר של מחיקת השם‪ ,‬שמא יתפרד‬
‫ו( עפ"י שיטת הנוב"י במחיקת מקצת‬
‫הדיו מן הקלף ע"י נגיעת הקולמוס‪:‬‬
‫אות שאין איסורה מה"ת‪ ,‬דה"נ‬
‫אפשר שיפול רק מקצת מהדיו‪ ,‬באופן‬ ‫א( עפ"י הנוב"י שאין משום איסור‬
‫שאסור רק מדרבנן‪ ,‬וספק פ"ר בדרבנן‬ ‫מחיקת השם אלא בדרך השחתה‪,‬‬
‫מותר כמש"כ הבאוה"ל‪ .‬וכל שכן‬ ‫ולא באופן שמבקש לתקן ולהאיר‬
‫לשיטת המהר"ל דבמקצת אות ליכא‬ ‫הכתב‪.‬‬
‫לתא דאיסורא כלל‪.‬‬
‫ב( עפ"י החת"ס דהוי רק גרמא‪ ,‬אף‬
‫אמנם לכתחילה בוודאי יהא הסופר‬ ‫אם הוי פ"ר‪ .‬וכן התירו הרדב"ז‬
‫נזהר להעביר הקולמוס בנחת‬ ‫והנוב"י גרמא במחיקת השם לצורך‬
‫ובמתון על השמות הקדושים‪ ,‬ולהיזהר‬
‫מצוה‪ ,‬אף בפ"ר‪.‬‬
‫בכל היכולת שלא יתפרד הדיו‪ ,‬כמו‬
‫שכתב בשו"ת מהר"ם שיק הנ"ל‪,‬‬ ‫ג( עפ"י מהר"ם שיק דלא הוי פ"ר‪ ,‬כיון‬
‫באופן שלא יהא פס"ר ויהא שרי‬ ‫שכל כוונתו הוא התיקון והיפוך‬
‫לכו"ע‪.‬‬ ‫המחיקה‪ ,‬וחשיב דבר שאין מתכוין‪.‬‬
‫הכותב לכבוד התורה‬ ‫עפ"י שיטת הט"ז ושועה"ר שהתיר‬ ‫ד(‬
‫אברהם שרגא שטיגליץ‬ ‫בספק פ"ר לשעבר‪.‬‬

‫[‬
‫נט‬ ‫תיקון ספר תורה ישן שהדיו נמחק וקופץ מן הקלף‬

‫צילום מהספר תורה של הרה”ק המגיד מזלאטשוב זי”ע‬

‫התיבות ‘לעיני כל ישראל’ נכתבו ע”י המגיד זי”ע בעצמו‪,‬‬
‫ראה בהערה שבתחילת המאמר סיפור פלא בזה‬
‫הלשכה ‪ /‬הגאון רבי אליהו פלדמן שליט"א‬
‫מזוזה בבנין שיש בו דיירים נכרים‬
‫יחד עם נכרי בפונדק‪ ,‬ולכאורה כוונתו‬
‫דיש להקל בשוכר‪ .‬ואף שלא הביא כן‬
‫בשו"ע‪ ,‬אין ללמוד מזה‪ ,‬שהרי כידוע‬
‫הבד"ה נכתב לאחר השו"ע‪.‬‬
‫לענין חדר מדרגות היה מקום להחמיר‬
‫לכו"ע‪ ,‬שהרי חיוב חדר מדרגות‬
‫הוא מדין בית שער‪ ,‬והחזו"א )קסט‪,‬ג(‪,‬‬
‫הסתפק כשהבית שלו‪ ,‬והבי"ש אינו‬
‫שלו‪ ,‬דאולי חייב מדאורייתא‪ ,‬אף למ"ד‬
‫ששוכר פטור מה"ת‪ .‬והאבנ"ז )יו"ד שפב‪,‬ז(‬
‫הכריע לחייב‪ ,‬ד'ביתך – שלך' הוא רק‬
‫דין בבית‪ ,‬ולא בשער ולא בבית שער‪.‬‬
‫ולפי"ז היה נראה דגם שותפות נכרי‬
‫בבית שער‪ ,‬אינה פוטרת לכו"ע‪.‬‬
‫הנכרי‪ ,‬אין לקבוע מזוזה כמבואר בש"ך‬
‫אך לענ"ד בראשונים מבואר שתנאי‬
‫הבעלות נאמר גם לענין הפתח‪.‬‬
‫וז"ל המרדכי )חולין סי' תשמא( ואנן בעינן‬
‫בית שלם וכן שער שלם‪ ,‬וכי שקלת‬
‫לחלק העכו"ם עכ"ל ומבואר להדי‬
‫אדפטור שותפות עכו"ם הוא גם‬
‫בשותפות בשער‪ .‬וכ"ה בתשו' הרמ"א‬
‫)קלב( לענין שערי ורמיזא‪ ,‬וכ"נ ברש"י‬
‫וריטב"א יומא יא‪,‬א לענין אבולי דמחוזא‬
‫עי"ש וכ"ה בבית הבחירה למאירי שם‬
‫שהוכיח שבית השותפים חייב מזה‬
‫ששערי מדינות חייבים‪.‬‬
‫ס‬
‫הגאון רבי אליהו פלדמן שליט"א‬
‫מח"ס אגור באהליך על הלכות מזוזה‬
‫עיה"ק ירושלים ת"ו‬
‫שאלה‪ :‬מצוי שיש כמה דיירים בבניין‪,‬‬
‫שאחד מהם נכרי‪ ,‬ויש לברר‬
‫האם יש לקבוע מזוזה בחדר המדרגות‬
‫המשותף‪ ,‬והאם יש לברך על הקביעה‪.‬‬
‫תשובה‪ :‬בדין שותפות נכרי האם חייב‬
‫במזוזה‪ ,‬נחלקו הראשונים‪,‬‬
‫ולהלכה הרמ"א ביו"ד רפו‪,‬א פטר‪ ,‬אך‬
‫בביהגר"א סק"ב משמע שדעתו דחייב‪.‬‬
‫גם הב"י נקט שחייב‪ ,‬ולכן בשו"ע לא‬
‫הביא את דעת הפוטרים‪.‬‬
‫אמנם אם יש חשש סכנה‪ ,‬ואפילו רק‬
‫סכנת ממון רב פטור‪ ,‬כמבואר‬
‫בגמ' יומא יא‪,‬א במעשה בארטבין וכו'‪,‬‬
‫וכן אם יש חשש בזיון למזוזה ע"י‬
‫)רפו‪,‬ז(‪ .‬ואף שלדעת השו"ע הוא מבטל‬
‫מ"ע‪ ,‬כיון שהוא אנוס‪ ,‬אינו עובר‪ .‬ואף‬
‫דהאנוס להטיל ציצית חייב מדרבנן‬
‫להוריד את הבגד‪ ,‬לענין מזוזה לא‬
‫אטרחוהו רבנן כמבואר במג"א סי' יט‪.‬‬
‫וע"ע בפרמ"ג )בסי' לח בא"א טו( ובמש"כ‬
‫באגור באהליך פ"ב סקמ"ג‪.‬‬
‫בשוכר יש מקום להקל יותר‪ ,‬דלהרבה‬
‫ראשונים חיוב שוכר אינו אלא‬
‫מדרבנן‪ .‬ואמנם בבדק הבית העתיק את‬
‫דברי רבנו ירוחם שכ' לפטור שוכר הדר‬
‫סא‬ ‫מזוזה בבנין שיש בו דיירים נכרים‬

‫במשנ"ב )יד‪,‬יז( לכאורה נר' שחולק על‬ ‫ולמעשה‪ ,‬כיון שמצות מזוזה גדולה‬
‫הרמ"א לענין שותפות בציצית‪ ,‬והבאתי‬ ‫מאד‪ ,‬וגם האדם נשמר על‬
‫את דבריו שם בסקי"ד‪ .‬אך כיון שדברי‬ ‫ידה‪ ,‬ראוי להחמיר ולקבוע מזוזה‪ .‬אך‬
‫המשנ"ב סותרים זל"ז‪ ,‬ותמוהים טובא‪,‬‬ ‫לענין ברכה יל"ע דהנה הברכ"י כתב‬
‫וכדלהלן‪ ,‬נלענ"ד שצריך לדחוק דמש"כ‬ ‫דאף שלדעת השו"ע חייב בשותפות‬
‫המשנ"ב 'ולא יברך עליה' כוונתו לדעת‬ ‫נכרי‪ ,‬מ"מ לא יברך‪ ,‬דסב"ל‪ .‬אמנם‬
‫החולקים על הרמ"א‪ ,‬אך לרמ"א אף‬ ‫לענ"ד בן אשכנז יכול לברך‪ ,‬שהרי פסק‬
‫שא"צ לברך‪ ,‬מ"מ המברך לא הפסיד‪.‬‬ ‫הרמ"א )באו"ח סי' יד( כר"ת דאף ששוכר‬
‫פחות מל' יום פטור מציצית‪ ,‬אפ"ה‬
‫דהנה המשנ"ב )בסי' י"ד סק"ט( העתיק‬ ‫המברך לא הפסיד‪ ,‬דמ"מ מקיים מצוה‬
‫את דברי המג"א ששוכר בגד‬ ‫כנשים המברכות על מ"ע שהז"ג‪ .‬וכתב‬
‫רשאי לברך תוך ל'‪ ,‬דומיא דאשה שכתב‬ ‫החיי אדם ועוד אחרונים דה"ה לענין‬
‫הרמ"א )בסי"ז ס"ב( שאשה רשאית לברך‪,‬‬ ‫מזוזה‪ .‬ואף שלענין שוכר תוך ל' שי"א‬
‫והתיר אף לצאת עם הציצית לרה"ר‪.‬‬ ‫דהוי דיור עראי‪ ,‬היה מקום לפטור‪ ,‬אך‬
‫ומאידך )שם סקי"ז( העתיק המשנ"ב את‬ ‫לענין שותפות נכרי‪ ,‬ודאי שהמברך לא‬
‫דברי הארצוה"ח שלא יברך כשהבגד‬ ‫הפסיד‪ ,‬דאף למ"ד שפטור כיון שחלקו‬
‫בשותפות נכרי או אשה‪ .‬והדבר תימה‪,‬‬ ‫של הנכרי לא מחייב‪ ,‬מ"מ הוי רק כאינו‬
‫איך יתכן שאם כולה של האשה רשאית‬ ‫שלו‪ ,‬ומקיים מצוה‪ ,‬ורשאי לברך‪.‬‬
‫לברך‪ ,‬ואילו אם יש לאשה רק שותפות‬
‫בה‪ ,‬אין לאיש לברך‪ ,‬יציבא בארעא‬ ‫ועפי"ז כתבתי בספרי אגור באהליך‬
‫וגיורא בשמי שמיא‪.‬‬ ‫)פרק כ"ט ס"ח( הקובע מזוזה‬
‫בבית שיש לנכרי שותפות בו ודר עמו‪,‬‬
‫ואף אם נמצא ישוב לפסקי המשנ"ב‪,‬‬ ‫נראה שבן אשכנז ]רשאי[ לברך‪ .‬אך‬
‫שלא יסתרו אהדדי לדינא‪,‬‬ ‫נתכבדתי בהערה מהג"ר צבי ובר‬
‫וכדלהלן‪ .‬מ"מ עדיין תמוה מאד‪ ,‬איך‬ ‫שליט"א רב שכונת נוה יעקב פעיה"ק‬
‫למד המשנ"ב מדברי הארצוה"ח לפטור‬ ‫ירושלים ת"ו שכתב בזה"ל ולענ"ד תמוה‬
‫שותפות נכרי או אשה‪ ,‬והרי הארצוה"ח‬ ‫לברך אחרי שהרמ"א פוטר ממזוזה‪,‬‬
‫לשיטתו‪ ,‬שאשה לא תברך דלא כרמ"א‬ ‫ואינו דומה לשוכר שמתחייב לאחר ל'‬
‫בסי"ז‪ ,‬ולשיטתו ששוכר לא יברך‪ ,‬דלא‬ ‫יום‪ ,‬ואחרי שהמשנ"ב בציצית‪ ,‬פטר‬
‫כמג"א בסי"ד‪ ,‬ופשוט דה"ה דבבגד של‬ ‫שותפות נכרי מברכה‪ ,‬ודאי דאין לברך‬
‫שותפות נכרי ואשה לא יברך‪ .‬אך‬ ‫]במזוזה[ עכ"ל‪.‬‬
‫המשנ"ב שהסכים למג"א לענין שוכר‪,‬‬
‫ולרמ"א לענין אשה שרשאים לברך‪ ,‬איך‬ ‫אך לענ"ד אף שהרמ"א פוטר שותפות‬
‫למד מהארצוה"ח שבשותפות אשה‬ ‫נכרי ממזוזה‪ ,‬מ"מ מודה הרמ"א‬
‫ונכרי לא יברך‪ .‬ואף אם אמנם שותפות‬ ‫שהמברך לא הפסיד כמו בציצית‪ .‬ואמנם‬
‫הלשכה ‪ /‬הגאון רבי אליהו פלדמן שליט"א‬ ‫סב‬

‫בס' דעת נוטה הביאו בשם הגרח"ק‬ ‫אשה גרעא מבעלות אשה וכדלהלן‪,‬‬
‫שליט"א שביאר מ"ט אשה‬ ‫מ"מ א"א להביא מקור מהארצוה"ח‪,‬‬
‫המתעטפת מברכת‪ ,‬ואילו איש בבגד‬ ‫כאשר לארצוה"ח עצמו‪ ,‬הדין פשוט‬
‫שחציו של אשה‪ ,‬לא יברך‪ .‬וביאר‬ ‫ומוכרח‪ ,‬ללא כל חידושים‪.‬‬
‫דכאשר אשה אומרת 'וציוונו' פירושו‬
‫]היה מקום לבאר‪ ,‬דאף שנהגו הנשים‬
‫'שאם ארצה אקיים מצוה'‪ ,‬והרי בגד‬
‫לברך על מ"ע שהז"ג‪ ,‬אין לאיש‬
‫באשה ראוי למצותה הקיומית‪ ,‬ולכן‬
‫לברך על בגד שיש בו שותפות לאשה‪,‬‬
‫יכולה לברך‪ .‬אך כשאיש מברך 'וציוונו'‬
‫עפמש"כ הדרכ"מ )בסי' תקפט( שהיה‬
‫פירושו 'וחייבנו במצוה'‪ ,‬והרי אין חיוב‬ ‫ראוי להורות לנשים שלא יברכו על‬
‫בבגד שיש לאשה בו שותפות‪.‬‬ ‫תקיעת שופר‪ ,‬כיון דיש אוסרים‪ ,‬אלא‬
‫אלא דלפי"ז כתבו שם שאשה תברך‬ ‫שלא ישמעו לנו‪ .‬ולכן התוקע לנשים‪,‬‬
‫על בגד שיש לה בו שותפות‬ ‫לא יברך עי"ש‪ .‬ולפי"ז ה"ה דיש להורות‬
‫עם איש‪ .‬ודחק בכונת המשנ"ב דרק‬ ‫לאיש שלא יברך על בגד שיש לאשה‬
‫בו שותפות‪ ,‬שהרי האנשים ישמעו לנו‪.‬‬
‫האיש אין לו לברך‪ ,‬אך האשה תברך‪.‬‬
‫אלא דאאל"כ שהרי המשנ"ב למד‬
‫ואמרו לו בשם הגרש"ז אוירבך זצ"ל‬
‫ששוכר מברך מאשה‪ .‬ואם אשה‬
‫סברא לפטור אשה בבגד שותפות‬
‫המברכת לאו שפיר עבדא‪ ,‬אין ללמוד‬
‫עי"ש‪ .‬ולא הסכים לסברא‪ ,‬והעדיף‬
‫ממנה ששוכר יברך‪ .‬ואמנם בהל' ציצית‬
‫לדחוק בל' המשנ"ב‪ .‬ולענ"ד כיון‬
‫בסי' י"ז לא רמוז ברמ"א ונו"כ שעדיף‬
‫שבלא"ה צריך לדחוק בל' המשנ"ב‪,‬‬
‫שנשים לא יברכו[‪.‬‬
‫עדיף להידחק שכוונתו שלא יברך‬
‫לדעת החולקים על הרמ"א‪ ,‬ואה"נ‬ ‫לעיל כתבנו בשם הגר"צ ובר לחלק‬
‫דלרמ"א המברך לא הפסיד‪.‬‬ ‫דשוכר עדיף משותפות אשה‪,‬‬
‫כיון שיכול לבוא לידי חיוב‪ ,‬אילו ישכור‬
‫עוד הקשו לגרח"ק שם אמאי שוכר תוך‬ ‫את הבגד לל' יום‪ ,‬ויכול לומר 'וציוונו'‪.‬‬
‫ל' מברך‪ ,‬וענה‪ ,‬כיון שהבגד בר‬ ‫אך לענ"ד המשנ"ב לא סבר כן שהרי‬
‫חיובא לבעליו‪ ,‬משא"כ בגד של שותפות‬ ‫למד דין שוכר מאשה‪ ,‬אף שאשה לא‬
‫אשה‪ ,‬לא חזי לחיובו של איש‪ .‬ולענ"ד‬ ‫תבוא לידי חיוב‪ .‬ועוד דלכאורה שותף‬
‫דבריו תמוהים דלפי"ז שוכר מגוי לא‬ ‫עם אשה‪ ,‬שילבש את הבגד ל' יום‪ ,‬יהיה‬
‫יברך תוך ל'‪ ,‬ולא חילקו בזה‪ .‬ועוד‬ ‫חייב‪ ,‬דודאי לא גרע משוכר לל' יום‪ ,‬כיון‬
‫דלדבריו לא נתיישב איך השווה המג"א‬ ‫דמיחזי כדידיה‪ .‬וא"כ גם שותף עם‬
‫והמשנ"ב שוכר לאשה‪ ,‬הא שאני בגד‬ ‫אשה‪ ,‬יכול לבוא לידי חיוב‪ ,‬אם ילבש‬
‫של אשה שראוי למצוות האשה‬ ‫את הבגד ל' יום‪ ,‬והדק"ל אמאי שותף‬
‫המברכת‪.‬‬ ‫עם אשה לא יברך‪ ,‬ושוכר תוך ל' יברך‪.‬‬
‫סג‬ ‫מזוזה בבנין שיש בו דיירים נכרים‬

‫סובל את הדוחק‪ ,‬מצינו הרבה פעמים‬
‫שכתבו הפוסקים ע"ד השו"ע שנגרר אחר‬
‫ל' פוסק קדמון‪ ,‬ולא דקדק שדבריו ע"פ‬
‫שיטה אחרת‪ .‬ומותר לומר שהמשנ"ב‬
‫נגרר אחר הארצוה"ח‪ ,‬כשהאמת יורה‬
‫דרכו‪ .‬ולכן לענ"ד בן אשכנז המברך על‬
‫המזוזה בשותפות נכרי‪ ,‬לא הפסיד‪.‬‬
‫לענ"ד כל עיקר המהלך לנסות ליישב‬
‫את דברי המשנ"ב שחילק בין‬
‫שוכר לאשה‪ ,‬ובין אשה המתעטפת לבגד‬
‫של שותפות‪ .‬אינו נראה‪ ,‬דאין דרך‬
‫המשנ"ב לפלס דרך לעצמו דלא כמאן‪,‬‬
‫בלא שביאר כן בביה"ל או בשעה"צ‪.‬‬
‫ועדיף לדחוק בלשונו‪ .‬וגם אם הלשון אינו‬

‫[‬

‫פעם אחת באו אל הגאון רבי מאיר אריק זצ"ל עם ס"ת שנכתב ע"י‬
‫אחד מגדולי הצדיקים זי"ע ונתגלה בספר שאלה חמורה‪ .‬הגאון ר' מאיר‬
‫זצ"ל החל לפלפל ולסובב בחדר הלוך ושוב שקוע ברעיונותיו העמוקים‪,‬‬
‫וכל מטרתו לצלול במים אדירים להעמיד ההלכה על ברויה‪ .‬באמצע‬
‫ניגש אליו אחד מגדולי החסידים והת"ח ושאלו‪' :‬רבינו‪ ,‬יודע אתה מי‬
‫כתב את הספר?'‪ .‬ונעצר הגאון ר' מאיר ורעד בכל גופו וצעק בקול‬
‫גדול‪' :‬יש שאלה עם ה'‪ ,‬על כבוד שמים‪ ,‬ואתה אומר לי מי כתב את‬
‫הספר‪'?...‬‬
‫ספר זכרונם לברכה‬
‫הלשכה ‪ /‬הגאון רבי אליעזר הכהן רבינוביץ שליט"א‬ ‫סד‬

‫הגאון רבי אליעזר הכהן רבינוביץ שליט"א‬

‫מח"ס חינוך הבנים כהלכתו‪ ,‬תורת הקטן‪ ,‬תורת הנגע‪ ,‬ושא"ס‬
‫בית שמש‬

‫סופר ששכח להשאיר אותיות בסיום הספר תורה אם מותר‬

‫למחוק כדי לכבד אנשים בגמר הכתיבה‬
‫למחוק אותיות ב סוף הס"ת כד י לכבד אנשים‬

‫שורש השאלה‬
‫)סימן‬ ‫למה שהביא בשמו הקסת הסופר‬
‫י"ט לשכ"ה סק"ה( מספר שנות חיים‬
‫)סימן ג'( שנשאל בס"ת שהסופר תלה‬
‫את הטעות ביני שיטי‪ ,‬ואח"כ רצה‬
‫בעל הס"ת ליפותו ע"י שיגרוד שורה‬
‫אחת ויכניס את התלייה בפנים‪ ,‬אם‬
‫מותר לעשות כן‪ ,‬ומסקנתו שאסור‬
‫מפני שיש בזה איסור למחוק מן‬
‫הס"ת כדכתיב לא תעשון כן‪ ,‬והלשכ"ה‬
‫השיג עליו בזה"ל‪ :‬ובמחכ"ת אגב‬
‫שיטפא כתב זאת‪ ,‬דזה אינו אלא‬
‫אזהרה למוחק את השם‪ ,‬אבל למוחק‬
‫תיבות של חול לא שמענו )עכ"ל(‪,‬‬
‫דשיטת‬ ‫הוא‬ ‫דבריו‬ ‫ומשמעות‬
‫המהרש"ק בענין זה היא שיטה דחויה‬
‫ואין לה מקור‪ ,‬וכפי הנראה עפי"ז‬
‫הקיל הגאון הנ"ל שליט"א‪.‬‬
‫אבל באמת דברי המהרש"ק בנויים על‬
‫אדני פז‪ ,‬ויש להם מקורות נאנים‪,‬‬
‫דהנה הרמב"ם בהלכות יסוה"ת )פ"ו ה"ח(‬
‫כתב וז"ל‪ :‬כתבי הקדש כולן ופירושיהן‬
‫)ח"ב עמוד פ"ו(‬ ‫א‪ .‬בקובץ היכל הקודש‬
‫הובא תשובת אחד מחכמי‬
‫זמנינו שליט"א במעשה שהיה בסופר‬
‫שהשלים כתיבת הספר תורה עד תומו‪,‬‬
‫ובעל הספר רוצה שהסופר ימחוק כמה‬
‫שורות אחרונות כדי שיוכל לכבד בהם‬
‫לאחרים לסיים את הכתיבה כפי הנהוג‪,‬‬
‫אם מותר לעשות כן‪ ,‬ופסק שם דאסור‬
‫למחוק בכדי אותיות התוה‪ ,‬ובפרט‬
‫דלדעת המהרש"ק יש בזה משום לא‬
‫תעשון כן‪ ,‬אך אם בעבור זה תגנז‬
‫היריעה ה"ז עדיף ממחיקה )עכתו"ד(‪.‬‬
‫לענ"ד הדבר ברור שאין להתיר‬ ‫אכן‬
‫למחוק אותיות מן הס"ת בכה"ג‪,‬‬
‫וכפי שיתבאר‪.‬‬
‫חשש איסור מחיקה במוחק אותיות‬
‫מן הס"ת‬
‫ב‪ .‬והנה הגאון הנ"ל הזכיר שכ"ה דעת‬
‫המהרש"ק שהמוחק אותיות‬
‫מן הס"ת עובר באיסור מחיקה‪ ,‬וכונתו‬
‫סה‬ ‫למחוק אותיות בסוף הס"ת כדי לכבד אנשים‬
‫אמר אלא ואבדתם את שמם לא‬
‫תעשון כן וגו'‪ ,‬וכ"ת שזה בכלל ונתצתם‬
‫את מזבחותם לא תעשון וכו'‪ ,‬שכל‬
‫המיוחד לשם אסור לאבדו‪ ,‬זה ליתא‬
‫שאין בכלל נתיצה אלא מה שהוא דרך‬
‫בזיון וכו'‪ ,‬והרי לנו שהוא סובר דהוי‬
‫רק איסור דרבנן‪ ,‬וכן נקט בספר החינוך‬
‫)פרשת ראה(‪.‬‬
‫ועכ"פ לכו"ע יש בזה איסור גמור‪,‬‬
‫ובאמת דלפי"ז יש לדון גם‬
‫בשל מחיקה ומחיקה שעושה הסופר‬
‫בעת כותבו הס"ת לצורך תיקון מדוע לא‬
‫שבאה בזה הענין הוא אמרו )ר"פ ראה(‬
‫חיישינן ללאו זה‪ ,‬וכבר האריך בזה‬
‫הגדולי הקדש )כלל ז' סק"י( ומסקנתו דכל‬
‫דהוי לצורך תיקון שרי‪ ,‬עיי"ש היטב‪,‬‬
‫ועכ"פ בנידון דידן הרי אין כאן שום‬
‫תיקון בספר וכל התועלת הוא רק לצורך‬
‫הכיבוד וזה ודאי לא נחשב מחיקה‬
‫לצורך תיקון ואסור מן הדין‪.‬‬
‫לאבד בית המקדש או בתי‬
‫דיעות הפוסקים לאסור מחיקה שלא‬
‫לצורך‬
‫ג‪ .‬ויש לציין בענין זה גם את דברי הט"ז‬
‫בסימן רע"ו )ס"ק ז'( שכתב בתו"ד‬
‫בזה"ל‪ :‬ואין לך צורך ראיה לזה אלא‬
‫שמעת לה מגופא דברייתא לאחרים‬
‫שאמרו כ"ם של אלקיכם אינו נמחק‬
‫ות"ק סבר ליה נמחק וכל מחיקה היא‬
‫מסתמא שנכתב שלא כדין שם 'דאם‬
‫לא כן היאך ס"ד שימחק אפילו שאר‬
‫אות מאותיות התורה' אלא ודאי שנכתב‬
‫שלא כדין ואפ"ה ס"ל לאחרים דאינו‬
‫נמחק שכבר קדשו השם )עכ"ל(‪.‬‬
‫וביאוריהן אסור לשורפם או לאבדם ביד‬
‫והמאבדן ביד מכין אותו מכת מרדות‪,‬‬
‫ונחלקו הפוסקים בכוונתו אם יש בו‬
‫רק איסור דרבנן‪ ,‬או שמא יש‬
‫בה איסור תורה ומ"מ אין לוקין רק‬
‫מכת מרדות‪.‬‬
‫ובספר המצות )ל"ת ס"ה( כתב בזה"ל‪:‬‬
‫והמצוה הס"ה היא שהזהירנו‬
‫מנתוץ ומאבד בתי עבודת האל יתעלה‬
‫ומאבד ספרי הנבואה ומלמחוק השמות‬
‫הנכבדים והדומה לזה‪ .‬ולשון האזהרה‬
‫לא תעשון כן לי"י אלהיכם אחר שקדם‬
‫שם הצווי )עמוד קפ"ה( לאבד עבודה זרה‬
‫ולמחות את שמה ולהרוס בתיה‬
‫ומזבחותיה כולם ובאה האזהרה‪ ,‬ואמר‬
‫לא תעשון כן לי"י אלקיכם‪.‬‬
‫וכעין זה כתב במנין המצוות וז"ל‪ :‬שלא‬
‫כנסיות ובתי מדרשות וכן אין מוחקין‬
‫השמות המקודשין‪ ,‬ואין מאבדין את‬
‫כתבי הקדש שנאמר אבד תאבדון וכו'‬
‫ואשיריהם תשרפון לא תעשון כן לה'‬
‫אלהיכם‪.‬‬
‫ומשמע משם דיש בה איסור תורה‪,‬‬
‫וכ"כ המג"א באו"ח סימן‬
‫קנ"ד )סק"ט( שהמאבד כתבי הקודש‬
‫עובר בלאו‪.‬‬
‫אכן בשו"ת התשב"ץ )ח"א סימן ב'( כתב‬
‫כתבי קודש אין בהם אזכרות‬
‫המוחקן ומאבדם לא לקי דקרא לא‬
‫הלשכה ‪ /‬הגאון רבי אליעזר הכהן רבינוביץ שליט"א‬
‫ומוכח מדבריו דמותר אפילו אם אין‬
‫התיקון לאלתר‪ ,‬וכן כלפי בית הכנסת‬
‫כל שנותץ שם איזה דבר ע"מ לחזור‬
‫ולבנותו מותר כמבואר ברמ"א בסימן‬
‫קנ"ב‪ ,‬אכן דעת הט"ז )סימן קנ"א סק"ג(‬
‫דדוקא בבונה במקום הסתירה‪ ,‬והא"ר‬
‫שם )סק"ז( מתיר בכל גווני‪ ,‬ואולם באמת‬
‫צ"ע דמ"ש מהא דקיי"ל שאסור לסתור‬
‫ביהכ"נ עד שיבנה ביהכ"נ אחר‪ ,‬וכמבואר‬
‫במסכת מגילה )כ"א ע"ב( ובמסכת ב"ב‬
‫)ג' ע"ב(‪ ,‬והטעם שמא יארע אונס שלא‬
‫יוכל שוב לחזור ולבנות‪.‬‬
‫והנה ידוע דקדושת ס"ת חמור‬
‫מקדושת ביהכ"נ כדאיתא‬
‫במגילה )כ"ב ע"ב(‪ ,‬וא"כ כשם שאסור‬
‫לנתוץ שום חפץ בביהכ"נ שלא לצורך‬
‫תיקון‪ ,‬ה"נ אסור מכ"ש למחקו אות‬
‫בס"ת כל שאין כוונתו לתקן‪ ,‬ואף אם‬
‫כוונתו לעשותו יותר יפה אין בזה היתר‪,‬‬
‫ובפרט לדעת העצי לבונה הנ"ל דבמזבח‬
‫אסור אפילו ע"מ לתקן‪ ,‬וכ"ש כשאינו‬
‫מתקן תיכף שאז יש לחוש שמא יזדמן‬
‫איזה סיבה שלא יוכל לתקן ויהיה הס"ת‬
‫מונח בפסול בבזיון‪.‬‬
‫ובהמשך דבריו שם הביא דיעות‬
‫הפסוקים כלפי מחיקת שם‬
‫השם לצורך תיקון עיי"ש ובהערות‬
‫המו"ל שם‪ ,‬וסיים‪ :‬ומהאי טעמא יש‬
‫לחוש ג"כ על שארי האותיות שבתורה‬
‫שלא למוחקם שלא לצורך תיקון כי כל‬
‫התיבות מתורתינו הקדושה המה‬
‫שמותיו של הקב"ה רק ע"י צירופים‬
‫וכגון השמות של ויסע ויבוא ויט‬
‫בפרשת בשלח‪ ,‬וכן ידוע ליודעי חן‬
‫סו‬
‫עוד זאת ראיתי בשו"ת אגרות משה‬
‫)או"ח ח"ב סימן ל"ח( וז"ל‪ :‬הנה בדבר‬
‫אלו המעבירים בערשט על הכתב מס"ת‬
‫ישנה ונמחקו ע"י זה הרבה אותיות וגם‬
‫משמות הקדושים ודאי עוברים על‬
‫מחיקת השם על כל שם ושם‪ .‬וגם על‬
‫שאר התיבות הא אסור למחוק שלא‬
‫לצורך דהא אף לסתור מעט מביהכ"נ‬
‫אסור כדאיתא ברמ"א או"ח סימן קנ"ב‬
‫וכתב המג"א בסק"ו דהוי כנותץ אבן מן‬
‫ההיכל וכן הוא בט"ז סימן קנ"א סק"ג‬
‫מב"י בשם המרדכי‪ ,‬וא"כ כ"ש מחיקת‬
‫אותיות דס"ת אף שהם תיבות שלא‬
‫משמות שקדושתן חמורה משל ביהכ"נ‬
‫שאסור למחוק שלא לצורך תיקון‪.‬‬
‫ומש"כ המג"א הא דאסור לנתוץ דוקא‬
‫דבר מחובר נראה פשוט משום דדברים‬
‫התלושים כספסלים אינם בשום קדושה‬
‫אבל המטלטלין המקודשים כמו הארון‬
‫והשלחן ודאי אסור‪.‬‬
‫מחיקה לצורך הוי והידור מצוה‬
‫)כלל‬ ‫ד‪ .‬והלום ראיתי בספר אמרי שפר‬
‫ט"ז בהערה( וביתר הרחבה‬
‫בתשובתו שנדפסה בשלימותה בספר‬
‫כרם יעקב )להגרי"ח סופר שליט"א‪ ,‬סימן ז'(‬
‫שאף הוא כתב לדון ולאסור למחוק‬
‫אותיות בס"ת כשאין בזה פסול ומוחק‬
‫רק לתוספת נוי וכדומה‪ ,‬ותמצית דבריו‬
‫הוא דבספר עצי לבונה )יו"ד הלכות ס"ת(‬
‫הביא כלפי איסור נתיצת אבן מן המזבח‬
‫שיש אוסרים אפילו כשכוונתו לתקן‬
‫באופן יותר נאה‪ ,‬אך הכסף משנה‬
‫בהלכות בית הבחירה )פ"א רי"ז( מתיר‪,‬‬
‫סז‬ ‫למחוק אותיות בסוף הס"ת כדי לכבד אנשים‬

‫למעשה שלא למחוק אותיות קדושות‬ ‫השמות של אנכי ארד עמך מצרימה‬
‫של הס"ת בכדי‪.‬‬ ‫וכו'‪ ,‬ועוד כמה וכמה הידועים לנו‬
‫ושאינם ידועים לנו וכמו שכתב בזה‬
‫איסור הורדה מקדושה‬ ‫בספר לדוד אמת בתורת השלמים‬
‫עיי"ש‪ .‬ובפרט אשר בעת התחלת‬
‫)יו"ד סימן‬‫ו‪ .‬עוד נלענ"ד דלדעת החת"ס‬ ‫כתיבת הס"ת מקדשים אנו כל הס"ת‬
‫רס"א( יש בזה איסור גמור למחוק‬ ‫וקדושתה לשעתה ולעת"ל וכו' )עכ"ל(‪.‬‬
‫מטעם איסור הורדה‪ ,‬ואף באופן שאם‬
‫לא נתיר מחיקה יהא צריך לגנוז את‬ ‫מאימתי חל עליו שם ספר שיהא‬
‫היריעה ‪ -‬והנה מקור הענין בזה הוא‬ ‫אסור במחיקה‬
‫ממה שנחלקו הראשונים בסופר שטעה‬
‫ה‪ .‬ומיהו עדיין יש לדון מאימתי יש‬
‫ועשה פרשה פתוחה במקום סתומה או‬
‫איסור של מחיקת כתבי‬
‫להיפך אם יש לו תקנה במחיקה ותיקון‬
‫הקודש‪ ,‬ואטו בכותב פסוק אחד יש כבר‬
‫או שצריך לגנוז היריעה‪ ,‬ולהלכה נחלקו‬ ‫איסור זה‪ ,‬וראה בגדולי הקדש הנ"ל‬
‫בזה השו"ע והרמ"א ביו"ד סימן ער"ה‬ ‫שכתב דאפשר דפחות מפ"ה אותיות‬
‫)ס"א(‪ ,‬דהשו"ע פסק כהרמב"ם שאין‬ ‫אין עליהם שם כתבי הקודש ומתרים‬
‫למחוק רק טעון גניזה‪ ,‬והרמ"א היקל‬ ‫במחיקה ועכ"פ פחות מג' תיבות ודאי‬
‫כהרשב"א וסייעתו שמותר לתקן ‪ -‬ודעת‬ ‫אין להם דין כתבי הקודש )עכ"ד(‪,‬‬
‫החת"ס שם דטעם הרמב"ם הוא משום‬ ‫ומשמע דכשיש פ"ה אותיות פשיטא‬
‫דכל שמוחק וחוזר וכותב ה"ז נחשב‬ ‫ליה דהוי בכלל האיסור‪.‬‬
‫להורדה דהרי הכתיבה הראשונה היתה‬
‫אכן שמעתי מהגר"נ ראטטענבערג‬
‫על קלף חלק והכתיבה השניה היא על‬
‫שליט"א דיש מקום לומר‬
‫מקום מחק וגרר‪ ,‬ולכן באופן הנ"ל שאין‬
‫שאיסור איבוד כתבי הקודש הוא רק‬
‫טעות בעצם הכתיבה רק במקום הריוח‬
‫בספר שלם‪ ,‬משא"כ הכא שהס"ת פסול‬
‫של הפרשה אין היתר ורשות להוריד את‬
‫עדיין שהרי לא נגמרה כתיבתו אולי אין‬
‫הכתב מקדושתו ע"י מחיקה וכתיבה על‬
‫בו איסור מחיקה‪ ,‬ולפי"ז ניחא בפשיטות‬
‫הגרר ולכן עדיף שתגנז היריעה‪.‬‬
‫מה שנוהגים הסופרים למחוק כסדר‬
‫והוסיף עוד החת"ס דגם הראשונים‬ ‫לכל צורך כל דהוא אין שאין בו תועלת‬
‫החולקים על הרמב"ם מודים‬ ‫גמור של פסול וכשרות‪ ,‬אכן בדברי‬
‫ליסוד זה דהוי הורדה בקדושה‪ ,‬אלא‬ ‫הפוסקים לא נמצא מקור ברור לסברא‬
‫דאינהו ס"ל דכיון דסו"ס יש כאן פסול‬ ‫זו )עכתו"ד(‪.‬‬
‫א"כ הוי העלאה במה שמוחק ומתקן‬ ‫בנידון דידן דאין בו אפילו סרך‬ ‫ועכ"פ‬
‫ולכן מותר‪.‬‬ ‫תיקון ודאי יש להחמיר בזה‬
‫הלשכה ‪ /‬הגאון רבי אליעזר הכהן רבינוביץ שליט"א‬ ‫סח‬

‫האחרונים דהרמב"ם שהחמיר הוא‬
‫משום שעי"ז יצטרך אח"כ למעוט או‬
‫להרחיב את הכתב וזה לא שייך בנידו"ד‬
‫‪ -‬ועוד דגם אם נקבל את דברי החת"ס‬
‫בדעת הרמב"ם עדיין י"ל דשאר‬
‫הראשונים שהתירו הוא משום דלא‬
‫חששו בזה כלל לאיסור הורדה‪ ,‬ולא‬
‫כדברי החת"ס שביאר דגם הם מודים‬
‫לחשש זה והתירו רק כדי לתקן את‬
‫הפסול ‪ -‬מ"מ מאן ספין לחלוק בזה‬
‫על החת"ס בלא ראיה מוכרחת‪ ,‬ועכ"פ‬
‫הו"ל למעכ"ת שליט"א להזכיר את‬
‫דבריו בזה‪] .‬ועוד דאם נקבל את טעם‬
‫החת"ס אליבא דרמב"ם א"כ אף אם‬
‫נימא דשאר ראשונים חולקים לגמרי על‬
‫טעם זה מ"מ יתכן דהרמ"א שפסק‬
‫להקל נגד המב"ם הוא רק לעת הצורך‬
‫שיש פסול או עכ"פ ספק פסול משא"כ‬
‫בנידו"ד‪ ,‬ודו"ק[‪.‬‬
‫כשר או פסול אסור לתקן וצריך לגנוז‬
‫ז‪ .‬והנה עיקר דברי החת"ס דכל שמוחק‬
‫הוי ליה כהורדה מקדושתו‪ ,‬כפי‬
‫הנראה כוונתו לסוגיית הגמרא במנחות‬
‫)ל' ע"ב( דנחלקו שם התנאים אם מותר‬
‫לכתוב שם השם על מחק או על גרר‬
‫ויש בזה כמה שיטות עיי"ש‪ ,‬וחזינן דיש‬
‫בזה גריעותא במה שהוא כתוב על‬
‫המחק‪ ,‬ונהי דלהלכה קיי"ל דשרי לכתוב‬
‫עוד כתב החת"ס דלפי"ז יוצא שאין‬
‫היתר למחוק ולתקן רק באופן‬
‫שיש פסול לכו"ע‪ ,‬אבל בדבר שנחלקו‬
‫הפוסקים אם הוא כשר או פסול אסור‬
‫למחוק ולתקן משום דלסוברים שהוא‬
‫כשר הרי יש בזה הורדה שלא לצורך‪- .‬‬
‫ועפי"ז פסק שם החת"ס בנידון דידיה‬
‫בס"ת שהניחו בו שיעור פרשה במקום‬
‫שא"צ דאע"ג דלרוב הפוסקים היריעה‬
‫פסולה‪ ,‬כיון דהב"ח מכשיר יש לחוש‬
‫לשיטתו לחומרא וממילא אסור לתקן‬
‫ע"י מחיקה וכתיבה מחדש ולכן תגנז‬
‫היריעה ]ורק באופן שהניח שיעור פרשה‬
‫באמצע הפסוק אז מותר למחוק עיי"ש‬
‫הטעם[‪ ,‬והובא כ"ז בקצרה בפת"ש ביו"ד‬
‫בסימן ער"ה )סק"א(‪] .‬א[‬
‫והיוצא לנו מכ"ז דלדעת החת"ס אף‬
‫כשיש ספק על ס"ת אם הוא‬
‫‪ -‬וא"כ ק"ש וק"ו בנידון דידן שהספר‬
‫כשר לכו"ע בלא שום פקפוק ודאי יש‬
‫איסור גמור לשיטתו למחוק משום דע"י‬
‫שמוחק וחוזר וכותב על מקום המחיקה‬
‫ה"ז הורדה בקדושה‪.‬‬
‫אמת כי דברי החת"ס בטעם‬ ‫והן‬
‫הרמב"ם מחודשים ודעת שאר‬

‫א‪ .‬וכעי"ז מבואר בעוד תשובה בחת"ס שם )יו"ד סימן רנ"ח( לענין אות ח' שעשאה באופן שנחלקו‬
‫הפוסקים אם היא כשירה או פסולה שצריך לגנוז ואסור לתקן ע"י מחיקה וכתיבה כיון‬
‫דלמכשירים ה"ז מיקרי הורדה בקדושה‪ .‬ותשובה זו הובאה בפת"ש בסימן רע"ד )סק"ה(‪ ,‬איברא‬
‫דבתשובה אחרת שם )סימן ע"א( התיר החת"ס לתקן אם נכתב 'בעל חנן' בשתי שורות אף דלהרמב"ן‬
‫הוי ספק כשירה‪ ,‬וכבר העיר בזה הפת"ש )סימן ער"ה סק"ח(‪ ,‬וע"כ צ"ל דשאני התם שאין לנו מי‬
‫שמכשיר בפירוש‪.‬‬
‫סט‬ ‫למחוק אותיות בסוף הס"ת כדי לכבד אנשים‬

‫ושו"מ במקדש מעט‬

‫)צורת האותיות אות‬ ‫שם השם על גרר או מחק וכמבואר‬
‫ח' סקי"א( שהשיג על החת"ס‬ ‫ביו"ד )סימן רע"ו ס"ז( הייו שאין בזה‬
‫הנ"ל‪ ,‬וז"ל‪ :‬דבריו תמוהין דלא שייך כאן‬ ‫איסור מפני כבוד השם‪ ,‬אבל ודאי שיש‬
‫הורדה מקדושה דח' דרש"י קדושה כמו‬ ‫בזה גריעותא לעומת כתיבה על קלף‬
‫ח' דר"ת‪ ,‬רק שאילו גם ח' דהוא לפנינו‬ ‫חלק‪ ,‬ומשנה שלימה שנינו באבות )פ"ד‬
‫כשרה היה אסור למחוק בחינם לאבד‬ ‫מ"כ( אלישע בן אבויה אומר הלומד ילד‬
‫דברי קדושה‪ ,‬אבל לתקן ליצא מידי‬ ‫למה הוא דומה לדיו כתובה על נייר‬
‫מספק פלוגתא אין חשש רק בשמות‬ ‫חדש‪ ,‬והלומד זקן למה הוא דומה לדיו‬
‫קודש‪ ,‬ולא בשאר דברי קדושה וכאלה‬ ‫כתובה על נייר מחוק‪.‬‬
‫רבות בפוסקים )עכ"ל(‪ - .‬אכן גם בדבריו‬
‫מבואר דהנ"מ כשיש איזה חשש פסול‪,‬‬ ‫ואולי י"ל דהמחיקה שבזמנינו עדיף‬
‫אבל בלא"ה ודאי אין היתר לאבד כתבי‬ ‫מאופן המחיקה בזמן החת"ס‪,‬‬
‫הקודש או אפילו אות אחת ללא צורך‪.‬‬ ‫ונמצא שאין בזה שום הורדה דאין זה‬
‫כל ככותב על נייר מחוק ‪ -‬אך אין זה‬
‫עוד מצאתי בשו"ת בית שלמה )יו"ד ח"ב‬
‫ברור אצלי כלל שיש בזה חילוק‬
‫סימן קכ"ד( כלפי שירת האזינו שלא‬
‫במציאות בין זמנם לזמנינו‪ .‬ושו"ר דכן‬
‫הקפיד הסופר על ראשי השיטין ודעתו‬
‫מבואר בבני יונה סימן רע"ו דמחיקה‬
‫דלכתחילה יש למחוק ולסדרם אף שהם‬
‫שלנו עדיף טפי‪ ,‬ולכן בזמן הזה גוררים‬
‫כשרים כפי שהם עכשיו‪ ,‬ובהגהת בן‬
‫ואין תולין עיי"ש היטב‪.‬‬
‫המחבר שם העיר כי לפי"ד החת"ס כל‬
‫שכשר אסור למחוק כדי לתקן‪ ,‬ושוב‬
‫כתב דכמדומה כי סוגיא דעלמא דלא‬ ‫באופן שיש חשש פסול האם‬
‫כהחת"ס ולעולם מוחקים לצורך תיקון‬ ‫חיישינן להורדה‬
‫של לכתחילה‪.‬‬ ‫ח‪ .‬והנה באופן שיש חשש פסול באיזה‬
‫תיבה וכדומה כמדומני דרהיטת‬
‫ס"ת שלם אם מותר למחוק ממנו אות‬ ‫כל רבותינו האחרונים שמותר למחוק‬
‫באופן שעי"ז יפסל‬ ‫כדי לתקן שיהא כשר לכו"ע‪ ,‬וע"כ דלא‬
‫ט‪ .‬והנה כל מש"כ עד כאן הוא גם‬ ‫חששו בזה לסברת החת"ס דלמכשירים‬
‫באופן שעדיין לא נתפרה‬ ‫הוי כהורדה‪ ,‬ואפשר דטעמייהו דכיון‬
‫יריעה זו לס"ת ]וכפי שנזכר בקובץ‬ ‫דסו"ס יש בזה חשש פסול שוב הוי‬
‫הנ"ל[‪ ,‬אבל אם כבר נתפרה שם היריעה‬ ‫העלאה ולא הורדה‪ ,‬ועוד משום דגניזת‬
‫ונמצא שכל הס"ת כשר‪ ,‬ועי"ז שמוחק‬ ‫היריעה ג"כ אינו ראוי לכתחילה‪ ,‬ועוד‬
‫עכשיו כמה שורות הרי הוא פוסל ס"ת‬ ‫שיש בזה טרחא והפסד‪ - .‬אך עדיין אין‬
‫כשר ‪ -‬בכה"ג יש לנו עוד מקור ברור‬ ‫לנו ראיה להתיר בנידון דידן דהס"ת‬
‫לאסור והוא בשו"ת בית אפרים )יו"ד‬ ‫כשירה לכו"ע בלא שום חשש‪.‬‬
‫הלשכה ‪ /‬הגאון רבי אליעזר הכהן רבינוביץ שליט"א‬
‫ס"ת ממקום למקום‪ ,‬והניחו ע"ג הסוס‬
‫במרצופין בשני חצאים‪ ,‬שאולי לא יהיה‬
‫מביאו בדרך כבוד והדר כתקחז"ל‬
‫שכתבו בהלכות ס"ת‪ ,‬וכשמביאו פסול‬
‫אין לחוש עיי"ש‪ ,‬וסיים בזה"ל‪ :‬ואולי ע"ז‬
‫היה סומך רבן של סופרים מהר"ם‬
‫ריקאנטי בדור שלפני זה‪ ,‬שהיה אומר‪,‬‬
‫שכשמביא ס"ת בדרך מעיר לעיר נכון‬
‫לגרר אות או תיבה ממנו‪ ,‬שאם ח"ו לא‬
‫יוכל לנהוג בו כבוד הראוי לו מפני‬
‫הסכנה אין כ"כ איסור כשמביאו פסול‪.‬‬
‫לצורך תיקון ואפ"ה ס"ל לאסור כיון‬
‫ובשו"ת חקרי לב )ח"ב או"ח ס"ו( כתב‬
‫שמנהג העולם הוא שכאשר‬
‫מוליכין ס"ת לבהכ"נ אחרת‪ ,‬פוסלים‬
‫הס"ת ע"י שמניחין שעוה על אות‬
‫שבס"ת‪ ,‬או שמתירין תפירת היריעות‬
‫שבס"ת‪ ,‬ואח"כ מוציאין אותו וכתב ע"ז‬
‫ולבי מהסס במנהג זה‪ ,‬ממ"ש הרמב"ן‬
‫בהקדמה לפי' עה"ת‪ ,‬שכל התורה‬
‫שמותיו של הקדוש ברוך הוא‪ .‬וסמך‬
‫לזה מעירובין )י"ג ע"ב( שמא אתה מחסר‬
‫או מיתר אות אחת ונמצאת מחריב את‬
‫העולם כולו‪ .‬וא"כ מי יתיר לפסול בידים‬
‫שמות הקדוש ברוך הוא עי"ז‪ .‬אך את‬
‫זה נ"ל להתיר תפירות היריעה המפסקת‬
‫בין חומש לחומש‪ ,‬וכדקי"ל בטור יו"ד‬
‫)סימן רפ"ג( שמותר לכתוב כל חומש‬
‫לבדו וכו' )עכתו"ד(‪ .‬וע"ע בזה בשו"ת‬
‫יבי"א )ח"ד או"ח סימן ט"ו(‪.‬‬
‫וראה עוד בשו"ת לב חיים להגר"ח‬
‫פלאג'י )ח"ב סימן כב( וכן בספרו‬
‫ספר חיים )סימן ו' אות י"א(‪ ,‬ובשו"ת‬
‫צפיחת בדבש )סו"ס נ'( ובשו"ת ישמח‬
‫ע‬
‫סימן ס"ד( שכתב שם לענין כתיבת פצוע‬
‫דכא בא' או בה' דבדיעבד הכל כשר‪,‬‬
‫אלא שאם עדיין לא נתפרו כל היריעות‬
‫א"נ שכבר נתפרו אבל יש איזה פסול‬
‫ודאי בס"ת הרי הוא רשאי לתקן גם‬
‫תיבה זו כדי שתהא באופן הראוי‬
‫לכתחילה‪ ,‬אבל אם כל הס"ת כשירה אין‬
‫לו היתר למחוק האות ולחזור ולכתוב‬
‫כיון שבמחיקתו הוא פוסל ספר הכשר‬
‫מדינא )עכ"ד‪ ,‬והובא בפת"ש סימן רע"ג(‪,‬‬
‫והדברים ק"ו דהרי התם המחיקה היא‬
‫שכשר כך דיעבד‪.‬‬
‫והנה בדברי הבית אפרים לא נתפרש‬
‫טעמו מדוע יש איסור למחוק‬
‫אות מס"ת מושלם‪ ,‬ולפו"ר נראה‬
‫שכונתו מצד איסור הורדה מקדושה‪,‬‬
‫שהרי בזמן המחיקה הוא פוסלו‬
‫מכשרותו ואין לך הורדה גדולה מזו‪ ,‬אך‬
‫אפשר שכונתו מדין איסור מחיקה‬
‫וכמבואר ברמב"ם הנ"ל‪ ,‬וס"ל שזהו רק‬
‫בס"ת שלם וכשר ועיין‪.‬‬
‫לפסול הספר תורה כדי שיהא מותר‬
‫לטלטלו ממקום למקום‬
‫י‪ .‬ולאחר איזה זמן נתראיתי למה שדנו‬
‫האחרונים כלפי מי שרוצה‬
‫לטלטל ס"ת ממקום למקום וחושש‬
‫שלא יטלטלנו בכבודו הראוי לו‪ ,‬האם‬
‫רשאי לפסלו או לא‪.‬‬
‫)מערכת ס"ת דף‬ ‫דהנה בספר פחד יצחק‬
‫קנב ע"א( הביא מ"ש בשו"ת‬
‫מהרשד"ם )יו"ד סימן קפ"ה( בדין המוליך‬
‫עא‬ ‫למחוק אותיות בסוף הס"ת כדי לכבד אנשים‬

‫הותר מחיקה ולהלכה נקטינן לקולא כיון‬ ‫לב )או"ח ס"י( שכל אלו הסכימו לדברי‬
‫דהוי תיקון לס"ת‪.‬‬ ‫החקרי לב שאסור לפסול הס"ת אפילו‬
‫ע"י שעוה‪ ,‬ואפילו במקום שנהגו לעשות‬
‫אסור‬ ‫ואם הוא ספק פסול להחת"ס‬
‫כן ראוי לבטל המנהג‪ ,‬אלא יביאנו‬
‫כשר‬ ‫משום דיש לחוש שהוא‬
‫בכבוד והדר בעשרה שילוו הס"ת אל‬
‫שאר‬ ‫ושוב הוי הורדה‪ ,‬ומסתימת‬
‫בהכ"נ ע"ש‪.‬‬
‫עיקר‪.‬‬ ‫הפוסקים משמע דשרי בכה"ג‪ ,‬וכן‬
‫)ח"ב סימן קע"א סק"ב(‬ ‫ובשו"ת אמרי יושר‬
‫ואם הוא ודאי פסול לכתחילה אף‬ ‫התיר לשלוח ס"ת למרחוק‬
‫שדיעבד כשר מודה החת"ס‬ ‫בארגז‪ ,‬ושאין להתיר תפירתו דחשיב‬
‫שמותר כיון דהוי הורדה דהרי הוא‬ ‫הורדה מקדושתו‪ ,‬וכיון שיש היתר בלא‬
‫עכשיו כדיעבד‪.‬‬ ‫זה אין לעשות מעשה להורידו‬
‫אין לפסול ס"ת כדי להעבירו ממקום‬ ‫מקדושתו‪ ,‬שאל"כ למה אסרו למכור‬
‫למקום‪] .‬ונחלקו הפוסקים אם‬ ‫ס"ת אלא ללמוד תורה ולישא אשה‪,‬‬
‫מותר להתיר תפירות בין חומש‬ ‫יתיר תפירתו וימכרנו‪ ,‬אלא ודאי דהוי‬
‫לחומש[‪.‬‬ ‫הורדה מקדושה‪ ,‬עיי"ש‪ ,‬וראה עוד בענין‬
‫זה של התרת תפירות בספר צדקה‬
‫היוצא לדינא‬ ‫ומשפט )פרק ט"ו סקל"ו‪ ,‬פרק ט"ז סק"ט(‪.‬‬

‫יב‪ .‬ולאחר כל זאת נראה פשוט שאין‬ ‫תמצית הדברים‬

‫שום היתר למחוק אותיות‬
‫מן הס"ת כדי שיהא אפשרות לכבד‬ ‫יא‪ .‬והיוצא לנו מכל זה דלמחוק אות‬
‫אנשים בסיום הכנסת ס"ת‪ ,‬וראיתי שכן‬ ‫מס"ת שלא לצורך אף‬
‫הורה פעם אחת למעשה הגרנ"צ‬ ‫שחוזר וכתבו יש כמה טעמים לאסור‪,‬‬
‫לקהילה‬ ‫שליט"א‬ ‫ראטטענבערג‬ ‫א' למהרש"ק משום לא תעשון כן‪ ,‬ב'‬
‫מסויימת שרצו לעשות הפסקים בכמה‬ ‫להחת"ס דהכתיבה השניה תהיה על‬
‫אותיות כדי לכבד אנשים בגמר הכתיבה‪,‬‬ ‫מקום גרר וזהו הורדה‪ ,‬ג' לבית אפרים‬
‫ואסר להם‪.‬‬ ‫באופן שכל הס"ת היה כשר יש איסור‬
‫לפסול ס"ת‪.‬‬
‫ועיקר הטענה הנ"ל דאם לא נתיר‬
‫למחוק נידו"ד יהא צריך לגנוז‬
‫כשהס"ת כשר‪ ,‬אבל אם יש איזה‬ ‫והנ"מ‬
‫פסול לכו"ע מותר למחוק ולתקן‬
‫היריעה‪ ,‬אינו מובן דאטו בעל הס"ת לאו‬
‫כשהפסול בתיבה זו‪.‬‬
‫ציית דינא הוא‪ ,‬ואם נאמר לו שכך‬
‫ההלכה שאין למחוק ולא לגנוז‪ ,‬וזו היא‬ ‫ואם הפסול בתיבות אחרות וכגון‬
‫כבודו של הס"ת‪ ,‬על כרחו יוותר על‬ ‫סתומה שעשאה פתוחה וכדומה‬
‫מנהג הכיבוד לסיים‪.‬‬ ‫להחת"ס בזה נחלקו הראשונים אם‬
‫הלשכה ‪ /‬הגאון רבי אליעזר הכהן רבינוביץ שליט"א‬ ‫עב‬

‫ע"א( ששמשי מוחק וגבריאל כותב‪,‬‬
‫וכמעשה שהיה בקרקא שהסיום כתבו‬
‫על דרך זה יותר ממאה אנשים‪ .‬וציין‬
‫לקובץ המאסף )חלק ט"ז סימן ל"ה(‪.‬‬
‫)עכ"ד(‪.‬‬
‫ולאחר כתבי כל זאת ראיתי בסוף‬
‫שו"ת ויצבור יוסף בקונטרס‬
‫סדר הכנסת ס"ת )אות א'( שכתב‬
‫בזה"ל‪ :‬ויש להשגיח על הסופרים‬
‫שלא יעשו כמו שאמרו במגילה )ט"ז‬

‫[‬
‫עג‬ ‫בענין נגיעת אות באות בדקות ועי"ז נעשתה לאות אחרת‬

‫הגאון רבי בנימין גורטלר שליט"א‬

‫מח"ס "מזוזות פתחי" ו"תורה שבכתב"‬
‫מג"ש "והגית" בישיבת חברון‬

‫בענין נגיעת אות באות בדקות ועי"ז נעשתה לאות אחרת‪,‬‬

‫ותינוק עדיין מכירה לשתי אותיות‬

‫האם גרירת הדיבוק הוי חק תוכות‬

‫)א( יש לעיין היכא ששתי אותיות נדבקו זה לזה בדקות והתקבלה עי"ז צורת אות‬
‫חדשה‪ ,‬ותינוק עדיין מכירה לשתי אותיות האם כשרה לשתי אותיות או לאות אחת‪.‬‬
‫)ב( ולכאורה יש ראיה מהפרמ"ג א"א סימן ל"ב ס"ק כ"ז להחשיבו כשתי אותיות‪ ,‬וכך‬
‫משמע מהמשנ"ב ס"ק פ'‪,‬‬
‫)ג( הגידולי הקדש בסימן ל"ב סעי' כ"ח הביא בשם הדע"ק שמחשיבו כאות אחת‪ ,‬וחלק‬
‫עליו וסבר כהמשנ"ב‪.‬‬
‫)ד( ובחזו"א או"ח סימן ח' ס"ק י' משמע שסובר כהדע"ק‪ ,‬מ"מ יש לדון בדבריו‪ ,‬האם‬
‫אות זו כשרה כאות אחת‪.‬‬
‫)ה( הפרמ"ג סימן ל"ב א"א ס"ק ג' משמע שע"י החיבור נחשב לאות אחת‪ ,‬וא"כ זה‬
‫סותר לדבריו שהבאנו לעיל ]אות ב'[‪ ,‬וישוב דבריו‪.‬‬
‫)ו( דברים העולים‪.‬‬

‫היכא שנדבקו שתי אותיות זה לזה וע"י‬ ‫א‬

‫דיבוקם התקבלה צורת אות חדשה‪ ,‬רק‬ ‫יש לעיין היכא ששתי אותיות נדבקו זה‬
‫כיון שהדיבוק היה דק ביותר תינוק‬ ‫לזה בדקות והתקבלה עי"ז צורת אות‬
‫קוראו לשתי אותיות כבתחילה‪ ,‬כגון‬ ‫חדשה‪ ,‬ותינוק עדיין מכירה לשתי אותיות‬
‫היכא שהיה כתוב שני זייני"ן ונעשה‬ ‫האם כשרה לשתי אותיות או לאות‬
‫שריטה דקה של דיו ביניהם וחיברם‪,‬‬ ‫אחת‪.‬‬
‫האם שם זי"ן עליהם וכל פסולם הוא‬
‫השו"ע בסימן ל"ב סעי' י"ח כתב וז"ל‬
‫משום מוקף גויל ואם גרר השריטה‬
‫ואם נדבקה אות לאות בין‬
‫כשר‪ ,‬או דלמא ע"י שריטה זו נחשבים‬
‫קודם שתגמר בין לאחר שנגמרה פסול‪,‬‬
‫הזייני"ן לחי"ת‪ ,‬וא"כ אין להכשיר ע"י‬
‫ואם גרר והפרידה כשר‪ ,‬ולא מיקרי חק‬
‫גרירה דהוי חק תוכות אלא בעי לבטל‬
‫תוכות מאחר שהאות עצמה היתה‬
‫צורת הזייני"ן ולהכשירם‪.‬‬
‫כתובה כתיקונה ‪:‬ע"כ‪ .‬והנה יש לעיין‬
‫הלשכה ‪ /‬הגאון רבי בנימין גורטלר שליט"א‬ ‫עד‬

‫לאות פסול רק משום מוקף גויל ולא‬ ‫ב‬

‫משום ח"ת ומשו"ה יכול לגרור‬ ‫ולכאורה יש ראיה מהפרמ"ג א"א ס"ק‬
‫ולהכשיר[‪ ,‬וז"ל ומיירי שלא נשתנה‬ ‫כ"ז להחשיבו כשתי אותיות‪ ,‬וכך משמע‬
‫האות מצורתה ע"י הדביקות‪ ,‬אבל אם‬ ‫מהמשנ"ב ס"ק פ'‪.‬‬
‫נשתנית האות מצורתה ואין התינוק יכול‬ ‫המג"א בס"ק כ"ז הביא את דברי הב"ח‬
‫ליקרותה‪ ,‬וכ"ש אם נשתנית לצורת אות‬ ‫באה"ע שכתב שאם כל אורך‬
‫אחרת כגון וא"ו שנדבק בסופו לנו"ן‬ ‫האות דבוקה לחברתה לא מהני גרירה‪,‬‬
‫]כפופה[ "דיבוק עב" שנראית לצורת‬ ‫ואם נשתנה צורת האות ע"י הדביקות‬
‫טי"ת "עד" שתינוק דלא חכים ולא‬ ‫הוי כמ"ם שנסתמה ]רד"ך[‪ ,‬ועיין‬
‫טיפש יקרא אותו לטי"ת לא מהני גרירת‬ ‫בפרמ"ג שם שהביא את דברי הב"ש‬
‫הדיבוק בזה‪ ,‬דהוי כמ"ם שנסתמה והוי‬ ‫באה"ע ]קכ"ה ס"ק ז'[ שהביא את דברי‬
‫חק תוכות‪ ,‬ע"כ צריך לגרור גם הנו"ן‬ ‫הרב המגיד ]גירושין פ"ד סעי' י'[ דמה‬
‫שגם הוא השתנה מצורתו ונפסל ע"י‬ ‫שמקילין בגט היכא שאינו מוקף גויל‬
‫הדיבוק וכן כל כיוצא בזה ‪:‬ע"כ‪ .‬ובשער‬ ‫דוקא היכא שתינוק יכול לקרותו‪ ,‬אבל‬
‫הציון בס"ק ]צ"ג[ כתב שהמקור הוא‬ ‫היכא שאינו יכול לקרותו אף שלפניו‬
‫הפרמ"ג‪.‬‬ ‫בעי תיקון‪] ,‬כיון שהגרירה הוי חק‬
‫תוכות[‪ ,‬כגון "וידבר" שנדבק הרי"ש‬
‫מבואר להדיא בדברי המשנ"ב שוא"ו‬
‫לבי"ת ונעשה מ"ם ע"ש‪ .‬משמע מדברי‬
‫שנדבק לנו"ן בדיבוק עב כשר‬
‫הפרמ"ג שהיכא שנדבק רי"ש לבי"ת‬
‫לטי"ת‪ ,‬וא"כ אם נידבק בדיבוק דק אף‬
‫"הוי עליה צורת מ"ם" ואפ"ה כתב‬
‫שיש לו איברים של אות טי"ת‪ ,‬מ"מ‬
‫שפסול דוקא היכא שתינוק לא יכול‬
‫כיון שהוא רק דיבוק דק אין שם טי"ת‬
‫לקרותו כרי"ש בי"ת אלא קוראו מ"ם‪,‬‬
‫עליה‪ ,‬אלא שם נו"ן וא"ו עליהם והדיבוק‬
‫ולכאורה צ"ל דמיירי שהיה דיבוק עב‪,‬‬
‫הוי רק חיסרון של מוקף גויל גרידא‪,‬‬
‫אבל אם הדיבוק ביניהם היה ע"י חוט‬
‫ולכן יכול לגרור ויוכשר ולא נחשב‬ ‫השערה בלבד שתינוק מכיר שתי‬
‫הגרירה לחק תוכות‪.‬‬ ‫אותיות‪ ,‬א"כ גרירת הדיבוק הוי רק‬
‫כמוקף גויל בעלמא אבל לא חק תוכות‪,‬‬
‫ג‬ ‫ש"מ שאפי' שבעצם צורת איבריה הם‬
‫הגידולי הקדש בסימן ל"ב סעי' כ"ח‬ ‫כמ"ם‪ ,‬מ"מ כיון שלא נראית כך‪ ,‬אלא‬
‫הביא בשם הדע"ק שמחשיבו כאות‬ ‫נראית כשתי אותיות‪ ,‬שם שתי אותיות‬
‫אחת‪ ,‬וחלק עליו וסבר כהמשנ"ב‪.‬‬ ‫עליהם‪ ,‬והדיבוק לא הופכם לאות מ"ם‪,‬‬
‫והגידולי הקדש סימן ל"ב סעי' כ"ח‬ ‫ומשו"ה פסול רק משום מוקף גויל‪.‬‬
‫הביא בשם ה"דעת קדושים"‬ ‫מבואר במשנ"ב הכא ס"ק פ'‬ ‫וכך‬
‫לחלוק על הנ"ל‪ ,‬וסובר דהיכא שע"י‬ ‫]מבואר בשו"ע שנגיעה בין אות‬
‫עה‬ ‫בענין נגיעת אות באות בדקות ועי"ז נעשתה לאות אחרת‬
‫בסעי' י"ז‪ ,‬והכא בנגיעת הוא"ו לנו"ן‬
‫מלמטה נעשה טי"ת‪ ,‬ואמנם נו"ן אינו‬
‫דומה כלל לכ"ף וניכר שאינו טי"ת ‪:‬ע"כ‪.‬‬
‫והנה החזו"א מקשה את קושית המק"מ‬
‫ומצריך לחלק בין צורת נו"ן של טי"ת‬
‫לצורת נו"ן רגילה‪ ,‬וצ"ב מדוע הוא אינו‬
‫מתרץ פשוט כהמק"מ כיון שהדיבוק‬
‫הוא קל ותינוק עדיין קוראו לשתי‬
‫אותיות לכן אינו נחשב לטי"ת כלל אלא‬
‫נחשב לנו"ן וא"ו‪ ,‬ש"מ שהבין כדעת‬
‫ה"דעת קדושים" שכיון שצורת אבריה‬
‫הם צורת איברים של טי"ת‪ ,‬אע"פ‬
‫שעדיין תינוק מכירו כשתי אותיות שם‬
‫טי"ת עליו‪ ,‬וגרירת הדיבוק הוי חק‬
‫תוכות‪ ,‬ועיין במק"מ ס"ק כ"ח שהוסיף‬
‫לומר בשם דע"ק שודאי אות זו היא‬
‫כשרה ]כגון שני זייני"ם שנדבקו‬
‫"כשרים" לחי"ת[ אפי' שתינוק אינו‬
‫מכירה‪ ,‬אבל בחזו"א אפשר להסתפק‬
‫די"ל שאפי' ששם טי"ת עליה מ"מ א"א‬
‫להכשירה לטי"ת כיון שתינוק אינו‬
‫מכירה‪ ,‬כמו שכתב הביה"ל ]בסעי' ט"ו‬
‫ד"ה כשר[ בשם שיורי כנסת הגדולה‬
‫שאפי' שהאות צורתה עליה אם תינוק‬
‫לא מכירה פסול‪ ,‬ועיין להלן מה שנכתוב‬
‫בזה בעזה"י‪.‬‬
‫ה‬
‫הפרמ"ג סימן ל"ב א"א ס"ק ג' משמע‬
‫שע"י החיבור נחשב לאות אחת‪ ,‬וא"כ‬
‫זה סותר לדבריו שהבאנו לעיל ]אות‬
‫ב'[‪ ,‬וישוב דבריו‪.‬‬
‫בסעי' ד' כתב וז"ל צריך שלא‬ ‫השו"ע‬
‫תדבק שום אות בחברתה אלא‬
‫שריטת דיו התחברו שתי אותיות ונעשו‬
‫לאות אחת אפי' שתינוק מכירם לשתי‬
‫אותיות הוי הגרירה חק תוכות‪ ,‬כגון‬
‫שנדבקו שני זייני"ם ונעשו לחי"ת אפי'‬
‫שתינוק קוראו לשני זייני"ם א"א לתקן‬
‫ע"י גרירה‪ ,‬וכן אם נדבק וא"ו לנו"ן א"א‬
‫לגרור הדיבוק אפי' בדיבוק קל דהוי‬
‫טי"ת‪ ,‬ומשו"ה הגרירה הוי חק תוכות‪ ,‬וכן‬
‫יו"ד שנדבקה לרי"ש אפי' שתינוק קוראו‬
‫יו"ד רי"ש פסול משום שהוי דלי"ת‪ .‬אולם‬
‫הגידולי הקדש חולק עליו וסובר כמו‬
‫שדייקנו בפרמ"ג וכמו שכתב המשנ"ב‬
‫כנ"ל‪ ,‬והביא ראיה לדבריו וז"ל וראיה לזה‬
‫מירושלמי ברשב"א וב"י בדיבוק "ארצינו‬
‫תפארתינו" שהנו"ן נדבקה לוא"ו למטה‬
‫]הדוגמא שהמשנ"ב הביא[ נעשה מהם‬
‫ציור טי"ת וכו' אפ"ה חשיב ליה ראוי‬
‫לגרירה ע"י שתינוק מכיר שהם שתי‬
‫אותיות נו"ן וא"ו‪ ,‬ולא מיחשב חק תוכות‬
‫ע"י גרירה וכו' ע"ש‪ .‬ועיין עוד שהאריך‬
‫בזה בסימן ל"ג וכך הסיק שאם אותיות‬
‫נדבקו ע"י דיבוק דק ותינוק מכירו כשתי‬
‫אותיות נחשב לשתי אותיות‪.‬‬
‫ד‬
‫אולם בחזו"א או"ח סימן ח' ס"ק י'‬
‫משמע שסובר כהדע"ק‪ ,‬מ"מ יש‬
‫לדון בדבריו‪ ,‬האם אות זו כשרה‬
‫כאות אחת‪.‬‬
‫ובחזו"א ]או"ח סימן ח' ס"ק י'[ לכאורה‬
‫משמע שהבין כדעת ה"דעת‬
‫קדושים" שכתב וז"ל ויש לעיין‬
‫"בארצינו" שנגע הוא"ו לנו"ן למה כשר‬
‫נהי דמוקף גויל אינו פוסל כדאיתא‬
‫הלשכה ‪ /‬הגאון רבי בנימין גורטלר שליט"א‬
‫לתי"ו[‪ ,‬ב( מה בעי להביא ראיה ממ"ם‬
‫שנסתמה הרי זה פשיטא שאם יש עליה‬
‫צורה של נו"ן גמורה היא נו"ן גמורה‪ ,‬ג(‬
‫דאם נימא שיש חילוק בין היכא‬
‫שהמושב שעשה הוא עב כנו"ן או‬
‫כשריטה שתינוק אינו מכירו לנו"ן‪ ,‬א"כ‬
‫מדוע כותב הפרמ"ג בפשטות שאם‬
‫הוא"ו נדבק לתי"ו איכא חיסרון של חק‬
‫תוכות‪ ,‬הרי הוי ליה לחלק האם זוהי‬
‫שריטה דקה שתינוק לא מכיר עי"ז שזה‬
‫נו"ן‪ ,‬או שנדבקה ע"י מושב עב‪ ,‬וביותר‬
‫שהרי בפשטות אם נדבק הוא"ו לתי"ו‬
‫שלא בכוונה לא נעשה נו"ן ברורה ומדוע‬
‫לא חילק בזה‪ ,‬ש"מ שסבר שבכל אופן‬
‫הוא"ו נחשב לנו"ן‪.‬‬
‫ולזה כשר אף אם לא הפריד וכו'‪ ,‬ומיהו‬
‫וא"כ הפרמ"ג לכאורה סותר דברי עצמו‬
‫שהרי הוכחנו לעיל ]באות ב'[‬
‫שהפרמ"ג סובר שהיכא שנדבקו שתי‬
‫אותיות בדיבוק קל ותינוק קוראו כשתי‬
‫אותיות נידון כשתי אותיות‪ ,‬ואע"פ שע"י‬
‫הדיבוק נהפך צורתם לאות אחרת‪ ,‬מ"מ‬
‫אנו מגדירים את האותיות ע"י תינוק‬
‫ואם תינוק קוראו לאות אחת נחשב‬
‫לאות אחת‪ ,‬ואם קוראו לשתי אותיות‬
‫נחשב כשתי אותיות‪ ,‬והחיבור הוא‬
‫חיסרון של מוקף גויל גרידא‪ ,‬וא"כ מדוע‬
‫הכא מגדיר את השריטה שמחברת בין‬
‫הוא"ו לתי"ו כמושב של נו"ן‪ ,‬ולא‬
‫מחשיבו כדיו גרידא שמחבר שתי‬
‫אותיות‪ ,‬וכל חסרונו הוא משום מוקף‬
‫גויל ולא משום חק תוכות וצ"ע‪.‬‬
‫א"כ פשיטא שהוי חק תוכות ומעיקרא‬
‫י"ל דהיכא שנדבקו שתי אותיות‬ ‫ואולי‬
‫זו לזו כגון בי"ת לרי"ש במילת‬
‫עו‬
‫כל אות תהיה מוקפת גויל‪ ,‬וכתב שם‬
‫המג"א בס"ק ג' אם האות גדול ונדבק‬
‫בסופו באופן שאם תגרר מה שדבוק‬
‫מ"מ ישאר צורת אות כשר ]בשם‬
‫רד"ך[‪ ,‬פי' היינו כדעת הירושלמי‬
‫שפסול של מוקף גויל זה רק בתחילת‬
‫כתיבת האות ]ובאמצעה איכא שם ספק‬
‫אם נאמר בהא פסול של מוקף גויל [‪.‬‬
‫אבל בסופה כשר ולא בעי לגרור‪ ,‬וכתב‬
‫שם הפרמ"ג וז"ל עיין מג"א כתב שני‬
‫דינים א' אם אות ארוך כראוי ואח"כ‬
‫נדבק בסופו עם אות אחרת באופן‬
‫שאם נדבק האורך שדבוק על דרך משל‬
‫לאבותיך וא"ו עם תי"ו כזה ו_ת שאם‬
‫נגרר כל הדבוק ישאר באורך כראוי לזה‬
‫בצורה שכתבנו ]וא"ו שנדבקה לתי"ו[‬
‫נשתנה וא"ו לנו"ן והוה כמ"ם פתוחה‬
‫שנסתמה ואין להכשיר בגרירה‪ ,‬והוי‬
‫שלא כסדרן ‪:‬ע"ש‪.‬‬
‫ולכאורה באיזה אופן מיירי הפרמ"ג‬
‫האם ע"י שנדבקה הוא"ו‬
‫לתי"ו תינוק קוראו נו"ן‪ ,‬או מיירי שעדיין‬
‫תינוק קוראו וא"ו תי"ו מחמת שהקו‬
‫המחבר ביניהם הוא קו דק‪ ,‬ותינוק מבין‬
‫שקו זה אינו חלק מהאות אלא שזה‬
‫שריטה גרידא שמחברת שתי אותיות‪,‬‬
‫ואפ"ה הפרמ"ג מחשיבו לאות נו"ן‪.‬‬
‫ונראה לפרש דבריו שאפי' שעדיין תינוק‬
‫קוראו לוא"ו תי"ו מ"מ מחשיבו הפרמ"ג‬
‫לנו"ן‪ ,‬א( דאם מיירי שתינוק קוראו לנו"ן‬
‫מאי קסבר ולבסוף מאי קסבר‪] ,‬ומאי‬
‫ס"ד לדון עליו מחמת הנגיעה של וא"ו‬
‫עז‬ ‫בענין נגיעת אות באות בדקות ועי"ז נעשתה לאות אחרת‬
‫לנו"ן‪ ,‬מ"מ לכסדרן ודאי כשרה‪ ,‬וא"כ‬
‫נחשבת שצורת נו"ן גמורה עליה‬
‫ומשו"ה מחשיבו לנו"ן ולא לוא"ו ע"ש‬
‫ודוק'‪ ,‬ולפ"ז היכא שנדבקו שני זייני"ן‬
‫זה לזה ע"י דיבוק דק ביותר אותיות‬
‫אלו יחשבו לאות חי"ת ולא לשתי זייני"ן‬
‫כיון שאין שום חיסרון בצורת חי"ת זו‬
‫]דלא כגידו"ה[‪ ,‬דהרי כל אות חי"ת‬
‫בנויה ע"י שני זייני"ן שמחוברים זה לזה‪,‬‬
‫ובפרט לרש"י והרמב"ם שצורת חי"ת‬
‫לדעתם היא ללא חטוטרת וכל השינוי‬
‫שיש בין חי"ת לחי"ת רגילה היא בעובי‬
‫הגג ותו לא ודוק‪.‬‬
‫לדחות דאם תתחבר כ"ף לוא"ו תהיה‬
‫ונראה עוד לישב את הסתירה בפרמ"ג‬
‫באופן אחר‪ ,‬דסובר דכל היכא‬
‫שהדיבוק בין שתי האותיות הוא דיבוק‬
‫דק וניכר היטב שהם שתי אותיות‬
‫מדובקות זו לזו כל הפסול הוא רק‬
‫משום היקף גויל גרידא ]כדעת‬
‫הגידו"ה[‪ ,‬אולם היכא שכל האיבר הוא‬
‫דק מתחילתו עד סופו כגון וא"ו‬
‫שנדבקה לאות תי"ו שלפניה ע"י‬
‫שנמשך שריטת דיו מתחתית רגל הוא"ו‬
‫לתחתית רגל התי"ו בהא דוקא החשיב‬
‫הפרמ"ג את הוא"ו לנו"ן ]אע"פ שודאי‬
‫תינוק קורא וא"ו תי"ו ולא נו"ן תי"ו[‪,‬‬
‫והטעם כיון שהדין הוא שאין שיעור‬
‫לעובי האותיות א"כ אפשר לעשות‬
‫לכתחילה לנו"ן מושב דק ביותר‬
‫כשריטת דיו בעלמא‪ ,‬משא"כ היכא‬
‫שנדבק אות בי"ת לרי"ש שניכר בדיבוק‬
‫עצמו שיש הכא שתי אותיות דהרי בגג‬
‫עצמו ניכר שאינו איבר אחד שבתחילתו‬
‫"וידבר"‪ ,‬גם האות רי"ש וגם האות בי"ת‬
‫הם לא איברים גמורים של האות מ"ם‪,‬‬
‫שהרי אות מ"ם בנויה מכ"ף וא"ו‪ ,‬ולא‬
‫מבי"ת רי"ש‪ ,‬ומשו"ה כל היכא‬
‫שהדיבוק הוא לא היטב ותינוק עדיין‬
‫קורא בי"ת רי"ש‪ ,‬א"כ מוכח מתוך‬
‫הכתב שלא נעשה פה אות מ"ם‪ ,‬אלא‬
‫הוו שתי אותיות שאין גויל ביניהם‪ ,‬אבל‬
‫אה"נ אם היו נדבקים כ"ף ווא"ו אחד‬
‫לשני אפי' בדקות ותינוק קוראו כ"ף‬
‫וא"ו אנו נחשיבו למ"ם‪ ,‬ונראה דמשו"ה‬
‫הפרמ"ג הביא דוגמא זו שבי"ת נדבקה‬
‫לרי"ש‪ ,‬ולא שכ"ף נדבקה לוא"ו ]ויש‬
‫פסולה למ"ם סתומה כיון שעגולה‬
‫למטה בצד ימין הוי קצת כסמ"ך[‪ ,‬וה"ה‬
‫המשנ"ב שמיירי שנדבק נו"ן לוא"ו‬
‫ונעשה טי"ת והרי יש חילוק בין וא"ו‬
‫נו"ן לטי"ת‪ ,‬א( שהנו"ן של טי"ת ראשה‬
‫כוא"ו ולא כזי"ן והכא ראשה כזי"ן‪ ,‬ב(‬
‫הטי"ת בנויה מנו"ן זי"ן ולא מנו"ן וא"ו‪,‬‬
‫א"כ כשנדבק רק מעט ונראה כשתי‬
‫אותיות ודאי שנחשיבו לשתי אותיות‬
‫ואת הדיבוק לחיסרון גויל בעלמא‪,‬‬
‫משא"כ בנידון של הפרמ"ג שכתב וא"ו‬
‫ואח"כ תי"ו ונדבק מלמטה הוא"ו לתי"ו‬
‫שהפרמ"ג מחשיבו לנו"ן ]כפופה[ י"ל‬
‫שממש דומה לנו"ן ואפי' שהמושב דק‬
‫ונראה כשריטה‪ ,‬מ"מ כיון שאין שיעור‬
‫לעובי האותיות שפיר נחשב למושב של‬
‫נו"ן‪ ,‬ואע"פ שראש הנו"ן בעלמא הוא‬
‫כזי"ן והכא ראש הנו"ן הוא כוא"ו‪ ,‬מ"מ‬
‫י"ל שהוא שינוי קל ואפי' שהפרמ"ג‬
‫באות נו"ן מסתפק אם נו"ן זו כשרה‬
‫הלשכה ‪ /‬הגאון רבי בנימין גורטלר שליט"א‬
‫]ב[ היכא שנתחברו שני זייני"ן להדדי‬
‫ע"י דיבוק קל ביותר ותינוק קורא‬
‫שני זייני"ן ]ולא חי"ת[ לדעת "הדעת‬
‫קדושים" פשיטא דנחשב לחי"ת וגם‬
‫החזו"א נראה דיפסול לשני זייני"ן‪,‬‬
‫ובדעת הפרמ"ג והמשנ"ב יש ליסתפק‬
‫האם הכא יודו לפסול כיון שיש לפנינו‬
‫ממש איברים של אות חי"ת ומה‬
‫שאינו ניכר לחי"ת הוא רק מחמת‬
‫דיבוק דק בין שני הזייני"ן וכיון שאין‬
‫שיעור לעובי האותיות דינו כחי"ת ולא‬
‫כשני זייני"ן‪ ,‬והגידו"ה מכשיר אותיות‬
‫אלו לשני זייני"ן‪.‬‬
‫]ג[ היכא שכתב וא"ו ואחריה תי"ו‬
‫ונמשך שריטת דיו מתחתית רגל‬
‫הוא"ו לתחתית רגל התי"ו ותינוק קורא‬
‫וא"ו תי"ו כתב הפרמ"ג דא"א להכשיר‬
‫את האות וא"ו לוא"ו דצורתו הוא נו"ן‬
‫כפופה‪ ,‬אף שתינוק אינו קורא נו"ן‪,‬‬
‫ואפשר לבאר בשני אופנים א' כיון‬
‫שצורתו היא ממש כנו"ן ]משא"כ בנו"ן‬
‫שנתחברה לוא"ו‪ ,‬ובבי"ת שנתחברה‬
‫לרי"ש[‪ ,‬ב' כיון שמושב הנו"ן ]שריטת‬
‫הדיו שנתחברה לוא"ו[ הוא דק מתחילתו‬
‫ועד סופו בהא אמרינן אין שיעור לעובי‬
‫האותיות ]משא"כ בשני זייני"ן שנדבקו‬
‫להדדי בדיבוק קל שבאיבר עצמו )הגג(‬
‫ניכר שהוא שתי אותיות בהא לא אמרינן‬
‫שאין שיעור לעובי האותיות[‪] .‬ועיין‬
‫בספר "תורה שבכתב" סימן מ"ב‬
‫שהארכנו בביאור דין זה[‪.‬‬
‫[‬
‫עח‬
‫הוא עבה ואח"כ נעשה דק ואח"כ שוב‬
‫נעשה עבה בהא לא אמרינן אין שיעור‬
‫לעובי האותיות כיון שהעובי של האיבר‬
‫עצמו משתנה מתחילתו לסופו ומוכח‬
‫ע"י שיש שתי אותיות לפנינו‪ ,‬ולפ"ז גם‬
‫היכא שנדבקו שני זייני"ן להדדי בדיבוק‬
‫דק שתינוק קורא שני זייני"ן ]ולא‬
‫חי"ת[‪ ,‬יהיה כשר לשני זייני"ן ]ובעי‬
‫לגרור משום היקף גויל גרידא[ כיון‬
‫שהגג בתחילתו הוא עבה וכן בסופו ורק‬
‫באמצע הוא דק בהא ךלא אמרינן אין‬
‫שיעור לעובי האותיות ודוק‪.‬‬
‫ו‬
‫דברים העולים‬
‫דברים העולים‪] :‬א[ היכא דנדבקו שתי‬
‫אותיות להדדי בדיבוק קל‬
‫ועדיין תינוק קורא אותם כשתי אותיות‪,‬‬
‫ואם הדיבוק היה עבה תינוק היה קוראו‬
‫כאות אחת כגון נו"ן כפופה שנדבקה‬
‫לוא"ו ]שאברי הטי"ת אינם דומים ממש‬
‫לנו"ן וא"ו[ שאם הדיבוק היה עבה תינוק‬
‫היה קוראו טי"ת ‪ ,‬דעת "הדעת קדושים"‬
‫שדינה כאות טי"ת ולא כנו"ן וא"ו‪ ,‬וכך‬
‫משמע בדברי החזו"א ]מ"מ אפשר‬
‫שהחזו"א לא יכשיר אות זו לטי"ת דמ"מ‬
‫תינוק אינו מכירו לאות זו[‪ ,‬אולם דעת‬
‫המשנ"ב והגידו"ה דאותיות הנ"ל‬
‫נחשבים לשתי אותיות וכל הפסול הכא‬
‫הוא משום היקף גויל גרידא‪ ,‬וכן נראה‬
‫לבאר את דעת הפרמ"ג‪.‬‬
‫עט‬ ‫בענין השם הקדוש שאותיות נוגעות זו בזו‬

‫הגאון רבי בנימין גורטלר שליט"א‬

‫מח"ס "מזוזות פתחי" ו"תורה שבכתב"‬
‫מג"ש "והגית" בישיבת חברון‬

‫בענין השם הקדוש שאותיות נוגעות זו בזו‬

‫)א( שו"ע סימן ל"ב סעי' כ"ו אם אותיות של שם דבוקות מותר להפרידן‪ ,‬וכתב הנו"ב‬
‫יו"ד ]קס"ט[ ]מובא במשנ"ב שם[ דשרי למחוק מעט מעובי השם דוקא היכא שודאי‬
‫מתקן הסת"ם‪ ,‬אבל בספק האם הסת"ם כשר‪ ,‬אסור‪.‬‬
‫)ב( הערוך השלחן בסימן רע"ו סעי' ל"ח מקשה הרי מיפה את השם ומקיים "זה קלי‬
‫ואנוהו" וא"כ מדוע אסור לגרור מעט מעובי האות‪ ,‬וכ"כ הבאר עשק סימן ז'‪.‬‬
‫)ג( השו"ת בית שלמה‪ ,‬ואבני נזר‪ ,‬מקשים מדוע הנו"ב אוסר מספק‪ ,‬הרי ספק דרבנן‬
‫לקולא‪ ,‬והמחנה חיים מישב שספק דרבנן במקום דאיתחזק איסורא אזלינן לחומרא‪,‬‬
‫ובנו"ב לא משמע שמשו"ה אסר‪.‬‬
‫)ד( הגרע"א‪ ,‬והקס"ה‪ ,‬והגידו"ה‪ ,‬מקשים על הנו"ב דאפי' שהוי רק ספק פסול מ"מ‬
‫נחשב כודאי תיקון‪ ,‬כיון שללא התיקון בעי לגנוז הס"ת‪.‬‬
‫)ה( הגידו"ה מקשה על הנו"ב דכיון שהדיו נדבק הוא מקלקל את השם א"כ מדוע נחשב‬
‫לנטפל‪ ,‬מ"ש מהסמיך אות שאינה קשורה להשם כגון פ"א‪.‬‬
‫)ו( )ז( ביאור דברי הנו"ב‪.‬‬
‫)ח( דברים העולים‪.‬‬

‫האותיות נעשה בשעת כתיבה‪ ,‬דאז‬ ‫א‬

‫פסול לכוע' משום היקף גויל‪ ,‬ולצורך‬
‫תיקון שרי לגרור חלק מהאות‪ ,‬אבל אם‬
‫הדיבוק נעשה לאחר כתיבה דהוי ספק‬
‫אם מתקן אסור‪ ,‬כוונתו שהב"י לעיל‬
‫בסעי' ט"ו ט"ז הביא מחל' ראשונים‬
‫במה נאמר חיסרון של היקף גויל‪ ,‬האם‬
‫חיסרון של היקף גויל היינו עירוב‬
‫אותיות פי' שאותיות נוגעות זו בזו‪ ,‬ולפי‬
‫צד זה הכא איכא חיסרון של מוקף גויל‬
‫שהרי אותיות נוגעות זו בזו‪ ,‬ופסול זה‬
‫איכא אפי' אם נעשו לאחר כתיבה‪ ,‬או‬
‫שהחיסרון הוא היכא שהאות אינה‬
‫מוקפת "בשעת כתיבה"‪ ,‬ואם בשעת‬
‫כתיבה אינה מוקפת גויל פסולה בין אם‬
‫שו"ע סימן ל"ב סעי' כ"ו אם אותיות של‬
‫שם דבוקות מותר להפרידן‪ ,‬וכתב הנו"ב‬
‫יו"ד ]קס"ט[ ]מובא במשנ"ב שם[ דשרי‬
‫למחוק מעט מעובי השם דוקא היכא‬
‫שודאי מתקן הסת"ם‪ ,‬אבל בספק האם‬
‫הסת"ם כשר אסור‪.‬‬
‫השו"ע בסימן ל"ב סעי' כ"ו כתב וז"ל‬
‫אם אותיות של שם דבוקות‬
‫יכול להפרידם עכ"ל‪ .‬והמשנ"ב בס"ק‬
‫קכ"ו קכ"ז‪ ,‬וכן הביה"ל שם‪ ,‬הביא את‬
‫דברי הנו"ב יו"ד תנינא סימן קס"ט‪,‬‬
‫שמבאר שמה שמותר לגרור ולהפריד‬
‫האותיות ולא חיישינן למחיקת חלק‬
‫"מהשם"‪ ,‬זה דוקא היכא שהדיבוק בין‬
‫הלשכה ‪ /‬הגאון רבי בנימין גורטלר שליט"א‬
‫תמה‪ ,‬לקיים בו "זה קלי ואנוהו"‪ ,‬דמי‬
‫שיכחיש והוד והדר השם הוא אם מוקף‬
‫גויל הוא במקומו‪ ,‬כי בלי הקפת גויל‬
‫אינו מהודר ונאה‪ ,‬ולא מבעיא אם "זה‬
‫קלי ואנוהו" זה דאורייתא‪ ,‬אלא אפי'‬
‫הוא דרבנן‪ ,‬עכ"פ הוי מצוה דרבנן‬
‫הנסמך על פסוק בתורה וכו' הלא בודאי‬
‫אי הוי כתוב שם ע"ז על איזה מקום‬
‫בלי הקפת גויל ובא ישראל חס ושלום‬
‫ומחק מקצת אות כדי שיהיה מוקף גויל‬
‫ויהיה נאה ומהודר חס ושלום‪ ,‬הוא‬
‫פושע ישראל שמייקר שם ע"ז‪ ,‬וא"כ‬
‫נהפוך הוא אם בא ישראל ומוחק מקצת‬
‫אות כדי שיהיה שם "השם" מהודר ונאה‬
‫שלא עשה איסור כלל אפי' מדרבנן וכו'‪,‬‬
‫וכ"כ בבאר עשק סימן ז' וכו' עכ"ל‪ .‬והנה‬
‫באמת צ"ב מה היא סברת הנו"ב הרי‬
‫השתא מיפה את "השם" וכן מקיים‬
‫מצות "זה קלי ואנוהו" ומדוע יהיה אסור‬
‫משום מחיקת השם‪ ,‬ועיין להלן מה‬
‫שנכתוב בזה בעזרה"י‪.‬‬
‫והערוך השולחן סימן רע"ו סעי' ל"ח‬
‫ג‬
‫בסופו הביא את דברי הנו"ב‬
‫השו"ת בית שלמה‪ ,‬ואבני נזר‪ ,‬מקשים‬
‫מדוע הנו"ב אוסר מספק‪ ,‬הרי ספק‬
‫דרבנן לקולא‪ ,‬והמחנה חיים מישב‬
‫שספק דרבנן במקום דאיתחזק איסורא‬
‫אזלינן לחומרא‪ ,‬ובנו"ב לא משמע‬
‫דמשו"ה אסר‪.‬‬
‫עוד הקשו האחרונים על הנו"ב ]שו"ת‬
‫חבצלת השרון יו"ד סימן פ"ג‪ ,‬וכן‬
‫בתש' בית שלמה ח"ב סימן קל"ב‬
‫וקל"ט‪ ,‬וכן אבני נזר או"ח ח' ויו"ד‬
‫שס"ז[ שהרי הנו"ב כתב שכל האיסור‬
‫פ‬
‫נגע אות באות בין אם האות נוגעת‬
‫בסוף הקלף או באיזה נקב‪] ,‬אפי' שעי"ז‬
‫אין עירוב אותיות[‪ ,‬ולפי צד זה אם‬
‫האותיות נגעו זה בזה לאחר כתיבה‬
‫כשר‪ ,‬וכיון שהוי ספק פסול היכא‬
‫שנגעו לאחר כתיבה דזה תלוי בצדדים‬
‫הנ"ל משו"ה גרירת הדיבוק לא הוי‬
‫"ודאי תיקון" לכן אסור לגרור בין‬
‫האותיות ולהכשירן‪ ,‬כיון דחיישינן לצד‬
‫שהשתא האותיות כשרות ובמחיקתו‬
‫עובר על איסור דרבנן של מחיקת השם‬
‫]והוי איסור דרבנן ולא דאורייתא כיון‬
‫שאינו מבטל צורת האות רק מוחק חלק‬
‫מעובי האות[‪.‬‬
‫ב‬
‫הערוך השלחן בסימן רע"ו סעי' ל"ח‬
‫מקשה הרי מיפה את השם ומקיים‬
‫"זה קלי ואנוהו" וא"כ מדוע אסור‬
‫לגרור מעט מעובי האות‪ ,‬וכ"כ הבאר‬
‫עשק סימן ז'‪.‬‬
‫וחלק עליו וז"ל ולענ"ד כיון שכוונתו‬
‫לתקן‪ ,‬והאותיות כשהן מופרדים זה מזה‬
‫הוי יפוי מותר‪ ,‬כוונתו שהאיסור של "לא‬
‫תעשון כן לה' אלקיכם" פי' מה שיש‬
‫דין לעשות לעבודה זרה דהיינו לבזותה‪,‬‬
‫נאמר לא תעשון כך להשם‪ ,‬והכא הרי‬
‫מיפה את האות‪ ,‬וכעין זה הקשה המחנה‬
‫חיים ח"ג סימן נ"ו ד"ה ולפום וז"ל אך‬
‫הגם שאינו כדאי לחלוק על הנו"ב נראה‬
‫לי שמותר למחוק קצת מן האות כדי‬
‫שיהיה מוקף גויל כדי שיהיה כתיבה‬
‫פא‬ ‫בענין השם הקדוש שאותיות נוגעות זו בזו‬

‫אזלינן לחומרא‪ ,‬והנה דברי הש"ך הללו‬ ‫למחוק משהו מעובי האות הוא מדרבנן‬
‫אינם מוסכמים לכוע'‪ ,‬הש"ך כתב את‬ ‫]ולא דאורייתא כיון ד"השם" עדיין קיים[‬
‫דבריו ביו"ד סימן ק"י בקונטרס ס"ס‬ ‫וסברת רבנן היא דלא גרע מנטפל ואסרו‬
‫ס"ק כ'‪ ,‬וע"ש בתורת השלמים ס"ק ל"ו‬ ‫למוחקו‪ ,‬וא"כ היכא שנדבקו אותיות‬
‫שהביא ראיות שגם בכהאי גוונא אמרינן‬ ‫לאחר כתיבה דיש ספק אם זה פסול‪,‬‬
‫ספק להקל ]ולענין מעשה נשאר בצ"ע[‪,‬‬ ‫א"כ נימא ספק דרבנן לקולא‪] ,‬והנה‬
‫וכן הט"ז בהלכות מליחה סימן ס"ט ס"ק‬ ‫הביה"ל שם שמביא את דברי הנו"ב‬
‫כ"ד חולק על הש"ך בספק חתיכת בשר‬ ‫דהיכא שנדבק לאחר כתיבה אסור‬
‫אם נמלחה אמרינן ספק דרבנן לקולא‪,‬‬ ‫למוחקו מחמת ספק‪ ,‬כתב שם שאם‬
‫וע"ש בנקודות הכסף ס"ק ה' שחולק‬ ‫ספק מתי נדבק האם בשעת כתיבה או‬
‫על הט"ז דאזיל לשיטתו דבעי להחמיר‬ ‫אח"כ אפשר להקל למחוק משום ס"ס‪,‬‬
‫בכהאי גוונא‪ ,‬עוד כתב הט"ז ביו"ד הלכ'‬ ‫ספק אם נדבק בשעת כתיבה או אח"כ‪,‬‬
‫חציצה סימן קצ"ח ס"ק כ"א שהיכא‬ ‫ואפי' את"ל שנדבק אח"כ‪ ,‬שמא גם אם‬
‫נדבק אח"כ פסול‪ ,‬ואפי' להמחמירים‬
‫שיש ספק אם היה חציצה בטבילה‬
‫בס"ס באיסור מחיקה‪ ,‬יש להקל בזה‪,‬‬
‫]במיעוט המקפיד שהוי חציצה מדרבנן[‬
‫כיון שהנו"ב כתב שלגרור מעובי האות‬
‫אמרינן ספק דרבנן לקולא אפי' דאיכא‬
‫הוא איסור מדרבנן עכ"ד‪ .‬א"כ יש‬
‫חזקת טומאה‪ ,‬ועיין עוד בסד"ט סימן‬
‫מחמירים באיסור מחיקה אפי' בס"ס‬
‫קצ"ט ס"ק מ' שהאריך בזה‪ ,‬וא"כ קצת‬
‫באיסור דאורייתא‪ ,‬א"כ לדעתם אולי‬
‫צ"ע תירוץ זה דמדוע הנו"ב בתש' לא‬
‫מחמירים באיסור מחיקה מדרבנן בספק‬
‫תלה איסורו בפלוגתת האחרונים הנ"ל‪.‬‬ ‫אחד וכך סבר הנו"ב[‪ ,‬וכן הקשה הגידולי‬
‫הקדש בסימן רע"ו ס"ק כ"ו וז"ל גם‬
‫ד‬ ‫לסברתו הא איסור מחיקת נטפלין לנו"ב‬
‫הגרע"א‪ ,‬והקס"ה‪ ,‬והגידו"ה‪ ,‬מקשים על‬ ‫הוא מדרבנן‪ ,‬ולא הוי ליה לנו"ב לפסול‬
‫הנו"ב שאפי' שהוי רק ספק פסול מ"מ‬ ‫דלא יהיה תיקון בגרירה מכח ספק‪,‬‬
‫נחשב כודאי תיקון‪ ,‬כיון שללא התיקון‬ ‫אדרבה ספק דרבנן לקולא ע"כ‪.‬‬
‫בעי לגנוז הס"ת‪.‬‬
‫ובשו"ת מחנה חיים הנ"ל כתב לישב‬
‫עוד הקשו האחרונים על הנו"ב דאף‬ ‫וז"ל אך דבר גדול דיבר הנו"ב‬
‫שהוי ספק אם פסול הס"ת מ"מ‬ ‫דאתחזק בו איסור דרבנן וספק אם צריך‬
‫נתיר לגרור להפריד האותיות דגם‬ ‫תיקון‪ ,‬א"כ גם ספק דרבנן במקום‬
‫מחמת ספק זה נחשב לתיקון וז"ל רע"א‬ ‫דאתחזק לחומרא ודוק'‪ .‬ונראה כוונתו‬
‫]תנינא סוף תש' י"ד[ אמנם נראה לי‬ ‫לדעת הש"ך דכל מה דאמרינן ספק‬
‫דאין נוחים דברי הנו"ב בזה דאף דעושה‬ ‫דרבנן לקולא זה היכא דלא אתחזק‬
‫כן מספיקא מקרי ע"מ לתקן לצאת מזה‬ ‫איסורא‪ ,‬אבל במקום דאתחזק איסורא‬
‫הלשכה ‪ /‬הגאון רבי בנימין גורטלר שליט"א‬
‫מותר‪ ,‬וכ"כ בשו"ת בית אפרים סימן‬
‫פ"א דאף אם הפסול הוא רק מחמת‬
‫ספיקא מ"מ כיון דאין הכוונה רק לתקן‬
‫את הפסול תיקון מקרי ושרי וכו' עכ"ל‪.‬‬
‫והנה האחרונים הנ"ל הבינו בפשטות כיון‬
‫שהס"ת או תפילין או מזוזה יהיו צריכים‬
‫גניזה מחמת ספק א"כ ודאי נחשבים‬
‫דבעו תיקון ויהיה שרי לגרור או לתקן‬
‫ודברי הנו"ב צ"ב‪.‬‬
‫והנה רע"א ראה את הנו"ב קמא תש'‬
‫ה‬
‫ע"ה ולכן הקשה עליו מהשו"ע‬
‫הגידו"ה מקשה על הנו"ב דכיון שהדיו‬
‫נדבק הוא מקלקל את השם א"כ מדוע‬
‫נחשב לנטפל‪ ,‬מ"ש מהסמיך אות‬
‫שאינה קשורה להשם כגון פ"א‪.‬‬
‫עוד הקשה הגידולי הקדש שם ס"ק כ"ו‬
‫וז"ל ותו דלא מסתבר כלל לומר‬
‫דנגיעה המקלקלת באות נחשב‬
‫כנטפלים‪ ,‬דהא בהטפיל להשם אות‬
‫שאין לו שיכות להטפיל לו אין בו‬
‫קדושת נטפל‪ ,‬וכמו שכתב הרמע' והט"ז‬
‫כ"ש בזה עכ"ל‪ .‬ובאמת דברי הנו"ב צ"ב‬
‫מדוע נחשיב לנטפל מעט דיו‬
‫שמקלקלת האות‪ ,‬ולכאורה יש לישב‬
‫קושיה זו דבשלמא אם כתב אחר השם‬
‫הקדוש אות פ"א שאין לו שיכות לאות‬
‫לכוע'‪ ,‬בהא אמרינן שלא נחשב לנטפל‪,‬‬
‫אבל טיפת דיו שמחברת האותיות‪ ,‬שדיו‬
‫זה מחובר ממש לאותיות אפשר‬
‫שנעשה ממש חלק מהם‪ ,‬וכיון שהוי‬
‫פלוגתא אם פסול או לא‪ ,‬למכשירים י"ל‬
‫דהוי נטפל וכיון שאין בהא שום חיסרון‬
‫אסור לגרור אפי' מעט ממנו‪.‬‬
‫פב‬
‫בספיקא‪ ,‬וראיה לזה דהא בסימן רע"ו‬
‫נדבקה אות לחברתה באותיות "השם"‬
‫יש לו לגוררה משמע אף בנדבק אח"כ‬
‫אף דלפי השו"ע ]סי' ל"ב[ משמע‬
‫דסבירא ליה לעיקר להך תירוצא דלאחר‬
‫הכתיבה אינו מזיק חיסרון היקף גויל‬
‫ועכ"פ מידי ספיקא לא נפקא מכח ב'‬
‫תירוצים דהב"י‪ ,‬אע"כ דמ"מ מקרי ע"מ‬
‫לתקן כן נראה לענ"ד עכ"ל‪.‬‬
‫סימן רע"ו‪ ,‬אבל הנו"ב בעצמו סימן‬
‫קס"ט שהביא המשנ"ב הקשה קושיה זו‬
‫והעמיד את דברי השו"ע עצמם דמיירי‬
‫שהאותיות נדבקו בשעת כתיבה‪ ,‬דלאחר‬
‫כתיבה אסור למוחקם מספק‪ ,‬מ"מ דעת‬
‫הגרע"א דמחיקה מעובי השם היכא‬
‫שהס"ת פסול מספק גם נחשב לתיקון‬
‫ומותר לגרור ולתקן‪ ,‬ודברי הנו"ב צ"ב‬
‫מדוע לא נחשב השתא כתיקון היכא‬
‫שהס"ת פסול מספק‪ ,‬וכן הקשה הגידולי‬
‫הקדש סימן רע"ו ס"ק כ"ו‪ ,‬וכן הקשה‬
‫הלשכ"ה חקירה י"ד‪ ,‬וז"ל ואנכי על‬
‫משמרתי אעמודה דנראה לי דמאחר‬
‫דבלי תיקון אין אנחנו יכולים להכשיר‬
‫את הס"ת לקרות בו יהיה מאיזה טעם‬
‫שיהיה‪ ,‬אפי' אם רק מספיקא‪ ,‬כיון דסוף‬
‫סוף נצטרך או לגנוז את היריעה כולה‬
‫או לקדור את השם‪ ,‬ודאי עדיף טפי‬
‫לתקן ומצוה לתקן‪ ,‬וכיון שהוא מצוה‬
‫מותר לגרור מעט מהאות‪ ,‬ואף אם נאמר‬
‫כהרמע' דגם בזה חצי שיעור אסור מן‬
‫התורה‪ ,‬מ"מ כיון שהוא עושה כדי לתקן‬
‫פג‬ ‫בענין השם הקדוש שאותיות נוגעות זו בזו‬
‫שבכתב" סימן ב' "בענין האם יש איסור‬
‫מחיקת השם דיו ע"ג סיקרא"[‪.‬‬
‫ולפ"ז אפשר לישב את הקושיות של‬
‫האחרונים שהבאנו לעיל‪ ,‬עיין‬
‫]באות ג'[ דהבאנו שהאחרונים הקשו‬
‫דנימא ספק דרבנן לקולא‪] ,‬ובאות ד'[‬
‫הבאנו שהאחרונים הקשו מדוע ספק‬
‫תיקון לא נחשב לתיקון הרי במצב זה‬
‫בעי לגנוז הס"ת‪ ,‬י"ל כיון שהשם‬
‫שלפנינו שאותיותיו דבוקים זה בזה אין‬
‫בו שום חיסרון בעצם "כתיבתו" וכל‬
‫חסרונו ]שאינו מוקף גויל[ הוא חיסרון‬
‫בהלכות ס"ת‪ ,‬א"כ כשגורר מעט מעובי‬
‫האותיות איכא בזה גרירה של נטפל‬
‫אפי' שמתקן הס"ת מ"מ נחשב כגורר‬
‫נטפל להשם‪ ,‬ובעי "מתיר" כדי לגרור‬
‫ממנו חלק מעוביו‪ ,‬ולכן א"א לומר הכא‬
‫ספק דרבנן לקולא כיון שודאי עושה‬
‫פעולה האסורה דהיינו שמוחק נטפל‬
‫להשם‪ ,‬רק יש התר לעבור איסור זה‬
‫היכא שמעלה ומקדש את שם "השם"‪,‬‬
‫וא"כ ברור שמספק אין היתר לעבור‬
‫איסור עד שיביא ראיה ברורה שיש‬
‫מעלה להשם בתיקונו‪ ,‬כיון שהרי בעי‬
‫לעשות פעולה שהיא נחשבת כאסורה‬
‫]דהרי גם כשודאי מתקן זוהי פעולה‬
‫שאסורה‪ ,‬רק מחמת המעלה שמקדש‬
‫השם שיהיה בקדושת ס"ת שרי[ ואם‬
‫הס"ת השתא כשר א"כ עובר על איסור‬
‫בלי תיקון כלל‪.‬‬
‫]ועיין בנו"ב תש' תנינא קפ"א בשם בנו‬
‫אבל הגרע"א‪ ,‬והקס"ה והמק"מ‪,‬‬
‫שהקשו על הנו"ב סברו דהיכא‬
‫שנחשב כמתקן אינו עובר על איסור‬
‫ו‬
‫ביאור דברי הנו"ב‪.‬‬
‫ונראה לבאר את דעת הנו"ב והמשנ"ב‬
‫דפסק כוותיה‪ ,‬דהנה זה ברור‬
‫דאיסור "מחיקת השם" נאמר אפי' בשם‬
‫שלא נכתב בס"ת‪ ,‬וכמו שכתב הרמב"ם‬
‫פ"ו בהלכות יסודי התורה הל' ו' וז"ל‬
‫כלי שהיה "שם" כתוב עליו קוצץ את‬
‫מקום "השם" וגונזו‪ ,‬אפי' היה "השם"‬
‫חקוק בכלי מתכות או בכלי זכוכית‬
‫והתיך הכלי הרי זה לוקה‪ ,‬אלא חותך‬
‫את מקומו וגונזו עכ"ל‪ .‬וא"כ י"ל דגם‬
‫"שם" הכתוב בס"ת הוא נידון כאילו הוא‬
‫חקוק בכלי‪ ,‬ואם "השם" כשהוא חקוק‬
‫בכלי אסור לגרור ממנו מעט ה"ה בס"ת‪.‬‬
‫וכל מה שמותר לגרור משהו "מהשם"‬
‫בס"ת זה דוקא הכא שהוי ודאי תיקון‪,‬‬
‫ואף זה "חידוש גדול" דשרי לגרור ממנו‬
‫לצורך תיקון כיון שהתיקון הוא בהלכות‬
‫ס"ת ולא בעצם המילה של "השם"‬
‫]דהרי המילה השתא כשרה לגיטין‬
‫ושאר שטרות[‪ ,‬ומדוע יהיה שרי למחוק‬
‫ולגרור משהו "מהשם" מחמת דיני ס"ת‪,‬‬
‫י"ל דהיכא שמעלהו בקדושתו שישמש‬
‫לס"ת התירו מחמת זה לגרור חלק‬
‫ממנו‪ ,‬כיון שגרירה זו הוי מעלה לגביו‪,‬‬
‫אבל אם אינו מעלה בקדושתו של‬
‫"השם" אסור לגרור ממנו אפי' מעט‬
‫מהעובי‪ ,‬כיון שהעובי של האות הוא‬
‫נטפל "להשם" וקדוש בקדושתו מדרבנן‪.‬‬
‫בענין זרק עפרות זהב על אות מאותיות‬
‫השם שמחלק שם אם מעלה לקדושת‬
‫השם או לא והבאנו דבריו בספר "תורה‬
‫הלשכה ‪ /‬הגאון רבי בנימין גורטלר שליט"א‬
‫"משחית" זה כשהוא משחית אבל הכא‬
‫שהוא מתקן אינו נקרא משחית כלל‬
‫אדרבה עושה מצוה ושרי‪.‬‬
‫ולפ"ז נמי לא קשה מה שהקשה‬
‫הגידולי הקדש שהבאנו לעיל‬
‫]באות ה'[ שהקשה מדוע הדיו שמחבר‬
‫את שתי האותיות נחשב לנטפל‪ ,‬הרי דיו‬
‫זה מקלקל האות ולא מסתבר שיהיה‬
‫לנטפל‪ ,‬והוי דומיא שהטפיל להשם פ"א‬
‫או קו"ף שלא נעשים נטפל כיון שלא‬
‫שייכים להשם‪ ,‬ה"ה הכא מעט דיו זה‬
‫שמקלקל להשם שלא יהיה נטפל‪ ,‬וי"ל‬
‫דהיכא שמצרף להשם פ' או ק' שאין‬
‫שום שיכות בין הנטפל להשם שפיר‬
‫אמרינן דלא נעשה נטפל להשם‪ ,‬כיון‬
‫שהנטפל הוא לא חלק מהשם ולא‬
‫משמש את שם השם‪ ,‬משא"כ שתי‬
‫אותיות שנוגעות זו בזו אין כלל חיסרון‬
‫בעצם כתיבת השם שלפנינו‪ ,‬דאם היה‬
‫כתוב כך על ידות הכלים או כרעי המטה‬
‫לא היה בו חיסרון כלל וכן כתב זה אפי'‬
‫שאינו מוקף גויל הוא כתב גמור בגיטין‬
‫ושאר שטרות‪ ,‬אלא שבהלכות ס"ת‬
‫נאמר שאותיותיו יהיו מוקפות גויל‪ ,‬א"כ‬
‫י"ל כיון שזה דין בדיני ס"ת‪ ,‬והחיסרון‬
‫הוא לא בעצם צורת האותיות י"ל שגם‬
‫מקום הדיבוק נחשב לנטפל‪ ,‬משא"כ אם‬
‫הצמיד להשם פ' או ק' שגם בידות‬
‫הכלים אין שיכות בין השם לפ' או לק'‬
‫לכן לעולם לא נחשבים כנטפלים להשם‪.‬‬
‫לאחרונים הנ"ל יהיה שרי גם לרמע'‬
‫ז‬
‫לעיל ]באות ב'[ הבאנו שהערוך‬ ‫והנה‬
‫השולחן‪ ,‬והמחנה חיים הקשו על‬
‫פד‬
‫כלל ואינו נחשב כלל להשחתה‪ ,‬ומשו"ה‬
‫סברו שגם בספק תיקון נחשב לתיקון‬
‫כיון שהגדרת פעולתו להכשיר הספר‬
‫שלא יתנוהו לגניזה‪ ,‬א"כ אינו נחשב‬
‫למשחית אלא למתקן‪ ,‬והתורה ורבנן‬
‫אסרו רק השחתה‪ ,‬ולכן יש אחרונים‬
‫שהקשו ספק דרבנן לקולא כיון שעל‬
‫הצד שמתקן אינו משחית כלל‪ ,‬א"כ‬
‫היכא דאיכא ספק האם מתקן או‬
‫משחית נימא ספק דרבנן לקולא‪ ,‬אבל‬
‫הנו"ב סבר שודאי נחשב למשחית כיון‬
‫שאנו דנים על "השם" בפנ"ע כאילו אינו‬
‫כתוב בס"ת‪ ,‬דהמציאות של מילת‬
‫"השם" היא גורמת איסור מחיקתו ואין‬
‫נ"מ היכן הוא נכתב‪ ,‬ומה שעי"ז נכשר‬
‫הס"ת אינו קולא במחיקת השם‪ ,‬אלא‬
‫שרבנן הקילו למחוק את עובי האות אם‬
‫עי"ז מילת "השם" תתקדש ויהיה לה‬
‫קדושת ס"ת‪ ,‬ומשו"ה בעי להביא ראיה‬
‫כשמוחק חלק מהשם שודאי מקדשו‪,‬‬
‫דעד כמה שהס"ת כשר כבר השתא הוי‬
‫מוחק גמור ללא התר כלל ואין ספק‬
‫מוציא מידי ודאי‪ ,‬ולפ"ז נראה ברור‬
‫שאם מחיקה מעובי השם הוי איסור‬
‫דאורייתא ]כמו שכתב הרמע' מפאנו‬
‫סימן ל"ו דאיכא איסור של חצי שיעור‬
‫אסור מן התורה[ היה אסור לנו"ב‬
‫למוחקו אפי' לצורך תיקון ודאי‪ ,‬דאיסור‬
‫דרבנן התירו לצורך קידוש השם‪ ,‬אבל‬
‫איסור דאורייתא מי יתיר לנו‪ ,‬אבל‬
‫מפאנו וכמו שכתב שם להדיא בסימן‬
‫ל"ו‪ ,‬וכמו שכתב הקס"ה בחקירה י"ד‪,‬‬
‫דכל מה דאיכא איסור דאורייתא של‬
‫פה‬ ‫בענין השם הקדוש שאותיות נוגעות זו בזו‬

‫שמוחק חלק מהשם הקדוש בשביל‬ ‫הנו"ב מדוע להפריד את האותיות נחשב‬
‫חלקו השני‪ ,‬הרי באותו חלק הנמחק לא‬ ‫כלל למחיקת השם הרי מיפה את‬
‫נעשה כלל תיקון ומשו"ה חכמים אסרו‬ ‫אותיות השם ומקיים נמי "זה קלי‬
‫מחיקתו‪ ,‬ואולי י"ל תש' זו נמי על "זה‬ ‫ואנוהו" ואינו נחשב למשחית כלל‪ ,‬והנה‬
‫קלי ואנוהו" דאע"פ שמקיים "זה קלי‬ ‫מה שמקשה המחנה חיים שמקיים בזה‬
‫ואנוהו" בדיו שנשאר‪ ,‬אבל אינו מקיים‬ ‫"זה קלי ואנוהו"‪ ,‬י"ל דאם "שם" זה‬
‫"זה קלי ואנוהו" בדיו שמחק מהשם‪.‬‬ ‫]כשאותיותיו מדובקים[ היה כתוב על‬
‫ידות הכלים הרי לא היה מקיים בזה "זה‬
‫אלא דלפ"ז צ"ב מדוע שרי למחוק חלק‬ ‫קלי ואנוהו" אם יפרידם‪ ,‬שהרי דין זה‬
‫מעובי האות בשביל תיקון גמור‪,‬‬ ‫של "זה קלי ואנוהו" נאמר דוקא‬
‫ואם נימא כמו שכתבנו לעיל שהתירו‬ ‫"במצות" כדתניא בשבת ]קל"ג‪" [:‬זה‬
‫חכמים למחוק נטפל ]היינו עובי האות[‬ ‫קלי ואנוהו" התנאה לפניו במצות עשה‬
‫בשביל לקדש השם שישמש לס"ת‪ ,‬א"כ‬ ‫לפניו סוכה נאה לולב נאה שופר נאה‬
‫מדוע היכא שכתב אלוקך במקום אלקי‬ ‫ציצית נאה ס"ת נאה וכו'‪ ,‬אבל בידות‬
‫אסור למחוק את הכ"ף הפשוטה‪ ,‬דמ"ש‬ ‫הכלים לא מקיים כלל מצוה אם כתוב‬
‫הרי בתרווייהו אנו באים למחוק את‬ ‫שם את שם "השם" או לא‪ ,‬וא"כ י"ל‬
‫הנטפל בשביל לקדש את השם הנשאר‬ ‫ע"פ מה שכתבנו לעיל דאפי' שהכא‬
‫בס"ת וקושיה זו מקשה הגידולי הקדש‬ ‫מיירי שהשם נכתב על ס"ת‪ ,‬מ"מ אם‬
‫שם ]רע"ו ס"ק כ"ו[ על הנו"ב‪.‬‬ ‫ייפה את אותיות השם יקיים דין "זה‬
‫קלי ואנוהו" מחמת הלכות ס"ת שעשה‬
‫ונראה לישב דסבר הנו"ב דיש לחלק‬
‫ס"ת נאה‪ ,‬ולא יקיים מצות "זה קלי‬
‫בין אם מתקן את האותיות‬
‫ואנוהו" בהא שעצם "מילת השם"‬
‫עצמם שבהם נמצא החיסרון‪ ,‬לבין אם‬
‫נעשתה יותר יפה דבזה אין מצוה‬
‫מוחק נטפל להשם בשביל אותיות‬
‫כנתבאר לעיל‪ ,‬א"כ י"ל שמצות "זה קלי‬
‫אחרות של השם‪ ,‬דאם עצם אותיות‬
‫ואנוהו" שיש בס"ת לא יתיר למחוק‬
‫השם איכא בהם חיסרון שהם לא‬
‫חלק מעובי השם‪.‬‬
‫יכולים לשמש לס"ת כיון שהם עצמם‬
‫מדובקים חד לחבריה‪ ,‬בהא שרינן לגרור‬ ‫אלא דמ"מ עדיין דברי הנו"ב צ"ב מדוע‬
‫חלק מעוביים בשביל לקדשם אותם‬ ‫יהיה אסור למחוק מעט מהשם‬
‫עצמם לס"ת‪ ,‬משא"כ היכא שכתב‬ ‫ליפותו ]ואפי' היכא שאינו מקיים בזה‬
‫אלוקך במקום אלקי‪ ,‬שאין כלל חיסרון‬ ‫"זה קלי ואנוהו"[ מ"מ מחיקה זו אינה‬
‫באות כ"ף‪ ,‬והיא וצורתה משמשות‬ ‫דרך השחתה אלא דרך יפוי ותיקון‬
‫כראוי למטרה שהיא נכתבה עבורה‪,‬‬ ‫האות‪ ,‬ואולי י"ל כיון שלפני המחיקה יש‬
‫היינו "אלוקך שלך" רק שהסופר טעה‬ ‫את השם לפנינו‪ ,‬וכל משהו מהדיו הוא‬
‫והיה צריך לכתוב אלקי‪ ,‬בהא אסרו‬ ‫חלק מהשם הקדוש‪ ,‬א"כ מה מהני‬
‫הלשכה ‪ /‬הגאון רבי בנימין גורטלר שליט"א‬ ‫פו‬

‫החיסרון הוא שהכא בעי שיהיה שם‬ ‫חכמים למחוק הכ"ף כדי לתקן את שם‬
‫אחר ]דהיינו אלקי במקום אלוקך[‬ ‫"השם"‪ ,‬כיון שאין שום חיסרון בנטפל‪,‬‬
‫מחיקת הכ"ף נחשבת כתיקון הס"ת ולא‬ ‫ובהא לא שרי למחוק נטפל בשביל‬
‫כתיקון השם עצמו‪ ,‬כיון שבו עצמו ליכא‬ ‫לתקן אותיות אחרות‪.‬‬
‫שום חסרון‪.‬‬ ‫וכעין זה מצינו בתש' הגרע"א תנינא‬
‫סימן כ"ט בסופר שכתב שני‬
‫ח‬ ‫שמות קודש י'ק'ו'ק' ואלקים בלי ריוח‬
‫דברים העולים‪.‬‬ ‫ביניהם כלל וניכר ממש לתיבה אחת‪,‬‬
‫האם מותר לגרור מעט מרגל האל"ף של‬
‫דברים העולים‪ :‬דלנו"ב ולמשנ"ב כל‬
‫אלקים כדי שיהיה ריוח בין שני השמות‪,‬‬
‫מחיקה מעובי האות זוהי‬
‫וע"ש שהביא את הב"י בסי' רע"ו‬
‫מחיקה מהנטפל להשם‪ ,‬וכל מה ששרי‬
‫שהביא את דברי המרדכי בשם ר"י‬
‫זה דוקא היכא דאיכא ודאי תיקון‪ ,‬וגם‬
‫שאם אותיות נוגעות זו בזו מותר‬
‫היכא דאיכא ודאי תיקון ההתר הוא לא‬ ‫להפרידן משום דהוי "תיקון"‪ ,‬וכתב שם‬
‫משום שנחשב מייפה ולא משחית‪ ,‬אלא‬ ‫רע"א דאולי ר"י התיר למחוק חלק‬
‫ההתר הוא שאע"פ שמשחית ומוחק את‬ ‫מהאות דוקא היכא שאותיות נוגעות זו‬
‫הנ'טפל שרי כיון שעי"ז מעלה ומקדש‬ ‫בזו דגופי האותיות צריכים תיקון‪,‬‬
‫את "השם" לקדושת ס"ת‪ ,‬והתירו‬ ‫משא"כ אם כתב י'ק'ו'ק' ואלקים בלי‬
‫בשביל זה מחיקת נטפל כנ"ל‪ ,‬וא"כ לפי‬ ‫ריוח דהאותיות עצמם כתיקונם רק‬
‫זה אם יהיה בעי בודאי תיקון למחוק‬ ‫דמחזי ככתיבה אחת והס"ת פסול י"ל‬
‫כל האות או לבטל צורתה ודאי שיהיה‬ ‫דלא מקרי דרך תיקון וכו' ע"ש‪ .‬א"כ י"ל‬
‫אסור‪ ,‬דמי יתיר לנו לעבור על איסור‬ ‫ה"ה בענינינו כשגורר חלק מעובי האות‬
‫תורה בשביל להעלות השם בקדושה‪,‬‬ ‫שפיר י"ל דמתקן האותיות עצמם‬
‫דרק איסור נטפל שהוא מדרבנן הקילו‬ ‫בשביל שיהיו ראויות לס"ת‪ ,‬משא"כ‬
‫בו‪] .‬ועיין עוד בספר "תורה שבכתב"‬ ‫כשכתב אלוקך ומוחק הכ"ף כיון שאין‬
‫סימן מ"ט שהארכנו בביאור דין זה[‪.‬‬ ‫שום חיסרון לא בשם ולא בנטפל וכל‬

‫[‬
‫פז‬ ‫בדברי החת"ס בענין קוץ דר"ת‬

‫הגאון רבי גבריאל ציננער שליט"א‬

‫אבד"ק ומחבר ספרי נטעי גבריאל‬

‫בדברי החת"ס בענין קוץ דר"ת‬

‫הב"י בסי' ל"ו אינם לעיכובא שכל מה‬ ‫לכבוד הרה"ח מלאכתו מלאכת שמים‪,‬‬
‫שלא נתבאר בגמרא אינו מעכב וכמה‬ ‫יר"ש מרבים‪ ,‬הסופר והמקובל‬
‫שינוי אותיות יש בין כתב שקורין‬ ‫מוה"ר יהושע שלמה גרויס שליט"א‬
‫וועלעש ובין כתב שלנו הנקרא תמה‪,‬‬
‫אודות תפילין של ר"ת שכל היודי"ן‬
‫ורוב צורות האותיות שבכתב וועלטש‬
‫שניכר שהראש היו"ד הפוך‬
‫אינם כפי שהם בב"י וכי ס"ד לפסול‬
‫למטה אך לא סגי כדי שיעשה כקרן‬
‫הספרי תורות הנכתבים בכתב וועלעש‪.‬‬
‫כיצד ינהג‪ ,‬מצד אחד‪ ,‬עי' שו"ת ח"ס סי'‬
‫וכנגד אשר שמע שרבינו מוה"ר עקיבא‬ ‫רס"ה שמיקל בזה וכ"כ בשו"ת סת"ם‬
‫איגר זצוק"ל צוה לתקן‪ ,‬אודיע כי‬ ‫להגאון מהרש"ק סי' מ"ז והובא במשנת‬
‫זה יותר משלשים שנה שכתב סופר‬ ‫אברהם סי' כ"ג אות ס"א‪ ,‬ונסתפקת אם‬
‫ספר תורה בכתב וועלטש והיו האלפי"ן‬ ‫לתקנו כמ"ש המקדש מעט סקי"ז‬
‫הפוכין והי' חסר הקוצי השמאלי‬ ‫וחזו"א סי' ט' אות ג'‪ ,‬או דילמא דהואיל‬
‫התחתון שביודי"ן‪ ,‬שדין יו"ד הוא כזה ג'‬ ‫ועשה כן הרב סופר מובהק ות"ח מקובל‬
‫עוקצין והי' שם רק הירך הימיני והעוקץ‬ ‫כדאי שלא יגע בו‪ ,‬והסופר יעץ שימשך‬
‫העליון השמאלי כזה ופסלתי הספר‬ ‫קצת שלא יהא נראה כמנומר ועשה כן‪.‬‬
‫מלקרות בו עד שיתקנו היודי"ן כפי מה‬ ‫והנה בספר תקנות ופסקים רעק"א סי'‬
‫שמבואר במגן אברהם סי' ל"ב ס"ק ל"ו‬ ‫ו' להגאון ר' אלי' מגריידיץ הביא‬
‫והראתי כל זה מגמ' וראשונים שאסור‬ ‫דעת הגאון רבי עקיבא איגר‪ ,‬וז"ל 'על‬
‫לברך על ס"ת ביודי"ן כאלו‪ ,‬ויען‬ ‫דבר אלפי"ן ביודי"ן הפוכין היתה שאלה‬
‫שהספר תורה הי' מעיר אחרת וחשבו‬ ‫זו לפני הנודע ביהודא בח"ב חיו"ד סי'‬
‫אז מגדולי הרבנים בהסביבה דשם דאין‬ ‫קע"א‪ ,‬ספר תורה שכל האלפי"ן נכתבין‬
‫לפסול‪ ,‬ותלוי במה שכתב הרמ"א בסי'‬ ‫היו"ד העליונה הפוכה מה דינו‪ ,‬ואם‬
‫ל"ו שאין לפסול עבור שינוי אותיות‬ ‫נימא לתקן מה תקנה יש לאלפי"ן‬
‫וכדברי הנו"ב הנ"ל‪ ,‬ולמען להשתיק‬ ‫שבשמות שאינם נמחקין‪ ,‬ופלפל מקודם‬
‫אותם כתבתי לרבינו הגאון הקדוש‬ ‫שאלו היה צריך תיקון היאך היו צריכין‬
‫זצוק"ל וכתבתי לו עבור האלפי"ן יש לי‬ ‫לעשות בהשמות‪ ,‬אמנם סיים וז"ל אבל‬
‫לסמוך על הרמ"א בסי' ל"ו‪ ,‬והבאתי גם‬ ‫באמת שכל צורות האותיות שהביא‬
‫הלשכה ‪ /‬הגאון רבי גבריאל ציננער שליט"א‬
‫נלענ"ד דאפשר דיש להכשיר אם הקוץ‬
‫מרובע יפה כדברי הח"ס‪ ,‬ובוודאי לבעל‬
‫נפש יש ליזהר‪ ,‬אבל עכ"פ אין להרעיש‬
‫על אחרים‪ ,‬כי באמת דברי ר"ת‬
‫בקושיתו על רש"י הם חידוש גדול וכו'‪,‬‬
‫ורק שהמקובלים מחמירים בזה‪ .‬אבל‬
‫מכל מקום אין לפסול‪ ,‬אם עכ"פ הקרן‬
‫מרובע יפה בצד השמאלי‪ ,‬די"ל דכל‬
‫הכונה היא רק לפסול באם שהיה הקרן‬
‫עגול‪ ,‬אבל כל שהיא מרובע יפה‪ ,‬אפשר‬
‫דכבר שם קוץ עליה ]וראיה לזה שהרי‬
‫מי לנו גדול בחכמת הקבלה כמו הה"ק‬
‫בעל עטרת צבי זצ"ל‪ ,‬ועכ"ז כתב בספרו‬
‫רק קוץ מרובע[‪.‬‬
‫ועד סוף ובדוחק גדול שאין להוציא‬
‫ובשו"ת כנף רננה יו"ד ח"ב סי' כ"ג כתב‬
‫דפשוט דכוונת הח"ס אפי'‬
‫להסכמת הפוסקים דקוץ השמאלי‬
‫מעכב כמ"ש הב"י או"ח סי' ל"ו וכמ"ש‬
‫התוס' מנחות כ"ט ד"ה קוצה של יו"ד‪,‬‬
‫מ"מ אינו צריך עוקץ בולט רק זוית‪,‬‬
‫דהג"מ פ"א מתפילין הביא מהפסיקתא‬
‫דיו"ד יש לה נקודה למעלה ולמטה‪,‬‬
‫ומשמע שהנקודה בולטת‪ ,‬אבל התוס'‬
‫שם לא הזכירו הפסיקתא כלל רק‬
‫מאמר הש"ס ראשה כפוף משמע דא"צ‬
‫עוקץ בולט רק למצוה לכתחלה עיין‬
‫היטב ותבין‪ .‬ובשו"ת שבט הלוי חאו"ח‬
‫סי' ז' כתב על לשון הח"ס די"א שאין‬
‫צריך עוקץ ממש בולט לחוץ וכו'‬
‫דהמקילים בקוצו של יו"ד לומדים מזה‬
‫שכשעשה יו"ד עם זוית כזה כבר כשר‬
‫לאפוקי עגולה דפסול‪ ,‬ואין הדין עמהם‬
‫דהחת"ס קאי על הציור שבתחלת‬
‫הסימן שהיו היודי"ן בצורה כזאת דהיינו‬
‫פח‬
‫דברי הנ"ב הנ"ל ואין לי שום פקפוק נגד‬
‫זה אבל על היודי"ן אני צועק שאסור‬
‫לברך בלי תיקון‪ ,‬והשיב כדברי ולא‬
‫פקפק כלום על האלפי"ן‪ ,‬רק כתב‬
‫חלילה לקרא בס"ת טרם תיקון כל‬
‫היודי"ן‪ ,‬ואח"ז הלך הסופר לפאזען ואמר‬
‫שיוציא ספרי תורה שהם וועלעש כתב‬
‫דפאזען שהם בלי עוקצין הנ"ל‬
‫השמאלית‪ ,‬ובדקו ומצאו שכל היודי"ן‬
‫היו בג' עוקצין כדין'‪.‬‬
‫וכתב לבסוף‪' ,‬גם פה מצאתי בבואי‬
‫לכאן ג' ספרי תורה בחסרונות‬
‫כאלו והוצרכו לתת לתקן אותם מתחלה‬
‫אחרת הוא אם נמצא כזה אם אינה‬
‫עגולה בצד השמאלי למטה שאפשר‬
‫לומר שגם זה נקרא עוקץ אם אינו כמו‬
‫כתב וועלעש עגולה למטה‪ ,‬אבל להוציא‬
‫ס"ת מתחילה בעת שהיתה מציאות‬
‫לתקן ודאי אסור‪ ,‬ויעשה זאת מעכ"ת‬
‫נ"י בבואו לדבר עם אורחים יראי ה' וגם‬
‫בעירו להודיע כדברים האלה למען‬
‫יתפרסם הפיסול הזה אשר הוא דבר‬
‫חמור מאוד' עכ"ל‪ ,‬עכ"פ משמע‬
‫דרעק"א החמיר אם לא עשה קוץ דר"ת‪.‬‬
‫אך בשו"ת חת"ס יו"ד סי' רס"ה ]הובא‬
‫בפת"ש סי' רע"ד[ כתב דאות יו"ד‬
‫שאין לה עוקץ בשמאלה ולמעלה אין‬
‫לפסול‪ ,‬כי יש אומרים שאין צריך עוקץ‬
‫ממש בולט לחוץ ונמשך למטה‪ ,‬רק‬
‫זויות למעלה ולמטה‪ ,‬לאפוקי עגולה‪.‬‬
‫וכ"כ בשו"ת מהרש"ג ח"א או"ח סי' ג'‬
‫ובדבר העוקץ השמאלי של היודי"ן‪,‬‬
‫פט‬ ‫בדברי החת"ס בענין קוץ דר"ת‬

‫לדעת הרא"ם‪ ,‬וכש"כ לדעת רש"י ור"ת‪,‬‬ ‫שאין יציאה מיוחדת של קוץ למטה‪,‬‬
‫דחולקין על הרא"ם גם בזיונין‪ .‬אבל‬ ‫אבל גוף היו"ד עושה זוית חדה לצד‬
‫האמת דגם להרא"ם לא סגי בריבוע‪,‬‬ ‫מטה‪ ,‬ע"ז כתב הח"ס דאף דאין העוקץ‬
‫כמש"כ לעיל כוונתו למש"כ שם אות א'‪,‬‬ ‫גוף בפ"ע אלא חלק מהיו"ד עצמו‬
‫תבנא לדינא שחלילה לזלזל בעוקץ‬ ‫שעושה זוית לצד מטה כשר לאפוקי‬
‫דר"ת‪ ,‬אף שעשה ריבוע‪ ,‬שמבטל בזה‬ ‫אם יהי' ממש עגולה לא היינו מכשירים‪,‬‬
‫כל מצות תפילין וכו'‪ .‬ומה מאוד תמוהים‬ ‫ויש לזה ראיה מלשון ר"ת בתוס' מנחות‬
‫דברי הח"ס יו"ד סי' רס"ה שכתב דיש‬ ‫כ"ט ע"א‪.‬‬
‫אומרים דאין צריך עוקץ ממש אלא‬
‫ריבוע‪ ,‬ולא מצינו מי שיאמר כן‪ ,‬וכמש"כ‬ ‫אך במקדש מעט סק"ד השיג על‬
‫לעיל‪ ,‬ורק בזיונין דשעטנ"ז ג"ץ בלשון‬ ‫החת"ס וז"ל ובח"ס כתב דאות‬
‫הרא"ש יש לדון וכמש"כ לעיל‪.‬‬ ‫יו"ד שאין לה עוקץ למעלה ולמטה‪ ,‬אין‬
‫לפסול‪ ,‬דיש אומרים שאין צריך עוקץ‬
‫לעיל דכן הוא גם דעת רעק"א‬ ‫ומבואר‬ ‫ממש‪ ,‬רק די זוית לאפוקי עגולה עיי"ש‪,‬‬
‫להחמיר בזה‪.‬‬ ‫וכן שמעתי מסופרים התנצלות זה‪ .‬ואינו‬
‫ובס' תורת חיים על שו"ע או"ח סי' ל"ו‬ ‫נראה לי ולא מצאתי כן בפוסקים‪ .‬וגם‬
‫סק"ב הביא דברי החת"ס וכתב‬ ‫הרי מה"ת זהו קוצו של יו"ד בגמרא‪,‬‬
‫עליו 'ולא זכיתי להבין הלא בס"ת סיירי‬ ‫ומשמע קוץ ממש‪ .‬ובב"י ובלבוש איתא‬
‫ובודאי צריך תיקון והלא אנן פסקינן‬ ‫שהעוקץ תחתון יהיה קצר מהעליון‪ ,‬ולא‬
‫דעוקץ שמאלי מעכב‪ ,‬ויש שיטות‬ ‫שייך לומר כן על זוית גרידא בלי קוץ‬
‫שפוסלים בתפילין ומזוזות לתקן אח"כ‬ ‫בולט‪ ,‬ובהמנהיג כתב עוקץ עליון הוא‬
‫העוקץ השמאלי משום שלא כסדרן רק‬ ‫כתר דיו"ד‪ ,‬וריבוע לבד אינו כתר‪.‬‬
‫לדינא מכשירים התיקון אבל בלא תיקון‬
‫וכן השיג עליו החזון איש סי' ט' אות‬
‫ודאי פסול עי' בב"י בד"ה וכ' האגור וכו'‪.‬‬
‫ג' וביו"ד הל' ס"ת סי' קס"ב אות ג'‬
‫וצ"ל שכוונת הח"ס כיון דפליגי הריא"ס‬
‫וז"ל והאי קוץ היינו בליטת קוץ ממש‪,‬‬
‫והאגור בעוקץ הנ"ל אם מועיל תיקון‬
‫ולא סגי בזוית רבוע‪ ,‬שהרי קרוי קוצו‬
‫בתו"מ‪ ,‬א"כ ע"כ אינו מדינא דגמ'‪ ,‬וא"כ‬
‫של יו"ד‪ ,‬וקרוי ראשו כפוף‪ ,‬ובפסיקתא‬
‫הוי כמו הענינים המבוארים בנוב"י קמא‬
‫קרי ליה נקודה‪ ,‬וכלשון כל הראשונים‪,‬‬
‫חיו"ד סי' פ' שפסק שכשר דתמונת‬
‫ולשון הברוך שאמר‪ ,‬וכנגדו עוקץ קטן‬
‫אותיות אינו מעכב‪ .‬אבל ז"א דלר"ת‬
‫יורד למטה‪ ,‬אבל העוקץ יהיה קצר וכו'‪,‬‬
‫במנחות דף כ"ט הוא מבואר בתלמוד‬
‫וחלילה לעשות לשון הראשונים פלסתר‬
‫וא"כ מעכב וצ"ע‪.‬‬
‫ח"ו‪ ,‬שאין צריך רק זוית ריבוע‪ .‬ואף אם‬
‫הערות על החת"ס שם כתב‬ ‫ובלקוטי‬ ‫היו הזיונין מתפרשין לדעת הרא"ם זויות‪,‬‬
‫ע"ד התו"ח 'מה שהעמיס‬ ‫אין ללמוד מזה על קוצו של יו"ד‪ ,‬אף‬
‫הלשכה ‪ /‬הגאון רבי גבריאל ציננער שליט"א‬ ‫צ‬

‫כתב אודות הווי"ן שבס"ת דא"א לתקנן‬ ‫התו"ח בכוונת הח"ס אין לו מקום כלל‬
‫דמחמת ריבויים יהיה כמנומר‪.‬‬ ‫דהאגור והריא"ס שניהם סוברים שדינו‬
‫של ס"ת הוזכר בגמ' מנחות כ"ט לפי‬
‫הראתי הפרשיות למו"ר מפאפא‬ ‫שוב‬ ‫פירושו ומחלוקתם תלוי בדבר אחר אם‬
‫זצוק"ל והסכים לזה שכדאי לתקן‬ ‫יש ליו"ד בלי עוקץ שמאלי דין אות או‬
‫ואינם כמנומר עכ"ד‪.‬‬ ‫לא‪ ,‬אלא שהחת"ס כתב די"א דגם לר"ת‬
‫והנה הי' ראוי לקנות פרשיות חדשות‬ ‫א"צ עוקץ ממש ודי בזוית‪ ,‬ופשיטא‬
‫אך מכיון שהפרשיות כתב סופר‬ ‫דהריא"ס והאגור אינם סוברים כן בדעת‬
‫חשוב ויר"ש מרבים יעצני הסופרים‬ ‫ר"ת וד' התו"ח תמוהים'‪.‬‬
‫שכדאי ליקח הפרשיות ולתקן האות‬ ‫ובשו"ת מהר"ש ענגל ח"ה סי' פ"א‬
‫יו"ד וכמ"ש הפוסקים דלכו"ע אין‬ ‫אחר שהביא דברי הפרמ"ג‬
‫בתיקונו משום שלא כסדרן‪ ,‬עי' מקדש‬ ‫שכ' בסי' ל"ו א"א אות י'‪ ,‬ותמהני על‬
‫מעט אות י' סק"ז‪.‬‬ ‫הסופרים כי לשיטת רוב פוסקים עוקץ‬
‫השמאלי מעכב וכו' כתב דאם אמנם‬
‫החותם בברכה‬
‫דבשו"ת ח"ס יו"ד סי' רס"ה כתב דיו"ד‬
‫גבריאל ציננער‬ ‫שאין לה עוקץ בשמאלה ולמעלה אין‬
‫לפסול‪ ,‬אפ"ה י"ל דמודה וצריך לתקנו‪,‬‬
‫רק דיש לפרש כוונתו דאם אירע כן‬
‫שוב מצאתי בספר הליכות ישראל‬ ‫נ‪ .‬ב‪.‬‬ ‫בשבת יש לקרות בו אם אין לו ס"ת‬
‫)להגרי"ז גוסטמאן זצ"ל‪ ,‬עמוד פ"ח(‬ ‫אחרת כיון דאפשר לצרף שיטת‬
‫שכתב שם דכבר נהגו כלל ישראל‬ ‫הסוברים דמותר לקרות בציבור בס"ת‬
‫כהחת"ס ונתקבלה שיטתו‪ ,‬ובהערות שם‬ ‫פסול‪ ,‬ומכ"ש הכא דעכ"פ צורת אות‬
‫הביאו מקובץ קול התורה )קובץ נ"ד( בשם‬ ‫עליו והראי' דמותר לתקנו אף בתפילין‬
‫הגר"מ פיינשטיין זצ"ל שאמר דרוב‬ ‫ולא חשיב שלא כסדרן בכה"ג בודאי‬
‫הס"ת באירופה לא היה להם קוץ רק‬ ‫דמותר לקרות בו בציבור‪ ,‬אבל באמת‬
‫שהיה מרובע וכשיטת החת"ס דבהא סגי‪,‬‬ ‫דצריך לתקנו‪ ,‬ובשו"ת מנחת יצחק ח"ב‬
‫ושכן הורה הגר"י קמינצקי זצ"ל‪ ,‬וראה‬ ‫סו"ס י"ב כתב דמה שהחת"ס לא כתב‬
‫גם בשו"ת דברי יציב )או"ח סי' כ"ט(‬ ‫דיש לתקן אפשר משום דבתיקון כל‬
‫שהאריך בזה טובא ומסיק דבשעת‬ ‫היודי"ן יהי' משום חשש מנומר או דס"ל‬
‫הדחק יש לסמוך על החת"ס‪ ,‬ועי' בספר‬ ‫דהוי טירחא מרובה וחשוב כדיעבד‪,‬‬
‫אות יציבעל הקסת סי' ה' במקור הלכה‬ ‫ובסוף התשובה שלפנינו מבואר בפי'‬
‫סקס"א מעשה רב מבעל הדברי יציב בזה‬ ‫כטעמו הראשון של המנח"י דהחת"ס‬

‫[‬
‫צא‬ ‫האם מותר לקלוף או לקדור אזכרות ואיזה מהם עדיף‬

‫הגאון רבי חיים גוטליב שליט"א‬

‫ראש כולל רבינו יוסף חיים סטראפקוב ירושלים‬

‫בעניין הקילוף בס"ת וכתיבה במקום השם‬

‫)עם הערות מהגאון רבי שמאי קהת הכהן גראס שליט"א(‬
‫שאלה‪ .‬מעשה בסופר שהשמיט שורה בס"ת ולאחר שבע שורות הכיר בטעותו וכבר‬
‫כתב כמה שמות הקודש מה תקנתו‪.‬‬
‫כדי לברר שאלה זו שומה עלינו לברר שלשה נקודות‪ .‬א‪ .‬האם מותר לקלוף או לקדור‬
‫אזכרות ואיזה מהם עדיף‪ .‬ב‪ .‬אם נאמר שמותר‪ ,‬לאיזה צורך מותר‪ .‬ג‪ .‬האם מותר לכתוב‬
‫במקום השם‪.‬‬

‫א‪ .‬האם מותר לקלוף או לקדור אזכרות ואיזה מהם עדיף‪.‬‬

‫ז'( לקדור את האזכרות מן היריעה מוטב‬ ‫מקור הדין‬
‫שיסלק היריעה ויכתוב אחרת במקומה‬ ‫במסכת סופרים פ"ה ה"א איתא הכותב‬
‫וז"ל ה"ר יהודה בנו בתשובה יריעה שהיו‬ ‫שם של שני שמות של קודש‬
‫בה אזכרות שתים והאחת מיותרת‬ ‫מקיים את הראשון ומעכב את האחרון‬
‫וקדורה בעניין שנשאר נקוב מקום שם‬
‫ובהלכה ב' אי' היה צריך לכתוב יהודה‬
‫מוטב היה לסלקה מלקדור האזכרות‬
‫ונתכוון וכתב את השם אע"פ שלא כתב‬
‫וכ"כ א"א ז"ל ואולי אם נקדר לא היה‬
‫בו דל"ת מעכבו וכתב יהודה אחר‬
‫מסלקה מ"מ כיון שנעשה בה עבירה‬
‫ובמפרש שם כתב דמעכבו הכוונה ע"י‬
‫טוב להחליפה עכ"ל הב"י‪.‬‬
‫קדירה ויש גורסים מחטבו והיא היא‬
‫ולמדנו מזה דבמסכת סופרים איתא‬ ‫)והוא מלשון לחטוב עצים( ויש‬
‫עצה למי שכתב שם בטעות‬ ‫מפרשים מחטבו מלשון קילוף שקולפו‬
‫שאי אפשר למוחקו‪ ,‬שיכול לקדרו או‬ ‫מעל הקלף וכתב הב"י בסוף סימן רע"ו‬
‫לקלפו )תלוי בגירסאות ובפירושם במ"ס‬ ‫בשם תשובות הרמב"ם על היריעה‬
‫כנ"ל( והרא"ש ובנו רבינו יהודה ס"ל‬ ‫שנתקלקל בה השם שגונזים אותה או‬
‫דיש לסלק היריעה ולא לקדור אבל אם‬ ‫מחטב את השם כדא"ר יהודה בההיא‬
‫עבר וקדר בדיעבד כשר אבל טוב‬ ‫ברייתא דלעיל מחטבו וכותב יהודה אחר‬
‫להחליפה‪.‬‬ ‫עכ"ל כתב הרא"ש בתשובה )כלל ג' אות‬
‫הלשכה ‪ /‬הגאון רבי חיים גוטליב שליט"א‬ ‫צב‬

‫הש"ך שם כתב בטעם האיסור דהוא‬ ‫הטעם‬

‫משום כבוד השם הקדוש והיה‬ ‫ובטעם איסור הקדירה כתב הש"ך‬
‫אפשר לפרש דהכוונה דשם כשהוא על‬ ‫ביו"ד סי' ער"ה ס"ק ג' בשם‬
‫פיסת קלף קטנה יש לחוש שמא תלך‬ ‫הלבוש )וכן כתב בהגהות שמן המאור‬
‫לאיבוד וכדו' אלא דהתשב"ץ דלהלן‬ ‫על המג"א סי' ל"ב ס"ק כ"ו בשם ר"י‬
‫בתוך דבריו כתב דהרמב"ם לא רצה‬ ‫הלוי( דהוא משום שנשאר הקלף נקוב‬
‫לגלות היתר הקדירה שמא חשש‬ ‫במקומו ותמה על זה הש"ך דא"כ למה‬
‫לאזכרה שלא ישליכוה למקום איבוד‬ ‫נכתב דין זה לעניין אזכרות דווקא והרי‬
‫בפשיעה עכ"ל ומשמע דלכך לא גילה‬ ‫הוא הדין בתיבות אחרות נמי ולכא'‬
‫ההיתר אבל אף אחר חששא זו לא‬ ‫היה אפשר לומר דאין הכי נמי אלא‬
‫אסר ובעל כרחך דלאוסרים אין הטעם‬ ‫דבשאר תיבות אם טעה בהם יכול‬
‫משום שחששו שילך לאיבוד אלא‬ ‫לגרור או למחוק ואין צריך לקדור ולכן‬
‫מטעם אחר )או שמא פליגי עליו וס"ל‬ ‫לא דנו בהם משום קדירה מה שאין‬
‫דסגי בטעם זה לאסור( ובמשנת הסופר‬
‫כן בשם הקודש‪.‬‬
‫סי' י"א ס"ק ל"ג הביא הביאור דאין זה‬
‫כבוד השם שיהיה עוקרו ממקומו‬ ‫והתשב"ץ דלהלן הוכיח ממה שאמרו‬
‫)ועיי"ש בשעה"צ שהביא מחלוקת אם‬ ‫במנחות ונפסק באו"ח סי'‬
‫הוא אי' דאו' או דרבנן וכל זה בדרך‬ ‫ל"ב סט"ו דרגל הה"א שניקבה כל‬
‫תיקון אבל כשהוא בדרך השחתה לכו"ע‬ ‫שנשתייר בה וכו' כשירה הרי שאף אם‬
‫אסור מדאו' עיי"ש(‪.‬‬ ‫ניקבה היריעה כשר ומוכח דלא חיישינן‬
‫לנקבים ודלא כלבוש אלא דשמא ס"ל‬
‫הערת הגאון ר' שמאי קהת הכהן גרוס‬
‫ללבוש דשאני נקב הה"א דהוא נקב‬
‫שליט"א‪ .‬ונראה עוד טעם לאסור‬
‫כל דהו מה שאין כן בקודר תיבה‬
‫הקדירה על פי גמ' סנהדרין ק"ג ע"ב‬
‫שלימה‪ .‬ואיך שיהיה מוכח מדברי רבי‬
‫דמנשה קידר מס"ת לכן קדירת השמות‬
‫עקיבא איגר בהגהות בריש סי' ער"ה‬
‫הוי בזיון גדול עכ"ל וכעין זה כתב בבני‬
‫דלהלכה נקטינן דאין נקב פוסל וכן‬
‫יונה הארוך סי' רע"ו סוף ס"ק י"ד ועי'‬
‫מוכח מפרי מגדים או"ח ל"ב משב"ז‬
‫עוד טעם להלן בהערה‪.‬‬
‫סוס"ק כ"ו ושמא אף הלבוש רק‬
‫לכתחילה קאמר וכדמשמע בתשו'‬
‫קליפה‬ ‫הרא"ש הנ"ל אבל בדיעבד לכו"ע שפיר‬
‫וכתב הש"ך דכ"ש דיש לאסור הקילוף‬ ‫דמי וכל שכן אם אחר כך יסתום את‬
‫'כי נראה יותר בזיון וקרוב‬ ‫הנקב דלפי זה יהיה מותר וכן כתב‬
‫למחיקה וכ"כ מהרלב"ח' ופשוט שכתב‬ ‫החתם סופר בתשובות סימן רס"ד‬
‫כן לפי טעמו באיסור הקדירה אי משום‬ ‫בדעתו )של ר"י בן הרא"ש(‪.‬‬
‫צג‬ ‫האם מותר לקלוף או לקדור אזכרות ואיזה מהם עדיף‬

‫למחקה בפסיק רישא בפשיעה עיי"ש‬ ‫שתלך לאיבוד אי משום שעוקר השם‬
‫ואולי הוא כסברת שו"ע הרב בקונטרס‬ ‫ממקומו דתרוייהו איתנהו בקולף ונוסף‬
‫אחרון בסי' רע"ז סק"א בסופו וז"ל אם‬ ‫עליו דהקולף יש בו חשש מחיקה‬
‫יש לחוש שמא יהיה ודאי ואף על פי‬ ‫כדלהלן ולכן ס"ל דגרע טפי ואסור‪.‬‬
‫כן יעשה מה שיעשה הרי זה דומה‬
‫לשאר חששות וגזירות שחששו חכמים‬ ‫אמנם המג"א בל"ב ס"ק כ"ו כתב בשם‬
‫ואינו בכלל ספק פסיק רישא עיי"ש(‪.‬‬ ‫ר"י הלוי דאף לרא"ש דאוסר‬
‫ב‪ .‬ועוד דכיון דאין הכל זריזים אי אפשר‬ ‫הקדירה מתיר הקילוף ואם נוכל לומר‬
‫להתיר לזריזים ולאסור לשאינם וכמ"ש‬ ‫דהמג"א למד כדעת הלבוש בטעם‬
‫בפסחים ל"ז‪ .‬ג‪ .‬שהדיו נבלע בקלף‬ ‫איסור הקדירה דהוא משום שנשאר‬
‫ונשאר רושם וכשקולף נפסק השם חציו‬ ‫נקוב במקומו יובן היטב דבקילוף הרי‬
‫העליון מהתחתון )והרי זה כמחיקה‪,‬‬ ‫אינו עושה נקב ולכן עדיף מקדירה‬
‫ובגליון מהרש"א ברע"ו ס"ט הביא מדבר‬ ‫ומותר ומה שהקשה הש"ך דא"כ כל‬
‫נקב נמי י"ל דאין הכי נמי וכמו‬
‫שמואל ביאור אחר לחשש זה עיי"ש(‬
‫שנתבאר לעיל ועוי"ל דדווקא כשקודר‬
‫וכתב במלאכת שמים דזה אפי' אם‬
‫כשיעור השם ונשאר נקב הרי זה ניכר‬
‫הקלף עב מאוד אמנם בקילופים‬
‫שקדרו כאן את השם ואין זה מכבוד‬
‫שעושים בזמנינו ראיתי שאין נשאר‬
‫ה' שיהא ניכר תמיד שנקדר ממקומו‬
‫בתחתון שום רושם דיו כלל ולפי"ז טעם‬
‫משא"כ בשאר תיבות שקדרם הרי זה‬
‫זה ליתא בזמנינו ‪ .‬ד‪ .‬אפי' שלא במקום‬
‫ניכר שאין כאן מקום השם ואין כאן‬
‫האזכרה היה מקום לאסור מפני‬
‫בזיון וכ"כ החתם סופר בתשובות יו"ד‬
‫הכתיבה במקום הקליפה דלא מצינו‬
‫סי' רס"ד‪) .‬ואולי לכך נמי סוברים‬
‫אלא לכתוב במקום הגרר או המחק‬
‫הפוסקים דעדיף לקדור כמה תיבות יחד‬
‫)ועיי"ש בפנים שדן דשמא הרי זה‬
‫דאז אין ניכר שהיה כאן מקום השם‬
‫ככותב על הדוכסוסטוס ואף למתירים‬
‫וכדלהלן בס"ד(‪.‬‬
‫לכתוב על הדוכסוסטוס מ"מ הרי זה‬
‫מקצתו על הקלף ומקצתו על‬
‫הדוכסוסטוס דזה לכו"ע אסור ועי' בסי'‬ ‫טעם אוסרי הקליפה‬
‫רע"א סעיף ד' ובט"ז שם‪ .‬ובביאור‬ ‫הב"י בסו"ס רע"ו הביא בבדק הבית‬
‫הגר"א בסוף סימן ר"צ משמע דהפסול‬ ‫את דברי תשובות תשב"ץ )ח"א‬
‫של מקצתו על הקלף ומקצתו על‬ ‫סי' קמ"ט( שאסר הקילוף 'לכתחילה'‬
‫הדוכסוסטוס הוא משום מנומר ולפי"ז‬ ‫וכתב ע"ז ארבעה טעמים א‪ .‬שמא לא‬
‫אם הקילוף הוא רק במקום אחד אין‬ ‫תהא הקליפה שלימה ויבוא לידי מחיקה‬
‫חשש ועיין בחידושי רע"א להלן סוף‬ ‫ואף שהוא אומן וזריז אין חכמה וכו'‬
‫סימן רע"ט דכל זה בזמנם שכתבו ס"ת‬ ‫)ובתשב"ץ בפנים הוסיף דשמא יבוא‬
‫הלשכה ‪ /‬הגאון רבי חיים גוטליב שליט"א‬ ‫צד‬

‫כדלעיל ואף אם הטעם שלא ישליכוה‬ ‫על הגויל אבל לדידן שכותבים על‬
‫למקום איבוד )ואין זה איסור בעצם‬ ‫הקלף דאף כשיקלוף נשאר עליו שם‬
‫מעשה הקידור מ"מ( הקילוף והקידור‬ ‫קלף אין בזה חשש( ולפי טעם זה לכא'‬
‫שוים דגם בקילוף יש חשש שלא‬ ‫אם היה טולה שם טלאי או משאיר‬
‫ישליכוהו למקום איבוד ולהבנת המג"א‬ ‫מקום הקילוף חלק בלא כתיבה שפיר‬
‫שהוא משום שהס"ת נשאר מנוקב )ואין‬ ‫דמי לקלוף ]א[‪.‬‬
‫אי' בעצם הקידור( א"כ בקילוף שלא‬
‫נשאר נקוב שפיר דמי‪ .‬ולאוסרים‬ ‫סיכום דעות הפוסקים‬
‫הקילוף )משום איסור מחיקה ומשום‬ ‫ולמעשה סיים שם דלא מיחה במקילים‬
‫חשש שיבוא למחיקת השם( בקידור אין‬ ‫לפי שכבר הזכירו הסמ"ק ולא‬
‫חשש זה‪.‬‬ ‫אסרה ומ"מ הקידור עדיף דיש סמך לזה‬
‫מהירושלמי )ובמחצה"ש על המג"א שם‬
‫היוצא להלכה‬ ‫ס"ק כ"ו הבין דקאי התשב"ץ רק על‬
‫הנה הרא"ש אוסר הקדירה ולדעת‬ ‫הקילוף שלא במקום אזכרה אלא‬
‫הש"ך כל שכן שיש לאסור את‬ ‫שבמקור הדברים בסמ"ק מוכח דאיירי‬
‫הקילוף ולדעת המג"א הקילוף מותר ועי'‬ ‫באזכרה וכן העיר בזה בקול יעקב ס"ק‬
‫כ"ח וכן בתשובות הרשב"ש סי' קס"ה‬
‫עוד בגליון מהרש"א לרע"ו ס"ט‪ .‬ולדעת‬
‫הביא שאביו התשב"ץ התיר לקלוף‬
‫התשב"ץ נהפוך הוא הקילוף אסור‬
‫השם אלא שהוא עצמו חושש שם‬
‫והקידור מותר וכן כתב הט"ז ברע"ו ס"ק‬
‫לספק מחיקה(‪.‬‬
‫ז' דהוא מנהג הסופרים ויש להם על מה‬
‫לסמוך וכן פסק בקסת בסי' י"א סי"א‬ ‫נמצא לש"ך דקידור אסור משום כבוד‬
‫דהקילוף אסור ובסעיף ח' כתב דגדולי‬ ‫ה' שנוטלו ממקומו והוא איסור‬
‫הראשונים אוסרים הקידור )וע"ע בפ"ת‬ ‫בעצם מעשה הקידור וכ"ש דהקילוף‬
‫רע"ו ס"ק י"ג בשם השבות יעקב שקרא‬ ‫אסור דיש בו גם חשש שמא ימחוק‬

‫א‪ .‬לכא' יש עוד טעם לאסור הקדירה והקילוף והוא על פי דברי היראים והובא דבריו בהגהות רע"א‬
‫ליו"ד רע"ו על ש"ך ס"ק י"ג דמה שמותר למחוק אותיות הנטפלות לשם מלפניו הוא רק בנכתב‬
‫שלא במקומו דהיינו על גבי ידות הכלים וכדו' אבל בנכתב במקומו בכתב על הקלף אינו נמחק גם‬
‫לפניו ולכאו' כוונתו דכשכותב השם במקומו הראוי לו הרי זה קנה מקומו ואי אפשר לנוטלו משום‬
‫אע"פ שבעצם אינו קדוש כגון נטפלין שלפניהם ולפי"ז ודאי דאין שום היתר לקדור או לקלוף השם‬
‫כיון שקנה מקומו )ואף בכל עובי הקלף )ולכן לא יועיל קילוף( כמבואר באגרות משה יו"ד ח"ב סי'‬
‫קל"ו סוף ענף א'( ואין לנוטלו משם כ"ש מנטפלין שלפניו אלא דרע"א מסיק שם דזה עולה בקנה‬
‫א' עם פי' השני של רש"י בערכין ו' ומשמעות כל הפוסקים כפי' א' שברש"י ואין חילוק בין כתב‬
‫ע"ג ידות הכלים או ע"ג קלף‪.‬‬
‫צה‬ ‫האם מותר לקלוף או לקדור אזכרות ואיזה מהם עדיף‬
‫נותן לבן ספרד אלא לקלוף שזה עצמו‬
‫הוא מעשה היתר ואף דלבן האשכנז‬
‫אסור לקלוף בפועל שמא יפגע בשם‬
‫מ"מ עצם הקליפה אין בו שום איסור‬
‫ולכן מותר לצוות על כך אלא שיש‬
‫להעיר בזה קצת ממה שכתב החזו"א‬
‫יו"ד סי' קס"ד סק"ג גבי אמירה לנכרי‬
‫במקום כבוד השם דאין בזה צד קולא‬
‫כיון דמצד כבוד ה' קאתינן עלה וכו'‬
‫עיי"ש ולכא' הוא הדין בבן אשכנז‬
‫שחששו הפוסקים לאסור הקליפה אפי'‬
‫בזריזין שמא יפגע בשם כשמקלפו הרי‬
‫זה מכבוד השם שאין לו למוסרו לנהוג‬
‫בו קולא כי מזלזל בזה בכבוד השם‬
‫שאינו חושש בספק ספיקא שמא יפגע‬
‫בהשם וזהו כבודו שנזהרים בכל מיני‬
‫זהירות ואף לצד רחוק‪ ,‬אמנם כל זה‬
‫בדרך הערה וכאמור גדולי ישראל‬
‫הסכימו להקל ועיין עוד בהיתר זה‬
‫באריכות גדולה בספר כתב משה‬
‫להגרמ"ש קליין שליט"א(‪.‬‬
‫שמנהגם להתיר הקליפה )כפי שכבר‬
‫ולכאו' נראה דאם עומד לפנינו הברירה‬
‫לקדור או לקלוף‪ ,‬הנה אם‬
‫נסתום הנקב אחר הקדירה ודאי דיש‬
‫להעדיף הקדירה שהרי כל טעמי‬
‫האיסור שיש בקדירה יש גם בקילוף‬
‫ונוסף עליו הקילוף שיש בו כל חששות‬
‫התשב"ץ שמא הוה מוחק ושמא ימחוק‬
‫השם בידים והטעם היחיד שעדיף‬
‫הקילוף הוא משום שבקדירה נשאר‬
‫מקומו נקוב‪ ,‬ואם יסתום הנקב דאז אף‬
‫לר"י בן הרא"ש מותר לקדור כנ"ל‬
‫מהחתם סופר ודאי דזה עדיף דאין בזה‬
‫כל החששות של מחיקת השם ומה‬
‫תגר על המקילים( ועתה בהרבה‬
‫מקומות נוהגים הסופרים וכו' קודרים‬
‫אותו מן היריעה עם איזה תיבות וכו'‬
‫ויש להם על מה שיסמוכו וכן כתב‬
‫בתשו' רע"א מהדו"ת סי' ו'‪ .‬ומאידך‬
‫מצינו דאף לאוסרים הקילוף דהיינו‬
‫התשב"ץ ודעימי' מ"מ כתבו דאין‬
‫למחות במקילים )ועי' מזה במשנת‬
‫הסופר שם ס"ק מ"ד ובשער הציון שם‬
‫הרבה דעות בזה לכאן ולכאן( עכ"פ‬
‫למדנו דלכל אופן הן התיקון ע"י קדירה‬
‫והן ע"י קליפה יש מקום בפוסקים וזה‬
‫דווקא באופנים שיתבארו להלן באות ב'‪.‬‬
‫ההנהגה בזה‬
‫אבל למעשה אין נוהגים הסופרים‬
‫לקלוף בעצמם וכנראה דחששו‬
‫לדעת הש"ך והקסת )ועוד דיש אופנים‬
‫דאף למתירים לא פשיטא ליה להיתר‬
‫כדלהלן אות ב'( ולכן נותנים לבני ספרד‬
‫העיד בקול יעקב ס"ק כ"ח( לקלוף‬
‫עבורם ובמנחת סופר הביא ששאל‬
‫להרה"ק מסטמר זצוק"ל והרה"ג ר"פ‬
‫עפשטיין זצ"ל והתירו לקלוף ע"י בן‬
‫ספרד הנוהג היתר בקליפה )וטעמו של‬
‫הרה"ק מסטמר זצוק"ל היה משום‬
‫שהקילוף אינו מחיקה ולכא' כוונתו כעין‬
‫מה שכתב השו"ע הרב בסי' רנ"ג סעיף‬
‫י' לבאר למה פסיק רישא בעכו"ם מותר‪,‬‬
‫כי אינו מצווהו על האיסור אלא על‬
‫ההיתר ואף אם יארע איסור בפסיק‬
‫רישא אין זה בכלל ציווי הישראל‬
‫לעכו"ם והכי נמי בזה שאין בן אשכנז‬
‫הלשכה ‪ /‬הגאון רבי חיים גוטליב שליט"א‬
‫לתלות עם השם עוד תיבה אחת ואולי‬
‫החמודי דניאל סמך עלייהו ולמה‬
‫שנתבאר לעיל מהחתם סופר בתשו'‬
‫דטעם איסור הקדירה הוא משום שגנאי‬
‫הוא לשם שנראה בס"ת נקב שניכר‬
‫שקדרוהו מפני השם וא"כ אם יקדור‬
‫עמו עוד תיבה שוב לא ניכר להדיא‬
‫שהוא מקום השם ואינו גנאי כ"כ ומותר‪.‬‬
‫ודע דהאגרות משה ביו"ד ח"ב סימן‬
‫קל"ו ענף א' דעתו דמה דבעינן‬
‫קידור עם כמה תיבות היינו עם תיבות‬
‫שיש להם קישור והמשך עם השם אלא‬
‫שהוכיח שם מהחתם סופר ביו"ד סי'‬
‫ער"ב שחולק על זה‪ ,‬ולכאו' לפי דברי‬
‫האגרות משה נראה שיש טעם אחר‬
‫למה נהגו לקדור עם עוד תיבות והוא‬
‫כדי שיהיה לשם הנקדר משמעות שם‬
‫אף אחר שנקדר ובזה ממעט בזיון השם‬
‫וע"י שיש עמו כמה תיבות שיש להם‬
‫קישור דברים עם השם ונקראים עמו‬
‫יש לזה חשיבות שם אף כשאינו‬
‫במקומו ולפי"ז יתכן דאין להתיר לקדור‬
‫עם תיבה אחת בלבד‪.‬‬
‫ב‪ .‬באיזה אופנים התירו קדירה וקליפה‪.‬‬
‫פסול אלא שיש טעות בפתוחות‬
‫וסתומות או שחיסר שורה ואי אפשר‬
‫לגרור מפני כבוד השמות שכבר נכתבו‬
‫להלן‪ .‬ד‪ .‬בטעות בנטפלים )והיינו‬
‫הנטפלין לאחריו דלפניו בלאו הכי אין‬
‫השם מקדשם(‪.‬‬
‫צו‬
‫שנהגו להעדיף לקלוף ע"י הנוהגים היתר‬
‫בקליפה ולא קדרו י"ל דהוא על פי מה‬
‫שכתב בתשב"ץ שם דס"ת שעשו בו‬
‫קדירה נפגם קצת הס"ת בכך ואין‬
‫לסופר שכרו מה שאין כן בקילוף עיי"ש‬
‫ולכן העדיפו לקלוף‪.‬‬
‫מנהג הסופרים‬
‫ומבואר בקסת שם דמנהג הסופרים‬
‫היה לקדור עם איזה תיבות‬
‫או כל הפסוק וכתב בלשכת הסופר ס"ק‬
‫י"ט הטעם דהוא על פי הירושלמי‬
‫דכשתולין השם תולין עמו תיבות חול‬
‫ואף דבהא לא קיימא לן כירושלמי מ"מ‬
‫למדנו דכשיש עמו תיבות חול אין זה‬
‫בזיון כל כך עכ"ד ועי' בפ"ת רע"ג סק"ו‬
‫בשם חמודי דניאל דכשקודר יקדור ג"כ‬
‫תיבה של חול עמו עכ"ד ויש לעיין דאם‬
‫חשש לירושלמי ניבעי לכל הפחות ב'‬
‫או ג' תיבות כמ"ש בירושלמי ואם לא‬
‫למה הצריך לקדור עמו תיבה כלל אמנם‬
‫מצאתי בב"י בסי' רע"ו ס"ז בשם ספר‬
‫התרומה והגהות מיימוניות דס"ל דצריך‬
‫הנה באופן כללי יש בזה ארבעה‬
‫חלקים‪ .‬א‪ .‬כשהשם עצמו אינו‬
‫כתיקונו‪ .‬ב‪ .‬כשהשם נכתב כתיקונו אלא‬
‫שגורם כאן פסול כגון שכתב ב' שמות‬
‫במקום שנצרך רק שם א'‪ .‬ג‪ .‬כשהשמות‬
‫נכתבו כתיקונם ואינם גורמים בעצמם‬
‫צז‬
‫באופן השני שהשם עצמו כתיקונו אלא‬
‫שגורם פיסול הפ"ת שם כתב‬
‫בשם התפארת למשה דאסור לקדור‬
‫)וכן משמע בש"ך רע"ו ס"ק י"ב ובפ"ת‬
‫שם ס"ק ט'( אלא שהביא מרשב"ש‬
‫בשם אביו הרשב"ץ דמותר לקדור וכתב‬
‫בשם תשובות שיבת ציון דזה דווקא‬
‫בכתב אזכרה מיותרת ממש אבל בטעה‬
‫וכתב שם א' במקום השני כגון שם‬
‫הוי"ה במקום שם אלוקים כיון שראוי‬
‫המקום לקדושת השם אף שטעה וכתב‬
‫שם אחר מכל מקום אין זה כל כך‬
‫קדושה בטעות ואסור לקדור )ואם אין‬
‫שם ס"ת אחר דעתו דרשאי לקדור‬
‫ועדיף לקלוף ומותר לכתוב במקומו כי‬
‫גם עתה כותב שם וע"ע להלן אות ג'‬
‫מה שנסתפקנו בזה( אמנם מדברי הט"ז‬
‫ברע"ו ס"ק ז' משמע דמתיר אף בכהאי‬
‫גוונא שכתב דבכתב אלקנ"ו חסר יו"ד‬
‫מותר לקדרו ואע"פ שיש כאן שם של‬
‫קל או אלוק והמקום ראוי לקדושה‬
‫שהרי צריך כאן לשם אלוקינו אעפ"כ‬
‫התיר לקדור )והראיה היא לשיטתו‬
‫דסובר שם דבכהאי גוונא אסור למחוק‬
‫הנ"ו אבל למהר"ם מלובלין ודעימיה‬
‫)והם הפ"ת רע"א והקסת( דמקילים‬
‫למחוק הנ"ו וסוברים דכאן דחסר היו"ד‬
‫של אלוקינו לא חשיבי הנ"ו כנטפלים‪,‬‬
‫בלאו הכי יכול למחוק הנ"ו אף בידים(‪.‬‬
‫להלן 'באופן השני' דמדינא אין לקדור‬
‫וכתב בפ"ת בשם מעיל צדקה דנהגו‬
‫ע"פ מורו מהר"א ברודא לקדור‬
‫כשכתב ב' אזכרות עם עוד איזה תיבות‬
‫ומכשירים הנשאר )ומקורו על פי דברי‬
‫באיזה אופנים התירו קדירה וקליפה‬
‫באופן הראשון כשהשם עצמו אינו‬
‫כתיקונו מבואר בפ"ת ער"ה‬
‫סק"ד בשם תפארת למשה דמותר דכיון‬
‫דנפסל אין בו קדושה כל כך וכתב בפ"ת‬
‫דהיינו דווקא כשאינו כתיקונו מתחילתו‬
‫אבל אם נפסק אח"כ וכדו' לא דלא‬
‫פקעה קדושתה וסיים שם דבתפארת‬
‫למשה משמע דמתיר אף בכהאי גוונא‬
‫וכן כתב בתשו' חתם סופר סי' רס"ד‬
‫דכיון דגורם גניזה לכמה שמות רשאי‬
‫לקודרו ויטלה מקומו וטוב שיקדור ביחד‬
‫עם כמה תיבות של חול ואם אפשר‬
‫יקדרו ע"י גרמא‪ .‬ובלשכת הסופר סי'‬
‫י"א סקי"ח התיר אפי' בספק פסול‬
‫)מכח ממה נפשך שמא פסול ואף אם‬
‫כשר שמא כדעת המתירים קדירה‬
‫ועיי"ש עוד מש"כ בזה( ובבני יונה‬
‫הארוך ס"ק י"ד התיר כשכתב השם‬
‫שלא לשמה וכן דעת הקסת סי' י"ב‬
‫ס"א ובקסת סי' י"א סט"ו התיר במקום‬
‫שספק אם קידשו עיי"ש‪.‬‬
‫נמצא דבכתב השם שלא כתיקונו‪ ,‬אם‬
‫היה כן מתחילת כתיבתו דעת‬
‫הפוסקים הנ"ל להתיר ובאירע אח"כ‬
‫לדעת פ"ת אסור ולדעת תפארת‬
‫למשה וחתם סופר מותר וכמו כן‬
‫בספק פסול מותר ובנכתב שלא לשמה‬
‫ג"כ מותר ובזה אף לדעת הקסת דסובר‬
‫ורק ממנהגא באופן זה שהשם עצמו‬
‫נכתב שלא כתיקונו מודה דמותר‬
‫לקדרו כמו שכתב בלשכת הסופר סי'‬
‫י"א ס"ק י"ח‪.‬‬
‫הלשכה ‪ /‬הגאון רבי חיים גוטליב שליט"א‬ ‫צח‬

‫דיש להחמיר בזה )זולת באין ס"ת‬ ‫הירושלמי כמו שכתב בלשכת הסופר‬
‫אחר כנ"ל(‪.‬‬ ‫ס"ק י"ט ועי' מה שכתבתי לעיל סוף‬
‫אות א'( וכן כתב בקסת הסופר סי' י"א‬
‫באופן השלישי שהשם נכתב כתיקונו‬ ‫ס"ח דנהגו כן )אלא שכתב שבמקום‬
‫והוא עצמו אינו גורם פסול‬ ‫שאין מנהג אין להכשיר( וכתב דיקדור‬
‫אלא שכדי לתקן הס"ת צריך לקדרו‬ ‫השם השני ולא הראשון שנכתב כדין‬
‫בזה דעת רמ"א בסי' ער"ה ס"א ודעת‬
‫)ואם קדר הראשון כשר( ובלשכת‬
‫התפארת למשה וחתם סופר ושאילת‬
‫הסופר סק"כ כתב דאם עדיין לא כתב‬
‫יעב"ץ המובאים בפ"ת וכן דעת הקסת‬
‫אחריו תיבות של חול יקדרנו לבדו ולא‬
‫בסי' י"א ס"ח דאסור לקדור ומ"מ‬
‫יכתוב עתה על מנת לקדור ובמשנת‬
‫בעבר ותקנו מתוקן ובלבד שלא יהא‬
‫הסופר שם הביא חולקים דס"ל דיכתוב‬
‫מיחזי כמנומר‪.‬‬
‫כמה תיבות ואח"כ יקדור‪.‬‬
‫והנה בביאור הסופר סי' י"א ד"ה אסור‬
‫ובעצם ההיתר הסכים גם בתשו' חתם‬
‫כתב דאף דבפשטות כל מה‬
‫סופר סי' ער"ב וכתב דאף‬
‫שאסור לקדור אסור ג"כ לקלוף לדעת‬
‫לרא"ש דס"ל דאין לקדור היינו באופן‬
‫המתירים את הקילוף דלא עדיף קילוף‬
‫השלישי כדלהלן אבל בזה שהשם גורם‬
‫לדידהו מקידור לדידן מ"מ הביא מקול‬
‫פסול לכמה שמות בס"ת זהו כבודו‬
‫יעקב דיש אומרים להקל בקילוף אפי'‬
‫שיקדרוהו ולא יביא שאר השמות לידי‬
‫לצורך תיקון הפרשה וסיים שם דנכון‬
‫גניזה וגם ר"י בן הרא"ש דאסר בכהאי‬
‫להחמיר בזה אם לא במקום הפסד‬
‫גוונא זה רק אם ישאיר הנקב כמות‬
‫מרובה ושעת הדחק ואף המקילים יזהרו‬
‫שהוא ויהיה גנאי לעולם אבל אם‬
‫שלא לכתוב אח"כ תיבות חול במקום‬
‫ימלאנו ע"י מטלית שפיר דמי וכן כתב‬
‫השם וכדלהלן בס"ד )ועיי"ש כמה עצות‬
‫בשאילת יעב"ץ ודעתו דאף אם ישאר‬
‫לזה ובמה שכתב עצה שיטלה טלאי על‬
‫מקום הקילוף ויכתוב ע"ז‪ ,‬יש להיזהר‬ ‫נקב מותר אלא דאם אפשר ישים טלאי‪.‬‬
‫שלא י דביק הטלאי על מקום שהיו שם‬ ‫דעכ"פ לא יקדור ארבעה כי מיחזי‬ ‫וכתב‬
‫אותיות השם אלא מסביב דשם קנה‬ ‫כמנומר‪.‬‬
‫מקומו אף לעניין זה שלא ישתמש‬
‫במקומו להדביק עליו טלאי וכמו כן לא‬ ‫נמצא דבכתב אזכרה מיותרת הרבה‬
‫ידביקנו על מקום הקלף ששימש היקף‬ ‫פוסקים מתירים לקדור השם‬
‫גויל לאותיות השם כמו שכתב בחזו"א‬ ‫השני )עד ארבעה( עם כמה תיבות‬
‫דגם זה בכלל מקום השם )ועי' עוד‬ ‫אחרות )כשאפשר( ויטלה מקומו )אם‬
‫בצמח צדק החדש יו"ד סי' רט"ו שלפי‬ ‫אפשר( ובטעה וכתב שם א' במקום‬
‫דבריו משמע שיש להחמיר עוד יותר‬ ‫השם השני לט"ז נראה דמותר וי"א‬
‫צט‬
‫ולעניין הקילוף יש מתירים ונכון‬
‫להחמיר‪ ,‬ובנדון שאלתינו יש לפשוט‬
‫שיש לגנוז היריעה ואף למקילים לסמוך‬
‫בזה על הקילוף‪ ,‬כאן יודו לאיסור שהרי‬
‫חיסר שורה ואם יגרור הכל ויקלוף‬
‫השמות הרי יחזור ויכתוב תיבות של‬
‫חול במקום השם ואסור וא"כ אין לה‬
‫תקנה אלא גניזה )אמנם משום מנומר‬
‫ליכא שהרי גורר הכל וקולף וחוזר‬
‫לכתוב הכל באופן א'(‪.‬‬
‫שם יל"ע אי במקום השם אולי אין זה‬
‫באופן הרביעי שהוא קליפת הנטפלים‬
‫דעת הנודע ביהודה ביו"ד סי'‬
‫ע"ו והובא דבריו בפ"ת רע"ו סקי"ב דאף‬
‫דמחיקת הנטפלים אסורה רק מדרבנן‬
‫מ"מ אסור לקלפם אף למתירים לקלוף‬
‫השם עצמו דשאני קליפת השם שבכל‬
‫מקום שהוא קדושתו עליו אבל בקולף‬
‫הנטפלים לחוד הרי זה מבטלם‬
‫מקדושתם ע"י הקילוף ואסור וכ"כ‬
‫בקסת סי"א סי"ב אמנם החתם סופר‬
‫בסי' ר"ס כתב דאף דכן הוא בנטפל כדין‬
‫אבל הנטפל בטעות ושלא במקום הראוי‬
‫מותר לקלוף דהרי נטפלים אינם אלא‬
‫מדרבנן כמו שכתב הט"ז ברע"ו ס"ק ז'‬
‫)ובזה החתם סופר סתר את עצמו וכפי‬
‫שכבר העיר בזה הפ"ת ברע"ו סקי"ג‬
‫וע"ע בביה"ס שם( ומטעם הורדה ליכא‬
‫דבלאו הכי אינו משתייך עמו ועוד‬
‫דגורם פסול לכל היריעה‪.‬‬
‫ומה שדנו הפוסקים בזה לעניין קליפה‬
‫ולא דנו לעניין קדירה כי אם יקדור‬
‫לא יוכל לתקן ולחזור ולכתוב הנטפל‬
‫כדבעי על גבי הטלאי שהרי אף לש"ך‬
‫באיזה אופנים התירו קדירה וקליפה‬
‫ולאסור כל הכדי נטילה סביב השם והוא‬
‫שיעור אצבע עיי"ש( ובעצם ההיתר‬
‫להדביק טלאי על מקום השם כמדומני‬
‫שבכתב משה אסר אף בזה וס"ל דשם‬
‫קנה מקומו אף לעניין שלא יתן טלאי‬
‫על גביו ויכתוב עליו‪ .‬עוד כתב שם‬
‫שיכול להניח המקום פנוי‪ .‬הערת‬
‫הגרש"ק הכהן גרוס שליט"א‪ .‬ויש ליזהר‬
‫אם קולף השם שלא ישאר במקומו‬
‫שיעור פרשה והגם שנהגו לעשות נקבים‬
‫כבוד לנקב )א"ה אם הטעם דאסור‬
‫לכתוב במקום השם הוא משום הורדה‬
‫מקדושה אולי תליא בפלוגתא דט"ז‬
‫ונקוה"כ בריש סי' רע"ד עיי"ש שנחלקו‬
‫אם שייך הורדה מקדושה כשאינו‬
‫משתמש בו אלא זורקו וע"ע בבני יונה‬
‫בארוך ס"ק י"ד( ועוד יל"ע אם כותב רק‬
‫חלק מאות על מקום השם כדי שלא‬
‫יהיה שיעור פרשה‪ .‬ע"כ ההערה‪.‬‬
‫ודע עוד דבפ"ת שם הביא בשם‬
‫תפארת למשה דאף דבמקום‬
‫שאין לקדור אם אירע הטעות בשיטה‬
‫העליונה או בתחתונה וקודר עם הגליון‬
‫שפיר דמי דטעם איסור הקדירה משום‬
‫בזיון שנשאר שם נקב ובכהאי גוונא‬
‫דחותך כל הגליון שפיר דמי )ואף לשאר‬
‫הטעמים שנתבאר לעיל אות א' שמא‬
‫בכהאי גוונא שפיר דמי(‪.‬‬
‫נמצא דבהשמיט שורה או טעה‬
‫בפתוחות וסתומות והוצרך‬
‫לתקן ויש גם שמות אסור לקדור )זולת‬
‫בראש או בסוף הגליון עם הגליון כנ"ל(‬
‫הלשכה ‪ /‬הגאון רבי חיים גוטליב שליט"א‬ ‫ק‬

‫בשמועה זו וה' יהיה בעזרינו שלא נכשל‬ ‫שלמדו מדבריו בסימן ער"ה להתיר‬
‫בדבר הלכה‪.‬‬ ‫לכתוב שם על גבי טלאי )וע"ע פ"ת‬
‫רע"ו ס"ק א'( מ"מ חצי שם ודאי דאין‬
‫מקור האיסור‬ ‫לכתוב כמבואר בקסת סי' י"א סי"ג‬
‫ולכא' הוא הדין אם יכתוב רק הנטפלים‬
‫כתב המג"א בסי' ל"ב ס"ק כ"ו וזה‬
‫דהרי הטעם דחצי שם על הטלאי חמור‬
‫לשונו וכתב ר"י הלוי דאף‬
‫יותר כתב בלשכת הסופר שם ס"ק כ"ג‬
‫להרא"ש דאסור לקדור האזכרות מותר‬
‫בשם השבות יעקב דבכהאי גוונא הוא‬
‫לקלפו ולכתוב במקומו עכ"ל אבל‬
‫התוס' בערכין כתבו כשגרר השם אסור‬ ‫גנאי יותר ויותר וטעם זה שייך אף‬
‫לכתוב דבר אחר במקומו עכ"ל המג"א‪.‬‬ ‫בנטפלים לחוד וגם טעמו של לשכת‬
‫וזה לשון התוס' בערכין ו‪ .‬ד"ה יגדור‬ ‫הסופר בעצמו דאם ברבות הימים יפול‬
‫וישתמש‪ ,‬יש ליזהר כשכותבין ס"ת או‬ ‫המטלית אזי בשם שלם יראוהו ישרים‬
‫תפילין וגררו מקום השם שאין לכתוב‬ ‫ויגנזוה אבל בחצי שם הרי זה מחיקה‬
‫במקומו עכ"ל והוא מטעם דשם קנה‬ ‫עיי"ש הוא הדין דשייך זה גם בנטפלים‬
‫מקומו וכפי שביאר בחזו"א ערכין סי' ל'‬ ‫)וכסברת הנוב"י הנ"ל( אלא שאם כתב‬
‫סק"ו דאין זה מכבוד השם שמה שהיה‬ ‫נטפל בטעות באופן שאין צריך רק‬
‫משמש לו יהיה משמש לחול )ועיי"ש‬ ‫ליטול הנטפל ולהשאיר השם כמות‬
‫שעל פי זה כתב דהוא הדין שהיקף גויל‬ ‫שהוא )כגון שכתב אלוקינו והוצרך‬
‫שהיה מקיף להשם קנה מקומו דכיון‬ ‫לכתוב אלוקי( מסתבר דקדירה שוה‬
‫ששימש לשם והקיפו אסור להשתמש‬ ‫לקילוף והוא הדין דיכול לקדור‪.‬‬
‫בו לחול( וכעין זה כתב באגרו"מ יו"ד‬
‫נמצא בנטפל בטעות לשם מלאחריו‬
‫ח"ב סי' קל"ו ענף ב' וע"ע בחי' הגרי"ז‬
‫לנוב"י אין לקלוף ולח"ס מותר‬
‫בערכין שם‪.‬‬
‫לקלוף )ועי' ביה"ס סי' י"א סי"ב ד"ה‬
‫למדנו מחלוקת מג"א ור"י הלוי דלדעת‬ ‫או לקלוף(‪.‬‬
‫ר"י הלוי מותר לכתוב תיבת חול‬
‫במקום השם והמג"א הקשה עליו‬ ‫ג‪ .‬האם מותר לכתוב במקום השם‪.‬‬
‫דמתוס' מבואר דאסור‪.‬‬
‫הנה בעניין זה ראיתי אצל כמה וכמה‬
‫סופרים חסרון ידיעה גדול‬
‫משא ומתן בדבריהם‬ ‫שנוהגים קולא בזה ואינם יודעים‬
‫והנה בנוב"י ביו"ד קמא סי' ע"ז כתב‬ ‫שלדעת הרבה מגדולי הפוסקים הדבר‬
‫בסוף דבריו וזה לשונו ואף‬ ‫אסור לכן אמרתי לברר קצת את‬
‫שלכתחילה אין לכתוב שאר תיבות‬ ‫הדברים למען אשר נדע את הדרך אשר‬
‫במקום האזכרה אם נימא שהקלף‬ ‫נלך בה הדרך הסלולה לנו מרבותינו‬
‫קא‬ ‫באיזה אופנים התירו קדירה וקליפה‬

‫מפני הדליקה אבל מ"מ קדושתו עליו‬ ‫נתקדש מעבר לעבר וא"כ אף שכבר‬
‫שלא לכתוב במקומה תיבת חול‪.‬‬ ‫נמחק האזכרה מ"מ אין לכתוב במקום‬
‫הזה קדושה קלה הנה דבר זה עצמו לא‬
‫ובאמת בנובי"ת יו"ד סי' קע"ג הרחיב‬
‫ברור לי ואינו מפורש בשום פוסק רק‬
‫יותר בביאור קושיה זו דבמג"א‬
‫בדברי התוס' במס' ערכין והרי כמה‬
‫בסימן מ"ז סק"ו כתב דאם צריך עיבוד‬
‫מורי הוראות שמתירים לקלוף השם‬
‫לשמה ממילא הזמנה מלתא ואם אי"צ‬
‫ולכתוב במקומו ועוד שהרי מפורש‬
‫עיבוד לשמה הזמנה לאו מילתא והא‬
‫במסכת שבת דמקום הכתב אגב הכתב‬
‫בהא תליא והנה לא מצינו בשום מקום‬
‫שיהיה צורך הקלף להתקדש בקדושת‬ ‫הוא דקדיש אזדא כתב אזדא קדושתיה‬
‫השם רק כתיבת השם עצמו צריך‬ ‫ואפי' להאוסרים מ"מ אם כבר כתב‬
‫שיאמר שכותב לשם קדושת השם אבל‬ ‫במקום הזה שאר תיבות אף שהורידו‬
‫אי"צ שיקדש הקלף לקדושת השם‬ ‫מקדושה חמורה לקדושה קלה אכתי‬
‫וממילא לא שייך בקלף הזמנה לקדושת‬ ‫למה יפסל בשביל זה ולא מצאתי סברא‬
‫השם רק השם בעודנו כתוב וכשאזל‬ ‫לפסול עכ"ל בתשובה שם )וע"ע בחו"י‬
‫הכתב אזלא קדושתו ונשאר רק קדושת‬ ‫סי' ט"ז(‪.‬‬
‫ס"ת וממילא יכול לכתוב שאר תיבות‬
‫ורבי עקיבא אייגר בהגהותיו למג"א שם‬
‫של התורה במקום הזה )מה שאין כן‬
‫העתיק תשובתו )שנדפסה בתשו'‬
‫קדושת ההזמנה נשארת בקלף אף‬
‫רע"א החדשות ח"ד סי' ס"ט( שכתב גבי‬
‫דאזדא כתיבתו ואינו יכול לשנותו‬
‫שם שנכתב שלא במקומו שאין להורות‬
‫לקדושה אחרת( ובזה לכאו' נדחה‬
‫תשובת רע"א לקושיה זו דהרי הנוב"י‬ ‫על פי דברי הנוב"י הנ"ל קולא לקלפו‬
‫הוכיח דעל הקלף לא חל כלל קדושת‬ ‫ולכתוב תיבה אחרת במקומו דגם הנוב"י‬
‫השם וצריך לומר דס"ל לרע"א דעל כל‬ ‫לא החליט להיתר ואינו חותך כן להלכה‬
‫פנים אין הוכחה מהגמ' להיתר די"ל‬ ‫ורק בנדון דידיה שכבר כתב הסופר‬
‫דהצלה מדליקה שאני וכמו שנתבאר‬ ‫תיבה אחרת דאינו פוסל אבל לכתוב‬
‫לעיל בשמו‪.‬‬ ‫לכתחילה לא התיר‪.‬‬

‫ואולי דלמה שכתב רע"א דהיראים‬
‫סובר ג"כ כהתוס' יש להעמיד‬
‫תשובת רע"א על קושיית הנוב"י דהנה‬
‫כתב רע"א בשמו דמה שאמרו בגמ'‬
‫דשם שנכתב במקומו קדיש דמקומו‬
‫הכוונה שכתבו ע"ג קלף )וכפי' הב'‬
‫שברש"י ערכין שם( ואז מקדש כל‬
‫ומה שכתב הנוב"י דהאיסור לא ברור‬
‫ליה דאינו מפורש רק בתוס'‬
‫בערכין כתב רע"א ע"ז דכן מפורש גם‬
‫ביראים ובסמ"ג והקושיא משבת אפשר‬
‫לתרץ דלעניין אצולי מדליקה בעינן‬
‫קדושה חמורה עליו וכיון דאזדא הכתב‬
‫אזדא קדושתו החמורה ואין מצילין‬
‫הלשכה ‪ /‬הגאון רבי חיים גוטליב שליט"א‬ ‫קב‬

‫שיקדש הקלף לקדושת השם או‬
‫דעכ"פ נתקדש ממילא לקדושת השם‬
‫וממילא אף דאזדא כתב לא אזדא‬
‫קדושתו ואסור לכתוב במקומו דהרי‬
‫באמת עצם הקלף ג"כ נתקדש לשם‬
‫ורק לעניין הצלה מדליקה אין מצילין‬
‫דבעינן קדושתו החמורה עליו וכדברי‬
‫רע"א הנ"ל )אלא דאי משום הא כבר‬
‫נתבאר בדברי רע"א ביו"ד שם דהיראים‬
‫ס"ל כפי' השני שברש"י ולא קיי"ל הכי‬
‫וכפי שכבר הובא דבריו לעיל בהערה‬
‫לאות א'(‪.‬‬
‫היריעה ועל פי זה כתב )והובאו דבריו‬
‫גם ברע"א ביו"ד רע"ו על ש"ך ס"ק‬
‫י"ג והזכרנוהו לעיל אות א'( דאף‬
‫דקיימא לן דנטפלים לשם לאחריהם‬
‫קדשם השם ואסורים במחיקה אבל‬
‫הנטפלים לפניהם לא קדשו ומותרים‬
‫במחיקה‪ ,‬לדעת היראים כשנכתבו‬
‫במקומם דהיינו על גבי הקלף אף‬
‫הנטפלים לפני השם קדשו ואינם‬
‫נמחקים דכיון שנכתבו במקומם נתקדש‬
‫כל היריעה ]ב[ ושמא יש ללמוד מזה‬
‫דס"ל באמת דכשכותב השם צריך‬

‫ב‪ .‬ואגב נבאר דברי היראים המוקשים לכאו' לפום ריהטא דהנה רש"י בערכין ו‪ .‬פי' מה שאמרו‬
‫דשם שלא במקומו לא קדיש בב' אופנים בפי' קמא פי' דשלא במקומו היינו חוץ לכתיבתו בין‬
‫בקלף בין בקורה כלומר דהשם מקדש רק את המקום שעליו נכתב ולא חוץ למקום הכתיבה )ומ"מ‬
‫במקום שנכתב מקדשו כולו לכל העומק כמ"ש התוס' עיי"ש( ועוד פי' דשלא במקומו היינו שלא‬
‫במקומו הרגיל שהוא על גבי קלף אלא על גבי קורה ואז אין קדוש הקורה כלל )ורק יגוז ויגנוז‬
‫השם מפני כבודו( אבל במקומו דהיינו על הקלף קדיש כולו והנה היראים כתב דמה שאמרו דהנטפלין‬
‫לפני השם מותרים במחיקה ולאחריהם אסור זהו דווקא בכתבם שלא במקומו אבל במקומו כגון על‬
‫גבי קלף קדוש גם הנטפלין לפניהם ואסור במחיקה וכתב רע"א ביו"ד דהיראים פי' כפי' השני‬
‫שברש"י ולכא' לפי מה שנתבאר ברש"י אין מובן דהרי לרש"י שלא במקומו כגון על גבי קורה אינו‬
‫קדוש כלל ואילו ליראים יש לו קדושה לעניין זה שהנטפלין לאחריהם אסורים במחיקה ולרש"י‬
‫במקומו על גבי קלף כל הקלף קדוש וליראים נתחדש רק דהנטפלין לפניהם אסורים במחיקה ולרש"י‬
‫אינו עניין לנטפלין דווקא ואולי י"ל כך דבגמ' מבואר דשם במקומו מקדש כלומר דאם כתב השם‬
‫על היריעה כל היריעה טפילה ומשמשת לשם ונתפסת בקדושתו מחמת שמשמש לשם השם הכתוב‬
‫עליו וכמו שמצינו במוקצה דדבר היתר הטפל ומשמש למוקצה נעשה מוקצה הוא הדין כאן דקלף‬
‫המשמש לשם בטל אליו ודינו כהשם ליתפס בקדושתו וזה לעניין הקלף וכן לעניין התיבות הטפלות‬
‫לשם אבל שאר תיבות הכתובים על היריעה אינם טפלים לשם שהרי אינם משמשים לשם זולת‬
‫הנטפלין לפני השם דמשמשים לשם דקדושים וכמו עצם הקלף דקדוש כי משמש ונטפל לשם‬
‫ובאמת אין כוונתו דהיראים ורש"י שווים אלא דתרוייהו סברי דהנטפל ומשמש לשם נתפס בקדושתו‬
‫ולרש"י קאי על הקלף וליראים על האותיות המשמשות לשם‪.‬‬
‫ואין להקשות דא"כ כל תיבת חול שבא בהקשר עם השם כגון וידבר השם ליקדש כי משמש‬
‫לשם וטפל לו די"ל דכיון דתיבת וידבר יש לה דינים וחשיבות בפני עצמה כחלק מחלקי הס"ת ואם‬
‫יחסר אפי' אות א' מתיבה זו כל הס"ת פסול ולכן לא חשוב נטפל לשם כנטפל גמור‪.‬‬
‫קג‬ ‫באיזה אופנים התירו קדירה וקליפה‬

‫עכ"ל ובשו"ת סת"ם סי' י' ד"ה הנה ג"כ‬
‫התיר‪ .‬ובביאור הסופר סי' י"א ד"ה אסור‬
‫הביא דברי הקול יעקב הנ"ל ופקפק‬
‫טובא בכל ראיותיו דמה שהביא מדבר‬
‫שמואל כתב דיש לדחות דהתם איירי‬
‫בכותב השם במקום הקליפה ומה‬
‫שהביא מנוב"י הרי כבר נתברר לעיל‬
‫שרע"א הבין דלא נתכוון הנוב"י להתיר‬
‫לכתחילה ובפרט דבנו של הנוב"י בשו"ת‬
‫למדנו דדעת התוס' דאסור לכתוב‬
‫שיבת ציון סי' מ"ד כבר כתב שאביו‬
‫הנוב"י לא הקיל בזה למעשה ומתשובתו‬
‫במהדו"ת סי' קע"ג )והובא במקצת‬
‫לעיל( נראה ברור שלמעשה חושש‬
‫לשיטת התוס' ומה שכתב מאניה דיונה‬
‫אדרבה שם פסק להחמיר דכתב וז"ל‬
‫חלילה לגרוד או לקלוף השם וכו' עבר‬
‫וקלף כל השם כולה אפילו הכי מקום‬
‫השם אסור לכתוב עלה עכ"ל‪.‬‬
‫ואף אם נסכים לכל ראיות הקול יעקב‬
‫מ"מ איך נשבוק כל הני פוסקים‬
‫האיסור מפני קושיה זו עיי"ש( וכן הסיק‬
‫דהיינו מג"א רע"א חתם סופר וקסת‬
‫הסופר וגידולי הקדש שעליהם אנו‬
‫סומכים תדיר ומסתמא הקול יעקב‬
‫עצמו שהביא המקילים היה רק להצדיק‬
‫המנהג שנהגו בעירו וכדמוכח מלשונו‬
‫שכתב דאין לפקפק על המנהג ומשמע‬
‫ממנו דבמקום שאין מנהג דגם הוא היה‬
‫מסכים דיש לחוש לרוב הפוסקים‬
‫שאסרו ]ג[‪.‬‬
‫ומה שכתב המג"א דר"י הלוי התיר כתב‬
‫רע"א שם דבמקור הדברים בר"י‬
‫הלוי איירי לעניין שיכתוב השם במקום‬
‫הקילוף ורק בזה התיר )וכן כתב ביד‬
‫אפרים שם( וא"כ לא רק שאין התוס'‬
‫יחידאה בזה אלא דשוב אין נמצא חולק‬
‫במפורש על דעת התוס' וסיים שם‬
‫ולדינא צ"ע‪.‬‬
‫תיבת חול במקום השם ורע"א‬
‫הביא עוד ראשונים הסוברים כתוס'‬
‫והמג"א פסק כוותיה להלכה וכפי הנראה‬
‫החזיק רע"א עם המג"א לאסור ולמד כן‬
‫גם בדעת ר"י הלוי וכתב דגם מנוב"י אין‬
‫להוכיח שהתיר להלכה וכן כתב הקסת‬
‫סי' י"א סעיף י"א לאיסור וגם בפתחי‬
‫תשובה יו"ד סי' ער"ה ס"ק ד' הביא‬
‫מתשו' חתם סופר סי' רס"ד דפשיטא‬
‫ליה לאיסור )וזאת אף שהחתם סופר‬
‫שם רמז הקושיה משבת מ"מ לא הניח‬
‫הגידולי הקדש ברע"ו ס"ק ל"ג‪.‬‬
‫אלא שבספר קול יעקב ס"ק כ"ט כתב‬
‫וז"ל עוד נוהגים פה בגדאד יע"א‬
‫לאחר שקלפו השם כותבים במקומו‬
‫תיבה אחרת ואע"ג דיש אוסרים במקום‬
‫השם תיבה אחרת מ"מ אין לפקפק על‬
‫המנהג עיין דבר שמואל סי' קס"ה‬
‫נובי"ק חי"ד סי' ע"ז אניה דיונה וכו'‬

‫ג‪ .‬ומאוד נפלאתי שבספר מנחת הסופר סי' מ"ג הביא את דברי הקול יעקב והוסיף ראיות כדלהלן‬
‫ועל פי זה פסק להתיר לכתוב תיבת חול במקום הקליפה ולא הביא את כל הפוסקים דהיינו‬
‫מג"א רע"א ח"ס וקסת הסופר וגידוה"ק הנ"ל שאסרו‪.‬‬
‫הלשכה ‪ /‬הגאון רבי חיים גוטליב שליט"א‬ ‫קד‬

‫ובאמת דלכא' דבריו נסתרים ממה שכתב בעצמו בריש הסימן שם דהביא מהרה"ק מסטמר‬
‫זצוק"ל שהתיר ליתן לקלוף לנוהגים היתר בקליפה משום שהקליפה אינה מחיקה עיי"ש ומשמע‬
‫שאם הקליפה היה מחיקה אף שיש הנוהגים בזה היתר לא היה מתיר ליתן להם כיון שלדידן אסור‬
‫וא"כ למה לעניין קליפה שיש הרבה מגדולי הפוסקים שמתירים קליפה כהמג"א ודעימיה )כמובאר‬
‫בארוכה לעיל אות א'( לא סמך על מנהג בגדאד להתיר לקלוף בידים והתיר רק ליתן לבן ספרד‬
‫לקלוף ובכתיבה במקום השם שרוב הפוסקים אסרו התיר לגמרי לכתוב והוא פלא‪.‬‬
‫וכתב שם להוכיח היתר לכתוב במקום השם ממה שכתב בפירוש כסא רחמים לחיד"א זי"ע‬
‫לפרש מה שאמרו במסכת סופרים פ"ה ה"ב היה צריך לכתוב יהודה ונתכוון וכתב את השם אע"פ‬
‫שכתב בו דל"ת )מעכבו( וי"ג מחטבו וכותב יהודה אחר ופי' בכסא רחמים דמעכבו הוא לשון קדירה‬
‫ומחטבו הוא לשון קילוף מגביהו מעל הגויל כמו שנהגו הסופרים ועל פי זה הקשה שם דא"כ דמקלפי‬
‫פשיטא דצריך לכתוב יהודה אחר ומאי קמ"ל בברייתא שאמרו כותב יהודה אחר ובעל כרחך דקמ"ל‬
‫דכותב יהודה אחר על מקום הראשון ומכאן דמותר לכתוב תיבת חול על מקום השם עכת"ד והנה‬
‫אם נגרוס מעכבו דהכוונה קידור ג"כ ילה"ק מאי קמ"ל דכותב יהודה אחר ואי אפשר לתרץ תירוצו‬
‫אלא שלזה י"ל דקמ"ל דכותב על המטלית‪ .‬ולולי שאיני כדאי מ"מ תורה היא וללמוד אני צריך דאף‬
‫דהקושיה היא קושיה מ"מ איך נוציא מקושיה לפי גירסא אחת במסכת סופרים לחלוק על התוס'‬
‫יראים וסמ"ג ומג"א רע"א ח"ס וקסת וגידולי הקדש שפסקו כוותיהו ובפרט דשערי תירוצים לא‬
‫ננעלו‪ .‬הוספת הגרש"ק הכהן גרוס שליט"א‪ .‬ונראה דרק שם דגם שאסור למחוק מכל מקום אפשר‬
‫לכתוב במקומו כיון שהיה אות דל"ת באמצע ואין ראיה מכאן לשם גמור שהיה נכתב ועל פי זה‬
‫אזדא הראיה של מס' סופרים‪ .‬ע"כ ההוספה‪ .‬ואולי י"ל עוד כמו שכתב בפ"ה ה"ד במסכת ס"ת‬
‫בדוכסוסטוס )להגר"ח קנייבסקי( דאף דאין לכתוב במקום השם מ"מ על מקום הד"ה של היהודה‬
‫יכול לכתוב וקמ"ל במה שכתב וכותב יהודה אחר שכותבו על החלק של היהודה שלא נתקדש דהיינו‬
‫מקום הדל"ת והה"א וזה על פי דברי רע"א ברע"ו סי"ב עיי"ש‪ .‬ושוב מצאתי בכתב משה שהביא‬
‫מנחלה ליהושע )לגאון קדמון שאחר זמן הב"י( סי' ל"ג שכתב לפרש המסכת סופרים דמה שאמרו‬
‫כותב יהודה אחר היינו יהודה במקום אחר וסיים שם וז"ל ואף שדברים אלו דחוקים קצת אנו מוכרחים‬
‫לאומרם דאיך יעלה על לב שהתוס' שהם מאירים עיני כל ישראל נעלמו מהם סוגיות אלו עכ"ל‪.‬‬
‫גם מה שהוכיח משלטי הגיבורים בסוף פרק שבועת העדות דס"ל דשם חול שקדשו חל עליו‬
‫קדושה והביא ע"ז הברייתא דמ"ס הנ"ל דהיה צריך לכתוב יהודה וטעה וכתב השם אע"פ שהטיל‬
‫בו ד' מעכבו וכותב יהודה אחר וכו' למדנו משם דאזלינן בתר כוונת הכותב הכי נמי אותו אלוקים‬
‫שכתב בכוונת קידש אע"פ שראוי להיות חול חייל עליהו קדושה לעניין מחיקה ולעניין פיסול ס"ת‬
‫עכ"ל והוכיח מזה היתר לכתוב תיבת חול במקום השם ומסתמא כוונתו מדכתב דבקידש בטעות‬
‫שם חול דחייל הקדושה והביא על זה ממסכת סופרים דמעכבו וכותב יהודה אחר וכראייתו הנ"ל‬
‫ממ"ס ותמוה דהרי גירסת השלטי גבורים במסכת סופרים היא מעכבו דהיינו קידור וא"כ מה ראיה‬
‫יש אם מצאנו שהתיר לכתוב במקומו על המטלית דמותר לכתוב תיבת חול במקום השם ובר מן‬
‫דין דבלאו הכי הרי לא קיי"ל בזה כשלטי גיבורים כמו שכתב הרמ"א ברע"ו ס"ב וביותר דכמו שנתרץ‬
‫את דברי המסכת סופרים כך נתרץ גם את דברי השלטי גיבורים וממילא לכא' ראיה זו אינה מובנת‪.‬‬
‫ובסוף דבריו ציין לשועה"ר סי' ל"ד ס"ט דאיסור הורדה מקדושתה לא הוה איסור אלא מדברי‬
‫סופרים ועוד דהוה הקדש בטעות והקדש בטעות אינו הקדש ע"כ אפשר לסמוך על המקילים כי‬
‫קה‬ ‫באיזה אופנים התירו קדירה וקליפה‬

‫את התורה גופו מכובד על הבריות‬ ‫וסיים בביה"ס שם וז"ל וכשמעיינים‬

‫ומכבדי אכבד‪.‬‬
‫להקל בזה שהרי עצם קליפת השם‬
‫כמה חקירות בדין שם קנה מקומו‬
‫והנה זה פשוט דיכול לחזור ולכתוב‬
‫השם במקום הקילוף ויתר על כן‬
‫מבואר בפ"ת סי' ער"ה ס"ק ד' דאם‬
‫קילף שם אלוקים יכול לכתוב שם הויה‬
‫במקומו דתרוויהו קדשי ויש להסתפק‬
‫אם הוא הדין להיפך דהיינו שיכתוב‬
‫אלוקים על מקום שהיה כתוב שם הויה‬
‫וספק זה הוא על פי דברי הרדב"ז‬
‫והובאו דבריו ברע"א בריש סי' רע"ו‬
‫דס"ל דמה שצריך לקדש השם זה רק‬
‫בשם המיוחד שם הויה ולא בשאר‬
‫שמות )ולא קיי"ל הכי כמו שכבר כתבו‬
‫הפוסקים ואף לעניין אם אפשר לצרף‬
‫דעתו לספק ספיקא יש מחלוקת גדולה‬
‫בפוסקים( ועוד מצאנו חילוק בין שם‬
‫הויה לשאר שמות לעניין כתיבת‬
‫בסוגיא זו רואים עד כמה קשה‬
‫אפי' אם אינו רוצה לכתוב במקומו‬
‫תיבת חול נמי שנויה במחלוקת גדולה‬
‫והרבה פוסקים נקטו בפשיטות כדעת‬
‫הקסת לאסור בכל גווני ואם כן כל‬
‫שכן כשצריך לכתוב במקומו תיבת חול‬
‫שגדולי הפוסקים מחמירים בזה ע"כ‬
‫למעשה אין להורות בזה קולא וק"ו‬
‫כשהטעות אינו בהשם רק השמיט איזה‬
‫פסוק דכבר נתבאר דצריך להמנע‬
‫מעצם הקליפה עכ"ל הנצרך לענינינו‪.‬‬
‫ועל אף שלפעמים יש בזה נסיון וכרוך‬
‫בטירחה דהיינו לטלות טלאי במקום‬
‫הקליפה או שישאיר המקום פנוי ואינו‬
‫נאה כל כך מכל מקום כבר אחז"ל כל‬
‫השומע לי אינו מפסיד ובודאי ששומר‬
‫מצוה לא ידע דבר רע ומכלל לאו אתה‬
‫שומע הן ויזכה לכל טוב וכל המכבד‬

‫ספיקא דרבנן לקולא ולפי כללי הש"ך בדיני ס"ס באם יש מחלוקת בדבר אם הוא מדרבנן או מדאו'‬
‫ויש בו ספיקא דדינא הוה ספק דרבנן וס"ס בדאו'‪ .‬עכ"ד‪.‬‬
‫והנה במ"ש משועה"ר דאיסור הורדה מקדושה אסור רק מד"ס הן אמת אבל מאן יימר דהדין‬
‫דשם קונה מקומו הוא מדין איסור הורדה מקדושה ושמא הוא מדין כבוד השם וכפי שנתבאר לעיל‬
‫מהחזו"א ועוד דבגדוה"ק כלל ט' אות א' הביא הסוברים דהורדה מקדושה אסור מדאורייתא ובכלל‬
‫למה נקט דדין דשם קנה מקומו הוא ספק עד שהיקל בו באיסור דרבנן והרי כיון שגדולי הפוסקים‬
‫נקטו לאיסור ודאי דבתרייהו אית לן למיזל )ובפרט שנתבאר בשם ביה"ס דיתכן דאין בזה חולק‬
‫להדיא( ומ"ש דהקדש בטעות אינו הקדש מה נעשה דהתוס' וכל הפוסקים ס"ל דאף בטעות שם‬
‫קונה מקומו ובע"כ דס"ל דאין זה דומה להקדש בטעות דאינו חל ואולי טעמם דס"ל דכאן דעשה‬
‫מעשה בידים וכתב השם הרי"ז קנה מקומו אף כשכתבו בטעות )ואפשר להטעים עוד דהרי אף‬
‫בשם הקודש שכתבו בטעות אסור למחקו כמ"ש הפוסקים עיין ט"ז רע"ו סק"ב וקסת סי' י"א ס"ב‬
‫וממילא אין זה כהקדש בטעות דלא חל ההקדש דהרי כאן הקדושה חלה לעניין איסור מחיקה והוא‬
‫הדין לעניין שם קנה מקומו וע"ע בתשובות צ"צ )החדש( יו"ד סי' רט"ו(‪.‬‬
‫הלשכה ‪ /‬הגאון רבי חיים גוטליב שליט"א‬
‫שגם חלל האות יהיה במקום השם‪.‬‬
‫ודרך אגב על פי דברי האבנ"ז יש‬
‫להסביר הראשונים דסבירא ליה דאם‬
‫נכנס למ"ד לתוך אות מלמעלה אף על‬
‫פי שאינה משנה צורת האות פסול‬
‫דאינו מוקף גויל עי' ריטב"א גיטין בשם‬
‫הרמב"ם וצ"ע ולהנ"ל ניחא דהגויל תוך‬
‫האות הוי חלק מהאות ולא נחשב‬
‫למוקף גויל לאות שתחתיה(‪ .‬ע"כ‬
‫ההוספה‪) .‬ושמא יש לחלק בין אות‬
‫שיש לה תוך ממש כבי"ת וכ"ף וכדו'‬
‫לרי"ש ודל"ת דאין להם ממש תוך‬
‫וכמ"ש הפוסקים בסי' ל"ב סי"ד לעניין‬
‫נקב בחלל האות עיי"ש( ועפי"ז יש‬
‫להסתפק עוד במקום שהיה רק חלל‬
‫האות של השם אי מותר לכתוב על‬
‫מקומו וספק זה יש להסתפק אף למנהג‬
‫בגדאד דנהגו היתר לכתוב במקום השם‬
‫כנ"ל דראיתי דכשמקלפים השם‬
‫לפעמים מקלפים ב' רגלי הה"א והקלף‬
‫שביניהם אינו נקלף ונשאר דאם חלל‬
‫האות חשוב מקום השם א"כ גם לדידהו‬
‫צריך זהירות שלא לכתוב שם תיבת חול‬
‫שהרי לדידהו ההיתר הוא משום‬
‫שכשקילף השם הקלף הנשאר תחתיו‬
‫לא חשיב מקומו אבל כאן שהקלף‬
‫נשאר שפיר חשיב מקום השם וצ"ע‪.‬‬
‫הוספת הגרש"ק הכהן גרוס שליט"א‪.‬‬
‫עוד יש לחקור בנדון שאלתנו שפתחנו‬
‫בה‪ ,‬שחיסר שורה והמשיך וכתב‬
‫כמה שורות וקילף השמות )על סמך‬
‫הדעות המקילות בזה בהפס"מ( ומחק‬
‫שאר התיבות ועתה אין ניכר כלל )וגם‬
‫אינו יכול לשער( מקום השמות דשייך‬
‫קו‬
‫השמות כסדרן כמבואר בחי' רע"א‬
‫ברע"ו סי"א אלא דשמא אין זה משום‬
‫ששם הויה חמור יותר אלא מטעם אחר‬
‫עיי"ש וא"כ שמא גם לעניין לכתוב‬
‫במקום השם יש לחלק בין השמות‬
‫וצ"ע‪ .‬הוספת הגרש"ק הכהן גרוס‬
‫שליט"א‪ .‬נראה דיכול לכתוב דעי'‬
‫בשלחן מלכים שחקר אם קידש הויה‬
‫לשם אלקים או להיפך דמהני אם כן‬
‫הכי נמי בנידון דידן‪ .‬אך לא יכתוב על‬
‫מקום השם שיש שם נטפל אך תלוי אי‬
‫נטפל לאחריו הוי דאורייתא עי' נוב"י‬
‫וחת"ס‪ .‬ע"כ ההוספה‪.‬‬
‫עוד יש להסתפק אם יכול לחזור ולכתוב‬
‫על מקום האותיות הנטפלות לשם‬
‫ואולי תלוי אי איסור מחיקת הנטפלין‬
‫הוא מדאו' או מדרבנן ואולי גם תלוי‬
‫בטעם דשם קנה מקומו דאם הוא משום‬
‫הורדה מקדושה מסתבר דסוף כל סוף‬
‫הנטפלין קדושים יותר מתיבת חול דיש‬
‫עלייהו איסור מחיקה והוא הדין דאסור‬
‫לכתוב במקומם דמורידו מקדושתו ואם‬
‫הוא מפני כבוד השם יש להסתפק‬
‫ושמא כבודו דאף הנטפלין לו קונים‬
‫מקומם וצ"ע‪.‬‬
‫ויל"ע אי כתב תיבה גדולה על‬
‫מקום השם ועשה כגון רי"ש שחלל‬
‫הרי"ש הוא במקום השם ולא הקו של‬
‫הרי"ש ולכאורה לפי האבנ"ז שסובר‬
‫שכל תיבה מורכבת מדיו ומקלף נמצא‬
‫דחלל הרי"ש היא חלק מהרי"ש ואסור‬
‫קז‬ ‫באיזה אופנים התירו קדירה וקליפה‬

‫או לקלוף רוב הפוסקים אוסרים‬ ‫על זה ביטול ונאמר חד בתרי בטל‬
‫)כמבואר לעיל אות ב'( ובנטפלים‬ ‫כלומר דמקום השם דקנה מקומו יתבטל‬
‫מחלוקת כמבואר שם‪.‬‬ ‫בשאר הקלף והכל מותר‪ .‬ואף דקיימא‬
‫לן ביו"ד ק"ט דחתיכת איסור שנתבטלה‬
‫ג‪ .‬אף במקום שהתרנו קליפה או שקלף‬ ‫בהיתר אסור לאכול שלשתן כאחד‬
‫שלא כדין מ"מ דעת רוב‬ ‫דבודאי אוכל עתה איסור והוא הדין כאן‬
‫הפוסקים דאסור לכתוב תיבה אחרת‬ ‫שכותב על כל הקלף ובודאי כותב גם‬
‫במקום השם דשם קנה מקומו )נתבאר‬ ‫על מקום השם הרי זה כאוכל שלשתן‬
‫באות ג'(‪.‬‬ ‫כאחד דאסור מכל מקום גם שם בק"ט‬
‫בהפסד מרובה קיימא לן להקל כהרא"ש‬
‫ד‪ .‬לפיכך לעניין שאלתינו בשכח שורה‬
‫אף בשלשתן כא' ובנדון שאלתינו הרי‬
‫בס"ת וכבר המשיך להלן‬
‫חשוב כהפסד מרובה ועוד דיש לפעמים‬
‫כמה שורות ויש בהם שמות לדעת רוב‬
‫שיתכן שיזדמנו שמות במקום שהיו כבר‬
‫הפוסקים עצם הקילוף אסור כיון שאין‬
‫שמות וגם יתכן שיהיה מקום השמות‬
‫פסול בשם עצמו וגם אין גורם פסול‬
‫במקום שהוא עתה הפסק פרשה וא"כ‬
‫ובנדון דידן אין לקלוף גם מטעם שלא‬
‫אין זה ברור כלל שיכתוב להדיא על‬
‫יוכל לכתוב אח"כ תיבות חול במקום‬
‫מקום השם וצ"ע‪.‬‬
‫השמות דשם קנה מקומו וכנ"ל ולכן‬
‫היריעה צריכה גניזה )כשאי אפשר‬
‫לחתוך אותו העמוד בפני עצמו ולגונזו‪.‬‬ ‫מסקנת הדברים‬
‫הערת הגרש"ק הכהן גרוס שליט"א(‪.‬‬ ‫א‪ .‬יש אוסרים קידור השם וקליפתו ויש‬
‫מתירים בתרוייהו או בא' מהם‬
‫עברתי על הקונ' הנ"ל שנכתב בטטו"ד‬ ‫ואף דבאופן כללי נראה בפוסקים להקל‬
‫באופן יסודי ויש לסמוך עליו‪,‬‬ ‫יותר בקידור מ"מ נהגו לקלוף ע"י בני‬
‫ויש להקפיד לא לכתוב על מקום השם‬ ‫ספרד הנוהגים היתר בקליפה )אות א'(‪.‬‬
‫שנקלף כמו שחששו בכל הדורות משום‬
‫כבוד השם ואפילו שם שנכתב שלא‬ ‫ב‪ .‬כשהטעות בשם עצמו הרבה‬
‫במקומו כמובא לעיל בשם רע"א‬ ‫מתירים‬ ‫פוסקים‬
‫וכשהשם גורם פסול יש מתירים ויש‬
‫בעה"ח‬ ‫אוסרים וכשאינו גורם פסול אלא שכדי‬
‫שמאי קהת הכהן גרוס‬ ‫לתקן פסול אחר בס"ת צריכים לקדור‬

‫[‬
‫הלשכה ‪ /‬הגאון רבי חיים גוטליב שליט"א‬ ‫קח‬

‫הגאון רבי חיים גוטליב שליט"א‬

‫ראש כולל רבינו יוסף חיים סטראפקוב ירושלים‬

‫בעניין שם הקדוש הנדפס בספרי לימוד של עכו"ם‬

‫כאן אין אנו דנים על מחיקה אלא על‬ ‫בדבר השאלה אשר בארה"ב בלימודי‬
‫חיוב גניזה‪.‬‬ ‫חול שלומדים בחדרים ישנם‬
‫חלק מהמקצועות שספרי הלימוד הם‬
‫ב‪ .‬כידוע שבאנגלית ישנם אותיות ביטוי‬ ‫ספרים הניתנים מטעם הממשלה ובא'‬
‫ואותיות ניקוד ושמא מה שיש‬ ‫הספרים ישנם כמה עמודים שמדברים‬
‫לחוש לשמות הכתובים בכתיבת גויים‬ ‫מהדת היהודית ובתוך הדברים מוזכר‬
‫כמבואר בבדה"ב ברע"ו זה דווקא‬ ‫שם שם הוי"ה באנגלית והשאלה האם‬
‫כשכתב שם בן ד' אותיות בד' אותיות‬ ‫צריך לבקש מכל הילדים שיוציאו דפים‬
‫כל אות תחת אות אבל כשהוסיף‬ ‫אלו ויגנזום או לא‪ .‬והנה יש בזה כמה‬
‫אותיות ניקוד לא‪ .‬וראיתי בתשובות‬ ‫צדדי היתר כדלהלן בס"ד‪.‬‬
‫מהר"ם יפה סי' נ"ב שביאר בזה ספיקו‬
‫א‪ .‬בספר הנ"ל שם הקודש התחיל עם‬
‫של הש"ג המובא במג"א בשל"ד סקי"ז‬
‫כידוע‬ ‫אשר‬ ‫האות‬
‫'בספרים שלנו שכתובים בלשונם אי יש‬
‫משתמשים באות זו באנגלית במקום‬
‫לחוש לאזכרותיהן שלא למחוק אותן‬
‫האות יו"ד והנה אות זו אין מבטאים‬
‫ויש להחמיר' דהיינו כיון שכתובים עם‬
‫אותה כמו היו"ד שבלה"ק אלא מבטאים‬
‫אותיות ניקוד שמא מפסיק בשם‪ ,‬אלא‬
‫אותה כפי הביטוי היוצא מהאותיות‬
‫שמסיק שם להחמיר וא"כ א"א לצרף‬
‫'דזש' אלא שכן הדרך לתרגם האות יו"ד‬
‫זה להקל‪ ,‬ובפרט שבלשכה"ס סי' י"א‬ ‫)כנראה שזה נובע ממה שיש ארצות‬
‫סק"ה מוכח ג"כ דס"ל דאותיות הניקוד‬ ‫באירופה ששם האות הזו באמת‬
‫אינם מפסיקות‪.‬‬ ‫מבוטאת כאות יו"ד אלא שכאמור‬
‫ג‪ .‬כיון שנדפסו ע"י גויים והדפיסו שם‬ ‫בארה"ב אין זה כך( וא"כ כיון שהקורא‬
‫להבדיל גם על שאר הדתות‬ ‫אות זו אינו קוראה עם יו"ד א"כ לדידן‬
‫וכתב הרמב"ם בפ"ו ה"ח מיסודי התורה‬ ‫ליכא כאן שם הקודש בכלל או דשמא‬
‫כיון שיש מקומות באירופה שקוראים‬
‫'אבל מין ישראלי שכתב ס"ת שורפין‬
‫אותה כיו"ד נצטרך להחמיר בזה‪.‬‬
‫אותו עם האזכרות שבו מפני שאינו‬
‫מאמין בקדושת ה' וכו' והוא מעלה‬ ‫אם נאמר דלא גרע מכינויים‬ ‫ואף‬
‫בדעתו שזה כשאר הדברים והואיל‬ ‫שאין למחקם אלא לצורך מ"מ‬
‫קט‬ ‫בעניין שם הקדוש הנדפס בספרי לימוד של עכו"ם‬

‫בדפוס של היום דדעת שבה"ל בח"ב סי'‬ ‫ודעתו כן לא נתקדש ה' ומצוה לשורפו‬
‫קמ"ג ס"ק ב' דיתכן דאף הסוברים‬ ‫וכו' ולמדנו מזה דאם כותב להבדיל גם‬
‫דדפוס אינו קיל מכתיבה מ"מ כיום‬ ‫שאר דתות הרי"ז מעלה בדעתו שזה‬
‫שהכל נעשה ע"י לחיצת כפתורים ודאי‬ ‫כשאר הדברים ולא נתקדש ה'‪.‬‬
‫דקיל טפי‪ ,‬וע"ע בביה"ס בסו"ס י"א‪.‬‬
‫וביותר מבואר בנובי"ת יו"ד סי' ק"פ‬
‫וכאשר הצגתי השאלה לפני הגרי"מ‬ ‫גבי מטבעות שיש עליהם שם‬
‫שטרן שליט"א הסכים לסמוך‬ ‫בן ד' דאומן המכה בקורנס ודאי לא‬
‫על הצד השלישי שכתבנו וממילא‬ ‫נתכוון ואינו עושה אלא מעשה קוף‬
‫אי"צ גניזה‪.‬‬ ‫בעלמא ואין איסור להתיכו‪ .‬ובפרט‬

‫[‬
‫הלשכה ‪ /‬הגאון רבי חיים זלמן הלוי אייזען שליט"א‬ ‫קי‬

‫הגאון רבי חיים זלמן הלוי אייזען שליט"א‬

‫ראש בית הוראה 'הלשכה'‬
‫מחבר ספר המזוזה‬

‫]א[‬ ‫חיוב מזוזה בבית הכנסת של יחיד‪ ,‬ומקום קביעתה‬

‫ליה ]רבין לאביי[ ניזיל מר‪ ,‬אמר ]אביי[‬
‫מדסליק האי מרבנן ממערבא גס ליה‬
‫דעתיה‪ ,‬כי מטא לפתחא דבי כנישתא‬
‫אמר ליה ]רבין לאביי[ ניעל מר אמר‬
‫ליה ]אביי[ ועד השתא לאו מר אנא‪,‬‬
‫אמר ליה הכי אמר רבי יוחנן אין מכבדין‬
‫אלא בפתח שיש בה מזוזה‪ ,‬דאית בה‬
‫מזוזה אין דלית בה מזוזה לא‪ ,‬אלא‬
‫מעתה בית הכנסת ובית המדרש דלית‬
‫בהו מזוזה הכי נמי דאין מכבדין‪ ,‬אלא‬
‫אימא בפתח הראוי למזוזה‪] ,‬כלומר‬
‫בכניסת כל פתחים למעוטי דרכים‬
‫ופרצות‪ ,‬רש"י[‪ .‬משמע נמי מהכא דבית‬
‫הכנסת ובית המדרש לא בעי מזוזה‪.‬‬
‫וכתבו התוס' )שם ד"ה שאין(‪ :‬משמע‬
‫פטור בית הכנסת ממזוזה‪,‬‬ ‫ב( ובטעם‬
‫דרכים‬ ‫שתי‬ ‫מצאנו‬
‫בראשונים‪:‬‬
‫הילכתא כרבנן‪ .‬ועוד כתבו התוס' שיש‬
‫א( מפשטות הסוגיא דיומא )שם( נראה‬
‫שטעם הפטור הוא משום שנתמעט‬
‫מ'ביתך' שצריך שיהיו בעלים מיוחדים‪,‬‬
‫משא"כ בית הכנסת השייך לרבים אין‬
‫שאלה‪ :‬בית המדרש של רב או‬
‫אדמו"ר‪ ,‬הצמוד לביתו‪ ,‬ויש‬
‫פתח אחד לכניסת המתפללים מבחוץ‪,‬‬
‫ופתח נוסף בשביל הרב להיכנס מביתו‬
‫לבית המדרש‪ ,‬האם פתחים אלו‬
‫חייבים במזוזה‪ ,‬ואם כן‪ ,‬היכן קובעים‬
‫את המזוזה‪.‬‬
‫טעם פטור ביהכ"נ ממזוזה‬
‫א( איתא בגמרא )יומא יא‪ ,‬ב( תניא בית‬
‫הכנסת שיש בה בית דירה‬
‫לחזן הכנסת‪ ,‬חייב במזוזה‪ .‬ושאין בה‬
‫בית דירה ר"מ מחייב וחכמים פוטרין‪.‬‬
‫מכאן דבית הכנסת ובית המדרש שאין‬
‫בו בית דירה דלא בעי מזוזה‪ ,‬דמסתמא‬
‫להוכיח גם מהגמרא בברכות )מז‪ ,‬א(‬
‫שבית הכנסת פטור ממזוזה‪ ,‬דאיתא‬
‫התם‪ ,‬רבין ואביי הוו קא אזלי באורחא‪,‬‬
‫קדמיה חמריה דרבין לדאביי ולא אמר‬

‫א‪ .‬בירור הלכה זו כתבתי אחר שנשאלתי ע"ז מכ"ק הגה"צ רבי נחום מאיר פאנעט זצ"ל‪ ,‬אדמו"ר‬
‫מדעעש ומפארי הרבנים בבארא פארק‪ ,‬שנלב"ע לאחרונה לדאבון לב כל מכיריו ומוקירו הרבים‬
‫– יהי זכרו ברוך ויהיו הדברים לעילוי נשמתו‪.‬‬
‫קיא‬ ‫חיוב מזוזה בבית הכנסת של יחיד‪ ,‬ומקום קביעתה‬

‫חייבת במזוזה‪ ,‬לפי שכבר היא משמשת‬ ‫בעליו מבוררים להדיא‪ ,‬ובכה"ג אינו חייב‬
‫אף לדיורי הדיוט‪.‬‬ ‫במזוזה‪ .‬וכן נקט רש"י )יומא יב‪ ,‬א ד"ה‬
‫דכרכים וד"ה דכפרים(‪ ,‬וכן משמע מרהיטת‬
‫אמנם מדברי הנימוקי יוסף )שם( משמע‬
‫שקדושת המקום היא הסיבה‬ ‫לשון התוס' )מנחות לג‪ ,‬א ד"ה והא( והרא"ש‬
‫לפטור‪ ,‬שהרי פירש דהיינו טעמא‬ ‫)מזוזה‪ ,‬ו(‪.‬‬
‫דהרי"ף המחייב בתי כנסיות של כפרים‬ ‫ב( הרמב"ם )מזוזה ו‪ ,‬ו( השאילתות )עקב(‪,‬‬
‫במזוזה‪ ,‬שמכך שמותר לאורחים לדור‬ ‫המאירי )יומא יא ד"ה בתי(‪ ,‬הנימוקי‬
‫שם הרי זה ראיה שאין קדושתם חמורה‬ ‫יוסף )מזוזה ו‪ ,‬ב מדפי הרי"ף‪ ,‬ד"ה לא( ועוד‬
‫כ"כ‪ .‬ולפי החת"ס אינו תלוי כלל בדרגת‬
‫ראשונים‪ ,‬ביארו שטעם הפטור הוא‬
‫הקדושה‪ ,‬אלא בשימוש המקום‪ .‬גם‬
‫משום שבית הכנסת הוא מקום קדוש‪,‬‬
‫הנצי"ב בהעמק שאלה )עקב‪,‬יג( פירש‬
‫ואחד מתנאי המזוזה הוא שיהיה הבית‬
‫בדעת השאילתות והרמב"ם שהקדושה‬
‫מיוחד לדירת חול ורק אז חייב במזוזה‪,‬‬
‫גופא היא סיבת הפטור‪.‬‬
‫משא"כ בית הכנסת שהוא מקום קדוש‬
‫יהיה הטעם איזה שיהיה‪ ,‬עכ"פ מורם‬ ‫פטור ממזוזה‪.‬‬
‫מכל הנ"ל דבית הכנסת פטור‬
‫ממזוזה‪ ,‬ורק כאשר יש בו בית דירה‬ ‫וכבר תמהו האחרונים על כך דבגמרא‬
‫לשמש אז חייב במזוזה‪ .‬וכן נפסק‬ ‫משמע שעיקר הפטור הוא משום‬
‫בשולחן ערוך )רפו‪ ,‬ג(‪" :‬בית הכנסת‪ ,‬אם‬ ‫שאין למקום בעלים מיוחדים‪ ,‬ומנא להו‬
‫יש בו דירה לשום אדם חייב במזוזה"‪.‬‬ ‫שטעם הפטור הוא משום קודש‪ ,‬ועוד‬
‫ובלא דירה‪ ,‬פטור‪.‬‬ ‫שהרי קדושת בית הכנסת אינו מן‬
‫התורה ואיך פוטר ממזוזה שחיובה מן‬
‫סתירת הגמ' דביהמ"ד דרבי ור"ה היה‬ ‫התורה‪ .‬ובשו"ת חתם סופר )יו"ד‪ ,‬רפא(‬
‫להם מזוזה‬ ‫כתב ליישב שאין כוונת הרמב"ם‬
‫ג( והקשו התוס' דהא אמרינן במנחות‬ ‫שקדושת המקום היא הסיבה לפטור‪,‬‬
‫)לג‪ ,‬א( ההוא פיתחא דהוה‬ ‫אלא עיקר הכוונה שהתורה חייבה רק‬
‫עייל ביה רב הונא לבי מדרשא והוה ליה‬ ‫מקום שיש בו דירת אדם‪ ,‬דכתיב ביתך‪,‬‬
‫מזוזה‪ .‬וליכא למימר דהתם מיירי בדאית‬ ‫משא"כ בית הכנסת הרי הוא דירת ה'‬
‫ביה בית דירה‪ ,‬דא"כ מאי פריך מינה‬ ‫אלוקי ישראל ותמיד השכינה שרויה‬
‫התם לפתחא דהוה עייל ביה רבי לבי‬ ‫שם‪ ,‬כמו שדרשו )מגילה כט‪ ,‬א( עה"פ‬
‫מדרשא לא הוה ליה מזוזה‪ ,‬לישני‬ ‫ואהי להם למקדש מעט אלו בתי‬
‫דההיא דרבי לא הוה ביה בית דירה ודרב‬ ‫כנסיות ובתי מדרשות שבבבל‪ ,‬ואין‬
‫הונא באית ביה בית דירה‪ .‬ובעל כרחך‬ ‫דירת השכינה סיבה לחייב במזוזה‪.‬‬
‫דסתם בית המדרש חייב במזוזה‪.‬‬ ‫ובאמת כשיש בה בית דירה לשמש‬
‫הלשכה ‪ /‬הגאון רבי חיים זלמן הלוי אייזען שליט"א‬ ‫קיב‬

‫מצינו בית הכנסת שחייב במזוזה‪ ,‬והיינו‬
‫ביהכ"נ דיחיד‪.‬‬
‫ולכאורה תירוץ זה שתי' התוס'‬
‫חייב‬ ‫דיחיד‬ ‫דביהכ"נ‬
‫במזוזה‪ ,‬היינו דווקא אי נימא דטעם‬
‫פטור ביהכ"נ ממזוזה הוא משום שאין‬
‫לו בעלים מיוחדים‪ ,‬לכן כאשר יש לו‬
‫בעלים מיוחדים שפיר יש לחייבו‬
‫במזוזה‪ ,‬אמנם אי נימא דטעם פטור‬
‫ביהכ"נ ממזוזה הוא משום קדושתו‪ ,‬מאי‬
‫שנא ביהכ"נ דיחיד מביהכ"נ דרבים‪.‬‬
‫פיתחא דבי רבי לא הוי ליה מזוזה‪ ,‬לפי‬
‫ותירץ בהעמק שאלה )שם( דשאני‬
‫ביהכ"נ דיחיד שקדושתו קלה‬
‫טפי‪ ,‬שהרי ההלכה היא )שו"ע או"ח קנא‪,‬‬
‫ב( שיחיד הקובע לו מדרש בביתו לצרכו‬
‫אין לו קדושת ביהמ"ד כ"כ‪ ,‬ולכן שפיר‬
‫חייב במזוזה ]ג[‪ .‬אמנם זה דווקא אם‬
‫נפרש שהקדושה היא הגורמת פטור‪,‬‬
‫אבל אי נימא כהחת"ס דלעיל דאין‬
‫הפטור משום קדושת ביהכ"נ‪ ,‬אלא שכל‬
‫מקום שאינו מיוחד לדיורי הדיוט‪ ,‬אינו‬
‫בכלל 'ביתך' החייב במזוזה‪ ,‬א"כ לכאורה‬
‫גם ביהכ"נ דיחיד פטור ממזוזה‪.‬‬
‫בית הכנסת דרבים מבית הכנסת‬
‫סיכום העולה עד כאן‪ :‬בית הכנסת‬
‫פטור ממזוזה או מצד שהוא‬
‫מקום ציבורי )רש"י ותוס'( או מצד מקום‬
‫קדושה )רמב"ם ושאילתות( ונחלקו‬
‫ומצינו כמה אופנים בראשונים לתרץ‬
‫את סתירת הסוגיות‪ ,‬ויש‬
‫נפק"מ לדינא בין התירוצים‪.‬‬
‫א( התוס' )שם בתירוץ א'‪ ,‬וכן במנחות לג‪,‬‬
‫א ד"ה והא( תירצו דפתח בית הכנסת‬
‫פטור ממזוזה‪ ,‬ופיתחא דבי רב הונא‬
‫ורבי דשקלינן וטרינן התם לחייבם‬
‫במזוזה‪ ,‬היינו בפתח שבין ביתם לבית‬
‫המדרש‪ ,‬ומצד כניסה לבית יש לדון בה‬
‫לחייבה במזוזה‪ ,‬ואהא אמרינן דפיתחא‬
‫דבי רב הונא הו"ל מזוזה‪ ,‬משא"כ‬
‫שלא היה רגילות להשתמש באותו‬
‫פתח‪ .‬ולפי זה נמצא דלכו"ע פתח בית‬
‫הכנסת‪ ,‬המשמש רק לכניסה לביהכ"נ‪,‬‬
‫פטור ממזוזה‪ .‬וכתירוץ זה נקט הכסף‬
‫משנה בדעת הרמב"ם )ו‪ ,‬יא(‪ .‬ופשוט‬
‫דבכה"ג שיש פתח בין ביתו לבית‬
‫הכנסת דאמרי' שחייב במזוזה‪ ,‬הכוונה‬
‫דחייב מצד שפתח זה משמש ככניסה‬
‫לבית‪ ,‬וקובעים את המזוזה מימין‬
‫הכניסה אל הבית ]ב[‪.‬‬
‫ב( עוד תירצו התוס' )ביומא שם( דשאני‬
‫דיחיד‪ ,‬דביהכ"נ של רבים פטור ממזוזה‪,‬‬
‫משא"כ בית הכנסת דיחיד חייב‬
‫במזוזה‪ ,‬והך דרב הונא ורבי‪ ,‬ביהמ"ד‬
‫שלהם היה‪ ,‬ולכן חייב במזוזה‪ .‬ולפי זה‬

‫ב‪ .‬חקרי לב )יו"ד רפו‪ ,‬קכט(‪ ,‬מזוזות ביתך )רפו‪ ,‬מד( ועוד אחרונים‪.‬‬
‫ג‪ .‬ונראה דבכל זאת יש חילוק בין טעם התוס' לטעם ההעמק שאלה‪ ,‬באופן שיחיד בנה ביהמ"ד‬
‫לרבים‪ ,‬אלא שהשאירו בבעלותו‪ ,‬דבכה"ג שבעליה ניכרין‪ ,‬לפי תוס' יהיה חייב במזוזה‪ ,‬משא"כ‬
‫לפי ההעמק שאלה פטור‪ ,‬דכיון שהוא ביהמ"ד לכל דבר קדושתו חמירא‪.‬‬
‫קיג‬ ‫חיוב מזוזה בבית הכנסת של יחיד‪ ,‬ומקום קביעתה‬

‫ומה דאיתא ביומא דפטור ממזוזה‪ ,‬היינו‬
‫ביהכ"נ‪ ,‬משא"כ סוגיא דמנחות מיירי‬
‫בבית המדרש‪ ,‬ושם חייב במזוזה‪ .‬ולפי‬
‫זה יש לנו עוד מהלך ליישב את סתירת‬
‫הסוגיות‪ ,‬אלא שצ"ע דבברכות )מז‪ ,‬א(‬
‫משמע להדיא דלשיטת הבבלי גם בית‬
‫המדרש פטור ממזוזה‪.‬‬
‫ומכל מקום דעת הרמב"ם )שם( והתוס'‬
‫)שם( והרא"ש )שם(‪ ,‬דבית המדרש‬
‫פטור ממזוזה‪ ,‬ולא חילקו בין בית‬
‫הכנסת לבית המדרש‪.‬‬
‫וכתב הבית יוסף )רפו‪ ,‬י(‪" :‬ולענין הלכה‪,‬‬
‫אף על פי שהרמב"ם והתוס'‬
‫והרא"ש מסכימים לדעת אחת‪ ,‬נכון‬
‫להצריך מזוזה לבית המדרש‪ ,‬כדברי‬
‫הירושלמי ומהר"ם‪ ,‬כי ירא אלקים יצא‬
‫את כולם‪ ,‬וכ"ש בדבר שאין בו חסרון‬
‫כיס הרבה‪ ,‬אבל לא יברך על קביעותיה"‪.‬‬
‫וכתב הב"ח )שם(‪" :‬ולפע"ד נראה דנכון‬
‫הוא שכשיקבע מזוזה בפתח הבית ויברך‬
‫עליה‪ ,‬שיהא דעתו גם על קביעות‬
‫המזוזה שבבית המדרש‪ ,‬ויקבע אותם‬
‫זה אחר זה‪ ,‬תחילה בפתח הבית ואחר‬
‫כך בפתח בית המדרש וברכה זו חוזרת‬
‫על שניהם"‪ .‬וכן נפסק בשו"ע )רפו‪ ,‬י(‬
‫ובש"ך )ס"ק כ(‪.‬‬
‫ה( וכתב שם הפתחי תשובה )ס"ק ט(‪:‬‬
‫"בית המדרש פטור‪ .‬עיין‬
‫בתוס' פרק קמא דיומא דף י"א ע"ב‬
‫סוד"ה שאין בו בית דירה‪ ,‬שכתבו דאם‬
‫האחרונים לטעם זה אם קדושת ביהכ"נ‬
‫היא הסיבה לפטור ממזוזה )נימוק"י‬
‫והעמ"ש(‪ ,‬או מה שאין דרים בו דיורי‬
‫הדיוט )חת"ס(‪ .‬וביהכ"נ של יחיד לפי‬
‫טעם א' חייב במזוזה‪ ,‬ולפי טעם ב' ג"כ‬
‫אמרי' דהואיל וקדושתו קלה חייב‬
‫במזוזה‪ ,‬ורק לפי ביאור החת"ס לכאו'‬
‫י"ל דפטור ממזוזה‪.‬‬
‫דין בית המדרש והטעם שיש להחמיר‬
‫לקבוע בו מזוזה‬
‫ד( כתב הרא"ש )מזוזה‪ ,‬י(‪" :‬ובירושלמי‬
‫דפ' בתרא דמגילה משמע דבי‬
‫מדרשא דרב חנינא היה בו מזוזה‪,‬‬
‫ומונחת בין כתיפו של אדם‪ .‬וכן בית‬
‫מדרשו של מהר"ם מרוטנבור"ק ז"ל היה‬
‫בו מזוזה‪ ,‬ואמר כשהיה ישן שינת צהרים‬
‫בבית המדרש היה רוח רע מבעתו עד‬
‫שתיקן מזוזה בפתח"‪ .‬והיינו דלשיטתם‬
‫אע"פ שבית הכנסת פטור ממזוזה‪ ,‬מכל‬
‫מקום בית המדרש חייב במזוזה‪ .‬ובטעם‬
‫הדבר כתבו הב"ח )רפו‪ ,‬י( והש"ך )רפו‪ ,‬יט(‬
‫דשאני בית המדרש מבית הכנסת לפי‬
‫שיושבים בו התלמידים מהבוקר עד‬
‫הערב‪ ,‬דומה לדירה‪ ,‬משא"כ בבית‬
‫הכנסת אין שוהים בו כי אם שיעור‬
‫תפילה בלבד ]ד[‪.‬‬
‫ומדברי הב"ח נראה שגם הבבלי מודה‬
‫לדין זה‪ ,‬לפי דעת מהר"ם‪ ,‬דיש‬
‫חילוק בין בית הכנסת לבית המדרש‪,‬‬

‫ד‪ .‬וחילוק זה הוא לפי כל הטעמים לפטור ביהכ"נ‪ ,‬דבכל אופן שנינו דכשיש בו בית דירה לחזן‬
‫חייב במזוזה‪ ,‬מאיזה טעם שיהיה‪ ,‬והכי נמי ביהמ"ד‪ ,‬לדעת המחייבים‪ ,‬נחשב כיש בו בית דירה‪.‬‬
‫הלשכה ‪ /‬הגאון רבי חיים זלמן הלוי אייזען שליט"א‬ ‫קיד‬

‫של יחיד יש לחייבם בכל אופן במזוזה‪,‬‬ ‫היה בית המדרש של יחיד ולא של רבים‬
‫כמ"ש האחרונים‪.‬‬ ‫חייב במזוזה‪ ,‬וכן כתב בפסקי תוס' שם‪,‬‬
‫וכ"כ בספר תפארת למשה ע"ש"‪ .‬והיינו‬
‫ובית המדרש של רב ואדמו"ר הסמוך‬
‫דאף שהביא השו"ע דמעיקר הדין בית‬
‫לביתו‪ ,‬כיון שבדרך כלל אין‬
‫המדרש פטור ממזוזה‪ ,‬מ"מ בית המדרש‬
‫יושבים שם מהבוקר עד הערב כבבית‬
‫דיחיד חייב במזוזה מעיקר הדין ]ה[‪ .‬וכן‬
‫המדרש‪ ,‬פשוט שדינו כבית הכנסת‪,‬‬
‫ואילו היה שייך לרבים פטור לגמרי‬ ‫כתב במקדש מעט )רפו‪ ,‬לא(‪ ,‬מזוזות‬
‫ממזוזה‪ ,‬אלא דכיון שהוא של יחיד‬ ‫ביתך )רפו‪ ,‬מג( וחובת הדר )ב‪ ,‬הערה נד(‪,‬‬
‫בלבד‪ ,‬יש לחייבו במזוזה אף בכה"ג‬ ‫וכן משמע באבני נזר )יו"ד שפד‪ ,‬ד( וחזון‬
‫וכמו שכתבו התוס'‪ .‬וממילא בפתח‬ ‫איש )יו"ד ריז‪ ,‬ז(‪ .‬ומסתימת הדברים נראה‬
‫בית המדרש המשמש לכניסת‬ ‫דחייב אפי' לברך על קביעות המזוזה‪.‬‬
‫המתפללים מהרחוב‪ ,‬יש לקבוע שם‬ ‫ומכל מקום‪ ,‬לפי מה שנתבאר לעיל‪,‬‬
‫מזוזה בלא ברכה‪.‬‬ ‫לכאורה אם הטעם לפטור בית‬
‫המדרש הוא משום שאינו מיוחד לדירת‬
‫סניף נוסף לחיוב בבית מדרש של‬ ‫אדם‪ ,‬כי אם לתשמישי גבוה‪ ,‬וכדברי‬
‫אדמורי"ם‬ ‫החת"ס‪ ,‬אפשר דבכה"ג שהוא של יחיד‬
‫ו( ויש להוסיף עוד לגבי בית הכנסת‬ ‫נמי פטור‪ ,‬דסוף סוף אינו משתמש בו‬
‫של אדמורי"ם שפעמים רבות‬ ‫לדברים אחרים רק לצרכי גבוה‪ .‬וכן כתב‬
‫עיקרו לשמש כבית ועד לחסידים‬ ‫במזוזות ביתך )רפו‪ ,‬שעה"צ פו( דמשמע‬
‫המסתופפים בצלו‪ ,‬ומיועד ג"כ לעריכת‬ ‫קצת באגודה דאף ביהמ"ד של יחיד‬
‫שולחנות בשבת ומועדים או שמחות‪,‬‬ ‫פטור‪ .‬לכן כתבו כמה ממלקטי זמנינו‬
‫שידוע מה שכתב בשו"ת דברי חיים‬ ‫שאף בבית המדרש של יחיד לא יברך‬
‫)חו"מ ח"ב סי' ל"ב( "דבר זה נראה‬ ‫על קביעות המזוזה‪.‬‬
‫בפשיטות דהבתי מדרשים של צדיקי‬
‫הדור שמיחדים בביתם אין להם דין בית‬ ‫מהמבואר עד כאן עולה‪ ,‬דבין בית‬
‫המדרש להיות עליו קדושת בית הכנסת‪,‬‬ ‫הכנסת ובין בית המדרש‬
‫שהרי אנו רואים שמשתמשים בו דברים‬ ‫מעיקר הדין פטורים ממזוזה‪ ,‬אלא‬
‫שאין רשאים להשתמש בבית המדרש‬ ‫שלכתחילה ראוי לקבוע מזוזה בביהמ"ד‬
‫סתם אפילו ע"י תנאי במקומו‪ ,‬שעושין‬ ‫בלא ברכה‪ ,‬לפי שיושבים שם‬
‫סעודות נשואין ושוחקין בשמחת מצוה‬ ‫התלמידים מהבוקר עד הערב‪ .‬ואם הם‬

‫ה‪ .‬וצע"ק אמאי לא הביא הפתחי תשובה דין זה גם על בית הכנסת שכתב המחבר בסעיף ג'‬
‫שפטור‪ ,‬דאם הוא של יחיד חייב‪.‬‬
‫קטו‬ ‫חיוב מזוזה בבית הכנסת של יחיד‪ ,‬ומקום קביעתה‬

‫צדיקים לא בית המדרש נקרא גם כן‬ ‫כנהוג אשר אין רשאין לעשות כן בבית‬
‫מקום קדוש"‪ .‬עכ"ד‪.‬‬ ‫המדרש אחר וגם ישינים בהרבה בתי‬
‫מדרשים של צדיקים שינת קבע דאסור‬
‫ולפי זה נוהגים רבים בבית מדרש כזה‬ ‫על פי הדין ועוד כמה תשמישים כידוע‪.‬‬
‫לקבוע מזוזה בברכה‪ ,‬ואף שיש‬
‫מחמירים בזה‪ ,‬מ"מ לענין עצם חיוב‬ ‫אך הטעם דצדיקים בונים רק לשם בית‬
‫מזוזה הדבר כמעט ברור שמקום זה‬ ‫וועד לתלמידי חכמים להקהל יחד‬
‫חייב במזוזה מעיקר הדין‪ ,‬עכ"פ באופן‬ ‫ולשמוח באהבה בכל המצטרך לשמחת‬
‫שאינו בבעלות הציבור‪.‬‬ ‫מצוה וגם להשתמש לצרכי האורחים‬
‫בכל מה שיצטרכו ורק שיתפללו בו ג"כ‬
‫מקום קביעת המזוזה בפתח שבין בית‬ ‫לא שיהי' קדושת בית הכנסת עליהם‪,‬‬
‫המדרש לבית הרב‬ ‫וכן שמעתי בפירוש שצדיק אחד אמר‬
‫בפירוש בשעת בניית בית המדרש‬
‫ז( ועדיין נשאר לנו לברר היכן הוא‬
‫בביתו אמר בבנותו שמתנה בפירוש‬
‫מקום קביעות המזוזה בפתח‬
‫שבונה בית ועד אבל לא שיהא קדושת‬
‫שבין בית המדרש לבית הרב‪ ,‬שדרך שם‬
‫בית המדרש עליו ובזה בודאי רשאי‬
‫נכנס הרב ובני ביתו להתפלל‪ ,‬האם‬
‫להשתמש אפילו בעודו קיים ולא נחרב‬
‫קובע את המזוזה בימין הכניסה לבית‬
‫דלא נקרא עליו מעולם שם קדושת בית‬
‫המדרש או בימין הכניסה אל הבית‪.‬‬
‫הכנסת ומסתמא כן נוהגים כל הצדיקים‪.‬‬
‫הנה‪ ,‬לפי פירוש רוב הראשונים ]תוס'‬
‫והרא"ש שם‪ ,‬הרמב"ם )ו‪ ,‬יא( והמאירי‬ ‫ונהי שמקדשים הבית בקדושה היינו‬
‫)יומא יא ד"ה כל פתח([‪ ,‬וכן נקטינן עיקר‬ ‫כמו שמקדשים כל הבנינים‬
‫להלכה‪ ,‬הא דאיתא בגמרא דפתחא דבי‬ ‫לצרכם כל אחד כפי מה דמשער בלבו‬
‫מדרשא דרב הונא היה לו מזוזה‪ ,‬היינו‬ ‫מקדש לשם מצוה אבל לא לקדושת‬
‫פתח שבין ביתו לבין בית המדרש‪,‬‬ ‫בית תפלה והוי רק תשמישי מצוה והוי‬
‫ואמרינן התם בגמרא‪ ,‬דכיון דרגיל‬ ‫דין תשמישי מצוה דהתפלה הוא טפל‬
‫להיכנס דרך שם‪ ,‬חייב במזוזה‪ .‬וכן נפסק‬ ‫ולא חל עליו אפילו קדושה כל דהוא‬
‫להלכה בשולחן ערוך )רפו‪ ,‬י(‪" :‬בית‬ ‫כמו שכתבו הרמב"ן והר"ן ז"ל ]מגילה‬
‫המדרש פטור מהמזוזה‪ ,‬ואם יש בו‬ ‫כ"ו ע"א ר"ן ד"ה מאן דשרי[ דזה מקרי‬
‫פתח שרגיל לצאת בו לביתו‪ ,‬חייב‬ ‫רק בונה סתם לצורכו ורק שהצדיק‬
‫במזוזה באותו פתח"‪ .‬ופירשו הפוסקים‬ ‫עושה כל צרכיו בקדושה אבל לא נקרא‬
‫דהכוונה שחייב במזוזה מצד שהוא‬ ‫על הבית המדרש קדושת בית הכנסת‬
‫כניסה אל הבית‪ ,‬וממילא יש לקבוע את‬ ‫דלא נתיסד כלל לבית הכנסת ונהי דבפי‬
‫המזוזה בימין הכניסה לבית‪ ,‬וכמו‬ ‫העולם נקרא מקום קדוש דאפילו‬
‫שהובא לעיל‪.‬‬ ‫במקום שמתפללין דרך ארעי ובתי‬
‫הלשכה ‪ /‬הגאון רבי חיים זלמן הלוי אייזען שליט"א‬ ‫קטז‬

‫ההילוך‪ ,‬דהיינו שהולכים אחר צורת‬
‫ההליכה העיקרית בפתח זה‪ ,‬כגון‬
‫שהולכים מחדר א' לחדר ב' יותר ממה‬
‫שהולכים מחדר ב' לחדר א'‪ ,‬נמצא‬
‫שעיקר הכניסה היא מחדר א' לב' ואז‬
‫קובעים את המזוזה בימין הכניסה לחדר‬
‫ב'‪ .‬ג‪ .‬עיקר חשיבות התשמיש‪ ,‬היינו‬
‫שאם יש חדר שבו משתמשים יותר‬
‫מהחדר השני‪ ,‬קובעים את המזוזה לימין‬
‫הכניסה לחדר ששם עיקר תשמישו‪.‬‬
‫חייב במזוזה‪ ,‬אם כן באנו לנידון היכן‬
‫השתא בנידון הפתח המיועד לכניסת‬
‫הרב לביהמ"ד‪ ,‬נראה לכאורה‪,‬‬
‫שאע"פ שאין זה הפתח היחיד לכניסת‬
‫בית המדרש‪ ,‬שהרי יש פתח נוסף‬
‫לכניסת כל המתפללים‪ ,‬מכל מקום הרי‬
‫בפתח זה גופו‪ ,‬יותר נכנסים מהבית אל‬
‫בית המדרש מאשר מביהמ"ד אל הבית‪.‬‬
‫כי על פי רוב כשהרב מגיע מהרחוב‬
‫נכנס קודם לביתו‪ ,‬וגם ע"פ רוב נמצא‬
‫בביתו יותר‪ ,‬ורק לתפילה נכנס מביתו‬
‫לבית המדרש‪ ,‬אבל אין הסדר שמגיע‬
‫מהרחוב לבית המדרש ורק משם נכנס‬
‫לביתו‪ ,‬א"כ הרי עיקר דרך ההילוך בפתח‬
‫זה הוא להיכנס אל בית המדרש‪ ,‬נמצא‬
‫שצריך לקבוע את המזוזה בימין הכניסה‬
‫אל בית המדרש‪.‬‬
‫ט"ז וש"ך שם‪ ,‬ובשו"ת‬
‫ובשלמא אי נימא דבית המדרש פטור‬
‫רוב‬ ‫כדעת‬ ‫ממזוזה‪,‬‬
‫הראשונים‪ ,‬וכל חיוב פתח זה הוא רק‬
‫מצד הכניסה אל הבית‪ ,‬בכה"ג אין אנו‬
‫מתחשבים בכך שעיקר ההילוך הוא‬
‫לבית המדרש‪ ,‬כי הרי סו"ס אין כניסה‬
‫זו מחייבת במזוזה‪ ,‬ורק הכניסה אל‬
‫וזה פשוט לשיטת הראשונים הסוברים‬
‫דבית המדרש פטור ממזוזה‪,‬‬
‫ממילא כל חיוב פתח זה הוא רק משום‬
‫שהוא משמש ככניסה ויציאה מהבית‪,‬‬
‫אם כן וודאי שיש לקבוע את המזוזה‬
‫בימין הכניסה אל הבית‪ .‬אבל לדעת‬
‫הסוברים דבית המדרש חייב במזוזה‪,‬‬
‫ובפרט לפי מה שנתבאר לעיל דבית‬
‫המדרש של יחיד הרבה מחייבים לקבוע‬
‫שם מזוזה‪ ,‬נמצא שגם בית המדרש זה‬
‫קובעים את המזוזה בפתח שבין שני‬
‫חדרים ששניהם חייבים במזוזה‪.‬‬
‫ודבר זה שנינו בגמרא )מנחות לג‪ ,‬א( וכן‬
‫נפסק בשולחן ערוך )רפט‪ ,‬ג(‪" :‬מי‬
‫שחולק ביתו לשנים‪ ,‬ובכל חלק פתח‬
‫פתוח לרשות הרבים‪ ,‬ובמחיצה החולקת‬
‫יש פתח מזה לזה‪ ,‬במקום שעושה החור‬
‫שבסף‪ ,‬שציר הדלת סובב בו ומעמיד‬
‫שם הדלתות‪ ,‬הוא הבית‪ .‬ובדך ימין‬
‫שנכנסים לו קובעים אותה"‪ .‬היינו‬
‫שמקום הקביעה הוא לפי היכר ציר‪,‬‬
‫ולאיזה חדר שהדלת נפתחת‪ ,‬בימין חדר‬
‫זה קובעים את המזוזה‪.‬‬
‫ח( אמנם כבר כללו לנו הפוסקים ]עי'‬
‫תשובה מאהבה )א‪ ,‬סא( הובא בפת"ש‬
‫שם )ס"ק ד( ובמנחת יצחק )א‪ ,‬פט( ועוד‬
‫פוסקי זמנינו[ שיש הכרעות הקודמים‬
‫להכרעת היכר ציר‪ ,‬והם‪ :‬א‪ .‬חדר פנימי‪,‬‬
‫דהיינו שהפתח הזה הוא הכניסה היחידה‬
‫של החדר‪ ,‬שאז קובעים את המזוזה‬
‫לימין החדר הפנימי‪ .‬ב‪ .‬עיקר דרך‬
‫קיז‬ ‫חיוב מזוזה בבית הכנסת של יחיד‪ ,‬ומקום קביעתה‬

‫התפילה פונה לחדרו[‪ ,‬באופן זה יש‬ ‫הבית מחייבת פתח זו במזוזה‪ ,‬שפיר‬
‫לקבוע את המזוזה בימין הכניסה אל‬ ‫קובעים את המזוזה בימין הכניסה אל‬
‫ביתו‪ ,‬שכיון ששוהה שם יותר וגם‬ ‫הבית‪ .‬אבל לפי מה שכתב הפת"ש ועוד‬
‫משתמש שם לאכילה ושינה וכדו'‪ ,‬הרי‬ ‫אחרונים‪ ,‬דבית המדרש דיחיד חייב‬
‫הוא נחשב לעיקר בתשמיש יותר מבית‬ ‫במזוזה‪ ,‬אם כן סוף סוף פתח זה חייב‬
‫המדרש‪ ,‬וההלכה היא שקובעים את‬ ‫במזוזה אף מצד הכניסה לבית המדרש‪,‬‬
‫המזוזה בימין החדר ששם עיקר‬ ‫וכיון שעיקר ההילוך בפתח הוא להיכנס‬
‫תשמישו‪ ,‬וכן כתב בחובת הדר )ה‪ ,‬טז‬ ‫אל בית המדרש‪ ,‬א"כ יש לקבוע מזוזה‬
‫והערה לט(‪.‬‬ ‫בימין הכניסה אל בית המדרש‪ .‬ואף‬
‫שיש צד לומר דאף בית המדרש דיחיד‬
‫היוצא לדינא‪:‬‬ ‫פטור ממזוזה‪ ,‬מ"מ כיון שדעת רוב‬
‫הפוסקים הוא דחייב‪ ,‬לכאורה אין לנטות‬
‫פתח בית המדרש של יחיד המשמש‬ ‫א‪.‬‬ ‫מדבריהם‪ ,‬ויש לקבוע את המזוזה בימין‬
‫לכניסת המתפללים מהרחוב‪ ,‬חייב‬ ‫הכניסה לבית המדרש‪ ,‬כיון שעיקר צורת‬
‫במזוזה ]ואפשר שאין לברך[‪.‬‬ ‫ההילוך בפתח זה הוא לבית המדרש‪.‬‬
‫ט( ובאופן שההילוך בפתח זה שווה ב‪.‬‬
‫פתח שבין בית המדרש לביתו‪:‬‬

‫משני הצדדים‪] ,‬וזה מצוי ‪ -‬אם עיקר דרך ההילוך הוא מביתו‬
‫לבית המדרש‪ ,‬חייב במזוזה בימין‬ ‫באופן שאין בית המדרש צמוד לדירתו‬
‫הכניסה לבית המדרש‪.‬‬ ‫ממש‪ ,‬אלא שיש לו חדר שלומד שם‬
‫או מקבל שם אנשים לעצה וברכה‪,‬‬
‫ואם ההילוך משני הצדדים שוה‪,‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ולפעמים נכנס קודם התפילה לחדרו‬
‫יש לקבוע את המזוזה לימין‬ ‫ויוצא משם לבית המדרש‪ ,‬ולפעמים‬
‫הכניסה לביתו‪.‬‬ ‫להיפך שנכנס מהרחוב לביהמ"ד ואחר‬

‫[‬
‫הלשכה ‪ /‬הגאון רבי יהודה פישר שליט"א‬ ‫קיח‬

‫הגאון רבי יהודה פישר שליט"א‬

‫חבר בד"ץ העדה החרדית ‪ -‬בנו של מרן הגאון בעל אבן ישראל זצ"ל‬

‫בענין הוצאת ס"ת אחרת במקום טעות‬

‫מוציאין ס"ת אחרת דכל יתר כנטול דמי‪,‬‬
‫ותמה עליו הפרמ"ג דבכל כה"ג י"ל כל‬
‫הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו‪ ,‬כמו‬
‫בנדבקה אות באות שכתב הרשב"א‬
‫בשו"ת )ח"א סי' תרי"א( הובא בב"ח )סי'‬
‫ל"ב( וז"ל דאפי' אם לא גרר את מה‬
‫שהוא דבוק אלא שיכול לגוררו דהוא‬
‫כשר כדרבי זירא דאמר כל הראוי לבילה‬
‫וכו' מ"מ בשבת אינו ראוי לגוררו‪ ,‬או‬
‫דלמא כיון דמכח דין ס"ת כשר הוא‬
‫בגרירת הדבק אלא דאיסור שבת דרביע‬
‫עלי' ראוי לגוררו קרינן‪ ,‬והא דאיתא‬
‫במס' סופרים )פ"ב ה"ב( אל יקרא בו‬
‫ומביאו בספר התרומה )סי' ר"ה( היינו‬
‫דלכתחילה אין להוציאו כדי לקראות בו‬
‫כיון שלא תיקנה להפריד הדבק‪ ,‬אבל‬
‫אם הוציאו דיעבד וקורין בו אין להוציא‬
‫אחרת והכי מסתברא עכ"ל הב"ח‪ .‬וכתב‬
‫שם עוד הפרמ"ג דגם מה שכתב דכל‬
‫יתר כנטול דמי‪ ,‬זה בטריפות גמירי כך‬
‫משא"כ כאן עיי"ש‪.‬‬
‫הרמב"ן בתשובה הובא גם בט"ז שם‬
‫וידוע כבר מש"כ בנוב"י‬
‫)מהד"ק ביור"ד סי'‬
‫שצריך שיהי' כמו שניתנה לנו מסיני בלי‬
‫ע"ד( ]הובא בקיצור דברים בבה"ל‬
‫סי' ל"ב סע"כ[ לחדש דהגם שמבואר‬
‫בתוס' מנחות )דף ל' ע"א ד"ה אבל(‪ ,‬דיתר‬
‫)בסי' קמ"ג במש"ז‬
‫פוסל בס"ת‪ ,‬אמנם כל זה מיירי ביתר‬
‫בתיבה עצמה‪ ,‬שתיבה שראוי' להיות‬
‫בעזהשי"ת‬
‫ג' מנ"א תשע"ז‬
‫במה ששאל מע"כ ע"מ שפסק במ"ב‬
‫)סי' קמ"ג סקכ"ה( וכן פסק בדה"ח‬
‫)הל' קרה"ת סי' קנ"ז סעיף ה'( בס"ת שנמצא‬
‫בו טעות מתי מוציאין ס"ת אחרת‪ ,‬דאם‬
‫נמצא תיבה כפולה באמצע הקריאה‬
‫שצריך להוציא ס"ת אחרת וכל שכן אות‬
‫כפולה עיי"ש‪ ,‬ולמה אין אנו סומכין על‬
‫מה שכתב הנוב"י )מהד"ק יו"ד סי' ע"ד(‬
‫דאין הס"ת נפסל ע"י תיבות כפולות‪.‬‬
‫תשובה‪ ,‬דבר זה פשוט וברור דאסור‬
‫להוסיף שום דבר בס"ת‬
‫ותפילין ומזוזות‪ ,‬לא מבעי תיבות‬
‫ואותיות אלא הוה"ד שרטוטים ונקודות‪,‬‬
‫ויש אופנים שגם נפסל בכך הס"ת כגון‬
‫מש"כ בשו"ע )יור"ד סי' רע"ד סע"ז( דספר‬
‫המנוקד פסול ואפי' הסירו ממנו את‬
‫הניקוד‪ ,‬וכן ספר שיש בו פיסוק פסוקים‬
‫פסול‪ ,‬והטעם הוא כמש"כ הב"י בשם‬
‫תוספת דבר אחר‪.‬‬
‫והנה כתב הפרמ"ג‬
‫סק"ב( בשם הא"ר שאם נמצא‬
‫באמצע הקריאה תיבה שלמה כפולה‬
‫קיט‬ ‫בענין הוצאת ס"ת אחרת במקום טעות‬

‫את התיבה הכפולה‪ ,‬מכיון שהוא אך‬ ‫חסרה כתובה מלאה‪ ,‬או יתר בסוף תיבה‬
‫למותר וכניטל דמי‪ ,‬אבל כל זמן שלא‬ ‫או בתחילתה‪ ,‬וסמוך לתיבה עד שאות‬
‫גוררין את התיבה הכפולה בודאי שהוא‬ ‫היתר הוא נעשה תיבה אחת עם התיבה‪,‬‬
‫פסול אפי' לס"ת‪.‬‬ ‫ואז בודאי פסול משום שמקלקל‬
‫התיבה‪ ,‬משא"כ ביתר אות אחת בתורה‬
‫ועיי"ש נמי שהוא מיישב קושית‬
‫ואינה סמוכה לתיבה אין לי ראי' לפסול‪,‬‬
‫הפרמ"ג על הא"ר דמש"כ כל‬
‫וכתב שם נמי להביא ראי' מהא דהכשיר‬
‫הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו‪ ,‬בודאי‬
‫הראב"ד תפילין שנמצאו בהן תיבות‬
‫אינו דומה דמה ענין גרירת הדבוק לכאן‪,‬‬
‫כפולות ]הובא במ"א סי' ל"ב ס"ק ל"ג[‬
‫דכמו שהוא אין שינוי בענין כלל‪ ,‬רק‬
‫ואין לך יתיר גדול מזה ועוד האריך שם‬
‫מחמת דיבוקים הוי שינוי באות‪ ,‬שצריך‬
‫לבאר דברי הרמב"ם עפי"ז‪ ,‬וכן כתב‬
‫כל אות להיות נפרד ולזה מהני ראוי‬
‫לחלק בין תיבות יתרות למש"כ בשו"ע‬
‫לבילה‪ ,‬משא"כ כשיש שינוי גמור עי"ז‬
‫דספר מנוקד פסול עיי"ש‪.‬‬
‫בודאי אי אפשר להכשיר דאל"כ היינו‬
‫מכשירים כמה טעיות ביתרות‪ ,‬ועל מה‬ ‫א"כ לפי"ז כשנמצא תיבות כפולות‬
‫שתמה הפרמ"ג דכל יתר כנטול דמי‬ ‫באמצע הקריאה היה צריך‬
‫שזה בטריפות גמירי‪ ,‬הדבר פשוט‬ ‫לפסוק שא"צ להוציא ס"ת אחרת‪,‬‬
‫דהא"ר לישנא דעלמא נקט לצחותא‪,‬‬ ‫ובפרט לפימש"כ הפרמ"ג )בסי' קמ"ג‬
‫ורצה לומר כיון שתיבה זו אין כאן‬ ‫במש"ז סק"ב( דכל שיש מחלוקת‬
‫מקומה‪ ,‬היא מקלקלת ומשנה ענין‬ ‫הפוסקים אם זה הוי טעות או לא‪ ,‬אין‬
‫הקריאה עיי"ש‪.‬‬ ‫להוציא ס"ת אחרת דהוי ספק ספיקא‬
‫שמא הלכה כהרמב"ם בתשובה שקורין‬
‫ועוד עמדו האחרונים על דברי הנוב"י‬
‫בס"ת פסולה דע"ז אנו סומכין בדיעבד‬
‫מדברי המס' סופרים פ"ה שאיתא‬
‫ועוד שמא הלכה כמ"ד דבפסול כזה לא‬
‫שם הכותב שם של שני שמות של‬
‫הוי פסול עיי"ש‪ ,‬אמנם ידועים דברי‬
‫קודש מקיים את הראשון ומעכב את‬
‫הבית אפרים )ביור"ד סי' ס"ד( וכן בספרו‬
‫האחרון ר' יהודה אומר אם הראשון‬
‫שערי אפרים )פתחי שערים סע"ח( שתמה‬
‫בסוף הדף מעכב את הראשון ומקיים‬
‫על הראי' שכתב הנוב"י מהראב"ד‬
‫את האחרון‪ ,‬ועי' בט"ז )יור"ד סי' רע"ו סק"ז(‬
‫שהכשיר תיבות כפולות בתפילין‪,‬‬
‫שפי' שמעכב היינו שמקציר את השם‪,‬‬
‫דלדעתו לא בא הראב"ד להכשיר את‬
‫עיי"ש‪ ,‬עכ"פ הרי להדיא דתיבות כפולות‬
‫התפילין כמו שהם כשהתיבות כפולות‪,‬‬
‫פוסלות‪.‬‬
‫דבודאי פסולים הם‪ ,‬אלא שהראב"ד‬
‫אמנם בהגהות יד שאול‬
‫)ביור"ד סי' ער"ה‬ ‫הכשירם רק לענין גריר‪ ,‬שאע"פ שהדין‬
‫סע"ו( כתב ליישב דברי הנוב"י‬ ‫הוא בתפילין שאם כתב שלא כסדרן הם‬
‫דעל כרחך דעת הראב"ד שהכשיר‬ ‫פסולין מ"מ בתיבות כפולות יכול לגרור‬
‫הלשכה ‪ /‬הגאון רבי יהודה פישר שליט"א‬ ‫קכ‬

‫אחר שגררן‪ ,‬דאל"ה דברי המ"א סותרין‬ ‫בתיבות מיירי אפי' כשאין גוררים‬
‫זא"ז‪ ,‬וע"כ צ"ל כדברי הבית אפרים‪.‬‬ ‫אותם‪ ,‬דאם נימא דקודם גרירה נפסל‪,‬‬
‫שוב לא היה כשר בתפילין דבודאי‬
‫ועוד צ"ע ממש"כ הש"ך‬
‫)ביור"ד סי' רפ"ג‬
‫שלא כסדרן הוי‪ ,‬וכתב שם דהגם‬
‫סק"ב( דאם דיבק תורה עם נביאים‬
‫דמבואר במס' סופרים דתיבות כפולות‬
‫וכתובים אין קדושתן כקדושת ס"ת דכל‬
‫פסולות‪ ,‬דאם איתא דהם כשרות למה‬
‫יתר כחסר דמי‪ ,‬הרי חזינן מפורש דכל‬
‫יתרות על הכתב פוסל הס"ת וצ"ע‪.‬‬ ‫יקדור השמות‪ ,‬י"ל דשאני שמות דמחזי‬
‫כשתי רשויות‪ ,‬משא"כ בשאר תיבות‬
‫ועוד צ"ע מדברי הרמב"ם‬
‫)בהל' מזוזה‬ ‫לא איכפת לן ע"ש‪.‬‬
‫פ"ה ה"ד( דאלו שכותבים בה‬
‫שמות מלאכים שמות קדושים או‬ ‫ועוד הי' נ"ל ליישב בפשיטות דברי‬
‫פסוק או חותמות הרי הם בכלל מי‬ ‫המס' סופרים כדי שלא יקשה על‬
‫שאין להם חלק לעוה"ב שאלו הטפשים‬ ‫הנוב"י‪ ,‬דאליבא דאמת אותיות כפולות‬
‫לא די שביטלו המצוה וכו' משמע‬ ‫כשרים הם מדינא‪ ,‬והא שכתוב במס'‬
‫מדבריו שבהוספות דברים זרים נפסל‬ ‫סופרים שצריך לקדרו הוא משום שלא‬
‫המזוזה‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬ ‫יבוא הקורא לידי טעות ויקרא שם‬
‫שמים לבטלה‪.‬‬
‫ושוב ראיתי בספר מקדש מעט שדחק‬
‫עצמו ליישב דברי הנוב"י‪,‬‬ ‫אבל דברי הנוב"י צ"ע ממקום אחר‪,‬‬
‫דממש"כ הרמ"ע דאם לא דיבק התגין‬ ‫ממש"כ המ"א בסי' ל"ו סק"ג‬
‫לאותיות הוי כאותיות מיותרות‪ ,‬אינו‬ ‫בשם הרמ"ע שאם אין התגין נוגעים‬
‫ראי' דהרי בין השיטין הוי מקום הכתב‬ ‫בגוף האותיות פסולים‪ ,‬וכתב שם המ"ב‬
‫דהא בס"ת שהחסיר תיבה יכול לתלות‬ ‫בסקי"ג דהטעם הוא דאע"פ דאין‬
‫אותו בין השיטין ומה שבתפילין ומזוזה‬ ‫עשיית התגים מעכבים‪ ,‬כמו שפסק שם‬
‫אין בין השיטין לחומרא נתקבל ולא‬ ‫המחבר בסעיף ג' מ"מ כשאיןי התגים‬
‫להקל‪ ,‬ולא הכשיר הנוב"י אלא ביתר‬ ‫נוגעים זה גרע‪ ,‬כיון דהוי כיתרון אות‬
‫שאינו במקום הכתב כלל‪.‬‬ ‫קטנה בין השיטין לכאו' מבואר מזה‬
‫וכן נמי הוא דפוסל הרמב"ם במזוזה‬ ‫דיתור אותיות ותיבות פוסלות את‬
‫כשמוסיף שם שמות בפנים מיירי‬ ‫הכתב ואם נימא כדברי הנוב"י הרי‬
‫במוסיף שמות ותיבות שיש בהם‬ ‫התגים אלו עומדים בפנ"ע ואינם‬
‫משמעות ובכה"ג מה לי מוסיף אות על‬ ‫מחוברים להתיבה ולמה יפסלו וזה‬
‫התיבה ומה לי מוסיף תיבות על תיבות‪,‬‬ ‫מש"כ גם מוסיף חיזוק לדברי הבית‬
‫משא"כ בנידון של הנוב"י דנכתב אות‬ ‫אפרים הנ"ל בביאורו בדעת הראב"ד‬
‫יחידה בודד לעצמו אין זה גורם שום‬ ‫שמכשיר תיבות כפולות‪ ,‬דע"כ מיירי‬
‫קכא‬ ‫בענין הוצאת ס"ת אחרת במקום טעות‬

‫וגם מדברי הפרמ"ג אינו מוכח שס"ל כן‬ ‫ענין וקריאה מיותרת עיי"ש‪ ,‬והגם‬
‫לדינא‪ ,‬דיתרן שהק' על דברי הא"ר רק‬ ‫שהביא הנוב"י דברי הראב"ד שהכשיר‬
‫בדרך מו"מ ולא להלכה‪ ,‬ע"כ ברור שאין‬ ‫בתיבות כפולות אפ"ל דס"ל דכיון‬
‫לנו לזוז מהפסק הנ"ל‪.‬‬ ‫שנכפל ניכר טעותו ולא בא להוסיף על‬
‫שאר תיבות‪ ,‬אבל כפי הנראה למעיין‬
‫מ"מ באופן שאין ס"ת אחרת ראויין‬ ‫שהקושיות עדיין אינם מתיישבות כ"כ‪,‬‬
‫דברי מאור עינינו בעל הנוב"י‬ ‫]וצ"ב קצת מש"כ בביה"ל )סי' ל"ב ס"כ(‬
‫לסמוך עליו שלא לפסול ס"ת כזו‪ ,‬אלא‬ ‫שהעתיק דהנוב"י היקל באותיות יתרות‬
‫דאם הכפילות הם בשמות הק' אז לפי"ד‬ ‫גם כשכותבים בין השיטין‪ ,‬דמדברי‬
‫גם לדברי הנוב"י אין לקרות בס"ת כזה‬ ‫הרמ"ע מפאנו הנ"ל מובא במ"א יוצא‬
‫וכפי היד שאול שהבאתי לעיל‪.‬‬ ‫דבכה"ג פסול כמ"ש לעיל[‪.‬‬
‫יהי רצון מלפני אבינו שבשמים‬ ‫ע"כ הנראה נכון לדינא כמו שפסק‬
‫שיהפכו הימים האלו לששון‬ ‫פוסק הדורות בעל המ"ב‪ ,‬ובפרט‬
‫ולשמחה ונזכה לראות בישועתן של‬ ‫שדברי הנוב"י הם מחודשים כמו‬
‫ישראל במהרה בימינו‪.‬‬ ‫שהוכחתי לעיל‪ ,‬והרבה גדולי ישראל‬
‫החמירו בזה ה"ה המהרש"ל וא"ר ובית‬
‫יהודה בהגרי"י פישר‬ ‫אפרים והדה"ח ובשו"ת אר"י דבי עילאי‪,‬‬

‫[‬
‫הלשכה ‪ /‬הגאון רבי יוסף יצחק רייבין שליט"א‬ ‫קכב‬

‫הגאון רבי יוסף יצחק רייבין שליט"א‬

‫סופר סת"ם‪ ,‬וראש ישיבת סת"ם קראון‪-‬הייטס‬

‫עיון בשו"ע הרב סי' ל"ב קונטרס אחרון ה'‬

‫ובפשטות דברי ר' יהודה אמר רב‬ ‫כ' הרב בשו"ע או"ח סי' ל"ב קונטרס‬
‫מתפרשים שאם חסר הגויל בשום מקום‬ ‫אחרון ה'‪' :‬ומה שכתב ט"ז דירושלמי‬
‫מסביב לאות פסול‪.‬‬ ‫סבירא ליה כמו שכתב ב"י לרש"י צע"ג‬
‫דא"כ למה פליג אשיאן על רב אלא‬
‫לאידך‪ ,‬במנחות כ"ט ע"א איתא דניקב‬ ‫ודאי סבירא ליה כמ"ש ט"ז סוף ס"ק‬
‫יריכו של ה"א אם נשתייר בו‬ ‫ח' וכמו שיתבאר בפנים הכי נמי סבירא‬
‫מלא אות קטנה כשר ואם לאו פסול‪.‬‬ ‫ליה לרש"י'‪.‬‬
‫ושם בע"ב איתא דאיפסק וא"ו ד'ויהרג'‬
‫בתפילין בנוקבא ופסק ר' זירא שאם‬ ‫הנה‪ ,‬בדברי רבינו יש ד' נקודות‪ .‬א(‬
‫תינוק דלא חכים ולא טיפש קורא אותו‬ ‫דברי הט"ז‪ .‬ב( הקושי בדברי‬
‫כהלכתו כשר‪ .‬ומכל זה מבואר דכל‬ ‫הט"ז‪ .‬ג( דרכו של רבינו בהענין‪ .‬ד(‬
‫שי' רש"י בהסוגיא – ובמאמר זה‬
‫שנשתייר בהאות כשיעור הדרוש ‪ -‬מלא‬
‫יתבארו בעזה"י נקודות א' וב'‪ ,‬ואי"ה‬
‫אות קטנה או קריאת תינוק ‪ -‬כשר‬
‫עוד חזון למועד‪.‬‬
‫אע"פ דהאות מסתיים אצל נקב‪ .‬וזה‬
‫לכאו' נגד דינו דר' יהודה אמר רב‬
‫א‪.‬‬
‫דכשחסר הגויל בשום מקום מסביב‬
‫להאות פסול‪.‬‬ ‫דברי הט"ז‬
‫והנה‪ ,‬בכדי להבין דברי הט"ז שמביא‬
‫והוא אשר הקשה הרב"י באו"ח סי' ל"ב‬ ‫רבינו בתחילה‪ ,‬דרושה הקדמה‬
‫ד"ה וא"ת היכי מכשרינן‪ .‬ותירץ ב'‬ ‫כללית ביסודי הסוגיא שעליה דנין דבריו‬
‫תירוצים‪ .‬תירוץ הא'‪ :‬דכוונת דינו של ר'‬ ‫הקדושים‪ .‬ובפרט‪ :‬א( מה כתב הב"י‬
‫יהודה אמר רב הוא שלא יתדבקו ב'‬ ‫לרש"י? ב( מה איתא בירושלמי? ג( מה‬
‫אותיות זה לזה‪ ,‬אבל כשחסר הגויל לית‬ ‫כתב הט"ז בנוגע להנ"ל?‬
‫לן בה‪ .‬תירוץ הב'‪ :‬דלעולם גם חסרון‬
‫גויל פוסל אבל רק אם היה חסר בשעת‬ ‫מה כתב הב"י לרש"י?‬
‫הכתיבה וכתב האות אצל הנקב‪ .‬אבל‬ ‫במס' מנחות דף ל"ד ע"א איתא 'דאמר‬
‫אם ניקב הגויל אצל האות לאחר‬ ‫ר' יהודה אמר רב כל אות שאין‬
‫הכתיבה לית לן בה‪.‬‬ ‫גויל מוקף לה מד' רוחותיה פסולה'‪.‬‬
‫קכג‬ ‫עיון בשו"ע הרב סי' ל"ב קונטרס אחרון ה'‬

‫מה כתב הט"ז בנוגע להנ"ל?‬ ‫וכתב הרב"י דתירוץ הא' מיוסד על‬
‫והנה‪ ,‬בט"ז או"ח סי' ל"ב סקי"ד כ'‬ ‫שיטת רש"י בסוגיא‪ .‬דעל מה‬
‫וז"ל‪' :‬והנה‪ ,‬מדברי הטור משמע‬ ‫שאמר ר' יהודה אמר רב 'כל אות שאין‬
‫דלא ס"ל כהתירוץ השני דהא כתב‬ ‫גויל מוקף לה ‪ ..‬פסול' פירש"י‬
‫'ובירושלמי משמע שצריך גם מבפנים‬ ‫'שמדובקת באות אחרת' ולא הזכיר‬
‫מוקף גויל הלכך אם נקב כל תוכו פסול'‪.‬‬ ‫חסרון גויל‪ .‬ובנדון הש"ס דאיפסק הוא"ו‬
‫ולתירוץ השני אמאי פסול בנקב הא‬ ‫ד'ויהרג' פירש"י 'אירע במקום נקב'‪,‬‬
‫אפי' ניקב מבחוץ כשר כיון שנכתב‬ ‫היינו דהעצה דר' זירא להביא תינוק‬
‫תחילה בכשרות אלא ע"כ דס"ל כתירוץ‬ ‫לקרוא להאות אמור גם כשהוא"ו נכתבה‬
‫הראשון'‪ .‬עכ"ל הט"ז‪.‬‬ ‫בהפסק נקב משעת הכתיבה‪ .‬ומזה‬
‫מדייק הרב"י דשי' רש"י הוא דלעולם‬
‫וכוונתו‪ :‬דהירושלמי המובא בטור פוסל‬ ‫לא איכפת לן בחסרון גויל אצל אות‬
‫נקב בחלל האות גם כשניקב‬ ‫אפי' אם היה הגויל חסר בשעת‬
‫לאחר שנכתבה‪ ,‬ולפי תירוץ הב' דב"י‬ ‫הכתיבה‪ .‬והפסול ד'מוקף גויל' אמור‬
‫הנ"ל כל שנקב לאחר שנכתבה האות‬ ‫בדביקות האותיות דוקא‪.‬‬
‫כשר‪ .‬ומוכח מזה דלא ס"ל להטור‬
‫ולהירושלמי כתי' הב' דב"י אלא‬ ‫מה איתא בירושלמי?‬
‫כתירוצו הא'‪.‬‬ ‫איתא בירושלמי מגילה פ"א ה"ט 'רב‬
‫זעירה בשם אשיאן בר נדבה‬
‫ב‪.‬‬ ‫ניקב נקב באמצע של בי"ת אם גויל‬
‫הקושי בדברי הט"ז‬ ‫מקיפו מכל צד כשר ואם לאו פסול'‪.‬‬
‫והנה‪ ,‬הקושי בדברי הט"ז בולט‪ :‬האיך‬ ‫ומלשונו של אשיאן 'ניקב נקב באמצע‬
‫הסיק דשי' הטור והירושלמי‬ ‫של בי"ת' משמע דמדובר בנקב שלאחר‬
‫דפוסל בנקב תואמות לתי' הא' דב"י הא‬ ‫הכתיבה דאל"ה הל"ל 'כתב בית ובתוכו‬
‫לפי תי' הא' דב"י אין נקב פוסל כל‬ ‫נקב' או כיו"ב‪.‬‬
‫עיקר ‪ -‬לא לאחר הכתיבה וגם לא‬
‫וכן בטור או"ח סי' ל"ב מביא הירושלמי‬
‫בשעת הכתיבה! דכן דייק הב"י בשי'‬
‫הזה וז"ל 'אם לאחר שנכתב ניקב‬
‫רש"י דרק דביקות האותיות פוסל ולא‬
‫בתוך הה"א או המ"ם כשר ‪ ..‬ובירושלמי‬
‫נקב כנ"ל‪.‬‬
‫משמע דגם מבפנים צריך מוקף קלף‬
‫ולאחר הקדמות אלו מובנים תחילת‬ ‫הלכך אם ניקב כל תוכו פסול'‪ .‬ומדפתח‬
‫דברי רבינו הזקן‪' :‬ומה שכתב‬ ‫'אם לאחר שנכתב נקב' ובהמשך לזה‬
‫ט"ז בס"ק י"ד דירושלמי דפוסל נקב‬ ‫מביא שיטת הירושלמי משמע דס"ל‬
‫בחלל האות גם לאחר הכתיבה ס"ל‬ ‫דדינו של הירושלמי דנקב בחלל האות‬
‫כמ"ש ב"י לרש"י דרק דביקות האותיות‬ ‫פסול אמור גם כשניקב לאחר הכתיבה‪.‬‬
‫הלשכה ‪ /‬הגאון רבי יוסף יצחק רייבין שליט"א‬ ‫קכד‬

‫ג( מה זה שרבינו מקשה קושיתו על‬ ‫הוא דפוסל ולא נקב צע"ג דא"כ למה‬
‫הט"ז מכח פלוגתתו של אשיאן‬ ‫פליג אשיין על רב'‪.‬‬
‫ארב דוקא‪ .‬הלא מדברי אשיאן עצמם ‪-‬‬
‫שפוסל נקב בתוך האות ‪ -‬כבר מבואר‬ ‫ג‪.‬‬
‫דלא ס"ל כתי' הא' דב"י דסבירא דנקב‬ ‫ג' דיוקים בדברי רבינו‬
‫אינו פוסל כלל רק דביקות‪ .‬וזהו הסגנון‬
‫הכי פשוט להקשות על הט"ז וכדבאמת‬ ‫לאחר הקדמה הנ"ל‪ ,‬יש להעיר‬ ‫והנה‪,‬‬
‫הקשו כן האחרונים ]ב[‪ .‬ומה זה דהניח‬ ‫ג' דיוקים בדברי רבינו‪.‬‬
‫רבינו סגנון זה‪ ,‬ומקשה אט"ז מפלוגתת‬ ‫א( מה זה שכ' רבינו 'ומ"ש ט"ז‬
‫אשיאן על רב דוקא דמשמע דמדברי‬ ‫דירושלמי ס"ל כמ"ש ב"י‬
‫אשיאן כשלעצמם אין מספיק להקשות‬ ‫לרש"י'‪ ,‬הלא המעיין בט"ז יראה דכוונתו‬
‫על הט"ז‪.‬‬ ‫דהטור ס"ל כתי' הא' ‪ -‬וכדהתחיל‬
‫'מדברי הטור משמע דלא ס"ל כהתירוץ‬
‫ד‪.‬‬ ‫הב''‪ .‬ומה זה דכ' רבינו על שם הט"ז‬
‫בירור דיוק הא'‬ ‫דהירושלמי ס"ל כתי' הא'?‬
‫הבה נעיין על ראשון ראשון‬ ‫זה שרבינו מתיחס לתי' הא' והנה‪,‬‬
‫בעזהי"ת‪.‬‬
‫ב( מה‬
‫בתור 'מה שכתב ב"י לרש"י'‬
‫מ"ש רבינו על שם הט"ז דירושלמי ס"ל‬ ‫דוקא ולא בתור 'תירוץ הראשון' דזהו‬
‫כתי' הא'‪ ,‬על אף דהמעיין בט"ז‬ ‫הסגנון הכי פשוט וכ"ה סגנון כל‬
‫יראה דכוונתו לכאו' דהטור ס"ל כתי'‬ ‫האחרונים ]א[‪ .‬גם הט"ז עצמו כ' 'אלא‬
‫הא'‪ :‬הנה‪ ,‬באמת האחרונים הנו"ב‬ ‫ע"כ דס"ל כתירוץ הראשון'‪ .‬ומה זה‬
‫מהדו"ק סי' ע"ה‪ ,‬פמ"ג משב"ז ס"ק י"ד‬ ‫שרבינו מתיחס לזה דוקא מבחינת מה‬
‫)בפירושו את דברי הט"ז(‪ ,‬סידור דה"ח‬ ‫שהב"י כתב דכן ס"ל לרש"י?‬

‫א‪ .‬דז"ל הגרע"א בהגהותיו לשו"ע על אתר‪' :‬תמוה דגם על תי' א' יקשה דהא ליכא פסול בנקב‬
‫אלא בנגיעה'‪.‬‬
‫וכן בנו"ב מהדו"ק סי' ע"ה‪' :‬והט"ז בס"ק י"ד כתב דירושלמי ס"ל כתי' הראשון‪ ,‬ולכאורה דבריו‬
‫תמוהים‪ ,‬שהרי לתירוץ הראשון ליכא פסול אלא בנדבקה לאות אחרת'‪.‬‬
‫וז"ל סידור דרך החיים סי' פ"ב סכ"ז‪ :‬וכתב הט"ז בס"ק י"ד דהא דכתב המחבר בסט"ו דנקב‬
‫כל חללה פסול להירושלמי הוא לתי' ראשון והדבר תמוה לכאורה דהא לתי' הראשון אינו פסול‬
‫נקב כלל‪.‬‬
‫ב‪ .‬ראה הערה ‪ 1‬שהעתקתי לשון קושיתם‪.‬‬
‫קכה‬ ‫עיון בשו"ע הרב סי' ל"ב קונטרס אחרון ה'‬

‫ב( אפי' אי נקבל דכל שמוצאים‬ ‫סימן פ"ב סכ"ו הושוו עם רבינו בהבנתם‬
‫פלוגתא בין בבלי לירושלמי‬ ‫דכוונת הט"ז הוא דבין הטור ובין‬
‫הרי זה קובע דעומדים בתי' הא'‪ ,‬הא‬ ‫הירושלמי ס"ל כתי' הא' )ראה לשונם‬
‫גופא דהלבו"ש השריש שבטור מוצאים‬ ‫בהערה ‪.(1‬‬
‫פלוגתא בין בבלי לירושלמי ‪ -‬ג"כ אינו‪.‬‬
‫דמנא ליה דהטור הביא את הירושלמי‬ ‫מחלוקת הלבו"ש על האחרונים‬
‫בתור חולק אבבלי לעולם אימא לך‬ ‫אלא‪ ,‬דבלבושי שרד שפך סוללה על‬
‫דהביאו בתור אופן איך ללמוד פשט‬ ‫הבנה זו והעלה דאדרבא‪,‬‬
‫בהבבלי ‪ -‬מאחר דבאמת יש ב' דרכים‬ ‫הירושלמי ‪-‬שפוסל נקב‪ -‬אינו תואם כלל‬
‫בלימוד השמעתתא דבבבלי 'ניקב תוכו‬ ‫עם תי' הא'‪ .‬וכוונת הט"ז הוא דהטור‬
‫של ה"א כשר' כדמבואר ברש"י על‬ ‫דוקא הוא דס"ל כתי' הא' ולא‬
‫אתר‪ .‬וכבאמת כן פי' הב"י דברי הטור‪.‬‬ ‫הירושלמי‪.‬‬
‫ג( אפי' אי נקבל ב' הנחות הנ"ל )דרק‬
‫ומבאר דהוכחת הט"ז דהטור ס"ל כתי'‬
‫מפאת תי' הא' איכא פלוגתא‬
‫הא' הוא מעובדא זו גופא‬
‫בין ב' התלמודים‪ ,‬ושהטור מביא‬
‫שהביא הטור שיטת הירושלמי באופן‬
‫הירושלמי כחולק אבבלי(‪ ,‬כשמעיינים‬
‫שחלוק אבבלי‪ .‬דמזה מבואר דהטור נקט‬
‫בטור רואים דא"א להעמיס דכל דבריו‬
‫כתי הא' כי דוקא מפאת תי' הא' חולק‬
‫הם אליבא דתי' הא'‪ .‬דהטור כ' 'אם‬
‫ירושלמי אבבלי‪ ,‬משא"כ לתי' הב' דב"י‬
‫לאחר שנכתב ‪ . .‬כשר' דמשמע‬
‫שפיר משתוה הירושלמי עם הבבלי‬
‫דההכשר אמור לאחר הכתיבה דוקא ‪-‬‬
‫דניקום דהירושלמי שפוסל נקב אשעת‬
‫דזה דלא כתי' הא' דב"י דמכשיר נקב‬
‫הכתיבה קאי והבבלי שמכשיר אלאחר‬
‫גם משעת הכתיבה‪) .‬ואע"פ דזה קשה‬
‫הכתיבה קאי‪.‬‬
‫גם לשאר האחרונים דמודי עכ"פ דכוונת‬
‫הט"ז כולל דהטור ס"ל כתי' הא'‪ ,‬הרי‬ ‫ו' קושיות בדרכו של הלבו"ש‬
‫יבואר לקמן דלדעת האחרונים רישא‬
‫דהטור הוא באמת אליבא דתי' הב'‬ ‫באמת דבריו אינם מעלים ארוכה‪.‬‬ ‫והנה‪,‬‬
‫ודוקא זה שמביא הטור שי' הירושלמי‬ ‫א( מה דהשריש דשכעומדים בתי' הב'‬
‫הוא כתי' הא'‪ .‬אבל לדעת הלבו"ש דכל‬ ‫אין מחלוקת בבלי וירושלמי ‪-‬‬
‫דברי הטור מרישא עד סיפא הם כולם‬ ‫זה אינו‪ .‬דלעולם גם בתי' הב' שפיר יש‬
‫אליבא דתי' הא' קשה ביותר למה הביע‬ ‫)לעשות( מחלוקת ביניהם בניקב בתוך‬
‫הטור הכשר הנקב דוקא לאחר‬ ‫האות בשעת הכתיבה ‪ -‬וכדבאמת כ'‬
‫הכתיבה(‪.‬‬ ‫הפמ"ג בפי' דברי המחבר‪ .‬ונמצא דמזה‬
‫דבלבו"ש התנצל מזה דמש"כ‬ ‫ואע"פ‬ ‫שמוצאים פלוגתא בין בבלי לירושלמי‬
‫הטור 'אם לאחר שנכתב' לאו‬ ‫אינו קובע כלל באיזה תירוץ עומדים‪.‬‬
‫הלשכה ‪ /‬הגאון רבי יוסף יצחק רייבין שליט"א‬ ‫קכו‬

‫ונמצא דלעולם הצדק עם רבינו‬ ‫דוקא‪ ,‬הרי מלבד דהוא דוחק בלא"ה‬
‫והאחרונים הנ"ל שהבינו‬ ‫קשה‪ :‬אמאי נחית הטור להגדיר גדר 'כל‬
‫שהוכחת הט"ז דהטור ס"ל כתי' הא'‬ ‫תוכו' וכאמרו 'י"א אפילו ניקב כל תוכו'‬
‫הוא לא ממה ש'עשה הטור מחלוקת'‬ ‫דמשמע דיש חילוקים במיני הנקבים‪,‬‬
‫כדכ' הלבו"ש‪ ,‬אלא מהדין של הירושלמי‬ ‫הרי כיון שעומדים בתי' הא' אין נקב‬
‫גופא שמביא הטור שפוסל חסרון נקב‬ ‫פוסל כלל יהיה איך שיהיה‪.‬‬
‫גם לאחר הכתיבה ‪ -‬דזה לא כתי' הב'‬
‫ד( ואת"ל דכונת הטור באמרו 'כל תוכו'‬
‫שמכשיר נקב לאחר הכתיבה‪.‬‬
‫הוא נקב הנוגע באות ‪ -‬בין‬
‫ופשוט א"כ שהוכחה זו חלה בין על‬ ‫שממלא כל חללה ממש בין שנוגע‬
‫הטור‪ ,‬ובין אירושלמי ‪ -‬מקור‬ ‫באות במקום אחד ‪ -‬כדכתבו הביאו"ה‬
‫הדין‪ .‬וזה ברור בעזהי"ת בכוונת הט"ז‪.‬‬ ‫בסט"ו ולשכה"ס בחקירה ד' ועוד‪ ,‬עדיין‬
‫תמוה‪ :‬למי מכוון הטור בכתבו 'י"א‬
‫אפילו ניקב כל תוכו'‪ ,‬הלא כיון דהטור‬
‫ה‪.‬‬ ‫ס"ל כתי' הא' דאין נקב פוסל כל עיקר‬
‫בירור דיוק הב'‬ ‫הרי זה מוסכם לכו"ע?‬
‫והנה‪ ,‬מה שמתיחס רבינו לתי' הא'‬
‫ואי לאפוקי שי' הירושלמי‪ ,‬פלא שיביא‬
‫בתור 'מה שכתב ב"י לרש"י'‬
‫שיטת תלמודא דידן בשם 'י"א'‬
‫דוקא ולא בתור 'תי' הא'' סתמא‪ :‬הנה‬
‫בלבד? והול"ל 'אם לאחר שנכתב נקב‪.‬‬
‫ברור דרבינו משמיענו דיש משמעות‬
‫כשר ‪ -‬אפי' ניקב כל תוכו'‪.‬‬
‫מיוחדת בהבנת פירוש רש"י בהסוגיא‬
‫ושעליו תלוי בירור הסוגיא והבנת דרכו‬ ‫ה( לדרך הלבו"ש ‪ -‬דדוקא מפאת תי'‬
‫של הט"ז‪ .‬וממה שכ' רבינו בסוף דבריו‬ ‫הא' חלוק ירושלמי אבבלי‬
‫'ה"נ ס"ל לרש"י' מתבאר טפי דיש קושי‬ ‫והטור אמנם עומד בתי' הא' ‪ -‬אמאי‬
‫בדרכו של הרב"י בשי' רש"י ורבינו‬ ‫מביא שי' הירושלמי כלל מאחר‬
‫מחדש לנו דרך בהבנת שי' רש"י‪.‬‬ ‫שמנוגד לבבלי?‬

‫בזה יבוארו במאמר הבא‬
‫בעזהי"ת‪.‬‬
‫ו‪.‬‬
‫בירור דיוק הג'‬
‫שרבינו מקשה קושיתו על הט"ז‬
‫מכח פלוגתתו של אשיאן ארב‬
‫כשמביא שי' הירושלמי‪ ,‬והפרטים‬ ‫ו( גם‬
‫הירושלמי באמת חולק על‬
‫כל יסוד תי' הא' ופוסל כל נקב אפי'‬
‫אינו ממלא כל החלל ולמה מביאו באופן‬
‫דמשמע דחולק רק אמין נקב אחד )אי‬
‫לא שנפרש שכוונת 'כל תוכו' הוא נקב‬
‫מה‬ ‫הנוגע באות עכ"פ כדהבאנו בקו' ד'‬
‫מאחרונים(‪.‬‬
‫קכז‬ ‫עיון בשו"ע הרב סי' ל"ב קונטרס אחרון ה'‬

‫ובזה אמנם מתישבים דברי הט"ז שכ'‬
‫דשי' הטור והירושלמי שפוסלים‬
‫נקב בתוך האות תואם עם תי' הא'‬
‫דב"י‪ .‬דאע"פ דלפי תי' הא' דב"י אין‬
‫נקב פוסל כלל כנ"ל‪ ,‬מ"מ הני מילי‬
‫בחוץ לאות דמה לי גויל חלק מה לי‬
‫אויר ודוקא דביקות האותיות פוסל כי‬
‫אז אין האותיות ניכרות כ"כ‪ .‬אבל‬
‫בחלל האות דשם הגויל נחשב כחלק‬
‫מגוף האות‪ ,‬אם חסר כל הגויל פסול‬
‫)כמו דביקות מבחוץ( כי חסר מהאות‬
‫עצמה‪.‬‬
‫אות לאות אין שם אות עליה הא מוקף‬
‫קו' על מהלך הפמ"ג‬
‫או נפסק ה"א וכדומה‪ ,‬כל שצורת האות‬
‫והנה‪ ,‬מדברי הפמ"ג יוצא דכל הדין‬
‫דהטור והירושלמי דנקב בתוך‬
‫האות פוסל )בממלא כל חללה עכ"פ( ‪-‬‬
‫הוא דוקא בתוך האות ולא חוץ לאות‪.‬‬
‫אלא‪ ,‬דכשמעיינים בסוגית הירושלמי‬
‫רואים דחידוש זה של הפמ"ג ‪-‬‬
‫דאשיאן קאי אחלל האות דוקא דחמור‬
‫טפי ‪ -‬אינו מתיישב בהסוגיא‪.‬‬
‫פוסלת ולא נקב הוא דכשאותיות‬
‫דז"ל הירושלמי שם‪ :‬ר' זעירה בשם רב‬
‫ניקב נקב ביריכו של ה"א אם‬
‫גורדו ונשתייר שם ירך קטנה כשר ואם‬
‫לאו פסול ר' זעירה בשם רב חסדא היה‬
‫הגימ"ל מכלה את הגויל אם גורדו‬
‫ונשתייר שם ירך קטנה כשר ואם לאו‬
‫פסול ר' זעירה בשם אשיאן בר נידבה‬
‫ניקב נקב באמצע בי"ת אם היה הגויל‬
‫מקיפו מכל צד כשר ואם לאו פסול‬
‫א"ר זעירה אתיא דרב חסדא כרב‬
‫דוקא‪ ,‬אע"פ דמדברי אשיאן עצמם ‪-‬‬
‫שפוסל נקב בתוך האות ‪ -‬כבר מבואר‬
‫דלא ס"ל כתי' הא' דסבירא דנקב אינו‬
‫פוסל כלל‪ :‬הרי קודם כל נביא דברי‬
‫הפמ"ג בהענין‪ .‬ואח"כ נחזור להבין דברי‬
‫רבינו בעזהי"ת‪.‬‬
‫דברי הפמ"ג בהענין‬
‫הנה‪ ,‬גם הפמ"ג במשב"ז ס"ק י"ד‬
‫הקשה קושית האחרונים על‬
‫הט"ז‪ .‬והוא ז"ל כ' לישב דברי הט"ז‪,‬‬
‫וז"ל‪ :‬ולכאו' יש ליישב לתי' א' בנדבק‬
‫קלף אין צריך‪ ,‬ך' פשוטה מגיע לסוף‪,‬‬
‫ניכרת כשר‪ .‬ובירושלמי אמר מבפנים‬
‫נמי כלומר כל שניקב "כל" החלל בפנים‬
‫לא חשיב צורה בהכי ודומה לנדבקה‬
‫אות באות דאין צורתה עליה‪ ,‬ובפנים‬
‫גרע טפי כו' בממלא כל החלל‪ .‬עכ"ל‬
‫הנוגע לענינינו‪.‬‬
‫וכוונתו‪ :‬די"ל דכל הסברא בתי' הא'‬
‫דב"י שרק דביקות האותיות‬
‫מדובקים זה לזה פועל קלקול בצורות‬
‫האותיות כי הם מעורבבים‪ .‬והיינו‪ ,‬דלתי'‬
‫הא' דב"י כוונת ר' יהודה אמר רב באמרו‬
‫'כל אות שאין גויל מוקף לה מד'‬
‫רוחותיה פסול' הוא דצריך שהאותיות‬
‫יהיו ניכרות בלא שום קלקול בצורתם‪.‬‬
‫וא"כ י"ל דכיון דהגויל שבתוך האות הוא‬
‫חלק מגוף האות כי האות מקיפו‪ ,‬א"כ‬
‫כשחסר גויל הזה הרי גם זה נחשבת‬
‫כקלקול בצורת האות ופסול‪.‬‬
‫הלשכה ‪ /‬הגאון רבי יוסף יצחק רייבין שליט"א‬
‫הבנת דברי רבינו‬
‫ועכשיו מוארים דברי רבינו‪ .‬דהוא ז"ל‬
‫הקשה קושיתו על הט"ז‬
‫מפלוגתתו של אשיאן ארב דוקא ולא‬
‫מדברי אשיאן כשלעצמם‪ .‬כי דברי‬
‫אשיאן כשלעצמם שפיר היו מתאימים‬
‫עם תי' הא' דב"י על פי מש"כ הפמ"ג‬
‫דאשיאן פוסל נקב דוקא בחלל האות‬
‫דחשוב כגוף האות טפי וחמור מנקב‬
‫חוץ לאות‪.‬‬
‫ודוקא מדמצינו דאשיאן חולק ארב‬
‫היינו שפוסל נקב גם מבחוץ‬
‫מוכחא מילתא דשי' אשיאן אינו תואם‬
‫כלל עם תי' הא' דב"י‪ .‬כי לתי' הא'‬
‫דב"י אין נקב פוסל כלל‪ .‬ואשיאן פוסל‬
‫נקב וכאמרו "ניקב נקב‪ ..‬פסול"‪ ,‬ופוסל‬
‫בין בתוך בין בחוץ )דלא כמ"ש פמ"ג(‪-‬‬
‫כדמוכח ממה דפליג על רב דהכשיר‬
‫נקב בחוץ‪.‬‬
‫אשיאן דפוסל נקב גם לאחרי הכתיבה‬
‫קיצור‪:‬‬
‫• מה כתב הב"י לרש"י? הב"י מדייק‬
‫דשי' רש"י הוא דרק דביקות‬
‫האותיות פוסל משום חסרון 'הקף גויל'‬
‫ולא חסרון גויל שעל ידי נקב‪ .‬ושי' זו‬
‫מכונה בשם 'תירוץ הא' דב"י'‪.‬‬
‫• מה איתא בירושלמי? בירושלמי איתא‬
‫דאשיאן פוסל כשיש נקב בחלל האות‬
‫הנוגע בהאות אפי' אם הנקב נעשה‬
‫לאחר הכתיבה‪.‬‬
‫• מה כתב הט"ז בנוגע להנ"ל? הט"ז כ'‬
‫דמזה שהטור פוסל נקב בחלל האות‬
‫גם כשנקב לאחר שנכתבה מוכח דס"ל‬
‫קכח‬
‫ותריהון פליגין על שיטתיה דאשיאן בר‬
‫נדבה‪.‬‬
‫והנה‪ ,‬כמה דרכים יש בראשונים‬
‫ובאחרונים בביאור סוגית‬
‫הירושלמי הזה‪ .‬ואין כאן המקום להאריך‬
‫בזה‪ .‬אבל זה פשוט דאשיאן מחמיר‬
‫יותר מרב ור"ח‪.‬‬
‫והנה‪ ,‬רב זעירה אמר דרב ור"ח פליגי‬
‫על אשיאן‪ .‬ולפי חידוש הפמ"ג‬
‫דדינו של אשיאן אמור בחלל האות‬
‫דוקא דחמור טפי‪ ,‬למה פליגי אשיאן‬
‫ארב? הלא דינו של אשיאן אמור בחלל‬
‫האות‪ ,‬ודינו של רב אמור בחוץ לאות‪.‬‬
‫וחלל האות חמירי מחוץ‪ .‬ומר אמר חדא‬
‫ומר אמר חדא ולא פליגי‪ .‬ולאפושי‬
‫מחלוקת לא מפשינן‪.‬‬
‫ומדמשמיעינו ר' זעירה דאשיאן חולק‬
‫ארב מבואר דדינו של‬
‫אמור גם חוץ לאות ‪ -‬הנדון דרב ‪ -‬ואינו‬
‫דין מיוחד לחלל האות‪ .‬ולכן יש‬
‫מחלוקת בין רב ור"ח לאשיאן דאע"פ‬
‫דהם דברו מנקב חוץ להאות ואשיאן‬
‫דבר מנקב בתוך האות‪ ,‬באמת אין חילוק‬
‫ואשיאן סובר דנקב פוסל בין בחלל‬
‫האות ובין חוץ להאות‪.‬‬
‫ונמצא דחידושו של הפמ"ג דאשיאן‬
‫פוסל בחלל האות דוקא דחמור‬
‫טפי )דבזה רצה הפמ"ג ליישב הקושי‬
‫בדברי הט"ז שכ' דירושלמי ס"ל כתי'‬
‫הא' דב"י( נשלל מסוגית הירושלמי גופא‬
‫דאשיאן פליג ארב כנ"ל‪.‬‬
‫קכט‬ ‫עיון בשו"ע הרב סי' ל"ב קונטרס אחרון ה'‬

‫בסוף דבריו 'ה"נ ס"ל לרש"י' מתבאר‬ ‫כתי' הא' דב"י )דלתי' הב' כל שנקב‬
‫טפי דיש קושי בדרכו של הרב"י בשי'‬ ‫לאחר הכתיבה ‪ -‬כשר(‪.‬‬
‫רש"י ורבינו מחדש לנו דרך בהבנת שי'‬
‫• הקושי בדברי הט"ז‪ :‬לפי תי' הא' דב"י‬
‫רש"י‪.‬‬
‫אין נקב פוסל כלל והאיך הסיק הט"ז‬
‫• דיוק ג' בסגנון קושיתו של רבינו על‬ ‫דשי' הטור שפוסל נקב בחלל האות‬
‫הט"ז‪ :‬במקום להקשות על דברי הט"ז‬ ‫כירושלמי תואם עם תי' הא' דב"י‪.‬‬
‫מדינו של אשיאן ‪ -‬דנקב פוסל ‪ -‬מניה‬
‫• דיוק א' במ"ש רבינו על שם הט"ז ‪-‬‬
‫וביה‪ ,‬מקשה מפלוגתתו של אשיאן על‬
‫דהירושלמי ס"ל כתי' הא' דב"י‪.‬‬
‫רב דוקא‪.‬‬ ‫ולכאו' יש לדייק דהמעיין בט"ז יראה‬
‫• דברי הפמ"ג בישוב דברי הט"ז‪ :‬ויובן‬ ‫דכתב כן אטור ולא הזכיר בפירוש‬
‫בהקדם דברי הפמ"ג שמישב דברי‬ ‫הירושלמי‪.‬‬
‫הט"ז דאע"פ דלתי' הא' אין נקב פוסל‬ ‫• ביאור הדבר‪ :‬הוכחת הט"ז הוא מדין‬
‫כלל ורק דביקות האותיות פוסל ‪ -‬הני‬ ‫הירושלמי שהביא הטור שפוסל נקב‬
‫מילי בחוץ לאות‪ .‬אבל כשנקב כל חלל‬ ‫גם לאחר הכתיבה‪ .‬וא"כ כמו שמוכח‬
‫האות הרי זה כאילו חסר מגוף האות‬ ‫שהטור ס"ל כתי' הא' ממה שהביא‬
‫עצמו ופוסל כמו שדביקות האותיות‬ ‫דין זה ‪ -‬כ"ש שהירושלמי גופא ס"ל‬
‫פסול מבחוץ דאין האותיות ניכרים כ"כ‪.‬‬ ‫כן‪ .‬ופשוט‪.‬‬
‫• הקושי בדברי הפמ"ג‪ :‬והנה‪,‬‬ ‫דברי הלבו"ש‪ :‬וזה דלא‬ ‫• סתירת‬
‫כשמעיינים בסוגית הירושלמי‬ ‫שהעלה שהוכחת הט"ז‬ ‫כלבו"ש‬
‫מבואר דשי' אשיאן שפוסל נקב באמצע‬ ‫כתי' הא' הוא ממה שעשה‬ ‫דהטור ס"ל‬
‫הבי"ת פליגי עם שיטתו של רב )ור"ח(‬ ‫בין בבלי לירושלמי‪ .‬ועי'‬ ‫הטור מח'‬
‫דהכשיר נקב ביריכו של ה"א‪ .‬ואם דברי‬ ‫בפנים‪.‬‬
‫הפמ"ג צודקים דאשיאן פוסל בחלל‬
‫• דיוק ב' בסגנון יחוסו של רבינו ל'תי'‬
‫האות דוקא כי חמור חללו דנחשב כגוף‬
‫הא''‪ :‬בתוך הבאתו דברי הט"ז מתיחס‬
‫האות טפי‪ ,‬למה הסיק רב זעירה‬
‫רבינו לתי' הא' בתור 'מש"כ ב"י לרש"י'‪.‬‬
‫דאשיאן חולק ארב‪ ,‬הרי יש לומר דהא‬
‫וצריך להבין הדיוק בזה ובפרט מאחר‬
‫דאשיאן פוסל הוא דוקא בחלל האות‬
‫דהט"ז עצמו )וכל האחרונים( יחסו‬
‫דחמור טפי‪ ,‬ולעולם מודה לדינו של רב‬
‫בסתם ל'תירוץ הא''?‬
‫דקאי בחוץ לאות דקיל‪ .‬אלא מזה‬
‫דאשיאן פליג על רב מבואר דאשיאן‬ ‫• ביאור הדבר‪ :‬רבינו משמיענו דדרכו‬
‫דפוסל נקב בחלל האות פוסל חוץ‬ ‫בדברי הט"ז קשור במיוחד להבנת‬
‫לאות ג"כ‬ ‫שי' רש"י בהסוגיא‪ .‬וממה שכ' רבינו‬
‫הלשכה ‪ /‬הגאון רבי יוסף יצחק רייבין שליט"א‬ ‫קל‬

‫מבואר דלא ס"ל לאשיאן דחלל האות‬
‫חמור טפי‪ .‬ולכן מזה דוקא קשה על‬
‫הט"ז‪ :‬האיך כ' דאשיאן ס"ל כתי' הא'‬
‫דב"י‪ ,‬הלא לתי' הא' אין נקב פוסל כלל‬
‫ומפלוגתתו של אשיאן ארב מבואר‬
‫דאשיאן פוסל נקב בין בפנים האות ובין‬
‫חוץ לאות‪.‬‬
‫• ביאור סגנון רבינו בקושיתו על הט"ז‪:‬‬
‫ולפי הנ"ל מבואר גודל דיוק לשונו‬
‫הזהב של רבינו הזקן‪ .‬דאם היה מק' על‬
‫הט"ז מדברי אשיאן ‪ -‬דפוסל נקב‪-‬‬
‫כשלעצמם‪ ,‬שפיר היינו יכולים ליישב‬
‫דאשיאן פוסל בחלל האות דוקא דחמור‬
‫טפי‪ .‬אבל מפלוגתתו של אשיאן ארב‬

‫[‬

‫הגה"ק רבי משה יוסף האפמאן זצ"ל‪ ,‬הדיין מפאפא‪ ,‬מח"ס מי באר‬
‫מים חיים‪ ,‬כשעמד לעלות לארה"ק לחונן את עפרה‪ ,‬שלח שאלה לידיו‬
‫הגה"ק רבי שבתי שעפטיל ווייס זצ"ל‪ ,‬הרב משימאני‪ ,‬וזה דבר השאלה‪:‬‬
‫'הנה יש ברשותי ס"ת מהודר‪ ,‬ברם אינני יודע על הסופר שכתבו‪ ,‬אם‬
‫קידש עצמו כראוי בכתיבתו‪ ,‬אם רחץ בשרו במים‪ ,‬בטרם כתב כל שם‪,‬‬
‫האם כיוון בכל הכונות הראויות‪ ,‬וא"כ ספק הוא בידי האם כדאי וראוי‬
‫הוא להעלותו עמדי לארה"ק‪ ,‬או שמא עדיף להשאירו כאן בפאפא מפני‬
‫גודל קדושת ארץ ישראל?'‬
‫השיב לו הגה"ק משימאני‪' :‬יעלה נא לא"י‪ ,‬וספר התורה יבא על תיקונו‬
‫בטבילה שיטבול מעצמו'‪ .‬סתם ולא ביאר‪.‬‬
‫ויהי בעלות רבי משה יוסף ארצה – בהגיעו לחוף ימה של הארץ‬
‫הקדושה – בנמול העיר יפו‪ ,‬באו הרבה מיקירי ירושלים להקביל פניו‪,‬‬
‫ונשאו משאותיו וחפציו מסיפון האני' לסירה קטנה סמוכה‪ ,‬מאחר והאוניה‬
‫לא הגיעה בעוגנה עד סמוך לחוף‪.‬‬
‫והנה‪ ,‬בהעבירם את החבילות והחפצים‪ ,‬לפתע נשמט ספר התורה מידי‬
‫האוחז בו ונפל לתוך מי הים‪ .‬תיכף גחן רבי משה יוסף ומשה מן המים‪,‬‬
‫מיהר לבדוק את מצב הכתב‪ ,‬והנה פלא‪ ,‬הספר נותר בשלימותו‪ ,‬לא‬
‫אונה לו כל רעה‪.‬‬
‫אז נוכחו הכל לראות כי דברי הצדיק משימאני קוימו במלואם‪ ,‬אשר‬
‫הספר 'טבל' מעצמו בטהרת מי הים‪ ,‬ונשאר ס"ת כשר ומהודר לקריאה‪,‬‬
‫ולא נפל צרור מדבריו ארצה‪.‬‬
‫(להרי"ש אונגר זצ"ל‪ ,‬עמוד קכ"ג)‬ ‫רשומים בשמך‬
‫קלא‬ ‫ספר תורה הק' של הרה"ק המגיד מקאזניץ זיע"א‬

‫הגאון רבי יוסף קדיש הכהן בלום שליט"א‬

‫מגי"ש בהלכות סת"ם פעיה"ק ירושלים ת"ו‬

‫ספר תורה הק' של הרה"ק המגיד מקאזניץ זיע"א‬

‫שם הסופר שכתב ספר תורה זו‬ ‫]א[‬ ‫ועתה בסייעתא דשמיא נפלאה נודע‬
‫ר' שמעון משעדלאווצע ז"ל‬ ‫]ב[‬ ‫ה"ה הסופר המובהק‬

‫הס"ת בבית מדרשו‪ ,‬בחריפתו הידועה‬ ‫הנה אצל נכדי המגיד מקאזניץ זי"ע‬
‫התבטא שאיננו יכול לשאת באחריות‬ ‫עבר בירושה דור אחר דור ספר‬
‫על הס"ת‪ ,‬לאור זאת נשאר הספר תורה‬ ‫התורה הק' של המגיד זי"ע‪ ,‬ולפני‬
‫בביהמ"ד זוועהיל שבשכונת בית ישראל‬ ‫המלחמה העלו נכדיו ספר זה לארץ‬
‫בירושלים‪.‬‬ ‫הקודש‪ ,‬וספר תורה זה החזיקו נכדיו‬
‫אחר פטירתו הועבר הספר תורה‬ ‫היורשים בבית המדרש זוועהיל בשכונת‬
‫לביהמד"ר מיוחד באחת מערי‬ ‫בית ישראל בירושלים עיה"ק‪ ,‬בזמן‬
‫ארץ הקודש באחריות יורשיו החשובים‬ ‫שכיהן באדמורות הרה"ק ר' מרדכי‬
‫הע"י‪.‬‬ ‫מזוועהיל זצוק"ל‪ ,‬מסיבות שונות הוצרך‬
‫הנכד האחראי על הספר תורה להפליג‬
‫הספר תורה נכתב בכתב בית יוסף ]כמו‬ ‫ולצאת לגור בחוץ לארץ‪ ,‬והסתפק כדת‬
‫שהיה נהוג בהרבה מקומות שרק‬ ‫מה לעשות עם ספר תורה זו‪ ,‬בהיותו‬
‫תפילין נכתב על פי אותיות האר"י הק'‬ ‫מסתופף בצ"ק של כ"ק האדמו"ר‬
‫ואכמ"ל[‪.‬‬
‫הרה"ק הבית ישראל מגור זצוק"ל שאלו‬
‫השמות הקדושים כן נכתבו על פי‬ ‫כדת מה לעשות‪ ,‬והבית ישראל פסק לו‬
‫הזוהר וכתבי האר"י ז"ל‬ ‫שלא להוציא הספר תורה מאר"י לחו"ל‪,‬‬
‫וניכרין בהם דיוקים נפלאים וד"ל‪.‬‬ ‫הנ"ל ניסה להציע להאדמו"ר שישאיר‬

‫א‪ .‬ידיעה זו נתקבלה בשמחה רבה בקרב ספרי דווקנא‪ ,‬כי עד עתה נשאר בידינו מספרי התורה של‬
‫תלמידי הבעש"ט הק' שידוע שמו של הסופר שכתבן‪ ,‬רק הספר תורה הנודע שכתבה הרה"ק‬
‫רבי צבי הירש סופר זיע"א‪.‬‬
‫ב‪ .‬כלשון התשובה דלהלן‬
‫הלשכה ‪ /‬הגאון רבי יוסף קדיש הכהן בלום שליט"א‬ ‫קלב‬

‫תורה הק' הזה להרה"ק המגיד מקאזניץ‬ ‫הספר נכתב בוו"י העמודים‪ ,‬דהיינו שכל‬
‫זי"ע‪ ,‬הלא הוא הסופר המובהק רבי‬ ‫העמודים מתחילים באות הוי"ו‪,‬‬
‫שמעון משידלאווצע זצ"ל‪ .‬וכדלהלן‪.‬‬ ‫]למעט שבע העמודים המרומזים‬
‫בתיבות בי"ה שמ"ו‪ .‬בראשית‪ .‬יהודה‪.‬‬
‫הנה בשנת תשנ"ב נדפס לראשונה על‬ ‫הבאים‪ .‬שני השעירם‪ .‬שמר לך‪ .‬מה טבו‪.‬‬
‫ידי מכון בית אהרן וישראל‪ ,‬הספר‬ ‫ואעידה[‪.‬‬
‫'נודע בשערים' חלק ב' מכתב יד הגאון‬
‫החסיד רבי ברוך מנדלבוים זצ"ל אב"ד‬ ‫התחלת וסיום הספר תורה ניכר שלא‬
‫טוראוו‪ ,‬מתלמידיו המובהקים של מרן‬ ‫נכתב על ידי הסופר שכתב כל‬
‫הרה"ק בעל הבית אהרן מקארלין זיע"א‪.‬‬ ‫הספר תורה‪ ,‬ולפלא שההתחלה והסוף‬
‫כן נכתב על פי האותיות שבכתב‬
‫‪1‬‬ ‫האריז"ל‪ .‬ומסתבר מאוד לכל בר מבין‬
‫כי אם הספר תורה נכתב במיוחד עבור‬
‫המגיד מקאזניץ זי"ע כמבואר במקורות‬
‫הנ"ל‪ ,‬ולכאורה שינוי הכתב בהתחלה‬
‫וסוף הוא כתב ידו הקדושה של הרה"ק‬
‫מקאזניץ זיע"א שלקח בעצמו את חלקו‬
‫בכתיבת האותיות הקדושות של תחילת‬
‫הספר תורה וסיומה‪.‬‬

‫זאת ועוד הכתב הוא כתב יפה מאוד‬

‫והרבה דיוקים ודברי הלכה אפשר‬
‫ללמוד מהם‪ ,‬ועוד חזון למועד בע"ה‬
‫להאריך בכל הענין‪.‬‬

‫אמנם שם הסופר לא נודע מי הוא‪ ,‬ולא‬

‫ושם בסימן י'‪ ,‬נשאל על ידי הבעל‬
‫מגיה דעיר קאזניץ החסיד המ'‬
‫ר' משה יעקב נ"י ברמז"ל‪ ,‬שנמצא‬
‫בספר תורה של אדמו"ר עטרת ראשינו‬
‫הרב המגיד דקאזיניץ זצוקללה"ה אשר‬
‫בכת"י הסופר המובהק ר' שמעון‬
‫משעדלאווצע ז"ל השיטה הרביעית‬
‫]שאחרי שירת הים[ נגמרה בתיבת‬
‫הצליחו לפענח על פי שאר כתבי‬
‫הקודש הידועים כסופרי חצרות‬
‫החסידות‪.‬‬
‫מפענח נעלמים‬
‫תהילה לקל יתברך אשר האיר עיני‬
‫ישראל בפיענוח וגילוי שם‬
‫הסופר החשוב שזכה לכתוב הספר‬
‫קלג‬ ‫ספר תורה הק' של הרה"ק המגיד מקאזניץ זיע"א‬

‫הסופר משעדלאווצע‬ ‫ויבואו והשיטה החמישית מתחילה‬

‫בתיבת מרתה ]ג[ ובאמת הרמ"א ביורה‬
‫הקוראים הנכבדים במי‬ ‫ייטובו‬
‫שבאמתחתו ידיעה אודות‬ ‫דעה סי' ער"ה סעיף ו' כתב דתיבת‬
‫ויבאו צריך להיות בראש השיטה‬
‫שמעון‬ ‫רבי‬ ‫המובהק‬ ‫הסופר‬
‫החמישית ]ד[‪.‬‬
‫משעדלאווצע הנ"ל‪ ,‬ואחר חיפוש מצאנו‬
‫סופר חשוב מאותו תקופה של הרה"ק‬ ‫ואחר הבדיקה בספר תורה הנ"ל‬
‫מקאזניץ בשם ר' יעקב שמעון דאנציג‬ ‫המוחזקת בירושה אצל נכדי‬
‫סופר סת"ם מקראקא‪ ,‬שהיה נקרא בשם‬ ‫המגיד מצאנו בסייעתא דשמיא את‬
‫רבי שמעון חסיד‪ ,‬שהיה תלמיד חבר‪,‬‬ ‫שאהבה נפשינו‪ ,‬שהוא תואם להפליא‬
‫ידידו וריעו של בעל המאור ושמש‪,‬‬ ‫להספר תורה המוזכרת בתשובה זו ]ראה‬
‫ותלמידם של הרה"ק הרבי ר' אלימלך‬ ‫תמונה המצורפת[ שהשיטה הרביעית‬
‫והרה"ק החוזה מלובלין זכוי"ע‪ ,‬ואין‬ ‫שאחר שירת הים מסתיימת בתיבת‬
‫אתנו יודע אם המכוון הוא לסופר‬ ‫'ויבואו' ולא כנהוג דמסתיימת בתיבת‬
‫המדובר משעדלאווצע אמנם כפי‬ ‫'מרתה' על פי המבואר ברמ"א‪.‬‬

‫ג‪ .‬עיי"ש בתשובה‬

‫ד‪ .‬ועיי"ש שהמגיה שואל אם יכול לכתוב השירה כמו ס"ת הזאת‪ ,‬דאם יכתוב תיבת ויבאו בשיטה‬
‫החמישית כמבואר ברמ"א תהיה שיטה דחוקה מאד‪ ,‬על כן רוצה לכתוב כמו בספר של המגיד‬
‫שתיבת ויבואו יהא בשיטה הרביעית‪ .‬ובעל הנודע בשערים השיב לו דוודאי שאין להרהר אחר הספר‬
‫הקדוש של הה"מ זצוקללה"ה‪ ,‬ואפי' לענין לכתחלה אין להרהר כלל ולומר שיש ח"ו עדיפות לספר‬
‫אחר וכו' עיי"ש באריכות‪ ,‬אמנם מה שרצה ידי"נ הבע"מ לילך בעקבות הסופר הנ"ל ולסדר כן‬
‫לכתחילה אין הלכה כדבריו וכו' עיי"ש‪.‬‬
‫הלשכה ‪ /‬הגאון רבי יוסף קדיש הכהן בלום שליט"א‬
‫רגילה לא היתה כל אפשרות שתגיע‬
‫אליו השמועה על הטעות הזאת אז ראו‬
‫החסידים כי רוח אלקים דוברת בו‪.‬‬
‫בספר לוחות זכרון )פרידברג( עמוד ‪107‬‬
‫כתב כדלהלן‪ :‬קכא( הר' שמעון‬
‫במ' אליעזר דאנציג‪ .‬שהיה נקרא בשם‬
‫ר' שמעון חסיד )פנקס הח"ק דף שצ"ו‬
‫ע"א( סופר סת"ם תלמידו של הר' יעקב‬
‫יצחק הורווויץ האבד"ק לובלין‪ .‬ותלמיד‬
‫חבר להרב קלמן עפשטיין ז"ל המחבר‬
‫ס' מאור ושמש‪ ,‬היה בזיווג ראשון חתן‬
‫הג"מ אברהם הורוויץ )הנ"ל בסי' פ"ג(‬
‫ואשתו השניה מ' מרים היתה בת הג"מ‬
‫יצחק אבד"ק קאלבסוב‪ .‬ויהי אהוב מאד‬
‫בקהל חסידים‪ .‬ולשמו ולזכרו תאות‬
‫נפשות זקני החסידים בפה‪ .‬ומצבתו‬
‫תגיד שבחו‪:‬‬
‫מאורע אחד שעורר הפתעה גדולה‬
‫"שבחו בקהל צדיקים וחסדים אומרת‬
‫בחלונם משוררת אהה כי חורב‬
‫בסף נדיב עמנו נאסף‪ .‬מעודו עד שיבתו‬
‫לא מש מהתורה נגלות ונסתרות‪ .‬מפז‬
‫ומפנינים יקרות‪ .‬פזר נתן לעניים‬
‫ואביונים‪ .‬ובתפילתו הרבה בתחנונים‪.‬‬
‫ספרי תורות ותפילין ומזוזות אשר בגודל‬
‫פרישתו ובקדושתו המה בכתובים‪ .‬בקול‬
‫מר צורח צדיק שואף זורח‪ .‬הוא המופלג‬
‫הרה"צ המפורסם מ' יעקב שמעון‬
‫זצלה"ה בהמנוח מ' אליעזר ז"ל נפטר‬
‫בקו"ט ביום א' ט"ז שבט תקצ"ז לפ"ק‬
‫תנצב"ה‪".‬‬
‫[‬
‫קלד‬
‫התיאורים דלהלן יכול להיות כי מדובר‬
‫באותו סופר‪ ,‬אם כי השם לווי של‬
‫שעדלאווצע לא נזכר שם‪.‬‬
‫בספר יד מאור ושמש ותולדותיו עמוד‬
‫רצ"ה‪ :‬ועוד היה לו תלמיד חבר‬
‫דבק מאח רבי יעקב שמעון דאנציג‬
‫סופר סת"ם בן ר' אלעזר עשיר גדול‬
‫מפיאסקובה הסמוכה‪ ,‬וחתן הגה"ג מו"ה‬
‫אברהם הלוי הורביץ ראבד"ק קראקא‪.‬‬
‫הוא נסע ג"כ מכבר להרב רבי אלימלך‬
‫ולהחוזה והיה אהוב מאוד בקהל חסידים‪,‬‬
‫)נפטר ]ט"ז שבט[ תקצ"ז( והיה מפורסם‬
‫בשם ר' שמעון חסיד‪ ,‬ואשתו נודעה‬
‫לבעלת מופת‪.‬‬
‫בספר החסידות )מארכוס( עמוד ‪:234‬‬
‫התנגדות היריבים נשברה עקב‬
‫בימים ההם בבית החסידים של מתנגדיו‬
‫נמצא ספר תורה שנכתב בידי ר' שמעון‬
‫סופר סת"ם מפורסם בקדושתו‬
‫מתלמידיו של רבי אלימלך שנפטר חמש‬
‫שנים לפני פרוץ המחלוקת‪ ,‬פעם אחת‬
‫הודיע רבי שאול לעדת החסידים כי ר'‬
‫שמעון נתגלה לו וספר כי מצוי פסול‬
‫בספר התורה באשר האות ל במלה‬
‫ויקהל חסרה בגלל סדק ואסור לקרא‬
‫בתורה עד שתתוקן הטעות‪ ,‬משבדקו‬
‫את הדבר נוכחו לדעת כי צדק בדבריו‪,‬‬
‫גם עין מנוסה לא היתה מסוגלת למצוא‬
‫את הטעות במבט ראשון‪ ,‬וכמובן שבדרך‬
‫קלה‬ ‫פסקי הגרי"ש אלישיב זצ"ל בעניני סת"ם ]מהקלטות[‬

‫הגאון רבי יעקב יוסף ולדשיין שליט"א‬

‫פסקי הגרי"ש אלישיב זצ"ל בעניני סת"ם ]מהקלטות[‬

‫בתוספת ביאורים והארות‬
‫הפמ"ג אוסר‪ .‬אני לא אומר שהפרשיות‬
‫שלו פסולים ]ג[‪ ,‬אבל לכתחילה צריך‬
‫להחמיר‪.‬‬
‫דברי הפמ"ג הם גם לענין‬ ‫שאלה‪:‬‬
‫כתיבת ס"ת‪.‬‬
‫תשובה‪ :‬הפמ"ג אומר את זה לגבי‬
‫תפילין דוקא? הפמ"ג העמיד‬
‫את זה בהלכות תפילין‪ ,‬אבל מסברא‬
‫אין נפק"מ‪.‬‬
‫שאינם טובים? האבני נזר מיקל ]ב[ אבל‬
‫כותב בימין ומלאכתו בשמאל או‬
‫להיפך לענין כתיבת סת"ם‬
‫שאלה‪ :‬מי שכותב בימין וכל מלאכתו‬
‫בשמאל או להיפך‪ ,‬דעת‬
‫הפמ"ג שלא לקבל אותו לסופר ]א[‪ .‬איך‬
‫יש לנהוג בזה למעשה‪.‬‬
‫תשובה‪ :‬לכתחילה לא מקבלים אותו‬
‫לסופר‪ .‬אם אני צריך פרשיות‬
‫אני ילך לקחת פרשיות שהפמ"ג אומר‬

‫א‪ .‬איתא במנחות )ל"ו ע"ב ‪ -‬ל"ז ע"א( "ת''ר ידך זו שמאל אתה אומר שמאל או אינו אלא ימין‬
‫וכו' ר' נתן אומר אינו צריך הרי הוא אומר וקשרתם וכתבתם מה כתיבה בימין אף קשירה בימין‬
‫וכיון דקשירה בימין הנחה בשמאל היא וכו' רב אשי אמר מידכה כתיב בה''י כהה"‪.‬‬
‫בפמ"ג סי' ל"ב סק"ה כ' דאף שהילפותא מ'ידכה' אתא לאפוקי מהילפותא מ'וקשרתם וכתבתם'‪,‬‬
‫זה רק לענין ללמוד וקשרתם מוכתבתם לענין קשירה בימין‪ ,‬אבל יש להקיש להיפך וללמוד וכתבתם‬
‫מוקשרתם‪ ,‬וא"א לכתוב תפילין ביד שאין קושר בו תפילין‪ .‬ואשר לפי"ז לדעת סה"ת והי"א הא'‬
‫בשו"ע )או"ח כ"ז סעי' ו' וכן הוא שי' הגר"א עי' בה"ל שם ד"ה והכי נהוג( דהכותב בימינו ושאר‬
‫מעשיו עושה בשמאלו או להיפך צריך שיניח תפילין ביד שתש כחו והיא הנקראת שמאל‪ ,‬דכתיבה‬
‫אין לה שום מעלה משאר מלאכה יחידית ואזלי' בתר רב המעשים‪ ,‬נמצא דהכותב בימינו ושאר‬
‫מעשיו עושה בשמאלו או להיפך אינו כותב ביד שקושר בו‪ ,‬לפיכך אין לקבלו לסופר‪ .‬ואף שהרמ"א‬
‫פסק כדעת הטור והי"א הב' בשו"ע‪ ,‬דכותב בימינו ושאר מעשיו עושה בשמאלו או להיפך היד‬
‫שכותב בה היא חשובה ימין ומניח תפילין ביד שכנגדה‪ ,‬ולשיטתו אף הכותב בימינו ושאר מעשיו‬
‫עושה בשמאלו או להיפך כותב ביד שקושר‪ ,‬אכתי יש לחוש לשי' סה"ת‪ .‬במ"ב ל"ב סקי"ח פסק‬
‫כהפמ"ג‪.‬‬
‫ב‪ .‬או"ח סי' י"ג עי"ש ובסו"ד כתב "על כן אין לחוש לדברי פרמ"ג אלו כלל וכלל"‪.‬‬
‫ג‪ .‬כ"כ להדיא הפמ"ג שם‪ ,‬וראיתו ממש"כ המ"א ל"ב סק"ד דהשולט בשני ידיו וכתב תפילין בשמאל‬
‫בדיעבד כשר‪ ,‬אע"ג דדינו לקשור בימין כל אדם‪.‬‬
‫הלשכה ‪ /‬הגאון רבי יעקב יוסף ולדשיין שליט"א‬ ‫קלו‬

‫תשובה‪ :‬אין מניעה‪ ,‬אבל אם הוא עושה‬ ‫הכשרת ס"ת ע"י שאלת קטן גוי‬
‫את זה בשביל שכאילו יש בזה‬ ‫שאלה‪ :‬בבית כנסת בעיר רמלה נמצא‬
‫סרך של הלכה‪ ,‬זה לא בסדר‪.‬‬ ‫ספק באות בס"ת‪ ,‬באופן‬
‫)אמנם בהזדמנות אחרת אמר רבנו‪ ,‬על‬ ‫שהדין שאם תינוק שאינו לא חכם ולא‬
‫צביעת רצועות התפילין מב'‬ ‫טיפש יודע לקרותו כשר‪ .‬אחד יצא‬
‫צדדים‪ ,‬שזה נגד המנהג‪ ,‬וזה שלא כהוגן‪,‬‬ ‫לרחוב ומצא ילד כזה‪ ,‬ואכן הילד ידע‬
‫ולכתחילה צריכים להזהר בזה ]ד[(‬ ‫לקרותו‪ .‬לפני שהילד הלך שאלו אותו‬
‫לשמו‪ ,‬ונתברר שהוא ערבי‪ .‬היו שטענו‬
‫חליצת תפילין באכילת עראי של‬ ‫שבשביל להכשיר ס"ת א"א לסמוך על‬
‫סעודת מצוה‬ ‫נכרי‪ ,‬והיו שטענו שאפשר להכשיר כיון‬
‫שסו"ס מוכח שאפשר לקרוא את האות‪,‬‬
‫שאלה‪ :‬באכילת עראי אין צריך לחלוץ‬
‫והי' מי שטען שכשהגמ' אומרת תינוק‬
‫את התפילין‪ .‬האם זה גם‬
‫שאינו לא חכם ולא טיפש אין בכלל זה‬
‫באכילת עראי של סעודת מצוה‪ ,‬או‬
‫שהמצוה הופכת את זה לקביעות‪.‬‬ ‫גוי שהם עם הדומה לחמור‪.‬‬

‫קובעת ]ה[‬ ‫הכמות כאן‬ ‫תשובה‪:‬‬ ‫ודאי לא שייך להכשיר‪ .‬חז"ל‬ ‫תשובה‪:‬‬
‫אמרו תינוק‪ ,‬תינוק הפירוש‬
‫בדיקת התפילין‬ ‫תינוק יהודי‪.‬‬
‫שאלה‪ :‬בב"ד אצלינו הגיעו מאות‬
‫אנשים לבדוק את התפילין‪.‬‬ ‫צביעת רצועות התפילין בשחור מב'‬
‫אחרי שראינו שיש הרבה בעיות בתפילין‬ ‫צדדים‬
‫כגון בחריצים‪ ,‬באיזה נוסח יש להודיע‬ ‫יש שמטבילים רצועות התפילין‬ ‫שאלה‪:‬‬
‫על כך שעל כל אחד לבדוק את‬ ‫בשחור מב' הצדדים‪ ,‬האם יש‬
‫התפילין‪' .‬ראוי' לבדוק‪ ,‬או 'חייב' לבדוק‪.‬‬ ‫איזה מניעה לזה‪.‬‬

‫ד‪ .‬שמעתי מפ"ק כו"כ פעמים בענין זה‪ ,‬ולכאורה נראה סיכום הדברים‪ ,‬דבאמת שלא הי' ניח"ל בזה‬
‫כלל משום שזה שינוי מהמנהג‪ ,‬אבל מעיקר הדין שפיר דמי )מהגאון רבי יוסף שרגא שיינברגר‬
‫שליט"א(‪.‬‬
‫ה‪ .‬כ' בשו"ע )או"ח סי' מ' ס"ח( "הנכנס לסעודת קבע חולצן ומניחן על השלחן עד זמן ברכה וחוזר‬
‫ומניחן אבל לאכילת עראי אין צריך לחלצן"‪ .‬ובמ"ב )שם ס"ק ח'( כ' "נר' דשיעור אכילת עראי‬
‫הוא כביצה וכדין סוכה"‪.‬‬
‫והנה לענין סוכה בהג' רעק"א על שו"ע )תרל"ט ס"ב( כ' "בא"ר סי"א הביא בשם התניא ושבלי‬
‫הלקט שכ' בשם הר"ר אביגדור דאכילת עראי דשבת ויו"ט חשיב קבע‪ ,‬ובחי' צל"ח ברכות דמ"ט‬
‫קלז‬ ‫פסקי הגרי"ש אלישיב זצ"ל בעניני סת"ם ]מהקלטות[‬

‫לעיל‪ ,‬יש מיעוט של בתי תפילין שאין‬ ‫תשובה‪ :‬רצוי לבדוק‪ .‬זה דאורייתא‪,‬‬
‫הבתים פרודים וניכרים כהלכה‪ ,‬הרי ראוי‬ ‫וצריך להיות ברור שהוא‬
‫לכל ירא שמים שאינו בטוח כי תפיליו‬ ‫מקיים את המצוה כדין‪.‬‬
‫הינם כהלכה – לבדוק התפילין שיהיו‬
‫פרודות וניכרות כדין"‪.‬‬
‫רבנו קובץ תשובות ח"ד סי' ג'‪:‬‬ ‫ז"ל‬
‫"הואיל ולפי העובדות המתוארות‬

‫[‬

‫תוד"ה אי בעי כ' כן מסברא בכוונת תוס' דשם‪ ,‬כיון דכזית זה חובה משום י"ט לא מיחשב עראי‬
‫דחובתו משוי ליה קבע"‪ .‬אמנם במ"ב )תרל"ט סקי"ט( לא פסק כן‪.‬‬

‫אף שבמ"ב דימה שיעור אכילת עראי לענין תפילין לסוכה‪ ,‬תפילין שאני‪ ,‬שעיקר האיסור בנכנס‬
‫לסעודת קבע‪ ,‬שמא ישתכר בסעודה ויתגנה בתפיליו כמבואר ברש"י ברכות כ"ג ע"ב ד"ה חולץ‬
‫תפיליו‪ ,‬ול"ש בזה לומר שחובתו משוי ליה קבע‪.‬‬
‫הלשכה ‪ /‬הגאון רבי מנחם יהודה גרוס שליט"א‬ ‫קלח‬

‫הגאון רבי מנחם יהודה גרוס שליט"א‬

‫ראש ועד לשכת הקודש למשמרת וחיזוק כשרות הסת"ם‬
‫פעיה"ק ירושלים תובב"א‬

‫שרטוט כפול בסתו"מ‬

‫הגרי"ז הלוי מבריסק זצוק"ל באיגרתו‬ ‫בשנים האחרונות נתחדש אצל הרבה‬
‫לסופר סת"ם ר' משה פאפערני ז"ל‬ ‫בקרב‬ ‫בעיקר‬ ‫סופרים‪,‬‬
‫לכתיבת פרשיות עבור בנו בכורו הגרי"ד‬ ‫המתחילים‪ ,‬לכתוב סתו"מ על גבי קלף‬
‫זצ"ל )הובא בקובץ לשכת הקודש ח"ב עמ' לז(‪,‬‬ ‫שיש בו שני שרטוטים בכל שורה‪.‬‬
‫שיוכל לעשות שני שרטוטין כמו‬ ‫דהיינו‪ ,‬מלבד השרטוט חובה שעליו‬
‫שירצה‪ .‬ולא חש לסברת המהר"ם שיק‪,‬‬ ‫כותבים גגי האותיות‪ ,‬נתחדש לעשות‬
‫ובעיקר שהזהיר באיגרתו לסופר הנ"ל‬ ‫שרטוט נוסף למטה ממנו‪ ,‬שיהיה לעזר‬
‫"שלא להקל בשום קולא אף במקום‬ ‫ואחיסמך לכתיבת מושבי האותיות‪,‬‬
‫שמבואר באחרונים להקל‪ ,‬כיון שרבו‬ ‫שיהיו ישרים ומקבילים לגג האות‪,‬‬
‫הדעות בכל דבר"‪.‬‬ ‫ומכונה בשם שרטוט כפול‪ .‬וצ"ב אי‬
‫ונראה לבאר דהמהר"ם שיק איירי‬ ‫שפיר למיעבד שרטוט תומך זה או לא‪.‬‬
‫בעושה שרטוט נוסף הדומה‬ ‫הנה בשו"ת מהר"ם שיק‬
‫)חיו"ד רסי' רסב(‬
‫במראהו לשרטוט חובה‪ ,‬עמוק ורחב‬ ‫כתב לפקפק על עשיית שרטוט‬
‫כמוהו‪ ,‬דבזה יש לחוש שמא השרטוט‬ ‫נוסף‪ ,‬וביאר טעמו דכיון דשרטוט שורה‬
‫חובה יהיה כמו רשות אצלו‪ ,‬אבל אם‬ ‫אחת חובה הוא‪ ,‬אם יוסיף השרטוט‬
‫השרטוט הנוסף דק ולא כ"כ עמוק‪,‬‬ ‫הכפול‪ ,‬גם שרטוט החובה יהיה כמו‬
‫וניכר עי"ז בכל שיטה כנטפל לשרטוט‬
‫רשות אצלו‪ .‬ולפיכך הסיק דבודאי אם‬
‫חובה‪ ,‬בזה אין חשש ושפ"ד‪ .‬ואכן היום‬
‫יוכל לכתוב כתיבה מיושרת בלא שרטוט‬
‫המשרטטים משתדלים לעשות שרטוט‬
‫נוסף‪ ,‬לא יוסיף השרטוט‪ ,‬עכת"ד‪.‬‬
‫נוסף זה‪ ,‬שיהיה עומקו פחות מהשרטוט‬
‫ומאידך גיסא מצינו בספר לשכת הסופר‬
‫חובה העליון‪ ,‬ועי"ז ניכר שהוא שרטוט‬
‫)להרב אברהם אהרן ברודא‪ ,‬כלל יג( שהביא‬
‫עזר בלבד לכתיבת מושבי האותיות‪.‬‬
‫מדברי הגאון רבי אריה לייב שפירא‬
‫אלא שעדיין צריך זירוז ותיקון בענין‬ ‫)בפירושו מעון אריות על מס' סופרים(‪,‬‬
‫שרטוט כפול זה‪ :‬א‪ .‬עומקו של‬ ‫שהסופרים הזריזים משרטטין שני‬
‫השרטוט הכפול אמנם פחות מעומקו‬ ‫שרטוטין בכל שיטה כדי שיהיו האותיות‬
‫של השרטוט חובה‪ ,‬אבל מצוי מאוד‬ ‫שוות‪ ,‬ע"כ‪ .‬וכן מצינו בהוראת מרן‬
‫קלט‬
‫שאי"צ הרי זה פסול‪ ,‬והפוסקים רמזו‬
‫לדעה זו‪ ,‬ראה משנ"ב )בביה"ל סי' לב‬
‫סע' ו ד"ה וכן נוהגין( ובמק"מ )סי' לב ס"ק‬
‫כא(‪ ,‬וק"ו שראשונים אלו יפסלו היכא‬
‫שהשרטוט הנוסף נעשה לשמה‪.‬‬
‫והנראה לצאת מחשש זה‪ ,‬לומר בנוסח‬
‫זה‪" :‬הריני משרטט השרטוטי חובה‬
‫בלבד לשם קדושת ס"ת והכפולים‬
‫אינם בכלל"‪ ,‬ויועיל אף לחוששים‬
‫לנוסח עם תנאי )תשו' עונג יו"ט‪ ,‬מלא"ש‬
‫ועוד(‪ ,‬כיון שבנוסח זה אינו מתנה או‬
‫משייר‪ ,‬רק מייחד חלות הלשמה על‬
‫השרטוט חובה בלבד‪.‬‬
‫[‬
‫שרטוט כפול בסתו"מ‬
‫שהדיו שבקצה רגלי האותיות נאסף‬
‫בתוך עומקו‪ ,‬ונוצר שם מעין נקודה‬
‫עגולה‪ .‬אם יעשו שרטוט כפול זה‬
‫כשריטה בעלמא על פני הקלף‪ ,‬ללא‬
‫עומק ממש‪ ,‬ישארו קצוות רגלי‬
‫האותיות חדים ללא שינוי‪ .‬ב‪.‬‬
‫המשרטט סותם ואומר "הריני משרטט‬
‫לשם קדושת ספר תורה" )או מגילה‬
‫או מזוזה(‪ ,‬ונמצא שגם שרטוט כפול‬
‫זה נעשה לשמה‪ .‬ולדעת הרבה‬
‫ראשונים )הברו"ש‪ ,‬האו"ז‪ ,‬בעל העיטור‪ ,‬האגור‬
‫בשם רבינו שמחה‪ ,‬ושבולי הלקט בשם רבינו‬
‫אביגדור ור"ת( העושה שרטוט במקום‬
‫הלשכה ‪ /‬הגאון רבי מנחם מענדל משי‪-‬זהב שליט"א‬ ‫קמ‬

‫הגאון רבי מנחם מענדל משי‪-‬זהב שליט"א‬

‫מחבר ספרי מנחת סולת‬

‫משיכת אותיות ע"י פסולים‬

‫והבעיא הוא בשלמות התיבה שנראה‬
‫כשני תיבות‪ ,‬וכדי להאריך האות‬
‫ולהשלימה לתיבה אחת אין כאן דין‬
‫כתיבה‪ ,‬ואפילו אם תיפול טיפת דיו על‬
‫סוף גג האות ועי"ז תתחבר לתיבה‬
‫אחת ג"כ כשר‪ ,‬ומשו"ה כשר גם אם‬
‫פסולין יעשוה‪ ,‬אע"פ שאין במעשיהם‬
‫דין כתיבה אלא כנפילת טיפה‪ ,‬ג"כ‬
‫תוכשר התיבה‪.‬‬
‫מותר מדינא אפילו בתפילין דבעינן‬
‫ונמצא לפי"ז אם הארכת התיבה‬
‫תיעשה ע"י חקיקה וכגון‬
‫שכתב פעמיים השמרו‪ ,‬שכתב הפרמ"ג‬
‫שאפשר למחוק הוא"ו של השמר‬
‫הראשון ואותיות השמר מן השמרו‬
‫השני ולהמשיך את הרי"ש של השמר‬
‫הראשון עד הוא"ו של השמר השני‬
‫ולפני שהמשיך את הרי"ש נפל שמה‬
‫טיפה גדולה של דיו וחקק מסביב עד‬
‫שנעשה מזה קו וחברו אל הרי"ש של‬
‫השמר הראשון ועי"ז נעשה תיבה אחת‪,‬‬
‫באופן זה ג"כ יתכשר‪ ,‬אע"פ שהארכת‬
‫האות נעשה ע"י חקיקה‪ ,‬שהרי מאותו‬
‫לימוד שמתירין כאן נטיפה אע"פ‬
‫שנלמד מוכתב ולא מטיף ה"ה גם‬
‫חקיקה כשר שגם זה נלמד מוכתב ולא‬
‫וחקק‪ ,‬ואם נפילת טיפה כשרה להארכת‬
‫האות גם חק תוכות כשר לזה‪.‬‬
‫בביה"ל סי' ל"ט סעי' ב' ד"ה בכל‪ ,‬כתב‪:‬‬
‫ומה שכתב המג"א בשם‬
‫מהר"ם‪ ,‬דאם גרר דבק שבין אות לאות‬
‫או עשה שאר תקון כשר בדיעבד‪ ,‬כונתו‬
‫בענין הכתיבה‪ ,‬כגון שהיה הפסק גדול‬
‫בתיבה עד שהיה נראה כשני תיבות‬
‫והמשיך האות לפניה )כגון בתיבת‬
‫"לאבותיך" המשיך הבי"ת וכל כהאי‬
‫גוונא( כדי שיהיה נראה כתיבה אחת‪ ,‬בזה‬
‫כסדרן‪ ,‬דזה אינו בכלל כתיבה‪ ,‬ולכן מותר‬
‫זה אפילו ע"י פסולין כמו גרירה וכו'‬
‫ולכאורה יש להסתפק ביוד"י האל"ף‬
‫והשי"ן והעי"ן שאינם נוגעים ותינוק‬
‫דלחול"ט מכירם‪ ,‬וכן אם חסר קוץ‬
‫השמאלי ביו"ד‪ ,‬אם מהני תקון על ידי אלו‬
‫הפסולין בדיעבד‪ ,‬מי נימא כמו דלענין‬
‫שלא כסדרן מקילינן ואמרינן דאין זה‬
‫כתיבה חדשה כיון דעיקר צורתו עליו‪ ,‬הכי‬
‫נמי לענין זה‪ ,‬ולא קרינן ביה כל שאינו‬
‫בקשירה אינו בכתיבה‪ ,‬או דלמא כיון דעל‬
‫כל פנים עתה האות פסול‪ ,‬וע"י תקונן של‬
‫אלו הפסולין יוכשר האות‪ ,‬פסול אפילו‬
‫בדיעבד‪ ,‬ולא דמי לגרירה‪ ,‬דשם אינו‬
‫עושה מעשה בגוף צורת האות כלל‪.‬‬
‫המשנ"ב הוא‪ ,‬מאחר שהאות‬ ‫וסברת‬
‫כשרה ואין בה שום חסרון‪,‬‬
‫קמא‬ ‫משיכת אותיות ע"י פסולים‬

‫פסולים ולדוגמא בתיבת ולאבותיך‬ ‫מאחר שכן תמוה מאד ספיקתו של‬
‫כשיתור וא"ו ומוחק הוא"ו ומאריך את‬ ‫הביה"ל אם יוכשר עשיית קוצו‬
‫אות הבי"ת לקרבו אל התי"ו‪ ,‬ולפני‬ ‫של יו"ד ע"י פסולין‪ ,‬והרי הפרמ"ג בכללי‬
‫החיבור יש כאן שתי תיבות שאינם‬ ‫חק תוכות כותב מפורש שבקוצו של‬
‫שייכים לתפילין‪ ,‬תיבת "לאב" ותיבת‬ ‫יו"ד יש בו פסול של חק תוכות וכן‬
‫"תיך"‪ ,‬ורק בהארכת האותיות יתכשרו‬ ‫פסק המשנ"ב שהעתיק כללי חק תוכות‬
‫התפילין‪ ,‬והיאך אפשר להכשיר התפילין‬ ‫מהפרמ"ג‪ .‬וכן פסק בסי' ל"ב סקס"ג‬
‫ע"י כתיבת פסולים‪) .‬וכבר הארכתי בזה‬ ‫עמש"כ השו"ע שאם נפלה טיפת דיו‬
‫במנח"ס ח"ב סי' כ"א עיי"ש‪ (.‬והרי‬ ‫לתוך האות ואינה ניכרת האות אין תקנה‬
‫אמרינן כל שאינו כשר לקשירה אינו‬ ‫לגרור הדיו ועי"כ יהיה ניכר האות דהוי‬
‫כשר לכתיבה והיינו שהוא משולל לגמרי‬ ‫חק תוכות ופסול משום דבעינן וכתב‬
‫מתורת הכתיבה וכתיבתו הוא כמעשה‬ ‫ולא וחקק‪ ,‬וכתב המשנ"ב דה"ה אם על‬
‫קוף בעלמא‪.‬‬ ‫ידי הטיפה נחסר רק קוצה של יו"ד בין‬
‫של ימין ובין של שמאל‪ ,‬ומקורו‬
‫והנה הביה"ל דן בחמשה פרטים‪,‬‬
‫מהפרמ"ג‪ .‬הרי שיש על זה דין כתיבה‬
‫ובשנים‬ ‫מכשיר‬ ‫בשלשה‬
‫והיאך סלקא אדעתין להכשירו ע"י‬
‫מסתפק‪ .‬א‪ .‬מש"כ להכשיר פסולים‬
‫פסולין שכתיבתם הוא מעשה נטיפה‬
‫בעשיית תגין כתב הטעם‪ ,‬מפני שבלי‬
‫ולא כתיבה‪.‬‬
‫תגין ג"כ כשר בדיעבד‪ ,‬כמוש"כ‬
‫בגידוה"ק סי' ל"ב סקי"ט והביא דכ"כ‬ ‫וכמו"כ בספקו הראשון של הביה"ל‬
‫הרד"ך חדר ל' והסכים לו בתשו' דבר‬ ‫כשהאות נפסק אם מהני‬
‫שמואל סי' רל"ד וכן ביאר הב"ח וכ"כ‬ ‫חיבורו ע"י פסולין‪ ,‬והלא זה ברור שאם‬
‫במקד"מ סי' ל"ב סקס"ח שבתגין אין‬ ‫תיפול טיפה על ההפסק והאות יתחבר‬
‫כאן חסרון של חק תוכות וממילא אין‬ ‫לא יוכשר בזה‪ ,‬דבעינן כאן מעשה‬
‫כאן דין כתיבה‪ .‬וכן מה שכתב הביה"ל‬ ‫כתיבה וכמוש"כ המשנ"ב עצמו בס"ק‬
‫להכשיר פסולים להעברת קולמוס על‬ ‫צ"ג דה"ה בתקון האותיות הנפרדות‬
‫איזה אות שגם עתה יש שם אות עליו‪,‬‬ ‫דצריך לשמן‪ ,‬הואיל דבלא"ה התפילין‬
‫שרישומו ניכר אלא ששומרו שלא‬ ‫הם פסולין דאין עליהם צורת אותיות‬
‫יתמחק יותר ויפסל וזה אינו בכלל‬ ‫כראוי‪ ,‬והלא כתיבת הפסולים דינם‬
‫כתיבה‪ .‬וכבר העיר במשנה"ס סי' א'‬ ‫כהטפה בעלמא‪ ,‬ולא שייך בזה כלל ענין‬
‫בבאוה"ס ד"ה תקון‪ ,‬שהרי אם נפל‬ ‫של לשמה‪.‬‬
‫טיפת דיו ע"ג קו האות‪ ,‬אף שלא שינה‬
‫צורתו מ"מ י"א דנפסל‪ ,‬דכתב העליון‬ ‫ולכאורה כשצריך להאריך האותיות‬
‫שנעשה בפסול מבטל התחתון‪ ,‬ולפי"ז‬ ‫ולחבר שני חצאי תיבות‬
‫י"ל דה"ה כשאחד מהפסולים העביר‬ ‫לתיבה אחת‪ ,‬ולפני החיבור התפילין‬
‫הלשכה ‪ /‬הגאון רבי מנחם מענדל משי‪-‬זהב שליט"א‬ ‫קמב‬

‫וצריך להאריך את אות הדל"ת להשלימו‬ ‫קולמוס על האות‪ ,‬יש מקום לומר דהוי‬
‫לתיבה אחת וכתב במשנת הסופר סי'‬ ‫כנפל הדיו ממילא‪ ,‬וצ"ל דהביה"ל אזיל‬
‫י"ב סעי' ח' ד"ה וימשוך שאין צריך בזה‬ ‫לשיטתו בסי' ל"ב סעי' י"ז שחולק על‬
‫לשמה מאחר שצורת האות קיימת‪,‬‬ ‫הפרמ"ג‪ ,‬וס"ל דגם בנפל ע"ג האות יש‬
‫וראייתו מדברי הביה"ל הנ"ל שקירוב‬ ‫להכשיר‪ ,‬שהכתב העליון מתבטל‬
‫אותיות אפשר לעשותם ע"י פסולים‬ ‫להתחתון שנכתב כהלכה‪.‬‬
‫ופליג בזה על הלשכה"ס שפוסל אם לא‬
‫כתב לשמה‪ ,‬והערתי עליו במנח"ס ח"ב‬ ‫הנה בשני הפרטים האלו הס"ת והתו"מ‬
‫כשרים בלי כתיבת הפסולים אלא‬
‫סי' כ"א שיש הבדל גדול בין קירוב‬
‫כדי שיהיה יותר מדויק להלכה הוסיפו‬
‫אותיות בשם השם לקירוב אותיות‬
‫הפסולים בכתבם‪.‬‬
‫בסתם תיבות עיי"ש‪.‬‬
‫אבל בשני הפרטים האחרונים שהביה"ל‬
‫הנה כל זה כתבתי לפי הבנת משנה"ס‬
‫מסתפק‪ ,‬אינו מובן היאך פסולים‬
‫בדעת הביה"ל שכתיבת פסולים‬
‫יכולים להכשיר ע"י מעשה כתיבתם‬
‫הריהו כנפילת טיפה‪ ,‬אבל לפי ספיקותו‬
‫שאינו אלא כנפילת טיפה וכאן בעינן‬
‫של הביה"ל להכשיר כתיבת פסולים‬
‫כתיבה ולא הטפה‪.‬‬
‫בחיבור אותיות שנפרדו או בעשיית קוצו‬
‫של יו"ד לא משמע כן אלא דס"ל דהוי‬ ‫ובפרט החמישי כשפסולים האריכו‬
‫מעשה כתיבה אלא שאין זה מעשה‬ ‫האותיות‪ ,‬הן אמת שמצד‬
‫כתיבה כשירה‪ ,‬ולכן נסתפק אולי בזה‬ ‫האות לא הוסיפו עליו כלום‪ ,‬שהיה כשר‬
‫אינם נכללים במיעוט של כל שאינו‬ ‫בלעדי כתיבתם‪ ,‬אבל הם הועילו‬
‫בקשירה אינו בכתיבה‪ ,‬ואולי כונתו גם‬ ‫להכשיר הס"ת או התו"מ שהיו עד עתה‬
‫שיהיה צריך גדול עומד ע"ג כדי שתהיה‬ ‫פסולים והיאך יכולים פסולים לעשות‬
‫להם כונה לשמה ע"י כונת הגדול‪ ,‬אבל‬ ‫כן‪ ,‬ולא דמי לגרירה שגם אם נפל‬
‫אם זה היה כנפילת טיפה אין כאן ספק‬ ‫הדיבוק מאליו הרי זה כשר‪ ,‬ולא תהא‬
‫כלל ובודאי שאינו כשר ע"י כתיבת‬ ‫עשיית הפסולים גרוע מאילו נפל‬
‫הפסולים‪.‬‬ ‫מאיליו‪.‬‬
‫אולם לגבי הארכת האות ע"י פסולים‬ ‫וחפשתי במחברים האחרונים אם יש‬
‫למד הביה"ל דינו מפסקו של‬ ‫מי שעורר על דברי הביה"ל‪,‬‬
‫המהר"ם לגבי גרירת פסולים באותיות‬ ‫ומצאתי רק במשנת הסופר שאדרבה‬
‫שנדבקו‪ ,‬ועל אף שלפני הגרירה הסת"ם‬ ‫רצה ללמוד ממנו שכמו בהארכת‬
‫פסולים וא"א לברך עליהם מ"מ גרירת‬ ‫אותיות סתם אפשר ע"י פסולים כמו"כ‬
‫הפסולים לא גרע מאילו נפל מאיליו‬ ‫כשיש אותו ציור באותיות השם וכגון‬
‫שהרי אין זה אלא חסרון חיצוני ואין‬ ‫שכתב אדוני עם וא"ו ומחק את הוא"ו‬
‫קמג‬ ‫משיכת אותיות ע"י פסולים‬

‫מטלית‪ ,‬והלא אין זה מעשה כתיבה כלל‪,‬‬ ‫כאן שום פעולה להכשיר צורת האות‬
‫ואעפ"כ ס"ל שעי"ז יחול עליו קדושת‬ ‫שעומד בצורתו הכשירה‪.‬‬
‫השם בפועל‪ ,‬ולא מצאנו שום מקור‬
‫ומזה למדנו שגם לגבי קירוב האותיות‬
‫שיש ענין של לשמה בקירוב אותיות‬
‫לתיבה אחת אינו צריך לשום‬
‫השם כדי שיחול עליו קדושה בפועל‪,‬‬
‫מעשה כתיבה ואם יתקרבו האותיות‬
‫ומעתה גם כשזה נעשה מאליו חל עליו‬
‫לבדם ג"כ כשר מאחר שכל אות נכתב‬
‫קדושה בפועל‪ ,‬ועאכו"כ בסתם אותיות‬
‫לשמה וכהלכתה וכצורתה וכגון כשנכתב‬
‫שאינם משמות הקדושים‪ ,‬שע"י קירוב‬
‫בקלף אותיות מרוחקות זה מזה וע"י‬
‫האותיות לתיבה אחת אין כאן שום‬
‫טבע הקלף שמתכווץ התקרבו האותיות‬
‫קדושה נוספת בודאי שאין כאן צורך‬
‫והיו לתיבה אחת הרי זה כשר‪ ,‬שהרי זה‬
‫לשמה ואפילו אם זה נעשה מאליו ג"כ‬ ‫רק מניעת הריוח שבין האותיות וכמו‬
‫כשר‪ ,‬וזה יסוד גדול בהל' ס"ת תו"מ‪.‬‬ ‫שמניעת הריוח באותיות שנדבקו אם‬
‫ומצינו כעין זה שאם כתב תיבה יתירה‬ ‫נפלו מאליו כשר ומש"ה גם פסולים‬
‫ועל ידי המחיקה ישאר הפסק‬ ‫כשרים להפרידם כמו"כ מניעת הריוח‬
‫פרשה יותר מט' אותיות הרי זה פסול‬ ‫שבין האותיות אם נתקרבו מאליהם או‬
‫מאחר שאין כאן מקום לפרשה‪ ,‬ויש‬ ‫ע"י פסולים ג"כ יתכשרו‪.‬‬
‫עצה להאריך האות שלפניו ולמעט את‬ ‫ולפי"ז למד במשנה"ס שה"ה באותיות‬
‫הריוח‪ ,‬ואם א"א למשוך כגון אות א' או‬ ‫שם הקודש שמרוחקים זה מזה‬
‫ע' וכדו' הציעו כמה פוסקים לנקב את‬ ‫מאחר שכל אות נכתב לשם קדושת‬
‫הריוח שבין הכתב‪ ,‬כדי שלא יהא‬ ‫השם אין כאן ענין לקירוב האותיות כדי‬
‫המקום ראוי לכתוב עליו ועי"ז מבטל‬ ‫שיחול עליו קדושת השם בפועל שזה‬
‫את הריוח‪ .‬ודבר פשוט הוא שאם נעשה‬ ‫יהיה לשמה‪ ,‬וגם כשזה נעשה מאליו ג"כ‬
‫הנקב מאליו ודאי שפיר דמי‪ ,‬אע"פ‬ ‫חל עליו קדושת השם וממילא גם‬
‫שלפני שנעשה הנקב הרי זה פסול‪,‬‬ ‫פסולים אם עשאוהו הרי זה כשר‪ ,‬וסמך‬
‫ומעתה גם כשפסולין עושים את הריוח‬ ‫פסקו על דברי החמודי דניאל שכתב‬
‫לא גרע מאילו נעשה מאליו אע"פ שע"י‬ ‫שכשיש ריוח בין אותיות השם אפשר‬
‫פעולתם יתכשר הסת"ם‪.‬‬ ‫לחתוך את הקלף המפריד ולהדביקו ע"י‬

‫[‬
‫הלשכה ‪ /‬הגאון רבי מנחם מענדל משי‪-‬זהב שליט"א‬ ‫קמד‬

‫הגאון רבי מנחם מענדל משי‪-‬זהב שליט"א‬

‫מחבר ספרי מנחת סולת‬

‫נקלף מקצת האות עם הקלף‬

‫בפרשה של תפילין והכתב היה קיים על‬ ‫מעשה שהיה שנמצא אות מיותרת‬
‫הקליפה שנקלפה‪ ,‬אם מותר לדבק‬ ‫בתו"מ והסופר במקום לגרדו‬
‫בדבק את הנקלף בזמן שהאותיות‬ ‫ולהמשיך את האות שמלפניו‪ ,‬קילף את‬
‫שלימות‪ ,‬והקילוף הוא בין אות לאות‪,‬‬ ‫האות המיותרת ובשעת הקילוף נחתך‬
‫וכתב שם שזהו דין נקרע בין אות לאות‬ ‫התיבה שלפניה ונשאר דבוק אל הקלף‬
‫דלא גרע נקלף מנקרע מעבר לעבר‪,‬‬ ‫מרוח אחת‪ ,‬דהיינו מצד ימין‪ ,‬וכגון‬
‫וכמו בנקרע לא נתבטל הכתב ומה"ט‬ ‫בתיבת לאבותיך שהיה מלא וא"ו‪ ,‬וקילף‬
‫אין כאן פסול משום שלא כסדרן‪,‬‬ ‫את הוא"ו ובשעת הקילוף נחתך גם‬
‫ואפילו הקרע בא בג' רוחות טולה עליו‬ ‫אותיות ל' א' ב' מלאבותיך‪ ,‬ושאל‬
‫מטלית‪ ,‬ודין נקלף כדין נקרע‪ ,‬ומדבקו‬ ‫הסופר מה דינו‪ ,‬האם מותר להדביק את‬
‫וכשר כל שלא נכנס הקרע בגוף האות‪.‬‬ ‫החלק שנקלף‪ ,‬מאחר שנשאר מחובר‬
‫מצד אחד‪ ,‬והאם אחר שנדבק דינו כקלף‬
‫אולם המדובר בחזון איש הוא שלאחר‬ ‫עצמו ומותר למשוך את אות הבי"ת‬
‫שמדבקו אין צריך להוסיף‬ ‫לעשותו תיבה אחת‪ ,‬או שעכשיו דינו‬
‫בכתיבה אלא נשאר כמו שהיה מקודם‬ ‫כמטלית וכשממשיך את אות הבי"ת‬
‫לפני שנקלף‪ ,‬אלא שהדבק מחברו אל‬ ‫לקרבו אל אות התי"ו‪ ,‬נמצא שחציו על‬
‫הקלף‪ ,‬משא"כ בנידון דידן שאחר‬ ‫הקלף וחציו על המטלית‪ ,‬ואפשר שגם‬
‫שמדבקו אל הקלף נשאר ריוח בין שתי‬ ‫לדברי הסובר שאסור לכתוב חצי אות‬
‫חלקי התיבה וצריך להמשיך את הבי"ת‬ ‫על הקלף וחצי אות על המטלית‪ ,‬בציור‬
‫ולקרבו אל התי"ו‪ ,‬וכשכותב נמצא שחצי‬ ‫שלפנינו שהאות על הקלף נכתב‬
‫האות הוא על הקלף שנדבק על המקום‬ ‫כהלכתו‪ ,‬וההמשך על המטלית הוא רק‬
‫שנקלף‪ ,‬האם אין זה דינו שמחצית על‬ ‫כדי לקרבו אל האות שלאחריו שיהיה‬
‫הקלף ומחצית על הטלאי‪ ,‬האם נאמר‬ ‫תיבה אחת בלי הפסק‪ ,‬אין כאן פסול‬
‫שמאחר שנשאר מחובר מצד אחד לפני‬ ‫של חציו על הקלף וחציו על המטלית‪.‬‬
‫הדיבוק‪ ,‬אין דינו כמטלית אלא כקלף‬
‫עצמו וכמו בנקרע‪ ,‬או שהרי במציאות‬ ‫הנה החלק הראשון של השאלה מפורש‬
‫יש כאן חלק שנדבק על הקלף אע"פ‬ ‫בחזון איש או"ח סי' י"א סעי' ז'‬
‫שהיה מחובר מצד אחד‪ .‬ויש לדון בזה‬ ‫שכתב‪ :‬מעשה שנקלף מקצת הקלף‬
‫קמה‬ ‫נקלף מקצת האות עם הקלף‬

‫שע"י הדבק נעשה הטלאי כגוף אחד עם‬ ‫מה החסרון במטלית ומהתם נידון על‬
‫הקלף‪ ,‬וזה מה שמפסיק בין הקלף ובין‬ ‫הציור שלפנינו‪.‬‬
‫הטלאי הוי כמו נקב שאינו מפולש שג"כ‬
‫ובמנח"ס ח"ב סי' י"א‪ ,‬הבאתי ג'‬
‫פוסל כמו נקב מפולש‪ ,‬ומאחר שא"א‬
‫סברות להסביר מה הפסול‬
‫לקבוע בשיעור עובי החתך אם זהו כנקב‬
‫בזה‪ ,‬א‪ .‬סברת הגידוה"ק בסוס"י ר"פ‬
‫שהדיו עובר עליו ראוי תמיד להחמיר‪.‬‬
‫שבא ליישב קושית הט"ז על הב"ח‬
‫וא"כ בנידון שלפנינו שהחזון איש‬ ‫והש"ך‪ ,‬שאם דבק מהני לעשותו לגוף‬
‫מדמה דין נקלף לדין נקרע‪ ,‬הרי‬ ‫אחד‪ ,‬למה לא יוכשר לכתוב חצי אות‬
‫זה כנקב שהספק אם דיו עובר עליו‪ ,‬על‬ ‫על הקלף וחצי אות על הטלאי‪ ,‬וכן‬
‫אף שהוא מחובר בעצמותו מצד ימין‪,‬‬ ‫שיועיל מוקף גויל מן הקלף על הטלאי‪,‬‬
‫ולכאורה יהיה דינו כמו חציו על הטלאי‬ ‫וכתב לתרץ דחיבור בדיבוק ובתפירה‬
‫וחציו על הקלף‪.‬‬ ‫מהני רק לענין זה שאין הס"ת נידון‬
‫כחסר האות שעל הטלאי‪ ,‬אבל לא‬
‫ולסברא ג' שהבאנו שם‪ ,‬שמקום החתך‬ ‫לענין מה שצריך להיות האות מוקף‬
‫אינו מקום כתיבה‪ ,‬וכמו בכ"ף‬ ‫גויל‪ ,‬שהרי מוקף רק מתפירה ומדבק‬
‫פשוטה שרגלה מגיע עד סוף הקלף דינו‬ ‫ולא מעצמות הגויל‪ ,‬ור"ל שלענין דין‬
‫כאינו מוקף גויל ולא אמרינן שמקום‬ ‫הס"ת נחשב הטלאי כאילו הוא חלק‬
‫החתך שבסוף הקלף יועיל לדין מוקף‬ ‫מהס"ת עצמו‪ ,‬ומ"מ עדיין נשארו שני‬
‫גויל מאחר שאינו מקום כתיבה‪ ,‬ה"נ‬ ‫חלקים הטלאי והקלף אע"פ שמחוברים‬
‫בטלאי שמקום החתך אינו מקום כתיבה‬ ‫בדבק‪ ,‬וכן משמע מלשון המשנ"ב סי'‬
‫ולכן לא מהני היקף גויל מן הקלף על‬ ‫ל"ב סק"ס שכתב שדבוק מטלית לא‬
‫הטלאי ולא להיפך‪.‬‬ ‫מהני להקפת גויל‪ ,‬דבעינן הקפת האות‬
‫מגוף הסת"ם‪.‬‬
‫ולפ"ז גם בנידון דידן‪ ,‬על אף שמצד‬
‫הדין אין זה נקרא טלאי מאחר‬ ‫ולפ"ז בנידון שלפנינו‪ ,‬מאחר שאנו‬
‫שהוא מחובר מצד ימין מרוח אחת‪ ,‬מ"מ‬ ‫מחשבין את הנקלף כאילו הוא‬
‫במציאות מקום החתך שאנו מדביקים‬ ‫מגוף הקלף כיון שהוא מחובר מצד‬
‫את הקרע על הקלף הרי זה כצדו של‬ ‫אחד‪ ,‬ואין כאן חסרון משום שלא‬
‫הקלף ואין זה מקום כתיבה‪ ,‬ויהיה דינו‬ ‫כסדרן‪ ,‬אין זה נקרא טלאי‪ ,‬ולא נחשבהו‬
‫כחציו על הקלף וחציו על הטלאי‪.‬‬ ‫כאילו נכתב כאן חציו על הקלף וחציו‬
‫על הטלאי‪ ,‬מאחר שהוא נידון כאן‬
‫אולם יש כאן היתר ממבט אחר‪ ,‬שהרי‬
‫ככולו קלף‪.‬‬
‫אות הבי"ת שלפנינו מתיבת‬
‫לאבותיך‪ ,‬הנו אות כשר לחלוטין שנכתב‬ ‫שיטת החזון איש שמקום החתך‬ ‫ב‪.‬‬
‫כדת וכדין בהקפת גויל‪ ,‬ויש כאן צורך‬ ‫ודיבוק הטלאי דינו כנקב על אף‬
‫הלשכה ‪ /‬הגאון רבי מנחם מענדל משי‪-‬זהב שליט"א‬
‫ולפוסקים שסוברים שפסול היקף גויל‬
‫הוא מהלכה למשה מסיני‪,‬‬
‫אפשר שגם במקום שאין כאן דין‬
‫כתיבה ג"כ יש צורך שיהיה מוקף גויל‪.‬‬
‫ואף לעכו"ם‪ ,‬וע"כ שאין כאן דין כתיבה‪,‬‬
‫ויש לצרף לכאן ג"כ חידושו של הר"י‬
‫הלוי מובא במג"א סי' ל"ב סקכ"א‪:‬‬
‫דאם יש שריטה דקה בתוך האות ואינו‬
‫עובר מעבר לגויל כשר‪ ,‬כיון שאינו נראה‬
‫כאות חלוקה לשנים‪ ,‬והלא החזו"א סובר‬
‫שדין הטלאי כדין נקב שאינו מפולש‪,‬‬
‫ומאחר שיש כאן דיו שממלא את הנקב‬
‫ואינו נראה אפילו בכפיפת אצבע ודאי‬
‫שאין כאן הפסק‪ ,‬והרי בנידון של הר"י‬
‫הלוי כשיש חתך באמצע האות‪ ,‬הרי גם‬
‫כאן האות נחלק לשנים וחודו של הקלף‬
‫מפסיק באמצע האות ואינו מקום‬
‫כתיבה‪ ,‬ואעפ"כ מאחר שאינו נראה‬
‫לעינינו רק ע"י כפיפת אצבע‪ ,‬אינו מחלק‬
‫את האות ונחשב כאות שלם בלי הפסק‪,‬‬
‫ה"נ בנידון דידן אע"פ שמקום הדיבוק‬
‫נחשב כמקום שאינו כשר לכתיבה‪ ,‬אבל‬
‫מכיון שאין ההפסק נראה לעינינו חשוב‬
‫כאות אחת בלי פירוד‪ .‬ואעפ"י שהר"י‬
‫הלוי מדבר מענין דיעבד ובודאי‬
‫לכתחילה אין לכתוב את האות לחצאין‬
‫אפילו שלא יהא נראה רק בכפיפת‬
‫אצבע‪ ,‬אבל בציור שלפנינו שאין זה רק‬
‫הארכת האות לקרבהו אל האות השניה‬
‫לסגור את הפער‪ ,‬ודאי שאף לכתחילה‬
‫אפשר לעשות כן‪.‬‬
‫[‬
‫קמו‬
‫רק להאריכה עד אות התי"ו כדי שתהיה‬
‫תיבה אחת בלא הפסק‪ ,‬והרי המשנ"ב‬
‫בסי' ל"ט סעי' ב' בביה"ל ד"ה בכל פסק‬
‫שלהאריך האות מותר אף לאשה ולקטן‬
‫ובודאי שאין כאן דין כתיבה תמה‪ ,‬ויהיה‬
‫מותר אף כשאינו מוקף גויל‪ ,‬ואפי' חק‬
‫תוכות לא יפסל‪ ,‬שהרי פסול בחסרון‬
‫מוקף גויל ס"ל לכמה מהפוסקים‬
‫שנלמד מקרא וכתבתם שתהא כתיבה‬
‫תמה‪ ,‬ובמקום שאין צריך דין כתיבה אין‬
‫כאן פסול של מוקף גויל ולפ"ז מאחר‬
‫שכך‪ ,‬אפילו אם ננקוט בנידון שלפנינו‬
‫שיש לו דין טלאי והיקף גויל של הקלף‬
‫אין מועיל לאות שעל הטלאי‪ ,‬מאחר‬
‫שאין כאן פסול של היקף גויל‪ ,‬הרי‬
‫שאפשר להאריך האות אע"פ שחציו על‬
‫הקלף וחציו על הטלאי‪.‬‬
‫אלא שכל זה היה נכון אילו היה האות‬
‫נגמר עד סוף הקלף או עד סוף‬
‫הטלאי‪ ,‬שאז היקף הגויל של הטלאי או‬
‫של הקלף לא מהני לאות מאחר שאין‬
‫זה מקום כתיבה‪ ,‬וכאן בהארכת האותיות‬
‫לא בעי היקף גויל‪ ,‬אבל כשכותב את‬
‫האות חציו על הקלף וחציו על המטלית‪,‬‬
‫ומאחר שמקום חודו של הקלף אינו‬
‫מקום כתיבה הרי זה אות שנחלק‬
‫לשנים‪ ,‬שהרי חודו של הקלף מפסיק‬
‫ומפריד שני חלקי האותיות מאחר שאינו‬
‫מקום כתיבה‪.‬‬
‫קמז‬ ‫ביסוד דין תגין‬

‫הגאון רבי נחום קסטנר שליט"א‬

‫ראש ארגון 'והגית'‬

‫ביסוד דין תגין‬

‫פרק א'‪ :‬שיטת ר"ת‬

‫שעטנ"ז ג"ץ שמוזכרים בתלמוד פסול‬ ‫חובת תיוג סת"ם‬
‫וכו' ]ב"י שם[‪.‬‬
‫א‪ .‬בגמ'‪ ,‬אמר רבא שבעה אותיות צריכות‬
‫חזינן מיניה דלהטור ודעימיה תגין‬ ‫שלושה זיונין ]ג' תגין קטנים בכל‬
‫המוזכרים בתלמוד מעכבים‪ ,‬אולם‬ ‫אחת וכו'‪ ,‬רש"י[‪ ,‬ואלו הן שעטנ"ז ג"ץ ]מנחות‬
‫תגין שאין מוזכרים בתלמוד אין מעכבין‪,‬‬ ‫כ"ט‪ ,‬ב'[‪ ,‬ופירש רש"י וז"ל‪ :‬והוא הדין‬
‫ויש לעיין מאי נפק"מ אי כתובין התגין‬ ‫לצדי"ק כפופה ולנו"ן פשוטה ]רש"י‪ ,‬שם[‪.‬‬
‫בתלמוד או לא‪ ,‬והא אי תגין הוי מגופא‬ ‫ובטור כתב באה"ד וז"ל‪ :‬כל הנך הם תגין‬
‫דאות א"כ יש לפסול אף אי לא כתובין‬ ‫גדולים‪ ,‬אבל שעטנ"ז ג"ץ הם תגין קטנים‪,‬‬
‫בתלמוד משום שחסר בגופא דאות‪,‬‬ ‫ובכל מקום שהן אלו צריכין תגין קטנים‪,‬‬
‫ומוכח מיניה דתגין הוי 'הוספה' על האות‬ ‫ובשימושא רבא פסל אם חסר אות אחת‬
‫]כדחזינן בגמ' שכשעלה משה למרום מצאו‬ ‫מאלו התגין‪ ,‬ואדוני אבי הרא"ש ז"ל כתב‬
‫להקב"ה שהוא 'קושר' כתרים לאותיות )ביאור‬ ‫בגמרא דידן לא הוזכרו אלו התגין ולא‬
‫הגר"א או"ח סי' תרצ"א סעי' ב'(‪ ,‬הרי שתגין הוי‬ ‫מסתבר כלל לפסול בחסרון אלו התגין‪,‬‬
‫קשירה 'והוספה' לאות )ועי' לקמן אות ט"ו מש"כ‬ ‫והרמב"ם לא כתבם בחיבורו אך כתבו‬
‫בזה([‪ ,‬ובזה אמרינן דרק הוספה הכתובה‬ ‫אחרים וכו' ]טור או"ח סי' ל"ו[‪.‬‬
‫בתלמוד נקטינן לה לדינא‪ ,‬ויש להוסיפן‬
‫וכתב הבית יוסף וז"ל‪ :‬גם בספר‬
‫ולתייגן ואם לא תייגן פסול‪ ,‬אולם הוספה‬
‫התרומה כתב ומיהו בתלמוד‬
‫שאינה כתובה בתלמוד לא נקטינן לה‬
‫שלנו לא מצינו כל זה ואין לסמוך על‬
‫לדינא‪ ,‬ואין לפסול את האות בחסרונן‪.‬‬
‫השימושא רבא במקום שהתלמוד‬
‫חולק עליו וכו'‪ ,‬ורבינו כתב בספר יורה‬
‫פלוגתת הרמב"ם ור"ת‬ ‫דעה ]סו"ס רע"ד[ על דברי הרא"ש וכיון‬
‫]הו"ד‬ ‫שיטת ר"ת דתגין מעכבין‬ ‫ב‪ .‬והנה‬ ‫שנתן טעם לדבריו בשביל שאינם‬
‫בטור יו"ד סו"ס רע"ד ובהגהות‬ ‫מוזכרים בתלמוד מכלל דבחסרון תגי‬
‫הלשכה ‪ /‬הגאון רבי נחום קסטנר שליט"א‬ ‫קמח‬

‫אותיות צריכות שלושה זיונין היינו‬ ‫מימוניות פ"א מתפילין אות צ'[‪ ,‬אולם שיטת‬
‫למימר דהאותיות אינם מחויבות תגין‬ ‫הרמב"ם דתגין לא מעכבין ]רמב"ם פ"ה‬
‫אלא הם צריכות תגין‪ ,‬ואם לא תייג לא‬ ‫מתפילין ה"ג והו"ד גם בטור יו"ד סו"ס רע"ד[‪,‬‬
‫פסל‪ ,‬משום שהתגין אינם מגוף האות‬ ‫הגרי"ז‬ ‫וביאר‬ ‫פלוגתתם‪,‬‬ ‫וצ"ב‬
‫אלא דהם הוספה על האות‪.‬‬ ‫דלשיטתייהו אזלו‪ ,‬דהרמב"ם לטעמיה‬
‫דדין תגין נאמר רק במזוזה ובאותיות‬
‫אולם ר"ת דס"ל דכל שבע אותיות‬
‫מסויימות‪ ,‬בהכרח דהתגין אינם מעצם‬
‫שעטנ"ז ג"ץ צריכין תיוג בכל‬
‫ומגוף האות ]דאם תגין היו מעצם האותיות‬
‫מקום כי הוי מגוף האות וע"כ מעכבי‪,‬‬
‫היה דינם להעשות בכל סת"ם ובכל האותיות[‪,‬‬
‫אם כן זה הוא דקאמר רבא שבעה‬
‫ע"כ לא מעכבין‪ ,‬אולם ר"ת סבירא ליה‬
‫אותיות צריכין שלשה זיונין למימר‬
‫דדין תגין נאמר בכל סת"ם ובכל אותיות‬
‫דהזיונין הם מגוף האות וצורתה‪.‬‬
‫שעטנ"ז ג"ץ‪ ,‬ולפי"ז נמצא דהתגין הוו‬
‫*‬ ‫מגוף האות ומצורת האות וע"כ מעכבין‬
‫]חדושי הגרי"ז עמ"ס מנחות כ"ט‪ ,‬ב'[‪.‬‬
‫קוצו של יו"ד‬
‫ידידי הגר"מ פטרפרוינד‪ ,‬דכיסוד מרן‬ ‫]והראני‬
‫ד‪ .‬ויש להביא ראיה להנ"ל ממש"כ‬ ‫הגרי"ז כתב השלטי גבורים וז"ל‪:‬‬
‫ההגהות מימוניות וז"ל‪ :‬וכתב‬ ‫כתבו התוס' )שבת ק"ד‪ ,‬ב'(‪ ,‬דאפילו נתכוין לכתוב‬
‫רבינו תם בספר הישר שעטנ"ז ג"ץ‬ ‫ב' זיינין אם חסר התגין פטור‪ ,‬ונראה מהכא‬
‫כמו שפירש רבינו זקנו‪ ,‬וכתב רבינו‬ ‫דהתגין הן 'מגוף האות' ואינו נקרא אות שלם עד‬
‫תם ואם לא זיין פסול דלא גרע מקוצו‬ ‫שיהיה לו התגין‪ ,‬ומכאן ראיה למ"ד אם חסר‬
‫של יו"ד‪ ,‬מצאתי בס"ע ]הגהות מימוניות‬ ‫התגין בספר תורה פסול וכו'‪ ,‬ור"ח כתב נתכוין‬
‫פ"א מתפילין אות צ'[‪.‬‬ ‫לכתוב ט' ועלה בידו נ"ז שלא הדביק ירך הט'‬
‫ויש לעיין מה כוונת ר"ת דלא גרע‬ ‫חייב‪ ,‬משמע דלדידיה אפילו לא עשה התגין חייב‬
‫מקוצו של יו"ד‪ ,‬דמה שייכות תגין‬ ‫וכו'‪ ,‬דס"ל דתגין 'אינן מעכבין' וכו' )שלטי גבורים‬
‫לקוצו של יו"ד‪ ,‬ולהאמור י"ל דחדית לן‬ ‫שבת ל"ז‪ ,‬ב' בדפי הרי"ף(‪ ,‬הרי שתלה המחלוקת‬
‫ר"ת דתגין אינם הוספה גרידא על האות‪,‬‬ ‫בהא דאם התגין מגוף האות‪ ,‬וכמבואר[‪.‬‬
‫אלא דהתגין 'מצטרפין' להיות מגוף‬
‫האות‪ ,‬שפיר דלפ"ז קאמר ר"ת דהתגין‬ ‫חידושא בסוגיין להנ"ל‬
‫הוי כקוצו של יו"ד‪ ,‬והיינו למימר דכי‬ ‫ג‪ .‬ולכאורה לפ"ז צ"ל דלהרמב"ם דס"ל‬
‫היכי דקוצו של יו"ד הוי מגופו של אות‬ ‫דתגין לא מעכבי‪ ,‬ודין תגין‬
‫]ולהכי כתב אחד מעכבן[‪ ,‬דהוא הדין ג' תגין‬ ‫נאמר רק במזוזה ובאותיות מסוימות‪,‬‬
‫דשעטנ"ז ג"ץ 'מצטרפין' לגופא דאות‬ ‫ולא בכל האותיות אלא רק במה שיש‬
‫ונעשין כעיקר האות ]דומיא דקוצו של יו"ד[‪,‬‬ ‫מסורה ]חידושי מרן רי"ז הלוי על הרמב"ם הל'‬
‫ולהכי אם לא תייג נפסלה האות‪.‬‬ ‫תפילין עמ' ד'‪ ,‬ב'[‪ ,‬הא דאמר רבא שבעה‬
‫קמט‬
‫גיטין בשם ריב"א דצריך תגין גם בגט‬
‫דבלאו הכי לא מקרי אות ]גר"א או"ח‬
‫ה‪ .‬כתב הטור וז"ל‪ :‬ורבינו תם כתב וז"ל‪:‬‬
‫סי' ל"ו אות ג'[‪ ,‬ומה שכתב הגר"א דבלא‬
‫תגין לא מקרי אות הוא עוד ראיה‬
‫למה שנתבאר לעיל דהתגין הם מגוף‬
‫האות וצורתו‪.‬‬
‫ובחסרות ויתרות וכו' ]טור הלכות מגילה‬
‫אלא דבלאו הכי יש לעיין בדברי‬
‫המרדכי דהיאך אמרינן דתגין‬
‫בגט מעכבין‪ ,‬והא גט נכתב בכל לשון‪,‬‬
‫ואם כשר הגט בשאר לשונות אמאי‬
‫יפסל אם נכתב בלא תגין‪ ,‬ותירץ הגרי"ד‬
‫דאף דמהני גט בשאר לשונות‪ ,‬מכל‬
‫מקום אם כתב הגט בכתב אשורי צריך‬
‫שיכתבנה כהלכתה‪ ,‬כי אין יכול לחדש‬
‫מעצמו כתב אשורי חדש‪ ,‬ויש לו דין‬
‫כתב רק על פי הלכות כתב זה ]שעורי‬
‫מנחות מהגרי"ד עמ' ת"מ[‪.‬‬
‫עוד יש להוכיח ממש"כ האור זרוע וז"ל‪:‬‬
‫ויש לעיין במש"כ הגרי"ד שיכתבנה‬
‫כהלכתה ואין יכול לחדש כתב‬
‫מעצמו‪ ,‬הא האות עצמה נכתבה‬
‫כהלכתה ורק שצריך 'להוסיף' לה תגין‪,‬‬
‫ואמאי אם לא 'הוסיף' תגין מקרי כתב‬
‫שלא כהלכתו‪ ,‬ולהמבואר לעיל דלר"ת‬
‫התגין 'מצטרפים' לעיקר האות וצורתו‪,‬‬
‫שפיר י"ל דאם כתב האות בלא תיוג‬
‫דלא נכתבה האות כהלכתה‪.‬‬
‫פלוגתת הראשונים בגט‬
‫ז‪ .‬כתב הטור וז"ל‪ :‬ויש שמצריכין‬
‫לעשות בו זיינין באותיות‬
‫שעטנ"ז ג"ץ‪ ,‬ובספר התרומה כתב שאין‬
‫צריך‪ ,‬ויש למנוע מלעשותן ]טור אבהע"ז‬
‫פרק א'‪ :‬שיטת ר"ת‬
‫דין תגין במגילה‬
‫כיוון דנקראת ספר נותנין לה‬
‫כל דין ספר תורה וכו'‪ ,‬לענין עבוד‬
‫לשמה והיקף גויל וכו'‪ ,‬וכל גופי‬
‫האותיות בצורתן וזיונן של שעטנ"ז ג"ץ‬
‫או"ח סי' תרצ"א[‪ ,‬וכתב הבית יוסף‪ ,‬דכ"כ‬
‫המרדכי במגילה ]פרק ה' סי' תשצ"ה[ בשם‬
‫ר"ת ]ב"י‪ ,‬שם[‪.‬‬
‫ומכאן ראיה למה שנתבאר לעיל בדעת‬
‫ר"ת דדינא דתגין נאמר בצורת‬
‫האות דהתגין מצטרפין להיות מעיקר‬
‫האות‪ ,‬וע"כ כל היכא דבעינן כתיבת‬
‫סת"ם בעינן כתיבה בתגין‪ ,‬ומשום‬
‫דהתגין הם מגופא דאות‪ ,‬וכמבואר‪.‬‬
‫והיכא שחסרה אפילו זיון אחד נמי‬
‫פסולה וכו'‪ ,‬דכל אות שאינה מתוקנת‬
‫כהלכתה אינה אות ולא מקרי כתב וכו'‬
‫]אור זרוע סי' תקמ"ו[‪ ,‬חזינן מיניה דהאור‬
‫זרוע כר"ת דהתגין מגוף האות וצורתו‬
‫ולהכי אם לא תייג את האות כהלכתו‬
‫אינו אות ולא מקרי כתב ]והובאו הדברים‬
‫בשיעורי מנחות מהגרי"ד עמ' תל"ט[‪.‬‬
‫*‬
‫דין תגין בגט‬
‫ו‪ .‬והנה בביאור הגר"א הביא פוסקים‬
‫דסבירא להו דתגין דשעטנ"ז‬
‫ג"ץ מעכבין‪ ,‬והביא שם המרדכי ריש‬
‫הלשכה ‪ /‬הגאון רבי נחום קסטנר שליט"א‬
‫לכתוב הגט בכתב אשורי צריך שיכתבנה‬
‫בכל הלכות הכתב היינו בתגין‪ ,‬כי לכתוב‬
‫בלא תגין הוי כתב חדש שאינו כתב‬
‫אשורי‪ ,‬ולחדש מעצמו כתב אשורי חדש‬
‫בלא תגין אין יכול‪ ,‬ע"כ אם בא לכתוב‬
‫גט בכתב אשורי צריך שיכתבנה בתגין‬
‫וכהלכות הכתב‪ ,‬דבלאו הכי לא הוי כתב‬
‫]וכמשנת"ל משמיה דהגרי"ד[‪.‬‬
‫ועי"ז יקלקלו הכתב שלא תהא נקראת‬
‫*‬
‫הראשונים אם צריך לעשות תגין בגט‪,‬‬
‫שטרי הדיוטות‬
‫ח‪ .‬כתב האור זרוע פירש מורי הרב‬
‫רבינו שמחה דמה שנהגו‬
‫היתר לכתוב פסוק בכתבי הדיוטות בלא‬
‫שרטוט‪ ,‬משום דכתיבה שאנו כותבין‬
‫בשטרי הדיוטות אינו חשוב כתב‪ ,‬מפני‬
‫שאינו מתוקן כהוגן‪ ,‬וכדחזינן דאות בלא‬
‫תגין לא חשוב אות ]אור זרוע הל' תפילין‬
‫סי' תקמ"ו והו"ד גם בהגהות מימוניות פ"ז‬
‫מתפילין אות ל'[‪ ,‬מבואר בזה דסבירא ליה‬
‫כהנ"ל דאות בלא תגין לא חשיב אות‬
‫לא רק בסת"ם אלא גם בשטרי‬
‫הדיוטות‪ ,‬וטעמא דמילתא י"ל דהלכתא‬
‫דתגין הוי הלכתא בעצם הכתב‪ ,‬דרק‬
‫בדאיכא תגין הוי אות והוי כתיבה‬
‫כהלכתה‪ ,‬וכמשנ"ת‪.‬‬
‫אות‪ ,‬אבל בעלמא חשיב אות גם בלא‬
‫שלא כסדרן‬
‫ט‪ .‬הנה באגרת שכתב מרן הגרי"ז‬
‫להסופר הרב ר' משה‬
‫פאפערני כתב באה"ד וז"ל‪ :‬גם יחמיר‬
‫הרבה בהכתיבה כסדרן הן בגוף‬
‫האותיות והן בתגיהן‪ ,‬ולאחר כתיבת‬
‫קנ‬
‫סי' קנ"ז אות ז'[‪ ,‬וכתב הבית יוסף שהיש‬
‫מצריכין הוא הריב"א שהיה מדקדק‬
‫לעשות תגין בגט ]והו"ד במרדכי ריש גיטין‬
‫סי' שט"ז ובהגהות מימונית פ"ד אות ה'[‪ ,‬ודחה‬
‫בעל התרומה את ראייתו והעלה שאין‬
‫לשנות המנהג שלא לעשות תגין בגט‪,‬‬
‫פן יוציאו לעז על גיטין ראשונים‪ ,‬ועוד‬
‫שיש הרבה סופרים שאין יודעים לתייג‬
‫אות ]ב"י‪ ,‬שם[‪ ,‬מבואר בטור שנחלקו‬
‫דלדעת הריב"א צריך לעשות תגין בגט‬
‫ולדעת ספר התרומות אין צריך לעשות‬
‫תגין בגט‪.‬‬
‫ובהקדם ביאור פלוגתתם יש לעיין בהא‬
‫דאמרינן לעיל דלדעת הר"ת‬
‫'מצטרפין' התגין לאותיות ונעשים לעצם‬
‫ולעיקר האות‪ ,‬האם הוי דין זה אך‬
‫בסת"ם ומדיני הסת"ם‪ ,‬היינו דרק‬
‫באותיות סת"ם הוא דאמרינן דהתגין‬
‫מצטרפין לעיקרא דאות‪ ,‬או דהוי‬
‫הלכתא בעצם הכתב‪ ,‬דרק בדאיכא תגין‬
‫הוי אות‪ ,‬ונראה דסבירא ליה לר"ת וכן‬
‫דעת ספר התרומות ודעימיה דרק‬
‫בסת"ם הוא דאיכא הלכתא דתגין‪,‬‬
‫ובסת"ם הוא דאמרינן דבלא תגין אינו‬
‫תגין‪ ,‬ולהכי בגט אין צריך תגין‪.‬‬
‫משא"כ הריב"א ס"ל דהלכתא דתגין‬
‫הוי הלכתא בעצם הכתב‪ ,‬דרק‬
‫בדאיכא תגין הוי אות והוי כתיבה‬
‫כהלכתה‪ ,‬ושפיר דלפ"ז אמרינן דאף דגט‬
‫נכתב בכל לשון מכל מקום אם בא‬
‫קנא‬ ‫פרק א'‪ :‬שיטת ר"ת‬

‫אמרינן דבעי תגין אמאי חייב משום‬ ‫האות שלאחריו לא יתקן שום אות אף‬
‫כותב הא ליכא תגין בזיינין‪.‬‬ ‫תיקון קל ולא התגין שלו‪ ,‬ולא יקל בזה‬
‫בשום קולא וכו' ]חידושי הגרי"ז סטנסיל סוף‬
‫הרעק"א דמכאן מוכח כשיטת‬ ‫וכתב‬ ‫ח"ג עמ' ע'[‪.‬‬
‫הרמב"ם דתגין אין מעכבין ]והא‬
‫דאיתא בגמ' דפטור הוא היכא דרוצה לתייג‪ ,‬דאם‬ ‫נראה בזה דחשש מרן הגרי"ז לשיטת‬
‫לא תייג פטור משום שלא נגמרה מלאכתו‪,‬‬ ‫הריב"א דהתגין הם חלק מצורת‬
‫וליכא מלאכת מחשבת‪ ,‬אולם אם אין רוצה‬ ‫האות ממש‪ ,‬דלהכי יש להזהר שיהיו‬
‫לתייג וכסוגיין דנטל לגגיה דחי"ת חייב גם אי‬ ‫התגין כסדרן‪ ,‬והוא מעיקר הדין ומעכב‪,‬‬
‫ליכא תגין[‪.‬‬ ‫דאילו לשיטת ר"ת דהוא רק הלכה‬
‫]היא‬ ‫והוסיף הרעק"א דלשיטת הטור‬ ‫בסת"ם מסתבר שאינו מעכב בכסדרן‪,‬‬
‫שיטת ר"ת המבוארת כאן[ דתגין‬ ‫דדמי לקוצו של יו"ד לשיטת הריא"ס‬
‫מעכבין‪ ,‬י"ל ע"פ מה שכתב הר"ן‪,‬‬ ‫שגם אם זה מעכב מכל מקום אין צריך‬
‫דהקשה דבנטל לגגו דחי"ת אמאי חייב‬ ‫שיהיה כסדרן‪.‬‬
‫הא הוי חק תוכות‪ ,‬ותירץ הר"ן דגבי‬
‫שבת ליכא קפידא‪ ,‬דכל דהוי מלאכת‬ ‫היכר תינוק‬
‫מחשבת חייב‪ ,‬וכתב הרעק"א דאם לגבי‬ ‫י‪ .‬הנה בגוונא דבעינן היכר תינוק בתגין‪,‬‬
‫פסולא דחק תוכות דהוא פסול בגוף‬ ‫יעויין בדעת קדושים ]סי' ל"ב ס"ק‬
‫האות אמרינן דבשבת חייב‪ ,‬כל שכן‬ ‫י"ב[‪ ,‬ובגידולי הקדש ]שם ס"ק ט"ו[‪,‬‬
‫לענין תגין יש לחייב בשבת‪ ,‬דאפילו‬ ‫דכשמראים לתינוק צריך לכסות התגין‪,‬‬
‫להסוברים דהזיון מעכב לאו משום‬ ‫דכיוון שאינם מגוף האות לא מהני‬
‫דבלא זיון אין האות שלם והזיון מגופו‬ ‫שהתינוק מכיר על ידם‪ ,‬ונראה דלדעת‬
‫של אות‪ ,‬אלא דכך הדין 'והכשרו של‬ ‫הריב"א לכאורה פשוט דסגי שהתינוק‬
‫ספר תורה' דאותיות אלו צריכין זיון‪,‬‬ ‫יכיר על ידי התגין‪ ,‬משום דהתגין הם‬
‫ואם אינם מזוינים דמעכב היינו להכשירו‬ ‫מגוף האות וצורתו‪ ,‬וכמבואר‪.‬‬
‫דהספר תורה‪ ,‬אבל מכל מקום האותיות‬
‫שלמות בלא זיון‪ ,‬וכשרים בגט אשה‪,‬‬ ‫*‬
‫וכל שכן שחייב לעניין שבת ]ולפ"ז הא‬
‫דקתני דפטור היינו ברוצה לתייג ולא תייג דלא‬ ‫נטל לכרעיה דחי"ת‬
‫נגמרה מלאכתו‪ ,‬אבל באין רוצה לתייג וכההיא‬
‫יא‪ .‬והנה הקשה הרעק"א דאמרינן בגמ'‬
‫דנטל לגגו דחית חייב‪ ,‬משום דלענין שבת הוי‬
‫דאי נטל לגגו של חי"ת ועשאו‬
‫אות גם בלא תגין‪ ,‬וכמבואר[‪.‬‬
‫שני זיינין דחייב משום כותב ]שבת ק"ד‪,‬‬
‫דבריו הביא הרעק"א את שיטת‬ ‫ובסוף‬ ‫ב'[‪ ,‬והא ודאי דליכא תגין בזיינין ]כי אות‬
‫הריב"א שצריך תגין בגט‪ ,‬כי‬ ‫חי"ת אינו מכלל שבע אותיות שעטנ"ז ג"ץ[‪ ,‬ואי‬
‫הלשכה ‪ /‬הגאון רבי נחום קסטנר שליט"א‬ ‫קנב‬

‫בדאיכא תגין הוי אות והוי כתיבה‬ ‫בלא תגין אינו אות‪ ,‬והקשה דלפ"ז אמאי‬
‫כהלכתה‪ ,‬בזה אמרינן דלענין גט דבעינן‬ ‫בנטל לגגיה דחי"ת חייב בשבת משום‬
‫'כתב' ולאו דוקא כתב אשורי דהא‬ ‫כותב‪ ,‬הא ודאי דליכא תגין‪ ,‬כי האות‬
‫אפילו כתב דשאר לשונות כשר‪ ,‬דמ"מ‬ ‫חי"ת אינה מכלל שבע אותיות שעטנ"ז‬
‫אי כתב הגט בכתב אשורי שצריך‬ ‫ג"ץ‪ ,‬ואם כך אמאי חייב הא בלא תגין‬
‫שיכתבנה בתגין וככל הלכות הכתב‪,‬‬ ‫אינה אות‪ ,‬וצ"ע ]שו"ת רעק"א קמא סי' כ"א[‪.‬‬
‫דאל"כ לא הוי אות ולא הוי כתיבה כלל‪,‬‬
‫ולפמשנת"ל י"ל דלשיטתייהו אזלו‪,‬‬
‫משא"כ לענין שבת דלא איתאמרא בהו‬
‫דהר"ת ס"ל דהלכתא‬
‫דין 'כתב' לא בעינן בהו כתיבה כהלכתה‪,‬‬
‫דתגין הוי אך בסת"ם‪ ,‬ובסת"ם הוא‬
‫ואפילו בלא תגין חייב‪ ,‬משום דלענין‬
‫דאמרינן דבלא תגין אינו אות‪ ,‬אבל‬
‫שבת צריך שיכתוב 'אותיות'‪ ,‬ובכל לשון‬
‫בעלמא הוי אות גם בלא תגין‪ ,‬ושפיר‬
‫שיכתוב חייב בשבת‪.‬‬
‫דלפ"ז בגט הוי אות גם בלא תגין‪ ,‬והוא‬
‫והביאור בזה הוא‪ ,‬דבגט דבעינן 'כתב'‬ ‫הדין בשבת חשיב אות גם בלא תגין‪,‬‬
‫בעינן 'כתיבה כהלכתה'‪ ,‬ובלא‬ ‫ולהכי אי נטל גגיה דחי"ת חייב בשבת‬
‫תגין אינו אות ואינו כתב‪ ,‬כי כתב אשורי‬ ‫משום כותב‪ ,‬כי גם בלא תגין הוי אות‬
‫הוא כתב בתגין‪ ,‬ולהכי אם כתב בלא‬ ‫לשאר מילי‪ ,‬וכמבואר‪.‬‬
‫תגין לא מקרי גט‪ ,‬משא"כ לענין שבת‬ ‫ומפורשים הדברים ברעק"א וז"ל‪:‬‬
‫דבעינן 'אות'‪ ,‬ואי כתב ב' אותיות חייב‬ ‫דאפילו להסוברים דהזיון‬
‫משום כותב‪ ,‬י"ל דגם בלא תגין הוי אות‬ ‫מעכב‪ ,‬לא משום דבלא זיון אין האות‬
‫לחייב משום כותב‪ ,‬דהא יש שכותבין‬ ‫שלם והזיון מגופו של אות‪ ,‬אלא דכך‬
‫אותיות בלא תגין‪ ,‬ואף דלא הוי כתב‬ ‫הדין 'דהכשירו של ספר תורה' דאותיות‬
‫אשורי‪ ,‬מכל מקום הוי כתב משום שכך‬ ‫אלו צריכים זיון לאיזה טעם ודרש‪ ,‬ואם‬
‫כותבין בני אדם‪.‬‬ ‫אינן מזוינים דמעכב‪ ,‬היינו לענין 'הכשירו‬
‫דהספר תורה'‪ ,‬אבל מ"מ האותיות‬
‫ומפורשים הדברים בריטב"א וז"ל‪ :‬אמר‬
‫שלימות בלא זיון וכשרים בגט אשה‪,‬‬
‫רב ששת כגון שנטלו לגגו‬
‫אם כן מכל שכן דחייב לענין שבת ]שו"ת‬
‫של חי"ת ועשאו שני זיינין‪ ,‬דהווה ליה‬
‫רעק"א קמא סי' כ"א[‪ ,‬מבואר להדיא‬
‫כעושה שני אותיות‪ ,‬ומסתברא דכל כי‬
‫ברעק"א כמו שכתבנו‪ ,‬דלר"ת הלכתא‬
‫האי גוונא אין תיבות ]צ"ל כתיבה[ הוא‬
‫דתגין הוי אך בסת"ם‪ ,‬ולהכי לענין גט‬
‫ופסול הוא לסת"ם וכו'‪ ,‬ולגבי שבת‬
‫ולענין שבת אקרי אות גם בלא תגין‪,‬‬
‫כתיבה קרינן ביה כיון שנתקן בו ]ריטב"א‬
‫וכמבואר‪.‬‬
‫שבת ק"ד‪ ,‬ב' ד"ה השתא[‪ ,‬ומפורש בריטב"א‬
‫דכתיבה בלא תגין אף שלענין סת"ם לא‬ ‫הריב"א ס"ל דהלכתא דתגין‬ ‫משא"כ‬
‫הוי כתיבה‪ ,‬מכל מקום לענין שבת הוי‬ ‫הוי הלכתא בעצם הכתב‪ ,‬דרק‬
‫קנג‬
‫]דהיינו שהראש היה בולט לצד אחד[‪,‬‬‫וי"ו‬
‫אלא שעשה ג' תגין בראשה‪ ,‬דלדעת‬
‫ריב"א י"ל דכשר‪ ,‬משום שלפי דברי‬
‫הריב"א י"ל דעיקר החילוק בין וי"ו‬
‫לזי"ן הוא מכח התגין שעל ראשו‪.‬‬
‫ומבואר מזה שהבין השער אפרים‬
‫דלדעת ריב"א לא רק שהתגין‬
‫'מצטרפין' להיות 'חלק' מגוף האות‬
‫וצורתו‪ ,‬אלא שעל ידי זה גם נקבע‬
‫'עיקר' צורת האות‪ ,‬וכמבואר‪.‬‬
‫פרק ב'‪ :‬שיטת הרמב"ם‬
‫]חידושי הגרי"ז‬ ‫ומצורת האות וע"כ מעכבין‬
‫עמ"ס מנחות כ"ט‪ ,‬ב'[‪.‬‬
‫המזוזה וכו'‪ ,‬פרשה ראשונה‬
‫ביאור פלוגתת הראשונים‬
‫יד‪ .‬ולהמבואר לעיל בריש דברינו דתגין‬
‫הוי 'הוספה' על האות‪,‬‬
‫נראה להוסיף ביאור בפלוגתתם‪,‬‬
‫דהרמב"ם סבירא ליה דתגין אינם אלא‬
‫'הוספה' על האות‪ ,‬י"ל דהוספה זו‬
‫נתחדשה אך 'במזוזה' ובאותיות‬
‫'מסוימות' ]חידושי הגרי"ז עמ"ס מנחות כ"ט‪,‬‬
‫ב'[‪ ,‬ואין זה נוגע לעיקר צורת האותיות‬
‫של שעטנ"ז ג"ץ ]'ובספר תורה' צריך לתייג‬
‫אותיות אחרות בפרשיות אלו‪ ,‬ולא שעטנ"ז ג"ץ‪,‬‬
‫'ובתפילין' צריכין להיות התגין כמו בספר תורה‬
‫וכו' )גרי"ז עה"ת פ' ואתחנן עמ' מ"ד([‪ ,‬אלא‬
‫באותיות שיש עליהם 'מסורה' וכו' ]גרי"ז‬
‫על הרמב"ם הל' תפילין דף ד'‪ ,‬ב'[‪ ,‬וכמבואר‬
‫להדיא ברמב"ם ]פ"ז מתפילין ה"ח וה"ט‪,‬‬
‫ובפ"ב מתפילין ה"ח וה"ט[‪.‬‬
‫פרק ב'‪ :‬שיטת הרמב"ם‬
‫]ובסוף דבריו )בד"ה הא דבעי( כתב‪ ,‬דאם‬ ‫כתב‬
‫נתכוון לזיין ולא זיין דפטור בשבת‪ ,‬ואם לא‬
‫נתכוון לזיין כי ההיא דנטל לגגו דחית חייב גם‬
‫אם לא זיין‪ ,‬וכמבואר[‪.‬‬
‫זי"ן כעין וי"ו‬
‫יב‪ .‬הנה לעניין אות זי"ן שעשאה כעין‬
‫וי"ו הראני חתני הגרש"ז‬
‫זלזניק‪ ,‬דבשו"ת שער אפרים ]סי' פ"א[‬
‫יצא לחדש דאות זי"ן שעשאה כעין‬
‫שיטת הרמב"ם בתגין‬
‫יג‪ .‬כתב הרמב"ן וז"ל‪ :‬כיצד כותבין את‬
‫יש בה שבע אותיות על כל אות ואות‬
‫מהן שלשה זינין ואלו הן וכו'‪ ,‬ואם לא‬
‫עשה תגין או שהוסיף בהן או גרע מהן‬
‫לא פסל ]רמב"ם פ"ה ממזוזה ה"ג[‪ ,‬מבואר‬
‫ברמב"ם דמזוזה צריכה תגין ומכל מקום‬
‫אין התגין מעכבין‪ ,‬וכשרה המזוזה אף‬
‫בלא תגין‪ ,‬אולם שיטת ר"ת והריב"א‬
‫דתגין מעכבין ]הו"ד בטור יו"ד סו"ס רע"ד‬
‫ובהגהות מימוניות פ"א מתפילין אות צ'[‪.‬‬
‫ובביאור פלוגתתם אמר הגרי"ז‬
‫דלשיטתיהו אזלו‪ ,‬דהרמב"ם‬
‫לטעמיה דדין תגין נאמר רק במזוזה‬
‫ובאותיות מסוימות‪ ,‬בהכרח דהתגין אינם‬
‫מעצם ומגוף האות ע"כ לא מעכבין‪,‬‬
‫אולם ר"ת סבירא ליה דדין תגין נאמר‬
‫בכל סת"ם ובכל אותיות שעטנ"ז ג"ץ‪,‬‬
‫ולפ"ז נמצא דהתגין הוו מגוף האות‬
‫הלשכה ‪ /‬הגאון רבי נחום קסטנר שליט"א‬ ‫קנד‬

‫מסורה‪ ,‬שפיר דלפ"ז נקטו דמגילה אין‬ ‫משא"כ ר"ת ס"ל דתגין אינם הוספה‬
‫צריכה תגין‪.‬‬ ‫גרידא על האות ]עד דנימא‬
‫דהוספה זו נאמרה באותיות מסוימות[‪ ,‬אלא‬
‫הדברים בגר"א וז"ל‪ :‬י"א צריכה‬ ‫]ומפורשים‬ ‫דהתגין 'מצטרפין' לעיקר האות ונעשים‬
‫תגין וי"א שא"צ תגין וכו'‪ ,‬וסברא‬
‫חלק מגוף האות וצורתו‪ ,‬ולהכי נקט‬
‫ראשונה ס"ל דהוא 'דבר שבגופה' ודינה כספר‬
‫ר"ת דהלכתא דתגין לא נאמר באותיות‬
‫תורה כנ"ל‪ ,‬וסברא אחרונה ס"ל דתגין 'לאו מגוף‬ ‫מסוימות‪ ,‬אלא דתגין הוי דין בכל‬
‫הכתיבה' כמ"ש במנחות שמצאו להקב"ה קושר‬ ‫אותיות שעטנ"ז ג"ץ שצריך לתייג‬
‫כתרים וכו' עי"ש‪ ,‬וכל שאינו מגוף אינו מעכב‬ ‫אותם‪ ,‬וטעמא דמילתא הוא משום‬
‫וכו' )ביאור הגר"א או"ח סי' תרצ"א סעי' ב' ד"ה‬ ‫שהתגין אינם הוספה גרידא‪ ,‬אלא‬
‫וי"א(‪ ,‬מבואר בגר"א שהמחלוקת במגילה תלויה‬ ‫דמצטרפין לגוף האות להיות כעיקר‬
‫אם התגין מגוף האות או שאינם מגוף האות‪,‬‬ ‫האות‪ ,‬ודלפ"ז כל מקום דבעינן‬
‫וכמבואר‪.‬‬ ‫לאותיות שעטנ"ז ג"ץ בעינן נמי שיהיו‬
‫מתוייגות‪ ,‬משום שהתגין ]אינם הוספה‬
‫הדברים יש להעיר‪ ,‬דהנה הגר"א מייתי‬ ‫ובשולי‬
‫ראיה למ"ד דתגין לאו מגוף הכתיבה‬
‫נפרדת אלא דהם[ 'נצטרפו' להיות כעיקר‬
‫מהגמ' במנחות דכשעלה משה למרום מצאו‬
‫האות גופו וצורתו‪.‬‬
‫להקב"ה שיושב וקושר כתרים לאותיות )מנחות‬
‫כ"ט‪ ,‬ב'(‪ ,‬הרי דתגין אינם מגופא דאות אלא שהם‬ ‫תגין במגילה להרמב"ם‬
‫'נקשרים' ומתווספים' לאות‪ ,‬ודלפ"ז יש להקשות‬ ‫טו‪ .‬והנה לענין עשיית תגין על‬
‫על המ"ד דס"ל דתגין הוי מגופא דאות‪ ,‬דהיאך‬ ‫האותיות בשאר מקומות‬
‫סבר כן הא להדיא בגמ' דהתגין הוי 'קשירה'‬ ‫שאינם סת"ם‪ ,‬הובא בטור בשם ר"ת‬
‫והוספה לאות‪.‬‬ ‫דמגילה צריכה תגין בכל אותיות‬
‫שעטנ"ז ג"ץ ]טור או"ח סי' תרצ"א[‪ ,‬אולם‬
‫להמבואר לעיל דלכו"ע תגין הוי 'הוספה'‬ ‫אולם‬ ‫שיטת הבה"ג דמגילה אין צריכה תגין‬
‫על האות‪ ,‬ופלוגתתם היא אם התגין‬
‫]הו"ד בשו"ע סי' תרצ"א סעי' ב'[‪.‬‬
‫'מצטרפין' לאות עד דנעשים 'מגופא' דאות‪ ,‬או‬
‫רק 'מתווספין' לאות ואינם מגופא דאות‪ ,‬אתי‬ ‫ובביאור פלוגתתם י"ל דלשיטתיהו‬
‫שפיר לישנא דגמ' דכשעלה משה למרום מצאו‬ ‫אזלו‪ ,‬דהר"ת לטעמיה‬
‫להקב"ה שהוא 'קושר' כתרים לאותיות )מנחות‬ ‫דהתגין 'מצטרפין' לגופא דאות‪ ,‬ע"כ כל‬
‫כ"ט‪ ,‬ב'(‪ ,‬משום דלכו"ע תגין הוי 'הוספה'‬ ‫מקום שצריך לכתוב אותיות שעטנ"ז‬
‫'וקשירה' לאות‪ ,‬ופלוגתתם היא בגדר ההוספה‪,‬‬ ‫ג"ץ צריך לתייג אותם‪ ,‬משא"כ הבה"ג‬
‫אם הוי הוספה גרידא ולא נצטרפו לגופא דאות‪,‬‬ ‫ע"ד הרמב"ם לטעמייהו דתגין אינם אלא‬
‫או דהוי הוספה גמורה ונצטרפו להיות מגופא‬ ‫'הוספה' על האות‪ ,‬ולכך נאמרו רק‬
‫דאות‪ ,‬וזה ראיה נפלאה לדברנו[‪.‬‬ ‫במזוזה ובאותיות מסויימות דיש עליהם‬
‫קנה‬
‫ולהמבואר לעיל דפלוגתת הרמב"ם‬
‫והר"ת הוא‪ ,‬דהרמב"ם‬
‫ס"ל דהתגין אינם אלא 'ההוספה' על‬
‫האות‪ ,‬וע"כ לא מעכבי‪ ,‬ולר"ת התגין‬
‫'מצטרפין' לגוף האות ע"כ מעכבין‪ ,‬י"ל‬
‫דמהא דנקט השו"ע דבדיעבד אם לא‬
‫תייג לא פסל‪ ,‬דלא סבירא ליה כר"ת‪,‬‬
‫דהא לר"ת התגין 'מצטרפין' לאות‪ ,‬ואם‬
‫לא תייג נפסל האות‪ ,‬ואילו לשו"ע אם‬
‫לא תייג לא נפסלה האות‪ ,‬בהכרח‬
‫דס"ל כהרמב"ם דהתגין הוי 'הוספה'‬
‫על האות וע"כ אם לא הוסיף ולא‬
‫תייג את האות דלא נפסלה האות‪ ,‬ורק‬
‫דבזה י"ל דלהרמב"ם ההוספה דתגין‬
‫נאמרה רק במזוזה ורק באותיות‬
‫מסויימות‪ ,‬ואילו להשו"ע אחר‬
‫שנתחדש הלכתא דתגין באותיות‬
‫מסויימות דשעטנ"ז ג"ץ במקומות‬
‫מסויימות דלכתחילה ראוי להחמיר‬
‫ולתייג בכל אותיות שעטנ"ז ג"ץ‪.‬‬
‫לולי זה י"ל דהנה בבית יוסף כתב וז"ל‪:‬‬ ‫]אמנם‬
‫ואם חיסר אלו הזיונין כתב הרמב"ם וכו'‪,‬‬
‫ויש לתמוה עליו למה לא הזכיר זיון אותיות‬
‫שעטנ"ז ג"ץ המוזכר בתלמוד‪ ,‬ונ"ל שהוא ז"ל סבר‬
‫שלא בא רבא אלא ללמד שמנהג הסופרים לזיינן‬
‫אבל לעיכובא לא )ב"י יו"ד סי' רע"ד(‪ ,‬חזינן בבית‬
‫יוסף שהבין בדעת הרמב"ם דהזיונין של שעטנ"ז‬
‫ג"ץ אינם מיוחדים למזוזה‪ ,‬והם נוהגים בכל סת"ם‬
‫ובכל האותיות ודלא כהגרי"ז‪ ,‬ולפ"ז י"ל דהשו"ע‬
‫ס"ל כהרמב"ם דהתגין אינם אלא 'הוספה' על‬
‫האות ודינם לכתחילה בכל סת"ם ובכל האותיות‪,‬‬
‫וכמבואר[‪.‬‬
‫דאילו להשו"ע לכתחילה יש להטיל תגין‬
‫*‬
‫פרק ב'‪ :‬שיטת הרמב"ם‬
‫תגין בגט להרמב"ם‬
‫טז‪ .‬ולענין גט הובא לעיל מש"כ הטור‬
‫וז"ל‪ :‬דיש שמצריכין לעשות‬
‫בו זיינין באותיות שעטנ"ז ג"ץ‪ ,‬ובספר‬
‫התרומה כתב שאין צריך‪ ,‬ויש למנוע‬
‫מלעשותן ]טור אבהע"ז סי קכ"ה אות ז'[‪,‬‬
‫ולהמבואר לעיל י"ל דהיש מצריכין‬
‫סבירא להו ע"ד הר"ת דהתגין 'מצטרפין'‬
‫להיות מגוף האות וצורתו‪ ,‬ע"כ כל מקום‬
‫דבעינן כתב דבעינן נמי שיהא הכתב‬
‫כהלכתו אותיות עם התגין‪.‬‬
‫מה שאין כן ספר התרומה אזיל ע"ד‬
‫הרמב"ם דהתגין אינם אלא‬
‫'הוספה' על האות‪ ,‬שדין ההוספה‬
‫להינתן במקום שבו נאמרה‪ ,‬ולפי זה‬
‫במקום שלא נתחדשה ההוספה אין‬
‫צריך להוסיף תגין על האותיות‪.‬‬
‫*‬
‫דעת השו"ע בתגין‬
‫יז‪ .‬כתב השו"ע וז"ל‪ :‬צריך לתייג‬
‫שעטנ"ז ג"ץ‪ ,‬והסופרים נהגו‬
‫לתייג אותיות אחרות‪ ,‬ואם לא תייג‬
‫אפילו שעטנ"ז ג"ץ לא פסל ]שו"ע או"ח‬
‫סי' ל"ו סעי' ג'[‪ ,‬מבואר בשו"ע דלכתחילה‬
‫יש לעשות תגין על האותיות‪ ,‬ובדיעבד‬
‫אם לא תייג את האותיות לא נפסלו‪.‬‬
‫ודברי השו"ע צ"ב דאינם לא כר"ת‬
‫דס"ל דתגין מעכבין‪ ,‬ולא כדברי‬
‫הרמב"ם דס"ל דתגין אינם מעכבים כלל‪,‬‬
‫על האותיות ורק בדיעבד אין מעכבין‪.‬‬
‫הלשכה ‪ /‬הגאון רבי נחום קסטנר שליט"א‬ ‫קנו‬

‫ומכל מקום לכתחילה יש לתייג כל‬ ‫שיטות הראשונים בתגין‬

‫אותיות שעטנ"ז ג"ץ‪.‬‬ ‫יח‪ .‬המורם מן הדברים דנחלקו‬
‫אולם דעת ר"ת דהתגין 'מצטרפין'‬ ‫הראשונים ביסוד דין‬
‫להיות כעיקר האות וצורתו‪,‬‬ ‫תגין‪ ,‬וארבע דרכים מצינו בזה‪ ,‬דדעת‬
‫וע"כ מעכבין‪ ,‬ודין התגין נאמר אך‬ ‫הרמב"ם דתגין אינם אלא 'הוספה' על‬
‫בסת"ם‪ .‬והריב"א אזל ע"ד הר"ת דהתגין‬ ‫האות‪ ,‬ודין ההוספה דידהו הוי אך‬
‫'מצטרפין' להיות כעיקר האות וצורתו‪,‬‬ ‫במזוזה‪ ,‬ובאותיות המסויימות שיש‬
‫ומ"מ ס"ל דדין התגין נאמר לאו דוקא‬ ‫מסורה עליהן‪ ,‬ואינם מעכבין‪ .‬והשו"ע‬
‫בסת"ם‪ ,‬אלא גם בשאר מילי כגון בגט‬ ‫אזל ע"ד הרמב"ם דתגין הוי 'הוספה' על‬
‫ולכך מעכבין אף בשאר מילי‪ ,‬וכמבואר‪.‬‬ ‫האות‪ ,‬וס"ל דבדיעבד תגין אין מעכבין‪,‬‬

‫[‬

‫סיפרו להבית הלוי על חסיד אחד שהיה לו תפילין מיוחסות‪ ,‬ולא כיון‬
‫בתפילתו ונפסלו התפילין‪ ,‬ואמר הבית הלוי שאינו מאמין לזה‪ ,‬אבל‬
‫אפשר להרגיש אם זה פסול או לא‪ ,‬ושאלו רבי שלום מנשה זצ"ל (אחד‬
‫מחשובי הרבנים בבריסק) מנין לך? אמר להם הבית הלוי וכי לך לא ידוע‪,‬‬
‫אני אגלה לך הסוד‪ ,‬וישב עמו כשעה חדא וגילה לו הסוד שמכוונים‬
‫שם הוי"ה על התפילין‪ ,‬ועפ"ז ידעים אם כשר או לאו‪.‬‬
‫כאיל תערוג‬
‫קנז‬ ‫צורת אות למ"ד‬

‫הגאון רבי עמרם יוסף הלוי יונגרייז שליט"א‬

‫מו"ץ בק"ק נטעי גבריאל ומרבני בית הוראה הלשכה‬

‫]א[‬ ‫צורת אות למ"ד‬

‫של האות הוא צורת אות כ"ף ועליה‬ ‫הנה בבואינו ללמוד את הלמ"ד יש‬
‫מונח וי"ו‪ ,‬אך באופן עשיית קו התחתון‬ ‫לדעת כי כמו בכל האותיות אשר‬
‫של הכ"ף נחלקו בזה הדעות והמנהגים‬ ‫טמונים בו סודות רבים ועצומים בכל‬
‫וכמו שיתבאר‪:‬‬ ‫קוץ ותג מהאות‪ ,‬כמו כן באות למ"ד‪,‬‬
‫אשר נקרא בספרי הקדמונים 'מלך‬
‫‪3‬‬ ‫האותיות'‪ ,‬אשר כגובה צורתו שגבוה‬
‫מכל האותיות כמו כן כגובה ארזים גבהו‬
‫בענינים הטמונים בו‪ ,‬החל מהתגין שעל‬
‫ראשה ועד לצורת מושבה התחתון‪ ,‬ובכל‬
‫חלק מחלקי האות יש כמה וכמה‬
‫שאלות ונידונים אשר דנו בהם הפוסקים‬
‫ואשר על כל פרט ופרט מהם אפשר‬
‫לכתוב מאמר שלם ]פוק חזי מה‬
‫שאמרו חז"ל )סנהדרין קו‪ :‬עיי"ש ברש"י(‬
‫שהיה לו לדואג האדומי ארבע מאות‬
‫המשנה ברורה בקונטרסו‬ ‫הנה‬
‫המפורסמת 'משנת סופרים'‬ ‫ספיקות על גג הלמ"ד ולא איפשט ליה‬
‫אפילו חד מהם![‪ ,‬ואשתדל בעזה"י‬
‫באות ל' הביא ב' דיעות בזה‪ ,‬וז"ל‪ :‬אם‬
‫להרחיב את הדיבור בכל חלקי האות‬
‫צריך להמשיך הקו התחתון של הכ"ף‬
‫מכף רגל עד ראש‪ ,‬מרגל הלמ"ד ועד‬
‫שיהיה שוה עם הקו העליון יש דעות‬
‫לצוארו וכל המסתעף‪.‬‬
‫בזה בין הפוסקים די"א דצריך ]רדב"ז‬
‫סימן פ"ב ותורת חיים פרק חלק[ וי"א‬ ‫ידוע כי כמו כמה אותיות אחרים‬
‫דאדרבה דלא ימשיכו רק מעט ]ספר‬ ‫המורכבים מאותיות כ"ף וי"ו‬
‫קהלת יעקב בסופו בהשו"ת עיי"ש‬ ‫כמנין שם הוי"ה ב"ה )אותיות ט' מ' ס'‬
‫שכתב שגם שמע כן בשם הגר"א[ ונהגו‬ ‫פ' ק'( כמו כן גם אות למ"ד מורכבת‬
‫הסופרים כדעה זו‪ ,‬עכ"ל המשנה ברורה‬ ‫מב' אותיות אלו‪ ,‬היינו חלקה התחתון‬

‫א‪ .‬מתוך מאמרים שנדפסו בגליוני 'הלשכה'‪.‬‬

‫הלשכה ‪ /‬הגאון רבי עמרם יוסף הלוי יונגרייז שליט"א‬
‫א"א שאורך המושב יהא כאורך הגג‬
‫דהרי בעינן שיכניס בתוך הקו"ף אות‬
‫וי"ו‪ ,‬וממילא דעל כרחיך לא בא הרדב"ז‬
‫לומר שצריך להאריך המושב כהגג‪ ,‬וא"כ‬
‫גם בלמ"ד כן הוא‪ ,‬וכבר העיר בזה‬
‫במקדש מעט אות ל' סק"ח‪.‬‬
‫וגם מה שהביא המשנת סופרים דכ"כ‬
‫בתורת חיים במס' סנהדרין שיש‬
‫להמשיך מושב הלמ"ד כאורך הגג‪ ,‬הנה‬
‫גם שם אין הדבר מפורש דהתו"ח לא‬
‫כתב רק שצורת הלמ"ד הוא כצורת אות‬
‫כ"ף וי"ו‪ ,‬והרי בדבר זה כו"ע מודי ולית‬
‫מאן דפליג ע"ז‪ ,‬דהא דבר זה מובא‬
‫בברוך שאמר ובדברי כל הקדמונים‪ ,‬אך‬
‫מהיכי תיתי דבעי' שיהא ממש ככ"ף‬
‫ודילמא סגי אם 'נראה' ככ"ף‪ ,‬והרי גם‬
‫על קו"ף כתבו שתמונתו כתמונת כ"ף‬
‫וי"ו והרי שם מוכרח דלא בא לומר דיש‬
‫להמשיך המושב ממש כאורך הגג וכנ"ל‬
‫)ומה שהתו"ח מסיק ע"ז 'והסופרים טועין כי‬
‫צריך דלמשוך רגל הלמ"ד כזה'‪ ,‬הנה אין אתנו‬
‫יודעים מה עשו הסופרים כדי שנוכל להבין‬
‫)ב"ב‬ ‫כונתו(‪ ,‬וראה בספר תמונת האותיות‬
‫תשנ"ד( מה שהאריך טובא בזה‪.‬‬
‫בלמ"ד בזמן שבא להאריך אותה‪ ,‬שגם‬
‫ולעומת זה מה שהביא המשנ"ב בשם‬
‫הגר"א שלא ימשוך המושב רק‬
‫מעט‪ ,‬גם בזה יש לדון דבמקור הדבר‬
‫בשו"ת קהלת יעקב דן שם רק באלו‬
‫שעושים מושב הלמ"ד כפוף הרבה 'כמו‬
‫כ"ף ממש' ועליו וי"ו‪ ,‬וע"ז כתב הקהלת‬
‫יעקב דהגר"א פסלו‪ ,‬ומשמע דכל שאינו‬
‫כמו כ"ף ממש אף שכפוף הרבה מ"מ‬
‫כשר כיון שאינו ככ"ף ממש‪ ,‬אך בספר‬
‫קנח‬
‫– והנה מדברי המשנ"ב נראה דלדעת‬
‫הרדב"ז יש להמשיך המושב עד הסוף‬
‫כמו במושב אות הכ"ף‪ ,‬ולדעת הגר"א‬
‫אין להמשיכו רק מעט‪ ,‬אך כבר העירו‬
‫על המשנה ברורה בתרתי‪ ,‬הן במה‬
‫שהביא בשם הרדב"ז והן במה שהביא‬
‫בשם הגר"א‪ ,‬וכאשר יבואר‪:‬‬
‫מה שהביא מהרדב"ז‪ ,‬אם כי אכן כן‬
‫העתיקו משמו כמה גדולי‬
‫האחרונים‪ ,‬עי' מלאכת שמים )כלל כ"ו(‪,‬‬
‫קסת הסופר )סי' ה' סקח"י( ועוד‪ ,‬אך‬
‫המעיין בגוף דברי הרדב"ז יראה דאינו‬
‫מוכרח בדבריו כלל שנתכוין לזה‬
‫דהרדב"ז שם דן בסופר שכתב בטעות‬
‫ב' פעמים תיבות 'בחוזק'‪ ,‬ורצה לתקנו‬
‫ע"י שימחוק תיבת בחוזק השני ויאריך‬
‫גג הקו"ף למלאות הריוח שנעשה ע"י‬
‫המחיקה‪ ,‬וע"ז כתב דא"א לעשות כן‪,‬‬
‫וא' הטעמים משום ד'לפי סוד צורת‬
‫האותיות צורת הקו"ף היא כ"ו והיא‬
‫מאותיות שם היחוד‪ ,‬וכ"כ באגור‪ ,‬וא"כ‬
‫היאך אפשר שיהיה גג העליון של הכ"ף‬
‫ארוך כ"כ והתחתון קצר כזה‪ ,‬אין זה‬
‫צורת כ"ך‪ ,‬וזה פשוט וכו'‪ ,‬וכן הדין‬
‫צורתה כ"ו כמנין שם היחוד וצריך‬
‫לכתוב אותה כזה‪ ,‬וכמה סופרים ראיתי‬
‫טועים ואתה תהיה מן הנזהרים'‪ ,‬עכ"ל‬
‫הרדב"ז – הרי שלא כתב רק שלא‬
‫להאריך הגג יותר מדי דא"כ תיאבד‬
‫ממנו צורת כ"ף‪ ,‬אך לא בא לומר דאורך‬
‫המושב צריך להיות כאורך הגג‪ ,‬ותדע‬
‫דעל כרחיך לא נתכוין לומר כן דהרי‬
‫עיקר דבריו הם באות קו"ף‪ ,‬ושם ודאי‬
‫קנט‬
‫כ' אף שאינו ארוך כאורך הגג פסול להגר"א(‪,‬‬
‫והיו כאלו שהרחיקו לכת ומשכו המושב‬
‫עד ממש נגד סוף הגג )וכשיטת הרדב"ז‬
‫ותו"ח שהובא במשנ"ב(‪ ,‬וכן הוא בס"ת‬
‫המיוחס לסופרו של הבעש"ט הקדוש‬
‫זי"ע הרה"ק רבי צבי סופר זי"ע שיש בו‬
‫הרבה למדין שהקו התחתון שוה לקו‬
‫העליון‪ ,‬וכן הוא בס"ת של החת"ס ושל‬
‫הדברי חיים מצאנז זי"ע )עי' שו"ת להורות‬
‫נתן )ח"י סי' ה( ועיי"ש מה שהאריך בזה(‪.‬‬
‫מגיע יותר מחצי אורך קו העליון ויש‬
‫ובספר ארחות רבינו )ח"א עמוד מד( מובא‬
‫כי להגאון בעל חזון איש היה‬
‫לו ספר תורה שקרא בו ואורך מושב‬
‫הלמ"ד היה שוה לאורך הגג כבאות כ"ף‬
‫ממש‪ ,‬ושאלו אותו דהא מובא בשם‬
‫הגר"א שפסל למ"ד כזה‪ ,‬והחזו"א שתק‬
‫ולא ענה‪ ,‬הרי שהחזו"א הכשיר ס"ת‬
‫כזה‪ ,‬עוד מובא שם כי פעם הזמין‬
‫החזו"א לעצמו ס"ת אחרת וכתב בעצמו‬
‫אות אחרון בס"ת‪ ,‬דהיינו אות 'ל' )עיי"ש‬
‫שקודם שכתבו הסגיר עצמו בחדר לבד‬
‫וביקש שלא יפריעוהו‪ ,‬וכתב לעצמו אות‬
‫ל' על קלף מאה פעמים כדי להתרגל‬
‫לכתבו בס"ת כי לא היה רגיל לכתוב‬
‫כתב אשורית(‪ ,‬ושם כתב המושב בערך‬
‫חצי מאורך הגג ]ואולי משהו יותר‬
‫מחצי[ וכנראה בתמונה המצורפת כאן‪,‬‬
‫ועיי"ש שבתפילין ומזוזות של החזו"א‬
‫ג"כ היו מושבי הלמד"ין ארוכין כחצי‬
‫אורך הגג או יותר מזה ‪ -‬וראוי לציין כי‬
‫בספר צדקת הצדיק )עמוד עז( מובא שם‬
‫מכתב מהחזו"א שמביא דברי המשנ"ב‬
‫בשם הגר"א בזה"ל 'וכבר נתבאר‬
‫במשנ"ב סי' ל"ו דברים שצריך לגעור‬
‫צורת אות למ"ד‬
‫תוספת מעשה רב כתב בשם הגר"א‬
‫דמושב הלמ"ד צריך שתהיה 'מעט‬
‫כפוף' ומדייק כן מלשונו של הברוך‬
‫שאמר שכתב 'וזנבה יהא כפוף'‪.‬‬
‫גם מן הראוי לציין כי בתפילין ישנים‪,‬‬
‫ביניהם כאלו שנכתבו ע"י סופרים‬
‫מפורסמים ואשר גדולי הדורות לבשו‬
‫תפילין שלהם והשתמשו בס"ת ומזוזות‬
‫שנכתבו על ידם‪ ,‬מושב הלמ"ד בהם‬
‫שהורו להדיא לעשות כן לכתחילה‬
‫וכמבואר בספר מאיר עיני סופרים )סי' ז‬
‫אות למ"ד( בזה"ל 'ואני קבלתי מאדמו"ר‬
‫רמ"מ שליט"א )הוא הרה"ק בעל הצמח צדק‬
‫זי"ע( שלא ימעט רק קצת מרוחב גג‬
‫העליון'‪ ,‬ועיין בצילומים המובאים‬
‫בילקוט צורת האותיות שכן הוא‬
‫בתפילין של הרה"ק בעל מאור עינים‬
‫זי"ע‪ ,‬הרה"ק בעל אור פני משה זי"ע‬
‫ועוד רבים‪ ,‬וכן מעיד הסופר המומחה‬
‫הרב מנחם דוידוביץ זצ"ל בספרו מנחת‬
‫הסופר שכל הסופרים שהכיר מלפני‬
‫יותר מארבעים שנה כולם היו כותבים‬
‫הלמ"ד כפוף עד כנגד רוב גגו‬
‫ושבספרים הישנים ג"כ כן הוא כפוף עד‬
‫כנגד כל גגו או כנגד רובו‪ ,‬ומביא שכן‬
‫כתב הסופר המפורסם רבי נתנאל זצ"ל‬
‫שהיה מהנוהגים כמנהגי הגר"א‪ ,‬ושהעיד‬
‫על עצמו שהכתב שלו הוא ככתיבת ידו‬
‫של של סופר הגר"א‪ ,‬הרי שאף הגר"א‬
‫לא פסל רק אם המושב שוה ממש‬
‫בארכו להגג וכלשונו של בעל קהלת‬
‫יעקב הנ"ל )והשיג בזה על דברי בעל תשובות‬
‫והנהגות שליט"א שכתב דאם נראה לתינוק כאות‬
‫הלשכה ‪ /‬הגאון רבי עמרם יוסף הלוי יונגרייז שליט"א‬ ‫קס‬

‫אות ל' שנכתב ע"י מרן החזון איש זצ"ל‬
‫יש להעיר קצת על מש"כ הגר"ח‬ ‫ומזה‬
‫קניבסקי שליט"א )הובא בספר דעת‬
‫נוטה ח"ג תשובה תרפ"ג‪ ,‬ובריש ספר תמונת‬
‫האותיות( דלדעת הגר"א 'אדרבה צריך‬
‫להיות משהו פחות מחציו וכן דעת‬
‫מו"ח'‪ ,‬אולם יש להדגיש דלא הקפיד‬
‫ע"ז רק לכתחילה אך בדיעבד לא החמיר‬
‫בזה כלל וכמובא בקובץ ישורון )חלק ל"א‪,‬‬
‫עמוד קע"ב( שפעם נשאל על ס"ת‬
‫שמושב הלמ"ד היה יותר מחצי‪ ,‬וענה‬
‫שהעיקר שלא יהיה יו"ד למעלה )א‪.‬ה‪.‬‬
‫דבר זה יתבאר אי"ה במאמר הבא(‪ ,‬והשואל‬
‫חזר ושאל 'אבל מה עם המושב'‪ ,‬וענה‬
‫שוב 'העיקר שלא יהיה יו"ד למעלה'‪,‬‬
‫ארוכין יותר מחצי הגג )וכמבואר כי אף‬
‫הרי שלא חשש לזה עכ"פ בדיעבד‪,‬‬
‫בשוה קו תחתון לעליון לגמרי ג"כ לא פסל‬
‫אולם כאמור כי החזו"א לא הקפיד‬
‫שיהא פחות מחציו אף לכתחילה‪.‬‬
‫)להגר"מ שטרנבוך שליט"א‪ ,‬עמוד נ"ז( כתב‬
‫ולמעשה מאחר והדבר יצא מפי כהן‬
‫גדול‪ ,‬ה"ה מרן המשנה‬
‫ברורה‪ ,‬ע"כ מנהג העולם לחוש לזה‬
‫לכתחילה ולכתוב מושב הלמ"ד קצת‬
‫פחות מחצי אורך הגג‪ ,‬ועי' ספר תמונת‬
‫האותיות הנ"ל )ועוד בספרו 'מסורת‬
‫האותיות' )ב"ב תשס"א( שהאריך עוד בזה‬
‫ובקונטרס 'משמרת האמת' שם שהשיג על‬
‫מחבר אחד שחיבר ספר לחלוק עליו(‬
‫שמאריך לברר דהעיקר שהמושב צריך‬
‫להיות רק כשיעור קולמוס אחד ועכ"פ‬
‫לא יותר מחצי אורך הגג ]ועי'‬
‫בהסכמותיהם של גדולי ישראל להספר‬
‫מה שדנו בזה‪ ,‬ויש לציין לקונטרס‬
‫בירור דברים )ב"ב תשנ"ד( שמאריך‬
‫לסתור הרבה מדברי ספר תמונת‬
‫במנהג הסופרים שפוסלים בדיעבד‪ ,‬כן‬
‫בלמ"ד נזהרין שלא לעשות 'כ' ולכן‬
‫מקצרין קו התחתון ובמשנ"ב הביא כן‬
‫בשם הקה"י בשם הגר"א'‪ ,‬עכ"ל – הנה‬
‫שינה החזו"א קצת מלשונו של המשנ"ב‪,‬‬
‫דהמשנ"ב הביא בשם הגר"א דאם עשאו‬
‫ככ"ף אז הוא פסל וכן הוא במקור‬
‫בקה"י בשם הגר"א‪ ,‬אך החזו"א כתב‬
‫'נזהרין' שאינו רק זהירות לכתחילה‪ ,‬גם‬
‫שינה החזו"א וכתב דלהגר"א 'מקצרין'‬
‫את הקו התחתון‪ ,‬משמע דסגי במה‬
‫שהוא קצר מקו העליון‪ ,‬ולא כמו שכתב‬
‫המזנ"ב דלא ימשיכו רק מעט – וכאמור‬
‫חזי' כי כן עשה החזו"א מעשה בס"ת‬
‫שלו שמושבי הלמ"ד לפעמים היו‬
‫החזו"א(‪ ,‬ובספר הלכות הגר"א ומנהגיו‬
‫לתמוה על החזו"א שהרעיש עולמות נגד‬
‫הצ' הפוך אף שנתקבל בכל תפוצות‬
‫ישראל‪ ,‬ולמה לא ערער על הל' שעושין‬
‫למטה כמו כ' שנתפשט‪ ,‬ומביא מה‬
‫שסיפר לו תלמיד חכם אחד שהוא‬
‫בעצמו שאל את החזו"א למה אינו צווח‬
‫על האות ל' כנ"ל‪ ,‬והשיב החזו"א בקיצור‬
‫שבצ' נראה לו לפסול‪ ,‬וכוונתו שלא‬
‫צווח רק על האות צדי"ק שלדעתו פסול‬
‫הוא אם עושים יו"ד מהופך משא"כ בזה‬
‫אין דעתו לפסול‪.‬‬
‫‪4‬‬
‫צורת הלמ”ד שנכתב ע”י מרן החזון איש זצ”ל בעצמו‬
‫קסא‬ ‫צורת אות למ"ד‬

‫א( זה יצא ראשונה‪ ,‬מה שכתב‬ ‫אותיות הנ"ל וליישב מנהגן של‬
‫במשכנות יעקב הנ"ל שהוא‬ ‫הסופרים הקדמונים שהאריכו המושב[‬
‫הוא המקור היחיד לדברי הגר"א‪ ,‬ואחר‬ ‫– אך בודאי שאם האריך יותר מחציו‬
‫שהביא מה ששמע כי הגר"א פסל למ"ד‬ ‫אינו פסול דאף הגר"א לא פסל רק‬
‫כזו אשר המושב ארוך כגגה ולא שמע‬ ‫אם האריך המושב כאורך הגג ממש‪,‬‬
‫בשם הגר"א הטעם למה פסלו‪ ,‬ע"ז כתב‬ ‫ואף בזה דעת כמה פוסקים – ביניהם‬
‫הקהילות יעקב מדיליה טעם לזה מיוסד‬ ‫מרן בעל החזון איש – להכשיר‪,‬‬
‫עפ"י הזוה"ק‪ ,‬וז"ל 'ותמונת הלמ"ד‬ ‫וכאמור יש שעשו כן לכתחילה‪] ,‬וראה‬
‫מבואר בזוהר חדש שיר השירים שהוא‬ ‫גם בקובץ 'דבר ההתאחדות' )קובץ‬
‫כעין תמונת טי"ת‪ ,‬רק שהוי"ו הוא עומד‬ ‫מ"ד עמוד י"ט( שכן כתב מהרי"ץ‬
‫למעלה ובטי"ת הוא עומד בשוה‪,‬‬ ‫דושינסקי זצ"ל בס"ת שכתב לעצמו‪,‬‬
‫ומבואר מזה שלא כמו שנהגו הסופרים‬ ‫וע"ש שהכתב שלו היה עפ"י מה‬
‫לעשות גג התחתון רחב כמו העליון‪,‬‬ ‫שראה בס"ת של מרן החת"ס[‪.‬‬
‫אלא צריך להיות הגג התחתון עב וכפוף‬
‫לפניו מעט כעין גג העליון של טי"ת‬ ‫ב‬
‫שאינה רק כעין יו"ד למעלה בימין וכפוף‬
‫הנה נתבאר שיש ב' הדיעות כמה צריך‬
‫לפניו וכו' אבל לא כ"ף ממש ועליו וי"ו‬
‫להיות אורכה של מושב הלמ"ד‬
‫דא"כ אין שוה כלל לטי"ת‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫די"א שאורך מושבה כאורך גגה‪,‬‬
‫והנה לשונו של הזוה"ק – אשר עליו‬ ‫והסברא בזה פשוטה בזה כי צורת למ"ד‬
‫תמך בעל הקהילות יעקב את‬ ‫מורכבת אותיות כ"ו כמנין שמו יתברך‬
‫יסודותיו לפסול מושב הארוך – כך‬ ‫וע"כ צריך שתהיה אות כ' גמורה‪ ,‬אך‬
‫הוא‪' :‬וסבב אותה באות חד דאיהי ט'‪,‬‬ ‫מאידך מבואר בשו"ת קהילות יעקב‬
‫ט' ל' הות ובההוא סביבא דקא מסבב‬ ‫בשם הגר"א דאדרבה צריך לקצרה ואם‬
‫סחור סחור אתעביד בעיגולה ט'‪ ',‬ובעל‬ ‫האריך המושב כגגה פסולה‪.‬‬
‫הקהילות יעקב הבין בכונת דברי הזוה"ק‬
‫דר"ל שאם נהפוך צואר הלמ"ד כלפי‬ ‫והנה המנהג להמשיך המושב עד כנגד‬
‫מטה ישתנה מזה לאות טי"ת הפוך –‬ ‫כל אורך הגג מובנת היטב כדי‬
‫ומזה למד דע"כ המושב צריך להיות‬ ‫שיהיה לה צורת כ"ף וכנ"ל‪ ,‬אך שיטת‬
‫קצר דאל"כ לא ישתנה לאות טי"ת‬ ‫הגר"א טעונה בירור למה לא יעשה לה‬
‫הפוכה דהרי ראשה הימני של הטי"ת‬ ‫תואר כ"ף גמורה כמו שעושים בשאר‬
‫קצרה היא‪.‬‬ ‫האותיות שמצורפות מאותיות כ"ף וי"ו‬
‫)אות ט'‪ ,‬מ'‪ ,‬פ'(‪ ,‬ונביא בזה ארבעה טעמים‬
‫)ח"י‬‫כבר העיר בשו"ת להורות נתן‬ ‫אולם‬ ‫שכתבו בזה המפרשים ומה שיש לדון‬
‫סי' ה'( דלטעם זה אכתי אין‬ ‫בהם‪ ,‬והבוחר יבחר‪:‬‬
‫הלשכה ‪ /‬הגאון רבי עמרם יוסף הלוי יונגרייז שליט"א‬ ‫קסב‬

‫וא"כ כ"ש הכא לא תיפסל כיון דכל הוא‬ ‫לפסול אף אם האריך המושב יותר‬
‫עיקר צורתה‪.‬‬ ‫מחצי' דהרי באלפא ביתא באות ט' כתב‬
‫שראשה הראשון ארוכה ב' קולמסין‪,‬‬
‫ג( והסופר המפורסם הגאון רבי מנחם‬ ‫הרי דאף הטי"ת מותר להרחיב ראשה‬
‫דוידוביץ ז"ל בספרו מנחת‬ ‫יותר מרובה‪ ,‬וכ"כ בשו"ת לבושי מרדכי‬
‫הסופר מביא דברי הגר"מ שטרנבוך‬ ‫)תליתאי או"ח ב( דמותר להרחיב ראשה‬
‫שליט"א וחולק עליו ומבאר דעת הגר"א‬
‫הימיני של הטי"ת רק שלא ירחיבה יותר‬
‫באו"א‪ ,‬וז"ל 'טעם הדבר הוא כמש"כ‬
‫מידי דאז הוי שינוי צורה‪.‬‬
‫שו"ע הרב )סי' לו אות מ' פתוחה במוסגר(‬
‫וז"ל האותיות צריכות להיות ניכרות מיד‬ ‫ועוד יש לציין דמצינו פירוש אחר‬
‫כשרואין אותן ראי' קלה ולא עד‬ ‫בדברי הזוה"ק אשר לדבריו אזדא‬
‫שיסתכל בהן קצת ע"כ‪ ,‬הרי שמכלל‬ ‫לה ראייתו של בעל הקה"י‪ ,‬והוא בספר‬
‫כתיבה תמה שיכיר האות מיד מבלי‬ ‫פרדס רמונים לבעל הרמ"ק ]מתלמידי‬
‫להתבונן ואם ימשוך מושב הלמ"ד‬ ‫הב"י[ עיי"ש בשער ארבעה עשה‪,‬‬
‫למטה ממש עד כנגד סוף גגה יכול‬ ‫וכפירושו נקט גם בפירוש מתוק מדבש‬
‫להיות שהקורא ישתומם קצת עד שיכיר‬ ‫על הזוה"ק עיי"ש‪.‬‬
‫שהוא למ"ד‪ ,‬אבל אם מקצר קצת מושב‬
‫הלמ"ד מגגו ניכר מיד בראי' קלה שהוא‬ ‫ב( סברא אחרת בביאור חומרת הגר"א‬
‫למ"ד'‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬ולטעם זה אף אם האריך‬ ‫שטרנבוך‬ ‫הגר"מ‬ ‫כתב‬
‫כב' קולמסין‪ ,‬ואולי אף יותר מזה וכמו‬ ‫שליט"א בספרו הלכות הגר"א ומנהגיו‬
‫שרואים ברוב הסת"ם הישנים שהאריכו‬ ‫דהגר"א פסל מכיון שיש כאן צורת כ"ף‪,‬‬
‫כמעט כאורך גגה‪ ,‬מ"מ כשר אף להגר"א‬ ‫ולכן פוסל כל שהאריך המושב יותר‬
‫כיון דסוף סוף ניכר היטב שהוא אות ל'‪,‬‬ ‫מחצי' דבאופן כזה מסתברא להכשיר‬
‫עכ"ד‪ ,‬וגם על דבריו יש להעיר במש"כ‬ ‫אם עשה כן בכ"ף – ועכ"פ אם תינוק‬
‫דאם יאריך המושב כגגה 'יכול להיות‬ ‫יקראנה כ"ף – ע"כ הכא פסול הוא כיון‬
‫שהקורא ישתומם קצת עד שיכיר שהוא‬ ‫שעשה צורת כ"ף בתוך הלמ"ד‪.‬‬
‫למ"ד'‪ ,‬ולכאורה אינו כן דאם רואה‬
‫אולם סברא זו ג"כ אינה מובנת דמ"ש‬
‫הצואר אז מיד ידע שזה למ"ד‪ ,‬והרי אות‬
‫כ' ואות ב' וכן אות ס' ואות ם' יותר יש‬ ‫מהרבה אותיות אחרות שעשויים‬
‫להקורא לטעות ביניהם ומ"מ לא‬ ‫משני אותיות ולית מאן דחש‬
‫חיישינן לזה וא"כ כש"כ הכא‪.‬‬ ‫למיפסלינהו כיון דכך הוא עיקר צורתם‪,‬‬
‫ויתירה מזה דבמשנ"ב סי' ל"ו סק"ג‬
‫ובשו"ת אמרי בינה )להגרנ"ה פרענקל‬ ‫מביא דעת הגר"א עצמו דאפילו אם‬
‫זצ"ל‪ ,‬סי' י"ב( כתב באו"א‬ ‫מקצת אות נשתנה לאות אחר‪ ,‬כיון‬
‫דיש לחוש דכל האות נעשה כאות כ"ף‬ ‫דאינה אלא מקצת האות לא נפסל בכך‪,‬‬
‫קסג‬
‫מדבריו דאם עשה אפילו מושב כל‬
‫דהוא סגי וכשר‪.‬‬
‫הרבה פוסקים שמכשירים בזה‪ ,‬ראה‬
‫ג( המשנה ברורה בביאור הלכה מחמיר‬
‫דאף אם עשה מושב‪ ,‬כל שאינו‬
‫כשיעור מלא אות קטנה‪ ,‬היינו כגודל‬
‫אות י'‪ ,‬הרי היא פסולה‪.‬‬
‫סוף הגג ראיתי בחוט שני וז"ל 'ואומרים‬
‫והנה המשנה ברורה תמך יסידותיו על‬
‫דברי הפמ"ג‪ ,‬ולהיות כי האחרונים‬
‫השיגו עליו בהבנת דברי הפמ"ג ע"כ‬
‫אעתיק בזה אותיותיו המחכימות של‬
‫הפרי מגדים מה שכתב על דברי המחבר‬
‫בסעיף ט"ו בניקב יריכו של אות ה"א‬
‫דאם נשתייר בו כשיעור אות קטנה‬
‫כשר‪ ,‬על זה כתב הפמ"ג והילך לשונו‬
‫הזהב‪ :‬דה"ה לשאר אותיות‪ ,‬ד' ז' ח' ל'‬
‫ף' ץ' ק' ר' ת' דאם נשתייר מירך הימין‬
‫כיו"ד‪ ,‬די בכך‪ ,‬עכ"ל – ע"ז כתב‬
‫המשנ"ב דמה שהפמ"ג הזכיר אות ל'‪,‬‬
‫כונתו למושבה התחתון שאפילו אם‬
‫המשיכו למטה רק כיו"ד די בכך‪ ,‬אבל‬
‫אין לומר שכונתו להקל אפילו בקו‬
‫העגול האמצעי שמצד ימין‪ ,‬דא"כ אין‬
‫לה תמונת למ"ד כלל‪ ,‬עכ"ד – אולם‬
‫האחרונים השיגו על המשנ"ב דלכאורה‬
‫מוכח מדברי הפמ"ג על רגל הלמ"ד‬
‫שאם הוא ארוך כמלא אות קטנה כשר‬
‫אף אם לא עשה שום מושב כלל דהרי‬
‫בחדא מחתא מחתינהו לשאר האותיות‬
‫שהזכיר אשר בהם ודאי הכונה מלא אות‬
‫קטנה ב'גובהם' ולא מלא או"ק ב'רחבם'‪,‬‬
‫והרי הפמ"ג כתב להדיא 'אם נשאר‬
‫מירך ימין' וא"כ איך אפשר להוציא את‬
‫צורת אות למ"ד‬
‫בפרט שסופרים שאינם דייקנים כותבים‬
‫למעלה כעין יו"ד ולא כעין וי"ו )דיש‬
‫להלן(‪.‬‬
‫ד( עוד טעם אחר לדברי הגר"א לפסול‬
‫כשמושב הלמ"ד ארוך עד כנגד‬
‫שטעם שיטת הגר"א הוא משום דאיתא‬
‫בגמ' דל' הוא מגדל הפורח באויר‪ ,‬לפ"ז‬
‫י"ל דצריך שיהא קיצור התחתון ניכר‬
‫לעיין שהמושב קצר יותר מהגג כדי‬
‫שיהא צורת פריחה באויר'‪ ,‬אולם גם‬
‫טעם זה קשה להולמו דבפשטות מה‬
‫שאמרו על הלמ"ד שהוא כמגדל הפוח‬
‫באויר‪ ,‬הכונה רק לצואר הלמ"ד וראשה‬
‫ולא למושבה‪ ,‬וכן נראה מדברי כל‬
‫הפוסקים‪.‬‬
‫ב‬
‫ואדאיירינן עד עכשיו באורך המושב‬
‫עד כמה יכול להאריכה‪,‬‬
‫עוד רגע נדבר בה להשלמת הענין‬
‫בשאלה הפוכה‪ ,‬עד כמה יכול 'לקצרה'‬
‫ושלא יפסל‪ ,‬ומצינו בזה ג' שיטות‬
‫באחרונים‪ ,‬ונבארם אחת אחת‪:‬‬
‫בשלחן ערוך הרב משמע דאף אם‬ ‫א(‬
‫לא עשה כלל שום מושב להלמ"ד‬
‫כשר‪ ,‬וכן פסק קסת הסופר‪.‬‬
‫ב( במקדש מעט )סק"ח( כתב דאם‬
‫עשאה בלי היכר מושב כלל‬
‫משמע מהפוסקים דפסול‪ ,‬ע"כ‪ ,‬ומשמע‬
‫הלשכה ‪ /‬הגאון רבי עמרם יוסף הלוי יונגרייז שליט"א‬
‫דהמשנה ברורה מביא משו"ת אור‬
‫ישראל )למהר"י ליפשיץ‪ ,‬זקינו של תפארת‬
‫ישראל על המשניות( שכתב לפסול‪ ,‬והנה‬
‫בסי' מ"ו שם כתב האור ישראל לפסול‬
‫משום דחשוב שינוי בצורת האות ומביא‬
‫ראי' מהא דאמרו בגמ' שלא יעשה ווי"ן‬
‫יודי"ן וא"כ ה"נ לא יעשה הוי"ו שעל‬
‫הלמ"ד ליו"ד וכן מוכיח מהגמ' במנחות‬
‫)ל‪ (.‬דאמרו בין שיטה לשיטה כמלוא‬
‫שיטה‪ ,‬והוא כדי שראש הלמ"ד לא יגע‬
‫בשיטה העליונה ועיי"ש עוד ראיות‪,‬‬
‫ומסי' מ"ז שם והלאה הובאו תשובות‬
‫מגדולי דורו שחלקו עליו ודחו ראייתו‬
‫מדברי הגמ' דלא יעשה ווי"ן יודי"ן‬
‫דהגמ' איירי דוקא באות וי"ו גופא‬
‫שנשתנה ליו"ד משא"כ בנ"ד שלא‬
‫נשתנה הלמ"ד לאות אחרת כלל רק‬
‫ששינה מתמונתו שראוי להיות וכן דחו‬
‫שאר ראיותיו‪ ,‬וע"כ סבירא להו דכיון‬
‫שלא נזכר בגמ' שצריך לעשות צורת‬
‫וי"ו ע"כ אינו פוסל‪ ,‬ויש מי שאף מוסיף‬
‫לומר דאפילו בכ"ף יו"ד יש רמז לשם‬
‫הוי"ה דעולה כמנין ל' שהוא מנין שם‬
‫הוי"ה ב"ה עם ד' אותיותיו‪ ,‬אך הגאון‬
‫בעל אור ישראל על משמרתו עמד‬
‫והשיב לכל אחד מהחולקים עליו ליישב‬
‫שיטתו ולהפריך את טענתם עליו‪ ,‬עיי"ש‬
‫כל השתים עשרה תשובות מה שפלפלו‬
‫בזה גדולי ישראל זה עם זה‪.‬‬
‫שמקצרים הצואר של למ"ד ועושים‬
‫)ובעוד נקודה מעניינת נחלקו‪ ,‬אם‬
‫אפשר להוכיח דינים מספרים‬
‫וכתבים ישנים‪ ,‬דהגר"מ ראפף זצ"ל‬
‫)אב"ד האמבורג‪ ,‬ומרבותיו של רבי נתן אדלער‬
‫זצ"ל רבו של החת"ס( כותב )סי' מ"ז שם(‬
‫קסד‬
‫דבריו ממשמעותם ולומר שכונתו על‬
‫ירך התחתון‪.‬‬
‫ג‬
‫כבר נתבאר דאות למ"ד מורכבת‬
‫מאותיות כ' ו' כשם הוי"ה ב"ה‪,‬‬
‫ועד כאן ביארנו צורת ה'כ"ף' דהיינו רגל‬
‫ומושב הלמ"ד‪ ,‬ומעתה בא נבוא להיות‬
‫מעלין בקודש מכ"ף רג"ל עד רא"ש‬
‫וצואר הלמ"ד הרומז לאות וי"ו ממנין‬
‫כ"ו שבצורת הלמ"ד‪ ,‬ואשר על צואר זו‬
‫שנה דואג שלש מאות הלכות פסוקות‬
‫ונסתפק יחד עם אחיתופל ארבע מאות‬
‫בעו ולא איפשט אפילו חד מהם‬
‫כמבואר בסנהדרין ק"ו‪ :‬וברש"י שם‪.‬‬
‫הנה לכתחילה צריך לעשות כצורת וי"ו‬
‫ממש‪ ,‬דהיינו שיהא ראש הלמ"ד‬
‫עגול בצידו הימני‪ ,‬ועובי הצואר שהוא‬
‫נגד רגל הוי"ו‪ ,‬יתמעט והולך עד שתהיה‬
‫דקה בקצה התחתון מקום חיבורה לגג‬
‫האות כרגל הוי"ו שעביו מתמעט והולך‬
‫עפ"י סוד‪ ,‬ודברים אלו אינם מעכבים‬
‫בדיעבד – אך הפוסקים דנו על שיעור‬
‫'אורך' הצואר‪ ,‬שכאמור צריך להיות‬
‫כאורך רגל הוי"ו וכמש"כ כל הקדמונים‬
‫והובא במג"א סי' ל"ו‪ ,‬ובספר ברוך‬
‫שאמר צווח על אותם שאינם נזהרין‬
‫בזה‪ ,‬וז"ל 'לאפוקי מכל הסופרים בורים‬
‫הלמ"ד כמין יו"ד‪ ,‬מחמת שאינם עושים‬
‫ריוח בין שיטה לשיטה כמלא שיטה'‪,‬‬
‫אך לא נתבאר בדבריהם להדיא דפסול‬
‫אם לא האריך הצואר כפי מה צריך‪,‬‬
‫ולמעשה נחלקו האחרונים בדינו‬
‫קסה‬ ‫צורת אות למ"ד‬

‫ומזוזות יש להכשיר אבל במקום‬ ‫להוכיח מספרים ישנים להכשיר אם‬

‫שיכולין לתקן צריכים לתקן‪.‬‬ ‫עשה גובה הלמ"ד רק כאות יו"ד‪ ,‬ודימה‬
‫זאת למ"ש הש"ך )סי' ער"ה סק"ו( שאין‬
‫ובשו"ת דברי חיים )ח"ב סי' קל"א( כתב‬
‫לפסול ס"ת שצורת פרשיותיה שונה‬
‫דמה שהלמ"ד אין הצואר כמו‬
‫מדעת הרמב"ם כי מסתמא ידע הסופר‬
‫וי"ו אין זה לעיכוב ובפרט אם יכול לגרור‬
‫שיש גדול שחולק על הרמב"ם וסמך‬
‫קצת מגובה הראש באופן שיראה יותר‬
‫עליו‪ ,‬ובסי' נ"א חולק עליו בעל אור‬
‫כאות וי"ו‪ ,‬אולם צע"ק מדבריו בח"א‬
‫ישראל ודוחה סברתו ומביא משו"ת‬
‫יו"ד סי' נ"ה בנידון הס"ת שנכנסין‬
‫הריב"ש )סי' מ"ו( דאף מה שנהגו כמה‬
‫הלמדי"ן לתוך חלל כ' פשוטה והיא‬
‫שנים ורוב הספרים כתובים כך‪ ,‬אין מזה‬
‫מאותיות השם‪ ,‬והשיב הדברי חיים‬
‫ראי' להכשירו דאם הסופרים שלהם לא‬
‫דבאמת יש פוסלין בכה"ג‪ ,‬אך מ"מ לא‬
‫היו מומחים הלמענם תעזוב ההלכה‬
‫ימחוק לקצר ראש הלמ"ד דאז לא יהיה‬
‫וישתנה הדין עיי"ש‪ ,‬וידוע שכן היה גם‬
‫בו צורת וי"ו כראוי לגג של למ"ד עיי"ש‪,‬‬
‫וזה סותר קצת למש"כ כאן‪] ,‬אך י"ל‬ ‫דעת החזו"א שאין להביא ראי' מס"ת‬
‫דאין כונת הדברי חיים שם לומר שלא‬ ‫הישנים לענין היו"ד ההפוכה באות‬
‫יקצר ראש הלמ"ד מפני שיהא נראה‬ ‫צדי"ק והביא מבעל ברוך שאמר שכתב‬
‫)עכ"פ לפי הבנתו בדברי הברוך שאמר‪ ,‬ויש‬
‫כיו"ד דהרי כיון שרגלה ארוך כרגל וי"ו‬
‫ודאי אין בו צורת אות יו"ד‪ ,‬אלא כונתו‬ ‫שחולקים עליו בביאו"ד הב"ש ויתבאר במקומו‬
‫שלא יהא לו צורת וי"ו כראוי כיון‬ ‫אי"ה( על העושין יו"ד הפוכה 'ואילו היה‬
‫שהראש יהא דק‪ ,‬ואכתי צ"ב קצת דהא‬ ‫בידי הייתי מסלקם מן הכרם'‪ ,‬וכתב ע"ז‬
‫קיי"ל אין שיעור לעובי אותיות‪ ,‬וכונת‬ ‫החזו"א‪ :‬הנה נתגלה שכבר פשטה‬
‫הדברי חיים צ"ע[‪.‬‬ ‫הטעות לפני שש מאות שנה ולא היה‬
‫כח ביד ר"ש ברוך שאמר לבטלו‪ ,‬ולפיכך‬
‫ובעיקר דברי הדברי חיים דמותר לגרור‬ ‫אין כאן בירור ממה שימצאו ספרים‬
‫קצת מגובה הראש‪ ,‬הנה מדברי‬ ‫ישנים ביו"ד הפוך'(‪.‬‬
‫הדברי חיים משמע דהטעם דיכול לגרור‬
‫הוא משום שסובר דאינו מעכב בדיעבד‬ ‫ובשו"ת בית שלמה יו"ד ח"ב סי' קצ"ה‬
‫אם עשאו כיו"ד וכיון שאינו מעכב‬ ‫מדייק מדברי שו"ע הרב‬
‫בדיעבד שפיר מהני גרירה שיהא כשר‬ ‫שכתב 'צריך להיות צוארו ארוך כוי"ו‬
‫אף לכתחילה וכמו שכתב כן בשו"ת‬ ‫וראשו עגול לצד ימין וכו' וכל זה‬
‫שבט הלוי ח"ח סי' ט"ו להוכיח מדברי‬ ‫לכתחילה'‪ ,‬הרי כמעט מפורש בדבריו‬
‫המג"א סי' ל"ו באות ח' שנכתב דל"ת‬ ‫שאינו רק לכתחילה ואינו מעכב בדיעבד‪,‬‬
‫זיי"ן דכיון שכשר בדיעבד אין בזה‬ ‫ובקסת הסופר סי' ה' לשכה"ס סקי"ז‬
‫משום ח"ת וכמו שביאר במחצית השקל‬ ‫מביא ב' הדיעות בזה ומסיק דבתפילין‬
‫הלשכה ‪ /‬הגאון רבי עמרם יוסף הלוי יונגרייז שליט"א‬ ‫קסו‬

‫אך הרוצה לחוש לדברי הפוסלים בקיצר‬
‫הצואר‪ ,‬פשוט דלא מהני לדידהו מה‬
‫שיגרוד הגג דאכתי יהא פסול משום חק‬
‫תוכות‪ ,‬וע"כ לכאורה מי ששילם סכום‬
‫הגון בשביל פרשיות ואמר בפירוש‬
‫שרוצה שיהיו מהודרים אין ליתן לו‬
‫תפילין כאלו דאף שלדעת הרבה‬
‫אחרונים הרי הם כשרים לכתחילה אחר‬
‫שתיקנו‪ ,‬מ"מ הרי להפוסלים בעשה‬
‫בצואר כעין יו"ד אכתי פסולים התפילין‬
‫מדין חק תוכות‪ ,‬והרי כתב המשנ"ב‬
‫דלכתחילה יש 'ליזהר מאוד' לחוש‬
‫לדיעה זו )ועי' שו"ת שבט הלוי ח"ז סי'‬
‫קס"ד דאם עשה צורת יו"ד ולא צורת‬
‫וי"ו כיון שכשר רק בדיעבד לכו"ע‪ ,‬ע"כ‬
‫ודאי צריך להודיע להקונה ע"ז‪ ,‬אך‬
‫מדבריו בתשובה הנ"ל נראה שזה רק‬
‫אם לא גרר מעובי הגג‪ ,‬אבל אם גרר‬
‫מעובי הגג באופן שנתארך הצואר ונראה‬
‫כרגל וי"ו אז כשרר לכתחילה‪ ,‬אולם‬
‫להמבואר כאן אינו ממש לכתחילה‬
‫דלדעת הפוסלים בדיעבד בעשה רק‬
‫כצורת יו"ד ה"נ דפסול משום חק תוכות‬
‫וכמשנ"ת(‪.‬‬
‫מעובי הגג רק להשיטות דאם‬
‫האחרונים דהיכי שהוי"ו מחובר‬ ‫וכתבו‬
‫להכ"ף של הלמ"ד בסוף גג‬
‫שם‪ ,‬א"כ הכא נמי כיון שכשר בדיעבד‬
‫אף אם לא גרר ע"כ אם באמת גרר כשר‬
‫אף לכתחילה‪.‬‬
‫וחידוש בעיני מה שראיתי בקובץ‬
‫לשכת הקודש )קובץ ב' עמוד‬
‫פ"ז( במאמרו של הגאון רש"ק הכהן‬
‫גראס שליט"א שכתב דהגרי"ש אלישיב‬
‫זצ"ל ]ב[ הורה דאין לגרור מעובי ראש‬
‫הלמ"ד כדי שיהא בו שיעור וי"ו 'כיון‬
‫דמה שצריך לכתחילה נעשה ע"י חק‬
‫תוכות' וזה חידוש גדול וכאמור אין כן‬
‫דעת הדברי חיים ושבט הלוי ועוד‬
‫אחרונים‪ ,‬וגם הגרש"ק שליט"א כתב‬
‫לחלוק עליו דכל שכשר בדיעבד אין בו‬
‫משום חק תוכות ומביא ראי' מהא‬
‫דמבואר בהל' ציצית )סי' י"א ס"ד( דאם‬
‫עשה הציצית ארוך מידי יכול לקצרו‬
‫ואין בו משום תעשה ולא מן העשוי כיון‬
‫דאינו מעכב בדיעבד עיי"ש‪ ,‬ובאמת לא‬
‫היה צריך להביא ממרחק לחמו מהל'‬
‫ציצית דהרי בדברי המג"א בהל' תפילין‬
‫כבר מוכח כן וכדברי השבט הלוי הנ"ל‪.‬‬
‫אך לכאורה פשוט דלא מהני גרירה‬
‫קיצר הצואר כשר בדיעבד‪ ,‬וע"כ מהני‬
‫הגרירה לעשותו מ'דיעבד' ל'לכתחילה'‪,‬‬

‫ב‪ .‬ראה בקובץ 'ישורון' )קובץ ל"א‪ ,‬עמוד קע"ב( מש"כ חכ"א שהיה פעם בהכנסת ס"ת עם הגריש"א‬
‫זצ"ל ושאלו על מושב הלמ"ד שהיה יותר מהחצי‪ ,‬וענה‪ ,‬שהעיקר שלא יהיה יו"ד מלמעלה‪ ,‬וחזר‬
‫השואל ושאל אבל מה עם המושב‪ ,‬ושנה שוב 'העיקר שלא יהיה יו"ד'‪ ,‬וכתב עוד שהראה לו פרשת‬
‫תפילין שהצואר פחות קצת מוא"ו‪ ,‬ואמר שהוא בסדר‪' ,‬אמנם במשנה ברורה כתוב שיהיה וא"ו אבל‬
‫זה בסדר'‪ ,‬נמצינו למדין שמושב יותר מהחצי וגם צואר פחות מוא"ו כשרים ורק העיקר שלא יהיה‬
‫יו"ד‪ ,‬ע"כ מקובץ הנ"ל‪ ,‬ואולי כונתו למש"כ לק' בשם כמה אחרונים דאם בצירוף סוף גג הכ"ף יש‬
‫וי"ו כשר )ומש"כ בענין אורך מושב הכ"ף של הלמ"ד ראה בגליונות הקודמים משכ"ב(‪.‬‬
‫קסז‬
‫פסולות‪ ,‬וגם האות למ"ד בכלל זה –‬
‫והמשנ"ב במשנת סופרים באות אל"ף‬
‫הוסיף דבתפילין ומזוזות לא מהני תיקון‬
‫אף ע"י הוספת דיו משום דהוה שלא‬
‫כסדרן )וידוע שיש חולקים ע"ז וס"ל‬
‫דמהני תיקון ע"י הוספת דיו אף‬
‫בתפילין ומזוזות‪ ,‬עי' מקדש מעט באות‬
‫אל"ף סק"ג ובשו"ת צמח צדק ובספר‬
‫בנין אב שכן הורה הגרי"ז מינצברג זצ"ל‪,‬‬
‫אך דעת רוב הפוסקים בכללם הפמ"ג‪,‬‬
‫להחמיר בזה‪ ,‬וכאמור כי כן פסק‬
‫המשנ"ב‪ ,‬ויש לציין כי גם המק"מ עצמו‬
‫החמיר בזה במקום אחר‪ ,‬עי' דבריו‬
‫באות פ' סק"ה שהחמיר בזה‪ ,‬וצ"ע(‪,‬‬
‫וא"כ חידוש גדול נאמר כאן במשנ"ב‬
‫בשם ספר החיים דמ"מ א"צ להוציא‬
‫ס"ת אחרת‪.‬‬
‫והנה עיינתי בדברי הספר החיים וראיתי‬
‫שסברתו מה שמיקל בזה הוא כיון‬
‫שצורת הלמ"ד אינו מפורש בש"ס רק‬
‫שהב"י הביא בשם הברוך שאמר דבעי'‬
‫שיהא לו צורת וי"ו למעלה‪ ,‬אך כיון‬
‫שאין זה מבואר בש"ס ע"כ אינו מעכב‬
‫וכדברי הנוב"י בכמה מקומות )עי' בדבריו‬
‫כן בשבת א"צ להוציא אחרת ובחול‬
‫בחיו"ד קמא סי' ע"ד וסי' פ'‪ ,‬ובתנינא סי' קע"א‬
‫יתקן ובתפילין אם אין לו אחרים יניחם‬
‫דכל שאינו מפורש בש"ס אינו פוסל בדיעבד‪ ,‬ועי'‬
‫בלא ברכה ]ספר החיים וקסת הסופר['‪.‬‬
‫שו"ת סת"ם למהרש"ק סי' כ"ח מה שנתקשה‬
‫בדברי הנוב"י אלו(‪ ,‬ואחר שמאריך שם‬
‫לפלפל אם יש למצוא מקור בש"ס‬
‫דהלמ"ד צריך שיהא עליה אות וי"ו‪,‬‬
‫מסיק בזה"ל 'ולדינא נראה‪ ...‬א"כ י"ל‬
‫דאין זה מדינא דש"ס להיות עליו כעין‬
‫וי"ו‪ ...‬ולכך אם אירע כזה בס"ת בשבת‬
‫אין להוציא אחרת כיון דבלא"ה אין‬
‫צורת אות למ"ד‬
‫הכ"ף אז יש להקל יותר ולצרף סוף הגג‬
‫כהמשך מהרגל ואם בצירוף זאת יהא‬
‫כאורך רגל הוי"ו אז כשר לכו"ע‪.‬‬
‫עוד דנו הפוסקים אם עשה ראש‬
‫הלמ"ד כאות ז'‪ ,‬היינו שהראש‬
‫עובר משני הצדדין כראש זיי"ן‪ ,‬וסתימת‬
‫הפוסקים בזה להכשיר‪.‬‬
‫וראיתי בספר דעת נוטה שנשאל בזה‬
‫הגרח"ק שליט"א והשיב 'צ"ע'‪,‬‬
‫ויש להעיר דהרי יש לנו מעשה רב ממרן‬
‫החזון איש דבאות ל' שכתב בעצמו‬
‫בסוף ס"ת שלו נראה )ראה התמונה לעיל(‬
‫שראש הלמ"ד עובר גם מצד ימין )ואף‬
‫שכפי הנראה לא עשה כן בכונה‪ ,‬אך עכ"פ לא‬
‫פסלו והשאירו כך(‬
‫ד‬
‫בדין וי"ו של הלמ"ד שנעשה קו פשוט‬
‫כתב המשנ"ב במשנת סופרים סוף אות‬
‫למ"ד וז"ל‪' :‬למ"ד שנמצא ע"ג רק‬
‫כעין קו פשוט ]כזה[ ולא וא"ו יש‬
‫להכשיר בשעת הדחק דהיינו אם נמצא‬
‫וחידוש גדול יש כאן דהרי מבואר‬
‫בשו"ע )סי' ל"ב סעיף ח"י( דאות‬
‫אל"ף שראשה נעשה קו פשוט פסול‬
‫ולא מהני תיקון ע"י גרירה משום חק‬
‫תוכות עיי"ש‪ ,‬ורמ"א שם הוסיף דה"ה‬
‫שאר האותיות כיוד"י השי"ן והצדי"ק‬
‫והעיי"ן וכו' אם נעשו קו פשוט הרי הן‬
‫הלשכה ‪ /‬הגאון רבי עמרם יוסף הלוי יונגרייז שליט"א‬
‫מסיק 'אך אם נמצא כן בס"ת בשעת‬
‫הקריאה נראה לענ"ד דכדאי המה‬
‫הגדולים הנ"ל לסמוך עליהם שלא‬
‫להוציא ס"ת אחר‪ ,‬אך אם אפשר לתקן‬
‫מיד להפריד הדיבוק יעשו ויקראו אח"כ‬
‫עד הגמר ואח"כ יתקנו כראוי‪ ,‬ואם הוא‬
‫בשבת או גם בחול אם א"א להפריד‬
‫מיד יקראו כך ואח"כ יתקנו כראוי'‪ ,‬הרי‬
‫שלא הקיל רק בכה"ג‪ ,‬ומשמע דאם‬
‫נדבקה לגמרי אז צריך להוציא ס"ת‬
‫אחרת(‪ ,‬ולא כמו שהביא בלמ"ד‪ ,‬וכאמור‬
‫כי דבר זה צ"ע דבספר החיים נראה‬
‫שאין חילוק בין הלמ"ד לשאר אותיות‪.‬‬
‫למ"ד דהרי גם בשאר האותיות לא נזכר‬
‫אך יותר יש להעיר על דברי מהרש"ק‬
‫עצמו הנ"ל בספרו ספר החיים‬
‫שסותר משנתו למה שכתב הוא עצמו‬
‫בספרו שו"ת שנות חיים סי' צ"ג דגם‬
‫שם נשאל בשאלה כעי"ז שהוי"ו שעל‬
‫הלמ"ד היתה כעין וי"ו הפוכה שהראש‬
‫שלה פונה לצד ימין‪ ,‬ואחר שהאריך גם‬
‫שם לברר אם יש מקור בש"ס דבעי'‬
‫צורת אות וי"ו על הלמ"ד מסיק 'לכך‬
‫נראה דתואר וי"ו יש לה מקום בש"ס‪,‬‬
‫לכך אין להניח תפילין ההם היכי דאיכא‬
‫אחרים‪ ,‬ובס"ת בשבת לא יוציא אחרת‪,‬‬
‫ובחול אחרת'‪ ,‬ודברים אלו סותרים‬
‫לדבריו בספר החיים‪ ,‬ואם כי למעשה‬
‫דבריו בשני המקומות עולים כאחד‪ ,‬אך‬
‫חלוקים הם בטעמם מהקצה אל הקצה‪,‬‬
‫דבספר החיים כתב דכיון 'שאין' לו‬
‫מקור בש"ס ע"כ א"צ להוציא אחרת‬
‫ובחול יניחם בלא ברכה אם אין לו‬
‫אחרים‪ ,‬ומשמע דכל פסול שיש לו‬
‫מקור בש"ס צריך להוציא אחרת בשבת‪,‬‬
‫קסח‬
‫הספרים שלנו בחזקת כשרות וסומכין‬
‫בזה על הרמב"ם דסבירא לי' מברכין על‬
‫ספר פסול‪ ,‬לכך בשבת אין להוציא‬
‫אחרת‪ ,‬ובחול יתקן‪ .‬ובתפילין להניחם‬
‫בכל יום דיש חשש דיהיה קרקפתא‬
‫דלא מנח תפלין גם חשש ברכה לבטלה‪,‬‬
‫אין להניחם‪ ,‬רק יעשה לו אחרים –‬
‫ובעת הדחק דאין לו אחרים יניחם כך‬
‫בלא ברכה'‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫והנה מדבריו אלו נראה שסובר כן בכל‬
‫האותיות שיש בהם צורת יו"ד או‬
‫וי"ו ועשאם קו פשוט ולא רק באות‬
‫בש"ס דבעי' שיהא עליהם צורת וי"ו‪,‬‬
‫ומה שהספר החיים כתבו רק באות‬
‫למ"ד היינו משום דמעשה שהיה כך היה‬
‫ועל זה היתה השאלה עיי"ש‪ ,‬ולכן יש‬
‫להעיר על המשנ"ב דאחר שהביא באות‬
‫אל"ף לפסול בהחלט בכל האותיות שיש‬
‫בהם צורת וי"ו ושאף תיקון לא מהני‬
‫בהו לא הזכיר כלל דא"צ להוציא ס"ת‬
‫אחרת‪ ,‬ומשמע מזה דלית ליה סברת‬
‫הספר החיים הנ"ל שכתב דכיון שאין לו‬
‫מקור בש"ס אינו פסול בדיעבד וכסברת‬
‫הנוב"י וא"כ למה אח"כ באות למ"ד כן‬
‫הביא המשנ"ב דברי ספר החיים והרי‬
‫מדברי ספר החיים נראה פשוט שפסק‬
‫כן גם בשאר האותיות ולא רק באות‬
‫למ"ד וכנ"ל – וביותר יש לתמוה על‬
‫הקסת אשר מדבריו בחקירה ה' נראה‬
‫להדיא דאות אל"ף שנעשה קו משוך‬
‫צריך להוציא ספר אחרת )עיי"ש דאחר‬
‫שכתב להחמיר אם נוגע קוץ השמאלי‬
‫בגג האל"ף ]ודלא כמג"א שהקיל בזה[‬
‫קסט‬
‫בלשכת הסופר'‪ ,‬עכ"ל – ולא נתברר לי‬
‫אם כונתו לנטות להקל רק באות למ"ד‬
‫דנראה בקסת ובמשנ"ב דקיל קצת‬
‫משאר האותיות ]וזה צ"ע כנ"ל‪ ,‬גם צ"ע‬
‫דאי נימא דכונתו להמשנ"ב וקסת א"כ‬
‫איך התיר אף לתקן‪ ,‬והרי לא מצינו‬
‫שהמשנ"ב הקיל גם לתקן[‪ ,‬או דמיקל‬
‫כך בכל האותיות ד'הרבה פוסקים מהם‬
‫גדולי הוראה' חולקים על הפמ"ג‬
‫שמחמיר‪ ,‬ה"ה הצמח צדק והמקדש‬
‫מעט ועוד כמה פוסקים – ובח"ז סי'‬
‫קס"ד סק"ב כתב בזה"ל 'ואשר שאל‬
‫בענין אם נמצא בשעת קריה"ת קו‬
‫משוך בשוה באותיות שיש להן ראשים‬
‫כגון א'‪ ,‬ע'‪ ,‬ש'‪ ,‬אם צריך להוציא ס"ת‬
‫אחרת דיש מקום לצרף שיטת הסוברים‬
‫להכשיר בקו משוך‪ ,‬ובמשנ"ס וקסה"ס‬
‫הביא מס' החיים להגאון מהרש"ק‬
‫דבלמ"ד שחסר ראש הוא"ו א"צ להוציא‬
‫ס"ת אחרת‪ ,‬והעיר כב' ממה שמצא‬
‫בשו"ת בית שלמה יו"ד ח"ב סי' קכ"ו‬
‫דפשיטא ליה בקו משוך בשוה באות‬
‫אל"ף דצריך להוציא ס"ת אחרת‪ ,‬ואילו‬
‫שם סי' ק"כ משמע דמיירי בלמ"ד‬
‫שחסר הראש ונשאר ק הצואר ומכשיר‬
‫דיעבד כל תינוק מכשיר‪ ,‬ולכב' צ"ע‬
‫דשאר אותיות יהיו חמורים מלמ"ד –‬
‫ידוע שהגאון בית שלמה הוראתו ברורה‬
‫טובא‪ ,‬ולפי דעתו הג' יותר מקום להקל‬
‫בלמ"ד שחסר ראש הוי"ו דעכ"פ הצורה‬
‫בשלמה נשארת ושם למ"ד עליו יותר‬
‫ג‪ .‬אולם זה שלא כדברי הנוב"י שהביא מהרש"ק בספר החיים הנ"ל דהנוב"י ביו"ד קמא סי' ע"ד‬
‫שכתב להדיא דרק מה שאין לו מקור בש"ס א"צ להוציא אחרת‬
‫צורת אות למ"ד‬
‫וגם אין ענין להניחם אף באין לו אחרים‪,‬‬
‫ובשנות חיים כתב ממש היפוך מזה‪,‬‬
‫דכיון 'שיש' מקור לצורת הוי"ו שבלמ"ד‪,‬‬
‫ע"כ אין להניחם כשיש לו אחרים‪,‬‬
‫ובשבת א"צ להוציא אחרת ובחול יתקן‪,‬‬
‫הרי דאף בדבר שיש לו מקור בש"ס‬
‫א"צ להוציא אחרת ]ג[ – ולפ"ז לא קשה‬
‫כ"כ על המשנ"ב שהביא דברי הגרש"ק‬
‫אף שבאות אל"ף סובר דפסול בהחלט‪,‬‬
‫דהרי רש"ק איירי אף דפסול מדינא‬
‫דגמ' ומ"מ א"צ להוציא אחרת‪ ,‬אולם‬
‫אכתי יש להעיר על שלא הביא זאת‬
‫באות א' אחר שכתב דפסול ולא מהני‬
‫תיקון משום שלכ"ס‪ ,‬והיה לו להוסיף‬
‫דעכ"פ אם אין לו אחרים יניחם בלא‬
‫ברכה ושבשבת א"צ להוציא אחרת‪ ,‬וגם‬
‫דהמשנ"ב הביא מספר החיים‪ ,‬והרי שם‬
‫בספר החיים כותב הטעם מפני שאינו‬
‫פסול ממש כיון דלא נזכר בש"ס והרי‬
‫המשנ"ב לית לי' הא וכמפורש בדבריו‬
‫באות א' וכנ"ל‪ ,‬וצ"ע בכל זה‪.‬‬
‫ובשו"ת שבט הלוי ח"א סי' ז' סק"ה‬
‫כתב 'ואשר שאל בלמ"ד‬
‫שנמצא ראשה רק קו פשוט שהמקדש‬
‫מעט מתיר לתקנו האם אפשר לסמוך‬
‫עליו כיון שרוב האחרונים מחמירים‪,‬‬
‫האמת שיש מחמירים‪ ,‬אבל יש הרבה‬
‫מקילים ומהם גדולי הוראה‪ ,‬ע"כ אפשר‬
‫לסמוך ולתקן‪ ,‬ובלי תקון‪ ,‬להניח רק‬
‫בשעת הדחק בלי ברכה כמבואר‬
‫הלשכה ‪ /‬הגאון רבי עמרם יוסף הלוי יונגרייז שליט"א‬
‫כי הבית שלמה עצמו חזר בו להדיא‬
‫ממה שכתב להקל באות למ"ד והיא לו‬
‫נדפסה בתשובותיו לאו"ח סוסי"א וז"ל‬
‫'ומ"ש כ"ת להשיג עלי בענין למ"ד‬
‫שנמחקה ראשה ולא נשאר למעלה רק‬
‫צואר קצת בלי ראש‪ ,‬הנה הגם שלא‬
‫ראיתי היטב דברי כ"ת‪ ,‬אמנם לע"ע‬
‫בהשקפה ראשונה מסתברין לי דבריו‬
‫דאין להכשיר מכמה טעמים והדרנא בי‬
‫ממ"ש בתשובתי הראשונה בפרט שכ"ת‬
‫כ' שכ"כ הגאון אב"ד בראד בספרו‪,‬‬
‫ולע"ע לא עיינתי בזה ככל הצורך'‪,‬‬
‫עכ"ל‪ ,‬ומה שציין לדברי אב"ד בראד‪,‬‬
‫כנראה נתכוין לדבריו מהרש"ק בספרו‬
‫שנות חיים‪.‬‬
‫והנה מה שכתב דאף מהרש"ק לא‬
‫ויש לציין דאף שבט הלוי עצמו בחלק‬
‫ט' סי' ו' חזר בו ותברה לגזיזי' דאין‬
‫להקל בקו פשוט רק אם יש עליו איזה‬
‫קוץ ובליטה כל שהיא עיי"ש‪.‬‬
‫למ"ד אך ה"ה בשאר האותיות‪ ,‬ובשניהם‬
‫ועי' שו"ת יביע אומר ח"ז סוס"ג שביאר‬
‫סברת מהרש"ק דא"צ להוציא ס"ת‬
‫אחרת‪ ,‬דהגרש"ק אזיל בשיטת המק"מ‬
‫דמהני תיקון ולא חשיב שלכ"ס‪ ,‬ומבואר‬
‫באחרונים דכל דמהני תיקון אין צריך‬
‫להוציא ס"ת אחרת‪ ,‬וע"כ גם כאן א"צ‬
‫להוציא אחרת – אולם הדברים נסתרים‬
‫מדברי המשנ"ב דלהדיא פסק שלא‬
‫כדברי המק"מ ומ"מ הביא כאן לדברי‬
‫מהרש"ק‪.‬‬
‫[‬
‫קע‬
‫מאל"ף עם קו פשוט שצורת אל"ף‬
‫נפגמה טובא‪ ,‬והרי לענין אל"ף נפסק‬
‫פסול זה בפוסקים סי' ל"ב סי' ח' וגם‬
‫הגאון לא הקיל רק בראש למ"ד –‬
‫ולענין הוצאת ס"ת אחרת אני מקיל‬
‫כדעת הסוברים בשער אפרים סי' ה'‬
‫דאפשר לסמוך על יש אומרים יחיד‬
‫לענין בזיון שלא להוציא עוד ס"ת‬
‫ואפילו אם רוצים להחמיר בזה יש‬
‫מקום לחלק בין קודם שנשלמו שבעה‬
‫קרואים או לא או אם יש טירחא טובא‬
‫להוציא אחרת וכו' איברא בענין אל"ף‬
‫אין להקל כנ"ל שפסולו פשוט בפי'‬
‫הפוסקים'‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫הקיל רק באות למ"ד‪ ,‬כבר‬
‫נתבאר שזה אינו דבשתי התשובות שדן‬
‫בזה לא כתב שום סברא לחלק בין‬
‫האותיות רק שהשאלה היתה על אות‬
‫הורה כנ"ל דאין להוציא ס"ת אחרת‬
‫ושילבש התפילין אם אין לו אחרים‪ ,‬אי‬
‫משום דאין פסולו מפורש בש"ס כדבריו‬
‫בספר החיים‪ ,‬ואי משום דאף בדבר‬
‫שפסולו נראה מדין הש"ס ג"כ א"צ‬
‫להוציא אחרת וכדבריו בשנות חיים‪.‬‬
‫ומה שכתב השבט הלוי להוכיח מדברי‬
‫הבית שלמה שהקיל באות למ"ד‬
‫יותר מבשאר אותיות‪ ,‬פלא שלא העיר‬
‫קעא‬ ‫כתב פרשה במקום שאין צריך איך יעשה כדי לבטלה‬

‫הגאון רבי עקיבא משה שיינברגר שליט"א‬

‫מו"ץ שכונת מקור ברוך וראש לשכת הסת"ם של העדה החרדית‬

‫כתב פרשה במקום שאין צריך איך יעשה כדי לבטלה‬

‫ויכוח בין הלומדים‪ ,‬זה פוסל וזה מתיר‪,‬‬ ‫לכבוד הרב הגאון רבי חיים זלמן הלוי‬
‫עכת"ד שאילתך‪.‬‬ ‫שליט"א מח"ס המזוזה נכד האי‬
‫גאון רבי שלום הלוי אייזן זצ"ל מגדולי‬
‫ומקודם נברר את עיקר הדין היכי‬
‫המורים בעיה"ק ירושת"ו‪.‬‬
‫במקום‬ ‫סתומה‬ ‫שכתב‬
‫פתוחה וכן להיפוך‪ ,‬או שכתב פרשה‬ ‫מבוא השלום והברכה כראוי‬ ‫אחרי‬
‫במום דאין צריך להיות פרשה‪ ,‬והטעמים‬ ‫וכיאות למעכ"ת‬
‫בזה‪ ,‬ואח"כ נבוא לרון בשאלה זו‪ ,‬וכן‬
‫נברר אם עשה פרשה במקום שאין‬ ‫על דבר שאלתך בקראו בשבת בס"ת‬
‫צריך‪ ,‬אם מועיל לעשות נקבים‪ ,‬לבטלה‬ ‫והיה בשיטה אחת בסוף‪ ,‬אות ר'‬
‫מתורת פרשה‪ ,‬וכן נבאר דברי הפרמ"ג‬ ‫ארוך מאוד ונפסק הגג שניכר פרידתו‬
‫דמסתפק דהיכי שצריך להיות פרשה‪,‬‬ ‫ונראה לעין כל מרחוק‪ ,‬שבזה פסול‬
‫ונקבו תולעים החלל הריק אם מבטלו‬ ‫לכו"ע‪ ,‬כמו שכתב המ"ב בסימן ל"ה‬
‫מתורת פרשה‪.‬‬ ‫סעיף כ"ה בביאור הלכה ד"ה מכירם‪,‬‬
‫מ"מ בנידון דידן האות ר' נשאר בכשרות‬
‫בשו"ע יור"ד סימן רע"ה סעיף א' איתא‬
‫כיון דרוחב הגג המחובר יש בו שיעור‬
‫פרשה פתוחה שעשאה סתומה‪,‬‬
‫או סתומה שעשאה פתוחה יגנז‪ ,‬עכ"ל‬ ‫אות ר'‪ ,‬מ"מ השאלה היא‪ ,‬דכיון דמהיכן‬
‫המחבר‪ ,‬והוא דעת הרמב"ם בפ"ח‬ ‫שנפסק הגג עד סוף השיטה יש שיעור‬
‫מהלכות ס"ת ה"ג‪ ,‬ומשמע דלא מהני‬ ‫של ט' אותיות‪ ,‬וא"כ הוה פרשה במקום‬
‫תיקון‪ ,‬והרמ"א כתב וז"ל די"א שמותר‬ ‫שלא צריך להיות פרשה‪ ,‬ופסול‪ ,‬כמבואר‬
‫לתקנו כמו בשאר טעויות )הרא"ש‬ ‫ביור"ד סימן רע"ה בט"ז וש"ך סק"א‪,‬‬
‫והרשב"א וריב"ש( וכן נהגו הסופרים לתקנו‬ ‫ובמ"ב סימן קמ"ג סקכ"ה דכתב דאם‬
‫אם אפשר לו למחוק שלא יגע בשם‪,‬‬ ‫נמצא פתוחה או סתומה במקום שאין‬
‫כי אין לו לחתוך השם ולעשות נקבים‬ ‫צריך‪ ,‬צריך להוציא ס"ת אחרת‪.‬‬
‫ביריעה עכ"ל‪.‬‬
‫אולם נסתפקת כיון שיש במקום הריק‪,‬‬
‫צריך לבאר טעם הרמב"ם‬ ‫ולכאורה‬ ‫הגג של הר' שנפסק‪ ,‬א"כ אפשר‬
‫שאוסר לתקן‪ .‬והנה הריב"ש‬ ‫דאותו גג מציל‪ ,‬ולא הוה פרשה‪ ,‬והיה‬
‫הלשכה ‪ /‬הגאון רבי עקיבא משה שיינברגר שליט"א‬
‫שהרי היה חסר‪ ,‬נמצא שזה האות נכתב‬
‫שלא במקומו‪ ,‬שהרי היה חסר לפניו‬
‫אות‪ ,‬ולא קידש מקומו‪ ,‬וכשגוררין‬
‫וכותבים את הראוי הרי מוסיף קדושה‬
‫לזה הקלף‪ ,‬משא"כ הכא שהאות נכתב‬
‫במקומו כראוי בלא חסר ויתר וכל אות‬
‫שייך למקומו וקידש מקומו‪ ,‬ואם גוררים‬
‫את האות וכותבים אחר במקומו אינו‬
‫מעלה בקודש‪ ,‬וכל שלא מעלה אע"פ‬
‫שזה קדושה שוה אסור‪ .‬והרא"ש‬
‫והרשב"א סוברים דכיון דלא נכתבה‬
‫הפרשה באופן הראוי הוה ג"כ פסול‬
‫בס"ת‪ ,‬וע"י התיקון באותיות הוה שפיר‬
‫העלאה בקודש עכת"ד‪.‬‬
‫משום מצוה מן המובחר אסור לתקן‬
‫מה שמחדש בזה החת"ס לפי"ז‬
‫בשו"ע שהבאנו מיירי רק בפתוחה‬
‫שעשאה סתומה או להיפוך‪,‬‬
‫אבל אם עשאה פרשה במקום שלא‬
‫צריך להיות פרשה‪ ,‬אינו מבואר בשו"ע‪,‬‬
‫אולם בש"ך ובט"ז סק"א מבואר דכ"ש‬
‫שפסול אם עשאה פרשה במקום דלא‬
‫צריך להיות פרשה‪ ,‬וכן דעת רוב‬
‫הפוסקים‪ .‬אולם הב"ח כתב דלדעת רוב‬
‫הראשונים אם כתב פרשה במקום‬
‫דאינה צריכה להיות פרשה כשר‪ ,‬ולפי‬
‫זה כתב החת"ס דכיון דאי אפשר לדחות‬
‫דברי הב"ח בגילי דחיטתא‪ ,‬ע"כ אם‬
‫עשאה פרשה במקום דלא צריך להיות‬
‫פרשה‪ ,‬אי אפשר לתקן לכו"ע‪ ,‬כיון‬
‫דלדעת הב"ח כשר‪ ,‬א"כ אם ימחוק לא‬
‫הוה העלאה בקדושה ואסור‪ ,‬וא"כ גם‬
‫להרא"ש והרשב"א אסור למחוק עכת"ד‪.‬‬
‫וזה חידוש עצום‪ ,‬דלפי"ז כל אות שיש‬
‫קעב‬
‫בסימן ז' כתב הטעם דאם בא לתקן‬
‫צריך למחוק שורה או שני שורות‬
‫ולדחוק הכתב‪ ,‬ותיקון זה אסור לעשותו‬
‫לכתחילה‪ .‬דהא תניא לא ימעט הכתב‬
‫מפני ריוח שלמטה עכת"ד‪ .‬והוא מה‬
‫דאיתא בסימן רע"ג ס"ב וז"ל לא ימעט‬
‫הכתב מפני ריוח של מעלה ושל מטה‪,‬‬
‫ולא מפני ריוח שבין פרשה לפרשה‬
‫עכ"ל‪ ,‬וכן כתב הט"ז בסימן רע"ה סק"ב‬
‫טעמו של הרמב"ם משום שלא יצטרך‬
‫למעט הכתב ע"כ‪ .‬וקצת תמוה טעם זה‪,‬‬
‫דהלא דין זה שאסור למעט הכתב הוא‬
‫רק למצוה מן המובחר‪ ,‬ואם שינה כשר‬
‫כמש"כ המחבר בסימן רע"ג ס"ה‪ ,‬האם‬
‫בנידונינו שהוא כמו בדיעבד‪ ,‬ולגנוז‬
‫הידיעה‪ ,‬דבר זה הוא תימה‪.‬‬
‫מה שכתב זה בשו"ת חת"ס‬
‫בשו"ת חת"ס יור"ד סימן רס"א ביאר‬
‫את טעמו של הריב"ש באופן‬
‫אחר‪ ,‬דכיון דצריך למחוק האותיות‪,‬‬
‫ואח"כ לכתוב האותיות על המחק‪ ,‬הוה‬
‫כעין הורדה בקדושה‪ ,‬דמעיקרא נכתבו‬
‫האותיות על הקלף‪ ,‬ועתה נכתבים על‬
‫המחק‪ ,‬ובשלמא בחסידות ויתירות‬
‫יכול למחוק ולכתוב על המחק‪ ,‬אבל‬
‫שהאותיות נכתבו כדינם‪,‬‬ ‫היכי‬
‫ולהורידם בקדושה מחמת סתומה או‬
‫פתוחה אסור‪.‬‬
‫ועוד טעם כתב החת"ס משום הורדת‬
‫קדושת הקלף‪ ,‬דהיכי שכתב חסר‬
‫ויתר‪ ,‬וגוררים וכותבים על המחק‪ ,‬הרי‬
‫מתחילה נכתב האות שלא במקומו‬
‫קעג‬ ‫כתב פרשה במקום שאין צריך איך יעשה כדי לבטלה‬
‫המשמעות בשו"ת חת"ס בסימן רס"ד‪,‬‬
‫ובשו"ת מהרש"ם ח"ג סימן חצ"ר‪ ,‬וכתב‬
‫דכן מנהג הסופרים וכ"כ הקול יעקב‬
‫סימן ל"ב ס"ק קכ"ג‪.‬‬
‫דאין צריך להיות פרשה‪ ,‬ולפי דברי‬
‫מה הדין אם ממלא החלל בדיו אם‬
‫מהני‬
‫ובספר מלאכת שמים כלל י"ב סק"ד‬
‫הבני יונה הנ"ל כתב להתיר אם יש קרע‬
‫או תפר שניכר הוא שלא הניחו‬
‫לשם כוונת פרשה‪ ,‬ויש לדון אם ימלא‬
‫החלל בדיו שג"כ ניכר ונראה שלא האיר‬
‫הריוח לשם פרשה אם מהני‪ .‬וראיתי‬
‫במקדש מעט שם סק"ו שכתב דלדעת‬
‫הבני יונה מהני ג"כ טיוט דיו‪ ,‬ומילתא‬
‫דמסתברא‪.‬‬
‫מה שכתב בזה בשו"ת רע"א‬
‫ומצאתי בשו"ת רע"א תנינא סימן י"ד‬
‫שדן שם בשאלה היכי שיריעה‬
‫אחת קיצר בשני שיטין‪ ,‬וכתב שם‬
‫שיתקנו באופן שיאריך הרגלים של כ'‬
‫פשוטה ונון פשוטה וצדיק פשוטה‬
‫שבשורה האחרונה וימשיך אותם עד‬
‫למטה ובזה מבטלו מצורת פרשה ע"כ‪.‬‬
‫הרי היכי שעושה טיוט דיו מבטלו‬
‫מתורת פרשה‪ ,‬אע"פ שאין זה‬
‫ראיה ברורה‪ ,‬דהרי הטיוט דיו הוא‬
‫מאות כשירה‪ ,‬ורק ממשיך אותה עד‬
‫למטה‪ ,‬מ"מ קצת ראיה איכא‪ ,‬דהרי‬
‫רואים דהאריך יותר מגודל כתיבתו‪,‬‬
‫דהרי הוא מושך את האות שני שיטות‪,‬‬
‫ודבר זה אינו מצוי אצל הסופרים‪ ,‬ורק‬
‫כדי לבטל החלל‪.‬‬
‫בו ספק אם כשר או לא‪ ,‬אסור למחקו‪,‬‬
‫ומפשטות דברי הפוסקים לא משמע כן‪.‬‬
‫והארכתי בזה‪ ,‬כי בנידונינו הוא כעין‬
‫נידון החת"ס שעשאה פרשה במקום‬
‫החת"ס אי אפשר לתקן‪.‬‬
‫משיג על החת"ס וכתב מוסכם‬
‫מכל הפוסקים דלא כהב"ח‪ ,‬והשב יעקב‬
‫יור"ד סימן נ"ב כתב דדעת הב"ח בטל‬
‫במיעוטו נגד כל האחרונים‪.‬‬
‫ובשו"ת שבט הלוי ח"ב סימן קמ"ח‬
‫כתב לתמוה על דברי החת"ס‬
‫שמחדש שבמקום ספק אסור למחוק‪,‬‬
‫ונהיגי עלמא להיתר‪.‬‬
‫מה שמחדש בזה בספר בני יונה‬
‫בבני יונה בסימן רע"א כתב על הא‬
‫דאיתא בשו"ע דפתוחה שעשה‬
‫סתומה או להיפוך פסול זה רק שהקלף‬
‫ראוי לכתוב עליו‪ ,‬אבל אם יש היכר למה‬
‫לא כתב כאן‪ ,‬כגון שיש שם תפר או‬
‫קרע אפשר דיש להקל‪ ,‬דכיון דמוכח‬
‫שלא השאיר כאן פרשה‪ ,‬רק לא יכול‬
‫לכתוב כאן מחמת סיבה‪ ,‬ופסקו כוותיה‬
‫בקס"ה סימן ט"ו סעיף ד'‪ ,‬וכן הביא‬
‫הגרע"א בסימן רפ"ה בשם הגינת ורדים‬
‫בגן המלך אם הניח פנוי יכול לנקב‬
‫המקום הפנוי ע"כ‪ .‬הרי היכא דאיכא‬
‫היכר שלא השאיר פנוי מחמת פרשה‬
‫מותר‪ ,‬וכן פסק במלאכת שמים כלל י"ב‬
‫ובשו"ת מהר"ם שיק סימן רע"ט‪ ,‬וכן‬
‫הלשכה ‪ /‬הגאון רבי עקיבא משה שיינברגר שליט"א‬ ‫קעד‬

‫מיקרי פרשה‪ ,‬אלא הספק דהפרמ"ג הוא‬ ‫האם הפרמ"ג חולק ע"ז‬
‫אם בשעת כתיבה איכא פרשה לא‬ ‫בפרמ"ג באו"ח סימן ל"ב משב"ז קכ"ו‬
‫איכפת לן במה שעכשיו אינו פרשה‪ ,‬או‬ ‫מסתפק במקום שצריך להיות‬
‫כיון דעכשיו אינה פרשה ג"כ לא מהני‬ ‫פרשה‪ ,‬ואכלו תולעים את הקלף ונשאר‬
‫ומסיים דלא מצא ראיה לפשוט ספיקא‬ ‫חור במקום התשע אותיות אם זה מהני‪,‬‬
‫דהפרמ"ג‪ ,‬עכת"ד‪.‬‬ ‫ונשאר בצ"ע והובאו דבריו במ"ב סימן‬
‫ותמוה לי‪ ,‬דא"כ לפי"ד אם השאיר‬ ‫ל"ב סעיף ל"ו ביה"ל ד"ה מניחים‪ ,‬וא"כ‬
‫פרשה לא מהני אח"כ אפילו‬ ‫לכאורה חולק בזה על חידוש הבני יונה‪.‬‬
‫להרחיב את האותיות כדי לבטלה‬
‫ולענ"ד נראה שאפשר לחלק‪ ,‬כי הבני‬
‫מתורת פרשה‪ ,‬דבתר מעיקרא אזלינן‪,‬‬
‫יונה מיירי שעשה פרשה‬
‫וזה מפורש דמהני כמו שכתבנו דאם‬
‫במקום שלא צריך‪ ,‬ע"כ אם עשה נקבים‬
‫הרחיב האותיות בודאי מהני כמבואר‬
‫או שיש שם חתך ולא יכול לכתוב‪,‬‬
‫בש"ך וט"ז ריש סימן רע"ה‪.‬‬
‫מוכח דאין כאן פרשה‪ ,‬אבל במקום‬
‫ואפשר הגרש"ק סובר דהיכי דצריך‬ ‫שצריך להיות פרשה ויש שם חור‪ ,‬אינה‬
‫פרשה‪ ,‬מהני גם אם אח"כ‬ ‫נקראת פרשה‪ ,‬וזה הספק של הפרמ"ג‪,‬‬
‫נתבטל מתורת פרשה‪ ,‬דבתר מעיקרא‬ ‫אולם זה אינו‪ ,‬דלפי צד של הפרמ"ג‬
‫אזלינן‪ ,‬אבל אם אין צריך פרשה‪,‬‬ ‫דהוה פרשה‪ ,‬א"כ אין זה ביטול פרשה‪,‬‬
‫והשאיר פרשה‪ ,‬מהני גם אח"כ לבטלו‪,‬‬ ‫ונראה לי לחלק‪ ,‬כי בנידון הפרמ"ג‬
‫כיון שעכשיו אין בו פרשה אינו פסול‪.‬‬ ‫שאכלו התולעים הקלף אחר הכתיבה‪,‬‬
‫ועדיין צ"ע‪.‬‬ ‫וזה ניכר שלא הסופר עשה זאת‪ ,‬רק‬
‫תולעים שעשוה אחרי הכתיבה‪ ,‬בזה‬
‫תמיהה עצומה בזה‬ ‫אפשר להסתפק‪ ,‬אבל היכי שיש קרע‬
‫שיכול להיות שזה היה לפני הכתיבה‪,‬‬
‫לפי מה שביארנו דרוב רובם של‬
‫או שהסופר עשה חדרים בכוונה‪ ,‬הרי‬
‫הפוסקים סברי דמהני לעשות‬
‫ביטלו מתורת פרשה‪ ,‬דהרי ניכר לכל כי‬
‫נקבים היכא שהשאיר כשיעור פרשה‬
‫הסופר לא רוצה לעשות שם פרשה‪.‬‬
‫היכי דלא צריך‪ ,‬או פתוחה במקום‬
‫סתומה‪ ,‬והמהרש"ם כתב דכן נהגו‬
‫באשכנז‪ ,‬ובקול יעקב כותב דכן נהגו‬ ‫מה שחידש בזה הגאון רבי שלמה‬
‫בבגדד‪ ,‬א"כ למה כתב הרמב"ם‬ ‫קלוגר‬
‫ובעקבותיו המחבר‪ ,‬דהיכי שעשה‬ ‫בשו"ת שנות חיים שו"ת סת"ם‬
‫סתומה פתוחה או להיפוך יגנז‪ ,‬הרי יכול‬ ‫בהשמטות להלכות סת"ם‬
‫לעשות נקבים‪ ,‬ובפרט לדעת החת"ס‬ ‫סימן י"ד כתב הגאון רבי שלמה קלוגר‬
‫דסובר דהטעם של הרמב"ם הוא משום‬ ‫לחדש דהפרמ"ג סובר דבודאי נקבים לא‬
‫קעה‬ ‫כתב פרשה במקום שאין צריך איך יעשה כדי לבטלה‬

‫שבגליון שלפניו איכא שיטה בנויה‪ ,‬והוה‬ ‫הורדה בקדושת האותיות או הקלף‪,‬‬
‫פרשה במקום דלא צריך פרשה‪ ,‬וע"ז‬ ‫וכאן בעשיית נקבים אין כאן שום הורדה‬
‫כתב החת"ס וז"ל חזרנו על כל צדדי‬ ‫בקדושה‪ ,‬א"כ למה לא מועיל נקבים או‬
‫קולא ולפע"ד אין למצוא יתר‪ ,‬עכ"ל‪,‬‬ ‫טיטו דיו‪ ,‬וצ"ע לפי טעמו של החת"ס‪.‬‬
‫ולמה לא כתב שיעשה נקבים או טיוט‬
‫דיו‪ ,‬ובזה אין בהם הטעמים לאיסור כפי‬ ‫אולם לפי הבנת הט"ז בדברי הריב"ש‬
‫שביארנו‪ ,‬ובחת"ס סימן ר"ד משמע‬ ‫דכיון שיצטרך לדחוק הכתב אין‬
‫דסובר דנקבים מהני כדעת הבני יונה‪.‬‬ ‫זה מצוה מהמובחר ולכן יגנז‪ ,‬אפשר‬
‫לומר שהרמב"ם סובר דגם עשיית‬
‫מש"כ בספר אמרי בינה‬ ‫נקבים או טיוט דיו אינו מצוה מהמובחר‪.‬‬
‫ועיין בט"ז סימן רע"ג ססק"ז על הא‬
‫שוב מצאתי בספר אמרי בינה חלק‬ ‫דראה נוהגים שבסוף שורה עושים שני‬
‫התשובות סימן ח' שחלק על‬ ‫שירטוטים דקות מדיו לרוחב האותיות‪,‬‬
‫דברי הגרע"א והבני יונה הנ"ל דמהני‬ ‫ועיין שם הטעם שעשו זאת‪ ,‬וע"ז כתב‬
‫נקבים‪ ,‬וראייתו היא ממה שהרמב"ם לא‬ ‫הט"ז וז"ל דיש בזה עבירה "שעושה‬
‫נתן עצה זו‪ ,‬וכן החת"ס על כן חולק‬ ‫שינוי ממה שהיה בתורת משה"‪ ,‬ע"כ יש‬
‫וסובר שלא מהני‪ ,‬ומביא ראיה ג"כ‬ ‫לגרוד אותן השירטוטין עכ"ל‪ ,‬וא"כ‬
‫מדברי המג"א בסימן ל"ב סקל"ג שכתב‬ ‫אפשר דגם טיוט דיו למלאות חלל של‬
‫דאם כתב תיבה יתירה‪ ,‬ואת יהיה חלק‬ ‫פרשה או נקבים אין זה ככתוב בתורת‬
‫של אותיות‪ ,‬חותך למשוך אות ה'‪ ,‬אע"פ‬ ‫משה‪ ,‬ע"כ סובר הרמב"ם דיגנז‪ ,‬דהרי‬
‫שלא יהיה רגל השמאלית של ה' דחוף‬ ‫הרמב"ם סובר דהיכי שיתקננו בדרך‬
‫אלא באמצע וזה קולא וחולק ומקשה‬
‫שלא יהיה מצוה מן המובחר אסור‬
‫האמרי בינה דלמה לא כתב המג"א‬
‫לתקנו ויגנז‪) .‬ועיין בש"ך סימן רס"ה‬
‫שיעשה נקבים‪ ,‬אלא ע"כ דסובר דזה‬
‫סק"ג בשם הלבוש דלעשות נקבים‬
‫לא מהני‪.‬‬
‫בס"ת אין זה הידור‪ ,‬והש"ך חולק עליו‬
‫אמנם מה דקשה לי על האמרי בינה‪,‬‬ ‫בזה בפירוש דברי הרמ"א‪ .‬אבל גם‬
‫דהרי הגרע"א גופא בתשובותיו‬ ‫הש"ך סובר דאין זה הידור‪ .‬ועיין בשו"ת‬
‫תנינא סימן י"ד הובא לעיל‪ ,‬חיפש‬ ‫כנסת יחזקאל יור"ד סימן ח' דסובר‬
‫עצות איך למלא שיטה פנויה‪ ,‬ולמה לא‬ ‫כדעת הלבוש‪ ,‬אולם לפי הרמ"א מותר‪,‬‬
‫נתן העצה לעשות נקבים‪ ,‬כמש"כ‬ ‫וזה כוונת כל הפוסקים‪.‬‬
‫הגרע"א בעצמו בריש סימן רע"ה בשם‬
‫אולם מה שתמוה לי הרבה היא דעת‬
‫הגן המלך‪.‬‬
‫החת"ס‪ ,‬שהנידון היה שכתב‬
‫לתרץ קושית האמרי בינה‬ ‫ואפשר‬ ‫בגליון אחד מ"ט שורות ובגליון‬
‫דכולם לא נתנו עצה זו של‬ ‫שלאחריו כתב נ' שורות‪ ,‬א"כ יוצא‬
‫הלשכה ‪ /‬הגאון רבי עקיבא משה שיינברגר שליט"א‬
‫בס"ת‪ ,‬דהקריאה הוא מדרבנן‪ ,‬וראייתו‬
‫היא דלמה המתין הגרע"א לכתוב דין זה‬
‫עד הלכות ס"ת‪ .‬וראיה קלושה היא‪,‬‬
‫ועיקר ראייתו דהמג"א חולק ע"ז‬
‫מדהתיר להאריך ה' עד שהרגל‬
‫השמאלית נמצאת באמצע‪ ,‬ולמה לא‬
‫ינקב‪ ,‬ולפי מה שהבאנו שהגרע"א גופא‬
‫כתב כדברי המג"א‪ ,‬ולא נתן עצה לנקב‬
‫גם בס"ת‪ ,‬על כרחך שאין ראיה מדברי‬
‫המג"א‪ ,‬והטעם הוא כמו שביארנו‪,‬‬
‫ובודאי צריך לתקן‪ ,‬מ"מ מי שבדק את‬
‫פרשיותיו‪ ,‬ומצא אות ד' ארוכה שנפסק‬
‫כציור נידוננו לא אמרינן שהניח תפילין‬
‫פסולות‪.‬‬
‫בנידונינו נראה דכו"ע מודו בזה‬
‫בנידון שאלת מע"כ‪ ,‬נראה פשוט דכו"ע‬
‫מודה דאינו צריך להוציא ס"ת‬
‫אחרת‪ ,‬כיון דניכר לכל כי הקו הוא חלק‬
‫מאות ר' שנפסק‪ ,‬ולא הפסק פרשה‪ ,‬וגם‬
‫האמרי בינה מודה‪ ,‬וכן נלע"ד‪.‬‬
‫לענין תפילין‪ ,‬והאמרי בינה רוצה לחדש‬
‫עקיבא משה שיינברגר‬
‫[‬
‫קעו‬
‫נקיבת נקבים או טיוט דיו‪ ,‬כי השאלות‬
‫היו מסופרים שכתבו ס"ת ואם יעשו‬
‫נקבים או טיוט דיו לא ימצאו להם קונה‪,‬‬
‫ע"כ נתנו עצות אחרות‪ ,‬ולכן הגרע"א‬
‫בתשובותיו שמיירי בסופר שכתב ס"ת‬
‫לא נתן עצה זו‪ ,‬משא"כ בשו"ע דמיירי‬
‫בס"ת שנמצא כבר בבהכנ"ס או בתפילין‬
‫שלו כנידון הגן המלך‪ ,‬בזה נתן ה זו‪.‬‬
‫מ"מ להלכה פסקו רוב הפוסקים דמהני‬
‫לבטל פרשה במקום שאין צריך‬
‫להיות פרשה ע"י עשיית נקבים או טיוט‬
‫דיו כמו שהבאנו למעלה‪.‬‬
‫גם בתפילין ומזוזה הדין כן‬
‫מה שביארנו שמהני לעשות נקבים או‬
‫טיוט דיו הוא גם בתפילין ומזוזות‪,‬‬
‫האם כתב תיבה מיותר‪ ,‬ומוחקה‪ ,‬ויש‬
‫שם שיעור פרשה‪ ,‬ואין יכול להאריך‬
‫מלפניו ואחריו‪ ,‬יכול לנקב או לטייט‬
‫דהרי הגן המלך שמביאו והגרע"א מיירי‬
‫דהגרע"א לא פסק כהגן המלך רק‬
‫קעז‬

‫צבי רייזמן‬
‫מחבר ספרי רץ כצבי )ט"ו חלקים(‬
‫איש עסקים‪ ,‬לוס אנג'לס‬

‫אשה במצות כתיבת ספר תורה‬

‫בשנים האחרונות השתתפתי לא פעם בטקס הכנסת ספר תורה שנכתב על ידי אשה‬
‫לעילוי נשמת בעלה‪ ,‬אשר במהלכו‪ ,‬בשעת כתיבת האותיות‪ ,‬שאלה האשה ]התורמת[‬
‫האם מותר לה לכתוב אות בספר התורה‪ ,‬והסופר אמר לה שהיא לא רשאית‪ .‬כאשר‬
‫שבתי לביתי התעוררתי לחקור ולברר‪:‬‬
‫• האם בכלל יש חיוב לאשה לכתוב ספר תורה‪ ,‬כפי שיש חיוב לאנשים‪ .‬ואם לא‪ ,‬האם‬
‫יש לה מצוה לכתוב ולהכניס ספר תורה לבית כנסת‪ .‬ומה הדין כאשר אשה תורמת‬
‫ומכניסה ספר תורה לבית הכנסת‪ ,‬האם רשאית לברך 'שהחיינו' בסיום הכתיבה‪.‬‬
‫• האם נשים יכולות לכתוב בעצמן אותיות בספר תורה‪ ,‬ואם לא‪ ,‬האם יכולות למנות‬
‫שליח שיכתוב עבורן ספר תורה‪.‬‬
‫• האם מותר לנשים לתפור את היריעות של ספר תורה‪.‬‬

‫ההכרחיות" המוטלות על כל אדם‬ ‫כּתבוּ‬ ‫א‪ .‬מהפסוק )דברים לא‪ ,‬יט( ְ ַ ָ‬

‫"ועתּה ִ ְ‬
‫בישראל‪ ,‬אשר "יש מהן שש וארבעים‬ ‫השּׁירה ַה ֹזּאת‬ ‫לכם ֶאת ַ ִ ָ‬ ‫ֶָ‬
‫מצוות הנשים חייבות בהן גם כן‪ ,‬וארבע‬ ‫בּפיהם"‪,‬‬
‫שׂימהּ ְ ִ ֶ‬‫ישׂראל ִ ָ‬
‫בּני ִ ְ ָ ֵ‬‫מּדהּ ֶאת ְ ֵ‬
‫ְַול ְ ָ‬
‫עשרה מצוות מהן שאין הנשים חייבות‬ ‫שנצטווינו‬ ‫ב(‬ ‫כא‪,‬‬ ‫)סנהדרין‬ ‫למדו חז"ל‬
‫בהן"‪ .‬והמצוה השש עשרה במנין זה היא‬ ‫במצות כתיבת ספר תורה‪.‬‬
‫"לכתוב ספר תורה ונשים פטורות"‪.‬‬
‫)הלכות ספר תורה פ"ז ה"א(‬ ‫והנה הרמב"ם‬
‫]במאמר מוסגר‪ ,‬הראי"ה קוק כתב בספרו‬
‫פסק‪" :‬מצות עשה על כל איש‬
‫דעת כהן )הלכות ספר תורה סימן קסח( על‬
‫ואיש מישראל לכתוב ספר תורה לעצמו‪,‬‬
‫"מנין ששים המצוות" המבואר בדברי‬
‫השּׁירה‬
‫לכם ֶאת ַ ִ ָ‬
‫כּתבוּ ָ ֶ‬
‫ועתּה ִ ְ‬
‫שנאמר ְ ַ ָ‬
‫הרמב"ם‪" :‬לעניות דעתי אין לבנות יסוד‬
‫ַה ֹזּאת"‪ .‬בדבריו מדוייק כי החיוב הוא על‬
‫כלל על הדברים הכתובים שם‪ ,‬שניכר‬
‫כל "איש ואיש"‪ ,‬ומכאן ברור שאשה אינה‬
‫לעין הרואה שנשתבש הרבה על ידי‬
‫חייבת במצוה זו‪ .‬וכן משמע מדבריו בספר‬
‫מעתיקים‪ .‬שאי אפשר ליישב כלל מה‬
‫המצוות )מצות עשה יח( "שציוונו שיהיה‬
‫טעם מנה קצת מצוות ולא מנה קצתן‪,‬‬
‫לכל איש ממנו ספר תורה לעצמו"‪.‬‬
‫וגם בגוף הספר לא כתב שאין הנשים‬
‫חייבות בה כדרכו בכל המצוות שאין‬ ‫ספר המצוות מנה הרמב"ם‬ ‫בסוף‬
‫הנשים חייבות"[‪.‬‬ ‫עשה‬ ‫מצוות‬ ‫"שישים‬
‫הלשכה ‪ /‬אשה במצות כתיבת ספר תורה‬
‫חייבים בתלמוד תורה‪ ,‬וכמו כן לכתוב‬
‫אותה‪ ,‬ולא הנקבות"‪ .‬ומבואר בדבריו כי‬
‫מצות כתיבת ספר תורה תלויה במצות‬
‫תלמוד תורה‪ .‬ולכן כשם שנשים פטורות‬
‫מלימוד תורה‪ ,‬כך הן פטורות מכתיבת‬
‫ספר תורה‪.‬‬
‫קד( "אעפ"י שהשאגת אריה מקשה על‬
‫אולם השאגת אריה דחה זאת‪" :‬דוחק‬
‫לומר דמצות עשה דכתיבת ספר‬
‫תורה הוא בכלל תלמוד תורה דקא‬
‫חשיב ליה‪ ,‬דהא וודאי תרי מילי נינהו‪,‬‬
‫וכמו שיתבאר לקמן בסימן שאחרי זה‬
‫)סימן לו("‪ .‬וכוונתו למה שכתב שם‪" :‬אטו‬
‫טעם מצות כתיבת ספר תורה משום כדי‬
‫ללמוד בה היא‪ ,‬דאם כן אם יש לו ס"ת‬
‫בשום ענין שיהיה‪ ,‬כיון שיכול ללמוד‬
‫ממנה קיים מצוה זו‪ ,‬אם כן אמאי אמר‬
‫רבא )סנהדרין כא‪ ,‬ב( אף על פי שהניחו‬
‫לו אבותיו לאדם ס"ת מצוה לכתוב‬
‫משלו‪ ,‬הרי יכול ללמוד מס"ת זו שהניחו‬
‫לו אבותיו‪ .‬אלא וודאי עיקר המצוה הוא‬
‫שיהא לו ספר תורה שכתבה הוא בעצמו‬
‫משלו"‪ .‬חיוב כתיבת ספר תורה אינו‬
‫תלוי בחיוב לימוד תורה‪ ,‬שהרי מצוה‬
‫לכתוב ס"ת גם כאשר כבר יש לו ס"ת‬
‫שהניחו לו אבותיו והיה יכול ללמוד‬
‫מספר זה‪ .‬ולכן ברור שצריך ס"ת שכתב‬
‫בעצמו‪ ,‬וזהו הס"ת שחייב בכתיבתו‪,‬‬
‫ללא קשר למצות לימוד התורה‪ .‬ואם כן‬
‫גם נשים שאינן מצוות בלימוד תורה‪,‬‬
‫מדוע שלא תהיינה חייבות בכתיבת ספר‬
‫תורה כמו אנשים‪ ,‬הרי אין כל קשר בין‬
‫שני החיובים‪.‬‬
‫קעח‬
‫בדברי הרמב"ם לא נתפרש הטעם‬
‫לפטור נשים ממצות כתיבת‬
‫ספר תורה‪ .‬וכפי שתמה על דבריו‬
‫השאגת אריה )סימן לה( "וזו תימה מנין‬
‫לו זאת" ]אך יש לציין למה שכתב‬
‫בספר פסקים וכתבים )ח"ד או"ח סימן‬
‫הרמב"ם ז"ל בספר המצוות )מצוה יח(‬
‫ובסוף מנין המצוות‪ ,‬אי אפשר להכריע‬
‫כנגדו אם לא בראיות מכריחות‪ .‬ואם כי‬
‫רבינו השאגת אריה רב גובריה כחד‬
‫מתקיפי קדמאי‪ ,‬אין זה לענ"ד נכנס‬
‫אפילו בגדר ספק‪ .‬לפי שלא מצינו‬
‫להרמב"ן ולהראב"ד ז"ל שישיגוהו‬
‫להרמב"ם בזה‪ .‬ובכלל לא ידוע לנו שום‬
‫פוסק ראשון שחולק עליו‪ .‬ועוד שאין‬
‫רבינו הגדול ]הרמב"ם[ אומר דבר זה‬
‫בלשון "יראה לי"‪ ,‬כדרכו במקום שאין‬
‫לו יסוד ברור מחז"ל‪ ,‬אלא בסתמות‬
‫ובוודאות‪ .‬וברור איפוא‪ ,‬שמה שהוא‬
‫כותב בסוף מנין המצוות שאין האשה‬
‫חייבת במצוה זו‪ ,‬ושעל פי הנחה זאת‬
‫הוא פוסק ביד החזקה )הלכות ס"ת פ"ז‬
‫ה"א( על כל איש איש הממעט אשה‪,‬‬
‫לקוח מדברי רז"ל באיזה מקור שאינו‬
‫מצוי עוד בידינו‪ ,‬וכהנה רבות"[‪.‬‬
‫האם מצות כתיבת ספר תורה תלויה‬
‫במצות תלמוד תורה‬
‫ב‪ .‬בפשטות נראה כי הרמב"ם סבר‬
‫כדברי ספר החינוך )מצוה‬
‫תריג( שמצות כתיבת ספר תורה "נוהגת‬
‫בכל מקום ובכל זמן בזכרים שהם‬
‫קעט‬ ‫אשה במצות כתיבת ספר תורה‬

‫בהם‪ ,‬וכמו שכתב הבית יוסף באורח‬ ‫)ח"א סימן‬ ‫וכן מבואר בשו"ת בית הלוי‬
‫חיים )סוף סי' מח( בשם הסמ"ג"‪ .‬למרות‬ ‫ו( שכתב‪" :‬עיקר הדבר לא נהירא‬
‫שנשים לא נצטוו בלימוד התורה‪ ,‬הן‬ ‫כלל לומר דהרמב"ם יפטור לנשים‬
‫מברכות ברכת התורה על לימוד ההלכות‬ ‫]ממצות כתיבת ס"ת[ משום הך סברא‬
‫שהן צריכות לקיים‪ .‬נמצא שיש לנשים‬ ‫]שפטורות מלימוד תורה[ בלי שום‬
‫חיוב לימוד תורה של פרטי המצוות‬ ‫ראיה מהגמרא‪ .‬ואף על גב דהחינוך‬
‫שנצטוו בהן‪ ,‬ועל כן יש לחייבן במצות‬ ‫כתב סברא זו‪ ,‬מכל מקום יש לומר דלא‬
‫כתיבת ספר תורה‪ ,‬שתכליתה הלימוד בו‬ ‫כתב כן רק לטעם דאמאי פטורות‪ ,‬והוי‬
‫]השאגת אריה הוסיף כי אין לומר כי‬ ‫טעם נכון‪ .‬אבל ודאי קשה הדבר‬
‫במצות כתיבת ספר תורה נתחייב רק מי‬ ‫לאומרו דמשום הך טעם לחודא יצא‬
‫שמחוייב בכל תרי"ג המצוות ולא רק‬ ‫להם עיקר הדין"‪.‬‬
‫בחלק מתרי"ג המצוות‪ ,‬כנשים "שאינן‬
‫חייבות בהרבה מצוות‪ ,‬כגון מצות עשה‬
‫כן חזרה למקומה‪ ,‬השאלה על‬ ‫ואם‬
‫הרמב"ם "מנין לו" לפטור נשים‬
‫שהזמן גרמא וכיוצא בהן‪ .‬שאם כן‬
‫ממצות כתיבת ס"ת‪.‬‬
‫יכולנו לפטור את כל העולם כולו מדין‬
‫מצות כתיבת ספר תורה‪ ,‬שהרי הרבה‬ ‫)הלכות‬ ‫ג‪ .‬אולם לשיטתו של הרא"ש‬
‫מצוות שאינו נוהג בישראל אלא‬ ‫ספר תורה סימן א( ש"מצות‬
‫בכהנים‪ .‬ואפילו בכהן הדיוט אינו נוהג‬ ‫כתיבת התורה היא ללמוד בה‪ ,‬כדכתיב‬
‫הרבה מצות‪ ,‬אלא בכהן גדול לבד‪.‬‬ ‫ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם"‪.‬‬
‫והרבה מהם מצות המלך‪ ,‬ואינו נוהג בכל‬ ‫ולכן בזמן הזה "שכותבים ספר תורה‬
‫אדם‪ .‬אלא על כרחך הא לאו מילתא‬ ‫ומניחים אותו בבתי כנסיות לקרות בו‬
‫היא‪ ,‬אם כן הכי נמי אין לנו טעם לפטור‬ ‫ברבים‪ ,‬מצות עשה היא על כל איש‬
‫את הנשים ממצוה זו"[‪.‬‬ ‫מישראל אשר ידו משגת לכתוב חומשי‬
‫התורה ומשנה וגמרא ופירושיהם להגות‬
‫ומעתה שוב חזרה למקומה השאלה‪,‬‬ ‫בהן הוא ובניו" ‪ -‬היה לכאורה נראה‬
‫מהיכן למד הרמב"ם לפטור‬ ‫שנשים פטורות מכתיבת ס"ת כי מטרת‬
‫נשים ממצות כתיבת ס"ת‪.‬‬ ‫המצוה היא לימוד התורה והן הרי‬
‫פטורות מהלימוד‪ ,‬וזוהי סיבה מספקת‬
‫ד‪ .‬על דברי השאגת אריה‪ ,‬כתב הבית‬
‫מלפטור אותן מחיוב כתיבת ס"ת‪.‬‬
‫הלוי )שם( "לא ידעתי שום דמיון‬
‫לזה‪ ,‬דבזכרים אפילו במצוה שאינו נוהג‬ ‫השאגת אריה כתב שמכל מקום גם‬
‫בו‪ ,‬היינו שאינו מחויב לקיימה‪ ,‬אבל הא‬ ‫לשיטת הרא"ש יש לחייב‬
‫מחויב ללומדה‪ .‬דמצות לימוד הא איכא‬ ‫נשים במצות כתיבת ס"ת‪" :‬דהא כתבו‬
‫בזכרים על כל המצוות‪ .‬וגם בספר תורת‬ ‫רבוותא דנשים מברכות ברכת התורה‬
‫כהנים מחויב ללמוד‪ ,‬דמצות לימוד‬ ‫הואיל וחייבות ללמוד מצות הנוהגות‬
‫הלשכה ‪ /‬אשה במצות כתיבת ספר תורה‬ ‫קפ‬

‫משמע לכאורה‪ ,‬שחיוב תלמוד תורה‬ ‫בזכרים הוי על כל התורה כולה‪ .‬והרי‬
‫הוא רק במצוות שיש חובה לקיימן‪ ,‬וזה‬ ‫מצות כתיבת ס"ת אינו תלוי רק בחיוב‬
‫כמובן דבר תמוה‪ ,‬שהרי מצות תלמוד‬ ‫הלימוד ולא בחיוב הקיום‪ ,‬ומשום הכי‬
‫תורה היא בכל התורה כולה ולא רק‬ ‫הזכרים חייבים לכותבו‪ ,‬אבל בנשים הרי‬
‫במצוות שנוהגות לקיימן‪.‬‬ ‫מצוה שאינו נוהג בה אינו מחוייבת‬
‫ללמדה כלל"‪ .‬הבית הלוי הקשה על‬
‫ועוד הקשה האבני נזר‪" :‬לפי דבריו דאף‬ ‫דברי השאגת אריה וטען לעומתו שיש‬
‫אנשים אינם מצווים אלא במצות‬ ‫הבדל יסודי בין אנשים לנשים‪ .‬ואפילו‬
‫הנוהגות בהם כמו נשים‪ ,‬אם כן קרא‬ ‫אם יש חלק מהמצוות שנשים חייבות‬
‫דולמדתם וגו' שאין האשה מצווה‬ ‫ללמוד כדי לקיים‪ ,‬אבל ברור שאין להן‬
‫ללמוד את עצמה כדאיתא בקידושין )כט‪,‬‬ ‫חיוב ללמוד את כל תרי"ג המצוות‪ .‬מה‬
‫ב( למה אתא‪ .‬אי במצות שאינן מחויבות‬ ‫שאין כן אנשים‪ ,‬גם אם אינם חייבים‬
‫בהם‪ ,‬הא אף אנשים כהאי גונא אינם‬ ‫לקיים את כל תרי"ג המצוות‪ ,‬אבל ברור‬
‫מחויבים‪ .‬ואי במצות הנוהגות בהן‪ ,‬הא‬ ‫שיש להם חיוב ללמוד את כל תרי"ג‬
‫אף הן מחויבות"‪ .‬מדברי השאגת אריה‬ ‫המצוות‪ .‬וממילא אפילו לשיטת הרא"ש‬
‫לכאורה משמע שאין הבדל בין אנשים‬ ‫שחיוב במצות כתיבת ספר תורה תלוי‬
‫לנשים ‪ -‬כי במצוות שיש חיוב לקיימן‪,‬‬ ‫במצות לימוד התורה‪ ,‬ודאי שרק אנשים‬
‫הן אנשים והן נשים חייבים ללמוד את‬ ‫המחוייבים ללמוד את כל מצוות התורה‪,‬‬
‫פרטי קיומן‪ ,‬ואילו במצוות שאין חיוב‬ ‫ובכלל זה המצוות שאינם מחוייבים‬
‫לקיימן‪ ,‬הן אנשים והן נשים אינם‬ ‫לקיימן‪ ,‬הם יהיו חייבים במצות כתיבת‬
‫חייבים ללמוד את פרטיהן‪ .‬נמצא‬ ‫ספר תורה‪ .‬ואילו נשים שלא נצטוו‬
‫שבעצם אין הבדל מהותי ביסוד החיוב‬ ‫ללמוד את כל מצוות התורה‪ ,‬לא חייבות‬
‫במצות תלמוד תורה בין אנשים לנשים‪,‬‬ ‫במצות כתיבת ס"ת‪.‬‬
‫ואם כן מדוע יש צורך ללמוד מפסוק‬
‫להבדיל בין חיוב אנשים וחיוב נשים‬ ‫האבני נזר )או"ח סימן שנב( הקשה על‬
‫במצות תלמוד תורה‪.‬‬ ‫דברי השאגת אריה‪" :‬ותמהני‬
‫על הגאון הזה‪ ,‬דמבואר מדבריו דסבירא‬
‫כמו כן‪ ,‬הבית הלוי דחה את חידושו‬ ‫ליה שאין אדם מחויב בתלמוד תורה רק‬
‫של השאגת אריה שיש לאשה‬ ‫במצוות הנוהגות‪ .‬ואם ילמוד ישראל‬
‫חיוב תלמוד תורה במצוות שנוהגת‬ ‫מצוות הנוהגות רק בכהנים לא קיים‬
‫לקיימן‪ ,‬מסיבה נוספת‪" :‬ודאי דגם‬ ‫מצות תלמוד תורה לדעתו‪ ,‬ובודאי דבר‬
‫במצות שנוהגות בהן‪ ,‬אין בהם מצות‬ ‫בטל לומר כן‪ .‬ואפילו למד דינים שכבר‬
‫תלמוד תורה כלל‪ ,‬כמו דהוי באנשים‪.‬‬ ‫עבר זמנם‪ ,‬כגון דינים שנהגו במדבר‬
‫דבאנשים הוי הלימוד מצוות עשה‪ ,‬וכמו‬ ‫ובשעת היתר הבמות‪ ,‬נמי קיים מצות‬
‫הנחת תפילין‪ ,‬וכשלומד הלכות תפילין‬ ‫תלמוד תורה"‪ .‬מדברי השאגת אריה‬
‫קפא‬ ‫אשה במצות כתיבת ספר תורה‬

‫אפילו במצוות הנוהגות בהן אינם‬ ‫מקיים מצות עשה‪ .‬וגם במצוות שאין‬
‫מחויבות מדין חיוב ללמוד וללמד‬ ‫נוהגים בו‪ ,‬אם לומד את אותן מצוות‬
‫ולשמור‪ ,‬אלא שמחויבות ללמוד כדי‬ ‫כגון הלכות בית המקדש‪ ,‬הוא מקיים‬
‫שתוכלנה לקיים העשיה‪ .‬ומ"מ חיוב‬ ‫מצות תלמוד תורה‪ ,‬והוא חייב ללמוד‬
‫הלימוד משום חיוב עשיה‪ ,‬לא מצד חיוב‬ ‫משום מצות עשה דתלמוד תורה‪ .‬אבל‬
‫לימוד בעצמותו"[‪.‬‬ ‫בנשים אין בלימודם שום מצוה כלל‬
‫מצד עצמו‪ ,‬אבל הלימוד בעצמו לא הוי‬
‫יצויין כי האדמו"ר מליובאויטש נשאל‬ ‫שום מצוה כלל אצלן‪ .‬ואם כבר בקיאה‬
‫)שלחן מנחם ח"ה סימן קכד( "האם‬ ‫היא בדינים שלה‪ ,‬ויודעת היאך לעשות‪,‬‬
‫החיוב דכתיבת ספר תורה מוטל גם על‬ ‫שוב אינה צריכה ללמוד עוד"‪ .‬לדעת‬
‫נשים"‪ ,‬והשיב להלכה כדברי השאגת‬ ‫הבית הלוי‪ ,‬אשה לא מקיימת מצות‬
‫אריה‪" :‬איתא בשו"ע נשים מברכות‬ ‫תלמוד תורה כאשר היא לומדת היאך‬
‫ברכת התורה‪ ,‬שהרי חייבות ללמוד‬ ‫לקיים את מצוותיה‪ ,‬אלא שהיא צריכה‬
‫מצוות שלהן לידע היאך לעשותן‪ ,‬והיאך‬ ‫ללמוד כדי לדעת למעשה היאך לקיים‬
‫להיזהר מכל לא תעשה שהן מוזהרות‬ ‫את המצוות שנוהגות בהן‪ .‬ואמנם לאחר‬
‫בהן כאנשים‪ .‬ומאחר שהנשים חייבות‬ ‫שכבר יודעת‪ ,‬אין לה מצוה וחיוב ללמוד‪.‬‬
‫בלימוד התורה ]בנוגע ללימוד מצוות‬ ‫אולם אנשים מחוייבים בעצם הלימוד‪,‬‬
‫שלהן[ ובברכת התורה‪ ,‬מדוע שלא יהיה‬ ‫ואפילו אם יודעים‪ ,‬הם עדיין חייבים‬
‫להן אות בספר תורה"‪ .‬ומה שכתב‬ ‫במצות תלמוד תורה ]יסוד הדברים‬
‫"יהיה להן אות"‪ ,‬ודאי אין כוונתו‬ ‫מבואר גם בדברי האבני נזר )שם( "עיקרן‬
‫שיכתבו שהרי פסולות מלכתוב‪ ,‬וכנראה‬ ‫של דברים‪ ,‬כיון שכל מצוה איתא‬
‫כוונתו שיצאו ידי חובה ע"י שליח‪.‬‬ ‫בללמוד וללמד ולשמור ולעשות )סוטה‬
‫ומכיון שחייבות בעצמן יכולות גם ע"י‬ ‫לז‪ ,‬א(‪ .‬וללמוד וללמד ולשמור‪ ,‬אף‬
‫שליח ]ואין חסרון של כל מידי שלא‬ ‫ישראל במצות הכהנים מחויבים‪ ,‬ואין‬
‫מחוייב לא יכול לעשות ע"י שליח[‪.‬‬ ‫חילוק ביניהם רק בעשיה‪ .‬אבל נשים‬
‫לסיכום‪ :‬לדעת השאגת אריה‪ ,‬לשיטת הרא"ש שחיוב במצות כתיבת ספר תורה תלוי‬
‫במצות לימוד התורה‪ ,‬מאחר ונשים מקיימות מצות לימוד תורה במצוות שחייבות בהם‪,‬‬
‫הן חייבות במצות כתיבת ספר תורה‪ .‬ברם לדעת הבית הלוי‪ ,‬גם במצוות שנשים חייבות‬
‫לקיים‪ ,‬אין בלימוד אותן מצוות קיום מצות תלמוד תורה‪ ,‬ולכן נשים פטורות ממצות‬
‫כתיבת ספר תורה‪.‬‬

‫[‬
‫הלשכה ‪ /‬אשה במצות כתיבת ספר תורה‬ ‫קפב‬

‫אשה כשרה או פסולה לכתוב ספר תורה‬

‫במסכת מנחות )לב‪ ,‬א( "הכא ]בתפילין[‬ ‫ה‪ .‬בהמשך דבריו ניסה השאגת אריה‬
‫"וּכתבתּם"‪ ,‬והתם ]בספר תורה[‬ ‫כתיב ְ ַ ְ ָ‬
‫לבאר את הטעם לפטור‬
‫כתיב )שמות יז‪ ,‬יד( ְ ֹ‬
‫כּתב ֹזאת ִז ָכּרוֹן‬ ‫נשים ממצות כתיבת ספר תורה‪ ,‬על פי‬
‫בּסּפר"‪ .‬וכן נפסק בשו"ע )יו"ד סי' רפא‬ ‫דברי הגמרא במסכת גיטין )מה‪ ,‬ב( "דתני‬
‫ַ ֵ ֶ‬
‫סע' ג( כי ספר תורה שנכתב על ידי‬ ‫רב המנונא בריה דרבא מפשרוניא‪ ,‬ספר‬
‫אשה‪ ,‬פסול"‪.‬‬ ‫תורה‪ ,‬תפלין ומזוזות שכתבן מין ומסור‪,‬‬
‫עובד כוכבים ועבד‪ ,‬אשה וקטן‪ ,‬וכותי‬
‫וישראל מומר ‪ -‬פסולין‪ ,‬שנאמר )דברים אמנם הדרישה )שם ס"ק א( כתב‪" :‬שוב‬
‫עיינתי ברי"ף והרא"ש שהשמיטו‬ ‫ידכם[‪,‬‬
‫]אתם ְלאוֹת ַעל ֶ ְ ֶ‬
‫וּקשׁרתּם ֹ ָ‬
‫יא‪ ,‬יח‪-‬כ( ְ ַ ְ ֶ‬
‫וּבשׁערי[[ ‪ -‬גם כן מימרא זו‪ ,‬וצריך לומר שלא‬ ‫בּית[ ִ ְ ָ ֶ‬ ‫וּכתב ָתּם ַ]על ְמזוּזוֹת ֵ ֶ‬
‫ְ ַ ְ‬
‫כל שישנו בקשירה ישנו בכתיבה‪ ,‬וכל סבירא ליה הדין כן‪ ,‬כי אם בתפילין ולא‬
‫שאינו בקשירה אינו בכתיבה"‪ .‬כתיבת בספר תורה‪ ,‬עיין בתשובתי שכתבתי‬
‫תפילין כשרה רק על ידי מי שמצווה בזה והארכתי שם בטוב טעם"‪ .‬לשיטתו‬
‫"לקשור"‪ ,‬דהיינו להניח תפילין‪ ,‬ולכן של הדרישה‪ ,‬יש לדייק מדברי הרי"ף‬
‫נשים שאינן חייבות להניח תפילין דהוי והרא"ש כי אשה לא פסולה מכתיבת‬
‫מצות עשה הזמן גרמא אינן רשאיות ספר תורה"‪ .‬אכן‪ ,‬הש"ך )ס"ק ו( כתב‪:‬‬
‫לכתוב תפילין‪ .‬ומהלימוד מהפסוק "והדרישה כתב שמדברי הרי"ף והרא"ש‬
‫שנאמר בכתיבת תפילין נלמד לכתיבת והטור נראה דדווקא גבי תפילין פסולין‬
‫עבד ואשה וקטן‪ ,‬ולא בספר תורה‪ .‬וכתב‬ ‫ספר תורה‪.‬‬
‫שהאריך בתשובה‪ ,‬ואינו מוכרח"‪ .‬וכן‬
‫לפי הריטב"א )גיטין שם( הלימוד הוא‪ :‬הובא במנחת חינוך )מצוה תריג אות ט(‬
‫"מקרא גופיה דקאי בתפילין "עיין בש"ך יו"ד סי' רפ"א סק"ו שמביא‬
‫ומזוזה‪ ,‬ומדאינה בכתיבת תפילין בשם הדרישה דמדברי הרי"ף משמע‬
‫ומזוזה משום דקדישי‪ ,‬הוא הדין בספר דאשה ועבד וקטן כשרים לכתוב ספר‬
‫תורה דקדישי טפי מינייהו"‪ .‬אשה לא תורה‪ ,‬ועי"ש שדחה דבריו‪ ,‬ולדידיה‬
‫רשאית לכתוב תפילין ומזוזה כי מי ]לדעת הדרישה[ באמת נשים חייבות"‪.‬‬
‫"שאינו בקשירה אינו בכתיבה"‪ ,‬קל‬
‫וחומר שלא רשאית לכתוב ספר ועל פי דברים אלו ביאר השאגת אריה‬
‫את טעם פטור נשים ממצות‬ ‫תורה‪ ,‬שקדושתו יותר גבוהה מתפילין‬
‫ומזוזות‪ .‬ולפי הרא"ש הלימוד מגזירה כתיבת ספר תורה "אי סלקא דעתך‬
‫שוה‪" :‬דילפינן מתפילין ומזוזה דנשים חייבות בכתיבת ספר תורה‪ ,‬מנלן‬
‫דכתיבה מכתיבה ילפינן"‪ ,‬ובקרבן דפסולין לכתיבה‪ .‬דאין לנו ללמוד‬
‫נתנאל )שם אות ס( הביא את רש"י מתפילין שפסולין לכתוב‪ ,‬דשאני התם‬
‫קפג‬ ‫אשה במצות כתיבת ספר תורה‬

‫"מצות עשה על כל איש ואיש מישראל‬ ‫שאינן בקשירת תפילין‪ ,‬הלכך אינן‬
‫לכתוב ספר תורה לעצמו‪ ,‬ואם אינו יודע‬ ‫בכתיבה‪ ,‬אבל במצות ספר תורה הא‬
‫לכתוב אחרים כותבים לו"‪ ,‬דייק הבית‬ ‫איתנהו‪ ,‬ותהא כתיבתה נמי כשר בהן‪.‬‬
‫הלוי "ולא כתב הרמב"ם כלל דעיקר‬ ‫אלא וודאי דנשים ועבדים פטורים‬
‫המצוה דאורייתא יוצא גם בקנה ספר‬ ‫ממצות עשה דכתיבת ספר תורה‪,‬‬
‫תורה‪ .‬ומוכרח דסבירא ליה דבקניה אינו‬ ‫והשתא דמי לתפילין דגלי קרא דכל‬
‫יוצא"‪ .‬ועל פי זה ביאר‪" :‬ואם כן סבירא‬ ‫שאינו בקשירה אינו בכתיבה‪ ,‬הוא הדין‬
‫ליה דעיקר המצוה אינו מקיים במה‬ ‫דאיכא למילף לכתיבת ספר תורה מיניה‪,‬‬
‫שיש לו ספר תורה‪ ,‬רק בעינן שיהיה‬ ‫שיהיו נשים פסולות מהאי טעמא"‪ .‬אילו‬
‫לו ספר תורה שכתבה בעצמו או‬ ‫נשים היו חייבות במצות כתיבת ספר‬
‫שכתבה אחר עבורו דהוי שלוחו‪ .‬אם כן‬ ‫תורה‪ ,‬לא היה ניתן ללמוד לפוסלן‬
‫הרי ודאי דברי הרמב"ם מוכרחים במה‬ ‫מכתיבת ספר התורה מהדין שהן‬
‫דפוטר נשים ממצות עשה זו‪ ,‬דהרי אין‬ ‫פסולות לכתוב תפילין‪ ,‬שהרי היה ניתן‬
‫מקום כלל לחייבם‪ ,‬דהרי בגיטין דף מ"ה‬ ‫לחלק ולומר שדווקא תפילין שאינן‬
‫תניא דספר תורה תפילין ומזוזות‬ ‫"בקשירה" אינן רשאיות לכתוב‪ ,‬מה‬
‫שכתבן אשה פסולים‪ .‬וכיון דהיא‬ ‫שאין כן בספר תורה שנשים מצוות‬
‫פסולה לכותבו היאך נאמר דיש עליה‬ ‫בכתיבתו ודאי תוכלנה לכותבו‪ .‬ואם בכל‬
‫מצוה זו‪ ,‬ובוודאי מוכרחים דברי‬ ‫זאת לומדים פסול נשים בכתיבת ספר‬
‫הרמב"ם דמצוה זו אינו בנשים"‪.‬‬ ‫תורה מהדין שפסולות לכתוב תפילין‪,‬‬
‫יש הכרח לומר שאינן "בכתיבת" ספר‬
‫איפוא‪ ,‬טעמו של הרמב"ם שפטר‬ ‫וזהו‬ ‫תורה‪ ,‬דהיינו אינן מצוות לכתוב ספר‬
‫נשים ממצות כתיבת ס"ת‪ ,‬כי הן‬ ‫תורה‪ ,‬ולכן הן גם פסולות לכותבו‪.‬‬
‫פסולות מלכתוב ס"ת‪.‬‬
‫הבית הלוי )ח"א סימן ו( הטעים את‬
‫ו‪ .‬אלא שהשאגת אריה שב ודחה את‬ ‫הדברים על פי ביאור מחלוקת‬
‫ההסבר‪" :‬דהא נשים ועבדים‬ ‫רש"י והרמב"ם האם יסוד גדר המצוה‬
‫פסולין נמי לכתיבת מזוזה‪ ,‬כדתנן בפרק‬ ‫בכתיבת ספר תורה‪ ,‬מעשה הכתיבה או‬
‫מי שמתו )כ‪ ,‬ב( משום דגברי בעי חיי‬ ‫התוצאה שיש ספר תורה‪ .‬והנפקא מינא‬
‫נשי לא בעי חיי ]כלומר‪ ,‬נשים חייבות‬ ‫היא במקרה שקנה או שירש ספר‬
‫במזוזה כי גם הן רוצות בשכר המצוה‬ ‫תורה‪ ,‬האם גם אז מקיים את מצות‬
‫שנתפרש בתורה "למען יאריכון ימיכם"[‪.‬‬ ‫כתיבת ס"ת‪ .‬לדעת רש"י )מנחות ל‪ ,‬א(‬
‫ועל כן היינו טעמא דפסולין לכתיבת‬ ‫"עיקר מצות כתיבת ספר תורה‬
‫מזוזה משום דהני קראי ד'וכתבתם' גבי‬ ‫דאורייתא יוצא גם בקנה ספר תורה‪,‬‬
‫מזוזה כתיבי‪ ,‬ודרשינן כל שאינו‬ ‫רק דלא הוי מצוה מן המובחר"‪ .‬אולם‬
‫ב'וקשרתם' דתפילין אינו נמי ב'וכתבתם'‬ ‫מלשון הרמב"ם )הלכות ספר תורה פ"ז ה"א(‬
‫הלשכה ‪ /‬אשה במצות כתיבת ספר תורה‬
‫הבית הלוי אי אפשר להשוות ספר תורה‬
‫למזוזה‪ ,‬כי הסיבה שאשה חייבת במזוזה‬
‫למרות שפסולה לכתוב היא בגלל שאין‬
‫מצוה לכתוב את המזוזה אלא לגור‬
‫בבית שיש בו מזוזה‪ ,‬ולכן למרות שהיא‬
‫פסולה מלכתוב מזוזה היא מקיימת את‬
‫המצוה כאשר היא גרה בבית שיש בו‬
‫מזוזה‪ .‬מה שאין כן בספר תורה‬
‫שהמצוה היא הכתיבה‪ ,‬מאחר ואשה‬
‫פסולה לכתוב ס"ת כמפורש בגמרא‬
‫בגיטין‪ ,‬היא לא חייבת במצות כתיבתו‬
‫]בשו"ת ארץ צבי )סימן טו( הוסיף שהיה‬
‫מקום להוכיח מלשון הברכה "לקבוע‬
‫מזוזה" שהמצוה במעשה הכתיבה ולאו‬
‫דווקא שתהיה מזוזה בפתחו‪ ,‬אולם דחה‬
‫זאת כי "יש לומר דבעינן שיהיה המצוה‬
‫במעשה"‪ .‬כדברי האבני נזר )או"ח סימן מ(‬
‫בגדר מצות שופר‪ ,‬שהמצוה היא‬
‫השמיעה ויש צורך שתקיעה תהיה על‬
‫ידי מעשה של בר חיובא‪ .‬והוא הדין‬
‫במזוזה גדר המצוה שתהיה מזוזה בבית‪,‬‬
‫אך יש צורך לקובעה על ידי בר חיובא[‪.‬‬
‫הרמב"ם שפטרן ממצות עשה של‬
‫ולפי דרכו של הבית הלוי‪ ,‬מיושבת‬
‫שיטת הרמב"ם שפטר נשים‬
‫ממצות כתיבת ס"ת‪ ,‬בגלל שהן פסולות‬
‫מלכותבו‪.‬‬
‫השאגת אריה‪" :‬ולא דמי כלל‬
‫ז‪ .‬אלא שבסיום דבריו כתב הבית הלוי‪:‬‬
‫"אמנם הרמב"ם במנין המצות‬
‫)מצוה יח( כתב‪ ,‬ואם אי אפשר לכותבו‬
‫יקנהו או ישכור מי שיכתבהו‪ .‬הרי‬
‫דסבירא ליה דבקניה יוצא‪ ,‬ואפילו הכי‬
‫כתב בסוף מצות העשין‪ ,‬דמצוה זו אינו‬
‫נוהג בנשים‪ ,‬ובעל כרחך דהיה לו עוד‬
‫קפד‬
‫דמזוזה דסמיכי קראי אהדדי‪ .‬ואם כן‬
‫ילפינן לספר תורה ממזוזה דאע"ג‬
‫דחייבין במזוזה‪ ,‬פסלן קרא לכתבן‬
‫מהיקשא‪ .‬הכי נמי פסולין לכתיבת ספר‬
‫תורה‪ ,‬אף על גב דאינן במצות ספר‬
‫תורה"‪ .‬כלומר‪ ,‬אין הכרח לומר שכל מה‬
‫שנשים פסולות לכתוב הן לא חייבות‬
‫לקיים ]כמבואר לעיל‪ ,‬שאם פסולות‬
‫לכתוב ס"ת בהכרח שלא חייבות‬
‫לכותבו[‪ .‬שהרי נשים חייבות ממזוזה‪,‬‬
‫ועם כל זה פסולות לכותבה‪ ,‬ופסול זה‬
‫נלמד מגזירת הכתוב מתפילין שפסולות‬
‫מלכתוב‪ .‬ואם כן הוא הדין נלמד ענין‬
‫כתיבת ספר תורה בנשים ממזוזה‪ .‬וכשם‬
‫שבמזוזה האשה אינה רשאית לכתוב‬
‫מזוזה‪ ,‬ועם כל זה חייבת במזוזה‪ ,‬כמו‬
‫כן נאמר אותו דין בס"ת‪ ,‬שנשים חייבות‬
‫שיהיה להן ס"ת אבל פסולות מלכותבו‪.‬‬
‫וכך‪ ,‬למעשה השאגת אריה לא מצא‬
‫דרך לבאר את פסק הרמב"ם‬
‫לפטור אשה מכתיבת ספר תורה‪ ,‬וסיים‬
‫את תשובתו בקביעה‪" :‬הלכך דעת‬
‫כתיבת ספר תורה לא נתברר לי‪ ,‬ועדיין‬
‫צריך תלמוד"‪.‬‬
‫אמנם הבית הלוי )שם( כתב על דברי‬
‫למזוזה‪ ,‬דנשים חייבות בה ואף על גב‬
‫שפסולה לכותבה‪ ,‬דשם לא הוי הכתיבה‬
‫המצוה‪ ,‬רק המצוה שיהיה לו מזוזה‬
‫בביתו‪ .‬וגם בקונה מזוזה סגי‪ .‬ומשום‬
‫הכי חייבות במזוזה דיכולות לקנות‪ ,‬אבל‬
‫בספר תורה דהכתיבה בעצמה הוי‬
‫המצוה‪ ,‬הא מוכרח דפטורות"‪ .‬לדעת‬
‫קפה‬ ‫אשה במצות כתיבת ספר תורה‬

‫מצות כתיבת ספר תורה בזמן הזה‬ ‫מקור אחר לפוטרן‪ ,‬וצ"ע"‪ .‬הרמב"ם פסק‬
‫מדרבנן‬ ‫שיוצאים ידי חובת מצות כתיבת ס"ת‬
‫ח‪ .‬השאגת אריה )סימן לו( דן בגדר חיוב‬ ‫גם בקניה מאחרים‪ ,‬ופירושו של דבר‪,‬‬
‫מצות כתיבת ספר תורה‬ ‫שאין מצוה בכתיבה אלא שיהיה לו‬
‫בזמן הזה‪ ,‬וכתב תוך דבריו‪" :‬יכולני‬ ‫ס"ת‪ .‬ומעתה חזרה למקומה ההשוואה‬
‫לפטור ממצות כתיבת ספר תורה בזמן‬ ‫בין ס"ת למזוזה‪ ,‬ואין מקור לדברי‬
‫הזה‪ ,‬משום דאפילו בימי אמוראים לא‬ ‫הרמב"ם שפטר אשה ממצות כתיבת‬
‫היו בקיאים בחסרות ויתירות‪ ,‬כדאמר‬ ‫ס"ת כי היא פסולה לכותבו‪ .‬שהרי יתכן‬
‫ליה רב יוסף לאביי בפרק קמא דקדושין‬ ‫שאשה מקיימת את המצוה כאשר יש‬
‫)ל‪ ,‬א( אינהו בקיאים בחסרות ויתירות‪,‬‬ ‫לה ס"ת‪ ,‬ועם כל זאת פסולה מלכתוב‬
‫אנן לא בקיאינן‪ .‬והרי ספר תורה שחסר‬ ‫ס"ת‪ .‬ואם כן כשם שבמזוזה חייבת‬
‫או יתר אפילו אות אחת פסולה‪ ,‬אם כן‬ ‫במזוזה אע"פ שפסולה לכתובה מזוזה‪,‬‬
‫אין בידינו לקיים מצוה זו"‪ .‬ולאור זאת‪,‬‬ ‫כמו כן יכולה לקיים את המצוה כאשר‬
‫היות ואי אפשר לקיים בזמן הזה את‬ ‫יש לה ס"ת ועדיין היא פסולה מלכותבו‪.‬‬
‫מצות כתיבת ס"ת כראוי‪ ,‬לכאורה בטל‬
‫מעיקרו חיוב המצוה לכתוב ס"ת בזמן‬ ‫אולם בספר דעת כהן )שם( ביאר את‬
‫הזה‪.‬‬ ‫מה שכתב הרמב"ם "ואם אי‬
‫אפשר לכותבו יקנהו"‪ ,‬שכוונתו לומר‬
‫אמנם מוסיף השאגת אריה‪" :‬מכל‬ ‫"דהוי כעין תשלומין דכתיבה‪ ,‬וכיון דלא‬
‫מקום הדבר ברור דמכל מקום‬
‫שייכי בכתיבה לא שייכי גם כן בקנין"‪.‬‬
‫מדרבנן חייב לכתוב ספר תורה בזמן הזה‬
‫כלומר ודאי שהמצוה היא לכתוב ס"ת‪,‬‬
‫מטעם אחר‪ ,‬דאם לא כן היתה תורה‬
‫והאפשרות לקנות ס"ת ולקיים בזה את‬
‫משתכחת מישראל"‪ .‬ומאחר וחיוב‬
‫המצוה היא בגדר "תשלומין" לקיום‬
‫כתיבת ספר תורה בזמן הזה אינו מצוה‬
‫מצות הכתיבה‪ .‬ואפשרות זו היא רק למי‬
‫מהתורה אלא דין מדרבנן "שלא תשתכח‬
‫שחייב במצות הכתיבה‪ ,‬והיינו שאם אינו‬
‫תורה מישראל"‪ .‬פירוש הדבר‪ ,‬שיסוד‬
‫חיוב הכתיבה אינו כדי שיהיה לו ס"ת‬ ‫יכול לכתוב בעצמו‪ ,‬יוצא ידי חובת קיום‬
‫]שהרי בזמן הזה אין בידינו ס"ת כשר‬ ‫מצות הכתיבה בקניית ס"ת‪.‬‬
‫מהתורה‪ ,‬כי "לא בקיאים בחסרות‬ ‫ואם כן לפי זה נבין את המקור לדברי‬
‫ויתירות"[ אלא כדי ללמוד תורה "שלא‬ ‫הרמב"ם שפטר נשים ממצות‬
‫תהא תורה משתכחת מישראל"‪.‬‬
‫כתיבת ס"ת‪ ,‬כי קיום המצוה הוא דווקא‬
‫והנה לעיל ]אות ג[ הובאה שיטת‬ ‫בכתיבה‪ ,‬והיות ואשה פסולה לכתוב‬
‫הרא"ש‪ ,‬שקיום מצות כתיבת‬ ‫ס"ת כמפורש במסכת בגיטין‪ ,‬היא כבר‬
‫ס"ת בזמן הזה אינו בכתיבת ספר תורה‬ ‫לא חייבת במצות כתיבתו‪.‬‬
‫הלשכה ‪ /‬אשה במצות כתיבת ספר תורה‬ ‫קפו‬

‫פריה ורביה ופדיון הבן‪ ,‬ומכאן משמע‬ ‫אלא "בכתיבת חומשי התורה ומשנה‬
‫שנשים חייבות בכתיבת ס"ת‪ ,‬שהרי‬ ‫וגמרא ופירושיהם להגות בהן הוא‬
‫בגמרא הוזכרו רק שלוש מצוות עשה‬ ‫ובניו"‪ ,‬כי עיקר המצוה הוא לימוד‬
‫שפטורות‪ ,‬ואילו כתיבת ס"ת לא‬ ‫התורה‪ ,‬ובזמן הזה לא לומדים מתוך‬
‫הוזכרה‪ .‬ולכן נראה שחייבות ]וסיים‬ ‫ספר התורה הנמצא בבית הכנסת‪ ,‬אלא‬
‫השאגת אריה‪" :‬ודוחק לומר דמצות‬ ‫לומדים מתוך חומשים וגמרות‪.‬‬
‫עשה דכתיבת ספר תורה הוא בכלל‬
‫תלמוד תורה דקא חשיב ליה‪ ,‬דהא וודאי‬ ‫על פי האמור חידש השאגת אריה‪:‬‬
‫תרי מילי נינהו"‪ .‬וראה לעיל ]אות ב[‬ ‫"ומהאי טעמא יש לצדד קצת‬
‫שנתבאר ענין זה בהרחבה[‪.‬‬ ‫לפטור את הנשים בזמן הזה ממצות‬
‫כתיבת ס"ת לגמרי"‪ .‬כלומר‪ ,‬מכיון‬
‫אולם הדעת כהן )שם( דחה את דברי‬ ‫שחיוב כתיבת ספר תורה בזמן הזה הוא‬
‫השאגת אריה‪" :‬יש לומר דלא‬ ‫מדרבנן ללמוד תורה כדי שלא תשכח‬
‫שייך למיחשב דבר שאי אפשר‬ ‫תורה מישראל‪ ,‬וכמו כן לשיטת הרא"ש‬
‫שיקיימוה‪ ,‬כמו דלא חשיב מילה‪ ,‬וגם‬ ‫את המצוה ניתן לקיים בזמן הזה גם‬
‫ממילת הבן פטורות‪ ,‬ולא חשיב משום‬ ‫בכתיבת חומשים וגמרות‪ - ,‬זו סיבה‬
‫דלא שייכא בעיקר מצוה זו‪ .‬והכי נמי‬ ‫לפטור נשים ממצות כתיבת ס"ת‪ .‬כי‬
‫כיון דעיקר המצוה שיכתוב בעצמו‪ ,‬והן‬ ‫עיקר המצוה היה לימוד תורה‪ ,‬ולכן‬
‫פסולות לכתוב‪ .‬ועל כן בהכרח פטורות"‪.‬‬ ‫משתי הסיבות הנ"ל‪] :‬א[ נשים לא‬
‫כלומר‪ ,‬אין כל ראיה מכך שמצות כתיבת‬ ‫חייבות במצות לימוד תורה‪] .‬ב[ בזמן‬
‫ס"ת לא הוזכרה בגמרא כמצות עשה‬ ‫הזה מצות כתיבת ס"ת היא רק מדרבנן‬
‫שאין הזמן גרמא שנשים פטורות‬ ‫– נשים פטורות מהמצוה‪.‬‬
‫מקיומה‪ ,‬כי בגמרא הוזכרו רק מצוות‬
‫שנשים "שייכות בעיקר המצוה"‪ ,‬דהיינו‬ ‫כתיבת ספר תורה ‪ -‬מצות עשה‬
‫מצוות שנשים יכולות באופן עקרוני‬ ‫שהזמן גרמא‬
‫לקיימן‪ ,‬ולא מצוות שכלל אינן "שייכות"‬
‫בקיומן‪ ,‬כדוגמת ברית מילה‪ .‬והוא הדין‬ ‫ט‪ .‬בסוף דבריו )סימן לה( הקשה השאגת‬
‫מצות כתיבת ספר תורה‪ ,‬שהיא גם כן‬ ‫אריה על הרמב"ם שפטר‬
‫בגדר מצוה שאין לאשה "שייכות"‬ ‫נשים ממצות כתיבת ס"ת‪" :‬מדלא חשיב‬
‫בעיקר קיומה‪ ,‬כי אשה פסולה לכתוב‬ ‫)בקידושין לד‪ ,‬א( נמי למצות כתיבת ספר‬
‫ס"ת‪ ,‬ולכן לא הוזכרה בגמרא בקידושין‪.‬‬ ‫תורה דמצות עשה שלא הזמן גרמא‬
‫היא ונשים פטורות‪ ,‬שמע מיניה דנשים‬
‫מאידך גיסא‪ ,‬מצאתי בשו"ת שם‬ ‫חייבות בה"‪ .‬בגמרא מבואר שיש רק‬
‫אריה )יורה דעה סימן לז(‬ ‫שלוש מצוות עשה שאין הזמן גרמא‬
‫שחידש לפטור נשים ממצות כתיבת‬ ‫שנשים פטורות מקיומן ‪ -‬תלמוד תורה‪,‬‬
‫קפז‬ ‫אשה במצות כתיבת ספר תורה‬

‫טעמא מפני שזמן המצוה הוא גם‬ ‫ספר תורה‪ ,‬היות ולדעתו זו מצות עשה‬
‫בשבת ויום טוב‪ ,‬ורק אריא הוא דרביע‬ ‫שהזמן גרמא היות ואי אפשר לכתוב‬
‫עליה‪ ,‬ואיסור צדדי הוא שאסור להרוג‬ ‫ספר תורה בשבת וביום טוב‪.‬‬
‫את עמלק בשבת‪ .‬וכן אסור לכתוב ספר‬
‫אכן‪ ,‬בספר ילקוט יוסף‬
‫)אוצר דינים לאשה‬
‫תורה בשבת וביום טוב‪ ,‬אבל זמן המצוה‬
‫ולבת פ"ד הערה יב( דחה את דבריו‪" :‬לגבי‬
‫הוא גם בשבת ויום טוב"‪ ,‬וממילא אין‬
‫פרשת זכור לא מצינו שהפוסקים כתבו‬
‫להחשיב את מצות כתיבת ספר תורה‬
‫לפטור את הנשים מקריאת פרשת זכור‪,‬‬
‫כמצות עשה שהזמן גרמא‪.‬‬
‫בגלל שאי אפשר להרוג את עמלק‬
‫בשבת וביום טוב‪ .‬ועל כרחך דהיינו‬

‫[‬

‫שליחות בכתיבת ספר תורה‬

‫ואמת"‪ .‬בגמרא דנו האם הכהנים הם‬
‫"שלוחי דידן" ‪ -‬שליחים של עם ישראל‬
‫בעבודתם‪ ,‬או "שלוחי דרחמנא"‪,‬‬
‫ומסקנת הגמרא שהם אינם שליחים‬
‫שלנו אלא של הקב"ה‪ ,‬היות וכל מה‬
‫שאדם אינו יכול לעשות בעצמו‪ ,‬הוא גם‬
‫אינו יכול לעשות באמצעות שליח‪.‬‬
‫ומאחר ומי שאינו כהן אינו רשאי בעצמו‬
‫להקריב קרבן‪ ,‬לכן הכהן גם הכהן לא‬
‫רשאי להיות שלוחו‪ .‬ומכאן נקט המנחת‬
‫חינוך‪ ,‬כי נשים אינן יכולות למנות שליח‬
‫שיכתוב עבורן ספר תורה היות והן‬
‫בעצמן פסולות מלכתוב ספר תורה‪.‬‬
‫על דברי המנחת חינוך שאשה לא‬
‫רשאית למנות שליח לכתיבת ס"ת‬
‫כי לא רשאית בעצמה לכותבו‪ ,‬מצאתי‬
‫ארבע תשובות‪:‬‬
‫י‪ .‬המנחת חינוך )מצוה תריג אות ט( הכריע‬
‫כדעת ספר החינוך "דנשים‬
‫פטורות ממצוה זו" משום שפסולות‬
‫לכתוב ס"ת "ואם כתבו נשים‪ ,‬אין לה‬
‫דין ספר תורה כלל‪ ,‬והאיך נוכל לומר‬
‫שחייבות במצוה זו‪ ,‬כיון דכתבנו דהמצוה‬
‫הוא הכתיבה והם פסולים לכתיבה"‪.‬‬
‫ומתוך כך חידש להלכה כי נשים אינן‬
‫יכולות למנות שליח שיכתוב עבורן ספר‬
‫תורה‪" :‬ואי דישכרו שליח‪ ,‬הא קיימא לן‬
‫)נדרים לה‪ ,‬ב( הא קיימא לן הנהו כהני‪,‬‬
‫דאי שלוחא דידן מי איכא מידי דאיהו‬
‫לא מצי למיעבד ומשוי שליח ]כלומר‪,‬‬
‫כל מה שאדם לא יכול לעשות בעצמו‪,‬‬
‫אינו יכול לעשות גם באמצעות שליח[‪.‬‬
‫הכי נמי‪ ,‬כיון דהם פסולים‪ ,‬לא מהני‬
‫שליחות‪ ,‬ובוודאי פטורים‪ ,‬וזה ברור‬
‫הלשכה ‪ /‬אשה במצות כתיבת ספר תורה‬
‫"ענין כל מילתא דאיהו לא מצי עביד‬
‫שליח לא מצו משוי‪ ,‬הוא היכא דבעינן‬
‫שהמשלח ימסור כוחו לשליח‪ ,‬דאז‬
‫אמרינן דאם איהו לא מצי עביד הרי‬
‫דאין לו כח בזה הענין‪ ,‬ואם כן אינו יכול‬
‫למסור כוחו לשליח‪ ,‬ולכן לא מהני‪ .‬כגון‬
‫בהני כהני‪ ,‬דאי הוו שלוחי דידן‪ ,‬יש‬
‫חסרון דכל מילתא וכו'‪ ,‬דאין לכהן כח‬
‫להקריב הקרבן בלי שליחות‪ ,‬ד"קרבנו"‬
‫בעינן‪ .‬וכיון דבעינן מסירת כח הבעלים‬
‫לכהן‪ ,‬אמרינן כל מילתא וכו'‪ .‬דכיון‬
‫דהוא עצמו אינו יכול להקריב‪ ,‬דהוא‬
‫"זר"‪ ,‬הרי לית ליה כח הקרבה‪ ,‬ואיך יכול‬
‫למסור השליחות לכהנים‪ .‬אולם בכתיבת‬
‫ס"ת‪ ,‬אין ענין של מסירת כח כלל‪ .‬דהרי‬
‫יש לכל איש מישראל הכח לכתוב ס"ת‬
‫כשר‪ .‬וכיון שלא בעינן כח משלח‬
‫לשליח‪ ,‬אין שום חסרון מהא דאין‬
‫למשלח ‪ -‬האשה ‪ -‬כח לכתוב ס"ת‪,‬‬
‫דמכל מקום לשליח האיש יש כח לכתוב‬
‫הס"ת‪ ,‬ומתייחס מעשיו לה‪ ,‬והיא‬
‫מקיימת את מצות כתיבת ס"ת"‪.‬‬
‫הסבר נוסף מבואר בדברי רבי שמעון‬
‫שקופ שכתב בספרו שערי יושר‬
‫)שער ז פרק ז( "האי כללא שייך רק‬
‫במקום שאילולא השליחות לא היו‬
‫מעשי השליח מועילים‪ ,‬וכגון אי אמרינן‬
‫כהני שלוחי דידן‪ ,‬כח הכשרת הקרבן‬
‫הוא רק ביד הבעלים‪ ,‬ובלעדיהם אין‬
‫הקרבן מתכשר‪ .‬אבל במקום שמעשה‬
‫השליח ראוי מצד עצמו‪ ,‬והשליחות היא‬
‫רק להחשיב את המעשה כאילו נעשה‬
‫על ידי המשלח‪ ,‬בזה לא שייך האי‬
‫כללא"‪ .‬ואם כן בנדון דידן‪ ,‬הרי ברור‬
‫קפח‬
‫רבי חיים פנחס שיינברג‪ ,‬ראש ישיבת‬
‫תורה אור בירושלים‪ ,‬דחה בספרו‬
‫משמרת חיים )ח"ב סימן ח( את דברי‬
‫המנחת חינוך‪" :‬ונראה לחלק דחסרון‬
‫שכל מילתא איהו לא מצי עביד שליח‬
‫לא מצי משוי‪ ,‬קיים רק היכא דהאדם‬
‫מופקע מעצם הענין‪ ,‬דאז אין לו שום‬
‫כח לענין זה‪ ,‬וממילא גם אין לו כח‬
‫למנות שליח‪ .‬וכגון גבי עבודה‪ ,‬שישראל‬
‫מופקע מעיקר ענין עבודה‪ ,‬דמהותה על‬
‫ידי כהן‪ ,‬ואז אמרינן דכיון דמופקע‬
‫מעיקר ענין עבודה‪ ,‬אין לו כח למנות‬
‫שליח לעשות את העבודה‪ .‬משא"כ גבי‬
‫כתיבת ספר תורה אילו אשה היתה‬
‫חייבת במצוה לא היתה מופקעת מעיקר‬
‫הענין של המצוה שיהיה לה ספר תורה‪,‬‬
‫אלא שהיא מופקעת מאופן עשיית‬
‫המצוה כיון שהיא פסולה לכתוב‪ .‬וכיון‬
‫ששייכת בעיקר הענין של המצוה‪ ,‬ורק‬
‫יש לה חסרון היכי תמצי איך לקיימה‪,‬‬
‫שפיר אמרינן דיש לה כח לעשות שליח‪,‬‬
‫ועל ידי זה יהיה לה ההיכי תמצי איך‬
‫לקיים את המצוה"‪.‬‬
‫ומדבריו נראה כי למרות שאשה פטורה‬
‫ממצות כתיבת ספר תורה‪,‬‬
‫מכל מקום היא רשאית למנות שליח‬
‫שיכתוב עבורה ספר תורה‪ ,‬היות והיא‬
‫"שייכת בעיקר הענין" של מצות כתיבת‬
‫ספר תורה ‪ -‬שיהיה לה ספר תורה‪.‬‬
‫מורי ורבי ברוך מרדכי אזרחי שליט"א‪,‬‬
‫ראש ישיבת עטרת ישראל‪,‬‬
‫בהערותיו על המשמרת חיים‪ ,‬השיב על‬
‫טענת המנחת חינוך‪ ,‬בחילוק מעט שונה‪:‬‬
‫קפט‬
‫כלומר‪ ,‬אילו קיום מצות כתיבת ס"ת‬
‫באמצעות שליח היה מדין‬
‫"שלוחו של אדם כמותו"‪ ,‬היה הרמב"ם‬
‫צריך להקדים בסדרי העדיפויות של‬
‫קיום המצוה‪ ,‬ולומר שאם לא יכול‬
‫לכתבו בעצמו‪ ,‬יכתוב על ידי שליח‪ ,‬ורק‬
‫אם אינו יכול על ידי שליח‪ ,‬שיקנה ס"ת‬
‫מוכן‪ .‬שהרי לכאורה עדיף לקיים את‬
‫המצוה מדין "שלוחו של אדם כמותו"‬
‫מאשר לקנות ס"ת‪ .‬ואם בכל זאת‪ ,‬כתב‬
‫הרמב"ם שאם לא יכול לכתוב בעצמו‪,‬‬
‫אזי ניתן לקיים את המצוה בקניה או‬
‫בשכירת סופר שיכתוב עבורו‪ ,‬מוכח כי‬
‫אין הבדל בין קיום המצוה בקניה או‬
‫באמצעות סופר שהוא שליח לכתוב את‬
‫ספר התורה‪ .‬ואם כן ברור שהסיבה לכך‬
‫היא שכתיבת ס"ת באמצעות שליח "אין‬
‫זה מתורת שליחות"‪ ,‬אלא כך הוא גדר‬
‫המצוה‪ ,‬שאם לא יכול לכתוב בעצמו‪,‬‬
‫מקיים את המצוה בקניית ס"ת או‬
‫בשליח שכותב ס"ת עבורו‪.‬‬
‫ומכאן כתב המשנה הלכות שאשה‬
‫רשאית לקיים את מצות‬
‫כתיבת ספר תורה על ידי שליח‪ ,‬כי‬
‫קיום המצוה כלל אינו מדין שליחות‬
‫"והשוכר לכתוב לו ספר תורה אינו‬
‫בתורת שליחות כלל לדעת הרמב"ם‪,‬‬
‫ואפילו הכי סבירא ליה להרמב"ם דעל‬
‫כל פנים איכא מצוה גם בזו אם אינו‬
‫יכול לכתוב‪ .‬אם כן לא גרע אשה‪ ,‬אף‬
‫דגם כן אינה יכולה לכתוב‪ ,‬מכל מקום‬
‫יכולה לכתוב בשכר או לקנות מן‬
‫השוק ולצאת בו‪ ,‬ודלא כמנחת חינוך‪,‬‬
‫וזה ברור"‪.‬‬
‫אשה במצות כתיבת ספר תורה‬
‫שאין צורך בשליחות כדי להכשיר ספר‬
‫תורה‪ ,‬אלא השליחות נצרכת רק כדי‬
‫שהמשלח יקיים את המצוה‪ ,‬ובזה לא‬
‫נאמר הכלל שכל מה שאדם לא יכול‬
‫לעשות בעצמו אינו יכול לעשות גם‬
‫באמצעות שליח‪ .‬ולכן אשה יכולה‬
‫למנות שליח שיכתוב עבורה ספר תורה‪,‬‬
‫למרות שהיא פטורה ממצוה זו‪.‬‬
‫תשובה נוספת לדברי המנחת חינוך‬
‫מבוארת בשו"ת משנה הלכות‬
‫)ח"ד סימן קכז( שחידש כי "עיקר דין‬
‫מצות כתיבת ספר תורה הוא שיכתוב‬
‫בעצמו‪ ,‬ואם אינו יכול לכתוב אז כותב‬
‫לו על ידי אחר או קונה ספר תורה‪ ,‬אבל‬
‫אין זה מתורת שליחות‪ .‬וראיה מדברי‬
‫הרמב"ם שכתב בספר המצוות )מצוה יח(‬
‫הוא שצונו שיהיה כל איש ממנו כותב‬
‫ספר תורה לעצמו‪ ,‬אם אי אפשר לו‬
‫לכתבו צריך שיקנהו או ישכיר מי‬
‫יכתבהו לו‪ .‬ויש להבין בדבריו הקדושים‪,‬‬
‫למה סידר דבריו קודם שיכתוב לו‬
‫הספר תורה בעצמו בידו ממש ואח"כ‬
‫אם אינו יכול לכתוב יקנהו או ישכיר מי‬
‫שיכתבהו‪ .‬דלפום ריהטא היה לו לומר‬
‫אם אי אפשר לו לכתבו ישכיר לו מי‬
‫יכתבהו‪ ,‬דשלוחו של אדם כמותו‪ ,‬ואחר‬
‫כך אם אי אפשר לו יקנהו‪ ,‬דהרי הקונה‬
‫ס"ת מן השוק הרי הוא במדרגה‬
‫האחרונה‪ ,‬והוי כחוטף מצוה‪ ,‬עד שהרבה‬
‫פוסקים ס"ל דלהרמב"ם ליכא כלל‬
‫מצוה בקונה ס"ת מן השוק‪ .‬ולמה‬
‫הקדים קונה ס"ת מן השוק לשוכר מי‬
‫שיכתוב לו"‪.‬‬
‫הלשכה ‪ /‬אשה במצות כתיבת ספר תורה‬
‫נשים בתפירת ספר תורה‬
‫ועוד יש לתמוה על הנחתו הפשוטה‬
‫של האבי עזרי שאשה כשרה‬
‫לתפור את יריעות ספר התורה‪ ,‬מדברי‬
‫הביאור הלכה )סימן לט ד"ה בכל(‬
‫שהביא מחלוקת האחרונים בנדון‪" :‬דע‬
‫עוד דלענין תפירת ספר תורה על ידי‬
‫נשים והוא הדין כל אלו הפסולין‪ ,‬יש‬
‫הרבה מפקפקים בזה‪ .‬על כן יש‬
‫להזהיר מאד על זה‪ ,‬דלא כמו שנהגו‬
‫איזה סופרים להקל בתפירת ס"ת ע"י‬
‫נשים בעת סיום הספר‪ .‬ובדיעבד אם‬
‫אפשר בקלות להתיר התפירות שתפרן‬
‫האשה ולחזור ולתופרן בהכשר‪ ,‬יחזור‬
‫ויתקנם דכיון דיודע המקומות ואפשר‬
‫לו לתקנם הוי כלכתחילה גמור‪ .‬אבל‬
‫בלאו הכי אין להחמיר בדיעבד‪ ,‬כן‬
‫פסק המהר"ם לובלין בתשובה‪ ,‬ובעל‬
‫מגן האלף חולק עליו ומצריך להתיר‬
‫התפירות אפילו בדיעבד‪ .‬ובמקום‬
‫שהמנהג שנותנים לנשים לתפור‬
‫הספר תורה ואי אפשר לשנות המנהג‪,‬‬
‫צריך להזהיר וליזהר שהתפירה‬
‫ראשונה ואחרונה וגם באמצע יעשה‬
‫הסופר מקודם‪ ,‬ואחר כך יתן לנשים‬
‫לתפור"‪.‬‬
‫ספר תורה לא הוי כספר תורה עצמו‪,‬‬
‫מהביאור הלכה נראה כי לכתחילה אין‬
‫ראוי שאשה תתפור את‬
‫יריעות הספר תורה‪ ,‬ואם תפרה יש‬
‫צורך להתיר את התפרים ולתפור‬
‫מחדש‪ ,‬ורק בדיעבד כאשר הדבר בלתי‬
‫אפשרי‪ ,‬יש להכשיר את הספר‪ .‬ואם‬
‫קצ‬
‫יא‪ .‬האבי עזרי )הלכות ספר תורה( הקשה‬
‫על הכרעת המנחת חינוך‬
‫והבית הלוי שאשה פטורה מקיום מצות‬
‫כתיבת ספר תורה "הרי מצות כתיבת‬
‫ספר תורה אינה רק בכתיבה אלא‬
‫מתקיימת גם בתיקון ספר תורה‪ ,‬וכמו‬
‫דמצאנו ברמ"א )יו"ד סי' ער סע' א( דאם‬
‫מגיה ספר תורה נחשב שכתבו‪ ,‬והרי‬
‫נשים כשרות לתקן ספר תורה‪ .‬וממילא‬
‫על ידי שתתפור את היריעות נחשב‬
‫כאילו שכתבו‪ ,‬כי בלי התפירה הספר‬
‫תורה פסולה"‪ .‬ונראה מדבריו שלהלכה‬
‫יוצאים ידי חובת מצות כתיבת ספר‬
‫תורה לא רק בכתיבה‪ ,‬אלא גם ב"תיקון"‬
‫הספר תורה‪ ,‬בדומה לפסק הרמ"א‬
‫ש"תיקון" ספר תורה בהגהתו נחשב‬
‫כקיום מצות כתיבת ספר תורה‪ .‬וממילא‬
‫אשה יכולה לקיים מצות כתיבת ספר‬
‫תורה גם ב"תיקון" הספר תורה על ידי‬
‫תפירת היריעות‪.‬‬
‫אולם כבר הקשה על כך רבי אברהם‬
‫יעקב זילברשטיין‪ ,‬בספר אבני חן‬
‫)ח"ב עמ' תרמז( "דהגהה הוה תיקון בכתב‬
‫עצמו וחשיב ככתיבה‪ ,‬משא"כ קשירת‬
‫ואין זה כתיבה"‪ .‬הגהת הכתב היא‬
‫מעשה כתיבה‪ ,‬ולכן מובן מדוע אפשר‬
‫לצאת ידי חובת מצות הכתיבה גם‬
‫ב"תיקון" הספר על ידי הגהתו‪ .‬מה שאין‬
‫כן תפירת יריעות‪ ,‬מהיכן נוכל לומר שזה‬
‫יחשב כמעשה כתיבה‪.‬‬
‫קצא‬ ‫אשה במצות כתיבת ספר תורה‬

‫נוכל להחשיב זאת כקיום מצות כתיבת‬ ‫כן התפירה עצמה אינה מותרת‬
‫ס"ת‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬ ‫לכתחילה על ידי אשה‪ ,‬ובוודאי לא‬

‫[‬

‫תרומת ספר תורה על ידי אשה‬

‫כדבריו פסק להלכה בספר נטעי‬ ‫)יו"ד סי' ער ס"ק ה(‬ ‫תשובה‬ ‫יב‪ .‬הפתחי‬
‫גבריאל )כתיבת ספר תורה פרק ו‬ ‫תשובת‬ ‫את‬ ‫הביא‬
‫סע' ב( "אשה הנותנת ספר תורה לבית‬ ‫הרשב"ש )סימן רכד( "על אודות הספר‬
‫הכנסת זכות היא לה לעולם הבא‪ ,‬כיון‬ ‫שמניחות הנשים לבית הכנסת‪ ,‬ואמרת‬
‫שמסייעת למצות קריאה בתורה"‪.‬‬ ‫שמאחר שאינן מצוות ללמוד תורה‪,‬‬
‫והמקור לכך הוא הרשב"ש שכתב‪" :‬גם‬ ‫טוב שיניחוהו להשיא יותם ויתומה‪.‬‬
‫הנשים נוהגות להקדיש ספר תורה לבית‬ ‫יפה אמרת‪ ,‬אבל לא מטעמך‪ .‬לפי‬
‫הכנסת‪ .‬ואף על פי שאין נשים‬ ‫שהנשים אע"פ שאינן חייבות ללמוד‬
‫מחוייבות במצוה זו‪ ,‬דהרי פטורות הן‬ ‫תורה‪ ,‬אבל זוכות הן לעולם הבא בזכות‬
‫מתלמוד תורה‪ ,‬מכל מקום הנה שכרן‬ ‫התורה‪ .‬אמנם אם יש יתום ויתומה‬
‫אתן כדין המחזיק‪ ,‬שהרי הם מזמינות‬ ‫להשיא יותר יהיה מצוה שיניחוהו להם‪,‬‬
‫ספר תורה לאנשים ללמוד בהם‪ ,‬וכעין‬ ‫ממה שייתנו הספר תורה לבית הכנסת‪.‬‬
‫מה שאמרו רז"ל )ברכות יז‪ ,‬א( דהני נשי‬ ‫אלא שזהו כשיש ספר תורה אחר‬
‫זכיין באקרויי בנייהו ונמטרן לגברייהו‬ ‫לציבור לקרות בו‪ ,‬אבל אם לא כן יתנו‬
‫עד דאתו מבי מדרשא"‪ .‬מבואר איפוא‪,‬‬
‫לציבור שהתלמוד קודם למעשה"‪.‬‬
‫כי זכותה של האשה בתרומה של ס"ת‬
‫משמע שאשה לא מקיימת מצות‬
‫לבית הכנסת היא לא בקיום מצות‬
‫כתיבת ס"ת כי היא לא מצווה ללמוד‬
‫כתיבת ספר תורה‪ ,‬אלא בזכות "החזקת"‬
‫תורה‪ ,‬ולכן זכותה בהכנסת ס"ת היא‬
‫תורה וסיוע לקיום מצות תלמוד תורה‬
‫"זכות התורה" במה שמסייעת לציבור‬
‫בקריאה מתוך ספר התורה‪.‬‬
‫לקיים את חיובו לקרוא בתורה‪ .‬ואם‬
‫וכן מבואר באגרות משה‬
‫)יוד ח"א סי'‬ ‫אשה הניחה ]דהיינו ציוותה שאחר‬
‫קסד( כי אשה הנודרת להכניס ס"ת‬ ‫פטירתה יתנו[ ס"ת לבית הכנסת‪,‬‬
‫לבית הכנסת‪ ,‬לא חייבת לקיים את‬ ‫ובמקרה שכבר יש ס"ת בבית הכנסת‪,‬‬
‫נדרה בגלל חיובה במצות כתיבת ספר‬ ‫עדיף שתתרום מכספה להשיא יתומים‪.‬‬
‫הלשכה ‪ /‬אשה במצות כתיבת ספר תורה‬
‫לבית הכנסת הוא כנדרי צדקה והקדש‬
‫וחל מדינא לכולי עלמא‪ ,‬אבל אז הוא‬
‫של הקהל שיוכלו למכור לדברים‬
‫שמוכרים ס"ת אף בלא רשותה‪ ,‬אם הוא‬
‫בית הכנסת שאינה מהמתפללים שם"‪.‬‬
‫ומבואר כי אשה לא חייבת במצות‬
‫כתיבת ספר תורה‪ ,‬אך אם נדרה להכניס‬
‫ס"ת לבית הכנסת‪ ,‬יש להחמיר שתקיים‬
‫את נדרה‪ .‬ומכל מקום לאחר שקיימה‬
‫את נדרה‪ ,‬יכול הקהל בבית הכנסת‬
‫לעשות עם הס"ת כרצונו על פי ההלכה‪.‬‬
‫אריה שמפקפק על זה בסימן ל"ה גם‬
‫ואמנם הפסקים והלכות שם כתב‬
‫במסקנת תשובתו "מעתה‬
‫מכיון שאשה פטורה מכתיבת ספר‬
‫תורה‪ ,‬יותר מתאים שהאשה הכבודה‬
‫הזאת תחי' תתן את כספה לאיזו ישיבה‬
‫קדושה מפורסמת להחיות את התלמידי‬
‫חכמים היקרים הרעבים ללחם ממש‬
‫ולהלבישם‪ ,‬ותסדר עם הגבאים שיחרתו‬
‫את שמה לזכר עולם בפנקס או על לוח‬
‫אבן‪ ,‬כדי שיתפללו וילמדו לעילוי‬
‫נשמתה‪ ,‬לאחר אורך ימים ושנים שלה"‪.‬‬
‫בהאי לישנא‪ ,‬ואיפסק כן בשו"ע )יו"ד‬
‫מאידך‪ ,‬בשו"ת דברי חן )סימן כג( ביאר‬
‫מקור וטעם מחודש למנהג‬
‫שנשים מקדישות ס"ת לבית הכנסת‪,‬‬
‫בגלל חיובן לשמוע קריאת התורה‪" :‬כיון‬
‫שנשים פטורות ממצות עשה זו של‬
‫כתיבת ס"ת‪ ,‬יש לעיין מאין המנהג‬
‫שנשים מנדבות ספר תורה‪ .‬ונראה לי‬
‫ליישב מנהג של ישראל‪ ,‬על פי מה‬
‫שכתב המג"א )או"ח סימן רפב ס"ק ו( על‬
‫מה שכתב המחבר שם דהכל עולין‬
‫קצב‬
‫תורה‪ .‬דבריו נאמרו במענה לשאלה‬
‫"בדבר האשה שבעת חוליה נדרה לכתוב‬
‫ספר תורה וליתן לבית הכנסת‪ ,‬ובאשר‬
‫שבכל בית הכנסת נמצאים הרבה ספרי‬
‫תורה ואין שום צורך בעוד ספר תורה‪,‬‬
‫מסתפק כתר"ה אולי תוכל לשנות ליתן‬
‫הסך שהיה עולה לה הספר תורה‬
‫לדברים שמותר למכור ספר תורה‬
‫להם"‪ .‬וכתב האגרות משה‪" :‬כיון‬
‫שבכתיבת ס"ת סובר הרמב"ם והשו"ע‬
‫והחינוך שנשים פטורות‪ ,‬ואף להשאגת‬
‫כן מסיק בסימן ל"ו שבזמן הזה שאין‬
‫בקיאין בחסרות ויתירות פטורות נשים‬
‫גם לדידיה‪ .‬ובלי זה אין לחלוק על‬
‫הרמב"ם והש"ע והחינוך בשביל קושיא‪,‬‬
‫ועיין במנחת חינוך שמדחה שיטת‬
‫השאגת אריה‪ ,‬לכן אין לחול נדרה‬
‫לכתוב ס"ת כיון שהוא נדר ב"אעשה"‬
‫]כלומר‪ ,‬נדר לעשות[‪ ,‬ונמצא שאין עליה‬
‫שום נדר‪ .‬וממילא אף שודאי יש לה‬
‫לקיים נדרה להרא"ש )פ"א דנדרים סוף‬
‫סימן ב( משום דהאידנא מרגלא למינדר‬
‫סימן רו סע' ה( דאין להקל וצריך התרה‪,‬‬
‫כדי שלא ינהגו קלות ראש בנדרים‪ .‬מכל‬
‫מקום כיון שהוא רק חומרא בעלמא‪ ,‬יש‬
‫לסמוך אולי על סברת הט"ז גם האידנא‬
‫שתצא ידי נדרה כשתתן על דברים‬
‫שמוכרים ס"ת להם‪ .‬אבל אף שהיא‬
‫סברא גדולה יש להחמיר למעשה‪ ,‬דאולי‬
‫גם באשה כיון שעכ"פ היא מקיימת‬
‫מצוה חל נדרה ב"אעשה" לתוספות‬
‫ופסק השו"ע‪ .‬ואם נדרה ליתן ממש‬
‫קצג‬ ‫אשה במצות כתיבת ספר תורה‬

‫מחוייבים בה‪ ,‬שהרי לכמה פוסקים‬ ‫למנין שבעה קרואים אפילו אשה‪ ,‬דמזה‬
‫אינם יוצאים בזה‪ .‬ואם כן הכי נמי‬ ‫יש להוכיח דאשה חייבת בקריאת‬
‫שפיר דמי שנשים ישתתפו בקניית‬ ‫התורה‪ ,‬וכתב המגן אברהם שאף‬
‫ספר תורה לקרות בהן‪ ,‬וכשמנדבות‬ ‫שפטורה מתלמוד תורה‪ ,‬מכל מקום‬
‫ספר תורה ודאי מצוה קעבדי"‪.‬‬ ‫מצוה לשמוע כמו מצות הקהל‪ .‬וכן‬
‫כמו כן‪ ,‬לפי דברי המשנה הלכות‬ ‫איתא במסכת סופרים )פרק יח( דנשים‬
‫שהובאו לעיל ]אות י[ שאשה‬ ‫חייבות לשמוע קריאת התורה כאנשים‬
‫"יכולה לכתוב בשכר או לקנות מן השוק‬ ‫ומצוה לתרגם להם שיבינו‪ .‬ולפי זה‬
‫ולצאת בו"‪ ,‬נראה שאשה אמנם פטורה‬ ‫מצאנו סמך גדול למנהגן שמנדבות‬
‫ממצות כתיבת ספר תורה‪ ,‬אך היא‬ ‫ספר תורה לקרות בציבור אחרי‬
‫מקיימת את המצוה כאשר היא מצוה‬ ‫שמחוייבות לשמוע קריאת התורה כמו‬
‫על שליח שיכתוב עבורה‪ .‬ולפי זה יוצא‬ ‫אנשים‪ .‬אם כן כמו שמחוייבים אנשים‬
‫שכאשר אשה תורמת ספר תורה‬ ‫לקנות ספר תורה נביאים וכתובים‬
‫שנכתב על ידי שליח‪ ,‬היא מקיימת בזה‬ ‫לקרות בהם בציבור‪ ,‬וכופין על זה‪ .‬ואינו‬
‫את מצות כתיבת ספר תורה‪.‬‬ ‫ענין למצות כתיבת ספר תורה שאנשים‬
‫סוף דבר‬
‫• לדעת הרמב"ם וספר החינוך‪ ,‬אשה פטורה מקיום מצות כתיבת ספר תורה‪ ,‬מהטעמים‬
‫שנתבארו לעיל‪ .‬וכן פסקו להלכה המנחת חינוך והאגרות משה‪ .‬ואף שהשאגת אריה‬
‫נטה לומר שיש לחייב נשים במצות כתיבת ס"ת בגלל חיובן בלימוד המצוות שעליהן‬
‫לקיים‪ ,‬מכל מקום להלכה נקט השאגת אריה כי בזמן הזה ש"אין בקיאין בחסרות‬
‫ויתרות" יש לפטור נשים ממצות כתיבת ס"ת‪.‬‬

‫• לדעת המנחת חינוך אשה לא יכולה למנות שליח לכתיבת ספר תורה מאחר ואינה‬
‫יכולה לכותבו בעצמה‪ ,‬אולם נתבאר לעיל שיש לדחות את דבריו‪.‬‬

‫• לכתחילה אין לנשים לתפור את יריעות ספר התורה‪ ,‬ועל כן נראה שלא מקיימות‬
‫בזה את מצות כתיבת ספר תורה‪.‬‬

‫• אשה התורמת ספר תורה לא מקיימת בזה את מצות כתיבת ספר תורה‪ ,‬אולם יש‬
‫לה זכות החזקת התורה‪ ,‬שמסייעת לקיום מצות קריאת התורה בבית הכנסת‪ .‬ולכן מן‬
‫הראוי שתתרום ספר תורה רק למקום שאין בו ספר תורה‪.‬‬

‫[‬
‫הלשכה ‪ /‬הגאון רבי ראובן מענדלאוויטש שליט"א‬ ‫קצד‬

‫הגאון רבי ראובן מענדלאוויטש שליט"א‬

‫מחבר ספר תורת הגליונות‬

‫בענין גליון מרובה על הכתב‬

‫]ואכן הרא"ש בהל' ס"ת הרבה להביא‬
‫מדברי המס' סופרים‪ ,‬אולם‬
‫צל"ע בכונת הח"צ היכן מצא גילוי לזה‬
‫בדברי הרא"ש‪ .‬ואולי דייק כן ממש"כ‬
‫הרא"ש )סוסי' י"ג(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬וכאשר כתבתי‬
‫נראה עיקר‪ ,‬דהירושלמי הוא עיקר כנגד‬
‫מס' סופרים כי מס' סופרים נתחבר‬
‫בדורות האחרונים ולא הובא מדבריו‬
‫בתלמוד‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ומשמע דאי לאו‬
‫הסתירה מדברי הירושלמי שפיר פסקינן‬
‫כדברי מס' סופרים‪ ,‬ודו"ק‪[.‬‬
‫)ח"א וח"ד‬ ‫ועיין בספר תורת הגליונות‬
‫ולאחרונה העירוני שאולי יש לדייק‬
‫מלשון מס' סופרים שם‬
‫דאף באופן ששטח הכתב הוא פחות‬
‫משבע אצבעות גובה‪ ,‬עדיין יש להניח‬
‫גליון כשיעור המפורש בש"ס‪ ,‬דהיינו ד'‬
‫אצבעות למטה וג' למעלה ‪ -‬אף שיהיו‬
‫הגליונות יחד מרובים על שטח הכתב‪.‬‬
‫שהרי לשונו של המס' סופרים הוא‪,‬‬
‫"כאן וכאן )בין בנביאים ובין בס"ת( אם‬
‫רצה להוסיף מוסיף )על שיעור הגליון(‬
‫ובלבד )באופן שאכן הוסיף( שלא יהא‬
‫הגליון מרובה על הכתב"‪ .‬ויש לדייק‬
‫דבמידה ולא מוסיף‪ ,‬אף שהגליון מרובה‬
‫על הכתב‪ ,‬אין בזה חסרון ויניח שיעור‬
‫הגליון המפורש בש"ס‪ ,‬ודלא כמו‬
‫שכתבנו בתורת הגליונות שם‪.‬‬
‫"מניחין בין דף לדף בתורה ריוח שתי‬
‫אצבעות‪ ,‬ובנביאים ובחומשין‬
‫ריוח גודל אחד‪ .‬מניחין מלמטה בתורה‬
‫ריוח טפח‪ ,‬ומלמעלה שלשה חלקים‬
‫בטפח‪ ,‬ובנביאים ובחומשין‪ ,‬שלש‬
‫אצבעות מלמטן ושתים מלמעלן‪ .‬כאן‬
‫וכאן אם רצה להוסיף מוסיף‪ ,‬ובלבד‬
‫שלא יהי הרוחות מרבין מן הכתב‪...‬‬
‫וארכו של ספר תורה‪ ,‬ששה טפחים"‪.‬‬
‫)מס' סופרים פרק ב' הל' ג'‪-‬ד'(‪.‬‬
‫ועוד( שכתבנו שמי שכותב ס"ת‬
‫קטן עד כדי שאם יניח בו גליון של ד'‬
‫אצבעות למטה‪ ,‬וג' אצבעות למעלה‬
‫כדינא דגמ'‪ ,‬יהיה הגליון מרובה על‬
‫הכתב )היות והשטח שבו הכתב הוא‬
‫פחות משבע אצבעות גובה(‪ ,‬ולכן הוא‬
‫חייב להקטין הגליון כדי שהכתב יהא‬
‫מרובה על הגליון‪ .‬ומקור הדבר הוא‬
‫במס' סופרים הנ"ל‪.‬‬
‫ואף שדברי המס' סופרים אינם מובאים‬
‫בתלמוד בבלי או ירושלמי‪ ,‬מ"מ‬
‫כבר כתב בשו"ת חכם צבי )סי' כ"ה(‬
‫שגילה לנו הרא"ש דבמקום שאין‬
‫סתירה מבבלי או ירושלמי לדברי המס'‬
‫סופרים ודאי כוותי' עבדינן‪.‬‬
‫קצה‬
‫)סי'‬‫אולם המעיין בשו"ת קנאת סופרים‬
‫צ"ח( יראה שדעת מהרש"ק אינה‬
‫כן‪ ,‬שכתב דאסור לעשות הגליון מרובה‬
‫על הכתב בכל גוונא‪ ,‬וכפשטא דלישנא‬
‫דמס' סופרים‪.‬‬
‫– אולם בכתב רגיל של ‪8‬מ"מ –‬
‫]ועיין בריטב"א )ב"ב י"ד ע"א( שכתב ג"כ‬
‫להדיא דצריך להקטין הגליון‪,‬‬
‫ולכאורה היה משמע מדבריו כדברי‬
‫מהרש"ק‪ .‬אולם באמת אין כלל הוכחה‬
‫מדבריו‪ ,‬שהרי לדעתו כל דינו של גליון‬
‫ג' וד' אצבעות לא נאמר אלא במי‬
‫שכותב ס"ת בגובה ו' טפחים‪ .‬אבל מי‬
‫שכותב ס"ת קטן‪ ,‬עליו להקטין כל‬
‫הס"ת – דהיינו‪ ,‬הכתב עם הגליון ביחס‬
‫לגודלם בס"ת הרגיל‪ .‬וממילא לדעתו לא‬
‫שייך הנידון הנ"ל‪ ,‬דלעולם לא יהיה‬
‫הגליון מרובה על הכתב‪ .‬משא"כ לפי‬
‫הרבה ראשונים ואחרונים‪ ,‬ובתוכם‬
‫המהרש"ק )ע"ש בספרנו תורת הגליונות‬
‫שהארכנו(‪ ,‬שלעולם צריך לעשות הגליון‬
‫בשיעור ג' וד' – אף בס"ת קטן‪ ,‬שייך‬
‫לדון האם להניח גליונות בשיעורים אלו‬
‫אף אם הגליון יהיה מרובה על הכתב‪[.‬‬
‫רק כשיעור שאמרו שם בזה לא איכפת‬
‫ואולי יש להביא סיוע לשיטת הכח שור‬
‫מדברי הרמב"ם‪ .‬דהרי כתב‬
‫הרמב"ם בספרו הגדול )הל' סת"ם פ"ט הל'‬
‫ו'( ובתשובה )פאר הדור סי' ס"ו( שבס"ת‬
‫שעשה לעצמו רוחב העמוד היה ד'‬
‫אצבעות‪ ,‬והגליון בין העמודים היה ב'‬
‫אצבעות וכשיעור המפורש בש"ס‪.‬‬
‫באופן שכל עמוד של כתב יש משני‬
‫צדדיו גליון ב' אצבעות שבצירופן יחד‬
‫הן ד' אצבעות‪.‬‬
‫בענין גליון מרובה על הכתב‬
‫ולאחרונה שמעתי שיש מפוסקי‬
‫זמנינו שהסכימו לסמוך‬
‫על דקדוק זה בדברי מס' סופרים‬
‫להלכה ולמעשה והתירו לכתוב מגילות‬
‫אסתר עם י"א שורות וגליונות כס"ת‬
‫ובמילא נמצא הגליון מרובה על הכתב‪.‬‬
‫והנ"מ בזה מרובה כמובן‪.‬‬
‫ואכן כן כתב להדיא בשו"ת כח שור‬
‫)סי' ל"ג(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬וראי' גדולה מזו‬
‫מהא דבמס' סופרים אחר שסיים שיעור‬
‫הרווחות של ס"ת ושל נביאים וחומשין‬
‫כתב "כאן וכאן אם רצה להוסיף יוסיף‬
‫ובלבד שלא יהא הרווחות מרובין מן‬
‫הכתב"‪ ,‬ר"ל שלא יהא הרווחות של‬
‫הגליונות שלמטה ושלמעלה מרובין‬
‫מארכו של הכתב מלמעלה עד למטה‪,‬‬
‫וכמו כן לא יהא הרווחות שבין דף לדף‬
‫משני צדדי הכתב יותר מרוחב הכתב‬
‫שעל הדף ביניהם‪ .‬פשטא דלישנא‬
‫משמע דדוקא אם מוסיף על השיעור‬
‫הוא דהקפידו בכך שלא יהא הרווחות‬
‫יותר מהכתב‪ ,‬אבל אם לא הניח ריוח‬
‫לן מידי‪ .‬ואפילו אם יהי' הרווחות יותר‬
‫מן הכתב ה"ז כמצותו‪ .‬הרי אפילו אם‬
‫אורך היריעה מלמעלה עד למטה היא‬
‫פחות מג' טפחים ושליש טפח ג"כ‬
‫מניחין למטה ריוח טפח ולמעלה ב'‪...‬‬
‫דאע"פ דהכתב שבדף הוא פחות מטפח‬
‫וב' חלקי טפח‪ ,‬מ"מ מניחין כשיעור‬
‫הזה‪ .‬ומינה דהוא הדין אם הוא יפחות‬
‫הרבה )בכתב( משיעור הרווחות ה"ז‬
‫כמצוותו‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫הלשכה ‪ /‬הגאון רבי ראובן מענדלאוויטש שליט"א‬
‫הערה י'( ע"ש(‪ .‬ומעתה א"א להוכיח‬
‫מדברי הרמב"ם כדעת הכח שור‪ ,‬דלפי‬
‫המתבאר כל עמוד אין לו אלא גליון‬
‫של ב' אצבעות והוי שפיר כתב מרובה‬
‫על הגליון‪.‬‬
‫אולם המעיין היטב בדברי הרמב"ם שם‬
‫יראה דמש"כ שיעור העמודים‬
‫אינו אלא בשביל לחשב את אורך כל‬
‫הספר כמבואר מאריכות לשונו שם‪.‬‬
‫וא"כ אי אפשר ללמוד מדבריו לענין‬
‫שיעורי הגליון שבין עמוד לעמוד דאין‬
‫זה נידונו שם כלל‪ .‬ואף שכתב "אך‬
‫בזאת צריך ליזהר‪ ,‬שאם יהיה הקלף עב‬
‫ביותר תהיה הכתיבה בה יותר דקה‬
‫ורוחב הדף פחות מארבע אצבעות"‪ ,‬ולא‬
‫העיר שאם רוחב הדף הוא צר‪ ,‬הלא‬
‫הגליון יהיה מרובה על הכתב‪ ,‬די"ל‬
‫בדוחק שסבר כהכח שור שאם הניח‬
‫הגליון כדינו המפורש בש"ס אין חסרון‬
‫במה שהגליון מרובה מהכתב‪.‬‬
‫אולם בעיקר סברתו של הכח שור יש‬
‫לעיין‪ ,‬דהנה טעם תקנת חז"ל‬
‫להשארת גליון הוא משום נוי הספר )כ"כ‬
‫בשו"ת קנאת סופרים סי' צ"ח‪ ,‬שו"ת מהר"ם שיק‬
‫יו"ד סי' קס"א‪ ,‬ערוה"ש סי' רע"ג סעי' ב' ועוד(‪,‬‬
‫דהשארת גליון למעלה ולמטה מוסיפה‬
‫לנוי הספר‪.‬‬
‫מזה ע"כ שאין מצרפים השתי אצבעות‬
‫האי דינא שלא יהיה הגליון מרובה‬ ‫וכן‬
‫על הכתב ביארו המפרשים )כ"כ‬
‫בפירושו של הגר"ח קניבסקי שליט"א למס' ס"ת‬
‫פ"ב הל' ד'‪ ,‬וכן נראה פשוט( שהוא משום‬
‫דהוי גנאי לספר‪.‬‬
‫קצו‬
‫ולכאורה תמוה‪ ,‬דבמס' סופרים איתא‬
‫שאסור לעשות הגליון גדול‬
‫מהכתב‪ ,‬ואם הגליון הוא ד' אצבעות‬
‫והכתב הוא גם ד' אצבעות‪ ,‬הא אי‬
‫אפשר לצמצם שלא יהא הגליון גדול‬
‫מהכתב‪.‬‬
‫ולפי הכח שור הנ"ל אולי יש ליישב‪,‬‬
‫דהרי לפי"ד במידה ועשה הגליון‬
‫כדינו המפורש בש"ס אין חסרון במה‬
‫שהגליון יהיה מרובה מהכתב‪.‬‬
‫ויש לדחות‪ ,‬דעיין שם בתשובת‬
‫הרמב"ם שכתב‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ותראה‬
‫כמה אצבעות בא רוחב הדף‪ ,‬אם בדרך‬
‫משל בא הרוחב ארבע אצבעות וצריך‬
‫בין כל דף ודף שתי אצבעות‪ ,‬נמצא‬
‫רוחב הדף ששה אצבעות‪ ...‬אך בזאת‬
‫צריך ליזהר‪ ,‬שאם יהיה הקלף עב ביותר‬
‫תהיה הכתיבה בה יותר דקה ורוחב הדף‬
‫פחות מארבע אצבעות כו'‪ ,‬עכ"ל‪) .‬וכעין‬
‫לשון זה נמצא בקרית ספר לרבינו‬
‫המאירי )המאמר השלישי החלק הראשון(‪(.‬‬
‫ולכאורה צ"ב‪ ,‬דכיון דכתב לעיל מיניה‬
‫שם דכל עמוד יש לו ב'‬
‫אצבעות גליון לכל צד‪ ,‬נמצא דעמוד‬
‫כתב עם הגליון שלו הוא בגודל ח'‬
‫אצבעות‪ ,‬וא"כ איך כתב כאן "נמצא‬
‫רוחב הדף ששה אצבעות"‪ .‬והמבואר‬
‫שמימין ומשמאל להדף שביניהם‪ ,‬אלא‬
‫מחלקים כל גליון לחציו‪ ,‬אצבע לכאן‬
‫ואצבע לכאן‪ .‬באופן שהעמוד עם הגליון‬
‫שלו אינו אלא ו' אצבעות‪) .‬ובזה נפשט‬
‫מה שהסתפקנו בתורת הגליונות )ח"ג‬
‫קצז‬ ‫בענין גליון מרובה על הכתב‬

‫בלשון המס' סופרים לעשות גליון‬ ‫וא"כ‪ ,‬קשה לומר שתיקנו חז"ל לגנות‬
‫מרובה על הכתב‪ ,‬במקום שלדעת חלק‬ ‫הספר )ע"י השארת גליון ג'‬
‫ניכר מהאחרונים גנאי הוא לספר ואיסור‬ ‫וד' בס"ת קטן כ"כ‪ ,‬שהגליון יהיה‬
‫יש בדבר‪ ,‬וגם הוא נגד פשטות דברי‬ ‫מרובה על הכתב( כדי לנאותו‪ .‬דנראה‬
‫המס' סופרים‪ .‬ובפרט במקום שאפשר‬ ‫כדבר והיפוכו‪.‬‬
‫להקטין הגליון לב' וג' אצבעות ולצאת‬
‫אולם האמת יורה דרכו דיש עוד טעם‬
‫ידי חובתו לכתחילה‪ .‬דהנה‪ ,‬במס'‬
‫שמוזכר בראשונים )נמוק"י‪ ,‬הל'‬
‫סופרים שם מבואר דבנביאים וחומשין‬
‫ס"ת( להשארת גליון בספרים‪ ,‬והוא‬
‫שיעור הגליון הוא ג' אצבעות למטה וב'‬
‫משום משמוש היד‪ .‬ולפי זה לכאורה אין‬
‫למעלה‪ ,‬ועיין בתורת הגליונות )ח"א‬
‫נ"מ בין ס"ת קטן לס"ת גדול דמשמוש‬
‫י"ד‪-‬ט"ז( שהארכנו בביאור הענין‪ .‬והבאנו‬
‫היד אינו משתנה כפי גודל הספר‪,‬‬
‫שם להוכיח דאף בס"ת שצריך לכתחילה‬
‫כמובן‪ .‬ואכן המעיין היטב יראה שבעל‬
‫להשאיר גליון ג' וד'‪ ,‬מ"מ מי שהשאיר‬
‫כח שור בתשובתו שם לא הזכיר אלא‬
‫גליון ב' וג' כספרי נביאים‪ ,‬יצא ידי‬
‫טעמא דמשמוש היד‪ ,‬ולכן‪ ,‬גודל שטח‬
‫חובתו‪ ,‬ע"ש‪ .‬וא"כ למה לנו להכנס‬
‫הכתב לא מעלה ולא מוריד‪ ,‬וחייב‬
‫לפרצה דחוקה זו במקום שאפשר לקיים‬
‫להשאיר גליון כדין‪.‬‬
‫דין השארת הגליון כשיעור נביאים‬
‫וחומשים‪) .‬וביותר בענין מגילת אסתר‬ ‫ומאידך מהרש"ק בקנאת סופרים הנ"ל‬
‫דיש מן האחרונים שהכריע כשיטת‬ ‫הביא רק האי טעמא דנוי‬
‫הראשונים דעיקר שיעור הגליון הוא‬ ‫הספר‪ .‬ולפי זה כמובן א"א לגנות הספר‬
‫כבספרי נביאים וחומשים‪ ,‬ודו"ק‪(.‬‬ ‫ע"י עשיית גליון מרובה על הכתב בכדי‬
‫לנאותו בגליון נאה‪.‬‬
‫ושוב מצאתי מש"כ בקרית ספר לרבינו‬
‫וא"כ י"ל שפלוגתת הכח שור‬
‫המאירי )המאמר השלישי ‪ -‬החלק‬
‫ומהרש"ק תלויה בטעם תקנת‬
‫הראשון( לאחר שהביא הדין דלא ימעט‬
‫חז"ל להשארת גליון‪ ,‬דמהרש"ק ס"ל‬
‫הכתב מפני הגליון של מעלה ושל מטה‪,‬‬
‫לעיקר שהוא משום נוי הספר‪ ,‬ולכן‬
‫כתב וז"ל‪ ,‬וכן אם שרטט בדרך שלא‬
‫פסק שאם יהיה הגליון מרובה על‬
‫נשאר לו בין דף לדף כשיעור שתי‬
‫הכתב‪ ,‬ימעט הגליון‪ .‬והכח שור ס"ל‬
‫אצבעות‪ ,‬אע"פ שלא הוזכרה כאן‪ ,‬ובא‬
‫לעיקר שהוא משום משמוש היד‪ ,‬ולכן‬
‫לדקדק ]פי' להקטין[ הכתב בכדי‬
‫סבר דאף בגונא שיהיה גליון מרובה על‬
‫שתכיל השיטה כשיעור האומד שכיוון‬
‫הכתב שפיר יכול להניח גליון כשיעור‬
‫בו‪ ,‬ושישאר שיעור הראוי בין דף לדף‪,‬‬
‫המפורש בש"ס‪.‬‬
‫לא יעשה כן‪ ,‬אלא בכולם יסלק ]פי'‬
‫יגנוז[ את היריעה‪ .‬ובלשון גדולי‬ ‫צע"ג האם נוכל לסמוך‬ ‫ולכאורה‬
‫המחברים )רמב"ם פ"ז הל' ה'( מצאנו לא‬ ‫למעשה על דקדוק הנ"ל‬
‫הלשכה ‪ /‬הגאון רבי ראובן מענדלאוויטש שליט"א‬
‫באותיות גדולות מאד‪ ,‬כדי שלא יהא‬
‫הגליון מרובה על הכתב‪) .‬וכן היתה‬
‫מגילתו של הגרי"ש אלישיב זצ"ל בסוף‬
‫ימיו‪ ,‬וכן היא מגילתו של יבלחט"א‬
‫הגר"ח קניבסקי ועוד‪ (.‬ולא שמענו ולא‬
‫ראינו מי שיעשה מגילה בת י"א שורות‬
‫בכתב רגיל ויניח בה גליון כס"ת ‪-‬‬
‫מרובה על הכתב‪ .‬וכן יש לדייק מדברי‬
‫שו"ת בית אפרים )סי' ע'( שאין לעשות‬
‫כן‪) .‬ועי"ש עוד לענין השארת רווח גדול‬
‫בין השיטין גבי כתיבת עשרת בני המן‪,‬‬
‫"דאם הקלף ארוך יושחת תואר העמוד‬
‫מחמת החלק הרבה על הכתב"‪ ,‬ואולי‬
‫יש משמעות קצת מדבריו שאף‬
‫שמקיים שיעור השארת הגליון כדין‬
‫מ"מ לא יהיה הגליון מרובה על הכתב‪(.‬‬
‫כן‪ ,‬מ"מ הא מיהת חזינן מדבריו‪ ,‬דאף‬
‫וא"כ צע"ג מה שהבאנו לעיל בשם‬
‫פוסקי זמננו שהתירו להלכה‬
‫ולמעשה להניח גליון מרובה על הכתב‬
‫היכא דמניח גליון כשיעור המפורש‬
‫בש"ס‪ ,‬דאינו אלא מילתא דתמיה‪,‬‬
‫שאף אם סברו לעצמם ככח שור‬
‫להלכה‪ ,‬פשוט דא"א להורות כן‬
‫למעשה‪ ,‬וזה ברור‪'.‬‬
‫[‬
‫קצח‬
‫ימעט את הכתב )מבין( ]מפני[ הריוח‬
‫שבין פרשה לפרשה‪ ,‬ומפרשין בו שלא‬
‫יהא ריוח שבין הפרשיות מרובה מן‬
‫הכתב‪ .‬ואף במסכת סופרים )פ"ב הל' ד'(‬
‫אמרו בענינים אלו אם רצה להוסיף‬
‫מוסיף‪ ,‬ובלבד שלא יהו הרווחות מרובין‬
‫מן הבית‪ ,‬ר"ל מן הכתב‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫הרי נראה דלמד רבינו המאירי בדעת‬
‫הרמב"ם‪ ,‬דהאי דינא דלא ימעט‬
‫הכתב מפני הגליון‪ ,‬נכלל בדינא דלא יהא‬
‫גליון מרובה מן הכתב‪ ,‬ודין זה נאמר‬
‫לגבי שיעור גליון הנצרך בין העמודים‪,‬‬
‫וג"כ לגבי רווח הנצרך לשיעור הפרשה‬
‫לעומת הכתב שבאותו שיטה‪ .‬ועל אף‬
‫שדבריו מחודשים מאד‪ ,‬ואין אנו נוהגים‬
‫הבא להניח שיעור הגליון כעיקר דינא‬
‫דגמ'‪ ,‬מ"מ עדיין נאמר עליו הדין דלא‬
‫יהא הגליון מרובה מן הכתב‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬
‫ועוד יש להעיר דהרבה מפוסקי זמנינו‬
‫מעדיפים לכתוב מגילת אסתר בת‬
‫י"א שורות‪ .‬ויש שמדקדקים לעשות‬
‫הגליון כס"ת‪ ,‬וגם כותבין המגילה‬
‫קצט‬ ‫אורך יריכי האותיות‬

‫הגאון רבי שאול יהודה פרידמן שליט"א‬

‫מו"ץ בשכונת רמת שלמה ירושלים עיה"ק ת"ו‬

‫אורך יריכי האותיות‬

‫)מתוך שיעור שנמסר בבית הוראה לעניני סת"ם "הלשכה" בליל שישי ר"ח אדר תשע"ח(‬

‫ואם ננקוט דדין וי"ו יש לה‪ ,‬יש‬ ‫נשאלתי האם יועיל שאלת תינוק‬
‫להסתפק האם כאשר רגלה כפוף היטב‬ ‫ביו"ד שרגלה ארוכה כשיעור‬
‫יש להקל‪.‬‬ ‫ב' קולמוסין‪ ,‬אך כל הכתיבה ארוכה‬
‫יותר באופן שבאותו כתב יש חילוק‬
‫בקול סופרים למוהר"ר שלום יוסף‬ ‫והנה‬ ‫ברור בין וי"ו ליו"ד‪ ,‬ואכן בכהאי גוונא‬
‫קליין )נדפס בספר ילקוט צורת האותיות‬
‫ברוב פעמים התינוק יקראנו יו"ד משום‬
‫שי"ל בשנת תשמ"ג ע"י ועד משמרת סת"ם בנ"י‪,‬‬
‫שסגנון הכתב יכריע לו לומר יו"ד ולא‬
‫עמ' ‪ 575‬ושוב נדפס בקונטרס בנין א"ב ח"ב‬
‫וי"ו ‪ -‬אלא דיל"ע בזה‪ ,‬דאי נימא שאנו‬
‫ברוקלין תשע"ב( מהדורה תנינא אות יו"ד‬
‫מסתכלים על כל אות דווקא בפני‬
‫סעיף י‪ ,‬כתב‪" :‬מצאתי יודי"ן שהיו‬
‫עצמה‪ ,‬ואין מתייחסים לסגנון הכתב‪,‬‬
‫רגליהם ארוכים כמו שאר אותיות )ועוד‬
‫א"כ בכל כה"ג צריכים לכסות לתינוק‬
‫יותר( רק שע"י העיקום נדמית ליו"ד‬
‫את שאר הכתב‪ ,‬בכדי שהתינוק לא‬
‫ולא לוי"ו‪ ,‬וצ"ע בזה אם מועיל תינוק‪,‬‬
‫יתייחס בהכרעתו בזה ששאר הכתב‬
‫ומורי מהר"ש ז"ל כתב לי שלדעתו‬
‫ארוך יותר‪ ,‬וכעין מש"כ במשנה ברורה‪,‬‬
‫מועיל תינוק"‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫סי' לב ס"ק מח‪ ,‬לענין וי"ו או זיי"ן או‬
‫)להג"ר שמעון‬ ‫בשו"ת מהרש"ג‬ ‫והוא‬ ‫נו"ן פשוטה שנפסקו ויש לנו ספק האם‬
‫גרינפלד אב"ד בידסענטמיהאלי(‪ ,‬או"ח‬ ‫יש בחלק שמעל ההפסק שיעור אות‪,‬‬
‫ח"א סי' ה‪ ,‬שכתב שאם הוא באופן‬ ‫שאם נשאר חלק מן הירך למטה מן‬
‫שבמקום שהיה צריך לוי"ו היה כשר‬ ‫ההפסק‪ ,‬צריכים לכסותו לפני שמראין‬
‫לוי"ו‪ ,‬בודאי פסול להיות יו"ד‪ ,‬אבל אם‬ ‫להתינוק‪ ,‬דאל"כ התינוק יצרף את‬
‫יש לנו ספק על צורתה מועיל תינוק‪,‬‬ ‫החלק שלמטה מן ההפסק‪ ,‬או דלא‬
‫אכן בשו"ת מהרש"ג שם לא מיירי‬ ‫מהני תינוק כיון שבמציאות היא וי"ו‬
‫כשאריכת הרגל היתה ממש כמו וא"ו‪,‬‬ ‫)וכעין מה שכתב הרמ"א‪ ,‬סי' לב סט"ז‪,‬‬
‫אלא כמעט כמו וא"ו‪ ,‬אך בקו"ס כתב‬ ‫לענין אות שנפסקה‪ ,‬שאם אנו רואים‬
‫את ציור השאלה כשהיו רגליהם ארוכים‬ ‫שלא נשאר צורת האות כתיקונו פסול‬
‫כמו שאר אותיות ועוד יותר‪ ,‬וכנ"ל‪.‬‬ ‫אע"פ שהתינוק קורא אותו כהלכתו(‬
‫הלשכה ‪ /‬הגאון רבי שאול יהודה פרידמן שליט"א‬ ‫ר‬

‫סי' יט‪ ,‬האריך לדחות את דבריו‪ ,‬וכ"כ‬
‫בשו"ת שבט הלוי )שם( שמשאר פוסקים‬
‫לא משמע כן‪ ,‬ועיין עוד בשו"ת שבט‬
‫הלוי‪ ,‬ח"ו סי' נה‪ ,‬שהסכים שאף‬
‫לכתחילה סגי בפחות מקולמוס‪,‬‬
‫וכדמוכח מדברי המשנה ברורה‪ ,‬סי' לב‬
‫ס"ק מד‪ ,‬והחזון איש‪ ,‬או"ח סי' ד‪,‬‬
‫שכתבו שהשיעור כמלא או"ק דבעינן‬
‫שישתייר ברגל הה"א‪ ,‬נמדד לפי גוף‬
‫היו"ד עם רגלה הימני‪ ,‬וא"כ בהכרח א"א‬
‫לומר שהרגל לבד היא באורך עו"ק )ועיין‬
‫מש"כ במנחת סולת‪ ,‬עמ' רו הערה ‪.(36‬‬
‫להחמיר אפי' בדיעבד אם עשה‬
‫וכן מבואר עוד בדברי החזו"א‪ ,‬או"ח סי'‬
‫ט סק"ו ד"ה בב"י‪ ,‬שהביא שיש מי‬
‫שהקשה על דברי האגור שכתב שיעקם‬
‫רגל היו"ד לצד שמאל‪ ,‬איך מהני תינוק‬
‫בסוגיא דמנחות כ"ט ב' גבי וי"ו דויהרג‪,‬‬
‫דלמא התינוק יקראנה וי"ו אף שאין‬
‫לרגלה שיעור מספיק‪ ,‬משום שאין הרגל‬
‫עקומה‪ .‬ותי' שם דכיון שרגל היו"ד‬
‫קצרה ונראית כקוץ‪ ,‬אין נפקותא לתינוק‬
‫אם היא ישרה או עקומה מעט‪ ,‬וממילא‬
‫התינוק לא יכריע לפי העיקום אלא לפי‬
‫האורך‪ ,‬עיי"ש‪ ,‬וממילא מבואר להדיא‬
‫דאף שאם היא קצרה יקראנה התינוק‬
‫יו"ד למרות שאיננה עקומה‪ ,‬מ"מ‬
‫העיקום מהני להיראות יו"ד אפי' רגלה‬
‫ארוכה‪ ,‬עייש"ה‪.‬‬
‫דקאי על אורך הרגל‪ ,‬דהרי הראש ידוע‬
‫העירוני ממה שכתב הרב השואל‬ ‫אך‬
‫)הוא הגאון רבי יששכר בער ב"ר עובדיה‬
‫אב"ד צילץ( בשו"ת רבי יצחק מפוזנא‬
‫)רבו של המג"א( סי' סב )עמ' קלג בהוצאת‬
‫)להגאון רבי אריה‬
‫מכון ירושלים תשמ"ב( וז"ל‪" :‬נסתפקתי‬
‫ובאמת בדברי רוב הפוסקים לא מצאנו‬
‫כלל "שיעור" לרגל האות יו"ד‪,‬‬
‫אלא שכתבו דצריך שיהיה לה "ירך" ולא‬
‫רק "קוץ" בעלמא‪ ,‬ולכן אם עשה את‬
‫רגלה הימנית קצרה ביותר‪ ,‬עד שנראית‬
‫כקוץ קטן‪ ,‬פסול‪ ,‬ולא מהני תיקון בתו"מ‬
‫וכמ"ש בשו"ת שבט הלוי ח"ה סי' ח‬
‫אות ד‪ ,‬רק שהפוסקים הזהירו "שלא‬
‫תדמה לוא"ו"‪ ,‬אך לא מצאנו שצריך‬
‫איזה "שיעור" מסוים לארכה‪.‬‬
‫אכן במקדש מעט‪ ,‬סק"ו‪ ,‬מצדד‬
‫הירך פחות מעו"ק‪ .‬והוכיח כן מהא‬
‫דאמרינן במנחות‪ ,‬כט‪ ,.‬ניקב ירכו של‬
‫ה"א ונשתייר כאות קטנה כשר‪ ,‬ופי'‬
‫המרדכי דאות קטנה היינו כמלא יו"ד‪.‬‬
‫ומדלא אמרו "ונשתייר משהו"‪ ,‬ש"מ‬
‫שאורך יו"ד יש לו שיעור‪ .‬והוכיח עוד‬
‫כן מדברי הרא"ש והטור שכתבו שברגל‬
‫ימיני של הה"א בעי' שיעור כמלא או"ק‪,‬‬
‫דהיינו יו"ד‪ ,‬וברגל פנימי סגי בכל שהוא‪,‬‬
‫ומדברי הרמ"א שכתב‪ ,‬סי' לב סעי' טו‪,‬‬
‫ששאר פוסקים חולקים ומצריכין כמלא‬
‫או"ק‪ ,‬דס"ל דאף ברגל פנימי לא סגי‬
‫בכל שהוא‪ ,‬אלא צריך כמלא יו"ד‪,‬‬
‫ועיי"ש במק"מ שפי' בזה את מש"כ‬
‫בא"ב )השני( "ויהיה לה רגל קטן" ובא"ב‬
‫)דקולמוסין( כתב "ארכה כעובי קולמוס"‪,‬‬
‫שהוא בשיעור קולמוס‪ ,‬אלא דקאי על‬
‫אורך הרגל שיהיה כעו"ק‪.‬‬
‫בשו"ת הרי בשמים‬
‫אך‬
‫לייבוש הורוויץ אב"ד סטריא( תליתאה‬
‫רא‬
‫וארכו כרגל וי"ו קטנה‪ ,‬לכן בקלות אינו‬
‫יכול לעמוד על זה רק ע"י ינוקא וכו'‪.‬‬
‫וכן משמע מדברי המרדכי )רמז‬
‫תתקנ"ג ]א[( וכו' אבל שאר אותיות‬
‫פשוטות שאין להם אלא ירך אחד כגון‬
‫ווי"ן וכו' אי איפסקו אין שיעורם באות‬
‫קטנה וכו'‪ ,‬אלא בהיכר תינוק וכו'‪ ,‬ע"כ‪.‬‬
‫ולא רצה לומר דמיירי אף באותיות‬
‫פשוטות ונשתייר כמלא אות קטנה‬
‫דידה‪ ,‬משום דקשיא ליה דא"כ למה לא‬
‫שיער ר' זירא בהכי בהאי עובדא דרמי‬
‫והלא הוא בעצמו אמר האי שמעתתי'‬
‫זו בשם רב הונא‪ ,‬ומדלא שיער הכי‪,‬‬
‫ש"מ דכל היכא דאין ארכו כב' קולמוסין‬
‫של אותו הכתב יש להסתפק בצורת‬
‫יו"ד‪ ,‬שלפעמים כותבים יו"ד ג"כ ברגל‬
‫ארוך כזה‪ ,‬לכן הוצרך לסמוך על קריאת‬
‫התינוקות"‪ ,‬עכ"ל מהר"י מפוזנא‪.‬‬
‫זה‪ ,‬וכן משמע מההוא עובדא דמנחות‬
‫הנה המעיין היטב בדבריו שם יראה‬
‫דס"ל דהא דמהני קריאת תינוק‬
‫אינו דווקא בשיעור של קולמוס וחצי‪,‬‬
‫שהוא השיעור האמצעי שבין וא"ו ליו"ד‪,‬‬
‫אלא אפי' באופן שהאריך יותר משיעור‬
‫קולמוס וחצי בעינן תינוק‪ ,‬דלפיכך קשה‬
‫לעמוד על צורה זו אי חשיב כוא"ו או‬
‫כיו"ד‪ ,‬ולכן לא יכלו חז"ל לשער בעצמם‬
‫האם הוא"ו דיהרג של התפילין דראמי‬
‫בר תמרי נראה כוא"ו או כיו"ד והוצרכו‬
‫להראותה לתינוק‪ ,‬דלאו ב"שיעורא"‬
‫תליא מילתא אלא ב"חזותא"‪ .‬ועוד‬
‫א‪ .‬עייו כעין זה בהלכות קטנות למרדכי מנחות כט‪ :‬ובנדמ"ח הוא בעמ' טו‪.‬‬
‫אורך יריכי האותיות‬
‫בס"ת שהיא כתב מרובע‪ ,‬והווי"ן שבה‬
‫גדולים והיודי"ן קטנים כשיעור‪ ,‬אך‬
‫שבכמה שמות הקדושים הרגל של ימין‬
‫של היודי"ן האריך הסופר כמו וא"ו‬
‫קטנה‪ ,‬אך צורת הווי"ן שבס"ת המה‬
‫ארוכים ורגלן עבה קצת‪ ,‬ורגל זה דק‬
‫מאד ונמשך מחמת רוחב הקולמוס‬
‫המתוקן לכתיבה הנ"ל‪ ,‬ותינוק דלא‬
‫חכים קורא השם כפשוטה‪ ,‬אך אנו‬
‫רואים שהיא כשיעור וא"ו קטנה‪ ,‬אם‬
‫היא כשרה אם לאו"‪ ,‬עכ"ל‪ .‬דמשמע‬
‫מדבריו שאפילו אם התינוק קורא‬
‫אותה יו"ד‪ ,‬מ"מ אם שיעור אורך יריכה‬
‫כוא"ו י"ל שהיא פסולה‪.‬‬
‫אכן מתשובתו של מהר"י מפוזנא‪ ,‬סי'‬
‫סג‪ ,‬מבואר שאפי' בכה"ג אין בזה‬
‫חשש פסול‪ ,‬שכתב שם )עמ' קלה( וז"ל‪:‬‬
‫"אבל לפענ"ד אין לנו לעמוד בקלות על‬
‫ד' כ"ט‪ ,‬ראמי בר תמרי וכו' איפסקא‬
‫ליה וי"ו דויהרג בניקבא‪ ,‬אתא לקמיה‬
‫דרבי זירא א"ל זיל אייתי ינוקא‪ ,‬ולמה‬
‫לא שיערו הם עצמם אם נשאר עדיין‬
‫כשיעור וי"ו קטנה או לא‪ ,‬אלא ודאי‬
‫משמע שבקושי יכול לעמוד על זה‪,‬‬
‫וטעמי' דהואיל דשיעור רגל הוי"ו היא‬
‫כשני רוחב החרטום של הקולמוס של‬
‫אותו הכתב‪ ,‬והיכא דחסר משיעור הזה‬
‫יש להסתפק ביו"ד‪ ,‬משום דלפעמים‬
‫מאריכים רגל היו"ד לפי הרוחב של‬
‫החרטום של הקולמוס של אותה כתיבה‪,‬‬
‫הלשכה ‪ /‬הגאון רבי שאול יהודה פרידמן שליט"א‬
‫בעל חסד לאברהם )זקנו של החיד"א(‪,‬‬
‫יו"ד רעג סק"ב‪ ,‬במהדורת זכרון אהרן‪,‬‬
‫ירושלים תשס"ד‪ ,‬ששרטט דוגמה‬
‫לכתיבה ארוכה‪ ,‬כזה‪:‬‬
‫ובאמת נראה שגם הרב השואל בשו"ת‬
‫מהר"י מפוזנא הנ"ל ג"כ ס"ל‬
‫הכי‪ ,‬שבתחילת דבריו כתב "נסתפקתי‬
‫בס"ת שהיא כתב מרובע וכו'"‪ ,‬וכן בסי'‬
‫ס"ג שם בתשובת מהר"י מפוזנא אליו‬
‫העתיק דבריו בזה"ל‪" :‬ע"מ ששאלת‬
‫בס"ת שהיא כתב מרובע‪ ,‬והווי"ן שבה‬
‫גדולים והיודי"ן קטנים כשיעור וכו'"‪,‬‬
‫ומבואר דלא מיירי בכתיבה ארוכה אלא‬
‫ב"כתב מרובע"‪ ,‬ומשמע שרק בזה‬
‫הסתפק הרב השואל שם‪ ,‬אך מהר"י‬
‫מפוזנא הקל אף בכה"ג אם היא נראית‬
‫לתינוק כוא"ו‪ ,‬ולפ"ז בכתיבה ארוכה‬
‫פשוט שאפילו "שאלת תינוק" אין צריך‪.‬‬
‫ולכאורה ביאור הדבר‪ ,‬דהחילוק בין‬
‫וא"ו ליו"ד אינו בכך שליו"ד‬
‫יש רגל קצרה ולוא"ו יש רגל ארוכה‪,‬‬
‫אלא שלוא"ו יש "רגל"‪ ,‬שהאות עומדת‬
‫עליה‪ ,‬והיו"ד איננה עומדת על "רגל"‪,‬‬
‫אלא יש לה רק "ירך" שהוא כעין "קוץ"‬
‫ארוך שאין האות עומדת עליו כלל‪,‬‬
‫ולפיכך פירש"י‪ ,‬מנחות כט א ד"ה קוצו‪,‬‬
‫דקוצו של יו"ד היא הרגל הימיני של‬
‫היו"ד‪ ,‬עיי"ש )אכן לא סגי בקוץ בעלמא‪,‬‬
‫רק בעינן שיהי' עליו שם "ירך"‪ ,‬שכן‬
‫הוא "אבר" מאיברי האות‪ ,‬עיין מק"מ‬
‫סל"ב סוף סק"ס ובצורת האותיות סק"ו‪,‬‬
‫ושו"ת שבט הלוי ח"ה סי' ח סק"ד‬
‫שהובאו במשנת הסופר סי' ה שעה"צ‬
‫ס"ק קנו( וממילא כל שמאיזה סיבה‬
‫רב‬
‫מבואר בדבריו שם שתלוי בסגנון אותה‬
‫כתיבה‪ ,‬כמבואר כ"ז להמעיין בדבריו‪ ,‬וכן‬
‫משמע גם מלשון הקול סופרים הנזכר‬
‫לעיל שאנו מתייחסים לסגנון הכללי של‬
‫הכתיבה‪ ,‬וממילא שפיר י"ל שאם היו"ד‬
‫קצרה היטב מכל הווי"ן של אותו כתב‪,‬‬
‫והיא ניכרת היטב כיו"ד‪ ,‬ובפרט אם היא‬
‫עקומה היטב לשמאל‪ ,‬שהיא כשרה‪,‬‬
‫וכדברי החזו"א הנ"ל‪.‬‬
‫וכן מוכח ממה שכתב בשו"ע‪ ,‬יו"ד סימן‬
‫רעב ס"ד‪" ,‬כשיגמור את התורה‪,‬‬
‫צריך שיגמור באמצע שיטה שבסוף‬
‫הדף‪ .‬ואם נשאר מן הדף שיטין הרבה‪,‬‬
‫מקצר ועולה‪ ,‬ועושה אותיות ארוכות‬
‫ממטה למעלה‪ ,‬כדי שתחזיק תיבה אחת‬
‫ד' וה' שיטין"‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬ומבואר שבכדי‬
‫שיסיים לעיני כל ישראל בשיטה אחרונה‬
‫צריך בדווקא לכתוב ב"כתיבה ארוכה"‪,‬‬
‫דהיינו שיעשה את האותיות של העמוד‬
‫האחרון ארוכות‪ ,‬שכל אות נמתחת‬
‫לאורך ע"פ כמה שיטין‪ .‬וברור שלא‬
‫יעלה על הדעת שבאותו עמוד יחוייב‬
‫לקצר את הווי"ן ואת הזייני"ן שלא יהיו‬
‫ארוכות כשיעור נו"ן פשוטה לפי שיעור‬
‫הכתב של שאר עמודי הס"ת‪ ,‬דא"כ‬
‫התינוק יקרא את הווי"ן של העמוד‬
‫האחרון כיודי"ן‪ .‬וא"כ מבואר דאזלינן רק‬
‫בתר אותו כתב‪ ,‬ואע"פ שלא כתב את‬
‫כל אותו הס"ת ב"כתיבה ארוכה" כזו‪,‬‬
‫מ"מ כל שהדבר ניכר שאותו עמוד נכתב‬
‫בכתיבה שונה מכל הספר‪ ,‬ובאותה‬
‫כתיבה צורת האותיות ניכרות יפה‪ ,‬אין‬
‫בזה שום חשש‪ .‬וכמו שמצינו בהגהות‬
‫מוהר"א אזולאי על הלבוש‪ ,‬להגה"ק‬
‫רג‬ ‫אורך יריכי האותיות‬

‫רק מחמת שיריכה יוצא מימין‪ ,‬אך‬ ‫שהיא רגלה הימני של היו"ד נראה‬
‫מחמת ארכה היה קוראה נו"ן‪ ,‬ועיין‬ ‫כ"קוץ" שאין האות עומדת עליו ואינו‬
‫ביאור הסופר ד"ה ורגלה ארוך‪ ,‬ויש‬ ‫נראה כ"רגל" שהאות עומדת עליו‪ ,‬הרי‬
‫שכתבו שגם המ"ב שפסלו מיירי רק‬ ‫הוא כשר‪ ,‬ולפיכך אפשר שתהיה ארוכה‬
‫היכא שנראה באמת כמו נו"ן‪ ,‬והחידוש‬ ‫יותר מעו"ק ועדיין תהיה כשרה ליו"ד‪,‬‬
‫שפסול אף שראשו עשוי כוי"ו ולא‬ ‫וכן להיפך אפשר שתהיה קצרה מוא"ו‬
‫כזיי"ן‪ ,‬וצ"ע‪ .‬ועיין בבנין א"ב‪ ,‬ח"א עמ'‬ ‫ועדיין תהיה כשרה לוא"ו‪ ,‬וכל שמאיזה‬
‫שכט‪ ,‬שהביא שבשו"ת פנים מאירות‪,‬‬ ‫סיבה שהיא נראית כיו"ד ה"ה כשרה‬
‫ח"ב סי' יט‪ ,‬הכשיר במקום עיגון אפי'‬ ‫ליו"ד‪ ,‬ועיין‪.‬‬
‫קראו התינוק נו"ן‪.‬‬ ‫וכן מבואר מדברי הפוסקים שכתבו‬
‫ואי נימא דלפי אותו כתב משערינן א"כ‬ ‫שיעקם את רגל היו"ד לצד שמאל‬
‫"כדי להיטיב צורתה"‪ ,‬וכמו שכתבו‬
‫מצוי הרבה שהסופר כותב בקולמוס‬
‫בתיקון תפילין‪ ,‬אלפא ביתא )הראשון‬
‫דק מידי‪ ,‬ובפרט כהיום שהתפשט הרבה‬
‫והשני( והובאו במשנת סופרים‪- .‬‬
‫להשתמש בשרטוט כפול‪ ,‬מצוי יותר‬
‫ובטעם הדבר‪ ,‬הנה בת"ת כתב "והרגל‬
‫שעובי הקולמוס יותר דק משישית‬
‫יעשה קצר ועקום לצד פנים‪ ,‬שלא‬
‫הרווח שבין שרטוט לשרטוט‪ ,‬ובכל זאת‬
‫תדמה לוא"ו"‪ ,‬וכן כתב האגור‪ ,‬ה' תפילין‬
‫הסופר מאריך את האותיות עד השרטוט‬
‫סי' פה ]ב[‪ ,‬ומבואר שעיקום הרגל גורם‬
‫האמצעי שהוא בחצי הרווח שבין שיטה‬
‫לכך שאפי' אם יעשנה ארוכה יותר מידי‪,‬‬
‫לשיטה‪ ,‬וממילא יריכי הווי"ן והזייני"ן‬ ‫בכל זאת לא תדמה לוי"ו‪ ,‬והוא כיון‬
‫ארוכין יותר מב' עו"ק‪ ,‬והרבה פעמים‬ ‫שאם יעקם אותה ממילא אפי' אם‬
‫יש בהם כג' עו"ק )הדבר מצוי במיוחד‬ ‫תהיה ארוכה אין האות עומדת עליה‪.‬‬
‫בכתב גדול מאד‪ ,‬כגון בעמוד של עשרת‬
‫בני המן‪ ,‬או מגילה של י"א שיטין עם‬ ‫ובאמת שאלה זו מצויה ביותר‪ ,‬דהנה‬
‫גליונות כשיעור חזו"א‪ ,‬אך מצוי מאד גם‬ ‫כתב במשנת סופרים אות וא"ו‬
‫בכתב רגיל(‪.‬‬ ‫בשעה"צ סק"ב בשם לדוד אמת שאם‬
‫רגל הוא"ו ארוכה כמו נו"ן פשוטה פסול‪,‬‬
‫אך לפי מה שנתבאר אין בזה שום‬ ‫ומשמע דלא מהני תינוק‪ .‬וכבר העירו‬
‫חשש פסול‪ ,‬ולא אמרינן שאותן‬ ‫שבלדו"א משמע שרק אם התינוק‬
‫זייני"ן דינן כנוני"ן פשוטות ואותן ווי"ן‬ ‫קראה נו"ן פסולה‪ ,‬אכן יתכן שהשעה"צ‬
‫פסולות וכמו שנתבאר‪ ,‬דאזלינן בתר‬ ‫סבר שלמעשה א"א לסמוך על התינוק‪,‬‬
‫אותו כתב‪.‬‬ ‫דחיישינן שמה שהתינוק קוראה וי"ו הוא‬

‫ב‪ .‬אך בא"ב השני מבואר שמש"כ "להיטיב צורתה" היינו שלא תדמה לחי"ת‪ ,‬עיי"ש‪.‬‬
‫הלשכה ‪ /‬הגאון רבי שאול יהודה פרידמן שליט"א‬ ‫רד‬

‫ולפ"ז ה"ה בוי"ו רבתי דויזתא צריך‬
‫לדקדק שיהיה ראשה מספיק‬
‫עב‪ ,‬שלפי ערך אורך יריכה תהיה‬
‫בצורת וי"ו ולא כנו"ן ]ג[‪ ,‬וה"ה שצריך‬
‫לדקדק שרגלה יהיה מספיק ארוך ביחס‬
‫לעובי ראשה‪.‬‬
‫באופן שרגל הוי"ן ]שהוא מהאותיות‬
‫והנה בשו"ת אבני נזר‪ ,‬או"ח סי' יא‪,‬‬
‫נשאל ע"ד פרשת והי' אם‬
‫שמוע בתיבת פן‪ ,‬כי יען שהפ"א‬
‫ארוכה ]כי פ"א כותבים הסופרים‬
‫ארוכה יותר משאר אותיות[ לכן הנו"ן‬
‫פשוטה לפעמים תינוק דלא חכים‬
‫ודלא טיפש קורא אותו זי"ן‪ ,‬ומתיבת‬
‫"פן" קורין "פז"‪.‬‬
‫וכתב שם שברור שאין משגיחין לענין‬
‫הכשר האות באותיות שבצדו‪,‬‬
‫וכל הכשר האות ודאי תלוי בעצמו לבד‪.‬‬
‫ורגל הזיי"ן ארוך כפלים מעובי גגו‪,‬‬
‫פחות מעט‪ ,‬שנקרא עובי קולמוס )ויש‬
‫לציין שנקט שעו"ק הוא מעט פחות‬
‫מעובי הגג‪ ,‬וצ"ע‪ .‬אכן במשנה ברורה‪,‬‬
‫משנ"ס אות אל"ף‪ ,‬כתב שעובי קולמוס‬
‫נקרא רוחב הקו היוצא מן הקולמוס‬
‫כשהוא כותב( ורגל הנו"ן פשוטה פי‬
‫שלושה מעובי גגו‪ .‬כמבואר בב"י )סימן‬
‫ל"ו( ובד"מ שם‪ .‬וכל אות נמדד לפי גגו‪,‬‬
‫שוב מצאתי במלאכת שמים‪ ,‬סוף כלל‬
‫כו‪ ,‬שכתב‪" :‬ודע שמה שכתבתי‬
‫לעיל באות וי"ו שרגלה יהיה ארוך כעובי‬
‫שני קולמוסים‪ ,‬הוא לאו דוקא‪ ,‬אלא‬
‫הכל לפי גודל הכתב וקטנו‪ ,‬אלא הכוונה‬
‫שישתדל לכתוב כתב שאינו קטן כל כך‪,‬‬
‫שאין רשאין להמשיכן למטה מהשיטה[‬
‫לא יהיה קצר יתר מהראוי‪ ,‬מזה תדין‬
‫על שאר אותיות שנזכר בהן ענין עובי‬
‫קולמוס ]ועיין בזה בספר ב"ש דף יח‬
‫ע"ב[ והעיקר לעשות האותיות ניכרות‬
‫ומובנות היטב‪ ,‬וכמבואר לעיל מדברי‬
‫הפוסקים‪ ,‬וכאשר היו על הלוחות הקדש‬
‫חרותים"‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫אכן כל זה כאשר אין לנו ספק על‬
‫צורתה‪ ,‬אך במקום שיש לנו ספק‬
‫על יו"ד האם צורתה כוי"ו )מחמת שאין‬
‫עקומה היטב או שהיא ארוכה יותר מדי(‬
‫אז צריך להראותה לתינוק‪ ,‬ופשוט עוד‬
‫שבאופן שאין למורה ספק שאין צורתה‬
‫עליה שאין מועיל להראותה לתינוק‬
‫וכמו שכתב מהר"י מפוזנא‪ ,‬סי' סד‪,‬‬
‫שבאופן ש"היא צורת וי"ו הניכר לעין‬
‫כל" הרי היא פסולה‪ ,‬והיינו באופן‬
‫שיריכה נראית לעין כל כ"רגל" שהאות‬
‫עומדת עליו ולא כ"קוץ"‪.‬‬

‫ג‪ .‬ויש להעיר עוד‪ ,‬דהנה בפמ"ג‪ ,‬או"ח תרצא משב"ז סק"ג‪ ,‬הסתפק מה כוונת הר"ן שכתב שצריך‬
‫למשוך ראש הוי"ו דויזתא‪ ,‬ובתוך דבריו כתב שיתכן שכוונת הר"ן לומר שיהיה ראש הכפוף‬
‫קצת בזקיפה באלכסון למעלה‪ ,‬אך כתב שמ"מ לא ראה לסופרי זמנו שיעשו זה‪ ,‬עיי"ש‪ ,‬ומשמעות‬
‫דבריו שאף אם עשה כן כשרה‪ .‬וכ"כ במנחת יצחק‪ ,‬ח"ט סי' ה‪ ,‬אך לכתחילה ראוי לדקדק לעשות‬
‫את החלק התחתון של ראש הוי"ו בזוית ישרה‪ ,‬כדי שתהיה זוית בין הראש לירך‪ ,‬וכן הוא בכת"י‬
‫ספרי דווקנא‪.‬‬
‫רה‬ ‫אורך יריכי האותיות‬

‫התיבה נקראת כהלכתה‪ .‬אך כתב שלזה‬
‫יש תיקון שיאריך הקו עד שיהי' נראה‬
‫נו"ן פשוטה‪ ,‬ואין לחוש בזה משום שלא‬
‫כסדרן‪ ,‬כיון שמבחינת האות גם מתחילה‬
‫הייתה נו"ן‪ ,‬רק שהתיבה לא היתה‬
‫נקראת כראוי‪ ,‬ולענין הכשר תיבה לא‬
‫איכפת לן בשלא כסדרן‪ .‬וכמו דמבואר‬
‫בב"י )סימן ל"ב( והובא בט"ז )שם ס"ק כ"א(‬
‫בכתב לאבותיך מלא וא"ו שמותר‬
‫למחוק הוי"ו ולהמשיך הב' מלפניה עד‬
‫שיהיה נראה כתיבה אחת‪ .‬ולא אמרינן‬
‫דבשעה שמחק הוי"ו נתבטלה התיבה‬
‫וכשמשך חשיב תיבה חדשה‪ ,‬דפנים‬
‫חדשות באו לכאן‪ ,‬והוי כתיבת התיבה‬
‫של לאבותיך אחר שארית הפרשה‬
‫שלאחריו והוא שלא כסדרן‪ ,‬דשלא‬
‫כסדרן לא איכפת לן רק באותיות ]ד[‪ .‬אך‬
‫מכל מקום הסיק שם שאם אין‬
‫אפשרות להמשיך הנו"ן‪ ,‬יש להכשיר‪,‬‬
‫מאחר שקריאת התיבה פז הוא מחמת‬
‫טעות דמוכח באות עצמו‪ ,‬שאם יביט‬
‫בנו"ן פשוטה בפני עצמה יראה שהוא‬
‫ואם גגו עב‪ ,‬גם הקו ארוך יותר‪ .‬ועל כן‬
‫אף שבאתוון רברבין קו הזיי"ן ארוך‪,‬‬
‫מכל מקום ניכר לכל שזיי"ן הוא‪ ,‬מאחר‬
‫שהגג גדול ועב‪ ,‬ולפי ערך גגו יחשב הקו‬
‫קטן כמו שצריך להיות בזיי"ן וכו'‪.‬‬
‫ולהיפוך בזוטרין שאף שהנו"ן פשוטה‬
‫קצר‪ ,‬הגג גם כן קטן ודק‪ ,‬ולפי ערך הגג‬
‫ניכר שהוא נו"ן פשוטה‪ .‬ועל כן אין צריך‬
‫לשער לפי אותיות שבצדו‪ ,‬והכשר האות‬
‫ופסולו תלוי בעצמו‪ .‬וממילא לא איכפת‬
‫לן מה שהתינוק טועה וקורא לנו"ן‬
‫פשוטה זיי"ן )כי טעות זו איננה נובעת‬
‫מצורתו הלקויה של הנו"ן‪ ,‬אלא רק‬
‫מפאת שכנותה של הפ"א הארוכה(‬
‫ושפיר היא כשרה‪.‬‬
‫אך מכל מקום פקפק שם האבנ"ז‬
‫שמכל מקום אפשר כיון שהתיבה‬
‫נקראת "פז"‪ ,‬אף שמדינא כל אות נידון‬
‫בפני עצמה‪ ,‬ובפני עצמה היא נקראת‬
‫נו"ן‪ ,‬מכל מקום לא עדיף מתיבה אחת‬
‫שנראית כשתים דפסול‪ ,‬דמ"מ אין‬

‫ד‪ .‬אך בשו"ת מהרש"ם‪ ,‬ח"ג סי' רנג‪ ,‬כתב דאף דשם אות נו"ן עליה בערך שאר אותיות‪ ,‬מ"מ צריך‬
‫לתקן כדי שתהיה נקראת "פן"‪ ,‬ואופן התיקון יהיה ע"י שיגרור מעט מעובי הפ"א‪ ,‬כי מספקא‬
‫ליה אי מהני תיקון ע"י שיאריך את הנו"ן‪ ,‬דשמא יש בזה משום שלכס"ד‪ ,‬לפי מש"כ הרדב"ז‪ ,‬ח"ד‬
‫סי' פב‪ ,‬ובגן המלך‪ ,‬סי' קב‪ ,‬גבי סופר שכתב תיבת בחזק ב"פ‪ ,‬שאין לגרור בחזק השני ולמשוך גג‬
‫הקו"ף עד תיבת יד משום שלכס"ד‪ .‬ואע"פ שצורת האות בעצמה היא כתיקונה אפי' קודם ההמשכה‪,‬‬
‫מ"מ כיון שנצרך להוספת דיו בכדי להכשיר את הפרשה‪ ,‬חשיב שלא כסדרן‪ ,‬וכ"כ בשע"ת‪ ,‬סי' לב‬
‫ס"ק טז ]לה[‪ ,‬בשם שו"ת דבר שמואל‪ ,‬סי' שנד‪.‬‬
‫אכן המג"א‪ ,‬סל"ב ס"ק לג‪ ,‬הביא שהכנה"ג חולק על הרדב"ז‪ ,‬וכיון שצורת האות עליה אין בו‬
‫משום שלכס"ד )וכמובן צריך זהירות שלא תתקלקל צורתה אפי' לרגע‪ ,‬עיין לשכ"ה סי' ט סק"ה‬
‫בשם מלאכ"ש( וכן נקט המ"ב‪ ,‬סל"ב ס"ק קיב‪ .‬ועיי"ש במג"א שפי' את דברי הרדב"ז באופן אחר‪,‬‬
‫ולפי דבריו גם מדברי הרדב"ז גופא לא שמעינן דס"ל דאית ביה שלכס"ד‪ ,‬דהוא מיירי באופן שאחר‬
‫שהאריך הגג מוחק הרגל כדי להעמידה בסוף הקו"ף‪ ,‬ובכה"ג פשיטא דהוי שלכס"ד‪.‬‬
‫הלשכה ‪ /‬הגאון רבי שאול יהודה פרידמן שליט"א‬
‫אזלינן )ובאמת במק"מ‪ ,‬סל"ב ס"ק נז‪,‬‬
‫מבואר שאם יש ספק על אורך אותה‬
‫הנו"ן צריך לכסות לתינוק את הפ"א(‬
‫אבל כאשר כל אותו הכתב הינו‬
‫בקולמוס דק‪ ,‬וכל יריכי הווי"ן והזייני"ן‬
‫של אותו כתב יש בהם כג' עו"ק‪ ,‬גם‬
‫האבנ"ז יודה שאין בזה שום חשש‪ ,‬כיון‬
‫דבכתב זה כך היא צורת כל הווי"ן‬
‫והזייני"ן‪ .‬ובאמת פשוט שאת הנוני"ן‬
‫הפשוטין של אותו הכתב יש להאריך‬
‫לכל הפחות בשליש יותר מיריכי הווי"ן‬
‫והזייני"ן של אותו הכתב‪ ,‬שכמו‬
‫שבכתיבה מרובעת ירך נו"ן פשוטה‬
‫ארוכה בשליש יותר מירך זיי"ן‪ ,‬דשיעור‬
‫ירך הזיי"ן הוא ב' עו"ק ושיעור רגל נו"ן‬
‫פשוטה הוא ג' עו"ק‪ ,‬כמו"כ בכתיבה‬
‫ארוכה צריך להאריך את ירך הנו"ן‬
‫פשוטה לכל הפחות בשליש יותר מיריכי‬
‫הזייני"ן של אותו הכתב‪.‬‬
‫של אותה האות‪ ,‬אלא אנו דנים רק על‬
‫ומסתבר שאפילו אם יש שינויים בעובי‬
‫הקולמוס במשך אותו הס"ת‪,‬‬
‫וכפי שמצוי מאד בכתיבת הרבה‬
‫סופרים‪ ,‬אם אותו עמוד כתוב באותו‬
‫עו"ק דק )דבר זה מצוי במיוחד בעמוד‬
‫של עשרת בני המן של מגילות גדולות‪,‬‬
‫שהסופר מגדיל את הכתב של העמוד‬
‫הזה‪ ,‬אך לא בשיעור שימלא מחצית מן‬
‫הרווחים בין השרטוטים של אותו עמוד(‬
‫דאין בזה חשש‪ ,‬וכדמוכח ממה שכתב‬
‫בשו"ע יו"ד הנ"ל לענין העמוד האחרון‬
‫שבס"ת שאם נשאר מן הדף שיטין‬
‫הרבה‪ ,‬מקצר ועולה‪ ,‬ועושה אותיות‬
‫ארוכות ממטה למעלה‪ ,‬כדי שתחזיק‬
‫תיבה אחת ד' וה' שיטין‪ ,‬וא"כ מבואר‬
‫רו‬
‫נו"ן‪ ,‬עכת"ד האבנ"ז‪ .‬וכן כתב במק"מ‪,‬‬
‫סי' לב ס"ק נז‪ ,‬ובגדוה"ק‪ ,‬סל"ב אות יז‪,‬‬
‫וכתב שאפי' אם קראו התינוק "פז"‬
‫כשר‪ ,‬ותמה על הדע"ק שהצריך בזה‬
‫תינוק‪ ,‬וכ"כ בשו"ת שבט הלוי‪ ,‬ח"ה סי'‬
‫קכג סק"ג‪ - .‬ויש להעיר שכעין זה מצינו‬
‫בשו"ע‪ ,‬או"ח סל"ב סכ"ה‪ ,‬שאם חוטרא‬
‫דחי"ת למעלה אין נוגעין זה לזה אך אין‬
‫ניכר להדיא פרידתן‪ ,‬אע"פ שהתינוק‬
‫קורא שני זייני"ן‪ ,‬מותר להדביקם‪ .‬וביאר‬
‫שם במ"ב‪ ,‬ס"ק קכה‪ ,‬דהוא מפני שאין‬
‫התינוק מורגל בחי"ת כזה‪ ,‬דאפילו‬
‫המוכשר כתיקונו יקראהו ב' זייני"ן‪,‬‬
‫ומבואר שכאשר אנו יודעין למה התינוק‬
‫טועה אין אנו מתחשבין בטעותו‪.‬‬
‫עכ"פ מבואר מדברי האבנ"ז שבכל‬
‫מקום שאנו באים לדון על צורת‬
‫אות‪ ,‬אין אנו מתחשבים כלל ב"סביבה"‬
‫זו האות לבדה‪ ,‬ולפ"ז לכאורה היה מקום‬
‫לומר שאם אותו סופר כותב בקולמוס‬
‫דק‪ ,‬באופן שיריכי הווי"ן והזייני"ן ארוכין‬
‫כג' עו"ק‪ ,‬ה"ה פסולין‪.‬‬
‫אכן נראה פשוט דכל דברי האבנ"ז לא‬
‫מיירי אלא כאשר כתיבת כל אותו‬
‫הס"ת או כל אותה הפרשה הינה באופן‬
‫שכזו נו"ן פשוטה נקראת נו"ן ולא זיי"ן‪,‬‬
‫ורק בתיבה זו האות פ"א שבצידה‬
‫גורמת שלא יכירנה התינוק‪ ,‬שעל זה‬
‫כתב האבנ"ז שהיא כשרה כיון שצורתה‬
‫נו"ן פשוטה‪ ,‬ולא איכפת לן בטעות‬
‫התינוק בגלל שהיא נגרמת רק מחמת‬
‫אריכות הפ"א‪ ,‬דבתר צורת אותה האות‬
‫רז‬ ‫אורך יריכי האותיות‬

‫ממנה את שם ה"פתוחה" שלה ועושה‬ ‫שלא איכפת לן בזה ששאר הס"ת לא‬
‫אותה "סתומה"‪ ,‬וממילא נפסל הס"ת‬ ‫נכתב באותה כתיבה ארוכה‪ ,‬דבתר האי‬
‫כמבואר ביו"ד‪ ,‬ערה ס"א‪.‬‬ ‫עמוד אזלינן‪.‬‬
‫והנה בדעת קדושים‪ ,‬יו"ד ערה סק"ג‪,‬‬ ‫עוד זאת אעירה‪ ,‬דהרי כמבואר בדברי‬
‫כתב וז"ל‪" :‬פתוחה או סתומה‬ ‫האבנ"ז הנ"ל כאשר כותבין אות‬
‫שיורד לתוכה רגל אות משטה שעל‬ ‫"רבתי" צריך לעשות את איברי האות‬
‫גבה‪ ,‬כמו ן' רבתא ממשפטן יורדת‪ ,‬אין‬ ‫באופן יחסי לאותו כתב "רבתי"‪ ,‬ולפ"ז‬
‫חשש בכך שהרי ניכר לכל שהרגל שייך‬ ‫כאשר בא לכתוב נו"ן פשוטה רבתי )לפי‬
‫לאות שבשטה שעל גבה‪ ,‬ואין בכך סגנון‬ ‫מנהגנו בכל האותיות הגדולות שעושין‬
‫אות בהריוח"‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ומבואר שלא חשש‬ ‫קו כפול לגגי האותיות‪ ,‬אחד תחת‬
‫לזה כלל‪.‬‬ ‫השרטוט ואחד מעליו( צריך להאריך את‬
‫רגלה כשיעור ששה עו"ק לכל הפחות‪,‬‬
‫אך במקדש מעט‪ ,‬שם ס"ק לב‪ ,‬חולק‬
‫שהרי העובי של ראשה הוא ב' עו"ק‪,‬‬
‫עליו וכתב וז"ל‪" :‬ולי צ"ע דמה‬
‫וכל כמה שיעבה את עובי ראשה צריך‬
‫יועיל היכר זה‪ ,‬סוף סוף ליכא ריוח ט'‬
‫הוא להאריך יותר את יריכה‪ .‬והנה בין‬
‫אותיות‪ ,‬דאטו במניח רויח ח' אותיות‬
‫שרטוט לשרטוט יש בד"כ כדי ששה‬
‫אין היכר שעשה לשם פרשה‪ ,‬הרי ודאי‬
‫עו"ק או מעט יותר )כמבואר במנחות ל‪.‬‬
‫אף שניכר מ"מ פסול משום דליכא‬
‫וביו"ד רעג ס"א‪ ,‬שבין שיטה לשיטה כמלא‬
‫שיעור הצריך‪ ,‬ומה לי אם בהך שיטה‬
‫שיטה( וא"כ תמיד נו"ן זו תחדור לתוך‬
‫גופא נמשך גג ד' או ר' לתוך הריוח‬
‫השיטה שתחתיה‪.‬‬
‫וממעטו‪ ,‬מה לי אם נמשך לתוכו משטה‬
‫אחרת‪ .‬ואף כשהוא בענין שכשיגרור‬ ‫והנה בס"ת יש נו"ן פשוטה רבתי אחת‬
‫אותו קצת מהאות המגיע לתוך הריוח‬ ‫בתיבת "משפטן" בפרשת פינחס‬
‫מ"מ ישאר שיעור אות‪ ,‬אין לומר כאן‬ ‫)במדבר כז ה(‪ ,‬ובספרי תורה דידן שרובם‬
‫כל הראוי לגרירה כו' דלא כתב כן‬ ‫נכתבים עפ"י התיקון של רמה עמודים‪,‬‬
‫הרשב"א אלא בנגיעה שמאות לאות‬ ‫מקום אותה הנו"ן הוא בקצה השמאלי‬
‫והבו דלא לוסיף"‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ועיי"ש שהאריך‬ ‫של השורה העשירית בעמ' קפח‪,‬‬
‫עוד להוכיח שהוא ממעט את השיעור‬ ‫ובשורה שתחתיה יש רק ב' תיבות‬
‫של ט' אותיות‪ ,‬ולפי שיטתו י"ל גם‬ ‫ולאחריהן רווח פרשה פתוחה‪.‬‬
‫שהוא הופך את ה"פתוחה" ל"סתומה"‪.‬‬
‫וראיתי כמה ס"ת שהאריך הסופר‬
‫בשנת תשס"ב כתבנו דוגמה כזו על‬ ‫הרבה את ירך הנו"ן עד‬
‫חתיכת קלף )והיה באופן‬ ‫שנכנסה היטב לתוך אותה השיטה‬
‫שנכנס כעו"ק אחד בתוך השיטה‬ ‫הפתוחה‪ ,‬ויש לדון האם נו"ן זו הסוגרת‬
‫התחתונה( והראוהו למרן הגרי"ש‬ ‫את סוף השיטה הפתוחה מפקיעה‬
‫הלשכה ‪ /‬הגאון רבי שאול יהודה פרידמן שליט"א‬ ‫רח‬

‫להאריך רגלה כשיעור מבלי לקלקל את‬ ‫אלישיב זצ"ל‪ ,‬ופסק דשפיר חשיב‬
‫רווח הפרשה הפתוחה שתחתיה‪.‬‬ ‫פרשה פתוחה‪ ,‬למרות שהנו"ן נכנסת‬
‫לתוך השורה התחתונה‪ ,‬מפני שאפשר‬
‫כמו"כ מצוי הרבה בדל"ת רבתי דאחד‬ ‫לגרדה ולקצרה ועדיין תישאר נו"ן ולא‬
‫שהסופר עושה את יריכה רק‬ ‫זיי"ן‪ ,‬והיה נראה שכל מה שסמך‬
‫עד כדי האורך של שאר הכתב‪ ,‬ובאמת‬ ‫להכשיר הוא רק באופן שאם יגררו את‬
‫צריך ליזהר מאד שיהיה רגלה ארוך‬ ‫החלק שנכנס לתוך השורה התחתונה‬
‫מספיק שיהיה בו לכל הפחות יותר‬ ‫עדיין יישאר עליה שם נו"ן ולא תתהפך‬
‫מעובי הגג שלה‪ ,‬ובלא זה ה"ה פסולה‪,‬‬ ‫לזיי"ן‪ .‬ולפ"ז צריך לדקדק באותה נו"ן‬
‫ויה"ר שהשי"ת יצילנו מטעות הכתיבה‬ ‫שלא לעשות את ראשה עב מאד‪ ,‬או‬
‫ומטעות הכוונה ומטעות בהוראה‪.‬‬ ‫להעלותו יותר גבוה‪ ,‬באופן שיוכל‬

‫[‬
‫רט‬ ‫באות]י[ות לבית אבותם‬

‫הגאון רבי שמעון יואל בראך שליט"א‬

‫בעמח"ס כתיבה תמה כהלכתה‪ ,‬שבילי הסופרים‪ ,‬חלה כהלכתה‬

‫באות]י[ות לבית אבותם‬

‫במאמר שלפנינו ננסה לצעוד ולברר אודות המסורות השונות של צורות אותיות הסת"ם‬
‫– האותיות הקדושות שבהם נבראו שמים וארץ * "לבית אבותם" ‪ -‬ג' המסורות‬
‫העיקריות שהתקבלו בתפוצות ישראל‪ :‬כתב בית יוסף‪ ,‬כתב האר"י וכתב וועלי"ש *‬
‫בירור מקיף אודות הפולמוס בענין אות צדי"ק ע"פ כתב האר"י עם יו"ד הפוכה * מו"מ‬
‫הלכתי של מרן בעל שבט הלוי עם מרן החזון איש בענין לצאת יד"ח בתפילין שנהגו‬
‫רבבות עמך בית ישראל בכתב האר"י‪ ,‬והאם שינה החזו"א דעתו מבתחילה? * מי שמונח‬
‫עליו תפילין בכתב האר"י האם יכול לקרוא בספר תורה שבכתב ב"י וכיו"ב * איש על‬
‫מחנהו ואיש על דגלו – לאותות לבית אבותם‬

‫ונוסח התפלה דרוש א(‪ ,‬כמו שיש ארבעה‬
‫דגלים‪ ,‬כך ישנו ארבע כתות בישראל‬
‫חלוקים באיזה מנהגים‪ ,‬ספרד אשכנז‬
‫קטלונייא אטלייא‪ ,‬וכל אחד ישאר בדגלו‬
‫לנהוג מנהגו‪ ,‬ואלו ואלו דברי אלקים‬
‫חיים" עכ"ד‪ .‬ואם כי אין אתנו יודע עד‬
‫מה בסודם של דברים‪ ,‬אך מדבריו למדנו‬
‫אודות שורש המסורות השונות‬
‫בתפוצות ישראל אשר המה בדוגמת‬
‫הדגלים השונים‪ ,‬ואשר מלכות שמים‬
‫אינו מתכונן בזה העולם אלא בהתאסף‬
‫ראשי עם יחד שבטי ישראל על מחניהם‬
‫ועל דגלם‪.‬‬
‫כמובן אין די במאמר שלפנינו להקיף‬
‫את כל פרשת צורות האותיות‬
‫על כל דקדוקיהם ופרטיהם‪ ,‬ורק נביא‬
‫במסגרת זו מבט מקיף אודות שלשה‬
‫הכתבים העיקריים הלוא המה‪ :‬כתב‬
‫הבית יוסף‪ ,‬כתב האר"י וכתב וועליש‪,‬‬
‫איש על מחנהו ואיש על דגלו‬
‫בפרשת במדבר כתוב 'איש על דגלו‬
‫באותות לבית אבותם' )במדבר‬
‫ב' ב(‪ ,‬דורשי רשומות רמזו מקרא זה‬
‫אודות צורת אותיות הסת"ם‪ ,‬אותיות‬
‫קדושות אלו שבהם נבראו שמים וארץ‪,‬‬
‫אשר מסורות שונות הונחלו בזה‬
‫במקהלות עמך ישראל בכל מקום שהם‪,‬‬
‫שעל כל אחד ואחד לתפוס מנהג אבותיו‬
‫ורבותיו ‪' -‬לאותיות לבית אבותם'‪ ,‬וחס‬
‫ושלום מלשנות ממסורת בית אבות‬
‫אשר כולם מרועה אחד נתנו וממקור‬
‫קדוש יהלכון‪.‬‬
‫ובשל"ה הקדוש מביא דבר פלא‬
‫מהאר"י הק' שהמסורות‬
‫השונות הקיימים בעם ישראל המה‬
‫משורש ההתחלקות של בני ישראל‬
‫במדבר בארבע הדגלים‪ ,‬וזלה"ק‪" :‬האר"י‬
‫ז"ל היה אומר )שעה"כ דרוש עלינו לשבח‬
‫הלשכה ‪ /‬הגאון רבי שמעון יואל בראך שליט"א‬ ‫רי‬

‫האותיות‪ ,‬ואילו מקור בני ספרד היא‬ ‫מקור כתבים אלו והאם הם לעיכובא‪,‬‬
‫ע"פ מה שהביא היעב"ץ בספרו "מור‬ ‫ונרחיב מעט אודות הפולמוס הרבתי על‬
‫וקציעה" התמונה הספרדית לכל אות‬ ‫אות צד"י שבכתב אר"י הנכתב עם יו"ד‬
‫ואות‪ .‬החיד"א כותב בספרו לדוד אמת‪:‬‬ ‫הפוכה ודעת גדולי הפוסקים בזה‪.‬‬
‫"השינויים שיש באותיות בין הספרדים‬
‫והאשכנזים‪ ,‬יש סמך לכולם בסתרי‬ ‫‪5‬‬
‫תורה‪ ,‬מהרב רבי חיים ויטאל בשם‬
‫האר"י זצ"ל"‪.‬‬
‫‪6‬‬

‫הטעם שהבית יוסף לא הביא את‬

‫הכתב הספרדי‬
‫תעלומה גדולה הוא למה לא הביא מרן‬
‫הבית יוסף זי"ע את תמונת‬
‫כתב הספרדי שנהג במקומו‪ ,‬ואפילו לא‬
‫רמז כלל לצורת האות הספרדית‪.‬‬
‫היעב"ץ בספרו מור וקציעה מתבטא על‬
‫כך‪" :‬נפלאתי על שלא זכר אותה השר‬
‫המשביר בהיותה מנהג אנשי ארצו"‪,‬‬
‫וכמובן כיוונים שונים נאמרו ליישב‬ ‫מסורת האותיות לבני אשכנז ובני ספרד‬
‫תמיהה רבתי זו‪.‬‬
‫בפתח דברינו נקדים קצת אודות מקור‬
‫רעיון נכון אנו מוצאים בספר צדקת‬ ‫מסורת צורת האותיות בכתב‬
‫הצדיק בשם הגרי"מ טלידאנו‬ ‫האשכנז"י והספרד"י‪ ,‬והרי ידוע לכל‬
‫זצ"ל‪" :‬תמיהתו על הבית יוסף שלא‬ ‫הבקי קצת בצורת האותיות על השינויים‬
‫הביא נוסח כתב הספרדי‪ ,‬שתמהו עליו‬ ‫הרבים הקיימים בכל האותיות בין צורת‬
‫הגאון היעב"ץ והחיד"א‪ ,‬לדעתי יש‬ ‫האותיות של בני אשכנז לבין אלו של‬
‫לתרץ בנקל‪ ,‬שלא הוצרך להציג נוסח‬ ‫בני ספרד‪.‬‬
‫הספרדי‪ ,‬שכל הספרים שבכתב ובדפוס‬
‫הם בנוסח זה‪ ,‬ולא מצא צורך להביאו‪,‬‬ ‫מקור צורת האותיות לבני אשכנ"ז היא‬
‫משא"כ בנוסח האשכנזי‪ ,‬וכן הסת"ם‬ ‫ע"פ מה שהביא והעתיק הבית‬
‫שבמצרים‪ ,‬וכ"ה בספרד וצפון אפריקה‪,‬‬ ‫יוסף בהלכות תפילין )או"ח סימן לו(‬
‫כולם בכתב הספרדי‪ ,‬וס"ת של הר"ן‬ ‫מה'אלפא ביתא' שהינו הספר בר‬
‫הנמצא עד היום בטבריה בכתב ידו הוא‬ ‫הסמכא בכל הנוגע לצורת האותיות‬
‫בכתב ספרדי"‪ ,‬עיי"ש‪.‬‬ ‫וממנו אבן פינה לכל יסודי צורת‬
‫ריא‬
‫כשר‪ ,‬אפילו אם כתב בשינוי ממה‬
‫שמוזכר להלכה‪ ,‬והכלל בזה הוא דכל‬
‫דין וצורה באות שאין לה שורש‬
‫בגמרא אינו מעכב להלכה‪ ,‬וממילא‬
‫פשוט ששינויים אלו בין המסורות‬
‫השונות אינם מעכבים מעיקר הדין‪.‬‬
‫]עם זאת‪ ,‬יצויין מש"כ בארוכה בספר‬
‫'כתיבה תמה כהלכתה' דמ"מ יש‬
‫להזהיר לבני ספרד הקונים או שואלים‬
‫תפילין מבני אשכנז שיבררו היטב אם‬
‫נעשו הפרשיות פתוחות וסתומות לפי‬
‫דעת השו"ע‪ ,‬מפני שיש מחלוקת בין‬
‫המחבר להט"ז לענין צורת עשיית‬
‫פרשת "והיה אם שמוע" סתומה‪,‬‬
‫ולדעת המחבר אם עשה כהט"ז‬
‫התפילין פסולות אפילו בדיעבד‪,‬‬
‫מאידך לבני אשכנז אין עיכוב מעיקר‬
‫הדין להניח תפילין שנכתבו בידי בני‬
‫ספרד[‪.‬‬
‫המסקנא הרווחת בדברי הפוסקים‬
‫שאפשר לצאת בכל סוגי‬
‫והצדיקו את הצדי"ק‬
‫מעתה נבוא לנידון אודות צורת אות‬
‫הצדי"ק‪ ,‬שבעיקר צורתה ישנם‬
‫ב' צורות‪ :‬מנהג האשכנזי"ם לכותבה נו"ן‬
‫כפופה‪ ,‬ואות יו"ד 'ישרה' על גבה מצד‬
‫ימין‪ .‬והוא הנקרא כתב בית יוסף‪ ,‬וכן‬
‫הוא המשמעות בשו"ע‪ .‬אמנם דעת‬
‫האריז"ל והמקובלים )שעה"כ דרוש ב'‬
‫מדרושי התפילין‪ ,‬וכ"כ בשו"ע הרב סימן ל"ו אות‬
‫צד"י(‪ ,‬לכתוב הצדי"ק ביו"ד 'הפוכה'‬
‫בתפילין ]ראה ציור[‪ ,‬ומקור הדברים של‬
‫היו"ד ההפוכה הוא בזוה"ק )בראשית‬
‫בהקדמה דף ב‪ ,(:‬ואכן נוקטים המקובלים‪,‬‬
‫באות]י[ות לבית אבותם‬
‫בני אשכנז עם כתב של בני ספרד‬
‫ולהיפוך‬
‫נידון נרחב מצאנו בין פוסקי הדורות‬
‫אודות תפילין‪ ,‬ס"ת‪ ,‬מזוזה‪,‬‬
‫שהפרשיות שלהן נכתבו בכתב אשכנזי‬
‫האם כשרות הן לבני ספרד‪ ,‬וכן להיפך‬
‫פרשיות סת"ם שנכתבו בכתב ספרדי‬
‫אם כשרים הם לבני אשכנז‪ .‬הדבר‬
‫מצוי מאד בקריאת התורה בבתי‬
‫מדרשות וכגון בביהמ"ד של ספרדים‬
‫שבהם קורין לעלות לתורה בן אשכנז‬
‫או להיפך‪ .‬וכן בשכירות בתים במי‬
‫ששוכר דירה ונמצאים שם מזוזות של‬
‫כתב אחר ממה שנוהג בה האם מחויב‬
‫הוא להחליפן למזוזות כפי הכתב‬
‫שהוא רגיל בה‪ ,‬וכן בתפילין אם נצרך‬
‫לשאול תפילין מחברו שיש לו כתב‬
‫שונה ממנהגו‪.‬‬
‫הכתבים‪ ,‬אם כי ודאי מצוה מן‬
‫המובחר הוא שכל עדה ועדה תחזיק‬
‫במנהג אבותיו‪ ,‬ואת פסקיהם תמכו‬
‫על דברי הרא"ש )תשובות כלל ג סי"א(‪,‬‬
‫הביאו הטור )יו"ד סימן רעד(‪ ,‬וז"ל‪:‬‬
‫"צורת האותיות אינן שוות בכל‬
‫המדינות‪ ,‬והרבה משונה כתב ארצנו‬
‫]ארץ אשכנז שנולד שם[ מכתב הארץ‬
‫הזאת ]היינו כתב ספרדי[‪ ,‬ואין פסול‬
‫בזה השינוי‪ ,‬רק שלא יעשה ההי"ן‬
‫חתי"ן‪ ,‬ביתי"ן כפי"ן כמו שמפורש‬
‫בגמרא"‪ .‬וכן פסק הרמ"א )סימן ל"ו‬
‫ס"א( שכל שעיקר צורת האות עליה‬
‫הלשכה ‪ /‬הגאון רבי שמעון יואל בראך שליט"א‬
‫בית ישראל ההולכים בדרכי הבעש"ט‪,‬‬
‫וכן מנהג הספרדים ]כתב וועליש[‪.‬‬
‫אלא שבשונה מכל החילוקים והשינויים‬
‫שיש בצורת האותיות לפי‬
‫המסורות השונות שכאמור הם אינם‬
‫מעכבים לדינא כיון שאין להם שורש‬
‫ועיקר בגמרא‪ ,‬הרי שבענין היו"ד‬
‫ההפוכה היו מגדולי הדורות שיצאו לדון‬
‫שהוא נחשב לשינוי בעיקר האות ולא‬
‫יוכלו לצאת יד"ח בהם‪ ,‬ועל כך נרחיב‬
‫בשורות הבאות‪.‬‬
‫נפלא אנו מוצאים בספה"ק שלכן‬
‫מצאנו בגדולי הפוסקים שחולקים‬
‫להנוהגים לכתוב כפי כתב בית‬
‫יוסף ]צד"י ישרה[‪ ,‬האם יוצאין בתפילין‬
‫שנכתבו ע"פ האר"י ]צד"י עם יו"ד‬
‫הפוכה[‪ ,‬דהיינו האם נאמר שאמנם מצד‬
‫ההלכה צריך לעשות היו"ד שבצד"י‬
‫בצורתה הרגילה‪ ,‬אך אעפ"כ אינו‬
‫לעיכובא‪ ,‬וכשר גם אם עשה יו"ד‬
‫הפוכה‪ ,‬או נאמר שמצד ההלכה מוכרח‬
‫שתהיה יו"ד רגילה‪ ,‬ואם היפך אותה הרי‬
‫זה לעיכובא‪.‬‬
‫דעת רוב הפוסקים דכיון שיו"ד‬
‫הצדי"ק אינו מוזכר בגמרא א"כ‬
‫אינו מעכב דשפיר יוצאין בזה‪ ,‬וע"פ‬
‫יסוד דברי הרא"ש דשינוי צורת האות‪,‬‬
‫כל שאינו נגד המפורש בגמרא אינו‬
‫מעכב‪ ,‬ובפרט שיש לזה מקור מפי‬
‫האריה"ק‪ ,‬כן מצאנו בפנים מאירות‬
‫)שו"ת ח"א סימן סו(‪ ,‬ובנודע ביהודה )שו"ת‬
‫יו"ד תניינא סימן קעא(‪ ,‬ובחתם סופר )שו"ת‬
‫הנ"ל( ועוד פוסקים רבים )שו"ת השיב‬
‫משה יו"ד סימן נא‪ ,‬קנאת סופרים בהשמטות‬
‫ריב‬
‫והמנהג נתפשט לכתוב ביו"ד הפוכה גם‬
‫במזוזות ובספר תורה‪.‬‬
‫‪7‬‬
‫]רעיון‬
‫נקראת אות צדי"ק‪ ,‬מכין שאות‬
‫הצדי"ק מורכבת מאות נו"ן ועל גבה אות יו"ד‪,‬‬
‫לרמז שהסוחב על גבו יהודי אחר ]יו"ד[ הרי הוא‬
‫נקרא צדיק‪ .‬ואם כי לכאורה יש לדון שהרי גם‬
‫אות אל"ף מורכבת מגוף האות ועליו אות יו"ד‪,‬‬
‫וא"כ למה אינו נקרא צדי"ק‪ ,‬מתרצים העולם‬
‫שמכיון שאות אל"ף גם מתחתיו יש יו"ד‪ ,‬א"כ‬
‫מי שגם דורך על יהודי אחר אין מן הראוי שיקרא‬
‫צדי"ק גם אם עוזר הוא בסחבו על גבו ליהודי‬
‫אחר‪ ,‬ודפח"ח[‪.‬‬
‫ידוע מש"כ מרן החתם סופר לכתוב‬
‫ביו"ד הפוכה כדעת האר"י ז"ל‬
‫)שו"ת חת"ס יו"ד סימן רסו( וז"ל‪" :‬ולהיותי‬
‫מזכיר דאין קפידא בדיעבד בתמונת‬
‫האותיות שבסימן לו וכמו שכתב בנוב"י‬
‫)קמא יו"ד סימן פ(‪ ,‬הנני שולח לו מכתב‬
‫מהאי ספרא דוקנא דידן שלמדנו עמו‬
‫תמונת האותיות של הרב בית יוסף‪ ,‬ומה‬
‫שיראה ימיני הצדיקי"ן מהופכין‪ ,‬הוא‬
‫ע"פ קבלתי ממורי זצ"ל ע"פ קבלת‬
‫האר"י ז"ל"‪ .‬וכן נהגו ונוהגים רבבות עמך‬
‫ריג‬
‫אבותיהם לכתוב צד"י ביו"ד ישר‪ ,‬יש‬
‫לחוש שאם כתבו צד"י הפוכה‪ ,‬התפילין‬
‫פסולות‪ ,‬ואף שמעידים על גדולי חכמי‬
‫האשכנזים שעלו לתורה בספר תורה‬
‫שהיודי"ן היו הפוכות‪ ,‬היינו משום‬
‫שסמכו בזה על שיטת הרמב"ם שאפשר‬
‫לברך על ס"ת פסול‪ ,‬אבל לענין תפילין‬
‫אין להקל )עיין עוד מש"כ במסגרת(‪.‬‬
‫דהרגיל בכתב אשכנז אינו יכול‬
‫החזו"א הרגיעו ואמר לו‪ :‬חמשה מליון‬
‫יהודים מניחים תפילין כמו שלך‪...‬‬
‫עדויות שונות ונפלאות אנו מוצאים‬
‫אודות דעתו של מרן החזון‬
‫איש זי"ע בענין הצדי"ק ביו"ד ההפוכה‪,‬‬
‫בספר ארחות רבינו )או"ח ח"א אות קד(‬
‫כותב כי מרן החזו"א בשנים הראשונות‬
‫לבואו ארצה פסל לכולם את הצדיקי"ם‬
‫עם ראש הפוך )כתב אריז"ל(‪ ,‬אח"כ חזר‬
‫בו מרן ולא פסלם לאלה שנוהגים‬
‫כאבותיהם‪ ,‬והניחם לנהוג כמנהג‬
‫אבותיהם‪.‬‬
‫אשכנז‪ ,‬ובכתב וועליש כותבים צד"י‬
‫וכתב שם עוד דהוי עובדא בנער שהיה‬
‫ממקורבי החזון איש זצ"ל‬
‫ופרשיותיו עדיין לא היו מוכנים לבר‬
‫מצוה‪ ,‬והציע אחד בפני החזון איש‬
‫שישאיל לנער את תפיליו שהיה בכתב‬
‫אריז"ל‪ ,‬ואמר החזון איש שלא‪ ,‬ונימק‬
‫בגלל הצדיקי"ם‪ .‬ונבהל הלה ואמר א"כ‬
‫אני מניח ח"ו תפילין לא כשרות‪,‬‬
‫והרגיעו החזון איש ואמר לו‪ :‬חמשה‬
‫מליון יהודים מניחים תפילין כמו שלך‪.‬‬
‫ופשטיה‪ ,‬ובוודאי שכל שמנהג אבותיו‬
‫עוד שהחזון איש זצ"ל לא התיר‬ ‫ועיי"ש‬
‫למחוק בס"ת את הצדיקי"ם‬
‫באות]י[ות לבית אבותם‬
‫לספר שנות חיים סימן קכא(‪ ,‬ועוד הוסיפו‬
‫בזה שאפילו אם כתב בפרשיה אחת‬
‫מקצת צדי"ק בכתב ב"י ומקצת בכתב‬
‫אר"י ג"כ כשר‪ ,‬ואין זה נחשב כתרתי‬
‫דסתרי )שו"ת השיב משה שם(‪.‬‬
‫דעת מרן החזון איש זי"ע‬
‫אמנם דעת החזון איש )או"ח סימן ט(‬
‫לצאת ידי חובתו בכתב שכתב בו צד"י‬
‫הפוכה‪ ,‬החזו"א סבור כי להנוהגים בכתב‬
‫ב"י היו"ד ההפוכה בצדי"ק נחשב לשינוי‬
‫בעיקר הצורה של האות‪ ,‬ואינו דומה‬
‫למה שייסדו הרא"ש והנוב"י ששינוי‬
‫בצורת האות שאינו נזכר בגמרא אינו‬
‫לעיכובא‪ ,‬כיון דיו"ד הפוכה הוא היפוך‬
‫האות‪ ,‬שהרי זה פשוט שבסתם אות‬
‫יו"ד אם יכתוב יו"ד הפוכה יהיה פסול‪,‬‬
‫א"כ ה"ה ביו"ד של אות צד"י להנוהגים‬
‫כהבית יוסף פסול‪ .‬ואף שמבואר‬
‫באחרונים שכתב וועליש כשר לבני‬
‫הפוכה‪ ,‬על זה כותב החזו"א שמה שהם‬
‫כותבים צד"י ביו"ד הפוכה אינו מעיקר‬
‫המסורת של כתב וועלי"ש‪ ,‬אלא‬
‫שהספרדים החלו לנהוג בזה מאז‬
‫נתפשטה חכמת הקבלה ע"פ האר"י‪,‬‬
‫וא"כ אין להביא ראיה ממה שהתירו את‬
‫המסורת של כתב ועלי"ש‪ ,‬לנידון דידן‪.‬‬
‫והנה אחר אריכת הדברים בזה בחזון‬
‫איש מסקנתו הוא כי נהרא נהרא‬
‫לכתוב יו"ד הפוכה בצד"י שלא ישנה‬
‫ממנהגם‪ ,‬אבל במקומות שמנהג‬
‫הלשכה ‪ /‬הגאון רבי שמעון יואל בראך שליט"א‬ ‫ריד‬

‫בהלכה שבכל ספיקא דדינא שיש‬ ‫שראשם הפוך ולתקנם בכתב בית יוסף‪,‬‬
‫בכשרות הספר תורה אפשר להקל‬ ‫וזה למרות שסבר שרק הצדיקי"ם כתב‬
‫ולקרוא בס"ת‪ ,‬משום שמצרפים את‬ ‫בית יוסף הם הכשרים מעיקר הדין‪.‬‬
‫שיטות הגאונים והרמב"ם הסוברים‬
‫שמותר לקרוא בספר תורה פסול‪ ,‬וא"כ‬ ‫עדות בדעת החזון איש‬
‫כיון שלפי האריז"ל צריך לכתוב כן‬ ‫גדולי פוסקי זמננו דנו האם שינה החזון‬
‫לכתחילה בוודאי שאינו גרוע מכל שאר‬ ‫איש את דעתו לבסוף‪ ,‬המנחת‬
‫ספק בהלכה‪ ,‬וודאי שיוצאים בזה מצות‬ ‫יצחק זי"ע כותב בשו"ת )ח"ד סימן מז(‬
‫קריאת התורה לכו"ע‪ ,‬וכ"ש מי שקראוהו‬ ‫בשם הגאון רבי ישראל וועלץ ז"ל‬
‫לעלות לתורה שיכול לעלות לקריאה‬ ‫ראב"ד בודאפעסט ששמע מפי החזון‬
‫לכל הדעות שבעולם בלא שום חשש‬ ‫איש שחזר בו בזה אחר שראה דברי‬
‫ופקפוק ולברך לפניה ולאחריה‪.‬‬ ‫החתם סופר שהועתקו‪ .‬והבט וראה מה‬
‫שכותב השבט הלוי )שו"ת ח"י סימן ז(‪:‬‬
‫מסקנת הדברים‬ ‫"וכבר ידוע שמרן החתם סופר בתשובה‬
‫צוה לכתוב כתב ב"י‪ ,‬מלבד היו"ד שעל‬
‫סוף דבר הוא כי דעת הפוסקים דאפשר‬
‫הצד"י שצוה לכתוב הפוך ע"פ קבלת‬
‫לצאת ידי חובת המצוה בתפילין‬
‫רבותיו ע"פ קבלת האריז"ל‪ ,‬והיה לי ענין‬
‫שנכתבו ביו"ד הפוכה כדעת האריז"ל‪,‬‬
‫בזה עם מרן החזון איש זי"ע‪ ,‬ואמר שלא‬
‫ולא מיבעי שמי שנוהג מבית אבותיו‬
‫ידע מזה‪ ,‬ובקשני שאראה לו בפנים‪,‬‬
‫להניח תפילין בכתב האר"י אל לו‬
‫והראתי לו‪ ,‬ומה היה דעתו אח"כ איני‬
‫לשנות לכתב בית יוסף‪ ,‬אלא שאפילו‬
‫יודע בברור"‪.‬‬
‫מי שנוהג להניח תפילין שכתבו בכתב‬
‫ב"י‪ ,‬לדעת רוב הפוסקים הוא יוצא‬ ‫חשוב להדגיש כי כל מחלוקת‬
‫בכתב האר"י ז"ל‪ ,‬ולא עוד אלא שאם‬ ‫הפוסקים אם להחמיר לעכב‬
‫כתב הסופר בטעות מקצת האותיות‬ ‫מעיקר הדין ביו"ד הפוכה למי שאינו‬
‫בכתב ב"י ומקצת בכתב האר"י גם כן‬ ‫נוהג במסורת זו‪ ,‬הינו רק גבי תפילין‬
‫אפשר לצאת יד"ח‪.‬‬ ‫ומזוזות‪ ,‬האם הם כשרים ואפשר לצאת‬
‫ידי חובת את מצות התפילין והמזוזה‪,‬‬
‫ודעת מרן החזון איש בזה בספרו כתב‬ ‫וכן בס"ת אם אפשר לקיים בהם מצות‬
‫שהנוהג כהבית יוסף אינו יוצא‬ ‫כתיבת ספר תורה "ועתה כתבו לכם את‬
‫בתפילין שנכתבו בכתב האר"י ]אבל‬ ‫השירה הזאת"‪ ,‬אבל לגבי מצות "קריאת‬
‫הנוהג כהאר"י בוודאי שיוצא בזה ואין‬ ‫ספר תורה" אם רוצה לצאת מצוה זו‬
‫לשנות[‪ ,‬אבל כבר הבאנו לעיל מעדותם‬ ‫והוא נמצא בביהמ"ד שספר תורה נכתב‬
‫של גדולי פוסקי זמננו שהחזון איש חזר‬ ‫לפי האריז"ל בודאי יצא בזה‪ ,‬ואין לחוש‬
‫מדבריו בזה‪.‬‬ ‫כלל להחמיר‪ ,‬כמו הכלל שנקבע והוסכם‬
 ‫אתהה!‬
‫מהשני‬
‫בעזרת השי"ת‬

‫ה‬ ‫ר‬‫מהדו‬
‫יודע מהלכות‬
‫יצחק טעסלער | סגנון | ‪845.352.6556‬‬

‫מזוזה?‬
‫לאחר עשרות שנים של יגיעה‪ ,‬ליבון ובירור יצא לאור הספר עב‪-‬כרס על‬
‫הלכות מזוזה • גדולי ישראל מכל החוגים והעדות בהתפעלות עצומה על הספר‬
‫המונומטלי של רבי חיים זלמן אייזען שליט"א‪ ,‬מו"ץ נודע על עניני סת"ם‪ ,‬שכבר‬
‫הכה גלים בציבור התורני והלמדני • ספר המזוזה‪ :‬ספר חובה בכל בית יהודי‬

‫• פסקי הלכות‪ ,‬הלכה למעשה‬

‫• ביאורים ובירורים לעומקה של הלכה‬
‫• הליכות‪ ,‬מנהגים ודברי התעוררות‬
‫• ציורים ואיורים להמחשה‬
‫• אלפי מראי‪-‬מקומות ומקורות‬
‫• סיכומים‪ ,‬מילואים ונספחים‬
‫• תמונת תלת‪-‬ממדיות‬
‫• מפתחות מפורטות ותוכן ענינים‬
‫• הסכמות נלהבות מגדולי הדור שליט"א‬

‫הפצה ראשית‪ :‬עם הספר ‪ -‬יעקב לעוויץ ‪718.377.0047‬‬

‫אצל המחבר‪ :‬בית הוראה ‪ -‬הלשכה ‪718.974.8000‬‬