‫המקור בפרשה‪:‬‬
‫ם־דב֖ ְר ִתי ְד ָב ָר֑י‬ ‫ֹ֣לא אֹכ֔ל ֥‬
‫עד ִא ִ‬
‫כתיבה וחתימה טובה!‬
‫פנינים מתוך הספר החדש "טבעת יוסף" חופה וקידושין‬
‫הספרדים לא נהגו‬
‫להתענות ביום החופה‬
‫כן כתב הגאון רבי יהודה עייאש‬
‫זצ"ל בשו"ת בית יהודה (ח"ב‬
‫סו"ס כ"ג) שאין מנהג הספרדים‬
‫להתענות ביום החופה‪ ,‬ועל אחת‬
‫כמה וכמה אם החופה נעשית‬
‫קודם השקיעה‪ ,‬שבודאי אין מן‬
‫הראוי להתענות בו ביום‪ ,‬כיון‬
‫שיום טוב שלו הוא‪.‬‬
‫ולכאו' כן היא דעת מרן השו"ע‪,‬‬
‫שלא הביא מנהג זה שעל החתן‬
‫והכלה להתענות ביום חופתן‪.‬‬
‫וכן כתב מופת דורנו מרן הגאון‬
‫רבינו עובדיה יוסף זצוקל"ה‬
‫בתשובותיו יביע אומר (ח"ג‬
‫אבה"ע סי' ט') שכאן בארץ‬
‫ישראל לא נהגו הספרדים‬
‫להתענות ביום חופתן‪ ,‬והוסיף‬
‫שהרוצים להחמיר בזה לא יפה‬
‫הם עושים לדחות יום טוב‬
‫שלהם‪ ,‬ומכל שכן בזמן הזה‬
‫שירדה חולשה רבה בעולם‪ ,‬וכל‬
‫שכן הכלות שאין צריך שיתענו‬
‫ביום חופתן‪ ,‬ורק האשכנזים‬
‫שנהגו כאן בארה"ק להתענות‬
‫יחזיקו במנהגם‪.‬‬
‫והניף ידו שנית בשו"ת יחוה‬
‫דעת (ח"ד סי' ס"א) שבארץ‬
‫ישראל וברוב ארצות המזרח אין‬
‫מנהג החתן והכלה להתענות‬
‫ביום חופתם‪ ,‬כעדות הכנסת‬
‫הגדולה (או"ח סי' תקנ"ט)‪ ,‬ושכן‬
‫כתב מרן החיד"א בברכי יוסף‬
‫(או"ח סי' ת"ע סק"ב)‪.‬‬
‫עוד כתב בשו"ת מהר"י ברונא (שם)‪" ,‬ובינקותי אמרתי הטעם שהחתן מתענה‪ ,‬משום דאמרינן‬
‫להצטרפות לאלפי המנויים‪:‬‬
‫בירושלמי (פ"א דר"ה ה"ג ופ"ב דסנהדרין ה"ג) דמלך נידון בכל יום‪ ,‬וחתן דומה למלך‪ ,‬והואיל ויום‬
‫‪keremyosef@okmail.co.il‬‬
‫שיתענה כמו ביוה"כ‪ ,‬וכמו שמצינו שמטעם זה יש שמתענים‬
‫שנת תש"פ‬
‫גיליון ‪ 5‬חיי שרה‬
‫מדריך הלכתי ומקיף לענייני שידוכין חופה קידושין ופריה ורביה‬
‫כתיבה וחתימה טובה!‬
‫מה הטעם שנהגו החתן והכלה‬
‫להתענות בערב חופתם?‬
‫בספר קדושת לוי בפרשתנו פירש‪ ,‬שאליעזר קידש את רבקה בשליחות‪ ,‬והחתן ביום קידושין אסור‬
‫לו לאכול עד אחר הקידושין‪ ,‬וזהו הטעם שאמר אליעזר "לא אוכל עד אם דיברתי דברי"‪ .‬וצריך ביאור‬
‫מה הטעם שנהגו החתן והכלה להתענות בערב חופתם‪ ,‬שהוא כיום טוב שלהם‪ ,‬ונביא להלן חלק‬
‫מהטעמים שנתבארו בספר החדש "טבעת יוסף" חופה וקידושין‪ ,‬אוצר מנהגי חתן וכלה‪.‬‬
‫טעם א' ‪ -‬יום מחילה וסליחה לחתן ולכלה‬
‫הנה מנהג זה שהחתן והכלה מתענים ביום חופתן‪ ,‬כתבו הרמ"א (סי' ס"א ס"א) ומנהג זה הובא בספרי‬
‫גדולי רבותינו האחרונים‪ ,‬כפי שיבואר להלן‪ ,‬וכן הובא בתרומת הדשן (סי' קנ"ז)‪ ,‬ויסודתו בהררי קודש‬
‫בשו"ת מהר"ם מינץ (סי' ק"ט) משום דהוי יום סליחה ויום כיפור שלהם שנמחלים עוונותיהם‪ ,‬וכמו‬
‫שפירשו בירושלמי (בכורים פ"ג ה"ג) את מאמר הכתוב (בראשית כ"ח) "ויקח את מחלת" וכי מחלת‬
‫שמה והלא בשמת שמה‪ ,‬אלא שנמחלו כל עוונותיו של אותו רשע בשעה שנשאה לאשה‪ .‬וכן הוא‬
‫בפירוש רש"י עה"ת (וישלח פרק ל"ו פסוק ג')‪ .‬וכן מבואר בפירוש מושב זקנים (בראשית כ"ח ט')‬
‫שמכיון שהנושא אשה מוחלים לו על עוונותיו‪ ,‬לכן נהגו להתענות החתן ביום הנישואין‪ ,‬כי הוא יום‬
‫הכיפורים שלו]‪ ,‬וכמו שיש ממתן תורה עד יום הכיפורים ק"ך ימים‪ ,‬כך יש ק"ך תיבות בברכת נישואין‪.‬‬
‫וכן ביאר בשו"ת מהר"י ברונא (סי' צ"ג) והגר"א (סי' ס"א סק"ו) שהטעם שהחתן מתענה ביום חופתו‪,‬‬
‫לפי שאמרו בגמרא (סנהדרין יד‪ ).‬שהעולה לגדולה מוחלין לו עוונותיו‪[ ,‬וביבמות (סג‪ ):‬איתא שהנושא‬
‫אשה עוונותיו מתפקקין שנא' "ויפק רצון מה' ופירש רש"י שעוונותיו נסתמין]‪ .‬לכן כיון שהחתן עולה‬
‫לגדולה אולי יגרום החטא ויתבטל מחילת עוונותיו‪ ,‬לכן מקבל עליו תשובה וצערא בעלמא עד‬
‫דמסיים חופתו ואח"כ אוכל‪ ,‬דמחילת עוונותיו בתשובה דוקא‪ ,‬כמו שכתב רבינו יוסף חיים זצ"ל בבן‬
‫יהוידע (ברכות יב‪ ):‬והשל"ה הק' ולכך מתענה שיעמוד בתשובה וימחלו לו עוונותיו‪.‬‬
‫טעם ב' ‪ -‬שלא ישתכרו ולא תהיה דעתם מיושבת בחופתם‬
‫בשו"ת מהר"י ברונא (סי' צ"ג) כתב ששמע שהטעם שאין החתן אוכל עד שיצא מחופתו‪ ,‬כדי שלא‬
‫ישתכר‪ ,‬או שלא יאמרו שהיה שיכור בשעת הקידושין וקידושי טעות היו‪ ,‬או כמה מיני חששות‬
‫וערמומיות שרגילים בשעת חופתן‪ ,‬וכן כדי שיראה את מי הוא מקדש שמצוה לראותה קודם‬
‫הקידושין‪ ,‬כמו שאמרו בגמ' (קידושין מא‪ .).‬וכן כתב בשו"ת מהר"ם מינץ (סי' ק"ט) בשם יש אומרים‬
‫שהחתן והכלה צריכים להתענות ביום חופתן שמא ישתכרו ולא תהיה דעתן מיושבת עליהן בשעת‬
‫הקידושין‪ .‬ויש להקשות על טעם זה שהרי קיימא לן ששיכור שקידש קידושיו קידושין‪ ,‬כמבואר‬
‫בשו"ע (סי' מ"ד ס"ג) ולא מסתבר שנהגו להתענות מחשש שיגיע לשכרות של לוט‪ ,‬שאז אין קידושיו‬
‫קידושין‪ ,‬ויש ליישב שעיקר החשש שישתכר מעט ומתוך זה יוציאו לעז שהגיע לשכרותו של לוט‪.‬‬
‫טעם ג'‬
‫יום החופה הוי כיום הדין של החתן והכלה‬
‫לרכישת ספרי המחבר‪:‬‬
‫‪270-40-8222304‬‬ ‫‪ 20-7333732‬או‬
‫הדין לגביו‪ ,‬לכך צריך‬ ‫החופה הוא יום‬
 ‫שורש המנהג לילך‬ ‫המשך ‪ -‬טעם שמתענים החתן והכלה ערב חופתם‬
‫ביום החופה להתברך‬ ‫הדמות?‬
‫ממעטוהכלה‬ ‫ורביה‬
‫הדין של החתן‬ ‫בפריההוי כיום‬
‫עוסק‪ -‬יום החופה‬
‫אינו טעם ג'‬
‫מפי ההורים‬ ‫עוד כתב בשו"ת מהר"י ברונא (שם)‪" ,‬ובינקותי אמרתי הטעם שהחתן מתענה‪ ,‬משום דאמרינן‬
‫בתניא רבתי (סי' צ"א) איתא‪,‬‬ ‫בירושלמי (פ"א דר"ה ה"ג ופ"ב דסנהדרין ה"ג) דמלך נידון בכל יום‪ ,‬וחתן דומה למלך‪ ,‬והואיל ויום‬
‫מניין לברכת הכלה מן התורה‪,‬‬ ‫החופה הוא יום הדין לגביו‪ ,‬לכך צריך שיתענה כמו ביוה"כ‪ ,‬וכמו שמצינו שמטעם זה יש שמתענים‬
‫שנא' (בראשית כ"ד ס')‬ ‫בראש השנה לפי שהוא יום הדין"‪ ,‬אך סיים דליתא לטעם זה‪ ,‬שא"כ יצטרך להתענות עד צאת‬
‫"ויברכו את רבקה ויאמרו לה‪,‬‬ ‫הכוכבים‪.‬‬
‫אחותנו את היי לאלפי רבבה‪,‬‬ ‫טעם ד' ‪ -‬כדי שלא יפול ריב וקטטה בין החתן לכלה ומשפחותיהן‬
‫ויירש זרעך את שער שונאיו"‪,‬‬ ‫עוד כתב בשו"ת מהר"י ברונא (שם)‪ ,‬שבימי חורפו אמר ליתן בזה טעם לפי מה שאמרו בגמרא (שבת‬
‫אי נמי מדכתיב "ויברך אותם‬ ‫קל‪ .‬נדה סה‪ ):‬דליכא כתובה דלא רמו בה תיגרא‪ ,‬כלומר שאין לך זוג שנישא שעד כתיבת הכתובה לא‬
‫אלוקים"‪.‬‬ ‫יפול שם איזה מריבה ‪ ,‬לפיכך ראוי להתענות ביום החופה כדי שאם נגזירה גזירה שתיפול בו פורענות‪,‬‬
‫הרי הוא מתענה לבטל הפורענות‪.‬‬
‫ובפרקי דר"א (פרק ט"ז) כחזן‬
‫שהוא עומד ומברך את הכלה‬ ‫טעם ה' ‪ -‬לחביבות מצות הקידושין ופריה ורביה‬
‫בחופתה כך עמדו וברכו את רבקה‬ ‫הרוקח (סי' שנ"ג) כתב שמצא באגדה שהחתנים מתענין מפני שמצוה חביבה עליהם‪ ,‬כדרך שעושין‬
‫שנא' "ויברכו את רבקה ויאמרו‬ ‫חסידים הראשונים שהיו מתענין על מצוה החביבה כגון לולב ושאר דברים‪.‬‬
‫לה"‪.‬‬ ‫טעם ו' ‪ -‬כמו שהתענו ישראל בעת מתן תורה‬
‫ובסידור דרך החיים וביעב"ץ‬ ‫בשו"ת התשב"ץ (סי' תס"ה) כותב בשם רבו המהר"ם מרוטנבורג זצ"ל שכל מנהגי חתן וכלה למדים‬
‫כתבו שהאבות וקרובים ואנשי‬ ‫ממתן תורה‪ ,‬שהשי"ת היה מראה עצמו כחתן נגד כלה שהם ישראל‪ ,‬ואירס הקב"ה לישראל בתורה‬
‫צורה מברכים את החתן והכלה‬ ‫דכתיב "תורה ציוה לנו משה מורשה" ואמרו חז"ל (ברכות נז‪ ).‬אל תקרי מורשה אלא מאורסה‪ ,‬ולכן‬
‫כל אותן אירוסין ונישואין וכתובה שעשה הקב"ה לישראל גם אנו עושים‪ ,‬ומטעם זה כמו שהתענו‬
‫ומתפללים שזיווגם יעלה יפה‪.‬‬
‫ישראל בעת מתן תורה‪ ,‬כמו כן החתן מתענה בערב חופתו‪.‬‬
‫ובמטה אפרים (סי' תרי"ט ס"ב)‬
‫טעם ז' ‪ -‬משום אבלות חורבן בהמ"ק‬
‫כתב שכיון שיום החופה הוא‬
‫בשו"ת ערוגת הבושם (ח"ד עמ' מ"ד) מביא בשם רבינו אפרים מבונא ז"ל חבירו של הרוקח‪ ,‬שהטעם‬
‫דוגמת יום הכיפורים והוא רק‬
‫שהחתן מתענה ביום חופתו‪ ,‬הוא כעין מה שנהגו לשבר כוס תחת החופה‪ ,‬כדי לערבב השמחה שלא‬
‫פעם אחת בכל ימי חייהם‪ ,‬כל שכן‬
‫תהיה שלימה בשעת החופה ולזכור חורבן ירושלים ובית המקדש‪ ,‬דכתיב "שישו איתה משוש כל‬
‫שראוי שיברכו ביום החופה את‬
‫המתאבלים עליה"‪ .‬ויש שכתבו דלטעם זה אלמן שנושא אלמנה אינו צריך להתענות‪ ,‬כי בלאו הכי אין‬
‫החתן והכלה בברכת אבות‬
‫שמחתו שלימה‪.‬‬
‫שמברכין את בערב יום‬
‫טעם ח' ‪ -‬להפוך לב החתן והכלה לטוב ויעלה זיווגם יפה‬
‫הכיפורים‪.‬‬
‫הנה בס"ד אמרתי אף אני אצא בעקבות המפרשים ואענה את חלקי ליתן טעם פשוט למנהג זה‪ ,‬על‬
‫ובשדי חמד (מערכת חו"כ אות‬ ‫פי מה שאמרו רבותינ ו (ברכות ח‪ .‬יבמות סג‪ ):‬במערבא כאשר היה אדם נושא אשה היו אומרים לו‬
‫כ"ב) הביא שיש שמוליכים את‬ ‫מצא או מוצא‪ ,‬מצא דכתיב (משלי י"ח) מצא אשה מצא טוב‪ ,‬מוצא דכתיב (קהלת ז') ומוצא אני מר‬
‫החתן לרבנים כדי להתברך‪ ,‬וכן‬ ‫ממות את האשה‪ ,‬ועיין בשו"ת מהרי"ק (שורש קכ"ח ענף ב') שכתב שמטעם זה אין מברכין שהחיינו‬
‫איתא בזוה"ק (ח"ב דף קסט) שר'‬ ‫בנשיאת אשה כיון שהמקדש מסופק בעת הנישואין אם מצא חיים או להיפך ח"ו וכ"כ בתוספות חיים‬
‫חייא ור' יוסי ברכו לחתן ולכלה‪.‬‬ ‫(ח"א סי' ל"ד)‪ ,‬ובהלכות קטנות (ח"א סי' ז')‪ ,‬ואשר על כן י"ל שלכך החתן מתענה ביום חופתו כדי‬
‫וביאר בטעמי המנהגים (אות‬ ‫שזיווגו יעלה יפה‪ ,‬וימצא חיים שתהיה האשה אשר נושא טובה לו‪ ,‬כי בכוח התפילה והתענית יהפך‬
‫תתקנ"ו) דהיינו כשם שנאמר‬ ‫הקב"ה לב האשה לטובה ביום המסוגל‪ ,‬אף אם אינה כזו‪ .‬וטעם זה שייך גם לכלה‪ ,‬שצריכה להתענות‬
‫באדם וחוה "ויברך אותם‬ ‫ולבקש רחמים על החתן‪ ,‬שתהיה היא מוצאת חיים בבעל עם מידות טובות ושאיפות נעלות‪.‬‬
‫אלוקים"‪.‬‬ ‫וראה טעמים נוספים ב"טבעת יוסף" ‪ -‬וכן ‪ 6‬נפק"מ להלכה בין ב' הטעמים העיקרים‬
‫העיקרים‬
‫טעם ט'‬
‫שלא יקדימנו אחר ברחמים‬
‫שמא יש ליתן עוד טעם למה שנהגו להתענות בערב החופה שמא יקדימנו אחר ברחמים‪ ,‬כדין‬
‫אירוסין בחוה"מ‪ ,‬שאע"פ שאסור לישא אשה במועד משום דאין מערבין שמחה בשמחה‪ ,‬מ"מ מותר‬
‫ליארס במועד שמא יקדימנו אחר ברחמים כדאי' במו"ק (יח‪ ,):‬ועל כן גם כאן י"ל שמתענה שיזכה‬
 ‫ל־יָד ָיה ֲע ָש ָ ֥רה זָ ָ ֖‬
‫הב ִמ ְׁש ָקלָ ָֽם‪:‬‬ ‫ּוׁשנ֤י ְצ ִמ ִידים֙ ע ֔‬
‫הב ֖בקע ִמ ְׁש ָקלֹ֑ו ְ‬ ‫יִקח ָה ִאיׁש֙ ֣נזם זָ ָ ֔‬
‫ו ֤‬
‫אי נתינת המתנות‬ ‫הכלה מביאה באירוסין מתנה לחתן ש"ס מהודר וארבעה טורים‬
‫היא עילה מספקת‬ ‫הנה מה שכתבנו שהכלה מביאה לחתן ש"ס מהודר וארבעה טורים‪ ,‬כך המנהג פשוט היום בכל‬
‫לביטול השידוך‬ ‫הדמות?שני צמידים על ידיה עשרה‬
‫ממעטשנתן לרבקה "‬ ‫ורביה‬
‫שמצינו באליעזר‬ ‫בפריהממה‬
‫המקומות‪ ,‬ויש שהביאו מקור לזה‬
‫כתב בשו"ת נודע ביהודה (מהדו"ת‬ ‫זהב משקלם" (בראשית כ"ד) ופירש רש"י שהשני צמידים הם רמז לשני לוחות מצומדות‪ ,‬ועשרה‬
‫יו"ד סי' ר"ד מבן המחבר) שאם‬
‫זהב רמז לעשרת הדברות שבהן‪ .‬כך גם הכלה כנגד הזהב שהחתן נותן לה מתנה‪ ,‬משגרת היא לו ספרי‬
‫החתן לא נהג כמנהג חתן וכלה‪ ,‬ולא‬
‫כתב לכלתו שום אגרת זמן רב‪ ,‬וגם‬ ‫קודש כאמור‪.‬‬
‫לא נתן לה מתנות לצאת ידי חובתו‬ ‫יש נוהגים ליתן לכלה פמוטות להדלקת נרות שבת‬
‫אשר התחייב בתנאים‪ ,‬כדאי הוא‬
‫לבטל ממנה חרם הקהילות על ביטול‬
‫כמו כן יש בקרב האשכנזים שנהגו שהחתן נותן לכלה פמוטות להדליק בהם נרות שבת‪ ,‬ומנהג זה‬
‫השידוך‪ ,‬כי כשהיה החתן מתנכר‬ ‫מוזכר אף בדברי הגאון רעק"א (בהגהותיו לשו"ע או"ח סי' ש"ו סק"ה דפוס יוהנסבורג‪ ,‬ובחי' רעק"א‬
‫במעשיו נגדה ולא היה כמשוש חתן‬ ‫שבת ס‪ ,).‬שמתיר ליתן פמוטות בשבת לדורון דרשה לחתן אם לא הודלקו בהן באותה שבת משום‬
‫על כלה‪ ,‬פשיטא שיש בזה אמתלא‬
‫שכל י שמלאכתו לאיסור מותר לטלטל לצורך גופו‪ ,‬ושמחת חתן וכלה נחשב צורך גופו‪ .‬וביארו עוד‬
‫טובה לשנוא אותו‪ ,‬ואף שבשביל‬
‫קטטת מלבושים ותכשיטים לא‬ ‫בזה ע"פ מה שמובא בתיקוני הזוהר שאע"פ שמצות הדלקת נרות שבת נתנה לנשים‪ ,‬מ"מ הבעל יכוון‬
‫אמרינן שתהיה נאמנת לומר בשביל‬ ‫ויטיב את הנרות‪ ,‬נמצא שזהו הטעם שהצד שלו מביא את הפמוטות להדליק בהן נרות שבת‪.‬‬
‫כן הוא מאיס עליה גבי נשואה‪ ,‬זהו‬
‫סעודת קבלת המתנות הוי סעודת מצוה‬
‫דוקא בנשואה‪ ,‬אבל בחתן וכלה‬
‫פשיטא כיון שהנהגותיו ומעשיו‬ ‫ודע שבזמן הגמרא היו מקיימים סעודה מיוחדת על שליחת המתנות‪ ,‬כמבואר בפסחים (מט‪ ).‬שהיו‬
‫שעשה נגדה לא היה כדרך חיבה‬ ‫עושים שני סעודות‪ ,‬סעודה ראשונה סעודת אירוסין‪ ,‬וסעודה שניה סעודת סובלנות‪ ,‬כלומר סעודה‬
‫מחתן לכלה שזה מעורר שנאה ואיבה‬
‫על המתנות שהיה החתן משגר לכלה‪ ,‬ובבואו לביתה עם המתנות היה סועד עמהם‪ ,‬ונחלקו בגמרא‬
‫וכמים הפנים לפנים‪ ,‬כי דרך החתן‬
‫להשתדל למצוא חן בעיני הכלה‪,‬‬ ‫אם סעודה זו הוי סעודת מצוה‪ .‬והמאירי כתב שם שהיא נחשבת סעודת מצוה‪ ,‬שכל שנעשה לחיבת‬
‫והוא לא עשה כן איהו דאפסיד‬ ‫אירוסין מצוה היא‪ ,‬והוא שאמרו בירושלמי (פסחים פ"ג ה"ז ובקרבן העדה) בא וראה מה גדול הוא‬
‫אנפשיה‪ ,‬ומכל שכן שיש לפוטרו‬ ‫השלום שמדמה אכילת סעודת אירוסין בבית חמיו לשחיטת פסחו ומילת בנו‪ .‬ומנהג סעודה זו הובא‬
‫מטעם שלא יצא בתנאים ידי חובתו‬
‫שהתחייב ליתן מתנות‪ ,‬עכת"ד‪.‬‬ ‫בפוסקים (מג"א סי' תמ"ד סק"ט‪ ,‬בית הלל אבה"ע סי' ל"ה ס"א ובב"ש שם סק"ב)‪.‬‬
‫ישמע חכם ויוסף לקח‪.‬‬ ‫וראה עוד בספר "טבעת יוסף" ‪ 3‬טעמים למנהג שהכלה מביאה לחתן טלית במתנה‬

‫מי שבירך לאבותינו הקדושים הוא יברך וישמור וינצור‬ ‫הישיבה המרכזית לימי שישי ושבת לצעירים‬
‫ויצליח וירומם את כבוד ידידנו היקרים והחשובים‬
‫מצטיינים בבית המדרש "צופיוף"‬
‫אוהבי התורה ולומדיה מיחידי סגולה‬
‫רח' שלמה מוסיוף ‪ 31‬קומה ב' שוק הבוכרים ירושלים‬
‫ומר אהרן ניסים הי"ו‬ ‫כמר גדעון ניסים‬ ‫עש"ק‪ :‬סדר שעה לפני השקיעה‪.‬‬
‫לברכה והצלחה להם ולכל ב"ב בכל מעשה ידיהם‬
‫מנחה חצי שקעה לפני השקיעה (המלגה‪)₪ 31 :‬‬
‫אורך ימים בימינה‪ ,‬בשמאלה עושר וכבוד‬
‫בכלל הברכות ידידנו הנעלה שלומי ניסים‬
‫הי"ו‬
‫שבת בבוקר‪ :‬שחרית בשעה ‪ 0:88‬בדיוק (‪.)₪ 38‬‬
‫עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר‬ ‫קידוש ושיעור (הגרלה על ‪ ₪ 388‬במזומן)‬
‫‪9‬אי נתינת המתנות היא עילה מספקת לביטול השידוך‬
‫מוקדש לע"נ הוריהם היקרים‪:‬‬ ‫שבת בצהרים‪ :‬סדר מהשעה ‪ 3:18‬מנחה ‪)₪ 30( 1:33‬‬
‫מסעודה ז"ל נוריה בת גורג'יה ע"ה‪ ,‬ולע"נ‬ ‫אליה בן‬
‫וכלה‪,‬‬ ‫סאלם‬
‫כמנהג חתן‬ ‫וכתב בשו"ת נודע ביהודה (מהדו"ת יו"ד סי' ר"ד מבן המחבר) שאם החתן לא נהג‬
‫מוצ"ש‪ :‬סדר מהשעה ‪ 7:18‬עד ‪)₪ 30( 0:88‬‬
‫אחיהם‪ ,‬היקר ניסים בן נוריה ז"ל‬
‫ולא כתב לכלתו שום אגרת זמן רב‪ ,‬וגם לא נתן לה מתנות לצאת ידי חובתו אשר התחייב בתנאים‬
‫כשהיה החתן מתנכר במעשיו נגדה ולא ת‪ .‬נ‪ .‬צ‪ .‬ב‪ .‬ה‪.‬‬ ‫בידו"‬ ‫"אשרי מי שבא לכאן ותלמודו‬
‫כדאי הוא לבטל ממנה חרם הקהילות על ביטול השידוך‪ ,‬כי‬

‫המדרש‬ ‫בית‬ ‫ולומדינשואה‪,‬‬

‫מתפללימאיס עליה גבי‬ ‫ריבוי‬ ‫עקב‬
‫היה כמשוש חתן על כלה‪ ,‬פשיטא שיש בזה אמתלא טובה לשנוא אותו‪ ,‬ואף שבשביל קטטת‬
‫זהו דוקא‬ ‫לומר בשביל כן הוא‬ ‫שתהיה נאמנת‬ ‫מלבושים ותכשיטים לא אמרינן‬
‫נפתחים חדשים‬ ‫ספסלים מחתן‬
‫לא ‪/‬היה כדרך חיבה‬‫ריהוט‬ ‫ומעשיושל‬
‫שעשה נגדה‬ ‫בדחיפות‬ ‫תרומהשהנהגותיו‬
‫דרושפשיטא כיון‬
‫בנשואה‪ ,‬אבל בחתן וכלה‬
‫הכלה‪,‬בירושלים‬ ‫הבוכרים‬ ‫בשכונת‬
‫למצוא חן בעיני‬ ‫ומרכזי‬
‫החתן להשתדל‬ ‫פעילכי דרך‬ ‫מדרש‬
‫הפנים לפנים‪,‬‬ ‫ביתוכמים‬
‫לכלה שזה מעורר שנאהלואיבה‬
‫‪830-00-78887‬‬ ‫אפשרות להנצחה ‪/‬‬
‫והוא לא עשה כן איהו דאפסיד אנפשיה‪ ,‬ומכל שכן שיש לפוטרו מטעם שלא יצא בתנאים ידי חובתו‬

‫"ברוך אשר יקים את דברי התורה הזאת"‬

‫שהתחייב ליתן מתנות‪ ,‬עכת"ד‪ .‬ישמע חכם ויוסף לקח‪.‬‬

‫"עץ חיים היא למחזיקים בה‬

‫‪ .)₪‬ותומכיה מאושר"‬ ‫בבוקר‪ :‬שחרית בשעה ‪ 0:88‬בדיוק (‪38‬‬ ‫שבת‬
‫חזיקים בה‬ ‫"עץ חיים היא למ‬
‫ותומכיה מאושר"קידוש ושיעור (הגרלה על ‪ ₪ 388‬במזומן)‬
 ‫בית הכנסת מגן דוד (חלבים) ע"ש רבי דוד צופיוף" ז"ל קהילת עדת הבוכרים‬

‫ישיבת המתמידים לימי שישי ושבת‬

‫לצעירים מצטיינים בבהמ"ד "צופיוף"‬
‫רח' שלמה מוסיוף ‪ 13‬קומה ב' (שוק הבוכרים)‬

‫כולל שבת בבוקר‬

‫בני הישיבות הקטנות ותלמידי כיתות ז' ח'‬
‫מוזמנים בכל שבת בבוקר‬
‫לשיעור חדש לאחר התפילה והקידוש‬
‫השיעור יימסר על ידי חכמי ורבני ישה"ק‬
‫תפילת שחרית בשעה ‪8:10‬‬
‫הגרלה על ‪ 100‬ש"ח בכל שבוע‬
‫בין משתתפי השיעור בנוסף למלגה על התפילה‬
‫הזוכה יקבל את הכסף במוצ"ש בסיום הסדר במוצ"ש בשעה ‪9:00‬‬

‫ערב שבת‪:‬‬
‫סדר שעה לפני השקיעה‪.‬‬
‫מנחה וקבלת שבת חצי שעה לפני השקיעה‪.‬‬
‫המלגה‪.₪ 13 :‬‬
‫שבת בצהרים‪:‬‬
‫סדר בשעה ‪ 1:30‬מנחה‪3:15 :‬‬
‫כולל מוצ"ש‬
‫סדר בשעה ‪ 7:30‬נשמת ומלוה מלכה ‪9:00‬‬

‫אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו‬