‫ילקוט פנינים‬ ‫בס"ד‬

‫מספרי הקדושים לפרשת השבוע‬

‫פרשת תזריע‬
‫א‪.‬‬
‫המשלים נפשו כראוי‪ ,‬הוא מוקדם לכם מעשה בראשית‬
‫וְ יָּׁ ְל ָּׁדה זָּׁ כָּׁ ר‪( .‬יב‪ ,‬ב)‬ ‫יע‬
‫ִא ָּׁשה כִ י ַתזְ ִר ַ‬
‫(תהלים‬‫במדרש רבה ריש פרשה זו הדא הוא דכתיב‬
‫קלט‪ ,‬ה) ָּׁאחֹור וָּׁ ֶק ֶדם ַצ ְר ָּׁתנִ י וגו׳ אם זכה אדם אומרים לו‬
‫אתה קדמת לכל מעשה בראשית‪.‬‬
‫ואם לאו אומרים לו יתוש קדמך שלשול קדמך‪ ,‬עד‬
‫כאן‪.‬‬
‫והקשו המפרשים ז"ל דממה נפשך הי מינייהו דקשוט‪.‬‬
‫ופירשו זכרונם לברכה בדרך נעים‪ .‬דבאמת תרוויהו קושטא נינהו ד'הגוף' הוא‬
‫מאוחר לכל אבל 'הנשמה' קדומה לכל כמו שאמרו זכרונם לברכה (שם) נשמותיהן של‬
‫צדיקים נבראו קודם שנברא העולם‪ .‬ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (שם) נמלך עם‬
‫נשמותיהן של צדיקים‪.‬‬
‫וזהו זכה והשליט נשמתו על גופו והשלים נפשו כראוי אזי אומרים לו אתה‬
‫הקדמת‪ ,‬כי כן הדבר באמת‪.‬‬
‫לא זכה ואזיל בתר איפכא והגוף עיקרי ונפשו לא מטוהרה אומרים לו אתה‬
‫מאוחר לכל ויתוש קדמך עד כאן דבריהם זכרונם לברכה‪.‬‬
‫(נועם מגדים ‪ -‬שמיני)‬
‫‪T‬‬
‫ב‪.‬‬
‫הזוכה ללמוד תורה לשמה‪ ,‬הוא שפל בעיני עצמו‪ ,‬ומניח לכל אדם להקדימו‬
‫יע וְ יָּׁ ְל ָּׁדה זָּׁ כָּׁ ר‪( .‬יב‪ ,‬ב)‬
‫ִא ָּׁשה כִ י ַתזְ ִר ַ‬
‫(תהלים‬‫במדרש רבה ריש פרשה זו הדא הוא דכתיב‬
‫קלט‪ ,‬ה) ָּׁאחֹור וָּׁ ֶק ֶדם ַצ ְר ָּׁתנִ י וגו׳ אם זכה אדם אומרים לו‬
‫אתה קדמת לכל מעשה בראשית‪.‬‬
‫ואם לאו אומרים לו יתוש קדמך שלשול קדמך‪ ,‬עד‬
‫כאן‪.‬‬
 ‫פנינים‬ ‫פרשת תזריע‬ ‫ילקוט‬ ‫ב‬
‫א‪ .‬הקשו המפרשים ממה נפשך אם האדם קדם ביצירה לכל מעשה בראשית‪,‬‬
‫כיצד יאמרו לו יתוש קדמך בלא זכה‪ ,‬ואם הוא מאוחר לכולם‪ ,‬איך יאמרו אתה‬
‫קדמת לכל מעשה בראשית בזכה‪ ,‬והרי המציאות לא תשתנה‪.‬‬
‫ב‪ .‬מדוע נקט אומרים לו‪ ,‬דמשמע שאחרים אומרים לו כן‪ ,‬אבל קושטא דמילתא‬
‫לאו הכי היא‪ ,‬ולא יתכן לומר כן‪ ,‬דאטו ברשיעי עסקינן שמצערין את האדם במילי‬
‫דכדי‪ ,‬ולימדו לשונם דבר שקר‪.‬‬
‫ויש לומר דאיתא במדרש רבה (פ׳ בהעלותך פט״ו י״ג) דרשו נמי מ ֶאת ה' ֱאֹל ֶקיָך ִּת ָירא‬
‫(דברים ו‪ ,‬יג) שחייב להקדים את התלמוד חכם לכל אדם בכניסה וביציאה ולנהוג בו‬
‫מנהג נשיאות לעמוד מפניו להקדימו לכל דבר שבגדולה (ועיין הוריות יג‪ .‬ונדרים סב‪.).‬‬
‫וכתב החות יאיר הטעם משום שהקיש הכתוב מוראו למורא המקום על כן כיון‬
‫שהושווה להקב"ה ראוי להקדימו לכל דבר‪.‬‬
‫והנה אותם שזכו ללמוד תורה לשמה לבם נשבר בקרבם והם בעיני עצמם כחרס‬
‫הנשבר‪ ,‬ואין אתם יודע כי אמנם הם קודמים לכל אדם‪ ,‬אדרבה הם ענוותנים ושפלי‬
‫ברך‪ ,‬ומניחים לכל אדם להקדימם‪.‬‬
‫על כן קאמר המדרש זכה כלומר שזכה להיות במדרגת תלמידי חכמים לומדי‬
‫תורה לשמה‪ ,‬אזי אומרים לו אתה קדמת לכל מעשי בראשית‪ ,‬פירוש שאחרים אומרים‬
‫לו זאת כי הוא קודם לכל אדם‪.‬‬
‫ולהיפך בלא זכה להיות במדרגת תלמידי חכמים‪ ,‬הוא חושב בדעתו כי הוא ראוי‬
‫להקדימו לכל אדם‪ ,‬ומדחיק את עצמו להיות ראש וראשון לכל דבר‪ ,‬על כן ההכרח‬
‫הוא שאחרים יאמרו לו יתוש קדמך‪ ,‬מאחר שאינו מכיר בכך מעצמו‪.‬‬
‫(דברי יואל דף רס"ז‪-‬רע"ו)‬
‫‪T‬‬
‫ג‪.‬‬
‫עיקר ההבדל בין 'יושבי בית המדרש' ל'יושבי קרנות' הוא ב'השכמה'‬
‫יע וְ יָּׁ ְל ָּׁדה זָּׁ כָּׁ ר‪( .‬יב‪ ,‬ב)‬
‫ִא ָּׁשה כִ י ַתזְ ִר ַ‬
‫(תהלים‬‫במדרש רבה ריש פרשה זו הדא הוא דכתיב‬
‫קלט‪ ,‬ה) ָּׁאחֹור וָּׁ ֶק ֶדם ַצ ְר ָּׁתנִ י וגו׳ אם זכה אדם אומרים לו‬
‫אתה קדמת לכל מעשה בראשית‪.‬‬
‫ואם לאו אומרים לו יתוש קדמך שלשול קדמך‪ ,‬עד‬
‫כאן‪.‬‬
‫ונראה על פי מה שביארנו מה שאומרים בסיום מסכתא (ומקורה בגמרא ברכות כח‪ ):‬אנו‬
‫משכימין והם משכימין אנו משכימין לדברי תורה והם משכימין לדברים בטלים‪.‬‬
‫ולכאורה למה תלה מעלת יושבי בית המדרש ופחיתות יושבי הקרנות בהשכמה‬
‫דוקא‪ ,‬והוי ליה למימר בפשטות אנו עוסקים בתורה והם מתעסקים בדברים בטלים‪,‬‬
‫ומדוע נקט ענין ההשכמה דוקא‪.‬‬
‫ג‬ ‫פנינים‬ ‫פרשת תזריע‬ ‫ילקוט‬
‫ונראה שלא דברו חכמים במתים הם הרשעים הגמורים המבלים כל ימיהם לרבות‬
‫הלילות בדברים בטלים‪ ,‬ואינם עוסקים בתורה ובמצוות כלל‪ ,‬אלא דהכא מיירי‬
‫ביושבי קרנות שאף הם עוסקים בתורה ובמצוות בעתות הפנאי‪ ,‬אך אינם מחשיבים‬
‫את התורה והמצוות לעסוק בהם תחלה‪ ,‬כי אם בראשונה מתעסקים הם בעניני עולם‬
‫הזה‪ ,‬ואם יוותר להם פנאי יעסקו בתורה ובמצוות‪.‬‬
‫ועל כן אמר אנו משכימים לדברי תורה‪ ,‬דהיינו שאנו עושים עסק התורה והמצוות‬
‫לעיקר ועניני עולם הזה טפלים להם‪ ,‬ואילו הם משכימים לדברים בטלים‪ ,‬כי הם‬
‫עיקריים וחשובים יותר בעיניכם‪ ,‬ועסק התורה והמצוות טפלים אצלם לעניני עולם‬
‫הזה‪.‬‬
‫ובזה מצאנו טוב טעם להא דאיתא במדרש‪ ,‬זכה‪ ,‬אומרים לו אתה קדמת לכל‬
‫מעשי בראשית‪ ,‬כי בדין הוא שיטול שכר מדה כנגד מדה‪ ,‬כשם שהקדים עניני עולם‬
‫הבא ועשה אותם עיקריים‪ ,‬ועניני עולם הזה טפלים ומאוחרים אליהם‪ ,‬כן יטול שכרו‬
‫משלם‪ ,‬שיקדימו לו מן השמים המאוחר‪ ,‬ויאמרו לו אתה תהיה מוקדם לכל ההשפעה‬
‫לכל מעשי בראשית‪ ,‬אף שבבריאה היה הוא מאוחר אליהם‪.‬‬
‫(דברי יואל דף שי"ד)‬
‫‪T‬‬
‫ד‪.‬‬
‫מהתורה הק' מוכח‪ ,‬שצריך שיהא לישראל די צרכם‬
‫שה וגו'‪( .‬יב‪ ,‬ז‪-‬ח)‬
‫וְ ִאם ֹלא ִת ְמ ָּׁצא יָּׁ ָּׁדּה ֵּדי ֶ‬ ‫תֹורת ַהי ֶֹל ֶדת וגו'‬
‫זֹאת ַ‬
‫תֹורת ַהי ֶֹל ֶדת‪ ,‬לפני שאמר וְ ִאם ֹלא ִת ְמ ָּׁצא‬
‫ולכאורה קשה‪ ,‬אמאי אמר מקודם זֹאת ַ‬
‫תֹורת ַהי ֶֹל ֶדת‪ ,‬אחר‬ ‫יָּׁ ָּׁדּה ֵּדי ֶשה‪ ,‬הלא גם זאת הוא תורת היולדת‪ ,‬והיה לו לומר זֹאת ַ‬
‫וְ ִאם ֹלא ִת ְמ ָּׁצא יָּׁ ָּׁדּה ֵּדי ֶשה‪.‬‬
‫תֹורת ַהי ֶֹל ֶדת על פי התורה צריך שיהא לכל יולדת‬ ‫ויש לומר הטעם בזה שבאמת ַ‬
‫קרבן עשיר‪ ,‬אולם אם יתרחש לפעמים שֹלא ִת ְמ ָּׁצא יָּׁ ָּׁדּה ֵּדי ֶשה‪ ,‬אז די בשתי תורים או‬
‫בשני בני יונה‪ ,‬אבל אין זאת תורת היולדת‪ ,‬דמכוח התורה הקדושה שצריך שיהא‬
‫לישראל די צרכם‪.‬‬
‫‪T‬‬
‫ובזה יש לפרש בגמרא (בבא קמא צב‪ ).‬בתר עניא אזלא עניותא‪ ,‬והכוונה דמאחר‬
‫שישראל סבלו כבר עניות‪ ,‬צריכה העניות לילך מאתם‪.‬‬
‫ועוד יש לומר דאחר אותיות 'עני' הוא למפרע אותיות 'כסף' (והיינו 'בתר עניא' אותיות‬
‫עני‪' ,‬אזלא עניותא'‪ ,‬ויש אותיות כסף)‪.‬‬
‫(מהר"ש מבעלזא)‬
‫‪T‬‬
‫ה‪.‬‬
‫אנו מכוונים העיקר הדורן להשי"ת ‪ -‬והשי"ת מכוון עיקר לטובתינו‬
‫וְ ֶא ָּׁחד ְל ַח ָּׁטאת‪( .‬יב‪ ,‬ח)‬ ‫ֶא ָּׁחד ְלע ָֹּׁלה‬
 ‫פנינים‬ ‫פרשת תזריע‬ ‫ילקוט‬ ‫ד‬
‫וכתב רש"י ז"ל לא הקדימה הכתוב אלא למקראה‪,‬‬
‫אבל להקרבה ַח ָּׁטאת קודם ְלע ָֹּׁלה וכו'‪.‬‬
‫והנה יש ליתן טעם על זה על פי מה שמבואר בספר קדושת לוי דלכן בכל התורה‬
‫היום טוב של פסח נקרא 'חג המצות'‪ ,‬ואנו קורין אותו 'חג הפסח'‪.‬‬
‫מפני שאנו משבחים שמו יתברך‪ ,‬והוא יתברך משבח אותנו‪ ,‬וכמו שבתפילין‬
‫שלנו נכתב שבחו יתברך‪ ,‬ובתפילין של השי"ת נכתב שבח שלנו‪.‬‬
‫כן גם כן 'חג המצות' הוא שבח שלנו כי גרשו מצרים אותנו ולא יכולנו להתמהמה‬
‫וגם צידה לא עשינו לנו‪.‬‬
‫ואנו קורין אותו 'חג הפסח' על שום שפסח עלינו‪.‬‬
‫והנה כאן יש לומר דהעולה היא דורן להשי"ת‪ ,‬וחטאת הוא מכפרת עלינו‪ ,‬לכן‬
‫אנו צריכין לקרות את העולה קודם מפני שאנו מכוונין העיקר לשמו יתברך‪.‬‬
‫והשי"ת הוא עושה למענינו ולכן צוה להקריב החטאת בראשונה שהוא לטובתינו‬
‫לכפר לנו ודו"ק‪.‬‬
‫(אך פרי תבואה)‬
‫‪T‬‬
‫ו‪.‬‬
‫בלימוד התורה אפשר להיות עולה קודם לחטאת‬
‫וְ ֶא ָּׁחד ְל ַח ָּׁטאת‪( .‬יב‪ ,‬ח)‬ ‫וְ ִאם ֹלא ִת ְמ ָּׁצא יָּׁ ָּׁדּה ֵּדי ֶשה וגו' ֶא ָּׁחד ְלע ָֹּׁלה‬
‫פירוש רש"י ז"ל לא הקדימה הכתוב אלא למקראה‬
‫אבל להקרבה חטאת קודם לעולה כך שנינו בזבחים בפ' כל‬
‫התדיר (זבחים פט‪.):‬‬
‫והקשו המפרשים למה באמת הקדימה הכתוב למקראה‪ ,‬כיון דלהקרבה חטאת‬
‫קודמת‪ ,‬אם כן מאי טעמא לא הקדימה נמי למקראה‪.‬‬
‫ויש לומר דהנה ידוע דכל זמן שאדם הוא בעל חוטא ח"ו‪ ,‬אז נאמר עליו‬
‫(תהלים נט‪,‬‬
‫ֹלהים ַמה ְלָך ְל ַס ֵּפר ֻח ָקי‪ ,‬ואיך אפשר לעשות איזה מצוה כיון שהוא‬
‫טז) ְו ָל ָר ָשע ָא ַמר ֱא ִּ‬
‫מלוכלך בטינופת על ידי החטאים ר"ל‪.‬‬
‫(ירמיה טז‪ ,‬יא)‬ ‫אמנם זה דווקא במצוות השי"ת מה שאין כן בלימוד התורה נאמר‬
‫תֹור ִּתי ֹלא ָש ָמרּו‪ ,‬ואמרו רבותינו ז"ל (ירושלמי חגיגה א‪ ,‬ז) הלוואי וְ א ִֹתי‬
‫ְוא ִֹּתי ָעזָ בּו ְו ֶאת ָ‬
‫תֹור ִתי ָּׁש ָּׁמרּו‪ ,‬כיון שהמאור שבה מחזירה למוטב‪ ,‬ואם כן לפי זה יכול‬ ‫ָּׁעזָּׁ בּו וְ ֶאת ָּׁ‬
‫האדם ללמוד תורה אף על פי שעדיין לא תיקן מעשיו‪.‬‬
‫ולפי זה שפיר יובן מה שאומר רש"י לא הקדימה הכתוב אלא למקראה היינו בימי‬
‫גליותינו שקיום מצוות הקרבנות‪ ,‬הוא על ידי התורה כדאמרינן בגמרא (מנחות קי‪).‬‬
‫שכל העוסק בתורת עולה כאילו הקריב עולה‪ ,‬אם כן בלימוד התורה אפשר שיהיה‬
‫ה‬ ‫פנינים‬ ‫פרשת תזריע‬ ‫ילקוט‬
‫עולה לפני החטאת‪ ,‬אבל להקרבה היינו בזמן המקדש ששייך הקרבה אז באמת‬
‫חטאת קודם לעולה‪.‬‬
‫(מהרי"ד מבעלזא)‬
‫‪T‬‬
‫ז‪.‬‬
‫החיליק במראות נגעים בין שאת לבהרת‬
‫ש ֵּאת אֹו ַס ַפ ַחת אֹו ַב ֶה ֶרת‪( .‬יג‪ ,‬ב)‬
‫ָּׁא ָּׁדם כִ י יִ ְהיֶ ה ְבעֹור ְב ָּׁשרֹו ְ‬
‫אמרו ז"ל (ערכין טו‪ ):‬צרעת באה על לשון הרע‪.‬‬
‫וכתב הרמב"ם וזה לשונו לשון הרע הוא המספר בגנות חבירו אף על פי שאמר‬
‫אמת‪ ,‬אבל האומר שקר הוא נקרא מוציא שם רע על חבירו עד כאן לשונו‪.‬‬
‫וכנגד ב' אלו אמר ְש ֵּאת אֹו ַב ֶה ֶרת‪ְ ,‬ש ֵּאת כנגד מוציא שם רע‪ ,‬כדרך ֹלא ִּת ָשא ֵּש ַמע‬
‫ָש ְוא (שמות כג‪ ,‬א)‪.‬‬
‫ַב ֶה ֶרת כנגד לשון הרע לשון בהירות שיורה על הצדקת הדברים הנאמרים כי כנים‬
‫הם‪ ,‬ואף על פי כן מאוסים הם ויסובבנו הצרעת‪.‬‬
‫(אור החיים הקדוש)‬
‫‪T‬‬
‫ח‪.‬‬
‫עיקר פחד הדין כשיצא חייב שנתלכלך נפשו בחטא‬
‫כֻּ ּלֹו ָּׁה ַפְך ָּׁל ָּׁבן ָּׁטהֹור הּוא‪( .‬יג‪ ,‬יג)‬
‫ועוד נראה לי רמז אחר‪ ,‬ויהיה פירושו כמו שהוא לפי פשוטו שהפך הנגע כלו‬
‫להיות לבן‪.‬‬
‫הכי נמי בענין הרמז‪ ,‬כי ג' בחינות יש בענין פחד הדין‪.‬‬
‫א‪ .‬שירא מנזק‪.‬‬
‫ב‪ .‬בושה‪ ,‬שיתוודע רשעתו ומתבייש בו‪.‬‬
‫ג‪ .‬לכלוך‪ ,‬שאם יצא חייב‪ ,‬הרי מלוכלך נפשו בחטא‪( ,‬עיין בבינה לעתים דרוש ב')‪.‬‬
‫והנה המובן מי ֶש ָשֹם לעיקר הנזק‪ ,‬הוא גרוע מאד‪ ,‬ומי ֶש ָשֹם הבושה עיקר‪ ,‬הוא‬
‫טוב מן הראשון שמתבייש בעוונו‪ ,‬ועדיין מבחוץ‪ ,‬כי זה ַה ָשֹם הלכלוך עיקר‪ ,‬הוא טוב‬
‫משניהם‪.‬‬
‫והנה השקוע בתאות עולם הזה‪ ,‬ודאי הנזק הוא ראשון אצלו‪ ,‬ואחריו במדריגה‬
‫הבושה‪ ,‬ואחריו לכלוך‪ ,‬והוא סימן נבל וכשמו כן הוא‪( .‬וכן היה בנבל הכרמלי שירא רק מנזק)‪.‬‬
‫אבל אם ָּׁה ַפְך ל ָּׁל ָּׁבן דהיינו לכלוך הראשון‪ ,‬בושה אחריו‪ ,‬ונזק באחרונה‪ ,‬אז טהור‬
‫הוא‪ ,‬שזה מורה על זוך הנפש‪.‬‬
 ‫פנינים‬ ‫פרשת תזריע‬ ‫ילקוט‬ ‫ו‬
‫והיינו כֻּ ּלֹו ָּׁה ַפְך ָּׁל ָּׁבן‪ ,‬דהיינו המצורע שהוא שקוע בהבלי עולם‪ ,‬ושעל כן נצטרע‬
‫והיה בבחינת נבל‪ ,‬ועתה כולו נהפך ל ָּׁל ָּׁבן‪ ,‬שעיקר צערו על צרעתו הוא מה שמבין‬
‫מזה כי נפשו מלוכלך‪ ,‬ואחריו במדריגה הבושה במה שנתוודע רשעו‪ ,‬ואחריו הנזק‬
‫בגופו‪ָּׁ ,‬טהֹור הּוא‪.‬‬
‫ולכך הנגע שנהפך ללבן טהור‪ ,‬שמורה על זה האיש שנהפך לבחינה זו כנ"ל‪ ,‬כי‬
‫עיקר רפואת המצורע תולה בזה‪( ,‬כענין שנאמר (ויקרא יג‪ ,‬מו) ָּׁב ָּׁדד יֵּ ֵּשב והוא היפך הטבעי)‪ ,‬והבן‪.‬‬
‫(ישמח משה)‬
‫‪T‬‬
‫ט‪.‬‬
‫צריכים הרחקה יתירה מאותם שמראים עצמם כצדיקים‬
‫ּוביֹום ֵּה ָּׁראֹות בֹו‬
‫וְ ָּׁר ָּׁאה ַהכ ֵֹּהן וגו' וְ ִט ַהר ֶאת ַהנָּׁ גַ ע כֻּ ּלֹו ָּׁה ַפְך ָּׁל ָּׁבן ָּׁטהֹור הּוא ְ‬
‫שר ַחי יִ ְט ָּׁמא‪( .‬יג‪ ,‬יג‪-‬יד)‬‫ָּׁב ָּׁ‬
‫יאמר על דרך מוסר כי המצורע הוא מושרש בחטאים אשר בחבורתו יזיק אנשים‬
‫ללמוד ממעשיו כאשר יתבאר עוד על כן הרחיקו התורה מעל גבול ישראל וגרשו‬
‫ממנו אל מחוץ למחנה‪.‬‬
‫והנה אמנם הרשעים הגדולים 'המפורסמים ברשע' לא יזיק כל כך בחבורתם כי‬
‫ישמרו מהם אנשים צדיקים וטובים ולא ימשכו אחריהם ואינם צריכים הרחקה כל‬
‫כך‪.‬‬
‫מה שאין כן אותם שאינם תוכם כברם 'מראים עצמם צדיקים' והם רשעים גמורים‬
‫עליהם אמרו חכמינו ז"ל (יומא פו‪ ):‬מפרסמים החנפים מפני חילול השם והם צריכים‬
‫הרחקה יתירה‪.‬‬
‫ועל כן אמר פה הנגע אשר כֻּ ּלֹו ָּׁה ַפְך לָּׁ ָּׁבן וניכר ונודע רעתו בקהל הגם כי רע הוא‬
‫לעצמו ועל כן קראו נגע מכל מקום ָּׁטהֹור הּוא ואינו טמא לטמא אחרים ואינו צריך‬
‫שילוח‪.‬‬
‫ּוביֹום ֵּה ָּׁראֹות בֹו ָּׁב ָּׁשר ַחי פירוש ביום שיתחיל להראות עצמו כצדיק ואיש ַחי‬‫אך ְ‬
‫אז יִ ְט ָּׁמא‪.‬‬
‫(חתם סופר)‬
‫‪T‬‬
‫י‪.‬‬
‫שייכות ב' דרשות ‪ -‬שעל ידי השמחה נעשה שומן‬
‫שר ַחי יִ ְט ָּׁמא‪( .‬יג‪ ,‬יד)‬
‫ּוביֹום ֵּה ָּׁראֹות בֹו ָּׁב ָּׁ‬
‫ְ‬
‫אמרו חכמינו ז"ל יש יום שאתה רואה וכו' למעוטי חתן‬
‫ביום חתונתו וז' ימי הרגל‪.‬‬
‫ז‬ ‫פנינים‬ ‫פרשת תזריע‬ ‫ילקוט‬
‫ועוד דרשו בו מי שנעשה שומן ועל ידי זה נתגלו בו‬
‫ראשי אברים ונראה בהם בשר חי יטמא‪.‬‬
‫נראה ההמשך כי על ידי שמחת לב חתונתו ושמחת הרגל יתעבה ויעשה שומן‬
‫כעובדא דאספסיינוס עם ר' יוחנן בן זכאי א (גיטין נו‪ ):‬על כן אמר שלא יראה הנגע‬
‫באותו היום ולא יגרום לו טומאה‪( .‬תקפ"ט)‬
‫(חתם סופר)‬
‫‪T‬‬
‫יא‪.‬‬

‫להודיע צערו ברבים שיתפללו עליו‬

‫וְ ָּׁט ֵּמא ָּׁט ֵּמא יִ ְק ָּׁרא‪( .‬יג‪ ,‬מה)‬
‫בגמרא דשבת (סז‪ ).‬וְ ָּׁט ֵּמא ָּׁט ֵּמא יִ ְק ָּׁרא צריך להודיע‬
‫לרבים צערו פירוש רש"י הוא בעצמו‪.‬‬
‫ויש להקשות למה צריך בכאן להודיע צערו לרבים יותר משאר חולאים‪.‬‬
‫וכדי לתרץ נקדים מה דאיתא בפירוש רש"י פרשת וירא אצל ישמעאל ַויִּ ְש ַמע‬
‫ֱאֹל ִּקים ֶאת קֹול ַהנַ ַער (בראשית כא‪ ,‬יז) פירוש רש"י מכאן שתפלת חולים יפה מתפלת‬
‫אחרים עליו‪.‬‬
‫ואיתא בזוהר הקדוש מפני מה נקרא מצורע מוסגר מפני שמוסגר תפלתו בשמים‪.‬‬
‫והשתא אתי שפיר צריך להודיע צערו לרבים שיבקשו עליו רחמים‪ ,‬בשלמא שאר‬
‫חולאים מוטב שיתפלל הוא בעצמו‪ ,‬אבל גבי מצורע שנסגר תפלתו בפניו צריך‬
‫להודיע צערו לאחרים שיתפללו עליו‪ ,‬וק"ל‪.‬‬
‫(מדרש יהונתן)‬
‫‪T‬‬
‫יב‪.‬‬
‫צרעת בא על לשון הרע‪ ,‬גסות רוח‪ ,‬צרות עין‪ ,‬מטמא אחרים‬
‫רּוע וְ ַעל ָּׁש ָּׁפם יַ ְע ֶטה‬
‫רּוע ֲא ֶשר בֹו ַהנֶ גַ ע ְבגָּׁ ָּׁדיו יִ ְהיּו ְפ ֻּר ִמים וְ רֹאשֹו יִ ְהיֶ ה ָּׁפ ַ‬ ‫וְ ַה ָּׁצ ַ‬
‫שר ַהנֶ גַ ע בֹו יִ ְט ָּׁמא‪( .‬יג‪ ,‬מה‪-‬מו)‬‫וְ ָּׁט ֵּמא ָּׁט ֵּמא יִ ְק ָּׁרא‪ .‬כָּׁ ל יְ ֵּמי ֲא ֶ‬
‫רּוע שנלקה בצרעת על שספר לשון הרע לפגום הבריות‪.‬‬
‫אמר כאן על ַה ָּׁצ ַ‬

‫א‬
‫וזה לשון הגמרא שם‪ :‬אתי פריסתקא עליה מרומי אמר ליה (לאספסיינוס קיסר) קום דמית ליה קיסר ואמרי‬
‫הנהו חשיבי דרומי לאותיבך ברישא הוה סיים חד מסאני בעא למסיימא לאחרינא לא עייל בעא למשלפא לאידך‬
‫לא נפק אמר מאי האי אמר ליה (רבן יוחנן בן זכאי) לא תצטער שמועה טובה אתיא לך דכתיב (משלי טו‪ ,‬ל) ְשמּו ָעה‬
‫רּוח‬
‫טֹובה ְת ַד ֶשן ָע ֶצם אלא מאי תקנתיה ליתי איניש דלא מיתבא דעתך מיניה ולחליף קמך דכתיב (משלי יז‪ ,‬כב) ְו ַ‬ ‫ָ‬
‫נְ כֵּ ָאה ְתיַ ֶבש ָג ֶרם עבד הכי עייל‪.‬‬
‫(מסכת גיטין דף נו‪):‬‬
 ‫פנינים‬ ‫פרשת תזריע‬ ‫ילקוט‬ ‫ח‬
‫וקבלת רבותינו ז"ל שכל הפוסל במומו פוסל (קידושין ע‪ ).‬לכך נאמר ֲא ֶשר בֹו ַהנֶ גַ ע‪,‬‬
‫כי בו נמצא בעצם וראשונה כל נגע וקלון שרצה לפגום בו את חבירו‪.‬‬
‫רּוע‪ ,‬לכפר על גסות רוחו שרצה להיות לראש על כל אדם‪.‬‬ ‫רֹאשֹו יִ ְהיֶ ה ָּׁפ ַ‬
‫ו ְבגָּׁ ָּׁדיו יִ ְהיּו ְפ ֻּר ִמים‪ ,‬לכפר על צרות העין כי כל צר עין מסתמא גם בגדיו קרועים‬
‫ומטולאים‪.‬‬
‫וְ ַעל ָּׁש ָּׁפם יַ ְע ֶטה‪ ,‬לכפר על חטא הלשון שבשפתיו‪.‬‬
‫וְ ָּׁט ֵּמא ָּׁט ֵּמא יִ ְק ָּׁרא‪ ,‬כי המטמא בניב שפתיו אחרים אז טמא יקרא גם הוא כי ודאי‬
‫במומו פוסל‪.‬‬
‫וכָּׁ ל יְ ֵּמי ֲא ֶשר ַהנֶ גַ ע בֹו‪ ,‬דהיינו העון אז יִ ְט ָּׁמא לפי שטמא הוא מצד מעשיו‪.‬‬
‫(כלי יקר)‬
‫‪T‬‬
‫יג‪.‬‬
‫להעלות אות 'עין' בראש‪ ,‬ולעשות מ'נגע' 'ענג'‪ ,‬ומ'צרעת' 'עצרת'‬
‫ַהנֶ גַ ע ֶאת ֵּעינֹו‪( .‬יג‪ ,‬נה)‬ ‫וְ ִהנֵּ ה ֹלא ָּׁה ַפְך‬
‫והנה בשם אפרים (רבי אפרים זלמן מרגליות ז"ל מבראד) מביא פירוש המקרא‪ ,‬כי תיבת‬
‫נֶ גַ ע העי"ן באחריתו‪ ,‬וענג עי"ן בראשיתו‪.‬‬
‫וזה שכתוב והנה ֹלא ָּׁה ַפְך ַהנֶ גַ ע ֶאת ֵּעינֹו‪ ,‬עי"ן שלא מאחריתו לראשיתו להיות‬
‫ממנו ענג אבל כששב בתשובה איתא בזוהר כי ַהנֶ גַ ע שב להיות ענג‪ ,‬עד כאן דבריו‪.‬‬
‫***‬
‫וכמו כן אנו נאמר לענין ָּׁצ ַר ַעת שהעי"ן שלו באמצע וכשנשמר מאכילה ושתיה‬
‫יתירה‪ ,‬או שב בתשובה על העבר‪ ,‬אז נהפך העין לראשיתו ונעשה מצרעת עצרת‪.‬‬
‫וזה שכתוב (במדבר כט‪ ,‬לה) ַביֹום ַה ְש ִמינִ י (השמחים על החג העבר שאכלו ושתו לשם מצוה)‬
‫ֲע ֶצ ֶרת ִת ְהיֶ ה ָּׁלכֶ ם תהיה נצולים מצרעת ויהא צירוף עצרת‪.‬‬
‫(ייטב פנים)‬
‫‪T‬‬

‫הוצאת‬

‫לשם ולזכרון‬
‫הרה"ח מו"ה שלום ב"ר ישכר ז"ל‬
‫מרת הענא ב"ר יחזקאל שרגא ע"ה‬
‫שנת ה'תש"פ לפ"ג‬
 ‫ילקוט פנינים‬ ‫בס"ד‬

‫מספרי הקדושים לפרשת השבוע‬

‫פרשת מצורע‬
‫א‪.‬‬
‫הקב"ה מצרף 'מעשה' המצוה שלא לשמה‪ ,‬עם 'מחשבה' של הצדיק‬
‫הּובא ֶאל ַהכ ֵֹהן‪( .‬יד‪ ,‬ב)‬
‫וְ ָ‬ ‫זֹאת ִּת ְהיֶ ה וגו'‬
‫כבר דקדקו קמאי מה זה ביאתו אל הכהן כי הצריך לרפואה טוב לו שיחזור אחר‬
‫רופא מומחה‪.‬‬
‫הּובא שמשמע על ידי אחרים‪.‬‬
‫וגם ובא אל הכהן היה לו לומר ולא וְ ָ‬
‫ונראה לפרש על פי דאיתא בגמרא (קידושין מ‪ ).‬מחשבה טובה הקדוש ברוך הוא‬
‫מצרפה למעשה יראה לפרש הלשון צירוף שהיה לו לומר מחשבה למעשה‪.‬‬
‫דהנה המחשבה שאדם מחשב איזה דבר בודאי אין בה שום פניה כי מי יודע בו‬
‫ואם אדם מחשב לעשות מצוה או עסק התורה ולא עשה מחמת איזה אונס‪ ,‬ואדם‬
‫אחר עוסק בתורה או במצוה רק שמכוין בה איזה פניה‪ ,‬הקדוש ברוך הוא מצרף את‬
‫העובדא הזאת למחשבתו של הצדיק והוי כאלו הוא עושה המעשה ההוא‪.‬‬
‫ולכך זכה נוטל חלקו וחלק חבירו פירוש כנ"ל אם זכה לטהר את מחשבתו תמיד‬
‫ומחשב לעשות מצות ונתבטלו ממנה מכח איזה סיבה נוטל המצוה של חבירו שעשה‬
‫במעשה אבל לא במחשבה ונשלם אחר כך על ידי זה מצוה שלימה‪.‬‬
‫וזהו לעולם ילמד אדם כו' שמתוך שלא לשמה בא לשמה פירוש כנ"ל דהיינו מתוך זה שלמד שלא לשמה בא‬
‫לזה שחישב ללמוד אותה מסכת לשמה ונאנס ולא למד כנ"ל‪.‬‬
‫תֹורת ַה ְמצ ָֹרע רוצה לומר העסק התורה של המוציא רע מה‬
‫וזהו זֹאת ִּת ְהיֶ ה ַ‬
‫הּובא ֶאל ַהכ ֵֹהן שהתורה הזאת מובאת אל הצדיק שהיה מחשבתו לעסוק‬ ‫תקנתו וְ ָ‬
‫בתורה‪ ,‬וכנזכר לעיל (ועיין שם)‪.‬‬
‫(נועם אלימלך)‬
‫‪T‬‬
‫ב‪.‬‬
‫בעת תורה ותפלה לא יראה עצמו שפל‬
‫הּובא ֶאל ַהכ ֵֹהן וגו' וְ ִּהנֵ ה נִּ ְר ָפא נֶ גַ ע‬
‫תֹורת ַה ְמצ ָֹרע ְביֹום ָט ֳה ָרתֹו וְ ָ‬ ‫זֹאת ִּת ְהיֶ ה ַ‬
‫רּוע וְ ִּצּוָ ה ַהכ ֵֹהן וגו'‪( .‬יד‪ ,‬ב‪-‬ד)‬
‫ַה ָצ ַר ַעת ִּמן ַה ָצ ַ‬
‫על דרך שפירש רבינו הקדוש מו"ה אלימלך זצוקל"ה‬
‫(בנועם אלימלך בפסוק (במדבר‬
‫יא‪ ,‬טו) ָה ְרגֵ נִּ י נָ א ָהרֹג וְ ַאל ֶא ְר ֶאה ְב ָר ָע ִּתי‪ ).‬כי היצר הרע מסית לאדם לילך בדרכיו הרעים‪.‬‬
‫ואחר כך כשבא האדם להתפלל או ללמוד‪ ,‬אז היצר הרע בעצמו מזכירהו כל‬
 ‫פנינים‬ ‫פרשת מצורע‬ ‫ילקוט‬ ‫ב‬
‫עוונותיו ומפילו לעצבות‪ ,‬ואומר לו איך תעיז פניך להתפלל לפני אל גדול ונורא‪,‬‬
‫וידעת בעצמך גודל פשעיך והמרותיך בהקב"ה‪.‬‬
‫ואמנם באמת בשעת התפלה צריך האדם לחזק עצמו שלא יזכור מחטאתיו‪ ,‬רק‬
‫אחר התפלה בעת עשיית צרכי הגשמיות שלו‪ ,‬אז ישבר לבבו‪ ,‬ויקיים )תהלים נא‪ ,‬ה)‬
‫אתי נֶ גְ ִּדי ָת ִּמיד‪ ,‬עד כאן דבריו הקדושים‪.‬‬
‫וְ ַח ָט ִּ‬
‫***‬
‫תֹורת ַה ְמצ ָֹרע‪ ,‬כי מצורע הוא מוציא רע‬ ‫וזה שיש לרמז בפרשתנו‪ ,‬זֹאת ִּת ְהיֶ ה ַ‬
‫(כדרשת חכמינו ז"ל עיין ערכין טו‪ ,):‬פירוש‪ ,‬אשר האדם הוא מוציא רע בעצמותו‪ ,‬וזוכר כל‬
‫הּובא ֶאל ַהכ ֵֹהן‪ ,‬פירוש‪ ,‬בעת‬
‫החטאים שעשה מיום הוולדו‪ ,‬הוא דווקא ְביֹום ָט ֳה ָרתֹו וְ ָ‬
‫שרוצה לטהר עצמו בעשיית מצוות‪ ,‬ובבואו אל הכהן‪ ,‬לכהן לשם ד' להתפלל לפניו‪,‬‬
‫אז עולה במחשבתו עצבות העבירות להטרידו מתפלתו‪( ,‬כי יותר חשוב להיצר הרע‬
‫העצבות שאחר עשיית העבירה מהעבירה גופא‪ ,‬כדי שיוכל אחר כך להפילו לעצבות‪ ,‬כידוע זה בשם‬
‫רבינו הקדוש מלובלין זצוק"ל (עיין בדברי אמת פרשת לך לך עמוד יט))‪.‬‬
‫וְ יָ ָצא ַהכ ֵֹהן ֶאל ִּמחּוץ ַל ַמ ֲחנֶ ה‪ ,‬פירוש‪ ,‬בעת שיוצא לפעמים מחוץ למחנה לעניני‬
‫גשמיות צרכי האדם בעולם הזה‪ ,‬אז וְ ִּהנֵ ה נִּ ְר ָפא נֶ גַ ע ַה ָצ ַר ַעת‪ ,‬כי אז נתרפא מכל‬
‫חטאתיו‪ ,‬שאינם עולים אז במחשבתו למנעו מתאוות עולם הזה‪.‬‬
‫רּוע‪ ,‬הוא היצר הרע שנקרא צרוע‪ ,‬הוא הנחש שנלקה‬ ‫ואמנם זֹאת ִּת ְהיֶ ה ִּמן ַה ָצ ַ‬
‫רּוע קאי על זֹאת ִּת ְהיֶ ה‪ ,‬היינו‪,‬‬ ‫בצרעת (עיין בשמות רבה פרשה ג אות יג)‪ .‬ותיבות ִּמן ַה ָצ ַ‬
‫שעיקר הדרך הזה הוא עצת היצר הרע לבלבלו ולהטרידו מעשיית מצוותיו‪.‬‬
‫***‬
‫ואמנם העצה לזה הוא וְ ִּצּוָ ה ַהכ ֵֹהן וְ ָל ַקח ַל ִּמ ַט ֵהר ְש ֵתי ִּצ ֳפ ִּרים ַחּיֹות ְטהֹרֹות‪ ,‬רומז על‬
‫אהבה ויראה שהם תרין גדפין‪ ,‬רומז שיתלהב האדם בתפלתו באהבה ויראה ושמחה‪,‬‬
‫ולא יכניעוהו העבירות להעציבו שלא יוכל להתפלל‪ ,‬אדרבה‪ ,‬יחזק עצמו במאוד‬
‫מאוד‪ .‬ולא יהיה אז עניו בעת התפלה‪ ,‬ויחשוב בלבו אשר בשבילו נברא העולם‪ ,‬וכמו‬
‫שכתוב (דברי הימים ב יז‪ ,‬ו) וַ ּיִּ גְ ַבּה ִּלבֹו ְב ַד ְרכֵ י ה'‪ ,‬ומזה יבוא להתלהבות גדולה לאהבה‬
‫ויראה גדולה‪( ,‬וכמו שאמר אאמו"ר הקדוש (רבי אליעזר מדזיקוב) זצוקל"ה אשר 'גאות' נוטריקון ת'רין ג'דפין‬
‫א'הבה ו'יראה‪ .‬שאז יהיה לו קצת גאות בלבו‪ ,‬כדי להתחזק בזה לעבודת ה')‪.‬‬
‫תֹול ַעת‪ ,‬היינו בעת התפלה שנקרא שני תולעת‪( ,‬על דרך מה תולעת אין‬ ‫ּושנִּ י ַ‬‫וְ ֵעץ ֶא ֶרז ְ‬
‫ּושנִּ י‬
‫לה כח אלא בפה (מדרש תהלים מזמור כב)‪ .‬ועל דרך כְּ חּוט ַה ָּׁשנִ י ִש ְּפת ַֹתיִ ְך (שיר השירים ד‪ ,‬ג))‪ .‬וזהו ְ‬
‫תֹול ַעת‪ ,‬אז יהיה בעיניו ֵעץ ֶא ֶרז שרומז על גבהות‪ ,‬כמן שכתוב ַויִ ְּג ַבּה ִלבֹו ְּב ַד ְּרכֵ י ה'‪.‬‬ ‫ַ‬
‫ואחר כך וְ ֵאזֹב‪ ,‬פירוש‪ ,‬אחר התפלה בעת שעוסק האדם בצרכי עולם הזה אז יהיה‬
‫כאזֹב‪( ,‬על דרך אמרם ז"ל (במדבר רבה יט‪ ,‬ג) כל המתגאה כארז ישפיל עצמו כ ֵאזֹב)‪,‬‬ ‫בעיניו עניו ושפל ֵ‬
‫כדי שלא ישביע עצמו מתענוגי עולם הזה‪ ,‬אבל בעת התפלה ועשיית המצוות יהיה‬
‫בשמחה גדולה כנזכר לעיל‪.‬‬
‫(אמרי נועם אות א')‬
‫‪T‬‬
‫ג‬ ‫יקרים‬ ‫פרשת מצורע‬ ‫פנינים‬
‫ג‪.‬‬
‫בתשובה מקבלים בחזרה התורה ומצות שנלקחו ממנו בעונותיו‬
‫(יד‪ ,‬ב)‬ ‫תֹורת ַה ְמצ ָֹרע‪.‬‬
‫זֹאת ִּת ְהיֶ ה ַ‬
‫דרשו חכמינו ז"ל ִּת ְהיֶ ה‬ ‫יש לדקדק דתיבת ִּת ְהיֶ ה מיותר‪ ,‬ובגמרא‬
‫(מנחות ה‪).‬‬
‫תֹורת מה דרשו בזה‪.‬‬
‫בהוויתה תהא וצריך ביאור‪ ,‬וגם תיבת ַ‬
‫ונראה לפרש על פי מה שאמרו בגמרא (ערכין טו‪ ):‬כל המספר לשון הרע נגעים‬
‫באים עליו‪ ,‬וידוע מה שכתב החובת הלבבות (שער הכניעה פרק ז') כי בעוון לשון הרע‬
‫מעבירים את המצות של המספר לשון הרע לחשבון האיש שסיפר עליו לשון הרע‪,‬‬
‫והעבירות של האיש שסיפור עליו לחשבון המספר‪ ,‬עד כאן‪.‬‬
‫שֹותי‬
‫ובזה מפרשים את אמרות נעים זמירות ישראל (תהלים סט‪ ,‬יג) יָ ִּשיחּו ִּבי י ְֹש ֵבי ָש ַער ּונְ גִּ ינֹות ֵ‬
‫ֵשכָ ר‪ ,‬שהתאונן דוד המלך ע״ה שכל אותם המספרים לשון הרע עליו‪ ,‬הם אנשים ריקים שאין בהם‬
‫לחלוחית מצוה‪ ,‬ואם כן אין הוא מרויח כלום בסיפור הלשון הרע‪ ,‬שהרי אין להם מצוות שיזכה בהם‪.‬‬
‫אבל אם המספר לשון הרע חוזר בתשובה אזי שבים כל מצותיו אליו‪ ,‬והכל על‬
‫מקומו הראשון יבוא כמבואר בספר הקדוש ישמח משה (פרשת תצא)‪.‬‬
‫תֹורת ַה ְמצ ָֹרע ְביֹום ָט ֳה ָרתֹו היינו בעת שהוא בא‬
‫ובזה יבואר הכתוב זֹאת ִּת ְהיֶ ה ַ‬
‫לטהר ולחזור בתשובה חוזרים אליו כל תורתו ומצותיו שנלקחו ממנו בעונותיו וזה‬
‫שדרשו חכמינו ז"ל ִּת ְהיֶ ה בהוויתה תהא‪ ,‬כי בעת שבא להיטהר יהיה קיום והויה‬
‫למצותיו ולתורתו‪.‬‬
‫(דברי יואל דף תנ"א)‬

‫‪T‬‬
‫ד‪.‬‬
‫ראי' ברורה להאדם לידע אם הוא נכנע לפני השי"ת‬
‫(יד‪ ,‬ב)‬ ‫הּובא ֶאל ַהכ ֵֹהן‪.‬‬
‫ְביֹום ָט ֳה ָרתֹו וְ ָ‬
‫הּובא ֶאל ַהכ ֵֹהן ולא כתיב ובא‪.‬‬
‫אומרו וְ ָ‬
‫נראה לפרש על פי מה שכתב קדושת זקיני זלה"ה בישמח משה (פרשת בלק) וזה‬
‫לשונו הקדוש‪ ,‬כי דבר מופת אימת אותו הנסיון ומשכיל על דרכיו ימצא‪ ,‬בעת‬
‫שהאדם נכנע להשי״ת‪ ,‬אז אם יביט בלבו באנשים צדיקים ימתקו מאד בעיניו‪,‬‬
‫ובאנשי בליעל המה מגונים מאד בעיניו‪.‬‬
‫וההיפך בהתרחקותם מהשי״ת וגבה לבם‪ ,‬שאז יקוצו בצדיקים בטבע‪ ,‬אף אם‬
‫אינו יודע אותם כלל אם הם צדיקים או רשעים ובו׳‪ ,‬עיין שם שהאריך בזה‪.‬‬
‫ובזה יובן דהנה המצורע הזה בטרם נתרפא מצרעתו‪ ,‬מחמת שעוד בו טומאתו‪,‬‬
‫ומצואת עוונותיו לא רוחץ‪ ,‬עדיין לא היה נמשך להתקרב אל הכהן הצדיק‪ ,‬אדרבה‬
‫היה שונא אותו ומתרחק מעליו‪ ,‬כשנאת הרשעים את הצדיקים מבלי טעם‪ ,‬אבל ְביֹום‬
‫ָט ֳה ָרתֹו ‪ ,‬שעשה תשובה על חטאיו וטהר גברא‪ ,‬אזי מכיון ששרשו ממקור הקדושה‬
‫והטהרה‪ ,‬הריהו נמשך מעצמו אל שורש הקדושה והטהרה שרשו של הכהן הצדיק‪.‬‬
 ‫פנינים‬ ‫פרשת מצורע‬ ‫ילקוט‬ ‫ד‬
‫הּובא ֶאל ַהכ ֵֹהן‪ ,‬שהוא נמשך אל הכהן‪ ,‬מחמת שטבעו מושכו‬
‫וזהו שאמר הכתוב וְ ָ‬
‫ומנהיגו אל הכהן‪ ,‬ששרשם אחד הוא‪.‬‬
‫(דברי יואל דף תנ"א)‬
‫‪T‬‬
‫ה‪.‬‬
‫התורה שלומד המצורע הוא סם המות ובתשובה נעשה סם החיים‬
‫הּובא ֶאל ַהכ ֵֹהן‪( .‬יד‪ ,‬ב)‬
‫תֹורת ַה ְמצ ָֹרע ְביֹום ָט ֳה ָרתֹו וְ ָ‬
‫זֹאת ִּת ְהיֶ ה ַ‬
‫איתא במדרש (ויקרא רבה טז‪ ,‬ד) דבר אחר זֹאת ִּת ְהיֶ ה‬
‫תֹורת ַה ְמצ ָֹרע‪ ,‬הדא הוא דכתיב (תהלים נ‪ ,‬טז) וְ ָל ָר ָשע ָא ַמר‬ ‫ַ‬
‫ֱאֹל ִּקים ַמה ְלָך ְל ַס ֵפר ֻח ָקי וַ ִּת ָשא ְב ִּר ִּיתי ֲע ֵלי ִּפיָך‪.‬‬
‫תֹורת ַה ְמצ ָֹרע‪ ,‬ולמה לא כתיב‬
‫ויש לפרש כל זה‪ ,‬דהנה לכאורה קשה על הלשון ַ‬
‫טהרת המצורע‪.‬‬
‫ויש לומר דהנה אמרו חכמינו ז״ל (תענית ז‪ ).‬על התורה דאם זכה נעשה לו סם חיים‬
‫לא זכה נעשה לו סם המות ח״ו‪.‬‬
‫ויש לומר על פי מה ששמעתי לפרש אומרם ז״ל (אבות ג‪ ,‬א) ודע לפני מי אתה‬
‫עתיד ליתן דין וחשבון‪ ,‬והיה ראוי לכתוב איפכא חשבון ודין‪.‬‬
‫אמנם מאחר שבעולם הבא כשמביאים את האדם לחשבון שואלין אותו מתחילה‬
‫הדין של כל דבר‪ ,‬וכשאומר דינו מבקשין ממנו חשבון‪( .‬וכן מבואר גם כן בספר חסידים על‬
‫אחד שהשחית זקנו בתער‪ ,‬שמתחלה שאלו אותו המותר לעשות כן‪ ,‬ואחר כך דנו אותו‪ ,‬עד כאן)‪.‬‬
‫ולכן לפי זה יותר היה טוב להרשע שלא ילמוד‪ ,‬ולא ידע דיני התורה‪ ,‬ועל ידי זה‬
‫יקל מעליו העונש‪ ,‬ולכן אמרו לא זכה נעשה לו סם המות ח״ו‪ .‬וזהו גם כן וְ ָל ָר ָשע‬
‫תֹורת‬
‫ָא ַמר ֱאֹל ִּקים ַמה ְלָך ְל ַס ֵפר ֻח ָקי וַ ִּת ָשא ְב ִּר ִּיתי ֲע ֵלי ִּפיָך‪ .‬ולכן נאמר זֹאת ִּת ְהיֶ ה ַ‬
‫ַה ְמצ ָֹרע‪ ,‬דגם התורה הוא לו לרעה ח״ו‪.‬‬
‫אמנם אצל הצדיקים הוא אדרבה שהתורה היא לטובה להם‪ ,‬וכמבואר בספר‬
‫העקרים (מאמר ג‪ ,‬לג) על הפסוק (תהלים ב‪ ,‬יא) וְ גִּ ילּו ִּב ְר ָע ָדה‪ ,‬דלכאורה היראה נוכל לומר‬
‫שמביאה את האדם לעצבות‪ ,‬והיפוך השמחה‪ ,‬אמנם זה אינו‪.‬‬
‫ולמשל אדם השלם בדעתו מתיירא ליתן ידיו באש אוכלת‪ ,‬ובודאי יראה הזאת‬
‫אינה מביאו לעצבות ח״ו‪ ,‬ורק אדרבה לשמחה‪ .‬כן האדם גם כן שירא לעבור על‬
‫מצותיו יתברך‪ ,‬צריך אדרבה לשמוח בזה‪ .‬ולכן אדרבה כשאדם רואה עונשי התורה‪,‬‬
‫והוא נזהר בהם בודאי יגיל בהרעדה‪.‬‬
‫הּובא ֶאל ַהכ ֵֹהן‪ ,‬דאז ידיעות התורה נעשין‬ ‫וזה שכתבה התורה גם כן ְביֹום ָט ֳה ָרתֹו וְ ָ‬
‫לו סם חיים‪ ,‬ודוק‪.‬‬
‫(אך פרי תבואה)‬
‫‪T‬‬
‫ה‬ ‫יקרים‬ ‫פרשת מצורע‬ ‫פנינים‬
‫ו‪.‬‬
‫לשמור פיו ולשונו‪ ,‬שהוא המליץ להשי"ת‬
‫תֹורת ַה ְמצ ָֹרע‪( .‬יד‪ ,‬ב)‬
‫ִּת ְהיֶ ה ַ‬ ‫זֹאת‬
‫במדרש (ויקרא רבה טז‪ ,‬ב) הדא הוא דכתיב (תהלים לד‪ ,‬יג)‬
‫ִּמי ָה ִּאיש ֶה ָח ֵפץ ַחּיִּ ים‪ ,‬מעשה ברוכל אחד וכו' והיה מכריז‬
‫מאן בעי למזבן סם חיים וכו'‪ ,‬הוציא לו ספר תהלים הראה‬
‫לו פסוק ִּמי ָה ִּאיש ֶה ָח ֵפץ ַחּיִּ ים‪ ,‬מה כתיב בתריה (שם לד‪ ,‬יד‪-‬‬
‫טו) נְ צֹר ְלשֹונְ ָך ֵמ ָרע‪ ,‬סּור ֵמ ָרע וַ ֲע ֵשה טֹוב‪.‬‬
‫אמר רבי ינאי אף שלמה מכריז ואומר (משלי כא‪ ,‬כג)‬
‫ּולשֹונֹו ש ֵֹמר ִּמ ָצרֹות נַ ְפשֹו‪ ,‬לפיכך משה מזהיר את‬ ‫ש ֵֹמר ִּפיו ְ‬
‫תֹורת ַה ְמצ ָֹרע‪ ,‬המוציא רע‪,‬‬
‫ישראל ואומר להם זֹאת ִּת ְהיֶ ה ַ‬
‫עד כאן לשונו‪.‬‬
‫עוד ביאור על זה‪ ,‬על פי דאיתא בספרים הקדושים מוסר השכל לשמור פיו‬
‫ולשונו מדבור האסור ומדברים בטלים‪.‬‬
‫על פי משל לאחד או רבים שחטאו והרימו יד נגד המלך‪ ,‬ועתה מתנחמים על‬
‫מעשיהם ורצונם לפייס אל המלך ולבקש מלפניו מחילה וסליחה‪ ,‬אולם בושים‬
‫ונכלמים לבא בעצמם תיכף ומיד לפני המלך‪ ,‬בלתי כי ישלחו איש היוצא ונכנס‬
‫בבית המלך להיות שליח ומלאך מליץ ביניהם להמליץ טוב בעדם‪ ,‬אחר כך יוכלו‬
‫לגשת אל המלך‪.‬‬
‫אמנם זהו אם המליץ עצמו חף מפשע‪ ,‬אמנם אם גם המליץ מרד במלך‪ ,‬שוב‬
‫אבדה תקותם‪ ,‬ומאין יבא עזרם לבא להתקרב אל המלך‪.‬‬
‫הנמשל‪ ,‬כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא באחד מאבריו‪ ,‬אך‬
‫אם מתנחמים ועוזבים את פשעיהם יש לזה תקנה‪ ,‬כדכתיב (במדבר ה‪ ,‬ז) ְּו ִה ְּת ַוּדּו ֶאת‬
‫אתם‪ ,‬ולבקש בפה מחילה וסליחה‪ .‬והפה הוא היוצא והנכנס בבית המלך לעמוד‬ ‫ַח ָּׁט ָּׁ‬
‫ולהתפלל ולזמר שירות ותשבחות‪ ,‬והוא המליץ בפני המלך שלוח מאת כל האברים‪,‬‬
‫אמנם זה אם לא חטא בשפתיו‪ ,‬ופיו ולשונו נצר מרע‪.‬‬
‫אמנם אם לא שמר פיו ולשונו‪ ,‬וגם הפה ולשון מרדו במלך‪ ,‬מי יבא לפני המלך‬
‫להתחנן‪( ,‬כמאמר החכם פה דובר נבלה איך ידבר לפני שוכן זבולה)‪ ,‬ושוב אבדה התקוה‪ ,‬והפתח‬
‫נעול לא יוכל לצאת ולבא אל המלך‪.‬‬
‫אשר על כן ִּמי ָה ִּאיש ֶה ָח ֵפץ ַחּיִּ ים חכם ויבן אלה‪ ,‬נבון וידעם‪ ,‬ישמור פיו ולשונו‬
‫לבלי לחטוא בשפתיו על כל פנים‪ ,‬ואז והיה כי יחטא ואשם חס וחלילה באחד משאר‬
‫אבריו יוכל לחזור ולהתקרב אל המלך על ידי המליץ‪ ,‬הוא הפה ולשון‪ ,‬בתפלה‬
‫ותחנונים‪.‬‬
‫והן הן דברי הרוכל שהכריז מאן בעי למזבן סמא דחיי וכו' עד שהוציא ספר‬
‫תהלים והראה ִּמי ָה ִּאיש ֶה ָח ֵפץ ַחּיִּ ים וגו' (העיקר) נְ צֹר ְלשֹונְ ָך ֵמ ָרע‪ ,‬וגו'‪ ,‬סּור ֵמ ָרע‪ ,‬היינו‬
‫עזיבת החטא‪ ,‬כלומר במה שנוצר לשונו מרע יש לו מלאך מליץ לפני המלך בוידוי‬
‫ותחנונים לבקש רחמים לעורר כח החיוני של כל האברים‪ ,‬כאמור‪.‬‬
‫(ייטב לב)‬
‫‪T‬‬
 ‫פנינים‬ ‫פרשת מצורע‬ ‫ילקוט‬ ‫ו‬
‫ז‪.‬‬
‫השומר עצמו מלדבר לשון הרע קונה שלימות בנפשו‬
‫תֹורת ַה ְמצ ָֹרע‪( .‬יד‪ ,‬ב)‬
‫זֹאת ִּת ְהיֶ ה ַ‬
‫במדרש רבה (ויקרא טז‪ ,‬ב) דבר אחר זאת תהיה תורת‬
‫המצורע‪ ,‬הדא הוא דכתיב (תהלים לד‪ ,‬יג) ִּמי ָה ִּאיש ֶה ָח ֵפץ‬
‫ַחּיִּ ים‪ ,‬מעשה ברוכל אחד שהיה מחזיר בעיירות וכו׳ והיה‬
‫מכריז ואומר מאן בעי סם חיים אודקין עליה (פירוש דוחקין‬
‫אליו הבריות לקנות ממנו)‪.‬‬
‫ר׳ ינאי הוי יתיב כו׳ שמעיה דמכריז מאן בעי סם חיים‪,‬‬
‫אמר ליה תא סק להכא זבין לי‪ ,‬אמר ליה לאו אנת צריך‬
‫ליה כו'‪ ,‬הוציא לו ספר תהלים הראה לו פסוק ִּמי ָה ִּאיש‬
‫ֶה ָח ֵפץ ַחּיִּ ים‪ ,‬מה כתיב בתריה נְ צֹר ְלשֹונְ ָך ֵמ ָרע וגו׳ סּור ֵמ ָרע‬
‫וַ ֲע ֵשה טֹוב‪.‬‬
‫אמר ר׳ ינאי כל ימי הייתי קורא פסוק זה ולא הייתי‬
‫יודע היכן הוא פשוט עד שבא רוכל זה וכו'‪.‬‬
‫והנה עמדו המפורשים בזה‪ ,‬הלא מפורש הוא כן בהפסוקים‪.‬‬
‫אמנם לדעתי יש לומר דהנה באמת מסברא היה לומר שאם האדם שומר את‬
‫עצמו מלדבר לשון הרע אינו קונה שלימות לנפשו‪.‬‬
‫והן אמת שאם ידבר לשון הרע יזיק לו מאוד‪ .‬וכמו אדם שאוכל סם המות שמזיק‬
‫לו ח״ו‪ ,‬אבל אם אינו אוכל מכל מקום לא יתרפא עד שיאכל דברים המבריאים את‬
‫הגוף‪.‬‬
‫אמנם באמת אינו כן‪ ,‬וכמו שאמר שלמה המלך ע״ה (משלי יז‪ ,‬כח) ַגם ֱא ִויל ַמ ֲח ִריׁש‬
‫יה‪ ,‬אם כן גם בשתיקתו קונה חיות‬ ‫ָּׁחכָּׁ ם יֵ ָּׁח ֵׁשב‪ ,‬וידוע (קהלת ז‪ ,‬יב) ד ַה ָּׁחכְּ ָּׁמה ְּת ַחיֶ ה ְּב ָּׁע ֶל ָּׁ‬
‫ושלימות לנפשו‪.‬‬
‫וזה שגלה האי רוכל באומרו מאן בעי סם חיים עד שהוציא ספר תהלים והראה‬
‫לו פסוק ִּמי ָה ִּאיש ֶה ָח ֵפץ ַחּיִּ ים‪ ,‬נְ צֹר ְלשֹונְ ָך ֵמ ָרע‪ ,‬שגם בשכר היראה שאינו מוציא דבר‬
‫רע מפיו‪ ,‬בזה עצמו קונה שלימות‪.‬‬
‫(אך פרי תבואה)‬
‫‪T‬‬
‫ח‪.‬‬
‫איסור 'לשון הרע' על שומרי תורה ומצות ‪ -‬וחיוב התרחקות מרשעים‬
‫תֹורת ַה ְמצ ָֹרע‪( .‬יד‪ ,‬ב)‬
‫זֹאת ִּת ְהיֶ ה ַ‬
‫במדרש (ילקוט רמז תקנו) מעשה ברוכל אחד שהיה‬
‫מחזר בעיירות הסמוכות לצפורי והיה מכריז ואומר מאן‬
‫ז‬ ‫יקרים‬ ‫פרשת מצורע‬ ‫פנינים‬
‫בעי למיזבן סם חיים‪ ,‬אודקין עליה (פירוש דוחקין אליו הבריות‬
‫לקנות ממנו)‪.‬‬
‫רבי ינאי וכו' א"ל תא סק להכא זבין לי‪ ,‬א"ל לית את‬
‫צריך לא אנת ולא דכוותך‪.‬‬
‫אטרח עליה סלק לגביה‪ ,‬הוציא לו ספר תהלים 'מכורך'‬
‫הראה לו פסוק זה (תהלים לד‪ ,‬יג) ִּמי ָה ִּאיש ֶה ָח ֵפץ ַחּיִּ ים וגו'‬
‫נְ צֹר ְלשֹונְ ָך ֵמ ָרע‪.‬‬
‫ויש להבין לשון אומרו ספר תהלים 'מכורך'‪ ,‬דמה נפקא מינה אם היה מכורך או‬
‫לא‪.‬‬
‫אמנם הכוונה דהנה באמת חומר עון לשון הרע הוא גדול מאד כנודע‪ ,‬אולם כל‬
‫זה הוא רק אם מדברין לשון הרע על שומרי תורה ומצות‪ ,‬אבל את הרשעים ומסיתים‬
‫ומדיחים מותר לפרסם רשעתם כדי שלא ילמדו מהם‪ .‬ומצוה לשנוא את הרשעים‬
‫ולרחקם‪ ,‬וכמו שמצינו בספר תהלים שדוד המלך היה שונא ומרחק את הרשעים‬
‫קֹוטט‪ַ ,‬תכְּ ִלית ִשנְּ ָּׁאה‬ ‫קֹומ ֶמיָך ֶא ְּת ָּׁ‬
‫ּוב ְּת ְּ‬
‫ומקללם‪ ,‬ואמר (תהלים קלט‪ ,‬כא) ְּמ ַשנְּ ֶאיָך ה' ֶא ְּשנָּׁ א ִ‬
‫אתים וגו'‪ ,‬ועוד הרבה פסוקים כאלו ואטו כי האי רוכלא ניזל וניחשיב‪.‬‬ ‫ְּשנֵ ִ‬
‫וזהו שרמזו חכמינו ז"ל בלשונם הזהב שאותו רוכל הראה לו ספר תהלים 'מכורך'‬
‫דוקא‪ ,‬שאי אפשר לראות בתהלים רק הפסוק נְּ צֹר ְּלׁשֹונְּ ָך ֵמ ָּׁרע וגו' אלא שיראו שם‬
‫גם שאר הפסוקים המדברים מגנות הרשעים וחיוב ההתרחקות מהם‪.‬‬
‫ובאמת כן הוא בכל הענינים‪ ,‬וכמו שכתבו הקדמונים שאם ילמדו בתורה רק‬
‫פסוק אחד‪ ,‬מבלי לראות מה שנאמר לפניו ולאחריו‪ ,‬אפשר חלילה לעבוד עבודה‬
‫זרה על פי תורה‪ ,‬שיאמרו שכך כתוב בפירוש בתורה (דברים יא‪ ,‬טז) וְ ַס ְר ֶתם וַ ֲע ַב ְד ֶתם‬
‫ֹלהים ֲא ֵח ִּרים וגו'‪ ,‬ולא יראו מה שכתוב לפניו ִּה ָש ְמרּו ָלכֶ ם ֶפן יִּ ְפ ֶתה ְל ַב ְבכֶ ם וגו'‪ ,‬ומה‬ ‫ֱא ִּ‬
‫שכתוב לאחריו וְ ָח ָרה ַאף ה' וגו'‪.‬‬
‫(דברי יואל מהד"ת דברים עמוד נז)‬
‫‪T‬‬
‫ט‪.‬‬
‫הרפואה של מצורע הוא בשבתו 'בדד' היפך הטבע‬
‫רּוע‪.‬‬
‫וְ יָ ָצא ַהכ ֵֹהן ֶאל ִּמחּוץ ַל ַמ ֲחנֶ ה וְ ָר ָאה ַהכ ֵֹהן וְ ִּהנֵ ה נִּ ְר ָפא נֶ גַ ע ַה ָצ ַר ַעת ִּמן ַה ָצ ַ‬
‫(יד‪ ,‬ג)‬
‫טרם אחל לדבר אקדים דברי קדוש ישראל האר"י ז"ל בזה‪ .‬דהדקדוק גלוי‪ .‬דהיה‬
‫לו לומר והנה נרפא הצרוע מנגע הצרעת‪.‬‬
‫והענין הוא‪ .‬דעל פי הטבע הצרעת בא מתגבורת המרה השחורה והרפואה לזה‬
‫מהטבע לשבת בהתחברות בני אדם ובסוד משחקים ויעלוז‪ .‬והתורה הקדושה צותה‬
‫בדד ישב ‪ .‬למען הראות‪ ,‬כי אין הדבר מצד הטבע רק בהשגחה פרטית והחטא גורם‪.‬‬
‫ואם ישוב בתשובה ושב ורפא לו גם בשבתו בדד‪.‬‬
 ‫פנינים‬ ‫פרשת מצורע‬ ‫ילקוט‬ ‫ח‬
‫וזהו כוונת המקרא וְ יָ ָצא ַהכ ֵֹהן ֶאל ִּמחּוץ ַל ַמ ֲחנֶ ה‪ ,‬כי שם משכנו של המצורע שנידון‬
‫בשילוח והטעם כי מתוך זה וְ ָר ָאה ַהכ ֵֹהן וְ ִּהנֵ ה נִּ ְר ָפא נֶ גַ ע ַה ָצ ַר ַעת‪ ,‬אינו מן הטבע אלא‬
‫רּוע מעשיו רחקוהו ומעשיו יקרבוהו‪ ,‬עד כאן דברי פה קדוש האר"י ז"ל‪.‬‬ ‫ִּמן ַה ָצ ַ‬
‫(נועם מגדים)‬

‫‪T‬‬
‫י‪.‬‬
‫שלא יהא דיבורך אלא בתורה‬
‫ש ֻח ָטה‪( .‬יד‪ ,‬ו)‬
‫ַה ִּצפֹר ַה ְ‬ ‫ֶאת ַה ִּצפֹר ַה ַחּיָ ה וכו'‬
‫(כדאיתא במדרש הוא עשה מעשה‬‫יש לומר דמרמז דהרי ִּצפֹר מרמז על פטפוטי דברים‬
‫פטפוט לכן יקח צפור וכו')‪.‬‬
‫ויש ב' פטפוטין אחד בדברי תורה והב' בדברים בעלמא‪ ,‬ובתורה אמרו (ברכות סג‪):‬‬
‫אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה היינו מיתת תאות הגופניות‪,‬‬
‫ואמרו (תמיד לח‪ ).‬מי שרוצה לחיות ימית עצמו מתאותיו‪.‬‬
‫ּוב ַמיִּ ם ַה ַחּיִּ ים דתורה נמשל למים חיים שהיא נותנת‬
‫חּוטה ַ‬
‫וזה רמז ַה ִּצפֹר ַה ְש ָ‬
‫החיים והיא כמים הנצרך לכל נברא וזה ענין המפטפט ישחוט וימית תאותיו ואת‬
‫הציפור השני היינו הפטפוט השני ישלח על פני השדה להרחיקם ויהיו דבריו‬
‫מועטים‪.‬‬
‫(תורת משה לחתם סופר)‬

‫‪T‬‬
‫יא‪.‬‬
‫השי"ת הוצרך לבשר לישראל אוצרות של אמוריים‪ ,‬שיכוונו לזכות בהם‬
‫וְ נָ ַת ִּתי נֶ גַ ע ָצ ַר ַעת‪( .‬יד‪ ,‬לג‪-‬לד)‬ ‫משה וְ ֶאל ַא ֲהרֹן וגו'‬
‫וַ יְ ַד ֵבר ה' ֶאל ֶ‬
‫והביא רש"י בשורה היא להם שהנגעים באים עליהם‬
‫לפי שהטמינו אמוריים מטמוניות של זהב בקירות בתיהם‬
‫כל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר ועל ידי הנגע נותץ‬
‫הבית ומוצאן‪.‬‬
‫ונראה הטעם שהוצרך לבשר אותם‪ ,‬דקיימא לן (בח"ה סימן רס"ח ס"ג) בדבר שאינו‬
‫רגיל לבוא ולא עלה על דעת בעל הבית לזכות בו אינו זוכה בו‪ ,‬לכך הוצרך לבשר‬
‫אותם כדי שידעו שיש מטמוניות ויתכוונו לזכות בו‪.‬‬
‫(ואז אם יזדמן הדבר שיתגלה הזהב לאיש אחר ידע שהוא של בעל הבית כי חצרו זכה לו)‪.‬‬
‫(פנים יפות)‬

‫‪T‬‬
‫ט‬ ‫יקרים‬ ‫פרשת מצורע‬ ‫פנינים‬
‫יב‪.‬‬
‫לעתיד יהיה 'נגעי בתים' בלי חטא‪ ,‬לגלות אוצרות האומות‬
‫שר ֲאנִּ י נ ֵֹתן ָלכֶ ם ַל ֲא ֻחזָ ה וְ נָ ַת ִּתי נֶ גַ ע ָצ ַר ַעת וגו'‪( .‬יד‪ ,‬לד)‬
‫כִּ י ָתבֹאּו ֶאל ֶא ֶרץ כְ נַ ַען ֲא ֶ‬
‫פירוש רש"י לטובה שימצאו מטמונים שהטמינו‬
‫אמוריים‪.‬‬
‫ונראה לי דקאמר למשה ולאהרן כשיבואו הם בעצמם לעתיד לבוא ֶאל ֶא ֶרץ כְ נַ ַען‬
‫ֲא ֶשר ֲאנִּ י נ ֵֹתן ָלכֶ ם בעצמיכם לאחוזה כי אז יטלו גם הלוים חלק ואחוזה בארץ ישראל‪.‬‬
‫ואז יהיה עולם התיקון ולא יבוא צרעת על חטא רק לגלות מטמוני אוצרות‬
‫שהטמינו אומות העולם על כן וְ נָ ַת ִּתי נֶ גַ ע ָצ ַר ַעת לטובה‪( .‬פק"ח)‬
‫(חתם סופר)‬

‫‪T‬‬
‫יג‪.‬‬
‫צריך 'לפנות הכלים מבחוץ'‪ ,‬להכיר הגניבה למי המה‬
‫ּופנּו ֶאת ַה ַביִּ ת וגו'‪( .‬יד‪ ,‬לו)‬
‫וְ ִּצּוָ ה ַהכ ֵֹהן ִּ‬
‫פירוש רש"י הא לא חסה התורה אלא על כלי חרס‬
‫שאין להם טהרה במקוה‪.‬‬
‫יש לבאר הענין‪ ,‬כי נגעים באים על הגזל‪ ,‬ולכך ִּצּוָ ה ַהכ ֵֹהן לפנות לחוץ כל כלי‬
‫הבית ויוכר הגניבה אשר גניבת העני בביתו כי הכלים מבחוץ וכל רואה מכירם למי‬
‫המה‪.‬‬
‫***‬
‫ולכך אמרו חכמינו ז"ל כי בזה אשר מוציאם לחוץ לבל יטמאו‪ ,‬הורה לנו התורה‬
‫לחוס אפילו על כלי חרס שצריך שבירה אם נטמא‪ ,‬והיינו כאמרם (חולין צא‪ ).‬יעקב‬
‫אבינו היה חס על פכין קטנים להיות שצדיקים אין פושטים ידיהם בגזל‪ ,‬אבל הפושט‬
‫יד בגזל אינו חס על דברים פחותים כאלה‪.‬‬
‫והורה לנו התורה כי טוב לו לבל יגזול‪ ,‬ויחוס אפילו על דברים פחותים והבן‪.‬‬
‫(תפארת יהונתן)‬

‫‪T‬‬
‫יד‪.‬‬
‫התורה מכפרת כמו קרבנות‪ ,‬ומרפא כל הנגעים והחלאים ר"ל‬
‫ש ֵאת וְ ַל ַס ַפ ַחת וגו'‪( .‬יד‪ ,‬נד‪-‬נו)‬
‫וְ ַל ְ‬ ‫תֹורה ְלכָ ל נֶ גַ ע ַה ָצ ַר ַעת וגו'‬
‫זֹאת ַה ָ‬
‫יש לומר בזה בדרך רמז על דרך מאמר חכמינו ז"ל (עירובין נד‪ ).‬חש בראשו יעסוק‬
‫ּולכָּׁ ל ְּב ָּׁשרֹו ַמ ְּר ֵפא זה טעם הוא כי כל החלאים ונגעים‬
‫בתורה וכמו שכתוב (משלי ד‪ ,‬כב) ְּ‬
‫שבא על האדם רחמנא ליצלן הוא מחמת שפגם בתורה וכשעוסק בתורה התורה‬
‫מכפרת עונותיו‪.‬‬
 ‫פנינים‬ ‫פרשת מצורע‬ ‫ילקוט‬ ‫י‬
‫תֹורה‬
‫תֹורה ָלע ָֹלה ַל ִּמנְ ָחה וְ ַל ַח ָטאת וגו' (ויקרא ז‪ ,‬לז) היינו זֹאת ַה ָ‬
‫וזהו שאמר זֹאת ַה ָ‬
‫מכפרת מה שע ָֹלה וְ ַח ָטאת מכפרת וכן מה שכולם מכפרים התורה גם כן מכפרת‪.‬‬
‫תֹורה מועיל ְלכָ ל נֶ גַ ע ַה ָצ ַר ַעת וגו' שמרפאת לכל בשרו על‬ ‫וזהו שאמר גם כן זֹאת ַה ָ‬
‫ידי שמכפרת על כל עונותיו וממילא נתרפאו כל הנגעים והחלאים רחמנא ליצלן‬
‫והבן‪.‬‬
‫(דגל מחנה אפרים)‬

‫‪T‬‬

‫פניני השבת‬
‫טו‪.‬‬
‫לעבוד השי"ת בשמחה‪ ,‬כי מכבר הכין מדת התשובה‬
‫שֹ ְמ ָחה כִּ י כְ ָבר ָר ָצְך‪( .‬זמירות לליל שבת המתחיל 'מנוחה ושמחה')‬
‫ֱאכֹול ְב ִּ‬
‫שמעתי מפי הרב הקדוש רבי ר' שמעון זלה"ה מיערסלוב שאמר לפרש ֱאכֹול‬
‫ְב ִּשֹ ְמ ָחה כִּ י כְ ָבר ָר ָצְך‪ ,‬דהוה ליה לומר כי ָר ָצְך‪ ,‬מה זה 'כְ ָבר' ָר ָצְך (וכמו כן קשה על מקרא‬
‫שכתוב בקהלת (ט‪ ,‬ז) ֵלְך ֱאכֹל ְב ִּש ְמ ָחה וגו' כִּ י כְ ָבר ָר ָצה וגו')‪.‬‬
‫אבל הענין‪ ,‬כי לכאורה יקשה‪ ,‬ולשמחה מה זה עושה ואוכל‪ ,‬הלא אדם ֵאין ַצ ִּדיק‬
‫יֹוד ַע ָמ ַרֹת נַ ְפשֹו (משלי יד‪ ,‬י)‪.‬‬
‫ָב ָא ֶרץ ֲא ֶשר יַ ֲע ֶשה טֹוב וְ ֹלא יֶ ֱח ָטא (קהלת ז‪ ,‬כ)‪ֵ ,‬לב ֵ‬
‫אבל כבר קודם בריאת אדם אמרו מלאכי השרת זמין הוא למחטי קמך‪ ,‬והשיב‬
‫להם השי"ת עד לא בראתי עלמא אתקינת תשובה שקדמה לעולם (עיין בזוהר תולדות‬
‫קלד‪.):‬‬
‫ובזה פירשו צדיקים רֹאשֹו כֶ ֶתם ָפז (שיר השירים ה‪ ,‬יא)‪ ,‬כלומר בראשית הבריאה ראה‬
‫ה' כי אפילו באותן שהם נקיי הדעת ומבהיקים כ ָפז יהיו כֶ ֶתם בבגדיהם ולבושיהן‪,‬‬
‫(מלשון כתמי אשה המטמאים)‪ ,‬ועם כל זה רצה לברוא אותן‪ ,‬כי תשובה רפואה לכל‪.‬‬
‫וזהו שאומרים ֱאכֹול ְב ִּשֹ ְמ ָחה כִּ י כְ ָבר קודם בריאת עולם ָר ָצְך במעמדך ומצבך‪ ,‬עד‬
‫כאן דבריו‪.‬‬
‫(ייטב לב ‪ -‬מצורע)‬
‫‪T‬‬
 ‫ילקוט פנינים‬ ‫בס"ד‬

‫מספרי הקדושים לפרשת השבוע‬

‫מסכת אבות פרק ב'‬

‫משנה א‬
‫א‪.‬‬
‫טעם השי"ת מתפאר בעבודת האדם‬
‫יה‬
‫עֹוש ָׁ‬
‫יזֹוהי ֶד ֶרְך יְ ָׁש ָׁרה ֶשיָׁ בֹור לֹו ָׁה ָׁא ָׁדם‪ ,‬כֹּל ֶש ִּהיא ִּת ְפ ֶא ֶרת ְל ֶ‬
‫אֹומר‪ֵ ,‬א ִּ‬
‫ַר ִּבי ֵ‬
‫וְ ִּת ְפ ֶא ֶרת לֹו ִּמן ָׁה ָׁא ָׁדם‪( .‬משנה א)‬
‫כי ידוע הוא שצריך כל איש הישראלי להתדבק תמיד במדות טובות ובמדות‬
‫ישרות לעשות נחת רוח להבורא ברוך הוא‪ ,‬והעבדות ההוא יהיה בכדי שיתפאר עמו‬
‫השם יתברך‪.‬‬
‫יה‪ ,‬דהיינו כדי שיתפאר‬
‫עֹוש ָׁ‬
‫וזה שאמרה המשנה במתק לשונה כֹּל ֶש ִּהיא ִּת ְפ ֶא ֶרת ְל ֶ‬
‫עמו השם יתברך שהוא עושה הכל‪.‬‬
‫אבל באמת לכאורה קשה מה זה להשם יתברך לבני אדם והלא יש לו כמה‬
‫מלאכי מעלה אשר הם משבחים להבורא‪.‬‬
‫אלא שזהו עיקר בחירתו בעמו ישראל שאף על פי שהם בדיוטא התחתונה אף על‬
‫פי כן מתמידים תמיד לעבודתו‪.‬‬
‫וזהו שאמרה וְ ִּת ְפ ֶא ֶרת לֹו ִּמן ָׁה ָׁא ָׁדם‪ ,‬דהיינו שאף על פי שהאדם הוא בבחינה קטנה‬
‫שבקטנות ואף על פי כן עובד את השם יתברך ודאי הבורא ברוך הוא מתפאר עמו‪.‬‬
‫וזהו וְ ִּת ְפ ֶא ֶרת לֹו ִּמן ָׁה ָׁא ָׁדם‪ ,‬דהיינו מן האדם מגיע אליו תענוג ועל זה מתפאר עמו‪.‬‬
‫וכשאדם מחשב בעצמו בחינה זו אז מגיע תענוג להבורא ואז גורם השפעה טובה‬
‫לכל העולמות‪.‬‬
‫(קדושת לוי ‪ -‬בראשית)‬
‫‪T‬‬
‫ב‪.‬‬
‫דרך הישרה שיבור לו האדם‪ ,‬שימשך לדורי דורות‬
‫יה וְ ִּת ְפ ֶא ֶרת לֹו‬
‫עֹוש ָׁ‬
‫יזֹוהי ֶד ֶרְך יְ ָׁש ָׁרה ֶשיָׁ בֹור לֹו ָׁה ָׁא ָׁדם‪ ,‬כֹּל ֶש ִּהיא ִּת ְפ ֶא ֶרת ְל ֶ‬
‫ֵא ִּ‬
‫ִּמן ָׁה ָׁא ָׁדם‪( .‬משנה א)‬
‫ויש לדקדק במה שאמר וְ ִּת ְפ ֶא ֶרת לֹו ִּמן ָׁה ָׁא ָׁדם כי למה נקרא ֶד ֶרְך יְ ָׁש ָׁרה מה שבני‬
‫אדם מפארים אותו‪.‬‬
 ‫פנינים‬ ‫מסכת אבות‬ ‫ילקוט‬ ‫ב‬
‫והנראה לפרש בהקדם מה שפירש החיד"א זלה"ה (וקדושת זקיני הישמח משה מביא דבריו‬
‫יב ֵרְך כָ ל ָב ָשר ֵשם ָק ְּדשֹו‬
‫בתפלה למשה) לפרש הפסוק (תהלים קמה‪ ,‬כא) ְּת ִה ַּלת ה' יְּ ַּד ֶּבר ִפי ִו ָ‬
‫עֹולם ָו ֶּעד‪ ,‬דלכאורה יש לחקור מאחר שהתפלה הוא עבודה שבלב‪ ,‬למה תקנו‬ ‫ְּל ָ‬
‫שיוציא הדברים בפיו‪.‬‬
‫והביא בשם האריז"ל דהטעם שהזקיקוהו חכמים להתפלל בפה‪ ,‬הוא כדי‬
‫שיתעוררו אחרים לעשות כמוהו ויתלהב לבם לה'‪ ,‬מה שאין כן אם היה מתפלל בלב‪,‬‬
‫לא היו אחרים למדים ממנו‪ ,‬וזה שאמר ְת ִּה ַלת ה' יְ ַד ֶבר ִּפי‪ ,‬והטעם הוא בשביל‪,‬‬
‫עֹולם וָׁ ֶעד‪ ,‬וממני ילמדו וכן יעשו כמוני‪.‬‬
‫יב ֵרְך כָׁ ל ָׁב ָׁשר ֵשם ָׁק ְדשֹו ְל ָׁ‬
‫ש ָׁ‬
‫והנה ענין התעוררות לאחרים‪ ,‬הוא זכות הנמשכת לדורות בלי הפסקה‪ ,‬כי אחר‬
‫שלמדו אחרים ממנו‪ ,‬ילמדו אחרים מהם‪ ,‬ואחרים מהאחרים וכן עד סוף כל הדורות‪,‬‬
‫וכולם נפעלו מכח הראשון‪ ,‬וזכות כולם תלוי בו‪.‬‬
‫וזה שאמר התנא שה ֶד ֶרְך יְ ָׁש ָׁרה ֶשיָׁ בֹור לֹו ָׁה ָׁא ָׁדם‪ ,‬הוא באופן שיהיה ִּת ְפ ֶא ֶרת‬
‫יה‪ ,‬לעשותו למען שמו יתברך באופן המועיל ביותר‪ ,‬וגם ִּת ְפ ֶא ֶרת לֹו ִּמן ָׁה ָׁא ָׁדם‬ ‫עֹוש ָׁ‬
‫ְל ֶ‬
‫שעל ידי שילמדו ממנו ויעשו כמוהו‪ ,‬יהי הדבר לו לתפארת עד סוף כל הדורות‪ ,‬כי‬
‫כל מעשי הטוב שימשך על ידי זה מדור לדור‪ ,‬הכל יזקף לזכותו‪ ,‬וזה יהיה לו‬
‫לתפארת וגדולה‪.‬‬
‫(דברי יואל ‪ -‬אבות)‬
‫‪T‬‬
‫ג‪.‬‬
‫שכר על המצוה ‪ -‬ומתנה על הנחת רוח‬
‫יֹוד ַע ַמ ַתן ְשכָׁ ָׁרן ֶשל ִּמ ְצוֹּת‪.‬‬
‫מּורה‪ֶ ,‬ש ֵאין ַא ָׁתה ֵ‬
‫וֶ ֱהוֵ י זָׁ ִּהיר ְב ִּמ ְצוָׁ ה ַק ָׁלה כְ ַב ֲח ָׁ‬
‫(משנה א)‬
‫פירוש נהי השכר גופיה משתנה לבין חמורה לקלה כפי הראוי וקצוב לגוף‬
‫המעשה מיום מתן תורה ואילך‪.‬‬
‫מכל מקום לכל מצוה נותן הקב"ה 'מתנה' על נחת רוח שאמרתי ונעשה רצוני‬
‫לפי התלהבות העושה וזה מתן שכרה ה ַמ ַתן שבשכר אין לידע כי כל עושה מצוה לפי‬
‫התלהבות שלו ינתן לו מתנה אגב שכרו‪.‬‬
‫מּורה נהי ששכרה של חמורה מרובה משל קלה‬ ‫והיינו ֱהוֵ י זָׁ ִּהיר ְב ִּמ ְצוָׁ ה ַק ָׁלה כְ ַב ֲח ָׁ‬
‫מכל מקום ַמ ַתן ְשכָׁ ָׁרן אפשר שיהיה של קלה מרובה לפי הזהירות והזריזות על כן ֱהוֵ י‬
‫זָׁ ִּהיר בשניהם‪.‬‬
‫(חתם סופר)‬
‫‪T‬‬
‫ג‬ ‫פנינים‬ ‫מסכת אבות‬ ‫ילקוט‬
‫ד‪.‬‬
‫הזהירות בשמירת עינים ואזנים‬
‫שֹומ ַעת‪( .‬משנה א)‬
‫וְ אֹּזֶ ן ַ‬ ‫רֹואה‬
‫ַדע ַמה ְל ַמ ְע ָׁלה ִּמ ָׁמְך‪ַ ,‬עיִּ ן ָׁ‬
‫ושמעתי מחד מחבריא לפרש כי יתר האברים הם למטה מהאדם‪ ,‬כלומר ברשותו‪,‬‬
‫אבל ראית העין ושמיעת האזן זה אינו ברשותו‪ ,‬וכאלו הם למעלה ממנו‪ ,‬כי גם אם‬
‫אינו רוצה לראות ולשמוע‪ ,‬פתאום ילכד לראות ולשמוע בפגוע בו פתאום שלא‬
‫מדעתו‪.‬‬
‫(ייטב לב ‪ -‬ויחי)‬
‫‪T‬‬
‫ה‪.‬‬
‫ירידת הדורות‪ ,‬נבואה ‪ -‬בת קול ‪ -‬לכתוב דברים‬
‫שיָך ַב ֵס ֶפר נִּ כְ ָׁת ִּבין‪( .‬משנה‬
‫וְ כָׁ ל ַמ ֲע ֶ‬ ‫שֹומ ַעת‪,‬‬
‫רֹואה וְ אֹּזֶ ן ַ‬
‫ַדע ַמה ְל ַמ ְע ָׁלה ִּמ ָׁמְך‪ַ ,‬עיִּ ן ָׁ‬
‫א)‬
‫דהנה מצינו במשה רבינו ע"ה והנביאים הבאים אחריו שהיה להם עינים לראות‬
‫והיו נקראים רואים (כדכתיב (שמואל א ט‪ ,‬ט) כִּ י ַלנָׁ ִּביא ַהיֹום יִּ ָׁק ֵרא ְל ָׁפנִּ ים ָׁהר ֶֹּאה) ואחר כך כשפסקה‬
‫נבואה מישראל היו משתמשים בבת קול כמו שאמרו חכמינו ז"ל בפסוק ְּו ָאזְּ נֶּ יָך‬
‫ִת ְּש ַּמ ְּענָ ה ָד ָבר וגו' (ישעיה ל‪ ,‬כא)‪.‬‬
‫ואחר כך בדורות האחרונים לא זכו גם לשמיעת האזן וכשראו שהתורה מתמעט‬
‫התירו משום ֵעת ַּל ֲעשֹות ַּלה' (תהלים קיט‪ ,‬קכו) לכתוב דברים שנאמרו בעל פה כדאיתא‬
‫בגמרא אם כן ראוי לאדם לשום אל לבו שפלות דורותינו וכמה מעלת להם עלינו‪.‬‬
‫וזהו שאמרו ַדע ַמה ְל ַמ ְע ָׁלה ִּמ ָׁמְך רצה לומר הבט כמה מעלת למעלה ממך‪ַ .‬עיִּ ן‬
‫שֹומ ַעת המשתמשים בבת קול ועתה ראה שכָׁ ל ַמ ֲע ֶשיָך רצה‬
‫רֹואה שהם הנביאים וְ אֹּזֶ ן ַ‬ ‫ָׁ‬
‫לומר שהוא משום ֵעת ַּל ֲעשֹות ַּלה' שלא ישתכחו מעשה המצות על מכונם והתירו‬
‫להיות ַב ֵס ֶפר נִּ כְ ָׁת ִּבין‪.‬‬
‫(הפלאה ‪ -‬על מסכת כתובות ב‪).‬‬
‫‪T‬‬
‫ו‪.‬‬
‫מדה כנגד מדה‬
‫שיָך ַב ֵס ֶפר נִּ כְ ָׁת ִּבין‪( .‬משנה‬
‫וְ כָׁ ל ַמ ֲע ֶ‬ ‫שֹומ ַעת‪,‬‬
‫רֹואה וְ אֹּזֶ ן ַ‬
‫ַדע ַמה ְל ַמ ְע ָׁלה ִּמ ָׁמְך‪ַ ,‬עיִּ ן ָׁ‬
‫א)‬
‫והוא על דרך שפירשו ַדע ַמה ְל ַמ ְע ָׁלה (בעולם העליון)‪ִּ ,‬מ ָׁמְך‪ ,‬כי בך הדבר תלוי‪.‬‬
‫רֹואה‪ ,‬אם אתה שומר עיניך ועפעפיך ישורו בדברי תורה ועיניך פתוחות לחוס‬
‫ַעיִּ ן ָׁ‬
‫על נפשות עניים ואביונים‪ ,‬אז כביכול מתעורר עינא פקיחא דלעילא להטיב‬
‫לבריותיו‪.‬‬
 ‫פנינים‬ ‫מסכת אבות‬ ‫ילקוט‬ ‫ד‬
‫שֹומ ַעת‪ ,‬אם אזניך שומעים דברי תורה‪ ,‬מתעורר אוזן העליון שתהיה‬ ‫וכמו כן וְ אֹּזֶ ן ַ‬
‫תֹורה ַּגם‬
‫אזניו קשובות לקול תחנוננו‪ .‬ובהדיא כתיב (משלי כח‪ ,‬ט) ֵמ ִסיר ָאזְּ נֹו ִמ ְּשמ ַֹּע ָ‬
‫תֹוע ָבה‪ ,‬ולא נשמע קולו‪.‬‬ ‫ְּת ִפ ָלתֹו ֵ‬
‫(ייטב לב ‪ -‬תצא)‬
‫‪T‬‬
‫משנה ב‬
‫ז‪.‬‬
‫לעסוק בתורה בשעה שעוסק בדרך ארץ‬
‫שכַ ַחת ָׁעוֹּן‪( .‬משנה ב)‬
‫יהם ְמ ַ‬
‫יעת ְשנֵ ֶ‬
‫תֹורה ִּעם ֶד ֶרְך ֶא ֶרץ‪ֶ ,‬שיְ גִּ ַ‬
‫יָׁ ֶפה ַת ְלמּוד ָׁ‬
‫הנה לכאורה המאמר הלז תמוה מאוד מדוע תלוי חכמינו ז"ל דברי תורה בדרך‬
‫ארץ‪.‬‬
‫אך נראה לבאר‪ ,‬כי הנה בשעה שאדם הולך בשוק בשעה שפגע בו אשה ואינו‬
‫רוצה להסתכל בה ולא בבגדי צבעונים של אשה הוא‪ ,‬דזוכר מאמר (שו"ע אהע"ז סימן כ"א‬
‫ס"א) אסור להסתכל באשה ואסור להסתכל בבגדי צבעונים של אשה ונמצא לומד אז‬
‫הלכה הנ"ל‪.‬‬
‫ובשוק ששם הוא הפקר ויכול הוא לומר שקר ואינו אומר‪ ,‬דזוכר בפסוק (ויקרא יט‪,‬‬
‫יא) וְ ֹלא ְתכַ ֲחשּו‪ ,‬ונמצא לומד אז זה הפסוק‪.‬‬
‫וצריך אדם ליזהר בזה מאוד שלא להגיד ולהוציא שקר מפיו‪ ,‬כי חס ושלום אם אדם מגיד שקר אז יש עליו‬
‫למעלה מסטינים‪ ,‬כי אדם הכזבן אם מגיד לפעמים שמע ישראל בכוונה גדולה והבורא ברוך הוא מתחיל‬
‫להתפאר עצמו בזה האיש שמקבל עול מלכות שמים עליו אזי בא השטן ואומר לפניו מה הרעש הזה שאתה‬
‫מתפאר הלא הוא כזבן‪ ,‬ואם כן לא כיון בלבו מה שהוציא בפיו שמע ישראל‪ ,‬כי דרכו תמיד להוציא מפיו מה‬
‫שלא היה בלבו שאין פיו ולבו שווין ונמצא צריך אדם להרחיק עצמו מאוד שחס ושלום לא יוציא דבר שקר מפיו‪.‬‬
‫וכן כשבא לחנותו ובא אדם ליקח אצלו ונותן לו מדה טובה ואיפה צדק והין צדק‬
‫יפת ֶצ ֶדק וְ ִּהין ֶצ ֶדק‬
‫ואינו טומן משקלותיו במלח‪ ,‬אז הוא זוכר בפסוק (ויקרא יט‪ ,‬לו) ֵא ַ‬
‫יִּ ְהיֶ ה ָׁלכֶ ם‪.‬‬
‫ונמצא אם עוסק במשא ומתן באמונה אזי הוא לומד גם כן‪ ,‬כי חס ושלום שום‬
‫רמאות ושום דבר רע אשר הוא מנגד התורה אינו עושה‪ ,‬כי זוכר בכל מעשיו ובכל‬
‫עת ורגע בתורה הקדושה שלא יעשה מדה רעה חס ושלום וכן בכל דבר ונמצא אם‬
‫עוסק במשא ומתן באמונה אזי גם כן הוא לומד‪.‬‬
‫תֹורה ִּעם ֶד ֶרְך ֶא ֶרץ‪ ,‬כלומר תלמוד תורה עם‬ ‫וזה כונת המשנה הנ"ל יָׁ ֶפה ַת ְלמּוד ָׁ‬
‫דרך ארץ יפה‪ ,‬דהיינו בשעה שעוסק בדרך ארץ‪ ,‬דהיינו במשא ומתן ועוסק באמונה‬
‫יהם ְּמ ַּשכַּ ַּחת ָעוֹן‪ ,‬כלומר‬
‫יעת ְּשנֵ ֶּ‬
‫ונמצא לומד אז כמו שכתבנו זה יפה וישר‪ .‬מפני ֶּשיְּ ִג ַּ‬
‫תֹורה ִּעם ֶד ֶרְך ֶא ֶרץ בשעה שעוסק בדרך ארץ כנ"ל שאז ְמ ַשכַ ַחת ָׁעוֹּן‪,‬‬ ‫יָׁ ֶפה ַת ְלמּוד ָׁ‬
‫שאינו עושה שום עון בדרך ארץ‪ ,‬כן נראה לי‪.‬‬
‫(קדושת לוי ‪ -‬אבות)‬
‫ה‬ ‫פנינים‬ ‫מסכת אבות‬ ‫ילקוט‬
‫‪T‬‬
‫ח‪.‬‬
‫בלימוד התורה עם דרך ארץ‪ ,‬נודע למפרע עוונותיו‬
‫שכַ ַחת ָׁעוֹּן‪( .‬משנה ב)‬
‫יהם ְמ ַ‬
‫יעת ְשנֵ ֶ‬
‫תֹורה ִּעם ֶד ֶרְך ֶא ֶרץ‪ֶ ,‬שיְ גִּ ַ‬
‫יָׁ ֶפה ַת ְלמּוד ָׁ‬
‫וכמו שפירוש החוזה הק׳ מלובלין זי"ע מאמר התנא‪ ,‬פירוש ְמ ַשכַ ַחת הוא מלשון‬
‫מציאה‪ ,‬כמו שמצינו פעמים רבות בדברי חכמינו ז״ל‪.‬‬
‫בד ֶרְך ֶא ֶרץ וגם לומד תורה‪,‬‬
‫יהם שעל ידי שהוא עוסק ֶ‬ ‫יעת ְשנֵ ֶ‬
‫והכי פירושו ֶשיְ גִּ ַ‬
‫ְמ ַשכַ ַחת ָׁעוֹּן נמצא ומתגלה העוון‪ ,‬כי עתה נודע לו למפרע כי גם דברים שהיו בהעלם‬
‫ממנו והוא לא ידע כי עבירה בידו‪ ,‬עתה בלמדו תורה נתגלה כי חטא ואשם‪ .‬והתורה‬
‫תאלפהו בינה ותדריכהו בדרך טובים לבל יכשל בהם עוד‪.‬‬
‫(דברי יואל ‪ -‬אמור ‪ -‬דף רס"ה)‬

‫‪T‬‬
‫ט‪.‬‬
‫ב' כיתות בישראל 'תגרים' ו'לומדי תורה'‬
‫יהם ְמ ַשכַ ַחת ָׁעוֹּן‪.‬‬
‫יעת ְשנֵ ֶ‬ ‫תֹורה ִּעם ֶד ֶרְך ֶא ֶרץ ֶשיְ גִּ ַ‬ ‫יָׁ ֶפה ַת ְלמּוד ָׁ‬
‫גֹור ֶרת ָׁעוֹּן‪( .‬משנה ב)‬
‫סֹופּה ְב ֵט ָׁלה וְ ֶ‬‫תֹורה ֶש ֵאין ִּע ָׁמּה ְמ ָׁלאכָׁ ה‪ָׁ ,‬‬
‫וְ כָׁ ל ָׁ‬
‫נראה דהתנא מדבר בשתי כתות מישראל‪.‬‬
‫האחת הם התגרין דפורשין ספינות בים והולכים בסחורות בדרך רחוקה ואמרו‬
‫רבותינו ז"ל (עירובין נה‪ְּ ).‬וֹלא ֵמ ֵע ֶּבר ַּליָ ם ִהוא (דברים ל‪ ,‬יג) לא תמצא תורה בתגרין‬
‫תֹורה ִּעם ֶד ֶרְך ֶא ֶרץ דאצל כת זו דרך ארץ עיקר והתורה‬ ‫ועליהם אמר יָׁ ֶפה ַת ְלמּוד ָׁ‬
‫יהם ְמ ַשכַ ַחת‬
‫יעת ְשנֵ ֶ‬
‫טפלה‪ ,‬ולכן אמר יָׁ ֶפה הוא‪ ,‬דיהיה יודע מה שכתוב בתורה ֶשיְ גִּ ַ‬
‫ָׁעוֹּן‪.‬‬
‫וכת אחרת הם לומדי תורה ויושבים בביתם שהתורה אצלם הוא עיקר‪ ,‬אמר‬
‫גֹור ֶרת ָׁעוֹּן דבכת זו צריך שיתפרנס‬
‫סֹופּה ְב ֵט ָׁלה וְ ֶ‬
‫תֹורה ֶש ֵאין ִּע ָׁמּה ְמ ָׁלאכָׁ ה‪ָׁ ,‬‬
‫עליהם וְ כָׁ ל ָׁ‬
‫במלאכה והוא יושב בביתו ועוסק בתורה כי בזה יש לתורה קיום אצל כת זו‪.‬‬
‫(בית חדש על או"ח סימן קנו)‬
‫‪T‬‬
‫י‪.‬‬
‫רווח גדול כשהקב"ה חושב עליו כאילו היה עושה המצוה‬
‫וְ כָׁ ל ָׁה ֲע ֵמ ִּלים ִּעם ַה ִּצבּור וכו' ַמ ֲע ֶלה ֲאנִּ י ֲע ֵליכֶ ם ָׁשכָׁ ר ַה ְר ֵבה כְ ִּאלּו ֲע ִּש ֶיתם‪.‬‬
‫(משנה ב)‬
‫ובאמת זאת היא ַמ ֲע ֶלה יתירה מה שהקב"ה מעלה על האדם כאילו עשה‪.‬‬
 ‫פנינים‬ ‫מסכת אבות‬ ‫ילקוט‬ ‫ו‬
‫דמה שהאדם עושה בפועל‪ ,‬הרי אינו בשלימות‪ ,‬דעל פי רוב מעורב בה פניות‬
‫וכוונות שלא לשם שמים‪ ,‬ואי אפשר שיהיה העשיה בשלימות הגמור‪.‬‬
‫מה שאין כן אם האדם אינו עושה בפועל אלא שנחשב כאילו עשה על ידי שעסק‬
‫בצרכי ציבור לשם שמים‪ ,‬זה נחשב כעשיה בשלימות‪ ,‬דהרי כיון שבפועל לא עשה‬
‫כלום‪ ,‬אם כן הרי לא עשה גם את החסרונות‪ ,‬והקב"ה המעלה עליו כאילו היה עושה‪,‬‬
‫בוודאי שאינו מעלה עליו עשיה עם חסרונות‪ ,‬רק עשיה בשלימות‪.‬‬
‫ונמצא שנחשב לו כאילו היה עושה המצוה בשלימות היותר גדול‪ ,‬ואם כן יש‬
‫לאדם ריוח גדול ממה שעסק בצרכי ציבור‪.‬‬
‫(דברי יואל ‪ -‬שבת תשובה)‬
‫‪T‬‬
‫יא‪.‬‬
‫האהבה המוסתרת בלב כל ישראל‬
‫בֹותם ְמ ַסיְ ָׁע ַתן‪( .‬משנה ב)‬
‫ֶשזְ כּות ֲא ָׁ‬
‫כמבואר בספר תניא באריכות כי כל איש ישראל יש לו שורש הקדושה מה‬
‫שהשרישו אבות העולם הם אברהם יצחק ויעקב בזרע ישראל‪ ,‬והיא האהבה‬
‫המוסתרת בלב כל ישראל למסור נפשו על קדושת שמו אף הריקנים שבהם‪.‬‬
‫וזה שאנו אומרים ֱאֹל ֵקי ַא ְב ָׁר ָׁהם וכו'‪ ,‬הוא האלקות והקדושה שהשרישו לנו‬
‫אבותינו עד סוף כל הדורות‪ .‬אפס שמגודל החומריות היצר הרע מחשיך האור‬
‫הקדושה ההיא‪ ,‬נמצא בוודאי יוכל הכל לתקן ולחזור לשורשו הקדוש‪.‬‬
‫(עבודת ישראל)‬

‫‪T‬‬
‫משנה ג‬
‫יב‪.‬‬
‫סיפורי פנינים‬
‫זכות אבות יגן עלינו‬
‫עֹומ ֶדת ָׁל ַעד‪( .‬משנה ג)‬
‫בֹותם ְמ ַסיְ ָׁע ַתן וְ ִּצ ְד ָׁק ָׁתם ֶ‬
‫ֶשזְ כּות ֲא ָׁ‬
‫כשהרה"ק רבי נפתלי צבי מראפשיץ זי"עא בא בפעם הראשון לליזענסק‬
‫להרה"ק רבי ר' אלימלך זי"ע‪ ,‬שרצה להיות מהחברייא קדישא שלו‪ ,‬שאל אותו רבי‬
‫ר' אלימלך‪ ,‬מי אתה‪ ,‬חשב הרה"ק מראפשיץ כל יחוסו שהוא בנו של הרה"ק רבי‬

‫א‬
‫הרה"ק מראפשיץ חיבר ספר 'זרע קודש' על התורה ומועדים‪ ,‬נולד בחג השבועות תק"כ‪ ,‬יום פטירת הבעל שם טוב‬
‫הק' זי"ע‪ ,‬לאביו רבי מנחם מענדל זצ"ל אב"ד לינסק‪ ,‬מתלמידי המגיד הק' מזלאטשוב זי"ע‪ ,‬וחתן הגה"ק רבי איציקל‬
‫האמבורגער זצ"ל‪ .‬והרה"ק מראפשיץ היה מתלמידי הרה"ק ה"נועם אלימלך" מליזענסק זי"ע‪ ,‬ונסע גם אל הרה"ק רבי מנחם‬
‫מענדל מרימנוב זי"ע‪ ,‬ולאחר הסתלקות הרבי ר' אלימלך התקשר בתלמידו הרה"ק הרבי מלובלין זי"ע‪.,‬‬
‫ז‬ ‫פנינים‬ ‫מסכת אבות‬ ‫ילקוט‬
‫מענדל'ע לינסקער‪ ,‬ונכד מרבי איציק'ל האמבורגער זצ"ל‪ .‬אמר הרה"ק רבי ר'‬
‫אלימלך בזה הלשון‪ :‬יחסן אין לו תקנה‪.‬‬
‫והרה"ק מראפשיץ התחיל לבכות מאד‪ ,‬והלך לבית המדרש ובכה מאוד‪ .‬ואחר‬
‫כך כשבא הרבי ר' אלימלך לבית המדרש וראה האיך שבוכה‪ ,‬שאל אותו למה הוא‬
‫בוכה‪ ,‬ענה הרב מראפשיץ‪ ,‬האם שאלו אותי בשמים עצה אם אלד אצל בעל‬
‫המרחץ או אצל הרב מלינסק‪ ,‬ומה פשעי בזה‪.‬‬
‫אמר על זה הרבי ר' אלימלך‪ ,‬אם כן שאין מתגדלין עם היחוס‪ ,‬אז אדרבה היחוס‬
‫מסייעו לעבודת השי"ת ב‪.‬‬
‫(הללו עבדי ה'‪ ,‬מהרמ"א פריינד‪ ,‬גאב"ד ירושלים)‬
‫‪T‬‬
‫משנה ד‬
‫יג‪.‬‬
‫תקנה לשמור מחטא ‪ -‬להשתדל בכל עת ל'זכות הרבים'‬
‫ַאל ִּת ְפרֹוש ִּמן ַה ִּצבּור‪ ,‬וְ ַאל ַת ֲא ֵמן ְב ַע ְצ ָׁמְך‪( .‬משנה ד)‬
‫וידוע מה שפירש הגאון הקדוש מבארדיטשוב זלה"ה המשנה‪ ,‬כי האדם צריך‬
‫לעמוד על משמרתו בכל עת ועונה להשגיח על עצמו שלא יחטא חס וחלילה‪ ,‬על‬
‫דשיו ֹלא יַ ֲא ִּמין‪.‬‬
‫דרך שנאמר (איוב טו‪ ,‬טו) ֵהן ִּב ְק ָׁ‬
‫והתקנה לשמור עצמו מזה היא מה שאמרו (בפרק ה' משנה יח)‪ ,‬כָׁ ל ַה ְמזַ כֶ ה ֶאת ָׁה ַר ִּבים‪,‬‬
‫ֵאין ֵח ְטא ָׁבא ַעל יָׁ דֹו‪ ,‬שעל ידי זכות הרבים ישמר מן החטא‪ ,‬וזה שאמר ַאל ִּת ְפרֹוש ִּמן‬
‫ַה ִּצבּור‪ ,‬היינו שתשתדל בכל עת לטובת הכלל ולזכות את הרבים‪ ,‬כי וְ ַאל ַת ֲא ֵמן‬
‫דשיו ֹלא יַ ֲא ִּמין‪.‬‬
‫ְב ַע ְצ ָׁמְך‪ ,‬כי על עצמך לא תוכל להשען‪ ,‬כי ֵהן ִּב ְק ָׁ‬
‫(קדושת יום טוב ‪ -‬יתרו)‬
‫‪T‬‬

‫ב‬
‫ובענין היחוס‪ ,‬סיפר הרה"ק רבי ר' צבי הירש מרימנוב זי"ע בעצמו בערוב ימיו‪ ,‬שבעת שבא בקשרי שידוכין עם‬
‫הרה"ק מרוזין זי"ע‪ ,‬כשישבו הצדיקים אצל מסיבת התנאים‪ ,‬התחיל הרה"ק מרוזין למנות את ייחוסו כדרכו בקודש‪ ,‬ופרט‬
‫שהוא בן הרה"ק רבי שלום שכנא מפראביטש זי"ע ולמעלה בקודש בן הרה"ק רבי אברהם המלאך זי"ע שהיה בן הרה"ק המגיד‬
‫ממעזריטש זי"ע‪ ,‬גם נכד הרה"ק בעל מאור עינים מטששערנאביל‪ ,‬וכן מנה עוד צדיקים שהוא משורש גזעם‪ ,‬וכאשר גמר לפרט‬
‫את יחוסו אמר להרבי ר' הערש שעכשיו יפרט גם הוא את סדר היחס שלו‪ ,‬ונענה הרבי ר' הערש ואמר‪ :‬אני הייתי "שניידער‬
‫יונגעל"‪" ,‬את הישנים תיקנתי‪ ,‬ואת החדשים לא קלקלתי"‪ ,‬והפסיקו הרה"ק מרוזין באמר‪" :‬עס איז שוין גענוג"‪ .‬והכוונה היתה‬
‫שהרבי ר' הערש הסביר לו שתיקן את הגלגולים הקודמים‪ ,‬ובגלגול זה לא קלקל כלום‪ ,‬זיעועכי"א‪( .‬י"ג אורות מהר"י‬
‫מפשעווארסק‪ ,‬מערכת רימונוב)‪.‬‬
‫ועי' בספה"ק ייטב לב פ' פנחס טעם למנהג הצדיקים לספר יחוסיהן קודם שעושין התקשרות תנאים עיי"ש‪.‬‬
 ‫פנינים‬ ‫מסכת אבות‬ ‫ילקוט‬ ‫ח‬
‫יד‪.‬‬
‫סיפורי פנינים‬
‫שלא להפריש מן הצבור‬
‫אֹומר‪ַ ,‬אל ִּת ְפרֹוש ִּמן ַה ִּצבּור‪( .‬משנה ד)‬
‫ִּה ֵלל ֵ‬
‫פעם לא נראתה הלבנה בעיר לאנצהוט מקום מגורו של הרה"ק רבי אלימלך‬
‫מרודניק זצ"ל ג (לפני שקבע דירתו בעיר רודניק)‪ ,‬וכבר הגיע הליל האחרון שאפשר לקדשה‪,‬‬
‫אמר הרה"ק רבי אלימלך מרודניק‪ ,‬שהרוצה שיתראה הלבנה ויוכל לקדשה יתן‬
‫מעות לקנות מעהד לשתות אחר קידוש לבנה‪.‬‬
‫וכולם נתנו‪ ,‬חוץ מאיש אחד‪ ,‬שאמר הלוא בין כך יתראה הלבנה שהרי האחרים‬
‫כבר נתנו מעות‪ ,‬ואז יוכל גם הוא לקדש עמה‪ ,‬כי נר לאחד נר למאה‪ ,‬אולם ביושבו‬
‫בבית המדרש נרדם האיש וישן‪ ,‬והורה רבי אלימלך שלא להקיצו‪ .‬ובינתיים יצתה‬
‫הלבנה וכולם קידשו אותה‪.‬‬
‫כשחזרו לבית המדרש אחר קידוש לבנה‪ ,‬הקיץ האיש משנתו ורץ החוצה כדי‬
‫לחדש הלבנה‪ ,‬אבל בינתיים נתכסה הלבנה שוב בעננים ד‪.‬‬
‫(י"ג אורות‪ ,‬מהר"י מפשעווארסק‪ ,‬מערכת רודניק)‬

‫‪T‬‬
‫טו‪.‬‬
‫משפט אחד לעצמו ולזולתו‬
‫יע ִּל ְמקֹומֹו‪( .‬משנה ד)‬
‫ֶש ַתגִּ ַ‬ ‫וְ ַאל ָׁת ִּדין ֶאת ֲח ֵב ָׁרְך ַעד‬
‫ונראה לי עוד שזה כלל גדול להתמדת השלום והאהבה בין האנשים‪ .‬וזה כי רוב‬
‫הקטטות הנופלות בין בני אדם‪ ,‬הם בסבת שפוט האדם‪ ,‬משפט אחד לעצמו‪ ,‬ומשפט‬
‫אחר לזולתו‪.‬‬
‫יע ִּל ְמקֹומֹו ויהיה דעתך ונפשך תחת נפשו‪.‬‬
‫ולכן הזהיר ַאל ָׁת ִּדין ֶאת ֲח ֵב ָׁרְך ַעד ֶש ַתגִּ ַ‬
‫המשל‪ ,‬חרפך בן אדם על איזה דבר שעשית לו‪ ,‬אל תשיבהו עד שתדין אתה בעצמך‬
‫אם היה הוא עושה לך מה שעשית לו אם לא היית מחרפו יותר ממה שחרפך‪.‬‬
‫וכן המשל בכל משא ומתן שיהיה לך אצל חבירך אם אתה נושה בו חשוב בדעתך‬
‫אם היה להפך מה היית רוצה שיעשה עמך ותשוה לו גם אתה‪ .‬סוף דבר זה כלל גדול‬
‫להרבות שלום בעולם‪.‬‬
‫(מה"ר יוסף יעב"ץ)‬

‫ג‬
‫הרה"ק רבי אלימלך מרודניק זצ"ל נולד בשנת תקמ"ח לאביו הרה"ק רבי מענדל בער בן הרה"ק רבי אלעזר מליזענסק‬
‫בן הרה"ק הרבי ר' אלימלך זי"ע‪ ,‬בצעירתו זכה עוד לנסוע להרה"ק רבי מענדל מרימנוב‪ ,‬ולהרה"ק מלובלין‪ ,‬ואחר כך נסע‬
‫להרה"ק רבי נפתלי מראפשיץ‪ ,‬והיה בידידות רב עם הגה"ק מצאנז זי"ע‪.‬‬
‫ד‬
‫עי' בספה"ק נועם אלימלך (פרשת בא‪ ,‬ד"ה ולקחו) ַעל ַמצֹות ְּומר ִֹּּרים יֹּאכְ לֻ הּו דאיתא חנם בלא מצות ופירשו המפרשים‬
‫מצוה שהוא בא לו בחנם בלי טורח ובלא מעות לאו מצוה היא בשלימות וזהו הפירוש ַעל ַמצֹות קרי ביה מצוות ְּומר ִֹּּרים יֹּאכְ לֻ הּו‬
‫דהיינו שיעשה מצות שבאים לו בטורח ובקושי כמרור עכלש"ק‪.‬‬
‫ט‬ ‫פנינים‬ ‫מסכת אבות‬ ‫ילקוט‬
‫טז‪.‬‬
‫שמירת הדיבור אפילו בחדרי חדרים‬
‫ש ַמע‪( .‬משנה ד)‬
‫מֹוע ֶשסֹופֹו ְל ִּה ָׁ‬
‫ֹּאמר ָׁד ָׁבר ֶש ִּאי ֶא ְפ ָׁשר ִּל ְש ַ‬
‫וְ ַאל ת ַ‬
‫מֹוע אותו‬
‫כלומר אל תאמר ותוציא דבר גנאי מפיך‪ ,‬וזה שאמר ָׁד ָׁבר ֶש ִּאי ֶא ְפ ָׁשר ִּל ְש ַ‬
‫ֹּאמר אותו אפילו‬ ‫שום אדם מרוב גנותו כענין שאמרו ז"ל יכוף אליה לתוכה ַאל ת ַ‬
‫בחדרי חדרים לפי ֶשסֹופֹו של אותו הדבר ְל ִּה ָׁש ַמע ולהכריזו בפני כל ברואי עולם ואוי‬
‫לה לאותה בושה‪.‬‬
‫שאם בכאן כשתאמר אותו הדבר תחזיר פניך לראות אם שמעך שום אדם לפי‬
‫מֹוע אותו מרוב גנותו‪ ,‬מה תעשה בעולם הבא ֶשסֹופֹו‬ ‫שהוא ָׁד ָׁבר ֶש ִּאי ֶא ְפ ָׁשר ִּל ְש ַ‬
‫ֹּאמר אותו‪.‬‬
‫ְל ִּה ָׁש ַמע בפני כל האדם ולכן הזהירו ואמר וְ ַאל ת ַ‬
‫ומסכים למאמר (שבת קיח‪ ):‬מימי לא אמרתי דבר וחזרתי לאחורי לראות אם יש‬
‫שומע לי‪.‬‬
‫(מדרש שמואל)‬
‫‪T‬‬
‫י ז‪.‬‬
‫עצת יצר הרע על החימום לעבודת השי"ת‪ ,‬לדחותו לאחר זמן‬
‫ש ַמע‪( .‬משנה ד)‬
‫מֹוע ֶשסֹופֹו ְל ִּה ָׁ‬
‫ֹּאמר ָׁד ָׁבר ֶש ִּאי ֶא ְפ ָׁשר ִּל ְש ַ‬
‫וְ ַאל ת ַ‬
‫על פי מה שזכר הרב האלשיך כי עצת יצר הרע הוא כשרואה החימום לעבודת ה'‬
‫ולתורתו‪ ,‬אז עצתו רק לדחותו מהחימום שעוד חזון למועד אחר שיניח מעסקיו‬
‫וכנ"ל‪.‬‬
‫והתורה נקרא ָׁד ָׁבר‪( ,‬כמו שנאמר ָׁד ָׁבר ִּצּוָׁ ה ְל ֶא ֶלף דֹור (תהלים קה‪ ,‬ח))‪.‬‬
‫מֹוע מיד רק ֶשסֹופֹו ְל ִּה ָׁש ַמע אחר שיניח‬ ‫ֹּאמר ָׁד ָׁבר ֶש ִּאי ֶא ְפ ָׁשר ִּל ְש ַ‬ ‫וזה שאמר ַאל ת ַ‬
‫מעסק משא ומתן‪ ,‬כי זהו עצת יצר הרע כאמור‪.‬‬
‫אלא צריך לאחוז דברי התורה מיד בשומעו הכרוז במחשבה‪ ,‬או מפי שומע ממש‬
‫יה וַ ָׁת ָׁשב ִּמ ְש ֵדי‬ ‫דהיינו הרוכלים המחזרין בעיירות (על דרך מה שכתוב רות רבה פ"ב וַ ָׁת ָׁקם ִּהיא וְ כַ ֶ‬
‫ֹּלת ָׁ‬
‫מֹואב שמעה מהרוכלין המחזירין בעיירות ומה שמעה כִּ י ָׁפ ַקד ה' ֶאת ַעמֹו ָׁל ֵתת ָׁל ֶהם ָׁל ֶחם)‬
‫מֹואב כִּ י ָׁש ְמ ָׁעה ִּב ְש ֵדה ָׁ‬
‫ָׁ‬
‫מֹוע וגו'‬
‫להשמיע תוכחת חיים‪ ,‬יחזיק במוסר ולא ירפה‪ ,‬וכמו שכתוב 'וְ ַע ָׁתה' ִּאם ָׁש ַ‬
‫(שמות יט‪ ,‬ה) וכנזכר לעיל‪.‬‬
‫(תולדות יעקב יוסף ‪ -‬ראה)‬
‫‪T‬‬
‫יח‪.‬‬
‫אל תאמר 'בפיך' שתרצה ללמוד‬
‫ש ָׁמא ֹלא ִּת ָׁפנֶ ה‪( .‬משנה ד)‬
‫ֹּאמר ִּלכְ ֶש ֶא ָׁפנֶ ה ֶא ְשנֶ ה‪ֶ ,‬‬
‫וְ ַאל ת ַ‬
‫ֹּאמר בפיך שתרצה ללמוד ולשנות כשיהיה לך פנאי‪ ,‬כי באמרך‬ ‫ירצה (לומר) ַאל ת ַ‬
‫כן ישמע הדבר בין המקטריגים‪ ,‬ו ֶש ָׁמא יעכבוך שֹלא יהיה לך פנאי‪.‬‬
‫(בינה לעיתים)‬
 ‫פנינים‬ ‫מסכת אבות‬ ‫ילקוט‬ ‫י‬
‫דאיתא בגמרא (סנהדרין כו‪ ):‬אמר עולא מחשבה מועלת אפילו לדברי תורה שנאמר (איוב ה‪ ,‬יב) ֵמ ֵפר‬
‫תשיָׁ ה‪( ,‬פירוש רש"י לישנא אחרינא מחשבה שאדם מחשב כך וכך‬‫יהם ִּ‬
‫רּומים וְ ֹלא ַת ֲע ֶשינָׁ ה יְ ֵד ֶ‬
‫ַמ ְח ְשבֹות ֲע ִּ‬
‫אעשה כך וכך תעלה ביד י מועלת להשבית הדבר‪ ,‬שאין מחשבתו מתקיימת אפילו לדבר תורה‪ ,‬כגון האומר עד‬
‫יום פלוני אסיים כך וכך מסכתות בגירסא)‪.‬‬
‫‪T‬‬
‫משנה ה‬
‫יט‪.‬‬
‫חטאים הבאים מחסרון ידיעה‬
‫ֵאין בֹור יְ ֵרא ֵח ְטא‪( .‬משנה ה)‬
‫והכוונה על דרך ששמעתי‪ ,‬פשפש ולא מצא יתלה בביטול תורה (ברכות ה‪ ,).‬רצה‬
‫לומר מחמת שביטל תורה‪ ,‬ומחסרון ידיעה שאינו יודע שזה חטא‪ ,‬כי ֵאין בֹור יְ ֵרא‬
‫ֵח ְטא‪ ,‬ולכך ילמוד תורה וימצא החטא‪.‬‬
‫(תולדות יעקב יוסף ‪ -‬כי תצא)‬
‫‪T‬‬
‫כ‪.‬‬
‫טעמה כי טוב סחרה‬
‫חֹורה ַמ ְחכִּ ים‪( .‬משנה ה)‬
‫וְ ֹלא כָׁ ל ַה ַמ ְר ֶבה ִּב ְס ָׁ‬
‫אמר רבי שמעון בן לקיש שני פרקמטוטין (סוחרים) עומדין זה עם זה אחד בידו‬
‫מטכסא (מין בגד)‪ ,‬ואחד בידו פלפלין‪ ,‬אמרו זה לזה בוא ונחליף ביני ובינך‪ ,‬נטל זה את‬
‫הפלפלין וזה המטכסא‪ ,‬מה שביד זה אין ביד זה‪ ,‬ומה שביד זה אין ביד זה‪.‬‬
‫אבל התורה אינה כן זה שונה סדר זרעים‪ ,‬וזה שונה סדר מועד‪ ,‬השנו זה לזה‬
‫נמצא ביד זה שנים‪ ,‬וביד זה שנים‪ ,‬יש פרקמטיא יפה מזו‪ ,‬הוי (משלי ד‪ ,‬ב) כִ י ֶּל ַּקח טֹוב‬
‫תֹור ִתי ַּאל ַּת ֲעזֹבּו]‪.‬‬
‫נָ ַּת ִתי ָלכֶּ ם [ ָ‬
‫***‬
‫סיפורי פנינים‬
‫מעשה בחבר (תלמיד חכם) אחד‪ ,‬שהיה בספינה עם פרקמטוטין (סוחרים) הרבה‪ ,‬היו‬
‫אומרים לאותו חבר היכן פרקמטיא שלך‪ ,‬היה אומר להם פרקמטיא שלי גדולה‬
‫משלכם‪ ,‬בדקו בספינה לא מצאו לו כלום‪ ,‬התחילו שוחקים עליו‪.‬‬
‫נפלו עליהם לסטים‪ ,‬שללו ונטלו כל מה שנמצא בספינה‪ ,‬יצאו ליבשה ונכנסו‬
‫למדינה‪ ,‬לא היה להם לא לחם לאכול‪ ,‬ולא כסות ללבוש‪.‬‬
‫מה עשה אותו חבר‪ ,‬נכנס לבית המדרש ישב ודרש‪ ,‬עמדו בני המדינה כשראו‬
‫שהוא בן תורה מרובה‪ ,‬נהגו בו כבוד גדול‪ ,‬ועשו לו פסיקתו כהוגן וכראוי בגדולה‬
‫ובכבוד‪ ,‬התחילו גדולי הקהל לילך מימינו ומשמאלו וללות אותו‪.‬‬
‫יא‬ ‫פנינים‬ ‫מסכת אבות‬ ‫ילקוט‬
‫כשראו הפרקמטוטין (הסוחרים) כך‪ ,‬באו אצלו ופייסו ממנו‪ ,‬ואמרו לו‪ ,‬בבקשה‬
‫ממך‪ ,‬עשה עמנו טובה‪ ,‬ולמד עלינו זכות לפני בני העיר‪ ,‬שאתה יודע מה היינו ומה‬
‫אבדנו בספינה‪ ,‬בבקשה ממך עשה עמנו חסד‪ ,‬דבר להם אפילו על הפרוסה שינתן‬
‫לתוך פינו ונחיה ולא נמות ברעב‪.‬‬
‫אמר להם הלא אמרתי אליכם שפרקמטיא שלי גדולה משלכם‪ ,‬שלכם אבד‪,‬‬
‫תֹור ִּתי אל ת ֲעזֹבּו]‪.‬‬
‫ושלי קיימת‪ ,‬הוי (משלי ד ב) כִּ י לֶ קח טֹוב נָ ת ִּתי לָ כֶ ם [ ָ‬
‫(מדרש תנחומא תרומה ‪ -‬פרק ב)‬

‫‪T‬‬
‫כא‪.‬‬
‫להיות צדיק ישר ונאמן בכל עת‬
‫ש ַת ֵדל ִּל ְהיֹות ִּאיש‪( .‬משנה ה)‬
‫וב ְמקֹום ֶש ֵאין ֲאנָׁ ִּשים‪ִּ ,‬ה ְ‬
‫ִּ‬
‫וב ְמקֹום ֶש ֵאין ֲאנָׁ ִּשים כלומר שאין שם שום איש רק‬
‫ושמעתי מחכם זקן שאמר ִּ‬
‫אתה בחדרי חדרים ואין רואך ויודעך ולכן לא תאמר אחטא כי מי רואני ומי יודעני‪.‬‬
‫רק אפילו ִּב ְמקֹום ֶש ֵאין ֲאנָׁ ִּשים ואין איש אתך בבית‪ ,‬שם צריך ִּה ְש ַת ֵדל ִּל ְהיֹות ִּאיש‬
‫צדיק ישר ונאמן‪.‬‬
‫(מדרש שמואל)‬
‫‪T‬‬
‫משנה ז‬
‫כב‪.‬‬
‫סיפורי פנינים‬
‫בזכות צדקה נתבטל הגזירה של ארבה על סביבות צפת‬
‫שלֹום‪( .‬משנה ז)‬
‫ַמ ְר ֶבה ְצ ָׁד ָׁקה‪ַ ,‬מ ְר ֶבה ָׁ‬
‫מצינו בכתבי האר"י ז"ל‪ ,‬וזה לשונו‪ ,‬פעם אחת ישב האר"י עם תלמידיו בשדה‬
‫ובאותו שדה היה קבור הנביא הושע בן בארי‪ ,‬ודרש האר"י ז"ל סתרי תורה‪.‬‬
‫ובאמצע הדרשה אמר האר"י ז"ל למען השם‪ ,‬מהרו וקבצו מכם צדקה ונשלח‬
‫ליד עני אחד שיושב סמוך אצלינו ודר במקום פלוני‪ ,‬ושמו ר' יעקב אלטרו"ץ שהוא‬
‫יושב ובוכה וקורא תגר כלפי מעלה על עניותו וקולו הולך למעלה ובוקע כל‬
‫הרקיעים‪ ,‬ונכנס לפני ולפנים והקב"ה הוא מלא חימה על כל העיר כולה בעבורו‬
‫שאינן מרחמים עליו‪.‬‬
‫ועתה אני שומע הכרוז יוצא בכל הרקיעים בגזירת עירין פתגמא שיבא ארבה‬
‫כבד על כל סביבות צפת ויאכלו כל התבואה מגדיש ועד קמה ועד כרם זית‪ ,‬לכן‬
‫מהרו ושלחו לו צדקה אולי נוכל לבטל הגזירה בעזרת האל‪.‬‬
 ‫פנינים‬ ‫מסכת אבות‬ ‫ילקוט‬ ‫יב‬
‫ותיכף ומיד נתן כל אחד ואחד כנדבת לבו ולקח האר"י ז"ל המעות ונתן המעות‬
‫ליד תלמידו רבי יצחק הכהן‪ ,‬וצוה שימהר לילך לבית ר' יעקב אלטרו"ץ ליתן לו‬
‫המעות‪.‬‬
‫וכן עשה ר' יצחק הכהן והלך במהירות ובזריזות לבית ר' יעקב אלטרו"ץ ומצא‬
‫אותו בוכה ומתחנן לפני פתח ביתו‪ ,‬אמר לו רבי יצחק למה אדוני בוכה‪ ,‬והשיב לו‬
‫ר' יעקב הנ"ל שנשברה לו חבית של מים ואין לו שום פרוטה ליקח אחרת במקומה‬
‫ואינו יודע מה לעשות מרוב הצער של דלות ועניות‪ ,‬מיד נתן לו ר' יצחק הכהן אותן‬
‫המעות ושמח שמחה גדולה ובירך אותו‪.‬‬
‫וכשחזר ר' יצחק הכהן אצל רבו האר"י ז"ל אמר האר"י ז"ל‪ ,‬נתבטלה הגזירה‬
‫ואין חשש ב ה עוד‪ .‬ובעודם מדברים התחיל לנשב רוח גדול מאד שנשא הארבה עד‬
‫אין מספר ונבהלו התלמידים והשיב להם האר"י ז"ל אל תיראו שכבר בטלה‬
‫הגזירה‪ ,‬וכן היה שהיו כולם פורחים לים הגדול ושם נטבעו ולא נשאר במדינה עד‬
‫אחד‪ ,‬עד כאן לשונו‪.‬‬
‫(קב הישר ‪ -‬פרק ט)‬
‫‪T‬‬
‫משנה ח‬
‫כג‪.‬‬
‫עיקר הכנה לקבל תורה‪ ,‬היא השפלות ונמוכי רוח‬
‫ש ָׁב ָׁחן‪( .‬משנה ח)‬
‫הּוא ָׁהיָׁ ה מֹונֶ ה ְ‬ ‫יֹוחנָׁ ן ֶבן זַ כַ אי וכו'‬
‫ֲח ִּמ ָׁשה ַת ְל ִּמ ִּידים ָׁהיּו לֹו ְל ַר ָׁבן ָׁ‬
‫ולכאורה צריך להתבונן בדבר זה‪ .‬רב גדול ונשיא הדור כר' יוחנן בן זכאי אשר‬
‫הי' חי ק"כ שנה לא יהיה לו רק ה' תלמידים הלא הוא היה המנהיג לכל ישראל‪.‬‬
‫גם הדקדוק לשון הּוא ָׁהיָׁ ה מֹונֶ ה ְש ָׁב ָׁחן‪.‬‬
‫רק באמת היה לו כמה תלמידים רק מחמת שהיו בעצמם יודעים מעלתם והיו‬
‫חשובים בעיניהם אך החמשה תלמידים הללו היו נמוכי רוח ושפלים בעיני עצמם‬
‫ולא היו יודעים כלום ממעלתם‪ .‬לכן דייקא הּוא ָׁהיָׁ ה מֹונֶ ה ְש ָׁב ָׁחן‪.‬‬
‫והם היו עיקר מכל התלמידים שיהיו ראוים לקבל ממנו‪ .‬כי עיקר הכנה לקבלת‬
‫התורה היא השפלות להיות בחינת מקבל‪.‬‬
‫כמו שכתוב בשם הרב הקדוש מוה' משה לייב ז"ל‪( .‬בראשית מד‪ ,‬יז) ָה ִאיש ֲא ֶּשר‬
‫יע ְּביָ דֹו הּוא יִ ְּהיֶּ ה ִלי ָע ֶּבד‪ .‬כאשר דרך הגביע שהוא כלי המקבל צריך‬ ‫נִ ְּמ ָצא ַּה ָג ִב ַּ‬
‫להיות עומד למטה מכלי הנשפך ממנו לתוכו כי אם הוא עומד למעלה איננו יכול‬
‫לשפוך בתוכו‪ .‬כן התלמיד צריך להיות שפל בדעתו נגד הרב המשפיע לו ואז יהי'‬
‫ראוי לקבל ממנו‪.‬‬
‫(תפארת שלמה ‪ -‬לשבועות)‬
‫‪T‬‬
‫יג‬ ‫פנינים‬ ‫מסכת אבות‬ ‫ילקוט‬
‫כד‪.‬‬
‫סיפורי פנינים‬
‫התנא רבי אליעזר בן הורקנוס‬
‫יעזֶ ר ֶבן ֻה ְר ְקנֹוס וכו'‪,‬‬
‫יֹוחנָׁ ן ֶבן זַ כַ אי‪ ,‬וְ ֵאלּו ֵהן‪ַ ,‬ר ִּבי ֱא ִּל ֶ‬
‫ֲח ִּמ ָׁשה ַת ְל ִּמ ִּידים ָׁהיּו לֹו ְל ַר ָׁבן ָׁ‬
‫בֹור סּוד ֶש ֵאינֹו ְמ ַא ֵבד ִּט ָׁפה‪( .‬משנה ח)‬

‫יע ֶזר ֶבן ֻה ְר ְקנֹוס‪ ,‬שהיו לאביו חורשים והיו חורשים על גבי‬
‫מעשה ברבי ֱאלִ ֶ‬
‫המענה‪ ,‬והוא היה חורש בטרשין‪ ,‬ישב לו והיה בוכה‪ .‬אמר לו אביו‪ ,‬מפני מה אתה‬
‫בוכה‪ ,‬שמא מצטער אתה שאתה חורש בטרשין‪ ,‬עכשיו אתה חורש על גבי המענה‪.‬‬
‫ישב לו על גבי המענה והיה בוכה‪ .‬אמר לו מפני מה אתה בוכה‪ ,‬שמא מצטער‬
‫אתה שאתה חורש על גבי המענה‪ ,‬אמר לו‪ ,‬לאו‪ .‬ולמה את בוכה‪ ,‬אמר לו‪ ,‬שאני‬
‫מבקש ללמד תורה‪ .‬אמר לו והלא בן עשרים ושמונה שנים אתה‪ ,‬ואתה מבקש‬
‫ללמד תורה‪ .‬אלא קח לך אשה ותוליד לך בנים ואתה מוליכן לבית הספר‪.‬‬
‫עשה שתי שבתות ולא טעם כלום עד שנגלה לו אליהו זכור לטוב‪ ,‬ואמר לו‪ ,‬בן‬
‫הורקנוס‪ ,‬למה אתה בוכה‪ ,‬אמר לו מפני שאני מבקש ללמד תורה‪ .‬אמר לו‪ ,‬אם אתה‬
‫מבקש ללמד תורה‪ ,‬עלה לירושלים אצל רבן יוחנן בן זכאי‪.‬‬
‫יֹוחנָּ ן ֶבן ַזכַ אי‪ .‬ישב לו והיה בוכה‪ .‬אמר לו‪ ,‬מפני מה אתה‬
‫עמד והלך אצל ַר ָּבן ָּ‬
‫בוכה‪ ,‬אמר לו‪ ,‬מפני שאני מבקש ללמד תורה‪ .‬אמר לו‪ ,‬בן מי אתה‪ ,‬ולא הגיד לו‪.‬‬
‫אמר לו‪ ,‬מימיך לא למדת קריאת שמע ולא תפלה ולא ברכת המזון‪ ,‬אמר לו לאו‪.‬‬
‫אמר לו עמד ואלמדך שלשתן‪.‬‬
‫ישב והיה בוכה‪ .‬אמר לו‪ ,‬בני‪ ,‬מפני מה אתה בוכה‪ ,‬אמר לו‪ ,‬שאני מבקש ללמד‬
‫תורה‪ .‬והיה אומר לו שתי הלכות כל ימי השבוע‪ ,‬והיה חוזר לו עליהן ומדבקן‪ .‬עשה‬
‫יֹוחנָּ ן ֶבן ַזכַ אי‪ ,‬והעמידו‬
‫שמונה ימים ולא טעם כלום עד שעלה ריח פיו לפני ַר ָּבן ָּ‬
‫מלפניו‪.‬‬
‫יֹוחנָ ן ֶבן זכאי) מפני מה אתה בוכה‪ ,‬אמר לו‪ ,‬מפני‬
‫ישב והיה בוכה‪ .‬אמר לו (ר ָבן ָ‬
‫שהעמדתני מלפניך כאדם שמעמיד מלפניו מכה שחין‪ .‬אמר לו‪ ,‬בני‪ ,‬כשם שעלה‬
‫ריח פיך מלפני‪ ,‬כך יעלה ריח חקי תורה מפיך לשמים‪.‬‬
‫יֹוחנָ ן ֶבן זכאי)‪ ,‬בני‪ ,‬בן מי אתה‪ ,‬אמר לו בן הורקנוס אני‪ .‬אמר לו‪ ,‬והלא‬
‫אמר לו (ר ָבן ָ‬
‫בן גדולי עולם אתה‪ ,‬ולא היית מגיד לי‪ .‬אמר לו‪ ,‬חייך‪ ,‬היום אתה סועד אצלי‪ .‬אמר‬
‫לו‪ ,‬כבר סעדתי אצל אכסניא שלי‪ .‬אמר לו‪ ,‬ומי הוא אכסניא שלך‪ ,‬אמר לו‪ ,‬רבי‬
‫יהושע בן חנניה‪ ,‬ורבי יוסי הכהן‪.‬‬
‫יֹוחנָ ן ֶבן זכאי) ושאל לאכסניא שלו‪ ,‬אמר להם‪ ,‬אצלכם סעד אליעזר היום‪,‬‬
‫שלח (ר ָבן ָ‬
‫אמרו לו‪ ,‬לאו‪ .‬והלא יש לו שמונה ימים שלא טעם כלום‪ .‬אחרי כן הלכו רבי יהושע‬
‫בן חנניה ורבי יוסי הכהן ואמרו לו לרבן יוחנן בן זכאי‪ ,‬והלא יש לו שמונה ימים‬
‫שלא טעם כלום‪.‬‬
 ‫פנינים‬ ‫מסכת אבות‬ ‫ילקוט‬ ‫יד‬
‫אמרו בניו של הורקנוס לאביהם‪ ,‬עלה לירושלים ונדה את בנך אליעזר מנכסיך‪.‬‬
‫ועלה לירושלים לנדותו‪ ,‬ומצא שם יום טוב לרבן יוחנן בן זכאי‪ .‬והיו כל גדולי‬
‫המדינה סועדין אצלו‪' ,‬בן ציצית הכסת'‪ ,‬ו'נקדימון בן גוריון'‪ ,‬ו'בן כלבא שבוע'‪.‬‬
‫ולמה נקרא שמו 'בן ציצית הכסת'‪ ,‬שהיה מסב למעלה מגדולי ירושלים‪.‬‬

‫אמרו על 'נקדימון בן גוריון'‪ ,‬שהיה לו מזון שלשה סאים קמח לכל אחד ואחד שהיו בירושלים‪.‬‬

‫אמרו עליו על 'בן כלבא שבוע'‪ ,‬שהיה לו בית ארבע כורין של גנות טוחנין בזהב‪.‬‬

‫יֹוחנָ ן ֶבן זכאי)‪ ,‬הרי אביו של רבי אליעזר בא‪ .‬אמר להם‪ ,‬עשו לו מקום‪,‬‬
‫אמרו לו (לר ָבן ָ‬
‫ועשו לו מקום והושיבו אותו אצלו‪ .‬ונתן עיניו ברבי אליעזר‪ ,‬אמר לו‪ ,‬אמור לנו דבר‬
‫אחד מהתורה‪.‬‬
‫אמר לו (רבי אליעזר)‪ ,‬רבי‪ ,‬אמשול לך משל‪ ,‬למה הדבר דומה‪ ,‬לבור הזה שאינו‬
‫יכול להוציא מים יותר ממה שהיה מוציא‪ .‬כך אני איני יכול לומר דברי תורה יותר‬
‫ממה שקיבלתי ממך‪.‬‬
‫יֹוחנָ ן ֶבן זכאי)‪ ,‬אמשול לך משל למה הדבר דומה‪ ,‬למעין זה שהוא נובע‬
‫אמר לו (ר ָבן ָ‬
‫ומוציא מים‪ ,‬ויש בכוחו להוציא מים יותר ממה שהוא מכניס‪ .‬כך אתה יכל לומר‬
‫דברי תורה יותר ממה שקבלו מסיני‪.‬‬
‫יֹוחנָ ן ֶבן זכאי)‪ ,‬שמא ממני אתה מתבייש‪ ,‬הריני עומד מאצלך‪ .‬עמד רבן‬
‫אמר לו (ר ָבן ָ‬
‫יוחנן והלך לו לחוץ‪ ,‬והיה רבי אליעזר יושב ודורש ופניו מאירות כאור החמה‪,‬‬
‫וקרנותיו יוצאות כקרנותיו של משה‪ ,‬ואין אדם יודע אם יום ואם לילה‪.‬‬
‫בא רבן יוחנן מאחוריו ונשקו על ראשו‪ .‬אמר לו‪ ,‬אשריכם אברהם יצחק ויעקב‬
‫שיצא זה מחלציכם‪ .‬אמר הורקנוס‪ ,‬למי אמר כך‪ ,‬אמרו לו‪ ,‬לאליעזר בנך‪ .‬אמר להם‪,‬‬
‫לא כך היה לו לומר‪ ,‬אלא אשרי אני שיצא זה מחלצי‪.‬‬
‫היה רבי אליעזר יושב ודורש‪ ,‬ואביו עומד על רגליו‪ .‬כיון שראה אביו עומד על‬
‫רגליו‪ ,‬נבהל‪ .‬אמר לו‪ ,‬אבא‪ ,‬שב‪ ,‬שאיני יכול לומר דברי תורה ואתה עומד על רגליך‪.‬‬
‫אמר לו‪ ,‬בני‪ ,‬לא על כך באתי‪ ,‬אלא לנדותך מנכסי‪ .‬ועתה שבאתי לראותך‬
‫וראיתי כל השבח הזה‪ ,‬הרי אחיך מנודים מהם‪ ,‬והם נתונים לך במתנה‪.‬‬
‫אמר לו (רבי אליעזר)‪ ,‬והרי אני איני שוה כאחד מהם‪.‬‬
‫שנאמר (תהלים‬ ‫אילו קרקעות בקשתי מלפני הקדוש ברוך הוא‪ ,‬היה לפניו לתן לי‪,‬‬
‫לֹואּה תבל ְוי ְֹשבי ָבּה‪.‬‬
‫ּומ ָ‬
‫כד‪ ,‬א) לה' ָה ָא ֶרץ ְ‬
‫ואילו כסף וזהב בקשתי‪ ,‬היה נותן לי‪ ,‬שנאמר (חגי ב‪ ,‬ח) לִּ י הכֶ ֶסף ְולִּ י ה ָז ָהב נְ ֻאם ה'‬
‫ְצ ָבאֹות‪.‬‬
‫(תהלים קיט‪,‬‬ ‫אלא לא בקשתי מלפני הקדוש ברוך הוא אלא תורה בלבד‪ ,‬שנאמר‬
‫אתי‪.‬‬
‫קכח) על כן כָ ל ִּפּקּודי כֹל יִּ ָש ְר ִּתי כָ ל אֹרח ֶש ֶקר ָשנ ִּ‬
‫(פרקי דרבי אליעזר ‪ -‬פרק א‪-‬ב)‬

‫‪T‬‬
‫טו‬ ‫פנינים‬ ‫מסכת אבות‬ ‫ילקוט‬
‫כה ‪.‬‬
‫אדם 'לעמל' יולד ‪ -‬ל'למוד ע'ל מ'נת ל'למד‬
‫תֹורה ַה ְר ֵבה‪ַ ,‬אל ַת ֲחזִּ יק‬
‫אֹומר‪ִּ ,‬אם ָׁל ַמ ְד ָׁת ָׁ‬
‫יֹוחנָׁ ן ֶבן זַ כַ אי וכו' ‪ .‬הּוא ָׁהיָׁ ה ֵ‬ ‫ַר ָׁבן ָׁ‬
‫נֹוצ ְר ָׁת‪( .‬משנה ח)‬
‫טֹובה ְל ַע ְצ ָׁמְך כִּ י ְלכָׁ ְך ָׁ‬
‫ָׁ‬
‫נדקדק בזה המאמר אמאי לא יחזיק טובה‪.‬‬
‫נֹוצ ְר ָׁת‪ ,‬אדרבה טובה גמורה היא שהטיבו השי"ת‬ ‫ומאי נתינת טעם בדבר כי ְלכָׁ ְך ָׁ‬
‫להשלים פעלו אשר לדבר זה נפעל ונברא‪( ,‬כי מי יתן לקיים כל המוטל עלינו לקיים אשר גלל כן‬
‫נוצרנו)‪.‬‬
‫אלא דהכי פירושו‪ ,‬דרומז שאל יחזיק הטובה הוא התורה שלמד ְל ַע ְצ ָׁמְך‪ ,‬רק‬
‫ילמוד לאחרים גם כן‪.‬‬
‫נֹוצ ְר ָׁת‪ ,‬רצה לומר כי זה העולם הוא דוגמת עולמות העליונים‬
‫וזהו אומרו כִּ י ְלכָׁ ְך ָׁ‬
‫שהם מקבלים זה מזה ומשפיעים זה לזה‪( ,‬כמה דאת אמרת ומקבלין דין מן דין)‪ ,‬כך בעולם‬
‫הזה צריך כל אחד לקבל מחבירו‪ .‬וזה שלמד ישפיע וילמוד לאחרים‪.‬‬
‫יּולד‪ ,‬ראשי תיבות ל'למוד ע'ל מ'נת‬
‫וזה רומז הכתוב (איוב ה‪ ,‬ז) כִּ י ָׁא ָׁדם ' ְל ָׁע ָׁמל' ָׁ‬
‫ל'למד‪.‬‬
‫(עבודת ישראל)‬
‫‪T‬‬
‫כו‪.‬‬
‫העיקר לחזור הרבה על לימודו‬
‫טֹובה ְל ַע ְצ ָׁמְך‪( .‬משנה ח)‬
‫תֹורה ַה ְר ֵבה‪ַ ,‬אל ַת ֲחזִּ יק ָׁ‬
‫ִּאם ָׁל ַמ ְד ָׁת ָׁ‬
‫יֹומם ָו ַּליְּ ָלה‬
‫(יהושע א‪,‬‬ ‫תֹורה ַּהזֶּ ה ִמ ִפיָך ְּו ָה ִג ָית בֹו ָ‬
‫כי כן הוא החיוב‪ֹ ,‬לא יָ מּוש ֵס ֶּפר ַּה ָ‬
‫ח) ור' ישמעאל השיב (מנחות צט‪ ):‬שרק אם יש לו זמן שאינו לא יום ולא לילה רשאי‬
‫לעסוק בחכמה חיצונית‪ ,‬כי היום והלילה כבר נשתעבד לעסוק בתורה‪.‬‬
‫***‬
‫סיפורי פנינים‬
‫הגיד לי משמשו של מרן הגאון בעל מהר"ם שי"ק זצ"ל שבעת שהיה מרן זצ"ל‬
‫סגי נהור מצאו בוכה‪ ,‬ושאלו המשמש רבינו למה אתה בוכה‪ ,‬והשיב לו מרן ז"ל אלו‬
‫הייתי יודע שאבוא לידי כך האיך הייתי לומד‪.‬‬
‫ושאלו המשמש האם היה רבינו יודע זאת היה לומד כ"ה שעות בכל יום‪,‬‬
‫והשיבו‪ ,‬מיום עמדתי על דעתי לא בליתי אפילו רגע אם היה אפשר ללמוד‪ ,‬רק‬
‫שבאם הייתי יודע שאבוא לידי כך הייתי ממעט בלימוד ומרבה לחזור על הלימוד‪.‬‬
‫וכן זכיתי שאמר לי המהר"ם שי"ק דע שמלימוד אין יודעים את התורה‪ ,‬רק‬
‫העיקר לחזור הרבה על לימודו‪.‬‬
‫(חלק לעולם הבא ‪ -‬הרה"ג רבי שאול בראך זצ"ל ‪ -‬קאשוי)‬
 ‫פנינים‬ ‫מסכת אבות‬ ‫ילקוט‬ ‫טז‬
‫‪T‬‬
‫כז‪.‬‬
‫'יראה' מן ה'חטא'‪ ,‬ולא מן ה'עונש'‬
‫ש ְמעֹון ֶבן נְ ַתנְ ֵאל‪ ,‬יְ ֵרא ֵח ְטא‪( .‬משנה ח)‬
‫ַר ִּבי ִּ‬
‫רצה לומר כי יש בני אדם אשר יראים לחטוא מפני העונש המגיע להם‪.‬‬
‫אבל הוא (רבי שמעון בן נתנאל) לא היה ירא משום דבר בעולם רק מן החטא בעצמו‬
‫שיהיה מונעו מעבודת בוראו‪ ,‬באמרו איך אוכל לחטוא נגד בוראי אשר מלא כל‬
‫הארץ כבודו ולית אתר פנוי מיניה‪ .‬ומה גם שלא ישמע אלי בדברי אליו עוד‪.‬‬
‫וכמו שנמצא בפירוש רש"י בחומש על פסוק (במדבר לה‪ ,‬לד) וְ ֹלא ְת ַט ֵמא ֶאת ָׁה ָׁא ֶרץ‬
‫ֲא ֶשר ֲאנִּ י שֹּכֵ ן ְבתֹוכָׁ ּה כִּ י ֲאנִּ י ה' שֹּכֵ ן ְבתֹוְך ְבנֵ י יִּ ְש ָׁר ֵאל‪ ,‬ופירש רש"י ז"ל שלא תשכינו‬
‫אותי בטומאה‪.‬‬
‫ובודאי כן הוא‪ ,‬כשישים האדם על לבו למי מטמא בחטאיו אשר יחטא‪ ,‬כביכול‬
‫הוא מטמא להשי"ת כאשר הוא שוכן בתוכו אף בטומאתו‪ ,‬בודאי ממילא לא יחטא‪.‬‬
‫(עבודת ישראל)‬
‫‪T‬‬
‫משנה ט‬
‫כח‪.‬‬
‫שלא יקנא לשום דבר בשל חבירו‬
‫טֹובה‪( .‬משנה ט)‬
‫אֹומר ַעיִּ ן ָׁ‬
‫יעזֶ ר ֵ‬
‫ַר ִּבי ֱא ִּל ֶ‬
‫הנה על דרך הפשוט הוא‪ ,‬שתהא עינו טובה בשל חבירו ולא יהיה צר עין‪ .‬כי זה‬
‫יהא ח"ו מצד הכפירה‪.‬‬
‫כי אם יחשוב האדם שהכל מאתו יתברך לא יקנא לשום דבר בשל חבירו‪ ,‬כי ה'‬
‫נתן לו ודאי נכון הוא הדבר‪ .‬רק אם לא יחשוב זאת‪ ,‬ויחשוב שמהנכון הוא שיהא הכל‬
‫טֹובה‪.‬‬
‫שלו וכופר במה שהשם יתברך נתן לו‪ ,‬ולזה אמר ַעיִּ ן ָׁ‬
‫(עבודת ישראל)‬
‫‪T‬‬
‫כט‪.‬‬
‫חברים טובים ‪ -‬ללמוד ממעשיהם הטובים‬
‫אֹומר‪ָׁ ,‬ח ֵבר טֹוב‪( .‬משנה ט)‬
‫הֹוש ַע ֵ‬
‫ַר ִּבי יְ ֻ‬
‫מן הפשוט הוא‪ ,‬שיהא לו חברים טובים שילמד ממעשיהם‪ .‬וכמו ששאלו לחכם‬
‫אחד מה מעשיך‪ ,‬אמר להם צאו וראו בחבירי‪.‬‬
‫(עבודת ישראל)‬
‫יז‬ ‫פנינים‬ ‫מסכת אבות‬ ‫ילקוט‬
‫‪T‬‬
‫ל‪.‬‬
‫כשמחשבים כמה מקטריגים יוולדו מהחטא לא יחטא‬
‫נֹולד‪( .‬משנה ט)‬
‫רֹואה ֶאת ַה ָׁ‬
‫אֹומר‪ָׁ ,‬ה ֶ‬
‫ַר ִּבי ִּש ְמעֹון ֵ‬
‫הוא על דרך שאמרנו לעיל (במשנה ח) בסיפור שבחו שהיה יְ ֵרא ֵח ְטא‪ .‬ואמרו גם כן‬
‫נֹולד‪ ,‬כי בודאי החטא בשעתו הוא מתוק מאד ואחריתו מר‪.‬‬ ‫רֹואה ֶאת ַה ָׁ‬
‫ָׁה ֶ‬
‫נֹולד‪ ,‬אשר יולד מחטא זה כמה מקטריגים ומשחיתים‬
‫רֹואה ֶאת ַה ָׁ‬
‫לזה אמר ָׁה ֶ‬
‫רחמנא ליצלן‪ ,‬ובחשבו זאת בודאי לא יחטא‪.‬‬
‫(עבודת ישראל)‬

‫‪T‬‬
‫משנה י‬

‫לא‪.‬‬
‫שלא להתפעל כשחברך יעשה לך כבוד‬
‫ש ָׁלְך‪( .‬משנה י)‬
‫יְ ִּהי כְ בֹוד ֲח ֵב ָׁרְך ָׁח ִּביב ָׁע ֶליָך כְ ֶ‬
‫שמעתי אומרים בשם הרב הצדיק הגאון רבי שמעלקא זלל"ה אב"ד דק"ק‬
‫ניקלשבורג על הא דאמרו חכמינו ז"ל יְ ִּהי כְ בֹוד ֲח ֵב ָׁרְך ָׁח ִּביב ָׁע ֶליָך כְ ֶש ָׁלְך‪ ,‬דהיינו‬
‫שתדמה בנפשך כאלו אתה עשית לך כבוד הזה‪ ,‬ובודאי לא היה נחשב אצלך לכלום‪,‬‬
‫כן אם חברך יעשה לך כבוד גם כן לא תתפעל מזה כלל‪.‬‬
‫***‬
‫סיפורי פנינים‬
‫הגאון רבי שמעלקא מניקלשבורג ז"ל שבא לשם לקחת הרבנות ביקש שיניח‬
‫אותו לבד בחדר על זמן מה‪ ,‬ואחד היה משתוקק לידע מה עושה שם‪ ,‬ועמד תחת‬
‫הדלת ושמע שדיבור לעצמו‪' ,‬ברוך הבא הרב מניקלשבורג'‪' ,‬שלום עליכם רבי'‪,‬‬
‫וכדומה‪ ,‬ואחר כך שאלו‪ ,‬רבי‪ ,‬למה דיבור כן לעצמו‪ ,‬וענה‪ ,‬בראותי הכבוד שעשיתם‬
‫לי נתיירא שלא אפול לגאות‪ ,‬לכן אומר אני כך לעצמי שלא יפעול אחר כך כל כך‪,‬‬
‫וזה פירוש יְ ִהי כְ בֹוד ֲח ֵב ָּרְך ָּח ִביב ָּעלֶ יָך כְ ֶשלָּ ְך‪ ,‬כמו הכבוד שאתה עושה לעצמך‪.‬‬
‫(אך פרי תבואה ‪ -‬משפטים)‬

‫‪T‬‬
 ‫פנינים‬ ‫מסכת אבות‬ ‫ילקוט‬ ‫יח‬
‫לב‪.‬‬
‫עצות להנצל מכעס‬
‫נֹוח ִּלכְ עֹוס‪ ,‬וְ שּוב יֹום ֶא ָׁחד ִּל ְפנֵ י‬
‫יְ ִּהי כְ בֹוד ֲח ֵב ָׁרְך ָׁח ִּביב ָׁע ֶליָך כְ ֶש ָׁלְך‪ ,‬וְ ַאל ְת ִּהי ַ‬
‫של ֲחכָׁ ִּמים‪( .‬משנה י)‬‫אּורן ֶ‬‫ִּמ ָׁית ָׁתְך‪ ,‬וֶ ֱהוֵ י ִּמ ְת ַח ֵמם כְ נֶ גֶ ד ָׁ‬
‫ואפשר להמשיך המשנה כן יְ ִּהי כְ בֹוד ֲח ֵב ָׁרְך ָׁח ִּביב ָׁע ֶליָך אם תרגיל עצמך שלא‬
‫ִּלכְ עֹוס‪.‬‬
‫ואם אין אתה יכול לעמוד כנגד יצרך הרע המביא אותך לכלל כעס ומתגבר עליך‬
‫זכור לו יום המיתה‪ ,‬וזה שאמר וְ שּוב יֹום ֶא ָׁחד ִּל ְפנֵ י ִּמ ָׁית ָׁתְך שישוב היום שמא ימות‬
‫למחר‪.‬‬
‫ואם לא יספיק זה כי עדיין הוא מתגבר עליך משכהו לבית המדרש‪ ,‬וזה שאמר‬
‫וֶ ֱהוֵ י ִּמ ְת ַח ֵמם כְ נֶ גֶ ד א ָּׁורן ֶשל ֲחכָׁ ִּמים וכו'‪.‬‬
‫(מדרש שמואל)‬

‫‪T‬‬
‫לג‪.‬‬
‫כעס דומה למיתה‬
‫ית ָׁתְך‪( .‬משנה י)‬
‫ִּמ ָׁ‬ ‫נֹוח ִּלכְ עֹוס‪ .‬וְ שּוב יֹום ֶא ָׁחד ִּל ְפנֵ י‬
‫וְ ַאל ְת ִּהי ַ‬
‫פירש הרב הקדוש מוה' לוי יצחק (מבארדישוב) בדרך הלצה‪ ,‬כי הכעס הוא דומה‬
‫למיתה‪ ,‬כי הנשמה יוצאת ממנו‪ .‬ואמר וְ שּוב יֹום ֶא ָׁחד וכו'‪ ,‬קודם שאתה כועס תתודה‬
‫ותשוב‪ ,‬כי בזה אתה מת‪ ,‬ובודאי כשיתודה מקודם שּוב לא יכעוס‪.‬‬
‫(עבודת ישראל)‬

‫‪T‬‬
‫לד‪.‬‬
‫'כעס' של מצוה ‪ -‬זקוק לה הכנה‬
‫נֹוח ִּלכְ עֹוס‪( .‬משנה י)‬
‫וְ ַאל ְת ִּהי ַ‬
‫מפרש הקדושת זקיני הישמח משה זללה"ה (בפרשת נשא) דלכאורה קשה שהלא‬
‫אמרו ז״ל (זוהר הקדוש ח״א כז‪ ):‬כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה‪ ,‬ונמצא שהכעס שנוא‬
‫ומתועב בעיני ה׳ בכל אופן שהוא‪ ,‬ואם כן נאסרה הכעס אף במי שקשה לכעוס ולמה‬
‫נֹוח ִּלכְ עֹוס‪.‬‬
‫אמר רק שלא יהיה ַ‬
‫אמנם הכוונה דהנה יש כעס שהותרה‪ ,‬והוא הכעס כשהוא של מצוה ולשם שמים‪,‬‬
‫אולם כעס זה שהוא לשם שמים מכיון שהוא ענין של קדושה הרי זה זקוקה להכנה‬
‫וישוב הדעת כמו כל ענין של קדושה‪.‬‬
‫יט‬ ‫פנינים‬ ‫מסכת אבות‬ ‫ילקוט‬
‫נֹוח לִּ כְ עֹוס‪ ,‬כי הנה מכיון שהכעס של מצוה זקוק לה הכנה‬
‫וזהו שאמרו וְ ַאל ְת ִּהי ַ‬
‫הרי אינו בנוח כל כך‪ ,‬אבל כעס שהוא של רשות שאינו זקוק להכנה הרי זה עולה‬
‫בנקל ובנוח‪ ,‬וזהו שרמזו שאל יכעוס בכעס של רשות העולה בקל ונוח‪ ,‬ולא הותרה‬
‫לו אלא כעס שהוא של מצוה שאינו עולה בניקל מכיון שזקוק אליה ההכנה‪ ,‬עד כאן‬
‫תוכן דבריו קדושת זקיני זללה״ה‪.‬‬
‫(דברי יואל תניינא ‪ -‬מטות ‪ -‬דף רפ"ג)‬

‫‪T‬‬
‫לה ‪.‬‬
‫סיפורי פנינים‬
‫מדריגת 'הלל' נשיא ישראל‬
‫נֹוח ִּלכְ עֹוס‪( .‬משנה י)‬
‫וְ ַאל ְת ִּהי ַ‬
‫מעשה בשני אנשים‪ ,‬שהמרו זה עם זה‪ .‬אמרו‪ ,‬כל מי שילך ויקניט להלל‪ ,‬יקח‬
‫ארבע מאות זוז‪ .‬אמר אחד‪ ,‬אני אלך ואניקטנו‪.‬‬
‫ואותו היום היה ערב שבת‪ ,‬והיה הלל חופף את ראשו‪ .‬הלך זה האיש‪ ,‬ועבר על‬
‫פתח ביתו‪ .‬אמר‪ ,‬מי כאן הלל‪ ,‬מי כאן הלל ה‪.‬‬
‫נתעטף ויצא לקראתו‪ ,‬אמר לו‪ ,‬מפני מה ראשיהם של אנשי בבל הם עגולים‪,‬‬
‫אמר לו בני‪ ,‬שאלה גדולה שאלת‪ ,‬מפני שאין להם חיות פקחות‪.‬‬
‫הלך והמתין שעה אחת‪ ,‬חזר ואמר‪ ,‬מי כאן הלל‪ ,‬מי כן הלל‪ ,‬נתעטף ויצא‬
‫לקראתו‪ .‬אמר לו‪ ,‬בני‪ ,‬מה אתה מבקש‪ ,‬אמר לו‪ ,‬שאלה יש לי לשאול‪ .‬אמר לו‪ ,‬שאל‬
‫בני שאל‪ .‬אמר לו‪ ,‬מפני מה עיניהם של אנשי תרמוד (הוא שם אומה) הם רכות‪ ,‬אמר לו‪,‬‬
‫בני שאל ה גדולה שאלת‪ ,‬מפני שהם דרים במקומות שיש שם הרבה חול‪ ,‬והרוח‬
‫נושבת ונכנס החול בתוך עיניהם‪.‬‬
‫הלך והמתין שעה אחת‪ ,‬חזר ואמר‪ ,‬מי כאן הלל‪ ,‬מי כאן הלל‪ ,‬נתעטף ויצא‬
‫לקראתו‪ ,‬אמר לו‪ ,‬בני מה אתה מבקש‪ ,‬אמר לו‪ ,‬שאלה יש לי לשאול‪ .‬אמר לו‪ ,‬שאל‬
‫בני שאל‪ ,‬אמרו לו מפני מה רגליהם של אנשי אפריקה רחבות‪ ,‬אמר לו‪ ,‬בני שאלה‬
‫גדולה שאלת‪ ,‬מפני שהם דרים בין בצעי המים והולכים יחפים ומתפשטים‬
‫רגליהם‪ ,‬לפי שהמנעל דוחק את הרגל ומעמידו על דפוס שלו‪ ,‬אבל הם הולכים‬
‫בלא מנעלים‪ ,‬לכן רגליהם רחבות‪.‬‬
‫אמר לו‪ ,‬שאלות הרבה יש לי לשאול‪ ,‬ומתירא אני שמא תכעס‪ .‬נתעטף וישב‬
‫לפניו‪ ,‬אמר לו‪ ,‬כל שאלות שיש לך לשאול‪ ,‬שאל‪.‬‬
‫אמר לו‪ ,‬אתה הוא הלל‪ ,‬שקורין אותך נשיא ישראל‪ ,‬אמר לו‪ ,‬כן הוא‪ .‬אמר לו‪ ,‬אם‬
‫אתה הוא‪ ,‬לא ירבו כמותך בישראל‪ .‬אמר לו‪ ,‬בני מפני מה‪ ,‬אמר לו‪ ,‬מפני שאבדתי‬
‫ה‬
‫כל זה עשה בזמן שיקניטנו מהר‪ ,‬שלא יהיה לו פנאי אז להשיב‪ ,‬ועל כן עבר גם כן על פתח ביתו‪ ,‬ולא‬
‫נכנס לביתו‪ ,‬כדי שיצא לקראתו‪ ,‬אולי בזה יקניטנו ביותר‪.‬‬
‫וכן מה שאמר מי כאן הלל כו'‪ ,‬כאילו לא הכיר אותו‪ ,‬והוא היה נשיא בישראל מפורסם וניכר לכל‪ ,‬שבאלו‬
‫דברים יקניטנו שמחשיבו לשפל שאינו ניכר (מהרש"א)‪.‬‬
 ‫פנינים‬ ‫מסכת אבות‬ ‫ילקוט‬ ‫כ‬
‫על ידך ארבע מאות זוז‪ .‬אמר לו‪ ,‬הוי זהיר ברוחך‪ ,‬כדאי הוא הלל שתאבד על ידו‬
‫ארבע מאות זוז‪ ,‬ועוד ארבע מאות זוז‪ ,‬והלל לא יקפיד ו‪.‬‬
‫(שבת לא‪ ,.‬מעשי הגדולים אות קיג)‬

‫‪T‬‬
‫לו‪.‬‬
‫אין 'ועתה' אלא 'תשובה'‬
‫ית ָׁתְך‪( .‬משנה י)‬
‫וְ שּוב יֹום ֶא ָׁחד ִּל ְפנֵ י ִּמ ָׁ‬
‫אתמר בבי מדרשא משמיה דרבינו הקדוש מלובלין זי"ע לפרש אמרם (בראשית רבה‬
‫פכ"א ו) אין וְ ַע ָׁתה אלא תשובה‪ ,‬כי אין לו לאדם רק אותו רגע שעומד בו‪ ,‬העבר אין‬
‫והעתיד מי יודע ז‪.‬‬
‫על כן כל ימיו יהיה בתשובה שלימה‪ ,‬ויזדכך ויטהר נפשו ונשמתו האצולה‬
‫מנועם זיו אור העליון מכל שמץ דופי‪ ,‬ויזכה לראות בנועם ה' בהיכל הברכה‪.‬‬
‫(קדושת יום טוב ‪ -‬ראה)‬
‫***‬
‫סיפורי פנינים‬
‫שמעתי ממורי זקיני [הישמח משה] זלה"ה‪ ,‬ספרו לי שרבינו הקדוש מוה"ר‬
‫יעקב יצחק זלה"ה מלובלין‪ ,‬בעודו ימי ילדותו שהיה מתפלל בכוונה גדולה ומאריך‪,‬‬
‫ופעם אחת שאלו אותו מה זאת‪ ,‬ואמר להם תדעו שקודם התפלה אני חושב‪ ,‬מה‬
‫שעבר אין‪ ,‬והעתיד עוד איננו כי לא ידע האדם את עתו‪ ,‬ואין לי רק רגע זו שאני‬
‫עומד בו‪ ,‬ועם לבבי אשיחה על כל פנים ברגע זו אהיה עבד נאמן להתפלל בכוונה‪,‬‬
‫עד כאן דבריו באותה שעה‪.‬‬
‫(רב טוב פרשת חיי שרה)‬

‫‪T‬‬

‫ו‬
‫הא דלא שאל עוד כדי להקניטו בשאלות‪ ,‬היינו כי בתלתא הוי חזקה וכיון ששאלו שאלות של קנתור‬
‫שלשה פעמים ולא נתכעס אמר אין עוד תקוה שיתכעס בכך‪ .‬וגם חבירו אשר המרה עמו יעכב על ידו‪ ,‬כי יאמר‬
‫לו די בכך ונמצאת אתה חייב לי ת' זוז‪ ,‬וכי מאה פעמים צריך לעשות אין לדבר סוף וכבר נתקיים התנאי בזה‪.‬‬
‫ועוד קרובה כניסת שבת ואין זמן לשהות עוד ורוצה מעותיו ממנו קודם כניסת שבת‪ ,‬לכך לא חזר לקנתר‬
‫בשאלות עוד פעם אחרת בכניסה אחרת‪.‬‬
‫ורק העיז פניו בפעם השלישית הזאת לדבר קשות בפרהסייא‪ ,‬וא"ל אתה הוא הלל שקורין אותך נשיא‬
‫ישראל‪ ,‬בא לקנתר בזה באומרו שקורין אותך אחרים אבל אני לא אכנה אותך בשם נשיא אלא בשם הלל כאדם‬
‫פשוט‪ ,‬וא"ל לא ירבו כמותך בישראל הפריז בבזיונו לומר בעכו"ם ירבו ורק בישראל לא ירבו כמותך‪ ,‬וגם עתה‬
‫מלבד שלא נתכעס אלא דבר עמו בלשון חיבה שא"ל בני מפני מה‪( .‬בניהו בן יהוידע שבת לא‪.).‬‬
‫ז‬
‫כא‬ ‫פנינים‬ ‫מסכת אבות‬ ‫ילקוט‬
‫לז‪.‬‬
‫סיפורי פנינים‬
‫אל יאמר לכשאפנה אשנה‪ ,‬שמא לא תפנה‬
‫ית ָׁתְך‪( .‬משנה י)‬
‫וְ שּוב יֹום ֶא ָׁחד ִּל ְפנֵ י ִּמ ָׁ‬
‫מבואר בדברי רבותינו ז"ל (פרקי דר"א פרק מג) אצל ריש לקיש כי ביום שנסתלק הוא‬
‫מעולם הזה מתו גם כן כל חבריו הראשונים הגזלנים שפירש מהם‪ .‬והנה כאשר ראו‬
‫בהכבוד והגדולה שנעשה לריש לקיש בגן עדן בעולם העליון עם הצדיקים ולהם‬
‫דחפו מדחי אל דחי‪ .‬ויצעקו בצר להם לאמר מה נשתנה הוא ממנו הלא הוא עמנו‬
‫היה‪ .‬וישיבו כי הוא פירש מהם לעסוק בתורה ומעשים טובים‪ .‬וישאלו הניחונו גם‬
‫אנחנו נשוב ונעסוק בתורה מעתה‪ .‬ואמרו להם עתה שוב אין פנאי עוד היה לכם‬
‫לחזור בתשובה בחיים חיותכם‪.‬‬
‫ית ָּתְך שתדמה בנפשך כי היום הזה הוא שהניחוך לשוב‬
‫וזהו ְושּוב יֹום ֶא ָּחד לִ ְפנֵ י ִמ ָּ‬
‫לעולם הזה עוד משמים כדי לעשות תשובה לפני מיתתך כמה יקר הוא היום הזה‬
‫שלא תוכל עוד להשיגו אחר כך כנזכר לעיל‪.‬‬
‫(תפארת שלמה)‬
‫‪T‬‬
‫משנה יב‬
‫לח‪.‬‬
‫סיפורי פנינים‬
‫תינוק שלא למד אלא ספר בראשית‬
‫תֹורה‪( .‬משנה יב)‬
‫וְ ַה ְת ֵקן ַע ְצ ָׁמְך ִּל ְלמֹוד ָׁ‬
‫מעשה בתינוק אחד שלמדו אביו ספר בראשית‪ ,‬פעם אחת עלה הקיסר לאותה‬
‫מדינה‪ ,‬ונשבה אותו התינוק וספרו עמו‪ ,‬וחבשוהו בבית האסורים וספרו עמו‬
‫והכניסו לספרו לגנזי הקיסר‪.‬‬
‫פעם אחת נטרפה דעתו של הקיסר‪ ,‬אמר להם הביאו לי ספר הזכרונות הלכו‬
‫לגנזי הקיסר‪ ,‬ומצאו הם בראשית‪ ,‬ובאו כל גדולי המלכות לקרות בו‪ ,‬ולא היו יודעין‬
‫לקרות בו‪ ,‬ואמרו לו זה הספר מן ספרי ישראל הוא‪ ,‬ויש כאן תינוק אחד מהם שהוא‬
‫חבוש בבית האסורין שלך‪.‬‬
‫מיד הלכו וקראו לאותו תינוק‪ ,‬כיון שהיה רואה את ספרו מיד חבקו ונשקו‬
‫וקראו לפני הקיסר‪ ,‬ומפרש אותו מן בראשית עד ויכלו‪.‬‬
‫כיון ששמע המלך שבחו של הקב"ה האיך ברא את עולמו‪ ,‬מיד עמד מן כסאו‬
‫ונשקו לאותו תינוק על ראשו‪ ,‬ואמר לו יודע אני שלא הרגיש הקדוש ברוך הוא את‬
‫עולמו אלא בשבילך כדי להתירך מבית האסורין‪.‬‬
 ‫פנינים‬ ‫מסכת אבות‬ ‫ילקוט‬ ‫כב‬
‫מיד נתן לו הקיסר הרבה כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות ועבדים ושפחות‬
‫ושיגרו בכבוד גדול אצל אביו‪.‬‬
‫והלא הדברים קל וחומר ומה התינוק הזה שלא למד אלא ספר בראשית בלבד‬
‫עלתה לו כך הלומד כל התורה כולה על אחת כמה וכמה‪.‬‬
‫(תנא דבי אליהו זוטא‪ ,‬פרק יז)‬

‫‪T‬‬
‫משנה יג‬
‫לט‪.‬‬
‫ג' דברים שצריכים להיזהר בתפלה‬
‫ּוב ְת ִּפ ָׁלה‪.‬‬
‫אֹומר‪ֱ ,‬הוֵ י זָׁ ִּהיר ִּב ְק ִּר ַיאת ְש ַמע ִּ‬
‫ַר ִּבי ִּש ְמעֹון ֵ‬
‫ּוכְ ֶש ַא ָׁתה ִּמ ְת ַפ ֵלל‪ַ ,‬אל ַת ַעש ְת ִּפ ָׁל ְתָך ֶק ַבע‪ֶ ,‬א ָׁלא ַר ֲח ִּמים וְ ַת ֲחנּונִּ ים ִּל ְפנֵ י‬
‫שנֶ ֱא ַמר כִּ י ַחנּון וְ ַרחּום הּוא וגו' וְ נִּ ָׁחם ַעל ָׁה ָׁר ָׁעה‪( .‬משנה יג)‬ ‫ַה ָׁמקֹום ָׁברּוְך הּוא‪ֶ ,‬‬
‫נראה לפרש על דרך שאמר ברשב"א כשעומד אדם בתפלה צריך ליזהר בג'‬
‫דברים‪.‬‬
‫א'‪ .‬שלא יחשוב שראוי אני לעשות בקשתי‪ ,‬רק לצפות לחסד עליון שיעשה עמו‬
‫חסד חנם‪ ,‬כמו שאמר משה רבינו ע"ה (דברים ג‪ ,‬כג) ָו ֶּא ְּת ַּחנַּ ן ֶּאל ה'‪ ,‬אין חינון אלא לשון‬
‫מתנת חנם‪.‬‬
‫והב'‪ .‬צריך לדעת שהבורא בברוך הוא וברוך שמו יכול בוודאי לעזור לו ולא‬
‫להסתפק חס וחלילה‪.‬‬
‫והג'‪ .‬שלא לשום בטחונו רק בו לבד ומבלעדו אין עוד עזר‪.‬‬
‫גֹומל ֲח ָס ִדים‬
‫ועל זה תקנו שלש ברכות הראשונות שבתפלה‪ .‬בברכה הראשונה ֵ‬
‫טֹובים‪ ,‬להורות שאין לאדם במעשיו הטובים‪.‬‬ ‫ִ‬
‫סּורים‪ ,‬להאמין‬ ‫ּומ ִתיר ֲא ִ‬
‫חֹולים ַּ‬
‫רֹופא ִ‬ ‫נֹופ ִלים ְּו ֵ‬
‫סֹומְך ְּ‬
‫ובברכה השניה ְּמ ַּחיֵ ה ֵמ ִתים ֵ‬
‫שהוא כל יכול‪.‬‬
‫דֹושים ְּבכָ ל יֹום יְּ ַּה ְּללּוָך ֶּס ָלה‪ ,‬קדושים‬
‫ובברכה שלישית ַּא ָתה ָקדֹוש וכו'‪ְּּ ,‬וק ִ‬
‫נקראים העולמות העליונים‪ ,‬הם יהללוך סלה‪ .‬כי הכל מודים שמבלעדו אין מלך‬
‫גואל ומושיע‪.‬‬
‫ּוב ְת ִּפ ָׁלה‪ .‬כי בקריאת שמע מבואר‬ ‫ובסגנון זה מפרש התנא ֱהוֵ י זָׁ ִּהיר ִּב ְק ִּר ַיאת ְש ַמע ִּ‬
‫שתי בחינות מאלו השלשה‪ ,‬א) ְּונָ ַּת ִתי ְּמ ַּטר ַּא ְּר ְּצכֶּ ם ְּב ִעתֹו‪( ,‬דברים יא‪ ,‬יד) שיש בידו כח‬
‫לעשות הכל‪ .‬ב) ִה ָש ְּמרּו ָלכֶּ ם וגו' ְּו ָע ַּצר ֶּאת ַּה ָש ַּמיִ ם וגו' (שם יא‪ ,‬טז‪-‬יז)‪ ,‬וכשאין אני נותן‬
‫מטר לא תוכלו להוושע על ידי אחר‪ .‬והבחינה הג' לא נרמז בקריאת שמע‪ .‬ג) ועל זה‬
‫כג‬ ‫פנינים‬ ‫מסכת אבות‬ ‫ילקוט‬
‫אמר התנא ּוכְ ֶש ַא ָׁתה ִּמ ְת ַפ ֵלל ַאל ַת ַעש ְת ִּפ ָׁל ְתָך ' ֶק ַבע'‪ ,‬שהוא מלשון קביעות וחוב‪ֶ ,‬א ָׁלא‬
‫ַר ֲח ִּמים וְ ַת ֲחנּונִּ ים ִּל ְפנֵ י ַה ָׁמקֹום‪.‬‬
‫וזהו הבחינה הג' שנאמר כִּ י ַחנּון וְ ַרחּום הּוא‪ ,‬חנון הוא מלשון מתנת חנם‪.‬‬
‫ד) וְ נִּ ָׁחם ַעל ָׁה ָׁר ָׁעה‪ ,‬כי כשהאדם עושה תשובה ומתחרט על מעשיו הרעים ומקבל‬
‫עליו שלא לעשות עוד רע רק טוב‪ ,‬הוא גורם שהקב"ה גם כן מתנחם על הרעה‪ ,‬אף‬
‫שנגזר כבר הוא מבטל אותו ועושה חסד עמו‪.‬‬
‫(עבודת ישראל)‬

‫‪T‬‬
‫מ‪.‬‬
‫סיפורי פנינים‬
‫קריאת שמע באימה וביראה‬
‫יאת ְש ַמע‪( .‬משנה יג)‬
‫אֹומר‪ֱ ,‬הוֵ י זָׁ ִּהיר ִּב ְק ִּר ַ‬
‫ַר ִּבי ִּש ְמעֹון ֵ‬
‫הרה"ק רבי ר' זושא זללה"ה בא אצל הרה"ק רבי ר' שמעלקא זללה"ה‪ ,‬וביקש‬
‫ממנו שילמוד עמו‪ ,‬השיב לו הרה"ק רבי ר' שמעלקא‪ ,‬אם אתם תלמוד עמי חכמות‬
‫הנסתרות אני אלמוד עמכם נגלות התורה‪ ,‬ואמר לו כן‪.‬‬
‫ושאל אותו רבי ר' שמעלקא‪ ,‬איזה לימוד הוא רוצה השיב לו רבי ר' זושא כדרכו‬
‫בקודש בענוותנותו‪ ,‬זוסיא הוא עם הארץ גדול‪ ,‬וצריך ללמוד משניות‪ ,‬ויפרש לו כל‬
‫תיבה בלשון אשכנז‪ ,‬והתחילו ללמוד מתחילת מסכת ברכות‪ ,‬ופירוש לו תיבה‬
‫קֹורין ֶאת ְש ַמע וכו'‪.‬‬
‫ימ ַתי "פון ווען"‪ִ ,‬‬
‫הראשונה ֵמ ֵא ָּ‬
‫והפיל עצמו רבי ר' זושא לארץ באימה ופחד גדול‪ ,‬ואמר להרה"ק רבי ר'‬
‫ימ ַתי פירושו "פון ווען"‪ ,‬דלמא פירושו‬
‫שמעלקא מנין אתם יודעים שתיבת ֵמ ֵא ָּ‬
‫"פאר פארכט" פירוש מאימת השם יתברך צריך לקרות קריאת שמע‪.‬‬
‫אז אמר לו הרה"ק רבי ר' שמעלקא‪ ,‬למדו אתם לעצמיכם כמו שאתם רוצים‪.‬‬
‫(לקוטי תורה מהרה"ק מוהר"ר יצחק אייזיק מזידטשוב זללה"ה‪,‬‬
‫בהקדמת תלמידו בעל אמרי יוסף ששמע מפיו)‬

‫‪T‬‬
‫מא‪.‬‬
‫תפלה קודם התפלה‬
‫ִּל ְפנֵ י ַה ָׁמקֹום‪( .‬משנה יג)‬ ‫ַאל ַת ַעש ְת ִּפ ָׁל ְתָך ֶק ַבע‪ֶ ,‬אלָׁ א ַר ֲח ִּמים וְ ַת ֲחנּונִּ ים‬
‫על פי מה ששמעתי אומרים משם הגאון המפורסם מוהר"ר דוב בער ממעזריטש‬
‫ּומ ְּת ַּפ ְּל ִלים תפלה‬
‫שֹוהים ָש ָעה ַּא ַּחת ִ‬
‫ז"ל על משנה (ברכות ה‪ ,‬א) ֲח ִס ִידים ָה ִראשֹונִ ים ָהיּו ִ‬
‫בפני עצמו‪ ,‬קודם תפלת אשר תקנם האבות‪.‬‬
 ‫פנינים‬ ‫מסכת אבות‬ ‫ילקוט‬ ‫כד‬
‫ומפרש מה הוא התפלה שמתפללים‪ ,‬כְ ֵדי ֶשיְ כַ ּוְ נּו ֶאת ִּל ָׁבם ַל ָׁמקֹום‪ ,‬אחר כך בעמדם‬
‫להתפלל‪ ,‬כי על הכל צריכים להתפלל ושפתים ישק‪ ,‬עד כאן שמעתי‪.‬‬
‫ולרמז יאמר כי שלשה דברים כוללים טובת עולם הזה‪ ,‬והם בני חיי ומזוני כנודע‪,‬‬
‫וזה רמז ַאל ַת ַעש ְת ִּפ ָׁל ְתָך ' ֶק ַבע' דייקא‪ ,‬ראשי תיבות ק'יום ב'נים ע'ושר‪ ,‬היינו בני חיי‬
‫ומזוני‪ ,‬אלא התפלה הקדומה תהיה שיסייע השי"ת לך שתוכל לומר‪ֶ ,‬א ָׁלא ַר ֲח ִּמים‬
‫וְ ַת ֲחנּונִּ ים ִּל ְפנֵ י ַה ָׁמקֹום‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬
‫(אור פני משה ‪ -‬פשעווארסק)‬

‫‪T‬‬
‫משנה יד‬
‫מב‪.‬‬
‫אפיקורוס פקר טפי ‪ -‬שמדקדק להביא ראיות לחזק דבריו‬
‫שיב ָׁל ַא ִּפיקֹורֹוס‪( .‬משנה יד)‬
‫וְ ַדע ַמה ֶש ָׁת ִּ‬
‫אמרו חכמינו ז"ל (סנהדרין לח‪ ):‬וְ ַדע ַמה ֶש ָׁת ִּשיב‬
‫ָׁל ַא ִּפיקֹורֹוס‪ ,‬הני מילי אפיקורס עכו"ם אבל אפיקורס‬
‫ישראל כל שכן דפקר טפי‪.‬‬
‫וחלילה לעבור על דברי חכמינו ז"ל להשיב לאפיקורס ישראל דפקר טפי‪ ,‬גם‬
‫המשוחדים בדבר עבור שרוצים להשיג תועלת מזרם העולם המשתחווים לעגל הזהב‬
‫של הציונות‪ ,‬כבוד או ממון או ממשלה וכדומה‪ ,‬המה בוודאי לא יוכלו לראות‬
‫האמת‪ ,‬כי התורה הקדושה העידה כִּ י ַהש ַֹּחד יְ ַעּוֵ ר וגו' (שמות כג‪ ,‬ח) והסומא בוודאי לא‬
‫יוכל לראות מה שלפניו‪ ,‬ומחמת נטיית לבו בשביל השוחד ימצא לעולם טענות‬
‫ומענות כמו אותן דפקרי טפי‪.‬‬
‫ולכאורה הלשון כל שכן דפקרי טפי צריך ביאור‪ ,‬דהרי בוודאי מיירי שישיב לו‬
‫תשובה מספקת‪ ,‬כמו שאמרו ז"ל ַדע ַמה ֶש ָׁת ִּשיב ָׁל ַא ִּפיקֹורֹוס‪ ,‬ואם אפילו לבו כלב‬
‫האבן ולא יקבל תשובתו‪ ,‬אבל למה יפקר טפי‪.‬‬
‫אמנם יתבאר על פי מה שכתב רש"י בסנהדרין (שם) הטעם דיפקר טפי על ידי‬
‫תשובתך‪ ,‬שהרי הכיר וכפר‪ ,‬ומתוך כך מדקדק‪ ,‬ולא תוכל להשיבו דבר המקובל לו‪,‬‬
‫עד כאן לשונו‪.‬‬
‫ויבנו דברי רש"י ז"ל מה שכתב כל שכן דפקר טפי‪ ,‬דעל שיש לו רצון להפקר‪ ,‬על‬
‫כן יחפש ויברר בדרכי החכמה והתורה‪ ,‬ולא תוכל להשיבו דבר המקובל לו‪ ,‬ואדרבה‬
‫יתחזק יותר בדעתו על ידי שמדקדק להשיב ולהביא ראיות לחזק דבריו‪.‬‬
‫(דברי יואל ‪ -‬אבות)‬

‫‪T‬‬
‫כה‬ ‫פנינים‬ ‫מסכת אבות‬ ‫ילקוט‬
‫משנה טז‬
‫מג‪.‬‬
‫מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה‬
‫נֹותנִּ ים ָׁלְך ָׁשכָׁ ר‬
‫תֹורה ַה ְר ֵבה‪ְ ,‬‬
‫ֹלא ָׁע ֶליָך ַה ְמ ָׁלאכָׁ ה ִּלגְ מֹור וגו'‪ִּ ,‬אם ָׁל ַמ ְד ָׁת ָׁ‬
‫ַה ְר ֵבה‪( .‬משנה טז)‬
‫על פי דברי הקדמונים איך אפשר לכל אחד ואחד לקיים כל התורה כולה‪,‬‬
‫והתירוץ על פי לימוד התורה על מנת לעשות‪ ,‬על דרך (מנחות קי‪ ).‬כל העוסק בתורת‬
‫עולה כו'‪ ,‬כי מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה (קידושין מ‪.).‬‬
‫וזהו ֹלא ָׁע ֶליָך ַה ְמ ָׁלאכָׁ ה ִּלגְ מֹור‪ ,‬רק להתחיל לקיים מה שבא בידך‪ ,‬ומה שלא יבא‬
‫נֹותנִּ ים ָׁלְך ָׁשכָׁ ר ַה ְר ֵבה כעל המעשה‪ ,‬עיין‬
‫תֹורה ַה ְר ֵבה‪ְ ,‬‬
‫לידך על זה אמר ִּואם ָׁל ַמ ְד ָׁת ָׁ‬
‫שם‪.‬‬
‫והנה המופת לזה היה ממשה רבינו ע"ה‪ ,‬שהוא היה מובחר היצורים‪ ,‬ונביא אשר‬
‫לא קם כמוהו‪ ,‬והרי לא קיים במעשה מצות התלויות בארץ אשר לבעבור זה בקש‬
‫ליכנס לארץ לקיים מצותיה (סוטה יד‪ ,).‬אך השיבו השי"ת (דברים ג‪ ,‬כו) ַרב ָׁלְך‪ ,‬ופירש‬
‫רש"י רב טוב הצפון לך‪ ,‬על המחשבה והקבלה בלב כאלו קיימת במעשה‪.‬‬
‫(ייטב לב ‪ -‬וזאת הברכה)‬
‫‪T‬‬
‫מד‪.‬‬
‫התורה אין לה גבול‪ ,‬לכן אי אפשר ליבטל ממנה‬
‫חֹורין ִּל ָׁב ֵטל ִּמ ֶמנָׁ ה‪( .‬משנה טז)‬
‫ֹלא ָׁע ֶליָך ַה ְמ ָׁלאכָׁ ה ִּלגְ מֹור‪ ,‬וְ ֹלא ַא ָׁתה ֶבן ִּ‬
‫ולכאורה קשה‪ ,‬וכי יש הוה אמינא לאשר שלא יגמור אותו‪ ,‬לזאת לא יעשה כלל‪,‬‬
‫הלא אם ישכור האדם פועל שכיר יום‪ ,‬אף שהוא לא יגמור‪ ,‬עם כל זה הוא צריך‬
‫לעשות את שלו‪.‬‬
‫אמנם לדעתנו הפירוש הוא‪ ,‬כי למשל כשנותן אדם לאיזה אומן כסף או זהב‬
‫לעשות ממנו כלי‪ ,‬אז הרשות ביד האומן להיות בטל איזה יום‪ ,‬כי הגם שיש לו זמן‬
‫קבוע לגמור הכלי‪ ,‬עם כל זה כיון שעליו אינו מוטל רק לגמור הכלי‪ ,‬יוכל לומר אלך‬
‫בטל ואחר כך אשתדל להיות מהיר במלאכתי לגמור על יום המוגבל‪.‬‬
‫מה שאין כן כשנותן לו דבר אשר אי אפשר שהאומן יגמור אותו‪ ,‬רק ששכרו‬
‫לעבוד אצלו איזה שבועות וכדומה‪ ,‬אז אין באפשרי שיבטל איזה יום‪.‬‬
‫כמו כן בעסק התורה‪ ,‬כיון שאין ָׁע ֶליָך ַה ְמ ָׁלאכָׁ ה ִּלגְ מֹור‪ ,‬כי ארוכה מארץ מדה‪ ,‬ואי‬
‫אפשר לגומרה אף אם יחיה אדם אלף שנים וילמוד יומם ולילה‪ ,‬מעט הוא נגד דבר‬
‫שהוא אין סוף ובלתי תכלית‪ .‬לזאת אי אפשר להבטל ממנו אף רגע אחת‪ ,‬כי שכר‬
‫אותך על משך שבעים שנה לעבוד ולא לגמרה‪.‬‬
 ‫פנינים‬ ‫מסכת אבות‬ ‫ילקוט‬ ‫כו‬
‫וכמו שאמר הרב הצדיק רבי מיכלע (מזלאטשיב) זי"ע אשר בלמדו בתורה לא‬
‫יסתכל על מה שכבר למד‪ ,‬רק יסתכל מה שיש לו עוד ללמוד‪.‬‬
‫***‬
‫וכמו שביארנו במקום אחר (בלקוטי ש"ס אות ג) בהא דאמר ר' יוסי (שבת קיח‪ ):‬מעולם‬
‫לא אמרתי דבר וחזרתי לאחורי‪ ,‬היינו‪ ,‬שלא למדתי תורה והסתכלתי לאחורי לראות‬
‫כמה דפין שכבר למדתי‪ ,‬רק הסתכלתי לפני לראות מה שיש לי עוד ללמוד‪.‬‬
‫(אמרי נועם ‪ -‬כי תבא ‪ -‬אות ט"ו)‬
‫‪T‬‬
‫מה‪.‬‬
‫ה'תענוג' בעשיית המצוה נותן השי"ת ב'מתנה'‬
‫שכָׁ ר ַה ְר ֵבה‪( .‬משנה טז)‬
‫נֹותנִּ ים ָׁלְך ָׁ‬
‫תֹורה ַה ְר ֵבה‪ְ ,‬‬
‫ִּאם ָׁל ַמ ְד ָׁת ָׁ‬
‫נֹותנִּ ים ָׁלְך ָׁשכָׁ ר ַה ְר ֵבה‪ ,‬שהשכר הניתן לך הוא לך במתנה‪ ,‬כי מי יש שכר יותר‬
‫ְ‬
‫ממה שזוכה לעמוד לפניו יתברך וללמוד תורתו הקדושה‪ ,‬הלא בעינינו אנו רואים‬
‫כמה שרים גדולים מבזבזין ממון הרבה להיות להם איזה שירות לשרת את פני‬
‫המלך‪ ,‬כגון להלביש אותו או שאר דברים‪.‬‬
‫אלא השכר הנותן לך‪ ,‬נותן לך במתנה חוץ התענוג הזה שזכית להתענג בו‪.‬‬
‫(עבודת ישראל)‬
‫‪T‬‬
‫מו‪.‬‬
‫למה 'שכר מצות' נגנז לעולם הבא‬
‫יקים ֶל ָׁע ִּתיד ָׁלבֹוא‪( .‬משנה טז)‬
‫וְ ַדע ַמ ַתן ְשכָׁ ָׁרן ֶשל ַצ ִּד ִּ‬
‫פירוש אף שבעולם הזה לא ישולם לצדיק שום שכר‪ ,‬דע שכולו שמור לעולם‬
‫הבא‪.‬‬
‫כי כשהבורא יודע שלא יזיק להצדיק שבשביל כך לא ירום לבו‪ ,‬בוודאי הוא נותן‬
‫לו פירות בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא‪.‬‬
‫ולזה הצדיק רואה הבורא שהטוב יזיק לו בעולם הזה‪ ,‬גונז השכר לעולם הבא‪.‬‬
‫(עבודת ישראל)‬
‫‪T‬‬

‫הוצאת‬

‫לשם ולזכרון‬
‫הרה"ח מו"ה שלום ב"ר ישכר ז"ל‬
‫מרת הענא ב"ר יחזקאל שרגא ע"ה‬
‫שנת ה'תשע"ט לפ"ג‬
 ‫ילקוט פנינים‬ ‫בס"ד‬

‫מספרי הקדושים לפרשת השבוע‬

‫הגה"ק הדברי חיים זי"ע‬

‫מחבר ספה"ק דברי חיים על התורה ומועדים ושו"ת ועוד‬

‫הגה"ק רבי חיים בן הגה"ק רבי ארי' לייבוש זי"ע האלבערשטאם‬

‫יומא דהילולא כ"ה ניסן שנת תרל"ו לפ"ק‬
‫מדריגותיו‪ :‬מרן הק' הדברי חיים זי”ע עשה את הפרוכת במעשיו הטובים • צדיקים הקודמים‬
‫כשנגזרה גזירה בשמים גילו להם שיתפללו • ברכה בנרות שבת קודש‪ - .‬עבודתו‪ :‬עבודה שבלב •‬
‫קבלת עול מלכות שמים • על דעת הצדיקים • ליתן להעני גם שכר המצוה‪ - .‬אמרותיו‪ :‬כי אין‬
‫מחסור ליראי ה' • ואני אבטך בך • פרנסה רוחני וגשמי • הזהרו מן הצבועים‪ - .‬הליכות קודש‪:‬‬
‫דרך הלימוד • ספר אור החיים הקדוש • ספה"ק בני יששכר • הסתכלות במראה על מקום התפילין‬
‫הוא מנהג בורות • ביאור דעת מרן הדברי חיים זי”ע באיסור המאשין מצות‪ - .‬סיפורי קודש‪ :‬עם‬
‫הגאון בעל שואל ומשיב • צדקה במסירת נפש‪ -.‬הסתלקותו‪ :‬סיפור נורא • ללמד בני יהודה קשת‪.‬‬

‫מדריגותיו‬
‫א‪.‬‬
‫מרן הק' הדברי חיים זי”ע עשה את הפרוכת במעשיו הטובים‬
‫ופעם אחת אמר מרן הקדוש מצאנז בעל דברי חיים זלה”ה בשלחנו הטהור‪ ,‬שהבית‬
‫המקדש של מעלה נגמר אלא שחסר עדיין הפרוכת‪ ,‬וענה הרה”ק רבי יהושע‬
‫מטאמאשוב זלה”ה שאנחנו מאמינים באמונה שלימה שרבינו הקדוש יוכל לעשות‬
‫הפרוכת‪ ,‬ולא השיב לו הדברי חיים זלה”ה דבר‪ ,‬אלא פעם אחרת כשישב אל השלחן‬
‫התחיל לומר ”מהיכן אתם יודעים שלא עשיתי את הפרוכת‪ ,‬אלא שרשע גדול במעשיו‬
‫קרע אותו”‪.‬‬
‫)ויואל משה‪ ,‬הקדמה)‬

‫‪T‬‬
‫ב‪.‬‬
‫צדיקים הקודמים כשנגזרה גזירה בשמים גילו להם שיתפללו‬
‫כידוע העובדא מהרה״ק רבי אליעזר מדזשיקוו זלה״ה‪ ,‬שפעם אחת רעשה הארץ‬
‫לקול השמועה כי באה שהעידו חוזי הכוכבים כי בעוד זמן קצר יתקרבו שני כוכבים‬
‫זה לזה וכאשר יפגשו זה בזה יחרב העולם ויהפך לתוהו ובוהו רח״ל‪.‬‬
 ‫פנינים‬ ‫הדברי חיים‬ ‫ילקוט‬ ‫ב‬
‫ויהי כאשר הגיעה השמועה אל הרה״ק מדזשיקוו ערך מכתב למחותנו מרן‬
‫הקדוש בעל דברי חיים מצאנז זי״ע להודיעו על דרך השמועה המבהילה אשר‬
‫לקולה נמס כל לב ורפו ידים וכל העולם זקוק לרחמי שמים‪.‬‬
‫והשיב לו מרן הדברי חיים זי״ע‪ ,‬הלא מקרא מלא דבר הכתוב )עמוס ג‪ ,‬ז( כִ י ֹלא‬
‫יאים‪ .‬ואלמלי היה עתיד ח״ו‬ ‫יַ ֲע ֶשה ה’ אלקים ָד ָבר כִ י ִאם ָג ָלה סֹודֹו ֶאל ֲע ָב ָדיו ַהנ ִב ִ‬
‫להתרחש כזאת היו מגלין לי מן השמים‪ ,‬ומכיון שלא הודיעו לי מזה נכון לבי ובטוח‬
‫שלא יהיה הדבר ולא יקום‪ ,‬וכן הוה‪.‬‬
‫אתה הראת לדעת כי מלפנים בישראל בדורות הקודמים היו בעולם צדיקים‬
‫קדושי עליון אשר כל רז לא אניס להו‪ ,‬וכאשר נגזרה איזה גזירה בשמים קדמו‬
‫לגלות אזנם ולהודיעם כדי שיתפללו ויבטלו את הגזירה‪.‬‬
‫ובעונותינו הרבים בזמנינו אלה ניטלה גם רוח הקודש מישראל‪ ,‬ואין עוד בעולם‬
‫צדיקי אמת בעלי רוח הקודש שיגלה להם הקב״ה את אשר גוזרים למעלה‪,‬‬
‫וההסתרה גדולה ומרה עד מאוד ונסתם כל חזון ואין אתנו יודע עד מה‪ ,‬ולעת כזאת‬
‫שאין מי שיגלה לו השי״ת את סודו נשאר הסוד כמוס אצל הבור כל עולמים א‪.‬‬
‫(הושענא רבה שנת תשי"ב‪ ,‬דברי יואל דף תק”ה(‬

‫‪T‬‬
‫ג‪.‬‬
‫ברכה בנרות שבת קודש‬
‫הרה"ח ר' אברהם ווערצבערגער ע"ה שו"ב ממקורבי רבינו זי"ע סיפר פעם‬
‫לרבינו ז"ל מה ששמע מהרה"ק מנאסויד זצ"ל‪ ,‬שסיפר בשם הרה"ק רבי ברוך‬
‫מגארליץ זצ"ל‪ ,‬עובדא ממרן הדברי חיים זלה"ה‪.‬‬
‫שפעם אחת בליל שבת קודש בעריכת שולחנו הטהור בעת שזימר 'אזמר בשבחין'‬
‫נפל מרן הדברי חיים זלה"ה בדביקות גדול שארכה כמה שעות ועדיין לא קידש על‬

‫א‬
‫הֹושענא ְל ַמ ַען סֹודְך (הושענא רבה‪ ,‬הקפה א')‪ ,‬דלפי שהסוד‬ ‫ובזה פירוש רבינו (שם) ולכן מבקשים ַ‬
‫כמוס עמך ואין מי שיודע מה צפון וטמון בסודך‪ ,‬לכן הושענא שתהיה החתימה לטובה ותחדש עלינו‬
‫שנת אורה‪.‬‬
‫ובתוספת מרובה נעתיק מספר פי צדיק (מאמר ג' אות ב') מהרה"צ מוה"ר שלום יחזקאל שרגא רובין‬
‫ז"ל אבד"ק ציעשינוב ‪ ,‬ששמע מכ"ק מרן אדמו"ר הגה"ק מסאטמאר זצלה"ה עובדא זו‪ ,‬בימי הרה"ק‬
‫רבי אליעזר מדזיקוב זי"ע‪ ,‬ארץ רעשה וגם פחדה‪ ,‬משמועה כי בא על ידי חוזי הכוכבים והתוכנים‪,‬‬
‫שכוכב אחד מתקרב אל הארץ ויחרב כל העולם ויתהפך לתוהו ר"ל‪.‬‬
‫ויהי כשמוע הרה"ק מזאת‪ ,‬בהאי פחדא הוי יתיב‪ ,‬וכתב מכתב למחותנו מרן הקדוש בעל דברי‬
‫חיים מצאנז זי"ע‪ ,‬לגלות אזנו ולהודיעו מכל זאת כי הסכנה מרובה והעולם זקוק לרחמי שמים‪.‬‬
‫והשיב לו הדברי חיים (מרן ז"ל מסאטמאר ראה בעצמו המכתב) ראשית כל הלא הבורא כל‬
‫עולמים משנה עתים ומחליף את הזמנים ויכול להיות שהמה רואים עכשיו שמתקרב לארץ אבל‬
‫בהמשך הזמן ישתנה מהלכו‪ ,‬והשנית הלא מקרא מלא הוא (עמוס ג‪ ,‬ז) כִ י ֹלא יַ ֲע ֶשה ה’ אלקים ָד ָבר כִ י‬
‫ִאם גָ לָ ה סֹודֹו ֶאל ֲע ָב ָדיו ַהנ ִב ִיאים וגו'‪ ,‬ואם היה הדבר כן‪ ,‬כבר היה מגלין לו מן השמים‪ ,‬וכיון שאין‬
‫יודע מזה‪ ,‬נכון לבו יהא בטוח שלא יהיה הדבר‪ ,‬וכך הוה‪.‬‬
‫ג‬ ‫פנינים‬ ‫הדברי חיים‬ ‫ילקוט‬
‫היין‪ ,‬כשנתעורר מדביקותו ראה מרן ז"ל שהנרות הולכות ונכבות ועוד מעט לא‬
‫יאירו הנרות‪ ,‬ופתח מרן ז"ל וסיפר מעשה מהרבי ר' אלימלך מליזענסק זי"ע שפעם‬
‫היה בדביקות גדול והנרות כמעט שנכבו‪.‬‬
‫ואמר הרבי ר' אלימלך שמבקש שהנרות לא יכבו וימתינו עד אחר ברכת המזון‪,‬‬
‫וכשסיפר מרן הדברי חיים ז"ל נענה ואמר‪ :‬שאנו אין בכחינו לבקש ואין אנו רוצים‬
‫לבקש שהנרות ימתינו עד אחר ברכת המזון‪ ,‬ובלשון קדשו "אונז קאן מיר נישט‪ ,‬און‬
‫אונז וויל מיר נישט"‪.‬‬
‫ואחר כמה רגעים סיפר עוד הפעם המעשה הנ"ל מרבי ר' אלימלך‪ ,‬ואחר כך‬
‫נענה ואמר‪ :‬אנו יש בכחינו לבקש אבל אין אנו רוצים לבקש‪ ,‬ובלשון קדשו "אונז קאן‬
‫מיר אויך‪ ,‬אבער אונז וויל מיר נישט"‪.‬‬
‫ושוב אחר כך סיפר פעם שלישית המעשה הנ"ל מרבי ר' אלימלך‪ ,‬ואחר כך‬
‫אמר‪ :‬אנו יש בכחינו לבקש ואמנם כן אנו מבקשים שהנרות ימתינו עד אחר ברכת‬
‫המזון‪ ,‬ובלשון קדשו "אונז קאן מיר אויך און אונז בעט מיר אויך"‪ .‬ואכן נתארכו אורם‬
‫של הנרות ולא נכבו רק אחר ברכת המזון‪ ,‬עד כאן הסיפור‪.‬‬
‫וכשגמר לספר נענה רבינו זי"ע ואמר בהתלהבות נורא‪ :‬שמרן הרה"ק הדברי‬
‫חיים היה רשאי לבקש ואכן היה בכוחו לבקש‪ ,‬ובלשון קדשו‪" :‬ער האט געמעגט און‬
‫ער האט טאקע געקאנט ב‪.‬‬
‫)מושיען של ישראל ח"ב(‬

‫‪T‬‬

‫עבודתו‬
‫ד‪.‬‬
‫עבודה שבלב‬
‫מרגלא בפומא דאבא מארי הקדושת יום טוב זלה"ה‪ ,‬לומר בשם מרן הקדוש‬
‫ּובל ָבבָך‬
‫הדברי חיים זצוק"ל‪ ,‬על הכתוב (דברים ל יד) כִ י ָקרֹוב ֵא ֶליָך ַה ָד ָבר מאֹד ב ִפיָך ִ‬
‫ַל ֲעׂשתֹו‪ ,‬אמנם ש ָקרֹוב ֵא ֶליָך ַה ָד ָבר מאֹד ְב ִפיָך‪ ,‬היינו לומר בפה בלבד הוא דבר קל‬
‫מאוד‪.‬‬
‫ּובלְ ב ְבָך ַל ֲעׂשתֹו‪ ,‬לקיימו בפועל זהו כבר מהדברים הקשים‪ ,‬פירוש שיהיה‬ ‫אבל ִ‬
‫הדבר מקושר גם בלב זה אינו בניקל כל כך‪ ,‬והוא מעבודת הקשות שבמקדש‪ ,‬וזהו‬

‫ב‬
‫מפי אחד מאנ"ש שליט"א שנוכח שמה‪.‬‬
 ‫פנינים‬ ‫הדברי חיים‬ ‫ילקוט‬ ‫ד‬
‫שאמר ַל ֲעׂשתֹו‪ ,‬שצריך לעבוד על זה עשיה מרובה בהתאמצות יתירה שתהיה‬
‫העבודה מקושר גם בלב להיות עבודה תמה ונקיה בלי שום סיג ופגם‪.‬‬
‫(דברי יואל מהדורא תניינא‪ ,‬האזינו רמב)‬

‫‪T‬‬
‫ה‪.‬‬
‫קבלת עול מלכות שמים‬
‫במתניתין דמסכת ברכות (יג‪ ).‬איתא אמר רבי יהושע בן קרחה למה קדמה פרשת‬
‫'ש ַמע' ל'וְ היה ִאם שמ ַֹע' כדי שיקבל עליו עול מלכות שמים תחלה‪ ,‬ואחר כך מקבל‬
‫ְ‬
‫עליו עול מצות‪ .‬מבואר מזה דקבלת עול מלכות שמים צריך שיקדים לכל המצות‪.‬‬
‫ולכן ידוע מנהגו של הרה"ק מרן בעל דברי חיים זלה"ה‪ ,‬שכשהיה עומד ממטתו‬
‫היה קורא קריאת שמע‪ ,‬אפילו כשהיה עוד לילה‪ ,‬ואף על פי שלא היה זמנה לצאת‬
‫ידי חובה‪ ,‬אבל קרא על שם קבלת עול מלכות שמים‪.‬‬
‫(דברי יואל שמות דף סב)‬

‫‪T‬‬
‫ו‪.‬‬
‫על דעת הצדיקים‬
‫הרה"ק הדברי חיים זצ"ל היה אומר כמה פעמים בעת קריאת שמע שעל המטה‪,‬‬
‫על דעת רבי שמעון בן יוחאי ועל דעת רבי יצחק לוריא ועל דעת רבינו משה בן‬
‫מיימון‪ ,‬ולפעמים היה אומר גם על דעת הטורי זהב ג‪.‬‬
‫(דברי יואל פרה דף סג)‬

‫‪T‬‬
‫ז‪.‬‬
‫ליתן להעני גם שכר המצוה‬
‫ומרן הקדוש הדברי חיים זצלה"ה אמר פירוש הכתוב (דברים טו י) נתֹון ִת ֵּתן לֹו וְ ֹלא‬
‫ּובכֹל ִמ ְש ַלח י ֶּדָך‪,‬‬
‫ֹלהיָך ְבכל ַמ ֲע ֶּׂשָך ְ‬
‫יֵּ ַרע ְלב ְבָך ְב ִת ְתָך לֹו כִ י ִבגְ ַלל ַהדבר ַהזֶּ ה יְ ב ֶּרכְ ָך ה' ֱא ֶּ‬

‫ג‬
‫ובדברי יואל (שם) כתב‪ ,‬שלכאורה אם עושים המצוה על כוונת המצוות יתברך שמו למה נצרך‬
‫עוד שיכוונו לעשות המצוה על הכוונה של הצדיקים‪.‬‬
‫אמנם יובן דהנה כיון שהעולם הזה הוא עולם השפל ועולם הנסיון‪ ,‬ולכן היגיעה שמתייגעים‬
‫בעולם הזה‪ ,‬שאדם שהוא בשר ודם הנמצא בתוך עולם הנסיון מקיים מצוה במסירות נפש ובכוונות‬
‫אמיתיות‪ ,‬שכן היה בחינת קיום המצות אצל הצדיקים האמיתיים‪ ,‬הרי יש חשיבות יתירה לבחינת‬
‫המצות האלו מצד בחינת תלאות הנסיונות שיש בעולם השפל הזה‪ ,‬ועל כן אמרו לכוון על כוונת‬
‫הצדיקים לפי מה שכוונו בעשיית המצוה בזה העולם‪.‬‬
‫ומעתה שניהם יחד אמת שעל כוונת המצוה יתברך שמו יש בה חשיבות וגדלות יותר מצד בחינה‬
‫אחת‪ ,‬ועל כוונת הצדיקים יש בה חשיבות וגדלות יותר מצד בחינה אחרת‪.‬‬
‫ה‬ ‫פנינים‬ ‫הדברי חיים‬ ‫ילקוט‬
‫דהנה הנותן צדקה הרי רצונו וחפצו לקיים המצוה בשלימות שיתן להעני די מחסורו‬
‫אשר יחסר לו‪ ,‬אולם וכי כמה יש בכוחו של האדם ליתן‪ ,‬וכמה שנתן עדיין מעט הוא‬
‫נגד צרכו של העני‪ ,‬ועל זה כואב לבו של הנותן שלא נתן לו די הצורך והיה רוצה‬
‫ליתן לו יותר‪.‬‬
‫ואמר מרן הקדוש הדברי חיים זצלה"ה שיש עצה על זה ‪ -‬ואצלו היה זה עצה‬
‫טובה ‪ -‬ליתן להעני גם את המצוה עצמה ומשכורתה‪ ,‬ואז כבר נתן לו מתנה מרובה‬
‫שהרי אין קץ לשכרה של המצוה‪.‬‬
‫וזה שאמר הכתוב "נתֹון" ִת ֵּתן לֹו‪ ,‬רצונו לומר שתתן לו גם את הנתֹון שהיא מצות‬
‫הנתינה עצמה‪ ,‬ממילא יהיה וְ ֹלא יֵּ ַרע ְלב ְבָך ְב ִת ְתָך לֹו‪ ,‬שלא יכאב לבך על שלא נתת לו‬
‫ֹלהיָך וגו'‪ ,‬ואם כן כבר נתת לו ברכה מרובה‪,‬‬ ‫יותר‪ ,‬כִ י ִבגְ ַלל ַהדבר ַהזֶּ ה יְ ב ֶּרכְ ָך ה' ֱא ֶּ‬
‫דהיינו שכר המצוה שמגיע לך על הנתינה ובזה כבר נתת לו הרבה מאד‪ ,‬עד כאן‬
‫דבריו הקדושים‪.‬‬
‫)חידושי תורה לדינערס‪ ,‬וישב שנת תשכ"ג(‬

‫‪T‬‬

‫אמרותיו‬
‫ח‪.‬‬
‫כי אין מחסור ליראי ה'‬
‫שמעתי פעם אחד מאבא מארי הקדושת יום טוב זלה"ה שאמר בשם הדברי חיים‬
‫זי"ע‪ ,‬שפירוש הפסוקים (תהלים לד י‪-‬יא) יְ ראּו ֶּאת ה' ְקדֹשיו ‪ -‬כִ י ֵּאין ַמ ְחסֹור ִל ֵּיראיו‪,‬‬
‫היינו שאין זה מוכרח שהמחסור צריך להיות דוקא ליראיו‪ ,‬והראיה שיש כְ ִפ ִירים‬
‫אשר רשּו וְ ר ֵּעבּו‪ ,‬ויש ד ְֹר ֵּשי ה' שֹלא יַ ְח ְסרּו כל טֹוב‪ ,‬על כן אין זה כלל שהמחסור צריך‬
‫להיות ליראיו‪.‬‬
‫(חידושי תורה לדינערס‪ ,‬ויגש שנת תשי"ט)‬

‫‪T‬‬
‫ט‪.‬‬
‫ואני אבטך בך‬
‫סיפר רבינו ז"ל שפעם אחד‪ ,‬שאל אחד את מרן הדברי חיים זצ"ל במה להתפרנס‪,‬‬
‫להיות סוחר או מלמד או לבטוח בד'‪" ,‬צו ער זאל זיין א מלמד אדער א סוחר אדער‬
‫סתם זיך פארלאזן אויפ'ן אייבירשטן"‪.‬‬
 ‫פנינים‬ ‫הדברי חיים‬ ‫ילקוט‬ ‫ו‬
‫ד‬
‫) "וכי מלמד או סוחר‬ ‫(כך היה קורא למי שרצה לנזוף בו‬ ‫השיב לו הדברי חיים‪ :‬גאלגאן‬
‫אין צריך לבטוח בד'" עד כאן לשון קדשו ה‪.‬‬
‫)מושיען של ישראל ח"ב(‬

‫‪T‬‬
‫י‪.‬‬
‫פרנסה רוחני וגשמי‬
‫שמעתי מאבא מארי הקדושת יום טוב זלה"ה שפעם אחד כשהיה אצל מרן הדברי‬
‫חיים זלה"ה‪ ,‬נתן לו פיתקא ולא כתב בה כלום יותר מן השמות‪ ,‬נענה מרן הדברי‬
‫חיים זלה"ה ואמר‪ ,‬למה לא כתבת 'פרנסה'‪ ,‬שפירושו גם רוחניות לא רק גשמיות עד‬
‫כאן דבריו הקדושים ו‪.‬‬
‫)חידושי תורה לדינערס‪ ,‬וישב תשכ"ו(‬

‫‪T‬‬
‫יא‪.‬‬
‫הזהרו מן הצבועים‬
‫ידוע מה שאמר מרן הדברי חיים זלה"ה שדתן ואבירם לא היו מגולחים (שער זקנם)‬
‫אלא היו "יודן מיט ווייסע בעקיטשעס"‪ ,‬דדעת לנבון ניקל כי על ידי גלוחים לא היא‬
‫באפשר שיתעו דור דעה כזה‪.‬‬
‫)חידושי תורה לדינערס‪ ,‬אסיפת התאחדות הרבנים‪ ,‬בא תשי"ט(‬

‫‪T‬‬
‫הליכות קודש‬
‫יב‪.‬‬
‫דרך הלימוד‬
‫על דבר פלפלו בפשטי התורה וכו' הלא זה חיינו לעסוק כל היום בגופי תורה‪,‬‬
‫והלכות‪ ,‬ופלפול‪ ,‬ולהשיב לשואלי דבר‪ ,‬ואין אנו עוסקים בחכמת הקבלה מתורה‬

‫ד‬
‫ומתאמרא משמיה דחסידי צאנז‪ ,‬שהוא על שם הפסוק (שיר השירים ד יב) המדבר בשבחן של‬
‫ישראל‪' ,‬גַ ן' נָ עּול ֲאח ִֹתי כַ לָ ה 'גַ ל' נָ עּול ַמעיָ ן ָחתּום‪.‬‬
‫ה‬
‫מספר ארז בלבנון להרב מפריימאן ז"ל שכן סיפר לו רבינו בליל ששי פ' משפטים תשכ"ח‪.‬‬
‫ו‬
‫עיין בנוסח 'סדר הכתובה' שבין ישראל לאביהם שבשמים שיסד הרה"ק רבי ישראל נאגארה‬
‫זצ"ל‪ ,‬מגורי האריז"ל (מחבר זמר יה רבון עלם‪ ,‬מזמירות לליל שבת קודש)‪ ,‬ואיזון ואפרנס יתיכי ליכין הן‬
‫מזוני רוחני והן מזונות גשמי וכו'‪.‬‬
‫ז‬ ‫פנינים‬ ‫הדברי חיים‬ ‫ילקוט‬
‫הקדושה רק בשעה שבני אדם על מטתם‪ ,‬ואנחנו מנדדים שינה‪ ,‬אבל עיקר עסקינו‬
‫בש"ס ופוסקים‪.‬‬
‫חסידים וכו' שעוסקים בתורה יומם ולילה‪ ,‬בגופי ופשטי הלכות בש"ס‪ ,‬ושולחן‬
‫ערוך‪ ,‬וספרי מוסר‪.‬‬
‫האמת שאין מנהג במדינות פולין לפלפל ולחדש חידושים‪ ,‬זולת גדול הדור‪ ,‬או‬
‫צורבא מרבנן הראוי להיות גדול‪ ,‬ויתר הלומדים עוסקים בתורה ש"ס ופוסקים‪ ,‬להבין‬
‫היטב‪ ,‬ומייגעים על חידושי "מהרש"א" ז"ל או "מגן אברהם" להבין כראוי ז‪ ,‬ולא עלתה‬
‫על לבם לחדש‪ ,‬כי יודעים ומכירים ערך עצמם שאין בכחם לחדש דבר אמת ונכון‪,‬‬
‫לא כן במדינות אחרות מפלפלים בהבלים וכל מי שיודע רק מימרא בש"ס תיכף‬
‫אומר חידושים‪.‬‬
‫במדינתינו וכו' יושבים חבורות בבית המדרש ועוסקים בתורה בגפ"ת [בגמרא‬
‫פירוש תוספות] וכו'‪ ,‬כי לחסידים חביבים פשטי התורה עד למאוד‪ ,‬בפרט מי שזכהו ה'‬
‫בחכמת האמת יודע מעלות פשטי התורה‪ ,‬ושכל דברי הש"ס בנוי על סודות התורה‬
‫כידוע ליודעי ח"ן [חכמת נסתר]‪.‬‬
‫(שו"ת דברי חיים ח"ב יו"ד סימן מז)‬

‫‪T‬‬
‫יג‪.‬‬
‫ספר אור החיים הקדוש‬
‫שאלה‪ .‬מלמד אחד פגע בכבוד האור החיים ז"ל ואמר שלא עשה ספרו ברוח‬
‫הקודש‪.‬‬
‫תשובה‪ .‬קבלתי מכתבכם‪ ,‬והנה לא ידעתי מה ספק לכם שרוח הקודש שורה גם‬
‫עתה על הראוי לו אף על פי שבטלה הנבואה מן הנביאים‪ ,‬הלא בפירוש איתא בבבא‬
‫בתרא פרק קמא (יב‪ ).‬וז"ל הש"ס אמר ר' אבדימי דמן חיפה‪ ,‬מיום שחרב בית המקדש‬
‫וכו' אף על פי שניטלה נבואה מן הנביאים‪ ,‬מן החכמים לא ניטלה וכו'‪ .‬הרי דגם אחר‬
‫החורבן רוח נבואה שורה על הראוים לכך היינו רוח הקודש דחכמה וכו'‪.‬‬
‫אבל האמת עד לדרכו שגם בזמנינו יש לחכמי האמת שאינם נוטים אחרי החומר‬
‫יש להם רוח הקודש וכמבואר במורה (בח"ב פרק לו) וברמב"ן ז"ל (ב"ב שם) בהדיא‪.‬‬
‫ולכן בעל אור החיים נשבג"מ [נשמתו בגנזי מרומים] בודאי חיבר ספרו ברוח הקודש‪.‬‬
‫אך לא הוא לבדו‪ ,‬רק כל מחבר אפילו בדורינו אם הוא ראוי לכך חיבור ספרו ברוח‬
‫הקודש היינו שהסכים בחכמתו לאמתו של תורה וכו'‪.‬‬

‫ז‬
‫ובספה"ק דברי חיים (פרשת בחקותי) כתב‪ ,‬וזה לשון קדשו‪ :‬דידוע מי שעוסק בתורה בחכמה‬
‫ופלפול אין הלימוד אצלו עמל כלל‪ ,‬אדרבה לתענוג יחשב לו חידושי דאורייתא‪ ,‬ומה שלומד מי‬
‫שאינו מבין הרבה רק פשטות הדברים‪ ,‬אצלו הוא הלימוד לעמל‪ ,‬כי אינו מתענג מהתורה‪ ,‬כי לא זוכה‬
‫יה (ישעיה סו‪ ,‬יא) ונקרא אצלו עמל‪ .‬עד כאן לשון קדשו‪.‬‬
‫לו להתענג ִמשֹד ַתנ ֻח ֶמ ָ‬
 ‫פנינים‬ ‫הדברי חיים‬ ‫ילקוט‬ ‫ח‬
‫ולכן המלמד המכחיש רוח קדשו של אור החיים‪ ,‬הוא אפיקורס‪ ,‬שאינו מאמין‬
‫בגדולי הדור שהעידו עליו שהיה ראוי לרוח הקודש ח‪ ,‬והמלמד הזה כפר בעיקר רוח‬
‫הקודש‪ ,‬וליעג על דברי הש"ס בבא בתרא הנ"ל‪ ,‬ויפה עשיתם שלא עזבתם את בניכם‬
‫בידו ויישר כוחכם בזה‪.‬‬
‫)שו"ת דברי חיים ח"ב יו"ד סימן קה(‬

‫‪T‬‬
‫יד‪.‬‬
‫ספה"ק בני יששכר‬
‫סיפר הרה"ק רבי נפתלי הירצקא מראצפערט ז"ל‪ ,‬שבהיותו פעם אחד בצאנז עם‬
‫ידיד נפשו הרב הקדוש מו"ה רבי שמואל פרענקיל ז"ל מדאראג‪ ,‬חתרו חתירה יחדיו‬
‫והחבאו בחדר אשר בו מלאך אלקים הרה"ק מצאנז זי"ע נכנס לפני תקיעת שופר‬
‫להכין עצמו להתקיעות‪ ,‬וראו שהטה על צדו על הספסל ובידו ספר אחד אשר בו‬
‫הציץ כל עת היותו שם‪.‬‬
‫ואחרי שהצדיק יצא מהחדר הביטו וראו שהיה זה הספר 'בני יששכר' המה ראו כן‬
‫תמהו‪ ,‬אבל כמובן לא הזכירו מזה לשום איש מפחד שלא יתפרסם הדבר שהביטו‬
‫אחרי רבם‪ ,‬אכן בשלחן כאשר דחקו עצמם אצל חלוקת השיריים‪ ,‬שמעו שהקדוש‬
‫אומר כמדבר לעצמו‪' ,‬החסידים של היום מביטים אחרי רבם באיזה ספר מתבונן קודם‬
‫עבודת ד'‪ ,‬מה להם לחקור בזה‪ ,‬מובן שבעת כזאת אין מעיינים רק בספר כזה שמחברו‬
‫היה בעל רוח הקודש ודבריו נאמרו ברוח הקודש' ט‪.‬‬
‫)ספר זכרון נפתלי(‬

‫‪T‬‬
‫טו‪.‬‬
‫הסתכלות במראה על מקום התפילין הוא מנהג בורות‬
‫בדבר הפליאה הגדולה שהעמידו הרבנים היושבים על מדין בעיה”ק ירושלים על‬
‫פסקו של מרן ז”ל בדברי חיים ח”ב סימן ו’‪ ,‬שכתב וז”ל‪” :‬שלראות במראה שהתפילין‬
‫יהיו באמצע הוא דברי בורות‪ ,‬כי אפילו אם אינם מכוונים ממש כשר‪ ,‬דידוע )סנהדרין‬
‫צה‪ (:‬שיש מקום בראש להניח שני תפילין ואפילו ברוחב [הראש] וכן משמעות‬

‫ח‬
‫ובספר נתיב מצותיך (פרק א' אות ט') להרה"ק רבי יצחק אייזיק מקאמארנא זי"ע‪ ,‬כתב וזלש"ק‪:‬‬
‫ורבינו הקדוש 'אור החיים' אמר עליו מרן הבעל שם טוב שנשמתו מרוח דוד של אצילות‪ ,‬ובכל לילה‬
‫שמע תורה מפי הקב"ה‪ ,‬ורוב קדושתו אי אפשר לכתוב‪ ,‬והיה מיורדי המרכבה‪ ,‬וגילוי נשמות ומדריגות‬
‫רוח הקודש באמת‪ ,‬ומרן [הבעל שם טוב] הקדוש היה נפש דוד דאצילות‪ ,‬והיה רוצה שיתקשרו ביחד נפש‬
‫רוח‪ ,‬ויתגלה הנשמה וחיה דאצילות‪ ,‬ויהיה הגאולה האמיתית‪ .‬עכ"ל‪ ,‬עיי"ש באריכות‪.‬‬
‫ט‬
‫בשו"ת דברי חיים (ח"ב יו"ד סימן קה) כתב וזלש"ק‪ :‬כל מחבר אפילו בדורינו אם הוא ראוי לכך‬
‫חיבור ספרו ברוח הקודש היינו שהסכים בחכמתו לאמתו של תורה עכלש"ק‪.‬‬
‫ט‬ ‫פנינים‬ ‫הדברי חיים‬ ‫ילקוט‬
‫המרדכי בהדיא” וכו’‪ ,‬וגדולי הרבנים שם נתקשו להבין פשר דברי קדשו‪ ,‬ולא עלתה‬
‫בידם‪ .‬הנה טרידנא טובא‪ ,‬ולא אוכל להאריך‪ ,‬אבל ראיתי לבאר קצת שדברי מרן ז”ל‬
‫ברורין ומוכרחין מאד‪ ,‬ואין כאן שום קושיא כלל ועיקר‪ ,‬אלא שקיצר בלשונו כדרכו‬
‫בקודש וכו' (רבינו מאריך באריכות נפלא בשו"ת דברי יואל סימן ד' בשיעור מקום תפילין עיי"ש)‪.‬‬
‫ובוודאי צריך להתאמץ בכל מה דאפשר לכווין על ידי השערה ומישוש היד‬
‫שיעמדו התפילין במכוון באמצע ממש‪ ,‬אבל מה שאי אפשר לכווין אין לחוש‪ ,‬דזה‬
‫ברור מכמה הוכחות שיש מקום בראש להניח שני תפילין אף ברוחב‪ ,‬וכבר הראיתי‬
‫שכמה ראשונים כתבו כן בהדיא‪.‬‬
‫ובעיקר הדבר‪ ,‬מה שכתב שם מרן ז”ל אם להסתכל במראה לכווין מקום‬
‫התפילין‪ ,‬הנה ודאי שרובא דרובא מכלל ישראל שבכל הדורות ובכל המקומות עם‬
‫הגדולי ישראל היו מניחין התפילין בבית הכנסת ובבית המדרש‪ ,‬ואילו הי’ דעת איזה‬
‫מהם שיש צורך להסתכל במראה בשעת הנחת תפילין לצמצם המקום‪ ,‬היו מתקנים‬
‫בבית הכנסת ובבית המדרש מראה לצורך התפילין‪ ,‬ולא ראינו ולא שמענו כזאת‬
‫מעולם‪ ,‬ועל כרחך שאין צורך בדבר‪ .‬והעושה מנהג נגד כל גדולי ישראל בכל‬
‫העולם‪ ,‬בוודאי צדקו דברי מרן ז”ל שהוא מנהג בורות‪ ,‬ונגד המנהג כי האי גוונא‬
‫שהוא בכל העולם‪ ,‬אמרו חכז”ל )יבמות קב‪ (.‬שאפילו יבא אלי’ אין שומעין לו‪.‬‬
‫הארכתי קצת לבאר דברי מרן ז”ל‪ ,‬ואגב גם באיזה פרטים המסתעפים בענין‬
‫שיעור מקום תפילין‪ ,‬ועדיין לא יצאתי ידי חובתי‪ ,‬ולא כתבתי הרבה דברים מה שיש‬
‫לדבר עוד בענינים אלו‪ ,‬כי לא אוכל להאריך יותר‪ ,‬ועכ”פ המבין יבין שדברי מרן ז”ל‬
‫ברורים‪ ,‬כשמש מאירים‪ ,‬ותורה יבקשו מפיהו”‪.‬‬
‫)שו”ת דברי יואל או”ח סימן ד’(‬

‫‪T‬‬
‫טז‪.‬‬
‫ביאור דעת מרן הדברי חיים זי”ע באיסור המאשין מצות‬
‫וכשהתחילה השערוריה בעולם בדבר המאשין מצות‪ ,‬והיה פלוגתא גדולה בין‬
‫החכמים מערכה מול מערכה‪ ,‬זה אוסר וזה מתיר‪ ,‬וכל אחד ואחד כתב טעמו ונימוקו‬
‫בכל פרטי העשיות של המאשין‪ ,‬אמנם מרן הקדוש בדברי חיים ח”א או”ח סימן כ”ג‬
‫וכ”ד החליט לאסור מחמת טעמים כמוסים‪ ,‬וכתב שמקובל מפי מו”ח ]הגה”ק בעל‬
‫ברוך טעם[ ז”ל שבכי האי גוונא אין לגלות הטעם אלא להחליט הדין‪ ,‬וכתב בהחלט‬
‫שהוא חמץ גמור‪ ,‬ורבים תמהים מדוע לא גלה טעם ההלכה‪ ,‬והיו גדולים שחתרו‬
‫להבין טעמו ונימוקו בסברות שונות‪.‬‬
‫ולפענ”ד דברי תורה עניים במקום אחד ועשירים במקום אחר‪ ,‬כי ב]שו”ת דברי‬
‫חיים[ ח”ב‪ ,‬ב]השאלה ע”ד ה[מאשין ציצית‪ ,‬באו”ח סימן א’ וב’‪ ,‬כתב שאי אפשר‬
‫להתיר מאשין בשום אופן‪ ,‬כי אופני המאשין משתנים בכל יום‪ ,‬ואם יצא המאשין‬
‫בהיתר‪ ,‬יעשו גם מאשינען אחרים כמתכונתם באופן שבוודאי אסור‪ ,‬ומי יאמר להם‬
‫דבר‪ ,‬כמו שאמרו בגמ’ חגיגה )כ”ב ע”ב( 'אם יאמר לו חבר שלך טמא יאמר אדרבא‬
 ‫פנינים‬ ‫הדברי חיים‬ ‫ילקוט‬ ‫י‬
‫שלי טהור ושלך טמא’‪ ,‬על כן חלילה להתיר מאשין במצוה דאורייתא‪ ,‬יעיין שם‬
‫שהאריך‪ ,‬ומובן שטעם זה הוא גם במאשין ציצית י‪.‬‬
‫)ויואל משה‪ ,‬מאמר שלש שבועות‪ ,‬סימן קמ”ג(‬

‫‪T‬‬

‫סיפורי קודש‬
‫י ז‪.‬‬
‫עם הגאון בעל שואל ומשיב‬
‫סיפר רבינו ששמע מאביו הקדושת יום טוב ז"ל שפעם אחד הגיע לצאנז שליח‬
‫מהגאון רבי יוסף שאול נאטאנזאן זצ"ל מעיר לעמבערג‪ ,‬בעל שו"ת שואל ומשיב‪,‬‬
‫ובידו תשובה ארוכה בהיתר עגונה‪ ,‬ששלח הגאון השואל ומשיב להראות למרן‬
‫הדברי חיים זי"ע‪.‬‬
‫השליח מימיו לא היה בצאנז ולא הכיר את מרן הדברי חיים ז"ל‪ ,‬ובהגיעו לצאנז‬
‫ראה קהל גדול עומד להכנס אל הקודש פנימה בפתקאות ובקשות‪ ,‬וכשהגיע תור‬
‫השליח לתת שלום למרן הדברי חיים ז"ל‪ ,‬אמר שהוא בא בשליחות הגאון בעל שואל‬
‫ומשיב עם תשובתו בענין היתר עגונה‪ ,‬ורצה להוציאה מכיסו ולהראותה למרן‬
‫הדברי חיים ז"ל‪ ,‬אבל מרן הדברי חיים ז"ל השיבו‪" :‬כעת אין לי פנאי לזה‪ ,‬וכשיהיה לי‬
‫פנאי אודיע לך"‪.‬‬
‫השליח הוכרח לילך אל האכסניא שלו ושהה שם כמה ימים‪ ,‬ובכל יום הלך לבית‬
‫המדרש בחצר מרן הדברי חיים ז"ל וראה התנהגותו של רבינו מצאנז בעריכת‬
‫השלחנו כל יום‪ ,‬והוא לא הורגל בכל אלה‪ ,‬והיה לו לפלא מדוע שולחו רבו הגאון‬
‫מלעמבערג לכאן‪.‬‬

‫י‬
‫ובשו"ת דברי יואל (יו"ד סימן ל"ה אות ה') כתב רבינו וז"ל‪ :‬ובדבר המאשין מצות שכתב הדברי חיים‬
‫שאינו רוצה לגלות הטעם‪ ,‬לפענ”ד דברי תורה עניים במקום אחד ועשירים במקום אחר‪ ,‬שבתנינא‬
‫)חאו”ח סימן א’( גבי המאשין ציצית גילה הטעם‪ ,‬וכו’‪.‬‬
‫ולא ראיתי להאריך בפרט זה‪ ,‬כי האיש הנלבב די לו במה שכתב מרן הקדוש ז”ל דברי אלקים חיים‬
‫שהוא חמץ‪ ,‬ועוד הרבה גאונים וקדושים שאסרו גם אז כל אופני המאשין בהחלט‪ ,‬וכל הטעמים‬
‫שכתבו לאסור על תמונת המאשין שנעשה אז‪ ,‬קל וחומר בן בנו של קל וחומר ששייכים על המאשינן‬
‫הנעשים כעת כמבואר להמעיין‪ ,‬ואין לסמוך על המקילין שהיו אז‪ ,‬כי לא ראו את אופני המאשין‬
‫שבזמנינו שברור שגרועים הרבה יותר‪ ,‬ובדור הזה בודאי אין מי שיכול להכריע בדברים העומדים‬
‫ברומו של עולם‪ ,‬והרוצים לסמוך על המקילים השכיחים בדור הפרוץ הזה בעו”ה גם בשאר ענינים‬
‫ואינם מפחדים מדעת הראשונים‪ ,‬ק”ו שלא ישמעו לדעת הפעוט כמוני‪ ,‬והאריכות בזה הוא אך‬
‫למותר‪ ,‬ולא באתי אלא להעיר‪ ,‬וד”ל‪.‬‬
‫יא‬ ‫פנינים‬ ‫הדברי חיים‬ ‫ילקוט‬
‫כה חלף והלך יום אחרי יום‪ ,‬שבוע או שתים‪ .‬נתיישב השליח וסיפר להגבאי ר'‬
‫משה יהושע שבא בשליחות הגאון מלעמבערג ושמרן הדברי חיים ז"ל אמר לו‬
‫שיודיע לו כשיהיה לו פנאי‪ ,‬ועד כה כבר עברו שבועיים ואין קול ואין עונה‪ ,‬אולי‬
‫צריך להזכיר למרן הדברי חיים ז"ל‪.‬‬
‫השיבו הגבאי‪ ,‬שאם הרה"ק אמר לך שהוא יודיעך כשיהיה לו פנאי לזה‪ ,‬שוב אין‬
‫לעשות בזה כלום‪ ,‬וכל שכן שאין צריך להזכירו‪ ,‬אלא צריך להמתין עד בוא העת‪.‬‬
‫באין ברירה המתין השליח הנ"ל עד שעברו עליו בערך ד' שבועות‪ ,‬ואז נתיישב‬
‫השליח והחליט בדעתו שמאחר ששכח הרה"ק מכל הענין‪ ,‬והגבאי אינו רוצה‬
‫להזכירו‪ ,‬וכבר כלתה פרוטה מן הכיס‪ ,‬מה לו להמתין עוד בצאנז‪ ,‬וביקש עגלה שיסע‬
‫אתו חזרה לביתו וקבע עמו ליסע למחרת חזרה ללעמבערג‪.‬‬
‫ויהי באמצע הלילה כשהשליח סידר חפציו בבית המדרש כדי לנסוע למחרת‬
‫בבוקר‪ ,‬בא הגבאי ר' משה יהושע לביהמ"ד בשליחות מרן הדברי חיים ז"ל והכריז‬
‫בקול רם‪" :‬איפה הוא השליח מלעמבערג"‪ ,‬וכשראהו אמר אליו שהרה"ק שלח אותו‬
‫לקרות לו שיבוא אליו תיכף בחפזון‪ ,‬כי כעת יש לו זמן עבורו‪.‬‬
‫השליח עשה שליחותו והניח את כתבי התשובה של הגאון בעל שואל ומשיב על‬
‫שלחן הדברי חיים זי"ע‪ ,‬הרה"ק נטל את הכתבים והביט בהם כהרף עין דף אחר דף‪.‬‬
‫השליח נשאר נבהל ונשתומם על המראה הזה‪ ,‬היות שרבו הגאון המפורסם עסק‬
‫ויגע בתשובה זו זמן רב‪ ,‬עד שעלתה לו לסדר תשובה בענין חמור זה‪ ,‬והרה"ק קורא‬
‫במהירות‪.‬‬
‫אחר גמר קריאתו קרא הרה"ק בקול‪ :‬משה יהושע‪ ,‬יש לי מה להעיר על תשובת‬
‫הגאון מלעמבערג‪ ,‬הבא לי דיו וקולמוס‪ .‬ומרן הדברי חיים ז"ל כתב הערותיו ופטר‬
‫את השליח לדרכו לשלום‪.‬‬
‫השליח התפלא והשתומם עוד יותר על מהירות כתיבת התשובה‪ ,‬וכשבא בחזרה‬
‫לבית רבו בעל שואל ומשיב זצ"ל‪ ,‬לא עצר כח מלספר גודל תמיהתו מדרכי מרן‬
‫הדברי חיים ז"ל‪ ,‬ממהירות קריאת התשובה בשעה קלה‪ ,‬וביותר ממהירת כתיבת‬
‫ההערות‪ .‬גם הגאון רבי יוסף שאול זצ"ל התפעל מאד והתפלא‪ ,‬לכן גמר בלבו‬
‫לדקדק בהערות שכתב הרה"ק‪ ,‬אולי יש מקום לסתרם‪ ,‬אבל לא עלתה בידו לסתור‬
‫אלא הערה אחת‪ ,‬שלפי סברתו היה צריך מרן הדברי חיים ז"ל להביא ראיה לאחד‬
‫מהערותיו מהמרדכי‪ ,‬ותיכף ומיד שלח את השליח הנ"ל לצאנז בשאלתו‪ ,‬מפני מה‬
‫לא הביא הדברי חיים בהערותיו את דברי המרדכי‪.‬‬
‫השליח חזר לצאנז וגם הפעם עמד קהל גדול בפתקאות ובקשות כבראשונה‪,‬‬
‫ובעמדו אצל הפתח הביט עליו הרה"ק והראה עליו באצבעו וקרא בקול גדול‪" :‬זהו‬
‫היהודי מלעמבערג‪ ,‬בא נא הנה"‪ ,‬ובלשון קדשו‪" :‬דאס איז דער לעמבערגער איד‪ ,‬קום‬
‫נאר אהער"‪ ,‬כאשר ניגש הלה למרן הקדוש הדברי חיים ז"ל‪ ,‬פתח הרה"ק ואמר‬
‫להשליח‪ ,‬אולי שלח אותך רבך חזרה לברר מדוע לא הזכרתי בהערותי את המרדכי?‬
 ‫פנינים‬ ‫הדברי חיים‬ ‫ילקוט‬ ‫יב‬
‫ואמר לו בזה הלשון‪" :‬הרב מלעמבערג אינו מבין את ההערות שלי"‪ ,‬בלשון‬
‫קדשו‪" :‬עה‪ ,‬דער לעמבערגער רב פארשטייט נישט מיינע הערות"‪ ,‬וקרא בקול‪ :‬משה‬
‫יהושע‪ ,‬הבא לי דיו וקולמוס‪ ,‬והרה"ק כתב עוד הפעם הערותיו ביתר ביאור‬
‫ובאריכות‪ ,‬והוכיח שדברי המרדכי אשר השואל ומשיב סבר שצריך להביאם לראי'‪,‬‬
‫אדרבה משם סתירה ולא ראיה יא‪.‬‬
‫)מושיען של ישראל ח"ב(‬
‫וסיים רבינו זי"ע שהגאון בעל שואל ומשיב זצ"ל אמר‪ :‬אפשר וואלט איך אזא‬
‫תשובה אויך געקענט שרייבן‪ ,‬אבער נאך א גאנצע טאג דאווענען‪ ,‬און טרונקען‬
‫ּפארט"א‪-‬ביער (בעת עריכת השולחן בכל יום)‪ ,‬זיך געזעגענען מיט אזא גרויסן עולם‪ ,‬און‬
‫אויסהערן א יעדענס בקשה‪ ,‬און ערשט נאך דעם גיין שרייבן אזא תשובה‪ ,‬און גארנישט‬
‫נאכקוקן‪ ,‬וואלט איך נישט געקענט‪...‬‬
‫)גדולת יהושע‪ ,‬ח"ב אות ט' בשם רביה"ק מסאטמאר זי"ע(‬

‫‪T‬‬
‫יח‪.‬‬
‫צדקה במסירת נפש‬
‫רבינו זי"ע סיפר‪ ,‬שבערוב ימיו של מרן הדברי חיים ז"ל הוצרך פעם לנסוע לעיר‬
‫הבירה וויען לצרכי רפואה‪ ,‬ונסע קודם לעשות את השבת לעיר טארנא יצ"ו בקרב‬
‫חסידיו ואנ"ש שיתאסף לו כסף לכלכל הוצאות הרפואות והרופאים וגם לשכור חדר‬
‫ללינה וכדומה‪ ,‬וכשנכנסו האנשים להתברך בפו"פ (בפיתקא ופדיון) עמד שם בנו‬
‫הרה"ק רבי ברוך מגארליץ זצ"ל להשגיח לבל יפזר מרן הדברי חיים את הכסף לצרכי‬
‫צדקה שיהי' לו להוצאותיו‪ ,‬והרה"ק מגארליץ לקח את הכסף וישם בארנקו ושמר‬
‫עליו‪ ,‬על אם הדרך ביקש מרן הדברי חיים ז"ל מבנו שיתן לו את הארנקי ואמר לו‬
‫שאין לו לחשוש כלום כי למי יתן כעת את הכסף‪ ,‬ואכן נתן לו הרה"ק מגארליץ את‬
‫הארנקי עם הכסף‪.‬‬
‫באמצע הדרך עלה על מסילת הברזל יהודי (או שני יהודים) אשכנזים שהיו נכדי‬
‫"רבי יחזקאל'י" זצ"ל (בלשון זה אמר רבינו ז"ל כי כן קראו הדברי חיים ז"ל‪ ,‬וכוונתו להגאון בעל‬
‫נודע ביהודה זצ"ל) והרה"ק מגארליץ זצ"ל לא העלה בדעתו שאנשים אלה צריכים‬
‫כסף‪ ,‬ע"כ לא שם לבו להשגיח עליהם שלא יבקשו כסף מאביו הק' הדברי חיים ז"ל‪.‬‬

‫יא‬
‫ועיין בשו"ת דברי חיים (נוספות סימן כ"ה)‪ ,‬אולי זאת הוא התשובה של סיפור הלז‪ ,‬וז"ל‪ :‬ב"ה ה' ו'‬
‫מנחם אב‪ ...‬לפ"ק צאנז‪ ,‬אורך ימים ושנות חיים ושלום לכבוד ידידי ש"ב הרב הגאון המפורסם נ"י‬
‫ע"ה [עמוד הימיני] פ"ה [פטיש החזק] שלשלת היוחסין מופת הדור והדרו פאר הזמן כש"ת מו"ה יוסף‬
‫שאול סג"ל נ"י‪ ,‬האבד"ק לבוב יע"א והגליל יצ"ו‪ ,‬הנה אשה אחת וכו' רכה בשנים וכו'‪ ,‬ונכמרו רחמי‬
‫מאד על ימי נעורה וכו'‪ ,‬וכתבתי רק למען המצוה להתיר עגונה מכבלי העיגון שהוא כבונה אחת‬
‫מחרבות ירושלים העליונה וכו'‪ ,‬וה' הטוב יזכנו לראות בבנין ירושלים במהרה‪ .‬והיה שלום כנפש ש"ב‬
‫מחותנו אוהב נפשו הדורש שלומו הטוב‪ ,‬הק' חיים הלברשטאם‪.‬‬
‫יג‬ ‫פנינים‬ ‫הדברי חיים‬ ‫ילקוט‬
‫האנשים האלו סיפרו להדברי חיים ז"ל שהם עוסקים במצות פדיון שבויים‪,‬‬
‫וכשמוע מרן ז"ל שהם עוסקים במצוה חשובה כזו‪ ,‬נתן להם את כל כספו שהיה אתו‪.‬‬
‫והרה"ק מגארליץ לא ידע מזה‪.‬‬
‫וכשהגיעו לעיר וויען וירדו ממסילת הברזל ביקש הה"ק מגארליץ ז"ל מאביו הק'‬
‫שיתן לו כסף שיהיה בידו לשכור חדר לינה‪ ,‬ואמר לו אביו הק' שאין בידו לפורטה‬
‫אפילו שוה פרוטה‪ ,‬שנתן את כל כספו לנכדי רבי יחזקאל'י שעסקו במצות פדיון‬
‫שבויים‪.‬‬
‫הרה"ק מגארליץ זצ"ל עמד כמשתאה ולא ידע מאיפה יהיה כעת לכסף מוצא‬
‫לכסות את כל ההוצאות הגדולות של הרופאים והמלון וכדומה‪ .‬והלך לרחוב העיר‬
‫אולי יזדמנו לו כמה גבירים ובעלי הון שיוכל ללוות מהם כסף על ההוצאות‪.‬‬
‫מרן הדברי חיים ז"ל נכנס לבית המדרש והתיישב ללמוד בדביקות כדרכו‬
‫בקודש‪ .‬ובתוך כך נכנס לבית המדרש יהודי אשכנזי‪ ,‬ותיכף כשראה את מרן ז"ל‬
‫יושב ולומד‪ ,‬הכירו ונתן לו שלום ואמר לו בידידות "שלום עליכם חיים!" (כי האיש‬
‫הזה היה בימי חורפו מתלמידי הברוך טעם ז"ל חותנו של הדברי חיים ז"ל ולמדו אז בצוותא) ושאל‬
‫אותו על שלומו ומה שעושה בוויען‪.‬‬
‫מרן הדברי חיים ז"ל סיפר לו שבא לדרוש ברופאים ובאם הדרך פגש שני נכדי ר'‬
‫יחזקאל'י (הנודע ביהודא זצ"ל) שעוסקים במצות פדיון שבויים‪ ,‬ונתן להם את כל כספו‬
‫עד פרוטה אחרונה‪ ,‬הלה נתפעל מגודל צדקת פזרונו של מרן הדברי חיים ז"ל שפזר‬
‫כל כספו לצדקה‪ ,‬ונתן על אתר למרן ז"ל סכום גדול שיהיה לו די והותר להרופאים‬
‫ולכל הנדרש‪.‬‬
‫לאחר כמה שעות כשחזר הה"ק מגארליץ זצ"ל לבית המדרש ראה לתמהונו שיש‬
‫ביד אביו הקדוש כסף מוצא בהרחבה‪ ,‬ונתפעל מאוד מזה‪ .‬ולא ידע מהיכן השיג את‬
‫הכסף‪ ,‬ואמר לו אביו מרן הדברי חיים ז"ל‪" :‬ומה חשבת‪ ,‬שבוויען לא נמצא הבורא‬
‫עולם?" ובלשון קדשו‪" :‬וואס מיינסטו‪ ,‬אין וויען איז דער באשעפער נישטא?"‪.‬‬
‫)מושיען של ישראל ח"ב(‬

‫‪T‬‬

‫הסתלקותו‬
‫יט‪.‬‬
‫סיפור נורא‬
‫סיפר הרה"צ רבי נפתלי טייטלבוים זצ"ל אבד"ק בריגל‪ ,‬כי הוה עובדא ביומא‬
‫דהילולא של מרן הדברי חיים זי"ע‪ ,‬שרבינו זי"ע ביקש מאתו שיבא לביתו ויספר לו‬
 ‫פנינים‬ ‫הדברי חיים‬ ‫ילקוט‬ ‫יד‬
‫יב‬
‫דבר ששמע מזקינו הרה"ק רבי טובי' מבריגל זצ"ל ממה שראה בצאנז ‪ .‬ורצה הרבי‬
‫מבריגל לספר לרבינו מה ששמע מזקינו‪ ,‬אולם רבינו חזר ושאלו האם ברור לו‬
‫ששמעו מזקינו‪ ,‬והשיב שזוכר בדיוק ששמע סיפור זה מזקינו‪.‬‬
‫הרבי מבריגל סיפר מה ששמע מזקינו‪ ,‬כי בשעות אחרונות טרם עלות מרן‬
‫הקדוש הדברי חיים בסערה השמימה‪ ,‬עמדו שם כל בניו ומקורביו ליד מטתו‪ ,‬ולא‬
‫ידעו עם מרן הקדוש ז"ל שומע מה שמתרחש סביבו‪ ,‬פתאום התעורר מרן ז"ל ושאל‬
‫מה קול הבכי אשר באזני‪ ,‬ענה לו בנו הרה"ק מוה"ר ברוך מגארליץ ז"ל‪ ,‬הלא‬
‫היתומים אשר היית זן כל הימים בוכים‪ ,‬כי יודעים את המצב כי ברע הוא‪ ,‬וכל‬
‫האלמנות בוכים וכו'‪.‬‬
‫אמר להם מרן הדברי חיים‪ :‬היתומים מה להם לבכות‪ ,‬הלא הקב"ה הוא 'אבי‬
‫היתומים' והוא יפרנס אותם‪ ,‬וכן האלמנות הלא הקב"ה הוא 'דיין אלמנות' ואין להם‬
‫לבכות‪ ,‬אבל אנכי שהנני מלא בעונות וכו' (והשפיל הדברי חיים את עצמו)‪ ,‬עלי לבכות על‬
‫מצבי שאין בי לא וכו' יג‪.‬‬
‫)ספר אביר הרועים(‬

‫‪T‬‬
‫יב‬
‫גופא דעובדא הוה שרבינו התפלל בבית המדרש הגדול‪ ,‬וראה את הרבי מבריגל שגם כן‬
‫התפלל אז בבית המדרש‪ ,‬רבינו שאל את הרבי מבריגל שיספר לו דבר ששמע מזקינו הרה"ק רבי‬
‫טובי' מבריגל זצ"ל ממה שראה בצאנז‪ ,‬ביקשו רבינו שימתין לספר הסיפור עד אשר יצא מבית‬
‫המדרש שילווה אותו לביתו‪ ,‬ובדרך הילוכם יספר את הסיפור‪.‬‬
‫אולם גם בשעת הילוכם לא נתן לו רבינו לספר‪ ,‬ואמר לו‪ ,‬כי רוצה לשמוע את הסיפור בישוב‬
‫הדעת‪ ,‬ועל כן מבקשו שיספר לו את הסיפור בביתו‪ ,‬ואף שהרבי מבריגל היה רוצה לחזור לביתו‬
‫לאכול פת שחרית‪ ,‬אבל לבקשת רבינו נעתר לרבינו ועלה לביתו נאוה קודש‪.‬‬
‫רבינו צוה להבחור המשב"ק שיביא להרבי מבריגל לטעום פת שחרית‪ ,‬ואחר שטעם הרבי מבריגל‬
‫התיישב רבינו על כסאו וצוה לו שיספר לו את הסיפור ששמע מזקינו (אביר הרועים)‪.‬‬
‫יג‬
‫כאשר סיים הרבי מבריגל את סיפורו‪ ,‬ראה כי פני רבינו נשתנו ושפתיו נעשו חיוורים כסיד‪,‬‬
‫ונאחז בדביקות עצומה‪ ,‬ראשו נשמט לאחוריו בעינים עצומות‪ ,‬וקשה היה עליו הנשימה מהתרגשות‪,‬‬
‫הרבי מבריגל נתבהל מאוד והלך בחפזון לקרוא את הב' המשב"ק לראות את מצבו של רבינו‪ ,‬כי מורא‬
‫עלה על ראשו שלא יזיק לרבינו‪ ,‬אולם המשב"ק הרגיעו כי אין זה חלילה מצב משונה להתבהל‪ ,‬וכי‬
‫תוך זמן קצר יחזור רבינו לאיתנו‪ ,‬והרבי מבריגל יצא מבית רבינו והלך לביתו‪.‬‬
‫אולם הרבי מבריגל בהאי פחדא יתיב כולי' יומא והיה לבו נוקפו מהמצב שהשאיר את רבינו‪ ,‬ולא‬
‫ידע מה שנעשה שם‪ ,‬לכן החליט בערב לילך לבית מדרשו של רבינו להתפלל שם מנחה ומעריב‬
‫לראות את שלום רבינו‪.‬‬
‫כאשר נכנס לבית המדרש ראה את רבינו ופניו זוהרים כזהרי חמה מלאים זיו ומפיקים נוגה‪ ,‬שמח‬
‫מאוד‪ .‬רבינו אמר לו כי היה לו הנאה גדולה לשמוע את הסיפור‪ ,‬וכל היום הרהר במחשבתו מסיפור‬
‫זה‪ ,‬וביקשו שאולי ירצה עוד הפעם לספר לו את הסיפור‪.‬‬
‫הרבי מבריגל הסכים‪ ,‬ואחר תפלת ערבית התיישב רבינו לשמוע ממנו את הסיפור פעם שנית‪ ,‬וכן‬
‫אירע גם אז שנשתנה צורת רבינו עד לבלי הכיר‪ ,‬ראשו נשמט לאחוריו בדביקות עצומה‪ ,‬וסיים הרבי‬
‫מבריגל לספר שאז כבר לא נבהלתי‪ ,‬כי ידעתי שזהו אופן של דביקות עצומה‪ ,‬ומסתמא שהרבי‬
‫התבונן בסיפור המעשה‪ ,‬וחשב בלבו שאם בארזים נפלה שלהבת וכו'‪ ,‬דהיינו אם מרן הקדוש זללה"ה‬
‫אמר כן אז אנן מה נענה אבתריה (אביר הרועים)‪.‬‬
‫טו‬ ‫פנינים‬ ‫הדברי חיים‬ ‫ילקוט‬
‫כ‪.‬‬
‫ללמד בני יהודה קשת‬
‫קדושת זקיני זלה"ה הייטב לב בהספידו את מרן הקדוש הדברי חיים מצאנז זי"ע‬
‫אמר עליו את מאמר הכתוב שאמר דוד המלך עליו השלום כשהספיד את שאול‬
‫(שמואל‪-‬ב א יח) ְל ַל ֵּמד ְבנֵּ י יְ הּודה ק ֶּשת‪" ,‬קשת" ראשי תיבות ת'ק'יעה 'ש'ברים 'ת'קיעה‪,‬‬
‫דכל זמן שהיה הרה"ק מצאנז זי"ע בחיים חיותו היה הוא מכוון את כוונת התקיעות‬
‫והיה מגין בעד כל ישראל בעבודתו הקדושה‪ ,‬ועל ידי תקיעותיו היינו אף אנו‬
‫נאחזים בו ונדחקים ונכנסים עמו להעלות את תקיעתינו בצירוף עם כוונותיו‬
‫הטהורות‪ ,‬אמנם אחרי שנסתלק מרן הדברי חיים זי"ע מוטל עלינו ְל ַל ֵּמד ְבנֵּ י יְ הּודה‬
‫ק ֶּש"ת היינו כוונת התקיעות דאין לנו מי שיכוון בעדינו‪ ,‬וכל אחד זקוק לכוון בעד‬
‫עצמו‪.‬‬
‫כך אמר קדושת זקיני זלה"ה אז בימיו‪ ,‬ומה נעני אבתריה בימינו אלה שאנו‬
‫נמצאים בשפלות גדול ואין אתנו יודע עד מה‪ ,‬ואין בידינו לעשות מאומה אלא‬
‫להתפלל לפני הבוכ"ע שיצרף את מעשה התקיעות שלנו‪ ,‬שאין בידינו לכוון את‬
‫הכוונות הראויות‪ ,‬אל מעשה הצדיקים הקודמים שהיו מכוונים בתקיעותיוהם את‬
‫הכוונת הצריכות‪ ,‬וממילא תהיה המצוה בשלימות יד‪.‬‬
‫(ספה"ק דברי יואל ר"ה שנת תשכ"א‪ ,‬עמוד נו)‬

‫‪T‬‬
‫זכותו יגן עלינו ועל ישראל אמן‬

‫‪T‬‬
‫לעילו נשמת האשה החשובה‬
‫מרת שרה רבקה ב"ר אברהם זאב ע"ה‬
‫זכות לימוד התורה דרבים תגן עליה ותהא נשמתה צרורה בצרור החיים‬

‫הוצאת‬

‫לשם ולזכרון‬
‫הרה"ח מו"ה שלום ב"ר ישכר ז"ל‬
‫מרת הענא ב"ר יחזקאל שרגא ע"ה‬
‫שנת ה'תש"פ לפ"ג‬

‫יד‬
‫רבינו ז"ל סיפר כשנתסלק מרן הדברי חיים ז"ל לא היה יכול זקינו מרן הייטב לב ז"ל להספידו מרוב‬
‫צער ועגמת נפש‪ ,‬ובכל פעם כשהזכירו מקורביו לפניו על הצורך להספיד את מחותנו הקדוש מרן הדברי חיים‬
‫ז"ל‪ ,‬דחה את הדבר באמרו‪ ,‬שלא יוכל להחזיק מעמד ובלש"ק‪" :‬איך וועל דאס נישט קענען איבערטראגן"‪ ,‬עד‬
‫שהגיעו ימי אלול שעברה מחצית השנה מההתלקות‪ ,‬אז דרש דרשות התעוררות‪.‬‬
‫וגם סיפר רבינו שבאמצע הקיץ היה הגה"ק בעל קול ארי' זצ"ל אצל מרן הייטב לב זצ"ל‪ ,‬ואמר לו מרן‬
‫הייטב לב‪ ,‬בדעתי אי"ה להספיד בערב ראש חודש אלול את מחותני הק' ז"ל‪ ,‬ובאם אדע שיש אופן להשתחרר מזה‬
‫הנני מוכן אפילו למכור הספרים שלי שאוכל להשתחרר מעול זה להספיד את מחותני הקדוש‪ ,‬שמורא עולה עלי "אז‬
‫איך וועל דאס נישט קענען איבערטראגן" (ס' פי צדיק)‪.‬‬