‫ילקוט פנינים‬ ‫בס"ד‬

‫מספרי הקדושים לפרשת השבוע‬

‫פרשת תולדות‬
‫א‪.‬‬
‫הצדיק בתחילה יסורין לשבר התאוות וסופה שלוה‪ ,‬וברשע הוא בהיפך‬
‫הֹוליד ֶּאת יִ ְצ ָחק‪( .‬כה‪ ,‬יט)‬
‫ִ‬ ‫ּתֹולדֹת יִ ְצ ָחק ֶּבן ַא ְב ָר ָהם ַא ְב ָר ָהם‬
‫וְ ֵא ֶּלה ְ‬
‫פירוש רש"י ז"ל יעקב ועשו האמורים בפרשה‪.‬‬
‫יש לפרש על דרך הרמז דיִ ְצ ָחק רמז לדין ַוא ְב ָר ָהם רמז לחסד כידוע‪ .‬ואיתא‬
‫צדיקים תחילתן יסורים וסופן שלוה‪ .‬ורשעים ההיפך‪.‬‬
‫(יש לומר הפירוש דהצדיק צריך לעבוד את הבורא ברוך הוא מתחילה ביראה ולשמור עצמו מיצר הרע‬
‫ולשבר כל תאוויות הגשמיות וזהו תחילתן יסורין ‪ .‬ואחר שזכה לשבר כל התאוות ואויבו הוא היצר הרע השלים‬
‫עמו אז סופן שלוה‪( .‬נועם אלימלך פרשת וארא))‬
‫ּתֹולדֹת יִ ְצ ָחק ֶּבן ַא ְב ָר ָהם רוצה לומר שאחר הדין נולד חסד‪ .‬ו ַא ְב ָר ָהם‬
‫וזהו ֵא ֶּלה ְ‬
‫הֹוליד ֶּאת יִ ְצ ָחק רוצה לומר אחר החסד נולד דין‪.‬‬ ‫ִ‬
‫ופירוש רש"י יעקב ועשו האמורים בפרשה וכו' רוצה לומר הרמז האמור הזה‬
‫בפרשה נאמר על יעקב ועשו דהיינו ליעקב תחילתו דין וסופו שלוה כנ"ל ולעשו‬
‫ההיפוך‪.‬‬
‫(נועם אלימלך)‬
‫‪T‬‬
‫ב‪.‬‬
‫עטרת זקנים בני בנים ותפארת בנים אבותם‬
‫הֹוליד ֶּאת יִ ְצ ָחק‪( .‬כה‪ ,‬יט)‬
‫ּתֹולדֹת יִ ְצ ָחק ֶּבן ַא ְב ָר ָהם ַא ְב ָר ָהם ִ‬
‫וְ ֵא ֶּלה ְ‬
‫יש לפרש כפל הלשון‪ ,‬דהנה אם האב הוא צדיק והבן אינו צדיק כל כך אז מייחס‬
‫עצמו הבן באביו ואם איפכא דהבן הוא צדיק והאב אינו צדיק כל כך‪ ,‬אז האב מייחס‬
‫עצמו בבנו‪.‬‬
‫וזה שאמר כאן כי מתחלה היה יִ ְצ ָחק מייחס עצמו ומתעטר שהוא ֶּבן ַא ְב ָר ָהם‬
‫ולבסוף נתעלה ונתקדש עד ש ַא ְב ָר ָהם מתעטר שהוא אבי יִ ְצ ָחק כמו אבוה דשמואל‪.‬‬
‫(אורות חתם סופר דף קל"ו)‬

‫‪T‬‬
 ‫פנינים‬ ‫פרשת תולדות‬ ‫ילקוט‬ ‫ב‬
‫ג‪.‬‬
‫הבטוח לתענוג 'עולם הבא' אז יש לך גם 'עולם הזה'‬
‫(כה‪ ,‬כב)‬ ‫וַ יִ ְתר ֲֹצצּו ַה ָבנִ ים ְב ִק ְר ָבּה‬
‫פירוש רש"י מתרוצצים זה עם זה ומריבים בנחלת שני‬
‫עולמות‪.‬‬
‫הנה אמרו חכמינו ז"ל שיעקב ועשו חלקו עצמם בעודם בבטן בשני עולמות‪,‬‬
‫יעקב נטל לעצמו עולם הבא‪ ,‬ועשו נטל לעצמו עולם הזה‪ ,‬אם כן מהו זה שכתב‬
‫רש"י שהיה מריבים בנחלת שני עולמות‪ ,‬הלא חלקו ביניהם והכל על מקומו יבוא‬
‫בשלום‪.‬‬
‫ונראה דאחר כך התנחם עשו בעצמו כי לא טובה החלוקה שעשה כי הלא באמת‬
‫יש ליעקב גם עולם הזה מכח נחת רוח שיש לו גם בעולם הזה בזכרו מה מוכן לו‬
‫לעולם הבא‪ ,‬ולהיפך עשו לא ימולא לו תאות עולם הזה בידעו כי הוא מוכן לגיהנם‬
‫וזהו שאמרו מריבים בנחלת שני עלמות‪.‬‬
‫משל למה הדבר דומה‪ ,‬במי שנגמר דינו למיתה ליום המיוחד‪ ,‬ודרך המלך ליתן‬
‫לאיש כזה יום או יומים מקודם כל מה שלבו חפץ ממאכל ומשתה‪ ,‬מובן מעצמו איך‬
‫יערב לו אכול ושתות בהעלות על לבו מה יולד יום מחר‪.‬‬
‫וכן להיפך מי שנודע לו שנפלו לו ירושה הון רב במקום רחוק ובעוד איזה ימים‬
‫יגיע לו הירושה‪ ,‬איש הזה הגם לפי שעה אין לו לחם לאכול מכל מקום ישכח עניו‬
‫ומרודו מרוב השמחה שיתעשר בעוד איזה ימים‪.‬‬
‫וזהו טענת עשו‪ ,‬אתה יעקב יש לך ב' עולמות כי איך לא תתענג בעולם הזה‬
‫בהיותך בטוח לתענוג ונעימות עולם הבא‪ ,‬ואני עשו אין לי כלום כי איך יערב לי‬
‫עולם הזה בזכרי מה אני לעולם הבא‪.‬‬
‫(תורת משה חתם סופר)‬

‫‪T‬‬
‫ד‪.‬‬
‫בכל הזמנים צריכין ללמוד בין לימוד ה'עיון'‪ ,‬ובין לימוד ה'חזרה'‬
‫שנֵ י גֹויִ ם ְב ִב ְטנֵ ך‪( .‬כה‪ ,‬כג)‬
‫ֹאמר ה' ָלּה ְ‬
‫וַ י ֶּ‬
‫פירוש רש"י אלו אנטונינוס ורבי שלא פסקו מעל‬
‫שלחנם לא צנון ולא חזרת לא בימות החמה ולא בימות‬
‫הגשמים‪.‬‬
‫יראה בזה מליצה נאה היות האדם בימי הרווחתו נח לו ללמוד בעיון וחריפות‬
‫יותר ממה שיחזור בלימודו לשמוע בישן‪ ,‬וההפך בימים שאין לו בהם חפץ כי אז‬
‫יחזור על מה שלמד כבר ולא יטריח עצמו לעיין בעומק וחריפות‪.‬‬
‫ג‬ ‫פנינים‬ ‫פרשת תולדות‬ ‫ילקוט‬
‫אבל לא זה הדרך אשר בחר בו ה'‪ ,‬כי אם בכל עת וזמן יהיה שוה לטובה‪ ,‬לאחוז‬
‫בזה וגם מזה אל ינח ידו‪.‬‬
‫וזה היה רבי שבין בימות החמה המתואר לימי עונג ונחת‪ ,‬ובין בימות הגשמים‬
‫שהם ימי יסורים וצער‪( ,‬כמו שכתוב (שיר השירים ב‪ ,‬יא) כִ י ִהנֵ ה ַה ְס ָתיו ָע ָבר וגו') בשני הזמנים הללו‬
‫בשוה לא פסק מעל שלחן ישיבתו לא צנון שהוא חריף ולא חזרת לחזור על לימודו‪.‬‬
‫(דרשות חתם סופר)‬

‫‪T‬‬
‫ה‪.‬‬
‫לימוד דצנון וחזרת‬
‫(כה‪ ,‬כג)‬ ‫ֹאמר יְ הֹוָ ה ָלּה ְשנֵ י גֹויִ ם ְב ִב ְטנֵ ְך‪.‬‬
‫וַ י ֶּ‬
‫פירש רש"י שני גאים זה אנטונינוס ורבי שלא פסקה‬
‫מעל שולחנם לא צנון ולא חזרת וכו'‪.‬‬
‫יש לרמז בדבריו הקדושים על פי מאמר חז"ל (חגיגה כז‪ ).‬עכשיו שולחנו של אדם‬
‫מכפר‪.‬‬
‫ונראה שהוא על דרך זה דהנה הדרך הצדיקים ההולכים בתורת ה' ואינם רודפים‬
‫אחר התאוות ואינם אוכלים רק מה שצריך להם מההכרח לקיום גופם לעבודת ה'‬
‫יתברך‪ ,‬ממילא באכלם על שולחנם המה מושכים את ידם אף באמצע אכילתם‪ ,‬ואף‬
‫שהיצר בוער להסיתם ולעשות להם חשק לאיזה דבר טוב מהמאכל או מהמשקה‬
‫הערב יותר‪ ,‬הם מצננים את יצרם שלא לאכול ולשתות עוד‪ ,‬ואדרבה דואגים וחוזרים‬
‫בתשובה על אשר כבר אכלו פן ואולי אכלו או שתו יותר מכדי קיום גופם‪.‬‬
‫וזה צנון וחזרת לשון צינון וחזרה כנזכר לעיל שמצננין את יצרם וחוזרים‬
‫בתשובה על אשר עשו‪.‬‬
‫לא כן הרשעים שאף אם יזדמן להם שעשו איזה מצוה בהתלהבות וחשק גדול‬
‫מחמת תאות האכילה ושתיה הם מצננים עצמם וחוזרים מהתלהבותם זה מחמת‬
‫תאותם ההבל‪ .‬והן אצל הצדיקים והן אצל הרשעים יוצדק הצינון והחזרה‪ ,‬וקל‬
‫להבין‪.‬‬
‫(מאור ושמש)‬
‫‪T‬‬
‫ו‪.‬‬
‫המעט מן המעט נמשך אחר האמת‬
‫שמֹו יַ ֲעקֹב‪( .‬כה‪ ,‬כה‪-‬כו)‬
‫וַ יִ ְק ָרא ְ‬ ‫וַ יִ ְק ְראּו ְשמֹו ֵע ָשו וגו'‬
‫איתא במדרש רבה (בראשית רבה סג‪ ,‬ח) וַ יִ ְק ְראּו ְשמֹו ֵע ָשו‬
‫הא שוא שבראתי בעולמי אמר ר' יצחק אתון קריתון‬
‫לחזירתכון שם אף אנא קורא לבני בכורי שם כֹה ָא ַמר ה'‬
‫ְבנִ י ְבכ ִֹרי יִ ְש ָר ֵאל (שמות ד‪ ,‬כב)‪.‬‬
 ‫פנינים‬ ‫פרשת תולדות‬ ‫ילקוט‬ ‫ד‬
‫יש להבין זה השינוי שאצל עשו נאמר וַ יִ ְק ְראּו ואצל יעקב נאמר וַ יִ ְק ָרא ְשמֹו יַ ֲעקֹב‬
‫לשון יחיד ודרשת חכמינו ז"ל ידוע‪.‬‬
‫ויש לומר דרך רמז על דרך המדרש הנזכר לעיל שעשו הוא שוא ושקר והוא‬
‫שמרמז הפסוק וַ יִ ְק ְראּו לשון המשכה ואסיפה היינו שרוב המון נמשכים אחר השקר‬
‫והשוא‪.‬‬
‫אבל אצל יעקב שהוא מידת אמת על דרך ִּת ֵּתן ֱא ֶּמת ְליַ ֲעקֹב (מיכה ז‪ ,‬כ) כתב וַ יִ ְק ָרא‬
‫לשון יחיד והיינו מחמת שזה המעט מן המעט והוא אחד בעיר שמקרב עצמו אל‬
‫האמת‪.‬‬
‫(דגל מחנה אפרים)‬
‫‪T‬‬‫ז‪.‬‬
‫אהבת יצחק לעשו היה על ידי שחיטת יעקב‬
‫וְ יַ ֲעקֹב ִאיש ָּתם וגו' (בראשית כה כז)‪.‬‬ ‫וַ יִ גְ ְדלּו ַהנְ ָע ִרים וַ יְ ִהי ֵע ָשו וגו'‬
‫הנה יש לדקדק במקראי קדש אלו טובא‪.‬‬
‫(א)‪ ,‬איך היה עשו כל כך חכם להרע לרמאות את אביו החכם האמיתי‪.‬‬
‫(ב)‪ ,‬וַ יֶּ ֱא ַהב יִ ְצ ָחק ֶּאת ֵע ָשו כִ י ַציִ ד ְב ִפיו‪ ,‬פשוטו כתרגומו ארי מצידיה הוי אכיל‪.‬‬
‫וקשה הלא מבואר במסכת קדושין (דף י"ח ע"א) דעשו מומר היה‪ ,‬ועובד עבודה זרה‬
‫היה‪ ,‬אם כן איך אכל יצחק משחיטתו‪ ,‬הלא אפילו אם שחט כהוגן שחיטתו נבלה‪.‬‬
‫(ג)‪ ,‬איך יעקב אבינו הוציא מפיו ָאנֹכִ י ֵע ָשו ְבכ ֶֹּרָך שהוא שקר גמור‪ ,‬וגם ָע ִש ִיתי‬
‫כַ ֲא ֶּשר ִד ַב ְר ָּת ֵא ָלי‪.‬‬
‫(ד)‪ַ ,‬ויֶּ ֱח ַרד יִ ְצ ָחק ֲח ָר ָדה ְגד ָֹלה‪ ,‬מה כל החרדה הגדולה הזאת ליצחק עד מאד‪.‬‬
‫והנה פתח דבריו בקצף על הבא מקודם‪ ,‬וסיים בברוך ַגם ָברּוְך יִ ְהיֶּ ה‪.‬‬
‫(ה)‪ ,‬איך הברכה באה על ידי טעות‪ ,‬ומעשה ומחשבה מתנגדים‪.‬‬
‫והנה כדי לישב כל זה‪ ,‬נקדים דזה היה מההכרח שיתברך יעקב במחשבת עשו‬
‫וכמבואר בזוהר הקדוש‪.‬‬
‫והנראה לי בזה‪ ,‬דהנה בודאי שהיה יצחק מכיר באכילת הבשר אם נבלה או‬
‫כשרה הוא‪ ,‬וכן מהות השוחט‪ ( ,‬והנה יעקב ורבקה לא רצו להלשין על עשו ולומר דלטוריא על עשו‬
‫הרשע‪ ,‬וגם כדי שלא לצער את הצדיק‪ ,‬ויודעים היו שלא יועיל אם יוכיחו)‪ ,‬והנה בכיבוד אב יש שני‬
‫מינים‪ .‬א'‪ ,‬אם מצוה לו‪ .‬ב'‪ ,‬אף אם אין מצוה לו‪ ,‬רק עושה מה שיודע שהוא לו לנחת‬
‫רוח‪ ,‬וזה יותר גדול‪.‬‬
‫והנה גם עשו ידע שיצחק לא יבא לידי תקלה על ידו‪ ,‬ולא יאכל משחיטתו‪ ,‬וגם‬
‫שיכיר במהותו על ידי זה‪ ,‬ולזה התחכם הרשע בכל מה שצד לאביו‪ ,‬הביא ליעקב‬
‫שישחוט לצורך אביו‪ ,‬ויעקב עשה זאת בשביל כבוד אביו אף שלא ידע אביו‪ .‬והנה‬
‫יעקב בשחיטתו תיקן הרבה מאד‪ ,‬לפי שהיה ִאיׁש ָתם‪ ,‬היינו השלם הגמור בכל‬
‫יׁשב א ָֹה ִלים אהלו של שם ועבר וידע כל‬ ‫השלמות ויכול לתקן בכל המדריגות‪ ,‬וגם ֵׁ‬
‫הסודות והרזין והכוונות‪.‬‬
‫ה‬ ‫פנינים‬ ‫פרשת תולדות‬ ‫ילקוט‬
‫והנה עשו הביא את זה לאביו‪ ,‬והכיר אביו באכילתו כי השוחט הוא צדיק גדול‬
‫מאד‪ ,‬וחשב שהוא בעצמו שחטו‪ ,‬על כן חשבו לצדיק גדול מאד והצנע לכת‪ ,‬שמראה‬
‫עצמו כאיש שדה והוא גדול ואיש אלקים‪.‬‬
‫ועכשיו מפרש איך היה‪ַ ,‬ויְ ִהי ֵׁע ָשו ִאיׁש ָש ֶּדה ִאיׁש י ֵֹׁד ַע ַציִ ד כפשוטו וגם כמדרשו‪,‬‬
‫יׁשב א ָֹה ִלים שהוא היה הזובח לו כמו שכתבתי‪.‬‬ ‫על ידי מה‪ ,‬על ידי ְויַ ֲעקֹב ִאיׁש ָתם ֵׁ‬
‫והנה בפרשת שמות (ד כב) על הפסוק בני בכורי ישראל‪ ,‬פירש רש"י (ד"ה בני) בכור‬
‫לשון גדולה וחשיבות‪ ,‬כמו ַאף ָאנִ י ְבכֹור ֶּא ְתנֵׁ הּו ֶּע ְליֹון ְל ַמ ְלכֵׁ י ָא ֶּרץ (תהלים פט כח)‪ .‬ולפי זה מבואר‬
‫מאמר יעקב‪ָ ,‬אנֹכִ י הוא מה ש ֵע ָשו ְבכ ֶֹּרָך (פירוש החשוב בעיניך)‪ ,‬על ידי מה ש ָע ִש ִיתי‬
‫כַ ֲא ֶּשר ִד ַב ְר ָּת ֵא ָלי‪ ,‬ר"ל שאני העושה תמיד כאלו אלי דברת‪ ,‬ויצחק הבינו על פשוטו‪.‬‬
‫והנה עשו הרשע לא בא אז ליעקב שישחוט‪ ,‬דאז לא השיג רק כלב (כמבואר בתרגום‬
‫יונתן בן עוזיאל)‪ ,‬ופחד שיכיר יצחק בו כי איך יבוא לידי תקלה‪ ,‬ועוד דידע דשכינתא‬
‫גביה תדיר כמבואר בזוהר הק'‪ ,‬על כן התחזק מאד ברוח הטומאה בתוקף הסט"א‪,‬‬
‫וטימא עצמו בכל מיני טומאות לבא עם כל כחותיו‪ ,‬באופן שיברחו כל כחות‬
‫הקדושה מיצחק ולא ירגיש כלל‪ .‬על כן וַ יֶּ ֱח ַרד יִ ְצ ָחק ֲח ָר ָדה גְ ד ָֹלה ַעד ְמאֹד‪ ,‬והיינו‬
‫שדרשו (ב"ר פס"ז ב') שראה גיהנם פתוחה מתחתיו‪ ,‬מקום חשך ואופל צלמות מעון‬
‫הסט"א‪.‬‬
‫והנה היה חרדה אחר חרדה‪ ,‬כי מאחר שהכיר ברשעת עשו והריח ריח נבלה‬
‫כריחא דיקדות גיהנם (כמבואר בתרגום יונתן בן עוזיאל)‪ ,‬החריד מאד בחשבו כי עד עתה‬
‫שטעה אכל נבלות מצידו‪ .‬וזה שאמר ִמי ֵאפֹוא הּוא ַה ָצד ַציִ ד וַ יָ ֵבא ִלי וָ אֹכַ ל ִמכֹל‪ ,‬רצה‬
‫לומר מכל ציד וציד‪.‬‬
‫והנה 'הּוא' מיותר‪ .‬אך שנצנצה אליו רוח הקודש בדבריו להשיבו באמצע שאלתו‬
‫ויתובי דעתו‪ ,‬וזה 'הּוא' ַה ָצד ַציִ ד עתה וָ אֹכַ ל ִמכֹל כמדרשו (שם ב"ר פס"ז ב') מכל‬
‫המטעמים‪ ,‬זה הוא שהיה אוכל משחיטתו גם עתה כאשר מקודם‪ .‬וסיים דבריו ברוח‬
‫הקודש ְב ֶּט ֶּרם ָּתבֹוא וָ ֲא ָב ֲרכֵ הּו‪.‬‬
‫ושמא תאמר שלא יתקיים בו הברכה דהיה בטעות‪ ,‬על כן אמר גַ ם ָברּוְך יִ ְהיֶּ ה‪ ,‬כי‬
‫ראה והשיג בשעת הברכה שקבל על ראשו‪ ,‬והבן‪.‬‬
‫(ישמח משה)‬
‫‪T‬‬
‫ח‪.‬‬
‫יעקב נקרא 'איש' תם‪ ,‬שהיה מושל על התמימות‬
‫ישב א ָֹה ִלים‪( .‬כה‪ ,‬כז)‬
‫וְ יַ ֲעקֹב ִאיש ָּתם ֵ‬
‫פירוש רש"י‪ ,‬תם כלבו כן פיו מי שאינו חריף לרמאות‬
‫קרוי תם‪.‬‬
‫לכאורה קשה לפירושו הלא יעקב היה חריף לרמאות את הרשעים‪ ,‬כדמצינו‬
‫שרימה לעשו בבכורה‪ ,‬ובברכות‪ .‬וגבי לבן‪.‬‬
 ‫פנינים‬ ‫פרשת תולדות‬ ‫ילקוט‬ ‫ו‬
‫ויש לומר ד ִאיש נקרא מי שהוא מושל על דבר (כמו ִאיׁש ִמ ְל ָח ָמה (שמות טו‪ ,‬ג))‪ .‬וכן יעקב‬
‫נקרא ִאיש ָּתם‪ .‬שהיה מושל על התמימות להשתמש בו בעתו‪ .‬והשתמש תמיד‬
‫בתמימות כלבו כן פיו‪ .‬אך כשהוכרח‪ ,‬השתמש ברמאות כדכתיב (תהלים יח‪ ,‬כז) ִעם נָ ָבר‬
‫ִּת ְת ָב ָרר וְ ִעם ִע ֵקש ִּת ְת ַפ ָּתל‪.‬‬
‫וזה שכתב רש"י מי שאינו חריף לרמאות קרוי תם לבד‪ .‬אבל יעקב היה נקרא ִאיש‬
‫ָּתם‪.‬‬
‫(דברי יחזקאל)‬

‫‪T‬‬
‫ט‪.‬‬
‫אהבת עולם הזה אינו נצחי‬
‫שו כִ י ַציִ ד ְב ִפיו וְ ִר ְב ָקה א ֶֹּה ֶּבת ֶּאת יַ ֲעקֹב‪( .‬כה‪ ,‬כח)‬
‫וַ יֶּ ֱא ַהב יִ ְצ ָחק ֶּאת ֵע ָ‬
‫בכאן רמוז הא דתנן (אבות ה‪ ,‬טז)‪ ,‬כל אהבה שהיא תלויה בדבר בטל הדבר בטל כו'‪,‬‬
‫וכל שאינה תלויה בדבר האהבה מתקיימת‪.‬‬
‫על כן יצחק שאהב את עשו בשביל עניני עולם הזה‪ ,‬כתיב וַ יֶּ ֱא ַהב לשון עבר‪ ,‬כי‬
‫כשלא הביא ציד בטלה האהבה‪ִ .‬ר ְב ָקה א ֶֹּה ֶּבת ֶּאת יַ ֲעקֹב בשביל עולם הבא הנצחי‪,‬‬
‫אומר א ֶֹּה ֶּבת‪ ,‬שאוהבת תמיד ולא פוסק‪.‬‬
‫וזהו מוסר גדול שלא יאהב האדם עניני עולם הזה באהבה רבה וחשיקה‪ ,‬אבל‬
‫יח ִתי (תהלים קיט‪ ,‬צז)‪.‬‬
‫תֹור ֶּתָך כָ ל ַהיֹום ִהיא ִש ָ‬
‫התורה והמצות‪ָ ,‬א ַה ְב ִּתי ָ‬
‫(מוסרי השל"ה והגהות)‬

‫‪T‬‬
‫י‪.‬‬
‫אע"פ שזרע יצחק‪ ,‬ידע שהכל הוא מהשי"ת‬
‫וַ יְ ָב ֲרכֵ הּו ה'‪( .‬כו‪ ,‬יב)‬ ‫וַ יִ זְ ַרע יִ ְצ ָחק ָב ָא ֶּרץ ַה ִהוא "וַ יִ ְמ ָצא" וגו' ֵמ ָאה ְש ָע ִרים‬
‫לכאורה קשה דהנה מציאה שייך על הדבר שבא בהיסח הדעת לאשר לא עמל בו‬
‫כלל‪ ,‬אבל כאן שיצחק זרע בהארץ ועבד את האדמה למען תת כחה‪ ,‬האיך יתכן על‬
‫זה לומר לשון מציאה‪.‬‬
‫והנראה בזה ‪ ...‬שצריך האדם לידע בעצמו שכל התחבולות והשתדלות שלו אינו‬
‫עושה בם מאומה‪ ,‬ועיקר בא לו הכל כמציאה מאת ה' ית"ש‪.‬‬
‫וזה שנאמר וַ יִ זְ ַרע יִ ְצ ָחק ָב ָא ֶּרץ ַה ִהוא‪ ,‬הכונה אף שזרע אדמתו‪ ,‬בכל זה "וַ יִ ְמ ָצא"‬
‫שהכל היה נחשב בעיניו כמציאה‪ ,‬כי ידע בנפשו לא על ידי התפעלות שלו באה לו‬
‫הברכה‪ ,‬וַ יְ ָב ֲרכֵ הּו ה'‪ ,‬כי הכל מה שיש לו הוא רק מכח ִב ְרכַ ת ה' ִהיא ַת ֲע ִׁשיר‪.‬‬
‫(קדושת יום טוב)‬
‫‪T‬‬
‫ז‬ ‫פנינים‬ ‫פרשת תולדות‬ ‫ילקוט‬
‫יא‪.‬‬
‫על ידי הקנאה בהצלחת יצחק פרסמו שקר וגוזמאות למעט השפעתו‬
‫גָ ַדל ְמאֹד‪( .‬כו‪ ,‬יג)‬ ‫וַ יִ גְ ַדל ָה ִאיש וַ יֵ ֶּלְך ָהלֹוְך וְ גָ ֵדל ַעד כִ י‬
‫פירוש רש״י כי גדל מאוד שהיו אומרים זבל פרדותיו‬
‫של יצחק ולא כספו וזהבו של אבימלך‪.‬‬
‫ולכאורה נראה דבר זה כרחוק המציאות שזבל פרדותיו שהוא דבר פחות הערך‪,‬‬
‫ישוה בערכו יותר מכספו וזהבו של אבימלך‪.‬‬
‫והיותר קשה ממה שאיתא במסכת חולין (ז‪ ):‬ברבי פנחס בן יאיר שבא לבית רבי‪,‬‬
‫ואתרמי ועל בההוא פתחא שהיה בו פרידות של רבי ולא נכנס‪ ,‬אמר מלאך המות‬
‫בביתו של זה ואני אסעוד אצלו‪ ,‬נפק רבי לאפיה ואמר לו מזבנינא להו אמר לו ולפני‬
‫עור לא תתן מכשול‪ ,‬אמר לו אפקירם אמר לו מפשא היזיקא‪ ,‬אמר לו קטילנא להו‬
‫איכא בל תשחית וכו׳ עיי״ש‪ ,‬על כל פנים מבואר חומר האיסור להחזיק פרידות‪.‬‬
‫וידוע שהאבות הקדושים קיימו כל התורה עד שלא ניתנה‪ ,‬והיו שומרים‬
‫משמרתה של תורה אף בתקנות וחומרות שעתידים חכמינו ז״ל להוסיף‪ ,‬ואיך יתכן‬
‫שהיו לו ליצחק כל כך פרידות בביתו עד שהיו זבלן מרובה מכספו וזהבו של‬
‫אבימלך‪.‬‬
‫אמנם יובן דכשרואין הרשעים שגבול הקדושה מתגדל ומתרחב‪ ,‬משתדלים בכל‬
‫אופן להקטין השפעתו בעיני הבריות‪ ,‬ולהשפיל כח הקדושה ולהחלישו בכל מה‬
‫דאפשר‪ ,‬על כן מפרסמים דברי שקרים וכזבים‪ ,‬ואפילו מה שהוא רחוק מהמציאות‬
‫ועל דרך גוזמא והפלגה‪ ,‬בחשבם אולי ימצאו מי שיאמין לדבריהם‪.‬‬
‫וכמו כן ביצחק אבינו שאמר הכתוב וַ יִ גְ ַדל ָה ִאיש וַ יֵ ֶּלְך ָהלֹוְך וְ גָ ֵדל ַעד כִ י גָ ַדל ְמאֹד‬
‫וגו׳ וַ יְ ַקנְ אּו אֹתֹו ְפ ִל ְש ִּתים וגו׳‪ ,‬ועל כן התעצמו למעט השפעתו‪ ,‬ופרסמו עליו דברי‬
‫שקר וגוזמאות כדי להגדיל הקנאה עליו‪ ,‬ועל ידי זה יתמעט השפעתו‪.‬‬
‫ומדוייק בלשון המדרש ורש״י ז״ל שהיו אומרים זבל פרדותיו וכו'‪ ,‬דבאמת שלא‬
‫היה לו פרידות כלל‪ ,‬אלא כן 'היו אומרים' הרשעים כדי למעט השפעתו‪.‬‬
‫(דברי יואל דף תקע"ג)‬
‫‪T‬‬
‫יב‪.‬‬
‫אל ישנה אדם מדרך אבותיו‬
‫שר ָק ָרא ָל ֶּהן ָא ִביו‪( .‬כו‪ ,‬יח)‬
‫וַ יִ ְק ָרא ָל ֶּהן ֵשמֹות כַ ֵשמֹת ֲא ֶּ‬
‫ועשה כן לכבוד אביו‪ ,‬וממה שהתורה הודיעה זה נראה שנחשב לו לזכות‪.‬‬
‫ויש בזה התעוררות וקל וחומר שאל ישנה אדם מדרך אבותיו‪ ,‬שהרי יצחק אפילו‬
‫שמות הבארות שקרא אותן אביו לא רצה לשנותן וזה קל וחומר לדרכי האבות‬
‫ומנהגותיהם ומוסר שלהם‪.‬‬
‫(רבינו בחיי)‬
‫‪T‬‬
 ‫פנינים‬ ‫פרשת תולדות‬ ‫ילקוט‬ ‫ח‬
‫יג‪.‬‬
‫הצדיק אוכל בעולם הזה בזכות אבותיו‪ ,‬ושכרו שמור לעולם הבא‬
‫ּופ ִרינּו ָב ָא ֶּרץ‪ ,‬וַ יַ ַעל ִמ ָשם ְב ֵאר ָש ַבע‪.‬‬
‫כִ י ַע ָּתה ִה ְר ִחיב ה' ָלנּו ָ‬
‫ירא כִ י ִא ְּתָך ָאנֹכִ י וגו'‪( .‬כו‪ ,‬כב‪-‬כד)‬
‫ָאנֹכִ י ֱאֹל ֵקי ַא ְב ָר ָהם ָא ִביָך ַאל ִּת ָ‬
‫כי מדרך הצדיקים שמתיראים כי הרחיב ה' להם אולי מקבלים שכרם בעולם הזה‬
‫חס וחלילה‪ ,‬ודרכם לקבל עול גלות וכדומה‪.‬‬
‫אך כל זה במי שאין לו זכות אבותיו ונידון בזכות עצמו יש לו לירא שיקבל שכרו‬
‫בעולם הזה חס וחלילה‪ ,‬אבל מי שאוכל בעולם הזה זכות אבותיו אין לו לירא‪.‬‬
‫והיינו כי ראה כי הרחיב ה' לו קבל גלות על עצמו וַ יַ ַעל ִמ ָשם ְב ֵאר ָש ַבע‪ ,‬כי ירא‬
‫שא ְּתָך ָאנֹכִ י‬
‫שלא יקבל שכרו בעולם הזה חס וחלילה‪ ,‬ואמר לו ה' ַאל ִּת ָירא במה ִ‬
‫ותירא שזה הוא מקבול שכרך‪ ,‬לא כן הוא כי אקים השבועה שנשבעתי לאברהם‬
‫אביך‪ ,‬אבל שכרך שמור לך לעולם הבא‪.‬‬
‫(חתם סופר)‬

‫‪T‬‬
‫יד‪.‬‬
‫דבר שהוא תמידיות אינו יכול לתלות במקרה‬
‫ֹאמרּו ָראֹו ָר ִאינּו כִ י ָהיָ ה ה' ִע ָמְך‪( .‬כו‪ ,‬כח)‬
‫וַ י ְ‬
‫והנה הוא כפל הלשון‪.‬‬
‫ויש לומר דהנה ידוע דדבר שהוא תמידיות אינו יכול לתלות במקרה‪.‬‬
‫וזה שאמר ָראֹו ָר ִאינּו ‪ ,‬דהיינו כמה וכמה פעמים שאתה מצליח‪ ,‬על כן בודאי אין‬
‫זה מקרה‪ ,‬רק ה' ִע ָמְך‪ ,‬שהוא בהשגחת ה׳‪ ,‬ודוק‪.‬‬
‫(אך פרי תבואה)‬
‫‪T‬‬
‫טו‪.‬‬
‫מהו הסימן לאבימלך כי השי"ת הוא עם יצחק‬
‫ֹאמרּו ָראֹו ָר ִאינּו כִ י ָהיָ ה ה' ִע ָמְך וגו' וַ נְ ַש ֵל ֲחָך ְב ָשלֹום ַא ָּתה ַע ָּתה ְברּוְך ה'‪.‬‬
‫וַ י ְ‬
‫(כו‪ ,‬כח‪-‬כט)‬
‫שמעתי מאבא מארי הגאון הקדוש מהו' אלעזר ניסן ז"ל לפרש על פי מאמרם‬
‫(ברכות סד‪ ).‬לא יאמר אדם לחבירו לך בשלום‪ ,‬שהרי דוד אמר לאבשלום (שמואל ב טו‪ ,‬ט)‬
‫ֵׁלְך ְב ָׁשלֹום‪ ,‬והלך ונתלה‪ ,‬אלא לך לשלום‪ ,‬והטעם‪ ,‬כי בשלום משמע שכבר הוא‬
‫בשלימות גמור‪ ,‬ובעודו חי אינו בטוח אם הוא בשלימותו‪ ,‬לזה אומר לו רק לך‬
‫לשלום‪.‬‬
‫ט‬ ‫פנינים‬ ‫פרשת תולדות‬ ‫ילקוט‬
‫אמנם יצחק אבינו בטוחים היו בו שכבר הוא בשלימות גמור‪ ,‬על כן אמרו‬
‫וַ נְ ַש ֵל ֲחָך ְב ָשלֹום דייקא‪ ,‬ומזה הבינו כי ה' עמו‪ ,‬שהרי אמרו לו בשלום ועם כל זה‬
‫עודנו חי ברוב עשרו ולא נחסר לו מאומה‪ .‬וזהו שאמרו ָראֹו ָר ִאינּו כִ י ָהיָ ה ה' ִע ָמְך‪ ,‬כי‬
‫הלא וַ נְ ַש ֵל ֲחָך ְב ָשלֹום ועם כל זה אתה גם ַע ָּתה ְברּוְך ה'‪ ,‬והבן‪ ,‬עד כאן דבריו ודפח"ח‪.‬‬
‫(ייטב לב)‬
‫‪T‬‬
‫טז‪.‬‬
‫יצחק נתן סימן ל'עשו' לדבר בלשון רכה נגד הרגלו‬
‫וְ ִר ְב ָקה ָא ְמ ָרה ֶּאל יַ ֲעקֹב ְבנָ ּה ֵלאמֹר ִהנֵ ה ָש ַמ ְע ִּתי ֶּאת ָא ִביָך ְמ ַד ֵבר ֶּאל ֵע ָשו‬
‫ָא ִחיָך ֵלאמֹר‪( .‬כז‪ ,‬ו)‬
‫להבין כוונת השני פעמים ֵלאמֹר שבפסוק זה‪.‬‬
‫ושמעתי בשם הרב הק' אאקי"ל (איש אלקים קדוש יאמר לו) מוה"ר נחמן קאסוויר‬
‫זללה"ה‪ ,‬דהנה מסתמא דיבורים של יעקב אבינו עליו השלום ואמירותיו‪ ,‬היו תמיד‬
‫בלשון רכה כדרכן של צדיקים‪ ,‬דברי חכמים בנחת נשמעים‪ ,‬ודיבוריו ואמירותיו של‬
‫עשו‪ ,‬היה מסתמא בלשון מדברת גדולות‪ ,‬כדרך דברי עתק בגאוה ובוז‪.‬‬
‫והנה עשו בודאי היה מתירא מפני יעקב אבינו ע"ה‪ ,‬שלא יעשה איזה תחבולה‬
‫בחכמתו‪ ,‬כדי שהוא יטול הברכות מאביו הצדיק‪ ,‬ולזה התחכם יצחק והשיא לעשו‬
‫עצה הוגנת וטובה לפניו‪ ,‬שלא יוכל יעקב לבוא בערמתו וחכמתו וליטול מאביו‬
‫הברכות‪ .‬היינו בעת שיבוא לפניו עם הצידה ידבר עמו בלשון רכה ובתחנונים ידבר‬
‫בלשון יעקב‪ ,‬וזהו יהיה סימן מובהק ליצחק לידע שעשו הוא המדבר‪.‬‬
‫דמסתמא כשיבוא יעקב בתחבולותיו לפניו עם צידתו‪ ,‬ולדבר עמו כאלו הוא‬
‫עשו‪ ,‬ישנה טעמו ודיבורו לדבר גדולות בלשון עשו‪ ,‬כדי שלא יבין אביו שהוא יעקב‪,‬‬
‫וידמה לו שהוא עשו ממש באמת‪ ,‬ועכשיו שמסר סימן זה לעשו שידבר דוקא בלשון‬
‫רכה‪ ,‬יתוודע ליצחק בבירור מי הוא המדבר‪.‬‬
‫אמנם רבקה אמנו ע"ה ידעה מסימן זה שמסר יצחק לעשו‪ ,‬לזה אמרה ֶּאל יַ ֲעקֹב‬
‫ְבנָ ּה ֵלאמֹר‪ ,‬היינו כשיבוא אל אביו לדבר עמו אז ידבר עמו רכה ותחנונים בלשון‬
‫עצמו כמאז וקדם‪ ,‬וטעמו של דבר‪ ,‬היות ָש ַמ ְע ִּתי ֶּאת ָא ִביָך גו' ֵלאמֹר‪ ,‬היינו שפקד‬
‫עליו שבבואו לפניו עם צידתו ידבר עמו בלשון רכה שיהא לו ליצחק בזה סימן‬
‫מובהק לידע מי הוא המדבר‪.‬‬
‫לזה תדבר גם אתה בלשון רכה ויסבור אביך שעשו הוא המדבר‪ ,‬כדי שתקבל‬
‫ממנו הברכות‪ ,‬עד כאן לשונו הזהב של מוה"ר נחמן קאסוויר ז"ל הנ"ל‪ .‬ודפח"ח (ודברי‬
‫פי חכם חן)‪.‬‬
‫(אוהב ישראל)‬
‫‪T‬‬
 ‫פנינים‬ ‫פרשת תולדות‬ ‫ילקוט‬ ‫י‬
‫יז‪.‬‬
‫מזה ששמע רבקה דברי יצחק‪ ,‬וודאי היה כדי לומר ליעקב‬
‫שו ָא ִחיָך ֵלאמֹר‪( .‬כז‪ ,‬ו)‬
‫ִהנֵ ה ָש ַמ ְע ִּתי ֶּאת ָא ִביָך ְמ ַד ֵבר ֶּאל ֵע ָ‬
‫והנה תיבת ֵלאמֹר הוא מיותר‪.‬‬
‫ויש לומר דהנה אמרו חכמינו ז"ל (תענית כא‪ ).‬אילפא ור' יוחנן שהיו ביחד‪ ,‬ושמע ר'‬
‫יוחנן הקול‪ ,‬אילפא לא שמע‪ ,‬אמר ר' יוחנן שמע מינה לדידי קיימא לי שעתא‪ ,‬ואזיל‬
‫הוא ונעשה ראש ישיבה א‪.‬‬
‫והנה רבקה גם כן אמרה מאחר שאני שמעתי‪ ,‬בודאי זה היה מן השמים כדי‬
‫שאומר לך‪ ,‬וזה ָש ַמ ְע ִּתי ֶּאת ָא ִביָך ְמ ַד ֵבר ֵלאמֹר‪ ,‬שהוא בודאי כדי לומר לך‪ ,‬ודוק‪.‬‬
‫(אך פרי תבואה)‬
‫‪T‬‬
‫יח‪.‬‬
‫יעקב דיבר עם אביו בלשון נוכח 'קום נא' שמורה על קרבות‬
‫ידי ‪ -‬יָ ֻקם ָא ִבי וְ יֹאכַ ל ִמ ֵציד ְבנֹו‪( .‬כז‪ ,‬יט‪-‬לא)‬
‫ִמ ֵצ ִ‬ ‫קּום נָ א ְש ָבה וְ ָאכְ ָלה‬
‫הגאון החסיד מהו' נתן אדלער זצ"ל אמר יעקב דיבר עמו בלשון נוכח קּום נָ א‬
‫כדרך שבני ישראל מדברים אל אבותיהם מאז‪ ,‬אבל עשו היה מדבר עם אביו בלשון‬
‫נסתר יָ ֻקם ָא ִבי כדרך שהנכרים מדברים‪.‬‬
‫ומרן הגאון זצ"ל הסביר דלשון נוכח מורה קרבות ודיבוק כמו שאנו מדברים אל‬
‫השי"ת שאנו דבוקים בו כנאמר וְ ַא ֶּּתם ַה ְד ֵב ִקים (דברים ד‪ ,‬ד) ועל כן ישראלים שמדובקים‬
‫זה בזה כגוף אחד וברא מזכה אבא ומקיימו לכך מדברים בלשון נוכח‪.‬‬
‫אבל לשון נסתר היינו כאלו אינו כדאי לדבר עמו אלא כאלו מדבר לאחר‪.‬‬
‫וחכמינו ז"ל אמרו שבעשו כתיב נַ ְפשֹות ֵביתֹו שכל אחד יש לו אלהות אחר‬
‫ותכלית אחר לכך בנכרים שהם פרודים אומר יָ ֻקם ָא ִבי‪.‬‬
‫(תורת משה להחתם סופר)‬

‫‪T‬‬
‫א‬
‫וזה לשון הגמרא‪ :‬אילפא ורבי יוחנן הוו גרסי באורייתא דחיקא להו מילתא טובא (עניות) אמרי ניקום‬
‫וניזיל וניעבד עיסקא ונקיים בנפשין ֶּא ֶּפס כִ י ֹלא יִ ְהיֶּ ה ְבָך ֶּא ְביֹון (דברים טו‪ ,‬ד) (בך בעצמך)‪ ,‬אזלו אותבי תותי גודא‬
‫רעיעא הוו קא כרכי ריפתא‪ ,‬אתו תרי מלאכי השרת שמעיה רבי יוחנן דאמר חד לחבריה נישדי עלייהו האי גודא‬
‫ונקטלינהו שמניחין חיי עולם הבא (תורה) ועוסקין בחיי שעה (זה סחורה)‪ ,‬אמר ליה אידך שבקינהו דאיכא בהו חד‬
‫דקיימא ליה שעתא (עתיד להתגדל‪ ,‬ואין זמנו למות)‪.‬‬
‫רבי יוחנן שמע אילפא לא שמע‪ ,‬אמר ליה רבי יוחנן לאילפא שמע מר מידי‪ ,‬אמר ליה לא‪ ,‬אמר מדשמעי‬
‫אנא ואילפא לא שמע שמע מינה (מדאנא שמעתיה) לדידי קיימא לי שעתא‪ ,‬אמר ליה רבי יוחנן איהדר (איזיל‬
‫לתורתי) ואוקי בנפשאי כִ י ֹלא יֶּ ְח ַדל ֶּא ְביֹון ִמ ֶּק ֶּרב ָה ָא ֶּרץ (דברים טו‪ ,‬יא)‪ ,‬רבי יוחנן הדר אילפא לא הדר‪ ,‬עד דאתא‬
‫אילפא מליך רבי יוחנן ( מינוהו ראש ישיבה עליהן‪ ,‬מנהג הוא מי שהוא ראש ישיבה היו מגדלין אותו משלהן‪ ,‬ומעשירין‬
‫אותו)‪.‬‬
‫יא‬ ‫פנינים‬ ‫פרשת תולדות‬ ‫ילקוט‬
‫יט‪.‬‬
‫כשקולו של יעקב בתורה‪ ,‬אז צריך ידי עשו להכין להם כל צרכיהם‬
‫שו‪( .‬כז‪ ,‬כב)‬
‫וְ ַהיָ ַדיִ ם יְ ֵדי ֵע ָ‬ ‫ֹאמר ַהקֹל קֹול יַ ֲעקֹב‬
‫וַ י ֶּ‬
‫לפי עניות דעתי נראה לפרש הפסוק על דרך הגמרא (ברכות לה‪ ):‬והוא כי ידוע‬
‫כשישראל עושים רצונו של מקום אז מלאכתן נעשית על ידי אחרים כמו שכתוב‬
‫וְ ָע ְמדּו זָ ִרים וְ ָרעּו צֹאנְ כֶּ ם היינו שהאומות מתעסקים בצרכי ישראל ומכינים להם‬
‫כעבדים אל אדוניהם (וגם בזוהר הקדוש (פרשת שלח ק"ס‪ ):‬איתא כן על פסוק (במדבר יד‪ ,‬ט) אל ַאל‬
‫ִּת ְיראּו ֶּאת ַעם ָה ָא ֶּרץ כִ י ַל ְח ֵמנּו ֵהם אינון בגרמייהו מזמנים לאינון דמשתדלין באורייתא)‪.‬‬
‫ולפי זה יש לומר שזה מרמז הפסוק ַהקֹל קֹול יַ ֲעקֹב היינו כמאמרם ז"ל‬
‫(בראשית רבה‬
‫סה‪ ,‬טז) כשקולו של יעקב בתורה ומשתדלין בה אז וְ ַהיָ ַדיִ ם שלהם שצריכים לעשות‬
‫עסקיהם יְ ֵדי ֵע ָשו היינו שהאומות עוסקים בצרכי ישראל ומכינים להם כל צרכיהם‬
‫כעבד אל אדוניו‪ ,‬וממילא חס וחלילה להיפוך‪ ,‬ודי למבין‪ ,‬וקל להבין‪.‬‬
‫(דגל מחנה אפרים)‬
‫‪T‬‬
‫כ‪.‬‬

‫'הקול קול יעקב' כשהוא של יעקב בלבד‪,‬‬

‫וכן 'הידים ידי עשו' כשאין להם סיוע מרשעי ישראל אין יכולים לשלוט בישראל‬
‫שו‪( .‬כז‪ ,‬כב)‬
‫וְ ַהיָ ַדיִ ם יְ ֵדי ֵע ָ‬ ‫ֹאמר ַהקֹל קֹול יַ ֲעקֹב‬
‫וַ י ֶּ‬
‫ורבותינו ז"ל דרשו (בבראשית רבה) בזמן שקולו של‬
‫יעקב מצוי בבתי כנסיות אין הידים ידי עשו‪ ,‬ואם לאו‬
‫הידים ידי עשו‪.‬‬
‫וראוי להבין איך נשמע להם להוציא דרשה זאת ממשמעות הכתוב‪ ,‬והרי לא‬
‫כתיב אין הידים ידי עשו בקרא‪ ,‬ואדרבה נשמע להיפך דכשהקול קול יעקב הידים‬
‫ידי עשו‪.‬‬
‫גם יש לדקדק בכפילת הלשון שאמר קֹל קֹול וְ ַהיָ ַדיִ ם יְ ֵדי‪.‬‬
‫גם מה שכתב ַהקֹל בה"א הידיעה וכן ַהיָ ַדיִ ם‪ ,‬וצריך ביאור הכוונה בזה‪.‬‬
‫ואפשר לומר בביאור הענין דהנה באמת אמרו ז"ל אין כוחן של ישראל אלא בפה‪,‬‬
‫ובזמן שקולו של יעקב מצוי בבתי כנסיות אין ידי עשו שולטות בהן‪ ,‬אך בתנאי אם‬
‫ַהקֹל הוא קולו של יַ ֲעקֹב בלבד‪ ,‬ונקי מתערובת דיעות נפסדות הבאים מסיטרא‬
‫דעשו‪( ,‬אבל אם חס וחלילה מערבים רע בטוב לגלות פנים בתורה שלא כהלכה‪ ,‬ומכל שכן להכניס דיעות‬
 ‫פנינים‬ ‫פרשת תולדות‬ ‫ילקוט‬ ‫יב‬
‫נפסדות ואפיקורסת בתורה הקדושה‪ ,‬זה גורמות חס וחלילה חורבן ואבדון רחמנא ליצלן ונותנת כח לחזק ידי‬
‫עשו)‪.‬‬
‫וכמו כן אם ַהיָ ַדיִ ם יְ ֵדי ֵע ָשו בלבד‪ ,‬ואין להם סיוע מרשעי ישראל אין יכולים‬
‫לשלוט בנו לעולם‪ ,‬וכל הצרות שעברו על ישראל‪ ,‬כולם נסתבבו בסיוע כח מרשעי‬
‫ישראל‪( ,‬וככה מצינו בחורבן בית המקדש שבריוני ישראל‪ ,‬גרמו להחריבה‪ ,‬ובימי החשמונאים‪ ,‬רשעי ישראל‬
‫היתה ידם עם היונים) ואלמלא כן לא היו יכולים להרע ולהצר ישראל‪.‬‬
‫(ועל דרך שאמרו ז"ל בב"ר (פר' ה ס"י) כיון שנברא הברזל התחילו האילנות מרתתים‪ ,‬אמר להן מה לכם‬
‫מרתתין‪ ,‬עץ מכם אל יכנס בי ואין אחד מכם ניזוק‪ ,‬ופירוש היפה תואר דמשל הוא בפי הבריות)‪.‬‬
‫וכלל גדול דכפילת הלשון בכל מקום לחזק הענין בא‪ ,‬ועל דרך זה יתפרש הכא‬
‫ַהקֹל קֹול יַ ֲעקֹב שהוא פרט אחר פרט שאין בו אלא מה שבפרט‪ ,‬קולו של יעקב בלבד‬
‫מבלי תערובות זרים מסטרא דעשו‪ ,‬ולכן ַהקֹל בה"א הידיעה‪ ,‬וכן ַהיָ ַדיִ ם יְ ֵדי ֵע ָשו הם‬
‫של עשו בלבד‪.‬‬
‫על כן שפיר למדו חכמינו ז"ל מכאן דבזמן שהקול קול יעקב אין ידי עשו שולטות‬
‫בישראל‪ ,‬דבאמת ידים ידי עשו מעליותא הוא דאז אין בהם כח לשלוט בישראל‪.‬‬
‫(דברי יואל דף תרמ"ג)‬

‫‪T‬‬
‫כא‪.‬‬
‫יצחק פרס מפה בתוך סעודתו וקידוש ואכל גדי של פסח‬
‫ש ְּת‪( .‬כז‪ ,‬כה)‬
‫וַ יֵ ְ‬ ‫וַ יָ ֵבא לֹו יַ יִ ן‬
‫א‪ .‬משמע שאחר אכילתו הלך להביא לו יין ולא מקודם‪ ,‬וגם עשו לא הביא יין‪,‬‬
‫שמע מינה שלא היה צריך לאותה סעודה‪ ,‬והיה די בציד מאכלו‪.‬‬
‫ב‪ .‬גם יש לעיין איך עשו שהיה זריז במעשה זה‪ ,‬איך איחר כל כך עד שאכל ושתה‬
‫וטען עם יעקב כמה טענות ויברכהו וימושהו‪ ,‬ואחר כך בא עשו‪ ,‬בודאי הכל היה‬
‫סבה מאת השי"ת‪.‬‬
‫אבל יש לומר‪ ,‬כי הלא היה ערב פסח שאסור לאכול ממנחה קטנה ולמעלה עד‬
‫שתחשך אך אם התחיל בהיתר אין צריך להפסיק‪ ,‬ומסדר קידוש וד' כוסות אחר‬
‫הסעודה דהלכה כר' יוסי בהפסקה ולשמואל כשתחשך פורס מפה ומקדש וגומר‬
‫סעודת פסחו (פסחים ק‪.).‬‬
‫והנה יעקב מיהר קודם זמן איסור שיתחיל בהיתר (קודם מנחה קטנה) והמשיך‬
‫סעודתו במטעמים עד שתחשך‪ ,‬ואחר כך וַ יָ ֵבא לֹו יַ יִ ן ופרס מפה וקידש ואכל גדי של‬
‫פסח‪.‬‬
‫יג‬ ‫פנינים‬ ‫פרשת תולדות‬ ‫ילקוט‬
‫ועשו באשר נמשך צידתו עד אחר מנחה קטנה שהוא זמן איסור שוב ידע שלא‬
‫יאכל יצחק עד הלילה על כן שיהה לבוא‪ ,‬אמנם בבואו כבר אכל יצחק פסח ואין‬
‫מפטירין אחר הפסח אפיקומן ולא יכול לאכול שוב מציד עשו‪( .‬תקב"ץ)‬
‫(חתם סופר)‬
‫‪T‬‬
‫כב‪.‬‬
‫על ידי לימוד התורה נכללין כל הברכות שבעולם מברכת יצחק‬
‫ש ַמיִ ם‪( .‬כז‪ ,‬כח)‬
‫ֹלקים ִמ ַטל ַה ָ‬
‫וְ יִ ֶּּתן ְלָך ָה ֱא ִ‬
‫ופירוש רש"י וְ יִ ֶּּתן ויחזור וְ יִ ֶּּתן‪.‬‬
‫א‪ .‬וצריך ביאור הלא פעולות השי"ת נצחיים הם לעד ולעולמי עולמים‪ ,‬ובודאי‬
‫בכחו ליתן ברכה שלא תפסוק לעולם‪ ,‬ולאיזה צורך שיתן ויחזור ויתן‪.‬‬
‫ב‪ .‬במדרש רבה (פס״ו סי׳ ד') דרשו ז"ל ִמ ַטל ַה ָש ַמיִ ם זו מקרא‪ִּ ,‬ומ ְש ַמנֵ י ָה ָא ֶּרץ זו‬
‫משנה‪ָ ,‬דגָ ן זה תלמוד וכו'‪ ,‬וצריך ביאור‪.‬‬
‫ג‪ָ .‬בא ָא ִחיָך ְב ִמ ְר ָמה וַ יִ ַקח ִב ְרכָ ֶּתָך‪ .‬במדרש (פס״ז סי׳ ד׳) ָבא ָא ִחיָך ְב ִמ ְר ָמה בחכמת‬
‫תורתו‪ ,‬וצריך ביאור‪.‬‬
‫ואפשר לומר דכל המדרשים בקנה אחד עולים‪ ,‬דהנה בתוך ברכותיו של יצחק‬
‫אבינו נכללים כל הברכות שבעולם‪ ,‬ואף שלא נתכוון יצחק לכל הברכות‪ ,‬אבל בכח‬
‫לימוד התורה הק' אפשר לדרוש ולרמז בדבריו של יצחק כל הברכות‪ ,‬ולכן דרשו‬
‫חכמינו ז"ל (בראשית רבה פס״ו סי׳ ג׳) ויתן ויחזור ויתן דהיינו שיתן לו הקב"ה תמיד כל‬
‫הברכות אף מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש בדבריו‪.‬‬
‫ועל דרך זה יבואר המדרש ִמ ַטל ַה ָש ַמיִ ם זו מקרא ִּומ ְש ַמנֵ י ָה ָא ֶּרץ זו משנה וכו'‪,‬‬
‫דהיינו שעל ידי כח לימוד התורה הק' במקרא ומשנה וגמרא יקוים מה שאמר ויתן‬
‫ויחזור ויתן ויזכה לכל הברכות‪ ,‬ולזה כשבא עשו ואמר ָב ֲרכֵ נִ י גַ ם ָאנִ י ָא ִבי‪ ,‬השיב לו‬
‫יצחק ָבא ָא ִחיָך ְב ִמ ְר ָמה בחכמת תורתו‪ ,‬שעל ידי חכמת התורה שלו הוא יכול לדרוש‬
‫ולכוון בברכתי לכל הדברים‪ ,‬נמצא שכבר נתתי לו הכל ואין לי מה ליתן לך עוד‪.‬‬
‫(טיב לבב)‬
‫‪T‬‬
‫כג‪.‬‬
‫יעקב אבינו ירש כל מצותיו של עשו‬
‫וְ יִ ֶּּתן ְלָך ָה ֱאֹל ִקים‪( .‬כז‪ ,‬כח)‬
‫במדרש רבה (בראשית רבה סג‪ ,‬ג) וְ יִ ֶּּתן ְלָך יתן ויחזור ויתן‬
‫וְ יִ ֶּּתן ְלָך שלך וְ יִ ֶּּתן ְלָך של אחיך‪.‬‬
‫ו אפשר לומר דלפי שהיה מריבה ביניהם‪ ,‬ועשו היה מבקש להרגו‪ ,‬בודאי שעשו‬
‫דיבר עליו סרה ולשון הרע‪.‬‬
 ‫פנינים‬ ‫פרשת תולדות‬ ‫ילקוט‬ ‫יד‬
‫ואיתא בספר חסידים וחובות הלבבות (שער הששי שער הכניעה פרק ז') שהמדבר לשון‬
‫הרע על חבירו נאבדו כל מצותיו וניתנים לחבירו אשר דיבר עליו‪ ,‬והוא מקבל כל‬
‫העבירות של חבירו בחילופם יעיין שם ב‪.‬‬
‫ולפי זה נטל יעקב אבינו כל מצותיו של עשו וירש כל זכותו והבן‪.‬‬
‫(דברי יואל דף תקפ"ב)‬

‫‪T‬‬
‫כד‪.‬‬

‫יצחק רצה שבני יעקב יהיו בגלות אצל 'עשו' כדי שלא יפלו לגיהנים‬
‫וַ יֶּ ֱח ַרד יִ ְצ ָחק ֲח ָר ָדה גְ ד ָֹלה ַעד ְמאֹד וגו' (כז‪ ,‬לג)‬
‫פירוש רש"י ומדרשו (ב"ר סז‪ ,‬ב‪ ),‬ראה גיהנם פתוחה‬
‫מתחתיו‪ ,‬עד כאן לשונו‪.‬‬
‫ולכאורה ראוי להבין הלא היה עשו רגיל לבוא לפני אביו להביא לו ציד‪ ,‬ומדוע‬
‫רק עכשיו ראה יצחק גיהנם פתוחה מתחתיו‪ ,‬ולא ראה כן עד עכשיו‪.‬‬
‫ויתבאר על פי מה שכתוב (בילקוט ראובני בשם ספר שערי אורה) הטעם שנתכוין יצחק‬
‫לברך את עשו וכו' ואהב את עשו‪ ,‬מפני שהוא תיקון יעקב שלא יפלו בגיהנם‪ ,‬על פי‬
‫מה שאמרו רבותינו ז"ל (שם פמ"ד כ"א) שאמר ליה הקב"ה לאברהם אבינו ע"ה במה‬
‫אתה רוצה‪ ,‬שירדו בניך בגיהנם‪ ,‬או במלכיות‪ ,‬ואברהם אבינו ע"ה בירור לו מלכיות‬
‫כדי שינצלו בגיהנם‪.‬‬
‫ועל דרך זה רצה גם יצחק אבינו להקל עונשם של ישראל שיסבלו גלות‪ ,‬ולא‬
‫ירשו גיהנם‪ ,‬ויותר טוב שיגלו בגלות עשו אחיהם‪ ,‬משיפלו בגלות נכרים שהם ע'‬
‫אומות‪ ,‬ולטעם זה רצה לברך את עשו שימשלו על ישראל לטובתם ותועלתם של‬
‫ישראל‪.‬‬
‫ועל דרך זה פירוש בספר הק' נועם אלימלך (פרשת בהעלתך) מה שהתפלל אברהם אבינו ע"ה לּו יִ ְש ָמ ֵעאל‬
‫יִ ְחיֶּ ה ְל ָפנֶּ יָך (בראשית יז יח)‪ ,‬שהתכוין אברהם אבינו ע"ה לטובת ישראל שיסבלו אצלו הגלות וינצלו מעונש גיהנם‪.‬‬
‫והנה כאשר בא עשו ואמר ֲאנִ י ִבנְ ָך ְבכ ְֹרָך ֵע ָשו‪ ,‬ונתוודע ליצחק אבינו שבירך את‬
‫יעקב בברכת ֱהוֵ ה גְ ִביר ְל ַא ֶּחיָך וגו'‪ ,‬ואי אפשר שיגלו בגלות עשו אחיהם‪ ,‬ומעתה חש‬

‫ב‬
‫וזה לשון החובות הלבבות‪ :‬כי כבר נאמר על אחד מן החסידים‪ ,‬שזכרו אותו לרעה‪ ,‬וכיון שהגיעו הדבר‪,‬‬
‫שלח למדבר בו כלי מלא מזימרת ארצו‪ ,‬וכתב אליו‪ :‬הגיעני‪ ,‬ששלחת לי מנחה מזכיותיך‪ ,‬וגמלתיך בזה‪.‬‬
‫ואמר אחד מן החסידים‪ :‬הרבה בני אדם יבואו ליום החשבון‪ ,‬וכשמראים להם מעשיהם‪ ,‬ימצאו בספר זכיותם‬
‫זכיות שלא עשו אותן‪ ,‬ויאמרו‪ :‬לא עשינו אותן‪ ,‬וייאמר להם‪ :‬עשה אותן אשר דיבר בכם וסיפר בגנותכם‪.‬‬
‫וכן כשיחסר מספר זכיות המספרים בגנותם‪ ,‬יבקשו אותו (אותם) בעת ההיא‪ ,‬וייאמר להם‪ :‬אבדו מכם בעת‬
‫שדיברתם בפלוני ופלוני‪.‬‬
‫וכן יש מהם גם כן שימצאו בספר חובותם חובות שלא עשו‪ ,‬וכשאומרים‪ :‬לא עשינון‪ ,‬ייאמר להם‪ :‬נוספו‬
‫עליכם בעבור פלוני ופלוני שדיברתם בם‪ ,‬עד כאן לשונו‪.‬‬
‫טו‬ ‫פנינים‬ ‫פרשת תולדות‬ ‫ילקוט‬
‫פן יענשו בעונש גיהנם‪ ,‬על כן וַ יֶּ ֱח ַרד יִ ְצ ָחק ֲח ָר ָדה גְ ד ָֹלה ַעד ְמאֹד‪ ,‬ומדרשו שראה‬
‫גיהנם פתוחה מתחתיו‪ ,‬שיסבלו בניו גיהנם חס וחלילה חילוף הגליות‪.‬‬
‫ּופ ַר ְק ָּת ֻעלֹו ֵמ ַעל‬
‫על כן נתן עצה בנפשו והוסיף תנאי לומר וְ ָהיָ ה כַ ֲא ֶּשר ָּת ִריד ָ‬
‫ארָך‪ ,‬שאם לא יזכו ישראל חס וחלילה‪ ,‬יענשו בגלות וינצלו מגיהנם כאשר בירר‬ ‫ַצּוָ ֶּ‬
‫אברהם אבינו ע"ה לבניו‪ ,‬וזה שאמר וָ ֲא ָב ֲרכֵ הּו גַ ם ָברּוְך יִ ְהיֶּ ה‪ ,‬שהוסיף לו ברכה חדשה‬
‫שינצלו בניו מעונשו של גיהנם‪.‬‬
‫(דברי יואל וישב דף רמ"ד)‬
‫‪T‬‬
‫כה‪.‬‬
‫משמני הארץ של עשו אינו נכלל בברכת יעקב‬
‫ש ַמיִ ם ֵמ ָעל‪( .‬כז‪ ,‬לט)‬
‫מֹוש ֶּבָך ִּומ ַטל ַה ָ‬
‫ִמ ְש ַמנֵ י ָה ָא ֶּרץ יִ ְהיֶּ ה ָ‬
‫פירוש רש"י זו איטליא של יון עד כאן‪.‬‬
‫וקשה מה בעי רש"י ז"ל בזה‪.‬‬
‫ויש לפרש שהיה קשה לרש"י הלא כל הארץ ניתן ליעקב ולא שייר כלום ואיה‬
‫ֹלהים ִמ ַטל‬
‫המקום ִמ ְש ַמנֵ י ָה ָא ֶּרץ שנתן לעשו הלא כבר אמר ליעקב ְויִ ֶּתן ְלָך ָה ֱא ִ‬
‫ּומ ְׁש ַמנֵׁ י ָה ָא ֶּרץ‪.‬‬
‫ַה ָש ַמיִ ם ִ‬
‫לכך פירש רש"י זו איטליא של יון‪ .‬דהנה איתא במסכת שבת (נו‪ ):‬בשעה שנשא‬
‫ש למה את בת פרעה ירד גבריאל ונעץ קנה בים ועלה בה שרטון ונבנה עליה כרך‬
‫רומי וזהו איטליא של יון עיין שם‪ .‬אם כן לא היתה איטליא ארץ בעת ההוא בשעה‬
‫שבירך יצחק ולא היה בכלל ברכת יעקב‪.‬‬
‫(חנוכת התורה)‬
‫‪T‬‬
‫כו‪.‬‬
‫מי שהוא כגר בעולם הזה הוא תושב בעולם הבא‬
‫מֹוש ֶּבָך‪( .‬כז‪ ,‬לט)‬
‫יִ ְהיֶּ ה ָ‬ ‫ִמ ְש ַמנֵ י ָה ָא ֶּרץ‬
‫מֹוש ֶּבָך‪ ,‬ובברכת יעקב לא אמר‬
‫ומה שבירך את עשו ואמר לו ִמ ְש ַמנֵ י ָה ָא ֶּרץ יִ ְהיֶּ ה ָ‬
‫מושבך‪.‬‬
‫יובן על פי מה שכתוב השל"ה הק' (פ׳ לך) דבארץ ישראל צריך להיות בבחינת‬
‫עבד ויותר נכנע וכמו שאמר דוד המלך ע״ה גר אנכי בארץ כלומר ביותר משים‬
‫עצמי לגר בארץ הקדושה וכו'‪.‬‬
‫( וזהו כי גרים ותושבים אתם עמדי בשעה שאתה רוצים לישב בשלום תהיו גרים‪ ,‬וסימנך ארץ אוכלת‬
‫יושביה‪ ,‬מכלה הרוצים לישב בה בשלוה ובתוקף‪ ,‬ואך שהמרגלים אמרו פסוק זה‪ ,‬הם דברו לרעה והוציאו דברי‬
‫קדושה לחולין‪ ,‬אבל הענין אמת עד כאן תוכן דבריו‪.‬‬
 ‫פנינים‬ ‫פרשת תולדות‬ ‫ילקוט‬ ‫טז‬
‫וקדושת זקיני הייטב לב זלל״ה הביא בשם ארי׳ דבי עילאי זצ״ל שאמר בדרך מליצה יציבא בארעא וגיורא‬
‫בשמי שמיא‪ ,‬דאם האדם עושה עצמו כתושב בעולם הזה‪ ,‬יהיה גיורא בשמי שמיא‪ ,‬ולהיפך אם הוא כגר בעולם‬
‫הזה וכל מאויו רק על הרוחניות ועבודת השי״ת‪ ,‬אז הוא כתושב בעולם הבא‪ ,‬עכת״ד ז"ל)‪.‬‬
‫מֹוש ֶּבָך‪ ,‬דלא‬
‫ועל כן בירך יצחק את יעקב ִמ ַטל ַה ָש ַמיִ ם ִמ ְש ַמנֵ י ָה ָא ֶּרץ ולא אמר ָ‬
‫רצה שיהיה תושב בארץ‪ ,‬אלא יהיה גיורא בארעא ויציבא בשמי שמיא ועיקר חלקו‬
‫לעולם הבא‪.‬‬
‫מֹוש ֶּבָך‪ ,‬שיהיה תושב בעולם הזה וגיורא בשמי‬ ‫ולעשו אמר ִמ ְש ַמנֵ י ָה ָא ֶּרץ יִ ְהיֶּ ה ָ‬
‫שמיא‪ ,‬ואיש כפי ברכתו בירך אותם‪ ,‬שכן היה החלוקה ביניהם שעשו לקח לחלקו‬
‫עולם הזה‪ ,‬ויעקב עולם הבא וכל אחד קיבל בברכתו את שלו‪.‬‬
‫(דברי יואל דף תקנ"ח)‬
‫‪T‬‬
‫כז‪.‬‬
‫'אם' יעקב ועשו‬
‫שו‪( .‬כח‪ ,‬ה)‬
‫וְ ֵע ָ‬ ‫תּואל ָה ֲא ַר ִמי ֲא ִחי ִר ְב ָקה ֵאם יַ ֲעקֹב‬
‫ֶּאל ָל ָבן ֶּבן ְב ֵ‬
‫כתב רש"י איני יודע מה מלמדנו‪ ,‬ולי נראה דהכי פירושו הואיל והוא ֲא ִחי ִר ְב ָקה‬
‫לכך הוא ֵאם יַ ֲעקֹב וְ ֵע ָשו "יעקב" מצידה ומצד יצחק‪" ,‬ועשו" מצד לבן דרוב בנים‬
‫הולכים אחר אחי האם‪.‬‬
‫(ישמח משה)‬

‫‪T‬‬
‫כח‪.‬‬
‫אפילו צרכי הגוף לעשות לשם שמים‬
‫(הפטורה‬ ‫אתי‪.‬‬
‫ֲהלֹוא ָאח ֵע ָשו ְליַ ֲעקֹב נְ ֻאם יְ הֹוָ ה וָ א ַֹהב ֶּאת יַ ֲעקֹב‪ ,‬וְ ֶּאת ֵע ָשו ָשנֵ ִ‬
‫מלאכי א‪ ,‬ב)‬
‫הנה אבי הגה"ק (דברי חיים) זלה"ה הקשה מה סיפר לנו הנביא‪ .‬ודאי אם יש לאיש‬
‫ב' בנים אחד מתנהג בדרך הישר והשני הוא רשע‪ .‬בודאי הוא אוהב לבן שהוא צדיק‪.‬‬
‫ומה יתרון בזה הלא ראוי להיות כן‪.‬‬
‫ואמר שכוונת הנביא אפילו שעושים שניהם דברים שהמה שוים והמה בזה‬
‫כאחים‪ .‬היינו מה שעושים שניהם בהכרח צרכי הגוף‪ .‬כגון אכילה ושתיה ושינה‬
‫ומלבושים וכדומה‪ .‬גם בזה וָ א ַֹהב ֶּאת יַ ֲעקֹב‪ .‬כי יעקב עושה הכל לשם שמים‪ .‬עכ"ד‪.‬‬
‫(דברי יחזקאל)‬
‫‪T‬‬
‫יז‬ ‫פנינים‬ ‫פרשת תולדות‬ ‫ילקוט‬

‫פניני לימוד התורה‬

‫כט‪.‬‬
‫דרכו של 'עשו' ללמוד רק בהעברה בעלמא‪ ,‬כדי שיוכל לרמות בעת הבחינה‬
‫א ָֹה ִלים‪( .‬כה‪ ,‬כז)‬ ‫ישב‬
‫וַ יְ ִהי ֵע ָשו ִאיש י ֵֹד ַע ַציִ ד ִאיש ָש ֶּדה וְ יַ ֲעקֹב ִאיש ָּתם ֵ‬
‫שמעתי בשם מרן אדמו"ר הק' מסאטמאר זצ"ל לפרש הכתוב בדרך בדיחותא‪,‬‬
‫שיש בחורים שלימודם הוא בעברה בעלמא‪ ,‬רק לצאת בעמדם לבחינה לפני רבם‬
‫בסוף השבוע‪ ,‬ובכל השבוע מבלים הזמן בדברים בטלים וכדומה רחמנא ליצלן‪ ,‬ומה‬
‫גם שיש להם מוח טוב‪ ,‬סומכים על זה שיוכלו לרמות בעת הנסיון‪ ,‬שקודם הנסיון‬
‫לומדים בהעברה לעצמם השיעור בחפזון ובמרוצה‪ ,‬והוא לימוד רק באמירה ולא‬
‫שוה כלום‪ ,‬ולא בזה חלק יעקב‪.‬‬
‫אבל מי שלומד תורה באמת‪ ,‬על כן מחמת שלימודו באמת ובאמונה ולא לרמות‪,‬‬
‫הוא מייגע עצמו כל השבוע‪ ,‬ולא מבלה הזמן אף רגע‪ ,‬ולא מש מאהלה של תורה‪.‬‬
‫וזה וַ יְ ִהי ֵע ָשו ִאיש י ֵֹד ַע ַציִ ד‪ ,‬שידע לרמות ולצוד‪ ,‬שתורתו היתה מהשפה ולחוץ‪,‬‬
‫כדי לרמות את אביו בעת הבחינה‪ ,‬על כן היה לו פנאי להיות ִאיש ָש ֶּדה‪ ,‬ולילך‬
‫בחוצות ובשדה‪.‬‬
‫אבל יַ ֲעקֹב ִאיש ָּתם‪ ,‬שהיתה תורתו לשמה‪ ,‬ללמוד באמת ובאמונה‪ ,‬על כן היה‬
‫ישב א ָֹה ִלים‪ ,‬עד כאן דבריו הק' ששמעתי בשמו הק'‪.‬‬
‫מוכרח לייגע את עצמו‪ ,‬והיה ֵ‬
‫(כתבי עטרת יהושע ‪ -‬מכ"ק הגה"צ רמ"א פריינד זצ"ל גאב"ד ירושלים עיה"ק)‬

‫‪T‬‬
‫ל‪.‬‬
‫מתוך שלא לשמה בא לשמה‬
‫שנִ י ָא ִבי‪( .‬כז‪ ,‬יב)‬
‫אּולי יְ ֻמ ֵ‬
‫ַ‬
‫(סנהדרין קה‪):‬‬ ‫יש לרמוז בכאן שילמוד אדם תורה אפילו שלא לשמה‪ ,‬כמאמרם ז"ל‬
‫כי התורה והמצוות הם מטעמים כביכול להקב"ה אבינו שבשמים‪.‬‬
‫וזהו שנאמר ַמ ְט ַע ִמים ְל ָא ִביָך כַ ֲא ֶּשר ָא ֵהב כו' ַב ֲע ֻבר ֲא ֶּשר יְ ָב ֶּרכְ ָך כו'‪ ,‬אף שיהיה‬
‫הדבר בשקר כמו שהיה כאן הענין בשקר‪ ,‬כיון שכוונת יצחק היה לברך את עשו‬
‫ויעקב לקחם בערמה‪ ,‬כן ילמוד אפילו שלבו עדיין מלא ערמימות‪ ,‬ולא בא עדיין אל‬
‫האמת הברור‪.‬‬
‫אּולי יְ ֻמ ֵשנִ י‪ ,‬על דרך שפירש הרב מלובלין מה שאמרו חכמינו ז"ל (עירובין‬ ‫ואמר ַ‬
‫יג‪ ):‬ימשמש במעשיו כו' ואמרי לה יפשפש כו'‪ ,‬פירוש שימשמש‪ ,‬אפילו במעשיו‬
 ‫פנינים‬ ‫פרשת תולדות‬ ‫ילקוט‬ ‫יח‬
‫הטובים‪ ,‬וימשמש בהם אם נעשו בלא פניות‪ ,‬ואם נעשו על צד היותר טוב‪ ,‬על דרך‬
‫שהאדם ממשמש בגד משי אם הוא טוב מאוד אם לא‪.‬‬
‫אתי‬
‫אּולי יְ ֻמ ֵשנִ י ָא ִבי שבשמים‪ ,‬ויראה שהלימוד והמצוות בשקר‪ ,‬וְ ֵה ֵב ִ‬
‫וזהו שנאמר ַ‬
‫חס וחלילה ָע ַלי ְק ָל ָלה‪ ,‬והשיבה ָע ַלי כו' וְ ֵלְך ַקח ִלי‪ ,‬כי ילמוד אפילו שלא לשמה‪,‬‬
‫וקודשא בריך הוא חדי בפלפולא דאורייתא‪ ,‬ולוקח ִבגְ ֵדי ֵע ָשו ַה ֲח ֻמדֹת‪ ,‬שלומד‬
‫בחמדה ותאוה שיקרא רב‪.‬‬
‫(זרע קודש)‬

‫‪T‬‬

‫פניני הדרוש‬
‫לא‪.‬‬
‫כל אלו שנתארחו בביתו של אברהם אבינו נתקרבו לעבודתו ית"ש‬
‫קֹותי וְ תֹור ָֹתי‪( .‬כו‪ ,‬ה)‬
‫וַ יִ ְשמֹר ִמ ְש ַמ ְר ִּתי ִמ ְצו ַֹתי ֻח ַ‬ ‫ֵע ֶּקב ֲא ֶּשר ָש ַמע ַא ְב ָר ָהם ְבק ִֹלי‬
‫במסכת יומא (דף כח‪ ):‬דרשו ז"ל אמר רבא ואיתימא רב‬
‫אשי קיים אברהם אבינו אפילו עירובי תבשילין שנאמר‬
‫תֹור ָֹתי אחת תורה שבכתב ואחת תורה שבעל פה‪ ,‬עד כאן‬
‫דברי הגמרא‪.‬‬
‫בתוספות ישנים הקשו וזה לשונו‪ ,‬לא ידע רבי אמאי נקט הך מצוה‪ ,‬אמאי קולא‬
‫ליה טפי מכולהו עד כאן קושיתם והניחו בצריך עיון‪.‬‬
‫ואפשר לומר על פי מה שאמרו בגמרא פסחים (מו‪ ):‬אתמר האופה מיום טוב לחול‬
‫רב חסדא אמר לוקה לא אמרינן הואיל ומקלעי ליה אורחים חזי ליה השתא נמי חזי‬
‫ליה רבה אמר אינו לוקה אמרינן הואיל‪.‬‬
‫ומפרש שם בגמרא דרבה סבירא ליה בגמרא שם דצורכי שבת אין נעשין ביום‬
‫טוב‪ ,‬והא דמועיל עירובי תבשילין רק מטעם דאמרינן הואיל ומיקלעי אורחים‪.‬‬
‫ולפי זה לכאורה איך קיים אברהם אבינו ע"ה עירובי תבשילין והרי על כרחך הא‬
‫דשרינן מטעמא דהואיל‪ ,‬הוא רק באם שכיח אורחים ישראלים‪ ,‬דבשביל עכו"ם אסור‬
‫לבשל אפילו לבו ביום‪ ,‬כמו שדרשו בגמרא שם לָ כֶּ ם ולא לנכרים‪ ,‬ובימי אברהם לא‬
‫הוי במציאות שיקלעו אורחים ישראל כלל‪ ,‬שכל אנשי דורו תעו אחר העבודה זרה‬
‫חוץ מאברהם וביתו הנפש אשר עשו הדבוקים אליו וסמוכים על שולחנו‪.‬‬
‫ועל כרחך צריך לומר‪ ,‬דהואיל ואי יתגיירו חזי להו השתא נמי חזי להו‪.‬‬
‫יט‬ ‫פנינים‬ ‫פרשת תולדות‬ ‫ילקוט‬
‫אלא דלכאורה זה הוי כתרי הואיל‪ ,‬הואיל ואי מקלעי אורחין‪ ,‬והואיל ואי יתגיירו‪,‬‬
‫ומסקנת התוספות שם (מו‪ ):‬דתרי הואיל לא אמרינן‪.‬‬
‫אמנם כל אלו שנתארחו בביתו של אברהם אבינו ע"ה השפיע עליהם בכח‬
‫קדושתו הגדולה לקרבם לאמונתו יתברך‪ ,‬ולא יצאו מביתו עד שאמרו 'ברוך קל‬
‫עולם שאכלנו משלו'‪ ,‬כמבואר בבראשית רבה (פר' מט‪ ,‬סד) ואם כן לא צריכנא כי אם‬
‫לחד הואיל דאי מיקלעי אורחין‪ ,‬דאי איקלעי בודאי חזי להו‪ ,‬ושפיר קיים אברהם‬
‫אבינו ע"ה ערובי תבשילין‪.‬‬
‫ומתורץ קושית התוספות ישינים מה דנקטו חכמינו ז"ל עירובי תבשילין דוקא‪,‬‬
‫דמזה נשמע שהיה כח השפעתו מרובה להשפיע על אחרים לקרבם לעבודתו יתברך‪,‬‬
‫דאי לאו הכי לא היה אפשר לו לקיים עירובי תבשילין‪.‬‬
‫(דברי יואל דף תרל"ד)‬

‫‪T‬‬

‫סיפורי פנינים‬
‫לב‪.‬‬
‫(בראשית כז כז)‬ ‫יח ְבגָ ָדיו וַ יְ ָב ֲרכֵ הּו‬
‫וַ יָ ַרח ֶּאת ֵר ַ‬
‫(פירש"י‪ :‬שם‬ ‫יח ְב ָג ָדיו‪ ,‬ריח בוגדיו‪ ,‬כגון 'יוסף משיתא'‬ ‫א‪ .‬דבר אחר ַויָ ַרח ֶּאת ֵׁר ַ‬
‫מקום)‪ ,‬ו'יקום איש צרורות' (צרורות שם מקום)‪( ,‬מדרש רבה ס"ה כב)‪.‬‬
‫***‬
‫'יוסף משיתא' בשעה שבקשו שונאים ליכנס להר הבית‪ ,‬אמרו‪ ,‬אחד מישראל יכנס‬
‫בראשונה ויפשוט יד בכלי בית השם‪ ,‬ואמרו לו לאותו יוסף משיתא‪ ,‬שיכנס ומה‬
‫שאתה מוציא יהא שלך‪.‬‬
‫נכנס והוציא מנורה של זהב‪ ,‬אמרו ליה אין דרכו של הדיוט להשתמש בו‪ ,‬אלא‬
‫לך שם עוד פעם שנית‪ ,‬ומה דאת מפיק דידך הוא‪ ,‬ולא היה רוצה ליכנס עוד‪ ,‬נתנו לו‬
‫מכס שלש שנים‪ ,‬ולא קבל עליו‪ ,‬אמר לא די שהכעסתי לאלהי פעם אחת‪ ,‬אכעיסנו‬
‫פעם שניה‪ ,‬ומה עשו לו נתנוהו בחמור של חרשים‪ ,‬והיו מנסרים בו (פירש"י ספסל של דף‬
‫עבה המגררין בו את הנסרים)‪ ,‬והיה צוח‪ ,‬ווי דאכעסתי לבריי‪.‬‬
‫***‬
‫ב‪ .‬יקום איש צרורות‪ ,‬היה בן אחותו של רבי יוסי בן יועזר איש צרידה‪ ,‬והיה רוכב‬
‫על הסוס בשבת‪ ,‬היו מוליכין לפניו קורה שיהא נתלה עליו יוסי בן יועזר (שהיוונים גזרו‬
‫גזירות קשות על ישראל להעבירם על הדת‪ ,‬וגזרו שלא לעסוק בתורה‪ ,‬ורבי יוסי עוסק בתורה‪ ,‬ימ"ל)‪ ,‬אמר לו‬
 ‫פנינים‬ ‫פרשת תולדות‬ ‫ילקוט‬ ‫כ‬
‫יקום לרבי יוסי‪ ,‬ראה הסוס שאדוני (היצר הרע) הרכיבני עליו‪ ,‬וראה גם סוסך שהרכיבך‬
‫עליו אדונך (היצר טוב)‪( ,‬כלומר הלכתי בתאוות לבי ועלתה לי‪ ,‬ואתה עמלת בתורה ובמצות כל ימיך וסופך‬
‫תהא נתלה)‪.‬‬
‫אמר לו רבי יוסי ליקום‪ ,‬אם כך למכעיסיו (נתן הקב"ה טובה ושלווה זו‪ ,‬על מיעוט מעשים‬
‫טובים שעשו)‪ ,‬קל וחומר לעושי רצונו (שיתן שכר טוב לעושי רצונו שיש בידם תורה ומצות הרבה‪,‬‬
‫ובוודאי ישלם להם שכר שאין לו וערך)‪.‬‬
‫אמר לו 'יקום' לרבי יוסי‪ ,‬עשה אדם רצונו יותר ממך (פי' עשה אדם רצונו השי"ת יותר‬
‫ממה שעשית אתה‪ ,‬וראה מה פרע לך)‪ .‬אמר לו רבי יוסי ל'יקום'‪ ,‬ואם כך לעושי רצונו (אם כך‬
‫רעה מגיע לעושי רצונו על עוונותיהם מועטים‪ ,‬כי אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא)‪ ,‬קל וחומר‬
‫למכעיסיו (שיגיע כך לעתיד לבא לעוברי רצונו)‪.‬‬
‫נכנס דברי רבי יוסי ב'יקום'‪ ,‬כארס הזה של נחש שבוער ולבש חרטה ונבהל‪ ,‬הלך‬
‫וקיים בעצמו ארבע מיתות בית דין סקילה שריפה הרג וחנק מה עשה וכו' ונשרף‪.‬‬
‫נתנמנם רבי יוסי בן יועזר איש צרידה (כשהיה גוסס נראה לו מעלת בן אחותו‪ ,‬כי אז משיגים‬
‫הצדיקים השגה גדולה על דרך תוסף רוחם יגוועון‪ ,‬יפ"ת)‪ ,‬ראה מטתו של יקום בן אחותו‪ ,‬פרחה‬
‫באויר‪ ,‬ואמר אוי לי שבשעה קלה קדמני זה לגן עדן‪.‬‬
‫(בראשית רבה סה כב‪ ,‬ילקוט שמעוני כז קטו)‬
‫‪T‬‬
‫לג‪.‬‬
‫ש ֶּדה‪( .‬כז‪ ,‬כז)‬
‫יח ָ‬
‫יח ְבנִ י כְ ֵר ַ‬
‫ְר ֵאה ֵר ַ‬
‫יח ְבגָ ָדיו‬
‫דאיתא במדרש (בראשית רבה סה‪ ,‬כב) וַ יָ ַרח ֶּאת ֵר ַ‬
‫וַ יְ ָב ֲרכֵ הּו וכו'‪.‬‬
‫כגון יוסף משיתא ויקום איש צרורות כו'‪ ,‬עיין שם‬
‫המעשה שעשו תשובה במסירת נפש לה'‪.‬‬
‫ופירש היפה תואר (סה‪ ,‬יח)‪ ,‬דרש בגדיו כמו בוגדיו‪ .‬ופירש כגון יוסף משיתא כו'‪,‬‬
‫שאף על פי שבגדו‪ ,‬היתה תקות תשובה בהן‪.‬‬
‫יח ָש ֶּדה‪.‬‬
‫יח ְבנִ י כְ ֵר ַ‬‫ולפי זה יש להבין אומרו על זה ְר ֵאה ֵר ַ‬
‫ונראה לי בדרך צחות‪ ,‬כי שגור בפי העולם לספר מעשה שהיה באיש אחד‬
‫מישראל שהיה גנב מפורסם ועשה מעשים אשר לא יעשו‪ ,‬עד שנתפס בידי זרים‬
‫ופסקו דינו להריגה‪ ,‬אלא שנתנו לו הברירה אם יכפור ח"ו ינצל‪ ,‬עמד ומסר עצמו‬
‫למיתה וקידש שם שמים לעין כל ברבים‪.‬‬
‫עמדה שם אשה חכמה‪ ,‬ענתה ואמרה רבונו של עולם‪ ,‬אמת הדבר שאנו אין לנו‬
‫דין אונאה עליך‪ ,‬אבל כמו כן גם אתה אין לך דין אונאה עלינו במה שבחרת בנו מכל‬
‫העמים‪ ,‬הביטה וראה שאיש הלזה המפורסים במעשיו‪ ,‬עם כל זה מסר נפשו להריגה‬
‫על קדושת שמך‪ ,‬ע"כ דבריהם‪.‬‬
‫יח ְבגָ ָדיו‪ ,‬שאמרו (סנהדרין לז‪ ).‬אל תקרי ְבגָ ָדיו‬ ‫וזה שאמר יצחק‪ ,‬אחר וַ יָ ַרח ֶּאת ֵר ַ‬
‫אלא בוגדיו‪ ,‬היינו שאין הבגידה רק בלבוש החיצוני הנקרא בגד‪ ,‬ולא בפנימיות לבם‪,‬‬
‫יח‬
‫כי תוכו כולו קדוש לאלקים עד שמוסר נפשו לה' כגון יוסף משיתא כו'‪ ,‬לכן ְר ֵאה ֵר ַ‬
‫כא‬ ‫פנינים‬ ‫פרשת תולדות‬ ‫ילקוט‬
‫יח ָש ֶּדה‪ ,‬דקיימא לן (בבא מציעא נו‪ ).‬אין אונאה‬
‫ְבנִ י‪ ,‬אפילו הבוגד אין בו דין אונאה כְ ֵר ַ‬
‫לקרקעות‪ ,‬משום דהארץ לעולם עומדת‪ ,‬ואם היום אינה שוה הדמים שנתן‪ ,‬למחר‬
‫ולאחר זמן ישוה ויתיקר יותר‪ .‬כמו כן איש מזרע ישראל‪ ,‬אם כי היום נראה מלובש‬
‫בבגד בחינת בוגד‪ ,‬עם כל זה ברבות הימים תמצאנו קודש לה'‪.‬‬
‫(ייטב לב)‬
‫‪T‬‬

‫פניני שבת‬
‫לד‪.‬‬
‫יעי כָ ָראּוי לֹו‪ .‬פירוש לכל אחד מישראל השביעי מקדש‪ ,‬רק לכל‬
‫כָ ל ְמ ַק ֵׁדׁש ְׁש ִב ִ‬
‫אחד כפי הראוי לו‪.‬‬
‫(בוצינא דנהורא‪,‬‬
‫להרה"ק רבי ברוך ממעזעבוש זי"ע)‬
‫‪T‬‬
‫ומה זה שבעינינו ראינו גודל ההפרש וההבדל השתנות קדושת שבת על איש‬
‫החכם והצדיק שנראה בחוש אשר גודל אור הקדושה בוער בלבו כרשפי אש ומים‬
‫רבים לא יכלו לכבות את האהבה התקועה בלבו ומשתוקק ומתלהב לעבודת ה' כל‬
‫הלילה כל היום של שבת קודש‪ .‬אף גם להוסיף הרבה מחול על הקודש בכניסתו‬
‫ובציאתו בחשיקות ודביקות ה'‪ .‬ובאהבתו שוגה וכו'‪ ,‬ולא כן אצל האנשים פחותי‬
‫הערך ואיש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת אם שבת היום או רביעי לבריאת‬
‫עולם‪.‬‬
‫מֹוח ְב ַת ֲענּוג ָאכֹול וְ ָשתֹו‬
‫נּוח בֹו וְ ִל ְשֹ ַ‬
‫ובדרך הלצה אמרתי בדברי זמירות של שבת‪ָ .‬ל ַ‬
‫כָ ל ֲע ַדת יִ ְשֹ ָר ֵאל יַ ֲעשֹּו אֹותֹו‪ .‬בזה ניכר הפרש שבת קדשנו מימות החול בכל עדת‬
‫ישראל אף לקטני ופחותי הערך במה שהם מרבין לשמוח בו בתענוג אכול ושתו ולא‬
‫כן ניכר אצלו קדושת השבת בשארי דברים להיות משתוקק בלבו לעבודת ה' יותר‬
‫מבחול ולחפוץ בו באהבת אור התורה וללמוד אז תורה הקדושה כמאמר חז"ל במד'‬
‫אמרה תורה לפני הקב"ה רבש"ע כשיכנסו ישראל לארץ זה רץ לכרמו וזה רץ‬
‫לשדהו ואני מה תהא עלי אמר לה יש לי זוג שאני מזווג לך ושבת שמה שהם בטלים‬
‫ממלכתם ויכולין לעסוק בך‪.‬‬
‫(סידורו של שבת ‪ -‬חלק ראשון ‪ -‬השורש הראשון ‪ -‬ענף ג)‬
‫‪T‬‬
‫מנהג רבינו הק' זי"ע לומר בשבת סוכות מקודם הזמנת 'האושפוזין' ואחר כך‬
‫אמירת 'שלום עליכם'‪ ,‬פעם אחת שאל הגה"צ מציעשנוב ז"ל (רבי שלום יחזקאל שרגא רובין‬
‫האלבערשטאם) דאמירת שלום עליכם הוא מוקדמת מדין תדיר ושאינו תדיר‪ ,‬תדיר‬
‫קודם‪.‬‬
 ‫פנינים‬ ‫פרשת תולדות‬ ‫ילקוט‬ ‫כב‬
‫והשיב לו רבינו הק' זי"ע כי לפי התנהגות האדם בימות החול‪ ,‬על פי פעלו‬
‫נבראים מלאכים‪ ,‬ואלו המלאכים מלווים אותו בליל שבת‪ ,‬ועל כן ליכא למימר בזה‬
‫דין תדיר ושאינו תדיר‪.‬‬
‫(מחזור דברי יואל‪ ,‬סוכות א' דף תתס"ד)‬
‫‪T‬‬

‫הוצאת‬

‫לשם ולזכרון‬
‫הרה"ח מו"ה שלום ב"ר ישכר ז"ל‬
‫מרת הענא ב"ר יחזקאל שרגא ע"ה‬
‫שנת ה'תשפ"א לפ"ג‬
‫כג‬ ‫פנינים‬ ‫פרשת תולדות‬ ‫ילקוט‬

‫הגה"ק המהרש"א זי"ע‬

‫מחבר ספה"ק חידושי המהרש"א על הש"ס‬

‫רבי שמואל אליעזר בהרה"ק יהודה הלוי זי"ע‬

‫יומא דהילולא ה' כסלו שנת שצ"ב לפ"ק‬
‫לה‪.‬‬
‫גודל קדושת המהרש"א‬
‫הבעל שם טוב נבג"מ (נשמתו בגנזי מרומים) שיבח את המהרש"א ז"ל למאד בגודל‬
‫צדקתו עד שאמר שאם היו העולם יודעים מזה היו לוחכים העפר שעל קברו‪.‬‬
‫(שארית ישראל שער ההתקשרות דף ה' ע"ב)‬
‫‪T‬‬
‫לו‪.‬‬
‫גודל קדושת ספר המהרש"א‬
‫הבעל שם טוב אמר שכל החיבורים שהיו עד המהרש"א ועד בכלל היו ברוה"ק‪,‬‬
‫וכיון שהוא ברוה"ק הוא תורה עצמה‪ ,‬והיינו שרק הגילוי הוא ע"י רוה"ק אבל כיון‬
‫שנתגלה נעשה תורה באמת‪ ,‬תורה בעצם גבוה מרוה"ק‪.‬‬
‫(שארית ישראל שער הזמנים דף ו' ע"ב)‬
‫‪T‬‬
‫לז‪.‬‬
‫גודל יגיעת המהרש"א בתורה‬
‫לאחר שהגאון המהרש"א זצ"ל הוציא את חיבורו לאור עולם‪ ,‬קיבל על עצמו‬
‫לילך בגלות‪ ,‬פעם אחת הגיע לעיר אחת בליל שישי בשעה מאוחרת ונכנס לביהמ"ד‪,‬‬
‫וישבו שם שני אברכים ועסקו בתורה‪ ,‬ואף שהבחינו באורח שנטה ללון אמנם לא‬
‫היה להם שום השגה מי הוא האיש הלזה‪ ,‬והאברכים נתקשו אז באיזה תוס' במס'‬
‫ביצה ולא עלתה בידם‪.‬‬
‫נענה א' מהם ואמר‪ ,‬הלא כעת יצא לאור חיבור חדש על הש"ס הלא הוא חידושי‬
‫המהרש"א‪ ,‬הבה נראה אם הוא מבאר את דברי התוס' הללו‪ ,‬והתחילו לעיין בדברי‬
‫המהרש"א‪ ,‬ולאחר פרק זמן שעיינו בו ולא הבינו את דבריו‪ ,‬סגרו את ספר‬
‫המהרש"א‪ ,‬וכשראה המהרש"א כי הם מתקשים מאוד באיזה ענין הלך ושאל להם‬
‫במה הם עוסקים‪ ,‬ענו לו כי המה מתייגעים להבין איזה ענין בהחיבור החדש שיצא‬
‫כעת לאור הלא הוא ספר המהרש"א‪ ,‬אך לא הצליחו לירד לסוף דעתו‪ ,‬התחיל‬
‫המהרש"א ז"ל להסביר להם בטוב טעם ודעת דברי המהרש"א על בוריו עד שנתברר‬
‫להם הכל בקילורין לעינים‪.‬‬
 ‫פנינים‬ ‫פרשת תולדות‬ ‫ילקוט‬ ‫כד‬
‫שוב שאל להם המהרש"א למה סגרו תיכף את החיבור ולא עיינו בו כל צרכו‪,‬‬
‫ענה לו א' מהאברכים כי ראשו בל עמו כי עדיין אין לו בשר קמח לשבת ואין לו‬
‫היכולת להתייגע ולעיין כל צרכו כעת בדברי החיבור החדש‪ ,‬נענה המהרש"א ואמר‪,‬‬
‫וכי נדמה לכם כי להמחבר של החיבור הזה בשעה את ספרו היה לו די סיפוקו‪' ,‬צי‬
‫ער האט יא געהאט דעמלטס מעהל און פלייש אויף שבת'‪.‬‬
‫(נפלאים מעשיך עמוד רפ"ד)‬
‫‪T‬‬
‫לח‪.‬‬
‫גודל החיוב בלימוד חידושי המהרש"א – ומועלת לזכרון‬
‫לא אמנע מלהעיר כי בלבי אשר לא יפה עשה הדור האחרון אשר עזבו לימוד‬
‫ספר מהרש"א‪ ,‬אשר מתנה טובה נתנה לישראל לזכות בו הדורות הבאים אחריו‪,‬‬
‫להרגיל הלומדים בהתעמלות התורה אשר אך העמל הוא העבודה המעולה ואשר‬
‫עליהם כיונו חז"ל בהפלגת התורה על לומדיה‪ ,‬והמהפך את הגשם לרוח והגוף‬
‫לנפש‪ ,‬והנכנס ברמ"ח איברים של אדם לזככם ולעדנם וקיום חיי התורה‪.‬‬
‫והספר הקדוש הלז הוא מלא התעמלות בדברים מוכרעים ועמוקים‪ ,‬ומרגיל את‬
‫האדם בעיון נכון ועמוק‪ ,‬וגם מועיל הדבר מאוד לזכרון כל סוגיא לפרטיה‪.‬‬
‫ודור שלפנינו החזיקו מאד בספר הקדוש הזה‪ ,‬והגאון רבי עקיבא איגר לא הניח‬
‫דבר מספרו (כמדומה שכן כתוב בקורות תולדותיו) ומיום שעזבהו אבדו את ידיעת הפשט כולו‪,‬‬
‫ויתרגלו בקלות העיון‪ ,‬ובעזיבת הצעת דבר דבור על אופניו‪ ,‬ואין מי שיחזיר העטרה‬
‫ליושנו‪.‬‬
‫(קובץ אגרות חזון איש חלק א‪ ,‬מכתב א)‬
‫‪T‬‬

‫הוצאת‬

‫לשם ולזכרון‬
‫הרה"ח מו"ה שלום ב"ר ישכר ז"ל‬
‫מרת הענא ב"ר יחזקאל שרגא ע"ה‬
‫שנת ה'תשפ"א לפ"ג‬