‫ב״ה‬

‫השירה‬ ‫הועתק והוכנס לאינטרנט‬

‫‪www.hebrewbooks.org‬‬
‫ע״י חיים תש"פ‬

‫והנגינה‬
‫בבית‬
‫נכתב ע״י‪:‬‬
‫אברהם בורשטין‬
‫מהדורה ראשונית‪ .‬להלכה ולא‬
‫למעשה‪ .‬אשמח מאד לשמוע הערות‪,‬‬
‫המקדש‬
‫הארות‪ ,‬שאלות ועוד‪...‬‬
‫)‪(052-3114334‬‬
‫‪hanfionorotPgmajLcom‬‬
‫ניתן לשלות לכתובת זו בקשה לקבלת‬
‫קובץ זה ואחרים בענייני המקדש‬
 ‫‪t3n>nm wm‬‬
‫‪.‬ג‬ ‫►‬ ‫על אלו קד‪1‬נות שדים ומנגנים ן‬
‫ה‬ ‫שידה ‪ 1‬תמיד של ‪1‬ין העד‪1‬יים‬
‫‪.‬ו‬ ‫עיקד שידה ‪1‬פה או ‪1‬כלי ־ מי מנגן ומי שד ‪ 1‬פיון‬
‫‪.‬ז‬ ‫טוגיות הגמדא ‪.‬‬
‫<ט‬ ‫פטק ההלכה של הדאשונים‪.‬‬
‫‪,‬יא‬ ‫שידה כפה למ״ד עיקד שידה ככלי ‪.‬‬
‫יכ‬ ‫שילוכ השידה והנגינה‪.‬‬
‫יכ‬ ‫היכן עומדים השדים והמנגנים ן ‪.‬‬
‫יד‬ ‫כאילו כלים מנגנים)כיום דגיל וכי״כ יום המיוחדים(]‪.‬‬
‫יד‬ ‫הדככ הכלים היטודי ‪.‬‬
‫<טו‬ ‫האם מנגנים גם כחצוצדות וחלילים! ‪.‬‬
‫‪.‬יז‬ ‫כמה מנגנים כי״כ יום לשיטת דש״י ‪.‬‬
‫‪.‬יז‬ ‫דעת הדמכ״ם ‪.‬‬
‫‪,‬יח‬ ‫לטיכום‬
‫‪.‬יט‬ ‫האם מנגנים כשכת ן ‪.‬‬
‫‪.‬יט‬ ‫טוגיית הגמדא ‪.‬‬
‫‪.‬יט‬ ‫שיטת התוטפות ‪.‬‬
‫‪.‬כ‬ ‫שיטת דש״י ‪.‬‬
‫‪.‬כ‬ ‫שיטת הדמכ״ם‪.‬‬
‫‪.‬ככ‬ ‫שיטת כעל ׳אתה כוננת׳‬
‫‪.‬ככ‬ ‫לטיכום ‪.‬‬
‫‪.‬ככ‬ ‫האם מותד להוטיף כלי נגינה! ‪.‬‬
‫כג‬ ‫זהותו של ה׳חליל׳‪.‬‬
‫כג‬ ‫הזיהוי לפי דש‪//‬י ‪.‬‬
‫כג‬ ‫שיטת הדמכ״ם‪.‬‬
‫‪.‬כד‬ ‫הזיהוי לפי הדמכ״ם‬
‫‪.‬כה‬ ‫מה ומתי שדים ככל יום וכימים המיוחדים! ‪.‬‬
‫‪.‬כה‬ ‫השידה שככל יום ‪.‬‬
‫‪.‬כו‬ ‫שכת‪.‬‬
‫‪.‬כו‬ ‫המועדים המפודשים‬
‫כז‬ ‫השידה כי״כ יום המיוחדים ־ שיטת דש״י ‪.‬‬
‫‪.‬כח‬ ‫קושיא על שיטת דש״י‬
‫‪.‬כח‬ ‫דכדי הטודי אכן ‪.‬‬
‫כט‬ ‫דכדי המנחת חינון‬
‫כט‬ ‫האם הלווים לוכשים כגדים מיוחדים כשעת השידה!‪.‬‬
‫‪.‬לכ‬ ‫גיל הלווים ששדים‬
‫‪.‬לד‬ ‫לימוד השידה והנגינה ועניינן ‪.‬‬
‫‪.‬לד‬ ‫הלימוד והעיטוק הדכים‬
‫‪.‬לד‬ ‫מה לומדים!‪.‬‬
‫‪.‬לו‬ ‫השפעת שידה ונגינה על האדם‬
‫‪.‬לז‬ ‫השידה של כית המקדש‬
 ‫‪ 0‬ת > ח >‪7‬‬

‫בקובץ זה נעסוק בשירה ובנגינה שבבית המקדש‪ ,‬בהלכותיה!‪ ,‬בשאלה מה הן כללו ובמעלתן‬
‫ותפקידן‪ .‬את עבודת השירה והנגינה בבית המקדש ניתן לחלק לשלושה חלקים‪ :‬השירה‪,‬‬
‫הנגינה והתקיעה בחצוצרות^‪ .‬במאמר זה נעיין בשניים הראשונים ‪ -‬השירה והנגינה‪,‬‬
‫ובמסגרת זו ננסה לדון מי עושה כל עבודה‪ ,‬מתי היא נעשית‪ ,‬היכן‪ ,‬ובאיזה אופן‪.‬‬

‫עיקרה של השירה ונגינה נעשית ע״י הלווים‪ .‬התורה מצווה את הלווים במצוות עשה כללית‬
‫לעבוד את עבודתם בבית המקדש‪ ,‬וכלשון הרמב״ם בספר המצוות )מצוות עשה כ״ג(‪:‬‬
‫"שנצטוו הלויים לבד לעבוד במקדש בעבודות ידועות כמו נעילת השערים ולומר השיר עם‬
‫הקרבן‪ .‬והוא אמרו יתעלה ויתברך שמו ועבד הלוי הוא"‪ .‬בגמרא )ערכין יא‪-.‬יא‪ (:‬מצי□ מספר‬
‫לימודים לכך שיעיקר שירה מן התורה'^‪ .‬השירה שבבית המקדש כוללת גם שירה בפה וגם‬
‫נגינה‪ ,‬בגמרא נחלקו האם 'עיקר שירה בפה' או 'עיקר שירה בכלי'‪ .‬למחלוקת זו ישנן מספר‬
‫השלכות כגון על השאלה מי שר ומי מנגן‪) ,‬האם דווקא לווים או כל אדם(‪.‬‬

‫זמן השירה המדוייק הוא לקראת סיום הקרבת הקרבנות‪ ,‬בעת ניסוך היין הבא יחד עם‬
‫הקרבן‪" :‬א״ר שמואל בר נחמני א״ר יונתן‪ :‬מנין שאין אומרים שירה אלא על היין? שנאמר‪:‬‬
‫ותאמר להם הגפן החדלתי את תירושי המשמח אלהים ואנשים‪ ,‬אם אנשים משמח‪ ,‬אלהים‬
‫במה משמח? מכאן שאין אומרים שירה אלא על היין" )ערכין יא‪.(.‬‬

‫‪P'oe pijpop‬‬ ‫‪Ar‬‬

‫מצוות השירה בבית המקדש מתקיימת ביחד עם הקרבת הקרבנות‪ .‬הרמב״ם )כלי המקדש‪,‬‬
‫ג'‪ ,‬בי( הגדיר מתי שרים ומנגנים‪" :‬ומתי אומר שירה? על כל עולות הציבור החובה ועל שלמי‬
‫עצרת בעת ניסוך היין‪ ,‬אבל עולות נדבה שמקריבין הציבור לקיץ למזבח‪ ,‬וכן הנסכין הבאין‬
‫בפני עצמף אין אומרין עליהן שירה"‪ .‬מקור דבריו של הרמב״םד‪ ,‬הוא בדברי הגמרא )ערכין‬
‫יא‪ (.‬שדנה בשאלה האם יש שירה בנדבת ציבור‪..." :‬ת״ש דתני רב מרי בריה דרב כהנא‪ :‬על‬
‫עולותיכם ועל זבחי שלמיכם ‪ -‬מה עולה קודש קדשים‪ ,‬אף שלמים קודש קדשים; ומה שלמים‬
‫קבוע להם זמן‪ ,‬אף עולה קבוע לה זמן"‪ .‬מבואר מדברי הגמרא ששרים דווקא בעולות‬

‫׳׳ התקיעה בהצוצרות נעשית בזמן השירה‪ .‬בכל יום לקראת ניסוך היין שני נהנים תוקעים ברוצוצרות‪ ,‬וארו"כ‬
‫בזמן ניסוך ה״ן שרים‪ ,‬ומחלקים את השירה לשלושה חלקים ועל כל חלק תוקעים תקיעה תרועה ותקיעה‪.‬‬
‫בנוסף‪ ,‬ישנן תקיעות נוספות שלא בזמן השירה‪ ,‬כגון בעת פתיחת השערים ובזמנים מיוחדים כמו זמן מלחמה‪.‬‬
‫עיין בכל זה באריכות באנצקפ״ת ערך חצוצרות‪.‬‬
‫^ "אמר רב יהודה אמר שמואל‪ :‬מנין לעיקר שירה מן התורה? שנאמר‪ :‬ושרת בשם ה' אלהיו‪ ,‬איזהו שירות‬
‫שבשם? הוי אומר‪ :‬זה שירה‪ ...‬רב מתנה אמר‪ ,‬מהכא‪ :‬תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב‪,‬‬
‫איזו היא עבודה שבשמחה ובטוב לבב? הוי אומר‪ :‬זה שירה‪ ...‬בלווטי א״ר יוחנן‪ ,‬מהכא‪ :‬לעבוד עבודת עבודה‪,‬‬
‫איזהו עבודה שצריכה עבודה? הוי אומר‪ :‬זו שירה‪ .‬רבי יצחק אמר‪ ,‬מהכא‪ :‬שאו זמרה ותנו תוף כמר נעים עם‬
‫נבל‪ .‬ר"נ בר יצחק אמר‪ ,‬מהבא‪) :‬הם( ]המה[ ׳שאו קולם ׳רונו בגאון ה' צהלו מים‪ .‬ותנא מייתי לה מהכא‪ :‬ולבני‬
‫קהת לא נתן כ׳ עבודת הקדש עליהם בכתף ׳שאו‪ ,‬ממשמע שנאמר בכתף‪ ,‬איני יודע שישאו? מה ת״ל ׳שאו? אין‬
‫ישאו אלא לשון שירה‪ ,‬וכן הוא אומר‪ :‬שאו זמרה ותנו תוף‪ ,‬ואומר‪ :‬׳שאו קולם ׳רונו וגוי‪ .‬חנניא בן אח׳ רבי יהושע‬
‫אמר‪ ,‬מהבא משה ידבר והאלהים יעננו בקול על עסקי קול‪ .‬רב אשי אמר‪ ,‬מהכא‪ :‬ויהי כאחד למחצצרים‬
‫ולמשוררים להשמיע קול אחד‪ .‬רבי יונתן אמר‪ ,‬מהכא ולא ימותו גם הם גם אתם‪ ,‬מה אתם בעבודת מזבח‪ ,‬אף‬
‫הם בעבודת מזבח"‪.‬‬
‫י "נסכים הבאין בפני עצמן ‪ -‬כגון שהביאו היום קרבן ציבור ולא הביאו נסכים עמו והביאום למחר דאמר מר‬
‫)מנחות דף מד‪ (:‬מנחתם ונסכיהם בלילה מנחתם ונסכיהם אפיי למחר" )רש״י ערכין יב‪(.‬‬
‫י כך הסביר הכס״מ שם‪.‬‬
‫ציבוריות שקבוע להן זמן )או בשלמים כאלה הנחשבים קודשי קדשים שהם כבשי עצרת(‪,‬‬
‫וכמו שהסביר רש״י את הדרשה‪" :‬עולותיכם ‪ -‬ותקעתם בחצוצרות על עולותיכם והיינו שירה"‪.‬‬

‫לכאורה הדברים קשים‪ ,‬שהרי הפסוק מדבר על תקיעה בחצוצרות ולא על שירה? על קושיא‬
‫זו הוסיף להקשות הליקוטי הלכות )בזבח תודה בסוף תמיד‪ ,‬ד״ה עולותיכם( מדברי רש״י‬
‫בסוכה )נא‪ (.‬שכתב מפורשות שחצוצרות אינם כלי שיר‪" :‬וחצוצרות לאו כלי שיר נינהו‪ ,‬שהן‬
‫לתקיעות התמידי! והמוספיו״ה‪.‬‬

‫בייד בנימין'‪ ,‬הסביר זאת על פי הגמרא שם‪ ,‬שדנה בשאלה 'מנין לעיקר שירה מן התורה?'‬
‫ובאחת מתשובותיה ענתה‪" :‬רב אשי אמר‪ ,‬מהכא‪ :‬ויהי כאחד למחצצרים ולמשוררים להשמיע‬
‫קול אחד" )ד״ה ב' הי(‪ .‬רב אשי לא הסביר כיצד לומדים מפסוק זה שיעיקר שירה מן התורה'‪,‬‬
‫ותוספות שם נדרשו לעניין וכתבו‪" :‬מהכא ויהי כאחד למחצצרים ‪ -‬ובקרא )במדבר י( כתיב‬
‫ותקעתם בחצוצרות על עולותיכם אלמא איכא שירה ]מן התורה["‪ .‬תוספות מבארים שהפסוק‬
‫בדברי הימים מגלה לנו שהתקיעה בחצוצרות המפורשת בתורה‪ ,‬באה ביחד עם שירה'‪.‬‬
‫ובאמת כבר כתב כן הקרית ספר )כלי המקדש פרק גי(‪" :‬דאף על גב דהאי קרא בחצוצרות‬
‫לחוד הוא דמישתעי‪ ,‬אפייה איתקיש שירה לחצוצרות כדכתיב ויהי כאחד למחצצרים‬
‫ולמשוררים להשמיע קול אחד משמע דבשעת תקיעת חצוצרות היו משוררי! בפה‪ .‬ולכך‬
‫נראה דשירה לא הויא מדאוריתא אלא בזמן חצוצרות שהוא במועדים ובר״ח דעולותיכם‬
‫דומיא דשלמי עצרת שהוא מועד״ז‪.‬‬

‫ממילא לענייננו נלמד שאם יש תקיעה בחצוצרות‪ ,‬בהכרח יש שירה‪ ,‬וכך מובן כיצד למדה‬
‫הברייתא מחצוצרות לשירה‪ .‬ולכאורה נראה שהדברים כבר רמוזים בדברי הרמב״ן)בהשגות‬
‫לספר המצוות‪ ,‬שורש א'‪ ,‬ד״ה והפליאה שאמר( בעניין חיוב הלל‪ ,‬שהסביר שחיובו‬
‫מדאורייתא‪" :‬והנראה מדבריהם שהוא מן התורה כמו שפירשתי ויהיה הל"מ או שהוא בכלל‬
‫השמחה שנצטוינו בה כמו שכתוב וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם ותקעתם‬
‫בחצוצרות על עולותיכם ועל זבחי שלמיכם כי עיקר השירה בפה וכלי לבסומי קלא הוא‬
‫ונצטוינו בשמחת השיר על הקרבן ושלא בשעת הקרבן בכלל השמחה"‪ .‬יתכן שהרמב״ן‬
‫התקשה בהבנת הסוגיא שלנו שלמדה את דיני חיוב שירה מהפסוק העוסק בחצוצרות‪ ,‬ותירץ‬
‫שכיוון שקיי״ל שעיקר השירה בפה‪ ,‬אם בכל זאת אנו רואים שיש צורך בכלי‪ ,‬על כורחנו‬
‫שתפקידו היא ביסומי קלא‪ ,‬וא"כ בזה שציוותה התורה שיש לתקוע בחצוצרות היא לימדה‬
‫אותנו שיש לשיר‪.‬‬

‫אלא שדברים אלו לכאורה סותרים את דברי הרמב״ן עצמו במקום אחר‪ .‬הגמ' במסי ע״ז‬
‫)מז‪ (.‬שואלת‪" :‬בעי רב פפא‪ :‬המשתחוה לבהמה‪ ...‬צמרה מהו לתכלת? קרניה מהו‬
‫לחצוצרות? שוקיה מהו לחלילין?‪ ...‬אליבא דמ״ד עיקר שירה בכלי לא תיבעי לך ‪ -‬דודאי‬
‫אסיר‪ ,‬כי תיבעי לך ‪ -‬אליבא דמ״ד עיקר שירה בפה‪ ,‬בסומי קלא בעלמא הוא ומייתינן‪ ,‬או‬
‫דלמא אפילו הכי אסיר? תיקו"‪ .‬וכתב ע״ז הרמב״ן שם‪" :‬קרניה מה הן לחצוצרות‪ .‬איכא למידק‬

‫^ והעיר הרב אמיר חסקין שברש"׳ בזבחים )נה‪ (.‬המושג יכל׳ שיר' כן מופיע בעניין החצוצרות‪" :‬ועל זברוי‬
‫שלמיכם וגוי ‪ -‬על כרחך בשלמי צבור כתיב שאין קרבן יחיד טעון כלי שיר שאין אומרים שיר על קרבן יחיד"‪.‬‬
‫י ועיין אבן האזל )תמידין ומוספי! ‪ ,'1‬וי( שהוסיף‪" :‬והתוס' כיונו ליישב מה דקשה דכל הני דאמרי מקודם הביאו‬
‫פסוקים מן התורה‪ ,‬והתחלת הסוגיא הוא מנין לעיקר שירה מן התורה‪ ,‬ומה הביא רב אשי קרא מד״ה‪ ,‬לזה כתבו‬
‫דדריש מקרא דד״ה שכן היה וע"כ דהוא מן התורה מקרא דותקעתם"‪.‬‬
‫^ ועיין אבן האזל )שם( שכתב‪" :‬יועילו לנו ד' התוס' וסברתם דתקיעה בחצוצרות היינו מגדר שירה‪ ,‬אלא‬
‫דהתקיעות תוקעים הכהנים ובשירה המשוררים הם הלוים"‪.‬‬

‫‪! f‬י‬
‫דהא חצוצרות מן הכסף היו באות כדכתיב חצוצרות כסף ותניא בפי הקומץ רבה חצוצרות‬
‫היתה באה מן העשת מן הכסף עשאה של גרוטאות כשרה של מיני מתכות פסולה‪ ,‬ואיכא‬
‫למימר מאי חצוצרות שיפורא דאשתנו שמייהו וקרו ליה רבנן הכי‪ ,‬וכל מיני זמר היו במקדש‬
‫בשעת שירה ועיקר שירה בכולן כדקאמרינן נמי מה הן לחלילין ומה הן לכנור אלמא אין עיקר‬
‫שירה בחצוצרות בלבד אלא בכולן‪ ,‬והיינו דקאמר לבסומי קלא הוא דעבידי כלומר לבס□ קול‬
‫המשוררים בפה‪ ,‬והחצוצרות אינן עשויי! לכך שהרי אין תוקעי! בהם אלא בין פרק לפרק‬
‫כדאיתא בסוף תמיד‪ ,‬אלא מין זמר של שיפורא הוא"‪.‬‬

‫הרמב״ן מסביר שהחצוצרות שהגמרא דיברה עליהן הם שופרות"‪ ,‬ואינם החצוצרות שעליהם‬
‫יש מצווה נפרדת של תקיעה‪ ,‬ומסיים שזוהי כוונת הגמרא שמטרת החצוצרות שהן שופרות‬
‫לביסומי קלא‪ ,‬שהרי בחצוצרות עצמן תוקעים רק בין פרק לפרק ולא 'מבסמים' את השירה‬
‫עצמה‪ .‬וא"כ מוכח מדבריו שחצוצרות שעליהן דיברה התורה‪ ,‬אינן באות לביסומי קלא‪ ,‬ואינן‬
‫קשורות לשירה שבפה‪ ,‬וזה לכאורה נגד דבריו בעניין ההלל‪ ,‬וכיצד יסביר את דברי הגמרא‬
‫בערכין הלומדת מחצוצרות לשירה? וצ"ע‪ .‬הרב אמיר חסקין תירץ שגם התקיעה בחצוצרות‬
‫היא חלק מהמנגינה של השירה‪ ,‬והמנגינה בכללה היא כרקע לשירה בפה וזה ה״ביסומי‬
‫קלא" שבספר המצוות‪.‬‬

‫הסבר נוסף‪ ,‬מצינו בליקוטי הלכות )בזבח תודה בסוף תמיד‪ ,‬ד״ה עולותיכם( שהקשה כיצד‬
‫לומדים מהפסוק לשירה‪ ,‬וכתב‪" :‬אכן באמת אנו צריכין לומר דהכי גמירי להו דתקיעות‬
‫הכהנים בחצוצרות היו באמצע השיר של הלוים ולכן תיקנו בין פרק לפרק ומדהוי הכל בזמן‬
‫אחד למידין זה מזה בגילוי מילתא אימת חיוב השיר‪"...‬״‪.‬‬
‫שירה בהמיד של בין הערביים‬
‫בסדר רב עמרם )סי' ס״ו( כתב‪" :‬וכן בערב לאחר שיגמרו תפלת ערבית נוהגי! לומר פטום‬
‫הקטורת אבל לא השיר‪ .‬מה טעם שזכר למקדש אומר אלו דברים‪ .‬ולמה אומרים פיטום‬
‫הקטרת בבקר ובערב והשיר בבקר בלבד לפי שזה היתה מצותו נעשית בבקר ובערב וזה‬
‫לא היתה מצותו נעשית אלא בבקר"‪ .‬דבריו של רב עמרם הובאו בטור )או"ח רל״ג(‪ ,‬ובב״י‬
‫שם הביא מדברי האורחות חיים‪" :‬כתב בארחות חיים )דין מזמורים שאחר י״ח סי' זי( במנחה‬
‫לא ראיתי מי שאומר השירים והטעם לפי שלא היה מצות! אלא בבוקר"‪ .‬מדברי רב עמרם‬
‫הללו עולה שאין שיר של יום בין הערביים‪ .‬אולם לכאורה דברים אלו סותרים את דברי‬
‫המשנה והגמרא בראש השנה )ל‪ .(:‬המשנה אומרת‪" :‬בראשונה היו מקבלי! עדות החדש כל‬
‫היום‪ ,‬פעם אחת נשתהו העדים מלבוא‪ ,‬ונתקלקלו הלוים בשיר"‪ .‬ובגמרא‪" :‬מה קלקול קלקלו‬
‫הלוים בשיר? הכא תרגימו‪ :‬שלא אמרו שירה כל עיקר‪ .‬רבי זירא אמר‪ :‬שאמרו שירה של חול‬
‫עם תמיד של בין הערבים‪ ."...‬והסביר רש״י‪" :‬שלא אמרו שירה כל עיקר ‪ -‬בתמיד של בין‬
‫הערבים‪ ,‬לפי שלא ידעו מה שיר יאמרו‪ ,‬שמא עוד סוף העדים לבוא היום ושיר של יום טוב יש‬
‫לומר‪ ,‬או לא יבואו‪ ,‬ונמצא שהוא חול‪ ."...‬ובאמת לשירה בתמיד של בן הערביים מצי□ מקור‬
‫קדום יותר בדברי הימים )אי כ״ג(‪" :‬כי מעמדם ליד בני אהרן לעבדת בית הי‪ ...‬ולעמד בבקר‬
‫בבקר להדות ולהלל לה' וכן לערב"‪.‬‬

‫יי הרב אמיר חסקין ציין לכך שבדברי הרד״ק )תהילים ד'‪ ,‬אי( מצינו גם שופרות‪" :‬והכלים שהיו בבית המקדש‬
‫להלל הם נבלים וכנורות ומצלתיים וחצוצרות ושופר‪ .‬והיו הכלים נחלקים על נגינות ידועות אצלם"‪.‬‬
‫" חלק מהמקורות שכאן מצאתי ביילקוט ביאורים' שבגמרא מהדורת מתיבתא‪.‬‬
‫י הובא בדף על הדף בשם אמבוהא דספרי‪.‬‬
‫ויתכן שכוונת רב עמרם שבמנחה לא אומרים את אותו שיר של יום‪ ,‬אלא שרים שיר אחר‪,‬‬
‫וכעי״ז כתב החת״ס )ביצה ד‪ :‬ד״ה פעם אי(‪" :‬מוכח משמעתי' דר״ה דלא היי כופלי' שום שיר‬
‫פעמים ביום א' כ״א ע״י מקרה שחל ר״ה ביום ולא באו עדיי עד אחר שירת תמיד של שחר‪.‬‬
‫אז היי ספליי‪ .‬ש"מ שהיי מקפידי' שלא לכפול שירה א' פעמיי ביום אי‪ .‬וא"כ ע"כ אותן שירים‬
‫שנישנו בבריית' השיר שהיי הלוים אומרי' בבהמ״ק היינו בשחרי'‪ .‬ובמנחה אמרו שירה אחרת‪.‬‬
‫ולא נודע לנו מה היי ובשבת קודש איתא להדי' בשחרית אמרו מזמור שיר ליום השבת‬
‫ובמוסף הזי״ו ל״ך ובמנחה אז ישיר ולא אמרו במנחה מזמור שיר ליום השבת‪ ...‬ואין אנו‬
‫יודעי' מה היה אפשר לא היה שום שיר קבוע מדהע״ה והיה אומרי' שיר והודי' מה שנזדמן‬
‫להם‪ ...‬וא"כ על כל אופן צדק הטור בדינו שאין לומר במנחה שיר של לוים‪ .‬ואולי יטעו! הטוען‬
‫שאותן מזמורי' הנזכרי' בברייתא אותן היי חולקי' לשתי פרשיות ואמרו חצים שחרית וחצים‬
‫בין הערבים מ"מ כיון שאין אנו יודעים איך חולקים ואומרי' כל המזמור בבקר בבקר א"כ שוב‬
‫אין לכופלו ולאמרו בין הערבים וזה נ״ל ברור ואמת"‪.‬‬

‫אולם הפרישה שם דחה הסבר זה ואמר שהיה למשנה או לגמרא לפרש מה אמרו‪ ,‬והוסיף‬
‫שמדברי הרמב״ם רואים שאמרו את אותו השיר‪ ,‬שהרי הרמב״ם השווה בין תמיד של שחר‬
‫לשל בין הערביים לרוב הדברים'^‪ ,‬וא"כ לרמב״ם אומרים בתמיד של בין הערביים את אותו‬
‫השיר‪.‬‬

‫האבני נזר )בשו״ת‪ ,‬אורח חיים סימן כ״ז( התייחס גם לעניין זה וכתב‪" :‬ואומר אני שהופיע‬
‫רוח הקודש בבית מדרשו של ר״ע גאון שכמעט הדבר מפורש בסי הזוהר ויחי‪ .‬דהנה בתורה‬
‫לא נזכר חצוצרות רק ביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם‪ .‬ובתמידין לא נזכר‪ .‬רק‬
‫בספרי וביום שמחתכם אלו השבתות‪ .‬ר' נתן אומר אלו התמידין‪ .‬ובזוהר הנ״ל )רכ״ט ע״ב(‬
‫ז״ל תרין קרבנין ליומא לקבל תרין אלין‪ .‬דאינו! שמחה ורננה שמחה בצפרא ורננה ברמשא‪.‬‬
‫וע"ד את הכבש אחד תעשה בבוקר ואת הכבש השני תעשה בין הערבים עד כאן לשונו‪ .‬וכיון‬
‫דשמחה רק בצפרא ובקרא כתיב וביום שמחתכם‪ .‬נמצא שאין חיוב חצוצרות רק בצפרא‪.‬‬
‫וכבר בארנו באות א' דשיר דלוים למדין מחצוצרות‪ .‬ואין שיר הלוים מן התורה רק בשחר‬
‫ומדרבנן תקנו גם בתמיד של בין הערבים‪ .‬אבל אי אפשר שיעכב כיון דמן התורה לא בעי שיר‬
‫כלל"'^‪ .‬נמצא שלשיטת האבני נזר שירה בין הערביים היא מדרבנן בלבד‪.‬‬

‫אם נאמר כפשט דברי רב עמרם שלא שרים כלל בין הערביים‪ ,‬עלינו להתבונן כיצד יסביר רב‬
‫עמרם את הלימוד של הגמרא בזבחים‪ ,‬שלפיו לכאורה כל עולות הציבור טעונות שירה‪ ,‬וצ"ע‪,‬‬
‫ומ"מ לשיטת האבני נזר אולי ניתן לומר שהלימוד הוא אסמכתא ואינו מהתורה‪.‬‬

‫וע"ע חשוקי חמד )סוכה נה‪ (.‬שסידר שבעה תירוצים לדברי רב עמרם הללו‪.‬‬

‫‪ Ik ao9 sy7>6 -7pnf‬מ ע‪/‬׳ ‪ ) ! djM •H -‬א• ‪?!•09 -76‬‬

‫בשלושה מקומות התייחסה הגמרא לשאלה האם 'עיקר שירה' בפה או בכלי‪ .‬בדברי הגמרא‬
‫מבואר שמכיוון שמצוות השירה מוטלת על הלווים‪ ,‬השאלה האם רק הלווים כשרים לנגן או‬

‫״ "וכסדר שעושי! בכל יום בבקר כך עושי! בין הערבים‪ ,‬חוץ מהרמת הדשן ממזבח החיצון‪ ,‬וסדור המערכות‬
‫והפייסות‪ ,‬שאין עושי! דברים אלו אלא בכל יום בשחר לבד כמו שביארנו" )תמידין‪ ,'1‬י״א(‪.‬‬
‫הרבה מהכתוב כאן על פ׳ ילקוט ביאורים שבמהד' מתיבתא תמיד לג‪ :‬עמי צ״ו‪ ,‬ע״״ש עוד תירוצים‪ ,‬ועיין‬
‫תשובת מהר״מ אלשיך סי' קל״ח‪ ,‬ומג״א קל״ב ס״ק ד'‪ ,‬ובאריכות במאמרו של הרב זאב סופר בקובץ 'המעין' ‪-‬‬
‫פרשבורג )החדש(‪ ,‬תשס״ה‪ ,‬מעמי קע״א‪.‬‬

‫‪! f‬י‬
‫שכל אחד יכול‪ ,‬תהיה תלויה בשאלה האם עיקר השירה בפה‪ ,‬ואז כל אחד יכול לנגן‪ ,‬או‬
‫שעיקרה בכלי ורק ללווים מותר‪.‬‬

‫בספר דברי הימים‪ ,‬בתיאורי עבודת בית המקדש הראשון‪ ,‬מצינו שהלווים הם המנגנים'^‪,‬‬
‫מדבר זה מוכח לכאורה שעיקר שירה בכלי‪ ,‬אולם ניתן לומר שמכיוון שמצוות השירה היא על‬
‫הלווים‪ ,‬הקפידו שגם בכלי המתלווה לשירה‪ ,‬ינגנו דווקא הלווים‪ .‬ומצינו כמה מקורות לכך‬
‫שלמרות שאפשר להשתמש בישראל לא עשו זאת‪ :‬בשחיטת קרבן התמיד אע״ג ששחיטה‬
‫כשירה בזר מצינו שהכהנים ערכו עליה פיס בכל יוםיז■‪ .‬בנוסף הפשטה כשרה בזר״' ומצי□‬
‫שדווקא בימי חזקיהו כאשר היה מחסור בכהנים מתאימים השתמשו בעזרתם של הלווים״ז‪.‬‬
‫וכן הולכת שעיר המשתלח שאע״ג שכשר בזר‪ ,‬דווקא כהנים הוליכוהויז‪.‬‬
‫סוגיות הגמרא‬
‫במסכת ערכין)י‪ (.‬נחלקו התנאים מי ניגן בביהמ״ק‪ ,‬לשיטת ר"מ ‪ -‬עבדי הכהנים‪ ,‬לשיטת רבי‬
‫יוסי ‪ -‬משפחות מיוחסות‪ ,‬ולשיטת רבי חנינא בן אנטיגנוס הלווים‪ .‬הגמ' שם )יא‪ (.‬מנסה‬
‫לתלות את מחלוקתם בשאלה האם עיקר שירה בפה או בכלי‪" :‬לימא בהא קמיפלגי‪ ,‬דמ״ד‬
‫עבדים היו‪ ,‬קסבר‪ :‬עיקר שירה בפה‪ ,‬וכלי לבסומי קלא הוא דעבידא; ומייד לוי□ היו‪ ,‬קסבר‪:‬‬
‫עיקר שירה בכלי‪ .‬ותסברא? רבי יוסי מאי קסבר? אי קסבר‪ :‬עיקר שירה בפה‪ ,‬עבדים סגיא!‬
‫אי קסבר‪ :‬עיקר שירה בכלי‪ ,‬לוים בעינן! לעולם קסבר‪ :‬עיקר שירה בפה‪ ,‬והכא במעלי! מדוכן‬
‫ליוחסין ולמעשרות קמיפלגי‪ ,‬מ״ד עבדים היו‪ ,‬קסבר‪ :‬אין מעלין מדוכן לא ליוחסין ולא‬
‫למעשרות‪ :‬מ״ד לוים היו‪ ,‬קסבר‪ :‬מעלין מדוכן בין ליוחסין בין למעשרות‪ :‬ולמ״ד ישראלים היו‪,‬‬
‫קסבר‪ :‬מעלין מדוכן ליוחסין ולא למעשרות"‪.‬‬

‫נמצא שלשיטת ר"מ ורבי יוסי מוכרח לכאורה שעיקר שירה בפה‪ ,‬שהרי מצי□ שהישראלים‬
‫ניגנו‪ ,‬ואילו לרבי חנינא בן אנטיגנוס ניתן היה לומר גם למסקנה שעיקר שירה בכלי‪ ,‬אולם‬
‫משמע שהגמרא העדיפה לומר שלכו״ע עיקר שירה בפה ולתלות את כל המחלוקת בימעלין‬
‫מדוכן' ולא ביעיקר שירה'‪.‬‬

‫במסכת סוכה )נ‪ ,(:‬מובאת ברייתא האומרת‪" :‬תנו רבנן‪ :‬החליל דוחה את השבת‪ ,‬דברי רבי‬
‫יוסי בר יהודה‪ ,‬וחכמים אומרים‪ :‬אף יום טוב אינו דוחה‪ .‬אמר רב יוסף‪ :‬מחלוקת בשיר של‬
‫קרבן‪ ,‬דרבי יוסי סבר‪ :‬עיקר שירה בכלי‪ ,‬ועבודה היא‪ ,‬ודוחה את השבת‪ .‬ורבנן סברי‪:‬‬
‫עיקר שירה בפה‪ ,‬ולאו עבודה היא‪ ,‬ואינה דוחה את השבת‪ .‬אבל שיר של שואבה ‪ -‬דברי‬
‫הכל שמחה היא ואינה דוחה את השבת"'״‪ .‬בהמשך הגמרא מנסה לדון האם עניין זה תלוי‬

‫מובא לקמן בעניין רשימת הכלים שבהם מנגנים‪.‬‬

‫יי כמבואר במשנה יומא כה‪ .‬וכך הוכיח ביביע אומר )ח״י יו"ד סי' כ״ב( שהדרך הייתה שנהנים שוחטים‪ ,‬מכך‬
‫שעלי חשב שחייבים שדווקא כהן ישחט עד ששמואל תיקנו)כמבואר בברכות לא‪.(:‬‬

‫״' יומא כו‪:‬‬

‫״י הובא באנצקפ״ת בערך הפשט ונתוח כראייה לעניין מי מפשיט‪ .‬ח״ל הפסוק שם )דבהי״ב כ״ט‪ ,‬ל"ד(‪":‬רק‬
‫הכהנים היו למעט ולא יכלו להפשיט את כל העלות ויחזקום אחיהם הלוים עד כלות המלאכה ועד יתקדשו‬
‫הכהנים‪."...‬‬

‫י' "הכל כשרין להוליכו‪ ,‬אלא שעשו הכהנים גדולים קבע ולא היו מניחין את ישראל להוליכו" )יומא ‪(.10‬‬
‫י" וממשיך רב יוסף ואומר‪" :‬אמר רב יוסף‪ :‬מנא אמינא דבהא פליגי ‪ -‬דתניא‪ :‬כלי שרת שעשאן של עץ‪ ,‬רבי פוסל‬
‫ורבי יוסי בר יהודה מכשיר‪ .‬מאי לאו בהא קמיפלגי; מאן דמכשיר סבר‪ :‬עיקר שירה בכלי‪ ,‬וילפינן מאבובא‬
‫דמשה‪ .‬ומאן דפסיל‪ ,‬סבר‪ :‬עיקר שירה בפה‪ ,‬ולא ילפינן מאבובא דמשה? ‪ -‬לא‪ ,‬דכול׳ עלמא‪ :‬עיקר שירה בכלי‪,‬‬
‫במחלוקת התנאים הנ״ל בערכין‪ ,‬ודוחה זאת באופן דומה‪" :‬כתנאי‪) ,‬דתניא( ]דתנן[ עבדי‬
‫כהנים‪ ...‬מאי לאו בהא קא מיפלגי; דמאן דאמר עבדים היו‪ ,‬קסבר‪ :‬עיקר שירה בפה‪ ,‬ומאן‬
‫דאמר לוים היו‪ ,‬קסבר‪ :‬עיקר שירה בכלי‪ - .‬ותסברא‪ ,‬רבי יוסי מאי קסבר? אי קסבר עיקר‬
‫שירה בפה ‪ -‬אפילו עבדים נמי‪ .‬אי קסבר עיקר שירה בכלי‪ ,‬לוים ‪ -‬אין‪ ,‬ישראלים ‪ -‬לא! ‪ -‬אלא‪:‬‬
‫דכולי עלמא עיקר שירה בפה‪ ,‬ובהא קא מיפלגי‪ :‬דמר סבר‪ :‬הכי הוה מעשה‪ ,‬ומר סבר‪ :‬הכי‬
‫הוה מעשה‪ .‬למאי נפקא מינה? ‪ -‬למעלי! מדוכן ליוחסין ולמעשר קא מיפלגי‪."...‬‬

‫ואז‪ ,‬חוזרת הגמרא לדון במחלוקת התנאים‪" :‬ורבי ירמיה בר אבא אמר‪ :‬מחלוקת בשיר של‬
‫שואבה‪ ,‬דרבי יוסי בר יהודה סבר‪ :‬שמחה יתירה נמי דוחה את השבת‪ ,‬ורבנן סברי‪ :‬שמחה‬
‫יתירה אינה דוחה את השבת‪ .‬אבל בשיר של קרבן ‪ -‬דברי הכל עבודה היא‪ ,‬ודוחה את‬
‫השבת"‪.‬‬

‫למסקנת הגמרא שם דברי רב יוסף נדחים והלכה כרבי ירמיה בר אבא בין לעניין שיר של‬
‫שואבה ובין לעניין שיר של קרבן'״‪ .‬לפי זה נמצא שמסקנת הסוגיה מחד כרבי ירמיה בר אבא‪,‬‬
‫שלכו״ע שיר של קרבן עבודה היא ודוחה את השבת‪ ,‬ולכאורה מוכח שעיקר שירה בכלי‪,‬‬
‫אולם מאידך בפירוש דברי המשנה‪ ,‬הגמרא העדיפה את ההסבר שעיקר שירה בפה‪.‬‬

‫אלא שיש להעיר שהגמרא התייחסה לעניין עיקר שירה בכלי רק בדברי רב יוסף‪" :‬דרבי יוסי‬
‫סבר‪ :‬עיקר שירה בכלי‪ ,‬ועבודה היא‪ ,‬ודוחה את השבת"‪ ,‬ואילו בדברי רבי ירמיה בר אבא לא‬
‫הוזכר שעיקר שירה בכלי אלא רק‪" :‬דברי הכל עבודה היא‪ ,‬ודוחה את השבת"‪ ,‬השפת אמת‬
‫התייחס לשיטת רבי ירמיה‪" :‬אבל בשיר של קרבן ד״ה עבודה היא ודוחה שבת‪ ,‬לכאורה‬
‫משמע דס״ל עיקר שירה בכלי מיהו קשה דהרמב״ם )פ״ג מהי כה"מ ה״ג( פוסק דעיקר שירה‬
‫בפה ומ"מ פוסק )שם ה״ו( כמסקנת הגמ' כאן‪ ,‬ע"כ נראה לפרש דהא דאמרי' ד״ה עבודה היא‬
‫היינו דנהי דהוי רק לתוספות שיר מ"מ חשוב צורך עבודה ולא אסרו בזה שבות דרבנן"‪.‬‬
‫וא"כ לדבריו גם לרבי ירמיה בר אבא לא חייבים לומר שעיקר שירה בכלי‪ ,‬וכך ניתן להבין‬
‫שלמרות שהגמרא הסבירה כרבי ירמיה בר אבא מ"מ היא נקטה שלכו״ע עיקר שירה בפה‪.‬‬

‫במקור נוסף‪ ,‬במסכת תענית )כז‪ (.‬הגמרא אומרת שההבדל שבין שמואל לרבי שמעון בן‬
‫אלעזר תלוי במחלוקת זו‪" :‬אמר רב יהודה אמר שמואל‪ :‬כהנים ולוים וישראלים מעכבין את‬
‫הקרבן‪ .‬במתניתא תנא רבי שמעון בן אלעזר‪ :‬כהנים ולוים וכלי שיר מעכבין את הקרבן‪ .‬במאי‬
‫קמיפלגי? מר סבר‪ :‬עיקר שירה בפה‪ ,‬ומר סבר עיקר שירה בכלי"‪.‬‬

‫והנא בדנין אפשר משאי אפשר קמיפלג׳‪ ,‬מאן דמכשיר סבר‪ :‬דנין אפשר משאי אפשר‪ ,‬ומאן דפסיל סבר‪ :‬לא דנין‬
‫אפשר משאי אפשר‪ .‬ואיבעית אימא‪ :‬דכולי עלמא דעיקר שירה בפה‪ ,‬ואין דנין אפשר משאי אפשר‪ ,‬והבא‬
‫במילף מנורה בכללי ופרטי או ברבו״ ומיעוטי קא מיפלגי‪."...‬‬
‫ח״ל הגמרא שם‪" :‬מיתיבי‪ :‬שיר של שואבה דוהה את השבת ‪ -‬דברי רבי יוסי בר יהודה‪ ,‬ורוכמים אומרים‪ :‬אף‬
‫יום טוב אינו דוחה‪ .‬תיובתא דרב יוסף‪ ,‬תיובתא‪ - .‬לימא בשיר של שואבה הוא דפליגי‪ ,‬אבל בשיר של קרבן ‪-‬‬
‫דברי הכל דוחה את השבת‪ ,‬לימא תיהוי תיובתא דרב יוסף בתרתי! ‪ -‬אמר לך רב יוסף‪ :‬פליגי בשיר של שואבה‪,‬‬
‫והוא הדין לקרבן‪ .‬והאי דקמיפלגי בשיר של שואבה ‪ -‬להודיעך כחו דרבי יוסי בר יהודה‪ ,‬דאפילו דשואבה נמי‬
‫דחי‪ - .‬והא קתני‪ :‬זהו חליל של בית השואבה שאינו דוחה לא את השבת ולא את יום טוב‪ ,‬זהו דאינו דוחה‪ ,‬אבל‬
‫דקרבן ‪ -‬דוחה‪ ,‬מני? אי נימא רבי יוסי בר יהודה ‪ -‬האמר שיר של שואבה נמי דוחה‪ ,‬אלא לאו ‪ -‬רבנן‪ ,‬ותיובתא‬
‫דרב יוסף בתרתי! תיובתא"‪.‬‬
‫כאן מפורש בדברי הגמרא שישנה מחלוקת בדבר‪ ,‬האם עיקר שירה בפה או בכלי‪ ,‬וכנראה‬
‫כוונת הגמרא ששמואל חולק על מתניתא על סמך זה שיש תנאים שהוא סובר כמותם^)שהרי‬
‫ר"מ ורבי יוסי בערכין ודאי סוברים שעיקר שירה בפה(‪.‬‬
‫פשק ההלכה של הראשונים‬
‫הרמב״ם )כלי המקדש ג'‪ ,‬גי( פסק כמ״ד עיקר שירה בפה‪..." :‬ואחרים היו עומדים שם מנגני!‬
‫בכלי שיר‪ ,‬מהן לוי□ ומהן ישראלים מיוחסין המשיאין לכהונה‪ ,‬שאין עולה על הדוכן אלא‬
‫מיוחס"‪ .‬הכס״מ שם הביא את הגמרא הנ״ל והסביר את טעמו של הרמב״ם‪" :‬וידוע דהלכה‬
‫כרבי יוסי לגבי רבי מאיר והוא הדין לגבי רבי חנינא בן אנטיגנוס דהא הוא מארי גמרא טפי‬
‫מיניה"‪.‬‬

‫יש שהוכיחו שרש״י ותוספות חולקים^א על פסק הרמב״ם‪ .‬בספר עזרא )חי‪ ,‬ט״ו( מסופר‪,‬‬
‫שכשרצה עזרא לעלות לארץ ישראל‪ ,‬הוא לא מצא לווים שיעלו עימו לעבוד בביהמ״ק‪:‬‬
‫"ואקבצם אל הנהר הבא אל אהוא ונחנה שם ימים שלשה ואבינה בעם ובכהנים ומבני לוי לא‬
‫מצאתי שם"‪ .‬הגמרא במסכת קידושין‪ ,‬מביאה את הפסוקים הללו בהקשר של דברי המשנה‬
‫האומרת שכהנים‪ ,‬לווים וישראלים עלו אז מבבל‪ .‬רש״י שם כותב ביחס לדברי הפסוק‪:‬‬
‫"ואבינה בעם ‪ -‬מי היה ומי לא היה ש"מ לא ידע עזרא מי עלה עמו ומי לא עלה עמו וסבור‬
‫שהיו שם לוים כשרים ולא מצא ראויים לעבודה אלא מאותן שקצצו בהונות ידיהם בשיניהם‬
‫ואמרו איך נשיר את שיר ה' וגוי במזמור על נהרות בבל )תהלים קלז( שאמר להם נבוכדנצר‬
‫שירו לנו משיר ציון עמדו וקצצו בהונות ידיהם בשיניהם ואמרו לו 'איך נשיר את שיר ה' על‬
‫אדמת נכרי‪ ,‬לא נשיר לא נאמר אלא איך נשיר אין לנו במה למשמש בנימי הכנורות‪ ,‬מאותן‬
‫עלו ומן הכשרים לא מצא לפי שהיו יושבים בבבל בשלוה והעולים בירושלים היו בעוני ובטורח‬
‫המלאכה ובאימת כל סביבותיה והנך לויי דקתני מתניתין מהנך דלא חזו לעבודה היו"‪ .‬וא"כ‬
‫לשיטת רש״י הסיבה שעזרא לא מצא לווים היא שהלווים היו ללא בהונות ידים‪ ,‬ולא יכלו לנגן‪.‬‬
‫בדומה לזה מצינו בדברי התוספות שם‪ ,‬ששאלו איך יתכן שלא מצא והרי במשנה כתוב שכן‬
‫היו לווים‪" :‬ומבני לוי לא מצאתי שם ‪ -‬וא"ת והא אמריי במתניתין עשרה יוחסין עלו מבבל וקא‬
‫חשיב לוים ויש לומר דכל הלוים שעלו עמו היו קצוצי בהונות ואינם ראויים לשורר שירה של‬
‫דוכן"‪.‬‬

‫מקורם של דברי רש״י ותוספות הללו הוא כנראה בפסיקתא )פסיקתא רבתי פיסקא לא(‪:‬‬
‫"‪...‬כי ]שם[ שאלום שובים דברי שיר ותוללינו שמחה שירו ]לנו[ משיר ציון ]איך נשיר את שיר‬
‫הי[ לא נשיר לא נאמר אלא איך נשיר‪ ,‬מראים אותם אצבעותיהם ואומרים להם אין )אתה‬
‫יודע( ]אתם יודעים[ שהיו כפותים חזקים כברזל ונתקטעו אצבעותינו)ראה( ]ראו[ היאך נשיר‪,‬‬
‫אמר להם הקדוש ברוך הוא אתם שלטתם )באצבעותיכם( ]בעצמיכם[ וקטעתם אצבעותיכם‬

‫^ שלולי כן צ״ע כיצד חלק שמואל על מתניתא‪ ,‬שלא מצינו ששמואל חולק על תנאים‪ ,‬ועיין יד מלאכי )כללי‬
‫התלמוד כלל תקנ״ב( שכתב‪" :‬והכי נמי יש לדקדק על הרשב״א ז״ל דבחידושיו לשבת פ״ג דף י״ד ד' )לז‪ (:‬כתב‬
‫דרב תנא הוא וכן שמואל דמאין למד לומר כן כיון שלא נמצא כן בכל הש״ס ומלבד זה תשובת ר' שרירא גאון‬
‫הנ״ל הויא תיובתיה שהרי כתב ח״ל הוו נמי רבנן אחריני דהוו אמוראי בלחוד כגון שמואל ורב שילא וכוי ע״ש וכן‬
‫מצאתי שוב להר״ב ראש יוסף על ח"מ סי' ס״ב סעיף ד' שכתב ח״ל ולומר ששמואל תנא הוא ופליג זה לא שמענו‬
‫ולא ראינו וכמדומה לי ששמעתי שהתוס' במקום א' כתבו דשמואל נמי תנא הוא ופליג ע"כ ואחרי המחילה‬
‫הראויה אף על פי שאין לא ראינו ראיה לא ראיתי ולא מצאתי להתוספות ז״ל שכתבו כן בשום דוכתא"‪.‬‬
‫״ מצאתי בעבודת הלווים )שטיינברג‪ ,‬פ״ג סעיף חי(‪.‬‬

‫‪! f‬י‬
‫חייכם מה שלא השבתי לירמיה ולציון ”‪ ,‬אני משיב אתכם ”‪ ...‬ובשנה שכורש אומר להם‬
‫שיעלו ויבנו את בית המקדש‪ :‬ימי בכם מכל עמו יהי אלהיו עמו ויעלי‪ ,‬כתב שעלו הכהנים‬
‫והלוים וראשי האבות שנאמר ויקומו הכהנים והלוים וראשי האבות‪ ,‬ואחר כך כתב ואקבצם‬
‫אל הנהר )אחבא( ]וגוי[ ואבינה בעם ובכהנים ומבני לוי לא מצאתי שם אלא שלא היו יכולים‬
‫להקיש בכינורות שהיו אצבעותיהם מקוטעות"‪.‬‬

‫לכאורה ניתן להוכיח שלדברי הפסיקתא הללו ולרש״י ותוספות עיקר שירה בכלי ”‪ ,‬שהרי אם‬
‫נאמר שהם סוברים שעיקר שירה בפה‪ ,‬נגינה כשרה גם בישראלים‪ ,‬ולפי זה יהיה קשה מה‬
‫הבעיה באי מציאת לווים‪ ,‬והרי גם ישראלים יכולים לנגן‪ ,‬ואילו לשורר בפה ולהיות שוער‪,‬‬
‫שאלו עבודות של לווים‪ ,‬גם קצוצי הבהונות טובים ”‪.‬‬

‫שו"ר שתוספות ביבמות )פו‪ :‬ד״ה ומבני( התיחסו לעניין זה‪..." :‬פרש״י בעשרה יוחסין )שם(‬
‫דאות! לוים שעלו עמו היו קצוצי בהונות כשאמר להם נבוכדנצר שירו לנו משיר ציון עמדו‬
‫וקצצו בהונותיה! ואמרו איך נשיר את שיר ציון ולפי שלא מצא שם ראויים לשיר עמד וקנסם‬
‫ואפילו למאן דאמר עיקר שיר בפה מכל מקום הקפיד משום דאיכא נמי מצוה בכלים"‪.‬‬

‫התויו״ט )קידושין פ״ד מ״א( דן בעניין‪ ,‬ובתחילת דבריו כתב שלרש״י ותו ‪ '0‬עיקר שירה בכלי‪,‬‬
‫אולם בסו״ד הביא אפשרות אחרת‪" :‬ומיהו אפשר דאע״ג דעיקר שירה בפה‪ .‬מ"מ תקנה‬

‫"ארבעה ]דברים[ שאל ירמיה את הקדוש ברוך הוא בשעה שפירש ]הימנו[‪ ,‬על שתים השיבו ועל שתים לא‬
‫השיבו‪ ...‬כיון שראתה ציון שארבעה דברים שאל ירמיה מן הקדוש ברוך הוא מאיסה וגעילה עזיבה ושכיחה‪,‬‬
‫התחילה תובעת שתים ותאמר ציון עזבני ה' והי שכחני" )פסיקתא שם(‪.‬‬
‫” לפי חשבון השנים מבואר שהיו זקנים מאד שהרי העלייה הייתה לאחר יותר משבעים שנה‪ ,‬ח״ל האג״מ )יו"ד‬
‫ח״ד סי' מ״ח(‪" :‬הנה קושיתך הא אלו הלו״ם שעלו עם עזרא אך היו קצוצי בהונות לא הי״ל לעזרא לקונסם‪.‬‬
‫וכוונתך שא"כ אפשר שרבי יהושע היה מבניהם הנה מאחר שמשמע שלא היה חילוק בהלו״ם לומר שהיו‬
‫משפחות שלא קנסום ‪ -‬אלא קנס לכולם‪ ...‬והטעם צריך לומר דאות! הלו״ם קצוצי בהונות שעלו לא עלו בניהם‬
‫עמהם‪ ,‬דהא לא היו ביניהם ראויים לשיר‪ ,‬והם עצמם היו זקנים מופלגים‪ ,‬עד שתמה במהר״מ יבמות דף פ״ו על‬
‫שחיו כל כך‪ ,‬ע״ן שם‪ .‬ונמצא שאף שלא קנס אותם‪ ,‬אבל את בניהם שלא עלו אתם קנס‪ ...‬ותמיהת מהר״מ לא‬
‫מובן‪ .‬הא מפורש בקרא )עזרא ג'‪ ,‬י״א( שהיו רבים מהכהנים והלוים וראשי האבות הזקנים שראו את הבית‬
‫הראשון‪ .‬ואיתא בתמורה דף ט״ו ע״ב והוריות דף‪ '1‬ע״א שהיו רבים עוד יותר מאלו שלא ראו‪ .‬ואולי משום שעברו‬
‫עוד ערך '"ח שנה עד שעלה עזרא )הערה ‪ -‬אולי צייל ערך כייר שנה‪ ,‬דעי' סדר עולם פרק כייט ורש"׳ לעזרא ה'‪ ,‬כ״ד‪ ,‬שהבנין היה‬
‫בטל ערך ׳''ם שנים עד שנה שניה לדריוש שהתחילו לבנות הבית מחדש‪ ,‬ועזרא עלה בשנת שבע לדריוש(‪ .‬אבל א״א לומר כן‪ ,‬דבגמ'‬
‫שם איתא שהקריבו השעיר׳ חטאת על ע״ז שעשו בימי צדקיהו‪ ,‬ובקרא משמע דהקריבו זה הבאים עם עזרא‬
‫ולכן תמיהתו אינה‪ ,‬דאמת שהאריך ה' ימיהם‪ .‬אבל מ"מ כיון שזקנים היו‪ ,‬כל זמן שלא מפורש שגם ילדו בנים‪,‬‬
‫יש לנו לומר שלא ילדו בזקנותם המופלגת‪ .‬ובניהם שבבבל נשארו שם‪ ,‬וקנסום כדכתבתי"‪.‬‬
‫ולפי מה שראינו בפסיקתא‪ ,‬מובן שהאריכו ימים‪ ,‬מכח ההבטחה שניתנה להם שיזכו לשוב‪.‬‬
‫לכאורה ניתן להוכיח מדברי רש"׳ בתהילים שסובר שעיקר שירה בפה‪ ,‬רש"׳ שם )פ״ח‪ ,‬אי( מסביר‪" :‬להימן‬
‫האזרחי ‪ -‬א' מן המשורר׳' בכלי שיר ויסדוה! בני קרח את המזמור הזה שיאמרהו הימן על הדוכן"‪ .‬ובדיבור‬
‫שמיד אחריו‪" :‬להימן האזרחי ‪ -‬מבני זרח בן יהודה היה"‪ ,‬משמע שהימן האזרחי שלא היה לוי אלא מבני יהודה‪,‬‬
‫ניגן בכלי שיר על הדוכן‪ .‬אולם בכל מקרה הדבר קשה‪ ,‬שלא הגיוני כ"כ שרק ניגן ולא שר בכלל‪ ,‬וכדברי רש״י‪:‬‬
‫"שיאמרהו הימן על הדוכן"‪ ,‬ולא יתכן שגם שר וגם ניגן אם לא היה לוי‪ .‬ובאמת במהדורת 'הכתר'‪ ,‬הביאו את‬
‫דברי רש״י בדיבור הראשון בסוגריים‪ ,‬מכיוון שהוא ש״ך לתוספת מאוחרת יותר‪ ,‬וכנראה אינו מרש"׳ עצמו )וכך‬
‫מובן כיצד חוזר הדיבור המתחיל פעמיים על אותה מילה בפסוק(‪ ,‬ומי שכתב את התוספת הבין אולי שהימן‬
‫האזרחי הוא הימן הלו׳ שמופיע רבות בדברי הימים‪.‬‬
‫ועיין מהרש״א )בחידושי אגדות שם( שכתב‪" :‬ואפי' למ״ד עיקר שירה בפה ולא נפסלו בשנים שזקנים היו‬
‫ביותר מני שנים דקצוצ׳ בהונות היו בחורבן בית ראשון וזה היה בתחלת בית שני הא אמרינן בפ״ק דחוליו‬
‫דבאוהל מועד אין לוים נפסלין בשנים אלא די״ל מתוך זקנתן כ"כ נפסלין בקול כדאמר התם"‪ .‬מכיוון שרש"׳ בכל‬
‫זאת כתב שהסיבה שלא היו ראויים הייתה שהיו קצוצי בהונות ולא זקנתם‪ ,‬יתכן שהמהרש״א סובר שלרש"׳‬
‫ותוספות עיקר שירה בכלי‪ ,‬ואולי דברי הפסיקתא הם אליבא דמ״ד עיקר שירה בפה‪.‬‬

‫‪! f‬י‬
‫קדומה מימות שמואל הרואה ודוד המלך ע״ה ככתוב בדברי הימים לשורר בכלים ולפיכך‬
‫קנסום מאחר שלא עלו ]אותם[ שלא נקצצו בהונות□ וזה י״ל בדעת רש״י ותו ‪ '0‬״‪.‬‬

‫אולם לכאורה סברא זו קשה מאד‪ ,‬שהרי הגמרא בערכין הנ״ל הסבירה שרבי יוסי הסובר‬
‫שישראלים מיוחסים ניגנו בבית שני‪ ,‬סובר שעיקר שירה בפה‪ ,‬ולדברי התויו״ט גם אם עיקר‬
‫שירה בפה‪ ,‬מדוע לא נאמר שרק הלווים ינגנו מכח תקנת דוד ושמואל‪ .‬ואולי יש לסברת‬
‫התויו״ט סיוע מכך שרינו בפסוקי בדברי הימים שבפועל הלווים היו אלה שנגנו וממילא יתכן‬
‫מאד שבראשית בית ראשון‪ ,‬ובימי עזרא‪ ,‬הקפידו שינגנו דווקא לווים‪ ,‬ואילו במשניות בערכין‬
‫שעסקו כנראה בבית שני‪ ,‬לרבי יוסי משפחות מיוחסות של ישראלים היו אלה שנגנו בפועל‪.‬‬

‫ובאמת ניתן היה לדחות את גוף הראיה מרש״י ותוספות ולומר שכוונתם שלא היו ראויים‬
‫לשיר בפה מכיוון שהיו בעלי מומין‪ ,‬ולא בגלל אי היכולת לנגן בכינורות‪ .‬אלא לכאורה דבר זה‬
‫אינו נכון שהרי קיי״ל )בחולין כד‪ (.‬שלווים בעלי מומי! כשרים ]"ת״ר‪ :‬כהנים ‪ -‬במומי! פסולים‪,‬‬
‫בשנים כשרים‪ ,‬לוים ‪ -‬במומי! כשרים‪ ,‬בשנים פסולים"[‪ .‬ושמעתי מידידי הרי גרשון באס‬
‫שניתן אולי לחלק בין בעל מום לבין מחוסר אבר‪ ,‬שמחוסר אבר אולי פסול גם בלווים‪ .‬ובאמת‬
‫חילוק זה מופיע כבר במעשי למלך על הרמב״ם )ביאת המקדש ‪ ,'1‬יי( שכתב‪" :‬ונראה‬
‫דבמהוסר אבר גם בלוים מיפסל ומקרא משמע דבא רק לפוסלו מכהונה אבל בלוים לא‬
‫נפסלו מעבודתן דהא מום אין פוסל בלוים אבל מחוסר אבר מיפסל נמי בלוים וכן יש להוכיח‬
‫מר"פ אלו יוחסין כהני לוי וישראל דפירש״י שלא יוכל לשמש יעו״ש"״‪ .‬אולם כל זה יועיל לנו‬
‫כדי לומר שאיננו חייבים להסביר בדעת רש״י ותוספות שפסקו שעיקר שירה בכלי‪ ,‬אך‬
‫בפסיקתא הנ״ל מפורש שהבעיה אינה המום אלא עצם אי היכולת לנגן‪" :‬שלא היו יכולים‬
‫להקיש בכינורות שהיו אצבעותיהם מקוטעות"‪.‬‬

‫נמצא לסיכום שלשיטת הרמב״ם להלכה עיקר שירה בפה‪ ,‬וכל אדם יכול לנגן‪ ,‬ולשיטתו רק‬
‫לווים יכולים לשיר‪] ,‬ויתכן שהסביר שעזרא רצה להקפיד בכל זאת על לווים מנגנים וכדברי‬
‫התוספות״[‪ ,‬ולרש״י ותוספות יתכן שעיקר שירה בכלי‪ ,‬והדבר אינו מוכרע‪.‬‬

‫בעניין זה‪ ,‬חשוב מאד להעיר שישראל הרוצה לנגן יש לבדוק את יחוסו‪ ,‬שהרי בגמרא בסוכה‬
‫דלעיל ראינו שלמ״ד 'ישראל היו' מעלין מדוכן ליוחסין‪ ,‬והרמב״ם פסק להלכה שדווקא ישראל‬
‫מיוחסים כשרים לנגינה‪ ,‬ואותה העלאה מדוכן ליוחסין משמעותה שאפילו במקום שיש ערעור‬
‫על יחוסו של האדם^״ אם יודעים שהיה מנגן בבית המקדש‪ ,‬ניתן לסמוך על כך ולהחשיב!‬
‫ככשר ומיוחס‪ ,‬על סמך העובדה שלפני שהחל לנגן נבדק יחוסו‪.‬‬
‫שירה בפה למ׳׳ד עיקר שירה בכלי‬
‫לשיטות שעיקר שירה בכלי‪ ,‬לכאורה כל אדם יכול לשיר בפה‪ .‬בספר עולת שלמה )ערכין יא‪(.‬‬
‫חידש שלמ״ד עיקר שירה בכלי‪ ,‬יש מצווה מדאורייתא על הלווים לשיר גם בפה וגם בכלי‪,‬‬

‫חילוק זה שבין מחוסר איבר לבעל מום מצינו בדין עולת העוף‪" :‬אין המומין פוסלי! בעוף‪ ...‬אבל עוף שיבש גפו‬
‫או נסמית עינו או נקטעה רגלו אסור לגבי המזבח" )רמב״ם איסורי מזבח‪ ,‬ג'‪ ,‬אי(‪ .‬יש אומרים שטעם איסור זה‬
‫הוא מצד 'הקריבהו נא לפחתך' דהיינו שאינו ראוי להביא כן לפני המלך )עיין באנצקפ״ת ערך הקריבהו נא העי‬
‫‪ 31‬שהביאו מרש"׳ זבחים לה ב ד״ה וכשרי! ועוד(‪ ,‬ולפ״ז ניתן לומר שגם בלווים עזרא לא רצה שישירו או‬
‫שאסור שישירו מסיבה זאת‪.‬‬
‫״ או שהיו זקנים וכדברי המהרש״א הנ״ל והפסיקתא כמ״ד עיקר שירה בכלי ואין הלכה כן‪ ,‬וע"ע בהמשך דברי‬
‫המהרש״א שם‪.‬‬
‫שהרי במקום שאין ערעור הוא כשר גם ללא הבדיקה כמבואר בגמרא קידושין עו‪:‬‬

‫‪! f‬י‬
‫וצ"ע מנ״ל‪ ,‬שהרי לכאורה כמו שלמ״ד עיקר שירה בפה‪ ,‬מותר לכל אחד לנגן‪ ,‬כך למ״ד עיקר‬
‫שירה בכלי מותר לכל אחד שיר בפה^״‪ .‬ויתכן שישנה ראיה לדבריו מדברי רש״י )סוכה נ‪,(:‬‬
‫שכתב אליבא דמ״ד עיקר שירה בכלי‪..." :‬עיקר השיר אינו אלא אם כן חליל מכה עם השיר‪,‬‬
‫וכן כנורות ונבלים הכל כמנין המפורש שם"‪ ,‬מבואר לכאורה מדבריו שכל הנגינה היא עם‬
‫השיר‪ ,‬וקשה לומר שאת השיר לא ישירו הלווים‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫שילוב השירה והנגינה‬
‫המשנה במסכת ערכין )יג‪ (:‬כותבת ש״אין פוחתין משנים עשר לוים שמדין על הדוכן"‪,‬‬
‫ומבארת הגמרא‪" :‬הני כנגד מי? אמר רב פפא‪ :‬כנגד תשעה כנורות ]ושני[ נבלים וצלצל אחד‪,‬‬
‫שנאמר‪ :‬הוא )ובניו ואחיו( ]ואחיו ובניו[ שנים עשר"‪ .‬התויו״ט )ערכין ב'‪ ,‬וי( התקשה בדברים‬
‫למ״ד עיקר שירה בפה‪" :‬ומיהו קשיא לי למ״ד עיקר שירה בפה והכי קי״ל‪ .‬כמ״ש לעיל‪ .‬הני‬
‫י״ב לוים כנגד מי‪ .‬ולשון הרמב״ם ]בפי'[‪ .‬אלו הי״ב לוים כנגד ט' כמרים וכוי‪ .‬ועוד פירש‬
‫בדראב״י דאין שלין מן המנין‪ .‬אותן שאומרים שיר על הכלים ולא בפה‪ .‬אינן שלין ממנין י״ב‬
‫לוים‪ .‬ועמ״ש לקמן בדבור אין שלין כוי‪ .‬ובגמ' הני כנגד מי אמר רב פפא כנגד ט' כנורות כוי‬
‫שנאמר )ד״ה א' כ״ה( הוא ואחיו ובניו י״ב ושם כתוב כל אלה על ידי אביהם בשיר בית ה'‬
‫במצלתים נבלים וכנורות‪ .‬ויתכן לומר שהיו אומרים בפה ומנגנים ג"כ בכלי שיר‪ .‬והכי‬
‫משמע דכתיב בתחלת הפרשה הנבאים בכנורות בנבלים ובמצלתים‪ .‬ולישנא דנבאים בפה‬
‫משמע וזו סיוע לר' חנינא בן אנטיגנוס דמתני' די‪ .‬ואינך תנאי סברי דאע״פ שכך היה לא לעכב‬
‫נבחרו הם דוקא"‪ .‬ובתפא״י במקום אחר )ערכין פ״ב ס״ק נ״א( הביא את דברי התויו״ט‪" :‬ולא‬
‫היו אומרים בנבל וכמר‪ .‬ר״ל דהקטנים לא זמרו בכלי שיר‪ ,‬דמסתמא אינן בעלי מלאכה גדולה‬
‫בחכמה זו ]ולשון אמירה שייך נמי בכלי שיר‪ ,‬כדאשכחן בקרא‪ ,‬הנבאים בכמרות ]ד״ה א' כ״ה[‬
‫אמנם לרבים תוי״ט שכתב דה״ק קרא שהיו משוררים בפה ומנגנים ביד‪ ,‬נ״ל לדבריו טעמא‬
‫דמתני' דלהכי אין הקטנים מזמרים בשעה שמשוררים‪ ,‬משום שחושיהם חלשין מלעשות ב'‬
‫דברים אלו בשלמות יחד מבלי שיושחת נעימות סדר השיר["‪.‬‬

‫וכבר מצינו סברא זו ברד״ק )בפירושו לתהילים ד'‪ ,‬אי( שהסתפק בעניין‪" :‬ולא מדע אם אשר‬
‫היו הכלים בידם הם אשר היו אומרים המזמור בפיהם‪ ,‬או אם היו יחד המשוררים בפה‪,‬‬
‫וכנגדם אשר היו מנגנים בכלים‪."...‬‬

‫אלא שלכאורה דברי התויו״ט קשים שהרי המשנה בערכין בעצמה מעידה שלדעת רבי יוסי‬
‫ור"מ‪ ,‬בפועל מי שניגן היו כאלה שאינם לווים‪ ,‬וכיצד ניתן לומר שמנגנים ביחד? וצ"ע‪ .‬אם לא‬
‫נפרש כדברי התויו״ט ניתן אולי לומר שיש עניין רוחני דווקא בכלים הללו ובכמות המנגנים‬
‫הזאת‪ ,‬למרות שאינם מעיקר השירה‪ ,‬וכנגד זה נקבעו י״ב לווים‪ ,‬וכמו שהעלה ביהר המוריה'‬
‫)על הרמב״ם כלי המקדש ג'‪ ,‬ג'‪ ,‬עיי״ש באורך( כאפשרות להסבר בדעת הרמב״ם‪.‬‬

‫‪? P 'J iJ H o ! p ’-tes) p f'9 H l‘>f j9>P‬‬

‫מקום עמידת הלווים הוא על הדוכן כמפורש במשנה הנ״ל )ערכין יג‪" :(:‬אין פוחתין משנים‬
‫עשר לוים שמדין על הדוכן"‪ ,‬אולם לא התפרש האם הכוונה לשרים או למנגנים‪ .‬תוספות‬

‫העולת שלמה דיבר על דברי הגמרא בערכין)יא‪ (.‬שכתבה‪" :‬אמר רב יהודה אמר שמואל‪ :‬מנין לעיקר שירה‬
‫מן התורה? שנאמר‪ :‬ושרת בשם ה' אלהיו‪ ,‬איזהו שירות שבשם? הוי אומר‪ :‬זה שירה"‪ ,‬והסביר רש"׳‪" :‬שבשם ‪-‬‬
‫שמזכירין בו שם שמים"‪ .‬לפי זה בוודאי שהשירה צריכה להיות בפה מדאורייתא‪ ,‬ולכאורה ניתן היה להביא‬
‫ראיה שלמ״ד עיקר שירה בכלי היינו ששרים גם בפה וגם בכלי מדאורייתא וכדברי העולת שלמה‪ ,‬אולם אין‬
‫מכאן ראיה שהרי שמואל הוא הסובר במסכת תענית )כז‪ (.‬שעיקר שירה בפה‪ ,‬ויתכן ששמואל שהביא פסוק זה‬
‫אזיל דווקא לשיטתו‪.‬‬

‫‪! f‬י‬
‫כתבו‪]" :‬אין[ פוהתין מי״ב לוים העומדין על הדוכן ‪ -‬בכל יום כשאומרים שירה שנים לנבלים‬
‫וטי כינורות וצלצל הרי י״ב‪."...‬‬

‫משמע מדבריהם לכאורה שהמנגנים עומדים על הדוכן‪ ,‬ויש לדון לשיטתם היכן עומדים‬
‫המשוררים‪ ,‬והאם זה קשור לשאלה האם עיקר שירה בפה או בכלי‪ .‬ביעבודת לווים'‬
‫)שטינברג‪ ,‬פ״ג סעיף הי( הביא מהיתורת לווים' )הלכה י״ב( שכתב שכנראה אותם לויים‬
‫שניגנו בכלי השיר הם עצמם היו גם אומרים השירה בפה‪) ,‬וכעין דברי התויו״ט דלעיל(‬
‫ומהתפארת ישראל )ערכין פ״ב מ״ו‪ ,‬ס״ק מ״ז( שכתב ח״ל‪" :‬אין פוחתין משנים עשר לוים‪.‬‬
‫לרמב״ם ]פ״ג מכלי מקדש[ ר״ל י״ב משוררים בפה‪ ,‬דבפה לא היו משוררים רק לויים‪ ,‬ולתוס'‬
‫]מכילתן ד״י ע״ב[ ר״ל י״ב לוים בכלי שיר‪ ,‬דהיינו ט' כנורות‪ ,‬ובי נבלים‪ ,‬וזוג לצלצל א' ]אולם‬
‫אפשר דלתוס' המזמרים היה ג"כ משוררים‪ ,‬וא"כ יש חילוק בין כלי זמר של נפיחה או של‬
‫תנועות האצבעות["‪.‬‬

‫לעומת זאת לרמב״ם )כלי המקדש ג'‪ ,‬גי( מדובר במשנה על אלה שמקיימים את עיקר מצוות‬
‫השירה‪ -‬השרים‪" :‬ואין פוחתין משנים עשר לוים עומדים על הדוכן בכל יום לומר שירה על‬
‫הקרבן ומו ‪0‬יפין עד לעולם ואין אומרין שירה אלא בפה בלא כלי שעיקר השירה שהיא‬
‫עבודתה בפה‪ ,‬ואהרים היו עומדים שם מנגנין בכלי שיר‪ ,‬מהן לוים ומהן ישראלים מיוחסין‬
‫המשיאין לכהונה‪ ,‬שאין עולה על הדוכן אלא מיוחס‪ ,‬ואין אלו המשוררים על פי הכלים עולי!‬
‫למנין השנים עשר"‪ .‬וכתב ע״ז בעבודת לווים )פרק ג' סעיף י״א(‪..." :‬מפשט לשון הרמב״ם‬
‫נראה שגם המנגנים עמדו על הדוכן‪ ...‬אך הבנה זו נסתרת מדברי הרמב״ם עצמו בפירוש‬
‫המשניות )ערכין פ״ב מ״ו(‪ ,‬וזה לשונו‪" :‬אמר ר' אליעזר בן יעקב שאותם האומרים בשיר על‬
‫הכלים ואינם אומרים בפה אין עולי! ממנין שנים עשר לוים ואין עומדין עם הלוים על הדוכן‬
‫אלא בארץ היו עומדין"‪ .‬מוכח מכאן שהמנגנים אינם עומדים על הדוכן‪ ,‬להיפך ממה שמשמע‬
‫ביד החזקה? לכן ביאר הרדב״ז )הלי כלי המקדש פ״ה הט״ו ד״ה וא"ת( שגם הרמב״ם ביד‬
‫החזקה לא התכוון לומר שהמנגנים עולים על הדוכן‪ ,"...‬ועיין עוד בעבודת לווים שם שהאריך‬
‫בענייף‪.‬‬

‫ויש להעירייא שמלשון הגמרא )סוכה נא‪ .‬ערכין יא‪ (.‬שדנה בעניין זהות המנגנים‪ ,‬והסבירה‬
‫שהדבר תלוי בשאלה האם מעלים מדוכן ליוחסין‪ ,‬משמע שהנגינה נעשית ע״ג הדוכן‪ ,‬אא"כ‬
‫נאמר שהכוונה שעומדים לידו ולא דווקא עליו‪.‬‬

‫בעניין זה הוסיף בעבודת לווים שם )בהערה ‪" :(91‬יש לציין‪ ,‬שישנה משנה אחרת )מסכת‬
‫מידות פ״ב מ״ה( הנראית כסותרת את המשנה בערכין‪ .‬שם מתוארות מעלות אחרות‬
‫המפרידות בין עזרת נשים לעזרת ישראל ‪" -‬וחמש עשרה מעלות עולות מתוכהייב לעזרת‬
‫ישראל כנגד חמש עשרה מעלות שבתהלים‪ ,‬שעליהן הלויים אומרים בשיר‪ .‬לא היו טרוטות‬
‫)=ישרות ובעלי זויות ‪ -‬רע״ב שם( אלא מוקפות כחצי גורן עגולה"‪ .‬היכן עמדו הלויים לשיר ‪-‬‬
‫האם על ט״ו המעלות שבין עזרת נשים לעזרת ישראל או שעמדו על ג' המעלות שבין עזרת‬
‫ישראל לעזרת כהנים? רש״י )סוכה נא ב( מיישב ענין זה‪" ...‬שעליהן הלויים עומדיו ]בכלי[‬
‫שיר ‪ -‬לשמחת בית השואבה‪ ,‬אבל דוכן לשיר הקרבן ‪ -‬אצל המזבח היה"‪ .‬היינו שהמשנה‬
‫בערכין דיברה אודות השיר שעל הקרבנות שנאמר ע״י הלויים על גבי ג' המעלות שבין עזרת‬

‫י והביא שם בשם ספר בני שמואל )ערכין יג‪ (:‬לתרץ אחרת שהרמב״ם לא פסק כראב״י‪ ,‬בגלל שבגמרא במקום‬
‫אחר לא משמע כמוהו‪ ,‬ולכן כתב שהמנגנים עומדים על הדוכן‬
‫שמעתי מהרב יהודה וינגוס‪.‬‬ ‫לא‬
‫לב‬
‫מתוך עזרת נשים‪.‬‬
‫ישראל לעזרת כהני□ )הדוכן(‪ ,‬ואילו המשנה במידות דיברה על השיר בשמחת בית השואבה‬
‫שנאמר ע״י הלויים על גבי ט״ו המעלות שבין עזרת נשים לעזרת ישראל‪ .‬הרמב״ם מזכיר את‬
‫שירת הלויים לקרבנות על הדוכן פעמיים ביד החזקה )הלי בית הבחירה פ״ו ה״ו; הלי כלי‬
‫המקדש פ״ג ה״ג(‪ ,‬ואילו את שירת הלויים על גבי ט״ו המעלות בשמחת בית השואבה‬
‫הרמב״ם איננו מזכיר כלל בחיבורו‪ ...‬וצ"ע מדוע השמיט זאת"‪.‬‬

‫לכאורה בניגוד לשיטתם‪ ,‬היעב״ץ כתב )בסוף סדר עבודת השחר( שהלווים עומדים על ט״ו‬
‫המעלות שבין עזרת ישראל לעזרת נשים‪ ,‬וכנראה מקורו במשנה במידות הנ״ל שהסביר‬
‫שכוונתה לכל יום‪.‬‬

‫‪) p!>9) p'JdJH p ' f p lS>k9‬״ ‪? ( p>-9m>Ha pl> 9">9J fid‬‬

‫הרכב הכלים היפודי‬

‫ההרכב היסודי של הכלים שמנגנים בהם בבית המקדש‪ ,‬כולל שנים עשר כלים ‪ -‬תשעה‬
‫כינורות שני נבלים וצלצל )מצלתיים(''^‪ .‬המקור לרשימת הכלים הללו‪ ,‬מופיע בדברי הימים‬
‫)בי‪ ,‬פ״ה פסי י״ב( בתיאור חנוכת בית המקדש‪" :‬והלוים המשררים לכלם‪ ...‬מלבשים בוץ‬
‫במצלתים ובנבלים וכנרות"‪ .‬עוד קודם לכן‪ ,‬בימים שהיה הארון באוהל שינטה' דוד‪ ,‬כבר‬
‫הוזכרו אותם כלים )דברי הימים א'‪ ,‬פרק ט״ז פסי די‪-‬ה'(‪" :‬ויתן לפני ארון ה' מן הלוים‬
‫משרתים‪ ...‬בכלי נבלים ובכנרות ואסף במצלתים משמיע"‪ .‬כמה פרקים אחר כך )בפרק‬
‫כ״ה(‪ ,‬מפורט סדר משמרות הלווים‪!1" :‬בדל דויד ושרי הצבא לעבדה לבני אסף והימן וידותון‬
‫‪/‬הנביאים‪ /‬הנבאים בכנרות בנבלים ובמצלתים‪ ...‬כל אלה על ידי אביהם בשיר בית ה'‬
‫במצלתים נבלים וכנרות לעבדת בית האלהים על ידי המלך‪ ...‬ויהי מספרם עם אחיהם‬
‫מלמדי שיר לה' כל המבין מאתים שמונים ושמונה‪ :‬ויפילו גורלות‪ ."...‬בפסוקים הללו בדברי‬
‫הימים מופיעים הכלים הללו‪ ,‬ואחריהם מפורט שם סדר משמרות הלווים שהתחלקו לקבוצות‬
‫של י״ב בכל קבוצה )מאתים שמונים ושמונה שהתחלקו לכ״ד משמרות‪ ,‬כאשר בכל משמר‬
‫י״ב לווים('“'‘‪] .‬יש להוסיף שגם לעניין חנוכת חומות ירושלים השתמשו דווקא בשלושת הכלים‬
‫הללו )נחמיה י״ב‪ ,‬כ״ז(‪" :‬ובחנכת חומת ירושלם בקשו את הלוים מכל מקומתם להביאם‬
‫לירושלם לעשת חנכה ושמחה ובתודות ובשיר מצלתים נבלים ובכנרות"[‪.‬‬

‫* האדר״ת )בסוף קונטרס דברי לויה שנדי בספר ימן הגנזים' של 'חברת אהבת שלום' ח״ד( כתב שפלא גדול‬
‫מאד שלא היה תוף בביהמ״ק שהוא כלי השיר הראשון שנזכר בתורה במעבר ים סוף‪ ,‬וסיים שכמעט חשב לומר‬
‫שהיה חוק לגויים לנגן בו לעבודתם ולכן נמנעו מלנגן בו‪.‬‬

‫''י נמצא שבדומה לכהנים‪ ,‬גם הלווים מתחלקים לכ״ד משמרות‪ .‬יש להעיר שהרמב״ם בסה״צ )מצוות עשה ל״ו(‬
‫מנה מצווה מהתורה על משמרות הכהונה‪" :‬והמצוה הל״ו היא שצונו שיהיו הכהנים עובדים למשמרות‪ ,‬תעבוד‬
‫משמרה בכל שבוע"‪ ,‬ולא הזכיר שם את הלווים‪ .‬לעומת זאת החינוך )במצווה ק״ט( הזכיר גם את הלווים‪" :‬שיהיו‬
‫הכהנים והלוים עובדים במקדש למשמרות‪ ,‬כלומר לכתות ידועות"‪ .‬וכתב ע״ז במנחת חינוך שם‪" :‬ומצוה זו אינה‬
‫רק בכהנים לבד דפסוק זה כי יבא הלו׳ דמוכח ד״ז וכן ברגל מ״ר׳ רק בכהנים לבד כמבואר ברמב״ם כאן ה״ו‬
‫וכ"מ ברמב״ן שם מהספרי ומה שחלקו הלוים ג"כ לכ״ד משמורות עשו מעצמם אבל אינו בכלל מצוה לדעת‬
‫הר"מ וכן ד״ז דברגל הכל שוים דמוכח מפסוק זה היינו בכהנים לבד דהפסוק מדבר רק בכהנים אבל בלוים לא‬
‫היה להם יפו׳ ברגל מכל ׳מה״ש ע' בר"מ ובסמ״ק ותבין והדברים ברורים ופשוטים ע"כ ד' הרהמ״ח כאן צ״ע‬
‫מאד דכלל במצוה זו לוים הן לענין חילוק משמרות והן לענין רגל כ' כ"פ דלוים ג"כ ברגל שוים ובאמת דד״ז דרגל‬
‫דיד כולם שוים מקרא זה הוא רק בכהנים וכ"מ כ"פ ובר"מ כאן אבל הלוים אינם בכלל זה לענין רגלים וכן לדעת‬
‫הר"מ דחילוק המשמרות גם כן מפסוק זה אין הלוים בכלל פסוק זה כי אינו רק בכהנים בלבד ע' היטב ותראה‬
‫ודברי הרהמ״ח צע״ג כעת"‪.‬‬
‫בדברי המשנה לא הוזכרה באופן מסודר רשימה של כלים שיש לנגן בהם‪ ,‬אולם היא רמוזה‬
‫במסכת מידות )בי‪ ,‬וי(‪" :‬ולשכות היו תחת עזרת ישראל ופתוחות לעזרת הנשים ששם הלוים‬
‫נותנים כנורות ונבלים ומצלתים וכל כלי שיר"‪ .‬בגמרא מצינו רשימה זאת‪ ,‬כאשר היא‬
‫מסבירה את דין המשנה )ערכין יג‪" :(:‬אין פוחתין משנים עשר לוים עומדין על הדוכן‪ ,‬ומוסיפיו‬
‫עד עולם"‪ ,‬והסבירה הגמ' שם‪" :‬הני כנגד מי? אמר רב פפא‪ :‬כנגד תשעה כנורות ]ושני[‬
‫נבלים וצלצל אחד‪ ,‬שנאמר‪ :‬הוא )ובניו ואחיו( ]ואחיו ובניו[ שנים עשר"‪.‬‬

‫כמות הכלים מכל סוג‪ ,‬אינה מפורשת בפסוקים‪ ,‬אולם במשנה )ערכין י‪ (.‬הדבר מפורט‪" :‬אין‬
‫פוחתין משני נבלים‪ ,‬ולא מוסיפי! על ששה‪ .‬אין פוחתין משני חלילין‪ ,‬ולא מוסיפי! על שנים‬
‫עשר" ובכלים אחרים לא הגבילו )שם יג‪" :(.‬אין פוחתין משתי חצוצרות‪ ,‬מתשעה כנורות‪,‬‬
‫ומו ‪0‬יפין עד עולם״יה‪.‬‬
‫האם מנגנים גם בחצוצרות וחלילים ן‬
‫בדברי המשנה הללו נוספו שני כלים‪ :‬חלילים וחצוצרות‪ .‬לעניין החלילים נאמר במשנה )שם‬
‫י‪" :(.‬ובשנים עשר יום בשנה החליל מכה לפני המזבח‪ ,"...‬אך אין התייחסות מפורשת‬
‫לשאלה האם מנגנים בחלילים ובחצוצרות בכל יום‪.‬‬

‫התפא״י )ערכין פ״ב ס״ק מ״ז( דן מדוע לא נמנו במניין י״ב כלי הנגינה גם חלילים וחצוצרות‪:‬‬
‫"ולא חשיב ב' חצוצרות משום דרק כהנים תקעו בחצוצרות על שולחן החלבים לסימן‬
‫שיתחילו הלויים שבדוכן לשורר‪ ,‬ולא חשיב נמי חליל‪ ,‬משום דרק בי״ב יום בשנה מכה‬
‫בחלילי‬

‫כדברי התפא״י‪ ,‬שרק בשלושת הכללים הללו מנגנים בכל יום ולא בשאר כלים‪ ,‬נראה שמופיע‬
‫כבר ברש״י )ערכין י‪ .‬ד״ה ולא היה( שכתב בעניין י״ב הימים שבהם 'החליל מכה לפני‬
‫המזבח'‪" :‬והיו הלוים משוררים בפה את ההלל באותן י״ב ימים והחלילים מחללים ובשאר‬
‫ימים היו נבלים וצלצל וכינורות והשיר היה אותו שיר המפורש ברייה"‪ .‬וא"כ לרש״י לכאורה‬
‫חלילים וחצוצרות אינם נכללים בנגינה שבכל יום‪.‬‬

‫כשאנו באים לעסוק בחצוצרות‪ ,‬חשוב לחלק בין מצוות התקיעה הרגילה בחצוצרות שהיא‬
‫מפורשת בתורה ובמשנה‪ ,‬לבין תקיעה שהיא חלק מהנגינה והשירה על הקרבן בה אנו‬
‫עוסקים כעת‪ .‬בעניין התקיעה שבכל יום‪ ,‬מבואר במשנה בתמיד )זי‪ ,‬גי( שלפני ניסוך היין‪,‬‬
‫הכהנים תוקעים בחצוצרות‪ ,‬ואז נעמדים אצל הממונה על הנגינה‪ ,‬ותוקעים שוב בין הפרקים‬
‫של השיר‪ .‬אם כן‪ ,‬התקיעה שעליה מדובר במשנה היא לפני השיר או בין פרקיו ואינה חלק‬
‫מהנגינה הרגילה שנעשית תוך כדי השיר‪.‬‬

‫במשנה בקינים )גי‪ ,‬וי( נאמר‪" :‬אמר ר' יהושע זה הוא שאמרו כשהוא חי קולו אחד וכשהוא‬
‫מת קולו שבעה‪ .‬כיצד קולו שבעה‪ :‬שתי קרניו שתי חצוצרות‪ ,‬שתי שוקיו שני חלילין‪ ,‬עורו‬
‫לתוף‪ ,‬מעיו לנבלים‪ ,‬בני מעיו לכינורות‪ ,‬ויש אומרים אף צמרו לתכלת"‪ .‬והסביר הרע״ב‪:‬‬
‫"‪...‬שהכבש חי אין יוצא ממנו אלא קול אחד‪ ,‬וכשהוא מת שהיה ראוי שיפסוק קולו יוצאים‬
‫ממנו שבעה קולות כדמפרש ואזיל"‪ .‬אם כן מצינו במשנה שתוקעים בחצוצרות הנעשות‬
‫מקרני הבהמה‪ .‬בדברי המשנה לא מבואר האם יש קשר כלשהו בין כלי הנגינה הללו לבין‬
‫המקדש‪ ,‬או שהיא עוסקת בנגינה בעלמא ללא כל קשר לנגינה במקדש‪ ,‬אולם הרמב״ם‬

‫יש להעיר שמשמע מדברי תוספות הרא״ש )קידושין סט‪ (.‬שגם למ״ד עיקר שירה בכלי‪ ,‬רשימת הכלים הללו‬
‫אינה מעכבת‪ ,‬ועיין רש״י בסוכה )נ‪ :‬ד״ה השיר( שכתב‪" :‬עיקר השיר אינו אלא אם כן חליל מכה עם השיר‪ ,‬וכן‬
‫כנורות ונבלים הכל כמנין המפורש שם‪ ,"...‬ויש לעיין לדבריו האם הרשימה מעכבת או לא‪.‬‬

‫‪! f‬י‬
‫)בפיהמ״ש שם( כתב‪" :‬כשהוא חי קולו אחד וכשהוא מת קולו שבעה‪ ,‬נמצא זה בקלקולו‬
‫נתרבו בו המצות"‪ ,‬ולכאורה כוונתו לנגינה שבמקדש‪ .‬במסכת ע״ז )מז‪ (.‬מופיע דבר דומה‪,‬‬
‫ושם ברור שמדובר על הנגינה במקדש‪ .‬הגמרא שם שואלת‪" :‬בעי רב פפא‪ :‬המשתחוה‬
‫לבהמה‪ ...‬צמרה מהו לתכלת? קרניה מהו לחצוצרות? שוקיה מהו לחלילין?‪ ...‬אליבא דמ״ד‬
‫עיקר שירה בכלי לא תיבעי לך ‪ -‬דודאי אסיר‪ ,‬כי תיבעי לך ‪ -‬אליבא דמ״ד עיקר שירה בפה‪,‬‬
‫בסומי קלא בעלמא הוא ומייתינן‪ ,‬או דלמא אפילו הכי אסיר? תיקו"‪ .‬אם כן מפורש בדברי‬
‫הגמרא שתלתה את התשובה בדין עיקר שירה בפה או בכלי‪ ,‬שישנן חצוצרות העשויות‬
‫מקרני בהמה שמנגנים בהן במקדש‪.‬‬

‫לפי זה‪ ,‬יש לעיין על איזו נגינה מדובר‪ ,‬שהרי מצוות התקיעה הרגילה של הכהנים היא‬
‫בפשטות דווקא בחצוצרות כסף‪" :‬דתניא‪ :‬חצוצרות היו באים מן העשתי■' מן הכסף" )מנחות‬
‫כח‪ ,(.‬ואם כן האם מדובר על כך שבנגינה הרגילה יש גם חצוצרות?‬

‫רש״י הסביר את ספק הגמרא‪' :‬קרניה מהו לחצוצרות'‪" :‬לחצוצרות ‪ -‬לשיר של קרבן דקיימא‬
‫לן בהחליל דשיר מעכב את הקרבן"‪ ,‬מדבריו משמע שמדובר בחצוצרות המיועדות לשיר ולא‬
‫לתקיעת הכהנים‪ ,‬אך הדבר לכאורה קשה‪ ,‬שהרי ראינו לעיל בדברי רש״י שכתב‪' :‬בשאר‬
‫ימים היו נבלים וצלצל וכינורות'‪ ,‬ולא הזכיר חלילים כלל‪ .‬ניתן אולי להסביר שכוונת רש״י‬
‫לחצוצרות שאינן מעיקר הנגינה אלא הן תוספת על הכלים יסודיים‪ ,‬ואינן חובה‪ ,‬אך בלשון‬
‫רש״י שדיבר על שיר המעכב את הקרבן הדבר לא כ"כ מסתדר‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬

‫תוספות שם דנו גם בדברי הגמרא וכתבו‪" :‬קרניה מהו לחצוצרות ‪ -‬תימה דהא תניא פרק‬
‫הקומץ רבה )מנחות דף כח‪ (.‬חצוצרות היתה באה מן העשת של כסף עשאה של שאר מיני‬
‫מתכות פסולה וכל שכן של קרן‪ ...‬וי"ל דההיא דמנחות מיירי בחצוצרות שתוקעין הכהנים‬
‫והכא בחצוצרות של לוים שהם משוררים על הקרבן וכמה כלי שיר היו שם כנורות ונבלים‬
‫ומצלתים תדע דקאמר בסמוך עיקר שירה בפה ושיר לא מעכבא ואיך זה יכול להיות והכתיב‬
‫ותקעתם בחצוצרות אלא ש"מ כדפי' דתקיעה דקרא לכהנים ורבי' יהודה מפרש דההיא‬
‫דמנחות בשל משה דוקא קאמר וראיה דבתוספתא מצינו היו מחצצרין וחצוצרות של זהב‬
‫בידיהם"‪.‬‬

‫נמצא לדברי התוספות )בתירוצם הראשון( שישנם שני סוגים של חצוצרות‪ ,‬אחד של הכהנים‬
‫שעשוי מכסף‪ ,‬ואחד של לווים שיכול להיות עשוי מקרני בהמה‪ ,‬ולתירוץ השני אפשר לעשות‬
‫את כל החצוצרות מקרן‪ .‬רבינו יהודה מבירניא )בע״ז שם( הביא את התירוץ הראשון בשם‬
‫ר״ת וכתב עליו‪" :‬וצריך עיון בדברי הימים או בשום מקום אם יש שם שהלוים מחצרים‬
‫בחצוצרות‪ .‬מפי רבי"‪ .‬ונראה לכאורה שיש מקור בדברי הימים לנגינה של לויים בחצוצרות‪,‬‬
‫והוא בפירוט של הכהנים והלווים בעבודתם בבמה בגבעון )דברי הימים א'‪ ,‬ט״ז‪ ,‬מ״ב(‪:‬‬
‫"ועמהם הימן וידותון חצצרות ומצלתים למשמיעים וכלי שיר האלהים ובני ידותון לשער"‪,‬‬
‫ומבואר במקום אחר )דברי הימים ב'‪ ,‬ה'‪ ,‬י״ב( שהימן וידותון היו לווים‪" :‬והלוים המשררים‬
‫לכלם לאסף להימן לידתו!‪ ,"...‬אולם מכיוון שברוב המקומות לא הוזכרו חצוצרות‪ ,‬נראה‬
‫שאינם חובה‪ ,‬וכמו שראינו לעיל׳יז‪.‬‬

‫יי"מן העשת ‪ -‬עשייתה חתיכה שלמה ומכה בקורנס עד שיצאו ממנה כל כליה" )רש"׳(‪.‬‬
‫ויש לתמוה שבתחילת הפרק בדברי הימים שם‪ ,‬העוסק בכהני□ שהיו באוהל שבנה דוד לארון‪ ,‬הוזכרו כהנים‬
‫כתוקעים בחצוצרות‪ ,‬ואילו בחתימת הפרק העוסק בבמה שבגבעון‪ ,‬הלווים הם המנגנים בחצוצרות‪ ,‬וגם שם לא‬
‫הוזכר נבלים וכינורות אלא רק מצלתיים‪ ,‬ובייחוד שהמצווה של התקיעה היא דווקא על הקורבנות שהם דווקא‬
‫בבמה ולא עם הארון‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬

‫‪! f‬י‬
 ‫במה מנגנים בי״ב יום לשיטת רש׳׳י‬
‫בדברי רש״י בסוכה )נ‪ :‬ד״ה בשיר ודייה עיקר( רואים במפורש שהבין שהמשנה שכתבה‬
‫שבי״ב יום בשנה החליל מכה לפני המזבח‪ ,‬התכוונה לומר שמנגנים אז גם בחליל וגם בשאר‬
‫כלי נגינה‪ .‬רש״י עסק בי״ב ימים בשנה שהחליל מכה לפני המזבח וכתב עליהם‪..." :‬וסבר רבי‬
‫יוסי‪ :‬עיקר השיר אינו אלא אם כן חליל מכה עם השיר‪ ,‬וכן כנורות ונבלים הכל כמנין המפורש‬
‫שם )בערכין("‪ .‬אלא שדבריו סותרים לכאורה את מה שכתב בערכין בהסבר דברי המשנה‬
‫שעסקה בי״ב יום שבהם החליל מכה לפני המזבח‪ ,‬שכתב‪" :‬ובשעת הקרבה היה שיר זה והיו‬
‫הלוים משוררים בפה את ההלל באותן י״ב ימים והחלילים מחללים ובשאר ימים היו נבלים‬
‫וצלצל וכינורות והשיר היה אותו שיר המפורש ברייה )דף לא( אחד בשבת לה' הארץ ומלואה‬
‫וכל המזמור ובשני גדול ה' ומהולל וכן כולם"‪ .‬משמע שרק בשאר ימים היו כלי הנגינה‬
‫האחרים‪ .‬ושמעתי שיש לתרץ שכוונת רש״י שבאותם י״ב ימים היו גם חלילים‪ ,‬בנוסף לכלי‬
‫הנגינה האחרים‪ ,‬ואילו בשאר הימים היו רק נבלים צלצל וכינורות‪ .‬נמצא שלרש״י כוונת‬
‫המשנה היא שבי״ב יום מוסיפים את החליל וגם הוא מכה לפני המזבח‪.‬‬
‫דעת הרמב״ם‬

‫כשעסק הרמב״ם בנגינה במקדש )הלכות כלי המקדש‪ ,‬פרק גי(‪ ,‬הוא הביא בתחילת דבריו‬
‫את רשימת כלי הנגינה‪" :‬ובמה הם מנגנין‪ ,‬בנבלים וחלילים וכנורות וחצוצרות והצלצל"‪ ,‬ואח"כ‬
‫הביא את כמות המנגנים בכל כלי כבמשניות‪ .‬ובהלכות שאחר כך כתב‪" :‬בימי המועדות כולם‬
‫ובראשי חדשים היו הכהנים תוקעים בחצוצרות בשעת הקרבן והלוים אומרין שירה‪...‬‬
‫החצוצרה היתה נעשית מן עשת של כסף‪ ...‬והחלילין שהיו מנגני! בהן היה אבוב שלהן של‬
‫קנה"‪ .‬ובהלכה שאחריה‪" :‬בשנים עשר יום בשנה החליל מכה לפני המזבח‪ :‬בשחיטת פסח‬
‫ראשון‪ ,‬ובשחיטת פסח שני‪ ,‬וביום טוב הראשון של פסח‪ ,‬וביום הראשון של עצרת ובשמנה‬
‫ימי החג‪."...‬‬

‫הרמב״ם מנה ברשימת כלי הנגינה שבתחילת דבריו גם את החצוצרות והחלילים שלא נזכרו‬
‫ברשימת הכלים שבדברי הימים‪ ,‬ואח"כ לעניין החלילים‪ ,‬כתב שבי״ב יום בשנה החליל מכה‬
‫לפני המזבח‪ ,‬ולעניין החצוצרות הזכיר את התקיעה שבמועדות‪.‬‬

‫ומכאן ניתן ללכת בשתי דרכים בהבנת הרמב״ם‪ .‬דרך אחת היא שהרמב״ם מנה בתחילת‬
‫דבריו את כלל הכלים שבמקדש‪ ,‬ולכן ?לל גם חצוצרות וחלילים‪ ,‬ואחר כך בהמשך דבריו‪,‬‬
‫ביאר שהחצוצרות מיועדות לתקיעת הכהנים )ולא לנגינה(‪ ,‬והחלילים מיועדים לנגינה רק‬
‫בשנים עשר יום בשנה‪ ,‬אולם בפועל ביום רגיל מנגנים רק בשלושה סוגי כלים‪ .‬לפי זה גם‬
‫המניין של החצוצרות שמופיע במשנה נכתב רק על תקיעת הכהנים ובחלילים רק על‬
‫המועדים‪ .‬דרך שנייה היא שהרמב״ם סובר שהכלים היסודיים שבהם יש לנגן בכל יום כוללים‬
‫גם חצוצרות וחלילים‪ ,‬ואע״ג שכלים אלו לא נכללו ברשימת הכלים היסודית שבדברי הימים‬
‫וברשימת י״ב הכלים שבגמרא בערכין הנ״ל‪ ,‬מ"מ זוהי תוספת מאוחרת יותר שהייתה נהוגה‬
‫בבית שני‪) ,‬אך מכיוון שכך‪ ,‬למרות שכמות המנגנים היסודית בבית שני היא ט״ז בגלל שתי‬
‫החצוצרות ושני החלילים‪ ,‬אין צורך ביותר לווים כנגדם מכיוון שזו רק תוספת(‪ .‬לדרך זו‪,‬‬
‫הנגינה בחלילים לפני המזבח שבמועדות היא נגינה נפרדת והיינו שעוברים לנגן לפני‬
‫המזבח‪ ,‬ולא על הדוכן‪ ,‬או שיש מערכת נוספת של חלילים שמנגנים בהם לפני המזבח בימים‬
‫אלו‪ .‬לדרך זו החצוצרות של הלווים הן חצוצרות נפרדות מאלה שתוקעים בהן הכהנים‪.‬‬

‫הדרך הראשונה קשה יותר בפשט הדברים‪ ,‬מכיוון שדברי הרמב״ם הללו נאמרו בפרק שבו‬
‫הוא עוסק בלווים‪ ,‬וגם פותח בנגינה שלהם‪ ,‬ולכן קשה לומר שהוא מונה גם כלי השייך‬
‫לכהנים‪ .‬ועוד שקשה יותר להסביר כיצד 'מנגנים' שבפתיחת דבריו הפך לפתע ליתוקעים'‪.‬‬

‫‪! f‬י‬
‫בנוסף‪ ,‬לדרך זו‪ ,‬אין בדברי הרמב״ם מקור ברור ומפורש הדן בשאלה במה מנגנים ביום רגיל‪,‬‬
‫אלא שהתשובה עולה מתוך דבריו‪) ,‬והרמב״ם מנה בתחילת דבריו את הרשימה הכללית‪,‬‬
‫וכוונתו שמכיוון שבהמשך דבריו הוא מפרש מתי מנגנים בחצוצרות ומתי בחליל‪ ,‬ממילא נותרו‬
‫שאר כלי הנגינה ?*נגינה בכל יום(‪ .‬לדרך זו צריך להסביר שהחצוצרות שבמס' קינים וע"ז הן‬
‫חצוצרות שמוסיפ■□ על הנגינה הרגילה או שמדובר על החצוצרות של הכהנים ומותר‬
‫לעשותם מקרן וכדברי ר' יהודה בתוספות הנ״ל‪.‬‬

‫לעומת זאת‪ ,‬לדרך השנייה המקור לכלים אלו אינו הפסוקים בדברי הימים‪ ,‬אלא אולי רשימת‬
‫הכלים שנמנתה במשניות בערכין שיאין פוחתין' ממנה‪ ,‬והבין הרמב״ם שכשכתבה המשנה‬
‫שאין פוחתין מכמות כלים מסויימת‪ ,‬כוונתה לומר שזוהי כמות הכלים שמנגנים בהם בכל יום‪.‬‬
‫לדרך זו מובן יותר מקומן של החצוצרות שהוזכרו במשנה בקינים ובגמרא בע״ז‪ ,‬מכיוון שאלה‬
‫חצוצרות נפרדות הנעשות מקרני האיל‪ ,‬ומיועדות לנגינה בכל יום‪ ,‬ועליהן לא נאמר שיש‬
‫לעשותן מכסף‪ .‬בנוסף‪ ,‬כפי שכתבנו לעיל‪ ,‬לדרך זו כוונת דברי המשנה והרמב״ם שאמרו‬
‫שיבי״ב יום החליל מכה לפני המזבח' היא לחדש נגינה נוספת‪ ,‬כלומר מערכת נפרדת של‬
‫חלילים‪ ,‬שנוספת על הנגינה הרגילה‪ ,‬או לשנות את המיקום של הנגינה‪.‬‬

‫בליקוטי הלכות )סוף תמיד בזבח תודה ד״ה ואין פוחתין(‪ ,‬דן בדברי הרמב״ם והעלה אפשרות‬
‫לומר בדבריו כדרך הראשונה‪ ,‬והביא אפשרות נוספת לומר שבי״ב יום בשנה מנגנים רק‬
‫בחלילים ולא בשאר כלים‪ ,‬אך העיר שלכאורה בימים אלו צריך להוסיף כלים ולא למעט בהם‪.‬‬

‫הצפנת פענח )על הרמב״ם כלי המקדש פ״ג( הלך בכיוון השני‪" :‬והנה לפי המבואר בירושלמי‬
‫נראה כך דיש ב' גדרי□ בשיר אחד מצוה ואחד עבודה‪ ...‬והנה רבים ]בהל' וי[ ס״ל בהך‬
‫דערכין דף י' גבי חליל הוא ב' דינים‪ .‬דיש ב' מיני שיר בחליל‪ ,‬דבכל השנה היי על הדוכן ואז‬
‫היי רק בגדר מצוה דשירה‪ ,‬ואז היי די גם בזר כמבואר שם דף י״א‪ ...‬אך כל זה בזמן שאין‬
‫מוסף אבל בזמן שיש מוסף אז התקיעה בחצוצרות הוה לפני המזבח וכחנים כשרים דוקא‬
‫ומעכבים את הקרבן כמבואר בירושלמי הנ״ל‪ ...‬עכ"פ שיר של מוסף הויא עבודה וכן ס״ל‬
‫לרבים בהל'‪ '1‬בהך דערכין דף י' ע״א דבי״ב ימים אז היה החליל עבודה ודוקא לפני המזבח‬
‫ולא בדוכן ודוקא לויים ודוחה שבת ויו"ט וזה ר״ל הך דסוכה דף נ' ע״ב שיר של קרבן דאז‬
‫הויא עבודה כוי ״‪ .‬ומשמע מדבריו שבי״ב ימים הללו השירה לפני המזבח נעשית במקום‬
‫השירה שעל הדוכן‪ ,‬ויתכן שגם כלי הנגינה האחרים עוברים לפני המזבח‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬

‫הערוך לנר )סוכה נ‪ (:‬הלך בדרך דומה לצפנת פענח‪ ,‬ולשיטתו 'החליל' הוא שם כללי לכלי‬
‫הנגינה ובדומה למה שנאמר )סוכה מב‪ :‬ןנ‪ (.‬על שמחת בית השואבה ‪' -‬החליל חמישה‬
‫ושישה'‪ ,‬כשהכוונה לכלל הניגון שאז‪" .‬ועכ"פ מתורץ לשיטת הרמב״ם הא דנקט הכא החליל‬
‫דוקא דבאמת איירי מכל כלי שרת של כל השנה ונקט חליל שהוא העיקר כלי זמר"‪ .‬לפ״ז בין‬
‫ביום רגיל ובין בי״ב יום מנגנים בכל כלי הנגינה‪ ,‬ובדומה לדרך השניה‪ ,‬אלא שבי״ב יום‪,‬‬
‫הנגינה היא לפני המזבח‪ ,‬ו״באילו י״ב ימים הוי שיר של קרבן כמו שכתב שם ולכך דוחי! את‬
‫השבת ואפשר שהלכה למשה מסיני היי כן או שחכמים תקנו שבאילן הימים שגומרים בהם‬
‫הלל שייך כלי שיר לשיר של קרבן"‪ .‬לשיטתו ברור שמנגנים בכל יום בחליל‪ ,‬ולא פירש לגבי‬
‫חצוצרות‪.‬‬
‫לפיכום‬
‫מערכת הכלים היסודית מורכבת מתשעה כינורות‪ ,‬שני נבלים ומצלתיים‪ ,‬יש אומרים‬
‫שמוסיפים להם גם חצוצרות וחלילים‪ .‬בי״ב יום בשנה החליל מכה לפני המזבח‪ ,‬לפי רש״י‬
‫היינו שמוסיפים חליל לנגינה הרגילה )הכוללת נבלים כינורות ומצלתיים(‪ ,‬בדעת הרמב״ם‬

‫‪! f‬י‬
‫ניתן ללכת בשלש דרכים‪ :‬א‪ .‬בכל יום מנגנים רק בכינורות נבלים ומצלתיים ובי״ב יום מוסיפים‬
‫חלילים כרש״י‪ .‬ב‪ .‬בכל יום מנגנים גם בחלילים ובי״ב יום בשנה יש מערכת נוספת של חלילים‬
‫לפני המזבח‪ .‬ג‪ .‬בכל יום הנגינה הרגילה הכוללת גם חלילים נעשית על הדוכן ובי״ב יום‬
‫בשנה היא נעשית לפני המזבח‪.‬‬

‫)‪?J)9e9 P*J€JN Pki‬‬

‫סוגיית הגמרא‬
‫במסכת סוכה )נ‪ (:‬מובאת ברייתא‪" :‬תנו רבנן‪ :‬החליל דוחה את השבת‪ ,‬דברי רבי יוסי בר‬
‫יהודה‪ ,‬וחכמים אומרים‪ :‬אף יום טוב אינו דוחה"‪ .‬למסקנת הסוגיה התנאים נחלקו דווקא‬
‫בשיר של שמחת בית השואבה )כהסברו של רבי ירמיה בר אבא שם(‪" :‬מחלוקת בשיר של‬
‫שואבה‪ ,‬דרבי יוסי בר יהודה סבר‪ :‬שמחה יתירה נמי דוחה את השבת‪ ,‬ורבנן סברי‪ :‬שמחה‬
‫יתירה אינה דוחה את השבת‪ .‬אבל בשיר של קרבן ‪ -‬דברי הכל עבודה היא‪ ,‬ודוחה את‬
‫השבת"‪ .‬מבואר מדברי הגמרא שהנגינה בחליל דוחה את השבת‪ ,‬אולם יש לעיין האם כוונת‬
‫הגמרא לנגינה שבכל יום ועליה נאמר שעבודה היא ודוחה את השבת‪ ,‬או שהכוונה דווקא‬
‫לנגינה המיוחדת שבי״ב הימים המיוחדים שעליהם נאמר במשנה בערכין )י‪" :(.‬ובשנים עשר‬
‫יום בשנה החליל מכה לפני המזבח"‪.‬‬

‫כפי שראינו לעיל‪ ,‬בגמרא במסכת ערכין ובעוד מקומות ישנו דיון רחב האם 'עיקר שירה' בפה‬
‫או בכלי‪ .‬בתחילת הסוגיה רב יוסף תלה את מחלוקת התנאים בעניין 'החליל דוחה את‬
‫השבתי בשאלה זו‪ ,‬ואמר שאם 'עיקר שירה בפה' החליל אינו דוחה את השבת‪ ,‬ואם בכלי ‪-‬‬
‫דוחה‪ ,‬אולם רב יוסף נדחה‪ ,‬והתקבל הסברו הנ״ל של רבי ירמיה בר אבא‪ ,‬שלפיו לכו״ע שיר‬
‫של קרבן נחשב עבודה ודוחה את השבתי■״‪ .‬אולם ניתן היה לומר שכל דברי רבי ירמיה בר‬
‫אבא נאמרו דווקא אליבא דמ״ד עיקר שירה בכלי ולכן הנגינה בכלי דוחה את השבת‪ ,‬אבל‬
‫למ״ד עיקר שיר בפה אינה דוחה‪.‬‬

‫לכאורה נראה שמכיוון שרב יוסף בתחילת הסוגיה תלה את הדין במחלוקת האם עיקר שירה‬
‫בפה או בכלי‪ ,‬ורבי ירמיה בר אבא הסביר אחרת ממנו‪ ,‬היה צריך הוא או הגמרא לכתוב‬
‫שדבריו הם רק אליבא דמ״ד עיקר שירה בכלי‪ ,‬ומכיוון שלא ציין זאת נראה שדבריו אליבא‬
‫דכו״ע )וכ"כ הלח״מ בדעת הרמב״ם וכדלקמן(‪ .‬חיזוק לכך הוא העובדה שבמספר סוגיות‬
‫בש״ס משמע שלהלכה עיקר שירה בפה‪ ,‬ולא כ"כ מסתבר שדברי רבי ירמיה בר אבא נאמרו‬
‫רק אליבא דהשיטה החולקת מבלי שהגמרא תעיר על כך‪.‬‬
‫שיטת התוספות‬
‫ובאמת מצינו כבר בדברי התוספות )סוכה נא‪ (.‬שגם למ״ד עיקר שירה בפה מותר לנגן‪:‬‬
‫"כתנאי עבדי כהנים היו ‪ -‬משנה היא פרק שני דערכין ותימה דהכא מסקינן דכ״ע עיקר שירה‬
‫בפה והתם קתני רישא דחליל מכה בשמונה ימי החג ואי אפשר בלא שבת וי"ל דהא מפרש‬
‫טעם משום דאין שבות במקדש ובירושלמי פריך ומשני רישא רבי יוסי ברי יהודה היא"‪ .‬נמצא‬
‫שלדעת התוספות לכאורה מנגנים בכל שבת משום שאין שבות במקדש‪ ,‬אולם ייתכן אולי‬
‫לומר שכל דברי התוספות שייכים דווקא לשלב זה של הגמרא שבו עדיין לא הביאה הגמרא‬
‫את דעת רבי ירמיה בר אבא שהלכה כמותו‪ ,‬ולפיו הסיבה ששבת נדחית היא שמדובר בשיר‬

‫וע"ע בתוספות בערכין יא‪ .‬ד״ה לא שעסקו בשאלה זו של שירה בשבת‪ ,‬אולם נראה מדבריהם שכל הדיון‬
‫שלהם שם הוא אליבא דרב יוסף שנדחה‪.‬‬

‫‪! f‬י‬
‫של קרבן‪ ,‬ואז הדבר יהיה תלוי בשאלה האם רבי ירמיה דיבר על כל שבת ובכל שבת השיר‬
‫דוחה‪ ,‬או רק על י״ב יום המיוחדים שבהם הוא דוחה‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫שיטת רש״י‬
‫רש״י הסביר בפתיחת הסוגיה‪ ,‬את דברי רב יוסף הסובר שהמחלוקת היא בשיר של קרבן‪:‬‬
‫"בשיר של קרבן ‪ -‬בחליל המכה לפני המזבח בשעת ניסוך )המים והיין( ]היין[ לתמיד של‬
‫שחר‪ ,‬וניסוך היין לתמיד של בין הערבים‪ ,‬שהלוים שמדין על דוכנם ואומרים שיר‪ ,‬והחליל‬
‫מכה לפניהם‪ ,‬כדתנן במסכת ערכין )יי‪ ,‬אי(‪ :‬בשנים עשר יו□ בשנה החליל מכה לפני‬
‫המזבח"‪ .‬וכתב ע״ז הערוך לנר‪" :‬הוצרך רש״י לפרש כן כיון דקתני החליל דוחה את השבת‬
‫ולפי מה שפי' רש״י בערכין )יי‪ ,‬אי( החליל לא היי מכה רק בי״ב יום וא"כ ע"כ מהני י״ב יום‬
‫איירי הכא וכמו שפי' מהר״ם ולכן א"צ למחוק הגירסא בשעת ניסוך המים שמחק המהרש״ל‬
‫די״ל דנקט כן משום דהרוב מהי״ב ימים דהיינו ז' ימי סוכות היי ניסוך המים ג"כ אכן הקשה‬
‫המהר״ם דלמה נקט חליל דוקא שהוא רק בי״ב יום ולא שאר כלי זמר שהם בכל יום ותירוצו‬
‫דחוק כמש״כ בעצמו"‪.‬‬
‫שיטת תרמב״ם‬
‫הרמב״ם )כלי המקדש ג'‪ ,‬וי( פסק להלכה‪" :‬בשנים עשר יום בשנה החליל מכה לפני המזבח‪:‬‬
‫בשחיטת פסח ראשון‪ ,‬ובשחיטת פסח שני‪ ,‬וביום טוב הראשון של פסח‪ ,‬וביום הראשון של‬
‫עצרת‪ ,‬ובשמנה ימי החג‪ ,‬וחליל זה דוחה שבת מפני שהוא חליל של קרבן וחליל של קרבן‬
‫עבודה היא ודוחה את השבת"‪ .‬משמעות דברי הרמב״ם לכאורה שדווקא חליל של י״ב יום‬
‫דוחה את השבת ולא נגינה רגילה‪ ,‬ולפ״ז צ״ל שלשיטתו מה שאמרה הגמרא שבשיר של‬
‫קרבן דברי הכל דוחה את השבת‪ ,‬היינו בסוכות דווקא )שעליו דיברה הגמרא שם( וה"ה‬
‫לשאר י״ב יום‪) ,‬שימי חג הסוכות הם רובם וכדלעיל(‪ .‬מכאן לכאורה מוכח שבשבת רגילה ס״ל‬
‫לרמב״ם שלא מנגנים כלל‪ ,‬שהרי סובר שיעיקר שירה בפה'‪.‬‬

‫הלחם משנה בהלכות לולב )חי‪ ,‬י״ג( דן בעניין זה וכתב‪" :‬ושמחה זו אינה דוחה וכוי‪ .‬כתב ה״ה‬
‫שיש שיר לקרבן שדוחה בין שבת ויו"ט כדפסק רבינו פרק ג' מהלכות מקדש‪ .‬ונראה דזה כרי‬
‫ירמיה דאמר בפרק החליל )דף נ״א( אבל בשיר של קרבן ד״ה עבודה היא ודוחה את השבת‪.‬‬
‫ונראה דלכאורה דזה סובר דעיקר שירה בכלי ולכך דוחה שבת‪ .‬ותימה דהוא ז״ל פסק שם‬
‫בפרק ג' מהלכות מקדש דעיקר שירה בפה שכתב שם ואין אומרים שירה אלא בפה בלא כלי‬
‫שעיקר שירה שהיא עבודה בפה‪ .‬ועוד כתב ואחרים היו עומדים וכוי מהן לויים ומהם ישראלים‬
‫וכוי היינו כמ״ד עיקר שירה בפה דלמ״ד עיקר שירה בכלי אמרינן בגמרא דלויים דוקא‪ .‬וי"ל‬
‫דאע״ג דעיקר שירה בפה מ"מ דוחה את השבת כיון שהיא עבודה משום דאין שבות‬
‫במקדש אבל כשהיא שמחת בית השואבה לא מתירינן משום האי טעמא דכיון שהיה שם כלי‬
‫שיר גזור טפי וכדכתבו התוס' בדבור המתחיל ורבנן סברי עיקר שירה בפה וכוי‪ .‬וע"כ אתה‬
‫צ״ל דאפילו דעיקר שירה בפה דוחה את השבת משום דאין שבות מכח הקושיא שהקשו‬
‫בתוספות בד״ה כתנאי עבדי כהנים וכוי דהכא מסקינן עיקר שירה בפה והתם קתני רישא‬
‫דחליל מכה בשמונת ימי החג ואי אפשר בלא שבת ותירצו מטעמא דפירשנו"‪.‬‬

‫הליקוטי הלכות )בתחילת פ״ה דסוכה( נקט שלהלכה כיוון דקיי״ל כרבי ירמיה בר אבא חליל‬
‫של קרבן דוחה‪" :‬ואע״ג דאנן קי״ל עיקר שירה בפה מ"מ צורך עבודה היא ולנגן בכלי שיר‬
‫שבות היא ולא גזרו שבות זה במקדש"‪ .‬נמצא שלשיטתו יש לפסוק להלכה שחליל דוחה‬
‫שבת‪ .‬והסביר בזבח תודה‪" :‬בדברינו אלה יישבנו פסקי הרמב״ם דהוא פסק דעיקר שירה‬
‫בפה ואפייה פסק שם בהלכה וי"ו בשיר של קרבן שדוחה שבת ואף דרב יוסף ס״ל לעיל דאי‬
‫עיקר שירה בפה אפילו של קרבן אינו דוחה ר' ירמיה בר אבא פליג על סברתו בזה ו ‪"0‬ל דשל‬

‫‪! f‬י‬
‫קרבן הואיל וצורך עבודה הוא דוחה דשבות הוא ולא גזרו בכעין זה במקדש וכ"כ התוספות‬
‫בתירוצם הראשון‪ ,"...‬והוסיף שהירושלמי שהביאו התוספות חולק ומעמיד את המשנה כרבי‬
‫יוסי ב״ר יהודה‪ ,‬אך קיי״ל כבבלי‪.‬‬

‫הערוך לנר )סוכה נ‪ (:‬התייחס לדעת הרמב״ם בהרחבה‪:‬‬

‫"וראיתי ברמב״ם שדעתו אינה כדעת רש״י שבתוך כלי זמר שהיו בכל יום חשיב בהל' כלי‬
‫המקדש )פ״ג ה״ד( ג"כ חלילי! והחילוק שבין י״ב יום לכל השנה נראה מדבריו )שם ה״ו(‬
‫דבכל יום היו עומדים בכלי שיר על הדוכן אבל בי״ב יום היי החליל מכה לפני המזבח מפני‬
‫שבכל השנה היי עיקר שירה בפה אבל באילו י״ב ימים הוי שיר של קרבן כמו שכתב שם‬
‫ולכך דוחי! את השבת ואפשר שהלכה למשה מסיני היי כן או שחכמים תקנו שבאילן‬
‫הימים שגומרים בהם הלל שייך כלי שיר לשיר של קרבן ועכ"פ מתורץ לשיטת הרמב״ם הא‬
‫דנקט הכא החליל דוקא דבאמת איירי מכל כלי שרת של כל השנה ונקט חליל שהוא העיקר‬
‫כלי זמר כמו שנקט )פ״ח מלולב הי״ג( ג"כ בהא דבית השואבה חליל דוקא וכן בהא דחליל‬
‫מכה לפני המזבח שהיו ג"כ שאר כלי זמר בכלל כמו שכתב המהרש״א מדברי התוס'‪.‬‬

‫ובזה זכינו ליישב דעת הרמב״ם שהקשה עליו הלחם משנה )שם( שפסק עיקר )פ״ג מכלי‬
‫מקדש ה״ג( שירה בפה ואעפ"כ פוסק )בהלכות לולב שם( דדוחה את השבת וזהו נגד הסוגיו‬
‫דלפנינו דמסקינן דדוקא למ״ד עיקר שירה בכלי שיר של קרבן דוחה את השבת‪ .‬ותירץ‬
‫דהרמב״ם פוסק כתי' התוס' )ד״ה ורבנן סברי( דדוחה שבת משום שאין שבות במקדש‬
‫ותירוצו תמוה דא"כ שיר של כל יום ידחה את השבת והרמב״ם לא פסק רק בשיר של י״ב יום‬
‫דדוחה ועוד דאם כדברי הלח״מ למה נתן הרמב״ם טעם בשיר של י״ב יום שדוחה שבת מפני‬
‫שהוא שיר של קרבן כמו שדייק בלשונו שכתב וחליל זה דוחה שבת מפני שהוא חליל של‬
‫קרבן עכ״ל אפילו לא הוי שיר של קרבן רק שעיקר שירה בפה ג"כ ידחה שבת ולמה צריך‬
‫לתת טעם שדוחה שבת מפני שעבודה הוא אבל לפי הנ״ל א״ש פסק הרמב״ם די״ל‬
‫דלהרמב״ם הוקשה קושית מהר״ם הנ״ל גם הוקשה לו קושית התוס' בד״ה ורבנן דהא תנן‬
‫)עירובי! קב ב( קושרי! נימא במקדש משמע דלכ״ע שיר כלי זמר דחי שבת וכן מה שהקשו‬
‫מהנך י״ב ימים שחליל מכה לפני המזבח שיש בהם שבת ומה שהקשו עוד לחזק קושיא זו‬
‫בד״ה כתנאי ולכן ס״ל להרמב״ם דמה שפליגי אם שירה בכלי או בפה זה דוקא בשיר של‬
‫שאר ימים אבל באילו י״ב יום לכ״ע הוי שיר כלי זמר שיר של קרבן ולכן באילו ימים לכ״ע‬
‫דוחה שבת‪ .‬וקושיין נימא במקדש יש לאוקמי' ג"כ בהנך י״ב ימים ורבי ירמי' בר אבא שלא‬
‫חילק רק בין שיר של שואבה ובין של קרבן היינו כיון דלא נתבאר מדברי חכמים אם ס״ל‬
‫עיקר שירה בפה או בכלי דאם ס״ל עיקר שירה בכלי שיר של כל יום ג"כ הוי בכלל שיר של‬
‫קרבן אבל הרמב״ם מפני שפסק עיקר שירה בפה לכן פסק בהנך י״ב ימים דוקא שדוחה את‬
‫השבת"‪.‬‬

‫ובדומה לזה כתב בימעשי למלך' על הרמב״ם הנ״ל‪" :‬והנה במשל״מ פ״ח מסוכה הקשה הא‬
‫רבים פסק שירה בפה א"כ אמאי דחי שבת ותי' בלח״מ דאין שבות במקדש וקשה לי א"כ‬
‫למה בי״ב ימים אלו דוקא ועוד דרבים כ' שיר של קרבן ועבודה הוא משמע דוקא יען דעבודה‬
‫הוא לכן דחי לא משום דא״ש במקדש לכן נראה שרק בי״ב ימים אלו סובר שיר מה״ת אבל‬
‫שיר של שבת בעלמא א״ד ול"א א״ש )אינו דו ח ה‪ ,‬ולא א מרינן אין ש בו ת( במקדש גבי שירה‬
‫ומטעם דאפשר וכבר שביארתי לעיל"‪ ,‬ועיי״ש באורך שדן בעניין‪.‬‬

‫הדין של קשירת הנימא שהביא הערוך לנר מתיחס למשנה בערובין )קב‪ (:‬שכתבה‪" :‬קושרי!‬
‫נימא במקדש אבל לא במדינה"‪ ,‬והסביר רש״י‪" :‬קושרי! נימא ‪ -‬נימת כמר של שיר הלוים‬

‫‪! f‬י‬
‫לקרבן‪ ,‬אם נפסקה בשבת"‪ .‬וכעין זה ברמב״ם )שבת י'‪ ,‬וי(‪" :‬מותר לקשור קשר שאינו של‬
‫קיימא לדבר מצוה‪ ,‬כגון שיקשור למדוד שיעור משיעורי התורה‪ ,‬נימת כבור שנפסקה קושרי!‬
‫אותה במקדש אבל לא במדינה‪ ,‬ולא יקשור נימא לכתחילה אפילו במקדש"‪ .‬אם ננקוט שאין‬
‫נגינה בשבת במקדש‪ ,‬לא יתכן שיתירו לקשור נימא של כינור שלא מנגנים בו‪ .‬אולם עדיין ניתן‬
‫לומר שגם שם דיבר הרמב״ם על י״ב יום בשנה שבהם אם נפסק הכינור‪ ,‬מותר לתקנו‪ .‬אך‬
‫הסבר זה יהיה תלוי בשאלה האם מה שאמר הרמב״ם שבי״ב יום בשנה החליל מכה לפני‬
‫המזבח כוונתו לכל כלי הנגינה‪ ,‬או לנגינה מיוחדת נוספת של חלילים בלבד‪ ,‬שאם נסביר‬
‫כהסבר השני‪ ,‬נמצא שאין כל חילוק בנגינה בכינור בין יום רגיל לבין י״ב יום‪.‬‬
‫שיטת בעל ׳אתה כוננת׳‬
‫בסדר עבודת כהן גדול ביוהכ״פ ‪' -‬אתה כוננתיייט כתב שהכהן הגדול‪" :‬ככל יום יעשה מנחת‬
‫הסלת ומנחת חבתין וינסך את היין בכל כלי שיר" )וחזר וכתב זאת בעבודות בין הערביים(‪,‬‬
‫ומשמע שסבר שמנגנים בשבת יו"ט ויוהכ"פ אפילו באלה שאינם מי״ב יום‪.‬‬
‫לטיכום‬
‫לפי האמור לעיל נמצא שמפשט דברי רש״י והרמב״ם משמע לכאורה שבשבת רגילה לא‬
‫מנגנים‪ ,‬וכך הבין הערוך לנר בדבריהם‪ ,‬אולם הלחם משנה הבין בדעת הרמב״ם שבכל שבת‬
‫מנגנים וכ"מ בליקוטי הלכות בדעתו‪ .‬לדעת התוספות משמע לכאורה שמנגנים בשבת‪.‬‬

‫בסידור יעב״ץ )בעבודת מוסף של שבת( ובעבודת הקרבנות )סי' קל״ט( כתבו שמנגנים‬
‫בשבת‪ .‬ועיין עוד בשו״ת אבני נזר או"ח סי' כ״ו שהאריך בעניין‪.‬‬

‫ע ‪ /‬׳ ‪? s?j*dj‬‬ ‫> ‪ p k i‬א‪ 1‬ת‪■7‬‬

‫האם מותר להוסיף בבית המקדש כלים נוספים‪ ,‬מעבר לרשימת הכלים היסודית? בדברי‬
‫המשנה והגמרא לא מצינו הגבלה מפורשת האוסרת להוסיף כלים‪ ,‬אך גם לא כתוב שניתן‬
‫להוסיף‪ ,‬ורק בחלק מהכלים )שעליהם נאמר שמנגנים בהם(‪ ,‬מצינו שהגבילו את הכמות מכל‬
‫כלי‪ ,‬כמו שראינו לעיל‪.‬‬

‫נראה שניתן להביא מספר ראיות לכך שניתן לנגן בכלים נוספים‪ .‬בדברי המשנה במידות )בי‪,‬‬
‫וי( שהובאה לעיל‪ ,‬נכתב על לשכת הכלים‪" :‬ששם הלוים נותנים כנורות ונבלים ומצלתים וכל‬
‫כלי שיר"‪ ,‬משמע שישנם כלים נוספים שאותם מוסיפים על הרשימה היסודית‪ .‬אולם אין מכך‬
‫ראיה גמורה שמותר להוסיף כלים נוספים‪ ,‬שהרי ניתן לדחות ולומר שכוונת המשנה‬
‫לחצוצרות וחלילים‪ ,‬וכן לכלים שמיועדים לשמחת בית השואבה שאינה קשורה לנגינה‬
‫הרגילה‪.‬‬

‫ראייה נוספת ניתן להביא מדברי הגמרא בע״ז שהבאנו לעיל בעניין 'המשתחווה לבהמה'‪,‬‬
‫ושם מצינו שעושים חלילים מהשוקיים של הבהמה וחצוצרות מקרניה‪ ,‬למרות שהחלילים‬
‫המוזכרים במשניות בערכין עשויים מקנה )והוזכר שם גם מנחושת( ולא משוקיה של בהמה‪.‬‬
‫ממילא ניתן להוכיח מהעובדה שלמרות זאת הגמרא הבינה שניתן לנגן בהם במקדש‪,‬‬
‫שמוסיפים כלי נגינה נוספים מעבר לכלים היסודיים שחייבים בהם‪ .‬גם לעניין החצוצרות‪,‬‬

‫י״ מיוחס ליוסי בן יוסי הכהן הגדול‪ ,‬צויין בהקשר לזה בספר לנגן בהיכלו‪.‬‬

‫‪! f‬י‬
‫לדברי התוספות שהבאנו לעיל )בתירוצם הראשון(‪ ,‬הלווים מנגנים גם בחצוצרות מקרן או‬
‫מדבר אחר‪ ,‬למרות שאלה לא הוזכרו ברשימת כלי הנגינה היסודיים שהבאנו לעיל"‪.‬‬

‫ובאמת כבר מצינו ברמב״ן )ע״ז מז‪ .‬ד״ה קרניה( שהתייחס לשאלת התוספות הנ״ל‪" :‬איכא‬
‫למידק דהא חצוצרות מן הכסף היו באות‪ ...‬ואיכא למימר מאי חצוצרות שיפורא דאשתנו‬
‫שמייהו וקרו ליה רבנן הכי‪ ,‬וכל מיני זמר היו במקדש בשעת שירה ועיקר שירה בכולן‬
‫כדקאמרינן נמי מה הן לחלילין ומה הן לכנור אלמא אין עיקר שירה בחצוצרות בלבד אלא‬
‫בכולן‪ ,‬והיינו דקאמר לבסומי קלא הוא דעבידי כלומר לבסם קול המשוררים בפה‪ ,‬והחצוצרות‬
‫אינן עשויי! לכך שהרי אין תוקעי! בהם אלא בין פרק לפרק כדאיתא בסוף תמיד‪ ,‬אלא מין זמר‬
‫של שיפורא הוא"‪ .‬וא"כ הרמב״ן סובר שיש בבית המקדש "כל מיני זמר״מא‬

‫ראיה נוספת הביא הרב עזריה אריאל מדברי הגמרא בערכין )י‪ (:‬שכתבה בעניין שני כלים‬
‫נוספים‪" :‬אמר רבא בר שילא אמר רב מתנה אמר שמואל‪ :‬מגריפה היתה במקדש‪."...‬‬
‫ובנוסף בגמ' שם מוזכר כלי נוסף ‪' -‬הרדולים'‪ ,‬שאמנם לא משתמשים בו במקדש‪ ,‬אך סיבת‬
‫אי השימוש היא סיבה צדדית שקשורה לקול שלהם‪ ,‬ומשמע שלולי סיבה זו ניתן היה‬
‫להשתמש בהם‪ ,‬וא"כ מותר להוסיף כלי נגינה‪.‬‬

‫נמצא לסיכו□ שמדברי המשנה על יכל כלי שירי אפשר אולי ללמוד שישנם כלים נוספים‪ ,‬וכן‬
‫מוכח מדברי הגמרא על חלילים וחצוצרות שנעשים מגופה של הבהמה‪ ,‬ומכלים נוספים‬
‫שהוזכרו ‪ -‬מגריפה והרדולים‪ .‬וכן משמע בתוספות )בתירוצם הראשון( וכ"מ ברמב״ן‪.‬‬

‫הרב אמיר חסקין ציין לדברי רש״י בתהילים )הי‪ ,‬אי( שכתב‪" :‬אל הנחילות ‪ -‬מנחם פתר בכולן‬
‫נחילות ועלמות גיתות ידותון כלם שמות כלי זמר הם ונעימות המזמור היתה לפי שיר הראוי‬
‫לאותו כלי‪ ,"...‬אם נאמר שהכוונה של רש״י שבכלים אלו ניגנו במקדש‪ ,‬א"כ יש לנו מקור‬
‫לכלים נוספים שלא הוזכרו‪.‬‬

‫‪5‬מ‪>/‬כ‪/ e /‬‬

‫מהו החליל שבמקדש? במשנה )ערכין י‪ (.‬נאמר‪" :‬ובשנים עשר יום בשנה החליל מכה לפני‬
‫המזבח‪ ...‬ולא היה מכה באבוב של נחשת אלא באבוב של קנה‪ ,‬מפני שקולו ערב‪ :‬ולא היה‬
‫מחלק אלא באבוב יחידי‪ ,‬מפני שהוא מחליק יפה"‪ .‬ובגמרא )י‪" :(:‬פתח בחליל ומסיים באבוב?‬
‫א״ר פפא‪ :‬היינו חליל היינו אבוב‪ ,‬ואמאי קרי ליה חליל? דחלי קליה"‪.‬‬
‫הזיהוי לפי רש׳׳י‬
‫רש״י בפירושו למשנה הסביר שחליל הוא‪" :‬קלמייל״ש בלע״ז""^‪ .‬ובאוצר לעזי רש״י כתב‬
‫שזהו שמו בלע״ז של החליל‪ ,‬ומשמע שכנראה הוא זהה או דומה"^ לחליל של ימינו‪.‬‬
‫שיטת הרמב״ס‬

‫” אא"כ נאמר שחצוצרות הם חלק מרשימת כלי הנגינה‪ ,‬וכמו האפשרות שהבאנו לעיל בדעת הרמב״ם‪.‬‬
‫™ וע"ע לעיל שהבאנו מדברי רש״י בע״ז שמשמע שמדבר גם על חצוצרות החורגות מרשימת הכלים היסודית‪,‬‬
‫אלא שדברי רש״י הללו צריכים עיון ולימוד בלאו הכי וכמו שכתבנו שם‪.‬‬
‫^ בפירוש רש"׳ למלכים )אי‪ ,‬א'‪ ,‬מי( כתב‪" :‬בחלילים ‪ -‬פלאוט״י בלע״ז"‪ ,‬וכתב ע״ז בלעזי רש״י שם‪" :‬לע״ז‪:‬‬
‫קלימיל״ש ‪ ,chalemels‬תרגום‪ :‬חלילים )כלי נגינה(‪ .‬כך בכל כתבי ‪ -‬היד )בשינו״ כתיב(‪ ,‬אך בדפוסים קוראים‬
‫פלאוטי"]ש[ ‪ ,flautes‬שם אחר לכלי ‪ -‬נגינה מאותו סוג"‪.‬‬

‫™ וכעין זה נראה מתיאורו של 'שלטי הגיבורים' פרק ‪) '1‬דף ז‪ ,(.‬שבתיאור! של החליל שלשיטתו נראה שעליו‬
‫נאמר היינו אבוב היינו חליל‪ ,‬תיאר תיאור דומה לחליל של ימינו‪.‬‬
‫הרמב״ם במהדורות הראשונות של פיהמ״ש )ערכין ב'‪ ,‬גי(‪ ,‬הסביר שחליל הוא הכלי שנקרא‬
‫בערבית 'אלעוד' ואבוב הוא 'אלמזמאר'‪ ,‬אולם במהדורה השנייה תיקן וכתב‪" :‬וחליל הוא הכלי‬
‫המפורסם אצל הכל כלומר ה״מזמאר"‪ .‬ואבוב‪ ,‬קנה של חליל כלומר החלק העדין שבראשו‪.‬‬
‫ואבוב של קנה‪ ,‬הוא הקנה הקטן שבקצה החליל‪ .‬ואבוב יחידי‪ ,‬רוצה לומר בעל נקב יחידי‪...‬‬
‫כך פירשו לנו תמיד‪ ,‬אבל המתברר מן התלמוד שחליל ואבוב דבר אחד" )כך הסביר הרב‬
‫קאפח במהדורתו‪ ,‬עיי״ש בהעי ‪ .(351 33‬בהלכות כלי המקדש )גי‪ ,‬הי( משמע שפסק כדבריו‬
‫בפיהמ״ש שיש לחלק בין גוף הכלי הנקרא חליל לראשו הנקרא אבוב‪" :‬והחליל■! שהיו מנגני!‬
‫בהן היה אבוב שלהן של קנה‪ ,‬מפני שקולו ערב ולא היה מחלק אלא באבוב יחידי מפני שהוא‬
‫מחלק יפה"‪ ,‬ומשמע שהאבוב הוא חלק בחליל עצמו‪ ,‬ולא שם נוסף לחליל‪.‬‬

‫אלא שלפ״ז משמע שהרמב״ם הסביר ואף פסק כנגד דברי הגמרא‪ ,‬והדבר צ״ע‪ .‬ידידי הרי‬
‫גרשון באס הפנה אותי לדברי הרב נבנצל בספרו שכתב‪" :‬ואכן דרך הרמב״ם לפסוק כסתמי‬
‫המשניות גם נגד סוגיית הגמ' כגון בעניין קצירת העומר בשבת ובעני! אפיית שתי הלחם‬
‫ולחם הפנים ובעניין תקפו כהן אך מ"מ כל מקום דורש פירוש לעצמו" )'ביצחק יקרא' סי כ״א‪,‬‬
‫וע"ע שם סימנים ל״ו‪ ,‬צ״ו‪ ,‬צ״ב וקכ״ב‪ ,‬שהביא עניין זה ודן בו(‪.‬‬

‫והראוני שבעניין זה ישנם מקורות קדומים יותר‪ .‬התויו״ט בנזיר )פ״ה‪ ,‬מ״ה(‪ ,‬בתוך הסבר‬
‫דברי המשנה שם כתב‪" :‬והרמב״ם כתב‪ ...‬ונתקיימו דבריו‪ .‬אף על פי שבגמרא לא פירשו כן‪.‬‬
‫הואיל לעני! דינא לא נפקא מינה ולא מידי‪ .‬הרשות נתונה לפרש‪ .‬שאין אני רואה הפרש בין‬
‫פירוש המשנה לפירוש המקרא שהרשות נתונה לפרש במקראות כאשר עינינו הרואות חבורי‬
‫הפירושים שמימות הגמ'‪ .‬אלא שצריך שלא יכריע ויפרש שום דין שיהא סותר דעת בעלי הגמ'‬
‫״‪ .‬וברש״ש )פסחים עד‪ (.‬כתב‪" :‬וכבר הרשנו הרמב״ם בפייה דנזיר משנה ה' לפרש משנה נגד‬
‫הגמרא‪ ,‬היכא דליכא נפקותא לדינא"‪.‬‬

‫הרב שלמה פישר ביבית ישי' )דרשות‪ ,‬סי' ט״ו(‪ ,‬הב״ד והביא עוד מקורות וכתב )בהערה הי(‪:‬‬
‫"בהלכתא למשיחא אף היכא דאיכא נפקותא לדינא"‪ .‬לפי דבריו מובן היטב שכיוון שזו‬
‫הלכתא למשיחא‪ ,‬הרמב״ם פסק כדבריו בפיהמ״ש אע״ג שהוא נגד דברי הגמרא שאמרה‬
‫שחליל היינו אבוב‪ .‬אולם בינאם דוד' על הרמב״ם הביא מדברי המל״מ )נזירות ב'‪ ,‬חי(‬
‫שכתב‪" :‬ומ"מ הדבר תמוה אצלי שיפרש רבינו פירוש במשנה הפך התלמוד אף דלא נ"מ‬
‫מידי לענין דינא‪ ,‬ועיין בתי״ט"‪.‬‬

‫אולם מצי□ באחרונים שכתבו ליישב את דברי הרמב״ם עם הגמרא‪ .‬הר״י קורקוס תירץ‪:‬‬
‫"אפשר שלפי' זה מה שאמרו בגמרא היינו חליל היינו אבוב‪ ,‬פי' אינם שני מיני כלי זמר אלא‬
‫הכל כלי אחד ושניהם מנגנים כאחד שהאבוב נותן בראש החליל‪ ,‬וכיוון שכן לא תקשי לך פתח‬
‫בחליל וסיים באבוב כיון שניגון אחד הוא וקרי ליה חליל דחלי קליה‪ ...‬ומ"מ הלשון דחוק"‪.‬‬
‫הזיהוי לפי הרמב׳׳ם‬
‫נראה שישנן כמה אפשרויות לזיהוי החליל והקנה שלו לדברי הרמב״ם‪.‬‬

‫ניתן לומר שהיאבוב' הוא היראש' של החליל והיינו שהחלק העליון של החליל שבו הפיה הוא‬
‫חלק נפרד מגוף החליל‪ .‬ועיין עוד בתרגום לפיהמ״ש שבמהדורת המאור שתרגום זה מתאים‬
‫אולי להסבר זה‪" :‬וחליל הוא הכלי המפורסם אצל הכל‪ ,‬כלומר 'אלמזמאר'‪ ,‬ואבוב קנה החליל‬
‫כלומר השפופרת הדקה שבראשו ואבוב של קנה הוא הקנה הקטן שבראש החליל"‪.‬‬

‫‪! f‬י‬
‫בספר שלטי הגיבורים )פרק ‪ ,'1‬דף ז‪ (.‬האריך להסביר מהו לדעתו האבוב שעליו דיבר‬
‫הרמב״ם ונראה שדבריו דומים למה שכתבנו שהסביר שמדובר על מעין'ראש' שבקצהו הפיה‬
‫שבה נושפים‪ ,‬המחובר לחליל‪) ,‬והחליל מתרחב ובסופו מתעקם כלפי מעלה(‪.‬‬

‫אפשרות נוספת היא שמדובר על קנה )יקנה סוף' חתוך ‪ -‬יעלה'( המוכנס בימינו לראשם של‬
‫כמה כלי נשיפה )כקלרינט ואבוב(‪ ,‬והרעידות שלו שנוצרות על ידי הנשיפה בכלי‪ ,‬הן שיוצרות‬
‫את הצליל‪.‬‬

‫ועיין עוד ביערך דלי )ערכין י‪ (:‬שהסביר את דברי הרמב״ם באופן אחר‪ ,‬ולשיטתו הקנה הוא‬
‫הכיסוי שמכסה את הנקבים שעליו לוחץ המנגן בעת הנגינה‪.‬‬

‫בעניין זיהויו של הימזמאר' שעליו דיבר הרמב״ם כתב לי הרב יצחק שילת שלפי המילונים‬
‫הערביים הוא יכול להיות מה שנקרא בימינו חליל או אבוב‪ ,‬ולפי הנ״ל נראה יותר שמדובר‬
‫באבוב‪.‬‬

‫‪fpf'9nVH1i pfH>9i pp‬‬ ‫‪p>-7e •n m‬‬ ‫‪ph‬‬

‫השירה שבכל יום‬

‫ביום רגיל‪ ,‬לקראת סיום עבודת התמיד מנסכים את היין שבא עימו והלווים שרים‪ .‬כך נאמר‬
‫במשנה בתמיד )זי‪ ,‬גי‪-‬ד'(‪" :‬נתנו לו יין לנסך הסגן עומד על הקרן והסודרים בידו ושני כהנים‬
‫עומדים על שלחן החלבים ושתי חצוצרות של כסף בידם תקעו והריעו ותקעו באו ועמדו אצל‬
‫בן ארזא אחד מימינו ואחד משמאלו שחה לנסך והניף הסגן בסודרין והקיש בן ארזא בצלצל‬
‫ודברו הלוים בשיר הגיעו לפרק תקעו והשתחוו העם על כל פרק תקיעה ועל כל תקיעה‬
‫השתחויה‪ ...‬השיר שהיו הלוים אומרים במקדש ביום הראשון היו אומרים לה' הארץ ומלואה‬
‫תבל ויושבי בה בשני היו אומרים גדול ה' ומהולל מאד בעיר אלהינו הר קדשו בשלישי היו‬
‫אומרים אלהים נצב בעדת אל בקרב אלהים ישפוט ברביעי היו אומרים אל נקמות ה' אל‬
‫נקמות הופיע וגוי בחמישי היו אומרים הרנינו לאלהים עזנו הריעו לאלהי יעקב בששי היו‬
‫אומרים ה' מלך גאות לבש וגוי בשבת היו אומרים מזמור שיר ליום השבת מזמור שיר לעתיד‬
‫לבא ליום שכולו שבת מנוחה לחיי העולמים"™‪.‬‬

‫הרב ישראל שורי! )בספרו מנחת ישראל סי' כי״י'( דן באריכות האם כוונת המשנה ששרים‬
‫בכל יום את הפרק מתחילתו או שמתחילים מגופו של הפרק ומשמיטים את ההקדמה )כגון‪:‬‬
‫"לדוד מזמור"‪ ,‬ו״שיר מזמור לבני קרח" וכדו'("'‪ ,‬והביא בשם הגר״ח ברלין שכנראה הסכים‬

‫™ בחידושי ההת״ס לתמיד )שנדפסו בסוף חיודש׳ המאיר■ לתמיד הוצ' ר' אברהם סופר( כתב )בסוף הרוידושים(‬
‫שלעתיד לבוא ישירו שירים אחרים בבית המקדש אך מזמור שיר ליום השבת ימשיכו לשיר )צו״ן בספר 'לנגן‬
‫בהיכלו'(‪.‬‬

‫וע"ע בתפא"׳)תמיד פ״ז ס״ק מ״ד( שכתב שנוסח השיר אינו מעכב‪.‬‬

‫נדי גם ביהדרום' חוברת סי‪.‬‬

‫כעי״ז הביא הרב עזריה אריאל מרד״ק )תהלים ג'‪ ,‬גי( בעניין מילת 'סלה'‪ ,‬שלפי הנ״ל ״תכן שגם היא לא‬
‫נאמרת ע״י הלווים‪ ,‬ח״ל‪" :‬ומלת סלה‪ ,‬רוב המפרשים אמרו שהיא כמו לעולם‪ ,‬וכן תרגמה יונתן בתפלת חבקוק‬
‫)חבקוק ג‪ ,‬ג(‪ :‬לעלמין‪ ,‬וכן היא שגורה זאת המלה בתפלותינו בזה הענין‪ .‬והחכם ראב״ע זצ״ל פירש‪ :‬שהיא כמו‬
‫אמת‪ .‬ואני אומר‪ :‬כ׳ איננה מלת ענין‪ ,‬ו ‪ 9‬רו^ה לשון הגבהה‪ ,‬מן סלו סלו המסלה )ישעיה סב‪ ,‬י(‪ ,‬כלומר‪:‬‬
‫באותו המקום שהיא נזכרת ונקראת זאת המלה היתה הרמת קול המזמור‪ .‬והראיה כי לא תמצא אותה אלא‬
‫בזה הספר ובתפלת חבקוק שהיתה שיר‪ ,‬כמו שכתוב גם כן שם )חבקוק ג‪ ,‬יט( למנצח בנגינותיי'‪.‬‬
‫שלא אומרים את ההקדמה לפרק והראיה שבמשנה הנ״ל שאומרת מה אומרים בכל יום‪ ,‬לא‬
‫נזכרה הפתיחה‪) ,‬אע״ג שניתן לדחות ולומר שזה רק בגלל שרצו להזכיר את עניינו המרכזי‬
‫של הפרק(‪ .‬והביא ראיה משו״ת הלכות קטנות )ח״א סי' ס״ט( שכתב שההקדמה לפרקים לא‬
‫נחשבת ממנין פסוקי הפרק למי שנדר לומר כמות מסוימת של פרקי תהילים‪ ,‬ומשם מוכח‬
‫שאינו ממש נחשב חלק מהפרק‪.‬‬
‫שבת‬
‫בדברי המשנה בתמיד שהובאו לעיל ראינו שבתמיד של שבת שרים 'מזמור שיר ליום‬
‫השבתי‪.‬‬

‫הגמרא במסכת ראש השנה דנה בעניין השירה במוספים; "במוספי דשבתא מה היו‬
‫אומרים? אמר רב ענן בר רבא אמר רב‪ :‬הזי״ו ל״ך ]והסביר רש״י‪" :‬הזי״ו ל״ך ‪ -‬פרשת שירת‬
‫האזינו חולקים אותה לששה פרקים™[‪ ...‬במנחתא דשבתא מה היו אומרים? אמר רבי יוחנן‪ :‬אז‬
‫ישיר ומי כמוך ואז ישיר ]והסביר רש״י‪" :‬אז ישיר ‪ -‬שירת הים עד מי כמוכה‪ .‬ומי כמוכה ‪ -‬עד סוף‬
‫השירה‪ .‬ואז ישיר ‪ -‬ישראל‪ ,‬דעלי באר )במדבר כא("[‪ .‬איבעיא להו‪ :‬הני כולה! בחד שבתא אמרי‬
‫להו‪ .‬או דלמא כל שבתא ושבתא אמרי חד? תא שמע‪ ,‬דתניא‪ ,‬אמר רבי יוסי‪ :‬עד שהראשונה‬
‫אומרת אחת ‪ -‬שניה חוזרת שתים‪ ,‬שמע מינה‪ :‬כל שבתא ושבתא אמרי חד‪ ,‬שמע מינה"‪.‬‬
‫נמצא שבמוסף של שבת אומרים בכל שבת שיר אחר‪ ,‬ובבין הערבים אומרים חלק משירת‬
‫הים או את שירת הבאר‪.‬‬
‫המועדים המפורשים‬
‫בעניינם של שני מועדים מצינו בחז״ל שפירשו מה שרים בבית המקדש‪ .‬במסכת סוכה )נה‪(.‬‬
‫הביאה הגמרא ברייתא המפרטת מה שרים בכל יום מימי חג הסוכות™‪ .‬במסכת ראש השנה‬

‫™ וכתבו בידף על הדף' שם‪" :‬ואופן חלוקת ששה קריאות אלו הוא מבוכה גדולה בין רבותינו הראשונים‪ .‬במסי‬
‫סופרים )פי״ב ה״ח( איי דהפרשות הם‪ :‬האזינו‪ ,‬זכור‪ ,‬ירכיבהו‪ ,‬וישמן‪ ,‬לו חכמו‪ ,‬כי ידין ה' עמו‪ .‬הרמב״ם )פי״ג‬
‫דתפילה ה״ה( ויסודו ברי״ף )פ״ג דמגילה( וכן הביא במושב זקנים כאן וכן נפסק בשו״ע או"ח )סי' תכ״ח ס״ה(‬
‫דסדר הפרשות הוא‪ :‬האזינו‪ ,‬זכור‪ ,‬ירכיבהו‪ ,‬וירא ה'‪ ,‬לו חכמו‪ ,‬כי אשא‪ ,‬ע"כ‪ .‬וכן הביא באוצר הגאונים על ר״ה‬
‫)עמי ‪ (51‬בשם רב פלטוי גאון ע״ש‪ .‬ובאוצר הגאונים )שם( מביא שיטה נוספת מרב האי גאון‪ :‬האזינו‪ ,‬זכור‪,‬‬
‫ימצאהו‪ ,‬וישמן‪ ,‬לולי‪ ,‬כי אשא ע"כ וכן הביא בספר האשכול בסדר פרשיות )‪0‬ו"‪ 0‬כ״א( בשם ר״ה גאון ע״ש‪ .‬רבינו‬
‫חננאל ברייה )כאן( ומובא בתוס' כותב סדר חדש‪ :‬האזינו‪ ,‬זכור‪ ,‬ירכיבהו‪ ,‬וירא‪ ,‬לו‪ ,‬כי ידין ע"כ‪ .‬ובפירוש רבי חיים‬
‫פלטיאל ז״ל )דברים לב‪ ,‬מ( מביא בשם רבינו חננאל באופן שונה‪ :‬האזינו‪ ,‬זכור‪ ,‬ירכיבהו‪ ,‬ויאמר אסתירה‪ ,‬לו‬
‫חכמו‪ ,‬כ׳ מגפן ע"כ וצ"ע‪ .‬ורש״י ברייה כותב באופן נוסף‪ :‬האזינו‪ ,‬זכור‪ ,‬ירכיבהו‪ ,‬ןירא‪7,‬יןלו כי יךון ע״כ״‬
‫"" "‪...‬תניא‪ :‬בחולו של מועד‪ ,‬בראשון מה היו אומרים ]תהלים כט[ הבו לה' בני אלים‪ ,‬בשני מה היו אומרים ‪-‬‬
‫]תהלים נ[ ולרשע אמר אלהים‪ ,‬בשלישי מה היו אומרים ‪] -‬תהלים צד[ מי יקום לי עם מרעים‪ ,‬ברביעי מה היו‬
‫אומרים ‪] -‬תהלים צד[ בינו בוערים בעם‪ ,‬בחמישי מה היו אומרים ‪] -‬תהלים פא[ הסירותי מסבל שכמו‪ ,‬בששי‬
‫מה היו אומרים ‪] -‬תהלים פב[ ימוטו כל מוסדי ארץ‪ .‬ואם חל שבת באחד מהם ‪ -‬ימוטו ידחה‪ .‬רב ספרא מנח בהו‬
‫סימנא‪ :‬הומבה״י‪ ,‬רב פפא מנח בהו סמנא‪ :‬הומהב״י" )סוכה נה‪ (.‬והסביר רש״י‪" :‬ימוטו ידחה ‪ -‬שהוא שיר אחרון‬
‫ונדחה‪ ,‬מפני שאמרו באחד בשבת שיר שהיה ראוי לומר אתמול ‪ -‬שאין מדלגין סדר השיר‪ ,‬ובשני ‪ -‬שיר של אחד‬
‫בשבת נמצא האחרון נדחה‪ .‬הומהב"׳ ‪ -‬סימן סדר הפרשיות הוא‪ ,‬ומחליף להקדים הסירותי לבינו בוערים בעם"‪.‬‬
‫ופסק הרמב״ם )תמידין ומוספי! יי‪ ,‬י״א( כרב ספרא‪ ,‬וע"ע מנחת חינוך מצוה שי״ב‪.‬‬
‫)ל‪ (:‬הובאה ברייתא המפרטת מה שרים בראש השנה‪ :‬בשחרית‪ ,‬במוסף ובמנחה )בין‬
‫הערביים("״"‪.‬‬

‫הסוגיה בסוכה המביאה את השירים ששרים בסוכות )נד‪-.‬נה‪ .‬עיי״ש בגמרא וברש״י( דנה‬
‫בעניין תקיעה בזמן הקרבת המוספין וממנה רואים בפירוש שכל הרשימה של השירים של‬
‫חג הסוכות נאמרה על המוספין‪ ,‬וכ"כ מפורשות הרמב״ם )תמידי! י'‪ ,‬י״א(‪.‬‬
‫השירה בי״ב יום המיוחדים ‪ -‬שיטת רש״י‬
‫לעיל הבאנו מדברי רש״י )ערכין י‪ (.‬שכתב על השירה שבי״ב יום בשנה‪..." :‬ובשעת הקרבה‬
‫היה שיר זה והיו הלוים משוררים בפה את ההלל באותן י״ב ימים והחלילים מחללים ובשאר‬
‫ימים היו נבלים וצלצל וכינורות והשיר היה אותו שיר המפורש בר״ה אחד בשבת לה' הארץ‬
‫ומלואה וכל המזמור ובשני גדול ה' ומהולל וכן כולם"‪ .‬מבואר מדברי רש״י שהשירה ששרים‬
‫בי״ב יום בזמן שהחלילים מחללים היא שירת ההלל‪ ,‬ומהעובדה שרש״י הקביל בין יום רגיל‬
‫שבו שרים את השירה הרגילה לבין י״ב ימים‪ ,‬משמע ששירת ההלל בימים הללו נעשית‬
‫בסיום עבודת התמיד‪.‬‬

‫המקור לדברי רש״י שהשירה היא שירת ההלל לכאורה לא ברור‪ ,‬ונראה שרש״י למד זאת‬
‫מהגמרא בערכין הדנה מדוע נקבעו דווקא אותם י״ב ימים‪" :‬מאי שנא הני? הואיל ויחיד גומר‬
‫בהן את ההלל‪ ."...‬יתכן שרש״י התקשה בדברי הגמרא‪ ,‬מדוע יש קשר בין הנגינה בחליל‬
‫לפני המזבח לבין העובדה שהיחיד גומר את הלל‪ ,‬ולכן הסביר שהנגינה באותם הימים‬
‫נעשית כחלק מההלל ולכן מובן שדווקא כשיש חיוב הלל‪ ,‬החליל מכה לפני המזבח‪ .‬כעי״ז‬
‫מצאתי שהסביר את דברי רש״י בליקוטי הלכות )תמיד פ״ז‪ ,‬טו‪ :‬בזבח תודה ד״ה דבשניםנ(‪.‬‬

‫במסכת סוכה )נ‪ (:‬התיחס רש״י גם לשירה שבי״ב ימים וכתב‪" :‬בשיר של קרבן ‪ -‬בחליל‬
‫המכה לפני המזבח בשעת ניסוך )המים והיין( ]היין[ לתמיד של שחר‪ ,‬וניסוך היין לתמיד של‬
‫בין הערבים‪ ,‬שהלוים שמדין על דוכנם ואומרים שיר‪ ,‬והחליל מכה לפניה□‪ ,‬כדתנן במסכת‬
‫ערכין‪ :‬בשנים עשר יום בשנה החליל מכה לפני המזבח"‪.‬‬

‫סוכה משמע לכאורה שגם בין הערביים מחללים בחלילים‪ ,‬וייתכן שסובר‬ ‫מדבריו במסכת‬
‫הערביים שרים גם את השיר הרגיל )עיין לעיל שהארכנו בזה(‪ ,‬וממילא‬ ‫שבכל יום בבין‬
‫שניהם שבשניהם שרים את ההלל בי״ב יום ובשניהם מנגנים בחלילים‪ ,‬או‬ ‫בערכין כלל את‬
‫אחר ועדיין מחללים בחלילים )וכמו שאצל היחיד אין חיוב לומר הלל כמה‬ ‫שאז שרים שיר‬
‫פעמים ביום(‪.‬‬

‫"מתיב רב אחא בר הונא‪ :‬תמיד של ראש השנה‪ ,‬שחרית ‪ -‬קרב כהלכתו‪ ,‬במוסף מהו אומר ‪ -‬הרנינו לאלהים‬
‫עוזנו הריעו לאלה׳ יעקב‪ .‬במנחה מהו אומר ‪ -‬קול ה' יחיל מדבר‪ .‬ובזמן שחל ראש השנה להיות בחמישי בשבת‬
‫שהשירה שלו הרנינו לאלהים עוזנו ‪ -‬לא היה אומר בשחרית הרנינו‪ ,‬מפני שחוזר וכופל את הפרק‪ ,‬אלא מהו‬
‫אומר? ‪ -‬הסירותי מסבל שכמו‪ .‬ואם באו עדים אחר תמיד של שחר ‪ -‬אומר הרנינו אף על פ׳ שחוזר וכופל את‬
‫הפרק"‪ .‬והסביר רש״י‪" :‬קרב כהלכתו ‪ -‬אומרים הלוים על נסכיו שיר של חול כמשפט היום‪ ,‬כמו שאנו שונים‬
‫במסכת תמיד )פרק ז' משנה די(‪ :‬השיר שהלוים היו אומרים בבית המקדש ביום הראשון כוי‪ .‬הריעו לאלה׳ יעקב‬
‫‪ -‬וכל המזמור‪ ,‬והוא שיר של חמישי בשבת בשחרית בחול‪ ,‬ואומרין אותו על מוספי ראש השנה לפי שהוא יום‬
‫תרועה‪ ...‬לא היו אומרים שחרית ‪ -‬שיר של חול‪ ,‬דהיינו הרנינו מפני שחוזר וכופלן שניה במוסף"‪.‬‬

‫^ וז"ל‪" :‬והנה מש"כ דבשעת הקרבה אין טנתו לקרבן מוסף דאז היה שיר אחר כדאיתא בסוכה נ״ה על ימי‬
‫חוה"מ דסוטת ע״ש וה"ה שאר המועדים אלא טנתו על תמיד של שחר שבאותן י״ב ימים לא היו אומרים השיר‬
‫הקבוע תמיד כי אם הלל וזהו שאמר הגמ' הואיל והיחיד גומר בהם את ההלל וכן מוכח מרש״י סוכה נ' ב'‬
‫דהחליל מכה היינו בעת ניסוך היין של תמיד של שחר וניסוך היין לתמיד של בין הערביים"‪.‬‬

‫‪! f‬י‬
‫הליקוטי הלכות )שם( נקט בדעת רש״י בסוכה שבי״ב יום שרים בתמיד של שחר את השיר‬
‫הרגיל בכל יום‪.‬‬

‫בהמשך הביא הליקוטי הלכות את דברי רש״י בראש השנה )ל‪ (:‬שכתב בעניין השיר של ראש‬
‫השנה שהלווים נתקלקלו בשיר ולא אמרו שירה באותו יום‪" :‬בתמיד של בין הערבים‪ ,‬לפי‬
‫שלא ידעו מה שיר יאמרו‪ ,‬שמא עוד סוף העדים לבוא היום ושיר של יום טוב יש לומר‪ ,‬או לא‬
‫יבואו‪ ,‬ונמצא שהוא חול‪ ,‬אבל בתמיד של שחר ‪ -‬אין ספק‪ ,‬שמתוך שברוב השנים אין העדים‬
‫באין קודם תמיד של שחר‪ ,‬וספק יתקדש היום ספק לא יתקדש ‪ -‬לא תקנו שיר של יום טוב‬
‫שחרית בראש השנה‪ ,‬כדתני לקמן‪ :‬תמיד של ראש השנה שחרית קרב כהלכתו‪ ,‬אבל לתמיד‬
‫של בין הערבים תקנו שיר של יום טוב‪ ,‬שכבר באו העדים‪ ,‬לפיכך‪ ,‬אותה שנה שנשתהו לבא‬
‫לא ידעו מה יאמרו"‪.‬‬

‫והקשה הליקוטי הלכות שמשמע מרש״י שבכל יו"ט אמרים שיר של יו"ט בתמיד של שחר‪,‬‬
‫ולא כמו שמשמע מדבריו במסכת סוכה‪ .‬אולם לכאורה לא מחוייב בדברי רש״י בסוכה‬
‫שבתמיד שרים את השיר הרגיל ולפי זה ניתן לומר שלרש״י בי״ב יום שרים את ההלל בתמיד‬
‫)ולפי דבריו בסוכה נראה שגם בין הערביים(‪ ,‬משא״כ ברייה שאינו מי״ב יום ואין בו הלל היו‬
‫אמורים לתקן שירה מיוחדת גם לתמיד של שחר וגם לתמיד של בין הערביים‪ ,‬ותיקנו רק לבין‬
‫הערביים )מהסיבה שכתב רש״י(‪ ,‬ולפ״ז בשביעי של פסח שאינו מי״ב ימים תיקנו שיר מיוחד‬
‫לתמיד של שחר ולתמיד של בין הערבים‪ ,‬שאיננו יודעים מה הוא‪.‬‬
‫קושיא על שיטת רש״י‬

‫על גופם של דברי רש״י לכאורה יש להקשות שהרי הגמרא בערכין )י‪ (.‬אומרת‪" :‬שנים עשר‬
‫יום בשנה מכה בחליל וכוי‪ .‬מאי שנא הני? הואיל ויחיד גומר בהן את ההלל‪ ,‬דאמר רבי יוחנן‬
‫משום רבי שמעון בן יהוצדק‪ ,‬שמונה עשר ימים שהיחיד גומר בהן את ההלל‪ :‬שמונה ימי‬
‫החג‪ ,‬ושמונה ימי חנוכה‪ ,‬ויום טוב הראשון של פסח‪ ,‬ויום טוב )הראשון( של עצרת‪."...‬‬
‫והסביר רש״י‪" :‬שמונה ימי חנוכה ‪ -‬לא חשיב במתני' משום דליכא קרבן"‪ .‬מבואר מדבריו‬
‫שהסיבה שהחליל אינו מכה לפני המזבח בחנוכה היא שאין בו קרבן נוסף‪ ,‬ולכאורה הדבר‬
‫קשה‪ ,‬שהרי לרש״י למרות שאין קרבן בחנוכה ניתן לנגן אז בחליל‪ ,‬מכיוון שממילא תוספת‬
‫ההלל נעשית בזמן הקרבת התמיד ולא בזמן הקרבן הנוסף‪ ,‬ותמיד קרב בחנוכה? וצריך‬
‫לומר‪ ,‬שהצורך בקרבן הוא רק 'סימן' לנגינת החליל וכוונתו לומר שהמציאות של תוספת‬
‫הקרבן במקדש‪ ,‬היא זאת שמראה לנו שאותו היום הוא יום הראוי לתוספת נגינה בחליל‪.‬‬

‫בספר עבודה ברורה )בערכין י‪ .‬על המשנה( דן בשאלה זו והביא מדברי הגמרא )זבחים צ‪-:‬‬
‫צא‪ (.‬שדנה בדין תדיר ומקודש‪" :‬איבעיא להו‪ :‬תדיר ומקודש‪ ,‬איזה מהם קודם? תדיר קודם‬
‫משום דתדיר‪ ,‬או דלמא מקודש קדים דקדיש?"‪ ,‬והביאה ראיה‪" :‬תא שמע‪ :‬תמידי! קודמי!‬
‫למוספי!‪ ,‬ואף ע״ג דמוספין קדישי" והסביר רש״י‪" :‬ואף על גב דמוספין קדישי ‪ -‬מוספי! שם‬
‫שבת עליהן שהם באים חובה לה והתמידין באין אף בחול"‪ ,‬ואת זה דחתה הגמרא‪" :‬אטו‬
‫שבת למוספי! אהנאי‪ ,‬לתמידין לא אהנאי?"‪ ,‬והסביר רש״י‪" :‬כיון דהאידנא קריבין אם כן שם‬
‫שבת עליהם"‪ ,‬וא"כ מוכח שקרבן התמיד שקרב בשבת שם שבת עליו‪ ,‬וה"נ קרבן התמיד‬
‫הקרב בשאר יו"ט שם יו"ט עליו וכך מובן מדוע מתאים שבימים שיש מוסף‪ ,‬החליל יכה לפני‬
‫המזבח בזמן הקרבת התמיד למרות שהתמיד קרב בכל יום‪ .‬לפ״ז מובן גם מדוע שונים‬
‫המועדים מחנוכה‪ ,‬שכיוון שאין בו קרבן‪ ,‬אין בתמיד שם של תמיד של מועד‪ ,‬ולכן לא שייך‬
‫לחלל אז בחליל‪.‬‬
‫דברי הטורי אבן‬

‫‪! f‬י‬
‫הטורי אבן )ר״ה ל‪ (:‬לא נקט כרש״י וכתב‪" :‬הא בי״ט ור"ח לא תיקנו שיר מיוחד בתמידי‬
‫היום אלא במוספי! בלבד הבאים בשביל י״ט ור"ח אבל בתמידין אומרים השיר הקבוע‬
‫לאותו היום‪...‬נא"‪.‬‬
‫דברי המנחת חיניד‬
‫המנחת חינוך )מצוה שי״ב( התיחס לעניין זה וכתב‪" :‬והנראה מזה דבכל יום טוב היה שיר‬
‫של יום טוב ולא אמרו שירה דיומא ולא נתפרש בש״ס מאי השירים שאמרו וגם נראה דכל‬
‫יום טוב היו אומרים שיר א' בשחרית ובמוסף ומנחה אך גבי ר״ה מבואר שם שהיו אומרים‬
‫במוסף שיר יום טוב ובמנחה שיר יום טוב אחר כמו בשבת דמבואר שם דתמיד ש״ש ומוסף‬
‫ותשבה״ע היו חלוקים בשירים דלכל קרבן היו אומרים שיר אחר ע״ש ועמג״א סי' קל״ג כתב‬
‫ג"כ דמשמע מדברי הגמרא דביו״ט לא היו אומרים שיר של חול אף בתמידין כמבואר כאן רק‬
‫ברייה בתמיד ש״ש לא התקינו שיר יום טוב ועיין בסוכה נ״ד ונ"ה מבואר שם לפי המסקנא‬
‫דיום שהיי בו כמה מוספים כגון ר״ה שחל להיות בשבת דהי' ג' מוספי! לא היו אומרים אלא‬
‫שירה א' וער"מ פ״ו מהלי תו"מ ופ"י מהלכה הנ״ל וברש״י דנ״ה ד״ה בחה״מ של סוכות כוי‬
‫פירש״י מה היו אומרים בשיר המוספים כוי נראה דוקא בשיר המוספים היו אומרים שיר של‬
‫יום טוב שנחשב שם אבל לא בתמיד ש״ש ובה״ע‪ .‬ולכאורה לפמ״ש מבואר בהדיא ברייה דהיו‬
‫אומרים ביום טוב שיר של יום טוב אף בתמידין‪ ...‬אך בודאי יצא לרש״י מאיזה מקום ולא‬
‫ידעתי מקומו‪ .‬אך כדי שלא לסתור ש״ס דידן דמבואר להדיא ברייה דביו״ט היו אומרים שיר‬
‫של יום טוב נראה דיש חילוק דביו״ט שהוא יום קדוש התקינו שיהא אומרים שיר תדש בכל‬
‫היום הן בתמידים והן במוספים אבל בחה״מ וכן בראש חודש דעיקר הוא המוסף והם ימי‬
‫חול ועיקר המצוה היא המוסף אף אם נאמר דחה״מ אסור בעשיית מלאכה מה״ת מכל מקום‬
‫ראינו לעני! קריאת התורה דשוה לר״ח ועיקר היכר במוסף ע"כ לא תיקנו שיר חדש אלא‬
‫במוסף אבל ביום טוב תקנו שיר חדש גם בתמידין מפני כבוד היום"‪.‬‬

‫וע"ע באריכות גדולה במאמרו של הרב זאב סופר בקובץ המעין )פרשבורג החדש‪ ,‬תשס״ה‪,‬‬
‫מעמי קע״ה( שסיכם את השיטות השונות בעניין זה‪.‬‬

‫לדעת הרמב״ם‪ ,‬לא התפרש מהו הזמן שבו 'החליל מכה לפני המזבח'‪ ,‬האם בקרבן התמיד‬
‫או בקרבן המוסף או בשניהם‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬

‫מ ‪6‬׳ ד מ ?‬ ‫‪Mfe.9 pf^ nifN‬‬ ‫‪p > ll/a p k p‬‬

‫בניגוד לבגדי כהונה שעניינם מפורש ומפורט בתורה‪ ,‬אין דינים מפורשים בתורה‪ ,‬במשניות‬
‫ובגמרות בעניין בגדי הלווים‪ .‬במקום אחד בספר דברי הימים )בי‪ ,‬פ״ה‪ ,‬פסי י״ב( מצינו‬
‫שהלווים לבשו בגדי בוץ בעת חנוכת בית המקדש הראשון‪" :‬והלוים המשדרים לכלם לאסף‬
‫להימן לידתו! ולבניהם ולאחיהם מלבשים בוץ במצלתים ובנבלים וכנרות"‪) .‬אולם ייתכן‬
‫שבגדים אלו היו מיוחדים לחנוכת המקדש‪ ,‬ואין ראייה שכך לובשים תמיד(‪.‬‬

‫בדברי הרד״ק בעניין אפוד הבד ששמואל היה לבוש )שמואל א'‪ ,‬ב'‪ ,‬י״ח( מצינו שכתב על‬
‫בגדים מיוחדים לכלל העובדים במקדש‪" :‬ת״י )תרגם יהונתן{ כרדוט דבוץ‪...‬ואפוד של פשתן‬
‫היו חוגרים אותו העובדים את ה' והיו משתנים בו משאר בני אדם ואותו היו חוגרים בין‬
‫כהן בין לוי בין ישראל כמו שכתוב בכהנים וימת ביום ההוא שמנים וחמשה איש נושא אפוד‬

‫“ צו״ן ע״י הרב עידוא אלבה‪ ,‬וכן הביא בשם שו"ת דברי משה )הלברשטאם‪ ,‬ח״א סימנים די‪ -‬חי(‪ ,‬הובא גם‬
‫בפסקי תשובות ה״ב עמי פ״ו‪.‬‬

‫‪! f‬י‬
‫בד וכן בשמואל שהיה לוי חגור אפוד בד וכן דוד כשהיה בעבודת האל לפני הארון חגור אפוד‬
‫בד כמו שכתוב ודוד חגור אפוד בד״נ?‬

‫החת״ס )חת״ס על התורה‪ ,‬פרשת כי תשא‪ ,‬עמי קל״ח ד״ה ואת בגדי( מחדש שיבגדי השרד'‬
‫המופיעים בתורה‪ ,‬הם בגדי הלויים‪" :‬בגדי השרד נלע״ד כפיי רמב״ן בגדי השרידים אשר ה'‬
‫קורא אבל לא כמו שחשב הוא ז״ל דהיינו בגדי כהונה דקי קו' רש״י הא לא היי בהם שש וגם‬
‫לשון הקרא דחוק מאד את בגדי השרד ואת בגדי הקודש לאהרן הכהן ואת בגדי בניו לכהן‬
‫עכנלע״ד דלא היי מהראוי שהלוים המשוררים ושוערים וישראלים השוחטים ומפשיט■'‬
‫ישמשו בבגדי חול שלהן ולפעמים יהי' בלאי הסחבות וטלאי ע״ג טלאי ולא ראוי לשמש בהן‬
‫למלך הכבוד ויען לא הותר כלאים אלא בדי עבודו' על כן נעשו בגדי שרד להשרידים האלו‬
‫מתכלת וארגמן ותולעת שני בלי שש ובגדי כהונה ממש נעשו משש לבד חוץ מאבנט למ״ד‬
‫]ביומא וי[ כדכתי' ביחזקאל בבואם בחצר הפנימי' בגדי פשתי ילבשו כנלע״ד מיהו ביומא‬
‫משמע כמ״ש רמב״ן ודלא כרש״י ודלא כדברי"‪.‬‬

‫ומ"מ יש לשים לב לכך שההבדל בין בגדי השרד שבתורה לבגדי הכהונה הוא שבבגדי השרד‬
‫אין 'שש'‪ ,‬והישש' הוא הפשתן שבהם‪ ,‬ואילו בדברי הימים כתוב להיפך שהבגדים שלבשו‬
‫הלווים היו מבוץ שהוא פשתן‪] .‬ולא מסתבר לומר שגם בבגדי השרד היה בוץ־פשתן‪ ,‬וכוונת‬
‫התורה היא לקחת בגדי בוץ ולצבוע אותם בתכלת ארגמן ותולעת שני‪ ,‬שהרי בדרך כלל צבעו‬
‫בצבעים אלו דווקא בגדי צמר‪ ,‬וכדברי רש״י )בפירושו לשמות כ״ה די(‪" :‬ותכלת ‪ -‬צמר צבוע‬
‫בדם חלזון‪ ,‬וצבעו ירוק‪ :‬וארגמן ‪ -‬צמר צבוע ממין צבע ששמו ארגמן"[‪ .‬הרב יחיאל בוים )קובץ‬
‫אוצרות הסופר‪ ,‬ט״ו‪ ,‬עמי ק״ב( תירץ את דברי החת״ס שבגדי הבוץ היו רק בזמן חנוכת‬
‫המקדש‪ ,‬שעליה מסופר בפסוקים שם‪ ,‬ולא ביום רגיל‪ .‬אולם דבר זה לכאורה קשה‪ ,‬שהרי‬
‫מצינו שחז״ל למדו מפסוקים אלו הלכות לדורות בעניין השירה במקדש‪ ,‬וכמו שכתב הרב‬
‫ישראל אריאל )במאמרו‪' :‬בגדי שרד לכהנים וללווים'‪ ,‬בקובץ 'מעלין בקודשי הי(‪" :‬תיאור זה‬
‫אמור‪ ,‬אמנם‪ ,‬בהקשר לחנוכת הבית‪ ,‬אך ממנו למדו חז״ל לעניין השירה במקדש בכלל‪ ,‬כגון‬
‫באשר למספר התוקעים בחצוצרות שהם מאה ועשרים"‪.‬‬

‫בספר תורת לוים )קופשטיין‪ ,‬מהד״ת‪ :1‬בזאת ליעקב( הביא מעין מקור לכך שהלווים לובשים‬
‫בגדים מיוחדים‪ ,‬מדברי רש״י )תענית יא‪ (:‬שדן בעניין עבודת משה רבים בשבעת ימי‬
‫המילואים‪" :‬במה שימש משה ‪ -‬דאילו באהרן כתיב בגדי כהונה‪ ,‬דכתיב )שמות כט(‬
‫והלבשתם‪ ,‬שבשעה שהיה משה עובד‪ ,‬אהרן היה לבוש בגדי כהונה‪ ,‬ועבודה דמשה גזירת‬
‫הכתוב הוא‪ ,‬ובגדי כהונה לא מצינו בו‪ ,‬ומסתמא אין הדבר כשר שהיה עובד בבגדיו של‬
‫חול‪ ,‬שיוצא בהן לשוק" )אלא שזו אינה ראיה גמורה שהרי משה רבים עבד בעבודות שבדרך‬
‫כלל הכהנים עושים בבגדי כהונה(‪.‬‬

‫עוד הביא מדברי רמב״ם )כלי המקדש י'‪ ,‬י״ג( שכתב‪" :‬זה שאתה מוצא בדבר נביאים‬
‫שהכהנים היו חוגרין אפוד בד לא היו כהנים גדולים‪ ,‬שאין האפוד של כ״ג אפוד בד‪ ,‬ואף‬
‫הלוים היו חוגרין אותו שהרי שמואל הנביא לוי היה ונאמר בו נער חגור אפוד בד‪ ,‬אלא אפוד‬
‫זה היו חוגרים אותו בני הנביאים ומי שהוא ראוי שתשרה עליו רוח הקדש להודיע כי הגיע זה‬
‫למעלת כהן גדול שמדבר על פי האפוד והחש! ברוח הקדש"‪ .‬אולם הרמב״ם לא בא לומר‬
‫שהיה בגד ללווים‪ ,‬אלא רק מדגיש שבגד זה אינו מיוחד לכהנים‪ ,‬ומביא ראיה מכך שגם לווים‬
‫לבשו בגד זה‪ ,‬וכדברי הסמ״ג )עשין סוף קע״ג(‪" :‬זה שמצי□ ששמואל הרמתי שהיה לוי היה‬
‫חגור אפוד בד זהו באדם שחשוב וראוי שתשרה עליו שכינה להודיע כי הגיע זה למעלת כהן‬

‫^ הובא בזכרו! יונה ‪ -‬עבודת הלווים‪ ,'1‬די‪.‬‬

‫‪! f‬י ‪*i‬‬

‫גדול בדבר הנוטה לרוח הקדש כגון מעשה האפוד"‪ .‬ונראה שדברי הסמ״ג הללו חולקים על‬
‫דברי הרד״ק דלעיל‪ ,‬שהסמ״ג הסביר שאפוד כדוגמת האפוד של שמואל הרמתי‪ ,‬מיועד דווקא‬
‫לבעלי מדריגה גבוהה‪ ,‬ואילו הרד״ק הסביר שלכל העובדים‪.‬‬

‫עוד הביאו מהספרא )מכילתא דמילואים א'‪ ,‬די( שמשמע אולי משם שיש בגדים ללווים‪" :‬ויעש‬
‫משה את כל אשר צוה ה' אותו כשם שהסדיר משה עבודת מקדש כך הסדיר עבודת כהונה‬
‫ולויה בגדי כל אחד ואחד לפי מה שהוא מקריב״נג‪.‬‬

‫מקור נוסף בעניין זה מצינו בדברי הימים )אי‪ ,‬ט״ו‪ ,‬כ״ז( בעניין העלאת הארון‪" :‬ודויד מכרבל‬
‫במעיל בוץ וכל הלוים הנשאים את הארון והמשררים וכנניה השר המשא המשררים ועל דויד‬
‫אפוד בד"‪ .‬הפסוק פותח את דבריו בכך שדוד מכרבל במעיל בוץ‪ ,‬ממשיך ומזכיר את הלווים‪,‬‬
‫ומסיים בכך שדוד חגור אפוד בד‪ .‬מפשטות לשון הפסוק נראה שדוד לבש גם מעיל וגם אפוד‬
‫וכמו שמשמע שם בפירוש המצודות‪ ,‬ושניהם כנראה היו מפשתן )״בד ‪ ipny‬ש‪7‬י בןץ״נד(‬
‫ובנוגע להבדל בין מעיל לאפוד משמע מדברי המצודות שהמעיל הוא הבגד העליון‪ ,‬והאפוד‬
‫הוא הבגד הרגיל‪ .‬ומ"מ לא ברור באיזה הקשר הוזכרו הלווים בפסוק‪ .‬הדעת נותנת שבהקשר‬
‫של לבישת הבגדים מבוץ‪ ,‬אך לא ברור האם מעיל או אפוד‪ ,‬וגם אין מכאן ראיה שבגד זה הוא‬
‫בגד שלובשים תמיד שהרי יתכן שלבשו משהו מיוחד להעלאת הארון‪.‬‬

‫בפירוש המיוחס לרשיייני^ שם הסביר שמעיל הבוץ הוא המעיל שלבש דוד כמו המשוררים‬
‫כיוון שגם הוא היה משורר‪" :‬וכל הלוים ‪ -‬כמו כן מכורבלים במעיל בוץ ולפי שהיה דוד משורר‬
‫כמו לוים לבש גם הוא לבושיהם שלבשו גם הם"‪ ,‬ומשמע לכאורה שלשיטתו מעיל זה הוא‬
‫הלבוש הקבוע של המשוררים‪.‬‬

‫לסיכום העניין‪ .‬נראה לענ״ד שהמקור הקדום ביותר שבידינו בעניין בגדי הלווים הוא הפסוק‬
‫בעניין חנוכת המקדש ובו אנו רואים שהלווים היו 'מלבשים בוץ'‪ ,‬אך לא התברר מהו סוג‬
‫הבגד‪ ,‬והאם זוהי מצווה לדורות או דבר חד פעמי שנהגו בזמנם‪.‬‬
‫מלבד זה קיימות כמה אפשרויות נוספות ‪ -‬החת״ס הסביר שבגדי השרד שבתורה הם בגדי‬
‫הלווים‪ ,‬אך הראשונים לא הסבירו כן‪ .‬לשיטת הרד״ק הלווים לבשו אפוד בד‪ ,‬וניתן לומר‬
‫שהוא דומה לאפוד של הכהן הגדולה'‪ ,‬אולם בפשטות הסמ״ג חולק על הרד״ק‪ .‬לשיטת‬
‫הימיוחס לרש״י' הלווים לא לבשו אפוד בד אלא מעיל בד‪ ,‬אך לא ברור האם לבשו זאת‬
‫בקביעות‪.‬‬
‫מכל מקום יתכן מאד שאכן היו בגדים מיוחדים ללווים בעבודתם‪ ,‬הן מכמה מקורות שראינו‪,‬‬
‫והן מצד הסברא‪ .‬לעניות דעתי קשה מאד לקבוע שיש צורך בסוג מסוים של בגד‪ ,‬וברור‬
‫שהמסתבר ביותר הוא לעשותו מיפשתן'‪.‬‬
‫חשוב לצטט כאן את דברי הרב אריאל )במאמרו הנ״ל(‪ ,‬בעניין בגדי השרד‪" :‬ולאור האמור‪,‬‬
‫בעניין בגדי השרד לעובדי המקדש השונים סתמה התורה במכוון‪ ,‬ולא תיארה לא את צורתם‬
‫של הבגדים‪ ,‬לא את מניינם‪ ,‬לא את אורכם ורוחבם‪ ,‬ולא את צבעם‪ ,‬דבר המשתנה מדור‬

‫״ אולם גם ראיה זו אינה ראיה גמורה‪ ,‬שהרי יתכן שהדברים על הבגדים מתייחסים דווקא לנהנים שבגדיהם‬
‫מפורשים בכתוב‪.‬‬
‫ספרא‪ ,‬ריש פרשת אחרי מות‪ .‬וצ"ע מדוע הפסוק פותח ביבוץ' ומסיים ביבד'‪.‬‬
‫הפירוש הנדפס כפירוש רש"׳ לדברי הימים אינו מרש״י עצמו)ע״ן באורך ירש"׳ ח״ו ופירושיו' מעמי ‪.(712‬‬
‫״ וכמו שהגדיר את האפוד המיוחס לרש״י בדברי הימים שם‪" :‬כאותו אפוד של אהרן שהיה כמין שני לבדין אחד‬
‫לפנים ואחד לאחור ומגיע עד מתנין והיה האזור ארוג ממנו וחגרו בו"‪.‬‬

‫‪! f‬י‬
‫לדור‪ .‬בעניין זה קבעה התורה עיקרון אחד‪ ,‬שנושאי תפקידים במקדש ילבשו 'בגדי שרדי‪,‬‬
‫שהם בגדי כבוד‪ .‬באשר לצורתם‪ ,‬נתנה התורה יד חופשית לחכמי הדור לקבוע את הצורה‬
‫הראויה‪ ,‬זאת‪ ,‬בהתאם למנהגי הלבוש‪ ,‬הצביעה‪ ,‬וחומרי האריגה ‪ -‬כל תקופה כעניינה‪ ,‬ובלבד‬
‫שיהיו בגדים מכובדים"‪.‬‬

‫‪pf-Tee p>11/p‬‬
‫נאמר בתורה )במדבר ח'‪ ,‬כ״ג‪-‬כ״ו(‪" :‬וידבר ה' אל משה לאמר‪ :‬זאת אשר ללוים מבן חמש‬
‫ועשרים שנה ומעלה יבוא לצבא צבא בעבדת אהל מועד‪ :‬ומבן חמשי□ שנה ישוב מצבא‬
‫העבדה ולא יעבד עוד‪ :‬ושרת את אחיו באהל מועד לשמר משמרת ועבדה לא יעבד ככה‬
‫תעשה ללוים במשמרתם"‪ .‬ובמקום אחר )במדבר ד'‪ ,‬בי‪-‬ג'( נאמר‪" :‬מבן שלשים שנה ומעלה‬
‫ועד בן המשים שנה כל הבא לעבד עבדת עבדה ועבדת משא באהל מועד"‪ .‬והסבירה‬
‫הגמרא )חולין כד‪" :(.‬כתוב אחד אומר‪ :‬בן חמש ועשרים שנה ומעלה‪ ,‬וכתוב אחד אומר‪ :‬מבן‬
‫שלשים‪ ,‬אי אפשר לומר שלשים ‪ -‬שכבר נאמר כ״ה‪ ,‬ואי אפשר לומר כ״ה ‪ -‬שכבר נאמר‬
‫שלשים‪ ,‬הא כיצד? כ״ה ללמוד‪ ,‬ושלשים לעבודה"‪.‬‬

‫אולם הגמרא שם מסייגת את הדברים‪" :‬יכול אף בשילה ובבית עולמים כן? ת״ל‪ :‬לעבוד‬
‫עבודת עבודה ועבודת משא‪ ,‬לא אמרתי אלא בזמן שהעבודה בכתף"‪ .‬כוונת הגמרא לומר‬
‫שהגבלת הגיל ליעבודת עבודה׳ ” קיימת רק כאשר יש משא בכתף‪ ,‬ומכיוון שבשילה ובית‬
‫עולמים אין משא בכתף ההגבלה לא קיימת‪ ,‬אולם הצורך ללמוד חמש שנים נשאר לדורות‬
‫כפי שכתב הרמב״ם )כלי המקדש ג'‪ ,‬זי(‪" :‬אין בן לוי נכנס לעזרה לעבודתו עד שילמדוהו חמש‬
‫שנים תחלה‪ ,‬שנאמר זאת אשר ללוים מבן חמש ועשרים שנה וכתוב אחד אומר מבן שלשים‬
‫שנה‪ ,‬הא כיצד חמש ללמוד‪ ,‬ואינו נכנס לעבודה עד שיגדיל ויהיה איש שנאמר איש איש על‬
‫עבודתו"‪.‬‬

‫בהמשך כתבה הגמרא‪" :‬ת״ר‪ :‬כהן משיביא שתי שערות עד שיזקין כשר לעבודה‪ ,‬ומומי!‬
‫פוסלי! בו‪ :‬בן לוי מבן שלשים ועד בן חמשים כשר לעבודה‪ ,‬ושנים פוסלי! בו‪ :‬בד״א ‪ -‬באהל‬
‫מועד שבמדבר‪ ,‬אבל בשילה ובבית עולמים אין נפסלין אלא בקול‪ .‬א״ר יוסי‪ :‬מאי קרא? ויהי‬
‫כאחד למחצצרים ולמשוררים להשמיע קול אחד‪ :‬עד שיזקין‪ .‬עד כמה? אמר רבי אלעא אמר‬
‫ר' חנינא‪ :‬עד שירתת"‪.‬‬

‫ויש לעיין האם כוונת הגמרא לומר שבשילה ובית עולמים אין הגבלת גיל כלל‪ ,‬או שכל הנידון‬
‫הוא רק לעניין סיום העבודה‪ ,‬ואילו לעניין תחילתה‪ ,‬גם בהם מתחילים לעבוד רק מגיל‬
‫שלשים?‬

‫לכאורה מהלימוד שבגמרא משמע שאין חילוק בין הגיל שבו מתחילים לעבוד לבין הגיל שבו‬
‫מסיימים‪ ,‬ובשילה ובית עולמים אין גיל מיוחד לשניהם‪ .‬אולם בהמשך דיברה הגמרא על כך‬
‫שבמדבר ישנים' פוסלים ובשילה ובית עולמים לא‪ ,‬ויתכן שניתן להסביר שמדובר רק על גיל‬
‫סיום העבודה‪ ,‬וממילא גיל תחילת העבודה ‪ -‬שלשים‪ ,‬נשאר גם למסקנה‪.‬‬

‫בהמשך )כד‪ (:‬כתבה הגמרא‪" :‬ת״ר‪ ...‬מאימתי כשר לעבודה? משיביא שתי שערות‪ :‬רבי‬
‫אומר‪ ,‬אומר אני‪ :‬עד שיהא בן עשרים‪ .‬א״ר חסדא‪ :‬מ״ט דרבי? דכתיב‪ :‬ויעמידו ]את[ הלוים‬
‫מבן עשרים שנה ומעלה לנצח על מלאכת בית הי‪ .‬ואידך? לנצח שאני‪ .‬והא האי קרא בלוים‬

‫״ וביאר רבי יוחנן במסכת ערכין )יא‪..." :(.‬לעבוד עבודת עבודה‪ ,‬איזהו עבודה שצריכה עבודה? הוי אומר‪ :‬זו‬
‫שירה"‪.‬‬

‫‪! f‬י‬
‫כתיב? כדרי יהושע בן לוי‪ ,‬דאמר רבי יהושע בן לוי‪ :‬בעשרים וארבעה מקומות נקראו כהני□‬
‫לוים"‪ ,‬והסביר רש״י‪" :‬והא האי קרא בלוים כתיב ‪ -‬ואמרן בהו דאין נפסלים אלא בקול"‪.‬‬
‫הגמרא כאן עוסקת בגיל תחילת העבודה‪ ,‬ובכ״ז כתב רש״י שגם על זה נאמר שבשילה ובית‬
‫עולמים אינן נפסלין אלא בקול‪ ,‬משמע שסובר שדרשה זו שאינם נפסלים אלא בקול ולא‬
‫בשנים שייכת גם לעניין תחילה העבודה‪ ,‬ולוי יכול לעבוד עוד לפני גיל שלושים‪ .‬כך הוכיח‬
‫הרש״ש מדבריו וכתב שהרמב״ם חולק‪.‬‬

‫וז"ל הרמב״ם )כלי המקדש ג'‪ ,‬זי‪-‬ח'(‪" :‬אין בן לוי נכנס לעזרה לעבודתו עד שילמדוהו חמש‬
‫שנים תחלה‪ ,‬שנאמר זאת אשר ללוים מבן חמש ועשרים שנה וכתוב אחד אומר מבן שלשים‬
‫שנה‪ ,‬הא כיצד חמש ללמוד‪ ,‬ואינו נכנס לעבודה עד שיגדיל ויהיה איש שנאמר איש איש על‬
‫עבודתו‪ :‬זה שנאמר בתורה בלוים ומבן חמשי□ שנה ישוב מצבא העבודה אינו אלא בזמן‬
‫שהיו משאין המקדש ממקום למקום‪ ,‬ואינו מצוה נוהגת לדורות‪ ,‬אבל לדורות אין הלוי נפסל‬
‫בשנים ולא במומי! אלא בקול שיתקלקל קולו מרוב הזקנה יפסל לעבודתו במקדש‪ ,‬ויראה לי‬
‫שאינו נפסל אלא לומר שירה אבל יהיה מן השוערים"‪ .‬מדבריו משמע שבדבריו על ההבדל‬
‫בין שילה ובית עולמים למקומות האחרים עסק דווקא בגיל סיום העבודה ולא בתחילתו‪.‬‬

‫הכסף משנה שם‪ ,‬דן בדברי הרמב״ם וכתב‪" :‬ואיכא למידק דמשמע מהכא דמשיגדיל ויהיה‬
‫איש כשר לעבודה וזה סותר מ״ש למעלה שאינו נכנס לעבודה עד שיהא בן שלשים שנה‪ .‬ויש‬
‫לומר דהתם לשיר שהיא חכמה גדולה וצריכה לימוד המוסיק״א והכא לשאר עבודות שאינם‬
‫צריכות לימוד כגון הגפת דלתות וכיוצא בהן‪ .‬ועי״ל דהתם לשתהיה עבודה מיוחדת לו תמיד‬
‫והכא מיירי לעבוד אי זה פעם במקרה דיקא נמי דלעיל כתב לעבודתו והכא כתב לעבודה‪ .‬ויש‬
‫מי שתירץ דהתם בזמן שהיו נושאים בכתף שהיה צריך למשא ואין לדחות דמה לימוד צריך‬
‫למשא דאמרינן בספ״ק דחולין גבי שצריך ה' שנים ללימוד שאני הלכות עבודה דתקיפין‬
‫ופירש״י להוריד המשא ולפרקו ולנטות! ולהעמיד קרסיו וקרשיו והשיר לקרבן בפה ובכלי"‪.‬‬

‫הרדב״ז)בשו״ת‪ ,‬ללשונות הרמב״ם‪ ,‬כלי המקדש ג‪ ,‬זי( הסביר אחרת וכתב‪" :‬מסתברא שמה‬
‫שאמר הכתוב מבן כ״ה שנה היי□ לענין שכופין אותו אפילו שלא רצה וכן כתב הרב בראש‬
‫הפרק ח״ל ומצות עשה להיות הכהנים פנויים ומוכנים לעבודת המקדש בין רצו בין לא רצו‬
‫שנאמר ועבד הלוי הוא את עבודת אהל מועד ע"כ אבל אין כופין אותו עד כ״ה שנה ואם רצה‬
‫ליכנס לעבודה קודם זמן זה הרשות בידו ובלבד שיהיה איש שנאמר איש איש על עבודתו דאי‬
‫לא תימא הכי קשו קראי אהדדי ומ"מ צריך להתלמד חמש שנים קודם שיכנס לעבודה וש"מ‬
‫דלהתלמד לא בעינן איש אלא מלמדי! אותו מבן ח' עד שיעשה איש ומיד נכנס לעבודה‪ .‬והנכון‬
‫דקראי איירי בזמן שהיו משאין את הארון בכתף ולא איירי קראי אלא ללמוד דבעיא חמש‬
‫שנים לתלמוד"‪.‬‬

‫בעניין גיל סיום העבודה אחרונים רבים הביאו את דברי הזוהר )זהר חדש‪ ,‬רות‪ ,‬דף לח‪.‬‬
‫ובדפ״א דף ק‪ (:‬שלכאורה חולקים על דרשת הגמרא‪" :‬אשה‪ .‬לקבל דא לויים דממוניו על‬
‫השיר ולארמא קלא והוא מסיטרא דאשה ומכוני בנעימותא בניגונא וחדוה ושיר‪ .‬ומגו כך כל‬
‫זמנא דהוה סליק על הדוכן בעוד דאיהו גבר ושלהובא דאשא תקיף ביה לארמא קלא‬
‫בנעימותא דניגונא איהו כשר לעבודה‪ .‬כיון דאיתחלש שלהובא דבחרותא דיליה וגומריו‬
‫דנורא מתדעכין בגויה הא אתחלש תוקפיה וקלא ]שארי[ לאתתברא‪ .‬כדין כתיב ומבן‬
‫חמשים שנה ישוב מצבא העבודה ולא יעבוד עוד ופסול לעבודה‪ .‬מכאן והלאה ושרת את‬
‫אחיו ועבודה לא יעבוד עוד"‪.‬‬

‫‪! f‬י‬
 ‫‪/‬׳ א ‪ /‬ד ‪/ j f f j i f i a j f d j p t a o 'e a‬‬

‫הלימוד והעיפוק הרבים‬

‫עבודת השירה והנגינה‪ ,‬הינה עבודה הדורשת לימוד רב‪ ,‬וכדברי חז״ל במדרש )בראשית‬
‫רבה‪ ,‬פרשת וירא‪ ,‬פרשה נ״ד(‪..." :‬אמר רבי שמואל בר נחמן כמה יגיעות יגע בו בן עמרם עד‬
‫שלימד שירה ללוי□‪ ."...‬וברמב״ם )כלי המקדש ג'‪ ,‬זי(‪" :‬אין בן לוי נכנס לעזרה לעבודתו עד‬
‫שילמדוהו חמש שנים תחלה‪ ,‬שנאמר זאת אשר ללוים מבן חמש ועשרים שנה וכתוב אחד‬
‫אומר מבן שלשים שנה‪ ,‬הא כיצד חמש ללמוד"‪] .‬ובכסף משנה שם הסביר באחד מהסבריו‪,‬‬
‫שהסיבה שלחכמת הנגינה צריך כמה שנים של הכנה היא מפני‪" :‬שהיא חכמה גדולה וצריכה‬
‫לימוד המוסוק״א״נח[‬

‫כיוצא בזה מצי□ בפרשנים שפירשו את הפסוק בדברי הימים )אי‪ ,‬ט'‪ ,‬ל״ג(‪" :‬ואלה המשרדים‬
‫ראשי אבות ללוים בלשכת ‪/‬פטירים‪ /‬פטורים כי יומם ולילה עליהם במלאכה"‪ .‬וכתב שם‬
‫הרד״ק‪" :‬פטורים ‪ -‬כלומר היו יושבים בלשכות והיו פטורים משאר מלאכה כי במלאכת השיר‬
‫היו מתעסקים יומם ולילה"‪ ,‬וברור שכוונתו גם ללמוד וללמד את השירה ולא רק לשיר בפועל‬
‫)שהרי לא שרים בלילה(‪ ,‬וכדברי המצודת דוד שם‪" :‬ואלה המשוררים ‪ -‬רצה לומר אבל אלה‬
‫המשוררים הנזכרים למעלה שהם ראשי האבות הלוים והם שמעיה וחביריו המה ישבו‬
‫בתמידות בלשכות ללמד מעשה השיר ופטורים הם משאר עבודת בית ה' כי יומם ולילה‬
‫מוטל עליהם לעסוק במלאכת השיר ואינם פנוים כמו השוערים לעסוק עוד בעבודה אחרת"‪.‬‬

‫וכעין זה מצי□ בדברי ריה״ל בספר הכוזרי )מאמר שני‪ ,‬ס״ד(‪..." :‬בני לוי‪ ,‬מתעסקים בנגונים‬
‫בבית הנכבד בעתים הנכבדים‪ ,‬ולא הוצרכו להתעסק בצרכי הפרנסה במה שהיו לוקחים‬
‫מהמעשרות ולא היה להם עסק זולתי המוסיקאי'‪.‬‬
‫מה לומדים ן‬
‫חז״ל לא פירשו לנו מה בדיוק הלווים לומדים‪ ,‬וממילא במה מתייחדת שירת הלווים ביחס‬
‫לשירה רגילה‪ .‬הרשב״ץ )מגן אבות בענייני אמונות‪ ,‬חלק שלישי‪ ,‬פרק די( התייחס לעניין‬
‫שירת הלווים וכתב‪" :‬ובלא ספק כמו שהנקוד מורה על כונת ענין כמו שפירשנו כן הניגון הוא‬
‫מורה ע״ז כי כמה פסוקים הם מתבארים מפני הניגון"‪ ,‬והביא מספר דוגמאות שבהן‬

‫מקור הדברים בגמרא )חולין כד‪" :(.‬כתוב אחד אומר‪ :‬מבן חמש ועשרים שנה ומעלה‪ ,‬וכתוב ארוד אומר‪ :‬מבן‬
‫שלשים‪ ,‬אי אפשר לומר שלשים ‪ -‬שכבר נאמר כ״ה‪ ,‬ואי אפשר לומר כ״ה ‪ -‬שכבר נאמר שלשים‪ ,‬הא כיצד? כ״ה‬
‫ללמוד‪ ,‬ושלשים לעבודה; מכאן לתלמיד שלא ראה סימן יפה במשנתו ה' שנים ‪ -‬שוב אינו רואה; ר' יוסי אומר‪ :‬ג'‬
‫שנים‪ ,‬שנאמר‪ :‬ולגדלם שנים שלש וללמדם ספר ולשון כשדים‪ .‬ואידך? שאני לשון כשדים‪ ,‬דקליל‪ .‬ואידך? שאני‬
‫הלכות עבודה‪ ,‬דתקיפין"‪ .‬הגמרא השתמשה בביטוי'הלכות עבודה' ויש לע״ן מדוע צריך ללמוד כ"כ הרבה שנים‬
‫והרי עבודת הלווים אינה כוללת פרטים רבים? רש"׳ הסביר )בד״ה ללמוד ובד״ה דתקיפין( שהלימוד הוא לימוד‬
‫של הלכות עבודה והלכות אלו תקיפין מכיוון שהם כוללים‪" :‬להוריד המשכן לפרקו ולנטות! להעמיד קרסיו וקרשיו‬
‫והשיר לקרבן בפה ובכלי"‪ .‬ממילא לדורות שלא נשאר כי אם השירה‪ ,‬יש לעיין האם אכן צריך חמש שנים‪ ,‬והאם‬
‫לרש"׳ עוסקים אז גם בחכמת המוסיקא עצמה וכדברי הכס״מ‪.‬‬

‫‪W‬‬ ‫‪! f‬י‬

‫הטעמים משנים את הפיסוק או שהקריאה בניגון נותנת למילים משמעות נכונהנ״‪ ,‬והוסיף‪:‬‬
‫"וגם בתנועת הקריאה יש הבדל בין ענין לענין כי מ״ש נתן לדוד אתה אמרת אדוניה ימלוך‬
‫אחרי היתה תנועה דרך תימה‪ .‬וזה אי אפשר להטעימו בטעמים‪ ,‬כי הרבה דברים יכיר האדם‬
‫מחבירו בדברו פנים בפנים עמו בתנועת ראשו ובהגבהת ריסי עיניו ובשאר תנועות גופו‬
‫ובאיכות הדבור אם אומרם דרך כעס או דרך רצון דרך שאלה או דרך ידיעה או דרך תימה‪,‬‬
‫מה שאי אפשר להטעימו בכתב ולהראותן‪ .‬ודומה לזה מ״ש מפי סופרים ולא מפי ספרים וכבר‬
‫כתב זה בעל ספר הכוזר ז״ל וכאז״ל אין מקנחין בימין מפני שמראין בה טעמי תורה‪ ,‬ופי'‬
‫רש״י ז״ל שהאדם מנענע בידו להראות הטעמים‪ ,‬ומ"מ בתנועות ובנגינות יתבארו הרבה‬
‫דברים כמו שנתבאר"‪.‬‬

‫הרשב״ץ מבאר שניתן להגיע דרך הניגון להבנה נכונה של המשמעות של המילים‪ .‬ומחדש‬
‫שהלווים בשירתם שרים לפי טעמי המקרא‪..." :‬ובעל המסורת היה יודע כי ראוי להסמך‬
‫להפסק סוף פסוק מאריך ולדרגא תביר ולזקף קטון וסגולה ואתנה שופר ישר ולפשטא שופר‬
‫מהופך ולקרני פרה ירח בין יומו ואין אנחנו מבדילים בזה‪ ...‬והמשוררים במקדש היו יודעים‬
‫אלו ההבדלים ולא קבלנום ובאורך הגלות אבד כל זה"‪ ,‬ובמקום אחר שם‪..." :‬ובלא ספק‬
‫שהלוים היו בקיאים בחכמת המוסיקא ובלא ספק כמו שהנקוד מורה על כונת ענין כמו‬
‫שפירשנו כן הניגון הוא מורה ע״ז כי כמה פסוקים הם"‪.‬‬

‫אם נעמיק בדברי הרשב״ץ‪ ,‬נראה לומר שאין כוונתו שכל עניינה של השירה היא להרחיק‬
‫הבנה שאינה נכונה ממילות השיר‪ ,‬שהרי כדי לשיר באופן כזה די בלימוד קצר‪ .‬יתכן שכוונתו‬
‫שבכוחו של השיר לתת תוכן במילים הנאמרות‪ ,‬להופכן ממילים בעלמא לדבר שאותו האדם‬
‫חי ואולי אף לחבר את האדם לעומק הרוחני הטמון במילים אלו‪ .‬המילים אותם שרים הלווים‬
‫נאמרו כולם ברוח הקודש וממילא טמון בהם עומק רוחני רב‪ ,‬ובכוחה של השירה לחבר את‬
‫האדם לעומק זה‪.‬‬

‫הסבר זה מביא אותנו לדבר נוסף‪ .‬לפי המתבאר בדברי חז״ל השירה והנגינה שבבית‬
‫המקדש פעלו לרומם את השרים והשומעים‪ ,‬וממילא נראה שהרבה מהלימוד הוא סביב‬
‫ההתעלות הרוחנית שמגיעה מתוך השירה שבבית המקדש‪ .‬על מנת לרומם את ה>{^רים ואת‬
‫שומעי השירה למדריגה רוחנית גבוהה נדרש גם לימוד 'טכני' כיצד לשיר וכיצד לנגן בצורה‬
‫יפה‪ ,‬ויחד עם זה להתאים את עולם הנגינה לעולם הרוחני ולמילות השיר שנאמרו ברוח‬
‫הקודש‪ .°‬ניתן להוסיף ולטעון שהמיוחד בעבודת השירה והנגינה שבבית המקדש !בלימודן‪,‬‬
‫ששני החלקים הללו היטכני' והירוחני' הלכו יחדיו‪ .‬בעניינים אלו‪ ,‬של הרוממות הגדולה של‬
‫שירה ונגינה בכלל‪ ,‬ושל שירת הלווים בפרט‪ ,‬נעסוק להלן‪.‬‬

‫ח״ל‪" :‬וכמו שכתב רש״י ז״ל אלמלא טעם אשר בתיבת גביהן לא ידענו פירושו כ׳ בעל המסורת נתן בו זקף‬
‫קטון לומר כ׳ הוא נפסק מן וגובה להם וכן כתב הראב״ע ז״ל כ׳ הטעם שבמלת כמעט הוא מורה שהוא דבק עם‬
‫הותיר לנו שריד וכן הטעם אשר נתן על מלת כמה ימי שני חייך שלא היתה שאלה כ׳ לא היה ראוי להשיב מעט‬
‫ורעים אלו היתה השאלה אלא מלת תמיהא כלומר הרבה ימי ח״ך ולזה באה התשובה שאינם רבים אבל היו‬
‫רעים ולזה קפצה עליו זקנה וע"כ נתן עליו זקף גדול להורות על התמיהה וכן פירש הרמב״ם ז״ל בחידושי‬
‫התורה‪ .‬וכן על לא כי ברחוב נלין מורה על המיאון הגדול‪ ,‬וכן הטעם על ודע כי על כל אלה יביאך האלהים‬
‫במשפט על כל נעלם ותתן דין וחשבון‪ .‬וכן השלשלת שעל ויתמהמה ועל וימאן להורות על הבהלה והפחד‬
‫מהעונש"‪.‬‬
‫‪ °‬בהקשר זה חשוב להביא את דברי הירושלמי )ברכות פ״א הל״א(‪" :‬ומה היה דוד עושה ר' פינחס בשם ר'‬
‫אלעזר ברי מנחם היה נוטל נבל וכינור ומתנו מראשותיו ועומד בחצי הלילה ומנגן בהם כדי שישמעו חבירי‬
‫תורה‪ .‬ומה היו חביר׳ תורה אומרים ומה אם דוד המלך עוסק בתורה אנו עאכ״ו"‪ .‬מכאן אנו רואים שהעובדה‬
‫שדוד ניגן הבהירה לכולם שהוא לומד תורה‪ ,‬אם כן לימוד התורה היה משולב עם הנגינה‪.‬‬
 ‫השפעה שירה ונגינה על האדם‬
‫במספר מקורות ראינו שבכוחם של השירה או הנגינה‪ ,‬לרומם את האדם ולקרבו אל הבורא‪,‬‬
‫עד כדי כך שאפילו היא נקשרת לעיתים עם ההגעה למדרגת רוח הקודש״א‬

‫בדרך זו יש שהסבירו את הנאמר על אלישע הנביא )מלכים ב'‪ ,‬ג'‪ ,‬ט״ו(‪" :‬ועתה קחו לי מנגן‬
‫והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד ה' ״‪ ,‬ובדומה לזה בדברי שמואל לשאול )שמואל א' י'‪ ,‬הי(‪" :‬ויהי‬
‫כבאך שם העיר ופגעת חבל נביאים ירדים מהבמה ולפניהם נבל ותף וחליל וכמר והמה‬
‫מתנבאים"‪ .‬וכך מצינו בירושלמי )סוכה פ״ה הל״א(‪" :‬א״ר יונה ‪ -‬יונה בן אמיתי מעולי רגלים‬
‫היה ונכנס לשמחת בית השואבה ושרת עליו רוח הקודש ללמדך שאין רוח הקדש שורה אלא‬
‫על לב שמח מ״ט והיה כנגן המנגן ותהי עליו רוח אלהים‪°‬ב‪ .‬א״ר בנימין בר לוי והיה כנגן במנגן‬
‫אין כתיב כאן אלא והיה כנגן המנגן ותהי עליו רוח אלהים‪ ."^°‬בשני פסוקים אלה ובדברי‬
‫הירושלמי אנו רואים שהנגינה הביאה את המנגן לקבלת נבואה‪] ,‬אלא שניתן לפרש את‬
‫העניין בשני אופנים‪ ,‬או שביכולת הנגינה עצמה לרומם את האדם למדרגות גבוהות‪ ,‬או‬
‫שהנגינה מביאה את הנביא לשמחה ומתוך כך הוא מקבל נבואה‪ .‬בדברי הירושלמי‪ ,‬בפשטות‬
‫עיקר הדגש על השמחה‪ ,‬ובפרשנים לפסוקים הנ״ל מופיעים שני האופנים הללו™[‪.‬‬

‫עניין זה מצינו בדברי חז״ל במדרש )דברים רבה‪ ,‬כי תצא פרשה ‪ ..." :(1‬בשעה שעשה‬
‫הקדוש ברוך הוא מלחמת הים אמרה מרים שירה ונקראת נביאה שנאמר )שמות טו( ותקח‬
‫מרים הנביאה"‪ ,‬ובאמת הראוני ששמה של מרים הוזכר פעמים רבות בתורה‪ ,‬אך היא‬
‫הוזכרה כנביאה רק בפסוק זה™‪ .‬בנוסף בילקוט שמעוני )תהלים‪ ,‬רמז תרכ״ז( מצינו בעניין‬
‫'למנצח בנגינות'‪" :‬נגינות ‪ -‬הוא לשון נבואה כמה דאת אמר והיה כנגן המנגן"‪.‬‬

‫גודל מעלתה של חכמת המוסיקה הודגש מאד בדברים שנאמרו בשם הגר״א‪ .‬כך כתב עליו‬
‫תלמידו רבי ישראל משקלוב )בהקדמת ספרו 'פאת השולחן'‪ ,‬עמוד הי(‪" :‬בשעה שסיים‬
‫פירושו על שיר השירים‪ ,‬הוה בדיחא דעתיה‪ ,‬ושמח בשמחת תורתנו הק'‪ ,‬ויקרא למחותנו‬
‫הגאון הרב דסערהייא ז״ל ולבנו הגדול הרב המפורסם מוהרי״ל ז״ל‪ ,‬וצוה לסגור חדרו‪,‬‬
‫והחלונות סוגרו ביום והדליקו נרות הרבה‪ ,‬וכאשר סיים פירושו נשא עיניו למרום בדבקות‬
‫עצומה‪ ,‬בברכה והודאה לשמו הגדול יתברך‪ ,‬שזיכהו להשגת אור כל התורה‪ ,‬בפנימיותה‬
‫וחוצותיה‪ ,‬כה אמר‪ ,‬כל החכמים נצרכים לתורתי□ הקדושה‪ ,‬וכלולים בה‪ .‬וידעם כולם‬
‫לתכליתם‪ ,‬והזכירם חכמת אלגעברע‪ ,‬ומשולשים והנדסה‪ ,‬וחכמת מוסיקא‪ ,‬ושיבחה‪ ,‬הרבה‬
‫הוא היה אומר אז כי רוב טעמי התורה וסודות שירי הלויים וסודות תיקוני הזוהר אי‬
‫אפשר לידע בלעדה‪ ,‬ועל ידה יכולים בני אדם למות‪ ,‬בכלות נפשם‪ ,‬מנעימותיה‪ ,‬ויכולים‬

‫‪°‬׳׳ ובדברי המלבי״ם )בפירושו לדברי הימים א'‪ ,‬כ״ה‪ ,‬אי( מצינו‪ ,‬שגם השיר עצמו נקרא בשם נבואה‪" :‬קורא את‬
‫השיר בשם נבואה‪ ,‬שמדברים דבורים רמים אלה״ם"‪.‬‬
‫הלשון בפסוק הוא יד ה' ולא רוח אלוקים‪ ,‬ובכל זאת בירושלמי ובכמה ראשונים כתבו אהרת‪ ,‬ועיין קובץ הומת‬
‫ירושלים‪ ,‬על התלמוד הירושלמי‪ ,‬כרך א'‪ ,‬ב'‪ ,‬סי' כ״ד שהאריכו בעניין‪.‬‬
‫והסביר בקרבן העדה‪" :‬כנגן במנגן אין כתיב כאן‪ .‬דהוה משמע שניגן בכלי שיר המנגן אלא הכי קאמר והיה‬
‫כנגן דבר הגורם המנגן והוא הלב המבין שכן נקראים המשוררים בדברי הימים מבינים ושרתה עליו רוח ה' ״‪,‬‬
‫ועיין פני משה שהסביר באופן אחר‪.‬‬
‫״י" במלכים ברש״י‪" :‬קחו לי מנגן ‪ -‬מפני הכעס נסתלקה שכינה ממנו"‪ ,‬וברשב״ץ )מובא לקמן(‪" :‬הלוים‬
‫המשוררים במקדש היו בקיאים בחכמה זו להעיר הכם הנבואי של הכהן הרואה באורים ותותים כמ״ש והיה‬
‫כנגן המנגן ותהי עליו רום אלהים‪ ."...‬בשמואל ברד״ק‪" :‬ולפניהם נבל ותוף וחליל וכמר ‪ -‬כי רוח הקדש אינה‬
‫שורה אלא מתוך שמחה"‪ .‬ואילו במלבי״ם‪" :‬ולפניהם נבל ותף וחליל‪ .‬משתדלים לעורר את הנפש האלהית אל‬
‫שתחול עליה רוח הנבואה"‪.‬‬
‫ואולי זהו המקור לדברי חז״ל הללו‪.‬‬
‫להחיות המתים בסודותיה הגנוזים בתורה הוא אמר כמה ניגונים וכמה מדות הביא משה‬
‫רבינו ע״ה מהר סיני והשאר מורכבים"‪.‬‬

‫בכוחו של השיר והניגון לרומם את האדם להשגת מדריגות רוחניות חדשות‪ ,‬וכדברי ריה״ל‬
‫)כוזרי‪ ,‬מאמר שני‪ ,‬ס״ה( על 'חכמת המוסיקאי‪" :‬יאמר עליה‪ ,‬שהיא מעתקת את הנפש ממדה‬
‫אל הפכה"‪ .‬וכך מצינו בזוהר הקדוש )פרשת שמות יח‪ (:‬בעניין שיר השירים‪" :‬דתניא הזוכה‬
‫באותו שיר ידע בענייני התורה והחכמה ויאזין ויחקור ויוסיף כח וגבורה במה שהיה ובמה‬
‫שעתיד להיות ובזה זכה שלמה לדעת‪ ,‬דתני רבי שמעון‪ :‬דוד ע״ה ידע בזה ותקן שירים‬
‫ותושבחות הרבה ורמז בהם העתידות לבוא והוסיף כח וגבורה ברוח הקודש ידע בענייני‬
‫התורה והחכמה ואזן וחקר והוסיף כח וגבורה בלשון הקודש ושלמה זכה יותר באותו השיר‬
‫וידע החכמה ואזן וחקר ותקן משלים הרבה ועשה ספר מאותו השיר ממש והיינו דכתיב‬
‫)קהלת ב( עשיתי לי שרים ושרות‪ ,‬כלומר קניתי לי לדעת שיר מאותן השירים העליונים ואשר‬
‫תחתם‪ .‬והיינו דכתיב שיר השירים כלומר שיר של אותם שרים של מעלה שיר שכולל כל‬
‫ענייני התורה והחכמה וכח וגבורה במה שהיה ועתיד להיות שיר שהשרים של מעלה‬
‫משוררים‪."...‬‬
‫השירה של ביה המקדש‬
‫מתוך מה שראינו לעיל‪ ,‬עד כמה יכולה השירה והנגינה לרומם את האדם‪ ,‬נוכל להגיע לדברי‬
‫חז״ל על שירת הלווים‪.‬‬

‫בדברי הירושלמי )תענית פ״ד הלי בי( מצינו שהשירה היא מרכיב חשוב בכפרה של‬
‫הקרבנות‪" :‬תני ר״ש הכהנים והלוים וישראל ושיר מעכבין את הקרבן‪ ...‬ר' תנחומא בשם ר'‬
‫לעזר שמע לה מן הדא ]במדבר ח יט[ ואתנה את הלוים נתנים לאהרן ולבניו מתוך בני ישראל‬
‫אלו הלוים לעבד את עבדת בני ישראל אלו הכהנים לכפר על בני ישראל זה השיר ולא יהיה‬
‫בבני ישראל נגף בגשת בני ישראל אל הקדש אלו ישראל‪ .‬מניין שהשיר קרוי כפרה חיננא‬
‫אבוי דבר נטה בשם ר' בניה לכפר על בני ישראל‪ .‬זה השיר"‪.‬‬

‫ריה״ל בספר הכוזרי )מאמר שני ס״ד‪-‬ס״ה( מתיחס לעניינה של חכמת המוסיקא בימי דוד‬
‫המלך ובבית המקדש‪" :‬אמר החבר‪ ...‬אבל חכמת המוסיקא‪ ,‬חשוב באומה שהיא מכבדת‬
‫הנגונים ומעמדת אותם על הגדולים שבעם‪ ,‬והם בני לוי‪ ,‬מתעסקים בנגונים בבית הנכבד‬
‫בעתים הנכבדים‪ ,‬ולא הוצרכו להתעסק בצרכי הפרנסה במה שהיו לוקחים מהמעשרות ולא‬
‫היה להם עסק זולתי המוסיקא‪ .‬והמלאכה נכבדת אצל בני אדם‪ ,‬כאשר היא בעצמה אינה‬
‫גרועה ולא פחותה‪ ,‬והעם מחשיבות השרש וזכות הטבע כאשר הם‪ ,‬ומראשיהם במלאכה‪:‬‬
‫דוד ושמואל®'‪ .‬ומה תחשוב במוסיקא ההיו יודעים אותה אם לא? אמר הכוזרי‪ :‬שמה בלי‬

‫‪ '°‬מקור הדברים מופיע במדרש )במדבר רבה‪ ,‬בהעלותך‪ ,‬פרשה ט״ו(‪" :‬ומי התקין להם שמואל ודוד שנאי)דברי‬
‫הימים א ט( המה יסד דוד ושמואל הרואה באמונתם והם העמידו הלוקי השיר והיו הלוים עומדים על הדוכן‬
‫ומזמרים לפני מי שאמר והיה העולם"‪.‬‬
‫מעבר לכך‪ ,‬הקשר של שמואל לשירה לכאורה אינו מפורש‪] ,‬נכדו של שמואל ‪' -‬הימן' היה מראשי הלווים השרים‬
‫)דברי הימים א'‪ '1,‬י״ח‪-‬י״ט(‪ :‬ואלה העמדים ובניהם מבני הקהתי הימן המשורר בן יואל בן שמואל‪ :‬בן אלקנה בן‬
‫ירחם בן אליאל בן תוח"[‪.‬‬
‫הקשר של דוד לשירה מפורש יותר‪ .‬הוא אמר על עצמו)תהילים קמ״ד‪ ,‬טי(‪" :‬שיר חדש אשירה לך בנבל עשור‬
‫אזמרה לך"‪ ,‬ואת מזמורי התהילים שרים במקדש בדרך כלל‪ ,‬ועליו נאמר לשאול שהוא 'יודע נגן' )שמואל א'‪,‬‬
‫ט״ז‪ ,‬י״ח(‪.‬‬
‫דוד המלך קשור גם מצד משפחתו לעניין השירה והנגינה‪ .‬במקורו היה גם מצאצאי מרים‪" :‬דוד נמי ממרים‬
‫קאתי‪ ,‬דכתיב‪ :‬ותמת עזובה )אשת כלב( ויקח לו כלב את אפרת ותלד לו את חור‪ ,‬וכתיב‪ :‬ודוד בן איש אפרתי‬

‫!י‬ ‫‪f‬‬
‫וגוי" )סוטה יא‪ ,(:‬והיא עצמה הייתה שהובילה את השירה )שמות ט״ו‪ ,‬כי(‪" :‬ותקח מרים הנביאה אהות אהרן את‬
‫התף בידה ותצא! כל הנשים אחריה בתפים ובמחלת"‪ ,‬ואם כן יש קשר משפחתי בין דוד המלך לבין שבט לוי‬
‫שתפקידם לשיר‪.‬‬
‫ושמעתי שמצינו שגם למלכות יש לכאורה קשר לנגינה ולרוח הקודש שעימה‪ .‬במינויו של שאול למלך אמר‬
‫שמואל לשאול )שמואל א'‪ ,‬י'‪ ,‬הי‪-‬ו'(‪" :‬אחר כן תבוא גבעת האלהים אשר שם נצבי פלשתים ויהי כבאך שם העיר‬
‫ופגעת חבל נביאים ירדים מהבמה ולפניהם נבל ותף וחליל וכמר והמה מתנבאים‪ :‬וצלחה עליך רוח ה'‬
‫והתנבית עמם ונהפכת לאיש אחר"‪ .‬ואחר כך במשיחת! של דוד למלך )שמואל א' ט״ז‪ ,‬י״ג‪-‬י״ח(‪" :‬ויקח שמואל‬
‫את קרן השמן וימשח אתו בקרב אחיו ותצלח רוח ה' אל דוד מהיום ההוא ומעלה ויקם שמואל וילך הרמתה‬
‫ורוח ה' סרה מעם שאול ובעתתו רוח רעה מאת הי‪ :‬ויאמרו עבדי שאול אליו הנה נא רוח אלהים רעה מבעתך‬
‫יאמר נא אדננו עבדיך לפניך יבקשו איש ידע מנגן בכנור והיה בהיות עליך רוח אלהים רעה ונגן בידו וטוב לך‬
‫ויאמר שאול אל עבדיו ראו נא ל׳ איש מיטיב לנגן והביאותם אלי‪ :‬ויען אחד מהנערים ויאמר הנה ראיתי בן לישי‬
‫בית הלחמי ידע נגן וגבור חיל ואיש מלחמה ונבון דבר ואיש תאר והי עמו"‪.‬‬
‫וכך כתב הרד״ק על דברי דוד על עצמו בתהילים )בי‪ ,‬זי(‪" :‬אני היום ילדתיך‪ .‬היום שנמשח הוא היום שלקחו האל‬
‫לו לבן‪ ,‬כמו שאמר )ש״א טז‪ ,‬א( לי מלך‪ .‬ואמר‪ :‬היום ילדתיך‪ ,‬כי אותו היום נולדה בו רוח אלהים‪ ,‬כמו שכתוב‬
‫)שם פסוק יג( ותצלח רוח ה' אל דוד מהיום ההוא ומעלה‪ .‬ומהיום ההוא ומעלה אמר שירים ומזמורים ברוח‬
‫הקודש שנולדה לו ונאצלה עליו מהאל‪ .‬וכן רוח גבורה נוספה בו מהיום ההוא ומעלה" )וכעי״ז בפירושו לשמואל‬
‫א' ט״ז‪ ,‬י״ג(‪.‬‬
‫והסביר הרב חרל״פ )מי מרום י״ד‪ ,‬הקדמה לפירושו לתהילים ‪ -‬קדמת השיר(‪" :‬שונים המה שירי דוד המלך‬
‫משאר שירי הקודש דוד אבי ואדון כל בעלי רוח הקודש בערך משה רבינו בנבואה שהיה אבי ואדון כל הנביאים‬
‫זה בנבואה וזה ברוח הקודש וכשם שבנבואת משה אין שום מלה שאיננה משמים על כן כל האומר כל התורה‬
‫כולה מן השמים חוץ מאות אחת הרי זה מין‪ ,‬כן כל שירי דוד כולם בהופעת רוח קדשו העולה על כל בעלי רוח‬
‫הקודש ולא ככל המשוררים שנצלח עליהם נקודה אחת והם מרחיבים אותה במילוליהם שירי דוד אינם כן כל‬
‫מילה ומילה נאמרו בהופעת רוח הקודש המלאה המיוחסת רק לדוד"‪.‬‬
‫ואולי ניתן להסביר את הקשר שבין מלכות לבין שירת הלווים‪ ,‬על פי דברי הרב חרל״פ )מי מרום י״ד לתהילים‬
‫פרק נ״ז( על דוד המלך‪ .‬בביאורו לפסוק‪" :‬עורה כבור׳ עורה הנבל וכמר אעירה שחר"‪ ,‬הוא מסביר‪" :‬כל‬
‫התעוררות עליונה של השתלשלות הארה והשגה ושפע בעולם כשקדמם תחילה התעוררות תחתון‪ ,‬אתערותא‬
‫דלתתא הינה ההשתלשלות באופן ישר ונמרץ והכל מתבסס על העמדה הנכונה והכל ששים ושמחים לקראת‬
‫בואם להנות מזיו אורם בנועם והצלחה מרובה‪ ,‬לפי שאז ההשפעה אינה באה בתור מתנת חינם נהמא דכיסופא‬
‫שהרי התעוררות התחתון אתערותא דלתתא היא שעוררה אתערותא דלעילא ועל כן אע"פ שכל השפעה יש לה‬
‫זמן מיוחד וקבוע שהיא נשפעת אז באותו זמן וביחוד אותם ההשפעות התדיריות הנשפעות יום יום שגם כל‬
‫מעצור רוחני אינו מעכבם הנה זה אחת ממדת מלכותם של ישראל מלכות בית דוד מלך ישראל וגואלו שלא‬
‫להניח את עם ישראל במעמד של נהמא דכיסופא וגם את השפעת השחר שהוא תדיר לא יהיה השחר מעוררו‬
‫אלא הוא מעורר את השחר וזהו כבודו לקום בחצות לילה לשיר שירי ד' בנבל וכמר ולעורר את השחר עורה‬
‫כבודי עורה הנבל אעירה שחר"‪.‬‬
‫נמצא שמלכות בית דוד היא שמזכה את ישראל לאתערותא דלתתא‪ ,‬לרומם את המציאות להיות שרה לבוראה‪,‬‬
‫וכן מצינו בדברי הזוהר )שמות דף יח‪ .‬מובא לקמן(‪ ,‬ששירת הלווים היא השירה בתחתונים שהעליונים חיכו לה‬
‫כדי שיוכלו לשיר‪ ,‬וכך מובן מדוע דווקא דוד זכה להיות מראשי המלאכה‪.‬‬
‫בנוסף‪ ,‬ניתן להסביר את הדברים מתוך הבנה של המדרגות הרוחניות שאליהם שייכים הכהנים והלווים )על פי‬
‫דברים ששמעתי מהרב דוד ח׳ כהן שליט״א(‪.‬‬
‫הכהנים העובדים במקדש‪ ,‬שייכים לעשיה‪ ,‬למידת החסד‪ ,‬לעומתם הלווים שייכים למידת הגבורה‪ .‬הם אלה‬
‫שהיו ממונים על נשיאת המשכן הדורשת גבורה‪ .‬גם השירה שייכת למידת הגבורה‪ .‬האדם מתגבר על הכוחות‬
‫המפריעים ומוציא מעצמו שירה טהורה‪ .‬בעבודת הכהנים יש מימד שהוא כביכול 'טכני'‪ ,‬עבודה מעשית בעלת‬
‫פרטים רבים והלכות רבות‪ ,‬שירת הלווים מוציאה לפועל בצורה היותר נכונה את עבודת הכהונה‪ ,‬מתוך השירה‬
‫והשמחה מקבלת עבודת הכהנים מימד רוחני‪ ,‬עליון‪ ,‬שמח וקדוש יותר וכך משתלבים השניים‪" :‬כבר ידעת כ׳ אין‬
‫הקרבן קרב בלתי כהנים לוים וישראלים‪ ,‬כי הם כנגד שלשה אבות העליונים‪ ,‬הכהנים מן החסד‪ ...‬הלוים מכח‬
‫הגבורה‪ ,‬ועל כן הם ממונים על השיר‪ ,‬ובעבור כי הם כנגד זרועות עולם על כן מה שכשר בזה פסול בזה‪...‬‬
‫ישראל מכח הרחמים‪ ...‬על הענין הזה אמרו רבותינו ז״ל כהנים לוים וישראלים מעכבי! את הקרבן" )ריקנאטי‬
‫שמות כ״ח‪ ,‬אי(‪.‬‬

‫!י‬ ‫‪f‬‬
‫ספק נגמרה ושמה היתה מעוררת הנפשות‪ ,‬כאשר יאמר עליה‪ ,‬שהיא מעתקת את הנפש‬
‫ממדה אל הפכה‪°‬ז‪ ,‬ולא יתכן שתהיה היום בערך ממה שהיתה‪ ,‬מפני ששבה פחותה‬
‫בהתעסקות בה השפחות והמכוערים מבני אדם‪ ,‬אך ירדה עם חשיבותה כאשר ירדתם אתם‬
‫עם חשיבותכם"‪.‬‬

‫מעבר לעצם הרוממות שמגיעים אליה מתוך שירה הלווים‪ .‬במספר מקומות מצינו שישנו קשר‬
‫ישיר בין שירת הלווים לבין ‪ nn‬הקודש‪ .‬בספר דברי הימים )אי‪ ,‬כ״ה‪ ,‬אי( נאמר‪!1" :‬בךל דויד‬
‫ושרי הצבא לעבדה לבני אסף והימן וידותון ‪/‬הנביאים‪ /‬הנבויו■□ בכנרות בנבלים ובמצלתים‬
‫ויהי מספרם אנשי מלאכה לעבדתם"‪ .‬והסביר הימיוחס לרש״י'‪" :‬והימן וידותון הנבאים ‪-‬‬
‫כשהיו מנגנים בכלי שירים הללו היו מתנבא■□ דוגמא באלישע קחו לי מנגן והיה כנגן המנגן‬
‫ותהי עליו יד ה' ״‪ ,‬וברד״ק‪" :‬הנבאים בכנורות בנבלים ובמצלתים ‪ -‬היו בני אסף מנגנים בכלי‬
‫שיר ואסף שורה עליו ‪ nn‬הקדש והיה משורר בפיו לקול הכנורות‪ ,‬וכן הימן וידותון כלם היו‬
‫נביאים עם כלי השיר כי ספר תהלים ברוח הקדש נאמר ויש בו נבואות ועתידות הגלות‬
‫והגאולה"‪.‬‬

‫וכעניין זה מצינו ברמב״ן )תורת האדם‪ ,‬שער הגמול‪ ,‬ד״ה ובגמרא בפרק(‪..." :‬כי ענין הכנור‬
‫וכלי הזמר במקדש רמז להשגת המחשבה שהיא נתלית ברום‪ ,‬ואין בגשמיות דק כמוסיקא‪,‬‬
‫כענין שאמרו קול ודבר ורום וזהו רום הקדש"‪.‬‬

‫וברשב״ץ )שם( קישר בין השירה והנגינה לבין רום הקודש של הכהן הגדול‪..." :‬ומזה נסעפה‬
‫חכמת המוסיקא ואדוננו דוד ע״ה היה ראש חכמה זו וז"ש ז״ל כמר היה למעלה מראשותיו‬
‫של דוד ובשעה שרום צפונית מנשבת וזהו בחצי הלילה היה מנגן מאליו והיה עומד ממטתו‬
‫שנאמר עורה כבודי עורה הנבל וכמר וכוי ואומר שירה שנאמר חצות לילה אקום להודות לך‬
‫וכן הלוי□ המשוררי□ במקדש היו בקיאים בהכמה זו להעיר הכם הנבואי של הכהן הרואה‬
‫באורים ותומי□ כמ״ש והיה כנגן המנגן ותהי עליו רוח אלהים‪."...‬‬

‫עוד אנו רואים בעניין מעלתה של שירת הלווים‪ ,‬שאומות העולם התאוו לכך שישראל ישירו‬
‫להם שירה זאת וכשלא הסכימו הרגו רבים מהם‪ ,‬וכך נאמר בתנא דבי אליהו )רבה פרק לי(‪:‬‬
‫"כי שם שאלום שובים וגוי‪ ,‬מלמד שהטילו בהם כשדיים תילין תילין של )הירגים( ]הרוגים[‬
‫ואמרו‪ ,‬שירו לנו משיר ציון‪ ,‬אמרו להן‪ ,‬שוטי עולם‪ ,‬אילו שרנו לא גלינו®" מארצנו®״"‪.‬‬

‫דוד המלך‪ ,‬יסוד המלכות‪ ,‬מהווה גם את היסוד של השירה והנגינה במקדש‪ ,‬מכיוון שמדריגת המלכות אמורה‬
‫לכלול את הכל‪ ,‬לגבש את כל הכוחות‪ .‬מלכות כוללת את ההסד‪ ,‬את הנתינה והעשייה בעולם )"והנה הבית‬
‫הראשון היה נגד אברהם מדת הגדולה והחסד‪ ,‬ואז היה מלכות בית דוד מלכות של חסד" ‪ -‬אגרא דכלה‪ ,‬פרשת‬
‫לך לך(‪ ,‬ויחד עימה את הגבורה‪ ,‬וכמו בי״ד החזקה‪" :‬הלכות מלכים ומלחמותיהם‪ ,‬וכמו שנאמר על דוד המלך‬
‫)מו"ק טז‪" :(:‬ובשעה שיוצא למלחמה ‪ -‬היה מקשה עצמו כעץ‪ .‬על שמנה מאות חלל בפעם אחת ‪ -‬שהיה זורק‬
‫חץ ומפיל שמונה מאות חלל בפעם אחת"‪ .‬לכן דוד המלך מתאים להיות מהעומדים בראשה של גבורה זו‪ ,‬והוא‬
‫עצמו משלב לוויה בזה שהיה מצאצאי מרים הנביאה ומלכות בהיותו משבט יהודה‪.‬‬
‫בימתוק מדבש' על תיקוני זהר )תיקון כ״א דף כא‪ ,(:‬הסביר כך את דברי תיקוני זהר על ענ״ן העלייה שעל ידי‬
‫הניגון )הקטעים המודגשים הינם ציטוט מהזוהר עצמו(‪..." :‬אורייתא שהיא ז״א עלייתו בנגונא‪ ,‬וכן שכינתא‬
‫בניגונא עולה‪ ,‬וכן ישראל סלקין מגו גלותא בנגונא כ׳ כל העליות הם ע"׳ נגונים ושירות ותשבחות‪."...‬‬
‫‪ "°‬והדברים לכאורה קשים שהרי מפורש בבריתא בגמרא )תענית כט‪ (.‬ששרו‪" :‬דתניא‪ ...‬כשחרב בית המקדש‬
‫בראשונה אותו היום ערב תשעה באב היה ומוצאי שבת היה‪ ,‬ומוצאי שביעית היתה‪ ,‬ומשמרתה של יהויריב‬
‫היתה‪ ,‬והלוים היו אומרים שירה ועומד■! על דוכנם‪ .‬ומה שירה היו אומרים ‪ -‬וישב עליהם את אונם וברעתם‬
‫יצמיתם‪ .‬ולא הספיקו לומר יצמיתם ה' אלהינו‪ ,‬עד שבאו נכרים וכבשום‪ ,‬וכן בשניה"‪ .‬בתוספות בן אריה על‬

‫!י‬ ‫‪f‬‬
‫כה עליונה היא מעלתה של שירת הלווים עד שבשמים חיכו ליום בו יתחילו הלווים בשירתם‪:‬‬
‫"א״ר אלעזר אלו השרים עמדו עד שנולד לוי אבל משנולד לוי ואילך אמרו שיר‪ ,‬כיון שנולד‬
‫משה ונמשח אהרן ונתקדשו הלוים נשלם השיר ועמדו על משמרותם‪ ,‬ואמר רבי אלעזר‬
‫באותה שעה שנולד לוי פתחו למעלה ואמרו מי יתנך כאח לי יונק שדי אמי אמצאך בחוץ‬
‫אשקך גם לא יבוזו לי‪ ,‬כיון שיצאו משבט לוי המשוררים של מטה ונתקדשו כולם ועמדו על‬
‫משמרותם ונתקדשו אלה לנוכח אלה חברים כאחד והעולמות אחד ומלך אחד שוכן עליהם‬
‫בא שלמה ועשה ספר מאותו שיר של אותם שרים ונסתם החכמה בו‪ ,‬א״ר יהודה למה נקראו‬
‫השרים של מטה לוים על שנלוים ונחברים למעלה כאחד והשומע נלוה ונדבק נפשו למעלה‪,‬‬
‫וע"כ אמרה לאה )בראשית כט( ילוה אישי אלי‪ ,‬רבי תנחום אמר שבכל נלוה זרע לוי עם‬
‫השכינה במשה ואהרן ומרים ובכל זרעו אחריו והם הנלוים אל ה' לשרתו‪ ,‬ת״ח בשעה שעמדו‬
‫המשוררים למעלה לא עמדו על משמרתם עד שנולדו שלשה האחים משה אהרן ומרים‪ ,‬תינח‬
‫משה ואהרן‪ ,‬מרים למה‪ ,‬אמר רבי יוסי הדא הוא דכתיב )קהלת ב( ושרות כמה דאת אמר‬
‫)שמות טו( ותען להם מרים‪ ,‬תאנא באותה שעה שנולד לוי נטלו הקדוש ברוך הוא ובחרו מכל‬
‫אחיו והושיבו בארץ והוליד לקהת וקהת הוליד לעמרם והוא הוליד לאהרן ומרים‪ ,‬פירש‬
‫מאשתו והחזירה‪ ,‬באותה שעה היו המשוררים של מעלה עומדים ומשוררים גער בהם הקדוש‬
‫ברוך הוא ונשתכך השיר עד שנטה קו ימינו והושיט לעמרם" )זוהר פרשת שמות‪ ,‬דף יח‪.(.‬‬
‫והסביר בימתוק מדבש'‪" :‬גער בהם הקב״ה מפני שהשיר לא היה שלם כיון שלא היה עולה מן‬
‫התחתונים"‪.‬‬

‫תדב״א התיחס לזה וכתב‪" :‬אך צ״ל כ׳ ענין שירה היא התבררת הלב למזכרת אהבה‪ ...‬ולא נחשב שירה כ״א‬
‫באהבה בלב ולא כשר בשיר על לב רע‪ ...‬והנה הכשדיים הללו בקשו שהם ישמחו בם ולדבק עצמם עמם‬
‫באהבה לדרכם ועבודתם כאשר היו בציון בשירה דבוקים לה' ולתורתו‪ ...‬וע"כ לא אמרו סתם שירו שיר ציון כ״א‬
‫שירו לנו לעשות שירים כאלו להם ולפסיליהם‪ ...‬ע"כ יפה אמרו אילו שרנו להקב״ה זה דודי וזה רעי לדבקה בו כן‬
‫באהבה כחפציהם לא גלינו מארצינו‪."...‬‬
‫‪°‬״ והמשיכו שם‪" :‬משלו משל‪ ,‬למה הדבר דומה‪ ,‬לבת מלך שנשאת לבן מלך‪ ,‬אמר לה‪ ,‬מזגי לי את הכוס אם‬
‫לאו הריני מגרשיך‪ ,‬לא מזגה לו וגרשה‪ ,‬לסוף שגרשה הלכה ונשאת למוכי שחין אחד‪ ,‬אמר לה‪ ,‬מזגי לי את‬
‫הכוס‪ ,‬אמרה לו‪ ,‬שוטה שבעולם‪ ,‬אני כל עצמי לא נתגרשתי אלא שלא מזגתי את הכוס‪ ,‬אתה שאינך אלא כאחד‬
‫מעבדי עבד״‪ ,‬אתה אומר לי‪ ,‬מזגי ל׳ את הכוס‪ ,‬כך ישראל‪ ,‬אמרו להן כשדיים‪ ,‬שירו לנו משיר ציון‪ ,‬אמרו להן‪,‬‬
‫שוט׳ עולם‪ ,‬איך נשיר את שיר ה' וגוי‪ ,‬על אותה ]שעה[ הוא אומר‪ ,‬התשכח אשה עולה מרחם בן בטנה"‪.‬‬