‫בעזהשי"ת‬

‫ללמוד וללמד‬

‫ולרגל יומא דהילולא של אור שבעת הימים‬

‫הבעל שם טוב הקדוש זי"ע‬

‫אוצר אמרי קודש מספרי תלמידי הבעש"ט הק'‬

‫ליקוטים השוה לכל נפש בלשון חכמים מרפא‬

‫הוצאת‬

‫לשם ולזכרון‬
‫הרה"ח מו"ה שלום ב"ר ישכר ז"ל‬
‫מרת הענא ב"ר יחזקאל שרגא ע"ה‬
‫שנת ה'תש"פ לפ"ג‬
‫כל הזכיות שמורות‬
‫‪Copyright © ‘20‬‬

‫ע"ש הרה"ח ר' שלום ב"ר ישכר ז"ל‬

‫מרת הענא ב"ר יחזקאל שרגא ע"ה‬

‫‪Shvil Hayushor‬‬
‫‪84 Ross St. #3-E‬‬
‫‪Brooklyn N.Y. 11249‬‬
‫‪347-496-5935‬‬
 ‫ילקוט פנינים‬ ‫בס"ד‬

‫מספרי הקדושים לפרשת השבוע‬

‫חג השבועות‬

‫א‪.‬‬
‫'עצרת' שנעצרין מלעשות מלאכה‬
‫ַחג שבּועֹות בשם ֲע ֶצ ֶרת‪.‬‬
‫נשאלתי במדינת ליטא מפני מה נקרא ַחג שבּועֹות בשם ֲע ֶצ ֶרת‪ ,‬והלא לא נזכר‬
‫בתורה שם ֲע ֶצ ֶרת רק בשמיני עצרת‪ .‬והשבתי בשלשה אופנים‪.‬‬
‫אופן אחד‪ ,‬הוא על דרך הפשט הלא נראה בכל החגים יש בהם שני מיני עבדות‬
‫להבורא ברוך הוא‪.‬‬
‫האחד‪ ,‬הוא בעשיית המצוה השייך לחג פלוני בפסח אכילת מצה ודומיהן‪ .‬והשני‪,‬‬
‫הוא איסור עשיית מלאכה‪.‬‬
‫וב ַחג שבּועֹות אינו כן‪ ,‬רק מצוה אחת‪ ,‬דהיינו שאנו נעצרין מעשיית המלאכה ועל‬
‫זה נקרא בשם ֲע ֶצ ֶרת‪.‬‬
‫(קדושת לוי ‪ -‬דרוש לשבועות)‬
‫‪T‬‬
‫ב‪.‬‬
‫קריאת מעורר 'זמן מתן תורתינו'‬
‫ֶאת יֹום ַחג ַהשבּועֹות ַהזֶ ה‪ ,‬זְ ַמן ַמ ַתן תֹור ֵתנּו‪.‬‬
‫הקשה המגן אברהם (ריש סי' תצ"ד) איך אומרים ביום א' דשבועות ו' בסיון זמן מתן‬
‫תורתינו‪ ,‬הא קיימא לן כרבי יוסי דבז' בסיון ניתנה התורה‪.‬‬
‫ויש לומר דהנה ידוע מפי סופרים וספרים אשר הקריאה מעורר הזמן‪ ,‬ומפורש‬
‫בילקוט (פ' יתרו) דכשישראל קורין פרשת מתן תורה מעלה עליהם הקב"ה כאילו‬
‫עומדים לפני הר סיני עד כאן ‪ ,‬ונמצא דבשעת קריאת פרשת מתן תורה נתעורר יום‬
‫נתינתן על הר סיני‪.‬‬
‫ולפי זה באמת בימי משה רבינו ע"ה ניתנה התורה ביום ז' בסיון‪ ,‬אכן כיון שקבעו‬
‫חכמינו ז"ל לקרות פרשת נתינת התורה ביום ו' בסיון‪ ,‬ממילא קריאה זו מעורר את‬
‫זמן נתינתן כאילו ניתנה היום‪ ,‬ועל כן שפיר יתכן לומר זְ ַמן ַמ ַתן תֹור ֵתנּו אף ביום א'‬
‫דשבועות‪.‬‬
‫(מחזור דברי יואל)‬
‫‪T‬‬
 ‫פנינים‬ ‫שבועות‬ ‫ילקוט‬ ‫ב‬
‫ג‪.‬‬
‫קבלת התורה מאהבת התורה‬
‫קבלת התורה‪.‬‬
‫לכך לא קבלו ישראל את התורה תיכף אחר יציאת מצרים אחר קריעת ים סוף‪.‬‬
‫כי אם היו מקבלים אחר קריעת ים סוף‪ ,‬היה נראה כעל מנת לקבל פרס מחמת‬
‫גודל הניסים שנעשו להם לכך הם מקבלים התורה‪.‬‬
‫לכך המתין להם הקדוש ברוך הוא מעט ובינו לבינו שכחו מעט הניסים שנעשה‬
‫להם כמאמר הכתוב (במדבר כ‪ ,‬ב) ְוֹלא ָהיָ ה ַמיִ ם ָל ֵע ָדה ַויִ ָק ֲהלּו‪ ,‬ואחר כך קבלו התורה‬
‫ואמרו נעשה ונשמע‪ ,‬מוכח שקיבלו התורה רק מחמת אהבת התורה‪.‬‬
‫(קדושת לוי ‪ -‬דרוש לשבועות)‬
‫‪T‬‬
‫הכנה למתן תורה‬
‫ד‪.‬‬
‫להמשיך הקדושה שבכל יום ויום‬
‫ַבּיֹום ַהזֶ ה באּו ִמ ְד ַבר ִסיני‪( .‬שמות יט‪ ,‬א)‬
‫ופירש רש"י לא היה צריך לכתוב ַבּיֹום ַהזֶ ה אלא שיהיו‬
‫דברי תורה חדשים עליך כאילו היום נתנם‪.‬‬
‫נראה לרמוז בדברי קדשו‪ ,‬כי באמת בכל שנה ושנה כל ימי עולם נתגלה הדבר‬
‫ההוא שהיה בימים ההם‪ ,‬כגון בימי פסח שיצאו ממצרים גם בכל שנה יש נפשות‬
‫מישראל שיוצאים ממצרים‪.‬‬
‫וגם בחודש הזה כיון שקרבו לפני הר סיני נתגלה גם כן שיוכלו לקרב את עצמם‬
‫להקב"ה ולקבל התורה ולקרב עצמן לפני הר סיני‪ִ ' ,‬סיני' מלשון שנאה ֶשיִ ְשנָ א לכל‬
‫דבר רע‪ ,‬כמו שאמרו חכמינו ז"ל (שבת פט‪ ).‬סיני שבו ירדה שנאה לעובדי כוכבים‬
‫ומזלות‪ ,‬רצה לומר 'למעשה' עובדי כוכבים ומזלות‪.‬‬
‫ולזה צריך כל אדם כשבא ראש חודש סיון עד חג השבועות לקרות באותו עסק‬
‫התורה ולהמשיך לו זה הקדושה שנתגלה ביום זה‪.‬‬
‫וזהו שפירש רש"י שיהיו דברי תורה חדשים עליך כאילו היום נתנם‪ ,‬דהיינו‬
‫שבאמת נתגלה כל דבר בעתו כמו שכתבנו‪.‬‬
‫כמ ְד ַבר הזה שהוא ריק ואין בו שום‬ ‫באּו ִמ ְד ַבר ִסיני‪ ,‬רצה לומר שעשאו עצמם ִ‬
‫דבר טוב‪ .‬גם הם חשבו עצמם כמדבר שלא התחילו בעבודת ה' כלל‪.‬‬
‫(עבודת ישראל ‪ -‬לשבועות)‬
‫‪T‬‬
‫ג‬ ‫פנינים‬ ‫שבועות‬ ‫ילקוט‬
‫ה‪.‬‬
‫התעוררות לקבלת התורה‬
‫במדרש ילקוט (שמות כ רפו) כשעמד הקב"ה ואמר אנֹכִ י ה'‬
‫ֹלקיָך היו ההרים והגבעות מתרגשין‪ ,‬ובא תבור וחרמון מבית‬ ‫ֱא ֶ‬
‫אלים‪ ,‬וכרמל מאספניא וכו'‪ ,‬זה אומר אני נקראתי וזה אומר אני‬
‫אתיָך ֵמ ֶא ֶרץ ִמ ְצ ַריִ ם עמד כל‬
‫הֹוצ ִ‬
‫נקראתי‪ ,‬וכיון ששמעו מפיך ֲא ֶשר ֵ‬
‫אחד ואחד במקומו ואמר לא עסק אלא עם מי שהוציא ממצרים‪.‬‬
‫וצריך ביאור דממה נפשך אם לא היה קריאה כלל לא לסיני ולא לשאר ההרים‬
‫איך אמרו אני נקראתי‪ ,‬ואם היה קריאה‪ ,‬אם כן היה הקריאה רק להר סיני וכמו‬
‫שנתגלה אחר כך‪ ,‬ואיך היו אומרים שאר ההרים דבר שקר אני נקראתי‪.‬‬
‫ויתבאר הענין על פי הפסוק (תהלים יט‪ ,‬ב‪-‬ד) ַה ָש ַמיִ ם ְמ ַס ְפ ִרים כְ בֹוד ֵקל וגו' ֵאין א ֶֹמר‬
‫ְו ֵאין ְד ָב ִרים וגו'‪ ,‬פירוש רש"י אינן מדברין עם הבריות אלא מתוך שבכל הארץ יצא‬
‫קוום ומאירים לבריות מתוך כך מספרים הבריות כבוד אל ומודים ומברכים על‬
‫המאורות‪.‬‬
‫כמו כן היה הענין במתן תורה‪ ,‬שבא לעולם אור גדול והשפעה נפלאה‪ ,‬על שלכל‬
‫אחד נדמה שקורין אותו לקבל את האור ההוא‪ ,‬אף על פי שלא היה קריאה כלל‪ ,‬אף‬
‫על פי כן היה נדמה לכל הברואים שבעולם שאותו דייקא קורין לקבלת התורה‪,‬‬
‫ומשום הכי היה כל אחד אומר אני נקראתי‪.‬‬
‫והחי יתן אל לבו ללמוד מזה מוסר השכל שבאלו הימים הקדושים יורד לעולם‬
‫אור גדול וקדוש‪ ,‬שהצדיקים שבדורות הקודמים זכו לראות בעיניהם הקדושים‬
‫והבדלוחים מעמד הנבחר ביום זה‪( ,‬והגם שעכשיו בעוה"ר חשכו הרואות בארובות וההסתרה גדלה‬
‫עד למאוד ואמרו ז"ל במדרש רבה (רות א) אין לך שעה קשה כאותה שעה‪ ,‬שנאמר (דברים לא‪ ,‬יח) ְו ָאנֹכִ י ַה ְס ֵתר‬
‫ַא ְס ִתיר ָפנַ י ַביֹום ַההּוא‪ ,‬אף על פי כן צריך לדעת שהאור הגדול שופע וזורח תמיד אלא שהוא בהסתר)‪.‬‬
‫וכל איש ישראל צריך לומר לעצמו אני נקראתי‪ ,‬בשבילי בא האור הגדול הזה‬
‫לעולם לקרוא אותי להתעוררות תשובה‪ ,‬כמו כן האור הזה ששופע בימים הקדושים‬
‫הללו צריך כל איש ישראל לומר אני נקראתי על ידי האור הזה לחזור בתשובה‬
‫שלימה וצריך להחזיק בזה אחזתיו ולא ארפנו‪ ,‬כמו שראינו בהר תבור וכרמל שכולם‬
‫אמרו מעצמם אני נקראתי לבוא לקבלת התורה‪.‬‬
‫ומכאן תוכחת מגולה באהבה מסותרת לכל בר ישראל‪ ,‬דאף על פי שבדור השפל‬
‫הזה אין אנו מרגישין כלל קדושת הימים טובים‪ ,‬מכל מקום צריך כל אחד להשתוקק‬
‫שיזכה על כל פנים להרגשת קדושה‪ ,‬דגם ההשתוקקות הזה יכול לפעול הרבה‪ ,‬ואין‬
‫לדעת מתי יגיע בהשתקקותו לכלל מעשה ופעולה‪ ,‬אבל בוודאי בוא יבוא‪.‬‬
‫וכמו שהיה בתבור וכרמל שבשביל שכל אחד אמר אני נקראתי זכו שלעתיד יבנה‬
‫עליהם המקדש‪ ,‬כדאיתא בפסיקתא (כא‪ ,‬ד) שלעתיד לבא יביא הקב"ה את הר סיני‬
‫ותבור וכרמל ויעמידם על הר הבית ועליהם יבנה את בית המקדש‪ ,‬כמו שכתוב‬
‫(ישעיה ב‪ ,‬ב) נָ כֹון יִ ְהיֶ ה ַהר ֵבית ה' ְברֹאׁש ֶה ָה ִרים‪.‬‬
‫(חידושי תורה לשבועות‪ ,‬עמוד קכו‪ ,‬שנת תשי"ח)‬
 ‫פנינים‬ ‫שבועות‬ ‫ילקוט‬ ‫ד‬

‫פרשת מתן תורה‬

‫ו‪.‬‬
‫שלא לדחות המצות על יום מחר‬
‫ִסיני‪( .‬שמות יט‪ ,‬א)‬ ‫ישי וגו' ַבּיֹום ַהזֶ ה באּו ִמ ְד ַבר‬
‫ַבח ֶֹדש ַה ְש ִל ִ‬
‫פירוש רש"י לא היה צריך לכתוב אלא ביום ההוא מהו‬
‫ביום הזה שיהיו דברי תורה חדשים עליך כאלו היום נתנו‪.‬‬
‫(סנהדרין לד‪).‬‬‫וקשה הא הך מ ַהיֹום ַעל ְל ָב ֶבָך נפקא (דברים ו‪ ,‬ו‪ ,‬ספרי שם)‪ ,‬וקיימא לן‬
‫דאין טעם אחד יוצא משני מקראות‪ ,‬וכבר ישבתי זה‪.‬‬
‫וכעת אומר באופן אחר‪ ,‬דשם ַהיֹום ַעל ְל ָב ֶבָך דבכל יום יהיה חביב כמילתא חדתי‪,‬‬
‫וכאן אמר דבר אחר‪ ,‬והוא עצה לנגד היצר הרע כמו שכתוב בזוהר הקדוש (ח"ב צו‪):‬‬
‫דכולא אורייתא עיטא לבר נש כמו שכתבתי‪ ,‬ואמר דבכל יום יהיה בעיניו כאלו כל‬
‫הביאה למדבר סיני‪ ,‬היה רק על יום זה ולא יותר‪ ,‬אם כן אין לדחות המצות על יום‬
‫מחר‪ ,‬כן יהיה בעיני כל אדם בכל יום ויום לעולם ולעולמי עולמים‪ ,‬והבן זה‪.‬‬
‫(ישמח משה ‪ -‬יתרו)‬
‫***‬
‫וזהו יסוד התורה הקדושה שלא לדחות הזמן‪ ,‬שעכשיו בשעה שרוצה לעשות‬
‫מצוה‪ ,‬יש לו יצר הרע חזק שמסיתו ואינו מניחו לעשות‪ ,‬מה שאין כן על למחר אין‬
‫עוד היום גירוי יצר‪ ,‬על כן רוצה עכשיו שידחה את המצוה על יום מחר‪ ,‬וכשיבוא‬
‫אותו הזמן גם כן אינו עושה‪ ,‬כי אז כבר יש לו הסתת היצר‪ ,‬על כן העיקר שלא‬
‫לדחות כלום‪ ,‬רק מצוה שבא לידך על תחמיצנה‪.‬‬
‫(חידושי תורה ‪ -‬חג השבועות)‬
‫‪T‬‬
‫ז‪.‬‬
‫שלשה עקרי הכנה לקבלת התורה‬
‫(יט‪,‬‬ ‫וַ ּיִ ְסעּו ֵמ ְר ִפ ִידם וַ ּיבֹאּו ִמ ְד ַבר ִסינַ י וַ ּיַ ֲחנּו ַב ִמ ְדבר וַ ּיִ ַחן שם יִ ְשר ֵאל נֶ גֶ ד ההר‪.‬‬
‫ב)‬
‫כוונת הכתוב הוא להקדים שלשה ענינים הם עקרי ההכנה לקבלת התורה‪,‬‬
‫שבאמצעותם נתרצה ה' להנחילם נחלת שדי היא תורתינו הנעימה‪.‬‬
‫ענין א‪ .‬הוא התגברות והתעצמות בעסק התורה‪ ,‬כי העצלות הוא עשב המפסיד‬
‫השגתה וכו'‪ ,‬וכנגד זה אמר הכתוב וַ ּיִ ְסעּו ֵמ ְר ִפ ִידם‪ ,‬נתכוין לומר שנסעו מבחינת רפיון‬
‫ידים‪( ,‬כמו שמצינו שדרשו כן רבותינו ז"ל (בכורות ה‪ ):‬בפסוק (לעיל יז‪ ,‬ח) וַ ּיִ ל ֶחם ִעם יִ ְשר ֵאל ִב ְר ִפ ִידם ברפיון ידים‬
‫ה‬ ‫פנינים‬ ‫שבועות‬ ‫ילקוט‬
‫עד כאן)‪ ,‬והן עתה נסעו מבחינה זו והכינו עצמם לעבוד עבודת משא בנועם ה'‪ ,‬והוא‬
‫אומרו וַ ּיבֹאּו ִמ ְד ַבר ִסינַ י‪.‬‬
‫וענין ב‪ .‬הוא השפלות והענוה‪ ,‬כי אין דברי תורה מתקיימין אלא במי שמשפיל‬
‫עצמו ומשים עצמו כמדבר (עירובין נד‪ ,).‬וכנגד זה אמר וַ ּיַ ֲחנּו ַב ִמ ְדבר‪ ,‬פירוש לשון‬
‫שפלות וענוה כמדבר שהכל דורכים עליו‪.‬‬
‫וענין ג‪ .‬הוא בחינת ייעוד חכמים בהתחברות בלב שלם ותמים לא שיהיו בד בבד‪,‬‬
‫(שעליהם אמר הכתוב (ירמיה נ‪ ,‬לו) ֶח ֶרב ֶאל ַה ַב ִדים (תענית ז‪ ,)).‬אלא יתועדו יחד ויחדדו זה לזה‪,‬‬
‫ויסבירו פנים זה לזה‪ ,‬וכנגד זה אמר וַ ּיִ ַחן שם יִ ְשר ֵאל לשון יחיד‪ ,‬שנעשו כולן יחד‬
‫כאיש אחד‪ ,‬והן עתה הם ראוים לקבלת התורה‪.‬‬
‫(אור החיים הקדוש)‬
‫‪T‬‬
‫ח‪.‬‬
‫עיקר הכנה לקבלת התורה הוא השפלות‬
‫ולא מידי‪( .‬שבת פו‪ ,‬ב)‬ ‫יומא קמא לא אמר להו‬
‫הנראה לי לבאר כי עיקר הכנה לקבלת התורה היא השפלות להיות בחי' מקבל‬
‫כמו שאומרים בשם הרב הקדוש מוה' משה לייב (מסאסוב) ז"ל‪( .‬בראשית מד‪ ,‬יז) ָה ִאיׁש‬
‫יע ְביָ דֹו הּוא יִ ְהיֶ ה ִלי ָע ֶבד‪ .‬כאשר דרך הגביע שהוא כלי המקבל צריך‬ ‫ֲא ֶׁשר נִ ְמ ָצא ַה ָג ִב ַ‬
‫להיות עומד למטה מכלי הנשפך ממנו לתוכו כי אם הוא עומד למעלה איננו יכול‬
‫לשפוך בתוכו‪ .‬כן התלמיד צריך להיות שפל בדעתו נגד הרב המשפיע לו ואז יהי'‬
‫ראוי לקבל ממנו‪.‬‬
‫ובזה פרשתי הפסוק (שמות יט‪ ,‬יז) וַ ּיִ ְתיַ ְצבּו ְב ַת ְח ִתית ההר‪ .‬פירוש שכל המעמד ומצב‬
‫לקבלת התורה הוא מה שעמדו בתחתית ההר בנמיכת רוח ובשפלות גדול ככלי‬
‫הריק מכל ואז היו ראוים לקבל התורה במדריגת הענוה‪.‬‬
‫וזה גם כן הרמז בדברי הגמרא שהתחלנו‪ .‬יומא קמא לא אמר להו ולא מידי‪ .‬פירוש‬
‫שאמר להם שיהיו בבחינת הענווה שלא יהיו חשובים בעיניהם לכלום‪ .‬ולא מידי‬
‫ככלי הריקן מכל אין בו מאומה‪ .‬ואז יהיו ראוים לקבל התורה‪.‬‬
‫(תפארת שלמה ‪ -‬שבועות)‬

‫‪T‬‬
‫ט‪.‬‬
‫תשובת רב סעדיה גאון‬
‫שר ֵאל‪( .‬שמות יט‪ ,‬ג)‬
‫וְ ַתגֵ יד ִל ְבנֵ י יִ ְ‬ ‫ֹאמר ְל ֵבית יַ ֲעקֹב‬
‫כֹה ת ַ‬
‫פירוש רש״י ז״ל ְל ֵבית יַ ֲעקֹב אלו הנשים תאמר בלשון‬
‫רכה‪ ,‬וְ ַתגֵ יד ִל ְבנֵ י יִ ְשר ֵאל דברים קשים כגידין‪.‬‬
‫וסיום הפרשה ֵא ֶלה ַה ְדב ִרים ֲא ֶשר ְת ַד ֵבר ֶאל ְבנֵ י יִ ְשר ֵאל‬
‫(יט‪ ,‬ו)‪ ,‬פירוש רש״י ז״ל לא פחות ולא יותר‪.‬‬
 ‫פנינים‬ ‫שבועות‬ ‫ילקוט‬ ‫ו‬
‫ותמהו המפורשים הלא פרט לו הקב״ה כל הדיבורים שיאמר‪ ,‬וכולם הם דברים‬
‫רכים והבטחה לטובה ולא נמצא בהם דברים קשים‪ ,‬ונאמרה לכולם בלשון אחד‪,‬‬
‫ואיך יהיה רכה לזה וקשה לזה‪.‬‬
‫ונראה לפרש כי הנה הצדיקים האמיתיים כל ימיהם בתשובה על הימים שעברו‪,‬‬
‫שלא השלימו את עצמו בעבודת השי״ת כראוי בערך השגתם הרמה‪ ,‬וכל מה שרואים‬
‫יותר חסדי השי"ת ורב טובות שפועל עם ישראל‪ ,‬הם מתלהבים יותר בעבודת‬
‫השי״ת‪ ,‬ומתמרמרים בלבבם יותר על הימים שעברו שנדמה בעיניהם כאלו כלו‬
‫בהבל ימיהם וקיצרו בעבודת השי״ת מכפי הראוי לעבדו‪ ,‬כידוע המעשה מרב סעדיה‬
‫גאון א‪.‬‬
‫ומעתה יש לומר אף שלא אמר השי״ת למשה כי אם דברים רכים‪ ,‬להודיע‬
‫לישראל גודל ההתקרבות ורוב הטובה שיעשה להם השי״ת‪ ,‬כמו שכתוב וִ ְהיִ ֶיתם ִלי‬
‫ְסגֻ לה ִמכל ה ַע ִמים וְ ַא ֶתם ִת ְהיּו ִלי ַמ ְמ ֶלכֶ ת כ ֲֹהנִ ים וְ גֹוי קדֹוש‪ ,‬מכל מקום נכללו בדיבורים‬
‫אלו ב׳ בחינות‪ ,‬לבית יעקב אלו הנשים אין זה אלא אמירה רכה‪ ,‬שהתענגו מאוד‬
‫מהבטחות הטובות שיזכו על ידי קיום מצותיו יתברך שמו‪.‬‬
‫אמנם לבית ישראל הם הבני עליה יש בזה דברים קשים כגידין‪ ,‬כי בשמעם גודל‬
‫החסד והגדולה שיזכו על ידי קיום התורה והמצות‪ ,‬ורוב התקרבותו של הקב״ה‬
‫לישראל‪ ,‬התמרמרו מאוד על הימים שעברו שקיצרו בעבודת השי״ת לפי ערך‬
‫השגתם של אחר כך והיה להם דברים הקשים כגידין מרוב הצער והמרירות‪.‬‬
‫ובזה יובן דברי רש"י ז״ל על הכתוב ֵא ֶלה ַה ְדב ִרים ֲא ֶשר ְת ַד ֵבר ֶאל ְבנֵ י יִ ְשר ֵאל‬
‫פירוש רש״י לא פחות ולא יותר‪ ,‬כי באלו הדברים עצמם נכללו השני בחינות וכל‬
‫אחד ישיג לפי ערכו והשגתו‪.‬‬
‫(דברי יואל יתרו דף מ"ה)‬

‫‪T‬‬

‫א‬
‫והובא בסידורו של שבת (ח״ב דרוש ג׳) מעשה בשם רב סעדיה גאון שהתארח פעם אחד בדרך במלון‪,‬‬
‫וקירב אותו בעל המלון במיטה כסא שלחן מנורה כפי יכלתו‪ ,‬אך לא ידע גודל ערכו שהוא רב סעדיה גאון‪ ,‬ולפני‬
‫פרידתו משם נתוודע לו גדולת וחשיבות האורח‪ ,‬והתחנן לפני הגאון ונפל לפני רגליו שימחול לו על שלא קירב‬
‫אותו בכבוד הראוי לגאון כמותו‪ ,‬ושאלו הגאון ז״ל הלא קירב אותו הרבה וסיפק לו כל הצטרכותו ולא חסר לו‬
‫מאומה‪ ,‬אמנם הוא השיב אמריו שאלמלי היה יודע שהוא רב סעדיה גאון היה מכבדו כפי ערכו הרבה יותר‪,‬‬
‫ולסיבת חסרון ידיעתו בוודאי קיצר מהראוי לכבדו ועל זה מבקש מחילתו‪.‬‬
‫ומאז סיגף עצמו הגאון ז״ל בסיגופים גדולים‪ ,‬באמרו שלמד קל וחומר מזה שהתחרט כל כך על שקיצר‬
‫בכבודו של בשר ודם מחמת חסרון ידיעה‪ ,‬וקל וחומר במה שהוא מתבונן בכל יום יותר ויותר בגדולת הקב״ה‪,‬‬
‫שראוי לעשות תשובה שלימה על הימים שעברו‪ ,‬שלא ידע כל כך מגדולתו כמו אחר כך‪ ,‬וקיצר על ידי זה‬
‫בעבודה הראויה לפניו יתברך שמו‪ ,‬עד כאן לשונו‪.‬‬
‫ז‬ ‫פנינים‬ ‫שבועות‬ ‫ילקוט‬
‫י‪.‬‬
‫אי אפשר להקדים הגאולה קודם הזמן‬
‫ִמ ְצריִ ם ו ֶאשא ֶא ְתכֶ ם ַעל כַ נְ ֵפי נְ ש ִרים‪( .‬שמות יט‪ ,‬ד)‬ ‫ַא ֶתם ְר ִא ֶיתם ֲא ֶשר ע ִש ִיתי לְ‬
‫פירוש רש״י ז״ל בשם המכילתא זה יום שבאו ישראל‬
‫לרעמסס וכו׳ שהיו ישראל מפוזרין בכל ארץ גושן‪ ,‬ולשעה‬
‫קלה כשבאו ליסע ולצאת נקבצו כולם לרעמסס‪.‬‬
‫ובתרגום יונתן בן עוזיאל פירוש וטענית יתכון על עננין‬
‫כעל גדפי נשרין מן פלוסין ואובילת ישכון לאתר בית‬
‫מקדשא למעבד תמן פסחא‪ ,‬ובההוא לילא אתיבית יתכון‬
‫לפילוסין וכו'‪.‬‬
‫ראוי להבין הלא הרבה נסים גדולים ומופלגים נעשו לישראל ביציאת מצרים‪,‬‬
‫ומדוע בחר בנס זה דייקא להקדימו לפני קבלת התורה‪ ,‬ומה ענינו לקישור הפסוק‬
‫מֹוע ִת ְש ְמעּו ְבק ִֹלי וִ ְהיִ ֶיתם ִלי ְסגֻ לה וגו׳‪.‬‬
‫שלאחריו וְ ַעתה ִאם ש ַ‬
‫ויש לומר דלכאורה ראוי להבין אחרי שכבר היו ישראל במקום המקדש‪ ,‬מה‬
‫צורך היה להחזירם לטומאת מצרים שלא יכלו להתמהמה שם מגודל הטומאה‪ ,‬וכמה‬
‫גלגולי סיבות עברו עליהם עד שהגיעו עוד הפעם אל מקום המקדש בימי שלמה‪,‬‬
‫ואלמלי נשארו שם היו נפטרים מכל אלה הנסיונות וצרות‪.‬‬
‫אמנם הבורא יתברך הראה להם בזה שהכל עשה בעתו ובזמנו‪ ,‬ועדיין לא הגיע‬
‫זמן יציאתם ממצרים עד בוקר‪ ,‬גם לא היו ראויים עדיין להתיישב בארץ ישראל‪ ,‬על‬
‫כן הוכרחו לחזור למצרים ולחכות על הזמן הנקצב מאתו יתברך להוציאם ממצרים‬
‫ואז בשעה קלה נקבצו ויצאו מיד ואי אפשר להקדים אף רגע אחד‪ ,‬ומי שאין מאמין‬
‫בזה ומהרהר אפילו במחשבה שאפשר להקדים גאולה או ישועה על ידי פעולה‬
‫אנושית הרי זה כופר בכל התורה‪ ,‬כאשר בארנו הענין בכמה מקומות‪.‬‬
‫ועל כן כאשר הבטיח הבורא יתברך לישראל וִ ְהיִ ֶיתם ִלי ְסגֻ לה ִמכל ה ַע ִמים וגו׳‪,‬‬
‫הזהירם גם כן שאל ידמו לחשוב שאפשר להשיג גדולה זו בעצמם בכל אשר יתאוו‪,‬‬
‫ולזה אמר ַא ֶתם ְר ִא ֶיתם ֲא ֶשר ע ִש ִיתי ְל ִמ ְצריִ ם ו ֶאשא ֶא ְתכֶ ם ַעל כַ נְ ֵפי נְ ש ִרים‪ ,‬וכבר הייתם‬
‫במקום המקדש‪ ,‬והמצריים כבר היו נכנעים מפני כובד המכות והתחננו אליכם‬
‫שתצאו מארצם‪ ,‬ואף על פי כן היה ההכרח שתחזרו אליהם עד הרגע שיהיה רצון‬
‫הבורא יתברך שתצאו‪ ,‬ואי אפשר להקדים אף כחוט השערה‪ ,‬ומשם תקחו מוסר גם‬
‫לדורות‪.‬‬
‫(דברי יואל יתרו דף פ"ז)‬
‫‪T‬‬
 ‫פנינים‬ ‫שבועות‬ ‫ילקוט‬ ‫ח‬
‫יא‪.‬‬
‫אין 'ועתה' אלא לשון תשובה‬
‫מֹוע ִת ְש ְמעּו ְבק ִֹלי וגו' וִ ְהיִ ֶיתם ִלי ְסגֻ לה ִמכל ה ַע ִמים כִ י לִ י כל‬
‫וְ ַעתה ִאם ש ַ‬
‫הא ֶרץ‪( .‬שמות יט‪ ,‬ה)‬
‫הנה אמרו חכמינו ז"ל (בראשית רבה כא) אין וְ ַעתה אלא לשון תשובה‪ .‬כי היצר הרע‬
‫בא לאדם ואומר לו היאך אתה יכול לעשות תשובה הלא אתה מלא פשעים‪.‬‬
‫ובוודאי אין האמת כך‪ ,‬כי האדם הרוצה לעשות תשובה באמת צריך לומר אמת‬
‫שאני מלא פשעים ומה שעב ר עבר ומעתה אני רוצה לעשות תשובה לשוב לה' בכל‬
‫לבבי‪ ,‬ולזה אמרו חכמינו ז"ל וְ ַעתה הוא לשון תשובה‪.‬‬
‫(עבודת ישראל ‪ -‬לשבועות)‬
‫‪T‬‬
‫יב‪.‬‬
‫ד' טעמים דמועיל תשובה לישראל‬
‫מֹוע וגו' וִ ְהיִ ֶיתם ִלי ְסגֻ לה וגו' כִ י ִלי כל הא ֶרץ וְ ַא ֶתם ִת ְהיּו לִ י‬ ‫וְ ַעתה ִאם ש ַ‬
‫שר ֵאל‪( .‬שמות יט‪,‬‬ ‫ַמ ְמ ֶלכֶ ת כ ֲֹהנִ ים וְ גֹוי קדֹוש ֵא ֶלה ַה ְדב ִרים ֲא ֶשר ְת ַד ֵבר ֶאל ְבנֵ י יִ ְ‬
‫ה‪-‬ו)‬

‫הנה ארחיב לך מה שיש לדבר במקראי קדש הללו‪.‬‬

‫א' אומרו וְ ַעתה איזה זמן שלל וכנ"ל‪.‬‬
‫ב' אומרו בטעם כִ י ִלי כל הא ֶרץ איך צודק זה לטעם‪ ,‬ואדרבא וכו' כנ"ל‪.‬‬
‫ג' למה הפסיק בטעם הזה באמצע ההבטחה‪ ,‬הוה ליה למימר כך וִ ְהיִ ֶיתם ִלי ְסגֻ לה‬
‫וכו' ַמ ְמ ֶלכֶ ת כ ֲֹהנִ ים וְ גֹוי קדֹוש כִ י ִלי כל הא ֶרץ‪.‬‬
‫ונראה לפרש על פי מה שאמרו רבותינו ז"ל אצל אדם הראשון ְו ַע ָתה ֶפן יִ ְׁש ַלח‬
‫יָ דֹו וכו' (בראשית ג‪ ,‬כב) מלמד שפתח לו הקב"ה פתח של תשובה‪ ,‬וְ ַעתה‪ ,‬אין ועתה אלא‬
‫תשובה (בראשית רבה כא‪ ,‬ו)‪.‬‬
‫והנה אמרו רבותינו ז"ל‪( ,‬בתנחומא פרשת האזינו)‪ ,‬כתיב יִ ָשא ה' ָפנָ יו ֵא ֶליָך (במדבר ו‪ ,‬כו)‬
‫וכתיב ֲא ֶׁשר ֹלא יִ ָשא ָפנִ ים (דברים י‪ ,‬יז)‪ ,‬לא עשה תשובה ֲא ֶׁשר ֹלא יִ ָשא ָפנִ ים‪ ,‬עשה‬
‫תשובה יִ ָשא ה' ָפנָ יו‪ ,‬יכול לכל‪ ,‬תלמוד לומר ֵא ֶליָך‪ ,‬אליך ולא לאומות העולם‪ ,‬עד‬
‫כאן לשונו‪.‬‬
‫הרי שהתשובה אינה מועלת רק לישראל ולא לאומות העולם‪( ,‬וכך פסק הרמ"ע מפאנו‬
‫והמבי"ט בספר בית אלקים)‪.‬‬
‫והנה הרב בעל לימודי ה' כתב כמה טעמים למה התשובה מועלת לישראל ולא‬
‫לאומות העולם (עי' שם בדף קא‪.).‬‬
‫טעם א'‪ ,‬דהנה לפי הדין ומשפטי התורה (היינו בעולם הזה בין בני אדם) אין‬
‫התשובה מועלת‪ ,‬דקיימא לן מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול (כתובות יז‪ ,).‬אבל‬
‫ט‬ ‫פנינים‬ ‫שבועות‬ ‫ילקוט‬
‫להיות שישראל הם הודיעו וגרמו כביכול מלכותו ית"ש בקבלת התורה‪ ,‬מהראוי‬
‫למחול להם בתשובה‪ ,‬מה שאין כן לאומות העולם נשאר הדין על פי משפטי התורה‬
‫מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול ולא מהני תשובה‪.‬‬
‫[הגהה ‪ -‬והנה בריאת העולם היה בכדי להקרא מלך כביכול כי אין מלך בלא עם‪ ,‬והנה אם לא היו ישראל‬
‫מקבלים התורה היה חוזר העולם לתהו ובהו‪ ,‬והנה עתה שקבלו התורה קיימו מלכותו‪ ,‬נ"ל והבן‪].‬‬
‫טעם ב'‪( .‬הביא הרב הנ"ל והוא מענין הנ"ל)‪ ,‬דהנה תנאי התנה הקב"ה במעשה בראשית‬
‫אם לא יקבלו ישראל את התורה יחזור העולם לתוהו ובוהו (שבת פח‪ ,).‬והנה קבלו‬
‫ישראל את התורה וקיימו את העולם‪ ,‬אם כן הרי הם כביכול כשותפין במלכותו‪ ,‬על‬
‫כן לא שייך בישראל אותו הדין מלך שמחל על כבודו כו'‪ ,‬מה שאין כן אומות העולם‬
‫שייך גבייהו דין מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול ולא מהני להו תשובה‪.‬‬
‫טעם ג' (כתב הרב הנ"ל)‪ ,‬היות שהשי"ת הרבה לישראל התורה והמצות ודקדוקי‬
‫המצות וענפיהן לאין משער בכדי לקדש כל אבריהן וגידיהן וכוחות גופותיהם עד‬
‫שיהיו כמלאכי קדש‪ ,‬והנה האדם יצור חומר תכבד עליו משא מלאכת הקדש‪ ,‬ו ֵאין‬
‫ַצ ִדיק ָב ָא ֶרץ ֲא ֶׁשר יַ ֲע ֶשה ּטֹוב ְוֹלא יֶ ֱח ָטא (קהלת ז‪ ,‬כ)‪ ,‬על כן חשובים כאנוסים‪ ,‬מה שאין‬
‫כן הגוים‪ ,‬המעט מצות הניתן להם אם לא ישמרו מזידים הם נגד כבוד המלך‪ ,‬ומלך‬
‫שמחל על כבודו אין כבודו מחול‪.‬‬
‫טעם ד'‪( .‬כתב הרב הנ"ל וכן כתב הרב הגדול חיד"א זלה"ה)‪ ,‬והוא משום דישראל נקראים‬
‫בנים (שבת לא‪( ).‬כדכתיב ָבנִ ים ַא ֶתם ַלה' ֱאֹל ֵקיכֶ ם (דברים יד‪ ,‬א)) והקב"ה למו אב‪ ,‬ואב שמחל על‬
‫כבודו כבודו מחול‪ ,‬מה שאין כן לאומות העולם נקרא הקב"ה עליהם מלך כמו‬
‫שכתוב (ירמיה י‪ ,‬ז) ִמי ֹלא יִ ָר ֲאָך ֶמ ֶלְך ַהגֹויִ ם‪ ,‬וכתיב (תהלים מז‪ ,‬ט) ָמ ַלְך ֱאֹל ִקים ַעל גֹויִ ם‪,‬‬
‫ומלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול‪.‬‬
‫ומעתה יתפרשו לך המקראי קודש כעין חומר‪.‬‬
‫והוא‪ ,‬דהנה ישראל כשרצו לקבל התורה הנה חששו איך אפשר לקבל התורה‬
‫ומצותיה הרחבים מני ים ואי אפשר ליצור חומר לעמוד בה ובאים לידי חטאים‪,‬‬
‫ומצד הדין לא מהני להו תשובה כי מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול‪ ,‬על כן‬
‫הבטיחם השי"ת שיקבלם בתשובה מחמת ד' טעמים הנ"ל‪.‬‬
‫וזהו שאמר וְ ַעתה (תהיו בטוחים אשר אקבל אתכם בתשובה הנרמזת בתיבת‬
‫מֹוע ִת ְש ְמעּו ְבק ִֹלי (אם תקבלון אורייתא) וִ ְהיִ ֶיתם ִלי (בזאת המעלה) ְסגֻ לה‬ ‫ועתה) ִאם ש ַ‬
‫ִמכל ה ַע ִמים (כי אין לך שום אומה ולשון שיהיה לה זאת הסגולה והמעלה לקבל‬
‫אותם בתשובה‪.‬‬
‫ואמר הטעם שאין מקבלין את האומות בתשובה) כִ י ִלי כל הא ֶרץ (והריני מלך על‬
‫כל העולם ומלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול כנ"ל)‪ ,‬אבל וְ ַא ֶתם (יש הרבה‬
‫טעמים עפ"י הדין לקבל אתכם בתשובה‪.‬‬
‫טעם א'‪ .‬כי ִת ְהיּו ִלי ַמ ְמ ֶלכֶ ת כ ֲֹהנִ ים שאתם גרמתם מלכותי על ידי קבלת התורה‪.‬‬
‫וגם אתם כשותפין במלכותי כביכול וכנזכר לעיל טעם ב'‪.‬‬
 ‫פנינים‬ ‫שבועות‬ ‫ילקוט‬ ‫י‬
‫טעם ג'‪ .‬וְ גֹוי קדֹוש (היינו תהיו עמוסים במצות כדי להתקדש כל גופיכם כמלאכי‬
‫רוח משרתי אש ומרוב המצות ודקדוקים אתם חשובים כאנוסים)‪.‬‬
‫טעם ד'‪ .‬רמז באומרו ֵא ֶלה ַה ְדב ִרים ֲא ֶשר ְת ַד ֵבר ֶאל ְבנֵ י יִ ְשר ֵאל אשר הוא ְבנִ י ְבכ ִֹרי‬
‫יִ ְש ָר ֵאל (שמות ד‪ ,‬כב)‪ ,‬אם כן הם בניי העמוסים מני בטן ואני למו אב‪ ,‬ואב שמחל על כבודו‬
‫כבודו מחול‪ ,‬מכל הלין טעמי בטוחים אשר תהיו לי בזה סגולה מכל העמים שאין‬
‫מקבלין אותם בתשובה‪ ,‬ואתכם אקבל בתשובה‪ ,‬דו"ק באלה הדברים ותמצא נחת‪.‬‬
‫(בני יששכר סיון מאמר ב' אות ה')‬

‫‪T‬‬
‫יג‪.‬‬
‫הזכרת החטא לפעמים הוא לזכות‬
‫יתם ִלי ְסגֻ לה ִמכל ה ַע ִמים וגו'‪( .‬שמות יט‪ ,‬ה)‬
‫וִ ְהיִ ֶ‬ ‫מֹוע וגו'‪.‬‬
‫וְ ַעתה ִאם ש ַ‬
‫במדרש ' ִלי' עולה בגימטריא 'ארבעים'‪ ,‬רמוז להם שיעשו העגל לאחר ארבעים‬
‫יום‪.‬‬
‫ויש להבין למה הודיע להם הקב"ה כאן ענין זה לפני קבלת התורה‪ ,‬והלא בשעת‬
‫חדוה חדוה‪ .‬ובודאי שהיה בזה איז תכלית‪ ,‬והענין צריך ביאור‪.‬‬
‫והנה בפשטות אפשר ליישב הכוונה בהקדם מה שמביא בספה"ק עבודת ישראל‬
‫ּוביֹום ָפ ְק ִדי‬
‫(פר' בלק) מדברי הקדושת לוי זצ"ל שאמר בפסוק (שמות לב‪ ,‬לד‪-‬לה) ְ‬
‫אתם וגו' ֲא ֶׁשר ָעשּו ֶאת ָה ֵע ֶגל‪ ,‬וקשה להבין‪ ,‬שהשי"ת הסולח ומוחל‬ ‫ּופ ַק ְד ִתי ֲע ֵל ֶהם ַח ָּט ָ‬
‫ָ‬
‫יכתוב בתורתו שיזכור לעולם את חטא עגל אפילו אחרי שעשו ישראל תשובה‪.‬‬
‫אלא יש לומר כוונת הענין וכו'‪ ,‬דהנה ישראל קדושים הם‪ ,‬הגם שקבלו את‬
‫התורה במעמד הר סיני ואמרו נעשה ונשמע לא היה הדבר נפלא ומהולל כי קדושת‬
‫אבותיהם אשר הורישו לבניהם אחריהם היא הנותנת שיהיו עובדי ה'‪.‬‬
‫אבל כיון שעשו אחר כך את העגל והעיזו את פניהם נגד יוצרם וניכר שהיה בם‬
‫איזה שורש רע שלא ניתקן עדיין עד שעשו תשובה אחר כך‪ ,‬אז גדלה ונפלאה בעיני‬
‫ה' מעלתם בקבלתם את התורה‪ .‬כיון שהם עם קשי עורף בטבע ויכלו לעשות אחרי‬
‫ארבעים יום הדבר ברע הזה‪.‬‬
‫אם כן נראה שלא עשו גם הטוב מלפנים מושרש בטבע להם מקדושת אבותיהם‪,‬‬
‫רק שהם בעצמם בגודל בחירתם בחרו בטוב‪ ,‬ואחר כך נפלו ובחרו ברע‪ ,‬ואף על פי‬
‫כן עשו תשובה‪ ,‬והם קודש ישראל לה'‪.‬‬
‫ּוביֹום פ ְק ִדי‪ ,‬כשאזכור בם להיטב להם‪ּ .‬ופ ַק ְד ִתי‪ֶ ,‬את ה ֵעגֶ ל ואל כח הרע‬
‫וזה פירוש ְ‬
‫אשר בקרבם וכו'‪ ,‬ואם כן זכירת מעשה העגל הוא טובה לזכירתן ופקודתן של‬
‫ישראל עכד"ק‪.‬‬
‫ולפי זה יובן היטב למה נרמז בתורה ענין מעשה העגל לפני קבלת התורה‪ ,‬כיון‬
‫שיש בזה חשיבותם של ישראל במה שקבלו התורה‪ ,‬וכאמור‪.‬‬
‫(דברי יואל שבועות אות ס"ט)‬
‫יא‬ ‫פנינים‬ ‫שבועות‬ ‫ילקוט‬
‫יד‪.‬‬
‫מהיכן בא התשובה של נעשה ונשמע‬
‫משה ֶאת ִד ְב ֵרי העם‬
‫ֹאמרּו כֹל ֲא ֶשר ִד ֶבר ה' נַ ֲע ֶשה וַ ּי ֶשב ֶ‬
‫וַ ּיַ ֲע נּו כל העם יַ ְחדו וַ ּי ְ‬
‫ֶאל ה'‪( .‬שמות יט‪ ,‬ח)‬
‫יש לומר דמשה הסתכל והתבונן בתשובת ישראל שהקדימו נעשה לנשמע‪ .‬וזהו‬
‫דבר פלא שאין שום בן אדם יכול להשיגו זולת כח אלהות‪( .‬כדאיתא במדרש מי גילה לבני רז‬
‫זה שמלאכי השרת משתמשין בו‪ .‬דכתיב (תהלים קג‪ ,‬כ) ב ְרכּו ה' ַמ ְלאכיו גִ ב ֵֹרי כ ַֹח ע ֵֹשי ְדברֹו ִל ְשמ ַֹע ְבקֹול ְדברֹו‪.‬‬
‫מעיקרא עושי והדר לשמוע)‪ .‬והם כוונו למטה גם כן דברים אלו‪.‬‬
‫והבין משה שאין זה דיבורי עצמם מצד בחירתם הטוב‪ .‬אלא רוח ה' דיבר בם‪.‬‬
‫והופיע עליהם רוח קדושה מלמעלה ושכינה מדברת מתוך גרונם של כל אחד ואחד‬
‫מישראל‪ .‬התשובה זו נעשה ונשמע‪.‬‬
‫משה ֶאת ִד ְב ֵרי העם היינו נעשה ונשמע‪ֶ .‬אל ה' רצה לומר‬
‫וזה שאמר הכתוב וַ ּי ֶשב ֶ‬
‫שייחסם לה' היינו רוח ה' דיבר בם ולא מצד עצמם‪ .‬רק מהשי"ת הוא המענה לשון‪.‬‬
‫ודו"ק‪.‬‬
‫(אוהב ישראל)‬
‫‪T‬‬
‫טו‪.‬‬
‫הרמז על 'רצונינו לראות מלכינו'‬
‫משה ֶאת ִד ְב ֵרי העם ֶאל ה'‪( .‬שמות יט‪ ,‬ט)‬
‫וַ ּיַ גֵ ד ֶ‬
‫ועיין ברש"י רצונינו לראות מלכנו‪.‬‬
‫ויש להבין האיך רמוז זה בפסוק‪.‬‬
‫משה ֶאת ִד ְב ֵרי העם‪,‬‬
‫והנראה על פי פשוט‪ ,‬דשפיר רמוז וכך הוא הפירוש‪ ,‬וַ ּיַ גֵ ד ֶ‬
‫כלומר דברי העם שהם מדברים‪ֶ .‬אל ה'‪ ,‬שמדברים שרצונם להיותם אצל ה'‪.‬‬
‫(קדושת לוי ‪ -‬דרוש לשבועות)‬
‫‪T‬‬
‫טז‪.‬‬
‫הכנה בשלימות הוא רק אם מתחילין מהלילות‬
‫משה ֵלְך ֶאל העם וְ ִק ַד ְשתם ַהּיֹום ּומחר וגו' וְ היּו נְ כֹנִ ים ַלּיֹום‬ ‫ֹאמר ה' ֶאל ֶ‬ ‫וַ ּי ֶ‬
‫שי יֵ ֵרד ה' וגו'‪( .‬שמות יט‪ ,‬י‪-‬יא)‬
‫ישי כִ י ַבּיֹום ַה ְשלִ ִ‬
‫ַה ְש ִל ִ‬
‫פירוש רש"י ליום השלישי שהוא ששה בחודש וכו'‪.‬‬
‫ויאמר אל העם היו נכונים לשלשת ימים וגו' לסוף ג' ימים‬
‫הוא יום ד' שהוסיף משה יום אחד מדעתו כדברי רבי יוסי‬
‫(שבת פז‪.).‬‬
‫ויש להבין איך שינה משה מצווי השי"ת‪ ,‬שהקב"ה רצה ליתן התורה ביום ו' והוא‬
‫הוסיף יום אחד מדעתו‪.‬‬
 ‫פנינים‬ ‫שבועות‬ ‫ילקוט‬ ‫יב‬
‫ושם בגמרא איתא מאי דרש‪ַ ,‬הּיֹום ּומחר היום כמחר מה מחר לילו עמו אף היום‬
‫לילו עמו ולילה דהאידנא נפקא ליה שמע מינה תרי יומי לבר מהאידנא‪.‬‬
‫ויש להבין מי הכריחו למשה רבינו ע"ה לדרוש שצריך להיות ג' ימים שלמים עם‬
‫הלילות‪ ,‬הלא לילות מאן דכר שמייהו‪ ,‬ומצינו הרבה פעמים בדברי חכמינו ז"ל‬
‫דמלשון ימים ממעטינן הלילות‪.‬‬
‫ובמקום שרוצה לרבות גם לילות יש לזה ריבוי בפ"ע‪ ,‬כדאיתא בברכות (יב‪ ):‬ימי חייך הימים כל ימי חייך‬
‫הלילות וכו' הרי שמאומרו ימי חייך לחוד הייתי אומר שאין הלילות בכלל‪.‬‬
‫ואפשר להסביר הענין על פי מה שפירוש הרה"ק הר"ר מאיר מפרעמישלאן‬
‫זללה"ה בדברי הרמ"א ז"ל (ריש או"ח) שמתחילין לדבר בדיני השכמת הבוקר‪ ,‬וכתב‬
‫באמצע דבריו ובשכבו על משכבו ידע לפני מי הוא שוכב‪ ,‬ומיד כשיעור משנתו יקום‬
‫בזריזות לעבודת בוראו יתברך ויתעלה עד כאן‪ .‬ולכאורה יש להבין דכאן המדובר‬
‫מדיני השכמה ולא מסדר השכיבה שמקומה הוא להלן בסוף חלק א' ולמה כתב כאן‬
‫אין יתנהג אדם בשכבו על מטתו‪.‬‬
‫ופירוש הרה"ק הנזכר לעיל דלהורות בא דכדי שיוכל לקום בזריזות בבוקר‬
‫לעבודת הבורא אחר השינה יש צורך לעשות הכנה בשכבו על משכבו שאז יתן אל‬
‫לבו וידע לפני מי הוא שוכב ואז יכולין לקום בבוקר לעבודת השי"ת‪ ,‬מה שאין כן מי‬
‫שאין לו הכנה בשכבו בלילה אינו יכול לקום בבוקר לעבוד את השי"ת‪ .‬על כן כתב‬
‫הרמ"א ז"ל כאן דין זה דשכיבה כי יש בו צורך להשכמה אלו תוכן דבריו הקדושים‪.‬‬
‫ובזה יובן מה שהוסיף יום אחד מדעתו דכיון שהקב"ה אמר להם היּו נְ כֹנִ ים ַלּיֹום‬
‫ישי הגם שלא אמר לו כלל לילות הבין משה מדעתו‪ ,‬שאי אפשר להיות הכנה‬ ‫ַה ְש ִל ִ‬
‫בשלימות רק אם מתחילין מהלילות‪.‬‬
‫(חידושי תורה שבועות דף קע"א)‬

‫‪T‬‬
‫י ז‪.‬‬
‫פעמים צריכין להשתמש גם במידת גאות‬
‫וגו'‪( .‬שמות יט‪ ,‬יב)‬ ‫ִהש ְמרּו לכֶ ם ֲעלֹות בהר‬
‫תֹוע ַבת ה' כָ ל ְג ַבּה ֵלב‪ ,‬ואולם כבר כתבו‬ ‫יש לרמז‪ ,‬כי כבר נודע (משלי טז‪ ,‬ה) ֲ‬
‫המפורשים כי לפעמים כאשר מגודל הבושה והפחד בהכיר איש את מקומו וערכו‬
‫השפל לפני מלך מלכי המלכים יתברך לא יוכל לפתוח פיו לספר תהלתו ושבחו‪ ,‬על‬
‫דרך שאומרים (תפלה קודם התפלה לר"ש ן' גבירול) ִמי ָאנֹכִ י ֶׁש ֶאזְ כֶ ה ְל ִה ְת ַפ ֵלל כו'‪.‬‬
‫אז צריך להתלבש בלבוש גאות‪ ,‬לאמר כי אנחנו בני אל חי זרע אברהם כו'‪ ,‬ונפש‬
‫ישראל נחצב ממקור מחצב קדוש‪ ,‬כדכתיב (בראשית ב‪ ,‬ז) ַויִ ַפח ְב ַא ָפיו‪ ,‬מעצמותו‬
‫כביכול נופח‪ .‬ועל זה נאמר (ישעיה יב‪ ,‬ה) זַ ְמרּו ה' כִ י גֵ אּות ָע ָשה‪.‬‬
‫וזה שרומז וְ ִהגְ ַב ְלת וגו' ִהש ְמרּו לכֶ ם ֲעלֹות בהר ּונְ ג ַֹע ְבק ֵצהּו‪ ,‬פירוש משהו‪ ,‬היינו‬
‫בחינת התנשאות וגאות גבוה כמו הר‪.‬‬
‫יג‬ ‫פנינים‬ ‫שבועות‬ ‫ילקוט‬
‫כי אם ִב ְמשְֹך ַהּי ֵֹבל‪ ,‬היינו הפחד והבושה והחרדה הבא על ידי שופר‪ ,‬על דרך‬
‫ׁשֹופר ְב ִעיר ְו ָעם ֹלא יֶ ֱח ָרדּו‪ ,‬במשוך הבושה לבלי לפתוח פה‪,‬‬
‫(עמוס ג‪ ,‬ו) ִאם יִ ָת ַקע ָ‬
‫כאמור‪ ,‬אז ֵהמה יַ ֲעלּו בהר בבחינת גֵ אּות‪ ,‬למען יוכל לדבר דבר‪ ,‬והבן‪.‬‬
‫(ייטב לב)‬

‫‪T‬‬
‫יח‪.‬‬
‫טעם על הנס שהגבול עצמו היה מדבר‬
‫וגו'‪( .‬שמות יט‪ ,‬יב)‬ ‫וְ ִהגְ ַב ְלת ֶאת העם ס ִביב ֵלאמֹר ִהש ְמרּו לכֶ ם ֲעלֹות בהר‬
‫פירוש רש"י הגבול אומר להם השמרו מעלות מכאן‬
‫והלאה‪.‬‬
‫ודייק רבינו [הגה"ק מסאטמאר זי"ע]‪ ,‬מאיפוא לקח רש"י הק' דרשה זו והנס הזה‬
‫שהגבול היה אומר‪ ,‬דבר שלא נזכר בדברי חכמינו ז"ל‪.‬‬
‫ופרוש רבינו דהנה רש"י ז"ל פירוש לעיל מיניה באותה הפסוק‪ ,‬וְ ִהגְ ַב ְלת קבע‬
‫להם תחומין לסימן שלא יקרבו מן הגבול והלאה‪.‬‬
‫ואמרו חכמינו ז"ל שהקב"ה כפה עליהם הר כגיגית‪ ,‬והר סיני נתלש ממקומו‪ ,‬שוב‬
‫לא היה ניכר הגבול אשר הוגבל על ידי משה רבינו שלא יקרבו מן הגבול והלאה‪ ,‬כי‬
‫הלא לא ניכר היה הגבול שהוגבל מקודם‪ ,‬ולא יוכלו בני ישראל לדעת עד היכן מותר‬
‫להתקרב‪.‬‬
‫אם כן על כרחך היו צריכין לנס זה‪ ,‬שהגבול עצמו היה אומר להם‪ ,‬השמרו מעלות‬
‫מכאן והלאה‪ ,‬והוא חידוש נפלא‪.‬‬
‫(בוצינא קדישא ח"א דף תכ"ט)‬
‫‪T‬‬
‫יט‪.‬‬
‫תפלת ישראל בשלשת ימי הגבלה‬
‫י ִמים (שמות יט טו)‬ ‫לשת‬
‫ֹאמר ֶאל העם ֱהיּו נְ כֹנִ ים לִ ְש ֶ‬
‫וַ ּי ֶ‬
‫אמר הרה"ק [ר"ר צבי הירש מרימינוב זי"ע] ומה היו עושין באותן הימים‪ ,‬הנה‬
‫תֹור ֶתָך‪ְ ,‬ו ַד ֵבק ִל ֵבנּו‬
‫באלו הימים היו מתפללים להשי"ת (ברכת ַא ֲה ָבה ַר ָבה) ְו ָה ֵאר ֵעינֵ ינּו ְב ָ‬
‫ְב ִמ ְצו ֶֹתיָך‪ ,‬עד כאן‪.‬‬
‫(בארת המים לשבועות)‬

‫‪T‬‬
 ‫פנינים‬ ‫שבועות‬ ‫ילקוט‬ ‫יד‬
‫כ‪.‬‬
‫טעם על שאיחרו ישראל לבא למתן תורה‬
‫ֹלקים ִמן ַה ַמ ֲחנֶ ה‪( .‬שמות יט‪ ,‬יז)‬
‫משה ֶאת העם ִל ְק ַראת ה ֱא ִ‬
‫ּיֹוצא ֶ‬
‫וַ ֵ‬
‫כתוב בפרקי דרבי אליעזר (פרק מ') שישראל היו‬
‫ישינים והוא אמר להם עמדו ומביאו במגן אברהם הלכות‬
‫שבועות (אורח חיים סימן תצ"ד)‪.‬‬
‫ונראה הטעם למה היו ישראל ישינים‪.‬‬
‫משום שהקדוש ברוך הוא החזיר התורה על כל אומה ולשון שיקבלו אותה והם‬
‫לא רצו ואמרו להקדוש ברוך הוא לך מעמנו‪ ,‬ככתוב בפרקי ר' אליעזר ב‪.‬‬
‫וישראל היו סבורים שיתעכב הדבר אולי ירצו האומות לקבל התורה‪ .‬ובאמת‬
‫האומות לא רצו לשמוע מפי ה' מה שכתוב בתורה ולא היה עיכוב אבל הם סבורים‬
‫שיתעכב כנזכר לעיל ולכך היו ישינים‪.‬‬
‫(קדושת לוי ‪ -‬שבועות)‬
‫‪T‬‬
‫כא‪.‬‬
‫'כפיית ההר' היה על ימי הקטנות‬
‫וַ ּיִ ְתיַ ְצבּו ְב ַת ְח ִתית ההר‪( .‬שמות יט‪ ,‬יז)‬
‫ודרשו רבותינו ז"ל בגמרא (שבת פח‪ ).‬שכפה עליהם‬
‫ההר כגיגית וכו'‪.‬‬
‫שמעתי מפי מורי (הבעל שם טוב הק') זלה"ה ע"ה‪ ,‬לכך כפה הקדוש ברוך הוא על‬
‫ישראל הר כגיגית ללמד שגם שאינו חושק לתורה ועבודת ה' מכל מקום אינו בן‬
‫חורין ליבטל‪ ,‬רק יעשה בעל כרחו‪ ,‬וידמה כמי שכופין אותו לעשות בעל כרחו‪.‬‬
‫והוא דרך טוב לאיש ישראלי לימי הקטנות‪ ,‬שלא יבטל התמיד מעסק לימודו‬
‫ועבודת השם יתברך גם שאינו חושק‪ ,‬דמכל מקום עושה מעשה‪.‬‬
‫(בן פורת יוסף ‪ -‬וישב)‬
‫‪T‬‬
‫ב‬
‫וזה לשון הפרקי דרבי אליעזר שם בפרק מ'‪ :‬ר' טרפון אומר זרח הבורא ברוך הוא ובא מהר סיני ונגלה‬
‫על בני עשו שנ' ויאמר ה' מסיני בא וזרח משעיר למו ואין שעיר אלא בני עשו שנ' וישב עשו בהר שעיר אמ' להם‬
‫הבורא ברוך הוא מקבלים אתם עליכם את התורה אמרו לו ומה כתוב בה אמ' להם לא תרצח אמרו לו אין אנו‬
‫יכולין לעזוב את הדבר שבירך יצחק את עשו שאמ' לו ועל חרבך תחיה‪.‬‬
‫ומשם חזר ונגלה על בני ישמעאל שנ' הופיע מהר פארן ואין פארן אלא בני ישמעאל שנ' במדבר פארן אמ'‬
‫להם הבורא ברוך הוא מקבלים אתם את התורה אמרו לו ומה כתוב בה אמ' להם לא תגנוב אמרו לו אין אנו‬
‫יכולין לעזוב את הדבר שעשו אבותינו שגנבו את יוסף והורידוהו למצרים שנ' כי גונוב גונבתי מארץ העברים‪.‬‬
‫ומשם שלח מלאכים לכל אומות העולם אמ' להם אתם מקבלים עליכם את התורה אמרו לו ומה כתיב בה‬
‫אמ' להם לא יהיה לך אלהים אחרים על פני אמרו לו אנו רואין שאין אנו יכולין להניח דת אבותינו שעבדו את‬
‫האלילים אלא תן תורתך לעמך שנ' ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום‪.‬‬
‫טו‬ ‫פנינים‬ ‫שבועות‬ ‫ילקוט‬
‫כב‪.‬‬
‫'כפיית ההר' היה על דורות אחרונים‬
‫(שמות יט‪ ,‬יז)‬ ‫וַ ּיִ ְתיַ ְצבּו ְב ַת ְח ִתית ההר‪.‬‬
‫איתא בגמרא (שבת פח‪ ).‬אמר רב אבדימי בר חמא בר‬
‫חסא מלמד שכפה הקב"ה עליהם את ההר כגיגית‪ ,‬ואמר‬
‫להם אם אתם מקבלים התורה מוטב וגו'‪.‬‬
‫והקשו התוספות‪ ,‬ואף על פי שכבר הקדימו נעשה‬
‫לנשמע‪ ,‬ומה היה צורך לכפות עליהם ההר‪.‬‬
‫ותירצו דשמא יהיו חוזרים כשיראו האש הגדולה עד כאן‪.‬‬
‫וקשה דאדרבה הסברא נותנת להיפוך דכשיראו ישראל כבודה של תורה‪ ,‬שהאש‬
‫הגדולה מלהטת סביבותיה יגדל חלקם לזכות להתורה‪.‬‬
‫ואפשר לומר דבשעה שאמרו ישראל נַ ֲע ֶשה וְ נִ ְשמע לא היה שם אלא אותו הדור‬
‫בלבד שהיה להם נשמות קדושות מאוד וקבלו ברצון עול תורה ומצוות‪.‬‬
‫אבל כשעמדו רגליהם לפני הר סיני אז נתקבצו ובאו שם כל הנשמות מכל דורות‬
‫העתידים‪ ,‬ואז ראו בני ישראל מה יהיה מצב הדורות הבאים‪ ,‬ומזה היו ישראל יראים‬
‫מאוד האיך יוכלו לקבל התורה ולהיות ערבים אחרי שיהיו ביניהם דורות שפלים כל כך‪.‬‬
‫וזה תהיה כוונת התוספות דשמא בראותם האש הגדולה יהיו חוזרים בהם‪ ,‬המכוון‬
‫על אף הנסיונות שהרשעים שבדורות אחרונים מבעירין‪ ,‬ועל כן הוצרכו לכפיית‬
‫ההר‪ ,‬כדי שיקבלו עליהם ועל זרעם עד סוף כל הדורות עול תורה ומצוות‪.‬‬
‫(דברי יואל ‪ -‬במדבר דף מ')‬
‫‪T‬‬
‫כג‪.‬‬
‫שבת הוא מלזעוק ורפואה קרובה לבוא‬
‫ֹלקים יַ ֲענֶ ּנּו ְבקֹול‪( .‬שמות יט‪ ,‬יט)‬
‫וְ ה ֱא ִ‬ ‫משה יְ ַד ֵבר‬
‫ֶ‬
‫בשבת (יב‪ ).‬הנכנס בשבת לבקר את החולה אומר ַשבת ִהיא ִמ ִלזְ עֹוק ְּורפּואה ְקרֹובה‬
‫לבֹוא‪.‬‬
‫כולם מפורשים שהמבקר את החולה אומר הכל‪.‬‬
‫אבל אני אומר שהמבקר אומר רק ַשבת ִהיא ִמ ִלזְ עֹוק והשי"ת עונה ְּורפּואה ְקרֹובה‬
‫לבֹוא‪[ ,‬וזה ידוע דהשם מה"ש הוא מסוגל לסלק המות מהחולה‪ ],‬ש'בת ה'וא מ'לזעוק ראשי תיבות‬
‫'מה"ש'‪.‬‬
‫משה' ראשי תיבות ש'בת ה'וא מ'לזעוק‪ ,‬כשאיש‬ ‫משה יְ ַד ֵבר‪ֶ ' ,‬‬
‫וזה מרומז כאן ֶ‬
‫ישראל אומר שבת הוא מלזעוק‪.‬‬
‫ֹלקים יַ ֲענֶ ּנּו (והשי"ת עונה) ְבקֹול‪' ,‬קֹול' ראשי תיבות ו'רפואה ק'רובה ל'בוא‪.‬‬
‫וְ ה ֱא ִ‬
‫(מהר"ש מבעלזא)‬
 ‫פנינים‬ ‫שבועות‬ ‫ילקוט‬ ‫טז‬
‫כד‪.‬‬
‫סגולה לומר 'בפה' העשה והלא תעשה כמו שכתובה בתורה‬
‫ֹלקים ֵאת כל ַה ְדב ִרים ה ֵא ֶלה ֵלאמֹר‪( .‬שמות כ‪ ,‬א)‬
‫וַ יְ ַד ֵבר ֱא ִ‬
‫פירוש רש"י מלמד שהיה עונין על הן הן ועל לאו לאו‪.‬‬
‫יש לדקדק מדקאמר ֵלאמֹר משמע שהשי"ת אמר להם לאמר כן ומאי טעמא בזה‪.‬‬
‫ויש לפרש על פי מה שמקובל מהבעל שם טוב הקדוש ז"ל‪ ,‬דאם נזדמן לפניו‬
‫מצות עשה וקשה בעיניו לקיימה יאמר 'בפה מלא' אותה 'מצוה' כמו שכתובה‬
‫בתורה‪ ,‬ועל ידי זה יהא אפשר לו לקיימה‪ ,‬וכמו כן אם נזדמן לו לא תעשה וקשה לו‬
‫לעמוד נגד יצרו המונע לשמור מצות לא תעשה 'יאמר בפיו' המצוה 'לא תעשה' כמו‬
‫שכתוב בתורה ויהיה אפשר לו לקיימה‪.‬‬
‫ֹלקים ֵאת כל ַה ְדב ִרים ה ֵא ֶלה ֵלאמֹר על הן הן פירוש שהשי"ת אמר להם‬
‫וזה וַ יְ ַד ֵבר ֱא ִ‬
‫שעל כל מצות עשה יאמרו המצות עשה‪ ,‬ועל לאו יאמרו הלאו‪.‬‬
‫(מהרי"ד מבעלזא)‬

‫‪T‬‬
‫כה ‪.‬‬
‫על ב' דברות ראשונות מגיע שכר בעולם הזה‬
‫ֹלקיָך‪( .‬שמות כ‪ ,‬ב)‬
‫אנֹכִ י ה' ֱא ֶ‬
‫איתא במדרש אין ישראל ניזונים אלא בזכות אמונה‪.‬‬
‫(דברים‬ ‫שֹותם‬
‫ופירשו המפרשים על פי מה דדרשו רבותינו ז"ל (עבודה זרה ג‪ַ ).‬היֹום ַל ֲע ָ‬
‫ז יא)‪ ,‬ולמחר לקבל שכרם‪ ,‬ושכר מצוה בהאי עלמא ליכא (קידושין לט‪ ,):‬דקשה על זה‬
‫הא הקב"ה שומר תורתו כדאיתא בירושלמי (ראש השנה) ְו ָׁש ְמרּו ֶאת ִמ ְׁש ַמ ְר ִתי (ויקרא כב‪,‬‬
‫ט)‪ ,‬אמר הקב"ה אני שומר מצותיה של תורה‪ ,‬והרי כתיב (דברים כד‪ ,‬טו) ְביֹומֹו ִת ֵתן‬
‫ְשכָ רֹו‪( ,‬ויקרא יט‪ ,‬יג) וֹלא ָת ִלין ְפ ֻע ַלת ָשכִ יר‪.‬‬
‫והתירוץ לזה על פי דקיימא לן בחושן משפט (סי' של"ט ס"ז) האומר לשלוחו שכור‬
‫לי פועלים ושכרם‪ ,‬ואמר להם שכרכם על בעל הבית‪ ,‬אין שום אחד מהן עובר על בל‬
‫תלין‪ ,‬עיין שם‪.‬‬
‫משה (דברים לג‪ ,‬ד)‪ ,‬ושתים מפי הגבורה‬ ‫וידוע (מכות כג‪ ):‬כי תֹורה מנין תרי"א ִצּוה לנּו ֶ‬
‫שמענו‪ ,‬אם כן על התרי"א הוי שכרו על ידי שליח וליכא בל תלין‪ ,‬אבל על השתים‬
‫מפי הגבורה איכא בל תלין ומגיע שכר בעולם הזה‪.‬‬
‫***‬
‫טֹובים ַה ְשנַ יִ ם ִמן ה ֶאחד (קהלת ד‪ ,‬ט)‪ ,‬כלומר‬ ‫ובזה פירש האור חדש (בספר חוות יאיר) ִ‬
‫השני מצות ששמענו מן האחד ברוך הוא‪ֲ ,‬א ֶשר יֵ ש ל ֶהם שכר טֹוב ַב ֲעמלם‪ ,‬רוצה לומר‬
‫מיד בעולם הזה‪ ,‬עד כאן דבריו וש"י (ושפתים ישק)‪.‬‬
‫(ישמח משה)‬
‫‪T‬‬
‫יז‬ ‫פנינים‬ ‫שבועות‬ ‫ילקוט‬
‫כו‪.‬‬
‫טעם למה בירך משה ברכת 'שלא עשני גוי' כשפרחה נשמתן‬
‫ֹלקיָך‪( .‬שמות כ‪ ,‬ב)‬
‫אנֹכִ י ה' ֱא ֶ‬
‫ֹלקיָך פתח ואמר ברּוְך ֶשֹּלא ע ַשנִ י‬
‫כששמע אנֹכִ י ה' ֱא ֶ‬
‫גֹוי‪( .‬מדרש פליאה)‪.‬‬
‫ֹלקיָך‪ ,‬פירוש‬ ‫ונראה לפרש על פי דברי האור החיים הק' על הפסוק אנֹכִ י ה' ֱא ֶ‬
‫ֹלקיָך‪.‬‬‫שיחד שמו על כל אחד ואחד מהם לומר לו ֱא ֶ‬
‫ואף שאין הקב"ה מייחד שמו על הצדיקים בחייהם משום הן בקדושיו לא יאמין‪,‬‬
‫יש לומר על פי הגמרא (שבת פח‪ ):‬שאמרו דבשעת מתן תורה פרחה נשמתם‪ ,‬נמצאת‬
‫ֹלקיָך‪ ,‬ואחר כך‬ ‫אומר כי כשיחד שמו עליהם היה זמן יציאת נשמה‪ ,‬ואמר לכל אחד ֱא ֶ‬
‫החיה אותם בטל של תחיית המתים (עד כאן דברי אור החיים הק')‪.‬‬
‫והנה כתב המגן אברהם (בשו"ע סימן מ"ו) בשם המקובלים‪ ,‬שהברכות ֶשֹּלא ע ַשנִ י גֹוי‪,‬‬
‫ע ֶבד‪ִ ,‬אשה‪ ,‬מברכין על יציאת נשמתו בלילה שלא נדבק בו נשמת עכו"ם או עבד‪.‬‬
‫ומעתה אם בשינה שהוא אחד מס' במיתה יש לחוש על התדבקות נשמת עכו"ם‪,‬‬
‫מכל שכן בשעת מתן תורה שיצאו נשמתן לגמרי‪ ,‬אם כן בודאי צריכין להודות ברּוְך‬
‫ֶשֹּלא ע ַשנִ י גֹוי‪.‬‬
‫ֹלקיָך רוצה לומר שיחד הקב"ה‬ ‫ובזה יתבאר דברי המדרש כששמע משה אנֹכִ י ה' ֱא ֶ‬
‫שמו על כל אחד מישראל לומר אלקיך‪ ,‬והטעם שפרחה נשמתן בדיבור הראשון‪ ,‬על‬
‫כן פתח ואמר ברּוְך ֶשֹּלא ע ַשנִ י גֹוי להוציא את הרבים ידי חובתן‪.‬‬
‫(דברי יואל דף פ"ט)‬
‫‪T‬‬
‫כז‪.‬‬
‫כשנתחלק הדיבור לשבעים לשונות‪ ,‬נתגלה שפלות אומות העולם‬
‫אנֹכִ י ה' ֱאֹל ֶקיָך‪( .‬שמות כ‪ ,‬ב)‬
‫ֹלקיָך פתח‬
‫במדרש פליאה כששמע משה אנֹכִ י ה' ֱא ֶ‬
‫ואמר ברוך שלא עשני גוי‪( ,‬הביאו א"א זללה"ה בספרו קדושת יום‬
‫טוב פרשת יתרו) וצריך ביאור‪.‬‬
‫ונראה לי דהנה בגמרא (שבת פח‪ ):‬איתא אמר ר' יוחנן‬
‫מאי דכתיב (תהלים סח‪ ,‬יב) ֲאדֹני יִ ֶתן א ֶֹמר ַה ְמ ַב ְשֹרֹות צבא רב‬
‫(צבא רב פירש״י כל האומות) כל דיבור ודיבור שיצא מפי‬
‫הגבורה נחלק לשבעים לשונות תנא דבי ר׳ ישמעאל (ירמיה‬
‫כג‪ ,‬כט) ּוכְ ַפ ִטיש יְ פ ֵֹצץ ס ַלע מה פטיש זה נחלק לכמה‬
‫ניצוצות אף כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקב"ה נחלק לע׳‬
‫לשונות‪ ,‬עד כאן‪.‬‬
‫וכתב המהרש״א ז״ל לפרש טעם שהוצרך הדבור להתחלק לשבעים לשון‪ ,‬כדי‬
‫שלא יהיה פתחון פה לאומות לומר כי לא קבלו את התורה משום שלא הבינו לשונה‪,‬‬
 ‫פנינים‬ ‫שבועות‬ ‫ילקוט‬ ‫יח‬
‫על כן נתחלק הדבור לע׳ לשון כדי שיבינו כולם דברות קדשו‪ ,‬ואף על פי כן לא רצו‬
‫לקבלה‪ ,‬עד כאן דבריו ז״ל‪.‬‬
‫ֹלקיָך דהיינו ששמע‬
‫ועתה יובן המדרש הנ"ל כמין חומר כששמע משה אנֹכִ י ה' ֱא ֶ‬
‫את הקול מתחלק לשבעים לשון‪ ,‬וכל האומות הבינו את עשרת הדברים איש איש‬
‫בלשון עמו‪ ,‬ואף על פי כן לא רצו לקבל את התורה‪ ,‬הרי זה מורה באצבע שפלותם‬
‫וגריעותם‪ ,‬וכי שנואים הם לפני המקום ונדחים מלפני פניו‪ ,‬על אשר לא רצו להטות‬
‫שכמם ולקבל עליהם עול תורה ומצוות‪ ,‬מיד פתח ואמר ברוך שלא עשני גוי‪ ,‬כי אז‬
‫היה העת והעונה אשר יאתה להודות להשי"ת על כך‪ ,‬שהרי אז נתגלה שהם מנותקים‬
‫ממקור הקדושה‪ ,‬ונתבררה פחיתותם ורשעתם‪.‬‬
‫***‬
‫ועל פי זה יש לומר כי הטעם שנקרא סיני שירדה השנאה לעכו״ם על הר סיני‬
‫ולא קודם לכן‪ ,‬הוא‪ ,‬כי אף שהחזיר הקב"ה את התורה על כל אומה ולשון עדיין היה‬
‫להם פתחון פה שלא ידעו ולא הבינו גודל מעלת התורה‪ ,‬אמנם אחר שקלטה אזנם‬
‫שמץ מן העשרת הדברות שנאמרו בקול אלקים חיים מדבר מתוך האש‪ ,‬והופיע‬
‫הקב״ה בענן כבודו על ישראל‪ ,‬וראו גם האומות גודל מעלת התורה‪ ,‬והבינו‬
‫מדברותיו איש איש בלשונו‪ ,‬ואף על פי כן הפכו אליה עורף ולא פנים‪ ,‬אזי ירדה‬
‫השנאה הגדולה אליהם‪.‬‬
‫(דברי יואל ‪ -‬ויקרא דף נ"ה)‬
‫‪T‬‬
‫כח‪.‬‬
‫מהיכן זוכים שלא להתבייש מבני אדם בעבודת השי"ת‬
‫פני‪( .‬שמות כ‪ ,‬ג)‬ ‫ֹלהים ֲא ֵח ִרים ַעל‬
‫ֹלא יִ ְהיֶ ה ְלָך ֱא ִ‬
‫ולא יתבייש מפני בני אדם המלעיגין עליו‬ ‫(או"ח סימן א' ס"א)‬ ‫על פי דברי הרמ"א ז"ל‬
‫בעבודת השי"ת כו'‪.‬‬
‫והנה יש לעיין בזה דכאשר נתקשו זכרונם לברכה בלאו דֹלא ַת ְחמֹד כן יקשה כאן‬
‫דהדבר אינו בידו שרוצה שלא להתבייש והבושה מאליו תבא לו‪.‬‬
‫אך התירוץ והישוב אשר שמענו שם משם הרב הקדוש המגיד מוה"ר יחיאל מיכל‬
‫(מזלאטשוב) ז"ל‪ ,‬דֹלא ַת ְחמֹד‪ ,‬הוא הבטחה אחר שתקיים ותזהר בתשעה דברות‬
‫הקדושים האמורים אזי וודאי ֹלא ַת ְחמֹד עד כאן דברי בוצינא קדישא הרב מוה"ר‬
‫יחיאל מיכל זכרונו לברכה זכותו יגן עלינו‪.‬‬
‫כן נאמר גם כן דדברי רבינו הרמ"א נמשכים אדלעיל ִשּוִ ִיתי ה' ְלנֶ גְ ִדי ת ִמיד‪ ,‬ועל‬
‫זה אמר אם יקיים הדבר הזה להיות תמונת ה' לנוכח פניו כל עת ודאי מובטח שלא‬
‫יתבייש‪ ,‬כי איך יתבייש מפני רמה ותולעה מבלתי עבוד ה' אשר לנגדו הוא כמו‬
‫שאמרו זכרונם לברכה בחסיד אחד שאמר על יראת הזולת כי בוש יבוש לירא והבן‪.‬‬
‫וזהו כוונת הכתוב‪ ,‬כי המתבייש מאדם הרי זה כעין מרות ואדנות של אותו אדם‬
‫ֹלהים ֲא ֵח ִרים‪,‬‬
‫עליו‪ ,‬כי אם היה חושבו כאין לא היה בוש מלפניו‪ .‬וזהו ֹלא יִ ְהיֶ ה ְלָך ֱא ִ‬
‫יט‬ ‫פנינים‬ ‫שבועות‬ ‫ילקוט‬
‫מובטח אתה שלא יהיה לך מרות אחר לבוש לפניו בעבודתי ַעל פני בחושבך תמיד‬
‫שאתה ַעל פני ובשביל פני לא תבוש כלל מאדם כאמור‪.‬‬
‫(נועם מגדים)‬
‫‪T‬‬
‫כט‪.‬‬
‫טענה משה שדין ערבות נאמר לגדול הדור‬
‫פני‪( .‬שמות כ‪ ,‬ג)‬ ‫ֹלהים ֲא ֵח ִרים ַעל‬
‫ֹלא יִ ְהיֶ ה ְלָך ֱא ִ‬
‫אמרו חכמינו ז״ל (דברים רבה ג‪ ,‬יא) בעגל טען משה‬
‫רבינו ע״ה לי ציוית ֹלא יִ ְהיֶ ה ְלָך‪ ,‬ולא ציוית להם‪.‬‬
‫וצריך עיון וכי כמהתל באיש יהתל משה רבינו ע״ה בהקב״ה‪.‬‬
‫אבל ראיתי במכילתא שלכך נאמרו הדברות בלשון יחיד לומר שכל אחד נכנס‬
‫ערוב בעד כל ישראל‪.‬‬
‫ועל כן נראה לעניית דעתי שמשה רבינו ע״ה לא התפלל בזה על אותן שעבדו‬
‫העגל‪ ,‬כי אותן המית ג׳ אלפי איש‪ ,‬ויש במגפה‪ ,‬והנותרים בדק כסוטות (רש״י שמות לב‪,‬‬
‫כ)‪ ,‬רק חשש שיכלה ח״ו כל ישראל מטעם ערבות‪.‬‬
‫ועל זה טען שחשבו שאמר לשון יחיד לי צוית שאהיה ערוב בעד כל ישראל‪,‬‬
‫שגדול הדור יכנס בערבות ולא הם זה בעד זה‪ ,‬ועל כן אמר ְמ ֵחנִ י נא ִמ ִס ְפ ְרָך (שמות לב‪,‬‬
‫לב)‪ ,‬והקב״ה השיב לא מחשבותיך מחשבותי‪ ,‬כי לא אכלה כי אם אשר חטא לי‪ ,‬אבל‬
‫ערבות ליכא עד שיעברו הירדן כפירוש רש״י פרשת נצבים (דברים כט‪ ,‬כח)‪.‬‬
‫ועל כן וְ ַעתה ֵלְך נְ ֵחה ֶאת העם ֶאל ֲא ֶשר ִד ַב ְר ִתי לְך (שמות לב‪ ,‬לד)‪ ,‬ואז יתחיל חיוב‬
‫הערבות‪.‬‬
‫(דרשות חתם סופר רצ"ג)‬
‫‪T‬‬
‫ל‪.‬‬
‫החומר שלא לדבר 'דברים בטלים'‪ ,‬וכן באכילה ושתי' יותר מהצורח‬
‫(שמות כ‪ ,‬יג)‬ ‫ֹלא ִת ְר ַצח‪.‬‬
‫וקבלתי מכבוד אדמו"ר הרב הקדוש מה"ר מנחם מענדל (מרימנוב) זצוק"ל‪ ,‬דגם‬
‫בדבר האדם דברים בטלים הוא בכלל אביזרייהו דאזהרת ֹלא ִת ְר ַצח‪ ,‬כי כל דיבור‬
‫הוא שיעור קומה שלימה (יוצא מכל כוחות נפשו) והוא מבטלהו שמריק הקומה הלזו‬
‫למקום תהו ובטל‪ ,‬אזי מבטל ומרצח אותה הקומה חלק מכוחות נפשו‪.‬‬
‫(ותבין אשר ברית הלשון וברית המעור מכוונים זה כנגד זה‪ ,‬וכמו מי שמריק השפע מברית המעור לבטלה‬
‫נקרא שופך דמים‪ ,‬כמו כן הוא בברית הלשון)‪.‬‬

‫ובפרט כפי מה שקבלנו מרבותינו בפסוק (שיר השירים ה‪ ,‬ו) נַ ְפ ִשי י ְצאה ְב ַד ְברֹו שיש‬
‫שיעור לאדם כמה ידבר כל ימי חייו ואם ירבה לדבר שלא במקום מצוה הנה ממעט‬
 ‫פנינים‬ ‫שבועות‬ ‫ילקוט‬ ‫כ‬
‫החיות של שונאי ישראל‪ ,‬וזה נַ ְפ ִשי י ְצאה ְב ַד ְברֹו‪ ,‬אם כן בודאי זה בכלל אביזרייהו‬
‫דֹלא ִת ְר ַצח‪.‬‬
‫וממילא מובן הדבר וכל שכן הוא בדבר ח"ו דברים אסורים לשון הרע ורכילות‬
‫וכיוצא‪.‬‬
‫***‬
‫ועוד ישנו בכלל אביזרייהו דֹלא ִת ְר ַצח‪ ,‬באכילתו ושתייתו וכו' שלא במקום מצוה‬
‫למלאות תאוותו ולא יביט וישגיח אם הדבר ההוא בריא לחיות גופו או אם יזיק‪ ,‬הנה‬
‫כאשר אוכל בתאוותו דברים המזיקים לחיותו הנה הוא בכלל אביזרייהו דֹלא ִת ְר ַצח‬
‫דמה לי קטליה כולא וכו'‪.‬‬
‫(דרך פקודך מצוה לד חלק הדיבור)‬

‫‪T‬‬
‫לא‪.‬‬
‫כשראות ישראל שהמלאכים רוקדין‪ ,‬הבינו מתיקות אור התורה‬
‫וְ כל העם ר ִֹאים ֶאת ַהּקֹוֹלת וגו'‪( .‬שמות כ‪ ,‬טו)‬
‫(הבעל שם טוב הקדוש)‬ ‫יש לפרש בזה על דרך ששמעתי משל מן אדוני אבי זקיני‬
‫זללה"ה שהיה אחד מנגן בכלי זמר יפה מאוד במתיקות ועריבות גדול ואותם שהם‬
‫שומעים זה לא יכלו להתאפק מגודל המתיקות והתענוג עד שהיו רוקדים כמעט עד‬
‫לתקרה מחמת גודל התענוג והנעימות והמתיקות וכל מי שהיה קרוב יותר והיה‬
‫מקרב עצמו לשמוע הכלי זמר היה לו ביותר תענוג והיה רוקד עד מאוד‪.‬‬
‫ובתוך כך בא אחד חרש שאינו שומע כלל הקול של כלי זמר הערב רק ראה‬
‫שאנשים רוקדים עד מאוד והם בעיניו כמשתגעים ואומר בלבו כי לשמחה מה זה‬
‫עושה ובאמת אילו היה הוא חכם וידע והבין שהוא מחמת גודל התענוג והנעימות‬
‫קול של כלי זמר היה הוא גם כן רוקד שם והנמשל מובן‪.‬‬
‫ויש לפרש בזה וְ כל העם ר ִֹאים ֶאת ַהּקֹוֹלת היינו שהשי"ת הופיע על כולם כאחד‬
‫אור אלוהותו שהשיגו יחד כולם כשראו גודל השמחה כי ַמ ְלכֵ י ְצבאֹות יִ דֹדּון יִ דֹדּון‬
‫וכו' (תהלים סח‪ ,‬יג) (שבת פח‪ ):‬הבינו שהוא מחמת מתיקות ונעימות אור התורה הקדושה‬
‫ודחקו עצמם לשמוע קול התורה אף על פי שהיו קצת חרשים מכבר שלא היו‬
‫שומעים את הקולות הכל נעשו פקחין ועיינין פקוחין היה להם שהיו רואים החדוה‬
‫והשמחה הגדולה הבינו שהוא בודאי ֶאת ַהּקֹוֹלת היינו נעימות ועריבות הקול של‬
‫תורה אף על פי שהם לא השיגו זה נעימות התורה הבינו על ידי השמחה שהוא‬
‫בודאי מגודל נעימות התורה‪.‬‬
‫ולכך דחקו עצמם לשמוע הקול ממש אולי ישיגו ויבינו נעימות אור התורה‪,‬‬
‫והמשכיל יבין‪.‬‬
‫(דגל מחנה אפרים ‪ -‬יתרו)‬
‫‪T‬‬
‫כא‬ ‫פנינים‬ ‫שבועות‬ ‫ילקוט‬
‫לב‪.‬‬
‫היראה של רבי ר' זושא זי"ע‬
‫וַ ּיַ ְרא העם וַ ּינֻ עּו וַ ּיַ ַע ְמדּו ֵמרחֹק‪( .‬שמות כ‪ ,‬טו)‬
‫שמענו משמיה דהרב הקדוש ר' זושא זלה"ה שביקש להיות לו יראה כמו מלאך‪,‬‬
‫ומילא ה' משאלותיו‪ ,‬ונפל עליו יראה ופחד עד שנעשה כאבן דומם בל יתנועע בשום‬
‫אבר מרוב הפחד‪.‬‬
‫ואז פירוש הפסוק וַ ּיַ ְרא העם וַ ּינֻ עּו‪ ,‬בתנועה שיכלו לזוז אז עדיין וַ ּיַ ַע ְמדּו ֵמרחֹק‪ ,‬כי‬
‫מגודל היראה בל יתנועע כלל וכלל‪.‬‬
‫(ייטב פנים (אבני זכרון‪ .‬ד"ה ובזה נבוא))‬
‫‪T‬‬
‫לג‪.‬‬
‫המסירת נפש נחקק בלב כל אחד מישראל‬
‫ֹלקים‪( .‬שמות כ‪ ,‬יז)‬
‫כִ י ְל ַב ֲעבּור נַ סֹות ֶא ְתכֶ ם בא ה ֱא ִ‬
‫פירוש‪ ,‬כי זה שאמר הקדוש ברוך הוא בעצמו אנֹכִ י וֹלא יִ ְהיֶ ה ְלָך‪ ,‬נרשם ונחקק‬
‫בלב כל איש ישראל עד שאפילו הקל שבקלים מוסר נפשו על קידוש שמו יתברך‪.‬‬
‫וזה ְל ַב ֲעבּור נַ סֹות שתעמדו בנסיון‪.‬‬
‫(קדושת לוי)‬
‫‪T‬‬
‫לד‪.‬‬
‫יראת שמים אפילו בלי חטא‬
‫ְפנֵ יכֶ ם ְל ִב ְל ִתי ֶת ֱחטאּו‪( .‬שמות כ‪ ,‬יז)‬ ‫ּוב ֲעבּור ִת ְהיֶ ה יִ ְראתֹו ַעל‬
‫ַ‬
‫לדעתי יש לפרש שיהיה היראה על פניכם אפילו אם לא יחטאו‪ ,‬כי הנה יש יראה‬
‫(תתאה) הירא מעבירות שבידו‪ ,‬אך מי שאין בידו עבירות זהו יראת שמים לאמתו (יראה‬
‫עילאה)‪.‬‬
‫וזהו למען ִת ְהיֶ ה יִ ְראתֹו ַעל ְפנֵ יכֶ ם ְל ִב ְל ִתי ֶת ֱחטאּו‪ ,‬רצה לומר שתהיה היראה‬
‫אצליכם לאותו הזמן והעת שתהיו מבלי חטא ועון‪ ,‬והבן‪.‬‬
‫(אגרא דכלה)‬
‫‪T‬‬
‫לה‪.‬‬
‫'נעשה' באונס‪' ,‬נשמע' ברצון‬
‫שמע‪( .‬שמות כד‪ ,‬ז)‬
‫וְ נִ ְ‬ ‫ֹאמרּו כֹל ֲא ֶשר ִד ֶבר ה' נַ ֲע ֶשה‬
‫וַ ּי ְ‬
‫איתא בגמרא (שבת פח‪ ):‬שטען אותו מין עמא פזיזא‬
‫דקדמיתו פומייכו לאודנייכו וכו׳ שאמרו נעשה קודם‬
‫לנשמע‪.‬‬
 ‫פנינים‬ ‫שבועות‬ ‫ילקוט‬ ‫כב‬
‫ואפשר לומר כי הטעם שהקדימו ישראל נַ ֲע ֶשה לנִ ְשמע‪ ,‬דאיתא בגמרא שם‬
‫ויתיצבו בתחתית ההר מלמד שכפה עליהם ההר כגיגית אמר רבי אחא בר יעקב‬
‫מכאן מודעה רבה לאורייתא (פירש״י שאם יזמינם לדין למה לא קיימתם מה שקבלתם עליכם יש להם‬
‫תשובה שקבלוה באונס) אמר רבא אף על פי כן הדר קבלוה בימי אחשורוש (מאהבת הנס)‪.‬‬
‫והנה בני ישראל בצאתם ממצרים ששם היו שקועים במ״ט שערי טומאה‪ ,‬פחדו‬
‫אולי אינם עדיין במדרגה גדולה כזו לקבל את התורה מרצון‪ ,‬וכמו שכתבו התוספות‬
‫(ד"ה כפה) כי בראותם האש הגדולה חזרו בהם וכפה עליהם ההר כגיגית שיקבלו את‬
‫התורה‪ ,‬אבל באמת היה כי רצו לקבל את התורה‪ ,‬וידעו שאם יקבלו את התורה‬
‫עתה‪ ,‬אף שיהיה באונס בסופו של דבר יקבלוה ברצון‪.‬‬
‫ועל כן אמרו נַ ֲע ֶשה וְ נִ ְשמע כי נַ ֲע ֶשה פירושו שיקיימו התורה אף באונס‪ ,‬וְ נִ ְשמע‬
‫פירושו לשון קבלה (כדמתרגמינן נעשה ונשמע נעביד ונקבל)‪ ,‬כי מתחלה יקיימו התורה באונס‬
‫אף על פי שלא יקבלוה ברצון‪ ,‬ואחר כך יגיעו למדרגת נשמע‪ ,‬כאשר כן היה שעד‬
‫ימי ָה ָמן קיימו את התורה באונס‪ ,‬ורק על ידי שהיו ביניהם צדיקי אמת ובני ישראל‬
‫עשו מצוות ומעשים טובים ועבדו להשי״ת ועשו תשובה שלמה‪ ,‬הגיעו בימי‬
‫אחשוורוש למדרגת נשמע וקבלוה ברצון‪.‬‬
‫(דברי יואל תרומה דף רכ"א)‬
‫‪T‬‬
‫מעמד הר סיני‬
‫לו‪.‬‬
‫מעמד הר סיני‬
‫העידו על מרן הקדוש רבינו חיות נפשנו אור זורח האר"י הבעל שם טוב‪.‬‬
‫כשהיה לומד תורה עם התלמידים הקדושים‪ ,‬היה מלהטת אש סביבותיהם‪,‬‬
‫ומתקבצין מלאכי השרת‪.‬‬
‫והיו שומעין הקולות והברקים‪ ,‬ואמירות אנכי ה' אלהיך מפי השם יתברך‪ ,‬וזה‬
‫ידוע ומפורסם הרבה‪.‬‬
‫(היכל הברכה פרשת ואתחנן)‬

‫***‬
‫ג‬
‫והנה אם אדם זוכה שומע בכל חג השבועות את הקול שמכריזין אנכי ה' אלהיך ‪.‬‬

‫ג‬
‫בספה"ק הישר והטוב (בשולי הגליון)‪ ,‬כתב סיפר הר"ר יוזעפף זצ"ל‪ ,‬כי בשנים קדמוניות כאשר‬
‫היה סמוך על שלחן חמיו הרה"ק מליסקא זי"ע‪ ,‬פעם אחד בליל שבת קודש היו שלשה שאכלו על‬
‫שלחן אחד‪ ,‬הר"ר יוזעפף‪ ,‬והרה"ק מליסקא‪ ,‬ועוד איש אחד שבא להסתופף בצל קדשו אשר התחיל‬
‫להתנוצץ קדושתו‪ ,‬והיה הר"ר יוזעפף מדבר עם איש ההוא מענין מה שכתב בספר קדושת לוי שאם‬
‫זוכה האדם שומע בחג השבועות הקול של אנכי ד' אלוקיך וגו'‪ ,‬אם כוונתו הוא קול ממש‪.‬‬
‫כג‬ ‫פנינים‬ ‫שבועות‬ ‫ילקוט‬
‫נמצא איך צריך האדם להכין את עצמו בהכנות רבות שיזכה לשמוע דיבור‬
‫הקדוש ברוך הוא‪ ,‬שכמה אלפים רבבות מלאכים ושרפי קודש אוחזים חיל ורעדה‬
‫ורתת וזיע מאימתו יתברך‪ ,‬ומכל שכן אנחנו בני אדם ולא סגי בג' ימים לבד ואפילו‬
‫אם יכין את עצמו כל השנה לא סגי‪.‬‬
‫(קדושת לוי‪ ,‬פרשת יתרו)‬

‫***‬
‫הרה"ק משינאווא זי"ע סיפר לנכדו‪ ,‬ששמע מהייטב לב‪ ,‬ששמע מזקינו הישמח‬
‫משה שאמר על עצמו‪ ,‬שעדיין הוא זוכר את מעמד קבלת התורה בהר סיני‪ ,‬ואף זוכר‬
‫מי עמד אז על ידו‪.‬‬
‫וכאשר הבחין הרה"ק משינאווא שהוא חידוש גדול בעיני השומע‪ ,‬נענה ואמר‪,‬‬
‫"ומהו החידוש כל כך אם זוכרים זאת"‪ ,‬ובלשון קדשו‪" ,‬און וואס איז אז מען‬
‫געדענקט"‪ ,‬ואחר כך הוסיף ואמר‪ ,‬הלא איתא בשם האר"י הקדוש‪ ,‬שהוא דבר טוב‬
‫אם זוכרים את מעמד הר סיני ד‪.‬‬
‫(י"ג אורות)‬

‫‪T‬‬
‫ברכת אהבה רבה‬
‫לז‪.‬‬
‫להאריך באהבה רבה בכוונה‬
‫שמעתי בשם מורי (הבעל שם טוב) מה שנאמר לו משמים‪ ,‬טעם איחור ביאת משיח‪,‬‬
‫שאין מאריכין ב ַא ֲהבה ַרבה‪.‬‬
‫(תולדות יעקב יוסף ‪ -‬פרשת וארא)‬

‫***‬
‫סיפורי פנינים‬
‫הגה"ק רבי ר' שמעלקא מניקלשבורג זצ"ל‪ ,‬אמר פעם אחד לתלמידיו כי מי‬
‫שאינו מכוון בתפלת שחרית בברכת ַא ֲה ָבה ַר ָבה וברכת ַא ָתה חֹונֵ ן‪ ,‬לא יוכל לחדש‬
‫ביום זה דבר אמת‪.‬‬

‫והרה"ק מליסקא היה מזמר לעצמו זמירות של שבת קודש‪ ,‬ובשמעו במה הם מספקים‪ ,‬ענה להם‪,‬‬
‫בזה הלשון [בלשון הקודש]‪" :‬קול ממש‪ ,‬וגם אני יודע שהוא אמת"‪ ,‬כי בימים ההם הי' מדבר בשבת‬
‫קודש רק בלשון הקודש‪.‬‬
‫ד‬
‫עיין מגן אברהם (או"ח סימן ס' סק"ב) בשם כתבי האריז"ל‪ ,‬דזכירת מעמד הר סיני הוא מצות עשה‪,‬‬
‫וצריך לכווין ולזכור אותה בכל יום אצל ברכת אהבת עולם‪ ,‬כשאומרים ובנו בחרת מכל עם ולשון‪.‬‬
 ‫פנינים‬ ‫שבועות‬ ‫ילקוט‬ ‫כד‬
‫ואמר אחד מתלמידיו שהוא לא אמרם היום בכוונה‪ ,‬ואמר דבר אמת ליישב‬
‫קושית התוספת במסכת חולין (דף כח) וכו' באופן נפלא‪ ,‬והראה לו רבו הרבי ר'‬
‫שמעלקא שטעה טעות חמורה בלימודו‪ ,‬משום שלא כיון באותו היום בתפלה‪.‬‬
‫(דעת תורה להמהרש"ם‪ ,‬סי' ל"ג סקכ"ג בקונטרס אחרון)‬
‫***‬
‫מעשה מתלמיד החת"ם סופר זי"ע‪ ,‬שנשא אשה בעיר ראפשיץ וקבע שם דירתו‪,‬‬
‫ולאחר כמה שנים היה צריך בעסק מסחרו ליסע סביבות עיר פרעשבורג לאחר חג‬
‫השבועות‪ ,‬והלך לבקר את פני רבו החת"ם סופר זי"ע‪ ,‬ושאלו החת"ם סופר שאלו‬
‫היכן היית על חג השבועות‪ ,‬והשיב שזכה להיות אצל הרה"ק מראפשיץ זי"ע‪.‬‬
‫ביקש ממנו רבו החת"ם סופר שיגיד לו איזה חידוש מה ששמע שם‪ ,‬והשיב‬
‫התלמיד לרבו בהרגש גדול מה אומר לרבי‪ ,‬כשאמרו בראפשיץ בשבועות ברכת‬
‫ַא ֲה ָבה ַר ָבה‪ ,‬היו מטפסים על הקירות מגודל הדביקות שני שעות‪ ,‬ואז שוכחים כל‬
‫החידושים‪ ,‬ובלשונו‪" ,‬ביי ַא ֲה ָבה ַר ָבה האט מען זיך געדראפעט צוויי שעה אויף די‬
‫גראדע ווענט"‪.‬‬
‫ומגודל ההתרגשות נתפעל החת"ם סופר זי"ע מזה מאוד‪ ,‬והשיב ברוב‬
‫ענוותנותו‪ ,‬מלך צריך לו לכל מיני עבדים גם קוימען קערער‪ ,‬ואני הקוימען קערער‬
‫לה'‪ .‬התכלית מזה כי אי אפשר לשער גודל השתוקקות והגעגועין להשי"ת‬
‫שהרגישו בזמנים הקודמים בשבועות‪ ,‬עד כאן ה‪.‬‬
‫(האדמו"ר מתולדות אהרן זצ"ל‪ ,‬אסיפת מכתבים‪ ,‬מכתב צט‪ ,‬והיה רגיל לספר מדי שנה בשנה)‬

‫ה‬
‫ביום טוב שבועות בברכת ַא ֲהבה ַרבה הית ה התעוררות גדולה בכל אויר בית מדרשו של רבינו‬
‫זי"ע‪ ,‬וכולם כאחד התחננו לנותן התורה כי ביום נשגב זה יזכו ללמוד וללמד וכו'‪ ,‬ואחר שסיימו כל‬
‫הקהל 'ותוליכינו במהרה קוממיות לארצינו'‪ ,‬התחיל רבינו ַא ֲהבה ַרבה‪ ,‬בניגון הידוע המקובל מהרה"ק‬
‫רבי ר' הערש מרימינוב זי"ע‪ ,‬ובאותה שעה זלגו דמעות מעיניו הטהורות בבכיות נוראות ובהתרגשות‬
‫עצומה‪ ,‬וכל הציבור זמרו את הניגון בהתעוררות רב‪ ,‬וכשסיימו הניגון פעם אחת‪ ,‬שנו ושלשו כמה‬
‫פעמים‪ ,‬ואחר כך סיים רבינו בקול חנוק מדמעות מהר והבא עלינו וכו'‪.‬‬
‫באמת אי אפשר לתאר בחרט עלי גליון את אשר זכו‪ ,‬לשמוע קולו של רבינו בברכת ַא ֲהבה ַרבה‬
‫בכל שבת קודש וימים טובים‪ ,‬שהתחיל מתחלתה במתינות ובנעימות בבכיות ובהתעוררות עצומה‬
‫ובהשתפכות הנפש‪ ,‬ועשה תנועות בידיו הקדושים כבן המתחטא אצל אביו‪ ,‬וביותר ביום קדוש זה יום‬
‫מתן תורתינו זלגו דמעות אהבה בהתרגשות‪ ,‬ואי אפשר לכתוב בקולמוס את עוצם ההתעוררות‬
‫שהיתה אצל כל הקהל בעת ששרו ַא ֲהבה ַרבה ביום חג השבועות (מחזור דברי יואל)‪.‬‬
‫פעם אחת סיפרו לרבינו זי"ע‪ ,‬שרב אחד שנתפס בדעות כוזבות‪ ,‬דרש דרשה של דופי להסית‬
‫לציונות ולעליה לארץ ישראל‪ ,‬ובתוך דבריו לעג על עבודתו של רבינו ז"ל‪ ,‬ואמר וכי מה הוא חושב‬
‫שבאריכות עבודת התפלה ב ַא ֲהבה ַרבה ישים קץ לגלותינו‪ ,‬וצריכים אנו לעשות פעולות בשר ודם וכו'‬
‫(עפ"ל) ‪ .‬וכאשר שמע רבינו זאת נתרגש ואמר‪ ,‬הלא התולדות מעיד בשם הבעל שם טוב הקדוש מה‬
‫שנאמר לו משמים טעם איחור ביאת משיח שאין מאריכין ב ַא ֲהבה ַרבה‪ ,‬ואם כן על ידי שמאריכין‬
‫באהבה רבה מקרבין את הגאולה‪ ,‬ופיו הכשילו להתלוצץ מדיבורי קודש היוצאים מפה קודש‬
‫הקדשים רבינו הבעל שם טוב זי"ע (שם‪ ,‬מושיען של ישראל ח"א)‪.‬‬
‫ובשער יששכר כתב‪ ,‬וז"ל על פי מה שכתב בתולדות יעקב יוסף (פרשת וארא) בשם רבו‪ ,‬הוא רבינו‬
‫הגדול הבעל שם טוב הקדוש זי"ע‪ ,‬שנאמר לו מן השמים טעם איחור ביאת המשיח שאין מאריכין‬
‫ב ַא ֲהבה ַרבה ‪ .‬ואם זהו לכל יום‪ ,‬על אחת כמה וכמה ביום שבועות‪ ,‬ואשר מבואר בתיקוני זוהר (תיקון‬
‫כא) כי בחג שבועות יפקון מן גלותא ‪ ,‬ולכן בחג השבועות אשר הוא זמן הגאולה צריכין להאריך יותר‬
‫בברכת ַא ֲהבה ַרבה‪ ,‬כדי שלא לאחר ביאת המשיח רק לקרבו במהרה בימינו‪ ,‬ודבר בעתו מה טוב‪ ,‬ע"כ‪.‬‬
‫כה‬ ‫פנינים‬ ‫שבועות‬ ‫ילקוט‬
‫לח‪.‬‬
‫ב'תוך' הלימוד שלא לשמה‪ ,‬יזכה ל'רגע לשמה'‬
‫ּול ַקּיֵ ם‪.‬‬
‫ּול ַל ֵמד‪ִ ,‬ל ְשמֹור וְ ַל ֲעשֹוֹת ְ‬
‫ִל ְלמֹוד ְ‬
‫בגמרא (פסחים נ‪ ):‬איתא דאמר ר' יודא אמר רב לעולם‬
‫יעסוק אדם בתורה ובמצוות אף על פי שלא לשמה שמתוך‬
‫שלא לשמה בא לשמה‪.‬‬
‫וידוע מה שהקשו המפרשים דכיון דכל טעמא שהתירה תורה לימוד שלא לשמה‬
‫הוא משום דמתוך שלא לשמה יבא לשמה‪ ,‬אם כן מה זה שאמר 'לעולם' יעסוק אדם‬
‫בתורה ומצות שלא לשמה‪ ,‬הלא אסור ללמוד שלא לשמה לעולם‪ ,‬דלא הותר אלא‬
‫באופן שיבא לשמה‪.‬‬
‫והנה התוספות בכמה מקומות נתקשו במאמר זה שהוא סותר אל מה שאמרו ז״ל‬
‫כל הלומד שלא לשמה נוח לו שלא נברא וכתבו לחלק בזה (עיין סוטה כב‪ :‬וברכות יז‪.).‬‬
‫והנראה דהנה באמת עצם לימוד התורה שלא לשמה הוא עוון פלילי‪ ,‬שמערב‬
‫פניותיו וטובת הנאותיו בעבודת השי״ת‪ ,‬אלא דמכיון שהוא עושה כן כדי להגיע אל‬
‫לימוד תורה לשמה התירתו תורה‪.‬‬
‫וביאור הדבר בהקדם מה שאמר קדושת זקיני זלה״ה בייטב לב (פרשת צו) עובדא‬
‫מקדושת זקיני בעל ישמח משה זלה״ה‪ ,‬וזה לשונו הקדוש‪.‬‬
‫פעם אחת אירע כשהלך וישב ללמוד נתערב בלבו איזה מחשבה להנאתו לחדש‬
‫איזה דבר להתנאות וכדומה‪ ,‬אז גמר בלבו כיון שזה לא לשמה לא אלמוד עתה‪,‬‬
‫ורצה לילך בטל‪ ,‬ושוב אמר עם לבבו וכי אני רשאי לילך בטל‪ ,‬הא כתיב (יהושע א‪ ,‬ח)‬
‫יֹומם ָו ַליְ ָלה‪ ,‬ואין אני רשאי להבטל ממנה אפילו רגע אחת‪ ,‬ואני מוכרח‬ ‫ְו ָה ִג ָית בֹו ָ‬
‫ללמוד‪.‬‬
‫חזר ואמר אתה ה׳ יודע מחשבות לבי אם לא מכח שאני מחוייב לקיים מצות‬
‫והגית בו לא הייתי לומד עתה‪ ,‬מחמת כוונת הנאתי‪ ,‬רק מכח שאני מחוייב לקיים‬
‫מצוותך‪ ,‬אם כן כוונתי לשמה לקיים רצונך‪ ,‬ואם אפילו יתערב בכל זה כוונה בלתי‬
‫רצויה וענוש אענש על זה‪ ,‬עם כל זה אני מחוייב בדבר ללמוד‪ ,‬ושלא לילך בטל‬
‫אפילו רגע‪ ,‬אם כן ממילא כוונתי לשם שמים‪.‬‬
‫אז אמר בלבו עתה אני מבין מה מאד עמקו מחשבותם של חכמינו ז״ל שאמרו‬
‫לעולם יעסוק אדם בתורה אפילו שלא לשמה‪ ,‬כלומר אפילו אם עולה בלבו שילמוד‬
‫להנאתו שלא לשם שמים‪ ,‬לא יאמר אלך בטל כי אם ילמד‪ ,‬שהרי אינו רשאי לילך‬
‫בטל והוא מוכרח ללמוד אפילו בכוונה בלתי רצויה‪ ,‬אם כן בהעלותו על לבו כך הרי‬
‫כוונתו רצויה לשם שמים‪ .‬וכל שכן שמתוך שלא לשמה בא לשמה‪ ,‬עד כאן דבריו‪,‬‬
‫והבן כי זה שכל עמוק‪.‬‬
‫ומכל מקום אך אלו שלא הגיעו לידי מדה זו ועדיין היצר הרע אורב לנפשם‬
‫ומבלבלם באמצע הלימוד בפניות שונות‪ ,‬אפילו הכי הם מתחזקים באמצע לימודם‬
‫בבחינה זו‪ ,‬שסוף כל סוף הם חייבים ללמוד מחמת ציווי השי״ת עליהם לעסוק‬
‫בדברי תורה‪ ,‬ועבור רגע זו שלומדים בשלימות לעשות נחת רוח לבורא יתברך‬
‫ויתעלה שאמר ונעשה רצונו כדאי הכל‪.‬‬
 ‫פנינים‬ ‫שבועות‬ ‫ילקוט‬ ‫כו‬
‫ובדברינו אפשר לומר מה שאמרו ז״ל 'לעולם' יעסוק אדם בתורה ובמצוות שלא‬
‫לשמה‪ ,‬שמתוך שלא לשמה כלומר שבתוך ובאמצע הלימוד שלא לשמה יבא לשמה‬
‫כאשר יעלה ברעיונו כי כל לימודו הוא מחמת שהוא מוכרח לקיים ציווי השי״ת‬
‫עליו‪.‬‬
‫(דברי יואל ‪ -‬בחקותי שס"ד)‬
‫‪T‬‬
‫הלל‬
‫לט‪.‬‬
‫השי"ת מקים ומרים ‪ -‬את מי שהוא נבזה בעיני עצמו‬
‫שפֹת י ִרים ֶא ְביֹון‪( .‬תהלים קיג‪ ,‬ז)‬
‫ְמ ִק ִימי ֵמעפר דל ֵמ ַא ְ‬
‫יש לפרש על פי מה שראיתי בספר יעב"ץ שדוד המלך ע"ה היה יותר שפל בעיני‬
‫תֹול ַעת וְ ֹלא ִאיש‪ ,‬שהיה‬
‫עצמו מאברהם אבינו ע"ה‪ ,‬דהוא אמר (תהילים כב‪ ,‬ז) וְ אנֹכִ י ַ‬
‫נמאס בעיני עצמו כמו שקצים ורמשים‪ ,‬אבל אברהם אבינו ע"ה אמר (בראשית יח‪ ,‬כז)‬
‫רק וְ אנֹכִ י עפר ו ֵא ֶפר‪.‬‬
‫ולכן זהו שנאמר ְמ ִק ִימי ֵמעפר דל מי שהוא בבבחינת עפר השי"ת מקים אותו‪.‬‬
‫וגם ֵמ ַא ְשפֹת י ִרים ֶא ְביֹון‪ ,‬מי שהוא בעיני עצמו כמו שקצים ורמשים שמצויים‬
‫באשפות כמו שהיה דוד המלך ע"ה השי"ת מרים אותו‪ ,‬כמו שנעשה אחר כך מלך‪,‬‬
‫והוא נקרא גם כן ֶא ְביֹון שהוא יותר נבזה מדל (עיין ויקרא רבה לד‪ ,‬ו) ודו"ק‪.‬‬
‫(הישר והטוב לפסח דף שמ"ו)‬
‫‪T‬‬
‫מ‪.‬‬
‫בחינת 'ישראל יצאו מ'ארץ מצרים'‪ ,‬ו'בית יעקב' יצאו 'מעם לועז'‬
‫ֹלעז היְ תה יְ הּודה ְלק ְדשֹו יִ ְשר ֵאל‬
‫ְב ֵצאת יִ ְשר ֵאל ִמ ִמ ְצריִ ם ֵבית יַ ֲעקֹב ֵמ ַעם ֵ‬
‫שלֹותיו‪( .‬תהלים קיד‪ ,‬ב‪-‬ג)‬ ‫ַמ ְמ ְ‬
‫כי הנה בעם היוצאים ממצרים היה שתי בחינות שהיו ביניהם כשבט לוי ודומיהן‬
‫שלא למדו ממעשיהם ולא נטמעו בהן‪ ,‬ואותן מכונים בשם יִ ְשר ֵאל ובהם לא התייחס‬
‫היציאה רק מארץ מצרים ולא מהעם כי לא היו מתערבים בהם‪.‬‬
‫והיו בהם גם כן אשר נטמעו בהם ולמדו ממעשיהם והם לא נקראים רק ֵבית יַ ֲעקֹב‬
‫ֹלעז כי מקודם היו מעורבבים‪.‬‬ ‫ולהם נתייחס היציאה ֵמ ַעם ֵ‬
‫ועם כל זה לא היו משוללי זכות היציאה כי לא היה ההתערבות גדול כי לא שינו‬
‫ֹלעז אבל הם לא היו לועזים‪.‬‬ ‫שמם ולשונם כמו שאמרו חכמינו ז"ל ולזה אמר ֵמ ַעם ֵ‬
‫***‬
‫כז‬ ‫פנינים‬ ‫שבועות‬ ‫ילקוט‬
‫היְ תה יְ הּודה ְלק ְדשֹו פירוש כי עוד זכות אחר היה להם זכות אמונה ובטחון‪ ,‬כי‬
‫נחשון בן עמינדב קידש שם שמים ונכנס במים עד חוטמו‪ ,‬ועל ידי זה זכה שיהיו‬
‫יִ ְשר ֵאל ַמ ְמ ְשלֹותיו כי מאז זכה שימשול זרעו של יהודה בישראל לעולם‪.‬‬
‫***‬
‫ואומרו היְ תה לשון נקיבה לרמז כי יהודה נמשך אחר הבור שניקר ממנו והוא‬
‫תמר שגם כן קדשה שם שמים במה שלא גילתא למי הרתה עד הושלכה לאור‪.‬‬
‫(הגדה מעשה נסים)‬

‫‪T‬‬
‫מא‪.‬‬
‫אנו מבקשים שתרום קרן ישראל ב'מתנת חנם'‬
‫(תהלים קטו‪ ,‬א)‬ ‫ֹלא לנּו ה' ֹלא לנּו כִ י ְל ִש ְמָך ֵתן כבֹוד וכו'‪.‬‬
‫יש לדקדק על השנות הדבר ב' פעמים ֹלא לנּו‪.‬‬
‫ואפשר לומר דהנה רש"י ז"ל כתב (בריש פרשת ואתחנן) אף על פי שיש להם לצדיקים‬
‫לתלות במעשיהם הטובים אינם מבקשים אלא מתנת חנם‪.‬‬
‫נמצא דאף צדיקים שיש להם הרבה מצוות ומעשים טובים אינם מבקשים רק‬
‫מתנת חנם מאוצר הגדול של מתנת חנם‪ ,‬ועל כן אם היינו אומרין ֹלא לנּו רק פעם‬
‫אחד היה הכונה כדברי הצדיקים שאף שהן ראוין אינן מבקשין בעד מעשיהם‪.‬‬
‫ועל כן כופלין עוד הפעם ֹלא לנּו שאנו באמת אין לנו כלום במה לבוא זולת‬
‫ְל ִש ְמָך ֵתן כבֹוד‪ ,‬דאין לנו שום זכות רק בשביל כבוד שמים‪ ,‬וכבוד שמים אי אפשר‬
‫לבוא רק על ידי בני ישראל‪.‬‬
‫ֹאמרּו י ֵדנּו רמה דלכאורה מה‬
‫(וכמו שכתב הרמב"ן פרשת האזינו על הפסוק (דברים לב כז) ֶפן יְ נַ כְ רּו צ ֵרימֹו ֶפן י ְ‬
‫נפקא מינה באמירתם‪ ,‬אמנם תכלית הבריאה היתה כדי שיכירו הכל כבודו שמו יתברך ויקבלו התורה הקדושה‪,‬‬
‫וכל האומות לא רצו לקבלה רק בני ישראל‪ ,‬ואם ח" ו לא יהיה בני ישראל בעולם מי יקיים התורה הקדושה ומי‬
‫יכיר כבוד שמים‪ ,‬יעיין שם דבריו)‬
‫ועל כן אנו מתפללין שאף על פי שאין בידינו זכותים מכל מקום ְל ִש ְמָך ֵתן כבֹוד‬
‫ועל כן תרום קרן ישראל ובזה יתרומם כבוד שמים‪.‬‬
‫(הגדה דברי יואל עמוד קפ"ד)‬

‫‪T‬‬
‫מב‪.‬‬
‫על ידי מצות צדקה יש חיות לדיבורי תורה ותפלה לעשות רושם‬
‫יהם כֶ ֶסף וְ זהב ַמ ֲע ֵשה יְ ֵדי אדם ֶפה ל ֶהם וְ ֹלא יְ ַד ֵברּו וגו' יִ ְשר ֵאל ְב ַטח ַבה'‬
‫ַע ַצ ֵב ֶ‬
‫וגו' יִ ְר ֵאי ה' ִב ְטחּו ַבה' ֶעזְ רם ּומגִ ּנם הּוא‪( .‬תהלים קטו‪ ,‬ד‪-‬יא)‬
‫יהם כֶ ֶסף וְ זהב היינו על ידי שהם עושים כֶ ֶסף וְ זהב שלהם לעצבים שחביב‬
‫ַע ַצ ֵב ֶ‬
‫עליהם ממונם ואינם נותנים צדקה ואינם רוצים לקיים דברי תורה‪.‬‬
 ‫פנינים‬ ‫שבועות‬ ‫ילקוט‬ ‫כח‬
‫ַמ ֲע ֵשה יְ ֵדי אדם כי אמרו חכמינו ז"ל שלש שותפין באדם הקב"ה אביו ואמו וכו'‬
‫והקב"ה נותן בו רוח ונשמה וקלסתר פנים וראיית העין ושמיעת האוזן ודבור פה‬
‫וכו'‪ .‬ועל ידי שאינם מתנהגים בממונם על פי התורה נסתלק מהן חיות האלקית‬
‫ונשאר רק ַמ ֲע ֵשה יְ ֵדי אדם‪ .‬היינו החומר שהיא מעשה אביו ואמו בלי חיות הרוחניות‪.‬‬
‫וממילא ֶפה ל ֶהם וְ ֹלא יְ ַד ֵברּו‪ .‬שאין בהם כח בדבורם לעשות רושם בתורתם‬
‫ובתפלתם וכן ֵעינַ יִ ם ל ֶהם וְ ֹלא יִ ְראּו וגו'‪.‬‬
‫אולם יִ ְשר ֵאל ְב ַטח ַבה' וגו'‪.‬‬
‫(דברי יחזקאל ‪ -‬ליקוטים)‬

‫‪T‬‬
‫מג‪.‬‬
‫דוד המלך ע"ה התפלל שיהי' ראוי לראות בפרענות הרשעים‬
‫(תהילים קיח‪ ,‬ז)‬ ‫ה' ִלי ְבעֹזְ רי וַ ֲאנִ י ֶא ְר ֶאה ְבשנְ אי‪.‬‬
‫ופירשו המפרשים הכוונה וַ ֲאנִ י ֶא ְר ֶאה ְבשנְ אי‪ ,‬דהיינו בנקמת שונאי‪.‬‬
‫ויש לומר על פי הידוע כי רק הניצול בזכות עצמו זוכה לראות בנקמת שונאיו‪,‬‬
‫וכמו שאמרו המלאכים ללוט (בראשית יט‪ ,‬יז) ִהמ ֵלט ַעל נַ ְפ ֶשָך ַאל ַת ִביט ַא ֲח ֶריָך‪ ,‬ופירוש‬
‫רש"י אתה הרשעת עמהם ובזכות אברהם אתה ניצל‪ ,‬ואינך כדאי לראות בפורענות‪.‬‬
‫וזה שאמר דוד המלך ה' ִלי ְבעֹזְ רי‪ ,‬שיעזרני שאהיה ראוי ויהיה לי זכותים‪ ,‬ועל‬
‫ידי זה וַ ֲאנִ י ֶא ְר ֶאה בנקמת שנְ אי‪ ,‬שיהיה לי רשות לראות בפורענותם‪.‬‬
‫(הגדה דברי יואל)‬
‫‪T‬‬
‫מד‪.‬‬
‫בעיקבתא דמשיחא יאמרו הרשעים שמדברים ח"ו 'בשם השי"ת'‬
‫(תהילים קיח‪ ,‬י)‬ ‫ילם‪.‬‬
‫כל גֹויִ ם ְסבבּונִ י ְב ֵשם ה' כִ י ֲא ִמ ַ‬
‫פירוש רש"י שמדבר כאן במלחמות גוג ומגוג שכל‬
‫הגוים יהיו שם‪ ,‬כמו שנאמר (זכריה יד‪ ,‬ב) וְ א ַס ְפ ִתי ֶאת כל‬
‫ַהגֹויִ ם ֶאל יְ רּוש ִַלם ַל ִמ ְלחמה‪.‬‬
‫ואפשר לרמז בזה על הרשעים שבדורינו שהם מחיילותיו של גוג ומגוג‪ ,‬ועליהם‬
‫ניבא דוד המלך ואמר כל גֹויִ ם ְסבבּונִ י ְב ֵשם ה'‪ ,‬קאי אלמעלה ורצה לומר שהרשעים‬
‫עוד יבואו ויאמרו שכל מה שהם אומרים הוא ְב ֵשם ה'‪ ,‬ועל כל הצלחה שיהיה להם‬
‫יאמרו שהם ניסים מן השמים עפ"ל‪.‬‬
‫ילם‪ ,‬שרק בכח גדול של בטחון בה'‬ ‫ונדרש גם אלאחריו אבל ְב ֵשם ה' כִ י ֲא ִמ ַ‬
‫ואמונה אמיתית שיתפרשו מהם ויתדבקו בהקב"ה בזה נוכל לעמוד איתן כצור‬
‫החלמיש ובל נתמוטט‪.‬‬
‫(ליקוטי אורה פסח מילין טבי"ן אות רס"ב)‬
‫‪T‬‬
‫כט‬ ‫פנינים‬ ‫שבועות‬ ‫ילקוט‬
‫מה‪.‬‬
‫עיקר השבח והודאה על כי עניתני‪ ,‬כדי לקבל הטובה‬
‫וַ ְת ִהי ִלי ִלישּועה‪( .‬תהלים קיח‪ ,‬כא)‬ ‫אֹודָך כִ י ֲענִ יתנִ י‬
‫ְ‬
‫ונראה כי אין צריך להודות כל כך על הטוב‪ ,‬כי הקב״ה טוב ומטיב ונחת רוח‬
‫לפניו אם יש הראוי לקבל טובתו‪.‬‬
‫אך על הרוב אין ראוי לקבל טובה עד שיתייסר ביסורים תחילה על דרך ההעדר‬
‫קודם להויה‪ ,‬על דרך גלות מצרים טרם קבלת התורה וירושת ארץ ישראל‪ ,‬וצרות יון‬
‫טרם שזכו למלוכה וממשלה בבית שני‪ ,‬וכן גלות הרע והמר הוא ההעדר הקודם‬
‫להויות הטובות הניבאות המעותדים לבוא במהרה בימינו‪.‬‬
‫והקב״ה כביכול מצטער בצרות ישראל (סנהדרין מו‪ ,).‬והן הן גבורותיו שסובל כדי‬
‫להטיבם באחריתם‪.‬‬
‫ואם כן עיקר השבח והודאה על כִ י ֲענִ יתנִ י‪ ,‬אבל על הטובה אין צריך הודאה כל‬
‫כך‪ ....‬כן נראה לי‪.‬‬
‫(דרשות חתם סופר ‪ -‬חנוכה ‪ -‬דף ס"ו)‬

‫‪T‬‬
‫מו‪.‬‬
‫החילוק בין 'ישועה' ל'הצלחה'‬
‫הֹושיעה ּנא אּנא ה' ַה ְצ ִליחה ּנא‪( .‬תהלים קיח‪ ,‬כה)‬
‫אּנא ה' ִ‬
‫כפי אשר ביארנו אשר יש שני מיני ברכות‪ ,‬אחד כאשר כמעט כלה הדבר ואין לו‬
‫מה לאכול אז באה הברכה‪ ,‬ואחד הוא אשר תיכף נתברך הדבר ואינו נחסר כלל‪,‬‬
‫וכמו שאמר אליהו (מלכים א יז‪ ,‬יד) כַ ד ַה ֶּק ַמח ֹלא ִתכְ לה‪ ,‬ואחר כך אמר וְ ַצ ַפ ַחת ַה ֶש ֶמן ֹלא‬
‫ֶת ְחסר‪.‬‬
‫ו הנה אופן הראשון נקרא בשם ישועה‪ ,‬לאשר באה לו ישועה לאחר שהיה בעת‬
‫צרה‪ ,‬ועל דרך הכתוב (ירמיה ל‪ ,‬ז) וְ ֵעת צרה ִהיא ְליַ ֲעקֹב ִּומ ֶמּנה יִ ּו ֵש ַע‪.‬‬
‫ואופן השני נקרא בשם הצלחה‪ ,‬לאשר הוא מצליח תיכף ואינו בא אל המיצר‬
‫כלל‪ ,‬וזה האופן טוב יותר‪.‬‬
‫על כן ביקש דוד המלך ע"ה קודם המועט שהיא הישועה‪ ,‬ואחר כך טובה יתירה‬
‫שהיא הצלחה‪ ,‬וכמו שאמר (תהלים כג‪ ,‬א) ה' ר ִֹעי ֹלא ֶא ְחסר‪ ,‬שלא יבא לידי חסרון‬
‫מקודם‪.‬‬
‫יֹוסף בר כְ חֹול ַהּים‪ ,‬ואיתא במדרש (בראשית רבה פרשה צ אות ה)‬
‫והנה ביוסף מצינו (בראשית מא‪ ,‬מט) וַ ּיִ ְצבֹר ֵ‬
‫שנתברכו אוצרו תיו‪ ,‬והיינו‪ ,‬אשר תיכף כאשר צבר בר‪ ,‬נעשה תיכף כחול הים עוד קודם שהחסיר כלום‪ ,‬וזו היא‬
‫יח דייקא‪.‬‬
‫הצלחה‪ .‬על כן נאמר בו (בראשית לט‪ ,‬ג) וְ כֹל ֲא ֶשר הּוא ע ֶֹשה ה' ַמ ְצ ִל ַ‬
‫(אמרי נועם ‪ -‬חנוכה)‬
‫‪T‬‬
 ‫פנינים‬ ‫שבועות‬ ‫ילקוט‬ ‫ל‬

‫מוסף של יו"ט‬
‫מז‪.‬‬
‫בזמן הגלות חסר ב' כנפי החיות‬
‫גַ ֵלה כְ בֹוד ַמ ְלכ ְּותָך ע ֵלינּו‪.‬‬
‫איתא בגמרא (חגיגה יג‪ ):‬מאי טעמא גבי ישעיה הנביא‬
‫כתיב (ישעיה ו‪ ,‬ב) ֵשש כְ נ ַפיִ ם ְל ֶאחד וגבי יחזקאל הנביא‬
‫כתיב (יחזקאל א‪ ,‬ו) וְ ַא ְר ַבע כְ נ ַפיִ ם ְל ַא ַחת‪ .‬ומשני הגמרא כאן‬
‫בזמן שבית המקדש קיים‪ .‬וכאן בזמן שאין בית המקדש‬
‫קיים‪.‬‬
‫היינו בימי ישעיה היה עדיין בית המקדש קיים אז היו ֵשש כְ נ ַפיִ ם ְל ֶאחד‪ .‬ובימי‬
‫יחזקאל כבר נחרב הבית המקדש לזה כתב שם רק ַא ְר ַבע כְ נ ַפיִ ם‪ .‬נמצא כי בזמן הזה‬
‫היינו אחר חורבן הבית המקדש נחסרו ב' כנפים‪.‬‬
‫והנה איתא בכתבי האר"י זללה"ה‪ .‬ברּוְך ֵשם כְ בֹוד ַמ ְלכּותֹו לְ עֹולם ו ֶעד‪ .‬אינון שית‬
‫תיבין נגד שית גדפין‪ .‬נמצא בזמן הזה שחסר ב' גדפים כנ"ל‪ .‬חסר גם כן ב' תיבין‬
‫מאלו ששה תיבות ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד הנ"ל‪.‬‬
‫ואמר מורי הרב הקדוש מורינו אלימלך זללה"ה‪ .‬ששני תיבות החסרים הם כְ בֹוד‬
‫כּותָך‪ .‬ולזה אנחנו מבקשים ומתפללים להשם יתברך בתפלת מוספים של יום טוב‬ ‫ַמ ְל ְ‬
‫כּותָך ע ֵלינּו‪ ,‬עד כאן דברי קדשו‪.‬‬
‫גַ ֵלה כְ בֹוד ַמ ְל ְ‬
‫(אוהב ישראל ‪ -‬פרשת וישב)‬
‫‪T‬‬
‫מח‪.‬‬
‫בית המקדש השלישי נבנה קודם בריאת העולם‬
‫ְבנֵ ה ֵב ְיתָך כְ ַב ְת ִחילה וְ כֹונֵ ן ִמ ְקד ְשָך ַעל ְמכֹונֹו‪.‬‬
‫ולכאורה צריך ביאור פירוש תיבת כְ ַב ְת ִחילה‪ ,‬דאין לומר שהכוונה שיהיה בנין‬
‫הבית השלישי כמו הבית הראשון‪ ,‬דהלא גדול יהיה כבוד הבית האחרון‪( ,‬וכדאיתא בזוהר‬
‫הקדוש (פרשת פנחס דף רכ"א) שהבית השלישי ירד בנוי ומשוכלל מן השמים ותהיה מדריגתו נעלה ונשגבה מאד‬
‫משני בתים הראשונים)‪ ,‬ואם כן מי נתלה במי הוי אומר קטן נתלה בגדול‪ ,‬ואיך יתלה‬
‫הגדול הוא בנין העתיד בקטן שהיה כבר‪.‬‬
‫ואפשר לומר דהנה בגמרא (פסחים נד‪ ).‬תניא ז' דברים נבראו קודם שנברא העולם‬
‫וחד מינייהו בית המקדש שנאמר (ירמיה יז‪ ,‬יב) כִ ֵסא כבֹוד מרֹום ֵמ ִראשֹון ְמקֹום ִמ ְקד ֵשנּו‪,‬‬
‫והנה הבית המקדש שנברא טרם בריאת העולם מסתמא הוא אותו בית המקדש‬
‫שיבנה לעתיד‪ ,‬שהרי כל מה שברא הקב"ה הוא נצחי וקיים לעד וב' המקדשות‬
‫הראשונות הרי נחרבו‪ ,‬ועל כרחך דהכונה על בית המקדש השלישי שלא יחרב עוד‪.‬‬
‫לא‬ ‫פנינים‬ ‫שבועות‬ ‫ילקוט‬
‫וזה אפשר לפרש בכוונת התפילה ְבנֵ ה ֵב ְיתָך 'כְ ַב ְת ִחילה' היינו שאנו מבקשים על‬
‫הבית שנבנה בתחילה קודם בריאת העולם שיורידהו הקב"ה אלינו במהרה בנוי‬
‫ומשוכלל‪ ,‬והבן‪.‬‬
‫(דברי יואל קהלת שכ"ט)‬
‫‪T‬‬
‫מט‪.‬‬
‫ליזהר בשמירת המחשבה כדי לבוא לבית המקדש עם 'פני' ה'‬
‫ֹלקיָך‪( .‬דברים טז טז)‬
‫כּורָך ֶאת ְפנֵ י ה' ֱא ֶ‬
‫שלֹוש ְפע ִמים ַבשנה יֵ ר ֶאה כל זְ ְ‬
‫יש לבאר על פי מה שפירש בנועם אלימלך (פ' שופטים) הפסוק (דברים טז‪ ,‬יט) ֹלא ַתכִ יר‬
‫פנִ ים‪ ,‬כי הבורא ברוך הוא הוא נקרא פנִ ים של כל דבר‪ ,‬כי כל דבר יש לו חלק אלקית‬
‫המהווה ומחיה אותו‪ ,‬אבל אם חס וחלילה האדם חושב איזה מחשבה זרה או שהוא‬
‫מסתכל איזה הסתכלות רע‪ ,‬אזי הוא מגרש ומרחק את הפנים ממנו‪.‬‬
‫ֹלהים ֲא ֵח ִרים (שמות כ‪ ,‬ב) היינו המחשבות זרות והסתכלות‬ ‫וזה ֹלא יִ ְהיֶ ה ְלָך ֱא ִ‬
‫והרהורים רעים‪ַ ,‬על פני‪ ,‬כי זה מגרש פני אלקים‪.‬‬
‫וזה הכוונה ֹלא ַתכִ יר פנִ ים‪ ,‬שלא תחטא ולא תחשוב מחשבת חוץ כדי שלא תרחק‬
‫הפנים ותתנכר ממך‪ ,‬עיין שם בדבריו הקדושים‪.‬‬
‫ֹלקיָך‪ ,‬כלומר‬ ‫כּורָך ֶאת ְפנֵ י ה' ֱא ֶ‬
‫וזה שאמר הכתוב שלֹוש ְפע ִמים ַבשנה יֵ ר ֶאה כל זְ ְ‬
‫ֹלקיָך‪ ,‬והכתוב מזהיר ואומר שיהיו נזהרים בשמירת המחשבה‪ ,‬כדי‬ ‫עם ְפנֵ י ה' ֱא ֶ‬
‫שבבואם אל מקום המקדש‪ ,‬יבואו עם ְפנֵ י ה'‪ ,‬ולא יעבירו צלם אלקים מעליהם‪,‬‬
‫(דברי יואל מהדורא תניינא ‪ -‬שופטים דף ל"ב)‬
‫‪T‬‬
‫עניני מתן תורה‬
‫נ‪.‬‬
‫על ידי קבלת התורה יש מנוחה לאומות העולם‬
‫בגמרא זבחים (קטז‪ ).‬כשנתנה תורה לישראל היה קולו‬
‫הולך מסוף העולם ועד סופו‪ ,‬וכל מלכי אומות העולם‬
‫אחזתן רעדה וכו׳ נתקבצו כולם אצל בלעם הרשע‪ ,‬ואמרו‬
‫לו מה קול ההמון אשר שמענו וכו׳‪.‬‬
‫אמר להם חמדה טובה יש לו בבית גנזיו וכו׳ וביקש‬
‫ליתנו לבניו שנאמר (תהלים כט‪ ,‬יא) ה' עֹז ְל ַעמֹו יִ ֵתן‪ ,‬מיד‬
‫פתחו ואמרו ה' יְ ב ֵרְך ֶאת ַעמֹו ַבשלֹום‪.‬‬
‫וראוי להבין מה עלתה על דעתם שנעשו אוהבי ישראל כל כך לברך את ישראל‬
‫בשלום‪.‬‬
 ‫פנינים‬ ‫שבועות‬ ‫ילקוט‬ ‫לב‬
‫ונראה לפרש דהנה אמרו ז״ל (ביצה כה‪ ):‬אלמלא נתנה תורה לישראל אין כל אומה‬
‫ולשון יכולין לעמוד בפניהם‪ ,‬והיינו דאמר רבי שמעון בן לקיש ג׳ עזין הן ישראל‬
‫באומות וכו'‪ ,‬וכתב המהרש"א ז״ל דעזותן דקאמר לאו היינו גבורה‪ ,‬אלא לעמוד על‬
‫דבריהם וכו׳‪ ,‬שלא ישובו מפני כל ומעיזין פניהם עכ״ל‪.‬‬
‫נמצא שעל ידי שקבלו ישראל את התורה יש להן לאומות העולם שלום ומנוחה‬
‫והשפעת עולם הזה‪.‬‬
‫ועל פי זה אתי שפיר מדוע פתחו ואמרו ה' יְ ב ֵרְך ֶאת ַעמֹו ַבשלֹום‪ ,‬כי האומות‬
‫העולם באותן הדורות היו בעלי השגה‪ ,‬והשיגו שכל הנהגת העולם תליא במעשיהם‬
‫של ישראל‪ ,‬ולזה כששמעו שהקב"ה נותן התורה לישראל שמחו‪ ,‬שמעכשיו יהיה‬
‫שלום בעולם‪ ,‬מה שאין כן אילולי קבלת התורה אין כל אומה ולשון יכולין לעמוד‬
‫בפני ישראל‪.‬‬
‫(דברי יואל וישלח דף קנ"ה)‬
‫‪T‬‬
‫נא‪.‬‬
‫לבטל דעתו לדעת דורות הקודמים‬
‫במדרש (ילקוט שמעוני ח"א רמז תרפ"ד) איתא‪ ,‬בשעה‬
‫שקבלו ישראל את התורה נתקנאו אומות העולם בהן‪,‬‬
‫ואמרו‪ ,‬מה ראו להתקרב יותר מן האומות‪ ,‬סתם פיהן‬
‫הקב"ה‪ ,‬אמר להן‪ ,‬הביאו לי ספר יוחסין שלכם כשם שבני‬
‫מביאין וכו'‪.‬‬
‫והקשו המפרשים שלכאורה אינו מובן כלל על מה היה תלונתם של האומות‬
‫העולם‪ ,‬והלא אמרו ז"ל (עבודה זרה ב‪ ):‬שרצה הקב"ה ליתן התורה גם להם אלא שלא‬
‫רצו לקבלה‪.‬‬
‫ב‪ .‬ועוד יש לדקדק על לשון המדרש בשעה שקבלו ישראל את התורה נתקנאו‬
‫אומות וכו'‪ ,‬והלא בפשטות היתה עיקר קנאתם על מה שניתנה התורה לישראל‪ ,‬ולא‬
‫להם‪ ,‬ואם כן יותר היה צריך לומר בשעה שניתנה תורה לישראל וכו'‪ ,‬ולא בשעה‬
‫שקבלו ישראל את התורה‪.‬‬
‫ג‪ .‬גם המענה שהשיב להם הקב"ה הביאו לי ספר יוחסין שלכם כשם שבני מביאין‬
‫וכו'‪ ,‬אינו מובן כלל‪ ,‬כי האיך תלוי קבלת התורה ביחוס אבותיהם‪.‬‬
‫והנראה לומר דהנה הטעם שלא רצו האומות לקבל את התורה‪ ,‬בשביל שחשבו‬
‫שבאמת אי אפשר לאדם קרוץ מחומר שיוכל להשיג את כל התורה ומצותיה‪ ,‬כי הוא‬
‫עמוק מי ימצאנה‪ ,‬ואם כן מה להם לקבלה מאחר שלא יוכלו להשיגו ולקיימה כראוי‪.‬‬
‫ועל כן כאשר ראו שקבלו ישראל את התורה‪ ,‬והיינו שהסכימו לקבלה‪ ,‬הבינו‬
‫מתוך כך שאכן ניתן להם איזה אפשריות שיוכלו להשיג התורה‪ ,‬ועל זה באו בטענה‬
‫מה ראו אלו להתקרב‪ ,‬וזה אומרו בשעה שקבלו ישראל את התורה נתקנאו אומות‬
‫וכו'‪.‬‬
‫לג‬ ‫פנינים‬ ‫שבועות‬ ‫ילקוט‬
‫והנה באמת לא טעו האומות העולם במה שחשבו מתחילה שאי אפשר לאדם‬
‫להשיג את כל התורה מצותיה‪.‬‬
‫אמנם מאחר שבני ישראל מתקשרים בכח האבות הקדושים והדורות הקודמים‪,‬‬
‫הרי על ידי כך מתעורר זכות הראשונים שיוכלו להשיג עומק התוה"ק‪ .‬וגם מה שלא‬
‫יוכלו להשיג בעצמם‪ ,‬אבל על ידי שמבטלים דעתם לדעת הדורות הקודמים‪ ,‬וגם‬
‫מקיימים התוה"ק על דעתם ועל כוונתם של הצדיקים הקודמים‪ ,‬בזה נחשב להם‬
‫כאילו קיימו התוה"ק בכל כוונותיה הצפונים וגנוזים בתוכה‪.‬‬
‫אבל האומות העולם שאין להם אותו הכח‪ ,‬כי הם אינם מבטלים דעתם לדעת‬
‫הדורות הקודמים‪ ,‬ואדרבה המה מלעיגים על דברי דורות הראשונים‪ ,‬ואם כן אין‬
‫להם שום שייכות עם הדורות שלפניהם‪ ,‬מעתה אכן אי אפשר להם להשיג את‬
‫התוה"ק בכל פרטיה ודקדוקיה‪.‬‬
‫וזהו שהשיב להם הקב"ה הביאו לי ספר יוחסין שלכם כשם שבני מביאין וכו'‪,‬‬
‫שמאחר שאין להם ספר יוחסין ואינם מקושרים להאבות הראשונים‪ ,‬אם כן באמת‬
‫אינם יכולים לקבל התורה‪ ,‬וכאמור‪.‬‬
‫(דברי יואל שבועות אות נז)‬

‫‪T‬‬
‫נב‪.‬‬
‫להתאחד עם היראים ולהפרד מבעלי עבירה‬
‫ש ַמע א ְמרּו כְ ֶאחד‪( .‬זמר יום שבתון)‬
‫וְ נִ ְ‬ ‫ּובאּו כֻ לם ִב ְב ִרית יַ ַחד‪ .‬נַ ֲע ֶשֹה‬
‫ויש לדקדק שהלשון ובאו וכו' ִב ְב ִרית יַ ַחד‪ ,‬נראה ככפל הלשון‪ ,‬כי הלא לשון‬
‫ברית מורה על האחדות‪ ,‬אשר כורתים ברית להיות מאוחדים יחד‪ ,‬ולכאורה היה די‬
‫שה וְ נִ ְש ַמע א ְמרּו כְ ֶאחד‪.‬‬
‫באומרו ּובאּו כֻ לם ִב ְב ִרית‪ ,‬נַ ֲע ֶ ֹ‬
‫והנראה לומר בביאורו‪ ,‬דהנה באופני ההנהגה האיך שצריכים בני ישראל‬
‫להתנהג עם אחרים זולתם‪ ,‬יש בזה שני אופני חיוב‪ .‬והיינו שעם אחינו בני ישראל‬
‫שומרי תורה ומצות צריך להיות אהבה ואחוה ואחדות‪ ,‬לקיים בזה המצות עשה של‬
‫(ויקרא יט‪ ,‬יח) ְו ָא ַה ְב ָת ְל ֵר ֲעָך כָ מֹוָך‪ ,‬ולא שיחזיקו ח"ו במחלוקת ביניהם ודיבורי רכילות‬
‫ולשון הרע וכדומה ח"ו‪ ,‬אלא שישרה ביניהם שלום וריעות‪.‬‬
‫אבל לגבי רשעים עוברי רצונו יתברך שמו‪ ,‬והמינים והאפיקורסים‪ ,‬מהם צריכים‬
‫להתרחק‪ ,‬ואסור להיות עמהם בשלום ובאחדות‪ ,‬ואדרבה מצוה לשנוא אותם‬
‫ולהתקוטט עמהם‪ ,‬וכמו שאמר הכתוב (תהלים קלט‪ ,‬כא‪-‬כב) ֲהלֹוא ְמ ַשנְ ֶאיָך ה' ֶא ְשנָ א‬
‫אתים וגו'‪.‬‬ ‫קֹוטט ַתכְ ִלית ִשנְ ָאה ְשנֵ ִ‬ ‫קֹומ ֶמיָך ֶא ְת ָ‬
‫ּוב ְת ְ‬
‫ִ‬
‫והנה שני חיובים קשה מאד לקיים כראוי‪ ,‬כי בשאר איסורי התורה יכול האדם‬
‫לפרוש מצ"ט שערי היתר כדי שלא יגיע לשער אחד של איסור‪ ,‬ועל ידי כך הוא יכול‬
‫יותר להיות נשמר שלא להכשל‪ .‬אבל בענינים אלו אי אפשר לעשות גדרים הללו‪,‬‬
 ‫פנינים‬ ‫שבועות‬ ‫ילקוט‬ ‫לד‬
‫וכו'‪ ,‬ועל כן קשה מאד בדברים אלו‪ ,‬וצריכים לזהירות רבה ויתירה שידעו האיך‬
‫להתנהג בזה על פי תורה בשלימות‪.‬‬
‫שה וְ נִ ְש ַמע א ְמרּו כְ ֶאחד‪,‬‬
‫ולפי זה יובן היטב מטבע הלשון ּובאּו כֻ לם ִב ְב ִרית יַ ַחד‪ ,‬נַ ֲע ֶ ֹ‬
‫היינו שבא בזה לספר שבחם של ישראל‪ ,‬ידעו להבחין היטב ולמצוא הדרך הנכונה‬
‫לקיים שניהם כאחד‪ ,‬ועל זה אמר‪ּ ,‬ובאּו כֻ לם ִב ְב ִרית יַ ַחד‪ ,‬היינו שהשתמשו בבחינת‬
‫הברית להיות יחד‪ ,‬מטעם אשר נַ ֲע ֶשֹה וְ נִ ְש ַמע א ְמרּו כְ ֶאחד‪ ,‬ומאחר שהיו כולם שומרי‬
‫תורה ומצות לכן היו בברית יחד‪ ,‬אבל עם עוברי עבירה היו במחלוקת‪.‬‬
‫(דברי יואל שבועות אות ע"ג)‬

‫‪T‬‬
‫נג‪.‬‬
‫השמחה של מחזיקי התורה יהיה לעולם הבא‬
‫אתָך וְ יִ ששכר ְבאֹה ֶליָך‪( .‬דברים לג‪ ,‬יח)‬
‫בּולן ְב ֵצ ֶ‬
‫ְש ַמח זְ ֻ‬
‫ידוע הדקדוקים הקדמת זבולון ליששכר‪ ,‬וגם מהו הכוונה בשמחה‪ ,‬ולשמחה מה‬
‫זה עושה‪ ,‬וגם מהו הכוונה זה בצאתו וזה באהלו‪.‬‬
‫ונראה על פי מה שנמצא בדברי רבותינו שהמחזיק לתלמיד חכם בעולם הזה‪,‬‬
‫לעולם הבא ילמדוהו תורה הגם שאינו בר הכי בעולם הזה‪.‬‬
‫קּודי ה' יְ ָׁש ִרים ְמ ַש ְמ ֵחי‬
‫והנה ידוע דהתורה היא עיקר השמחה בעצם כדכתיב ִפ ֵ‬
‫עֹולם כִ י ְששֹון ִל ִבי ֵה ָמה (תהלים קיט‪ ,‬קיא)‪,‬‬‫ֵלב (תהלים יט‪ ,‬ט)‪ ,‬ואמר דוד נָ ַח ְל ִתי ֵע ְדו ֶֹתיָך ְל ָ‬
‫וכענין ָשש ָאנֹכִ י ַעל ִא ְמ ָר ֶתָך וכו' (תהלים קיט‪ ,‬קסב)‪( ,‬ועל כן נאסר ללמוד בימי האבל ח"ו כי התורה‬
‫היא משמחת הלב)‪ ,‬ואמר הרמב"ם מי שלא טעם טעם התרת הספיקות (בתורה) לא טעם‬
‫שמחה מימיו‪.‬‬
‫ובזה תמצא טוב טעם שאמר משה בברכתו לזבולון שהוא המחזיק לתלמידי‬
‫חכמים והוא בעצמו עוסק במסחר ואינו לומד והנה אין לו שמחה אמתיית ועצמיית‬
‫אתָך מן העולם הזה כי שם תזכה‬ ‫בּולן ְב ֵצ ֶ‬
‫בעולם הזה‪ ,‬אמר לו אף על פי כן ְש ַמח זְ ֻ‬
‫לתורה המשמחת את הלב‪ ,‬וְ יִ ששכר הוא הוא הבן תורה בעולם הזה‪ ,‬תזכה גם‬
‫ְבאֹה ֶליָך היינו גם בעולם הזה שהיא כאהל שאינו קבוע‪.‬‬
‫ועל כן הקדים זבולון ליששכר בכדי להסמיך אליו וְ יִ ששכר בוא"ו הנוסף‪ ,‬להורות‬
‫דלא צריכין למימר שגם הוא בודאי עיקר שמחתו בתורה יהיה בצאתו קל וחומר‬
‫מזבולון‪ ,‬רק היינו רבותיה דיששכר שישמח גם באהלו‪.‬‬
‫(בני יששכר ‪ -‬מאמרי חדש סיון ‪ -‬מאמר ה אות יג)‬
‫‪T‬‬
‫נד‪.‬‬
‫מדוע הוצרכו המלאכים לתת למשה מתנות‬
‫ש ִבי ל ַק ְחת ַמתנֹות באדם‪( .‬תהילים סח‪ ,‬יט)‬
‫ע ִלית ַלמרֹום ש ִבית ֶ‬
‫לה‬ ‫פנינים‬ ‫שבועות‬ ‫ילקוט‬
‫דרשו חכמינו ז״ל במסכת שבת (פט‪ ).‬על שקראוהו‬
‫אדם‪ ,‬שמלאכי השרת קראו למשה אדם ילוד אשה‪ ,‬על כן‬
‫הוצרכו לתת לו מתנות ללמוד עמו דבר חכמה‪.‬‬
‫ויש להבין מאי טעמא דוקא על שקראוהו אדם‪.‬‬
‫ויש לומר על דרך הלציי כך‪ ,‬דמצינו במלכותא דארעא שהמתארח אצל המלך‬
‫והוא אוהבו אזי השרים נותנים לו ארוחה ומשאות‪( ,‬כאשר מצינו באחי יוסף (בראשית מג‪ ,‬לד)‬
‫וַ ּיִ שא ַמ ְש אֹת ֵמ ֵאת פניו ֲא ֵל ֶהם וַ ֵת ֶרב ַמ ְש ַאת ִבנְ י ִמן ִמ ַמ ְשאֹת כֻ לם ח ֵמש ידֹות‪ ,‬ופירש רש״י כי אסנת ומנשה ואפרים‬
‫כולם נתנו מתנות לבנימין)‪ ,‬ואם כן גם במלכותא דרקיע מהמחוייב שיתנו מלאכי השרת‬
‫מתנות למשה רבינו ע״ה המתאכסן אצל מלך הכבוד ית״ש‪.‬‬
‫אמנם יש לומר כי זה אינו מתאכסן‪ ,‬אדרבא הצדיק עיקר דירתו בשמים ממעל‪,‬‬
‫גֵ ר אנֹכִ י בא ֶרץ (תהלים קיט‪ ,‬יט) דייקא‪ ,‬ואין מן הצורך לתת לי מתנות‪ ,‬אך באשר קראוהו‬
‫אדם ואמרו מה לילוד אשה בינינו‪ ,‬על כרחם הודו בפיהם שחשבוהו לאכסניה‬
‫ביניהם‪ ,‬הוצרכו לתת לו מתנות‪ ,‬וזהו ל ַק ְחת ַמתנֹות באדם על שקראוך אדם ילוד‬
‫אשה‪.‬‬
‫(דרשות חתם סופר דף רפ"ג)‬
‫‪T‬‬
‫נה‪.‬‬
‫הסיבה על לוחות הראשונות שנשתברו‬
‫לוחות הראשונות‪.‬‬
‫הלוחות הראשונות נשתברו מחמת ששלטה בהם עין הרע‪ .‬וזה עין הרע היה מן‬
‫האומות שהחזיר הקדוש ברוך הוא את התורה על האומות ונתנו האומות עין הרע‬
‫בהלוחות הראשונות‪.‬‬
‫אבל לוחות האחרונות שלא ראו אותם שום אומה ולשון ולכך הם קיימים‪ ,‬ועתיד‬
‫הקדוש ברוך הוא לעתיד לבא להחזיר את הלוחות הראשונות לישראל‪.‬‬
‫(קדושת לוי ‪ -‬דרוש לשבועות)‬
‫‪T‬‬
‫נו‪.‬‬
‫סגולה על זכירת התורה‬
‫רב יוסף ביומא דעצרתא עבדי ליה עגלא תלתא‪ ,‬אמר‬
‫אלמלא האי יומא כמה יוסף איכא בשוקא (פסחים סח‪.):‬‬
‫יש לדקדק דנראה קצת דלא שמח אלא בגדולתו‪ ,‬ולא בשמחת תורה אשר בחר‬
‫בנו מכל העמים‪.‬‬
‫ונראה לי מרוב ענותנותו אמר הכי‪ .‬דידוע ר׳ יוסף סיני ורבה עוקר הרים‪ ,‬ושלחו‬
‫מתם הכל צריכין למרי חיטי‪ ,‬ואפילו הכי לא קבל עליה רב יוסף ומלך רבה כמבואר‬
‫שלהי הוריות (יד‪.).‬‬
 ‫פנינים‬ ‫שבועות‬ ‫ילקוט‬ ‫לו‬
‫ונראה דאמר ר׳ יוסף‪ ,‬רבה יגע ומצא‪ ,‬אבל אני מה אני‪ ,‬ואי משום מארי חיטי‪,‬‬
‫איננו בפועל כפי וכחי‪ ,‬כי לאוקמי גירסא סייעתא משמיא (מגילה ו‪ ,):‬ומשמיא זכו לי‪.‬‬
‫ואי תימא היא גופיה ראיה ברורה לגדולתו כי משמיא רבו רבא יהבא ליה‪ ,‬אמר‬
‫זה אינו ראיה‪ ,‬שהרי הניח הקב״ה כל הגבוהים והשרה על סיני נמוך שבהרים (סוטה‬
‫ה‪ ,).‬ומקום סנה חורב ושממה והריני כמוהו‪.‬‬
‫ועל כן אמר אלמלא ההוא יומא שהניח הגבוהים והשרה על הנמוכים כמה יוסף‬
‫איכא בשוקא‪ ,‬מה שאין כן רבה לאו בההוא יומא תליא כי יגיע כפו אוכל‪ ,‬יגעתי‬
‫ומצאתי תאמין (מגילה שם)‪.‬‬
‫(דרשות חתם סופר דף רצ"ב)‬
‫‪T‬‬
‫דרושים‬
‫נז‪.‬‬

‫דרוש א‪ :‬י"ב מילין בשבת‬

‫ישי ְל ֵצאת ְבנֵ י יִ ְשר ֵאל ֵמ ֶא ֶרץ ִמ ְצריִ ם ַבּיֹום ַהזֶ ה באּו ִמ ְד ַבר ִסיני‪.‬‬
‫ַבח ֶֹדש ַה ְש ִל ִ‬
‫(שמות יט‪ ,‬א)‬
‫איתא במדרש תנחומא ילמדינו רבינו החושש בפיו מהו‬
‫לרפותו בשבת‪ ,‬כך שנינו חכמים מטילין לתוך פיו סם של‬
‫רפואה דכל ספק נפשות דוחה את השבת‪ ,‬שאמרה תורה‬
‫חלל שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה‪.‬‬
‫אמר רבי אליעזר קל וחומר ממילה שהוא אבר אחד‬
‫מאבריו של אדם דוחה את השבת‪( ,‬והטעם מבואר ברש"י ז"ל‬
‫דכיון שהתורה הקדושה חייבה עליה כרת הוי פיקוח נפש שדוחה את‬
‫השבת)‪ ,‬סכנות נפשות שהוא כל גופו של אדם אינו דין‬
‫שידחה את השבת‪.‬‬
‫אמר רבי יוחנן עסוק בתורה שהיא רפואה לכל הגוף‬
‫עד כאן לשונו‪.‬‬
‫וראוי להבין שייכות הלכה זו להכא‪.‬‬
‫ואפשר לומר על פי מה שאמרו חכמינו ז"ל (שבת פח‪ ):‬על כל דיבור ודיבור שיצא‬
‫מפי הקב"ה חזרו לאחוריהן י"ב מיל והיו מלאכי השרת מדדין אותן‪ ,‬ולכאורה קשה‬
‫הא לכולי עלמא בשבת ניתנה תורה וקיימא לן תחומין דאורייתא‪ ,‬ואם כן איך החזירו‬
‫אותן המלאכים הלא יצאו חוץ לתחום‪ ,‬ויש לומר ב' אופנים‪.‬‬
‫לז‬ ‫פנינים‬ ‫שבועות‬ ‫ילקוט‬
‫א‪ .‬על פי מה ש אמרו רבותינו ז"ל שהתנה הקב"ה עם מעשי בראשית ואמר אם‬
‫ישראל מקבלין את התורה מוטב ואם לאו אני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו עד כאן‪,‬‬
‫נמצא שכל קיום העולם תלוי ועומד בקבלת התורה‪ ,‬ולזה שפיר חזרו מחוץ לתחום‬
‫דהרי מחללין שבת אחד כדי שישמור שבתות הרבה‪ ,‬עד סוף כל הדורות‪.‬‬
‫ב‪ .‬ועוד מטעם אחר יש לומר‪ ,‬על פי מה שאמרו חכמינו ז"ל דבשעת קבלת‬
‫התורה נתרפאו כל החולים‪ ,‬ומסתמא היה ביניהם גם חולים מסוכנים רחמנא ליצלן‪,‬‬
‫ועל כן היו רשאין לחזור אף מחוץ לתחום דבהלא פיקוח נפש דוחה את השבת ועל‬
‫ידי שקרבו לפני הר סיני לקבל את התורה נתרפאו‪.‬‬
‫ועל פי זה אתי שפיר שייכות דברי המדרש שהסמיך הלכה זה לכאן‪ ,‬שהרי‬
‫בפרשה זו מבואר כל הענין האיך שקרבו ישראל לפני הר סיני בשעת קבלת התורה‪,‬‬
‫ולכאורה יקשה איך החזירו אותם המלאכים לאחר שחזרו לאחוריהם י"ב מיל והא‬
‫הוי מחוץ לתחום ואסור משום איסור תחומין לזה הביא המדרש ב' טעמים הללו‬
‫אחד דמותר לחלל שבת אחד כדי שישמור שבתות הרבה‪ ,‬שעל ידי זה ישמרו כל‬
‫השבתות‪.‬‬
‫ועוד הביא טעם ב' דפיקוח נפש דוחה את השבת וכמו כן במתן תורה היה בו ענין‬
‫של פיקוח נפש לכל אותן החולים שנתרפאו על ידי מתן תורה‪.‬‬
‫ולזה מסיק המדרש עסוק בתורה שהיא רפואה לכל הגוף והבן‪.‬‬
‫(מחזור דברי יואל)‬
‫‪T‬‬
‫נח‪.‬‬

‫דרוש ב‪ :‬סוגיא דהואיל‬

‫ּקֹותי וְ תֹורֹתי‪( .‬כו‪ ,‬ה)‬

‫וַ ּיִ ְשמֹר ִמ ְש ַמ ְר ִתי ִמ ְצו ַֹתי ֻח ַ‬ ‫ֵע ֶקב ֲא ֶשר ש ַמע ַא ְברהם ְבק ִֹלי‬
‫במסכת יומא (דף כח‪ ):‬דרשו ז"ל אמר רבא ואיתימא רב‬
‫אשי קיים אברהם אבינו אפילו עירובי תבשילין שנאמר‬
‫תֹורֹתי אחת תורה שבכתב ואחת תורה שבעל פה‪ ,‬עד כאן‬
‫דברי הגמרא‪.‬‬
‫בתוספות ישנים הקשו וזה לשונו‪ ,‬לא ידע רבי אמאי נקט הך מצוה‪ ,‬אמאי קולא‬
‫ליה טפי מכולהו עד כאן קושיתם והניחו בצריך עיון‪.‬‬
‫ואפשר לומר על פי מה שאמרו בגמרא פסחים (מו‪ ):‬אתמר האופה מיום טוב לחול‬
‫ר ב חסדא אמר לוקה לא אמרינן הואיל ומקלעי ליה אורחים חזי ליה השתא נמי חזי‬
‫ליה רבה אמר אינו לוקה אמרינן הואיל‪.‬‬
 ‫פנינים‬ ‫שבועות‬ ‫ילקוט‬ ‫לח‬
‫ומפרש שם בגמרא דרבה סבירא ליה בגמרא שם דצורכי שבת אין נעשין ביום‬
‫טוב‪ ,‬והא דמועיל עירובי תבשילין רק מטעם דאמרינן הואיל ומיקלעי אורחים‪.‬‬
‫ולפי זה לכאורה איך קיים אברהם אבינו ע"ה עירובי תבשילין והרי על כרחך הא‬
‫דשרינן מטעמא דהואיל‪ ,‬הוא רק באם שכיח אורחים ישראלים‪ ,‬דבשביל עכו"ם אסור‬
‫לבשל אפילו לבו ביום‪ ,‬כמו שדרשו בגמרא שם לכֶ ם ולא לנכרים‪ ,‬ובימי אברהם לא‬
‫הוי במציאות שיקלעו אורחים ישראל כלל‪ ,‬שכל אנשי דורו תעו אחר העבודה זרה‬
‫חוץ מאברהם וביתו הנפש אשר עשו הדבוקים אליו וסמוכים על שולחנו‪.‬‬
‫ועל כרחך צריך לומר‪ ,‬דהואיל ואי יתגיירו חזי להו השתא נמי חזי להו‪.‬‬
‫אלא דלכאורה זה הוי כתרי הואיל‪ ,‬הואיל ואי מקלעי אורחין‪ ,‬והואיל ואי יתגיירו‪,‬‬
‫ומסקנת התוספות שם (מו‪ ):‬דתרי הואיל לא אמרינן‪.‬‬
‫אמנם כל אלו שנתארחו בביתו של אברהם אבינו ע"ה השפיע עליהם בכח‬
‫קדושתו הגדולה לקרבם לאמונתו יתברך‪ ,‬ולא יצאו מביתו עד שאמרו 'ברוך קל‬
‫עולם שאכלנו משלו'‪ ,‬כמבואר בבראשית רבה (פר' מט‪ ,‬סד) ואם כן לא צריכנא כי אם‬
‫לחד הואיל דאי מיקלעי אורחין‪ ,‬דאי איקלעי בודאי חזי להו‪ ,‬ושפיר קיים אברהם‬
‫אבינו ע"ה ערובי תבשילין‪.‬‬
‫ומתורץ קושית התוספות ישינים מה דנקטו חכמינו ז"ל עירובי תבשילין דוקא‪,‬‬
‫דמזה נשמע שהיה כח השפעתו מרובה להשפיע על אחרים לקרבם לעבודתו יתברך‪,‬‬
‫דאי לאו הכי לא היה אפשר לו לקיים עירובי תבשילין‪.‬‬
‫(דברי יואל דף תרל"ד)‬

‫‪T‬‬
‫נט‪.‬‬

‫דרוש ג‪ :‬תופס לבעל חוב‬

‫הֹודָך ַעל ַהשמיִ ם‪( .‬תהלים ח‪ ,‬ב)‬

‫ְתנה ְ‬
‫במסכת שבת (דף פ"ח‪ ):‬בשעה שעלה משה למרום‬
‫לקבל את התורה אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה ְתנה‬
‫הֹודָך ַעל ַהשמיִ ם‪ ,‬והשיב להם כלום יש יצר הרע ביניכם עד‬
‫ְ‬
‫כאן‪.‬‬
‫ויש לדקדק דהלא גם המלאכים ידעו שאין ביניהם יצר הרע‪ ,‬ואף על פי כן ביקשו‬
‫את התורה ועל כרחך לומר שביקשו רק לקבל פנימיות התורה אשר כל העולמות‬
‫העליונים האירו מכבודה‪ ,‬ואם כן לא השיב להם הקב"ה כלום במה שאמר שאין יצר‬
‫הרע ביניהם‪.‬‬
‫לט‬ ‫פנינים‬ ‫שבועות‬ ‫ילקוט‬
‫ואפשר לפרש בהקדם לתרץ מה שהקשו המפרשים האיך זכה משה רבינו ע"ה‬
‫התורה לישראל‪ ,‬דהרי התופס לבעל חוב במקום שחב לאחרים לא קנה הבעל חוב‪,‬‬
‫וכמו כן כאן היה כתב לאחרים דהיינו המלאכים‪ .‬ואפשר לתרץ בב' אנפין‪.‬‬
‫חדא על פי מה דקיימא לן דאם התופס לבעל חוב אינו חב לאחרים להפסידם‬
‫אלא במניעת הריוח אז שפיר תופס לבעל חוב אף במקום שחב לאחרים‪.‬‬
‫והנה המלאכים אשר בגבהי מרומים אף מבלעדי התורה אין יכולים להכשל‬
‫בעבירות כי כלום יצר הרע יש ביניהם‪ ,‬וממילא לא יגיע להם שום הפסד אף אם לא‬
‫יהיה להם התורה‪ ,‬מה שאין כן אנו שוכני בתי חומר אי לאו התורה הקדושה היינו‬
‫נופלים במדות ותאות רעות חס וחלילה‪ ,‬ורק התורה הקדושה היא דאגנית עלן‬
‫ומצלת אותנו‪ ,‬ועל כן לא שייך בזה תופס לבעל חוב במקום שחב לאחרים‪ ,‬דאצל‬
‫המלאכים לא הוי רק מניעת הריוח אור פנימי של התורה הקדושה אבל לא יאונה‬
‫להם על ידי זה איזה הפסד בפועל‪.‬‬
‫וזהו שהשיב הקב"ה להמלאכים כלום יש יצר הרע ביניכם‪ ,‬רצה לומר ואם כן אין‬
‫אצליכם חשש הפסד רק מניעת הריוח‪ ,‬ובזה שפיר תופסין לבעל חוב אף במקום‬
‫שחב לאחרים‪.‬‬
‫***‬
‫או יאמר על פי מה דקיימא לן בגמרא (גיטין יב‪ ).‬דהיכא שהתופס זוכה גם לעצמו‬
‫אז קונה הבעל חוב אף במקום שחב לאחרים‪ ,‬דמגו דזכי לנפשיה זכי נמי לחבריה‪,‬‬
‫והנה משה רבינו ע"ה קיבל התורה גם לעצמו‪ ,‬ומגו דזכי לנפשיה זכי נמי לישראל‪,‬‬
‫ועל כן נדחה הטענה דהוי תופס לבעל חוב במקום שחב לאחרים‪.‬‬
‫(מחזור דברי יואל)‬

‫‪T‬‬
‫ס‪.‬‬

‫דרוש ד‪ :‬דיני דבר מיצרא‬

‫איתא בגמרא (שבת פח‪ ):‬בשעה שעלה משה למרום‬

‫אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא‪ ,‬רבונו של‬
‫עולם מה לילוד אשה בינינו‪ ,‬אמר להן לקבל תורה בא‪.‬‬
‫אמרו לפניו חמודה גנוזה שגנוזה לך וכו' אתה מבקש‬
‫ליתנה לבשר ודם‪ ,‬מה אנוש כי תזכרנו וגו' אשר תנה הודך‬
‫על השמים‪.‬‬
‫אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה החזיר להן תשובה‬
‫וכו'‪.‬‬
 ‫פנינים‬ ‫שבועות‬ ‫ילקוט‬ ‫מ‬
‫אמר לפניו רבונו של עולם תורה שאתה נותן לי מה‬
‫כתיב בה וכו'‪ ,‬לא תרצח לא תנאף לא תגנוב‪ ,‬קנאה יש‬
‫ביניכם יצר הרע יש ביניכם וכו'‪ ,‬שנאמר (תהלים סח‪ ,‬יט)‬
‫ע ִלית ַלמרֹום ש ִבית ֶש ִבי ל ַק ְחת ַמתנֹות באדם וכו'‪ ,‬עד כאן‪.‬‬
‫והנה לפי הדרש הנזכר יש לדקדק בלשון הפסוק ע ִלית ַלמרֹום ש ִבית ֶש ִבי‪ ,‬כי למה‬
‫אמר שהיתה התורה הקדושה אצל משה רבינו באופן של שבי‪ ,‬והלא היתה נתונה לו‬
‫מהקב"ה בחפץ לב וגם המלאכי הסכימו לדבר‪.‬‬
‫ב‪ .‬גם יש להבין שלשון הפסוק סותר עצמו מתחילתו אל סופו‪ ,‬שמתחיל לומר‬
‫ש ִבית ֶש ִבי‪ ,‬והיינו שהיתה באופן של שביה‪ ,‬ושוב אמר ל ַק ְחת ַמתנֹות וגו'‪ ,‬והיינו‬
‫שניתנה לו במתנה‪ ,‬וצריך ביאור‪.‬‬
‫והנראה לומר‪ ,‬שהרי בודאי גם המלאכים ידעו שמצות התורה הקדושה נתונים‬
‫לעולם הגשמי‪ ,‬ואופן קיום המצות והשמירה מהחטאים‪ ,‬הוא כפי ערך הנסיונות‬
‫שנמצאים בעולם הזה‪ ,‬ואלא שהם בקשו שיתן להם הקב"ה פנימיות התורה הקדושה‪,‬‬
‫ואם כן אינו מובן מה שהשיב להם משה רבינו קנאה יש ביניכם יצר הרע יש ביניכם‬
‫וכו'‪ ,‬כי האיך נשתתק בזה טענתם‪.‬‬
‫אמנם יתבאר הענין דהנה כתבו המפרשים (כסא דוד להחיד"א דרוש י"ב ד"ה א"נ אפשר)‬
‫הֹודָך ַעל ַה ָש ָמיִ ם וגו' (תהלים ח‪ ,‬ב)‪ ,‬היתה מצד דינא דבר מצרא‪,‬‬ ‫שטענת המלאכים ְתנָ ה ְ‬
‫שמכיון שהתורה הקדשוה היה נמצא אצל הקב"ה מקודם בריאת העולם‪ ,‬אם כן‬
‫מאחר שהמלאכים הם בשמים מקודם שכינת ית"ש‪ ,‬בדין הוא שזה שייך להמלאכים‬
‫כיון שהם המצרנים עליה ונמצא בגבולם‪.‬‬
‫והנה לפי זה אפשר לומר בכוונת המענה שהשיב להם משה יצר הרע יש ביניכם‬
‫וכו'‪ ,‬דהנה בדיני דבר מצרא קיימא לן (רמ"א חו"מ סימן קע"ה סכ"ג) אשר הזכות להמצרן‬
‫יותר מלוקח אחר‪ ,‬הוא רק כשאין להמוכר איזה ריוח להמוכר אצל הלוקח השני‪,‬‬
‫אבל באופן כשיש איזה ריוח להמוכר אצל הלוקח השני יותר מאצל המצרן‪ ,‬אז שוב‬
‫אין לו זכות להמצרן לבוא בטענה מצד דינא דבר מצרא‪.‬‬
‫והנה ידוע מה שכתבו הספר הקדוש (ישמח משה פ' תצוה‪ ,‬בשם חן טוב) שיש להשי"ת‬
‫נחת רוח מעבודת בני ישראל בארץ מלמטה‪ ,‬יותר מעבודת המלאכי בשמי מרום‪,‬‬
‫מאחר שעבודת בני ישראל הוא בתוך העולם הגשמי עם התגברות נורא מהיצר הרע‪,‬‬
‫וצריכים ללחום במלחמת היצר לעשות רצון השי"ת לכן יש בזה נחת רוח גדול‬
‫להשי"ת יותר מעבודתם של המלאכים‪.‬‬
‫וזהו שהשיב משה רבינו להמלאכים יצר הרע יש ביכם וכו'‪ ,‬והיינו שמכיון שאין‬
‫להם יצר הרע‪ ,‬על כן אין עוד מקום לטענת בר מצרא‪.‬‬
‫תֹורת מ ֶֹׁשה ַע ְב ִדי ֲא ֶׁשר ִצ ִּו ִיתי אֹותֹו ְבח ֵֹרב‬
‫אולם הנה אמר הכתוב (מלאכי ג‪ ,‬כב) זִ כְ רּו ַ‬
‫וגו'‪ ,‬והיינו שנקרא תורת משה בשביל שבאמת ניתנה התורה הקדושה למשה רבינו‪,‬‬
‫ואלא שהוא מסרה לישראל‪ ,‬וכן איתא במדרש (שמות רבה מ"ז‪ ,‬ט) שכאשר חטאו ישראל‬
‫בעגל‪ ,‬אמר משה רבינו להקב"ה‪ ,‬לי ציות ולא להם עיי"ש‪.‬‬
‫מא‬ ‫פנינים‬ ‫שבועות‬ ‫ילקוט‬
‫ומעתה כיון שניתנה תורה למשה רבינו שהוא היה איש האלקים שעלה לשמים‪,‬‬
‫והיה שם ארבעים יום וארבעים לילה ולחם לא אכל ומים לא שתה‪ ,‬בשביל שהיה‬
‫מדריגתו כמלאכי מעלה‪ ,‬אם כן מאחר שהיה כמלאך ודאי שלא היה אצלו עוד‬
‫מלחמת היצר הרע כלל ועיקר‪.‬‬
‫הֹודָך ַעל ַה ָש ָמיִ ם מכח הטענה של דין‬
‫אם כן חזרה טענת המלאכים למקומו ְתנָ ה ְ‬
‫בר מצרא‪.‬‬
‫ואפשר לומר שכדי למנוע מהלאכים שלא יוכלו לעכב נתינת התורה טיכס‬
‫הקב"ה עצה להפקיר התורה כדי שיוכל משה רבינו לזכות בה מן ההפקר‪( .‬וזהו על פי‬
‫מה דקיימא לן (רמ"א חו"מ סימן רע"ג‪ ,‬סעיף ז) שדין ההפקר מועיל גם בינו לבין עצמו)‪ ,‬ועל כן בעוד‬
‫שהמלאכים היו מתדיינים עם משה רבינו‪ ,‬עמד הקב"ה והפקיר התורה הקדושה בינו‬
‫לבין עצמו‪ ,‬ועל ידי כך זכה בה משה רבינו לחטוף אותה מן ההפקר‪ ,‬ושוב לא יכלו‬
‫עוד המלאכים לטעון מאומה לפני הקב"ה‪ ,‬כיון שהוא לא נתן התוה"ק למשה רבינו‬
‫אלא שהוא חטף אותה מן ההפקר‪.‬‬
‫אמנם באמת עדיין לא היה באפשרי שישיג משה רבינו ע"ה כל תעלומות החכמה‬
‫שיש בהתורה הקדושה‪ ,‬לפי שבחינת ההשגה הלזו היה יכול לקבל רק מפי הקב"ה‬
‫כביכול בעצמו‪ ,‬ואמנם אחר שכבר היתה התורה הקדושה בידי משה רבינו ולא יכלו‬
‫עוד המלאכים לטעון מאומה לפני הקב"ה‪ ,‬הרי עכשיו הוסיף הקב"ה ליתן לו גם‬
‫אותו ההשגה בתוה"ק שעדיין היה חסר לו‪.‬‬
‫ולפי זה ימתק להבין (קושיא ב) לשון הפסוק שמתחיל לומר ש ִבית ֶש ִבי‪ ,‬שהיתה‬
‫באופן של שביה‪ ,‬ושוב אמר ל ַק ְחת ַמתנֹות‪ ,‬שניתנה לו במתנה‪ ,‬כי לדרכינו יובן היטב‪,‬‬
‫שאכן היו בה שני הבחינות‪ ,‬וכמבואר‪ .‬שמתחילה לקח את התורה הקדושה באופן‬
‫שזכה בה מן ההפקר‪ ,‬אשר בחינה זו נקרא ש ִבית ֶש ִבי‪ ,‬וכאמור‪ ,‬ושוב אחר כך כאשר‬
‫הוסיף הקב"ה ליתן לו גם אותו ההשגה בתורה הקדושה שעדיין היה חסר לו‪ ,‬אז‬
‫ניתנה לו חלק זה בבחינת מתנה‪.‬‬
‫(דברי יואל שבועות אות ס"ד)‬

‫‪T‬‬
‫סא‪.‬‬

‫דרוש ה‪ :‬תתאה גבר‬

‫איתא במדרש (שמות רבה כח‪ ,‬א) בשעה שעלה משה‬

‫למרום לקבל את התורה בקשו מלאכי השרת לפגוע בו‪ ,‬צר‬
‫הקב"ה קלסתר פניו של משה דומה לאברהם ואמר להם‬
‫לא זהו שירדתם אצלו ואכלתם אצלו בשר בחלב‪.‬‬
 ‫פנינים‬ ‫שבועות‬ ‫ילקוט‬ ‫מב‬
‫(בראשית יח‪,‬‬ ‫ולכאורה קשה שהרי מקודם אכלו חלב ואחר כך בשר‪ ,‬כמפורש בקרא‬
‫ח) ַויִ ַקח ֶח ְמ ָאה ְו ָח ָלב ואחר כך את ֶבן ַה ָב ָקר‪ ,‬וזה מותר מן הדין‬
‫(עי' שו"ע יו"ד ס' פ"ט סעיף‬
‫ב')‪.‬‬
‫ונראה על פי הידוע הוויכוח בין ישראל למלאכים‪ ,‬שהם אומרים שהם גדולים‬
‫מישראל שלעולם עומדים בקדושתם‪ ,‬אבל באמת מצינו בחינה יותר גדולה אצל‬
‫ישראל‪ ,‬שהמלאכים עומדים וישראל הם בבחינת הולכים (עי' של"ה מס' חולין פרק נר תורה‬
‫בהגה"ה)‪ ,‬נמצא דהמלאכים סוברים דעילאה גבר‪ ,‬וישראל סוברים תתאה גבר (פסחים‬
‫עו‪.).‬‬
‫והנה הטעם דאין לאכול בשר ואחר כך חלב אבל להיפך מותר‪ ,‬הוא משום דכיון‬
‫דתתאה גבר‪ ,‬לכן אם אוכלים קודם הבשר‪ ,‬הרי גובר הבשר (שמרמז על דין)‪ ,‬על החלב‬
‫(שמרמז על רחמים)‪ ,‬מה שאין כן כשאוכל החלב מקודם‪ ,‬הרי גובר החלב שהוא למטה על‬
‫הבשר (עי' רבינו בחיי שמות כג עה"פ לא תבשל גדי)‪ ,‬נמצא דאצל מלאכים הסוברים דעילאה‬
‫גבר נהפוך הוא‪ ,‬דאם אוכלים חלב ואחר כך בשר‪ ,‬גובר הבשר שהוא למעלה על‬
‫החלב‪.‬‬
‫והשתא אתי שפיר‪ ,‬דכשעלה משה למרום טענו המלאכים תנה הודך על השמים‪,‬‬
‫דהם סברו דעילאה גבר והמלאכים גדולים‪ ,‬לזה השיב להם הקב"ה לא זהו שירדתם‬
‫אצלו ואכלתם חלב ואחר כך בשר‪ ,‬ואם נימא דעילאה גבר‪ ,‬אם כן הרי גבר הבשר על‬
‫החלב והוי בשר בחלב‪.‬‬
‫(חמדה גנוזה בשם השר שלום מבעלזא זי"ע)‬

‫‪T‬‬
‫מאכלי חלב‬
‫סב‪.‬‬
‫טעם לאכילת מאכלי חלב‬
‫מנהג אבותינו תורה היא לאכול מאכלי חלב בחג השבועות‪.‬‬
‫(תהלים‬‫נראה לומר הטעם‪ ,‬חלב רומז לחסד גוון לובן‪ ,‬והנה ְל' ַהגִ יד ַב'ב ֶֹקר ַח' ְס ֶדָך‬
‫צב‪ ,‬ג) ראשי תיבות 'חלב'‪.‬‬
‫והנה אקדים מה שכתב הרב התוספות יום טוב במסכת ברכות (ז‪ ,‬ג ד"ה נברך) טעם‬
‫ֹלקינּו‪.‬‬
‫למה בברכת התורה אומר המברך ב ְרכּו ֶאת ה' ובברכת המזון נְ ב ֵרְך ֱא ֵ‬
‫וכתב‪ ,‬דהנה מזונות שהשם יתברך זן ומפרנס אותנו זה גם כן מצד הדין‪ ,‬שהדין‬
‫גם כן נותן כיון שהוא בראנו לכבודו הדין הוא שיזון אותנו על כן מברכין נברך‬
‫אלקינו שם הדין‪ ,‬מה שאין כן מה שנתן לנו את תורתו זה מצד החסד הגמור‬
‫והרחמים כי גברו חסדיו עלינו להודיע לבריותיו ולגלות להם מסטירין דיליה על כן‬
‫מברכין ברכו את ה' שם החסד והרחמים‪ ,‬עד כאן דבריו הרב הנ"ל בקצת תוספת‬
‫ביאור‪.‬‬
‫מג‬ ‫פנינים‬ ‫שבועות‬ ‫ילקוט‬
‫והנה נראה לומר דלבעבור זה ביום מתן תורתינו אוכלים מאכלי חלב רמז לחסד‪.‬‬
‫(ספר בני יששכר ‪ -‬מאמרי חדש סיון ‪ -‬מאמר ד אות ה')‬

‫‪T‬‬
‫סג‪.‬‬
‫רמז להשפעת פרנסה בלי מלאכה‬
‫נוהגין לאכול מאכלי חלב‪( .‬רמ"א או"ח תצד‪ ,‬ג)‬
‫ויש לדקדק מדוע מאכלי חלב‪ ,‬ולא חלב בלבד‪ ,‬לרמז על ְד ַבש וְ חלב ַת ַחת ְלשֹונֵ ְך‬
‫(שיר השירים ד‪ ,‬יא)‪.‬‬
‫אמנם ידוע אשר בשעת חטא הקדמוני נתקללו ל"ט קללות (עיין בתיקו"ז דף פה‪ ,).‬ועל‬
‫זה צריך ל"ט מלאכות‪ ,‬ואין לך שום דבר מאכל בעולם שלא יהיה נעשה בו איזה ענין‬
‫מלאכה‪ ,‬כי אפילו דבר שגדל בעצמו בלא שום נטיעה‪ ,‬עם כל זה צריך תלישה‪,‬‬
‫ואפילו ביצה שנולדה מעצמה יש בה ענין מוקצה בשבת‪ ,‬הנוגע גם כן קצת באיסור‬
‫מלאכת שבת‪.‬‬
‫אבל החלב אין בו שום דבר איסור מלאכה‪ ,‬ומותר לכתחילה לחלוב בשבת וביום‬
‫טוב‪ ,‬כמו שאמרו ז"ל (שבת קמד‪' ):‬אמר שמואל חולב אדם עז'‪ ,‬ואם שיש בזה איסור‬
‫מפרק‪ ,‬זה דווקא כשחולב שלא לתוך המאכל‪ ,‬אבל לתוך המאכל מותר לכתחילה‪.‬‬
‫והנה בשעת קבלת התורה שפסקה זוהמתן‪ ,‬לולא חטא העגל שאחריו‪ ,‬על כן‬
‫בשעת קבלת התורה יצאו מכל הל"ט קללות‪ .‬ולזה לא ניתנה התורה אלא לאוכלי‬
‫המן‪ ,‬שהיה גם כן בלא שום מלאכת אדם‪ .‬על כן לרמז זה אוכלין מאכלי חלב דייקא‪,‬‬
‫להראות אשר נזכה על ידי התורה להשפעות פרנסה בלי עמל ויגיעה בלי שום צורך‬
‫עשיית מלאכה‪.‬‬
‫(אמרי נועם ‪ -‬שבועות ‪ -‬אות כ"ד)‬
‫‪T‬‬
‫סד‪.‬‬
‫הטעם דבעצרת בעינן נמי 'לכם'‬
‫איתא בגמרא (פסחים סח‪ ):‬אמר רבי אליעזר הכל מודים‬
‫בעצרת דבעינן נמי לכם‪ ,‬מאי טעמא יום שניתנה בו תורה‪,‬‬
‫הוא עד כאן‪.‬‬
‫ואפשר לפרש בהקדם דברי המדרש (פ' יתרו) באותו‬
‫שעה בקשו מלאכי השרת לפגוע במשה‪ ,‬עשה לו הקב"ה‬
‫קלסיטרון של פניו דומה לאברהם‪ ,‬אמר להם הקב"ה וכו'‬
‫לא זה שירדתם אצלו ואכלתם בתוך ביתו‪ ,‬אמר הקב"ה‬
‫למשה לא נתנה התורה אלא בזכות אברהם וכו' עד כאן‪.‬‬
‫דהנה המלאכים לא בקשו לקבל אלא הפנימיות התורה‪ ,‬אבל לא חיצוניות התורה‬
‫דזה לא שייך אצלם‪ ,‬והם לא ידעו שגם באכילה אפשר לעבוד את ה' כמו שהוא אצל‬
‫הצדיקים אמיתיים‪.‬‬
 ‫פנינים‬ ‫שבועות‬ ‫ילקוט‬ ‫מד‬
‫אבל כשהיו אצל אברהם אבינו ע"ה ראו שאפשר אף בעת האכילה לעבוד את ה'‬
‫שהם השיגו העבודת הקודש של אברהם אבינו ע"ה אף בעת אכילתו‪ ,‬לכן הסכימו‬
‫שינתן התורה לישראל‪ ,‬כיון שהם יכולים לעבוד את ה' אף בעת אכילתו ויכולים‬
‫לקיים החיצוניות התורה וגם פנימיות התורה‪ ,‬מה שלא שייך אצלם‪.‬‬
‫וזהו הכל מודים בעצרת דבעינן נמי לכם‪ ,‬רצונו לומר שצריכים לאכול ביום ההוא‬
‫בקדושה‪ ,‬מאי טעמא דהא יום שניתנה בו תורה הוא‪ ,‬דהא כל עצמינו שזכינו שיתן לנו‬
‫התורה ולא למלאכים‪ ,‬היה בשביל האכילה שנתברר להם שאפשר לעבוד את ה' גם‬
‫בעידן האכילה‪ ,‬לכן צריכין דוקא לאכול ביום ההוא‪ ,‬אבל רק בקדושה‪.‬‬
‫(חידושי תורה שנת תשי"ז)‬
‫‪T‬‬
‫סה‪.‬‬
‫יאמין שהתורה הוא חיי העולם הבא ועולם הזה‬
‫הכל מודים בעצרת דבעינן נמי לכם‪( .‬פסחים סח‪):‬‬
‫רצה לומר‪ ,‬דבפסח אדם שמח שגופו שמח שיצא מעבדות דהוא טובות הגופני‪.‬‬
‫אמנם שבועות דהשמחה הוא נתינת התורה והיה קשה לגוף לשמוח דהא מתן תורה‬
‫הוא רק טובות רוחניות‪.‬‬
‫לזה אמרו בעצרת דבעינן נמי לכם‪ ,‬שישמח הגוף דיאמין שהתורה הוא חיי העולם‬
‫ֹאולּה וגו' (משלי ג‪ ,‬טז) ִר ְפאּות ְת ִהי ְל ָׁש ֶרָֹך וגו'‬
‫ימינָ ּה ִב ְשמ ָ‬
‫הבא ועולם הזה א ֶֹרְך יָ ִמים ִב ִ‬
‫(משלי ג‪ ,‬ח) ובזה יתענג גופו גם כן ויתעלס גם כן בשימו דברים אלו על לבו‪.‬‬
‫(קדושת לוי ‪ -‬דרוש לשבועות)‬

‫‪T‬‬

‫מגילת רות‬
‫סו‪.‬‬
‫ביאור הכתוב אני מלאה הלכתי בדרך הלצה‬
‫ֹאמ ְרנה ֲהזֹאת נ ֳע ִמי‪ֲ ,‬אנִ י ְמ ֵלאה ה ַלכְ ִתי וְ ֵריקם‬
‫יהן וַ ת ַ‬
‫וַ ֵתהֹם כל ה ִעיר ֲע ֵל ֶ‬
‫יבנִ י ה'‪( .‬מגילת רות א‪ ,‬יט‪-‬כא)‬
‫ֱה ִש ַ‬
‫דהנה נעמי ובעלה היו עשירים מופלגים קודם שיצאו מארץ ישראל‪ ,‬ומחמת פחד‬
‫מעניים שיהיו צריכים לתת להם פרנסה יצאו לחוץ לארץ (רות רבה א‪ ,‬ד)‪ .‬והנה עכשיו‬
‫כששבה לארץ ישראל הביאה עמה עניים‪ ,‬כלתה רות‪ ,‬וַ ֵתהֹם כל ה ִעיר ֲהזֹאת נ ֳע ִמי‪,‬‬
‫האיך נתהפכה‪ ,‬הלא טבעה לקמץ ועכשיו נעשה בעלת צדקה‪.‬‬
‫יבנִ י‪ ,‬וזה ידוע שהעני‬ ‫והשיבה ֲאנִ י ְמ ֵלאה ה ַלכְ ִתי‪ ,‬ודרך העשירים לקמץ‪ ,‬וְ ֵריקם ֱה ִש ַ‬
‫יש לו לב טוב‪ ,‬זהו נראה לי על דרך הלציי‪.‬‬
‫(דרשות חתם סופר רצ"ח)‬
‫מה‬ ‫פנינים‬ ‫שבועות‬ ‫ילקוט‬
‫סז‪.‬‬
‫על ידי צרתה היתה הישועה‬
‫ש ַדי ִלי ְמאֹד‪( .‬מגילת רות א‪ ,‬כ)‬
‫כִ י ֵה ַמר ַ‬
‫כי נעמי בצפיתה צפתה בבואה בית לחם והנה בועז איש גבור חיל שר ונכבד‬
‫בישראל‪ ,‬ובעלה היה דודו אחי אביו‪ ,‬והיא היתה בת אחי אביו של בועז (בבא בתרא‬
‫צא‪ ,).‬בודאי יהיה לה שם למשיב נפש‪.‬‬
‫אך אין דרך הצנועות להתראות עם אנשים‪ ,‬וכן לא מצינו שראתה נעמי את בועז‬
‫ולא דברה עמו כלל‪ ,‬אך חשבה על ידי אשת בועז תתקרב נשים לקראת נשים‪.‬‬
‫והנה בבואנה בית לחם יצאה מטת אשת בועז כי מתה אז כמבואר במדרש (רות‬
‫רבה ג‪ ,‬ו)‪ ,‬והיה זה לטובתה שעל ידי זה נכנסה רות להבית ותהי נעמי אומנת בן הילוד‪.‬‬
‫וה׳ חשבה לטובה‪ .‬אך היא לא ידעה וחשבה לרעה‪ ,‬על כן אמרה כִ י ֵה ַמר ַש ַדי ִלי‬
‫ְמאֹד‪.‬‬
‫(דרשות חתם סופר רצ"ט)‬
‫‪T‬‬
‫סח‪.‬‬
‫גדול המצווה ועושה שמקבל שכר שלם‬
‫ֹלקי יִ ְשֹר ֵאל ֲא ֶשר באת‬
‫יְ ַש ֵלם ה' פ ֳע ֵלְך ְּות ִהי ַמ ְשֹכֻ ְר ֵתְך ְש ֵלמה ֵמ ִעם ה' ֱא ֵ‬
‫ַל ֲחסֹות ַת ַחת כְ נפיו‪( .‬מגילת רות ב‪ ,‬יב)‬

‫יש לדקדק כפל הלשון‪.‬‬

‫הנה גדול המצווה ועושה ומקבל שכר שלם‪ ,‬ואינו מצווה ועושה מקבל גם כן‬
‫שכר אבל רק כאינו מצווה לבד‪ ,‬כמו שאמרו חכמינו ז"ל (בבא קמא לח‪.).‬‬
‫ורות גמלה חסד עוד בשדי מואב כשהיתה אינו מצווה‪ ,‬ואחר כך כשנתגיירה‬
‫והיתה מצווה ועושה לקטה בעומרים והביאם לנעמי וגמלה חסד עמה‪.‬‬
‫וזה יְ ַש ֵלם ה' פ ֳע ֵלְך סתם‪ ,‬קאי אדלעיל על כי (רות ב‪ ,‬יא) ֻה ֵגד ֻה ַגד ִלי את ֲא ֶׁשר‬
‫מֹותְך‪ ,‬עוד בארץ מואב‪ ,‬ואחר כך ַו ַת ַעזְ ִבי ָא ִביְך‪ ,‬ואחר כך ַומ ְשכֻ ְר ֵתְך תהיה‬
‫ָע ִשית ֶאת ֲח ֵ‬
‫ְש ֵלמה על ֲא ֶשר באת ַל ֲחסֹות להתגייר‪ ,‬ואתה מצווה ועושה‪ ,‬לכן תהי' לך שכר שלם‪.‬‬
‫(דרשות חתם סופר עמוד ש"א‪ ,‬טור ג')‬

‫‪T‬‬
 ‫פנינים‬ ‫שבועות‬ ‫ילקוט‬ ‫מו‬
‫סט‪.‬‬
‫חישב לעשות מצוה ונאנס‬
‫(מגילת רות ב‪ ,‬יב)‬ ‫ֹלקי יִ ְשר ֵאל‪.‬‬
‫יְ ַש ֵלם ה' פ ֳע ֵלְך ְּות ִהי ַמ ְשכֻ ְר ֵתְך ְש ֵלמה ֵמ ִעם ה' ֱא ֵ‬
‫ויתפרש על פי מה דרמו הקדמונים שמעתתא אהדדי‪ ,‬דקיימא לן עבד שעבד‬
‫שלש וחלה שלש יוצא לחירות ואין צריך להשלים ימי חליו (קדושין יז‪ ,).‬ובפועל קיימא‬
‫לן בנאנס מקצת ימי פעולתו צריך להשלים אם ירצה לקבל דמי שכירותו בשלימות‬
‫(בבא מציעא עז‪ ,).‬וקשה מאי שנא‪.‬‬
‫ותירצו דשאני עבד עברי דקיבל שכר עבדותו או הוא או הבית דין שמכרוהו‬
‫מקודם שעבד‪ ,‬מה שאין כן פועל‪ ,‬שכירות אינה משתלמת אלא לבסוף וכיון דלא‬
‫פעל פעולתו בשלימות אפילו נאנס לא קא משתלמא ליה שכירותו רק כפי שפעל‪.‬‬
‫והנה כפי הדין שכר עבודת ישראל בתורה ותפלה ומצות הנה הם היום לעשותם‬
‫ומחר לקבל שכרם (עירובין כב‪ ).‬הנה הם כפועלים‪ ,‬הנה הימים שנאנסו ולא יכלו לעבוד‬
‫מהראוי שלא יגיע להם שכר פעולה‪.‬‬
‫ּולח ְֹׁש ֵבי‬
‫בס ֶפר וכו' ְליִ ְר ֵאי ה' ְ‬
‫ובאמת קיימא לן הא דכתיב ַויַ ְק ֵׁשב ה' ַויִ ְׁש ָמע ַויִ כָ ֵתב ֵ‬
‫ְׁשמֹו (מלאכי ג‪ ,‬ט) אפילו חישב לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה מעלה עליו הכתוב‬
‫כאילו עשאה (ברכות ו‪ ,).‬הוא המדה טובה שניתנה לישראל הגם שהוא אינה ממדת‬
‫הדין וכמו שכתבנו לעיל‪( ,‬עיין כל זה בספר כסא דוד להרב הגדול חיד"א זלה"ה)‪.‬‬
‫ובזה יתפרש לנו מה שאמר בועז לרות יְ ַש ֵלם ה' פ ֳע ֵלְך (והיינו שאתה כפועל ואין‬
‫מגיע לך שכר בעד הימים שהיית אונס‪ ,‬עם כל זה) ְּות ִהי ַמ ְשכֻ ְר ֵתְך ְש ֵלמה ֵמ ִעם ה'‬
‫ֹלקי יִ ְשר ֵאל (אשר נוהג עמהם לחשוב הימים שנאנסו ולא עשו מצות כאילו עשו)‪.‬‬ ‫ֱא ֵ‬
‫(בני יששכר ‪ -‬מאמרי השבתות ‪ -‬מאמר ו‪ ,‬אות יד)‬

‫‪T‬‬
‫ע‪.‬‬
‫מעלת רות יתירה משאר גרים‬
‫ֹאמר לּה ֻהגֵ ד ֻהגַ ד ִלי וגו' וַ ֵת ְלכִ י ֶאל ַעם ֲא ֶשר ֹלא י ַד ַע ְת וגו'‪.‬‬
‫וַ ּיַ ַען ב ַֹעז וַ ּי ֶ‬
‫ֹלקי יִ ְשר ֵאל ֲא ֶשר באת‬‫יְ ַש ֵלם ה' פ ֳע ֵלְך ְּות ִהי ַמ ְשכֻ ְר ֵתְך ְש ֵלמה ֵמ ִעם ה' ֱא ֵ‬
‫ַל ֲחסֹות ַת ַחת כְ נפיו‪( .‬רות ב יא‪-‬יב)‬
‫ובמדרש (רות רבה ה‪ ,‬ד) אמר רבי חסא אשר באת‬
‫לחסות תחת כנפיו‪.‬‬
‫והיא פלאי‪ ,‬שאינו מובן כלל מה בא להוסיף על לשון הפסוק‪.‬‬
‫ואפשר לומר בהקדם מה שכתבו בבעלי התוספות על הפסוק (שמות יח‪ ,‬ט) ַויִ ַח ְד‬
‫יִ ְתרֹו‪ .‬שהוא לשון חידודין‪ ,‬כדאמר (סנהדרין צד‪ ).‬גיורא עד עשרה דרי לא תבזה ארמאה‬
‫באפיה‪ .‬ואומר רבינו תם דמצינו סמך לזה וכו'‪ ,‬וקאמר בפסיקתא שאלישמע הוא‬
‫ישמעאל בן נתניה שהרג גדליה בן אחיקם‪ ,‬ולמה נקרא שמו נתניה שהיה מן‬
‫מז‬ ‫פנינים‬ ‫שבועות‬ ‫ילקוט‬
‫הנתינים‪ .‬מכאן לגר שחזר לסורו עד עשרה דורות‪ ,‬שהיה שופך דמים ועושה מעשה‬
‫גוים‪ .‬ע"כ‪.‬‬
‫וביאור הכוונה שעד עשרה דורות עדיין נמצא בזרע הגר מכח הרע של העכו"ם‪,‬‬
‫וסורו רע‪ ,‬ועל כן אמרו שגיורא עד עשרה דרי לא תבזה ארמאה באפיה‪.‬‬
‫עֹובד‪ ,‬ובועז אוליד ית‬ ‫הֹוליד ֶאת ֵ‬
‫והנה איתא בתרגום יונתן בפסוק (רות ד‪ ,‬כא) ּוב ַֹעז ִ‬
‫עובד דפלח למרי עלמא בלב שלים‪ .‬וביאור הכוונה הוא שעובד היה עובד את‬
‫השי"ת בלב שלם ובתכלית השלימות‪ ,‬והרי לנו שאף שנולד מרות‪ ,‬בכל זאת לא היה‬
‫עובד השי"ת בלב שלם ובתכלית השלימות‪.‬‬
‫וצריך לומר שכאשר התגיירה רות הצדיקת‪ ,‬לא היתה כשאר הגרים שעדיין נשאר‬
‫בקרב לבבם איזה שייכות לכוחות הרע‪ ,‬המתלוה והולך עם יוצאי חלציו עד עשרה‬
‫דורות‪ ,‬אלא רות הצדיקת עקרה מקרבה כל כח של רע והתקשרה בשלימות לכח‬
‫הקדושה‪ ,‬ולכן היה הדבר באפשרי שבנה שנולד ממנה היה עובד את השי"ת בלב‬
‫שלם ובתכלית השלימות‪.‬‬
‫וזהו הרמוז בכוונת דברי רבי חסא‪ ,‬דהנה מה שנאמר בפסוק יְ ַש ֵלם ה' פ ֳע ֵלְך ְּות ִהי‬
‫ַמ ְשכֻ ְר ֵתְך ְש ֵלמה וגו' ֲא ֶשר באת ַל ֲחסֹות ַת ַחת כְ נפיו‪ ,‬הרי בחינה זו של אשר באת לחסות‬
‫תחת כניו‪ ,‬הרי בחינה זו של אשר באת לחסות וגו' שייך עדיין לומר בכל גר‪ ,‬שהוא‬
‫עוזב את עמו ואלהיו ובא לחסות תחת צל כנפי השכינה‪ ,‬ואמנם רבי חסא בא להוסיף‬
‫ואומר עוד הפעם אשר באת לחסות תחת כנפיו‪ ,‬שביאתה של רות הצדיקת היתה‬
‫שונה משאר הביאות של גרי הצדק‪ ,‬אשר בביאתם נשאר עדיין בהם כח של רע‪.‬‬
‫אבל רות הצדיקת באה לחסות תחת צל כנפי השכינה בביאה של תכלית‬
‫השלימות‪ ,‬שלא נשאר עוד בתוכה שום כח של רע והתקשרה בשלימות לכח‬
‫הקדושה‪ ,‬וכאמור‪.‬‬
‫***‬
‫עוד אפשר לומר בביאור הכוונה‬
‫בהקדם מה שאמרו במדרש (רות רבה ה‪ ,‬ד) על הפסוק‬
‫הנזכר‪ ,‬יְ ַש ֵלם ה' פ ֳע ֵלְך וגו' ֲא ֶשר באת לַ ֲחסֹות ַת ַחת כְ נפיו‪,‬‬
‫בא וראה כמה וכו' גדול כחה של צדקה וכמה גדול כחן של‬
‫גומלי חסדים‪ ,‬שאין חסין לא בצל שחר ולא בצל כנפי ארץ‬
‫ולא בצל כנפי שמש ולא בצל כנפי חיות ולא בצל כנפי‬
‫כרובים ולא בצל כנפי שרפים אלא בצל מי שאמר והיה‬
‫ּובנֵ י‬
‫העולם שנאמר (תהלים לו‪ ,‬ח) ַמה ּיקר ַח ְס ְדָך ֱאֹל ִקים ְ‬
‫אדם ְב ֵצל כְ נ ֶפיָך יֶ ֱחסיּון ע"כ‪.‬‬
‫ולכאורה בפשטות אינו מובן מהו הכוונה שחוסים בצל כנפי חיות וכנפי כרובים‬
‫וכנפי שרפים‪.‬‬
‫אמנם אפשר לומר שכל אלו המה אופני בחינות שעל ידיהם מגיע השפעתו‬
‫יתברך שמו להברואים‪ .‬ועל כך אמר שבעשיית מצות גמילות חסדים זוכים לבחינה‬
 ‫פנינים‬ ‫שבועות‬ ‫ילקוט‬ ‫מח‬
‫הגבוה ביותר‪ ,‬שהשפעת השי"ת אליהם הוא בבחינה מיוחדת בקירבת אלקים‪ .‬וזהו‬
‫הכוונה באומרו שאינם חוסים לא בצל כנפי חיות ולא בצל כנפי כרובים ולא בצל‬
‫כנפי שרפים אלא בצל מי שאמר והיה העולם‪.‬‬
‫ֹאמר לּה‬ ‫והנה בהתחלת הפסוק שאמר בועז לרות‪ ,‬נאמר (רות ב‪ ,‬יא) וַ ּיַ ַען ב ַֹעז וַ ּי ֶ‬
‫ישְך וגו'‪ ,‬ובזה רמז לה גם כן על‬ ‫מֹותְך ַא ֲח ֵרי מֹות ִא ֵ‬
‫ֻהגֵ ד ֻהגַ ד ִלי כֹל ֲא ֶשר ע ִשית ֶאת ֲח ֵ‬
‫מדת חסדה‪ ,‬אשר כשהלכה ללקוט התבואה‪ ,‬היתה כוונתה לא רק בשביל עצמה‪,‬‬
‫אלא גם בשביל נעמי חמותה‪ ,‬אשר הגיעו שניהם לבית יהודה בהיותם עניים‬
‫ואביונים‪ ,‬בלי משען לחם‪ .‬ונמצא שבפעולתיה של רות היתה בזה גם המצוה של‬
‫גמילות חסדים‪ ,‬שדאגה גם בעד נעמי חמותה‪.‬‬
‫וזהו הכוונה במה שמוסיף רבי חסא על הלשון שאמר לה בועז יְ ַש ֵלם ה' פ ֳע ֵלְך‬
‫ְּות ִהי ַמ ְשכֻ ְר ֵתְך ְש ֵלמה וגו' ֲא ֶשר באת ַל ֲחסֹות ַת ַחת כְ נפיו‪ ,‬דהנה מה שישלם לה ה'‬
‫פעלה על אשר באת לחסות תחת כנפיו להתגייר‪ ,‬עדיין אינו מוכרח שתגיע תיכף‬
‫לבחינת מדריגה גבוה בקדושה‪.‬‬
‫ולכן הוסיף רבי חסא עוד הפעם ואמר ֲא ֶשר באת ַל ֲחסֹות ַת ַחת כְ נפיו‪ ,‬להורות‬
‫שתזכה להגיע לאותו הבחינה הגבוה בקירבת אלקים הרמוזה בבחינת החסיון בצל‬
‫כנפי מי שאמר והיה העולם‪ .‬שמכיון שהשתדלה תיכף במצות גמילות חסדים‪ ,‬הרי‬
‫על ידי כך זוכים לבחינה זו‪ ,‬וכאמרם שבזה גדול כחה של צדקה ושל גומלי חסדים‪,‬‬
‫שאין חסין לא בצל וכו'‪ ,‬אלא מקבלים השפעה מהשי"ת בבחינה הגבוה להיות בצל‬
‫מי שאמר והיה העולם‪.‬‬
‫***‬
‫ואפשר לומר עוד באופן אחר‪ ,‬דהנה כבר נודע מפי ספרים וסופרים שבארץ‬
‫ישראל הוא פלטין של מלך‪ ,‬וכל חטא אשר יחטא שם האדם ח"ו הוא חמור מאד‪ .‬ועל‬
‫כן מי שהוא חוטא ח"ו טוב לו יותר שיהיה בחוץ לארץ‪ ,‬מכפי שיהיה בארץ ישראל‬
‫וימרוד בהשי"ת בתוך הפלטין שלו‪ .‬ולפי זה נאמר שזהו הכוונה במה שאמר רבי‬
‫חסא ֲא ֶשר באת ַל ֲחסֹות ַת ַחת כְ נפיו וגו'‪ ,‬היינו שביאר בזה שכוונת בועז היתה לומר‬
‫לרות‪ ,‬אשר מה שישלם לה ה' פעלה וגמולה בזה שבאה לארץ ישראל‪ ,‬זהו אך ורק‬
‫באופן ֲא ֶשר באת ַל ֲחסֹות ַת ַחת כְ נפיו‪ ,‬היינו לעשו הטוב והישר בעיני השי"ת‪.‬‬
‫אבל אם תבוא לארץ ישראל בלי התכלית הלזו לחסות תחת צל כנפי השי"ת‪ ,‬אז‬
‫מוטב יותר אם היתה נשארת שם בארץ מואב‪ ,‬מאחר שהחטא אינו חמור בחוץ לארץ‬
‫כמו בחוץ לארץ כמו שהוא בארץ ישראל‪ ,‬וכאמור‪.‬‬
‫(דברי יואל שבועות אות קנ"ג)‬

‫‪T‬‬
‫הוצאת‬

‫לשם ולזכרון‬
‫הרה"ח מו"ה שלום ב"ר ישכר ז"ל‬
‫מרת הענא ב"ר יחזקאל שרגא ע"ה‬
‫שנת ה'תש"פ לפ"ג‬
 ‫ילקוט פנינים‬ ‫בס"ד‬

‫מספרי הקדושים לפרשת השבוע‬

‫אור שבעת הימים מרן‬

‫בעל שם טוב הקדוש זי"ע‬

‫א‬
‫הגה"ק רבי ישראל בן הרה"ק רבי אליעזר זי"ע‬
‫ספה"ק בעל שם טוב ליקוט מתורתיו הק' מסודר על פרשיות התורה‬
‫יומא דהילולא חג השבועות‪ ,‬שנת תק"כ לפ"ק‬

‫אמרותיו‬
‫א‪.‬‬
‫משמח נפש כל חי ומלהיב לעבודת השי"ת‬
‫ואף בנגלות כל דיבור מתורת רבינו הבעל שם טוב זי"ע משמח נפש כל חי‬
‫ומלהיב לעבדות השי"ת‪ ,‬חוץ מהפנימיות אשר בהם עמוק עמוק מי ימצאנה למעלה‬
‫מהשגה ב‪.‬‬
‫(מתוך הסכמת רבינו זי"ע על ספר בעל שם טוב שנדפס בשנת תש"ג)‬

‫‪T‬‬

‫א‬
‫(שמסר את סודות‬ ‫מצינו הכינוי "בעל שם"‪ ,‬אצל רבי יואל בעל שם‪ ,‬ותלמידו רבי אדם בעל שם‬
‫הקבלה להבעל שם טוב הקדוש)‪ ,‬ונקראו בכינוי זה‪ ,‬משום שהשתמשו בשמות הקדושים‪ ,‬אבל הבעל שם טוב‬
‫הקדוש נקרא בכינוי זה‪ ,‬משום שקנה שם טוב לעצמו (מרא דעובדא)‪.‬‬
‫ובהיכל הברכה (כי תצא) כתב וז"ל‪ ,‬יצאה נשמתו ביום ראשון של חג השבועות קודם התפלה שנת‬
‫'שכר' (תק"כ) לפ"ק‪.‬‬
‫פעם אמר הבעל שם טוב הק' למחברתו הטהורה‪ ,‬שהוא אחד מל"ו הצדיקים שבדור‪ .‬שאלה אותו‪,‬‬
‫אם הוא מל"ו הצדיקים הגדלים‪ ,‬או מל"ו הצדיקים הנסתרים‪ .‬והשיב‪ ,‬שהוא מל"ו הצדיקם הנסתרים‪.‬‬
‫שאלה אותו‪ ,‬הלא הוא מפורסם בכל העולם לצדיק‪ ,‬ואיך יתכן שהוא מהנסתרים‪ .‬והשיב‪ ,‬שהעולם‬
‫אינם יודעים ממהותו אפילו כטיפה מן הים (מרא דעובדא)‪.‬‬
‫ב‬
‫כאשר הראו לפני רבינו איזה ספר שבו כתוב שבחים והילולים על אחד הגדולים‪ ,‬ובין דבריו‬
‫כתב שאם היה בדור התנאים אז היה תנא וכו'‪ ,‬ואמר רבינו שנכתב בהגזמות מופלגות‪ ,‬ושאלנוהו הלא‬
‫בספרי הרה"ק מקאמארנא זצ"ל ושאר ספה"ק כתובים להפלגת כאלה ועוד יותר על הבעל השם טוב‬
‫הקדוש זי"ע‪ ,‬על זה ענה רבינו בהתרגשות "הבעל שם טוב‪ ,‬אין חקר לגדולתו" (מושיען של ישראל ח"א)‪.‬‬
 ‫פנינים‬ ‫הבעל שם טוב הק'‬ ‫ילקוט‬ ‫ב‬
‫ב‪.‬‬
‫המכין מצעדי גבר‬
‫ונודע מה שפירוש הבעל שם טוב זי"ע ועכ"י מה שאמר הכתוב (תהלים לז כג) ֵמה'‬
‫ִמ ְצ ֲע ֵדי ֶג ֶבר ּכֹונָ נּו ְו ַד ְרּכֹו יֶ ְח ָפץ‪ ,‬שהאדם סובר שהולך לדרכו שהוא חפץ‪ ,‬בשביל איזה‬
‫משא ומתן‪ ,‬או שאר תועלת‪ ,‬אבל באמת הוא ש ֵמה' ִמ ְצ ֲע ֵדי ֶג ֶבר ּכֹונָ נּו‪ ,‬שצריך לתקן‬
‫שם על ידי תורה או תפלה או ברכה שיאמר שם‪ ,‬כמו שכתב האר"י ז"ל‪.‬‬
‫והוספתי נופך שרמז עוד הכתוב‪ ,‬במה וכו' שסיים ְו ַד ְרּכֹו יֶ ְח ָפץ‪ ,‬דרצונו לומר‬
‫כשחפצו רק בדרכיו יתברך שמו אזי ֵמה' ִמ ְצ ֲע ֵדי ֶג ֶבר ּכֹונָ נּו‪ ,‬אבל לא כשאינו בוחר‬
‫בטוב שבזה יש לו בחירה ג‪.‬‬
‫(ויואל משה‪ ,‬מאמר ישוב ארץ ישראל‪ ,‬סימן קיח)‬

‫‪T‬‬
‫ג‪.‬‬
‫היצר הרע צובע עבירה למצוה‬
‫שמעתי בשם הבעל שם טוב ז"ל פירוש הגמרא (שבת עה‪ ).‬שוחט משום מה מיחייב‬
‫רב אמר משום צובע וכו'‪ .‬ופירשו התוספות (שם ד"ה שוחט) אשוחט דעלמא קאי‪ .‬ומה‬
‫בעי התוספות בזה‪.‬‬
‫אלא שרצו לומר דרך רמז‪ ,‬דקאי על מלאך המות‪ ,‬דלעתיד ישחוט אותו השם‬
‫יתברך‪ .‬ואמר משום מה מיחייב הלא ברא אותו השם יתברך להסית לבני אדם כדי‬
‫שיהיה שכר ועונש ואם כן עושה הוא רצון קונו‪ ,‬ומשום מה מיחייב‪.‬‬

‫ג‬
‫בספר בעל שם טוב (פרשת לך לך‪ ,‬בשם אור המאיר פ' צו‪ ,‬היכל הברכה בראשית דף כז‪ ).‬שמעתי מהבעש"ט‬
‫שביאר פירוש הכתוב ֵמה' ִמ ְצ ֲע ֵדי גֶ ֶבר ּכֹונָ נּו ְו ַד ְרּכֹו יֶ ְח ָפץ‪ ,‬ואמר על אותן האנשים הנוסעים לארץ‬
‫מרחקים בסחורות וכדומה‪ ,‬המרחיקים נדוד‪ ,‬לא מחשבותיו יתברך שמו מחשבותם‪ ,‬כי הם חושבים‬
‫בנפשם שכל עצמם עם דרך נסיעתם לארץ מרחקים הוא בעבור הרבות זהב וכסף חילוף סחורתם‪,‬‬
‫ולזה המה מקצים רגליהם‪.‬‬
‫ובאמת הוא יתברך שמו לא כן ידמה‪ ,‬כי הוא יודע לתקן עניינו יותר ממנו‪ ,‬ולפעמים יש לו לאדם‬
‫ככר לחם בארץ מרחקים הנוגע אל בחינתו‪ ,‬והוא צריך לאכול אותו ככר דייקא באותו המקום ובשעה‬
‫הזאת‪ ,‬או שצריך לשתות מלא לוגמיו מים במקום ההוא‪ ,‬ולכוונה זו ִמ ְצ ֲע ֵדי גֶ ֶבר ּכֹונָ נּו‪ ,‬להרחיק נדוד‬
‫כמה מאות פרסאות‪ ,‬בכדי להשלים את נפשו עם זה הככר לחם‪ ,‬ושתיית מים מעט או הרבה‪.‬‬
‫ולפעמים אפילו אליו לא יגיע‪ ,‬כי אם לאחד ממשרתיו העברים‪ ,‬אם יש לו שם פת לחם וקתון מים‪,‬‬
‫ולהיות שאין ידו משגת לנהוג נסיעה למקום רחוק כזה‪ ,‬זאת היא הגורמת רצון לבעליו לנהוג דרך‬
‫נסיעתו דייקא למקום ההוא‪ ,‬בעבור עבדו‪ ,‬למלאות כרסו מלחם המזומן לו שם‪ ,‬ולשתות מימיו‬
‫הנוגעים אליו‪ ,‬כי כן גזרה חכמתו יתברך שמו‪ ,‬הצריך להשלמת נפשו‪ ,‬לקבץ חלקיהן‪ ,‬המה אחת‬
‫מדרכי אל‪.‬‬
‫ולזה רומז הכתוב ֵמה' ִמ ְצ ֲע ֵדי ֶג ֶבר ּכֹונָ נּו‪ ,‬שנוהג איזה נסיעה למקום רחוק‪ ,‬והכל הוא מאתו‬
‫יתברך‪ ,‬כאשר גזרה חכמתו‪ ,‬להשלמת נפשו‪ ,‬באחת מסיבותיו יתברך שמו‪ ,‬הידועים לו יתברך שמו‪,‬‬
‫והוא האדם עצמו לא כן ידמה ולבבו לא כן יחשוב‪ ,‬כי אם ְו ַד ְרּכֹו יֶ ְח ָפץ‪ ,‬לנהג נסיעה ובסחורה וכדומה‬
‫וכו'‪.‬‬
‫ג‬ ‫פנינים‬ ‫הבעל שם טוב הק'‬ ‫ילקוט‬
‫וזהו שפירשו התוספות אשוחט דעלמא קאי ר"ל על מלאך המות ששוחט לכל‬
‫עלמא משום מה מיחייב‪ ,‬הלא הוא נברא בשביל זה להסית לבני אדם‪.‬‬
‫ואמר רב דחייב משום צובע‪ ,‬רצה לומר שצובע עצמו ומסית לבני אדם שיעשה‬
‫מצוות‪ ,‬ומראה להם פנים כאילו עושים מצוות‪ ,‬והוא לא נברא אלא שיסית לבני אדם‬
‫שיעברו עבירות‪ ,‬ולא שיצבע את עצמו כמו אוהב נאמן איש טוב ומסית לעשות‬
‫מצוות ובשביל זה לא נברא ועל כן חייב‪ ,‬ודפח"ח‪ ,‬עכ"ל ד‪.‬‬
‫(ספר בעל שם טוב‪ ,‬בראשית אות קמז‪ ,‬בשם אורח לחיים)‬

‫‪T‬‬
‫ד‪.‬‬
‫הנסיונות הם שלוחי המלך‬
‫הנה ידוע ומלאים מזה כל ספרי הבעל שם טוב הקדוש‪ ,‬שבכל דבר שבעולם‬
‫אפילו בכוחות הרע‪ ,‬יש בו כח אלקי וניצוץ קודש המחיה אותו כמו שהביא בספר‬
‫הקדוש תולדות יעקב יוסף (פרשת וירא אות א') בשם הבעל שם טוב הקדוש‪.‬‬
‫משל למלך שרצה לנסות בו מדינתו אם הם באמונה אתו או לא‪ ,‬ושלח אליהם‬
‫שלוחים מעבדיו עושי רצונו והחליף בגדיהם לבגדי דלת העם ויתנכרו אל בני‬
‫המדינה וידברו על לבם למרוד במהלך‪ ,‬ורבם מבני המדינה נתפתו להם למרוד בו‪,‬‬
‫ולעומתם נמצאו רבים שהתקוטטו עמהם כי היה לבם שלם עם המלך‪ ,‬וברוב עמל‬
‫עלה בידם לדחותם מהם‪.‬‬
‫והיה שם איש חכם ומבין שהשיג בדעתו כי אלו הם שלוחי המלך שתכלית‬
‫שליחותם הוא לשם נסיון‪ ,‬וכאשר בא אליו לתפותו למרוד במלך‪ ,‬ענה ואמר להם מה‬
‫תרצו עמנו הלא גם אתם שלוחי המלך ועושי רצונו‪ ,‬ובטענה זו נסתלקו להם מיד‬
‫יספו עוד להסיתו למרוד במלך‪.‬‬

‫ד‬
‫ובדברי יואל (ר"ה עמוד קסט‪ ,‬בדרשה לפני תקיעת שופר) פירוש בזה מה שמזמרין בס"ג‪ ,‬ראותו כי כן‬
‫אדומי העוצר יחשוב לו בבצרה וכו'‪ ,‬והוא מיוסד אל מאמרים ז"ל (מכות יב‪ ).‬א"ר לקיש שלשה טעיות‬
‫עתיד שרו של אדום לטעות‪ ,‬טועה שאינה קולטת אלא בצר והוא גולה לבצרה וכו'‪ ,‬שאינה קולטת‬
‫אלא שוגג והוא מזין וכו'‪ ,‬שאנה קול טת אלא אדם והוא מלאך‪ ,‬ע"כ‪ .‬דלכאורה יש להבין מאחר שאני‬
‫מזמרין זה מדי שבת בשבתו והשטן הוא יצה"ר עומד ושמעו‪ ,‬באיזה אופן יתקיים מאמר חז"ל שעתיד‬
‫הוא לטעות והלא הוא יודע מזה‪.‬‬
‫ותירץ קדושת זקיני הישמח משה זלה"ה דעל כרחך צריכין לומר דבשעה שישראל מזמרין בס"ג‬
‫הנה סיב ה מאת ה' לשלוח את השטן הוא היצר הרע משם לבל ישמע כל זאת עכת"ד עיי"ש‪ ,‬והנה‬
‫בוודאי ראויין הדברים למי שאומרם דלפי גול קדושתו בוודאי לא היה שם השטן בשעת סעודה‬
‫שלישית בשב"ק‪ ,‬אלב אצל אחרים הרי השטן מצוי גם בשעת סעודה שלישית וא"כ הדרה קושיא‬
‫לדוכתיה איך יטעה השטן בדבר שהוא שומע מדי שבת בשבת‪.‬‬
‫ויתכן דעונשו של השטן לעתיד יהיה במדה כנגד מדה‪ ,‬לצד שהוא היה משטה בבני אדם ונוטל‬
‫שכלם ודעתם לטעות טעות נגלה כזה 'וצובע' לחשוב על עבירה שהיא מצוה‪ ,‬על כן יטעה גם השטן‬
‫לעתיד לבא טעות נגלה ונראה בעליל עיי"ש‪.‬‬
 ‫פנינים‬ ‫הבעל שם טוב הק'‬ ‫ילקוט‬ ‫ד‬
‫והנמשל הוא כי בכל דבר יש ניצוץ קדוש המחיה אותו‪ ,‬וכל הנסיונות והפיתויים‬
‫הם רק שלוחים מאת השם יתברך לנסות את האדם אם לבו שלם עם אלקיו ויוכל‬
‫לעמוד בנסיונות‪ ,‬ועל ידי שמשיג זאת אין שוב נסיון נחשוב אצלו מאומה‪.‬‬
‫(דברי יואל פורים עמוד תקנא‪ ,‬אות ס"ו שנת תשי"ג)‬

‫‪T‬‬
‫ה‪.‬‬
‫דיבור 'אחד' מצדיקים 'פרה ורבה' בלב שומע‬
‫ידוע גודל מעלת הצדיקים אשר יש כח בדיבור אחד מדברי תורה שלהם להיות‬
‫פרה ורבה בלב שומע מהם להגדיל תורה ויאדיר כמו שאמר הבעל שם טוב במשנה‬
‫חֹומר בזה‬
‫לֹומד ֵמ ֲח ֵברֹו ֶפ ֶרק ֶא ָחד כו'‪ .‬והקשו הראשונים מה ַקל ָו ֶ‬ ‫(אבות פרק ו' ברייתא ג) ַה ֵ‬
‫הלא דוד למד ְשנֵ י ְד ָב ִרים ואיך יליף קל וחומר על אֹות ֶא ָחת‪.‬‬
‫אך הפירוש בזה שדוד המלך לא למד מאחיתופל רק ְשנֵ י ְד ָב ִרים בלבד כי תורתו‬
‫לא היה בבחינת פרה ורבה‪ .‬אבל הלומד אצל רב הגון הלומד תורה לשמה הוא‬
‫בבחינת זריעה שמגרעין אחד יוצא כמה שבלים כן אפילו מאֹות ֶא ָחת יכול להיות כמו‬
‫מעיין המתגבר להיות פרה ורבה לכן ָצ ִריְך ִלנְ ָהג ּבֹו ּכָ בֹוד ה‪.‬‬
‫(תפארת שלמה – בלק‪ ,‬ספר בעל שם טוב‪ ,‬פרשת ואתחנן)‬

‫‪T‬‬
‫ו‪.‬‬
‫התורה הקדושה היתה צירופי אותיות‬
‫כתבו תלמידי בעל שם טוב הקדוש בשמו (הובא בספר בעל שם טוב על התורה) שהקשה‬
‫דלכאורה יפלא בעיני כל‪ ,‬הלא התורה קדמה אלפים שנה קודם שנברא העולם ואם‬
‫כן קשה האיך נכתבו אז בהתורה כל הסיפורים הקדושים מעניני בריאת העולם‪,‬‬
‫ומעניני אדם וחוה ונח ושאר דברים וכו'‪ ,‬הלא עדיין לא נתהוו אז אלו הדברים‪.‬‬
‫וביותר קשה הלא המיתה באה לעולם בשביל חטא אדם הראשון וכו'‪ ,‬וא"כ האיך‬
‫נכתבו בתורה מאז ומקדם עניני מיתה כגון וימת פלוני‪ ,‬או אדם כי ימות באוהל וכו'‪.‬‬
‫אמנם האמת כן הוא‪ ,‬כי התורה הקדושה בבריאתה נבראה רק בתערובות‬
‫אותיות‪ ,‬ולא היו נצרפים אז בצירופי תיבות וכו'‪ ,‬ובכל עת וזמן שנתהווה איזה ענין‬
‫בעולם‪ ,‬אז נצטרפו אלו האותיות ונתהווה צירופי תיבות ונתהווה סיפור זה הענין‪.‬‬

‫ה‬
‫בדרכי הישר והטוב (סיפורים מהרה"ק מליסקא זי"ע)‪ ,‬כתב בחג השבועות היה הרה"ק רבי צבי הירש‬
‫מליסקא‪ ,‬משורר אקדמות לפני התיבה בהתלהבות ודביקות גדולה אשר לא היה בכח אנושי שלו‪.‬‬
‫וכתב שם נכדו‪ ,‬ששמע מאיש המוני אחד בעיר גדולה‪ ,‬שקבלו עליהם דורש בשפת המדינה בלשון‬
‫הגר (אונגארי"ש)‪ ,‬ובא אצלם בחג השבועות בראשונה‪ ,‬וכאשר התחיל לדרוש בבית הכנסת בלשון הנ"ל‪,‬‬
‫יצא איש המוני הנ"ל מבית הכנסת‪ ,‬ואמר בזה הלשון "ווער עס האט געהערט דעם ליסקער רבי'ן זאגן‬
‫אקדמות אום שבועות‪ ,‬דער קאן נישם אום שבועות צו הערין א דרשה און אונגארי"ש"‪.‬‬
‫ה‬ ‫פנינים‬ ‫הבעל שם טוב הק'‬ ‫ילקוט‬
‫משה ֶע ֶבד ה' עד‬
‫מויָ ָמת ָשם ֶ‬
‫ופירוש בזה דברי הש"ס (ב"ב יד‪ ).‬בשמונה פסוקים (דברים לד ה‪-‬יב) ַ‬
‫לְ ֵעינֵ י ּכָ ל יִ ְש ָר ֵאל‪ ,‬משה כתבן בדמע‪ ,‬שהכוונה מלשון דימוע ועירוב‪ ,‬שהיו כתובין בעירבוב אותיות‬
‫ונצטרפו אחר כך עיי"ש‪ .‬וכן כתב הברוך טעם בשם הגר"א זלל"ה‪ ,‬ושני נביאים נתנבאו בסגנון אחד‪.‬‬
‫(על הגאולה ועל התמורה‪ ,‬אות מ)‬

‫‪T‬‬
‫הדרכותיו‬
‫ז‪.‬‬
‫מדה כנגד מדה‬
‫הבעל שם טוב היה מוכיח תמיד את העולם בזה הפסוק (תהלים קכא‪ ,‬ה') ה' צלך‪,‬‬
‫דהיינו כמו שהצל עושה מה שאדם עושה כך הבורא ברוך הוא כביכול עושה מה‬
‫שאדם עושה‪ .‬ולכך צריך האדם לעשות מצות וליתן צדקה ולרחם על העניים כדי‬
‫שיעשה הבורא ברוך הוא גם כן עמו טובות (קדושת לוי ‪ -‬פרשת נשא)‪.‬‬
‫לכך צריך האדם להתנהג במדת רחמים וטובות ובכל המדות טובות ויהיה שמח‬
‫בחלקו ואז גם מלמעלה יגיע לו כך‪ ,‬ולכן אם אדם בטוח בה' שהשם יתברך יעשה לו‬
‫כל צרכיו גם למעלה ממלאין לו כל משאלותיו‪ ,‬אבל אם אדם דואג תמיד על פרנסתו‬
‫ופרנסת אנשי ביתו אזי גם למעלה יחסר פרנסתו‪ ,‬ולכן אשרי איש שלא ישכחך ושם‬
‫בטחונו בה'‪ ,‬כי אז ה' צלך ומכין פרנסתו כמו שהוא בוטח בה' שהאל עושה כל צרכיו‬
‫כן האל נותן לנו כל צרכינו‪:‬‬
‫(קדושת לוי ‪ -‬פרשת בשלח)‬

‫‪T‬‬
‫ח‪.‬‬
‫לעשות תשובה כשרואה חסרונות של אחרים‬
‫הבעל שם טוב זי"ע פירוש מאמר התנא (נגעים פ"ב מ"ה) כל הנגעים אדם רואה חוץ‬
‫מנגעי עצמו‪ ,‬דהכי פירושו כל החטאים ונגעי הנפש שהאדם רואה בחוץ אצל אחרים‬
‫הם מנגעי עצמו ‪ ,‬כלומר שגם הוא נכשל בעבירות אלו או בכיוצא בהם‪ ,‬על כן הראו‬
‫לו מן השמים אותם העבירות אצל אחרים‪ ,‬כדי להעירו ולעוררו כי אף הוא אינו נקי‬
‫מחטאים אלו‪ ,‬וזה לך האות שהוא רואה מומי אחרים וחסרונותיהם‪ ,‬ואילו היה הוא‬
‫מנוקה מעון וכל עול לא נמצא בו‪ ,‬לא היה רואה חסרונותיהם של אחרים כי אם‬
‫מעלותיהם‪.‬‬
‫וידוע גם שפעם אחד ראה הבעל שם טוב הקדוש אדם אחד שנכשל בחילול שבת‪,‬‬
‫והכל הוא ז"ל לפשפש במעשיו‪ ,‬באמרו מדוע נזדמן לו לראות אדם מישראל כשהוא‬
‫חוטא‪ ,‬ונזכר כי הוא שמע בזילותא דצורבא מרבנן ושתק ולא מיחה‪ ,‬ואמר שעל כן‬
 ‫פנינים‬ ‫הבעל שם טוב הק'‬ ‫ילקוט‬ ‫ו‬
‫הראוהו מן השמים עון חילול שבת‪ ,‬משום שהוא מעין אותו עון דתלמוד חכם הוא‬
‫בחינת שבת‪ ,‬ובזיון תלמוד חכם הרי הוא בחי' חילול שבת‪.‬‬
‫(דברי יואל פ' מצורע דף תנ"ד)‬

‫‪T‬‬
‫ט‪.‬‬
‫לינצל ממחשבות זרות ופניות‬
‫שמעתי שהיה בימי הבעל שם טוב הקדוש זי"ע איש מפורסם ושאלו תלמידיו‬
‫הקדושים אותו אם ליסע אליו לראות מה טובו‪ ,‬והרשה להם ליסע‪ ,‬ושאלו אותו היכן‬
‫ידעו אם הוא צדיק אמת‪.‬‬
‫ואמר להם שיבקשו מאתו עצה על מחשבות זרות ופניות ואם יתן להם עצה ידעו‬
‫שאין בו ממש‪ ,‬שעל דבר זה צריך האדם ללחום עד רגע האחרונה‪ ,‬וזה עבודת האדם‬
‫בעולם הזה ללחום עם מחשבותיו לעושת הכל לשמו יתברך ו‪.‬‬
‫(דברי יחזקאל ‪ -‬פרשת עקב)‬

‫‪T‬‬
‫מדריגותיו‬
‫י‪.‬‬
‫באור הגנוז בתורה‪ ,‬יכולים להסתכל בו‪ ,‬מסוף העולם ועד סופו‬
‫ַויַ ְרא ֱאֹל ִקים ֶאת ָהאֹור ּכִ י טֹוב‪( .‬בראשית א‪ ,‬ד) ואיתא במדרש כי טוב לגנזו וגנזו לצדיקים ובו‬
‫משתמשין צדיקים בכל דור ודור (חגיגה יב‪ ).‬עיין שם‪ ,‬ושמעתי מאדוני אבי זקיני [בעל שם טוב הקדוש]‬
‫נשמתו עדן זללה"ה היכן נגנז האור ההוא ואמר שהשי"ת גנזו בתורה (עיין בזוה"ק בהשמטות ח"א רס"ד‪).‬‬
‫ולכן משתמשין צדיקים בכל דור ודור באור ההוא היינו על ידי התורה שיש בה אותו האור שיכולין‬
‫להסתכל בו מסוף העולם ועד סופו‪.‬‬
‫כמו שראו עיני ממש כמה מעשיות מה שכתב לדודי זקני המנוח ר' גרשון‬
‫קוטיבור ז"ל שנסע לארץ הקדושה איך שראה אותו בשבת בחוץ לארץ ומה זה עשה‬
‫בחוץ לארץ והשיב לו דודי זקני באגרת שבאותו שבת עשה איזה גביר ברית מילה‬

‫ו‬
‫ֹאמר ִּב ְל ָב ְבָך ַר ִּבים ַהּגֹויִּ ם‬‫ובדברי יחזקאל (שם) כתב שבזה יש לפרש הפסוק (דברים ז יז‪-‬יח) וכִּ י ת ַ‬
‫ֹאמר ִּב ְל ָב ְבָך ַר ִּבים ַהּגֹויִּ ם ָה ֵא ֶּלה ִּמ ֶּמנִּ י‪ ,‬היינו רבים הקליפות שמהם באים המחשבות‬ ‫ָה ֵא ֶּלה‪ .‬כאשר ת ַ‬
‫המבלבלים‪ִּ .‬מ ֶּמנִּ "י‪ ,‬היינו שסבת התגברותם הוא מחמת החטאים שלי‪.‬‬
‫ישם‪ ,‬שאיני יודע לשית עצות בנפשי היאך ללחום כנגדם שמבלבלים אותי מאד‪.‬‬ ‫הֹור ָ‬
‫ֵאיכָ ה אּוכַ ל ְל ִּ‬
‫ֹלא ִּת ָירא ֵמ ֶּהם זָ כֹר וגו' כֵ ן יַ ֲע ֶּשה ה' וגו'‪ ,‬היינו כמו שבמצרים היינו משוקעים מאד כנודע‪ ,‬ובחמלת ה'‬
‫עלינו הוציאנו מכל המ"ט שערי טומאה והכניסנו לקדושה‪.‬‬
‫יהם‪ ,‬היינו שבכל‬ ‫כֵ ן יַ ֲע ֶּשה ה' ְלכָ ל ָה ַע ִּמים‪ ,‬לכל ההתנגדות אשר עומד לנגדך‪ֲ .‬א ֶּשר ַא ָתה יָ ֵרא ִּמ ְפנֵ ֶּ‬
‫עת אתה ירא מפניהם ותתפלל ותבקש עזר אלקי שתנצל מהם הבא לטהר הקב"ה מסייע לו‪ ,‬רק צריך‬
‫בכל עת לירא מהם ולבקש מהקב"ה שינצל‪ .‬ונזכה לעבדו באמת ובלב שלם‪.‬‬
‫ז‬ ‫פנינים‬ ‫הבעל שם טוב הק'‬ ‫ילקוט‬
‫בחוץ לארץ ושלח אחריו להיות מוהל אצלו וכהנה וכהנה אשר קצרה היריעה מהכיל‬
‫אשר הסתכל ממש מסוף עולם ועד סופו והכל היה על ידי אותו אור שנגנז בתורה‪.‬‬
‫ויש לומר שזה מרומז כאן בפסוק כי הבעל הטורים פירש ֶאת ָהאֹור בגימטריא 'בתורה' נמצא‬
‫ֹלקים ֶאת ָהאֹור ּכִ י טֹוב לגנוז והיכן גנזו באת האור ממש היינו 'בתורה'‬
‫מבואר ממש בפסוק ַויַ ְרא ֱא ִ‬
‫שהוא מספר ֶאת ָהאֹור והבן‪.‬‬
‫(דגל מחנה אפרים ‪ -‬בראשית)‬

‫‪T‬‬
‫יא‪.‬‬
‫באמונה גדולה עבר הנהר‬
‫סיפר אדוני אבי זקיני נשמתו עדן [הבעל שם טוב] זללה"ה שפעם אחת עבר‬
‫הנעסטר בלי שום שם‪ ,‬רק היה מניח חגורו ועבר עליו‪ ,‬ואמר שבאמונה גדולה הוא‬
‫שעבר ז‪.‬‬
‫(דגל מחנה אפרים‪ ,‬פרשת וישלח)‬

‫‪T‬‬
‫יב‪.‬‬
‫מינוי המלאכים על ידי הבעש"ט הק'‬
‫וְ גֹוי ָקדֹוש‪( .‬שמות יט‪ ,‬ו)‬ ‫וְ ַא ֶּתם ִּת ְהיּו ִּלי ַמ ְמ ֶּלכֶּ ת כ ֲֹהנִּ ים‬
‫נראה לפרש על דרך ששמעתי שהרב רבי ישראל בעל שם הקדוש אמר כשהגיע‬
‫ראש חודש ניסן שהוא ראש השנה למלכים‪ ,‬והושיב כל מלאך על כנו וכשראה מלאך‬
‫אחד שלא ישר בעיניו היה ממנה אחר תחתיו‪.‬‬
‫וזהו פירוש הפסוק וְ ַא ֶּתם ִּת ְהיּו ִּלי ַמ ְמ ֶּלכֶּ ת כ ֲֹהנִּ ים‪ ,‬רצה לומר שאתם תמנו ותמליכו‬
‫כל המלאכים המשרתים אותי לכל הישר בעיניכם‪.‬‬
‫(עבודת ישראל ‪ -‬לשבועות)‬

‫‪T‬‬

‫ז‬
‫בנוצר חסד (אבות פ"ו) כתב‪ ,‬מימיו לא השתשמש [הבעל שם טוב] בשום שם‪ ,‬וסיפר שבעת היותו‬
‫עדיין קטן ולמד לו רבו המובהק אחיהו השילני הנביא כל השתמשות השמות להבין ולהורות‪ ,‬ומחמת‬
‫שהיה קטן‪ ,‬חשק לראות אם יש בכחו לעשות איזה פעולה‪ ,‬והניח חתיכת בגד על הנעסטר‪ ,‬ועבר את‬
‫הנעסטר בשם‪ ,‬וע ל זה עשה תשובה כל ימיו‪ ,‬והרבה תעניתים על זה לתקן פגם זה‪.‬‬
‫וסוף תיקן זה שהיה נצרך פעם אחת לעבור הנעסטר מחמת סכנת מות של הישמעאלים‪ ,‬והניח‬
‫חגורה על הנעסטר ועבר הנעסטר בלי שום שם אלא באמונה גדולה באלקי ישראל‪ ,‬וכל זה זכה על‬
‫ידי לימוד תורה לשמה‪ ,‬ודביקות נפשו בקונו בכל עת ורגע‪.‬‬
 ‫פנינים‬ ‫הבעל שם טוב הק'‬ ‫ילקוט‬ ‫ח‬

‫סיפורי קודש‬
‫יג‪.‬‬
‫השגחתו יתברך מעת בריאת העולם‬
‫פעם אחת נסע מרן הקדוש אור ישראל‪ ,‬הרב ישראל בעל שם טוב עם תלמיד‬
‫אחד‪ ,‬במקום שמם שאין שם מים‪ ,‬ובכמה פרסאות לא נמצאו שם מים והתלמיד היה‬
‫צמא למים עד סכנת מות‪ .‬ואמר לו‪ ,‬רבינו הקדוש צמאתי למאוד‪ .‬ולא השיבו‪.‬‬
‫ואחר כך כשראה התלמיד צרתו‪ ,‬שבא לסכנת מות‪ .‬חזר ואמר‪ ,‬רבינו צמא אני‬
‫מאוד ואני בסכנה‪ .‬והשיבו‪ ,‬מאמין אתה שברגע שברא הקב"ה העולם‪ ,‬ראה כל זה‬
‫הצרה שיש לך‪ ,‬והכין לך מים לשתות‪ .‬ולא השיב תיכף‪ ,‬עד שנתיישבה דעתו‪ ,‬ואמר‪,‬‬
‫רבינו הקדוש אני מאמין באמת‪ ,‬והשיבו המתן מעט‪.‬‬
‫ונסעו משם דרך מועט‪ ,‬וראו שגוי אחד נושא שני כלים עם מים על כתיפו‪,‬‬
‫וכשבא אצלם נתנו לו איזה פרוטה‪ ,‬ונתן לו לשתות‪ .‬ושאל מרן לגוי מה זה שאתה‬
‫נושא כאן מים במדבר שמם‪ ,‬ואמר השר שלי נשתגע ושלחני אחר מים אל מעיין‬
‫אחד‪ ,‬ואני נושא זה המים ג' פרסאות‪ ,‬ואיני יודע למה‪.‬‬
‫ואמר מרן‪ ,‬ראה השגחתו יתברך ברא בשבילך שר להשתגע‪ ,‬והמציא לך מים‪ ,‬וכל‬
‫זה צפה השגחתו יתברך ברגע של בריאת העולם‪.‬‬
‫(נתיב מצותיך‪ ,‬נתיב היחוד‪ ,‬שביל ג)‬

‫‪T‬‬
‫יד‪.‬‬
‫נסיון שלא לקבל שררות הרבנות‬
‫נודע המעשה מהבעל שם טוב זי"ע שפעם אחד הפציר מאד באחד מגדולי‬
‫תלמידיו הוא הרב הקדוש הצדיק ר' מיכלי ז"ל אשר בני העיר מאחת הערים‬
‫החשובות הפצירו מאד מהבעל שם טוב על ככה לומר לו לקבל הרבנות ולא רצה‬
‫בשום אופן עד שכעס עליו הבעל שם טוב ואמר לו אם לא תשמע לדברי אלה הנה‬
‫תדע כי אבדת עולמך בזה ובבא‪ .‬והשיב לו אף אם יהיה נאבד חס וחלילה משני‬
‫עולמים מכל מקום לא אקבל שררות הרבנות עלי אשר לא נכון לי‪.‬‬
‫אז ענהו הבעל שם טוב בשמחה ברוך אתה לה' וברוך טעמך זכאי חלקך בגן עדן‬
‫כאשר לא התנשא רוחך ולבך על כל דברי אלה כי אנכי אך לנסותך באתי לדעת את‬
‫אשר בלבבך להטיבך באחריתך‪.‬‬
‫(תפארת שלמה ‪ -‬דברים)‬

‫‪T‬‬
‫ט‬ ‫פנינים‬ ‫הבעל שם טוב הק'‬ ‫ילקוט‬
‫טו‪.‬‬
‫שיעור העמל על פרנסה‬
‫פעם אחת לא היה להבעל שם טוב הקדוש זי"ע על צרכי שבת‪ ,‬ובערב שבת קודש‬
‫באשמורת הבוקר הלך ונגע על החלון אצל איש אחד‪ ,‬ואמר לו שצריך על צרכי שבת‬
‫ותכף הלך לדרכו‪.‬‬
‫ומחמת ההתעוררות שבא ללבו על ידי בעל שם טוב זי"ע‪ ,‬קם האיש תכף ממטתו‬
‫והלך החוצה לראות מי זה וירץ אחריו והשיגו‪ ,‬ויאמר לו אם יצטרך על צרכי שבת‬
‫למה יברח ולא ימתין עד שיתן לו‪[ ,‬והאיש הנ"ל לא ידע אם הוא הבעל שם טוב כי‬
‫לא הכירו מעולם]‪.‬‬
‫והשיב לו הבעל שם טוב הקדוש זי"ע שלעולם עם כל איש הנולד בעולם נולד‬
‫עמו פרנסתו‪ ,‬אך מחמת שהחטא גורם צריך לעמול על פרנסה כמאמר הכתוב‬
‫(בראשית ג יט) ְּבזֵ ַעת ַא ֶפיָך תֹּאכַ ל ֶל ֶחם‪ .‬אבל יש חילוק שכל אחד לפי ערך הקלקול כך‬
‫צריך לעמול על הפרנסה‪ ,‬יש שפרנסתו בביתו‪ ,‬ויש מי שצריך לבקש ממרחק לחמו‬
‫וכדומה‪.‬‬
‫ואני כפי שגמרתי בדעתי אינני צריך לעמל רב רק לעשות איזה עשיה בלבד‪.‬‬
‫וכאשר עשיתי מה שמוטל עלי לעשות איזה סבה לפרנסתי בודאי יעזור לי השי"ת‪.‬‬
‫ואין לי שום נפקותא אם אתה תתן או לאו‪ .‬עד כאן דבריו הקדושים‪.‬‬
‫(דברי יחזקאל ‪ -‬פרשת וישב)‬

‫‪T‬‬
‫טז‪.‬‬
‫מי שאמר לשמן וידלוק יאמר לזה וידלוק‬
‫סיפר צדיק אחד תלמיד מרן הבעל שם טוב ז"ל וכו'‪ ,‬שהלך עם מרן למקוה בימי‬
‫החורף בעת קור גדול אשר נמשך הגליד מן הגגות ונקרא 'סאנפיל' וכו'‪ ,‬ועמד‬
‫במקוה איזה שעות עד שהתחיל הנר לטפטף וליכבות‪ ,‬ואמר לו לרבינו הנה הנר‬
‫מטפטף ליכבות‪.‬‬
‫ואמר לו הבעל שם טוב בזה הלשון דארנע‪ ,‬קח 'סאנפיל' (חתיכת שלג) מן הגג‬
‫והדלק‪ ,‬מי שאמר לשמן וידלוק יאמר לזה וידלוק‪ ,‬וסיפר שהיה דולק והולך עד‬
‫שהלך עמו לבית אחר שעה ושתים‪ ,‬וכשבא לבית נשאר מעט מים בידו‪.‬‬
‫(נוצר חסד‪ ,‬אבות פ"ו)‬

‫‪T‬‬
‫יז‪.‬‬
‫נטילת מים לתפלה‬
‫פעם אחת הלך [הבעל שם טוב] חוץ לעיר עם התלמידים‪ ,‬ובא עת מנחה‪ ,‬ואמרו‬
‫התלמידים אין מים לנטילת ידים לתפלה‪ ,‬ולקח המטה והכה על האדמה ונבקע‬
 ‫פנינים‬ ‫הבעל שם טוב הק'‬ ‫ילקוט‬ ‫י‬
‫מעיין מים‪ ,‬והולך עד היום סמוך למעזבוז‪ ,‬ונקרא על שמו אפילו בין האומות‪,‬‬
‫ומסוגל המים למי שיש לו קדחת שלישית נרפא מיד‪.‬‬
‫וכן עשה כמה דברים נפלאים לא נראו ולא נשמעו מימות תנאים רבי שמעון בר‬
‫יוחי‪ ,‬ורבי חנינא בן דוסא וחביריו‪ ,‬וכל זה על ידי דביקותו בכל רגע באלקים‪.‬‬
‫(נוצר חסד‪ ,‬אבות פ"ו)‬

‫‪T‬‬
‫יח‪.‬‬
‫לדון את חבירו לכף זכות‪ ,‬ולא לעורר דין‬
‫פעם אחד עמדו התלמידים בראש השנה והתפללו‪ ,‬ואחד מן התלמידים נפל ממנו‬
‫בתוך התפלה הכלי עם הטבאק לארץ והגביהו אותו‪ ,‬וחברו ראה זה והתרעם עליו‬
‫על שהופסק בתפלתו להגביה הטבאק ולשאוף כמנהג‪.‬‬
‫ומרן אלקי הבעל שם טוב ראה ברוח קדשו שהתרעומת של צדיק זה גרם לחבירו‬
‫שפסקו עליו שימות באותו שנה רחמנא ליצלן‪ ,‬ועלה בעליות נשמתו למעלה וטען‬
‫הרבה טענות על זה ולא הועיל‪ ,‬עד שבליל הושענא רבה עלה עוד וטען וצעק ופעל‬
‫בתפלתו שאם זה המקטרג מעצמו ימצא לו זכות יפטור זה‪.‬‬
‫ונכנס מרן לבית מדרשו ומצא התלמיד שהתרעם עוסק בתיקון במשנה תורה‪,‬‬
‫ונטל הבעל שם טוב המוחין ממנו‪ ,‬ולא היה יכול לומר בדביקות כראוי באמירת‬
‫התיקון‪ ,‬ומזה הלך אנה ואנה לחשוב ברוממות אל ויחודו‪ ,‬ובאיזה ענינים‪ ,‬ונפל בזה‬
‫במחשבתו מפני מה נתגלה בדור האחרון עקב הזה‪ ,‬ענין עשב טאבאק לשאוף ולעשן‪,‬‬
‫ואמר במחשבתו כי יש כמה נשמות יקרות בדור האחרון שאי אפשר להם שיתלבשו‬
‫ויתגשמו‪ ,‬אלא עיקר תקונים בדבר דק בריח כטעם אשה ריח ניחוח ליהוה‪ .‬ומזה‬
‫באה לו חרטה שלא היה לו להתרעם על חבירו ששאף טאביק בתוך התפלה כי מי‬
‫יודע איזה נשמה ודבר יקר העלה הצדיק הזה ביחודו‪.‬‬
‫וביום הושענא רבה‪ ,‬היה דרך מרן אלקי הבעל שם טוב‪ ,‬להשיב לכל שואלו מה‬
‫שנגזר למעלה ולמטה‪ ,‬ומה שהוא הוה בכל העולם‪ ,‬כי צפה ברוח קדשו מסוף העולם‬
‫ועד סופו‪ ,‬והיה בדיחא דעתו מאוד ביום הנ"ל‪ ,‬וכל אחד היה מכין לעצמו איזה‬
‫שאלה הן בדרוש הן בגמרא ופוסקים או משאר ענינים‪ ,‬ולכלם היה דרכו להשיב ביום‬
‫זה‪.‬‬
‫ואותו תלמיד הכין לעצמו לשאול שאלה הנ"ל [למה נתגלה טאבאק בדורותינו]‬
‫וכששאל זה להבעל שם טוב‪ ,‬אמר לו הרב הקדוש הבעל שם טוב אמור אתה‪ ,‬ואמר‬
‫טעמו של דבר‪ ,‬ואמר מרן אמור יותר‪ ,‬יתר הדברים שהיה במחשבתך אז‪ ,‬ונזכר‬
‫וסיפר לו היאך שמצא זכות בזה על חבירו‪ ,‬ואז נתבטל הקיטרוג והגזר מחבירו‪ ,‬וכיון‬
‫שנתבטל סיפר לו מרן כל הענין שגרם על חבירו‪ ,‬והזהיר לו שתמיד ידין לכף זכות‬
‫להירא שמים ולא יעורר עליו דינא ודיינא‪ ,‬ויהיה טוב לו‪.‬‬
‫(אוצר החיים פרשת קדושים)‬
‫יא‬ ‫פנינים‬ ‫הבעל שם טוב הק'‬ ‫ילקוט‬

‫דרך הבעש"ט‬
‫יט‪.‬‬
‫תורת הבעל שם טוב ‪ -‬תורה שבעל פה‬
‫הכת ש"ץ היו מתעטפים בזוהר הקדוש ובכתבי האר"י ותלו בהם מעשיהם‪ ,‬כי יש‬
‫בתוכם דברים נסתרים שלאו כל מוחא סביל דא‪ ,‬על כן היה להם מקום יותר לזייף‬
‫בדבריהם את שקריהם‪.‬‬
‫ועכשיו האפיקורסים שבזמנינו מתעטפים בדרך הבעל שם טוב כי לא נודע‬
‫להעולם מה הוא דרך הבעל שם טוב‪ ,‬כי מעת שהתיר רבינו הקדוש לכתוב תורה‬
‫שבעל פה היו כל הדרכים בכתב‪ ,‬אף האר"י זצוק"ל שלא כתב מאומה מכל מקום‬
‫כתב תלמידו הקדוש הרב חיים וויטאל זלה"ה את הכל‪.‬‬
‫אבל הבעל שם טוב הקדוש ותלמידיו הקדושים לא כתבו מאומה מדרכם בקודש‪,‬‬
‫וכפי הנראה היה כן מן השמים שישאר דרך זה בתורה שבעל פה וכו'‪ .‬ולא נשאר לנו‬
‫בזה בכתב אלא מעט מזעיר מה שמצינו שאמרו חידושי תורה בשולחנם הטהור לפני‬
‫חברים מקשיבים‪ ,‬וידוע שדיבורים כאלו באים לפי שורש נשמתם של התלמידים‬
‫השומעים אז מה שהם צריכים‪ ,‬וצריך להתבונן בכל דבריהם על מה ואל מי הדברים‬
‫מגיעים ח‪.‬‬
‫(ויואל משה‪ ,‬מאמר שלוש שבועות‪ ,‬אות קפ)‬

‫‪T‬‬
‫כ‪.‬‬
‫דרך הבעל שם טוב‬
‫דורינו הדור של עיקבא דמשיחא הוא הדור של שכחת התורה שאמרו חכמינו‬
‫ז"ל‪ ,‬ודרך הבעל שם טוב הקדוש נשתכח לגמרי מהדור וכל מי שרוצה ליטול את‬
‫השם להנאתו ולטובתו אומר זה דרך הבעל שם טוב כחפצו ורצונו‪ ,‬וחסרי תבונה‬
‫מתחשבים עם סיפורי מעשיות‪ ,‬שרובם ככולם שקרים וכזבים‪ ,‬ומשתנים מפה אל פה‬
‫בשינויים מן הקצה אל הקצה‪ ,‬ואם אלו השקרים נכתבו אחר כך בספר סוברים שהיא‬
‫ספר תורה‪.‬‬
‫ח‬
‫בספר דגל מחנה אפרים (פרשת וארא) עה"פ ְוגַ ם ֲאנִ י ָש ַמ ְע ִתי ֶאת נַ ֲא ַקת ְּבנֵ י יִ ְש ָר ֵאל ֲא ֶשר ִמ ְצ ַריִ ם‬
‫ַמ ֲע ִב ִדים א ָֹּתם‪ ,‬דהתורה ניתנה תמיד לידרש לפי ענין ראשי הדור ובחינתם ומדריגתם לפי דורם וכו'‪,‬‬
‫והנה בדורות שלפנינו וכו' היה נדרש הפסוק לפי עניות דעתי בימי בעל שם זללה"ה ואנשי דורו שהיו‬
‫בזה המדריגה שלא להתפלל כלל על חסרון של עצמו רק על חסרון השכינה כביכול כנ"ל‪ ,‬ועתה לפי‬
‫דורותינו כך נדרש לפי עניות דעתי זה הפסוק וכו' ואינם במדריגה זו שלא לבקש כלל על עצמו וכו'‬
‫אבל אני שמעתי זה וכו' וממילא ימולא חסרונם בגשמיות גם כן כנ"ל והמשכיל יבין‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
 ‫פנינים‬ ‫הבעל שם טוב הק'‬ ‫ילקוט‬ ‫יב‬
‫והאמת הוא שבדורינו אין לנו על מי להשען אלא על אבינו שבשמים כמבואר‬
‫בגמרא‪ ,‬וכשיבוא אליהו ומשיח יחזירו את כל ישראל בתשובה ויאירו עינינו בעמקי‬
‫התורה הקדושה‪ ,‬גם יתגלה לנו תורת הבעל שם טוב הקדוש ותחזור הנבואה‬
‫לישראל ומלאה הארץ דעה את ה'‪ ,‬השי"ת ירחם ויזכינו לראותם במהרה ט‪.‬‬
‫(ויואל משה‪ ,‬מאמר שלוש שבועות‪ ,‬אות קפה)‬

‫‪T‬‬
‫כא‪.‬‬
‫הזמן שנשתכח דרך הבעל שם‬
‫איש אחד שאל פעם מרבינו זי"ע‪ ,‬האיך נדע הזמן שנשתכח הדרך הבעל שם טוב‬
‫הק'‪ ,‬השיב על זה‪ ,‬תקרא את האגרת הק' מהרבי ר' אלימלך זי"ע‪ ,‬ותראה אם יש עוד‬
‫מציאות קדושה כזו‪ ,‬אזי תדע הזמן שנשתכחה בעוה"ר‪ ,‬אם כן צריכין בהקדם לברר‬
‫מעשה עבודותם‪ ,‬עבודת הקודש עבודת ה'‪ ,‬אזי נדע להבחין לדעת אם יש עוד דרכי‬
‫קדושה כזה י‪.‬‬
‫(הגה"צ רבי נתן יוסף מייזעלס זצ"ל‪ ,‬אבד"ק אבני שלמה‪ ,‬בהקדמתו לס' אמרי שלמה)‬

‫ט‬
‫כאשר יצא הספה"ק ויואל משה לאור עולם‪ ,‬ודבריו אלו לא הוטבו בעיני הרבה אנשים‪ ,‬אמר‬
‫רבינו שאף שעלה על דעתו שהספר 'ויואל משה' יעורר רעש בעולם אבל זה לא עלה על דעתו שדוקא‬
‫נקודה זו של השתכחות דרך הבעל שם טוב זה הוא שיעורר רעש‪ ,‬כי היה נדמה לו שזה דבר פשוט‬
‫לכל בר דעת‪ ,‬כי אצלו היה זה דבר פשוט ומקובל מימי ילדותו ששמע זאת מהגה"ק הערוגת הבושם‬
‫זצ"ל שאמר כדברים האלו ממש באסיפת הרבנים‪ ,‬ורבינו היה שמה ביחד עם אביו הגה"ק הקדושת‬
‫יום טוב זי"ע‪ ,‬ובתוכן הדברים אמר הערוגת הבושם "רבותי‪ ,‬לדאבונינו כבר נשתכחה דרך הבעל שם‬
‫טוב" (בוצינא קדישא ח"א עמוד שע"ה‪ ,‬שמנה של תורה)‪.‬‬
‫פעם אחד בימי הקיץ אחר שיצא לאור הספה"ק ויואל משה‪ ,‬בעת שהיה מטייל רבינו בעיירה‬
‫הנופש שערא"ן ספרינג"ס‪ ,‬הזכיר אחד הנלוים בשיחה אודות דברי רבינו בספרו כי דרך הבעל שם‬
‫טוב הקדוש נשתכח‪ ,‬והקשה השואל הלא אנו לובשים מלבושי החסידות‪ ,‬בפרט השטריימל בשבת‪,‬‬
‫הרי לנו כי דרך החסידות לא נשתכח לגמרי‪.‬‬
‫ענהו רבינו מה ענין שטריימל למלבושי חסידות‪ ,‬הלא גם הגר"א מווילנא זצ"ל לבש שטריימל‬
‫בשבת‪ ,‬וראיה לזה כי כל בני ירושלים שהם צאצאי תלמידי הגר"א ואין להם שום שייכות לדרכי‬
‫חסידות‪ ,‬כולם חבושים פאר בשטריימל בשבת כדרך שלבשו אבותיהם ואבות אבותיהם מדור דור‬
‫תלמידי הגר"א שהתיישבו בירושלים‪ ,‬ובראשם הגה"ק רבי ישראל משקלאוו זצ"ל בעל פאת השולחן‬
‫וסייעתו‪ ,‬משום שהשטריימל ממלבושי שבת בישראל‪ ,‬ולא התחילו ללבוש אותו מני התגלות דרך‬
‫החסידות ואילך (מרשימות המשב"ק הר"ר שמואל בראך ז"ל‪ ,‬אבד"ק נאנאש)‪.‬‬
‫האדמו"ר הברך משה זצ"ל אמר פעם לרבינו‪ ,‬שסיפר לו הרה"ג רבי יהושע עהרנרייך ז"ל בן‬
‫הגה"ק בעל לחם שלמה משימלוי‪ ,‬שאביו מרן העצי חיים זי"ע אמר לאביו בשם הרה"ק משינאווא‬
‫זי"ע‪ ,‬שכהיום " אז ס'איז שוין נישטא דער דרך הבעל שם טוב‪ ,‬אצינד דארפן מיר צוריק גיין צום שולחן‬
‫ערוך" עכ"ל‪ .‬ונענה ר בינו ואמר‪ ,‬חזינן מזה שאף שהעצי חיים אמר כן בשם הרה"ק משינאווא‪ ,‬אף על‬
‫פי כן לבש מלבושי חסידות‪ ,‬וערך השלחן לפני החסידים‪ ,‬ולקח קוויטלעך‪ ,‬שהבין גם כן‪ ,‬שדברים‬
‫הללו אינם בכלל דרך הבעל שם טוב זי"ע‪( .‬אילנא דחיי ח"א עמוד קי"ח מרשימות מו"ה אהרן יודא שווארץ ני"ו)‪.‬‬
‫י‬
‫בימים ההם כאשר יצא ספה"ק ויואל משה לאור עולם‪ ,‬סיבב בארה"ב אחד מגדולי העדה‬
‫החרדית דעיה"ק ירושלים ת"ו‪ ,‬אשר כיהן בו רבינו זי"ע פאר כרב ואב"ד‪ .‬ובעת ביקורו של המנהל‬
‫אצל אדמו"ר מפורסם‪ ,‬ושאלו האדמו"ר האיך אפשר לרבינו לומר שנתשתכח דרך הבעל שם טוב‬
‫יג‬ ‫פנינים‬ ‫הבעל שם טוב הק'‬ ‫ילקוט‬
‫כב‪.‬‬
‫מנהג המקובל מהבעל שם טוב‬
‫רבינו אמר פעם שאין בידינו שום מנהג שמקובל בבירור מהבעל שם טוב הקדוש‬
‫זי"ע‪ ,‬רק אמירת הודו (תהלים קז) לפני תפלת מנחה בערב שבת קודש‪ ,‬שזה מובא‬
‫במאור עינים (פרשת בשלח) בשם הבעל שם טוב הק'‪.‬‬
‫(בסעודת חול המועד סוכות‪ ,‬שנת תשי"ד לפ"ק)‬
‫יסד הבעל שם טוב זללה"ה נשמתו בגנזי מרומים לומר בכל ערב שבת מזמור (תהלים) ק"ז‪ ,‬כי‬
‫מחמת שצריך לזכך עצמו יותר ויותר בעת ההוא‪ ,‬ושם נזכרו ארבעה שצריכים להודות‪ ,‬והא' ָתעּו‬
‫ַב ִּמ ְד ָבר הוא לשון דבור‪ ,‬שכשבא להתפלל הוא תועה בהדבור‪( ,‬ואינו יכול להביא מדותיו כולן בהדבור‪ ,‬כי צריך לבוא‬
‫עם כל המדות‪ ,‬בהדבור ולשון‪ ,‬כל חיותו בהדבור‪ ,‬שלא ישאר שום מדה לחוץ‪ ,‬ולפעמים אינו יכול לעשות כן) מחמת שהיה מקושר כל‬
‫מֹושב וגו' הוא לשון התעוררות [ֹלא ָמ ָצאּו]‪.‬‬
‫ימי השבוע בעסקיו‪ ,‬וזהו ָתעּו ַב ִמ ְד ָּבר וגו' ִּ'עיר' ָ‬
‫התקנה הוא וַ יִּ ְצ ֲעקּו כו' צעקה היא בלא דבור לה' שירחם עליו לעזרהו והבא ליטהר [מסייעין אותו]‬
‫כו'‪ ,‬ומחמת שבא למדת רחמנות וכל עיקרו הוא לעבודתו יתברך‪ ,‬אזי נפרדין ממנו החשכות‪ ,‬כי אין‬
‫קטרוג מאחר שבא למדת רחמנות ולמדת ָאיִ ן‪ ,‬כי לא לעצמו הוא מבקש רק להשם יתברך‪.‬‬
‫ּכָ ל אֹּכֶ ל ְת ַת ֵעב נַ ְפ ָשם‪ ,‬הוא לפעמים אינו טועם טעם ותענוג מעבודתו‪ ,‬כחולה שאוכל ואינו טועם‬
‫יֹור ֵדי ַהיָ ם גו' קאי על אותן‬ ‫טעם‪ ,‬אזי גם כן התקנה וַ יִּ ְצ ֲעקּו גו'‪ .‬וכן י ְֹּש ֵבי ח ֶֹּשְך שהוא בחשכות השכל‪ְ .‬‬
‫שהם במדריגה שהולכים בעולמות עליונים בתפלתם‪ ,‬ולפעמים באה ח"ו פנייה או שום ניצוץ גבהות‪,‬‬
‫אזי יַ ֲעלּו ָש ַמיִ ם יֵ ְרדּו ְתהֹומֹות ח"ו אזי וַ יִּ ְצ ֲעקּו גו'‪.‬‬
‫(מאור עינים‪ ,‬פרשת בשלח)‬

‫‪T‬‬
‫כג‪.‬‬
‫כשיפוצו מעיינותיו חוצה‬
‫כתב הבעל שם טוב הק' ז"ל באגרתו לגיסו הגה"ק מוה"ר גרשון קיטובער זלה"ה‬
‫יא (הנדפסת בסוף ספר פורת יוסף) וז"ל עשיתי עליית נשמה וכו' ושאלתי את פי משיח אימת‬
‫קאתי מר והשיב לי בזאת תדע‪ ,‬בעת שיפרסם לימודך ויתגלה בעלום ויפוצו‬
‫מעיינותך חוצה מה שלמדתי אותך‪ ,‬והשגת ויכלו גם המה לעשות יחודים ועליין‬
‫כמוה וכו'‪ ,‬ולא נתינה רשות כל ימי חיי לגלות זאת‪ ,‬ובקשתי עבורך ללמד אותך‪ ,‬ולא‬
‫הרשיתי כלל ומושבע ועומד אני על זה‪ ,‬עכ"ל הקדוש‪.‬‬

‫בימינו‪ ,‬הלא פוק חזי שכל הארגז הספרים שלי מלאים מספרי חסידות מתלמידי הבעל שם טוב‪ ,‬והלא‬
‫לא מצא לו מענה הגונה לענות על זה‪.‬‬
‫ויהי כאשר בא אחר כך אל רבינו‪ ,‬אמר לו שהיה צריך לענות לו‪ ,‬שאדרבה משם ראיה שנשתכח‬
‫דרך הבעל שם טוב‪ ,‬שאילו לא היה בידינו ספרי תלמידי הבעל שם טוב‪ ,‬כמו הספה"ק תולדות יעקב‬
‫יוסף‪ ,‬נועם אלימלך‪ ,‬קדושת לוי‪ ,‬מאור ושמש ועוד ועוד‪ ,‬היו יכולים לטעות ולחשוב שדרך הבעל שם‬
‫טוב היא הדרך שחושבים ומחזיקים אותה כהיום‪ ,‬ורק מחמת שיש לנו ספרי תלמידי הבעל שם טוב‬
‫משם אנו רואים בחוש‪ ,‬שדרך הבעל שם טוב הקדוש נשתכח לגמרי מן הדור‪ ,‬כך ענה לו רבינו בתוך‬
‫כדי דיבור (שמנה של תורה)‪.‬‬
‫יא‬
‫מכתב זה נתן הבעל שם טוב הקדוש ביד הרה"ק בעל תולדות יעקב יוסף זללה"ה‪ ,‬כשהתכונן‬
‫התולדות לנסוע לארץ ישראל‪ ,‬למען ימסרנו לגיסו הרה"ק רבי אברהם גרשון מקיטוב זללה"ה‪ ,‬אך‬
‫לבסוף לא נסע התולדות‪ ,‬ונשאר המכתב בידו‪.‬‬
 ‫פנינים‬ ‫הבעל שם טוב הק'‬ ‫ילקוט‬ ‫יד‬
‫והנה זה וודאי שאין להעלות על הדעת שהיום יכולים להשיג מדריגה זו שאמר‬
‫משיח להבעל שם טוב הקדוש כי אם בדורו לא זכו למדריגת אול‪ ,‬קל וחומר בדורינו‬
‫השפל‪ ,‬ולאפוקי מדעת השוטים הסוברים כי היום יתקיים זה שיפוצו מעיינותיו‬
‫חוצה‪ ,‬אלא שהדברים נאמרו על דורו של הבעל שם טוב הק' שאילו היו זוכים‬
‫להשיג מדריגותיו היתה הגאולה כמו שאמר לו משיח‪ ,‬אבל עתה כבר חלפו ועברו‬
‫זמנים אלו ובלעדי זאת תבוא הגאולה‪.‬‬
‫והוא על דרך שאיתא בגמרא (סנהדרין צח‪ ).‬ששאל רבי יהושע בן לוי את משיח‬
‫לאימת אתי מר‪ ,‬אמר ליה היום אם בקולו תשמעו‪ ,‬פירוש כי היה אז זמן פקידה‪ ,‬ואילו‬
‫היו זוכין היה באותו יום בבחינת אחישנה‪.‬‬
‫וכמו כן הוא במה שאמר משיח להבעל שם טוב הקדוש כי היה אז עת רצון‬
‫להגולה אילו זכה למדריגה זו‪ .‬אבל עתה הוא כבר בעתה וכלו כל הקיצין ועדיין בן‬
‫דוד לא בא‪ ,‬בסבת אלו המינים והכופרים המעכבים ביאתו‪ ,‬אמנם אם יטהרו ישראל‬
‫לבבם ויעשו תשובה מיד יבוא משיח‪.‬‬
‫(דברי יואל צו עמוד קכ"ב)‬
‫‪T‬‬
‫כד‪.‬‬
‫תפלה אחרונה של הבעל שם טוב‬
‫צריך האדם להתפלל הרבה להשי"ת שלא יפול בדרך השקר‪ ,‬וכמו שהתפלל דוד‬
‫המלך ע"ה ואמר (תהלים קיט פו) ֶש ֶקר ְר ָדפּונִ י ָעזְ ֵרנִ י‪ ,‬כי היצר הרע מתגבר בזה גם על‬
‫גדולי ישראל להפילם בדרך השקר‪.‬‬
‫וכמו שמספרים על רבינו הבעל שם טוב הק' שבשעת יציאת נשמתו הטהורה ראו‬
‫שפתותיו הק' מרחשין‪ ,‬ונגשו תלמידיו הק' לשמוע לחישותיה‪ ,‬ושמעו שהוא משנן‬
‫יב‬
‫בֹואנִ י ֶר ֶגל ַג ֲא ָוה ‪( .‬דברי יואל ויגש עמוד תל"ב)‬
‫לעצמו הפסוק (תהלים לו יב) ַאל ְת ֵ‬
‫בֹואנִ י ֶר ֶגל ַג ֲא ָוה]‪ ,‬די תלמידים‬
‫דער בעל שם טוב הקדוש האט אזוי געזאגט [ ַאל ְת ֵ‬
‫האבן נישט געוויסט וואס ער זאגט‪ ,‬זיי האבן געזעהן שפתותיו מרחשין פארן‬
‫הסתלקות‪ ,‬האט מען זיך צוגעבויגן מ'זאל הערן וואס ער זאגט‪ ,‬האט ער געזאגט ַאל‬
‫בֹואנִ י ֶר ֶגל ַג ֲא ָוה‪.‬‬
‫ְת ֵ‬
‫כ'האב נישט געזעהן קיין שום פירוש דערויף‪ ,‬קאן זיין אז דער בעל שם טוב‬
‫הקדוש האט געזעהן אין די לעצטע מינוטן די צדיקים וואס זענען עהם אקעגן‬
‫געקומען פון די פמליא של מעלה‪ ,‬האט ער מורא געהאט‪ ,‬האט ער מתפלל געווען‬
‫בֹואנִ י ֶר ֶגל ַג ֲא ָוה יג‪.‬‬
‫ַאל ְת ֵ‬
‫(שיחה בסעודת הילולא של מרן הקדושת יו"ט זללה"ה‪ ,‬ביום כ"ט שבט שנת תשכ"ה לפ"ק)‬
‫זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל‬

‫יב‬
‫כן הוא בנוצר חסד פ"ג מ"ד‪ ,‬ובהקדמה לנתיב מצותיך‪ ,‬והיכל הברכה פרשת תצא‪.‬‬
‫יג‬
‫עיין בגמרא ברכות (כח‪ ):‬תנו רבנן כשחלה רבי אליעזר נכנסו תלמידיו לבקרו וכו' בשעת פטירתו אמר‬
‫להם פנו כלים מפני הטומאה והכינו כסא לחזקיהו מלך יהודה שבא‪ ,‬פירשיז"ל‪ ,‬לחזקיהו שבא אלי ללוותי‪.‬‬