‫‪Hilchos Talmud Torah‬‬

‫הלכות תלמוד תורה‬

‫‪merged‬‬
‫‪https://www.sefaria.org/Hilchos_Talmud_Torah‬‬
‫‪This file contains merged sections from the following text versions:‬‬
‫‪-Wikisource‬‬
‫_‪-https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F‬‬
‫‪%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%94%D7%A8%D7%91_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%AA‬‬
‫‪%D7%9C%D7%9E%D7%95%D7%93_%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%91‬‬
‫‪.‬דפוס לבוב תקנט מפוסק‪-‬‬
‫‪.‬הלכות תלמוד תורה‪ ,‬שניאור זלמן‪ ,‬ה'תקנ"ט‪-‬‬
‫דפוס לבוב תקנ"ט מפוסק‪-‬‬
‫‪.‬הלכות תלמוד תורה‪ ,‬שניאור זלמן‪ ,‬ה'תקנ"ט‪-‬‬
‫דפוס לבוב תקנט‪-‬‬
‫)‪ hebrewbooks‬מתוך( ‪.‬הלכות תלמוד תורה‪ ,‬שניאור זלמן בן ברוך‪ ,‬תקנט‪-‬‬

‫הלכות תלמוד תורה‬

‫‪Chapter 1‬‬

‫אף על פי שהקטן פטור מכל המצות וגם אביו אינו חייב לחנכו במצות מן התורה לאא מדברי‬
‫סופרים אבל תלמוד תורה מצות עשה מן התורה על האב ללמד את בנו הקטן תורה אף על פי שהקטן‬
‫אינו חייב שנאמר ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם‪ .‬ומאימתי אביו חייב ללמדו משיתחיל לדבר‬
‫מלמדו תורה צוה לנו משה וגו' ופסוק ראשון מפרשת שמע ישרלא ואח"כ מלמדו מעט מעט פסוקים‬
‫פסוקים בעל פה עד שיהא בן חמש שנים דהיינו בשנה חמישית שאז מלמדו לקרות תורה שבכתב מעט‬
‫מעט בביתו עד שיהיה בן שש או בן שבע וקודם לכן בשנה הרביעית מלמדו אותיות התורה כדי‬
‫שירגיל עצמו לקרות בתורה בשנה חמישית‪ .‬וכשיהיה בן שש או בן שבע שלימות הכל לפי בוריו‬
‫וכחו מוליכו אצל מלמד התינוקות לקרות בתורה כל היום כולו עד שיקרא תורה שבכתב כולה עם‬
‫נביאים וכתובים כולם פעמים רבות עד שיהיה בן עשר שנים‪ .‬ובימיהם שהיו מספרים הרוב בלשון‬
‫הקודש וגם התינוק כשמתחיל לדבר היה אביו מספר עמו בלשון הקודש ועל כן לא היו צריכין‬
‫ללמד התינוקות פירוש המלות רק הקריאה בנקודות וטעמים וקרי ולא כתיב כי לא היו הנקודות‬
‫והטעמים כתובים בימיהם לאא כספר תורה שלנו והיו לומדים הנקודות והטעמים בכל המקרא בעל‬
‫פה והיו אז עוסקים ה' שנים בלימוד כל המקרא עם התינוקות פעמים רבות מאד‪ .‬ואחר כך ה'‬
‫שנים בלימוד המשניות בעל פה שהן הלכות פסוקות בלי טעמים‪ .‬ואחר כך ה' שנים בתלמוד שהוא‬
‫לידע בדרך קצרה הטעמים של ההלכות והדינים ומקורם מתורה שבכתב בי"ג מדות שהתורה נדרשת‬
‫ושאר כל דרשות חכמים או בקבלה הלכה למשה מסיני או מסברא או מתקנות חכמים שעשו סייג‬
‫וגדר לדברי תורה‪ .‬ואחר כך כל ימיו של אדם איש לפי שכלו ויכלתו בפלפול התלמוד בקושיות‬
‫ופירוקים לירד לעמקי הטעמים ודרשות ולהבין דבר מתוך דבר לחדש הלכות רבות ודרשות פסוקים‬
‫אשר על זה אמרו בן ארבעים לבינה‪ .‬וכן כל דברי חכמים וחידותם שהסמיכום ודרשום על פסוקי‬
‫‪:‬תנ"ך הנקראים הגדות‬
‫וכל מלמד תינוקות מותר לו ליטול שכר אע"פ שאסור ללמד תורה בשכר שנאמר ואותי צוה ה' בעת‬
‫ההיא ללמד אתכם חוקים ומשפטים מה אני בחנם אף אתם בחנם מכל מקום התינוקות שהם קטנים הם‬
‫צריכים שימור לשמרם שלא יצאו החוצה ויעסקו בדברים בטלים ובעד זה מותר ליטול שכר‪ .‬ומי‬
‫שהוא בעל מלאכה ואומנות ומניח מלאכתו ומלמד הרי זה מותר ליטול שכר גם מהגדולים שאינם‬
‫צריכים שימור לפי שאינו לאא שכר בטילה הניכר ומוכח מפני שביטל ממלאכתו ואפילו אינו לומד‬
‫עמהם לאא מקצת היום ומקצתו עוסק במלאכתו ופרנסתו ואם לומד עמהם כל היום ואינו עוסק בשום‬
‫מלאכה ועסק כלל מותר לו ליטול שכרו מהם אפילו אינו בעל מלאכה ואומנות כלל לפי שלאו לא‬
‫למד עמהם בודאי היה מוכרח לעשות איזה עסק להחיות נפשו ונפשות ביתו ועכשיו שלומד עמהם‬
‫‪:‬כל היום ואינו עוסק כלל אין לך שכר בטילה הניכר ומוכח גדול מזה‬
‫ושכר מלמדי תינוקות תקנת חכמים היתה לפרוע מקופת הקהל בעד כל התינוקות שבעיר בני‬
‫העשירים והעניים יחד ועכשיו במדינות לאו נוהגין שכל אחד פורע בעד בנו אם ידו משגת‪ .‬ומי‬
‫שאין ידו משגת חייבים הציבור לפרוע בעדו מתקנת חכמים והעניים יכולים לכוף את העשירים‬
‫לפרוע בעד בניהם מקופת הקהל ואפילו העשירים יכולים לכוף זה את זה לפרוע שכר מלמדי‬
‫תינוקות שלהם מקופת הקהל שנותנים בה גם מי שאין לו בנים כי כן היתה עיקר תקנת חכמים‬
‫להושיב מלמדי תינוקות בכל עיר ועיר בין גדולה בין קטנה ולהטיל שכר מלמדי כל התינוקות‬
‫שבעיר בין עשירים בין עניים על כל הקהל שבעיר כל אחד כפי השגת ידו אפילו מי שאין לו‬
‫בנים כשאר נתינות הקהל שהן לפי ממון וכל עיר שאין בה מלמדי תינוקות מחרימין כל אנשי‬
 ‫העיר שאין העולם מתקיים לאא בהבל פיהם של תינוקות של בית רבן שהוא הבל שאין בו חטא לאא‬
‫שבמקומות שאין נוהגין כן הוא מפני שהעשירים וגם הבינונים מוחלים זה לזה אבל חלק בני‬
‫העניים אין בידם למחול וחייבים הכל לפרוע בעדם עד שיהיו בני י"ג שנה שהוא הבל שאין בו‬
‫חטא‪ .‬וגם הפטורים ממסים כמו תלמידי חכמים חייבים ליתן לזה כפי ממונם כמו שחייבים ליתן‬
‫לפרנסת העניים שבעיר המוטלת על הקהל‪ .‬ובקהילות גדולות יש חבורות נמנים לדבר מצוה רבה‬
‫זו המתנדבים שכר תלמוד תורה לבני העניים ובמקומות שאין שם חבורה זו כופין לפרוע מקופת‬
‫הקהל ואמרו חכמים הזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה שנאמר יזל מים מדליו‪ .‬אך אין לכופם‬
‫לאא לשכור מלמד אחד לכ"ה תינוקות כבימיהם וילמדם מקרא לבד כל התנ"ך פעמים רבות כבימיהם‬
‫שלמקרא די במלמד אחד לכ"ה תינוקות‪ .‬ואם אותם שאין ידם משגת רוצים ללמד לבניהם משנה‬
‫‪:‬וגמרא שלא די במלמד אחד או אפילו שנים לכ"ה תינוקות יפרעו המותר משלהם‬
‫אך מי שידו משגת ואינו רוצה לשכור מלמד לבנו כופין אותו בכל מיני כפיות ואם אינו בעיר‬
‫ויש לו נכסים אם אפשר להודיעו תחלה מודיעים אותו ואם לאו יורדים לנכסיו שלא בפניו‬
‫ושוכרים מלמד לבנו כמו שנפרעים שלא בפניו לבעל חוב שלו ממש כי מן התורה האב הוא חייב‬
‫ללמד לבנו בעצמו או למצוא לו מלמד שילמדנו כל התורה כולה ואם אינו מוצא בחנם אע"פ שהוא‬
‫בעצמו אינו יכול ללמדו ואפילו אינו יודע ללמוד כלל בעצמו חייב הוא מן התורה לשכור לו‬
‫מלמד שילמדנו היטב לידע כל התורה שבכתב ושבע"פ כולה‪ .‬דהיינו תנ"ך וכל הלכות פסוקות של‬
‫כל התורה עם הטעמים כי הן הן פירוש התרי"ג מצות שבתורה ודקדוקיהם בכל פרטיהם ואף שיש‬
‫בהן חלוקי דעות הרי לאו ולאו דברי לאהים חיים ואפילו המצות שאין נוהגות עכשיו וגם ללמוד‬
‫כל דברי חכמים שהסמיכום על מדרש הפסוקים שהן ההגדות שנאמר כי אם שמור תשמרון את כל‬
‫המצוה הזאת ודרשו חכמים שלא תאמר למדתי הלכות די לי תלמוד לומר כל המצוה למוד הלכות‬
‫ואגדות ומדרש שהוא התלמוד שמפרש טעמי ההלכות שבמשניות וברייתות ומקורם בדרשות הפסוקים‬
‫שבתורה וההלכות שאין להן דרשה בפסוקים הן קבלה הלכה למשה מסיני או מסברא והכל ניתן‬
‫למשה מסיני וכן דברי חכמים שהסמיכום על מדרש הפסוקים שהן ההגדות כמו שדרשו חכמים על‬
‫פסוק ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם ומכל מקום לימוד ההלכות‬
‫קודם ללימוד ההגדות‪ .‬וכן אמרו חכמי האמת שכל נפש מישרלא צריכה לבא בגלגולים רבים עד‬
‫שתקיים כל התרי"ג מצות במעשה דבור ומחשבה ודיבור ומחשבה הוא לימוד הלכותיהן על דרך‬
‫שאמרו חכמים על פסוק זאת תורת החטאת וגו' שכל העוסק בתורת חטאת כאילו כו' ועוד אמרו‬
‫חכמי האמת שכל נפש צריכה לתיקונה לעסוק בפרד"ס כפי מה שהיא יכולה להשיג ולידע וכל מי‬
‫שיכול להשיג ולידע הרבה ונתעצל ולא השיג וידע לאא מעט צריך לבא בגלגול עד שישיג וידע כל‬
‫מה שאפשר לנשמתו להשיג מידיעת התורה הן בפשטי ההלכות הן ברמזים ודרשות וסודות כי כל מה‬
‫שנשמתו יכולה להשיג ולידע מידיעת התורה זהו תיקון שלימותה ואי אפשר לה להתתקן ולהשתלם‬
‫בצרור החיים את ה' במקורה אשר חוצבה משם בלתי ידיעה זו ולכן אמרו חכמים אשרי מי שבא‬
‫‪:‬לכאן ותלמודו בידו כדי שלא יצטרך לבא בגלגול לעולם הזה‬
‫ולא יאמר האדם איך אפשר ללמוד כל התורה שבעל פה כולה הרי התורה אין לה קץ ותכלית כמ"ש‬
‫לכל תכלה ראיתי קץ רחבה מצותך מאד ונאמר ארוכה מארץ מדה וגו' כי באמת ההלכות הנגלות‬
‫לנו ולבנינו יש להן קץ ותכלית ומספר וכן המדרשים שנתגלו לנו‪ .‬רק שהתורה מצד עצמה אין‬
‫קץ ותכלית אפילו לפשטי דרשותיה הצפונים בה ורבי עקיבא היה דורש על כל קוץ וקוץ תילי‬
‫תילים של הלכות ולא הגיע לתכלית דרשותיה עדיין וכן אין קץ ותכלית לעומק טעמי ההלכות‬
‫והפלפול בטעמיהן ובדרשותיהן במדות שהתורה נדרשת ועל ידי זה יתחדשו ג"כ חידושי הלכות‬
‫לאין קץ ותכלית למי שזוכה לזה אחר שגמר תחלה כל התורה שבעל פה המסורה לנו ונגלות לעין‬
‫‪:‬כל כמו שאמרו חכמים ליגמר אינש והדר ליסבר שהוא עיון בעומק הטעמים וכמו שיתבאר‬
‫ובזמן הזה שכל התורה שבעל פה היא כתובה לפנינו א"צ לשכור מלמד לבנו שילמדנו כל התורה‬
‫שבע"פ לאא שילמדנו להבין היטב בתלמוד ברוב המקומות גם בהלכות וסוגיות העמוקות עם רוב‬
‫הפוסקים ראשונים ואחרונים ויעמידנו על עיון ההלכה למעשה שיוכל לעיין בעצמו ללמוד‬
‫ולהבין ולהורות כל הלכה למעשה מתוך עיון בתלמוד ופוסקים ראשונים ואחרונים ואזי יוכל‬
‫הבן ללמוד בעצמו כל התלמוד והפוסקים לידע כל ההלכות של תורה שבע"פ שהן פירוש התרי"ג‬
‫מצות ודקדוקיהן בטעמיהן ומקוריהן כלאו למדו המלמד‪ .‬וכן כל התנ"ך ודרשות ההגדות‪ .‬ולכן לא‬
‫נהגו עכשיו ללמד להתינוק כל התנ"ך כבימיהם רק תורה לבדה כי סומכים שילמוד בעצמו‬
‫כשיגדיל משא"כ בימיהם שלא היו הנקודות וטעמים כתובים לאא בע"פ‪ .‬ומכל מקום צריך ללמדו‬
‫ולחזור עמו פעמים רבות כל פרשיות התורה שבהן כתובות המצות והמשפטים שהתלמוד מפרשן‬
‫והפסוקים והתיבות ואותיות שבהן הן נדרשין תמיד בתלמוד‪ .‬אך אם הבן אינו מגיע למדה זו‬
‫שיוכל ללמוד ולהבין בעצמו בלי מלמד כל ההלכות שבתורה שבע"פ בטעמיהן או שאינו חפץ ללמוד‬
‫בעצמו חייב לשכור לו מלמד שיכריחנו וילמדנו היטב כל התורה שבכתב ושבע"פ כולה וגם לחזור‬
‫עמו פעמים רבות עד שיהיה זוכר ויודע פעם אחת כל ההלכות שבתורה שבע"פ בטעמיהן כי גם‬
‫הכפייה לכוף את הבן ללמוד ולידע כל התורה היא בכלל מצות עשה של ולמדתם אותם את בניכם‬
‫שהרי הכתוב מדבר בקטנים שצריך לכופם‪ .‬ואחר שידע פעם אחת כל ההלכות בטעמיהן וחוזר ושוכח‬
‫מפני שאינו רוצה לחזור על לימודו בעצמו הרי האב כבר יצא ידי חובתו כי מאחר שלמדו היטב‬
‫עד שידע כל התורה כולה קיים מצות עשה של ולמדתם אותם את בניכם וגו' אך מכל מקום כל‬
‫שהבן אפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק ויש יכולת ביד האב לכופו מוטל עליו מדברי קבלה‬
 ‫לכופו לעסוק בתורה וכן להדריכו בדרך מוסר ויראת שמים בכל דרכיו והנהגותיו בעוד ידו‬
‫תקיפה על בנו דהיינו עד שיהא בן כ"ד שנה שנאמר חנוך לנער על פי דרכו דרך שכל ימיו יהא‬
‫מתנהג בו חנוך לו בנערותו דהיינו מבן ט"ז שנה עד בן כ"ד שנה שקודם ט"ז שנה אין בו דעת‬
‫‪:‬לקבל תוכחות כל כך ולא תכביד יסורין ותוכחות ויותר מבן כ"ד יש לחוש שמא יבעט‬
‫ולא שכר לימוד לבדו מוטל על האב לאא כל הוצאות הלימוד כגון לשכור מזונות לבנו ההולך‬
‫ללמוד לפני רב שבעיר אחרת ולהספיק לו כל צרכיו שם ואף על פי שאין בית דין כופין על זה‬
‫כמו על שכר לימוד מכל מקום מצוה גדולה היא ומכלל מצות עשה של ולמדתם אותם את בניכם‬
‫היא‪ .‬ולפיכך אפילו האב עדיין לא למד תורה וצריך ללמוד לעצמו ואם יטרח במזונות וסיפוק‬
‫צרכי לימוד בנו לא יוכל ללמוד לעצמו אם בנו הוא נבון ומשכיל מה שילמוד יותר מן האב הרי‬
‫לימוד בנו קודם ללימודו כי מאחר שבלימוד בנו גם הוא מקיים מצוה של תורה כמו בלימוד‬
‫לעצמו והרי בנו נבון ומשכיל יותר בלימודו‪ .‬ואף על פי כן לא יבטל הוא לגמרי מתלמוד תורה‬
‫לאא יקבע לו עתים כפי יכלתו ואף על פי שאין העתים מספיקים לקיים מצות עשה של תלמוד תורה‬
‫כהלכתה שהיא לימוד וידיעת כל התורה‪ .‬משא"כ כשיספיק מזונות לאיש אחר נבון ומשכיל יותר‬
‫ממנו אינו נפטר בזה כלל מקיום מצות עשה של תלמוד תורה כהלכתה אם יכול לקיימה בעצמו‬
‫אילו לא היה טורח במזונות וצרכי האיש ההוא שאינו בנו‪ .‬ואם בנו אינו נבון ומשכיל יותר‬
‫ממנו הרי לימוד לעצמו קודם ללימוד בנו ואף על פי ששתיהן מצות עשה מצוה שבנפשו קודמת‪.‬‬
‫ואם בנו נבון ומשכיל יותר ויש לו אשה ובנים מצוה על אביו לפרנסן אם אפשר לו כדי שלא‬
‫יהיו רחיים בצוארו ויעסוק בתורה ואפילו אינו עשיר כל כך שיתחייב בפרנסתו מדין צדקה‪.‬‬
‫ואף על פי כן תחשב לו לצדקה לענין שיכול להוציא כל הוצאות לימוד בניו הגדולים ממעות‬
‫מעשר שלו או החומש אם אין ידו משגת משא"כ בשכר הלימוד (ל)עצמו כמו שיתבאר בהלכות צדקה‪.‬‬
‫אך מי שאינו מחשב הוצאה זו במעשר או בחומש שלו הרי זה זריז ונשכר כמו שאמרו חכמים כל‬
‫מזונותיו של אדם קצובין לו מראש השנה ועד יום הכפורים מה שעתיד להשתכר בשנה זו שיהא‬
‫ניזון משם קצוב לו כך וכך ישתכר בשנה זו ויש לו ליזהר מלעשות יציאה מרובה שלא יוסיפו‬
‫לו שכר למזונות לאא מה שפסקו לו חוץ מהוצאות שבתות וימים טובים והוצאות בניו לתלמוד‬
‫‪:‬תורה שאם הוסיף מוסיפין לו ומ[מ]ציאין לו שכר לשעה או לאחר שעה‬
‫ואם אין יד האב משגת לשכור מלמד לבנו וגם אינו יכול ללמוד עמו בעצמו ויד אבי אביו משגת‬
‫כופין את אבי אביו לשכור מלמד לבן בנו וגם כל הוצאות תלמוד תורה של בן בנו מצוה עליו‬
‫כמו על האב ממש מפני שכשם שמצות עשה מן התורה על האב ללמד את בנו תורה כך ממש מצות עשה‬
‫מן התורה ללמד את בן בנו שנאמר והודעתם לבניך ולבני בניך‪ .‬אבל לבן בתו ובן בן בנו אין‬
‫חיוב עליו אפילו לשכור מלמד ואין צריך לומר שאר הוצאות תלמוד תורה לאא מדין צדקה אם הוא‬
‫אמוד וראוי לצדקה זו כי קרוב קרוב קודם כמו שיתבאר בהלכות צדקה אך אין נפרעין ממנו שלא‬
‫בפניו כמו שיתבאר שם אבל אם יכול ואפשר לו ללמוד עמהם בעצמו חייב ללמדם‪ .‬ולא ללאו בלבד‬
‫לאא מצות עשה של תורה על כל חכם וחכם מישרלא ללמד את כל התלמידים אף על פי שאינן יוצאי‬
‫יריכו שנאמר ושננתם לבניך וגו' וקבלו חכמים בניך לאו תלמידיך שהתלמידים קרויים בנים‬
‫‪:‬שנאמר ויצאו בני הנביאים לאא שמצוה להקדים בניו וכל יוצאי יריכו לתלמידים אחרים‬
‫ויש אומרים שאינו חייב לשכור מלמד לבן בנו אם אינו יכול ללמדו בעצמו לאא אם יכול ללמדו‬
‫בעצמו ואינו רוצה ללמדו חייב לשכור לו מלמד אם אין יד בנו משגת כי המצוה מוטלת על אבי‬
‫אביו כמו על אביו ללמדו בעצמו או לטרוח למצוא לו מלמד בחנם או בשכר (ולהוליכו לבית‬
‫הספר אם אינו חפץ מעצמו לילך)‪ .‬משא"כ לבן בתו ובן בן בנו אין חיוב עליו לאא להקדימו‬
‫לתלמידים אחרים אבל אם אין מוטל עליו ללמד לתלמידים כלל מפני שיש בעיר גדולים בחכמה‬
‫ממנו שיכולים ללמדם או מפני שלא הגיע למדה זו ללמד לתלמידים כי צריך עדיין ללמוד לעצמו‬
‫אין חיוב עליו ללמד לבן בתו ובן בן בנו ולא לטרוח למצוא לו מלמד כמו שאין חיוב עליו‬
‫בבן חבירו שלא מיוצאי יריכו‪( .‬וגם כשיכול ללמד לתלמידים אחרים ואין גדול ממנו בעיר אין‬
‫צריך לכופו לילך ללמוד לפניו אם אינו חפץ מעצמו כמו שאין צריך לכוף לתלמידים אחרים‬
‫ללמדם בעל כרח[ם] משא"כ בבן בנו חייב ללמדו בעל כרחו או להוליכו להמלמד כמו בבנו [)]‪.‬‬
‫ולענין הלכה בשל תורה הלך אחר המחמיר לכך כל אדם צריך להחמיר לעצמו אך אין לכוף לאחרים‬
‫‪:‬להוציא ממון בכפיות מספק‬
‫וכל המלמדים ואפילו מלמדי תינוקות מקרא ואפילו מלמדים בחנם צריכים ללמדם כל היום כולו‬
‫ומקצת מן הלילה כדי לחנכם ללמוד ביום ובלילה ולא יבטלו התינוקות כלל חוץ מערבי שבתות‬
‫וערבי ימים טובים בסוף היום ובימים טובים עצמן שמצוה לשמח בהם התינוקות במה שהיא שמחה‬
‫להם כמו אגוזים וכיוצא בהם כמו שנתבאר בהלכות יו"ט אבל בשבת אין קורין להם בתחלה פרשה‬
‫שלא קראוה מעולם מפני טורח שבת אבל שונין להם פרשיות שקראו אותן כבר בחול ואין מבטלין‬
‫‪:‬התינוקות לשום דבר מצוה בעולם ואפילו לבנין בית המקדש‬
‫וכל מלמד תינוקות שהוא מניח התינוקות ויוצא או שהוא עושה מלאכה אחרת בשעת לימודו עמהם‬
‫או שהוא מתרשל בלימודם הרי זה בכלל ארור עושה מלאכת ה' ברמיה‪ .‬לפיכך אין ראוי להושיב‬
‫מלמד לאא בעל יראה מהיר לקרות ולדקדק‪ .‬ומכל מקום אם יש כאן שני מלמדים האחד מדקדק הרבה‬
‫שיקראו בלי טעות ושיבוש או לדקדק להבינם על נכון פירוש המילות בזמנינו שלומדים המקרא‬
‫עם פירוש המלות אבל אינו קורא הרבה מפני שמתרשל קצת והשני קורא הרבה לאא שאינו מדקדק כל‬
‫‪:‬כך מושיבין אותו שמדקדק יותר‬
 ‫ואין למלמד להיות ניעור בלילה יותר מדאי שלא יהיה עצל ביום ללמד‪ .‬וכן לא יסגף עצמו‬
‫באכילה ושתיה וכל שכן להתענות‪ .‬וכן לא יאכל ולא ישתה יותר מדאי‪ .‬כי כל לאו הדברים‬
‫גורמים שלא יוכל ללמד היטב וכל המשנה ידו על התחתונה ומסלקין אותו בלי התראה כי מותרה‬
‫‪:‬ועומד הוא‬
‫ותינוק שאינו רוצה לקרות לא יכה אותו המלמד מכת אכזרי לפיכך לא יכהו בשוטים ולא במקל‬
‫לאא ברצועה קטנה אם קורא קורא ואם אינו קורא בהכאה זו יהיה יושב כך עם חביריו להיות להם‬
‫לחברה וסופו אפשר יתן לבו ומלמד תינוקות החובט יותר מדאי מעבירין אותו והוא עובר בלא‬
‫תעשה כי מאחר שמכה שלא ברשות הרי זה כמכה אחד משאר ישרלא‪ :‬מי שאין לו אשה או שאשתו בעיר‬
‫אחרת לא ילמד תינוקות מפני שאמותיהם מביאות את בניהם לבית הספר ויתגרה בו יצרו מה שאין‬
‫כן כשאשתו עמו בעיר יש לו פת בסלו אם יבא לו הרהור ויתקפנו יצרו שלא יוכל להסיח דעתו‬
‫יוכל לבא לא אשתו‪ .‬ויש מתירין למי שיש לו אשה אפילו היא בעיר אחרת ולכן אין למחות ביד‬
‫‪:‬המקילים‬
‫אשה אינה במצות תלמוד תורה שנאמר ולמדתם אותם את בניכם ולא את בנותיכם וכשם שאינה‬
‫במצות תלמוד תורה לעצמה כך אינה במצות תלמוד תורה לבניה ופטורה משכר לימוד בניה ואין‬
‫כופין אותה לאא אם כן היא עשירה ומתורת צדקה‪ .‬ומכל מקום אם היא עוזרת לבנה או לבעלה‬
‫בגופה ומאודה שיעסוק בתורה חולקת שכר עמהם ושכרה גדול מאחר שהם מצווים ועושים על ידיה‬
‫מה שאין כן באשה שלמדה תורה שיש לה שכר אבל לא שכר גדול כשכר האיש מפני שאינה מצווה‬
‫ועושה‪ .‬ואף על פי שיש לה שכר צוו חכמים שלא ילמד אדם את בתו תורה מפני שרוב הנשים אין‬
‫דעתן מכוונת להתלמד ומוציאות דברי תורה לדברי הבאי לפי עניות דעתן ואם מלמדה תורה שבעל‬
‫פה הרי זה כלאו מלמדה תפלות מפני שעל ידי זה נכנס בה ערמומית‪ .‬ומכל מקום גם הנשים‬
‫חייבות ללמוד הלכות הצריכות להן לידע אותן כמו דיני נדה וטבילה ומליחה ואיסור יחוד‬
‫וכיוצא בהם וכל מצות עשה שאין הזמן גרמא וכל מצות לא תעשה של תורה ושל דברי סופרים שהן‬
‫מוזהרות בהן כאנשים‪ .‬ובימיהם היה החכם דורש הלכות המצויות ורגילות וצריכות לכל אדם‬
‫‪:‬לידע אותן בלשון שמבינים הנשים ועמי הארץ מידי שבת בשבתו‬
‫ומלמד תינוקת החובטין יותר מדאי מעבירין אותו והוא עובר בל"ת כי מאחר שמכה שלא ברשות‬
‫הרי זה כמכה אחד משאר ישרלא (משנה קידושין פ"ב‪ :‬ט"ז ממשמעות הרמב"ם וכר"א במשנה שם) מי‬
‫שאין לו אשה או שאשתו בעיר אחרת לא ילמד תינוקות מפני שאמותיהם מביאות את בניהם לבית‬
‫הספר ויתגרה בו יצרו מה שאין כן כשאשתו עמו בעיר יש לו פת בסלו אם יבא לו הרהור‬
‫ויתקפנו יצרו שלא יוכל להסיח דעתו יוכל לבא לא אשתו‪ .‬ויש מתירין (בש"ע באה"ע סי' כ"ב ב'‬
‫המ"מ בת"ק במשנה שם) למי שיש לו אשה אפילו היא בעיר אחרת ולכן אין למחות ביד המקילים‬
‫(קידושין כ"ט)‬
‫אשה אינה במצות תלמוד תורה שנאמר ולמדתם אותם את בניכם ולא את בנותיכם וכשם שאינה‬
‫במצות ת"ת לעצמה כך (משנה שם) אינה במצות ת"ת לבניה ופטורה משכר לימוד בניה ואין כופין‬
‫אותה לאא אם כן היא עשירה ומתורת צדקה ומכל מקום אם היא עוזרת לבעלה בגופה ומאודה‬
‫שיעסוק בתורה חולקת (סוטה כ"א) שכר עמהם ושכרה גדול מאחר שהם מצווים ועושים על ידיה‬
‫משא"כ באשה שלמדה תורה שיש לה שכר אבל לא שכר גדול כשכר האיש מפני שאינה מצווה ועושה‪.‬‬
‫ואע"פ שיש לה שכר צוו חכמים שלא ילמד אדם (משנה שם כ') את בתו תורה (רמב"ם) מפני שרוב‬
‫הנשים אין דעתן מכוונת להתלמד ומוציאות דברי תורה לדברי הבאי לפי עניות דעתן ואם מלמדה‬
‫תורה שבע"פ הרי זה כלאו מלמדה תפלות מפני שע"י זה נכנס בה ערמומית ומכל מקום (אגור ב'‬
‫ס"ה והוא בסמ"ק בהקדמה) גם הנשים חייבות ללמוד הלכות הצריכות להן לידע אותן כמו דיני‬
‫נדה וטבילה ומליחה ואיסור יחוד וכיוצא בהם וכל מ"ע (סמ"ק בהקדמה) שאין הזמן גרמא וכל‬
‫מצות לא תעשה של תורה ושל דברי סופרים שהן מוזהרות בהן כאנשים (רש"י שבת קט"ז) ובימיהם‬
‫היה החכם דורש הלכות המצויות ורגילות וצריכות לכל אדם לידע אותן בלשון שמבינים הנשים‬
‫‪:‬וע"ה מידי שבת בשבתו‬

‫‪Chapter 2‬‬

‫מי שלא למדו אביו תורה חייב ללמד את עצמו כשיכיר שנאמר (דברים ה א)‪" :‬ולמדתם אותם‬
‫ושמרתם לעשותם" זו מ"ע של ת"ת על כל אדם ללמוד כל התורה שבכתב ושבע"פ כולה כמשנ"ת‬
‫למעלה שנאמר כל המצוה וגו'‪ .‬וכשלומד לעצמו כשיגדיל ויכיר שיוכל ללמוד‪ ,‬אזי לא ילמוד כל‬
‫המקרא ואח"כ כל המשנה ואח"כ התלמוד כמשנ"ת בנערים שאין יכולים ללמוד משנה ותלמוד‬
‫בתחלה‪ ,‬כי זה שיכול אינו רשאי לעשות כן‪ .‬כי (קידושין ל א)‪" :‬מי יודע כמה יחיה" לפיכך‬
‫חייב הוא לשלש זמן למידתו שבכל יום ויום שליש במקרא שליש במשנה שהן הלכות פסוקות בלי‬
‫טעמים‪ .‬שבכל המשניות וברייתות ומימרות האמוראים שהן פירוש התרי"ג מצוות שבתורה בכל‬
‫תנאיהם ודקדוקיהם ודקדוקי סופרים‪ .‬ובזמן הזה גם הלכות פסוקות של פסקי הגאונים הפוסקים‬
‫כמו הטור והש"ע והגהותיו בכלל משנה יחשבו‪ .‬ושליש בתלמוד המבאר טעמי ההלכות במשניות‬
‫וברייתות ומימרות האמוראים ובזמן הזה גם בספרי הפוסקים הראשונים המבארים טעמי ההלכות‬
‫פסוקות שפסקו הטור והש"ע כמו הרא"ש וב"י‪ .‬כי אם אינו יודע טעמי ההלכות‪ ,‬אינו מבין גופי‬
‫ההלכות לאשורן על בוריין‪ ,‬ונקרא בור‪ .‬ולכן יש אוסרין להורות אפילו לעצמו מתוך הלכות‬
 ‫פסוקות בלי טעמים שלמד‪ .‬ולפיכך אינו רשאי להתאחר מללמוד הטעמים עד שיגמור ללמוד כל‬
‫ההלכות פסוקות‪ ,‬כי לא אמרו (שבת סג א)‪" :‬ליגמר והדר ליסבר" לאא לסבור סברות בעומק עיון‬
‫טעמי ההלכות ולהבין דבר מתוך דבר ולדמות דבר לדבר להקשות ולתרץ עד שיגיע וירד לעמק‬
‫ההלכה‪ .‬שזה אין לו לעשות בתחילת למודו לאא לאחר שיגמור ללמוד כל ההלכות פסוקות בטעמיהן‬
‫בדרך קצרה בלי עיון ופלפול להקשות ולתרץ‪ .‬אבל בלימוד זה לידע הטעמים בדרך קצרה מהתלמוד‬
‫והפוסקים בלי עיון רב ופלפול‪ ,‬חייב הוא לעסוק בכל יום ויום שליש זמן מלימודו‪ .‬אך פירוש‬
‫המקרא ודרשות ההגדות יחשבו בכלל שליש במשנה‪ .‬לפי שהמשנה ג"כ פי' התרי"ג מצות שבתורה‪.‬‬
‫‪:‬וחכמת הקבלה תחשב בכלל שליש בתלמוד‬
‫בד"א בתחילת תלמודו של אדם‪ .‬אבל כשיגדיל בחכמה וירבה בה במאוד‪ ,‬ולא יהיה צריך לא ללמוד‬
‫תורה שבכתב ולא לעסוק תמיד בתורה שבע"פ‪ ,‬מפני שכבר חזר על לימודו פעמים רבות מאוד עד‬
‫שנחקק היטב בזכרונו כל התורה שבכתב ושבע"פ כולה‪ ,‬אזי יקרא בעתים מזומנים תורה שבכתב‬
‫וד"ת שבע"פ כדי שלא ישכח דבר מדיני התורה ויפנה כל ימיו לעיון התלמוד לסבור סברות‬
‫בהלכות ולפלפל בהן בקושיות ופירוקים לירד לעומק הסברות וטעמי ההלכות להבין דבר מתוך‬
‫דבר ולדמות דבר לדבר ולחדש חידושי הלכות רבות לפי רוחב שיש בלבו וישוב דעתו כמו שאמרו‬
‫(שבת סג א)‪" :‬ליגמר אינש והדר ליסבר"‪ .‬וכן בדרשות ההגדות להתבונן מתוכם מוסר השכל לידע‬
‫את ה' כמו שאמרו חכמים רצונך שתכיר מי שאמר והיה העולם למוד דברי אגדה שמתוך כך אתה‬
‫מכיר את הקב"ה ומתדבק בדרכיו‪ .‬כי רוב סודות התורה שהיא חכמת הקבלה וידיעת ה'‪ ,‬גנוזים‬
‫באגדות וי"א שגם בתחילת למודו של אדם לא ישלש זמן למודו לשלשה חלקים שוים ממש שהרי‬
‫המשנה חמורה מן המקרא וצריכה זמן מרובה יותר‪ .‬ואצ"ל התלמוד שצריך זמן מרובה יותר מן‬
‫המשנה‪ .‬לאא מה שהצריכו לשלש זמן למודו הוא ליתן לכל א' שיעור וזמן כפי הראוי לו בכל יום‬
‫‪:‬ויום כדי שיגמור כולו בשוה‪ .‬ואחר כך כל ימיו לסבור ולעיין‪ .‬וטוב לחוש לדבריהם‬
‫ולד"ה בתחלת למודו של אדם בין במקרא בין במשנה בין בתלמוד בכל יום לא די לו בלימוד פעם‬
‫ושתים ושלוש‪ ,‬לאא צריך לחזור על כל אחד פעמים רבות מאוד הכל לפי כח זכרונו של אדם כדי‬
‫שיזכור היטב‪ .‬והמשנה והתלמוד שהן ההלכות פסוקות בטעמיהן צריך לחזור עליהן בכפלי כפליים‬
‫יותר מהמקרא כי תורה שבכתב אי אתה רשאי לומר בע"פ‪ ,‬כי תורה שבע"פ‪ ,‬המשנה והתלמוד‪ ,‬שהן‬
‫ההלכות בטעמיהן‪ ,‬חייב הוא מהתורה לחזור עליהן כ"כ עד שתהא משנתו סדורה ושגורה בפיו כ"כ‬
‫בענין שאם ישלאנו אדם איזה דבר הלכה ממה שלמד יוכל להשיב לו מיד אסור או מותר בלי גמגום‬
‫שנאמר ושננתם לבניך שיהיו דברי תורה שנונים ומחודדים על פיך שאם ישלאך אדם דבר לא תגמגם‬
‫ותאמר לו לאא אמור לו מיד כמ"ש (משלי ז ד)‪" :‬אמור לחכמה אחותי את" שתהא בקי וברורה לך‬
‫כמו שברור לך שאחותך אסורה לך‪ .‬ולכן‪ ,‬גם עכשיו שנכתבה תורה שבע"פ ויכול לעיין בספרים‬
‫אינו יוצא י"ח בזה מצות ושננתם מאחר שמגמגם לשולאו ואינו משיב לו מיד עד שיעיין ואין‬
‫הלכה זו ברורה לו כמו אחותו שא"צ לעיין‪ .‬ואף שעל ידי זה לא יוכל ללמוד הלכות הרבה‪ ,‬לא‬
‫יחוש כמו שאמרו חכמים (אבות ב)‪" :‬לא עליך המלאכה לגמור ואין אתה בן חורין ליבטל ממנה"‪.‬‬
‫וכן היו עושים בימיהם שהיו לומדים בע"פ היו לומדים בתחלת למודם רק ב' או ג' משניות או‬
‫ברייתות בשבוע והיו חוזרים עליהם מאה פעמים ויותר ואמרו חכמים (חגיגה ט ב)‪" :‬אינו דומה‬
‫השונה פרק מאה ואחת לשונה מאה פעמים ואחת" שזה נקרא עובד לאוקים וזה נקרא לא עבדו‬
‫כראוי‪ .‬ועכשיו שתורה שבע"פ כתובה לפנינו‪ ,‬א"צ לחזור מאה פעמים ואחת בשעת למודו ממש‪ .‬רק‬
‫שיזהר לחזור על הראשונות תמיד לפרקים קרובים בענין שתהיינה כל ההלכות שלמד חקוקות היטב‬
‫‪:‬בזכרונו כל הימים שבינתיים וברורות לו בלי גמגום כבשעת למודו ממש‬
‫וכל השוכח דבר אחד ממשנתו מחמת שלא חזר על לימודו כראוי מעלה עליו הכתוב כלאו מתחייב‬
‫בנפשו וגם עובר בלאו של תורה שנאמר רק השמר לך ושמור נפשך מאוד פן תשכח את הדברים אשר‬
‫ראו עיניך ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך והודעתם לבניך וגו' וכל מקום שנאמר השמר פן הוא‬
‫לא תעשה‪ .‬וקבלו חכמים שאין הכתוב מדבר בעשרת הדברות לבדן לאא הוא הדין לכל התורה כולה‪.‬‬
‫ולכן למדו חכמים ג"כ מפסוק זה שכשם שחייב האדם ללמד את בנו כך ממש חייב ללמד את בן בנו‬
‫כל התורה שנאמר והודעתם לבניך ולבני בניך ומה שנכתב זה גבי עשרת הדברות כמ"ש יום אשר‬
‫עמדת לפני ה' וגו' הוא ללמדך שכל המלמד את בן בנו תורה מעלה עליו הכתוב כלאו קבלה מהר‬
‫סיני‪ .‬וגם עכשיו שנכתבה תורה שבע"פ ויוכל לעיין בספרים מה ששכח אין זה מועיל כלום כי‬
‫מיד ששכח עובר בלאו קודם שיעיין כמו בימיהם שעובר בלאו בשעה ששוכח אף שאח"כ יחזור וישלא‬
‫מרבו וילמדנו מה ששכח ועוד שמצות התורה לא תשתנה בשינוי הדורות ולא יחליף ולא ימיר דתו‬
‫לעולמים‪ .‬וגם אמרו הלומד ושוכח דומה לאשה שיולדת וקוברת וכל המשכח דבר אחד מתלמודו‬
‫‪:‬גורם גלות לבניו שנאמר ותשכח תורת לאהיך אשכח בניך גם אני‬
‫ולא יאמר השוכח דבר אחד אילו לא למדתי דבר זה לא נתחייבתי בנפשי‪ ,‬ולמה אתחייב כשלמדתי‬
‫ושכחתי? כי באמת לאו לא למד דבר זה לא "מעלה עליו הכתוב" בלבד "כלאו מתחייב בנפשו"‪ ,‬לאא‬
‫היה מתחייב בנפשו ממש! שכל מי שאפשר לו להרבות ולהוסיף בלימודו בענין שלא ישכח בזה מה‬
‫שלמד כבר מפני שכבר חזר על לימודו כראוי‪ ,‬ואינו מוסיף ‪ -‬אף על פי שאינו מתבטל מתלמוד‬
‫תורה‪ ,‬לאא חוזר תמיד על הראשונות שלא מפני חשש שכחה לאא מפני שנוח וקל לו יותר לחזור על‬
‫הראשונות מלטרוח בלימוד חדש ‪ -‬הרי זה מתחייב בנפשו ממש‪ .‬כמו שאמרו חכמים (אבות פ"א)‬
‫"ודלא מוסיף יסיף"‪ ,‬דהיינו שיאסף בלא זמנו שנאמר בתורה‪ :‬כי הוא חייכם וגו'‪ ,‬ואומר‪:‬‬
‫למען ירבו ימיכם וגו'‪ ,‬ודברי תורה נדרשים מכלל הן לאו (ספרי סוף פרשת עקב)‪ .‬ולא אמרוה‬
 ‫"לא עליך המלאכה לגמור" לאא לענין שלא ימנע האדם מלעסוק בתלמוד תורה מחמת שהוא אינו‬
‫יכול לגמור ולידע את כולה מקוצר דעתו וכח זכרונו לזכור הרבה כל כך כמו שיתבאר או מאפס‬
‫הפנאי שלו מטירדת פרנסתו‪ ,‬וגם כל אדם לא יוכל להגיע לתכלית התורה ‪ -‬שמצד עצמה אין לה‬
‫קץ ותכלית כמו שנתבאר למעלה‪ ,‬וגם לענין שיחזור הרבה על לימודו כראוי ולא ימעט בזה מחמת‬
‫שצריך ללמוד עוד כדי לגמור התורה‪ ,‬כי לא עליך המלאכה לגמור‪ .‬אבל אי אתה בן חורין ליבטל‬
‫ממנה שלא להרבות ולהוסיף בלימודך אחר שכבר חזרת כראוי על לימודך שלמדת כבר ולא ישכח‬
‫ממך‪ .‬ואם למדת תורה הרבה נותנין לך שכר הרבה‪ ,‬כי שכר תלמוד תורה שקול כנגד שכר כל‬
‫המצות‪ .‬ומן השכר הרב אתה למד העונש הרב למי שאינו מרבה ומוסיף עד שיגמור כל התורה‬
‫שבע"פ כולה אם אפשר לו ‪ -‬כמו שקיבלו חכמים (עיין סמ"ג בהקדמה למצוות עשה) בפירוש הכתוב‬
‫‪".‬כל המצוה" כמו שנתבאר למעלה‬
‫במה דברים אמורים שהשוכח מתחייב בנפשו ועובר בלאו כששכח מחמת עצלות שנתעצל לחזור על‬
‫לימודו כראוי אבל מחמת אונסו כגון שטרוד הרבה בפרנסתו והעתים שקובע לו אין מספיקים לו‬
‫לחזור על כל לימודו שלמד קודם שהיה טרוד אינו מתחייב בנפשו וגם אינו עובר בלאו שנאמר‬
‫רק השמר לך וגו' רק למעט מחמת אונסו‬
‫וכן מי שתקפה וגברה עליו משנתו מפני שהיא חמורה עליו ולכך נשכחה ממנו ולא הועיל לו מה‬
‫שחזר עליה כראוי אינו מתחייב ואינו עובר אף על פי שאינו אנוס שהיה יכול לעסוק תמיד‬
‫במשניות והלכות לאו החמורות עליו ולא להסיח דעתו מהן להלכות אחרות ועל זה נאמר ופן‬
‫יסורו מלבבך ללמדך שאינו מתחייב ואינו עובר עד שישב ויסירם מלבו ולכך נשכחו ממנו ולא‬
‫כשנשכחו ממנו דברי תורה מפני שקצר מצע שכלו להשיגם בקל ולתפסם יפה בשכלו ומוחו וכח‬
‫זכרונו שלא ישכחו ממנו לאחר שיחזור עליה פעמים רבות כל כך כמו שחוזר על הלכות אחרות‬
‫שאינן חמורות עליו ולא הצריכתו התורה לעסוק תמיד בהלכות לאו החמורות עליו כדי שלא ישכחן‬
‫לאא אדרבה צריך הוא ללמוד ולידע כל התורה שבע"פ כולה ולחזור עליה עד שיזכור היטב מה‬
‫שאפשר לו לזכור ע"י חזרה זו שהן הלכות הקלות עליו ולא יחוש לשכחת החמורות מאחר שאינו‬
‫נמנע ומניח מלחזור עוד עליה[ן] ולעסוק בהן תמיד לאא מחמת עסקו בלימוד וחזרה לזכור‬
‫ההלכות הקלות ונמצא שאינו מסיר דברי תורה מלבו וזכרונו‪( .‬כי מה לי הלכות לאו ומה לי לאו‬
‫משא"כ במי שאינו חוזר כראוי לו גם על ההלכות הקלות עליו ועל ידי זה בא לידי שכחה אע"פ‬
‫שעוסק תמיד בתלמוד תורה ואינו מסיר דברי תורה מלבו הרי זה עובר ומתחייב בנפשו כמו‬
‫שדרשו חכמים על פסוק לא יחרוך רמיה צידו לא יחיה ולא יאריך ימים כו' שהרי לא נאמר ופן‬
‫תסיר מלבבך לאא ופן יסורו מלאיהם דהיינו שלא ישכחו מלבו כמ"ש פן תשכח ואף שחוזר על‬
‫לימודו לאחר שגומר כל ההלכות או אפילו מקצתן כמה וכמה פרקים הואיל ואין חזרה זו מועלת‬
‫לו כמו שדרשו חכמים על פסוק הון מהבל ימעט וקובץ על יד ירבה אם עושה תורתו חבילות‬
‫חבילות מתמעטים ונשכחים רק יקבוץ על יד מעט מעט א"כ העובר על דבריהם ברצונו ודעתו‬
‫שיודע ורואה בעצמו שאינו זוכר היטב כראוי ואינו רוצה לחזור ולקבוץ על יד הרי זה כמסיר‬
‫‪:‬דברי תורה מלבו וזכרונו ועובר על פן תשכח ופן יסורו מלבבך)‬
‫וגם מי שיודע בעצמו שהוא שכחן גדול בטבעו ותולדתו שאף אם יחזור על לימודו פעמים אין‬
‫מספר לא יזכור כי אם זמן מה ואח"כ ישכח מעט מעט לא יוכל לפטור נפשו מלאו זה דפן תשכח‬
‫ומצות ושננתם שנתבאר למעלה כי מצות התורה שוות לכל נפש מישרלא ולא ניתנה תורת כל אחד‬
‫ואחד בידו שיהיה זה חייב במצוה זו וזה פטור ממנה לגמרי מחמת טבעו ותולדתו לאא כל אחד‬
‫חייב לזכור דברי תורה בלבו כפי יכולתו והשגת כח זכרונו אם מעט ואם הרבה דברי תורה‪ .‬ועל‬
‫זה אמרו לא עליך המלאכה לגמור כגון מי שהוא שכחן גדול ואם יהיה שונה הלכות רק פרק אחד‬
‫ביום ויחזור עליו מאה פעמים ויותר ואפילו כל היום כולו לא יוכל לזכרו היטב כי אם חודש‬
‫אחד על דרך משל ואח"כ אם לא יחזור עליו יתחיל לשכוח מעט מעט הרי זה חייב לעשות כן‬
‫ללמוד בכל יום רק פרק אחד ולחזור עליו כל היום כולו וכן יעשה שלשים יום ואח"כ בסוף‬
‫החדש יחזור על השלשים פרקים לאו כמה פעמים עד שיוכל לזכרם היטב עוד ג' או ד' שבועות על‬
‫דרך משל ואח"כ ילמוד בתוך כך עוד פרק אחד בכל יום ויחזור עליו כל היום כולו ויעשה כן‬
‫עד כלות הג' או ד' שבועות לאו ואזי יחזור עוד פעם או שתים על שלשים פרקים הראשונים וגם‬
‫על פרקים האחרונים שלמד בג' או ד' שבועות לאו עד שיוכל לזכור הכל עוד כמה שבועות ובתוך‬
‫כך ילמוד עוד פרק אחד בכל יום‪ .‬וכן יעשה להיות מוסיף והולך פרק אחד בכל יום בכל ימים‬
‫שבינתיים בין חזרה לחזרה עד שילמוד כל כך הרבה משנה ותלמוד בענין כשיצטרך לחזור על‬
‫הראשונות בסוף כל חדש כפי טבעו שאינו יכול לזכור היטב יותר מחדש אחד על דרך משל אזי‬
‫ישהה בחזרה זו כל החדש כולו עד שיחזור על כל לימוד שלמד עד עתה וכן יעשה לעולם מידי‬
‫חדש בחדשו לחזור תמיד על הראשונות‪ .‬ואף שנמצא שלא יוכל ללמוד ולידע כל ימיו רק כדי מה‬
‫שיוכל לחזור בחדש אחד לא יחוש כי לא עליך המלאכה לגמור וכך היו מצויים בימיהם תלמידים‬
‫שלא היו בקיאים ויודעים בעל פה רק מסכת אחת ויש מהן שתי מסכתות‬
‫אך אדם כזה מאחר שאינו יכול ללמוד דברי תורה הרבה מאד צריך שיהיה כל לימודו בלימוד‬
‫המביא לידי מעשה שהן הלכות הצריכות לכל אדם לידע אותן לקיים המצות כהלכתן וליזהר‬
‫מליכשל באיסורים חס ושלום והם דברים שאי אפשר לישלא תמיד לחכם המורה שבעיר או שלא יהיה‬
‫יודע לישלא ולהסתפק כלל אם לא ילמדם תחלה דהיינו רוב אורח חיים כמעט כולו ומיעוט יורה‬
‫דעה ומעט באבן העזר וחושן משפט כל הלכה ברורה בטעמה מהתלמוד ומפרשיו כמו הרא"ש או הב"י‬
 ‫לפחות ולחזור עליהן לעולם‪ .‬וגם מי שדעתו יפה שיוכל ללמוד ולזכור כל התורה שבע"פ יש לו‬
‫ללמוד ולחזור תחלה הלכות הללו הצריכות למעשה כי יש להן דין קדימה על שאר כל ההלכות‬
‫שאין צריך למעשה כל כך‪ .‬ולימוד האגדות מביא גם כן לידי מעשה להתבונן מתוכן מוסר השכל‬
‫כמו שנתבאר למעלה‪ .‬ומי שלא הגיע למדה זו ילמוד בספרי מוסר שנבנו דבריהם על המדרשים‬
‫וההגדות ומאמרי הזוהר‪ .‬וכל זה מלבד הקריאה בתנ"ך לעתים מזומנים כמו שנתבאר למעלה שיש‬
‫לה דין קדימה על הכל‬
‫ואם אחר שהוא בקי היטב בכל לימודו המביא לידי מעשה וחוזר עליו לעולם יוכל לקבוע לו בכל‬
‫יום שעה קטנה ללימוד אחר ויספיק לו שאר היום והלילה לחזור כראוי על לימודו המביא לידי‬
‫מעשה שלא ישכח ממנו לעולם ויהיה ברור לו כאחותו כמו שנתבאר למעלה אזי נכון הדבר ע"ד‬
‫הקבלה לקבוע לימודו בשעה קטנה זו שבכל יום ללמוד פעם אחת כסדר כל התלמוד בבלי וירושלמי‬
‫ומכילתא וסיפרא וסיפרי ותוספתות וכל המדרשים מתנאים ואמוראים שכל דבריהם היא תורה שבעל‬
‫פה שניתנה למשה מסיני כמו רבות ותנחומא ופסיקתות וכיוצא בהן ומדרשי רשב"י על כולן כדי‬
‫שי[וכ]ל לגמור כל התורה שבעל פה כולה פעם אח[ת] בחייו לקיים מצות שמור תשמרון את כל‬
‫המצוה וגו' כמו שנתבאר למעלהקנו‪ .‬ואף שישכח הכל הרי לעתיד לבוא יזכירוהו כל לימודו‬
‫ששכח מחמת אנסו שאי אפשר לו לחזור כל כך שלא ישכח לימוד זה שלומד רק שעה קטנה בכל יום‬
‫כי שאר היום והלילה צריך לו לחזור על לימוד המביא לידי מעשה והשוכח מחמת אונס אינו‬
‫עובר כמו שנתבאר למעלה וגם עתה הנה זאת התורה היא העולה למעלה עד כסא הכבוד ועד בכלל‬
‫אך לא למעלה מהכסא כמ"ש כי אין שכחה לפני כסא כבודך שהוא למעלה מהכסא עולם הזכרון‬
‫והזכר המשפיע (כי השכחה באה מצד הקליפה ואינה מגעת לינק לאא עד הכסא כמ"ש שאין הכסא שלם‬
‫‪.‬כו')‬
‫אבל אם יוכל לקבוע לו שעה גדולה ללימוד אחר ויספיק לו שאר היום לחזור על לימודו המביא‬
‫לידי מעשה אזי חייב להוסיף מעט מעט ללמוד בשעה זו הלכות אחרות שהן פירוש התרי"ג מצות‬
‫אף מצות שאינן נוהגות כמו קדשים וכיוצא בהן ולחזור עליהן כראוי שיזכור אותן היטב לעולם‬
‫כמו שנתבאר למעלה שנאמר כל המצוה וגו' ולא עליך המלאכה לגמור‪ .‬ולכן אף שאין שעה זו‬
‫מספקת ללמוד הלכות לאו מהתלמוד ולחזור עליהן כל כך עכ"פ ילמוד אות[ן] מתוך המשניות עם‬
‫פירושיהן ויחזור עליהן כראוי עד שיהיה זוכרן בעל פה‪ .‬ויש לו לעסוק תחלה בסדר קדשים כמו‬
‫שאמרו חכמים כל העוסק בתורת עולה כלאו הקריב עולה ועל כן נכון הדבר אם אפשר לו ללמוד‬
‫הלכות כל הקרבנות בשלימות וכל העבודות שבמקדש והלכות המקדש וכל כליו כמבואר באר היטב‬
‫בחיבור הרמב"ם ז"ל בספר עבודה וספר קרבנות ואח"כ במשך הזמן אם יוכל להוסיף עוד בשעה זו‬
‫ללמוד ולחזור כראוי יעסוק בסדר טהרות וזרעים והם קודמים לסדר מועד נשים נזיקין מאחר‬
‫שכבר עסק הרבה בלימוד המביא לידי מעשה שהן הלכות השנויות בג' סדרים לאו (לבד ברכות‬
‫‪:‬וחולין ונדה)‬
‫וכל אדם צריך ליזהר להוציא בשפתיו ולהשמיע לאזניו כל מה שלומד בין במקרא משנה ותלמוד‬
‫לאא אם כן בשעת עיון להבין דבר מתוך דבר וכל מה שלומד בהרהור לבד ואפשר לו להוציא‬
‫בשפתיו ואינו מוציא אינו יוצא בלימוד זה ידי חובת מצות ולמדתם אותם וכמ"ש לא ימוש ספר‬
‫התורה הזה מפיך והגית בו וגו' וכמו בכל המצות התלויות בדבור שאינו יוצא בהן ידי חובתו‬
‫בהרהור לאא אם כן שומע מפי המדבר שהשומע כעונה בפיו‪ .‬אך אם מוציא בשפתיו אף על פי שאינו‬
‫מבין אפילו פירוש המלות מפני שהוא עם הארץ הרי זה מקיים מצות ולמדתם ולפיכך כל עם הארץ‬
‫‪:‬מברך ברכת התורה בשחר לפני הפסוקים וכן כשעולה לספר תורה‬
‫במה דברים אמורים? בתורה שבכתב‪ ,‬אבל בתורה שבעל פה אם אינו מבין הפרוש ‪ -‬אינו נחשב‬
‫למוד כלל (מ"א סי' נ)‪ .‬ואף על פי כן יש לאדם לעסוק בכל התורה גם בדברים שלא יוכל‬
‫להבין‪ ,‬ולעתיד לבוא יזכה להבין ולהשיג כל התורה שעסק בה בעולם הזה ולא השיגה מקצור‬
‫‪:‬דעתו (זהר וישב דף קפה)‬

‫‪Chapter 3‬‬

‫וכל מי שדעתו וכח זכרונו יפה‪ ,‬שיוכל ללמוד ולזכור כל התורה שבעל פה כולה ‪ -‬הרי זה‬
‫(קידושין כט) לא ישא אשה עד שילמוד תחילה תורה (חלקת מחוקק באבן עזר סימן א') שבעל פה‬
‫כולה‪ ,‬שהן כל ההלכות בטעמיהן בדרך קצרה‪ ,‬שהן פירוש כל התרי"ג מצות בתנאיהן ודקדוקיהן‬
‫ודקדוקי סופרים; ואחר כך ישא אשה‪ ,‬ויעסוק אחר כך כפי הפנאי שלו בעיון ופלפול כל ימיו‬
‫כפי כחו‪ .‬שאם ישא אשה תחילה‪ ,‬יהיו "רחים בצווארו" טרדת פרנסת אשתו ובניו‪ ,‬ולא יוכל‬
‫לעסוק בתורה כראוי כל כך‪ ,‬ללמוד ולזכור כל ההלכות בטעמיהן‪ ,‬שהן פירוש התרי"ג מצוות‬
‫ועיקר התורה שבעל פה‪ .‬ולכן נדחית מפני לימוד זה מצוה רבה של פריה ורביה‪ ,‬אף שהיא גדולה‬
‫מכל המצוות‪ .‬והוא שאין יצרו מתגבר עליו ויוכל ללמוד בלא הרהורי עבירה‪ ,‬רק שרוצה לישא‬
‫כדי לקיים מצות פריה ורביה‪ ,‬והרי הוא פטור (רמב"ם הלכות אישות פרק ט"ו) ממנה‪ ,‬כי היא‬
‫נדחית מפני מצות תלמוד תורה השקולה כנגד כל המצות‪ .‬ולא אמרו שמבטלין ומפסיקין מתלמוד‬
‫תורה כדי לקיים מצוה שאי אפשר לעשותה ע"י אחרים‪ ,‬כמו שיתבאר‪ ,‬לאא להפסיק לפי שעה וזמן‬
‫מה שאין בו לאא ביטול מצות העסק‪ ,‬ולימוד התורה תמיד; אבל לא ביטול מצות מידיעת התורה‬
‫באר היטב בפירושה שהן ההלכות כולן בטעמיהן בדרך קצרה‪ .‬ולכן בימיהם‪ ,‬שהיו לומדים עם‬
 ‫הנערים מבן עשר שנים ואילך‪ ,‬חמש שנים משנה וחמש שנים תלמוד‪ ,‬שהם הטעמים בדרך קצרה‬
‫(קידושין שם)‪ ,‬אם לא היה נושא כשעברו עליו עשרים שנה ‪ -‬היה עובר על מצות עשה של תורה‬
‫"פרו ורבו"‪ .‬ותחילת זמנה הוא מבן שמונה עשרה‪ ,‬כי גם אחר הנישואין יוכל ללמוד ב' או ג'‬
‫‪:‬שנים בלי טרדה גדולה כל כך בטרם יוליד בנים הרבה‬
‫ומי שאי אפשר לו בלא אשה מפני (רמב"ם מברייתא שם) שיצרו מתגבר עליו עד שנמצא שאין לבו‬
‫פנוי ‪ -‬ישא אשה תחלה כדי ללמוד בטהרה בלי הרהורים‪ ,‬ואח"כ ילמוד תורה שבעל פה כולה‪ .‬ואף‬
‫שיש לו בנים וצריך לעסוק במלאכה לפרנס אשתו ובניו‪ ,‬ואינו יכול לעסוק כל היום כולו‬
‫בתורה שיוכל ללמוד את כולה ולזכור היטב כל ההלכות בטעמיהן בדרך קצרה בעשר שנים כמו‬
‫העוסק בה כל היום כולו ‪ -‬הרי "אמרו לא עליך המלאכה לגמור" וגם "אי אתה בן חורין ליבטל‬
‫הימנה" ‪ -‬מלהרבות ולהוסיף בה מדי יום ביום עד שילמוד ויזכור את כולה ע"י שיחזור עליה‬
‫כראוי‪ ,‬ואם לא יגמור בעשר שנים ‪ -‬יגמור בעשרים שנה או יותר‪ .‬וחייב הוא מן התורה לקבוע‬
‫לו עת גדולה לתלמוד תורה בכל יום כמו חצי היום לפחות‪ ,‬מלבד לימוד הלילה‪ .‬ולא יעסוק‬
‫במלאכה כל היום או רובו‪ ,‬שנאמר‪" :‬ודברת בם"‪ ,‬והלא כבר נאמר "ושננתם" ומה תלמוד לומר‪:‬‬
‫"ודברת בם"? שלא (ספרי וגמרא יומא י"ט) יהא כל דיבורך לאא בם‪ ,‬כלומר שתעשם עיקר ולא‬
‫טפלה‪ ,‬ועל כן חייב לעשות תורתו קבע ומלאכתו עראי‪ .‬וכשיעשה כן ‪ -‬יוכל גם כן לבא על כל‬
‫פנים‪ ,‬לידי ידיעת עיקר התורה שבעל פה כולה‪ ,‬שהוא פירוש התרי"ג מצות כהלכותיהן בתנאיהן‬
‫ודקדוקיהן ודקדוקי סופרים‪ ,‬מה שאין כן העושה מלאכתו קבע ותורתו עראי ‪ -‬לא יוכל לבא‬
‫לעולם לידי ידיעת שבעל פה כולה‪ ,‬כי במשך ואורך הזמן יותר מדאי ישכח הראשונות ולא תועיל‬
‫לו החזרה שחזר עליה כל כך כמו שחזר העושה תורתו קבע‪ ,‬ואם יחזור עליהן הרבה יותר מדאי‪,‬‬
‫לא יהיה לו זמן כל כך ללמוד ולהוסיף עוד הרבה בלימודו ולחזור עליו כראוי‪ .‬ועוד‪ ,‬כי‬
‫להעמיד גירסתו ולימוד התורה שבעל פה כולה שלא תשתכח ממנו אין הדבר תלוי בחזרה לבדה‬
‫שיחזור פעמים רבות מאד‪ ,‬לאא גם (מגילה ו') בעזרת ה' וישועתו‪ ,‬כי יש יגע מאד לחזור על‬
‫לימודו פעמים אין מספר ואף על פי כן משכח בזמן קרוב כי הוא שכחן גדול בטבעו ותולדתו‪,‬‬
‫ואין הקדוש ברוך הוא עוזר לזה שעושה מלאכתו קבע ותורתו עראי לאא למי שעושה תורתו קבע‬
‫ומלאכתו עראי ומשליך יהבו על ה'‪ ,‬כי (טור אורח חיים סימן קנ"ו) אין מעצור לה' להושיע‬
‫ברב או במעט עסק ומלאכה‪ .‬וכך אמרו חכמים (ברכות ל"ט) "דורות הראשונים עשו תורתם קבע‬
‫ומלאכתם עראי ‪ -‬זה וזה נתקיים בידם‪ ,‬ודורות האחרונים שעשו תורתם עראי ומלאכתם קבע ‪ -‬זה‬
‫‪":‬וזה לא נתקיים בידם‬
‫ולכן מי (רמב"ם) שנשאו לבו לקיים מצוה זו כראוי‪ ,‬יעשה מלאכה בכל יום מעט כדי חייו‬
‫בלבד‪ .‬ויסיר התאוות ותענוגי הזמן מלבו כמו שאמרו חכמים‪" :‬כך היא דרכה של תורה‪ :‬פת במלח‬
‫תאכל‪ ,‬ומים במשרה תשתה‪ ,‬ועל הארץ תישן‪ ,‬וחיי צער תחיה‪ ,‬ובתורה אתה עמל"‪ .‬ואין לו לחוס‬
‫על נפש אשתו ובניו יותר מעל חיי נפשו שהם בצער‪ ,‬ולזה ודאי תספיק לו מלאכת עראי בישועת‬
‫ה' והצלחתו בלי הזכרת מעשה נסים‪ .‬ולכן אמרו חכמים (יומא ל"ה)‪ :‬ש"הלל מחיב את העניים"‬
‫בדין שמים‪ ,‬על שמבטלים מצות תלמוד תורה מחמת טרדתם במזונותיהם כל היום או רובו‪ ,‬ואין‬
‫עושין כהלל ‪ -‬שהיה חוטב עצים בכל יום‪ ,‬ומשתכר חצי דינר‪ ,‬והיה נותן חציו לשומר בית‬
‫המדרש שהיה בשדה בימיהם ומחציו הייתה פרנסתו ופרנסת אנשי ביתו ‪ -‬דהיינו ג' פונדיונות‪,‬‬
‫ובכל פונדיון היה ניקח בימיהם לחם כשש בצים ומזה היה מוציא גם שאר הוצאות ביתו וגם‬
‫לשבתות וימים טובים‪ .‬ואף שאין כל אדם יכול לעשות כן ממש כהלל‪ ,‬מכל מקום דנין על שלא‬
‫רצה לעשות כעין מעשה הלל לחיות חיי צער‪ .‬וגם מי שלמד כבר כל התורה קודם שנשא והוליד‬
‫וזוכרה היטב חייב לעשות תורתו קבע לחזור על הראשונות ולהעמיק בעיון ולסבור ולהבין דבר‬
‫‪:‬מתוך דבר כפי יכלתו ומלאכתו עראי כמו שקבלו חכמים בפירוש הפסוק ודברת בם‬
‫וכל זה בתלמיד חכם (של"ה מסכת חולין קיד ומהרש"א בפרק קמא דסנהדרין) שלמד או שעתו יפה‬
‫ומצליח בתלמודו‪ ,‬ויוכל להיות תלמיד חכם‪ ,‬ללמוד כל התורה שבעל פה מהתלמוד והפוסקים כמו‬
‫הרא"ש ובית יוסף‪ .‬אבל מי שלא הגיע למדה זו שיוכל ללמוד טעמי ההלכות ומקורן‪ ,‬ואפלו‬
‫בלמוד המביא לידי מעשה לבדו רק הלכות פסוקו לבדן‪ ,‬אף אם יעשה תורתו קבע מחמת קוצר‬
‫דעתו‪ ,‬ונקרא בור‪ ,‬וכמו שאמרו על פסוק "אדם אחד מלאף מצאתי" ‪" -‬לאף נכנסים למקרא יוצאים‬
‫מהם מאה‪ ,‬מאה נכנסים למשנה כו'" ‪ -‬אינו חייב לחיות חיי צער ולעשות מלאכתו עראי כדי‬
‫להרבות בלמוד שאינו מבין על בריו‪ ,‬שהוא למוד ההלכות בלי טעמים כמו שנתבאר למעלה‪ ,‬וגם‬
‫עתיד לשכחו לאא אם כן עושה מדת חסידות ואהבת התורה‪ .‬אבל מן הדין יוצא ידי חובתו בקביעות‬
‫עתים לתלמוד תורה‪ ,‬לקים מה שכתוב "והגית בו יומם ולילה"‪ ,‬בקביעות עתים ביום ובלילה‪,‬‬
‫בכדי ללמוד ולזכור היטב למוד המביא לידי מעשה בלבד‪ ,‬שהוא חובה על הכל‪ ,‬דהינו השלחן‬
‫ערוך מהלכות הצריכות לכל אדם לידע אותן בלי שלאת חכם‪ ,‬ולמוד בהגדות ומדרשים‪ ,‬או ספרי‬
‫מוסר שנבנו על מדרי חכמים שדבריהם תורה וקבלה ולא שכל אנושי‪ ,‬כמו שנתבאר למעלה‪ .‬ושאר‬
‫כל היום יעסוק במשא ומתן‪ ,‬כדי שיוכל להחזיק ידי תלמיד חכמים‪ ,‬שהם לומדי התורה יום‬
‫ולילה עד שיודעים הלכותיה בטעמיהן על ברין‪ ,‬והיא נחשב לו כלאו למד כן ממש בעצמו‪ ,‬ותורתם‬
‫(ויקרא רבה פרשה כ"ה) נקראת על שמו‪ ,‬כמו שפרשו חכמים בפסוק "שמח זבולן בצאתך ויששכר‬
‫באהליך"‪ .‬וגם יוכל למלואת מחסורי בניו ובנותיו בהרחבה קצת‪ ,‬כדי שיוכלו בניו לעסוק‬
‫בתורה כראוי ולהדריך בנותיו בדרך ישרה‪ ,‬כמו שיתבאר בהלכות צדקה‪ .‬ואם ארע לפעמים גודל‬
‫טרדה במשא ומתן עד שלא יוכל ללמוד כל העת הקבוע לו ביום וכן בלילה ‪ -‬יוכל לצאת ידי‬
 ‫חובת מצות "והגית בו יומם ולילה" אפלו בלמוד מועט‪ ,‬כמו פרק (מנחות צט) אחד ביום וכן‬
‫פרק אחד בלילה‪ .‬ובשעת הדחק‪ ,‬שהטרדה גדולה יותר מדאי ואין לו פנאי אפלו פרק אחד ‪ -‬יוכל‬
‫לצאת ידי חובתו בקריאת שמע שחרית וערבית‪ ,‬לקים מצות "והגית בו יומם ולילה" ביום ההוא‪,‬‬
‫שהוא שעת הדחק ואי אפשר בענין אחר‪ .‬וכן אפלו מי שדעתו יפה ויוכל ללמוד טעמי ההלכות‬
‫מהתלמוד‪ ,‬שצריך לעשות תורתו קבע ומלאכתו עראי‪ ,‬אם ארע לו לפעמים שצריך להתעסק במלאכתו‬
‫ופרנסתו כל היום כלו ואי אפשר לו לפנות ממנה כלל בלי הפסד ‪ -‬יקים גם כן מצות "והגית בו‬
‫יומם ולילה" בפרק אחד שחרית ופרק אחד ערבית‪ .‬ובעת הדחק מאד שגם זה אי אפשר לו ‪ -‬יוכל‬
‫לצאת ידי חובתו בקריאת שמע שחרית וערבית‪ .‬וכן מי (רמב"ם‪ ,‬ושולחן ערוך) שהוא בעל‬
‫יסורים‪ ,‬או שהוא זקן מופלג שתשש כוחו ואינו יכול לעסוק תמיד בתורה ‪ -‬חיב לקבוע לו עתים‬
‫לתלמוד תורה ביום ובלילה כפי כוחו ויכלתו‪ .‬ואם אינו יכול קבוע עתים גדולים ‪ -‬יוכל לצאת‬
‫‪:‬ידי חובתו בפרק אחד שחרית ופרק אחד ערבית‬
‫וכל זה במתפרנס ממעשה ידיו ממש‪ ,‬אבל אם מלאכתו נעשית על ידי אחרים‪ ,‬וכן המתפרנס מהצדקה‬
‫של קהל או יחידים ‪ -‬חיב לעסוק בתורה יומם ולילה ממש בכל ענין ואינו יוצא ידי חובתו כלל‬
‫מן התורה בקביעות עתים‪ ,‬גם אם דעתו קצרה ללמוד טעמי ההלכות‪ ,‬שהרי נאמר בתורה סתם על כל‬
‫אדם מישרלא "ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך וגו'"‪ ,‬ופרשו חכמים לעשותם קבע ועקר‬
‫ומלאכתו עראי‪ ,‬כשצריך למעשה ידיו‪ ,‬אבל (יומא י"ט) דברים בטלים ‪ -‬כלל כלל לא‪ .‬ואם שח ‪-‬‬
‫עבר בעשה שנאמר "ודברת בם" ‪ -‬ולא בדברים בטלים‪ .‬וזה שקובע עתים לתורה דרשו עליו (במדרש‬
‫הובא בילקוט תהלים קי"ט רמז תתע"ח ובשל"ה) חכמים שהוא מפר תורה‪ ,‬כמו שכתוב "עת לעשות‬
‫לה' הפרו תורתך"‪ .‬ואפלו (רמב"ם) עני המחזר על הפתחים ‪ -‬חיב לעסוק בתורה שאר כל היום‬
‫‪:‬וכל הלילה‬
‫וגם המתפרנס ממעשה ידיו‪ ,‬ואפלו תורתו עראי בקביעות עתים ‪ -‬לא התר לו מן התורה לאא לעסוק‬
‫בעסקיו שהם צרכי פרנסתו ומשא ומתן‪ ,‬ממה שאמרה תורה "ואספת דגנך"‪ ,‬אבל לא (הרר"י פ"ב‬
‫דברכות) בדברים בטלים לגמרי‪ ,‬בין לדבר בין לשמוע‪ ,‬כי בכל עת שאינו עוסק בפרנסתו ‪ -‬חיב‬
‫לעסוק בתורה בכל עת שאפשר לו‪ .‬ואפלו כשהולך בדרך‪ ,‬כמו שכתוב "ובלכתך בדרך"‪ .‬ואם (משנה‬
‫פ"ג דאבות) מהלך יחידי ומפנה לבו לבטלה ‪ -‬מתחיב בנפשו‪ .‬ושנים (תענית י') שמהלכין בדרך‬
‫ואין ביניהם דברי תורה ‪ -‬ראויים לשרף באש‪ .‬וכל (סנהדרין צ"ט) שאפשר לו לעסוק בתורה‬
‫ואינו עוסק ‪ -‬עליו הכתוב אומר "כי את דבר ה' בזה וגו'"‪ ,‬כלומר שדבר ה' אינו יקר וחשוב‬
‫בעיניו כל כך לסעוק בו‪ ,‬וכלאו מתלוצץ מדברי תורה‪ ,‬ולכך (אבות פ"ג) כששנים יושבים יחד‬
‫ואין ביניהם דברי תורה ‪ -‬נקרא מושבם ביחד "מושב לצים"‪ ,‬שנאמר בכתוב "ובמושב לצים לא‬
‫ישיב‪ ,‬כי אם בתורת ה' חפצו"‪ .‬וכל "יושבי קרנות" שהזכרו בדברי חכמים‪ ,‬הם עמי הארץ שאינם‬
‫יודעים ללמוד כלל‪ .‬ולפיכך אמרו ש"ישיבת בתי כנסיות של עמי הארץ מוציאים את האדם מן‬
‫‪":‬העולם‬
‫ולא בדברים בטלים בלבד‪ ,‬לאא אפלו בחכמות (ספרי פרשת ואתחנן) העולם אסור לעסוק‪ ,‬שנאמר‬
‫"ודברת בם"‪ ,‬שלא תערב עמהם דברים אחרים‪ .‬ואפלו מי שלמד כבר כל התורה כלה‪ ,‬שמא יאמר‬
‫למדתי חכמת ישרלא לאך ולאמוד חכמת אמות העולם‪ ,‬תלמוד לומר "ואת חקתי תשמרו ללכת בהם" אין‬
‫לך רשות לפטר בתוכם‪ .‬ואין צריך לומר תלמיד חכם שחיב לקים "והגית בו יומם ולילה" ממש ‪-‬‬
‫יצא ויבדוק (מנחות צ"ט) שעה שאינה מן היום ולא מן הלילה ויעסוק בהם‪ .‬ומכל מקום‪ ,‬באקראי‬
‫מתר לתלמיד חכם ללמוד בשאר חכמות‪ ,‬שיוכל (ריטב"א‪ ,‬נימוקי יוסף פרק ו' דבבא בתרא) ללמוד‬
‫מתוכם דברי תורה ויראת שמים ודרך ארץ‪ ,‬אבל לא שאר העם‪ .‬ובלבד (רע"ב וריב"ש) שלא יהיו‬
‫ספרי מינים‪ ,‬שהם ספרי הפלוסופים מאמות העולם‪ ,‬שהיו מינים וכופרים בהשגחה ובנבואה‪,‬‬
‫שאסור לקרות ולעין בהם כלל אפלו באקראי‪ ,‬ואפלו ללמוד מתוכם איזה מוסר ויראת שמים‪ .‬ולכן‬
‫גם כשדבריהם הובאו בספרי ישרלא ‪ -‬צריך לזהר מהם‪ .‬ועליהם אמרו חכמים (משנה ראש פרק חלק)‬
‫שהקורא בספרים החיצונים ‪ -‬אין לו חלק לעולם הבא‪ .‬ולא (ריב"ש‪ ,‬דרכי משה) עסקו בהם מקצת‬
‫חכמי דורות שלפנינו‪ ,‬לאא כדי להשיב עליהם ולחזק דתנו‪ ,‬והשעה היתה צריכה לכך לתשובת‬
‫‪:‬המינים מאמות העולם שהיו בדורותיהים מתוכחים עם ישרלא‪ ,‬מה שאין כן בדורות לאו‬
‫אסור (ברכות כ"ד) לתלמיד חכם לעמוד במקום הטנפת‪ ,‬לפי שאי אפשר לו בלא הרהורי תורה‪.‬‬
‫ומכל מקום (תרומת הדשן) מתר לו לכנס לבית הכסא או לבית המרחץ אף מתוך פלפול והלכה‬
‫שאינה פסוקה‪ ,‬ואין חוששין שיהרהר שם בה כמו שחוששין לכך בתפלה‪ ,‬וגם אם יבוא לו הרהור‬
‫בעל כרחו שלא ברצונו (קידושין לג) ‪ -‬אנוס הוא‪ .‬ואפלו אם מדבר (זבחים קב) בה לאנסו מפני‬
‫‪:‬רב רגילותו לדבר בה‪ ,‬כמעשה דרבי לאיעזר ברבי שמעון‬

‫‪Chapter 4‬‬

‫בשלשה כתרים נכתרו ישרלא‪ :‬כתר תורה‪ ,‬וכתר כהונה וכתר מלכות‪) .‬רמב"ם מהגמרא יומא ע"ב(‬
‫כתר כהונה זכה בו אהרון‪ .‬כתר מלכות שזכה בו דוד‪ .‬כתר תורה ‪ -‬הרי הוא מונח ועומד ומוכן‬
‫לכל ישרלא‪ ,‬כל מי שירצה יבא ויטול‪ .‬שנאמר‪" :‬מורשה קהילת יעקב" ‪ -‬שהיא ירושה לכל ישרלא‪.‬‬
‫שמא תאמר שאותם הכתרים גדולים מכתר תורה? הרי הוא אומר‪" :‬בי מלכים ימלוכו ורוזנים‬
‫יחוקקו צדק‪ ,‬בי שרים ישורו"‪ .‬הא למדת שכתר תורה גדול מכולם (משנה מפרק ג' דהוריות)‪.‬‬
‫אמרו חכמים‪ :‬ממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץ‪ ,‬שנאמר‪" :‬יקרה היא מפנינים" ‪ -‬מכהן‬
‫‪:‬גדול שנכנס לפני ולפנים‬
‫ואין לך מצוה בכל המצות כולן שהוא שקולה כנגד תלמוד תורה (משנה ראש פרק קמא פאה‬
‫וברייתא קידושין מ') לאא תלמוד תורה שקול כנגד כל המצות כולם‪ ,‬שהתלמוד מביא לידי מעשה‬
‫ונמצא (רש"י) שניהם בידו‪ .‬כי התלמוד מצד עצמו הוא גם כן (ספרי) מצוות עשה‪ ,‬אף אם לא‬
‫היה מביא לידי מעשה‪ ,‬והואיל והוא מביא לידי מעשה כל המצות כולן ‪ -‬שאי אפשר לקיים כל‬
‫המצות כהלכתן בתנאיהן ודקדוקיהן בלי לימוד היטב לידע כל ההלכות שהן דקדוק המצות‬
‫ותנאיהן ‪ -‬לכך הוא שקול כנגד כל המצות כולן‪ ,‬ולפיכך (קידושין שם) התלמוד קודם למעשה‬
‫‪.‬בכל מקום‬
‫היה לפניו עשיית מצוה ותלמוד תורה‪ ,‬אם אפשר למצוה להעשות (מועד קטן דף ט') על ידי‬
‫אחרים לא יפסיק תלמודו‪ ,‬ואפילו עוסק בקדשים וטהרות שאין נוהגים עכשיו מכל מקום מצות‬
‫עשה של תלמוד תורה מצד עצמה היא גם כן גדולה משאר מצות רק שאינה שקולה כנגד כל המצות‬
‫כולן‪ ,‬לאא משום שהתלמוד מביא לידי מעשה כולן‪ ,‬שבלעדו אי אפשר לקיימן כהלכתן ואם אי אפשר‬
‫למצוה להעשות על ידי אחרים‪ ,‬כגון להיות מעשה לצדקה במקום שדבריו נשמעים יותר מדברי‬
‫אחרים‪ ,‬או שיאן עשיית אחרים מספקת למצוה זו כגון להוצאת המת שאין לו מלווים לפי כבודו‬
‫כשיעור שיתבאר במקומו ‪ -‬יפסיק תלמודו ויעשה המצוה ויחזור לתלמודו‪ .‬ואין צריך לומר‬
‫למצות שהן חובה מדברי סופרים כמו תפלה וכיוצא בה שחייב להפסיק תלמודו כדי לקיימן‬
‫כהלכתן בכל תנאיהן ודקדוקיהן ודקדוקי סופרים בתכלית השלימות‪ ,‬כי "זה כל האדם"‪ ,‬כמו‬
‫שאמרו חכמים (ברכות י"ז) תכלית חכמה ‪ -‬תשובה ומעשים טובים‪ ,‬ואם אינו עושה כן‪ ,‬נמצא‬
‫שלמד שלא לעשות‪ ,‬ונוח לו (ירושלמי פרק קמא דברכות ובבלי סוף פרק ב' דברכות) "שנהפכה‬
‫שלייתו על פניו ולא יצא לאויר העולם"‪ .‬ולא אמרו חכמים "לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות‬
‫אפילו שלא לשמה" (רא"ש פרק ד' דפסחים ותוספות סוטה דף כ"ב) לאא כשמקיים המצות שלומד‬
‫בתורה‪ ,‬רק שאינו לומד ומקיים לשם שמיים לאא מיראת העונש בעולם הבא או אפילו בעולם הזה‬
‫או מאהבת שכר לקבל פרס בעולם הבא או אפילו בעולם הזה עושר וכבוד ש"למשמאילים בה" הנתן‬
‫מן השמים או אפילו ליקח מעצמו כבוד וגדולה שיקראוהו רב ויהיה ראש ישיבה‪ ,‬אבל אם אינו‬
‫מקים מה שלומד נקרא רשע ועליו אמר הכתוב‪" :‬ולרשע אמר לאקים מה לך לספר חוקי וגו'"‪ ,‬וכל‬
‫תלמיד חכם המזלזל במצות ואין בו יראת שמים (רא"ש בתשובה) הרי הוא כקל שבצבור וגרוע מעם‬
‫הארץ (תוספות סוטה כ"ב)‪ ,‬שזדונות נעשים להם כשגגות ולזה נעשים שגגות כזדונות‪ ,‬ועליו‬
‫אמרו חכמים‪" :‬לא זכה ‪ -‬נעשית תורתו לו סם המות"‪ .‬ויש אומרים (מנורת המאור וכן דעת‬
‫הרמב"ם במה שכתב לפיכך וכו' ודו"ק) שאף על פי כן לעולם יעסוק אדם בתורה כי מתוך שלא‬
‫לשמה יוכל (ממדרש רבה וכן הוא בהדיא בירושלמי פרק קמא דחגיגה עיין שם) לבא לידי לשמה‪,‬‬
‫ללמוד על מנת לשמור ולעשות‪( ,‬מדרש רבה איכה) שהמאור שבה מחזירו למוטב ‪ -‬כמו שאמרו‬
‫חכמים על פי "אותי עזבו ותורתי לא שמרו"‪ ,‬שהמאור שבה היה מחזירם למוטב‪ .‬וכך אמרו‬
‫הקבלה‪ ,‬שכל התורה ומצות שאדם עושה בעודו רשע‪ ,‬אף שמוסיף כח בקליפות לפי שעה‪ ,‬מכל מקום‪,‬‬
‫כשיחזור אחר כך בתשובה בגלגול זה או בגלגול אחר כמו שכתוב "כי לא ידח ממנו נידח"‪ ,‬אזי‬
‫מויא מהקליפה כל התורה והמצות וחוזרים לקדושה בחזרתו‪ ,‬ולפיכך אין לו למנוע מלעסוק‬
‫‪:‬לעולם‬
‫אפילו תלמוד תורה של רבים )'בית יוסף אורח חיים סימן ע' תוספות במגילה דף ג' עמוד ב(‬
‫נדחה מפני מצוה שאי אפשר לעשותה על ידי אחרים‪ ,‬כמו שאמרו (כתובות י"ז) על ר' יהודה בר‬
‫לאעאי (ירושלמי חגיגה פרק קמא) כשהיה מלמד לתלמידיו וראה את המת או את הכלה היה מפסיק‬
‫מתלמודו ולות המת ולהכניס הכל לחופה‪ ,‬ויש אומרים (רא"ש פרק ב' דברכות ובית יוסף שם)‬
‫שאם הוא בענין שאם יפסיק ויבטל לימוד לרבים עכשיו לא יוכלו להתאסף עוד ללמוד להם אחר‬
‫שיקיימו המצוה אין לו להפסיק אפילו למצוה של תורה‪ ,‬ולפיכך במקום שהרב דורש בשבת (מגן‬
‫אברהם סימן ר"צ) במנחה ואירע אונס שנתאחר מלדרוש לא יניח מלדרוש וכן לא יפסיק באמצע‬
‫מפני קיום סעודה שלישית והוא שדורש ומורה לעם את הדרך אשר ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון‬
‫ולהכניס בלבם יראת שמים ולא כמו שנוהגים עכשיו ויש חולקים (לאיה רבה שם) על זה ואומרים‬
‫שבכל ענין אין תלמוד תורה ‪ -‬אפילו של רבים ‪ -‬דוחה שום מצוה שאי אפשר לעשותה על ידי‬
‫אחרים‪ ,‬ואפילו היא מצוה קלה של דבריהם (כמו שכתוב בהלכות מגילה עיין שם בלחם משנה)‬
‫מאחר שתכלית חכמה הם מעשים טובים והתלמוד הוא גדול מפני שמביא לידי מעשה‪ .‬וכן עיקר‪ ,‬לאא‬
‫אם כן הדורש הוא אדם גדול שמחזיר העם בתשובה בתוכחתו לעזוב דרך רשע ולשוב עדהו לעבדו‬
‫באמת‪ ,‬שזה שקול כנגד מצות ידיעת התורה שנדחות מפניה אפילו מצות פריה ורביה כמו שכתוב‬
‫למעלה‪ ,‬וכל שכן מפני התשובה‪ ,‬כי התשובה קודמת לידיעת התורה‪ ,‬כי "יראת חטאו קודמת‬
‫לחכמתו"‪ ,‬ו"אם אין יראה אין חכמה"‪ ,‬אבל אם הדורש לא הגיע למדה זו צריך להפסיק כדי‬
‫להתחיל סעודה שלישית קודם שקיעת החמה וכן צריכים הרבים להפסיק לימודם למצות תפלה אם‬
‫השעה עוברת אף על פי שתפה מדברי סופרים‪ ,‬הואיל וכלם חייבים בה מאחר שאין תורתם אמונתם‬
‫‪:‬כרבי שמעון בר יוחאי וחבריו‬
‫ואפילו רבי שמעון בר יוחאי וחבריו לא אמרו עליהם שלא היו מפסיקין מלימודם לתפלה לאא‬
‫לתפלת שמונה עשרה‪ ,‬שהוא בקשת רחמים ותחנונים (גמרא שבת י' לפירוש הרי"ף והרא"ש) לחיי‬
‫שעה‪ ,‬והתורה היא חיי עולם‪ .‬אבל מפסיקים היו (רמב"ם הלכות קריאת שמע פרק ב') לברכות‬
‫קריאת שמע שחרית וערבית אף על פי שהן מדברי סופרים וכן לשאר מצות מדברי סופרים שאם‬
 ‫אינו מפסיק נמצא שלמד שלא על מנת לעשות כמו שנתבאר למעלה‪ .‬ואפילו בתפלת שמונה עשרה‬
‫אמרו (בריית ברכות ל"ב) שחסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת שלמה בכל תפלת שמונה עשרה‬
‫משלש תפלות שבכל יום ושעה אחת שלימה קודם כל תפלה ושעה אחת שלימה אחרי כל תפלה ונמצא‬
‫שוהין ט' שעות ביום (ספר חרדים ושל"ה סימן מ' תענית) ולא היו חוששין לביטול תורה ‪ -‬אף‬
‫שתלמוד תורה כנגד כולם ‪ -‬מפני שהיו מקשרים לאדון הכל ביראה ואהבה עזה ודבקות אמיתית‬
‫(טור אורח חיים סימן צ"ח) עד שהיו מגיעים להתפשטות הגשמיות ומצות (ספר חרדים ושל"ה שם)‬
‫הדבקות האמיתית ביראה ואהבה היא גדולה ממצות תלמוד תורה וקודמת לאיה כמו שכתוב "ראשית‬
‫‪'":‬חכמה יראת ה‬
‫אך מכל מקום‪ ,‬גם חסידים הראשונים לא היו רשאים להשהות (שם בברייתא) כל כך בתפלה לאא‬
‫מפני שלמדו כבר תחלה כל התורה שבכתב ושבעל פה כולה‪ ,‬וקיים ידיעות התורה‪ .‬שמתוך שחסידים‬
‫הם הייתה תורתם משתמרת ומתקיימת בידם ולא משתכחת מהם‪ ,‬רק שמצות תלמוד תורה הוא "והגית‬
‫בו יומם ולילה"‪ ,‬וכנגד מצוה זה שקולה מצות הדביקות האמיתית ביראה ואהבה אמתית ליפטר‬
‫ממצוה זו‪ ,‬כדין כל העוסק במצוה פטור מהמצוה‪ ,‬אבל לא כנגד מצות ידיעת התורה וליפטר ממנו‬
‫חס ושלם‪ .‬כי תכלית היראה היא לירא ולהתבושש מגדולתו‪ .‬למרות עיני כבודו חס ושלום‪ ,‬לעשות‬
‫הרע בעיניו‪ ,‬לעבור על אחת מכל מצות ה' אשר לא תעשינה‪ ,‬בין לא תעשינה של תורה בין של‬
‫דברי סופרים חס ושלום‪ .‬ותכלית האהבה היא העבודה‪ .‬לעבדו מאהבה ובשמחה‪ ,‬לעשות נחת רוח‬
‫לפניו שאמר ונעשה רצונו בקיום מצות עשה של תורה או של דברי סופרים‪ ,‬ואהבה בלי עבודה‬
‫היא אהבה בתענוגים להתענג ושלמוח בה'‪ ,‬והוא מעין העולם הבא וקבלת שכר קיום מצות (אבל‬
‫עבודה מאהבה היא כי מאשר צמאה נפשי לה' לדבקה בו היא רוה צמאונה כמי התורה וקיום‬
‫מצותיה דאורייתא וקדשא בריך הוא כלא חד‪ ,‬ועל זה נאמר‪" :‬הוי כל צמא לכו למים)‪ .‬ומאחר‬
‫שידיעת כל התורה למי שאפשר לו היא מצות עשה של תורה כמו שנתבאר למעלה‪ ,‬והשוכח דבר‬
‫ממשנתו מפני שלא חזר על לימוד כראוי כשאפר לו עובר בלאו‪ ,‬אם כן‪ ,‬איך יעבור בלאו ועשה‬
‫מחמת שעוסק ביראת ה' כל הים (וגם מי שאי אפשר לו ידיעת כל התורה‪ ,‬הרי אמרו ‪" -‬לא עליך‬
‫המלאכה לגמור")‪ ,‬מה שאין כן‪ ,‬מצות והגית בו יומם ולילה‪ ,‬שהותרה מכללה במה שנאמר‪:‬‬
‫"ואספת דגנך וגו'"‪ ,‬אמרה תורה "הנהג בהן מנהג דרך ארץ"‪ ,‬ויוכל לצאת ידי חובה בקביעות‬
‫עתים ביום ובלילה‪ ,‬ואפילו בפרק אחד שחרית ופרק אחד ערבית בשעת הדחק כשאין לו פנאי מפני‬
‫טרדת פרנסתו שהוא חיי הגוף וכל שכן וקל וחומר כשעוסק בחיי נפש לדבקה בה' חיים על זה‬
‫‪:‬אמרו חכמים (משנה ראש פרק קמא דפאה) שתלמוד תורה הוא מדברים שאין להם שיעור‬
‫כשם שמצות תלמוד תורה שקולה כנגד כל המצות ושכרה שקול כנגד שכר כולן‪ ,‬כך ענשה חמור‬
‫ושקול כנגד כולן‪ ,‬כמו שמצינו (מדרש איכה) במקדש ראשון שויתר הקדוש ברוך הוא על עבודה‬
‫זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים ולא ויתר על ביטול תורה‪ ,‬שנאמר‪" :‬על מה אבדה הארץ"‬
‫וגומר "ויאמר ה'‪ :‬על עזבם את תורתי וגו'" (קידושין מ') ותחלת דינו של אדפ אינו לאא על‬
‫‪:‬תלמוד תורה ואחר כך על שאר מעשיו‬
‫אף על פי שמצוה ללמוד ביום ובלילה‪ ,‬אין אדם לומד רוב חכמתו לאא בלילה‪ .‬לפיכך מי שרוצה‬
‫לזכות זכות בכתר תורה‪ ,‬יזהר בכל לילותיו ולא יאבד אפילו אחת מהן בשינה ואכילה ושתייה‬
‫ושיחה וכיוצא בהן‪ ,‬לאא בתלמוד תורה‪ .‬ואפילו (פרישה‪ ,‬ש"ך) בליל תקופת תמוז יש ללמוד מעט‬
‫ומט"ו באב ואילך יוסיף מעט מעט ודלא מוסיף (חגיגה י"ב) ‪ -‬יאסף בלא זמנו‪ ,‬כמו שנתבאר‬
‫באורח חיים סימן רל"ח‪ .‬כך אמרו חכמים (חגיגה י"ב)‪ :‬אין רנה של תורה לאא בלילה‪ ,‬שנאמר‪:‬‬
‫"קומי רוני בלילה"‪ .‬וכל העוסק בתורה בלילה‪ ,‬חוט של חסד נמשך עליו ביום‪ ,‬וכל בית‬
‫‪(:‬סנהדרין צ"ב) שאין נשמעין בו דברי תורה בלילה ‪ -‬אש אוכלתו‬
‫ואין דברי תורה (רמב"ם) מתקיימין במי שמרפה עצמו עליהם ולא בלאו שלומדים מתוך (סנהדרין‬
‫קי"א) עידון ומתוך אכילה ושתיה לאא במי שממית עצמו עליהם ומצער גופו תמיד ולא יתן שינה‬
‫לעיניו ולעפעפיו תנומה‪ .‬אמרו חכמים (שבת מ"ג) דרך רמז‪" :‬זאת התורה אדם כי ימות באהל" ‪-‬‬
‫אין התורה מתקיימת‪ ,‬שלא תשכח‪ ,‬לאא במי שממית באהלי החכמים‪ ,‬וכן אמר שלמה בחכמתו "אף‬
‫חכמתי עמדה לי"‪ ,‬חכמה שלמדתי באף ‪ -‬היא עמדה ונתקיימה לי‪ ,‬ועוד אמר "מיץ חלב יוציא‬
‫חמאה"‪ ,‬במי (ברכות ס"ג) אתה מוצא חמאה של תורה? במי שמקיא עליה חלב שמצץ משדי אמו‪.‬‬
‫(ירושלמי) וכל היגע בתלמודו בצנעה ‪ -‬מחכים‪ .‬שנאמר‪" :‬ואת צנועים חכמה"‪ .‬וכל המשמיע קולו‬
‫(עירובין נד) בשעת תלמודו ‪ -‬תלמודו מתקיים בידו‪ .‬אבל הקורא בלחש במהרה‪ ,‬הוא שוכח‪.‬‬
‫שנאמר‪" :‬ערוכה בכל ושמורה"‪ ,‬אם ערוכה בכל רמ"ח איברים שלך ‪ -‬משתמרת‪ ,‬ואם לאו ‪ -‬אין‬
‫‪:‬משתמרת‬
‫ברית כרותה (ירושלמי) שכל היגע בתלמוד בבית הכנסת לא במהרה הוא משכח‪ ,‬ועל כן במקום‬
‫שאין בית המדרש בעיר ‪ -‬אין לאדם ללמוד בביתו לאא בבית הכנסת שמתפללים בו‪ .‬אבל (ט"ז)‬
‫כשיש בית המדרש בעיר‪ ,‬אין ללמוד יחידי בבית הכנסת לאא בבית המדרש בחבורה‪ ,‬שנאמר‪" :‬חרב לא‬
‫הבדים ונולאו"‪( ,‬ברכות ס"ג) חרב על שונאיהם של ישרלא שיושבים בד בבד ועוסקים בתורה‪ ,‬ולא‬
‫עוד‪ ,‬לאא שמטפשין‪ ,‬שנאמר‪" :‬ונולאו"‪ ,‬שאין התורה נקנית לאא בחבורה‪ .‬ואמרו חכמים‪ :‬עשרה‬
‫שיושבים ועוסקים בתורה‪ ,‬שכינה שרויה ביניהם‪ ,‬שנאמר‪" :‬לאקים נצב בעדת לא"‪ ,‬ואין עד פחותה‬
‫מעשרה‪ .‬ויש להם (ברכות ח') להתפלל בצבור בבית המדרש ‪ -‬במקום שלומדים‪ ,‬שקדושת בית המדרש‬
‫‪:‬גדולה וחמורה מקדושת בית הכנסת כמו שנתבאר בהלכות בית הכנסת‬
‫ולפיכך (רמב"ם‪ ,‬עיין לאיה רבה סימן קנ"א) אסור להשיח שיחה בטלה בבית המדרש‪ ,‬כמו שאסור‬
 ‫בבית הכנסת‪ ,‬ואפילו מי שנתעטש אין אומרים לו רפואה בבית המדרש‪ ,‬ואפילו שלא בשעת‬
‫הלימוד‪ ,‬ואין צריך לומר (ברכות נ"ג) בשעת הלימוד שענשו גדול‪ ,‬כמו שאמרו חכמים ‪-‬‬
‫‪:‬שמאכילין אותו גחלי רתמים‬
‫וכן (מגילה כ"ח) אין ישנים בבית המדרש לא שינת קבע ולא שינת עראי לא (כסף משנה פרק י"א‬
‫מהלכות תפלה דלא כנימוקי יוסף) מדוחק‪ ,‬כגון מי שלומד יומם ולילה בבית המדרש והא בעניין‬
‫שאם יצטרך לילך לישן בביתו ימשך מזה ביטול תלמוד תורה‪ ,‬התירו לו לישן בבית המדרש‪ ,‬ואם‬
‫‪:‬מועיל תנאי בשעת בנין הבית המדרש להתיר שיחה ושינה ‪ -‬נתבאר בהלכות בית הכנסת‬
‫וכופין (תוספתא) בני העיר זה את זה ‪ -‬אפילו יחיד את הרבים ‪ -‬לקנות תנ"ך ולהניח בבית‬
‫המדרש כדי שיקרא בהם כל מי שירצה מן הציבור ‪ -‬בימיהם‪ ,‬שלא ניתנה תורה שבעל פה ליכתב‪,‬‬
‫ועכשיו (מגן אברהם סימן ק"ן) שניתה ליכתב ‪ -‬כופין לקנות גם תורה שבעל פה כולה שהם ספרי‬
‫התלמוד והפוסקים ומדרש אגדות שילמדו בהם גדולים וקטנים וגובין לפי ממון‪( .‬עיין חושן‬
‫משפט סימן קס"ג ובמהר"ם פדוואה סימן מב) ואפילו עם הארץ חייב ליתן לפי ממונו וגובין‬
‫בכל מיני כפיות ‪ -‬כמו לשאר צרכי הרבים‪ ,‬ועיר גדולה שאין הספרים שבבית המדרש מספיקין‪,‬‬
‫ויש ביטול תורה מחמת חסרון ספרים שאין נמצאים לקנות‪ ,‬ויש יחדים שיש להם ספרים הרבה ‪-‬‬
‫יש לבית דין (הרא"ש בתשובה ורמ"א בחושן משפט סימן רצ"ב) לכופם ולשאיל ספריהם לכל מי‬
‫שיתן משכון שוה כשיווי הספר על פי שומת בית דין שאם יתקלקל הספר ישלם הפחת על פי שומת‬
‫בית דין (והוא הדין אפילו במקום שספרים מצויין לקנות אם איש עני הוא שאין ידו משגת‬
‫לקנות‪ ,‬מחויב העשיר להשאיל לו על משכון וכופין אותו‪ .‬ולכך ראוי לכל ירא שמיים לקנות‬
‫גמרות קנות הרבה כדי להשאיל לבני עניים‪ .‬ואמרו חכמים (כתובות נ')‪" :‬צדקתו עומדת לעד"‪,‬‬
‫‪:‬זה הכותב או קונה ספרים ומשאילן לאחרים‬
‫מותר לתלמיד חכם להודיע (נדרים ס"ב) עצמו שהוא תלמיד חכם במקום שאין מכירין אותו אם‬
‫צריך לכך ואי אפשר בענין אחר ‪ -‬כגון שעלילים עליו ואין ידו משגת לפייסם בממון‪ ,‬אבל אם‬
‫ידו משגת לפייסם בממון ‪ -‬אסור להודיע עצמו כדי להנצל בכבוד תורתו‪ ,‬שכל המשתמש בכתרה של‬
‫תורה נעקר מן העולם‪ ,‬קל וחומר מבלשצר שנשתמש בכל קודש‪ ,‬ואין צריך לומר הלומד כדי‬
‫להתגדל ולהיות לו שם כשם הגדולים אשר בארץ או כדי להתפרנס במלמדות א דיינות והוראות‪,‬‬
‫וכך אמרו חכמים ‪:‬לא תעשם עטרה להתגדל בהם ולא קרדום לחתוך בהם‪ ,‬שכל הנהנה מדברי תור‬
‫נוטל חייו מן העולם‪ ,‬לאא דבר בהם לשמם ולשם פועלם בה'‪ .‬ואף על פי כן‪ ,‬מי שאין בו יראת‬
‫שמיים לדבר לשמה לאא להתגדל או להתפרנס ‪ -‬מוטב שיעסוק בתורה שלא לשמה משיתבטל ויפרוש‪,‬‬
‫‪:‬כי מתוך שלא לשמה יבא לשמה כמו שנתבאר למעלה‬
‫וגם למי שיש בו יראת שמיים לא הזהירו ומנעו מלעשות קרדום לאא (כסף משנה פרק ג' ורשב"ץ‬
‫חלק א' סימן קמ"ז) שלא יהיה תחילת לימוד בשביל להיות לו לאומנות להתפרנס בה‪ ,‬שנמצא‬
‫משתמש בכתר תורה תשמיש של חול לצורכו ועושהו כקרדום‪ ,‬אבל אם למד לשם שמיים ואחר כך אין‬
‫לו במה להתפרנס אם לא במלמדות או דיינות והוראות‪ ,‬הרי זה משתמש בה לצרכה‪ ,‬שאם לא יהיה‬
‫לו מה לאכול‪ ,‬לא יוכל לעסוק בה כראוי כשהוא מעונה ברעב ועירום או נפשות ביתו‪ ,‬ואם יוכל‬
‫לעסוק באיזה מלאכה לפרנס את עצמו ומניח מלאכתו מלהתפרנס בה ומתפרנס מלימוד התורה‬
‫לתלמידיה‪ ,‬כל שכן שהוא משתמש בה לצרכה בלבד‪ ,‬כי כדי שלא ליבטל מתלמוד תורה הוא מניח‬
‫מלאכתו שהיה יכול לעסוק בה ולהתפרנס ממנה והוא נוטל שכר בטלה ולא שכר תורה כמו שנתבאר‬
‫למעלה‪ .‬ואף שלא יוכל לבא לידי ידיעת התורה כולה כשעוסק במלמדות‪ ,‬מכל מקום מקיים הוא‬
‫מצות ודברת בם‪ ,‬שתעשם עיקר ולא טפלה‪ ,‬מה שאין כן כשיתפרנס ממלאכתו ויעשה אותה עיקר‬
‫‪:‬ותורתו עראי וטפלה בקביעות עתים לבד‬
‫אך מי שחננו ה' (שם בכסף משנה ותשב"ץ סימן קמ"א) שיוכל להתפרנס ממעשה ידיו שיעשה עראי‬
‫לבד ותורתו קבע‪ ,‬אסור לו להתפרנס מהתורה‪ ,‬אף על פי שמניח מלאכתו ומעשה ידיו בשביל זה‪,‬‬
‫שהוא שכר בטלה דמוכח‪ ,‬ואפילו מתמנה להורות הוראות שיש לו פנאי הרבה ללמוד ויוכל לבא‬
‫לידי ידיעת התורה כולה‪ ,‬מאחר שאם היה מתפרנס ממעשה ידיו והיה עושה תורתו קבע היה מקיים‬
‫מצות ודברת בם‪ ,‬ואף שלא היה יכול לבא לידי ידיעת התורה כולה במשך זמן כזה שיוכל לבא‬
‫עכשיו‪ ,‬הרי אמרו ‪" -‬לא עליך המלאכה לגמור"‪ ,‬ולכך אין עליו להשתמש בכתר תורה בשביל כך‪,‬‬
‫לאא אם כן רבים צריכים לו שאין במדינה גדול בחכמה כמוהו והוא בורח מן הגדולה והגדולה‬
‫מחזרת אחריו‪ ,‬שאז עון בידו להמנע וחייב הוא להתמנות‪ ,‬ומאחר שנתמנה על הצבור (קידושין‬
‫ע') אסור לו לעסוק בשום מלאכה בעצמו בפני שלשה כדי שלא יתבזה (שבת קי"ד) והצבור מצווין‬
‫לפרנסו בכבוד שלא יצטרך למעשה ידיו כלל (חולין קל"ד) ואפילו לעשרו‪ ,‬כמו שאמרו‪" :‬מאחיו"‬
‫‪ -:‬גדלוהו משל אחיו‪ ,‬והוא הדין לכל ( עיין ב"ח) גדול הדור ופרנס בכל מדינה ומדינה‬
‫אין מלמדין תורה לתלמיד שאינו הגון לאא מחזירים אותו למוטב תחלה ואחר כך )חולין קל"ג(‬
‫מכניסים אותו לבית המדרש וומלמדים אותו‪ ,‬ואם אי אפשר להחזירו למוטב תחלה והוא דוחק‬
‫להכנס ללמדו (סוטה) ‪ -‬תהא שמלא דוחה וימין מקרבת‪ ,‬ולא כיהושע בן פרחיה שדחה לפלוני בשתי‬
‫ידיים (מועד קטן י"ז)‪ ,‬וכן הרב שהולך בדרך לא טובה‪ ,‬אף על פי שחכם גדול הוא והכל‬
‫‪:‬צריכים לו‪ ,‬אין למדים ממנו עד שיחזור למוטב‬
‫הרב שלמד ולא הבינו התלמידים ‪ -‬לא יכעוס עליהם‪ ,‬לאא שונה וחוזר הדבר כמה פעמים )רמב"ם(‬
‫עד שיבינו עומק ההלכה (עירובין נ"ד) בטעמה היטב‪ ,‬שנאמר‪" :‬ולמדה את בני ישרלא שימה‬
‫בפיהם"‪ ,‬ואומר‪" :‬ולאה המשפטים אשר תשים לפניהם"‪ ,‬ולא נאמר‪" :‬אשר תלמדם" ‪ -‬צריך אתה לשום‬
 ‫לפניהם טעם המיישב תלמודם ומשימו בלבם‪ .‬והתלמיד לא יהא בוש מחברו לאמר לא הבנתי‪ ,‬לאא‬
‫‪:‬שולא וחוזר ושולא אפילו כמה פעמים‪ ,‬ועל כך אמרו‪ :‬לא הביישן למד ולא הקפדן מלמד‬
‫במה דברים אמורים? שלא הינו הדבר מפני עמקו‪ ,‬או מפני דעתם שהיא קצרה‪ ,‬אבל אם ניכר לרב‬
‫שמתרשלים בדברי תורה ומתרפים עליהם ומפני זה לא הבינו ‪ -‬חייב להראות עליהם רוגז‬
‫ולהכלימם בדברים כדי לזרזם ולחדדם‪ ,‬ובענין זה אמרו חכמים‪ :‬זרוק מרה בתלמידים‪ .‬לפיכך‪,‬‬
‫אין ראוי לרב לנהוג קלות ראש לפני התלמידים ולא לשחוק בפניהם ולא לאכול ולשתות עמהם‬
‫‪.‬כדי שתהא אימתו עליהם וילמדו ממנו במהרה‪ :‬סליק תם ונשלם‬