‫מחשבת הרמב"ם )‪(5‬‬

‫‪www.ybm.org.il‬‬

‫ידיעות השכל הנקנה )‪ -(1‬תלמוד תורה‬

‫עידו פכטר‬

‫פתיחה‬
‫לאחר שעסקנו במבנה השכל ובפרט בחשיבותו של השכל הנקנה‪ ,‬נבקש לבחון כעת את מרכיבי הידיעות‬
‫המביאות לשלמותו של השכל הנקנה‪ ,‬וממילא גם לשלמותו של האדם‪ .‬בפרקים הבאים נבחן שלושה‬
‫נושאים והם‪ :‬תורה‪ ,‬מעשה בראשית ומעשה מרכבה‪ .‬נבקש לעמוד על מאפייני כל נושא ולבדוק את‬
‫מקומו במערך ההכרה הכולל של האדם‪.‬‬

‫ללמד וללמוד‬
‫הרמב"ם מגדיר את מצוות תלמוד תורה כך )ספר המצוות לרמב"ם מצות עשה יא(‪:‬‬

‫והמצוה הי"א היא שצונו ל ַלמֵּ ד חכמת התורה ול ָל ְמ ָדהּ ‪ 1‬וזה הוא שנקרא תלמוד תורה והוא‬
‫אמרו ושננתם לבניך‪ .‬ולשון ספרי לבניך אלו תלמידיך וכן אתה מוצא בכל מקום‬
‫שהתלמידים קרוים בנים שנאמר ויצאו בני הנביאים‪ ...‬וכבר נכפל הצווי הזה פעמים רבות‪,‬‬
‫ולמדתם ועשיתם‪ ,‬למען ילמדון‪ .‬וכבר התפזר הזרוז על מצוה זו ולשקוד בה תמיד‬
‫‪2‬‬
‫במקומות הרבה מן התלמוד‪.‬‬
‫יש לתת את הדעת לכך שהרמב"ם מקדים את מצוות לימוד הבנים ללימוד האישי‪ ,‬שכן כתב קודם‬
‫"ללמד" )למד פתוחה( ואחר כך "ללמדה" )למד עם קמץ קטן(‪ .‬ולכאורה הדבר תמוה‪ ,‬כיצד ניתן ללמד‬
‫אחרים לפני שלמד בעצמו?‬
‫גם בהלכות תלמוד תורה הרמב"ם נשאר נאמן לדרך זו ופותח בפתיחה המעניינת )א‪ ,‬א(‪:‬‬

‫נשים ועבדים וקטנים פטורים מתלמוד תורה‪ ,‬אבל קטן אביו חייב ללמדו תורה שנאמר‬
‫ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם‪ ,‬ואין האשה חייבת ללמד את בנה שכל החייב ללמוד‬
‫‪3‬‬
‫חייב ללמד‬
‫ההלכה המחייבת את האדם ללמוד תורה בעצמו מגיעה רק מאוחר יותר )שם‪ ,‬ח(‪ 4 .‬אם כן יש לתמוה‪ ,‬מה‬
‫ראה הרמב"ם בסידור זה של ההלכות?‬

‫כן הוא בתרגומים המדויקים‪ ,‬ראה ספר המצוות בתרגומו של הרב קפאח‪ .‬וראה עוד פירוש יד פשוטה להלכות תלמוד‬ ‫‪.1‬‬
‫תורה במבוא‪.‬‬
‫מן הראוי לציין שהרמב"ם מזכיר את תלמוד התורה בעוד מקום בספר המצוות‪ ,‬במצוות עשה ה‪" :‬והמצוה החמישית‬ ‫‪.2‬‬
‫היא שצונו לעבדו יתעלה‪ ...‬ואעפ"י שזה הצווי הוא גם כן מן הציוויים הכוללים כמו שביארנו בשרש הרביעי הנה יש בו‬
‫יחוד שהוא צוה בתפילה‪ .‬ולשון ספרי ולעבדו זו תפילה‪ .‬ואמרו גם כן ולעבדו זה תלמוד‪ .‬ובמשנתו של רבי אליעזר בנו‬
‫שלרבי יוסי הגלילי אמרו מנין לעיקר תפילה בתוך המצות מהכא את ה' א‪-‬להיך תירא ואותו תעבוד‪ .‬ואמרו עבדהו‬
‫בתורתו עבדהו במקדשו‪ ."...‬ואכמ"ל‪.‬‬
‫פתיחה זו חורגת מהפתיחה המקובלת ברמב"ם "מצוות עשה וכו'" וכבר עמדו על כך מפרשים רבים‪ .‬ראה שדי חמד‪,‬‬ ‫‪.3‬‬
‫כללי הפוסקים‪ ,‬סימן ה אות ג‪.‬‬
‫עד הלכה זו ניסוח הדברים בא בצורה של לימוד לאחר‪ .‬ראה לדוגמא הלכה ד‪" :‬היה הוא רוצה ללמוד תורה ויש לו בן‬ ‫‪.4‬‬
‫ללמוד תורה הוא קודם לבנו‪ ,‬ואם היה בנו נבון ומשכיל להבין מה שילמוד יותר ממנו בנו קודם‪ ,‬ואע"פ שבנו קודם לא‬
‫יבטל הוא‪ ,‬שכשם שמצוה עליו ללמד את בנו כך הוא מצווה ללמד עצמו"‪.‬‬

‫©כל הזכויות שמורות לישיבת ברכת משה ‪ -‬מעלה אדומים‬ ‫‪1‬‬

‫מחשבת הרמב"ם )‪(5‬‬
‫האמת חייבת להיאמר שהרמב"ם לא חרג בדבריו מלשון התורה עצמה בתארה את מצוות תלמוד תורה‪.‬‬
‫כמעט כל הפסוקים המחייבים את לימוד התורה מנוסחים באופן של לימוד לבנים‪" :‬ולמדתם אותם את‬
‫בניכם"‪" ,‬ושננתם לבניך" וגו'‪ .‬זאת ועוד‪ ,‬כל הפסוקים הללו מופיעים בספר דברים‪ ,‬הספר בו משה מלמד‬
‫את עם ישראל את דברי התורה האחרונים‪ .‬החובה האישית ללמוד תורה נדחקת לקרן זווית‪ ,‬ויש לבאר‬
‫עניין זה‪.‬‬

‫שלבי הלימוד‬
‫דומה שלא ניתן יהיה להימלט מלראות בדברי הרמב"ם שני שלבים של לימוד‪ ,‬כאשר הראשון הוא‬
‫מתמקד בשינון תורה שבכתב והלכות המקובלות במסורת‪ ,‬והשני הוא הלימוד האישי המבין מדעתו את‬
‫ההלכות והמושכלות‪ .‬על דברים אלה מרחיב הרמב"ם בהמשך ההלכות )שם‪ ,‬יא‪-‬יב(‪:‬‬

‫וחייב לשלש את זמן למידתו‪ ,‬שליש בתורה שבכתב‪ ,‬ושליש בתורה שבעל פה‪ ,‬ושליש יבין‬
‫וישכיל אחרית דבר מראשיתו ויוציא דבר מדבר וידמה דבר לדבר ויבין במדות שהתורה‬
‫נדרשת בהן עד שידע היאך הוא עיקר המדות והיאך יוציא האסור והמותר וכיוצא בהן‬
‫מדברים שלמד מפי השמועה‪ ,‬וענין זה הוא הנקרא גמרא‪ .‬כיצד? היה בעל אומנות והיה‬
‫עוסק במלאכתו שלש שעות ביום ובתורה תשע‪ ,‬אותן התשע קורא בשלש מהן בתורה‬
‫שבכתב ובשלש בתורה שבעל פה ובשלש אחרות מתבונן בדעתו להבין דבר מדבר‪ ,‬ודברי‬
‫קבלה בכלל תורה שבכתב הן ופירושן בכלל תורה שבעל פה‪ ,‬והענינים הנקראים פרדס‬
‫בכלל הגמרא הן‪ ,‬במה דברים אמורים בתחלת תלמודו של אדם אבל כשיגדיל בחכמה ולא‬
‫יהא צריך לא ללמוד תורה שבכתב ולא לעסוק תמיד בתורה שבעל פה יקרא בעתים‬
‫מזומנים תורה שבכתב ודברי השמועה כדי שלא ישכח דבר מדברי דיני תורה ויפנה כל‬
‫ימיו לגמרא בלבד לפי רוחב שיש בלבו ויישוב דעתו‪.‬‬
‫יש לשים לב להבדל המהותי שקיים בין שני השלישים הראשונים של חלקי הלימוד ובין השליש‬
‫האחרון‪ .‬הראשונים מתמקדים בשינון התכנים וההלכות המועברים במסורת מדור דור‪ ,‬ואילו האחרון‬
‫מתמקד בחידוש הלכות והסקת מסקנות מתוך כלל הנתונים שלמד בתחילה‪ .‬בראשונים האדם זוכר ומבין‬
‫ואילו באחרון הוא מחדש ויוצר‪ .‬בסוף ההלכה הרמב"ם עוד מציין כי מי שגדל ועלה במעלות החכמה‬
‫רשאי להתמקד כמעט אך ורק בחשיבה היוצרת והמחדשת ולהשאיר מעט זמן לפעולת השינון והחזרה‪.‬‬
‫נראה בבירור מכך שהרמב"ם ראה פעולה שכלית זאת כעיקר‪ ,‬ואילו את תכני התורה שבכתב וההלכות‬
‫שבעל פה ראה רק בתור בסיס הנצרך לתקינות פעולה זו‪ .‬פירושם של דברים הוא‪ :‬תכני התורה שבכתב‪-‬‬
‫קרי‪ ,‬המצוות ומוסרי התורה‪ 5 ,‬וההלכות שבעל פה‪ -‬קרי‪ ,‬פירושי התורה והלכות שהתפתחו במשך‬
‫הדורות‪ -‬כל אלה מטרתם היא בתיקון בסיסי של גופו‪ ,‬נפשו ודעתו של האדם‪ ,‬ואילו פעילותו יוצרת של‬
‫השכל היא קניין השכל הנקנה המביא לשלמות האדם‪ .‬דבר זה כמובן משתלב עם דברינו בפינה‬
‫הקודמת‪ ,‬שם עמדנו על הקשר ההכרחי בין תיקון הגוף והנפש ובין קניין המושכלות‪ .‬דבר זה אף משתלב‬
‫היטב עם אופיים של חלקי השכל השונים‪ -‬השכל המעשי יסודו בשינון ובניסיון ואילו השכל הנקנה‬
‫יסודו בחשיבה היוצרת‪.‬‬

‫‪ .5‬הרמב"ם כולל בזה דברי קבלה‪ ,‬אלו דברי הנביאים והכתובים‪.‬‬

‫©כל הזכויות שמורות לישיבת ברכת משה ‪ -‬מעלה אדומים‬ ‫‪2‬‬

‫מחשבת הרמב"ם )‪(5‬‬
‫לאור זאת יהיה ניתן להבין את מצוות תלמוד תורה כפי שמופיעה בספר המצוות ובסדר ההלכות‪.‬‬
‫הרמב"ם לימדנו כי מצוות תלמוד תורה יסודה הוא בקבלת תכני המסורת‪ ,‬שינונם והבנתם‪ ,‬כך שהבסיס‬
‫הנפשי התקין והישר יכונן‪ 6 ,‬ורק אח"כ הקניין העצמי של חכמת התורה ושלמות השכל‪ .‬קודם‪,‬‬
‫ה"ללמד"‪ -‬החזרה והשינון‪ ,‬ואח"כ ה"ללמוד"‪ -‬ההגייה והחידוש‪ 7 .‬אמנם ה"ללמד" נוגע לכל אדם בפני‬
‫עצמו‪ ,‬אך לראשונה הוא בא בתצורה של לימוד אב לבנו והעברת המסורת‪ .‬על כן‪ ,‬לימוד התורה‪ ,‬כלימוד‬
‫של מסורת העוברת מאב לבן‪ ,‬הוא יסודה העיקרי של מצוות תלמוד תורה‪ ,‬ואילו אח"כ מגיעה חובת‬
‫ההגייה האישית‪.‬‬
‫נמצאנו למדים שידיעת תכני התורה והלכותיה הינה בסיס חשוב לקניין המושכלות‪ ,‬אך בסופו של דבר‬
‫אין הם מהווים את עיקר תכנם‪ .‬העיקר לדעת הרמב"ם זו הגמרא‪ -‬היינו הבנת דרכי העיון התורני‬
‫והכללים העומדים בתשתית חכמה זו‪ .‬כשהאדם יסגל לעצמו את דרך החשיבה של חז"ל ויבין את מדות‬
‫התורה‪ ,‬ממילא הוא יוכל להבין מעצמו מהו רצון התורה בכל עת ועת‪ .‬אולם‪ ,‬זאת רק על סמך התכנים‬
‫הבסיסיים שלמד ושינן‪ .‬ובזה אנו מגיעים למשמעות הרחבה של אותם לימודי בסיס‪ .‬אין הם נצרכים רק‬
‫בשביל תיקון האדם‪ ,‬כי אם גם להוות יסוד לכלל דעתו של האדם‪ .‬רק על בסיס ידיעת מצוות התורה‬
‫‪8‬‬
‫ומוסריה‪ ,‬ניתן יהיה לחדש ולהסיק מסקנות של אמת‪ .‬לולא זאת‪ ,‬האדם ישעה בדברי שקר‪.‬‬

‫סיכום‬
‫הרמב"ם כולל במצוות תלמוד תורה שני רכיבים‪ :‬ללמד לאחרים וללמוד לעצמו‪ .‬ראינו ששני רכיבים‬
‫אלה אינם שונים רק במושאיהם‪ -‬זה האב וזה בנו‪ -‬אלא בעיקר באופיו של הלימוד‪ -‬כאן האדם משנן‬
‫ומרגיל עצמו בידיעות הנקנות מחוצה לו וכאן האדם חושב ומשיג מעצמו את תוכנן של הידיעות‪ .‬כפי‬
‫שראינו‪ ,‬רק בדרך השנייה האדם קונה מושכלות בשכל הנקנה‪ ,‬דבר אשר יביא למימוש הצלם א‪-‬לוהים‬
‫שבו‪.‬‬
‫לבסוף נציין כי הרמב"ם הבליע בדבריו עוד יסוד‪ ,‬כמעט מבלי משים‪ .‬לדעתו "והענינים הנקראים פרדס‬
‫בכלל הגמרא הן"‪ .‬מהו פרדס זה וכיצד הוא קשור לשכל הנקנה‪ ,‬על כך בפינתנו הבאה‪.‬‬

‫‪ .6‬לכן הרמב"ם מביא בהלכה ג את חשיבות התלמוד המביא למעשה‪ .‬חשיבותו של לימוד התושב"כ והתושבע"פ נובעת‬
‫מכך שהוא מוביל למעשה הרצוי‪ ,‬המיישר את גופו‪ ,‬נפשו ושכלו של האדם‪.‬‬
‫‪ .7‬לעומת זאת‪ ,‬מי שיעיין במניין הקצר יראה שהרמב"ם שם הפך את סדר הדברים וציין שיש ללמוד קודם ואחר כך ללמד‪.‬‬
‫זאת כמובן מפני שמבחינה מעשית יש ללמוד קודם כדי שאחר כך יוכל ללמד‪.‬‬
‫‪ .8‬והשווה הלכות יסודי התורה פרק ד‪ ,‬הלכה יג‪ .‬דבר זה אף ניכר ממבנהו של פרק א‪ .‬מהלכה א עד הלכה ז הרמב"ם עוסק‬
‫בחלק הראשון של המצווה‪ ,‬הוא החלק העוסק ב"ללמד"‪ ,‬ואילו מהלכה ח ואילך הוא עוסק בחלק השני של המצווה‪,‬‬
‫הוא החלק הנוגע למצוות "והגית"‪ .‬חלוקה זו דומה לחלוקה שעושה בעל התניא בהלכות תלמוד תורה בין חובת ידיעת‬
‫התורה ובין חוב לימוד התורה‪ .‬ואכמ"ל‪.‬‬

‫©כל הזכויות שמורות לישיבת ברכת משה ‪ -‬מעלה אדומים‬ ‫‪3‬‬

‫מחשבת הרמב"ם )‪(5‬‬

‫נספח‪ :‬הוא ללמוד ובנו ללמוד‪ -‬בין הרמב"ם לשו"ע‬

‫לאור דברינו לעיל‪ ,‬נבקש להראות את ביטוייה של תפיסה זו בעיצוב הלכה אחת מהלכות תלמוד תורה‪:‬‬

‫א‪ .‬הוא ובנו בלימוד תורה‬

‫מצוות תלמוד תורה היא אחת מהמצוות אשר נחשבות כחובת האב לבנו‪ ,‬ובזה היא מצטרפת למצוות‬
‫מילה‪ ,‬פדיון הבן וכד'‪ .‬הגמרא במסכת קידושין דנה בגדרי מצווה זו‪ ,‬ובמהלך דיוניה היא מציגה הלכה‬
‫מעניינת )דף כט עמוד ב(‪:‬‬

‫ת"ר‪ :‬הוא ללמוד ובנו ללמוד‪ -‬הוא קודם לבנו; ר' יהודה אומר‪ :‬אם בנו זריז וממולח‬
‫ותלמודו מתקיים בידו‪ -‬בנו קודמו‪ .‬כי הא דרב יעקב בריה דרב אחא בר יעקב שדריה אבוה‬
‫לקמיה דאביי‪ ,‬כי אתא חזייה דלא הוה מיחדדין שמעתיה‪ ,‬א"ל‪ :‬אנא עדיפא מינך‪ ,‬תוב את‬
‫דאיזיל אנא‬
‫רש"י מבאר את עיקרה של הלכה זו‪:‬‬

‫אם היה בנו זריז‪ -‬והאב רואה שיצליח ממנו ואין לו סיפוק נכסים שילמדו שניהם ילמוד‬
‫בנו והוא יטריח אחר מזונות ויספיקנו‪.‬‬
‫עולה מפירושו כי השיקול המכריע מי "יזכה" לשבת ולעסוק בתורה מבין האב והבן‪ ,‬הוא היכולת‬
‫השכלית של כל אחד מהם‪ .‬למי שתהיה יכולת לימודית יותר גבוהה‪ ,‬הוא זה שישב ויעסוק בתורה‪.‬‬
‫ולכאורה הדברים תמוהים‪ .‬בהנחה כי מצוות תלמוד תורה היא מצווה המחייבת כל אחד ואחד‪ ,‬כיצד‬
‫ניתן להבחין בין אדם לאדם? כיצד ניתן לפטור את האב ממצוות תלמוד תורה רק בגלל שבנו יותר חכם?‬
‫וכי היה עולה על דעתנו לומר כן במצוות אחרות?‬
‫הבה נראה כיצד הרמב"ם ניסח הלכה זו )הלכות תלמוד תורה א‪ ,‬ג‪-‬ד(‪:‬‬

‫‪...‬מי שלא למדו אביו חייב ללמד את עצמו כשיכיר שנאמר ולמדתם אותם ושמרתם‬
‫לעשותם‪ ,‬וכן אתה מוצא בכל מקום שהתלמוד קודם למעשה מפני שהתלמוד מביא לידי‬
‫מעשה ואין המעשה מביא לידי תלמוד‪.‬‬
‫היה הוא רוצה ללמוד תורה ויש לו בן ללמוד תורה הוא קודם לבנו‪ ,‬ואם היה בנו נבון‬
‫ומשכיל להבין מה שילמוד יותר ממנו‪ -‬בנו קודם‪ ,‬ואע"פ שבנו קודם לא יבטל הוא‪ ,‬שכשם‬
‫שמצוה עליו ללמד את בנו כך הוא מצווה ללמד עצמו‪.‬‬
‫כפי שנראה‪ ,‬הרמב"ם סמך הלכה זו להלכה המדגישה את חובת השינון העצמאית במקרה בו האדם לא‬
‫למד מאביו‪ ,‬ומכאן נלמד כי גם הנושא המדובר כאן הוא חובת הלימוד לבן ושינון ההלכות‪ .‬דהיינו‪ ,‬לא‬
‫מדובר כאן על מצוות "והגית" אשר מופיעה בהמשך הפרק אלא על מצוות ה"ללמד"‪ ,‬לאחר או לעצמו‬
‫במקרה ולא לימדוהו‪ .‬ההתלבטות אם כן לגבי לימוד הבן לעומת לימוד האב היא כדלקמן‪ :‬אם זמנו של‬
‫האב מוגבל‪ ,‬ויש באפשרותו או ללמד לבנו או ללמוד בעצמו‪ ,‬אזי זה תלוי בשאלה מי יצליח יותר‬
‫בלימודו‪ .‬אין כאן שאלה לגבי לימודו של מי עדיף‪ ,‬כפי שעולה מפירוש רש"י‪ ,‬אלא התלבטות בעצם‬
‫לימודו של האב‪ -‬האם השלמת חסרון ידיעתו עדיפה על פני הלימוד לבנו‪ .‬הסבר זה מוכח אף מסוף‬
‫דבריו של הרמב"ם‪ ,‬שם הוא כותב שאע"פ שבנו קודמו והוא צריך ללמדו‪ ,‬לא יתבטל מלימודו האישי‪.‬‬
‫אם כן‪ ,‬שני לימודים של האב עצמו עולים על לשון המאזניים‪.‬‬

‫©כל הזכויות שמורות לישיבת ברכת משה ‪ -‬מעלה אדומים‬ ‫‪4‬‬

‫מחשבת הרמב"ם )‪(5‬‬
‫לפי הסבר הרמב"ם הכרעת הגמרא מובנת יותר‪ .‬היות ויש כאן התלבטות בין שני לימודים של האב‬
‫בעצמו הנגזרים מחובתו לדעת את התורה שבכתב ואת ההלכות שבע"פ ולהגות בהם‪ ,‬מתקבל יותר‬
‫שהאב יעשה את הפעולה שתתקיים יותר‪ .‬אם לימודו האישי יועיל יותר מלימוד בנו כך שיוביל להבנה‬
‫עמוקה יותר של התורה‪ ,‬ילמד לעצמו‪ ,‬ואם לימוד בנו יועיל יותר‪ ,‬ילמד את בנו‪.‬‬

‫ב‪ .‬פסיקת השו"ע‬

‫השו"ע פוסק בסימן רמה )סעיפים א‪-‬ב(‪:‬‬

‫מצות עשה על האיש ללמד את בנו תורה‪ .‬ואם לא למדו אביו‪ ,‬חייב ללמוד לעצמו‪ .‬היה‬
‫הוא צריך ללמוד‪ ,‬ויש לו בן ללמוד‪ ,‬ואין ידו משגת להספיק לשניהם‪ ,‬אם שניהם שוים הוא‬
‫קודם לבנו‪ .‬ואם בנו נבון ומשכיל מה שילמד יותר ממנו‪ ,‬בנו קודמו‪ .‬ואף על פי כן לא‬
‫יבטל הוא‪.‬‬
‫כמו מי השו"ע פסק? כרש"י או כרמב"ם?‬
‫לכאורה‪ ,‬לשונו של השו"ע היא כלשון ההלכה שמופיעה ברמב"ם‪ ,‬ונראה שפסק כמוהו‪ .‬כך גם כנראה‬
‫הבין הט"ז שכתב‪:‬‬

‫לא יבטל הוא‪ -‬פירוש‪ ,‬שלא ילמד הכל עם בנו אלא קצת עם עצמו‪.‬‬
‫אולם‪ ,‬יש לשים לב שהשו"ע הוסיף משפט קטן על לשונו של הרמב"ם‪ ,‬שממנו משתמע דווקא כי הבין‬
‫כרש"י‪ .‬השו"ע כתב שההתלבטות נובעת מפני ש"ואין ידו משגת להספיק לשניהם"‪ ,‬דבר שנלקח‬
‫מפירוש רש"י לעיל )ועיין בבית יוסף על הטור שכתב כן(‪ .‬כלומר‪ ,‬לדעתו אין כאן חוסר זמן של האב‬
‫שאינו יכול להתעסק גם בלימודו האישי וגם בלימוד בנו‪ ,‬אלא ישנה מציאות בה אין האב יכול ללמוד‬
‫תורה וגם לספק מזונות לבנו שישב וילמד‪ .‬ומכאן כי ההתלבטות היא האם לימודו האישי של הבן עדיפה‬
‫והאבא יספק מזונות‪ ,‬או שמא לימודו של האב עדיף ולימוד בנו יגרע‪.‬‬
‫נראה שיש לראות את שורש מחלוקתם של הרמב"ם והשו"ע במשמעות החובה ללמד את הבנים תורה‪.‬‬
‫יש לשים לב שהשו"ע )בעקבות הטור( חילק את הלכות תלמוד תורה של הרמב"ם לשניים‪ ,‬כאשר את‬
‫הראשון )סימן רמה( הוא קבע כהלכות מלמדים‪ ,‬ואילו את השני )סימן רמו( הוא קבע כהלכות תלמוד תורה‪.‬‬
‫מכאן נראה כי לדעתו החובה ללמד אינה חלק ממצוות לימוד התורה האישי אלא נוגעת לדין חינוך‬
‫הקטנים‪ .‬וכמו שהאב מחויב להרגיל את בנו לקיומן של המצוות ולהנחיל לו את המסורת‪ ,‬כך הוא מחויב‬
‫ללמד את בנו תורה‪ .‬אין גם כאן שום נגיעה לתכני הלימוד‪ -‬הלימוד בקטנותו הוא אותו הלימוד הנעשה‬
‫בגדלותו‪ .‬ההבדל היחיד הוא באדם המלמד‪ -‬האם זה אביו או הוא עצמו‪ .‬מתוך כך‪ ,‬ההתלבטות שבגמרא‬
‫מתפרשת אצלו כהתלבטות הנוגעת לאנשים העוסקים בלימוד‪ -‬הוא או בנו‪.‬‬
‫לעומת זאת‪ ,‬אצל הרמב"ם המצווה ללמד מהווה חלק אינטגראלי ממצוות תלמוד תורה‪ .‬כל יסודו של‬
‫הלימוד האישי בא על בסיס הידיעות המועברות במסורת‪ ,‬והוא אינו יכול להתקיים בלעדיהן‪ .‬על כן‪,‬‬
‫הרמב"ם כלל באותו פרק את מה שיהפוך אח"כ בשו"ע להלכות מלמדים והלכות תלמוד תורה גם יחד‪.‬‬
‫אין קיום למצוות "והגית" ללא מצוות "ולמדתם"‪ ,‬ושני אלו יחד חוברים למצווה אחת‪ ,‬מצוות תלמוד‬
‫תורה‪ .‬מתוך תפישה זו ברור כי ההתלבטות שבגמרא תתפרש כהתלבטות הנוגעת לתכני הלימוד של האב‬
‫עצמו‪ ,‬וממילא גם הפתרון יהיה תלוי בהצלחת הלימוד האישי‪ ,‬שלו או של בנו‪.‬‬

‫©כל הזכויות שמורות לישיבת ברכת משה ‪ -‬מעלה אדומים‬ ‫‪5‬‬

‫מחשבת הרמב"ם )‪(5‬‬

‫ביבליוגרפיה‬

‫‪ -‬הלכות תלמוד תורה עם פירוש יד פשוטה לרב נ‪.‬א‪ .‬רבינוביץ'‪.‬‬

‫‪ -‬הרב יוסף קפאח‪ ,‬לימודי חול במשנת הרמב"ם‪ ,‬תחומין ב‪ ,‬עמודים ‪.252-242‬‬
‫‪ -‬הרב יהודה ברנדס‪ ,‬מצוות תלמוד תורה וספר משנה תורה לרמב"ם‪ ,‬נטועים ה‪ ,‬עמודים‬
‫‪.26-9‬‬
‫‪ -‬חנה כשר‪ ,‬תלמוד תורה כאמצעי להשגת האל במשנת הרמב"ם‪ ,‬מחקרי ירושלים‬
‫במחשבת ישראל‪ ,‬ה )תשמ"ו(‪ ,‬עמ' ‪81-71‬‬
‫‪ -‬הרב יוסף זוין‪ ,‬לאור ההלכה‪ ,‬תלמוד תורה וידיעתה‪ ,‬עמודים רד‪-‬ריב‪.‬‬

‫©כל הזכויות שמורות לישיבת ברכת משה ‪ -‬מעלה אדומים‬ ‫‪6‬‬