‫אוניברסיטת בן‪-‬גוריון בנגב‬

‫החוג למחשבת ישראל‬

‫'על כן נתמה מן הרמב"ם ז"ל'‬

‫על יחסו של הרמב"ן לתפיסת הנס של הרמב"ם‬

‫עבודה סמינריונית במחשבת ישראל‬

‫מגיש‪ :‬אוריה לוי‬

‫ת‪.‬ז‪302754221 :.‬‬
‫מרצה‪ :‬פרופ' עודד ישראלי‬
‫קורס‪ :‬רמב"ן‪ ,‬כתביו ויצירתו – קריאה ביוגרפית‬
‫שנת הלימודים‪ :‬תשע"ח‬
‫תאריך הגשה‪ :‬נובמבר‪2018 ,‬‬
 ‫תוכן עניינים‬

‫מבוא ‪3 ............................................................................................................................................‬‬
‫‪ .1‬תורת הנס של הרמב"ם ‪4 ...............................................................................................................‬‬
‫‪ 1.1‬אפשרות הנס ‪4 ........................................................................................................................‬‬
‫‪ 2.1‬מציאות הטבע ‪5 ......................................................................................................................‬‬
‫‪ 3.1‬פשר הנס וגבולותיו ‪6 ...............................................................................................................‬‬
‫‪ 1.3.1‬מקומו של הנס בתמונת העולם הטבעי ‪7 ..............................................................................‬‬
‫‪ 2.3.1‬כוחו ותחומיו של הנס ‪8 .....................................................................................................‬‬
‫‪ 3.3.1‬פרשנות הרמב"ם לתיאורים נסיים ‪9 ...................................................................................‬‬
‫‪ 4.3.1‬ניסי משה ויהושע ‪11 .........................................................................................................‬‬
‫‪ 5.3.1‬ייעודי התורה וסוגיית ההשגחה ‪12 .....................................................................................‬‬
‫‪ .2‬תורת הנס של הרמב"ן ‪14 ..............................................................................................................‬‬
‫‪ 1.2‬עקרונות בתורת הנס של הרמב"ן ‪14 ..........................................................................................‬‬
‫‪ 2.2‬תיאורים נסיים בפרשנות הרמב"ן ‪18 .........................................................................................‬‬
‫‪ 3.2‬אינטרפרטציות לתורת הנס של הרמב"ן ‪19 ................................................................................‬‬
‫‪ .3‬יחס הרמב"ן לתורת הנס של הרמב"ם ‪23 .........................................................................................‬‬
‫‪ 1.3‬ביקורת ‪23 .............................................................................................................................‬‬
‫‪ 1.1.3‬דרשת תורת ה' תמימה ‪23 .................................................................................................‬‬
‫‪ 2.1.3‬פירוש התורה ‪25 ..............................................................................................................‬‬
‫‪ 3.1.3‬תחיית המתים וחורבן העולם ‪27 ........................................................................................‬‬
‫‪ 2.3‬השפעה והפנמה ‪29 ..................................................................................................................‬‬
‫‪ 3.3‬אינטרפטציות ליחס הרמב"ן לתורת הנס של הרמב"ם‪31 .............................................................‬‬
‫‪ .4‬דיון ומסקנות ‪34 ...........................................................................................................................‬‬
‫סיכום‪38 .........................................................................................................................................‬‬
‫ביבליוגרפיה ‪39 ................................................................................................................................‬‬

‫‪2‬‬
 ‫מבוא‬
‫'עם התפתחות תפיסה חזקה יותר של חוקיות הטבע כמערכת קבוע ומוחלטת בעולם'‪ ,‬כותבת רוס‪' ,1‬הפך‬
‫מושג הנס להיות בעייתי'‪ .‬רוס‪ ,2‬מזהה שלושה כיוונים עיקריים לבעיית הנס; כיוון אחד‪ ,‬שלפי רוס הרמב"ם‬
‫הוא דוגמתו המובהקת‪ -‬שואף לזהות את הנס עם הטבע‪ ,‬כיוון שני שלדעת רוס לא מופיע בטהרתו‬
‫בפילוסופיה היהודית בימי הביניים‪ -‬מזהה את הטבע עם הנס‪ ,‬וכיוון שלישי‪ -‬המייחס את הטבע והנס לשתי‬
‫מערכות חוקיות שונות‪ ,‬ורוס מונה את הרמב"ן כמי שאימץ פיתרון זה‪ .‬הדוגמאות שרוס מעניקה ושיבוצם‬
‫של הרמב"ם והרמב"ן באופן זה‪ ,‬אינם חד‪-‬משמעיים‪ ,‬ובפרקי המבוא של העבודה ננסה להבין אל‪-‬נכון את‬
‫מיקומם של השניים במפה שרוס משרטט‪ .‬יחד עם זאת‪ ,‬עבודה זו היא ניסיון לעמוד על היחס של הרמב"ן‪,‬‬
‫הנמנה בכלל הפוסעים בכיוון אחד‪ ,‬לדעת הרמב"ם העומד בראש הפוסעים בכיוון אחר‪.‬‬

‫אמנם ישנה בעייתיות בהפקעה של סוגיה זו ממכלול הזיקות שמנהל הרמב"ן עם הרמב"ם‪ ,‬אך דומני שיש‬
‫בכך צורך על מנת לאפשר תמונה עמוקה ככל הניתן של סוגיה זו‪ .‬כפי שנראה בעבודה‪ ,‬תפיסת הנס של‬
‫הרמב"ן היא מורכבת ומכילה קולות שונים‪ .‬במידה רבה‪ ,‬הסברת יחסו של הרמב"ן לתורת הנס של הרמב"ם‬
‫היא הצומת בו נפגשים הפירושים השונים לתורת הנס של הרמב"ן ומוכרחים לבחור דרכים שונות‬
‫להסברתה‪ .‬דומני שמכאן גם חשיבותה של עבודה זו; הצגה רחבה ככל הניתן של תורת הנס של הרמב"ן‬
‫ופריסת הפרשנויות השונות לתורה זו לצד ההשלכות המתחייבות מהפרשנויות השונות‪.‬‬

‫את העבודה נפתח בשני פרקי מבוא; פרק אחד שיעסוק בתורת הנס של הרמב"ם‪ ,‬בו ננסה להעמיד תמונה‬
‫שלימה של תפיסתו של הרמב"ם בשאלת יחסי הנס והטבע‪ .‬בפרק זה נבסס את הפרשנות לפיה הנס הינו‬
‫אפשרי לדעת הרמב"ם ונראה את אמונתו האיתנה במציאות הטבע‪ .‬לאחר העמדת שתי רגליים אלו נדרש‬
‫לפרטי תפיסתו ולגילוייה הפרשניים‪ .‬פרק זה חשוב על מנת להבין את יחסו המורכב של הרמב"ן לתורת הנס‬
‫המורכבת של הרמב"ם‪ .‬לאחר מכן‪ ,‬נעבור לפרק המבוא השני בוא ננסה לאסוף כעמיר גורנה וליצור תמונה‬
‫מדוייקת ככל הניתן של תורת הנס של הרמב"ן‪ .‬כמתחייב מהעובדה שהרמב"ן לא הרצה את תפיסתו בצורה‬
‫שיטתית‪ ,‬פרק זה יורכב מקטעי דברים ואמירות עקרוניות שהרמב"ן שתל בדבריו ובפירושו‪ .‬מהאמירות‬
‫העקרוניות ננסה למתוח קווים‪ ,‬ביחידה השנייה ובזו השלישית בפרק המבוא‪ ,‬למגמות הקיימות בדברי‬
‫הרמב"ן‪ .‬את הפרק נסיים בסקירה של האינטרפרטציות השונות הקיימות במחקר לתורת הנס של הרמב"ן‪.‬‬

‫הפרק המרכזי‪ ,‬יוקדש לסקירת וניתוח יחסו של רמב"ן לרמב"ם בשאלות הנוגעות לסוגיית הנס‪ .‬את הפרק‬
‫נפתח ביחידה שתוקדש לביקורת העקרונית של הרמב"ן המופיעה בדרשת תורת ה' תמימה‪ .‬למעשה‪ ,‬המגמה‬
‫העיקרית של העבודה‪ ,‬היא לפענח את דברי הביקורת הללו על רקע תפיסתו הכללית של הרמב"ן בנוגע לנס‪,‬‬
‫ויחסו לתורת הנס של הרמב"ם במקומות אחרים‪ .‬ליחידה זו נוסיף שני פרקים שיעסקו בסוגיות נקודתיות‬
‫בהן הרמב"ן חלוק על הרמב"ם בשאלות הנוגעות ליחס שבין הנס לטבע וננסה להבין את טיעוניו של הרמב"ן‬
‫במקומות אלה‪ .‬לאחר מכן נפנה להתייחסות למקומות בהם ניתן לזהות השפעה מסויימת של דברי הרמב"ם‬
‫בסוגיה זו על דעת הרמב"ם‪ .‬גם את הפרק זה נסיים בסקירה של ההצעות הפרשניות השונות במחקר ליחסו‬
‫של הרמב"ן לתורת הנס של הרמב"ם‪ .‬את העבודה נחתום בפרק קצר בו נסקור את החולשות והחוזקות‬
‫שבהסברים השונים‪ ,‬ונציע בקצרה את התפיסה הסבירה ביותר לדעתנו‪.‬‬

‫אקווה שעבודה זו‪ ,‬שהינה 'מלאכה שאין בה חוכמה'‪ ,‬תתרום לניסיונות לחשוף את סבך הזיקות שבין תורת‬
‫הרמב"ן לתורת הרמב"ם‪ ,‬תוך הבנה כוללת יותר של תורת הרמב"ן ושל אופי קריאתו בתורת הרמב"ם‪.‬‬

‫‪ 1‬רוס‪ ,‬הנס‪ ,‬עמ' ‪.81‬‬

‫‪ 2‬רוס‪ ,‬הנס‪ ,‬עמ' ‪.82-81‬‬

‫‪3‬‬
 ‫‪ .1‬תורת הנס של הרמב"ם‬
‫כבסוגיות נוספות‪ ,‬גם תפיסתו של הרמב"ם בנוגע לנס‪ ,‬שנויה במחלוקת בין לומדיו‪ ,‬מחלוקת ששורשיה‬
‫בדואליות בדבר הרמב"ם עצמו‪ .‬ביחידה זו ננס לשרטט קווים לתפיסתו של הרמב"ם בסוגיה זו‪ ,‬על מנת‬
‫שהתייחסותו של הרמב"ן לתפיסת הרמב"ם תובן היטב‪ .‬מובן שמסגרת העבודה לא מאפשרת מיצוי של‬
‫הנושא‪ ,‬וניאלץ להתעלם מההקשר ההיסטורי‪-‬פולמוסי של המופעים השונים‪ ,‬אך פטור בלא כלום אי אפשר‪.‬‬

‫‪ 1.1‬אפשרות הנס‬
‫כבר בפירוש המשנה‪ ,‬מעמיד הרמב"ם את אפשרות הנס כאחד מעיקרי האמונה שהמודה בהן הינו חלק מ'כלל‬
‫ישראל' והכופר בהם 'יצא מן הכלל וכפר בעיקר'‪ .3‬העיקר מצויין בלקוניות‪' :‬והיסוד השלושה עשר – תחית‬
‫המתים‪ .‬וכבר בארנוה'‪ .4‬הביאור אליו מפנה הרמב"ם הינו תמציתי ופותח בקביעה לפיה האמונה ב'תחית‬
‫המתים' הינה 'יסוד מיסודות תורת משה‪ ,‬אין דת ולא דבקות בדת יהודית למי שלא יאמין זה'‪ .5‬דברים דומים‬
‫הוא כותב גם במשנה תורה‪ ,‬כשהוא מונה את הכופר בתחיית המתים בכלל אלה שאין להם חלק לעולם הבא‪.6‬‬
‫ברי כי‪ ,‬לפי הגדרת הנס דלעיל‪ ,‬תחיית המתים במשמעותה הפשוטה‪ ,‬הינה נס לכל דבר ועניין‪.7‬‬

‫הלקוניות בה ציין הרמב"ם את תפיסתו בנוגע לתחיית המתים‪ ,‬בצירוף עם אמונתו הנחרצת בחוקיות‬
‫ובסיבתיות הטבעית שתתואר בהמשך‪ ,‬עוררה פולמוס והיו שטענו כי הוא לא מאמין באפשרות הנס ובתחיית‪-‬‬
‫מתים גופנית‪ .8‬טענות אלה הביאו את הרמב"ם להבהיר את דבריו ב'איגרת תחיית המתים'‪ .9‬בחיבור זה‪,‬‬
‫מבאר הרמב"ם כי המובן של תחיית המתים הוא שיבת הנפש לגוף‪ ,10‬ומסביר כי הוא מנה את תחיית המתים‬
‫כעיקר אמונה‪ ,‬כדוגמא מייצגת לאפשרות הנס‪ ,11‬כך שלמעשה האמונה באפשרות הנס נכללת בעיקרי‬
‫האמונה‪' :‬והכחשת המופת – כפירה בעיקר‪ ,‬ויציאה מן הדת‪ .‬ולזה נחשוב תחיית מתים מפינות התורה'‪.12‬‬

‫במורה הנבוכים מתמודד הרמב"ם באריכות עם תפיסת הקדמות האריסטוטלית‪ ,‬לפיה המציאות וחוקיה‪,‬‬
‫מתחייבת מהאל וקיומה נצחי כנצח האל‪' :‬סדר זה כולו‪ ,‬זה של מעלה וזה של מטה‪ ,‬לא יופר ולא יתבטל‪ ,‬לא‬
‫יתחדש בו חדש שאינו בטבעו‪ ,‬ולא תופיע בו בשום אופן תופעה יוצאת מן הכלל'‪ .13‬תפיסה זו‪ ,‬הדוגלת בחוקיות‬
‫נצחית שוללת כל אפשרות לחריגה מהטבע‪ ,‬ואשר על כן‪ ,‬היא 'הורסת את התורה מעיקרה‪ ,‬ומכחישה בהכרח‬
‫כל נס‪ ,‬ומבטלת כל מה שמבטיחה התורה או מאיימת בו'‪ .14‬לעומת זאת‪ ,‬תפיסת החידוש‪ ,‬לפיה העולם נברא‬
‫ברצונו של האל‪ ,‬מאפשרת את מציאותם של הנסים‪' :‬עם האמונה בחידוש העולם נעשים הנסים כולם‬
‫אפשריים ונעשית התורה אפשרית'‪ .15‬הרמב"ם כורך את אפשרות קיומה של התורה באפשרות הנס‪ ,‬תולה‬
‫את שני הדברים כאחד בחידוש העולם‪ ,‬ולכן מכריע‪ ,‬על‪-‬פניו‪ ,16‬לטובת חידוש העולם ואפשרות הנס‪.‬‬

‫תלות זו‪ ,‬המוזכרת גם באיגרת תחיית המתים‪ ,17‬מוסברת בהרחבה בספרו הרפואי של הרמב"ם – 'פרקי משה‬
‫ברפואה'‪ .18‬בפרק האחרון של ספר זה‪ ,‬דן הרמב"ם בדבריו הביקורת של גאלינוס על תפיסת הטבע והנס‬
‫אותה הוא ייחס למשה רבינו‪ .19‬ראשית‪ ,‬הרמב"ם מנתח את נכונות ייחוס הדברים למשה רבינו וקובע שדבריו‬

‫‪ 3‬רמב"ם‪ ,‬הקדמות‪ ,‬עמ' קמו‪.‬‬

‫‪ 4‬רמב"ם‪ ,‬הקדמות‪ ,‬עמ' קמה‪.‬‬
‫‪ 5‬רמב"ם‪ ,‬הקדמות‪ ,‬עמ' קלח‪.‬‬
‫‪ 6‬רמב"ם‪ ,‬משנ"ת‪ ,‬הל' תשובה‪ ,‬ג‪ ,‬ו‪.‬‬
‫‪ 7‬רמב"ם‪ ,‬איגרות‪ ,‬עמ' שסג; שם‪ ,‬עמ' שסח‪.‬‬
‫‪ 8‬ראה סטרומוזה‪ ,‬פולמוס‪.‬‬
‫‪ 9‬עוד על הרקע לכתיבת האיגרת ראה רמב"ם‪ ,‬איגרות‪ ,‬עמ' שטו‪-‬שיח; שם‪ ,‬עמ' שמח‪-‬שנא‪.‬‬
‫‪ 10‬רמב"ם‪ ,‬איגרות‪ ,‬עמ' שנג‪.‬‬
‫‪ 11‬רמב"ם‪ ,‬איגרות‪ ,‬עמ' שסז‪.‬‬
‫‪ 12‬רמב"ם‪ ,‬איגרות‪ ,‬עמ' שנו‪-‬שנז‪.‬‬
‫‪ 13‬רמב"ם‪ ,‬מו"נ‪ ,‬עמ' ‪.300‬‬
‫‪ 14‬רמב"ם‪ ,‬מו"נ‪ ,‬עמ' ‪.342‬‬
‫‪ 15‬רמב"ם‪ ,‬מו"נ‪ ,‬עמ' ‪.343‬‬
‫‪ 16‬ראה ריינס‪ ,‬נסים‪ ,‬עמ' ‪.255-252‬‬
‫‪ 17‬רמב"ם‪ ,‬איגרות‪ ,‬עמ' שסז‪.‬‬
‫‪ 18‬ראה לנגרמן‪ ,‬נסים‪ ,‬עמ' ‪.161-159‬‬
‫‪ 19‬ראה שו"ת הרשב"א‪ ,‬א‪ ,‬תיח‪.‬‬

‫‪4‬‬
‫לפיהם 'משה סבור שה' אלו רצה לברוא מן האפר סוס או שור בבת אחת‪ -‬בורא'‪ – 20‬נכונים ונובעים מאמונת‬
‫חידוש העולם‪ .‬אמונתו של משה רבינו באפשרות הנס היא 'תולדה נספחת לעיקר תורתו ויסודה ותורת זקנו‬
‫אברהם עליהם השלום'‪ ,21‬הוא מסביר בארוכה; כיוון שיסוד אמונתו של משה היא שהעולם מחודש והאל‬
‫יצר את העולם ו'הטביע את היסודות הללו וכל אשר הורכב מהן כפי הטבעים הללו שאנו רואים אותם‪ ,‬כי‬
‫הוא אשר נתן להם הצורות אשר בהם נעשה להם טבע'‪ 22‬הרי שגם אפשרות שינוי הטבע מסורה בידו‪.‬‬

‫אם כן‪ ,‬לדעת הרמב"ם הדברים פתוכים זה בזה – אמונת חידוש העולם מאפשרת את הנס‪ ,‬והנס מוכיח את‬
‫מציאות החידוש‪ .‬כיוון שהאמונה בחידוש העולם‪ ,‬לדעת הרמב"ם‪ ,‬היא חלק אינטגרלי מהאמונה היהודית‪,23‬‬
‫הרי שכך גם האמונה באפשרות הנס הנגזרת ממנה‪.‬‬

‫‪ 2.1‬מציאות הטבע‬
‫באותו חיבור בו קבע הרמב"ם את האמונה בנס תחיית המתים כעיקר אמונה‪ ,‬הוא גם מדגיש את מציאת‬
‫הטבע ומתייחס לאפשרות הנס בצורה מסויגת‪ .‬בהקדמתו של הרמב"ם למסכת אבות‪ ,‬עוסק הרמב"ם‬
‫בשאלת 'הטבע האנושי'‪ 24‬ומדגיש את אפשרות הבחירה החופשית‪ .‬כחלק מהדיון‪ ,‬דוחה הרמב"ם את תפיסת‬
‫הכלאם השוללת את מציאות הטבע וגורסת כי התנהלות העולם לא נובעת מחוקיות כלשהי אלא מיוסדת על‬
‫רצונו המתחדש ובר‪-‬השינוי של האל‪ .‬כנגד עמדה זו‪ ,‬מדגיש הרמב"ם‪' :‬לא כן נאמין אנחנו‪ ,‬אלא הרצון היה‬
‫בששת ימי בראשית‪ ,‬והדברים כלם נמשכים על טבעיהם תמיד'‪.25‬‬

‫כנגזרת של תפיסת הטבע והחוקיות‪ ,‬מכליל הרמב"ם ומתאר את חז"ל כמבקשים להתרחק מתיאור תופעות‬
‫חריגות כתוצאה של רצון אלוהי מתחדש‪ .‬לתפיסת הרמב"ם‪ ,‬דעת חכמים כולם היא כי מנהגו של עולם‬
‫מושתת על הטבע שנקבע בזמן הבריאה ומאז לא חל בו כל שינוי‪ .‬על קביעה זו הוא חוזר גם במורה הנבוכים‬
‫כאשר הוא קובע כי 'אתה מוצא תמיד בפי כל החכמים [‪ ]...‬מה שנאמר 'אין כל חדש תחת השמש'‪ 26‬ושאין‬
‫התחדשות בשום פנים ואופן'‪ .‬לדעת חז"ל‪ ,‬בה מחזיק גם הרמב"ם‪ ,‬אין להכחיש את קיומו של הטבע‬
‫והמציאות הינה בעלת חוקיות פנימית‪ ,‬וההתרחשויות בה הן תוצאה של סיבתיות טבעית‪.‬‬

‫במורה נבוכים מתעמת הרמב"ם עם תפיסת חכמי הכלאם הכופרים בחוקיות הטבע ומייחסים את התופעות‬
‫כולן לרצון ישיר ומיידי של האל‪' :‬ההנחות שהתיאולוגים‪ ,‬כלומר‪ ,‬ה"מדברים"‪ ,‬קבעו אותן [‪ ]...‬יש בהן מידה‬
‫של הפוך עולם ושל שינוי סדרי בראשית'‪ .27‬הרמב"ם מתנגד לתפיסת המציאות של הכלאם ודוגל בחוקיות‪-‬‬
‫טבעית קבועה‪ ,‬מכמה סיבות‪ .‬ראשית‪ ,‬הכפירה בטבע ובחוקיות נתפסת בעיניו כהתכחשות לאמת הברורה‬
‫לפיה יש טבע וחוקיות קבועה‪' :‬הראיות של ה"מדברים" לקוחות מהנחות‪-‬יסוד החולקות על טבע המציאות‬
‫הנראה לעין‪ ,‬עד כדי כך שהם מבקשים מפלט בהוכחה שאין טבע לשום דבר בכלל'‪ .28‬שנית‪ ,‬כיוון שטבע‬
‫המציאות וחוקיה נקבעו על‪-‬ידי האל‪ ,‬יש להניח כי הם מושלמים ואין כל סיבה לשנותם‪ .‬כפירה במציאות‬
‫החוקים בשל רוממות האל וטענה לשינויים החלים בהם כתוצאה מרצונו – היא כפירה בשלימות מעשיו‪:‬‬
‫'מעׂשי האלוה‪ ,‬מכיוון שהם בתכלית השלמות [‪ ]...‬קיימים (הם) ועומדים בהכרח כפי שהם‪ ,‬שכן אין מניע‬
‫שישתנו'‪ .29‬כמו כן‪ ,‬הרמב"ם רואה נזק תיאולוגי בתפיסת הכלאם‪ ,‬משום שדרכם להוכחת מציאות האל הינה‬
‫שגויה אך בשלה הם כפרו במציאות הטבעית והחוקית‪ ,‬שהינה הדרך היחידה להוכיח את מציאות האל‪.30‬‬

‫‪ 20‬רמב"ם‪ ,‬פרקי משה‪ ,‬עמ' קנט‪.‬‬

‫‪ 21‬רמב"ם‪ ,‬פרקי משה‪ ,‬עמ' קנח‪.‬‬
‫‪ 22‬רמב"ם‪ ,‬פרקי משה‪ ,‬עמ' קס‪.‬‬
‫‪ 23‬רמב"ם‪ ,‬הקדמות‪ ,‬עמ' קמב; רמב"ם‪ ,‬איגרות‪ ,‬עמ' תפג; רמב"ם‪ ,‬מו"נ‪ ,‬עמ' ‪ ;298‬שם‪ ,‬עמ' ‪ ;346‬שם‪ ,‬עמ' ‪ .372‬ועוד‪.‬‬
‫‪ 24‬רמב"ם‪ ,‬הקדמות‪ ,‬עמ' רמח‪.‬‬
‫‪ 25‬רמב"ם‪ ,‬הקדמות‪ ,‬עמ' רנא‪.‬‬
‫‪ 26‬קהלת א‪ ,‬ט‪.‬‬
‫‪ 27‬רמב"ם‪ ,‬מו"נ‪ ,‬עמ' ‪.191‬‬
‫‪ 28‬רמב"ם‪ ,‬מו"נ‪ ,‬עמ' ‪.192‬‬
‫‪ 29‬רמב"ם‪ ,‬מו"נ‪ ,‬עמ' ‪.349‬‬
‫‪ 30‬רמב"ם‪ ,‬מו"נ‪ ,‬עמ' ‪.243‬‬

‫‪5‬‬
‫גם בסופם של פרקי הבריאה‪ 31‬במורה הנבוכים בהם טורח הרמב"ם להרחיק את עצמו מתפיסת הקדמות של‬
‫אריסטו‪ ,‬כאשר הוא נדרש לשאלת מציאות הטבע‪ ,‬הוא מתנסח בצורה חריפה‪ ,‬לפיה ישנה הסכמה בין דעת‬
‫היהדות לדעת אריסטו בנוגע לנצחיות המציאות 'בטבע זה שהוא יתעלה חפץ בו‪ ,‬דבר ממנה לא ישתנה בשום‬
‫אופן [‪ ]...‬ושמה שהוא הביא לידי מציאות לא ייעדר ולא ישתנה טבע מטבעיו‪ ,‬אלא בפרטים שחפץ'‪.32‬‬

‫כנגזרת של תפיסה זו‪ ,33‬מגלה הרמב"ם נטייה לדחות את התפיסה כי העולם סופו להחרב‪ ,34‬תוך שהוא מייחס‬
‫את שלילת האפשרות כי לעולם יש קץ מוכרח לשלמה המלך‪' :‬שלמה ציין שמעשים אלה של האלוה‪ ,‬כלומר‬
‫העולם ומה שבו‪ ,‬קבועים ועומדים בטבעם לנצח [‪ ]...‬שהוא יתעלה רוצה שהמציאות תימשך'‪ .35‬כחלק‬
‫מתפיסה זו נדרש הרמב"ם למאמר חז"ל המתאר חורבן של העולם למשך האלף השישי‪ ,‬וטוען שהוא לא‬
‫מורה על 'העדר כולל של המציאות'‪ 36‬ובנוסף מדובר בדעת יחיד שנאמרה 'בצורה מסויימת'‪.37‬‬

‫שפתיו של הרמב"ם ברור מיללו – בתפיסת המציאות הנתונה‪ ,‬קרובה דעתו לדעת אריסטו‪ .‬המציאות הינה‬
‫בעלת חוקיות קבועה ובלתי‪-‬משתנה‪ .‬חוקיות זו הוטבעה במציאות על‪-‬ידי האל ונקבעה בצורה מושלמת לפי‬
‫חוכמתו בעת הבריאה ומושלמות זו שוללת כל השתנות וחריגה ממנה‪.‬‬

‫‪ 3.1‬פשר הנס וגבולותיו‬

‫מובן שלתפיסת המציאות כנובעת מחוקיות וטבע קבועים ישנה השפעה חוזרת על תפיסת הנס של הרמב"ם‪.‬‬
‫אמנם גם תפיסה זו של המציאות מאפשרת את הנס‪ ,‬אך מגמה זו הרואה בחוקיות ובטבע את תשתית‬
‫המציאות‪ ,‬מאירה באור מיוחד את תפיסת הנס של הרמב"ם‪.‬‬

‫כפי שהראה רביצקי‪ ,38‬הפוטנציאל הפרשני בשאלות הקרדינליות במורה הנבוכים הינו רחב‪ ,‬והדברים נכונים‬
‫גם בשאלת הנס‪ .‬לפני שניגש להציע את היחס בין קביעותיו הנחרצות של הרמב"ם בנוגע לאפשרות הנס‬
‫לתפיסתו בנוגע לטבע המציאות‪ ,‬יש להעיר בקיצור נמרץ על תפיסת הנס של הרמב"ם לפי האפשרות אותה‬
‫הגדיר רביציקי כ'פרשנות האריסטוטלית הרדיקלית'‪ ,39‬החותרת לדיסהרמוניה ולהדגשת הפער בין דברי‬
‫הרמב"ם במקומות השונים ומבכרת את העמדה האריסטוטלית על‪-‬פני זו המסורתית‪.‬‬

‫אפשרות זו‪ ,‬יש לה נציגים בפרשנות הקדומה‪ 40‬והמודרנית‪ 41‬הסבורים כי חרף דבריו המפורשים‪ ,‬הרמב"ם‬
‫שולל את אפשרות הנס ולדעתו אין כל אפשרות לחריגה מחוקי הטבע‪ .‬לטעמם‪ ,‬לשונות הרמב"ם המחייבות‬
‫את אפשרות הנס לא משקפות את דעתו ונובעות ממניעים ציבוריים‪-‬חינוכיים‪ .42‬דעה זו‪ ,‬נשענת במידה רבה‬
‫על המחשבה כי הרמב"ם מחזיק במחשבת הקדמות‪ 43‬ועל קביעתו כי אמונת הקדמות שוללת את אפשרות‬
‫הנס‪ .44‬אשר על כן‪ ,‬יש לומר כי הוא מפרש את התיאורים הנסיים במקרא כאלגוריות‪ ,‬או בצורות אחרות‪.45‬‬

‫לתפיסה זו‪ ,‬כל הדיון בנוגע למקומו של הנס בתמונת עולמו של הרמב"ם מיותר‪ ,‬כיוון שמדובר בעמדות שאינן‬
‫אלא 'מסך עשן'‪ .46‬יישום תפיסה זו בסוגיית הנס קשה‪ ,47‬בעיקר בשל ריבוי המקורות העקרוניים והפרטיים‬

‫‪ 31‬רמב"ם‪ ,‬מו"נ‪ ,‬עמ' ‪.358‬‬

‫‪ 32‬רמב"ם‪ ,‬מו"נ‪ ,‬עמ' ‪.358‬‬
‫‪ 33‬הלברטל‪ ,‬דרך האמת‪ ,‬עמ' ‪.217‬‬
‫‪ 34‬רמב"ם‪ ,‬מו"נ‪ ,‬עמ' ‪.349-346‬‬
‫‪ 35‬רמב"ם‪ ,‬מו"נ‪ ,‬עמ' ‪.349‬‬
‫‪ 36‬רמב"ם‪ ,‬מו"נ‪ ,‬עמ' ‪.357‬‬
‫‪ 37‬רמב"ם‪ ,‬מו"נ‪ ,‬עמ' ‪.357‬‬
‫‪ 38‬רביצקי‪ ,‬סתרי‪.‬‬
‫‪ 39‬רביצקי‪ ,‬סתרי‪ ,‬עמ' ‪.37‬‬
‫‪ 40‬ראה כספי‪ ,‬עמודי כסף‪ ,‬עמ' ‪ ;10‬נרבוני‪ ,‬באור‪ ,‬עמ' לח ע"ב‪.‬‬
‫‪ 41‬ריינס‪ ,‬ניסים‪ ,‬עמ' ‪.272-267‬‬
‫‪ 42‬רביצקי‪ ,‬סתרי‪ ,‬עמ' ‪ ;42‬ריינס‪ ,‬נסים‪ ,‬עמ' ‪.284-279‬‬
‫‪ 43‬רביצקי‪ ,‬התורה האנתרופולוגית‪ ,‬עמ' ‪.335-334‬‬
‫‪ 44‬רמב"ם‪ ,‬מו"נ‪ ,‬עמ' ‪.342‬‬
‫‪ 45‬ראה נרבוני‪ ,‬באור‪ ,‬עמ' לח ע"ב; לוינגר‪ ,‬פילוסוף‪ ,‬עמ' ‪.156‬‬
‫‪ 46‬נהוראי‪ ,‬בעיית הנס‪ ,‬עמ' ‪.5‬‬
‫‪ 47‬ראה נהוראי‪ ,‬בעיית הנס‪ ,‬עמ' ‪ ,4-3‬שוורץ‪ ,‬האמנם‪ ,‬עמ' ‪ 40‬הערה ‪.18‬‬

‫‪6‬‬
‫בהם הרמב"ם מתייחס בחיוב לאפשרות הנס‪ ,‬מגן עליה בהרחבה ומפרש לפיה‪ .‬אשר על כן‪ ,‬פנו רוב פרשני‬
‫וחוקרי ה'מורה'‪ ,‬גם הרדיקלים שבהם‪ ,48‬לפרשנות המאפשרות את קיום הנס לצד מציאות החוקיות‪.‬‬

‫מסגרת עבודה זו‪ ,‬העוסקת ביחסו של הרמב"ן לעמדת הרמב"ם בסוגיית הנס‪ ,‬לא מאפשרת דיון רחב‬
‫באפשרות זו‪ ,‬על חוזקותיה וחולשותיה‪ .‬ביחידה זו ננסה לתאר כיצד תפיסת העולם הטבעית גוררת תפיסה‬
‫ייחודית של אפשרות הנס‪ ,‬וכיצד מצר הרמב"ם את גבוליו של הנס ומציע פרשנויות מצמצמות לתופעות‬
‫ניסיות לאור חיובו את הטבע והחוקיות‪ .‬את היחידה נסיים בשני סעיפים שיעסקו בשתי סוגיות נקודתיות‬
‫בהן באה מגמה זו לידי ביטוי מובהק – ייחוד ניסי משה ומשמעותם של ייעודי התורה‪.‬‬

‫‪ 1.3.1‬מקומו של הנס בתמונת העולם הטבעי‬

‫כאשר הרמב"ם נוגע בתפר של הנס והטבע‪ ,‬דומה כי יש בפיו שני מודלים שונים להסברת השתלבותם‪.‬‬

‫במספר מקומות‪ ,49‬הרמב"ם מתאר את אפשרות הנס כנגזרת מתפיסת החידוש‪ .‬ממקומות אלה עולה מודל‬
‫פשוט למדי‪ :‬אמנם ישנה חוקיות ואין להתעלם ממציאותו של הטבע‪ ,‬אך הנס הוא חריגה מהטבע‬
‫ומהחוקיות‪ .‬חריגה זו מתבצעת על‪-‬ידי האל ואפשרית לגביו מכיוון שהוא עצמו זה אשר כונן את מערכת‬
‫החוקים‪ .‬כיוון שמקור החוקיות והטבע הוא באל וברצונו‪ ,‬הרי שיש לאל‪-‬ידו לחרוג לפרקים מטבע זה‪.50‬‬

‫במקומות אלו המודל לפיו ממסגר הרמב"ם את הנס בתמונת עולמו הטבעי הוא של חדירה ישירה‪ ;51‬האל‬
‫שכונן את הטבע משהה אותו ומשנה אותו לזמן מוגבל‪ .‬עם זאת‪ ,‬כאשר הוא עוסק בדעת חז"ל‪ ,‬חוזר הרמב"ם‬
‫על המודל הרדיקלי לפיו כלל אין חריגה אמתית מחוקי הטבע‪ .‬לדבריו‪ ,‬חז"ל סבורים כי ההתרחשויות כולן‬
‫נובעות מהחוקיות שנקבעה עם הבריאה; כשם שהתופעות החוזרות נובעות מחוק קבוע ובלתי משתנה‪ ,‬כך‬
‫החריגות מונחות באותו חוק ונקבעו כאשר החוק נוצר‪ .‬תפיסה זו‪ ,‬מחייבת את ראיית הנס לא כפריצה של‬
‫החוקיות‪ ,‬אלא כחריגה שמונחת בתשתיתו של הטבע ונקבעה יחד עימו‪ .‬אשר על כן‪ ,52‬הנס רק נתפס כתופעה‬
‫חדשה‪ ,‬אך למעשה אינו אלא גילוי של אותו רצון קדום שחולל את הטבע‪' :‬שבראשית עשית הדברים הושם‬
‫בטבעם שיעשה בהם כל מה שיעשה‪ ,‬בין שהיה הדבר אשר יעשה – תדיר‪ ,‬והוא הדבר הטבעי‪ ,‬ובין שהיה‬
‫לעתים רחוקות והוא המופת'‪.53‬‬

‫מדובר בניסוח המפקיע מהנס את 'ניסיותו' ומשאיר את ההבדל בין הנס לטבע בתחום הכמות והשכיחות‬
‫בלבד‪ .54‬תיאור זה של המציאות‪ ,‬לפיה ישנם חוקי טבע קשיחים וגם הנס אינו אלא תת‪-‬סעיף של הטבע ויש‬
‫להניח את קיומו כבר בטבע עצמו‪ ,‬הפוך לחלוטין מתפיסת הכלאם לפיה התופעות החוזרות על עצמן‪ ,‬כמו‬
‫התופעות הנדמות כחריגות‪ ,‬אינן תוצאה של חוקיות וטבע אלא של רצון אלוהי ספציפי הנכון לרגע זה‬
‫ויתחדש‪ -‬בדומה או בשונה‪ ,‬ברגע הבא‪ .‬בטבע ישנה חוקיות‪ ,‬שנקבעה על ידי האל בשעת הבריאה‪ ,‬ומאז היא‬
‫חלה ללא שינוי וחידוש‪ ,‬ובה כלול גם הנס‪' :‬שהם [=חז"ל‪ ,‬א"ל] בדעה שאף הנסים הם ממה שבטבע מבחינת‪-‬‬
‫מה'‪ .55‬כנגזרת מתפיסה זו של הנס‪ ,‬מסביר הרמב"ם כי לדעה זו עיקר הנס אינו בעצם ההתרחשות‪ ,‬שהרי‬
‫מדובר בתופעה נדירה אך טבעית המונחת בטבע המציאות‪ ,‬אלא בעובדה שהנביא יודע שהתופעה הטבעית‬
‫אך לא‪-‬שכיחה תתרחש בזמן כזה או אחר‪ .‬חשוב לציין‪ ,‬כי גם אריסטו הודה בקיומם של אירועים החורגים‬
‫מהרגיל ויכולים להיות מוגדרים כנס‪ ,‬אך למעשה הם טבועים בחוקי המציאות‪ .56‬הודאה זו‪ ,‬יחד עם הבנת‬

‫‪ 48‬ראה שוורץ‪ ,‬האמנם‪ ,‬עמ' ‪.47‬‬

‫‪ 49‬ראה רמב"ם‪ ,‬אגרות‪ ,‬עמ' שסז; רמב"ם‪ ,‬מו"נ‪ ,‬עמ' ‪.343-342‬‬
‫‪ 50‬רמב"ם‪ ,‬פרקי משה‪ ,‬עמ' קס‪.‬‬
‫‪ 51‬אך ראה קרייסל‪ ,‬אימות‪ ,‬עמ' ‪.33‬‬
‫‪ 52‬רמב"ם‪ ,‬הקדמות‪ ,‬עמ' רנא‪.‬‬
‫‪ 53‬רמב"ם‪ ,‬פירוש לאבות‪ ,‬עמ' צה‪ .‬ראה לנגרמן‪ ,‬נסים‪ ,‬עמ' ‪.151‬‬
‫‪ 54‬שביד‪ ,‬טעם‪ ,‬עמ' ‪.189‬‬
‫‪ 55‬רמב"ם‪ ,‬מו"נ‪ ,‬עמ' ‪.358‬‬
‫‪ 56‬לוינגר‪ ,‬פילוסוף‪ ,‬עמ' ‪ ,156‬הערה ‪.7‬‬

‫‪7‬‬
‫הרמב"ם את הנבואה כתהליך טבעי‪ 57‬בו מודים מאמיני הקדמות שוללי הנס‪ – 58‬מביאה לשלימות את טבעיות‬
‫הנס‪ ,‬שהן התרחשותו והן הידיעה המוקדמת אודותיו‪ ,‬אינם חריגה מחוקי הטבע אלא בגדר אירוע לא שכיח‪.‬‬

‫עם זאת‪ ,‬לא ברור כי הרמב"ם עצמו מחזיק במודל זה‪ ,59‬והחוקרים חלוקים האם הרמב"ם מסכים לחלוטין‬
‫עם המודל החז"לי‪ ,60‬וייתכן אף כי הוא לא גיבש לעצמו דעה ברורה‪ .61‬בכל המקומות בהם מתייחס הרמב"ם‬
‫למודל זה הוא מדגיש כי מדובר בדברי חז"ל‪ 62‬אותם הוא מכנה 'מוזרים'‪ .63‬לעומת זאת‪ ,‬כאשר הוא מתאר‬
‫את אפשרות הנס‪ ,‬הוא מסביר שמדובר כנגזרת של החידוש ותו‪-‬לא; כיוון שהאל כונן את החוקיות‪ ,‬הוא יכול‬
‫גם לחרוג ממנה‪ .‬להסבר זה‪ ,‬המודל המאפשר את הנסים פשוט יותר‪ ,‬הם לא מונחים בחוקיות באופן פרטני‪,‬‬
‫אך אפשרות החריגה מונחת בתשתית החוקיות הקבועה שטבע האל‪.64‬‬

‫העולה מכל האמור‪ ,‬הוא רצון לקרב את התופעה הנסית החריגה למערכת החוקית הקבועה‪ .‬גם אם הרמב"ם‬
‫עצמו לא מחזיק במודל אותו הוא מייחס לחז"ל‪ ,‬הרי שניכרת הזדהותו עם האמור‪ ,‬הוא משבח את המחזיק‬
‫במודל זה ורואה בו ראיה לגדולת חז"ל בשל המחשבה העומדת ביסודו‪ ,‬לפיה 'מוקשה מאוד שאחרי מעשה‬
‫בראשית ישתנה טבע או שיצוץ חפף אחר שנתייצב כך'‪.65‬‬

‫‪ 2.3.1‬כוחו ותחומיו של הנס‬

‫ביחידה זו‪ ,‬אציע מספר סוגיות בהן הרמב"ם מפחית מכוחו ומעוצמתו של הנס‪ ,‬ודומה שניכרת בהן מגמתו‬
‫הריאליסטית של הרמב"ם‪ .‬לא ניתן להוכיח כי תפיסתו של הרמב"ם נובעת ממגמה אחת‪ ,‬אך נראה שקיומן‬
‫של סוגיות שונות בהן הרמב"ם בוחר בנתיב בו הנס מאבד מעוצמתו‪ ,‬חושפת את המגמה הכללית שבהן‪.‬‬

‫ראשית‪ ,‬ניתן לראות כי הרמב"ם מצר את תחומיו האפשריים של הנס מכמה צדדים‪ .‬במורה נבוכים‪ 66‬קובע‬
‫הרמב"ם כי למרות יכולתו העקרונית של האל להשפיע על נפשו של האדם‪ ,‬הוא נמנע מלעשות כן‪ .‬אמנם‬
‫הדבר בגדר יכולתו של האל‪ ,‬שהרי מבחינה מהותית אין הבדל בין הנסים כולם לבין שינוי טבעו של אדם‬
‫פרטי‪ ,‬אך מצד רצונו של האל הוא נמנע מלעשות נס כגון זה‪.‬‬

‫בנוסף‪ ,‬הרמב"ם‪ 67‬שולל אפשרות של 'נס קבוע ועומד לאורך הדורות ולאנשים כולם'‪ .68‬הרמב"ם מקפיד‬
‫להפנות את תשומת הלב לעובדה שגם כשטבעו של דבר משתנה בצורה נסית‪ ,‬השינוי לא יתמיד‪' :‬הנה הדברים‬
‫האלה והדומים להם לא התמידו ולא הפכו לטבע אחר'‪ .69‬דומה שצמצום זה קשור לצמצום נוסף של גבולות‬
‫הנס – לדעת הרמב"ם‪ ,70‬נס יתרחש רק בפרטי המציאות והאל לא ישנה את הטבע כולו ולא יבטל חוק טבע‬
‫ספציפי‪' :‬אם ירצה [האל‪ ,‬א"ל] לקיימו כפי טבעו בכל חלקיו וישנה הוייה מסויימת מחלקי ההוייה מדרכו‬
‫הטבעי עושה‪ ,‬וכל הנסים מן הסוג הזה הם'‪ .71‬גם בדיונים על הגבלה זו של תחום הנס‪ ,‬מדגיש הרמב"ם כי‬
‫היא לא נובעת מחוסר יכולת עקרונית של האל‪ ,72‬והמנעות האל מלעשות זאת נובעת מ'גזירת חכמתו' בלבד‪.73‬‬

‫‪ 57‬ראה רמב"ם‪ ,‬מו"נ‪ ,‬עמ' ‪ ;374‬אברבנאל‪ ,‬פירוש‪ ,‬עמ' ‪ 67‬ע"ב‪.‬‬

‫‪ 58‬רמב"ם‪ ,‬מו"נ‪ ,‬עמ' ‪ .309‬ראה נהוראי‪ ,‬בעיית הנס‪ ,‬עמ' ‪.7‬‬
‫‪ 59‬נהוראי‪ ,‬בעיית הנס‪ ,‬עמ' ‪.7‬‬
‫‪ 60‬ראה גוטמן‪ ,‬דת ומדע‪ ,‬עמ' ‪ ;92‬גוטמן‪ ,‬הפילוסופיה‪ ,‬עמ' ‪ ;158‬שם‪ ,‬עמ' ‪ ;392‬שביד‪ ,‬טעם‪ ,‬עמ' ‪ ;189-187‬בכר‪ ,‬פרשן‪,‬‬
‫עמ' ‪ ;75‬נהוראי‪ ,‬בעיית הנס‪ ,‬עמ' ‪.8-7‬‬
‫‪ 61‬לוינגר‪ ,‬פילוסוף‪ ,‬עמ' ‪ ,156‬הערה ‪.8‬‬
‫‪ 62‬קרייסל‪ ,‬קול‪ ,‬עמ' ‪.33‬‬
‫‪ 63‬רמב"ם‪ ,‬מו"נ‪ ,‬עמ' ‪ .357‬ראה נוריאל‪ ,‬גריב‪.‬‬
‫‪ 64‬קרייסל‪ ,‬קול‪ ,‬עמ' ‪.33‬‬
‫‪ 65‬רמב"ם‪ ,‬מו"נ‪ ,‬עמ' ‪.358‬‬
‫‪ 66‬רמב"ם‪ ,‬מו"נ‪ ,‬עמ' ‪ .536-535‬ראה גם רמב"ם‪ ,‬איגרות‪ ,‬עמ' שסח‪-‬שע‪.‬‬
‫‪ 67‬רמב"ם‪ ,‬איגרות‪ ,‬עמ' שסב; שם‪ ,‬עמ' שעב‪.‬‬
‫‪ 68‬רמב"ם‪ ,‬מו"נ‪ ,‬עמ' ‪.652‬‬
‫‪ 69‬רמב"ם‪ ,‬מו"נ‪ ,‬עמ' ‪ .357‬ראה ריינס‪ ,‬נסים‪ ,‬עמ' ‪.257-256‬‬
‫‪ 70‬רמב"ם‪ ,‬מו"נ‪ ,‬עמ' ‪ ;358‬רמב"ם‪ ,‬פרקי משה‪ ,‬עמ' קס‪.‬‬
‫‪ 71‬רמב"ם‪ ,‬פרקי משה‪ ,‬עמ' קס‪.‬‬
‫‪ 72‬רמב"ם‪ ,‬מו"נ‪ ,‬עמ' ‪ ;358‬רמב"ם‪ ,‬פרקי משה‪ ,‬עמ' קס‪.‬‬
‫‪ 73‬דיזנדרוק‪ ,‬התכלית‪ ,‬עמ' ‪ ,120‬הערה ‪.2‬‬

‫‪8‬‬
‫לדברים אלו יש להסמיך את דברי שביד‪ ,74‬לפיהם הרמב"ם מסרב להודות בכל תיאור נסי שמחוץ לתנ"ך‪ .‬אם‬
‫כנים דבריו‪ ,‬הרי שהרמב"ם גם תוחם את גבוליו של הנס מבחינה היסטורית‪ ,‬וסבור כי רק בתקופת המקרא‬
‫התחולל נסים‪ .75‬מובן שגם הגבלה זו אינה עקרונית ולא קשורה ליכולת האל העקרונית לחולל נס‪.‬‬

‫שנית‪ ,‬גם במישור הפונקציונלי‪ ,‬ממעט הרמב"ם בתפקיד הנסים ובכוחם‪ .‬בפתיחת פירוש המשנה‪ 76‬ומשנה‬
‫תורה‪ ,‬קובע הרמב"ם כי לנס אין כל חשיבות ותפקיד באימות נבואתו של נביא‪ ,‬ואין לדרוש ממנו שיעשה‬
‫דברים 'שיש בהן שינוי מנהגו של עולם'‪ .77‬יתרה מכך‪ ,‬הרמב"ם‪ 78‬קובע כי אמונה בנביא באמצעות נסים אינה‬
‫ודאית‪ ,79‬ומבהיר כי נסיו של משה נעשו לא כהוכחה לאמיתות נבואתו אלא רק במקרה הצורך‪ .‬לא רק בהקשר‬
‫לנבואה שולל הרמב"ם את תפקיד הנס‪ ,‬גם כאשר הוא מונה את הקריטריונים להכרת מקורה האלוהי של‬
‫התורה‪ ,80‬הוא מתעלם לחלוטין מהנסים ומונה רק מאפיינים פונקציונליים‪ .81‬הרמב"ם שולל או למצער‬
‫מתעלם מכל ביסוס על‪-‬טבעי כדרך להכרה באלוהיותה של התורה‪ ,‬ומעמיד במרכז את הבסיס הרציונלי‬
‫והנטורליסטי‪ .82‬לדעת הרמב"ם‪ ,‬חריגה מהטבע לא מאמתת את התורה‪ ,‬אדרבה‪ ,‬האמונה בתורה ובנצחיותה‬
‫מיוסדת לדעת הרמב"ם על 'בסיס טבעי'‪ .83‬לדעת קרייסל‪ ,84‬מגמת הרמב"ם להקטנת סמכות הנס בנוגע‬
‫לאימות הנבואה והתורה הינה חוליה נוספת בחדירתה של האריסטוטליות השוללת את הנס ומעצימה את‬
‫הטבע למחשבה היהודית‪ .‬לדעתו‪ ,‬צמצום תפקיד הנס בנוגע לאימות התורה והנבואה זה מביא למסקנה‬
‫'שאין לפעולה הישירה של אלוהים חשיבות מרובה יותר מלפעולתו לקיים את מערכת הטבע'‪.85‬‬

‫שלישית‪ ,‬הרמב"ם‪ 86‬לא מזכיר כל ממד נסי בדברו על ימות המשיח‪ ,‬שולל כל אפשרות של שינוי טבע ומדגיש‬
‫את היותם חלק טבעי של ההיסטוריה האנושית‪ .‬כחלק מתפיסתו זו‪ ,‬מסביר הרמב"ם‪ 87‬את הפסוקים שנראה‬
‫כי הם מתארים מציאות על‪-‬טבעית בצורה אלגורית‪ ,‬כמשל למציאות חברתית‪ ,‬פוליטית או רוחנית‪ ,‬כפי‬
‫שנראה בהמשך‪ .‬כפי שהאריך לבאר רבציקי‪ ,88‬מדובר בעמדה המתחייבת מבחינה הגיונית‪-‬פילוסופית‬
‫מתפיסתו הכוללת של הרמב"ם את הטבע ואת המציאות‪.‬‬

‫הנה כי כן‪ ,‬אמנם ניתן להציע לכל אחד מהמקרים בהם הרמב"ם ממעיט בכוחו ותפקידו של הנס או מצמצם‬
‫את תחומיו‪ ,‬הסבר פרטי‪ ,‬אך דומה כי ניתן לזהות במכלול הדברים מגמה כללית לדחוק את גבוליו של הנס‬
‫ולבכר את הלימוד וההסתמכות על המציאות וטבעה הקבוע‪.‬‬

‫‪ 3.3.1‬פרשנות הרמב"ם לתיאורים נסיים‬

‫מלבד הסייגים הכלליים המצמצמים את משמעותו וחוזקו של הנס אותם קובע הרמב"ם‪ ,‬ישנן פעמים לא‬
‫מעטות בהן הרמב"ם מפרש התרחשויות נסיות המתוארות במקרא בפרשנות המוציאה מהן את עוקצן הניסי‬
‫ומסביר אותן 'בבחינת מאורעות טבעיים‪ ,‬או בבחינת חזיונות‪-‬נבואה או אפילו מליצות שיר'‪ ,89‬ומקומות‬
‫נוספים בהם מגמתו של הרמב"ם לצמצום הנס ניכרת‪.‬‬

‫‪ 74‬שביד‪ ,‬טעם‪ ,‬עמ' ‪.191‬‬

‫‪ 75‬ראה קרייסל‪ ,‬אימות‪ ,‬עמ' ‪ ,12‬הערה ‪.33‬‬
‫‪ 76‬רמב"ם‪ ,‬הקדמות‪ ,‬עמ' כט‪-‬לב‪.‬‬
‫‪ 77‬רמב"ם‪ ,‬משנ"ת‪ ,‬הל' יסודי התורה‪ ,‬י‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ 78‬רמב"ם‪ ,‬משנ"ת‪ ,‬הל' יסודי התורה‪ ,‬ח‪ ,‬א; רמב"ם‪ ,‬איגרות‪ ,‬עמ' קלט; רמב"ם‪ ,‬מו"נ‪ ,‬עמ' ‪.505‬‬
‫‪ 79‬כשר‪ ,‬הערובה‪ ,‬עמ' ‪.38-37‬‬
‫‪ 80‬רמב"ם‪ ,‬מו"נ‪.399-395 ,‬‬
‫‪ 81‬כשר‪ ,‬הערובה‪ ,‬עמ' ‪.39‬‬
‫‪ 82‬קרייסל‪ ,‬הדת האלוהית‪ ,‬עמ' ‪.355-354‬‬
‫‪ 83‬קרייסל‪ ,‬אימות‪ ,‬עמ' ‪.10‬‬
‫‪ 84‬קרייסל‪ ,‬אימות‪ ,‬עמ' ‪.6‬‬
‫‪ 85‬קרייסל‪ ,‬אימות‪ ,‬עמ' ‪.11‬‬
‫‪ 86‬רמב"ם‪ ,‬הקדמות‪ ,‬עמ' קלח; רמב"ם‪ ,‬משנ"ת‪ ,‬הל' תשובה‪ ,‬ט‪ ,‬ב; שם‪ ,‬הל' מלכים‪ ,‬יא‪-‬יב; רמב"ם‪ ,‬איגרות‪ ,‬עמ' שנח‪.‬‬
‫‪ 87‬רמב"ם‪ ,‬מו"נ‪ ,‬עמ' ‪ ;356-350‬שם‪ ,‬עמ' ‪ ;452‬רמב"ם‪ ,‬משנ"ת‪ ,‬הל' מלכים ומלחמות‪ ,‬יב‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ 88‬רביצקי‪ ,‬ימות המשיח‪ ,‬עמ' ‪.220-215‬‬
‫‪ 89‬שביד‪ ,‬טעם‪ ,‬עמ' ‪.191‬‬

‫‪9‬‬
‫נמנה בסקירה מספר מקומות בהן מגמה פרשנית זו באה לידי ביטוי‪ :‬לפי הבנת חלק מפרשני ה'מורה'‪,‬‬
‫הרמב"ם מפרש את עלייתו של אליהו השמימה‪ 90‬כהתעלות הכרתית‪ 91‬ואת החייאתו את בן הצרפית‪ 92‬כריפוי‬
‫ממחלה קשה‪ ,93‬באיגרת תחית המתים‪ 94‬מציין הרמב"ם כי לדעתו חלק מתיאורי תחית המתים במקרא הן‬
‫משל‪ ,‬הרמב"ם‪ 95‬מצמצם את נס תחיית המתים לצדיקים בלבד וקובע כי גם הקמים לתחיה ימותו בסופו של‬
‫דבר‪ ,‬במורה הנבוכים הוא מאריך לבאר את ביטוייו של ישעיה המתארים תופעות חריגות ולא‪-‬טבעיות‬
‫כהשאלה למצבים פוליטיים וכלכליים שונים‪ 96‬ומבצע מהלך דומה גם בנוגע לדברי נביאים נוספים‪ ,97‬במקום‬
‫אחר מאריך הרמב"ם לבאר שסיפור אדם הראשון התרחש לפני סיום תהליך הבריאה ומציין ש'לכן לא יגונה‬
‫דבר מן הדברים האלה כפי שאמרנו‪ ,‬שעד עתה לא הָ וָה טבע קבוע'‪ ,98‬כחלק ממגמה זו‪ 99‬הרמב"ם קובע כי‬
‫התרחשויות המתוארות במקרא בהן מופיע מלאך התרחשו אך ורק 'במראה הנבואה או בחלום'‪ ,100‬את‬
‫תוחלת החיים הממושכת של הדורות הסמוכים לבריאה‪ ,101‬מצמצם הרמב"ם‪ 102‬רק לאותם המנויים‬
‫בשמותיהם‪ ,‬ומציע כי ניתן להסביר אותה כתוצאה של נס כמו גם כתוצאה של אורח חיים בריא‪ ,‬ועוד‪.103‬‬

‫חשובה לעניננו היא הפקעת הפסוקים 'וגר זאב עם כבש‪ ,‬ונמר עם גדי ירבץ‪ ,‬ועגל וכפיר ומריא יחדו‪ ,‬ונער קטן‬
‫נהג בם‪ .‬ופרה ודוב תרעינה‪ ,‬יחדו ירבצו ילדיהן‪ ,‬וארי' כבקר יאכל תבן‪ .‬ושעשע יונק על חור פתן‪ ,‬ועל מאורת‬
‫צפעוני גמול ידו הדה‪ .‬לא ירעו ולא י שחיתו בכל הר קדשי‪ ,‬כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים'‪104‬‬

‫ממשמעותם הניסית והסברתם כאלגוריה למצבה הרוחני והחברתי של האנושות בימות המשיח‪ .‬פרשנות זו‬
‫מופיעה פעמיים‪ 105‬בספריו של הרמב"ם; במשנה תורה‪ 106‬הרמב"ם מציע את פרשנותו כסעיף לתפיסה‬
‫הריאליסטית את ימות המשיח‪ ,‬ובמורה נבוכים‪ 107‬מובאת פירוש זו כחיזוק לתפיסה לפי ידיעת האמת‬
‫מבטלת את הנזקים שגורמים בני האדם אלו לאלו‪ .‬אלו הם דבריו במשנה תורה‪:‬‬

‫וזה שנאמר בישעיה 'וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ' ‪ -‬משל וחידה‪ .‬ענין [=משמעות‪ ,‬א"ל] הדבר‬
‫שיהיו ישראל יושבין לבטח עם רשעי העולם המשולים כזאב ונמר [‪ ]...‬ויחזרו כולם לדת האמת ולא‬
‫יגזלו ולא ישחיתו אלא יאכלו דבר המותר בנחת עם ישראל‪108.‬‬

‫באיגרת תחיית המתים‪ 109‬מספר הרמב"ם כי בעקבות פרשנות זו נמתחה עליו ביקורת‪ ,‬ומצטדק בהישענו על‬
‫פרשנים קדומים‪ ,‬אותם הוא מכנה 'אנשי התבונה' שהסבירו את הפסוקים באותה הצורה‪ .‬בנוסף‪ ,‬הוא מחזק‬
‫את פרשנותו בנימוק המופיע בסוף קבוצת הפסוקים לפיו המצב המתואר נובע מהמלאות הארץ בדעת ה'‪.‬‬
‫לדעת הרמב"ם‪ ,‬אין כל הגיון בכך שמצב רוחני כזה ישפיע על מצב בעלי החיים וכל‪-‬שכן שלא ניתן להסביר‬
‫כי מדובר בתיאור מצבם הרוחני של בעלי החיים‪ .‬עם זאת‪ ,‬הרמב"ם מסייג את דבריו וקובע כי מדובר‬
‫בפרשנותו האישית ואין הוא קובע בה מסמרות‪ ,‬לאחר הסתייגות זו‪ ,‬חושף הרמב"ם את המגמה הפרשנית‬

‫‪ 90‬מלכים ב' ב‪ ,‬יא‪.‬‬

‫‪ 91‬כספי‪ ,‬עמודי כסף‪ ,‬עמ' ‪.29‬‬
‫‪ 92‬מלכים א' יז‪ ,‬יז‪.‬‬
‫‪ 93‬כספי‪ ,‬עמודי כסף‪ ,‬עמ' ‪ ;54-53‬דוראן‪ ,‬אפודי‪ ,‬עמ' סב ע"א; ראה נרבוני‪ ,‬באור‪ ,‬עמ' ה ע"ב‪.‬‬
‫‪ 94‬רמב"ם‪ ,‬איגרות‪ ,‬עמ' שנז‪.‬‬
‫‪ 95‬רמב"ם‪ ,‬הקדמות עמ' קלח; רמב"ם‪ ,‬איגרות‪ ,‬עמ' שנד‪.‬‬
‫‪ 96‬רמב"ם‪ ,‬מו"נ‪ ,‬עמ' ‪.355-350‬‬
‫‪ 97‬רמב"ם‪ ,‬מו"נ‪ ,‬עמ' ‪.356-355‬‬
‫‪ 98‬רמב"ם‪ ,‬מו"נ‪ ,‬עמ' ‪.367‬‬
‫‪ 99‬נהוראי‪ ,‬בעיית הנס‪ ,‬עמ' ‪.3‬‬
‫‪ 100‬רמב"ם‪ ,‬מו"נ‪ ,‬עמ' ‪ .405-403‬ראה ריינס‪ ,‬נסים‪ ,‬עמ' ‪.273-272‬‬
‫‪ 101‬ראה בראשית ה‪.‬‬
‫‪ 102‬רמב"ם‪ ,‬מו"נ‪ ,‬עמ' ‪ .420‬ראה לסקר‪ ,‬אריכות‪ ,‬עמ' ‪.54-50‬‬
‫‪ 103‬ראה רמב"ם‪ ,‬מו"נ‪ ,‬עמ' ‪ ; 424-419‬רמב"ם‪ ,‬פיהמ"ש‪ ,‬ברכות‪ ,‬א‪ ,‬ט‪ .‬ראה גם שביד‪ ,‬טעם‪ ,‬עמ' ‪ ;189‬שם‪ ,‬עמ' ‪;191‬‬
‫נהוראי‪ ,‬בעיית הנס‪ ,‬עמ' ‪.18‬‬
‫‪ 104‬ישעיה יא‪ ,‬ו‪-‬ט‪.‬‬
‫‪ 105‬ראה גם רמב"ם‪ ,‬הקדמות‪ ,‬עמ' קלח‪.‬‬
‫‪ 106‬רמב"ם‪ ,‬משנ"ת‪ ,‬הל' מלכים ומלחמות‪ ,‬יב‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ 107‬רמב"ם‪ ,‬מו"נ‪ ,‬עמ' ‪.452‬‬
‫‪ 108‬רמב"ם‪ ,‬משנ"ת‪ ,‬הל' מלכים ומלחמות‪ ,‬יב‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ 109‬רמב"ם‪ ,‬איגרות‪ ,‬עמ' שנט‪-‬שס‪.‬‬

‫‪10‬‬
‫שבשלה הוא נוטה להוציא את הפסוקים המתארים מציאות מופלאה וניסית מפשוטן‪' :‬אנחנו נשתדל לקבץ‬
‫בין התורה והמשכל‪ ,‬וננהיג הדברי ם כלם על סדר טבעי [‪ ]...‬אלא מה שהתבאר בו שהוא מופת ולא יתכן‬
‫לפרשו כלל [‪ ]...‬שאנחנו נברח מאוד משנוי סדר בראשית'‪.110‬‬

‫במשפטים קצרים אלה הרמב"ם מנסח בחדות ובבהירות את מגמת העל הפרשנית שלו – קירוב בין התורה‬
‫ובין השכל‪ .‬מגמה כללית זו‪ ,‬שקיימת לא רק בפרשנות הרמב"ם‪ ,‬אלא גם בחיבוריו השונים‪ ,111‬היא המביאה‬
‫את הרמב"ם ואת שאר 'אנשי התבונה' להעדיף‪ ,‬במקום שהדבר אפשרי מבחינה פרשנית‪ ,‬פרשנות ריאליסטית‬
‫על פני פרשנות ניסית‪ .‬מתוך מגמה זו‪ ,‬מציע הרמב"ם‪ 112‬שני פירושים נוספים לפסוקים – שאמנם נוטים יותר‬
‫לפרשנות ניסית‪ ,‬אך גם בהם מגמת המעטת הנס והעדפת הטבע ברורה‪ .‬דווקא בשתי פרשנויות אלו המגמה‬
‫הריאליסטית והרצון להמעיט בנס בולט אף יותר; הפירוש הראשון מסתמך על מצב ריאלי בארץ מצרים ועל‬
‫פרשנות מדעית של אריסטו ובנוסף קובע כי מדובר בלשון גוזמא והנביא מבקש לתאר רק התמעטות של‬
‫הזקת בעלי החיים ולא היעלמות של מצב זה‪ ,‬והפירוש השני מבקש לתחום את הנס באזור מצומצם ביותר‪-‬‬
‫בהר הבית‪ .‬במקום זה יש להעיר כי גם בפירושו של הרמב"ם למשנה המונה את הניסים שהתרחשו בהר‬
‫הבית‪ ,‬ישנה מגמה ברורה למתן את הנסים ולצמצמם‪.113‬‬

‫אם כן‪ ,‬ניכר כי במקרים רבים בהם הדבר אפשרי מבחינה פרשנית‪ ,‬מבכר הרמב"ם להפקיע תיאורים על‪-‬‬
‫טבעיים המופיעים במקרא מפשטם הנסי ולהסבירם על דרך הטבע‪ .‬גם כאשר הרמב"ם משאיר את הדברים‬
‫בגדר נס‪ ,‬הרי שהוא מצמצם את החריגה מהטבע‪ ,‬ומסביר את ההתרחשות בפרשנות הממזערת ביותר שיש‬
‫לאל‪-‬ידו להציע‪ .‬עם זאת‪ ,‬הרמב"ם מתנגד לפרשנות גורפת המפרשת את כל נסי המקרא בצורה אלגורית‪.114‬‬
‫לדבריו‪ ,‬מבחינה פרשנית נקודתית‪ ,‬אפשר להוציא מפשטם את הנסים המופיעים במקרא‪ ,‬אך התוצאה‬
‫הכוללת תהיה 'מין הזיה'‪ .115‬נאמנים הם דבריו של גוטמן על הרמב"ם‪ :‬בכל מקום שהוא יכול להסתפק‬
‫בהסבר הטבעי של האירועים [‪ ]...‬הריהו מסגל לעצמו הסבר זה‪.116‬‬

‫‪ 4.3.1‬ניסי משה ויהושע‬

‫במסגרת מגמתו הכללית להבדיל בין משה לבין שאר הנביאים‪ ,117‬מחלק הרמב"ם גם בין ניסיו של משה לאלו‬
‫של שאר מחולל הנסים המתוארים במקרא‪ .‬ביחידה זו ננסה להצביע על השתלבות חלוקה זו בתפיסתו‬
‫הכללית של הרמב"ם בנוגע לנס והטבע ועל גילויי מגמתו למעט בנסים גם בסוגיה זו‪.‬‬

‫אחרי שהרמב"ם מציין שנבואת משה שונה מהותית מנבואת שאר הנביאים עד כדי הקביעה כי מדובר בשני‬
‫מיני שונים והמושג 'נבואה' הנאמר עליהם במשותף אינו אלא הומונימים‪ ,‬הוא קובע‪:‬‬

‫כן הדבר‪ ,‬לדעתי‪ ,‬גם באשר לנִסיו ונִסי זולתו‪ ,‬כי נִסיו אינם ממין נִסיהם של יתר הנביאים‪ ]...[ .‬כל‬
‫הנסים‪ ,‬שעׂשו אותם הנביאים או שנעׂשו להם‪ ,‬סיפרו אנשים בודדים [‪ ]...‬שלעולם לא יקום נביא‬
‫שיעשה אותות בפומבי לעיני המסכימים עמו והחולקים עליו‪ ,‬כפי שעשה משה‪118.‬‬

‫הרמב"ם מעגן את דבריו בפסוקים 'ולא קם נביא עוד בישראל כמשה אשר ידעו ה' פנים אל פנים‪ .‬לכל האתת‬
‫והמופתים אשר שלחו ה' לעשות בארץ מצרים לפרעה ולכל עבדיו ולכל ארצו‪ .‬ולכל היד החזקה ולכל המורא‬
‫הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל'‪ ,119‬ומסביר כי הם כורכים בין ייחוד נבואת משה לנסיו שיוחדו בכך‬

‫‪ 110‬רמב"ם‪ ,‬אגרות‪ ,‬עמ' שסא‪-‬שסב‪ .‬ראה נהוראי‪ ,‬בעיית הנס‪ ,‬עמ' ‪.15‬‬
‫‪ 111‬ראה רמב"ם‪ ,‬איגרות‪ ,‬עמ' תרנד; רמב"ם‪ ,‬מו"נ‪ ,‬עמ' ‪.11-10‬‬
‫‪ 112‬רמב"ם‪ ,‬איגרות‪ ,‬עמ' שסא‪.‬‬
‫‪ 113‬רמב"ם‪ ,‬פירוש לאבות‪ ,‬עמ' צד; שם‪ ,‬הערת הרב שילת‪.‬‬
‫‪ 114‬בכר‪ ,‬פרשן‪ ,‬עמ' ‪.75‬‬
‫‪ 115‬רמב"ם‪ ,‬מו"נ‪ ,‬עמ' ‪.342‬‬
‫‪ 116‬גוטמן‪ ,‬הפילוסופיה‪ ,‬עמ' ‪ .158‬אך ראה ריינס‪ ,‬נסים‪ ,‬עמ' ‪.262-261‬‬
‫‪ 117‬ראה רמב"ם‪ ,‬הקדמות‪ ,‬עמ' שעא‪-‬שעב; רמב"ם‪ ,‬משנ"ת‪ ,‬הל' יסוה"ת‪ ,‬ז‪ ,‬ו‪.‬‬
‫‪ 118‬רמב"ם‪ ,‬מו"נ‪ ,‬עמ' ‪.383-382‬‬
‫‪ 119‬דברים לד‪ ,‬י‪-‬יב‪.‬‬

‫‪11‬‬
‫שנעשו לעיני כל‪ ,‬גם לעיני החולקים עליו‪ .‬על מנת להגן על קביעתו זו‪ ,‬מבקש הרמב"ם לסייג את נס יהושע‬
‫בגבעון וקובע שהוא לא נעשה לעיני כל ישראל וכן שנמשך יום שלם אלא רק מספר שעות‪.120‬‬

‫העמימות בנוגע למשמעות ההבדלה בין נסי משה לשאר הניסים ולפרשנותו של הרמב"ם לנס יהושע‪ ,‬השאירה‬
‫מקום לפרשני המורה ולחוקריו להתגדר בו‪ .121‬האפשרויות הפרשניות הגנוזות בפרק זה הן רבות‪ 122‬ונעות‬
‫מהאפשרות כי הרמב"ם רומז 'שהנביא היחיד שהיה בכוחו לעשות נסים של ממש היוצאים מטבעו של עולם‬
‫היה משה רבינו'‪ 123‬וניסי שאר הנביאים אינם אלא פרי הדמיון‪ ,‬כדעת לוינגר‪ 124‬וחלק מפרשני המורה‬
‫הסבורים כי לדעת הרמב"ם כלל לא התרחש נס על‪-‬ידי יהושע ודברי הנביא הם מטפורה אלגורית בלבד‪125‬‬

‫דרך האפשרות כי היכולת לחולל נס לא בלעדית למשה ואמנם התרחש נס על‪-‬ידי יהושע אך מדובר‬
‫בהתרחשות מקומית ולא בעצירת השמש והירח‪ ,126‬וכלה באפשרות שאין כל הבדל מהותי בין נסי משה לנסי‬
‫יהושע ומדובר בהבדלים מקריים וכמותיים בלבד‪127‬‬

‫מכל מקום‪ ,‬הכיוון העולה מדיון זה ממשיך את המגמה עליה הצבענו לעיל‪ -‬לא לשלול לחלוטין את אפשרות‬
‫הנס‪ ,‬אך לצמצם את תפוצתו באופן משמעותי‪ ,‬עד לאמירה אפשרית כי רק נסי משה רבינו הם אכן נסים‪.‬‬

‫‪ 5.3.1‬ייעודי התורה וסוגיית ההשגחה‬

‫סוגיית ייעודי התורה קובעת ברכה לעצמה בדברי הרמב"ם‪ .‬במשנה תורה‪ ,128‬דן הרמב"ם במשמעותם של‬
‫ייעודי התורה‪ ,‬המבטיחים שכר ועונש גשמיים לעילא בהתאם לרמת קיום המצוות וכורכים תופעות‬
‫מטאורולוגיות‪ ,‬פוליטיות וכלכליות עם התנהגות דתית‪ ,‬ומסבירם כפשוטם‪' :‬בזמן שאנו עושים כל מצות‬
‫התורה יגיעו אלינו טובות העולם הזה כולן‪ .‬ובזמן שאנו עוברין עליהן תקראנה אותנו הרעות הכתובות'‪.129‬‬
‫גם באיגרת תחיית המתים‪ ,‬מדגיש הרמב"ם את נסיות הזיקה בין מידת הציות לדברי התורה למצבי העולם‪:‬‬

‫שהוא מופת מתמיד בדורות [‪ ]...‬שתקונם והפסדם אינו לסבה טבעית ולא על מנהג המציאות‪ ,‬אלא‬
‫נתלה בעבודה ובמרי‪ ,‬וזה אות יותר גדול מכל אות‪ .‬וכבר בארנו שזה בדין צבור ובדין יחיד [‪ ]...‬יחדם‬
‫בזה המופת הגדול שיהיו פעולותיהם תמיד נקשרות בקרון עניניהם או בהפסדם‪130.‬‬

‫הרי ששפתיו של הרמב"ם ברור מילל והוא מפרש את ייעודי התורה הגשמיים כפשטם‪ .‬עם זאת‪ ,‬ייעודי‬
‫התורה מעוררים קושי אל מול תפיסת הטבע הקבוע והנס החריג של הרמב"ם‪ .‬הטבע וחוקיותו לא מצדיקים‬
‫את תיאורי התורה הכורכים בין רמתו הדתית של אדם וקהל לבין כמות המשקעים להם הוא זוכה ומידת‬
‫הצלחתו הכלכלית‪ ,‬אם כן כיצד יסביר אפוא הרמב"ם תיאורים נסיים במפגיע אלו? יתרה מכך‪ ,‬מדובר‬
‫בהבטחה לנס קבוע ומתמיד‪ ,‬בין במצב רוחני גבוה ובין בנמוך – מצבו הפיזי של עם ישראל כרוך ברמתו‬
‫הדתית‪ ,‬וזאת בניגוד לקביעתו של הרמב"ם כי הנסים בהגדרתם אינם קבועים‪.‬‬

‫באיגרת תחיית המתים‪ ,131‬מחלק הרמב"ם בין שני סוגי נסים‪ -‬נסים שבעיקרם הפיכת חוקי הטבע המנוגדים‬
‫מהותית לחוקי הטבע‪ ,‬ונסים שבעיקרם תופעה אפשרית מבחינה טבעית ושנסיותם טמונה בהודעה‬
‫המוקדמת עליהם‪ ,‬בקיצוניותם או ברציפותם‪ .‬ייעודי התורה הן מהסוג האפשרי‪ ,‬ומה שמגדיר אותם כנס זה‬
‫העובדה שמדובר בתופעה חוזרת ורציפה‪:‬‬

‫‪ 120‬רמב"ם‪ ,‬מו"נ‪ ,‬עמ' ‪.383‬‬

‫‪ 121‬שוורץ‪ ,‬האמנם‪ ,‬עמ' ‪.41-40‬‬
‫‪ 122‬שוורץ‪ ,‬האמנם‪ ,‬עמ' ‪ ;50-47‬נהוראי‪ ,‬שמש‪ ,‬עמ' ‪.99-98‬‬
‫‪ 123‬לוינגר‪ ,‬פילוסוף‪ ,‬עמ' ‪ ,156‬הערה ‪ ,8‬אך ראה שורץ‪ ,‬משמעות‪ ,‬עמ' ‪ ;6‬שוורץ‪ ,‬האמנם‪ ,‬עמ' ‪ 40‬הערה ‪.18‬‬
‫‪ 124‬לוינגר‪ ,‬פילוסוף‪ ,‬עמ' ‪ ,37‬הערה ‪.23‬‬
‫‪ 125‬כספי‪ ,‬עמודי כסף‪ ,‬עמ' ‪ ;115‬ראה נהוראי‪ ,‬שמש‪ ,‬עמ' ‪.98‬‬
‫‪ 126‬אברבנאל‪ ,‬פירוש‪ ,‬עמ' עה ע"ב‪-‬עו ע"א; ראה נרבוני‪ ,‬באור‪ ,‬עמ' מב ע"ב‪.‬‬
‫‪ 127‬שורץ‪ ,‬משמעות‪ ,‬עמ' ‪ ;7-6‬קרשקש‪ ,‬פירוש‪ ,‬עמ' עד ע"ב‪-‬עה ע"א‪ .‬ראה גם כשר‪ ,‬הערובה‪ ,‬עמ' ‪.36‬‬
‫‪ 128‬רמב"ם‪ ,‬משנ"ת‪ ,‬הל' תשובה‪ ,‬ט‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ 129‬רמב"ם‪ ,‬משנ"ת‪ ,‬הל' תשובה‪ ,‬ט‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ 130‬רמב"ם‪ ,‬איגרות‪ ,‬עמ' שע‪.‬‬
‫‪ 131‬רמב"ם‪ ,‬איגרות‪ ,‬עמ' שעא‪-‬שעב‪.‬‬

‫‪12‬‬
‫המשך האפשר ההוא המתחדש והתמדתו‪ ,‬כברכות והקללות‪ ,‬כי אלו היה פעם אחת או שתים לא‬
‫היו מופת [‪ ]...‬המופת שבענינים האפשריים הנה כל אשר יארך ויתמיד – יותר ראוי להיות מופת‪.‬‬
‫ומפני זה נאמין התמדת הברכות עם העבודה והקללות עם המרי לעולם [‪ ]...‬ובזה שבו אות ומופת‪.132‬‬

‫הרמב"ם מפרש דבריו היטב‪ ,‬האמירה בדבר ארעיותם של הנסים אמורה דווקא בנסים השייכים להפיכת‬
‫חוקי הטבע‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬ייעודי התורה שייכים לנסים האפשריים מבחינה עקרונית והגדרתם כנס כרוכה‬
‫בתמידיותם‪ .‬גם במקור זה הרמב"ם מסביר את ייעודי התורה כפשוטם ומדגיש את הנסיות שבהם‪.‬‬

‫עם זאת‪ ,‬במורה הנבוכים מדברי הרמב"ם עולה כיוון אחר ביחס לייעודים‪ .‬ראשית‪ ,‬נראה שהרמב"ם‪ 133‬מונה‬
‫את תיאורי התורה הכורכים בין המצב הדתי‪-‬חברתי לבין המצב הכלכלי‪-‬לאומי כחלק מהאמונות שמגמתן‬
‫הוא יצירת חברה ראויה‪ ,‬ולא כחלק מהדעות הנכונות‪ .‬בנוסף‪ ,‬הרמב"ם‪ 134‬מסביר את הבחירה בתיאורים‬
‫ספציפיים של התרחשויות שתבואנה בעקבות הציות או המרי‪ ,‬במגמת התורה לעקור את האמונה האלילית‬
‫הכורכת בין עבודת האלילים לתופעות‪ .‬לפי חלק מהפרשנים‪ ,135‬עובדה זו מורה כי לדעת הרמב"ם ייעודי‬
‫התורה לא מתארים מציאות אמתית ובאו ליצור אימפקט חינוכי בלבד‪ .‬את דבריו במקומות האחרים הם‬
‫מסבירים באותה הצורה שהרמב"ם מסביר לדעתם את דברי המקרא‪ ,‬כ'שקר אציל'‪ .136‬הבנה אזוטרית זו‬
‫אינה הכרחית‪ ,‬ופשט הדברים מורה כי האמונות ההכרחיות מתארות נכונה את המציאות‪ ,‬והזיקה לייעודים‬
‫האליליים באה להסביר מדוע הגמול הקיים הוא כזה ולא אחר‪.137‬‬

‫בדיוניו על סוגיית ההשגחה‪ ,138‬לא מזכיר הרמב"ם את הנס כאמצעי להשגחת האל על הראויים לכך‪ ,‬דבר‬
‫שכבר בדור הרמב"ם הועלו שאלות על טיב ההשגחה עד להשערת ר' שמואל ן' תיבון כי מדובר בהשגחה‬
‫נטורליסטית משוללת נס‪ .139‬לדעת הרמב"ם‪ ,‬רק האדם מושגח בצורה פרטית‪ 140‬וההשגחה היא פועל יוצא‬
‫של מידת השגתו השכלית של האדם את האל‪ ,141‬או בניסוחו שלו – של דבקות האדם בשפע השכלי‪:142‬‬

‫לפי מידת ׂשכלו של כל בעל ׂשכל תהיה ההשגחה בו‪ ,‬לכן האדם שהׂשגתו שלמה‪ ,‬שׂשכלו ממשיך‬
‫להיות עם האל תמיד‪ ,‬תהיה ההשגחה עליו תמיד [‪ ]...‬לא ייתכן כלל שיפגע באדם ההוא מין ממיני‬
‫הרעות [‪ ]...‬אבל כאשר הוא סר ממנו [‪ ]...‬הוא חׂשוף לכל רעה המזדמנת לפגוע בו‪143.‬‬

‫אם כן‪ ,‬בפרק זה נוכחנו לדעת כי לפי הפרשנות המקובלת יחסו של הרמב"ם לנס הינו כפול פנים‪ – 144‬מחד‬
‫הוא מתאמץ‪ ,‬לפחות ברובד הנגלה של דבריו‪ ,‬לחייב את אפשרותו ומאידך הוא מחזיק במגמה פרשנית‬
‫ופילוסופית של המעטת כוחו ותפוצתו של הנס‪ .145‬לשון אחר‪ ,‬הרמב"ם נלחם פנים ואחור; את תפיסתו של‬
‫אריסטו לפיה הטבע הינו הכרחי מצד עצמו ותוקפם של חוקי הטבע הינו מוחלט הוא דוחה באמצעות אמונת‬
‫הבריאה‪ ,‬ואת דעת הכלאם השוללת את החוקיות ורואה בכל התרחשות תוצאה של רצונו הישיר של האל‬
‫הוא שולל באמצעות עובדת קיומם של חוקי הטבע‪.146‬‬

‫‪ 132‬רמב"ם‪ ,‬איגרות‪ ,‬עמ' שעא‪-‬שעב‪.‬‬

‫‪ 133‬רמב"ם‪ ,‬מו"נ‪ ,‬עמ' ‪.520-518‬‬
‫‪ 134‬רמב"ם‪ ,‬מו"נ‪ ,‬עמ' ‪.530-529‬‬
‫‪ 135‬כספי‪ ,‬עמודי כסף‪ ,‬עמ' ‪ ;134‬נרבוני‪ ,‬ביאור‪ ,‬עמ' סא ע"ב; כשר‪ ,‬מיתוס‪ ,‬עמ' ‪ .103-99‬ראה גם נגר‪ ,‬השגות‪ ,‬עמ' ‪.40‬‬
‫‪ 136‬כשר‪ ,‬מיתוס‪ ,‬עמ' ‪ .98‬ראה שם‪ ,‬עמ' ‪ ,100‬הערה ‪.13‬‬
‫‪ 137‬ראה כשר‪ ,‬מיתוס‪ ,‬עמ' ‪ ;97-96‬כומטינו‪ ,‬פירוש‪ ,‬עמ' ‪ .483‬ראה גם רמב"ם‪ ,‬מו"נ‪ ,‬עמ' ‪.651‬‬
‫‪ 138‬רמב"ם‪ ,‬מו"נ‪ ,‬עמ' ‪.503-474‬‬
‫‪ 139‬כבר ר' שמואל ור' משה ן' תיבון נחלקו בדעת הרמב"ם‪ ,‬ראה דיזנדרוק‪ ,‬ן' תיבון‪ ,‬עמ' ‪ ;362-353‬רביצקי‪ ,‬פרשנות‪33- ,‬‬
‫‪ .32‬ראה גם נהוראי‪ ,‬מגמות‪ ,‬עמ' ‪ ;56-53‬נוריאל‪ ,‬השגחה; קרייסל‪ ,‬צדיק ורע לו‪ ,‬עמ' ‪ ;25-19‬ראה גם דינסטאג‪ ,‬השגחה‪.‬‬
‫‪ 140‬רמב"ם‪ ,‬מו"נ‪ ,‬עמ' ‪ . 482-480‬לענייננו‪ ,‬חשוב ניסוחו השולל אמונה בהשגחה על בע"ח מהמקרא ומחז"ל‪.‬‬
‫‪ 141‬רמב"ם‪ ,‬מו"נ‪ ,‬עמ' ‪.484-481‬‬
‫‪ 142‬רמב"ם‪ ,‬מו"נ‪ ,‬עמ' ‪ ;481‬שם‪ ,‬עמ' ‪.483‬‬
‫‪ 143‬רמב"ם‪ ,‬מו"נ‪ ,‬עמ' ‪.663-662‬‬
‫‪ 144‬ראה לנגרמן‪ ,‬נסים‪ ,‬הטוען כי כפילות זו ליוותה את הרמב"ם לאורך כל ימיו ודעתו השתנתה מספר פעמים‪.‬‬
‫‪ 145‬שביד‪ ,‬טעם‪ ,‬עמ' ‪.191‬‬
‫‪ 146‬נהוראי‪ ,‬בעיית הנס‪ ,‬עמ' ‪ ;6‬שם‪ ,‬עמ' ‪.11‬‬

‫‪13‬‬
 ‫‪ .2‬תורת הנס של הרמב"ן‬
‫בפרק זה‪ ,‬אבקש לעמוד על תפיסת הנס והטבע של הרמב"ן‪ ,‬במנותק מביקורתו על הרמב"ם‪ .‬כמתחייב‬
‫מהטבע הפרשני‪-‬דרשני של רוב חיבורי הרמב"ן‪ ,‬נפתח את הפרק ביחידה בה אשתדל לרכז את העולה מדבריו‬
‫העקרוניים של הרמב"ן בתחום זה וביחידה שתעסוק בקצרה בבחירותיו הפרשניות של הרמב"ן הקשורות‬
‫לשאלת הנס והטבע‪ ,‬לאחר מכן נוסיף יחידה נוספת בה נציג את שתי הגישות להבנת דברי הרמב"ן במחקר‪.‬‬
‫בפרק זה אמנע מן המקומות בהם מתייחס הרמב"ן בפירוש לדעת הרמב"ם ובהם אעסוק בפרק הבא‪.‬‬

‫‪ 1.2‬עקרונות בתורת הנס של הרמב"ן‬

‫בהתאם למגמת הרמב"ן בכתיבת פירושו לתורה‪ ,‬מגמה שאינה פרשנית גרידא‪ ,147‬פירושו רצוף התייחסויות‬
‫לשאלות עקרוניות‪ ,‬אחת הסוגיות אליה חוזר הרמב"ן‪ ,‬היא סוגיית הנס‪ ,‬ובייחוד הנסתר‪ .‬בדברים הבאים‬
‫אשתדל לרכז את העקרונות השונים ואת המגמות המנוגדות העולות מדבריו העקרוניים בנושא זה‪.‬‬

‫ראשית‪ ,‬הרמב"ן‪ 148‬לא רואה בנס היפותזה אפשרית‪ ,‬אלא לדעתו מדובר בתופעה ברורה הנודעת לכל‪ .‬אשר‬
‫על כן‪ ,‬הוא לא טורח להאריך בהוכחת אפשרותם וקיומם של הנסים‪ ,‬ומתייחס לכך כאל המובן מאליו‪.‬‬
‫כמתחייב מראיה זו את מציאות הנסים כדבר שאין עליו עוררים‪ ,‬הוא לא טורח להתפלמס עם אריסטו‪,‬‬
‫המכחיש את אפשרות הנס‪ ,‬אלא מאשים אותו בהתעלמות מן המציאות הנסית מתוך עקשנות ואכזריות‪:‬‬

‫ומכאן תראה אכזריות ראש הפלוסופים וקשיו ימחה שמו‪ ,‬שהוא מכחיש כמה דברים שראו רבים‬
‫וראינו אנחנו אמתתם ונתפרסמו בעולם‪ ,‬ובאותן הזמנים הקדמונים [‪ ]...‬היו נודעים לכל [‪ ]...‬וכאשר‬
‫קמו הינים‪ ,‬והם עם חדש שלא נחלו חכמה [‪ ]....‬קם האיש הידוע ולא האמין רק במורגש וחפש‬
‫חכמות מורגשות והכחיש הרוחניות ואמשר שענין השדים ומעשה הכשפים אפס‪ ,‬ואין בעולם פעולה‬
‫רק לטבעים‪ ,‬ודבר ידוע ומפורסם שאינם כן‪.149‬‬

‫כיוון שהרמב"ן רואה את קיום הנסים כמובן מאליו‪ ,‬ולדעתו‪ ,150‬הנסים מורים על החדוש‪ ,‬באשר לפי הקדמות‬
‫הנסים אינם אפשריים ‪ -‬אין הוא נצרך לתלות את אפשרות הנס בחידוש העולם‪ ,‬אלא להפך‪ -‬להוכיח את‬
‫חידוש העולם מקיום הנס‪ ,151‬ולדעתו הנסים חשובים על מנת להצביע קיומו של האל כבורא העולם היכול‬
‫להתערב במהלכו‪ ,‬הן בדרך גלויה והן בדרך נסתרת‪.152‬‬

‫לצד הנסים המפורסמים הגלויים לעין ומורים על חידוש העולם‪ ,‬משתמש הרמב"ן בביטוי 'נסים נסתרים'‪.153‬‬
‫דיונים בביטוי מופיעים בהסברת השם 'שדי'‪ .154‬הרמב"ן מסביר כי מדובר בשם המכוון כנגד מדת הגבורה‬
‫המנהיגה את העולם‪ ,‬כלומר ספירת מלכות‪ ,155‬ובו נעשים הנסים הנסתרים שעיקרם הוא השגחה על הצדיקים‬
‫והקורלציה שיש בין מעשיהם לבין המציאות‪:‬‬

‫כי בו יעשו הנסים הנסתרים לצדיקים [‪ ]...‬ככל הנסים הנעשים לאברהם ולאבות וככל הבאים‬
‫בתורה בפרשת אם בחוקתי ובפרשת והיה כי תבא בברכות ובקללות שכולם נסים הם [‪ ]...‬וכן כל‬
‫היעודים שבתורה‪ ,‬אבל כולם נסים ובכולם תתנצח מערכת המזלות‪ ,‬אלא שאין בהם שנוי ממנהגו‬
‫של עולם כנסים הנעשים על ידי משה רבינו [‪ ]...‬שהם מופתים משנים הטבע בפירסום‪.156‬‬

‫‪ 147‬ראה אידל‪ ,‬ר' משה בן נחמן‪ ,‬עמ' ‪.550-548‬‬

‫‪ 148‬הרמב"ן‪ ,‬תמימה‪ ,‬עמ' קמז‪-‬קמח‪ .‬ראה נהוראי‪ ,‬תורת הנס‪ ,‬עמ' ‪.31‬‬
‫‪ 149‬רמב"ן‪ ,‬תמימה‪ ,‬עמ' קמז‪.‬‬
‫‪ 150‬רמב"ן‪ ,‬תמימה‪ ,‬עמ' קמו; רמב"ם התורה‪ ,,‬שמות יג‪ ,‬טז; שם‪ ,‬שמות כ‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ 151‬ברגר‪ ,‬נסים עמ' ‪.110-107‬‬
‫‪ 152‬רמב"ן‪ ,‬התורה‪ ,‬שמות יג‪ ,‬טז; רמב"ן‪ ,‬תמימה‪ ,‬עמ' קנ; שם‪ ,‬עמ' קנב‪-‬קנג‪.‬‬
‫‪ 153‬רמב"ן‪ ,‬הת ורה‪ ,‬בראשית מו‪ ,‬טו; שם‪ ,‬בראשית יא‪ ,‬כח; שם‪ ,‬ויקרא יח‪ ,‬כט; שם‪ ,‬ויקרא כו‪ ,‬יא; רמב"ן‪ ,‬אגרות‪ ,‬עמ'‬
‫שעט‪ .‬ועוד‪ .‬ראה גם רמב"ן‪ ,‬התורה‪ ,‬שמות כג‪ ,‬כה‪.‬‬
‫‪ 154‬רמב"ן‪ ,‬התורה‪ ,‬בראשית יז‪ ,‬א; שם‪ ,‬שמות ו‪ ,‬ב; רמב"ן‪ ,‬קהלת‪ ,‬עמ' קצב‪-‬קצג‪.‬‬
‫‪ 155‬הלברטל‪ ,‬דרך האמת‪ ,‬עמ' ‪.159‬‬
‫‪ 156‬רמב"ן‪ ,‬התורה‪ ,‬בר אשית יז‪ ,‬א‪ .‬לדעת רמב"ן‪ ,‬מזלות הן חלק מהעולם הטבעי‪ .‬ראה רמב"ן‪ ,‬אגרות‪ ,‬עמ' שעח‪-‬שפא‪.‬‬

‫‪14‬‬
‫הרמב"ן מתאר את הנסים הנסתרים‪ ,‬כנסים 'גדולים'‪ 157‬הנובעים מיכולתו של האל 'לנצח'‪ 158‬את הטבע‪ ,‬אך‬
‫לא מבטלים את 'מנהג העולם'‪ .159‬לדבריו‪ ,‬נסים אלו מקיפים את ההשגחה על האבות‪ ,‬ולמעשה את כל השכר‬
‫והעונש המצוינים בתורה‪ .‬לדעתו‪ ,‬למעשה התורה מיוסדת כולה על הנסים הנסתרים‪' :‬כל יסודות התורה‬
‫בנסים הנסתרים הם‪ ,‬וטעם התורה אין בכל ענינו רק נסים לא טבע ומנהג'‪ .160‬מכיוון שהייעודים השונים‬
‫בתורה כורכים בין התנהגות האדם לבין תופעות טבע שונות‪ ,‬וצמידות זו אינה מתחייבת מטבע המציאות‬
‫ולא שייכת לחוקיות המוכרת‪ ,‬אך מאידך לא מדובר בהתרחשות שסותרת את הטבע מעיקרו‪ ,‬מכנה הרמב"ן‬
‫את התופעות הללו‪ ,‬בהן כלולות כל הבטחות התורה על השפעת מעשי האדם על מצבו‪' ,‬נסים נסתרים'‪ .‬הנסים‬
‫הנסתרים מעומתים עם הנסים המפורסמים כמו ניסי משה רבינו בהם שנוי הטבע והחוקיות בולט וחד‬
‫משמעי‪ ,‬הנובעים מ'מדה רחמנית עליונית'‪ 161‬ונעשים בשם הוויה‪ 162‬וספירת תפארת‪.163‬‬

‫הרמב"ן מדגיש את קביעותם ותמידיותם של הניסים הנסתרים‪ .164‬הדגשה זו נובעת מכך שלדעתו ניסיותם‬
‫של ניסים אלו נעוצה בתדירות זו‪ .‬בניגוד לניסים הנסתרים בהם הניסיות היא בעצם התופעה‪ ,‬בניסים‬
‫הנסתרים הניסיות היא בהיקפה של התופעה‪ .‬בניגוד לניסים הגלויים המהווים חריגה חד‪-‬משמעית מחוקי‬
‫הטבע‪ ,‬בניסים הנסתרים 'החריגה המתגלה היא בתחום הסבירות הסטטיסטית בלבד'‪.165‬‬

‫למרות הבדלים אלו‪ ,‬הרמב"ן‪ 166‬מדגיש כי מבחינה מהותית‪ ,‬אין הבדל בין הנסים הנסתרים לאלו‬
‫המפורסמים‪ ,‬שהרי אלו ואלו אינם נובעים מהחוקיות הרגילה‪ .‬לפיכך‪ ,‬אין מבחינה מהותית הבדל בין שידוד‬
‫המערכת שבקריעת ים סוף וכדומה ובין שנוי התולדה שבמותו של צדיק בשיבה טובה‪ ,‬זה וגם זה נובעים‬
‫מגזירת האל 'ואין הטבע מנהיג'‪ .167‬ההבדל היחיד הוא בהיבט האנושי‪ ,‬האם הנס‪ ,‬קרי ניתוק השלשלת‬
‫הסיבתית‪ ,‬גלוי ומפורסם לעין כל‪ ,‬או שמא עקיפת השלשלת הסיבתית אינה בולטת כל‪-‬כך‪:‬‬

‫כי אם נאמר בטבע שהוא המכלכל [=המנהיג‪ ,‬א"ל] הכל לא מת אדם ולא חיה מפני זכות או חובה‪,‬‬
‫ואחר שנאמין כי האל הכרית זה טרם בא יומו בטבע‪ ,‬הנה יד ה' עשתה נס‪ ,‬ושנתה הטבע בהכרת‬
‫הים לפני עדתו וטבוע אויבינו בתוכו‪ ,‬אין בין זה לזה רק מן הנסתר למפורסם‪168.‬‬

‫יש לשים לב שבמופעים אלו מתייחס הרמב"ן לטבע ולחוקיו כדבר קיים‪' :‬כי אין מן הטבע שיבואו הגשמים‬
‫בעתם בעבדנו האלהים [‪ ]...‬בכולם תתנצח מערכת המזלות'‪' ,169‬אם יונח האדם לטבעו או למזלו לא יוסיפו‬
‫בו מעשיו דבר ולא יגרעו ממנו'‪ .170‬מדברים אלו עולה תמונה של תפיסת הטבע כחוקיות קיימת‪ ,‬אותה אמנם‬
‫האל יכול 'לנצח' ו'לשנות' – אם בפרסום ואם בסתר‪ .‬ואכן‪ ,‬אין בדברים אלו בכדי לשלול את מציאות‬
‫החוקיות הטבעית‪' ,‬התולדה'‪ ,171‬אלא לקבוע כי גם בתורה יש לאל יכולת השפעה שאינה שוללת וסותרת את‬
‫החוקיות בצורה ברורה ונגלית‪ .‬גם במקומות אחרים מתייחס הרמב"ן לטבע כאל חוקיות קיימת אותה האל‬
‫קבע וטבע‪ ,‬ומתאר את הנסים כ'שנוי מנהגו של עולם וטבעו'‪ .172‬הרי שהנס אינו רק שנוי של מנהג אלא גם של‬
‫חוקיות וטבע קבוע‪.‬‬

‫‪ 157‬רמב"ן‪ ,‬התורה‪ ,‬שמות ו‪ ,‬ב‪.‬‬

‫‪ 158‬רמב"ן‪ ,‬התורה‪ ,‬שמות ו‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ 159‬רמב"ן‪ ,‬התורה‪ ,‬שמות ו‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ 160‬רמב"ן‪ ,‬התורה‪ ,‬בראשית מו‪ ,‬טו‪ .‬השווה ללשון הדרשה לקהלת‪ ,‬רמב"ן‪ ,‬קהלת‪ ,‬עמ' קצב‪.‬‬
‫‪ 161‬רמב"ן‪ ,‬התורה‪ ,‬שמות ג‪ ,‬יג‪.‬‬
‫‪ 162‬רמב"ן‪ ,‬תמימה‪ ,‬עמ' קנב‪.‬‬
‫‪ 163‬הלברטל‪ ,‬דרך האמת עמ' ‪.160-159‬‬
‫‪ 164‬רמב"ן‪ ,‬התורה‪ ,‬שמות יג‪ ,‬טז; שם‪ ,‬ויקרא כו‪ ,‬יא; רמב"ן‪ ,‬איוב‪ ,‬עמ' יט‪..‬‬
‫‪ 165‬רוס‪ ,‬הנס‪ ,‬עמ' ‪.84‬‬
‫‪ 166‬הרמב"ן‪ ,‬איוב‪ ,‬עמ' יח‪-‬יט‪.‬‬
‫‪ 167‬הרמב"ן‪ ,‬איוב‪ ,‬עמ' יט‪.‬‬
‫‪ 168‬הרמב"ן‪ ,‬איוב‪ ,‬עמ' יח‪-‬יט ‪ .‬יש להעיר כי הדברים אינם עולים בקנה אחד עם קביעתו של הלבטל המצביע על הבדלים‬
‫מהותיים בין שני סוגי הנסים‪ .‬ראה הלברטל‪ ,‬דרך האמת‪ ,‬עמ' ‪.159-158‬‬
‫‪ 169‬רמב"ן‪ ,‬התורה‪ ,‬בראשית יז‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ 170‬רמב"ן‪ ,‬התורה‪ ,‬שמות ו‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ 171‬רמב"ן‪ ,‬התורה‪ ,‬שמות ו‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ 172‬רמב"ן‪ ,‬התורה‪ ,‬שמות יג‪ ,‬טז‪ .‬ראה רמב"ן‪ ,‬איוב‪ ,‬עמ' קז; רמב"ן‪ ,‬התורה‪ ,‬ויקרא כו‪ ,‬יא‪.‬‬

‫‪15‬‬
‫עם זאת‪ ,‬לצד הדגשת אפשרות הנס והופעתו ההיסטורית‪ ,‬בדברי הרמב"ן מופיע עיקרון של מיעוט בנס‪ .‬מיעוט‬
‫זה כפול; ראשית כל אופציית הנס מתממשת רק באין כל ברירה אחרת על דרך הטבע משום ש'אין החפץ‬
‫לפניו לשנות טבעו של עולם'‪ ,173‬ומובן שאין לאדם לסמוך על הנס אלא להתנהל תוך הישענות על הטבע‬
‫וחוקיו‪ 174‬משום ש'אין רצון השם לעשות נסים לכל אדם ובכל עת'‪ .175‬יתרה מכך‪ ,‬ישנו סוג של נסים שהאל‬
‫אינו עושה‪ ,‬מאז בריאת העולם 'יש מאין'‪ ,‬שוב אין האל בורא‪ ,‬גם על דרך הנס‪ ,‬דברים יש מאין‪' :‬כי ברכת‬
‫השם מעת היות העולם‪ ,‬לא נברא יש מאין אבל עולם כמנהגו נוהג'‪.176‬‬

‫שנית‪ ,‬גם כאשר האל מחליט לחולל נס על האדם להשתדל 'למעט בנס'‪ ,‬ולעשות כפי יכולתו כך שהאל רק‬
‫יגמור בעדו‪' :‬כי כן הדרך בכל הניסים שבתורה או בנביאים לעשותם מה שביד אדם לעשות‪ ,‬והשאר יהיה‬
‫בידי שמים'‪ .177‬יש להעיר כי בעוד המקור הקודם נוטה לתפיסת הטבע כמציאות קבועה שהנס משנה‪ ,‬אך‬
‫מקור זה יכול להתפרש כהעדפת המנהג הקבוע‪ ,‬שאינו חוק‪ ,‬על פני ההתנהלות החריגה‪ ,‬או כהעדפת השמירה‬
‫על החוקיות הקבועה והטבעית וההימנעות מהפגיעה בה‪ .‬עם זאת‪ ,‬לפי דבריו של שלום לפיהם המונח 'מנהג'‬
‫הינו שם נרדף למונח הפילוסופי 'טבע' ואין הבדל בין השניים‪ ,178‬אין מקום לפרשנות זו‪.‬‬

‫מנגד‪ ,‬ישנם מקומות בהן לשונו של הרמב"ן נוטה יותר לשלילת הטבע ולהרחבת המושג הנסים הנסתרים‪:‬‬

‫שנאמין בכל דברינו ומקרינו שכלם נסים אין בהם טבע ומנהגו של עולם‪ ,‬בין ברבים בין ביחיד‪ ,‬אלא‬
‫אם יעשה המצות יצליחנו שכרו‪ ,‬ואם יעבור עליהם יכריתנו ענשו‪ ,‬הכל בגזרת עליון‪.179‬‬

‫וכן‪:‬‬

‫כשאנו מעיינין יפה אנו רואין שאין לאדם חלק בתורת משה רבינו ע"ה עד שיאמין שכל דברינו‬
‫ומעשינו כלם נסים‪ ,‬אין בהם טבע ומנהגו של עולם‪.180‬‬

‫ממקורות אלו עולה תמונת של תפיסה בה הנס דוחק את הטבע‪ .‬הקביעה כי כל הקורה את האדם הוא תוצאה‬
‫של נס ואין מקום לטבע‪ ,‬הינה חריפה מהקביעות שהובאו לעיל‪ ,‬שאמנם תיארו את קיומה של השגחה שאינה‬
‫על‪ -‬פי הטבע‪ ,‬אך לא תארו אותה כחובקת את כל הקורה את האדם אלא ככזו המשנה את מצבו של האדם‬
‫וסביבתו במקרים מסויימים בלבד‪ .‬עם זאת‪ ,‬ניסוח הדברים בגוף‪-‬ראשון מאפשר להסביר את הדברים בצורה‬
‫מצומצמת‪ ,‬כנכונה דווקא על האדם המשתייך לעם‪-‬ישראל‪ .‬בנוסף‪ ,‬ניתן גם לומר כי הרמב"ן מדבר לא‬
‫המציאות הקיימת‪ ,‬אלא דווקא על מציאות בה רוב עם ישראל עובד את האל בשלמות‪ ,‬דווקא אז אין דריסת‬
‫רגל לטבע‪ .‬כך עולה מהשוואת לשונו זו של הרמב"ן ללשון דומה המתייחסת בפירוש רק למצב אידאלי‪:‬‬

‫והכלל כי בהיות ישראל שלמים והם רבים לא יתנהג ענינם בטבע כלל לא בגופם ולא בארצם לא‬
‫בכללם ולא ביחיד מהם [‪ ]...‬וכן היו הצדיקים עושים בזמן הנבואה‪.181‬‬

‫בפירושו לאיוב‪ ,182‬מאריך הרמב"ן בסוגיה זו‪ ,‬וכותב מפורשות כי השמירה המיוחסת לנס הנסתר‪ ,‬שייכת רק‬
‫בצדיקים הגמורים וברשעים הגמורים ואילו רוב בני האדם‪ ,‬מונהגים על‪-‬ידי הטבע והחוקיות‪:‬‬

‫החסיד הגמור [‪ ]...‬יהיה נשמר תמיד מכל מקרי הזמן אפילו ההוים בטבע וישתמר מהם בנס יעשה‬
‫לו תמיד [‪ ]...‬והרחוק מן האל במחשבתו ובמעשיו [‪ ]...‬יהיה משולח ונעזב למקרים [‪ ]...‬ומפני שרוב‬

‫‪ 173‬רמב"ן‪ ,‬התורה‪ ,‬דברים כ‪ ,‬ט‪.‬‬

‫‪ 174‬רמב"ן‪ ,‬התורה‪ ,‬במדבר יג‪ ,‬ב‪ .‬ראה גם שם‪ ,‬ויקרא כא‪ ,‬יז; שם‪ ,‬ויקרא כו‪ ,‬יא; שם‪ ,‬במדבר א‪ ,‬מה; רמב"ן‪ ,‬אגרות‪,‬‬
‫עמ' שעט‪.‬‬
‫‪ 175‬רמב"ן‪ ,‬התורה‪ ,‬דברים ו‪ ,‬טז‪.‬‬
‫‪ 176‬רמב"ן‪ ,‬התורה‪ ,‬שמות כה‪ ,‬כד‪.‬‬
‫‪ 177‬רמב"ן‪ ,‬התורה‪ ,‬בראשית ו‪ ,‬יט‪ .‬ראה ברגר‪ ,‬נסים‪ ,‬עמ' ‪.125‬‬
‫‪ 178‬שלום‪ ,‬הקבלה בגירונה‪ ,‬עמ' ‪.304‬‬
‫‪ 179‬רמב"ן‪ ,‬התורה‪ ,‬שמות יג‪ ,‬טז‪.‬‬
‫‪ 180‬רמב"ן‪ ,‬תמימה‪ ,‬עמ' קנג‪.‬‬
‫‪ 181‬רמב"ן‪ ,‬התורה‪ ,‬ויקרא כו‪ ,‬יא‪.‬‬
‫‪ 182‬רמב"ן‪ ,‬איוב‪ ,‬עמ' קח‪-‬קט‪.‬‬

‫‪16‬‬
‫העולם מן הכת הזאת האמצעית‪ ,‬צותה הורה החלץ הנלחמים [‪ ]...‬וכל תקון המערכות אשר בתורה‬
‫או בנביאים [‪ ]...‬כי ראוים להתנהג בדרך הטבע והמקרה‪.183‬‬

‫עם זאת‪ ,‬לכל הפחות בנוגע לדבריו שהובאו לעיל בדרשת 'תורת ה' תמימה'‪ ,‬הדברים יותר מסובכים‪ .‬מדבריו‬
‫שם נראה כי הרמב"ן שולל תפיסה ממצעת לפיה העולם נוהג לרוב על‪-‬פי החוקיות‪ ,‬והנס‪ ,‬הנסתר או הנגלה‪,‬‬
‫הינו תופעה יוצאת דופן‪ ,‬גם אם שכיחה‪ .‬לדבריו אמונה במציאות הטבע והחוקיות‪ ,‬שוללת את אפשרות השכר‬
‫והעונש המתוארים בתורה‪:‬‬

‫כי אם ניצוץ השמש אינו לח בהעלות האיד מן הארץ לא יבוא המטר בתולדה אפילו יעשו כל המצות‬
‫ויתפללו ויצומו על הגשמים‪ ,‬ואם הוא ראוי להוריד מטר‪ ,‬לא ימנע בהשתחות העם לצלם פלוני‪184.‬‬

‫לכאורה‪ ,‬בדברים אלו שולל הרמב"ן את קיומו של הטבע‪ ,‬של מאפיינים קבועים לנמצאים השונים ושל‬
‫חוקיות‪ ,‬בטענה שקיומם של אלה לא מאפשר את קיומם של הנסים הנסתרים‪ .‬אם כנים דברים אלו‪ ,‬הרי‬
‫שמדובר בתמונה מקסימליסטית של הנס – מלוא כל הארץ נסים‪ ,‬ואין לא חוקיות ולא טבע לנמצאים‪.185‬‬

‫כנגד קביעות מרחיבות ומכלילות אלו‪ ,‬קיימות בפירוש הרמב"ן קביעות מצמצמות לפיהן רוב בני האדם‬
‫מסורים לטבע ולחוקיות‪ ,‬ורק הצדיקים זוכים להשגחה המכוונת את מצביהם שלא על‪-‬פי הטבע‪' :‬בני האדם‬
‫מונחים בו [=בעולם השפל‪ ,‬א"ל] למקרים‪ ,‬עד בא עת פקודתם‪ ,‬אבל בחסידיו ישום אליו לבו לדעת אותו‬
‫בפרט‪ ,‬להיות שמירתו דבקה בו תמיד'‪ ,186‬הרי שבאופן כללי בני האדם מונהגים על‪-‬ידי הטבע‪ ,‬ורק הצדיקים‬
‫נעלים ממנו‪ .‬ובלשון ברורה יותר‪:‬‬

‫כי השם לא יעשה הנסים תמיד [‪ ]...‬כי הנסים לא יעשו לטובה או לרעה רק לצדיקים גמורים או‬
‫לרשעים גמורים‪ ,‬אבל הבינונים כדרך מנהגו של עולם יעשה בהם טובה או רעה כדרכם‪187.‬‬

‫דברים אלו חשובים ביותר להבנת תפיסתו של הרמב"ן משום שהם מוסבים על פסוקים אותם הרמב"ן פרש‬
‫כמתארים התרחשות על דרך הנסים הנסתרים‪ .188‬הרי‪ ,‬שמדברים אלו עולה כי לדעת הרמב"ן גם הנסים‬
‫הנסתרים מיוחדים דווקא לאנשים מיוחדים‪ ,189‬ואין לשלול לחלוטין את קיומו של הטבע ואת קיומה של‬
‫חוקיות טבעית ומקריות שעל ידן מונהגים הנמצאים‪.‬‬

‫ישנם פעמים בהן המגמה המרחיבה את הנס וזו המצמצמת אותו באות בכפיפה אחת‪ .‬כך‪ ,‬בדרשת הרמב"ן‬
‫על קהלת‪ ,190‬כמה משפטים אחרי הקביעה כי אין למאמין בתורה להאמין בקיום הטבע‪' :‬ואל יאמין אדם עם‬
‫התורה בקיום הטבע כלל וכול' אלא בנסים וכול''‪ ,191‬מבהיר הרמב"ם כי הדברים אמורים דווקא בדבקים‬

‫‪ 183‬רמב"ן‪ ,‬איוב‪ ,‬עמ' קח‪-‬קט‪.‬‬

‫‪ 184‬רמב"ן‪ ,‬תמימה‪ ,‬עמ' קנג‪.‬‬
‫‪ 185‬אפשרות נוספת היא כי הרמב"ן שולל את האופציה כי יש רק טבע והחוקיות לבדה מנהיגה את העולם‪ .‬אפשרות זו‬
‫אמנם מתחזקת מדברי הרמב"ן המתייחס לנסים כ'משנים התולדות והמערכת העליונה בשמים ובארץ'‪ ,‬אך היא קשה‬
‫מכיוון שלפיה אין בטיעונו של הרמב"ן ממש‪ ,‬שהרי נ יתן להציע כי ישנה חוקיות אך הנס הנסתר נעלה עליה‪ .‬בנוסף‪,‬‬
‫הדברים לא מתיישבים עם מגמת הרמב"ן‪ ,‬לשלול את דעת ה'סבורים שאין האל פועל תמיד בנסים אלא עולם כמנהגו‬
‫נוהג'‪ .‬הרי שבעל דינו הוא הסבור כי ישנם נסים אך הם אינם תמידיים‪ .‬ועדיין ישנם פנים לכאן ולכאן‪.‬‬
‫‪ 186‬רמב"ן‪ ,‬התורה‪ ,‬בראשית יח‪ ,‬יט‪ .‬ראה ברגר‪ ,‬נסים‪ ,‬עמ' ‪.117-116‬‬
‫‪ 187‬רמב"ן‪ ,‬התורה‪ ,‬דברים יא‪ ,‬יג‪.‬‬
‫‪ 188‬במספר מקומות מביא הרמב"ם את הייעודים המטאורולוגיים כדוגמא לנסים נסתרים‪ ,‬ראה רמב"ן‪ ,‬התורה‪,‬‬
‫בראשית יז‪ ,‬א; שם‪ ,‬ויקרא יח‪ ,‬כט; שם‪ ,‬ויקרא כו‪ ,‬יא‪.‬‬
‫‪ 189‬ראה גם רמב"ן‪ ,‬התורה‪ ,‬ויקרא כו‪ ,‬יא‪' :‬כי כאשר יהיה האיש החסיד שומר כל מצות ה' אלהיו‪ ,‬ישמרהו האל מן‬
‫החולי והעקרות והשכול‪ ,‬וימלא ימיו בטובה'‪ .‬גם מובאה זו ניתן להבין כמייחדת גם את ההשגחה על דרך הנס הטבעי‬
‫רק לחסיד השומר את כל המצוות‪ .‬שם‪ ,‬דברים כ‪ ,‬ט‪' :‬ותעשה הנסים עם יראיו בהסתר'‪ ,‬גם כאן מדבר הרמב"ן על‬
‫הנסים הנסתרים ומצמצם אותם דווקא לקבוצת ה'יראים' ולא לכל אדם לפי מעשיו‪ .‬רמב"ן‪ ,‬אגרות‪ ,‬עמ' שעט‪' :‬שפעמים‬
‫הקב"ה עושה נס ליראיו לבטל מהם גזרת הכוכבים‪ ,‬והם מן הנסים הנסתרים שהם בדרך תשמישו של עולם'‪ ,‬הרי שגם‬
‫הנסים הנסתרים נעשים רק לפעמים ורק ליראי ה' ואינם שוללים לחלוטין את החוקיות הטבעית או האסטרולוגית‪ .‬על‬
‫תשובה זו‪ ,‬ראה ברגר‪ ,‬נסים‪ ,‬עמ' ‪.123‬‬
‫‪ 190‬רמב"ן‪ ,‬קהלת‪ ,‬עמ' קצב‪.‬‬
‫‪ 191‬רמב"ן‪ ,‬קהלת‪ ,‬עמ' קצב‪.‬‬

‫‪17‬‬
‫בשם המיוחד‪ ,‬אך שאר בני האדם מסורים למקריות הטבעית ולממשלת הטבע והמזלות‪' :‬ולא יבא בדבקיו‬
‫מקרה [‪ ]....‬והכלל כי דבקי השם המיוחד אינם בממשלת המזלות ושרי מעלה כלל'‪.192‬‬

‫הנה כי כן‪ ,‬ממקורות אלו עולים שני קולות מרכזיים‪ ,‬קול אחד המבקש להרחיב את גבולות הנס וקול אחר‬
‫המבקש למעט בו‪ .‬הדיונים העקרוניים של הרמב"ן בסוגיית הנס מוקדשים בעיקרם לתורת הנס הנסתר‪ ,‬בו‬
‫הוא רואה חשיבות גדולה להבנת דרכי התורה והבטחותיה‪ ,‬אך אין בדבריו קביעות בהירות בנוגע ליחסו של‬
‫הנס למערכת הטבע ובנוגע לאספקטים נוספים של הנס‪.‬‬

‫‪ 2.2‬תיאורים נסיים בפרשנות הרמב"ן‬

‫לצד האמירות העקרוניות שהובאו ביחידה הקודמת בנוגע לנס‪ ,‬בקורפוס של הרמב"ן ישנן התייחסויות‬
‫פרשניות נקודתיות לשאלת הנס והטבע‪ .‬מסגרת העבודה לא מאפשרת ניתוח מלא של מכלול ההתייחסויות‪,‬‬
‫אך ביחידה זו ננסה להראות כיצד המגמות העקרוניות שתוארו ביחידה הקודמת שולחות פארותיהן גם‬
‫לשאלות פרשניות נקודתיות בחיבוריו של הרמב"ן‪.‬‬

‫מגמה ראשונה הבולטת במיוחד‪ ,193‬היא שאין הרמב"ן נמנע מלהשתמש במושג הנס על מנת לאפשר תופעות‬
‫שונות המתוארות במקרא‪ 194‬ולענות על קשיים שונים העולים מהפסוקים‪ .195‬יתרה מכך‪ ,‬פירושו של הרמב"ן‬
‫רצוף הסברים שונים המתייחסים לנס כאל אפשרות סבירה‪ 196‬וכמושג שאין להשתדל להימנע מלהשתמש‬
‫בה‪ ,‬גם באין עיגון מפורש במקרא‪ .197‬דוגמא בולטת להצבעה על קיומו של נס גם כשפשט הכתוב לא מחייב‬
‫זאת‪ ,‬ואף לא רומז לכך‪ ,‬היא פירושו של הרמב"ן‪ 198‬למילה 'הוצאתיך'‪ 199‬הנאמרת לאברהם על‪-‬ידי האל‪.‬‬
‫לדברי הרמב"ן‪ ,‬מילה זו רומזת לנס שאירע לאברהם באור כשדים‪ .‬מובן שפרשנות זו אינה מחוייבת‪ ,‬ומגמתה‬
‫ברורה – הדגשת קיומו של הנס במקרא‪ .‬גם במקומות האחרים בהם מתייחס הרמב"ן לנס בולטת הקלות‬
‫בה הוא משתמש במושג זה‪ ,‬או למצער הרצון שלו לפרש את המקרא תוך שימוש במושג זה‪.‬‬

‫עם זאת‪ ,‬ישנה בפירושו של הרמב"ן גם מגמה אחרת‪ ,‬של מיעוט בנס והגברת הטבע‪ ,200‬ולדברי רוס 'את מספר‬
‫הניסים הגלויים‪ ,‬המהווים חריגה בולטת ממהלך הטבע הקבוע‪ ,‬מצמצם הרמב"ן עד למינימום‪ ,‬ומשליך‬
‫אותם לעבר ההסטורי הרחוק'‪ .201‬הדוגמא הבולטת אותה מביא ברגר‪ 202‬למגמה זו‪ ,‬היא דבריו של הרמב"ן‬
‫על הופעת הקשת אחרי המבול‪ .203‬הרמב"ן‪ 204‬סבור כי מפשט הכתובים נראה כי הקשת היא תופעה‬
‫שהתחדשה רק אחרי המבול‪ ,‬אך הוא מסרב להבנה זו‪ ,‬תוך הסתמכות על חכמי המדע היוונים המצביעים על‬
‫הטבעיות של תופעת הקשת‪' ,‬ואנחנו על כרחנו נאמין לדברי היונים שמלהט השמש באויר הלח יהיה הקשת‬
‫בתולדה'‪ ,205‬ומסביר את הפסוקים בהתאם‪ .‬דברים אלו מצביעים בבירור על תפיסת המציאות כבעלת טבע‬
‫קבוע ושלילת פרשנות המתנגשת חזיתית עם מהלך הטבע‪.‬‬

‫דוגמא נוספת‪ ,‬שלא מופיעה בדברי ברגר‪ ,‬היא פירושו של הרמב"ן על האיסור על לוט ומשפחתו להסתכל על‬
‫סדום המוחרבת הפיכתה של אשת לוט לנציב מלח‪ .206‬הפיכתה של אשת לוט לנציב מלח נדמית בבירור כנס‪,‬‬
‫אך הרמב"ן‪ 207‬מאריך להסביר את הדברים בהתאם לידע המדעי של דורו ואף תוך הסתמכות מפורשת על‬

‫‪ 192‬רמב"ן‪ ,‬קהלת‪ ,‬עמ' קצב‪.‬‬

‫‪ 193‬ראה סקרלץ‪ ,‬מקום הנס‪ ,‬עמ' ‪.107-104‬‬
‫‪ 194‬ראה רמב"ן‪ ,‬בראשית כד‪ ,‬יז; שמות יד‪ ,‬ד; שם‪ ,‬במדבר ב‪ ,‬ד; שם‪ ,‬דברים ח‪ ,‬ד‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫‪ 195‬ראה לדוגמא‪ ,‬רמב"ן‪ ,‬בראשית מו‪ ,‬טו; שם‪ ,‬שמות ד‪ ,‬י; שם‪ ,‬שמות טו‪ ,‬כז; שם‪ ,‬שמות טז‪ ,‬ב; שם‪ ,‬שם‪ ,‬כ‪.‬‬
‫‪ 196‬ראה רמב"ן‪ ,‬התורה‪ ,‬בראשית לב‪ ,‬ט; שם‪ ,‬שמות ב‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ 197‬ראה רמב"ן‪ ,‬התורה‪ ,‬בראשית יג‪ ,‬א; שם‪ ,‬בראשית‪ ,‬כב‪ ,‬כ; שם‪ ,‬בראשית לד‪ ,‬יג; שם‪ ,‬בראשית מט‪ ,‬יט‪.‬‬
‫‪ 198‬רמב"ן‪ ,‬התורה‪ ,‬בראשית יא‪ ,‬כח‪.‬‬
‫‪ 199‬בראשית טו‪ ,‬ז‪.‬‬
‫‪ 200‬ראה לדוגמא‪ ,‬רמב"ן‪ ,‬התורה‪ ,‬בראשית ח‪ ,‬יא‪.‬‬
‫‪ 201‬רוס‪ ,‬הנס‪ ,‬עמ' ‪.84‬‬
‫‪ 202‬ברגר‪ ,‬נסים‪ ,‬עמ' ‪.124‬‬
‫‪ 203‬בראשית ט‪ ,‬יב‪-‬יז‪.‬‬
‫‪ 204‬רמב"ן‪ ,‬התורה‪ ,‬בראשית ט‪ ,‬יב‪.‬‬
‫‪ 205‬רמב"ן‪ ,‬התורה‪ ,‬בראשית ט‪ ,‬יב‪.‬‬
‫‪ 206‬בראשית יט‪ ,‬יז‪-‬כו‪.‬‬
‫‪ 207‬רמב"ן‪ ,‬התורה‪ ,‬בראשית יט‪ ,‬יז‪.‬‬

‫‪18‬‬
‫'אנשי הטבע'‪ .‬בניגוד לדברי חז"ל מהם עולה כי מדובר בדרך נס‪ ,208‬הרמב"ן מכביר בסימוכין ובמילים על‪-‬‬
‫מנת לבסס את טבעיותה של התופעה‪ ,‬מסתמך על אנשי המדע ואף מנמק את הציווי על הרחקת המצורע‬
‫כנגזרת של תופעה טבעית זו‪ .‬מדברים אלו ניתן להבין כי הרמב"ן אינו שולל את מציאות הטבע‪ ,‬ואף רואה‬
‫בו כלי בהנהגתו של האל ומושג שיש להשתמש בו גם בפרשנות של אירוע שניסיותו ואל‪-‬טבעיותו ברורה‪.‬‬

‫כפי שהראתה סקרלץ‪ ,209‬פעמים ונוקט הרמב"ן בדרך שלישית – הצעת פרשנות על דרך הטבע לצד כזו על‬
‫דרך הנס‪ .210‬דוגמא לכך היא שאלת משך מרדפו של אברהם אחרי ארבעת המלכים‪ ,211‬מרחק ימים רבים‪.‬‬
‫ראשית‪ ,‬הרמב"ן מדגיש את המרחק הגדול שלא מאפשר מרדף בן לילה בדרך הטבע‪ ,‬ולאחר מכן מציג את‬
‫הצרות בסמוך זו לזו‪' :‬ידוע כי מרחק רב מן אלוני ממרא אשר בחברון בארץ יהודה לדמשק אשר הוא חוצה‬
‫לארץ אם כן רדף אחריהם ימים רבים עד הוציאו אותם מן הארץ כי הם אל בבל ארצם היו חוזרים או שהיה‬
‫נס גדול'‪ .212‬בחירה זו של הרמב"ן מערימה קשיים על תפיסה חד‪-‬ממדית של שאלת העדפת הטבע או הנס;‬
‫אילו ביכר הרמב"ן את הטבע‪ -‬מדוע ציין את אפשרות הנס‪ ,‬ואילו מגמתו היא לפרש על דרך הנס – מדוע‬
‫הציע אותה בלי לרמוז לעדיפותה? שאלות אלו נכונות גם למקומות האחרים בהם משתמש הרמב"ן באותה‬
‫הנוסחה‪ ,‬והדבר מעלה את האפשרות כי אכן מדובר כאן 'על חוסר הכרעה מודעת ומכוונת בין טבע לנס'‪.213‬‬

‫הנה כי כן‪ ,‬כמו בקביעותיו העקרוניות בנוגע לנס‪ ,‬גם בבחירותיו הפרשניות של הרמב"ן ניתן לזהות קולות‬
‫שונים ומנוגדים‪ .‬מחד‪ ,‬לא ניתן לכחד כי הרמב"ן מעצים את מקומו של הנס בפירושו למקרא‪ .‬מאידך‪ ,‬ישנם‬
‫מקרים בהם הוא מדגיש את טבעיות הדברים ומטעים את המקרא בטעם ריאלי‪ .‬נוסף על כך‪ ,‬ישנם מקרים‬
‫בהם משאיר הרמב"ן את הדברים לבחירתו של הלומד ומציע פרשנות ריאלית ופרשנות נסית זו לצד זו‪.‬‬

‫‪ 3.2‬אינטרפרטציות לתורת הנס של הרמב"ן‬

‫ביחידה זו‪ ,‬האחרונה בפרק זה וחותמת את פרקי המבוא‪ ,‬ירוכזו הנסיונות השונים במחקר להעלות מדברי‬
‫הרמב"ן המנוגדים והסותרים אמירה אחת ברורה וקוהרנטית‪ .‬האמירות ההפוכות של הרמב"ן בנוגע לנס‬
‫ולטבע‪ ,‬המנוסחות בחדות ובבהירות אך אינן עולות בקנה אחד‪ ,‬הציבו בפני החוקרים השונים אתגר ברור –‬
‫מהי דעת הרמב"ן בנוגע לנס ולטבע‪ ,‬האם לתפיסתו אין טבע כלל או שמא הנס שמור למקרי קיצון בלבד?‬
‫תהא ההכרעה אשר תהא יהיה על החוקר להציע דרך התמודדות עם המקורות המנוגדים והסותרים ולהציע‬
‫אינטרפרטציה סבירה וקונסיסטנטית למקורות השונים‪.‬‬

‫ראש המדברים בכל מקום גרשום שלום‪ ,214‬הציג את הרמב"ן כבעל תפיסה מקסימליסטית של הנס‪ ,‬ועימת‬
‫את תפיסתו עם תפיסת הנס המינימליסטית של הרמב"ם‪ .‬לדבריו‪ ,‬הרמב"ן רואה בחוקי הטבע רצף של ניסים‬
‫הבאים בתדירות גבוהה ועל כן לא נתפסים כנסים ויוצרים אשליה ומראית עין של חוקיות‪ .‬לאור זה‪ ,‬סבר‬
‫שלום כי הרמב"ן קרוב לאוקזיונליזם ולשלילה של הסיבתיות הטבעית וחוקי הטבע‪:215‬‬

‫התורה הזאת [=תורת הנס הנסתר‪ ,‬א"ל]‪ ,‬כפי שהיא מופיעה אצל הרמב"ן [‪ ]...‬לא באה להפחית‬
‫ולגרוע מן הנסים האל‪ ,‬אלא להיפך להרחיב את גבול הנס ככל האפשר בקיצוניות רבה‪ ,‬יש בזה‬
‫נטייה להפוך את מה שאנו קוראים חוקי הטבע למעין אחיזת עיניים‪ ,‬מפני שאנו [רואים‪ ,‬א"ל]‬
‫כגילוי חוקיות מה שלאמיתו של דבר אינו אלא רציפות אחת של נסים [‪ ]...‬העולם והנהגת הטבע‬

‫‪ 208‬ראה ליפשיץ‪ ,‬הערות‪ ,‬עמ' ‪.210‬‬

‫‪ 209‬סקרלץ‪ ,‬מקום הנס‪ ,‬עמ' ‪.112-108‬‬
‫‪ 210‬ראה לדוגמא‪ ,‬רמב"ן‪ ,‬התורה בראשית לט‪ ,‬יט; שם‪ ,‬דברים כז‪ ,‬ג; שם‪ ,‬שמות לב‪ ,‬כ‪.‬‬
‫‪ 211‬בראשית יד‪.‬‬
‫‪ 212‬רמב"ן‪ ,‬התורה‪ ,‬בראשית יד‪ ,‬טו‪.‬‬
‫‪ 213‬סקרלץ‪ ,‬מקום הנס‪ ,‬עמ' ‪.101‬‬
‫‪ 214‬שלום‪ ,‬הקבלה בגירונה‪ ,‬עמ' ‪ .310-304‬ראה הלברטל‪ ,‬דרך האמת‪ ,‬עמ' ‪.155-154‬‬
‫‪ 215‬שלום‪ ,‬הקבלה בגירונה‪ ,‬עמ' ‪.310-309‬‬

‫‪19‬‬
‫ויחסם אל האדם אינם בכלל בגדר מה שאנו קורים טבע‪ ,‬הם בגדר נס מתמיד ומתחדש תמיד‪ .‬זו‬
‫היא שלשלת רציפה של נסים‪.216‬‬

‫לדעת שלום‪ ,‬הרמב"ן שולל לחלוטין את מציאות הטבע ומסביר את מה שנראה לנו כחוקיות טבעית‬
‫כהתערבות תמידית וישירה של הבורא‪ .‬את המקורות בהם מדבר הרמב"ן על החוקיות הטבעית החלה על‬
‫האדם‪ ,‬מסביר שלום כמתארים את המציאות ש'מחוץ לעם ישראל'‪ ,217‬עם ישראל לעומת זאת הם עם של‬
‫נסים בו החוקיות בעולם אינה אלא אשליה וב'כל רגע ורגע פועל האל נס חדש'‪.218‬‬

‫חנוך‪ ,219‬מסכים עם שלום וסבור כי הרמב"ן אכן קרוב לתפיסת האוקזיונליזם ולדעת הכלאם שוללי הטבע‪,220‬‬
‫אך הוא ממתן את דברי שלום‪ ,‬ומציג עמדה של 'נס בתוך טבע‪ ,‬וטבע בתוך נס'‪ .221‬אמנם קיימת סיבתיות‬
‫טבעית‪ ,‬אך בתוכה קיימת סיבתיות נסית בה קיימת זיקה בין קיום המצווה ותגמולה האלוהי‪ .222‬חנוך מדגיש‬
‫את 'החוקיות שבהנהגה הנסית'‪ 223‬ומסביר כי חוקיותו של הנס ושייכותו למערכת חוקית לא מפקיעים אותו‬
‫מנסיותו‪ .224‬על מנת ליצור מערכת אחת היכולה להכיל באופן עקיב את אמירות הרמב"ן המנוגדות כולן‪,‬‬
‫מציע חנוך‪ 225‬מערכת המורכבת מקביעה נגטיבית וקביעה פוזיטיבית‪ :‬ראשית ושלילית‪ ,‬הגויים כולם מסורים‬
‫לטבע ואילו כל אישי ישראל‪ ,‬בלי קשר למדרגתם הרוחנית‪ ,‬מופקעים משלטון הטבע‪ .‬שנית וחיובית‪ ,‬הראויים‬
‫להיות מונהגים באמצעות הנס‪ ,‬לטוב או לרע‪ ,‬הם רק הצדיקים הגמורים והרשעים הגמורים מישראל‪.‬‬

‫ההסכמה כי הרמב"ן שולל את הטבע ובעל תפיסה הקרובה לאוקזיונליזם‪ ,‬עומדת במרכז ביקורתו של‬
‫ברגר‪ .226‬לדעת ברגר הניסוחים החריפים של הרמב"ן טשטשו את עמדתו המקורית שהינה פחות‬
‫מקסימליסטית מכפי שהוצגה בידי שלום‪ ,‬חנוך ואחרים‪ .227‬הגם שהנס אפשרי לדעת הרמב"ן הרואה‬
‫בתיאורים הנסיים המופיעים במקרא ראיה מכריעה על התרחשותם‪ ,228‬אין בכך לשלול את החוקיות‪.‬‬
‫אדרבה‪ ,‬החוקיות טבעית היא העיקרון המרכזי והמשמעותי בהנהגת העולם‪ ,‬והנסים אינם אלא בגדר יוצא‪-‬‬
‫דופן‪ .‬לדעת ברגר‪ ,‬החוקיות הטבעית שלטת גם על היהודי הפרטי ואפילו על העם היהודי בכללותו‪ .229‬כך‬
‫מסכם ברגר את תפיסתו של הרמב"ן את העולם‪:‬‬

‫‪Nahmanides, then, was no occasionalist or near occasionalist. Except in the rarest of‬‬
‫‪instances, the natural order governs the lives of non-Jews, both individually and‬‬
‫‪collectively, as well as the overwhelming majority of Jews. […] the routine functioning‬‬
‫‪of Nahmanides’ world is, as we have already noted, extraordinarily naturalistic230.‬‬

‫את המשפטים השוללים קטגורית מציאות של חוקיות טבעית‪ ,‬מסביר ברגר‪ 231‬בהקשר של ייעודי התורה‬
‫בלבד‪ .‬לדבריו‪ ,‬הם שוללים כל חוקיות טבעית מהגמול המתואר בתורה; אין כל טבעיות ושייכות לטבע בזיקה‬
‫שמתארת התורה בין מעשי האדם לתופעות שונות ומדובר בנס‪ ,‬הא ותו לא‪ .‬אין בדברים כל התייחסות כללית‬

‫‪ 216‬שלום‪ ,‬הקבלה בגירונה‪ ,‬עמ' ‪ .307-306‬יש להעיר‪ ,‬שלמרות ניסוח חד‪-‬משמעי זה וזיהוי הרמב"ן עם האוקזיונליזם‪,‬‬
‫נראה כי גם שלום סבור כי הרמב"ן מאמין בסיבתיות של הנהגת הטבע‪ ,‬אלא שזו משולבת בחוקיות מוסרית‪ .‬בתיאוריו‬
‫את תפיסת הרמב"ן (ראה שלום‪ ,‬הקבלה בגירונה‪ ,‬עמ' ‪ ;305‬שם‪ ,‬עמ' ‪ ,)307‬משתמש שלום במושגים המורים על מערכת‬
‫סיבתית טבעית שהמערכת הניסית משתלבת לתוכה אך לא שוללת אותה‪ .‬והדברים עדיין צריכים ביאור‪.‬‬
‫‪ 217‬שלום‪ ,‬הקבלה בגירונה‪ ,‬עמ' ‪.309‬‬
‫‪ 218‬שלום‪ ,‬הקבלה בגירונה‪ ,‬עמ' ‪.310‬‬
‫‪ 219‬חנוך‪ ,‬הרמב"ן‪ ,‬עמ' ‪ ;62-53‬שם‪ ,‬עמ' ‪.178-172‬‬
‫‪ 220‬חנוך‪ ,‬הרמב"ן‪ ,‬עמ' ‪.178‬‬
‫‪ 221‬חנוך‪ ,‬הרמב"ן‪ ,‬עמ' ‪.54‬‬
‫‪ 222‬חנוך‪ ,‬הרמב"ן‪ ,‬עמ' ‪.54‬‬
‫‪ 223‬חנוך‪ ,‬הרמב"ן‪ ,‬עמ' ‪.57‬‬
‫‪ 224‬חנוך‪ ,‬הרמב"ן‪ ,‬עמ' ‪ ,56‬הערה ‪.171‬‬
‫‪ 225‬חנוך‪ ,‬הרמב"ן‪ ,‬עמ' ‪ ,54‬הערה ‪.162‬‬
‫‪ 226‬ברגר‪ ,‬נסים‪ ,‬עמ' ‪.115-113‬‬
‫‪ 227‬ברגר‪ ,‬נסים‪ ,‬עמ' ‪ ;107‬שם‪ ,‬עמ' ‪.115-114‬‬
‫‪ 228‬ברגר‪ ,‬נסים‪ ,‬עמ' ‪.112-108‬‬
‫‪ 229‬ברגר‪ ,‬נסים‪ ,‬עמ' ‪.116‬‬
‫‪ 230‬ברגר‪ ,‬נסים‪ ,‬עמ' ‪.126‬‬
‫‪ 231‬ברגר‪ ,‬נסים‪ ,‬עמ' ‪ ;114‬שם‪ ,‬עמ' ‪ ;127-126‬שם‪ ,‬עמ' ‪ ,128‬הערה ‪.63‬‬

‫‪20‬‬
‫לכל מה שאינו במסגרת השכר והעונש‪ ,‬אלא רק אמירה כי השכר והעונש הינם על דרך הנס ואין לשייכם‬
‫למערכת הטבעית‪ .‬מנגד‪ ,‬על מנת לבדל את הרמב"ן מהרמב"ם‪ ,‬שולל ברגר את המחשבה כי לדעת הרמב"ן‬
‫הנסים לא נובעים מרצון אלוהי ישיר אלא מחוקיות‪-‬רוחנית כלשהי‪ ,‬כפי שסבורים חנוך והלברטל שיובא‬
‫בהמשך‪ .‬לדבריו‪ ,‬הנס הינו תוצאה של רצון אלוהי ספציפי ולא של מערכת חוקית עליונה‪ ,‬ואין להפקיע את‬
‫הנס מנסיותו ולשייכו למנגנון טבעי כזה או אחר‪.232‬‬

‫פדיה‪ ,233‬רואה בתפיסתו של הרמב"ן מקסימליזם דו‪-‬כיווני‪' :‬אפשר לומר שלפי תפיסת הרמב"ן או שהכל‬
‫הוא נס או שהכל אינו נס [‪ ]...‬כל ההויה היא ביטוי לניסיות‪ :‬בחלקה נסתרת ובחלקה מפורסמת'‪ .234‬למרות‬
‫ניסוח זה‪ ,‬פדיה סבורה שהנהגת העולם הרגילה היא הנהגת הטבע‪ ,‬אך מי שזוכה לדבקות‪ ,‬מתעלה מהנהגה‬
‫זו ומשועבד לאחרת‪ .235‬דבריה הראשונים של פדיה אמנם נדמים כנוטים לדעת שלום וחנוך‪ ,‬אך לפי המשך‬
‫דבריה לפיהם‪ ,‬ספירת מלכות היא המחוללת הן את הטבע והן את הנס הנסתר‪ ,‬ואילו ספירת תפארת מחוללת‬
‫את הנסים המפורסמים אליהם זוכים הדבקים באל‪ ,236‬נראה יש להבין את דבריה כאמירה ששתי ההנהגות‪,‬‬
‫הנהגת הטבע והנס הנסתר והנהגת הנס המפורסם‪ ,‬הן תוצר של הספירות‪ ,‬ובכך הן מחד נסיות ומאידך‬
‫טבעיות‪ .‬פדיה לא עוסקת בפירוש ביישוב המקורות השונים בדברי הרמב"ן‪ ,‬אך דומה כי היא סוברת כי‬
‫המקורות הנטורליסטים אמורים בכל אדם‪ ,‬ואילו המקורות הנסיים שייכים רק בבני האדם שזכו לדבקות‪.‬‬
‫במקום אחר‪ ,237‬קובעת פדיה כי לדעת הרמב"ן הנהגת הנסים הנסתרים קיימת רק בארץ ישראל‪.‬‬

‫משה הלברטל‪ ,‬ממשיך את תפיסתו של ברגר‪ ,‬דן בהרחבה בתפיסת הנס של הרמב"ן ומעמיק בה בעיקר לאור‬
‫קבלת הרמב"ן‪ .‬באחת‪ ,‬לדעת הלברטל הרמב"ן מכיר בחוקיות הטבעית כגורם אינרטי עצמאי‪ 238‬וסבור כי‬
‫הטבע והחוקיות הנגזרת ממנו תקפים וחלים על הכל‪ ,‬מלבד חסידי בני ישראל וכללות עם ישראל החי‬
‫בארצו‪ 239‬הזוכים להנהגה באמצעות הנס הנסתר‪:240‬‬

‫לפי דברי הרמב"ן‪ ,‬השגחה המתבטאת בשמירה מוחלטת מפגי המקרה והטבע באמצעות נס תמידי‬
‫מצויה רק לחסידים הדבקים באופן מתמשך באל‪ .‬רוב‪-‬רובם של בני האדם נעזבים ליד המקרה [‪]...‬‬
‫נראה אפוא כי לדעת הרמב"ן קיים טבע אינרטי ועיוור הפועל על רוב בני אדם‪ ,‬ואילו ההשגחה‬
‫המתמדת והנסית מצויה רק לגבי החסידים השלמים‪ .‬הנס הנסתר אינו בא כתחליף לטבע ולמקרה‪,‬‬
‫אלא כמעין דרגה העומדת מעל הסיבתיות הטבעית והמיוחדת לשלמים‪241.‬‬

‫לדברי הלברטל‪ ,242‬הטבע והחוקיות הקבועה הינה תוצר של הירידה וההשתלשלות בתהליך ההאצלה‪ .‬ככל‬
‫שמתרחקים מהמקור הראשוני של האלוהות‪ ,‬הכוח הבורא והיוצר נחלש והחוקיות גוברת‪ .‬אשר על כן‪ ,‬משה‬
‫שנקשר עם ספירת תפארת‪ ,‬מסוגל לחולל נסים גלויים ואילו האבות הקשורים עם ספירת מלכות האחרונה‪,‬‬
‫זוכים אך לניסים נסתרים שאינם שוללים את הטבע‪ .‬קשירת הנסים למדרגותיהם עם הספירות השונות ועם‬
‫דביקותו של האדם עם הספירות‪ ,‬מקטינה את האלמנט של רצון האל בתופעות הנסיות והופכת אותן לבעלות‬
‫חוקיות בפני עצמה‪ ,243‬זאת בדומה לדברי חנוך‪ .244‬יתירה מכך‪ ,‬הלברטל מפליג מעבר לדברי חנוך ומסביר כי‬

‫‪ 232‬ברגר‪ ,‬נסים‪ ,‬עמ' ‪.121‬‬

‫‪ 233‬פדיה‪ ,‬הרמב"ן‪ ,‬עמ' ‪.320-316‬‬
‫‪ 234‬פדיה‪ ,‬הרמב"ן‪ ,‬עמ' ‪.316‬‬
‫‪ 235‬פדיה‪ ,‬הרמב"ן‪ ,‬עמ' ‪.316‬‬
‫‪ 236‬פדיה‪ ,‬הרמב"ן‪ ,‬עמ' ‪.318‬‬
‫‪ 237‬פדיה‪ ,‬ארץ‪ ,‬עמ' ‪.265‬‬
‫‪ 238‬הלברטל‪ ,‬דרך האמת‪ ,‬עמ' ‪.162‬‬
‫‪ 239‬הלברטל‪ ,‬דרך האמת‪ ,‬עמ' ‪.175-173‬‬
‫‪ 240‬הלברטל‪ ,‬דרך האמת‪ ,‬עמ' ‪157‬‬
‫‪ 241‬הלברטל‪ ,‬דרל האמת‪ ,‬עמ' ‪.157-156‬‬
‫‪ 242‬הלברטל‪ ,‬דרך האמת‪ ,‬עמ' ‪.161‬‬
‫‪ 243‬הלברטל‪ ,‬דרך האמת‪ ,‬עמ' ‪.178‬‬
‫‪ 244‬חנוך‪ ,‬הרמב"ן‪ ,‬עמ' ‪.57-56‬‬

‫‪21‬‬
‫הנס הופך מתוצאה של רצון האל לגמֹול לדבקים בו‪ ,‬לפעולתו של הדבק‪ .245‬גם הניסים הנסתרים להם זוכה‬
‫עם ישראל בכללותו כאשר הוא יושב בארץ ישראל אינו תוצאה של רצון האל הישיר‪ ,‬אלא מאופיה של הארץ‪.‬‬

‫נהוראי‪ 246‬מצביע על הזיקה בין תפיסת הנס של הרמב"ן לזו של ריה"ל‪ .‬לדבריו‪ ,247‬בתפיסתו של ריה"ל מצויים‬
‫בהרמוניה אותם המרכיבים המנוגדים והסותרים הקיימים בתורת רמב"ן‪ .‬אשר על כן‪ ,‬אחרי שהוא מניח כי‬
‫הרמב"ן סמך לגמרי על שיטת ריה"ל מבלי כל ביקורת והתמודדות מחודשת‪ ,248‬הוא מציע לשלב בין דברי‬
‫הרמב"ן השונים‪ ,‬בדרך בה הם משולבים בדעת ריה"ל‪ .‬אין כאן המקום להאריך בנוגע לדעת ריה"ל‪ ,‬אך נאמר‬
‫בקצרה כי לדברי נהוראי‪ ,249‬דעתו היא כי העולם מונהג בחוקיות טבעית והנסים הגלויים והנסתרים‬
‫אפשריים‪ ,‬אך הם בגדר יוצא מן הכלל הצריך לראיה‪ .‬עם זאת‪ ,‬בנוגע לתקופת המקרא הדברים שונים‪:‬‬

‫באשר לארועים שהתרחשו בתקופת המקרא יש לנו ראיה מן המקרא וכולנו מצווים להאמין בו‪,‬‬
‫ואולם אין ראיה מוסמכת באשר לארועים ההיסטוריים והטבעיים שלאחר המקרא‪ ,‬ועל אלה חל‬
‫על כן הכלל שעולם כמנהגו נוהג‪250.‬‬

‫לאחר הצעה זו‪ ,‬מבקש נהוראי להוכיח כי מערכת זו קיימת גם בדברי הרמב"ן‪ .‬לדבריו‪ ,251‬דברי הרמב"ן‬
‫הקובעים היגדים קטגוריים בנושא הנס‪ ,‬עוסקים רק בתקופת המקרא ובמאורעות שאירעו לעם ישראל בארץ‬
‫ישראל‪ ,‬ואין בהם כל רמיזה לדרכי ההשגחה בעולם בכלל‪ .‬לעומת תקופת המקרא ותיאוריה הנסיים‪ ,‬כאשר‬
‫עוסק הרמב"ן בשאלה העקרונית של נס והשגחה – הוא דווקא מקפיד למעט בנס ולהגביר את הטבע‪.‬‬

‫אם כן‪ ,‬נוכחנו לדעת כי אמירותיו המגוונות והמנוגדות של הרמב"ן בנושא הנס והטבע השאירו לחוקרים‬
‫מקום רחב להתגדר בו ומנעד גדול של מודלים ותפיסות בשאלת יחסו של הרמב"ן לנס ולטבע‪ .‬ישנם‬
‫המיימינים בעקבות טקסטים הנוקטים עמדה קיצונית לצד זה‪ ,‬ישנם המשמאלים לאור אמירות הפוכות‪,‬‬
‫וישנם המנסים לאחוז בזה וגם מזה לא להניח ידם‪.‬‬

‫בפרק זה‪ ,‬ניסינו לרכז את דברי הרמב"ן וחוקריו בסוגיית הנס והטבע‪ .‬ניתן לראות כי בדברי הרמב"ן ובדברי‬
‫חוקריו אין תשובה אחת וחד משמעית בנושא‪ ,‬וישנם צדדים לכאן או לכאן‪ .‬מובן כי הגישות השונות המנסות‬
‫לחשוף או לייצר מדברי הרמב"ן תפיסה עקיבה‪ ,‬תצטרכנה להעניק‪ ,‬לאור תפיסתם את דעת הרמב"ן בנושא‪,‬‬
‫הסבר הולם לביקורת של הרמב"ן על הרמב"ם‪ ,‬ביקורת בה נעסוק בפרק הבא‪.‬‬

‫‪ 245‬הלברטל‪ ,‬דרך האמת‪ ,‬עמ' ‪ . 168-167‬יש להעיר כי רביצקי במאמרו הגדול בנושא‪ ,‬לא התייחס לרמב"ן כאל בעל‬
‫תפיסה אנתרופולוגית של הנס‪ .‬ראה רביצקי‪ ,‬התורה האנתרופולוגית‪.‬‬
‫‪ 246‬נהוראי ‪ ,‬תורת הנס‪ .‬יש להעיר כי בעצם ההצבעה על הזיקה בין רמב"ן לריה"ל בשאלת הנס כבר קדמוהו אחרים‪.‬‬
‫ראה שלום‪ ,‬הקבלה בגירונה‪ ,‬עמ' ‪ ;305‬חנוך‪ ,‬הרמב"ן‪.177-176 ,‬‬
‫‪ 247‬נהוראי‪ ,‬תורת הנס‪ ,‬עמ' ‪.24‬‬
‫‪ 248‬נהוראי‪ ,‬תורת הנס‪ ,‬עמ' ‪.27‬‬
‫‪ 249‬נהוראי‪ ,‬תורת הנס‪ ,‬עמ' ‪.27-25‬‬
‫‪ 250‬נהוראי‪ ,‬תורת הנס‪ ,‬עמ' ‪.27‬‬
‫‪ 251‬נהוראי‪ ,‬תורת הנס‪ ,‬עמ' ‪.28‬‬

‫‪22‬‬
 ‫‪ .3‬יחס הרמב"ן לתורת הנס של הרמב"ם‬
‫בפרק זה‪ ,‬הפרק המרכזי בעבודה‪ ,‬נעסוק בבירור יחסו של הרמב"ן לתפיסת הנס והטבע של הרמב"ם‪ .‬מובן‬
‫שאין כאן מקום לעסוק במכלול הזיקות וההתייחסויות של הרמב"ן לתורת הרמב"ם‪ ,‬ובמשפטים הבאים‬
‫נתאר בקצרה ובצורה כללית בלבד את מערכת היחסים הרעיונית בין שני ההוגים‪ ,‬תוך הדגשת מקומו של‬
‫פולמוס הרמב"ם‪ .‬לאחר מכן נסקור אספקטים שונים של יחסו של הרמב"ן לתורת הנס המיימונית‪.‬‬

‫כפי שהראה שטרן‪ ,‬יחסו של הרמב"ן לרמב"ם הינו מורכב ואמביוולנטי‪ ,252‬ולעיתים אף נראה כי הוא מורכב‬
‫מקולות שונים הסותרים זה את זה‪ .253‬הדיאלוג המרכזי אותו מנהל הרמב"ן בכתביו השונים הוא עם‬
‫הרמב"ם ומשנתו‪ .254‬לזיקה דיאלוגית זו מרכיבים שונים – הסכמה‪ ,‬מחלוקת‪ ,‬אהדה‪ ,‬ביקורת‪ ,‬הפנמה ואף‬
‫עיצוב מחדש של דברי הרמב"ם לאור תפיסותיו של רמב"ן‪ .255‬בשנות השלושים של המאה השלוש‪-‬עשרה‬
‫התחדש הפולמוס סביב דמותו של הרמב"ם‪ ,‬והרמב"ן היה דמות מפתח בפולמוס זה‪ .256‬בפולמוס זה בו לקח‬
‫חלק פעיל בן דודו של הרמב"ן‪ ,‬נקט הרמב"ן עמדה מפשרת – מחד הוא תקף בחריפות את חסידי הרמב"ם‪,‬‬
‫אך מאידך הוא הדגיש את החיוב הרב שבמפעלו של הרמב"ם והתנגד נחרצות להחרמתו‪ .257‬עמדה זו משקפת‬
‫את יחסו האמביוולנטי לרמב"ם‪ ,258‬מקובל להניח כי עמדתו קרובה מבחינה רוחנית למבקרי הרציונאליות‬
‫של הרמב"ם‪ ,259‬אך ברי כי הוא יחסו אל הרמב"ם היה של אהדה עמוקה והשפעה עמוקה‪.260‬‬

‫עמדה זו התאפשרה במידה רבה‪ ,‬בשל פרשנותו המתונה של הרמב"ן לדברי הרמב"ם‪ .261‬בניגוד למבקריו‬
‫החריפים של הרמב"ם‪ ,262‬הרמב"ן אחז בקריאה שמרנית ביותר‪ ,‬מה שאיפשר לו לתפוס את הרמב"ם 'כהוגה‬
‫מתון ומסורתי למדי'‪ .263‬חרף הקריאה השמרנית של הרמב"ם‪ ,‬הוא חלק על הרמב"ם בצורה שיטתית‬
‫ומהותית‪ ,‬בסוגיות רבות ומגוונות‪.264‬‬

‫‪ 1.3‬ביקורת‬
‫ביחידה זו‪ ,‬נעסוק במופעים השונים של ביקורתו של הרמב"ן על הרמב"ם בנושא יחסו לנסים‪ .‬תחילה‪ ,‬נסקור‬
‫את המופעים השונים של ביקורתו של רמב"ן על הרמב"ם בסוגיות עקרוניות ופרשניות הנוגעות לנס ולטבע‪,‬‬
‫ולאחר מכן נדון בדברים באמצעות הדעות השונות במחקר‪.‬‬

‫‪ 1.1.3‬דרשת תורת ה' תמימה‬

‫בדרשת תורת ה' תמימה‪ ,‬שישראלי‪ ,265‬מתארך לשנות הפולמוס על כתבי הרמב"ם ומוצא בה מגמות‬
‫פולמוסיות אנטי‪-‬פילוסופיות‪ ,‬ישנה התייחסות רחבה למציאותם ולחשיבותם של הנסים‪ 266‬ובליבה‪-‬‬
‫התייחסות מפורשת לדעת הרמב"ם בנושא‪ .267‬אחרי שהרמב"ן מסביר את טעמן של מספר מצוות שתדירותן‬
‫גבוהה כזכר לנסי יציאת מצרים המורים על יסודות התורה‪ ,‬הוא מסביר כי האמונה בנסים אלו מביאה‬
‫לאמונה גם בנסים הנסתרים‪ ,268‬שהטמעת האמונה בהם חשובה כי הם נוגדים את תמונת העולם המקובלת‪:‬‬

‫‪ 252‬שטרן‪ ,‬ירידתו‪ ,‬עמ' ‪ ;192‬שם‪ ,‬עמ' ‪ ;199-198‬שם‪ ,‬עמ' ‪.227-226‬‬

‫‪ 253‬שטרן‪ ,‬ירידתו‪ ,‬עמ' ‪ .239‬ראה גם שטרן‪ ,‬בעיות‪ ,‬עמ' ‪.68-67‬‬
‫‪ 254‬פדיה‪ ,‬ארץ‪ ,‬עמ' ‪.271‬‬
‫‪ 255‬פדיה‪ ,‬ארץ‪ ,‬עמ' ‪ ,271‬הערה ‪ ;158‬פדיה‪ ,‬ארץ‪ ,‬עמ' ‪.273‬‬
‫‪ 256‬ראה שוחט‪ ,‬בירורים; בער‪ ,‬תולדות‪ ,‬עמ' ‪ ;64-56‬הלברטל‪ ,‬דרך האמת עמ' ‪.346-334‬‬
‫‪ 257‬פדיה‪ ,‬ארץ‪ ,‬עמ' ‪.273‬‬
‫‪ 258‬בר‪-‬אושר‪ ,‬עמ' ‪.50‬‬
‫‪ 259‬פדיה‪ ,‬ארץ‪ ,‬עמ' ‪.273‬‬
‫‪ 260‬שוחט‪ ,‬בירורים‪ ,‬עמ' ‪ ;40-39‬פדיה‪ ,‬ארץ‪ ,‬עמ' ‪ ;273‬הלברטל‪ ,‬דרך האמת‪ ,‬עמ' ‪.341‬‬
‫‪ 261‬הלברטל‪ ,‬דרך האמת‪ ,‬עמ' ‪.340‬‬
‫‪ 262‬רביצקי‪ ,‬פרשנות‪.36-33 ,‬‬
‫‪ 263‬הלברטל‪ ,‬דרך האמת‪ ,‬עמ' ‪.341‬‬
‫‪ 264‬ראה נגר‪ ,‬השגות‪.‬‬
‫‪ 265‬ישראלי‪ ,‬תמימה‪ ,‬עמ' ‪.190-187‬‬
‫‪ 266‬רמב"ן‪ ,‬תמימה‪ ,‬עמ' קנב‪-‬קנה‪.‬‬
‫‪ 267‬רמב"ן‪ ,‬תמימה‪ ,‬עמ' קנג‪-‬קנד‪.‬‬
‫‪ 268‬ראה גם שמות יג‪ ,‬טז‪ .‬השוואה בין המקורות תוביל להשערה כי הרמב"ן שיבץ את דבריו בדרשה בפירושו על התורה‪.‬‬
‫ראה ישראלי‪ ,‬תמימה‪ ,‬עמ' ‪.187-183‬‬

‫‪23‬‬
‫מהם אדם מודה על הנסים הנסתרים‪ 269‬ההוים תמיד‪ ,‬כי רוב בני אדם סבורים שאין האל פועל‬
‫תמיד בנסים אלא עולם כמנהגו נוהג‪ ,‬וכן סבורים רבים מן החכמים בעלי העיון‪ ,‬והרב מכללם‪.‬‬
‫וכשאנו מעיינין יפה אנו רואין שאין לאדם חלק בתורת משה רבינו ע"ה עד שיאמין שכל דברינו‬
‫ומעשינו כלם נסים‪ ,‬אין בהם טבע ומנהגו של עולם‪270.‬‬

‫כמו שכבר הוער‪ ,‬דברים אלו‪ ,‬בהם הרמב"ן מתאר אגב אורחא את תורת הנס של הרמב"ם‪ ,‬יכולים להתפרש‬
‫בשני פנים; אפשרות אחת היא כי הרמב"ן מייחס לרמב"ם שלילה מוחלטת של אפשרות הנס‪ ,‬אפשרות אחרת‬
‫היא כי הוא מייחס לו תפיסה לפיה ההנהגה הקבועה היא הטבע והנס הינו בגדר יוצא דופן‪ .‬לשון הרמב"ן‬
‫המוסיף את המילה 'תמיד'‪ ,‬העובדה שהרמב"ן מייחס את העמדה לרוב בני האדם‪ ,‬לצד הדרך בה הוא מעמת‬
‫אותה עם עמדתו לפיה הנסים תמידיים‪ ,‬ודבריו בהמשך הדרשה המתייחסים לרמב"ם כמאמין בנסים‪,‬‬
‫מחזקים את האפשרות כי מדובר באפשרות הראשונה‪.‬‬

‫אם כן‪ ,‬בדברים אלו מוצגת דעת הרמב"ם כדעה פסולה שבקונצנזוס; הרמב"ם‪ ,‬כרבים מחכמי העיון וכרוב‬
‫בני האדם‪ ,‬שולל את המחשבה כי הנהגת האל הרגילה והתמידית היא ההנהגה הנסית‪ .‬לדעת הרמב"ן‪,‬‬
‫הרמב"ם סבור כי הנס אפשרי אך הוא אינו ההנהגה הקבועה ושולל את עמדתו זו‪ .‬נדייק‪ ,‬הרמב"ם מוצג‬
‫כמחזיק בעמדה השוללת את הנסים‪-‬הנסתרים התמידיים‪ .‬מחשבה זו מעמידה אותו מחוץ ליסודות תורת‪-‬‬
‫משה לפיה הנהגת האדם היא נסית לחלוטין ומיוסדת על הנסים הנסתרים‪.‬‬

‫הרמב"ן מרחיב בסוגית הנסים הנסתרים ומבאר כי קביעתו כי הם מקיפים ותמידיים נובעת מההכרה כי‬
‫ייעודי התורה המתארים שכר ועונש גשמי‪ -‬אינם מתחייבים מהטבע ולמושג התפילה המקובל‪ -‬אין מקום‬
‫בתמונת עולם טבעית‪ .‬אשר על כן‪ ,‬האמונה בייעודי התורה ובפעולת התפילה מחייבת את שלילת הטבע‬
‫וסגירות המערכת החוקית‪ .‬לאור בירור זה‪ ,‬מציף רמב"ן את דעת הרמב"ם שנית‪:‬‬

‫על כן נתמה מן הרמב"ם ז"ל שהוא מגרע הנסים ומגביר הטבע‪ ,‬ואומר שאין הנסים עומדים אלא‬
‫לפי שעה הם‪ ,‬ואלו כלם מופתים עומדים וקיימים הם‪ ,‬והוא עצמו ז"ל הודה בזה‪ ,‬וכתבו באגרת‬
‫תחיית המתים‪271.‬‬

‫כיוון שהתורה גדושה בייעודים שלא ניתן להסבירם אלא על דרך הנס הנסתר‪ ,‬ומכיוון שהבטחות אלו הן‬
‫קבועות ולא מוגבלות בזמן – מדוע‪ ,‬שואל הרמב"ן‪ ,‬קובע הרמב"ם כי הנסים במהותם הם זמניים ובכך הוא‬
‫ממזער את כוח הנס ומגדיל את הטבע והחוקיות‪ ,‬למרות שייעודי התורה הם נסים קבועים ותמידיים – גם‬
‫לדעת הרמב"ם עצמו‪ .‬הקביעה כי הרמב"ם 'מגרע הנסים ומגביר הטבע' נשענת על העיקרון שמופיע בדברי‬
‫הרמב"ם לפיו הנסים כולם זמניים ומעומתת עם העובדה שייעודי התורה הם תמידיים‪ ,‬גם לדעת הרמב"ם‪.‬‬

‫יש לשים לב; בשלב זה הרמב"ן מייחס לרמב"ם הכרה בניסים הנסתרים ובתמידיותם‪ ,‬והקושי שלו הוא‬
‫בעובדה שהוא מחריג את הניסים הנסתרים וטוען שרק הם תמידיים ואילו שאר הניסים הם זמניים‬
‫במהותם‪ .‬אם כן‪ ,‬הגברת הטבע אינה בשלילת הנס הנסתר והתמידי – שהרי הרמב"ם מודה בקיומו‬
‫ובתמידיותו של הנס הנסתר‪ ,‬אלא בקביעה ששאר הניסים הם זמניים‪ .‬אפשר גם כי תיאורו של הרמב"ם‬
‫כ'מגרע הנסים ומגביר הטבע' הוא תיאור של מאפיין עקרוני המתנגש עם תמידיות הנס הנסתר‪ ,‬והאמונה‬
‫בדבר זמניות הנס היא דוגמא למגמת המעטת הנס של הרמב"ם‪.‬‬

‫כדוגמא להשלכה פרשנית של קביעת הרמב"ם בדבר זמניות הנס‪ ,‬או כדוגמא למגמה העקרונית של הרמב"ם‬
‫למעט בנס‪ ,‬מציג הרמב"ן את פירושו לפסוקי הנבואה בישעיה‪:‬‬

‫‪ 269‬במהד' שעוועל‪' :‬מפורסמים'‪ .‬תוקן ע"פ רמב"ן‪ ,‬תמימה‪ ,‬מהדורת דביר‪ ,‬עמ' נח‪.‬‬
‫‪ 270‬רמב"ן‪ ,‬תמימה‪ ,‬עמ' קנג‪.‬‬
‫‪ 271‬רמב"ן‪ ,‬תמימה‪ ,‬עמ' קנד‬

‫‪24‬‬
‫ואם כן למה אמר על‪ 272‬פסוק 'ואריה כבקר יאכל תבן'‪' :273‬עתה ראו נא‪ ,‬קהילות ישראל‪ ,‬היעלה על‬
‫דעתכם שהאריה בזמן הזה רשע ובימים ההם יעשה תשובה ויכיר את בוראו וימנע מן הטרף'‪ ,‬כי‬
‫כבר כתיב בהבטחות 'והשבתי חיה רעה מן הארץ' [‪ ]...‬זו הוא הברייתא [‪ ]...‬ולא הסכימו הקהלות‬
‫לעקרה‪ ,‬ובין שנאמר כר' יהודה ובין שנאמר כר' שמעון‪ ,‬פסוק 'ואריה כבקר יאכל תבן'‪ ,‬כפשוטו'‪.274‬‬

‫מדובר בביקורת עקרונית המנוסחת דרך מקרה ספציפי‪ ,‬כיוון שהתורה רוויה בייעודים נסיים תמידיים‪ ,‬בהם‬
‫מודה הרמב"ם‪ ,‬מה ראה לשלול את נסיות התיאור בישעיה‪ .‬בנוסף‪ ,‬הרמב"ן מבסס את תמיהתו על בחירתו‬
‫הפרשנית של הרמב"ם גם על דיון נקודתי‪ ,‬בעיקר בהתבסס על דברי חז"ל על הפסוק 'והשבתי חיה רעה מן‬
‫הארץ'‪ 275‬מהם עולה כי הם הבינו את הדברים כפשוטם‪ .‬את הסוגיה מסיים רמב"ן‪ 276‬בהסבר אפשרי למהות‬
‫הנס לאור תפיסתו את השפעת חטא אדם הראשון; לדבריו‪ ,‬היותם של בעלי החיים טורפים‪ ,‬גם זה את זה‪,‬‬
‫נובעת מתוצאות חטא אדם הראשון ולא קיימת בטבעם המקורי‪ .‬בימות המשיח בעלי החיים יחזרו לאופיים‬
‫הראשוני ויפסיקו לטרוף‪ ,‬לא רק בני אדם‪ ,‬אלא גם זה את זה‪.277‬‬

‫אם כן‪ ,‬בדרשת תורת ה' תמימה ניתן לזהות ביקורת משולשת על הרמב"ם מצד הרמב"ן‪ :‬ראשית‪ ,‬שולל‬
‫הרמב"ן את תפיסת העולם המיימונית לפיה ההנהגה המרכזית היא הטבע ואילו הנס הוא בגדר יוצא דופן‪,‬‬
‫זאת על סמך אי‪-‬הטבעיות של ייעודי התורה‪ .‬שנית‪ ,‬מבקר הרמב"ן את קביעתו של הרמב"ם כי הנס הוא זמני‬
‫וחד‪-‬פעמי ורואה בכך העדפה של הטבע על פני הנס‪ ,‬את ביקורתו מבסס הרמב"ן על הודאת הרמב"ם על‬
‫תמידיות ייעודי התורה‪ .‬שלישית‪ ,‬מתפלמס הרמב"ן עם בחירה פרשנית נקודתית של הרמב"ם בה הוא רואה‬
‫גילום של מגמה כללית יותר ותוצאה של עיקרון זמניות הנס‪.‬‬

‫‪ 2.1.3‬פירוש התורה‬
‫גם בפירושו לתורה‪ ,‬חיבור הרווי בביקורת על תפיסתו הפילוסופית ועל קביעותיו הפרשניות של הרמב"ם‪,278‬‬
‫ישנם מופעים של ביקורת על דברי הרמב"ם בסוגיית הנס‪ .‬ביחידה זו נעסוק במופעים אלו‪.‬‬

‫בפרק החמישי בספר בראשית‪ ,279‬נמנים שנותיהם של הדורות מאדם הראשון עד נח‪ .‬כידוע‪ ,‬השנים המצוינות‬
‫בפרק מתארות חיים שמשכם נמדד במאות שנים‪ ,‬תופעה שבהתחשב בתוחלת החיים הקיימת‪ ,‬נראית כנסית‪.‬‬
‫כמו שציינו לעיל‪ ,‬הרמב"ם‪ 280‬טוען כי לא מדובר בתופעה רחבה‪ ,‬ומסביר כי דווקא האנשים שנמנו בשנותם‬
‫זכו לזקנה כה מופלגת‪ ,‬בשל אורח חיים בריא או על דרך הנס‪ ,‬ואילו תוחלת החיים של שאר בני אותו דור‬
‫היתה בנורמה המקובלת היום‪ .‬רוח אחרת היתה עם הרמב"ן‪ 281‬המסביר כי החיים הארוכים של דורות אלו‬
‫נובע מקרבתם ההיסטורית והמשפחתית לאדם הראשון‪ .‬אדם הראשון‪ ,‬נברא בצורה מושלמת מבחינה גופנית‬
‫ובריאותית וגם אחרי שחטא ונענש בסופיותם של החיים 'היה בטבעו לחיות זמן רב'‪ ,282‬והוריש טבע זה‬
‫לצאצאיו הקרובים‪ .‬הסיבה למציאות בה חיי האדם קצרים יותר‪ ,‬הוא 'זיהום האויר'‪ 283‬שנגרם עם שנוי‬
‫האקלים במבול והוחרף בתפלגות הארץ‪ .‬הסבר זה שונה מדברי הרמב"ם בכך שהוא מנמק את תוחלת החיים‬
‫לא בנס או באורח חיים בריא אלא במה שניתן לכנות באנכרוניזם 'תורשה'‪ ,‬ובכך שהוא לא מצמצם את‬
‫תוחלת החיים רק למנויים בשם‪ .‬אחרי הצגת עמדתו ניגש הרמב"ן ודן ברותחין את דעת הרמב"ם‪:‬‬

‫‪ 272‬במהדורת שעוועל‪' :‬כל'‪ .‬תוקן ע"פ רמב"ן‪ ,‬תמימה‪ ,‬מהדורת דביר‪ ,‬עמ' ס‪.‬‬
‫‪ 273‬ישעיה יא‪ ,‬ז‪.‬‬
‫‪ 274‬רמב"ן‪ ,‬תמימה‪ ,‬עמ' קנד‪.‬‬
‫‪ 275‬ויקרא כו‪ ,‬ו‪.‬‬
‫‪ 276‬רמב"ן‪ ,‬תמימה‪ ,‬עמ' קנה‪.‬‬
‫‪ 277‬הדברים מנוסחים בפסקנות בפירוש התורה; רמב"ן‪ ,‬התורה‪ ,‬ויקרא כו‪ ,‬ו‪ .‬ראה ישראלי‪ ,‬תמימה‪ ,‬עמ' ‪.172-170‬‬
‫‪ 278‬ראה נגר‪ ,‬השגות; בר‪-‬אושר‪ ,‬התייחסות‪ ,‬עמ' ‪.54-50‬‬
‫‪ 279‬בראשית ה‪.‬‬
‫‪ 280‬רמב"ם‪ ,‬מו"נ‪ ,‬עמ' ‪.420‬‬
‫‪ 281‬רמב"ן‪ ,‬התורה‪ ,‬בראשית ו‪ ,‬ד‪ .‬ראה לסקר‪ ,‬אריכות‪ ,‬עמ' ‪.55-54‬‬
‫‪ 282‬רמב"ן‪ ,‬התורה‪ ,‬בראשית ו‪ ,‬ד‪.‬‬
‫‪ 283‬לסקר‪ ,‬אריכות‪ ,‬עמ' ‪.55‬‬

‫‪25‬‬
‫ולא יכשר בעיני מאמר הרב שכתב במורה הנבוכים [‪ ]...‬והנה אלה דברי רוח‪ .‬ולמה יהיה הנס הזה‬
‫בהם והם אינם נביאים ולא צדיקים וטובים לעשות להם נס‪ ,‬אף כי דור אחר דור‪ ,‬ותיקון ההנהגה‬
‫והמזון איך תאריך ימיהם כפלי כפלים מכל הדור ההוא‪ .‬ויתכן שיהיו גם כן האחרים מתנהגים‬
‫בטוב ההנהגה ההיא ותאריך לכלם או לרובם‪.284‬‬

‫יש לשים לב לטיב הביקורת של הרמב"ן ולאלטרנטיבה שהוא מציע; הרמב"ן שולל את אופציית הנס שהעלה‬
‫הרמב"ם מכיוון שהאנשים המנויים אינם במדרגה רוחנית גבוהה דיה כדי להניח שהתרחש להם נס‪ ,‬ואת‬
‫אופציית אורח החיים הבריא משיקולים ריאליים של אי‪-‬יכולתו של אורח חיים להשפיע בצורה כה דרמטית‬
‫על תוחלת החיים והצבעה על אי‪-‬הסבירות שבקיום ידע על אורח חיים בריא רק אצל חלק מהאנושות‪ .‬תחת‬
‫הסברו של הרמב"ם‪ ,‬מציע הרמב"ן‪ 285‬כי הטבע האנושי מאפשר חיים ארוכים כל‪-‬כך‪ ,‬אך אפשרות זו לא‬
‫מתממשת בשל סיבות סביבתיות‪ ,‬ותתחדש ותממש שנית בימות המשיח‪.‬‬

‫אם כן‪ ,‬אמנם גם בדברים אלו של הרמב"ן ישנו ביטוי לתפיסתו הנסית של הרמב"ן לפיה אריכות ימים‬
‫מוענקת לצדיקים על דרך הנס הנסתר‪ ,286‬אך כפי שמדגיש ברגר‪ ,287‬תוכן הביקורת הוא ריאליסטי במובהק‬
‫ושולל אפשרות של נס‪-‬נסתר שלא לאנשים במדרגה רוחנית מסויימת‪ ,‬הרי שלא מדובר על ביקורת מתוך‬
‫מגמה להרחיב ולהגדיל את הנס‪ ,‬אלא אדרבא – מתוך הבנה כי אין להניח התרחשותו של נס‪ ,‬אפילו נסתר‪,‬‬
‫בממדים רחבים ורצון למוד את התופעה בכלים ריאליסטיים‪ .‬יתרה מכך‪ ,‬גם האלטרנטיבה שמציע הרמב"ן‬
‫לא מרחיבה את קיום הנס אלא מניחה קיום של טבע וחוקיות אחרים ומסבירה באמצעותם את התופעה‪.‬‬
‫הדבר דומה עם מגמתו של הרמב"ן בנוגע לפירוש פסוקי ישעיה‪ ,‬שגם בהם הוא מסביר את הדברים לא על‬
‫דרך הנס‪ ,‬אלא על דרך השיבה לטבע הראשוני‪.‬‬

‫ביקורת מפורשת נוספת‪ ,‬הנוגעת במישרין לסוגיית הנס והטבע‪ ,‬היא דיון הרמב"ן‪ 288‬בפסוקים המייחדים את‬
‫משה רבינו‪ .289‬כמו שכתבנו‪ ,‬הרמב"ם‪ 290‬לומד מפסוקים אלו כי קיים הבדל מהותי בין נסי משה לנסי שאר‬
‫הנביאים‪ ,‬עד להגדרתם כשני מינים שונים‪ .‬הרמב"ם לא מאריך בנושא‪ ,‬ורק קובע כי נסי משה הם היחידים‬
‫שנעשו בפני ציבור רחב הכולל גם את מתנגדיו‪ .‬כמתחייב‪ ,‬הוא ממזער את ניסו של יהושע ומסביר שהוא לא‬
‫נעשה לעיני כל ישראל וארך רק מספר שעות‪ .‬בפירושו לפסוקים אלו‪ ,‬עוסק הרמב"ן ביתרון שישנו בניסי‬
‫משה ותוהה על קנקנו‪ .‬מסקנתו היא כי על דרך הפשט לא מדובר בהבדל מהותי ועקרוני‪ ,‬אלא בהבדל דרגאי‬
‫בתדירות הנס ובעוצמתו‪ .291‬כיוונם של דברים אלו שונה בתכלית מכיוון פירושו של הרמב"ם לפסוקים‪:‬‬

‫והרב אמר במורה הנבוכים [‪ ]...‬ואיננו נכון בעיני כי עצירת הגשמים לאליהו העצירה והביאה‬
‫נתפרסמו מאד [‪ ]...‬וסוף הענין ההוא מגולה ומפורסם לחולקים עליו ולמסכימים עמו במעמד אחד‬
‫[‪ ]...‬וכן עמידת השמש ליהושע היה באמת לעיני כל ישראל וראו אותה כל מלכי כנען הנלחמים בו‬
‫והנשארים [‪ ]...‬ובקריעת הירדן ובקריעת ים סוף לא נעשה ליחידים רק לכל ישראל‪.292‬‬

‫הרמב"ן מוכיח כי גם ניסי אליהו ואלישע‪ ,‬המובאים כדוגמא בדברי הרמב"ם‪ ,‬הם נסים פומביים שנעשו גם‬
‫לע יני החולקים על הנביא‪ ,‬וטוען כי הפסוק ביהושע אותו הרמב"ם הסביר כמתאר את התרחשות נס יהושע‬
‫לעיני חלק מישראל מתאר התרחשות פומבית לעיני כל ישראל‪ .‬לטענת הרמב"ם כי מדובר בנס של מספר‬
‫שעות ולא של יום שלם‪ ,‬לא מתייחס הרמב"ן‪.‬‬

‫‪ 284‬רמב"ן‪ ,‬התורה‪ ,‬בראשית ו‪ ,‬ד‪.‬‬

‫‪ 285‬רמב"ן‪ ,‬ויכוח‪ ,‬עמ' שט; ראה שם‪ ,‬עמ' שז‪ .‬לסקר‪ ,‬אריכות‪ ,‬עמ' ‪.55‬‬
‫‪ 286‬סקרלץ‪ ,‬מקום הנס‪ ,‬עמ' ‪ ,103‬הערה ‪.13‬‬
‫‪ 287‬ברגר‪ ,‬נסים‪ ,‬עמ' ‪.124‬‬
‫‪ 288‬רמב"ן‪ ,‬התורה‪ ,‬דברים לד‪ ,‬יא‪.‬‬
‫‪ 289‬דברים לד‪ ,‬י‪-‬יב‪.‬‬
‫‪ 290‬רמב"ם‪ ,‬מו"נ‪ ,‬עמ' ‪.383-382‬‬
‫‪ 291‬שוורץ‪ ,‬האמנם‪ ,‬עמ' ‪.50‬‬
‫‪ 292‬רמב"ן‪ ,‬התורה‪ ,‬דברים לד‪ ,‬יא‪.‬‬

‫‪26‬‬
‫העובדה שהרמב"ן חולק על הרמב"ם בסוגיה זו‪ ,‬שהינה בעלת משקל גדול להבנת תפיסתו בנוגע לנס‪,‬‬
‫בטיעונים נקודתיים‪-‬פרשניים ומבלי להתייחס להשלכה המרכזית של הדיון‪ ,‬לא נעלמה מעיני החוקרים‪.‬‬
‫לדעת שוורץ‪ ,293‬התנגדותו של הרמב"ן אמנם מנוסחת בטעמים פרשניים גרידא‪ ,‬אך היא נובעת מטעם עקרוני‬
‫של התנגדות למגמת מיעוט הנס של הרמב"ם‪ .‬נגר‪ 294‬מציין שהרמב"ן נמנע מלהביא את לשונו של הרמב"ם‬
‫ואת דבריו בנוגע למשך הנס‪ .‬לדבריו‪ ,‬הרמב"ן נקט בהתעלמות זו‪ ,‬בשל הבנתו כי דברי הרמב"ם נובעים‬
‫מהטלת ספק באפשרות נס של עצירת החמה‪' ,‬והבאת לשונו הייתה מצריכה תגובה לעצם תורת תפיסת הנס‬
‫ובכך נקודת ביקורתו של הרמב"ן לעניין משה הייתה מוחמצת'‪ .295‬עם זאת‪ ,‬מטיבם הנקודתי והענייני של‬
‫טענות הנגד של הרמב"ן‪ ,‬ומסגנונו המתון עולה כי הוא לא ראה בדברי רמב"ם אלו בעיה עקרונית וכי הוא‬
‫לא ייחס לרמב"ם‪ ,‬לכל הפחות בסוגיה זו‪ ,‬עמדה אזוטרית כלשהי‪ .‬בנוסף‪ ,‬לא ניכר בדברים אלו כי רמב"ן‬
‫רואה את הסוגיה הפרשנית הנקודתית חלק ממחלוקת עקרונית בנוגע לנסים ולטבע‪.‬‬

‫סוגיה נוספת המשיקה לסוגיית הנס והטבע בה מתעמת הרמב"ן עם דברי הרמב"ם‪ ,‬הינה שאלת מוחשיות‬
‫תיאורי המלאכים במקרא‪ .‬כפי שציינו לעיל‪ ,‬הרמב"ם‪ 296‬מפקיע כל סיפור מקראי בו מתוארת הופעה כלשהי‬
‫של מלאכים מהמוחשיות הפיסית ומעתיק את ההתרחשות למישור התודעתי‪-‬נבואי‪ .‬בפירושו על הופעת‬
‫המלאכים לאברהם באלוני‪-‬ממרא‪ ,297‬דן הרמב"ן‪ 298‬בתפיסתו זו של הרמב"ם‪ .‬טיעוניו של הרמב"ן כוללים‬
‫מספר טענות‪-‬משנה; אי‪-‬הסבירות שבנבואה לאישים שאינם ראויים לה‪ ,‬תגובות שלא הולמות מפגש נבואי‪,‬‬
‫פירוט תיאורי שנראה כחסר משמעות ועוד‪ .‬ומסקנתו כי מדובר בהתרחשות חוץ‪-‬נפשית שאינה נבואית‪' :‬יושג‬
‫לעיני בשר בזכי הנפשות כחסידים ובני הנביאים'‪.299‬‬

‫הרמב"ן שולל את פירושו של הרמב"ם להופעת המלאכים כמראה הנבואה‪ ,‬ומאריך לשלול את קביעתו‬
‫העקרונית שכל תיאור של מפגש עם מלאכים הוא התרחשות פנימית ולא חיצונית‪ .‬אין כאן המקום להאריך‬
‫ברקע הפרשני לדברי הרמב"ן‪ ,‬בו עוסק נגר‪ ,300‬ולעניינו חשובה העובדה כי הרמב"ן תוקף את עמדת הרמב"ם‬
‫מבלי להתייחס לשאלת הנס והטבע‪ ,‬ומבקש להשאיר התרחשות זו ואת ההתרחשויות הדומות לה במישור‬
‫הממשי והפיזי‪ .‬הטיעונים כולם הם פרשניים ונקודתיים ולא עוסקים במה שהוצג לעיל כמגמת הרמב"ם‬
‫בהעתקת ההתרחשות לתודעתו הפנימית של האדם – השארת הטבע על כנו‪.‬‬

‫הנה כי כן‪ ,‬במספר סוגיות הקשורות לשאלת הנס והטבע‪ ,‬חולק הרמב"ן על הרמב"ם מפורשות‪ ,‬ומציע‬
‫אופציה פרשנית שאחת מתוצאותיה היא הגברת הנס והמעטת הטבע‪ .‬עם זאת‪ ,‬הוא לא מצביע על השלכה‬
‫זו‪ ,‬לא נוגע בליבת המחלוקת ביניהם בשאלת היחס בין הטבע והנס‪ ,‬ודן בדברים מבחינה פרשנית נקודתית‪.‬‬

‫‪ 3.1.3‬תחיית המתים וחורבן העולם‬

‫המגמה הביקורתית של הרמב"ן נוכח הגילויים השונים של תפיסתו הרציונליסטית‪-‬ריאליסטית של הרמב"ם‬
‫באה לידי ביטוי גם בתחום נוסף הנוגע לנס והטבע – תפיסתו את תחיית המתים וחורבן העולם‪ .‬ביחידה זו‬
‫נעסוק בקיצור נמרץ בשתי התייחסויות הרמב"ן לרמב"ם בתחום זה‪ ,‬בעיקר בעקבות דברי פדיה‪.301‬‬

‫‪ 293‬שוורץ‪ ,‬האמנם‪ ,‬עמ' ‪.51‬‬

‫‪ 294‬נגר‪ ,‬השגות‪ ,‬עמ' ‪ .77‬ראה שם‪ ,‬הערה ‪.72‬‬
‫‪ 295‬נגר‪ ,‬השגות‪ ,‬עמ' ‪.77‬‬
‫‪ 296‬רמב"ם‪ ,‬מו"נ‪ ,‬עמ' ‪.405-403‬‬
‫‪ 297‬בראשית יח‪.‬‬
‫‪ 298‬רמב"ן‪ ,‬התורה בראשית יח‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ 299‬רמב"ן‪ ,‬התורה‪ ,‬בראשית יח‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ 300‬נגר‪ ,‬השגות‪ ,‬עמ' ‪.84-62‬‬
‫‪ 301‬פדיה‪ ,‬הרמב"ן‪ ,‬עמ' ‪ ;241-238‬שם‪ ,‬עמ' ‪.314‬‬

‫‪27‬‬
‫לדעת הרמב"ן‪ ,‬תחיית המתים אינה אירוע נסי‪ ,‬אלא מציאות נצחית‪' :‬ויהיה קיום הכל לעד ולנצח נצחים'‪.302‬‬
‫את תפיסתו לפיה תחיית המתים היא מצב שיתמיד להתקיים‪ ,‬הוא מציג כקונצנזוס‪ .‬כנגד קונצנזוס זה‪ ,‬הוא‬
‫מציג את דעת הרמב"ם‪ 303‬הסבור כי מדובר באירוע חד פעמי וגוזר מיתה על המתים שעתידים להחיות‪:‬‬

‫אבל אחרי כן יגזור הרב ז"ל מיתה על המשיח ועל דורו [‪ ]....‬ועל זה חלקו עליו רבים מחכמי הדורות‬
‫האלו [‪ ]...‬והכל מודים בתחיית המתים ובקיום הזמן ההוא בכלליו ופרטיו כמו שפירשתי‪ ,‬זולת דעת‬
‫הרב רבי משה ז"ל שנותנת קצבה לזמן התחיה [‪ ]....‬ואנחנו מקיימים אנשי התחייה לעדי עד‪.304‬‬

‫הרמב"ן מתייחס לעמדת הרמב"ם כאל עמדה הנמצאת מחוץ לקונצנזוס‪ ,‬אך לא מאריך להקשות על הרמב"ם‬
‫בנקודה זו‪ .‬למרות שדומה שנטיית הרמב"ם לתחום את תחיית המתים לזמן מוגבל נובעת ממגמתו להגבלת‬
‫הנס ולמרות ששער הגמול 'מהווה כולו דו‪-‬שיח עם מחשבת הרמב"ם בענינים אסכטולוגיים'‪– 305‬הרמב"ן לא‬
‫כורך עמדה זו לביקורת כללית כלשהי על הרמב"ם כמייצג הרציונליזם וכדומה‪ ,‬ושולל את הדברים רק‬
‫באמצעות מדרש חז"ל המורה על נצחיות התחיה‪.‬‬

‫נקודה נוספת בה חולק הרמב"ן על הרמב"ם בתחום הנוגע לתפיסת הטבע היא שאלת נצחיות העולם‪ .306‬בעוד‬
‫שהרמב"ם שולל את כליון העולם כנגזרת של תפיסתו הכללית בדבר קיום הטבע ושלמותו‪ ,307‬הרמב"ן מחזיק‬
‫במודל מורכב של מערכת שמיטות שכיליון העולם הוא חלק ממנה‪ .308‬כיוון שכנגזרת של תפיסתו את הטבע‬
‫והחוקיות הרמב"ם הינו 'המתנגד החריף ביותר בימי הביניים לרעיון החורבן האפוקליפטי של היקום'‪,309‬‬
‫הרמב"ן‪ 310‬התייחס לדבריו וענה להוכחותיו‪ ,‬אך מענה הרמב"ן מתמקד במישור הפרשני ובשאלת סמכות‬
‫המסורת‪' :‬וכל הפסוקים אלו וכיוצא בם כך הוא פשוטן‪ ,‬כי הוא פירוש האמת‪ ,‬כי כך קבלת רבותינו'‪ .311‬עם‬
‫זאת‪ ,‬במישור העקרוני ישנה הפנמה מסויימת של טיעוניו של הרמב"ם כפי שכותב הרמב"ן בפה מלא‪:‬‬

‫אנו מודים [לרמב"ם‪ ,‬א"ל] כי האומר כיון שהעולם מחודש בודאי יהיה לו סוף בטבע [‪ ]...‬זו הטעאה‪,‬‬
‫שאילו היה העולם נברא בטבע ובחיוב – היה הדבר כן‪ ,‬אבל כיון שנברא ברצון ובחפץ פשוט‪ ,‬יהיה‬
‫קיומו כל זמן היותר החפץ בו וכשיהיה חפץ בביטולו יהיה כן מיד‪312.‬‬

‫כמו שמדגישה פדיה‪ ,313‬לא מדובר בקבלה מלאה אלא בהפנמה ועיבוד; בעוד שבדברי הרמב"ם הדגש הוא על‬
‫חכמת האל‪ -‬הרמב"ן מדגיש את הרצון האלוהי‪ ,‬ואמנם הרמב"ן מודה לרמב"ם בקיומה של חוקיות‪ ,‬אך בעוד‬
‫שהרמב"ם סבור שהחוקיות של העולם היא חוקיות של קיום נצחי‪ -‬הרמב"ן סבור כי ישנה חוקיות של משך‬
‫קיום מוגבל‪ .‬מכל מקום‪ ,‬גם בנקודה זו בה חולק הרמב"ן על הרמב"ם הוא לא תוקף את דבריו במישור של‬
‫שאלת הטבע‪ ,‬ואף מודה לו במקצת בקיום של חוקיות‪ ,‬גם אם מוגבלת בזמן‪.‬‬

‫אם כן‪ ,‬גם בחתך זה ניתן לראות כי הרמב"ן אמנם חלוק על הרמב"ם בסוגיות הנוגעות לשאלת הטבע ומחזיק‬
‫בתפיסה המגבילה את החוקיות ומעצימה את הנס‪ ,‬אך זאת מבלי להתייחס למגמתו העקרונית של הרמב"ם‪.‬‬
‫מסקירה של המקומות בהם חולק הרמב"ן על הרמב"ם בצמתים הקשורים לנס ולטבע‪ ,‬עולה תמונה משונה‬
‫– של מחלוקת בנקודות רבות שהמשותף להן הוא מגמת הרמב"ם להמעיט בנסים‪ ,‬מבלי שהרמב"ן מצביע‬
‫על מכנה משותף זה‪ .‬בכל המקומות שנסקרו כראיה למגמתו של הרמב"ן להרחיב את הנס בהם הוא מתייחס‬

‫‪ 302‬רמב"ן‪ ,‬תורת האדם‪ ,‬עמ' שי‪.‬‬

‫‪ 303‬רמב"ם‪ ,‬הקדמות עמ' קלח; רמב"ם‪ ,‬איגרות‪ ,‬עמ' שנד‪.‬‬
‫‪ 304‬רמב"ן‪ ,‬תורת האדם‪ ,‬עמ' שי‪-‬שיא‪.‬‬
‫‪ 305‬פדיה‪ ,‬הרמב"ן‪ ,‬עמ' ‪ ,265‬הערה ‪ .3‬ראה גם פדיה‪ ,‬ארץ‪ ,‬עמ' ‪.271‬‬
‫‪ 306‬פדיה‪ ,‬הרמב"ן‪ ,‬עמ' ‪ ;241-238‬שם‪ ;274 ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪ ,329‬הערה ‪ ;14‬הלברטל‪ ,‬דרך האמת‪ ,‬עמ' ‪.218-216‬‬
‫‪ 307‬רמב"ם‪ ,‬מו"נ‪ ,‬עמ' ‪ ;349-346‬שם‪ ,‬עמ' ‪.357‬‬
‫‪ 308‬ראה פדיה‪ ,‬הרמב"ן‪ ,‬עמ' ‪ ;411-209‬הלברטל‪ ,‬דרך האמת‪ ,‬עמ' ‪.219-212‬‬
‫‪ 309‬הלברטל‪ ,‬דרך האמת‪ ,‬עמ' ‪.216‬‬
‫‪ 310‬רמב"ן‪ ,‬רמב"ן‪ ,‬תמימה‪ ,‬עמ' קנט‪-‬קס; רמב"ן‪ ,‬קהלת‪ ,‬עמ' קפח‪-‬קצ; רמב"ן‪ ,‬תורת האדם‪ ,‬עמ' שו‪.‬‬
‫‪ 311‬רמב"ן‪ ,‬תמימה‪ ,‬עמ' קס‪ .‬ראה גם רמב"ן‪ ,‬קהלת‪ ,‬עמ' קצ‪.‬‬
‫‪ 312‬רמב"ן‪ ,‬קהלת‪ ,‬עמ' קפט‪.‬‬
‫‪ 313‬פדיה‪ ,‬הרמב"ן‪ ,‬עמ' ‪.240-239‬‬

‫‪28‬‬
‫לדעת הרמב"ם‪ ,‬לא מעיר הרמב"ן כי מדובר על מחלוקת עקרונית‪ .‬למרות זאת‪ ,‬המגמה הכללית והעקרונית‬
‫של הגברת הנס‪ ,‬ניכרת ממצבור הדברים‪.‬‬

‫‪ 2.3‬השפעה והפנמה‬
‫לצד הביקורת‪ ,‬ישנם בכתבי הרמב"ן גם התייחסויות חיוביות לתורת הנס של הרמב"ם‪ .‬חלק מההתייחסויות‬
‫הן מפורשות ולא משתמעות לשני פנים‪ ,‬אך חלקן הן בגדר רמיזות להפנמה מסויימת של מודלים ותפיסות‬
‫משל הרמב"ם‪ .‬מובן שההתייחסויות מהסוג השני הן בעיקרן ספקולטיביות‪ ,‬וההפנמה מלווה בעיבוד ובשינוי‪,‬‬
‫אך דומה כי עדיין יש בהן בגדר ידיים מוכיחות להפנמה שכזו‪ .‬ביחידה זו נעסוק בהתייחסויות אלו לסוגיהן‪.‬‬

‫ההתייחסות החיובית הברורה ביותר לתורת הנס של הרמב"ם‪ ,‬מובלעת בתוך דברי הביקורת של הרמב"ן‬
‫בדרשת 'תורת ה' תמימה'‪ .314‬אחרי שהרמב"ן מאריך להסביר כי ייעודי התורה הינם ניסים תמידיים‪ ,‬ולפסול‬
‫בשל כך את עמדת הרמב"ם בנוגע לטבע‪ ,‬הוא מוסיף 'והוא עצמו ז"ל הודה בזה‪ ,‬וכתבו באגרת תחיית‬
‫המתים'‪ .315‬דברי הרמב"ן מתייחסים‪ ,‬אל נכון‪ ,‬לדברי הרמב"ם בסוף האיגרת‪ ,316‬העוסקים בנסיות ייעודי‬
‫התורה ובהיותם דוגמא לנסים האפשריים שנסיותם טמונה בתדירותם ובתמידיותם‪ .‬לדעת ברגר‪ ,317‬אין כל‬
‫ספק כי הרמב"ן הושפע מדברים אלו של הרמב"ם בפתחו את תפיסת הנסים הנסתרים‪ .‬בדברי הרמב"ם‬
‫באיגרת תחיית המתים טמונים שלושה עקרונות שירכיבו את תפיסת הנס הנסתר של הרמב"ן‪ .‬ראשית‪,‬‬
‫החלוקה בין שני סוגי נסים – נסים שנסיותם מובהקת ומונחת בעצם התופעה‪ ,‬ונסים שנסיותם לא מובהקת‬
‫ונובעת ממאפיינים אחרים של התופעה‪' :‬שהנפלאות פעמים שיהיו בענינים הנמנעים בטבע [‪ ]...‬ופעמים יהיו‬
‫בענינים האפשריים בטבע'‪ 318‬שנית‪ ,‬ההדגשה כי ייעודי התורה הם בגדר נס מסוג הנסים האפשריים‪ ,‬ואין‬
‫אפשרות להסבירם על דרך הטבע‪' :‬שתקונם והפסדם אינו לסבה טבעית ולא על מנהג המציאות'‪ .319‬שלישית‪,‬‬
‫הקביעה לפי נסיותם של ייעודי התורה מונחת בתמידיותם‪' :‬כי אלו היה פעם אחת או שתים לא היו מופת‬
‫[‪ ]....‬המופת שבעניינים האפשריים‪ ,‬הנה כל אשר יארך ויתמיד – יותר ראוי להיות מופת'‪.320‬‬

‫מרכיבים אלו חוזרים ונשנים בפעמים הרבות בהן עוסק הרמב"ן בסוגיית הנסים הנסתרים; הוא מחלק את‬
‫הנסים לנסים מפורסמים המנוגדים עצמית לחוקי הטבע ולנסים נסתרים שאפשריים כשלעצמם‪ ,321‬הוא‬
‫שולל באריכות את האפשרות שייעודי התורה הם טבעיים‪ 322‬ומונה אותם בכלל הנסים הנסתרים‪ ,323‬והוא‬
‫מסביר כי נסיותם של ייעודי התורה נעוצה בהיותם מתמידים וקבועים‪ .324‬העובדה שהמרכיבים עליהם דיבר‬
‫הרמב"ם באיגרת תחיית המתים‪ ,‬אליה התייחס הרמב"ן במפורש כמקור המודה לדבריו הוא‪ ,‬מחזקת את‬
‫האפשרות כי אכן מדובר בהשפעה ישירה‪ .325‬אם כנים דברינו‪ ,‬הרי שהתפיסה הנמצאת בלב תורת הנס של‬
‫הרמב"ן‪ ,‬מושפעת מדברי הרמב"ם ומשם בארה‪.‬‬

‫סוגיה הנספחת לסוגיה זו‪ ,‬אך שייכת להשפעות המשוערות בלבד‪ ,‬היא הסברו של הרמב"ן‪ 326‬למגמת‬
‫הייעודים בכלל ואלו הספציפיים המופיעים בתורה כשכר על התנהגות טובה בפרט‪ .‬הרמב"ן כורך את ייעודי‬
‫התורה עם אמונת עובדי העבודה הזרה כי עבודתם תשפיע עליהם רוב ברכה‪ ,‬ומציע כי התורה מציגה‬

‫‪ 314‬רמב"ן‪ ,‬תמימה‪ ,‬עמ' קנד‪.‬‬

‫‪ 315‬רמב"ן‪ ,‬תמימה‪ ,‬עמ' קנד‪.‬‬
‫‪ 316‬רמב"ם‪ ,‬איגרות‪ ,‬עמ' שע‪ -‬שעב‪ .‬אך ראה הפנייתו של שעוועל‪ ,‬רמב"ן‪ ,‬תמימה‪ ,‬עמ' קנד‪ ,‬הערה ‪.50‬‬
‫‪ 317‬ברגר‪ ,‬נסים‪ ,‬עמ' ‪ ,113‬הערה ‪ .21‬ראה גם שלום‪ ,‬הקבלה בגירונה‪ ,‬עמ' ‪ ;309‬הלברטל‪ ,‬דרך האמת‪ ,‬עמ' ‪.157-156‬‬
‫‪ 318‬רמב"ם‪ ,‬איגרות‪ ,‬עמ' שעא‪.‬‬
‫‪ 319‬רמב"ם‪ ,‬איגרות‪ ,‬עמ' שע‪.‬‬
‫‪ 320‬רמב"ם איגרות‪ ,‬עמ' שעא‪-‬שעב‪ .‬ראה גם רמב"ם‪ ,‬איגרות‪ ,‬עמ' שע‪.‬‬
‫‪ 321‬רמב"ן‪ ,‬התורה‪ ,‬בראשית יא‪ ,‬כז; שם‪ ,‬בראשית יז‪ ,‬א; רמב"ן‪ ,‬איוב‪ ,‬עמ' יח‪-‬יט‪.‬‬
‫‪ 322‬רמב"ן‪ ,‬התורה‪ ,‬בראשית יז‪ ,‬א; שם‪ ,‬בראשית מו‪ ,‬טו; שם‪ ,‬שמות ו‪ ,‬ב; שם‪ ,‬ויקרא כו‪ ,‬יא; רמב"ן‪ ,‬תמימה‪ ,‬עמ' קנג‪.‬‬
‫‪ 323‬בנוסף למצויין בהערה הקודמת ראה רמב"ן‪ ,‬התורה‪ ,‬שמות כג‪ ,‬כה; שם‪ ,‬שמות יג‪ ,‬טז; שם‪ ,‬ויקרא יח‪ ,‬כט‪.‬‬
‫‪ 324‬רמב"ן‪ ,‬התורה‪ ,‬שמות יג‪ ,‬טז; שם‪ ,‬ויקרא כו‪ ,‬יא; רמב"ן‪ ,‬איוב‪ ,‬עמ' יט‪ .‬ראה רוס‪ ,‬הנס‪ ,‬עמ' ‪.84‬‬
‫‪ 325‬אך ראה נהוראי‪ ,‬תורת הנס‪ ,‬עמ' ‪ ,29‬הגורס שמקור הדברים דווקא הוא ריה"ל‪.‬‬
‫‪ 326‬רמב"ן‪ ,‬התורה‪ ,‬שמות‪ ,‬כג‪ ,‬כה‪.‬‬

‫‪29‬‬
‫אלטרנטיבה לפיה לא רק שעזיבת האלילים לא תזיק‪ ,‬אלא אדרבא – עבודת האל תועיל‪ ,‬בדיוק בתחומים‬
‫בהם האמונה הפגאנית מבטיחה הצלחה‪:‬‬

‫כוונת הכתוב הזה בעבור שרוב עובדי ע''ז [‪ ]...‬יחשבו כי בעבודות ההם תהיה להם הצלחה‪ .‬כגון‬
‫שיעבדו השמש בעבור שמצאו לו ממשלת בתבואות‪ ,‬והירח במעינות ובכל התהומות‪ ,‬וכן כיוצא בהם‬
‫בכל צבא השמים [‪ ]...‬ועל כן יאמר הכתוב הזה כי בעבודת הקב''ה בלבד תהיה להם ההצלחה‬
‫והשמירה‪ ,‬ועקירת ע''ז לא תזיק אבל תוסיף לכם טובה וברכה‪.327‬‬

‫אמנם הדברים הינם בגדר השערה‪ ,‬אך גם הרמב"ם במורה הנבוכים‪ 328‬יוצר זיקה דומה בין ייעודי התורה‬
‫לבין אמונות עובדי האלילים‪ ,‬וייתכן כי הרמב"ם הושפע מדבריו‪.‬‬

‫התייחסות נוספת‪ ,‬היא בסוגיית ההשגחה המודרגת‪ .‬כמו שצויין לעיל‪ ,‬הרמב"ן‪ 329‬מצמצם את תופעת הנס‬
‫הנסתר רק לבני אדם ורק לאלו הדבקים באל‪ .‬בפירושו לאיוב‪ ,‬הרמב"ן מאריך להסביר תפיסה זו‪:‬‬

‫האדם מפני שהוא מכיר את אלהיו ישגיח עליו וישמור אותו‪ ,‬ולא כן שאר הבריות שאינן מדברות‬
‫ואינן יודעות בוראם‪ ,‬ומן הטעם הזה ישמור את הצדיקים‪ ,‬כי כאשר לבם ועיניהם תמיד עמו‪ ,‬כן‬
‫עיני ה' עליהם [‪ ]...‬עד כי החסיד הגמור הדבק באלהיו תמיד ולא יפריד הדבק מחשבתו בו ענין‬
‫מענייני העולם‪ ,‬יהיה נשמר תמיד מכל מקרי הזמן אפילו ההוים בטבע וישתמר מהם בנס יעשה לו‬
‫תמיד [‪ ]...‬והרחוק מן האל במחשבתו ובמעשיו [‪ ]...‬יהיה משולח ונעזב למקרים‪.330‬‬

‫לדעת הרמב"ן‪ ,‬ההשגחה הנסית‪-‬נסתרת שייכת רק בבני האדם‪ ,‬בשל יכולתם השכלית ויכולתן לדעת את‬
‫האל‪ .‬אשר על כן‪ ,‬גם בבני האדם ההשגחה אינה גורפת והינה פונקציה של דבקותו של האדם באל; אדם‬
‫הדבק באל לגמרי – מתעלה מהחוקיות הטבעית ומונהג באמצעות נסים נסתרים בעוד ששאר האנושות‪,‬‬
‫שמחשבותיה ומעשיה אינם מבורים לאל‪ ,‬מסורה לטבע ולחוקיות‪.‬‬

‫הדמיון התוכני והצורני‪ 331‬לתפיסתו של הרמב"ם בנוגע להשגחה מובהק‪ ,‬והרמב"ן אף מציין בפירוש‪' :‬והענין‬
‫הזה בארו הרב ז"ל ביאור יפה בספר מורה הנבוכים'‪ .332‬ברגר‪ 333‬ופדיה‪ 334‬קובעים כי לא רק דמיון יש כאן‪,‬‬
‫אלא אף השפעה ברורה‪ ,‬הבאה לידי התנסחות הדומה לזו של הרמב"ם עד כדי פראפרזה‪ .‬מובן כי קיימים‬
‫הבדלים מהותיים בין דברי הרמב"ן הללו לדברי הרמב"ם במורה הנבוכים אותם מונה ברגר‪ ,335‬ועיקרם הוא‬
‫העתקת מושג הדבקות ממושג אינטלקטואלי וקוגניטיבי למושג מיסטי‪ 336‬והוספת המרכיב הנסי החסר‬
‫בפשט דברי הרמב"ם המציגים תפיסה נטורליסטית של ההשגחה‪.337‬‬

‫כמו שהקדמנו‪ ,‬ישנם מקומות בכתביו של הרמב"ן‪ ,‬בהם ניתן לשער כי תפיסתו הושפעה מדעת הרמב"ן‪.‬‬
‫מקום בו ההשערה הינה כמעט‪-‬וודאית‪ ,‬היא דיונו של הרמב"ן בדעת הקדמות ותיאורה כשוללת את הנס‪,‬‬
‫בעוד הנס מוכיח את החידוש‪' :‬שאלו הדברים [=נסי יציאת מצרים ומעמד הר‪-‬סיני‪ ,‬א"ל] מורים על החידוש‪,‬‬
‫והיאך? כי לדברי המאמין בקדמות אם ירצה האל לקצר כנף הזבוב או להאריך רגל הנמלה אינו יכול‪ ,‬וזה‬
‫מאמרם והסכמתם ועל כרחם יאמרו כן'‪ .338‬דברים אלו‪ ,‬הן בתוכנם והן בצורתם‪ ,‬מזכירים את דברי הרמב"ם‬

‫‪ 327‬רמב"ן‪ ,‬התורה‪ ,‬שמות‪ ,‬כג‪ ,‬כה‪.‬‬

‫‪ 328‬רמב"ם‪ ,‬מו"נ‪ ,‬עמ' ‪.530-529‬‬
‫‪ 329‬רמב"ן‪ ,‬קהלת‪ ,‬עמ' קצב‪.‬‬
‫‪ 330‬רמב"ן‪ ,‬איוב‪ ,‬עמ' קח‪-‬קט‪.‬‬
‫‪ 331‬הלברטל‪ ,‬דרך האמת‪ ,‬עמ' ‪.157‬‬
‫‪ 332‬רמב"ן‪ ,‬איוב‪ ,‬עמ' קח‪-‬קט‪.‬‬
‫‪ 333‬ברגר‪ ,‬נסים‪ ,‬עמ' ‪122-118‬‬
‫‪ 334‬פדיה‪ ,‬הרמב"ן‪ ,‬עמ' ‪ ;317-316‬שם‪ ,‬עמ' ‪ ,330‬הערה ‪.11‬‬
‫‪ 335‬ברגר‪ ,‬נסים‪ ,‬עמ' ‪.122-120‬‬
‫‪ 336‬פדה‪ ,‬הרמב"ן‪ ,‬עמ' ‪.316‬‬
‫‪ 337‬הלברטל‪ ,‬דרך האמת‪ ,‬עמ' ‪.157‬‬
‫‪ 338‬רמב"ן‪ ,‬תמימה‪ ,‬עמ' קמו‪.‬‬

‫‪30‬‬
‫על המתחייב מדעת הקדמות‪' :‬שהאלוה [‪ ]...‬יימצא כלפי כל הנמצאים (במצב) שאין הוא יוצר דבר‪ ,‬ואילו‬
‫רצה להאריך כנף של זבוב או לגרוע רגל של תולעת‪ ,‬לא היה יכול'‪.339‬‬

‫אמנם‪ ,‬כפי שמצביע ברגר‪ ,340‬עצם החיבור בין שאלת החידוש לאפשרות הנסים קודם לרמב"ם‪ ,‬אך הדימויים‬
‫הם בבירור משל הרמב"ם‪ .‬גם במקרה זה‪ ,‬כמו שמדגישה פדיה‪ ,341‬הרמב"ן אמנם קיבל את הטיעון‬
‫מהרמב"ם‪ ,‬אך הוא הטעין אותו במשמעות אחרת‪ .‬במקרה זה‪ ,‬בעוד שהרמב"ם צמצם את דבריו לתפיסה‬
‫האריסטוטלית של הקדמות ולדעתו התפיסה האפלטונית מאפשרת את הנס‪ ,‬הרמב"ן משתמש בטיעונו‬
‫ובניסוחיו של הרמב"ם‪ ,‬גם כנגד תפיסת אפלטון‪.342‬‬

‫אפשרות רחוקה נוספת להפנמה של הרמב"ן את דברי הרמב"ם‪ ,‬נוגעת בתפיסת הראשון את אופי ההשגחה‬
‫על הצדיקים‪ .‬כמו שהוער לעיל‪ ,‬באחת מתשובותיו‪ 343‬מתנסח הרמב"ן בצורה שיש בה כדי לרמוז כי גם‬
‫הצדיקים אינם מוגנים לגמרי מהטבע בידי הנסים הנסתרים‪ .‬לדעת ברגר‪ ,344‬חרף ההבדלים המשמעותיים‬
‫בין תפיסת ההשגחה הנסית של הרמב"ן לזו הטבעית של הרמב"ם‪ ,‬קיימת זיקה בין קביעה זו בנוגע לצדיקים‬
‫לקביעה דומה של הרמב"ם במורה הנבוכים‪ 345‬בנוגע למקרים הפוגעים באדם הדבק בשכלו באל‪.346‬‬

‫אם כן‪ ,‬ניתן לראות בדברי הרמב"ן‪ ,‬לצד הביקורת על תפיסת הנס של הרמב"ם‪ ,‬שימוש במודלים ובטיעונים‬
‫משל הרמב"ם באותה הסוגיה‪ .‬שימוש זה‪ ,‬הניתן להגדרה כהשפעה‪ ,‬הפנמה או כשימוש טכני‪ ,‬אינו בליעת‬
‫דברי הרמב"ן על קרבם וכרעיהם‪ .‬דברי הרמב"ם הצצים בדברי הרמב"ן מקבלים משמעות חדשה‪ ,‬ולעיתים‬
‫אף הפוכה‪ ,‬בהתאם לשינויים המהותיים בין התפיסות‪ .‬אין לכחד כי הרמב"ן הושפע במחשבתו או בלשונו‬
‫מדברי הרמב"ם‪ ,‬אך השפעה זו אינה אמירת‪-‬הן מוחלטת‪ ,‬אלא שימוש מושכל הנצבע בצבעי תפיסת הרמב"ן‪.‬‬

‫‪ 3.3‬אינטרפטציות ליחס הרמב"ן לתורת הנס של הרמב"ם‬

‫קיומן הגישות המחקריות השונות בנוגע לתורת הנס והטבע של הרמב"ן‪ ,‬מחייבת פרשנויות שונות ותואמות‬
‫לדבריו ביחס לתורת הנס של הרמב"ם‪ .‬ההנחה המובלעת כי בדברי הרמב"ן ישנה קוהרנטיות‪ ,‬מביאה את‬
‫החוקרים השונים להציע או לרמוז להסברים שונים בנוגע ליחס הרמב"ן לדעת הרמב"ם‪ ,‬ביחידה זו נעסוק‬
‫בהצעות הפרשניות השונות הקיימות במחקר ליחסו של הרמב"ן לתורת הנס של הרמב"ם‪.‬‬

‫לדעת שלום‪ ,‬תורתו של הרמב"ן השולל לחלוטין את מציאות הטבע 'מיוסדת על היפוכו של תורת הרמב"ם‬
‫במורה הנבוכים'‪ .347‬אמנם תפיסת הייעודים הנסיים והתמידיים של הרמב"ם קרובה לתפיסת הנס‪ ,‬אך‬
‫הרמב"ם סרב להסיק מתפיסתו זו את מסקנתו הרדיקלית של הרמב"ן בדבר שלילת הנס‪ ,348‬ומכאן‬
‫המחלוקת הקוטבית ביניהם ביחס לטבע‪ .‬בהתאם לראיה זו של המחלוקת בין הרמב"ן לרמב"ם כמחלוקת‬
‫בין שני קטבים הפוכים‪ ,‬נקל לו לשלום לקבל את דברי הביקורת של הרמב"ן על הרמב"ם מבלי צורך‬
‫להסבירם‪' :‬הפולמוס של הרמב"ן נגד הרמב"ם בנקודה זו מובן לפי עצם בנין מחשבת שני חכמים אלה'‪.349‬‬
‫אמנם‪ ,‬המקורות בדברי הרמב"ם הנוטים לדעת הרמב"ן‪ ,‬והעובדה שהרמב"ן מודע להם‪ ,‬מעוררים קושי‬
‫לנוכח הבנתו של שלום‪ ,‬אך הוא פותר קושי זה בביקורת על הרמב"ן ובאמירה שהוא 'אינו הוגן כל כך'‪.350‬‬

‫‪ 339‬רמב"ם‪ ,‬מו"נ‪ ,‬עמ' ‪.333‬‬

‫‪ 340‬ברגר‪ ,‬נסים‪ ,‬עמ' ‪.108-107‬‬
‫‪ 341‬פדיה‪ ,‬הרמב"ן‪ ,‬עמ' ‪ ,328‬הערה ‪.3‬‬
‫‪ 342‬ברגר‪ ,‬נסים‪ ,‬עמ' ‪.109-108‬‬
‫‪ 343‬רמב"ן‪ ,‬אגרות‪ ,‬עמ' שעט‪.‬‬
‫‪ 344‬ברגר‪ ,‬נסים‪ ,‬עמ' ‪ ,123‬הערה ‪.45‬‬
‫‪ 345‬רמב"ם‪ ,‬מו"נ‪ ,‬עמ' ‪.664-662‬‬
‫‪ 346‬ניתן להוסיף גם את הסתמכות הרמב"ן על הרמב"ם בנמקו את הבאת 'הספורים שבתורה והיחוסים' ברצון להורות‬
‫על חידוש העולם‪ .‬ראה רמב"ן‪ ,‬תמימה‪ ,‬עמ' קמד; רמב"ם‪ ,‬מו"נ‪ ,‬עמ' ‪ .651-650‬וכן השפעה משוערת על תפיסת הישארות‬
‫הנפש כתהליך טבעי‪ .‬ראה רמב"ם‪ ,‬איגרות‪ ,‬עמ' שסג; רמב"ן‪ ,‬התורה‪ ,‬שמות ו‪ ,‬ב; שם‪ ,‬ויקרא יח‪ ,‬כט‪.‬‬
‫‪ 347‬שלום‪ ,‬הקבלה בגירונה‪ ,‬עמ' ‪.306‬‬
‫‪ 348‬שלום‪ ,‬הקבלה בגירונה‪ ,‬עמ' ‪.309‬‬
‫‪ 349‬שלום‪ ,‬הקבלה בגירונה‪ ,‬עמ' ‪.308‬‬
‫‪ 350‬שלום‪ ,‬הקבלה בגירונה‪ ,‬עמ' ‪ . 308‬ראה נגר‪ ,‬השגות‪ ,‬עמ' ‪ .41‬לדבריו‪' ,‬הרמב"ן לא ייחס משקל רב לדברי הרמב"ם‬
‫במאמר תחיית המתים ובהלכות תשובה‪ ,‬ולא מצא בהם יסוד העשוי להלום את משנתו'‪.‬‬

‫‪31‬‬
‫נראה שלדעת שלום‪ ,‬אין צורך בהטעמת תמיהתו של הרמב"ן על הרמב"ם‪ .‬ראשית‪ ,‬הצגת דעת הרמב"ם‬
‫הסבור‪ ,‬חרף אמונתו בנסים‪ ,‬כי הטבע הוא השליט בעולם‪ ,‬כמנוגדים לדעת הרמב"ן‪ – 351‬מובנת‪ .‬לאור הבנתו‬
‫של שלום כי הרמב"ם הוא 'הסמן השמאלי' של תפיסת הנס ביהדות ואילו הרמב"ן הוא 'הסמן הימני'‪ ,‬מובנת‬
‫בחירתו של הרמב"ן להתעמת דווקא אתו‪ .‬שנית‪ ,‬התמיהה על הרמב"ם שהוא 'מגביר הטבע'‪ ,352‬הגיונית אף‬
‫הוא שהרי בניגוד לרמב"ם המשליט את הטבע ומותיר מקום לנס‪ ,‬הרמב"ן‪ ,‬כך לדעת שלום‪ ,‬השולל את הטבע‬
‫לחלוטין ומעניק לנס שלטון ללא מצרים‪.‬‬

‫נהוראי‪ ,353‬הסבור כי הרמב"ן סבור כי העולם מונהג בחוקיות‪-‬טבעית והנס הנסתר תלוי הפרשנות שייך רק‬
‫בתקופת המקרא ובעם ישראל החי בארץ ישראל‪ ,‬עוסק בהרחבה בדברי הביקורת של הרמב"ן על הרמב"ם‪.‬‬
‫לטעמו‪ ,‬ישנו קושי מהותי בדברי הרמב"ן‪:‬‬

‫יש לתת את הדעת כנגד מה מתקומם הרמב"ן‪ .‬באשר למופתים האפשריים בטבע‪ ,‬הן גם הרמב"ם‬
‫הסכים שהם עומדים וקיימים‪ .‬ובאשר למופתים הנמנעים בטבע‪ ,‬הן גם הרמב"ם‪ 354‬יסכים שהם‬
‫זמניים‪ .‬ואין להעלות על הדעת שהרמב"ן חשד ברמב"ם שכאילו הוא מבקש לומר שהניסים‬
‫הנמנעים בטבע זמניים הם‪ ,‬במובן שהיו פעם ושוב לא יישנו‪.355‬‬

‫כמענה לשאלות אלו‪ ,‬טוען נהוראי כי דברי הרמב"ן נאמרים בלהט הפולמוס ויש להבין אותם על רקע זה‪.‬‬
‫הרמב"ן ששאב את תפיסתו מריה"ל ולא מהרמב"ם‪ ,‬תוקף בדבריו את הגדרת ייעודי התורה כ'אפשריים'‪.‬‬
‫את הקביעה לפיה ייעודי התורה הם 'ניסים עומדים ומופתים קיימים'‪ ,356‬המנוסחת בלשונות הלקוחים‬
‫מדברי הרמב"ם הקובע שהתופעות האפשריות הופכות לנסיות במידה שהן קבועות‪ ,‬ואילו הנסים הנמנעים‬
‫'לא יעמדו כלל ולא יתקימו'‪ ,357‬מסביר נהוראי כהיפוך פולמוסי‪ .‬לדעתו‪ ,‬הרמב"ן אמנם משתמש בניסוחו של‬
‫הרמב"ם‪ ,‬אך הוא עושה זאת על‪-‬מנת לתקוף אותו‪:‬‬

‫השימוש במטבע הלשונית של הרמב"ם [‪ ]...‬הוא ניסוח שיש בו מן הפולמוס [‪ ]...‬לאמור‪ ,‬שגם מה‬
‫שנראה לו לרמב"ם כאפשרי בטבע וכקיים ועומד‪ ,‬הוא מופלא באותה המידה כמו הנמנע בטבע‪,‬‬
‫כאשר מדובר בהבטחות התורה‪358.‬‬

‫בעוד שהרמב"ם רואה בייעודים דבר אפשרי מצד הטבע‪ ,‬הרמב"ן מדגיש כי מדובר בנס‪ .‬אם כן‪ ,‬הדגש בדברי‬
‫הרמב"ן הוא לא על המילים 'עומדים' ו'קיימים' אלא על היותם 'ניסים' ו'מופתים'‪ .‬הרמב"ן המגדיר את‬
‫הייעודים כנסים נסתרים על הרמב"ם המגדיר את הייעודים כ'אפשריים'‪ ,‬רואה בחלוקה זו הבדל מהותי‬
‫ובגינו הוא מאשים את הרמב"ם בהגברת הטבע ובמיעוט הנס‪ .‬ראיית הייעודים כתופעה אפשרית מהותית‬
‫המוגדרת כנס רק בשל היותה קבועה‪ ,‬ולא כתופעה נסית השווה בנסיותה לנסים הנמנעים במהותם‪ ,‬הינה‬
‫העדפת הטבע על פני הנס‪ .‬בהסבר זה יש גם כדי להסביר את דברי הרמב"ן‪ ,‬המציג בראשית דבריו את עמדתו‬
‫כעמדה החלוקה מהותית על עמדת הרמב"ם‪ ,‬הצגה שלפי הסברו של נהוראי לתפיסת הרמב"ן מוקשית‪.‬‬
‫הגדרת הרמב"ם את ייעודי התורה‪ ,‬הגדרה המדגישה את היותם אפשריים‪ ,‬מצמצת את מקומו של הנס‬
‫בעולם‪ ,‬ואילו הרמב"ן הרואה בייעודים נס‪ ,‬מאמין בעולם בו הנס תופס מקום גדול יותר‪.‬‬

‫ברגר‪ ,359‬שתפיסתו את תורת הנס של הרמב"ן מקרבת את דעת הרמב"ן לדעת הרמב"ם‪ ,‬מציע הבנה שונה‬
‫לחלוטין את ביקורת הרמב"ן על הרמב"ם הנסמכת על נסיות ייעודי התורה‪ .‬ברגר שולל את האפשרות‬

‫‪ 351‬רמב"ן‪ ,‬תמימה‪ ,‬עמ' קנג‪.‬‬

‫‪ 352‬רמב"ן‪ ,‬תמימה‪ ,‬עמ' קנד‪.‬‬
‫‪ 353‬נהוראי‪ ,‬בעיית הנס‪ ,‬עמ' ‪.31-30‬‬
‫‪ 354‬נראה שצ"ל 'הרמב"ן'‪.‬‬
‫‪ 355‬נהוראי‪ ,‬בעיית הנס‪ ,‬עמ' ‪.30‬‬
‫‪ 356‬רמב"ן‪ ,‬תמימה‪ ,‬עמ' קנג‪ .‬ראה גם שם‪ ,‬עמ' קנד; רמב"ן‪ ,‬איוב‪ ,‬עמ' יט‪.‬‬
‫‪ 357‬רמב"ם‪ ,‬איגרות‪ ,‬עמ' שסב‪.‬‬
‫‪ 358‬נהוראי‪ ,‬תורת הנס‪ ,‬עמ' ‪.31‬‬
‫‪ 359‬ברגר‪ ,‬נסים‪ ,‬עמ' ‪.128-127‬‬

‫‪32‬‬
‫שהביקורת של הרמב"ן על הרמב"ם נוגעת לתפיסה כלשהי של הכחשת הסדר הטבעי בה דוגל הרמב"ן‪ .‬הבנה‬
‫זו לא עולה בקנה אחד עם דברי הרמב"ן במקומות אחרים‪ ,‬ועם הבנת הרמב"ן את ייעודי התורה כנסים‬
‫קבועים‪ ,‬הבנה שלא שוללת את קיום הטבע‪ .‬לדבריו‪ ,‬הרמב"ן‪ ,‬המחזיק בתפיסת טבע הקרובה לזו של‬
‫הרמב"ם‪ ,‬מבקר את האחרון בשל חוסר עקביות בתפיסתו‪:‬‬

‫‪Since Maimonides himself once demonstrated an understanding of ongoing‬‬

‫‪miraculous providence, his apparent inclination to resist every extra miracle through‬‬
‫‪the mobilization of all his considerable ingenuity appears pointless, inexplicable, and‬‬
‫‪unwarranted. The religiously unavoidable belief in such providence must logically lead‬‬
‫‪to a relaxation of inhibitions against the recognition of miracles.360‬‬

‫להבנה זו‪ ,‬הרמב"ן מכיר בכך שתמונת העולם של הרמב"ם באשר לטבע ולנס‪ ,‬דומה לתפיסתו שלו את‬
‫הדברים‪ .‬גם הרמב"ם מסכים כי ייעודי התורה הם נסים הקבועים ומתמידים‪ ,‬אשר על כן‪ ,‬תמה הרמב"ן‪,‬‬
‫מה התועלת שבהסברות הנטורליסטיות של תופעות שונות המתוארות במקרא‪ .‬כיוון שהרמב"ם מודה‬
‫שהמציאות מכילה לצד המסגרת הקבועה של טבע‪ ,‬נס קבוע המובע בייעודי התורה והבלחות של נס ושל‬
‫תופעות שאינן נובעות מחוקיות טבעית‪ ,‬מה התועלת בהפחתת הכמות של התופעות הנסיות – שהרי התמונה‬
‫העקרונית של טבע לצד נס לא משתנה‪ .‬הודאת הרמב"ם במעמדם הנסי של ייעודי התורה לצד תפיסתו‬
‫הנחרצת בדבר קיום הטבע והחוקיות‪ ,‬יוצרת תמונת של עולם מסוים‪ ,‬ש'משחק' בכמות הנסים הקיימים‬
‫בעולם – לא משנה אותו מבחינה מהותית‪ ,‬בבחינה 'דין פרוטה כדין מאה'‪ .‬מדוע אם כן‪ ,‬עמל הרמב"ם להציע‬
‫פרשנות נטורליסטית לתיאורים נסיים‪ ,‬אם אין למגמה זו כל משמעות פילוסופית?‬

‫אם כן‪ ,‬ניתן לראות ספקטרום של שלוש קריאות אפשריות של ביקורתו של הרמב"ן על הרמב"ם‪ ,‬הנובעות‬
‫מהאפשרויות השונות להבנת תפיסתו את הטבע ואת הנס‪ .‬מחד‪ ,‬עמדתו של שלום המבין את הביקורת‬
‫כשלילה נחרצת של אמונתו של הרמב"ם בקיומו של הטבע‪ ,‬אך נאלץ להודות כי מדובר במתקפה לא הוגנת‪.‬‬
‫מאידך‪ ,‬עמדתו של ברגר‪ ,‬המסביר כי מדובר בתמיהה הטוענת למידה של חוסר קונסיסטנטיות בעמדת‬
‫הרמב"ם ולא של שלילתה המהותית‪ .‬ובתווך‪ ,‬עמדתו של נהוראי‪ ,‬הסבור כי מדובר בביקורת פולמוסית‬
‫שעיקרה בשאלת ההדגשה והאיזון בין הנס והטבע‪ .‬ברי כי שלוש קריאות אלה נובעות מעמדת החוקרים‬
‫בנוגע לדעת הרמב"ן‪ .‬בעוד ששלום סבור כי מדובר בעמדה ההפוכה בתכלית לעמדת הרמב"ן‪ ,‬סבור ברגר כי‬
‫הרמב"ן קרוב מאוד בעמדותיו לאלו של הרמב"ם‪ ,‬ואילו נהוראי שרוי באמצע וסבור כי ישנה מחלוקת ביניהם‬
‫אך רב המשותף על המפריד‪.‬‬

‫‪ 360‬ברגר‪ ,‬נסים‪ ,‬עמ' ‪.127‬‬

‫‪33‬‬
 ‫‪ .4‬דיון ומסקנות‬
‫הקולות השונים בכתבי הרמב"ן בנוגע לשאלת הנס והטבע‪ ,‬יוצרים מנעד רחב של אפשרויות להבין את‬
‫תשובתו לשאלה זו ואת יחסו לתורת הנס של הרמב"ם‪ .‬בפרק זה‪ ,‬אנסה לעמוד על החוזקות והחולשות של‬
‫ההסברים השונים‪ .‬למניעת כפילות‪ ,‬לא נביא בפרק זה הפניות לדברים שהובאו ונידונו בפרקי המבוא‪.‬‬

‫עמדתו של שלום‪ ,‬אליה שותף גם חנוך‪ ,‬רווחת במחקר ודומה ששולטת בכיפה גם בקרב לומדיו השונים של‬
‫הרמב"ן‪ .‬הסברם המקסימליסטי של שלום וחנוך לדברי הרמב"ן‪ ,‬מבוסס באופן בלעדי על דבריו בשני‬
‫מקומות‪ 361‬שהתפיסה העולה מהם כפשוטם אכן לא משאירה מקום לנס‪ .‬אין לכחד‪ ,‬הבנתם של השניים את‬
‫המקורות עליהם הם מסתמכים‪ ,‬היא ההבנה הפשוטה היחידה‪ ,‬כל הבנה אחרת כרוכה בהעמדות שונות‬
‫שאינן הכרחיות ואף מוקשות למדי‪ ,‬וכמו שכתב הלברטל‪' :‬ניסוחים אחדים של הרמב"ן תרמו לגיבושה של‬
‫עמדה זו‪ ,‬ומשתמע מהם לכאורה שבאמצעות תופעת הנס הנסתר הרמב"ן שולל את מושג הטבע בכללו'‪.362‬‬

‫עם זאת‪ ,‬נראה שדברי שלום‪ ,‬הן בהצגת עמדתו של הרמב"ן והן בהסברת ביקורתו על הרמב"ם חסרים‪,‬‬
‫התייחסות לדברי הרמב"ן במקומות רבים אחרים‪ .‬תפיסתו של שלום קשה להלימה לאור המקורות הרבים‬
‫שמנה ברגר‪ ,‬בהם מתייחס הרמב"ן לטבע כאל מערכת קיימת המקיפה את האנושות כולה‪ .‬דברי שלום‪,‬‬
‫לפיהם הרמב"ן שולל לחלוטין את הטבע ודעתו בנושא הפוכה מזו של הרמב"ם‪ ,‬לא עולים בקנה אחד עם‬
‫דבריו במקומות רבים בהם הוא מתייחס לטבע כדבר קיים‪ .‬קביעתו כי תפיסת הרמב"ן מיוסדת על היפוך‬
‫מוחלט של דעת הרמב"ם‪ ,‬מנוגדת למקומות רבים בהם מבקש הרמב"ן למעט בנס‪ ,‬להשפעות הברורות של‬
‫הרמב"ם על הרמב"ן בשאלת הנס והטבע‪ ,‬ולעובדה שהוא מציין כמקור לדבריו המצמצמים את הנס‬
‫לצדיקים הגמורים‪ ,‬את דברי הרמב"ם במורה הנבוכים‪ .‬אם כן‪ ,‬יפה אמר הלברטל כי 'אין ספק שברגר הראה‬
‫בעליל שתפישת הנס הנסתר של הרמב"ן אינה הופכת את החוקיות הטבעית לאשליה'‪.363‬‬

‫בנוגע לדבריו של חנוך‪ ,‬יש להעיר כי סגנונו הפיוטי‪-‬פולמוסי מקשה על הבנת תוכן דבריו‪ .‬הדברים אמורים‬
‫בייחוד בנוגע למודל שהציע ליישוב דברי הרמב"ן הסותרים‪ .‬מערכת זו‪ ,‬הגם שנראית כמקיפה היטב את‬
‫קביעותיו של הרמב"ן כולן‪ ,‬אינה ברורה דיה‪ ,‬שהרי מהי אותה הוצאה משלטון הטבע והמזלות מבלי הנהגה‪-‬‬
‫פוזיטיבית על דרך הנס‪ .‬כיצד מונהג האדם מישראל שזוכה לצאת מתוקף היותו ישראל משלטון הטבע‬
‫והמזלות אך לכלל צדיק המונהג על דרך הנס? האם חייו מוסברים בצורה טבעית או נסית? לכאורה אין‬
‫אופציה נוספת‪ .‬גם ברגר‪ 364‬רומז לאי‪-‬עקביות בדבריו של חנוך‪ -‬ותוהה כיצד יישובו את דברי הרמב"ן מהם‬
‫עולה תפיסה המצמצמת את שלילת הטבע רק לישראל עולה בקנה אחד עם הקביעות הכלליות בהמשך דבריו‪.‬‬

‫קביעת שלום כי ביקורת הרמב"ן על דברי הרמב"ם מובנת לאור המבנה הכללי של תורת הנס והטבע של‬
‫שניהם‪ ,‬לא ברורה‪ .‬הרי הוא עצמו מציין כי דברי הרמב"ם 'קרובים'‪ 365‬לדברי הרמב"ן וכי המחלוקת ביניהם‬
‫היא על המסקנה בתפיסת הייעודים – אם כן‪ ,‬מדוע תוקף הרמב"ן את שיטת הרמב"ם המשמשת כבאר ממנו‬
‫הוא שתה‪ .‬דבריו בנוגע ל'חוסר הוגנות' של הרמב"ן – קשים‪ ,‬שהרי הרמב"ן עצמו מפנה לדברי הרמב"ם‬
‫הקרובים לדבריו‪ .366‬עם זאת‪ ,‬יש אמת בביקורתו של שלום‪ ,‬כיוון שהרמב"ן מתעלם מתשובתו של הרמב"ם‬
‫עצמו להבדל בין הניסים הנסתרים שאינם תמידיים לניסים המפורסמים הזמניים‪ ,‬ותמיהתו נובעת‬
‫מהתעלמות מהסברו וטעמיו של הרמב"ם עצמו לחלוקה שהוא עושה בין שני סוגי הניסים ותדירותיהם‪ .‬גם‬
‫הצעתו של נגר‪ ,‬בנוגע לחוסר החשיבות של המקורות בהם הרמב"ם מתנסח בדומה לרמב"ן – אינה ברורה‪,‬‬
‫בייחוד לאור ההנחה הסבירה כי הרמב"ן הושפע ממקורות אלו‪ .‬המקורות הרבים בהם ניכרת השפעה‪ ,‬או‬
‫למצער דמיון בין דברי הרמב"ם בשאלת הנס לזו של הרמב"ם – לא מאפשרים הבנה של ביקורתו של הרמב"ן‬

‫‪ 361‬רמב"ן‪ ,‬התורה‪ ,‬שמות יג‪ ,‬טז; רמב"ן‪ ,‬תמימה‪ ,‬עמ' קנג‪.‬‬

‫‪ 362‬הלברטל‪ ,‬דרך האמת‪ ,‬עמ' ‪.155‬‬
‫‪ 363‬הלברטל‪ ,‬דרך האמת‪ ,‬עמ' ‪.157‬‬
‫‪ 364‬ברגר‪ ,‬נסים‪ ,‬עמ' ‪ ,115‬הערה ‪ ;28‬שם‪ ,‬עמ' ‪.118‬‬
‫‪ 365‬שלום‪ ,‬הקבלה בגירונה‪ ,‬עמ' ‪.309‬‬
‫‪ 366‬נהוראי‪ ,‬תורת הנס‪ ,‬עמ' ‪ ,30‬הערה ‪.34‬‬

‫‪34‬‬
‫בצורה גורפת ועל כרחנו מדובר בביקורת מורכבת יותר‪ .‬בנוסף‪ ,‬העובדה שבנקודות המחלוקת הקשורות‬
‫בנושא זה‪ ,‬הרמב"ן נמנע מלאזכר את מה שמתואר כמחלוקת עקרונית וגורפת‪ ,‬מערערת את ההסברה לפיה‬
‫מדובר במחלוקת חד‪-‬ערכית ורומזת לכך שהמחלוקת בין הרמב"ן לרמב"ם מורכבת יותר‪.‬‬

‫הקושי בדברי נהוראי הינו קושי מתודולוגי בעיקרו‪ .‬ההנחה כי רמב"ן קיבל את דברי ריה"ל מבלי כל עיבוד‪,‬‬
‫והקביעה 'שהוא סמך עליו לגמרי‪ ,‬ופטר עצמו בכך מלשוב ולהתמודד עם הבעיות הפילוסופיות הכרוכות‬
‫בעמדות אלה'‪ 367‬צריכה ביסוס רב‪ .‬העובדה שנהוראי סומך לגמרי על הנחתו כי ישנה זהות גמורה בין רמב"ן‬
‫לריה"ל‪ ,‬ופוטר את עצמו בכך מלהתמודד עם הבעיות הפילוסופיות הטמונות בעמדותיו של רמב"ן עצמו –‬
‫קשה מאוד‪ .‬גם אם קיבל הרמב"ן את מרכיבי תפיסתו של ריה"ל‪ ,‬אין בכך בכדי לחייב את קבלתו את היחסים‬
‫בין המרכיבים השונים‪ .‬אמנם יש בדבריו גם ביסוס על סמך דברי רמב"ן עצמו‪ ,‬אך ניכר כי מדובר בסימוכין‬
‫בעלמא ועיקר דבריו מיוסדים על העתקת מבנהו של ריה"ל לדברי הרמב"ן‪ .‬יתרה מכך‪ ,‬נהוראי לא מצביע על‬
‫ראיות מדבריו של הרמב"ן על כך שהקביעות השונות שלו מקיימות זיקה באופן עליו מצביע ריה"ל‪ .‬ברגר‪368‬‬

‫מצביע על קושי נוסף‪ ,‬הנגזר מהקושי המתודולוגי‪ .‬לדבריו‪ ,‬ההבחנה הכרונולוגית בין תקופת המקרא לתקופה‬
‫הבתר‪-‬מקראית שנהוראי טוען שיש להסביר לפיה את דברי הרמב"ן‪ -‬כלל לא מופיעה בדבריו‪ .‬אדרבה‪ ,‬בדברו‬
‫על נסים נסתרים הרמב"ן מדבר בפירוש גם על תקופתו שלו ודיבוריו על הטבע כוללים גם את תקופת‬
‫המקרא‪ .‬דבריו של נהוראי בנוגע לדברי הביקורת של הרמב"ן על הרמב"ם אינם ברורים‪ .‬ראשית‪ ,‬הסברו‬
‫להבנת הרמב"ם את הרמב"ן קשה‪ ,‬שהרי גם בדברי הרמב"ן‪ 369‬חוזרת הקביעה לפיה ייעודי התורה מוגדרים‬
‫כנס רק בשל היותם קבועים ותמידיים‪ ,‬אז מדוע רואה הרמב"ן בקביעה זו בעייתיות של מיעוט הנס‪ .‬בנוסף‪,‬‬
‫דבריו לפיהם נקודת המחלוקת היא של הרמב"ן עם הרמב"ם היא בכך שהרמב"ן רואה את הייעודים כשווים‬
‫בנסיותם לנסים הנמנעים מהותית ואילו הרמב"ם רואה אותם כאפשריים בלבד‪ ,‬לא עולה בקנה אחד עם‬
‫דברי הרמב"ם‪ .‬גם הרמב"ם מגדיר את ייעודי התורה כ'אות ומופת'‪ 370‬ואף רואה בהם 'אות יותר גדול מכל‬
‫אות'‪ .371‬הנה כי כן‪ ,‬הסברו את המחלוקת לא עולה בקנה אחד לא עם דברי הרמב"ן ולא עם דברי הרמב"ם‪.‬‬

‫עם זאת‪ ,‬ישנן חוזקות בהסבר נהוראי לשיטת הרמב"ן וליחסו לדעת הרמב"ם‪ .‬ראשית‪ ,‬בניגוד לחנוך ושלום‪,‬‬
‫וכן בניגוד לדברי ברגר שיובאו להלן‪ ,‬נהוראי מבקש להקיף בדבריו את כל הקולות שישנם בדברי הרמב"ן‪.‬‬
‫הוא לא מגביר קול אחד תוך החלשתם של הקולות האחרים‪ ,‬אלא שואף ליצירת עמדה אחת – קוהרנטית‬
‫ועקבית שבתוכה יהיה מקום לקולות השונים כולם‪ .‬שנית‪ ,‬נהוראי אמנם לא מתייחס לתאריך אמירתה של‬
‫דרשת 'תורת ה' תמימה'‪ ,‬ובוודאי שאינו מודע לסברתו של ישראלי‪ 372‬כי היא נאמרה בשנות פולמוס הרמב"ם‪,‬‬
‫אך הוא מצביע על נימה פולמוסית בביקורתו של הרמב"ן על הרמב"ם‪ ,‬נימה שדומני שבלעדיה לא ניתן להבין‬
‫את הביקורת לאשורה‪ ,‬בייחוד לאור יחסי הקירבה בין תורת הנס של הרמב"ן לזו של הרמב"ם‪ .‬קביעתו של‬
‫ישראלי הסבור כי הדרשה נאמרה בשנות הפולמוס‪ ,‬מחזקת את דבריו של נהוראי לפיהם יש לקרוא את דברי‬
‫הרמב"ן תוך הבנה כי מדובר בניסוח פולמוסי‪.‬‬

‫באשר לדברי ברגר‪ ,‬כפי שהעיר הלברטל‪ ,373‬לא ניתן להכחיש את הקול המושתק עליו הצביע‪ .‬המקורות‬
‫הרבים שמובאים על‪-‬ידו מאששים היטב את טענתו לפיה הרמב"ן מחזיק בתפיסת עולם בה יש לטבע מקום‬
‫מרכזי ומשמעותי‪ .‬הצבעתו על המרכיב הנטורליסטי בתפיסת הרמב"ן מאפשר הבנה 'חלקה' יותר של‬
‫מקומות רבים בדברי הרמב"ן בהם הוא אוחז בפרשנות או תפיסה עקרונית שאין בה מקום מרכזי לנס‪ .‬יתרה‬

‫‪ 367‬נהוראי‪ ,‬תורת הנס‪ ,‬עמ' ‪.27‬‬

‫‪ 368‬ברגר‪ ,‬על נס וטבע‪ ,‬עמ' ‪170‬‬
‫‪ 369‬רמב"ן‪ ,‬התורה‪ ,‬ויקרא כו‪ ,‬יא; רמב"ן‪ ,‬איוב‪ ,‬עמ' יט‪.‬‬
‫‪ 370‬רמב"ם‪ ,‬איגרות‪ ,‬עמ' שעב‪.‬‬
‫‪ 371‬רמב"ם‪ ,‬איגרות‪ ,‬עמ' שע‪.‬‬
‫‪ 372‬ישראלי‪ ,‬תמימה‪ ,‬עמ' ‪.190-187‬‬
‫‪ 373‬הלברטל‪ ,‬דרך האמת‪ ,‬עמ' ‪.157‬‬

‫‪35‬‬
‫מכך‪ ,‬ללא דבריו של ברגר המצביעים על קירבה בין תפיסת הרמב"ן לדברי הרמב"ם‪ ,‬המקומות בהם הרמב"ן‬
‫משתמש במודלים משל הרמב"ם השייכים לתפיסתו הריאליסטית ייראו כתלושים מהגותו הכללית‪.‬‬

‫למרות זאת‪ ,‬יש בדבריו מספר קשיים‪ .‬כפי שהראתה סקלרץ‪ 374‬הבחירות הפרשניות אותן הביא ברגר כראיה‬
‫למגמה הנטורליסטית של הרמב"ן‪ ,‬אינן חד משמעיות‪ ,‬וישנה גם מגמה ברורה בכיוון ההפוך‪ ,‬של הגברת הנס‪.‬‬
‫שנית‪ ,‬מהמקורות עליהם מצביע שלום כמקור לתפיסה שוללת הנס של הרמב"ן‪ ,‬עולה תמונה קיצונית וברורה‬
‫של שלילת הטבע ופירושו של ברגר לדברים אלו‪ ,‬לא משכנע‪ .‬ההעמדה של דברי הרמב"ן הקטגוריים והכלליים‬
‫כנאמרים בהקשר הצר של סוגיית השכר והעונש‪ ,‬אמנם מתחזקת מהשוואה למקבילות דומות בכתבי‬
‫הרמב"ן‪ ,‬אך אינה הולמת את הכתוב הקטגורי והגורף ממנו עולה שלילה מוחלטת של הטבע ולא שלילתו‬
‫באספקט צר בלבד‪ .‬בנוסף‪ ,‬הסברו לביקורת הרמב"ן על תורת הנס של הרמב"ם וטענתו כי מדובר בביקורת‬
‫על חוסר קוהרנטיות וכדומה‪ ,‬קשה‪ .‬לדברי ברגר‪ ,‬מדוע מתנסח רמב"ן בחריפות ובאריכות‪ ,‬כאשר גרעין‬
‫הביקורת אינו עקרונית אלא עוסק רק בהצבעה על אי‪-‬לכידות בדברי הרמב"ם? האם זוהי הבעייתיות הגדולה‬
‫ביותר שהוא מוצא בדברי הרמב"ם שאותה ראוי לפרוס בדרשה שמגמתה העיקרית היא ביקורת על‬
‫הפילוסופיה‪ ,‬תוך רמיזה לפולמוס הסוער סביב הרמב"ם המתנהל‪ ,‬לדעת ישראלי‪ ,‬באותן השנים ממש?‬

‫למרות חולשות אלו‪ ,‬לטעמי‪ ,‬הסברו של ברגר הינו ההסבר הממצא ביותר לדברי הביקורת של הרמב"ן על‬
‫תורת הנס של הרמב"ם‪ .‬בקריאה בדברי הרמב"ן בדרשת תורת ה' תמימה‪ ,375‬ניתן לזהות בדברי שתי טענות‬
‫על הרמב"ם‪ ,‬בתחילה מדובר בביקורת על תפיסת העולם כסטאטי וטבעי‪ ,‬על בסיס הייעודים המערערים‬
‫תפיסה זו‪ .‬ולאחר מכן מופיעה תמיהה לוגית‪-‬פנימית על הרמב"ם שמגביר את הטבע למרות שמודה בייעודי‬
‫התורה התמידיים שאינם אלא נסים תמידיים השוללים את הטבע‪ .‬יש לשים לב שהשאלה הראשונה אינה‬
‫חזקה משום שהיא לא מחייבת שלילה מוחלטת של הטבע‪ ,‬כמו שמציג הרמב"ן‪ ,‬ואשר על כן‪ ,‬וכמתחייב‬
‫מהמאפיין הפולמוסי‪ ,‬מציף רמב"ן קושיה אחרת – חוסר הקוהרנטיות בדברי הרמב"ם‪.‬‬

‫כפי שכבר רמזנו‪ ,‬העובדה שמחד מגמת הרמב"ן החוזרת ונגלית היא להגביר את הנס ולחלוק על הרמב"ם‬
‫בנקודות בהן הוא מגביר את הטבע‪ ,‬ומחד שתיקתו של הרמב"ן מלהצביע על שורש המחלוקת ביניהם‪ ,‬מורה‬
‫כי נקודת המחלוקת אינה השאלה העקרונית‪ .‬כפי שהסביר ברגר‪ ,‬הרמב"ן מכיר בדעת הרמב"ם לפיה העולם‬
‫מונהג בטבע אך ישנו מקום גם להנהגה על דרך הנס‪ .‬תמיהתו על דעת הרמב"ם היא על עכבותיו של הרמב"ם‬
‫לפרש דברים על דרך הנס‪ ,‬שהרי מבחינה מהותית אין הפרש בין נס אחד לעשרה נסים; ההכרה בנס אחד‬
‫הפולח את הטבע שקולה מבחינה מהותית להכרה בנסים רבים‪ .‬אם כך‪ ,‬אין ערך למגמתו של הרמב"ם למעט‬
‫בניסים‪ ,‬שהרי ככלות הכול גם הוא מודה בקיומם של ניסים‪ ,‬גם אם מעטים‪ .‬אשר על כן‪ ,‬בצמתים של בחירה‬
‫בין טבע לנס‪ ,‬נקל לרמב"ן לבחור באפשרות הפרשנית של נס‪ ,‬אך אין לדידו תועלת בהתפלמסות עקרונית עם‬
‫הרמב"ם בהם הוא נוטה לדרך הטבע‪ ,‬שהרי גם הרמב"ם מודה באפשרות העקרונית של הנס‪ .‬אם כן‪ ,‬נותרת‬
‫האפשרות לחלוק על הרמב"ם בטיעונים נקודתיים‪.‬‬

‫חיזוק נוסף להבנה זו‪ ,‬הינו תיארוכו של ישראלי את הדרשה לשנות הפולמוס על הרמב"ם‪ ,‬קביעתו ש'הרמב"ן‬
‫כיוון כאן את עיקר ִחציו לא כנגד הנוצרים אלא דווקא כנגד הפילוסופיה בכלל והפילוסופים היהודים‬
‫בפרט'‪ 376‬והצבעתו של נהוראי על הנימה הפולמוסית בביקורת על הרמב"ם‪ .‬רקע זה מאפשר להבין את‬
‫הביקורת כביקורת פולמוסית‪ .‬בנוסף‪ ,‬ביקורת דומה מצויה בדבריו של יהודה אלפכר‪ ,‬מראשוני המבקרים‬
‫את הרמב"ם ומהחריפים שבהם‪ ,377‬התמה על פירושו של הרמב"ם אודות אורך ימי הקדמונים‪' :‬אחד הוא‬
‫אצלם [=אצל הפילוסופים] שיארע דבר זה לכל המין או לאחד מן המין [‪ ]...‬ועדין הקושיא במקומה עומדת‬
‫אם כן מה יתן לך ומה יוסיף לך להיות מודה במקצת ועוזב מקצת'‪ .378‬בדבריו של אלפכר ישנה הצבעה על‬

‫‪ 374‬סקרלץ‪ ,‬מקום הנס‪ ,‬עמ' ‪.107-103‬‬

‫‪ 375‬רמב"ן‪ ,‬תמימה‪ ,‬עמ' קנג‪-‬קנד‪.‬‬
‫‪ 376‬ישראלי‪ ,‬תמימה‪ ,‬עמ' ‪.189‬‬
‫‪ 377‬ראה רביצקי‪ ,‬סתרי‪ ,‬עמ' ‪ ;35-34‬שוחט‪ ,‬בירורים‪ ,‬עמ' ‪.35-34‬‬
‫‪ 378‬תשובות הרמב"ם‪ ,‬חלק ג‪ ,‬עמ' ב‪.‬‬

‫‪36‬‬
‫חוסר עקביות‪' :‬ברגע שאדם מוכן להודות בסטייה כלשהי מן הטבע‪ ,‬לדעת אלפכר‪ ,‬הכמות אינה חשובה'‪.379‬‬
‫לא חייבים להסיק מדברים אלו כי מקור דברי הרמב"ן הוא בדברי אלפכר‪ ,‬אך דומה שיש חשיבות לכך‬
‫שבאותן השנים‪ ,‬לפחות לשיטתו של ישראלי‪ ,‬נאמרים דברים הדומים לביקורתו של הרמב"ן לפירוש ברגר‪.380‬‬

‫כיוון שהביקורת של הרמב"ן על הרמב"ם היא במישור העקרוני‪ ,‬ישנה חשיבות רבה למגמות הפרשניות של‬
‫הרמב"ן‪ .‬כמו שהצביעה סקלרץ‪ ,381‬העובדה שבדברי הרמב"ן רווחת המגמה שלא להכריע בין הסבר ניסי‬
‫להסבר טבעי‪ ,‬מורה כי הרמב"ן מכיר בקיומן של שתי המערכות‪ .‬כיצד אפוא ניתן להסביר את ביקורתו על‬
‫הרמב"ם שנוטה לפרש את התופעות בצורה טבעית אך מכיר באפשרות הנס? הדבר נוטה לכך שהביקורת‬
‫הינה בנקודה זו; אם גם הרמב"ם מכיר באפשרותו העקרונית של הנס‪ ,‬כפי שעולה מדבריו על ייעודי התורה‪,‬‬
‫אין כל תועלת בביכור המרכיב הטבעי בהיסטוריה על המרכיב הניסי‪ ,‬והמודל המתאים הוא המודל הרווח‬
‫אצל הרמב"ן‪ -‬הצגת שתי האפשרויות בלי להכריע ביניהן‪ .‬אילו הביקורת על פרשנות הרמב"ם היתה במישור‬
‫העקרוני של שלילת הטבע‪ ,‬הרמב"ן אכן היה 'לא הוגן' בביקורתו‪ ,‬באשר הוא עצמו מסרב להכריע בסוגיה‬
‫ומציג את הפרשנות הרציונאלית כלגיטימית כמו זו הניסית‪.‬‬

‫בנוגע לסתירה עליה הצבענו לעיל בין סגנונו החריף של הרמב"ן התוקף את הרמב"ם לבין העובדה שמרכיבים‬
‫עיקריים בתפיסתו שממנה נגזרת הביקורת נלקחו מתורתו של הרמב"ם עצמו‪ ,‬ניתן להצביע על פיתרון‪.‬‬
‫פיתרון זה מוצע בידי שטרן‪ 382‬כמענה לשאלה דומה; ייתכן כי הרמב"ן ידע כי הקיצוניות אותה הוא מייחס‬
‫בתחילה לרמב"ם אינה דעתו האמיתית‪ ,‬שהרי מיד אחר‪-‬כך מובאים דבריו המקיימים את ייעודי התורה כנס‬
‫קבוע ורחב‪ .‬החריפות של הרמב"ן נובעת מהעובדה שלא מדובר בדעתו האמתית של הרמב"ם‪ ,‬אלא בדימויין‬
‫המוקצן‪ ,‬ואילו דעתו האמתית של הרמב"ם עומדת ביסוד גישת הרמב"ן‪ .‬לשון אחר‪ ,‬הרמב"ן רצה להדגיש‬
‫את החולשות שבדעת הרמב"ם‪ ,‬דווקא בגלל שהוא הושפע ממרכיבים רבים הלקוחים מתורת הרמב"ם‪.‬‬

‫מעבר לחילוקי הגישות השונות במחקר‪ ,‬דומה כי ישנה הסכמה בנוגע לאופן בו תופס הרמב"ן את תורת הנס‬
‫של הרמב"ם‪ .‬בניגוד לחלק מפרשני הרמב"ם ומבקריו‪ ,‬אותם הזכרנו לעיל‪ ,‬הרמב"ן סבור כי כנים דברי‬
‫הרמב"ם בדבר אפשרות הנס‪ ,‬וכי הוא מאמין כי הטבע והחוקיות קיימים‪ ,‬אך אלה יכולים ליפול שדודים‬
‫בידי הנס‪ .‬דברים אלו עולים בקנה אחד עם קביעתו הכללית של הלברטל‪ ,383‬ועם רמיזתו של רביצקי‬
‫המוציאים את רמב"ן מכלל 'המבקרים הרדיקליים [‪ ]...‬המייחסים לרמב"ם כוונות איזוטריות מרחיקות‬
‫לכת'‪ ,384‬ומייחס את ביקורתו של הרמב"ן רק ל'דבריו המפורשים של הרמב"ם בסוגיית הנס'‪ .385‬יש בכך‬
‫חשיבות מסוימת לשאלה לה רומז הלברטל‪ 386‬בדבר כנות מניעיו וכוונותיו של הרמב"ן בפעולותיו השונות‬
‫להרגעת פולמוס הרמב"ם‪ .‬לפחות בסוגיה זו‪ ,‬סבר הרמב"ן כי דברי הרמב"ם אינם יוצאים מגדר האמונה‬
‫המקובלת‪ ,‬וגם אינם רחוקים מתפיסתו זו בסוגיה‪.‬‬

‫אם כן‪ ,‬ביחידה זו דנו בהשלכות התפיסות המחקריות בנוגע לתורת הנס של הרמב"ן על הסברת יחסו לתורת‬
‫הנס של הרמב"ם‪ .‬הצבענו על החלקיות שבהסברם של שלום חנוך ושלום‪ ,‬על הקושי המתודולוגי בהסברו‬
‫של נהוראי‪ ,‬ומתוך התייחסות לנימה הפולמוסית שבלשון הרמב"ן בתורה תמימה ולתיארוכה המסתבר‬
‫לשנות הפולמוס סביב הרמב"ם‪ ,‬הראינו כי ישנו יתרון להסברו של ברגר‪ ,‬הגם שגם הסבר זה אינו משולל‬
‫נקודות שעוד צריכות ביאור‪ .‬את היחידה סיימנו בהצבעה על קונצנזוס לפיו הרמב"ן אוחז‪ ,‬לפחות בסוגיה‬
‫זו‪ ,‬בפרשנות שמרנית של הרמב"ם ולא מייחס לו תפיסה איזוטרית השוללת את אפשרות הנס‪.‬‬

‫‪ 379‬לסקר‪ ,‬אריכות‪ ,‬עמ' ‪.54‬‬

‫‪ 380‬ראה ברגר‪ ,‬נסים‪ ,‬עמ' ‪ ,124‬הערה ‪.49‬‬
‫‪ 381‬סקלרץ‪ ,‬מקום הנס‪ ,‬עמ' ‪.113-108‬‬
‫‪ 382‬שטרן‪ ,‬ירידתו‪ ,‬עמ' ‪.240‬‬
‫‪ 383‬הלברטל‪ ,‬דרך האמת‪ ,‬עמ' ‪.340‬‬
‫‪ 384‬רביצקי‪ ,‬פרשנות‪ ,‬עמ' ‪ ,38‬הערה ‪.52‬‬
‫‪ 385‬רביצקי‪ ,‬פרשנות‪ ,‬עמ' ‪ ,38‬הערה ‪.52‬‬
‫‪ 386‬הלברטל‪ ,‬דרך האמת‪ ,‬עמ' ‪ ;341‬שם‪ ,‬הערה ‪.486‬‬

‫‪37‬‬
 ‫סיכום‬
‫בחתימתו להקדמת השגותיו על מנין המצוות לרמב"ם‪ ,‬חורז הרמב"ן‪' :‬והנני עם חפצי וחשקי – להיות‬
‫לראשונים תלמיד‪ ,‬לקים דבריהם ולהעמיד‪ ]...[ ,‬לא אהיה להם חמור נושא ספרים תמיד'‪ .387‬בעבודה זו‬
‫הראינו לדעת‪ ,‬כי הרמב"ן קיבל ועיכל לתוך תפיסתו מרכיבים רבים ומשמעותיים מתורת הנס של הרמב"ם‪.‬‬
‫עם זאת‪ ,‬לצד קבלה זו‪ ,‬הרמב"ן לא חשך שבט לשונו וביקורתו מתפיסת הרמב"ם במקומות בהם הוא לא‬
‫ראה את הדברים עין בעין עם תפיסתו בנוגע לנס ולטבע‪ .‬מבחינה זו נכונים גם כאן דבריו של שטרן על מקרה‬
‫אחר‪ ,‬כי יחסו של הרמב"ן לרמב"ם הינו עמום; חלוק ומתבדל מחד‪ ,‬אך קרוב מאוד ומושפע מאוד מאידך‪.388‬‬

‫לצורך הבנה של מערכת יחסים זו‪ ,‬פרסנו את שמלת תורת הנס של הרמב"ן ושל הרמב"ם והשתדלנו לכלול‬
‫בפרקי המבוא את העקרונות וההסתעפויות של תפיסות הטבע והנס של השניים‪ .‬השתדלנו להראות כי‬
‫בהגותם של השניים משמשים שני המרכיבים – הטבע והנס‪ .‬הקולות השונים בהגותם של השניים מאפשרים‬
‫מנעד רחב של פרשנות‪ ,‬והצגנו גם עמדות שייחסו לרמב"ם את שלילת הנס ולרמב"ן את שלילת הטבע‪ .‬עם‬
‫זאת‪ ,‬כפי שהערתי לעיל‪ ,‬ניכר שהרמב"ן לא קרא את דברי הרמב"ם בצורה רדיקלית שוללת‪-‬נס‪ ,‬ושהתפיסה‬
‫לפיה הרמב"ן שלל את הטבע קשה אף היא לאור שלל המקורות בהם הוא מעלה את הטבע על ראש שמחתו‪.‬‬

‫לאחר פרקי המבוא‪ ,‬ניגשנו לסקירת הגילויים השונים של יחסו של הרמב"ן לרמב"ם‪ .‬סקירת המקורות‬
‫העלתה כי מלבד הביקורת העקרונית בדרשת תורת ה' תמימה‪ ,‬ביקורת שמשמעותה צריכה ביאור‪ ,‬שאר‬
‫המקומות בהם חלוק הרמב"ן על הרמב"ם בסוגיות שיכולות להתפרש כשייכות לשאלת הטבע והנס – לא‬
‫מכילים ביקורת מפורשת על תפיסת הנס של הרמב"ם‪ .‬יתרה מכך‪ ,‬הקדשנו יחידה שלימה לסקירת המקומות‬
‫בהם הרמב"ן הושפע וקיבל חלקים נרחבים מתפיסת הנס והטבע של הרמב"ם‪ .‬לאחר הצגת המופעים השונים‬
‫אותם ניתן לייחס לשאלת זיקתו של תורת הנס של הרמב"ן לתורת הנס של הרמב"ם‪ ,‬הצגנו את העמדות‬
‫השונות במחקר בסוגיה זו‪ .‬הראינו שעמדתו של שלום הינה בבחינת סמן‪-‬ימני ולפיה מדובר בתפיסות סותרות‬
‫וברגר הינו סמן‪-‬שמאלי ולדעתו המחבר רב על המפריד ואת הביקורת יש להבין כביקורת על חוסר עקיבות‪-‬‬
‫פנימית ולא כביקורת עקרונית‪ .‬עובדות אלו‪ ,‬לצד הקירבה בין תפיסות הנס והטבע של השניים‪ ,‬קירבה עליה‬
‫עמדנו בפרקי המבוא‪ ,‬הביאו אותנו למסקנה בפרק הדיון והמסקנות כי פרשנותו של ברגר היא הקלה ביותר‬
‫ליישום בדברי הרמב"ן וכי יש רגליים להסברו‪ ,‬בדמות הקשרים היסטוריים ופולמוסיים שונים‪.‬‬

‫מובן שאין בעבודה זו בכדי למצות את הסוגיה‪ .‬דומני כי ניתן לברר את השפעת ביקורת הראב"ד‪ 389‬על‬
‫פרשנותו האלגורית של הרמב"ם לפסוקי ישעיה‪ ,‬על הרמב"ן ועל בחירתו למקד את הביקורת על הרמב"ם‬
‫דווקא בפרשנותו לפסוקים אלו‪ .‬בנוסף‪ ,‬נראה כי ישנו כר פורה למחקר נרחב על הזיקות בין התפיסות‬
‫ההרמנויטיות של הרמב"ם‪ ,‬לאלו של הרמב"ם‪ ,‬והשפעתם על סוגיה זו‪ .‬פדיה‪ ,390‬הניחה את הבסיס למחקר‬
‫כזה‪ ,‬האריכה בשאלת מעמדה של הפרשנות האלגורית בתורת הרמב"ם והרמב"ן‪ ,‬ואף קבעה כי שאלה זו‬
‫היא סלע המחלוקת בפולמוס הרמב"ם בו לקח הרמב"ן חלק‪ .‬יש בדברים אלו‪ ,‬יחד עם ההנחה כי דרשת‬
‫תורת ה' תמימה נאמרה ונכתבה בשנות הפולמוס‪ ,‬בכדי שיהיה ממש באפשרות כי הדברים קשורים‪.‬‬

‫אמנם בעבודה זו אין חידוש מלבד סידור המקורות‪ ,‬אך דומני כי יש בכך כדי להאיר זווית זו בתורתו של‬
‫הרמב"ן‪' :‬ויש לנו בזה תועלת‪ ,‬להועיל תועלת גדולה או קטנה‪ ,‬כי אם לא יהיה בדברינו רק הישנות הדברים‪,‬‬
‫לא הפסדנו טרחנו ועמלנו אצל היודע ועד הנאמן‪ ,‬אולי יישר בעיניו וימצא בהם דבר נכון או מזמן‪ ,‬כי טוב‬
‫ומטיב הוא ורחמן [‪ ]...‬וישים חלקנו עם העוסקים במצוותיו ובתורתו לשמן'‪.391‬‬

‫‪ 387‬רמב"ן‪ ,‬שירים‪ ,‬עמ' תכ‪.‬‬

‫‪ 388‬שטרן‪ ,‬ירידתו‪ ,‬עמ' ‪.239‬‬
‫‪ 389‬רמב"ם‪ ,‬משנ"ת‪ ,‬הל' מלכים ומלחמות‪ ,‬יב‪ ,‬א‪ ,‬השגת הראב"ד‪ .‬גם הישענות שניהם על ויקרא כו‪ ,‬ו אומרת דרשני‪.‬‬
‫‪ 390‬פדיה‪ ,‬ארץ‪ ,‬עמ' ‪.277-270‬‬
‫‪ 391‬רמב"ן‪ ,‬שירים‪ ,‬עמ' תיז‪-‬תיח‪.‬‬

‫‪38‬‬
 ‫ביבליוגרפיה‬
‫אברבנאל‪ ,‬פירוש = יצחק אברבנאל‪ ,‬פירוש‪ ,‬ספר מורה הנבוכים להרב רבינו משה בן מיימון הספרדי‪,‬‬
‫בהעתקת הרב ר' שמואל אבן תיבון‪ ,‬ירושלים תש"ך‪.‬‬

‫אידל‪ ,‬ר' משה בן נחמן = משה אידל‪ ,‬ר׳ משה בן נחמן‪ -‬קבלה‪ ,‬הלכה ומנהיגות רוחנית‪ ,‬תרביץ סד (תשנ״ה)‪,‬‬
‫עמ' ‪.580-535‬‬

‫בכר‪ ,‬פרשן = בנימין זאב בכר‪ ,‬הרמב״ם פרשן המקרא‪ ,‬ללא ציון שם ההוצאה‪ ,‬תל‪-‬אביב תרצ"ב‪.‬‬

‫בער‪ ,‬תולדות = יצחק בער‪ ,‬תולדות היהודים בספרד הנוצרית‪ ,‬הוצאת עם עובד‪ ,‬תל אביב תשי"ט‪.‬‬

‫בר‪-‬אושר‪ ,‬התייחסות = יצחק בר‪-‬אושר‪ ,‬התייחסות הרמב"ן להגות הרמב"ם‪ ,‬שמעתין ‪( 159-160‬תשס"ה)‪,‬‬
‫עמ' ‪.58-49‬‬

‫ברגר‪ ,‬ניסים = ‪David Berger, "Miracles and the Natural Order in Nahmanides", Rabbi Moses‬‬
‫‪Nahmanides (Ramban): Exsploration in His Religious and Literary Virtuosity, I.‬‬
‫‪Twersky (ed.), Harvard University Press, Cambridge 1983, pp. 107-128.‬‬

‫ברגר‪ ,‬על נס וטבע = דוד ברגר‪ ,‬על נס וטבע במשנת הרמב"ן‪ ,‬דעת יט (תשמ"ז)‪ ,‬עמ' ‪.170-169‬‬

‫גוטמן‪ ,‬דת ומדע = יצחק יוליוס גוטמן‪ ,‬דת ומדע‪ ,‬הוצאת מאגנס‪ ,‬ירושלים תשט"ו‪.‬‬

‫גוטמן‪ ,‬פילוסופיה = יצחק יוליוס גוטמן‪ ,‬הפילוסופיה של היהדות‪ ,‬מוסד ביאליק‪ ,‬ירושלים תשי"א‪.‬‬

‫דוראן‪ ,‬אפודי = פורפייט דוראן‪ ,‬אפודי‪ ,‬פירוש ספר מורה הנבוכים להרב רבינו משה בן מיימון הספרדי‪,‬‬
‫בהעתקת הרב ר' שמואל אבן תיבון‪ ,‬ירושלים תש"ך‪.‬‬

‫דיזנדרוק‪ ,‬התכלית = צ‪ .‬דיזנדרוק‪ ,‬התכלית והתוארים בתורת הרמב"ם‪ ,‬תרביץ א (תר"ץ)‪ ,‬עמ' ‪.136-106‬‬

‫דיזנדרוק‪ ,‬ן' תיבון = ‪Z. Diesendruck, Samuel and Moses Ibn Tibbon on Maimonides` Theory of‬‬
‫‪Providence, Hebrew Union College Annual 11 (1936), pp. 341-366.‬‬

‫דינסטאג‪ ,‬השגחה = ישראל יעקב דינסטאג‪ ,‬השגחה במשנת הרמב"ם‪ :‬רשימה ביבליוגרפית‪ ,‬דעת כ (תשמ"ח)‪,‬‬
‫עמ' ‪.28-17‬‬

‫הלברטל‪ ,‬דרך האמת = משה הלברטל‪ ,‬על דרך האמת‪ :‬הרמב"ן ויצירת של מסורת‪ ,‬הוצאת מכון שלום‬
‫הרטמן‪ ,‬ירושלים תשס"ו‪.‬‬

‫ישראלי‪ ,‬תמימה = עודד ישראלי‪ ,‬מדרשת 'תורת ה' תמימה' לפירוש התורה‪ :‬אבני דרך ביצירתו של הרמב"ן‪,‬‬
‫תרביץ פג (תשע"ה)‪ ,‬עמ' ‪.195-163‬‬

‫כומטינו‪ ,‬פירוש = מרדכי בן אליעזר כומטינו‪ ,‬פירוש למורה הנבוכים‪ :‬ביאורו של ר' מרדכי בן אליעזר‬
‫כומטינו למורה הנבוכים לרמב"ם‪ ,‬מהד' אסתי אייזנמן ודב שוורץ‪ ,‬רמת‪-‬גן ‪.2016‬‬

‫כספי‪ ,‬עמודי כסף = יוסף כספי‪ ,‬עמודי כסף ומשכיות כסף‪ ,‬פראנקפורט דמיין תר"ח‪.‬‬

‫כשר‪ ,‬הערובה = חנה כשר‪ ,‬הערובה לאמת אצל רס"ג והרמב"ם‪ ,‬דעת ד (תש"ם)‪ ,‬עמ' ‪.40-35‬‬

‫לוינגר‪ ,‬פילוסוף = יעקב לוינגר‪ ,‬הרמב"ם כפילוסוף וכפוסק‪ ,‬מוסד ביאליק‪ ,‬ירושלים תש"ן‪.‬‬

‫ליפשיץ‪ ,‬הערות = אברהם ליפשיץ‪ ,‬הערות על פירוש הרמב"ן לבראשית ושמות‪ ,‬בית מקרא א (תשמ"ה)‪ ,‬עמ'‬
‫‪.225-200‬‬

‫‪39‬‬
‫לנגרמן‪ ,‬נסים = ‪Y. Tzvi Langermann, Maimonides and Miracles: The Growth of a (Dis)belief,‬‬
‫‪Jewish History 18 (2004), pp. 147-172.‬‬

‫לסקר‪ ,‬אריכות = דניאל י' לסקר‪ ,‬אריכות הימים של הקדמונים – דת ומדע בהגות היהודית בימי‪-‬הביניים‪,‬‬
‫דיני ישראל כו‪-‬כז (תש"ע)‪ ,‬עמ' ‪.65-49‬‬

‫נגר‪ ,‬השגות = אלי נגר‪ ,‬השגות הרמב"ן בפירושו לתורה על ספר מורה הנבוכים‪ ,‬עבודה לשם קבלת תואר‬
‫מוסמך‪ ,‬אוניברסיטת בר‪-‬אילן‪ ,‬רמת‪-‬גן תשע"ג‪.‬‬

‫נהוראי‪ ,‬בעיית הנס = מיכאל צבי נהוראי‪ ,‬בעיית הנס אצל הרמב"ם‪ ,‬מחקרי ירושלים במחשבת ישראל ט‬
‫(תש"ן)‪ ,‬עמ' ‪.18-1‬‬

‫נהוראי‪ ,‬מגמות = מיכאל נהוראי‪ ,‬הרמב"ם והרלב"ג‪ :‬שתי מגמות בתורת ההשגחה‪ ,‬דעת כ (תשמ"ח)‪ ,‬עמ'‬
‫‪.64-51‬‬

‫נהוראי‪ ,‬שמש = מיכאל נהוראי‪ ,‬שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון‪ ,‬דעת לב (תשנ"ד)‪ ,‬עמ' ‪.101-97‬‬

‫נהוראי‪ ,‬תורת הנס = מיכאל נהוראי‪ ,‬תורת הנס והטבע אצל הרמב"ן וזיקתה לר' יהודה הלוי‪ ,‬דעת יז‬
‫(תשמ"ו)‪ ,‬עמ' ‪.31-23‬‬

‫נוריאל‪ ,‬גריב = אברהם נוריאל‪ ,‬השימוש במלה 'גריב' ב'מורה נבוכים'‪ :‬הערה למיתודה האזוטרית ב'מורה‬
‫נבוכים'‪ ,‬ספונות כ (תשנ"א)‪ ,‬עמ' ‪.143-137‬‬

‫נוריאל‪ ,‬השגחה = אברהם נוריאל‪ ,‬השגחה והנהגה ב'מורה הנבוכים'‪ ,‬תרביץ מט (תש"ם)‪ ,‬עמ' ‪.355-346‬‬

‫נרבוני‪ ,‬באור = משה נרבוני‪ ,‬באור לספר מורה נבוכים‪ ,‬ווינא ‪.1852‬‬

‫סטרומוזה‪ ,‬פולמוס = שרה סטרומוזה‪ ,‬ראשיתו של פולמוס הרמב"ם במזרח‪ ,‬מכון בן‪-‬צבי‪ ,‬ירושלים תשנ"ט‪.‬‬

‫סקרלץ‪ ,‬מקום הנס = מרים סקרלץ‪" ,‬או שהיה ממעשה הניסים" מקום הנס בהכרעותיו הפרשניות של‬
‫רמב"ן‪ ,‬בית מקרא נח (תשע"ג)‪ ,‬עמ' ‪.116-110‬‬

‫פדיה‪ ,‬ארץ = חביבה פד יה‪ ,‬ארץ ישראל של רוח וארץ ממש‪ :‬ר' עזרא‪ ,‬ר' עזריאל והרמב"ן‪ ,‬בתוך מ' חלמיש‬
‫וא' רביצקי (עורכים)‪ ,‬ארץ ישראל בהגות היהודית בימי הביניים‪ ,‬יד יצחק בן‪-‬צבי‪ ,‬ירושלים תשנ"א‪,‬‬
‫עמ' ‪.289-233‬‬

‫פדיה‪ ,‬הרמב"ן = חביבה פדיה‪ ,‬הרמב"ן‪ :‬התעלות‪ :‬זמן מחזורי וטקסט קדוש‪ ,‬עם עובד‪ ,‬תל אביב תשס"ג‪.‬‬

‫קרייסל‪ ,‬אימות = חיים קרייסל‪ ,‬אימות הנבואה בפילוסופיה היהודית של ימי‪-‬הביניים‪ ,‬מחקרי ירושלים‬
‫במחשבת ישראל ד (תשמ"ה)‪ ,‬עמ' ‪.18-1‬‬

‫קרייסל‪ ,‬הדת האלוהית = חיים קרייסל‪ ,‬הרמב"ם על הדת האלוהית‪ ,‬בתוך אביעזר רביצקי (עורך)‪ ,‬הרמב"ם‪:‬‬
‫שמרנות‪ ,‬מקוריות‪ ,‬מהפכנות‪ ,‬מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל‪ ,‬ירושלים תשס"ט‪ ,‬עמ' ‪.366-351‬‬

‫קרייסל‪ ,‬צדיק ורע לו = חיים קרייסל‪" ,‬צדיק ורע לו" בפילוסופיה היהודית בימי‪-‬הביניים‪ ,‬דעת יט (תשמ"ז)‪,‬‬
‫עמ' ‪.29-17‬‬

‫קרייסל‪ ,‬קול = חיים קרייסל‪" ,‬קול‪-‬ה'" בפרשנות הפילוסופית של ימי‪-‬הביניים‪ ,‬דעת ‪( 16‬תשמ"ו)‪ ,‬עמ' ‪38-‬‬
‫‪.29‬‬

‫קרשקש‪ ,‬פירוש = אשר קרשקש‪ ,‬פירוש קרשקש‪ ,‬ספר מורה הנבוכים להרב רבינו משה בן מיימון הספרדי‪,‬‬
‫בהעתקת הרב ר' שמואל אבן תיבון‪ ,‬ירושלים תש"ך‪.‬‬

‫‪40‬‬
‫רביצקי‪ ,‬התורה האנתרופולוגית = אביעזר רביצקי‪ ,‬התורה האנתרופולוגית של הנס בפילוסופיה היהודית‬
‫בימי הביניים‪ ,‬מחקרי ירושלים במחשבת ישראל ב (תשמ"ג)‪ ,‬עמ' ‪.361-323‬‬

‫רביצקי‪ ,‬סתרי = אביעזר רביצקי‪ ,‬סתרי תורתו של מורה הנבוכים‪ :‬הפרשנות בדורותיו ובדורותינו‪ ,‬מחקרי‬
‫ירושלים במחשבת ישראל ה (תשמ"ו)‪ ,‬עמ' ‪.69-23‬‬

‫רוס‪ ,‬הנס = תמר רוס‪ ,‬הנס כמימד נוסף בהגות המהר"ל מפראג‪ ,‬דעת יז (תשמ"ו)‪ ,‬עמ' ‪.96-81‬‬

‫ריינס‪ ,‬נסים = ‪Alvin J. Reines, Maimonides` Concept of Miracles, Hebrew Union College‬‬
‫‪Annual 45 (1974), pp. 243-285.‬‬

‫רמב"ם‪ ,‬איגרות = איגרות הרמב"ם‪ ,‬מהד' יצחק שילת‪ ,‬כרכים א‪-‬ב‪ ,‬ירושלים תשנ"ה‪.‬‬

‫רמב"ם‪ ,‬הקדמות = הקדמות הרמב"ם למשנה‪ ,‬מהדורה חדשה ומדויקת עם ביאור נרחב מאת יצחק שילת‪,‬‬
‫ירושלים תשנ"ב‪.‬‬

‫רמב"ם‪ ,‬מו"נ = מורה נבוכים לרבנו משה בן מימון‪ ,‬תירגם מערבית והוסיף הערות‪ ,‬נספחים ומפתחות‪,‬‬
‫מיכאל שורץ‪ ,‬כרכים א‪-‬ב‪ ,‬תל אביב תשס"ג‪.‬‬

‫רמב"ם‪ ,‬משנ"ת = משנה תורה הוא היד החזקה לרבינו משה ב"ר מימון‪ ,‬מהד' שבתי פרנקל‪ ,‬ירושלים ‪ -‬בני‬
‫ברק תשל"ה‪-‬תשס"ה‪.‬‬

‫רמב"ם‪ ,‬פיהמ"ש = רמב"ם‪ ,‬פירוש המשנה‪ ,‬מהדורת י' קאפח‪ ,‬ירושלים תשכ"ג‪-‬תשכ"ט‪.‬‬

‫רמב"ם‪ ,‬פרקי משה = רמב"ם‪ ,‬פרקי משה ברפואה‪ ,‬בתוך אגרות הרמב"ם‪ ,‬מהד' יוסף קאפח‪ ,‬מוסד הרב‬
‫קוק‪ ,‬ירושלים תשנ"ד‪ ,‬נספח ב‪ ,‬עמ' קמח‪-‬קסז‪.‬‬

‫רמב"ן‪ ,‬אגרות = רמב"ן‪ ,‬אגרות‪ ,‬בתוך כתבי רמב"ן‪ ,‬מהד' חיים דוב שעוועל‪ ,‬מוסד הרב קוק‪ ,‬ירושלים‬
‫תשכ"ג‪ ,‬כרך א‪ ,‬עמ' שכט‪-‬שפח‪.‬‬

‫רמב"ן‪ ,‬איוב = רמב"ן‪ ,‬פירוש לספר איוב‪ ,‬בתוך כתבי רמב"ן‪ ,‬מהד' חיים דוב שעוועל‪ ,‬מוסד הרב קוק‪,‬‬
‫ירושלים תשכ"ג‪ ,‬כרך א‪ ,‬עמ' ט‪-‬קכח‪.‬‬

‫רמב"ן‪ ,‬התורה = פירושי התורה לרבינו משה בן נחמן‪ ,‬מהדורת חיים דב שעוועל‪ ,‬הוצאת מוסד הרב קוק‪,‬‬
‫ירושלים תשי"ט‪.‬‬

‫רמב"ן‪ ,‬קהלת = רמב"ן‪ ,‬דרשת דברי קוהלת‪ ,‬בתוך כתבי רמב"ן‪ ,‬מהד' חיים דוב שעוועל‪ ,‬מוסד הרב קוק‪,‬‬
‫ירושלים תשכ"ג‪ ,‬כרך א‪ ,‬עמ' קעו‪-‬רי‪.‬‬

‫רמב"ן‪ ,‬שירים = רמב"ן‪ ,‬שירים‪ ,‬בתוך כתבי רמב"ן‪ ,‬מהד' חיים דוב שעוועל‪ ,‬מוסד הרב קוק‪ ,‬ירושלים‬
‫תשכ"ג‪ ,‬כרך א‪ ,‬עמ' שצא‪-‬תלט‪.‬‬

‫רמב"ן‪ ,‬תורת האדם = רמב"ן‪ ,‬תורת האדם‪ ,‬בתוך כתבי רמב"ן‪ ,‬מהד' חיים דוב שעוועל‪ ,‬מוסד הרב קוק‪,‬‬
‫ירושלים תשכ"ג‪ ,‬כרך ב‪ ,‬עמ' ט‪-‬שיא‪.‬‬

‫רמב"ן‪ ,‬תמימה = רמב"ן‪ ,‬דרשת תורת ה' תמימה‪ ,‬בתוך כתבי רמב"ן‪ ,‬מהד' חיים דוב שעוועל‪ ,‬מוסד הרב‬
‫קוק‪ ,‬ירושלים תשכ"ג‪ ,‬כרך א‪ ,‬עמ' קלט‪-‬קעה‪.‬‬

‫רמב"ן‪ ,‬תמימה‪ ,‬מהדורת דביר = רמב"ן‪ ,‬דרשת תורת ה' תמימה השלמה‪ ,‬מהד' י"מ דביר‪ ,‬ירושלים תשס"ו‪.‬‬

‫שביד‪ ,‬טעם = אליעזר שביד‪ ,‬טעם והקשה‪ ,‬הוצאת מסדה‪ ,‬רמת גן ‪.1970‬‬

‫‪41‬‬
‫שוורץ‪ ,‬האמנם = דב שוורץ‪ ,‬האמנם עמדה לו חמה ליהושע? פרק בתורת הנס בפילוסופיה היהודית של ימי‪-‬‬
‫הביניים‪ ,‬דעת מב (תשנ"ט)‪ ,‬עמ' ‪.62-33‬‬

‫שוחט‪ ,‬בירורים = עזריאל שוחט‪ ,‬בירורים בפרשת הפולמוס הראשון על ספרי הרמב"ם‪ ,‬ציון לו (תשל"א)‪,‬‬
‫עמ' ‪.60-27‬‬

‫שורץ‪ ,‬משמעות = מיכאל שורץ‪ ,‬משמעות ההבדל בין נסי משה רבנו ונסיהם של שאר הנביאים‪ :‬לפי מורה‬
‫נבוכים‪ ,‬חלק ב‪ ,‬פרק לה‪ ,‬דעת לח (תשנ"ז) ‪ ,‬עמ' ‪.7-5‬‬

‫שטרן‪ ,‬בעיות = ‪Josef Stern, Problems and Parables of Law: Maimonides and Nahmanides on‬‬
‫‪Reasons for the Commandments (Ta'amei Ha-Mitzvot), State University of New York‬‬
‫‪Press, New York 1998.‬‬

‫שטרן‪ ,‬ירידתו = ‪Josef Stern, The Fall and Rise of Myth in Ritual: Maimonides versus‬‬
‫‪Nahmanides on the Huqqim, Astrology, and the War Against Idolatry, The Journal of‬‬
‫‪Jewish Thought and Philosophy, Vol. 6 (1997), pp. 185-263.‬‬

‫שלום‪ ,‬הקבלה בגירונה = ג' שלום‪ ,‬הקבלה בגירונה (פרקים בתולדות הקבלה בספרד א')‪ ,‬י' בן‪-‬שלמה (עורך)‪,‬‬
‫אקדמון‪ ,‬ירושלים תשל"ו‪.‬‬

‫תשובות הרמב"ם = קובץ תשובות הרמב"ם ואגרותיו‪ ,‬מהדורת אברהם ליכטענבערג‪ ,‬ליפסיא תרי"ט‪.‬‬

‫‪42‬‬