HISPANIA JUDAICA BULLETIN

Articles, Reviews, Bibliography and Manuscripts on Sefarad

Editors: Ram Ben-Shalom and Raquel Ibáñez-Sperber

Volume 14 5779/2019

Hispania Judaica
The Jack, Joseph and Morton Mandel Institute of Jewish Studies
The Hebrew University of Jerusalem
 Contents

English and Spanish Section

Jonathan Vardi, Poems of Salvation by Shemuel Hanagid 1

Sara Ifft Decker, Minding Manors: Gender, Acculturation,
and Jewish Women’s Landholding in Medieval Catalonia 15
Ana Pereira Ferreira, Transactions between Lisbon Jews and the
Chelas Convent in the Late Middle Ages. Documental Analisys 39
José Hinojosa Montalvo, Violencia familiar y nivel de riqueza entre
los judíos de Orihuela (siglo 14). El caso de Frahim Alfateix 57
Miguel Ángel Motis Dolader, La comunidad judía de Luesia
(Zaragoza) en el siglo 15: aportaciones desde la microhistoria 81
Yosi Yisraeli, When Christian Science and Jewish Providence Collide:
Conversion and Biblical Discoveries in the 1390s 123
Samuel Temkin, Mirandese Crypto-Jews. Crypto-Jewish Life in
Mid-Sixteenth Century Miranda do Douro 161
Michael Gordon, The Real(istic) Deal? Pedro de Urdemalas’
Relationship with Ottoman Jews in Viaje de Turquía (1557) 189

Hebrew Section

Doron Forte, 'Renowned and Outstanding Scholar in His Generation’:

R. Shem Tov Ibn Shem Tov and His Contribution to the Spread of
Philosophic Learning in Fifteenth-Century Spain ‫א‬
 ‫'החכם המפורסם‪ ,‬גדול בדורו'‪:‬‬
‫ר' שם טוב אבן שם טוב ותרומתו לפריחת הלמדנות‬
‫הפילוסופית בספרד במאה החמש עשרה‬
‫דורון פורטי‬

‫מאמר זה מוקדש להארת תרומתו של ר' שם טוב בן יוסף אבן שם טוב לעדנה שהייתה‬
‫להשכלה הפילוסופית במחצית השנייה של המאה החמש עשרה בספרד‪ ,‬וכן לאפיון כללי‬
‫של הקורפוס הספרותי שהותיר אחריו‪ .‬ר' שם טוב אבן שם טוב פעל בממלכת קסטיליה‪,‬‬
‫ויצירתו הספרותית פרחה מראשית שנות השישים עד סמוך לגירוש בשנת ‪ .1492‬הוא‬
‫חיבר למעלה מ־‪ 25‬חיבורים ועמד בראש שתי ישיבות‪ ,‬שנלמדו והועתקו בהן טקסטים‬
‫פילוסופיים‪ 1.‬איננו יודעים מתי הוא נולד‪ ,‬ומקובל להניח כי נפטר מספר חודשים לאחר‬
‫שגלה יחד עם בני עמו לפורטוגל‪.‬‬
‫ ר' שם טוב היה נצר לאחת המשפחות שהותירו חותם עמוק ביותר על הגות התקופה‪.‬‬
‫סבו‪ ,‬ר' שם טוב‪ ,‬היה חסיד נלהב של חוכמת הקבלה ומבקר חריף ובוטה של הפילוסופיה‬
‫האריסטוטלית היהודית‪ 2.‬אביו‪ ,‬ר' יוסף‪ ,‬ודודו ר' יצחק אומנם תוארו במחקר כמי‬

‫על ישיבות שהנהיג ר' שם טוב אנו למדים בעיקר מקולופונים החתומים בידי תלמידיו וכן מהערות‬ ‫‪ 1‬‬
‫מזדמנות שלו עצמו‪ .‬ראו‪ :‬ד' פורטי‪" ' ,‬היודע זה הספר‪ ...‬מובטח שהוא בן העולם הבא"‪ :‬ר' שם‬
‫טוב בן יוסף אבן שם טוב ופירושו למורה הנבוכים לרמב"ם'‪ ,‬עבודת דוקטור‪ ,‬אוניברסיטת בן־‬
‫גוריון‪ ,‬תשע"ז‪ ,‬עמ' ‪ .54–49‬לסקירת חיבוריו ראו‪ :‬שם‪ ,‬עמ' ‪.73–58‬‬
‫ראו‪ :‬א' גוטליב‪' ,‬על דרכו של ר' שם טוב בן שם טוב לקבלה'‪ ,‬הנ"ל‪ ,‬מחקרים בספרות הקבלה‪,‬‬ ‫‪ 2‬‬
‫בעריכת י' הקר‪ ,‬תל אביב תשל"ו‪ ,‬עמ' ‪D. S. Ariel, ‘Shem Tob Ibn Shem Tob’s ;357–347‬‬
‫‪Kabbalistic Critique of Jewish Philosophy in the “Commentary on the Sefirot”: Study and Text’,‬‬
‫‪ .Ph.D. dissertation, Brandeis University, 1981‬לדיון מעמיק במאפייני ביקורתו על הפילוסופיה‬
‫ראו‪ :‬א' פלג‪' ,‬בין פילוסופיה לקבלה‪ :‬ביקורת השכלתנות היהודית בהגותו של ר' שם טוב בן‬
‫שם טוב'‪ ,‬עבודת דוקטור‪ ,‬אוניברסיטת חיפה‪ ,‬תשס"ב‪ ,‬בעיקר עמ' ‪ .322–226‬הדברים הבאים‪,‬‬
‫שנכתבו לאחר המרות הדת בשנים ‪ ,1415–1412‬משקפים את קינתו על המצב שאליו נקלע בעיניו‬
‫עמו‪' :‬כי פרחה בבני ישראל צרעת ממארת‪ ,‬וראיתי כי בכל הדורות האלה כפרו והמירו המופלגים‬
‫בסבה זו אבדה קהלינו‪ ,‬כי המפולפלים‬ ‫בחקירה‪ .‬ואין ספק כי כאשר תקפונו הצרות וגזרות השתא ִ‬
‫והמתחכמים עזבו [נוסח הדפוס‪ :‬עזה] הסוכה ופרצו גדרה‪ ,‬ונמשכו אחריהם בני האומה עד שיבשו‬
‫עצמותינו‪ ,‬אבדה תקותנו‪ .‬כי אחר שהסכימו כי אין דין ואין חשבון על טוב ועל רע ולטובים מהם‬
‫ימשך השפע אחר התבוננותם בנמצאות‪ ,‬הנה הוא פנוי ויגיע אל מחוז חפצו בהיותו בן חורין ולא‬
‫בהיותו עבד' (שם טוב אבן שם טוב‪' ,‬הקדמה'‪ ,‬הנ"ל‪ ,‬ספר האמונות‪ ,‬פרארה שי"ו–שי"ז‪ ,‬דף ד‬
‫ע"א–ע"ב)‪ .‬בדומה לכך ניסח את דבריו ב'פירוש הספירות'‪' :‬ואל יתפתה האדם ואל ישיאנו שכלו‬
‫לחצוב בורות נשברים אשר לא יכילו המים ושיסבור שאנשי ִשקול הדעת יעמדו על זה [על יסודות‬
‫לתפלות [‪ ]...‬והיא היתה הסבה‬ ‫הדת]‪ .‬כי באמת הם מחריבין התורה הקדושה ומחזירין אותה ִ‬
‫הגדולה שנשברו זרועותינו וחשכו עינינו' (אריאל [שם]‪ ,‬עמ' ‪[ 15‬חלק עברי])‪.‬‬

‫[היספניה יודאיקה ‪]2019/5779  14‬‬

 ‫דורון פורטי‬

‫ש'הצטרפו למחנה הפילוסופים'‪ 3,‬אולם לאמיתו של דבר על אף עיסוקם הנמרץ בטקסטים‬

‫פילוסופיים‪ ,‬הם היו הוגים שמרנים‪ ,‬והקפידו להדגיש את עליונותה של ההתגלות על‬
‫המחקר השכלי‪ 4.‬שניהם כאחד אומנם ראו ערך רב בהשכלה מדעית‪ ,‬אולם ניכר כי הם‬
‫תחמו את הפילוסופיה בגבולות הוראות הדת‪.‬‬
‫ ר' שם טוב אבן שם טוב‪ ,‬הידוע בעיקר בשל ספר דרשותיו ופירושו ל'מורה הנבוכים'‬
‫לרמב"ם‪ 5,‬הוא מן ההוגים שקיים פער בין חשיבותם בעיני בני דורם והדורות הסמוכים‬
‫להם לבין היחס אליהם בספרות המחקר‪ .‬עד לא מכבר הוא עורר עניין מוגבל בקרב חוקרי‬
‫מחשבת ישראל המתמקדים בימי הביניים‪ 6,‬ומרבית החוקרים שהתייחסו אליו עשו‬
‫זאת אגב עיסוקם בסוגיות ממוקדות‪ ,‬בהגות התקופה‪ ,‬בסוגת הדרשות הפילוסופיות או‬
‫בספרות הפרשנית על 'מורה הנבוכים'‪ .‬המגמה הברורה היא לראות בר' שם טוב – בדומה‬
‫לאופן שבו נתפסים רבים מבני תקופתו – הוגה חסר מעוף ונטול מקוריות‪ .‬ראשיתה של‬
‫מגמה זו‪ ,‬וכן של הנטייה להתייחס אליו בלקוניות‪ ,‬במחצית השנייה של המאה התשע‬
‫עשרה‪ .‬צבי גרץ תיאר אותו במספר שורות כמי ש'לא היה הוגה דעות מלבו‪ ,‬רק הלך‬
‫בדרך הכבושה אז לרבים מהחוקרים‪ ,‬והתפלפל בדרכי הדבור ההגיוני והקישי המחקר‬
‫המופשט [‪ ]...‬ולא העמיק חקר ביסודות החכמה'‪ 7.‬אף שהערכתו של גרץ הושפעה ללא‬

‫‪R. Glasner, ‘The Evolution of the Genre of the Philosophical-Scientific Commentary: Hebrew‬‬ ‫‪ 3‬‬
‫‪Supercommentaries on Aristotle’s Physics’, G. Freudenthal (ed.), Science in Medieval Jewish‬‬
‫‪Cultures, New York 2011, p. 197‬‬
‫על ר' יוסף ומחשבתו ראו‪R. Birnbaum, An Exposition of Joseph ibn Shem Tov’s Kevod Elohim :‬‬ ‫‪ 4‬‬
‫‪(The Glory of God), A Fifteenth-Century Philosophical Work: On the summum bonum of Man‬‬
‫‪ ;and the True Happiness, New York 1983‬ש' רגב‪' ,‬תיאולוגיה ומיסטיציזם רציונאליסטי בכתבי‬
‫ר' יוסף אבן שם טוב'‪ ,‬עבודת דוקטור‪ ,‬האוניברסיטה העברית בירושלים‪ ,‬תשמ"ג; ‪C. M. Neria,‬‬
‫‪‘ “It Cannot Be Valued with the Gold of Ophir” (Job 28:16): Rabbi Joseph b. Shem-Tob’s‬‬
‫‪Commentary on Aristotle’s Nicomachean Ethics, Sources and Analysis’, Ph.D. dissertation, The‬‬
‫‪ .University of Chicago, 2015‬על ר' יצחק ראו‪H. A. Wolfson, ‘Issac Ibn-Shem Tob’s Unknown :‬‬
‫‪Commentaries on the Physics and His Other Unknown Works’, Studies in Jewish Bibliography‬‬
‫‪and Related Subjects in Memory of Abraham Solomon Freidus (1867-1923), New York 1929,‬‬
‫‪ ;pp. 279-290‬י' שוורצמן‪' ,‬הגותו של יצחק ן' שם טוב‪ :‬סוגיות פיסיקאליות ובעיות תיאולוגיות‬
‫במחשבה הימיביניימית המאוחרת'‪ ,‬עבודת דוקטור‪ ,‬האוניברסיטה העברית בירושלים‪ ,‬תש"ן‪.‬‬
‫הדרשות נדפסו לראשונה בסלוניקי‪ ,‬בשנת ‪ 1525‬או לכל המאוחר ‪ ,1530‬בבית הדפוס של יהודה‬ ‫‪ 5‬‬
‫גדליה‪ ,‬אולם מהדורה בתרא נוחה יותר לקריאה‪ .‬ראו‪ :‬דרשות התורה להחכם הכולל האלהי‬
‫רבי שם טוב ן' שם טוב ז"ל‪ ,‬ונציה ש"ז‪ .‬פירוש 'מורה הנבוכים' לר' שם טוב אבן שם טוב הודפס‬
‫לראשונה בוונציה‪ ,‬בשנת ‪ ,1550/1‬על ידי אלוויס בראגאדין‪ .‬ראו‪ :‬מורה נבוכים עם פירוש שם טוב‬
‫ועם פירוש האפודי‪ ,‬ונציה שי"א‪.‬‬
‫לאחרונה כתבתי מחקר מקיף על דמותו של ר' שם טוב ועל פירושו ל'מורה הנבוכים'‪ .‬ראו‪ :‬פורטי‬ ‫‪ 6‬‬
‫(לעיל הערה ‪.)1‬‬
‫צ' גרץ‪ ,‬דברי ימי ישראל‪ ,‬ו‪ ,‬תרגם ש"פ ראבינאוויץ‪ ,‬ורשה תרנ"ח‪ ,‬עמ' ‪ .248‬גוטמן הקדיש למשפחת‬ ‫‪ 7‬‬
‫אבן שם טוב מאמר ארוך‪ ,‬אך לר' שם טוב עצמו הוא עסק רק בארבעה מתוך ‪ 64‬עמודי המאמר‪.‬‬

‫]ב[‬
 ‫'החכם המפורסם‪ ,‬גדול בדורו'‬

‫ספק מהשקפתו השנויה במחלוקת בדבר מצבה הרוחני הירוד של יהדות ספרד בדורות‬
‫הסמוכים לגירוש‪ ,‬חוות דעתו על ר' שם טוב לא עברה ככלל תמורה משמעותית‪ .‬גם‬
‫כאשר הייתה רוחם של חלק מהחוקרים נדיבה כלפי ר' שם טוב אבן שם טוב‪ ,‬הם הקפידו‬
‫לתבל את דברי השבח בביקורת‪ 8,‬וביטויים מחמיאים כלפיו המופיעים פה ושם הם בגדר‬
‫‪9‬‬
‫חריגים‪.‬‬

‫ראו‪J. Guttmann, ‘Die Familie Schemtob in ihren Beziehungen zur Philosophie’, Monatsschrift :‬‬
‫‪,für Geschichte und Wissenschaft des Judenthums, 57 (1913), pp. 177-195, 326-340, 419-451‬‬
‫ועל ר' שם טוב ראו‪ :‬שם‪ ,‬עמ' ‪.451–447‬‬
‫הרוי תיאר את הפירוש ל'מורה הנבוכים' כ'מצטיין בבהירות וברוחב יריעה‪ ,‬אם כי לא בעומק‬ ‫‪ 8‬‬
‫ובמקוריות'‪ .‬ראו‪ :‬ז' הרוי‪' ,‬ש"ט (בן יוסף) אבן ש"ט'‪ ,‬האנציקלופדיה העברית‪ ,‬לב‪ ,‬ירושלים‬
‫תשמ"א‪ ,‬עמ' ‪W. Z. Harvey, ‘Ibn Shem Tov, Shem Tov Ben Joseph Ben Shem Tov’, ;73‬‬
‫‪ .Encyclopedia Judaica, IX , Detroit, MI 2007, p. 692‬הרוי טען שבדומה לר' יצחק אבן שם טוב‪,‬‬
‫הזדהותו של ר' שם טוב אבן שם טוב בן יוסף (אחיינו של יצחק) עם הפילוסופיה האריסטוטלית‬
‫מנעה ממנו להפנים את הביקורת שהשמיע ר' חסדאי קרשקש‪ .‬ראו גם‪ :‬ק' סיראט‪ ,‬הגות פילוסופית‬
‫בימי הביניים‪ ,‬ירושלים ‪ ,1975‬עמ' ‪I. Zinberg, A History of Jewish Literature, III, ed. ;450–449‬‬
‫?‪and trans. B. Martin, Cleveland, OH 1973, p. 271; J. Schwartzmann, ‘Where is the Heaven‬‬
‫‪The Story of an Aristotelian Problem and Its Presentation in Jewish Medieval Sources’, Revue‬‬
‫‪ .des études juives, 153, 1-2 (1994), p. 84‬שוורץ הרים תרומה חשובה לחקר הגותו של ר' שם‬
‫טוב על ידי פרסום שניים מחיבוריו‪ .‬ראו‪ :‬ד' שוורץ‪' ,‬המאמר בביאור ההתחלה החומרית לר'‬
‫שם טוב בן יוסף אבן שם טוב'‪ ,‬הנ"ל‪ ,‬סתירה והסתרה בהגות היהודית בימי הביניים‪ ,‬רמת גן‬
‫תשס"ב‪ ,‬עמ' ‪ ;318–277‬הנ"ל‪' ,‬המאמר בסבה התכליתית לר' שם טוב בן יוסף אבן שם טוב'‪ ,‬ק ֹבץ‬
‫על יד‪ ,‬טו (תשס"א)‪ ,‬עמ' ‪ .282–268‬שוורץ תיאר את ר' שם טוב כ'רציונליסט ימי־ביניימי מובהק'‪,‬‬
‫ובדומה לחוקרים קודמים הוסיף את המילים 'גם אם לא מקורי או בעל תנופה' (שוורץ‪ ,‬סתירה‬
‫והסתרה [שם]‪ ,‬עמ' ‪ ;210‬השוו‪' :‬הוא איננו הוגה מעמיק ומקורי במיוחד‪ ,‬אבל חיבורו [הפירוש‬
‫ל'מורה הנבוכים'] נהיר וברור' [סיראט (שם)])‪ .‬קדם לשוורץ שמידמן‪ ,‬שבעבודת הדוקטור שלו‬
‫על הפירוש של ר' יוסף אבן שושן למסכת אבות ההדיר את הפירוש של ר' שם טוב למסכת‪ .‬ראו‪:‬‬
‫‪M. A. Shmidman, ‘R. Joseph Ibn Shoshan and Medieval Commentaries on Abot:‎ Including an‬‬
‫‪Edition of the Abot Commentary of R. Shem Tob Ben Yoseph Ibn Shem Tob’, Ph.D. dissertation,‬‬
‫)‪ .II, Harvard University, 1980, pp. 1-119 (Hebrew section‬לאחר מכן פרסם את רוב ההקדמה‬
‫של ר' שם טוב לפירוש‪ .‬ראו‪idem. ‘The “Abot commentary” of R. Shem Tob ben Joseph ibn :‬‬
‫‪Shem Tob’, J. J. Schachter (ed.), Reverence, Righteousness, and Rahamanut: Essays in Memory‬‬
‫‪ .of Rabbi Dr. Leo Jung, Northvale, NJ 1992, pp. 286-291‬מאוחר יותר פרסם שפיגל את הפירוש‬
‫לאבות על פי כתבי יד נוספים‪ .‬ראו‪ :‬י"ש שפיגל‪ ,‬אבות שלושה‪ :‬ובו שלושה פירושים לרבותינו‬
‫הראשונים על מסכת אבות‪ ,‬פתח תקווה תשע"א‪ ,‬עמ' ‪.153–35‬‬
‫ראו‪ :‬א"ה ויס‪ ,‬דור דור ודורשיו‪ ,‬ה‪ ,‬וילנה תרס"ד‪ ,‬עמ' ‪ .224–222‬כמה מתיאוריו רחוקים מלהיות‬ ‫‪ 9‬‬
‫מדויקים‪ ,‬ובעיקר נכון הדבר לקביעתו שר' שם טוב נזהר מלעורר את זעמם של 'התלמודיים‬
‫והמקובלים'‪ ,‬ושפעמים הוא נמנע מלבטא את דעתו במפורש מתוך חשש מתגובתם‪ .‬גוטמן אומנם‬
‫קיבל את ההערכה הפושרת של גרץ על הגות התקופה אך בכל זאת העריך באופן חיובי את הפירוש‬
‫ל'מורה הנבוכים' – 'רב הכמות ורב התוכן'‪ .‬ראו‪ :‬י"י גוטמן‪ ,‬הפילוסופיה של היהדות‪ ,‬תרגם י"ל‬

‫]ג[‬
 ‫דורון פורטי‬

‫ לעומת זאת בני תקופתו של ר' שם טוב ראו בו פילוסוף מוערך ובעל סמכות הגותית‬
‫של ממש‪ .‬נוסף על שבחים שזכה להם מצד תלמידיו בקולופונים‪ ,‬כבר בסביבות תחילת‬
‫שנות השבעים של המאה החמש עשרה‪ ,‬לפני שחיבר ר' שם טוב אבן שם טוב את פירושו‬
‫ל'מורה הנבוכים' ואת ספר דרשותיו‪ ,‬תיאר עלי חביליו‪ ,‬מתרגם פורה מלטינית לעברית‪,‬‬
‫את מעלתו 'הרמה והנִשאה' ואף כינה אותו 'מלך ישראל בתורה [ו]בתבונה'‪ 10.‬ברוח דומה‬
‫כינה אותו ר' שאול הכהן באיגרת ששלח בשנת ‪ 1507‬לערך אל ר' יצחק אברבנאל‪' ,‬החכם‬
‫המפורסם‪ ,‬גדול בדורו'‪ 11.‬דברים אלה‪ ,‬גם אם נביא בחשבון את היסוד המליצי שבהם‬
‫(במקרה של חביליו)‪ ,‬מעידים על פער מובהק בהערכת דמותו של ר' שם טוב בין מי שפעלו‬
‫בזמנו לבין מי שכתבו עליו כמה מאות שנים אחרי זמנו‪ 12.‬פער זה אומר דורשני‪ ,‬ונדמה‬
‫לי שככל שתזכה הגותו של ר' שם טוב לעיון מקיף ומשמעותי יותר‪ ,‬כך צפוי פער זה‬
‫להצטמצם‪.‬‬

‫א‪ .‬רוח התקופה‪ :‬פריחת הפילוסופיה לצד שמרנות הגותית‬

‫בספרות המחקר קיימת תמימות דעים בדבר אופייה השמרני של ההגות היהודית‬
‫בספרד ב־‪ 100‬השנים שמפרעות קנ"א עד הגירוש‪ .‬הנטייה המובהקת בקרב החוקרים‬
‫היא לראות בשמרנות זו תגובה ישירה על האירועים הטרגיים שניחתו על הקהילות‬
‫היהודיות‪ .‬מנהיגיה הרוחניים של יהדות ספרד נאלצו לספק למאמינים כלים שיסייעו‬
‫להם להתמודד עם השינויים העגומים שנכפו עליהם – ושכללו המרות דת‪ ,‬תעמולה אנטי־‬
‫יהודית ורדיפות מזדמנות – ולהסתגל לשינויים אלה‪ .‬השמרנות ההגותית‪ ,‬שהתבטאה‬

‫ברוך‪ ,‬בעריכת צ' וויסלבסקי‪ ,‬ירושלים תשי"א‪ ,‬עמ' ‪ .230‬שוורצמן בחנה את פתרונותיהם של‬
‫מספר הוגים לקושי הקיים בתיאוריה של אריסטו באשר למקומו ותנועתו של הגלגל השמימי‬
‫העליון‪ ,‬והעריכה שר' שם טוב היה היחיד אשר הציע פתרון מקורי לסוגיה‪ .‬ראו‪ :‬שוורצמן (לעיל‬
‫הערה ‪ ,)8‬עמ' ‪.83–82‬‬
‫עלי חביליו‪' ,‬שאלות פילוסופיות'‪ ,‬כ"י פרמה‪ ,‬פלטינה ‪( 2631‬דה רוסי ‪ ;457‬ריצ'לר ובית־אריה‬ ‫‪ 10‬‬
‫‪ ;1316‬מתכ"י‪ ,‬ס' ‪ ,)13547‬דף ‪2‬א‪.‬‬
‫שאול הכהן‪ ,‬שאלות להחכם כה"ר שאול הכהן [‪ ]...‬יצחק אבראבניאל‪ ,‬ונציה של"ד‪ ,‬דף י ע"ב‪.‬‬ ‫‪1 1‬‬
‫במאה השמונה עשרה החמיא ר' יוסף שלמה דלמדיגו לר' שם טוב והביע הערכה עצומה לפירושו‬ ‫‪ 12‬‬
‫ל'מורה הנבוכים'‪' :‬ובאמת רש"ט הוא איש ישר ונאמן בפירושו וראוי לסמוך עליו יותר מכ"ד‬
‫מפרשים שראיתי על ספר המורה' (יוסף שלמה דלמדיגו‪ ,‬נובלות חכמה‪ ,‬בזל שצ"א‪ ,‬דף קיא ע"ב)‪.‬‬
‫וידועה היטב מליצתו על ארבעה ממפרשי 'מורה הנבוכים' המבוססת על הגדת פסח‪' :‬ואולם דרך‬
‫צחות אומר כי מפרשיו כנגד ארבעה בנים‪ ,‬א' רשע זה ר' משה הנרבוני ראש למבינים‪ ,‬והוא זקן‬
‫ביתו של המורה וירד לעומק דבריו מכל המפרשים אלא היה כהולך רכיל מגלה סוד ולאיש לא נשא‬
‫פנים‪ ,‬ואחד חכם הוא ר' שם טוב מבאר יפה ומעורר על דברי הרב קושיות ומדנים‪ ,‬ואחד תם זה‬
‫קרשקש פירושו כפירושי הרבנים‪ ,‬ואחד שאינו יודע לשאול זה אפודי והוא איש נכבד משיב חרש‬
‫ואינו שואל כדרך רש"י בקיצור וביאור והוא ראש הפרשנים' (יוסף שלמה דלמדיגו‪' ,‬מכתב אחוז'‪,‬‬
‫א' גייגר‪ ,‬מלא חפנים‪ :‬לקוטים שונים מכתבי חכמי קדמוני עמנו‪ ,‬לא נדפסו עד הנה‪ ,‬ברלין ת"ר‪,‬‬
‫עמ' ‪.)18‬‬

‫]ד[‬
 ‫'החכם המפורסם‪ ,‬גדול בדורו'‬

‫ביסודו של דבר בהדגשת מרכזיות האמונה הדתית וקיום מצוות התורה‪ ,‬לצד קעקוע‬
‫מעמדה של תבונה אנושית שאינה נסמכת על התגלות נאמנה‪ ,‬נתפסת כעין מענה על‬
‫קשיי הגורל ועל מבוכות תיאולוגיות שבאו בעטיים‪ 13.‬לשמרנות זו נלוו לא פעם אזהרות‬
‫חוזרות ונשנות באשר לנזק העצום שנשקף ליהדות עקב התפלספות אריסטוטלית חסרת‬
‫מעצורים‪ ,‬כדוגמת זו שלכאורה אפיינה את הדורות הקודמים ושעדיין הייתה לה אחיזה‬
‫באותה התקופה‪.‬‬
‫ זיקה זו בין האריסטוטליות היהודית לבין המאורעות ההיסטוריים הקשים שפקדו‬
‫את היהודים ב־‪ 100‬השנים האחרונות של ישיבתם על אדמת ספרד‪ ,‬הייתה לאחד‬
‫המאפיינים העיקריים של הנרטיב ההיסטורי שהציעו חלק מחוקרי תולדות עם ישראל‬
‫בעבר‪ .‬התנגדותם של הוגים במאה החמש עשרה להתמסרות לעיון פילוסופי שימשה‬
‫ליצחק בער כעוגן המרכזי לתיאוריה בדבר השפעתו ההרסנית של האוורואיזם היהודי על‬
‫כושר העמידה של הקהילות באתגרי הזמן‪ 14.‬עיקרה של תיאוריה זו בטענה שמסקנותיו‬
‫הניהיליסטיות של הרציונליזם הפילוסופי הכשירו את הקרקע להתפוררות הקיום‬
‫היהודי‪ ,‬התפוררות שבאה לידי ביטוי בראש ובראשונה בהיחלשות המחויבות לשמירת‬
‫מצוות התורה ובהמרות הדת ההמוניות שהחלו בעשור האחרון של המאה הארבע עשרה‪,‬‬
‫‪15‬‬
‫ושנמשכו לאורך כל המאה החמש עשרה‪ .‬אף כי עדיין יש המחזיקים בתיאוריה זו‪,‬‬
‫מעמדה התערער מאוד‪ ,‬בעיקר בזכות מחקריהם של חיים הלל בן־ששון‪ ,‬ישעיהו זנה‬
‫ויוסף הקר‪ .‬הללו‪ ,‬ככלל‪ ,‬הצביעו על מה שנראה בעיניהם עובדה פשוטה‪ :‬היעדרה של‬
‫הגות אוורואיסטית קיצונית בכתביהם של הוגי התקופה‪ .‬מאחר שמגמות רדיקליות כמו‬
‫אלה שהניח בער אינן בנמצא‪ ,‬ברי שאין לתלות בהן את כל הרעות והחולאים שלכאורה‬
‫חטאה בהם היהדות הספרדית‪ .‬כפי שניסח זאת בן־ששון‪ ,‬ה'מסופר על האווירואיזם [‪]...‬‬
‫נמצא שאינו אלא דברי האשמות של קטגורים בלבד'‪' .‬יצירות "פילוסופיות" מובהקות‬
‫ביותר של אותה תקופה ספוגות רוח של הקפדה על מצוות מעשיות'‪ ,‬והן 'ראשונות‬
‫במעלה במלחמת הוויכוח עם הנוצרים'‪' .‬ספרות פילוסופית אחרת'‪ ,‬קבע בן־ששון‬
‫בנחרצות‪' ,‬לא נותרה'‪ .‬סיכומו של דבר‪' ,‬הייחוס של התנהגות מקילה במצוות להשקפות‬
‫אווירואיסטיות אין לו תימוכין‪ ,‬פרט לטענות המאשימים'‪ 16.‬בלשון דומה התנסח הקר‬

‫ראו לדוגמה‪I. Husik, A History of Medieval Jewish Philosophy, New York 1918, p. 429; C. Sirat, :‬‬ ‫‪ 13‬‬
‫‪A History of Jewish Philosophy in the Middle Ages, Cambridge 1985, p. 350; A. Ackerman,‬‬
‫‪‘Jewish Philosophy and the Jewish-Christian Philosophical Dialogue in Fifteenth-Century‬‬
‫‪Spain’, D. H. Frank and O. Leaman (eds.), The Cambridge Companion to Medieval Jewish‬‬
‫‪Philosophy, Cambridge 2003, p. 377‬‬
‫י' בער‪ ,‬תולדות היהודים בספרד הנוצרית‪ ,‬תל אביב תשי"ט‪ ,‬עמ' ‪.372–369‬‬ ‫‪1 4‬‬
‫על השפעתה ארוכת השנים של התיאוריה מעיד למשל מחקרה של גרבר‪ ,‬שסקרה את הקיום‬ ‫‪ 15‬‬
‫היהודי בתקופה המדוברת על פי קווי המתאר ששרטט בער‪ .‬ראו‪J. S. Gerber, The Jews of Spain: :‬‬
‫‪A History of the Sephardic Experience, New York 1992, pp. 115-144‬‬
‫ח"ה בן־ששון‪' ,‬דור גולי ספרד על עצמו'‪ ,‬ציון‪ ,‬כו (תשכ"א)‪ ,‬עמ' ‪.61–60‬‬ ‫‪ 16‬‬

‫]ה[‬
 ‫דורון פורטי‬

‫בכותבו כי 'המבקש אחר יצירתם של הוגים בספרד מן המאה החמש־עשרה' לא ימצא‬

‫‪17‬‬
‫בהם אריסטוטליות קיצונית או 'אורואיזם‪ ,‬ממש'‪.‬‬
‫ מעניין לציין בהקשר זה את גישתו של דב ספטימוס‪ ,‬שאומנם הכיר בכך שלא שרדו‬
‫כתבים המבטאים רציונליזם רדיקלי‪ ,‬אך העדיף בכל זאת להניח שהיעדר זה אינו‬
‫מעיד בהכרח שהללו כלל לא היו קיימים‪ .‬ספטימוס התקשה לקבל את ההנחה שדברי‬
‫הביקורת של הוגי התקופה הופנו אל ספרות שלא הייתה אלא פרי דמיונם הקודח‪,‬‬
‫וביכר את האפשרות שכתבים מסוג זה לא שרדו משום שהגולים הספרדים העדיפו שלא‬
‫לשומרם‪ .‬המלצתו היא לאמץ בסוגיית הריאליות של הרציונליזם הקיצוני במאה החמש‬
‫‪18‬‬
‫עשרה עמדה אגנוסטית‪.‬‬
‫ איני בא לחלוק על התמונה שציירו בן־הלל‪ ,‬זנה והקר בכללותה‪ ,‬אך כיום כבר לא‬
‫ניתן להתעלם מקיומן של מגמות הגותיות רדיקליות בספרד‪ .‬במחצית השנייה של המאה‬
‫הארבע עשרה פעל באזורים שונים של ספרד חוג ניאופלטוני שחבריו החזיקו במכלול‬
‫השקפות נועזות ששיקפו היבטים שונים של מה שכינה בער אוורואיזם‪ ,‬השקפות שקראו‬
‫תיגר – במישרין ובעקיפין – על היהדות המסורתית‪ 19.‬במה שנוגע למחצית השנייה של‬
‫המאה החמש עשרה‪ ,‬בחינת הגותו של ר' שם טוב מאשרת אף היא כי אין לקבל את‬
‫הטענה בדבר היעדרם הגורף של כתבים שאימצו גישה אוורואיסטית רדיקלית‪ .‬אף‬
‫שאין ספק שמדובר בהוגה שהוא בבחינת יוצא מן הכלל שאינו מעיד על הכלל‪ ,‬רק חוסר‬
‫היכרות של מכלול יצירתו‪ ,‬או לחלופין התבססות בלעדית על חיבוריו הפופולריים או‬
‫קבלה כפשוטן של הצהרות אקזוטריות שמשתקפת מהן נאמנותו לעמדות מסורתיות‪,‬‬
‫עשויה הייתה להוביל לגיבושה של הטענה הנזכרת‪.‬‬
‫ ר' שם טוב אבן שם טוב היה הוגה אריסטוטלי צרוף ואימץ עמדות אוורואיסטיות‬
‫מובהקות‪ .‬הוא נזהר להתאים את תוכן דבריו לסוגה הספרותית הרלוונטית ולקהל שומעי‬
‫לקחו‪ ,‬תוך שהוא מקפיד שלא להביע את עמדותיו האוורואיסטיות במפורש ודואג לנסח‬
‫כנגדן הצהרות שמרניות ודוגמטיות‪ .‬אולם אין כל ספק שבסוגיות הליבה הקשורות לקו‬
‫התפר שבין פילוסופיה לתיאולוגיה‪ ,‬הייתה מגמתו היסודית לנקוט פתרונות המתיישבים‬
‫עם מסקנות הפילוסופים‪ ,‬בניגוד גמור למסקנות המסורתיות‪ .‬במובן זה ניתן לומר כי‬
‫מחשבתו קרובה לזו שאפיינה פילוסופים יהודים בדרום צרפת ובספרד במאות השלוש‬

‫י' הקר‪' ,‬מקומו של ר' אברהם ביבאג' במחלוקת על לימוד הפילוסופיה ומעמדה בספרד במאה‬ ‫‪ 17‬‬
‫הט"ו'‪ ,‬הקונגרס העולמי החמישי למדעי היהדות‪ ,‬ג‪ ,‬ירושלים תשכ"ט‪ ,‬עמ' ‪.153‬‬
‫‪B. Septimus, ‘Yitzhaq Arama and Aristotle’s Ethics’, Y. T. Assis and Y. Kaplan (eds.), Jews and‬‬ ‫‪ 18‬‬
‫‪Conversos at the Time of the Expulsion, Jerusalem 1999, pp. 8-9‬‬
‫ראו‪ :‬ד' שוורץ‪ ,‬ישן בקנקן חדש‪ :‬משנתו העיונית של החוג הנאופלטוני בהגות היהודית במאה‬ ‫‪ 19‬‬
‫הי"ד‪ ,‬ירושלים תשנ"ז‪ .‬בסקירתו של ר' בן־שלום על ספרו של שוורץ מנוסחות באופן בהיר‬
‫החולשות העיקריות בתפיסה החוקרים שדחו את עצם קיומו של אוורואיזם ספרדי‪ .‬ראו‪ :‬ר' בן־‬
‫שלום‪[' ,‬על] דב שוורץ‪ ,‬ישן בקנקן חדש‪ :‬משנתו העיונית של החוג הניאופלטוני בהגות היהודית‬
‫במאה הי"ד'‪ ,‬ציון‪ ,‬סד (תשנ"ט)‪ ,‬בעיקר עמ' ‪.242–240‬‬

‫]ו[‬
 ‫'החכם המפורסם‪ ,‬גדול בדורו'‬

‫עשרה והארבע עשרה‪ 20.‬בדומה לאוורואיסטים יהודים כדוגמת ר' יצחק אלבלג‪ ,‬ר'‬
‫יוסף אבן כספי‪ ,‬ר' נסים ממרסיי ור' משה נרבוני‪ ,‬תפס ר' שם טוב את התורה במונחים‬
‫פוליטיים‪ ,‬היינו הוא סבר שהיא פונה בראש ובראשונה להמונים‪ ,‬שעיקר מעייניה נתונים‬
‫לוויסות התנהגותם החברתית‪ 21,‬ושמצוותיה ואמונות יסוד רבות שהיא מורה למאמינים‬
‫נועדו לשרת תכלית זו‪ .‬אומנם גם המשכילים‪ ,‬יחידי הסגולה‪ ,‬ימצאו ערך בתורה‪ ,‬שכן‬
‫טמונים בה רמזים לתובנות עיוניות שונות‪ ,‬אך אין הם זקוקים לה באופן ממשי בתור‬
‫מקור לקניית ידע פילוסופי־מדעי‪ .‬השכל האנושי הוא עבור ר' שם טוב 'המאור הגדול'‪,‬‬
‫בעוד שהדת‪' ,‬המאור הקטן'‪ ,‬נעדרת סמכות בכל הנוגע לחוכמות‪ .‬הנביאים הם בעיניו‬
‫שלמים בשכלם‪ ,‬אך השגתם היא השגה אנושית‪ ,‬ואין בה משום התעלות מעל ומעבר‬
‫למה שמסוגל חכם להשיג 'בעיון פשוט'‪ .‬את הנבואה עצמה תפס כתופעה טבעית‪ ,‬ולדעתו‬
‫הנביאים נבדלים מהפילוסופים רק ביכולתם לחזות מראש את התרחשותם של אירועים‬
‫עתידיים‪ .‬אך הבדל זה עומד להם גם לרועץ‪ :‬בעוד שההשגה הפילוסופית מתאפיינת‬
‫בשכליות טהורה‪ ,‬בהשגה הנבואית מעורבים סיגי הדמיון‪ 22.‬סודות התורה הם עבורו‬
‫סודות החוכמה‪ ,‬ופירוש הדבר שאין הם רזים של ממש‪ ,‬שכן הם גלויים ומבוארים‬
‫לכל המחזיקים בהשכלה פילוסופית מספקת‪ 23.‬בניגוד גמור להשקפת אביו ולהשקפות‬
‫שרווחו בתקופתו הוא כתב כי 'ראוי לכל איש מבני ישראל הרוצה שיגיע אליו השלמות‬
‫הישראלי והוא שלמות התורה‪ ,‬שיהיה שלם בחכמת ההגיון ובחכמ[ו]ת הלימודיות‬
‫ובחכמה‪ 24‬הטבעית ואחר כך באלהיות ואחר כך בחכמת התורה‪ .‬ואז יגלו לו סתרים רבים‬
‫מסתרי תורה'‪ 25.‬הוא ראה בדבקות בשכל הפועל (הישות האחרונה בהייררכיית השכלים‬
‫הנבדלים מחומר) את הצלחתו האמיתית של האדם ('תכלית מציאות האדם ובואו לזה‬
‫העולם')‪ ,‬ואת הנתיב המוביל להשגתה תיאר במונחים של השתלמות אינטלקטואלית‬
‫במדעים‪ .‬בכתביו שנועדו לתפוצה רחבה ואף בפירושו לספר 'מורה הנבוכים' לא נפקד‬
‫מקומה של שמירת מצוות התורה‪ ,‬אולם עמדתו הכנה הייתה שהשלמות האנושית תלויה‬

‫כאמור באמצע המאה הארבע עשרה פעל בספרד חוג ניאופלטוני יהודי שקידם השקפות רדיקליות‬ ‫‪ 20‬‬
‫שונות – בשילוב עם התעניינות באסטרולוגיה ומאגיה‪ .‬ראו‪ :‬ד' שוורץ‪' ,‬לחקר החוגים הפילוסופיים‬
‫בספרד ובפרובאנס לפני הגירוש'‪ ,‬פעמים‪( 49 ,‬תשנ"ב)‪ ,‬עמ' ‪ ;19–16‬הנ"ל (לעיל הערה ‪.)19‬‬
‫ראו למשל‪' :‬התורה משלמת לחכם בתכלית השלמות‪ ,‬ואמנם להמון – התקון להם מהחמס‬ ‫‪ 21‬‬
‫ומהנאוף והעושק ושאר הדברים המעשיים‪ ,‬כי להשלימם אי אפשר' (פירוש מורה הנבוכים א‪,‬‬
‫פתיחה [מורה נבוכים עם פירוש שם טוב ועם פירוש האפודי‪ ,‬ונציה שי"א‪ ,‬דף ד ע"ב])‪.‬‬
‫ראו למשל‪' :‬וחכם עדיף מנביא‪ .‬והשגתו מופתית‪ .‬והשגת הנבואה היא דמיונית' (שם ג‪ ,‬ו [שם‪ ,‬דף‬ ‫‪ 22‬‬
‫קל ע"ב])‪.‬‬
‫'סודות התורה'‪ ,‬הוא כותב‪' ,‬הם גלוים ומבוארים לחכמים במופת' (שם ג‪ ,‬הקדמה [שם‪ ,‬דף קכה‬ ‫‪ 23‬‬
‫ע"ב])‪.‬‬
‫נוסח הדפוס‪' :‬ובחכמת'‪.‬‬ ‫‪2 4‬‬
‫שם א‪ ,‬לד (מורה נבוכים עם פירוש [לעיל הערה ‪ ,]21‬דף כג ע"א)‪ .‬לתפיסתו המנוגדת של ר' יוסף‬ ‫‪ 25‬‬
‫אבן שם טוב ראו‪' :‬עין הקורא'‪ ,‬כ"י ניו יורק‪ ,‬ספריית בית המדרש לרבנים ‪( Ms. 10759‬מתכ"י‪,‬‬
‫ס' ‪ ,)4580‬דף ‪98‬א; כבוד אלוהים‪ ,‬פרארה שי"ו‪ ,‬דף כא ע"ב‪ .‬השוו‪ :‬ר' אברהם ביבאג'‪ ,‬דרך אמונה‪,‬‬
‫ב‪ ,‬ג‪ ,‬קונסטנטינופול רפ"א‪ ,‬דף מח ע"א‪.‬‬

‫]ז[‬
 ‫דורון פורטי‬

‫כל כולה ברכישת מושכלות עיוניות‪ .‬לפי השקפתו אי אפשר להכיר את האל 'אם לא ידע‬
‫החכמות כלם'‪ ,‬ומי שמדמה בנפשו שאין כל צורך במדעים‪' ,‬לא ידע ה' כל עיקר'‪ .‬ידיעה‬
‫המושגת במסורת‪ ,‬ללא בירור מדעי עצמאי‪ ,‬הייתה נטולת כל ערך עבורו‪ .‬מי שמסתפק‬
‫בה‪ ,‬קבע נחרצות‪' ,‬זה האיש ראוי שיקרא כופר'‪ 26.‬ר' שם טוב ראה בקניית החוכמות את‬
‫המפתח ל'ישועה האמתית'‪ ,‬ואף ייחס להשכלה ערך של קדושה – מי שמשתלם במדעים‬
‫'מתעלה בהם ומתקדש מבני אדם'‪ 27.‬הוא לא התעלם מסכנת היחלשות הנאמנות לדת‬
‫שעלולה לצמוח מהפילוסופיה‪ ,‬אך בניגוד לדברי המבקרים‪ ,‬הוא סבר שהיחלשות זו אינה‬
‫קשורה לחקירה העיונית עצמה כי אם לאופיים של חלק מהעוסקים בה ('בעבור רוע‬
‫‪28‬‬
‫האנשים המעיינים')‪.‬‬
‫ אפיון זה של תפיסת עולמו האינטלקטואלית של ר' שם טוב אינו מצריך לערוך שינוי‬
‫יסודי בתמונה שהציגו החוקרים שהוזכרו לעיל‪ ,‬שכן הוא אכן היה בבחינת קול בודד – או‬
‫אחד הקולות הבודדים – בנוף ההגות הספרדית במאה החמש עשרה‪ .‬עם זאת יש להביאו‬
‫בחשבון‪ ,‬וכבר אין לקבל כפשוטו את התיאור של נטייה שמרנית גורפת המאפיינת את‬
‫יצירותיהם של כל בני התקופה‪ .‬בדומה לכך הישרדות כתביו שמובעות בהם עמדות‬
‫חתרניות מערערת את ההשערה בדבר מגמתם של הגולים הספרדים לגנוז חיבורים ממין‬
‫זה‪ 29.‬ובאשר לתיאוריה של בער‪ ,‬הרי מסירותו של ר' שם טוב לבני קהילתו‪ ,‬עידודו את‬
‫רוחם בכתביו ודרשותיו ויציאתו עימם לגלות – כל אלה ועוד הם עדות שהזיקה בין‬
‫אוורואיזם ובין התרופפותה של הנאמנות ליהדות לא רק שאינה הכרחית אלא שהיא‬
‫אינה נכונה‪ .‬ניתן לחקור אם העולם נברא או קדמון‪ ,‬אם האל מכיר את ברואיו ומשגיח‬
‫על מעשיהם‪ ,‬בלי שהדבר יוביל להפניית עורף לתורה ומצוותיה‪ .‬חקירות פילוסופיות־‬
‫תיאולוגיות לחוד ומציאות היום־יום לחוד‪ ,‬ובמקרה של ר' שם טוב אין האחת נוגעת‬
‫בחברתה כמלוא הנימה‪.‬‬
‫ ראוי לציין בהקשר זה תמורה נוספת שחלה בעולם המחקר‪ .‬בעבר נשללו פוריותה‬
‫וחדשנותה של ההגות היהודית במאה החמש עשרה‪ ,‬אך כיום רווחת תפיסה המכירה‬
‫בערכה ובמעלותיה הייחודיות‪ .‬המחשה קיצונית לאותה השקפה נדחקת יש בדברי‬
‫גרץ‪ ,‬ש'יהודי ספרד [‪ ]...‬הלכו הלוך ודל בעמלות רוחם ויגיעו לדיוטא האחרונה'‪' .‬אבדה‬
‫חכמה מישראל בספרד'‪ ,‬הוא קבע‪' ,‬לא קמה עוד רוח' בהוגי התקופה 'להקדיש עתותיהם‬
‫וכוחותיהם לעבודת העיון והמחשבה'‪ .‬כדרכם של מי ששואבים את ביטחונם מניסוח‬

‫פירוש מורה הנבוכים ג‪ ,‬נא (מורה נבוכים עם פירוש [שם]‪ ,‬דף קפא ע"א)‪.‬‬ ‫‪2 6‬‬
‫ראו‪ :‬שם א‪ ,‬סא (שם‪ ,‬דף מד ע"א); 'מאזני העיון'‪ ,‬כ"י ניו יורק‪ ,‬ספריית בית המדרש לרבנים‬ ‫‪ 27‬‬
‫‪( Ms. 2341‬מתכ"י‪ ,‬ס' ‪ ,)28594‬דף ‪379‬ב‪.‬‬
‫'מאזני העיון' (שם)‪ ,‬דף ‪384‬א‪ .‬השוו‪ :‬פירוש מורה הנבוכים א‪ ,‬סב (מורה נבוכים עם פירוש [לעיל‬ ‫‪ 28‬‬
‫הערה ‪ ,]21‬דף מד ע"ב)‪.‬‬
‫ניתן לתהות על השערתו של ספטימוס‪ :‬לשיטתו מה בדיוק עשו הגולים באותם כתבים? השאירו‬ ‫‪ 29‬‬
‫אותם מאחור סתם כך? גנזו אותם? האם היו להם העת והפנאי לערוך סלקצייה ספרותית שכזו?‬
‫ומה באשר לכתבים ממין זה שחיברו הגולים עצמם‪ ,‬או שהיו נתונים למשמרתם של צאצאי‬
‫המחברים הרדיקלים שכבר נאספו אל אבותיהם – האם יעלה על הדעת שגם הם הופקרו?‬

‫]ח[‬
 ‫'החכם המפורסם‪ ,‬גדול בדורו'‬

‫דבריהם שלהם‪ ,‬הוא הכריז כי 'עבודת חכמי ישראל בדור האחרון שלפני הגרוש הכללי‬
‫על שדה החכמות האחרות מלבד דעת היהדות אינה חשובה כלל‪ ,‬ואין לנו מהם ספרים‬
‫הראויים להקרא בשם'‪ .‬לדבריו 'הפילוסופיה‪ ,‬אשר חכמי ישראל בספרד היו לראשי‬
‫המדברים בה‪ ,‬ירדה אז מטה מטה'‪' .‬הדור ההוא'‪ ,‬אנו קוראים בפליאה‪' ,‬דור יתום'‪.‬‬
‫לשיטתו של גרץ האשמים במצב העגום הזה הם הגויים כמובן‪ ,‬ובעיקר יש לתלות את‬
‫‪30‬‬
‫האחריות ב'מזמות כהני הכנסיה השלטת ותחבולותיהם'‪.‬‬
‫ אף ששוררת כיום תמימות דעים שהמחשבה היהודית בתקופה המדוברת התאפיינה‬
‫בנטייה לשמרנות‪ ,‬קשה למצוא מי שיסמוך את ידיו על תיאורים מרחיקי לכת כאלה של‬
‫עקרות הגותית‪ .‬הנטייה המסתמנת היא להצביע על פריחת הלמדנות הפילוסופית ולהבינה‬
‫לאורה של אותה שמרנות‪ 31.‬לדוגמה ארי אקרמן הכיר בכך 'שהפילוסופים הספרדים‬
‫בתקופה זו היו אקלקטיקנים ובדרך כלל לא היו מקוריים'‪ ,‬אולם הוא ציין ש'באופנים‬
‫אחרים‪ ,‬פרחה הפילוסופיה היהודית בספרד'‪ ,‬ועמד על הפער בין היבול הספרותי הדל‬
‫שהצמיחה ההגות הפילוסופית במאה השלוש עשרה ובמחצית הראשונה של המאה‬
‫הארבע עשרה לבין עושר הכתבים שיצאו מתחת ידם של הוגי המאה החמש עשרה‪.‬‬
‫הפילוסופים היהודים בני המאה החמש עשרה‪ ,‬כתב‪' ,‬אף אימצו מקורות פילוסופיים‬
‫חדשים‪ ,‬פיתחו צורות ספרותיות חדשות כדי להביע את מסקנותיהם הפילוסופיות‬
‫ולעתים אף הציגו עמדות וטיעונים חדשניים'‪ 32.‬אקרמן גם ציין את הפתיחות לספרות‬
‫הסכולסטיקה הלטינית‪ ,‬והציע לראות בה עדות נוספת לשכלולה ואיכותה של 'הפעילות‬
‫הפילוסופית'‪ 33.‬רות גלזנר כתבה על פריחה של האריסטוטליות היהודית החל מהמחצית‬

‫גרץ (לעיל הערה ‪ ,)7‬עמ' ‪ .248–244‬ההתנגדות לתיאוריו של גרץ לא איחרה לבוא‪ ,‬וכבר בשלהי‬ ‫‪ 30‬‬
‫המאה התשע עשרה קרא עליהם ויס תיגר‪ .‬ראו‪ :‬ויס (לעיל הערה ‪ ,)9‬עמ' ‪ .220‬ראו גם את דבריו של‬
‫גוטמן‪' :‬המצוקה הנוראה‪ ,‬שיהודי ספרד‪ ,‬הם ראשי נושאיו של התלמוד הפילוסופי‪ ,‬היו שרויים‬
‫בה במאה הט"ו‪ ,‬עשתה את שלה וגדרה מפני התעוררות מחודשת של פריחה חופשית ומקורית'‬
‫(גוטמן [לעיל הערה ‪ ,]9‬עמ' ‪ .)221‬תיאורו של רות' בדבר הבינוניות ההגותית של התקופה משקף‬
‫תפיסה דומה‪ .‬ראו‪N. Roth, Conversos, Inquisition, and the Expulsion of the Jews from Spain, :‬‬
‫‪Madison, WI 1995, p. 13‬‬
‫ראו את דבריו השקולים‪ ,‬והמדויקים לטעמי‪ ,‬של לווי‪E. Lawee, ‘Sephardic Intellectuals: :‬‬ ‫‪ 31‬‬
‫‪Challenges and Creativity (1391-1492)’, J. Ray (ed.), The Jew in Medieval Iberia, 1000-1500,‬‬
‫‪ .Boston, MA 2012, pp. 350, 381‬לווי סקר את ההתפתחויות המרכזיות של הגות המאה החמש‬
‫עשרה בספרד והאיר את מאפייניה היצירתיים והחדשניים‪ .‬כמו כן הוא עמד על סיבות אפשריות‬
‫להערכה המחקרית הפושרת של הגות זו‪ .‬ראו‪ :‬שם‪ ,‬עמ' ‪.379–378‬‬
‫א' אקרמן‪ ,‬דרשות ר' זרחיה הלוי סלדין‪ ,‬באר שבע תשע"ב‪ ,‬עמ' לא‪ .‬דווידסון אף טען שמהמאה‬ ‫‪ 32‬‬
‫החמש עשרה שרדו יצירות פילוסופיות רבות יותר מאשר מכל תקופה אחרת‪ .‬ראו‪H. A. Davidson, :‬‬
‫‪‘Medieval Jewish Philosophy in the Sixteenth Century’, B. D. Cooperman (ed.), Jewish Thought‬‬
‫‪in the Sixteenth Century, Cambridge, MA and London 1983, p. 110‬‬
‫אקרמן (שם)‪ ,‬עמ' לח‪ .‬השוו‪H. Tirosh-Rothschild, ‘Jewish Philosophy on the Eve of Modernity’, :‬‬ ‫‪ 33‬‬
‫‪D. H. Frank and O. Leaman (eds.), History of Jewish Philosophy, London and New York 2005,‬‬
‫‪p. 442‬‬

‫]ט[‬
 ‫דורון פורטי‬

‫השנייה של המאה החמש עשרה‪ ,‬ולדעתה הייתה זו תנועה תוססת ודינמית‪ .‬ראוי לזכור‪,‬‬
‫כפי שהסבירה‪ ,‬שפריחה זו הגיעה אחרי שתקופה ארוכה 'כמעט הושהתה' הפעילות‬
‫הפילוסופית בספרד‪ ,‬והאריסטוטליות היהודית 'לא הייתה קיימת'‪ 34.‬לתמונה זו ראוי‬
‫להוסיף עוד נדבך‪ :‬פריחת הלמדנות הפילוסופית לא נותרה נחלתה הבלעדית של קבוצה‬
‫מצומצמת של הוגי עילית‪ .‬במאה החמש עשרה פעלו בספרד מספר ישיבות שהלימוד בהן‬
‫‪35‬‬
‫התמקד בטקסטים פילוסופיים‪ ,‬כמו הישיבות שבראשן עמד ר' שם טוב אבן שם טוב‪.‬‬
‫בישיבות אלה אף הועתקו כתבים השייכים למסורת הפילוסופית המוסלמית־יהודית‪,‬‬
‫‪36‬‬
‫והלימוד המסורתי של תורה שבעל פה נדחק (לכל הפחות) לקרן זווית‪.‬‬
‫ באשר לשמרנות הפילוסופית שהזכרתי‪ ,‬נדמה לי כי לה גופה היה חלק חשוב‬
‫בפריחת העיסוק הפילוסופי‪ .‬מאחר שההוגים שהקדישו את זמנם לכתיבת חיבורים‬
‫פילוסופיים קידמו עמדות מסורתיות‪ ,‬והזהירו בעצמם מסכנותיו של המחקר השכלי‪,‬‬
‫לא הייתה לרבנים – גם אלו שהיו שמרנים בהרבה – כל סיבה להתנגד לפעילותם‪ .‬כל עוד‬
‫הקפידו הפילוסופים התורניים לנהל את חקירותיהם העיוניות בגבולות מסקנות הדת‪,‬‬
‫והשקפותיהם נתפסו כתורמות לביצור חומת התורה כנגד חיצי הרציונליזם הרדיקלי‪,‬‬

‫‪R. Glasner, ‘The Peculiar History of Aristotelianism among Spanish Jews’, R. Fontaine et al.‬‬ ‫‪ 34‬‬
‫‪(eds.), Studies in the History of Culture and Science: A Tribute to Gad Freudenthal, Leiden and‬‬
‫‪ .Boston, MA 2011, pp. 362, 370-371‬המצב בדרום צרפת ובאיטליה היה שונה לחלוטין‪.‬‬
‫אידל הסכים עם האפיון של הגות התקופה כחסרת חדשנות ומקוריות‪ .‬הוא ציין את ר' חסדאי‬ ‫‪ 35‬‬
‫קרשקש כיוצא הדופן המשמעותי היחיד‪ ,‬ומדבריו עולה שהעיסוק הפילוסופי היה בעיניו נחלתם‬
‫של אנשי המעמד העליון‪ .‬ראו‪M. Idel, ‘Religion, Thoughts and Attitudes: The Impact of the :‬‬
‫‪Expulsion on the Jews’, E. Kedourie (ed.), Spain and the Jews: The Sephardi Experience, 1492‬‬
‫‪ ;and After, London 1992, p. 134‬השוו‪ :‬דווידסון (לעיל הערה ‪ ,)32‬עמ' ‪ .114‬אידל אפיין בקווים‬
‫דומים את המאה הארבע עשרה ודיבר על רנסנס הגותי שהחל לאחר גירוש ספרד‪ .‬ראו‪ :‬שם‪,‬‬
‫עמ' ‪ .120‬לביקורת על התפיסה הרואה את התגלמות ייחודה של התקופה בדמות אחת או שתיים‬
‫ראו‪ :‬שוורץ (לעיל הערה ‪ ,)20‬עמ' ‪.7–6‬‬
‫ראו‪C. Sirat and M. Geoffroy, ‘The Modena Manuscript and the Teaching of Philosophy in :‬‬ ‫‪ 36‬‬
‫‪Fourteenth and Fifteenth Century Spain’, H. Kreisel (ed.), Study and Knowledge in Jewish‬‬
‫‪Thought, Beer Sheva 2006, pp. 185-202; C. Sirat, ‘Studia of Philosophy as Scribal Centers in‬‬
‫‪Fifteenth-Century Iberia’, J. del Barco (ed.), The Late Medieval Hebrew Book in the Western‬‬
‫‪Mediterranean: Hebrew Manuscripts and Incunabula in Context, Leiden and Boston 2015, pp.‬‬
‫‪ .46-69‬ספרשטיין סבר שאין עדויות ממשיות לקיומן של ישיבות כאלה‪ ,‬ונטה לפרש את העדויות‬
‫הנוגעות לעניין זה כמתייחסות להוראה פרטנית של מורה ותלמיד‪ .‬ראו‪M. Saperstein, ‘The :‬‬
‫’‪ ,Social and Cultural Context: Thirteenth to Fifteenth Centuries‬פרנק ולימן (לעיל הערה ‪,)33‬‬
‫עמ' ‪ .244–242‬ספרשטיין היה מוכן לכל היותר להכיר בקיומה של הוראה פילוסופית בישיבות‬
‫בשילוב עם הלימוד התורני המסורתי‪ .‬הוא כנראה לא היה מודע לקיומו של כ"י מודנה‪ ,‬אסטנזה ‪α‬‬
‫‪ J. 6. 23‬המכיל הערות סביב פירושי אבן רשד שכתבו אנשים שהיו קשורים ביניהם בקשרי לימוד‪.‬‬
‫גם פירושו של ר' שם טוב ל'ביאור האמצעי' של אבן רשד ל'ספר הנפש'‪ ,‬שהועתק על ידי תלמידו‪,‬‬
‫מכיל הערות המעידות על מסגרת לימוד מאורגנת‪ .‬לעמדתי בסוגיית הישיבות הפילוסופיות ראו‬
‫להלן הערה ‪.52‬‬

‫]י[‬
 ‫'החכם המפורסם‪ ,‬גדול בדורו'‬

‫ניתן להם להמשיך בעניינם‪ .‬זוהי תופעה מרתקת המזמינה עיון נפרד‪ :‬שמרנות הגותית‬
‫ששימשה זרז לפריחת למדנות פילוסופית – שבטוהרתה היה בה כדי לאתגר שמרנות‬
‫דתית‪ .‬מובן מאליו שעשוי להתעורר חשד שמא מדובר במעין מעגל קסמים שחוקי תנועתו‬
‫מוכתבים על ידי דוגמטיות ושמרנות‪ :‬הפילוסופיה השמרנית משרתת את מטרות המגמה‬
‫האנטי־רציונליסטית הרווחת והכללית‪ ,‬שרבים חפצים בה‪ ,‬ובה בשעה יונקת ממנה את‬
‫הזכות להתנהל באין מפריע‪ .‬מכל מקום פריחת הלמדנות הפילוסופית ושפע היצירות‬
‫שהולידה ההגות הספרדית במאה החמש עשרה ראויות להערכה מרובה‪ .‬כוח היצירה‬
‫וההתחדשות של הרוח היהודית עומד לה – ולעיתים ביתר שאת – גם בשעותיה הקשות‪.‬‬

‫ב‪ .‬פעילותו של ר' שם טוב אבן שם טוב בסגוביה ואלמאזאן‬

‫העדות המוקדמת ביותר על ר' שם טוב מלמדת שבראשית שנות השישים של המאה‬
‫החמש עשרה הוא ישב בסגוביה (‪ ,)Segovia‬העיר שבה פעל אביו ר' יוסף אבן שם טוב‬
‫בקסטיליה‪ .‬מסיבות שאינן ידועות עזב ר' שם טוב את סגוביה במחצית השנייה של אותו‬
‫עשור‪ ,‬לאחר שהתאושש ממחלה קשה‪ ,‬והעתיק את מגוריו לעיר אלמאזאן (‪)Almazán‬‬
‫שבקסטיליה‪ 37.‬הוא עמד שם בראש ישיבה וככל הנראה אף הנהיג את הקהילה‪ 38.‬רמת‬
‫המס הגבוהה של קהילת אלמאזאן בשנים ‪ 1491–1474‬מלמדת כי הקהילה הייתה ככל‬
‫הנראה אמידה‪ 39.‬העובדה שנמצאו בה מספר סופרים מקצועיים שפטרונים שכרו את‬
‫שירותיהם מעידה אף היא על מצבה הכלכלי השפיר‪ 40.‬היכרותנו הדלה את קורותיה של‬
‫הקהילה היהודית בעיר אינה תואמת כלל את חיי הרוח התוססים שככל הנראה התקיימו‬
‫שם בשליש האחרון של המאה החמש עשרה‪ .‬ראוי לשים לב כי בשנים ‪1485–1476‬‬
‫הועתקו באלמאזאן לא פחות משישה כתבי יד עבריים‪ .‬בנימין ריצ'לר הזכיר רק ארבעה‬
‫מתוכם‪ ,‬והדגיש כי זו כמות מפתיעה‪ ,‬בעיקר כי 'ניתן למצוא שתיים או שלוש קהילות‬
‫בלבד שהועתקו בהן יותר מארבעה כתבי יד בעשור נתון כלשהו במהלך המאה החמש‬
‫עשרה'‪ 41.‬הערכתי היא שר' שם טוב היה מעורב לפחות בשלוש ואולי בארבע מההעתקות‬
‫הללו‪ ,‬ואם כך הרי תרומתו להתפתחות האינטלקטואלית של קהילת אלמאזאן ולתנופה‬

‫המחלה והנדודים מסבירים היטב את היבול הספרותי הדל יחסית של ר' שם טוב בשנות השישים‬ ‫‪ 37‬‬
‫של המאה החמש עשרה‪ .‬מכתיבת ה'מאמר בביאור ההתחלה החומרית' ועד סוף העשור הוא‬
‫ככל הנראה חיבר רק עוד חיבור אחד או לכל היותר שניים‪ .‬מדובר ב'מאמר באחדות המציאות‬
‫והמהות'‪ ,‬המוזכר בהתכתבות עם עלי חביליו‪ ,‬ובפירוש הקצר ל'ביאור האמצעי' של אבן רשד‬
‫ל'ספר השמע'‪.‬‬
‫ראו‪ :‬פורטי (לעיל הערה ‪ ,)1‬עמ' ‪ ;52–50‬הנ"ל‪' ,‬ביאור ספר משלי לרבי שם טוב בן יוסף אבן שם‬ ‫‪ 38‬‬
‫טוב'‪ ,‬עלי ספר‪ ,‬כו–כז (תשע"ז)‪ ,‬עמ' ‪ ,181‬הערה ‪.26‬‬
‫ח' ביינארט‪ ,‬גירוש ספרד‪ ,‬ירושלים תשנ"ה‪ ,‬עמ' ‪.273‬‬ ‫‪3 9‬‬
‫‪B. Richler, ‘The Scribe Moses Ben Jacob Ibn Zabara of Spain: A Moroccan Saint?’, Jewish Art,‬‬ ‫‪ 40‬‬
‫‪18 (1992), p. 142‬‬
‫ריצ'לר (שם)‪ ,‬עמ' ‪ ,141‬הערה ‪( 6‬תרגום שלי‪ .‬ד‪ .‬פ‪.).‬‬ ‫‪ 41‬‬

‫]אי[‬
 ‫דורון פורטי‬

‫שהיא ידעה בתחום העתקת כתבי יד הייתה משמעותית ביותר‪ 42.‬אם מביאים בחשבון‬
‫את החיבורים הרבים שחיבר ר' שם טוב באלמאזאן‪ ,‬מתקבלת תמונה מרשימה של חלקו‬
‫בהתעוררות הלמדנות בעיר‪ .‬כל זה כאמור לצד תפקידו המשוער כראש קהילה‪.‬‬
‫ מדברים שכתב ר' שם טוב לאחר שנת ‪ 1472‬אל עלי חביליו עולה שבאלמאזאן הוא‬
‫אינו 'שוקט על שמריו'‪ ,‬שכן יש עליו 'טורח'‪' ,‬ללמוד וללמד לשמור ולעשות'‪ .‬מחויבות‬
‫זו גזלה ממנו את מרבית זמנו‪ ,‬עד כי לא היה לו 'פנאי' להתמסר לכתיבה‪ .‬נראה כי הוא‬
‫שהה באלמאזאן קצת יותר מעשור – מסביבות אמצע שנות השישים של המאה החמש‬
‫עשרה או מסופן ועד תחילת שנות השמונים‪ 43.‬הוא לימד שם פילוסופיה וחיבר שם את‬
‫מרבית כתביו‪ 44.‬חיבוריו מתקופה זו הם בעיקר פירושים על אבן רֻ שד‪ ,‬וייתכן שהם נועדו‬
‫בראש ובראשונה עבור תלמידיו‪ .‬הפירוש ל'ביאור האמצעי לספר הנפש' הועתק על ידי‬
‫אחד מתלמידיו‪ ,‬ונראה שאלו סיכומים משיעוריו של ר' שם טוב אבן שם טוב‪ 45.‬בסיום‬
‫'ביאור הכח הדברי' הצמיד ר' שם טוב לשמו את הכינוי 'צעיר הלומדים'‪ ,‬וברור שמסגרת‬
‫‪46‬‬
‫הכתיבה הייתה שיעורים שהעביר לתלמידים‪.‬‬

‫אלו כתבי היד שאני סבור שלר' שם טוב היה קשר להעתקתם‪( :‬א) 'ספר המידות' לאריסטו‪,‬‬ ‫‪ 42‬‬
‫שהועתק באוקטובר ‪ ,1480‬ושההערות הרבות בשולי דפיו הן ככל הנראה של ר' שם טוב עצמו‬
‫(כ"י ניו יורק‪ ,‬ספריית בית המדרש לרבנים ‪[ Ms. 2450‬מתכ"י‪ ,‬ס' ‪ ,]28703‬דפים ‪14‬א–‪135‬ב);‬
‫(ב) 'ביאור ספר משלי' לר' שם טוב אבן שם טוב‪ ,‬כ"י מוסקווה‪ ,‬ספריית המדינה הרוסית‪ ,‬גינצבורג‬
‫‪( 935‬מתכ"י‪ ,‬ס' ‪( ;)48279‬ג) 'ביאור אמצעי' של אבן רשד ל'ספר הוויה והפסד' לאריסטו‪ ,‬כ"י‬
‫פרייבורג‪ ,‬ספריית האוניברסיטה ‪( 413‬מתכ"י‪ ,‬ס' ‪ ,)11391‬דפים ‪67‬א–‪114‬א‪ .‬מתקבל על הדעת‬
‫שר' שם טוב היה מעורב או לפחות מודע להעתקה נוספת שנעשתה באלמאזאן בראשית שנות‬
‫השמונים‪ :‬ה'ביאור האמצעי' של אבן רשד ל'ספר השמע' לאריסטו‪ ,‬כ"י לונדון‪ ,‬הספרייה הבריטית‬
‫‪( Add. 25879‬מרגליות ‪ ;886‬מתכ"י‪ ,‬ס' ‪.)5065‬‬
‫שנת הגעתו לאלמאזאן משוערת‪ :‬ר' שם טוב כתב את התשובות לעלי חביליו לאחר שנות השבעים‬ ‫‪ 43‬‬
‫הראשונות‪ ,‬ואילו השאלות הגיעו אליו מספר שנים לפני כן‪ ,‬כפי הנראה בסגוביה‪ .‬הוא היה אז‬
‫חולה ולא השיב‪ .‬מכאן אפשר להניח שהגיע לאלמאזאן לקראת סוף שנות השישים‪ .‬תעתיק שם‬
‫העיר נמסר בקולופונים של כתבי יד במספר אופנים‪ ,‬ביניהם אלמאסאן‪ ,‬אלמאסן‪ ,‬אלמקסם‪,‬‬
‫אלמקסאן‪ ,‬אלמקסן ואלמחסן‪.‬‬
‫בספרות המחקרית חסרה התייחסות לישיבה של ר' שם טוב באלמאזאן‪ .‬ראו למשל‪ :‬סיראט וג'פרי‬ ‫‪ 44‬‬
‫(לעיל הערה ‪ ,)36‬עמ' ‪ ;201–195‬סיראט (לעיל הערה ‪ ,)36‬עמ' ‪ ;55–53‬י' מרציאנו‪' ,‬חכמים בספרד‬
‫במאה החמש־עשרה‪ :‬חינוכם‪ ,‬לימודם‪ ,‬יצירתם‪ ,‬מעמדם ודמותם'‪ ,‬עבודת דוקטור‪ ,‬האוניברסיטה‬
‫העברית בירושלים‪ ,‬תש"ע‪ ,‬עמ' ‪ .184–173‬אלמאזאן כלל אינה מופיעה במפת הישיבות הספרדיות‬
‫במאה החמש עשרה שהציג גרוס‪ .‬ראו‪ :‬א' גרוס‪' ,‬קווים לתולדות הישיבות בקאסטיליה במאה‬
‫הט"ו'‪ ,‬פעמים‪( 31 ,‬תשמ"ז)‪ ,‬עמ' ‪.9‬‬
‫בסוף הפירוש נכתב כך‪' :‬ובכאן נשלם הביאור לס' הנפש‪ .‬ואם חסרנו בו ביאור הכח הדברי כי ייעד‬ ‫‪ 45‬‬
‫מורינו ויחלנו עד עת בא דבריו ב"ה [ייתכן שכתוב‪ :‬בזה]‪ .‬ואז יהיה הביאור שלם' (כ"י ניו יורק‪,‬‬
‫ספריית בית המדרש לרבנים ‪[ Ms. 2341‬מתכ"י‪ ,‬ס' ‪ ,]28594‬דף ‪352‬א)‪.‬‬
‫כ"י פריז‪ ,‬הספרייה הלאומית ‪( héb. 898‬מתכ"י‪ ,‬ס' ‪ ,)26854‬דף ‪147‬א‪.‬‬ ‫‪ 46‬‬

‫]בי[‬
 ‫'החכם המפורסם‪ ,‬גדול בדורו'‬

‫ ייתכן שר' שם טוב עבר לאלמאזאן כדי לשמש כרב ראשי של הקהילה ולהרביץ שם‬
‫תורה וחוכמה‪ ,‬אך נראה שהוא נאלץ לעזוב את סגוביה ('כצפור נודד מקנה'‪ .)47‬מכל‬
‫מקום בסוף שנת ‪ 1481‬הוא חזר לישיבה בסגוביה‪ ,‬כפי שעולה מקולופון 'ספר המידות'‬
‫לאריסטו‪' :‬נשלם זה הספר בהיותי בשיגוביא בישיבת החכם השלם האלהי מורי ר' שם‬
‫‪49‬‬
‫טוב ן' שם טוב ס"ט‪ 48.‬ביום ששי כ"א ימים לחדש שבט משנת רמ"ב לאלף [השישי]'‪.‬‬
‫ עדויות שונות מלמדות כי ישיבה יכלה להיות גם מסגרת של כמה תלמידים שלמדו‬
‫בבית מורם‪ 50.‬עם זאת העובדה שמדובר בישיבה שהועתקו בה טקסטים פילוסופיים‬
‫משקפת פתיחות של הקהילה ללימוד תכנים לא תלמודיים‪ .‬אביו של ר' שם טוב‪ ,‬ר' יוסף‪,‬‬
‫עמד גם הוא בראש ישיבה בסגוביה – בשנת ‪ 1437‬ולאחר מכן שוב בשנות החמישים‪ .‬אף‬
‫כי לא ידוע על זיקה בין שתי הישיבות הללו‪ ,‬ברור ששני הדורות של משפחת אבן שם טוב‬
‫הותירו את חותמם בסגוביה ובקהילות נוספות שקלטו אותם‪ .‬ר' שם טוב עמד בראש‬
‫ישיבתו בסגוביה במשך כעשור‪ ,‬עד הגירוש‪ 51.‬פעילותו שם ובאלמאזאן מלמדת על הוגה‬
‫‪52‬‬
‫דעות אשר הקדיש את מיטב שנותיו להוראה ולכתיבת פירושים פילוסופיים‪.‬‬

‫איגרת תשובה לחביליו‪ ,‬כ"י פרמה‪ ,‬פלטינה ‪( 2631‬דה רוסי ‪ ;457‬ריצ'לר ובית־אריה ‪ ;1316‬מתכ"י‪,‬‬ ‫‪ 47‬‬
‫ס' ‪ ,)13547‬דף ‪29‬ב‪.‬‬
‫הקיצור ס"ט פירושו‪ :‬סיפיה טב‪ ,‬והוא מציין ברכה‪ .‬ראו‪ :‬ש' חזן‪' ,‬לפתרון ראשי תיבות "ס"ט" '‪,‬‬ ‫‪ 48‬‬
‫צפונות‪ ,‬י (תשנ"א)‪ ,‬עמ' קיג–קטו‪.‬‬
‫'ספר המידות'‪ ,‬כ"י סן פרנסיסקו‪ ,‬ספריית אוניברסיטת המדינה ‪( Sutro 162‬ס' ‪ ,)34658‬דף ‪127‬ב‪.‬‬ ‫‪4 9‬‬
‫גרוס (לעיל הערה ‪ ,)44‬עמ' ‪ ;10‬מרציאנו (לעיל הערה ‪ ,)44‬עמ' ‪ .57‬הקר עמד על מנהגם של יהודים‬ ‫‪ 50‬‬
‫אמידים בספרד בסוף ימי הביניים‪ ,‬בעיקר אלו שהיו מקורבים להנהגה החברתית‪ ,‬להחזיק‬
‫בבתיהם בית מדרש‪ ,‬שכלל ספרייה‪ ,‬ושלמדו בו חכמים ותלמידים ואף הועתקו כתבים‪ .‬ראו‬
‫‪J. R. Hacker, ‘Jewish Book Owners and Their Libraries in the Iberian Peninsula, Fourteenth-‬‬
‫’‪ ,Fifteenth Centuries‬דל ברקו (לעיל הערה ‪ ,)36‬עמ' ‪.83 ,78–74‬‬
‫בכתב יד המכיל שלושה מביאוריו של אבן רשד לכתבי אריסטו‪ ,‬יש עדות של תלמיד של ר' שם‬ ‫‪ 51‬‬
‫טוב אבן שם טוב‪ ,‬מתחילת שנת ‪' :1491‬נשלם ספר הנפש ע"י צעירא דמן חבריה בכאן בשקביא‬
‫בישיבת החכם הכולל האלהי האמתי ר' שם טוב ן' שם טוב נר"ו שמונה ימים לחדש שבט משנת‬
‫חמשת אלפים ומאתים ואחת וחמשים ליצירת העולם' ('ביאור אמצעי לספר הנפש'‪ ,‬כ"י פרייבורג‪,‬‬
‫ספריית האוניברסיטה ‪[ 413‬מתכ"י‪ ,‬ס' ‪ ,]11391‬דף ‪64‬א)‪ .‬כתב היד כולל קולופון נוסף של תלמיד‬
‫זה‪ ,‬ששמו היה ככל הנראה יעקב בן מאיר; קולופון זה אומנם תואם כמעט במדויק את היום‬
‫והחודש של הקולופון הקודם‪ ,‬אך לא צוינה בו השנה שבה נסתיימה העתקת ה'ביאור האמצעי‬
‫לספר הוויה והפסד'‪ .‬בעבר הניחו חוקרים כי גם הוא הועתק בסגוביה‪ ,‬אך קריאה מדוקדקת יותר‬
‫של הקולופון מגלה שהועתק באלמאזאן‪ .‬להנחה המוטעית ראו‪ :‬סיראט וג'פרי (לעיל הערה ‪,)36‬‬
‫עמ' ‪ ;199–198‬סיראט (לעיל הערה ‪ ,)36‬עמ' ‪ ;54‬מרציאנו (לעיל הערה ‪ ,)44‬עמ' ‪.182–181‬‬
‫ידיעותינו על תוכניות הלימודים בישיבות הפילוסופיות בספרד במאה החמש עשרה מועטות‬ ‫‪ 52‬‬
‫ביותר‪ .‬במאמרם של סיראט וג'פרי משנת ‪ 2006‬על כ"י מודנה‪ ,‬אסטנזה ‪ α J. 6. 23‬מתקבל הרושם‬
‫שההפרדה בין ישיבות כאלה ובין ישיבות תלמודיות אינה כה חדה‪ ,‬ושייתכן כי גם בישיבות‬
‫הפילוסופיות נלמדו מקצועות דתיים (‪‘It is possible that religious subjects were studied in‬‬
‫’‪ .)addition to philosophical topics‬ראו‪ :‬סיראט וג'פרי (שם)‪ ,‬עמ' ‪ .197‬במאמר של סיראט משנת‬
‫‪ 2015‬נטען כי בישיבות הספרדיות הללו במאה החמש עשרה נלמדו רק טקסטים פילוסופיים‬

‫]גי[‬
 ‫דורון פורטי‬

‫ג‪ .‬מאפייני כתביו של ר' שם טוב אבן שם טוב‬

‫פועלו הספרותי של ר' שם טוב אבן שם טוב‪ ,‬שראשיתו ככל שידוע בתחילת שנות השישים‬
‫‪53‬‬
‫של המאה החמש עשרה ואחריתו סמוך לגירוש מספרד‪ ,‬הניב ‪ 25‬חיבורים לכל הפחות‪.‬‬
‫מרבית כתביו עדיין ספונים בכתבי יד‪ .‬לצד ההנהגה החברתית־הדתית של קהילתו הוא‬

‫(’‪ .)‘religion or science, not both‬ראו‪ :‬סיראט (שם)‪ ,‬עמ' ‪ .55 ,50‬איני בא לחלוק על האופי‬
‫השונה של שני סוגי הישיבות‪ ,‬אך הטענה לבלעדיות הוראתם של טקסטים פילוסופיים נראית לי‬
‫מרחיקת לכת‪ ,‬וחורגת מעבר לעדויות הטקסטואליות שבידינו‪ .‬ראו‪ :‬ספרשטיין (לעיל הערה ‪,)36‬‬
‫עמ' ‪ .244–242‬סיראט עצמה הודתה כי ממצאיה ראשוניים‪ ,‬ושאין שום טקסט שמתאר ישיבות‬
‫אלה‪ .‬זאת ועוד‪ ,‬היא הזכירה שני חיבורים אשר הועתקו על ידי תלמידים בשתיים מהישיבות‬
‫הללו‪' :‬מעשה נסים' לר' נסים ממרסיי‪ ,‬שהועתק בישיבתו של ר' יוסף אבן שם טוב‪ ,‬ופירוש‬
‫ר' לוי בן גרשום (רלב"ג) לתורה‪ ,‬שהועתק בישיבת ר' יצחק אבן שם טוב – שני החיבורים הללו‬
‫שייכים לתחום פרשנות המקרא‪ ,‬ונדמה לי שעובדה זו גופה מלמדת כי הגבול בין מקצועות דתיים‬
‫למקצועות מדעיים לא היה כה מובהק‪ .‬גם הערכתו של מרציאנו שבישיבות הפילוסופיות ראו‬
‫'בתורה עיקר ובפילוסופיה אמצעי מרכזי להשגת התכלית‪ ,‬ולפיכך למדו במסגרתה את שתיהן'‪,‬‬
‫נראית לי גורפת מדי‪ .‬ראו‪ :‬מרציאנו (לעיל הערה ‪ ,)44‬עמ' ‪ .173‬הדבר נכון ככלל לכל מוסד לימודי‬
‫אולם ישיבה פילוסופית‪ ,‬מעצם ייחודה בנוף הישיבות בעולם היהודי – גם בספרד במאה החמש‬
‫עשרה – היא מסגרת המתגלמת במובהק בדמותו של העומד בראשה‪ .‬קשה להניח כי בכל הישיבות‬
‫הללו הייתה תוכנית לימודים שנכלל בה באופן מוצהר לימוד תורני‪ .‬סביר שבחלקן אכן למדו‬
‫רק פילוסופיה ובחלקן למדו גם תורה‪ ,‬והדעת נותנת כי בישיבות שלמדו בהן גם תורה לא שררה‬
‫אחידות במה שנוגע למספר השעות שהוקדשו לכל תחום‪ .‬על מרכזיותו של ראש הישיבה כתב ברוח‬
‫דומה הקר – בלי לכוון את דבריו לישיבות פילוסופיות‪' :‬כבאשכנז גם בספרד הישיבה נראית יותר‬
‫כמוסד התלוי באיש אחד – ראש הישיבה‪ ,‬ואין כאן לפנינו מערכת אירגונית מסועפת וממוסדת‪,‬‬
‫שיש לה קיום גם לאחר הסתלקותו של ראש־הישיבה' (י' הקר‪' ,‬לדמותם הרוחנית של יהודי ספרד‬
‫בסוף המאה החמש־עשרה'‪ ,‬ספונות‪ ,‬יז [תשמ"ג]‪ ,‬עמ' ‪.)57‬‬
‫ראו‪ :‬פורטי (לעיל הערה ‪ ,)1‬עמ' ‪ .73–58‬ייחוסים מוטעים של חיבורים לבני משפחת אבן שם טוב‬ ‫‪ 53‬‬
‫הקרבה בין שם המשפחה לשם הפרטי במקרה של הסב‬ ‫הם בעיה נפוצה‪ .‬תרמה לכך לא מעט ִ‬
‫והנכד‪ .‬במקרים רבים הבלבול הוא בין כתביו של ר' יוסף לאלו של בנו‪ .‬למשל ב'ספר הברית'‬
‫לר' פנחס הורביץ (המאות השמונה עשרה – התשע עשרה) יוחס 'עין הקורא' ל'ר' שם טוב ברבי‬
‫שם טוב' (וילנה תקע"ח‪ ,‬דף יט ע"א)‪ .‬ר' יהודה מוסקאטו (המאה השש עשרה) ייחס בפירושו‬
‫ל'כוזרי' את הפירוש ל'ספר המידות' (שעליו רק שמע) 'להר' שם טוב' ('קול יהודה'‪ ,‬ספר הכוזרי‬
‫[‪ ]...‬יהודה הלוי הספרדי ז"ל [‪ ]...‬עם שני באורים‪ ,‬נעימים וטובים‪ :‬האחד קול יהודה‪ ,‬והשני‬
‫אוצר נחמד‪ ,‬וילנה תרס"ה‪ ,‬דף מ ע"א)‪ .‬גם המחקר המודרני אינו חף משגיאות‪ ,‬כפי שניתן ללמוד‬
‫למשל מייחוס ה'מאמר בביאור ההתחלה החומרית' וה'מאמר בסיבה התכליתית' לר' יוסף‪ .‬ראו‪:‬‬
‫א' גורפינקל‪' ,‬עין הקורא‪ :‬פירושי "מורה הנבוכים" לר' דוד בן יהודה מסיר ליאון'‪ ,‬א‪ ,‬עבודת‬
‫דוקטור‪ ,‬אוניברסיטת בר־אילן‪ ,‬תשע"א‪ ,‬עמ' ‪ .106‬וגם החיבור 'מאזני העיון' יוחס לו בעבר‪ .‬ראו‬
‫רגב (לעיל הערה ‪ ,)4‬עמ' ‪ ;33–32‬הנ"ל‪' ,‬לבעיית לימוד הפילוסופיה בהגות המאה הט"ו‪ :‬ר' יוסף‬
‫ן' שם טוב ור' אברהם ביבאגו'‪ ,‬דעת‪( 16 ,‬תשמ"ו)‪ ,‬עמ' ‪ ;64–63‬הנ"ל‪ ,‬דרשה המסורה והכתובה‪:‬‬
‫דרשות ודרשנים בימי הביניים‪ ,‬ירושלים תש"ע‪ ,‬עמ' ‪.227‬‬

‫]די[‬
 ‫'החכם המפורסם‪ ,‬גדול בדורו'‬

‫הקדיש את עיקר מרצו למחקרים בסוגיות פילוסופיות ממוקדות‪ ,‬ובדומה לאביו ולדודו‪,‬‬
‫ִהרבה לכתוב פירושים פילוסופיים – ובד בבד עסק בחינוך פילוסופי‪ .‬חלק מחיבוריו הם‬
‫בני מספר עמודים בלבד וחלקם האחר ארוכים יותר‪.‬‬
‫ בשני העשורים הראשונים של פעילותו הספרותית לא חיבר ר' שם טוב ולו חיבור אחד‬
‫הקשור במישרין לתורה‪ .‬לעומת זאת בשנות חייו המאוחרות עבר מכתיבה בלעדית של‬
‫טקסטים פילוסופיים מקצועיים לעיסוק בהגות יהודית‪ .‬שלושת חיבוריו החשובים ביותר‬
‫בתחום היהדות‪ ,‬קרי הפירוש ל'מורה הנבוכים'‪ ,‬ספר הדרשות והפירוש למסכת אבות –‬
‫נכתבו כולם בשנות חייו האחרונות‪ ,‬וגם ביאורו לספר משלי חובר בתקופה מאוחרת‬
‫יחסית‪ ,‬לכל המוקדם בשנת ‪ .1481‬חשוב להעיר שאף כאשר חלה תפנית בכתיבתו נמנע ר'‬
‫שם טוב לגמרי מכתיבת חיבורים מתחום ההלכה או הפרשנות התלמודית‪ .‬בדומה ליתר‬
‫בני משפחתו ולרבים מחכמי ספרד בני המאה החמש עשרה אשר עסקו בפילוסופיה‪ ,‬הוא‬
‫‪54‬‬
‫לא גילה עניין בשתי סוגות הכתיבה הללו‪ ,‬שאפיינו באופן מובהק את הזרם הרבני‪.‬‬
‫בפירושו ל'מורה הנבוכים' הוא ביקר את הרבנים בעלי ההלכה המזניחים את המחקר‬
‫העיוני‪ ,‬וודאי שהימנעותו מכתיבה הלכתית או תלמודית לא נבעה מחוסר שליטה‬
‫בתחומים אלו אלא מן העליונות שהוא ייחס לפילוסופיה על שאר המקצועות‪ ,‬לרבות‬
‫מקצועות הקודש‪.‬‬
‫ תפוקת כתיבתו של ר' שם טוב לא הייתה אחידה בתקופות שונות בחייו‪ .‬אם להסתמך‬
‫על כתביו ששרדו‪ ,‬הוא חיבר ככל הנראה בשנות השישים רק שני חיבורים‪ ,‬מן הסתם‬
‫בגלל מחלתו הקשה (ייתכן שחיבור אחד או שניים שלו שהגיעו לידינו ללא ציון תאריך‬
‫נכתבו אף הם בעשור זה)‪ .‬תקופת שהייתו באלמאזאן‪ ,‬שהחלה על פי המשוער לקראת‬
‫סוף שנות השישים‪ ,‬ושנמשכה כעשר שנים‪ ,‬הייתה הפורייה ביותר מבחינת חיבורם של‬
‫כתביו הפילוסופיים‪.‬‬
‫ חלק מכתביו של ר' שם טוב עוסקים בסוגיות פיזיקליות‪ .‬אלו כוללים מאמרים‬
‫קצרים‪ ,‬וכפי שציינה גלזנר‪ ,‬הם משקפים את טשטוש הגבול שבין כתיבת פירוש ל'ביאור‬
‫האמצעי' של אבן רשד לספר ה'פיזיקה' של אריסטו ובין חיבורם של כתבים עצמאיים‬
‫העוסקים בסוגיות שדן בהן אריסטו‪ .‬גלזנר ציינה שבמאה החמש עשרה 'הדרישה לכסות‬
‫את הטקסט כולו [‪ ]...‬נזנחה באופן הדרגתי'‪ ,‬ובמקום זאת חוברו מאמרים בנושאים‬
‫ספציפיים‪ 55.‬מאמרו של ר' שם טוב 'כל משתנה מתחלק' הוא דוגמה מובהקת לטשטוש‬
‫הנזכר‪ ,‬בהיותו למעשה חלק מפירושו הארוך לביאורו של אבן רשד‪ .‬עם זאת מעבר‬
‫לעובדה שפירושו ל'פיזיקה' מקיף את הטקסט כולו‪ ,‬נראה לי כי מאחר שלפחות חלק‬
‫ממאמריו בתחום הפיזיקה חוברו לפני הפירוש‪ ,‬אפשר שהם נועדו להוראה כנושאים‬
‫על מאפיין זה בקרב ההוגים הספרדים ראו‪ :‬מרציאנו (לעיל הערה ‪ ,)44‬עמ' ‪ .182‬ובכל זאת יש‬ ‫‪ 54‬‬
‫להביא בחשבון שר' יוסף אבן שם טוב הזכיר פירוש שלו הקשור למסכת כתובות‪ ,‬שאבד בינתיים‪.‬‬
‫לאזכור זה ראו‪ :‬רגב (לעיל הערה ‪ ,)4‬עמ' ‪.39‬‬
‫גלזנר (לעיל הערה ‪ ,)3‬עמ' ‪( 198‬תרגום שלי‪ .‬ד‪.‬פ‪ .).‬גלזנר ציינה כי פירושים מעטים מאוד על‬ ‫‪ 55‬‬
‫ה'ביאור האמצעי' שחוברו במאה החמש עשרה כללו התייחסות למאמרים החמישי עד השמיני‪.‬‬
‫ראו‪R. Glasner, Averroes’ Physics: A Turning Point in Medieval Natural Philosophy, Oxford :‬‬
‫‪ .2009, p. 31, n. 22‬הפירוש הארוך של ר' שם טוב הוא יוצא דופן מבחינה זו‪.‬‬

‫]וט[‬
 ‫דורון פורטי‬

‫עצמאיים בבית המדרש‪ ,‬או שתוכנם נתפס כדורש תשומת לב מיוחדת‪ .‬ניתן גם לראות‬
‫בהם חיבורים אשר הכשירו את הקרקע לקראת המשימה המשמעותית של כתיבת פירוש‬
‫מקיף לביאורו של אבן רשד‪ ,‬ואין הם בהכרח מציינים מפנה במפעלו הספרותי ר' שם טוב‬
‫אבן שם טוב‪.‬‬
‫ ראוי להעיר גם על המועדים שבהם סיים ר' שם טוב חלק מכתביו‪ .‬בארבעה מהם‬
‫ציין את התאריך המדויק של סיום מלאכת הכתיבה‪ ,‬ומעניין שכולם הושלמו בראשי‬
‫חודשים או ביום שלאחר מכן‪ .‬מסקרנת במיוחד העובדה שמדובר בחודשים חשוון‪ ,‬אלול‬
‫וניסן‪ 56.‬בתחילת חשוון נפתח זמן החורף בישיבות‪ ,‬והוא בא לסיומו בראש חודש ניסן‪,‬‬
‫ואילו בתחילת אלול נפתח זמן אלול‪ ,‬והוא מסתיים ביום הכיפורים‪ .‬מפתה מאוד להניח‬
‫כי ר' שם טוב הכין את החיבורים הנזכרים במטרה ללמדם בבית מדרשו‪ ,‬ושהוא השתדל‬
‫לסיימם במועד התואם את תחילת זמני הלימוד‪ 57.‬לכתבי ר' שם טוב מאפיין סגנוני‬
‫נוסף שראוי להזכירו‪ :‬שישה מכתביו נפתחים בניסוח זהה פחות או יותר – 'אחר השבח‬
‫והתהלה לאל ית' כפי מדרגת מציאותו'‪ .‬דברי קילוסין אלה הם בבחינת טביעת אצבע‬
‫‪58‬‬
‫מובהקת שלו‪.‬‬

‫'ביאור הכח הדברי' הושלם בראש חודש חשוון; הפירוש הארוך ל'ביאור האמצעי' של אבן רשד‬ ‫‪ 56‬‬
‫ל'פיזיקה' הושלם בב' בחשוון; ביאור משלי הושלם בראש חודש אלול‪ ,‬ואילו כתיבת הדרשות על‬
‫התשובה הושלמה בב' בניסן‪ .‬בב' בחשוון (שנת רמ"א) הסתיימה באלמאזאן מלאכת ההעתקה של‬
‫'ספר המידות' לאריסטו‪ ,‬וניתן להניח שאף הוא נועד להילמד בבית מדרשו של ר' שם טוב בזמן‬
‫החורף‪ .‬לקולופון המעתיק ראו‪ :‬כ"י ניו יורק‪ ,‬ספריית בית המדרש לרבנים ‪( Ms. 2450‬מתכ"י‪,‬‬
‫ס' ‪ ,)28703‬דף ‪135‬ב‪.‬‬
‫סביר שהדרשות על התשובה‪ ,‬שכתיבתן הסתיימה בב' בניסן‪ ,‬לא היו חלק מתוכנית הלימודים‪,‬‬ ‫‪ 57‬‬
‫ושמחברן התפנה להשלימן עם סיום תקופת ההוראה‪ .‬על חלוקת תקופת הלימודים בישיבות‬
‫לשני זמנים מרכזיים‪ ,‬חורף וקיץ‪ ,‬ראו‪ :‬מ' ברויאר‪ ,‬אוהלי תורה‪ :‬הישיבה‪ ,‬תבניתה ותולדותיה‪,‬‬
‫ירושלים תשס"ד‪ ,‬עמ' ‪ .282‬ברויאר ציין שם כי 'בהרבה ישיבות נפתחה שנת הלימודים‪ ,‬בתחילת‬
‫"זמן" החורף‪ ,‬בטקס פתיחה חגיגי'‪ ,‬שבו התכנסו כל התלמידים וחשובי הציבור‪ ,‬וראש הישיבה‬
‫היה נושא דרשה‪.‬‬
‫לכתבי ר' שם טוב הנפתחים בניסוח כזה ראו‪( :‬א) 'מאמר באחדות המציאות והמהות'‪ ,‬כ"י פריז‪,‬‬ ‫‪ 58‬‬
‫הספרייה הלאומית ‪( héb. 1004‬מתכ"י‪ ,‬ס' ‪ ,)14689‬דף ‪77‬א; (ב) 'ביאור הכח הדברי'‪ ,‬כ"י ניו יורק‪,‬‬
‫ספריית בית המדרש לרבנים ‪( Ms. 2341‬מתכ"י‪ ,‬ס' ‪ ,)28594‬דף ‪355‬א; (ג) 'מאמר בעצם הגלגל'‪ ,‬שם‪,‬‬
‫דף ‪308‬ב; (ד) 'מאזני העיון'‪ ,‬שם‪ ,‬דף ‪372‬א; (ה) 'ביאור ספר משלי'‪ ,‬כ"י פריז‪ ,‬הספרייה הלאומית‬
‫‪( héb. 261‬מתכ"י‪ ,‬ס' ‪ ,)27840‬דף ‪16‬א; (ו) דרשות התורה‪ ,‬ונציה ש"ז‪ ,‬פתיחה‪ ,‬דף א ע"ב (בדפוסים‬
‫חסרה המילה 'לאל' ואילו בכתבי יד היא נמצאת)‪ .‬לכתבי ר' יוסף אבן שם טוב הנפתחים גם הם‬
‫בנוסח דומה ראו למשל‪( :‬א) 'ביאור איגרת אלכסנדר בשכל'‪ ,‬כ"י ניו יורק ‪ ,Ms. 2341‬דף ‪250‬א;‬
‫(ב) 'פירוש מאמר הה"ר משה הנרבוני בשכל בפירושו לכוונות הפילוסופים'‪ ,‬שם‪ ,‬דף ‪262‬ב;‬
‫(ג) 'ביאור קצר לאגרת אפשרות הדבקות'‪ ,‬מהדורת ש' רגב‪' ,‬הפירוש הקצר של ר' יוסף אבן שם טוב‬
‫לאיגרת אפשרות הדביקות לאבן רושד'‪ ,‬מחקרי ירושלים במחשבת ישראל‪ ,‬א‪ ,‬ב (תשמ"ב)‪ ,‬עמ' ‪.46‬‬
‫השוו‪ :‬ספר משלי עם פירוש עמנואל הרומי‪ ,‬ירושלים תשמ"א (דפוס צילום נפולי רמ"ז)‪ ,‬דף א ע"א‪.‬‬
‫המנהג הספרותי לפתוח חיבור בשבח והודאה לאל חוזר בחשבון אחרון לספרות המוסלמית‪ ,‬ליתר‬
‫דיוק לפתיחת סורות הקוראן (לבד מסורה מספר תשע)‪.‬‬

‫]זט[‬
 ‫'החכם המפורסם‪ ,‬גדול בדורו'‬

‫סיכום‬
‫ר' שם טוב הוא מההוגים הבולטים ביותר שפעלו בספרד בדור הגירוש‪ .‬תקופת פעילותו‬
‫באלמאזאן הייתה בעלת חשיבות מיוחדת‪ ,‬והייתה לו השפעה ישירה על שגשוגה‬
‫האינטלקטואלי והתרבותי של הקהילה היהודית שם‪ .‬ר' שם טוב‪ ,‬שלפי הצעתי ייתכן‬
‫ששימש כרבה הראשי של העיר‪ ,‬החזיק ישיבה שבה גם נלמדו והועתקו טקסטים‬
‫פילוסופיים‪ .‬בשנים ‪ 1485–1476‬הועתקו באלמאזאן לא פחות משישה כתבי יד‪ ,‬כמות‬
‫החורגת באופן בולט ממספר כתבי היד שהועתקו בכל קהילה ספרדית אחרת במהלך‬
‫עשור כלשהו במאה החמש עשרה‪ .‬אין כל ספק שתרומתו של ר' שם טוב לפריחה‬
‫הספרותית שהתחוללה שם הייתה מכרעת‪ ,‬והשפיעה על צביונה הדתי והרוחני של‬
‫הקהילה‪ .‬הערכה זו מתחזקת כאשר בוחנים את פעילותו בסגוביה‪ ,‬שאף בה עמד בראש‬
‫ישיבה דומה לאחר שחזר לעיר לכל המאוחר בסוף שנת ‪ ,1481‬בתום כעשור ששהה‬
‫באלמאזאן‪ .‬ידועים ארבעה כתבי יד שהועתקו בסגוביה בתקופה של ‪ 13‬שנה‪ ,‬משנת‬
‫‪ 1478‬עד שנת ‪ ,1491‬מכללם שניים יצאו בוודאות מישיבתו‪ ,‬ואחד נוסף‪ ,‬המכיל אף הוא‬
‫טקסט פילוסופי‪ ,‬סביר שהיה קשור לפעילותו שם‪ .‬על תמונה זו יש להוסיף כמובן את‬
‫הספרות הענפה שהוא עצמו יצר‪ .‬מדובר ב־‪ 25‬חיבורים לכל הפחות‪ ,‬שחלקם לא שרד‪.‬‬
‫כמעט בכולם משתקף רצונו של ר' שם טוב להועיל ולהקל על הלומדים‪ ,‬וכתבים אלו היו‬
‫גם הם תרומה חשובה לחיי הרוח של יהדות ספרד‪.‬‬
‫ ר' שם טוב לקח חלק פעיל בהפצת האריסטוטליות המוסלמית־היהודית‪ ,‬תוך שהוא‬
‫מעמיד את כתביו של אבן רשד במוקד עיונו‪ .‬פנייתו לכתיבת חיבורים בעלי זיקה ליהדות‬
‫משקפת שלב מאוחר מאוד במפעלו הספרותי‪ .‬פירושו ל'מורה הנבוכים' הוא מאחרוני‬
‫כתביו‪ ,‬ואגב גררא מעניין להיווכח שאף שיצירת הרמב"ם המשיכה למלא תפקיד חשוב‬
‫בחיי הרוח של יהדות ספרד‪ ,‬ואף שהפרשנות הייתה הסוגה הרווחת ביותר בספרות‬
‫היהודית בת המאה החמש עשרה‪ ,‬מעטים מאוד הפירושים השיטתיים שהוקדשו לספר‬
‫'מורה הנבוכים'‪ .‬למעשה פירושיהם של פרופייט דוראן (אפודי) – שאולי הושלם עוד בסוף‬
‫המאה הארבע עשרה – ושל ר' שם טוב אבן שם טוב‪ ,‬הם הפירושים המקיפים היחידים‬
‫ששרדו (כוונתי לאלו שחוברו והושלמו בספרד‪ ,‬לא לאלו שהורתם בספרד ולידתם‬
‫בארצות מפלט)‪ .‬להתעמקות של משכילים בעלי נטייה פילוסופית ב'מורה הנבוכים'‬
‫במאה החמש עשרה נלווה‪ ,‬כבתקופות קודמות‪ ,‬עיון מעמיק בכתבים האריסטוטליים‪,‬‬
‫בתיווך פירושיו של אבן רשד‪ ,‬וכן בספרות מוסלמית מעט מוקדמת יותר‪ ,‬כגון 'כוונות‬
‫̄‬
‫לאלגזאלי‪' ,‬הנהגת המתבודד' פרי עטו של הפילוסוף‬ ‫הפילוסופים' ו'הפלת הפילוסופים'‬
‫יקטאן' לאבן טֻ פַיל‪ .‬כתבים אלו והפירושים שחוברו‬‫האנדלוסי אבן באג'ה ו'חי אבן ׂ‬
‫עליהם היו לכתבי יסוד עבור הוגי המאה החמש עשרה‪ .‬העיסוק הנמרץ בספרות זו‪ ,‬מגמת‬
‫ההתעוררות המשמעותית בתחום הפרשנות לביאורי אבן רשד והפתיחות לסכולסטיקה‬
‫הלטינית – כל אלה מעידים על פריחה של הלמדנות הפילוסופית בתקופה המדוברת‪ .‬ר'‬
‫שם טוב היה אחד השותפים המרכזיים בפריחה זו‪ ,‬ובמחצית השנייה של המאה החמש‬
‫עשרה הוא התגלה כנושא הדגל המוביל את העיון הפילוסופי בחצי האי האיברי‪.‬‬
‫‪Dr Doron Forte, The Goldstein-Goren Department of Jewish Thought,‬‬
‫‪Ben-Gurion University of the Negev, P.O.B. 653, Beer-Sheva 8410501, forte@post.bgu.ac.il‬‬

‫]זי[‬