‫עיונים ב'חזון גבריאל'‬

‫מאת‬

‫ישראל קנוהל‬

‫עדה ירדני ובנימין אליצור פרסמו לאחרונה טקסט רב עניין שהציעו לכנות 'חזון גבריאל'‪ .‬הטקסט‬
‫שנכתב על גבי אבן‪ ,‬הוא חזון אפוקליפטי שמוסר המלאך גבריאל‪ .‬המהדירים קבעו את מועד‬
‫חיבורו של טקסט זה‪ ,‬על פי צורתו הלשונית‪ ,‬לסוף המאה הראשונה לפסה"נ‪ ,‬ועל יסוד צורת‬
‫‪1‬‬
‫הכתב ציינו כי הועתק בערך באותה תקופה‪.‬‬
‫הטקסט של 'חזון גבריאל' כתוב בשתי עמודות‪ ,‬שנשתמרו באופן חלקי‪ .‬על פי הסימנים בסוף‬ ‫ ‬
‫העמודה השנייה‪ ,‬הסתיים החיבור במקום זה‪ .‬המהדירים שיערו שאולי נקבעה האבן בקיר‪ ,‬ואפשר‬
‫שהיו אבן נוספת או אבנים נוספות שהכילו את ראשו של החיבור‪ .‬אולם אין על האבן סימני טיח‪,‬‬
‫ולעומת זאת ניכר כי חלקה התחתון היה משוקע באדמה זמן רב‪ ,‬ועל כן צבעו כהה יותר‪ .‬סביר‬
‫אפוא שהאבן הייתה מצבה‪ ,‬והשימוש בדיו על גבי אבן יוצר צד של דמיון בינה ובין מצבות צוער‪,‬‬
‫שנכתבו אמנם כמה מאות שנים מאוחר יותר‪ .‬צד נוסף של דמיון הוא האזור הגאוגרפי‪ :‬ככל הנראה‬
‫נמצאה האבן בעבר הירדן‪ ,‬סמוך לחופו המזרחי של ים המלח‪ ,‬ואפשר אם כן שיש כאן השתקפות‬
‫של נוהג כתיבה של אזור מסוים‪ 2.‬המהדירים העירו על דמיון בין דרך חריטת הקווים התוחמים‬
‫את הטורים והשורות ובין החריטה של העמודות במגילות ים המלח‪ .‬גם צורת הכתב דומה לכתב‬
‫ההרודיאני המאוחר המוכר לנו מן המגילות‪ .‬אבל אין בחיבור שום השתקפות של מינוח קומראני‪,‬‬
‫וכפי שיפורט להלן‪ ,‬האזכור של אפרים כדמות משיחית בחיבור זה איננו הולם את עולם המושגים‬
‫של מגילות קומראן‪.‬‬
‫בדברים הבאים אני מבקש לדון במרכיבים רעיוניים וספרותיים בחיבור זה‪ .‬אני סבור כי למרות‬ ‫ ‬
‫קיטועו של הטקסט‪ ,‬אפשר להצביע על קשר פנימי בין תכניו ואף על מסגרת כוללת שחלקיו‬
‫השונים משתבצים בה למכלול אחד‪.‬‬

‫ע' ירדני וב' אליצור‪' ,‬טקסט נבואי על אבן מן המאה הראשונה לפסה"נ‪ :‬הודעה ראשונה'‪ ,‬קתדרה‪( 123 ,‬ניסן‬ ‫‪ 1‬‬
‫תשס"ז)‪ ,‬עמ' ‪ .166-155‬פרופ' יובל גורן מאוניברסיטת תל אביב בדק את האבן ולא מצא בה דבר העשוי להעלות‬
‫חשד של מעשה זיוף‪.‬‬
‫דוגמה נוספת של כתיבה על גבי האבן מתקופה זו ומאותה סביבה עולה מן הממצא בחורבת קומראן‪ .‬ראו‪:‬‬ ‫‪ 2‬‬
‫‪J. B. Humbert and Jan Gunneweg, Khirbet Qumran et Ain Feshkha, II, Fribourg 2003, pp. 360 -362‬‬

‫[תרביץ — רבעון למדעי היהדות‪ ,‬כרך עו‪ ,‬חוברת ג‪-‬ד (תשס"ז)]‬

‫]‪2‬‬ ‫ישראל קנוהל‬ ‫‪304‬‬

‫‪3‬‬
‫המהדירים כתבו כי 'אין טקסט ידוע שאפשר להצביע בפירוש על קרבתו לטקסט שעל האבן'‪,‬‬ ‫ ‬
‫ואילו לדעתי קיימים כמה חיבורים אפוקליפטיים הקרובים קרבה רבה ל'חזון גבריאל'‪ ,‬והם יכולים‬
‫לתרום תרומה משמעותית להבנתו הכוללת ולפירוש פרטיו של הטקסט שעל גבי האבן‪ .‬במאמר‬
‫אצביע על חלק מן ההקבלות הקיימות בין 'חזון גבריאל' ובין החיבורים הללו‪ .‬חשיבותה הגדולה‬
‫של תגלית זו בכך שהחיבורים האחרים הגיעו לידינו בעיבודים ובתרגומים מאוחרים‪ ,‬ואילו כאן‬
‫יש בידינו לראשונה טקסט מסוג זה בצורתו המקורית‪ .‬לפי דעתי יש ב'חזון גבריאל' מרכיבים‬
‫חשובים ביותר להבנת ההתפתחויות האפוקליפטיות‪ ,‬המשיחיות והמרטירולוגיה בעולם היהודי‬
‫‪4‬‬
‫והנוצרי‪.‬‬

‫*‬

‫בחלקה הראשון של הכתובת מופיעים ביטויים רבים המעידים כי הדברים המובאים בטקסט הם‬
‫דברי האל‪ :‬תחילה אלו ביטויים קצרים יחסית ‪' -‬כן אמר אלהים צבאות' (שורה ‪[' ,)11‬כן] אמר ה'‬
‫אלהי ישראל' (שורה ‪ ,)13‬ואחר כך מופיעים צירופים מורכבים יותר‪' :‬כי אמר ה' אלהים צבאות אלהי‬
‫ישראל' (שורות ‪ ,20-19‬ונוסח דומה גם בשורות ‪' ,)58-57‬כן אמר ה' אלהים צבאות אלהי ישראל'‬
‫(שורות ‪ ,30-29‬ונוסח דומה גם בשורות ‪' ,)59-58‬כה אמר ה' צבאות אלהי ישראל' (שורה ‪ .)69‬לעומת‬
‫זאת בחלק החותם את הכתובת (שורות ‪ )87-77‬אין ביטויים מסוג זה‪ ,‬אך מופיע שלוש פעמים הצירוף‬
‫'אני גבריאל' (שורות ‪.)83 ,80 ,77‬‬
‫ייתכן אפוא שהקול הדובר בחלק הראשון הוא קולו של האל‪ ,‬המדבר באמצעות מלאכו‪ ,‬ואילו‬ ‫ ‬
‫בחתימה מדבר המלאך גבריאל עצמו‪ .‬ייתכן שהלשון 'מי אנכי? אני גבריאל' בראש שורה ‪ 77‬היא‬
‫נקודת המעבר בין שני חלקי החיבור‪ .‬במקום זה מציג המלאך גבריאל את עצמו‪ ,‬ומכאן ואילך הוא‬
‫מדבר בגוף ראשון‪.‬‬

‫א‬

‫המהדירים הביאו את דעתו של ריצ'רד שטיינר ש'חזון גבריאל' הוא אפוקליפסה המבוססת על‬
‫‪6‬‬
‫החזונות בספרי דניאל וזכריה‪ 5.‬שטיינר אף הציע כי גבריאל המופיע בטקסט כדובר בגוף ראשון‪,‬‬
‫הוא המלאך גבריאל הדובר אל דניאל‪ .‬אני סבור כי שטיינר צודק בהבחנתו‪ ,‬וברצוני לאשש את‬

‫ירדני ואליצור (לעיל הערה ‪ ,)1‬עמ' ‪.162‬‬ ‫ ‪3‬‬

‫שאפשר‬‫האבן שעל גביה כתוב הטקסט נמצאת ברשותו של ד"ר דוד יסלזון בציריך‪ .‬תודתי נתונה לד"ר יסלזון‪ִ ,‬‬ ‫‪ 4‬‬
‫לי לקרוא ולבחון את הכתובת בביתו ואף לצלמה‪ .‬בעקבות בדיקה זו למדתי להוקיר את העבודה הטובה שעשו‬
‫המהדירים בהעתקתו ובקריאתו של הטקסט‪ .‬עם זאת אני מבקש להציע תיקונים אחדים לקריאה של המהדירים‪,‬‬
‫וכדי להקל על הקורא‪ ,‬צירפתי בנספח את הנוסח של חלקי הכתובת שבהם אני עוסק במאמר כשמשולבים בו‬
‫תיקוני הקריאה שלי‪.‬‬
‫ירדני ואליצור (לעיל הערה ‪ ,)1‬עמ' ‪.162‬‬ ‫ ‪5‬‬
‫ראו שורות ‪.83 ,80 ,77‬‬ ‫‪ 6‬‬
‫‪305‬‬ ‫עיונים ב'חזון גבריאל'‬ ‫‪[3‬‬

‫דבריו‪ .‬ההתגלות הראשונה של המלאך גבריאל לדניאל מתוארת בדנ' ח‪ .‬גבריאל מתאר את דמותו‬
‫של המלך עז הפנים‪' :‬ונפלאות ישחית והצליח ועשה והשחית עצומים ַועם קֹדשים [‪ִ ]...‬מרמה בידו‬
‫ובלבבו יגדיל [‪ ]...‬ועל ׂשר ׂשרים יעמ ֹד ובאפס יד יִ ָּׁשבר [‪ ]...‬ואתה ְסתֹם החזון כי לימים רבים' (דנ'‬
‫ח ‪ .)26-24‬פסוקים אלה משתקפים בשלושה מקומות ב'חזון גבריאל'‪ :‬ההבטחה 'נשבר הרע מלפני‬
‫הצדק' (שורות ‪ )21-20‬מיוסדת על האמור על המלך הרשע 'ובאפס יד יִ ָּׁשבר'; הציווי 'סתום דם טבחי‬
‫ירושלם' (שורה ‪ )57‬מזכיר את מצוותו של גבריאל לדניאל ְ'סתֹם החזון'; והביטוי 'שר השרין' (שורה‬
‫‪ )81‬מקביל ל'ׂשר ׂשרים' בכתוב בדניאל‪.‬‬
‫זיקה נוספת בין החיבור שלנו ובין התגלותו של גבריאל לדניאל ניכרת לדעתי במשפט שבשורה‬ ‫ ‬
‫‪ .22‬המהדירים קראו כאן‪' :‬אתה עומד המלאך הוא כסמכך אל תורה'‪ .‬המשפט בצורתו זו אינו‬
‫מובן‪ .‬אני סבור שיש לתקן קריאתן של שתי אותיות ובכך יתבארו הדברים‪ .‬במקום 'כסמכך' יש‬
‫לקרוא 'בסמכך'‪ 7,‬ובמקום 'תורה' יש לקרוא 'תירה'‪ 8.‬נוסח המשפט הוא אפוא 'אתה עומד‪ ,‬המלאך‬
‫הוא בסמכך‪ ,‬אל תירה'‪ .‬גבריאל פונה אל מקבל החזון‪ ,‬שכמעט נפל מעצמת ההתגלות‪ ,‬ואומר לו‬
‫'אל תירה'‪ ,‬היינו‪ :‬אל תירא‪' ,‬המלאך הוא בסמכך' — המלאך הוא שסומך אותך ותומך בך כדי שלא‬
‫ֹמכי נפשי' [תה' נד ‪.)]6‬‬
‫תיפול (ראו לשון הכתוב 'אדני בס ֵ‬
‫דברים אלו מזכירים את המסופר בספר דניאל על תגובתו של דניאל על הופעתו של המלאך‬ ‫ ‬
‫וא ְּפלה על פני ויאמר אלי ָה ֵבן בן אדם כי לעת קץ החזון‬
‫גבריאל‪' :‬ויב ֹא אצל ָעמדי ובב ֹאו נבעתי ֶ‬
‫ובַדברו עמי נרדמתי על פני ארצה ויִ גע בי ויעמידני על ָעמדי' (דנ' ח ‪ .)18-17‬כמו בספר דניאל‬
‫נזקק כאן מקבל החזון של גבריאל לתמיכה ולסמיכה של מלאך כדי לעמוד על רגליו‪' :‬אתה עומד‪,‬‬
‫המלאך הוא בסמכך‪ ,‬אל תירה'‪.‬‬
‫נראה כי מחבר 'חזון גבריאל' פירש את דבריו של המלאך גבריאל באופן הבא‪ :‬המלך 'עז הפנים'‬ ‫ ‬
‫ש'מרמה בידו' הוא 'הצמח הרע' (שורות ‪ .)22-21‬מלך זה ישחית את 'עם הקדושים'‪ ,‬עם ישראל‪,‬‬
‫ו'על שר שרים יעמ ֹד' כלומר יפגע במנהיגם של ישראל‪ ,‬שהוא 'שר השרין' (שורה ‪ .)81‬אחר הפגיעה‬
‫ב'עם קֹדשים' וב'שר השרין' תבוא כליה על המלך 'עז הפנים'‪ .‬כליה זו היא המתוארת בכתוב 'ובאפס‬
‫יד יִ ָּׁשבר'‪ ,‬ומחבר 'חזון גבריאל' פירש את הכתוב‪' :‬נשבר הרע מלפני הצדק' (שורות ‪.)21-20‬‬

‫ב‬

‫כאמור רק חלק מן הטקסט שנכתב על גבי האבן השתמר‪ .‬השורות העליונות של העמודה הראשונה‬
‫כמעט אינן ניתנות לקריאה‪ .‬בשורות ‪ 12-11‬מודיע האל על כוונתו להגיד 'בגדלות ירושלם'‪ ,‬כלומר‬
‫לספר בגדולותיה ושבחיה‪ 9.‬נראה כי זוהי מעין הקדמה לתיאור הישועה האסכטולוגית שתתרחש‬

‫בקמץ קטן מתחת לסמ"ך‪.‬‬ ‫ ‪7‬‬

‫רגלה של האות אינה ארוכה כשל וי"ו‪.‬‬ ‫‪ 8‬‬
‫השוו‪ :‬דה"א יז ‪.21 ,19‬‬ ‫‪ 9‬‬
‫]‪4‬‬ ‫ישראל קנוהל‬ ‫‪306‬‬

‫בירושלים‪ ,‬ושעליה מסופר בהמשך הטקסט‪ .‬בשורות ‪ 14-13‬כתובות המילים 'הנה כול הגאים [‪]...‬‬
‫על ירושלם'‪ .‬המהדירים ציינו בדין את הזיקה המתגלית לכתוב 'ואספתי את כל הגוים אל ירושלם‬
‫למלחמה' (זכ' יד ‪ .)2‬בהמשך שורה ‪ ,14‬אחר המילים 'על ירושלם'‪ ,‬מופיעה המילה 'ומתוכ‪ 10,'.‬וצריך‬
‫בוודאי להשלימה 'ומתוכה'‪ .‬בשורות ‪ 16-15‬נזכרים 'ארבעין נביאין והשבין [ו]החסידין'‪ .‬נראה כי‬
‫הנביאים‪ ,‬הׂשבים ‪ -‬היינו הזקנים ‪ -‬והחסידים הם אלה שיצאו 'מתוכ[ה]'‪ ,‬כלומר יצאו מתוך ירושלים‬
‫שהגויים צרו עליה‪ .‬תמונה זו הולמת את המשך הכתוב בזכריה‪' :‬ויצא חצי העיר בגולה'‪ .‬תמונה‬
‫דומה של מצור על ירושלים ויציאת חלק מתושביה מתוארת בספר זרובבל‪ ,‬שהוא חיבור אפוקליפטי‬
‫‪11‬‬
‫המספר על מותו ותחייתו של משיח בן יוסף‪.‬‬
‫בשורה ‪ 16‬נאמר 'עבדי דוד בקש מן לפני 'אפרים'‪ .‬אפשר לקרוא מילים אלה בשני אופנים‪:‬‬ ‫ ‬
‫כבקשה‪ ,‬כלומר ה' פונה אל דוד ומבקש ממנו לבקש מאפרים דבר מה‪ ,‬או כתיאור — האל מספר‬
‫כי דוד עבדו ביקש מאפרים דבר מה‪ .‬על פי ההמשך מסתבר כי יש לקרוא את הדברים כבקשה‪,‬‬
‫שכן בשורה הבאה קראו המהדירים‪ .] [' :‬שים האות אני מבקש מן לפנך'‪ .‬נראה שצריך להשלים‬
‫את המילה הראשונה '[וי]שים'‪ .‬הרצף המתקבל הוא אפוא‪' :‬עבדי דוד בקש מן לפני אפרים‬
‫[וי]שים האות אני מבקש מן לפניך' (שורות ‪ .)17-16‬לא מבואר מה טיבו של האות שהאל מבקש‬
‫‪12‬‬
‫מדוד לבקש מאפרים לשים‪ .‬הצירוף 'עבדי דוד' משמש במקרא גם ככינוי למנהיג האסכטולוגי‪.‬‬
‫מנגד‪ ,‬אפרים המקראי הוא בנו של יוסף‪ ,‬ואם כן 'עבדי דוד' ואפרים ב'חזון גבריאל' מקבילים‬
‫ככל הנראה למשיח בן דוד ומשיח בן יוסף‪ .‬כפי שהעירו המהדירים‪ ,‬אפרים הוא שמו של המשיח‬
‫‪13‬‬
‫בפסיקתא רבתי‪ ,‬והוא מתואר כמי שקיבל עליו ייסורים כדי לכפר על ישראל‪.‬‬
‫המסורת על משיח בן יוסף ועל הריגתו נזכרת לראשונה בברייתא שבתלמוד ובהרחבה בספר‬ ‫ ‬
‫‪14‬‬
‫זרובבל‪ .‬לפני כעשר שנים הבעתי את דעתי כי דמותו של משיח בן יוסף והמסורת על הריגתו‬
‫נוצרו בסוף המאה הראשונה לפסה"נ‪ ,‬בעקבות דיכוי מרד שפרץ בארץ ישראל‪' 15.‬חזון גבריאל'‬
‫מאשר כי הדמות המשיחית של אפרים בן יוסף אכן כבר הייתה מוכרת בתקופה זו‪.‬‬
‫יתר על כן‪ ,‬דומה שיש בידינו אף ראיות לשוניות לזיקה שבין 'חזון גבריאל' ובין ספר זרובבל‪:‬‬ ‫ ‬
‫בשורות ‪ 11-10‬של 'חזון גבריאל' מופיעים הפעלים 'שאלת' 'שאלני'‪ ,‬ובשורה ‪ 21‬פונה האל אל‬
‫מקבל החזון ואומר לו‪' :‬שאלני ואגיד לכה'‪ .‬למיטב ידיעתי המקום היחיד בספרות היהודית‬

‫המהדירים קראו 'שמתוכ' אבל לדעתי האות הראשונה היא וי"ו ולא שי"ן‪ .‬ייתכן שהמילה הבאה היא 'מוגלים'‪ ,‬ראו‬ ‫‪ 10‬‬
‫להלן הערה ‪.80‬‬
‫י' אבן שמואל‪ ,‬מדרשי גאולה‪ ,‬ירושלים תשי"ד‪ ,‬עמ' ‪.81‬‬ ‫‪ 11‬‬
‫יח' לד ‪ ;24-23‬לז ‪.25-24‬‬ ‫‪1 2‬‬
‫ירדני ואליצור (לעיל הערה ‪ ,)1‬עמ' ‪ ,157‬הערה ‪ .4‬ראו‪ :‬פסיקתא רבתי לו (מהדורת איש שלום‪ ,‬עמ' ‪.)163-162‬‬ ‫‪ 13‬‬
‫בפיוט 'געור חית קנה' מכונה המשיח שנהרג 'מעוז ראש'‪ .‬כפי שהעיר פליישר כינוי זה מבוסס על הכתוב 'אפרים‬
‫מעוז ראשי' (תה' ס ‪ ,9‬קח ‪ .)19‬ראו‪ :‬ע' פליישר‪' ,‬זמנו ומקום פעילותו של ר' אלעזר קיליר'‪ ,‬תרביץ‪ ,‬נד (תשמ"ה)‪,‬‬
‫עמ' ‪.414‬‬
‫בבלי‪ ,‬סוכה נב ע"א‪ .‬לספרות על משיח בן יוסף ראו במאמרי 'על "בן האל"‪ ,‬ארמילוס ומשיח בן יוסף'‪ ,‬תרביץ‪ ,‬סח‬ ‫‪ 14‬‬
‫(תשנ"ט)‪ ,‬עמ' ‪ ,30‬הערה ‪.80‬‬
‫קנוהל (שם)‪ ,‬עמ' ‪.36-31‬‬ ‫‪ 15‬‬
‫‪307‬‬ ‫עיונים ב'חזון גבריאל'‬ ‫‪[5‬‬

‫העתיקה שצירוף לשוני מעין זה מצוי בו הוא ספר זרובבל‪ .‬על פי המסופר בראש ספר זה‪ ,‬האל‬
‫נגלה אל זרובבל ואמר לו 'שאל ואגידה לך'‪ — 16‬לשון זהה כמעט לזו שב'חזון גבריאל'‪' :‬שאלני‬
‫ואגיד לכה'‪ .‬ובהמשכו של ספר זרובבל יש ביטויים דומים‪ 17.‬ביטויים ייחודיים אלה המשותפים‬
‫לשני החיבורים‪ ,‬יש בהם להעיד על עומק הזיקה ביניהם‪.‬‬
‫ממצא זה מלמד כי התפיסה שרווחה במחקר כי המיתוס היהודי של משיח בן יוסף‪ ,‬המשיח‬ ‫ ‬
‫ההרוג והקם לתחייה‪ ,‬הושפע מן הנצרות‪ ,‬ככל הנראה איננה נכונה‪ .‬ההשפעה הייתה לדעתי‬
‫הפוכה‪ :‬המיתוס הנוצרי של המשיח המת והקם לתחייה עוצב בהשראת מיתוס יהודי שקדם לו‪.‬‬
‫מ'חזון גבריאל' עולה כי גם המוטיב של תחייתו של מנהיג ביום השלישי היה קיים ביהדות קודם‬
‫ללידת הנצרות‪ .‬היפוך זה הוא לדעתי החידוש העיקרי של 'חזון גבריאל'‪.‬‬

‫ג‬

‫אחר הבקשה מאפרים לשים את האות וקודם להכרזה על שבירת הצדק מלפני הרשע ִׁשחזרו המהדירים‬
‫את המשפט‪' :‬כי אמר ה' צבאות אלהי ישראל גנימ‪.‬וכרים קדשה לישראל' (שורות ‪ .)19-17‬אני סבור‬
‫שיש לתקן במקצת את הקריאה‪ .‬במקום 'גנימ‪.‬וכרים' יש לקרוא 'גני מבוכרים'‪ 18.‬רצף הדברים הוא‬
‫אם כן‪' :‬כי אמר ה' צבאות אלהי ישראל‪ :‬גני מבוכרים‪ ,‬קדשה לישראל'‪ .‬הביטוי 'גני מבוכרים' מציין‬
‫את הבשלתם–הבכרתם של ֵּפרות הגן‪ .‬מעין הלשון במשנה‪' :‬יורד אדם לתוך שדהו ורואה תאנה‬
‫שבכרה‪ ,‬אשכול שבכר‪ ,‬רמון שבכר'‪ 19.‬האל מכריז כי הבשילו הפרות שבגניו‪ .‬מהם הגנים שביכרו‬
‫פרותיהם? כאן יכולים אנו להיעזר באחד ממשליו של ישו‪' :‬ויאמר מלכות האלוהים היא כאשר ישליך‬
‫איש זרע על האדמה‪ .‬וישן וקם לילה ויום והזרע יצמח וגדל והוא לא ידע‪ ,‬כי הארץ מאליה מוציאה‬
‫פריה [‪ ]...‬וכאשר גמל הפרי ימהר לשֹלח את המגל כי בשל הקציר' (מרקוס ד ‪.)29-26‬‬
‫מלכות האלוהים מדומה כאן לשדה או לגן שגמלו פרותיו‪ .‬נראה שזהו גם פשר דברי האל ב'חזון‬ ‫ ‬
‫גבריאל'‪ :‬הגינה‪ ,‬שהיא מלכות האלוהים‪ ,‬בשלה‪ ,‬ופרותיה הבכירו‪ ,‬וישראל יכולים להיכנס אליה‬
‫ולאכול מפרותיה‪.‬‬
‫את ההמשך‪' ,‬קדשה לישראל'‪ ,‬אני מציע לקרוא כמו 'קודשי לישראל' וזאת בשל התופעה של‬ ‫ ‬
‫מעתק התנועה ‪ i‬בסוף מילה לתנועה ‪ e‬המסומנת באמצעות האות ה"א‪ ,‬תופעה המתועדת בכתבים‬
‫מתקופה זו‪ 20.‬ניתן להשוות את האמירה 'קודשי לישראל' ללשון הכתוב 'והחוסה בי ינחל ארץ‬
‫ויירש הר קדשי' (יש' נז ‪ .)13‬הכרזתו של האל כי הפרות בגניו הבכירו‪ ,‬וכי ישראל מוזמנים להיכנס‬

‫ראו נוסח דפוס קושטא ונוסח כתב היד של ישראל לוי אצל אבן שמואל (לעיל הערה ‪ ,)11‬עמ' ‪.385 ,379‬‬ ‫‪1 6‬‬
‫'שאל לי ואגיד לך' (שם‪ ,‬עמ' ‪.)386 ,388‬‬ ‫‪ 17‬‬
‫לצורת הבי"ת השוו הבי"ת של המילה 'והשבין' בשורה ‪ .15‬זו בי"ת שחלקה העליון קו אופקי ללא עוקץ‪.‬‬ ‫‪ 18‬‬
‫משנה‪ ,‬ביכורים ג‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪ 19‬‬
‫ראו‪H. M. Cotton and E. Qimron, ‘XḤ ev/Se ar of 134 or 135 C.E.: A Wife’s Renunciation Claims’, JJS, :‬‬ ‫‪ 20‬‬
‫‪ .49 (1998), pp. 110 -111‬אני מודה לפרופ' שלמה נאה שהציע בפני פירוש זה‪.‬‬
‫]‪6‬‬ ‫ישראל קנוהל‬ ‫‪308‬‬

‫לגניו ולאכול מן הפרות הללו‪ ,‬שהם קודשו של האל‪ ,‬קרובה במשמעותה להכרזתו של ישו כי‬
‫קרבה מלכות השמים‪.‬‬
‫בהמשך הדברים נאמר‪' :‬לשלשת ימין תדע כי אמר ה' אלהים צבאות אלהי ישראל נשבר הרע‬ ‫ ‬
‫מלפני הצדק' (שורות ‪ .)21-19‬כאמור‪ ,‬הביטוי 'נשבר הרע מלפני הצדק' מיוסד על נבואת גבריאל‬
‫על המלך הרשע 'ובאפס יד יִ ָּׁשבר' (דנ' ח ‪.)25‬‬
‫הדובר בטקסט ממשיך ואומר‪' :‬שאלני ואגיד לכה מה הצמח הרע הזה' (שורות ‪ .)22-21‬כפי‬ ‫ ‬
‫שהעירו המהדירים‪ ,‬השם 'צמח' הוא שם משיחי מובהק‪ 21.‬בנבואה שבספר ירמיה נאמר‪' :‬הנה‬
‫ומלך ֶמלך והשכיל ועשה משפט וצדקה בארץ [‪ ]...‬וזה‬
‫והִקמ ֹתי לדוד צמח צדיק ָ‬
‫נאם ה' ֲ‬
‫ימים באים ֻ‬
‫שמו אשר יִ ְקְראֹו ה' צדקנו' (יר' כג ‪ .)6-5‬הצמח הצדיק של ירמיהו הוא מלך בעל תכונות תרומיות‬
‫המכונה בשם אלוהי‪' ,‬ה' צדקנו'‪ .‬מסתבר אפוא כי 'הצמח הרע'‪ 22‬הוא מלך משיח רע‪ ,‬היפוכו של‬
‫'צמח צדיק' — או אם ננקוט מונח מתקופה מאוחרת יותר‪ ,‬אנטיכריסטוס‪.‬‬
‫מסימניו המובהקים של האנטיכריסטוס שאין תוכו כברו — הוא מציג עצמו כמשיח גואל אבל‬ ‫ ‬
‫לאמתו של דבר הוא בן השטן המשחית ומדיח‪ .‬דמות כזאת מוכרת לנו מחיבורים אפוקליפטיים‬
‫ִ‬
‫הקרובים באופיים ל'חזון גבריאל'‪ 23.‬לאור זאת אני מבקש להציע השערה בדבר פירוש לביטוי‬
‫מוקשה בטקסט‪ .‬מיד אחר אזכורו של הצמח הרע מופיעה בשורה ‪ 22‬מילה שהמהדירים הציעו‬
‫אפשרויות אחדות לקראה‪' :‬לובנסד'‪' ,‬ליבנסד'‪' ,‬לובנסר'‪' ,‬ליבנסר'‪' ,‬לובנסך' ו'ליבנסך'‪ ,‬והשאירו‬
‫את הדבר בגדר צריך עיון‪ .‬בעקבות הבדיקה של הכתובת במקורה אני סבור כי האפשרות‬
‫הראשונה היא הנכונה‪ .‬המילה היא 'לובנסד'‪ ,‬ואפשר אולי לפרשה במשמעות של סיד לבן או‬
‫מסויד לבן ('לובן–סוד' כמו 'בור סוד')‪ .‬ביטוי מיוחד זה מתאר את הצמח הרע‪ ,‬המשיח הכוזב‪:‬‬
‫הוא מראה עצמו כזך ונקי‪ ,‬כמסויד לבן‪ ,‬אבל תוכו רשע וכזב‪ .‬ביטויים מעין זה משמשים בברית‬
‫החדשה כדי לתאר את צביעותם של רשעים‪ .‬כך מדמה פאולוס את חנניה הכהן הגדול לקיר‬
‫מסויד לבן משום שהוא מתחזה כדן אותו על פי התורה אבל מצווה להלקותו שלא כאמור בתורה‬
‫(מעשי השליחים כג ‪ .)3‬ישו מדמה את הפרושים הצבועים הנראים כצדיקים אך תוכם מלא חנופה‪,‬‬
‫לקברים המסוידים לבן ותוכם מלא טומאה (מתי כג ‪ .)27‬הבעייתיות בהצעתי ברורה‪ :‬הכתיב‬
‫'לובנסד' במילה אחת יוצא דופן‪ ,‬והצורה אינה ידועה ממקום אחר‪ .‬אבל ייתכן שהיא משקפת ביטוי‬
‫שגור באותה תקופה‪ 24.‬ביטוי זה דומה בתוכנו למילה היוונית ‪ ,κεκονιαμένε‬המופיעה במסורות‬

‫ירדני ואליצור (לעיל הערה ‪ ,)1‬עמ' ‪.157‬‬ ‫‪ 21‬‬

‫כדאי להעיר גם על הביטוי 'עץ הרשע' בטקסט קומראני שנזכר בו גם 'משיח בשמן מלכות'‪ .‬ראו‪E. Larson, :‬‬ ‫‪2 2‬‬
‫‪‘458. 4QNarrative A’, Qumran Cave 4, XXVI: Cryptic Texts and Miscellanea, Part 1 (DJD, 36), Oxford‬‬
‫‪2000, pp. 355 -358‬‬
‫‪D. Flusser, ‘The Hubris of the Antichrist in a Fragment from Qumran’, idem, Judaism and the Origins‬‬ ‫‪ 23‬‬
‫‪of Christianity, Jerusalem 1988, pp. 207-213; idem, ‘Histaspes and John of Patmos’, ibid., pp. 433 - 453‬‬
‫בראש שורה ‪ 8‬קראו המהדירים‪] [' :‬בנ‪...‬ד'‪ ,‬אולם לדעתי אפשר אולי לקרוא כאן‪ ] [' :‬בנדוד'‪ .‬אם קריאה זו נכונה‪,‬‬ ‫‪ 24‬‬
‫הרי זו דוגמה נוספת ַּבכתובת לכתיבת ביטוי שגור המורכב משתי מילים כמילה אחת‪ ,‬כאשר נו"ן סופית נכתבת‬
‫כנו"ן רגילה‪.‬‬
‫‪309‬‬ ‫עיונים ב'חזון גבריאל'‬ ‫‪[7‬‬

‫‪25‬‬
‫הנזכרות שבברית החדשה ונראה שגם שם יש שימוש במטבעות לשון שהיו מקובלות בעם‪.‬‬
‫כאמור אין זו אלא השערת פירוש‪ ,‬הכרוכה בקושי לשוני‪ ,‬אך בין שתתקבל ובין שלא אין הדבר‬
‫פוגע בהבנה כי דמות הצמח הרע היא דמות אנטיכריסטוס‪.‬‬
‫אחר אזכורו של 'צמח הרע לובנסד' מופיעים דברי החיזוק למקבל החזון‪' :‬אתה עומד המלאך‪,‬‬ ‫ ‬
‫הוא בסמכך‪ ,‬אל תירה'‪ .‬כאמור לעיל משפט זה מבוסס על הכתובים בדניאל‪ .‬חיזוקו של החוזה‬
‫מכין אותו להופעת האל‪ ,‬הכרוכה ברעש גדול‪' :‬ברוך כבוד ה' אלהים מן מושבו עוד מעט קיטוט‬
‫היא ואני מרעיש את ‪ ..‬השמים ואת הארץ‪ ,‬הנה כבוד ה' אלהים צבאות אלהי ישראל' (שורות‬
‫‪ .)26-23‬כפי שהעירו המהדירים יש כאן שילוב של כתובים מיח' ג ‪ 12‬ומחגי ב ‪ 6‬בשינויי לשון‬
‫‪26‬‬
‫מסוימים‪.‬‬
‫לאחר מכן‪ ,‬בהמשך שורה ‪ 26‬ובשורות ‪ ,28-27‬קראו המהדירים‪:‬‬ ‫ ‬

‫אלה המרכבות שבע‬ ‫‪2 6‬‬

‫[על] שער ירושלם ושערי יהודה ינ‪ ...‬למען‬ ‫‪2 7‬‬
‫‪ ... ..‬מלאכה מיכאל ולכול האחרין בקשו‬ ‫‪2 8‬‬

‫תחילה ברצוני להציע תיקון לקריאה‪ :‬בראש שורה ‪ 28‬קראו המהדירים שרידי שתי מילים‪ .‬לדעתי‬
‫יש כאן רק מילה אחת‪ ,‬ואפשר לקראה‪' :‬שלושה'‪ .‬הרצף של סוף שורה ‪ 27‬ושורה ‪ 28‬הוא אפוא‬
‫כדלהלן‪' :‬למען שלושה מלאכה מיכאל ולכול האחרין'‪ .‬אני מציע לראות במילה 'מלאכה' שהתקשו בה‬
‫'מלאכי'‪ ,‬שכן תופעות דומות ידועות מתקופה זו‪ 27.‬ביאור‬
‫ַ‬ ‫המהדירים‪ ,‬צורת כתיב ייחודית של המילה‬
‫הדברים לפי קריאה זו‪ :‬שבע המרכבות בשערי ירושלם ובשערי יהודה הן למען שלושה מלאכיי‪,‬‬
‫כלומר לשימושם של שלושה מלאכים‪ .‬והשלושה הם 'מיכאל ולכול האחרין'‪ ,‬כלומר המלאך מיכאל‬
‫ושני מלאכים נוספים‪ .‬דבר זה חוזר ונשנה בשורות ‪' :31-29‬כן אמר ה' אלהים צבאות אלהי ישראל‬
‫אחד שנין שלושה ארבעה חמשה ששה [שב]עה אל מלאכה'‪ .‬אף כאן צריך להבין 'מלאכה' כמו‬
‫'מלאכי'‪.‬‬
‫ַ‬
‫שעמו מופיע אחר תיאור הופעת כבוד‬
‫אזכור המרכבות שבהן משתמשים מיכאל והמלאכים ִ‬ ‫ ‬
‫ה'‪ ,‬המרעישה את השמים ואת הארץ‪ .‬כאמור כבוד ה' מופיע לאחר ההבטחה לשבירת הרע מלפני‬
‫הצדק‪ .‬הופעת כבוד ה' וירידת המלאכים ובראשם מיכאל במרכבות על שערי יהודה וירושלים‬
‫קשורות לדעתי לשבירת הרע והצמח הרע‪ .‬ברקע תמונת המרכבות עומדים ככל הנראה הפסוקים‬
‫וכסּופה ַמרכב ֹתיו להשיב בחמה אפו וגערתו בלהבי אש‪ .‬כי באש‬
‫בישעיה‪' :‬כי הנה ה' באש יבוא ַ‬

‫‪E. Haenchen, The Acts of the Apostles, Oxford 1971, p. 638‬‬ ‫‪ 25‬‬
‫ירדני ואליצור (לעיל הערה ‪ ,)1‬עמ' ‪.159 ,156‬‬ ‫‪2 6‬‬
‫כך נכתב בפפירוס צאלים ‪ ,13‬שורות ‪' :10-9‬וקים עלה אנה שלמצין' (ע' ירדני‪ ,‬אוסף תעודות ארמיות‪ ,‬עבריות‬ ‫‪ 27‬‬
‫ונבטיות ממדבר יהודה וחומר קרוב‪ ,‬א‪ :‬התעודות‪ ,‬ירושלים ‪ ,2000‬עמ' ‪ .)134‬מתוך ההקשר ברור כי המילה 'עלה'‬
‫אינה אלא 'עלי'‪ .‬ראו‪ :‬כותן וקימרון (לעיל הערה ‪ ,)20‬עמ' ‪ ;110‬וכן‪ :‬ע' שרמר‪' ,‬פפירוס צאלים ‪ 13‬ושאלת יכולתן‬
‫של נשים לגרש את בעליהן בהלכה היהודית הקדומה'‪ ,‬ציון‪ ,‬סג (תשנ"ח)‪ ,‬עמ' ‪ 385-384‬והערה ‪.21‬‬
‫]‪8‬‬ ‫ישראל קנוהל‬ ‫‪310‬‬

‫ה' נשפט ובחרבו את כל בשר ורּבו חללי ה'' (יש' סו ‪ .)16-15‬הדימוי של האל הבא עם מלאכיו‬
‫להילחם באויבים מבוסס בוודאי על הכתוב בזכריה‪' :‬ויצא ה' ונלחם ַּבגוים ההם כיום ִה ָּלחמו ביום‬
‫קרב‪ .‬ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים [‪ ]...‬ונבקע הר הזיתים [‪ ]...‬ונַ סתם כאשר נַ סתם מפני‬
‫אלהי כל קֹדשים ִעמך' (זכ' יד ‪ .)5-3‬האל היוצא למלחמה‬
‫ַ‬ ‫הרעש בימי ֻעזיה מלך יהודה ובא ה'‬
‫באויבים יורד על הר הזיתים‪ ,‬מרעיש את הארץ‪ ,‬ועמו יורדים 'כל קֹדשים'‪ ,‬כלומר המלאכים‪.‬‬
‫אפשר להצביע על מקבילות אחדות בכתבים אפוקליפטיים לקשר שבין הופעת האל והמלאכים‬
‫למלחמה בכוחות הרשע‪ .‬הפייטן ר' אלעזר הקליר הכיר מסורות רבות הקשורות לספר זרובבל‬
‫ולחיבורים דומים‪.‬‬
‫בפיוטו של הקליר 'בימים ההם ובעת ההיא' נאמר‪:‬‬ ‫ ‬

‫ְקמתֹו‬
‫ָטהֹור יַ ַעט ִּבגְ ֵדי נִ ָ‬
‫יתים יִ ָּבַקע ִמּגַ ֲעָרתֹו‬
‫ְו ַהר ַהּזֵ ִ‬
‫ֻדּלתֹו‬
‫יח ִּבגְ ָ‬
‫יֵ ֵצא ָמ ִׁש ַ‬
‫ְּכ ֵצאת ַה ֶּׁש ֶמש ִּבגְ בּוָרתֹו [‪]...‬‬
‫יאל‬
‫ְּכ ָׁשרֹו יַ ְכִריז ֶּבן ְׁש ַאלְ ִּת ֵ‬
‫ִריאל‬ ‫ְויֵ ְרדּו ִמ ָ‬
‫יכ ֵאל ְוגַ ְב ֵ‬
‫ְקמת ֵאל‬
‫לַ ֲעֹרך ִמ ְל ֶח ֶמת נִ ַ‬
‫‪28‬‬
‫ְוֹלא יַ ְׁש ִאירּו ֶא ָחד ֵמאֹיְ ֵבי ֵאל‬

‫האל הטהור ילבש בגדי נקם ויבקע בגערתו את הר הזיתים‪ ,‬ואז יופיע המשיח בכל גבורתו‪ .‬באותה‬
‫עת ירדו מיכאל וגבריאל מן השמים לערוך מלחמת נקם באויבי האל‪ .‬בדומה לכך נאמר במדרש‬
‫אותיות דרבי עקיבא‪' :‬וכיון שבא משיח לישראל יורדין עמו מיכאל וגבריאל [‪ ]...‬ועושין מלחמה עם‬
‫‪29‬‬
‫הרשעים'‪.‬‬
‫סס'‪ ,‬חיבור אפוקליפטי שהגיע‬
‫היסט ֵ‬
‫ַ‬ ‫כפי שהראה דוד פלוסר‪ ,‬מוטיב דומה מצוי ב'אורקולום של‬ ‫ ‬
‫לידינו בעיבודו של אב הכנסייה לקטנטיוס‪ .‬פלוסר טען כי חיבור זה נכתב בידי יהודי שחי ככל‬
‫הנראה באסיה הקטנה‪ ,‬וקבע את מועד חיבורו במחצית הראשונה של המאה הראשונה לסה"נ‪,‬‬
‫סס' מסופר על‬
‫היסט ֵ‬
‫ַ‬ ‫כלומר בסמוך לזמן החיבור המשוער של 'חזון גבריאל'‪ 30.‬ב'אורקולום של‬
‫‪31‬‬
‫המלך הגדול היורד מן השמים להילחם בכוחות הרשע‪ ,‬ועמו יורדים חבורה של מלאכים‪.‬‬
‫היחידה שבשורות ‪ 31-13‬פותחת בקטע המבוסס על הכתוב בזכ' יד ‪ ,2‬והמתאר את עליית‬ ‫ ‬
‫הגויים על ירושלים ואת בריחת חלק מן העם מתוך העיר (שורות ‪ .)15-13‬הקטע המסיים את‬

‫אבן שמואל (לעיל הערה ‪ ,)11‬עמ' ‪.114‬‬ ‫‪2 8‬‬

‫מהדורת א' ילינק‪ ,‬בית המדרש‪ ,‬ג‪ ,‬ירושלים תשכ"ז (לייפציג תרט"ו)‪ ,‬עמ' ‪.48‬‬ ‫‪ 29‬‬
‫סס (לעיל הערה ‪ ,)23‬עמ' ‪.446-393‬‬‫היסט ֵ‬
‫ַ‬ ‫פלוסר‪,‬‬ ‫‪ 30‬‬
‫‪Lactantius, Divinae institutiones VII, 19, 5 (S. Brandt [ed.], L. Caeli Firmiani Lactanti opera omnia‬‬ ‫‪ 31‬‬
‫)‪[CSEL, 19, I, ii], New York 1965 [Prague, Vienna and Leipzig 1890], p. 645‬‬
‫‪311‬‬ ‫עיונים ב'חזון גבריאל'‬ ‫‪[9‬‬

‫היחידה מתאר את המרכבות שבהן יורדים המלאכים‪ ,‬תיאור המבוסס על סופו של הכתוב‬
‫אלהי כל קֹדשים ִעמך' (שורות ‪ .)31-26‬בתווך מתוארת הופעת האל המרעיש‬
‫ַ‬ ‫בזכ' יד ‪' 5‬ובא ה'‬
‫את השמים והארץ (שורות ‪ ,)25-23‬תיאור התואם את הכתובים בזכ' יד ‪ .5-4‬מבנה יחידה זו‬
‫מבוסס אפוא על הכתובים שבזכ' יד ‪ ,5-2‬ויש בה כאמור גם דברים הבנויים על הכתובים בדנ'‬
‫ח — ההבטחה בדבר שבירת הרע מלפני הצדק ודברי החיזוק למקבל החזון‪.‬‬
‫מקבילה קרובה ליחידה זו מצויה בחיבור עליית משה‪ ,‬שהתחבר ככל הנראה מעט לאחר 'חזון‬ ‫ ‬
‫גבריאל'‪ .‬האירועים האחרונים המוזכרים בספר זה הם דיכוי המרד בשנת ‪ 4‬לסה"נ ועלייתם של‬
‫בני הורדוס לשלטון‪ 32.‬החוקרים נחלקים בשאלה אם הספר כולו התחבר בתקופה זו או שמא עיקר‬
‫הספר נכתב עוד בתקופת גזרותיו של אנטיוכוס‪ ,‬ואזכור המאורעות המאוחרים יותר הוא תחיבה‬
‫(אינטרפולציה)‪ 33.‬מכל מקום הספר בצורתו הנוכחית נכתב ככל הנראה זמן לא רב אחר כך‪ ,‬בין‬
‫שנת ‪ 7‬לשנת ‪ 30‬לסה"נ‪ 34.‬וכך מתוארים בעליית משה הופעת מלכות האלוהים‪ִ ,‬קצו של השטן‬
‫ויום הנקם‪:‬‬

‫ואז תופיע מלכותו על כל בריאתו ואז יהיה הקץ לשטן ונס ִעמו יגון‪ .‬אז ִּת ָּמלֶ אנה ידי המלאך‬
‫אשר ָה ֳעמד בראש ומהרה יִ ּקֹם נקמתם מאויביהם‪ .‬כי אלהי השמים יקום מכסא מלכותו ויצא‬
‫ממעון קדשו באף ובזעם בגלל בניו‪ .‬ורעדה הארץ עד קצותיה תחיל וההרים הגבוהים ישפלו‬
‫‪35‬‬
‫והגבעות תמוטינה ִּתּפֹלנה‪.‬‬

‫הופעת מלכות האלוהים ומפלתם של כוחות הרשע קשורות‪ ,‬כמו ב'חזון גבריאל'‪ ,‬בהתגלותו של האל‪,‬‬
‫המזעזע ומרעיש את הארץ‪ .‬גם כאן נזכר 'המלאך אשר הועמד בראש'‪ ,‬הוא המלאך מיכאל‪ .‬בספר‬
‫עליית משה מפורשת פעולתו של ראש המלאכים‪ ,‬מיכאל‪ ,‬כנוקם באויבי ישראל‪.‬‬
‫בסוף שורה ‪ 31‬ב'חזון גבריאל' מופיעות המילים 'מה זו אמר הצץ'‪ .‬אליצור וירדני העירו כי‬ ‫ ‬
‫‪36‬‬
‫ייתכן שיש לקרוא מילה זו 'הציץ'‪ ,‬ואם כן 'זה עשוי להיות רמז לכוהן הגדול'‪ .‬אני סבור שיש לקבל‬
‫השערה זו‪ .‬הרמז מכוון לדעתי למיכאל‪ ,‬המלאך הנוקם‪ ,‬שהוא כוהן גדול במקדש של מעלה‪ 37.‬יש‬
‫להשוות לכך את האמור על המלאך הנוקם בספר עליית משה‪' :‬אז ִּת ָּמ ֶלאנה ידי המלאך אשר‬
‫ָה ֳעמד בראש ומהרה יִ ּקֹם נקמתם מאויביהם'‪ .‬כפי שהעירו חוקרים‪ ,‬הלשון של מילוי ידיים מציינת‬

‫עליית משה ו ‪( 9-7‬מהדורת כהנא‪ ,‬עמ' שכא)‪.‬‬ ‫‪ 32‬‬

‫לתפיסה הרואה בחיבור זה יצירה מתקופת גזרות אנטיוכוס ששולבה בה תוספת מאוחרת ראו‪J. Licht, ‘Taxo, :‬‬ ‫‪3 3‬‬
‫‪or the Apocalyptic Doctrine of Vengeance’, JJS, 12 (1961), pp. 101-103; G. W. E. Nickelsburg, ‘An‬‬
‫‪Antiochan Date for the Testament of Moses’, idem (ed.), Studies on the Testament of Moses (SCS, 4),‬‬
‫‪Cambridge 1973, pp. 33 -37‬‬
‫‪R. H. Charles, The Apocrypha and Pseudepigrapha of the Old Testament, II, Oxford 1913, p. 411‬‬ ‫‪3 4‬‬
‫עליית משה י ‪( 4-1‬מהדורת כהנא‪ ,‬עמ' שכג)‪.‬‬ ‫‪ 35‬‬
‫ירדני ואליצור (לעיל הערה ‪ ,)1‬עמ' ‪.160‬‬ ‫‪ 36‬‬
‫על מיכאל ככוהן גדול ראו‪ :‬ל' גינצברג‪ ,‬אגדות היהודים‪ ,‬ד‪ ,‬תרגם מ' כהן‪ ,‬רמת גן תשכ"ח‪ ,‬עמ' ‪ ;315‬ש' ליברמן‪,‬‬ ‫‪ 37‬‬
‫שקיעין‪ ,‬ירושלים תש"ל‪ ,‬עמ' ‪.99‬‬
‫]‪10‬‬ ‫ישראל קנוהל‬ ‫‪312‬‬

‫הקדשה לכהונה‪ 38,‬ואם כן המלאך הנוקם הוא גם כוהן‪ 39.‬כפי שכבר ציינו אותם החוקרים‪ ,‬יש כאן‬
‫גם הקבלה לַ דמות של מלכיצדק הכהן הנוקם בפשר מלכיצדק מקומראן‪.‬‬
‫בחטיבה שבשורות ‪ 31-13‬ב'חזון גבריאל' מתואר מהלך של הופעת מלכות האלוהים וביעור‬ ‫ ‬
‫כוחות הרשע‪ :‬תחילתו של המהלך במצור הגויים על ירושלים וביציאת חלק מן העם מן העיר‬
‫(שורות ‪ .)16-13‬כדי להושיע את העיר המוקפת פונה האל אל דוד ומבקש ממנו לבקש מאפרים‬
‫לשים את האות‪ ,‬שהוא ככל הנראה האות המבשר את בוא הגאולה (שורות ‪ .)17-16‬מיד אחר כך‬
‫מכריז האל 'גני מבוכרים'‪ ,‬כלומר מלכות האלוהים מוכנה‪ ,‬ו'קדשה לישראל'‪ ,‬כלומר נחלת קודשו‬
‫תינתן לישראל (שורות ‪ .)19-18‬בהמשך הדברים מופיעה ההכרזה על שבירת הצדק מפני הרשע‬
‫'לשלשת ימין' (שורות ‪ .)21-19‬מכיוון שהזכיר המחבר את שבירת הרשע‪ ,‬הוא מציין גם את מנהיג‬
‫כוחות הרשע 'הצמח הרע לובנסד' (שורות ‪ .)22-21‬שבירת כוחות הרשע קשורה בהופעת האל‪.‬‬
‫כדי להכין את החוזה להופעה מזעזעת זו‪ ,‬פונים אליו בדברי תמיכה וחיזוק‪' :‬אתה עומד‪ ,‬המלאך‬
‫הוא בסמכך‪ ,‬אל תירה [=אל תירא]' (שורות ‪ .)23-22‬השורות הבאות מוקדשות לתיאור הופעתו‬
‫של האל המרעיש את השמים ואת הארץ (שורות ‪ .)26-23‬היחידה מסתיימת באזכור המרכבות‬
‫שעמו (שורות ‪.)31-26‬‬
‫החונות על 'שער ירושלם ושערי יהודה' לשימושם של מיכאל והמלאכים ִ‬
‫על יסוד ההקבלה למקורות אחרים פירשתי כי ירידתם של המלאכים קשורה למלחמתם בכוחות‬
‫הרשע‪.‬‬

‫ד‬

‫הטקסט בחלק התחתון של העמודה הראשונה (שורות ‪ )44-32‬פגום ומקוטע מאוד‪ ,‬וקשה לעמוד‬
‫על משמעותן ועל הקשרן של כל המילים שהשתמרו בו‪ .‬עם זאת ניתן להצביע על שני מוטיבים‬
‫עיקריים בפסקה זו‪ :‬עניין האות והסימן ועניין הנגע והמגפה‪ .‬בשורה ‪ 36‬כתוב‪' :‬שסמן מירושלם'‪.‬‬
‫נראה שמדובר כאן באות ובסימן שייראה מירושלים‪ .‬בשורה ‪ 37‬קראו המהדירים‪' :‬אבר‪.‬אותגלות'‪,‬‬
‫אך לדעתי צריך לקרוא כאן‪' :‬אפר ואות גלות'‪ 40.‬בראש שורה ‪ 38‬קראו המהדירים‪' :‬אתגלות'‪ ,‬אולם‬
‫לדעתי הקריאה הנכונה היא‪[' :‬א]ות גלות'‪ .‬אינני יכול לפרש מהו אות הגלות‪ ,‬ואם יש קשר בינו ובין‬
‫ה'סמן מירושלם'‪ .‬להקשר זה של אותות וסימנים אפשר אולי לקשר גם את הכתוב במחצית השנייה‬
‫של שורה ‪( 40‬ראו בנספח)‪.‬‬
‫בשורה ‪ 41‬קראו המהדירים ']דם שירם ‪ .'.....‬לדעתי המילה בסוף השורה שהמהדירים נמנעו‬ ‫ ‬

‫ראו‪ :‬שמ' כט ‪ ;9‬לב ‪ ;29‬וי' ח ‪ ;33‬שופ' יז ‪.12‬‬ ‫‪3 8‬‬

‫ראו‪A. Yarbro - Collins, ‘The Composition and Redaction of the Testament of Moses’, HTR, 69 (1976), :‬‬ ‫‪ 39‬‬
‫‪pp. 179 -186; J. Priest, ‘Testament of Moses’, J. H. Charlesworth (ed.), The Old Testament Peudepigrapha,‬‬
‫‪New York 1983, p. 932‬‬
‫האות פ"א במילה 'אפר' דומה בצורתה לאות פ"א במילה 'מלפני' (שורה ‪.)21‬‬ ‫‪ 40‬‬
‫‪313‬‬ ‫עיונים ב'חזון גבריאל'‬ ‫‪[11‬‬

‫לקראה היא 'הצפוני'‪ 41.‬הצירוף 'שירם הצפוני' עשוי להתפרש כמציין את התרוממותו של ה'צפוני'‬
‫או את התמלאותו ברימה ותולעה‪ ,‬בדומה לכתוב‪'ַ :‬וּיָ ֻרם תולעים ויבאש' (שמ' טז ‪ .)20‬על יסוד‬
‫הכתובים ביר' א ‪ ,14‬ביואל ב ‪ 20‬וביח' לח ‪ ,15 ,6‬נראה כי ה'צפוני' משמש כאן כינוי לאויב‬
‫האסכטולוגי הבא מן הצפון‪ .‬הכתוב בספר יואל מבשר כי ה'צפוני' יומת 'ועלה ָב ְאׁשֹו'‪ .‬מסתבר‬
‫כי המחבר מיזג בתודעתו את 'ועלה ָב ְאׁשֹו' ואת ַ'וּיָ ֻרם תולעים ַוּיִ ְב ַאׁש' ויצר את הצירוף 'שירם‬
‫הצפוני'‪ .‬האויב הבא מן הצפון יומת‪ ,‬וגופו יימלא רימה ותולעה‪ .‬כאמור 'חזון גבריאל' נסמך פעמים‬
‫הרבה על תיאור המלחמה האסכטולוגית בזכ' יד‪ .‬על פי האמור בפרק זה סופם של הגויים הצרים‬
‫על ירושלים יהיה במגפה שתביא לריקבון בשרם‪' :‬וזאת תהיה המגפה אשר יִ ּגֹף ה' את כל העמים‬
‫אשר ָצבאּו על ירושלם ָה ֵמק בשרו והוא ע ֹמד על רגליו ועיניו ִּת ַּמקנה בחֵֹריהן ולשונו ִּת ַּמק בפיהם'‬
‫(זכ' יד ‪ .)12‬נראה כי בקשר למגפה זו‪ ,‬המביאה לנמק הבשר‪ ,‬יש להבין את הביטוי 'שירם הצפוני'‪:‬‬
‫האויב הצפוני ימות במגפה‪ ,‬בשרו יימק‪ ,‬ויעלו בו רימות ותולעים‪.‬‬
‫בעקבות זאת אפשר להבין גם את האמור בשורה ‪ .42‬המהדירים קראו כאן‪ .]' :‬א ‪.‬ן הנגי‪.‬‬ ‫ ‬
‫‪42‬‬
‫בכול'‪ ,‬אולם לדעתי יש לקרוא‪]' :‬דראון הנגע ‪ ..‬בכול'‪ .‬המילה 'דראון' נקשרת לכתוב ְ'ויָ צאו ְוָראו‬
‫ואשם לא תכבה והיו ֵדראון לכל בשר' (יש'‬
‫בפגרי האנשים הפושעים בי כי תולעתם לא תמות ִ‬
‫סו ‪' .)24‬חזון גבריאל' מצרף את מכלול הכתובים הללו לתמונה אחת‪ :‬האויב הבא מן הצפון לצור‬
‫על ירושלים ייפגע בנגע ומגפה‪ .‬הנגע יגרום לריקבון הבשר‪ ,‬והוא יימלא רימה ותולעה‪ .‬הרימה‬
‫והתולעה לא תמות‪ ,‬וכך יהיו הצרים על ירושלים לדיראון לכל בשר‪.‬‬

‫ה‬

‫הטקסט בראש העמודה השנייה כמעט אינו קריא‪ .‬השורה הראשונה שאפשר לקראה בבירור היא‬
‫שורה ‪ ,57‬וכתובות שם המילים‪' :‬סתום דם טבחי ירושלם'‪ .‬כאמור מילים אלה מזכירות את מצוותו‬
‫של גבריאל לדניאל 'ואתה ְסתֹם החזון' (דנ' ח ‪ .)26‬מקבל החזון מצטווה לסתום את דמם של אנשים‬
‫שנטבחו בירושלים‪ 43.‬ואין בדברים פירוש למשמעותו של הדם‪ .‬כנגד זאת בהמשך‪ ,‬בשורה ‪ ,67‬נאמר‪:‬‬
‫'בשר לו על דם זו המרכבה שלהן'‪ .‬מקבל החזון מתבקש כאן לבשר ולבאר כי דמם של אנשים שנהרגו‬

‫צורת האות פ"א במילה זו דומה לאות פ"א במילה 'לפני' (שורה ‪ .)16‬האות צד"י שבורה ‪ -‬היא השתמרה בעיקר‬ ‫‪ 41‬‬
‫בחלקה התחתון‪ ,‬ובחלק העליון השתמרו שיירים של הקו הימני העליון האופייני לאות זו (ראו למשל צורת האות‬
‫צד"י במילה 'צדק' [שורה ‪ .)]21‬בשורה ‪ 56‬קראו המהדירים‪' :‬ראו נא [?] ה‪.‬צ‪ .'.. ....‬לדעתי ייתכן שאפשר לקרוא‬
‫כאן‪' :‬ראו נא [ ] הצפ[וני חו[נה]'‪ .‬אולי יש כאן התייחסות לחנייתו של האויב הבא מן הצפון‪ ,‬סביב ירושלים‪.‬‬
‫כפי שיתבאר להלן אני סבור כי ברקע חיבורו של 'חזון גבריאל' עומד דיכוי המרד שפרץ בארץ ישראל בשנת ‪4‬‬
‫לפסה"נ בידי צבאו של וארוס‪ ,‬מושל סוריה‪ ,‬וצבא זה בא מן הצפון‪.‬‬
‫קריאתן של שתי האותיות שבראש המילה 'דראון' אינה ודאית‪ .‬בין האותיות אל"ף‪ ,‬וי"ו ונו"ן יש רווחים גדולים‬ ‫‪ 42‬‬
‫מן הרגיל‪ .‬אשר לקריאה 'הנגע' במקום 'הנגי'‪ ,‬הקו המעוגל הימני של האות עי"ן ניכר לדעתי בבירור‪.‬‬
‫המהדירים התלבטו אם לקרוא 'טבחי' כרמז לקרבנות‪ .‬ראו‪ :‬ירדני ואליצור (לעיל הערה ‪ ,)1‬עמ' ‪ .157‬לדעתי‬ ‫‪ 43‬‬
‫ההקשר הרחב של הטקסט מצביע כנגד אפשרות זאת‪.‬‬
‫]‪12‬‬ ‫ישראל קנוהל‬ ‫‪314‬‬

‫הופך ל'מרכבה שלהן'‪ .‬ברקע הדברים עומדת ככל הנראה עלייתו של אליהו בסערה השמימה ב'רכב‬
‫אש ובסוסי אש' (מל"ב ב ‪ .)11‬אנשים שנהרגו מתבשרים כי דמם השפוך הפך למרכבה שבעזרתה‬
‫הם עולים לשמים‪.‬‬
‫עלייתם השמימה של אנשים שנהרגו נזכרת בשני חיבורים שהתחברו ככל הנראה בסמוך לזמן‬ ‫ ‬
‫היסטספס' מסופר על אדם שנהרג ועלה השמימה אחר‬
‫ַ‬ ‫חיבורו של 'חזון גבריאל'‪ .‬ב'אורקולום של‬
‫היום השלישי‪ .‬אדם זה מכונה נביא האל‪ ,‬והוא נהרג בידי המלך הרשע שעבדו אותו כבן האל‪:‬‬

‫‪hic pugnabit aduersus prophetam dei et uincet et interficiet eum et insepultum‬‬

‫‪iacere patietur, sed post diem tertium reuiuiscet atque inspectantibus et‬‬
‫‪( 44.mirantibus cunctis rapietur in caelum‬הוא יילחם בנביא האל‪ ,‬ויגבר עליו ויהרגהו‪ .‬הוא‬
‫ישאיר את גופתו ללא קבורה‪ .‬אולם אחר היום השלישי יקום [הנביא] לתחייה‪ ,‬והוא יועלה בחטף‬
‫השמימה בעוד הכול מביטים בפליאה‪).‬‬

‫החיבור האחר שיש בו סיפור על עלייה לשמים אחר המוות הוא חזון יוחנן‪ ,‬החותם את הברית‬
‫החדשה‪ .‬ספר זה התחבר ככל הנראה בשלהי המאה הראשונה לסה"נ‪ .‬אולם מחברו שיקע בו קטעים‬
‫מחיבור אפוקליפטי קדום יותר‪ ,‬שהתחבר ככל הנראה במחצית הראשונה של המאה הראשונה‬
‫לסה"נ‪ .‬קטע מהחיבור הקדום עומד בבסיס הכתובים בפרק יא ‪ 13-1‬בחזון יוחנן‪ 45.‬בפרק זה מסופר‬
‫‪46‬‬
‫על מותם של שני העדים‪ ,‬המכונים גם 'שני הזיתים' (שם‪ ,)4 ,‬כלומר 'שני בני היצהר' (זכ' ד ‪.)14‬‬

‫ואחרי השלימם עדותם החיה העולה מן התהום תעשה עמהם מלחמה ותוכל להם והרגתם‪.‬‬
‫והייתה נבלתם ברחוב העיר הגדולה [‪ ]...‬ורבים מן העמים והמשפחות והלשונות והגויים‬
‫יראו את נבלתם ימים שלושה וחצי ולא יתנו את גווייתם לׂשום בקברים [‪ ]...‬ויהי אחרי ימים‬
‫שלושה וחצי ותבוא בהם רוח חיים מאת האלוהים ויעמדו על רגליהם ואימה גדולה נפלה על‬
‫כל רואיהם‪ .‬וישמעו קול גדול מן השמים מדבר אליהם לאמור עלו הנה ויעלו בענן השמימה‬
‫וׂשונאיהם רואים אותם (חזון יוחנן יא ‪.)12-11 ,9-7‬‬

‫היסטספס' הועלה נביא האל‬

‫ַ‬ ‫העדים שבחזון יוחנן מועלים השמימה בענן; על פי ה'אורקולום של‬
‫בחטף השמימה; ואילו ב'חזון גבריאל' מדובר על מרכבה‪ .‬המשותף לשלוש המסורות הללו הוא יסוד‬
‫העלייה של המומתים למרום‪.‬‬

‫לקטנטיוס (לעיל הערה ‪ ,)31‬ז‪( 3 ,17 ,‬מהדורת ברנט [שם]‪ ,‬עמ' ‪.)638‬‬ ‫‪4 4‬‬
‫קנוהל (לעיל הערה ‪ ,)14‬עמ' ‪ ,28‬הערה ‪.68‬‬ ‫‪ 45‬‬
‫‪W. H. Brownlee, ‘John the Baptist in the New Light of Ancient Scrolls’, K. Stendahl (ed.), The Scrolls‬‬ ‫‪ 46‬‬
‫‪and the New Testament, New York 1957, p. 47‬‬
‫‪315‬‬ ‫עיונים ב'חזון גבריאל'‬ ‫‪[13‬‬

‫ו‬

‫בעליית משה מסופר על איש בשם טקסו המשכנע את בניו למות ולא לעבור על מצוות האל‪ .‬הוא‬
‫מסיים את דבריו באמרו 'ואם כזאת נעשה ומתנו דמנו יֻ קם לפני ה''‪ 47.‬יעקב ליכט העמיד בהרחבה‬
‫על התפיסה המיוחדת המתבטאת כאן בדבר כוחו של הדם לעורר את נקמת האל‪ 48.‬מיד לאחר‬
‫סיום דבריו של טקסו עובר ספר עליית משה לתיאור הופעת מלכות האלוהים‪ ,‬קצו של השטן ויום‬
‫הנקם‪ ,‬תיאור הדומה כאמור במידה רבה לכתובים ב'חזון גבריאל'‪ .‬על הסמיכות בספר עליית משה‬
‫בין הסיפור על אודות טקסו ובין תיאור הופעת מלכות האלוהים ויום הנקם כתב פלוסר כי 'לפי ספר‬
‫"עליית משה" תתגלה מלכות השמים כתוצאה מהרצון למות על קידוש השם או ליתר דיוק כנראה‬
‫מתוך המוות על קידוש השם של טקסו ובניו'‪ 49.‬דמם של הקדושים הוא המעורר את פעולת הנקם‬
‫האלוהית והוא המביא להופעת מלכות האלוהים‪.‬‬
‫הבאתי לעיל את ארבעת הפסוקים בספר עליית משה שמתוארות בהם הופעת מלכות האלוהים‬ ‫ ‬
‫ופעולת האל ביום הנקם‪ .‬בפסוק הבא שם נאמר‪' :‬השמש לא יתן אור וקרני הירח לחשך תהפכנה‬
‫ונשברו ונהפכו לדם כולן'‪ 50.‬ברור שיש כאן עיבוד של הכתוב 'השמש יֵ הפך לחֹשך והירח לדם'‬
‫(יואל ג ‪ .)4‬נראה שהשימוש בכתוב מספר יואל נועד ליצור זיקה בין דמם של טקסו ובניו לבין יום‬
‫הנקם המסומל באות של הפיכת אור הירח לדם‪ 51.‬תבנית דומה יש בחזון יוחנן‪:‬‬

‫וכפתחו החותם החמישי וארא מתחת למזבח את נפשות הטבוחים [‪ ]...‬ויזעקו בקול גדול‬
‫והאמתי לא תשפוט ולא תיקום את דמינו מיושבי הארץ [‪ ]...‬וארא‬
‫ִ‬ ‫ויאמרו עד מתי אדני הקדוש‬
‫בפתחו את החותם השישי והנה רעש גדול היה ויקדר השמש כשק שער והירח נהפך לדם [‪]...‬‬
‫ומלכי הארץ והרוזנים [‪ ]...‬התחבאו במערות ובסלעי ההרים [‪ ]...‬כי בא יום עברתו הגדול ומי‬
‫יוכל להתייצב (חזון יוחנן ו ‪.)17-9‬‬

‫נראה שגם כאן יש זיקה הדוקה בין דמם של הטבוחים ובין הפיכת הירח לדם‪ ,‬כפי שהתנבא יואל‪.‬‬
‫הפיכת הירח לדם מבשרת את בוא יום העברה והנקם‪.‬‬
‫ייתכן שלמשפט 'בשר לו על דם זו המרכבה שלהן' יש יסוד מדרשי‪ .‬בספרות חז"ל מוכרת‬ ‫ ‬

‫עליית משה ט ‪( 6‬מהדורת כהנא‪ ,‬עמ' שכג)‪.‬‬ ‫‪ 47‬‬

‫ליכט (לעיל הערה ‪ ,)33‬עמ' ‪.100-96‬‬ ‫‪4 8‬‬
‫ד' פלוסר‪' ,‬מקורותיו היהודיים של המארטיריום בנצרות והשפעתם על מושגי היסוד שלה'‪ ,‬מלחמת קודש‬ ‫‪ 49‬‬
‫ומרטירולוגיה בתולדות ישראל ובתולדות העמים‪ :‬קובץ הרצאות שהושמעו בכנס האחד עשר לעיון בהיסטוריה‬
‫[ט‪-‬י בניסן תשכ"ו]‪ ,‬ירושלים תשכ"ח‪ ,‬עמ' ‪.62‬‬
‫עליית משה י ‪( 5‬מהדורת כהנא‪ ,‬עמ' שכג)‪ .‬לדיון במצב הטקסטואלי של פסוק זה ראו‪ :‬צ'רלס (לעיל הערה ‪,)34‬‬ ‫‪ 50‬‬
‫עמ' ‪.422‬‬
‫על פרשנויות שונות ביהדות ובנצרות לפסוק מיואל ראו‪ :‬י"י יובל‪' ,‬הפוסחים על שתי הסעיפים‪ :‬ההגדה של פסח‬ ‫‪ 51‬‬
‫והפסחא הנוצרית'‪ ,‬תרביץ‪ ,‬סה (תשנ"ו)‪ ,‬עמ' ‪ .20-19‬על התפיסה כי האל מתעטף בבגד ארגמן שעליו דם הטבוחים‪,‬‬
‫ראו‪ :‬י' ליבס‪' ,‬פורפוריתה של הלנה מטרויה וקידוש השם'‪ ,‬דעת‪[ 59-57 ,‬ספר יובל לכבודו של יוסף בן שלמה]‬
‫(תשס"ו)‪ ,‬עמ' ‪.119-83‬‬
‫]‪14‬‬ ‫ישראל קנוהל‬ ‫‪316‬‬

‫התבנית המדרשית '‪ X‬זה\זו ‪ ,'Y‬והמילים 'דם זו המרכבה שלהן' ערוכות ממש בתבנית זו‪ 52.‬אפשר‬
‫שיש כאן ביאור למילה 'דם' בכתוב מן המקרא — המילה 'דם' בכתוב זה מוסברת באמצעות‬
‫המילים 'זו המרכבה שלהן'‪ .‬מאחר שבספר עליית משה ובחזון יוחנן נעשה שימוש בכתוב‬
‫מיואל ג ‪ ,4‬ברצוני להציע את ההשערה כי במשפט 'דם זו המרכבה שלהן' מתבאר הפסוק הקודם‬
‫ותימרות עשן'‪ .‬בכתוב זה נמנה הדם בין‬
‫ֲ‬ ‫בספר יואל‪' :‬ונתתי מופתים בשמים ובארץ דם ואש‬
‫המופתים אשר יינתנו בשמים ובארץ‪' .‬חזון גבריאל' מבאר כי המילה 'דם' בכתוב זה מכוונת לדמם‬
‫של המומתים העולים במרכבתם למרום‪ .‬מכיוון שדמם של המומתים נשפך תחילה לארץ ולאחר‬
‫עלייתם למרום הוא בשמים‪ ,‬הרי דם זה נתון 'בשמים ובארץ'‪ .‬כאמור בהמשכם של הכתובים‬
‫בספר יואל נאמר‪' :‬השמש יֵ הפך לחֹשך והירח לדם לפני בוא יום ה' הגדול והנורא'‪ .‬אם אכן המילים‬
‫'דם זו המרכבה שלהן' הן מדרש לכתוב ביואל ג ‪ ,3‬הרי משתמעת מכך התפיסה שעלייתם של‬
‫ההרוגים ושל דמם במרכבה לשמים היא האות המבשר את בוא 'יום ה' הגדול והנורא'‪ .‬על פי‬
‫השערה זו ב'חזון גבריאל'‪ ,‬כמו בספר עליית משה‪ ,‬דם ההרוגים העולה למרום הוא המניע את‬
‫התהליך הגאולי של שבירת הרשע מפני הצדק והופעת מלכות האלוהים‪.‬‬
‫ייתכן כי ברקע הדברים על דם הטבוחים שהוא המרכבה שלהם עומד אירוע היסטורי‪ .‬זמן קצר‬ ‫ ‬
‫לפני מותו של הורדוס‪ ,‬כשפשטה בעם שמועה על מחלתו הקשה‪ ,‬התעוררו שני חכמים‪ ,‬יהודה בן‬
‫צפורי ומתתיה בן מרגלות‪ ,‬ועודדו את תלמידיהם להסיר מעל שער המקדש את נשר הזהב שקבע‬
‫הורדוס‪ .‬התלמידים השתלשלו בחבלים מגג המקדש וניתצו את הנשר‪ .‬יוספוס פלוויוס סיפר על‬
‫תגובתו של הורדוס כששמע את המעשה והתלמידים שנעצרו הובאו לפניו למשפט‪:‬‬

‫את מתתיה הכוהן הגדול הדיח מהכהונה‪ ,‬כמי שאשם במאורעות אלה בחלקם‪ ,‬וׂשם את יועזר‬
‫אחי אשתו לכוהן גדול‪ .‬בימי כהונתו של מתתיה זה אף אירע שמּונה כוהן גדול אחר ליום אחד‪,‬‬
‫היום שהיהודים צמים בו‪ .‬וזה טעמו (של דבר)‪ :‬למתתיה הכוהן נראה בחלום בלילה שלפני‬
‫הצום שנזדווג (לאשה)‪ ,‬ומשום כך לא יכול לשרת ככוהן‪ ,‬וכיהן אתו יוסף בן עלים קרובו‪ .‬אך‬
‫הורדוס הדיח את מתתיה מהכהונה הגדולה‪ ,‬ואת מתתיה האחר שעורר את המהומה (וכמה)‬
‫‪53‬‬
‫אנשים מחבריו שרף חיים‪ .‬ובאותו לילה לקתה הלבנה‪.‬‬

‫ממבנה הדברים עולה בבירור כי הסיפור על מינויו של יוסף בן עלים ליום אחד‪ ,‬סיפור המוכר גם‬
‫ממקורות חז"ל‪ 54,‬הוא מאמר מוסגר‪ .‬בסיום סיפור זה יצר יוספוס חזרה מקשרת‪ ,‬באמצעות המילים‬
‫'אך הורדוס הדיח את מתתיה מהכהונה הגדולה'‪ ,‬ששבות לעניין העיקרי‪ ,‬היינו תגובתו של הורדוס על‬
‫ניתוץ נשר הזהב‪ .‬המשכו של הסיפור העיקרי הוא במילים 'ואת מתתיה האחר שעורר את המהומה‬
‫(וכמה) אנשים מחבריו שרף חיים‪ .‬ובאותו לילה לקתה הלבנה' ‪ -‬באותו לילה שבו הוצאו להורג‬

‫כדאי להעיר גם על שורה ‪ ,54‬ששם קראו המהדירים‪' :‬שלשת ימין זה שאמ‪ .'...‬ייתכן שגם כאן יש הקשר מדרשי‪,‬‬ ‫‪ 52‬‬
‫אלא שאי אפשר לעמוד על הדברים לאשורם מפני שההמשך מקוטע‪.‬‬
‫קדמוניות היהודים יז‪ ,‬ו‪ ,‬ד (‪( )167-164‬תרגום שליט‪ ,‬עמ' ‪.)259‬‬ ‫‪ 53‬‬
‫תוספתא‪ ,‬כיפורים א‪ ,‬ד (מהדורת ליברמן‪ ,‬עמ' ‪ )221‬ומקבילות‪.‬‬ ‫‪5 4‬‬
‫‪317‬‬ ‫עיונים ב'חזון גבריאל'‬ ‫‪[15‬‬

‫האנשים שהיו מעורבים בניתוץ נשר הזהב לקתה הלבנה‪ 55.‬בסיפור המקביל בספר 'תולדות מלחמת‬
‫היהודים' פירט יוספוס ואמר כי הורדוס 'צוה לשרוף באש את האנשים אשר הורידו את עצמם‬
‫‪56‬‬
‫בחבלים‪ ,‬יחד עם החכמים‪ ,‬ואת יתר העצורים נתן בידי עבדיו להמיתם'‪.‬‬
‫ליקוי הלבנה שמדובר בו כאן הוא ככל הנראה הליקוי החלקי שהתרחש ב–‪ 13‬במרס בשנת ‪4‬‬ ‫ ‬
‫‪57‬‬
‫לפסה"נ‪ .‬כמה שבועות לאחר מכן מת הורדוס‪ ,‬ובעקבות כך פרץ המרד שדוכא לבסוף בידי‬
‫וארוס‪ ,‬המושל הרומי בסוריה‪ .‬כידוע בעת ליקוי לבנה הופך צבע הירח לאדום‪ ,‬ואני רוצה להציע‬
‫שאפשר שהאמור 'בחזון גבריאל' קשור באירוע זה‪ :‬הפיכת צבעו של הירח לדם בלילה שלאחר‬
‫הוצאתם להורג של המעורבים בניתוץ נשר הזהב‪ ,‬התפרשה כראיה לכך שהרוגי מלכות אלו‪,‬‬
‫וכמותם אחרים שנהרגו במהלך המרד‪ ,‬עלו למרום — 'בשר לו על דם זו המרכבה שלהן'‪.‬‬

‫ז‬

‫בשורות ‪ 75-65‬של העמודה השנייה מופיעה המילה 'שלושה' שלוש פעמים‪ :‬בשורה ‪ 65‬נכתב‪:‬‬
‫'שלושה קדושי העולם'‪ .‬בשורה ‪ 70‬קראו המהדירים‪' :‬נביאים שלחתי אל עמי שלושה ואני אומר'‪,‬‬
‫ולפי קריאה זו פירשו כי מדובר כאן בשלושה נביאים שנשלחו לישראל‪ 58.‬אני סבור כי יש לתקן‬
‫‪59‬‬
‫כאן את הקריאה‪ .‬המילה שקראו המהדירים 'ואני' אינה קיימת בטקסט‪ ,‬ולמעשה כתוב‪' :‬רועי'‪.‬‬
‫יש לקרוא אפוא את המשפט שבשורה זו‪' :‬שלחתי אל עמי שלושה רועי'‪ ,‬והמילה 'נביאים' שבראש‬
‫השורה מסיימת משפט שראשיתו בשורה הקודמת‪ ,‬שורה ‪ ,69‬שבשל הקיטוע שבסופה קשה לעמוד‬
‫על טיבה המדויק‪ .‬המשפט ששחזרתי כאן‪' ,‬שלחתי אל עמי שלושה רועי'‪ ,‬מקביל לאמור להלן בשורה‬
‫‪' :75‬שלושה רועין יצאו לישראל'‪ .‬בשני המקומות מדובר אפוא על שלושה רועים שהאל שלח אל‬
‫‪60‬‬
‫עמו‪ ,‬ושיצאו לרעות את ישראל‪.‬‬
‫בעקבות תיקון קריאה זה ברצוני להציע פירוש ליחידה שבשורות ‪ .75-65‬הצעה זו מבוססת על‬ ‫ ‬
‫ההנחה הפרשנית ש'חזון גבריאל' אינו מורכב מהיגדים בודדים חסרי קשר רציף‪ ,‬אלא שיש קשר‬
‫עניני בין ההיגדים השונים‪ .‬הנחה זו נשענת על הממצא שעלה מן הדיון לעיל ביחידה שבשורות‬
‫‪ ,31-13‬יחידה המצויה בקטע טקסט שהשתמרותו היא הטובה ביותר בחיבור שלפנינו‪ ,‬וששורות‬
‫רבות בו השתמרו במלואן‪ .‬מן הדיון ביחידה זו עלה רצף תיאורי שכל מרכיב בו נקשר לקודמו‪.‬‬

‫שלא כהצעתו של דניאל שוורץ שההיגד על ליקוי הלבנה מכוון ליום מינויו של יוסף בן עלים לכהונה‪ .‬ראו‪:‬‬ ‫‪ 55‬‬
‫ד' שוורץ‪' ,‬על יוסף בן אילם ומותו של הורדוס'‪ ,‬א' אופנהיימר‪ ,‬י' גפני‪ ,‬מ' שטרן (עורכים)‪ ,‬יהודים ויהדות בימי בית‬
‫שני‪ ,‬המשנה והתלמוד‪ :‬מחקרים לכבודו של שמואל ספראי‪ ,‬ירושלים תשנ"ג‪ ,‬עמ' ‪.74-65‬‬
‫מלחמת היהודים א‪ ,‬לג‪ ,‬ד (תרגום שמחוני [תל אביב תשי"ג]‪ ,‬עמ' צו)‪.‬‬ ‫‪5 6‬‬
‫ראו המחקרים שציין שוורץ (לעיל הערה ‪ ,)55‬עמ' ‪ ,67-66‬הערות ‪.9-4‬‬ ‫‪ 57‬‬
‫ירדני ואליצור (לעיל הערה ‪ ,)1‬עמ' ‪ 157‬והערה ‪.3‬‬ ‫‪ 58‬‬
‫רגלה של האות וי"ו מוטה אחורה‪ .‬הטיה דומה של אות זו מצויה במילה הקודמת‪' ,‬שלושה' ובמילה 'שלום'‬ ‫‪ 59‬‬
‫שבשורה ‪.66‬‬
‫בכך מוסר הקושי של המהדירים בהבנת הלשון 'יצאו לישראל'‪ .‬ראו‪ :‬ירדני ואליצור (לעיל הערה ‪ ,)1‬עמ' ‪.161‬‬ ‫‪ 60‬‬
‫]‪16‬‬ ‫ישראל קנוהל‬ ‫‪318‬‬

‫עוד עלה מן הדיון ביחידה הקודמת שהטקסט ב'חזון גבריאל' נשען במידה רבה על כתובים בספר‬
‫זכריה‪ ,‬וגם הבחנה זו תסייע בהצעת הפירוש להלן‪ .‬המצב הטקסטואלי ביחידה שבשורות ‪75-65‬‬
‫שונה לחלוטין‪ .‬אף אחת מן השורות לא השתמרה במלואה‪ ,‬ובשל הקיטוע הטקסטואלי הצעת‬
‫הפירוש שתובא כאן אינה יוצאת מגדר השערה‪.‬‬
‫היחידה פותחת באזכור 'שלושה קדושי העולם' (שורה ‪ )65‬ומסתיימת באזכור 'שלושה רועין‬ ‫ ‬
‫יצאו לישראל' (שורה ‪ .)75‬כפי שהעירו המהדירים‪ ,‬הצירוף 'שלושה רועין' מזכיר את לשון הכתוב‬
‫בספר זכריה‪'ָ :‬ו ַא ְכ ִחד את שֹלשת הֹרעים ביֶ רח אחד' (זכ' יא ‪ .)8‬יתכן כי גם ב'חזון גבריאל' מדובר‬
‫בשלושה רועים שנשלחו או שיצאו להנהיג את עם ישראל ונהרגו‪ .‬אם כך הוא הרי אפשר כי‬
‫הרועים הללו שנהרגו הם 'שלושה קדושי העולם' המוזכרים בשורה ‪ .65‬בשורה ‪ 66‬נאמר‪' :‬אמר‬
‫עליך אנחנו בטוחין'‪ .‬בשל קיטועו של הטקסט אין לדעת מיהו שאמר 'עליך אנחנו בטוחין'‪ .‬בשורה‬
‫‪ 67‬נאמר 'בשר לו על דם זו המרכבה שלהן'‪ .‬מקבל החזון מתבקש לבשר 'לו'‪ ,‬כלומר למי שאמר‬
‫'עליך אנחנו בטוחין'‪ ,‬בשורה‪ ,‬והבשורה היא שדמם של הנטבחים יהפוך למרכבה שבעזרתה הם‬
‫יעלו למרום‪ .‬כאמור בׂשורה זו היא כנראה גם בשורת נקם וגאולה שכן דם הטבוחים יעורר את‬
‫האל לצאת ולנקום בכוחות הרשע ולהשמידם‪.‬‬
‫בשורה הבאה‪ ,‬שורה ‪ ,68‬נאמר‪' :‬אוהבין רבים לה' צבאת אל<ה>י ישראל'‪ .‬לדעתי שורה זו‬ ‫ ‬
‫צריכה להתפרש בזיקה לשורה ‪' :74‬עושה חסד לאלפים'‪ .‬מילים אלו הן ציטוט מעשרת הדיברות‪,‬‬
‫ֹהבי ולׁש ֹמֵרי מצותי' (שמ' כ ‪ .)6‬על פי האמור‬
‫שבהן מתאר האל את עצמו כ'ע ֶֹׂשה חסד לאלפים לא ַ‬
‫בכתוב זה ה' עושה חסד לאלפים‪ ,‬לאוהביו‪ .‬אוהבים אלה הם הנזכרים בשורה ‪ 68‬במילים 'אוהבין‬
‫רבים לה' צבאת אל<ה>י ישראל'‪ .‬אך מיהם האוהבים שה' עושה עמם חסד‪ ,‬ומה טיבו של חסד‬
‫זה? ייתכן כי אוהבים אלה הם מקדשי השם שניתצו את הנשר‪ ,‬וכיוצא בהם שלושת הרועים‬
‫שנכחדו‪ ,‬והחסד שנעשה אתם הוא שדמם הפך להיות למרכבה שלהם‪ ,‬כלומר הם הועלו אחר‬
‫מותם במרכבה למרום‪.‬‬
‫ייתכן שבבסיס הדברים עומד פירוש מדרשי הדורש את לשון הכתוב 'ע ֶֹׂשה חסד לאלפים‬ ‫ ‬
‫ֹהבי' כאילו היה כתוב‪ :‬עושה חסד לאלופים לאוהבי‪ .‬האלופים אוהבי ה' שנעשה להם חסד‬
‫לא ַ‬
‫הם שלושת הרועים שיצאו להנהיג את ישראל ונכחדו‪ .‬בהקשר זה יש להעיר על האמור בשורות‬
‫‪' 33-32‬ואלוף השני שמר על ירושלם'‪ .‬מפאת קיטועו של הטקסט קשה לעמוד על משמעותו‬
‫המדויקת של היגד זה‪ ,‬אבל מסתבר כי ברקע הדברים עומדים הכתובים 'ואמרו ַא ֻּלפי יהודה בלבם‬
‫מצה לי י ֹשבי ירושלם בה' צבאות אלהיהם‪ .‬ביום ההוא אׂשים את ַא ֻּלפי יהודה ככיור אש ְּבעצים‬
‫ַא ָ‬
‫וכלפיד אש ְּבעמיר ואכלו על ימין ועל שמאול את כל העמים סביב וישבה ירושלם עוד תחתיה‬
‫בירושלם' (זכ' יב ‪ .)6-5‬הכתיב החסר בפסוקים אלה‪'ַ ,‬א ֻּלפי יהודה'‪ ,‬במקום‪ :‬אלופי יהודה‪ ,‬יכול‬
‫לסייע לדרשה המשוערת ש'ע ֹשה חסד לאלפים' היינו‪ :‬עושה חסד לאלופים‪.‬‬
‫כתוב נוסף בספר זכריה שכדאי להצביע עליו בקשר ליחידה הנדונה כאן הוא הפסוק 'ואמר‬ ‫ ‬
‫עמיתי‬
‫ִ‬ ‫ֹרעי ועל גבר‬
‫מאהבי‪ֶ .‬חרב עורי על ִ‬
‫ָ‬ ‫אליו מה המכות האלה בין ידיך ואמר אשר ֻהכיתי בית‬
‫ּותפוצין ָ הצאן' (זכ' יג ‪ .)7-6‬כתוב זה עשוי להתפרש בהקשר שלנו‬
‫ֶ‬ ‫הֹרעה‬
‫ֶ‬ ‫נאם ה' צבאות הך את‬
‫ֻ‬
‫‪319‬‬ ‫עיונים ב'חזון גבריאל'‬ ‫‪[17‬‬

‫באופן הבא‪ :‬המאהבים שהוכו בין ידיהם הם אוהבי ה'‪ ,‬שעליהם אומר הכתוב בספר שמות 'ע ֶֹׂשה‬
‫ֹהבי'‪ .‬קישור מעין זה עשו חז"ל במכילתא דרבי ישמעאל‪ ,‬ושם נדרשו פסוקים‬
‫חסד לאלפים לא ַ‬
‫אלה על מקדשי השם‪ 61.‬כאמור אפשר כי אוהבי ה' הללו הם 'רועי'‪ ,‬שנאמר עליהם בשורה ‪:70‬‬
‫'חרב עורי‬
‫'שלחתי אל עמי שלושה רועי'‪ .‬בשל הכתיב החסר בזכ' יג ‪ 7‬אפשר להבין את הכתוב שם ֶ‬
‫רועי‪ .‬וכך ניתן לדרוש את הכתובים הללו על שלושת הרועים‬
‫ֹרעי' כאילו נאמר‪ :‬חרב עורי על ַ‬
‫על ִ‬
‫שנכחדו‪.‬‬
‫בסיום הצעת הפירוש אני רוצה לשוב ולהדגיש את הממד ההשערתי של רבים ממרכיביה‪,‬‬ ‫ ‬
‫עקב ההשתמרות הירודה של הטקסט בקטע זה‪ .‬שני מרכיבים בהצעה זו נראים בעיני ודאיים‪:‬‬
‫(א) הקישור שהצעתי בין ההיגד בשורה ‪' 68‬אוהבין רבים לה'' ובין האמור בשורה ‪' 74‬עושה חסד‬
‫ֹהבי'; (ב)‬
‫לאלפים' — קישור זה מבוסס כאמור על לשון הכתוב בספר שמות 'ע ֶֹׂשה חסד לאלפים לא ַ‬
‫הקישור הברור שבין ההיגד בשורה ‪ 70‬בנוסחו המתוקן 'שלחתי אל עמי שלושה רועי' ובין ההיגד‬
‫בשורה ‪' 75‬שלושה רועין יצאו לישראל'‪.‬‬
‫למרות מצבה הטקסטואלי הבעייתי של היחידה ניכר הבדל ענייני בינה ובין היחידה שבעמודה‬ ‫ ‬
‫הראשונה של 'חזון גבריאל'‪ .‬במרכז העמודה הראשונה עומד תיאור הישועה האסכטולוגית שיביא‬
‫האל לעירו ולעמו על ידי השמדת כוחות הרשע; מלחמת הנקם תיעשה על ידי מלאכים שיירדו‬
‫במרכבות מן השמים‪ .‬לעומת זאת ביחידה שבעמודה השנייה מדובר בדמם של הטבוחים אוהבי‬
‫ה' ובעלייתם למרום במרכבה העשויה מדמם‪ .‬מבחינה ספרותית מאופיין היחס שבין שתי היחידות‬
‫בשוני בכיוון תנועת המרכבות ובשימושן‪ .‬ביחידה שבעמודה הראשונה תנועת המרכבות היא מן‬
‫השמים לארץ‪ ,‬והן משמשות את המלאכים במלחמת הנקם‪ ,‬ואילו ביחידה שבעמודה השנייה‬
‫תנועת המרכבה היא מן הארץ לשמים‪ ,‬והיא מעלה את דם הטבוחים לשמים‪ .‬כאמור לאור הכתוב‬
‫בספר יואל ולאור הדברים בספר עליית משה ייתכן שיש קשר סיבתי בין שתי תנועות המרכבות‪:‬‬
‫עליית דם הטבוחים במרכבה השמימה מעוררת את האל לרדת עם מלאכיו במרכבות למלחמת‬
‫הנקם‪.‬‬

‫ח‬

‫היסטספס' 'נביא האל' קם לתחייה אחר היום השלישי‪ .‬אפשר שמוטיב‬

‫ַ‬ ‫על פי המסופר ב'אורקולום של‬
‫התחייה אחר היום השלישי קשור לכתוב בספר הושע 'ביום השלישי יְ ִקמנו ונחיה לפניו' (הו' ו ‪.)2‬‬
‫בחזון יוחנן מסופר כי העדים–המשיחים הוחיו אחרי שלושה ימים וחצי‪ ,‬וכפי שהעירו רבים‪ ,‬מספר‬
‫ופלג ִעדן' (דנ' ז ‪.)25‬‬
‫ועדנין ְ‬
‫זה מבוסס על הכתוב בספר דניאל ִ'עדן ִ‬
‫שורה ‪ 80‬של 'חזון גבריאל' מתחילה במילים 'לשלושת ימין'‪ ,‬אחריה קראו המהדירים את האות‬ ‫ ‬
‫חי"ת וסימנו כי יש עוד שלוש אותיות שאין הם יכולים לקראן‪ ,‬ולאחר מכן מופיעות המילים 'אני‬

‫מכילתא דרבי ישמעאל‪ ,‬יתרו ו (מהדורת הורוביץ ‪ -‬רבין‪ ,‬עמ' ‪.)227‬‬ ‫‪ 61‬‬
‫]‪18‬‬ ‫ישראל קנוהל‬ ‫‪320‬‬

‫גבריאל'‪ .‬לדעתי המילה שהמהדירים קראו באופן חלקי היא 'חאיה'‪ 62.‬מן ההקשר נראה כי המלאך‬
‫גבריאל פונה אל מישהו ופוקד עליו‪' :‬לשלושת ימין חאיה'‪ ,‬כלומר בעוד שלושה ימים חיה‪ ,‬קום‬
‫לתחייה (השוו‪' :‬בדמיך חיי' [יח' טז ‪ .)]6‬כתיב מעין זה רווח במגילות מדבר יהודה‪ 63,‬והוא קיים גם‬
‫‪64‬‬
‫בקורפוסים שאינם נוקטים בדרך כלל שיטת כתיב מלאה‪.‬‬
‫‪65‬‬
‫בשאלת זהותו של האיש שגבריאל מקימו לתחייה אני דן במקום אחר‪ .‬לצורך דיוני כאן די‬ ‫ ‬
‫‪66‬‬
‫היסטספס' וחזון יוחנן‪.‬‬
‫ַ‬ ‫בכך שגם בנקודה זו קיימת הקבלה בין 'חזון גבריאל' ובין ה'אורקולום של‬
‫ייתכן כי גם האיש שעליו גזר גבריאל לחיות לשלושת ימין היה מוטל על הארץ כשהוא מתבוסס‬
‫בדמיו‪ ,‬ומשום כך התבקש השימוש בלשון הקרובה ללשון הכתוב ביחזקאל 'בדמיך חיי'‪.‬‬
‫בשורות ‪ 84-83‬קראו המהדירים‪' :‬לי מן שלושה הקטן שלקחתי אני גבריאל ה' צבאֹת אל<ה>י'‪.‬‬ ‫ ‬
‫הטקסט שלפני מילים אלה ולאחריהן מקוטע‪ .‬מרצף הדברים עולה כי המלאך גבריאל מספר כאן‬
‫על מישהו שלקח‪ .‬הדמות שלקח גבריאל מתוארת במילים 'מן שלושה הקטן'‪ ,‬כלומר הקטן מבין‬
‫השלושה‪ .‬בעקבות הדיון בפסקה הקודמת אפשר לשער כי השלושה הנזכרים כאן הם שלושת‬
‫הרועים שהומתו‪ ,‬והקטן מביניהם הוא שנלקח על ידי גבריאל‪ .‬במצב הנוכחי של הטקסט קשה‬
‫לדעת אם הקטן מן השלושה שנלקח הוא אותו אדם שהוחיה על ידי גבריאל לשלושת ימין‪ .‬כמו כן‬
‫לא פורש טיבה של לקיחה זו‪ .‬אפשר אולי לבאר את הלקיחה כאן לאור הכתוב על חנוך 'ואיננו כי‬

‫האות אל"ף ברורה לחלוטין‪ .‬האות יו"ד נכתבת בטקסט זה באופנים שונים ומגוונים‪ .‬לצורת האות ה"א כאן השוו‬ ‫‪ 62‬‬
‫את צורתה במילה 'אלהים' בשורה ‪ 11‬ובמילה 'האות' בשורה ‪ .17‬פרופ' חנן אשל העלה בפני את האפשרות‬
‫כי האות השלישית במילה זו היא זי"ן‪ ,‬ואם כן המילה השלמה היא 'חאזה'‪ ,‬כלומר חזה‪ .‬לדעתי קריאה זו אינה‬
‫אפשרית‪ :‬האות זי"ן מופיעה בכתובת חמש פעמים בבירור (שורות ‪ ,)85 ,67 ,54 ,31 ,22‬ובכל המופעים הללו‬
‫אורכה סטנדרטי ודומה לאורכן של האותיות הסמוכות לה‪ .‬לעומת זאת האות שאני דן בה כאן היא אות קצרה‪,‬‬
‫שאורכה כמחצית מאורך האותיות הסמוכות לה‪ .‬דבר זה תואם את צורת האות יו"ד‪ ,‬המופיעה בדרך כלל בכתובת‬
‫כאות קצרה‪ .‬ראו‪ :‬אליצור וירדני (לעיל הערה ‪ ,)1‬עמ' ‪.165‬‬
‫על השימוש באל"ף כאם קריאה במגילת ישעיהו בפרט ובמגילות ים המלח בכלל ראו‪ :‬י' קוטשר‪ ,‬הלשון והרקע‬ ‫‪ 63‬‬
‫הלשוני של מגילת ישעיהו השלמה ממגילות ים המלח‪ ,‬ירושלים תשי"ט‪ ,‬עמ' ‪E. Qimron, The Hebrew ;18-16‬‬
‫‪of the Dead Sea Scrolls, Atlanta 1986, pp. 21-23‬‬
‫תופעה זאת מוכרת גם בנוסח המסורה של המקרא‪ ,‬ראו למשל‪' :‬כאביר' (יש' י ‪' ,)13‬וקאם' (הו' י ‪' ,)15‬דאג' (נחמ'‬ ‫‪ 64‬‬
‫יג ‪ .)16‬עדויות לכתיב זה מצויות גם בכתבי היד של המשנה‪ .‬ראו‪ :‬י"נ אפשטיין‪ ,‬מבוא לנוסח המשנה‪ ,‬ירושלים‬
‫תשכ"ד‪ ,‬עמ' ‪ .1235-1234‬לדיון רחב בתופעה זו ראו‪ :‬א' קמרון‪' ,‬אל"ף מצעית כאם–קריאה בתעודות עבריות‬
‫וארמיות מקומראן בהשוואה למקורות עבריים וארמיים אחרים'‪ ,‬לשוננו‪ ,‬לט (תשל"ה)‪ ,‬עמ' ‪( 146-133‬תודתי נתונה‬
‫לעמיתי פרופ' עמנואל טוב‪ ,‬שהפנה את תשומת לבי למאמר זה)‪ .‬קמרון הראה כי תפוצתה העיקרית של תופעה‬
‫זו בסביבת האותיות יו"ד ווי"ו‪ ,‬ולדעתו היא באה לסמן כי האותיות הללו הן אותיות עיצוריות‪ .‬לדעתו של משה‬
‫בר–אשר עדיף לבאר את הכתיב 'חאיה' כתוצאה של ערעורה של האות חי"ת שבראש המילה (אני מודה לפרופ'‬
‫בר–אשר‪ ,‬שקרא את מאמרי והעירני הערות חשובות‪ ,‬ואף מסר לי טיוטה של מאמרו על הצדדים הלשוניים של‬
‫הטקסט הזה‪ ,‬מאמר העתיד לראות אור בכתב העת 'מגילות')‪.‬‬
‫ראו‪I. Knohl, ‘“By Three Days, Live”: Messiahs, Resurrection and Ascent in Hazon Gabriel’, Journal :‬‬ ‫‪ 65‬‬
‫‪of Religion, 88 (2008), pp. 155 -158‬‬
‫כידוע ספר זרובבל חורג ממתכונת זו וקובע כי משיח בן יוסף יובא לקבורה אחרי ‪ 41‬יום‪ ,‬ורק במועד מאוחר יותר‬ ‫‪ 66‬‬
‫יוקם לתחייה‪ .‬ראו‪ :‬אבן שמואל (לעיל הערה ‪ ,)11‬עמ' ‪ .81‬לדעה כי משיח בן אפרים יקום ביום השלישי ראו‪ :‬קנוהל‬
‫(לעיל הערה ‪ ,)14‬עמ' ‪ ,36‬הערה ‪.123‬‬
‫‪321‬‬ ‫עיונים ב'חזון גבריאל'‬ ‫‪[19‬‬

‫לקח אֹתו אלהים' (בר' ה ‪ .)24‬על פי המסופר בספר חנוך הסלאווי הועלה חנוך אל הרקיע הראשון‬
‫בידי שני מלאכים‪ 67.‬ייתכן אפוא שגם גבריאל מספר על לקיחתו של הקטן מן השלושה למרום‪.‬‬
‫בראש שורה ‪ 85‬מופיעות המילים 'אז תעמדו'‪ .‬נראה כי הדובר כאן‪ ,‬כמו בכל הקטע החותם את‬ ‫ ‬
‫החיבור‪ ,‬הוא גבריאל‪ .‬לאור האמירה 'לשלושת ימים חאיה' מסתבר שגם את האמירה 'אז תעמדו'‬
‫יש לפרש בהקשר של החייאת מתים‪ .‬סעד להשערה זו יש בלשון הכתובים‪'ַ :‬ותבוא בהם הרוח‬
‫ַויחיו ַויעמדו על רגליהם חיל גדול מאֹד מאֹד' (יח' לז ‪'ְ ;)10‬ותעמ ֹד לגֹרלך לקץ הימין' (דנ' יב ‪.)13‬‬

‫ט‬

‫הטקסט של 'חזון גבריאל' השתמר בצורה מקוטעת‪ ,‬ואין אנו יכולים לדעת מה הייתה ראשיתו‪ .‬גם‬
‫היקפו של החיבור איננו ברור‪ ,‬משום שכפי שציינו המהדירים‪ ,‬ייתכן כי היו אבנים נוספות‪ ,‬שהכילו‬
‫חלקים קודמים של החיבור‪ .‬אולם גם במה שנשתמר מצויים מרכיבים רבים המוכרים לנו מחיבורים‬
‫היסטספס'‪ ,‬הרובד הקדום‬
‫ַ‬ ‫אפוקליפטיים הקרובים ל'חזון גבריאל'‪ :‬ספר עליית משה‪ ,‬ה'אורקולום של‬
‫של חזון יוחנן‪ ,‬ספר זרובבל ופיוטים ומדרשים שהושפעו מספר זה‪ .‬בין המרכיבים האלה אפשר לציין‬
‫את מצור הגויים על ירושלים‪ ,‬בריחת חלק מן העם מן העיר‪ ,‬דמותו של המלך הרשע האנטיכריסטוס‪,‬‬
‫המוות‪ ,‬התחייה אחר שלושה ימים ועלייתן לשמים של דמויות משיחיות או נבואיות‪ ,‬הופעת האל‬
‫להנקם מן האויבים‪ ,‬ודם הטבוחים המעורר את נקמת‬
‫המלּווה במלאכים ומרעיש את הארץ בדרכו ִ‬
‫ֶ‬
‫האל‪.‬‬
‫הקרבה שבין 'חזון גבריאל' ובין כמה מן החיבורים הללו ניכרת גם בתבנית המנגידה את דמות‬ ‫ ‬
‫האנטיכריסטוס לשתי דמויות חיוביות‪ ,‬ובולט בהקשר זה הדמיון שבין 'חזון גבריאל' לספר זרובבל‪.‬‬
‫בשניהם מוצגים שני משיחי אמת‪' :‬עבדי דוד'‪ ,‬הוא משיח בן דוד‪ ,‬ואפרים‪ ,‬הוא משיח בן יוסף‪,‬‬
‫לעומת דמות האנטיכריסטוס — צמח הרע ב'חזון גבריאל' וארמילוס בספר זרובבל‪ .‬על פי ספר‬
‫זרובבל הרג 'ארמילוס' את משיח בן יוסף‪ ,‬אבל לאחר מכן הוא נהרג בידי משיח בן דוד‪ .‬תבנית‬
‫היסטספס'‪ .‬על פי המסופר בחיבור זה הרג המלך הרשע שעבדו אותו‬
‫ַ‬ ‫דומה קיימת ב'אורקולום של‬
‫כבן האל את נביא האל אבל לאחר מכן הוא הובס בידי המלך הגדול‪ ,‬שירד מן השמים בלוויית‬
‫המלאכים‪ .‬גם ברובד הקדום של חזון יוחנן ניצבים שני עדים–משיחים אל מול דמות החיה השנייה‪,‬‬
‫‪68‬‬
‫שהיא דמות אנטיכריסטוס‪.‬‬
‫היסטספס'‪ ,‬הרובד הקדום של חזון יוחנן וגרעינו הקדום של ספר זרובבל הגיעו‬
‫ַ‬ ‫ה'אורקולום של‬ ‫ ‬
‫לידינו רק בתוך יצירות שעובדו על ידי מחברים מאוחרים יותר‪ .‬חשיפתו של 'חזון גבריאל' נותנת‬
‫בידינו לראשונה אפוקליפסה מ'משפחה' זו בנוסחּה המקורי‪ ,‬ומכאן חשיבותה הרבה של תגלית זו‪.‬‬
‫תגלית זו גם מאששת את הטענה בדבר קדמותם של הרבדים המקוריים של החיבורים הללו‪.‬‬

‫חנוך הסלאווי א ‪ - 4‬ג ‪( 2‬מהדורת כהנא‪ ,‬עמ' קה‪-‬קו)‪.‬‬ ‫‪ 67‬‬

‫קנוהל (לעיל הערה ‪ ,)14‬עמ' ‪.27-22‬‬ ‫‪6 8‬‬
‫]‪20‬‬ ‫ישראל קנוהל‬ ‫‪322‬‬

‫ברקע סיפורי ההרג והתחייה של דמות משיחית או נבואית בחיבורים הללו עומדת לדעתי‬ ‫ ‬
‫מציאות היסטורית הקשורה בהריגתם של המנהיגים המשיחיים של המרד שפרץ בארץ ישראל‬
‫בשנת ‪ 4‬לפסה"נ‪ 69.‬אפשר כי גם 'חזון גבריאל' משקף את המציאות של דיכוי מרד זה‪ .‬על פי‬
‫קריאתי בשורה ‪ 70‬אומר האל‪' :‬שלחתי אל עמי שלושה רועי'‪ ,‬ובדומה לכך נאמר בשורה ‪:75‬‬
‫'שלושה רועין יצאו לישראל'‪ .‬ייתכן כי שלושת הרועים שנשלחו או יצאו לישראל הם שלושת‬
‫המנהיגים שהנהיגו את המרד שפרץ בשנת ‪ 4‬לפסה"נ‪ ,‬ושידוע לנו עליהם מחיבוריו של יוספוס‬
‫פלוויוס‪ 70.‬אמנם בשעת המרד עצמו עמד כל אחד מהם בראש מחנה נפרד שתמך בו‪ ,‬אולם ייתכן‬
‫שבמבט לאחור‪ ,‬אחר דיכויו של המרד‪ ,‬הצטיירו שלושת המנהיגים הללו כחטיבה אחת‪ .‬יוספוס‬
‫תיאר בפרוטרוט את מיתתו של אחד מהם‪ ,‬שמעון‪ ,‬שפעל בעבר הירדן‪ ,‬אך לא אמר במפורש‬
‫מה עלה בגורלם של שני המנהיגים האחרים‪ ,‬הרועה ַאתרונְ גַ ס ויהודה בן חזקיה הגלילי‪ .‬עם זאת‬
‫מרוח דבריו משתמע כי גם ַאתרונְ גַ ס נהרג‪ ,‬וייתכן כי זה היה גם סופו של יהודה הגלילי‪ 71.‬על‬
‫ואתרונְ גַ ס למלכים‪ ,‬וגם על יהודה הגלילי נאמר‬
‫פי המסופר אצל יוספוס הכתירו עצמם שמעון ַ‬
‫ששאף להיות מלך‪ .‬היו אלו אפוא מנהיגים עממיים בעלי יומרה משיחית‪ .‬ייתכן שמחבר 'חזון‬
‫גבריאל' בחר לכנותם רועים בשל המטען המשיחי של המילה 'רועה' במקרא‪ 72.‬האפשרות כי‬
‫דיכויו של מרד זה והרג מנהיגיו המשיחיים עומדים ברקע החיבור 'חזון גבריאל' עולה לדעתי גם‬
‫מבירור זהותו של האיש שהוחיה על ידי גבריאל‪ ,‬שהיה ככל הנראה שמעון‪ ,‬אחד משלושת מנהיגי‬
‫‪73‬‬
‫קרוב לשער כי 'חזון גבריאל' התחבר בקרב חסידיו הנאמנים של אחד מן המנהיגים‬ ‫המרד‪.‬‬
‫המשיחיים הללו‪ ,‬ושהוא משקף את התמודדותם עם כישלון המרד והריגתו של המנהיג המשיחי‪.‬‬
‫שלושת ראשי המרד היו המנהיגים המשיחיים הראשונים הידועים בהיסטוריה היהודית‪ .‬כישלון‬
‫המרד‪ ,‬דיכויו האכזרי והמתת מנהיגיו טבעו את המשיחיות היהודית בחותם 'קטסטרופלי' כבר‬

‫שם‪ ,‬עמ' ‪.37-36‬‬ ‫‪6 9‬‬

‫מלחמת היהודים ב‪ ,‬ד‪ ,‬א‪-‬ג (תרגום שמחוני [תל אביב תשי"ג]‪ ,‬עמ' קז‪-‬קח); קדמוניות יז‪ ,‬י‪( 284-271 ,‬תרגום שליט‪,‬‬ ‫‪ 70‬‬
‫עמ' ‪ .)270-269‬על מנהיגי המרד ראו‪W. R. Farmer, ‘Judas, Simon and Athronges’, NTS, 4 (1958), pp. :‬‬
‫‪147-155; M. Stern, ‘The Reign of Herod and the Herodian Dynasty’, S. Safrai and M. Stern (eds.) The‬‬
‫‪Jewish People in the First Century, I (CRINT, I), Assen 1974, p. 280; R. H. Horsley, Bandits, Prophets‬‬
‫‪and Messiahs, Harrisburg, Pa. 1999, pp. 11-117; N. Kokkinos, The Herodian Dynasty (Journal for the‬‬
‫‪Study of the Pseudepigrapha Supplement Studies, 30), Sheffield 1998, p. 227, n. 79‬‬
‫לתיאור הריגתו של שמעון ראו‪ :‬מלחמת היהודים ב‪ ,‬ד‪ ,‬ב (תרגום שמחוני [תל אביב תשי"ג]‪ ,‬עמ' קח)‪ .‬מדבריו של‬ ‫‪ 71‬‬
‫יוספוס בסוף סעיף ג שם משתמע לכאורה כי גם ַאתרונְ גַ ס הומת אבל ראו הניסוח בסיפור המקביל בקדמוניות יז‪,‬‬
‫‪( 284‬תרגום שליט‪ ,‬עמ' ‪ .)270‬שאלת גורלו של המנהיג השלישי‪ ,‬יהודה בן חזקיה הגלילי‪ ,‬קשורה בהצעה שהעלו‬
‫כמה חוקרים לזהותו עם יהודה הגלילי מייסד ה'פילוסופיה הרביעית' (היא תורת הקנאים)‪ ,‬שהמריד את העם‬
‫בשנת ‪ 6‬לסה"נ (מלחמת היהודים ב‪ ,‬ח‪ ,‬א [תרגום שמחוני [תל אביב תשי"ג]‪ ,‬עמ' קיד]; קדמוניות היהודים יח‪ ,‬א‪ ,‬א‬
‫(‪[ )9-4‬תרגום שליט‪ ,‬עמ' ‪ .)]281‬ראו‪ :‬מ' שטרן‪ ,‬מחקרים בתולדות ישראל בימי הבית השני‪ ,‬ירושלים תשנ"א‪ ,‬עמ'‬
‫‪ .280-279‬מובן שאם מקבלים זיהוי זה‪ ,‬יש להסיק כי יהודה לא הומת בעת דיכוי המרד של שנת ‪ 4‬לפסה"נ‪ ,‬אבל‬
‫יש חוקרים הדוחים זיהוי זה‪ .‬ראו‪ :‬שטרן (שם)‪ ,‬הערה ‪.4‬‬
‫ראו למשל‪ :‬יח' לד ‪ ,23‬לז ‪.24‬‬ ‫‪7 2‬‬
‫ראו לעיל הערה ‪.65‬‬ ‫‪ 73‬‬
‫‪323‬‬ ‫עיונים ב'חזון גבריאל'‬ ‫‪[21‬‬

‫מראשיתה‪ .‬הציפייה לקץ הימים בעקבות כישלון המרד ניכרת בספר 'עליית משה'‪ .‬לאחר תיאור‬
‫דיכויו של המרד (עליית משה ו‪[ 9-8 ,‬מהדורת כהנא‪ ,‬עמ' שכא]) נאמר שם‪' :‬אחר הדברים האלה‬
‫תכלינה העתים' (שם‪ ,‬ז ‪[ 1‬שם‪ ,‬עמ' שכב])‪.‬‬

‫י‬

‫אני סבור שלאורו של 'חזון גבריאל' אפשר עתה להצביע על זיקה בין דמותו של אפרים או משיח‬
‫בן יוסף ובין דמותו של בן האדם באוונגליון של מתי‪ :‬במתי כד מובא חזון אפוקליפטי שנשא ישו‬
‫בפני תלמידיו‪ ,‬ובין השאר נאמר שם‪' :‬ומיד אחרי צרת הימים ההם תחשך השמש והירח לא יגיה‬
‫יתמוטטו‪ .‬אז אות בן האדם ייראה בשמים וספדו כל‬
‫ָ‬ ‫אורו והכוכבים ייפלו מן השמים וכוחות השמים‬
‫משפחות הארץ וראו את בן האדם בא עם ענני השמים בגבורה וכבוד רב' (מתי כד ‪ .)30-29‬המוטיב‬
‫של החשכת השמש וליקוי המאורות מוכר מן הכתוב ביואל ומפסוקים דומים במקרא‪ 74.‬תיאורו של‬
‫בן האדם הבא עם ענני השמים מבוסס על הכתוב בדנ' ז ‪ .13‬לענייני חשוב במיוחד האמור בחלקו‬
‫הראשון של פסוק ‪ 30‬במתי‪' :‬אז אות בן האדם ייראה בשמים וספדו כל משפחות הארץ'‪ .‬המילים‬
‫'וספדו כל משפחות הארץ' מבוססות על הכתוב 'וספדה הארץ משפחות משפחות לבד' (זכ' יב ‪,)12‬‬
‫‪75‬‬
‫ופסוק זה נדרש כידוע במקורות חז"ל על הספדו של המשיח שנהרג‪ ,‬משיח בן יוסף‪.‬‬
‫האמירה על אות בן האדם שייראה בשמים קודם לבוא הגאולה‪ 76‬מזכירה את האמור ב'חזון‬ ‫ ‬
‫גבריאל' על אפרים‪ .‬על פי שחזורי בשורות ‪ 17-16‬פונה האל לדוד ומבקש ממנו לבקש מאפרים‬
‫לשים את האות‪ .‬אחר שימת האות מתוארות שבירת הרשע והופעת האל והמלאכים‪' .‬חזון גבריאל'‬
‫הוא החיבור היחיד המוכר לנו שמשיח בן יוסף מתואר בו כמי ששם את האות המבשר את בוא‬
‫הגאולה‪ .‬נראה אפוא כי המסורת על אות בן האדם במתי מבוססת על האמור בחזון גבריאל על‬
‫האות של אפרים‪ .‬מה טיבו של אות זה? בהתחשב בזיקה העמוקה בין דם הנרצחים העולה למרום‬
‫ובין יום הנקם‪ ,‬זיקה שעמדתי עליה לעיל‪ ,‬אני רוצה להציע כי האות שאפרים מתבקש לשים הוא‬
‫אות הדם השפוך הנקבע בשמים‪ 77.‬תיאור הדם כאות עשוי להתבסס על הכתוב 'והיה הדם לכם‬
‫לאֹת' (שמ' יב ‪ .)13‬אם כן גם אות בן האדם הנראה בשמים הוא ככל הנראה אות דמו השפוך של‬

‫ראו במיוחד‪ :‬יש' יג ‪ ,11-10‬לד ‪.4‬‬ ‫‪ 74‬‬

‫בבלי‪ ,‬סוכה נב ע"א; ירושלמי‪ ,‬סוכה ה‪ ,‬ב (נה ע"ב; מהדורת האקדמיה ללשון העברית‪ ,‬עמ' ‪ ,654‬שו' ‪.)31-30‬‬ ‫‪7 5‬‬
‫לסקירת הפירושים למהות אות זה שהוצעו במחקר ראו‪D. C. Sim, Apocalyptic Eschatology in the Gospel of :‬‬ ‫‪ 76‬‬
‫‪Matthew, Cambridge 1996, pp. 104 -105; W. D. Davies and D. C. Allison, Matthew (ICC), III, Cambridge‬‬
‫‪ .1997, pp. 359 -360‬מחקרו של פלוסר על 'אות בן האדם' עוסק בכתוב בלוקס יא ‪ ,30‬שעניינו אחר‪ .‬ראו‪:‬‬
‫’‪ ,D. Flusser, ‘Jesus and the Sign of the Son of Man‬הנ"ל (לעיל הערה ‪ ,)23‬עמ' ‪.534-526‬‬
‫היסטספס' האות שנותן המלך הגדול קודם רדתו מן השמים הוא החרב הנופלת מן‬ ‫ַ‬ ‫על פי האמור ב'אורקולום של‬ ‫‪ 77‬‬
‫השמים‪ .‬ראו‪ :‬לקטנטיוס (לעיל הערה ‪ .)31‬כפי שהעיר פלוסר‪ ,‬חרב זו נזכרת גם בפיוטו של הקליר 'בימים ההם‬
‫סס (לעיל הערה ‪ ,)23‬עמ' ‪ .432‬כפי שמבואר ב'פרק אליהו' חרב‬ ‫הסט ֵ‬
‫ַ‬ ‫ובעת ההיא' (לעיל הערה ‪ .)28‬ראו‪ :‬פלוסר‪,‬‬
‫זו היא החרב שעליה נתנבא ישעיהו 'חרב לה' מלאה דם' (יש' לד ‪ .)6‬ראו‪ :‬אבן שמואל (לעיל הערה ‪ ,)11‬עמ' ‪.52‬‬
‫אבל קשה להניח שהאות שניתן על ידי אפרים הוא החרב השמימית‪ .‬החרב השמימית הולמת את המלך הגדול‬
‫]‪22‬‬ ‫ישראל קנוהל‬ ‫‪324‬‬

‫בן האדם‪ ,‬ומשום כך כשנראה אות בן האדם בשמים‪ ,‬סופדות כל משפחות הארץ על המשיח—בן‬
‫האדם שנהרג‪.‬‬

‫*‬

‫המהדירים של 'חזון גבריאל' קבעו כאמור כי 'על פי הלשון נתחבר הטקסט בערך בסוף המאה‬
‫הראשונה לפסה"נ‪ ,‬ועל פי הכתב הועתק‪ ,‬כנראה ממגילה‪ ,‬בערך באותה תקופה'‪ 78.‬ישוע בן יוסף‬
‫הנוצרי נולד אפוא בסמוך לזמן חיבורו של 'חזון גבריאל'‪ .‬עתה מתברר כי בתקופה זו כבר הייתה‬
‫ידועה דמותו של אפרים‪ ,‬המשיח בן יוסף‪ .‬כמו כן מתברר כי כבר רווחו אז אמונות בדבר תחייתה‬
‫של דמות משיחית או נבואית שלושה ימים אחרי שנהרגה ואמונה בדבר עלייתם של הרוגים לשמים‪.‬‬
‫להכרה זו צריכה לדעתי להיות השפעה רבה על מחקר תודעתו המשיחית של ישוע הנוצרי‪ .‬תיאור‬
‫הופעת אות בן האדם שבעקבותיו מוזכר המספד של משפחות הארץ‪ ,‬יכול ללמד כי מחבר האוונגליון‬
‫של מתי ואולי אף ישוע בן יוסף עצמו תפסו את מותו של בן האדם בזיקה למסורות על אפרים ומשיח‬
‫בן יוסף‪ .‬התפיסה שבן האדם הוא משיח בן יוסף אין פירושה שהופעת בן האדם היא מעשה מקדים‬
‫להופעת המשיח בן דוד‪ .‬נראה כי בשלב קדום זה נתפס המשיח בן יוסף או אפרים כמי שמעורר בכוח‬
‫דמו השפוך את בוא הגאולה השלמה‪ .‬בתמונה זו נדחק המשיח בן דוד או 'עבדי דוד' למעמד משני‬
‫ושולי‪ .‬ולבסוף‪ ,‬האזכור של אפרים כדמות חיובית בצד 'עבדי דוד'‪ ,‬מורה בעליל כי 'חזון גבריאל'‬
‫לא התחבר בקרב עדת קומראן‪ ,‬שכן כידוע בספרותה של עדה זו שימש השם אפרים כינוי גנאי‬
‫‪79‬‬
‫לפרושים‪.‬‬

‫נספח‬
‫הצעת קריאה חדשה של הכתובת‬

‫להלן הצעת קריאה חדשה של הקטעים מן הכתובת שדנתי בהם במאמרי‪ .‬הצעה זו מבוססת‬
‫כאמור על עיון בגוף הכתובת ועל בדיקת תצלומים שלה‪ .‬עיון זה העלה כי ברוב המקרים התעתיק‬
‫והקריאה של אליצור וירדני מדויקים‪ .‬המקומות שבהם אני מציע קריאה שונה צוינו בהערות‪.‬‬
‫אותיות שאי אפשר לקראן סומנו בנקודה‪ .‬אותיות שבורות או מסופקות סומנו בקו תחתון‪.‬‬

‫היסטספס‪ ,‬שהוא מפקד הכוחות הלוחמים והמנצחים את המלך הרשע‪ ,‬האנטיכריסטוס‪ .‬לעומת זאת אפרים או‬ ‫ַ‬ ‫של‬
‫משיח בן יוסף מייצג דווקא את המשיח שהובס והומת‪.‬‬
‫אליצור וירדני (לעיל הערה ‪ ,)1‬עמ' ‪156‬‬ ‫‪7 8‬‬
‫על כך שהדמות של 'משיח בן יוסף' או 'משיח בן אפרים' אינה מסתברת בעולם הקומראני ובאלה המושפעים‬ ‫‪ 79‬‬
‫ממנו העיר לנכון י' ארדר‪' ,‬מוטיב המדבר ומוטיב מורה הצדק בחזון המשיחי של אבלי ציון הקראים'‪ ,‬מגילות‪ ,‬ה‪-‬ו‬
‫(תשס"ח)‪ ,‬עמ' ‪ .45-44‬גם סגנון ההתגלות הישירה של 'חזון גבריאל' והשימוש השגור בשם המפורש אינם תואמים‬
‫את עולם היצירה הקומראנית‪.‬‬
‫‪325‬‬ ‫עיונים ב'חזון גבריאל'‬ ‫‪[23‬‬

‫עמודה א‪ ,‬שורות ‪42-11‬‬

‫יהוה אתה שאלני כן אמר אלהים צבאות‬ ‫ ‬

‫[ ]‪..‬ני מביתי ישראל ואגדה בגדלות ירושלם‬ ‫ ‬
‫] אמר יהוה אלהי ישראל הנה כול הגאים‬ ‫[‬ ‫ ‬
‫‪80‬‬
‫‪ ...‬יח[נו] על ירושלם ר[ ] ומתוכ[ה] מוגלים‬ ‫ ‬
‫אחת שתין שלוש ארבעין נביאין והשבין‬ ‫‪1 5‬‬
‫‪81‬‬
‫[ו]החסידין עבדי דוד בקש מן לפני אפרים‬ ‫ ‬
‫[וי]שים האות אני מבקש מן לפנך כי אמר‬ ‫ ‬
‫‪82‬‬
‫יהוה צבאות אלהי ישראל גני מבוכרים‬ ‫ ‬
‫קדשה לישראל לשלשת ימין תדע כי אמר‬ ‫ ‬
‫יהוה אלהים צבאות אלהי ישראל נשבר הרע‬ ‫‪2 0‬‬
‫מלפני הצדק שאלני ואגיד לכה מה הצמח‬ ‫ ‬
‫‪83‬‬
‫הרע הזה לובנסד אתה עומד המלאך הוא‬ ‫ ‬
‫בסמכך אל תירה‪ 84‬ברוך כבוד יהוה אלהים מן‬ ‫ ‬
‫מושבו עוד מעט קיטוט היא ואני מרעיש את‬ ‫ ‬
‫‪..‬השמים ואת הארץ הנה כבוד יהוה אלהים‬ ‫‪2 5‬‬
‫צבאות אלהי ישראל אלה המרכבות שבע‬ ‫ ‬
‫[ע]ל שער ירושלם ושערי יהודה ינחו‪ 85‬למען‬ ‫ ‬
‫שלושה‪ 86‬מלאכה מיכאל ולכול האחרין בקשו‬ ‫ ‬
‫‪87‬‬
‫אילכם כן אמר יהוה אלהים צבאות אלהי‬ ‫ ‬

‫אליצור וירדני קראו כאן‪' :‬ו‪.‬שמתוכ‪ ..‬מ‪....‬ג ‪ .'...‬הצעת הקריאה 'מוגלים' מסופקת‪ .‬אם אכן יש כאן התייחסות לגלות‪,‬‬ ‫‪ 80‬‬
‫הרי הדברים קשורים ללשון הכתוב ְ'ויָ צא חצי העם בגולה' (זכ' יד ‪ .)2‬וראו לעיל הערה ‪ .10‬הקריאה וההשלמה‬
‫של המילה יח[נו] בראשית השורה הן בגדר השערה בלבד‬
‫אליצור וירדני סימנו את האותיות פ"ה יו"ד ומ"ם–סופית שבמילה 'אפרים' כמסופקות‪ .‬אני סבור כי קריאתה של‬ ‫‪ 81‬‬
‫האות פ"ה אינה מוטלת בספק‪ .‬ראו למשל את צורת האות פ"ה במילה 'מלפני' בשורה ‪ .21‬האותיות יו"ד ומ"ם‬
‫שבורות אבל לדעתי אין ספק בקריאתן‪.‬‬
‫ראו לעיל הערה ‪.18‬‬ ‫‪ 82‬‬
‫כאמור אליצור וירדני הציעו מספר אפשרויות לקריאת מילה זו‪ ,‬אולם לדעתי הקריאה 'לובנסד' ברורה‪.‬‬ ‫‪8 3‬‬
‫כאמור אליצור וירדני קראו כאן‪' :‬כסמכך אל תורה'‪ .‬לדעתי אין ספק שצריך לקרוא כאן‪' :‬בסמכך אל תירה'‪ ,‬וראו‬ ‫‪ 84‬‬
‫לעיל הערה ‪.8‬‬
‫אליצור וירדני קראו כאן‪' :‬ינ‪.'...‬‬ ‫‪ 85‬‬
‫אליצור וירדני לא קראו מילה זו כלל‪.‬‬ ‫‪8 6‬‬
‫בראש שורה ‪ 29‬קראו אליצור וירדני את האותיות יו"ד‪ ,‬למ"ד וכ"ף‪ .‬לפני אותיות אלו סימנו אות נוספת‪ ,‬שלא קראו‪,‬‬ ‫‪ 87‬‬
‫ולדעתי ניתן לקרוא שם את האות אל"ף‪ .‬לאחר האותיות שקראו אליצור וירדני נראים שני קווים היורדים באלכסון‬
‫כלפי מטה‪ ,‬ואני סבור כי הם שרידים של מ"ם סופית‪ .‬המילה בשלמותה היא אפוא 'אילכם'‪ .‬המילה שלפניה‬
‫בטקסט היא 'בקשו' (סוף שורה ‪ ,)28‬ומצירוף שתי המילים נוצר המשפט הקצר 'בקשו אילכם'‪ .‬על פי ההקשר ניתן‬
‫]‪24‬‬ ‫ישראל קנוהל‬ ‫‪326‬‬

‫ישראל אחד שנין שלושה ארבעה חמשה ששה‬ ‫‪3 0‬‬

‫[שב]עה אל מלאכה ‪ .....‬מה זו אמר הצץ‬ ‫ ‬
‫]‪..‬ל‪.‬ד‪.‬פכ‪ .......‬ואלוף השני‬ ‫‪[....‬‬ ‫ ‬
‫שמר על ירשלם ‪ ......‬שלושה בגדלות‬ ‫ ‬
‫‪88‬‬
‫]והו ‪.‬ד‪ .‬שלושה [ ]‪..‬והו[?]‪.‬ד‪.‬ך‬ ‫ ‬
‫‪89‬‬
‫[ ]‪...‬ן ‪ .‬שראה איש ‪...‬עובד‬ ‫‪ 35‬‬
‫‪90‬‬
‫]שסמן מירושלם‬ ‫שהוא שבו‪[.‬‬ ‫ ‬
‫‪91‬‬
‫אני על‪.‬אי‪ ]?[..‬אפר ואות גלות ‪..‬‬ ‫ ‬
‫‪92‬‬
‫[א]ות גלות ‪.‬צל י‪.‬ל אלהים עון או‪ .‬וראו‬ ‫ ‬
‫]ירושלם אמר יהוה‬ ‫ג‪....‬א‪[...‬‬ ‫ ‬
‫‪93‬‬
‫‪........‬א‪.‬ל ‪ .......‬למלא טחבו רוב ירח‬ ‫‪4 0‬‬

‫לפרש משפט זה כקריאה שקורא ה' אל המלאכים‪ .‬לפני כן תוארה ירידתם של המלאכים במרכבות לשערי יהודה‬
‫וירושלים‪ ,‬ירידה שכאמור יש לפרשה כהכנה למלחמה נגד האויב האסכטולוגי‪ .‬נראה אפוא שבהקשר של ההכנות‬
‫למלחמה פונה ה' אל המלאכים וקורא אליהם 'בקשו אילכם'‪ ,‬כלומר חפשו והכינו את כוחותיכם‪.‬‬
‫אליצור וירדני קראו כאן‪' :‬לו‪ ,'...‬ולדעתי ניתן לקרוא את המילה 'שלושה'‪.‬‬ ‫‪8 8‬‬
‫לצירוף 'איש‪...‬עובד' בשורה זו השוו‪' :‬איש עֹבד אדמה' (זכ' יג ‪ .)5‬אליצור וירדני קראו כאן 'עובד'‪.‬‬ ‫‪ 89‬‬
‫אליצור וירדני סימנו את כל המילה 'מירושלם' כמילה שקריאתה מסופקת‪ ,‬לדעתי האותיות הראשונות נקראות‬ ‫‪ 90‬‬
‫בבירור‪.‬‬
‫ראו לעיל הערה ‪.40‬‬ ‫‪ 91‬‬
‫אליצור וירדני קראו שורה זו‪' :‬אתגלות‪ .‬צל ‪ .]?[ .‬אלהים ע‪...‬א‪.‬ן ואראה'‪.‬‬ ‫‪9 2‬‬
‫אליצור וירדני קראו את מחציתה השנייה של שורה זו‪' :‬ל‪....‬חנארו‪.‬ורח‪ .']?[.‬לדעתי אחרי האות למ"ד‪ ,‬שקראו‬ ‫‪ 93‬‬
‫המהדירים‪ ,‬כתובות האותיות מ"ם‪ ,‬למ"ד‪ ,‬אל"ף וטי"ת‪ .‬לאחר מכן קראו המהדירים את האות חי"ת‪ ,‬ואני מסכים‬
‫עמם‪ .‬בהמשך קראו המהדירים את האותיות נו"ן‪ ,‬אל"ף‪ ,‬רי"ש ווי"ו‪ .‬אני מסכים עמם בקריאה של שתי האותיות‬
‫האחרונות‪ ,‬אבל לדעתי האותיות הראשונות אינן נו"ן ואל"ף‪ ,‬אלא בי"ת ווי"ו‪ .‬לאחר מכן יש אות שהמהדירים לא‬
‫קראוה‪ ,‬והיא לדעתי האות בי"ת‪ .‬לבסוף קראו המהדירים את האותיות וי"ו‪ ,‬רי"ש וחי"ת‪ ,‬קריאה שאני מבקש‬
‫לתקנה במקצת‪ :‬יו"ד‪ ,‬רי"ש וחי"ת‪ .‬הרצף המתקבל לפי קריאתי הוא‪' :‬למלאטחבורובירח'‪ .‬אני מציע לקרוא כאן‬
‫את המשפט 'למלא טחבו רוב ירח'‪ .‬מובן שבשל הקושי בקריאת האותיות אין הצעה זו יוצאת מגדר השערה‪ .‬האם‬
‫אפשר לפרש משפט זה? מילת המפתח כאן היא המילה 'טחב'‪ .‬מילה זו מופיעה בספרות חז"ל פעם אחת‪ ,‬במשל‬
‫המבאר את הפסוקים הראשונים של פרשת אחרי מות‪' :‬לחולה שנכנס אצל הרופא אומר לו אל תשתה צונן ואל‬
‫תשכב בטחב' (ספרא‪ ,‬ראש פרשת אחרי מות [מהדורת וייס‪ ,‬דף עט ע"ב])‪ .‬על פי ההקשר ניתן לפרש כי 'בטחב'‬
‫מציין מקום שיש בו לחות ורטיבות‪ .‬היקרות נוספת של מילה זו מצויה בכמה מעדי הנוסח של התרגום הארמי‬
‫של ספר איוב למילים 'אף ְּברי יטריח עב' (איוב לז ‪' - )11‬ברם בטחבות מטרח עייבא'‪ .‬ראו‪D. M. Stec, The Text :‬‬
‫‪ .of the Targum of Job, Leiden 1994, p. 259‬לאור זאת ועל יסוד מילה דומה בערבית שהוראתה‪ :‬ענן קל‪ ,‬הגיע‬
‫קוהוט למסקנה כי המילה 'טחב' עשויה לציין אד או ענן קל‪ .‬ראו‪ :‬ח"י קוהוט‪ ,‬ערוך השלם‪ ,‬ד‪ ,‬תל אביב תש"ל (וינה‬
‫תרמ"ב)‪ ,‬עמ' ‪ .21‬וראו גם דברי יסטרוב בערך 'טחבות'‪M. Jastrow, A Dictionary of the Targumim, New York :‬‬
‫‪ .1975, p. 527‬דומה אפוא שאפשר לפרש את המשפט 'למלא טחבו רוב ירח'‪ :‬הטחב‪ ,‬דהיינו הענן הקל שלו‪ ,‬יכסה‬
‫רׁשז ָעלָ יו ֲענָ נֹו' (איוב כו ‪.)9‬‬
‫את פני רוב שטחו של הירח‪ .‬ייתכן שלמשפט זה יש הקבלה בכתוב ְ'מ ַא ֵחז ְּפנֵ י ִכ ֵּסה ַּפ ֵ‬
‫כידוע היו חוקרים שפירשו את המילה ִ'כ ֵּסה' שבכתוב זה ‪ -‬על יסוד הכתובים בתה' פא ‪ 4‬ומש' ז ‪ 20‬ועל סמך‬
‫האוגריתית ‪ -‬כמציינת את הירח המלא‪ .‬ראו הרשימה אצל‪D. J. A. Clines, Job 21-37 (WBC), Nashville 2006, :‬‬
‫‪ .pp. 622- 623‬אם כן אפשר שהכתוב באיוב והמשפט ב'חזון גבריאל' מתארים את אותה התופעה‪ :‬האל מכסה את‬
‫‪327‬‬ ‫עיונים ב'חזון גבריאל'‬ ‫‪[25‬‬

‫‪94‬‬
‫]דם שירם הצפוני‬ ‫[‬ ‫ ‬
‫‪95‬‬
‫דראון הנגע בכול‬ ‫]‬ ‫[‬ ‫ ‬

‫עמודה ב‪ ,‬שורות ‪87-54‬‬

‫] הוא‬ ‫]שלשת ימין זה שאמ‪[ ..‬‬ ‫[‬ ‫ ‬

‫]‬ ‫אלה [ ]‪] [..‬של‪[..] [...] [ ..‬‬ ‫‪5 5‬‬
‫‪96‬‬
‫]‬ ‫הצפ[וני] חו[נה] [‬ ‫ראו נא‬ ‫ ‬
‫‪97‬‬
‫סתום דם טבחי ירושלם כי אמר יהוה צבא[ות]‬ ‫ ‬
‫אלהי ישראל כן אמר יהוה צבאות אלהי‬ ‫ ‬
‫]‪] [.‬ד‪]?[ ..‬‬ ‫ישראל מא‪ ..‬ל‪ ...‬אל‪[. ...‬‬ ‫ ‬
‫‪98‬‬
‫]‬ ‫ה‪.‬לני‪.‬ך יחמול ‪..‬רחמו קרב[ין] ‪[ ..‬‬ ‫‪ 60‬‬
‫]ל אשריא‪ ......‬תץ ש ‪]?[ ...‬‬ ‫[‬ ‫ ‬
‫]‬ ‫‪..‬ע‪..‬נ‪[ 99‬‬ ‫א‪.‬‬ ‫בת‪.‬ל‬ ‫ ‬
‫]‪] [.‬‬ ‫א‪ ] [ .‬אב‪.]?[.‬א‪[...] [.‬‬ ‫ ‬
‫]‬ ‫[ ]‪] [..‬ה‪/‬חביב ‪. ..‬ל ‪[ ...‬‬ ‫ ‬

‫פניו של הירח המלא בעננו או בטחבו‪ .‬ייתכן שבשני המקרים מדובר בליקוי ירח‪ ,‬המתרחש כידוע באמצע החודש‬
‫ביום הכסה‪ .‬כאמור הצעתי לעיל לקשור את המשפט 'בשר לו על דם זו המרכבה שלהן' לליקוי הלבנה שהתרחש‬
‫זמן קצר לפני מותו של הורדוס‪ .‬ייתכן שגם האמירה 'למלא טחבו רוב ירח' קשורה לאירוע זה‪ .‬מן הלשון 'רוב ירח'‬
‫משתמע שמדובר בליקוי חלקי‪ .‬ואכן גם הליקוי הנזכר היה ליקוי חלקי (אלא שלא כיסה אפילו את רובו של הירח)‪.‬‬
‫מכל מקום השתמרותה הבעייתית של שורה זו אינה מאפשרת לומר כאן דבר של ודאי‪ .‬ד"ר מיכאל סיגל העלה‬
‫את האפשרות שיש במילה טחבו ׂשיכול אותיות‪ ,‬ושיש לקרוא 'למלא טבחו רוב ירח'‪ ,‬ופירושו‪ ,‬לפי שדם הטבוחים‬
‫יכסה את רוב הירח‪.‬‬
‫ראו לעיל הערה ‪.41‬‬ ‫‪9 4‬‬
‫ראו לעיל הערה ‪.42‬‬ ‫‪ 95‬‬
‫ראו לעיל הערה ‪.41‬‬ ‫‪ 96‬‬
‫אליצור וירדני סימנו את המילים 'סתום דם' כמסופקות (למעט הסמ"ך שבראש השורה)‪ ,‬לדעתי הקריאה ודאית‪.‬‬ ‫‪ 97‬‬
‫אליצור וירדני קראו בשורה זו‪] [' :‬הלני רוח הנרא‪..‬תן ‪.‬שק‪ .‬ל‪ ,']?[..‬אולם התעתיק והקריאה שלהם קשים בעינַ י‪.‬‬ ‫‪ 98‬‬
‫האות שציינו כרי"ש בתחילת המילה 'רוח' אינה רי"ש אלא כ"ף סופית ‪ -‬הקו התחתי המוארך שלה נראה בבירור‬
‫מתחת לשורה‪ .‬לאחר רווח קצר אפשר לקרוא בבירור את האותיות יו"ד‪ ,‬חי"ת ומ"ם‪ .‬האותיות וי"ו ולמ"ד בהמשך‬
‫מסופקות‪ .‬לאחר מכן מופיעות שתי אותיות שאי אפשר לקראן‪ .‬בהמשך אפשר לקרוא בבירור את האותיות רי"ש‬
‫וחי"ת‪ .‬הקריאה של מ"ם ווי"ו בהמשך ברורה פחות‪ .‬לאחר מכן נראית בבירור האות קו"ף‪ ,‬ולאחריה אפשר אולי‬
‫לקרוא רי"ש ובי"ת‪ .‬אני מציע להשלים כאן את המילה 'קרב[ין]'‪ ,‬והרצף המתקבל הוא‪' :‬יחמול ‪.‬רחמו קרב[ין]'‪ .‬מן‬
‫ההקשר מסתבר שמדובר כאן על האל העתיד לחמול משום שרחמיו קרובים‪ .‬לכתיב 'רחמו' במקום 'רחמיו' השוו‪:‬‬
‫ַרח ָמו' (שמ"ב כד ‪ .)14‬לצירוף המשוחזר 'רחמו קרבין' השוו‪' :‬רחמוי קריבין' (ירושלמי‪ ,‬תעניות ב‪ ,‬א [סה‬
‫'כי רבים ֲ‬
‫ע"ב; מהדורת האקדמיה ללשון העברית‪ ,‬עמ' ‪ ,713‬שו' ‪ ;]20‬פסיקתא דרב כהנא‪ ,‬ותאמר ציון [מהדורת מנדלבוים‪,‬‬
‫עמ' ‪.)]283‬‬
‫]‪.‬ב ד‪'] [..]?[.‬‬ ‫אליצור וירדני קראו בשורה זו‪' :‬בה א‪[..‬‬ ‫‪ 99‬‬
‫]‪26‬‬ ‫ישראל קנוהל‬ ‫‪328‬‬

‫]‬ ‫שלושה קדושי העולם מן מק‪[ .‬‬ ‫‪6 5‬‬

‫]‬ ‫[ ]‪.‬ו שלום אמר עליך אנחנו בטוחין [‬ ‫ ‬
‫]‬ ‫בשר לו על דם זו המרכבה שלהן ‪..‬ל‪[.‬‬ ‫ ‬
‫אוהבין רבים ליהוה צבאת אל<ה>י ישראל‬ ‫ ‬
‫כה אמר יהוה צבאת אלהי ישראל ‪.‬מ‪.......‬‬ ‫ ‬
‫‪100‬‬
‫נביאים שלחתי אל עמי שלושה רועי אומר‬ ‫‪7 0‬‬
‫שראיתי ברכ‪ .‬ל‪..‬לך דבר‪ .‬בר[ ]‪...‬ב‪]?[ ..‬‬ ‫ ‬
‫]‬ ‫]‪.‬א‪[..] [..‬‬ ‫המקום למען דוד עבד יהוה [‬ ‫ ‬
‫]‬ ‫את השמים ואת הארץ ברוך ש‪[. .....‬‬ ‫ ‬
‫]‬ ‫אנשים עושה חסד לאלפים מ‪ ....‬חסד‪[ .‬‬ ‫ ‬
‫]‬ ‫שלושה רועין יצאו לישראל ‪.‬ל‪[ ...] [ ...‬‬ ‫‪7 5‬‬
‫]‬ ‫אם יש כהן אם יש בני קדושים ‪...‬ה ‪[..‬‬ ‫ ‬
‫]‬ ‫מי אנכי אני גבריאל המל‪.‬כי ‪.‬לי ‪..‬מל[‬ ‫ ‬
‫]‬ ‫]‪..‬ב‪[...‬‬ ‫תצילם נבי‪...‬ם גר‪..‬ם לשות‪[ .‬‬ ‫ ‬
‫]‬ ‫מלפניך שלושה הא[ת]ות שלושה ‪ ...‬אק [‬ ‫ ‬
‫‪102‬‬ ‫‪101‬‬
‫אני גבריאל גוז[ר] עלי[ך]‬ ‫לשלושת ימין חאיה‬ ‫‪ 80‬‬
‫שר השרין דומן‪ 103‬ארובות צרים א[ ]‪ .‬א‪]?[.. ..‬‬ ‫ ‬
‫]‪....‬ן וה‪.‬ב‪.‬ג‪.‬מ‪] ?[ .‬‬ ‫למראות ה‪...‬לשנם מ[‬ ‫ ‬
‫לי מן שלושה הקטן שלקחתי אני גבריאל‬ ‫ ‬
‫]‬ ‫יהוה צבאת אלה[י] יש‪[ ...‬‬ ‫ ‬
‫]‪....... ..‬א [?]‬ ‫אז תעמדו א‪ ..] [.‬ל [‬ ‫‪8 5‬‬
‫‪104‬‬
‫יול ‪.‬א ‪\.....‬‬ ‫ ‬
‫ב‪ ....‬עלם \‬ ‫ ‬

‫אליצור וירדני קראו כאן‪' :‬ואני אומר'‪ ,‬וראו לעיל הערה ‪.59‬‬ ‫‪1 00‬‬
‫אליצור וירדני קראו כאן‪' :‬ח‪ ,'....‬להנמקה לקריאתי ראו לעיל הערות ‪.64-62‬‬ ‫‪ 101‬‬
‫אליצור וירדני קראו כאן‪. ...' :‬ל‪ ,']?[..‬לדעתי ניתן לקרוא אחר הלמ"ד של 'גבריאל' את האותיות גימ"ל ווי"ו‪,‬‬ ‫‪ 102‬‬
‫ולאחריהן את ראשה של זי"ן‪ .‬לאחר המרווח ניתן לראות את הקו הימני המעוגל של עי"ן‪ .‬לאחר מכן נראית בבירור‬
‫האות למ"ד‪ ,‬כפי שציינו אליצור וירדני‪ .‬ולאחריה אפשר לקרוא את האות יו"ד‪ ,‬אמנם ברורה פחות‪.‬‬
‫אליצור וירדני קראו כאן‪' :‬ד‪..‬ן'‪ .‬לדעתי שרידי החלק השמאלי של האות מ"ם ניכרים‪ ,‬וכן ניכר ראשה של האות‬ ‫‪ 103‬‬
‫וי"ו‪ .‬המילה המקראית 'ֹדמן' או 'דומן' מציינת תמיד את גופם של מתים שלא הובאו לקבורה‪ .‬אני סבור שבהקשר‬
‫הדברים כאן מתואר שר השרין שנהרג ולא נקבר כמי שגופו היה לדומן על פני ארובות הצורים‪ ,‬ששם מצא את‬
‫מותו‪ .‬וראו לעניין זה‪ :‬קנוהל (לעיל הערה ‪.)65‬‬
‫אליצור וירדני קראו בשורה זו‪...' :‬ל‪.'\ .... ....‬‬ ‫‪ 104‬‬