‫מסורות‬

‫מחקרים במסורות הלשון ובלשונות היהודים‬

 ‫תוכן העניינים‬

‫ה‬ ‫ ‬
‫פתח דבר‬
‫הלשונות שמאחורי התעתיקים העבריים של‬ ‫אסתר אדמית ‬
‫‪1‬‬ ‫הטופונימיה האירופית ‬ ‫ ‬
‫‪53‬‬ ‫לשאלת מקורותיה של מסורת ההגייה האשכנזית ‬ ‫אילן אלדר ‬
‫הסליחה על קדושי טרוייש‪ :‬בחינה ספרותית‬ ‫סיריל אסלנוב ‬
‫‪69‬‬ ‫ולשונית ‬ ‫ ‬
‫‪87‬‬ ‫אנחל ברנגר אמאדור דרכי הפועל בלאדינו של המאה ה־‪ 18‬‬
‫‪113‬‬ ‫"אבני זכרון" לרבי יוסף משאש‪ :‬עיון ראשון ‬ ‫משה בר־אשר ‬
‫סוגות תרגום במליאלם יהודית‪ :‬בחינה לשונית‬ ‫אופירה גמליאל ‬
‫‪137‬‬ ‫וסגנונית ‬ ‫ ‬
‫צומת דרכים עברי—ספרדי—צרפתי—גרמני בתעודה‬ ‫דורון מודן ‬
‫מ־‪ 1869‬מדרום־מערב צרפת (קהילת צאצאי‬ ‫ ‬
‫‪173‬‬ ‫האנוסים מבאיון) ‬ ‫ ‬
‫פולמוס נוצרי־יהודי בתרגומי פסוקי תנ"ך באיטליה‬ ‫מיכאל ריז'יק ‬
‫‪195‬‬ ‫במאות ה־‪ 16‬וה־‪ 17‬‬ ‫ ‬
‫"גן עדן בואינו קי טינגה" — ספרות אבלים לדוברי‬ ‫שמואל רפאל ‬
‫‪219‬‬ ‫ספרדית יהודית (לאדינו)‪ :‬אפיון ראשוני של הסוגה ‬ ‫ ‬
‫לחוש את הזמן‪ :‬סוגיות בלשניות בשו"ת מהרשד"ם‪,‬‬ ‫עומר שפרן ‬
‫‪239‬‬ ‫חושן משפט‪ ,‬סימן ה ‬ ‫ ‬
‫‪IX‬‬ ‫ ‬
‫תקצירים באנגלית‬

‫ז ‬ ‫ ‬
 ‫עומר שפרן‬

‫לחוש את הזמן‪:‬‬
‫סוגיות בלשניות בשו"ת מהרשד"ם‪ ,‬חושן משפט‪ ,‬סימן ה‬

‫א‪ .‬מושא המחקר ומטרותיו‬

‫עבודות רבות פורסמו בעבר ומפורסמות בהווה על התרבות‪ ,‬ההיסטוריה‪ ,‬הספרות‬
‫והטקסטים של דוברי ג'ודזמו (ספרדית יהודית) לאורך הדורות‪ .‬אולם בתוך כך לא זכו‬
‫תופעות בגרפיקה ותחביר השפה לפרסומים רבים‪ .‬המאמר שלפנינו מנסה להשלים‬
‫קצת את הפער הזה‪ ,‬ולדלות מידע על מעט מתופעות אלה בסימן ה של חושן משפט‬
‫בשו"ת מהרשד"ם בפרט‪ ,‬ובקורפוס השאלות ותשובות של המאה ה־‪ 16‬בכלל‪ .‬רוב‬
‫רובו של חומר הגלם הזה נלקח מתוך הטקסטים של שו"ת מהרשד"ם‪ 1.‬אם נעמיק‬
‫ונכיר טוב יותר את התופעות הלשוניות‪ ,‬ניטיב להבין את הטקסטים בג'ודזמו‪ ,‬וכך‬
‫גם תהיה לנו גישה ישירה יותר להיסטוריה ולתרבות של דוברי השפה‪.‬‬
‫מתוך קורפוס השאלות והתשובות רווּ י הטקסטים בג'ודזמו (ספרדית יהודית)‬
‫במשך כמה מאות שנים בחרתי בתור מושא מחקר לשוני ובלשני את סימן ה של‬
‫חושן משפט בשו"ת מהרשד"ם (שמואל ֵדי ֶמדינה) מהמאה ה־‪ 2.16‬שמואל די מדינה‬
‫נולד בשנת רס"ו (‪ )1506‬ונפטר בשנת ש"ן (‪ .)1589‬היה רב‪ ,‬סמכות הלכתית ומנהיג‬
‫הקהילה בשאלוניקי‪ .‬די מדינה עבר הרבה אסונות משפחתיים אך רוחו לא נפלה‪ ,‬והוא‬
‫המאמר נכתב בזכות הסיוע הכספי שניתן לי ממשגב ירושלים‪ ,‬המרכז למחקר ולהוראה של מורשת‬ ‫*‬
‫ ‬
‫יהדות ספרד והמזרח‪ .‬אני מודה להם מקרב לב על כך‪ .‬כמו כן אני מודה מעומק לבי לדוד בוניס‪,‬‬
‫שלשון ג'ודזמו היא מפעל חייו‪ ,‬שבכוח ידיעותיו המקיפות פתח בפניי את העולם האין־סופי כמעט‬
‫של השפה הספרדית־יהודית‪ .‬ותודה לו על תיקונים והצעות לשינויים במאמר זה‪ .‬החומר ההתחלתי‬
‫הר ֶפ ָרט בקורס של דוד בוניס באוניברסיטה העברית בשנת‬‫של מאמר זה הוצג לראשונה במסגרת ֶ‬
‫תש"ע‪ .‬דוד בוניס והסטודנטים שבקורס הכניסו בו תיקונים והערות; תודה להם על כך‪.‬‬
‫ממצאים לשוניים רבים מאוד הושגו בקלות דרך מנוע החיפוש של פרויקט השו"ת המקוון של‬ ‫‪ 1‬‬
‫אוניברסיטת בר־אילן‪ ,‬שאין ֲערֹ‪ ‬לו‪.‬‬
‫הטקסט הזה ניתן לנו במסגרת קורס שהעביר דוד בוניס בשנת תש"ע באוניברסיטה העברית‪,‬‬ ‫‪ 2‬‬
‫והחלטתי לבסס את מחקרי הבלשני עליו‪.‬‬

‫‪ 239‬‬ ‫ ‬
‫[[[‬ ‫ןרפש רמוע ‬ ‫ ‬

‫מחיִ ל אל ַחיִ ל וראה ברכה בעמלו במהלך חייו‪ 3.‬שאלות הופנו אליו מכל רחבי‬
‫עלה ַ‬
‫האימפריה העות'מאנית ומאיטליה‪ ,‬ומספר תשובותיו שיצאו לאור עולה על אלף‪.‬‬
‫בידינו שלוש גרסאות של סימן ה‪ 4.‬הגרסה המוקדמת ביותר (זו שמאמר זה עוסק‬
‫מס ֶפר שאלות ותשובות מהרשד"ם‪ ,‬טור חושן המשפט‪ ,‬שהודפס בשאלוניקי‬ ‫בה) היא ֵ‬
‫בין השנים שנ"ה—שנ"ח (‪ .)1597—1595‬הגרסה המאוחרת יותר היא מתוך שו"ת‬
‫מהרשד"ם‪ ,‬חושן משפט‪ ,‬שנדפסו בשאלוניקי בשנת תקנ"ח (‪ 5.)1798‬הגרסה השלישית‬
‫מצויה בתוך שו"ת הרשד"ם‪ ,‬חושן משפט‪ְ ,‬לבוֹ ב (למברג) תרכ"ב (‪ 6.)1862‬הסוגיה‬
‫המדוברת בסימן שלנו התרחשה בבוקרשט‪ ,‬וניתנו עליה שלוש עדויות מעיר זו‪.‬‬

‫ב‪ .‬תוכן הסימן והאנשים הנזכרים בו‬

‫השנה שבה נדון העניין בסימן זה לא נזכרה בו‪ .‬היסטוריון יהודי־רומני‪ ,‬הרב מאיר‬
‫אברהם הלוי‪ ,‬כתב מאמר על הקהילות היהודיות של יאשי ובוקרשט (הלוי‪ ,‬קהילות‬
‫יאשי ובוקרשט; פורסם ב־‪ .)1931‬הוא כותב על הסימן שלפנינו‪ ,‬ומתרגם אותו‬
‫לרומנית‪ ,‬בתורת אחת העדויות הראשונות לנוכחות יהודים בעיר בוקרשט‪ .‬הוא‬
‫‪7‬‬
‫מתארך את ההתרחשות בסימן זה לסביבות שנת ‪( 1550‬שם‪ ,‬עמ' ‪.)41‬‬ ‫ַ‬
‫מידע מפורט על אודות מהרשד"ם אפשר לראות‪ ,‬בין השאר אצל רוזאניס‪ ,‬תוגרמה‪ ,‬עמ'‬ ‫‪ 3‬‬
‫‪ ;105—102‬עמנואל‪ ,‬מצבות‪ ,‬חלק א‪ ,‬עמ' ‪ ;168—167‬בורנשטיין‪ ,‬מפתח; הקר‪ ,‬די מדינה‪.‬‬
‫ספר בסיס חשוב בנוגע לדיוננו כאן‪ ,‬וביחס לכל המאמר בכלל‪ ,‬הוא בנעים‪ ,‬שו"ת‪ .‬לדרכי‬ ‫‪ 4‬‬
‫המסירה של הטקסטים במהדורות השאלות והתשובות‪ ,‬וכן להצגת הסימן הנדון ראו שם‪ ,‬עמ'‬
‫‪.227—223 ,118—92‬‬
‫ייתכן שגרסה זו של השאלה מבוססת על הגרסה הראשונה ואף מועתקת ממנה לפחות באופן‬ ‫‪ 5‬‬
‫חלקי‪ .‬ראיה לכך עשויה להימצא בשורה ‪ 17‬של הגרסה השנייה‪ :‬בוטיג'ה‪' ,‬חנות'‪ ,‬נכתב עם גרש‬
‫אחרי האות גימ"ל‪ ,‬ונראה שאין שום סיבה שייכתב פה גרש‪( .‬יש אפשרות שזהו ייצוג ההגה‬
‫החוכך [‪ — ]γ‬תודה לדוד בוניס [התכתבות אישית] — אך כפי שיוסבר מיד להלן נראה שזה לא‬
‫המקרה‪ ).‬ובגרסה הראשונה‪ ,‬באותו המקום בטקסט (שורה ‪ ,)20‬כתוב באופן מקוצר בוטיג'‪ .‬סביר‬
‫להניח שהגרש המיותר לכאורה בגרסה השנייה נכתב בהשפעת הגרסה הראשונה‪ ,‬ולכן נראה‬
‫שהגרסה השנייה מסתמכת‪ ,‬לפחות חלקית‪ ,‬על גרסת המאה ה־‪.16‬‬
‫אין שום ספק‪ ,‬שהשאלה בדפוס לבוב הועתקה מהגרסה הקודמת‪ ,‬מהמאה ה־‪ .18‬אחת ההוכחות‬ ‫‪ 6‬‬
‫לכך היא שבמספר מקומות בגרסת דפוס לבוב תיבה באמצע השורה מקוצרת על ידי גרש‪,‬‬
‫ובאופן מקביל בגרסה הקודמת תיבה זו גם כן מקוצרת על ידי גרש (בשני מקרים מסיבת סוף‬
‫שורה)‪ .‬כשהמילה נמצאת באמצע השורה לא פועל לכאורה הכורח לקצר אותה‪ ,‬החל עליה‬
‫בהיותה בסוף שורה; ועם זאת מילים מקוצרות גם באמצע השורה בגרסת לבוב‪ ,‬וזה בהשפעת‬
‫ההעתקה מהגרסה הקודמת‪ .‬כך שנייורי'[ש] (בגרסת שאלוניקי שורה ‪ ;16‬בגרסת לבוב שורה ‪,)12‬‬
‫וכך גם משר'[ת] (באמצע השורה בשתי הגרסות; שורה ‪ 40‬ושורה ‪ 25‬בהתאמה)‪ ,‬וכן אישטאב'[ה]‬
‫(שורה ‪ 41‬ושורה ‪.)32‬‬
‫התיארוך נקבע על ידו לפחות על פי אבן העזר‪ ,‬סימן נד בשו"ת מהרשד"ם‪ ,‬ששם נזכרים שני‬ ‫‪ 7‬‬

‫‪2 40‬‬ ‫ ‬
 ‫ ה ןמיס ‪,‬טפשמ ןשוח ‪,‬ם"דשרהמ ת"ושב תוינשלב תויגוס ‪:‬ןמזה תא שוחל ‬ ‫ [[[‬

‫הסימן דן במקרה שבו משרת אחד‪ ,‬נער בשם יהודה בר גרשון‪ ,‬גנב מהחנות‬
‫שבבעלות אדוניו (הרב חביב אמאטו) תיק צד‪ .‬הוא נתפס והודה במעשה‪ ,‬ולאחר‬
‫מכן האנשים הקשורים בממון שהיה בתוך התיק ובעסק החנות (אחד מהם היה בעל‬
‫התיק) החזיקו אותו במבנה מסוים בהסגר‪ ,‬מאחר שהוא‪ ,‬מסיבה כלשהי‪ ,‬לא הצליח‬
‫‪8‬‬
‫להחזיר את הסכום (או חלק ממנו) שנגנב על ידו‪.‬‬
‫שני אנשים ידעו על ההסגר הזה‪ ,‬והם הלכו לחנות וביקשו ממי שהיה שם‪ ,‬רבי‬
‫יעקב בן רבי חביב (אמאטו)‪ ,‬בנו של חביב אמאטו‪ ,‬לשחרר את הנער‪ .‬יעקב הפציר‬
‫בהם שילכו לאלה אשר יושבים עם הגנב במבנה שבו הוא כלוא ולבקש מהם לשחרר‬
‫אותו‪ .‬הם המשיכו למבנה ההוא‪ ,‬ושם נענו בסירוב‪.‬‬
‫הנער הוחזק כלוא יום אחד ולילה אחד‪ ,‬ושוביו ככל הנראה החליטו לרצוח אותו‬
‫בלילה ההוא‪ ,‬או גרמו למותו באופן כלשהו (במתכוון או לא)‪ .‬הם טענו כי הוא תלה‬
‫את עצמו; העדים שהגיעו למקום לא ראו שום דרך במבנה ההוא לתלות או להיתלות‪.‬‬
‫השאלה שהרב נשאל הייתה אם האדון של המשרת הזה‪ ,‬חביב אמאטו‪ ,‬אשם במשהו‬
‫או לא‪ .‬ברם היות שחביב אמאטו לא היה קשור ישירות לכליאת הגנב ולאחריתו המרה‪,‬‬
‫כוונתה האמתית של השאלה הייתה לברר‪ ,‬אם בנו יעקב אשם או לא‪ 9.‬מהרשד"ם פסק‬
‫שיעקב‪ ,‬אשר ישב בחנות והשתדל בהפצירו בשליחים שישחררו את הנער ממקום‬
‫הסגרו‪ ,‬שהיה רחוק מהחנות‪ ,‬אינו אשם בדבר‪ .‬אדרבה‪ ,‬הוא רצה שהנער ישוחרר‪.‬‬
‫האשמה רובצת על אלה שנמצאו עם הגנב בהסגר‪ ,‬קל וחומר שהתרו בהם לשחרר את‬
‫הנער‪ .‬די מדינה סובר שהם אלה שהרגו אותו‪ .‬לדעתו הם הרגו אותו בלא שהתכוונו‪.‬‬
‫הם פגעו בו פיזית‪ ,‬אבל לא ציפו שימות‪.‬‬

‫האנשים הנזכרים בשאלה‬

‫הווקליזציה של חלק משמות המשפחה מתבססת על מאמרו של הלוי (הלוי‪ ,‬קהילות‬
‫יאשי ובוקרשט)‪ ,‬שבו הוא עסק בסימן זה ותרגם אותו‪ ,‬וכן על ייעוץ אישי עם דוד בוניס‪.‬‬
‫החתומים בחלק א של השאלה — יצחק צבי; ברוך גאלייִ ּ ָפ ּ ָפה; ברוך בכ"ר ֵא ִל ָ ּיה;‬
‫משה ֫א ֵנג'יל‪.‬‬
‫החתומים בחלק ב של השאלה — משה ֫אנג'יל; דוד מר חיים‪.‬‬

‫יליצ'ה וחביב‬
‫טר ֵ‬
‫אישים (לגבי דבר אחר שהתרחש) המוזכרים גם בסימן שלנו‪ :‬שמואל אישׂ ֵ‬
‫אמאטו‪ .‬בסימן נד רשום התאריך ז' בתשרי הש"ך‪ ,‬כלומר שנת ‪( 1559‬ראו הלוי‪ ,‬קהילות יאשי‬
‫ובוקרשט‪ ,‬עמ' ‪ .45—44‬השאלה‪ ,‬בצורה דומה מאוד‪ ,‬מצויה גם בשו"ת דברי ריבות לרבי יצחק‬
‫אדרבי‪ ,‬סימן טו)‪.‬‬
‫ראו בתשובה‪ :‬מרוב הדוחק שהיו דוחקי'[ם] אותו כדי שיתן הממון; היו נבהלי'[ם] על ממונם (‪.)94—93‬‬ ‫ ‪8‬‬
‫ומהתשובה מתברר‪ ,‬שקרובי החלל האשימו את יעקב‪ :‬שקרובי החלל רוצים להעליל על הרב רבי‬ ‫‪ 9‬‬
‫יעקב בן כבוד הרב חביב על לא חמ'[ס] בכפיו (‪.)106—104‬‬

‫‪2 41‬‬ ‫ ‬
‫[[[‬ ‫ןרפש רמוע ‬ ‫ ‬

‫‪10‬‬
‫האדון (שלגביו יש להכריע במשפט) — הרב חביב אמאטו‪.‬‬
‫המשרת הגנב (שמת) — יהודה בר גרשון‪.‬‬
‫ֵ‬

‫נותני עדות‬
‫חלק א‬
‫‪11‬‬
‫עדות מס' ‪ — 1‬הרב אברהם בן רבי אליעזר‪.‬‬
‫‪13‬‬
‫עדות מס' ‪ — 2‬הנעלה הרב דוד בן‪ 12‬אוֹ שָׂ ה‪.‬‬
‫חלק ב‬
‫הנעלה הרב דוד [בן] אוֹ שָׂ ה‪ ,‬אחיו הרב אברהם [בן] אוֹ שָׂ ה‪ ,‬והרב דוד מר חיים‪.‬‬
‫בעלי החנות‪ ,‬שממנה נגנב התיק — הרב יצחק רוּ פוּ שׂ ‪ ,‬הרב חביב אמאטו‪.‬‬
‫‪14‬‬
‫יודה רוּ פוּ שׂ ‪.‬‬
‫בעל התיק — (בחוּ ר) הרב ָ‬
‫עובד בחנות ששהה בחנות בזמן שהגיע אליה דוד בן אוֹ שָׂ ה (לפי עדות מס' ‪,1‬‬
‫יחד עם אברהם בן רבי אליעזר גם כן) — רבי יעקב בן רבי חביב (אמאטו)‪ ,‬בנו של‬
‫‪15‬‬
‫חביב אמאטו‪.‬‬
‫המשדלים לשחרר את המשרת — הנעלה הרב דוד בן אוֹ שָׂ ה (נותן העדות מס' ‪2‬‬
‫בחלק א); הרב אברהם בן רבי אליעזר (נותן העדות מס' ‪ 1‬בחלק א)‪.‬‬
‫יודה רוּ פוּ שׂ ; הרב יוסף רוּ פוּ שׂ ‪.‬‬
‫אלה שנמצאו בבית שבו הוחזק הגנב — (בחוּ ר) הרב ָ‬
‫אלה שישנו בבית הנ"ל בלילה שבו המוחזק מת — שני הנ"ל‪ ,‬וכן הרב שמואל‬
‫‪16‬‬
‫יצ'ה‪.‬‬
‫יל ָ‬
‫ֵאישְׂ ְט ֵר ֵ‬

‫נזכר גם באה"ע‪ ,‬סימן נד‪.‬‬ ‫‪ 10‬‬

‫אנו רואים גם את הכתיבה אברהם בר אליעזר (‪ ,)27 ;16‬אברהם אליעזר (‪.)30‬‬ ‫‪1 1‬‬
‫בשורה ‪ 15‬רשום ָדּוִ ד ן' אוֹ ָ ׂשה‪ ,‬מה שניתן לפרש בתור [ ֶּב]ן או ִ[א ְ ּב]ן‪ .‬הלוי מציע ִ[א ְ ּב]ן (הלוי‪ ,‬קהילות‬ ‫‪ 12‬‬
‫יאשי ובוקרשט‪ ,‬עמ' ‪ .)42—41‬אף על פי כן בהמשך הסימן כתוב ָדּוִ ד ֶּבן אוֹ ָ ׂשה (‪ .)31‬לאחר מכן‬
‫כתוב ָדּוִ ד אוֹ ָ ׂשה (‪.)44‬‬
‫אנו רואים גם את הכתיבה דוד אוֹ שׂ ה (‪.)44‬‬ ‫‪1 3‬‬
‫מופיעים גם הכתיבים יהודה רוּפוּשׂ (‪ ,)24‬יאודה רוּפוּשׂ (‪.)26‬‬ ‫‪ 14‬‬
‫לעובדת היותו בנו אנו עדים בבירור בגוף התשובה‪ :‬ה"ר יעקב בכ"ר [=בן כבוד רבי] חביב (‪.)105‬‬ ‫‪ 15‬‬
‫יצ'ה‪ ,‬המופיע גם באה"ע‪ ,‬סימן נד‪,‬‬ ‫יל ָ‬ ‫נזכר גם באה"ע‪ ,‬סימן נד‪ .‬שם המשפחה הוא ֵאישְׂ ְט ֵר ֵ‬ ‫‪ 16‬‬
‫שורות ‪ 20‬ו־‪ .41‬בגוף השאלה שבסימננו רשומה יו"ד (המייצגת תנועה קדמית [‪ )]e/i‬בין שׂ ל־ט‬
‫יש ְיטרֵ ילֵ יגָ ה' [‪ .)]52‬הסיבה היא אולי הקושי להגות את צרור העיצורים עם ההגה [‪;]-str-[ — ]r‬‬ ‫(אֵ ֵ ׂ‬
‫על כן מוכנסת תנועה כדי להקל על הגיית הצרור‪( .‬תופעה הקרויה ‪[ svarabhakti‬סנסקריט;‬
‫מילולית 'שבריר הגה'‪' ,‬מקטע הגה'] וגם ‪ .epenthesis‬התופעה מוכרת בספרדית [תודה לדוד‬
‫בוניס‪ ,‬התכתבות אישית]‪ ).‬באופן זה אפשר למצוא בספרדית‪ ,‬לדוגמה‪ ,‬הגייה המתקרבת ל־‬
‫‪ corónica‬במקום ‪' ,crónica‬כרוניקה'‪ ,‬ול־‪ parado‬במקום ‪' ,prado‬שדה'‪' ,‬פארק'‪' ,‬גינה'‪,‬‬
‫'חצר' (קיליס‪ ,‬הגה עזר תוכי; רומרו‪ ,‬צרורות‪ ,‬עמ' ‪ ;59‬וכן חיפוש התופעה באינטרנט; אולי‬
‫מאותה סיבה בשורה ‪ 103‬בסימננו רשום אֵ ְישׂ ֵטילֵ ָיג֞ה [‪ ,]103‬כלומר ויתרו על הרי"ש בגלל קושי‬

‫‪2 42‬‬ ‫ ‬
 ‫ ה ןמיס ‪,‬טפשמ ןשוח ‪,‬ם"דשרהמ ת"ושב תוינשלב תויגוס ‪:‬ןמזה תא שוחל ‬ ‫ [[[‬

‫ג‪ .‬טקסט מוהדר‪ ,‬תרגום והערות‬

‫להלן הטקסט המוהדר‪ ,‬עם תרגום ובתוספת הערות‪ 17.‬הכנסתי ניקוד לפי הצורך‬
‫לשם נהירות הטקסט (הטקסט המקורי אינו מנוקד)‪ .‬הטקסט המקורי מופיע‪ ,‬כאמור‪,‬‬
‫להלן בנספח א‪.‬‬
‫הערות מיוחדות על סימנים‪ :‬הסימן || מחלק בין יחידות גדולות בתוך הטקסט‪,‬‬
‫מעין חלוקה לפסקאות‪ .‬באשר להטעמה במילים ממקור ספרדי‪ ,‬היא מלעיל כשהמילה‬
‫מסתיימת בתנועה וכן כשהיא נגמרת בעיצור [‪ ]n‬או [‪ ,]s‬ומלרע כשהיא מסתיימת בעיצור‬
‫בשכתובים‬‫אחר‪ .‬במקרים שחורגים מהכלל הזה ציינתי הטעמה על ידי הסימן  ‪ִ .‬‬
‫לשם הבהרות בהערות השוליים לייצוג העיצור המחוכך [∫‪ ]t‬בחרתי ֫באות גימ"ל‬
‫עם גרשיים (ג"); ולעיצור המחוכך [‪ ]dʒ‬נבחרה גימ"ל עם גרש (ג')‪ .‬לגבי המקרים‬
‫שבהם בחרתי לשים או לא לשים דגש באות בי"ת‪ ,‬ראו להלן סעיף ד ‪ .2‬כן ראו שם‬
‫‪18‬‬
‫על עניין הגיית רצף הגרפמות לי(י)‪.‬‬

‫בהגיית הצרור [תופעת הסינקופה‪ .)]syncope ,‬וכך אולי גם לא רק לגבי הצרור [‪ ,]-str-‬אלא‬
‫גם [‪ ]-skr-[ ,]-spr-‬וגם [‪ .]-rd-[ ,]-rg-[ ,]-dr-‬ייתכן שמסיבה זו אנו לפעמים רואים אשפירוש‪ ,‬סוג‬
‫מטבע‪'ַ ,‬א ְס ּ ְפרוֹ ס'‪' ,‬לבנים' (חו"מ‪ ,‬סימן נב‪ ,‬שורה ‪ ;96‬שם‪ ,‬סימן סה ‪ ;6‬שם‪ ,‬סימן שצג ‪)60 ,33‬‬
‫ולא אשפרוש (‪ ,svarabhakti‬הימנעות מהצרור [‪ ;]-spr-‬אשפרוש מתועד בחו"מ‪ ,‬סימן קמח ‪;)45‬‬
‫וואישטירה‪' ,‬שלכם' (חו"מ‪ ,‬סימן נב‪ ,‬שורה ‪ )101‬ולא וואישטרה (‪ ,svarabhakti‬הימנעות מהצרור‬
‫[‪ ;)]-str-‬חו"מ‪ ,‬סימן נב ‪ 49‬אישריבין‪' ,‬כותבים' (ולא אישקריבין; משוערת ‪ ,syncope‬אולי הימנעות‬
‫מהצרור [‪ ;)]-skr-‬כך גם קואידירה‪' ,‬חבל'‪ ,‬ולא קואידרה במהדורת שו"ת מהרשד"ם של המאה‬
‫ה־‪ ,18‬בסימן שבנדון‪ ,‬שורה ‪ ,svarabhakti( 44‬הימנעות מהצרור [‪ ]-ðr-‬או [‪ ,]-dr-‬הצרור נובע‬
‫משׂ יכוּ ל [‪ ;]-rd-‬השוו ספרדית ‪ .)cuerda‬השוו גם במהדורת שו"ת שלנו‪ :‬חו"מ‪ ,‬סימן רסב ‪18‬‬
‫אוטוגאדה‪' ,‬מוענקת' (ולא אוטורגאדה; משוערת ‪ ,syncope‬אולי הימנעות מהצרור [‪ ;)]-rg-‬יו"ד‪,‬‬
‫סימן קנה ‪ 10‬וידאד‪' ,‬אמת' (ולא וירדאד; משוערת ‪ ,syncope‬אולי הימנעות מהצרור [‪ ]-rð-‬או‬
‫[‪ .)]-rd-‬וראה הערה ‪ 19‬להלן‪.‬‬
‫מראי המקומות — אלא אם צוין אחרת — לקוחים מתוך המהדורה השנייה של שו"ת שמואל‬ ‫‪ 17‬‬
‫די מדינה מהמאה ה־‪ .16‬קיימת מהדורת שו"ת ישנה יותר במאה ה־‪( 16‬ראו שפיגל‪ ,‬על שתי‬
‫המהדורות)‪ ,‬אבל במאמר זה נדונה המהדורה המאוחרת יותר‪ :‬חלק א — אורח חיים ויורה דעה‪,‬‬
‫שנת שנ"ד (‪ ;)1594‬חלק ב — אבן העזר‪ ,‬שנ"ד (‪ ;)1594‬חלק ג — חושן משפט‪ ,‬שנ"ה—שנ"ח‬
‫(‪ .)1597—1595‬אם לא נאמר מאיזה סימן לקוחה המובאה‪ ,‬הכוונה היא לסימן הנדון‪ ,‬סימן ה‬
‫בחושן משפט‪ .‬סימן ה כולו מובא בנספח א בסוף המאמר‪ ,‬עם מספור השורות‪.‬‬
‫במראי המקומות המספר מציין את מספר השורה מתחילת הסימן‪.‬‬ ‫ ‬
‫הקיצורים לשמות ארבעת הטורים שבשימוש לאורך המאמר‪ :‬אה"ע = אבן העזר; או"ח = אורח‬ ‫ ‬
‫חיים; חו"מ = חושן משפט; יו"ד = יורה דעה‪.‬‬
‫לפרטים על מחברי קובצי השו"ת המוזכרים במאמר זה ראו רשימת המקורות בסוף‪.‬‬ ‫ ‬
‫לשם ייצוג הגאים אני משתמש באלף־בית הפונטי הבינלאומי (‪ .)IPA‬להלן הסבר על מספר‬ ‫‪ 18‬‬
‫סימנים‪ ]ʒ[ :‬הוא חוכך בתר־מכתשי קולי‪ ,‬כמו ז' בקוֹ ָלז'; [‪ ]dʒ‬הוא מחוכך בתר־מכתשי קולי‪,‬‬
‫בג'קי; [∫] הוא חוכך בתר־מכתשי בלתי קולי‪ ,‬כמו ש בשקט; [∫‪ ]t‬הוא מחוכך בתר־מכתשי‬ ‫כמו ג' ֶ‬

‫‪2 43‬‬ ‫ ‬
‫[[[‬ ‫ןרפש רמוע ‬ ‫ ‬

‫נשאול נשאלתי על ‪ /‬נִ ְשאוֹ ל נִ ְש ַא ְל ִּתי ַעל‬ ‫‪ 1‬‬

‫העדויו'[ת] הנמשכות ‪ָ /‬ה ֵע ֻד ּיוֹ [ת] ַהנִ ְמ ָשכוֹ ת‬ ‫ ‪2‬‬
‫וכתובות למטה ‪ /‬וּ ְכתוּבוֹ ת ְל ַמ ָּטה‬ ‫‪ 3‬‬
‫יע ִמ ׁ ְש ּ ַפט‬‫להודיע משפט ‪ְ /‬להוֹ ִד ַ‬ ‫‪ 4‬‬
‫המשרת הצלוב אם אדונו ה"ר חביב אמאטו יׄצו‪ 19‬פטור ‪ַ /‬ה ְמ ׁ ָש ֵרת ַה ָ ּצלוּב‪ִ 20‬אם‬ ‫‪ 5‬‬
‫יח ֵ ּיהוּ ‪ָ ּ ,‬פטוּ ר‬
‫ֲאדוֹ נוֹ ָה ַרב ִר ִּבי‪ָ 21‬ח ִביב ָא ָמאטוֹ ‪ ,‬יִ ְש ְמ ֵרהוּ צוּ רוֹ וִ ַ‬
‫פטור גמור מכל אופני מיני תביעות אם לאו וז֗ל || ‪ְ ּ /‬פטוֹ ר ָ ּגמוּ ר ִמ ָּכל ָא ְפנֵ י ִמינֵ י‬ ‫‪ 6‬‬
‫ְּת ִביעוֹ ת ִאם ָלאו‪ ,‬וְ זֶ ה ְלשוֹ נָ ן‪||22:‬‬

‫חלק א‪ ,‬עדות מס' ‪1‬‬

‫‪ּ 7—6‬פוֹ ר אֵ ינְ קוּאָ נְ טוֹ נוֹ שׂ הָ אליָאמוֹ שׂ אָ ִקי֫ אֵ ין כּ וּקוּרֵ ְיש ִטי‪ 23‬לוֹ שׂ ‪ /‬והרי המידע‪ 24:‬אנו‬
‫נמצאים‪ּ 25‬פֹה בבוּ ָק ֶר ְשט‪,‬‬
‫יעזֶר יצו' ‪ /‬החתומים מטה‪ ,‬ובא הרב‬ ‫אשוֹ ִאי וִ ינוֹ ה"ר אַ בְ רָ הָ ם ב"ר אֱלִ ֶ‬‫‪ִ 8‬פירְ ָמאדוֹ שׂ אָ בָ ׁ‬
‫רבי אברהם בן רבי אליעזר‪ ,‬ישמרהו צורו ויחיֵ הו‪,‬‬

‫בלתי קולי‪ ,‬כמו צ' בצ'כוב; [‪ ]ʎ‬הוא ִח ִּכי ּ(פלטלי) מקורב ִצדי‪ ,‬כמו ל במיליון; [‪ ]j‬הוא חצי עיצור‪,‬‬
‫ִח ִּכי מקורב‪ ,‬כמו י בים; [‪ ]ð‬הוא חוכך ִשני קולי‪ ,‬כמו ‪ th‬ב־‪ mother‬באנגלית; [‪ ]γ‬הוא חוכך‬
‫וילוני קולי (נשמע משהו בין גימ"ל לחי"ת)‪.‬‬
‫בג ָר ִשים ובסימני ֶה ְב ֵחן במהדורת שו"ת זו ראו להלן סעיף ד ‪.1‬‬ ‫על אופני השימוש ְ‬ ‫‪1 9‬‬
‫כאן בהוראה של 'תלוי'‪ ,‬כי אחת האפשרויות הייתה שהוא תלה את עצמו‪.‬‬ ‫‪ 20‬‬
‫או ַ'ר ִּבי'‪.‬‬ ‫‪ 21‬‬
‫לשונן = 'לשון העדויות'‪.‬‬ ‫‪ 22‬‬
‫שם המקום נכתב בטעות עם האות כ"ף בתחילת המילה‪ ,‬במקום האות בי"ת‪ .‬בשורה ‪ 42‬הוא‬ ‫‪ 23‬‬
‫נכתב עם בי"ת‪ .‬השוו אותה טעות במילה אחרת‪ ,‬בשורה ‪ .26‬במהדורה זאת של שו"ת נתקלים‬
‫במקרים של כ"ף במקום בי"ת‪ .‬כך למשל בחו"מ‪ ,‬סוף סימן רכז‪ ,‬שורה ‪( 24‬מספור השורות‬
‫הוא מתחילת הקטע שבג'ודזמו שם)‪ ,‬כאלור במקום באלור‪ .‬אשר לתנועות בשם המקום הזה‪,‬‬
‫השוו את הגייתו בשפות המודרניות‪ :‬רומנית — ‪ ;Bucureşti‬בולגרית — ‪ ;Букурещ‬יוונית —‬
‫‪ ;Βουκουρέστι‬תורכית — ‪.Bükreş‬‬
‫ּפוֹ ר ֵאינְ קוּ ָאנְ טוֹ = מונח משפטי המופיע בפתיחת הדברים‪ .‬השוו חו"מ‪ ,‬סימן קע ‪( 6‬בפתיחת‬ ‫‪ 24‬‬
‫מסמך כתוב)‪ .‬בקורפוס ‪ )Corpus diacrónico del español( CORDE‬של האקדמיה המלכותית‬
‫הספרדית באינטרנט לא נמצא בטקסטים קסטיליאניים מימי הביניים הצירוף הזה בדיוק‪ ,‬אם‬
‫כי יש ממצא קרוב‪ ,enquanto ,‬שזה נראה שהיה בשימוש במשמעויות 'כאשר' ו'באשר ל־'‬
‫(‪ ;enquanto a‬השוו ספרדית מודרנית ‪ .)en cuanto a‬לכן ּפוֹ ר ֵאינְ קוּ ָאנְ טוֹ הוא כנראה מילולית‬
‫'באשר ל־'‪ ,‬ויש להבין את הביטוי כ'באשר לנידון דידן'‪' ,‬באשר ָלעניין'‪.‬‬
‫או נמצאנו‪ .‬ראו הערה לגבי המילה ִפ ְיר ָמאמוֹ שׂ ‪' ,‬חתמנו'‪ ,‬בשורה ‪ 54‬להלן‪.‬‬ ‫‪ 25‬‬

‫‪2 44‬‬ ‫ ‬
 ‫ ה ןמיס ‪,‬טפשמ ןשוח ‪,‬ם"דשרהמ ת"ושב תוינשלב תויגוס ‪:‬ןמזה תא שוחל ‬ ‫ [[[‬

‫ִאי דְ ייוֹ ֵעדוּת קוֹ מוֹ דֵי א ּונָה יָאן טוֹ רְ ָב֫ה ֵקי ֵ ׂשי רוֹ בוֹ ֫ דֵי ‪ /‬ומסר עדות (איך ש־‪ )26‬על‬ ‫‪ 9‬‬
‫תיק צד‪ ,‬שנגנב מן‬
‫לָ ה בּוֹ ֵטיגָ ה‪ 27‬דֵי ה"ר יִצְ חָ ק רוּפ ּושׂ ִאי דֵי ה"ר חָ בִ יב אָ ָמאטוֹ ‪ /‬החנות של הרב רבי‬ ‫‪ 10‬‬
‫יצחק רופושׂ ושל הרב רבי חביב אמאטו‬
‫של ָּבחוּ ר הרב רבי יוּ ָדה‬
‫‪28‬‬
‫ֵקי אֵ יל ָבּחוּר ה"ר י ּודָה רוּפ ּושׂ יצו' ֵטינִ יאָ ה אֵ ינֵילייָא ‪ַ /‬‬ ‫‪ 11‬‬
‫רופושׂ היו בתוכו‬
‫'[פרוֹ שׂ ] ִאי דֵילָ ה קוֹ נְ ּ ָפאנְ ייָא'[ה] דֵי ה"ר יִצְ חָ ק רוּפ ּושׂ ‪ /‬כארבעת‬
‫‪29‬‬
‫קוֹ מוֹ ד' ִמיל אָ ְ ׂש ְּ‬ ‫‪ 12‬‬
‫אלפים ַא ְ ׂש ּ ְפרוֹ שׂ ‪ ,‬ו(כסף) מהשותפות של הרב רבי יצחק רופושׂ‬
‫'[פרוֹ שׂ ] ֵקי לֵי אָ טוֹ ְרגוֹ ֫ אֵ יל ‪ /‬והרב רבי חביב‬
‫ִאי ה"ר חָ בִ יב אָ ָמאטוֹ ִמיל ִאי ת"ר אָ ְ ׂש ְּ‬ ‫‪ 13‬‬
‫אמאטו אלף שש מאות ַא ְ ׂש ּ ְפרוֹ שׂ ‪ ,‬שהודה לו ַה־‬
‫מוּגָ אגוֹ ‪ 30‬יְה ּודָה ַ ּבר ּגֵרְ ׁשוֹ ן ֵקי לָ ה אָ וִ יאָ ה רוֹ בָ אדוֹ אֵ יל || ִאי ‪ /‬נער‪ 31‬יהודה בר גרשון‪,‬‬ ‫‪ 14‬‬
‫שהוא שגנב אותו‪ || .‬ו־‬
‫קוֹ מוֹ (או קוּ מוֹ ; בתקופה זו קיים הווריאנט — רואים בטקסטים מנוקדים‪ ,‬תודה לדוד בוניס‪,‬‬ ‫‪ 26‬‬
‫התכתבות אישית) = 'איך ש־'‪ :‬מונח משפטי המופיע אחרי הלקסמה 'העיד' או הדומה לה‬
‫(השוו בעברית "איך"‪ :‬חו"מ‪ ,‬סימן טו ‪ :136—135‬וכן העיד‪ ...‬איך‪ :130—129 ;...‬אמר‪ ...‬איך‬
‫בהיות)‪ .‬אולם השוו חו"מ‪ ,‬סימן נב ‪ :45—43‬דייראן עדות קי‪ ...‬או קי פואיראן מעידי'[ם] קומו‪ .‬קומו‬
‫נמצא מופיע גם בלשון שבועה‪ :‬חו"מ‪ ,‬סימן קעה ‪ :7—6‬מי אובליגו בשבועה די תכף קומו‪' ,...‬אני‬
‫מתחייב בשבועת תכף (=שבועה שאני מתכוון לקיים תכף[?]) ש‪ .'...‬אם יש צורך לצרף משפט‬
‫תוכן נוסף למשפט התוכן הראשון (במקום שלפנינו בטקסט זה לא קרה)‪ ,‬משפט התוכן השני‬
‫יכול להתחיל כבר לא במילת הקישור קומו אלא ב־קי‪ .‬כך בחו"מ‪ ,‬סימן טו ‪ :73—71‬וכן העיד‪...‬‬
‫אברהם‪ ...‬קומו טומו אונה קאזה‪ ...‬אי קי אאיל פאגו‪=( ...‬וכן העיד‪ ...‬אברהם‪ ...‬שלקח בית אחד‪...‬‬
‫וששילם לו‪ :84—82 ;)...‬והעיד‪ ...‬נחמיא‪ ...‬קומו‪ ...‬אברהם‪ ...‬קונפרו‪ ...‬אי קי לה מוגי֞ר‪ ...‬נו‪ ...‬קיזו‪...‬‬
‫(=והעיד‪ ...‬נחמיא‪ ...‬ש‪ ...‬אברהם‪ ...‬קנה‪ ...‬ושהאישה‪ ...‬לא‪ ...‬רצתה‪.)...‬‬
‫או אולי בּוֹ ִטיגָ ה‪ .‬מקור המילה הוא מיוונית‪' ,ἀποθήκη ,‬מחסן'‪ .‬על פי קורפוס ‪ CORDE‬של‬ ‫‪ 27‬‬
‫האקדמיה המלכותית הספרדית באינטרנט בטקסטים קסטיליאניים מימי הביניים קיימים‬
‫הווריאנטים האלה‪( boteca ,botega ,botiga ,botica ,bodega :‬לא נמצאו וריאנטים עם ‪;bu-‬‬
‫השוו לספרדית המודרנית ‪ ,bodega ,botica‬ובג'ודזמו המודרנית ‪ )butika‬מעניין לציין‪ ,‬שנכתב‬
‫בוטיקה (עם האות קו"ף) בחו"מ‪ ,‬סימן טו ‪ ;114‬בחו"מ‪ ,‬סימן צה ‪ ;19‬באה"ע‪ ,‬סימן קסו ‪,47 ,30‬‬
‫‪( 22‬בשורה ‪ 22‬אל"ף בסוף המילה‪ ,‬ולא ה"א); וביו"ד‪ ,‬סימן קנה ‪( 29‬עם סיומת הריבוי ־אש)‪.‬‬
‫במובן 'זה אשר עדיין לא נשא אישה'‪.‬‬ ‫‪ 28‬‬
‫אָ ְ ׂש ְּפרוֹ שׂ = סוג מטבע‪' ,‬לבנים'‪ .‬אשפרוש = 'לבנים' בעברית דאז‪ ,‬כפי שאפשר לראות בחו"מ‪,‬‬ ‫‪2 9‬‬
‫סימן שצג‪ .‬שם במקום אחד כתוב בעברית שלשת ﭏפים לבנים (‪ ,)24‬ולאחר מכן‪ ,‬בהמשך הטקסט‪,‬‬
‫על אותו הסכום נאמר במילים בג'ודזמו טרי'[ש] מיל אשפי'[רוש] (‪( .)33‬וכן השוו יוונית ‪,άσπρος‬‬
‫'לבן'; ומטבע מכסף באימפריה העות'מאנית ‪ ,akçe‬גזור מ־‪' ,ak‬לבן'; דוד בוניס‪ ,‬התכתבות‬
‫אישית‪).‬‬
‫= מוּג"אג"וֹ ‪.‬‬
‫ָ‬ ‫‪ 30‬‬
‫לא ברור מה היה גילו‪ .‬ייתכן שמוג"אג"ו בטקסט זה הוראתו יותר 'משרת'‪ ,‬מאשר 'נער'‪' ,‬עלם'‪.‬‬ ‫‪3 1‬‬

‫‪2 45‬‬ ‫ ‬
‫[[[‬ ‫ןרפש רמוע ‬ ‫ ‬

‫ָמאנְ ייָאנָה דֵי ﭏחַ ד‪ 32‬וִ ינוֹ הַ ּנַעֲ לֶה ה"ר ָדּוִ ד [ ֶּב]ן' אוֹ ָ ׂשה יצו' ִאי ‪ /‬בבוקר יום ראשון‬ ‫‪ 15‬‬
‫הגיע הנעלה הרב רבי דוד בן אושׂ ה‪ ,‬ו־‬
‫יעזֶר דִ יגוֹ ‪ 34‬וָ אמוֹ שׂ אָ אֵ ישׂ וֹ שׂ ‪ /‬הלך לרבי אברהם בר‬ ‫פוּאֵ י אָ ה רִ ִּבי אַ בְ רָ הָ ם ַ ּבר‪ 33‬אֱלִ ֶ‬ ‫‪ 16‬‬
‫אליעזר הנ"ל‪( ,‬ואמר‪" 35):‬בוא נלך ל־‬
‫ֵישין ֵקי נוֹ ֵשי ‪ /‬צעירים האלה ונאמר‬ ‫מוֹ סוֹ שׂ ִאי לֵ ישׂ דִ יגָ אמוֹ שׂ ֵקי אָ בָ אשׂ ֵטי ֵקי ֵ ׂשי ד ׁ ֵ‬ ‫‪ 17‬‬
‫שדי‪ ,‬שיתרככו‪ ,‬שלא‬ ‫להם ַ‬
‫ָאשי טו ְּרקוֹ אוֹ ‪ /‬יקרה כתוצאה מכך שום‬ ‫ִ ׂשיגָ ה אָ לְ ג ּו֫ן דָאנְ ייוֹ דֵילייוֹ ֵקי נוֹ ֵ ׂשי טוֹ ְרנ ֵ ׂ‬ ‫‪ 18‬‬
‫נזק‪ ,‬שלא ימיר את דתו ויהפוך למוסלמי‪ 36,‬או‬
‫ִפיזְיי ֵ ֵׂשי ﭏג ּו֫ן‪ָ 37‬מﭏ דֵי ִשׂ י || ִאי פוּאֵ ירוֹ ן לוֹ שׂ שׂ ינְ ייוֹ רֵ ישׂ דִ יגוֹ שׂ ‪ / 38‬יעולל לעצמו דבר‬ ‫‪ 19‬‬
‫מה"‪ || .‬והלכו האדונים האמורים‬
‫אֵ ינְ לָ ה בּוֹ טיגָ'[ה] דֵי ה"ר חָ בִ יב דִ יגוֹ ‪ִ 39‬אי פָ אלייָארוֹ ן אָ לי ִ ֫י אָ ה ‪ /‬לתוך החנות של הרב‬ ‫‪ 20‬‬
‫רבי חביב (אמאטו) הנזכר‪ ,‬ומצאו שם את‬
‫אקאר ‪ /‬רבי יעקב בר חביב (אמאטו)‪,‬‬ ‫ישירוֹ ן ִמירָ אד דֵי ָ ׂש ָ‬ ‫ר' יַעֲ קֹב ַ ּבר חָ בִ יב יׄצו ִאי לֵי דִ ׁ ֵ‬ ‫‪ 21‬‬
‫ישמרהו צורו ויחיהו‪ ,‬ואמרו לו‪" :‬תדאג להוציא‬
‫ישי מוּגָ אג֞וֹ ‪ 40‬אָ נְ ֵטישׂ ֵקי אָ קוֹ נְ ֵט ְ ׂש ָקה אָ לְ ג ּו֫ן ָמאל || ִאי ‪ /‬את המשרת‪ 41‬הזה לפני‬ ‫אָ אֵ ֵ ׂ‬ ‫‪ 22‬‬
‫שתקרה איזושהי צרה‪ || .‬ו־‬

‫על כל פנים התרגום העברי 'נער' הוא מצוין‪ ,‬כי נער בעברית המקראית נושא משמעות 'משרת'‬
‫(תודה למתן שטיין על הערה זו)‪ .‬כך גם בגוף התשובה‪ ,‬נער (‪ .)85‬על כפל המשמעות של‬
‫המילים מוג"אג"ו ומוסו ועל זיקת הפתרון להקשר ראו להלן סעיף ד ‪.3‬‬
‫= א ְל ַחד‪.‬‬
‫ָ‬ ‫‪3 2‬‬
‫על קיום או היעדר של גרשיים במקרה זה ראו להלן סעיף ד ‪.3‬‬ ‫‪ 33‬‬
‫= ִדיג"וֹ ‪' ,‬הנזכר לעיל'‪.‬‬ ‫‪ 34‬‬
‫או‪' :‬הלך לרבי אברהם בר אליעזר‪( ,‬ו)אמר'‪ ,‬אם נבין את דיגו בתור [‪' ,]di∫o‬אמר'‪ .‬במהדורה‬ ‫‪ 35‬‬
‫שלפנינו לפעמים נתקלים בכתיבת גימ"ל לייצוג ההגה [∫]‪ .‬כך למשל אה"ע‪ ,‬סימן קסו ‪:40 ,32‬‬
‫די֞גו [‪' ,]di∫o‬אמר'‪ .‬בספרד הנוצרית לפני הגירוש כבר יש שימוש בגימ"ל בתוספת סימן הבחן‬
‫לציון ההגה [∫] (בוניס‪ ,‬כתב‪ ,‬עמ' ‪.)125‬‬
‫נראה שהמשרת הגנב לא הצליח להחזיר את כל הכסף שגנב‪ ,‬ונקלע למבוי סתום‪ .‬בסיטואציה‬ ‫‪ 36‬‬
‫כזאת יהודים לפעמים בחרו לברוח מהמציאות הקיימת למקום אחר ולהתאסלם שם‪ ,‬ולחיות‬
‫בקרב החברה המוסלמית‪ .‬ראו בורנשטיין־מקובצקי‪ ,‬המרת דת; בן־נאה‪ ,‬עוני‪.‬‬
‫= א ְלגוּ ֫ן‪.‬‬
‫ָ‬ ‫‪3 7‬‬
‫= דיג"וֹ שׂ ‪.‬‬ ‫ִ‬ ‫‪ 38‬‬
‫= דיג"וֹ ‪.‬‬ ‫ִ‬ ‫‪ 39‬‬
‫בג ָרשים ובסימני ֶה ְב ֵחן בגרסת שו"ת זו ראו להלן סעיף ד ‪.1‬‬
‫= מוּג"אג"וֹ ‪ .‬על אופני השימוש ְ‬ ‫ָ‬ ‫‪ 40‬‬
‫הע ֶלם‪.‬‬ ‫או ֶ‬ ‫‪ 41‬‬

‫‪2 46‬‬ ‫ ‬
 ‫ ה ןמיס ‪,‬טפשמ ןשוח ‪,‬ם"דשרהמ ת"ושב תוינשלב תויגוס ‪:‬ןמזה תא שוחל ‬ ‫ [[[‬

‫לֵ ישׂ רֵ ְישׂ ּפוֹ נְ דְ ייוֹ ֫ ה"ר יַעֲ קֹב ַ ּבר חָ בִ יב דִ יׄגוֹ ‪ּ 42‬פוֹ ר אָ מוֹ ר ‪ /‬ענה להם הרב רבי יעקב‬ ‫‪ 23‬‬
‫בר חביב הנ"ל‪ :‬למען‬
‫ישין אָ ִר ִּבי יְה ּודָה רוּפ ּושׂ יׄצו ִאי אָ ר' ‪ /‬השם‪ ,‬שילכו לרבי יהודה‬ ‫דֵיל דְ ייוֹ ֵקי פוּאֵ ֵ ׂ‬ ‫‪ 24‬‬
‫רופושׂ ‪ ,‬ישמרהו צורו ויחיהו‪ ,‬ולרבי‬
‫ֵישין ִאי ֵקי ‪ /‬יוסף רופושׂ ‪ ,‬ושיאמרו להם‬ ‫ישין ֵקי ֵשי ד ׁ ֵ‬ ‫יש ֵ ׂ‬
‫יוֹ סֵ ף רוּפ ּושׂ ִאי לֵ ישׂ דִ ׁ ֵ‬ ‫‪ 25‬‬
‫שיתרככו וְ ֶש־‬
‫אש ָטה‪ 43‬יָא || ִאי רִ ִּבי יְא ּודָה רוּפ ּושׂ דִ יׄגוֹ ֵלי אֵ ינְ ּפו ּׁשוֹ ֫ ‪ /‬די כבר‪ || .‬ורבי יאודה‬
‫‪44‬‬
‫אָ כָ ְ ׂ‬ ‫‪ 26‬‬
‫רופושׂ האמור דחף‬
‫ﭏיעזֶר דִ י֞גוֹ ‪ָ ּ 45‬פארָ ה אֵ ְשטוֹ וֵינִ ְ֫ישׂ ֵט ׁיש‪ 46‬אָ ִקי֫ ‪ /‬את רבי אברהם בר‬ ‫ֶ‬ ‫אָ ר' אַ בְ רָ הָ ם ַ ּבר‬ ‫‪ 27‬‬
‫אליעזר הנזכר‪" .‬בשביל זה באת (או‪ :‬באתם) לכאן?‬

‫בג ָרשים ובסימני ֶה ְב ֵחן בגרסת שו"ת זו ראו להלן סעיף ד ‪.1‬‬‫= דיג"וֹ ‪ .‬כאמור‪ ,‬על אופני השימוש ְ‬ ‫ִ‬ ‫‪ 42‬‬
‫אש ָטה)‪.‬‬
‫כתוב בטעות עם האות כ"ף‪ ,‬והיה צריך להיות עם בי"ת (אָ בָ ְ ׂ‬ ‫‪4 3‬‬
‫= דיג"וֹ ‪.‬‬
‫ִ‬ ‫‪ 44‬‬
‫= דיג"וֹ ‪.‬‬
‫ִ‬ ‫‪ 45‬‬
‫לפנינו שתי אפשרויות הגאיות‪( :‬א) וֵינִ ְ֫ישׂ ֵטישׂ — מה שיכול להיות צורת גוף שני יחיד במובן‬ ‫‪ 46‬‬
‫'באת'‪ ,‬או צורת גוף שני רבים (מבחינה מורפולוגית יכלה להיות סיומת כזאת של גוף שני‬ ‫ָ‬
‫רבים (־שְׂ ֵטישׂ ) באותה התקופה; השוו מננדס פידל‪ ,‬דקדוק‪ ,1073§ ,‬עמ' ‪ )164‬במובן 'באתם';‬
‫'באת' כפנייה מנומסת‪ ,‬בלתי פמיליארית; (ב) יש הגה [∫] סופי (כמו בג'ודזמו המודרנית)‪,‬‬ ‫ָ‬ ‫או‬
‫וֵינִ ְ֫ישׂ ֵט ׁיש — במובן 'באתם'; או 'באת' כפנייה מנומסת‪ ,‬בלתי פמיליארית‪.‬‬
‫ההתפתחות ההיסטורית בג'ודזמו של סיומת גוף שני רבים בזמן עבר ‪ pretérito‬הייתה‪]-stis[ :‬‬ ‫ ‬
‫בלטינית > [‪( ]-stes‬מה שאולי רואים במילה שלפנינו) > ובשלבים מאוחרים יותר [‪( ]-stejs‬בהשפעת‬
‫השני [‪ — ]-des[ — ]d/ð‬בזמני פועל אחרים‪ ,‬או באנלוגיה להגייה [‪ ]-js‬בזמני‬ ‫הסיומת עם העיצור ִ‬
‫פועל אחרים) ומה שהפך אחר כך ל־[∫‪( ]-ste‬מה שאולי גם כן רואים במילה שלפנינו)‪ .‬השוו עדות‬
‫ברורה להגה [∫] בסיומת גוף שני רבים (אמנם בזמן ‪ ,)subjuntivo imperfecto‬שהצביע עליה‬
‫דוד בוניס בהרצאתו על החומר בשו"ת שמואל די מדינה‪ ,‬באחד מהכנסים שנערכו לאחרונה‬
‫(הכינוס הבין־לאומי הרביעי של המרכז ללשונות היהודים וספרויותיהם‪ ,‬האוניברסיטה העברית‬
‫בירושלים‪ 24—21 ,‬ביוני ‪ :)2010‬חו"מ‪ ,‬סימן קמח ‪ :74‬נו פינשאשי֞ש‪' ,‬לא הייתם צריכים לחשוב‬
‫(או אולי‪ :‬להתחשב ולהביא בחשבון)'‪ .‬הגרשיים מאותתים שיש לקרוא [∫]‪ .‬על עדות גרפית‬
‫זהה להגייה זו כבר באמצע המאה ה־‪ 15‬השוו בוניס‪ ,‬איברו־רומאנית יהודית‪ ,‬עמ' ‪.114—113‬‬
‫בשלב הסופי בג'ודזמו ה־‪ s‬נפלה‪ ,‬והתקבל [∫‪ .]-te‬על המעתקים הללו ראו בוניס‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪,110‬‬
‫‪ ;114—113‬מננדס פידל‪ ,‬דקדוק‪ ,1073§ ,‬עמ' ‪.164‬‬
‫ההתפתחות של סיומת גוף שני י ח י ד הייתה‪ ]-sti[ :‬בלטינית > [‪( ]-stes[ > ]-ste‬מה שאולי‬ ‫ ‬
‫רואים במילה שלפנינו) > ובשלב מאוחר יותר ה־‪ s‬הראשונה נפלה [‪ .]-tes‬ראו בוניס‪ ,‬איברו־‬
‫רומאנית יהודית‪ ,‬עמ' ‪ ;110‬והשוו מננדס פידל‪ ,‬דקדוק‪ ,1073§ ,‬עמ' ‪.164‬‬

‫‪2 47‬‬ ‫ ‬
‫[‪[[1‬‬ ‫ןרפש רמוע ‬ ‫ ‬

‫אטה || ִאי ֵ ׂשי פוּאֵ ירוֹ ן ִאי סֵ ָּירארוֹ ן לָ ה ‪ /‬בשביל לעשות רעש?"‬ ‫‪ָ ּ 2‬פארָ ה פָ אזֵיר ׁ ֵש ָ‬
‫ימ ָ ֫‬ ‫‪ 8‬‬
‫|| ואז הם‪ 47‬הלכו‪ ,‬והם סגרו את ה־‬
‫‪ּ 29‬פוּאֵ ירְ ָטה אֵ יל דִ י֞גוֹ כר" י ּודָה וְ יוֹ סֵ ף רוּפ ּושׂ ִאי ֵ ׂשי פוּאֵ ירוֹ ן || ‪ /‬דלת — (כלומר) כבוד‬
‫רבי יודה ויוסף רופושׂ הנ"ל‪ ,‬והם [דהיינו שני המבקרים] הלכו‪|| .‬‬
‫ﭏיעזֶר || ‪ /‬עדות זו (לעיל) היא מפי הרב רבי‬ ‫ישׂ ֵטי ֵעדוּת אֵ ישׂ דֵי ה"ר אַ בְ רָ הָ ם ֶ‬ ‫‪ 30‬אֵ ְ‬
‫אברהם אליעזר‪|| .‬‬

‫חלק א‪ ,‬עדות מס' ‪2‬‬

‫‪ִ 31—30‬אי אֵ יל נַעֲ לֶ ה ה"ר ָדּוִ ד ֶּבן אוֹ ָ ׂשה דִ יׄגוֹ ‪ 48‬דִ יזֵי אֵ יל ִמ ְישׂ מוֹ ‪ֵ 49‬עדוּת ִ ׂשי נוֹ ן ‪ /‬והנעלה‬
‫הרב רבי דוד בן אוֹ שׂ ה הנ"ל אומר את אותה העדות‪ ,‬אלא‬
‫‪ֵ 32‬קי ֵ ׂשי אָ ֵ ׂשינְ טוֹ ֫ אֵ ינְ לָ ה בּוֹ טיגָ ה דֵי ה"ר חָ בִ יב דִ יגוֹ ‪ִ 50‬אי ֵקי ‪ /‬ש(בניגוד ובנוסף לעדות‬
‫דלעיל‪ ,‬הוא מספר ש־) הוא ישב בחנות של הרב רבי חביב האמור‪ ,‬וש־‬
‫‪ 33‬רִ ִּבי יַעֲ קֹב ַ ּבר חָ בִ יב דִ יׄגוֹ ‪ 51‬לֵ י רוֹ גוֹ ֫ ּפוֹ ר אָ מוֹ ר דֵיל דְ יוֹ ‪ /‬רבי יעקב בר חביב האמור‬
‫ביקש ממנו‪" :‬למען השם‪,‬‬
‫֫יש‪ / 53‬תלך ותקרא לרבי אברהם‬ ‫יר ׁ‬‫יעזֶר ִאי ִא ֵ‬ ‫‪ִ 34‬איד ִאי ליי ָ ָ֫מה‪ 52‬אָ רִ ִּבי אַ בְ רָ הָ ם ַ ּבר אֱלִ ֶ‬
‫בר אליעזר‪ ,‬ותלכו‬
‫ֵישיׄן אָ ל ‪ /‬לצעירים הללו‪ ,‬ותגידו להם‬ ‫֫יש‪ֵ 54‬קי לוֹ ד ׁ ֵ‬ ‫‪ 35‬אָ אֵ ישׂ וֹ שׂ ָמאנְ סֵ יבוֹ שׂ ִאי לֵ ישׂ דִ ֵ‬
‫יר ׁ‬
‫שיניחו ָל־‬

‫הכוונה ליודה ויוסף רופושׂ (הם הלכו‪ ,‬נניח‪ִ ,‬מפתח הבית חזרה אל תוך הבית) או לאלו שבאו‬ ‫‪ 47‬‬
‫לשכנע שיעזבו את הנער לנפשו‪ ,‬אברהם בר אליעזר ודוד בן אוֹ שׂ ה‪.‬‬
‫= דיג"וֹ ‪.‬‬ ‫ִ‬ ‫‪4 8‬‬
‫או ֵמישְׂ מוֹ ‪.‬‬ ‫‪ 49‬‬
‫= דיג"וֹ ‪.‬‬ ‫ִ‬ ‫‪ 50‬‬
‫= דיג"וֹ ‪.‬‬ ‫ִ‬ ‫‪ 51‬‬
‫בסוף הפועל הראשון ִאיד מופיע העיצור [‪ ,]ð‬בעוד שבסוף הפועל השני לייָ ָ ֫מה‪ ,‬שצורתו היא‬ ‫‪ 52‬‬
‫אפוֹ קוֹ ּפה שבצורה המקורית [‪ ,]ja'mað‬אין הוא כתוב‪ .‬ייתכן שבפועל הספציפי‬ ‫תוצאה של ּ‬
‫ִאיר‪' ,‬ללכת'‪ ,‬בצורת ציווי גוף שני רבים‪ ,‬משתמשים אך ורק באפשרות שעם העיצור הסופי‬
‫[‪( ]ð‬תודה לדוד בוניס על מידע זה)‪ .‬הסיבה לכך יכולה להיות מניעת התמזגות בין ִאיד‪' ,‬לכו'‪,‬‬
‫למילת החיבור ִאי‪' ,‬וְ ־'‪ ,‬בלשון הכתובה או בלשון הדיבור‪.‬‬
‫ירישׂ (עם העיצור [‪ ]s‬בסוף המילה בסיומת של גוף שני‬ ‫באותה תקופה הצורה גם יכלה להיות ִא ֵ ֫‬ ‫‪ 53‬‬
‫רבים שלפנינו)‪ :‬מננדס פידל‪ ,‬דקדוק‪ ,1071§ ,‬עמ' ‪.163‬‬
‫ירישׂ ; ראו את ההערה הקודמת‪.‬‬ ‫או ִד ֵ ֫‬ ‫‪ 54‬‬

‫‪2 48‬‬ ‫ ‬
 ‫ ה ןמיס ‪,‬טפשמ ןשוח ‪,‬ם"דשרהמ ת"ושב תוינשלב תויגוס ‪:‬ןמזה תא שוחל ‬ ‫ [‪[[1‬‬

‫אשׂ ְטרֵ י || ִאי ֵקידוֹ ֫ ﭏי ִ ֫י‪ / 56‬משרת‪ 57,‬שלא‬ ‫ֵיש ְ‬ ‫מוּגָ אגוֹ ' ‪ֵ 55‬קי נוֹ אָ קוֹ נְ ֵט ְשׂ ָק'[ה] אָ לְ גוּן ד ָ ׂ‬ ‫‪ 36‬‬
‫יתחולל אסון"‪ || .‬ונשאר שם‬
‫אֵ יל ָמאנְ סֵ יבוֹ אֵ יל ְמ ָׁשרֵ ת אֵ יל דִ יאָ ה ִאי לָ ה נוֹ ֵג ֞י ִאי לָ ה ‪ /‬הצעיר המשרת יום אחד‬ ‫‪ 37‬‬
‫ולילה אחד‪ַ ,‬וּב־‬
‫ֵיסייוֹ ֫ מוּאֵ ירְ טוֹ || דִ יזֵין לוֹ שׂ דִ י֞גוֹ שׂ ה"ר ‪ /‬בוקר מוקדם נמצא מת‪||.‬‬
‫‪58‬‬
‫ָמאנְ יָאנָה אָ ָמאנ ְ‬ ‫‪ 38‬‬
‫אומרים הנזכרים הרב רבי‬
‫יודה והרב רבי‬ ‫מישׂ מוֹ ֵ ׂשי אָ הוֹ ְרקוֹ ֫ || וְ ַקיָּם‪ָ / || 60‬‬
‫י ּודָה ִאי ה'ר יוֹ סֵ ף דִ י֞גוֹ שׂ ‪ֵ 59‬קי אֵ יל ְ‬ ‫‪ 39‬‬
‫יוסף האמורים‪ ,‬שהוא בעצמו תלה את עצמו‪( || .‬האמור לעיל שריר) וקיים‪||.‬‬
‫ייפ ּ ָפה ָ ּברוּ ֵּבכָ ר֞ ﭏ ָיּה‪ 61‬מ ֶֹׁשה ָ֫אנְ ֵגיׄל‪( / || 62‬החתומים‪ ):‬יִ ְצ ָחק‬ ‫יִצְ חָ ק צְ בִ י ָ ּברוּ גָאלִ ּ ָ‬ ‫‪ 40‬‬
‫ייפ ּ ָפה‪ָּ ,‬ברוּ ‪ֵּ ‬ב ָכ"ר ֵא ִל ָ ּיה‪ ,‬מ ׁ ֶֹשה ַ ֫אנְ ֵג'יל‪|| .‬‬ ‫אל ּ ָ‬‫ְצ ִבי‪ָּ ,‬ברוּ ‪ָ ‬ג ִ‬

‫חלק ב‬
‫‪63‬‬
‫ֵעדוּ"[ת] אַ חֵ ר ּפוֹ ר אֵ ינְ קוּאָ נְ טוֹ נוֹ שׂ לייָאמוֹ ֫ ה"ר חָ בִ יב ‪ /‬עדות אחרת‪ :‬והרי המידע‪:‬‬ ‫‪ 41‬‬
‫קרא לנו הרב רבי חביב‬
‫אָ מאָ טוֹ אֵ ין ּבוּקוּרֵ ְיש ִטי ִאי נוֹ שׂ אָ מוֹ ְשׂ ְטרוֹ ֫ א ּונָה ָקאזָה ‪ /‬אמאטו בבוקרשט‪ ,‬והראה‬ ‫‪ 42‬‬
‫לנו בית‪,‬‬
‫ישירוֹ ן ֵקי ֵ ׂשי אָ וִ יאָ ה אָ הוֹ רְ ָקאדוֹ אֵ יל מוֹ סוֹ ּפוֹ ר ‪ /‬היכן שאמרו שנתלה (או‪:‬‬
‫אוֹ נְ דֵי דִ ׁ ֵ‬ ‫‪ 43‬‬
‫תלה את עצמו) המשרת‪ ,‬שבשל‬
‫‪64‬‬

‫לוֹ קוּאָ ל לָ ה פו ִּאימוֹ שׂ אָ וֵיר‪ 65‬אֵ יל נַעֲ ֶלה ה"ר ָדּוִ ד אוֹ ָ ׂשה ‪ /‬כך הלכנו לראות אותו‬ ‫‪ 44‬‬
‫(דהיינו את הבית) — הנעלה הרב רבי דוד אוֹ שׂ ה‪,‬‬
‫ִאי שׂ ּו אֵ ירְ ָמאנוֹ ה"ר אַ בְ רָ הָ ם אוֹ ָ ׂשה ִאי ה"ר ּדָוִ ד מר חַ יִּים || ‪ /‬ואחיו הרב רבי אברהם‬ ‫‪ 45‬‬
‫אוֹ שׂ ה‪ ,‬והרב רבי דוד מר חיים‪|| .‬‬

‫= מוּג"אג"וֹ ‪.‬‬ ‫ָ‬ ‫‪ 55‬‬

‫= א ִ֫ליי‪.‬‬‫ָ‬ ‫‪5 6‬‬
‫הע ֶלם‪.‬‬ ‫או‪ֶ :‬‬ ‫‪ 57‬‬
‫= דיג"וֹ שׂ ‪.‬‬ ‫ִ‬ ‫‪ 58‬‬
‫=דיג"וֹ שׂ ‪.‬‬ ‫ִ‬ ‫‪ 59‬‬
‫וְ ַק ָ ּים — לשון משפטית — מופיע בסוף הדברים‪ ,‬ומצביע על כך שהנאמר בהם ֵ‬
‫תקף‪ ,‬שריר וקיים‪.‬‬ ‫‪ 60‬‬
‫= א ִל ָ ּיה‪.‬‬
‫ֵ‬ ‫‪ 61‬‬
‫= אנְ ֵג'יל‪.‬‬ ‫ָ֫‬ ‫‪ 62‬‬
‫ּפוֹ ר ֵאינְ קוּ ָאנְ טוֹ = מינוח משפטי‪.‬‬ ‫‪ 63‬‬
‫הע ֶלם‪.‬‬ ‫או‪ֶ :‬‬ ‫‪ 64‬‬
‫דהינו ָאה וֵ יר‪' ,‬לראות'‪ .‬דבר נוסף‪ :‬לפנינו תבנית של ניסוח משפטי‪ .‬השוו חו"מ‪ ,‬סימן שצג‬ ‫‪ 65‬‬
‫‪ :40—39‬פור לו קואל פואימוש אינשו קאזה‪' ,‬שבגלל עניין זה היינו בביתו'‪.‬‬

‫‪2 49‬‬ ‫ ‬
‫[‪[[1‬‬ ‫ןרפש רמוע ‬ ‫ ‬

‫אב֫אן דֵי אָ ֵקילייָא ָקאזָה אֵ ְישׂ ָטאבָ ה ‪ /‬וראינו איך שעל התקרה‬ ‫‪ִ 46‬אי וִ ימוֹ שׂ קוֹ מוֹ אֵ ל‪ָ 66‬ט ָ‬
‫של הבית ההוא היה‬
‫אשוֹ אֵ ְישׂ ָטאבָ אן דֵי ‪ /‬מונח טיט (‪ ,‬כך היה) למעלה‪,‬‬ ‫‪ 47‬אֵ ינְ בָ ארָ אדוֹ אֵ ינְ ִסימה ִאי ּפוֹ ר דֵיבָ ׁ‬
‫ולמטה היו‪ ,‬ב־‬
‫‪67‬‬
‫‪ָ 48‬טאל מוֹ דוֹ לוֹ שׂ ָמאדֵירוֹ שׂ ִאי לָ אשׂ ָטאבְ לָ אשׂ ֵקי נוֹ אָ וִ יאָ ה ‪ /‬אופן כזה (גם כן)‪,‬‬
‫חתיכות העץ והלוחות‪ ,‬כך שלא הייתה‬
‫‪ 49‬מוֹ דוֹ דֵי ֵ ׂשי‪ּ 68‬פוֹ דֵיר ּפוֹ נֵיר קוּאֵ ְירדָה ִאי קוּאָ נְ ָטה ָמשׂ ֵקי ‪ /‬דרך שיוכל (או‪ :‬שיוכלו)‬
‫לשים חבל‪ .‬קל וחומר ש־‬
‫‪ 50‬אָ ֵקיליָא נוֹ ֵג ׄי‪ֵ 69‬קי פָ אלֵ ְיסייוֹ ֫ אֵ יל מוֹ סוֹ טוֹ ִּפימוֹ שׂ דֵי ְסיי ְֵרטוֹ ‪ /‬באותו הלילה שבו‬
‫‪70‬‬

‫מת המשרת‪ 71‬מצינו בוודאות‬

‫‪ֵ 51‬קי דוֹ רְ ְמייֵרוֹ ן דְ ייֵנְ ְטרוֹ אָ ֵקילייָא ָקאזָה קוֹ נֵיל מ ּוגָאג֞וֹ ‪ /‬כי יָ שנוּ בתוך הבית ההוא‬
‫‪72‬‬

‫‪73‬‬
‫עם המשרת‬
‫יטרֵ ילֵ יגָ ה' וה"ר י ּו ָדה רוּפ ּושׂ וה"ר יוֹ סֵ ף ‪ /‬הרב רבי שמואל‬‫‪74‬‬
‫יש ְ‬‫‪ 52‬ה"ר ְ ׁשמוּאֵ ל אֵ ֵ ׂ‬
‫יודה רוּ פוּ שׂ והרב רבי יוסף‬ ‫יצ'ה והרב רבי ָ‬ ‫יל ָ‬ ‫ֵאישֵׂ ְט ֵר ֵ‬
‫‪ 53‬רוּפ ּושׂ דִ יגוֹ שׂ ‪ 75‬אָ ִ ּריבָ ה || ִאי ּפוֹ ר אָ וֵיר ּ ָפ ָ ׂ‬
‫אשאדוֹ אֵ ְישׂ טוֹ ‪ /‬רוּ פוּ שׂ הנזכרים לעיל‪|| .‬‬
‫ועל כך שהיה זה‬

‫השוו אל = [‪ ]el‬גם בחו"מ‪ ,‬סימן שצג ‪ ;20‬שם‪ ,‬סימן טו ‪ ;123‬שם‪ ,‬סימן שפ ‪ .13‬כתיבת תווית‬ ‫‪ 66‬‬
‫היידוע [‪ ]el‬בצורה זו יכולה לנבוע מכתיבת התווית בכתב יד (שהיה מקור הטקסט המודפס)‬
‫כרצף הגרפמות אל"ף ‪ +‬למ"ד בתור ליגטורה‪ ,‬בלי יו"ד‪ ,‬בביצוע קל ומהיר של כתיבת תווית‬
‫היידוע הנפוצה‪ .‬ובאופן זה הטקסט המודפס לפעמים מושפע מהכתיבה שבכתב היד ומשתמש‬
‫באותו רצף של אותיות (תודה על מידע זה לדוד בוניס ולמתן שטיין)‪ .‬אפשרות נוספת כאן‪:‬‬
‫אָ ל‪ .‬אם זה כך‪ ,‬הצורה אֵ ְישׂ ָטאבָ ה אֵ ינְ בָ ארָ אדוֹ היא אימפרסונלית‪.‬‬
‫כלומר באופן כזה שאינו מאפשר פיזית מצב של מוות בתלייה‪.‬‬ ‫‪6 7‬‬
‫אפשר להבין את ֵ ׂשי ּפוֹ נֵיר בשתי דרכים‪ׂ ֵ )1( :‬שי רפלקסיבי — לשים לעצמו חבל (כשהכוונה היא‬ ‫‪ 68‬‬
‫שמבצע הפעולה היה המשרת); (‪ׂ ֵ )2‬שי ּפוֹ נֵיר‪' ,‬להיות מושם'‪ ,‬במובן הסביל‪ ,‬כשעל ידי כך לא‬
‫מפורט לנו מי היה מבצע הפעולה‪ ,‬מי שם את החבל‪.‬‬
‫= נוֹ ֵג"י‪.‬‬ ‫‪ 69‬‬
‫או טוֹ ּ ֵפימוֹ שׂ ‪ .‬המעתק בזמן ‪ pretérito‬בנטייה הראשונה (‪ )-ar‬בגוף ראשון רבים במהלך תולדות‬ ‫‪7 0‬‬
‫הג'ודזמו היה‪( cantamos > cantemos > cantimos :‬בוניס‪ ,‬איברו־רומאנית יהודית‪ ,‬עמ'‬
‫‪ .)110—109‬השוו גם את ההערה להלן לגבי ִפ ְיר ָמאמוֹ שׂ בשורה ‪.54‬‬
‫הע ֶלם‪.‬‬ ‫או‪ֶ :‬‬ ‫‪7 1‬‬
‫= מוּג"אג"וֹ ‪.‬‬‫ָ‬ ‫‪ 72‬‬
‫הע ֶלם‪.‬‬ ‫או‪ֶ :‬‬ ‫‪ 73‬‬
‫יל ָיג"ה‪ .‬ראו הערה על שם המשפחה הזה בסעיף ב לעיל‪.‬‬ ‫יט ֵר ֵ‬ ‫= אישֵׂ ְ‬‫ֵ‬ ‫‪ 74‬‬
‫= דיג"וֹ שׂ ‪.‬‬ ‫ִ‬ ‫‪ 75‬‬

‫‪2 50‬‬ ‫ ‬
 ‫ ה ןמיס ‪,‬טפשמ ןשוח ‪,‬ם"דשרהמ ת"ושב תוינשלב תויגוס ‪:‬ןמזה תא שוחל ‬ ‫ [‪[[1‬‬

‫‪80‬‬
‫רוטרוֹ שׂ ‪ִ 76‬פירְ ָמאמוֹ שׂ אָ ִקי֫‪ 77‬מ ֶֹׁשה ָ֫אנְ ֵגי֞ל‪ּ 78‬דָוִ ד ‪ /‬מולנו‪ 79,‬אנו חתמנו‬
‫‪ 5‬דֵילָ אנְ ֵטי נוֹ זוֹ ְ‬
‫‪ 4‬‬
‫כאן‪ :‬משה ֫אנג'ל‪ ,‬דוד‬
‫‪ 55‬מר חַ יִּים || ‪ /‬מר חיים‪|| .‬‬

‫ד‪ .‬דיון בטקסט‬

‫‪ .1‬סימני הבחן (סימנים דיאקריטיים) וסוגיות דפוס‬
‫במהדורה שלפנינו ישנם ארבעה סימני ֶה ְב ֵחן‪ .‬למעשה‪ ,‬כל הארבעה נמצאו משמשים‪,‬‬
‫בשכיחות זו או אחרת‪ ,‬ברוב (או בכל) התפקידים שידובר עליהם להלן‪ :‬קיצור מילה;‬
‫הצבעה על ביצוע הגאי אחר; ייצוג מספר בן אות אחת; ייצוג מספר בן יותר מאות‬
‫אחת; ראשי תיבות‪.‬‬
‫‪ 1.1‬גרש (בודד) — משתמשים בו כדי לקצר מילה‪ 2 :‬העדויו'[ת]; ‪ 12‬קוֹ נְ ּ ָפאנְ ייָא'[ה];‬
‫'[פרוֹ שׂ ]; ‪ֶּ [ 15‬ב]ן'; ‪ 20‬בּוֹ טיגָ'[ה]; ‪ 27 ,24 ,21‬ר'[בי]; ‪ 36‬אָ קוֹ נְ ֵט ְשׂ ָק'[ה]‪ .‬שימוש‬
‫‪ 13 ,12‬אָ ְ ׂש ְּ‬
‫אחר בו הוא השמתו בסוף המילה שבתוכה לפחות את אחת האותיות יש לקרוא‬
‫שלא כפי שהיא לכאורה‪ ,‬כלומר יש ביצוע הגאי אחר לאות הזאת‪ .‬בפרק השו"ת‬
‫שלנו ישנם שני מקרים של גרש ליד מילה הכוללת אות אחת או שתי אותיות גימ"ל‪,‬‬
‫ובהם יש לקרוא את גימ"ל לא כ־[‪ ,]g‬אלא בתור העיצור המחוכך [∫‪ 36( ]t‬מ ּוגָאגוֹ '; ‪52‬‬
‫יש ְיטרֵ ילֵ יגָ ה')‪ .‬במהדורה הנדונה לא שמים את הגרש מיד לאחר האות שביחס אליה‬ ‫אֵ ֵ ׂ‬

‫הרצף הראשון של האותיות רו הוא מיותר‪ ,‬וכנראה נכתב בטעות‪ ,‬והוא נכתב משום שבהמשך‬ ‫‪ 76‬‬
‫המילה הרצף הזה ישנו‪ .‬יש לקרוא נוֹ זוֹ ְטרוֹ שׂ ‪.‬‬
‫לפנינו נוסח משפטי קבוע‪ .‬השוו באה"ע‪ ,‬סימן נד ‪ :45‬ולהיות אמת כל הכתוב לעיל עבר בפנינו‬ ‫‪ 77‬‬
‫חתמנו שמותינו פה‪.‬‬
‫= אנְ ֵג'יל‪.‬‬
‫ָ֫‬ ‫‪ 78‬‬
‫החתומים הם משה אנג'ל ודוד מר חיים‪ .‬מול משה אנג'ל ֻס ּפרה העדות‪ ,‬ואילו דוד מר חיים‬ ‫‪7 9‬‬
‫השתתף במתן העדות‪ ,‬כפי שאפשר לראות מוקדם יותר‪ ,‬בשורה ‪.45‬‬
‫סביר יותר שלפנינו צורת עבר (צורה עתיקה יותר בג'ודזמו עם ‪ ;-a-‬ראו בוניס‪ ,‬איברו־רומאנית‬ ‫‪ 80‬‬
‫יהודית‪ ,‬עמ' ‪ ,110—109‬וכן הצורה שמשתמשים בה בספרדית הסטנדרטית של ימינו)‪ ,‬ולא‬
‫צורת הווה‪ .‬השוו הנזכר בהערה על סימן נד ‪ :45‬ולהיות אמת כל הכתוב לעיל עבר בפנינו חתמנו‬
‫שמותינו פה‪( .‬במהדורת שו"ת זו יש מקום שבו בטוח שלפנינו צורת עבר עם ‪ ,-a-‬לפי העובדה‬
‫שאחרי כן יש שימוש בצורת ‪ ,CANTASE‬דהינו ‪ ,subjuntivo imperfecto‬צורה שתלויה‬
‫בפועל ראשי ב ע ב ר [השוו להלן נספח ב‪ ,‬סעיף ‪ :]2.6.1‬חו"מ‪ ,‬סימן קמח ‪ :18—17‬טורנאמוש‬
‫אה דיזיר קי טודו פואישי אונו אקי אין רודניק‪' ,‬חזרנו ואמרנו שהכל יהיה משותף פֹה‪ ,‬ברודניק'‪).‬‬
‫וכך שימוש בצורה עתיקה יותר כנראה מעניק סגנון גבוה יותר‪ ,‬שמתבקש כאן היות שהניסוח‬
‫פה הוא תבנית משפטית רשמית‪ .‬השוו לשימוש בצורה חדישה יותר‪ ,‬טוֹ ִּפימוֹ שׂ או טוֹ ּ ֵפימוֹ שׂ ‪,‬‬
‫בשורה ‪ 50‬בקטע שהוא פחות רשמי‪.‬‬

‫‪2 51‬‬ ‫ ‬
‫[‪[[1‬‬ ‫ןרפש רמוע ‬ ‫ ‬

‫מעוניינים לאותת שיש לקרוא אותה אחרת‪ ,‬אלא שמים אותו ב ס ו ף ה מ י ל ה‪ 81.‬עוד‬
‫שימוש — אחרי אות המייצגת מספר‪ 12 :‬ד' ִמיל; (בתשובה) ‪ 107‬פרק ה'‪ .‬שימוש נוסף‬
‫הוא בראשי תיבות‪ 15 ,11 ,8 :‬יצו'; ‪ 39‬ה'ר; (בתשובה) ‪ 60‬ש'ד (=שפיכות דמים); ‪ 70‬ב'ד‬
‫(=בית דין); ‪ 96‬הנ'ל (=הנזכרים לעיל); ‪ 99‬כ'ש (=כל ֶׁש ֵּכן)‪.‬‬
‫‪ 1.2‬גרשיים — לעתים הם נראים צמודים מאוד אחד לשני‪ ,‬ולעתים לא‪ .‬משתמשים‬
‫בהם בראשי תיבות‪ .‬לפעמים יש רווח בין שתי האותיות שמפרידים ביניהן הגרשיים‪,‬‬
‫ולפעמים לא‪ 52 ,45 ,44 ,41 ,38 ,32 ,31 ,30 ,23 ,20 ,15 ,13 ,12 ,11 ,10 ,8 ,5 :‬ה"ר;‬
‫‪ 8‬ב"ר; ‪ֵּ 40‬בכָ ר֞ ‪ 82.‬עוד שימוש — צירוף אותיות המייצג מספר‪ 13 :‬ת"ר (=‪ .)600‬נמצא‬
‫גם מקרה אחד שבו גרשיים נכתבו כדי לקצר את המילה‪ֵ 41 :‬עדוּ"[ת]‪.‬‬
‫יש שני נהלים אסתטיים בכתיבת הגרשיים‪ :‬הראשון הוא שבמקרים בהם מופיעה‬
‫האות יו"ד במילה‪ ,‬ויש צורך לשים סימן הבחן‪ ,‬אז שמים את הגרשיים (או נקודה‬
‫עבה — ראו סעיף ‪ 1.3‬להלן) מעל האות יו"ד‪ .‬בפרקנו נמצאו המקרים של הצבעה‬
‫על היגוי שונה של האות‪ 27 :‬דִ י֞גוֹ (גימ"ל — [∫‪ 39 ,38 ;)]t‬דִ י֞גוֹ שׂ (גימ"ל — [∫‪ 37 ;) ]t‬נוֹ ֵג ֞י‬
‫‪84‬‬
‫(גימ"ל — [∫‪ָ֫ 54 ;)]t‬אנְ ֵגי֞ל (גימ"ל — [∫‪( ;)]t‬בתשובה) ‪ 103‬אֵ ְישׂ טי ֵל ֞יגָה‪( 83‬גימ"ל — [∫‪.)]t‬‬
‫הנוהל השני הוא שימת הגרשיים (ונמצא גם מקרה לגרש בודד‪ )85‬אחרי האות‬
‫אל"ף‪ ,‬שכן השילוב בין א והגרשיים הוא הרמוני מאוד (ראו את האופן שבו מתבטא‬

‫אף על פי כן נמצא מוג'וש — מקרה לגרש באמצע המילה מיד אחרי האות (יו"ד‪ ,‬סימן נג ‪.)26‬‬ ‫‪ 81‬‬
‫אנו גם מוצאים‪ ,‬מטעמים אסתטיים‪ ,‬את הגרש אחרי האות אל"ף (ראו סעיף ‪ 1.2‬להלן)‪ :‬חו"מ‪,‬‬
‫סימן טו ‪ 53‬פרא'גואש (הצבעה על כך שיש להגות [‪ ]f‬ולא [‪.)]p‬‬
‫הגרשיים אינם חייבים להיות בין האות שלפני האחרונה לבין האות האחרונה‪ ,‬כפי שנהוג‬ ‫‪ 82‬‬
‫בימינו‪ ,‬אלא יכולים להופיע גם לפני כן בתוך המילה‪ .‬ביו"ד סימן סח אנו רואים מספרים‪,‬‬
‫ושם מוצאים את כל המיקומים האפשריים של הגרשיים‪ :‬שורה ‪ :9‬קק֞ עא פרחים‪ 271' ,‬פרחים‬
‫(יחידת כסף)'; שורה ‪ :14‬קקע֞ א‪ ;'275' ,‬שורה ‪ :15‬קקעה֞ ‪ .'275' ,‬דוגמאות נוספות‪ :‬בגוף התשובה‬
‫הרמבם; יו"ד‪ ,‬סימן סח‪ ,‬בגוף התשובה (העמוד הראשון של התשובה)‬ ‫֞‬ ‫שלנו‪ 61 :‬הר"מבם‪106 ,‬‬
‫הרמבן; יו"ד‪ ,‬סימן נג ‪ 12‬הרמב"ם; יו"ד‪ ,‬סימן קיח ‪ 22‬נחש֞ (=נידוי‪ ,‬חרם‪,‬‬ ‫֞‬ ‫הר"שבא‪ ,‬גם‪ :‬הרשב֞ א;‬
‫(=תיבנה ותיכונן במהרה בימינו); אה"ע‪ ,‬סימן לד‪ ,‬שורה ‪16‬‬ ‫ּ‬ ‫ׁ ַש ְמ ָתא); יו"ד‪ ,‬סימן קנה ‪ 20‬תוב"ב‬
‫בגוף התשובה נר֞ ו (=נטריה רחמנא ופרקיה)‪ ,‬ושתי שורות לאחר מכן נר"ו; חו"מ‪ ,‬סימן קמ"ח‬
‫‪ :42‬ש"שף קינטאליש‪ 680' ,‬קינטאליש (יחידת כסף)'‪.‬‬
‫על כך שלא נכתבה כאן האות רי"ש בשם המשפחה ראו לעיל‪ ,‬בהערה סעיף ב במאמר‪.‬‬ ‫‪8 3‬‬
‫דוגמאות נוספות‪ :‬הצבעה על ביצוע הגאי שונה — יו"ד‪ ,‬סימן נג ‪ 29‬פי֞זיירי (יש להגות [‪ ]f‬ולא‬ ‫‪ 84‬‬
‫[‪ .)]p‬קיצור מילה — יו"ד‪ ,‬סימן סח‪ ,‬בגוף התשובה (העמוד הראשון של התשובה) חולקי֞[ם]‪,‬‬
‫משביעי֞[ם]‪ ,‬להשי֞[ם] עצמו רשע‪ ,‬להאמי֞[ן]‪ .‬ראשי תיבות — יו"ד‪ ,‬סימן סח‪ ,‬בגוף התשובה (העמוד‬
‫הראשון של התשובה) כהריׄף (פֹה גרשיים או נקודה עבה — ראו סעיף ‪ 1.3‬להלן; =כבוד הרב‬
‫רבי יעקב פראג'י); מהררי֞ק (=[כנראה‪ ]:‬מורנו הרב רבי יוסף קולון)‪.‬‬
‫חו"מ‪ ,‬סימן טו ‪ 53‬פרא'גואש (הצבעה על כך שיש להגות [‪ ]f‬ולא [‪.)]p‬‬ ‫‪ 85‬‬

‫‪2 52‬‬ ‫ ‬
 ‫ ה ןמיס ‪,‬טפשמ ןשוח ‪,‬ם"דשרהמ ת"ושב תוינשלב תויגוס ‪:‬ןמזה תא שוחל ‬ ‫ [‪[[1‬‬

‫השילוב האסתטי הזה בדפוס המקורי בנספח א בסוף המאמר‪ ,‬בשורות דלהלן)‪.‬‬
‫בפרקנו במילה מוּגָ אג֞וֹ (‪ ,)22‬מוּגָ אג֞וֹ (‪ ,)51‬היה רצון לאותת על ביצוע הגאי שונה‬
‫לשתי האותיות גימ"ל בתוכה — [∫‪ .]t‬בשורות ‪ 96 ,73‬אנו מוצאים את ראשי התיבות‬
‫‪86‬‬
‫מפוֹ ְש ְקיֶ ָרה)‪.‬‬
‫הראב֞ ד (=רבי אברהם בן דוד ּ‬
‫עניין נוסף בנושא הגרשיים הוא חסרונם לעתים‪ ,‬הן בציון קשר ביולוגי במבע ב"ר‬
‫(=בן רבי)‪ ,‬והן כאשר ב"ר הוא מרכיב בשם משפחה (על כך בסעיף ‪ 3‬להלן)‪ .‬אנו‬
‫רואים כי בשורות ‪ 23 ,21‬ו־‪ 33‬כתוב על יעקב שהיה בנו של חביב אמאטו‪ :‬יַעֲ קֹב ַ ּבר‬
‫חָ בִ יב‪ ,‬ללא גרשיים‪ .‬לעומת זאת בגוף התשובה כתוב‪ :‬יעקב בכ"ר (=בן כבוד רבי) חביב‬
‫(‪ .)105‬אין לראות פה באופן מוחלט את אי כתיבת הגרשיים בבחינת ה ש מ ט ת ם‪,‬‬
‫משום שקיימת המילה הארמית ַּבר־ במשמעות 'בן'‪ ,‬ולכן אפשר בעצם לפרש את‬
‫חסרונם ככוונה לכתוב פה את המילה הארמית הזאת‪.‬‬
‫‪ 1.3‬נקודה עבה — אפשר לפרש אותה גם בתור גרשיים שהתמזגו לנקודה אחת‬
‫עבה‪ .‬יכולים להשתמש בנקודה עבה מעל האות יו"ד‪ ,‬כפי שתואר בסעיף ‪ 1.2‬לעיל‪.‬‬
‫ראשי תיבות‪ 24 ,21 ,5 :‬יׄצו; הצבעה על היגוי שונה של האות‪ 33 ,31 ,26 ,23 :‬דִ יׄגוֹ‬
‫ֵישיׄן (הצבעה על כך שיש לקרוא את שי"ן כ־ [∫] ולא ְּכמה שנתפס‬ ‫(גימ"ל — [∫‪ 35 ;)]t‬ד ׁ ֵ‬
‫֫‬
‫כבררת המחדל — [‪ָ 40 ;)]s‬אנְ ֵגיׄל (גימ"ל — [‪ 50 ;)]dʒ‬נוֹ ֵגי (גימ"ל — [∫‪.)]t‬‬
‫ׄ‬
‫נמצא שימוש בנקודה עבה גם לא מעל האות יו"ד‪ ,‬כדי לקצר מילה‪ :‬אה"ע‪ ,‬סימן‬
‫ח ‪ 22‬כנ ׄז (=כנזכר)‪.‬‬
‫‪ 1.4‬נקודה מעל האות זי"ן — נמצא שימוש בנקודה מעל האות זי"ן‪ ,‬וגם זה אחד‬
‫הכללים של הכתיבה האסתטית במהדורה זו‪ .‬בפרק השו"ת הנדון השימוש נמצא‬
‫‪87‬‬
‫במבע ז֗ל (='זה לשונו' וגם 'זיכרונו לברכה')‪.107 ,106 ,96 ,73 ,69 ,61 ,6 :‬‬

‫‪ .2‬שימוש באותיות וסוגיות הגאיות‬

‫הנה מספר הערות בנוגע לשימוש באותיות בסימן זה‪:‬‬
‫ישנה כתיבת האות ﭏ (=א‪+‬ל)‪ ,‬אם כי מוצאים גם את הצירופים הנפרדים אל‪ ,‬ולא‬
‫שימוש באות המחוברת ﭏ‪ .‬ככל הנראה משתמשים ב־ﭏ‪ ,‬לפחות בחלק מהמקרים‪,‬‬

‫דוגמאות נוספות‪ :‬חו"מ‪ ,‬סימן טו ‪ 58‬פרא"גואדאש (יש להגות [‪ ]f‬ולא [‪ ;)]p‬יו"ד‪ ,‬סימן נג ‪,10‬‬ ‫‪ 86‬‬
‫‪ 12‬הרא"ש (=הרב רבי אשר בן יחיאל; לצד זה בסימן זה השוו ‪ 9‬הר"שבא [=הרב רבי שלמה בן‬
‫אברהם אבן אדרת]‪ 11 ,‬הרמב"ם)‪.‬‬
‫לאורך המהדורה השימוש בנקודה מעל זי"ן נמצא למטרות האלה‪ :‬ראשי תיבות — חו"מ‪ ,‬סימן‬ ‫‪ 87‬‬
‫טו ‪ ,115‬וגם אה"ע‪ ,‬סימן קסו ‪ 7,10,32‬ז֗להה (=זכרו לחיי העולם הבא)‪ .‬קיצור מילה — חו"מ‪,‬‬
‫סימן טו ‪ ,13 ,9‬וגם חו"מ‪ ,‬סימן קעה ‪ 7‬הנ ֗ז (=הנזכר)‪ .‬ייצוג מספר בן יותר מאות אחת — חו"מ‪,‬‬
‫סימן טו ‪ 135‬השל ֗ז (שנה); יו"ד‪ ,‬סימן נג ‪ 22‬הרצ ֗ז (שנה); חו"מ‪ ,‬סימן קע ‪ 17 ,20‬קס ֗ז (מספר)‪.‬‬

‫‪2 53‬‬ ‫ ‬
‫[‪[[1‬‬ ‫ןרפש רמוע ‬ ‫ ‬

‫ﭏיעזֶר (‪ ,27‬השורה צפופה) מול אַ בְ רָ הָ ם‬

‫ֶ‬ ‫כאשר חסר מקום בשורה‪ .‬השוו אַ בְ רָ הָ ם ַ ּבר‬
‫יעזֶר (‪ ,34‬יש הרבה מקום בשורה); ﭏגוּן ָמﭏ (‪ ,19‬השורה צפופה) מול אָ לְ גוּן ָמאל‬ ‫ַ ּבר אֱלִ ֶ‬
‫(‪ ,22‬יש הרבה מקום בשורה); ﭏי ִ ֫י (‪ ,36‬לקראת סוף השורה; הייתה בעיית מקום‪ ,‬והיה‬
‫לד ּ ָפס לא הייתה בעיית‬ ‫צריך להשתמש ב־ﭏ) מול אָ לי ִ ֫י (‪ ,20‬לקראת סוף השורה; ַ‬
‫מקום)‪.‬‬
‫בטקסט שלפנינו‪ ,‬במילים שאינן עבריות‪ ,‬התנועות נכתבות באופן מפורש‪ ,‬דהינו‬
‫מיוצגות על ידי אמות הקריאה אהו"י‪ .‬אך יש מספר מקרים שבהם הן לא נכתבו‪,‬‬
‫כנראה גם כן בדרך כלל בשל היעדר מקום בשורה‪ 88.‬להלן המילים שבהן לא נכתבה‬
‫אחת התנועות‪ :‬ﭏחַ ד (‪ ,)15‬אָ קוֹ נְ ֵט ְ ׂשקָה (‪ ,)36 ,22‬אֵ ְשׂטוֹ (‪ ,)27‬ליי ָ ָ֫מה (‪ָ ,)34‬מ ׂש (‪ ,)49‬ואולי‬
‫גם אֵ ל (‪ ,46‬ראו הערה על אלמנט זה בתוך הטקסט המוהדר)‪.‬‬
‫לא היה בפרקנו אף לא מקרה אחד שבו בוצעה הבדלה על ידי סימני הבחן בין‬
‫ההגאים [‪ ]f‬ו־[‪ :]p‬שניהם נכתבים כאות פ"א‪( .‬עם זאת‪ ,‬יש מקרים לאורך המהדורה‬
‫של איתות על ההגה [‪ ]f‬על ידי סימן הבחן‪).‬‬
‫בסימן הנידון ישנה הקפדה למופת בכתיבת האות סמ"ך לעומת שׂ י"ן‪ .‬דהיינו ס‬
‫בטקסט שלנו מקבילה ל־<‪ >ç‬בספרדית עתיקה‪ ,‬ואילו שׂ מקבילה ל־<‪>s-/-ss-/-s‬‬
‫בספרדית עתיקה‪ 89.‬בספרדית עתיקה הגיית <‪ >ç‬הייתה [‪ .]ts‬לא ברור‪ ,‬אם ההקפדה‬
‫המופתית הזאת בטקסט זה מצביעה על כך שבפי דוברים מסוימים של ג'ודזמו עדיין‬

‫השוו בחו"מ‪ ,‬סימן נב‪ ,‬בשורות ‪ 55—51‬באופן מרוכז ישנו ויתור על הרבה תנועות‪.‬‬ ‫‪8 8‬‬
‫בעניין ההקבלה לספרדית עתיקה ראו בוניס‪ ,‬איברו־רומאנית יהודית‪ ,‬עמ' ‪ ;109‬הנ"ל‪ ,‬כתב‪,‬‬ ‫‪ 89‬‬
‫עמ' ‪ ;131—130‬מינרוויני‪ ,‬טקסטים‪ ,‬כרך ‪ ,1.2.5§ ,1‬עמ' ‪ .35—31‬מילים בסימננו עם שׂ י"ן‬
‫ישי‪ 35 ,16 ,‬אָ אֵ ישׂ וֹ שׂ ;‬ ‫'[פרוֹ שׂ ]; ‪ 22‬אָ אֵ ֵ ׂ‬
‫(מלבד אלמנטים דקדוקיים מסוימים עם שׂ י"ן) — ‪ 13 ,12‬אָ ְ ׂש ְּ‬
‫אקאר; ‪ 22‬אָ נְ ֵטישׂ ;‬ ‫אש ָטה); ‪ׂ ִ 18‬שיגָ ה; ‪ 19‬שׂ ינְ ייוֹ רֵ ישׂ ; ‪ׂ ָ 21‬ש ָ‬ ‫אש ָטה (צריך להיות אָ בָ ְ ׂ‬ ‫‪ 17‬אָ בָ אשׂ ֵטי‪ 26 ,‬אָ כָ ְ ׂ‬
‫‪ 36 ,22‬אָ קוֹ נְ ֵט ְ ׂש ָקה — האטימון הלטיני של הפועל הוא ‪ ,contingescĕre‬על כן בצורת התילוי‬
‫‪ ,contingescat‬דהיינו במקור היה ‪( .s‬בקורפוס ‪ ]Corpus diacrónico del español[ CORDE‬של‬
‫האקדמיה המלכותית הספרדית באינטרנט בטקסטים בני התקופה הנדונה רואים גם ‪acontesca‬‬
‫וגם ‪ .acontezca‬תודה לדוד בוניס על הארה זו‪ 23 ).‬רֵ ְישׂ ּפוֹ נְ דְ ייוֹ ֫; ‪ 27‬אֵ ְשטוֹ ‪ 53 ,‬אֵ ְישׂ טוֹ ; ‪ 30‬אֵ ְישׂ ֵטי;‬
‫אשׂ ְטרֵ י; ‪ 42‬אָ מוֹ ְשׂ ְטרוֹ ; ‪ 46‬אֵ ְישׂ ָטאבָ ה‪,‬‬ ‫ֵיש ְ‬ ‫ישׂ מוֹ ; ‪ׂ ִ 31‬שי נוֹ ן; ‪ׂ ֵ 32‬שי אָ ֵ ׂשינְ טוֹ ֫; ‪ 36‬ד ָ ׂ‬ ‫‪ 30‬אֵ ישׂ ; ‪ִ 39 ,31‬מ ְ‬
‫אשאדוֹ ‪ .‬מילים בסימננו עם סמ"ך — ‪ 50 ,43‬מוֹ סוֹ ‪ 17 ,‬מוֹ סוֹ שׂ ; ‪ 28‬סֵ ָּירארוֹ ן;‬ ‫ישׂ ָטאבָ אן; ‪ָ 49‬משׂ ; ‪ָ ּ 53‬פ ָ ׂ‬
‫‪ 47‬אֵ ְ‬
‫ֵיסייוֹ ֫; ‪ 47‬אֵ ינְ ִסימה; ‪ 50‬פָ אלֵ ְיסייוֹ ֫; ‪ְ 50‬סיי ְֵרטוֹ ‪.‬‬ ‫‪ָ 37‬מאנְ סֵ יבוֹ ‪ָ 35 ,‬מאנְ סֵ יבוֹ שׂ ; ‪ 38‬אָ ָמאנ ְ‬
‫בגוף התשובה מוצאים את שם המשפחה רוּפוּס דווקא עם האות סמ"ך (‪ ,)120 ,103‬ואילו בטקסט‬ ‫ ‬
‫בג'ודזמו שם משפחה זה נכתב באופן עקבי עם שׂ י"ן‪ ,‬כי בג'ודזמו כתיבה עם סמ"ך הייתה‬
‫מתקבלת ככתיבה שגויה‪ .‬הסיבה היא שגוף התשובה כתוב כולו בעברית‪ ,‬ובעברית הרי שׂ י"ן‬
‫וסמ"ך אינם מייצגים את אותם ההגאים שמיצגים שׂ י"ן וסמ"ך במילים הרומאניות‪ .‬עם כל זה‬
‫עלינו להתייחס בזהירות לשאלה‪ ,‬אם בתקופה הנדונה הבחינו יהודי ספרד והמגורשים בהגייה‬
‫בין שׂ י"ן לסמ"ך‪ ,‬דהינו אולי ההבחנה הייתה גרפית־היסטורית בלבד‪.‬‬

‫‪2 54‬‬ ‫ ‬
 ‫ ה ןמיס ‪,‬טפשמ ןשוח ‪,‬ם"דשרהמ ת"ושב תוינשלב תויגוס ‪:‬ןמזה תא שוחל ‬ ‫ [‪[[1‬‬

‫נהגתה <‪ >ç‬המקורית כ־[‪ ]ts‬או (מה שהתפתח ל־) [‪ ]s‬קדמית (כמו ההיגוי שבג'ודזמו‬
‫בת זמננו ובספרדית שבאמריקה הדרומית) ואילו <‪ >s-/-ss-/-s‬היתה עדיין [‪ ]s‬אחורית‬
‫(‪ ,apical alveolar retracted fricative‬מזכירה קצת את [∫])‪ ,‬או ש־<‪ >ç‬ו־<‪>s-/-ss-/-s‬‬
‫נהגו שתיהן כבר כ־[‪ ]s‬קדמית‪.‬‬
‫‪90‬‬
‫בטקסטים היהודיים בספרד שלפני הגירוש ברוב המקרים קיימת ההקפדה הנ"ל‪.‬‬
‫אולם מוצאים בטקסט מסוים אפילו מאז — בסידור לנשים — שבו אובדת ההבחנה‪,‬‬
‫‪91‬‬
‫ו־<‪ >ç/-z‬המקורית נהגית כבר כ־[‪ ,]s‬כלומר נרשמת עם האות שׂ ‪.‬‬
‫הטקסטים בג'ודזמו במהדורת שו"ת זו לא נכתבו בידי אדם אחד בלבד‪ :‬לפעמים‬
‫רשומים שם בג'ודזמו איגרות או מסמכים שונים‪ ,‬שהועתקו לתוך המהדורה (כנראה‬
‫אות באות‪ ,‬מילה במילה)‪ .‬כלומר‪ ,‬במהדורה זו יש רבגוניות בעניין כתיבת ס לעומת‬
‫שׂ ‪ 92:‬יש לפחות שני טקסטים שבהם ההקפדה ברישום ס לעומת שׂ היא מופתית — כך‬
‫הסימן שלנו וכך גם חו"מ‪ ,‬סימן שלט‪ 93.‬לעומת זאת יש לפחות שני טקסטים שבהם‬
‫כל אותיות ה־ס המקוריות רשומות כבר בתור שׂ — יו"ד‪ ,‬סימן קנה;‪ 94‬חו"מ‪ ,‬סימן‬
‫קמח‪ 95.‬קיימים טקסטים שבהם אותה המילה נכתבת פעם עם ס המקורית ופעם אחרת‬
‫(בתוך אותו הטקסט) עם שׂ ‪ 96.‬ואולי אחד הדברים הקיצוניים ביותר לתופעת איבוד‬
‫ההבחנה בין ס ל־שׂ הוא שבמספר מקומות במהדורה שלנו מילים שלפי האטימולוגיה‬

‫ראו בוניס‪ ,‬איברו־רומאנית יהודית‪ ,‬עמ' ‪ .109‬והשוו מינרוויני‪ ,‬טקסטים‪ ,‬כרך ‪ ,1.2.5§ ,1‬עמ'‬ ‫‪ 90‬‬
‫‪.35—31‬‬
‫בוניס‪ ,‬איברו־רומאנית יהודית‪ ,‬עמ' ‪.109‬‬ ‫‪9 1‬‬
‫על תופעת היות סמ"ך ושׂ י"ן כוואריאנטים בתקופה זאת — תקופת ג'ודזמו בינונית מוקדמת —‬ ‫‪ 92‬‬
‫ראו בוניס‪ ,‬כתב‪ ,‬עמ' ‪.130‬‬
‫מילים עם שׂ י"ן (מלבד אלמנטים דקדוקיים מסוימים עם שׂ י"ן) — ‪ 11 ,8‬שיינדו; ‪ 9‬אישטאר;‬ ‫‪ 93‬‬
‫‪ 14 ,9‬שיאה; ‪ 10‬שיניורה; ‪ 10‬שוברי; ‪ 16‬שין; ‪ 18‬אנשי; ‪ 19‬פאשארי‪ .‬מילים עם סמ"ך — ‪ 17‬קיטאנסה;‬
‫‪ 18‬קונדיסיון‪ .‬המילה דייז בצירוף דייז אניוש (שורה ‪ )14‬מקבילה ל־<‪ >diez‬בספרדית עתיקה‪.‬‬
‫כל המילים ממקור רומאני שמבחינה אטימולוגית היו אמורות להופיע עם סמ"ך הופיעו עם‬ ‫‪ 94‬‬
‫שׂ י"ן‪ .‬והנה הן‪ 8 :‬אקאישי; ‪ 26‬אשיגוראנשאש; ‪ 27‬אישטונשיש; ‪ 28‬פואירשה‪.‬‬
‫יסה (‪ ;31‬נכתב גם אֵ ִיריזָה [‪ )]46‬כתובה סמ"ך או זי"ן האטימולוגיות‬ ‫אך ורק בשם המשפחה אֵ ִ‬
‫יר ָ‬ ‫‪ 95‬‬
‫(השוו לטינית ‪ ;ericius‬ספרדית בת ימינו ‪ ;erizar ,erizo‬קיים שם משפחה בספרדית מודרנית‬
‫‪ ;Eriza‬אני מודה לדוד בוניס על הייעוץ בקשר לשם משפחה זה)‪ .‬כל שאר המילים ממקור‬
‫רומאני שמבחינה אטימולוגית היו אמורות להופיע עם סמ"ך הופיעו עם שׂ י"ן‪ .‬והנה הן‪28 :‬‬
‫רישיבי֫; ‪ 41‬אישמירשאדה; ‪ 43‬פארישי; ‪ 53‬רישילאבה‪.‬‬
‫חו"מ‪ ,‬סימן טו ‪ 98‬פידאשו (השוו בספדרית מודרנית ‪ )pedazo‬לעומת ‪ 104‬פידאסיקו; חו"מ‪,‬‬ ‫‪ 96‬‬
‫סימן צה ‪ 10‬רישיבידו לעומת ‪ 14‬ריסיבידו; חו"מ‪ ,‬סימן קע ‪ 15‬אישמירסאשי לעומת ‪ 16‬אישמירשי;‬
‫‪ 13‬טירסייו לעומת ‪ 16 ,15‬טירשיו; אה"ע‪ ,‬סימן קסו ‪ 67‬מירסֵ י֫ לעומת ‪ 71‬מירשֵ י֫; יו"ד‪ ,‬סימן קיח‬
‫‪ 15‬ויליישינו‪ ,‬לעומת ‪ 16‬וילייסינו‪' ,‬צמר' (ספרדית בת ימינו ‪.)vellocino‬‬

‫‪2 55‬‬ ‫ ‬
‫[‪[[1‬‬ ‫ןרפש רמוע ‬ ‫ ‬

‫אמורה להיכתב בהן שׂ נכתבו עם ס‪ ,‬מה שמצביע על איבוד כל קשר היסטורי בין‬
‫‪97‬‬
‫האות ס להגה המקורי [‪ ,]ts‬שהיה פעם‪.‬‬
‫בסימננו אנו עדים לתהליך של הפיכת [‪ ]f‬ל־[‪( ]h‬מאוחר יותר לסימן הזה הופיעו‬
‫‪98‬‬

‫ביטויים של אי כתיבת האות ה"א‪ ,‬דהיינו אי הגיית [‪ ]h‬בכלל‪ .)99‬בשורה ‪ 7‬כתוב נוֹ שׂ‬
‫הָ אליָאמוֹ שׂ ‪ ,‬לעומת זאת בשורה ‪ 20‬כתובה הצורה העתיקה יותר‪ ,‬פָ אלייָארוֹ ן‪ .‬עם האות‬
‫פ"א יש גם ‪ 28‬פָ אזֵיר‪ .‬עם ה"א — ‪ׂ ֵ 39‬שי אָ הוֹ ְרקוֹ ֫; ‪ 43‬אָ הוֹ ְר ָקאדוֹ ‪ .‬לתופעת המעתק‬
‫[‪ ,]f[<]h[<]Ø‬וליתר דיוק ‪ ,]h[<Ø‬אפשר לייחס גם את מה שקרה לשם יהודה —‬
‫דבר שאנו עדים לו בסימננו‪ .‬בטקסט אנו רואים שלוש צורות שונות לכתיבת שם‬
‫זה (שמייצג במקרה שלנו אותו אדם)‪ 24 :‬יְה ּודָה; ‪ 26‬יְא ּודָה; ‪ 52 ,39 ,29 ,11‬י ּודָה‪.‬‬
‫דהיינו התרחש המעתק שלקמן‪ ,‬שבשלב האחרון שבו אף הייתה דיפתונגיזציה‪:‬‬
‫[‪.]jehuˈda[<]jeØuˈda[<]juˈda‬‬
‫בטקסט המוהדר לעיל החלטתי לשים דגש באות בי"ת במילים ממקור רומאני‬
‫כאשר בי"ת מופיעה בראש מילה‪ ,‬ובלטינית הייתה גם כן ‪ b-‬במילה זו‪ .‬זה המקרה‬
‫היחיד שבו הייתי בטוח שהגיית האות הייתה [‪ .]b‬בכל שאר המצבים לא שמתי בה‬
‫דגש‪ ,‬משום שלא הייתי בטוח בהגייתה בג'ודזמו של אותה תקופה‪ :‬בתור [‪( ]b‬עיצור‬
‫שפתי־שני)‪ .‬הסיבה לכך היא‪,‬‬ ‫ִ‬ ‫פוצץ דו־שפתי)‪( ]β[ ,‬חוכך דו־שפתי)‪ ,‬או [‪( ]v‬חוכך‬
‫שלאורך המהדורה שבנדון המילים שבהן נכתבה בי"ת באופן קבוע היו תמיד מילים‬
‫שבלטינית התחילו ב־‪ ,b-‬ושהאות בי"ת באה בהן בראש מילה‪ .‬האות וי"ו לעולם‬
‫לא נמצאה כווריאנט (מכאן הסקתי שבמקרה זה ההגיה הייתה [‪ 100.)]b‬לעומת זאת‪,‬‬
‫במילים רומאניות שבהן בי"ת לא הייתה בראש מילה‪ 101,‬או במילים רומאניות שבהן‬

‫‪ 97‬חו"מ‪ ,‬סימן טו ‪ 105‬בולסה (ספרדית ‪ ,bolsa‬מלטינית ‪ ;)bursa‬חו"מ‪ ,‬סימן קמח ‪ 36‬פיינסו; חו"מ‪,‬‬
‫סימן קעה ‪ 7‬קונטיסטו; ‪ 8‬סיינדו‪.‬‬
‫‪ 98‬על תופעה זו בג'ודזמו בתקופה הנדונה ראו בוניס‪ ,‬כתב‪ ,‬עמ' ‪ .131—130‬לספרדית ראו מננדס‬
‫פידל‪ ,‬דקדוק‪ ,382§ ,‬עמ' ‪.60‬‬
‫‪ 99‬כך בג'ודזמו בינונית מאוחרת; ראו בוניס‪ ,‬כתב‪ ,‬עמ' ‪.134‬‬
‫‪ 1 00‬כך המילים בעלי האטימון הלטיני ‪ ,bene ,bon-‬במשמעות 'טוב'‪ :‬חו"מ‪ ,‬סימן טו ‪ 98‬בואין;‬
‫אה"ע‪ ,‬סימן עו ‪ 5‬בונא; חו"מ‪ ,‬סימן סה ‪ 10‬בואין; חו"מ‪ ,‬סימן קמח ‪ 54‬ביין; חו"מ‪ ,‬סימן שצג ‪,19‬‬
‫‪ 31‬ביין; יו"ד‪ ,‬סימן סח ‪ 18‬ביין‪ .‬כך המילה בוטיקה‪/‬בוטיגה‪' ,‬חנות' (אם כי אינה ממקור לטיני)‪:‬‬
‫בסימננו‪ ,‬וכן בחו"מ‪ ,‬סימן טו ‪ ;114‬שם‪ ,‬סימן צה ‪ ;19‬באה"ע‪ ,‬סימן קסו ‪ ;22 , 47 ,30‬וביו"ד‪,‬‬
‫סימן קנה ‪.29‬‬
‫‪ 101‬סיומת ה־‪( -ba(-) ,indicativo imperfecto‬אם כי לרוב עם האות בי"ת)‪ :‬חו"מ‪ ,‬סימן שפ‬
‫‪ 8‬אוזאבאשי (רפלקסיבי)‪ ,‬לעומת ‪ 43‬אוזאוה‪ .‬חו"מ‪ ,‬סימן נב ‪ 49‬איש[ק]ריבין‪ ,‬לעומת ‪ 50‬אישקריוי;‬
‫חו"מ‪ ,‬סימן סה ‪ 42‬אדיויר (=אה ‪ +‬דיויר)‪ ,‬לעומת חו"מ‪ ,‬סימן צה ‪ 15‬אדיביר (=אה ‪ +‬דיביר);‬
‫חו"מ‪ ,‬סימן צה ‪ 10‬אביאה‪ ,‬לעומת ‪ 12‬אויא; חו"מ‪ ,‬סימן שצג ‪ 25‬אביאה‪ ,‬לעומת ‪ 59‬אויאה; חו"מ‪,‬‬
‫סימן קמח ‪ 57‬שאבי‪ ,‬לעומת ‪ 76 ,61‬שאוי; חו"מ‪ ,‬סימן שפ ‪ 24‬שאביר‪ ,‬לעומת ‪ 1‬שאוירה; יו"ד‪ ,‬סימן‬

‫‪2 56‬‬ ‫ ‬
 ‫ ה ןמיס ‪,‬טפשמ ןשוח ‪,‬ם"דשרהמ ת"ושב תוינשלב תויגוס ‪:‬ןמזה תא שוחל ‬ ‫ [‪[[1‬‬

‫ההגה יוצג על ידי האות ‪ 102,v‬הייתה וריאציה של בי"ת ווי"ו — לפעמים עם בי"ת‬
‫ולפעמים עם וי"ו‪( .‬מכאן הסקתי‪ ,‬שבמקרה זה ההגייה יכלה להיות מגוונת — [‪]β[ ,]b‬‬
‫או [‪ :]v‬בכל מילה ספציפית ההגה יכול היה להיות אחד או יותר מאלה‪).‬‬
‫ביחס לצירופי האותיות ליי ‪ +‬תנועה‪ ,‬או לי ‪ +‬תנועה‪ ,‬קשה מאוד לקבוע אם ובאילו‬
‫מילים ספציפיות הם משקפים את ההגיה העתיקה יותר [‪( ]ʎ‬עיצור ִחכי ּ[פלטלי] מקורב‬
‫ִצדי‪ ,‬כמו ל ב־מיליון)‪ ,‬ובאילו (ואם בכלל) — את ההגייה החדשה יותר שהתפתחה‬
‫‪103‬‬
‫מהגה זה — חצי העיצור [‪ .]j‬עדות להגייה זאת יש כנראה כבר בספרד שלפני הגירוש‪,‬‬
‫וכן יש עדות במאה ה־‪ — 10416‬המאה של הטקסט שבנדון‪.‬‬

‫‪ .3‬שמות עצם‪ ,‬שמות משפחה וכינויים‬

‫בגוף השאלה בשורות המצוינות להלן בסוגריים היה שימוש במילה מוֹ סוֹ (‪)50 ,43‬‬
‫או מוּגָ אג֞וֹ (‪ ,)51 ,36 ,22 ,14‬וקשה היה לקבוע במדויק‪ ,‬אם הכוונה של מילים אלה‬
‫היא 'משרת'‪' ,‬עלם‪ ,‬צעיר'‪ ,‬או שניהם יחד‪ .‬לאחר בדיקה בקורפוסים של שו"ת בני‬
‫התקופה הנדונה בפרויקט בר אילן התברר לי שבשאלות ותשובות מתקופה זאת‬
‫‪105‬‬
‫שתי המילים יכולות עקרונית לשמש בשתי המשמעויות הללו‪.‬‬
‫אשר לשמות המשפחה בסימן שלפנינו‪ ,‬מעניין להצביע על שתי תופעות‪:‬‬
‫א‪ .‬ויתור על כתיבת גרשיים במבע ב"ר‪ :‬בשורה ‪ 8‬כתוב אַ בְ רָ הָ ם ב"ר אֱלִ ֶ‬
‫יעזֶר‪ .‬ואילו‬

‫קיח ‪ 16‬רישיביירון‪ ,‬לעומת ‪ 21‬רישיויירון‪ .‬על קיום התופעה כבר בספרד הנוצרית (לפני הגירוש)‬
‫בטקסטים היהודיים‪ ,‬של בי"ת ו־וי"ו כווריאנטים‪ ,‬ראו בוניס‪ ,‬כתב‪ ,‬עמ' ‪.127‬‬
‫כינויי גוף שני רבים למיניהם (אם כי לרוב עם האות וי"ו)‪ :‬חו"מ‪ ,‬סימן טו ‪( 59‬גם אה"ע‪ ,‬סימן‬ ‫‪ 102‬‬
‫קסו ‪ )12‬וואישה; חו"מ‪ ,‬סימן נב ‪ 101‬וואישטירה; חו"מ‪ ,‬סימן קמח ‪ 28‬וואישאש; ‪ 33‬ווש; אה"ע‪ ,‬סימן‬
‫יב ‪( 13‬גם אה"ע‪ ,‬סימן עו ‪ ;6‬סימן קסו ‪ )10‬ווש; חו"מ‪ ,‬סימן קמח ‪ 72‬ווש; אבל‪ :‬אה"ע‪ ,‬סימן קסו‬
‫‪ 73‬בואישה; ‪ 47‬פאגובוש (אולי היה פה רצון להימנע מלכתוב שלוש אותיות וי"ו ברצף); חו"מ‪,‬‬
‫סימן נב ‪( 50‬גם חו"מ‪ ,‬סימן קמח ‪ ;17‬יו"ד‪ ,‬סימן קנה ‪ )28‬שאלוו‪ ,‬לעומת חו"מ‪ ,‬סימן שצג ‪53‬‬
‫שﭏבו; חו"מ‪ ,‬סימן קמח ‪ 56‬שירויר‪ ,‬לעומת ‪ 64‬שירביר; מילים בעלי האטימון הלטיני ‪' ,val-‬ערך'‬
‫וכד'‪ :‬חו"מ‪ ,‬סימן קמח ‪ 33‬באלי; חו"מ‪ ,‬סימן רכז ‪ 35 ,34 ,32 ,29 ,27‬ואלור‪ ,‬לעומת ‪ 24‬כאלור‬
‫(צריך להיות באלור); ‪ 34‬ואליירי‪.‬‬
‫בוניס‪ ,‬כתב‪ ,‬עמ' ‪ 126‬הערה ‪.66‬‬ ‫‪1 03‬‬
‫בוניס‪ ,‬כתב‪ ,‬עמ' ‪ 135‬הערה ‪.89‬‬ ‫‪ 104‬‬
‫מוסו במשמעות 'עלם'‪' ,‬צעיר' נמצא בשו"ת מהרשד"ם (השו"ת שבנדון)‪ ,‬אה"ע‪ ,‬סימן קסו ‪.23‬‬ ‫‪ 105‬‬
‫מוסו במשמעות 'משרת' נמצא בצהלון‪ ,‬שו"ת מהריט"ץ ישנות‪ ,‬סימן קמד; בן חיים‪ ,‬שו"ת‬
‫ראנ"ח‪ ,‬סימן כ (בשלושה מקומות שם); מוג"אג"ו במשמעות 'עלם'‪' ,‬צעיר' נמצא אצל בן חיים‪,‬‬
‫מים עמוקים (חלק ב)‪ ,‬סימן מב (בשני מקומות ָשם)‪ .‬מוג"אג"ו במשמעות 'משרת' נמצא בטראני‪,‬‬
‫שו"ת מבי"ט (חלק ב)‪ ,‬סימן נט‪ .‬בוניס (דוקטרינה) מציין סיפור המבוסס על המשמעויות השונות‬
‫של מוג"אג"ה ומוסה (במין נקבה) בשאלוניקי ובפזרג'יק‪ .‬שם מודגם ניגוד המשמעות בין שתי‬
‫המילים הללו במין נקבה‪.‬‬

‫‪2 57‬‬ ‫ ‬
‫[‪[[2‬‬ ‫ןרפש רמוע ‬ ‫ ‬

‫יעזֶר‪ .‬אפשר לראות מקרה זה כחלק‬ ‫בשורות ‪ ,34 ,27 ,16‬אנו רואים אַ בְ רָ הָ ם ַ ּבר אֱלִ ֶ‬
‫מתופעה רחבה יותר של ויתור על ראשי התיבות‪ ,‬ותפיסת האלמנט בתור מילה שאיננה‬
‫‪106‬‬
‫ראשי תיבות‪ .‬כך‪ ,‬למשל‪ ,‬שמות המשפחה סגל ובכר‪ ,‬שהיו במקור ראשי תיבות‪.‬‬
‫(סג"ל = סגן לוִ יה‪ ,‬סגן גדול לכוהנים‪ ,‬וכד'; בכ"ר = בן כבוד רבי)‪.‬‬
‫יעזֶר‬ ‫ב‪ .‬ויתור על המרכיב ב"ר‪ ,‬בר‪ ,‬או בן‪ ,‬בתוך שם המשפחה‪ :‬כך אַ בְ רָ הָ ם ב"ר‪ּ ַ /‬בר אֱלִ ֶ‬
‫ﭏיעזֶר בשורה ‪ ;30‬וכך גם ָדּוִ ד [ ֶ ּב]ן' אוֹ ָ ׂשה (‪ָ /)15‬דּוִ ד ֶ ּבן‬ ‫ֶ‬ ‫הנ"ל מתועד גם בתור אַ בְ רָ הָ ם‬
‫אוֹ ָ ׂשה (‪ )31‬רשום כ ָדּוִ ד אוֹ ָ ׂשה (‪.)44‬‬
‫בעניין הכינויים הרומזים בטקסט שבנדון‪ ,‬מופיעים בו כל שלושת טיפוסי הכינויים‬
‫ישי;‬ ‫(י)שטוֹ ; (‪ 22 )2‬אֵ ֵ ׂ‬
‫ישׂ ֵטי; ‪ 53 ,27‬אֵ ְ ׂ‬ ‫הרומזים‪ 107‬שהיו בספרדית לפני הגירוש‪ )1( :‬שורה ‪ 30‬אֵ ְ‬
‫‪ 35 ,16‬אֵ ישׂ וֹ שׂ ; (‪ 51 ,50 ,46 )3‬אָ ֵקיל(י)יָא‪ .‬כיוון שההבדלה בין הטיפוס הראשון (אֵ ְישׂ ֵטי)‬
‫ישי) נעלמה בג'ודזמו המאוחרת יותר (בספרדית המודרנית‪ ,‬אגב‪ ,‬היא‬ ‫לבין השני (אֵ ֵ ׂ‬
‫קיימת)‪ ,‬היה לי עניין לבדוק את ההבדל במשמעות בין הטיפוס הראשון (אֵ ְישׂ ֵטי)‬
‫ישי)‪ .‬לאחר איסוף הדוגמאות בקורפוס של מהדורת השו"ת הנדונה‬ ‫לבין השני (אֵ ֵ ׂ‬
‫ישי)‪ ,‬מה שהקשה מאוד להבין‬ ‫‪108‬‬
‫התקבלו דוגמאות ספורות בלבד עם הכינוי השני (אֵ ֵ ׂ‬
‫את משמעותו ואת ההבדל שלו במשמעות לעומת הכינוי אֵ ְישׂ ֵטי‪.‬‬
‫ראשית כול‪ ,‬בעניין הכינויים הסתמיים‪ ,‬שמצביעים על משהו כללי — אישטו‪,‬‬
‫אישו‪ ,‬ועל אלה מיתוסף הכינוי אילייו — אפשר לומר‪ ,‬שבקורפוס השו"ת הנדון‪ ,‬מבין‬
‫שלושת אלו‪ ,‬הכינויים אישו ואילייו נמצאו אך ורק בצירוף עם מילות יחס למיניהן‪,‬‬
‫‪109‬‬
‫בעוד שרק אישטו לפעמים עומד לבד‪ ,‬ללא מילת יחס‪.‬‬
‫השוו גוגנהיימר וגוגנהיימר‪ ,‬שמות משפחה‪ ,‬עמ' ‪.Acronyms ,xxv‬‬ ‫‪1 06‬‬
‫מידע על הכינויים הרומזים בספרדית אפשר לראות אצל אגורן‪ ,‬רכיבים רומזים; איסו אצ'גויין‪,‬‬ ‫‪ 107‬‬
‫מערכת דאיקטית; אלכסנדר‪ ,‬כינוי רומז‪ ,‬עמ' ‪ ;23—5‬הוטנרוט‪ ,‬דאיקסיס בספרדית; זולאיקה‬
‫ארננדס‪ ,‬כינויים רומזים‪ ,‬עמ' ‪ ;214—182‬למיקיס‪ ,‬כינוי רומז‪.‬‬
‫ישי‪ :‬בסימננו‪ 17—16 :‬וָ אמוֹ שׂ אָ אֵ ישׂ וֹ שׂ מוֹ סוֹ שׂ ‪' ,‬בוא נלך לצעירים‬ ‫להלן הממצאים עם הכינוי אֵ ֵ ׂ‬ ‫‪ 108‬‬
‫ישי מ ּוגָאג֞וֹ ‪' ,‬תדאג להוציא את המשרת הזה'; ‪ִ 35—34‬אי ִא ֵ‬
‫יר ׁ‬
‫֫יש‬ ‫אקאר אָ אֵ ֵ ׂ‬ ‫האלה'; ‪ִ 22—21‬מירָ אד דֵי ָ ׂש ָ‬
‫֫יש‪' ,‬ותלכו לצעירים הללו ותגידו להם'; חו"מ‪ ,‬סימן קמח ‪:75—74‬‬ ‫יר ׁ‬
‫אָ אֵ ישׂ וֹ שׂ ָמאנְ סֵ יבוֹ שׂ ִאי לֵ ישׂ דִ ֵ‬
‫נו פינשאשי֞ש לו קי אישוש נכבדים ווש דיזין‪' ,‬לא הייתם צריכים לחשוב (או אולי‪ :‬להתחשב ולהביא‬
‫בחשבון) את מה שהנכבדים הללו אומרים לכם'; חו"מ‪ ,‬סימן שצג ‪ :42—40‬אי נוש אינטריגו איל‬
‫קואדירנו קי טיניא'[ה] שוברי אישי ענין אי לי דימאנדימוש שי טיניאה אוטרו אישקריטו שוברי אישי ענין‪,‬‬
‫'והוא מסר לנו את המחברת שהייתה בידיו על עניין זה‪ .‬ושאלנו אותו אם היו בידיו כתבים‬
‫אחרים על עניין זה'; אה"ע‪ ,‬סימן קסו ‪ :52—47‬אי פארישיינדולי קי אישטאבה און דונלוק די פאנייו‪...‬‬
‫אישטאנדו אלייא שו הי֞גו דישו דילאנטי מי אישי דונלוק די פאניו קי לו טומאשי שו היגו‪' ,‬וכשראה‬
‫מצ ֶמר‪ ,...‬בהימצא ָשם בנוֹ ‪ ,‬הוא אמר מולי‪ :‬בד־הביגוד הצבאי‬ ‫שהיה ַּבמקום בד־ביגוד צבאי ֶ‬
‫הזה מצמר — שייקח אותו בנו'‪.‬‬
‫אישטו עומד לבד — חו"מ‪ ,‬סימננו ‪ ;53‬שם‪ ,‬סימן שיג ‪ ;14‬אה"ע‪ ,‬סימן לו‪ ,‬העמוד השני שבו‬ ‫‪ 109‬‬
‫הסימן‪ ,‬אמצע הטור הראשון; שם‪ ,‬סימן ח ‪ ;11‬שם‪ ,‬סימן ל ‪ .16‬אישטו עם מילת יחס — סימננו‬

‫‪2 58‬‬ ‫ ‬
 ‫ ה ןמיס ‪,‬טפשמ ןשוח ‪,‬ם"דשרהמ ת"ושב תוינשלב תויגוס ‪:‬ןמזה תא שוחל ‬ ‫ [‪[[2‬‬

‫ואילו לגבי הכינויים אישטי ואישי (ונטיותיהם לפי מין ומספר) התואריים‪ ,‬המתיחסים‬
‫למשהו או מישהו קונקרטי‪ ,‬הרי‪ ,‬כאמור‪ ,‬מכמות מועטה של דוגמאות עם אישי היה קשה‬
‫להסיק במה הוא נבדל במשמעותו מאישטי‪ .‬אבל אפשר לקבוע בזהירות‪ ,‬שאולי ההבדל‬
‫בין אישטי לאישי הוא שאישי בשימוש ברובד השיח בעוד שאישטי אינו מוגבל לרבדים‬
‫כלשהם‪ 110.‬חיזוק לכך נמצא אצל בן חיים‪ ,‬שו"ת ראנ"ח (מאותה התקופה)‪ ,‬סימן כ‪,‬‬
‫שבו אישה נותנת עדות‪ ,‬וכאשר היא מספרת על השיחה שהייתה לה עם מוביל‬
‫שיירה מסוים‪ ,‬היא משתמשת בכינוי הרומז אישי‪ 111,‬וכך גם מוביל השיירה בשיחה‬
‫זו;‪ 112‬אבל לאחר שסיימה לדווח על השיחה הזאת והיא פונה אל מתעדי העדות‪,‬‬
‫‪113‬‬
‫היא משתמשת באישטי‪.‬‬

‫‪ .4‬זמני הפועל וסוגיות תחביריות‬

‫להלן אעדיף להשתמש בצורה הטיפוסית של הזמן ולא בשם הזמן (למשל אשתמש‬
‫ב־‪ 114CANTÓ‬ולא בשם הזמן ‪ ,)indicativo pretérito‬היות שלפעמים שם הזמן יכול‬
‫שלא לתאר באופן מדויק את התפקידים שלו‪ .‬לעומת זאת שימוש בצורה הטיפוסית‬
‫משחרר אותנו משיוך הזמן לתפקיד זה או אחר‪.‬‬
‫העלילה המרכזית בעדויות מסופרת בצורות ‪( CANTÓ‬כך קורה גם בסימנים רבים‬
‫אחרים במהדורה שלנו)‪ 115.‬לעומת זאת‪ ,‬צורות ‪ CANTABA‬בסימננו מיצגות פעולות‬

‫‪ 27‬פארה אשטו; יו"ד‪ ,‬סימן סח ‪ 21‬אינישטו‪' ,‬בעניין זה'; חו"מ‪ ,‬סימן קמח ‪ 16‬אינישטו‪' ,‬בעניין‬
‫זה'; אה"ע‪ ,‬סימן קסו ‪ 69‬אין אישטו‪' ,‬בעניין זה'; חו"מ‪ ,‬סימן שיג ‪ 9—8‬עד אישטו‪' ,‬עד כאן (לשון‬
‫הדברים)'; שם‪ ,‬סימן נב ‪ 92‬פארה אישטו‪' ,‬בשביל זה'‪ .‬אישו עם מילת יחס — חו"מ‪ ,‬סימן טו ‪42‬‬
‫פור אישו‪' ,‬בגלל זה'; שם‪ ,‬סימן נב ‪ 11‬פורישו‪' ,‬בגלל זה'; שם‪ ,‬סימן נב ‪ 35‬שין אישו‪' ,‬בלי זאת'‬
‫(בתוך ההקשר הספציפי‪' :‬אפילו ללא הטיעון הנ"ל'); שם‪ ,‬סימן שצג ‪ 27‬שוברי אישו‪'ֵ ,‬מ ֵעבר‬
‫לכך'‪ .‬אילייו עם מילת יחס — חו"מ‪ ,‬סימן קמח ‪ 68‬די איליו‪' ,‬על כך'; שם‪ ,‬סימן ה ‪ :18‬דילייו‪,‬‬
‫'כתוצאה מכך'; שם‪ ,‬סימן רכז ‪ :18‬אינילייו‪' ,‬בזה'‪.‬‬
‫לא מצאתי באופן בולט את הניגוד שנוטים להציג על ספרדית בת ימינו‪ ,‬ש־‪ este‬מצביע על‬ ‫‪ 110‬‬
‫משהו שבקרבה לדובר המבע‪ ,‬ואילו ‪ ese‬מצביע על משהו שבקרבה לנמען (תודה לדוד בוניס‬
‫על הערה זו)‪ .‬עם זאת‪ ,‬הניגוד האמור אינו זר למה שהוצע על ידי‪ ,‬כי קרבה לנמען פירושה‬
‫קיום הנמען בתודעה במהלך המבע‪ ,‬שפירושו רעיון של שיח ולא מונולוג‪.‬‬
‫"קיין איש אישי ג'ודיו קי מאטארון"‪' ,‬מיהו היהודי הזה שרצחו?'; "קיין איש אישי ג'ודיו"‪,‬‬ ‫‪ 111‬‬
‫'מיהו היהודי הזה?'‪.‬‬
‫"אישי פירו"‪' ,‬הכלב הזה' (בתור גנאי); "אישי איש איל קי מאטארון"‪' ,‬זה האיש שרצחו'‪.‬‬ ‫‪1 12‬‬
‫"קוניל מישמו אישטי קאטריגיׄ "‪' ,‬עם אותו מוביל השיירה'‪.‬‬ ‫‪ 113‬‬
‫הרעיון לקוח מהאקדמיה הספרדית‪ ,‬הדקדוק‪.‬‬ ‫‪ 114‬‬
‫בטקסטים נרטיביים בספרדית אנו פוגשים את התופעה שצורות ‪ CANTÓ‬מקדמות את העלילה‪,‬‬ ‫‪ 115‬‬
‫מביעות את העלילה המרכזית‪ .‬ראו על כך בספרו של הרלד ויינריך ‪ ,Tempus‬עם דוגמה‬
‫של סיפור קצר בספרדית (ויינריך‪ ,‬זמן הפועל‪ ,‬עמ' ‪ .)242—238‬ובאופן כזה — באותו הספר‪,‬‬

‫‪2 59‬‬ ‫ ‬
‫[‪[[2‬‬ ‫ןרפש רמוע ‬ ‫ ‬

‫המאופיינות מבחינת תכונת הסטטיוּ ת (דהיינו חוסר דינמיות)‪ 116.‬נמצאו שני מקרים‬
‫‪117‬‬
‫לשימוש בצורת ‪ ,HABÍA CANTADO‬לציון פעולה שקדמה לפעולה אחרת בעבר‪.‬‬
‫מאיסוף המשפטים עם הזמן ‪ HABÍA CANTADO‬במהדורה שלנו רואים‪ ,‬כי זהו‬
‫השימוש לזמן הזה גם במקומות אחרים במהדורה‪ ,‬כפי שאפשר לראות בדוגמאות‬
‫בנספח ב‪ ,‬סעיף ‪.2.3‬‬
‫לגבי המשפט שלהלן (‪ ,)19—14‬מתעוררת השאלה‪ ,‬מדוע נבחר שימוש בצורות‬
‫‪ׂ ֵ — )subjuntivo imperfecto( CANTASE‬שי טוֹ ְרנ ֵ ׂ‬
‫ָאשי (‪ )18‬ו ִפיזְיי ֵ ֵׂשי (‪ִ :)19‬אי ָמאנְ ייָאנָה‬
‫יעזֶר דִ יגוֹ וָ אמוֹ שׂ‬ ‫דֵי ﭏחַ ד וִ ינוֹ הַ ּנַעֲ לֶ ה ה"ר ָדּוִ ד [ ֶ ּב]ן' אוֹ ָ ׂשה יצו' ִאי פוּאֵ י אָ ה ִר ִ ּבי אַ בְ רָ הָ ם ַ ּבר אֱלִ ֶ‬
‫ֵישין ֵקי נוֹ ֵשי ִ ׂשיגָה אָ לְ ג ּו֫ן דָאנְ ייוֹ דֵילייוֹ‬ ‫אָ אֵ ישׂ וֹ שׂ מוֹ סוֹ שׂ ִאי לֵ ישׂ דִ יגָ אמוֹ שׂ ֵקי אָ בָ אשׂ ֵטי ֵקי ֵ ׂשי ד ׁ ֵ‬
‫ָאשי טוּרְ קוֹ אוֹ ִפיזְיי ֵ ֵׂשי ﭏגוּן ָמﭏ דֵי ִשׂ י‪ .‬כפי שרואים בדוגמאות שבנספח ב‪,‬‬ ‫ֵקי נוֹ ֵ ׂשי טוֹ רְ נ ֵ ׂ‬
‫סעיף ‪ ,2.6.1‬במהדורה שבנדון‪ ,‬אנו רואים את השימוש הבולט (מבין השימושים‬
‫שיש ל־‪ )CANTASE‬שבו הצורות ‪ CANTASE‬תלויות בפועל ראשי בעבר‪ .‬במשפט‬
‫שלפנינו ‪ CANTASE‬מביע תכלית (ראו דוגמאות בסעיף ‪ 2.6.1.2‬שבנספח ב)‪.‬‬
‫לפנינו תופעה המוכרת מאוד בטקסטים בג'ודזמו בשאלות ותשובות‪ ,‬שבה חלק‬
‫ָאשי ו ִפיזְיי ֵ ֵׂשי‬
‫מהדברים מובעים בדיבור ישיר וחלק בדיבור עקיף‪ .‬הצורות ֵ ׂשי טוֹ ְרנ ֵ ׂ‬
‫שייכות לדיבור עקיף‪ 118,‬ואלה שלפניהן לדיבור ישיר‪ .‬פתרון אחר‪ 119‬הוא לראות פה‬

‫בסיפור הקצר בצרפתית (של מוֹ ּ ָפ ָסן “‪ ,)”Le Mariage du lieutenant Laré‬ברגע שמרכזים את‬
‫המשפטים עם הזמן ‪ ,passé simple‬מתקבל תקצירו של הסיפור הקצר‪ ,‬בעוד שמשפטים שבהם‬
‫הזמן ‪ imparfait‬מספקים מידע מועט בקשר לעלילה (אוֹ אוּ מרה‪ ,‬זמן‪ ,‬עמ' ‪.)66‬‬
‫'[פרוֹ שׂ ]; ‪ִ 49—46‬אי‬
‫‪ 116‬אלה הן‪ 12—9 :‬א ּונָה יָאן טוֹ ְר ָב֫ה‪ֵ ...‬קי‪ ...‬י ּודָה‪ֵ ...‬טינִ יאָ ה אֵ ינֵילייָא קוֹ מוֹ ד' ִמיל אָ ְ ׂש ְּ‬
‫אב֫אן דֵי אָ ֵקילייָא ָקאזָה אֵ י ְ ׂש ָטאבָ ה אֵ ינְ בָ ארָ אדוֹ אֵ ינְ ִסימה ִאי ּפוֹ ר דֵיבָ ׁ‬
‫אשוֹ אֵ י ְ ׂש ָטאבָ אן דֵי‬ ‫וִ ימוֹ שׂ קוֹ מוֹ אֵ ל ָט ָ‬
‫ָטאל מוֹ דוֹ לוֹ שׂ ָמאדֵירוֹ שׂ ִאי לָ אשׂ ָטאבְ לָ אשׂ ֵקי נוֹ אָ וִ יאָ ה מוֹ דוֹ דֵי ֵ ׂשי ּפוֹ דֵיר ּפוֹ נֵיר קוּאֵ ְירדָה‪ .‬במהדורה‬
‫שלנו מתועד שימוש בזמן ‪ CANTÓ‬עם הפעלים טיניר ואישטאר (חו"מ‪ ,‬סימן רסב ‪ :10‬איליוש לה‬
‫[=לה קאשה] טוביירון‪' ,‬היה להם אותו [=הבית]'; אה"ע קסו ‪ :18—17‬אי אישט֫ '[ה] אין קאזה די מי‬
‫אירמאנו אי אישטובו שיינפרי‪' ,‬והיא נמצאת בבית של אחי‪ ,‬והייתה שם תמיד')‪ ,‬כך שאיש אינו‬
‫יכול לבוא ולומר שהיה בסימננו שימוש בצורות טיניאה ואישטאבה(אן) בלית בררה‪ ,‬מחמת היעדר‬
‫שימוש בצורות ‪ CANTÓ‬בפעלים ספציפיים אלה (עמדה כזו יכולה לעלות במחשבה‪ ,‬משום‬
‫שבמהדורה שלנו השימוש בצורות ‪ CANTÓ‬בפעלים ספציפיים אלה הוא יחסית נדיר)‪ ,‬כי כן ישנו‬
‫שימוש‪.‬‬
‫אדו אֵ יל; ‪ִ 43—42‬אי נוֹ שׂ אָ מוֹ ְשׂ ְטרוֹ ֫‬ ‫רובָ ֹ‬ ‫גו אֵ יל מוּגָ אגוֹ יְה ּודָה ַ ּבר ּג ְֵר ׁשוֹ ן ֵקי לָ ה אָ וִ יאָ ה ֹ‬ ‫‪ 14—13 1‬לֵ י אָ ֹ‬
‫טו ְר ֹ ֫‬ ‫‪ 17‬‬
‫אדו אֵ יל מוֹ סוֹ ‪.‬‬
‫ירון ֵקי שֵ ׂי אָ וִ יאָ ה אָ הוֹ ְר ָק ֹ‬‫יש ֹ‬ ‫א ּונָה ָקאזָה אוֹ נְ דֵי דִ ֵ ׁ‬
‫‪ 118‬אילו כל המשפט היה בדיבור עקיף‪ ,‬אז הוא היה בערך כך‪ִ :‬אי ָמאנְ ייָאנָה דֵי ﭏחַ ד וִ ינוֹ הַ ּנַעֲ לֶ ה ה"ר‬
‫ישין אָ ה אָ ֵקילייוֹ שׂ מוֹ סוֹ שׂ‬ ‫ישוֹ ֵקי פוּאֵ ֵ ׂ‬
‫יעזֶר דִ יגוֹ ִאי לֵ י דִ ׁ‬ ‫ָדּוִ ד [ ֶ ּב]ן' אוֹ ָ ׂשה יצו' ִאי פוּאֵ י אָ ה ִר ִּבי אַ בְ רָ הָ ם ַ ּבר אֱלִ ֶ‬
‫אשין‪ֵ ,‬קי נוֹ ֵ ׂשי ִשׂ יגִ יי ֵ ֵׂשי אָ לְ גוּן דָאנְ ייוֹ דֵילייוֹ ‪ֵ ,‬קי נוֹ ֵ ׂשי טוֹ רְ נ ֵ ׂ‬
‫ָאשי‬ ‫ֵיש ֵ ׂ‬
‫אשי‪ֵ ,‬קי ֵ ׂשי ד ָׁ‬ ‫ישין ֵקי אָ בָ אשׂ ָט ֵ ׂ‬‫ִאי לֵ ישׂ דִ ישֵ ֵ ׂ‬
‫טו ְּרקוֹ אוֹ ִפיזְיי ֵ ֵׂשי ﭏג ּו֫ן ָמﭏ דֵי ִשׂ י‪.‬‬
‫‪ 119‬אני מודה ליעלה כהן על פתרון זה‪.‬‬

‫‪2 60‬‬ ‫ ‬
 ‫ ה ןמיס ‪,‬טפשמ ןשוח ‪,‬ם"דשרהמ ת"ושב תוינשלב תויגוס ‪:‬ןמזה תא שוחל ‬ ‫ [‪[[2‬‬

‫ָאשי טוּרְ קוֹ אוֹ ִפיזְיי ֵ ֵׂשי ﭏג ּו֫ן ָמﭏ דֵי ִשׂ י לא בתור דברי דוד בן אושה‪ ,‬אלא‬ ‫את ֵקי נוֹ ֵ ׂשי טוֹ רְ נ ֵ ׂ‬
‫בתור פסוקית מפי נותן העדות‪ .‬קרי‪ :‬הגיע הנעלה הרב רבי דוד בן אושׂ ה‪( ...‬ואמר‪):‬‬
‫שדי‪ ,‬שיתרככו‪ ,‬שלא יקרה כתוצאה מכך‬ ‫"בוא נלך לצעירים האלה ונאמר להם ַ‬
‫שום נזק" (פה מסתיים הציטוט‪ ,‬ולהלן תוספת ופירוט נותן העדות‪ ):‬שלא ימיר את‬
‫דתו ויהפוך למוסלמי‪ ,‬או יעולל לעצמו דבר מה‪ .‬דהיינו‪ :‬וִ ינוֹ ‪ִ ...‬‬
‫[אי דִ ׁ‬
‫ישוֹ ‪ֵ ,"..." ]:‬קי נוֹ‬
‫ָאשי ו ִפיזְיי ֵ ֵׂשי תלויים בפועל‬ ‫ָאשי טוּרְ קוֹ אוֹ ִפיזְיי ֵ ֵׂשי ﭏג ּו֫ן ָמﭏ דֵי ִשׂ י‪ .‬כלומר‪ׂ ֵ ,‬שי טוֹ ְרנ ֵ ׂ‬ ‫ֵ ׂשי טוֹ רְ נ ֵ ׂ‬
‫המובלע‪ ,‬הראשי‪ ,‬בעבר ִ[אי דִ ׁישוֹ ]‪.‬‬
‫שאלה נוספת שנשאלת בעניין הזמנים בטקסט היא במקום הזה‪ִ 26—22 :‬אי לֵ ישׂ‬
‫אש ָטה) יָא‪ .‬לפי‬ ‫אש ָטה (צ"ל אָ בָ ְ ׂ‬ ‫ֵישין ִאי ֵקי אָ כָ ְ ׂ‬‫ישין ֵקי ֵשי ד ׁ ֵ‬ ‫יש ֵ ׂ‬
‫ישין‪ִ ...‬אי לֵישׂ דִ ׁ ֵ‬
‫ישׂ ּפוֹ נְ דְ ייוֹ ֫‪ֵ ...‬קי פוּאֵ ֵ ׂ‬
‫רֵ ְ‬
‫ישין שייך לזמני עבר‪ ,‬הפועל התלוי בו אמור להיות בצורת‬ ‫ׂ‬ ‫תיאוּ ם הזמנים‪ ,‬היות שדִ ֵ‬
‫ׁ‬
‫יש ֵ‬
‫ֵישא ֵ ׂשין‪ .‬אולם משתמשים פה‬ ‫יש ֵ ׂ‬
‫ישין ֵקי ֵשי ד ָ ׁ‬ ‫‪ .CANTASE‬כלומר היינו מצפים ל ִאי לֵ ישׂ דִ ׁ ֵ‬
‫בזמן ‪ ,)subjuntivo presente( CANTE‬כנראה לשם חיסכון קוגניטיבי‪ :‬ל־‪CANTE‬‬
‫ול־‪ CANTASE‬יש כמה שימושים זהים‪ ,‬אלא ש־‪ CANTE‬מופיע כשהפועל הראשי‬
‫הוא באחד מזמני ההווה‪ ,‬ואילו ‪ CANTASE‬מופיע כשהפועל הראשי הוא באחד מזמני‬
‫העבר (השוו בנספח ב את סעיף ‪ 2.5.1‬עם ‪ ,2.6.1.1‬ואת ‪ 2.5.2‬עם ‪ .)2.6.1.2‬ולכן‪,‬‬
‫מטעם החיסכון בשפה‪ ,‬יש נטייה מסוימת במקרים אלה לעבור לשימוש ב־‪CANTE‬‬
‫בלבד‪ .‬במהדורה שלנו אנו נתקלים לפעמים‪ ,‬אם כי לא הרבה‪ ,‬בוויתור על השימוש‬
‫בתיאוּ ם הזמנים‪ ,‬ושימוש ב־‪ CANTE‬לציון פועל שתלוי בפועל הראשי‪ ,‬ולא משנה‬
‫‪120‬‬
‫אם הפועל הראשי שייך לזמני עבר או לזמני הווה‪.‬‬

‫‪ 120‬יו"ד‪ ,‬סימן קיח ‪ :17—15‬אי שי נו פאגארי אחד אש' פור וילייסינו רישיביירון טודו איל קהל די אפריגונאר‬
‫אי פאזיר קי נו שי לאברי די נינגון מודו‪' ,‬ואם לא ישלם ַאשְׂ ּ ְפרוֹ אחד על מוצר הצמר‪ ,‬החליטו חברי‬
‫כל הקהל שיפרסמו על כך ברבים ויגרמו ש(אדם זה) לא יתפרנס(?) בשום דרך'; יו"ד‪ ,‬סימן‬
‫קנה ‪ :23—21‬אי אישטא הסכמה לה פיזימוש קי אייא פארה אילייא נינגון צד די פתח חרטה והתרה‬
‫פור טיינפו די טריש אנייוש‪' ,‬ועשינו את ההסכמה הזאת כדי שלא יהיה בזכותה שום צד של פתח‬
‫חרטה והתרה‪ ,‬למשך תקופה של שלוש שנים'‪.‬‬
‫גם בדון קיחוטה (יצירה בת אותה התקופה) אנו מוצאים תופעה זאת‪“el cual me mandó que :‬‬ ‫ ‬
‫‪me presentase ante la vuestra merced, para que la vuestra grandeza desponga de mí‬‬
‫”‪' a su talante‬אשר ציווה עליי שאציג עצמי בפני כבודה‪ ,‬כדי שכבודה תשתמש בי בכל דרך‬
‫שתחפוץ בה' (סרוואנטס‪ ,‬דון קיחוטה‪ ,‬לקראת סוף הפרק הראשון‪ ,‬עמ' ‪ .)4‬התופעה ידועה גם‬
‫בספרדית של היום ובמחקר עליה; ראו אריסבלגה ליסרגה‪ ,‬זמנים‪ ,‬ושם גם הפניות לביבליוגרפיה‬
‫על הנושא‪ .‬מעניין לציין‪ ,‬שבשפה הצרפתית המדוברת של ימינו רואים אפילו קיצוניות‪ :‬לא‬
‫רק שמקלים על עצמם הדוברים שלא להשתמש בצורת ‪ subjonctif imparfait‬בתור פועל‬
‫שתלוי בפועל ראשי בעבר אלא גם נמנעים מלהשתמש בה‪ ,‬ובמקומה משתמשים ב־‪subjonctif‬‬
‫‪( .présent‬למשל‪ ,‬לא אומרים ‪ ,Je voulais que tu parlasses‬אלא אומרים ‪Je voulais que tu‬‬

‫‪2 61‬‬ ‫ ‬
‫[‪[[2‬‬ ‫ןרפש רמוע ‬ ‫ ‬

‫ולסיום‪ ,‬בשורות ‪ 35—33‬אנו רואים שתי צורות ציווי ולאחריהן שתי צורות‬
‫‪ִ :CANTARÁ‬ר ִּבי יַעֲ קֹב ַ ּבר חָ בִ יב דִ יׄגוֹ לֵי רוֹ גוֹ ֫ ּפוֹ ר אָ מוֹ ר דֵיל דְ יוֹ ִאיד ִאי ליי ָ ָ֫מה אָ רִ ִ ּבי אַ בְ רָ הָ ם‬
‫יר֫ישׁ ֵקי‪ ...‬כל ארבע הצורות נושאות את‬ ‫יר֫ישׁ אָ אֵ ישׂ וֹ שׂ ָמאנְ סֵ יבוֹ שׂ ִאי לֵישׂ דִ ֵ‬ ‫יעזֶר ִאי ִא ֵ‬
‫ַ ּבר אֱלִ ֶ‬
‫המשמעות של בקשה‪ 121.‬אך נראה כי בחירה בצורות ציווי לעומת צורות ‪CANTARÁ‬‬
‫מביעה ניגוד מסוים במשמעות‪ ,‬שקשה לקבוע מהו בדיוק‪ 122.‬במשחק הזה בין‬
‫צורת עתיד וצורת ציווי — כששתיהן במובן של בקשה או פקודה‪ ,‬מעצם הימצאות‬
‫שתי צורות — עתיד וציווי — יש אפשרות ליצור ניגוד במשמעות כשמשתמשים‬
‫פעם בזאת ופעם באחרת‪ 123.‬במהדורה שלנו קיים עוד מקום לשימוש כזה בשתי‬
‫‪124‬‬
‫הצורות‪.‬‬

‫‪ ).parles‬להלן ציטוט ממילונו של ‪ Emile Littré‬משנת ‪ 1875‬לגבי השימוש הנ"ל (אני מודה‬
‫לנדין פאווי על מידע זה ועל ההפניה לציטוט הזה ותרגומו)‪“il est non seulement permis :‬‬
‫‪de mettre le présent du subjonctif, mais la plupart du temps, cela vaut mieux que‬‬
‫”‪( l’imparfait et est moins apprêté et moins puriste‬ליטרה‪ ,‬מילון צרפתי‪ ,‬כרך ‪ ,4‬עמ'‬
‫‪' )1413‬לא זו בלבד שמותר להשתמש ב־ ‪ ,subjonctif présent‬אלא שלרוב זה עדיף על ה־‬
‫‪ ,subjonctif imparfait‬ונתפס פחות מלאכותי ופחות טהרני'‪.‬‬
‫השוו דוגמאות מהמהדורה שבנדון של צורות ‪ CANTARÁ‬במשמעות של בקשה וכדומה בנספח‬ ‫‪ 121‬‬
‫ב‪ ,‬סעיף ‪.2.1‬‬
‫בין האפשרויות יכולות להיות (ואולי גם אפשרויות נוספות)‪ :‬צורות ‪ CANTARÁ‬כבקשה מעודנת‬ ‫‪ 122‬‬
‫יותר מאשר צורות ציווי העומדות לצדן במבע (דוד בוניס‪ ,‬התכתבות אישית); קיבוץ ארבע‬
‫הבקשות הנ"ל לשתי אפיזודות‪ ,‬לשני חלקי־על‪" :‬עשו ‪ ,X‬ולאחר מכן עשו ‪ ."Y‬השוו גם את‬
‫הדוגמה מיו"ד‪ ,‬סימן סח ‪ 21—17‬בהערה להלן; משמעות 'כאן ועכשיו' (או 'כמו כאן ועכשיו')‬
‫(‪ )hic et nunc‬עם צורות ציווי‪ ,‬לעומת חוסר משמעות שכזאת עם צורות ‪( CANTARÁ‬תודה על‬
‫הרעיון לדנה טאובה)‪ .‬השוו גם את הדוגמה מיו"ד‪ ,‬סימן סח ‪ 21—17‬בהערה להלן; עם צורות‬
‫ציווי מובעת מיָ דיוּ ת הפעולה לעומת צורות ‪ ,CANTARÁ‬שבאמצעותן מובעת התמשכות מסוימת‬
‫של פעולה‪.‬‬
‫השוו בספרו של הרלד ויינריך ‪( Tempus‬ויינריך‪ ,‬זמן הפועל)‪ .‬שם הוא מדבר על כך שהדובר‪,‬‬ ‫‪ 123‬‬
‫בראותו צורת פועל אחת‪ ,‬יפרש אותה ביחס לזמנים של הפעלים האחרים המופיעים בסביבת‬
‫הפועל (אוֹ אוּ מרה‪ ,‬זמן‪ ,‬עמ' ‪.)62‬‬
‫יו"ד‪ ,‬סימן סח ‪ .21—17‬ההבדל הסמנטי בין עתיד לציווי כאן הוא שצורות עתיד מסמנות בקשות‬ ‫‪ 124‬‬
‫לנמען‪ ,‬ובסיום הקטע מופיעה צורת ציווי שמסמנת בקשה שמסכמת את הקטע ומתייחסת לכל‬
‫הבקשות הקודמות‪ :‬אנשי דיגו פורנייש אין לה פוליסה לאחיך‪ ...‬קי אנשי איש ביין אי לו מישמו הארייש‬
‫אין לה קי הארידיש לשנה הבאה אי קומו דיגו דאריש איל איטיל די אישטי אניו טודו האזי קומו ווש‬
‫פארישירה אינישטו‪' ,‬בנוסף לכך‪ ,‬אני אומר‪ :‬שים בתעודה הכספית לאחיך‪ ,...‬כי כך טוב (יהיה)‪,‬‬
‫עשה בתעודה הכספית שתעשה לשנה הבאה‪ ,‬וכאמור‪ ,‬תן את ההיטל של שנה‬ ‫ואת אותו הדבר ֵ‬
‫עשה כפי שייראה לך לנכון'‪.‬‬
‫זו‪ .‬את כל (זה) ֵ‬

‫‪2 62‬‬ ‫ ‬
 ‫ ה ןמיס ‪,‬טפשמ ןשוח ‪,‬ם"דשרהמ ת"ושב תוינשלב תויגוס ‪:‬ןמזה תא שוחל ‬ ‫ [‪[[2‬‬

‫ה‪ .‬סיכום‬
‫מאמר זה נכתב מתוך שאיפה לבחון מקרוב טקסט המשקף מערכת לשונית של ג'ודזמו‬
‫של המאה ה־‪ :16‬שו"ת מהרשד"ם‪ .‬מסקנות ממצאי המחקר הזה עשויות להשליך‬
‫על תופעות דומות בטקסטים אחרים בג'ודזמו בת הזמן ההוא ובהמשך התפתחותה‪.‬‬
‫במאמר ביקשנו להבהיר סוגיות בתחביר הפועל וזמניו‪ ,‬לא בהכרח בג'ודזמו בלבד‬
‫אלא גם במבט ּפאן־לשוני‪ :‬ביחידת טקסט נתונה צורות זמן פועליות מצויות במערכת‬
‫יחסים בינן לבין עצמן‪ ,‬והקורא מפרש את הצורה ביחס לצורות נוספות אשר במצאי‬
‫הטקסט‪ .‬בדקנו את ההשערה (הידועה ממחקר אחר) שצורות ‪ CANTÓ‬מקדמות את‬
‫העלילה‪ ,‬ואילו צורות ‪ CANTABA‬נתפסות כרקע‪ .‬פגשנו פרדיגמה משולשת של‬
‫כינויים שמניים רומזים‪ ,‬שהייתה חיה וקיימת אז‪ :‬אישטי‪ ,‬אישי‪ ,‬אקיל; לימים נפלט‬
‫מן המערכת אחד משלושת הכינויים האלה‪ ,‬אישי‪ .‬כמו כן נוכחנו לדעת‪ ,‬שלביטוי‬
‫הגרפי והאסתטי בטקסט שלפנינו‪ ,‬וכן לביטוי הטיפוגרפי‪ ,‬יש מערכת מסודרת עם‬
‫חוקים משלה‪.‬‬

‫ו‪ .‬ביבליוגרפיה‬
‫‪ .1‬ספרות שו"ת המוזכרת במאמר‬
‫אדרבי‪ ,‬דברי ריבות = רבי יצחק בן שמואל אדרבי [‪ ,]1580—1510‬דברי ריבות‪,‬‬
‫סדילקוב תקצ"ג‬
‫בן חיים‪ ,‬מים עמוקים = רבי אליהו בן חיים [‪ ,]1610 — )?( 1530‬מים עמוקים‪ ,‬חלק‬
‫ב‪ ,‬ירושלים תש"ל (ברלין תקל"ח)‬
‫בן חיים‪ ,‬שו"ת ראנ"ח = רבי אליהו בן חיים‪ ,‬שו"ת ראנ"ח‪ ,‬ירושלים תש"ך‬
‫טראני‪ ,‬שו"ת מבי"ט = רבי משה טראני [נולד ‪ ,]1580‬שו"ת מבי"ט‪ ,‬חלק ב‪ ,‬ירושלים‬
‫תשל"ד (למברג תרכ"א)‬
‫צהלון‪ ,‬שו"ת מהריט"ץ ישנות = רבי יום טוב בן משה צהלון [‪ — 1559‬אחרי ‪,]1638‬‬
‫שו"ת מהריט"ץ (ישנות)‪ ,‬ירושלים תשכ"ח (ונציה תנ"ד)‬

‫‪ .2‬ספרות נוספת‬
‫אגורן‪ ,‬רכיבים רומזים = ‪L. J. Eguren, “Pronombres y adverbios demonstrativos:‬‬
‫‪Las relaciones deícticas”, in I. Bosque & V. Delmonte (eds.), Gramática‬‬
‫‪descriptiva de la lengua española, Madrid 1999, pp. 931–972‬‬

‫‪2 63‬‬ ‫ ‬
[[2[ ‫ןרפש רמוע‬

M. O’Meara, “From Linguistics to Literature: The Un- = ‫ זמן‬,‫אוֹ אוּ מרה‬

,‫ [ביקורת על ויינריך‬time-liness of Tense”, Diacritics 6 (1976), pp. 62–68
]‫זמן הפועל‬
J. J. Iso Echegoyen, “En torno al sistema = ‫ מערכת דאיקטית‬,‫איסו אצ'גויין‬
deíctico pronominal en latín i su paso a las lenguas románicas”, Revista
Española de Lingüística 4, 2 (1974), pp. 459–472
D. B. Alexander, The Spanish Postnominal = ‫ כינוי רומז‬,‫אלכסנדר‬
Demonstrative in Synchrony and Diachrony, PhD dissertation, The
Ohio State University, 2007
C. Arrizabalaga Lizarraga, “ ‘Imploraba que no = ‫ זמנים‬,‫אריסבלגה ליסרגה‬
lo maten’: Reorganización de los tiempos del subjuntivo en español
peruano”, Moenia: Revista Lucense de Lingüistica & Literatura 15 (2009),
pp. 295–311
D. Bunis, “Distinctive Characteristics of = ‫ איברו־רומאנית יהודית‬,‫בוניס‬
Jewish Ibero-Romance, circa 1492”, Hispania Judaica Bulletin 4 (2004),
pp. 105–137
D. Bunis, “A Doctrine of Popular Judezmism as Extrapolated = ‫ דוקטרינה‬,‫בוניס‬
from the Judezmo Press, c. 1845–1948”, in R. Molho, H. Pomeroy &
E. Romero (eds.), Satirical Texts in Judeo-Spanish By and About the
Jews of Thessaloniki, Thessaloniki 2011, pp. 244–268
‫ על התפתחות כתיבת‬:‫ "כתב כסמל זהות דתית־לאומית‬,‫ כתב = ד' בוניס‬,‫בוניס‬
171—111 '‫ עמ‬,)‫ (תשס"ה‬102—101 ‫ פעמים‬,"‫הג'ודזמו‬
,‫ מפתח לשאלות ותשובות רבי שמואל די מדינה‬,‫ מפתח = ל' בורנשטיין‬,‫בורנשטיין‬
‫רמת גן תשל"ט‬
‫ "המרת דת בחברה‬,‫ המרת דת = ל' בורנשטיין־מקובצקי‬,‫בורנשטיין־מקובצקי‬
‫ דברי הקונגרס העולמי‬,"‫היהודית באימפריה העות'מאנית במאה התשע־עשרה‬
'‫ עמ‬,‫ ירושלים תשנ"ד‬,‫ כרך שני‬,‫ חטיבה ב‬,)‫האחד־עשר למדעי היהדות (תשנ"ג‬
134—130
‫ "עוני והתמודדות עמו בחברה היהודית באימפריה‬,‫ עוני = י' בן־נאה‬,‫בן־נאה‬
238—195 '‫ עמ‬,)‫ ספונות כג (תשס"ג‬,"‫העות'מאנית‬
A. Benaim, Sixteenth-Century Judeo-Spanish Testimonies: = ‫ שו"ת‬,‫בנעים‬
An Edition of Eighty-four Testimonies from the Sephardic Responsa in
the Ottoman Empire, Leiden & Boston 2011
H. W. Guggenheimer & E. H. = ‫ שמות משפחה‬,‫גוגנהיימר וגוגנהיימר‬

2 64
 ‫ןמזה תא שוחל‬: ‫ם"דשרהמ ת"ושב תוינשלב תויגוס‬, ‫טפשמ ןשוח‬, ‫ ה ןמיס‬ [[2[

Guggenheimer, Jewish Family Names and their Origins: An Etymological

Dictionary, Hoboken, NJ 1992
Real Academia Española and Asociación de = ‫ הדקדוק‬,‫האקדמיה הספרדית‬
Academias de la Lengua, Nueva gramática de la lengua española, 2
vols., Madrid 2009
P. M. Hottenroth, “The System of Local = ‫ דאיקסיס בספרדית‬,‫הוטנרוט‬
Deixis in Spanish”, in J. Weissenborn & W. Klein (eds.), Here and
There: Crosslinguistic Studies on Deixis and Demonstration, Amsterdam
1982, pp. 133–154
M. A. Halevi, “Comunităţile evreieşti din = ‫ קהילות יאשי ובוקרשט‬,‫הלוי‬
Iaşi şi Bucureşti până la Zavera (1821)”, Sinai 3 (1931), Ch. 2, pp. 40f.
J. Hacker, “Medina, Samuel ben Moses de”, Encyclopaedia = ‫ די מדינה‬,‫הקר‬
Judaica2, vol. 13, Detroit 2007, pp. 758–759
H. Weinrich, Estructura y función de los tiempos en el = ‫ זמן הפועל‬,‫ויינריך‬
lenguaje, trans. by F. Latorre, Madrid 1968
M. C. Varol-Bornes, “Morphosyntactical Calques = ‫ תרגומי שאילה‬,‫ורול־בורן‬
in Judeo-Spanish: Mechanisms and Limits”, in D. M. Bunis (ed.),
Languages and Literatures of Sephardic and Oriental Jews, Jerusalem
2009, pp. *260–*273
I. Zulaika Hernández, Demonstrative = ‫ כינויים רומזים‬,‫זולאיקה ארננדס‬
Pronouns in Spanish: A Discourse-Based Study, PhD dissertation, The
Ohio State University, 2007
E. Littré, Dictionnaire de la langue française, 4 vols., = ‫ מילון צרפתי‬,‫ליטרה‬
Paris 1875
V. Lamiquiz, “El demostrativo en español y en francés: = ‫ כינוי רומז‬,‫למיקיס‬
Estudio comparativo y estructuración”, Revista de Filología Española
50, 1–4 (1967), pp. 163–202
L. Minervini, Testi giudeospagnoli medievali (Castiglia = ‫ טקסטים‬,‫מינרוויני‬
e Aragona), 2 vols., Napoli 1992
L. Minervini & A.Várvaro, “Orígenes del = ‫ מקורות‬,‫מינרוויני וברברו‬
judeoespañol: Textos”, Revista de Historia de la Lengua Española 2
(2007), pp. 147–172
R. Menéndez Pidal, Manual elemental de gramática = ‫ דקדוק‬,‫מננדס פידל‬
histórica española, Madrid 1904

2 65
[[2[ ‫ןרפש רמוע‬

M. de Cervantes Saavedra, El ingenioso hidalgo = ‫ דון קיחוטה‬,‫סרוואנטס‬

Don Quijote de la Mancha, Primera Parte, Leipzig 1866
‫ מצבות שאלוניקי בצירוף תולדות חייהם של גדולי‬,‫ מצבות = י"ש עמנואל‬,‫עמנואל‬
‫ ירושלים תשכ"ג—תשכ"ח‬,‫ כרכים‬2 ,‫הקהילה‬
V. A. Friedman, “Balkans as a Linguistic Area”, Encyclopedia = ‫ הבלקן‬,‫פרידמן‬
of Language & Linguistics2, Oxford 2006, vol. 1, pp. 657–672
A. Quilis, “El elemento esvarabático en los grupos = ‫ הגה עזר תוכי‬,‫קיליס‬
[PR, BR, TR...]”, in Société de Linguistique Romane (ed.), Phonétique et
linguistique romanes, I: Mélanges offerts à M. Georges Straka, Strasbourg
1970, pp. 99–104
,‫ חלק שני‬,‫ דברי ימי ישראל בתוגרמה‬,‫ תוגרמה = שלמה אברהם רוזאניס‬,‫רוזאניס‬
‫הוסיאטין תרע"א‬
J. Romero, “Gestural Timing in the Perception of Spanish = ‫ צרורות‬,‫רומרו‬
r+C Clusters”, in L. Colantoni & J. Steele (eds.), Selected Proceedings
of the 3rd Conference on Laboratory Approaches to Spanish Phonology,
Somerville, MA 2008, pp. 59–71
'‫ "על שתי המהדורות של תשובות ר‬,‫ על שתי המהדורות = י"ש שפיגל‬,‫שפיגל‬
‫ מחקרים‬:‫ עטרה לחיים‬,)‫ בתוך ד' בויארין ואחרים (עורכים‬,"‫שמואל די מדינה‬
‫ ירושלים‬,‫בספרות התלמודית והרבנית לכבוד פרופסור זלמן דימיטרובסקי‬
533—501 '‫ עמ‬,‫תש"ס‬

2 66
‫ ה ןמיס ‪,‬טפשמ ןשוח ‪,‬ם"דשרהמ ת"ושב תוינשלב תויגוס ‪:‬ןמזה תא שוחל ‬ ‫ [‪[[2‬‬

‫ז‪ .‬נספחים‬
‫‪ .1‬נספח א‪ :‬חו"מ‪ ,‬סימן ה (מהדורת שאלוניקי‪ ,‬מהשנים שנ"ד—שנ"ח)‬

‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬

‫‪2 67‬‬ ‫ ‬
‫[‪[[3‬‬ ‫ןרפש רמוע ‬ ‫ ‬

‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫‪32‬‬
‫‪33‬‬
‫‪34‬‬
‫‪35‬‬
‫‪36‬‬
‫‪37‬‬
‫‪38‬‬
‫‪39‬‬
‫‪40‬‬
‫‪41‬‬
‫‪42‬‬
‫‪43‬‬
‫‪44‬‬
‫‪45‬‬
‫‪46‬‬
‫‪47‬‬
‫‪48‬‬
‫‪49‬‬
‫‪50‬‬
‫‪51‬‬
‫‪52‬‬
‫‪53‬‬
‫‪54‬‬

‫‪2 68‬‬ ‫ ‬
‫ ה ןמיס ‪,‬טפשמ ןשוח ‪,‬ם"דשרהמ ת"ושב תוינשלב תויגוס ‪:‬ןמזה תא שוחל ‬ ‫ [‪[[3‬‬

‫‪55‬‬
‫‪56‬‬
‫‪57‬‬
‫‪58‬‬
‫‪59‬‬
‫‪60‬‬
‫‪61‬‬
‫‪62‬‬
‫‪63‬‬
‫‪64‬‬
‫‪65‬‬
‫‪66‬‬
‫‪67‬‬
‫‪68‬‬
‫‪69‬‬
‫‪70‬‬
‫‪71‬‬
‫‪72‬‬
‫‪73‬‬
‫‪74‬‬
‫‪75‬‬
‫‪76‬‬
‫‪77‬‬
‫‪78‬‬
‫‪79‬‬
‫‪80‬‬

‫‪2 69‬‬ ‫ ‬
‫[‪[[3‬‬ ‫ןרפש רמוע ‬ ‫ ‬

‫‪81‬‬
‫‪82‬‬
‫‪83‬‬
‫‪84‬‬
‫‪85‬‬
‫‪86‬‬
‫‪87‬‬
‫‪88‬‬
‫‪89‬‬
‫‪90‬‬
‫‪91‬‬
‫‪92‬‬
‫‪93‬‬
‫‪94‬‬
‫‪95‬‬
‫‪96‬‬
‫‪97‬‬
‫‪98‬‬
‫‪99‬‬
‫‪100‬‬
‫‪101‬‬
‫‪102‬‬
‫‪103‬‬
‫‪104‬‬
‫‪105‬‬
‫‪106‬‬
‫‪107‬‬
‫‪108‬‬

‫‪2 70‬‬ ‫ ‬
‫ ה ןמיס ‪,‬טפשמ ןשוח ‪,‬ם"דשרהמ ת"ושב תוינשלב תויגוס ‪:‬ןמזה תא שוחל ‬ ‫ [‪[[3‬‬

‫‪109‬‬
‫‪110‬‬
‫‪111‬‬
‫‪112‬‬
‫‪113‬‬
‫‪114‬‬
‫‪115‬‬
‫‪116‬‬
‫‪117‬‬
‫‪118‬‬
‫‪119‬‬
‫‪120‬‬
‫‪121‬‬
‫‪122‬‬
‫‪123‬‬
‫‪124‬‬
‫‪125‬‬
‫‪126‬‬
‫‪127‬‬
‫‪128‬‬
‫‪129‬‬

‫‪2 71‬‬ ‫ ‬
‫[‪[[3‬‬ ‫ןרפש רמוע ‬ ‫ ‬

‫‪ .2‬נספח ב‪ :‬דוגמאות למספר זמני פועל במהדורה הנדונה‬

‫‪)indicativo futuro( CANTARÁ 2.1‬‬
‫‪ 2.1.1‬צורת גוף שני רבים‪ ,‬בנימוס‪ ,‬חוסר פמיליאריות‪ ,‬לציון בקשה ועוד‪:‬‬
‫חו"מ‪ ,‬סימן לג ‪ :15‬פאגאריש‪ ...‬אה יוסף‪' ,‬שלם נא‪ ...‬ליוסף'‪.‬‬
‫שם‪ ,‬סימן סה ‪ :5—4‬פאגאריש‪...‬לגביר יאודה‪' ,‬שלם נא‪ ...‬לגביר יאודה'‪.‬‬
‫שם‪ ,‬סימן קמח ‪ :19—18‬אישקריבירמיאייש שי שויש קונטינטי אין אישטה פארטידה‪' ,‬כתוב‬
‫נא לי אם אתה מרוצה מהשותפות הזאת'‪.‬‬
‫יו"ד‪ ,‬סימן סח ‪ :20—17‬אנשי דיגו פורנייש אין לה פוליסה לאחיך‪ ...‬קי אנשי איש ביין אי‬
‫לו מישמו הארייש אין לה קי הארידיש לשנה הבאה אי קומו דיגו דאריש איל איטיל די אישטי‬
‫אניו‪' ,‬בנוסף לכך אני אומר‪ :‬שים בתעודה הכספית לאחיך‪ ,...‬כי כך טוב (יהיה)‪ ,‬ואת‬
‫עשה בתעודה הכספית שתעשה לשנה הבאה‪ ,‬וכאמור‪ ,‬תן את ההיטל‬ ‫אותו הדבר ֵ‬
‫של שנה זו'‪.‬‬
‫‪ 2.1.2‬בגוף שלישי יחיד‪ ,‬צורה מנומסת‪ ,‬בלתי פמיליארית אחרת בדיבור אל הנמען‪,‬‬
‫לציון בקשה ועוד‪:‬‬
‫חו"מ‪ ,‬סימן שפ ‪ :1‬שאוירה קי אין אנקונה דיויא שמואל‪ ...‬אה יוסף‪' ,...‬יֵ דע נא (כבוד הרב)‬
‫שב(עיר) אנקונה היה חייב שמואל‪ ...‬ליוסף‪ :51—50 ;'...‬אישטה אינפורמאסיון דארה‬
‫אלוש שינייורוש חכמים אי שקארה און פסק דין‪' ,‬את המידע הזה ימסור נא (כבוד הרב)‬
‫לאדונים הרבנים ויוציא נא פסק דין'‪.‬‬
‫‪)indicativo pretérito perfecto( HA CANTADO 2.2‬‬
‫‪ 2.2.1‬בחיוב — ציון פעולה שנגמרה ויש לה השפעה או נגיעה ביחס למצב בהווה;‬
‫בשלילה — ציון פעולה שלא התבצעה מאז נקודת זמן מסוימת ועד היום‪:‬‬
‫חו"מ‪ ,‬סימן נב ‪ :30—29‬קי די דייש אנייוש פארה אקה נו מיאה דימאנדאדו נאדה פור‬
‫מוגאש ויזיש קי נוש אוימוש טופאדו‪' ,‬כי מאז לפני ‪ 10‬שנים ועד היום לא ביקש ממני‬
‫דבר בפעמים הרבות שיצא לנו לראות אחד את השני'‪.‬‬
‫שם‪ ,‬סימן קמח ‪ :60—58‬די֞שומי‪ ...‬קי שי אוביירה וינידו איל אומברי שויו קי מי לה דיירה‬
‫פירו נו אה וינידו‪' ,‬אמר לי‪ ...‬שאילו הגיע האיש שלו הוא היה נותן לי אותה‪ ,‬אבל‬
‫הוא לא הגיע'‪.‬‬
‫שם‪ ,‬סימן קמח ‪ :68—67‬פור אוטרוש אוש לו טינגו אויזאדו אי נונקא אי וישטו ריפואישטא‬
‫די איליו‪' ,‬שבעבורכם הודעתי זאת‪ ,‬ומעולם לא ראיתי תשובת(כם) על כך'‪.‬‬
‫שם‪ ,‬סימן נב ‪ :91—89‬לואיגו קונדו יו נו קיזיישי דיזיר קיאי פאגאדו‪ ...‬באשטאבה‪' ,‬מיד‪,‬‬
‫בהנחה שלא הייתי רוצה לומר ששילמתי‪( , ...‬מיד) זה היה מספיק'‪.‬‬
‫שם‪ ,‬סימן צה ‪ :34—33‬לי דימאנדו קי מי טורני לוקי ליאי דאדו‪' ,‬אני מבקש ממנו שיחזיר‬
‫לי את מה שנתתי לו'‪.‬‬

‫‪2 72‬‬ ‫ ‬
 ‫ ה ןמיס ‪,‬טפשמ ןשוח ‪,‬ם"דשרהמ ת"ושב תוינשלב תויגוס ‪:‬ןמזה תא שוחל ‬ ‫ [‪[[3‬‬

‫שם‪ ,‬סימן קמח ‪ :30—29‬השט'[ה] אגור'[ה] אוימוש ריפארטידו קומו מ"ב אלף לבנים‪' ,‬עד‬
‫עתה שלחנו‪/‬העברנו כ־‪ 42,000‬לבנים'‪.‬‬
‫‪ 2.2.2‬אולי עם מסר ריגושי (האשמה‪ ,‬פליאה ועוד; השוו באנגלית‪What have :‬‬
‫?‪[ you done‬שאלה רטורית]; ‪:)I have sinned‬‬
‫חו"מ‪ ,‬סימן קמח ‪ :77—76‬איל דיו ברוך הוא שאוי לה וירדאד קואנטו מי אויש דאדו די פירדה‬
‫לאבדוֹ ת במסע הזה'‪.‬‬
‫אישטי ויאג ֞י‪' ,‬השם ברוך הוא יודע את האמת‪ ,‬כמה גרמתם לי ֵ‬
‫אה"ע‪ ,‬סימן קסו ‪ :42—41‬אישפאנטומי מוגו קומו אן דאדו מוגי֞ר אה אישטי אומברי‪' ,‬הוא‬
‫התפלא (או נחרד) בפניי‪ ,‬איך (או ש־) השיאוּ אישה לאיש הזה'‪.‬‬
‫‪)indicativo pluscuamperfecto( HABÍA CANTADO 2.3‬‬
‫ציון פעולה שהתבצעה מוקדם יותר ביחס לפעולה אחרת בעבר שמסומנת על ידי‬
‫‪125‬‬
‫פועל בקרבת הפועל הנדון‪:‬‬
‫חו"מ‪ ,‬סימן טו ‪ :101—98‬אחר כך די֞שו‪ ...‬משה קי‪ ...‬שו אירמאנו לו אויאה שאקאדו פור‬
‫לה בוקה קי לו דאריאה קי במקום דיל בית הכסא דאריאה ה' שולטאניש לק"ק‪' ,‬אחר כך‬
‫אמר‪ ...‬משה ש‪ ...‬אחיו (=אברהם) הכריח את פיו לומר (לא נכון)‪ ,‬ש(אברהם) ייתן‬
‫אותו (=את בית הכיסא)‪ ,‬ו(משה אמר) שבמקום בית הכיסא הוא (אברהם) ייתן ‪5‬‬
‫שולטאניש לקהל הקדוש'‪.‬‬
‫שם‪ ,‬סימן צה ‪ :10—9‬דונדי דיזיאה איניל לוקי אביאה רישיבידו די מי‪'ַּ ,‬במקום שבו אמר‬
‫בו (=במסמך הכתוב) את מה (=הרכוש) שקיבל ממני'‪.‬‬
‫שם‪ ,‬סימן צה ‪ :13—12‬אישקריויא לוקי די טודו לו דיגו מי אויא דאדו‪' ,‬הוא כתב שמכל‬
‫הנאמר (שהוא היה צריך להביא לי) הוא הביא לי'‪.‬‬
‫‪)condicional( CANTARÍA 2.4‬‬
‫‪ 2.4.1‬במשפט תוכן אחרי פועל אמירה או חשיבה‪ ,‬כך שהפעולה עתידית לפעולת‬
‫‪126‬‬
‫האמירה או החשיבה‪:‬‬
‫חו"מ‪ ,‬סימן טו ‪ :43—41‬אי דישו‪ ...‬אברהם‪ ...‬פור אישו דאריאה אין חצר הנזכר לוגאר‬

‫‪ 1 25‬מעניין לציין‪ ,‬שלפי פרידמן‪ ,‬החל משלב כלשהו בג'ודזמו של איסטנבול‪ ,‬בהשפעת האלמנט‬
‫התורכי ‪ ,-miş‬ל־‪ HABÍA CANTADO‬התפתח גם השימוש להעביר מסר שהדברים ֻ‬
‫מדוחים בפי‬
‫הדובר שלא באחריות מלאה‪ ,‬אלא שכך נמסר לו‪ ,‬קרי התבצע כך וכך לכאורה (פרידמן‪ ,‬הבלקן‪,‬‬
‫עמ' ‪ .)668‬דוגמה משם‪( Kuando estavan en l’Amérika, les aviya entrado ladrón :‬למיטב‬
‫הבנתי התרגום אמור להיות‪' :‬כאשר הם היו באמריקה [דהיינו לא היו בבית] פרץ אליהם גנב‪,‬‬
‫כך מספרים‪ ,‬או‪ :‬לדבריהם‪ ,‬וכד' ')‪ .‬וראו באותו נושא בצירוף דוגמה אצל ורול־בורן‪ ,‬תרגומי‬
‫שאילה‪ ,‬עמ' ‪( *266‬תודה לדוד בוניס על ההפניה)‪.‬‬
‫‪ 126‬יש תחרות בין ‪ CANTARÍA‬לבין ‪ CANTASE‬בשימוש זה‪ .‬השוו ‪.2.6.1.3‬‬

‫‪2 73‬‬ ‫ ‬
‫[‪[[3‬‬ ‫ןרפש רמוע ‬ ‫ ‬

‫פארה ב'ה (= בית הכסא)'‪' ,‬ואברהם אמר‪ :‬בגלל זה הוא ייתן (או‪ :‬אני אתן) בתוך החצר‬
‫הנזכרת מקום בעבור בית הכיסא'‪.‬‬
‫שם‪ ,‬סימן טו ‪ :96—95‬אי רישפונדייו קי האריאה מקום לבית הכסא‪' ,‬והוא ענה (להם)‬
‫שיעשה מקום לבית הכיסא'‪.‬‬
‫שם‪ ,‬סימן טו ‪ :101—98‬אחר כך די֞שו‪ ...‬משה קי‪ ...‬שו אירמאנו לו אויאה שאקאדו פור‬
‫לה בוקה קי לו דאריאה קי במקום דיל בית הכסא דאריאה ה' שולטאניש לק"ק‪' ,‬אחר כך‬
‫אמר‪ ...‬משה ש‪ ...‬אחיו (=אברהם) הכריח את פיו לומר (לא נכון)‪ ,‬ש(אברהם) ייתן‬
‫אותו (=את בית הכיסא)‪ ,‬ו(משה אמר) שבמקום בית הכיסא הוא (אברהם) ייתן ‪5‬‬
‫שולטאניש לקהל הקדוש'‪.‬‬
‫שם‪ ,‬סימן טו ‪ :127—126‬אי לי רישפונדייו‪ ...‬קי שי לו פראגואריאה‪' ,‬וענה לו‪ ...‬שהוא‬
‫יבנה לו אותו'‪.‬‬
‫שם‪ ,‬סימן קמח ‪ :49—48‬קי שיינפרי פינשי קי מי מאנדאריאה אומברי‪' ,‬כי תמיד חשבתי‬
‫שהוא ישלח לי אדם'‪.‬‬
‫‪ 2.4.2‬במבנה משפט בזמן עבר שבתוכו ויר שי ‪:CANTARÍA +‬‬
‫חו"מ‪ ,‬סימן שצג ‪ :38—36‬דיטירמינאמוש‪ ...‬די אירמוש אין קאזה די דיטו ראובן אי מיראר‬
‫שו אישקריטו אי ויר שי שי אוירדאדיריאן שוש פלאברא'[ש]‪' ,‬החלטנו‪ ...‬ללכת לבית של‬
‫ראובן הנזכר‪ ,‬ולהביט בכתביו‪ ,‬ולראות אם יתאמתו מילותיו'‪.‬‬
‫‪127‬‬

‫‪.)subjuntivo presente( CANTE 2.5‬‬

‫אחד מהשימושים הוא באופן שהצורה ‪ CANTE‬תלויה בפועל ראשי באחד מזמני הווה‪:‬‬
‫‪ 2.5.1‬הפועל הראשי מביע רצון‪ ,‬בקשה ועוד‪ ,‬והצורה ‪ CANTE‬מתייחסת לפעולה‬
‫שרוצים‪ ,‬מבקשים‪:‬‬
‫חו"מ‪ ,‬סימן צה ‪ :34—33‬לי דימאנדו קי מי טורני לוקי ליאי דאדו‪' ,‬אני מבקש ממנו‬
‫שיחזיר לי את מה שנתתי לו'‪.‬‬
‫‪ CANTE 2.5.2‬מביע תכלית‪:‬‬
‫חו"מ‪ ,‬סימן טו ‪ :123—121‬קיירו אימזאליאר איל הוגי֞ט דיל חצר‪ ...‬קי שיאה פי֞רמאדו‬
‫דיג'[ו] קאדיש פרה קי שיאה שיגורו די פלייטוש‪' ,‬אני מעוניין לחתום על חוזה על קניית‬
‫מקרקעין בעניין החצר‪ ...‬כדי שיהיה חתום (העניין לגבי) ההקדש האמור‪ ,‬כדי שיהיה‬
‫מנוע מריבים'‪.‬‬

‫‪ 127‬השוו סרוואנטס‪ ,‬דון קיחוטה‪ ,‬פרק ‪ ,2‬עמ' ‪“mirando a todas partes, por ver si descubriría :6‬‬
‫”‪' algún castillo o alguna majada de pastores..., vió... una venta‬בהסתכלוֹ לכל עבר‪ ,‬כדי‬
‫לראות אם התגלתה לעיניו איזו שהיא טירה או מקום מחסה לצאן ולרועיו‪ ,...‬ראה‪ ...‬מלון'‪.‬‬

‫‪2 74‬‬ ‫ ‬
 ‫ ה ןמיס ‪,‬טפשמ ןשוח ‪,‬ם"דשרהמ ת"ושב תוינשלב תויגוס ‪:‬ןמזה תא שוחל ‬ ‫ [‪[[3‬‬

‫‪)subjuntivo imperfecto( CANTASE 2.6‬‬

‫‪ CANTASE 2.6.1‬תלויה בפועל ראשי באחד מזמני עבר‪ ,‬כך ש־ (מספר דוגמאות‬
‫מני רבות במהדורה זו)‪:‬‬
‫‪ 2.6.1.1‬הפועל הראשי מביע רצון‪ ,‬בקשה וכד' והצורה ‪ CANTASE‬מתייחסת לפעולה‬
‫שרוצים‪ ,‬מבקשים וכד'‪:‬‬
‫חו"מ‪ ,‬סימן טו ‪ :86—85‬אברהם קיזו קי מוראשי שו אירמאנו גם כן בחצר‪' ,‬אברהם רצה‬
‫שיגור אחיו גם כן בחצר'‪.‬‬
‫אה"ע‪ ,‬סימן קסו ‪ :52—50‬דישו דילאנטי מי אישי דונלוק די פאניו קי לו טומאשי שו היגו‪,‬‬
‫'הוא אמר מולי‪ :‬הביגוד הצבאי הזה מצמר — שייקח אותו בנו'‪.‬‬
‫חו"מ‪ ,‬סימן צה ‪ :29—28‬אויאה די אישפיראר אקי (=אה קי) שי וינדיישין לאש רופאש‪' ,‬הייתי‬
‫צריך לחכות שיימכרו הבגדים'‪.‬‬
‫‪ CANTASE 2.6.1.2‬מביע תכלית‪:‬‬
‫חו"מ‪ ,‬סימן טו ‪ :31—28‬אי‪ ...‬וידו‪ ...‬אברהם קי לייבאבה און בוקלו פארה אינפריזינטאר‬
‫אזולפיקאר‪ ...‬פארה קי לי דיישי דינירוש אה רבית‪' ,‬ו‪ ...‬ראה את‪ ...‬אברהם‪ ...‬שהביא מסמך‬
‫‪128‬‬
‫(שם של גבר)‪ ...‬כדי שייתן לו כסף עם ריבית'‪.‬‬ ‫(או טבעת) בתור מתנה לזולפיקר ֵ‬
‫‪ 2.6.1.3‬הפועל הראשי הוא פועל אמירה או חשיבה‪ ,‬ו־‪ CANTASE‬מציין פעולה‬
‫עתידית לפעולת האמירה או החשיבה‪:‬‬
‫חו"מ‪ ,‬סימן טו ‪ :105—104‬שו אירמאנו אפרומיטייו קי לו דיישי דישו בולסה‪' ,‬אחיו הבטיח‬
‫שייתן אותו מכיסו הפרטי'‪.‬‬
‫שם‪ ,‬סימן נב ‪ :17—15‬אי טאנפוקו יו טובי לוגאר די שושפיגאר אישטונשיש קי איל דימאנדדור‬
‫שלמלווה‬ ‫טוביישי טופס די אישטי שט'[ר]‪' ,‬וגם לא הייתה לי סיבה לחשוד אחר כך ַ‬
‫יהיה טופס לגבי השטר הזה'‪.‬‬
‫‪ CANTASE 2.6.1.4‬מציין פעולה עתידית לפעולה המובעת על ידי הפועל הראשי‪:‬‬
‫חו"מ‪ ,‬סימן נב ‪ :45—40‬אי שי פואירה וירדאת קי אשי לו פיזייראן פואירה ראזון קי‬
‫אישקריבייראן אינישטי טופס קומו רונפיירון איל שט'[ר] פירמירו אנטיש קי לי אינטרגאשין‬
‫איל טופס‪' ,‬ואילו הייתה זו אמת שכך אכן עשו‪ ,‬אז היה הגיוני שיכתבו בטופס הזה‬
‫שפדוּ (או פסלו[?]) את השטר תחילה‪ ,‬לפני שימסרו לו את הטופס'‪.‬‬ ‫ָּ‬
‫שם‪ ,‬סימן נב ‪ :71—69‬אי פואי פוסל טודו עדות קי שי הלייאשי קי קונטראדיגישי אקיליא‬
‫פשרה‪' ,‬ופסל כל עדות שתימצא ואשר תוכל לסתור את הפשרה ההיא'‪.‬‬
‫‪ 2.6.2‬ביחס לפעולה בעבר — טיעון ביקורתי (עם מילת השלילה) 'לא היית צריך ל־'‪:‬‬
‫חו"מ‪ ,‬סימן קמח ‪ :75—73‬נו טוביישידיש קי דיזיר‪ ...‬נו פינשאשי֞ש לו קי אישוש נכבדים ווש‬

‫‪ 128‬נעזרתי בתרגומיהם של בנעים‪ ,‬שו"ת‪ ,‬עמ' ‪ ;230‬מינרוויני וברברו‪ ,‬מקורות‪ ,‬עמ' ‪.150‬‬

‫‪2 75‬‬ ‫ ‬
‫[‪[[3‬‬ ‫ןרפש רמוע ‬ ‫ ‬

‫דיזין‪' ,‬לא הייתם צריכים לומר (את מה שאמרתם)‪ ...‬לא הייתם צריכים לחשוב (או‬
‫אולי להתחשב ולהביא בחשבון) את מה שהנכבדים הללו אומרים לכם'‪.‬‬
‫‪ 2.6.3‬ראו סעיף ‪.2.7.2‬‬
‫‪129‬‬
‫‪)subjuntivo imperfecto( CANTARA 2.7‬‬
‫‪ 2.7.1‬במשפטי תנאי בטל‪ ,‬הן ברישה והן בסיפה‪:‬‬
‫חו"מ‪ ,‬סימן נב ‪ :34—32‬אי שי פואירה וירדאת קי יו נו מי אויני קון איל אי לי פאגי נו‬
‫אישפירארה פאשטה אגורה הא דימאנדארמי‪' ,‬ואילו היה זה נכון שלא נפגשתי אתו‬
‫ושילמתי לו‪ ,‬אז הוא לא היה מחכה עד עכשיו לבקש ממני (את הכסף)'‪.‬‬
‫שם‪ ,‬סימן נב ‪ :45—40‬אי שי פואירה וירדאת קי אשי לו פיזייראן פואירה ראזון קי אישקריבייראן‬
‫אינישטי טופס קומו רונפיירון איל שט'[ר] פירמירו אנטיש קי לי אינטרגאשין איל טופס או‬
‫דייראן עדות קי‪ ...‬או קי פואיראן מעידי'[ם] קומו‪' ,...‬ואילו הייתה זו אמת שכך אכן עשו‪,‬‬
‫שפדוּ (או פסלו[?]) את השטר תחילה‪ ,‬לפני שימסרו‬ ‫אז היה הגיוני שיכתבו בטופס הזה ּ ָ‬
‫לו את הטופס‪ ,‬או שהיו צריכים לתת עדות ש‪ , ...‬או שהיו צריכים להעיד ש‪.'...‬‬
‫שם‪ ,‬סימן קמח ‪ :60—58‬די֞שומי‪ ...‬קי שי אוביירה וינידו איל אומברי שויו קי מי לה דיירה פירו נו‬
‫אה וינידו‪' ,‬אמר לי‪ ...‬שאילו הגיע האיש שלו הוא היה נותן לי אותה‪ ,‬אבל הוא לא הגיע'‪.‬‬
‫חו"מ‪ ,‬סימן נב ‪ :27—25‬פודיירה איר הא אוטרוש דייש בתי דינין אי פאזיר אוטרוש דייש‬
‫טופסים קומו אישטי‪(' ,‬הרי) (באופן תאורטי) הוא היה יכול ללכת ל־‪ 10‬בתי דין אחרים‪,‬‬
‫ולעשות ‪ 10‬טפסים אחרים כמו זה'‪.‬‬
‫‪ 2.7.2‬קואנדו ‪ CANTASE/CANTARA +‬פותח משפט תנאי שברישה שלו יש הנחה‬
‫ביחס למאורע בעבר‪:‬‬
‫חו"מ‪ ,‬סימן נב ‪ :68—67‬קואנדו ביין פואירה איל אונס קי איליוש דיזין אונס גמור‪' ,...‬בהנחה‬
‫שאכן האונס‪ ,‬שהם טוענים שקרה‪ ,‬היה אונס גמור‪.'...‬‬
‫שם‪ ,‬סימן נב ‪ :74—73‬קונדו ביין פואיר'[ה] אונס פארה איל נו פואירה אונס פארה מי‪,‬‬
‫'בהנחה שאכן היה האונס כלפיו‪ ,‬האם לא היה אונס (גם) כלפיי?' (שאלה רטורית)‪.‬‬
‫שם‪ ,‬סימן נב ‪ :91—89‬לואיגו קונדו יו נו קיזיישי דיזיר קיאי פאגאדו‪ ...‬באשטאבה‪' ,‬מיד‪,‬‬
‫בהנחה שלא הייתי רוצה לומר ששילמתי‪( , ...‬מיד) זה היה מספיק'‪.‬‬
‫‪)subjuntivo futuro( CANTARE 2.8‬‬
‫‪ 2.8.1‬בביטוי 'המיטב שאוּ ַכל' וכד'‪:‬‬
‫חו"מ‪ ,‬סימן קמח ‪ :36—35‬וירי ב"ה די פאזיר לו מי֞גור קי פודיירי יו‪' ,‬אני אתכוון (או‬

‫‪ 129‬מעניין לציין שהשימוש בצורות ‪ CANTASE‬לעומת ‪( CANTARA‬כפי שמתואר בנספחים בסעיפים‬

‫‪ 2.6.1‬ו־‪ )2.7.1‬מקביל לשימוש בדון קיחוטה‪ ,‬יצירה בת זמנה של מהדורת השו"ת הנחקרת כאן‪.‬‬

‫‪2 76‬‬ ‫ ‬
 ‫ ה ןמיס ‪,‬טפשמ ןשוח ‪,‬ם"דשרהמ ת"ושב תוינשלב תויגוס ‪:‬ןמזה תא שוחל ‬ ‫ [‪[[3‬‬

‫אדאג)‪ ,‬בעזרת השם‪ ,‬לעשות את המיטב שאוכל'‪ .‬השוו בספרדית מודרנית‪Haz el :‬‬
‫‪ .bien que pudieres, aunque nadie te lo agradezca‬והשוו גם חו"מ‪ ,‬סימן רכז‪,‬‬
‫הקטע האחרון בג'ודזמו בסוף הסימן‪ ,‬שורות ‪ 30—26‬מתחילת הקטע‪ :‬לה מיגוריאה‬
‫קי טוביירי פיגו (‪ 2.8.2.3‬להלן)‪.‬‬
‫‪ 2.8.2‬בניסוח במסמך הקובע הוראות‪ ,‬התחייבות וכד'‪.‬‬
‫‪ 2.8.2.1‬במשפט המופיע בראש הדברים‪ ,‬המביע מקרה תאורטי בעתיד‪ ,‬שביחס‬
‫אליו ייעשה כך וכך‪:‬‬
‫חו"מ‪ ,‬סימן קעה ‪ :7—6‬מי אובליגו קי שי השטה פסח בע"ה נו פאגארי הנ ֗ז יוסף‪ ...‬מי‬
‫אובליגו בשבועה די תכף קומו מי מאנדארי אלייאמאר ויניר‪' ,...‬אני מתחייב שאם עד פסח‪,‬‬
‫בעזרת השם‪ ,‬לא ישלם יוסף הנזכר‪ ...,‬הרי אני מתחייב בשבועת תכף [=שבועה שאני‬
‫מתכוון לקיים תכף(?)] שהוא ישלח לקרוא לי לבוא‪.'...‬‬
‫שם‪ ,‬סימן שפ ‪ :10—8‬אוזאבאשי אין אנקונ'[ה] פאזיירין‪ 130‬אישטאש טרישפאשדוראש אלגונוש‬
‫נוהג ב(עיר) אנקונה‪ :‬אם ביצעו‪ 131‬אנשים פלונים את העברות‬ ‫לו איאן דיזיר אה‪' ,...‬היה ַ‬
‫(הכסף) הללו‪ ,‬היו הולכים לומר על כך ל‪.'...‬‬
‫יו"ד‪ ,‬סימן נג ‪ :30—28‬ועל ידי נדבת הקהל הסכימו קי איל קי דישטי מודו פיׄזיירי וינו לו‬
‫אברן פור כשר אי די אוטרו מודו שירן גוזרין עליו איסור‪' ,‬ועל ידי נדבת הקהל הסכימו‬
‫כי זה אשר באופן זה יכין יין‪ ,‬יחשיבו אותו (את היין) לכשר‪ ,‬ואילו (אם יוכן) באופן‬
‫אחר‪ ,‬יגזרו עליו איסור'‪.‬‬
‫שם‪ ,‬סימן קיח ‪ :18—11‬ועוד כתבו בסוף ההסכמה וזׄל מאש אורדינאמוש קי טודו יהודי קי‬
‫פאשארי קואל קייר הסכמה די אישטאש מלבד קי איש מוחרם ומנודה פאגארה אל קהל אחד‬
‫אש' פור ויליישינו די קואנטה לאנה פי֞זיירי אי שי נו פאגארי אחד אש' פור וילייסינו רישיביירון‬
‫טודו איל קהל די אפריגונאר אי פאזיר קי נו שי לאברי די נינגון מודו‪' ,‬ועוד כתבו בסוף‬
‫ההסכמה‪ ,‬וזה לשונה‪ :‬עוד ציווינו שכל יהודי שיפר הסכמה כלשהי מתוך אלה‪ ,‬מלבד‬
‫שיהיה מוחרם ומנודה גם ישלם לקהל ַאשְׂ ּ ְפרוֹ אחד על מוצר הצמר (ש)יפיק מכמות‬
‫מסוימת של צמר‪ .‬ואם לא ישלם ַאשְׂ ּ ְפרוֹ אחד על מוצר הצמר‪ ,‬החליטו חברי כל הקהל‬
‫שיפרסמו על כך ברבים ויגרמו ש(אדם זה) לא יתפרנס(?) בשום דרך'‪ :23—22 .‬אי‬
‫קואל קייר קילה פאשארי ארור הוא‪' ,‬וכל אחד שיפר אותה (את ההסכמה)‪ ,‬ארור הוא'‪.‬‬
‫‪ 1 30‬הצורה המצופה לכאורה היא פיזיירין‪ .‬אולם (ותודה לדוד בוניס על ההארות דלהלן בעניין)‬
‫בקורפוס ‪ CORDE‬של האקדמיה המלכותית הספרדית באינטרנט אנו מגלים‪ ,‬שבספרדית‬
‫עתיקה היו קיימים וריאנטים עם ‪ .haziere (3sg.) ,fazieren (3pl.) ,faziere (3sg.) :-a-‬וגם‬
‫אפשר להשוות בספרדית עתיקה בצורות ‪ CANTÓ‬בגוף שלישי רבים קיים הווריאנט עם ‪:-a-‬‬
‫‪ .hazieron ,fazieron‬גם בג'ודזמו המודרנית אנו מוצאים בצורות ‪ CANTÓ‬את הווריאנט עם‬
‫‪.](f)aˈzjeron[ :-a-‬‬
‫‪ 131‬לצורת הפועל בג'ודזמו כאן יש סמנטיקה של תנאי לעתיד מתוך פרספקטיבה של עבר‪.‬‬

‫‪2 77‬‬ ‫ ‬
‫[‪[[4‬‬ ‫ןרפש רמוע ‬ ‫ ‬

‫שם‪ ,‬סימן קנה ‪ :19—17‬אי קואל קיירא קי פאשארי אישטא הסכמה מעתה ומעכשיו שירה‬
‫מחורם ומנודה לשמים ולבריות‪' ,‬וכל אחד שיפר הסכמה זאת מעתה ומעכשיו יהיה‬
‫מחורם ומנודה לשמים ולבריות'‪.‬‬
‫‪ 2.8.2.2‬שימוש בכלל ביחס למאורע בעתיד (ולא רק בנסיבות שהוצגו ב־‪:)2.8.2.1‬‬
‫חו"מ‪ ,‬סימן קעה ‪( 9—7‬בתוך כתב התחייבות)‪ :‬מי קונטיסטו קי שי ואלגה‪ ...‬סיינדו קי‬
‫מי מאנדארי אה לייאמאר אי נו ויניירי יו‪' ,‬הוא הביע ספק ביחס אליי‪ ,‬שאמור להיות‬
‫ערך (מהסחורה)‪ , ...‬במקרה שהוא ישלח לקרוא לי ואני לא אבוא'‪.‬‬
‫שם‪ ,‬סימן שלט ‪( 12—11‬צוואה)‪ :‬שיינדו קי‪ ...‬קלארה‪ ...‬אפירמארי לה שבועה‪' ,‬היות ש‪...‬‬
‫קלארה‪ ...‬תקיים את השבועה'‪ :19—18 .‬קון קונדיסיון קי קומו פאשארי איל אניו שי ואייה‬
‫אה שאלוניקו‪' ,‬בתנאי שברגע שתעבור השנה היא תיסע לשאלוניקי'‪.‬‬
‫יו"ד‪ ,‬סימן קיח ‪ :15—11‬ועוד כתבו בסוף ההסכמה וזׄל מאש אורדינאמוש קי טודו יהודי קי‬
‫פאשארי קואל קייר הסכמה די אישטאש מלבד קי איש מוחרם ומנודה פאגארה אל קהל אחד‬
‫אש' פור ויליישינו די קואנטה לאנה פי֞זיירי‪' ,‬ועוד כתבו בסוף ההסכמה‪ ,‬וזה לשונה‪ :‬עוד‬
‫ציווינו שכל יהודי שיפר הסכמה כלשהי מתוך אלה‪ ,‬מלבד שיהיה מוחרם ומנודה‪,‬‬
‫גם ישלם לקהל ַאשְׂ ּ ְפרוֹ אחד על מוצר הצמר (ש)יפיק מכמות מסוימת של צמר'‪.‬‬
‫שם‪ ,‬סימן קנה ‪( 27—24‬כתב הסכמה)‪ :‬אפילו קי שאמוש די קונפורמידאד די טורנאר אה‬
‫ויניר אין אשטה פירייא קון מוגאש אשיגוראנשאש קי נוש פיזיירין אפילו אישטונשיש נו פודאמוש‬
‫טורנאר ני ויניר‪' ,‬אפילו אם נסכים לחזור ליריד זה עם הבטחות רבות שיבטיחו לנו‪,‬‬
‫אפילו אז (הסכמנו ש־)לא נוכל לא לחזור ולא לבוא'‪.‬‬
‫‪ 2.8.2.3‬התחייבות בעתיד (שנקבעה במסמך‪ ,‬וכד') לבצע פעולה מסוימת‪:‬‬
‫חו"מ‪ ,‬סימן קעה ‪ :10—6‬מי אובליגו קי שי השטה פסח בע"ה נו פאגארי הנ ֗ז יוסף‪ ...‬מי‬
‫אובליגו בשבועה די תכף קומו מי מאנדארי אלייאמאר ויניר‪' ,...‬אני מתחייב שאם עד פסח‪,‬‬
‫בעזרת השם‪ ,‬לא ישלם יוסף הנזכר‪ ...,‬הרי אני מתחייב בשבועת תכף [=שבועה שאני‬
‫מתכוון לקיים תכף (?)] שהוא ישלח לקרוא לי לבוא‪.'...‬‬
‫שם‪ ,‬סימן רכז‪ ,‬הקטע האחרון בג'ודזמו בסוף הסימן‪ ,‬שורות ‪ 26—25‬מתחילת הקטע‪:‬‬
‫חזרו וכתבו אנשי מישמו שי אויירי פיגו המחזיק‪' ,‬חזרו וכתבו‪" :‬כך בדיוק יעשה לעצמו (?)‬
‫המחזיק" '‪.‬‬
‫שם‪ ,‬סימן רכז‪ ,‬הקטע האחרון בג'ודזמו בסוף הסימן‪ ,‬שורות ‪ 30—26‬מתחילת הקטע‪:‬‬
‫עוד כתוב למטה פאשטה קי פרימירה מינטי פאגי‪ ...‬לה ואלור‪ ...‬אי מאש לה מיגוריאה קי‬
‫טוביירי פיגו עוד חזרו וכתבו טודו איל ואלור דילה חזקה אי לה מיגוריאה קי אוביירי פיגו‪,‬‬
‫'עוד כתוב למטה‪" :‬עד אשר‪ ,‬ראשית כול‪ ,‬ישלם‪ ...‬את הערך‪ ,...‬ובנוסף‪ ,‬את המיטב‬
‫החזָ ָקה והמיטב‬‫שיעשה (במועד מאוחר יותר)"‪ ,‬עוד חזרו וכתבו‪" :‬כל הערך של ֲ‬
‫שיעשה (במועד מאוחר יותר)" '‪ .‬השוו גם חו"מ‪ ,‬סימן קמח ‪ 2.8.1( 36—35‬לעיל)‪.‬‬

‫‪2 78‬‬ ‫ ‬