‫מבית מעיינותיך | גליון ‪ | 16‬אדר ראשון ה'תשע"ט‬

‫בין השמש‬ ‫לשמחה‬ ‫התורה מדברת‬

‫בעליונים ורומזת‬
‫לירח‬
‫מהו מוסר־ההשכל‬
‫מה זו עושה?‬ ‫בתחתונים‬
‫שמלמדנו חודש העיבור?‬ ‫הפולמוס על השמחה‬ ‫מאמר מיוחד מאת החוזר‬
‫מימי ראשית החסידות‬ ‫הגה"ח רבי יואל כהן שליט"א‬
 ‫בפתח הגליון‬ ‫תוכן העניינים‬
‫שמחים אנו להגיש בזה בעזה"י את הגליון הט"ז‬
‫של אור וחיות‪ ,‬היוצא לאור בחודש אדר שמרבים‬
‫בו בשמחה ולקראת ימי הפורים הממשמשים ובאים‪.‬‬
‫תורה שלמעלה‬
‫ותורה שלמטה‬
‫עניינה של תורה ע"פ משנת‬
‫‪3‬‬
‫קיימו וקבלו היהודים ‪ -‬קיימו למעלה מה שקבלו‬ ‫החסידות ‪ -‬מאמר מאת החוזר‬
‫למטה‪ .‬לא אחת מצינו בדברי חז"ל אזכורים אודות‬ ‫הגה"ח רבי יואל כהן שליט"א‬
‫התורה הנלמדת למעלה‪ ,‬ב"מתיבתא דרקיעא"‪ .‬בפתח‬
‫גליוננו מתפרסם מאמר חדש בנושא זה מאת הגה"ח‬
‫ר' יואל כהן שליט"א‪ ,‬שנכתב במיוחד עבור גליון‬
‫זה ואשר עתיד להופיע בעתיד‪ ,‬יחד עם המאמרים‬
‫שכבר פורסמו בגליונות קודמים‪ ,‬בספר חדש מבית‬
‫שנה מעוברת‬
‫פניני תורה‪ ,‬לקח והדרכה למהותה‬
‫של שנת העיבור‬
‫‪8‬‬
‫מעיינותיך‪ ,‬אשר יעסוק בפנימיות ענינה של תורה‪.‬‬
‫על שמחת פורים שבאדר ראשון כתב הרמ"א "וטוב‬
‫לב משתה תמיד"‪ .‬ייחדנו בגליון זה יריעה לחידוש של‬
‫משנת החסידות בענין השמחה‪ ,‬משמעותה ונחיצותה‬
‫נכנס יין יצא סוד‬
‫פירושים על דרך הפנימיות‬
‫לפסוקי המגילה‪ ,‬מתוך תורה אור‬
‫‪12‬‬
‫לבעל התניא‬
‫‪ -‬דברים שעמדו במוקד פולמוס גדול בראשית ימי‬
‫החסידות‪ .‬ובהיות שנה זו שנת העיבור‪ ,‬מתפרסם‬
‫בזה גם מאמר מקורי של פניני תורה והדרכה‪ ,‬לקח‬
‫ומוסר‪ ,‬מבית מדרשו של כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש‬
‫זי"ע‪ ,‬בתוכנה ומהותה הפנימית של שנה זו‪.‬‬
‫וחסידים ברינה יגילו‬
‫השמחה בעולמה של החסידות ‪-‬‬
‫סקירה‬
‫‪15‬‬
‫גם בגליון זה מופיע המדור "חסידים הראשונים"‪,‬‬
‫המביא ניצוצות מחייהם ועבודתם של גדולי‬
‫החסידים מדורות עברו‪ .‬זאת הפעם בחרנו לתאר את‬
‫מקצת תולדותיו של החסיד רבי אלתר שימחוביץ‬
‫חסידים הראשונים‬
‫קורות חייו ועבודתו של המשפיע‬
‫החסיד רבי אלתר שימחוביץ זצ"ל‬
‫‪22‬‬
‫זצ"ל ‪ -‬משפיע בישיבת תורת אמת בירושלים‪.‬‬
‫לשאלת רבים‪ :‬כל התגובות הנשלחות אל שולחן‬
‫המערכת בפקס‪ ,‬בדואר ובדוא"ל נלקחות בתשומת‬
‫לב‪ .‬אנו משתדלים להשיב לכל הפניות‪ ,‬ומעת‬
‫מכתבים למערכת‬
‫מכתב תגובה על המאמר‬
‫"שלבי גילוי החסידות"‬
‫‪28‬‬
‫לעת מתפרסמות בגליון תגובות אשר יש בהן עניין‬
‫לקוראים‪ ,‬כגון המכתב המתפרסם בגליון זה לצד‬
‫תשובתו של אחד מחברי המערכת‪.‬‬
‫מערכת "אור וחיות"‬
‫שו"ת לב לדעת‬
‫שאלות בספר התניא שהתבררו‬
‫במסגרת המענה הטלפוני של‬
‫‪31‬‬
‫תכנית הלימוד ״לב לדעת״‬

‫לעילוי נשמת הורינו האהובים‬

‫הרה"ח ר' שלום דובער בן הרה"ח ר' אברהם לויק ז"ל‬
‫רחל בת הרה"ח הרב שמואל נוטיק ז"ל‬
‫ר' שלמה זלמן הלוי בן הרב יוסף זרח פרידמן‬
‫בלומה בת ר' מנחם מענדל ונגר‬
‫נדבת בנו שמואל ורעייתו טליה‬
‫וצאצאיהם‪ :‬מוריה‪ ,‬אפרת‪ ,‬שלומית‪,‬‬
‫ריעות ושלום שלמה‬
‫סלוין‬

‫יוצא לאור על ידי ספריית מעיינותיך‬

‫לעילוי נשמת‬ ‫ת‪.‬ד‪ 36251 .‬ירושלים‬
‫הרה"ח התמים ר' זלמן מרדכי ע"ה‬
‫בן הרה"ג הרה"ת הרה"ח ר' אליהו ורבקה ע"ה‬ ‫להצטרפות למנוי‪072-2792066 :‬‬
‫ולעילוי נשמת האשה החשובה‬ ‫לשליחת תגובות בפקס‪072-2792060 :‬‬
‫מרת שפרה נחמה ע"ה בת הרה"ח ר' מנחם מענדל הלוי‬ ‫לתגובות ולקבלת הגליון בדוא"ל‪:‬‬
‫ודבורה ברגמן ע"ה‬ ‫‪orvechayoot@gmail.com‬‬
‫נלב"ע טו"ב כסלו תשע"ג‬
‫לוין‬
‫עריכה‪ :‬הרב יהודה כהן‪ ,‬הרב ישראל לב‪,‬‬
‫הרב יצחק קפלן‪ ,‬הרב משה שילת‬
‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‬
‫נדבת הרב שמואל ואילה שיחיו לוין‬ ‫ציור השער‪ :‬ר' זלמן קליינמן ע"ה‬
 ‫תורה שלמעלה‬
‫ותורה שלמטה‬
‫מה פשר הדיון במתיבתא דרקיעא אודות "בהרת שקדמה לשיער לבן"‬
‫– האמנם אלה השאלות שבהן עוסקים בשמים? ובכלל‪ ,‬כיצד יתכן‬
‫שהתורה כפי שהיא לפנינו‪ ,‬ובה סברות ורעיונות הנתפסים בשכל‬
‫האנושי‪ ,‬היא היא תורתו של הקב"ה? • פרק נוסף מתוך חיבור חדש‬
‫על עניינה של תורה על פי משנת חסידות חב"ד – מיוחד ל"אור וחיות"‬
‫מאת הגאון החסיד רבי יואל כהן שליט"א‬

‫הקב"ה‪ ,‬וכלשון הזהר "אורייתא וקודשא בריך הוא‬
‫כולא חד" ו"לית מחשבה תפיסא ביה כלל"; אבל‬
‫אחר כך התורה "נסעה וירדה‪ ...‬ממדרגה למדרגה‬
‫בהשתלשלות העולמות‪ ,‬עד שנתלבשה בדברים‬
‫גשמיים וענייני עולם הזה שהן רוב מצות התורה‬
‫ככולן והלכותיהן ובצרופי אותיות גשמיות בדיו על‬
‫הספר‪ ...‬כדי שתהא כל מחשבה תפיסה בהן"‪.‬‬
‫והיינו ש"מקומה" של התורה בשרשה הוא אכן‬
‫היותה "כולא חד" עם הקב"ה הבלתי־מוגבל; אבל‬
‫אחר כך ירדה התורה לדרגת העולמות התחתונים‬
‫וניתנה לנו‪.‬‬
‫אבל דברים אלו דורשים תוספת ביאור‪ :‬הרי‬
‫בנוסח ברכת התורה הנ"ל אנו אומרים על התורה‬
‫שניתנה לנו ללמוד ולהבין "ונתן לנו את תורתו" ‪-‬‬
‫אותה התורה שהיא שלו‪ ,‬בלתי מוגבלת כלל‪ ,‬היא‬
‫היא התורה שירדה וניתנה לנו ללומדה ועל כך אנו‬
‫מברכים ברכת התורה‪.‬‬
‫וצריך ביאור‪ :‬איך שייך לומר על תורה המושגת‬
‫בשכלנו‪ ,‬שהיא תורתו של הקב"ה הבלתי־מוגבלת?‬
‫יט‪" :‬שהיא נובלות חכמה שלמעלה‪ ,‬פירוש‪ ,‬מה שנובל‬
‫בכדי להבין זאת‪ ,‬נתעכב תחילה על גודל ירידת‬
‫התורה עד שנתלבשה בדברים גשמיים ומבארת את‬
‫א‪ .‬בתורה ישנם שני קצוות‪:‬‬
‫מצד אחד‪ ,‬התורה היא חכמתו של הקב"ה שהוא‬
‫בלתי מוגבל כלל‪ ,‬ולכן לשכל האדם המוגבל אין‬
‫שום דרך ומבוא כיצד להשיגה‪ .‬וכמובן בפשטות‪,‬‬
‫שלשכל של נברא אין שום שייכות ודמיון לחכמת‬
‫הבורא האין־סופית‪ .‬זהו תוכן מאמר רז"ל‪ 1‬שהתורה‬
‫שניתנה לנו היא בחינת "נובלות"‪ 2‬בלבד מהתורה‬
‫שלמעלה‪.‬‬
‫ומצד שני‪ ,‬נוסח ברכת התורה הוא‪" :‬ונתן לנו את‬
‫תורתו"‪ .‬התורה שניתנה לנו היא היא תורתו של‬
‫הקב"ה‪.‬‬
‫והנה‪ ,‬בספר התניא בתחילתו‪ 3‬מבאר‪ ,‬שהתורה‬
‫כמו שהיא ב"מקום כבודה" היא כולא חד עם‬
‫‪ .1‬בראשית רבה פרשה יז‪ ,‬ה‪.‬‬
‫‪" .2‬כשנאצלים דברים קטנים וקלים מדברים גדולים‬
‫וכבדים נקראים נובלות" (עץ יוסף שם) ‪ -‬בדומה לפירות‬
‫קטנים הנושרים מן העץ‪ .‬וראה תניא אגרת הקודש סימן‬
‫ממנה ויורד למטה ומתלבש בתורה גשמיות שלנו"‪ .‬‬
‫‪ .3‬פרק ד‪.‬‬

‫‪3‬‬
‫היא על ידי התלבשות התורה בבחינת "משל"‪,‬‬ ‫ההלכות העוסקות במושגים גשמיים כמו שור שנגח‬
‫בלבוש חיצוני שאינו אלוקות כביכול‪.‬‬ ‫את הפרה וכיוצא בזה; ולאחרי זה יתבאר‪ ,‬כיצד‬
‫כיוון שעולמות הנבראים‪ ,‬גם עולמות הנבראים‬ ‫למרות ירידה זו‪ ,‬גם הלכות אלה הן תורתו וחכמתו‬
‫הרוחניים‪ ,‬הם מוגבלים בגדרים של נברא‪ ,‬ואילו‬ ‫של הקב"ה ממש‪.‬‬
‫החכמה האלוקית‪ ,‬גם הבחינה הנמוכה ביותר שבה‪,‬‬ ‫ב‪ .‬התורה נקראת בלשון חז"ל‪" 4‬משל הקדמוני"‪.‬‬
‫מובדלת לגמרי מגדרי הנבראים‪ ,‬לכן‪ ,‬בהכרח‬ ‫משמעות ביטוי זה היא‪ ,‬שהתורה היא בבחינת משל‬
‫שהתגלות חכמה זו בגדרי הנבראים תהיה על ידי‬ ‫ל"קדמונו של עולם"‪ ,‬לקב"ה‪.‬‬
‫ההתלבשות בעניין השייך לגדריהם‪ ,‬באמצעות‬
‫עניינו של משל הוא ‪ -‬להכניס את הרעיון השכלי‬
‫"משל"‪.‬‬
‫המופשט ב'לבושים' גשמיים‪ .‬דבר זה נצרך במצב‬
‫עניין זה שהתורה שאנו לומדים‬ ‫ג‪ .‬בכדי להבין‬ ‫שהרב רואה שגם אם יצמצם את השכל צמצום‬
‫היא משל לקדמונו של עולם יש‬ ‫אחרי צמצום‪ ,‬התלמיד לא יוכל‬
‫להקדים תחילה לשון הרמ"ע‬ ‫להבין את ההלכה מחמת גודל‬
‫מפאנו "התורה מדברת בעליונים‬ ‫הפשטתה‪ ,‬ואזי הוא מלביש‬
‫ורומזת בתחתונים"‪ :‬עיקרה של‬ ‫עולמו של התלמיד הקטן‬ ‫את הרעיון בדוגמאות גשמיות‪,‬‬
‫התורה הוא כפי שהתורה היא‬ ‫הוא עולם גשמי בלבד‪ ,‬ורק‬ ‫ועל ידי זה יכול גם התלמיד‬
‫למעלה‪ ,‬באלוקות‪ ,‬מאוחדת‬ ‫דברים שיכולים להיתפס‬ ‫קטן הערך "לתפוס" את השכל‬
‫לגמרי עם הקב"ה‪ ,‬ונמצא‬ ‫באחד מחמשת החושים הם‬ ‫ולהשיגו בשכלו הקט‪.‬‬
‫שעיקרה "מדברת בעליונים";‬ ‫בבחינת "מציאות" לגביו‪.‬‬ ‫הטעם לכך הוא‪ ,‬מפני‬
‫אלא שהיא נמשכה וירדה לדבר‬ ‫לכן‪ ,‬כל זמן שהרעיון השכלי‬ ‫ש"עולמו" של התלמיד הקטן‬
‫גם בגדרי מציאות ה"תחתונים"‪,‬‬ ‫אינו מלובש בדוגמאות‬ ‫הוא "עולם" גשמי בלבד‪ ,‬ורק‬
‫אך זהו רק בבחינת "רומזת" ‪-‬‬ ‫גשמיות‪ ,‬אף שמדובר בשכל‬ ‫דברים שיכולים להיתפס באחד‬
‫זו הארה חיצונית ממנה‪ ,‬בחינת‬ ‫מצומצם‪ ,‬הרעיון אינו מגיע‬ ‫מחמשת החושים הם בבחינת‬
‫"רמז" בלבד‪ ,‬ובדוגמת משל‬ ‫ואינו נתפס ב"עולמו" של‬ ‫"מציאות" לגביו‪ .‬לכן‪ ,‬כל זמן‬
‫המורה על הנמשל שלמעלה‬ ‫התלמיד‬ ‫שהרעיון השכלי אינו מלובש‬
‫ממנו ומובדל מערכו‪.‬‬ ‫בדוגמאות גשמיות‪ ,‬אף שמדובר‬
‫והנה‪ ,‬על שלמה המלך‬ ‫בשכל מצומצם‪ ,‬מכל מקום‪,‬‬
‫נאמר שהיה אומר "שלושת‬ ‫כיוון שאין זה מלובש בדוגמאות‬
‫אלפים משל"‪ .6‬ומוסבר על כך‬ ‫גשמיות‪ ,‬הרעיון אינו מגיע ואינו‬
‫בחסידות‪ ,‬ששלמה המלך השיג כל עניין בתורה כפי‬ ‫נתפס ב"עולמו" של התלמיד‪ .‬לכן יש צורך להמחיש‬
‫שהוא למעלה בחכמה תתאה דאצילות‪ ,‬והיה מוריד‬ ‫את הסברא ולהלביש אותה בדוגמאות גשמיות‪.‬‬
‫ומבאר את התורה הנעלית כפי שהיא בחכמה תתאה‬ ‫ועל דרך זה הוא בעניין ירידת התורה והמשכתה‬
‫דאצילות לאנשים בעולם הזה‪ ,‬על ידי שהיה מורידה‬ ‫מחכמתו של הקב"ה אל העולמות בריאה‪ ,‬יצירה‬
‫בדרגת ההשגה של העולמות בריאה יצירה ועשיה‪.‬‬ ‫ועשיה‪ :‬אף שעולמות אלה הם עולמות רוחניים‪,‬‬
‫ובפרטיות יותר מבואר‪ ,‬שבכל עולם מהעולמות‬ ‫מכל מקום‪ ,‬כיוון שהם עולמות נבראים‪ ,‬השונים בכל‬
‫בריאה יצירה ועשיה‪ ,‬יש אלף דרגות פרטיות‪ .‬ונמצא‪,‬‬ ‫עצם מהותם מעולם האצילות שהוא אלקות ממש‪,5‬‬
‫שהיה ביכולתו להוריד ולבאר את התורה האלוקית‬ ‫לכן ההמשכה מהתורה כפי שהיא בעולם האצילות‬
‫בשלושת אלפי דרגות שונות‪ ,‬כאשר כל דרגה היא‬ ‫האלוקי לעולמות בריאה‪ ,‬יצירה ועשיה הנבראים‪,‬‬
‫בחינת משל לגבי הדרגה העליונה שמעליה‪ .‬וכשם‬

‫‪ .4‬מובא גם ברש"י שמואל־א כד‪ ,‬יד‪.‬‬

‫‪ .6‬מלכים־א ה‪ ,‬יב‪.‬‬ ‫‪ .5‬ראה תניא פרק מט‪.‬‬

‫‪4‬‬
‫מעניינם ברוחניות‪ ,‬ושם היא אמיתת מציאותם‪.‬‬
‫האור הגשמי‪ ,‬זה שבאמצעותו רואים בבירור‬
‫ובבהירות‪ ,‬משתלשל מעניין השכל שתוכנו הוא ‪-‬‬
‫לראות ולהבין כל דבר בבהירות בעין השכל‪ .‬ועל‬
‫דרך זה בשאר דוגמאות‪.‬‬
‫וכמו כן בתורה‪ :‬התורה שבעולמות הרוחניים‬
‫דנה באותם עניינים שבתורה שלמטה‪ ,‬בתורה שאנו‬
‫משיגים ולומדים; אלא שכל המושגים הללו הם‬
‫ברוחניות‪ ,‬שהם אמיתת מציאותם של המושגים‪ ,‬והם‬
‫מקורם ושרשם של המושגים הללו שבאו בעולם‬
‫הזה בהגשמה‪.‬‬
‫מכל האמור עולה‪ ,‬שהתורה כפי שהיא למטה‬
‫מלובשת בדברים הגשמיים היא בבחינת "משל"‬
‫בלבד לתורה שלמעלה העוסקת במושגים הרוחניים‪,‬‬
‫שהם בחינת ה"נמשל" המלובש בהם‪.‬‬
‫ומצד עניין זה התורה שלמטה נקראת בשם‬
‫"נובלות" ביחס לתורה שלמעלה‪ :‬הענינים‬
‫כפי שהתורה של מטה דנה בהם הם חיצוניות‬
‫ו"נובלות" ביחס ל"נמשל"‪ ,‬הענינים כפי שהם‬
‫למעלה ברוחניות‪.‬‬
‫דיון במתיבתא דרקיע אודות הלכות בתורה‪ ,‬וכמו‬
‫ד‪ .‬אמנם‪ ,‬הפלאת התורה שלמעלה ביחס לתורה‬
‫כפי שהיא בידנו אינה רק מצד המושגים שבהם היא‬
‫דנה‪ ,‬אלא גם מצד השכל עצמו שהוא נעלה יותר‪.‬‬
‫וגם זה יובן ממשל מרב ותלמיד‪ .‬דבר שכל של‬
‫הרב‪ ,‬נוסף לכך שהוא בעולם מושגים אחר‪ ,‬הוא גם‬
‫נעלה מכדי שהתלמיד יוכל להבין את עומקו‪ ,‬ולכן‪,‬‬
‫קודם שהרב מורידו לעולם המושגים של התלמיד‬
‫על ידי משל‪ ,‬הוא צריך לצמצם בעצמו את השכל‬
‫כך שיהיה מתאים לפי גדרי 'כלי' התלמיד‪ .‬רק‬
‫לאחר שהוא מסלק ומצמצם את רוחב ועומק השכל‪,‬‬
‫ביכולתו להלביש את השכל המוגבל במשל ועל ידי‬
‫כך להוריד זאת לתלמיד כך שגם הוא יוכל להבין‪.‬‬
‫ביאור הדברים‪:‬‬
‫מבואר בספרים‪ ,‬שידיעתו של הקב"ה היא באופן‬
‫שונה לגמרי מהידיעה שאצלנו‪ .‬כאשר אדם יודע‬
‫איזה דבר‪ ,‬הידיעה שלו מסובבת מהדבר‪ .‬בתחילה‬
‫ישנה מציאותו של הדבר הידוע‪ ,‬ומציאות זו היא‬
‫הסיבה לידיעת האדם‪ .‬מה שאין כן הידיעה של‬
‫הקב"ה אינה נובעת מהדבר‪ ,‬אלא אדרבה‪ ,‬הידיעה‬
‫שלו היא שיודע בעצם‪ ,‬וידיעה זו היא הסיבה לדבר‪.‬‬
‫‪5‬‬
‫שהמשל מגלה ומוריד את הנמשל לדרגה תחתונה‬
‫ממנו‪ ,‬כך ההתלבשות של התורה בכל דרגה פרטית‬
‫היא ירידת התורה לדרגה נוספת‪.‬‬
‫[מובן מאליו שריחוק הערך בין עולם הבריאה‪,‬‬
‫שהוא התחלת מציאות ה"יש" של הנבראים‪ ,‬לבין‬
‫עולם האצילות האלוקי ‪ -‬הוא ריחוק גדול לאין ערוך‬
‫מהריחוק בין הדרגות הפרטיות שבעולמות בריאה‬
‫יצירה ועשיה עצמם; ועל דרך זה ריחוק הערך בין‬
‫העולם הזה הגשמי לבין עולם העשיה הרוחני ‪ -‬גם‬
‫הוא גדול הרבה יותר מריחוק הערך שבין הדרגות‬
‫האחרות שבעולמות בריאה יצירה ועשיה‪.‬‬
‫זאת כי על־אף היות כל אחד מהעולמות בריאה‬
‫יצירה ועשיה הרוחניים שונה מזולתו‪ ,‬מכל מקום הם‬
‫אינם התחלה של עניין חדש; ואילו התהוות עולם‬
‫הבריאה מעולם האצילות האלוקי היא התהוות של‬
‫דבר חדש ‪ -‬מציאות ה"יש" המוגבלת של נבראים;‬
‫ועל דרך זה התהוות ה"יש" הגשמי שבעולם הזה‬
‫מעולם העשיה הרוחני היא התהוות של מציאות‬
‫חדשה לגמרי‪ :‬מציאות הגשמיות]‪.‬‬
‫ועל פי זה מובן‪ ,‬שמה שמצינו בדברי חז"ל שישנו‬
‫השאלה מה הדין במקרה של ספק בהרת קדמה‬
‫לשער לבן‪ ,‬וכן מה שהקב"ה עוסק בפילגש בגבעה‬
‫ועוד כיוצא בכך ‪ -‬הנה כללות המושגים של "בהרת"‪,‬‬
‫"שער לבן" או "פילגש בגבעה" המבוארים שם היינו‬
‫במובן הרוחני של מושגים אלו‪ .‬שהרי למעלה‪,‬‬
‫בעולמות הרוחניים‪ ,‬אינה שייכת כלל המציאות‬
‫של דברים אלה בגשמיות; ובהכרח אם כן לומר‬
‫שהכוונה היא לתוכן הפנימי והרוחני של מושגים‬
‫אלו‪ ,‬כפי שהם נמצאים בעולמות הרוחניים‪.‬‬
‫כידוע‪ ,‬לכל דבר בגשמיות יש שורש ברוחניות‪.‬‬
‫לדוגמה התואר "מתיקות" או "חריפות" נופל הן‬
‫על דבר גשמי כמו תפוח‪ ,‬והן על דבר רוחני יותר‬
‫כגון מנגינה‪ ,‬והן על דבר נעלה עוד יותר כמו סברא‬
‫שכלית מענגת‪ ,‬שאף בה יש 'מתיקות'‪ .‬ועל דרך‬
‫זה בנוגע למושגים אור וחושך‪ :‬ישנם מושגים אלו‬
‫בעולם הגשמי‪ ,‬וישנם מושגים אלו בעולם הרוחני‬
‫‪ -‬החכמה והסכלות‪ .‬החכמים נקראים "עיני העדה"‪,‬‬
‫ואילו "הכסיל בחושך הולך"‪.‬‬
‫לאמיתו של דבר‪ ,‬אין זה שני דברים שונים בעלי‬
‫אותו שם‪ ,‬אלא כל המושגים הגשמיים משתלשלים‬
‫העולה מכל הנ"ל‪ ,‬שבשביל הירידה מהשכל‬ ‫כלומר‪ :‬ברור ופשוט שמציאותו של הקב"ה היא‬
‫האלוקי לשכל האנושי צריך להיות קודם צמצום‬ ‫המציאות היותר שלימה‪ ,‬והוא "מחוייב המציאות"‬
‫וירידה בשכל האלוקי גופא ‪ -‬הירידה מדעת עליון‬ ‫ובלתי תלוי בשום מציאות שחוץ ממנו‪ .‬וכן הוא גם‬
‫לדעת תחתון‪ ,‬ובחינה זו ‪ -‬דעת תחתון ‪ -‬היא מקור‬ ‫בנוגע לידיעתו‪ :‬לא יתכן שידיעתו יתברך נובעת‬
‫לחכמת התורה שנתלבשה בשכל אנושי‪.‬‬ ‫ומורכבת ממציאותו של הדבר הידוע ח"ו‪ ,‬וגם לא‬
‫יתכן שהוא אינו יודע אותו‪ .‬ובהכרח לומר שידיעתו‬
‫ה‪ .‬אמנם‪ ,‬לאור כל המבואר לעיל‪ ,‬עולה מאליה‬
‫היא מחמת עצמו‪ ,‬והיינו שידיעתו יתברך היא היא‬
‫השאלה‪ :‬כיצד ניתן לומר‪ ,‬גם לאחר כל הירידות‬
‫סיבת מציאות הדבר הידוע (הגם שכמובן אין לנו‬
‫שירדה התורה‪ ,‬שהקב"ה "נתן לנו את תורתו"‪ ,‬את‬
‫שום השגה ב"ידיעה" כזו)‪.‬‬
‫התורה שלו המאוחדת עמו ממש?‬
‫ונמצא‪ ,‬שידיעתו וחכמתו יתברך‪ ,‬מה שהקב"ה‬
‫כדי לבאר זאת יש להקדים‬ ‫יודע את התורה ודיניה‪ ,‬אינה‬
‫עניין נוסף‪:‬‬ ‫ידיעה הנובעת ממציאות‬
‫מבואר בחסידות‪ ,‬שגם יחס‬ ‫הדברים שעליהם דנה חכמתו‬
‫שלילי ‪ -‬כאשר שוללים קשר בין‬ ‫האומר על הקב"ה שאי־‬ ‫יתברך‪ ,‬אלא להיפך‪ :‬הידיעה‬
‫מציאות אחת למציאות אחרת‬ ‫אפשר להשיגו בשכל‪ ,‬הרי‬ ‫והחכמה העצמיות שלו הן‬
‫‪ -‬מורה על איזו השתוות בין‬ ‫הוא "כאומר על איזו חכמה‬ ‫הסיבה לדינים ולהלכות‪.‬‬
‫הדברים‪ ,‬שכן כאשר אין שום צד‬ ‫רמה ועמוקה שאי אפשר‬ ‫[זוהי אחת הנקודות שבהן‬
‫של דמיון בין שני הדברים לא‬ ‫למששה בידים מפני עומק‬ ‫רואים את ההבדל העצום שבין‬
‫ניתן להתייחס אליהם גם ביחס‬ ‫המושג‪ ,‬שכל השומע יצחק‬ ‫חכמת התורה לבין חכמות‬
‫של שלילה‪.‬‬ ‫לו"‪ .‬הבנת השכל וחוש‬ ‫חיצוניות‪ ,‬להבדיל‪:‬‬
‫הדוגמא המובאת על כך‬ ‫המישוש אין להם כל יחס‪,‬‬ ‫כל החכמות שבעולם נובעות‬
‫בתניא‪ 7‬היא‪ ,‬שהאומר על הקב"ה‬ ‫ולכן גם שלילת המישוש‬ ‫ממציאות הדברים שבעולם ‪-‬‬
‫שאי־אפשר להשיגו בשכל‪ ,‬הרי‬ ‫מההשגה אינה מבטאת‬ ‫כיוון שהמציאות היא כך וכך‪,‬‬
‫הוא "כאומר על איזו חכמה רמה‬ ‫היא‬ ‫ואדרבה‪,‬‬ ‫מאומה‪,‬‬ ‫ממילא מתחייב על פי השכל כך‬
‫ועמוקה שאי אפשר למששה‬ ‫מעוררת צחוק‬ ‫וכך‪ .‬וממילא‪ ,‬כיוון שהמציאות‬
‫בידים מפני עומק המושג‪ ,‬שכל‬ ‫של העולם עצמה היא מוגבלת‪,‬‬
‫השומע יצחק לו"‪ .‬הבנת השכל‬ ‫כך גם החכמות העוסקות בהבנת‬
‫וחוש המישוש אין להם כל יחס‪,‬‬ ‫המציאות הן חכמות מוגבלות‪.‬‬
‫ולכן גם שלילת המישוש מההשגה אינה מבטאת‬ ‫מה שאין כן חכמת התורה‪ ,‬שהיא נובעת מחכמתו‬
‫מאומה‪ ,‬ואדרבה‪ ,‬היא מעוררת צחוק‪ .‬ועל אחת‬ ‫יתברך הבלתי־מוגבלת‪ ,‬הרי חכמה זו היא בלי גבול]‪.‬‬
‫כמה וכמה שכן הוא בנוגע לריחוק הערך בין חכמת‬
‫והנה‪ ,‬אף על פי שידיעתו יתברך שונה מידיעת‬
‫הבורא למציאות הנבראים‪.‬‬
‫הנבראים‪ ,‬שידיעתו יתברך באה לפני הדבר‪,‬‬
‫והנה‪ ,‬בזה עצמו ייתכנו שני אופנים‪:‬‬ ‫הנה רבים מדיני התורה שלפנינו הם באופן שהם‬
‫א) אף על פי שלא ניתן לבטא את שלילת היחס‬ ‫מתייחסים ו'מגיבים' לפרטי המציאות‪ .‬כלומר‪:‬‬
‫בין הדבר הנעלה לדבר התחתון‪ ,‬עקב הפער העצום‬ ‫ירידת התורה למטה כוללת גם את זה שהקב"ה‬
‫ביניהם‪ ,‬מכל מקום המציאות בפועל היא ששלילה‬ ‫האציל ממנו ידיעה בדרגא תחתונה יותר‪ ,‬שהיא‬
‫זו אכן קיימת‪ .‬וכגון בדוגמת "האומר על חכמה שאי‬ ‫בדוגמת הידיעה שלנו הנולדת מתוך המציאות‪.‬‬
‫אפשר לממשה בידיים" ‪ -‬המציאות בפועל היא אכן‬ ‫הידיעה שהיא הסיבה למציאות וממנה היא‬
‫נעשית נקראת 'דעת עליון'‪ ,‬והידיעה באופן נמוך‬
‫יותר‪ ,‬הנובעת מהמציאות לאחר היותה קיימת‪,‬‬
‫‪ .7‬שער היחוד והאמונה פרק ט‪.‬‬ ‫נקראת 'דעת תחתון'‪.‬‬

‫‪6‬‬
‫והנה‪ ,‬היה מקום לחשוב שעניין זה שייך דווקא‬ ‫כך‪ ,‬שאת הסברא הרוחנית אי־אפשר למשש מפני‬
‫בבחינת התורה כפי שהיא למעלה משייכות‬ ‫היותה רחוקה לגמרי ממישוש (ואדרבה‪ ,‬ריחוק‬
‫לעולמות‪ ,‬טרם ירידתה למטה להתלבש ב"משלים"‬ ‫זה הוא הסיבה שאי אפשר לשלול זאת כנ"ל)‪.‬‬
‫השייכים לגדרי העולמות התחתונים; מה שאין כן‬ ‫ונמצא‪ ,‬שהסברא הרוחנית מוגדרת בכך שאי־אפשר‬
‫בחינות התורה שירדו להתייחס לגדרי המציאות‬ ‫למששה‪.‬‬
‫של העולם ‪ -‬נעשו בערך העולם ומלובשות בגדרי‬ ‫ב) הסיבה שאי אפשר לשלול את העליון‬
‫מציאותו‪.‬‬ ‫מהתחתון היא מפני שעקב היותו בלתי מוגדר הוא‬
‫אך לאמיתו של דבר‪ ,‬עניין זה שייך בכל חלקי‬ ‫אכן אינו נתפס ואינו מוגדר בשלילתו מהתחתון‪.‬‬
‫התורה ובכל הדרגות שבה‪ ,‬גם בדרגות השייכות‬ ‫כלומר‪ ,‬מצד פשיטותו יתכן שיהיה ניתן לתפוס בו‬
‫לגדרי הנבראים התחתונים ונתפסות בשכלם;‬ ‫על ידי מישוש‪.‬‬
‫וכמובן גם מזה שדין זה ש"דברי תורה אינן מקבלין‬ ‫עניין זה בשלילת השלילה נכון כלפי התורה‬
‫טומאה" נאמר ביחס לכל חלקי התורה‪ ,‬כולל‬ ‫האלוקית המאוחדת לגמרי עם הקב"ה הפשוט‬
‫ההלכות והדינים שהתלבשו בבריאה ומתייחסים‬ ‫בתכלית הפשיטות‪ .‬מצד הבלי־גבול של התורה‪,‬‬
‫למציאות הגשמית התחתונה‪.‬‬ ‫לא שייך לשלול ולומר שהיא אינה שייכת לעולמות‬
‫ועל פי המבואר לעיל העניין מובן היטב‪ :‬מהותה‬ ‫התחתונים‪ ,‬כיוון שלהיותה מרוממת כל כך ‪ -‬היא‬
‫של התורה כולה‪ ,‬על כל חלקיה ודרגותיה‪ ,‬הן אלה‬ ‫אכן יכולה לרדת ולהתפשט גם בעולמות אלה‪.‬‬
‫שלמעלה משייכות לעולם והן אלה שירדו להתייחס‬ ‫כלומר‪ :‬זה שהתורה מתייחסת ודנה בדברים אחרים‬
‫לעולם ‪ -‬היא היותה מאוחדת לגמרי עם הקב"ה‬ ‫שמחוץ למהותה העצמית‪ ,‬אינו ירידה ממהותה‬
‫הבלתי־מוגדר כלל‪ .‬ועניין זה ‪ -‬העדר הגדרתה ‪-‬‬ ‫העצמית‪ ,‬אלא אדרבה‪ ,‬זהו ביטוי שלימותה והעדר‬
‫הוא גם הסיבה להיותה למעלה מהעולם וגם הסיבה‬ ‫הגבלתה‪ :‬מצד היותה "שלימותא דכולא" יש בה כל‬
‫להיותה יורדת להתייחס לעולם‪ .‬וכיוון שזו מהותה‬ ‫החלקים כביכול ‪ -‬היא גם עצמית ומושללת מכל‬
‫הפנימית‪ ,‬לכן היא מושללת לגמרי מקבלת טומאה‬ ‫יחס למציאות אחרת‪ ,‬והיא גם מתייחסת ופוסקת‬
‫בכל אופני גילויה‪ ,‬גם כפי שהיא מתגלה ונתפסת‬ ‫הלכות כיצד צריכה להיות המציאות הגשמית‪.‬‬
‫במציאות המוגבלת של העולם התחתון‪.‬‬
‫ונמצא‪ ,‬שהתורה שאנו לומדים‪ ,‬גם כפי שהיא באה‬
‫[והגם שאמרו חז"ל שכאשר "לא זכה נעשה לו‬ ‫ונתפסת אצלנו כ'דעת תחתון' שסברותיה ודיניה‬
‫סם המוות"‪ ,9‬הרי אין זה אלא שהיא נעשית "לו"‪,‬‬ ‫שייכים לגדרי המציאות של הדברים אודותיהם‬
‫לגבי האדם בלבד‪ ,‬אבל התורה עצמה אף פעם‬ ‫היא דנה ‪ -‬איננה התנתקות מ'דעת עליון'‪ ,‬מעצמיות‬
‫לא נטמאת‪ .‬דבר זה עצמו שהתורה נעשית לאדם‬ ‫התורה שלמעלה מכל יחס למציאות זולתה‪ ,‬אלא‬
‫סם המוות הוא מחמת ירידתה והתלבשותה בגדרי‬ ‫אדרבה‪ ,‬זהו ביטוי שלימותה העצמית‪.‬‬
‫המציאות של העולם התחתון]‪.‬‬
‫ו‪ .‬על פי זה יש לבאר את העומק הפנימי של הדין‬
‫זהו תוכן הכתוב‪" 10‬הלא כה דברי כאש" המובא‬
‫ש"דברי תורה אינן מקבלין טומאה"‪.8‬‬
‫כביאור הטעם שדברי תורה אינם מקבלים טומאה‪:‬‬
‫כיוון שדברי תורה‪ ,‬בכל דרגותיה ואופני גילויה‪ ,‬הם‬ ‫הטעם לכך שדברי תורה אינם מקבלים טומאה‬
‫"דברי"‪ ,‬דברי הקב"ה ‪ -‬הם אינם מקבלים טומאה‪.‬‬ ‫הוא‪ ,‬מפני שהתורה במהותה מובדלת מכל דבר‬
‫ושום דבר לא יכול "לפגום" ו"לטמא" אותה ח"ו‪.‬‬
‫על פי זה מובן מה שאנו אומרים קודם לימוד‬
‫כיוון שהיא "כולא חד" עם הקב"ה ולמעלה לגמרי‬
‫התורה שלנו את נוסח הברכה "נתן לנו את תורתו"‬
‫מיחס כלשהו לעולם‪ ,‬העולם והטומאות שבו הם‬
‫‪ -‬תורתו של הקב"ה‪ ,‬מפני שגם התורה כפי שניתנה‬
‫"כלא חשיב" לגמרי לגביה ואינם יכולים לפעול בה‬
‫לנו היא היא תורתו של הקב"ה‪.‬‬
‫פגם כלשהו‪.‬‬

‫‪ .9‬יומא עב‪ ,‬ב‪.‬‬

‫‪ .10‬ירמיהו כג‪ ,‬כט‪.‬‬ ‫‪ .8‬ברכות כב‪ ,‬א‪.‬‬

‫‪7‬‬
 ‫במחשבה‪,‬‬
‫במוסר‬
‫ובחסידות‬
‫שנה‬
‫מעוברת‬
‫פניני תורה והדרכה‪ ,‬לקח ומוסר‪ ,‬מבית מדרשו של כ"ק אדמו"ר‬
‫מליובאוויטש זי"ע‪ ,‬בתוכנה ומהותה הפנימית של שנת העיבור‬

‫בכוחו של יהודי‬ ‫לכאורה‪ ,‬שנה מעוברת היא עניין שאינו חורג‬

‫לתקן מה שהחסיר‬
‫לקיום מצוות "שמור את חודש האביב"‪ ,‬כלשון‬
‫ראשית כל מלמדת אותנו הוספת חודש העיבור‪,‬‬
‫שגם כאשר מצטבר חסרון‪ ,‬תמיד ניתן לתקן‬
‫ומפני מה מוסיפין חודש זה? מפני זמן האביב‪,‬‬
‫ולהשלים את העבר‪:‬‬
‫כדי שיהא הפסח באותו זמן שנאמר שמור את‬
‫ובוודאי כל מי שמתבונן ועושה חשבון צדק בנפשו‬
‫מהעבר‪ ,‬ימצא שאף אם העבר יש בו בכלל כדי‬
‫להניח את הדעת‪ ,‬אבל ביגיעה קצת יותר ‪ -‬בוודאי‬
‫שאפשר היה להשיג יותר‪ ,‬ואין צריך לומר אם‬
‫משום איזו סיבה שתהיה לא היה כדבעי כל צרכו‪.‬‬
‫אבל אין להתייאש ולומר העבר כבר עבר ואיננו‬
‫וחבל על דאבדין ודי בזה‪ ,‬אלא צריך להשתדל‬
‫ולמלא את החסר‪ ,‬ולא עוד אלא בהוספה‪ ,‬בתור‬
‫"דמי קדימה" על להבא (בדומה לכך שחודש העיבור‬
‫מוסיף לעתים מעט יותר מן החסרון שיש למלא)‪.‬‬
‫(אגרות קודש חכ"ח ע' קכה)‬
‫להשלמה זו ‪ -‬היבט נוסף‪:‬‬
‫דבר זה מבטא את גדלותו של איש ישראל‪ ,‬שיש‬
‫בכוחו לשלוט על הזמן‪.‬‬
‫בדרך כלל אין אדם שליט על הזמן שחלף‪ ,‬אבל‬
‫ליהודי ישנה האפשרות להשלים את כל מה‬
‫שהחסיר בעבר‪ .‬כלומר ‪ -‬לא זו בלבד שהוא מסוגל‬
‫לשנות את מצבו מכאן ולהבא‪ ...‬אלא הוא מסוגל‬
‫אף לתקן את העבר‪...‬‬
‫שנת העיבור מלמדת אותנו‪ ,‬שליהודי ניתן כוח‬
‫לשלוט על הזמן‪ ,‬לא רק ביחס למעשים שלו‪,‬‬
‫כלומר את אשר פגם בעבודת ה' שלו‪ ,‬אלא אפילו‬
‫ביחס לסדרי הזמן שקבע הקב"ה בעולם ששנת‬
‫הלבנה תהיה פחותה משנת החמה‪...‬‬
‫מתחומו של לוח השנה‪ .‬אין זה אלא היכי־תמצי‬
‫הרמב"ם‪:1‬‬
‫חודש האביב‪ ,‬שיהיה חודש זה בזמן האביב‪ .‬ולולא‬
‫הוספת החודש הזה‪ ,‬הפסח בא פעמים בימות‬
‫החמה ופעמים בימות הגשמים‪.‬‬
‫יסוד הענין הוא‪ ,‬כידוע‪ ,‬בכך ש"ישראל מונין‬
‫ללבנה"‪ .‬לוח השנה העברי מבוסס על מהלך‬
‫הלבנה ומורכב משנים עשר חודשי לבנה‪ .‬אבל‬
‫מאחר שהתורה דורשת שהחגים יחולו בתקופתם‬
‫המתאימה ‪ -‬חג הפסח ב"חודש האביב" (ניסן)‪ ,‬חג‬
‫הסוכות בזמן ה"אסיף" (תשרי) וכן הלאה ‪ -‬ותקופות‬
‫השנה נקבעות לפי מהלך השמש‪ ,‬נדרש כל שנתיים־‬
‫שלוש‪ ,‬כאשר ההפרש בין שנת חמה לשנת לבנה‬
‫מצטבר לכדי חודש ימים‪ ,‬להוסיף עוד חודש לשנת‬
‫הלבנה כך שהחגים יחולו בזמנם המתאים‪.‬‬
‫אולם‪ ,‬נאמן לדרכו של מורנו הבעש"ט זי"ע‪,‬‬
‫ללמוד מכל דבר וענין בעולם מוסר־השכל והוראה‬
‫בעבודת ה'‪ ,‬הראה כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש זי"ע‬
‫בהזדמנויות רבות כי כאשר מעמיקים בתוכנם‬
‫ופנימיותם של דברים‪ ,‬משמש מושג השנה המעוברת‬
‫מקור לא־אכזב לשפע רעיונות תורניים‪ ,‬דברי לקח‬
‫ומוסר והדרכות בעבודת ה'‪.‬‬
‫כמה מרעיונות אלה ‪ -‬במאמר שלפנינו‪.‬‬
‫‪ .1‬הלכות קידוש החודש ריש פ"ד‪.‬‬

‫‪8‬‬
‫דבר חדש‪ .‬מה שאין כן דבר שהורגל בו‪ ,‬שאז יש‬ ‫דבר זה מדגיש עוד יותר את גדלותם של בני‬
‫צורך בעבודה ויגיעה כדי לפעול ש"יהיו בעיניך‬ ‫ישראל‪ :‬חז"ל אומרים‪ 2‬על הפסוק "אשר ברא‬
‫כחדשים'" (בכ"ף הדמיון)‪ ,‬ועל אחת כמה וכמה‬ ‫אלוקים לעשות" ‪" -‬לעשות ‪ -‬לתקן"‪ ,‬שהקב"ה‬
‫"חדשים"‪ 3‬ממש‪.‬‬ ‫ברא את העולם באופן שבני ישראל צריכים לתקן‬
‫שני צדדים אלה‪ ,‬הוסיף רבינו וביאר‪ ,‬עומדים‬ ‫אותו‪ .‬והנה באה מצוות עיבור שנים ומלמדת אותנו‬
‫ביסוד החיים היהודיים‪ ,‬שיש בהם תמיד מן ה"שמש"‬ ‫כי הכוח "לעשות ‪ -‬לתקן" של היהודי הוא בנוגע‬
‫ומן ה"ירח"‪ .‬בתפילה יש חלקים קבועים ויש חלקים‬ ‫לכל פרט בבריאה‪( ...‬אגרות מלך ע' תל)‬
‫המשתנים ומתחדשים בהתאם ליום ולמועד‪ .‬אף‬
‫בתורה ישנם חלקים הנלמדים מדי יום ביומו‪ ,‬כגון‬ ‫קביעות והתחדשות‬
‫משנת "אלו דברים" או "איזהו מקומן"‪ ,‬ויש ענינים‬ ‫בהסתכלות פרטנית יותר‪ ,‬יש להתעמק בתפקיד‬
‫השייכים לזמנים מיוחדים‪ ,‬כגון החיוב ללמוד‬ ‫המדויק של חודש העיבור ‪ -‬להשוות את מהלך‬
‫"הלכות חג בחג" (וראה עוד להלן ביחס לעסק‬ ‫הירח לזה של השמש‪.‬‬
‫התורה)‪ .‬ובכלל‪ ,‬התורה עצמה מיוסדת על כך‬
‫למרות ששניהם‪ ,‬הן השמש והן הירח‪ ,‬נבראו כדי‬
‫ש"זאת התורה לא תהא מוחלפת"‪ ,‬ומאידך יש בה צד‬
‫"להאיר על הארץ"‪ ,‬הרי ב"להאיר" של השמש אין‬
‫של הוספה והתחדשות‪" ,‬להגדיל תורה ולהאדירה"‪.‬‬
‫כל שינוי מיום ליום‪ ,‬ולעומתו בירח נראה שינוי בלתי‬
‫וזה תוכנה של שנת העיבור‪:‬‬ ‫פוסק‪ ,‬כשכל יום שונה מן היום שלפניו‪ ...‬במחצית‬
‫נתינת כח מיוחדת לחבר את ב' אופני העבודה‬ ‫הראשונה של החודש הוא הולך וגדל‪ ,‬עד ל"קיימא‬
‫ד"תמידים כסדרם" ו"מוספים כהלכתם" (חיבור‬ ‫סיהרא באשלמותא"‪ ,‬ובמחצית השניה של החודש‬
‫הפכים)‪ .‬כלומר‪ ,‬גם בעבודה המסודרת על דרך‬ ‫הוא הולך וקטן‪ ,‬עד שהוא מתכסה לגמרי כהכנה‬
‫הרגיל יהיה ה"שטורעם" והחביבות דדבר חדש‪,‬‬ ‫לראש־חודש חדש שבו הוא מתחדש‪...‬‬
‫ולאידך‪ ,‬גם ההוספה שבבחינת חידוש תחדור‬ ‫כיוון שתורת אמת אומרת שכל אדם הוא "עולם"‪,‬‬
‫בפנימיותו של האדם ותתעצם עמו כמו עבודה‬ ‫ויותר מזה "עולם מלא" בכל הפרטים‪ ,‬מובן ששתי‬
‫שהורגל בה תמיד‪.‬‬ ‫תופעות הטבע‪ ,‬ה"השתנות" שבירח ו"אי ההשתנות"‬
‫דוגמא לדבר בהלכה‪" :‬כל עבודות יום הכיפורים‬ ‫והיציבות של השמש‪ ,‬משתקפות בחיי האדם‪.‬‬
‫אינן כשרות אלא בו" ‪ -‬בכהן גדול‪[ 4‬כלומר‪ ,‬גם‬ ‫למעשה‪ ,‬ביאר רבינו‪ ,‬אלה הם שני אופנים של‬
‫העבודות היומיומיות והקבועות שבבית המקדש‬ ‫עבודת ה'‪ .‬מצד אחד עבודה על פי סדר קבוע ויציב‪,‬‬
‫מקבלות את החידוש והייחוד של יום הכיפורים]‪,‬‬ ‫המהווה תנאי הכרחי להשפעה אמיתית וממושכת‬
‫שנעשה חיבור ואחדות ד"תמידים כסדרם"‬ ‫על האדם‪ ,‬בבחינת "הרגל נעשה טבע" ‪ -‬זוהי השמש‪.‬‬
‫ו"מוספים כהלכתם"‪ ,‬שכולם חדורים בקדושה‬ ‫מאידך‪ ,‬אדם זקוק גם להתחדשות תמידית‪ ,‬ליציאה‬
‫המיוחדת דיום הכיפורים‪ ,‬שלכן נעשים בכהן גדול‬ ‫מההגבלות של הסדרים הקבועים‪" .‬תמידים כסדרם"‬
‫דווקא‪( .‬אגרות מלך ח"א ע' שט; לקוטי שיחות חכ"ו ע' ‪)312‬‬ ‫לעומת "מוספים כהלכתם"‪.‬‬
‫ויש בזה מה שאין בזה‪:‬‬
‫לימוד התורה ‪-‬‬ ‫העבודה ד"תמידים כסדרם"‪ ,‬עבודה מסודרת‬
‫בקיאות לצד חידוש‬ ‫באופן תמידי‪" ,‬לא ישבותו" ‪ -‬יש בה העילוי‬
‫שני צדדים אלו אנו מוצאים במיוחד ביחס לעסק‬ ‫של דבר שהורגל בו תמיד‪ ,‬שנחקק וחודר יותר‬
‫התורה ‪ -‬שיש בו שני חיובים כלליים‪ ,‬כפי שהעיר‬ ‫בפנימיותו והתעצם עמו והיו לאחדים ממש‪.‬‬
‫רבינו‪:‬‬
‫והעבודה ד"מוספים כהלכתם"‪ ,‬הוספה מיוחדת‬
‫שלמעלה מהעבודה המסודרת והרגילה (בזמנים‬
‫‪ .3‬חילוקי הלשונות בזה ‪ -‬ראה פרש"י עה"ת‪ :‬יתרו יט‪ ,‬א‪.‬‬ ‫מיוחדים שבהם יש צורך בהוספה מיוחדת שלמעלה‬
‫עקב יא‪ ,‬יג‪ .‬תבא כו‪ ,‬טז‪ .‬שו"ע אדמו"ר הזקן הל' ק"ש‬ ‫מהרגילות) ‪ -‬יש בה החביבות וה"שטורעם" של‬
‫סימן סא‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫‪ .4‬יומא לב‪ ,‬סע"ב‪ .‬וש"נ‪ .‬רמב"ם הל' עבודת יוה"כ פ"א‬
‫ה"ב‪ .‬וראה צפנת פענח על התורה ר"פ קרח‪.‬‬ ‫‪ .2‬בראשית רבה פי"א‪ ,‬הובא בפרש"י על הפסוק‪.‬‬

‫‪9‬‬
‫במלים אחרות‪ :‬השמש והירח מייצגים ומסמלים‬
‫את הענין של "משפיע" ו"מקבל" ‪ -‬השמש משפיעה‬
‫והירח "מקבל" ונעשה לאחר מכן "משפיע"‪.‬‬
‫ההוראה מזה היא‪ :‬יהודי צריך להיות גם "משפיע"‬
‫וגם "מקבל"‪ .‬הוא נדרש להפיץ אור (אלקות) בו‬
‫ובסביבתו‪ ,‬אך כדי להיות "משפיע" הוא צריך לפני‬
‫כן להיות "מקבל"‪ ,‬לקלוט את אור התורה והמצוות‪,‬‬
‫שיאירו את שכלו ואת רגשותיו ואת כל פעילויותיו‪.‬‬
‫אמנם‪ ,‬בעיקרו של דבר השמש והירח משמשים‬
‫כל אחד בזמנו‪ ,‬כדברי חז"ל‪" 9‬גבולות חלק הקב"ה‬
‫בעולמו‪ ,‬יכולים אתם לערב יום ולילה (בתמיה)‪...‬‬
‫והוא שאמר הכתוב בתחילה ויהי ערב ויהי בוקר‬
‫ויבדל אלקים בין האור ובין החושך" ‪ -‬וכך גם בנמשל‪:‬‬
‫פעמים צריך הוא בעיקר להיות מקבל‪ ,‬או אפילו‬
‫רק מקבל‪ ,‬כגון התלמיד כשהוא שומע תורה‬
‫מרבו; וכך גם באשר לתפקידו להיות משפיע‪ ,‬כגון‬
‫כשהוא נותן צדקה‪...‬‬
‫אולם המסר של שנת העיבור הוא היכולת של‬
‫האדם למזג בו את שתי תכונות אלה‪ ,‬כך שגם‬
‫בשעה שהוא שקוע בתורתו ותפילתו לעצמו‪ ,‬הוא‬
‫ער לתפקידו לשמש כ"משפיע" ולהאיר גם לאחרים‪.‬‬
‫(אגרות מלך ע' קעט)‬
‫בין "שלימות" ל"תמימות"‬
‫נושא השנה המעוברת מלמדנו גם פרק חשוב‬
‫במהותה של ה"שלימות"‪ .‬זאת אנו למדים מדברי‬
‫המשנה‪ 10‬לעניין בתי ערי חומה‪ ,‬שאף שהמוכר‬
‫את ביתו יכול לגאול אותו "כל שנים עשר חודש"‪,‬‬
‫הנה מן הפסוק "עד מלאת לו שנה תמימה" למדים‬
‫‪11‬‬
‫"תמימה ‪ -‬להביא את חודש העיבור"‪ ,‬ופירש רש"י‬
‫שאם היתה שנה מעוברת אינה נחלטת לקונה עד‬
‫שלשה עשר חודש‪.‬‬
‫אף שגם שנה פשוטה נקראת שנה שלימה‬
‫שלא חסר בה‪ ,12‬מכל מקום‪ ,‬אינה שנה תמימה‪,‬‬
‫שתואר זה הוא רק לשנה מעוברת שיש בה י"ג‬
‫חדשים‪ .‬והיינו לפי שהתואר "תמימה" מורה לא‬
‫במדבר רבה פי"ח‪ ,‬ז‪ ,‬הובא בפרש"י עה"ת קרח טז‪ ,‬ה‪.‬‬
‫ערכין פ"ט‪ ,‬ג‪.‬‬
‫בגמרא שם לא‪ ,‬א‪.‬‬
‫ראה ר"ן נדרים סג‪ ,‬א (בשם הרשב"א)‪ ,‬שו"ת נודע‬
‫ביהודה קמא אה"ע ס"כ‪.‬‬
‫ישנם ב' אופנים בלימוד התורה‪( ...5‬א) לימוד "כל‬
‫התורה שבעל־פה המסורה לנו ונגלית לעין כל"‪,‬‬
‫ו"לחזור‪ ...‬פעמים רבות‪ ...‬כדי שיזכור היטב"‪" ,‬עד‬
‫שנחקק היטב בזכרונו כל התורה" ‪ -‬לימוד וקליטת‬
‫וזכרון ענייני התורה כפי שנמסרו ונתגלו‪ ,‬ללא שינוי‬
‫והוספה‪( ,‬ב) "לסבור סברות בהלכות ולפלפל בהן‬
‫בקושיות ופירוקים לירד לעומק הסברות וטעמי‬
‫ההלכות‪ ...‬ולחדש חידושי הלכות רבות"‪ ,‬ש"אין קץ‬
‫ותכלית לעומק טעמי ההלכות והפלפול בטעמיהן‬
‫ובדרשותיהן‪( ...‬ש)עי"ז יתחדשו גם כן חידושי‬
‫הלכות לאין קץ ותכלית"‪.‬‬
‫ובלשון חז"ל ‪ -‬ב' האופנים ד"ליגמר‪( ...‬ו)ליסבר"‪,6‬‬
‫"סיני ועוקר הרים"‪" ,‬מתון ומסיק חריף ומקשה”‪,7‬‬
‫"בור סוד שאינו מאבד טיפה‪( ...‬ו)כמעיין‬
‫המתגבר"‪.8‬‬
‫כמובן‪ ,‬וכמציאות המוכרת לכל‪ ,‬יש שנמשכים‬
‫יותר מטבעם לסוג לימוד אחד יותר ממשנהו‪...‬‬
‫בטבעי בני אדם הוא‪ ,‬דיש מי שטבעו הוא להיות‬
‫"מחדש" בתורה‪ ,‬ויש מי שטבעו להיפך ‪ -‬בטבעו הוא‬
‫בעל זכרון טוב (בלשון הגמרא‪" :‬למיסבר" ו"למיגרס")‪.‬‬
‫על כך באה ההוראה משנת העיבור‪ ,‬שיש לחבר‬
‫את שני הענינים של מהלך השמש ומהלך הירח ‪-‬‬
‫"בור סוד שאינו מאבד טיפה"‪ ,‬ו"כמעיין המתגבר"‪,‬‬
‫שגם מי שטבעו לחדש‪ ,‬בכל זאת עליו ללמוד באופן‬
‫ד"למיגרס" באותה חיות שהוא מחדש בתורה‪.‬‬
‫ולאידך ‪ -‬זה שטבעו "למיגרס" ולזכור את לימודו‪,‬‬
‫צריך לחדש בתורה באותה חיות שיש לו בהלימוד‬
‫ד"למיגרס"! (הדרנים על הרמב"ם וש"ס ע' רצט; תורת‬
‫מנחם תשד"מ ח"א ע' ‪)111–109‬‬
‫שילוב התכונות‬
‫"משפיע" ו"מקבל"‬
‫אולם להשוואת השמש והירח משמעויות נוספות‪:‬‬
‫גם השמש וגם הירח‪ ,‬שניהם נבראו להאיר על‬
‫הארץ‪ .‬ברם‪ ,‬יש הבדל ביניהם בכך שהשמש זורחת‬
‫ונותנת מאורה היא‪ ,‬ואילו הירח אין לו אור משלו‪ ,‬כי‬
‫אם מקבל אור מן השמש‪ ,‬המשתקף בו ומאיר לארץ‪.‬‬
‫‪ .9‬‬
‫‪. 10‬‬ ‫עיין הלכות תלמוד תורה לאדמו"ר הזקן פרקים א־ב‪.‬‬ ‫‪. 5‬‬
‫‪ .11‬‬ ‫שבת סג‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪ .6‬‬
‫‪ .12‬‬ ‫הוריות בסופה‪.‬‬ ‫‪ .7‬‬
‫אבות פ"ב‪ ,‬ט‪.‬‬ ‫‪ .8‬‬
‫‪10‬‬
 ‫שמחה כפולה‬
‫אחד מדברי התורה האחרונים שזכינו‬
‫לשמוע מפיו של כ"ק אדמו"ר זי"ע‪ ,‬בחודש‬
‫אדר ראשון תשנ"ב‪ ,‬קשור גם הוא לענייננו‪.‬‬
‫רבינו העיר אז כי בשנה מעוברת‪ ,‬שבה יש‬
‫ששים ימי שמחה‪ ,‬כל העניינים השליליים‬
‫והבלתי רצויים "בטלים בששים" בתוך‬
‫השמחה שמביאים עמם ששים ימי אדר‪...‬‬
‫השורש דחטא עץ הדעת כו'‪ 15‬עד לענין הגלות כו'‪.‬‬
‫[להעיר מהידוע‪ 16‬שאם היה משה מכניסן לארץ‬
‫ובונה בית המקדש‪ ,‬לא היה נחרב בית המקדש‬
‫לעולם והיה לו קיום נצחי כמו שיהיה לעתיד‬
‫לבוא‪ ,‬מה שאין כן כשנכנסו על ידי יהושע כו' ‪-‬‬
‫מכיון ש"פני משה כפני חמה ופני יהושע כפני‬
‫לבנה"‪ ,17‬היינו "כמו שאין מניעה לשמש לזרוח אורו‬
‫בתמידות‪ ...‬כן לא היה מניעה ועיכוב בשום פעם‬
‫לגילוי אלקות בבית המקדש כשהיה משה מכניסם‬
‫לארץ‪ .‬מה שאין כן על ידי יהושע שהוא כפני לבנה‪,‬‬
‫פעמים מתקרבת ופעמים מתרחקת‪ ...‬וזה היה עיקר‬
‫כוונת משה בבקשתו ליכנס לארץ כדי שיתקיים בה‬
‫קיום נצחי בלתי חורבן בית המקדש"‪.]18‬‬
‫ונמצא‪ ,‬ששנת העיבור (החיבור דשנת הלבנה עם‬
‫שנת החמה) מורה על החיבור דגלות עם גאולה‪,‬‬
‫היינו‪ ,‬שניכר ונרגש שכל ענין הגלות אינו אלא‬
‫בשביל הגאולה‪ ,‬כאמור‪" 19‬עלה אריה במזל אריה‬
‫והחריב את אריאל‪ ...‬על מנת שיבוא אריה במזל‬
‫אריה ויבנה אריאל"‪.‬‬
‫ולא עוד‪ ,‬אלא שהשלימות דשנת הלבנה שתהיה‬
‫בשוה לשנת החמה בשנת העיבור היא מעין‬
‫ודוגמת היעוד ד"והיה אור הלבנה כאור החמה"‬
‫(כמו שהיתה קודם מיעוטה‪" ,‬שני המאורות‬
‫הגדולים") לעתיד לבוא‪( .‬לקוטי שיחות חכ"ט ע' ‪)254‬‬
‫ראה מאמר ד"ה שעיר עזים אחד לחטאת באור התורה‬
‫פינחס ע' א'קסח ואילך וע' א'קפט ואילך‪ .‬ספר המאמרים‬
‫תרל"ט ח"ב ע' תמו ואילך‪ .‬תרצ"א ע' שיט ואילך‪.‬‬
‫ראה מגלה עמוקות אופן קפה‪ .‬אלשיך ואוה"ח ר"פ‬
‫ואתחנן‪.‬‬
‫ב"ב עה‪ ,‬סע"א‪ .‬ספרי ופרש"י פינחס כז‪ ,‬כ‪.‬‬
‫אור התורה ואתחנן ע' צג‪.‬‬
‫ילקוט שמעוני ירמיה בתחילתו‪.‬‬
‫‪11‬‬
‫רק על שלילת חסרון‪ ,‬אלא על תמימות ושלימות‬
‫נוספת‪...‬‬
‫ועל דרך זה מצינו בעבודת בית המקדש‪ ,‬שישנה‬
‫עבודה שאינה תמה‪ ,‬אם "יש אחריה עבודה"‪,‬‬
‫כ"שחיטה וקבלה והולכה שיש אחריה זריקה"‪.‬‬
‫ואילו "עבודה תמה" היא "עבודה שהיא גומרת‬
‫ומתממת את הדבר" ‪ -‬כזריקה‪ ,‬הקטרה‪ ,‬ניסוך‬
‫המים וכו'‪ .13‬והיינו‪ ,‬שאף שלא חסר דבר בעצם‬
‫העבודה‪ ,‬שנעשתה כדבעי‪ ,‬מכל מקום אין היא‬
‫נקראת עבודה תמה‪ ,‬לפי שיש אחריה עבודה‪,‬‬
‫והעבודה שלאחריה היא זו ש"גומרת ומתממת את‬
‫הדבר"‪ ,‬שגומרת ומשלימה את העבודה הקודמת‪.‬‬
‫ועל דרך מאמר רז"ל‪ 14‬על הפסוק "די מחסורו אשר‬
‫יחסר לו"‪" ,‬אשר יחסר לו ‪ -‬אפילו סוס לרכוב עליו‬
‫כו'"‪ ,‬אבל "אי אתה מצווה עליו לעשרו" ‪ -‬שעניין‬
‫העושר ("לעשרו") אינו השלמת החסרון‪ ,‬שהרי‬
‫השלמת החסרון נכללת ב"די מחסורו אשר יחסר‬
‫לו"‪ ,‬ולאחר שמספקים לו "די מחסורו" שוב אין ענין‬
‫של חסרון; אלא שאף על פי כן שלימות אין כאן‪,‬‬
‫ושלימות זו ‪ -‬הוא ענין העושר ("לעשרו")‪.‬‬
‫ומכאן מסר לדורותינו בעניין נחיצות לימוד פנימיות‬
‫התורה ‪ -‬שאף שלא ניתן לומר שיש איזשהו חסרון ופגם‬
‫ח"ו באלו שלא עסקו בה (בטרם נפוצה ונתגלתה)‪ ,‬מכל‬
‫מקום‪ ,‬לאחר ש"את הכל עשה יפה בעתו" ונתגלתה‬
‫הבנה עמוקה יותר באחדות ה'‪ ,‬נדרש האדם להגיע אל‬
‫ה"תמימות" שבהבנה עמוקה זו‪( .‬לקוטי שיחות חל"ה ע'‬
‫‪ 24‬ואילך; תורת מנחם ח"י ע' ‪ 121‬ואילך)‬
‫שייכותה לגאולה‬
‫ולסיום ‪ -‬הקשר של שנת העיבור לגאולה העתידה‪:‬‬
‫החילוק שבין חמה (מאור הגדול) ללבנה (מאור‬
‫הקטן) הוא על דרך החילוק שבין גאולה לגלות‪:‬‬
‫חמה‪" ,‬מאור הגדול"‪ ,‬שמאירה תמיד בכל התוקף‬
‫ללא כל שינויים‪ ...‬זהו מצב של גאולה לאמיתתו‪,‬‬
‫גאולה שאין אחריה גלות; ואילו לבנה "המאור‬
‫‪ .15‬‬ ‫הקטן"‪ ,‬שיש בה שינויים כו'‪ ,‬מורה על ענין הגלות‪,‬‬
‫כידוע שמיעוט הלבנה ("לכי ומעטי את עצמך")‪ ,‬הוא‬
‫‪ .16‬‬
‫‪. 17‬‬ ‫‪ .13‬יומא כד‪ ,‬א ובפרש"י שם ד"ה עבודה תמה (וראה זבחים‬
‫‪ .18‬‬ ‫קטו‪ ,‬ב)‪.‬‬
‫‪ .19‬‬ ‫‪ .14‬כתובות סז‪ ,‬ב‪.‬‬

‫נכנס יין יצא סוד‪:‬‬
‫אוצר משמעויות‬
‫של רז וסוד במגילת‬
‫אסתר‪ ,‬מלוקטים‬
‫מתוך תורה אור‬
‫לבעל התניא זי"ע‬
‫עבודה זו של קיום התורה ומצוותיה כפי‬
‫שנתלבשו בעניינים גשמיים היא למעלה במדרגה‬
‫מהעבודה של התלהבות הלב וכדומה‪ ,‬כי בעבודת‬
‫ההתלהבות הדגש הוא על מציאות האדם‪ ,‬שהוא‬
‫המתרגש והמתלהב וכו'‪ ,‬ואילו עניינה של עבודה‬
‫זו של קיום התורה ומצוותיה במעשה הגשמי‪ ,‬הוא‬
‫ביטול במציאות לגמרי ‪ -‬שאין לאדם כי אם קבלת‬
‫עולו יתברך וקיום רצונו‪.‬‬
‫(לקוטי תורה שלח מ‪ ,‬ד)‬
‫השכינה בגלות המרה היא ירידה גדולה ועצומה‪,‬‬
‫המתאפשרת רק בדרך דילוג ובמהירות‪ ,‬להיותה‬
‫(א‪ ,‬יט)‬ ‫ּומ ַדי‬
‫ָּפ ַרס ָ‬
‫פרס ומדי ‪ -‬תורה ומצוות‬
‫התורה היא מזון פנימי לנפש‪ ,‬כמו שכתוב (תהלים‬
‫מ‪ ,‬ט) "ותורתך בתוך מעי"‪ ,‬היינו שעל האדם להגות‬
‫בה ולהבינה היטב על כל פרטיה‪ ,‬כשם שהמזון‬
‫מתעכל במעיו וכל פרט ופרט שבו מזין את האיבר‬
‫הנצרך לו‪ .‬ואילו המצוות הם לבושי הנפש‪ ,‬היינו‬
‫שעל ידי קיום המצוות האדם מוקף ומסובב באור‬
‫הנעלה שנמשך על ידן‪.‬‬
‫ועל פי זה יש לבאר את ענין "פרס ומדי" בדרך‬
‫הרמז‪:‬‬
‫ָּפ ַרס ‪ -‬מלשון פרוסה‪ ,‬שעניינה הוא חלוקת דבר‬
‫לפרטי פרטים‪ ,‬וקאי על התורה המזינה את הנשמה‬
‫על ידי העיון וההבנה בכל פרטיה‪ָּ .‬ומ ַדי ‪ -‬מלשון‬
‫מדים שהם לבושי האדם‪ ,‬כמו שכתוב (צו ו‪ ,‬ג)‬
‫"ולבש הכהן מדו בד"‪ ,‬וקאי על המצוות שעל ידי‬
‫קיומן נמצא האדם מוקף באור הנעלה שנמשך על‬
‫ידן‪.‬‬
‫(תורה אור‪ ,‬הוספות‪ ,‬מגילת אסתר קיח‪ ,‬ב)‬
‫לבסומי‬
‫בפוריא‬
‫(א‪ ,‬א)‬ ‫ימי ֲא ַח ְשׁוֵ רֹוׁש‬
‫וַ יְ ִהי ִּב ֵ‬
‫'אחש' ו'רוש'‬
‫ֲא ַח ְשׁוֵ רֹוׁש הוא נוטריקון אח"ש ורו"ש‪' .‬אחש' הוא‬
‫מלשון מהירות וזריזות‪ ,‬כמו "חושה אל תעמוד"‬
‫(שמואל־א כ‪ ,‬לח) ו'ורוש' הוא מלשון מרירות‪ ,‬כמו‬
‫"ענבמו ענבי רוש" (האזינו לב‪ ,‬לב) ופירש רש"י "עשב‬
‫מר"‪.‬‬
‫והמשמעות הפנימית היא‪ ,‬שירידת והתלבשות‬
‫במדרגה נעלית מאוד שאינה יכולה להתלבש בהעלם‬
‫והסתר הגלות בסדר והדרגה כסדר ההשתלשלות‪.‬‬
‫וזהו הרמז בכך ש"אחשורוש" הוא נוטריקון אח"ש‬
‫ורו"ש‪ ,‬להורות שירידת השכינה למטה היא על ידי‬
‫ירידתה 'אחש' ‪ -‬חיש מהר‪ ,‬ל'ורוש' ‪ -‬לגלות המרה‪.‬‬
‫(תורה אור‪ ,‬הוספות‪ ,‬מגילת אסתר קיח‪ ,‬א)‬
‫וְ ֵכלִ ים ִמ ֵּכלִ ים ׁשֹונִ ים‬
‫(א‪ ,‬ז)‬ ‫וְ יֵ ין ַמלְ כּות ָרב ְּכיַ ד ַה ֶּמלֶ ְך‬
‫יתרון העבודה בגשמיות‬
‫כֵ לִ ים ִמּכֵ לִ ים ׁשֹונִ ים הם הלבושים בהם התלבשה‬
‫התורה ‪ -‬המקרא‪ ,‬המשנה‪ ,‬התלמוד‪ ,‬ההלכות‬
‫והאגדות ‪ -‬המדברים בעניינים גשמיים‪.‬‬
‫וְ יֵ ין ַמ ְלכּות הוא אור האין־סוף ב"ה המלובש בהם‪,‬‬
‫ָורב ּכְ יַ ד ַה ֶּמ ֶלְך הוא על דרך הכתוב "וירא ישראל‬
‫את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים"‪ ,‬המורה על‬
‫גדולתו‪ ,‬שמשפיל עצמו כביכול להתלבש בעניינים‬
‫הגשמיים המוגבלים‪.‬‬
‫‪12‬‬
‫היו מוכנים למרוד בהיותם "עם אחד" ולא הסכימו‬ ‫(ב‪ ,‬יב)‬ ‫ִש ָּׁשׁה ֳח ָד ִשׁים ְּב ֶש ֶׁמן ַהּמֹר‬
‫להינצל מהגזירה על ידי המרת דתם ח"ו‪ ,‬ומסירות‬
‫הנפש הזאת הביאה רווח והצלה ליהודים‪.‬‬ ‫התלבשות 'חכמה עילאה'‬
‫(תורה אור‪ ,‬הוספות‪ ,‬מגילת אסתר קיח‪ ,‬ג)‬
‫בדברים גשמיים‬
‫"שמן" רומז לבחינת החכמה‪ ,‬וכאן הכוונה‬
‫ל'חכמה עילאה'‪ ,‬היא מקור ושורש להלכות התורה‬
‫יָ בֹוא ַה ֶּמלֶ ְך וְ ָה ָמן ַהּיֹום ֶאל‬ ‫שהן רצונו וחכמתו של הקב"ה‪.‬‬
‫(ה‪ ,‬ד)‬‫ׂיתי לֹו‬
‫ַה ִּמ ְש ֶּׁתה ֲא ֶשׁר ָע ִש ִ‬ ‫ו'שמן' זה נעשה ֶש ֶׁמן ַהּמֹר‪ ,‬היינו שירד ונתלבש‬
‫הטעם הפנימי למשתה השני‬ ‫בעניינים מרים ‪ -‬הם הדברים הגשמיים וגסות עולם‬
‫ידוע שהקליפה רוצה וחפצה לינוק תוספת חיות‬ ‫הזה החומרי שבהם תלויות הלכות התורה‪ ,‬עד שיש‬
‫מהקדושה‪ ,‬וככל שהקליפה רחוקה מהקדושה‪ ,‬כך‬ ‫בה דינים התלויים בדברים טמאים כאיסורי שקצים‪,‬‬
‫תוכל לינוק יותר חיות‪ ,‬ואילו ככל שתתקרב יותר‬ ‫רמשים וכיוצא בהם‪.‬‬
‫לצד הקדושה ‪ -‬תינק פחות חיות‪ ,‬ואדרבה מציאותה‬ ‫והטעם להתלבשות דרגא נעלית זו ‪ -‬ה'שמן'‬
‫תתבטל יותר‪ ,‬כהמס דונג מפני אש‪.‬‬ ‫הרומז על חכמה עילאה ‪ -‬בבחינת מרירות‪ ,‬הוא‬
‫ולכן הזמינה אסתר את המן הרשע אל המשתה‬ ‫משום שדווקא עצם האור יכול להתלבש בהעלם‬
‫אשר עשתה ‪ -‬על מנת שקרבתו לצד הקדושה‬ ‫והסתר‪ ,‬כאור האבוקה המאיר למרחוק‪ ,‬שהדבר‬
‫תבטל אותו מכל וכל‪ ,‬ולא יוכל לינוק תוספת חיות‬ ‫מוכיח על גודל ועוצם האבוקה‪ ,‬שמפני תוקף אורה‬
‫מהקדושה‪.‬‬ ‫היא משפיעה ופועלת אף למרחוק‪ ,‬וכגודל ועוצם‬
‫האבוקה ‪ -‬כן היא מידת הארתה והשפעתה למרחק‬
‫אמנם במשתה הראשון עדיין לא נתבטלה ישותו‬
‫רב יותר‪.‬‬
‫של המן לגמרי‪ ,‬ולכן הזמינה אותו למשתה היין גם‬
‫למחר‪ ,‬לקרבו בשנית ‪ -‬על מנת שיתקרב עוד יותר‬ ‫וכן הוא בהתלבשות חכמתו ורצונו יתברך‬
‫לצד הקדושה‪ ,‬ואזי יתבטל לחלוטין וינחל מפלה‬ ‫שבמצוות התורה בדברים גשמיים‪ ,‬שדווקא עצם‬
‫ותבוסה‪ ,‬ורווח והצלה יעמוד ליהודים‪.‬‬ ‫האור יכול לרדת ולהשפיע למרחוק‪ ,‬עד ל'מרירות'‬
‫(תורה אור מגילת אסתר צג‪ ,‬ד)‬
‫של גשמיות וגסות עולם הזה‪.‬‬
‫(תורה אור מגילת אסתר צ‪ ,‬ד)‬

‫יָ ִביאּו לְ בּוׁש ַמלְ כּות‪ ...‬וַ ֲא ֶשׁר‬

‫(ו‪ ,‬ח)‬ ‫נִ ַּתן ֶּכ ֶתר ַמלְ כּות ְּברֹאׁשֹו‬
‫גילוי מלכותו ית' במעשה המצוות‬
‫שני שלבים יש בקיום המצוה‪:‬‬
‫ְלבּוׁש ַמ ְלכּות הם החפצים הגשמיים שבהם‬
‫מתקיימת המצוה‪ ,‬כדוגמת ציצית של צמר‪ ,‬תפילין‬
‫של קלף‪ ,‬אתרוג וכיוצא בהם‪ ,‬אשר עליהם שורה‬
‫מלכותו של הקב"ה‪ .‬ועל זה נאמר יָ ִביאּו‪ ,‬היינו‬
‫שהאדם פועל את השראת מלכותו יתברך על דברים‬
‫אלו‪.‬‬
‫ולמעלה מזה ‪ -‬וַ ֲא ֶשׁר נִ ַּתן ּכֶ ֶתר ַמ ְלכּות ְּברֹאׁשֹו‪,‬‬
‫דהיינו מה שפועל האדם בשעה שמקיים בפועל את‬
‫(ג‪ ,‬ח)‬ ‫יֶ ְשׁנֹו ַעם ֶא ָחד‬
‫מסירות נפש על ייחוד ה'‬
‫המן היה מצאצאיו של עמלק‪ ,‬ועניינו הוא קליפת‬
‫עמלק המנגדת בכל עוז ותעצומות לקדושה בכלל‪,‬‬
‫ובפרט לעניין אחדות ה' שאומרים ישראל בכל יום‬
‫"שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד"‪.‬‬
‫וזהו שאמר המן יֶ ְשׁנֹו ַעם ֶא ָחד‪ ,‬כלומר עם המייחד‬
‫את הקב"ה ואומר "ה' אחד" באופן שהדבר חודר‬
‫בכל כוחות נפשו עד שחודר בפנימיות לבו עניין‬
‫אחדות ה' ‪ -‬בכל מקום ובכל זמן‪.‬‬
‫ואכן עיקר הצלת היהודים באה להם מפני שלא‬

‫‪13‬‬
 ‫ַעל ֵּכן ָק ְראּו לַ ּיָ ִמים ָה ֵאּלֶ ה‬ ‫המצוה באמצעות חפצים אלו‪ ,‬שעושה את החפצים‬
‫שׁם ַהּפּור (ט‪ ,‬כו)‬ ‫פּורים ַעל ֵ‬ ‫ִ‬ ‫הגשמיים הללו נזר ועטרה לפאר בו את המלך ‪-‬‬
‫פּורים ַעל ֵשׁם ַהּפּור‪,‬‬
‫יש לבאר מה שנקרא החג ִ‬ ‫בדוגמת אבני הכתר‪ ,‬שהן מבחינת הדומם‪ ,‬ובכל זאת‬
‫ובהקדים שישנה שייכות פנימית בין פורים ליום‬ ‫התגלות המלכות היא דוקא באמצעותן‪.‬‬
‫הכיפורים ‪ -‬כ־פורים‪.‬‬ ‫(תורה אור מגילת אסתר צ‪ ,‬ג)‬

‫הביטוי לשייכות זו הוא‪ ,‬שבשניהם מצינו את עניין‬

‫הגורל‪ .‬ביום הכיפורים ערך הכהן גורלות בין שני‬ ‫ִּכי ְכ ָתב ֲא ֶשׁר נִ ְכ ָּתב ְּב ֵשׁם‬
‫השעירים‪ ,‬ופורים הוא על שם ה"פור הוא הגורל"‬
‫שעשה המן הרשע‪.‬‬
‫ַה ֶּמלֶ ְך וְ נַ ְחּתֹום ְּב ַט ַּב ַעת‬
‫שׁיב (ח‪ ,‬ח)‬ ‫ַה ֶּמלֶ ְך ֵאין לְ ָה ִ‬
‫והמשמעות הפנימית של הדבר היא‪ ,‬שכשם שעל‬
‫ידי עבודת התשובה ביום הכיפורים עולים ישראל‬ ‫אין להשיב ואין לשנות את דבר ה'‬
‫לדרגה נעלית באלקות‪ ,‬היא דרגת הגורל שלמעלה‬ ‫לפי משמעותו הפנימית‪ ,‬כתוב זה קאי על חותמו‬
‫מטעם ודעת‪ ,‬על דרך זה בפורים הגיעו ישראל‬ ‫של הקב"ה‪ ,‬וכשם שחותמת המלך ‪ -‬הגם שאין בה כי‬
‫למדרגה זו על ידי תשובתם‪ ,‬ששבו בתשובה והיו‬ ‫אם שמו של המלך ‪ -‬היא ביטוי לרצון המלך במהותו‬
‫נכונים למסור נפשם על קידוש ה' (שהרי אילו היו‬ ‫ועצמותו‪ ,‬כי על ידי החותם שלו המלך מגלה את‬
‫ממירים את דתם ח"ו‪ ,‬היתה הגזירה מתבטלת)‪.‬‬ ‫חפצו ורצונו שיושלם הציווי מבלי לערער אחריו‬
‫ולכן נקבע שם ימי הפורים על שם הפור‪ ,‬דהיינו‬ ‫או לחזור ממנו‪ ,‬כן הוא חותמו של הקב"ה‪ ,‬שבשעה‬
‫על שם שזכו להתעלות עד לבחינה עליונה זו כביום‬ ‫שיעלה ברצונו דבר מה‪ ,‬לא יחזור ממנו כלל‪ ,‬וכמו‬
‫הכיפורים‪ ,‬ולהמשיכה ביום זה בכל שנה ושנה‪.‬‬ ‫שכתוב (בלק כג‪ ,‬יט) "ההוא אמר ולא יעשה ודיבר ולא‬
‫(תורה אור מגילת אסתר צב‪ ,‬ד‪ .‬צה‪ ,‬ב‪ .‬קכא‪ ,‬א)‬ ‫יקימנה"‪ ,‬וכן (ישעיהו נה‪ ,‬יא) "כן יהיה דברי אשר יצא‬
‫מפי לא ישוב אלי ריקם"‪ ,‬ועוד‪.‬‬
‫(תורה אור‪ ,‬הוספות‪ ,‬מגילת אסתר קכ‪ ,‬ג)‬
‫ּומה ָראּו ַעל ָּכ ָכה‬‫ָ‬
‫יהם (ט‪ ,‬כו)‬‫יע ֲאלֵ ֶ‬‫ּומה ִהּגִ ַ‬
‫ָ‬
‫גילוי שם "מ"ה"‬
‫ָמ ְר ֳּד ַכי יָ ָצא ִמּלִ ְפנֵ י ַה ֶּמלֶ ְך ִּבלְ בּוׁש‬
‫ַמלְ כּות ְּת ֵכלֶ ת וָ חּור וַ ֲע ֶט ֶרת זָ ָהב‬
‫ידוע בתורת הסוד שאחד מצירופי שם הוי"ה הוא‬ ‫ּגְ דֹולָ ה וְ ַת ְכ ִריְך ּבּוץ וְ ַא ְרּגָ ָמן (ח‪ ,‬טו)‬
‫שם מ"ה ‪ -‬שהוא גימטריא של שם הוי"ה במילוי‬
‫רמז לששה סדרי משנה‬
‫אלפין (יו"ד ה"א וא"ו ה"א)‪.‬‬
‫"מה" הוא גם רמז לכח הביטול (כמו "ונחנו מה" ‪-‬‬ ‫ָמ ְר ֳּדכַ י יָ ָצא ִמ ִּל ְפנֵ י ַה ֶּמ ֶלְך ִּב ְלבּוׁש ‪ -‬ונזכרו כאן ששה‬
‫בשלח טז‪ ,‬ז)‪ ,‬שמקורו בבחינת החכמה (חכמה ‪" -‬כח‬ ‫ענינים‪ ,‬כנגד ששה סדרי משנה‪:‬‬
‫מה")‪ ,‬שהיא ראשית הספירות ובה שורה כידוע אור‬ ‫ַמ ְלכּות ‪ -‬סדר זרעים‪ ,‬שכן‪ ,‬כידוע‪ ,‬הארץ ‪ -‬עליה‬
‫האין־סוף‪.‬‬ ‫נאמר (ישעיהו סא‪ ,‬יא) "כי כארץ תוציא צמחה" ‪-‬‬
‫יהם‪ :‬על ידי‬ ‫וזהו ָּומה ָראּו ַעל ּכָ כָ ה ָּומה ִהּגִ ַ‬
‫יע ֲא ֵל ֶ‬ ‫שייכת לבחינת המלכות‪ְּ .‬תכֵ ֶלת מלשון תכלה וזמן‬
‫שישראל עמדו על יהדותם במסירות נפש‪ ,‬זכו לגילוי‬ ‫‪ -‬סדר מועד‪ .‬וָ חּור ‪ -‬סדר נשים‪ .‬וַ ֲע ֶט ֶרת זָ ָהב ּגְ ָ‬
‫דֹולה‬
‫שם מ"ה‪ :‬מה ‪ -‬ראו על ככה; ומה ‪ -‬הגיע אליהם‪.‬‬ ‫‪ -‬סדר נזיקין‪ .‬וְ ַתכְ ִריְך ּבּוץ‪ ,‬מלשון בד ‪ -‬סדר קדשים‪.‬‬
‫וְ ַא ְרּגָ ָמן שיש בו כמה גוונים ‪ -‬סדר טהרות שעניינו‬
‫(תורה אור‪ ,‬הוספות‪ ,‬מגילת אסתר קיח‪ ,‬ג)‬
‫לדעת את ההבדל בין סוגי המראות‪.‬‬
‫(תורה אור מגילת אסתר צג‪ ,‬א)‬

‫‪14‬‬
‫בגילה ירינו‬
‫האמנם השמחה היא המצאה של החסידים?‬
‫האם קמה התנגדות לדגש החסידי על חשיבות‬
‫השמחה? והיתכן ששמחת החוטאים תהיה‬
‫רצויה לפני ה'? • מאמר מאלף על השמחה‬
‫בעולמה של חסידות‪ ,‬לרגל הימים שבהם‬
‫"מרבין בשמחה"‬

‫עליו שיראה להיות תמיד בשמחה"‪" .‬העצבות היא‬

‫הקליפה היותר קשה מכולם‪ ,‬שהרי העבודה זרה‬
‫נקראת על שמה עצביהם‪ ...‬וכן אין לה שייכות‬
‫שמחה היא ללא ספק אחת מאבני היסוד של‬
‫משנת החסידות ודרכי החסידים‪ .‬בטרם נקבע‬
‫ונתקבל השם "חסידים"‪ ,‬היו הללו נקראים‪ ,‬בין‬
‫ה‬
‫עם השי"ת וכו'" (פרי הארץ לרמ"מ מוויטבסק‪ ,‬פרשת‬ ‫כינויים נוספים‪ ,‬בתואר "די פריילעכע" ‪" -‬השמחים"‪.‬‬
‫מטות־מסעי)‪ .‬וידועים דברי הרה"ק מקארלין (בסוף‬ ‫את היותה של השמחה מאפיין בולט של החסידות‬
‫ספר כנסת ישראל) כי "עצבות אינה עבירה‪ ,‬אולם את‬ ‫עוד מראשית ימיה נוכל ללמוד גם מכתבי הפלסתר‬
‫הטמטום הלב שמביאה העצבות‪ ,‬אפילו העבירה‬ ‫שהופיעו בשעתם כנגד החסידים‪ ,‬בהם הם מתוארים‬
‫החמורה ביותר אינה יכולה להביא"‪.‬‬ ‫כמי ש"עושים רוב ימיהם כחגים"‪...‬‬
‫האם ענין זה הוא מחידושי תורת החסידות? בדור‬ ‫ואכן‪ ,‬הדגש על מעלת השמחה מצוי לרוב בכתבי‬
‫האחרון נתגלה כתב המלשינות כנגד אדמו"ר הזקן‬ ‫החסידות הראשונים‪ ,‬מבית מדרשו של הבעש"ט‬
‫בעל התניא‪ ,‬שנכתב בשעתו על ידי הרב של פינסק‪,‬‬ ‫ותלמידיו‪ .‬האדם צריך ש"יהיה תמיד בשמחה"‬
‫אביגדור בן חיים (נדפס בכמה מקומות‪ ,‬ולאחרונה‬ ‫(צוואת הריב"ש סימן קלז)‪" .‬וצריך האדם לייגע עצמו‬
‫בספר התולדות אדמו"ר הזקן ח"ג ע' ‪ 927‬ואילך)‪ ,‬שבו‬ ‫על שמחה יותר מעל כל המדות הטובות" (בית‬
‫העלה המלשין טענות שונות כנגד החסידות‪ ,‬רובן‬ ‫אהרן קמ‪ ,‬ב)‪ .‬ומפורסמים הם דברי מוהר"ן מברסלב‬
‫מתייחסות לנקודות שונות בספר צוואת הריב"ש‪,‬‬ ‫"שצריך להתגבר מאד בכל הכחות להיות אך שמח‬
‫והראשונה שבהן עוסקת במובא לעיל משם שהאדם‬ ‫תמיד‪ ...‬צריך להכריח את עצמו בכח גדול להיות‬
‫"יהיה תמיד בשמחה" ‪ -‬ועל זה כתב (להלן בתרגום‬ ‫בשמחה תמיד" (לקוטי מוהר"ן תורה כד)‪.‬‬
‫מרוסית)‪:‬‬ ‫וכשם ששיבחו את השמחה‪ ,‬כך גינו את העצבות‪.‬‬
‫"הרי אנו מוצאים (קהלת ז‪ ,‬ה) "לב חכמים בבית‬ ‫"וזהו כלל גדול בעבודת הבורא ית' שיזהר מעצבות‬
‫אבל ולב כסילים בבית שמחה"‪ ,‬כי הרי איך יכולים‬ ‫כל מה שיוכל" (צוואת הריב"ש סימן מד)‪ .‬כך גם בנועם‬
‫בני עמנו להיות בשמחה‪ ,‬כי בעת שהיהודים היו‬ ‫אלימלך (ריש פרשת במדבר)‪" :‬עצבות זה הוא מניעה‬
‫בארץ ההבטחה והיה להם בית מקדש משלהם ציווה‬ ‫גדולה מעבודת הבורא יתברך‪ ,‬לכן הזהירה תורה‬

‫‪15‬‬
 ‫בכל דרכיך דעהו‬ ‫להם ה' על ידי משה "ושמחת לפני ה' אלקיך"‪ ...‬ועל‬
‫דרך זה נאמר (ישעיה סו‪ ,‬י) "שמחו את ירושלים וגילו‬
‫הגדרה ממצה לדרך הבעש"ט בענין השמחה‬ ‫בה כל אוהביה שישו אתה משוש כל המתאבלים‬
‫מופיעה באחד ממכתביו של כ"ק אדמו"ר‬ ‫עליה"‪ ,‬מזה אפשר להבין שהעם היהודי אינו צריך‬
‫מליובאוויטש זי"ע (אגרות קודש ח"ו‪ ,‬אגרת א'תקנג)‪,‬‬ ‫עתה לשמוח‪[ ...‬אולם] הכת הזאת קבעה לעצמה‬
‫המסתיים באיחול‪:‬‬ ‫להיות תמיד בשמחה ואף פעם לא לחשוב על‬
‫ויהי רצון מהשי"ת אשר יאחז‬ ‫עצבות‪ ,‬היינו הם נוטים להוללות"‬
‫בדרך הבעש"ט על הפסוק עבדו‬ ‫(ראה בספר התולדות שם מענה אדמו"ר‬
‫את ה' בשמחה‪ ,‬והיינו שאפילו‬ ‫הזקן בכתב יד קדשו לטענות אלו)‪...‬‬
‫בענין עבודת ה' דבכל דרכיך דעהו‬ ‫ואמנם מצינו לבעל הנתיבות זי"ע‬
‫(רמב"ם הלכות דעות פ"ג‪ ,‬וטושו"ע‬ ‫שכתב בצוואתו (נדפסה בספרו נחלת‬
‫סימן רל"א) הרי גם עבודה זו צריכה‬ ‫מצינו לבעל‬ ‫יעקב‪ ,‬אות ח) "אהוביי בניי‪ ,‬מה מאוד‬
‫להיות בשמחה‪...‬‬ ‫הנתיבות זי"ע‬ ‫תרחיקו עצמכם מהשמחה והשחוק‪,‬‬
‫"עבודת ה' דבכל דרכיך דעהו"‬ ‫שכתב בצוואתו‪:‬‬ ‫כי היאך ישמח האדם אשר בכל‬
‫‪ -‬הלא הם דברי הגמרא (ברכות סג‪,‬‬ ‫יום השכם וחטוא‪ ,‬ואם היה אדם‬
‫א) "איזהו פרשה קטנה שכל גופי‬
‫אהוביי בניי‪,‬‬ ‫חייב ראשו למלך בשר ודם היאך‬
‫התורה תלויין בה‪ ,‬בכל דרכיך דעהו‬ ‫מה מאוד‬ ‫היה שמח בפורים ובחג‪ ,‬ק"ו שחייב‬
‫וגו'"‪.‬‬ ‫תרחיקו עצמכם‬ ‫ראשו למלך מלכי המלכים הקב"ה‪.‬‬
‫זוהי אחת הנקודות היסודיות‬ ‫מהשמחה‬ ‫ולא תשמעו לאותם האומרים כי‬
‫מהראוי להיות כל ימיו בשמחה‪,‬‬
‫ביותר במשנתם של רועי החסידות‬ ‫והשחוק‪ ,‬כי היאך‬ ‫כי זהו הכל מעצת היצה"ר‪ ,‬ושחוק‬
‫הראשונים‪ ,‬אשר הדגישו כי עבודת‬ ‫ישמח האדם‬
‫ה' אינה מצטמצמת לכתלי בית‬ ‫וקלות ראש מרגילין את האדם‬
‫הכנסת ולארבע אמות של הלכה‪.‬‬ ‫אשר בכל יום‬ ‫לערוה‪ ,‬ובכל עצב יהיה מותר‪ ,‬רק‬
‫בניגוד לתפיסה רווחת באותם‬ ‫השכם וחטוא‪,‬‬ ‫בעת עשיית איזה מצוה או לימוד‬
‫תורה‪ ,‬יהיה בכוונה ובשמחת הלב‪,‬‬
‫ימים‪ ,‬כי עיקר עבודת ה' מתבטאת‬ ‫ואם היה אדם‬
‫בסיגופים ובפרישות מחיי העולם‪,‬‬ ‫אמנם לא בשחוק‪ ,‬כי השחוק הוא‬
‫חייב ראשו‬ ‫מדה רעה מאוד"‪.‬‬
‫באו הבעש"ט ותלמידיו ולימדו‬
‫כיצד לעבוד את ה' בכל עסקי‬
‫למלך בשר ודם‬ ‫מן הפולמוס בענין זה נראה‬
‫האדם‪ ,‬באכילתו ושתייתו‪ ,‬במשאו‬ ‫היאך היה שמח‬ ‫שתורת החסידות חידשה דבר־מה‬
‫ובמתנו‪ .‬ונצטט מעט מן המעט ממה‬ ‫בפורים ובחג‪,‬‬ ‫בענין חובת השמחה‪ .‬אך בהשקפה‬
‫שנאמר בזה‪.‬‬ ‫ק"ו שחייב ראשו‬ ‫ראשונה קשה להבין ‪ -‬מהו החידוש?‬
‫הלא כל ספרי המוסר והיראה מרבים‬
‫בצוואת הריב"ש (סימן צד) איתא‪:‬‬ ‫למלך מלכי‬ ‫לשבח את מדת השמחה בעבודת ה'‪,‬‬
‫בכל דרכיך דעהו‪ .‬זהו כלל גדול‪,‬‬ ‫המלכים הקב"ה‬ ‫ודבריהם מיוסדים על דברי חז"ל‬
‫דעהו הוא לשון חבור ה' בוא"ו‬ ‫המפורשים (לדוגמא‪ :‬ברכות ט‪ ,‬ב; שבת‬
‫בכל מעשיו דעהו לחברם יחד בכל‬ ‫ל‪ ,‬א; שם קל‪ ,‬א)‪.‬‬
‫מעשיך‪ ,‬אפי' בדברים גשמיים שעושה‪.‬‬
‫אולם האמת היא כי החסידות אכן הביאה פנים‬
‫ובספר אור תורה להמגיד ממעזריטש (סימן תנו)‪:‬‬ ‫חדשות למושג השמחה‪ ,‬אף כי ‪ -‬כשאר 'חידושיה'‬
‫כתוב ואברהם זקן בא בימים‪ .‬דהנה אית תרי גווני‬ ‫של החסידות ‪ -‬אין מדובר בהמצאה חדשה חלילה‪,‬‬
‫יומי‪ ,‬דהיינו יום אחד מורה כשהאדם עוסק בעבודת‬ ‫אלא בהארה‪ ,‬הדגשה ותוספת חיות בדברים שהם‬
‫השי"ת שהוא אור הנקרא יום‪ ,‬ויום ב' הוא כשעוסק‬ ‫מעיקרי התורה מאז ומקדם‪ .‬להלן נראה אפוא‬
‫בדברי הרשות שהם צרכיו‪ .‬אך מי שהוא צדיק‬ ‫כמה נקודות שבהן מתייחדת השמחה כפי שהיא‬
‫מקיים בכל דרכיך דעהו‪ ,‬ר"ל שהצדיק עושה חולין‬ ‫משתקפת מעולמה של חסידות‪.‬‬

‫‪16‬‬
‫מצוה (וכלשון בעל הנתיבות הנ"ל‪" ,‬רק בעת עשיית‬ ‫שהם דברי הרשות על טהרת הקודש‪ ,‬שכל מעשיו‬
‫איזה מצוה או לימוד תורה")‪ ,‬החסידות מדברת על‬ ‫הם לשם שמים‪ ,‬ומעלה הכל אותם אל הקדושה‪.‬‬
‫השמחה כמצב־רוח רצוי בכל עת; שמחה על עצם‬ ‫וזהו ואברהם זקן וגו'‪ ,‬זה שקנה חכמה‪ ,‬מפני שבא‬
‫היותנו יהודים הקשורים בכל מעשיהם והליכותיהם‬ ‫בימים‪ ,‬פירוש שעשה ב' הימים קודש‪ ,‬שניהם כאחד‬
‫אל הבורא‪.‬‬ ‫קדושים‪ ,‬לכך זכה למדריגה עליונה‪.‬‬
‫וכן מובא משמו של הרה"ק מקארלין (נדפס בסוף‬ ‫ועל פי זה פירש שם (סימן שסג) מה ש"אמרו רז"ל‬
‫ספר כנסת ישראל)‪:‬‬ ‫רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם‬
‫כשאומרים שצריך להיות בשמחה אין הכוונה‬ ‫וכו'‪ ,‬ר"ל כי המצות בעצם המה תרי"ג‪ ,‬אבל כאשר‬
‫לשמחה של מצוה‪ ,‬כי שמחה זו היא מדריגה‪ ,‬ואין כל‬ ‫יקיים האדם בכל דרכיך דעהו יוכל לקיים הרבה‬
‫אדם בעל מדריגה‪ .‬רק הכוונה פשוט להיות בשמחה‬ ‫והרבה פעמים תרי"ג עד אין קץ‪ ,‬כי כל מעשיו הם‬
‫כל היום‪ .‬יהודי שאינו בשמחה ממה שהוא יהודי‪,‬‬ ‫לשם שמים‪ .‬נמצא שהוא מקיים בכל עת ובכל רגע‬
‫הוא כפוי טובה לשמים‪ ,‬וסימן שמעולם לא השמיע‬ ‫מצות בוראו"‪.‬‬
‫לאזניו כדבעי את ענין ברכת שלא עשני גוי‪.‬‬ ‫[באמת כבר האריך בכך הרמב"ם בפרק ג‬
‫מברדיטשוב מסופר‬ ‫על הרה"ק רבי לוי יצחק ַ‬ ‫מהלכות דעות‪" :‬צריך האדם שיכוון לבו וכל מעשיו‬
‫(ראה ספר השיחות תורת שלום ע' ‪ )10‬שפעם נכנס אליו‬ ‫כולם לידע את השם ב"ה בלבד‪ ,‬ויהיה שבתו וקומו‬
‫יהודי בבוקר באמרו ברכות השחר וראה אותו רוקד‬ ‫ודבורו הכל לעומת זה הדבר‪ ,‬כיצד‪ ,‬כשישא ויתן‬
‫מרוב שמחה‪ ,‬והיה הדבר תמוה בעיניו ביותר‪ :‬לפני‬ ‫או יעשה מלאכה ליטול שכר לא יהיה בלבו לקבוץ‬
‫התפילה‪ ,‬לפני כל הענינים ‪ -‬לשמחה מה זו עושה?!‬ ‫ממון בלבד‪ ,‬אלא יעשה דברים האלו כדי שימצא‬
‫והשיב לו רבי לוי יצחק‪ ,‬שבהגיעו לברכת "שלא‬ ‫דברים שהגוף צריך להם מאכילה ושתיה וישיבת‬
‫עשני גוי" התבונן בזכות הגדולה שזכה בה‪ ,‬ותכף‬ ‫בית‪ ...‬נמצא המהלך בדרך זו כל ימיו עובד את ה'‬
‫יצא בריקוד מרוב שמחה!‬ ‫תמיד אפילו בשעה שנושא ונותן‪ ...‬מפני שמחשבתו‬
‫בכל כדי שימצא צרכיו עד שיהיה גופו שלם לעבוד‬
‫וחטאתי נגדי תמיד‬ ‫את ה'; ואפילו בשעה שהוא ישן‪ ,‬אם ישן לדעת‬
‫כדי שתנוח דעתו עליו וינוח גופו כדי שלא יחלה‬
‫צד נוסף שיש לראותו כחידוש של החסידות הוא‬ ‫ולא יוכל לעבוד את ה' והוא חולה‪ ,‬נמצאת שינה‬
‫הרחקת העצבות גם לאחר שהאדם נכשל ר"ל בחטא‪.‬‬ ‫שלו עבודה למקום ברוך הוא‪ .‬ועל ענין זה צוו‬
‫וכמפורש בצוואת הריב"ש (סימן מו)‪:‬‬ ‫חכמים ואמרו וכל מעשיך יהיו לשם שמים‪ ,‬והוא‬
‫ואפילו אם נכשל בעבירה ח"ו לא ירבה בעצבות‬ ‫שאמר שלמה בחכמתו בכל דרכיך דעהו"‪ .‬ועוד‬
‫שיבוטל העבודה‪ ,‬רק שיעצב על העבירה ויבוש‬ ‫חזון למועד לבאר מה חידשה תורת החסידות‬
‫מהבורא ית' ויתחנן לו להעביר את רעתו‪ ,‬ויחזור‬ ‫בענין זה]‪.‬‬
‫לשמוח בהבורא ית'‪ ,‬כיון שהוא מתחרט בחרטה‬ ‫אם כן‪ ,‬מאחר שעבודת השם מתפרסת על משך כל‬
‫גמורה ובדעתו שלא ישוב לכסלתו בשום פעם‪,‬‬ ‫היום וכל רגע ממשך החיים‪ ,‬אם כן הרי צריך לקיים‬
‫ואפילו כשיודע בודאי שאינו יוצא בדבר אחד מחמת‬ ‫את הכתוב "עבדו את ה' בשמחה" בכל רגע ורגע!‬
‫מניעות הרבה‪ ,‬לא יהיה עצב‪ ,‬ויחשוב שהבורא ית'‬ ‫וכפי שמנסח זאת אדמו"ר מליובאוויטש באגרת‬
‫בוחן לבות וכליות‪ ,‬שהוא יודע שרצונו לעשות‬ ‫אחרת (אגרות קודש ח"י ע' מג)‪:‬‬
‫מן המובחר רק שאינו יכול‪ ,‬ויחזק עצמו לשמוח‬
‫דרישת מורנו הבעש"ט [להיות] בשמחה‪ .‬וכבר‬
‫בהבורא ית'‪.‬‬
‫כתבתי לאחד מאנ"ש אשר בצירוף שני פסקי תורתנו‬
‫והגדיל בזה בספר אמרי נועם (פרשת מצורע) בשם‬ ‫תורת חיים‪ ,‬אשר עבודת השי"ת צריכה להיות‬
‫"רבינו הקדוש מלובלין"‪ ,‬וז"ל‪:‬‬ ‫בשמחה דוקא‪ ,‬ועבודת השי"ת צריכה להיות בכל‬
‫יותר חשוב להיצר הרע העצבות שאחר עשיית‬ ‫דרכיך ‪ -‬השמחה צריכה להיות בכל ענין וענין‪.‬‬
‫העבירה‪ ,‬מהעבירה גופא‪ ,‬כדי שיוכל אחר כך‬ ‫ואמנם‪ ,‬קל לראות כי בעוד ספרי מוסר ויראה‬
‫להפילו לעצבות‪.‬‬ ‫עוסקים פעמים רבות בחשיבות השמחה בעת קיום‬

‫‪17‬‬
‫אוכל בתאוה ורעבתנות ובמהירות ומתאוות אכילה‬ ‫ועוד פירש החוזה מלובלין על הפסוק שנאמר‬
‫נמשך אחר תאוות אחרים וכו'‪.‬‬ ‫אחרי חטא העגל "ולא שתו איש עדיו עליו ויתאבלו"‪:‬‬
‫על זה אמרו (בבא בתרא טז‪ ,‬א) שהיצר הרע "יורד‬ ‫שעיקר החטא היה מה שהיו מתאבלים אחר החטא‬
‫ומסטין עולה ומקטרג" ‪ -‬כמו שפירש בספר דביר‬ ‫והולכים בעצבות‪ ,‬ולא שתו איש עדיו עליו‪ ,‬היינו לא‬
‫המוצנע (פרשת מצורע)‪:‬‬ ‫שמו אל לבם כי עוד בם קוסטא דחיותא ‪ -‬נקודת‬
‫הוא השטן הוא היצר הרע‪ ,‬דרכו שיורד ומסטין‬ ‫החיות‪ ,‬החלק האלוקי שהוא תכשיטא וקשוטא‬
‫רחמנא ליצלן‪ ,‬רצונו לומר שיורד לחדרי בטן האדם‬ ‫דישראל‪ ,‬ומאי דהוה הוה‪( .‬תפארת ישראל ע' כד)‬
‫ומסית אותו לדבר עבירה ח"ו‪ ,‬ואחר כך כשאדם‬ ‫אין פירוש הדבר ח"ו שהחסידות מקלה ראש ח"ו‬
‫רוצה לעבוד עבודת השם‪ ,‬עולה‬ ‫בחומרת העבירה‪ .‬אדרבה‪ ,‬בכתבי‬
‫ומקטרג‪ ,‬עולה בעצמו ומקטרג‬ ‫החסידות הפותחים צוהר לעולמות‬
‫האדם‪ ,‬שאינו מניחו אח"כ ללמוד‬ ‫העליונים מבואר היטב גודל הפגם‬
‫ולהתפלל‪ ,‬באומרו היאך אדם שעבר‬ ‫שגורם האדם כשנכשל בעבירה; ולא‬
‫עבירה כזה ילמוד ויתפלל‪ .‬אבל‬ ‫רק פגם אישי אלא פגם רוחני כללי‬
‫בעולמות העליונים‪ ,‬ופגם בכנסת "אפילו מי שהוא באמת הוא מעשה היצר‪.‬‬
‫וכבר דרשו על כך את לשון‬ ‫ישראל הגורם לגלות השכינה ולעיכוב‬
‫בעל עסקים‬
‫התפילה "והסר שטן מלפנינו‬ ‫הגאולה‪ .‬ובכל זאת‪ ,‬הדרך לתשובה‬
‫ומאחרינו"‪" :‬מלפנינו" ‪ -‬לפני עשיית‬
‫אם‬ ‫ארץ‪,‬‬ ‫ודרך‬ ‫ולתיקון הפגם אינה על ידי נפילה‬
‫העבירה השטן מפתה את האדם‬ ‫נופל לו עצב‬ ‫בייאוש ובעצבות‪ .‬כאן ניכר כוחה‬
‫לעשותה‪" ,‬ומאחרינו" ‪ -‬לאחר‬ ‫ודאגה ממילי‬ ‫של החסידות לרדת לעומקה של‬
‫שהאדם נכשל‪ ,‬אותו השטן עצמו‬ ‫נפש האדם ולהבין את המתחולל בה‪.‬‬
‫בא ומשכנע את האדם כי הוא ירוד‬
‫בשעת‬ ‫דשמיא‬ ‫תחושת כשלון המביאה למצב־רוח‬
‫וחסר ערך‪ ,‬ובכך מפיל אותו עמוק‬ ‫עסקיו‪ ,‬בידוע‬ ‫של עצבות ודכדוך איננה מעודדת‬
‫יותר ברשתו‪.‬‬ ‫את האדם לתיקון אלא מחמירה את שהוא תחבולת‬
‫הבעיה ‪ -‬כמבואר בתניא (פרק כו)‪:‬‬
‫אמנם‪ ,‬ודאי צריך האדם לעשות‬ ‫היצר כדי להפילו‬
‫תשובה בלב נשבר על חטאיו‪ .‬אבל‬ ‫אך העצבות ממילי דשמיא צריך‬
‫תשובה זו צריכה להעשות בזמן‬
‫בתאוות‬ ‫אח"כ‬ ‫לשית עצות בנפשו ליפטר ממנה‪ .‬אין‬
‫צריך לומר בשעת עבודה‪ ,‬שצריך ח"ו כנודע‪ ,‬שאם המתאים ובדרך המתאימה‪ ,‬כאשר‬
‫האדם מתבונן באופן יזום במעשיו על‬ ‫לא כן‪ ,‬מאין‬ ‫לעבוד ה' בשמחה ובטוב לבב‪ ,‬אלא‬
‫מנת לתקנם‪ ,‬ולא על ידי השתלטות‬ ‫אפילו מי שהוא בעל עסקים ודרך‬
‫ארץ‪ ,‬אם נופל לו עצב ודאגה ממילי באה לו עצבות‬
‫ספונטאנית של רגשי דכדוך על‬
‫האדם‪ .‬כהמשך דברי התניא‪:‬‬ ‫דשמיא בשעת עסקיו‪ ,‬בידוע שהוא אמיתית מחמת‬
‫אהבת ה' או‬ ‫תחבולת היצר כדי להפילו אח"כ‬
‫והנה בין שנפלה לו העצבות‬
‫בתאוות ח"ו כנודע‪ ,‬שאם לא כן‪ ,‬מאין‬
‫בשעת עבודה בת"ת או בתפילה‬ ‫באה לו עצבות אמיתית מחמת אהבת יראתו באמצע‬
‫ובין שנפלה לו שלא בשעת עבודה‪,‬‬
‫עסקיו?"‬ ‫ה' או יראתו באמצע עסקיו?‬
‫זאת ישים אל לבו כי אין הזמן גרמא‬
‫כעת לעצבות אמיתית אפילו לדאגת‬ ‫(פרשת‬ ‫ושמש‬ ‫ובדומה לזה במאור‬
‫עוונות חמורים ח"ו‪ ,‬רק לזאת צריך קביעות עתים‬ ‫בהעלותך)‪:‬‬
‫ושעת הכושר בישוב הדעת להתבונן בגדולת ה' אשר‬ ‫יסוד גדול בעבדות ה' להרחיק עצמו מעצבות‬
‫חטא לו‪ ...‬וכמבואר עת זו במקום אחר‪ ,‬ושם נתבאר‬ ‫ומרה שחורה רח"ל בכל האפשרות‪ ...‬כי הוא מביא‬
‫גם כן כי מיד אחר שנשבר לבו בעתים קבועים ההם‬ ‫את האדם לכל מיני עבירות‪ ,‬והעצבון תחלתו הוא‬
‫אזי יסיר העצב מלבו לגמרי ויאמין אמונה שלימה כי‬ ‫שמתגבר בקרבו תאות אכילה‪ ,‬כאשר עינינו רואות‬
‫ה' העביר חטאתו ורב לסלוח‪.‬‬ ‫האיש אשר הוא שרוי במרה שחורה רחמנא ליצלן‬

‫‪18‬‬
 ‫וגם אז נדרשת זהירות רבה‪ ,‬כמבואר במאור‬
‫השמחה‬ ‫ושמש (פרשת וישב)‪ :‬לפעמים כשהאדם מתבודד‬
‫והריקודים‬ ‫עצמו ומפשפש במעשיו וחושב לעצמו שהוא‬
‫גרוע שבגרועים ומלא עבירות ומתחרט מאד‬
‫פעלו מה‬ ‫ועושה תשובה גדולה‪ ,‬אבל דרך היצה"ר לארוב‬

‫שלא הצליח‬ ‫עליו גם אז‪ ,‬להביאו לעצבות גדול ובמרה‬

‫שחורה ח"ו‪ ,‬ואז יוכל עי"ז לתופסו ולהכשילו‬
‫הבעש"ט‬ ‫באיזה דבר ח"ו‪ ,‬וצריך האדם להתבונן על זה‪,‬‬
‫ותיכף כשרואה שהיצה"ר רוצה להתגרות בו‬
‫אצל הבעל שם טוב אירע פעם במוצאי‬ ‫ולהביאו לידי עצבות בכדי להכשילו עי"ז‪ ,‬אזי‬
‫יום הכיפורים שלא נראתה הלבנה לקדשה‪,‬‬ ‫יעזוב את כל מחשבותיו הנ"ל‪ ,‬ויתחזק את עצמו‬
‫והבעש"ט ראה אז ברוח קדשו שאם תחסר‬ ‫בשמחה וכו'‪.‬‬
‫המצוה הזו תיכף אחרי יום כיפור אז ח"ו‬ ‫במקומות אחרים נעשית הבחנה בין "עצבות"‪,‬‬
‫יהיה לא טוב‪ .‬הצטער הבעש"ט מאוד ורצה‬ ‫שהיא לעולם שלילית‪ ,‬וסימנה הוא אובדן‬
‫לפעול במוחין דגדלות שלו שתצא הלבנה‪,‬‬
‫החשק והמרץ (בדומה למה שנהוג בימינו‬
‫ושאל כמה פעמים אם נראתה הלבנה אך‬
‫לכנות "דיכאון")‪ ,‬לבין "מרירות"‪ ,‬שהיא תחושת‬
‫השמים התקדרו בעבים עד שאי אפשר היה‬
‫צער וכאב המלווה ברצון עז לתקן ולשפר‪ ,‬והיא‬
‫לחשוב כלל שתהיה עוד הלבנה באותו לילה‪.‬‬
‫הנדרשת מן האדם בבואו לתקן את דרכיו (ועוד‬
‫החסידים לא ידעו מאומה עד היכן‬ ‫חזון למועד להאריך בביאור והמחשת הבחנה‬
‫הדברים מגיעים מהצורך שתתראה הלבנה‬ ‫חשובה זו)‪.‬‬
‫אז במוצאי יום כיפור‪ ,‬וכאשר נהגו תמיד‬
‫לעשות יום טוב במוצאי יום כיפור בצאתם‬ ‫בכח השמחה‬
‫בשלום מן הקודש בעבודתם ועבודת רבם‬
‫אפשר להתגבר על היצר‬
‫הבעל שם טוב ביום כיפור אשר היתה ממש‬
‫דוגמת עבודת הכהן הגדול‪ ,‬לכן היו גם‬ ‫ביסוד הדברים האמורים עומדת ההבנה‬
‫הפעם שמחים מאד בריקודים בהתלהבות‬ ‫שאדם שמח הוא אדם נמרץ במיטב כוחותיו‪,‬‬
‫קודש‪ .‬מתחילה רקדו בבית החיצון של‬ ‫ואילו אדם עצוב הוא אדם מוחלש ועייף‪ .‬כדי‬
‫הבעל שם טוב‪ ,‬ואחר כך מגודל התלהבות‬ ‫להתגבר כארי לעבודת הבורא יש צורך במרץ‬
‫קדושתם בשמחה דחקו עצמם ונכנסו לחדרו‬ ‫ובחיוניות‪ ,‬בחשק ובהתלהבות‪ ,‬המעניקים‬
‫של הבעל שם טוב ורקדו ושמחו לפני הבעל‬ ‫לאדם את היכולת לנצח במאבקים הפנימיים‬
‫שם טוב‪.‬‬ ‫שבתוך נפשו ‪ -‬כמבואר בתניא (שם)‪:‬‬
‫ויהי כאשר גבר עליהם עוצם התלהבות‬ ‫כי כמו שנצחון לנצח דבר גשמי‪ ,‬כגון שני‬
‫נפשם בריקודין של שמחה הרהיבו עוז‬ ‫אנשים המתאבקים זה עם זה להפיל זה את זה‪,‬‬
‫לבקש שגם רבם הבעל שם טוב בעצמו‬ ‫הנה אם האחד הוא בעצלות וכבדות ינוצח בקל‬
‫ירקוד עמהם‪ .‬ולקחו אותו בתווך והוא רקד‬ ‫ויפול גם אם הוא גיבור יותר מחבירו ‪ -‬ככה‬
‫עמהם‪ .‬ויהי בתוך הריקוד הקדוש הזה קראו‬ ‫ממש בנצחון היצר‪ ,‬אי אפשר לנצחו בעצלות‬
‫פתאום בקול שהלבנה היא בטהרתה והלכו‬ ‫וכבדות הנמשכות מעצבות וטמטום הלב כאבן‪,‬‬
‫לקדש את הלבנה‪.‬‬ ‫כי אם בזריזות הנמשכת משמחה ופתיחת הלב‬
‫אמר אז הבעל שם טוב‪ :‬מה שרצה הוא‬ ‫וטהרתו מכל נדנוד דאגה ועצב בעולם‪.‬‬
‫לפעול בעבודה ומוחין שלו ולא פעל‪ ,‬פעלו‬ ‫ובמקום אחר (לקוטי תורה שמיני עצרת פט‪ ,‬ד)‬
‫החסידים רק בשמחה בלבד‪.‬‬ ‫מעיד כי "אנו רואים בחוש בגשמיות‬
‫(סיפורי חסידים (תורה) סיפור ‪)115‬‬ ‫שכשהאדם שרוי בשמחה בחדות ה'‬
‫היא מעוזו הוא מרוחק מתאוות גשמיות‬

‫‪19‬‬
‫ואחד‪ ,‬וזה מקובל מפי קדושי עליון רבותינו נ"ע ואין‬
‫ספק בזה‪ ,‬אשר על כן צוה לכל מר נפש בבני חיי‬
‫ומזוני שיתפלל בשיר ובשמחה ותענוג פשוט‪ ...‬וזה‬
‫בדוק ומנוסה (אגרות קודש אדמו"ר האמצעי ע' קעה)‪.‬‬
‫ואכן מפורש כן בלקוטי תורה (תזריע כ‪ ,‬ג)‪:‬‬
‫כתיב תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה‬
‫ובטוב לבב מרוב כל ועבדת את‬
‫אויביך וגו'‪ .‬דלכאורה משמע אע"פ‬
‫שעובד אלקים רק שאין העבודה‬
‫בשמחה וטוב לבב אזי יומשך העונש‬
‫ועבדת את אויביך‪ ,‬וזה אינו מובן‪,‬‬
‫כמשל מלך בשר כי מפני מה יהיה העונש המר הזה‬
‫מחמת חסרון השמחה לבד?‬
‫ודם כשיש לו‬
‫אך הענין כמו שכתוב כי אדם אין‬ ‫איזה שמחה אזי‬
‫צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא‬
‫יחטא‪ ,‬ומחמת זה נמשך העונש‪.‬‬
‫יוצא הוא מהיכלו‬
‫כו'"‪ .‬ובהתגלות השמחה‪ ,‬אזי גם "מה שהוטבע הרע‬
‫בנפש האדם כמו גסות ותאוות יכולין להבטל באותה‬
‫הרגע שתשמח אם הבנים" (מאמרי אדה"ז לאזניא ע' נז)‪,‬‬
‫ואילו כאשר יש "טמטום הלב שנעשה כאבן‪ ...‬לא‬
‫יוכל להלחם עם היצר לקדש עצמו במותר לו מפני‬
‫כבדות שבלבו" (תניא ריש פרק כט)‪.‬‬
‫בלקוטי מוהר"ן (תורה קסט) מוסיף‬
‫ומצביע על תועלת פרטית שבאה‬
‫מהשמחה‪ ,‬כי "עיקר פגם הברית הוא‬
‫על ידי עצבות כידוע‪ ,‬כי פגם הברית‬
‫בא על ידי הקליפה הידועה שנקראת‬
‫לילית על שם שמייללת תמיד שזהו‬
‫בחינת עצבות‪ ,‬ועל כן עיקר שמירת‬
‫הברית זוכין על ידי שמחה‪ ,‬כי על ידי‬
‫שמחה זוכין שהשם יתברך בעצמו‬
‫יעזור לו לשמר את הברית קודש"‪.‬‬

‫ואעפ"כ‪ ,‬אילו היה עובד את ה'‬ ‫וחדריו הפנימיים‬ ‫ובכלל‪ ,‬ההתגברות על עיכובים‬
‫ומניעות היא על ידי התעוררות של‬
‫בשמחה של מצוה היה גדול כח‬ ‫ומתגלה לכל‬ ‫שמחה וחיות המרוממת את האדם אל‬
‫שמחה זו שמעורר השמחה למעלה‬
‫כביכול‪ ,‬והיא מבטלת הדינים כו' כי‬
‫רואיו בשער‬ ‫מעבר לטרדות וההפרעות הקטנות‪,‬‬
‫באור פני מלך חיים כו'‪ ,‬משא"כ תחת‬ ‫חצרו‪ ,‬ואזי‬ ‫ו"כשיהיה לבו שש ושמח באמונתו‬
‫ביחוד ה' בתכלית השמחה‪ ...‬הרי בכח‬
‫אשר לא עבדת בשמחה כו' נמשך‬ ‫גם נמחלים‬ ‫וחיות נפשו בשמחה רבה זו תתעלה‬
‫העונש על העוונות אשר אין צדיק‬ ‫כל החטאים‬
‫בארץ כו' כנ"ל‪.‬‬ ‫נפשו למעלה מעלה על כל המונעים‬
‫לעוברים‬ ‫קיום כל התרי"ג מצות מבית ומחוץ"‬
‫דברים אלו מיוסדים על לשונו‬ ‫(תניא פרק לג)‪.‬‬
‫המופלאה של הזהר הקדוש (תצוה‬ ‫ופושעים‬
‫ואילו העצבות ‪" -‬לא יגיע ממנה‬
‫קפד‪ ,‬ב)‪ :‬תא חזי עלמא תתאה קיימא‬ ‫ומורדים כו'‪.‬‬ ‫תועלת לעבודת ה' כלל‪ ,‬רק שתשפיל‬
‫לקבלא תדיר‪ ...‬ועלמא עלאה לא‬ ‫ונמצא השמחה‬ ‫את האדם להיות כאבן דומם להיות‬
‫יהיב ליה אלא כגוונא דאיהו קיימא‪,‬‬
‫אי איהו קיימא בנהירו דאנפין‬ ‫הוא הגילוי‬ ‫מתייאש בעצמו‪ ,‬שזהו אסקופה‬
‫לדריסת רגלי החיצונים" (סידור עם‬
‫מתתא‪ ,‬כדין הכי נהרין ליה מעילא‪,‬‬ ‫מן ההעלם‬
‫דא"ח‪ ,‬לא‪ ,‬א)‪.‬‬
‫ואי איהו קיימא בעציבו יהבין ליה‬ ‫וגם ההמתקה‬
‫דינא בקבליה‪.‬‬
‫של הדינים‬ ‫שמחה ממתקת דינים‬
‫אדמו"ר האמצעי מבאר זאת‬
‫באמצעות משל‪ :‬כמשל מלך בשר‬
‫וצמצומים‬ ‫פעולתה של השמחה אינה רק על‬
‫ודם כשיש לו איזה שמחה אזי יוצא‬ ‫נפש האדם פנימה‪ ,‬אלא היא משפיעה‬
‫הוא מהיכלו וחדריו הפנימיים ומתגלה לכל רואיו‬ ‫באופן סגולי על הדרך שבה נוהגים עם האדם‬
‫בשער חצרו‪ ,‬ואזי גם נמחלים כל החטאים לעוברים‬ ‫מלמעלה ‪ -‬כפי שמביא כ"ק אדמו"ר האמצעי בשם‬
‫ופושעים ומורדים כו'‪ .‬ונמצא השמחה הוא הגילוי‬ ‫אביו בעל התניא‪:‬‬
‫מן ההעלם וגם ההמתקה של הדינים וצמצומים‬ ‫שמחה וטוב לבב הוא הממתיק כל הדינים‬
‫(תורת חיים וארא סט‪ ,‬ג)‪.‬‬ ‫והקטרוגים‪ ,‬שלא יהיה נמשך שום קטרוג על כל אחד‬

‫‪20‬‬
 ‫תפילה‬
‫עוונות‪ ,‬כי השמחה מעולם העליון‪ ...‬ומפני‬
‫מתוך שמחה‬
‫פן נוסף בעבודת השמחה מצינו בצוואת‬
‫הריב"ש סימן קז‪ :‬התפילה כשהיא בשמחה‬
‫גדולה בוודאי יותר חשוב ומקובל לפניו‬
‫יותר מהתפילה בעצבות ובכיה‪ .‬ומשל על זה‪,‬‬
‫כשעני שואל ומבקש ומתחנן לפני המלך בשר‬
‫ודם בבכיה גדולה‪ ,‬אעפ"כ אין נותן לו אלא‬
‫דבר מועט‪ ,‬אבל כשהשר מסדר לפני המלך‬
‫שבח המלך בשמחה גדולה ומתוך השבח‬
‫מבקש גם בקשתו‪ ,‬אז נותן לו המלך מתנה‬
‫מרובה כמו שנותנין לשררות‪.‬‬
‫רבי משה ליב מסאסוב ביאר באופן אחר‬
‫(לקוטי רמ"ל פרשת ויצא)‪:‬‬
‫זה כלל גדול‪ ,‬כי השמחה מורה שאוהב‬
‫את הדבר הרבה‪ ,‬וזה מדרגה יותר מבכיה‪ ,‬כי‬
‫להבכיה פתוח השער כמו שאמרו חז"ל שערי‬
‫דמעות לא ננעלו‪ ,‬אך השמחה משבר המחיצה‬
‫והגודא‪.‬‬
‫על דברים אלו כתב הגאון בעל מנחת‬
‫אלעזר ממונקאטש (דברי תורה מהדורא ט אות‬
‫לאדם לעשות תנועות של שמחה עד שיעזרהו‬
‫השי"ת ויתן לו שמחה אמיתית" (כתבי קודש‬
‫כט) "ולכאורה יפלא הדברים‪ ,‬דהא מבואר‬
‫כמה פעמים בכתובים ובגמרא ובזוהר‬
‫הקדוש כי תפילת העני וצעקתו ובכייתו‬
‫חשובה ופועלת יותר‪ ,‬ואני אשכון את דכא‪,‬‬
‫וזהו שבחו ית"ש מגביה שפלים עד מרום‬
‫ומאשפות ירים אביון‪ ,‬וגם שערי דמעות לא‬
‫ננעלו (גם בעת שכל השערים ננעלו ח"ו)‬
‫ויש לכאורה על זה חבילות קושיות"‪.‬‬
‫ומבאר על פי דרך הפשט‪ ,‬כי הלא התפילה‬
‫גם היא מצוה‪ ,‬ואם כן "צריך לכוון לשם מצות‬
‫תפילה למאן דאמר מצות צריכות כוונה‪ ,‬ועל‬
‫כרחך צריך לומר שלא לשום כל מגמתו‬
‫שיעשו בקשתו על ידי תפילתו‪ ,‬רק צריך‬
‫להיות לשם שמים לקיים מצות עשה דעבודה‬
‫שבלב זהו תפילה‪ ...‬וכיון שמצות עשה צריך‬
‫לקיים בשמחה‪ ,‬על כן אמר שפיר גם להבנתנו‬
‫רבינו הבעל שם טוב זי"ע כנ"ל כי על ידי‬
‫תפלה בשמחה זוכין יותר‪ ,‬יען שמקיים‬
‫מצות עשה דתפלה בשמחה"‪ .‬עיין שם‬
‫עוד‪.‬‬
‫‪21‬‬
‫וכך התבטא הרה"ק מקוריץ‪ :‬השמחה מכפרת‬
‫שהשמחה הוא מעולם העליון הוא באור פני‬
‫מלך חיים (מדרש פנחס ע' ‪.)59‬‬
‫השמחה כדרך חיים‬
‫מאחר שהשמחה היא עיקר כה גדול בחיי‬
‫האדם ובעבודת ה' בפרט‪ ,‬הפכה החסידות‬
‫את השמחה למרכיב עיקרי באורח החיים‪ ,‬עד‬
‫שסימן ההיכר לסביבה חסידית הוא השמחה‬
‫ורוח החיים האופפת אותה‪ .‬בית התפילה או‬
‫בית המדרש במסורת החסידית אינו מקום בעל‬
‫אווירה קרה ורשמית‪ ,‬אלא בית חמים‪ ,‬ספוג‬
‫באהבת אחים ודיבוק חברים‪.‬‬
‫השאלה הגדולה מכולן היא ‪ -‬כיצד מגיעים‬
‫אל השמחה? עצות רבות נכתבו על כך בספרי‬
‫החסידות‪ ,‬ובספר התניא הוקדשו לנושא זה‬
‫שישה פרקים‪.‬‬
‫ומעניין לציין למובא בשם הרה"ק‬
‫מלעכעוויץ‪ ,‬כי "בכל הדברים אפילו שערה של‬
‫שקר יש בה סכנה‪ ,‬רק במדת השמחה מותר לו‬
‫ע' יא)‪.‬‬
‫וכן נמצא במפורש במכתב הצמח־צדק‪ :‬שלא‬
‫לדבר בעניני דמרה שחורה ח"ו‪ ,‬רק אדרבה‬
‫להראות בעצמו תמיד תנועות משמחות כאילו‬
‫הוא מלא שמחה בלבו אף על פי שאין בלבו‬
‫כן בשעת מעשה‪ ,‬וסופו להיות כן (אגרות קודש‬
‫הצמח־צדק ע' שכד)‪.‬‬
‫השמחה איננה דבר המובן מאליו‪ .‬היא דורשת‬
‫יגיעה רבה‪ ,‬וכלשון הרמב"ם (בסוף הלכות סוכה‬
‫ולולב) השמחה שישמח אדם בעשיית המצוה‬
‫ובאהבת האל שצוה בהן ‪ -‬עבודה גדולה היא!‬
‫לא לשווא מצינו בדברי רבינו הרמ"א‪ ,‬שפתח‬
‫דבריו בחלק אורח חיים ב"שויתי ה' לנגדי תמיד"‬
‫וסיים (סוף סימן תרצז‪ ,‬ועיין שערי תשובה) ב"טוב‬
‫לב משתה תמיד" ‪ -‬הדבקות בה' והשמחה‪ ,‬שני‬
‫היסודות הגדולים שעליהם עומדת עבודת‬
‫ה' התמידית בכל משך ימי האדם‪.‬‬
 ‫חסידים‬
‫הראשונים‬

‫דמות פלאים‬
‫בין סמטאות ירושלים‬
‫על חייו ועבודתו של המשפיע רבי אלתר שמחוביץ זצ"ל‬
‫מורה דרכם הרוחני של חסידי חב"ד ביישוב הישן בירושלים‬

‫מהר"ש‪ ,‬ומשם עבר ללמוד בישיבת תומכי־תמימים‬

‫בליובאוויטש‪.‬‬
‫ר' אלתר היה מנבחרי התלמידים בישיבה‪ ,‬וכאשר‬
‫מותו של החסיד הדגול רבי אלתר שמחוביץ‬
‫זצ"ל היא יחידה במינה‪ .‬הריהו מן האריות‬
‫שהעמידה ישיבת תומכי־תמימים שבליובאוויטש‬
‫ד‬
‫רצה כ"ק אדמו"ר הרש"ב לייסד את ישיבת "תורת‬ ‫תחת ניצוחו של כ"ק אדמו"ר הרש"ב נ"ע‪ ,‬אך זכרו‬
‫אמת" בחברון שבארץ הקודש‪ ,‬נבחר ר' אלתר‬ ‫נצור דווקא בלבם של בני היישוב הישן בירושלים‪,‬‬
‫להימנות בין הבחורים שנשלחו ארצה לייסד את‬ ‫בה חי ופעל‪ ,‬למד ולימד‪ ,‬השפיע והדריך‪.‬‬
‫הישיבה‪.‬‬ ‫ואמנם‪ ,‬ר' אלתר היה בבחינת "רבו מובהק" לכל‬
‫כשהישיבה התבססה ועמדה על כנה‪ ,‬חזר ר' אלתר‬ ‫עובדי ה' בדרך חב"ד שחיו בירושלים לפני מלחמת‬
‫לליובאוויטש‪ ,‬שם התעלה במידה יתרה‪ ,‬עד שנמנה‬ ‫העולם השנייה‪ .‬כל מי שהסתופף בצלם של זקני‬
‫על צוות ה"חוזרים" על המאמרים שהשמיע כ"ק‬ ‫החסידים בעיר הקודש בדור האחרון יודע כי לא היה‬
‫אדמו"ר הרש"ב מדי שבת בשבתו‪ .‬כך אנו מוצאים‬ ‫שיעור או התוועדות ששמו לא הוזכר בה‪ .‬באישיותו‬
‫שכאשר נסע בנו של הרבי ‪ -‬כ"ק אדמו"ר הריי"צ‬ ‫הכובשת הצליח החסיד מרוסיה למצוא מסילות‬
‫נ"ע‪ ,‬ולא רצה להפסיד את המאמרים שאומר אביו‪,‬‬ ‫ללבותיהם של ילידי העיר‪ .‬בהסבריו הבהירים הוא‬
‫ביקש את אחד מהחוזרים‪ ,‬רבי אליהו סימפסון‪,‬‬ ‫אפשר לכל להבין לעומק את דרישותיה של תורת‬
‫לכתוב לו בכל שבוע את תוכן המאמר‪ ,‬והוסיף‬ ‫החסידות‪ .‬בעבודת ה' הצרופה שלו הראה דוגמה‬
‫(אגרות קודש מוהריי"צ חי"א ע' ב) "ואתה וידידי הבחור‬ ‫חיה כיצד נראה חסיד במלוא מובן המילה‪ .‬תלמידיו‬
‫ר' אלתר שי' תעשו זאת"‪.‬‬ ‫הרבים הפכו בעצמם כעבור שנים ל'משפיעים'‪,‬‬
‫והעבירו לתלמידיהם את ביאורי החסידות שלימד‪,‬‬
‫לפנינו תיאור שכתב אדמו"ר הריי"צ בתקופה‬
‫את פתגמיו השנונים‪ ,‬ומעל לכל ‪ -‬את אורח חייו‬
‫מאוחרת יותר (שם ח"ה ע' שי)‪ ,‬על מעמד החזרה‬
‫והנהגתו‪ ,‬המהווה ספר לעצמו‪.‬‬
‫באחת ההזדמנויות שאביו הרש"ב אמר מאמר עמוק‬
‫ונוקב‪:‬‬ ‫ר' אלתר נולד בעיירה פוצ'פ שב"תחום המושב"‬
‫היהודי של האימפריה הרוסית (כיום ברוסיה) בשנת‬
‫"לפני ניצב כמו חי המחזה ההוא‪ ,‬מראה פני‬
‫תרנ"א‪ .‬הוא היה דור שמיני לגאון מוילנא‪ ,‬וגם‬
‫קדש הקדשים באמרו דברי קודש אלה‪ .‬באזני‬
‫שאר בשרו של הגאון ר' יצחק אלחנן ספקטור זצ"ל‬
‫צולל הוד הדרת קולו‪ ,‬אשר בהגיגו בער אש‬
‫מקובנא‪.‬‬
‫אלקי‪ ,‬וחיל ורעדה אחזנו אז כל העומדים‬
‫בהיכלו לשמוע את דבר ה' הנובע מפיו הקדוש‪,‬‬ ‫בצעירותו למד בישיבתו של רב העיירה הרה"ג‬
‫ושעות אחדות היינו כולנו כהלומי רעם‪ .‬ידידינו‬ ‫ר' העשיל נטע גנסין ע"ה‪ ,‬מחסידי כ"ק אדמו"ר‬

‫‪22‬‬
‫אברך‪ ,‬שיוכל לחיות בה הוא ובני ביתו‪ .‬ר' אלתר‪,‬‬ ‫החסידים הררש"ז נ"ע הבלין והר"ר אלטער‬
‫שהיה כבר נשוי אז‪ ,‬לא יכול היה להמשיך בתפקידו‪.‬‬ ‫נ"ע שימחאוויטש זלגו עיניהם דמעות בשעת‬
‫מספר על כך בזכרונותיו עוזרו של מנהל הישיבה‪,‬‬ ‫החזרה"‪.‬‬
‫ר' יצחק גולדין‪:‬‬ ‫כשנתיים לאחר שובו של ר' אלתר לליובאוויטש‬
‫"השאלה היתה אז [אם] לקבל את ר' אלתר‬ ‫נישא שם לבתו של הרב שלמה זלמן הבלין‪ ,‬שעמד‬
‫מפוצ'פ למשפיע חסידות‪ ,‬רק מצד העדר המעות‬ ‫בראש ישיבת תורת אמת‪.‬‬
‫לא יכלו לקבל אז הוצאה כזו‪ ...‬ואמר כ"ק [אדמו"ר‬ ‫מהחתונה נשאר בידינו תיאור מרתק בזכרונותיו‬
‫הריי"צ נ"ע]‪ ,‬יצחק‪ ,‬את המצב הרי אתה יודע יותר‬ ‫של אחד מתלמידי הישיבה באותו זמן‪ ,‬ממנו אפשר‬
‫טוב‪ ,‬איך דעתך? ועניתי‪ :‬אם יהיה תומכי־תמימים‪,‬‬ ‫לעמוד במקצת על אישיותו של ר' אלתר‪:‬‬
‫יעזור השי"ת על ההוצאה‪ .‬המשגיח של סדר חסידות‬
‫"החתונה התקיימה ערב שבת קודש‪ ,‬כמדומה‬
‫הוא איש הפנימי של תומכי־‬
‫פרשת תרומה‪ ,‬ומקוצר היום‬
‫תמימים‪ ,‬ולולי זאת איזה‬
‫לא נתקיימה שום שמחת חתן‬
‫יתרון יש בתומכי־תמימים‪.‬‬
‫וכלה‪ ,‬כי אם החופה‪.‬‬
‫והצעתי רק ליקח את ר' אלתר‬
‫הנ"ל‪ ...‬וענה כ"ק אדמו"ר‪,‬‬ ‫אחרי‬ ‫קודש‪,‬‬ ‫"בשבת‬
‫אני מסכים עם יצחק‪ .‬קח את‬ ‫שהתפללתי ואחרי הסעודה‪,‬‬
‫אלתר‪ ,‬והשי"ת יעזרך ותצליח‪.‬‬ ‫הלכתי ל"זאל" [=בית המדרש]‬
‫הקטן לראות את כ"ק אדמו"ר‬
‫"לא חיכיתי זמן רב ותיכף‬
‫הרש"ב ובנו‪ ,‬ובאתי בעת‬
‫הלכתי אל השוק‪ ,‬מקום שהיה‬
‫שכ"ק סיים הברכות דהפטרה‪.‬‬
‫ר' אלתר הנ"ל עומד ומוכר‬
‫נכנסתי ל"חדר שני"‪ ,‬ששם‬
‫לנכרים ונכריות קוואס [=מין‬
‫התפללו המאריכים בתפילה‪,‬‬
‫משקה רוסי]‪ .‬לראות את‬
‫וראיתי שר' אלתר שימחוביץ‬
‫ר' אלתר הנ"ל במצב כזה‬
‫עומד באמצע "נשמת"‪ ,‬וחותנו‬
‫היה כל לב נמס‪ .‬הוא היה‬
‫נכנס ל"חדר שני"‪ ,‬ואומר לר'‬
‫בשצעדרין משגיח ומשפיע‬
‫אלתר‪" :‬האב רחמנות [=רחם‬
‫שלי‪ ,‬איש חכם לב־טוב‪,‬‬
‫נא]! קראתי לקידוש לכבוד‬
‫"עובד" ו"משכיל"‪ .‬כל ענין‬
‫החתונה!” ור' אלתר אומר‬
‫פרטי של כל בחור מתומכי־‬
‫בניגון ובדבקות "מי ידמה לך‬
‫תמימים היה אצלו ענין נפשי‪ .‬והוא‪ ,‬ר' אלתר‪ ,‬היה‬
‫ומי ישוה לך וכו'"‪...‬‬
‫צריך לעמוד בשוק‪.‬‬
‫"במוצש"ק ערך המחותן הרש"ז הבלין סעודה‬
‫"וכשבאתי אצלו אמרתי לו‪ :‬ר' אלתר‪ ,‬מה יהיה‬
‫גדולה עבור כל התלמידים‪ ...‬ושרו הרבה ניגונים‪,‬‬
‫התכלית מזה? יותר טוב שתלכו לתומכי־תמימים‬
‫והשמחה היתה גדולה מאוד"‪.‬‬
‫למשגיח! וענה לי‪ :‬תאמין לי יצחק שמאוד מאוד‬
‫חפצתי יותר בתומכי־תמימים מלעמוד פה‪ ,‬אבל‬
‫מה אעשה‪ ,‬הילדים מבקשים לחם‪ .‬אז היה מצב‬
‫דלי ה"קוואס" שנשפך‪...‬‬
‫כזה‪ ,‬לא היו מדברים ודורשים [כי אם] רק לחם‪.‬‬ ‫לאחר החתונה‪ ,‬בקיץ תרע"ז‪ ,‬התמנה לנהל‬
‫ועניתיו‪ :‬כ"ק אדמו"ר הסכים שתלכו לתומכי־‬ ‫את מחלקת הישיבה תומכי־תמימים אשר בעיר‬
‫תמימים‪ .‬וענה לי‪ ,‬אם אתה לוקח על עצמך שאתה‬ ‫שצעדרין‪ .‬בשלהי שנת תר"פ עברה ישיבת תומכי־‬
‫תשלם את משכורתי אז אלך‪ ,‬ועניתיו הן‪ .‬ותכף‬ ‫תמימים לרוסטוב‪ .‬הימים‪ ,‬ימי ראשית שנות השלטון‬
‫לקח את הדלי עם החמין ושפך‪ ,‬והלך בשמחה‬ ‫הקומוניסטי‪ ,‬היו ימי רעב גדול‪ ,‬וכל דאגתם של‬
‫רבה‪ .‬ואז אמרתי לו כל הענין‪ .‬ולמחרתו יצא על‬ ‫המנהלים היתה למצוא מעט לחם עבור התלמידים‪.‬‬
‫משמרתו‪ ,‬ובאולם הישיבה היה שמחה רבה כשראו‬ ‫המשגיחים וראשי הישיבה היו בעצמם בחורים‪,‬‬
‫את ר' אלתר הנ"ל על הבימה"‪.‬‬ ‫כיון שלא היתה כל אפשרות להשיג משכורת עבור‬

‫‪23‬‬
‫אודותיו בגליון ‪ ]14‬שעבד את ה' עד כמה שנברא‬ ‫הישיבה בוורשה‬
‫מסוגל להגיע‪ .‬אף אנו יכולנו להעיד כזאת על ר'‬
‫אלתר עצמו!"‬ ‫כעבור שנה התייסדה ישיבת תומכי־תמימים בעיר‬
‫ורשה‪ ,‬ואדמו"ר מוהריי"צ הציע לקחת את ר' אלתר‬
‫וכך מתאר בזכרונותיו מי שהיה מזכיר ישיבת‬
‫לנהל את הישיבה‪ .‬את הסיבה להיבחרו לתפקיד זה‬
‫תורת אמת‪ ,‬הרה"ח ר' שמעון גליצנשטיין‪:‬‬
‫כתב בעצמו (אגרות קודש חי"ז אגרת ו'תי)‪:‬‬
‫"כשרונותיו הגאוניים של הרב ר' אלטער‬
‫אנכי שמעתי מהוד כ"ק אאמו"ר [הרש"ב]‬
‫שימחוביץ‪ ,‬עם חושו הנפלא בחינוך והדרכה‪ ,‬עדינות‬
‫זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע אודות ידידי הרה"ח‬
‫מוחו ושכלו‪ ,‬חוש הסברתו בהשכלות עמוקות ועניני‬
‫מצויין תלמידי התמימים הרח"א שי'‬
‫עבודה של תורת חסידות חב"ד‪ ,‬מדותיו העדינות‬
‫שימחאוויטש שבחים גדולים במהות עצמו‪,‬‬
‫ונעימות עבודת התפילה שלו‪ ,‬וקישורו התמידי‬
‫ובעניין טיב השפעתו בדא"ח ובהדרכה‪.‬‬
‫עם רבינו [אדמו"ר הריי"צ] שליט"א אודות מצב‬
‫הישיבה ותלמידיה‪ ,‬וקבלת הוראות רבינו שליט"א‬ ‫הוא יצא בדרכו לוורשה בשלהי שנת תרפ"א‪ .‬בחג‬
‫יחד עם מסירות הנפש האיתנה ויראת השמים של‬ ‫הסוכות היה בדרכו בעיר מינסק‪ ,‬ובמשך החורף‬
‫התלמידים‪ ,‬העלו את מצב התורה ויראת השמים של‬ ‫הגיע לוורשה‪.‬‬
‫הישיבה תומכי־תמימים בוורשה ברום המעלות"‪.‬‬ ‫על נסיעתו והגעתו לוורשה סיפר תלמידו הרב‬
‫מאיר ע"ה בליזינסקי‪:‬‬
‫"החיה את העצמות היבשות"‬ ‫"בקיץ תרפ"א הודיעה ההנהלה לרבינו נ"ע‬
‫מספר שנים לאחר מכן מינה אדמו"ר הריי"צ את‬ ‫על התייסדות הישיבה [בוורשה]‪ .‬במכתבו הביע‬
‫ר' אלתר לנהל את הלימודים בישיבת תורת־אמת‪,‬‬ ‫הרבי את שביעות רצונו‪ ,‬וכן הודיעם כי הוא שולח‬
‫שעמדה תחת הנהלת חותנו של ר' אלתר‪ ,‬הרש"ז‬ ‫את הרה"ח ר' אלתר שימחוביץ בתור משפיע‬
‫הבלין‪ .‬ר' אלתר עוזב את פולין ומגיע ארצה‪ ,‬וכך‬ ‫לישיבה‪.‬‬
‫מתחיל הפרק החשוב והמשמעותי בחייו‪ ,‬שהותיר‬ ‫"בדרכו מרוסיה לפולין‪ ,‬הבריח ר' אלתר את‬
‫חותם יותר מכל ‪ -‬פרק ירושלים‪.‬‬ ‫הגבול ועבר דרך יער אחד‪ .‬בגלל הקור הקשה‬
‫כך תיאר לימים הרב שמעון גליצנשטיין את‬ ‫ששרר אז קפאה כף רגלו והעבירוהו לבית החולים‬
‫דמותו בישיבת תורת אמת‪:‬‬ ‫בוילנא‪ ,‬שם נאלצו לקטוע ממנו את כף הרגל‪.‬‬
‫"ר' אלתר היה מחונן בכח חזק ביותר להאציל‬ ‫"לפני פסח אותה שנה הגיע ר' אלתר לוורשה‪ .‬אנו‬
‫מרוחו על הזולת‪ .‬דיבורו לוהט‪ ,‬תנועותיו זריזות‪,‬‬ ‫התלמידים ראינו אותו לראשונה באחרון־של־פסח‪.‬‬
‫מבטו חודרני‪.‬‬ ‫ערכנו קידוש והתוועדות רבתי בביתו של ר' זלמן‬
‫"דיוקן זה של המשפיע הליובאוויטשי הדהימני‬ ‫שמוטקין‪ .‬התוועדות זו נמשכה ברציפות עד למחרת‬
‫קצת כשהכרתיו הכרה ראשונה‪ .‬אישיות מעוררת‬ ‫היום‪ ,‬ור' אלתר אמר אז את המאמר "והניף ידו על‬
‫הערצה היה‪ ,‬מצניע לכת‪ ,‬והשתדל להיות תמיד‬ ‫הנהר"‪.‬‬
‫בצל‪.‬‬ ‫"עם בואו הכניס רוח חדשה בישיבה‪ .‬רמת‬
‫"תפילתו היתה לכאורה בלי התלהבות נראית‬ ‫הלימודים‪ ,‬בנגלה ובחסידות‪ ,‬עלתה במאוד‪ ,‬ואווירה‬
‫לעין‪ ,‬אבל מכיריו ידעו כי בלבו פנימה בוערת‬ ‫מרוממת שררה בין התלמידים‪ .‬ר' אלתר התוועד‬
‫שלהבת אש קודש‪ ,‬וכל תנועותיו הן לשם שמים‪.‬‬ ‫הרבה‪ ,‬כמעט כמה פעמים בשבוע‪ ,‬ותמיד הדיבורים‬
‫"ר' אלתר קיבל על עצמו הנהלתה של ישיבת‬ ‫היו מוחשיים מאוד באותם הענינים שהוא עסק בהם‬
‫"תורת אמת" הליובאוויטשית בירושלים‪ ,‬ובזמן לא‬ ‫בתפילה‪ ,‬וגם אנחנו‪ .‬וכאמור‪ ,‬אותן השנים היתה‬
‫רב כבר היה ניכר בתלמידיה התמימים הרושם החזק‬ ‫פריחתה של ישיבת תומכי־תמימים בוורשא במובן‬
‫של מורם ומנהלם‪ .‬הוא פתח לפניהם השער של דברי‬ ‫הרוחני והחסידי‪...‬‬
‫אלקים חיים‪ ,‬ופיתח לבותיהם להבין להאזין ולהתמסר‬ ‫"ר' אלתר היה אומר‪ ,‬כי יכול הוא להעיד על ר'‬
‫בכל כוחם בלימוד החסידות וללכת בדרכיה‪.‬‬ ‫שילם [קוראטין‪ ,‬המשפיע בליובאוויטש ‪ -‬ראה‬

‫‪24‬‬
‫דבקותם בקב"ה לזו שלו‪ .‬הם עקבו אחר כל תנועה‬ ‫"בצדק נוכל לומר כי ר' אלתר החיה את העצמות‬
‫מתנועותיו‪ ,‬ואלו היוו עבורם הוראות בחיים‪ .‬זו‬ ‫היבשות‪ ,‬הוא החדיר לרגשותיהם של בני ציון‬
‫דמותו של משפיע אמיתי"‪.‬‬ ‫היקרים לשד טרי של תורת חב"ד‪ .‬לחשבונו יש‬
‫תפילתו של ר' אלתר נזכרת לעתים קרובות‬ ‫לזקוף את הפופולריות של הלימוד החב"די בארץ‬
‫בזכרונות תלמידיו‪ .‬המשפיע רבי משה וובר זצ"ל‬ ‫הקודש"‪.‬‬
‫השווה פעם את תפילתו של ר' אלתר לזו של חותנו‬ ‫על תקופה זו רבות העדויות מפי תלמידיו‪,‬‬
‫הרש"ז הבלין‪ :‬תפילתו של הרש"ז הבלין היתה‬ ‫שחלקם חיו עמנו עד לפני שנים מעטות‪ .‬כך לדוגמא‬
‫מתנגנת בקול ובנעימה‪ ,‬ואילו ר' אלתר היה יושב‬ ‫תיאר אותו הגה״ח ר׳ אברהם הערש הכהן ע״ה‪:‬‬
‫כפוף ומכווץ‪ ,‬בריכוז עמוק‪ ,‬אך השתפכות הנפש‬ ‫"נפעמתי עמוקות מכל אישיותו של ר' אלתר‪,‬‬
‫שלו לא היתה ניכרת לחוץ וקולו לא נשמע כלל‪.‬‬ ‫אשר פעלה עלי רושם מיוחד‪ .‬הוא היה איש מופלא‪.‬‬
‫מאידך‪ ,‬הרה"ח ר' דוד גולדברג סיפר‪ ,‬שפעם‪,‬‬ ‫דייקן בכל אורחותיו ומסודר מאוד‪ .‬מסודר בדרך‬
‫בעת תפילת ראש השנה‪ ,‬הגה את המילים "וידע כל‬ ‫לימודו ומסודר בזמן‪ .‬מעולם לא איחר‪ ,‬תמיד הגיע‬
‫פעול כי אתה פעלתו" בניגון עמוק ולבבי‪ ,‬עד שאחת‬ ‫בדיוק במועד‪.‬‬
‫הנשים פרצה בבכי מר בעזרת הנשים‪...‬‬ ‫"הוא היה יהודי שהאלוקות והקדושה האירו בו‪.‬‬
‫ר' אלתר אף חינך את תלמידיו כיצד לעסוק‬ ‫תפילתו היתה נפלאה‪ .‬לראותו בעת תפילתו היה‬
‫בעבודת התפילה‪ .‬הרה"ח ר' צבי גרינוולד מספר‬ ‫חוויה מיוחדת‪ .‬מי שעמד בקרבת מקום אליו ושמע‬
‫כי שמע מאחד מזקני ירושלים‪ ,‬שכאשר היו רוצים‬ ‫את התפילה ואת האנחות שבקעו מפיו‪ ,‬נמס לבו‬
‫לתאר אנחה עצומה‪ ,‬היו מתבטאים "בדומה‬ ‫כמים‪.‬‬
‫לאנחתם של חסידי חב"ד בעת תפילתם"‪ .‬היו אלו‬ ‫"שיעוריו בספר התניא כבשו את לבי‪ ,‬זו היתה‬
‫תלמידי ר' אלתר שלמדו ממנו‬ ‫הפעם הראשונה שבה ראיתי‬
‫כיצד להתפלל‪.‬‬ ‫שענייני תורת החסידות יורדים‬
‫מסופר עוד‪ ,‬שבעת ביקורו של‬ ‫להבנה טובה ובריאה‪ .‬זה היה לגביי‬
‫כ"ק אדמו"ר הריי"צ בירושלים‬ ‫אמרתי לו‪ :‬ר'‬ ‫דבר חדש לגמרי‪ .‬הסבריו של ר'‬
‫אלתר היו שכליים ביותר‪ ,‬מובנים‬
‫(בשנת תרפ"ט) פנה אליו מאן־דהו‬ ‫אלתר‪ ,‬מה יהיה‬
‫והתלונן על כך שתלמידי הישיבה‬ ‫היטב‪ ,‬משל היו אלה עניינים‬
‫התכלית מזה?‬ ‫פשוטים ולא ענייני חסידות נעלים‪.‬‬
‫בוכים בעת תפילתם בשבת קודש‪,‬‬ ‫יותר טוב שתלכו‬
‫ועוברים בכך על איסור!‪...‬‬ ‫"השיעורים הללו היו שם דבר‪.‬‬
‫לתומכי־תמימים‬ ‫כל בעל שכל שנכנס לשיעוריו היה‬
‫דמותו המופלאה של ר' אלתר‬ ‫למשגיח! וענה‬ ‫יוצא נדהם מההסברים המופשטים‬
‫משכה אליו לא רק את תלמידיו‬
‫בישיבה‪ .‬דוגמא לכך היא סיפורו‬
‫לי‪ :‬תאמין לי‬ ‫היטב‬ ‫המובנים‬ ‫והעמוקים‬
‫של הרה"ח ר' ישראל צבי הבר‬ ‫יצחק שמאוד‬ ‫ובפשטות‪ .‬זו היתה דרך לימודו של‬
‫מאוד חפצתי יותר‬ ‫ר׳ אלתר הן בנגלה והן בחסידות‪.‬‬
‫ע"ה‪ ,‬שהיה בתחילה תלמיד ישיבת‬
‫הבנה‪ ,‬היגיון‪ .‬שיעורים אלה הם‬
‫"תורה ויראה" במאה שערים‪.‬‬ ‫בתומכי־תמימים‬
‫שקירבוני לחסידות"‪.‬‬
‫באחת השנים‪ ,‬ביום הפורים‪ ,‬לאחר‬ ‫מלעמוד פה‪,‬‬
‫שחגג בישיבה את החג באווירה‬ ‫בנו‪ ,‬הרה"ג ר' אשר לעמיל הכהן‬
‫אבל מה אעשה‪,‬‬ ‫שליט"א‪ ,‬מוסיף מה ששמע מאביו‪:‬‬
‫הפורימית הנהוגה בישיבות‪ ,‬ביקר‬
‫הילדים מבקשים‬
‫בישיבת תורת אמת לראות כיצד‬ ‫"ליראת הכבוד של תלמידיו‬
‫חוגגים שם את היום‪ ,‬ונפעם לגלות‬
‫לחם‪ .‬אם אתה‬ ‫כלפיו לא היה גבול‪ .‬תקוותם‬
‫אווירה שונה לחלוטין‪ :‬ר' אלתר‬ ‫לוקח על עצמך‬ ‫הנכספת היתה לזכות לחשוב‬
‫ישב והתוועד ברצינות רבה על‬ ‫שאתה תשלם את‬ ‫כמוהו‪ .‬לחוש כמותו כמה שווה כל‬
‫מהותו הפנימית של היום כפי‬ ‫משכורתי‪ ,‬אז אלך‬ ‫העולם כקליפת השום‪ ,‬וכך תדמה‬

‫‪25‬‬
‫אך לא רק על תלמידי החכמים השפיע ר' אלתר‬ ‫שהיא מבוארת בתורת החסידות‪ .‬מראה זה כבש‬
‫מתורתו ומהנהגותיו‪ .‬בתו של ר' אלתר מספרת‬ ‫את לבו והוא נעשה לאחד מתלמידיו המובהקים‬
‫כי בשכנותם התגוררה משפחה שלא שמרה תורה‬ ‫של המשפיע הדגול (דברים דומים נשמעו גם מפי‬
‫ומצוות‪ .‬ר' אלתר היה מזמין את ילדיהם לביתו בכל‬ ‫הרה"ח ר' יהושע ליפקין)‪.‬‬
‫הזדמנות‪ ,‬לשמיעת הבדלה‪ ,‬להדלקת נרות חנוכה‬
‫ועוד‪ ,‬והיה משתף אותם בהכנות כדי שיהיה להם‬ ‫השפעה בירושלים‬
‫חלק פעיל במצוה‪.‬‬
‫בנוסף על תפקידו בישיבת תורת אמת‪ ,‬חרגה‬
‫השפעתו מגבולות הישיבה והתפשטה בחוגים שונים‬
‫תירוץ אחד‪ :‬אין עוד מלבדו‬ ‫בירושלים‪ .‬זאת בעקבות הוראה ישירה שקיבל מכ"ק‬
‫מבחינה גשמית לא שפר גורלו של ר' אלתר עליו‪.‬‬ ‫אדמו"ר הריי"צ (אגרות קודש ח"ג ע' תקיח)‪:‬‬
‫בנו הבכור נפטר בילדותו מדלקת ריאות‪ .‬אחר כך‬ ‫הנני ממנה אותו למשפיע קבוע בירושלים עיה"ק‬
‫נולדו לו תאומות‪ ,‬שנפטרו אף הן בתוך זמן קצר‪.‬‬ ‫תובב"א ללמוד דא"ח ברבים ולחזור דא"ח ולסדר‬
‫לאחר שעלה ארצה ילדה אשתו בן‪ ,‬ובמהלך הלידה‬ ‫בעזרתו ית' שיעורים ללמוד דא"ח ברבים בבתי‬
‫קיבלה טיפול כושל‪ ,‬שבעקבותיו לקתה במחלה‬ ‫כנסיות של אנ"ש שי' בעיה"ק ירושלים תובב"א‪,‬‬
‫קשה ובתוך חודש נפטרה‪ .‬גם הילד לא האריך ימים‪:‬‬ ‫ולסדר ולקבוע זמנים להתוועדות של אנ"ש שי'‬
‫בקטנותו קיבל הרעלת קיבה שלא טופלה כראוי‪,‬‬ ‫יחדיו‪ ,‬כפי תנאי המקום‪ ,‬ובמידה האפשרית‬
‫ונפטר אף הוא לבית עולמו‪.‬‬ ‫להיות נוכח בעצמו בכל התוועדות‪ ,‬ולעורר על‬
‫ר' אלתר נותר כהורה יחיד לשתי בנותיו הנותרות‪.‬‬ ‫דבר לימוד דא"ח ושמירת ענייני החסידות‪...‬‬
‫אך אם לא די בכך‪ ,‬תקפה אותו מחלת השחפת‪,‬‬ ‫השפעתו של ר׳ אלתר על בני היישוב הישן‬
‫ממנה סבל עד סוף ימיו‪ .‬אולם צערו לעולם לא‬ ‫בירושלים היתה בעיקר באמצעות דמותו הנעלית‬
‫נראה על פניו‪ .‬הוא השתדל בכל כוחו להתגבר עליו‬ ‫והאמת שייצג בכל אורחותיו‪ .‬בד בבד‪ ,‬נודע‬
‫ולהתמסר לענייניהם של התלמידים‪ .‬הוא שהה‬ ‫בחריפותו ובעמקנותו‪ ,‬ושיעוריו בחסידות הצטיינו‬
‫רבות במקומות מרפא‪ ,‬שם עבר טיפולים שונים כדי‬ ‫ברמתם הגבוהה‪.‬‬
‫להתרפא ממחלתו‪ ,‬אך גם אז לא שכח את תלמידיו‪.‬‬
‫כה עמוקה היתה השפעתו על תלמידיו‪ ,‬עד כי גם‬
‫הוא כתב אליהם מכתבים‪ ,‬והתעניין במצבם הגשמי‬
‫אחרי פטירתו נותרו קשורים אליו בקשר עז‪ .‬רבים‬
‫והרוחני‪ .‬בשובו לישיבה‪ ,‬שב והשקיע את כל מרצו‬
‫מהם נהגו לומר קדיש ולהדליק נר ביום הפטירה‪.‬‬
‫בתפקידו הנעלה‪.‬‬
‫ר' אלתר היה מוסר שיעורים ודרשות במוסדות‬
‫עם הזמן גברה מחלתו וכבר לא היה בכוחו למלא‬ ‫התורה שבירושלים העתיקה‪ ,‬וגם בבתי כנסיות‬
‫את תפקידו בישיבה‪ .‬הוא סירב בתוקף לקבל שכר‬ ‫ובתי מדרשות במאה שערים‪ .‬כמו כן‪ ,‬היה לו קשר‬
‫עבור אותם ימים‪ ,‬אף שמצבו הכלכלי היה קשה‬ ‫אישי עם גדולי התורה שבירושלים באותו זמן‪ .‬הוא‬
‫ביותר והוא סבל חרפת רעב‪ .‬בין השאר ניכר עוניו‬ ‫היה משוחח בדברי תורה עם הרב קוק והיה אורח‬
‫על מכנסיו הקרועים‪ .‬כשמאן־דהו העיר לו על כך‪,‬‬ ‫קבוע בביתו של הרב הרצוג‪ .‬כמו כן היה נושא ונותן‬
‫והזכיר לו את מאמר חז"ל על "תלמיד חכם שנמצא‬ ‫בענייני הלכה עם הרב אליעזרוב‪ .‬אף הגרא"ח נאה‬
‫רבב על בגדו"‪ ,‬השיב בפשטות‪ :‬הנני לובש בגד‬ ‫מצטט בשמו ענייני הלכה ומנהג‪.‬‬
‫ארוך‪ ,‬וכך לא מבחינים במכנסיי הקרועות‪ .‬ולגבי‬
‫הכסף‪ :‬הכסף ‪ -‬הנו כסף של תומכי־תמימים!‬ ‫בהזדמנות מסויימת בחג הפסח‪ ,‬כשלביתו של‬
‫הרב הרצוג עלו תלמידי החכמים שבירושלים כנהוג‬
‫פעם צעד ר׳ אלתר עם תלמידיו סמוך לבית‬ ‫אז בכל חג‪ ,‬היה גם ר' אלתר בין הבאים‪ ,‬ולפתע‬
‫הרפואה שערי־צדק‪ .‬כשחלפו מול מבנה מסוים‪,‬‬ ‫הכריז הרב הרצוג‪" :‬כעת ידרוש לנו ר' אלתר בענייני‬
‫אמר להם‪ :‬״כאן איבדתי את בני‪ ,‬אך כאשר מתבוננים‬ ‫חסידות"! ר' אלתר נעמד ונאם בפני הנוכחים במשך‬
‫ב"הוי"ה אחד" ‪ -‬אין לזה שום תפיסת מקום״‪.‬‬ ‫שעה ארוכה והסביר את תוכן הנס של קריעת ים סוף‬
‫על כך סיפר תלמידו ר' אברהם הערש הכהן‪" :‬ר'‬ ‫על פי המבואר בתורת החסידות‪.‬‬

‫‪26‬‬
‫ר' אלתר הותיר אחריו צוואה‪ ,‬בה הוא מתייחס‬ ‫אלתר התבטא שבלקוטי־תורה ובתורה־אור מקשה‬
‫בעיקר לבנותיו ומבקש מהן כי תשארנה דבוקים‬ ‫אדמו"ר הזקן כעשרת אלפים קושיות‪ ,‬ועל כולן‬
‫בה' ובתורתו‪ .‬בהמשך הוא פונה גם לידידיו בזה‬ ‫תירוץ אחד‪ :‬אין עוד מלבדו‪ .‬כך היה ר׳ אלתר ‪ -‬הוא‬
‫הלשון‪" :‬הנני מזהיר לכל מכיריי אוהביי יבדלו‬ ‫ביטל את מציאות עצמו לחלוטין"‪.‬‬
‫לחיים‪ ...‬בל יזכירו שום שבח עליי חס וחלילה‪ ,‬לא‬ ‫בשנת תרצ"ט גברה מחלתו‪ .‬כששאלוהו תלמידיו‬
‫לטב ולא למוטב וכו'‪ ...‬להזכירני טרם שיכניסוני‬ ‫היכן הוא מעוניין להיקבר‪ ,‬בסברם שיש לקברו‬
‫לקבר כי אזכור מה שזכיתי לשמוע מכ"ק אדמו"ר‬ ‫במקום מכובד‪ ,‬התפלא על שאלתם‪ :‬״אינני מבין‬
‫[הרש"ב] זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע בשמחת תורה אז‬ ‫מה רצונכם‪ .‬אקבר באדמה כמו כולם״‪ ...‬בז' בניסן‬
‫א חסיד וואו ער איז און וואו ער וועט נאר זיין‪ ,‬דארף‬ ‫באותה שנה שבק חיים לכל חי‪ ,‬בהותירו אחריו שתי‬
‫זיך צושלאגן צום רבי'ן‪ .‬איי מ'וועט ניט לאזן‪ ,‬איז גאר‬ ‫בנות צעירות‪ .‬על פי בקשתו עמדו בחורי הישיבה‬
‫ניט‪ .‬ער דארף זאגן לאז מיך‪ ,‬איך דארף גיין צום רבי'ן‬ ‫על יד מיטתו בשעת יציאת נשמתו ולא חדלו מלומר‬
‫[=חסיד‪ ,‬בכל מקום שיהיה‪ ,‬צריך להידחק ולהיצמד‬ ‫פרקי תהילים‪ .‬לפתע התרומם‪ ,‬קרא "שמע ישראל"‪,‬‬
‫אל רבו‪ .‬אף אם לא יניחוהו‪ ,‬מאום לא יעצרהו‪ .‬עליו‬ ‫וכשסיים‪ ,‬צנח והוציא את נשמתו‪ ,‬בטרם מלאו לו‬
‫לומר‪ :‬הניחו לי‪ ,‬עלי ללכת אל רבי]!‬ ‫‪ 48‬שנה‪.‬‬
‫(מקורות‪ :‬תולדות חב"ד בארץ הקודש; תולדות חב"ד‬
‫בפולין; "תורת אמת")‬

‫צוואת המשפיע ר' אלתר‬

‫‪27‬‬
 ‫מכתבים‬
‫למערכת‬
‫התלבשות תורת החסידות‬
‫בהשגת המוח ע"י משנת חב"ד‬
‫ועל פי דבריכם נמצא שאצל הבעש"ט לא היתה‬ ‫בקונטרס אור וחיות דחודש כסלו דהאי שתא‬
‫החסידות שווה לכל נפש‪ ,‬וא"כ אין להבעש"ט‬ ‫התפרסם מאמר בשם "שלבי גילוי החסידות"‪ ,‬שבו‬
‫חלק בגילוי החסידות‪ .‬הבעש"ט לא ייחשב כי אם‬ ‫ביארתם "בדרך קצרה וארוכה" את ראשי הפרקים‬
‫לעוד אחד מיחידי הסגולה שבכל דור שהיה להם‬ ‫שהרש"ב כתב בביאור חילוק גילוי החסידות שגילה‬
‫אור החסידות‪ ,‬אולם בהגשתה להמון אין להם‬ ‫הבעש"ט והמגיד ממעזריטש נבג"מ לבין גילויה אצל‬
‫שייכות‪.‬‬ ‫אדמו"ר הזקן נ"ע‪ ,‬ושם נתבאר שתורת החסידות‬
‫ג) לפי דבריכם נמצא שכל הצדיקים שלא נמנו‬ ‫'נתלבשה' בכלי ההבנה וההשגה‪ ,‬באופן שכל אדם‬
‫על עדת חב"ד לא היה להם זיקה ושייכות לתורת‬ ‫יוכל להבינה‪ ,‬על ידי אדמו"ר הזקן‪.‬‬
‫החסידות כל עיקר‪ .‬דהרי מאחר שנתלבשה החסידות‬ ‫אמנם ע"פ המבואר שם עולות כמה תהיות‪:‬‬
‫במאמרי חב"ד אי אפשר לזכות לאורה בלי לבושיה‪.‬‬ ‫א) הלא כל ענין החסידות הוא עבודה פנימית‬
‫והלא הרבה צדיקים יש שלא עסקו במאמרי ולבושי‬ ‫(וחי בהם‪ ,‬דבקות‪ ,‬ועוד)‪ .‬איך יתכן לומר על עבודה‬
‫חב"ד‪ ,‬ואין צריך לומר שגם אדמו"ר הזקן הפליג‬ ‫פנימית שהיא התלבשה בלבושים חיצוניים של שכל‪,‬‬
‫מאוד בשבחם [כגון הצדיקים ר' שלמה מקארלין‪,‬‬ ‫שהמחזיק בלבושים אלו בלבד חסיד הוא‪ .‬והרי אם‬
‫ר' חייקא מאמדור‪ ,‬ר' לוי יצחק מבארדיטשוב‪ ,‬ר'‬ ‫כן שוב אין מהות החסידות ‪ -‬עבודה פנימית‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬
‫ישראל מרוז'ין‪ ,‬ועוד]‪ .‬הכי 'משכיל' חב"די עולה‬
‫ב) הרי קיימא לן שתנועת החסידות לא חידשה‬
‫בחסידותו על פני אותם צדיקים? אתמהה!‬
‫דבר‪ ,‬אלא רק ִרעננה מושגים עתיקים‪ .‬למשה רעיא‬
‫אשמח מאוד אם תתייחסו לכל הערותיי בגליון‬ ‫מהימנא‪ ,‬לנביאים לתנאים ולאמוראים גם היה‬
‫הבא שלכם‪.‬‬ ‫חסידות‪ .‬אלא שבכל דור ודור לא היה זה כי אם‬
‫ברוך שמעון שניאורסאהן‬ ‫ליחידי סגולה‪ ,‬ותנועת החסידות האירה והגישה את‬
‫ישיבת טשעבין‬ ‫זה להמון‪.‬‬

‫תשובת א' מחברי המערכת‪:‬‬

‫נראה כי יש להבהיר טוב יותר את המושג "התלבשות בהשגה" שמופיע ברשימתו של הרבי הרש"ב‪.‬‬
‫אין הכוונה ללבוש שלא ניתן לתפוס את האור בלעדיו‪ ,‬ובוודאי שאין בכך שלילה של עיקרי החסידות‬
‫ויסודותיה כפי שהתגלו ע"י הבעש"ט ותלמידיו‪ ,‬בפתגמי־אש המלהיבים את הנפש ובעובדות שבהן‬
‫הראו להולכים בעקבותיהם את דרך עבודת ה' שסללה החסידות‪.‬‬
‫אדמו"ר הזקן חידש והוסיף שאת יסודות החסידות יש להבין גם בשכל‪ .‬לא די בכך שהלב יתפעל‬
‫מקליטת אמרה חריפה‪ ,‬ולא מספיק שהנפש תתרומם משמיעת דברי אלוקים חיים המדברים בעליונים‪,‬‬
‫ּפ־טראגן) אותם להבנת השכל‪ ,‬עד אשר לא רק הלב‬
‫ָ‬ ‫(ארא‬
‫ָ‬ ‫אלא בנוסף על כך צריך להוריד ולהמשיך‬

‫‪28‬‬
 ‫ב"ה‬

‫יתפעל והנפש תתרומם‪ ,‬אלא שהאמת של הדבר תאיר‬

‫טוב‬‫שםשלו‪.‬‬
‫וההבנה‬
‫תר‬ ‫גם בשכל האנושי‪ ,‬על פי כללי כ‬
‫ההגיון‬
‫שלבי‬
‫רוצים לקבל את‬
‫ברשימה‬

‫מפורש ומבואר‬
‫הקטלוג המלא‬

‫שכתב מסביר‬
‫של הוצאת‬
‫מעיינותיך?‬
‫שלחו מייל‪:‬‬
‫ולדוגמא‪:‬‬

‫גילוי‬
‫‪orvechayoot@gmail.com‬‬

‫כ"ק אדמו"ר‬ ‫אלומת אור על‬

‫מוהרש"ב נ"ע‬ ‫אחד מיסודות החסידות הוא ש"אין עוד מלבדו"‬
‫מעמקי תורת הבעש"ט‪,‬‬
‫במהדורה מדויקת ומהודרת‬
‫מדוע התגלות‬ ‫פירושו – לא רק שאין עוד אלוה מלבדו‪ ,‬היינו שאין‬

‫החסידות‬
‫החסידות הייתה‬
‫תחילה כגילוי‬ ‫לשום דבר איזו שליטה שהיא מלבדו ית'‪ ,‬אלא עוד‬
‫שמיימי ואחר כך‬ ‫חדש‬

‫בהבנה והשגה‬
‫זאת‪ ,‬שאין שום מציאות מלבדו‪ .‬והנה יסוד זה אפשר‬
‫לק שני‬
‫ח‬

‫לקבל באופן של אמונה‪ ,‬ולשננו ולהחדירו אל הנפש‬

‫עד שהאדם ירגיש בהכרתו שאין שום מציאות‪ .‬ובזה‬
‫באה תורת חב"ד והוסיפה כי יש גם צורך להבין יסוד‬
‫זה בהבנת השכל‪ ,‬עד שתהיה לאדם הבנה בהירה‬
‫במהות אחדות ה' וביחס של הנבראים אל הבורא‪.‬‬
‫השורות האלה הן ראשי פרקים‬
‫שרשם לעצמו כ"ק אדמו"ר‬ ‫ועל זה בא חלק "שער היחוד והאמונה" שבספר‬
‫מוהרש"ב נ"ע‪ ,‬לפני מאה שנים —‬
‫בי"ט בכסלו תרע"ט‪.‬‬
‫ברשימה זו הוא מבאר את‬
‫התניא ושאר הספרים והדרושים העוסקים בביאור‬
‫הבעש"ט‪ ,‬והוא אחד מספרי החסידות‬
‫שם טוב' מכנס את תורתו של‬
‫'כתר‬
‫תהליך התפתחות תורת החסידות‪,‬‬ ‫במהדורה חדשה זו מוגש ביאור‬
‫הראשונים שנדפסו‪.‬‬

‫בדרך מקבילה לשלבי התגלות‬

‫התורה‪ ,‬מתחילת הבריאה ועד‬
‫ענין זה בארוכה‪.‬‬
‫מלא ומקיף לדברי הבעש"ט‪,‬‬
‫המקורי‪ ,‬ומאיר את כוונת הדברים‪.‬‬
‫מוגשים מראי‪-‬מקומות וציונים‬
‫שבהם‬ ‫השוליים‪,‬‬ ‫בהערות‬
‫המשולב בתוך הלשון‬
‫גם‬ ‫הלומד יכול להיעזר‬
‫לדברי חז"ל ולספרי החסידות‪ ,‬עם‬
‫רבים‬
‫מעמד הר סיני‪:‬‬ ‫הרחבת הביאור בעת הצורך‪ .‬המדור‬ ‫'מקורות‬
‫ושינויי נוסחאות' מציג השוואות‬
‫לספרי תלמידי הבעש"ט‪ ,‬שלעתים‬

‫וטעמו של אדמו"ר הזקן הוא – ראשית‪ ,‬כי אילולא‬

‫נוספו בהם דברים‬
‫מאת תלמידיו הקדושים‪ ,‬מחברי‬
‫הספרים‪ .‬כך אפשר להבחין בין‬ ‫הבעש"ט ובין הוספות תלמידיו‪.‬‬
‫גוף דברי‬
‫<<‬ ‫ברשתות אור החיים‪ ,‬יפה נוף‪ ,‬קה"ת‬
‫להשיג‬
‫צילום כתב היד של כ"ק‬ ‫ובכל חנויות הספרים המובחרות‬
‫בי"ט כסלו ובאתר ‪mbook.co.il‬‬
‫ביריד החסידות‬
‫אדמו"ר הרש"ב זי"ע‬
‫הנדפסת בסה"מ עטר"ת‬
‫יקלוט השכל (מה שביכולתו לקלוט מ)אמיתת‬
‫ע' תרעג‬
‫‪17‬‬ ‫אחדותו יתברך‪ ,‬והאמונה תהיה באופן שמניח‬
‫שכלו על הצד ומאמין נגד השכל‪ ,‬נמצא כי ישנו‬
‫חלק בנפשו‪ ,‬והוא חלק השכל – שאינו מאמין ח"ו‬
‫באחדותו יתברך! ואילו כאשר האמונה חודרת גם בשכל‪ ,‬נמצא כי‬
‫הוא שלם עם הקב"ה בכל נפשו‪.‬‬
‫[וכך התבטא כ"ק אדמו"ר זי"ע בשקו"ט עם כ"ק אדמו"ר מתולדות אהרן זצ"ל‪ ,‬בנוגע לעבודת התפלה‬
‫(נדפס בתורת מנחם ח"ל ע' ‪ 317‬ואילך)‪:‬‬
‫"ענין ההתלהבות בתפילה באופן ש"כל עצמותי תאמרנה" הוא לא רק בנוגע לאברי הגוף‪ ,‬שיתנענע בגופו‪,‬‬
‫יספק בידיו וירקע ברגליו‪ ,‬אלא כל חלקי האדם צריכים להתפלל‪ ,‬גם המוח שבראש‪ ,‬וכל חלקי המוח‪[ ...‬ואם‬
‫לא כן] נמצא‪ ,‬שיש חלק מסויים במוחו – מציאות דבר הנמצא במוח שבראש‪ ,‬כדמוכח מזה שמשתמש בו‬
‫בשעה שלומד ענין בנגלה דתורה – שאינו משתמש בו בעת התפילה‪ ,‬וא"כ‪ ,‬חסר אצלו בענין "כל עצמותי‬
‫תאמרנה"‪ ,‬כיון שחלק מסוים במוח אינו מתפלל‪ ,‬אלא הוא יָ ֵשן‪ ...‬ולמה יִ ישן ולא יתפלל?! – הרי גם הוא צריך‬
‫להתפלל!"]‪.‬‬
‫ושנית‪ ,‬כי לפי תורת הנפש שגילה וביאר רבינו הזקן‪ ,‬בספר התניא ובשאר ספריו (מיוסד על מבנה כוחות‬
‫הנפש כפי שהוא מתואר בתורת הסוד‪ ,‬כמקביל למבנה העולמות העליונים והספירות של מעלה)‪ ,‬כח ההבנה‬
‫וההתבוננות הוא השער לחולל שינוי פנימי באישיות של האדם – מן המוח אל הלב‪ ,‬ומן הלב אל המחשבה‬
‫דיבור והמעשה‪ .‬ועל נחיצות הדבר מביא רבינו את דברי רז"ל "גנבא אפום מחתרתא רחמנא קרייה" – הגנב‬
‫בפתח המחתרת קורא ומתפלל לה' מתוך אמונה‪ ,‬אך זוהי אמונה המנותקת ואף מנוגדת לשאר חלקי האישיות‬
‫שלו‪ ,‬מאחר שלא הופנמה ע"י הכוחות הפנימיים של האדם‪ ,‬ובראשם ההשגה וההבנה‪.‬‬
‫זאת הכוונה כאשר מדברים על "הלבשת" החסידות בהבנה והשגה בהתאם לשיטתו המיוחדת של רבינו הזקן‪.‬‬
‫דעת לנבון נקל שאין כאן ח"ו פגיעה קלה שבקלות בשבחם הנורא של צדיקי החסידות‪ ,‬או חלילה ירידה בערכם‬
‫ומעלתם של דברי החסידות המופלאים שנתגלו על ידי הבעש"ט והמגיד וממשיכי דרכם‪ .‬והרי אין צריך לומר‬

‫‪29‬‬
 ‫שו"ת‬
‫האותיות של שם "אלקים" אפשר לסדר ב־‪ 120‬צורות‪.‬‬ ‫אחרי טיול מופלא עם ה' לבדו‪ ,‬עם סיום התפילה‬
‫אלו הם צמצומים שונים שדרכם מתגלה ה' בעולם‪.‬‬ ‫אנחנו חוזרים לעולם העשיה‪ ,‬וזו חוויה מטלטלת‪ .‬כל‬
‫מורנו הבעש"ט והמגיד‪ ,‬ומה עוד שמצינו בכתבי חב"ד דרושים‬
‫וה"אלילים"‬ ‫לעומתם‪ :‬ה"גלולים" בגימטרייה הם ‪119‬‬ ‫כוונה‬
‫מעבר‬ ‫ללא לנו‬
‫על תורות‬
‫ממתינים‬‫וה'ארציים' גם‬
‫ומבוססת‬ ‫"איבר"‬
‫מיוסדת‬ ‫להיותכולה‬
‫שתורת חב"ד‬
‫ה'גויים'‬ ‫העניינים‬
‫‪ ,121‬אלו הם ביטויי התנגדויות לגילוי ה'‪ ,‬על־ידי‬‫ועוד‪.‬‬
‫מהם;אלימלךהם‬
‫שהבדילנונועם‬
‫מאור עיניים‪,‬‬
‫שבספר לה'‬ ‫הכנסת‪",‬ווארט"‬
‫ואנחנו מודים‬ ‫ארוכים לבאר‬
‫למפתן בית‬
‫אחרון‪:‬כשם שאיבר הגוף בטל אל הנפש‬ ‫דמלכא"‪ ,‬כי‬ ‫"אברין‬ ‫נקראות‬ ‫שהמצוות‬ ‫מבואר בתניא (פרק כג)‬
‫הוספה או גירעון‪.‬‬
‫ועל אחרון‬ ‫האצילות‪.‬‬
‫ראשון‬ ‫מעולםראשון‬ ‫נבואעכשיו‬
‫להשיב על‬ ‫שחוזר‬
‫ליהודיזו –‬
‫הקדמה‬ ‫מתאימים‬
‫הם לא ולאחר‬
‫‪ -‬כלומר‪ :‬הוא נע ופועל לפי רצון הנפש‪ ,‬ומשמש לנפש כלבוש וככלי־שרת ‪ -‬כך כשאדם מקיים‬
‫הופכיםשל‬
‫לפי דרכו‬ ‫השותפיםאדרבה‪,‬‬
‫למעשה‬ ‫הפנימית‪ ,‬אלא‬ ‫העבודה‬
‫נפשו וגופו‬ ‫להיטמע‬
‫הרצוןח"ו את‬
‫האלוקי‪,‬‬ ‫להחליף‬‫באהשל‬ ‫כדי‬ ‫לא‬ ‫אבל‬
‫בשכל לא‬
‫"איבר"‬ ‫העולם‪,‬‬
‫כביכול‬ ‫אל‬
‫ההתלבשות‬
‫הוא נעשה‬‫לצאת‬ ‫אנחנו א)מצוה‪,‬‬
‫כאמור‪,‬‬‫הולכים‬
‫עוצמתית‬
‫שכמובן‪ ,‬ודאי‬ ‫תפילה‬
‫האדם‪ .‬אלא‬ ‫במצוה‪.‬לשינוי במהות‬
‫הטמוןוהשער‬
‫האלוקיהפתח‬
‫הרצוןלהיותה‬ ‫שד־י‪.‬‬
‫פנימית זו‪,‬‬ ‫במלכות‬
‫לעבודה‬
‫בתוכה את‬ ‫אותו‬
‫היא סיוע‬
‫הנושאת‬ ‫לתקן‬
‫כדיהזקן‬
‫ל'מרכבה'‬ ‫בו אלא‬
‫רבינו‬
‫הצדק עמך‪ ,‬השואל‪ ,‬שההבנה כשלעצמה אכן אינה עיקר‪ ,‬אלא העבודה שעובד האדם לשנות את מהותו‬
‫קיום לנחיתה‬ ‫החשובהוביןביותר‬
‫"לשמה"‪,‬‬ ‫בכוונה‪,‬היא‬
‫עלינו לשבח‬ ‫קיום מצוה‬ ‫תפילת‬ ‫שאלתי היא ‪ -‬מדוע בעל התניא לא מבדיל כאן בין‬
‫למצוה תפילה‪,‬‬‫לאחר כל‬ ‫נאמרת‬
‫בכוונה‬ ‫מצוה‬ ‫ולכןביןהיא‬ ‫עצום‬ ‫הבדלהזה‪,‬‬ ‫בעולם‬ ‫שלנושיש‬ ‫להלן (פרק לח ואילך)‪,‬‬ ‫שמתבארעוזך‬ ‫בתפארת‬ ‫להבנה זו‪.‬‬ ‫מהרה‬
‫כוונה (וכפי‬
‫לראותבהתאם‬
‫מצוה ללא‬
‫ופנימיותו‬
‫העלייה‬‫הלימוד‬
‫האלוקי‬ ‫לשם‬
‫האריכות‪,‬‬ ‫חסידות‬
‫הרצון‬
‫כל‬ ‫את‬‫אין אל‬‫הלומדים‬
‫נעשהבהןבטל‬ ‫הואאת‬
‫וערבית‬ ‫בתכלית‬‫ששלללשמה‬
‫במנחה‬ ‫מוהרש"ב‪,‬שלא‬
‫גם‬ ‫מצוה‬
‫מקיים היא‬ ‫אדמו"ר‬
‫בגאולה‪,‬‬ ‫כשאדם‬
‫עוסק‬‫לשבח" כ"ק‬
‫דשמעתתן –‬
‫גם‬ ‫האמנם‬‫"עלינו‬ ‫כמרא‬
‫כוונה)?‬
‫השני של‬‫לנו‬
‫החלקומיללא‬
‫דיבורים‬ ‫בלקוטי‬ ‫(נדפס‬ ‫זו‬ ‫דרך‬
‫והירידה בכל שלבי הסולם כמו בתפילת שחרית‪ .‬מפני‬ ‫בחריפות‬ ‫גינה‬ ‫בה‬ ‫אחת‬ ‫אמרה‬ ‫רק‬ ‫ונצטט‬
‫ועבודתנו בו‪ .‬עם‬ ‫בלבד‪,‬‬
‫הנפש?‬ ‫שבזה)‬
‫אל הזה‬ ‫השכל‬
‫בריאת הגוף‬
‫העולם‬ ‫לשם‬ ‫(היינו‬
‫כביטול איבר‬ ‫ותכלית‬‫מטרתעצמו‬
‫עוצמתה‪ ,‬הדין הוא שכשהקהל אומר את תפילת "עלינו‬ ‫סי"ז)‪:‬הזה‪ ,‬אנו מתפללים‬ ‫לעולם‬‫תרצ"ד‬ ‫שיחת חג הפסח‬
‫וכניסתנו‬ ‫התפילה‬ ‫סיום ח"א‪,‬‬
‫באמצע‬ ‫ואינואתם‬ ‫בהשכלה‬‫הכנסת‬ ‫היינו‪,‬‬‫בבית‬ ‫שנמצא‬
‫אלוקים‪,‬‬ ‫מי פני‬‫לראות‬ ‫ובהשכלותיכם כל‬
‫לשבח"‪,‬‬ ‫הכל־‬ ‫עבודת ה'‬
‫בחכמותיכם‬ ‫ברצונכם‬‫התכלית של‬
‫לראות פני"‪,‬‬ ‫האמיתי‪.‬‬
‫ה"סיום" תבואו‬
‫תשובה‪:‬‬ ‫"כי‬ ‫על‬
‫תפילה צריך להצטרף לאמירתה‪.‬‬ ‫מכאן!רק בימות‬ ‫צאו כאן‬ ‫תתגלה‬‫אלקי?‬ ‫בעולםאורהזה‬
‫להרגיש‬ ‫דווקא‬‫רוצים‬ ‫כך חשובה‬
‫עצמאיים‪ ,‬אלא לבוש וכלי־שרת הנשלט על ידי‬ ‫הנפש‬
‫נברא‬ ‫איברי הגוף אל‬ ‫היחס בין‬ ‫ישקף זה של‬ ‫המשיח‪ ,‬אז במשל‬
‫האנושי וגזרו‬
‫מתגליתזו‬ ‫העולםבשכל‬
‫מתפילה‬ ‫ולדרוך עליו‬
‫אומות‬ ‫שכל אלקי‬ ‫התיר לכם לקחת‬ ‫שלשמה– מי‬
‫רמוס חצרי"‬ ‫המטרה‬ ‫מידכם‬‫העולם את‬
‫בקש זאת‬ ‫– "מי‬
‫ובאיזו מידה‬ ‫חששואופן‬ ‫לחינםבאיזה‬ ‫רצוןלאהנפש‪.‬‬ ‫עניינים שונים‪ ,‬שחשוב‬ ‫שני‬ ‫יש‬
‫שלכם?!זאת במהרה‪.‬‬ ‫בהם‬ ‫המלובשת‬
‫המגושםלראות‬ ‫ואנחנו מתחננים‬
‫לצנזר חלק‬ ‫או‬ ‫לאומרה‬ ‫שלא‬
‫בהם הנפש ‪ -‬בזה יש הבדלים‪ ,‬אבל עצם‬ ‫מסוימים‬ ‫במקומות‬ ‫לחדד את ההבדל ביניהם‪.‬‬
‫אחדאנחנו‬ ‫אינהזו‬
‫שבתפילה‬
‫נוגחים‬ ‫אתם‬ ‫מפני‬‫–‬ ‫בפחד‬
‫ל"מועדים"‬
‫העובדה שהאיבר נושא את רצון הנפש‬‫נתקפו‬‫אתכם‬ ‫הם‬ ‫ממילותיה‪.‬‬
‫עושים‬ ‫בהשכלה‬ ‫"אוהבי‬
‫מחדשים‬ ‫הרוע‪,‬‬
‫שאתם‬ ‫שנאת‬
‫החידושים‬ ‫גם‬ ‫"חדשיכםה' מגיעה‬
‫ומועדיכם" –‬ ‫עם התגלות‬
‫לאיבר‪.‬עולם העשיה ומשליטים אותו‬ ‫איברלתוך‬ ‫את ה'‬ ‫מביאים‬ ‫שהאיברים‬
‫האלילים‪.‬‬ ‫העובדה‬
‫וכריתת‬ ‫הוא‬ ‫המשל‬
‫הגילולים‬ ‫של‬
‫העברת‬ ‫רע"‪ ,‬אחד‬‫ה' שנאו צד‬
‫נפשי"!‬
‫משתנה בין‬ ‫"שנאה‬ ‫וזאת‬
‫הכוחות‬‫שלכם‪,‬‬ ‫ההשכלות‬
‫פועל את‬ ‫את‬ ‫להראות‬
‫ומביאים לידי‬ ‫כדי‬ ‫השני‬
‫מבטאים‬ ‫את‬
‫יתברך על כל הבריאה!‬ ‫נאמר שישנם‬ ‫בתורת הסוד‬ ‫רמז מעניין‪:‬‬ ‫בספרים מופיע‬
‫כמו ברמ"ח האיברים‪ ,‬גם ברמ"ח המצוות‬ ‫שומע"‪:‬כוח של‬ ‫האדם יש‬ ‫בנפש אינני‬
‫לדוגמא‪:‬תפילה‬
‫"גם כי תרבו‬ ‫ולכן‪,‬‬
‫שבנפש‪.‬‬
‫מאה ועשרים צירופים לשם "אלקים"‪ ,‬כי את חמש‬
‫את שני‬
‫ותיקון‬ ‫המטה‬ ‫מוצאים‬‫אנו שעל‬ ‫דמלכא"שמע‬‫"אברין קריאת‬ ‫להכנות של‬ ‫המכונות‬ ‫הגוף הוא‬
‫ולהכנה‪ ,‬נוסף‬ ‫להקדמה‬ ‫זקוקהשלא‬ ‫(שהרי – מובן‬
‫עבודה שבלב‬‫תפילה –ושמיעה‬ ‫ראייה‬
‫תוכן‬ ‫יש‬ ‫מצוה‬ ‫לכל‬ ‫אחד‪,‬‬ ‫מצד‬ ‫הללו‪:‬‬ ‫העניינים‬ ‫בעין‬
‫חצות‪ ,‬גם להכשרת הלב הבאה על ידי זיעה של מצוה‪ ,‬ועל ידי כך מגיעים ל"רחצו הזכו" – צריכים‬ ‫צורך‬ ‫יש‬ ‫אך‬ ‫הנפש)‪,‬‬ ‫אלא‬ ‫והשומע‪,‬‬ ‫הרואה‬
‫שבחסידות‪ .‬משלה‪,‬‬
‫אלוקית ייחודית‬ ‫והמשכה האלקי‬‫להשל השכל‬ ‫האלקי‬ ‫מיוחד‬‫את האור‬ ‫להרגיש(וכן‬
‫ובלעדיהן‬‫יכולים‬ ‫לשמוע‪,‬‬ ‫ובאוזן כדי‬
‫ובדמעות‪ ,‬אז‬ ‫בזיעה‬ ‫לראות‬
‫להתרחץ‬ ‫כדי‬
‫שונות‬ ‫לידי‬ ‫בא‬ ‫אינו‬ ‫שבנפש‬ ‫הכוח‬ ‫פגם)‬ ‫בהן‬ ‫כשיש‬
‫חולק‪.‬להבין‬
‫האדם‬ ‫תכונותעל‬
‫עליה‬ ‫לכן‬ ‫יש‬
‫בעיניו"‪.‬שאין‬ ‫שבגוף‬
‫היסטורית‬ ‫שלאיבריםזכו‬
‫שמים לא‬
‫עובדה‬ ‫כשם‬
‫ש"גם‬
‫והרי זו‬ ‫בדיוק‬
‫העם‪,‬‬‫ולשמוע‪.‬להמוןהיא‬
‫מסוגלהבעש"ט היה שייך‬ ‫החסידות ע"י‬ ‫שגילוי‬
‫והאדם ‪ 7‬אינו‬
‫מעמ'‬ ‫ברורסוף‬
‫כתרה שלב)תורה ‪/‬‬
‫שונים‪.‬‬
‫התלהבות וזאת‬
‫היטב בשכלו‪,‬‬ ‫באופנים‬
‫והתעוררות‬ ‫הנפש‬
‫והדבקות‪ ,‬ולהבינן‬ ‫אור‬
‫שתי הסברות‬ ‫את‬
‫האמונה‬ ‫מגלים‬
‫וללמוד את‬
‫חיזוק‬‫לראות דוקא‪ ,‬אלא ע"יוהם‬ ‫שכלית‬ ‫בדרך‬ ‫היתה‬ ‫לא‬ ‫שההשפעה‬
‫ביטוי‬
‫אלא‬
‫שכולן‬ ‫המצוות ‪-‬‬ ‫תהיהכל‬‫שוות‬ ‫אחד‬ ‫בדבר‬ ‫מאידך‪,‬‬ ‫ראויאל‬
‫שממשיך‬
‫"הכלי" מצווה‬
‫הוא שקיים‬ ‫האיבר אדם‬
‫דנים האם‬ ‫התניא‪,‬‬ ‫כאשר‬ ‫בלשון‬ ‫לדוגמה‪:‬‬
‫חכמת ה'‪.‬‬
‫אדם‪,‬‬ ‫ללימוד‬
‫בשכל כל‬ ‫כראוי‬
‫מובנת‬ ‫התורה‬ ‫ברכת‬‫החסידות‬ ‫הקדמת‬ ‫שתורת‬‫לאחר‬ ‫הנפש‪.‬ואילו רבינו הזקן חידש רק‬
‫והוסיף‬ ‫והמצוות‪.‬‬ ‫התורה‬ ‫בקיום‬ ‫ויוקר‬
‫ביטוי של רצון ה' בלבד‪ ,‬ללא כל חציצה או‬ ‫מקום מןלשתי סברות‪ :‬מצד מידת‬ ‫לאו‪,‬אתיש"האור"‬ ‫לשכר אותוכו‬
‫שותף‬
‫ששורשה הוא‬ ‫יהיה‬ ‫כוחותיו)‬
‫שבתורה‪,‬‬ ‫שאר‬
‫ה"מכריע"‬ ‫על‬ ‫ושולט‬
‫של בחינת‬ ‫(המושל‬
‫תערובתמצד‬ ‫אך‬ ‫שבאדם‬ ‫השכל‬
‫ביןשכר על‬
‫האיברים‪.‬‬ ‫כח‬ ‫שגם‬ ‫כך‬
‫הבדלים לו‬ ‫הבנה‪,‬‬
‫כמובן שמגיע‬ ‫של‬
‫יש נותנת‬ ‫באופן‬
‫הסברא‬ ‫לימוד‬ ‫החסדעל ידי‬
‫האלוקית‬
‫בעניין זה‬
‫מקיים אותן‬ ‫וכשהאדם‬ ‫משהו זר‪,‬‬
‫בו‪.‬למציאות‬ ‫מקום‬ ‫זה תפיסת‬
‫המתלבש‬ ‫רצוןאין‬
‫שלגביו‬ ‫העליון אל‬
‫"מרכבה"‬ ‫הרצון‬‫נעשה‬ ‫בדרגת‬‫הוא‬ ‫מצוותו;‬
‫דווקא‪,‬‬ ‫ועשה‬
‫ראייה‬ ‫הקב"השל‬‫תוכה כוח‬ ‫ממשיכהאתאלרצון‬ ‫הואזו‪ .‬קיים‬ ‫לעבודה‬
‫העין‬ ‫כך‪ ,‬שהרי‬
‫את אחת‪,‬‬‫הכרעה‬ ‫הואישנה‬
‫להמשיך‬ ‫הוא ‪,‬‬
‫‪32‬‬
‫מציאותו‬
‫לבוש זה‬ ‫על של‬ ‫ענינו‬‫דנים‬ ‫אלא‬ ‫ואין‬ ‫נתפסת האדם‬
‫בלעדיו‪,‬‬ ‫אופן‬
‫בסוג‬ ‫אתרק‬
‫האורה‬ ‫היטב‬
‫שאין‬
‫אינו‬ ‫בוחנת‬
‫"לבוש"‬
‫ההבדל‬ ‫האלוקיתעל‬
‫שמיעה‪.‬‬ ‫מדובר‬
‫כוח של‬ ‫הגבורהאין‬‫מידתוהאוזן‬
‫כאמור‪-,‬‬ ‫ג)‬ ‫אך‬
‫אם כן‪ ,‬בעניין הראשון‪ ,‬והוא המבואר בפרקים‬
‫החסד וגם דעת הגבורה מכירות באמיתתה‬ ‫באורך‪.‬‬ ‫דעת‬ ‫שנתבאר‬ ‫בו‬
‫שבראש‪,‬וכפי שגם‬ ‫התעוררה‬
‫המוח‪,‬‬ ‫הקיוםבמוח‬
‫בהבנת‬ ‫שבעתהאור‪:‬‬
‫וקדושים‬ ‫במידת‬ ‫ומוצאת‬
‫צדיקים‬ ‫אותםגם‬ ‫המצווה‪,‬‬
‫אלא‬ ‫האורשל‬ ‫קיומה של‬
‫דבריהם‬
‫הבאים‪ ,‬אכן יש הבדל עצום בין מצוה עם כוונה‬ ‫רב‪,‬‬ ‫תורתיש אור‬ ‫הנשמה‪,‬‬ ‫העיקרי של‬ ‫משכנה‬ ‫שהוא‬
‫למעשה‪.‬‬
‫האיבריםכפי‬
‫החסידות‪,‬‬ ‫על־פיה הלכה‬ ‫במהלנהוג‬ ‫יתרהשיש‬ ‫ומסכימות‬ ‫לרוממותו‬ ‫וביחס‬ ‫עצמית‪,‬‬ ‫מציאותכי‬ ‫כלשהי של‬ ‫הרגשה וכאן‬
‫ספריבין‬
‫בכלהבדל‬ ‫שנכתבשיש‬‫כוונה‪ ,‬כפי‬ ‫למצוה ללא‬ ‫מקבלים בינה‬ ‫חב"ד‪,‬‬
‫עצמיתכל‬
‫מציאותבלבד‪.‬‬
‫אור מועט‬
‫כשלומדים‬ ‫לציין‪,‬‬ ‫המקום‬
‫שורהשל‬ ‫תחושה‬ ‫שברגל‬ ‫בעקב כל‬‫הקב"ה‬ ‫ואילו‬
‫של‬
‫שמורה הנסיון‪.‬‬ ‫האמתית‬
‫לתוכם‪.‬חילוקי הדעות‬ ‫שוללת את‬ ‫אינה הנמשך‬ ‫שההלכההנפש‬‫במידת אור‬ ‫ונמצא‪,‬‬
‫השונים‬ ‫לו‪.‬‬ ‫המיוחדת‬ ‫ופעולתו‬ ‫ותכונתו‬ ‫איבר‬
‫נחשבת כחוצפה ממש‪ ,‬ויש להענישו על כך שלא עבד‬
‫עומק חדש‬ ‫הנידוןמחמת‬
‫דידן ‪-‬‬ ‫והואביניהם‬ ‫מכריעה‬‫היאהשני‪,‬‬ ‫תו־תז)‪:‬‬‫אלא‬
‫בעניין‬ ‫השונים‪,‬‬
‫חי"ד ע'‬
‫ואילו‬ ‫ונסיים במכתב כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש זי"ע (אגרות קודש‬
‫צד‬‫האמתיתגםשל‬
‫לאיברים יש‬‫הנפשגדולתו‬ ‫לפי ערך‬ ‫והתמסרות בין‬
‫מתוך ביטולאולם ליחס‬
‫ירצהפסיקת‬ ‫לאחר‬
‫אל‬ ‫לכן‪,‬בטל‬
‫אם‬ ‫אפילו‬
‫האדם‬ ‫הרצון‪.‬‬ ‫מבחינת של‬
‫עצמו‪,‬‬ ‫והלומדם בכח‬
‫המצוה‬ ‫נקודות‪,‬ומתגלה‬
‫שמעשה‬ ‫הענינים נקודותהנמשך‬
‫העובדה‬ ‫שהאיבריםוכו' באו‬
‫העובדה הבעש"ט‬ ‫"בתורת תלמידי‬
‫הכרעת‬ ‫חסידותכפי‬
‫ורק‬ ‫הנפש‪,‬‬ ‫אל‬ ‫בטלים‬ ‫הקב"ה‪ .31‬נוסף ‪-‬‬
‫חב"ד‪,‬‬‫חילוק‬ ‫אך כל‬ ‫ובאה‬
‫אין‬ ‫המצווה‬
‫לאמיתתו‪.‬בזה‬ ‫לקיים את‬
‫בתוכו ‪-‬‬ ‫הפירוש‬
‫המתלבש‬ ‫לכווןיש‬‫ההלכה‬
‫הרצון‬‫סביל דא‬ ‫מוחא‬
‫ובטלים‬ ‫כל‬ ‫לאו‬
‫לבוש לנפשו‬ ‫הביאורים‪,‬‬ ‫באריכות‬
‫הנובעותהם‬
‫אלו‪,‬גוף האדם‬ ‫להסבירם‬
‫"שאברי‬
‫יחד עם‬ ‫אך‬
‫שבגמרא‬ ‫תורה";‬
‫המצוה‬ ‫של את‬
‫וכמו‬ ‫קיים‬ ‫"כתרה‬
‫מבחינתשאדם‬
‫החסידות‪,‬‬ ‫וככל‬
‫למצוה‪,‬דתורת‬ ‫הנמשכת‬
‫מצוהבמשנה‬ ‫ההלכה‬
‫שבאו‬ ‫העניניםבין‬ ‫שבה‬ ‫האלוקות‬
‫ולהסביר‬ ‫להבין‬ ‫מדרגת‬
‫מטרתה‪,‬‬ ‫מורה על‬ ‫שתי דעות‬
‫ששמה‬
‫אלאהדעות‬ ‫העליון‪,‬‬ ‫לרצון‬ ‫בהתאם‬ ‫הפסיקה‬ ‫לאחר‬ ‫גם‬ ‫זאת‪,‬‬ ‫ברצונו‬ ‫שעולה‬ ‫מיד‬ ‫כי‬ ‫ומכל‪,‬‬ ‫מכל‬ ‫אליה‬ ‫לגמרי‬
‫שמעשהועודהיה‬
‫במשנה‪ ,‬ולא‬ ‫ברמז היינו‬‫חובתו‪,‬‬ ‫ידירק‬ ‫ויצאהיה‬ ‫כהלכתה אלו‬
‫וטריא‪ ,‬שענינים‬
‫מציאותו‬
‫והשקלא‬
‫על‬ ‫דנים‬ ‫ולכן‬ ‫האדם‬ ‫לגדרי‬ ‫מקום‬ ‫יש תפיסת‬
‫נשמעות‬ ‫הביאורהן‬
‫או רגלו‬ ‫ידו ידי‬
‫ענינים על‬
‫כמהלפשוט‬ ‫אדם‬ ‫נתוספו‬
‫של‬
‫מצוה אלוקים‬ ‫של"דברי‬ ‫תכונתה הן‬
‫מחכמתו יתברך‬ ‫הנמשכותהרי‬
‫עתיד זוהי‬ ‫מצוה‪,‬‬ ‫האחרותשל‬‫מעשה‬ ‫הוא‪ ,‬הן "דברי אלוקים חיים" ושתיהן אמת‪ .‬מצד‬
‫למשה מסיני]‬ ‫לחדש [ניתן‬ ‫שתלמיד ותיק‬ ‫רז"ל כל מה‬
‫ואמירה‬ ‫מאמר‬ ‫ועל פי‬
‫ציווי‬ ‫בגמרא‪,‬שום‬ ‫תכף ענינים‬
‫ומיד‪ ,‬בלי‬ ‫נתחדשו‬ ‫שגם‬
‫לרצונו‬
‫בלבד‪,‬‬ ‫האלוקי‬ ‫אמת‪.‬‬ ‫וכולן‬ ‫חיים"‬ ‫מידת החסד האלוקית הבלתי־מוגבלת‪ ,‬המציאות היא‬
‫שבאה‬ ‫אומרת‬ ‫הרצוןזאת‬‫הבעש"ט‪,‬‬ ‫תורת של‬ ‫המשנה‪,‬ביטוי‬‫שכל־כולה‬ ‫‪-‬‬
‫נעתקה ג"כ‬ ‫עניין‬
‫כאן)‪.‬חב"ד‬‫שבתורת‬ ‫שהייה כלל"‬
‫ופשיטא (תניא‬ ‫שוםבהנ"ל‪.‬‬ ‫הוא גם‬ ‫עד"זובלי‬ ‫–להן‬
‫של‬ ‫השונות‬ ‫הכוונה‬ ‫דרגות‬ ‫בין‬ ‫חילוקים‬ ‫כל‬ ‫ללא‬ ‫לעושי‬
‫הגוף‬ ‫שפע רב‬
‫איברי‬ ‫כל‬ ‫בריותיו ומשפיע‬
‫האיברים‪.‬‬ ‫בכל‬ ‫בשווה‬ ‫מתחסד עם‬
‫הוא‬ ‫שהקב"ה זה‬
‫בה המשנה וגם ההסברה‪ ,‬ויש בכלל מאתים מנה‪ .‬מובן ופשוט שבהנ"ל אין ח"ו כל פגיעה‪ ,‬אפילו דקה‬
‫רצונותאשר האדם‪.‬‬ ‫המציאות‬ ‫האלוקית‪,‬‬ ‫הגבורה‬ ‫מידת‬ ‫ומצד‬ ‫בפרט;‬ ‫רצונו‬
‫מוכרחת ההוספה דלימוד הגמרא נוסף על לימוד‬ ‫בעלתבמוחש‪,‬‬ ‫וחיצונית‬
‫וכנראה גם‬ ‫הוראה‬ ‫נפרדת‬‫מציאות ורק‬
‫הדקה ח"ו‪,‬‬ ‫אינם‬‫מן‬
‫‪ .32‬בדוגמת הרחמים הנובעים מרגש נפשי עמוק שלמעלה מגדרי‬
‫לימוד המשנה דחסידות‪ ,‬וק"ל"‪.‬‬
‫נוסףשלעלהזולת‪.‬‬ ‫בימינו אלה ההוספה דלימוד חב"ד‬
‫המציאות‬ ‫מוכרחת‬
‫ושם נסמן‪.‬‬ ‫ועד"זסעיף ה‪,‬‬
‫המשנה‪ ,‬ראשון‬
‫‪ .31‬ראה לעיל מאמר‬

‫• ‪• 26‬‬
‫‪30‬‬
 ‫טלפוניה'‪.‬לשאלות הלומדים בבירור כוונת דברי‬ ‫מענה‬
‫בעבודת‬ ‫מתקיים‬
‫דברים‬ ‫במסגרת התכנית‬
‫ומשמעותם של‬ ‫וסיכום‪.‬בספרו‪,‬‬
‫בעל התניא‬‫עיון‬
‫ושיעורי‬
‫תקופתייםושיעורי‬
‫מבחניםתקופתיים‬ ‫הכוללתמבחנים‬ ‫ה'‪.‬‬
‫התניא‪,‬הכוללת‬ ‫בעבודת‬
‫בספרהתניא‪,‬‬‫דברים‬ ‫של‬
‫יסודיתבספר‬ ‫ומשמעותם‬
‫לימודיסודית‬
‫תכניתלימוד‬ ‫בספרו‪,‬‬
‫הנהתכנית‬ ‫התניא‬
‫לדעת"הנה‬
‫"לבלדעת"‬‫בעל‬
‫"לב‬

‫תו"ת‬ ‫שו"ש‬
‫הכוללת‬
‫הכוללת‬ ‫התניא‪,‬‬
‫דברי‬
‫דברי‬
‫התניא‪,‬‬ ‫בספר‬
‫כוונת‬
‫כוונת‬‫בבירור‬
‫בספר‬ ‫יסודית‬
‫בבירור‬
‫יסודית‬ ‫לימוד‬‫לימוד‬
‫הלומדים‬
‫הלומדים‬ ‫תכנית‬
‫לשאלותתכנית‬
‫לשאלות‬
‫הנה‬ ‫הנה‬
‫לדעת"‬ ‫לדעת"‬
‫טלפוני‬
‫טלפוני‬
‫"לב‬ ‫מתקיים "לב‬
‫מענה‬
‫מענה‬ ‫התכניתמתקיים‬
‫במסגרתהתכנית‬
‫וסיכום‪.‬במסגרת‬
‫עיוןוסיכום‪.‬‬
‫עיון‬
‫הכוללת‬
‫התניא‪ ,‬התכנית‬
‫התכנית‬ ‫בספרבמסגרת‬
‫במסגרת‬ ‫יסודית‬
‫לימודעיון‬
‫וסיכום‪.‬‬ ‫עיון‬ ‫תכנית‬
‫ושיעורי‬‫תקופתייםהנה‬
‫לדעת"‬ ‫מבחנים "לב‬
‫וסיכום‪.‬‬ ‫ושיעורי‬ ‫תקופתיים‬ ‫ה'‪.‬ה'‪.‬‬
‫מבחנים‬
‫מבחנים תקופתיים ושיעורי עיון וסיכום‪ .‬במסגרת התכנית‬
‫בעבודת‬
‫דבריםבעבודת‬
‫ומשמעותםשלשלדברים‬
‫בספרו‪,‬ומשמעותם‬
‫התניאבספרו‪,‬‬
‫בעלהתניא‬‫בעל‬
‫כוונתדברי‬
‫דברי‬ ‫בבירור כוונת‬
‫בבירור‬‫הלומדים‬ ‫לשאלות‬
‫הלומדים‬ ‫טלפוני טלפוני‬
‫לשאלות‬ ‫מתקיים מענה‬
‫מתקיים מענה‬

‫ששוו""תת‬
‫דברי‬ ‫בבירור כוונת‬
‫בעבודת ה'‪.‬‬ ‫הלומדים‬
‫של דברים‬ ‫לשאלות‬
‫ומשמעותם‬ ‫טלפוני‬
‫בספרו‪,‬‬ ‫בעלמענה‬
‫התניא‬ ‫מתקיים‬
‫בעבודתה'‪.‬ה'‪.‬‬
‫הכוללת‬
‫הכוללת‬
‫התניא‪,‬‬ ‫שלשלדברים‬
‫התניא‪,‬‬
‫בספר‬
‫בספר‬
‫דברים בעבודת‬ ‫יסודית‬ ‫ומשמעותם‬
‫יסודית‬
‫לימוד‬
‫לימוד‬
‫ומשמעותם‬ ‫בספרו‪,‬בספרו‪,‬‬
‫תכנית‬
‫תכנית‬‫הנה‬
‫הנה‬
‫לדעת"‬ ‫התניא‬
‫הטמאות‬
‫לדעת"‬
‫בעל התניא‬‫"לב‬
‫"לב‬ ‫והקליפות בעל‬ ‫האיסורים הזמניים‬
‫התכנית‬
‫התכנית‬
‫דברי‬
‫דברי‬
‫במסגרת‬
‫כוונת‬
‫במסגרת‬
‫כוונת‬
‫וסיכום‪.‬‬
‫בבירור‬
‫בבירור‬
‫וסיכום‪.‬‬
‫עיוןעיון‬
‫הלומדים‬
‫הלומדים‬
‫ושיעורי‬
‫ושיעורי‬
‫לשאלות‬
‫לשאלות‬
‫תקופתיים‬
‫תקופתיים‬
‫טלפוני‬
‫טלפוני‬
‫מבחנים‬
‫מענה‬
‫מענה‬
‫מבחנים‬
‫מתקיים‬
‫מתקיים‬
‫הטמאות‬
‫הטמאות‬ ‫והקליפותוהקליפות‬ ‫הזמניים‬
‫האיסורים הזמניים‬ ‫סורים‬
‫ה'‪.‬ה'‪.‬‬
‫בעבודת‬
‫בעבודת‬‫ואסורים‬
‫דברים‬
‫דברים‬ ‫הטמאים‬
‫שלשל‬‫ומשמעותם‬
‫ומשמעותם‬ ‫חיים‬
‫בספרו‪,‬‬‫בעלי‬
‫בספרו‪,‬‬ ‫בעלבעל"כל‬
‫התניא‬
‫התניא‬ ‫מבואר בתניא (פרקים ו־ז) שכל הדברים האסורים שבעולם ‪-‬‬
‫ואסורים‬ ‫הטמאים‬ ‫חיים את‬ ‫"כל ‪-‬בעלי‬
‫הטמאות‬‫שבעולם ‪-‬‬
‫הטמאות‬ ‫האסורים‬ ‫אסורות הדברים‬
‫והקליפות‬
‫והקליפות‬ ‫מאכלותו־ז) שכל‬
‫בתניא (פרקים‬
‫הזמניים‬
‫הזמניים‬ ‫מבואר‬
‫קיומם וחיותם‬
‫ואסורים‬
‫וחיותם‬
‫קיומם בה טוב‬
‫הטמאים‬ ‫מקבלים‬
‫התלמידאת‬‫הכרם" חיים‬
‫מקבלים‬
‫חיותם‪ -‬מקליפת‬
‫בעלי‬
‫אל‬‫הכרם"‬
‫מהרב‬
‫וכלאיאת‬
‫ערלה וכלאי‬
‫ערלה‪" -‬כל‬ ‫בדרך‬‫מהצומח כמו‬
‫שבעולם‬ ‫האסורים‬
‫צמצומים‬
‫הדברים כמו‬
‫מהצומח‬ ‫אסורות‬ ‫הדברים‬‫האיסוריםשני‬
‫מאכלות‬
‫האיסורים‬
‫באכילה‪ ...‬וכל‬
‫באכילה‪...‬שכל‬
‫וכל‬ ‫אר בתניא (פרקים ו־ז)‬
‫נשמות?‬
‫וחיותם‬
‫נשמות?‬
‫טוב‬
‫ואסורים‬ ‫בה‬ ‫קיומם‬
‫שיש‬
‫הטמאיםואסורים‬
‫להחזיר‬
‫נוגה‪ ,‬שיש‬
‫נוגה‪,‬‬
‫הטמאים‬
‫את‬
‫להחזיר‬
‫מקליפת‬
‫חיים‬
‫מקבלים‬
‫בעליחיים‬
‫או‬
‫או‬
‫חיותם‬
‫הטומאה)‪.‬‬
‫"כלבעלי‬‫"כל‬
‫‪-‬‬
‫את‬ ‫נשמות‬
‫אל‬
‫המותרים יונקים‬
‫הכרם"‬
‫נשמות‬
‫יונקים‬
‫שבעולם‪- -‬‬‫להורידם‬ ‫וכלאי‬
‫המותרים‬
‫האסוריםשבעולם‬
‫להפריח‬
‫להפך‪,‬‬
‫האסורים‬
‫ערלה‬
‫להפריח‬
‫הדברים‬
‫או‬
‫הדברים‬
‫שכלהדברים‬
‫ואילו‬
‫כמו‬
‫ואילו‬
‫לקדושה‪,‬‬
‫–‬‫הטמאות‪,‬‬
‫מהצומח‬
‫הטמאות‪,‬‬
‫להעלותם‬
‫התורה‬
‫(פרקיםו־ז)–ו־ז)שכל‬
‫התורה‬
‫(פרקים‬
‫הקליפות‬
‫אסורות‬
‫הקליפות‬
‫יכול‬
‫בתניא‬
‫פעולת‬
‫(והאדם‬
‫מבוארבתניא‬
‫משלוש‬
‫פעולת‬‫מאכלות‬
‫משלוש‬
‫מבואר‬ ‫ורע‬ ‫ה‪ ...‬וכל‬
‫ומגן ה'‬
‫ת התורה – להפריח נשמות או להחזיר נשמות?‬
‫בה טוב‬
‫"שמש‬
‫וחיותם‬
‫וחיותם‬
‫מהם הגבורה‬
‫שיש‬
‫הפסוק‬
‫קיומם‬
‫קיומם‬
‫הפרישו מדת‬
‫נוגה‪,‬אתאת‬
‫פי‬
‫שלאאלקים –‬
‫על‬
‫מקבלים‬
‫מקבלים‬
‫פירותושם‬
‫מקליפת‬
‫השמש)‪,‬‬
‫הטומאה)‪.‬‬
‫ואלקים‬ ‫הוי"ה‬
‫הכרם"‪- -‬‬
‫או‬
‫הכרם"‬
‫בפסח‬
‫חיותם‬
‫אל‬
‫השמות‬
‫וכלאי‬
‫חמץ‬
‫(בדוגמת‬
‫את‬
‫יונקיםערלה‬
‫להורידם‬
‫שני‬
‫ערלהוכלאי‬
‫כגון‬
‫ההשפעה‬
‫של‬‫להפך‪,‬‬
‫כמו‬ ‫עניינם‬
‫מהצומחכמו‬
‫מסוים‪,‬‬
‫בזמןמקור‬
‫המותרים‬
‫או‬ ‫לקדושה‪,‬‬
‫מתבאר‬
‫מהצומח‬ ‫אסורות‬
‫התלויים הוא‬
‫אסורות‬ ‫הדברים‬
‫להעלותם‬
‫ואילך‪,‬‬
‫האיסוריםוהחסד –‬
‫ד'‬
‫מאכלות‬ ‫מפרק‬
‫וכלמאכלות‬
‫מדת הרחמים‬
‫ואילו‬
‫יכול‬
‫לגבי‬
‫ש הקליפות הטמאות‪,‬‬
‫(והאדם‬
‫והאמונה‪,‬‬
‫באכילה‪...‬וכל‬
‫היא–‬
‫ורע‬
‫היחוד‬
‫באכילה‪...‬‬
‫שאלהששם‬
‫שאלתי‬
‫הוי"ה‬
‫בשער‬
‫אלקים"‪,‬‬
‫נשמות?‬
‫נשמות?‬
‫טוב‬‫טוב‬
‫מהם‬‫בהבה‬
‫להחזיר לבוא‬
‫שיש‬
‫הפרישו‬
‫להתבטלמבלי‬
‫ממציאותם‪.‬‬ ‫להחזיר‬
‫נוגה‪,‬שיש‬
‫נוגה‪,‬‬
‫שלא‬‫מקליפת‬
‫לעתיד‬
‫מבלי‬
‫מקליפת‬
‫פירות‬
‫הגילויים‬
‫לקבלה‬ ‫או‬
‫חיותם‬
‫אוכל‬
‫חיותם‬
‫הטומאה)‪.‬וינקו את חיותם משלוש‬
‫אסורים‬
‫את‬
‫הנבראיםאו‬
‫בפסח‬‫את‬‫נשמות‬
‫את‬
‫היו‬
‫הטומאה)‪.‬‬
‫הגילויים לעתיד לבוא מבלי‬ ‫את כל‬
‫נשמות‬
‫הטומאה)‪.‬‬
‫יונקים‬
‫חמץ‬ ‫יונקים‬
‫לקבל‬
‫שיוכלו‬
‫הם‬
‫אלאל‬
‫המותרים‬
‫מהפירות‬
‫להורידם‬
‫להורידם‬
‫לקבל‬ ‫ישראל‬
‫כדי‬
‫מעשר‬
‫להפך‪,‬‬
‫להפך‪,‬‬
‫להפריח‬
‫המותרים‬
‫ישראלכגון‬
‫מסוים‪,‬‬ ‫להפריח‬
‫המגן)אל‬
‫להורידם‬
‫הדברים‬
‫יזכו‬
‫הדברים‬
‫בזמן‬ ‫להפך‪,‬‬
‫ואילו‬
‫התלויים‬
‫לבוא‬
‫(בדוגמת‬
‫שהפרישו‬
‫לבואאויזכו‬
‫לקדושה‪,‬או‬
‫לקדושה‪,‬‬
‫שלעתיד‬
‫שלפני‬
‫להעלותם‬
‫שלעתיד‬
‫הטמאות‪–,‬‬
‫ואילו‬
‫הטמאות‪–,‬‬
‫התורה‬
‫האיסורים‬
‫ההשפעה‬
‫יכוללומר‬
‫להעלותם‬
‫התורהאו‬
‫מבואר‬
‫הייתכן‬
‫יכולמבואר‬
‫לקדושה‪,‬‬
‫הקליפות‬
‫מעשר ‪-‬‬
‫(והאדם‬
‫בתניא‬ ‫(והאדם‬
‫הקליפות‬
‫לגבי‬
‫בתניא‬
‫ומגביל את‬
‫ורעורע‬
‫בפרק לו‬
‫היא‬‫פעולת‬
‫פעולת‬
‫להעלותם‬
‫משלוש‬
‫משלוש‬
‫שאלתילו‬
‫המצמצם‬ ‫שאלה‬
‫הואבפרק‬ ‫האדם יכול‬
‫והדין –‬
‫משלושהמלכות‪,‬‬
‫שום‬
‫עלעלמדת‬‫חיותם‬
‫"עוז"‬
‫נוגה?‬ ‫את‬ ‫הפירותוינקו‬
‫נקראת‬
‫לקליפת‬
‫המורה‬ ‫אדנות‪,‬‬ ‫אסורים‬
‫התורה‬
‫של שם‬ ‫החיותהיו‬
‫שכן‬
‫דווקא‬ ‫מהפירותהואהם‬
‫התורה‪,‬‬ ‫מקור‬
‫המצמצם‬ ‫מעשר‬
‫השתנה של‬
‫בכחה‬‫שהשם‬ ‫שהפרישו‬
‫וזאת‬
‫המעשר‬ ‫האור‪,‬‬
‫לפתע‬ ‫שלפני‬
‫הפרשת‬‫מעוצמת‬
‫מתברר‬ ‫לומר‬ ‫הייתכן‬
‫תתבטל ז‪,‬‬
‫ואחרי‬ ‫הטמאות‪,‬‬
‫לפרק‬ ‫קליפות‪-‬‬
‫מעשר‬
‫שמציאותם‬
‫מגיעים‬ ‫והנה‪ ,‬כאשר‬
‫בדברים‪,‬‬‫מהם‬
‫שום‬
‫מהם‬‫תחיית‬
‫סדר‬ ‫הפרישו‬
‫על‬ ‫"עוז"‬
‫נוגה?‬
‫של‬
‫לעשות‬
‫הפרישומהם‬
‫שלאהפרישו‬
‫שלא‬
‫נקראת‬
‫לקליפת‬
‫"טל‬ ‫שזהו‬
‫תוכלו‬
‫פירותשלא‬‫האם‬ ‫פירות‬
‫התורה‬
‫הפירות‬
‫שם‪,‬‬ ‫של‬‫או‬
‫שכן‬
‫ונתבאר‬
‫במציאות"‪.‬‬
‫בפסחאואופירות‬
‫חמץבפסח‬
‫בפסח‬
‫התורה‪,‬‬
‫החיות‬
‫להתבטל‪.‬‬
‫שם‬
‫כגוןחמץ‬‫ובטל‬‫חמץ‬
‫של‬
‫מקור‬
‫מסוים‪,‬כגון‬
‫כגון‬
‫בכחה‬
‫השתנה‬
‫מבלי‬
‫למקורו‪...‬‬
‫בזמןמסוים‪,‬‬
‫מסוים‪,‬‬
‫וזאת‬
‫המעשר‬
‫ביותר‬
‫חוזר‬‫האור‪,‬‬
‫התלוייםבזמן‬‫עליון‬
‫העולם‬ ‫בזמן‬
‫הפרשת‬‫מעוצמת‬
‫אור‬
‫היה‬
‫האיסוריםהתלויים‬
‫התלויים‬
‫ואחרי‬
‫לקבל‬
‫ח"ו‬
‫לגביהאיסורים‬
‫תתבטל‬
‫זה‬ ‫לאדם‬
‫ושם‬
‫היאלגבי‬
‫האיסורים‬
‫הטמאות‪,‬‬ ‫שמציאותם‬
‫כח‬
‫זו‬
‫שאלתיהיא‬ ‫קליפות‬
‫שאלהשאלתי‬
‫שנותנת‬
‫מדה‬ ‫לתי היא לגבי‬
‫שאלה‬
‫ו"בהסתלקות‬
‫מבלי‬
‫תחיית‬
‫משלוש‬
‫מבלי‬
‫מבלי‬‫לבוא‬
‫תורה‬
‫משלוש‬
‫משלוש‬ ‫לבוא‬
‫של‬
‫לבוא‬
‫טל‬
‫חיותם‬ ‫"טל‬
‫חיותם‬
‫לעתיד‬
‫"והוא‬
‫חיותם‬ ‫לעתיד‬
‫לעתיד‬ ‫שזהו‬
‫את‬
‫הגילויים‬
‫תורה‪,‬‬
‫וינקואתאת‬
‫וינקו‬ ‫הגילויים‬
‫שם‪,‬‬
‫וינקו‬
‫הגילויים‬ ‫ונתבאר‬
‫כלכל‬
‫במתן‬
‫אסורים‬ ‫את‬
‫אסורים‬ ‫אסורים‬
‫את‬
‫היו‬‫נשמתם‬
‫העולם?‬
‫הםהיו‬‫כל‬
‫לקבל‬
‫לקבל‬
‫הם‬ ‫את‬
‫להתבטל‪.‬‬
‫היו‬
‫ישראל‬
‫ישראל‬
‫את‬
‫בהתהוות‬
‫מהפירות‬
‫מהפירות‬ ‫לקבל‬
‫הם‬‫מבלי‬
‫יזכו‬
‫ישראל‬
‫אדנות‬
‫מעשר‬
‫מעשר‬ ‫ישראל‬
‫ביותר‬
‫מהפירות‬
‫יזכו‬
‫לבוא‬
‫לבוא‬
‫לבני‬
‫ושם‬ ‫שלעתיד‬
‫שהפרישו‬ ‫יזכו‬
‫עליון‬
‫מעשר‬
‫שלעתיד‬
‫הקב"ה‬
‫אלקים‬
‫שהפרישו‬ ‫שם‬ ‫לבוא‬
‫אור‬
‫מבואר‬
‫שלפני‬ ‫לקבל‬
‫שהפרישו‬
‫מבואר‬
‫החזיר‬
‫של‬
‫שלפני‬ ‫שלעתיד‬
‫לאדם‬
‫בתניא‬
‫השונים‬
‫לומר‬
‫לומר‬ ‫בתניא‬
‫שבאמצעותו‬ ‫כח‬
‫שלפנילו‬ ‫מבואר‬
‫שנותנת‬
‫בפרקלו‪-‬‬
‫התפקידים‬
‫הייתכן‬
‫הייתכן‬ ‫בפרק‬ ‫לומר‬
‫המתים"‬
‫מעשר‪-‬‬ ‫את‬
‫מעשר‬ ‫בתניא‬
‫ק‪-‬לוהייתכן‬
‫ולהסביר‬
‫שום‬ ‫תורה‬
‫שום‬
‫שום‬ ‫נוגה?על‬ ‫טל‬
‫על‬
‫"עוז"על‬‫"עוז"‬‫"והוא‬
‫"עוז"‬
‫נוגה?‬
‫נוגה?‬ ‫נקראת‬
‫לקליפת‬ ‫נקראת‬
‫לקליפת‬ ‫תורה‪,‬‬
‫נקראת‬
‫לקליפת‬ ‫התורה‬
‫הפירות‬ ‫התורה‬
‫הפירות‬ ‫במתן‬ ‫התורה‬
‫שכן‬ ‫שכן‬
‫הפירות‬
‫של‬ ‫של‬ ‫נשמתם‬
‫התורה‪,‬‬
‫החיות‬ ‫התורה‪,‬‬
‫מחייהו"‪.‬‬
‫החיות‬ ‫שכן‬
‫של‬‫מקור‬ ‫את‬
‫החיותשל‬
‫מקור‬ ‫של‬ ‫ישראל‬
‫התורה‪,‬‬
‫בכחה‬
‫תורה‬
‫השתנה‬‫בכחה‬
‫השתנה‬ ‫וזאתטל‬‫לבני‬
‫מקור‬ ‫האור‪,‬של‬
‫וזאת‬
‫בתורה‬
‫המעשר‬
‫המעשר‬ ‫הקב"ה‬
‫בכחה‬
‫האור‪,‬‬
‫השתנה‬
‫העוסק‬
‫הפרשת‬ ‫החזיר‬
‫מעוצמת‬
‫הפרשת‬ ‫וזאת‬
‫מעוצמת‬
‫כל‬‫המעשר‬
‫ואחרי‬ ‫רז"ל‬
‫ואחרי‬ ‫שבאמצעותו‬
‫האור‪,‬‬
‫תתבטל‬‫תתבטל‬
‫כמאמר‬
‫הטמאות‪,‬‬ ‫הפרשת‬
‫הטמאות‪,‬‬ ‫מעוצמת‬
‫שמציאותם‬ ‫המתים"‬
‫שמציאותם‬
‫עוז‪,‬‬
‫קליפות‬ ‫תתבטלואחרי‬
‫שנקרא‬
‫קליפות‬ ‫הטמאות‪,‬‬ ‫תותם‬
‫תחיית מהות‬ ‫תחיית זו‬
‫ש"פרחה‬
‫תחיית‬ ‫שלשל‬ ‫"טל‬
‫לכך‬
‫של‬ ‫שזהו"טל‬ ‫שם‪,‬שזהו‬
‫שהביאה‬
‫"טל‬ ‫שזהו‬‫שם‪,‬‬ ‫ונתבארזו‬‫ונתבאר‬
‫היא‬‫שם‪,‬‬ ‫מחייהו"‪.‬‬
‫להתבטל‪.‬סיני‬‫להתבטל‪.‬‬
‫האדם)הר‬
‫ונתבאר‬ ‫במעמד‬ ‫תורה‬
‫מבלי‬
‫מבלי‬ ‫טל‬
‫התורה‬
‫להתבטל‪.‬‬ ‫בתורה‬
‫ביותר‬
‫ביותר‬ ‫של‬ ‫עליון‬ ‫העוסק‬
‫עליון‬
‫מבלי‬‫ההתגלות‬ ‫אור‬ ‫אור‬‫כל‬ ‫לקבל‬
‫ביותר‬ ‫רז"ל‬
‫לקבל‬
‫שהרי‬ ‫כמאמר‬
‫לאדם‬ ‫לאדם‬
‫עליון‬‫קשה‪,‬‬ ‫תשובה‪:‬‬
‫כחכח‬ ‫עוז‪,‬‬
‫שנותנת‬ ‫שנקרא‬
‫שנותנת‬
‫ולכאורה‬
‫אור‬ ‫לקבל‬ ‫ת כח לאדם‬
‫תורה‬
‫לאדם)‪.‬‬
‫ש"פרחה‬
‫תורה‬
‫להתבטל?!‬ ‫טל‬
‫שמחוץ‬
‫"והואטל‬‫לכך‬
‫"והוא‬
‫אלאולא‬
‫(במציאות‬
‫שהביאה‬
‫תורה‪,‬‬
‫האור‬‫תורה‪,‬‬ ‫את‬ ‫במתן‬ ‫לקבל‬
‫אחר‬
‫במתןזו‬‫נשמתםהיא‬
‫אופן‬
‫כח סיני‬
‫נשמתם‬
‫לאדם‬
‫אל‬
‫הר‬ ‫את‬ ‫במעמד‬
‫את‬
‫שנותנת‬ ‫ישראל‬
‫ישראל‬ ‫התורה‬
‫היא‬ ‫לבני‬‫לבני‬
‫עצמה‬ ‫של‬
‫הקב"ה‬ ‫הקב"ה‬ ‫ההתגלות‬
‫התגלות‬ ‫החזיר‬‫החזיר‬
‫שאותה‬ ‫שהרי‬
‫שבאמצעותו‬
‫שבאמצעותו‬ ‫ואיךקשה‪,‬‬
‫ייתכן‬
‫תשובה‪:‬‬
‫ולכאורה‬
‫המתים"‬
‫המתים"‬
‫נשמתן"‪,‬‬
‫תשובה‬
‫תורה‬
‫מכן‬
‫להתבטל?!‬
‫שלאחר‬ ‫"והואולאטל‬ ‫לעולם‪,‬האור‬
‫לעולם‪,‬‬
‫את‬ ‫תורה‪,‬‬ ‫אסורים‬
‫אסוריםלקבל‬
‫צמצום‪.‬‬
‫במתן‬
‫לאדם‬
‫מחייהו"‪.‬‬
‫נשארים‬
‫של‬
‫שנותנת כח‬
‫מחייהו"‪.‬‬
‫נשמתם‬
‫אחרת‬
‫תורה‬‫טלתורה‬ ‫היא‬
‫הערה‬
‫לידי‬
‫טל‬
‫את‬‫עצמה‬
‫בתורה‬
‫הבא‬
‫בתורה‬
‫ישראל‬
‫להקדים‬
‫התגלות‬
‫יש‬
‫שמות־מידות אלו‪,‬‬
‫העוסק‬
‫לבני‬
‫זו‬
‫שאותה‬
‫שאלה‬ ‫הקב"ה‬‫ייתכן‬
‫על‬
‫ואיך שני‬ ‫החזירבין‬
‫להשיב‬ ‫כדי‬
‫נשמתן"‪,‬‬
‫קשר‬
‫ישנוכדי‬ ‫שבאמצעותו‬
‫אכן‪,‬‬ ‫"‬
‫מכן‬
‫שאין כן‬ ‫שלאחר‬ ‫סוגימה‬ ‫אלא‬
‫מותרים;‬‫פירותבין שני‬ ‫העץ‬ ‫נשארים מן‬
‫צומחים‬ ‫הערה‬
‫"איסורי‬ ‫להקדים‬ ‫העוסקבין‬ ‫יש‬
‫חילקו‬ ‫כלכל‬ ‫רז"לזו‬
‫הראשונים הוא גם‬
‫כמאמררז"ל‬
‫שאלה‬ ‫כמאמר‬
‫כידוע‪ ,‬ש"אלקים"‬
‫על‬ ‫עוז‪,‬‬
‫להשיב‬ ‫שנקראעוז‪,‬‬
‫כללית‪ .‬גם בכך‬
‫שנקרא‬
‫אלה‪ .‬העובדה‬
‫מכךדמתן‬ ‫כן‬
‫ש"פרחה‬
‫ש"פרחה‬
‫השופר‬
‫צמצום‬
‫שקולשאין‬ ‫לכך‬‫מה‬ ‫מותרים;‬
‫שהביאהלכך‬ ‫שהביאה‬
‫הווה‪,‬‬ ‫לשון‬
‫יש קשר‬
‫פירות‬
‫היאזו זו‬ ‫היא‬
‫וחזק‬ ‫העץ‬
‫סיני‬
‫כי‬
‫סיני‬
‫הולך‬
‫ברור‬
‫מן‬
‫אמנם‬
‫צומחים‬
‫באיסוריםהר‬
‫הר‬ ‫במעמד‬
‫שכתוב‬ ‫מחייהו"‪.‬‬
‫במעמד‬ ‫התורה‬
‫שלטון‬
‫"איסורי‬
‫התורה‬
‫שלפירוש‬ ‫תורה‬
‫מלשון‬
‫של‬ ‫בין‬
‫ההתגלות‬ ‫מצינו טל‬
‫חילקו‬
‫ההתגלות‬ ‫בתורה‬‫הראשונים‬
‫שהרי‬ ‫שהרי‬ ‫העוסק‬
‫קשה‪,‬‬ ‫קשה‪,‬‬ ‫תשובה‪:‬‬
‫תשובה‪:‬‬
‫כידוע‪,‬‬
‫ולכאורה‬ ‫כללית‪.‬כל‬
‫ולכאורה‬ ‫כמאמר רז"ל‬
‫ביטוי בין השאר‬
‫תשובה(בדומה‬
‫עוז‪,‬‬
‫תקופתיי‬
‫בבירור כ‬
‫שיש‬
‫דמתן‬
‫שיגיע‬
‫את‬ ‫מבחנים‬
‫מכן‬
‫להגביל‬
‫הלומדים‬
‫משתנה‬
‫משתנה‬
‫להתבטל?!‬
‫עד‬
‫מכן‬
‫נובעת‬
‫ש"פרחה‬
‫השופר‬
‫להתבטל?!‬‫המשיח‪...‬‬
‫שלאחר‬
‫שלאחרלו‬
‫עצמו‬
‫בדיבור‬
‫שקול‬
‫עצמו‬
‫ולאולא‬
‫הכוללת‬
‫המאפשר‬
‫לשאלות‬
‫לכך‬
‫אלא‬ ‫הווה‪,‬‬
‫האור‬
‫שהמאכל‬
‫מחשבותיו‬
‫שהמאכל‬
‫האור‬
‫ימות‬
‫אלא‬ ‫שהביאה‬
‫את‬
‫לעולם‪,‬‬
‫צמצום‪,‬‬ ‫לשון‬
‫את‬
‫התניא‪,‬‬
‫עד‬
‫לעולם‪,‬‬
‫טלפוני‬
‫לקבל‬
‫את‬ ‫הזמניים‪,‬‬
‫וחזק‬
‫ומתגבר‬
‫של‬
‫לבטא‬
‫הזמניים‪,‬‬
‫לקבל‬ ‫לאדם‬
‫אסורים‬ ‫הולךזו‬
‫לאדם‬
‫בספר‬
‫להיתר)‪.‬‬
‫אסורים‬
‫כוח‬
‫מענה‬
‫יכול‬
‫היא‬
‫כח‬
‫הולך‬
‫פנימה‬ ‫כח‬
‫נשארים‬
‫שהאדם‬
‫שכתוב‬
‫באיסורים‬
‫שנותנת‬
‫יסודית‬
‫נשארים‬
‫מתקיים‬
‫היא סיני‬
‫שנותנת‬
‫תורה‬
‫מאיסור‬
‫בנפשו‬ ‫הר‬
‫אותיות‬
‫פירוש‬
‫היא‬
‫לימוד‬
‫הערה‬‫הערה‬
‫עם‬
‫התכנית‬
‫במעמד‬
‫עצמה‬‫עצמה‬
‫ראשונה‪,‬‬
‫איסור?‬ ‫להקדים‬
‫יחד‬
‫מה‬
‫ש"א־דני"‬
‫מה‬
‫התגלות‬
‫תכנית‬
‫יש‬
‫להקדים‬
‫אלקים)‪.‬‬
‫ולכאורה‪,‬‬
‫התורה‬
‫ולכאורה‪,‬‬
‫התגלות‬
‫בהשקפה‬
‫עצמו‬
‫במסגרת‬ ‫לשםישיש‬ ‫שאותה‬
‫שאותה זו‬
‫הנה‬
‫החפץ‬
‫חפצא"‪.‬‬
‫מוקשה‬
‫שאלהזו‬‫שאלה‬
‫ומאידך‬
‫של‬
‫חפצא"‪.‬‬ ‫ייתכן‬
‫לדעת"‬
‫על‬
‫בדומה‬
‫וסיכום‪.‬‬
‫ייתכן‬
‫האם‬
‫על‬ ‫נראה‬
‫על‬
‫ל"איסורי‬
‫ההתגלות‬
‫לאדנות)‪,‬‬
‫ל"איסורי‬
‫ואיך‬
‫להשיב‬
‫והדין‪,‬‬ ‫ואיך‬
‫"לב‬
‫חפצא"?‬
‫להשיב‬
‫עיון‬
‫נשמתן"‪,‬‬
‫שהדבר‬
‫הגבורה‬ ‫כדי‬
‫גברא"‬
‫גברא"‬
‫נשמתן"‪,‬‬
‫"איסור‬
‫כדי‬ ‫תשובה ככל‬
‫שהרי‬
‫(מידת‬ ‫אכן‪,‬‬‫בה‪:‬‬
‫ושררה‬
‫ורה קשה‪,‬‬
‫"דינא"‬
‫שיגיע‬ ‫עד‬ ‫המשיח‪...‬‬ ‫ימות‬ ‫עד‬ ‫ומתגבר‬ ‫להיתר)‪.‬‬ ‫הולך‬ ‫תורה‬
‫מאיסור‬ ‫ראשונה‪,‬‬
‫איסור?‬ ‫יש‬ ‫בהשקפה‬
‫עצמו‬ ‫החפץ‬ ‫מוקשה‬‫על‬ ‫האם‬ ‫נראה‬ ‫חפצא"?‬ ‫שהדבר‬ ‫"איסור‬ ‫ככל‬ ‫אכן‪,‬‬
‫התיקון‪,‬‬
‫אולם‬
‫התיקון‪,‬‬
‫להתבטל?!‬
‫הדיבור‪.‬‬
‫כןכן‬ ‫מכן‬‫אורה)‪.‬‬
‫שאין‬
‫איסורי‬
‫‪.‬‬
‫אל‬
‫(שערישאין‬
‫הםמה‬
‫שלאחר‬
‫לרדת‬ ‫לבא"‬
‫מותרים;מה‬ ‫אלה‬
‫לבא"‬
‫ולא‬
‫שתוכל‬
‫מותרים;‬ ‫ה'‪.‬‬
‫אלא‬ ‫האור‬
‫דלעתיד‬‫פירות‬
‫שאיסורים‬
‫דלעתיד‬
‫כך‬
‫פירות‬
‫בעבודת‬ ‫את‬
‫גדול‬
‫אותה‬
‫העץ‬
‫לעולם‪,‬‬
‫גדול‬
‫העץ‬ ‫לקבל‬
‫שופר‬
‫ולהכין‬
‫בהנחה‬‫צומחיםמןמן‬
‫שופר‬
‫דברים‬ ‫לאדם‬
‫לבחינת‬
‫ההשפעה‬
‫צומחים‬
‫אסורים‬
‫אולם‬
‫לבחינת‬
‫של‬ ‫כח‬ ‫שנותנת‬
‫על‬
‫"איסורי‬
‫ומשמעותם‬
‫על‬
‫נשארים‬
‫על‬
‫מנוגדותביןאלה‪,‬‬
‫"איסורי‬
‫אלה‪,‬‬
‫ולא‬
‫היטב‬
‫ולא‬
‫האדם‬
‫שיובן‬
‫מנוגדות‬
‫האדם‬ ‫היא‬
‫חילקובין‬ ‫חילקו‬
‫בספרו‪,‬‬
‫הערה‬ ‫על‬
‫על‬ ‫עצמה‬
‫פעולות‬
‫מהותי‪,‬‬‫איסורים‬
‫הראשונים‬
‫הראשונים‬
‫פעולות‬
‫איסורים‬
‫התניא‬
‫הבדל‬
‫להקדים‬ ‫התגלות‬
‫לשתי‬
‫מטילה‬
‫לשתי‬
‫כידוע‪,‬‬
‫מטילה‬
‫כידוע‪,‬‬
‫ביניהם‬ ‫בעל‬
‫יש‬ ‫גורמת‬
‫גורמת‬
‫שאותה‬
‫התורה‬
‫כללית‪.‬‬
‫קיים‬
‫התורה‬‫זו‬ ‫כללית‪.‬‬ ‫ייתכןעצמה‬
‫הרי‬
‫בענייננו‬
‫שאלה‬
‫עצמה‬
‫הרי‬ ‫על‬‫"‪ ,‬ואיך זאת‪,‬‬
‫התורה‬
‫התורה‬ ‫להשיב‬
‫דמתן‬
‫דמתן‬
‫האדם‬ ‫השופר‬‫השופר‬
‫את‬ ‫אורה)‬
‫הופכים‬ ‫(שערי‬
‫שקול‬‫שקול‬ ‫הווה‪,‬‬
‫התורה‬ ‫הווה‪,‬‬
‫שונות‪.‬‬ ‫לשון‬
‫שפועלת‬ ‫לשון‬ ‫וחזק‬
‫בחינות‬ ‫וחזק‬ ‫הולך‬
‫בשתי‬
‫וההתרוממות‬ ‫הולך‬ ‫שכתוב‬
‫מדובר‬ ‫שכתוב‬
‫הזיכוך‬‫עדיין‬ ‫על־‬ ‫מה (ב)‬‫יותר‬
‫האור‪,‬‬ ‫הרבה‬ ‫מובן‬
‫חפצא"‪(.‬א) גודל‬ ‫בתורה‪:‬‬‫זה‬ ‫דבר‬ ‫שיש‬ ‫ובאמת‬
‫עניינים‬ ‫חפצים‪.‬‬‫תשובהשני‬ ‫מכח‬‫תשובה‬ ‫וזאת‬
‫שו"ת‬
‫יסודית ב‬ ‫לימוד‬ ‫משתנה‬‫איסורי‬
‫משתנה‬
‫מרווח‬
‫תכנית‬ ‫עצמו‬‫הם‬
‫עצמו‬
‫באופן‬
‫הנה‬ ‫אלה‬
‫לדעת"‬ ‫שהמאכל‬
‫שהמאכל‬
‫הדברים‬ ‫שאיסורים‬
‫"לב‬ ‫את‬‫הזמניים‪,‬‬
‫הזמניים‪,‬‬
‫לבאר‬ ‫בהנחה‬ ‫באיסורים‬
‫אפשר‬ ‫אולם‬
‫באיסורים‬ ‫גברא‬ ‫פירוש‬
‫פירוש‬
‫הגבורה‬ ‫ולכאורה‪,‬מה‬
‫כוח‬ ‫ולכאורה‪,‬‬
‫אלה‪,‬‬ ‫כוחות‬ ‫ל"איסוריחפצא"‪.‬‬
‫שני‬ ‫של‬ ‫ל"איסורי‬
‫ותפקידם‬ ‫גברא"‬‫גברא"‬
‫מקומם‬ ‫הסבר‬ ‫פי‬
‫האדםעיון וסיכ‬
‫שיגיע‬ ‫ושיעורי‬
‫שיגיע‬ ‫עד‬‫את‬ ‫כן‬
‫עד‬ ‫שאין‬
‫הופכים‬
‫תקופתיים‬
‫המשיח‪...‬‬
‫המשיח‪...‬‬ ‫מה‬
‫התורה‬ ‫מבחנים‬ ‫מותרים;‬
‫שפועלת‬ ‫פירות‬
‫וההתרוממות‬ ‫העץ‬ ‫הזיכוך‬ ‫איסור? מן‬
‫צומחים‬
‫על־‬ ‫בה(ב)‬
‫אדמו"ר‬
‫כל‬ ‫יותר‬
‫האור‪,‬‬ ‫כאן‬‫הרבה‬
‫משתקפים‬ ‫גודל‬ ‫"איסורי‬
‫שמבאר‬ ‫מובן‬
‫(א)‬ ‫בתורה‪:‬‬
‫(שכידוע‬ ‫האםזה‬
‫כפי‬ ‫בין‬‫דבר‬ ‫שיש‬
‫התורה‪,‬‬
‫האדם‬ ‫חילקו‬
‫ובאמת‬
‫עניינים‬
‫פנימיות‬
‫בנפש‬ ‫הראשונים‬
‫חפצים‪.‬‬‫שני‬
‫המלכות‪,‬‬ ‫מכח‬
‫אכן‪,‬פי‬ ‫וזאת‬
‫וכוח‬ ‫‪ ..‬כידוע‪,‬‬
‫הלומדים‬ ‫הגדול‪,‬‬
‫כוחות‬
‫לשאלות‬
‫שני‬‫מרווח‬
‫הגילוי‬
‫שהוא‬ ‫קיימים‬
‫טלפוני‬ ‫באופן‬
‫לקבלת‬
‫"מי‬‫מענה‬ ‫ימותכי‬
‫הבדלות‪,‬‬ ‫ימות‬
‫הדברים‬
‫ומוכשר‬
‫התניא‬
‫מתקיים‬ ‫עד‬‫אלפי‬‫ומתגברעד‬
‫ומתגבראת‬
‫ראוי‬
‫בעל‬ ‫לבאר‬
‫להיתר)‪.‬‬
‫ל"כלי"‬
‫ולהבדיל‬
‫כותב‬ ‫הולך‬
‫להיתר)‪.‬‬ ‫הולך‬
‫אפשר‬
‫העולם‬
‫כביכול‪,‬‬
‫להלן‬ ‫תורה‬
‫מאיסור‬ ‫תורה‬
‫מאיסור‬‫גברא‬‫ואת‬
‫כך‬
‫יותר‪.‬‬ ‫ראשונה‪,‬‬
‫ראשונה‪,‬‬
‫איסור?‬
‫אדמו"ר‬
‫ישיש‬ ‫בהשקפה‬
‫עצמו‬
‫כאן‬
‫בהשקפה‬
‫עצמו‬ ‫החפץ‬
‫שמבאר‬
‫החפץ‬‫מוקשה‬‫מוקשה‬
‫על‬ ‫על‬
‫וכדלקמן‪.‬‬
‫כפי‬
‫נראה‬
‫האם‬ ‫נראה‬
‫חפצא"?‬
‫התורה‪,‬‬
‫שהדבר–‬
‫חפצא"?‬ ‫שהדבר‬
‫והתיקון‬ ‫"איסור‬
‫פנימיות‬
‫ככל‬
‫"איסור‬ ‫ככל‬
‫הזיכוך‬
‫פי‬
‫אכן‪,‬‬
‫פעולת‬
‫דמתן‬
‫ומשמעותם ש‬ ‫הגדול‪,‬‬
‫התיקון‪,‬‬
‫התיקון‪,‬‬
‫ולהגביל‬
‫והתבטלות‪.‬‬ ‫השופר‪.‬‬
‫הגילוי‬
‫משתנה‬
‫שהוא‬
‫בספרו‪,‬‬
‫אורה)‬
‫איסורי‬ ‫(שעריאורה)‪.‬‬
‫לצמצם‬
‫למלאות‬
‫איסורי‬ ‫שקולהם‬
‫לקבלת‬
‫"מי‬
‫התניא‬
‫שבירה‬ ‫הוא‬
‫(שערי‬
‫הם‬ ‫עצמו‬
‫כי‬
‫לבא"‬
‫היתר]‬
‫אלה‬‫לבא"‬
‫בו‬
‫בעל‬‫ומוכשר‬
‫אלקים‬
‫אלה‬ ‫התניא‬
‫יפעל‬ ‫הווה‪,‬‬
‫דלעתיד‬
‫הטמאות‬
‫[של‬‫דלעתיד‬
‫שאיסורים‬ ‫שהמאכל‬
‫שם‬
‫שאיסורים‬ ‫לא‬ ‫ראוי‬
‫בעל‬
‫יין‬ ‫גדול‬
‫של‬ ‫לשון‬
‫לעתיד‬ ‫ל"כלי"‬
‫וסובאי‬‫כותב‬
‫גדול‬ ‫שופר‬
‫עניינו‬
‫בהנחה‬
‫בהנחה‬ ‫וחזקזה‬
‫שופר‬ ‫העולם‬
‫הזמניים‪,‬‬
‫להלן‬‫לבחינת‬
‫למעלה‪.‬‬
‫והקליפות‬
‫בשר‬ ‫גילוי‬
‫אולם‬‫לבחינת‬ ‫הולך‬
‫ואת‬
‫יותר‪.‬‬
‫על ולכן‬
‫בזוללי‬
‫אולם‬
‫אלה‬ ‫שכתוב‬
‫באיסורים‬ ‫מן‬
‫אלה‪,‬‬
‫על‬ ‫ולא‬‫חיותם‬
‫אלה‪,‬‬‫ולא‬
‫ההארה‬
‫הזמניים‬ ‫מנוגדות‬
‫האדם‬‫מנוגדות‬
‫האדם‬ ‫את‬ ‫פירוש‬
‫עלעל‬
‫ועוצמת‬ ‫יונקים‬
‫פעולות‬
‫פעולות‬
‫איסורים‬ ‫וכדלקמן‪.‬‬
‫איסורים‬
‫האיסורים‬ ‫מה‬
‫האסורים‬
‫מגודל‬ ‫לשתי‬
‫מטילה‬‫ולכאורה‪,‬‬
‫לשתי‬
‫מטילה‬
‫נובע‬‫–‬ ‫והתיקון‬
‫שהדברים‬
‫גורמת‬
‫גורמת‬
‫התורה‬ ‫מעלה)‪.‬‬
‫התורה‬
‫הראשון‬ ‫עצמה‬ ‫הזיכוך‬
‫חפצא"‪.‬‬
‫הזקן‪,‬‬
‫עצמה‬
‫הרי‬ ‫של‬
‫התורה‬
‫הענייןהרי‬ ‫פעולת‬
‫הכוחות‬
‫התורה‬‫ל"איסורי‬ ‫‪.‬‬
‫והתבטלות‪.‬‬
‫לקבלה‬ ‫יוכלו‬ ‫שבירה‬
‫שהנבראים‬ ‫בו‬ ‫יפעל‬
‫במידה‬ ‫לא‬ ‫לעתיד‬
‫שתהיה‬ ‫כך‬ ‫זה‬ ‫גילוי‬
‫ההשפעה‬ ‫ולכן‬ ‫את‬ ‫מן‬ ‫חיותם‬
‫ההארה‬
‫"אסור"‪,‬‬ ‫דבר‬‫את‬
‫ועוצמת‬ ‫יונקים‬
‫הפירוש‬ ‫האסורים‬
‫מגודל‬‫(וזהו‬ ‫נובע‬
‫הטמאות‬‫שהדברים‬ ‫הראשון‬
‫הקליפות‬ ‫הזקן‪,‬‬ ‫העניין‬ ‫"‬
‫הטמאי‬ ‫שיגיע‬
‫האדם‬
‫האדם‬ ‫את‬
‫והתיקון‬
‫חיים‬ ‫את‬
‫מרווח‬‫עד‬
‫למלאות‬
‫הופכים‬
‫הבשר‬
‫מרווח‬
‫בעלי‬‫הופכים‬
‫הזיכוך‬‫המשיח‪...‬‬
‫חיות‬
‫באופן‬
‫באופן‬
‫"כל‬
‫היתר]‬
‫התורה‬
‫התורה–‬ ‫שבתורה‬
‫יורד‬
‫הדברים‬
‫‪-‬‬ ‫הדברים‬‫[של‬
‫שפועלת‬‫זה‬
‫שבעולם‬‫ימות‬
‫שפועלת‬ ‫ידי‬
‫את‬ ‫יין‬
‫ה"עוז"‬
‫את‬ ‫על‬‫לבאר‬‫עד‬
‫וסובאי‬
‫וההתרוממות‬
‫וההתרוממות‬
‫הנה‬
‫לבאר‬
‫האסורים‬ ‫ומתגבר‬
‫עניין‬ ‫בשר‬
‫גופו‪...‬‬
‫אפשר‬ ‫אפשר‬ ‫אפוא‬ ‫בזוללי‬
‫להיתר)‪.‬‬
‫הזיכוך‬
‫הזיכוך‬
‫תאוות‬
‫גברא‬
‫הדברים‬ ‫גברא‬ ‫הולך‬
‫זהו‬ ‫על־‬
‫שכל‬ ‫תורה‬
‫על־‬
‫המידה‬
‫מאיסור‬
‫(ב)‬ ‫יותר‬
‫(ב)‬
‫האור‬
‫"אסור"‪,‬‬
‫יותר‬
‫האור‪,‬‬
‫האור‪,‬‬
‫ו־ז)‬
‫הרבה‬
‫היא‬ ‫הרבה‬
‫גודל‬
‫התגלות‬
‫דבר‬
‫(פרקים‬
‫למעלה‪,‬‬
‫גודל‬ ‫ראשונה‪,‬‬
‫מובן‬
‫איסור?‬
‫(א)‬ ‫מובן‬
‫(א)‬
‫הפירוש‬
‫בתניא‬
‫סיניזה‬
‫להבדיל‬
‫בתורה‪:‬‬
‫היה‬ ‫בתורה‪:‬‬ ‫זה‬
‫יש‬‫דבר‬
‫(וזהו‬
‫דבר‬
‫שיש‬
‫מבואר‬ ‫הר‬ ‫בהשקפה‬
‫עצמו‬ ‫ובאמת‬
‫כמו‬
‫שיש‬
‫הטמאות‬
‫ובאמת‬
‫באדם‬
‫עניינים‬
‫מעמד‬ ‫החפץ‬
‫עניינים‬ ‫חפצים‪.‬‬‫מוקשה‬
‫חפצים‪.‬‬
‫הגבורה‪,‬‬
‫שני‬
‫שבתורה‪.‬‬
‫הקליפות‬
‫שני‬‫על‬ ‫מכח‬ ‫האם‬
‫מכח‬ ‫נראה‬
‫מידת‬
‫וזאת‬
‫האלוקית‬‫וזאת‬‫חפצא"?‬ ‫הדבר‬ ‫רי‬
‫והתיקון‬
‫שהוא‬
‫הגדול‪,‬‬
‫הגדול‪,‬‬
‫כך‬
‫כפי‬ ‫הבשר‬
‫הגילוי‬
‫והעולם‬ ‫הגילוי‬
‫גמור‬‫הזיכוך‬
‫הצמצום‬ ‫חיות‬
‫לקבלת‬
‫לקבלת ‪-‬‬
‫האדם‬ ‫ברע‬ ‫–‬ ‫כוח‬
‫את‬ ‫שבתורה‬
‫יורד‬
‫ומוכשר‬
‫שעה‬
‫זהו‬
‫ומוכשר‬
‫כביכול‬ ‫זה‬ ‫ידיאך‬
‫לפי‬ ‫ראוי‬ ‫ה"עוז"‬
‫ממציאותם‪.‬‬
‫ראוי‬‫על‬
‫'מחזקים'‬‫ל"כלי"‬
‫ונכלל‬ ‫הנה‬ ‫עניין‬
‫ל"כלי"‬ ‫התורה‬
‫להתבטל‬
‫גופו‪...‬‬
‫העולם‬
‫שבקרבו‬ ‫אפוא‬
‫העולם‬ ‫תאוות‬
‫ואת‬
‫שפועלת‬ ‫זהו‬
‫מבלי‬
‫ואת‬
‫והיין‬ ‫שלא‬
‫אדמו"ר‬ ‫האור‬
‫הנתינה‬
‫אדמו"ר‬
‫היה‬ ‫עד‬‫כאן‬‫התגלות‬
‫כוח‬
‫ולבוש‪.‬‬ ‫אלה‬
‫כאן‬ ‫היא‬
‫שמבאר‬‫שמבאר‬
‫כיסוי‬‫היה‬
‫החסד‬
‫קליפות‬ ‫כפי‬‫סיני‬
‫וכדלקמן‪.‬‬
‫כל‬
‫מידת‬
‫בידי‬
‫כפי‬
‫וכדלקמן‪.‬‬ ‫הר‬
‫התורה‪,‬‬
‫ללא‬
‫בעוד‬
‫וכלוא‬
‫התורה‪,‬‬
‫–‬ ‫מעמד‬
‫עוצמתו‪,‬‬
‫החסד‪.‬‬
‫קשור‬
‫פנימיות‬
‫והתיקון‬
‫–‬ ‫שבתורה‪.‬‬
‫פנימיות‬
‫והתיקון‬ ‫למידת‬
‫כלומר‬
‫הזיכוך‬
‫במלוא‬ ‫פי‬
‫הזיכוך‬ ‫פי‬ ‫האלוקית‬
‫המנוגדת‬
‫פעולת‬
‫התורה‬ ‫פעולת‬ ‫של‬
‫התיקון‪,‬‬ ‫אורה)‪.‬‬ ‫לבא"את‬ ‫דלעתיד‬ ‫גדול‬ ‫שופר‬ ‫לבחינת‬ ‫על‬ ‫אלה‪,‬‬ ‫ולא‬ ‫מנוגדות‬
‫האדם‬ ‫על‬ ‫פעולות‬
‫איסורים‬ ‫לשתי‬
‫מטילה‬ ‫גורמת‬
‫תורה‬
‫את קיומ‬ ‫מקבלים‬ ‫הכרם"‬ ‫וכלאי‬ ‫ערלה‬ ‫כמו‬ ‫מהצומח‬ ‫אסורות‬ ‫מאכלות‬ ‫וכל‬ ‫באכילה‪...‬‬
‫שהוא‬ ‫שהוא‬ ‫"מי‬ ‫"מי‬ ‫כיכי‬
‫(שערי‬ ‫התניא‬‫התניא‬ ‫בעל‬ ‫בעל‬ ‫כותב‬ ‫הספירותכותב‬
‫להלן‬ ‫להלן‬ ‫יותר‪.‬‬‫יותר‪.‬‬ ‫שלא‬ ‫עד‬ ‫אלה‬ ‫קליפות‬ ‫בידי‬ ‫וכלוא‬ ‫קשור‬ ‫כלומר‬
‫נש‬ ‫להחזיר‬
‫נוגה‪ ,‬ש‬ ‫האלקית‪.‬‬
‫מקליפתכך‬
‫והתבטלות‪.‬‬‫והעולם‬
‫והתבטלות‪.‬‬ ‫איסורי‬
‫גמור‬
‫למלאות‬
‫המציאות‬
‫האדם‬
‫שבירה‬
‫זי"ע‪:‬‬
‫למלאות‬
‫חיותם‬
‫שבירה‬‫ברע‬
‫להתבטל‪.‬‬
‫הטומאה)‪.‬‬
‫או‬
‫הרבי‬
‫היתר]‬ ‫הם‬
‫את‬
‫בו‬
‫היתר]‬
‫בתוך‬
‫שעה‬
‫בו‬ ‫כביכול‬
‫יפעל‬ ‫אלה‬
‫נשמות‬
‫יפעל‬
‫מבלי‬
‫ושואל‬
‫[של‬
‫אל‬ ‫[של‬
‫כלומר‬
‫יונקים‬
‫לפי‬
‫לא‬
‫יין‬ ‫לא‬
‫ההתגלות‬ ‫שאיסורים‬
‫'מחזקים'‬
‫לעתיד‬
‫הטמאות"‪.‬‬
‫להורידם‬ ‫יין‬
‫עצמו‪,‬‬
‫המותרים‬
‫ונכלל‬
‫לעתיד‬
‫וסובאי‬
‫וסובאי‬ ‫את‬ ‫התורה‬
‫זה‬ ‫בשר‬
‫להפך‪,‬‬ ‫זה‬‫להפריח‬
‫שבקרבו‬
‫גילוי‬
‫לקבל‬
‫קליפות‬
‫בשר‬ ‫גילוי‬‫בהנחה‬
‫שפועלת‬
‫הדברים‬
‫ולכן‬
‫ואילובעולם‬
‫והיין‬
‫שיוכלו‬
‫בזוללי‬
‫או‬ ‫ולכן‬
‫שבג'‬
‫בזוללי‬‫לקדושה‪,‬‬
‫אולם‬
‫מן‬ ‫בו)‪.‬‬
‫מן‬
‫ההארה‬ ‫–‬
‫וההגבלה‪.‬‬
‫היה‬
‫הטמאות‪,‬‬
‫חיותם‬
‫ההארה‬
‫כללות‬
‫להעלותם‬
‫התורה‬
‫ולבוש‪.‬‬
‫להשתמש‬
‫חיותם‬ ‫את‬ ‫את‬
‫ועוצמת‬
‫שהן‬
‫הצמצום‬
‫ועוצמת‬ ‫כיסוי‬
‫יונקים‬‫הקליפות‬
‫אין‬
‫יונקים‬
‫הדברות‬
‫יכול‬
‫כוח‬
‫כל‬
‫ולכן‬
‫האסורים‬
‫מגודל‬ ‫האסורים‬
‫מגודל‬
‫(והאדם‬
‫פעולת‬
‫ללא‬‫היא‬
‫בעשרת‬
‫משלוש‬
‫לקדושה‪,‬‬‫נובע‬ ‫נובע‬
‫הגבורה‬
‫עוצמתו‪,‬‬
‫שהדברים‬ ‫להעלותו‬
‫שהדברים‬
‫ורע‬ ‫הראשון‬
‫יתברך‬ ‫הראשון‬
‫מידת‬
‫במלוא‬
‫הזקן‪,‬‬ ‫ניתן‬
‫הזקן‪,‬‬
‫רצונו‬
‫וההשפעה‪,‬‬
‫התורה‬
‫העניין‬
‫העניין‬
‫"גילוי‬ ‫של‬ ‫זה‬
‫האדם‬
‫מדרגת‬
‫את‬ ‫על‬
‫זי"ע‪:‬‬
‫מרווח‬ ‫הופכים‬
‫מורה‬
‫להתבטל‪.‬‬
‫הרבי‬ ‫המלכות‪,‬‬
‫באופן‬ ‫התורה‬
‫מבלי‬
‫ושואל‬ ‫מידת‬
‫ההתגלות‬ ‫שפועלת‬
‫הטמאות"‪.‬‬ ‫אדנות‪,‬‬
‫את‬ ‫שם‬
‫וההתרוממות‬
‫לקבל‬
‫קליפות‬ ‫זאת‬ ‫לעומת‬
‫שיוכלו‬
‫שבג'‬ ‫"אסור"‪ ,‬זהו‬ ‫הזיכוך‬
‫בו)‪.‬‬
‫דבר־מה‪,‬‬
‫כללות‬
‫גברא‬
‫"אסור"‪,‬‬ ‫להשתמש‬
‫מאיסור‬
‫דבר‬ ‫תלמידו‬
‫שהן‬
‫דבר‬ ‫על־‬
‫הפירוש‬ ‫(ב)‬
‫אין‬
‫הדברות‬
‫להבדיל‬
‫הפירוש‬ ‫את‬ ‫יותר‬
‫האור‪,‬‬
‫ולכן‬ ‫ללמד‬
‫(וזהו‬ ‫לקדושה‪,‬‬
‫בעשרת‬
‫חפצא"‪,‬‬
‫(וזהו‬ ‫הרבה‬
‫גודל‬
‫רוצה‬
‫הטמאות‬
‫הטמאות‬ ‫הרב‬
‫יתברך‬
‫"איסור‬ ‫מובן‬
‫(א)‬
‫להעלותו‬ ‫כאשר‬
‫בתורה‪:‬‬
‫אפוא‬
‫הקליפות‬ ‫רצונו‬
‫הקליפות‬ ‫זה‬
‫ניתן‬
‫דוגמא‪:‬‬
‫זהו‬ ‫דבר‬ ‫שיש‬
‫"גילוי‬ ‫לשם‬ ‫ובאמת‬
‫ענייניםזה‬ ‫ה‪.‬‬
‫שלא הפ‬ ‫והתיקון‬
‫והתיקון‬
‫הכח‬‫פירות‬
‫נבראים‬ ‫הבשר‬‫הזיכוך‬
‫עצמו‪,‬‬‫הבשר‬‫הזיכוך‬
‫תורהאו‬
‫מלמדנו‬
‫באמצעות‬ ‫חיות‬ ‫שבכך–‬
‫חיות‬
‫בפסח‬ ‫יורד–‬
‫בו‬ ‫שבתורה‬
‫במתן‬ ‫שבתורה‬
‫יורד‬
‫חמץ‬
‫והתגלותו‬‫זה‬ ‫הדבריםזה‬
‫נשלם‬
‫אלא‬ ‫ידי‬ ‫ה"עוז"‬
‫כגון‬‫ידי‬ ‫ה"עוז"‬
‫עללא‬
‫"שבקרבו"?‬
‫על‬
‫העולם‬ ‫השני‬
‫הנה‬
‫מסוים‪,‬‬‫הנה‬
‫אל‬ ‫את‬
‫עניין‬
‫עניין‬‫שהעניין‬
‫גופו‪...‬‬
‫האלקי‬ ‫לבאר‬
‫אפוא‬
‫ההדגשה‬
‫גופו‪...‬‬
‫בזמן‬ ‫אפוא‬
‫תאוות‬
‫האור‬ ‫זהו‬
‫אף‬
‫תאוות‬
‫התלויים‬‫אפשר‬
‫מהי‬
‫ירידת‬ ‫האור‬‫גברא‬
‫האור‬
‫התגלותואין‬
‫האיסורים‬
‫גברא‬
‫ללמד‬ ‫התגלות‬
‫וחכמתו‪,‬‬
‫מאיסור‬
‫יוכל‬ ‫לגבי‬ ‫היה‬
‫להבדיל‬
‫שבאמצעותו‬ ‫היה‬
‫יתברך‬‫סיני‬
‫היא‬ ‫סיני‬ ‫הר‬
‫רצונו‬
‫שאלתי‬
‫חפצא"‪,‬‬ ‫מעמדהר‬
‫ההשפעה‪,‬‬ ‫מעמד‬
‫"איסור‬ ‫שבתורה‪.‬‬
‫פנימי[ו]ת‬
‫שאלה‬‫בכוח‬‫שבתורה‪.‬‬
‫אפוא‬ ‫שהיא‬
‫להשתמש‬‫זהו‬‫האלוקית‬
‫האלוקית‬
‫התורה‪,‬‬ ‫עליו‬
‫לעתיד ל‬
‫חיות‬ ‫את‬
‫כך‬ ‫הכח‬
‫הגדול‪,‬‬
‫כך‬‫והעולם‬
‫במעמד‬ ‫עצמו‪,‬‬
‫הגילויים‬
‫וינקו‬
‫והעולם‬
‫מהאלקות‪,‬‬ ‫גמור‬‫הגילוי‬
‫מלמדנו‬
‫אסורים‬
‫גם‬
‫שהוא‬‫האדם‬
‫הקליפות‬
‫גמור‬ ‫תורה‬
‫האדם‬
‫מצינו‬
‫ברע‬
‫ונפרדת‬
‫כל‬
‫ברע‬‫את‬‫"מי‬‫במתן‬
‫לקבלת‬
‫שבכך‬
‫את‬
‫את‬
‫היו‬
‫אל‬‫כביכול‬
‫ולכן‬
‫שעה‬ ‫שעה‬ ‫נשלם‬
‫אלא‬
‫לקבל‬
‫הם‬
‫כביכול‬
‫חיצונית‬ ‫כי‬
‫המאכל‬‫לפי‬‫ומוכשר‬
‫מהפירות‬
‫'מחזקים'‬
‫(כאמור)‪,‬‬
‫התניא‬
‫לפי‬‫כמציאות‬
‫לא‬
‫"שבקרבו"?‬
‫ישראל‬
‫'מחזקים'‬
‫יורד‬
‫ונכלל‬ ‫השני‬
‫תורה‬
‫ונכלל‬ ‫ראוי‬
‫התורה‬
‫בעל‬
‫כיצד‬ ‫שהעניין‬
‫יזכו‬
‫מעשר‬
‫התורה‬
‫במתן‬
‫שבקרבו‬
‫כביכול‬‫שבקרבו‬ ‫ל"כלי"‬
‫ההדגשה‬ ‫לבוא‬
‫שפועלת‬
‫כותב‬
‫התניא‬ ‫שפועלת‬
‫ניתן‬ ‫אף‬
‫שהפרישו‬
‫והיין‬
‫המתקיימים‬
‫מהי‬
‫לכך‬
‫בעל‬
‫והיין‬ ‫העולם‬
‫שלעתיד‬
‫להלן‬ ‫שלא‬ ‫מן‬
‫שלא‬
‫היה‬ ‫ואין‬
‫שלפני‬
‫היה‬
‫נתת‬
‫יותר‪.‬‬
‫יועברו‬
‫חיותו‬
‫ואת‬
‫עד‬ ‫עד‬
‫מבואר‬
‫ולבוש‪.‬‬‫וחכמתו‪,‬‬
‫אלה‬
‫ולבוש‪.‬‬
‫פניך‬ ‫אלה‬
‫לומר‬
‫שהדברים‬
‫את‬‫כיסוי‬‫אדמו"ר‬
‫קליפות‬
‫כיסוי‬
‫באור‬ ‫יתברך‬
‫יונק‬
‫קליפות‬
‫בתניא‬‫הייתכן‬ ‫אינו‬
‫בידי‬
‫כלכיכל‬
‫מנת‬
‫בידי‬
‫לו‬
‫ללא‬
‫על‬ ‫ללא‬
‫שכתוב‬ ‫כאן‬
‫רצונו‬
‫‪-‬‬ ‫כשלעצמו‬
‫וכלוא‬
‫בפרק‬‫וכלוא‬
‫מעשר‬
‫עוצמתו‪,‬‬
‫הצמצום‪,‬‬
‫שמבאר‬
‫פנימי[ו]ת‬
‫עוצמתו‪,‬‬
‫כמו‬ ‫קשור‬‫קשור‬ ‫הדבר‬
‫במלוא‬
‫כלל‪,‬‬
‫בכוח‬
‫כלומר‬
‫במלוא‬ ‫כפי‬
‫שהיא‬
‫כלומר‬
‫פנים‬
‫גם‬
‫שבו‬
‫וכדלקמן‪.‬‬
‫התורה‬
‫אך‬ ‫התורה‬
‫הסתר‬‫התורה‪,‬‬
‫התורה‪,‬‬
‫ולהשפיע‪,‬‬‫שלשל‬ ‫שם‬ ‫ה‪,‬מיות‬
‫התיקון –‬
‫"עוז‬ ‫נקראת‬
‫לקליפת נוג‬
‫במעמד‬
‫התורה‬
‫הפירות‬
‫גם‬ ‫מצינו‬
‫שכן‬
‫של‬
‫ולכן‬
‫התורה‪,‬‬
‫החיות‬
‫(כאמור)‪,‬‬
‫מקור‬ ‫של‬
‫תורה‬
‫בכחה‬
‫השתנה‬
‫במתן‬
‫וזאת‬
‫המעשר‬
‫ניתן‬ ‫לכך‬
‫האור‪,‬‬‫הפרשת‬ ‫מן‬‫מעוצמת‬
‫איסור‬
‫נתת‬ ‫חיותו‬‫ואחרי‬
‫ישנו‬
‫פניך‬ ‫את‬ ‫תתבטל‬
‫אחר‬
‫באור‬ ‫יונק‬
‫הטמאות‪,‬‬
‫שמטעם‬‫אינו‬
‫שיוכלכי‬‫שכתוב‬ ‫כשלעצמו‬
‫שמציאותם‬‫קליפות‬
‫אלא‬ ‫כמו‬‫הללו‪,‬‬ ‫הדבר‬
‫כלל‪,‬‬ ‫הקליפות‬
‫פנים‬ ‫שבו‬ ‫הסתר‬
‫והתבטלות‪.‬‬
‫העולם‪" ,‬טל ש‬
‫החזיר‬
‫שזהו‬ ‫הקליפות‬
‫שבו‬
‫זי"ע‪:‬‬‫שם‪,‬‬‫להתבטל‪.‬‬
‫היתר‬
‫זי"ע‪:‬‬
‫נברא‬
‫למלאות‬ ‫להתבטל‪.‬‬‫אלדבר‬
‫שבירה‬
‫ה"טל"‬
‫הרבי‬‫ונתבאר‬
‫הרבי‬
‫שבהם‬ ‫מבלי‬
‫הוא‬
‫וזהו‬
‫ושואל‬
‫ושואל‬
‫המאמרות‬
‫היתר]‬
‫המאכל‬
‫מבלי‬ ‫בו‬ ‫ההתגלות‬
‫עצמו‬
‫זה‪,‬‬ ‫ההתגלות‬
‫יפעל‬
‫להתבטל‪.‬‬
‫הטמאות"‪.‬‬‫עניין‬ ‫יורד‬
‫המאכל‬
‫הטמאות"‪.‬‬
‫עשרת‬
‫[של‬ ‫כיצד–‬
‫את‬
‫לא‬
‫מעין‬
‫יין‬ ‫את‬
‫מבלי‬‫לקבל‬
‫קליפות‬ ‫לקבל‬
‫לעתיד‬
‫אמנם‬‫גופא‬
‫קליפות‬
‫ה"דיבור"‬
‫וסובאי‬
‫התניא‬‫שיוכלו‬
‫שיוכלו‬
‫הטמאות‪:‬‬
‫ביותר‬
‫סיני‬
‫שבג'‬
‫באמצעות‬ ‫בעל‬
‫הקב"הזה‬
‫שבג'‬
‫בשר‬‫הר‬‫גילוי‬
‫עליון‬ ‫בו)‪.‬‬‫בו)‪.‬‬
‫כללות‬
‫אור‬
‫בזוללי‬
‫איסור‬
‫להשתמש‬
‫כללות‬
‫ולכן‬‫להשתמש‬
‫הגדול‬ ‫שהן‬
‫לקבל‬
‫ולהבינם‪.‬‬
‫ישנו‬ ‫שהן‬
‫מופלא‬ ‫אין‬‫מן‬
‫הדברות‬ ‫ולכןאין‬
‫הדברות‬
‫לאדם‬
‫לתפסם‬
‫אחר‬ ‫ההארה‬
‫שאור‬‫ולכן‬
‫חיותם‬
‫שמטעם‬
‫לקדושה‪,‬‬
‫בעשרת‬
‫כח‬ ‫לקדושה‪,‬‬
‫בעשרת‬
‫מובן‬ ‫את‬
‫כך‬
‫אלא‬‫ועוצמת‬
‫כאן)‪.‬‬
‫שנותנת‬ ‫להעלותו‬
‫יתברך‬
‫לרמתו‪,‬‬ ‫להעלותו‬
‫יונקים‬
‫יתברך‬
‫(תניא‬
‫הללו‪,‬‬ ‫רצונו‬
‫בהתאם‬ ‫ניתן‬
‫רצונו‬
‫מגודל‬
‫חיים"‬
‫הקליפות‬
‫ניתן‬
‫האסורים‬ ‫"גילוי‬
‫"גילוי‬
‫תורת‬
‫התלמיד‬ ‫שםזה‬
‫נובע‬‫שהדברים‬
‫וישון זה‬
‫לנו‬
‫אל‬
‫"והוא‬ ‫תורה‪,‬‬
‫החזיר‬ ‫היתר‬
‫שבו‬ ‫במתן‬
‫כשהאדם‬ ‫דבר‬
‫ה"טל"‬ ‫נשמתם‬
‫הוא‬
‫אבל‬‫וזהו‬ ‫עצמו‬
‫זה‪,‬‬
‫נוגה‪,‬‬
‫את‬
‫עניין‬ ‫המאכל‬
‫מקליפת‬
‫ישראל‬
‫מעין‬ ‫אמנם‬
‫חיותו‬‫גופא‬ ‫לבני‬
‫הטמאות‪:‬‬
‫את‬ ‫סיני‬ ‫היונק‬ ‫הר‬ ‫גברא‬ ‫החזיר‬
‫גברא‬ ‫מאיסור‬
‫הגדול‬ ‫מאיסור‬ ‫שבאמצעותו‬
‫מופלא‬ ‫להבדיל‬‫להבדיל‬
‫שאור‬ ‫חפצא"‪,‬‬‫מובן‬‫בו‪.‬‬
‫חפצא"‪,‬‬ ‫להשתמש‬
‫המתים"‬
‫"איסור‬
‫כאן)‪.‬‬ ‫"איסור‬‫(תניא‬ ‫אפוא‬ ‫האדם‬
‫אפוא‬ ‫זהו‬
‫חיים"‬ ‫על‬
‫זהו‬ ‫תורת‬ ‫לנו‬
‫הכח‬‫הכח‬
‫עם‪,‬‬ ‫עצמו‪,‬‬
‫התורה‬ ‫עצמו‪,‬‬
‫בלא‬‫מלמדנו‬ ‫תורה‬
‫פעולת‬
‫מלמדנו‬
‫מלך‬ ‫תורה‬ ‫במתן‬
‫שבכך‬
‫"דאין‬ ‫במתן‬
‫דהיינו‬
‫שבכך‬ ‫עמו‪,‬‬ ‫נשלם‬
‫אלא‬ ‫נשלם‬
‫ישראל‪,‬‬
‫אלא‬
‫את‬ ‫לא‬
‫"שבקרבו"?‬ ‫השנילא‬
‫של‬
‫"שבקרבו"?‬
‫המנהיג‬ ‫השני‬
‫נשמותיהם‬
‫כמלך‬ ‫שהעניין‬
‫שהעניין‬
‫ההדגשה‬
‫ההדגשה‬
‫העולמות‬ ‫מהיאף‬
‫ענייןאת‬ ‫העוסקמהיאף‬
‫הקב"ה‬
‫והנהגת‬ ‫ואין‬ ‫ואין‬
‫וחכמתו‪,‬כל‬
‫המציאות‪,‬‬ ‫וחכמתו‪,‬‬ ‫יתברך‬
‫להתבטלות‬ ‫יתברך‬
‫"אסור"‪,‬‬ ‫רצונו‬‫רצונו‬
‫גורם‬
‫דבר‬ ‫פנימי[ו]ת‬
‫פנימי[ו]ת‬
‫לשאתו‬
‫הפירוש‬ ‫שהיא‬
‫האדם‬ ‫שהיא‬ ‫התורה‪,‬‬
‫שיוכל‬
‫(וזהו‬ ‫התורה‪,‬‬‫מכדי‬
‫הטמאות‬ ‫עות‬
‫והתיקון‬
‫שהביאה לכך‬ ‫התורה‬
‫במעמד‬
‫במעמד‬
‫אלא‬
‫ורחוקים‬ ‫גם‬ ‫הבשר‬
‫פעולת‬
‫גם‬
‫הקליפות‬
‫האור‪.‬‬
‫הזיכוך‬
‫כשהאדם‬
‫זו‬
‫שלו‪,‬‬
‫מצינו‬
‫הקליפות‬
‫וזרים‬ ‫היא‬
‫מצינו‬ ‫חיות‬
‫דהיינו‬
‫החיות‬
‫ולהכיל‬ ‫ולכן‬
‫אל‬
‫נפרדים‬ ‫אבל‬
‫ולכן‬
‫אל‬ ‫מחייהו"‪–.‬‬
‫סיני‬
‫המאכל‬
‫לקבל‬ ‫את‬ ‫שבתורה‬
‫יורד‬
‫נוגה‪,‬‬
‫ישראל‪,‬‬
‫(כאמור)‪,‬‬‫שהםהר‬
‫(כאמור)‪,‬‬
‫המאכל‬
‫דברים‬ ‫עצמו‪,‬‬
‫שיוכלו‬ ‫יורד‬ ‫זה‬
‫מקליפת‬
‫של‬
‫במעמד‬
‫תורה‬
‫יורד‬
‫תורה‬
‫תורה‬‫ה"עוז"את‬
‫ידי‬
‫נשמותיהם‬
‫כיצד‬
‫כך‬
‫עוממות‬ ‫במתן‬
‫כיצד‬ ‫על‬
‫הכלים‬
‫טל‬
‫חיותו‬
‫התורה‬
‫מוריד‬
‫במתן‬‫התניא‬
‫מלשון‬
‫בתורה‬
‫הנה‬
‫ניתן‬
‫התניא‬‫את‬
‫את‬
‫ניתן‬
‫את‬ ‫במעשיו‬
‫עם‬ ‫לכך‬
‫בעל‬ ‫גופו‪...‬‬
‫היונק‬
‫הקב"ה‬
‫של‬
‫לכך‬
‫בעל‬
‫'לחזק'‬
‫פירוש‬ ‫אפוא‬‫נתתמן‬
‫ההתגלות‬
‫פעולתו‪,‬‬
‫תאוות‬
‫מן‬
‫של‬‫חיותו‬
‫נתת‬
‫זהו‬
‫חיותו‬
‫המציאות‪,‬‬
‫שהאור‬
‫עדיין‬
‫רז"ל‬
‫שהרי‬
‫חיותם‬
‫פניך‬ ‫פניך‬
‫חסר‬
‫פעל את‬
‫באוראת‬
‫את‬
‫באופן‬
‫כמאמר‬
‫יונק‬
‫במקור‬
‫באור‬
‫התלמיד‪,‬‬
‫האור‬
‫יונק‬
‫להתבטלות‬
‫קשה‪,‬‬
‫והצמצום‬
‫כי‬‫אינו‬
‫פניך"‪,‬‬‫כי‬
‫תשובה‪:‬‬
‫אינו‬
‫דנים‬
‫שכתוב‬
‫התגלות‬
‫עוז‪,‬‬
‫בו‪.‬‬
‫כשלעצמו‬
‫שכתוב‬
‫"באור‬
‫למדרגת‬
‫שנקרא‬
‫להשתמש‬
‫הגבורה‬
‫כשלעצמו‬
‫גורם‬
‫ולכאורה‬
‫כשאנו‬
‫כמו‬ ‫לשאתו‬
‫כמו‬
‫היתה‬
‫בהתאם‬ ‫כלל‪,‬‬
‫היה‬
‫האדםשכוח‬
‫הדבר‬ ‫הדבר‬
‫לאחר‬
‫האדם‬
‫ובענייננו‪,‬‬
‫כלל‪,‬‬
‫התורה‬ ‫פנים‬
‫סיני‬
‫שבו‬
‫פנים‬
‫צומצמה‬
‫שבו‬‫על‬‫גם‬
‫שיוכל‬
‫הסתר‬
‫שנתינת‬
‫הר‬
‫הסתר‬
‫אולם‪,‬‬
‫וההשפעה‬ ‫שם‬
‫מעמד‬
‫מכדי‬
‫שם‬
‫וכיוון‬
‫רה‪.‬‬
‫ל‬ ‫ולא‬ ‫האור‬
‫שייךכך‬
‫לעולם‪ ,‬אלא של‬
‫אלא‬
‫את‬
‫והעולם‬
‫האור‪.‬‬
‫לא‬
‫היתר‬ ‫שלו‪,‬‬
‫גמור‬
‫לשם‬
‫לקבל‬
‫דברמאד‬
‫היתר‬ ‫האדם‬
‫החיות‬
‫ולהכיל‬
‫מוריד‬
‫רבים‬
‫דבר‬
‫לאדם‬
‫אסורים‬
‫ברע‬
‫הוא‬ ‫את‬
‫לקבל‬
‫הוא‬
‫בנים‬
‫הוא‬ ‫את‬ ‫כח‬
‫שעה‬
‫לו‬
‫עצמו‬ ‫כביכול‬
‫נשארים‬
‫הרי‬
‫עצמו‬
‫שנותנת‬
‫עצמו‪,‬‬
‫שיוכלו‬
‫היו‬ ‫אפילו‪-‬‬
‫המאכל‬ ‫לפי‬
‫הטמאות‬
‫המאכל‬ ‫כך‬‫את‬
‫אילו‬
‫אמנם‬
‫היא‬
‫'מחזקים'‬‫מוריד‬
‫ונכלל‬
‫הכלים‬‫קליפות‬
‫כי‬
‫אמנם‬
‫עצמה‬
‫במעשיו הערה‬
‫המלך‪,‬‬ ‫את‬
‫הטמאות‪:‬‬ ‫התורה‬
‫שבקרבו‬
‫'לחזק'‬
‫לשלוש‬
‫הטמאות‪:‬‬ ‫ממעלת‬
‫התגלות‬
‫איסור להקדים‬
‫שפועלת‬
‫יש‬ ‫של‬
‫איסור‬ ‫שאותה‬
‫והיין‬
‫שהאור‬
‫בחקירת‬ ‫חיותם‬
‫ישנוזו‬ ‫ישנו‬
‫שאלה‬ ‫אחר‬
‫באופן‬
‫תלוי‬
‫שלא‬
‫ייתכן‬
‫במקור‬
‫אחר‬ ‫על‬
‫היה‬
‫שמטעם‬
‫שמטעם‬
‫פניך"‪,‬‬
‫הדבר‬
‫עד‬
‫ואיך‬
‫להשיב‬
‫ולבוש‪.‬‬
‫דנים‬ ‫אלא‬
‫"באור‬
‫הרי‬
‫אלה‬
‫נשמתן"‪,‬‬
‫כשאנו‬
‫אלא‬ ‫כדי‬‫הללו‪,‬‬
‫היתה‬
‫הזמניים‪,‬‬
‫קליפות‬
‫כיסוי‬
‫הללו‪,‬‬ ‫התורה‬ ‫כל‬
‫ובענייננו‪,‬‬
‫הקליפות‬
‫הקליפות‬
‫האיסורים‬
‫בידי‬‫ללא‬
‫שנתינת‬ ‫וכלוא‬
‫עוצמתו‪,‬‬
‫וכיוון‬ ‫קשור‬ ‫קווא‬
‫החזיר‬
‫מותרים; מה‬ ‫החזיר‬
‫ידי‬ ‫שבו‬
‫על‬ ‫שבו‬‫ולא‬
‫פירות‬ ‫ה"טל"‬
‫ה"טל"‬
‫מלמעלה‬
‫העץ‬ ‫וזהו‬ ‫וזהו‬‫מן‬ ‫זה‪,‬‬
‫כמתנה‬‫זה‪,‬‬ ‫עניין‬
‫צומחים‬ ‫עניין‬
‫שעה‪,‬‬ ‫מעין‬ ‫מעין‬
‫לפי‬ ‫גופא‬ ‫גופא‬
‫רק‬
‫"איסורי‬ ‫סיני‬
‫זה‬ ‫סיני‬
‫היה‬ ‫הר‬ ‫חילקו הר‬
‫שאז‬
‫בין‬ ‫הגדול‬‫הגדול‬
‫הדברים‬ ‫מופלא‬
‫הראשונים‬ ‫מופלא‬
‫את‬ ‫שאור‬
‫ולהשמיע‬ ‫שאור‬ ‫מובן‬
‫כידוע‪,‬‬ ‫מובן‬
‫לומר‬ ‫כאן)‪.‬‬
‫נשמתן"‪.‬‬‫כאן)‪.‬‬
‫צריך‬
‫כללית‪.‬‬ ‫(תניא‬
‫(תניא‬
‫"פרחה‬
‫הרב‬ ‫חיים"‬
‫עתה‬ ‫חיים"‬
‫–‬ ‫תורת‬
‫גלוי–‬ ‫תורת‬
‫מכריע‬ ‫היה‬ ‫לנו‬
‫שלב‬‫לנו‬
‫כולו‬
‫שק‬
‫הווה‪,‬עצמ‬
‫ימות המ‬
‫ידי‬
‫שהמאכל‬
‫המהוין‬
‫התורה‬
‫התורה‬
‫החטא‬ ‫על‬
‫לשון‬
‫עד‬
‫לשם‬
‫ולא‬
‫הן‬
‫כשהאדם‬
‫פעולת‬ ‫כשהאדם‬
‫פעולת‬
‫גרם‬
‫זה‬
‫"בקרבו"‬
‫זי"ע‪:‬‬
‫ומתגבר‬
‫מוריד‬
‫מלמעלה‬
‫להתבטל‪.‬‬
‫וחזק‬
‫הזמניים‪,‬‬
‫ושם‬
‫דהיינו‬‫אבל‬
‫דהיינוכך‬ ‫אבל‬
‫"אחר‬
‫להיתר)‪.‬‬
‫הואזו‬
‫הולך‬
‫כשהמאכל‬
‫הרבי‬ ‫כמתנה‬
‫מדה‬
‫נוגה‪,‬‬
‫ישראל‪,‬‬
‫הולך‬
‫הרי‬
‫נוגה‪,‬‬
‫ישראל‪,‬‬
‫ולכן‬ ‫מבלי‬
‫שכתוב‬
‫באיסורים‬
‫כי‬
‫ושואל‬ ‫כי‪-‬‬
‫מקליפת‬
‫של‬
‫הטמאות‬
‫שעה‪,‬‬
‫ונמצא‬
‫מקליפת‬
‫עצמם‪,‬‬
‫תורה‬
‫מאיסור‬ ‫של‬ ‫ההתגלות‬
‫שבמאכל‪,‬‬
‫נשמותיהם‬ ‫לפי‬
‫חיותו‬
‫נשמותיהם‬
‫ישראל‬
‫קליפות‬
‫עליהם‪...‬‬
‫הטמאות"‪.‬‬
‫חיותו‬‫החיותרק‬
‫פירוש‬ ‫אתזה‬
‫את‬
‫את‬
‫של‬
‫ראשונה‪,‬‬
‫איסור?‬ ‫את‬
‫את‬ ‫היה‬
‫מלוכה‬‫לשלוש‬
‫שאזמה‬
‫את‬
‫היונק‬
‫הקב"ה‬ ‫לקבל‬
‫קליפות‬
‫היונק‬
‫הקב"ה‬
‫עבודתם‬
‫יש‬
‫ולכאורה‪,‬‬
‫שם‬
‫גם‬
‫בהשקפה‬
‫עצמו‬
‫בחקירת‬
‫שיוכלו‬
‫ועוד)‪,‬‬
‫שבג'‬
‫המציאות‪,‬‬
‫חפצא"‪.‬‬
‫המציאות‪,‬‬
‫עצמו‪:‬‬
‫החפץ‬ ‫זיכוך‬ ‫עלי‪,‬‬
‫בפני‬
‫מוקשה‬
‫תלוי‬
‫להתבטלות‬
‫כלל‬
‫לפעול‬
‫בו)‪.‬‬
‫להתבטלות‬
‫שלב‬
‫האם‬
‫הדבר‬
‫כללות‬
‫דאורייתא‬
‫נראה‬
‫זהו‬
‫התורה‬
‫להשתמש‬
‫ל"איסורי‬
‫חפצא"?‬
‫אלא‬‫בו‪.‬‬‫הרי‬
‫גורם‬
‫שהדבר‬
‫בו‪.‬‬‫להשתמש‬
‫נשמתן"‪.‬‬
‫שהן‬
‫גורם‬
‫(אתוון‬
‫'טכנית'‪,‬‬
‫של‬
‫הזמניים‪,‬‬
‫להשתמש‬
‫גברא"‬
‫הידועה‬
‫לשאתו‬
‫"איסור‬ ‫לשאתו‬
‫כחה‬‫ככל‬
‫אין‬
‫"פרחה‬
‫הדברות‬
‫פעולה‬ ‫האדם‬
‫האדם‬
‫הוא‬
‫ולכן‬
‫האיסורים‬
‫האדם‬
‫תשובה‬
‫האחרונים‬
‫האדם‬
‫אכן‪,‬‬
‫רק‬ ‫השני‬
‫על‬
‫שיוכל–‬
‫זו‬ ‫לקדושה‪,‬‬
‫גלוי‬‫על‬
‫בעשרת‬
‫שיוכל‬ ‫היה‬‫מכדי‬
‫הענייןאין‬
‫לתלמיד‪.‬‬‫מכדי‬ ‫והעלותו‬
‫יתברךכולו‬
‫החטא‬ ‫עצמו"‪.‬‬
‫שלו‪,‬‬ ‫"בקרבו"‬
‫גרם‬
‫הופך‬
‫שלו‪,‬‬ ‫בפני‬ ‫כך‬ ‫‪-‬‬
‫החיות‬‫נפרד‬ ‫כשהמאכל‬
‫"אחר‬
‫האדם‬
‫החיות‬ ‫ודבר‬
‫את‬ ‫‪-‬‬‫ולכן‬ ‫גמור‬
‫והוא‬
‫שיוכלואת‬
‫עצמו‪,‬‬‫עצמו‪,‬‬‫כי‬
‫עצמם‪,‬‬ ‫יש‬
‫ממנו‪,‬‬‫שבמאכל‪,‬‬
‫כךאת‬ ‫ישראל‬
‫להיות‪...‬‬
‫את‬‫חלק‬‫מוריד‬ ‫החיות‬
‫העולם‬
‫נעשה‬
‫מוריד‬ ‫של‬ ‫הוא‬
‫במעשיו‬ ‫את‬
‫עבודתם‬
‫ומקיימין‬
‫במעשיו‬ ‫גם‬
‫הרי‬ ‫‪,‬‬ ‫ועוד)‬
‫זיכוך‬
‫איסורי‬
‫הרב‪.‬‬
‫שהאורשל‬
‫של‬ ‫חיותם‬ ‫י‪,‬‬
‫של‬
‫חיותם‬ ‫כלל‬
‫לפעול‬
‫או‬ ‫גברא‬
‫הפנימי‬
‫במקור‬ ‫דאורייתא‬
‫גברא‬
‫במקור‬ ‫התורה‬
‫איסורי‬
‫עולמו‬
‫דנים‬ ‫(אתוון‬
‫מאיסור‬
‫דנים‬ ‫של‬
‫הם‬
‫בתוך‬
‫כשאנו‬ ‫הידועה‬
‫כחה‬
‫זמניים‬
‫כשאנו‬ ‫אירע‬ ‫להבדיל‬ ‫הוא‬ ‫האחרונים‬
‫איסורים‬
‫שאירע‬
‫ובענייננו‪,‬‬
‫ובענייננו‪,‬‬ ‫השני‬‫חפצא"‪,‬‬
‫מה‬ ‫אם‬ ‫כל‬‫העניין‬
‫כה‪,‬‬ ‫"איסור‬
‫עד‬ ‫ווא‬
‫(ש‬ ‫לבא"‬
‫אלה ה‬
‫התורה‬
‫אלא‬
‫הכח‬‫אלא‬ ‫האור‪.‬‬
‫דלעתיד‬
‫יזדכך‬
‫שפועלת‬
‫האור‪.‬‬
‫עצמו‪,‬‬
‫שאיסורים‬ ‫שאז‬ ‫ולהכיל‬
‫מלמדנו‬
‫הופך‬ ‫ולהכיל‬
‫גדול‬
‫הימין‬
‫תורה‬ ‫לקבל‬
‫שופר‬
‫בהנחה‬
‫האדם ‪-‬‬
‫וההתרוממות‬
‫לקבל‬
‫קץ‬
‫שבכך‬‫במתן‬‫את ‪-‬‬‫עת‬ ‫שיוכלו‬
‫לבחינת‬
‫אולם‬
‫והוא‬ ‫עד‬
‫נשלם‬
‫אלא‬
‫הזיכוך‬ ‫ממנו‪,‬‬ ‫כך‬
‫והעולם‪,‬‬‫הכלים‬
‫לא‬ ‫הכלים‬
‫"שבקרבו"?‬
‫חלק‬
‫על‬
‫השני‬
‫נעשה‬
‫על־‬ ‫את‬
‫אלה‪,‬‬
‫הם‬
‫(ב)‬
‫את‬
‫ולא‬
‫'לחזק'‬
‫ונתגשמו‬
‫הוא‬
‫יותר‬
‫האור‪,‬‬
‫'לחזק'‬
‫מנוגדות‬
‫האדם‬
‫שהעניין‬
‫ההדגשה‬
‫שמבאר הרי‬
‫הרבה‬
‫גודל‬
‫על‬
‫אף‬ ‫שהאור‬
‫פעולות‬
‫מובן‬
‫(א)‬
‫איסורים‬
‫נתינת‬
‫מהי‬
‫איסורי‬ ‫בתורה‪:‬‬
‫באופן‬
‫או‬
‫זה‬ ‫באופן‬
‫של‬‫גברא‬
‫דבר‬ ‫פניך"‪,‬‬
‫לשתי‬
‫מטילה‬
‫שיש‬
‫פניך"‪,‬‬
‫עניינה‬
‫ואין‬
‫איסורי‬
‫ובאמת‬ ‫"באור‬
‫גורמת‬
‫עניינים‬
‫"באור‬
‫התורה‬
‫כל‬
‫וחכמתו‪,‬‬
‫הם‬ ‫היתה‬
‫זהו‬ ‫היתה‬
‫עצמה‬
‫זמניים‬
‫חפצים‪.‬‬‫שני‬
‫הרי‬
‫הרי‬‫התורה‬‫התורה‬
‫כולו‪.‬‬
‫יתברך‬
‫איסורים‬
‫מכח‬
‫שנתינת‬
‫התורה‬
‫וזאת‬
‫שנתינת‬
‫בעולם‬‫רצונו‬
‫אם‬ ‫וכיוון‬
‫וכיוון‬
‫ותיקון‬
‫פנימי[ו]ת‬
‫הדברים בא‬
‫לקב‬‫ומוכשר כי‬
‫יזדכך‬
‫ביןידי‬
‫ידי‬‫מאליועל‬
‫לקבל‬ ‫לשםעל‬
‫ולא‬ ‫שאז‬
‫את‬
‫לשם‬
‫מלמעלהולא‬
‫והעולם]‬
‫ראוי‬ ‫הימין‬
‫לבאר‬
‫המובן‬
‫מוריד‬
‫מוריד‬
‫מלמעלה‬
‫ל"כלי"‬
‫הפער‬
‫הוא‬
‫[הגוף‬ ‫קץ‬
‫אפשר‬
‫הוא‬
‫כמתנה‬ ‫הרי‬ ‫עת‬
‫כמתנה‬‫הרי‬
‫ויוכלו‬
‫העולם‬ ‫שעה‪-,‬‬‫עד‬
‫גברא‪-‬‬
‫ולחדד‬
‫הטמאות‬
‫שעה‪,‬‬
‫ואת‬ ‫והעולם‪,‬‬
‫הטמאות‬ ‫לפי‬
‫והעולם‪,‬‬
‫להדגיש‬
‫לפי‬ ‫רק‬‫עליו‪.‬‬
‫קליפות‬‫רק‬ ‫הם‬
‫קליפות‬
‫זה‬
‫הגוף‬
‫אדמו"ר‬ ‫ראוי‬
‫זה‬ ‫ונתגשמו‬
‫בעל־הבית‬
‫לשלוש‬
‫היה‬ ‫היה‬‫לסיום‬
‫לשלוש‬
‫שאז‬
‫גשמיות‬ ‫שאז‬
‫כאן‬ ‫בחקירת‬ ‫נתינת‬
‫התלמיד‬
‫בחקירת‬
‫ואת‬
‫אל‬
‫לשאלתך‪.‬‬
‫תלוי‬
‫עצמם‬
‫כפי‬
‫וכדלקמן‪.‬‬ ‫של‬
‫תלוי‬ ‫הרב‬ ‫עניינה‬
‫הדבר‬
‫מן‬
‫את‬
‫התורה‪,‬‬
‫של‬
‫התשובה‬
‫הדבר‬
‫ישראל–‬
‫מעולמו‬
‫הרי‬
‫חיותו‬ ‫כל‬
‫הרי‬
‫נשמתן"‪.‬‬
‫פנימיות‬
‫והתיקון‬ ‫גם‬‫זהו‬
‫הדברים‬
‫הזמניים‪,‬‬
‫נשמתן"‪.‬‬ ‫תבוא‬
‫הזמניים‪,‬‬
‫את‬
‫וירוממו‬ ‫הרי‬
‫הזיכוך‬ ‫יונק‬
‫"פרחה‬
‫"פרחה‬
‫פי‬ ‫כולו‪.‬‬
‫של‬
‫ומכך‬ ‫יציאה‬
‫האיסורים‬
‫יזככו‬ ‫האיסורים‬
‫אינו‬
‫הדיבור‪–.‬‬
‫פעולת‬‫גלוי‬ ‫בעולם‬
‫חפצא‪,‬‬
‫חפצא‪–,‬‬
‫נדרשת‬
‫היהגלוי‬
‫שבכחה‬ ‫כשלעצמו‬ ‫ותיקון‬
‫התורה‪,‬היה‬
‫כולו‬
‫עתה‬
‫דבר כולו‬
‫ש‬
‫היתר‬ ‫במעמד‬
‫התניא‬
‫יפעל בו‬ ‫לקבל‬
‫מהרב‬
‫[של‬
‫החטא‬
‫החטא‬
‫שנקראת‬
‫לא‬
‫יין‬
‫גרם‬
‫בעל‬
‫גרם‬
‫גם‬
‫הקליפות‬
‫והעולם]‬
‫בנפרד‬
‫"בקרבו"‬
‫"בקרבו"‬
‫לעתיד‬
‫וסובאי‬
‫כך‬ ‫כך‬
‫התורה‬
‫מצינו‬
‫כותב‬
‫קיימת‬
‫"אחר‬ ‫[הגוף‬
‫כשהמאכל‬
‫"אחר‬
‫זה‬ ‫אל‬
‫בשר‬
‫ולכן‬
‫ידי‬
‫ולכן‬
‫להלן‬
‫התלמיד‬
‫כשהמאכל‬ ‫ויוכלו‬
‫גילוי‬
‫ולכן‬
‫על‬
‫המאכל‬
‫כי‬ ‫(כאמור)‪,‬‬
‫יותר‪.‬‬
‫מציאות‬
‫בזוללי‬
‫עצמם‪,‬‬‫עצמם‪,‬‬
‫לישראל‬ ‫והעולם‪-,‬‬
‫שבמאכל‪,‬כי‬
‫ולכן‬ ‫שבמאכל‪,‬‬
‫ישראל‬‫ישראל‬
‫יורד‬
‫במשל‪,‬‬
‫שיאיר‬
‫תורה‬
‫עליו‪.‬‬‫הגוף‬
‫מן‬
‫החיות‬
‫של‬
‫לנמשל‪:‬‬
‫החיות‬
‫ההארה‬ ‫כיצד‬
‫חיותם‬
‫את‬
‫עבודתםשל‬
‫ה'‬ ‫אור‬
‫במתן‬
‫בעל־הבית‬
‫גשמיות‬
‫את‬
‫עבודתם‬
‫המשל‬
‫גם‬ ‫התניא‬
‫את‬ ‫ניתן‬
‫יונקים‬
‫ועוד)‪ ,‬גם‬
‫גילוי‬
‫ועוצמת‬ ‫לעולם‬
‫חפצא‪,,‬‬‫לכך‬
‫בעל‬
‫ואת‬
‫ועוד)‬
‫זיכוך‬‫זיכוך‬
‫מובן‬
‫לשאלתך‪.‬‬
‫מגודל‬ ‫מעולם אחד‬
‫עצמם‬
‫האסורים‬
‫לפעולי‪ ,‬י‪,‬‬
‫כלל‬ ‫דאורייתאכלל‬
‫לפעול‬
‫יתברך‪.‬‬ ‫את‬ ‫נתת‬
‫התשובה‬
‫נובע‬
‫דאורייתא‬
‫התורה‬
‫התורה‬
‫לשבתו‬
‫ומעבר‬
‫ישראל‬
‫שהדברים‬
‫(אתוון‬ ‫פניך‬
‫הראשון‬
‫(אתוון‬
‫של‬ ‫של‬
‫גם‬
‫ירידה‬
‫וירוממו‬
‫מכון‬‫הידועה‬
‫כחה‬
‫באור‬
‫תבוא‬
‫הזקן‪,‬‬
‫הידועה‬
‫כחה‬ ‫יזככוהוא‬
‫שייעשה‬ ‫הוא‬
‫כייש‬
‫ומכך‬
‫הענייןכאן‬
‫האחרונים‬
‫האחרונים‬
‫השני‬‫השני‬
‫עד‬
‫שכתוב‬
‫שבכחה‬
‫כולואם‬‫העניין‬
‫באמצעות‬
‫העניין‬‫התורה‪,‬‬‫כלל‪ ,‬כמו‬
‫–‬ ‫שבתורה‬ ‫על‬
‫ה"עוז"‬ ‫האיסור‬‫עניין‬ ‫אם‬ ‫אפוא‬ ‫אף‬ ‫זהו‬‫בענייננו‬ ‫הדין‬
‫"אסור"‪,‬‬
‫האור‬ ‫והוא‬ ‫הפירוש דבר‬
‫התגלות‬ ‫היה‬
‫כוח‬ ‫סיני‬
‫באמצעות‬‫איסורי‬
‫(וזהו‬ ‫איסור‬
‫הטמאותהר‬ ‫הם‬
‫מעמד‬
‫הנעשית‬ ‫אלה‬ ‫ישנו‬ ‫שאיסורים‬
‫הקליפות‬
‫שבתורה‪.‬‬
‫הזולת‪,‬‬ ‫אחר‬ ‫אל‬ ‫נניח‬
‫שמטעם‬
‫האלוקית‬
‫עצמו‬ ‫האדם‬ ‫העולםמן‬
‫אלא‬ ‫אחר‪,‬‬ ‫ות הללו‪,‬‬
‫יורד ח‬
‫שעהאת‬
‫זה‬
‫החזיר‬
‫התלמיד‬
‫שנקראת‬
‫יזדכך‬
‫כביכול‬‫יזדכך‬
‫להתבטל‬
‫לפי‬
‫ידי‬
‫הופך‬
‫שאז‬ ‫היתר‬
‫שבו‬
‫על‬
‫שאז‬
‫על‬
‫של‬
‫הופך‬
‫הרי‬
‫'מחזקים'‬
‫ונכלל‬‫הימין‬
‫יכולה‬
‫הנה‬
‫עולמו‬
‫התורה‬
‫האיסור‪-‬‬
‫האדם‬
‫הימין‬ ‫דבר‬
‫ה"טל"‬
‫האדם ‪-‬‬
‫בלבד‪,‬‬ ‫קץ‬
‫גופו‪...‬‬
‫שאינה‬
‫התורה‬
‫אל‬
‫ידי‬
‫שבקרבו‬‫אם‪-‬‬
‫קץ‬ ‫הוא‪-‬‬
‫עת‬
‫גברא‬ ‫וזהו‬
‫מעביר‬
‫על‬
‫והוא‬‫עת‬ ‫אף‬
‫והוא‬
‫נצחית‬‫עד‬
‫תאוות‬
‫לישראל‬
‫ממנו‪,‬‬
‫שפועלת‬ ‫עד‬‫עצמו‬
‫זה‪,‬‬
‫רק‬
‫איסור‬ ‫והעולם‪-,‬‬
‫ממנו‪,‬‬
‫והיין‬ ‫עניין‬
‫והדיבור‬
‫בענייננו‬
‫חלק‬
‫והעולם‪,‬‬
‫התגלות‬ ‫המאכל‬
‫שיאיר‬
‫חלק‬
‫הוא‬ ‫נעשה‬
‫הם‬
‫זו‬ ‫נעשה‬
‫שלא‬
‫הם‬‫מעין‬
‫הדיבור‪,‬‬
‫ונתגשמוה'‬
‫הדין‬
‫תהיה‬
‫אלה‬
‫היה‬ ‫אור‬
‫הוא‬ ‫אמנם‬
‫והוא‬
‫הוא‬
‫עד‬
‫ונתגשמו‬
‫אז‬ ‫גופא‬
‫ללא‬
‫הרי‬
‫מאכלים‬
‫ולבוש‪.‬‬ ‫הטמאות‪ :‬הרי‬
‫גילוי‬
‫אלה‬
‫עוז"‪.‬‬
‫גם‬
‫סיני‬
‫איסורי‬
‫קליפות‬
‫כיסוי‬‫נתינת‬‫מובן‬
‫חפצא‪,‬‬
‫איסורי‬
‫נתינת‬
‫שהיה‬
‫האיסור‬‫כל‬‫הר‬
‫שלאו‬ ‫יתברך‪.‬‬
‫בידי‬‫איסורי‬
‫או‬‫גברא‬
‫של‬
‫סיני‪,‬‬
‫של‬
‫ללא‬ ‫גברא‬ ‫וכלוא‬
‫עניינה‬ ‫הגדול‬
‫לשבתו‬
‫הם‬
‫איסורי‬
‫עניינה‬
‫הר‬
‫החיות‬ ‫איסורי‬
‫עוצמתו‪,‬‬ ‫אלה‬
‫קשור‬
‫כל‬
‫במעמד‬ ‫הם‬
‫כל‬
‫שמקור‬ ‫מופלא‬
‫מכון‬
‫הם‬‫שאיסורים‬
‫זהו‬‫זמניים‬
‫זמניים‬
‫כלומר‬
‫זהו‬
‫נשלם‬
‫במלוא‬ ‫הרי‬
‫היא‬ ‫שייעשה‬
‫הרי‬ ‫שאור‬
‫איסורים‬
‫כולו‪.‬‬
‫לא‬ ‫נניח‬
‫איסורים‬
‫כולו‪.‬‬
‫המשמעות‬
‫התורה‬
‫שבתורה‬‫אםעד‬
‫בעולם‬‫מובן‬
‫בעולם‬
‫של‬ ‫כולו‬
‫אם‬
‫אזי‬ ‫זה‬ ‫כאן)‪.‬‬
‫העולם‬
‫ותיקון‬
‫ותיקון‬
‫שעניין‬ ‫ן" (תניא‬
‫ושואל לה‬
‫ה‬ ‫מידת‬
‫ההתגלות מבלי‬
‫להתבטל‬
‫בנמשל‬
‫הטמאות"‪.‬‬‫הרי‬ ‫יכולה‬
‫כשהאדם‬
‫אולם‬
‫קליפות את‬
‫בלבד‪,‬‬ ‫שאינה‬
‫אותו‪.‬‬
‫לקבל‬‫גברא‬
‫אבל‬ ‫נצחית‬
‫ללמד‬
‫שיוכלו‬
‫איסור‬
‫נוגה‪,‬‬‫הוא שבג'‬ ‫הרב‬
‫התגלות‬
‫שמבקש‬
‫עליו‪.‬‬
‫מקליפת‬ ‫זו‬
‫בו)‪.‬‬
‫עליו‪.‬‬ ‫אלה‬‫כללות‬
‫תהיה‬
‫בעל־הבית‬‫הרעיון‬
‫להשתמש‬
‫אז‬
‫מאכלים‬
‫בעל־הבית‬
‫חיותו‬ ‫עוז"‪.‬‬
‫את‬
‫הדברות שהן‬
‫את‬
‫אין‬ ‫נבראי‬
‫ולכן‬
‫שהיה‬
‫האיסור‬
‫היונק‬
‫מכל‬
‫לשאלתך‪.‬‬
‫לקדושה‪,‬‬
‫בעשרת‬
‫לשאלתך‪.‬‬‫סיני‪,‬‬
‫של‬
‫אותו‬
‫הר‬
‫החיות‬
‫המייחד‬
‫התשובה‬
‫להעלותו‬
‫יתברך‬
‫במעמד‬
‫התשובה‬ ‫שמקור‬
‫והוא‬
‫גם‬ ‫גם‬‫נשלם‬
‫תבוא‬
‫באדם‪,‬‬
‫רצונו‬
‫היא‬
‫תבוא‬
‫ניתן‬
‫לא‬
‫הקב"ה‬
‫"גילוי‬
‫המשמעות‬
‫ומכך‬ ‫ומכך‬ ‫שבתורה‬
‫חפצא‪,‬‬‫חפצא‪,‬‬ ‫בו‪.‬‬
‫שהטביע‬
‫זה‬‫אזי‬ ‫זה‬ ‫להשתמש‬
‫מיוחד‬
‫שעניין‬ ‫דם‬
‫אלא במת‬
‫שבכ‬ ‫התורה‬
‫לקבל‬
‫לקבל‬
‫(מבלי‬
‫נשלם‬
‫החיצוני‬ ‫לא‬‫פעולת‬
‫והעולם]‬
‫והעולם]‬
‫"שבקרבו"?‬‫ואוכל‬
‫מלמעלה‬
‫העולם‬
‫ואוכל‬
‫השני‬
‫עליותורה‬
‫[הגוף‬
‫אל‬ ‫דהיינו‬
‫[הגוף‬
‫עליו‬
‫כמתנה‬
‫שהעניין‬ ‫ויוכלו‬
‫המוטל‬
‫ההדגשה‬
‫ההשפעה‬
‫המוטל‬
‫ויוכלו‬‫ישראל‪,‬‬
‫תבוא‬ ‫אף‬
‫את‬ ‫והעולם‪,‬‬
‫האיסור‬ ‫והעולם‪,‬‬
‫שלא‬
‫מהי‬‫מעבירה‬ ‫של‬‫הגוףעל‬
‫מאחר‬ ‫רק‬ ‫נשמותיהם‬
‫הגוף‬
‫עובר‬
‫גברא‬
‫החטא‪,‬‬
‫ואין‬
‫איננה‬‫גשמיות‬
‫גשמיות‬
‫כשהאדם‬
‫את ידי‬
‫מאיסור‬
‫וחכמתו‪,‬‬
‫המלכות‬ ‫יונקאתעל‬ ‫הקב"ה‬
‫ואת‬
‫להבדיל‬
‫יתברך‬‫ואת‬
‫שבפירות‬ ‫עצמם‬
‫אינועל‬
‫שבפירות‬
‫עצמם‬
‫נפעל‬
‫חפצא"‪,‬‬‫רצונו‬
‫כשם‬
‫הואאת‬
‫כשם‬ ‫המציאות‪,‬‬
‫ישראלאת‬ ‫ישראל‬
‫האיסור‪,‬‬
‫הדבר אלא‬
‫"איסור‬
‫פנימי[ו]ת‬
‫האיסור‪,‬‬
‫וירוממו‬
‫הכח‪,‬‬ ‫וירוממו‬
‫פקיעת‬
‫אפוא‬
‫פקיעת‬
‫להתבטלות‬
‫ונתינת‬
‫שהיא‬ ‫יזככו‬
‫עם‬
‫זהו‬
‫הסתרעם‬
‫יזככו‬
‫משתנה‬
‫הדיבור‪.‬‬ ‫שבכחה‬
‫הראשון‬
‫התורה‪,‬‬
‫משתנה‬
‫שבכחה‬
‫כוח‬ ‫גורם‬
‫אכן‬
‫אכן‬
‫התורה‪,‬‬
‫השלב–‬
‫בראשית‬‫לשאתו‬
‫התורה‪,‬‬ ‫תדם רק‬ ‫‪.‬‬
‫האיסור‪-‬‬ ‫היאעל‬ ‫עובר‬ ‫כשהאדם‬
‫מן‬ ‫חיותו‬ ‫כשלעצמו‬ ‫שבו‬
‫אל‬ ‫המאכל‬‫(מבלי‬
‫(כאמור)‪ ,‬ולכן‬ ‫מלמעלה‬
‫יורד‬
‫(לאחר‬ ‫כיצד‬ ‫כמתנה‬
‫במתן‬
‫באמצעותו‬ ‫התניא‬ ‫תבוא‬
‫ניתן‬ ‫חיותם‬ ‫שלא‬
‫לכך‪-‬‬
‫בעל‬
‫את‬ ‫מאחר‬
‫יונקים זו‬ ‫החטא‪,‬‬
‫נתת‬ ‫הם‬ ‫ידי‬
‫פניך‬
‫אותם‪,‬‬ ‫אחרעל‬
‫באור‬ ‫על‬ ‫נפעל‬
‫שכתוב כי‬
‫מאיסור‬ ‫שנים‬ ‫הוא‬ ‫כמו‬
‫שלוש‬ ‫אלא‬ ‫כלל‪,‬‬
‫כעבור‬‫הכח‪,‬‬ ‫פנים‬ ‫ונתינת‬
‫משתנה‬ ‫הראשון‬
‫החיות‬ ‫שם‬ ‫העץ‬ ‫השלב‬ ‫רק‬
‫שנקראתוזהו‬
‫אלא‬‫שנקראת‬
‫שהעולם‬ ‫על‬
‫האור‪.‬‬ ‫התורה‬
‫שלו‪,‬‬
‫על‬ ‫התורה‬
‫האיסור‬
‫מתוך‬‫האיסור‬
‫ולהכיל‬‫ידי‬
‫החיות‬
‫אלא‬ ‫ידי‬
‫אם‬ ‫על‬‫אם‬ ‫על‬ ‫לישראל‬
‫אף‬
‫עניינם)‪,‬‬
‫לקבל‬‫אף‬‫לישראל‬
‫את‬ ‫שיאיר‬
‫עצמו‪,‬‬
‫בענייננו‬
‫מצד‬ ‫שיאיר‬
‫בענייננו‬
‫שיוכלו‬ ‫לה‬ ‫ה'‬
‫הדין‬
‫ראויים‬‫את‬
‫כך‬ ‫אורה'‬
‫הדין‬ ‫אור‬
‫והוא‬ ‫גילוי‬
‫מוריד‬
‫והוא‬
‫שהכלים‬
‫הכלים‬ ‫גילוי‬ ‫את‬ ‫מובן‬
‫במעשיו‬
‫חפצא‪,‬‬ ‫מובן‬
‫חפצא‪,‬‬‫תורה‬
‫'לחזק'‬ ‫יתברך‪.‬‬‫יתברך‪.‬‬
‫איסורי‬
‫איסורי‬
‫ממתן‬ ‫לשבתו‬
‫של‬
‫הם‬ ‫לשבתו‬
‫הם‬ ‫אלה‬
‫ובמצוות‬
‫שהאור‬ ‫אלה‬ ‫מכון–‬
‫חיותם‬ ‫מכון‬
‫שאיסורים‬ ‫שייעשה‬
‫שאיסורים‬
‫בתורה‬
‫באופן‬ ‫שייעשה‬
‫במקור‬ ‫נניח‬
‫ישראל‬
‫פניך"‪,‬‬ ‫עד‬
‫נניח‬ ‫עד‬
‫דנים‬
‫אם‬ ‫כולו‬
‫אם‬
‫בני‬ ‫כולו‬
‫"באור‬ ‫העולם‬
‫כשאנו‬
‫עבודת‬ ‫העולם‬
‫נייננו‪ ,‬ידיגם‬
‫היתה‬ ‫תורה‬
‫ובהעדרה‬ ‫עצמו‪,‬‬ ‫זה‬ ‫עולם‬ ‫שמהווה‬ ‫איסור‬ ‫אלא‬ ‫ישנו‬
‫הנפרד‪,‬‬ ‫שמטעם‬
‫יכולת‬ ‫דהיינו‬ ‫אלא‬ ‫צמצום‪,‬‬ ‫הללו‪,‬‬ ‫הקליפות‬
‫הוא‬ ‫הדיבור‬ ‫כוח‬ ‫של‬ ‫עניינו‬
‫הוא‬ ‫עצמו‬
‫זה‪,‬‬ ‫המאכל‬
‫עניין‬ ‫מעין‬ ‫אמנם‬ ‫גופא‬ ‫הטמאות‪:‬‬
‫סיני‬ ‫הר‬ ‫הגדול‬ ‫מופלא‬ ‫שאור‬ ‫מובן‬ ‫כאן)‪.‬‬ ‫(תניא‬ ‫חיים"‬ ‫תורת‬ ‫לנו‬ ‫א‬
‫שהעולם‬ ‫(לאחר‬‫מתוך‬ ‫באמצעותו‬
‫אלא‬ ‫עניינם)‪,‬‬
‫הטמאות‪.‬‬‫חיותם‬ ‫מצד‬ ‫את‬ ‫לה‬
‫הקליפות‬ ‫יונקים‬
‫ראויים‬ ‫הם‬
‫מאכליםמן‬ ‫להתבטלותאותם‪,‬‬
‫שהכלים‬
‫האכילה)‬ ‫מאיסור‬
‫תורה‬
‫הזמניים‬ ‫שנים‬
‫ממתן‬
‫בו‪.‬‬ ‫להשתמש‬
‫האיסורים‬ ‫שלוש‬
‫ובמצוות‬ ‫כעבור‬
‫דין‬ ‫בתורה‬
‫האדם‬
‫שאין‬ ‫משתנה‬ ‫על‬
‫ברור‬ ‫ישראל‬ ‫החיות‬
‫(אך‬ ‫בני‬
‫להיתר‬‫העץ‬ ‫עבודת‬ ‫ידי‬
‫אבל‬
‫להתבטל‬
‫להתבטל‬
‫להכשיר את‬
‫נוגה‪,‬‬
‫ישראל‪ ,‬דה‬ ‫להבין‬ ‫הרי‬
‫מקליפת‬
‫של‬ ‫יכולה‬
‫הרי‬
‫מסייעת‬
‫לשם‬ ‫יכולה‬
‫בלבד‪,‬‬
‫נשמותיהם‬‫שאינה‬
‫בלבד‪,‬‬
‫ועבודתנו‬ ‫שאינה‬
‫חיותוזו‬
‫נקודה‬
‫מוריד‬ ‫גברא‬ ‫נצחית‬
‫גברא‬
‫מעשינו‬ ‫נצחית‬
‫את‬
‫את‬
‫כלל‪.‬‬
‫הוא‬ ‫איסור‬ ‫התגלות‬
‫איסור‬
‫לאחר‬
‫היונק‬
‫הקב"ה‬
‫תתקיים‬
‫הרי‬ ‫התגלות‬ ‫הוא‬
‫‪-‬‬ ‫הוא‬
‫לכך‪,‬‬‫לא‬‫אלה זו‬
‫תהיהזו‬
‫הטמאות‬ ‫תהיה‬
‫אלה‬
‫ראוי‬
‫הנפרדת‬ ‫אז‬
‫יהיה‬
‫המציאות‪,‬‬ ‫אז‬‫עוז"‪.‬‬
‫מאכלים‬ ‫עוז"‪.‬‬
‫עצמו‬
‫המציאות‬
‫קליפות‬ ‫שהיה‬
‫האיסור‬
‫לשלוש‬
‫שהם‬‫שהיה‬
‫האיסור‬
‫ונמשכת‬ ‫סיני‪,‬‬
‫של‬ ‫סיני‪,‬‬
‫של‬
‫גורם‬
‫מוגבלים‪,‬‬ ‫הר‬
‫החיות‬
‫ההולכת‬‫הר‬
‫החיות‬ ‫במעמד‬
‫לשאתו‬
‫בחקירת‬
‫'כלים'‬‫במעמד‬
‫שמקור‬ ‫נשלםתוך‬
‫שמקור‬
‫פעולה‬ ‫האדם‬‫נשלם‬
‫היא‬
‫תלוי‬
‫אל‬ ‫היא‬‫זאת‬
‫נפשו‬ ‫לא‬ ‫לא‬
‫המשמעות‬
‫שיוכל‬ ‫שבתורה‬
‫המשמעות‬
‫השלמה‪.‬‬
‫הדבר‬
‫מתוך‬ ‫שבתורה‬
‫מכדי‬
‫תוכן‬‫אזי‬
‫הרי‬ ‫זה‬
‫אזי‬ ‫שענייןזה‬
‫הגאולה‬
‫לצקת‬ ‫שעניין‬
‫הזמניים‪,‬‬
‫האדם‬‫ועד‬ ‫רים‬ ‫ת‬
‫הח‬
‫מ‬
‫לקבל ו‬
‫מל‬‫הוא‬
‫ידי‬
‫(מבלי‬
‫(מבלי‬
‫לו‬
‫ספירת‬
‫הרי‬
‫כמתנה‬
‫על‬
‫עצמו‪,‬‬
‫להכשיר‬
‫שיוכלו‬
‫ואוכל‬
‫מלמעלה‪-‬‬
‫ולא‬
‫ואוכל‬
‫מלמעלה‬
‫לדירה‬ ‫פני‬
‫הטמאות‬
‫שעה‪,‬‬
‫כך‬
‫על‬‫לפי‬
‫מלמעלה‬
‫הכליםאת‬
‫ועבודתנו‬
‫עליו‬‫עליו‬
‫כמתנה‬
‫מוריד‬
‫כמתנה‬
‫ולעשותו‬
‫המלכות‬
‫קליפות‬
‫רק‬
‫מעשינו‬
‫המוטל‬‫המוטל‬ ‫את‬
‫תבוא‬
‫זה‬ ‫תבוא‬
‫כולו‬‫כמתנה‬
‫הטמאות‪.‬‬
‫במעשיו‬
‫ספירת‬ ‫לאחר‬
‫'לחזק'‬
‫האיסור‬
‫האיסור‬
‫שלא‬
‫לשלוש‬
‫היה‬ ‫שלא‬‫מאחרשל‬
‫העולם‬
‫שאז‬ ‫על‬ ‫שעה‪,‬‬
‫הקליפות‬
‫לכך‪,‬‬ ‫עוברעל‬
‫מאחר‬
‫החידוש‬
‫של‬
‫ראוי‬
‫עובר‬
‫החטא‪,‬‬
‫ואת‬ ‫החטא‪,‬‬
‫בחקירת‬
‫לפי‬
‫מן‬
‫שהאור‬
‫יהיה‬
‫כשהאדם‬
‫את‬ ‫כשהאדם‬
‫ידי‬
‫עצמנו‬ ‫רק‬
‫האכילה)‬
‫חיותם‬
‫עצמו‬
‫עלידי‬
‫יותר‬
‫באופן‬
‫על‬
‫את‬
‫תלוי‬
‫זה‬ ‫היה‬
‫במקור‬ ‫פניך"‪,‬‬
‫שבפירות טוב‬‫על‬
‫הדבר‬ ‫על‬‫שאז‬
‫הזמניים‬
‫האסורים‬
‫שבפירות‬
‫צמצום‪,‬‬
‫דנים‬
‫ונמשכת‬
‫נפעל‬
‫שנרמז‬
‫"באור‬
‫נפעל‬
‫הרי‬‫כשם‬
‫של‬
‫האיסורים‬
‫כשם‬
‫כשאנו‬
‫הוא‬
‫כפי‬
‫נשמתן"‪.‬‬
‫ההולכת‬
‫הפירות‬
‫הוא‬
‫היתה‬
‫האיסור‪,‬‬
‫עניינו‬
‫הזמניים‪,‬‬‫האיסור‪,‬‬
‫אלא‬
‫לבוא‪,‬‬ ‫אלא‬
‫דין‬
‫"פרחה‬
‫התורה‬
‫בערלה‬
‫פקיעת‬
‫הכח‪,‬‬
‫לעתיד‬
‫בדיוק‬
‫שאין‬
‫ובענייננו‪,‬‬
‫פעולה‬ ‫פקיעת‬
‫הכח‪,‬‬ ‫ונתינתזה‬
‫עד–‬
‫האיסורים‬ ‫זאת‬‫ברור‬
‫שנתינת‬
‫עם‬‫עםכי‬
‫ונתינת‬
‫הנאמרים‪.‬‬
‫גלוי‬ ‫תורה‬
‫(אך‬
‫השלמה‪.‬‬
‫ערלה‪,‬‬
‫משתנה‬‫משתנה‬
‫הראשון‬
‫היה‬ ‫הראשון‬
‫מתן‬
‫להיתר‬
‫וכיוון‬
‫אכן‬
‫והמשפטים‬
‫כולו‬
‫נשמתן"‪.‬‬
‫הגאולה‬
‫כדין‬
‫אכן‬
‫מאז‬‫השלב‬‫השלב‬
‫ומתחזקת‬ ‫ועד‬
‫רקרק‬
‫המלים‬ ‫"פרחה‬ ‫ה‬
‫‪,‬‬
‫כשהמאכ‬
‫"אח‬ ‫החטא‬
‫ולכן‬ ‫עצמם‪,‬לו‬
‫כי‬‫לדירה‬ ‫"בקרבו"‬
‫גרם‬
‫שבמאכל‪,‬‬
‫(לאחר‬‫(לאחר‬ ‫כך‬
‫ולעשותו‬
‫באמצעותו‬
‫ישראל‬ ‫באמצעותו‬ ‫כשהמאכל‬
‫"אחר‬ ‫כולושל‬
‫החיות‬
‫ולכן‬
‫חיותם‬‫העולםאת‬
‫חיותם‬
‫עבודתם‬ ‫גם‬
‫את‬ ‫כי‬
‫עצמם‪,‬‬
‫להאת‬ ‫שבמאכל‪,‬‬
‫ואת‬
‫יונקים‬ ‫ישראל‬
‫ספירת‪,‬‬
‫יונקים‬ ‫ועוד)‬
‫הם‬
‫זיכוך‬‫עצמנו‬
‫אותם‪,‬הם‬ ‫אותם‪,‬‬
‫לפעול י‪,‬‬ ‫החיות‬
‫כלל‬
‫של‬
‫את‬ ‫את‬
‫עבודתם‬‫האסורים‬
‫מאיסור‬
‫דאורייתא‬
‫שנרמז‬
‫מאיסור‬
‫התורה‬ ‫(אתווןגם‬
‫שנים‬ ‫כפי–‬
‫שנים‬
‫של‬ ‫הפירות‬‫לבוא‪,,‬‬
‫ועוד)‬
‫הידועה‬
‫שלוש‬ ‫שלוש‬
‫כחה‬‫זיכוך‬‫כעבור‬‫בערלה‬
‫תוךי‪,‬‬
‫לעתיד‬
‫כעבור‬
‫הוא‬ ‫כלל‬
‫לפעול‬
‫האחרונים‬
‫משתנה‬ ‫כיעד‬
‫משתנה‬
‫השני‬ ‫דאורייתא‬
‫תורה‬ ‫ערלה‪,‬‬
‫התורה‬
‫החיות‬‫החיות‬
‫העניין‬ ‫מתן‬ ‫מאזבני‬
‫העץ‬ ‫כדין‬
‫(אתוון‬
‫העץ‬ ‫של‬ ‫הידועה‬
‫ומתחזקת‬‫כחה‬
‫י הוא ידיידי‬
‫נים‬
‫שהעולם ‪-‬קץ‬
‫שהעולם‬ ‫מתוך‬ ‫מתוך‬ ‫אלא‬ ‫אלא‬ ‫עניינם)‪,‬‬
‫עניינם)‪,‬‬ ‫מצד‬ ‫מצד‬ ‫לה‬ ‫ראויים‬
‫ראויים‬ ‫שהכלים‬
‫שהכלים‬ ‫תורה‬ ‫תורה‬ ‫ממתן‬ ‫ממתן‬ ‫ובמצוות‬
‫ובמצוות‬ ‫בתורה‬‫בתורה‬ ‫ישראל‬‫ישראל‬ ‫בני‬ ‫עבודת‬‫עבודת‬
‫בתוך‬ ‫צמצום‬ ‫של‬ ‫פעולה‬ ‫פועלת‬ ‫הגבורה‬ ‫הגבורה‪:‬‬ ‫מדובר‬ ‫אולם‬ ‫מוגבל‪.‬‬ ‫כלי‬ ‫אל‬ ‫'אור'‬ ‫והמשכת‬ ‫הורדת‬ ‫שהוא‬
‫הא‬ ‫והוא‬
‫עת‬ ‫עד‬‫ממנו‪,‬‬ ‫והעולם‪,‬‬ ‫חלק‬ ‫נעשה‬
‫הם‬ ‫הוא‬
‫ונתגשמו‬ ‫הרי‬ ‫איסורי‬
‫נתינת‬ ‫יתברך‪.‬‬
‫או‬ ‫של‬ ‫גברא‬ ‫איסורי‬
‫עניינה‬ ‫כל"וזהו‬ ‫הם‬ ‫מאד"‬
‫זהו‬ ‫זמניים‬ ‫הרי‬ ‫וחזק‬ ‫איסורים‬
‫כולו‪.‬‬ ‫הולך‬ ‫השופר‬
‫בעולם‬ ‫אם‬ ‫קול‬
‫ותיקון‬ ‫"ויהי‬ ‫בפסוק‬
‫עולם‬
‫יזדכך‬
‫להכשיר‬
‫ויוכלו [הג‬ ‫להכשיר‬ ‫של‬ ‫הופך‬
‫שאז‬
‫ועבודתנו‬
‫והעולם‪,‬‬
‫התהוות‬
‫ועבודתנו‬ ‫מעשינו ‪-‬‬
‫הימין‬
‫עליו‪.‬‬‫האדם‬
‫אין‬
‫הגוף‬ ‫הטמאות‪.‬‬
‫מעשינו‬ ‫לאחר‪-‬‬
‫הטמאות‪.‬‬
‫עדיין‬
‫קץ‬ ‫לאחר‬
‫בעל־הבית‬
‫גשמיות‬ ‫והוא‬
‫מצדה‬
‫עת‬ ‫הקליפות‬
‫לכך‪,‬‬ ‫ממנו‪,‬‬
‫הקליפות‬
‫עד‬ ‫אך‬
‫לכך‪,‬‬ ‫האלקית‪,‬‬
‫ראוי‬‫ראוי‬‫ואתמן‬
‫והעולם‪,‬‬ ‫חלק‬
‫האכילה)מן‬
‫יהיה‬ ‫האכילה)‬
‫יהיה‬ ‫עצמו‬‫נעשה‬
‫יתברך‪.‬‬
‫המציאות‬
‫לשאלתך‪.‬‬
‫עצמם‬ ‫הם‬
‫עצמו‬ ‫הוא‬
‫הזמניים‬
‫ונתגשמו‬
‫את‬ ‫הזמניים‬
‫צמצום‬
‫ונמשכת‬
‫התשובה‬ ‫האיסוריםהרי‬
‫"וזהו‬
‫ונמשכת‬
‫ישראל‬ ‫הוא‬ ‫האיסורים–‬
‫מאד"‬ ‫איסורי‬
‫הגבורה‬
‫ההולכת‬
‫גם‬
‫ההולכת‬
‫וירוממו‬‫תבוא‬
‫נתינת‬‫וחזק‬
‫דין‬ ‫דין‬
‫מידת‬
‫פעולה‬ ‫שאין‬
‫פעולה‬
‫ומכך‬
‫יזככו‬ ‫או‬‫הולך‬
‫שאין‬‫של‬
‫של‬ ‫גברא‬
‫זאת‬‫ברור‬ ‫השופר‬
‫ברור‬
‫הצמצום‬
‫זאת‬
‫חפצא‪,‬‬
‫שבכחה‬ ‫(אך‬
‫עניינה‬
‫השלמה‪.‬‬‫איסורי‬
‫(אך‬
‫השלמה‪.‬‬ ‫קול‬
‫להיתר‬
‫אחר‪.‬‬
‫התורה‪,‬‬ ‫להיתר‬
‫כל‬‫צמצום‬
‫הגאולה‬ ‫זמנייםזהוהם‬
‫"ויהי‬
‫הגאולה‬ ‫על‬‫בפסוק‬
‫ועד‬ ‫סורים ועד‬
‫הרי‬
‫כאן‬
‫שכולו‪.‬‬
‫ת‬
‫ה‬‫אםידי‬ ‫אף על‬‫שמצדה‬
‫לישראל‬ ‫שיאיר זו‬
‫בענייננו ‪-‬‬ ‫המלכות היא‬ ‫אור ה'‬
‫הדין‬ ‫מידת‬‫והוא‬ ‫גילוי‬ ‫נבראים‪ .‬דווקא‬ ‫חפצא‪,‬‬‫ושלמובן‬ ‫יתברך‪.‬‬
‫איסורי‬‫האסורים נפרד‬ ‫לשבתו‬
‫הם‬ ‫ואילו‬‫אלה‬
‫האסורים‬ ‫פנימה‪,‬‬‫מכון‬
‫שאיסורים‬
‫הפירות‬
‫הפירות‬‫האדם‬ ‫שייעשה‬ ‫נפש‬
‫בערלה‬ ‫נניח‬
‫בערלה‬ ‫בתוך‬ ‫עד‬ ‫אם‬ ‫כולו‬
‫ההשפעה‬ ‫העולם‬
‫של‬ ‫ותוכני‬ ‫איכותי‬
‫שאיב‬ ‫גברא‬‫לו‬ ‫לדירהלו‬
‫לקבל‬
‫נצחית‬ ‫לדירה‬
‫איסור‬
‫והעולם]‬
‫התגלות‬ ‫ולעשותו‬
‫ולעשותו‬
‫הוא‬
‫[הגוף‬
‫אלה זו‬
‫תהיה‬ ‫כולו‬ ‫כולו‬ ‫העולםאז‬
‫ויוכלו‬
‫מאכלים‬ ‫העולם‬
‫עוז"‪.‬‬ ‫ואת‬ ‫ואת‬
‫והעולם‪,‬‬ ‫עצמנו‬
‫שהיה–‬
‫האיסור‬ ‫עצמנו‬ ‫עליו‪.‬‬ ‫בעל־הביתאתאת‬
‫הגוף‬
‫סיני‪,‬‬
‫של‬ ‫שנרמזהר‬
‫גשמיות‬
‫החיות‬ ‫שנרמז‬
‫במעמד‬‫שמקור‬ ‫כפי‬ ‫כפי‬ ‫לבוא‪,‬‬
‫נשלם‬ ‫היא‬‫לבוא‪,‬‬‫ואת‬ ‫לעתיד‬
‫לא‬ ‫לשאלתך‪.‬‬
‫לעתיד‬
‫המשמעות‬
‫עצמם‬
‫שבתורה‬‫כיעד‬ ‫אזיכי‬
‫תורהעד‬ ‫את‬
‫ערלה‪,‬‬
‫תורה‬ ‫ערלה‪,‬‬
‫התשובה‬
‫זה‬ ‫מתן‬ ‫מתן‬
‫ישראל‬
‫שעניין‬
‫כדין‬
‫מאז‬ ‫כדין‬
‫מאז‬ ‫גם‬
‫ומתחזקת‬
‫ומתחזקת‬
‫וירוממו‬ ‫תומכך תבוא‬
‫תיזככו הצמצום‬
‫האיסור"יש‬
‫שהוא‬ ‫עולמים" –‬ ‫כשהאדם כל‬
‫מלכות‬ ‫"מלכותך‬ ‫א־ה‬
‫נפעלעולם‬ ‫בימים‬
‫מתהווה‬ ‫פועל‬ ‫הטלפוניאלא‬
‫אחר‪,‬‬ ‫עולם‬ ‫ונתינתאל‬ ‫ירידה‬‫המענה‬ ‫משמעותו‬ ‫המלכות‬ ‫של מידת‬

‫‪072-2219050‬‬ ‫יתברך‪.‬א־ה‬ ‫בימים‬ ‫פועל‬ ‫הטלפוני‬ ‫המענה‬

‫כמתע‬‫המוטל‬ ‫עובר על‬ ‫שבפירות‬ ‫כשם‬ ‫האיסור‪,‬‬
‫תבוא‬ ‫מאחר שלא‬ ‫החטא‪,‬‬ ‫על ידי‬ ‫על‬
‫א־ה‬ ‫יתברך‪.‬‬
‫בימים‬
‫הוא‬
‫פועל‬‫"וזהו‬‫"וזהו‬ ‫פקיעת‬
‫בתורה– –‬
‫הכח‪,‬‬
‫הטלפוני‬ ‫מאד"‬‫מאד"‬ ‫עם‬
‫וחזק‬ ‫וחזק‬
‫המענה‬
‫משתנה‬
‫הולך‬ ‫הולך‬
‫הראשון‬
‫השופר‬ ‫אכן‬
‫השופר‬ ‫קולקול‬
‫רק השלב‬
‫"ויהי‬ ‫בפסוק"ויהי‬ ‫בפסוק‬ ‫ם‬
‫שנקראת‬
‫‪072-2219050‬‬
‫באמצע‬
‫עניינם)‪ ,‬א‬ ‫התורהעל‬
‫אםידיהאיסור‬
‫חיותם‬
‫הטמאות‪.‬‬
‫אתמצד‬
‫הקליפות לאחר‬
‫מןראוי לכך‪,‬‬‫אף על‬
‫לישראל‬ ‫שיאיר‬
‫א־ה‬
‫בענייננו ‪-‬‬
‫יונקיםלה‬
‫האכילה)‬ ‫ההולכתה'‬
‫בימים‬
‫הדין‬
‫‪13:30-15:30‬‬
‫ראויים‬
‫הזמניים‬ ‫אור‬
‫האיסורים‬‫פועל‬
‫הם‬
‫גילוי‬
‫והוא‬
‫כנ"ל‪.‬‬
‫השעות‬‫הטלפוני‬
‫אותם‪,‬‬
‫שהכלים‬
‫דין‬ ‫השלמה‪.‬מובן‬
‫המענה‬
‫חפצא‪,‬‬
‫זאתבין‬
‫שאין‬ ‫ברור‬ ‫יתברך‪.‬‬
‫איסורי‬
‫מאיסורבפני עצמו"‪,‬‬
‫(אך‬ ‫להיתר‬ ‫לשבתו‬
‫הם‬ ‫אלה‬ ‫מכון‬ ‫שייעשה‬
‫שאיסורים‬
‫נפרד‬
‫תורה‬ ‫תדנניח‬
‫ודבר‬ ‫שנים‬
‫ממתן‬ ‫שלוש גמור‬ ‫של‬
‫ובמצוות‬ ‫הפנימי‬
‫כעבור‬ ‫(בעולמו‬
‫משתנה‬ ‫קיום‬
‫ישראל‬ ‫החיות‬ ‫בנישל‬ ‫אחד‬
‫העץ‬ ‫מאופן‬
‫עבודת‬ ‫ההשפעה‬
‫ידי‬ ‫העברת‬
‫מעשינו‬
‫הרילהתבטל‬
‫יכולה‬ ‫שאינה‬
‫בלבד‪,‬‬
‫יהיה‬
‫גברא‬
‫את עצמנו ואת העולם כולו ולע‬
‫עצמו‬
‫נצחית‬‫איסור‬ ‫ל‪23:00-‬‬
‫ונמשכת‬
‫‪13:30-15:30‬‬
‫‪21:30-23:00‬‬
‫התגלות‬
‫הוא‬
‫האסורים‬
‫שנרמז‬
‫זו‬ ‫תהיה‬
‫אלה‬
‫כפי‬ ‫‪21:30‬‬
‫אז‬ ‫השעות‬
‫השעות‬
‫השעות‬
‫עוז"‪.‬‬
‫מאכלים‬
‫הפירות‬
‫לבוא‪,‬‬
‫פעולה‬
‫בערלה‬
‫לעתיד‬ ‫בין‬
‫בין‬
‫ובין‬ ‫שהיה‬
‫האיסור‬
‫עד‬‫תורהכי‬
‫סיני‪,‬‬
‫של‬
‫ערלה‪,‬‬
‫מתן‬
‫הגאולה‬
‫הר‬
‫החיות‬
‫ועד‬
‫במעמד‬
‫נשלםשמקור‬
‫ומתחזקת כדין‬
‫מאז‬
‫לא‬ ‫ורה‬
‫משמעות היא‬
‫ם‬
‫יתברך‪.‬‬ ‫ל‪23:00-‬‬
‫א־ה‬‫‪21:30-23:00‬‬
‫"וזהו‬
‫א־ה‬ ‫–‬
‫בימים‬
‫בימים‬ ‫‪21:30‬‬
‫מאד"‬
‫פועל‬
‫פועל‬ ‫השעות‬
‫השעות‬
‫וחזק‬
‫הטלפוני‬
‫הטלפוני‬ ‫בין‬
‫המענהובין‬
‫הולך‬ ‫השופר‬ ‫קול‬ ‫"ויהי‬ ‫בפסוק‬
‫שתנה עם פקיעת האיסור‪ ,‬כשםהמענה‬
‫‪219050‬‬ ‫(לאחר‬‫‪072-2219050‬‬
‫‪072-2219050‬‬
‫עליו ואוכל‬
‫מלמעלה (מבלי‬ ‫א־ה‬
‫המוטל‬
‫כמתנה‬
‫באמצעותו‬
‫אלא מתוך שהעולם‬ ‫א־ה‬
‫תבוא‬
‫בימים‬
‫בימים‬‫חיותם‬
‫עניינם)‪,‬‬
‫‪13:30-15:30‬‬
‫ל‪23:00-‬‬
‫‪21:30-23:00‬‬
‫א־ה‬
‫האיסור‬
‫שלא‬
‫פועל‬
‫א־ה‬
‫בימיםעל‬
‫מאחר‬
‫ל‪23:00-‬‬
‫פועל‬
‫בימים‬
‫עובר‬
‫ל‪23:00-‬‬
‫את‬
‫החטא‪,‬‬
‫‪13:30-15:30‬‬
‫‪13:30-15:30‬‬
‫הטלפוני‬
‫יונקים‬
‫הטלפוני‬
‫‪21:30-23:00‬מצד‬
‫‪21:30‬‬
‫ראויים לה‬
‫פועל‬
‫•‬
‫‪21:30‬‬
‫‪21:30-23:00‬‬
‫השעות‬
‫השעות‬
‫השעות‬
‫פועל‬
‫כשהאדם‬
‫‪21:30‬‬
‫ידי‬
‫‪27‬‬ ‫הטלפוני‬
‫השעות‬
‫‪27‬הם•‬
‫•‬
‫השעות‬
‫אותם‪,‬‬
‫המענה‬
‫שהכלים‬
‫השעותבין‬
‫בין‬
‫ובין‬
‫הטלפוני‬
‫השעות‬‫על‬
‫וביןהשעות‬
‫בין‬
‫המענה‬
‫בין‬
‫ביןביןהשעות•‬
‫המענה‬
‫המענה‬
‫שבפירות‬
‫על‬ ‫שון ונתינת הכח‪ ,‬אלא הוא נפעל‬
‫שנים תורהובין‬
‫מאיסור‬ ‫שלוש ממתן‬ ‫כעבור‬
‫ובמצוות‬ ‫משתנה‬
‫בתורה‬ ‫חיות‬
‫ישראל‬
‫י‬

‫מעשינו ועבודתנו להכשיר‬ ‫הטמאות‪.‬‬

‫לאחר‬ ‫הקליפות‬
‫לכך‪• 27 ,‬‬
‫•‬ ‫יהיה•מן•ראוי‬ ‫הזמניים עצמו‬
‫האכילה)‬
‫• •‪2727‬‬
‫האיסוריםונמשכת‬
‫דין ההולכת‬ ‫זאתשאין‬
‫פעולה‬ ‫שלמה‪.‬ברור‬
‫(אך‬
42