‫קובץ‬

‫חידושים וביאורים‬
‫תורת אמת‬
‫גיליון ב' ‪ -‬זמן קיץ‬
‫פנימי‬
‫עש"ק נשא ערב חג השבועות‬
‫‪-‬זמן מתן תורתנו‪-‬‬
‫ה'תשע"ט‬
‫מדור חדש!‬
‫ראה עמ' ‪63‬‬

‫יוצא לאור ע"י‬

‫מערכת חידושים וביאורים‬
‫ישי"ג 'תורת אמת' עיה"ק ירושלים תובב"א‬
 ‫חידושים וביאורים – תורת אמת‬

‫חברי המערכת‪:‬‬
‫הת' השליח לוי יצחק שי' אסטער‬
‫הת' משה שי' אמוזיג‬
‫הת' ישראל אריה לייב שי' באקמאן‬
‫הת' שמואל יעקב שי' מייערס‬

‫תגובות‪ ,‬הארות והערות ניתן לשלוח למערכת‪:‬‬

‫רחוב ירמיהו ‪ 61‬ירושלים‬
‫נא לציין "עבור מערכת חידושים וביאורים"‬
‫מייל המערכת‪chidushimte770@gmail.com :‬‬

‫‪2‬‬
 ‫חידושים וביאורים – תורת אמת‬

‫פתח דבר‬
‫ע"פ הוראת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו מכמה וכמה פעמים‪ 1‬לחדש‬
‫בתורה ולעלות החידושים על הכתב;‬

‫ולרגל חג השבועות הבעל"ט‪ ,‬חג מתן תורתנו‪ ,‬ובקשר עם שיחת‬

‫כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו מחג השבועות ה'תנש"א על החובה המוטלת‬
‫על כל אחד ואחד לחדש בתורה‪ ,‬הננו מתכבדים להגיש בפני אנ"ש‬
‫והתמימים שוחרי התורה ולומדיה את קובץ חידושים וביאורים –‬
‫תורת אמת (הפנימי) גליון ב' – גליון חגיגי ומוגדל – לזמן קיץ זה‪.‬‬
‫***‬
‫בהזדמנות זו הננו פונים בקריאה של חיבה לכל מי שיש תחת ידו אי‬
‫אלו הערות‪ ,‬חידושים ביאורים וכו' בכל מקצועות התורה אשר יזדרז‬
‫להמציאם לידי המערכת בהקדם האפשרי על מנת שנוכל להוציאם‬
‫לאור בקבצים הבאים‪.‬‬
‫תודת המערכת נתונה להתמימים הנעלים הת' דניאל חיים שי'‬
‫ביטון ולהת' שמואל שי' לין על עזרתם הרבה בעריכת קובץ זה לדפוס‪.‬‬
‫***‬

‫‪ (1‬ראה שיחת ש"פ נשא תנש"א‪ ,‬ש"פ לך לך תשנ"ב ועוד‪.‬‬

‫‪3‬‬
 ‫חידושים וביאורים – תורת אמת‬

‫"ויהי רצון שעל ידי לימוד התורה בישיבת "תורת אמת" – נזכה‬
‫בקרוב ממש ללמוד "תורת אמת" לאמיתתה‪ ,‬מפיו של משיח צדקנו‪,‬‬
‫שאז יהי' הענין ד"תורה חדשה מאתי תצא"‪ ,‬היינו‪ ,‬אף על פי שמתן‬
‫תורה היה פעם אחת בלבד‪ ,‬אף על פי כן‪ ,‬בערך הלימוד שלפני זה יהיה‬
‫זה באופן ד"תורה חדשה מאתי תצא"‪.2‬‬

‫"ונזכה זעהן זיך מיטן רבי'ן דא למטה אין א גוף ולמטה מי' טפחים‪,‬‬
‫והוא יגאלנו"‬
‫ביקרא דאורייתא‬
‫המערכת‬
‫ערב שבת קודש ש"פ נשא‬
‫ערב חג השבועות ‪-‬‬
‫זמן מתן תורתנו‬
‫הי' תהא שנת קובץ ע"ט‬

‫‪ )2‬לשון כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו בשיחת כ"ף מנחם אב ה'תשמ"ב‪ ,‬סעיף מט (תורת מנחם –‬
‫התוועדויות ה'תשמ"ב ח"ד עמ' ‪.)6402‬‬

‫‪4‬‬
 ‫חידושים וביאורים – תורת אמת‬

‫תוכן העניינים‬
‫שער הנגלה‬
‫מחלוקת הראשונים בלימוד דרשת 'לגר אשר בשעריך גו'‪6..........................‬‬
‫הת' ישראל יצחק שי' ווינער‬
‫תגובה‪71......................................................... .......................................................‬‬
‫אחד מחברי המערכת‬
‫שער החסידות‬
‫סייג בדאורייתא‪22................................................................................... .............‬‬
‫הת' אברהם אבוש שי' לאופר‬
‫שער תורת רבינו‬
‫ביטול בענייני הרשות והפיכת דם לקדושה‪22................................................‬‬
‫הת' נריה אייזיק שי' הכהן זינגר‬
‫"כאן מקומו" – המדור החדש‪36.......................................................‬‬
‫גדר איסור הנאה לדעת ר בי אבהו‪17...............................................................‬‬
‫הת' השליח לוי יצחק שי' אסטער‬
‫שהמצריים שטופי זימה‪14..................................................................................‬‬
‫הת' לוי יצחק שי' הכהן סעידוב‬
‫שער הלכה ומנהג‬
‫להשאיר אתרוג משנה זו לחברתה‪57............................................................ ..‬‬
‫הגה"ח הרב זלמן שמעון שפרינגער שליט"א‬
‫דין עילג בזמן הזה‪51...........................................................................................‬‬
‫הת' שמואל יעקב שי' מייערס‬
‫שער שונות‬
‫חל"ב רמזים למנהג ישראל לאכול מאכלי חלב בחג השבועות (א)‪62 ..‬‬
‫הת' השליח מנחם מענדל שי' העלער‬

‫‪5‬‬
 ‫חידושים וביאורים – תורת אמת‬

‫שער הנגלה‬
‫מחלוקת הראשונים בלימוד דרשת "לגר אשר‬
‫בשעריך גו'"‬
‫הת' ישראל יצחק שי' ווינער‬
‫תלמיד בישיבה‬

‫א‪.‬‬

‫הצעת הסוגיא‬

‫איתא בגמרא (פסחים כא‪ ,‬ב)‪" :‬לא תאכלו כל נבילה לגר אשר בשעריך תתננה‬
‫ואכלה או מכור לנכרי‪ ,‬אין לי אלא לגר בנתינה ולכרי במכירה‪ ,‬לגר במכירה‬
‫מניין? תלמוד לומר לגר אשר בשעריך תתננה או מכור‪ ,‬לנכרי בנתינה מניין?‬
‫תלמוד תורה תתננה ואכלה או מכור לנכרי‪ ,‬נמצאת אומר אחד גר ואחד נכרי בין‬
‫במכירה בין בנתינה‪ ,‬דברי רבי מאיר‪ .‬רבי יהודה אומר דברים ככתבן לגר בנתינה‬
‫ולנכרי במכירה‪ ,‬מאי טעמא דרבי יהודה אי סלקא דעתך כרבי מאיר ליכתוב‬
‫רחמנא לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה ומכור‪" ,‬או" למה לי‪ ,‬שמע מינה‬
‫לדברים ככתבן"‪ .‬עכ"ל הגמרא‪.‬‬

‫כלומר‪ ,‬שיש מחלוקת בין רבי יהודה לרבי מאיר בפירוש הפסוק "לא תאכלו‬
‫כל נבילה לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה או מכור לנכרי"‪.‬‬

‫רבי מאיר מפרש שצריכים לדרוש את הפסוק‪ :‬א‪ .‬לגר אשר בשעריך תתננה‬
‫ואכלה או מכור ב‪ .‬תתננה ואכלה או מכור לנכרי‪ .‬היינו שרבי מאיר סובר‬
‫שהמילים תתננה ומכור מוסבות גם לפניו (על הגר) וגם לאחריו (על הנכרי)‪.‬‬
‫יוצא מזה שרבי מאיר סובר שמותר לתת ולמכור את נבילתו בין לגר ובין לנכרי‪.‬‬

‫‪6‬‬
 ‫חידושים וביאורים – תורת אמת‬

‫מה שאין כן רבי יהודה הסובר שדברים ככתבן ‪ -‬היינו שהמילה תתננה מוסבת‬
‫רק על הגר והמילה ומכור מוסבת רק על הנכרי – הוא סובר שמותר לגר דווקא‬
‫לתת במתנה ואסור למכרו אליו‪ ,‬ולנכרי דווקא למכור ואסור לתת לו במתנה‪.‬‬

‫והנה תוספות כתבו על זה (בד"ה "ליכתוב") שמשמע מדברי הגמרא הנ"ל‬

‫שאילו לא הייתה כתובה המילה "או" רבי יהודה היה מסכים לדרשת רבי מאיר‬
‫שאפשר לדרוש המילים בפסוק שיהיו שייכות בין לפניו ובין לאחריו‪.‬‬

‫[ומוסיפים התוספות שכן מוכרח מבבא מציעא (סא‪ ,‬א)‪ .‬והתוספות ביומא‬
‫(נב‪ ,‬ב ד"ה "שאת") מוסיפים שכן מוכח גם כן מיומא (לא‪ ,‬ב) שאפשר לדרוש‬
‫הפסוק בין לפניו ובין לאחריו‪ ,‬עיי"ש ואכהמל"ב]‪.‬‬

‫ומקשים התוספות על זה שלכולי עלמא אפשר לדרוש בין לפניו ובין לאחריו‪,‬‬
‫שביומא (נב‪ ,‬א) מוכח שאינו כן‪ .‬שרואים משם שכשיש אפשריות לדרוש בין‬
‫לפניו ובין לאחריו אין דורשים אף אחד מהם‪ ,‬כי אם מניחים הדבר בספק שאין‬
‫לו הכרע‪.‬‬

‫ומתרצים התוספות שיש לחלק בין שתי מקומות הנ"ל (מסכתינו ומסכת‬
‫יומא)‪ ,‬שהפסוק שבמסכתינו אי אפשר לומר ששתי הפעולות – היינו נתינה‬
‫ומכירה ‪ -‬ילכו אגר לחוד או אנכרי לחוד‪ ,‬אי לזאת דורשים אותו לשתי הכיוונים‬
‫(לפניו ולאחריו)‪ .‬מה שאין כן הפסוקים ביומא כן אפשר לדרוש את המילה‬
‫אלפניו לחוד ואלאחריו לחוד‪ ,‬לכן אין דורשים‪.‬‬

‫ועוד מקשים התוספות‪ ,‬מזה שמצינו בזבחים (כד‪ ,‬א‪-‬ב) מחלוקת בנוגע‬
‫לפסוק "ולקח הכהן מדם החטאת באצבעו ונתן על קרנות המזבח"‪ ,‬רבי שמעון‬
‫סובר שמקרא נדרש לאחריו ולא לפניו‪ ,‬רבנן סוברים שנדרש לפניו ולא לאחריו‪,‬‬
‫ורבי אלעזר ברבי שמעון סובר שנדרש לפניו ולאחריו‪ .‬ומזה רואים שגם אם‬
‫אפשר להסב המילה "באצבעו" אלקיחה לחוד ואנתינה לחוד‪ ,‬אעפ"כ דורשים‬
‫אותו דווקא לפי הכללים המסוימים שבהם הם סוברים שדורשים את הפסוקים‬

‫‪7‬‬
 ‫חידושים וביאורים – תורת אמת‬

‫‪ -‬שבהם עוסקת מחלוקתם ‪ -‬ואין מניחים את הדבר בלי הכרע‪ ,‬כמו שמצינו‬
‫ביומא‪.‬‬

‫ומתרצים התוספות‪ ,‬שאמנם בדרך כלל הולכים לפי משמעות פשטות הכתוב‬
‫(ובנדון דידן שאצבעו תהיה מוסבת על לקיחה)‪ ,‬אבל במקרה שיש מקום לדרוש‬
‫לפי המשמעות וגם יש אפשריות לדרוש משהו שאינו על פי המשמעות‬
‫הפשוטה‪ ,‬ורק שיש ראיה ממקום אחר שהמילה הזאת צריכה להיות מוסבת גם‬
‫לכיוון הנגדי (ובנדון דידן אנתינה)‪ ,‬אז באנו למחלוקתם של התנאים הנ"ל‪.‬‬

‫רבי שמעון סובר שדורשים את המילה רק לפי המוכח ממקום אחר (ובנדון‬
‫דידן אנתינה)‪ ,‬ורבנן סוברים שדורשים רק לפי המשמעות הפשוטה (ובנדון דידן‬
‫אלקיחה)‪ ,‬ורבי אלעזר ברבי שמעון סובר שדורשים אותה הן לפי המשמעות והן‬
‫לפי המוכח ממ"א (ובנדון דידן הן אלקיחה והן אנתינה)‪ ,‬ע"כ תוכן דברי‬
‫התוספות‪.‬‬

‫ב‪.‬‬

‫עיון בהבנת ההוה אמינא של קושיית תוספות מזבחים‬

‫ויש לעיין‪ ,‬מה הייתה ההוה אמינא של תוספות כשהקשתה מזבחים‪ ,‬דהנה‬
‫יש לומר בג' אופנים‪.‬‬

‫א‪ .‬כמו שמשמע בפשטות‪ ,‬שתוספות סבר ששם מדובר במחלוקת רגיל‬
‫בענייני דרשות האם אפשר לדרוש לפניו או לאחריו או לשתיהם‪.‬‬

‫ב‪ .‬שתוספות סבר ששם מדובר במחלוקת בפשטיה דקרא‪.‬‬

‫ג‪ .‬שתוספות סבר ששם מדובר במחלוקת בהוכחה ממקום אחר (ודוחק גדול‬
‫לומר כן‪ ,‬מכיוון שמה הקשר כו')‪.‬‬

‫‪8‬‬
 ‫חידושים וביאורים – תורת אמת‬

‫ג‪.‬‬

‫עיון בהבנת הקושיא של תוספות מזבחים‬

‫ועוד יש לעיין;‬

‫א) האם קושיית תוספות היא על הגמרא שלנו או על הגמרא ביומא‪.‬‬

‫דבפשטות כד דייקת שפיר‪ ,‬הרי קושיית התוספות היא רק על יומא‪ ,‬דהא על‬
‫מסכתינו אין שום קושיא שהרי כבר נקט תוספות אותה בשאי אפשר לפרש‬
‫לצד א' בפרטות וצריך לשתיהם‪ ,‬מה שאין כן ביומא ובפשטות כן הוא גם‬
‫בזבחים‪ .‬אלא זה דווקא על יומא שאיך ביומא משאיר בלי הכרע והא בזבחים‬
‫יש שם מחלוקת ואף א' מהם אינו סובר שזה בלי הכרע‪.‬‬

‫ולכאורה לפי זה צריך עיון קצת‪ ,‬דהא מה שייך קושיית התוספות על יומא‬
‫מזבחים בתוספות במסכת פסחים‪ ,‬ועוד בתוספות שהוא מסביר רק את הגמרא‬
‫שלנו‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬

‫או שזה קושיא גם על פסחים‪ .‬ותלוי בזה‬

‫ב) האם קושיית התוספות מזבחים היא משלשת השיטות שם‪ ,‬שכך יצא אם‬
‫זה קושיא על יומא‪ ,‬או רק מהשתיים הראשונות שסוברים שזה או רק לאחריו‬
‫או רק לפניו‪ ,‬מה שאין כן לפי השיטה שזה הולך גם לפניו וגם לאחריו הרי זה‬
‫מתאים עם ביאור התוספות בסוגיין שלכולי עלמא דורשים לפניו ולאחריו‪ ,‬שכך‬
‫יצא אם זה קושיא על גמרתינו בפסחים‪.‬‬

‫ד‪.‬‬

‫ב' קושיות על תוספות‬

‫ולפשוט כל הספיקות הללו‪ ,‬יש להקדים כמה קושיות בדברי התוספות‪:‬‬

‫‪9‬‬
 ‫חידושים וביאורים – תורת אמת‬

‫דהנה בפשטות עולה מדברי התוספות‪ ,‬שבכללות יש ‪ 3‬סוגי דרשות בהסבת‬

‫המילה לפניו ולאחריו‪ .‬א‪ .‬כשאין אפשרות שהמילה תהיה מוסבת רק לכיוון‬
‫אחד; שאז דורשין אותו לשתי הכיוונים (כבפסוק שבמסכתינו שנתינה ומכירה‬
‫מוסבות הן על גר והן על נכרי)‪ .‬ב‪ .‬כשיש אפשרות לדרוש לכל צד לחוד; שאז‬
‫מניחים הדבר בספק בלי הכרע‪ .‬ג‪ .‬כשבעצם יש אפשרות שיהיה מוסב רק לכיוון‬
‫המשמעות הפשוטה‪ ,‬אלא שיש הכרח ממקום אחר שצריך להיות מוסב גם על‬
‫הכיוון הנגדי; שאז באנו למחלוקת הנ"ל בין התנאים‪.‬‬

‫ולכאורה צריך ביאור‪:‬‬

‫א‪ .‬למה בחרו התוספות להביא כמקור לקושייתם דווקא הגמרא בזבחים (של‬
‫"ולקח ‪ . .‬באצבעו ‪ . .‬ונתנו")‪ - ,‬להראות שיש מחלוקת אם אפשר לדרוש לשתי‬
‫הכיוונים וזה לא לכולי עלמא‪ ,‬כמו שרוצה תוספות לומר אצלנו ‪ -‬ולמה לא הביא‬
‫מעוד כמה מקומות שגם בהם מוכח כנ"ל שיש מחלוקת האם אפשר לדרוש‬
‫לשתי הכיוונים‪ ,‬ולמשל‪:‬‬

‫בגמרא קידושין (טו‪ ,‬ב)‪" :‬או דודו או בן דודו יגאלנו‪ ,‬זו גאולת קרובים‪ ,‬או‬
‫השיגה ידו זה גאולת עצמו ונגאל זו גאולת אחרים‪ ,‬רבי יוסי הגלילי סבר מקרא‬
‫נדרש לפניו ‪ . .‬רבי עקיבא סבר מקרא נדרש לאחריו ‪ ," . .‬שרואים משם שאף‬
‫א' משתיהם סובר שדורשים לשתי הכיוונים‪ ,‬ואף זה קושיא ליסוד תוספות‬
‫שלכולי עלמא נדרש לשתי הכיוונים‪.‬‬

‫ועל דרך זה היה אפשר להביא מעוד כמה וכמה מקומות (בבא מציעא צה‪ ,‬א‪.‬‬
‫ראש השנה ט‪ ,‬ב‪ .‬חולין מט‪ ,‬ב‪ .‬שם קיח‪ ,‬ב‪ .‬מנחות יט‪ ,‬א ועוד)‪.‬‬

‫ב‪ .‬ובפרט שתירוץ התוספות אינו מתרץ על המקומות הנ"ל‪ .‬שהרי תירוצם‬
‫אפשר לומר רק אצל זבחים‪ ,‬מה שאין כן בשאר המקומות (ואנן ננקוט לדוגמא‬
‫הגמרא בקידושין הנ"ל) שהרי כל תירוצו היה מיוסד על זה שבזבחים הרי סותר‬
‫המשמעות הפשוטה את המוכח ממקום אחר‪ ,‬מה שאין כן בקידושין הרי בכלל‬
‫לא שייך לתרץ כך‪ ,‬דהא אינו שייך בה משמעות פשוטה והוכחה ממקום אחר‪.‬‬
‫‪01‬‬
 ‫חידושים וביאורים – תורת אמת‬

‫ה‪.‬‬

‫יישוב הקושיות‬

‫ונראה לומר הביאור בזה‪ ,‬דיש לחלק בין הגמרא בקידושין (ועל דרך זה כל‬
‫שאר הגמרות) לבין הגמרא בזבחים שתוספות מקשים ממנו‪ ,‬וכדלקמן‪:‬‬

‫שהפסוק בגמרא קידושין‪ ,‬כשדורשים אותו אין הכוונה שיש לקרות המילה‬
‫שבאמצע אלפניו או לאחריו‪ ,‬כי אם שדורשים ענין זה אלפניו או אלאחריו‪ .‬מה‬
‫שאין כן בפסוק שבמסכתינו ועל דרך זה ביומא‪ ,‬שקוראים את המילה שבאמצע‬
‫ממש לשתי הכיוונים‪ .‬כלומר‪ ,‬שהסבת המילה שבאמצע אלפניו ואלאחריו אינה‬
‫מחמת דרשא בעלמא לקשר אחד עם השני‪ ,‬אלא הסבה שקשורה עם קריאת‬
‫הפסוק על פי דרך הפשט‪ ,‬שקוראים אותה עם הלפניו ועם הלאחריו ממש‬
‫כפשוטו‪.‬‬

‫ולכן מובן הטעם שאי אפשר היה לשאול מקידושין למסכתינו‪ ,‬כי שם מדובר‬
‫על דיני דרשות‪ ,‬מה שאין כן אצלנו מדובר על קריאה בדרך הפשט‪.‬‬

‫ו‪.‬‬

‫מחלוקת בין התוספות דידן לתוספות בזבחים‬

‫והנה יוצא מהתוספות‪ ,‬שהדרשות בקידושין וכו' עוסקות על פי הכללים‬

‫בענייני דרשות האם דורשים לפניו או לאחריו (שבזה יש מחלוקת כו')‪ ,‬כלומר‬
‫שמתווכחים באופן עקרוני האם דורשים את המילה לפניו כו'‪ ,‬מה שאם כן‬
‫בזבחים שאינם חולקים על כללים בעניינו דרשות באופן עקרוני‪ ,‬אלא רק באופן‬
‫פרטי בפסוק ההוא‪ ,‬האם בכללות מעדיפים להסב את המילה כפי המשמעות‬
‫הפשוטה‪ ,‬או שמעדיפים להסב אותה על פי המוכח ממקום אחר‪ ,‬או שהולכים‬
‫ומסיבים אותה על שתיהם‪.‬‬

‫‪00‬‬
 ‫חידושים וביאורים – תורת אמת‬

‫והנה על פי זה מתורצות כמה קושיות בתוס' בזבחים (שם) ד"ה "במקרא‬

‫נדרש"‪ .‬ומזה שלא תירצו כן מוכח שהתוספות בזבחים חולקים על יסוד‬
‫התוספות אצלנו בפירושם על הגמרא בזבחים‪ ,‬שהתוספות שם אינם סוברים‬
‫היסוד הזה‪ ,‬וכדלקמן‪.‬‬

‫דהנה בגמרא בבא מציעא (צה‪ ,‬א) נחלקו שם האם מקרא נדרש לפניו או גם‬
‫לפני פניו‪ ,‬והגמרא שואלת עליהם ‪-‬על שתי השיטות‪ -‬ממשנה בפרק השואל‬
‫שבה מוכח שלא דורשים אפילו לפניו וכל שכן לפני פניו כו'‪ .‬ומקשים על זה‬
‫התוספות דלכאורה קשה‪ ,‬דהוה ליה לתרץ שהמשנה בפרק השואל היא על פי‬
‫שיטת רבי שמעון דזבחים הסובר שקרא נדרש לאחריו‪ ,‬ולכן אין מזה שאלה‬
‫לשיטות בגמרא‪ ,‬שהרי הם סוברים כמו שאר התנאים‪.‬‬

‫ולפי דברי התוספות אצלנו בפסחים‪ ,‬לכאורה היה אפשר לתרץ בפשטות‪,‬‬
‫שהרי אין שום שייכות בין שיטת רבי שמעון‪ ,‬לדיון הגמרא שם בבבא מציעא‪,‬‬
‫דהא בבבא מציעא איירי במחלוקת בענייני דרשות בעלמא באופן עקרוני‪ ,‬האם‬
‫דורשים לפניו כו'‪ ,‬מה שאין כן שיטת רבי שמעון אינה בנוגע לעניין עקרוני‬
‫בדרשות‪ ,‬אלא רק האם מעדיפים להסביר את הפסוק לפי המשמעות הפשוטה‬
‫או לפי ההוכחה ממקום אחר‪ ,‬שזה דיון שונה לחלוטין מהדיון בבבא מציעא‪,‬‬
‫כמובן בפשטות‪.‬‬

‫ומזה שלא תירצו כך‪ ,‬לכאורה מוכח שהתוספות בזבחים חולקים על‬
‫התוספות אצלנו‪.‬‬

‫ז‪.‬‬

‫צריך עיון עדיין בקושיא הא'‬

‫והנה לפי כל זה‪ ,‬באם נלמד כאופן הא' דסעיף ב' (שההוה אמינא של תוספות‬
‫היתה שסבר שבזבחים זה מחלוקת רגיל בענייני דרשות)‪ ,‬הרי עדיין אינה‬
‫מתורצת קושיא הא'‪ ,‬דהא לפי ההוה אמינא שזה מחלוקת רגילה הרי היה יכול‬
‫‪02‬‬
 ‫חידושים וביאורים – תורת אמת‬

‫להביא קושיא לשיטתו מכל שאר המקורות שהבאנו לעיל שגם שם זה מחלוקת‬
‫רגילה‪ ,‬ולמה הביא קושייתו דווקא ממקום הנ"ל)‪ ,‬אמנם שאלה הב' דלעיל‬
‫מתורצת שהא מכל שאר המקומות זה לא כמו בגמרא שלנו אלא דווקא זה‬
‫וכנ"ל‪.‬‬

‫ולכן נראה לומר כאופן הב' דלעיל (שההוה אמינא של תוספות היתה שסבר‬
‫שבזבחים היא מחלוקת על פשטיה דקרא)‪ ,‬שלפי זה מובן שתוספות בחר להביא‬
‫קושיתו דווקא משם מכיוון ששם יש קצת פשט בדרשה‪ ,‬מה שאין כן בשאר‬
‫המקומות ששם מדובר בדרש גמור ללא שום רבב פשט‪ ,‬וכדלקמן‪.‬‬

‫ח‪.‬‬

‫הביאור בזה‬

‫והביאור בזה‪:‬‬

‫דהנה בנוגע לגמרתינו תוספות הבינו שאי אפשר לומר שהמילים שבינתיים‬
‫הולכים רק לצד א'‪ ,‬ויש לומר שהסיבה לכך היא מכיון שאז הרי הדרשה סותרת‬
‫את פשטות הכתוב‪ ,‬דאיך תאמר ש"תתננה ואכלה או מכור" הולך כולו על א'‬
‫משניהם‪ ,‬דהא מה תעשה עם המילה לגר ועם המילה לנכרי‪( ,‬דעל פי זה‬
‫מסבירים שלכן אי אפשר לומר שאין לו הכרע מצד זה שאפשר לדרוש לצד זה‬
‫לחוד ולצד זה לחוד‪ ,‬מכיון שאי אפשר לדרוש לשום צד לחוד אלא דווקא‬
‫לשניהם מכיון שדרשה אינה יכולה לסתור את פשטות הכתוב) וכנ"ל‪.‬‬

‫כלומר שבביאורו של תוספות על הגמרא שלנו‪ ,‬הרי כלל גדול הוא לימד‬
‫אותנו‪ ,‬שדרשה אינה יכולה לסתור את פשטות הכתוב‪ ,‬ולכן הרי אינו מובן‪ ,‬דהא‬
‫בזבחים ראינו שיש שתי שיטות (זו שסוברת שאצבעו הולך על ונתן וזה שסובר‬
‫שהולך על שתיהם)‪ ,‬שסוברים שדרשה סותרת את פשטות הכתוב‪ ,‬דהא אי‬
‫אפשר לומר שם שאצבעו הולך רק על לאחריו‪ ,‬וגם אי אפשר לומר שהולך על‬

‫‪03‬‬
 ‫חידושים וביאורים – תורת אמת‬

‫שתיהם‪ ,‬ואם כן איך זה מסתדר עם הכלל שנקט התוספות שלכולי עלמא דרשה‬
‫אינה יכולה לסתור את פשטות הכתוב‪.‬‬

‫ולכן מובן למה הביאו התוספות את קושייתם דווקא מזבחים‪ ,‬מכיון שדווקא‬
‫שם מדובר בדרשה שסותרת את הפשט‪ ,‬מה שאין כן בכל שאר המקומות‬
‫המובאים לעיל‪.‬‬

‫[ולפי זה גם אפשר לפשוט את העיונים שבסעיף ב'‪ ,‬שיש לומר שקושיית‬

‫התוספות הולכת על גמרתינו‪ ,‬וכנ"ל שזה סותר את הכלל שאי אפשר לדרוש‬
‫נגד הפשט‪ ,‬ויש לומר שהקושיא היא רק מהשיטות של לאחריו ולשתיהם‪,‬‬
‫וכנ"ל]‪.‬‬

‫והנה התוספות בזבחים שאינו סובר כיסוד שלימד התוספות שלנו‪ ,‬איך הוא‬
‫מתרץ קושיית התוספות שלנו?‬

‫ולשם מטרה זו נראה לי לבאר שיטת ה'אור החיים' בסוגיין וכדלקמן‪.‬‬

‫ט‪.‬‬

‫פירוש ה'אור החיים' בסוגיא‬

‫והנה ה'אור החיים' לומד באופן הדרשה של גמרתינו שהן נתינה והן מכירה‬
‫הולכים גם על גר וגם על נכרי‪ ,‬שלומדים את זה מזה ששינה הכתוב בסדר‬
‫המילים של לגר תתננה‪ ,‬שכתב כך במקום לכתוב תתננה לגר כמו שכתב בנכרי‬
‫מכור לנכרי (הפעולה לפני האדם שאצלו נעשית הפעולה)‪ ,‬ועוד שכך גם זה‬
‫שיעור הראוי לדבר להגיד הפעולה לפני האדם‪ ,‬ומכח שינוי זה לומדים את‬
‫הדרשה ששתיהם הולכים על שתיהם (כנ"ל)‪.‬‬

‫והנה בפשטות לפי זה הרי אין כלל קושיות התוספות מעיקרא‪ ,‬דהא כל‬
‫המקומות שמביא (יומא וזבחים) אין שייך בהם העניין שמכח השינוי נגיד כו'‪,‬‬
‫ולכן שם זה כמו שזה שם‪ ,‬מה שאין כן פה זה שונה מכיוון שיש מכח השינוי‪.‬‬
‫‪04‬‬
 ‫חידושים וביאורים – תורת אמת‬

‫ולפי זה אתי שפיר קושיית התוספות בפסחים שמהווה לכאורה סתירה‬

‫לתוספות במסכת זבחים‪.‬‬

‫י‪.‬‬

‫ביאור באופן לימוד התוספות‬

‫וצריך להבין סיבת התוספות שלא נקט כמו האור החיים שסיבת הדרשה זה‬
‫מכח השינוי שלפי זה אין קושיות‪.‬‬

‫ויש לומר שתוספות סובר שהדרשה פה היא מאפשריות ומדיוק הלשון‪,‬‬

‫שמזה שהתורה כתבה באופן כזה שאפשר לדרוש בצורה כזאת (לשני הצדדים)‬
‫הרי בפועל דורשים כך‪ ,‬וכמו שרואים בפרק האשה (צ‪ ,‬ב) שדורשים מ"לא תוכל‬
‫לאכול באחד" שאסור לאכול קרבן פסח באחד‪ ,‬אף שהפשט שם הוא ש"לא‬
‫תוכל לאכול באחד שעריך"‪ ,‬דיש לומר כנ"ל שמזה שאפשר לקוראו בצורה‬
‫כזאת מכאן ראיה שבאמת יש לדרוש מזה‪.‬‬

‫יא‪.‬‬

‫ישוב שאלת ר' עקיבא איגר בגליון הש"ס על פי יסוד הנ"ל‬

‫הגמרא אומרת שהמקור לשיטת רבי אבהו שכל פעם שכתוב "לא תאכל לא‬
‫תאכלו אחד איסורי אכילה אחד איסורי הנאה במשמע" לפי רבי יהודה הוא‬
‫מהמילה "אותו" הכתוב בעניין השלכת טריפה לכלב‪ ,‬שעל ידי מילה זו דורשת‬
‫הגמרא "אותו אתה משליך לכלב אבל אי אתה משליך לכלב כל איסורין‬
‫שבתורה"‪.‬‬

‫ובהמשך לכל הנ"ל מקשה הגמרא שלפי רבי מאיר הלומד עניין הנ"ל ממקום‬
‫אחר מה הטעם שמוסיף הכתוב את המילה "אותו"?‬

‫‪05‬‬
 ‫חידושים וביאורים – תורת אמת‬

‫ומתרצת הגמרא שעל ידי הוספת המילה "אותו" למדים אנו שחולין שנשחטו‬
‫בעזרה אסורין בדאורייתא מהנאה‪.‬‬

‫ועל קושיית הגמרא מהו הצורך בהוספת המילה "אותו" לשיטת רבי מאיר‪,‬‬
‫מקשה הגאון ר' עקיבא איגר וז"ל‪:‬‬

‫"תמוה לי דילמא מה דאמר רבי מאיר דאחד גר ואחד נכרי בין במכירה בין‬
‫בנתינה היינו לפי האמת דכתיב אותו אי אתה משליך לכלב או איסורין שבתורה‬
‫ממילא אצטריך קרא גבי נבילה לגר אשר בשעריך להתיר נבילה להנאה משום‬
‫הכי לא אמר לדברים ככתבם כיון דלא מייתר קרא אבל אילו לא היה כתוב אותו‬
‫אדינוק מקרא דנבילה דלא תאכל איסור הנאה במשמע היינו אומרים דבאמת‬
‫דמיתור דקרא אתי לדברים ככתבם‪ ,‬וצ"ע"‪.‬‬

‫המורם מדבריו הוא שדברי רבי מאיר מובנים רק כאשר יש את המילה "אותו"‬
‫ולדרוש דלא בא הכתוב לדברים ככתבם כרבי יהודה‪.‬‬

‫אבל לפי יסוד הנ"ל בסעיף ז' שדרשת רבי מאיר אינה משום שיש הוכחה לזה‬
‫ממקום חיצוני אלא משום שכן מוכח מעצם דברי הפסוק שכן צריכים לדרשם‬
‫שגם נתינה וגם מכירה תהיה מוסבת גם על גר וגם על נכרי אינו קשה כלל‪.‬‬

‫‪06‬‬
 ‫חידושים וביאורים – תורת אמת‬

‫תגובה‬
‫א' מחברי המערכת‬

‫בגליון ע"ח דישיבתנו הק'‪ 3‬כתבתי בעניין מחלוקת רבי יהודה ורבי אלעזר בן‬
‫יעקב בעניין איסור מלאכה בערב פסח שרבי יהודה סובר שאיסור מלאכה‬
‫מתחיל בנץ החמה ורבי אלעזר בן יעקב סובר משעת האור‪.‬‬

‫ורבי אלעזר בן יעקב מקשה על דברי רבי יהודה‪ ,‬היכן מצינו יום שמקצתו‬
‫מותר בעשיית מלאכה ומקצתו אסור בעשיית מלאכה‪,‬‬

‫א‪.‬‬

‫ובלשונו של רבי אליעזר בן יעקב הקשתי שלכאורה אינה מובנת אריכות‬

‫לשונו של רבי אלעזר בן יעקב "וכי היכן מצינו" דלכאורה אינו נוגע ענין עשית‬
‫מלאכה והוה ליה למימר בקיצור היכן מצינו יום שמקצתו מותר ומקצתו אסור?‬

‫ותירצתי קושיא זו על פי דברי המהר"ל שמפרש שבהוה אמינא של הגמרא‬

‫לא היה אפשר להשוות בין עניין איסור אכילה לאיסור מלאכה‪ .‬ועל פי זה מובן‬
‫היטיב לשונו של רבי אלעזר בן יעקב שבאמת אין זה רק פרט צדדי שאינו נוגע‪,‬‬
‫אלא זהו עיקר פרכת רבי אליעזר בן יעקב‪ ,‬היכן מצינו יום שמקצתו אסור‬
‫ומקצתו מותר בעשיית מלאכה‪ ,‬שזה מדגיש את טענתו לרבי יהודה ד"היכן‬
‫מצינו (יום שמקצתו אסור ומקצתו מותר) בעשיית מלאכה‪ ,‬ולא רק באכילה‪.‬‬

‫והקשה עלי ח' אחד דלכאורה אין תירוץ זה שייך אלא להבנת הגמרא בהוה‬
‫אמינא ולמסקנא יישאר קשה ואם כן הדרא קושיא לדוכתא‪.‬‬

‫‪ (3‬יצא לאור לקראת חג השבועות דשנה זו‪ ,‬עמ' ‪ 99‬ואילך‪.‬‬

‫‪07‬‬
 ‫חידושים וביאורים – תורת אמת‬

‫והנה יש לומר‪ :‬א‪ .‬לא זכיתי להבין קושייתו מפני שעניין זה מופיע בפירוש‬
‫בדברי בהערה‪ .‬ולא עוד אלא שכנראה לא שם לב שהשתמשתי בנקודה זו‬
‫בהמשך דברי‪ ,‬כדי לפרש את העדיפות של ההוה אמינא לגבי המסקנא‪ .‬ואם כן‬
‫יוצא שהנקודה שהעלה לא רק שאינה קשה על דברי – אלא משפרת את ההבנה‬
‫בהשקלא‪-‬וטריא של הסוגיא בגמרא‪.‬‬

‫ב‪ .‬ועוד ועיקר‪ ,‬שעל ידי תשומת לב למהלך הכללי של כל הסוגיא ישים אל‬
‫ליבו שלפי דברי הגמרא לעיל מובן שההוה אמינא של הגמרא היא עצמה מהווה‬
‫כמסקנא‪.‬‬

‫כלומר‪ ,‬מסקנת הגמרא לפי הברייתא המובאת לעיל מיניה בהסוגיא מוכיח‬
‫שפירוש אור הוא לילה‪ ,‬ועל פי זה יוצא שההוא אמינא של הגמרא עכשיו כאשר‬
‫היא מוכיחה עוד פעם שאור הוא לילה מהווה הפירוש האמיתי למסקנת‬
‫הגמרא‪.‬‬

‫והנוגע בכל זה הוא שמסקנת הגמרא בנידון דידן אינה מסקנה אלא דיחוי‬
‫בעלמא‪ ,‬ומה בכך שדיחוי אינו מפרש את לשון הברייתא באופן חלק כל כך‪.‬‬
‫ובאמת כן הוא ברוב המקומות בש"ס שדיחוי הרי הוא דחוק ולכן הוי דיחוי ולא‬
‫מסקנה‪.‬‬

‫ודוגמא לדבר זה שאינו נכנס יפה בלשון הברייתא בפסחים (עח‪ ,‬ב) ושם‪:‬‬
‫"מאן תנא להא דתנו רבנן שחטו לאוכליו יזרקו דמיו שלא לאוכליו הפסח עצמו‬
‫כשר ואדם יצא בו ידי חובתו כמאן נימא רבי נתן היא ולא רבנן‪ ,‬ואפילו תימה‬
‫רבנן אין מחשבת אוכלין בזריקה"‪.‬‬

‫וראה גם כן בפירוש רש"י שם ד"ה "הפסח עצמו כשר – קא סלקא דעתך‬

‫לזרוק דמו ולהקטיר חלבו אבל לאכילה לא וקתני ואדם יוצא בו ידי חובתו"‪.‬‬
‫הגם שבפירוש דברי הגמרא בהמשך כתוב שברייתא זו הולכת גם לשיטת רבנן‬
‫הסוברים שגם נאכלת‪.‬‬

‫‪08‬‬
 ‫חידושים וביאורים – תורת אמת‬

‫ב‪.‬‬

‫עוד שאלתי שלכאורה צריך עיון מהי עדיפות ההוא אמינא על גבי המסקנה‬
‫שההוה אמינא היתה העדיפה והראשונה עלינו‪.‬‬

‫ועל זה הקשה עלי‪ :‬שאין לשאלה זו מקור בכלל היות שחוסך לנו את כל‬
‫אריכות הפלפול בהמשך הגמרא שרק נתעורר משום שינוי הפירוש בברייתא‬
‫והיינו שאור אינו פירוש של אור לילה אלא על עלות השחר‪.‬‬

‫ותגובתי היא‪ :‬וכי באשמתי תיקנו בדברי ללא הסכמתי שאני בטוח שהוספתי‬
‫בלשון השאלה שקצת קשה ועוד ועיקר שהדגשתי את המילה "קצת"‪ ,...‬ועוד‬
‫שהוספתי עוד לאחר זמן שאין זה שאלה אמיתית רק שבאה על מנת להמתיק‬
‫את המשך ביאור הדברים על פי דברי המהר"ל‪ ,‬ורק שהשמיטו זאת ללא רשותי‪.‬‬

‫ועוד שבאמת שאלה זו מיוסדת ומגיעה בהמשך לשאלה ג' ששם הקשתי על‬
‫דברי ר' אליעזר בן יעקב האוסר לעשות מלאכה גם מתחילת הלילה מפני שלא‬
‫מצינו דבר כזה בשום מקום אחר‪ ,‬שאפשר לחלק בין יום ללילה בענייני איסור‬
‫והיתר אבל בהמשך הגמרא מובא העניין שכן מחלקים בנוגע לתענית אזי‬
‫החילוק הוא בין יום ללילה ועל פי זה הקשתי כיצד דבר זה מתאים עם ההוא‬
‫אמינא של רבי אליעזר בן יעקב שאינו מחלק כלל בין יום ללילה ואדרבה שסובר‬
‫שגם אין שום מקום אחר שמחלק גם כן ועל פי זה מובן טוב את החיפוש שלי‬
‫בעדיפות ההוא אמינא על גבי המסקנא היות שלפי הנאמר בהמשך דברי הגמרא‬
‫ההוא אמינא מוכרח לגמרי‪ .‬ואם כן אין שייך כלל דברי בעל הגיליון שכתב שעל‬
‫ידי ההוא אמינא מחסך לנו כל השקלא וטריא שבגמרא והרי אדרבה להיפך‬
‫שאפילו שבמסקנא עניין זה גורע לאריכות השקלא וטריא מכל מקום הרי היה‬
‫לזה תירוץ אבל בהוא אמינה לא רק שיש אריכות בזה אין שום ביאור המובא‬
‫בגמרא בעניין זה‪.‬‬

‫ולכאורה דבר זה יקשר בין למה שכותב בתחילת הגיליון שלו שמצא אי‬
‫התאמה בין המהלך המוצע לסוגיא ואשר על כן שינה בגוף דברי‪.‬‬
‫‪09‬‬
 ‫חידושים וביאורים – תורת אמת‬

‫וכנראה הבין שסדר קושיות חייב להיות בהתאם לסדר מהלך הסוגיא אבל‬
‫לפי הנ"ל ברי שסדר הקושיות היה בדיוק שהרי הגם שאינו לפי סדר מהלך‬
‫הגמרא מכל מקום היה בסדר על פי תוכן העניינים‪ ,‬היינו ששאלה ב' שהיתה‬
‫צריכה להיות שאלה ג' מיוסדת על שאלה ג' שהייתה צריכה להיות שאלה ב'‪.‬‬

‫ג‪.‬‬

‫ובנוגע להשגתו השלישית שבו מפריך את קושייתי השלישית המובאת לעיל‬

‫באות ב' אינו ברור לי כוונתו בהשגתו אבל אם תמצי לומר שמשיג שאין שאלתי‬
‫קשה כלל היות שגם בההוה אמינא של הגמרא היתה בעצם בכוונת רבי אליעזר‬
‫בן יעקב לחלק בין יום גופא אינו מובן לי כלל שהרי זהו היפך ממש מדברי‬
‫הגמרא שאמרה בפירוש שבשלב זה של השקלא‪-‬וטריא אינו מחלק ביום גופא‪.‬‬

‫ומה שכותב בהמשך שכן משמע מלשונו "מקצת יום" תמוה לי ביותר שהרי‬
‫זה נגד פסוק מפורש בבראשית "ויהי ערב ויהי בוקר – יום ‪ " . .‬וגו' היינו‬
‫שהפירוש יום הוא לאו דווקא בזמן זריחת השמש אלא תואר כללי על כל‬
‫ה"מעת לעת" (כל העשרים וארבע שעות של היום) שהם נקראים "יום"‪.‬‬

‫ד‪.‬‬

‫ומה שכותב ששאלות ד' וה' מתרצות אחת את חברתה אינו מובן לי כלל‬
‫שהרי כתבתי שם בסוגריים בפירוש לפרט את החילוק בין השאלות הנ"ל‪.‬‬

‫ובאמת מה שכותב שאין דברי התוספות שהבאתי מבבא קמא "דדרך הגמרא‬
‫שאין חושש לתרץ אלא הקושיא שמקשה לו" אינו נוגע כלל מאחר שרבי‬
‫אליעזר אינו מתרץ אלא מקשה על רבי יהודה‪.‬‬

‫ולא זכיתי להבין גודל הפלאת דבריו כלל שהרי בדברי רבי אליעזר בשלב זה‬
‫נמצא ב' חלקים הא' שבו מתרץ את עצמו והב' שבו מקשה על רבי יהודה‪.‬‬
‫ושייכתי את דברי התוספות הנ"ל על החלק הראשון בדברי רבי אליעזר שבו‬
‫‪21‬‬
 ‫חידושים וביאורים – תורת אמת‬

‫מתרץ את עצמו ועניין זה מודגש ביותר בלשון הצעת הגמרא שנכתבה על ידי‬
‫מערכת הקובץ שבו מקדים לפני דברי ר' אליעזר בן יעקב "ומתרצת הגמרא את‬
‫דברי רבי אליעזר בן יעקב וכו'"‪ .‬ועיי"ש‪.‬‬

‫‪20‬‬
 ‫חידושים וביאורים – תורת אמת‬

‫שער החסידות‬
‫סייג בדאורייתא‬
‫הת' אברהם אבוש שי' לאופר‬
‫תלמיד בישיבה‬
‫בספר לקח טוב להר"י ענגיל (כלל ח) חוקר האם אפשר לומר סייג‬
‫בדאורייתא – כלומר – מצינו שחכמים עשו גדר וסייג לתורה ואסרו מה שמדין‬
‫תורה היה מותר – אך יש לעיין האם אפשר לומר על דרך זה בתורה דהיינו‬
‫שהתורה עצמה אוסרת דבר בכדי שהאדם לא יכשל במצווה אחרת‪.‬‬
‫ומביא לזה כו"כ דוגמאות‪.‬‬
‫ויש להעיר בזה‪:‬‬
‫א‪.‬‬
‫דוגמאות נוספות‬
‫מהר"י ענגיל עצמו‬
‫בגיליוני הש"ס שלו למסכת סנהדרין (קי‪ ,‬א) "נ"ב בשאלתות פ' קרח‬
‫שאילתא דאסיר להו לבת ישראל למעיבד פלוגתא דכיון דקיימי בפלוגתא אתו‬
‫למיסנא הדדי ואמר רחמנא לא תשנא את אחיך בלבבך כו' ואמר ר"י אמר רב כל‬
‫המחזיק במחלוקת עובר בלאו שנאמר ולא יהיה כקרח וכעדתו עכ"ל‪ .‬נראה‬
‫דסבירא ליה להשאילתות דהאי עובר בלאו שנא' וכו' אסמכתא היא או‬
‫דהשאלתות טעמא דקרא קא דריש שאיסור המחלוקת הוא משום סייג דלא‬
‫תשנא וכבר הארכתי בלקח טוב דשייך סייג בדאורייתא"‪.‬‬

‫‪22‬‬
 ‫חידושים וביאורים – תורת אמת‬

‫ולהעיר ממ"ש הרמב"ן על ספר המצות בשרשים (שרש הראשון) על דברי‬

‫הגמ' הנ"ל – שלאו זה הוא אסמכתא בעלמא‪.‬‬
‫מכ"ק אדמו"ר נשיא דורנו‬
‫א) ברמב"ם (הלכות חמץ ומצה פרק א הלכה ח) "אסור לאכול חמץ ביום‬
‫ארבע עשר מחצות היום ולמעלה שהוא מתחילת שעה שביעית ביום וכל האוכל‬
‫בזמן הזה לוקה מן התורה שנאמר לא תאכל עליו חמץ כלומר על קרבן פסח כך‬
‫למדו מפי השמועה בפירוש דבר זה לא תאכל חמץ משעה שראויה להיות‬
‫שחיטת הפסח שהוא בין הערביים‪ ,‬והוא חצי יום"‪.‬‬
‫ובהמשך העניין – "מצוות עשה מן התורה להשבית החמץ קודם זמן איסור‬
‫אכילתו – שנאמר ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם‪ ,‬ומפי השמועה למדו‬
‫שהראשון זה הוא יום ארבעה עשר‪ ,‬ראיה לדבר זה‪ ,‬מה שכתוב בתורה לא תשחט‬
‫על חמץ דם זבחי‪ ,‬כלומר לא תשחט הפסח ועדיין חמץ קיים ושחיטת הפסח‬
‫הוא ארבעה עשר אחר חצות"‪.‬‬
‫ולכאורה מכאן ראיה שמצינו בתורה סייג – שהתורה אסרה לאכול חמץ‬
‫בארבעה עשר וציוותה להשביתו מחצות יום י"ד והטעם הוא לכאורה כדי‬
‫לעשות סייג וגזירה לאיסור חמץ שמתחיל מליל ט"ו‪.‬‬
‫אמנם כד דייקת שפיר הרי איסור חמץ מחצות י"ד אינו סייג בכדי להרחיק‬
‫את האדם מאיסור חמץ כי אם איסור עצמי – מצד הקרבת קרבן פסל לא תאכל‬
‫על חמץ לא תשחט על חמץ דם זבחי‬
‫[אמנם מצינו בחומר איסור חמץ שנאסר בבל יראה שהוא סייג לאכילה]‬
‫(ש"פ ויקרא תשמ"ז)‪.‬‬
‫ב) בסוף הלכות תמורה כתב הרמב"ם בטעם מצוות תמורה – ירדה תורה‬
‫לסוף דעתו של אדם כו' גזרה היא שמא ימיר טוב ברע ויאמר שזה רע בטוב –‬
‫היינו שמעיקר הדין היה מותר אלא שגזירה היא‪( .‬מבה"ח סיון בהו"ב תשי"ז)‬

‫‪23‬‬
 ‫חידושים וביאורים – תורת אמת‬

‫ג) בנוגע למצוות המלך נאסר בתורה לא ירבה לו סוסים והשיב את העם‬
‫מצרימה וד' אמר לא תוסיפון לראותם עד עולם (אחרי תשל"ג)‬
‫ד) בנוגע לאיסור נותר – "ביום קרבנו יאכל לא יניח ממנו עד בוקר" ולכאורה‬
‫קשה מדוע לא אמרה תורה באופן ברור ביום קרבנו יאכל עד בוקר (ואפילו אם‬
‫תמצי לומר שרצתה התורה לאסור בלאו הוה ליה למימר בסוף הפסוק) אלא‬
‫שמפסוק זה מובן שני עניינים‪ :‬א‪ .‬שאפשר לאכול כל הלילה ב‪ .‬לא יניח ממנו –‬
‫שצ"ל זמן לפני סוף זמן האכילה – שבו צריך האדם להרחיק בכדי שלא יבוא‬
‫לידי נותר‪ .‬אלא שהתורה לא קצבה זמן וחכמים שערו לפי דעת האדם עד חצות‪.‬‬
‫(לקו"ש חכ"ז שיחה ב' לפרשת צו)‪.‬‬
‫ה) בנוגע לאיסור לא תבשל גדי בחלב אמו – איסור הנאה ואיסור בישול הם‬
‫סייג לאכילה (עיין באריכות בלקו"ש ח"ו פ' משפטים)‬
‫דוגמאות נוספות‬
‫א) בהלכות דעות (פרק ז הלכות ז‪-‬ח) הנוקם את חבירו עובר בלא תעשה‬
‫שנאמר לא תקום ‪ . .‬וכן כל הנוטר לאחד מישראל עובר בלא תעשה שנאמר ולא‬
‫תטר את בני עמך ‪ . .‬אלא יפנה הדבר מליבו ולא ינטרנו שכל זמן שהוא נוטר‬
‫הדבר וזוכרו שמא יבוא לנקום – לפיכך הקפידה תורה על הנטירה עד שימחה‬
‫הדבר מליבו ולא יזכרנו‪.‬‬
‫ב( בפירוש הראב"ד לתורת כהנים (פ' שמיני פ"ד י') "מידי דאמר מבשרם‬
‫לא תאכלו אמר נמי בנבלתם לא תגעו הרחקה לאכילה כעניין שנאמר בעץ הדעת‬
‫לא תאכלו ממנו ולא תגעו בו – עשה אדם הראשון המגע סייג לאכילה"‪.‬‬
‫כלומר‪ ,‬שכאשר הקדוש ברוך הוא אמר לאדם הראשון לא לאכול מעץ הדעת‬
‫‪ -‬הבין אדם הראשון בטעות שהאיסור כולל גם נגיעה‪ .‬ועל כל פנים מצינו בתורה‬
‫שהאיסור לגעת בנבילה הוא סייג לאיסור אכילה‪.‬‬
‫ג) ע"פ המשל הידוע בעניין 'לא תוסיפו ולא תגרעו' שהאיסור 'לא תוסיפו'‬
‫הוא סייג ל'לא תגרעו' וראה לקו"ש חכ"ב "בהשקפה ראשונה צריך ביאור מדוע‬
‫‪24‬‬
 ‫חידושים וביאורים – תורת אמת‬

‫לא תוסיפו – וכי מה אכפת אם מוסיפים במצוות‪ ,‬ואפילו אם תמצא לומר שיש‬
‫טעם שלא להוסיף‪ ,‬הרי לכאורה הי' צריך להקדים תחילה 'לא תגרעו' ואח"כ‬
‫'לא תוסיפו' כלומר לא רק ''לא תגרעו' שזה חמור אלא אפילו 'לא תוסיפו'‪.‬‬
‫וביארו חז"ל שבכדי לשלול את ה'לא תגרעו' הרי ראשית האזהרה והדיוק צריך‬
‫להיות בלא תוסיפו וההסבר בזה הוא כי כשמקבלים עול מצוות לאמתם כציווי‬
‫מן השמים‪ ,‬הרי בודאי לא חסר ולא יתיר‪ ,‬ואם מוסיפים בזה‪ ,‬אפילו בכוונה‬
‫טובה‪ ,‬ובפרט כשנראה שמצליחים בזה‪ ,‬נקל לבוא לידי טעות חמורה יותר ולומר‬
‫הרי הוספתי והצלחתי על פי שכלי האנושי‪ ,‬יכולני לערב שכלי ולפסוק גם‬
‫בה"לא תגרעו" שלכן הדרך הנכונה והפשוטה היא להתחיל באזהרה של "לא‬
‫תוסיפו" ובפרט שיש ביהודי נכונות ורצון להוסיף ולהדר במצוות"‪.‬‬
‫ד) במורה נבוכים (חלק ג פרק לה) מחלק הרמב"ם את המצוות לכמה‬
‫'קבוצות' ומבאר טעמיהם "הקבוצה השני' כוללת את המצוות התלויות באיסור‬
‫עבודה זרה והם אשר מנינום בהלכות עבודה זרה ודע שכלאי בגדים וערלה‬
‫וכלאי הכרם גם הם מהקבוצה הזו כמו שיתבאר וגם הקבוצה הזו טעמה ידוע‬
‫לפי שהם כולם לקביעת ההשקפות האמתיות והשרשתן בהמון במשך השנים"‬
‫והאריך בזה בפרק לז שם‪.‬‬
‫ואם כן מצינו כו"כ איסורים שהם סייג לעבודה זרה‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫רבי שמעון דריש טעמא דקרא‬
‫בנוגע לאיסור לא תחבול בגד אלמנה נחלקו רבי יהודה ורבי שמעון‪ .‬לדעת‬
‫רבי שמעון האיסור הוא דוקא באלמנה עניה שמתוך שאתה חייב להחזיר לה‬
‫אתה משיאה שם רע בשכנותיה מה שאין כן לדעת ר' יהודה – אין חילוק בין‬
‫עני' לעשירה – הואיל ולא דריש טעמא דקרא‪.‬‬
‫והנה כל זה הוא כאשר לא פרשה התורה טעם המצווה – אך כאשר התורה‬
‫עצמה מפרשת טעם המצווה לדעת רבי יהודה שלא דריש טעמא דקרא – סבירא‬

‫‪25‬‬
 ‫חידושים וביאורים – תורת אמת‬

‫ליה שבכהאי גוונא דרשינן‪ ,‬מה שאין כן לדעת רבי שמעון שדריש טעמא דקרא‬
‫אדרבה ‪ -‬היות ובלאו הכי דרשינן טעמא דקרא – משמש טעם התורה ליתור‪.‬‬
‫על דרך משל בנוגע למצות המלך – לא ירבה לו נשים והסירו את לבבו –‬
‫אמרו חז"ל אלא י"ח – ולדעת רבי יהודה מרבה הוא ובלבד שלא יסירו את לבו‪,‬‬
‫ולדעת רבי שמעון אפילו א' ומסירה את לבו הרי זה לא ישאנה אם כן למה נאמר‬
‫לא ירבה ‪ -‬אפילו כאביגיל‪.‬‬
‫וכן בנוגע לציווי "לא תתחתן בם ‪ . .‬כי יסיר את בנך מאחרי וגו' לדעת רבי‬
‫שמעון אין צריך בטעם התורה היות ובלאו הכי דרשינן טעם זה ואם כן טעם‬
‫התורה נדרש לשאר אומות (שלא מז' עממין)‪ .‬מה שאין כן רבנן – שלא דרשינן‬
‫טעמא דקרא יש צורך בטעם התורה ואם כן יש צורך בלימוד אחר לז' עממין‪.‬‬
‫ולהעיר ממה שהביא בלקח טוב שם (סימן טו) בנדרים (י‪ ,‬א) ר' שמעון אומר‬
‫מניין שלא יאמר אדם לד' עולה ‪ . .‬שמא יחזור מלידור ולא יאמר עולה ונמצא‬
‫שהזכיר שם שמים לבטלה‪( ,‬ואם כן דין זה סייג ל'לא תשא')‪.‬‬
‫ולפי זה יש לומר שרבי שמעון שדריש טעמא דקרא סבירא ליה שיש איסור‬
‫משום סייג‪.‬‬
‫ג‪.‬‬
‫ביאור העניין‬
‫בהסברת העניין – דלכאורה הרי כל המצוות הם פנימיות רצון העליון ואם‬
‫כן קשה כיצד אפשר לומר שרצון העליון (במצווה מסוימת) הוא אמצעי לדבר‬
‫אחר (אפילו למצווה אחרת) חס ושלום‪.‬‬
‫ראה ד"ה כי תשא תשל"א (סעיף ה)‪" :‬דזה שמעלת הגמילות חסדים היא‬
‫גדולה כל כך ‪ . .‬דהגם שגם הקרבנות (זבח) הם רצונו יתברך [כמובן גם מזה‬
‫שישנם כמה וכמה ציווים להקריב קרבנות]‪ ,‬מכל מקום‪ ,‬כיון שעניין הקרבנות‬
‫הוא העלאה מלמטה למעלה‪ ,‬ותכלית הכוונה הוא שיהיה המשכת גילוי אלוקות‬
‫למטה‪ ,‬דנתאווה הקדוש ברוך הוא להיות לו יתברך דירה בתחתונים‪ ,‬לכן‪ ,‬הרצון‬
‫‪26‬‬
 ‫חידושים וביאורים – תורת אמת‬

‫בקרבנות הוא (לא בקרבנות מצד עצמם‪ ,‬אלא) בשביל ההמשכה שתהיה אחר‬
‫כך על ידי הנסכים [כדאיתא בגמרא כל הקורא קריאת שמע בלא תפילין כאילו‬
‫הקריב עולה בלא מנחה וזבח בלא נסכים‪ ,‬דמזה משמע שכשהקריב זבח בלא‬
‫נסכים אין קרבנו כלום‪ ,‬ומבואר בלקוטי תורה שזהו לפי שההעלאה דקרבנות‬
‫היא בשביל ההמשכה שאחר כך על ידי הנסכים]‪ ,‬ולכן‪ ,‬הרצון בקרבנות הוא (כמו‬
‫חיצונית הרצון (ובהערה "ראה תניא ריש פרק כג "שהמצוות הן פנימיות רצון‬
‫העליון וחפצו האמיתי"‪ .‬ופשוט‪ ,‬שקאי על כל המצוות‪ ,‬גם המצוות דקרבנות‪.‬‬
‫ועל כרחך צריך לומר‪ ,‬דמה שכתוב בהדרושים‪...‬בקשר לקרבנות – הכוונה בזה‬
‫היא שהרצון דקרבנות הוא דוגמת חיצוניות הרצון‪[ ).‬על דרך אדם שרוצה לנסוע‬
‫לאיזה מקום לקנות סחורה‪ ,‬שהרצון שלו בהנסיעה הוא רק בשביל הריוח שיהיה‬
‫לו על ידי זה]‪ ,‬ופנימיות הרצון הוא בהמשכה למטה‪ .‬וזהו כי חסד חפצתי ולא‬
‫זבח‪ ,‬שהחפץ‪ ,‬פנימיות הרצון‪ ,‬הוא שיהיה חסד‪ ,‬המשכה למטה‪.‬‬
‫ובהערה ‪ 62‬שם (על מ"ש ע"ד) "אבל לא ממש‪ .‬ויש לומר הביאור בזה‪:‬‬
‫כשאדם רוצה לנסוע לאיזה מקום לקנות סחורה – באם הסחורה היתה נמצאת‬
‫במקומו‪ ,‬לא היה נוסע‪ ,‬מה שאין כן בהנמשל‪ ,‬רצון העליון הוא שההמשכה שעל‬
‫ידי נסכים תהיה על ידי העלאה דקרבנות‪ .‬וזה שההמשכה תהיה דוקא על ידי‬
‫ההעלאה הוא לפי שכן הוא "פנימיות רצון העליון וחפצו האמיתי"‪.‬‬
‫ויש לומר על דרך זה בנדון דידן – דכשם שמצינו מצווה בתורה שהיא הכנה‬
‫וטפלה למצווה אחרת (קריאת שמע ותפילין – מנחה ונסכים) ואף על פי כן אין‬
‫זה חיצוניות הרצון חס ושלום – היות והקדוש ברוך הוא אינו מוכרח בשום עניין‪,‬‬
‫ואם כן כאשר רוצה בעניין מסוים שיהווה הכנה והכשרה לדבר אחר – אין זה‬
‫רצון חיצוני שהרי ברצונו הייתה נשלמת הכוונה גם בלאו הכי‪ .‬מה שאין כן באדם‬
‫שמוכרח לעשות הכנה לדבר שרוצה כו' – הרי זה רצון חיצוני – כמו כן יש לומר‬
‫בנוגע למצוות שהינם סייג למצוות אחרות‪ ,‬שהגם שעיקר רצון העליון הוא‬
‫שהאדם ימנע מאיסור אחר מכל מקום היות והקדוש ברוך הוא אינו מוכרח בזה‬
‫(ויכל להפרישו מהאיסור באופן אחר או על ידי איסור סייג אחר – נמצא שישנה‬
‫כוונה דווקא באיסור זה (המשמש סייג)‪.‬‬

‫‪27‬‬
 ‫חידושים וביאורים – תורת אמת‬

‫עוד יש לומר על פי המבואר בכמה מקומות שכל המצוות גם המצוות דעדות‬

‫וחוקים הם למעלה מטעם אלא שנתלבשו בטעם – ולפי זה גם המצוות שהם‬
‫איסורי סייג – כמו שהם מצד עצמם לפני (למעלה מ) שנתלבשו בטעם הם רצון‬
‫העליון בפני עצמו ולא אמצעי למשהו אחר ורק לאחר שנתלבשו בטעם – הם‬
‫סייג למצווה אחרת‪.‬‬
‫[ועל פי זה יומתק מה שהובא לעיל מהרמב"ם סוף הלכות תמורה "ירדה‬
‫תורה לסוף דעתו של אדם ומקצת יצרו הרע" דהיינו שהתורה מצד עצמה היא‬
‫למעלה מזה אלא שירדה בשביל בירור היצר הרע ונפש הבהמית ושם נעשית‬
‫המצווה סייג למצווה אחרת]‪.‬‬

‫‪28‬‬
 ‫חידושים וביאורים – תורת אמת‬

‫שער תורת רבינו‬

‫ביטול בעניני הרשות והפיכת דם לקדושה‬
‫הת' נריה אייזיק שי' הכהן זינגר‬
‫תלמיד בישיבה‬

‫א‪.‬‬

‫ברשימות חוברת קמ"ד מבאר רבינו ביאור "ע"ד דרוש דחסידות והוראות‬
‫שבעבודה" בסוגיית הגמרא פסחים דף כב‪ ,‬סע"ב‪.‬‬
‫וז"ל הגמרא (עם פי' רש"י בסוגריים)‪ :‬והרי דם דרחמנא אמר כל נפש מכם‬
‫לא תאכל דם‪ ,‬ותנן אלו ואלו (שירי דם חטאות הפנימית הנשפכין על יסוד‬
‫מערבי של מזבח החיצון‪ ,‬ושירי דם חטאות החיצונות הנשפכין על יסוד דרומי‪,‬‬
‫יוצאין מן היסוד לרצפה דרך שני נקבים קטנים) מתערבין באמה (סילון שהיה‬
‫עובר בעזרה) ויוצאין לנחל קדרון ונמכרין לגננין (בעלי גנות) לזבל ומועלין בו‬
‫(כלומר אסור להנות מהן בלא דמים מפני שהן של הקדש‪ .‬מכל מקום דם מותר‬
‫בהנאה)‪ ,‬שאני דם דאיתקש למים‪ ,‬דכתיב לא תאכלנו על הארץ תשפכנו כמים‪,‬‬
‫מה מים מותרין אף דם מותר‪ .‬ואימא כמים המתנסכים על גבי המזבח‬
‫(שאסורות בהנאה שהרי קדש הן שקדשו בכלי שרת‪ ,‬וכתיב כל הנוגע בהם‬
‫יקדש)‪ ,‬אמר רבי אבהו כמים רוב מים מידי רוב מים כתיב‪ .‬אלא אמר רב אשי‬
‫כמים הנשפכין ולא כמים הניסכין‪ .‬ואימא כמים הנשפכין לפני ע"ז‪ ,‬התם נמי‬
‫ניסוך איקרי דכתיב ישתו יין נסיכם‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫ומקדים רבינו את תורת הבעש"ט הידוע "דמכל דבר יש ללמוד הוראה‬
‫בעבודת ה'"‪ ,‬וממשיך "ומכל שכן מהתורה‪ .‬ועוד זאת‪ ,‬ע"פ מארז"ל (שבת עז‪,‬‬
‫ב) "כל מה שברא הקב"ה בעולמו לא ברא דבר אחד לבטלה"‪ ,‬ועל אחת כמה‬
‫וכמה שבתורה הוא כן‪ ,‬שכל דיבור ותיבה מוכרח להבנת ושלימות הענין‪ .‬וכמו‬
‫‪29‬‬
 ‫חידושים וביאורים – תורת אמת‬

‫שהוא בדרך הפשט‪ ,‬כן הוא גם כן בשאר הדרכים דפשט רמז דרוש סוד התורה"‪.‬‬
‫(וראה להלן בזה)‪.‬‬
‫ומתחיל בביאור פרטי הענינים‪ :‬דם‪ ,‬הוא עיקר חיותו של האדם וענינו‬
‫(קאך)‪.‬‬
‫החמימות ָ‬
‫אכילה ושתי'‪ ,‬משהו צרכני ונהפך לגוף האדם‪.‬‬
‫הנאה‪ ,‬מוסיף בשמנונית או שעל ידו נגרם אכילה ושתי'‪.‬‬
‫מים‪ ,‬אין בו הנאה‪ ,‬וענינה מדת ביטול כדאיתא בתענית (ז‪ ,‬א) מה מים‬
‫שיורדין ממקום גבוה למקום נמוך כו'‪" .‬שאינו תופס מקום בעיני עצמו‪ ,‬ואינו‬
‫רודף אחר טעם ותענוג"‪.‬‬
‫אדם הישראלי‪" ,‬שליח מהקב"ה בעולם הזה הגשמי לבררו ולזככו על ידי‬
‫קיום התורה ומצוות‪ ,‬שלצורך זה ירדה הנשמה בגוף הגשמי‪ ,‬שדוקא לנשמה‬
‫בגוף ניתנה התורה ‪ . .‬וכדי שיוכל לברר דברים הגשמיים ‪ -‬נברא באופן שיש לו‬
‫צורך והכרח להנות מהם אכילה ושתי' וכו'"‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫ומבאר שקו"ט הסוגיא לפי זה‪ ,‬וזהו שדם אסור בהנאה‪ ,‬שבדברים גשמיים‬
‫אינו צריך חמימות‪ ,‬ודם הוא הקרב על המזבח‪ ,‬שזה מורה שהחמימות צריך‬
‫להיות רק בעניני מצוה וקדושה‪ .‬אבל לאכול אסור‪" ,‬כי אי אפשר שהחמימות‬
‫שהי' לו בעניני עולם הזה הוא עצמו יהפך לקדושה"‪.‬‬
‫וזהו קושיית הגמ' דמצד הסברא כשם שדם אסור באכילה על דרך זה צריך‬
‫להיות אסור גם בהנאה‪ ,‬שהרי גם כן אי אפשר לגרום שיבוא מזה לקדושה (כנ"ל‬
‫שענין הנאה הוא גורם לאכילה)‪ ,‬והרי מצינו דמחמימות בעניני עולם הזה יכול‬
‫לפעול גרם לתוספת בעניני קדושה‪.‬‬
‫ועל זה משני "שאני דם דאיתקיש למים"‪ ,‬וזה לשון רבינו‪" :‬שהתורה בכחה‬
‫להקישו למים‪ ,‬שהוא ענין הביטול כנ"ל‪ ,‬והוא קר ‪ -‬היפך החמימות ‪ -‬שכמו‬
‫‪31‬‬
 ‫חידושים וביאורים – תורת אמת‬

‫שמים מותרין‪ ,‬שהביטול עיקרו שייך לקדושה‪ ,‬כך דם יהי' מותר עכ"פ בהנאה‪.‬‬
‫אלא תנאי בזה ‪" -‬על הארץ תשפכנו"‪ ,‬שהוא כארץ שהכל דשין עלי'‪ ,‬ואינו‬
‫תופס מקום לעצמו כו'‪ ,‬שאז‪ ,‬גם אם לפעמים יחם לבבו בעשיית עסקיו‪ ,‬יתוסף‬
‫אח"כ גם בקדושה"‪.‬‬
‫ומוסיף‪" ,‬ועל כרחך צריך לומר שידעה התורה דאי אפשר בלאו הכי‪ ,‬לפי‬
‫טבע גוף האדם ‪." . .‬‬
‫ג‪.‬‬
‫"ואימא כמים המתנסכים על גבי המזבח"‪ ,‬ואם כן החמימות תהי' רק בעניני‬
‫קדושה‪ ,‬וכסברא הנ"ל שצריך להיול אסור בהנאה כמו באכילה‪" .‬אמר רבי אבהו‬
‫כמים רוב מים"‪" ,‬דאף דמצד האמת אין צריך להיות ביטול רק לעניני קדושה‪,‬‬
‫אבל אף על פי כן‪ ,‬הרי ברוב בני אדם‪ ,‬מי שיש בו ביטול לקדושה‪ ,‬תמצא בו מדה‬
‫זו גם בעניני עולם הזה‪ ,‬כי אי אפשר שימצא חילוק גדול כזה ‪ -‬ביטול לקדושה‬
‫ו"עז כנמר וגבור כארי" ו"אל יבוש מפני המלעיגים" בכל ענינים זולת זה ‪ -‬כי‬
‫אם ביחידי סגולה‪ ,‬והרי התורה ניתנה לכל בני ישראל‪ ,‬ואדרבה זיל בתר רובא ‪-‬‬
‫"רוב מים"‪ ,‬מיני ביטול שישנם ולהם הוקש דם‪ .‬וכמו שביטול פשיטא שיכול‬
‫ליהפך גם הוא עצמו לקדושה‪ ,‬מועיל ההיקש להוציא דם מאיסור הנאה"‪.‬‬
‫אחר כך מבאר שצריך להיות "מים הנשפכין ולא כמים הניסכין"‪" :‬פירוש‬
‫דיש ג' מיני ביטול‪( :‬א) לעניני קדושה‪( ,‬ב) לעניני הרשות‪( ,‬ג) לעניני הסטרא‬
‫אחרא"‪.‬‬
‫ומבאר ד"ניסכין" מלשון נסיך ואדם חשוב‪ ,‬והרי בביטול הא' כשבטל לה' אזי‬
‫"עבד מלך מלך" ונהי' אצלו התוקף דלמעלה וכמו שאמר רשב"י "אנא סימנא‬
‫בעלמא"‪ .‬ואם כן אין צריך להקישו למים שיהא מותר בהנאה‪ ,‬שהרי מלכתחילה‬
‫כל כולו הוא בטל לעניני קדושה‪.‬‬
‫ועל דרך זה‪ ,‬לצד ההיפך‪ ,‬בביטול הג' ‪ -‬כשבטל לעבודה זרה רחמנא ליצלן‪,‬‬
‫גם זה נקרא "מים הניסכים" כי מצד ענין הבחירה וזה לעומת זה עשה אלקים‪,‬‬

‫‪30‬‬
 ‫חידושים וביאורים – תורת אמת‬

‫יש בדוגמת ענין עבד מלך מלך בההיפך‪ ,‬להבדיל‪ ,‬אצל עבודה זרה (שכן הוא‬
‫בדעת אדם החוטא)‪.‬‬
‫אלא דאיתקש לרוב מים ("מים הנשפכים")‪ ,‬שהוא ביטול הב' לעניני‬
‫הרשות‪ .‬שבמי שיש לו ביטול כזה‪ ,‬אזי גם אם לפעמים יהי' אצלו חמימות בעניני‬
‫עולם הזה (דם)‪ ,‬מותרת בהנאה‪ ,‬שיכול לגרום תוספת בקדושה‪ .‬עד כאן הביאור‬
‫בהרשימה‪.‬‬
‫ד‪.‬‬
‫וצריך ביאור‪ ,‬מה זה ענין הביטול הזה "ביטול לעניני הרשות"?‬
‫והקושיא בשתי פנים‪ :‬קודם כל‪ ,‬עניני הרשות הכוונה קליפות נוגה‪ ,‬אם כן‬
‫מה זה "ביטול" לקליפת נוגה‪ .‬מפני מה הוא בטל?‬
‫ולאידך‪ ,‬איך יתכן שעניני הרשות יהי' נחשב כענין בפני עצמו‪ ,‬ושזה יגרום‬
‫לתוספת בקדושה? אם הוא מהפך את הקליפות נוגה לקדושה אז אין זה עניני‬
‫הרשות‪ ,‬ואם לאו הרי זהו ממש סטרא אחרא‪.‬‬
‫וראה לשון אדמו"ר הזקן בתניא פרק ו'‪..." :‬וכן כל הדבורים וכל המחשבות‬
‫אשר לא לה' המה ולרצונו ולעבודתו‪ ,‬שזהו פירוש לשון סטרא אחרא‪ ,‬פירוש‬
‫צד אחר שאינו צד הקדושה‪ .‬וצד הקדושה אינו אלא השראה והמשכה מקדושתו‬
‫של הקב"ה‪ ,‬ואין הקב"ה שורה אלא על דבר שבטל אצלו יתברך‪ ,"...‬ומובן שמי‬
‫שאינו "בטל אצלו יתברך" הרי הוא קשור לצד אחר שאינו צד הקדושה‪.‬‬
‫וראה בארוכה ברשימה הידוע (חוברת מ"ד) בענין "כל מה שברא הקב"ה‬
‫בעולמו לא ברא דבר אחד לבטל"‪ .‬ש"כל מה שברא בעולמו" נחלק לג'‪( :‬א)‬
‫אסור‪( .‬ב) מצוה‪( .‬ג) רשות‪ .‬ומבאר בארוכה שכל תוכן ענין הרשות שיהפכו‬
‫לקדושה‪ ,‬ואם לאו אין זה רשות כי אם אסור‪ ,‬כי אין דבר אחד שנברא בעולמו‬
‫של הקב"ה סתם כך! עיין שם בארוכה דבראים נפלאים‪.‬‬
‫ולפי זה‪ ,‬וכמבואר בעוד מקומות (ראה גם פרק י"ט ועוד)‪ ,‬ההבדל היסודי בין‬
‫צד הקדושה לצד האחר‪ ,‬שבקדושה הוא בביטול מוחלט להקב"ה ד"אני לא‬
‫‪32‬‬
 ‫חידושים וביאורים – תורת אמת‬

‫נבראתי אלא לשמש את קוני"‪ ,‬והיינו שאינו מרגיש את מציאות עצמו כלל‪ ,‬מה‬
‫שאינו כן בצד האחר שמציאותו דבר חשוב בעיניו וכו'‪.‬‬
‫וכאן נתבאר ענין נוסף‪" ,‬שהוא כארץ שהכל דשין עלי'‪ ,‬ואינו תופס מקום‬
‫לעצמו כו'"‪ ,‬וכל זה בעניני הרשות‪ ,‬האיך יתכן דבר כזה?‬
‫ולהעיר משיחת י"ב סיון תשמ"ו בביאור ענין כיסוי הדם בעבודה‪ .‬וזה לשונו‬
‫(מתורת מנחם התוועדויות חלק ג' עמ' ‪" :)555‬ובפרטיות יותר ‪ -‬החילוק בין דם‬
‫בהמה לדם חי' ועוף‪ ,‬ביחס לכיסוי הדם‪ :‬דם בהמה מורה על ריבוי החיות‪ ,‬ואילו‬
‫דם חי' ועוף מורה על מיעוט החיות‪ ,‬כאמור‪ ,‬שדם בהמה מרובה מדם חי׳ ועוף‪.‬‬
‫וענינו בעבודה ‪ -‬דם בהמה קאי על החיות בעניני קדושה‪ ,‬שבהם החיות היא‬
‫בריבוי ‪ ,‬ואילו דם חי' ועוף‪ ,‬מיעוט החיות‪ .‬קאי על עניני הרשות‪" ,‬מעשיך״‬
‫ו״דרכיך"‪.‬‬
‫ובכן‪ ,‬בנוגע לעניני קדושה (מוקדשין) ‪ -‬צריכה להיות החיות וההתלהבות‬
‫בכל התוקף (״מיטן גאנצן שטורעם״)‪ ,‬כשם שהי׳ בהקרבת הקרבנות ‪ -‬״כהנים‬
‫בעבודתם ולוים בדוכנם וישראל במעמדם״ (בתור באי‪-‬כח דבל בנ"י‪ ,‬בעלי‬
‫הקרבן‪ ,‬ע״י נתינת מחצית השקל)‪ ,‬ובמילא‪ ,‬לא שייך כאן הענין דכיסוי הדם‪,‬‬
‫אדרבה ‪ -‬״ואתהלכה ברחבה״‪.‬‬
‫אמנם‪ ,‬בנוגע לעניני הרשות (חי׳ ועוף) ‪ -‬ישנו החיוב דכיסוי הדם‪ ,‬״וכסהו‬
‫בעפר"‪ ,‬היינו‪ ,‬לכסות את החיות וההתלהבות ברגש הביטול‪ ,‬״ונפשי כעפר לכל‬
‫תהי'״‪ ,‬שלכן‪ ,‬הכיסוי הוא בדברים שהם ״מין עפר״ (כולל ‪ -‬״שחיקת הזהב״‪,‬‬
‫״לא נברא זהב אלא בשביל ביהמ״ק‪ .‬שאף הוא נקרא בשם עפר — ״עפרות‬
‫זהב״)‪...‬‬
‫‪ ....‬אלא‪ ,‬שביחד עם זה‪ ,‬יש למצוא עצה ודרך כיצד למנוע את הרגש הבלתי‬
‫רצוי דהיפך הביטול ‪ -‬ע"י כיסוי הדם‪ ,‬״וכסהו בעפר״‪ ,‬כאמור‪ ,‬לכסותו ברגש‬
‫הביטול‪ .‬אמנם‪ ,‬בעניני קדושה ממש ‪ -‬אי אפשר לכסות את הדם‪ ,‬כאמור‪,‬‬
‫שהעבודה בעניני קדושה צריכה להיות בכל תוקף החיות וההתלהבות כו'‪.‬‬
‫"ואתהלכה‪ ,‬ברחבה"‪ ,‬ומה גם שהחשש מפני רגש בלתי רצוי כו' אינו דבר הרגיל‬
‫‪33‬‬
 ‫חידושים וביאורים – תורת אמת‬

‫כל כך; אבל אעפ"כ‪ ,‬כדי למנוע גם חשש רחוק זה ‪ -‬יש להחדיר את רגש הביטול‪,‬‬
‫״כסהו בעפר״‪ .‬בנוגע לעניני הרשות‪ ,‬ואז‪ ,‬יוכל להיות סמוך ובטוח שהחיות‬
‫וההתלהבות שלו בעניני קדושה לא תביאנו לרגש בלתי רצוי דהיפך הביטול‪,‬‬
‫שהרי המציאות שלו היא בתנועה של ביטול‪" ,‬כסהו בעפר״‪ ,‬כך שהחיות‬
‫וההתלהבות אינה אלא מצד הקדושה בלבד"‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫ואבקש מקוראי הגליון להאיר עיני בזה‪.‬‬
‫ה‪.‬‬
‫והנה בפשטות לומדים בכוונת רבינו‪ ,‬שהתורה מכירה את טבע גוף האדם‪,‬‬
‫והיא יודעת שלא ניתן לנתק את האדם מחמימות בעניני העולם (דם)‪ ,‬ולכן‬
‫מותרת בהנאה‪.‬‬
‫ויש לדייק בדברי רבינו (והבאנו לעיל) "ועל כרחך צריך לומר שידעה התורה‬
‫דאי אפשר בלאו הכי‪ ,‬לפי טבע גוף האדם"‪ ,‬ולכאורה מה רוצה להגיד בזה?‬
‫והנראה לומר‪ ,‬שזה גופא רצה לומר‪ ,‬וכפי שכתב בתחילת הרשימה בההגדרה‬
‫של "אדם הישראלי"‪" :‬שליח מהקב"ה בעולם הזה הגשמי לבררו ולזככו על ידי‬
‫קיום התורה ומצוות‪ ,‬שלצורך זה ירדה הנשמה בגוף הגשמי‪ ,‬שדוקא לנשמה‬
‫בגוף ניתנה התורה ‪ . .‬וכדי שיוכל לברר דברים הגשמיים ‪ -‬נברא באופן שיש לו‬
‫צורך והכרח להנות מהם אכילה ושתי' וכו'"‪.‬‬
‫היינו‪ ,‬דזה גופא שנברא באופן כזה שחייב להיות אצלו (קצת) חמימות בעניני‬
‫העולם‪ ,‬הוא כן בדווקא ‪ -‬ותכליתו שיבוא מזה גרם לתוספת קדושה‪ .‬אם כן‪ ,‬אין‬
‫זה שבעל כרחו של התורה (חס ושלום) הותרה הנאתה דאי אפשר בלאו הכי‪,‬‬
‫אלא ד"על כרחך צריך לומר שידעה התורה" שהדין חייב להיות כן‪ .‬כי מזה‬
‫ש"טבע גוף האדם" כך‪ ,‬מוכח‪ ,‬שהוא דוקא בכדי להגיע לתכלית ענין הדם שזה‬
‫יהי' גרם לתוספת קדושה‪.‬‬
‫[וכן צריך לפרש במה שכתב "ברוב בני אדם‪ ,‬מי שיש בו ביטול לקדושה‪,‬‬
‫תמצא בו מדה זו גם בעניני עולם הזה‪ ,‬כי אי אפשר שימצא חילוק גדול כזה ‪-‬‬
‫‪34‬‬
 ‫חידושים וביאורים – תורת אמת‬

‫ביטול לקדושה ו"עז כנמר וגבור כארי" ו"אל יבוש מפני המלעיגים" בכל ענינים‬
‫זולת זה"]‪.‬‬

‫‪35‬‬
 ‫חידושים וביאורים – תורת אמת‬

‫מדור "כאן מקומו"‬

‫פתח דבר למדור החדש 'כאן מקומו'‬
‫כנודע בשער בת רבים‪ ,‬גודל השאיפה של כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו‬
‫שהחסידים‪ ,‬ובפרט תלמידי התמימים [ש"תורתם אומנתם" ביחס לשאר בני‬
‫ישראל]‪ ,‬יפלפלו ויחדשו בתורה‪ ,‬ובדברי רבותינו נשיאנו בייחוד‪ ,‬ובדורנו זה‬
‫בעיקר בשיחות ואגרות קודש של כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו‪.‬‬
‫בשבת פרשת ויחי תשמ"א התבטא בזה הלשון‪" :‬ויישר חילם ותבוא עליהם‬
‫ברכה פון די אלע וואס שרייבן אין די קובצים און קאכען זיך אין דברי רבותינו‬
‫נשיאנו"‪.‬‬
‫וכיון שכבר ליקטו בכמה מקומות השתלשלות הענינים‪ ,‬לכן לא נביא כאן‬
‫את כל ההיסטורי'‪ ,4‬אך בקצרה נזכיר כאן שמאז התחלת עריכת קובצי הערות ‪-‬‬

‫‪ )4‬הערת התה"ש לוי יצחק שי' אסטער‪ :‬לא אתאפק להעיר את מה ששמעתי מסבי הרה"ח הרב‬
‫אלימלך ע"ה צויבל בקשר לההערות במאריסטאון‪ ,‬שכמה שבועות לאחרי שהתחילו להופיע (בפרשת‬
‫ויחי‪ ,‬ר"ח שבט תשל"ג)‪ ,‬נולד שמועה שהרבי לא הי' מרוצה מזה‪ .‬שבעת יחידות של א' התמימים‪,‬‬
‫העיר לו הרבי על הרמה של ההערות שאיננה מספיק‪ .‬וחשבו שזה לא מכוון לכוונה העליונה ולא ניחא‬
‫ליה כל הענין‪ ,‬והפסיקו להדפיסם‪ .‬לא עבר כמה שבועות‪ ,‬והרב בנימין ע"ה קליין מתקשר אליהם‬
‫בשאלה למה לא מתקבלים אצל הרבי הקובצים? מיד הבינו שהרבי רוצה שימשיכו להדפיס‬
‫הפלפולים‪ ,‬ונתעורר מחדש כל השטורעם וכו'‪ .‬באותה קיץ‪ ,‬כאשר סבי ע"ה נכנס ליחידות בקשר ליום‬
‫הולדת‪ ,‬כתב בפתק‪ ,‬שהטעם שהפסיקו להדפיס היתה מטעם השמועה וכו'‪ ,‬הרבי ענה על זה שהיתה‬
‫רב אחד ששאל שאלה בשיחה‪ ,‬ובקובץ ההערות החדש אז העירו על זאת‪" ,‬האב איך געשריבען‪,‬‬
‫(ועשה ידו הק') דא און דא איז דיין שאלה‪ ,‬און דא איז דיין ענטפער‪ ,‬און כ'האב אריין געשיקט דעם‬
‫גליון הערות" ["כתבתי לו (ועשה עם ידו הק') כאן השאלה שלך‪ ,‬וכאן התירוץ‪ ,‬והכנסתי את זה‬
‫ושלחתי לו הגליון הערות"]‪ .‬וסיים הרבי אז‪ ,‬שיתדברו הישיבות לפני שמדפיסים‪ ,‬שלא תהי' כפילות‪,‬‬
‫ובדרך ממילא הרמה יהי' יותר מעולה‪.‬‬
‫בקשר לזה‪ ,‬הוא ש אל גם כמה גליונות ידפיסו‪ ,‬הרבי ענה "א חוץ פון די 'חתומים' זאל זיין איבעריק‬
‫א פאר צענדליק‪ ,‬איבערלאזן אין מערכת‪ ,‬און אמאל צו מאל זאל מען קענען בינדען צוזאמען"‬
‫[שמחוץ להמנויים‪ ,‬שיהי' עוד כמה עשרות שישאירו במערכת ומזמן לזמן תוכלו לכורכם יחד]‪ ,‬כך‬
‫הי' מענת הרבי‪.‬‬
‫‪36‬‬
 ‫חידושים וביאורים – תורת אמת‬

‫לערך שנת תשל"ב‪-‬ג ‪ -‬המטרה היתה (כנוסח שער "קונטרס הערות התמימים‬
‫ואנ"ש" ממונטרעאל) "בימה לפלפול ועיון בשיחות"‪.‬‬
‫[וכן כתבו על דרך זה על שער קובצי "הערות התמימים ואנ"ש" שיצאו לאור‬
‫על ידי תומכי תמימים המרכזי (‪ 224‬איסטערן פארקוויי) וב"הערות התמימים‬
‫ואנ"ש" ממאריסטאון‪" :‬הערות וביאורים בלקוטי שיחות של כ"ק אדמו"ר‬
‫שליט"א"]‪.‬‬

‫כל כך גדלה ה"נחת רוח" של כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו‪ ,‬עד שמפי השמועה‬
‫מספרים (בשם הרה"ג הרה"ח הרב מרדכי מענטליק ע"ה‪ ,‬ראש ישיבת תומכי‬
‫תמימים המרכזי) שאולי א' מהסיבות שהרבי התחיל עוה"פ להגי' ולהו"ל את‬
‫הליקוטי שיחות השבועי בתשל"ג‪ ,‬הוא מצד זה שהתחילו "קאכן זיך" בהלקו"ש‬
‫מעל דפי ההערות‪.5‬‬
‫‪-----‬‬
‫בקשר עם "זמן מתן תורתנו"‪ ,‬ראינו לנכון לעורר מחדש גודל החשיבות‬
‫לפלפל בחידושים והערות במיוחד בתורתו של נשיא דורנו הוא הוא כ"ק‬
‫אדמו"ר‪.‬‬

‫‪' 5‬קובץ והאר עינינו בתורתך' עמוד יב‪.‬‬

‫‪37‬‬
 ‫חידושים וביאורים – תורת אמת‬

‫אי לזאת‪ ,‬מכאן ולהבא בעזרת השי"ת‪ ,‬החל מקובץ זה‪ ,‬יתווסף ב"קובץ‬
‫חידושים וביאורים תורת אמת ‪ -‬פנימי"‪ :‬מדור חדש ומחודש ‪ -‬במה להערות‬
‫ופלפולים במיוחד להפעמים בלקוטי שיחות וכדומה שבו הרבי קובע ש"אין כאן‬
‫מקומו"‪.‬‬

‫"ואכ"מ" ! כמה פעמים נתקלת בכזה ביטוי בסוף איזה הערה בלקוטי‬
‫שיחות? אחרי שורה של הפניות רבות‪ ,‬ציונים ומראה מקומות‪ ,‬המשפט‬
‫מסתיים בארבעה אותיות "ואכ"מ"‪ .‬לפעמים‪ ,‬גם מודגשת‪ .‬יש שהכוונה פשוט‬
‫עיין במראה מקומות המסומנים ושם תראה‪ ,‬אבל פה אין המקום‪ .‬אמנם בריבוי‬
‫מקומות (ובפרט באותם פעמים שבאה במודגש) הכוונה שבאמת יש להאריך‬
‫בסוגיא‪ ,‬אבל כאן בשיחה זו אין מקומו‪.‬‬
‫"דברי תורה עניים במקומן ועשירים במקום אחר"‪ .6‬על כמה וכמה סוגיות‬
‫אלו שנמצאים תחת ה"אין כאן מקומו"‪ ,‬זכינו שהרבי בעצמו ביאר את הסוגיא‬
‫בארוכה במקום אחר‪ .‬אמנם בהרבה לא זכינו לעת עתה ביאור במקום אחר (על‬
‫כל פנים לא באופן ישיר)‪.‬‬
‫נביא כאן כמה דוגמאות משיחות הקשורים עם חג השבועות‪ ,‬בהם כותב‬
‫הרבי "ואכ"מ" (והכוונה כנראה‪ ,‬שיש מקום לעיון בהם (באריכות)‪ ,‬אבל בשיחה‬
‫זו אין מקומו)‪:‬‬
‫(א) בהערה ‪ 20‬בד"ה אתה הראת תשמ"ו ועל דרך זה בלקוטי שיחות חלק‬
‫כח (שיחת ר"ח סיון) עמוד ‪ 31‬הערה ‪ :52‬וגם במשה (שהרי בודאי גם אצל משה‬
‫הי' הגילוי ד"טל תחי'" ‪ -‬שבת שם)‪ .‬בתניא רפל״ד מבואר ד"מדרגת משה רבינו‬

‫‪ (6‬ירושלמי ראש השנה פרק ג הלכה ה‪.‬‬

‫‪38‬‬
 ‫חידושים וביאורים – תורת אמת‬

‫ע"ה היא העולה על כולנה שאמרו עליו שכינה מדברת מתוך גרונו של משה‬
‫ומעין זה זכו ישראל במעמד הר סיני רק שלא יכלו לסבול כמאמר רז"ל שעל כל‬
‫דיבור פרחה נשמתן כו'"‪ .‬ומזה משמע לכאורה‪ ,‬שאצל משה לא הוצרך להיות‬
‫"פרחה נשמתו" (כמו שלא פרחה נשמתו כששכינה מדברת מתוך גרונו)‪ .‬וכן‬
‫מפורש בלקו"ת במדבר (יד‪ ,‬א) ע"פ ויק"ר בתחלתו‪ .‬וראה גם המשך תער״ב‬
‫ח״ב ע' תתקלא‪ .‬אבל עכצ"ל דהגילוי דמ"ת‪" ,‬פנים בפנים"‪ ,‬הוא למעלה‬
‫מהגילוי ד"שכינה מדברת כו'"‪ ,‬ובשביל גילוי זה י"ל שגם אצל משה פרחה‬
‫נשמתו (מכיון שצע"ג לומר שאצל משה רבינו הי' חסר העילוי דטל תחי'‪ ,‬כנ"ל)‪.‬‬
‫ועצ"ע‪ .‬ואכ"מ‪.‬‬
‫(ב) בלקוטי שיחות חלק לג בהוספות לשבועות עמ' ‪ 612‬ממכתב‪... :‬‬
‫התחדשות התורה בכל עת מוכרחת ע"פ מ"ש בשער היחוה"א פ"ב בענין נגלה‬
‫דתורה‪ ,‬הנק' תורה אור‪ ,‬ובפנימי' התורה עפמשנ"ת בד"ה ביום השני (ב' ניסן‬
‫תרפ"ה) ובמאמרי חה"ש ש"ת (נמצא עתה בדפוס)‪ .‬ושם מבואר ג"כ החילוק‬
‫שבהתחדשות דתורה נשמות ועולמות‪( .7‬לכאורה משמע שם דנשמות אין‬
‫צריכות להתחדשות‪ .‬ולכאורה הוא מופרך לגמרי‪ .‬ואכמ"ל)‪.....‬‬
‫(ג) בלקוטי שיחות שם עמוד ‪ 15‬בהערה ‪ :32‬ולהעיר‪ :‬בתחלת ההלכה בשו"ע‬
‫שם‪" :‬מצוה לייחד לו (לס"ת) מקום כו' ולא ירוק כנגד כו'‪ ,‬ולא יגלה כו' ולא‬
‫יפשוט כו' ולא יניחנו כו' אלא ישב לפניו בכובד ראש כו'"‪ ,‬ומשמיט (כברוב‬
‫המקומות) הטעם שברמב"ם "דברים שבלוחות הברית הן הן שבכל ספר וספר"‪.‬‬
‫ולפי פשטות המשך הלשון משמע‪ ,‬שמ"ש בסוף ההלכה "שהוא העד הנאמן על‬
‫כל באי עולם" הוא הטעם על כל הדינים שבהלכה זו‪ .‬ואכ"מ‪.‬‬
‫(ד) בשיחת ליל ב' דחג השבועות תנש"א לקהל שיחיו שחזרו מה"תהלוכה"‬
‫בהערה ‪ :65‬להעיר משו"ת חת"ס או"ח סו"ס קמה‪ :‬לא י"ט ב' של גליות רמז‬

‫‪ (7‬בקשר לזה‪ ,‬ראה גם בשיחת ש"פ נשא תנש"א בהערה ‪ :12‬להעיר מהשקו"ט בזה בסה"מ תש"ה‬
‫ע' ‪ 281‬ואילך‪ .‬ואכ"מ‪ ,‬ע"כ‪ .‬והמאמר שם בתש"ה מיוסד כנראה על ד"ה אנכי – ליל א' דחה"ש עטר"ת‪,‬‬
‫ועל דרך זה בד"ה ביום השני תרפ"ה‪ ,‬עיין שם‪.‬‬
‫‪39‬‬
 ‫חידושים וביאורים – תורת אמת‬

‫בשעת חדות מ"ת וחירות מאוה"ע (כמ"ש המג"א או"ח ר"ס תצד)‪ ,‬אלא י"ט ב'‬
‫של גאולה בב"א כו' ע"ש‪ .‬ואכ"מ‪.‬‬
‫(ה) בשיחת ש"פ נשא תנש"א הערה ‪ :51‬ועצ"ע אם במ"ת נתגלה לפי שעה‬
‫גם כח העצמות שבהתהוות היש מאין‪ ,‬או שכח העצמות שבהתהוות יתגלה רק‬
‫לעתיד לבוא‪ .‬ואכ"מ‪.‬‬
‫בברכת חסידים שנראה ונשמע תורה חדשה מפי כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו‬
‫תיכף ומי"ד ממ"ש‪.‬‬
‫המערכת‬

‫‪41‬‬
 ‫חידושים וביאורים – תורת אמת‬

‫גדר איסור הנאה לדעת רבי אבהו‬

‫הת' השליח לוי יצחק שי' אסטער‬
‫שליח בישיבה‬
‫א‪.‬‬
‫הערת כ"ק אדמו"ר‬
‫בלקוטי שיחות חלק ט"ז עמ' ‪ 89‬מביא רבינו ב' ענינים בהנאה‪( ,‬א) הנאה‬
‫שמביא לידי אכילה ובכלל כל הנאה שבאה ריוח על ידו‪( .‬ב) סתם הנאה בלי שום‬
‫ריוח‪ ,‬כאכילה לכלבים‪.‬‬
‫בהערה ‪ 36‬בקשר לענין הראשון בהנאה שהיא דוקא ב"היתר המביא לידי‬
‫שום אכילה"‪ ,‬כותב וז"ל‪:‬‬
‫"לשון רש"י ‪ -‬פסחים כא‪ ,‬ב ד"ה לא יאכל [בדעת חזקי' (שיליף איסור הנאה‬
‫בחמץ מ"לא יאכל חמץ לא יהא בו היתר אכילה")‪ .‬וראה שד"ח (כללים מערכת‬
‫כ"ף כלל קיט ד"ה ואנא בסופו) שגם לרב אבהו (ד"לא יאכל לא תאכל לא תאכלו‬
‫אחד איסור אכילה ואחד איסור הנאה במשמע")‪ ,‬גדר ההנאה שאסרה תורה הוא‬
‫"שלא יהא בו היתר אכילה"‪ .‬אבל להעיר מסהמ"צ להרמב"ם מל"ת קפז‪ .‬חינוך‬
‫מצוה קיג‪ .‬ואכ"מ]"‪ ,‬עכל"ק‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫ביאור דברי ה'שׂ ֵדי חמד'‬
‫כלומר‪ ,‬ברמב"ם הלכות חמץ ומצה פרק א' הלכה ב' כתב‪" ,‬החמץ בפסח‬
‫אסור בהנייה שנאמר לא יאכל חמץ לא יהא בו היתר אכילה"‪ ,‬ע"כ‪.‬‬
‫וכתב ה'כסף משנה' שהרמב"ם פסק כרבי אבהו והטעם שהביא לישנא‬
‫דחזקיה אינו אלא אצל חמץ ששניהם מודים בהך איסור‪ .‬וז"ל‪ :‬ורבינו אע"ג‬

‫‪40‬‬
 ‫חידושים וביאורים – תורת אמת‬

‫דס"ל כר"י כתב בפסח כלישניה דחזקיה דאע"ג דכר' אבהו ס"ל כמבואר בפ"ח‬
‫מהל' מאכלות אסורות (בהלכה ט"ז) בפירוש ‪ . .‬עכ"ז לענין איסור הנאה בפסח‬
‫כיון דאיכא קרא מפורש ביותר דכ"ע מודו ביה נקטיה וכעין זה כתב הר"ן‬
‫להרי"ף‪ ,‬עכ"ל ה'כסף משנה'‪ .‬וזה לשון הר"ן (בד"ה שנאמר לא יאכל)‪ :‬והרב‬
‫אלפסי ז"ל הביא בהלכות הא דחזקיה לפי שהוא יותר פשוט‪ ,‬ע"כ‪.‬‬
‫ועל זה העיר ה'שׂ ֵדי חמד' שם‪ ,‬שכוונת ה'כסף משנה' לדעת הרמב"ם‪:‬‬
‫"דבלשון לא יאכל בציר"י לא פליגי כלל ושניהם ס"ל דכולל גם שלא יהא בו‬
‫היתר אכילה‪ .‬ור' אבהו מוסיף על חזקיה וס"ל דגם בשאר לשון אכילה (היינו לא‬
‫רק בלא יאכל בציר"י‪ ,‬אלא גם לא תאכל כו') נמי הנאה במשמע‪ ,‬והיינו שלא‬
‫יהא היתר אכילה"‪ ,‬עד כאן לשונו‪ .‬ומדבריו מוכח‪ ,‬דגדר ההנאה שאסרה תורה‬
‫בכל מקום היא שלא יהא בו היתר אכילה‪.‬‬
‫[ונראה להעיר‪ ,‬שבשולי הגליון הוסיף הרבי כאן על דברי ה'שׂ ֵדי חמד' ראי'‪:‬‬
‫"שלכן צריך לימוד מיוחד לאסור להאכיל חמץ לכלבי הפקר‪ .‬כדלקמן בפנים"‪.‬‬
‫היינו‪ ,‬דבירושלמי למדו מ"לא יאכל" שלא להאכיל לכלבי הפקר‪ ,‬ולפי דברי‬
‫ה'שׂ ֵדי חמד' מובן למה צריך לימוד מיוחד‪ ,‬כי באיסור הנאה שאסרה תורה גם‬
‫לדעת רבי אבהו‪ ,‬אינו אלא כשמביא לידי אכילה‪.‬‬
‫ואולי יש לומר ב' ראיות לזה שרבי אבהו אינו חולק על גדר איסור הנאה‬
‫דחזקיה‪( .‬א) על דרך כמו שכתוב בתוס' ד"ה כל מקום (וכן הוא בכמה ספרים‪,‬‬
‫כל אחד בענינו) דמזה שבדף כג‪ ,‬ב הקשו "מאי בינייהו" ולא תירצו הך נפק"מ‪,‬‬
‫מוכח דאינו‪ ,‬ובאמת לשניהם אותו איסור הנאה‪( .‬ב) אולי יש לדייק כן גם‬
‫מסוגייא שלנו (בדף כא‪ ,‬ב) שאומרת הגמרא "טעמא דכתב רחמנא לא יאכל‬
‫חמץ הא לא כתב לא יאכל הוה אמינא איסור אכילה משמע איסור הנאה לא‬
‫משמע‪ ,‬ופליגא דר' אבהו"‪ ,‬ונראה מזה שאיפליגו רק באם לא נאמר לא יאכל‪,‬‬
‫אך אם נפרש לרבי אבהו שגדר איסור הנאה כאופן הב' ולא רק "היתר המביא‬
‫לידי אכילה"‪ ,‬גם עכשיו שאכן כתיב לא יאכל פליג על רבי אבהו‪( .‬ויש לעיין‬
‫עוד בדיוק זה)]‪.‬‬

‫‪42‬‬
 ‫חידושים וביאורים – תורת אמת‬

‫ג‪.‬‬
‫דברי הרמב"ם בספר המצוות‬
‫ועל זה העיר הרבי‪" :‬אבל להעיר מסהמ"צ להרמב"ם מל"ת קפז‪ .‬חינוך מצוה‬
‫קיג‪ .‬ואכ"מ"‪.‬‬
‫ונראה לבאר ההערה בפשטות‪ ,‬דקשה לרבינו בדברי ה'שׂ ֵדי חמד' שמפרש‬
‫הנ"ל בדעת הרמב"ם‪ ,‬כי ממה שכתב הרמב"ם בספר המצוות לא משמע כן‪.‬‬
‫דהנה ברמב"ם ובחינוך שם נתבאר הטעם דבמצוות לא תעשה דבשר וחלב‪,‬‬
‫איסור הנאה ואיסור אכילה נכללים בלאו אחד‪ ,‬ואף שנלמדים משני פסוקים‪.‬‬
‫והביאור‪ ,‬כי אכילה והנאה קשורים זה בזה‪ ,‬וכדברי רבי אבהו שהתורה ציוותה‬
‫"לא תאכלו" ו(גם) הנאה במשמע‪[ .‬אמנם נתווסף באיסור אכילה דבשר וחלב‪,‬‬
‫שאסור אף שלא כדרך הנאתו]‪ ,‬עד כאן תורף דבריהם‪.‬‬
‫וזה לשון הרמב"ם שם‪ :‬ולמקשה שיקשה ויאמר לאיזה דבר מנית איסור‬
‫אכילתו ובישולו שתי מצוות‪ ,‬ולא תמנה איסור הנאתו מצוה בפני עצמה? ידע‬
‫המקשה כי איסור הנאה אין ראוי למנותו מצוה בפני עצמה מפני שהיא והאכילה‬
‫ענין אחד‪ ,‬כי האכילה מין ממיני הנאה‪ .‬ואמרו בדבר שהוא לא יאכל אמנם הוא‬
‫דמיון מדמיוני הנאה‪ ,‬והכוונה שהוא לא יהנה בו לא באכילה ולא בזולתו‪ .‬והוא‬
‫אמרו‪ :‬כל מקום שנאמר "לא תאכלו"‪" ,‬לא יאכל"‪ ,‬אחד איסור אכילה ואחד‬
‫איסור הנאה במשמע‪ ,‬עד שיפרט לך הכתוב כדרך שפרט לך בנבילה‪ ,‬ע"כ‪.‬‬
‫ד‪.‬‬
‫ביאור בהערת הרבי‬
‫והרי מזה משמע בדעת הרמב"ם לפי שיטת רבי אבהו‪ ,‬שהתורה ציוותה על‬
‫איסור הנאה‪ ,‬וכיון שאכילה היא "מין ממיני הנאה" לכן אף שנאמרה בלשון‬
‫אכילה הכוונה באמת לאסור כל אופני הנאה‪ ,‬ואכילה רק בכלל איסור זה‪ .‬ואם‬
‫כן גדר איסור הנאה לשיטתו אינו תלוי באיסור אכילה‪ ,‬דאדרבה אכילה הוא "מין‬
‫ממיני הנאה"‪.‬‬
‫‪43‬‬
 ‫חידושים וביאורים – תורת אמת‬

‫ואם כן משמע דלא כהערת ה'שׂ ֵדי חמד' בדעת הרמב"ם שגם לרבי אבהו כל‬
‫איסור הנאה היא רק פרט באיסור אכילה‪ ,‬דאדרבה כאן מניח הרמב"ם את היסוד‬
‫לדברי רבי אבהו‪ ,‬שבאמת ציווי התורה על ההנאה‪ ,‬ואכילה היא פרט ו"מין"‬
‫מאיסור הנאה‪.‬‬
‫ואולי זהו כוונת הציון לספר המצוות‪ ,‬שה'שׂ ֵדי חמד' ביאר שיטת הרמב"ם‬
‫דהתורה ציוותה על האכילה‪ ,‬והנאה רק במשמעות איסור זה‪ .‬אמנם בספר‬
‫המצוות מוכח לכאורה דבאמת נאסרה הנאה‪ ,‬ונקט לשון אכילה שהוא פרט‬
‫באיסור זה‪.‬‬
‫ה‪.‬‬
‫דברי החינוך‬
‫הרבי מציין גם לספר החינוך‪ ,‬ונראה להעיר בזה‪ .‬והגם שהיא הערה פשוטה‪,‬‬
‫אמנם בכל זאת הרי כאן מקומו להאריך‪.‬‬
‫וזה לשון החינוך שם‪ :‬ואף על פי שאמרו זכרונם לברכה שזה שנכתב בתורה‬
‫איסור הבישול שלוש פעמים‪ ,‬שהוא ללמד איסור אכילה ואיסור בישול ואיסור‬
‫הנאה‪ ,‬אין ראוי לנו למנות בחשבון הלאוין אלא השנים‪ ,‬לפי שאיסור אכילה‬
‫והנאה דבר אחד הוא‪ ,‬כמו שאמרו זכרונם לברכה כל מקום שנאמר לא תאכל‪,‬‬
‫לא תאכלו‪ ,‬אחד איסור אכילה ואחד איסור הנאה במשמע‪ .‬כי התורה תוציא כל‬
‫ההנאות דרך כלל בלשון אכילה‪ ,‬לפי שהיא הנאה תמידית לאדם וצריך אליה‪,‬‬
‫ע"כ‪.‬‬
‫ויש להעיר ב' שינויים בדבריו מדברי הרמב"ם‪( :‬א) לשון הרמב"ם ‪" -‬מין‬
‫ממיני הנאה"‪ .‬ובחינוך השמיט ענין זה‪ ,‬וכתב רק ששני האיסורים "דבר אחד‬
‫הוא"‪ ,‬ולא פירש דבריו‪( .‬ב) מוסיף "כי התורה תוציא כל ההנאות דרך כלל בלשון‬
‫אכילה‪ ,‬לפי שהיא הנאה תמידית לאדם וצריך אליה"‪.‬‬
‫ולכאורה‪ ,‬כמבואר לעיל בכוונת ההערה כאן‪ ,‬שמלשון הרמב"ם בסהמ"צ‬
‫נראה במשמעות הלימוד לדעת רבי אבהו‪ ,‬שהתורה אסרה הנאה‪ ,‬ובזה נכלל‬
‫‪44‬‬
 ‫חידושים וביאורים – תורת אמת‬

‫אכילה כיון שהיא "מין ממיני הנאה"‪ .‬אמנם צריך ביאור מה שציין גם לספר‬
‫החינוך‪ ,‬שבכללות דבריו מביא את דברי הרמב"ם‪ ,‬אך ראי' זו במשמעות הלימוד‬
‫לדעת רבי אבהו לכאורה אינו בדברי החינוך!‬
‫והנראה לבאר‪ ,‬דזהו שהוסיף החינוך "כי התורה תוציא כל ההנאות דרך כלל‬
‫בלשון אכילה‪ ,‬לפי שהיא הנאה תמידית לאדם וצריך אליה"‪.‬‬
‫והוא כהדיוק בדברי הרמב"ם לעיל שאכילה היא "מין ממיני הנאה"‪ ,‬דבאמת‬
‫אסרה תורה הנאה וכל פרטי'‪ ,‬לדעת רבי אבהו‪ .‬והחינוך מוסיף בזה עוד נקודה‬
‫‪ -‬הטעם שהתורה נקטה לשון אכילה אף שמכוון בעיקר לאיסור הנאה‪ .‬וטעמו‪,‬‬
‫שדברה תורה בהווה‪ ,‬ובדרך כלל אכילה היא "הנאה תמידית לאדם וצריך אליה"‪,‬‬
‫לכן הציווי נאמרה בלשון אכילה‪.‬‬
‫ומזה מובן כהדיוק שאמרנו בדברי הרמב"ם בספר המצוות‪ ,‬דזה שנאמרה‬
‫בלשון אכילה‪ ,‬אינו אלא פרט באיסור הנאה הכללית‪.‬‬
‫ו‪.‬‬
‫עוד שקו"ט בדברי ה'שׂ ֵדי חמד'‬
‫ועל פי הנתבאר‪ ,‬יש להאריך עוד בדברי ה'שׂ ֵדי חמד'‪ .‬דלכאורה צריך בירור‬
‫בכללות דרכו של ה'שׂ ֵדי חמד' בהבנת שיטת הרמב"ם‪.‬‬
‫דהנה בפירוש דברי חזקיה שהתורה ריבתה "היתר אכילה"‪ ,‬כתב רש"י (בד"ה‬
‫לא יאכל)‪" :‬סתם הנאות לידי אכילה הם באות שלוקח בדמים דבר מאכל"‪.‬‬
‫ובפשטות התכוון רש"י‪ ,‬שגם אם בפועל אינו אוכל כי אם נהנה מהחמץ‪ ,‬אף‬
‫על פי כן‪ ,‬אם על ידי מעשה הנאה זו יבוא לידי שום אכילה‪ ,‬הרי בעצם מעשה‬
‫ההנאה כבר עבר על איסור האכילה‪ .‬והוא‪ ,‬שמוכר החמץ ויהי' לו דמים‪ ,‬וסתם‬
‫הנאות מביא לידי אכילה שלוקח בדמים דבר מאכל‪ .‬ומכיון שרוב מקרים של‬
‫"הנאה הנובע מחפץ" אצל האדם הוא כשמוכרו ויש לו דמים‪ ,‬והרי עם דמים‬
‫בדרך כלל קונים דבר מאכל‪ ,‬ולכן גם מעשה הנאה זו נקראת "היתר אכילה"‪,‬‬
‫ונכללת באיסור אכילה‪.‬‬
‫‪45‬‬
 ‫חידושים וביאורים – תורת אמת‬

‫והנראה מזה‪ ,‬שלפי רש"י (בדעת חזקיה) משמעות הלימוד אכן לאסור‬
‫אכילה‪ ,‬ובאמרו "לא יאכל" מלמד שבאיסור זה נכלל גם הנאה שמביא לידי‬
‫אכילה‪.‬‬
‫ויש לעיין אם ה'שׂ ֵדי חמד' למד בשיטת הרמב"ם פירוש זה ב"היתר אכילה"‪,‬‬
‫דהנה הרמב"ם בפרק א' שם מביא לשון חזקיה "לא יהא בו היתר אכילה"‪ .‬ועל‬
‫זה העיר ה'שׂ ֵדי חמד' דלפי רבי אבהו [וכן פוסק הרמב"ם] גם בשאר לשון אכילה‬
‫("לא יאכלו‪ ,‬לא תאכלו") פירושו "היתר אכילה"‪ ,‬ואם כן יהא אסור בהנאה גם‬
‫אצלם‪ .‬היינו שגדר איסור ההנאה גם אצל שאר הענינים‪ ,‬אינם אלא "היתר‬
‫אכילה"‪.‬‬
‫והרי לאור המבואר מספר המצוות‪ ,‬מוכח לכאורה לשיטת הרמב"ם דאין גדר‬
‫איסור זה רק כש"מביא לידי שום אכילה"‪ ,‬דאדרבה איסור אכילה הוא רק פרט‬
‫בכללות איסור הנאה‪ ,‬כנ"ל‪ .‬והרי הרמב"ם כתב את זה בדעת רבי אבהו ("כל‬
‫מקום כו'")‪ ,‬ולא בדעת חזקיה‪.‬‬
‫ולפי זה ביותר צריך ביאור דברי ה'שׂ ֵדי חמד'‪( ,‬א) אם נפרש דבריו דרבי אבהו‬
‫מודה לגדר איסור הנאה דחזקיה‪ ,‬ואוסר רק ב"היתר המביא לידי אכילה"‬
‫(כרש"י)‪ ,‬אינו מובן איך זה מסתדר עם דברי הרמב"ם בספר המצוות (והחינוך)‪,‬‬
‫כנ"ל‪.‬‬
‫(ב) ואם נפרש לאידך‪ ,‬דלפי ה'שׂ ֵדי חמד' משמעות הלימוד מ"לא יאכל" הוא‬
‫כל הנאה באיזה אופן שהיא‪ ,8‬הרי על כרחך לומר שזהו גם לדעת חזקיה‪ ,‬דהרי‬
‫יש לו אותו גדר דאיסור הנאה דשניהם מודים בהא‪ .‬והרי לפי זה (בנוסף על‬
‫התמי' האיך יפרש כן בלשון "היתר אכילה")‪ ,‬קשה לכאורה לפרש הכי‪ ,‬שהרי‬
‫הרמב"ם לומד גדר איסור זה גם בשארי איסור הנאה כדעת רבי אבהו ("כל מקום‬
‫כו'")‪ ,‬והרי בשאר איסורי הנאה לא כתוב לא יאכל (בציר"י) אם כן למה יהא‬

‫‪ 8‬ראה רש"ש כאן שביאר כך בחזקיה‪ .‬היינו שאסרה תורה על החפץ שלא יהא נאכל בשום אופן‪ ,‬כולל‬
‫להאכיל לכלבים‪ .‬ולהעיר מלימוד הירושלמי הנ"ל גם כן מ"לא יאכל"‪ ,‬אמנם שם מוכח דהוא לימוד‬
‫מיוחד הבאה אחרי לימוד מ"לא תאכלו"‪ ,‬עיין שם‪.‬‬
‫‪46‬‬
 ‫חידושים וביאורים – תורת אמת‬

‫אסור אף להאכיל לכלבים לדעת רבי אבהו‪ ,‬הרי כל משמעות הלימוד הוא שלא‬
‫תהא נאכל באיזה אופן שהיא?‬
‫ולכאורה נראה לפרש דאין הכי נמי‪ ,‬לדעת רבי אבהו הפסוק מלמדנו באיסור‬
‫הנאה‪ ,‬הנאה באיזה אופן שהיא‪ ,‬מלשון אכילה‪ ,‬היינו גם מ"לא תאכלו" (והרי‬
‫באמת משמע כן בספר המצוות שמפרש כן בהלימוד ד"כל מקום כו'" ואינו‬
‫מזכיר הך ד"לא יאכל")‪.‬‬
‫אלא דלפי זה צריך ביאור למה בירושלמי צריך לימוד מיוחד לאסור להאכיל‬
‫לכלבים‪ ,‬אם כבר נכללה באיסור הנאה‪ ,‬שפירושו באיזה אופן שהיא‪.‬‬
‫ולהעיר‪ ,‬שבההערה כאן מביא הרבי את כל זה בהמשך לרש"י‪ ,‬וכוונתו‬
‫בפשטות דל'שׂ ֵדי חמד' רבי אבהו מודה לגדר ד"היתר שמביא לידי אכילה"‬
‫כדעת רש"י‪ .‬ולכן מעיר בהערה על דברי ה'שׂ ֵדי חמד' הטעם שבירושלמי הוצרך‬
‫לימוד מיוחד לאסור להאכיל לכלבי הפקר‪ ,‬כי "היתר אכילה" אינו אלא בהנאה‬
‫שמביא לידי אכילה ולא בכל אופן שהיא‪.‬‬
‫ולהעיר עוד מלשון ה'שׂ ֵדי חמד' שם‪" :‬לפי שראיתי להרב דברי מרדכי‬
‫פרידבורג בסי' מח (הראשון) שאחר שכתב דר' אבהו ס"ל דכי היכי דלא יאכל‬
‫מורה דלא יהא בו היתר המביא לידי אכילה והיינו הנאה (דבזה מודה חזקיה) הכי‬
‫נמי כל לשון אכילה שבאיסורין שמעינן מאותו דנבלה שלא יהא בו היתר‬
‫אכילה"‪.‬‬
‫ועל דרך זה ראה 'שׂ ֵדי חמד' מערכת הכ"ף כלל פח (ד"ה ולי הדל)‪" :‬הרי דאף‬
‫ממאי דנקיט הרמב"ם טעמא דהנאת חמץ משום דכתיב לא יאכל לא יהא לו‬
‫היתר המביא לידי אכילה‪."...‬‬
‫הרי שבתוך דבריו מביא ביאורו של רש"י בפירוש "היתר אכילה"‪ ,‬אף‬
‫שב'דרכי מרדכי' שם (ועל דרך זה ב'שׂ ֵדי חמד' גופא בשאר מקומות) כותב רק‬
‫"היתר אכילה"‪.‬‬

‫‪47‬‬
 ‫חידושים וביאורים – תורת אמת‬

‫ואולי כל זה נכלל בכוונת הערת רבינו ("אבל להעיר‪ ,)"...‬בציונו לסהמ"צ‬

‫והחינוך‪ .‬ואבקש מקוראי הגליון להעיר עוד בזה‪.‬‬

‫שהמצריים שטופי זימה‬

‫הת' לוי יצחק שי' הכהן סעידוב‬
‫תלמיד בישיבה‬
‫בשיחת שבת פרשת ויגש תשמ"ו (תורת מנחם התוועדויות ח"ב עמ' ‪)622‬‬
‫העיר הרבי בדרך אגב‪" :‬דרכו של רש"י לעורר על שאלה – רק כשמגיעים לאותו‬
‫פסוק‪ ,‬שבו נשאלת השאלה‪ .‬ועפ"ז‪ ,‬דרוש ביאור והסבר מדוע רש"י ע"ד השינוי‬
‫בין פרעה לאבימלך – בפ' לך לך‪ ,‬עוד לפני שהבן חמש למקרא למד דברי בפ'‬
‫וירא‪ .‬ואכ"מ"‪.‬‬
‫דהנה על הפסוק (וירא כ‪ ,‬טו)‪" :‬ויאמר אבימלך הנה ארצי לפניך בטוב בעיניך‬
‫שב" מפרש רש"י בד"ה "הנה ארצי לפניך" – "אבל פרעה אמר לו הנה אשתך‬
‫קח ולך‪ ,9‬לפי שנתיירא שהמצריים שטופי זמה"; והנה בפרשת לך לך (יב‪ ,‬יט)‬
‫מפרש רש"י על הפסוק "למה אמרת אחותי היא ואקח אתה לי לאשה ועתה‬
‫הנה אשתך קח ולך" – "קח ולך" –"לא כאבימלך שאמר לו הנה ארצי לפניך‬
‫אלא אמר לו לך ואל תעמוד‪ ,‬שהמצרים שטופי זמה הם‪ ,‬שנאמר‪ 10‬וזרמת סוסים‬
‫זרמתם"‪.‬‬
‫וצריך ביאור מדוע רש"י מפרש בפרשת לך לך אודות אבימלך והרי ה'בן‬
‫חמש למקרא' עדיין לא יודע מי הוא אבימלך ואם כן מאי נפקא מינה לגביו?‬

‫‪ (9‬לעיל יב‪ ,‬יט‪.‬‬

‫‪ )10‬יחזקאל כג‪ ,‬כ‪.‬‬
‫‪48‬‬
 ‫חידושים וביאורים – תורת אמת‬

‫וכן צריך ביאור‪ ,‬מדוע רש"י חוזר כאן שוב על כך שהמצרים שטופי זמה הם‬
‫אף שכבר אמר לנו זאת בפרשת לך לך‪ ,‬והרי דרכו של רש"י בפירושו שמפרש‬
‫ל'בן חמש למקרא' שאינו מפרש שוב דברים שפירש כבר פעם כיוון שה'בן חמש‬
‫למקרא' כבר למד פירוש זה וא"כ הוא כבר יודע זאת ומשום כך אין צורך לחזור‬
‫ולפרש שוב פירוש זה ובפרט שזה באותו חומש‪.11‬‬
‫ואולי אפשר לומר בכל זה ובהקדים‪:‬‬
‫דישנם שינויים בלשון רש"י בין פירושו בפרשת לך לך לבין פירושו בפרשת‬
‫וירא‪ :‬א' – בפרשת לך לך כותב רש"י‪" :‬לך ואל תעמוד"‪ ,‬ואילו בפירושו בפרשת‬
‫וירא לא כותב זאת; ב' – בפירושו בפרשת וירא כותב‪" :‬לפח שנתיירא‬
‫שהמצריים שטופי זימה הם"‪ ,‬ובפרשת לך לך לא כותב זאת‪.‬‬
‫והביאור‪ :‬בפרשת לך לך ה'בן חמש למקרא' שואל מדוע התורה כותבת את‬
‫דברי פרעה "קח ולך" והרי וודאי שאם נותן לו את שרה הוא מתכוון שיכול ללכת‬
‫ואין הוא מעכבו כלל (בפרט אחרי מה שקרהו) ועל זה רש"י נעמד דמכיוון שיכול‬
‫לעכבו כדי לתת לו כביכול פיצוי – כמו אבימלך – לכן רש"י מפרש שהמצריים‬
‫שטופי זימה ואינו יכול להישאר במקום‪ .‬ולכן רש"י אומר "לך ואל תעמוד" (מה‬
‫שמשמיט מילים אלו בפרשת וירא) שהרי זה סכנה כל זמן שנשאר במצרים‬
‫(ואולי על פי זה מובן מדוע הביא את אבימלך למרות שאין ה'בן חמש' מכירו‬
‫שהרי זהו דוגמא מוכרחת בכדי שהבן חמש למקרא יבין שגם אחרי מה שפרעה‬
‫עבר למרות זאת ירצה לעכבו בארצו בתור פיצוי – כאבימלך)‪.‬‬
‫אך עדיין אינו מובן ל'בן חמש למקרא' שאצל אבימלך אין הם שטופי זימה‬
‫(והראיה שגם שם לקחו את שרה) ואם כן מדוע אבימלך הסכים לתת את ארצו‬
‫ואיל פרעה לא הסכים?‬
‫על כך רש"י מפרש עוד פעם שמכיוון שהמצריים הם שטופי זימה לכן פרעה‬
‫נתיירא שמא המעשה יחזור על עצמו ומר לו קח ולך (מה שאין כן אצל אבימלך‬

‫‪ )11‬ראה בספר 'כללי רש"י' פרק ג' כלל ‪ ,7‬ושם בפרק ז'‪ ,‬וש"נ‪.‬‬
‫‪49‬‬
 ‫חידושים וביאורים – תורת אמת‬

‫שכנראה לא היו כל כך שטופי זימה כמצריים נתן לאברהם את ארצו כפיצוי‬

‫וכדו'‪.‬‬

‫‪51‬‬
 ‫חידושים וביאורים – תורת אמת‬

‫שער הלכה ומנהג‬

‫להשאיר אתרוג משנה זו לחברתה‬
‫הגה"ח זלמן שמעון שפרינגער שליט"א‬
‫משפיע בישיבה‬
‫א‪.‬‬
‫שאלה בלשון אדה"ז בהל' לולב‬
‫פסק כ"ק אדמו"ר הזקן בשלחן ערוך (אורח חיים סימן תרמח סעיף ב)‬
‫בהלכות לולב‪" :‬ואתרוג שבירך עליו בשנה זו‪ ,‬אין לבדקו כלל בשנה האחרת‬
‫שבודאי ימצא יבש" עכ"ל‪.‬‬
‫כלומר שהוא מביא את הדין (מקורו בברייתא סוכה לא‪ ,‬ב) ש"אתרוג ‪ . .‬הישן‬
‫פסול"‪ ,‬שלכן הרי אתרוג שבירך עליו בשנה זו אין צריך לבדקו בשנה האחרת‪,‬‬
‫מכיון שאז הוא יהיה ישן ויבש‪.‬‬
‫והנה לכאורה צריך ביאור בלשונו‪ ,‬דהא בשאר המקומות המובאים דין זה של‬
‫המשנה (טור‪ ,‬שלחן ערוך)‪ ,‬הרי הוא מובא בסדר הפוך‪ ,‬ש"לא יבדוק (ויברך) על‬
‫אתרוג של שנה שעברה‪ ,‬מכיון שבודאי הוא פסול"‪ ,‬וכך משמע גם מלשון‬
‫המשנה‪ ,‬שאתרוג הישן (של שנה שעברה) פסול (השנה)‪ ,‬ולמה שינה רבינו הזקן‬
‫מכל שאר המקומות וכתב בסדר הפוך‪ ,‬ש"אתרוג שבירך עליו שנה זו‪ ,‬אין לבדקו‬
‫כלל בשנה האחרת"‪ ,‬היינו שבמקום לנקוט הדין על השנה שלאחרי שלא יברך‬

‫‪50‬‬
 ‫חידושים וביאורים – תורת אמת‬

‫על אתרוג של שנה שעברה הוא נקטו על השנה הזו‪ ,‬שמה שבירך בשנה זו לא‬
‫יבדוק בשנה האחרת‪.12‬‬
‫ועוד (ועיקר)‪ ,‬שהרי כך (כמו בשאר המקומות) מובן ומסתבר לנקוט‪ ,‬שהרי‬
‫בפשטות הדין הזה נוגע ושייך דווקא בשנה השני'‪ ,‬שאז אומרים לו שאסור לו‬
‫לברך על אתרוג של שנה שעברה‪ ,‬אבל מה נוגע ושייך דין זה על השנה‬
‫הראשונה‪ ,‬לומר לו אז שלא יבדוק אותו בשנה האחרת (כי ודאי יהי' פסול)?‬
‫ב‪.‬‬
‫שאלה על הדין בכללות‬
‫ויש לומר הביאור בזה‪ ,‬שדווקא אם נאמר שהדין הולך על שנה הראשונה ‪-‬‬
‫שאז אומרים לו שלשנה האחרת לא יבדוק‪ ,‬מובן מה ענין הדין הזה‪ ,‬משא"כ אם‬
‫אומרים שזה הולך על שנה שני'‪ ,‬וכדלקמן‪.‬‬
‫דהנה צריך להבין בכללות ביסוד הדין הנ"ל‪ ,‬דלכאורה מה עניין התוספתא‬
‫להגיד לנו שאתרוג הישן פסול‪ ,‬הרי כפי שמובנת בפשטות‪ ,‬סיבת האיסור‬
‫באתרוג ישן הוא בגלל שוודאי יבש הוא‪ ,‬וא"כ הרי לאחר שהמשנה כבר לימדה‬
‫אותנו כלל שאתרוג היבש פסול‪ ,‬הרי אם אתרוג הישן בטח יבש‪ ,‬ייקח אותו‬
‫ויבדקנו ויראה שהוא יבש ופסול‪ ,‬ומה צורך יש בתופסתא שתגיד לנו דין זה‪ ,‬וכי‬
‫עניין התוספתא הוא לחסוך טירדות מבני אדם‪ ,‬לומר לו שלא יצטרך לבדקו כלל‬
‫מאחר שוודאי יהי' יבש?!‬

‫‪ 12‬הערת המערכת‪ :‬ראה ספר 'ארבעת המינים' חלק א' עמ' קכז‪ ,‬שביאר בכוונת סגנון אדה"ז‪,‬‬
‫שרצה לומר דזהו דווקא באתרוג שעבר שנתה‪ ,‬כיון דלישנא ד"ישן" אפשר לפרש שנקטף בחורף‪,‬‬
‫וזה הרי מותר‪.‬‬
‫‪52‬‬
 ‫חידושים וביאורים – תורת אמת‬

‫ג‪.‬‬
‫חיוב הכנה למצוות‬
‫ולכן נראה לומר בדרך אפשר‪ ,‬שבגלל התמיהה הנ"ל שהיתה לרבינו הזקן‪,‬‬
‫לכן לא נקט הדין הזה על שנה השני'‪ ,‬כבכל שאר המקומות (וכפי שאכן מסתבר‬
‫בפשטות)‪ ,‬אלא שינה ונקטו דווקא על שנה הראשונה‪ ,‬וכדלקמן‪.‬‬
‫דהנה‪ ,‬בכל מצוות התורה‪ ,‬החיוב של המצווה אינו רק לעשות המצווה‬
‫בפועל‪ ,‬אלא גם להכין ולהשתדל לפני זה בכדי שתוכל לקיימה בעתה ובזמנה‬
‫ובשלימות‪ .‬ולדוגמא‪ ,‬במצוות סוכה הנה אף שהחיוב אינו רק שכשמגיע זמן חג‬
‫הסוכות צריך לאכול ולדור בסוכה‪ ,‬אמנם בכלל זה מובן שגם לפני חג הסוכות‬
‫מוטל עליו להכין ולבנות סוכה כדינה (או לדאוג שיהי' לו אצל מי לאכול וכיו"ב)‪,‬‬
‫שהוא השתדלות כדי שתוכל לקיים המצווה כראוי בזמנה‪ ,‬הרי שגם זה כלול‬
‫בתוך מצוות ישיבה בסוכה‪.‬‬
‫כלומר שאינו יכול להמתין בחוסר מעש עד שיגיע חג הסוכות‪ ,‬ואז יטען שיש‬
‫לו אונס שאינו יכול לקיים מצוות החג של ישיבה בסוכה מכיוון שאין לו סוכה‪,‬‬
‫אלא יש עליו חיוב להשתדל לפני זה שיוכל לקיימה‪ ,‬וכנ"ל‪.‬‬
‫ד‪.‬‬
‫ביאור בדין אתרוג הישן ובלשון אדה"ז‬
‫ועל פי זה יש לומר כך גם בנוגע לעניננו‪ ,‬בדין של אתרוג הישן‪ .‬דהנה‪ ,‬מי‬
‫שיש לו אתרוג בשנה זו‪ ,‬ואינו יודע אם יוכל להשיג השנה הבאה עוד הפעם‬
‫אתרוג (ולמשל במדינה ההיא שהי' מאוד קשה להשיג אתרוג‪ ,‬שהי' כרוך במס"נ‬
‫גדולה ביותר כו'‪ ,‬או בכל מיני גזירות קשות על היהודים שהיו מקשים עליהם‬
‫מאוד לקיים תורה ומצוות)‪ ,‬הנה בגלל שיש עליו להשתדל ככל יכולתו שיוכל‬
‫שנה הבאה לברך על אתרוג‪ ,‬וכנ"ל באריכות שיש חיוב גם להשתדל לפני זה‬
‫בכדי שיוכל לקיים המצווה בזמנה‪ ,‬הרי הי' יכול להעלות בדעתו שהוא צריך‬
‫לנסות להשאיר ולשמור האתרוג של שנה זו על ידי כל מיני אופנים ותחבולות‬
‫‪53‬‬
 ‫חידושים וביאורים – תורת אמת‬

‫שונות (ולמשל על ידי השהותו בדבש או במקרר וכיו"ב)‪ ,‬בכדי שיהי' לו אתרוג‬
‫גם בשנה הבאה במקרה שלא יוכל להשיג‪.‬‬
‫ועל זה בא הדין הנ"ל של אתרוג הישן פסול‪ ,‬שאין לנסות לשמור האתרוג‬
‫לשנה הבאה‪ ,‬מכיוון שבוודאי בלי שום ספק האתרוג יהי' פסול בשנה הבאה‬
‫בגלל יבשותו‪ ,‬על אף כל נסיונותיו להשאירו כשר‪.‬‬
‫ועל פי זה יובן למה רבינו הזקן נקט הדין דווקא דקאי על שנה זו‪ ,‬דדווקא‬
‫בסגנון זה מובן עניין הדין הזה‪ ,‬ש"אתרוג שבירך עליו בשנה זו"‪ ,‬הרי אין לו‬
‫להשתדל להשאירו כשר כל השנה‪ ,‬ויבדקנו בשנה האחרת‪ ,‬כי יהא כל זה אך‬
‫למותר‪ ,‬כיוון שבוודאי ימצא יבש‪.‬‬

‫דין עילג בזמן הזה‬

‫הת' שמואל יעקב שי' מייערס‬
‫תלמיד בישיבה‬
‫א‪.‬‬
‫מקורות לדין עילג‬
‫איתא בגמרא (מגילה כד‪ ,‬ב)‪:‬‬
‫"אמר ר' אסי‪ ,‬חיפני ובישני‪ 13‬לא ישא את כפיו‪ .‬תניא נמי הכי‪ ,‬אין מורידין‬
‫לפני התיבה לא את אנשי בית שאן ולא אנשי בית חיפה ולא אנשי טבעונין מפני‬
‫שקורין לאלפי"ן עייני"ן ולעייני"ן אלפי"ן"‪ .‬ופירש רש"י‪" :14‬ואם היו עושין‬

‫‪" )13‬כהן שהוא מאנשי חיפה ומאנשי בית שאן מגמגמין בלשונם הם" (רש"י)‪.‬‬
‫‪ (14‬ד"ה "מפני שקורין לאלפין עיינין ולעיינן אלפין"‪.‬‬
‫‪54‬‬
 ‫חידושים וביאורים – תורת אמת‬

‫ברכת כהנים היו אומרים יאר יער ה' פניו ולשון קללה הוא כי יש פנים שיתפרשו‬
‫לשון כעס כמו פני ילכו (שמות לג‪ )15‬את פני (ויקרא כ‪ )16‬ומתרגמינן ית רוגזי‬
‫ומעי"ן עושין אלפי"ן ופוגמין תפלתן ‪." . .‬‬
‫דהיינו שטעם האיסור הוא כי לא אומרים המלה נכון ומשנים את משמעותה‪,‬‬
‫ולא מבינים אותם‪ ,‬עד שיכולים לחשוב שהברכה הוא קללה חס ושלום‪ ,‬והוא‬
‫הדין לעולים כשלוחי ציבור והם עילגים מפני ש"פוגמין תפלתן"‪.‬‬
‫וכן פוסק הרמב"ם להלכה‪:17‬‬
‫"ששה דברים מונעין נשיאת כפים ‪ . .‬הלשון כיצד‪ ,‬העילגין שאין מוציאין‬
‫את האותיות כתקנן‪ ,‬כגון שקורין לאלפי"ן עייני"ן ולעייני"ן אלפין או לשבלת‬
‫סבלת וכיוצא בהן אין נושאין את כפיהן‪ ,‬וכן כבדי פה וכבדי לשון שאין דבריהן‬
‫נכרין לכל אין נושאין את כפיהן"‪.‬‬
‫הטור מביא הלכה זו‪ ,‬וז"ל‪:18‬‬
‫"מי שאינו יודע לחתך את האותיות כגון אלו שאומרים לאלפי"ן עייני"ן‬
‫ולעייני"ן אלפי"ן וכיוצא בזה לא ישא כפיו‪.20"19‬‬

‫‪ (15‬פסוק יד‪.‬‬
‫‪ (16‬פסוק ג‪.‬‬
‫‪ (17‬הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק טו הלכה ה‪.‬‬
‫‪ (18‬אורח חיים סימן קכח סעיף לג‪.‬‬
‫‪ )19‬חשוב לציין מה שה'באר היטב' מביא על זה (שם בשלחן ערוך) בשם ה'פרי חדש' (לג)‪ ,‬וזהו לשונו‪:‬‬
‫"ודע דכל הני דכאמרינן לא ישא את כפיו‪ ,‬מסתברא לי‪ ,‬אם עלה לא ירד"‪.‬‬
‫‪ (20‬על הלכה זו מביא בפרישה דברי רש"י וז"ל (סעיף קטן מה)‪" :‬דכשאומרים ברכת כהנים יאר ה'‬
‫יער ה' בלשון קללה הוא כי יש פנים שיתפרשו לשון כעס כמו פני ילכו (שמות לג‪ ,‬יד) את פני (ויקרא‬
‫כ‪ ,‬ג) ומתרגמינן ית רוגזי וכשעושין ומעייני"ן אלפי"ן פוגמין את תפלתן ‪." . .‬‬
‫‪55‬‬
 ‫חידושים וביאורים – תורת אמת‬

‫ב‪.‬‬
‫מחלוקת ה'מגן אברהם' והט"ז‬
‫מרן המחבר מעתיק את דברי ה'טור' כלשונם להלכה ומוסיף עליהם ה'מגן‬
‫אברהם'‪:21‬‬
‫"והוא הדין מי שקורה לחתי"ן ההי"ן אא"כ כל בני עירו קורין כך (רדב"ז חלק‬
‫א סימן מה ומהרי"ט חלק ה סימן יו)"‪.‬‬
‫דהיינו מקום שכל בני אותו המקום עילגים (לדוגמא א' וע' בחיפה ובית שאן‬
‫בזמן הגמרא) באותו מקום מותר לעילגים לשאת כפים‪.‬‬
‫גם הט"ז מביא דברי ה'מגן אברהם'‪ ,‬וז"ל‪:22‬‬
‫"לאלפי"ן עייני"ן‪ :‬היינו לפי שהיו יודעים להבחין בהפרש שביניהם‪ ,‬אבל‬
‫אנו רוב עמינו אין יודעים להבחין בזה אין שייך פסול זה בינינו"‬
‫אבל אח"כ הוא ממשיך ומוסיף‪:‬‬
‫"וברמב"ם הזכיר עוד בין שבולת לסבולת וזה מצוי בינינו אלא דנ"ל דבארץ‬
‫רוסיא רגיל זה הרבה מאוד והוי כמו דש בעירו דלעיל‪ ,‬ואין פסול בזה מחמת‬
‫דאינו יודע להזכיר השי"ן כראוי כנ"ל"‪.‬‬
‫דהיינו שלאו דוקא צריכים שכל בני עירו קורין כך כמו א' וע' בחיפה ובית‬
‫שאן בזמן הגמ'‪ ,‬אלא אפילו אם רק הרבה מאוד מאנשי המקום מחליפים‬
‫אותיות‪ ,‬ולא כולם‪ ,‬כמו שי"ן וסמ"ך ברוסיה‪ ,‬המחליף אינו נחשב עילג‪ ,‬ומותר‬
‫לו לברך ברכת כהנים (או להיות ש"ץ)‪.‬‬

‫‪ (21‬סעיף קטן מו‪.‬‬

‫‪ (22‬סעיף קטן ל‪.‬‬
‫‪56‬‬
 ‫חידושים וביאורים – תורת אמת‬

‫ג‪.‬‬
‫ביאור כ"ק אדמו"ר הזקן במחלוקת הנ"ל‬
‫ובשלחן ערוך כ"ק אדמו"ר הזקן‪ 23‬מסביר בלשונו הזהב את המחלוקת‬
‫הנ"ל‪:24‬‬
‫"מי שאינו יודע לחתוך האותיות כגון שאומר לאלפי"ן עייני"ן ולעייני"ן‬
‫אלפי"ן שאף שאין עיי"ן בברכת כהנים מ"מ כשאומר יאר ה' מחזי כאומר יער‬
‫שעיי"ן ואל"ף שוין אצלו‪ ,‬וכן מי שקורא לסבולת שבולת ולשבולת סיבולת‪ ,‬וכן‬
‫מי שקורא לחתי"ן ההי"ן‪ ,‬וכן כל כיוצא בזה‪ ,‬לא ישא את כפיו אלא א"כ כל בני‬
‫עירו קוראין כך כגון מדינות אלו שרובם ככולם אינם יודעים להבחין בין עיי"ן‬
‫לאל"ף‪ ,‬לפיכך לא שייך פסול זה בימינו"‪.‬‬
‫דהיינו שבגלל שהסיבה של הפסול לפי ה'מגן אברהם' היא שלא אומרים את‬
‫המילים נכונים (כמו שפירש רש"י והביאו ב'פרישה') אם יש מיעוט במקום הזה‬
‫שכן אומרים את המילים נכונים אסור ל"הרבה" לברך ברכת כהנים‪ .‬אבל כל‬
‫אנשי המקום (או רובם ככולם) שלא אומרים את המילים נכונים‪ ,‬מותר (במקום‬
‫הזה) לכולם לברך כי במקום הזה המלה הלא נכונה כבר נחשב מלה נכונה‪.‬‬
‫וממשיך כ"ק אדמו"ר הזקן‪:‬‬
‫"ויש מי שאומר שאף במקומות שמצויים הרבה אנשים מאד שאין מבחינים‬
‫בין שבולת לסיבולת נושאים כפיהם (לפי שאין הפסול מחמת שאין יכול לומר‬
‫האות כראוי אלא מפני שמביא את העם לידי היסח הדעת שהם תמהים עליו‬
‫כשמשנה קריאת האותיות‪ ,‬ובמקומות שהן רגילים בשינוי זה אין חוששין לו‬
‫ואין מסיחין דעתם מן הברכה‪ ,‬ולפ"ז אין לחוש אם קורא לעייני"ן אלפי"ן אפילו‬

‫‪( )23‬אורח חיים סימן קכח) סעיף מח‪.‬‬

‫‪ )24‬ראה גם פרי מגדים שם משבצות זהב סעיף קטן ל שאומר בקיצור כדברי כ"ק אדמו"ר הזקן‪.‬‬
‫‪57‬‬
 ‫חידושים וביאורים – תורת אמת‬

‫אם כל אנשי המקום קורים כראוי שכיון שאין עיי"ן בברכת כהנים אין לחוש‬
‫להיסח הדעת"‪.‬‬
‫ומסיים‪:‬‬
‫”ועיקר כסברא הראשונה שהפסול הוא מפני שמשתנה משמעות לשון‬
‫הברכה ואין היתר אלא במקומות שרובם ככולם קורין כך שאצלם משמעות‬
‫הברכה כך היא)"‪.‬‬
‫דהיינו שישנה דעה נוספת‪ ,‬דעת הט"ז‪ ,25‬שאומר שהסיבה לפסול הוא כי הוא‬
‫מדבר משונה‪ ,‬וזה יגרום להיסח הדעת של השומעים‪.‬‬
‫ולכן (לפי שיטה זו) אפילו אם הרבה מהמקום (ולא כל המקום)‪ 26‬מדברים‬
‫בצורה לא נכונה‪ ,‬בגלל שזה הרבה‪ ,‬המבטא כבר לא נשמעה כמשונה‪ ,‬ולא באים‬
‫על ידי כך להיסח הדעת‪ .‬כמו שבולת וסבולת ברוסיה שהרבה אבל לא כולם לא‬
‫יודעים להבחין ביניהם‪ ,‬ולכן מותר לעילג כזה לברך ברוסיה‪.‬‬
‫ולכן הט"ז כותב "רגיל זה הרבה מאוד והוי כמו דש בעירו" בגלל שיש‬
‫"הרבה" (אבל לא כולם) ברוסיה שמחליפים שי"ן וסמ"ך (עדיין) מותר‪ ,‬כי "הוי‬
‫כמו דש בעירו"‪ ,‬זה כמו כהן בעל מום שנמצא בעיר כבר הרבה זמן עד שכולם‬
‫מכירים אותו‪ ,‬שמותר לו לברך כי אף אחד מסתכל עליו כמוזר‪ ,‬כמו כן מי שלא‬
‫יודע להבחין בין אותיות במקום ש"הרבה" אנשי המקום לא מבחינים‪ ,‬גם פה‪,‬‬
‫לא מסתכלים עליו מוזר ויש לו דין "דש בעירו" שמותר לו לברך (אף על פי‬
‫שהוא משנה פירוש המילים)‪.‬‬

‫‪ (25‬וגם הלבוש (שם)‬

‫‪ )26‬ויש לעיין מה נחשב הרבה ומה נחשב רובם ככולם‪.‬‬
‫‪58‬‬
 ‫חידושים וביאורים – תורת אמת‬

‫מה שאין כן לפי שיטה הראשונה‪ ,‬שיטת ה'מגן אברהם'‪ ,‬שהיא עיקר‪ ,27‬בגלל‬
‫שזה רק הרבה מאד אבל לא כולם שמחליפים שבולת וסבולת עדיין יהיה אסור‬
‫לעילג כזה לברך ברכת כהנים‪ ,‬כי משנים את פירוש המילים‪ .‬אבל אל"ף ועיי"ן‬
‫אצל האשכנזים‪ ,‬בגלל שרובם ככולם לא מבחינים ביניהם‪ ,‬לכולא עלמא (גם‬
‫לשיטת הט"ז וגם לשיטת ה'מגן אברהם') אין עילג זה פסול לשאת כפים‬
‫(במקום אשכנזי)‪ ,‬וכן הדין לענין שליח ציבור‪.‬‬
‫ד‪.‬‬
‫צריך עיון בשיטת הט"ז‬
‫[בכלל צריך עיון מהו מקור דברי הט"ז (והלבוש) שסיבת הפסול הוא היסח‬
‫הדעת‪ .‬כי כנ"ל‪ ,‬רש"י מפרש שהסיבה הוא שמשנים את הפירוש של המילים‬
‫ולעת עתה לא מצאתי ראשון שחולק על רש"י‪ ,‬וגם מהרמב"ם (והחינוך‪)28‬‬
‫משמע שסיבת הפסול של עילג אינה בגלל שזה מום‪ ,‬מזה שהוא כותב ש"ששה‬
‫דברים מונעין נשיאת כפים‪ ,‬הלשון‪ ,‬והמומין‪ ,‬וכו'"‪ ,‬דהיינו שלשון (עילג)‬
‫ומומים הם שתי פסולים נפרדים‪ ,‬ואם לא‪ ,‬למה הוא מונה אותם כשתי פסולים‬
‫נפרדים‪ ,‬ורק בהלכה ב' כשהוא מבאר את הפסול של מומין הוא אומר שסיבת‬
‫הפסול היא "לפי שהעם מסתכלין בו"‪ .‬ורק שם הוא מביא ההיתר ד"דש בעירו"‬
‫ולא בהלכה א? וצ"ע‪.]29‬‬

‫‪ )27‬כמו שפוסק אדמו"ר הזקן‪ .‬וכן ה'באר היטב'‪ ,‬ה'פרי מגדים' וכן ב'קיצור שלחן ערוך' פוסקים‬
‫כמוהו‪.‬‬
‫‪ )28‬מצוה שס"ז‪.‬‬
‫‪ (29‬עצ"ע בדרך אגב בדברי 'ערוך השלחן' (סעיף מה) שכותב‪ ,‬וז"ל‪" :‬מי שאינו יודע לחתוך האותיות‬
‫‪ . .‬לא ישא את כפיו מפני שאינו אומר הברכות כמוהן ‪ . .‬ואפילו כהן שאינו יכול לומר שי"ן ימנית‬
‫כמו שבולת סבולת אין חשש אצלנו דהרבה יש כמוהן ואין זה שינוי גדול בהאות"‪ .‬עכ"ל‪.‬‬
‫וצ"ע כי מצד א' כותב שהטעם של הפסול הוא כיון שאינם אומרים את הברכות כמשמעותם אבל מצד‬
‫ב' שאפילו אם יש רק הרבה כבר מותר לו לברך ולא צריכים רובם ככולם‪.‬‬
‫‪59‬‬
 ‫חידושים וביאורים – תורת אמת‬

‫ה‪.‬‬
‫הנפקא מינה להלכה – בן ארץ ישראל בחו"ל‬
‫על פי מחלוקת הנ"ל יש לומר בדרך אפשר כמה חילוקים ונפק"מ להלכה‬
‫בזמן הזה‪.‬‬
‫בזמנינו‪ ,‬בארץ ישראל‪ ,‬שכבר כמאה שנה שספרדים ואשכנזים גרים‬
‫ומתפללים ביחד‪ ,‬מסתבר לומר‪ ,‬שגם לפי דברי כ"ק אדמו"ר הזקן‪ ,‬וכל שכן‬
‫לשיטת הט"ז שמותר לאשכנזי להיות שליח ציבור או לשאת כפים בבית כנסת‬
‫ספרדי‪ ,‬וכן להיפך‪ .‬כיון שלשיטת הט"ז המבטא לא נחשב כמום כיון שכולם כבר‬
‫מכירים ורגילים במבטא זה‪ .‬וגם לפי כ"ק אדמו"ר הזקן וה'מגן אברהם' יש לומר‬
‫דמותרים‪ ,‬כי היום כבר מבינים את שתיהם‪ ,‬ושתיהם כבר נחשבים נכונים ולא‬
‫נחשב שהוא השתנה משמעות הברכה‪.‬‬
‫והוא הדין אפילו בן ארץ ישראל שמגיע לחו"ל במקום שיש כבר הרבה בני‬
‫ארץ ישראל או ספרדים שכבר מכירים ורגילים הן במבטא אשכנזי והן במבטא‬
‫ספרדי‪ ,‬שמותר לו להיות שליח ציבור ולשאת כפים‪( ,‬ועל דרך שכונת המלך ‪-‬‬
‫קראון הייטס – "שם ציווה ה' את הברכה" שנמצאים שם הרבה ילידי ארץ‬
‫ישראל ובני עדות המזרח‪ ,‬שגרים ומבקרים שם וכן הרבה בחורי ישיבות מארץ‬
‫ישראל שלומדים שם‪ ,‬שכבר מכירים שתי ההברות‪ .‬ולכן מותר להם להיות‬
‫שלוחי ציבור או לברך ברכת כהנים)‪ ,‬וכן פוסקים אחרוני זמנינו‪.30‬‬
‫אבל זהו דווקא בארץ ישראל‪ ,‬או מקום בחו"ל שיש הרבה משתי הקהילות‪.‬‬
‫אבל בקהילות קטנות או קהילות חסידיות בחו"ל שלא שומעים כל יום את‬
‫ההברה הספרדית‪ ,‬מסתבר לומר‪ 31‬שאפילו בזמן הזה בני ארץ ישראל הספרדים‬
‫שאינם מבחינים בין קמ"ץ ופת"ח (או בני ארץ ישראל האשכנזים שאינם‬

‫‪ (30‬ראה שו"ת באר משה ח"ז עמ' רח‪ ,‬נטעי גבריאל הלכות יו"ט ח"ב פרק ס"ד אות י"א‪ ,‬פסקי‬
‫תשובות או"ח סי' קכח‪ ,‬סעיף ע'‪ ,‬שו"ת יביע אומר ח"ה האו"ח סי' י"ב ו'‪ ,‬ועוד‪.‬‬
‫‪ (31‬ראה שו"ת אור לציון ח"ב הל' נשי"כ פ"ח‪.‬‬
‫‪61‬‬
 ‫חידושים וביאורים – תורת אמת‬

‫מבחינים בין אות ה' לאות א') אסורים לשאת כפים או לשמש כשליחי ציבור‬
‫במקומות אלו‪ ,‬אפילו לשיטת הט"ז וה'לבוש'‪ ,‬וכל שכן וקל וחומר לשיטת כ"ק‬
‫אדמו"ר הזקן‪.‬‬
‫‪32‬‬
‫ואם הוא יכול לשנות את המבטא שלו למבטאו של אותו מקום‪ ,‬משמע‬
‫שמותר לו לברך‪ ,‬ובלבד שהוא יגיד את השם כמנהגו ולא כמבטאו של המקום‪.‬‬
‫ובנוגע למעשה‪ ,‬בחור (מארץ ישראל) שעושה שליחות מל"ח או הקהלת‬
‫קהילות וכדו' בחו"ל ונמצא בבית כנסת שיש להם מבטא או הברה אחרת משלו‪,‬‬
‫עליו לשאול רב מורה הוראה לפני שעולה להיות ש"ץ או לשאת כפיו‪.‬‬
‫ו‪.‬‬
‫כהן או שליח ציבור עילג במקומם‬
‫באותו הענין‪ ,‬בנוגע לבני ארץ ישראל אשכנזים שלא מבחינים בין אות ה'‬
‫ואות א' בארץ ישראל גופא‪( ,‬וכן בנוגע ליהודי ארגנטינה שהרבה לא מבחינים‪,‬‬
‫ואפילו מחליפים האותיות ו' וב'‪ ,‬וכן כל כיוצא בזה)‪ ,‬לפי הט"ז מסתמא שמותר‬
‫להם להיות שליחי ציבור ולשאת כפיהם במקומם כי כבר "דש בעירו" כי יש‬
‫הרבה שטועים בדבר הזה‪ .‬אבל לפי אדה"ז לאו דוקא שזה מותר ותלוי אם זה‬
‫רק הרבה שלא מבחינים (ואז הם פסולים) או שזה רובם ככולם (ואז מותרים)‪.‬‬
‫ואף שאין האות ה' בברכת כהנים‪ ,‬ולכן אלו שלא מבחינים בין א' לה' אפילו‬
‫אם הם פסולים להיות שליח ציבור‪ ,‬לכאורה היה אפשר להתיר לכהנים כאלו‬
‫לברך ברכת כהנים‪ .‬אף על פי כן יש לומר שעדיין פסולים כי כל הבעיה של אנשי‬
‫חיפה ובית‪-‬שאן בזמנה של הגמרא היתה שלו ידעו להבחין בין אותיות ע' וא'‪,‬‬
‫וגם אות ע' אין בברכת כהנים‪ .‬והאחרונים שואלים אותו שאלה על האות ע'‪.‬‬
‫ולעת עתה מצאתי שתי פירושים שגם מתרצים שאלתינו‪.‬‬

‫‪ )32‬ראה שם‪ .‬זהו דווקא לפי הט"ז‪ ,‬מפני שלא יהי' היסח הדעת‪ .‬אבל לפי המגן אברהם תלוי על‬
‫חקירה בשיטתו דלהלן‪ ,‬ראה אות ט'‪.‬‬
‫‪60‬‬
 ‫חידושים וביאורים – תורת אמת‬

‫א‪ .‬אף שאין אות ע' בפסוקים של ברכת כהנים עצמם‪ ,‬מכל מקום יש אות ע'‬
‫בברכה‪( 33‬העולם‪ ,‬עמו)‪ .‬והוא הדין באות ה' (א‪-‬להינו‪ ,‬העולם‪ ,‬אהרן‪ ,‬באהבה)‪.‬‬
‫אך באמת ה'פרי מגדים' כותב שאין זה כל כךבעיה כיוון שכהן כזה יכול לשמוע‬
‫את הברכה מכהן אחר ולכוון לצאת ממנו ואז לברך ברכת כהנים‪.‬‬
‫ב‪ .‬אבל יש אומרים‪ 34‬שבגלל שלא יודעים החילוק בין שתי האותיות‪ ,‬אף על‬
‫פי שבדרך כלל הוא קורא גם א' וגם ע' כמו א'‪ ,‬יכול להיות שהוא יחליף בטעות‬
‫והוא יקרא את הא' כמו ע'‪ ,‬והוא יקרא "יער ה'" (ח"ו) "דעיי"ן ואל"ף שווין‬
‫אצלו‪ ."35‬והוא הדים לגבי אות ה'‪ ,‬שאף על פי שבדרך כלל הוא קורא לשתיהם‬
‫א' הוא יכול לטעות ולקרוא "יהר ה'" או "פניו הליך"‪ ,‬והוא ישנה משמעות‬
‫הפסוק‪.‬‬
‫יש גם אחרונים‪ 36‬שחולקים על הנ"ל ואומרים שבאמת אין בעיה להקורא‬
‫לעיינין אלפין לברך ברכת כהנים בגלל שאין עייני"ן בברכת כהנים‪ .‬רק שכל‬
‫הפסול שלהם היא רק בנוגע לשליח ציבור‪ .‬ולכאורה לשיטתם‪ ,‬הוא הדין לאלו‬
‫שבזמנינו קוראים אות ה' כא'‪.‬‬
‫ולכן‪ ,‬בנוגע למעשה‪ ,‬כהן בארץ ישראל שקורא ה' כמו א'‪ ,‬או כהן מארגנטינה‬
‫שמחליף אותיות ו' וב' וכן כל כיוצא בזה‪ ,‬יש לשאול רב מורה הוראה אם מותר‬
‫לו לשאת כפיו אפילו במקומם‪ .‬ואפילו אם הכהן מארץ ישראל יכול לשמור על‬
‫עצמו שלא להגיד "יהר ה'" או "פניו הליך"‪ ,‬יש לשאול אם הוא יכול לברך‬
‫הברכה בעצמו או חייב לשמוע מכהן אחר‪.‬‬

‫‪ (33‬פרי מגדים אשל אברהם שם מ"ו ומשבצות זהב‪.‬‬

‫‪ (34‬מגן אברהם שם‪ ,‬כ"ק אדמו"ר הזקן שם‪ ,‬רש"ל על הסמ"ג (עשין כ')‪ ,‬מחצית השקל‪ ,‬ועוד‪.‬‬
‫‪ )35‬לשון ה'מגן אברהם' וכ"ק אדמו"ר הזקן‪.‬‬
‫‪ )36‬כ"ק אדמו"ר הזקן לפי שיטת הט"ז‪ ,‬טורי אבן על הש"ס (מגילה שם)‪ ,‬כף החיים סימן קכח סעיף‬
‫קפט‪ ,‬וכן משמע מדברי ה'פרישה'‪.‬‬
‫‪62‬‬
 ‫חידושים וביאורים – תורת אמת‬

‫וכל שכן שהנ"ל צריכים לשאול רב מורה הוראה אם מותר להיות שליח‬
‫ציבור במקומם‪.‬‬
‫ובמקום שאין איש אחר להיות שליח ציבור או יתום ר"ל שרוצה להגיד‬
‫קדיש‪ ,‬יש אומרים‪ 37‬שמותר‪( 38‬בשעת הדחק) אם הוא יכול לחלק בין האותיות‬
‫עם טורח‪ ,‬ובפרט להיזהר להגיד נכון במלה שאם לא מחליפים נשתנה הפשט‪,‬‬
‫כמו "וחיכיתי לה'‪ "39‬שמי שלא מבחין בין ח' וה' קורא "והיכיתי לה'" ח"ו‪ .‬ויש‬
‫אומרים‪ 40‬שאפילו בלאו הכי במקום שאין אחר (כמו בתי חב"ד וכדו') מותר‬
‫לעילג להיות שליח ציבור‪ .‬ויש לשאול רב מורה הוראה‪.‬‬
‫ז‪.‬‬
‫קול משונה אבל מדויק‬
‫נפקא מינה נוספת בין שיטת כ"ק אדמו"ר הזקן והט"ז בנוגע למעשה; אם‬
‫יש איש שיודע איך להבחין בין אות א' לשני אבל יש לו קול משונה‪ ,‬כמו קול‬
‫עבה‪ ,‬קול כמו אישה‪ ,‬או מבטא משונה‪ 41‬שלא משנה משמעות המילים‪ .‬לשיטת‬
‫הט"ז וה'לבוש' יהיה אסור עליו להיות שליח ציבור או לשאת כפים‪ ,‬כי הוא גורם‬

‫‪ (37‬באר היטב‪ ,‬אורח חיים סימן נג סעיף י"ב וי"ג ע"פ תוס' ד"ה "כשאתה מגיע אצל וחכיתי לה'"‬
‫בגמ' שם‪.‬‬
‫‪ (38‬בשו"ת באר חיים (למה ר"י משאש) כתוב שעילג שצריך להגיד קדיש יתום‪ ,‬יותר טוב שישכיר‬
‫איש אחר להגיד במקומו מלהגיד קדיש בעצמו‪ .‬אבל בשו"ת יביע אומר (שם) כתוב‪ ,‬שאם מדובר‬
‫באיש לא דתי שמגיע לבית הכנסת רק כדי להגיד קדיש על נפטר‪ ,‬יותר טוב לתת לו להגיד כדי לקרבו‬
‫לתורה ומצוות‪ .‬והוא הדין אפילו אם הוא אינו קורא לשון הקודש והוא קורא את המילים של לשון‬
‫הקודש איך שהם כתובים בשפה אחרת‪ ,‬ויודעים בוודאי שהוא יטעה‪.‬‬
‫‪ (39‬ישעיה יח‪ ,‬יז‪.‬‬
‫‪ )40‬טורי אבן שם‪.‬‬
‫‪ )41‬כמו אחד מאירופה או מאמריקה שנמצא במקום שלא רואים אנשים ממקומות אלו הרבה‪.‬‬
‫‪63‬‬
 ‫חידושים וביאורים – תורת אמת‬

‫בכך להיסח הדעת של הציבור‪ .‬מה שאין כן לשיטת כ"ק אדמו"ר הזקן יהיה מותר‬
‫כיון שמבינים מה שהוא אומר‪.‬‬
‫ומסתבר לומר שגם פסול זה (לפי הט"ז) גם לא נוגע למעשה בארץ ישראל‬
‫כיון שישנם הרבה יהודים מכל העולם שבאים לבקר או לגור בארץ ישראל עד‬
‫שכל ההבהרות מוכרות‪ ,‬ועל כן אינם גורמים להיסח הדעת‪ .‬אבל בן חו"ל שנוסע‬
‫ממקום למקום‪ ,‬לפי הט"ז‪ ,‬יש לחשוש להנ"ל‪.‬‬
‫ח‪.‬‬
‫איש שלא אומר האות ל'‬
‫יש גם אנשים שלא יודעים איך להגיד האות ל' ואומרים "וומד"‬
‫)‪ ,42)WAMED‬ולפי הט"ז משמע שהם עילגים‪ ,‬כיון שזה נשמע משונה‪ .‬אבל‬
‫לפי דברי כ"ק אדמו"ר הזקן צריך עיון אם זה פסול‪ ,‬כיון שמצד א' הוא לא אומר‬
‫את המלה נכון‪ ,‬אבל מצד שני‪ ,‬בגלל שהוא לא מחליף את הל' עם אות אחרת‬
‫יכול להיות שאינו נחשב שינוי משמעות המלה ומותר‪.‬‬
‫וגם לזה יש לשאול רב מורה הוראה‪.‬‬
‫ט‪.‬‬
‫חקירה בשיטת ה'מגן אברהם'‪ ,‬וחילוקים נוספים‬
‫בכלל‪ ,‬יש לחקור גם בשיטת ה'מגן אברהם' גופא אם סיבת הפסול הוא מצד‬
‫"גברא"‪ ,‬דהיינו שהכהן לא אומר הברכה נכון‪ ,‬או מצד "חפצא" שהקהל לא‬
‫שומעים נכון‪.‬‬

‫‪ (42‬ראה ספר 'אלה תולדות פרץ' בתחילתו‪.‬‬

‫‪64‬‬
 ‫חידושים וביאורים – תורת אמת‬

‫והנפקא מינה להלכה‪ ,‬אם יש כמה כהנים והקול שלו מובלע בין הקולות‬
‫של שאר הכהנים‪ ,‬אז מצידו‪ ,‬הגברא‪ ,‬הוא עדיין לא אומר משמעות הברכה‪ ,‬אבל‬
‫מצד הקהל‪ ,‬החפצא‪ ,‬הם שומעים את משמעות הברכה‪.‬‬
‫נפקא מינה נוספת‪ ,‬איש שמבחין בין עיי"ן ואל"ף (לדוגמא) שמגיע למקום‬
‫שלא מבחינים ביניהם‪ .‬מצד גברא‪ ,‬יותר טוב שהוא יגיד נכון‪ ,‬ולא כמו אנשי‬
‫העיר‪ .‬אבל מצד החפצא‪ ,‬יותר טוב שהוא לא יבחין בין האותיות ושהם יבינו‪.‬‬
‫ואם הפסול הוא מצד גברא אזי ישנה נפקא מינה בין ה'מגן אברהם' לט"ז‪,‬‬
‫לפי ה'מגן אברהם' אסור לו לשאת כפים כשיש כמה כהנים‪ ,‬כיון הוא עדיין‬
‫משנה את משמעות הברכה‪ .‬אבל לפי הט"ז בגלל שהפסול הוא שעילג מביא‬
‫לידי היסח הדעת‪ ,‬כשיש כמה כהנים יהיה מותר בשבילו לברך כי כנ"ל קולו‬
‫מובלע בין הרבה קולות ולא שומעים דווקא קולו‪ ,‬וזה לא יביא להיסח הדעת‪.‬‬
‫והוא הדין עם הנפקא מינה השניה‪ ,‬לפי ה'מגן אברהם' (אם זה מצד גברא)‬
‫הוא צריך להגיד נכון אם הוא יכול‪ .‬מה שאין כן לפי הט"ז הוא צריך להגיד כמו‬
‫שאומרים באותו מקום כדי שהם לא יגיעו להיסח הדעת‪.‬‬
‫ולכן למעשה‪ ,‬עילג שיכול לברך ברכת כהנים עם כהנים נוספים עד שקולו‬
‫יהיה מובלע בקולם יש לשאול רב מורה הוראה אם מותר‪( 43‬לפי כ"ק אדמו"ר‬
‫הזקן (תלוי בחקירה))‪.‬‬
‫וכן מי שיודע להבחין בין שתי אותיות במקום שרובם ככולם לא מבחינים‪.‬‬
‫יש לשאול רב מורה הוראה מה יותר טוב (לפי כ"ק אדמו"ר הזקן) לברך כמנהג‬
‫המקום או יותר מדויק‪.‬‬

‫‪ (43‬ולהעיר שלפי הטורי אבן (שם) דוקא כשיש כהן א' מותר כי אי אפשר בלעדו‪ ,‬כנ"ל אות ח'‪.‬‬
‫‪65‬‬
 ‫חידושים וביאורים – תורת אמת‬

‫לדוגמא‪ ,‬תימני (שיודע להבחין בין הרבה אותיות) שנמצא בחו"ל‪ ,‬יש‬
‫לשאול רב מורה הוראה האם יותר טוב להגיד מדויק או כמו הברת המקום‪ .44‬או‬
‫‪45‬‬
‫בכלל לא לעלות כי הוא נחשב עילג במקום הזה‪.‬‬
‫י‪.‬‬
‫עדיפיות בהברות‬
‫להעיר שלפי שיטת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו‪ ,46‬בין הברה אשכנזית ובין הברה‬
‫ספרדית אין אחד שעדיף על השני והעיקר שכל התפילה תהיה בהברה אחת‪.47‬‬
‫וזהו גם בין הברה ליטאית והברה פולנית (חסידית)‪.48‬‬

‫‪ (44‬וכן עילג במקומו‪ ,‬לדוגמא בהולנד ששם קוראים לאות עיין "ענג" ("שמענג ישראל") אבל יש‬
‫הרבה שיודעים לקרוא נכון‪ .‬האם יותר טוב להגיד עיין רגיל או עיין שלהם‪ .‬ראה הערה ‪ 12‬והערה ‪.38‬‬
‫‪ (45‬להעיר מקובץ תורת אמת תשע"ט (ישיבה קטנה) חוברת א'‪ ,‬שמביאים שם סיפור על תימני א'‬
‫בשם מזרחי שהגיע ללמוד בחצרות קדשינו – בית רבינו ‪ 772‬בשנות הכ"פים‪ ,‬והרבי הי' נהנה מלשמוע‬
‫אותו כשהוא הי' עובר לפני התיבה ומתפלל עם הברתו‪( .‬מתאים לצד של החקירה שהפסול הוא מצד‬
‫הגברא ולכן דיוק בהברה יותר טוב) ‪.‬‬
‫‪ (46‬ראה אגרות קודש ח' י"ט עמ' שמט‪ ,‬ח' כ' עמ' טז ועמ' רסא‪ ,‬ועוד‪.‬‬
‫‪ )47‬אך י"א אומרים שדוקא א' יותר טוב מהשני‪ .‬ראה ס' תפארת ישראל (למהר"ל מפראג זצ"ל) פרק‬
‫ס"ו‪ ,‬סידור יעב"ץ סולם בית אל אות א'‪ ,‬ו ס' דברי תורה (להאדמו"ר ממונקאטש זצ"ל) ח"ג אות פ'‪,‬‬
‫ועוד‪ ,‬שדוקא הברה אשכנזית יותר מדויקת‪ .‬לאידך‪ ,‬ראה ס' צרור החיים דף לח‪ ,‬שו"ת בית רידב"ז‬
‫סוף סי' כ"ז‪ ,‬שו"ת ישכיל עבדי ח"ב סי' ג'‪ ,‬שו"ת יביע אומר ח"ו סי' י"א‪ ,‬ועוד‪ ,‬שדוקא הברה ספרדית‬
‫יותר טוב‪.‬‬
‫‪ )48‬שלחן מנחם או"ח סוס"י נ"ז‪.‬‬
‫‪66‬‬
 ‫חידושים וביאורים – תורת אמת‬

‫[ויש לעיין עם זה בכל הברה (דהיינו גם הברה תימנית‪ ,49‬פרסית‪ ,‬גרמנית‪,‬‬

‫הולנדית‪ ,50‬וכדו') או דוקא בהברה אשכנזית וספרדית שאין עדיפות מא' על‬
‫משנהה‪ ,‬אבל גבי שאר הברות אם הוא יכול לשנות לא' מאלו הוא צריך לשנות]‪.‬‬
‫י"א‪.‬‬
‫העיקר הכוונה‬
‫וראוי לסיים במה שכתוב ב'ספר חסידים'‪ ,‬על תפלת העילגים‪ ,‬וז"ל‪:‬‬
‫"אם יפלא בעיניך על אותן המגמגמין בלשון וקורין לחי"ת ה"א‪ ,‬ולשי"ן‬
‫סמ"ך‪ ,‬ולקו"ף טי"ת‪ ,‬ולרי"ש דלי"ת‪ ,‬איך מתפללים או איך קוראים בתורה‬
‫ואומרים דבר שבקדושה? כשמגיעים ל"נפשינו חכתה" לא נמצאו מחרפים‬
‫ומגדפים?"‬
‫"אל תתמה על החפץ‪ ,‬כי בוראנו אשר הוא בוחן לבות אינו שואל כי אם לב‬
‫האדם אשר יהי' תמים עמו‪ .‬ואחרי שאינו יכול לדבר בענין‪ ,‬מעלה עליו כאלו‬
‫אומר יפה‪ .‬וכן אותן הקוראים פסוקי דזמרה בקול רם ונעים זמר ואינם יודעים‬
‫הפסוקים ואומרים בטעות‪ ,‬תפלתם וזמירותם מתקבל כריח נחוח‪ .‬וגם הקב"ה‬
‫‪51‬‬
‫שמח עליו שמחה גדולה ואומר כמה הוא מזמר לפני לפי דעתו‪ .‬על זה נאמר‬
‫"דגלו עלי אהבה" מעילתו עלי אהבה‪ .‬במשפט‪" 52‬לא ימעל פיו" מתרגמינן "לא‬
‫ידגל פומיה""‪.‬‬

‫‪ (49‬ראה הערה ‪.33‬‬

‫‪ (50‬ראה ס' ותורה יבקשו מפיהו (להרב וולפא שליט"א פרק ד' אות ט'‪ ,‬שכותב נגד המבטא ההולנדי‪.‬‬
‫ויש לעיין אם המבטא ההולנדי יותר בעייתי משאר המבטאים כי הם גם מחליפים אותיות (עיי"ן ל‪-‬‬
‫נ"ג) מה שאין כן המבטא הגרמני הוא רק בנקודות (שמשנים חולם ל"או" וסגל לצירה וקמץ לחולם)‪,‬‬
‫וגם במבטא התימני יש לומר שגם כן אינו בעייתי ואדרבה הם מבחינים יותר באותיות‪.‬‬
‫‪ (51‬שיר השירים ב‪ ,‬ד‪.‬‬
‫‪ (52‬משלי טז‪ ,‬י‪.‬‬
‫‪67‬‬
 ‫חידושים וביאורים – תורת אמת‬

‫"ומעשה בכהן אחד שהיה פורש כפיו ואומר "ישמדיך"‪ ,‬והי' שם חכם אחד‬
‫והעבירו מלפני התיבה לפי שאינו יודע לחתוך האותיות אשר בברכת כהנים‪.‬‬
‫והראוהו מן השמים לאותו החכם כי אם לא יחזרנהו יענש בדבר ע"כ‪.54"53‬‬
‫ויש להבהיר עוד הפעם שכל הנ"ל נכתב רק לעורר לב המעיינים והלומדים‪,‬‬
‫ובנוגע להלכה למעשה יש לשאול רב מורה הוראה‪.‬‬

‫‪ (53‬וצ"ע כי מוטב עשה‪ ,‬שהרי הכהן הי' עילג לכל השיטות? ויש לומר בדרך אפשר על פי מה שה'באר‬
‫היטב' כותב בשם ה'פרי חדש' (ראה הערה ‪ )7‬שאם הכהן כבר עלה שלא ירד‪ .‬וגם כאן‪ ,‬לכתחילה לא‬
‫הי' לאותו כהן היתר לעלות‪ ,‬אבל מפני שהוא כבר עלה הי' אסור להוריד אותו‪( .‬ובפרט אם זה יכול‬
‫לגרום להלבנת פני חבירו ברבים‪).‬‬
‫‪ )54‬ומפני שבחג השבועות חל יום ההילולא של מורינו הבעש"ט נ"ע ונהגו כ"ק אדמו"ר נשי"ד‪ ,‬כ"ק‬
‫אדמו"ר מהוריי"ץ להזכירו במאמר דא"ח או לספר סיפור בנוגע אליו (ראה המלך במסיבו ח"ב עמ'‬
‫קנח)‪ ,‬יש להעיר על הסיפור המופלא והמפורסם על תפילת יוה"כ במחיצת הבעש"ט ותלמידיו‪,‬‬
‫כאשר התאמצו לבטל גזירת כליה ר"ל שריחפה על קהילה יהודית‪ ,‬וכיצד לבסוף נתבטל הקטרוג‬
‫דווקא כתוצאה מעזקת "קוקוריקו" של בן‪-‬כפר הבוקעת שערי שמים ומטלת את רוע הגזירה‪ .‬ראה‬
‫אגרות קודש כ"ק אדמו"ר מהוריי"ץ ח"ה עמ' תלא ואילך‪ ,‬בארוכה‪ .‬וראה גם שיחת כ"ק אדמו"ר על‬
‫הסיפור והוראתו בעבודת ה'‪ ,‬שיחות קודש תשמ"א‪ ,‬ש"פ שמיני ס' ע"ב‪ ,‬ועוד‪.‬‬
‫‪68‬‬
 ‫חידושים וביאורים – תורת אמת‬

‫שער שונות‬
‫חל"ב טעמים ורמזים למנהג ישראל לאכול‬
‫מאכלי חלב בחג השבועות (א‪)55‬‬
‫ע"פ דרך הפשט‪ ,‬רמז‪ ,‬דרוש וסוד‬
‫מלוקט ע"י התה"ש מנחם מענדל הלוי שיחי' העלער‬

‫ידוע ומפורסם המנהג הנפוץ בכל תפוצות ישראל לאכול מאכלי חלב בחג‬
‫השבועות וכבר כתב על זה המגן אברהם "והרבה טעמים נאמרו בדבר"‪ .‬והיות‬
‫שהטעמים למנהג זה מבוארים בריבוי ספרי קודש על פי ככל חלקי הפרד"ס‪,‬‬
‫אמרנו לעשות אזנים לתורה ולאסוף תחת גג אחד כמה מטעמים אלו ויהיו‬
‫לתועלת הרבים‪ .‬ובקשת המלקט שיחי' שטוחה לפני הקוראים שי' שיועילו‬
‫לתת לו איזה הערות והוספות משלהם למען שנדפיסם‪ ,‬בתור השלמה‪ ,‬בקובץ‬
‫הבא‪ ,‬וזכות הרבים תלוי בם‪.‬‬

‫א‪ .‬נוהגים לאכול מאכלי חלב בנוסף למאכלי בשר שבכל חג‪ ,‬מיפני‬
‫שכשאוכלים גם מאכלי חלב וגם מאכלי בשר צריכים לעשות ב' לחמים‬

‫‪ )55‬נדפס בעבר בקובץ 'אשכילה בדרך תמים' ‪ -‬ישיבה גדולה וועסטשעסטער חוברת ג' (מ"ב)‪ ,‬חג‬
‫השבועות תשע"ו‪ ,‬ונדפס כאן מפני חביבותא דמילתא ומפני שיצורף המשך להנ"ל בא' הגיליונות‬
‫הקרובים ‪ ,‬כמו כן לא נדפסו כאן מראי המקומות בשלימותם והמעוניין לעמוד על מקורם של דברים‬
‫יעיין בקובץ הנ"ל‪.‬‬
‫‪69‬‬
 ‫חידושים וביאורים – תורת אמת‬

‫נפרדים ולכן אוכלים מאכלי חלב ומאכלי בשר כדי שיהיה לחם עם כל‬
‫אחד‪ ,‬ויהיה לזכר שתי הלחם שהקריבו בבית המקדש בחג השבועות‪.56‬‬

‫ב‪ .‬אוכלים מאכל בשר ומאכל חלב זכר לב' הכבשים שהקריבו בחג‬
‫השבועות (על דרך מה שעושים זכר לפסח ולחגיגה בחג הפסח)‪.57‬‬

‫ג‪ .‬כשחזרו בני ישראל לבתיהם אחר מתן תורה לא מצאו מה לאכול אלא‬
‫מאכלי חלב כי כדי לאכול בשר הוצרכו לשחוט בסכין הכשר לשחיטה‪,‬‬
‫ולנקר הבשר כדין‪ ,‬ולמלוח הבשר‪ ,‬וזה טרחה גדולה‪ .‬ועוד שלא היה להם‬
‫כלים כשרים לבשל בהם את הבשר מפני שכל הכלים שלהם היו טרפים‬
‫מיפני שבישלו בהם בשר טרפה‪ ,‬ולכן (לפי שעה) אכלו מאכלי חלב עד‬
‫שיוכלו לסדר מאכלי בשר כשרים‪ .‬ואנו עושים זכר לזה‪.58‬‬

‫ד‪ .‬נוהגים לאכול מאכלי חלב מפני שמתן תורה היה ביום השבת ולא יוכלו‬
‫לשחוט בשר בשבת (ובשר שהיה להם מלפני השבת היה בשר טריפה)‬
‫ולכן לא אכלו אלא מאכלי חלב (עד לאחר שבת) ולכן נוהגים אנו לאכול‬
‫מאכלי חלב בחג השבועות זכר לזה‪.59‬‬

‫ה‪ .‬נוהגים לאכול חלב בחג השבועות מפני שהתורה נמשלה לחלב‪ ,‬כמו‬
‫שכתוב (שיר השירים ד'‪ ,‬י"א) "דבש וחלב תחת לשונך"‪.60‬‬

‫‪ (56‬רמ"א‪.‬‬
‫‪ )57‬קרית חנה (מדברי הרמ"א)‪.‬‬
‫‪ )58‬משנה ברורה‪.‬‬
‫‪ )59‬גאולת ישראל‪.‬‬
‫‪ (60‬כל בו‪.‬‬
‫‪71‬‬
 ‫חידושים וביאורים – תורת אמת‬

‫ו‪ .‬איתא בזוהר הקודש (ח"ג דף צ"ז ע"א) שזה שכתוב בתורה "וספרתם‬
‫לכם ממחרת השבת וגו'" הוא על דרך מה שכתוב לגבי נידה "וספרה לה‬
‫"‪ .‬דהיינו שזה שישראל נצטוו לספור ז' שבועות לפני מתן תורה הוא כדי‬
‫לטהר לעצמם מהקליפות שנדבקו בהם בעת הייתם בארץ מצרים‪ .‬ולכן‬
‫צוה ה' יתברך לספור ז' שבועות לטהר עצמם כמו נדה שסופרת ז' ימים‬
‫נקיים‪ .‬ולכן נוהגים לאכול מאכלי חלב בחג השבועות שחלב הוא בעצם‬
‫דם (שהוא ענין הטומאה) רק ש"הדם נעכר ונעשה חלב" (נידה ט'‪ ,‬ע"א)‪,‬‬
‫כך בני ישראל בשעת מתן תורה יצאו מטומאה לטהרה כנ"ל‪.61‬‬

‫ז‪ .‬זה שאוכלים חלב בחג השבועות‪ ,‬רמז יש לדבר‪" ,‬שדבש‪ ,‬חלב‪ ,‬קמחא‬
‫דסמידא" הוא בגימטריא תרי"ג רמז לתרי"ג מצוות שנתנו לבני ישראל‬
‫בחג השבועות‪.62‬‬

‫ח‪ .‬בנוגע לחג השבועות כתוב בתורה (במדבר כ"ט‪ ,‬כ"ו) "וביום הביכורים‬
‫תקריבו מנחה חדשה לה' בשבועותיכם" שהוא ראשי תבות חלב רמז‬
‫למנהג ישראל לאכול מאכלי חלב בחג השבועות‪.63‬‬

‫ט‪ .‬נוהגים לאכול גבינה רמז להר סיני שנקרא הר גבנונים‪.64‬‬

‫י‪ .‬ידוע מה שכתוב (שבת פ"ח‪ ,‬ע"ב) שכשרצה הקב"ה ליתן תורה לישראל‬
‫טענו המלאכים "תנה הודך על השמים"‪ ,‬שה' יתן את התורה למלאכי‬
‫השרת‪ .‬ומבואר שאמר להם הקב"ה אני כתבתי בתורה "לא תבשל גדי‬

‫‪ )61‬מגן אברהם‪.‬‬
‫‪ )62‬מטה משה‪.‬‬
‫‪ )63‬שם‪.‬‬
‫‪ )64‬טעמי המנהגים (בשם ר' שמשון מאסטרופולא)‪.‬‬
‫‪70‬‬
 ‫חידושים וביאורים – תורת אמת‬

‫בחלב אמו" ואתם כשבאתם אצל אברהם אכלתם בשר וחלב‪ ,‬שנאמר‬
‫"ויקח חמאה וחלב בין הבקר אשר עשה" ולכן אנו אוכלים מאכלי בשר‬
‫ואחר כך אוכלים מאכלי חלב בנפרד להראות שאין אנו כמלאכי השרת‬
‫‪65‬‬
‫שאכלו בשר וחלב ולכך זכינו לקבל את התורה‪.‬‬

‫יא‪ .‬איתא במידרש שכשבא משה רבינו לקבל את התורה צר הקב"ה דמותו‬
‫של משה לאברהם אבינו ואמר למלאכי השרת אל תיגעו בו הלא זה הוא‬
‫האיש אשר אכלתם אצלו‪ .‬ולכן אוכלים אנו מאכלי חלב לרמז שהתורה‬
‫‪66‬‬
‫ניתנה לנו בזכות המאכלי חלב שנתן אברהם אבינו למלאכי השרת‪.‬‬

‫יב‪ .‬חג השבועות הוא הסיום של ספרית העומר‪ ,‬ורוצים לעשות סעודה‬
‫'לגמרה של מצוה'‪ ,‬וכדי להדגיש שאין זה סעודת יו"ט רגילה אלא גם‬
‫‪67‬‬
‫סעודה לגמרה של מצוה‪ ,‬נוהגים לאכול סעודה של מאכלי חלב‪.‬‬

‫יג‪ .‬איתא בגמרא (מכות כ"ג‪ ,‬ע"ב‪ ,‬ובמדרש תנחומא ריש פרשת כי תצא)‬
‫ששס"ה מצוות לא תעשה הם כנגד שס"ה ימות השנה כל יום יש לו‬
‫מצוה מסיומת‪ .‬וכשתספור ותמנה מנין המצוות לא תעשה שבתורה עד‬
‫מצות "לא תבשל גדי בחלב אמו" תמצא שהיא מצות לא תעשה ס"ו‪,‬‬
‫נימצא שיום ו' סיון הוא כנגד הלאו ד"לא תבשל גדי בחלב אמו" שיום‬
‫ששה בסיון הוא ס"ו יום אחר ראש חודש ניסן‪ ,‬ולכן נוהגים לאכול בשר‬
‫‪68‬‬
‫וחלב בחג השבועות בלי לערבן יחד‪ ,‬כדי לקיים מצוה זו ביום זו‪.‬‬

‫‪ (65‬באר היטב‪.‬‬
‫‪ )66‬מטעמים (ראה גם ייטב פנים)‪.‬‬
‫‪ )67‬אמרי פינחס‪.‬‬
‫‪ )68‬אוצר המנהגים‪.‬‬
‫‪72‬‬
 ‫חידושים וביאורים – תורת אמת‬

‫יד‪ .‬איתא בגמרא (סוטה י"ב ‪,‬ע"ב) שכשמצא בת פרעה את משה בתוך הנהר‬
‫הביאו מינקת לינוק הילד אבל לא רצה משה לינוק לא רצה משה שיניקו‬
‫לו עד שהביאו לא אשה ישראלית (יוכבד אימו) מפני שפה שעתיד לדבר‬
‫אם השכינה לא ינק אלא מאישה יהודייה‪ .‬ולזכר דבר זה אנו אוכלים‬
‫‪69‬‬
‫מאכלי חלב בחג השבועות‪.‬‬

‫טו‪ .‬חלב הוא משקה לבן שרומז על מידת החסד והרחמים‪ ,‬והתורה ענינו‬
‫חסד‪ ,‬ולכן אוכלים מאכלי חלב להודות לה' יתברך על שנתן לנו את‬
‫התורה בחסדו הגדול 'להודיע לבריותיו ולגלות להם מסתורין דיליה'‪.‬‬
‫‪70‬‬
‫ויש גם רמז לדבר ממה שכתוב להגיד בבוקר חסדיך ראשי תיבות חלב‪.‬‬

‫טז‪ .‬איתא בגמרא (בכורות ו'‪ ,‬ע"ב) "וחלב מנלן דשרי‪ ,‬והא אבר מן החי הוא?‬
‫מדכתיב ארץ זבת חלב ודבש" אם כן יוצא שעד שנתנה התורה לבני‬
‫ישראל היה חלב אסור (שאבר מין חי היה אסור גם לבני נח) אבל‬
‫כשניתנה התורה הותרה החלב ולכן נוהגים לאכול חלב בחג השבועות‬
‫‪71‬‬
‫שהחלב הותר ביום זה‪.‬‬

‫יז‪ .‬אוכלים חלב בחג השבועות מפני שחלב הוא בגימטריא מ' ורוצים אנו‬
‫להדגיש בזה שהתורה הוא הדבר הכי יקר שיש‪ .‬ולכן התורה ניתנה במ'‬
‫יום וכל העולם לא נברא אלא בששת ימים בלבד ולכן אוכלים מאכלי חל‬
‫‪72‬‬
‫בחג השבועות‪.‬‬

‫‪ )69‬מטעמים‪.‬‬
‫‪ )70‬בני יששכר‪.‬‬
‫‪ )71‬טעמי המנהגים‪.‬‬
‫‪ )72‬נזירות שמשון‪.‬‬
‫‪73‬‬
 ‫חידושים וביאורים – תורת אמת‬

‫יח‪ .‬שג' ימים לפני מ"ת הופרשו בני ישראל מי נשיהם ולכן לאחר מ"ת אכלו‬
‫מאכלי חלב שחלב מרבה הזרע (ראה יומא י"ח‪ ,‬ע"א) ולכן אוכלים אנו‬
‫‪73‬‬
‫מאכלי חלב זכר זה‪.‬‬

‫יט‪ .‬איתא בגמרא (ב"מ פ"ו‪ ,‬ע"ב) "כל מה שעשה אברהם למלאכי השרת ‪.‬‬
‫‪ . .‬עשה הקב"ה לבניו" וממשיך שם שבזכות "ויקח חמאה וחלב" נתן ה'‬
‫מן לבנ"י במדבר‪ .‬ולכן אנו אוכלים מאכלי חלב בחג השבועות כרמז‬
‫וכתפילה שיתן לנו ה' יתברך פרנסתנו כמו שנתן לבנ"י במדבר כדי שנוכל‬
‫‪74‬‬
‫ללמוד תורה מתןך מנוחה‪.‬‬

‫כ‪ .‬חלב הוא מאכל של שפלות שהרי המלאכים והשרים אוכלים מאכלי‬
‫בשר ורק פשוטי העם אוכלים מאכלי חלב‪ ,‬ועוד שחלב הוא מאכל‬
‫תינוקות‪ ,‬ולכן נוהגים לאכול מאכלי חלב בחג השבועות לרמז שאין‬
‫‪75‬‬
‫התורה מתקיים אלא במי שהוא שפל בעיני עצמו‪.‬‬

‫כא‪ .‬ביום א' דחג השבועות מת דוד המלך‪ .‬ושמלך ישראל (או נשיא) מת כל‬
‫העם נוהגים אנינות‪ .‬ודוחה אפילו יום טוב‪ ,‬ולכן באותו שנה לא אכלו‬
‫בנ"י בשר או יין שהוא אסור לאונן‪ ,‬והוצרכו לאכול רק מאכלי חלב‪ .‬ולכן‬
‫‪76‬‬
‫אנו אוכלים מאכלי חלב לזיכרון דוד מלך ישראל‪.‬‬

‫‪ (73‬שם‪.‬‬
‫‪ (74‬שם‪.‬‬
‫‪ )75‬טעמי המנהגים (בשם ר"פ קאריצער)‪.‬‬
‫‪ )76‬ר' אברהם אבלי (בעמ"ס בית אברהם)‪.‬‬
‫‪74‬‬
 ‫חידושים וביאורים – תורת אמת‬

‫כב‪ .‬בשעת מ"ת פסקה זוהמתן של ישראל ונתעלו להיות כמדרגת המלאכים‬
‫וכדי להדגיש שביום הזה אנו במדרגת המלאכים לכן אוכלים מאכלי חלב‬
‫‪77‬‬
‫ומאכלי בשר כמו המלאכים שאכלו בשר וחלב בבית אברהם‪.‬‬

‫כג‪ .‬מובא בגמ' (פסחים ס"ח‪ ,‬ע"ב) "הכל מודים דבעצרת בעינן נמי לכם‪ ,‬מאי‬
‫טעמא‪ ,‬יום שניתנה תורה לישראל "‪ .‬ולכאורה אינו מובן‪ ,‬אדרבה‪ ,‬ביום‬
‫שנתנה תורה לישראל צריך להיות הוספה בה'לה'' (בלימוד התורה) ולמה‬
‫דווקא בעצרת בעינן נמי לכם? ומבאר שכשרצה הקב"ה ליתן תורה‬
‫לישראל אמרו מלאכי השרת תנה הודך על השמים שהתורה תנתן‬
‫למלאכי השרת‪ ,‬אמר להם הקב"ה "למיצרים ירדתם? יצה"ר יש בניכם?‬
‫אב ואם יש לכם?" דהיינו שהתורה לא ניתנה לישראל אלא בזכות‬
‫המצוות מעשיות הגשמיים‪ .‬ולכן הכל מודים דבעצרת בעינן נמי לכם‪.‬‬
‫וזהו גם הטעם למה אוכלים בשר וחלב בנפרד כדי לקיים מצוה שבגוף‬
‫‪78‬‬
‫(על ידי אכילה ושתייה) להדגיש שבזכות זה ניתנה לנו התורה‪.‬‬

‫כד‪ .‬ידוע שתורה מתשת כחו של אדם‪ ,‬ולכן מיד כשקבלו בנ"י את התורה‬
‫תשש כוחן‪ ,‬ולכן אכלו בנ"י חלב להתחזק בו‪ ,‬ואנו אוכלים חלב בזה"ז זכר‬
‫‪79‬‬
‫לזה‪.‬‬

‫כה‪ .‬בשעת מ"ת נעשו בנ"י לעם ונעשו כולם כגרים‪ .‬וגר שנתגייר כקטן שנולד‬
‫דמי‪ ,‬ולכן אוכלים חלב בחג השבועות – שהוא מאכל קטנים – להראות‬
‫‪80‬‬
‫שביום זה נולדו מחדש‪.‬‬

‫‪ (77‬נועם אלימלך‪.‬‬
‫‪ (78‬בית הלוי‪.‬‬
‫‪ )79‬מטעמים‪.‬‬
‫‪ )80‬שם‪.‬‬
‫‪75‬‬
 ‫חידושים וביאורים – תורת אמת‬

‫כו‪ .‬איתא בגמ' (קידושין ל‪ ,‬ע"ב) "אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית‬
‫המדרש" ועוד כתוב שם‪ " ,‬בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין"‬
‫דהיינו שע"י לימוד התורה מהפכים מיצה"ר ליצ"ט‪ ,‬ולכן אוכלים חלב‪,‬‬
‫שחלב הוא "דם נעכר ונעשה חלב" (נדה שם) לרמז שהתורה הוא כמו‬
‫‪81‬‬
‫חלב זה‪.‬‬

‫כז‪ .‬ידוע ש"לא קאים אינש אדעתא דרבו עד ארבעין שנין" שכדי להבין‬
‫התורה בשלימותה צריך יגיעה של מ' שנה‪ ,.‬וגם בנ"י לא הבינו את‬
‫התורה בשלימותה עד מ' שנה‪ .‬וכמו שאמר להם משה רבינו לבנ"י לפני‬
‫שנכנסו לא"י "לא נתן ה' לכם לב לדעת ‪ . . .‬עד היום הזה"‪ .‬ולזה אוכלים‬
‫מאכלי חלב בחג השבועות‪ ,‬שחלב הוא בגימטריא מ' לרמז על ענין המ'‬
‫‪82‬‬
‫שנה כנ"ל‪.‬‬

‫כח‪ .‬נוהגים בהרבה מקומות להיות נעורים כל הלילה וללימוד תורה ומזה‬
‫נשתלשל המנהג שבבוקר לאחר תפילת אכלו מאכלי חלב שממהר לתקן‬
‫‪83‬‬
‫להשקיט רעבונם (דלא כמאכלי בשר שמשתהים להתעכל)‪.‬‬

‫כט‪ .‬כתוב בתורה (שמות כ"ג‪ ,‬י"ט) "ראשית ביקורי אדמתך תביא בית ה'‬
‫אלקיך לא תבשל גדי בחלב אימו" וחג השבועות הוא חג הביכורים‬
‫(שהוא הזמן הראשון שאפשר להביא ביכורים לבית המקדש) והסמיכות‬
‫‪84‬‬
‫דהפסוק הנ"ל הוא רמז למנהג לאכול מאכלי חלב בחג השבועות‪.‬‬

‫‪ (81‬ישועות יעקב (מובא במטעמים)‪.‬‬

‫‪ )82‬מטעמים‪.‬‬
‫‪ )83‬שם‪.‬‬
‫‪ )84‬של"ה‪.‬‬
‫‪76‬‬
 ‫חידושים וביאורים – תורת אמת‬

‫ל‪ .‬ובחלב יש מיוחדת שאין בשאר המאכלים שיש בו כוח של אכילה ושל‬
‫שתיה‪ .‬וכמו שרואים שילד קטן חי ומתגדל רק בכוחו של החלב‪ ,‬ואין הוא‬
‫צריך לאכול או לשתות שום דבר אחר‪ .‬ולכן אוכלים מאכלי חלב בחג‬
‫השבועות שהוא רמז על התורה שהוא מחיה אותנו (כי הם חיינו ואורך‬
‫ימינו) לא רק כמו אכילה ולא רק כמו שתייה אלא יש בו הכוח להחיות‬
‫‪85‬‬
‫את האדם בחיים האמיתיים‪.‬‬

‫לא‪ .‬בספר מעשי ה' (לר"א אשכנזי בחלק מעשי תורה פרק י"ד) כתב דהא‬
‫דקין לא הביא מראשית פרי הארץ‪ ,‬אלא מפרי הארץ‪ ,‬משום שכפר בזה‬
‫שהקב"ה קדמון‪ .‬מה שאין כן הבל הביא מי בכורות צאנו לומר שהוא‬
‫יתברך קדמון‪ ,‬וכתיב דהביא הבל גם כן מחלבהן‪ ,‬פירוש מחלב שלהם‪,‬‬
‫והטעם שהקריב חלב לאפוקי מאלו המאמינים שהקב"ה והטבע הכול‬
‫קדמון‪ ,‬והקריב חלביהן לבד‪ ,‬ומשום הכי כתיב "ראשית ביקורי אדמתך"‬
‫‪86‬‬
‫להורות על קדמות הבורא‪ ,‬ואח"כ "לא תבשל גדי בחלב אמו"‪.‬‬

‫לב‪ .‬איתא בזוה"ק (פ' אמור) שחג השבועות הוא ענין ''דאילנא דחיי' שהוא‬
‫כמו קודם החטא שאז לא הוצרך העולם לבירורים (שלא היה רע וטוב‬
‫מעורבים זה עם זה רק לאחר עץ הדעת)‪ .‬ולכן אוכלים חלב בחג השבועות‬
‫לרמז שהיום אנו במעמד ומצב כמו לפני החטא ואין אנו צריכים‬
‫לבירורים רבים כמו בשר שצריך בירורים רבים עד שיהיה מותר באכילה‬
‫(שחיטה‪ ,‬מליחה‪ ,‬הדחה וכו') משא"כ חלב מותר לאכילה מיד‪( ,‬וכן הוא‬
‫גם בגשמיות שחלב אינו צריך הכנה כ"כ כמו בבשר ומוכשר לאכילה‬
‫מיד)‪. 87‬‬

‫‪( (85‬ראה גמ' עירובין דף נ"ד‪ ,‬ע"ב)‪.‬‬

‫‪ )86‬דרשות חתם סופר‪.‬‬
‫‪ )87‬דעת שלום‪.‬‬
‫‪77‬‬
 ‫חידושים וביאורים – תורת אמת‬

‫לג‪ .‬הטבע של חלב הוא לקרר את האדם משא"כ מאכלי בשר מחממים את‬
‫האדם‪ .‬ולכן נוהגים לאכול מאכלי חלב בחג השבועות לרמוז שכדי לקבל‬
‫את התורה בשלימותה צריך להתקרר לתענוגי עוה"ז וכו' וכו' וכמו‬
‫‪88‬‬
‫שכתוב "וקר רוח איש תבונה"‪.‬‬

‫לד‪ .‬חג השבועות נקרא גם חג הביכורים שהוא התחלת זמן הקרבת הביכורים‪.‬‬
‫וכל עינינו של ביכורים היא להודות לה' על שנתן לנו "ארץ זבת חלב‬
‫ודבש" ולכן נוהגים לאכול מאכלי חלב (ודבש‪ .‬ראה לעיל טעם ה'‪,‬‬
‫‪89‬‬
‫ובהערה שם) להודות לה' על ענין זה (במקום ביכורים)‪.‬‬

‫לה‪ .‬חלב הוא רמז על התורה‪ ,‬שחלב הוא האות הראשון והאחרון והאמצעי‬
‫שבתורה‪ .‬ב' (בראשית) ל' (כל ישראל) ח' (דאיתא בגמ' (קידושין כ"ט‪,‬‬
‫ע"א) "ו' ד'גחון' חצי אותיות שבתורה" ונחלקו בגמ' שם אם הו' הוא סוף‬
‫חצי הראשון של התורה או תחילת חצי השני‪ ,‬נמצא ש(למ"ד הב') הח'‬
‫‪90‬‬
‫הוא האות האמצעי שבתורה)‪ .‬ולכן אוכלים חלב בחג השבועות‪.‬‬

‫לו‪ .‬חלב הוא מאכל תינוקות‪ ,‬שתחילת מאכלו של אדם (בימי חייו) היא חלב‪,‬‬
‫ולכן אנו אוכלים מאכלי חלב כיון שביום זה התחלנו את התורה (שהוא‬
‫כמו התחלת החיים שלנו) ולכן אוכלים מאכל המבטא את ענין ההתחלה‬
‫‪91‬‬
‫שבמאכלי בנ"א‪.‬‬

‫‪ (88‬וידבר משה‪.‬‬
‫‪ )89‬זמנים‪.‬‬
‫‪ )90‬חי' ר' אייזיק‪.‬‬
‫‪ )91‬שם‪.‬‬
‫‪78‬‬
 ‫חידושים וביאורים – תורת אמת‬

‫לז‪ .‬כשרצה הקב"ה ליתן התורה לישראל טענו המלאכים "תנה הודך על‬
‫השמים"‪( ,‬שה' יתן את התורה למלאכי השרת)‪ .‬ואמר להם הקב"ה "אני‬
‫כתבתי בתורה 'לא תבשל גדי בחלב אמו'‪ ,‬ואתם כשבאתם אצל אברהם‬
‫אכלתם בשר וחלב‪ ,‬שנאמר 'ויקח חמאה וחלב ובן בקר אשר עשה'"‪.‬‬
‫וטענת המלאכים שהתורה תנתן להם‪ ,‬בשביל שחשבו כי הם מוכשרים‬
‫יותר לקבל אור גנוז זה‪ ,‬ועל זה השיבם הקב"ה‪ ,‬מענין בשר וחלב‪ ,‬דהנה‬
‫אברהם קיים כל התורה עד שלא נתנה‪ ,‬משא"כ המלאכים לא היתה‬
‫אצלם ההכשרה לענין התורה‪ ,‬והראי' מאכילתם בששר בחלב כשנתארחו‬
‫אצל אברהם אבינו‪ ,‬הרי זה ראי' שעד עתה לא היתה אצלם ההכשרה‬
‫להענינים האמורים בתורה‪ ,‬וזוהי ההוכחה שבנ"י ראויים יותר כיון‬
‫‪92‬‬
‫שאצלם כבר היתה ההכשרה וההכנה לזה ע"י האבות כו'‪.‬‬

‫לח‪ .‬עוד טעם למה אוכלים מאכלי חלב בחג השבועות הוא לרמז שבתורה יש‬
‫ב' ענינים‪' ,‬זכה נעשה לו סם חיים‪ ,‬לא זכה נעשה לו סם המות'‪.‬ורמז לזה‬
‫אוכלים גם חלב וגם בשר וזה מרמז על ב' תכונות שבתורה‪ .‬וזהו גם הרמז‬
‫של חלב עצמו שהוא בא מבשר הבהמה‪ ,‬והפך להיות לחלב‪ ,‬וזה מראה‬
‫איך שממקור אחד יכול להיות ב' דברים הפכים‪( ,‬סם החיים וסם המות)‬
‫‪.93‬‬

‫לט‪ .‬מנהג ישראל לאכול מאכל הנקרא 'בלינצים'‪ ,‬והוא מרמז למעמד הר סיני‪,‬‬
‫שכתוב שמשה נכנס אל הערפל‪ ,‬ובתוך הערפל הי' גילוי השכינה בעב‬
‫הענן‪ ,‬ולכן אוכלים בלינצים שהוא בצק מטוגן מבחוץ (רמז להערפל)‪,‬‬
‫וגבינה לבנה בפנים (רמז לעב הענן)‪.‬וד רמז יש בדבר הנ"ל‪ ,‬שהוא כמו‬

‫‪ (92‬שם‪.‬‬
‫‪ (93‬שם‪.‬‬
‫‪79‬‬
 ‫חידושים וביאורים – תורת אמת‬

‫ספר תורה‪ .‬שבחוץ יש גוויל מגולל‪ ,‬ובפנים נמצא גילוי אור התורה‪.‬‬
‫וזהו"ע מאכל הנ"ל שהוא בצק מגולל ובתוכו נמצא גבינה‪.94‬‬

‫מ‪ .‬להעיר מה ששמעתי מהאנשים העוסקים במלאכת הגבינה שהזמן‬

‫שהפרות מוציאים החלב הטוב ביותר הוא בסביבות ימי חג השבועות ואז‬
‫עוסקים במלאכת עשיית הגבינה‪.‬‬
‫בספר שער באותיות (ערך דברי חכמים אות ט') מובא סיפור בזה"ל‪:‬‬
‫"פעם הי' הרה"ק מפארמישלאן זצלה"ה חולה מעיים‪ ,‬ואסור הי' לו‬
‫לאכול מיני בצק‪ .‬וכשהגיע חג השבועות שמנהג ישראל לאכול מאכל‬
‫בצק ממולא גבינה (קרעפליך)‪ ,‬והצטער מאוד שלא יוכל לאכול מאכל זה‬
‫בחג השבועות‪ ,‬ולזאת שלח שליח לרה"ק מרוז'ין בזה"ל‪" :‬היות ומקובל‬
‫בידו מאביו הרה"ק מרהרא"א הגדול שמי שאינו אוכל מאכל זה בחג‬
‫השבועות סימן הוא שלא עמדו רגלי אבותיו על הר סיני‪ ,‬וכעת שהוא‬
‫חולה מעיים‪ ,‬לאכול רק א' הוא מעט מידי בעדו‪ ,‬ואם יאכל שניים‪ ,‬הוא‬
‫זוגות‪ ,‬ושלושה הוא יותר מידי לאכול כי סכנה היא למעיו‪ .‬והשיבו‬
‫הרה"ק מרוז'ין ע"י שליח הנ"ל שיעשו קרעפיל א' גדול כשלושה ויאכל‬
‫חציו‪ ,‬וזה כבר אינו רב ואינו מעט ואינו זוגות‪( .‬שיחת חולין של תלמידי‬
‫חכמים צריכה לימוד)"‪ .‬עכ"ל‪.‬‬
‫וכאן המקום להעיר מה שמובא בכמה מקומות שהרה"ק ר' דוד משה‬
‫מטשארטקאוב הי' מקיים המנהג דמאכלי חלב ע"י שהי' תוחב כף חלבית‬
‫(דבן יומו) בכוס משקה חמים בבוקר ובזה הי' מקיים מנהג זו‪ .‬וידוע‬
‫שבליובאוויטש לא היו מהדרים במצוות שהגוף נהנה מהם‪.‬‬
‫חל"ב טעמים נוספים יובאו בקרוב בעזרת החונן לאדם דעת‪.‬‬

‫‪ (94‬שם‪.‬‬
‫‪81‬‬
 ‫חידושים וביאורים – תורת אמת‬

‫גיליון זה מוקדש לזכות הת' הנעלה נריה אייזיק שי' זינגר‬

‫יו"ר את"ה בישיבתנו הק'‬
‫על התמסרותו הרבה למען הצלחת מבצע שבועות בעירנו‬
‫הקדושה‬

‫***‬
‫לזכות‬
‫הת' מנחם מענדל שי' משי זהב‬
‫לרגל מינויו למנהל מבצע תפילין‬
‫מטעם את"ה בישיבתנו הק'‬

‫***‬
‫לרפואת החייל בצבאות ה'‬
‫משה בן דבורה גולדא‬

‫‪80‬‬
 ‫חידושים וביאורים – תורת אמת‬

‫לזכות‬
‫התלמידים השלוחים‬
‫דישיבתנו המעטירה‬
‫הת' ישראל שי' אבצן‬
‫הת' לוי יצחק שי' אסטער‬
‫הת' גדליהו שי' בלומינג‬
‫הת' איסר שי' בריקמאן‬
‫הת' שלום דובער הלוי שי' הבר‬
‫הת' מנחם מענדל הלוי שי' העלער‬
‫הת' שלום דובער שי' ליווי‬
‫הת' שמואל שי' סילווער‬
‫שיזכו לחזות בהתגלות כ"ק מלכנו משיחנו‬
‫במהרה בימנו תיכף ומי"ד‪ 95‬ממ"ש‬

‫‪ 95‬וכידוע ומפורסם הקשר דמי"ד עם חג השבועות‪ ,‬ראה בשיחת ה'דבר‬

‫מלכות' דחג השבועות באריכות הביאור‪.‬‬
‫‪82‬‬
 ‫חידושים וביאורים – תורת אמת‬

‫לזכות‬
‫ההנהלה דישיבתנו הק'‬
‫הגה"ח אברהם יואל שי' לפידות‬
‫ראש הישיבה‬
‫הגה"ח יחיאל יוסף שי' לסקר‬
‫הגה"ח לוי יצחק שי' לפידות‬
‫משגיחים בישיבה‬
‫הגה"ח יעקב שי' אורנשטיין‬
‫הגה"ח שניאור מרדכי שי' אייזנמן‬
‫הגה"ח חיים שלום שי' דייטש‬
‫הגה"ח יצחק מאיר שי' סגל‬
‫הגה"ח יוסף צבי שי' צירקוס‬
‫רמי"ם בישיבה‬
‫הגה"ח יוסף יצחק שי' אופן‬
‫הגה"ח משה יהודה לייב שי' גרוזמן‬
‫הגה"ח שניאור זלמן שמעון שי' כהן‬
‫הגה"ח שמואל שי' פרסמן‬
‫הגה"ח אלימלך שי' פרקש‬
‫הגה"ח זלמן שמעון שי' שפרינגער‬
‫משפיעים בישיבה‬
‫הגה"ח יחיאל שי' הניג‬
‫הגה"ח משה לוי יצחק שי' לאופר‬
‫נו"נ בישיבה‬
‫‪83‬‬
 ‫חידושים וביאורים – תורת אמת‬

‫מוקדש‬
‫לחיזוק ההתקשרות‬
‫לכ"ק אדמו"ר נשיא דורנו‬
‫שירווה רוב נחת מבניו התמימים‪,‬‬
‫החסידים המקושרים אליו‪,‬‬
‫ויוליכנו לקראת הגאולה האמיתית‬
‫והשלימה תיכף ומיד ממש‬
‫***‬
‫לזכות‬
‫התלמידים התמימים‬
‫דישיבתנו הקדושה‬
‫שיוסיפו בלימוד התורה בשקידה והתמדה‬
‫בתפקידם להיות נרות להאיר חשכת הגלות‬
‫ולהביא את הגאולה האמיתית והשלימה!‬

‫‪84‬‬