‫בס"ד‬

‫עלון תורני‬

‫לע"נ היקר באדם ה"ה ראובן בן פרחה ויוסף ז"ל‬ ‫
‬ ‫יו"ל ע"י בית כנסת ובית מדרש "כתר ראובן"‬

‫וזאת הברכה  כ"ב תשרי תש"ע  גליון מס' ‪25‬‬

‫"שמח זבולון בצאתך ויששכר באהליך"‬ ‫"אשר ברך משה איש האלוקים את בני ישראל"‬
‫נשאלת השאלה והרי הללו נודדי ימים והולכים באוניות‬ ‫בחז"ל מובא שהראה הקב"ה למשה רבינו לפני מותו‪ ,‬את‬
‫סוחר להביא ממרחק לחמם ואין להם מרגוע ומנוחה לא‬ ‫כל הדורות העתידיים לבוא עד אחרית הימים‪ ,‬ומסתבר‬
‫יום ולא לילה‪ ,‬וכיצד אומרת התורה "שמח זבולון‬ ‫לומר שבברכתו כלל משה את כל הדורות העתידים לקום‬
‫בצאתך"? אלא מה שמחתו של זבולון "ויששכר באוהלך" ‪-‬‬ ‫בישראל‪ .‬משום כך נוהגים שבשמחת תורה‪ ,‬עולים כולם‬
‫בידעו כי יששכר יושב ועמל באהלה של תורה‪ ,‬להגדילה‬ ‫לתורה‪ ,‬וקוראים בפרשת "וזאת הברכה"‪ ,‬כי משה רבינו‬
‫ולהאדירה‪ ,‬וזאת בזכות זבולון שהוא זכה להחזיק ולתמוך‬ ‫בירך את כל ישראל‪ ,‬ובקריאה זו נוטל כל אחד את ברכתו‬
‫באחיו יששכר – דבר זה מעניק סיפוק לנפשו ונותן שמחה‬ ‫המיוחדת לו ממשה רבינו )מעיינות הנצח(‪.‬‬
‫בליבו )על התורה(‪.‬‬
‫והמחזיק ביד לומדי תורה זוכה בשכר מושלם על לימוד‬ ‫"תורה ציוה לנו משה מורשה קהילת יעקב"‬
‫התורה שנלמד בזכותו‪ ,‬וגם הלומד תורה בעצמו זוכר לשכר‬ ‫אדם יחידי אינו יכול לקיים את כל המצוות שבתורה‪ .‬שכן‬
‫מושלם על לימודו ולא מנוכה חצי משכרו‪ ,‬משל למדליק נר‬ ‫ישנן מצוות שאינן נוהגות אלא אצל כהנים‪ ,‬לויים‪ ,‬וכדו'‪.‬‬
‫מנר שאינו מחסיר מאור הנר כי "נר לאחד נר למאה"‪ .‬וזה‬ ‫אולם בזמן שישראל מלוכדים כאיש אחד‪ ,‬ומחבבים איש‬
‫הפירוש "שמח זבולון בצאתך ויששכר באוהלך" שכל אחד‬ ‫את רעהו‪ ,‬אזי נחשב כל העם לאיש אחד‪ ,‬וממילא נחשבות‬
‫ישמח בחלקו שלו ואין אחד נוטל משל חברו )האור החיים‬ ‫המצוות שעושה כל יחיד – כאילו נעשו על ידי כל ישראל‪,‬‬
‫הקדוש זצ"ל(‪.‬‬ ‫וזה נחשב כאילו שכל אחד מישראל מקיים את כל המצוות‬
‫שבתורה‪.‬‬
‫"לעיני כל ישראל"‬ ‫זהו שאמר כאן הכתוב‪" :‬תורה" אשר "ציוה לנו משה" לא‬
‫פסוק זה הוא סיום התורה‪ .‬ומשמע מדברי הרמב"ם‬ ‫יוכלו להיות לנו ל"מורשה" נצחית ולא נוכל לקיים את‬
‫שבספר התורה יש לכתוב את כל שלוש תיבות אלו בשורה‬ ‫כולן‪ ,‬אלא אם כן תהיה "קהילת יעקב" שיהיו ישראל כולם‬
‫האחרונה ולסיים באמצע השורה‪ ,‬וטעמו הוא כדי ללמדנו‬ ‫מלוכדים כגוף אחד )כתב סופר(‪.‬‬
‫שלעולם אין אנו מסיימים את לימוד התורה‪ ,‬אלא תמיד‬
‫עומדים באמצע כי התורה ארוכה ורחבה מיני ים )מעם לועז(‪.‬‬ ‫"לבנימין אמר ידיד ה' ישכון לבטח עליו"‬
‫עצם העובדה שישראל רוחשים מורא וכבוד למקום‬
‫"הדרן עלך משנה תורה"‬ ‫המקדש אפילו כיום בעת החורבן‪ ,‬סימן גאולה הוא‪,‬‬
‫סדר הפרשיות של "משנה תורה" רמז בהם משה רבינו‬ ‫שהשכינה עתידה לחזור ולשרות על המקום הזה‪.‬‬
‫תוכחת מוסר לעם ישראל‪ .‬אמר משה‪" :‬אלה הדברים"‬ ‫משל למלך גדול שנטש את ארמונו‪ ,‬אם יש עוד בדעתו לשוב‬
‫אשר אני מדבר אליכם‪" ,‬ואתחנן" מכם שתשמרו לעשותם‪,‬‬ ‫אליו‪ ,‬עדיין יש לו בעיניו את אותה החשיבות כמקודם‪.‬‬
‫"עקב ראה" למען תראו כי יש "שופטים" בשמים‪ ,‬עין רואה‬
‫לפיכך אמרה התורה "ידיד ה' ישכון לבטח עליו" בודאי‬
‫ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבים‪ ,‬כי סופך סוף כל‬
‫שהשכינה עוד תחזור ותשרה בבית המקדש שהוקם בחלקו‬
‫האדם "כי תצא" מן העולם הזה "כי תבוא" לעולם הבא‬
‫של בנימין‪ ,‬והראיה לכך מזה ש"חופף עליו כל היום" –‬
‫עולם האמת‪ ,‬מקום שם "אתם ניצבים" כולכם ליתן דין‬
‫שתמיד אפילו בעת הגלות‪ ,‬חופפת השכינה על המקום הזה‬
‫וחשבון‪" ,‬וילך" אחר שהלך אדם אל בית עולמו‪ ,‬ולכן‬
‫– "לא זזה שכינה מכותל המערבי" ועיני כל ישראל נשואות‬
‫"האזינו" נא לדברי אלוקים חיים ומלך עולם‪ ,‬ותקויים‬ ‫לשם בתפילתם‪ ,‬ואין לך ראיה ברורה מזו שכבוד ה' עתיד‬
‫בכם "וזאת הברכה" )על התורה(‪.‬‬
‫לחזור ולשרות על המקום הזה כבתחילה )שער בת רבים(‪.‬‬

‫זמני התפילות בבית כנסת ובית מדרש "כתר ראובן" רח' אבוחצירא ‪ 24‬רמלה‬ ‫‪:âçä éðîæ‬‬
‫בימות החול‪ :‬שחרית ‪ ,6:00‬מנחה ‪ ,16:40‬ערבית ‪.17:40‬‬ ‫‪16:56 :úåøð ú÷ìãä‬‬
‫‪17:46 :úáùä úàö‬‬
‫בשמחת תורה‪ :‬מנחה ערב חג ‪ ,16:45‬שחרית ‪ ,7:00‬שעור תורה ‪ ,14:30‬מנחה ‪ ,15:30‬ערבית מוצאי חג ‪ ,17:35‬שעור עם הר' עובדיה דגן ‪.20:15‬‬ ‫‪18:26 :íú åðéáø‬‬
‫שבת שלום ומבורך וחג שמח!‬ ‫]‪[à"ú ÷ôåà éôì íéðîæä‬‬
‫‪1‬‬
 ‫התורה היא חיינו‬
‫בשמחת תורה נהגו כלל ישראל לעשות הקפות לכבוד התורה‬
‫הקדושה שזכינו לסיים את קריאתה‪ .‬וכתב רבי חיים ויטאל‬
‫זצ"ל שרבינו האריז"ל היה נוהג לעשות הקפות בערבית‪,‬‬
‫שחרית‪ ,‬מוסף‪ ,‬מנחה‪ ,‬ולאחר מכן היה עושה גם הקפות‬
‫במוצאי החג‪ .‬ולא עוד אלא שבכל פעם שסיים את ההקפות‬
‫בבית הכנסת שלו‪ ,‬אם היה רואה בדרכו בית כנסת שעדיין‬
‫נערכות בו הקפות היה מצטרף גם אליהם‪.‬‬
‫אולם נשאלת השאלה‪ :‬היכן מצינו מצוה שכאשר מסיימים‬
‫המצב קשה וצרות רבות‪ ,‬והיו מתאספים בישיבת פורת יוסף‬
‫לעשותה‪ ,‬מצוה לעשותה שוב ושוב? והיכן מצינו שבמוצאי חג‬
‫נוהגים לעשות את אותו מנהג כמו בחג עצמו‪ ,‬פרט לחג‬
‫שמחת תורה שועשים שוב הקפות שניות בליווי תזמורת?‬
‫אלא מבאר הגאון רבי שמשון פינקוס זצ"ל בשיחותיו שחז"ל‬
‫רצו לרמוז לנו בזה שבכל חג יש את המצוות ששייכות לו‪:‬‬
‫בראש השנה – שופר‪ ,‬בסוכות – סוכה וארבעת המינים‪,‬‬
‫בפסח – מצות והגדה של פסח‪ ,‬וכן בכל אחד מהחגים‬
‫והמועדים יש את המצוות המיוחדות לו שיש לעשותם דוקא‬
‫הרוחות והקיפו את שבעת ההקפות בשמחה רבה‪ ,‬ומאז‬
‫באותו חג ולא לאחר מכן‪.‬‬
‫אולם שמחת התורה אינה מוגבלת לזמן מסוים‪ ,‬ולכן‬
‫מקיפים את התורה ושרים לכבודה בלי הפסקה‪ ,‬וכל המרבה‬
‫הרי זה משובח‪ .‬לרמז כי התורה היא חיינו ואורך ימינו והיא‬
‫וכותב הבן איש חי בספרו בניהו שכאשר אדם מתפלל ישתדל‬
‫מלוה אותנו במשך כל השנה על כל צעד ושעל בכל הענינים‬
‫ובכל התחומים‪ ,‬וכאשר נלך בדרך התורה ונחנך את יוצאי‬
‫חלצינו במוסדות תורה ויראה – נזכה להצלחה וברכה בעולם‬
‫הזה ובעולם הבא‪.‬‬
‫שמחת תורה ‪ -‬סגולה לישועה‬
‫הגאון החסיד ר' אליעזר פאפו זצ"ל בספרו "בית תפילה"‬
‫כתב בשם המקובלים‪ :‬שיש בשמים שערים לתפילה ושערים‬
‫לשירה‪ .‬ולפעמים שערי התפילה נעולים ושערי השירה‬
‫נפתחים‪.‬‬
‫ומביא מעשה שאירע בעיה"ק ירושלים שהתפללו בעת עצירת‬
‫גשמים ולא נענו‪ ,‬וכאשר התחילו לומר שירות ותשבחות נענו‪.‬‬
‫ומעשה נוסף מספר הגאון ר' אברהם מונסה זצ"ל בספרו‬
‫"פדה את אברהם" על מה שאירע בפרעות תרצ"ו‪ ,‬שהיה‬
‫כדי להתפלל ולבקש רחמים‪ .‬באחד הימים הכריז המקובל‬
‫רבי אליהו עבוד זצ"ל )מגדולי המכוונים בישיבת פורת יוסף(‪,‬‬
‫שיש סגולה לעשות "שמחת תורה"‪ .‬וזה היה לפלא בעיני‬
‫כולם‪ ,‬כיצד יתכן לעשות שמחת תורה למרות כל הצער‬
‫והחרדה מבית ומחוץ?!‬
‫אמנם מכיון שיצא מפי הצדיק נכנסו כולם לבית הכנסת‬
‫ופתחו את ההיכל כמו בשמחת תורה‪ ,‬ואף שההקפה‬
‫הראשונה היתה כמעט בבכיות‪ ,‬אך לאט לאט התלהטו‬
‫בטלה הגזירה והיתה הרווחה‪.‬‬
‫מכאן למדנו מה מעלת התפילה בשמחה‪ ,‬ומעלת שמחת‬
‫התורה והשירות והתשבחות להקב"ה‪.‬‬
‫לנגן בתפילתו כדי להבריח את המקטרגים מהתפילה‪,‬‬
‫שכאשר המקטרגים שומעים את הניגונים בתפילה‬
‫חושבים שהאדם בא לנגן ולא להתפלל וכבר אינם‬
‫מקטרגים‪ ,‬וע"ז רמזו חז"ל "במקום רינה ‪ -‬שם תהא‬
‫תפילה"‪.‬‬

‫)רבי שלמה מרדומסק(‪.‬‬ ‫לכל אחד מישראל יש אות בתורה ומשם חיותו ושורש נשמתו‬

‫)הגר"א מוילנא(‪.‬‬ ‫לימוד התורה כלחם שהוא עיקר סעד הגוף ונצרך תמיד‪ .‬המצוות הן כמרקחת שכל מצוה יש לעשותה בזמנה המיוחד לה‬

‫על מה השמחה?‬
‫מחזה מצוי בבתי הכנסיות ובהיכלי הישיבות הקדושות בשמחת תורה אשר כולם רוקדים‬
‫במלוא המרץ לכבודה של תורה ביודעם את מעלת התורה הקדושה‪ ,‬את השמחה בכל שעור‬
‫תורה ובכל חידוש והלכה‪.‬‬
‫לא לחינם אמר דוד המלך‪" :‬טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף"‪" ,‬תורת ה' תמימה משיבת נפש"‪.‬‬
‫אולם לפעמים רואים פה ושם את אחד מהנוכחים בבית הכנסת שאינו רוקד במלוא המרץ והשמחה‪ ,‬וחושב בליבו כי השמחים‬
‫בשמחת התורה הם רק אלו שזכו לנצל את כל זמנם הפנוי ללימוד תורה‪ ,‬לשעורי תורה‪ ,‬ולהתעלות ביראת שמים‪ .‬אבל אני שלא‬
‫קבעתי עיתים לתורה ולא ניצלתי את זמני הפנוי ללימוד תורה ולא למדתי בחשק – על מה יש לי לשמוח?‬
‫אולם אמר על כך השרף מקוצק זצ"ל שטענה זו אינה אלא עצת היצר הרע‪ ,‬שכן צריך לדעת שהשמחה הגדולה בחג זה אינה על‬
‫התורה שלמדנו‪ ,‬כי מי יכול להעיד על עצמו שניצל את זמנו הפנוי ללימוד התורה ולמד בחשק ושמחה כראוי‪ ,‬אלא השמחה היא על‬
‫כך שהסתיים מחזור לימודים אחד וכעת מתחיל מחזור לימודים חדש ואנו פותחים בו דף חדש ומצטרפים אליו בשמחה וחדוה‪.‬‬
‫ולכן גם אם עד כה – הקשר לתורה היה רופף וקלוש והאדם לא למד כראוי‪ ,‬יזכור כי‪ :‬מה שהיה – היה‪ ,‬וכעת יש לפתוח דף חדש‬
‫ולשמוח ולרקוד לכבוד התורה הקדושה‪ ,‬כדי להראות שכעת הזמן לקבל על עצמנו בל"נ להתחזק בלימוד התורה ]ובכלל זה ללמוד‬
‫מידי שבוע את פרשת השבוע כסדרה עם פירושה[‪ ,‬ולהוסיף עוד שעור תורה‪ ,‬ולחנך את בנינו ובנותינו במוסדות תורה‪.‬‬
‫והוסיף על כך נכדו הרבי מסוכטשוב זצ"ל‪ :‬אמנם בכל זמן אפשר לפתוח דף חדש אבל בחרו חז"ל לעשות זאת דוקא לאחר חודש‬
‫הרחמים והסליחות‪ ,‬הימים נוראים וחג הסוכות‪ ,‬לאחר שנטהרנו מעוונותינו וזכינו להתעלות ולקיים מצוות רבות‪ ,‬ואז גם הקבלה‬
‫של לימוד התורה תהיה אמיתית יותר ואיתנה יותר‪" .‬נגיל ונשיש בזאת התורה כי היא לנו עוז ואורה" )מעיין המועד(‪.‬‬
‫‪2‬‬
 ‫נגיל ונשמח בשמחת התורה‬ ‫אימתי התורה שמחה?‬
‫חג שמחת תורה‪" ,‬שמיני עצרת" בלשון הכתוב‪ ,‬הוא מיוחד‬
‫במינו‪ .‬ומדוע? משום שלכל חג יש מאפיינים ויש סיבה‪ ,‬חוץ‬ ‫מנהג ישראל תורה הוא‪ .‬מחשבה כה‬
‫מהחג הזה! בפסח אוכלים מצות‪ ,‬בראש השנה תוקעים‬ ‫עמוקה יש בכל מנהג שנהגו בו אבותינו‬
‫בשופר‪ ,‬בסוכות נוטלים ארבעה מינים ויושבים בסוכה‪.‬‬ ‫מקדמת דנא‪ .‬הנה‪ ,‬שמיני עצרת‪ ,‬חג‬
‫שמחת תורה‪ .‬עושין שבע הקפות ומרבים‬
‫אבל ב"שמיני עצרת" לא נאמר בתורה מה עושים בו‪ ,‬חז"ל‬
‫בשמחה ובמשתה לכבוד התורה שאנו‬
‫הם שקבעוהו ל"שמחת תורה"‪ .‬לכל חג יש סיבה‪ .‬ראש‬ ‫זוכים לסיימה ולהתחילה מחדש‪ ,‬ויש‬
‫השנה ויום כיפור הם ימי הדין‪ ,‬פסח וסוכות – זכר ליציאת‬ ‫הנוהגים להוציא את ספרי תורה לרחובה‬
‫מצרים‪ ,‬שבועות – חג מתן תורה‪ .‬אבל "שמיני עצרת" על‬ ‫של עיר בשמחת תורה ולהקפות שניות‪.‬‬
‫שום מה?‬
‫אמנם חז"ל השמיעונו את מהות חג זה‪ :‬זוהי מסיבת‬ ‫אבל‪ ,‬באמת‪ ,‬מדוע לנהוג כך? ביום ההכתרה של המלך‪ ,‬יום‬
‫פרידה מיוחדת בסיומם של החגים‪" :‬כמו בנים הנפרדים‬ ‫שמחתו – ראוי היה שהכל יעלו להיכלו‪ ,‬יראוהו בכבודו‪ ,‬ירקדו‬
‫מאביהם‪ ,‬והוא אומר להם‪ :‬קשה עלי פרידתכם‪ ,‬התעכבו‬ ‫לפניו‪ ,‬ישמחו את לבו‪ ,‬ואילו הוא שרוי בכבודו‪ ,‬ספון בארמונו‪.‬‬
‫עוד יום אחד"‪ .‬בגמרא המשילוהו למלך שאמר לאוהבו‪:‬‬
‫כך‪ ,‬לכאורה ראוי היה שנפתח את דלתות ההיכל‪ ,‬נפזז ונכרכר‬
‫לפני ה'‪ ,‬וניתן כבוד לתורתו הקדושה‪ .‬מדוע ראו חכמים לקבוע‬
‫עשה לי סעודה קטנה‪ ,‬כדי שאהנה ממך‪.‬‬ ‫צביון השמחה בהוצאת ספר התורה מהיכלו‪ ,‬טילטולו‬
‫זהו הטעם לחג‪ .‬ועכשיו נוכל להבין מדוע קבעו חז"ל כי‬ ‫וריקודים עימו?‬
‫דוקא ביום זה נסיים את התורה ונתחיל אותה מחדש‪ ,‬נגיל‬
‫ונשמח בה‪ ,‬ונערוך הקפות בשירה ובריקודים!‬ ‫נשיב על כך במשל נפלא שמצינו בספרו של הגאון רבי אברהם‬
‫משל למה הדבר דומה‪ :‬זוג התחתן ושררה ביניהם אהבה‬ ‫הכהן זצ"ל מספאקס‪ .‬מעשה בערבי ולו שתי בנות‪ ,‬אחיות‬
‫וחיבה‪ ,‬וכמו תמיד החיים שחקו והטירדות גברו‪ ,‬הבעל רץ‬ ‫תאומות‪ .‬גדלו השתיים ובגרו‪ ,‬והיו חבירות בנפש‪ .‬אבל החיים‬
‫אחר הפרנסה יומם ולילה‪ ,‬והאשה גידלה את הילדים‬ ‫הפרידו ביניהם‪ :‬האחת נישאה למוכתר בכפר נידח בישימון‬
‫והשגיחה על הבית‪.‬‬
‫המדבר‪ ,‬והשניה לסוחר אמיד בעיר הגדולה‪.‬‬
‫יום אחר אומר לה הבעל‪ :‬מה קרה לנו? בואי ניקח פסק‬ ‫זו שנישאה למוכתר הכפרי נישאה על פי כללי הטכס‪ :‬הלבישוה‬
‫זמן‪ ,‬הכיני סעודה קטנה ונשכח לשעתיים מכל העולם‪,‬‬ ‫בגדי משי וקטיפה וריקמה‪ ,‬כיסוי בתוך כיסוי‪ ,‬מראש עד כף‬
‫נסלק הצידה את עול הפרנסה ואת הבעיות‪ ,‬וניקח שעתיים‬ ‫רגל‪ ,‬וענדו לה שרשראות ואצעדות וצמידים וטבעות‪ ,‬על המצח‬
‫לעצמינו‪ .‬זהרו פניה של האישה‪ ,‬הכינה את הסעודה וענדה‬ ‫והצוואר‪ ,‬האף והאזנים‪ ,‬הידיים והרגליים‪ ,‬כולה מיקשה זהב‪,‬‬
‫את השרשרת שהבעל קנה לה בימים ההם‪ ,‬להראות לו עד‬ ‫והוליכוה בתופים לבית בעלה‪.‬‬
‫כמה היא שמחה במתנתו ובתשומת ליבו‪.‬‬ ‫ואילו זו שנישאה לסוחר הפרנג'י שנהה אחר התרבות‬
‫אף אנו כך‪ .‬הקדוש ברוך הוא הזמין אותנו לסעודה קטנה‪,‬‬ ‫האירופאית‪ ,‬לא קיבלה אלא טבעת אחת‪ ,‬שרשרת אחת‪ ,‬צמיד‪,‬‬
‫ואנו שמחים במתנתו – בתורה הקדושה שנתן לנו! )מעיין‬ ‫ותו לא‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬נהג בה בעלה כבוד ויקר‪ ,‬שאלו בעצתה‬
‫המועד(‪.‬‬ ‫וקיבל את דעתה‪ ,‬כל הליכות הבית נהגו על פיה‪ ,‬וגם במסחרו‬
‫חיוותה דעה והשיאה עצה‪ ,‬וחיו בשלום ובאחווה‪ ,‬בשותפות‬
‫ברוכה‪.‬‬
‫יום אחד אמרה לבעלה‪ :‬רצוני לבקר אצל אחותי‪ ,‬בפאתי‬
‫המדבר‪ .‬נסעו והגיעו לכפר‪ .‬באה לבית המוכתר וראתה את‬
‫אחותה יושבת כמלכה‪ ,‬עטופה בגדי שש משי וריקמה‪ ,‬אפופה‬
‫התורה עמוקה ורחבה‬ ‫שרשרות זהב כקורי עכביש‪ .‬קראה בערגה‪ :‬אח‪ ,‬כמה מקנאה‬
‫אני בך‪ ,‬אחותי! ראי איך את יושבת בכבודו של עולם‪ ,‬כמלכה‬
‫בשמחת תורה‪ ,‬מסיימים אנו את קריאת חמישה‬ ‫בהיכלה‪ ,‬ראי איזה עושר אופף אותך‪ ,‬כמה כבוד ויקר!‬
‫חומשי תורה ומיד מתחילים את התורה מחדש‪ .‬שלא‬ ‫מבעד לרעלה ניבטו בה עינים עצובות וכבויות‪ ,‬וקול נהי נשמע‪:‬‬
‫להשאיר חלל ריק‪ ,‬חלילה‪ .‬ושלא נחשוב שכבר סיימנו‬ ‫אל תקנאי בי אחותי‪ ,‬אבוי לי על מזלי הרע והנמהר!‬
‫ללמוד‪ .‬עדיין עומדים אנו בפתח‪ ,‬והתורה כה גדולה‪,‬‬ ‫מדוע‪ ,‬נבהלה האחות‪ ,‬הן כה טוב לך!‬
‫רחבה ועמוקה! מתחילים אנו את התורה‪ ,‬וקוראים‬ ‫טוב? קראה אשת המוכתר‪ ,‬הן אני כשבויה‪ ,‬כבולה לפינתי‪,‬‬
‫את הפרק הראשון בספר בראשית‪.‬‬ ‫חייבת אני להשאר בחדרי ואסור לי לצאת ממנו‪ ,‬בעלי אינו‬
‫אחד מגדולי הדורות אמר‪ ,‬שאם רוצים לקבל מושג‬ ‫שומע לדעתי ואינו מתחשב בדברי‪ .‬מה בצע לי בכל תכשיטי אם‬
‫אין לי רשות לחוות דעה‪ ,‬אם אין לי רשות לצאת ולבוא‪.‬‬
‫מגדלות התורה‪ ,‬מהעושר והעומק שבה‪ ,‬יש להתבונן‬ ‫מוחלת אני על כל העושר‪ ,‬בשביל טיפה של אושר‪ .‬להיות כמוך‪,‬‬
‫בכך שכל הספר הקדוש "תיקוני הזוהר"‪ ,‬שגנוזים בו‬ ‫עקרת בית בעלת דעה!‬
‫סודות לאין חקר‪ ,‬מבוסס על שבעים "תיקונים" שהם‬ ‫והנמשל‪ :‬ספר התורה המקושט במשי וריקמה‪ ,‬פעמון ורימון‪,‬‬
‫שבעים פירושים שונים על המילה "בראשית"‪ ,‬המילה‬ ‫אך נתון במקומו‪ ,‬בפינת הארון הקדוש – למי דומה הוא‪ ,‬אם‬
‫הראשונה שבתורה!‬ ‫נפנה לו עורף וננהל את חיינו בלעדיו חלילה‪ ,‬ולא ניוועץ בו בכל‬
‫והוסיף ואמר‪ :‬האמת היא שאפשר לחבר ספר כזה גם‬ ‫דבר ודבר‪ ,‬ולא נשמע לדעתו – מה בצע לו בכל עושרו וכבודו?!‬
‫על המילה השניה והשלישית – על כל מילה בתורה‪.‬‬ ‫על כן בשמחת תורה נוהגים להוציא את ספרי התורה מן‬
‫אין זו אלא דוגמא לסודות הצפונים בתורה‪.‬‬ ‫ההיכל ולרקוד ולשמוח עמהם‪ ,‬ויש נוהגים אף להוציאם‬
‫לרחובה של עיר לכבודה של תורה‪ ,‬ורומזים בכך כי התורה היא‬
‫וספר זה לא מיצה את כל הפירושים‪ .‬הנה – רבינו‬ ‫המלכה גם מחוץ לבית הכנסת‪ ,‬ודבריה נשמעים גם מחוץ‬
‫האביר יעקב אבוחצירא זצ"ל חיבר ספר שלם בשם‬ ‫לארון הקודש‪ ,‬והיא זו שמנחה ומדריכה אותנו על כל צעד‬
‫"גנזי המלך"‪ ,‬ובו שלושה חלקים‪ ,‬ובכל חלק כשבעים‬ ‫ושעל בחיינו‪ ,‬שכן כל החכמות והעצות כלולים ומבוארים‬
‫אופנים שונים לדרוש את המילה – "בראשית"! על כך‬ ‫בתורה הקדושה‪ ,‬והיא נותנת חיים לעושיה בעולם הזה ובעולם‬
‫הבא )מעיין המועד(‪.‬‬
‫נאמר "התורה ארוכה מארץ מידה ורחבה מיני ים"‪...‬‬
‫)מעיין המועד(‪.‬‬
‫‪3‬‬
‫
כאשר מוציאים את ספרי התורה מההיכל להקפות‬
‫וריקודים – צריכים כל הקהל לעמוד במשך כל זמן ההקפות‬
‫והריקודים עם ספרי התורה עד שמחזירים אותם להיכל‬
‫בסיום ההקפות‪ .‬ובפרט בכל אחת משבע ההקפות העיקריות‬
‫שעושים סביב התיבה חובה לעמוד‪.‬‬
‫
אמנם בין הקפה להקפה כאשר אומרים את הפסוקים‬
‫ויהי רצון ]המובא במחזורים[ – אם נושאי ספרי התורה‬
‫עומדים במקומם ומחזיקים את ספרי התורה – צריכים כל‬
‫הקהל לעמוד‪ ,‬ורק הזקנים‪ ,‬החולים והחלשים יכולים לשבת‪.‬‬
‫ואם כל ספרי התורה מונחים על התיבה בין הקפה להקפה‬
‫יכולים כל הקהל לשבת כיון שדינם כמונחים במקומם‪.‬‬
‫
נשים העומדות בעזרה‪ ,‬שיש שם מחיצה‪ ,‬וכ"ש אם‬
‫העזרה נמצאת בקומה עליונה – מעיקר הדין אינן חייבות‬
‫לעמוד כל משך זמן ההקפות כיון שנמצאות ברשות אחרת‪,‬‬
‫אלא שנהגו לעמוד לכבוד התורה‪ .‬ולכן מי שקשה לה יכולה‬
‫לשבת‪.‬‬
‫
‪‬‬
‫
מצוה לעשות סעודה לגומרה של תורה‪ ,‬ונוהגים שהחתן‬
‫תורה וחתן בראשית עושים סעודה ומזמינים את כל הקהל‬
‫לכבודה של תורה‪.‬‬
‫
יש לעשות סעודת שחרית של החג קודם חצות היום‪,‬‬
‫ולפחות לעשות קידוש עם מיני מזונות קודם חצות‪ .‬וכאשר‬
‫חל יו"ט בשבת ]כמו השנה[ – חובה להזדרז ולקיים מצות‬
‫סעודת שחרית דוקא בפת קודם חצות היום‪.‬‬
‫
‪‬‬
‫
ביום שמחת תורה מוציאים מן ההיכל שלושה ספרי‬
‫תורה וקוראים בס"ת הראשון בפרשת וזאת הברכה‪,‬‬
‫וחמישה עולים קוראים עד 'ובגאותו שחקים'‪ .‬ואח"כ מעלים‬
‫עולים נוספים וחוזר השליח ציבור לקרוא 'ולאשר אמר' לכל‬
‫אחד מהעולים הנוספים‪.‬‬
‫
לאחר קריאת וזאת הברכה עולה השישי 'חתן מעונה'‬
‫וקורא עד 'ואתה על במותימו תדרוך'‪ .‬והשביעי 'חתן תורה'‬
‫חוזר וקורא מתחילת וזאת הברכה עד סופה‪ .‬ולא אומר חצי‬
‫קדיש‪ ,‬אלא מיד לאחר שמברך ברכה אחרונה – עולה 'חתן‬
‫בראשית' בספר תורה השני‪ ,‬וקורא עד 'אשר ברא אלוקים‬
‫לעשות' ומברך ברכה אחרונה‪ .‬ולאחר מכן אומרים ]החתן‬
‫תורה או חתן בראשית או שניהם יחד[ חצי קדיש‪.‬‬
‫
נוהגים לעלות כל הקהל לספר התורה בשמחת תורה‬
‫שיזכו כולם לעלות לתורה ביום זה לכבודה של תורה‪ .‬ואם‬
‫יש מנין גדול בבית הכנסת וכולם חפצים לזכות לעלות‬
‫לתורה אך לא רוצים להטריח את הציבור – אפשר לפצל את‬
‫הציבור בקריאת התורה לשני חלקים‪ :‬חלק מהציבור יעלו‬
‫לתורה בבית הכנסת‪ ,‬וחלק יוציאו ספר תורה נוסף בחדר‬
‫אחר ויעלו שם לתורה‪ ,‬ואין חשש בעצם הטלטול של ספר‬
‫התורה הנוסף כיון שעושים כן לכבוד התורה כדי שכולם יזכו‬
‫לעלות לתורה‪ .‬רק יזהרו להוליך את ספר התורה עשרה‬
‫אנשים בהלוך ובחזור‪.‬‬
‫
ישנן קהילות שנוהגים לומר 'בסימנא טבא' כאשר‬
‫מתחילים 'בראשית ברא' אך צריכים להזהר ש'החתן‬
‫בראשית' לא יאמר כן בין הברכה לקריאה משום הפסק‬
‫]אלא יכול לומר לפני הברכה[‪ ,‬והחזן הקורא בתורה או‬
‫הסומך יכולים לומר כן ]גם לאחר הברכה[‪.‬‬
‫]מקורות‪ :‬משנה ברורה‪ ,‬כף החיים‪ ,‬בן איש חי‪ ,‬חזון עובדיה‪ ,‬פסקי תשובות[‪.‬‬
‫ העלון טעון גניזה‪.‬‬
‫נא לשמור על קדושת העלון‪.‬‬ ‫לפרנסה טובה‪ :‬יריב בן נוגה‪ ,‬מישל בן מזל‪ ,‬נגה בת ג'וליט‪ ,‬סמי בן פרחה‪ ,‬חגית בת אלישבע‪ ,‬איציק בן ג'ורג'יה‪ ,‬שמואל בן ג'וליט‪ ,‬יוסי בן זהבה‪ ,‬כרמלה בת‬
‫ אין לקרוא בשעת התפילה‬ ‫ג'וליט‪ .‬לזיווג הגון‪ :‬מיטל בת שרה‪ ,‬שירן בת רחל‪ ,‬גלית בת רחל‪ ,‬רוזה בת שרה‪ ,‬עדי בת לאה‪ ,‬יוסי בן מזל‪ ,‬לביא בן שרה‪ ,‬שלומית נוה בת חגית‪.‬‬
‫להצלחה‪ :‬ליטל בת רחל‪ ,‬יוסי בן זהבה‪ ,‬מיכל בת חגית‪ ,‬ארז ויפית אשר‪ ,‬מני ושני בובי‪ ,‬יוסי בן נגה‪ ,‬לניר בת עפרה‪ ,‬עזרא ומיטל פיטו‪ ,‬דוד ורותי אברהם‪ ,‬מאיר‬
‫וקריאת התורה‬ ‫ושושנה אשר‪ ,‬סברין ומזל בובי‪ ,‬עפר וענת חבז‪ ,‬זהבה וששון חבושה‪ ,‬אורי וליבנת אוזן‪ .‬לרפואה שלימה‪ :‬ג'וליט בת נעימה‪ ,‬מרסל בת מלכה‪ ,‬התינוקת בת‬
‫ לתגובות‪ ,‬הארות‪,‬‬ ‫מרסל‪ ,‬יוסף חיים בן גוהר‪ ,‬עמוס מימון בן רוזטה‪ .‬לזרע בר קיימא‪ :‬הדר בת מזל‪ .‬לעילוי נשמת‪ :‬יצחק סילבה בן מרים‪ ,‬שמעון בן עזיזה‪ ,‬אבי בן רחל‪.‬‬
‫ולקבלת העלון‪052-4063332 :‬‬
‫
משה רבינו תיקן לישראל שיקראו בתורה מידי שבת‬
‫בשבתו‪ .‬וחכמי הדורות שלאחר מכן תיקנו לחלק את פרשיות‬
‫התורה לחמישים וארבע סדרים בכל שנה‪ ,‬וכך יסיימו את כל‬
‫התורה מידי שנה‪ .‬ובחג שמחת תורה עושים שמחה לגומרה של‬
‫תורה‪.‬‬
‫
מנהג ישראל קדושים לעשות הקפות לכבוד התורה‬
‫בערבית‪ ,‬שחרית‪ ,‬מנחה ]וכן במוצאי שמחת תורה[‪ .‬ויש בזה‬
‫ענינים וסודות גדולים ומעלות רבות‪ .‬וקודם ההקפות יניחו את‬
‫ספר התורה על התיבה ויעמוד שם אדם ירא שמים ויאחזנו‬
‫בידו במשך כל זמן ההקפות‪.‬‬
‫
ונוהגים להקיף את התיבה שספר התורה עליה שבע הקפות‬
‫שלימות עם ספרי התורה בידיהם‪ ,‬וששים ושמחים בשירות‬
‫ותשבחות וריקודים ומחיאת כף לכבוד התורה‪] .‬וכשמוחאים‬
‫כף יש לכוין להגביר את הימין )שהוא החסד והרחמים( על‬
‫השמאל )שהוא הדין והגבורה([‪.‬‬
‫
אע"פ שבשבת ויו"ט אסור למחוא כף ]גזירה שמא יבוא לנגן‬
‫בכלי שיר‪ ,‬ואם יתקלקלו יבוא לתקנם ויכשל בחילול שבת[‪,‬‬
‫אע"פ כן בשמחת תורה בלבד מותר לעשות כן לכבוד שמחת‬
‫התורה‪ .‬אמנם להשמיע כלי שיר אסור בהחלט‪ .‬ואפילו לקשקש‬
‫בכוונה בפעמוני הרימונים של הס"ת אסור ]שמא יתקן כלי‬
‫שיר[‪.‬‬
‫
‪‬‬
‫
ישתדל כל אדם לרקוד ולשמוח לכבוד התורה בכל כוחו‪,‬‬
‫כמו שנאמר אצל דוד המלך ע"ה שהיה מפזז ומכרכר בכל עוז‬
‫לפני ארון ברית ה'‪ .‬וכל המרבה בשמחה של מצוה לכבוד‬
‫התורה בכל כוחו מעלתו גדולה ועצומה וזוכה שלא תיפסק‬
‫התורה מזרעו‪] .‬ומובא על רבותינו האריז"ל והגר"א זצ"ל‬
‫שהשיגו את מעלותיהם העליונות והנשגבות בזכות השמחה‬
‫העצומה שהיו שמחים בכל כוחם בקיום המצוות ובפרט‬
‫בשמחת התורה[‪.‬‬
‫
כתב הרמב"ם‪ :‬השמחה שישמח האדם בעשיית המצוות‬
‫ועבודת ה' ‪ -‬היא עבודת ה' המעולה ביותר‪ .‬וכל המונע עצמו‬
‫משמחה זו וחולק כבוד לעצמו ומתכבד במקומות כאלו ונמנע‬
‫משמחה של מצוה‪ ,‬הרי הוא חוטא ושוטה‪ .‬וכל המשפיל עצמו‬
‫במקומות אלו ולא מתבייש מהסובבים ]וכן מי ששמח ורוקד‬
‫לכבוד התורה[ – הרי הוא הגדול והמכובד שעובד את ה'‬
‫מאהבה‪ ,‬וזהו הכבוד והגדולה האמיתית לשמוח לפני ה'‬
‫בשמחה של מצוה‪.‬‬
‫
‪‬‬
‫
מצוה להביא את הילדים להקפות שמחת תורה כדי לחנכם‬
‫בכבוד ושמחת התורה‪] .‬אולם יש להזהר לא להביא לבית‬
‫הכנסת ילדות קטנות שאינן לבושות בצניעות כראוי‪ .‬ובפרט‬
‫כשנמצאים בפני ספרי התורה[‪.‬‬
‫
יש להזהר מאד לרקוד עם ספרי התורה בכבוד ויראה‪ ,‬ולא‬
‫לעשות עמהם ריקודים או תנועות שעלולים להפיל את ספרי‬
‫התורה ח"ו‪ .‬וכמו כן לא יתנו את ספרי התורה לאנשים חלשים‬
‫או נערים צעירים שאין בכוחם להחזיק את ספרי התורה כדי‬
‫שלא יפלו מידיהם ח"ו ]כפי שקרה כמה פעמים[‪.‬‬
‫
‪‬‬
‫~ זכות לימוד התורה וחיזוק היהדות מעלון קדוש זה יעמדו לזכות ~‬
‫וכל הישועות הנצרכות לכלל עם ישראל ברוחניות ובגשמיות לעבודתו יתברך!‬
‫‪4‬‬