‫סוף זמן קריאת שמע של ערבית‬

‫פתיחה‬
‫הסוגיה שלנו היום משלימה את הסוגיה שראינו בשבוע שעבר‪ .‬פעם קודמת ראינו את תחילת קש‬
‫וכעת אנו רואים את זמן סוף קש‪.‬‬
‫כאמור‪ ,‬במשנה ראינו את שלושת דעות התנאים‪:‬‬
‫רבי אלעזר – עד סוף אשמורת ראשונה‬ ‫‪)1‬‬
‫חכמים – עד חצות‬ ‫‪)2‬‬
‫רבן גמליאל – עד עלות השחר‬ ‫‪)3‬‬
‫בפשטות נראה שהשאלה המהותית היא האם סוף זמן קש הוא בזמן שהאדם הולך לישון‪ ,‬וזו‬
‫שיטת רבי אלעזר‪ ,‬או שסוף זמן קש הוא גם בזמן שהאדם ישן (חכמים ורבן גמליאל)‪.‬‬

‫מקורות נוספים‬
‫דף ט‬
‫בדף ט‪ :‬הגמרא מספרת שרבן גמליאל אמר לילדיו שחזרו מבית המשתה שיקראו קש אף על פי‬
‫שהיה אחרי חצות‪ .‬בביאור סברתו‪ ,‬רבן גמליאל מסביר שחכמים סברו כמוהו‪ .‬וזה שהם אמרו עד‬
‫חצות היה רק בשביל להרחיק את האדם מין העבירה‪.‬‬

‫דף ד‬
‫בדף ד הגמרא אומרת כך בעצמה ומסבירה שכל הדין של חכמים הוא משום שיש חשש שהאדם‬
‫יאכל וישתה ובסוף ישכח את מצוות קש‪:‬‬
‫תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ד עמוד ב‬
‫כדתניא‪ :‬חכמים עשו סייג לדבריהם‪ ,‬כדי שלא יהא אדם בא מן השדה בערב ואומר‪ :‬אלך לביתי ואוכל‬
‫קימעא ואשתה קימעא ואישן קימעא‪ ,‬ואחר כך אקרא קריאת שמע ואתפלל‪ .‬וחוטפתו שינה ונמצא ישן‬
‫כל הלילה; אבל אדם בא מן השדה בערב‪ ,‬נכנס לבית הכנסת‪ ,‬אם רגיל לקרות קורא‪ ,‬ואם רגיל לשנות‬
‫שונה‪ ,‬וקורא קריאת שמע ומתפלל‪ ,‬ואוכל פתו ומברך;‬
‫נשים לב שיש פער מסוים בדברי הברייתא‪ .‬לכאורה מהברייתא היינו אמורים לקבל הסבר לתקנת‬
‫חכמים שזמן קש יהיה רק עד חצות‪ ,‬ובמקום זה‪ ,‬הברייתא מספרת לנו סיפור מוזר על אדם שהולך‬
‫לישון ושוכח את חובת הקריאה‪ .‬מהברייתא עולה שהתקנה של חכמים צריכה בכלל להיות שיש‬
‫חובת קש לפני הארוכה ותו לא‪ .‬פער זה הוא הבסיס למחלוקת הראשונים ונעמוד עליו בסוף‬
‫השיעור‪.‬‬

‫מחלוקת הראשונים בקצרה‬

‫לגבי היחס בין רבן גמליאל לחכמים יש למעשה שלושה כיונים שבהם הלכו הראשונים‪:‬‬

‫רבנו יונה‬ ‫‪.1‬‬

‫לכתחילה כולם מסכימים שיש לקרוא עד חצות‪ .‬וכל מחלוקת חכמים רבן גמליאל היא רק במקרה‬
‫של בדיעבד (רבן גמליאל סובר שניתן לצאת ידי חובה בדיעבד)‬

‫רשב"א (רטיב"א רא"ה)‬ ‫‪.2‬‬

‫סברה זה של רבנו יונה קשה מאוד‪ .‬שהרי‪ ,‬רבן גמליאל אמר לילדיו "חייבים אתם לקרות ‪."1‬‬
‫הרשב"א משתמש בגמרא בדך ט בשביל להוכיח את שיטתו שכל המחלוקת בן רבן גמליאל‬
‫וחכמים היא רק על לכתחילה‪.‬‬

‫ריף‬ ‫‪.3‬‬
‫אין מחלוקת כלל וכל מה שאמרו חכמים הוא המלצה‪.‬‬

‫בעיקר סברת הראשונים‬

‫רבנו יונה‬
‫נעמוד על סברת רבנו יונה בשנית‪ .‬לכאורה סברת רבנו יונה היא חידוש עצום‪ ,‬שבשיטתו בגלל‬
‫שחכמים חששו שהאדם לא יקרא את שמע הם מונעים ממנו לקרוא אפילו בדיעבד!‬
‫ואפשר להציע על משקל "בטל שבת אחת בשביל שיקיים שבתות הרבה" שחכמים סברו שאם‬
‫יבטלו את מצוות קש לאחר חצות בפועל הדבר יגרום בטווח הארוך לקיום יותר קריאות שמע‬
‫בעולם‪ ,‬אך סברה זו עדיין קשה‪.‬‬
‫בנוסף לקושי הראשון יש את הקושי שהועלה בכתבי הרשב"א שציינו‪ .‬אך למרות הקשיים נראה‬
‫שיש לרבנו יונה חיזוק מהירושלמי‪:‬‬

‫הבנה ( ‪ )1‬ברבנו יונה וחיזוק מהירושלמי‬

‫בפרק א הלכה א הירושלמי תמהה על סיפור רבן גמליאל שחייב את בניו‪ .‬שהרי‪ ,‬יחיד ורבים הלכה‬
‫כרבים!‬
‫ולבסוף הירושלמי מתרץ שאומנם כבר לא ניתן לקיים את מצוות קש לפי חכמים‪ ,‬אך ניתן לקיים‬
‫עדיין את שיטת רבן גמליאל ולמעשה אין הפסד בכך‪ .‬אך לכאורה היה ניתן לתרץ תירוץ הרבה‬
‫יותר פשוט‪ .‬ניתן היה לתרץ שגם לשיטת חכמים בדיעבד צריך לקרוא קש‪.‬‬
‫עצם העובדה שהירושלמי מניח שדברי רבן גמליאל וחכמים סותרים בפסק שהיה אמור להיות‬
‫לבניו מעיד על כך שהירושלמי סבר שאפילו בדיעבד לא ניתן לצאת חובת קש בשיטת חכמים‪.‬‬
‫אך כאן עלינו לשים לב שצריך להניח שקריאת שמע לכשעצמה לא בעייתית לאחר חצות‪ .‬אם‬
‫היינו מניחים שקריאה אסורה מחכמים‪ ,‬התירוץ של הירושלמי‪ ,‬שרבן גמליאל הציע לבניו לצאת‬
‫ידי חובה בשיטה אחרת כלל לא מועיל‪ .‬כל התירוץ של הירושלמי למעשה מתבסס על זה שלשיטת‬
‫חכמים אין לא יתרון ולא חסרון בקריאת שמע‪.2‬‬

‫לגבי הסייג (וקושיית השאגת אריה)‬

‫בכתביו רבנו יונה טען שיש מקומות נוספים בהם חכמים "עוקרים" דין מהתורה‪:‬‬
‫מצוות תקיעה בשופר משום חשש טלטול בשבת‬ ‫‪)1‬‬
‫‪ 1‬ומבואר בדף ט שרבן גמליאל סבר שחכמים סברו כמוהו‪.‬‬
‫‪ 2‬ולמעשה כך סבר הרב‪ .‬והרב סיפר שהרב שמעוני חלק עליו וסבר שאם חכמים תיקנו את תקנתם חייב להיות‬
‫שאסור לקרוא את קש לאחר חצות‪ .‬ויש ני חיזוקים לרב שמעוני‪ ,‬ראשית מה הועילו חכמים בתקנתם אם בסופו של‬
‫יום כולם יקראו קש בשביל לצאת ידי חובה לשיטת רבן גמליאל‪ .‬שנית‪ ,‬משום שלרב המודל המוכר של עקירת דין‬
‫מהתורה הוא כאשר חכמים דורשים "שב ואל תעשה" אך לא נשמע סביר שיש כוח ביד חכמים לעקור מהשורש דין‬
‫דאורייתא‪.‬‬

‫בהבנה של הרב שמעוני עולה שהירושלמי מציג למעשה אפשרות נוספת‪ .‬באפשרות זו חכמים לא עקרו אף דין‬
‫מהתורה אלא סברו שבאת זהו זמן קריאת שמע‪.‬‬
 ‫מצווה ציצית בפשתן – חכמים פסקו שאין חיוב בבגד זה בציצית משום חשש כלאים‬ ‫‪)2‬‬
‫השאגת אריה מקשה כנגד ההוכחות של רבנו יונה‪ .‬לפי השאגת אריה יש לחלק בין מקרים בהם‬
‫חכמים מבטלין מצווה משום מצווה אחרת(טלטול וכלאים)‪ ,‬לבין הסברה של רבנו יונה שחכמים‬
‫מבטלין למען אותה מצווה עצמה( ביטול קש למען קיום קש)‪.‬‬
‫ניתן גם להגיד שההוכות של רבנו יונה מתרחשות רק באיסורי לאו מצוות קש כיודע היא מצוות‬
‫עשה‪.‬‬
‫ושלישית ניתן לתהות‪ ,‬מדוע שרק בנוגע למצוות ק"ש הש"ס לא הזכיר שחכמים עוקרים דין מין‬
‫התורה‪ .‬במילים אחרות "מאי שייר דהאי שייר?‪"3‬‬

‫הבנה שנייה ברבנו יונה‬

‫בעקבות קושיות אלו נראה שיש להבין את רבנו יונה אחרת‪ .‬ונראה בשיטתו שניתן להבין הסייג‬
‫של חכמים בשני צורות שונות‪:‬‬
‫חכמים קבעו זמן שרירותי שהאדם לא יטעה והחליטו שהזמן יהיה עד חצות (וזאת‬ ‫‪)1‬‬
‫למעשה האפשרות הראשונה שדנו בה)‬
‫חכמים שינו את אופי המצווה של קריאת שמע‪.‬‬ ‫‪)2‬‬
‫ניתן להגיד כי כאשר חכמים החליטו שקריאת שמע תהיה בחצות הלילה‪ ,‬הם לא קבעו תקנה בזמן‬
‫שרירותי‪ ,‬אלא בחרו באפשרות פרשנית אלטרנטיבית שהשליכה לזמן קש‪ .‬באפשרות זו‪ ,‬בוודאי‬
‫שאין איסור מצד חכמים שאדם יקרא בכל זאת קש אלא שהדבר פשוט לא מועיל‪.‬‬
‫ולמעשה נראה ששתי ההסברים תלויים למעשה בשתי ההבנות של הרב והרב שמעוני‪.4‬‬

‫רשב"א‬
‫בסברת הרשבא יש למעשה שלושה כיוונים שונים בהם ניתן ללכת בהסבר מחלוקת חכמים ורבן‬
‫גמליאל‪:‬‬

‫סברת הרשבא‬ ‫‪.1‬‬

‫הרשב"א סבר שכל מחלוקת רבן גמליאל חכמים היא האם ניתן לעשות סייג בדבר לא שכיח‪.‬‬
‫בשיטתו חכמים סברו שניתם ורבן גמליאל סבר שלא‪.‬‬

‫סברת רבי עקיבא איגר‬ ‫‪.2‬‬

‫לפי רוב האחרונים (רבי עקיבא איגר) רבן גמליאל חולק על חכמים רק בקש ולא בקודשים (שם גם‬
‫יש חומרא שיאכל את הקודשים עד חצות ולא אחרי)‪ .‬נשאלת השאלה מדוע שיהיה שוני?‬
‫בעקבות השאלה הזו רבי עקיבא איגר מחלק בין קודשים ולבין שמע שהיא מצווה קלה "יותר"‬
‫כאן אנו נזקקים להציג שתי חילוקים‪:‬‬
‫קודשין הם כרת מול קש שזה ביטול עשה ולכן דווקא בקודשים רבן גמליאל מודה‬ ‫‪)1‬‬
‫לחכמים‪.‬‬
‫בקודשים התקנה היא בקום ועשה מול קש ששם התקנה היא באופי "שב ואל תעשה"‪.‬‬ ‫‪)2‬‬
‫‪ 3‬מושג תלמודי שמופיע לאורך הש"ס‪ .‬התרגום הפשוט של השאלה הוא "מה עוד השאיר התנא מחוץ לברייתא חוץ‬
‫ממה שאתה מדבר עליו?"‪ .‬שאלה זו מופיעה כאשר אחד מהצדדים בגמרא סובר שיש דין מסוים במקרה ספציפי‬
‫וכנגדו מביאים ברייתא שמציינת רשימה גדולה של כל המקרים בהם הדין מתקיים והמקרה הספציפי לא מופיע‬
‫ברשימה‪ .‬כנגד שאלה זו ניתן להגיד שלל תירוצים (טעות בגריסא‪ ,‬או מחלוקת תנאים) ואחת מהם היא "תנא ושייר"‬
‫שמשמעו שהתנא בכונה לא ציין את כל המקרים בהם הדין מתקיים‪ .‬כנגד טענה זו שואלת הגמרא "מאי שייר דהאי‬
‫שייר"‪ ,‬איזה עוד דין התנא השמיט?‬
‫ולמעשה הגמרא מניחה שלא יתכן שהתנא ישמיט רק מקרה אחד מרשימת הדינים‪.‬‬
‫‪ 4‬ראה הארה ‪2‬‬
 ‫צווי דינים בקריאת שמע‬ ‫‪.3‬‬
‫אפשרות שלישית שניתן לומר היא שיש שני דינים בשמע‪:‬‬
‫"ובשכבך"‬ ‫‪)1‬‬
‫כל הלילה‬ ‫‪)2‬‬
‫רבן גמליאל סבר שיש בקריאת שמע רק את דין "כל הלילה"‪ .‬חכמים לעומתו סברו שיש דין נוסף‬
‫של קריאת שמע ב"שכבך" ולכן לכתחילה יש חשיבות לקיים את המצוות לפני חצות‪.‬‬

‫שורש המחלוקת בראשונים‬

‫ניתן להסביר את הגורם למחלוקת הראשונים בשתי דרכים‪:‬‬

‫מחלוקת בקריאת הגמרא‬ ‫‪.1‬‬

‫ניתן להבין את הברייתא בדף ד ב בשתי דרכים‪ .‬ציינו שיש פער בין תקנת חכמים‪ ,‬שזמן קש הוא‬
‫עד חצות‪ ,‬לבין הברייתא‪ ,‬שמתארת את המוטיווציה של חכמים לתקן את תקנתם‪ .‬נראה שפער זה‬
‫גרם לרבנו לסבור שלדעת חכמים לכתחילה על האדם לקרוא את קש מיד בצאת הכוכבים‪ .‬כעת‬
‫מאחר ודין הלכתחילה הוגדר בצאת הכוכבים‪ .‬הדין היחידי שנשאר "לשבץ" בחצות הלילה הוא דין‬
‫הבדיעבד‪ ,‬שגם בדיעבד לא יהיה ניתן לקורא שמע לאחר חצות לדעת כחמים‪.‬‬
‫הרשב"א‪ ,‬הריטב"א והרא"ה לעומת רבנו יונה הבינו את הברייתא כמתארת את מה שיקרא בפועל‬
‫‪5‬‬
‫אם חכמים יתקנו את תקנתם שמלכתחילה יש לקרוא את שמע לפני חצות‪.‬‬

‫שיטה עקרונית‬ ‫‪.2‬‬

‫רבנו יונה פוסק שחלק מהותי במצוות קש הוא לקרוא את קש בזמן החיוב‪ .‬נקודה זו עולה‬
‫בסברתו בנוגע לקש של שחרית‪.‬‬

‫בדוחק ניתן לסמוך על רשבי‬

‫רשב"י סבר שניתן לקרוא אחר שעלה עמוד השחר אם מדובר קודם עלות השחר‪.‬‬
‫הרמב"ם פוסק שניתן לסמוך על שיטת רשבי רק במקרה שהאדם אנוס (ואם לא היה אנוס לא קש‬
‫לא תועיל כלל)‪ .‬לכאורה הדבר תמוה‪ ,‬רשבי לא דיבר כלל על מצב של אנוס ויש לשאול פה ממה‬
‫נפשך? אם ניתן לסמוך על דעת רשב"י מדוע שלא יהיה ניתן לסמוך עליה גם עם האדם ביצע‬
‫פשיעה בזדון?‬
‫נראה שישנם שתי אסקולות שונות באחרונים‪:‬‬
‫אבי עזרי והגריז – סוברים שמנגנון קש זהה למנגנון תשלומים‬ ‫‪)1‬‬
‫‪6‬‬
‫עונג יום טוב – דין מיוחד בקש‬ ‫‪)2‬‬

‫‪ 5‬הראב"ן מציג דעה שלישית ומרחיקת לכת‪ .‬הראב"ן סובר שהאכילה היא חלק מהותי בקש‪ .‬לשיטתו תמיד קש צריכה‬
‫להיות לפני שהאדם אוכל‪ .‬אם האדם אכל מוקדם עליו לקרוא מוקדם‪ ,‬אם הוא אוכל לאחר חצות יקרא עד אחר‬
‫חצות‪.‬‬
‫‪ 6‬את חלק זה של השיעור הרב הריץ‪ ,‬בסוף השיעור ניגשתי אליו להבהרות בנוגע להבדל בין העונג יום טוב לאבי עזרי‬
‫ולא עלה בידי להבין את הדקויות עד הסוף‪ ,‬בעזרת ה' עוד נזכה ונשוב לשאול אותו על כך‪.‬‬
 ‫ציטוט וחיזוק‬
‫הרמב"ם פסק שבשעת הדחק ניתן לסמוך על רשב"י‬
‫(הרב ישי‪ ,‬השיעור נאמר בערב לג' בעומר)‬