‫תפילה בציבור‬

‫פתיחה‬
‫בין דפים ו‪-‬ז מופיעות שלוש מימרות שקשורות לדין תפילה בבית כנסת המימרות‪ 1.‬במבט פשוט‬
‫נראה מהמימרות שיש מעלה להתפלל בציבור אך לא נראה שיש חיוב משמעותי לכך‪.‬‬
‫בשולחן ערוך בסימן צ נכתב כי "ישתדל אדם להתפלל בציבור" ולכאורה על פניו נראה מהשולחן‬
‫ערוך כי אין חיוב מוחלט בתפילה בציבור‪.‬‬
‫צריך גם להגיד שיש הבדלים בין המימרות‪ .‬בדף ו (עמוד א וב) נאמר שיש שכינה כאשר יש עשרה‪.‬‬
‫בדף ז‪ :‬עולה שהתפילה מתקבלת יותר טוב בציבור‪.‬‬
‫אנו יודעים שיש הרבה דברים שצריך עשרה‪ ,‬ולא בטוח שלכולם יש את אותה הסיבה‪ .‬למעשה‪,‬‬
‫בגמרא במגילה כג‪ :‬מופיעה רשימה של המון מצוות שבהם צריך עשרה והיא נותנת סיבות שונות‬
‫לחלק מהמצוות שם‪.‬‬

‫חקירה בדין "הציבור" בתפילה‬

‫וצריך לחקור בדין תפילה בציבור‪ ,‬נראה שיש שתי כיוונים שונים בדרישה לעשרה‪:‬‬
‫ציבור מתפללים – בשביל לקיים ציבור מתפללים צריך שכולם יהיו בני חיוב‪.‬‬
‫ציבור בהשראת שכינה – יתכן שנוכל יותר להקל ואפילו מי שאינו חייב בתפילה יוכל להיספר‬
‫בציבור‪.‬‬

‫צרוף קטן למניין‬

‫כאמור‪ ,‬נפקא מינה עיקרית בין הכיוונים יכולה להיות בדין קטנים או אחרים שאינם בני חיוב‬
‫המצטרפים למניין‪ ,‬ובאמת היה דיון על כך‪:‬‬
‫תוספות – סוברים שמהבבלי עולה כי באמת ניתן לצרף קטן אם יש רוב מניין שהם בני חיוב‪.‬‬
‫במדרש רבה –נכתב בהדיא שלא ניתן לצרף קטן למניין‪.‬‬

‫‪1‬‬
‫תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ו עמוד א‪:‬‬

‫אבא בנימין אומר‪ :‬אין תפלה של אדם נשמעת אלא בבית הכנסת‪ ,‬שנאמר‪ :‬לשמוע אל הרנה ואל התפלה‪,‬‬
‫במקום רנה שם תהא תפלה‪ .‬אמר רבין בר רב אדא אמר רבי יצחק‪ :‬מנין שהקדוש ברוך הוא מצוי בבית‬
‫הכנסת שנאמר‪ :‬אלהים נצב בעדת אל; ומנין לעשרה שמתפללין ששכינה עמהם ‪ -‬שנאמר‪ :‬אלהים נצב‬
‫בעדת אל;‬
‫תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ו עמוד ב‪:‬‬

‫אמר רבי יוחנן‪ :‬בשעה שהקדוש ברוך הוא בא בבית הכנסת ולא מצא בה עשרה ‪ -‬מיד הוא כועס‪ ,‬שנאמר‪:‬‬
‫מדוע באתי ואין איש קראתי ואין עונה‪.‬‬
‫תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ז עמוד ב‪:‬‬

‫מר ליה רבי יצחק לרב נחמן‪ :‬מאי טעמא לא אתי מר לבי כנישתא לצלויי? אמר ליה‪ :‬לא יכילנא‪ .‬אמר ליה‪:‬‬
‫לכנפי למר עשרה וליצלי‪ .‬אמר ליה‪ :‬טריחא לי מלתא‪ - .‬ולימא ליה מר לשלוחא דצבורא‪ ,‬בעידנא דמצלי‬
‫צבורא ליתי ולודעיה למר‪ - .‬אמר ליה‪ :‬מאי כולי האי? אמר ליה‪ :‬דאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי‪,‬‬
‫מאי דכתיב ואני תפלתי לך ה' עת רצון ‪ -‬אימתי עת רצון ‪ -‬בשעה שהצבור מתפללין‪ .‬רבי יוסי ברבי חנינא‬
‫אמר‪ ,‬מהכא‪ :‬כה אמר ה' בעת רצון עניתיך‪.‬‬
‫ונראה שמחלוקתם תלויה בכיוונים שהצענו‪ .‬תוספות סוברים שיש צורך "בציבור"‪ ,‬ביחידה אחת‬
‫שחייבת בתפילה‪ .‬לעומתו‪ ,‬ממדרש רבה עולה שיש צורך בציבור שכולם בני חיוב‪.‬‬

‫רמב"ם‬
‫הרמב"ם פסק שיש צורך ברוב מניין שעדיין לא יצא ידי חובה ומהצד השני כולם חייבים להתפלל‪.‬‬
‫‪2‬‬
‫ולכאורה נראה שהרמב"ם הלך במעין דרך אמצע‪.‬‬
‫רב מוישה פיינשטן לקח את כיוון זה עוד יותר רחוק והציע שמדובר בשתי דינים שונים‪ ,‬בלחש‬
‫צריך עשרה שיתפללו‪ ,‬בחזרת השץ התפילה היא של "ציבור" ולכן מספיק רק רוב של מניין‪.‬‬

‫עד כמה זה באמת חובה להתפלל מבניין?‬

‫כאמור‪ ,‬לכאורה מהסוגיות שלנו עולה שתפילה היא דבר חשוב וטוב אך לא נשמע מהם שמדובר‬
‫בחיוב‪.‬‬
‫אומנם בפסחים עולה שיש דברים שהאדם צריך ללכת למענן מיל אפילו אם הם נגד כיוון ההליכה‬
‫שלו‪ ,‬רש"י פירש שאחד מאותם דברים הוא תפילה בציבור‪:‬‬
‫תלמוד בבלי מסכת פסחים דף מו עמוד א‬
‫אמר רבי אבהו אמר רבי שמעון בן לקיש‪ :‬כדי שילך אדם ממגדל נוניא לטבריא‪ ,‬מיל‪ - .‬ונימא מיל! ‪-‬‬
‫הא קא משמע לן דשיעורא דמיל כממגדל נוניא ועד טבריא‪ .‬אמר רבי אבהו אמר רבי שמעון בן לקיש‪:‬‬
‫לגבל ולתפלה ולנטילת ידים ‪ -‬ארבעה מילין‪ .‬אמר רב נחמן בר יצחק‪ :‬אייבו אמרה‪ ,‬וארבעה אמר בה‪,‬‬
‫וחדא מינייהו עבוד‪ .‬דתנן‪ :‬וכולן שעיבדן או שהילך בהן כדי עבודה ‪ -‬טהורין‪ ,‬חוץ מעור האדם‪ .‬וכמה‬
‫כדי עבודה? אמר רבי (אינייא) ‪+‬מסורת הש"ס‪[ :‬אייבו]‪ +‬אמר רבי ינאי‪ :‬כדי הילוך ארבעה מילין‪.‬‬
‫אמר רבי יוסי ברבי חנינא‪ :‬לא שנו אלא לפניו‪ ,‬אבל לאחריו ‪ -‬אפילו מיל אינו חוזר‪ .‬אמר רב אחא‪:‬‬
‫ומינה‪ ,‬מיל הוא דאינו חוזר‪ ,‬הא פחות ממיל ‪ -‬חוזר‪.‬‬
‫נציין שהתוספות הבינו שהגמרא דיברה על נטילת ידיים לתפילה וללחם‪ .‬למעשה‪ ,‬יוצא שבשיטתם‬
‫אין גדרים מדויקים לחובת התפילה‪.‬‬
‫על כל פנים להלכה הולכים כשיטת רש"י וממנו לכל הפחות עולים גדרים מדיוקים לתפילה במניין‬

‫סיפור רבי אליעזר‬

‫בגמרא מסופר שרבי אליעזר שיחרר את העבד שלו‪ ,‬הגמרא לא הבינה איך הדבר מותר שהרי יש‬
‫מצווה הבאה בעבירה (שאסור לשחרר עבדים כנענים) כנגד זה הגמרא ענתה שמצוות רבים שונה‪.‬‬
‫ולמעשה לא ממש ברור מדוע שיהיה דין שונה‪ .‬ראשונים עמדו על עניין זה והציעו כמה כיוונים‬
‫שונים‪:‬‬
‫הר"ן – סבר שהדבר מותר משום שכל האיסור הוא רק כאשר ישראל משחרר את הגוי‬ ‫‪)1‬‬
‫בחינם אך כאן יש לישראל אינטרס שיהיה מנין ולכן בכלל אין איסור‪.‬‬
‫הרא"ש – סבר שהגמרא דיברה על מצות דאורייתא של קריאת פרשת זכור ולכן ניתן‬ ‫‪)2‬‬
‫שעה ידחה לא תעשה‪.‬‬
‫הרמב"ם – סבר שלכל מצווה ניתן לשחרר את העבד‪ ,‬וגם מצווה של דבריהם‪ ,‬כדוגמת‬ ‫‪)3‬‬
‫מצוות תפילה‪.‬‬
‫‪3‬‬
‫לפי הרב ניתן לדייק מהרמב"ם שתפילה בציבור היא מצוות דרבנן‪.‬‬

‫אחרונים‬
‫הרשבש נשאל מה דינו של אדם שנשבע שלא יתפלל בבית כנסת ופסק שתי סיבות מדוע אין‬
‫להתיר את הנדר‪:‬‬
‫שאינה מצוות דאורייתא‬ ‫‪)1‬‬

‫‪ 2‬צנזרתי את סברת רב חיים‬

‫‪ 3‬חגבי חלק על הפרשנות של הרב ואני מסכים בשיטתו‪.‬‬
 ‫שיכול להתפלל בזמן שהציבור מתפללים‬ ‫‪)2‬‬
‫ועולה מדבריו שבוודאי יש מצוות דרבנן במקרה של תפילה בציבור‪.‬‬
‫המהריל נשאל האם ניתן להשתמש בגוי בשבת למען הובלה של יהודי בספינה בשבת למניין‪.‬‬
‫ופסק שאין זה במאמת מצווה ולכן אינו יכול להשתמש בגוי‪.‬‬
‫רב מושה פיינשטיין – פסק שתפילה בציבור בוודאי מתקבלת‪ ,‬ובתפילה ביחיד יש סיכוי שהתפילה‬
‫לא תתקבל ולכן יש חובה גם לבני ישיבות להתפלל במניין‪.‬‬

‫סידור וסיכום‬
‫למעשה ראינו שיש ‪ 4‬דרגות של תפילה במניין‪:‬‬
‫אין מעלה (תוספות)‬ ‫‪)1‬‬
‫יש מעלה (יחזור מיל אחרוה בשביל מניין) (רש"י)‬ ‫‪)2‬‬
‫מצווה דרבנן (הרמבם)‬ ‫‪)3‬‬
‫חיוב גמור משום תפילה (רב מושה פיינשטיין)‬ ‫‪)4‬‬

‫תפילה במניין "מצווה" על הציבור‬

‫נחזור בחזרה לסיפור רבי אלעזר‪ ,‬הרמב"ן פירש שהמצווה דרבים דוחה את מצות העשה משום‬
‫שללא מניין ה' יכול לכעוס‪ .‬מדברי הרמב"ן עולה שיש מצווה ציבורית לקיום בית הכנסת‪.‬‬
‫בכיוון זה נראה שהלך גם הרמ"א‪ .‬הרמ"א פסק שבמקרה בו אין בעיר בית כנסת ניתן לכפות את‬
‫אנשי העיר בכסף שיבואו להתפלל במניין‪ .‬הרמ"א אפילו מנמק את דבריו "שלא יכבה קורבן‬
‫התמיד"‪.‬‬
‫ואם כן‪ ,‬אפילו אם אין חיוב על היחיד בתפילה במניין‪ ,‬עדיין יש חיוב ציבורי שיהיה מניין בעיר‪.‬‬

‫ציטוט וחיזוק‬
‫ְרּוׁשלָ ֑ ִם וְ ִ ֧איׁש ִמ ְׁשעַ נְ ּ֛ת ֹו ּבְ ָי ֖ד ֹו מֵ ֥ר ֹב‬
‫ּ֤כ ֹה ָאמַ ֙ר ה' ְצבָ ֔א וֹת ֤ע ֹד ֽ ֵי ְׁשב ּ֙ו זְ ֵק ִ ֣נים ּוזְ ֵקנ֔ וֹת ּבִ ְר ֹח ֖בוֹת י ָ‬
‫בֹתיהָ ‪:‬‬‫י ִָֽמים ְור ב֤ ֹחוֹת הָ ִעי ֙ר ִי ָ ּ֣מלְ ֔אּו ְי ָל ִ ֖דים ִֽוי ָל ֑דוֹת ְמ ַׂשחֲ ִ ֖קים ּבִ ְרחֹֽ ֽ ֶ‬
‫(זכריה ח פסוקים ד‪-‬ה)‬
‫(ערב יום ירושלים שמח)‬