‫לימוד התינוקות ודרכי חינוכם‬

‫מאת אדיר דחוח‪-‬הלוי‬

‫אחד היסודות החשובים ביותר בשימור דת האמת הוא יצירת מערך של תלמוד תורה‬
‫לתינוקות של בית רבן‪ ,‬דהיינו מערך של לימוד לילדים הקטנים‪ ,‬שבו הם ילמדו את פסוקי‬
‫התורה ותרגום אונקלוס‪ ,‬עד שיידעו את כל התורה כולה ברמה כזו‪ ,‬שפסוקי התורה ילוו אותם‬
‫במשך כל חייהם‪ ,‬ובכל עת ובכל שעה יהיה שגור בפיהם הפסוק המתאים לאותו המעמד‬
‫והנסיבות‪ .‬ובמלים אחרות‪ ,‬מטרת הלימוד היא להפוך את פסוקי התורה לשגורים בפי האדם‪,‬‬
‫עד שהתורה ומוסריה ורעיונותיה וסיפוריה ותוכחותיה ומשליה יהיו בפינו ובליבנו תמיד‪.‬‬
‫וכמו שנאמר בציווי למלך ישראל (דב' יז‪ ,‬יט)‪" :‬וְהָ י ְָתה ִעּמֹו ו ְָק ָרא בו כָל יְמֵ י חַ יָיו לְ מַ עַ ן יִלְ מַ ד‬
‫ּתֹורה הַ ז ֹאת וְאֶ ת הַ חֻ ִקים הָ אֵ לֶה ַל ֲעש ָֹתם"‪.‬‬ ‫לְ י ְִראָ ה אֶ ת ְי ָי אֱֹלהָ יו לִ ְשמֹר אֶ ת כָל ִדבְ ֵרי הַ ָ‬
‫בשל חשיבות ידיעת פסוקי התורה באופנים הקרובים מאד לידיעה שבעל‪-‬פה‪ ,‬חז"ל הפליגו‬
‫מאד בחשיבות לימוד קריאת התורה והתרגום לילדים הקטנים‪ ,‬עד שהם אמרו‪" :‬שאין העולם‬
‫מתקיים אלא בהבל פיהם של תינוקות של בית רבן"‪ .‬לא בגלל שבאמת העולם מתקיים רק‬
‫בזכותם‪ ,‬שהרי כבר מצאנו בחז"ל מוסרים אחרים על עניינים אחרים שעליהם העולם עומד‪,‬‬
‫כגון‪" :‬שמעון הצדיק היה משירי אנשי כנסת הגדולה‪ .‬הוא היה אומר‪ :‬על שלשה דברים‬
‫העולם עומד‪ :‬על התורה ועל העבודה ועל גמילות החסדים" (אבות א‪ ,‬ב)‪.‬‬
‫אלא ברור‪ ,‬שבכל מקום שחז"ל ביקשו לעורר אותנו לחשיבות הדבר‪ ,‬הם נקטו בהפרזה‪ ,‬כדי‬
‫שנבין שלא מדובר כאן בעוד הוראה הלכתית או מוסרית‪ ,‬אלא בעניין שברומו של עולם‪ .‬ולא‬
‫לחינם חז"ל רוממו את הלימוד לתינוקות‪ ,‬כי "גרסא דינקותא לא משתכחא" ולא רק שהיא‬
‫תעמוד לו לאדם בשעות משבר צרה וצוקה‪ ,‬ותקשור אותו לדת האמת כל ימי חייו‪ ,‬לימוד‬
‫פסוקי התורה הינם היסוד והבסיס לשמירת התורה‪ .‬שהרי ראינו‪ ,‬שבמקומות שביטלו את‬
‫קריאת התרגום וביטלו את חשיבות ידיעת פסוקי התורה‪ ,‬סטו מדרך האמת ובחרו בדרכי‬
‫חתחתים עד שיצאו למינות‪ ,‬ואף עיוותו את התורה עד שהפכוה לקורדום חוצבים‪.‬‬
‫והנה לפניכם פסק חז"ל ורבנו בעניין חובת לימוד התינוקות (תלמוד תורה א‪ ,‬ב)‪:‬‬
‫"מושיבין מלמדי תינוקות בכל מדינה ומדינה ובכל פלך ופלך‪ .‬וכל עיר שאין בה תינוקות של‬
‫בית רבן מחרימין את אנשי העיר עד שמושיבין מלמדי תינוקות‪ .‬ואם לא הושיבו מחריבין את‬
‫העיר‪ ,‬שאין העולם מתקיים אלא בהבל פיהם של תינוקות של בית רבן"‪.‬‬
‫ואפילו רבנו יצא מגדרו ושילב בסוף ההלכה הפורמלית מוסרים מדרשיים‪ ,‬כדי לחזק ולאשש‬
‫את חשיבות לימוד התורה לילדים הקטנים‪ .‬ברם‪ ,‬באלף השנים האחרונות המינים וצאצאיהם‬
‫שיבשו לחלוטין את המושג "תלמוד תורה של בית רבן"‪ ,‬עד שהם עקרו לחלוטין את ההלכה!‬
‫שהרי ילדי צאצאי המינים אינם לומדים לקרוא ולשנן את פסוקי התורה‪ ,‬ובוודאי לא את תרגום‬
‫אונקלוס שמיישר את המחשבה ומרומם לידיעת ה' ולייחודו‪ ,‬ואם תבקש מאחד מצאצאי‬
‫המינים לעלות לתורה הוא בקושי יצליח לזהות היכן הקריאה בתורה מתחילה‪...‬‬

‫‪1‬‬
 ‫המינים וצאצאיהם חוששים מן האמת‪ ,‬שהרי אם הם היו מלמדים את בניהם תורה לפי דרך‬
‫חז"ל ודרך האמת ודרך התורה ודרך ה' יתעלה‪" :‬ו ְִשנַנְ ּתָ ם לְ בָ נֶיָך ו ְִדבַ ְרּתָ בָ ם" (דב' ו‪ ,‬ז)‪ ,‬הם היו‬
‫מתקשים מאד לעוות את מחשבת הבנים לדרכי המינים הארורים‪ .‬שהרי הבנים היו לומדים‬
‫שכל אבות האומה היו לוחמים ועובדים לפרנסתם‪ ,‬ונוהגים ביושר ומדקדקים במוסר‪ ,‬ולא‬
‫נהנים מכבוד שמים‪ ,‬ואוהבים באמת את ה' יתעלה‪ ,‬ובעלי היגיון ושכל ישר‪ ,‬ונלחמים מלחמה‬
‫בלתי מתפשרת באלילות ובעבודה‪-‬הזרה‪ ,‬ואולי מעל הכל‪ :‬הם היו בני אדם כמונו‪ ,‬ובמלים‬
‫אחרות‪ ,‬כל תפישת הערצת הקדושים הפרו‪-‬נוצרית שלהם הייתה מתערערת לחלוטין‪.‬‬
‫ואגב‪ ,‬ברור שכל תפישת הערצת הקדושים הטמאים שלהם נובעת מן הצורך ההכרחי להפוך‬
‫את גדוליהם לאלהים‪ ,‬שהרי אם הם לא אלהים‪ ,‬יש לבחון את דבריהם ומעשיהם בעין‬
‫ביקורתית‪ ,‬בדיוק כמו שנוהגים ספר התורה וספרי הנביאים וכתבי הקודש‪ ,‬הבוחנים את כל‬
‫הגדולים האמיתיים שבאומה‪ .‬אך דא עקא‪ ,‬אם גדוליהם לא אלילים ואם חובה לבחון את‬
‫דבריהם ומעשיהם בצלם האלהים שהעניק לנו ה' יתעלה שמו‪ ,‬הרי שסכלותם תצוף על פני‬
‫המים‪ ,‬כמו אותם הגושים שהיו צפים בנחל הירקון כאשר היו מזרימים אליו שפכים‪...‬‬
‫קצרו של דבר‪ ,‬המינים וצאצאיהם ביטלו מלפני מאות רבות בשנים את לימוד התורה ושינונה‪,‬‬
‫כדי להתעות את צאן מרעיתם וכדי לעקור את יסודות הדת ומוסריה‪ ,‬במטרה להפיץ ולהשריש‬
‫את דתם החדשה הפרו‪-‬נוצרית‪ .‬ובמקום זאת‪ ,‬ב"תלמודי התורה" הארורים שלהם לומדים‬
‫הזיות על גבי הזיות‪ ,‬מטמטמים את הילדים הרכים באלילות ובדמיונות אשר מחריבים את‬
‫הדעת ומחשיכים את עיני השכל‪ ,‬עד שכל סכלות נראית להם כחכמה מופלאה‪:‬‬
‫חֹשך ָש ִמים מַ ר לְ מָ תֹוק ּומָ תֹוק לְ מָ ר‪.‬‬ ‫"הֹוי הָ א ְֹמ ִרים ל ַָרע טֹוב ְולַּטֹוב ָרע ָש ִמים חֹ ֶשך לְ אֹור וְאֹור לְ ֶ‬
‫בֹורים לִ ְשּתֹות ָייִן וְאַ נְ ֵשי חַ יִל לִ ְמסֹך ֵשכָ ר‪ .‬מַ צְ ִדיקֵ י‬
‫הֹוי חֲ כ ִָמים בְ עֵ ינֵיהֶ ם ְו ֶנגֶד ְפנֵיהֶ ם נְ בֹנִ ים‪ .‬הֹוי גִ ִ‬
‫יקים י ִָסירּו ִמּמֶ נּו‪ָ .‬לכֵן ֶכ ֱאכֹל קַ ש לְ שֹון אֵ ש וַחֲ ַשש לֶהָ בָ ה י ְִרפֶ ה‬ ‫ָר ָשע עֵ קֶ ב שֹחַ ד וְצִ ְדקַ ת צַ ִד ִ‬
‫ִּש ָראֵ ל‬‫ּתורת ְי ָי צְ בָ אות וְאֵ ת ִּא ְמ ַרת ְקדוׁש י ְ‬ ‫ּופ ְרחָ ם ָכאָ בָ ק ַי ֲעלֶה כִּ י מָ אֲסּו אֵ ת ַ‬ ‫ָש ְר ָשם כַּמָ ק י ְִהיֶה ִ‬
‫נִּ אֵ צּו‪ .‬עַ ל כֵן חָ ָרה אַ ף ְי ָי בְ עַ ּמֹו ַויֵט יָדֹו עָ לָיו ַו ַיכֵהּו וַיִ ְרגְ זּו הֶ הָ ִרים ו ְַּת ִהי נִ ְבל ָָתם כַ ּסּוחָ ה ְבקֶ ֶרב‬
‫חּוצֹות [כגון הפגרים שהושלכו ברחובות הגטאות] ְבכָל ז ֹאת ל ֹא ָשב אַ פֹו וְעֹוד יָדֹו נְ טּויָה"‪.‬‬
‫ולא רק שביטלו את לימוד ושינון פסוקי התורה הקדושים והטהורים‪ ,‬גם את תרגום אונקלוס‬
‫ביטלו‪ ,‬ובמקומו החדירו לנו את פירוש רש"י הנתעב‪ ,‬כדי שלא ייוותר שום סיכוי לתלמיד לידע‬
‫את ה' אלהיו ולזהות את דרך האמת – וזו המינות בכל כיעורה! ועל מינות כגון זו אומר שלמה‬
‫במשלי (ב‪ ,‬יג)‪" :‬הַ עֹזְ בִ ים אָ ְרחֹות יֹ ֶשר ָל ֶל ֶכת ְב ַד ְרכֵי חֹ ֶשך"‪ ,‬וכֹה דברי רס"ג בפירושו שם‪:‬‬
‫"ומטעותם‪ ,‬שהם לא די להם שעזבו את האמת אלא שהלכו אחרי ההבל‪ ,‬ועליהם הוא אומר‬
‫'הַ עֹזְ בִ ים אָ ְרחֹות יֹ ֶשר' וגו'‪ ,‬לפיכך נתחייבו שני עונשים‪ ,‬כי אילו עזבו את האמת וההבל גם‬
‫יחד בדבר מסוים ולא התנגדו לו [=להבל] היה עליהם חטא אחד‪ ,‬וכאשר הפכו את האמת‬
‫בהביאם במקומו את ההבל [את ההזיות המאגיות ופירוש רש"י] נעשה חטאם כפול"‪.‬‬
‫ולסקירת הסיבות שבגללן המינים וצאצאיהם מרחיקים ואף מתעבים את לימוד ספר התנ"ך‬
‫ראו מאמרי‪" :‬מדוע החרדים לא לומדים תנ"ך?"‪.‬‬

‫‪2‬‬
 ‫א‪ .‬דרכי החינוך ההכרחיות ללימוד‬
‫רבנו פוסק בהלכות תלמוד תורה (ב‪ ,‬ב)‪ ,‬וכֹה דבריו‪:‬‬
‫"מכניסין את התינוקות להתלמד כבן שש או שבע‪ ,‬לפי כוח הבן ובניין גופו‪ .‬ופחות מבן שש‬
‫אין מכניסין אותו‪ .‬ומכה אותן המלמד להטיל עליהן אימה‪ ,‬ואינו מכה אותן מכת אויב מוסר‬
‫אכזרי‪ .‬לפיכך לא יכה אותן בשוטים ולא במקלות‪ ,‬אלא ברצועה קטנה"‪.‬‬
‫והנני יודע שכל התועים למיניהם אחרי התרבות המערבית הקלוקלת יזעקו‪" :‬מה? להכות‬
‫את התלמידים?"‪ ,‬ובכן‪ ,‬אם הם מעדיפים שהבנים שלהם יהיו פראי אדם נעדרי צלם אנוש‪,‬‬
‫או לחילופין בהמות תאוותניות אשר אינן אוהבות מאומה חוץ מאשר את עצמן‪ ,‬שימשיכו‬
‫בדרכי ההבל שלהם – כאילו הילד יכול להחליט ולקבוע מה טוב לו‪ ,‬וכאילו הילד מסוגל תמיד‬
‫לרסן את עצמו‪ ,‬וכאילו הילד מסוגל תמיד להבין ולהבחין בשכלו בין הטוב לרע‪ ,‬וכאילו לעולם‬
‫ניתן לחנך באמצעות דיבורים רכים בלבד‪ .‬ושיטותיה והזיותיה של התרבות המערבית הרסו‬
‫את פני החברה ביצירת דור של תינוקות מגודלים ובהמיים רודפי אלכוהול וסמים‪.‬‬
‫ומה הפתרון של החברה המערבית? ריטלין! במקום לתת לנער מכת רצועה אחת וליישר‬
‫אותו לכמה שבועות טובים‪ ,‬הם הורסים לא רק את חינוכו אלא גם את בריאותו הגופנית‬
‫והנפשית בהרגילם את טבעו וגופו לסמים מרגיעים מגיל צעיר! ויש בזה גם שחיתות איומה‬
‫ונוראה‪ ,‬מפני שהם מעודדים את השימוש בריטלין ודומיו כדי להכניס כסף לחברות התרופות‪,‬‬
‫ובמלים אחרות‪ ,‬יש אנשים שמתעשרים מהרס הבריאות הנפשית והגופנית של ילדינו!‬
‫והנני זוכר היטב שלמדתי אצל המארי תקופה מסוימת בחדר עם תלמידים רבים‪ ,‬והיה למארי‬
‫שוט רצועה על השולחן לצד ספרו‪ ,‬ואיני זוכר שהוא השתמש בו עלי או על אחרים‪ ,‬אך הנני‬
‫זוכר היטב שדי היה במראה הרצועה הזו כדי לגרום לילדים לכבד את המארי ולירוא מפניו –‬
‫וכך המארי לא היה צריך להתעסק עם בעיות משמעת רבות‪ ,‬וכל הזמן היה מנוצל ללימוד‬
‫התורה‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬בימינו‪ ,‬לפחות חצי מהשיעור מוקדש לבעיות משמעת‪ ,‬ומי שאין לו‬
‫הורים בעלי ממון שישקיעו בו במורים פרטיים‪ ,‬יסבול מקשיי לימודים רבים מאד‪.‬‬
‫וכל השוטות הזו נועדה כדי לקיים את הזיית "הנאורות" שלהם‪ ,‬אשר מאפשרת להם להמשיך‬
‫ולגפף ולחבק ולנשק את תאוותיהם הבהמיות‪ ,‬כי הם כל‪-‬כך חלשים מבחינה נפשית ורוחנית‬
‫עד שאינם מסוגלים לחנך את בניהם ובנותיהם‪ ,‬וגם אינם רוצים להודות שחינוך הדת והתורה‬
‫הוא החינוך הנכון‪ ,‬כי אם יודו בכך יצטרכו להודות שהם עצמם שקועים בתועבות!‬
‫כמו כן‪ ,‬התרבות המערבית כל‪-‬כך טמטמה את החברה‪ ,‬עד שההורים אינם מאפשרים‬
‫למורים לחנך את התלמידים‪ ,‬ודי בכך שהמורה יצעק או יגער בתלמיד כדי שבסוף היום הוא‬
‫יקבל שיחת נזיפה מההורים! וכך אי אפשר לחנך! כי אם המורה אינו מקבל גיבוי מלא מן‬
‫ההורים כדי לחנך את בניהם‪ ,‬הילדים יצפצפו על המורים ויהפכו אותם לחוכא ואטלולא‪.‬‬
‫קצרו של דבר‪ ,‬בימינו חסים וחומלים על הילדים עד שנדמה להוריהם שיש לנהוג עמהם‬
‫בעדינות כאילו היו זקנים שבריריים – וזו הדרך לגדל פראי אדם או בהמות הולכות על שתיים‪.‬‬

‫‪3‬‬
 ‫אולם‪ ,‬בשם המתירנות ורדיפת‪-‬התאוות‪ ,‬העולם המודרני העייף והמסומם מוכן לסבול שילדיו‬
‫יהיו פראי אדם בילדותם וחדלי אישים נעדרי מוסר בבגרותם‪ ,‬שהרי מי שמתעקש שלא לחנך‬
‫את עצמו לערכי מוסר יושר ואמת איך יחנך את ילדיו? והילדים הללו לא יעיפו מבט אל הוריהם‬
‫המזדקנים‪ ,‬ויום ולילה יתאוו להסתלקותם כדי שיוכלו להשתלט על רכושם וממונם‪.‬‬
‫וזכורני שאמי ע"ה לקחה אותי למארי מגיל שלוש וחצי עד גיל שתים‪-‬עשרה‪ ,‬ארבע פעמים‬
‫בשבוע כשעה וחצי כל יום‪ ,‬והיא הייתה נוהגת לספר לנו שהאימהות‪-‬של‪-‬פעם היו אומרות‬
‫למארי שלימד את ילדיהן‪" :‬תשאיר לו רק את העיניים והשיניים"‪ .‬כלומר‪ ,‬אל תחוס ותרחם‬
‫עליו‪ ,‬אלא חנֵך אותו להיות אדם כי זו הרחמנות והחמלה האמיתיים! ודי היה באמירה הזו כדי‬
‫להרתיע אותי מלהתנהג בשובבות וכדי להעניק למארי ביטחון לחנך אותי כראוי‪ ,‬אף שאיני‬
‫זוכר פעם אחת שהוא הרים עלי את ידו‪ .‬וכמה שנים לפני מותה של אמי ע"ה בירכתי אותה‬
‫על כל המכות שהעניקה לי‪ ,‬והצטערתי ובכיתי לפניה מדוע היא לא ייסרה אותי יותר‪...‬‬
‫חֹושך ִשבְ טֹו שֹונֵא בְ נֹו ְואֹהֲ בֹו ִשחֲ רֹו מּוסָ ר" (מש' יג‪ ,‬כד) – פסוק זה מלמד‪ ,‬שמי שחושך‬ ‫" ֵ‬
‫שבטו‪ ,‬כלומר נמנע מלהשתמש בכוח פיסי אפילו במקום שיש צורך בכך כדי לחנך את בנו –‬
‫הוא למעשה שונא אותו‪ ,‬כי הוא גורם לו להיות פרא אדם ולימים גם נוכל ורשע‪ .‬ברם‪ ,‬מי‬
‫שמשחרו מוסר‪ ,‬דהיינו משוחח עמו ומייסר אותו בדברים ובתוכחות על מעשיו והתנהגותו –‬
‫אוהב אותו‪ .‬למדנו אפוא‪ ,‬כי שיטת החינוך המרכזית צריכה להיות מוסר בדברים‪ ,‬כמו‬
‫שנאמר‪" :‬יַּסֵ ר בִ נְ ָך וִינִ יחֶ ָך ְויִּתֵ ן מַ עֲדַ נִ ים לְ נ ְַפ ֶשָך" (מש' כט‪ ,‬יז)‪ .‬אולם‪ ,‬אם יש צורך לעתים‬
‫רחוקות להשתמש בכוח פיסי באופן מושכל – הדבר רצוי וראוי ואף נדרש והכרחי‪.‬‬
‫אמנם אם מדובר ביתומים ולדעתי גם אם מדובר בנער שהוא רגיש מאד‪ ,‬יש לנהוג ברגישות‬
‫המתאימה לאותו הנער‪ ,‬ודי יהיה בגערה‪ ,‬וכמו שפוסק רבנו בהלכות דעות (ו‪ ,‬יז)‪:‬‬
‫"אבל אם עינה אותן הרב [את היתומים] כדי ללמדן תורה או אומנות או להוליכן בדרך ישרה‬
‫– הרי זה מותר‪ .‬ואף‪-‬על‪-‬פי‪-‬כן לא ינהוג בהן מנהג כל אדם‪ ,‬אלא יעשה להן הפרש‪ ,‬וינהלם‬
‫בנחת וברחמים גדולים וכבוד‪ ,‬כי ה' יריב ריבם‪ .‬אחד יתום מאב ואחד יתום מאם‪ .‬ועד אימתי‬
‫נקראים יתומים לעניין זה? עד שלא יהיו צריכין לאדם גדול להיסמך לו לְ אָ ְמנָן ולהיטפל בהן‪,‬‬
‫אלא יהיה עושה כל צרכי עצמו לעצמו כשאר כל הגדולים"‪.‬‬
‫אך אם מדובר בפרחחים פראיים‪ ,‬אין דרך אחרת אלא "הסמיל כרג' מן אלג'נה"‪.‬‬
‫ית" (מ"א א‪ ,‬ו)‪ ,‬וסופו של אדוניה ידוע‪...‬‬
‫" ְול ֹא עֲצָ בֹו אָ בִ יו ִמיָמָ יו לֵאמֹר מַ דּועַ ָככָה עָ ִש ָ‬
‫ב‪ .‬זמני לימוד התינוקות‬
‫עוד פוסק רבנו בהלכות תלמוד תורה (ב‪ ,‬ג)‪:‬‬
‫"ויושב ומלמדן כל היום כולו ומקצת מן הלילה‪ ,‬כדי לחנכן ללמוד ביום ובלילה‪ .‬ולא ִי ְב ְטלּו‬
‫התינוקות כלל‪ ,‬חוץ מערבי‪-‬שבתות וערבי ימים‪-‬טובים בסוף היום‪ ,‬ובימים טובים‪ .‬אבל בשבת‬
‫אין קורין לכתחילה אבל שונין לראשון‪ ,‬ואין מבטלין התינוקות אפילו לבניין בית המקדש"‪.‬‬

‫‪4‬‬
 ‫גם מהלכה זו ניתן ללמוד על חשיבותו העצומה של לימוד התינוקות‪ ,‬ועל חומרת עוון המינים‬
‫וצאצאיהם אשר ביטלו את לימוד קריאת התורה ושינונה יחד עם תרגום אונקלוס‪ .‬כמו כן‪,‬‬
‫בשבת אין לומדים לימוד חדש‪ ,‬כי השבת ניתנה לעונג‪ ,‬אלא שונין את הדברים שכבר נלמדו‪,‬‬
‫כדי להקל את יגיעת הלימוד‪ ,‬וכדי לכבד את השבת בהנאה ובשלוות המחשבה‪.‬‬
‫אגב‪ ,‬מעניין שחז"ל קשרו את לימוד התינוקות לבניין בית המקדש‪ ,‬אולי כדי ללמדנו‪ ,‬שבית‬
‫המקדש לעולם לא ייבנה כל עוד לא נשוב אל מקורות המים החיים‪ ,‬אל לימוד קריאת התורה‬
‫ושינונה יחד עם תרגום אונקלוס‪ ,‬כי לימוד זה הוא היסוד להשקפות הישרות והברות‪.‬‬
‫ג‪ .‬מלמד שמתרשל בתפקידו‬
‫עוד פוסק רבנו בהלכות תלמוד תורה (ב‪ ,‬ד)‪:‬‬
‫"מלמד תינוקות שהוא מניח את התינוקות ויוצא‪ ,‬או שהוא עושה מלאכה אחרת עמהן‪ ,‬או‬
‫ֹשה ְמלֶאכֶת ְי ָי ְר ִמיָה' [יר' מח‪ ,‬י]‪ .‬לפיכך אין‬
‫שהוא מתרשל בתלמודן‪ ,‬הרי הוא בכלל‪' :‬אָ רּור ע ֶ‬
‫ראוי להושיב מלמד אלא בעל יראה [יראת שמים]‪ ,‬מהיר לקרות [בקי ומומחה בקריאה]‬
‫ומדקדק [מקפיד על ענייני הלשון והגיית הפסוקים כתקנם]"‪.‬‬
‫גם מהלכה זו ניתן ללמוד על החשיבות העצומה שייחסו חז"ל ללימוד התינוקות את קריאת‬
‫התורה והתרגום‪ ,‬שהם כאמור הבסיס לכל ההשקפות הישרות ואף למוסר וליראת שמים‪.‬‬
‫עוד פוסק רבנו באותה ההלכה (ב‪ ,‬ד)‪:‬‬
‫"ומי שאין לו אשה [בין רווק בין גרוש בין אלמן] לא ילמד תינוקות‪ ,‬מפני אימותיהן שהן באות‬
‫אצל בניהן‪ .‬וכן אשה לא תלמד תינוקות‪ ,‬מפני אבותיהן שהן באין אצל הבנים"‪.‬‬
‫וכן פוסק רבנו בהלכות איסורי ביאה (כב‪ ,‬יג)‪:‬‬
‫"מי שאין לו אשה לא ילמד תינוקות‪ ,‬מפני שאימות הבנים באות לבית הספר לבניהן ונמצא‬
‫מתגרה בנשים‪ .‬וכן אשה לא תלמד קטנים מפני אבותיהם שהם באים בגלל בניהם ונמצאו‬
‫מתייחדים עמה‪ .‬ואין המלמד צריך שתהיה אשתו שרויה עמו בבית‪-‬הספר‪ ,‬אלא היא בביתה‬
‫והוא מלמד במקומו"‪.‬‬
‫נראה לי ברור‪ ,‬כי מי שאין לו אשה אסור לו ללמד תינוקות קטנים אשר תלויים באימן לצאת‬
‫ולבוא‪ ,‬אך קטנים שמגיעים וחוזרים לבדם או אפילו שאין האם זקוקה להביא אותם עד החדר‬
‫ממש (כגון שמביאה אותם ברכב והם יוצאים ונכנסים לבדם לבית המארי)‪ ,‬מותר גם לרווק‬
‫או לגרוש או לאלמן ללמד את התינוקות – כי מצד אחד מדובר במצוה נעלה וחשובה מאד‪,‬‬
‫ומצד שני מודגש בהלכות חזור והדגש הטעם לאיסור‪ ,‬ומזה הנני לומד‪ ,‬שרק על המציאות‬
‫המתוארת בהלכה בדיוק‪ ,‬חלים כל האיסורים האמורים; כמו כן‪ ,‬בדרבנן יש להקל‪.‬‬
‫והוא הדין לאשה המלמדת‪ ,‬אם מדובר בקטנים שהם עצמאיים‪ ,‬יוצאים ובאים בכוחות עצמם‪,‬‬
‫מותר לאשה ללמד את הקטנים הללו לקרוא בתורה‪ .‬ואגב‪ ,‬החמירו באשה יותר מאשר באיש‪,‬‬
‫ואסרו גם על הנשואה ללמד את הקטנים‪ ,‬שמא יעשה אותה רשע למטרה‪.‬‬

‫‪5‬‬
 ‫ובעניין זה מוסיף יוסף קאפח בפירושו להלכות איסורי ביאה שם‪:‬‬
‫"וכבר נשאל רבנו (סימן לד)‪ ,‬על אשה נשואה שהייתה מלמדת תינוקות היא ובנה שהיה כבן‬
‫חמש‪-‬עשרה שנה‪ ,‬ואם יש פניות לאימהות פונות אליה‪ ,‬והאבות פונים אל בנה‪ .‬ומשמע‬
‫להדיא מתשובת רבנו שם‪ ,‬שהיא רשאית להמשיך ללמד תינוקות בתנאים אלו גם לאחר‬
‫שתתגרש‪ ,‬כלומר שאין האבות פונים אליה אלא אל הבן"‪.‬‬
‫ונצרף גם את קארו לדיון‪ ,‬אשר הייתה לפניו גרסת הדפוסים למשנה תורה‪ ,‬ובמקום‪" :‬וכן‬
‫אשה לא תלמד תינוקות"‪ ,‬היה אצלו‪" :‬וכל אשה לא תלמד תינוקות"‪ .‬ואין בשינוי זה שינוי‬
‫משמעות ולא על זה הזכרתי את יוסוף קארו‪ ,‬אלא על עניין אחר‪ ,‬וזה לשונו שם‪:‬‬
‫"ומה שכתב [רבנו] 'וכל אשה' כלומר ואפילו נשואה‪ ,‬דבשלמא גבי איש‪ ,‬כיוון שאשתו עמו‬
‫היא משמרתו לפי שדרכה להיות תמיד בבית‪ ,‬אבל אין דרך האיש להיות תמיד בביתו"‪.‬‬
‫וכבר תמה עליו קאפח‪ ,‬שהרי רבנו כותב במפורש בהלכות איסורי ביאה‪ ,‬שאשת המארי לא‬
‫צריכה להיות עמו בביתו או במקום שבו הוא מלמד‪ ,‬וזו דוגמה נוספת לבורות של יוסוף‬
‫בהלכות רבנו‪ ,‬ואף‪-‬על‪-‬פי‪-‬כן קאפח מתעקש לקרוא לו ולאחרים‪" :‬מרנן ורבנן אדירי עולם"‪.‬‬
‫וקאפח לא היה מסוגל ללכת בדרכו של אברהם אבינו ע"ה ולנתוץ את ראש אלילי ההלכה‬
‫שעליה מיוסדת הפסיקה הרבנית הממוסדת‪ ,‬והעדיף את שקר הממסד על‪-‬פני האמת‪.‬‬
‫ד‪ .‬כמה ילדים לומדים בכיתה אחת?‬
‫רבנו פוסק בהלכות תלמוד תורה (ב‪ ,‬ה) וכֹה דבריו‪:‬‬
‫"עשרים וחמישה תינוקות למדים אצל מלמד אחד‪ .‬היו יותר על חמשה ועשרים עד ארבעים‪,‬‬
‫מושיבין עמו אחר כדי לסייעו בלימודן‪ .‬היו יותר על ארבעים מעמידין להן שני מלמדי תינוקות"‪.‬‬
‫ויש בהלכה זו לימוד חשוב מאד למספר התלמידים הראוי הרצוי והנכון בכיתה אחת‪.‬‬
‫ה‪ .‬עדיפות למלמד בקי ומומחה‬
‫רבנו פוסק בהלכות תלמוד תורה (ב‪ ,‬ו)‪:‬‬
‫"מוליכין את הקטן ממלמד למלמד אחֵ ר שהוא מהיר [=בקי ומומחה] ממנו‪ ,‬בין במקרא בין‬
‫בדקדוק‪ .‬במה דברים אמורים? בשהיו שניהן בעיר אחת ולא היה הנהר מפסיק ביניהן‪ .‬אבל‬
‫מעיר לעיר‪ ,‬או מצד הנהר לצידו אפילו באותה העיר‪ ,‬אין מוליכין את הקטן‪ ,‬אלא‪-‬אם‪-‬כן היה‬
‫בניין בריא [גשר יציב] על‪-‬גבי הנהר‪ ,‬בניין שאינו ראוי ליפול במהרה"‪.‬‬
‫מה כוונת רבנו באמרו‪" :‬מוליכין את הקטן ממלמד למלמד אחר שהוא מהיר ממנו‪ ,‬בין במקרא‬
‫בין בדקדוק"? וכבר ראינו גם בהלכה ד לעיל לשון דומה‪" :‬מהיר לקרות ולדקדק"‪ .‬ובכן‪ ,‬יוסוף‬
‫קארו מפרש‪" :‬מהיר – שמלמד הרבה"‪ ,‬וקאפח תמה עליו בפירושו להלכה ד‪:‬‬
‫"והוא פירוש תמוה‪ ,‬דלפי זה היאך יפרש בהלכה ו מהיר ממנו במקרא או בדקדוק? היאך יהיה‬
‫מהיר בדקדוק? כלום אפשר לדקדק כמות מרובה? ונראה לי ברור שכוונת רבנו במילת מהיר‬

‫‪6‬‬
 ‫– בקי ומומחה [‪ ]...‬וכן תרגם רס"ג בתהלים (מב‪ ,‬ב) 'לשוני עט סופר מהיר' – 'מאהר'‬
‫שהוראתה בקי מומחה ויודע‪ ,‬וכך תרגם רבנו בפיהמ"ש יומא (ח‪ ,‬ג)‪ :‬בקי – 'מאהר'"‪.‬‬
‫ובפירושו להלכה ו הוסיף קאפח‪:‬‬
‫"וכך [כמו טור האבן] הבין גם מרן הכסף משנה [את המלה "מהיר"‪ ,‬דהיינו שמלמד וקורא‬
‫הרבה] [‪ ]...‬והנראה לי שאין זו כוונת רבנו ולא פירושו [‪ ]...‬כי יש הבקי במקרא וכולו שגור‬
‫בפיו מתוך גרסה ושגרה‪ ,‬אך אינו בקי בדקדוק ואינו יודע על מה אדני מלה זו הטבעו"‪.‬‬
‫ומי שבקי בחדרי יהודי תימן יבין היטב על מה קאפח מדבר‪ ,‬כי יש שני סוגי מארי‪ :‬אחד בקי‬
‫בקריאה ובגרסה ומלמד בעיקר באמצעות שמיעה וחזרה אחרי קריאתו; ואחד שהוא בקי גם‬
‫בדקדוק ומלמד את הילדים גם כללים ויסודות בלשון‪ ,‬מדוע כאן השווא נח או נע וכו'‪.‬‬
‫וברור שקארו הנבער לא יבין ולא ידע‪ ,‬לא את ההלכה של חז"ל‪ ,‬לא את פירוש המשנה של‬
‫רבנו‪ ,‬ואין צריך לומר שהוא לא הכיר את רס"ג‪ ,‬ואיך סכל כזה שרוב ידיעתו נשענת על כתבי‬
‫המינים וצאצאיהם הופך להיות "גדול נושאי הכלים של הרמב"ם"? אתמהה! ואין לי ספק‬
‫שחנופתו למינים במחיקת יסודות הדת המחשבתיים‪ ,‬בהחדרת המאגיה להלכה‪ ,‬בהעתקת‬
‫מבנה ספרו של טור האבן‪ ,‬ובעיוות ההלכה בשלל מנהגי המינים וצאצאיהם – כל אלה פתחו‬
‫לו את הפתח להפוך לאחד מראשי הדת החדשה הפרו‪-‬נוצרית‪ ,‬ולנושא דגל ההלכה‪.‬‬
‫ולמרות כל זאת‪ ,‬קאפח מתעקש לקרוא לו בפירושו להלכה ו‪ ,‬ובעוד מקומות רבים מאד‪" :‬מרן‬
‫הכס"מ"‪ ,‬וגם לרס"ג ואפילו לרבנו הרמב"ם הוא לא קורא "מרן"! וכמה כואב לי לראות כיצד‬
‫הכסף עיוות את שיקול דעתו‪ ,‬וכיצד הוא החניף לממסד הפרו‪-‬נוצרי אשר החריב ומחריב את‬
‫דת האמת; ועוד יותר כואב לי לראות את תלמידיו בימינו‪ ,‬אשר נדמה להם שקאפח היה שלם‬
‫ותמים בדרך האמת‪ ,‬בידיעת ה' באהבתו וביראתו‪ ,‬ואף הם שוקעים בהנאה רבה מאד באותה‬
‫הסכלות הרותחת של הפיכת תורת חיים לקורדום חוצבים‪ ,‬ונעקרים מן העולם‪.‬‬
‫ואולי לא לחינם הקב"ה הטעה את קאפח לקרוא ליוסוף קארו "מרן"‪ ,‬כדי ללמד ולרמוז לנו על‬
‫תעייתו של קאפח‪ ,‬אשר בעבורו מרן הכסף הוא אלהי האלהים והוא אדוני האדונים‪...‬‬
‫ו‪ .‬אין למנוע משום אדם ללמד תינוקות‬
‫רבנו פוסק בהלכות תלמוד תורה (ב‪ ,‬ז)‪ ,‬וכֹה דבריו‪:‬‬
‫"אחד מבני מבוי שביקש להיעשות מלמד [בחצר שהוא גר בה‪ ,‬אין בני המבוי יכולים למחות‬
‫בידו]‪ ,‬ואפילו אחד מבני החצר [כלומר‪ ,‬אפילו בני חצרו אינם רשאים למחות בידו‪ ,‬וכדברי‬
‫רבנו‪ ]:‬אין יכולין שכניו למחות בידו‪ .‬וכן מלמד תינוקות שבא חברו [ואפילו מחוץ לעיר] ופתח‬
‫בית ללמד תינוקות בצידו כדי שיבואו תינוקות אחרים‪ ,‬או כדי שיבואו מתינוקות של זה אצל‬
‫ּתֹורה ְוי ְַא ִדיר' [יש' מב‪ ,‬כא]"‪.‬‬
‫זה‪ ,‬אינו יכול למחות בידו‪ ,‬שנאמר‪ְ ' :‬י ָי חָ פֵ ץ לְ מַ עַ ן צִ ְדקֹו יַגְ ִדיל ָ‬
‫ובהלכות שכנים (ו‪ ,‬ח) פוסק רבנו כך‪:‬‬

‫‪7‬‬
 ‫"כופין בני מבוי זה את זה‪ ,‬שלא להושיב ביניהם לא חייט ולא בורסי [=מעבד עורות] ולא אחד‬
‫מבעלי אומניות‪ .‬היה שם במבוי אחד מבני המבוי אומן ולא מיחו בו‪ ,‬או שהייתה שם מרחץ‬
‫או חנות או ריחיים‪ ,‬ובא חברו ועשה מרחץ אחרת כנגדו או טחון אחרת – אינו יכול למנעו‬
‫ולומר לו‪' :‬אתה פוסק חיי' [פוסק את פרנסתי]‪ .‬ואפילו היה [בעל העסק החדש] מבני מבוי‬
‫אחר אינן יכולין למנעו‪ ,‬שהרי יש ביניהם אותה אומנות‪ .‬אבל גֵר [אדם זר‪ ,‬לא בהכרח גר צדק]‬
‫ממדינה [=מעיר] אחרת שבא לעשות חנות בצד חנותו של זה‪ ,‬או מרחץ בצד מרחץ של זה‪,‬‬
‫יש להן למנעו‪ .‬ואם היה נותן עמהן מנת המלך אינו יכול למנעו"‪.‬‬
‫כלומר‪ ,‬אדם שאינו מתגורר בעיר ואינו משלם מס באותה העיר‪ ,‬אינו יכול לפתוח עסק באותו‬
‫המבוי‪ ,‬ואפילו כשיש כבר עסק כזה באותו המבוי‪ .‬ברם‪ ,‬ביחס למלמד התינוקות נאמר‪" :‬וכן‬
‫מלמד תינוקות שבא חברו" וכו'‪ ,‬משמע אפילו שהמלמד מתגורר מחוץ לעיר ואינו משלם מס‬
‫לעיר‪ ,‬לעולם הוא יכול לפתוח תלמוד תורה לתינוקות‪ ,‬ולהרבות תורת אמת בעם‪-‬ישראל‪.‬‬
‫ואגב‪ ,‬במאמרי‪" :‬דרכי תלמידי החכמים האמיתיים – חלק ו" כבר למדנו‪ ,‬שאין בימינו גדר של‬
‫"היורד לאומנות חברו"‪ ,‬וכל פלפולי ושעשועי המינים וצאצאיהם בעניינים האלה ודומיהם‬
‫הינם בזבוז זמן מוחלט‪ ,‬ואף הסחת הדעת מדרך האמת ומתעייתם אחרי ההבל‪.‬‬
‫ז‪ .‬יגדיל תורה ויאדיר‬
‫ונצרף לימוד חשוב בעניין הפסוק שרבנו חותם בו את ההלכה הנדונה (תלמוד תורה ב‪ ,‬ז)‪:‬‬
‫ּתֹורה ְוי ְַא ִדיר" (יש' מב‪ ,‬כא)‪ .‬רבנו הביא פסוק זה כאסמכתא‬
‫" ְי ָי חָ פֵ ץ לְ מַ עַ ן צִ ְדקֹו יַגְ ִדיל ָ‬
‫לחשיבות ריבוי תלמודי התורה המשננים את תורת האמת‪ ,‬אך בפירושו למשנה בסוף מסכת‬
‫מכות רבנו מפרשֹו באופן אחר לחלוטין – ומכך שרבנו שאל את האסמכתא הזו מעניינים‬
‫אחרים נעלים מאד‪ ,‬נלמד על חשיבות לימוד התינוקות‪ ,‬ושזה מיסודות הדת ודרך האמת‪.‬‬
‫וכך נאמר במשנה האחרונה במסכת מכות (ג‪ ,‬יז)‪:‬‬
‫"ר' חנניה בן עקשיה אומר‪ :‬רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך ִהרבה להן תורה ומצוות‬
‫ּתֹורה ְוי ְַא ִדיר' [יש' מב‪ ,‬כא]"‪.‬‬
‫שנאמר‪ְ ' :‬י ָי חָ פֵ ץ לְ מַ עַ ן צִ ְדקֹו יַגְ ִדיל ָ‬
‫וכֹה דברי רבנו בפירושו למשנה הזו‪:‬‬
‫"מיסודות האמונה בתורה‪ ,‬שאם קיים האדם מצוה [אחת] משלש‪-‬עשרה‪-‬ושש‪-‬מאות מצוות‬
‫כראוי וכהוגן‪ ,‬ולא שיתף עמה מטרה ממטרות העולם‪-‬הזה כלל‪ ,‬אלא עשה אותה לשמה‬
‫מאהבה כמו שביארתי לך – הרי הוא זוכה בה לחיי העולם‪-‬הבא‪ ,‬ולכן אמר ר' חנניה‪ ,‬כי מחמת‬
‫ריבוי המצוות אי‪-‬אפשר שלא יעשה האדם מצוה אחת בכל ימי חייו בשלימות ויזכה להשארות‬
‫הנפש באותו המעשה‪ .‬וממה שמורה על היסוד הזה‪ ,‬שאלת ר' חנניה בן תרדיון‪ :‬מה אני לחיי‬
‫העולם‪-‬הבא? וענהו העונה‪ :‬כלום בא לידך מעשה? כלומר‪ ,‬האם נזדמן לך עשיית מצוה‬
‫כראוי? ענה לו שנזדמנה לו מצות צדקה בתכלית השלמות האפשרית‪ ,‬וזכה בה לחיי העולם‪-‬‬
‫הבא‪ .‬ופירוש הפסוק‪ :‬ה' חפץ לצדק את ישראל למען כן יגדיל תורה ויאדיר"‪.‬‬
‫ואחתום בדברי רבנו הקרובים לענייננו בפירושו לסנהדרין (י‪ ,‬א; עמ' קלה)‪:‬‬

‫‪8‬‬
 ‫"והזהירונו חכמים עליהם השלום מזה [מהפיכת התורה לקורדום]‪ ,‬ואמרו‪' :‬לא תעשם עטרה‬
‫להתגדל בהם ולא קרדום לחפור בהם' [אבות ד‪ ,‬ה]‪ ,‬רומזים למה שביארתי לך‪ ,‬שלא יעשה‬
‫תכלית הלימוד‪ ,‬לא שיכבדוהו בני אדם ולא רכישת ממון‪ ,‬ואל יעשה תורת ה' פרנסה [בכל‬
‫אופן וצורה‪ ,‬כגון שררה רבנית‪ ,‬שהרי רבנו כבר אמר לעיל בסמוך שאין להפוך את הלימוד‬
‫לכלי לרכישת ממון]‪ ,‬ואל יהא אצלו תכלית הלימוד אלא ידיעתו בלבד‪ ,‬וכן אין תכלית האמת‬
‫אלא לדעת שהוא אמת‪ ,‬והמצוות אמת ולכן תכליתם קיומם" וכו'‪.‬‬
‫ומה שרבנו אומר שתכלית האמת לדעת שהוא האמת וכו'‪ ,‬אין כוונתו שאין ללמוד את טעמי‬
‫המצוות ושיש לקיים את המצוות בלא דעת רק כי הן האמת‪ ,‬שהרי רבנו אומר לעיל‪" :‬שלא‬
‫יהא אצלו תכלית הלימוד אלא ידיעתו בלבד"‪ ,‬ואיך ֵידע את ה' אם לא ילמד מחשבה וילמד על‬
‫טעמי המצוות ותכליתן? אלא‪ ,‬ידיעת האמת שרבנו מדבר עליה כוללת בתוכה את כל ענייני‬
‫המחשבה שקשורים לידיעת ה'‪ ,‬כי הם האמת‪ ,‬והמטרה היא ידיעתם‪ ,‬כי הם האמת‪.‬‬
‫לפיכך ברור‪ ,‬שמה שרבנו אומר‪" :‬והמצוות אמת ולכן תכליתן קיומן"‪ ,‬אין כוונתו שאין ללמוד‬
‫את טעמי המצוות ותכליתן‪ ,‬שהרי אי אפשר לידע את ה' בדרך זו‪ ,‬ואם זו הייתה כוונתו רבנו‬
‫לא היה טורח לכתוב את הספר "מורה הנבוכים"‪ .‬לפיכך‪ ,‬מטרת רבנו ללמד שאין לקיים את‬
‫המצוות לשם השגת מטרות זרות‪ ,‬אלא יש לקיימן לשם שמים בלבד‪ ,‬ולא לשום מטרה זרה‬
‫או השגת טובת הנאה כלשהי‪ .‬ויש למצוות התורה מטרות נעלות מאד‪ :‬לרומם אותנו לידיעתו‬
‫ולאהבתו‪ ,‬ולכינון חברה מתוקנת ובריאה אשר מאירה באור החכמה והדעת‪.‬‬
‫וכל מטרתם של חז"ל ורבנו היא שנהיה עובדים את ה' מאהבתו ואהבת האמת‪ ,‬וכמו שאומר‬
‫רבנו בהמשך פירושו שם‪" :‬וזוהי מעלת אברהם אבינו שהיה עובד מאהבה‪ ,‬ואל הדרך הזו‬
‫חובה לשאוף"‪ .‬ונחתום פרק זה בראיה אחת מתוך שלל ראיותיו של רבנו שם‪" :‬אמר ר'‬
‫אלעזר‪ :‬במצוותיו‪ ,‬ולא בשכר מצוותיו [‪ ]...‬כל מה שאתם עושים לא תעשו אלא מאהבה"‪.‬‬
‫סוף דבר‬
‫אמי ז"ל‪ ,‬יונה דחוח‪-‬הלוי‪ ,‬הייתה אשה יראת שמים ומשכילה מאד‪ ,‬מחנכת ומורה במקצועות‬
‫רבים ומגוונים‪ ,‬אך מעל לכל היא מסרה את נפשה על חינוכי וטיפוחי ובמיוחד על הלימוד‬
‫אצל המארי‪ .‬מגיל ‪ 3.5‬עד ‪ 12‬שנים הייתה דואגת שאלך למארי ארבע פעמים בשבוע (נסיעה‬
‫באוטובוס של קרוב לשעה)‪ ,‬כדי ללמוד אצלו במשך שעה וחצי‪ .‬גם בגשם‪ ,‬בשרב ובכל מצב‬
‫היא לא ויתרה על הלימוד הזה‪ ,‬כי הבינה שהוא יסוד היסודות לעבודת השם‪ .‬הייתה תקופה‬
‫שהמארי חלה‪ ,‬היא לא ויתרה‪ ,‬ונסעה עמי בשלושה אוטובוסים למארי שהיה גר בשכונת‪-‬‬
‫התקווה‪ .‬כך עלה‪ ,‬שהמארי מבחינתי היה מאז ומעולם חלק בלתי נפרד מנוף ילדותי‪.‬‬
‫בשנות חייה האחרונות היא אף ארגנה בביתנו לימוד תורה קבוע (בנוסף לשיעורי התורה‬
‫הקבועים שמסרה בבית‪-‬הכנסת מדי שבת בשבתו במשך עשרים וחמש שנה)‪ .‬היא אספה‬
‫את ילדי בית‪-‬הכנסת‪ ,‬הזמינה לביתנו את מארי דוד מדר ז"ל‪ ,‬וקיימה מדי שבוע לימוד קריאה‬
‫בתורה ושירה לפי נוסח יהודי‪-‬תימן‪ .‬יום אחד‪ ,‬בשובה מביקורה אצל אמה‪-‬סבתי ז"ל בחדרה‬

‫‪9‬‬
 ‫ירד גשם שוטף‪ ,‬והיא‪ ,‬שרק לפני כמה חודשים (בגיל ‪ )57‬הוציאה רישיון נהיגה‪ ,‬חששה לנהוג‬
‫בגשם השוטף ועמדה בצד הדרך מחדרה לתל‪-‬אביב עד שייפסק גשם הזלעפות‪.‬‬
‫דא עקא‪ ,‬משאית שנסעה מאחוריה איבדה את הבלמים‪ ,‬והרכב הקטן שבו נסעה (סוזוקי‬
‫סוויפט) קיבל מכה חזקה מאחור והושחת לחלוטין‪ .‬בדרך נס אמי לא נפגעה קשה‪ ,‬אך סבלה‬
‫ממספר חבלות‪ .‬לפתע הופיע גרר והציע לה לגרור את הרכב ולהסיע אותה לבית‪-‬החולים‬
‫"איכילוב" לבדיקה מקיפה‪ .‬אמי סירבה שהנהג יסיע אותה לבית‪-‬החולים‪ ,‬כי בדיוק באותו‬
‫היום ובאותה השעה היה צריך להגיע לביתנו המארי ללמד את הילדים‪ .‬ולכן היא ביקשה‬
‫מנהג הגרר שיסיע אותה לביתה‪ .‬היא הגיעה לבית‪ ,‬פתחה את הדלת למארי ולילדים‪ ,‬קיימה‬
‫את השיעור בעיתו ובזמנו‪ ,‬ורק לאחר מכן נסעה לצילומים ולבדיקות בבית‪-‬החולים‪.‬‬
‫התייחסותה לתאונה הייתה קצרה וקולעת‪" :‬הַ פַ ח נִ ְשבָ ר ַו ֲאנ ְַחנּו נִ ְמל ְָטנּו" (תה' קכד‪ ,‬ז)‪.‬‬
‫לאחר שנפטר מארי דוד מדר ז"ל‪ ,‬שהיה מארי בקי ומומחה משכמו ומעלה‪ ,‬ואף תלמיד‬
‫חכמים ובעל מידות נעלות‪ ,‬אמי לא ויתרה‪ ,‬היא המשיכה לקיים את השיעור בביתנו‪ ,‬ולימדה‬
‫בעצמה את הילדים לקרוא בתורה‪ .‬וזכורני כאשר הייתי מגיע מהצבא‪ ,‬היא הייתה שואלת‬
‫אותי מדי פעם על דקדוק טעם כזה או אחר‪ .‬לימים‪ ,‬הילדים שלימדה גדלו וצמחו להיות‬
‫מתרגמים דייקנים בעלי נעימה‪ ,‬ועלו לתורה בביטחון כמנהג יהודי‪-‬תימן‪.‬‬
‫אמי לא זכתה לאריכות ימים‪ ,‬ונפטרה ממחלה קשה ביום שני ב באלול תשס"א‪ ,‬בהיותה בת‬
‫‪ 62‬שנים בלבד‪ִ " .‬א ָשה י ְִראַ ת ְי ָי ִהיא ִת ְתהַ לָל" (מש' לא‪ ,‬ל)‪.‬‬
‫ואחתום מאמר זה בדברי רבנו בהלכות תפילה (יג‪ ,‬כה)‪:‬‬
‫"אף‪-‬על‪-‬פי שאדם שומע כל התורה כולה בכל שנתו בציבור‪ ,‬חייב לקרות לעצמו בכל שבוע‬
‫ושבוע סדר של אותה השבת שניים מקרא ואחד תרגום‪ .‬ופסוק שאין לו תרגום קוראהו‬
‫שלושה פעמים‪ ,‬עד שישלים פרשיותיו עם הציבור"‪.‬‬

‫‪10‬‬