Professional Documents
Culture Documents
4מאמר המחשבות- הרב דוד טורנר - אחרי עיבוד
4מאמר המחשבות- הרב דוד טורנר - אחרי עיבוד
][Company address
מאמר המחשבות
תשע"ד ,ת"א
1
המחשבות
שלושת סוגי המחשבות 2.....................................................................................................
מהות ההבחנה בין שלוש המחשבות 5........................................................................
החידוש של עמ"י בעולם' -גוי קדוש' 6.............................................................
מהות ההבחנה בין שלושת המחשבות -קישורם לסוגיא הלאומית חברתית11........
הרחבה 16............................................................................................................
3מדרגות המחשבה ומקומם בישראל 17........................................................
הזהירות בקבלה מאומות העולם 21...............................................................
תהליך ירידת האוניברסאליות והמורכבות שבקבלת המחשבות שלה23................
התפקיד בתקופת התחיה הלאומית -החייאת המחשבה השלישית 28...........................................
פשר הדרישה לעיסוק בסוגיא החברתית תרבותית המיוחדת לנו 29.................................
פשר הכינוס והשיתוק המחשבתי בגלות לעומת ההרחבה וההנבעה במצב החיים
השלם 30..................................................................................................
ביאור חיוניות העיסוק דווקא בהצמחת התרבות הישראלית 34.............................
מקומם של המחשבות הכלליות בתהליך הזה 38..........................................................
2
המורכבות שאנו מדברים במאמר שלנו זה על קבלת מדעי הרוח מאומות העולם .אבל ללמוד רוחב
של דעת בדברים שקשורים לידיעת העולם ,פיזיקה מטמטיקה ,בזה וודאי יש מה לקבל מאומות
העולם .שזה הרב גם ידבר במאמר הבא דרישת ה' ,על החשיבות הגדולה להתמלא בכל החכמה
הזו.
או"י,ה,ב
צדקה עשה הקב"ה עם עולמו ,מה שלא נתן כל הכשרונות במקום אחד ,לא באיש אחד ולא בעם אחד ,לא בארץ אחת,
לא בדור אחד ולא בעולם אחד ,כי אם מפוזרים הם הכשרונות ,והכרח השלמות ,שהוא כח המושך היותר אידיאלי,
הוא הגורם להמשך אחרי האחדות המרוממה ,המוכרחת לבא בעולם ,והיה ביום ההוא יהיה ד' אחד ושמו אחד .
בכוונה הקב"ה פיזר את הכשרונות בין כל העמים כולם .כי אחרת זה היה משבית את שאיפת
האחדות של העולם .כי הייתה אומה מסוימת מושלמת ולא הייתה נזקקת להתחבר לעמים אחרים.
ולכן בכוונה הקב"ה יצר כישרון באומה אחת וכישרון אחר באומה אחרת וכך נוצרת אינטראקציה
וחיבור בין האומות השונות וייווצר אחדות בועלם.
אוצר סגולת עולמים בישראל הוא גנוז .אבל כדי שעמ"י ירגיש שהוא חייב את אומות העולם ,ואומות העולם
ירגישו את הצורך בישראל ,ויהיה קשר ביניהם -כדי לאחד במובן כללי ג"כ את העולם עמם מוכרחים צדדי
כשרונות מיוחדים להיות חסרים בישראל ,כדי שיושלמו ע"י העולם ,וכל נדיבי עמים .ובזה יש מקום לקבלה שישראל
מקבל מהעולם ,וממילא פנויה היא הדרך כלפי ההשפעה ,אלא שהקבלה היא מבחוץ וההשפעה מבפנים,
מאומות העולם מקבלים את הכלים .גיאוגרפיה וכו' .איך העולם הזה יבנה בצרוה טובה .בזה עמ"י
זקוק להשלמה מאומות העולם .כלומר פנימיות החיים שלמה היא בישראל ,באין צורך להעזר משום כח זר
בעולם ,וכל שלטון משרה בישראל מקרב פנימיות החיים הוא נובע" ,מקרב אחיך -ממובחר שבאחיך" ,ודבברים
הפנימיים עמ"י מסתדר מכוח עצמו ,ולחיצוניות החיים מזדמן שצריך השלמה דוקא מבחוץ" ,יפיפותו של יפת
שזה קשור גם לכל הצדדים האסטטים -באהלי שם"" ,חיל גוים תאכלו ובכבודם תתימרו" ,ומשפע פנימיות
החיים כנסת ישראל היא רק משפעת ולא מקבלת ,ד' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר .
שזה עוד מחשבה רביעית שלא דיברנו עליה במאמר ,שהיא קשורה לצד החיצון של הכלים ,שבה
וודאי יש מה לקבל מאומות העולם.
פשט
המחשבות הרוחניות מתחלקות ,ביחוסן לחלוקת עמים ,בשלשה חלקים
כוללים:
ישנן מחשבות כלליות גדולות וקדושות שאינן נוגעות כלל בנחלת כל גוי
ואומה ,וכל חכמי לב ,וכל קדושי רוח ,שבכל האדם אשר על פני האדמה,
שוים בהן לטובה" .מעיד אני עלי שמים וארץ בין ישראל בין נכרי ,בין
איש בין אשה ,בין עבד ובין שפחה ,הכל לפי המעשה שהוא עושה כך רוח
הקודש שורה עליו" .מדרגת רוח הקודש זה מדרגה שלא קיימת רק בישראל אלא גם באומות
העולם וגם בעבד ושפחה .רוח הקודש זה כנראה תכנים מאוד עליונים ,שהם 'מחשבות כלליות גדולות
וקדושות' שאין לעמ"י בלעדיות עליהם אלא הם אוניברסאלים ושייכים לכולם .ועוד מדרש על הפס'
'אלה המצוות אשר יעשה אותם האדם וחי בהם' " -כהנים לוים וישראלים לא נאמר
אלא האדם מלמד שאפילו נכרי ועוסק בתורה הרי הוא ככהן גדול" יש
מצוות כמו תלמוד תורה שגם גוי יכול לעסוק בהם והוא יגיע למדרגה מאוד גדולה.
אז אנו מבינים שלא מדובר פה על מחשבות פעוטות .בטח שלא מדובר על מחשבות חול שבה ישראל
ואומות העולם שווים ,שזה כל הסוגיא של 'חכמה בגויים תאמין' ,שוודאי שכל מה שנוגע לעולם של
'הכלים' ,לעולם של המדע והאסטרונומיה גיאומטריה ופיזיקה ,זה עוד לפני המאמר שלנו ,וודאי
שהדבר הזה משותף לכל אדם שנברא בצלם ,את כל מין האדם .אנו מדברים כאן על דברים
שקשורים ל'עולם הרוח' ,עד כדי כך שהם מכונים פה 'רוח הקודש' ,שיש בהם בחינה של 'כהן גדול'.
הדברים הכלליים הללו ,מצד עזוז גבהם ,אינם מקבלים שום שינוי מצד
המצב של האדם המשיג אותם ,כיון שהאדם 'מגיע לכון דעתו כלפי מעלה
במובן הנעלה והנשגב ,שבשביל כך אפילו אותם שאינם מכירים לא את
ישראל ולא את אביהם שבשמים קורים לשם אלהי עולם רבון כל
העולמים "אלהא דאלהיא"" ,כי ממזרח שמש ועד מבואו גדול שמי בגוים
ובכל מקום מוקטר מוגש לשמי" .אז שוב מדובר פה על סדרי עבודת ה' ,שממזרח
4
שמש ועד מבואו גדול שמי בגויים ,ואומות העולם נפגשים עם הקב"ה במדרגה מאוד עליונה של אלוהי
כל העולמים .וזה מחשבות עליונות כאלה שמוצאות גם דרך לבטא את המדרגות הגדולות האלה ,ע"י
עבודה של 'קטורת שפונה לעלות למעלה'.
סוג הדברים מצד עצמם מאירים ומשלימים ,כל זמן שהם עומדים ברום
גבהם ,ו אינם משתפלים לרדת להעסיק עמם איזה צביון חברותי מיוחד.
ומזה המין נהגו גדולי הדורות מעולם לקבל באהבה את הנאמר "מן
החסידים והחכמים שבכל אומה" .
בראשונים ,הרמב"ם מצטט הרבה מאריסטו ואפלטון ,וספר העיקרים מצטט מניואריסטוטלים ,אבו
ראשד וכו' .חובת הלבבות מפגיש אותנו עם אוצר רחב מאוד של הרבה מהפילוסופיה המוסלמית ו
היונית והרומאית שהיו בתקופות הסמוכות אליהם ,הם מצטטים משמם ,מביאים משמם דברים
שמחזקים דברי תורה ,וכן בספר העקדה .כל זה קשור לעוד מדרש נוסף שהרב פה לא מזכיר,
שבכל מיני דיונים שהיו בין חכמי ישראל לחכמי אתונה וחכמי אומות העולם אז קיבלו חכמי ישראל
את דבריהם' ,בואו נקבל את דפרי פוליפוס חברינו' ,לא רק שיש לאומות העולם יכולת להתעסק
בהרבה דברים ,עמ"י יכול גם לקבל מהם.
אז אנו רק מבינים שיש פה חכמה מאוד רוחנית ועליונה ועמוקה ,והיא לא רק נחלתם של ישראל אלא
גם של אומות העולם עד כדי שיראל יכולים לקבל מהם.
עוד מין שני יש ,שבעצם הדברים הנם כל-כך כלליים עד שאין הפרש
באיזה שפה ולשון ומאיזה בן אומה שיאמרו ,ומכל מקום הם סמוכים
לרגשי לב ולהשפעות מעשיות באופן קרוב עד שהם משתנים מצד הסגנון
שלהם לפי תכנה של כל אומה ,לפי דרכיה ומחשבותיה .על כן הדברים
הללו הם צריכים להיות מיוחדים לישראל שלא לערבב את הסגנון
המיוחד הטהור שלנו בסגנון זר "דלא ליערב צולמיה בצולמא דארמאה".
ולפעמים ימצאו גבורי חיל חכמי לב שידעו לסנן ולזכך את התוכן הפנימי,
השוה בעצם ,להביאו יפה בסגנון הישראלי המיוחד והטהור ,ואז יהיה
לברכה ,כאותה הברכה שבאה בכללות על ישראל מהגרים המעולים:
"שכשישראל עושין רצונו של מקום ,הקב"ה רואה איזה צדיק יש באומות
העולם כגון יתרו ורחב ,מביאו ומדבקו בישראל".
ויש ג"כ מין שלישי של מחשבות של אמת ושל קדושה שהן מיוחדות דוקא
לישראל ,לא רק מצד הסגנון כי-אם מצד התוכן והפנים ,ומי שבא לערב
בדברים הללו נטיעים של חוץ הרי הוא מערבב ופוגם .לאלה לא יועיל שום
שינוי צורה ,ושום יפוי סגנון ,מצדן הננו" :עם לבדד ישכן ובגוים לא
יתחשב".
סיכום הסוגיא
אמנם הרגל גדול ,בקיאות מיוחדת ,וחריפות מורגלת ,צריכה היא
המחשבה עד שתוכל לבקר בבירור בין אלה החלקים ,שלא להחליף מין
בשאינו מינו .על כן נמצא בין גדולי הדורות אחרים משתמשים מכל הבא
לידם מטובי חכמי האומות ,אפילו בדברים היותר נשגבים ,ואחרים
בורחים מזה לגמרי ,ואחרים שעומדים בתוך ,נוטים לכאן ולכאן,
מקרבים בימין ומרחקים בשמאל ,וישנם גם כן להיפך שמקרבים בשמאל
ומרחיקים בימין ,וזה לא מחלוקת בין תלמידי חכמים בעמ"י מה צריך להיות היחס לאומות העולם,
אלא זה פשוט תלוי באיזה תחום מדובר שזה הכל תלוי באותו החלק שהענינים
הנדברים מגיעים לשם ,ת"ח התעסק בתחום מסוים זה תחום שהיה לו הרבה מה לקבל בו
מאומות הועלם ,ת"ח התייחס בתחום השלישי ולכן הוא לא קיבל כלום מאומות העולם ,ומי שהתעסק
5
בחלק השני קצת קיבל וקצת לא .והרגש הקדוש הפנימי מנחה את קדושי הרעיון
למטרה היותר טובה" ,עין ד' אל יראיו"" ,ותומת ישרים תנחם".
זה סוגיא מאוד יסודית אבל היא רק הקדמה לחלק השני של המאמר .שבשבילו הרב כתב את
רק נזכיר ,שאנו עסוקים כאן במערכת שלמה של מאמרים שהרב פירסם בבואו המאמר הזה.
לא"י .והם נכתבו כשהרב שוכן ביפו ,כשהוא נפגש עם בני היישוב החדש ,בני העליה השניה ,שזה מה
שעורר בו את המפגש עם זרמי חיים גאוליים .ולכן אנו ממש תופסים את המקבל בעודו חם ,לראות
והרצי"ה אומר לברנר שיש פה את התהליכים הרוחניים שהרב מתאר דרך המאמרים האלה.
שבעה מאמרים .חמש ראשונים נכתבו לדור האבות להסביר להם את מהלכי הנפש של דור הבנים,
להסביר להם את הפסיכולוגיה והנומולוגיה של דור הבנים .אז מאמר הדור הוא מאמר מרכזי בדברים
האלה .ואח"כ יש עוד ארבעה מאמרים של הכוונה להבין את תהליכי הנפש ,של העונג והשמחה
וההשתחררות מהפחד ,וגם המחשבות ודרישת ה' הם חלק מקבוצת המאמרים הזו .ושתי המאמרים
האחרונים ,דעת אלוקים ועבודת אלוקים ,נכתבו לדור הבנים את עומק המשמעות של מסורת ישראל
סבא ועבודת ה' של האבות בצורה יותר מאירה וגדולה.
ולכן המאמר שלנו ,החל מהפסקה הבאה' ,כשהלאומיות מתגברת לישראל' ,אנו נבין את עניין המאמר
הזה כחלק מכל מגמת המאמרים פה .אבל בנתיים הרב נותן הקדמה שנכונה לכל הדורות כולם,
ומקטלג את המחשבות לשלושה קבוצות של נושאים .קבוצות שיש בהם שיתוף מוחלט בין ישראל
לאומות העולם שבהם אפשר לעשות העתק הדבר באופן ישיר .נושאים שבהם צריך זיכוך ריכוך
והסרת סגנון של תרבויות אחרות וקבלת הסגנון הפנימי לישראל .ודברים שבהם אין לא מצד הסגנון
ולא מצד התכנים הפנימיים מה לקחת מאומת העולם ומהדבר הזה צריך להשמר מאוד כדי לשמור
על ה'עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב'.
למה?
בצורה הפשוטה -כי ככל שמדובר על מחשבות יותר מופשטות וספירטואליות ,אין כל כך מעורבות של
האיש שלומד את הדברים עם האיש עצמם .הדברים נשארים בגובהם מבלי להתיחס לשאלה מי
לומד אותם .ולכן זה דברים שמאוד משמרים את היסוד האובייקטיבי שלהם מבלי שיד אדם תזיק
אותם ותגע בהם .אך במחשבות יותר נמוכות נסביר בנתיים כך -יש יותר חשד שאדם שלומד את
כי כשאדם מתעסק הדברים האלה יערב אותך בתוך העולם האישי שלו עם ההקשרים שלו.
בשאלה 'איך האלוקות מופיעה בפרצוף עתיק של עולם האצילות' אז אפשר לצטט מילים ,אבל אין לנו
הבנות בזה ,אבל אנו לא נחבר את זה לחוויה שאתמול אכלנו פיצה .זה נשאר בגובהה ,אני נשאר
בנמוך שלי והדברים האלה תמיד יהיו מבודדים אחד מהשני .אבל כשמתעסקים בשאלות רוחנית 'איך
מעלים את קדושת האכילה' אז כאן יש מאוד חשש מהי קדושת האכילה ואיך אתמול נהנתי
מהשווארמה שאכלתי שהדברים יתערבבו אחד מהשני .ונפש זכה תקלוט את הדברים בצורה נכונה
ונפש מזוהמת ,לא מצד פרטיותה ,אלא מצד מה שהיא קשורה לתרבות שהיא מאוד ערלה ,אז
התכנים האלה הם ישבשו את ההבנות שלה .ולכן תכנים שבמהותם הם מאוד נשגבים ,אז הפער בין
התוכן האובייקטיבי לבין ההתקבלות הסוביקטיבית של הדברים היא לא כ"כ מטרידה אותם .אמנם
דברים ביניימיים שכן קשורים לעולמות רוחניים אבל השיקוף שלהם משתקף בעולמות מעשיים,
אפשר לקבל את אומות העולם את תוך הדברים ,אבל ההתקבלות שלהם שונה לגמרי מהם אצלנו.
ובזה צריך סינון ופשיטת צורה וקבלת צורה לקבל את זה לתוכינו .ויש מה שקשור לעומק החיים
עצמם שבהם הנושא זהלגמרי הקשר אל החיים שלנו.
זה הצגה ברמה התודעתית של הדברים .עד כמה אדם מעורב בדברים ועד כמה לא .אלא שנעיר
שלפי"ז זה הבחנה קצת מקרית' .החשד שלנו שאנשים יזייפו בגלל שהם נוגעים בדבר' .אבל לפי"ז
6
ההבחנה היא כלל איננה בין ישראל לבין אומות העולם ,אלא בין 'צדיקים לרשעים' ,יש הרבה אנשים
קטנוניים מעמ"י שיזייפו את האמת על פי מידתם ,ויש הרבה אנשי אמת גדולים באומות העולם,
שנאמנים לאמת באופן מוחלט.
לאומיות -קיומיות גסה ,ודטרמיניזם בולמוסי נטול חשיבה נאורה ובחירית ,שמשפילה את האדם בהעצמתה
את 'הנפש הבהמית' שבו
הלאומיות זה המערכת שזרמי החיים ה'עולם הזה'יים שלה מתבטאים בצורה הכי וולגרית וחומרנית
ויצרית .כי מה זה לאומיות? לאומיות זה לא רק 'מדינת ישראל' לעומת מדינות אחרות ,אבל זה גם כל
זרמי החיים שמאחורי הדבר הזה .שהדבר הזה שנקרא 'מדינה' זה מה שנדחף מכוח הזרמים האלה,
כי לאומיות קודם כל בצורה הפשוטה ,מסגרת חברתית מדינית ,זה וגם ממסד ומעצים אותם.
המנגנון שהאדם ביצר לעצמו את המערכת שתבצר את הקומות היסודיות הפשוטות ביותר .כמו
שהרב מבאר בלמהלך האידיאות ,שבאדם יש תשוקה לנשגב ,ויש במקביל תשוקה להשרדות .ולאט
לאט במהלך ההיסטוריה הוא מבין שבשביל לפתח את ההישרדות הגופנית שלו בצורה היעילה ביותר
הוא יוכל לעשות את זה רק אם הוא לא יהיה חי בצורה בודדת ,אלא בצורה לאומית.
כי נתחיל מההקשרים הכי פשוטים של הדברים ,כי אם את המערכות הכלכליות אבטא רק בצורה
האישית שלי אז אצטרך להיות גם אופה וגם חיית וגם מגדל כבשים וגם חקלאי ואת כל הדברים
בעולם אני צריך לעשות כדי שאוכל לחיות חיים פשוטים וידרשו לי משימות מאוד גדולות .לכן הרבה
יותר הגיוני שאדם יהיה יצור חברתי ומדיני ,ויהיה חלוקת תפקידים בחברה ,כל אחד יתמקצע במקצוע
זה היסוד היותר פשוט .יש משהו יותר עמוק שהחברה מצילה את שלו ,ויהיו חליפים ביניהם.
הצד ההשרדותי של האדם .כי ברגע שמדברים לא על הצד הכלכלי אלא על הצד הביטחוני של
האדם ,להתמוד מול חיות רעות ואויבים ,אם אדם יחיה את חייו בגבעה בודדת הוא צריך לעלות לש.ג
ולשמור שם 24שעות ,ואין מי שיחליף אותך אח"כ ,ולבד אתה צריך להתמודד עם הכל .אז במערכת
חברתית בוודאי שיש משמרות ,יש תקופות שאדם משרת בצבא ,אח"כ הוא בוגר והילדים שלו ישרתו
בצבא ,וברגע שהמערכות הופכות להיות מערכות קולקטיביות אז גם המערכות הכלכליות
והמשטריות ,הרבה מערכות מתעצמות דווקא מכיון שהאדם עבר למערכת חברתית.
עד כאן דיברנו על דברים פשוטים בשבח הלאומיות .אבל מאחוריה מסתתר משהו הרבה יותר
מסובך .מה שמניע את המערכת החברתית זה הצד הקיומי הישרדותי של הנפש ,אבל יש משהו
נוסף שצריך להזכיר בחברה ,שבחברה יש את מה שהעולם מכנה כ'לחץ חברתי' ,אבל יותר מזה,
בחברה יש מנגנון עמוק שקיים באדם שברגע שהוא חי בחברה אז משהו בעולם האישי שלו בחירי
שלו מסתלק .בין בצורה מודעת שמרגע שקיבלת את האמנה החברתית אז אתה כבר לא יכול
בדברים מסוימים להחליט שאתה חי על פי מה שאתה רוצה ,אלא על פי החלטת הרוב ,ואם הם
אבל באופן יותר החליטו שהולכים לצבא אז אתה לא יכול להחליט שכעת אתה מפסיק את זה.
עמוק ,יש משהו אינסטינקטיבי תת מודע שבאדם שגורר אותו להשתעבד לצדדים ההישרדותיים
האלה שקיימים במבנה החברתי ,וברגע שאדם נמצא במערכת חברתית מבלי שהוא מבין למה זה
קורה לו ,בעל כורחו הוא הופך להיות חלק מהמנטאליות והזרמים של החברה העוטפת אותו.
כל זה יוצר שהמערכות הלאומיות שאנו מכירים בעולם הם מערכות שמאוד מפתחות את העולם
ומשגשגות את כל המין האנושי ,אבל באדם עצמו ,הם מעצימות את הנפש הבהמית שבו ,את הצד
הגס שבו ,אלפי מונים יותר ממה שהצד הבהמי של האדם היה קיים אם הוא היה חי חיים פרטיים (כי
המערכת הלאומית היא ממסד שמעצים את הצד הזה) .כי הרי מה זה הנפש הבהמית של האדם?
נפש כזו שלא מעניין אותה כלום מעולם הרוח,רק אכול ושתוה ,רק ההשרדות ,ואפילו אם זה יבוא על
וגם נפש חשבון של הרס ופגיעה באחרים העיקר שאני אשרוד ,רק הדאגה הקיומית הגסה.
בהמית מה שמאפיין אותה זה שהיא בולמוסית ,הצד המעיין החושב והנאור לא בא בה לידי ביטוי
ואינסטקנטים חייתיים דטרמינסטים שמתחת לפני השטח הם אלה שמובילים אותה[ .א .כי הצד
7
האינסטינקטיבי היצרי הקיומי ,הוא צד שהוא 'תת מודע' .והרי רק מרגע שדברים מסוימים נכנסים לתוך האינקובאטור
שנקרא 'הדעת' של האדם ,הם מבודדים מכוחות תהומיים קודמים יותר שדוחפים אותם ,ואפשר לטפל בהם ולהשתלט
עליהם .האדם יכול להתבונן עליהם מבחוץ בבקורת ולהחליט אם הוא זורם איתם או לא .אבל דברים שהם תת מודעים,
שהם קודמים לעולם הסובייקטיבי האישי של האדם שמאפשר את הבחירה שלו ,הם דברים שאי אפשר לבחור לגביהם .ב.
לא רק בגלל שהלאומיות קשורה אל התת מודע ,אלא יותר עמוק מזה ,היא קשורה אל התת מודע הקולקטיבי .כלומר אל
מקום כזה שקודם לעולם האישי הסובייקטיבי הפרטי של כל אחד ,אלא לעומקים כאלה שאין הנפש היחידית בה דבר בפני
עצמו ,וכל מה שקיים ורודה זה צד חברתי כללי הכרחי שקודם לצד הפרטי הגבוה של כאו"א].
ולכן המערכת הלאומית שהמין האנושי נמצא בה היא מערכת שמעצימה בכל אחד ואחד מאיתנו
מה שבחיי הפרט זה שהוא חלק מהמערכת הזו את כל הצדדים הכי אפלים ונמוכים שקיימים בו.
העוולות הכי גדולות ,בחיי החברה זה נהיה הדברים הכי נורמאלים .לשקר זה דבר נורא מאוד לרצוח
זה עוד יותר נורא ולגנוב זה גם דבר מאוד לא יפה .אבל במערכת חברתית לפתע הלשון נותנת
לדברים האלה שמות מאוד יפים ,לשקר זה פוליטיקה ,לגנוב זה נקרא לגבות מיסים ,ולרצוח זה נקרא
מלחמות ,ופתאום שהגענו למערכת חברתית פתאום כל הדברים האלה הפכו להיות מאוד
נורמטיבים .למה? כי כמו שחיה רוצחת זה לא דבר כל כך נורא ואיום ואנשים הכי נאורים ומוסריים
יראו לילדיהם סרטים על שרשרת המזון ואיך אריה טורף ג'ירפה ,כי הרי מבהמה מה אנו מצפים?
היא חייבת לשרוד! אז ברור שיהיה שרשרת מזון שבה היא תעשה את מה שהיא תעשה ,ולכן ברגע
שאנו חיים חיים לאומיים אנו לא מצפים מאיתנו שום דבר יותר מאשר דברים בהמיים( .ע"ע תפא"י פט"ז,
'היא עשתה מעשה בהמה').
לכן הלאומיות מהווה את הטרגדיה העולמית ,שחוסמת את היחיד ,ומונעת לחלוטין מהעולם ,להיות מסוגל
להגאל ולהשתחרר מהרשע והברבריות
לכן הדבר הזה שנקרא 'לאומיות' ,זה חלק מהטרגדיה שהעולם קיים בה ,ותנועות השמאל בעת
החדשה נפקחו עיניהם להבין את העוול הנוראי שהאנושות שרויה בקרבו( .גם על דרך השלילה ,ע"י
מלחמות העולם שחשפו את פניה של הלאומיות הזו במלא חרפתה .אבל גם על דרך החיוב ,שככל שהאנושות נהיית יותר
'משכילה ונאורה' ,כך יש צד שיותר מתגבר בה הצד הבחירי האישי הגבוה ,שנגעל מהצד הבהמי הזה שלו) .שעם כל
מה שהאדם באופן אישי רוצה להתקדם ולפרוץ קדימה תמיד יהיו משקולות ענקיים שירדדו את
המציאות וישאירו אותה למטה בצורה הכי שפלה שלה ,כי בספו של דבר אין מה לעשות ,האדם הוא
יצור חברתי .גם אם הוא ירצה להתקדם קדימה בהיותו חלק מהחברה המערכות האפלות שהחברה
אבל גם אם הוא יחליט החלטה קשה מאוד ,שהוא מתעלם מייצרת או שאותו יעודדו אחורה.
ומתנכר לחברה ,ולא רק לחברה -אלא פורש באופן מוחלט מכל הצדדים האינסטנקיבים של כוחות
החיים הקיומיים שבו (שהם הצד הלאומי שרודה בכל אחד ואחד) ,אז כך הוא אולי באופן אישי כן
יצליח לחיות במקום גבוה ,אבל גם אז -כל התיקונים שהוא ירצה לעשות לא יועילו כלום .הוא יתקדם
באופן אישי קדימה ,ואולי גם יצור השפעה רפה על האנשים שסביבותיו ,אבל מכיון שהצד
האינסטנקטיבי הדטרמיניסטי שקיים בחברה כל כולו פונה לצדדים אחרים לגמרי אז כל התיקונים
היפים שהחברה תעשה יהיו לחינם .אז גם אם ניקח את התרבויות הברבריות הערביות ונתן להם את
המל חוסין וכל מיני מלכים שיהפכו אותם להיות מערביים ,אבל אז יגיע אביב ערבי ,שבשבלינו
'האנשים הנאורים' הוא חורף חשוך ביותר ,אבל בשבילם הוא אביב גדול מאוד ,תקופת שחרור
ספונטאנית גדולה ,שתתבטא לבסוף בזה שיחזרו אנשי דעאש לערוף ראשים .כי הצד הלאומי הוא
הרבה יותר עוצמתי מאשר כל מיני שיקולים אישיים מלאכותיים ,שמנסים להשים בגדים מנומסים
ומכובדים על חתולים..
והדבר הזה יוצר שברמה האישית אין אף הבדל בין יהודי לגוי .מעיד אני עליכם שאפילו איש ואפילו
שפחה הכל לפי מעשיו רוח הקודש שורה עליו וזה מאוד יפה וצדיקים יכולים להגיע לדברים גדולים.
אבל הנקודה היא ש-העולם לא יתוקן על ידי זה .ההיסטוריה לא תשתנה על ידי זה .כי מה שמניע את
ההיסטוריה זה צדדים מאוד קולקטיבים ונמוכים ,שמה שמניע אותם זה דברים סתמיים קיומיים
וברברים ,שמעבר אליהם מסתתר הרבה רוע שמזין אותם (כי אין וואקום במציאות .איפה שיש סתמיות ,יש
בסוף רוע .ע' בשיעורים על מוסה"ק עמ' רלה) ,וזה מה שבסופו של דבר מעכב מאוד את היכולת ברמה
האישית של היחיד וחוסם באופן מוחלט ברמה הקולקטיבית ההיסטורית של העולם להיגאל.
ה' ,להיות מוארים מאור האידיאה האלוקית' .זה הסיבה היחידה כמעט שבגללה הקב"ה החליט
שלא יהיו יחידים שיקראו בשם ה' אלא כל עוד לא מטפלים בבעיה הלאומית אלא יוצרים לאום שכל
מה שמאווי החיים שלו זה רק כי הוא רוצה דרך הכלכלה וכל מערכות העולם הזה לגלות את שמו של
הקב"ה בעולם ,וממילא המערכות החברתיות שלו יהיו מעודנות.
עד שלא ניצור דבר כזה עבודות הצדיקים יהיו חסרי תועלת .אחרי שיהיה את החברה הזו היא לאט
לאט תחלחל בכל התודעה הכלל עולמית ותזכך את העולמיות כולה מהזוהמה שבה היא נמצאת
ותזכך את כל העולם כולו .ועתידה כל האנושות כולה להפוך למשפחה אחת וחדלו אז כל תגרות
העמים וכל הסיבוכים שיש באומות הועלם האחרות וכולם יחזיקו בכנף איש יהודי ויהיו שייכים אל
התרבות הגדולה שעמ"י שייך אליה בעולם.
בעל תפארת ישראל בפירוש המשניות מביא ביקורת רחבה על מי שמפרש 'חביב אדם שנברא בצלם'
רק על ישראל ,וכל אדם בעולם שזכה לחשוף את הדבר הזה ,והוא מביא דוגמאות להרבה חסידי
אומות העולם .ולכן בוודאי הזה ,של 'להיות אנושי' ,זה וודאי מדרגה חשובה מאוד ,אבל בה לא עמ"י
מתגדל .עיקר החידוש ,וגם עיקר הצורך בכלל ,שיהיה עם קונקרטי מסוים שיקרא בשם ה' ושלא כל
שבמערכת באי עולם יהיו מסוגלים להכנס לדבר הזה ,זה דווקא בשביל המערכת הלאומית.
הלאומית קיימות מערכות מאוד חייתיות וקיומיות ,שמפתות את העוה"ז ,את הכלכלה והביטחון .אבל
הם מתגלים בצורה מאוד אגרסיבית ,ודורסנית ,והצדדים האינסטנקטיבים וההכרחיים מובילים את
זה .וכמו הטבע העיוור ,כך האדם שמחובר למערכת הלאומיות ,החייתיות ,האינסטינקטיביות,
שקשורות לצד ההישרדותי של החיים -שעד כאן זה בסדר גמור ,אבל -הם גם חסרות צד גס שחסר
כל שאיפה מוסרית ,וזה מה שמשחר ילדותהשל האנושות תמיד שימש לרועץ לכל מיני מהפכות של
אנשים שרצו לעורר טוב למציאות ולקדם את המציאות קדימה .אז גם אם הם הצליחו להשפיע על
עצמם וקצת על תלמידים שנמצאים סביבם ,אבל את החברה כחברה הם לא הצליחו לשנות .ולכן
התמורות שהם עשו היו תמורות זמניות ,שדור אח"כ ההצלחות שלהם שקעו בתוך הרצף החזק
והדורסני של החיים.
לכן היה צורך להופיע אומה שתדע את האלוקה ותעבדהו ,למען דעת שלא רק פרושים יחידים יכולים
להיות מוארים מאור ה' ,אלא גם המערכות היותר נמוכות שיורודת לצדדים הכי קיומיים של החיים,
גם הם יכולים לחיות באור האידיאה האלוקית.
ומשמעות הדבר בראש ובראשונה זה לחולל תרבות כזו שמה שמניע אותה ונתתן לה את צדקת
הקיום היסודית שלה זה לא הכלכלה והביטחון ומערכות חומרניות שעומדת בפני עצמם ,אלא
השאיפה של עם זו יצרתי לי תהילתי יספרו ,הרצון לגלות מוסר בעולם ,לגלות את הטוב האלוקי
וזה גם מה שיוצר את החולשתיות של עמ"י ,ש'בשעה שעושים בעולם ,שזוהי תכונתה של כנס"י.
רצונם של מקום עולים מעלה מעלה ובשעה שלא עושים רצונם של מקום יורדים מטה מטה' .שכמו
שהרב מסביר -עם האומה הישראלית לא מוצאת בחייה איך היא מוצאת את ערכה בעולם,אז יש לה
מנגנון השמדה פנימית ,יש לה סלידה מסיבת הקיום שלה .האומה הצרפתית מעולם לא שאלהאת
עצמה מה זכות הקיום שלה וזכות ההשתלטות שלה על כל מיני אלג'ירים שסביבתה.אבל לעמ"י יש
באג כזה שאנו שואלים את עצמנו בכלל 'למה אנו קיימים' .יש יצור כזה בעולם? נמלה כזו? בן אדם
שישאל שאלה כזו הוא בתסביך נפשי חמור שצריך כל מיני טיפולים להחזיר לו את חשק החיים שלו.
ולעמ"י יש שאלה כזו שכל הזמן מתמידה בו .וזה הצד היפה של הדברים .הצד הקשה של זה זה
שאם היא מרגישה שאין להתשובה אז לא רק כל מיני תנועות שמאל ,אלא כל העם מרגיש חוסר
מוטיבציה מלכבוש עם אחר .כמו אחאב,שבתקופה שלא היה קשור לאידיאה האלוקית ,מ"מ העם היה
עם לב של חסד ,ולכן הוא התבייש מעצמו בכך שהוא כבש את בן ארם .ולכן כמו שברית המועצות
ברגע שהיא לא ספקה את החברה שלה את הכלכלה היא התפוררה ,אצל עמ"י מי שיפורר אותנו או
יריץ אותנו קדימה ,יסוד הקיום שלנו ,זה קרבת אלוקים .הדבר הזה מארגן מחדש ויוצר סדר חדש
[פה כלפי כל קומות החיים הנמוכים ,ואותם עצמם מעדן ומראה את ההקשר האלוקי הגדול שלו.
ביארנו את זה במשמעות היותר פשוטה ויותר נקלטת בחוש הסובייקטיבי של משמעות יצירת האומה
הישראלית ,מצד מוטיבציית החיים שלה .אך לקמ' נעיר שיש משהו יותר מהותי ביסוד כל זה שנותן
לישראל את היכולת הזו ,מבחינת כישרון החיים וסגולת החיים הישראלית ,שחיה חיים אלוקיים ,חיה
את המדרגה העצמית המקורית של החיים].
אבל לכן גם ממילא הדבר הזה אומר ש-רק לישראל יש את היכולת להתעסק בסוגיא הלאומית
חברתית תרבותית ולשמור עליה ברוח הטהורה והמיוחדת שישראל ראויים לה .לגלות השראת
שכינה בתוך סדרי החיים החברתיים והלאומיים .זה לא רק 'יעוד של עמ"י' ,אלא זה כל תכונת החים
שלו וכל רצון החיים שלו ,שממילא מאפשרת לו ,בצורה יחודית ובלעדית לו ,להופיע סדרי מחשבות
וסדרי חיים כאלה.
9
[
(ברור כיצד כל היתרונות האחרות שבין ישראל לעמים ,כולם נובעות מהסוגיא הזו ,שגם ההארות הגבוהות
שעמ"י מגיע אליהם זה מכוח זה שהעוה"ז לא מקטין אותו)
שאלה :למה הרב אומר שרק זה הבשורה של עמ"י בעולם.זה לכא' הבשורה מצד הרוחב .אבל יש גם
מצד הגובה ,מה שעמ"י מסוגל לזכות להארות גדולות של נבואה ,שאין כדוגמתם באומות העולם?
תשובה :תמצית התשובה הזו וכל התשובות לקמ' היא מה -שמצד האמת המציאות כולה כבר גבוהה.כל מה שאנו מגדירים 'גבוה ונמוך' זה בגלל בעיה
יסודית ש'אנו מושקעים בתוך מציאות חיים נמוכה' .ממילא רק צריך לסור מרע ,להשתחרר מהצד הנמוך שבלאומיות ,ובזה עצמו אנו משתייכים לגובה עליון.
גם נבואה ,יש שתי סוגי נבואות .נבואה אישית ,שהאדם מתנבא .ונבואה מלשון ניב שפתיים ,נבואה
כמו שהרצי"ה אומר 'ושמתי את דברי בפיו ודיבר' ,לפרסם את דבר ה' בעולם .והגדולה של הנבואה
בישראל זה לא חוויה אישית שאני עובר ,אלא 'כי ידעתיו למען אשר יצווה את בניו אחריו' .זה איך אני
הרב כותב שאין באמת מחלוקת בין הכוזרי לרמב"ם אם יש פונה אל החברה ומתקן את החברה.
נבואה אצל אומות העולם או לא ,אלא זה שתי סוגי נבואות ,נבואה ציבורית ונבואה פרטית .שנבואה
ציבורית זה עד למשה רבנו לא היה אף פעם נביא כזה ,ולכן הרמב"ם מסביר שמה זה שבאו אל משה
ושאלו 'ואמרו לי מה שמו מה אומר אליהם'? שתמיד התרגלנו שיש נביאים שמתנבאים לעצמם אבל
נביאים שאומרים לחברה מה לעשות זה דבר שמעולם לא שמענו ,ולכן הוא צריך לומר 'אהיה אשר
חוויות מיסטיות אישיות ,מאז ומעולם היו ,גם אהיה' ,שפתאום יש פה תופעה מיוחדת מאוד.
תיאורים מהשנים האחרונות ,אבל לא בגלל זה תהיו יהודים ,כדי שתזכו לחווית מיסטיות ,אלא בשביל
להשתייך למהלך האלוקי של תיקון עולם .וזה ההבדל בין נבואת משה לנבואת בלעם ,האם זה
נבואה כשל בלעם של ויקר שמקרית לחיים ,או ויקרא שמזינה ומכוננת ונותת את הדרך איך את
החיים כולם מגדילים ומקדשים( .ע' תפא"י פכ"א).
שאלה :עדין ,לא נכון לקרוא למה שיש אצל אומות העולם נבואה .אולי 'רוח הקודש' .אבל כמו
שהרצי"ה תמיד מאבחן ,שאצל אומות העולם תמיד הכל הוא מלמטה למעלה ,יכול להיות אצלם
'מדטציה' ,קריאה אל הקב"ה .ורק אצל עמ"י יש חידוש של הקב"ה דיבר איתנו ,מלמעלה למטה,
תפילה שהיא מתחילה מהתפילה המתמדת של הנשמה ,וכו'?
תשובה :זה אותו דבר .היכולת למדרגה הזו של עמ"י נובעת מהדבר הזה ,שכשאתה מבין שאין נתק
בין החיים לקב"ה ,אז יכול להיות קשר של הקב"ה אל העולם ולא רק עולם שנמצא במקום נמוך וגס,
ומהמקום הזה הוא מנסה לקרוא אל הקב"ה ,אך הוא שקוע במקום הגס שלו .אצל אומות העולם
הוא והעולם נמצאים במקום נמוך ,ויודעים שיש דברים גדולים מהם שהם מעוררים געגועים אליהם,
אבל זה תמיד יהיה משהו רחוק שמעבר .ואילו אצל עמ"י מכוח הסוגיא היסודית הזו ש'לא יפרדו
העולמות' ,וממילא גם הצדדי הנמוכים הם גדולים ,יש קשר בין הדבר העליון עצמו אל כל העולם
הנמוך ,כי הוא המשך ישיר שלו ,והוא לא מתבוסס בתוך הגסות שלו .ולכן זה לא מלמטה למעלה ,זה
לא שיש אותי ויש הצצצות למשהו מבחוץ ,אלא האלוקות שאנו משתוקקים אליה היא יורדת אלינו
לעולם .זה מבטא מציאות של אורנגיות ,וקשר עצמי בין הצד העליון לצד התחתון .עד כמה המקום
שבו אני נמצא זה עולמו של הקב"ה ,שהחיים עצמם הם חיים אלוקיים.
שאלה :גילוי של תורה מהשמיים' ,פנים בפנים דיבר ה' איתכם' ,שנשמת העולם שבמקור העולם
מופיעה ,וממילא מגלה בעולם בשורה כזו שיש לה משמעות נצחית ולא זמנית חולפת .זה גילוי
שהתגלה רק בעמ"י?
תשובה :הסיבה שלכל בשורה רוחנית שתצא מאומות העולם אין קשר אל הנצח היא גם נובעת
מהסוגיא הזו .ש-א .כיון שתמיד העולם נשאר במקום הנמוך שלו ,וממילא זה בבחינת מקרה שלא
יתמיד ביחס אליו ,וזה ידחה ממנו .אבל גם ממילא -ב .ההארה עצמה שתתקבל ,תמיד תהיה הארה
נמוכה .כי מתוך שאתה שקוע בתוך מקום נמוך ,אז אין לך יכולת להיפתח ולהיחשף אל אמיתת
המציאות ,אל האלוקות הנצחית ששורה במציאות ,ורק במקום שבו זיככת את החיים הנמוכים עצמם
שבהם אתה נמצא ,אז אתה תוכל להיפתח אל ההארה האלוקית בצורה הטהורה שלה וממילא
הנצחית שלה .זה ההבדל היסודי בין מדרגות גבוהות זו למעלה מזו ,לא מצד המדרגות עצמם ,אלא
מצד הצמצום של כלי המקבל שלהם .ששיא השיאים זה משה ,שגדולתו איננה במה ש'הוא גבוה
מכל' ,אלא הוא מקבל תורה בהר סיני הנמוך מכל ההרים ,ובגלל שהוא העניו מכל אדם אשר על פני
האדמה ,הנמוך מכל ,כלי דלית ליה מגרמיה כלום ,לכן הוא מקבל הארה עליונה כזו שהיא נצחית.
מתוך כך כל שאר הנביאים ,כוח המדמה שהם שרויים בו ,זה מה שמעכב את עליויותה ונצחיותה של
הארת החיים שלהם .ומתוך כך ההבדל בין ת"ח לעמי ארצות ,ובין גדולי ישראל לגדולי אומות העולם,
שממילא לאומות העולם יהיו שיבושים גם בלהצליח בפועל להגיע אל האמת ,והמקום הנמוך שבו הם
10
נמצאים יזייף את יכולתם להגיע אל האמת,והם יגיעו לטעויות בנושא של קדמות העולם וחומר קדום
והשגחה וכו' ,שחכמי ישראל ,כמו הרמב"ם ,ישללו אותם.
שאלה :בשביל לגלות נצח לא מספיק רק להשתחרר מההקטנה של העוה"ז ,אלא בכלל ,ליחיד אין
כוח חיים נצחי ,ורק לאומה .שכינתא שריא באתר שלים .ע' תפא"י פי"ז? ולא רק מצד הגובה ,אלא גם מצד סוגיית
החירות ,לגלות את השעשוע האלוקי? אמנם זה לא 'עוד שאלה' ,אלא זה כבר נגזר מאליו מכוח הדבר הקודם .שכיון שאת הנצח ,את גילוי האלוקות בעולם,
א"א לגלות אלא מכוח אומה ,ורק כשיש אלוקות אז עכשיו ההבעה שלה בעולם היחידי של כל אחד ואחד הופך להיות חלק מהשעשוע האלוקי ,אז לכן בעצם
השאלה שנותרה היא רק השאלה הראשונה .למה התעלמנו מסגולה מיוחדת של עמ"י לגלות את 'קדושת הכלל' לא רק במובן של 'היא שמסוגלת להתמודד עם
הטבע' ,אלא 'היא מסוגל לחשוף אלוקות במציאות :לגלות את ה'מחויב המציאות' שבמציאות ,את הצד העצמי העקרוני
וממילא הנצחי של המציאות .לא רק בגלל שאין שום דבר במציאות שסותר אותו ,אלא עמוק מכך,
מכיון שהיכולת מלכתח' להתקשר אל המדרגה העמוקה הפנימית היסודית הזו של המציאות ,לא
שלכן נמצא שמלתחכ' ,יש מדרגות עליונות יכולה להיחשף אלא מכוח מדרגת החיים של אומה.
מאוד ,שאין יכולת לאנשים יחידים קדושים ככל שיהיו להשתייך אלהם ,כמו שהאבות לא יכלו .ורק
מדרגת האומה יכולה לחדש אותם?
תשובה :באמת יש בכלל עוד חידוש נוסף .אנו מדברים פה על כלל במובן של 'נמוך לעומת גבוה',
קשור לצדדים הלאומיים והגסים והקיומיים ,ולא לצדדים החירותיים המוסריים הרוחניים החופשיים
האציליים והעליונים .אבל יש עוד משמעות לכלל ,שזה 'רבים' מול 'יחיד' .שהדבר הזה מוביל לעוד
דבר אחר שעליו המהר"ל מדבר שם בתפארת פי"ז ,למדרגה כללית כזו שיכולה לחשוף את כנס"י,
שכינתא שריא באתר שלים .כל' -את המדרגה העצמית המקורית שביסוד כל החיים כולם .שזו גם
המדרגה שאליה שייכת התורה ,שבאה 'ממחויב המציאות' .והדבר הזה -זה מה שחוזר מחדש
לבאר את כל משמעות הלאומיות הישראלית ,ופותח סוגיא שאין כאן המקום להרחיב אותה ,אך א"א
להתעלם ממנה בכל החשבון שאנו עושים פה.
הכלל ,כנס"י ,שהלאומיות הישראלית היא הופעת חיים שלמה ורחבה שמסוגלת להופיע אותה,
'שכינה שורה ב 60ריבו' ,זה בעצם הצד העצמי המקורי של החיים .שדרת החיים היותר יסודית ויותר
כלל במובן של -מושג ה'דומם' (שזה ההופעה מהותית ומחויבת בכל הופעה והופעה של חיים.
היותר כללית ותמציתית ומהותית ויסודית של החיים ,לפני המדבר חי ואפילו צומח) ,במובן של 'עצם
החיים' (שלפני השכל הרצון הדמיון והרגש) .ובאמת רק המדרגה העליונה הזו שעמ"י שייך אליה,
היא זו שמסוגלת לתת את המענה השורשי והיסודי שיטפל גם בקומות הלאומיות הגסות .כי הבשורה
של עמ"י זה לא 'איך אפשר לחיות גם חיי גוף לאומיים מבלי שזה יפריע לקדושה' ,אלא -המסוגלת
להיות ער ולחשוף את הקדושה שגנוזה בתוך הטבע עצמו .ע"י עולם רוחני כזה שהוא הרבה יותר
גבוה בקדשה שמעל הטבע ,שהוא תכונת סוד ה' שמכירה את הכבוד שבטבע עצמו ,בעצם החיים
עצמם ,לחשוף את האלוקיות שבתוך המדרגה הזו ,וממילא מכוחה לטהר ולעדן ולקדש את ה' בארץ
הלאומיות זה לא רק 'חיסרון ,שמשפיל את החיים ,אבל -שרק עמ"י יכול להתמודד ובלאומיות.
איתו' ,אלא הלאומיות מחברת אותנו למדרגת חיים הרבה יותר עליונה ,שאמנם מתגלה בעולם
כתכונה מאוד מושפלת ,אך לעמ"י שעמד על הר סיני יש את הכוח לחיות את שורשה ,וממילא לתקן
1
גם את המציאות הלאומית.
אלא שהדבר הזה זה כבר לא מחשבה .זה 'עצם הווית החיים הישראלית' שחיה את המדרגה
המקורית הזו של החיים .אך זה משהו שלמעלה מכל מחשבה( .כדלקמ' באיגרת מד .)2אלא זה עצם
1
ז לח .היצר הרע הגדיל לעשות ,שמניח אומות העולם ומתגרה בישראל .אין הגירוי מצוי כי אם במקום שיש ניגוד .התוכן הגויי הוא כולו יצר הרע ,אין שם מקום
לגירוי .גם החיים המסודרים הגויים הנם מסודרים רק ביחס לחלקיהם הפרטיים ,שהם מתאימים זה לזה ,ומזה יוצא הסידור והחיים שהם בתבנית המוסר והצדק ,אבל
בתוכיות האופי ,כל החיים המהותיים אומרים רשעה .זאת היא תכונתה של הקיבוציות הגויית ,שעדיין לא קלטה אליה את האור האנושי של צלם אלהים ,שנמצא רק
בפרטים ,חסידי אומות העולם שיש להם חלק לעולם הבא .ולא יהיה שריד לבית עשו ,ולא לכל עשו ,לאפוקי אנטונינוס וקטיעה בר שלום וחבריהם ,שאינם מקבלים את
יניקתם מהכללות הלאומית הקיבוצית שלהם ,אלא מזיו הנשמה הכללית של האדם ,שמשרה את הארתה על יחידי הסגולה שבכל עם ובכל דור .והיסוד הקיבוצי אמנם
הוא פועל בכל זה על האופי היחידי .והגירוי היצרי אינו מצוי כי אם מצד הניגוד התוכי להתקוממותה של הרשעה ,וההתגברות הפנימית של חפץ ביעורה מן העולם .על
כן ישראל נתונים תמיד במצב של מלחמה מוסרית פנימית ,וכל מי שנשמת ישראל יותר חיה בקרבו ,מלחמתו יותר עזיזה ויותר מורגשה ומלאה ענין ,כל הגדול מחבירו
יצרו גדול הימנו .רבות רעות צדיק ,ומכולם יצילנו ד' .ד' לא יעזבנו בידו ,ולא ירשיענו בהשפטו.
ז לט .כשאור הקודש מוזער ,שולט הטבע בגסותו ,חוקיו הסמויים הולכים ומלפפים את החיים ,והאדם נמשך אחרי צדו הבהמי ,והעולם אחרי מערכותיו ,שהן הן גם כן
קיבוץ החוקיות הכוכבית ,הזרמים והכחות הפועלים בפגישתם הסידורית על פי משטרם .וכשהשכל התוכי מתגבר ,כשהרצון הטוב בחיקויו העליון מתרומם להנהגה,
הכל מתעלה ,וכבאדם כן בעולם אין שליטה חוקית סמויה ,כי אם הנהגה שכלית מדוייקה .נתונים הם כל הגויים תחת היד החזקה של משטרי המערכות ,של כחות הטבע
וזרמיהם .אין להם שאיפה יותר גבוהה מהמילוי של חפצם הטבעי ,זהו מלחמת קיומם .כל השכל איננו כי אם משמש לאותו הרצון העור ,ונמצא שאין התרוממות
עצמית ,כי אם התקשטות חיצונית ,והתעלות חלקית בחוג הנשפל ,חירות שטחית בתוך עמקה של ההשתעבדות הפנימית .לא כאלה חלק יעקב .החפץ התוכי הוא לנצח
את עצמו ,הסקירה הנשמתית היא לרומם את חיי הכלל וחיי העולמים ,את חיי הפרט וחיי כל מפעל ותנועה ,אל אותו המובן של החיים אשר להעדן העליון של החכמה
היצירתית ,ששם המגמה המציאותית שרויה ,והדבקות האלהית הולכת ופועמת באומה בסוד נשמתה וחפץ קיומה .הרצון העליון הזה מתגבר הוא על כל המערכות ,אין
הזרמים הטבעיים דוחפים אותו ,כי חזק הוא מהם .אמנם בהשפלת האורה ,בשליטת ראשים שאינם הגונים ,מיסוד ערב רב ,נכנס רוח זר ותוכן גויי ,עד כדי השלטה של
המערכה הטבעית ,עד בוא אור הגאולה […].
" 2התכונה שלנו הקבועה והקיימת ,שהיא אינה צריכה לא מחקר ולא פילוסופיא ,ולא שום תבלין
שבעולם ,לקיומה ולעצם הוייתה .וכל מה שאנו מרחיבים ומשכללים את הדעה וההכרה אינה כ"א כדי
ליתן מקום ומרחב להתכונה האלהית העצמית הזאת ,שתתפשט ותתגלה ביותר ,וע"י גילוייה החיצונים,
שאינם דומים כלל ואינם עולים בערכם לעצם מעלת חזקת ובהירות התכונה הפנימית של אהבת ד' אלהי
ישראל הגנוזה בנו ,דוקא מצד קלישותם ומיעוט אורם הנע יכולים להכניסם לפעמים בדבורים הגיוניים,
11
מדרגת החיים הפנימית שלנו .שככלל -אנו מסוגלים גם להביע ולחשוף אותה( .ולכן גם כדלקמ' ,עיקר
ההבעה שלה תהיה לא ע"י פילוסופיות אלא ע"י הבעות חיים ממשיות של מצוות) .אך מצידה ,באמת
גם הגויים שייכים אליה .אל עצם קומת הדומם שמונחת בהם במקום מאוד עמוק ולא מודע .אך נושא
המאמר פה ,כמו שביארנו ,הוא 'המחשבות' .היכולת לסדר עולם רוחני אנושי תרבותי מודע לאור
הדבר הזה .פה מדובר על העולם המחשבי הבחירי המודע שמנהיג את החיים .וביחס לדבר הזה,
זה בלעדי לעמ"י ,שיש לו מחשבות כאלה שנובעות מתוך החיים עצמם ,מן הפנים אל החוץ' ,נעשה
ונשמע' ,מכוח נבואה .ולא מחשבות שמתחילות מתוך העולם האנושי ,מן החוץ אל הפנים ,וממילא רק
מסבכות את אומות העולם ,שמצד עצם החיים שבהם גם הם שייכים אל הקדושה הזו.
]
ולהשתתף על ידם עם המצויינים השרידים שבכל הציבור האנושי ...הניצוץ הישראלי שבנו הוא באמת כל
עוזנו ואשרנו ,כל עושר רוחנו ועצם חיינו ,ויתר הרכוש הרוחני הנהו רק טפל אליו ומשמשו ,ואפילו אם יהיו
רבים ממנו בכמות המדומה ,הנם בטלים ומבוטלים אליו מצד העצם והאיכות ,כמו שכל עשרנו החמרי
מכסף וזהב ,בתים והיכלות ,וממשלת ותענוגות מלכים ,הנם רק טפלים לעצם החיים שמתגלים במרכז
החיים שלנו בפנימיותנו ,במרכז המה או בכל מקום שהוא ,לכל מר מחוקרי החיים כדאית להו .זה מרגיש
בחזקה ובכל עז-הנשמה מי שהוא רוצה להיות בן ישראל באמת ,ובזה יושע ישראל תשועת הפרט ותשועת
הכלל." .
12
דיוגנס ,היה חכם בתקופת אלכסנדר מוקדון ,וחלק ממה שהוא בנה את החכמה שלו זה שבשלב
מסוים הוא החליט שהוא נכנס לתוך חבית ומתבונן בסוגיות עמוקות ומופשטות מאוד שהוא לא רוצה
שהחברה תסיח את דעתו מהם והוא ישב בתוך בית קטנה כזו והגה במחשבות רוחניות עמוקות.
ושמע על הדברים אלכסנדר מוקדון וזה מאוד פיתה אותו להפגש עם הדמות המדהימה הזו שויתרה
על כל מעדני חיי עוה"ז וכל כולה שקועה בתוך חבית .והוא הגיע אליו וראה שהסיפור הוא לא בדיה
אלא אמיתי .והוא אמר לו 'וואו אני כ"כ מתפעל להפגש עם דמות כמוך וכל מה שתבקש תקבל'
הסתכל עליו דיוגנס בזלזול -רק בקשה אחת ,אני מתבונן בשמש ואתה קצת מפריע לי להתבונן בה,
אז זוז טיפה .וזה מראה איזה מדרגות עליונות של טהרה ורוחניות אנו יכולים לפסוג אצל אומות
העולם.
אבל עם כל גדולת הדבר הזה ,זה בדיוק הבעיה .שהוא חכם מאוד גדול אבל -בתוך חבית .מנותק
מכל החברה .אבל עמ"י מחפש לא חכמים בחביות ש'פורשים מדרכי ציבור' ,אלא חכמים שנמצאים
בתוך חברה ,בתוך מערכות ממשיות ארציות .ולכן הפיל ופויה האלוקית היא נחלתם של אומות העולם
ויש הרבה מה להפרות בקשר שבינינו לבינם ,אבל זה לא נוגע עוד לבשורה הישראלית.
(ומ"מ כמו שהערנו ,גם בדברים האלה ,הרבה פעמים יש עולם נפשי פנימי מסובך שממילא יטה את האמת גם מהסוגיות
האלה ,ולכן גם בדברים האלה אנו רואים שאין בסופו של דבר העתק הדבק ,כמו במו"נ .אמנם באמת -זה רק מכיון
שהדברים האלה הם נושאי ביניים ,שלא עוסקים בדבר מופשט מצד עצמו ,אלא דבר שכן יש לו סוף סוף זיקה אל סדרי
החיים הגלויים המעשיים אפילו של המחשבה השלישית .כמו שאלת קדמות העולם ,שאלת ההשגחה ,שאלת התעלות
העולם .שלכן בסופו של דבר בדברים האלה ,אף שהם פילוסופיה ,הם לא פילוסופיה אלוקית בלבד שעוסקת בתארי
השלילה ,אלא פילוסופיית העולם).
פה נמצאת המורכבות ,מה מקבלים ומה לא ,ע"י שלושת תנאי הגיור -הסרת ערלה ,טבילה ,וקבלת מצוות
כמובן שהדבר הזה ,המחשבה השניה ,היא המחשבה הכי מורכבת בהתמודדות עם אומות העולם.
במחשבה הראשונה אפשר לקבלה כמות שהיא ,במחשבה השלישית אנו לא מתעסקים בה ולא
מתחילים בכלל לשאול מה אומות העולם אומרים .כל ההתמודדות ביחס שבין ישראל לאומות
הועלם הוא ממוקד למחשבה השנישה ששם צריך לדעת בצורה מאוד עמוקה איך לגייר ולהעתיק את
המחשבות האלה ממחשבה של אריסטו למחשבה של ישראל ,מספר שמתעסק הרבה בתורת הנפש,
לדוג' 'תורת המוסר של קאנט' ,שיש הרבה מה לקבל ממנו ,אלב צריך לדעת בצרוה עמוקה מה כן
לקבל ומה לא לקבל.
ופה כמו שהרב טאו מזכיר את שלושת שלבי הגיור שזה צריך לעבור (ע' שיעור לחנוכה) .הסרת
ערלה .טבילה .וקבלת מצוות .דבר ראשוני בכל מחשבה מהמחשבה השניה שבה מקבלים מאומות
העולם זה להסיר את הערלה ,להסיר דברים גסים ששייכים לתרבות המסוימת שממנה צמח אותו גוי
שאמר כל מיני דברים מוסריים שיש בהם אולי הרבה דברי חן אבל מסתעפים מהם דברים ששייכם
לצדדים ערלים גסים ונמוכים ששייכים לתרבות שלו .שלב שני זה שלב של טבילה ,לא רק על דרך
השלילה להסיר מהם את הסגנון הערלי של אומות העולם ,אל טבילה זה כמו מקוה ישראל ה',
להכליל ולהטפילו אותם בתוך התרבות הישראלית .גם כשזה מגיע בצורה מצונזרת לישראל זה צריך
לקבל את הסגנון הישראלי ולהתאים לכל הסגנון הישראלי שלנו .נרחיב על כך עוד לקמ' איך עושים
ועוד תנאי שלישי -קבלת מצוות .גם אחרי שהסרת את העורלה והטבלת את ההשתלבות הזו.
את זה בתוך תוכן החיים הישראלי צריך כתנאי לראות האם התוכן הזה גורם לך יותר להתחברות
למצוות או מרחק אותך מהמצוות .כי המצוות הם קשורים לקבוצה של המחשבה השלישית כדלקמ',
ואם קיבלת דברים מאומות העולם בצרוה טובה אבל זה גורם לך לומר שמצוות זה לא רציני אלא
העיקר זה הדבר המופשט שקיבלתי מאותו גוי ,אז יש כאן חיסרון בקבלת המצוות ,התנגשות עם
הבשורה הגדולה של אומות העולם שקשורה למחשבה השלישית ,אז כאן אנו חוסמים ולא נותנים
למחשבה הזו להתבטא .לדוג' לקחת מקאנט את התפיסה מוסרית ,הסרתי את הצדדים הגרמנים
הערלים שיש בה ,וניסיתי להכליל אותה בתרבות הישראלית .אבל אחרי תקופת זמן זה מקרר את
היחס שלי למצוות .אז יתכן שזה מאוד טוב כעולם מוסרי ,אבל ביחס לעולם החי של המצוות זה יוצר
דבר שלא כזה חשוב ,זה פתאום מפגיש אותי שהעיקר הזה הצד המוסרי והמופשט של החיים ,אז
זה לא ערלי ,אבל במנגנון החיים השלם,זה מכבה את קבלת המצוות ,אבל זה לא ראוי לבוא בקהל,
בבשורה הישראלית.
לכן לא לחינם הנצרות שביטלה את המצוות המעשיות זה בא שלב אחרי שהיא בטלה את הסוגיא של
סגולת ישראל .של קדושת הכלל .וזה חלק ממה שהנצרות בתחילת דרכה ,הרבה לפני שהם ביטלו
את המצוות המעשיות ,שזה היה רק מאה שנה אחרי הנצרות (שסוכן מוסד ,שמעון פאולוס ,חשש מהטשטוש שיהיה
בין הנצרות ליהדות ,ולכן הוא מסר את נפשו בשביל למנוע את הסכנה הנוראית של הפגיעה בעמ"י ,ולכן הוא חדר לכנסיה וטיפס במעלות
הכמורה עד שהגיע לעמדה מרכזית ואז פיתה את הכמרים הנוצרים שאז הם עוד שמרו תריג מצות כי הם טענו שהם ממשיכי היהדות ,והוא
הסיט אותם להשתחרר ממצוות מעשיות .והיה קל לשכנע אותם ,כי אחרי מאה שנה של התנתקות מהתרבות הישראלית אז המצוות היו
באמת מאוסים מאוד ,מצות אנשים מלמודה ,ובזכות שהוא מסר את כל נפשו ,הוא בודד את עמ"י מהנצרות ,ועד היום ברור לנו שזה שתי
תרבויות שונות לחלוטין ,והפנינה היחידה שנשארה לנו בעמ"י זה נשמת כל חי ,שסופי תבות שלה זה 'שמעון' ,שכל שבת ושבת אנו דרכו
מעוררים ומהללים את הקשר המיוחד של כנס"י לקב"ה) .אבל תחילתה עוד לפני המלחמה עם ישראל ועם המצוות
זה היה זלזול בקורבנות של אותו יהושע הפרוע .שהנפש הבהמית של האדם ,היהדות אומרת שיש
באדם גם צדדים נמוכים וגם בהם צריך לזכך ולטפל .והנצרות הרוח היסודית שלה זה שהיא לא
מאמינה שאת הכוחות הבהמיים האלה יש מה לעדן ולטפל ,ולכן היא העדיפה להתעסק בדברים
מאוד יפים ,במוסר גבוה איכותי ,אבל לא בכל הטיפול החיים' .זובח תודה יכבדנני' ,כל המצוות האלה
לא רק מלטפות את הכוחות הבהמים אלא יוצרים מערכות תובעניות שמטפלות בהם ,אבל הם באות
מתוך אמון בזה שגם הצדדים התת מודעים האלה יכולים להיות גדולים ,ולכן עיקר הבשורה של כנס"י
זה איך את הכוחות הנמוכים האלה מזככים ומעדנים ויוצרים תרבות חיים בריאה .שעל זה יש מדרש על פס'
על אדום 'אתה מן הדם ברחת והדם רדפך' ,שהנצרות לא רצתה להתעסק בדם ובצדדים הגסים של החיים כדי לעדן אותם ,אבל מה שקרה
במהלך ההיסטוריה זה שהיא כאילו לא טיפלה בהם אבל לבסוף הדם רדפך ,אין לנו דת כ"כ נוראית כמו הנצרות שכ"כ הרבה דם היא
שפכה בכל מסעי הצלב והאינקוויזיציות ,עד השואה האחרונה ,שזה ממש המשך ישיר של התפיסה הנוצרית .שאתה לא מטפל בצדדים
הפרימיטיבים ,זה קטן עליך לטפל בהם..אבל הם נשארים מתחת לפני השטח רדומים מאוד וגסים מאוד ,ובשעות מלחמה פתאום כל הצד
3
הנמוך והשפל של הדת הזו מתפרץ החוצה.
זה בדיוק היה הטעות של הנצרות שהיא חשבה שהבשורה של ישראל זה המחשבה ראשונה והשניה.
לבנות אנשים פרטיים חשובים .ובזה היא זנחה את כל הסוגיא המרכזית שבשבילה עמ"י בא לעולם,
שזה לטפל בצדדים הנמוכים התת מודעים של החיים ,שקשורים לאותם הקומות החיתיות ,אז
הנצרות לא ביטלה את המצוות המעשיות ,רק את סגולת ישראל ,אבל מאה שנה אחר כך היא גם
איבדה את הסגולות המעשיות .כי אם אין הבנה שכל עניין ישראל זה לרדת לעומקי החיים עצמם
ובהם לטפל אז אין ערך לטפל בהם ע"י המצוות.
3אפילו ע"ז לא הייתה גרועה כמו הנצרות .כי זה היה היסוד האלילי ,שלעמון ,בעלי התכונה העממית הלאומית שלהם ,אז
המלכום ,זה היה היסוד המרכזי של החיים שלהם ודרך החיים שלהם עבדו את ה' .והיו עמים שדרך היצריות המינית של
הבעל עבדו את ה' .והיו דרך בעל פעור .והנצרות לא רק בעמ"י אלא בכל החיים כולם ,הפסיקה את המהלך של לעבוד את
ה' דרך החיים ,ותהיה שייך לרעיון של לדבר גבוהה גבוהה ,כמו אותו חזיר שפושט את טלפיו ואומר טהור אני .זה נכון
שהתרבויות האליליות לא עידנו את הכוחות האלה אך גם לא הדחיקו אותם .אך הנצרות לא נותנת לזה מענה ורק מתעלמת
מזה ,אפילו לא נותנת קיטור איך לשחרר את זה כלפי הסוגיא האלוקית .אז זה בא לבסוף בדברים קציוניים מאוד שגרמניה
של אדו יוצאת למלחמה ומתפרץ כל הגועל הנמוך שלהם.
15
הרחבה
הסוגיא הזו רחבה מני ים ברב ,ונגע בקצת מקורות שעוסקים בכך .אחד המקורות המרכזיים זה
דיונים ארוכים שהיו לרב עם אלכסנדרוב ,שרצה להקים בית מדרש מודרני לרבנים שילמדו גם מחכמי
אומות העולם ,והרב מבאר איתו תוך כדי הדברים את מושג הלאומיות הישראלית ,ואת ההבדל שבין
ישראל לעמים.
כל יתר תנאי החיים ,הרבים והרחבים ,הפרטיים והכלליים ,הנם רק תוצאות ומילואים ליסוד החיים
העקריים .זאת היא התכונה העיקרית שלנו ,שנתגברה בנו בראשית טל ילדותנו ,והיא הולכת עמנו עדי עד.
ואע"פ שלפעמים היא מחעלמת ,היא עומדת דוקא בשביל זה לחזור ולהגלות בכח יותר גדול ,כחק כח כביר
ואדיר שסבל זמן רב מכח עוצר ומונע ,שכשמתגבר עליו הוא ברעם כח אמיץ בנפץ וזרם .שאחרי הכפירה
הגדולה של הדורות האחרונים ,שלכא' העלימו את התכונה הזו ,אבל כשעמ"י ישוב בתשובה ,הוא
ישוב בתשובה הרבה יותר עליונה ,ויגיע למדרגה הרבה יותר עליונה של אהבת ה' .שהרי כל הכפירה
באה רק בגלל זה ,בגלל שהתכונה של אהבת ה' ובירור הסמפתיה האלוקית לא הייתה בהירה
מספיק ,והכפירה תשחרר אותנו משפעות נוצריות שהיו לנו ותחדד עוד יותר את החיבור בין המערכות
זאת התכונה לא הלאומיות לקרבת אלוקים ,ובכך תתגלה תכונה זו בעוצמה עוד יותר גדולה.
השתנתה הלא תשתנה .תהלוכות החיים וצורתם .החיצונה הן מקבלות לפעמים איזה שינוי ,אבל לא התוכן
הפנימי" .זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה" .והזכרון הזה הוא
עומד וקיים לעד" ,לא איש אל ויכזב ,ובן אדם ויתנחם".
[ זאת היא התכונה שלנו הקבועה והקיימת ,שהיא אינה צריכה לא מחקר ולא פילוסופיא ,ולא שום תבלין
שבעולם ,לקיומה ולעצם הוייתה .וכל מה שאנו מרחיבים ומשכללים את הדעה וההכרה אינה כ"א כדי
ליתן מקום ומרחב להתכונה האלהית העצמית הזאת ,שתתפשט ותתגלה ביותר ,וע"י גילוייה החיצונים,
שאינם דומים כלל ואינם עולים בערכם לעצם מעלת חזקת ובהירות התכונה הפנימית של אהבת ד' אלהי
ישראל הגנוזה בנו ,דוקא מצד קלישותם ומיעוט אורם הנע יכולים להכניסם לפעמים בדבורים הגיוניים,
ולהשתתף על ידם עם המצויינים השרידים שבכל הציבור האנושי .שזה סוגיא קודמת למאמר שלנו ,כמו
שהערנו לעיל ,על עצם תכונת החיים הישראלית שחיה את הצד המקורי שבחיים ,שמתוך שזה תכו
תהווי תינו זה מה שמאפשר לנו במימדים היותר גלויים ומודעים להופיע את סוג המחשבה השלישית
ואת תכונת אהבת ה' .שלכן הלאומיות זה לא רק 'חיסרון ,שמשפיל את החיים ,אבל -שרק עמ"י יכול
להתמודד איתו' ,אלא הלאומיות מחברת אותנו למדרגת חיים הרבה יותר עליונה ,שאמנם מתגלה
16
בעולם כתכונה מאוד מושפלת ,אך לעמ"י שעמד על הר סיני יש את הכוח לחיות את שורשה ,וממילא
לתקן גם את המציאות הלאומית].
לכן אם אנו רוצים לתפוס את השור בקרניו ,להבין מה מיוחד במחשבה השלישית של ישראל ,מדוע
זוהי סוגיא רוחנית כזו שהיכולת להתעסק בה זה כישרון ישראלי בלעדי ,וכל ניסיון של אומות העולם
להתעסק בזה הוא תמיד יהיה מעוות ביחס לכל הבשורה הישראלית ועל כן אין לנו לקבל בזה שום
דבר מאומות העולם ,זה בדיוק מה שהרב אומר פה.
כי אצלנו החיבור בין עוה''ז לעוה''ב הוא חיבור טבעי ,הקשר שלנו לקב''ה זה קשר של סמפתיה ,של
אהבה תמימה .ואצל אומות העולם היחס לאלוקים הוא תמיד יחס זר ,מאיים ,יחס כזה שבא מחוץ
לחיים .וממילא ברגע שיש שאלות של תרבות איך עולם רוחני מתרגמים לחיים ,אז תמיד יהיה
הסתבכות לכאן או לכאן .או שמאוד יאהבו את החיים וזה יבוא על חשבון של ניכור ובריחה
מהגעגועים של האדם לקב''ה .ואם אדם ירצה געגועים לקב''ה זה יבוא באופן שמצריך חסימה של
כוחות החיים שלו .ורק בעמ''י היחס בין הסוגיות האלה זה 'זרע אברהם אוהבי' ,מעולם לא הסתבכנו
במתח שבין העוה''ז לעוה''ב (זה לא רק כתוב בספרים ,באיגרת מד ,שזה כך ,אלא זה דבר שרואים בחוש .שבצורה
הכי פשוטה ,רק בעמ''י ישנה חברה ,תרבות חיים ,שבצורה המעשית הגלויה -שהיא עדות על סגולה מקורית פנימית-
שמלאה געגועים לקודש מרובה בתורה ומצוות בכל פינה ופינה מהחיים שלה ,ויחד עם זה היא מלאה רוחב של חיים וזה לא
בא בצורה של פרישות ,אמנם עם תובענות מהחיים ולא קבלה שלהם כמות שהם ,שכן אין וויתור על העוה''ב ,אך מבלי
שנאת החיים אלא מלאות של חיים .והיכולת המעשית הגלויה הזו ,של 'גם וגם' ,היא מבטאת נקודה פנימית יותר של 'תלות
זה בזה וחיזוק הדדי' ,ונקודה עוד יותר פנימית של אחדות מקורית של הדברים ,שיש לנו עוד עבודה גדולה להוציא לפועל
את אותה סגולה פנימית ישראלית שתחשוף את שתי המדרגות הללו ,עומק לפנים מעומק) .ולכן אם ננסה לחבר את
היחס בין עוה''ז לעוה''ב ע''י השפעה מתשובות שאומות העולם נתנו לדברים האלה ,גם אם נקבל
מהם דברים חיובים ,בסופו של דבר הניגון היסודי של הזעם והטינה שיש בלב אומות העולם אל
הקודש ,או שהם יהיו דתיים מדי וישנאו את העולם ויהיו פאסימים כלפיו ,או שיהיו לאומיים וישנאו את
הקודש .אבל זה דבר של ענבי הגפן בענבי הסנה ,ערבוב שלא יכול להתקיים .ולכן לצורך בניית
התרבות הישראלת אנו צריכים להיות מאוד נאמנים לטהרה הישראלית שלנו.
לכן המערכות הקיומיות לא מכוונת כלפי המוסר ,בכוונה ,אחרת הדבר הזה היה מערער את כל הצד
הספונטאני והיציב של החיים .שצריך שהוא יתגלה בכל מלא עוצמתו .ולכן בצורה כללית בתבניות
העולמיות יש פער בין העוה"ז לעוה"ב ויוצר מצב שאדם שיותר מדי קשור לעוה"ב זה מחליש את
אמנם באמת זה לא כ"כ אידיאלי כמו שאנו מתארים .סוף סוף זה קשור הקשר שלו לעוה"ז.
לסיבוך של העולם שיותר מדי הלך אחרי העוה"ז וביצר את תבניות החיים על פי התבניות העולמיות
האלה כך שנוצר איזה משהו מחלתי של התמכרות יתר לעוה"ז ,שלכן זה מוטבע עמוק עמוק
בפסיכיקה הלאומית של העולם שממילא מצידה האדם תמיד מרגיש שאם אני קשור לשאיפות
מוסריות אז אני מנותק מהלאומיות .ימין זה להיות לאומי ושמאלני זה להיות המואני .כך המציאות
ולכן כיום ,בכל העולם ,מוסרי אפשר להיות רק ע"י החברתית בנויה .ויוצרת את המתחים האלה.
פירוק המערכות הלאומיות'.והגויים חרב יחרבו' .שהעולם צריך להשתחרר מהגסות של ההתמכרות
שלו למערכות הלאומיות שקיימות .העולם יצטרף לעבור מהפכה בצורה בריאה ולא מזויפת ע"י שהוא
ינק מהתתרבות הישראלית שתעורר לו מבט על העוה"ז ממקום אחר לגמרי .אך כשבוחנים את
העוה"ז כעוה"ז אז תמדי הוא צריך את הביצור שלו ועולם הרוח מאיים עליו .רק כשזוכים למחשבה
ישראלית עליונה כזו ,שלראות את העוה"ז מתוך עוה"ב אפשר להתחבר למערכות הלאומיות מבלי
להתנכר לעולם הרוח ,אלא מתוך סמפטיה ממנו ואדרבא ,מערכת של הפריה הדדית.
ואלכסנדרוב אומר לו בא נהיה חופשיים ונשתחרר מכל מיני חסימות כאלה ,הרב אומר לו אדרבא,
והחופש הגמור שלנו הוא שנהיה עצמינו ,שנהיה מרימים ראש בגלוי להתפאר באהבת כנסת ישראל,
החקוקה בנשמתנו פנימה ,ואין לנו להכחיש אהבה טהורה זאת ,לא מצד כל הגיון מדעי ,ולא מצד כל
חסידות קוסמופוליטית .כשנהיה יונקים מבארנו ,באר ישראל ,יהי' לנו כל ,גם חסידות ,גם דעה ,ובהרחבת
הדעת של עשירות פנימית נשקיף על כל הככר האנושי ,להתכבד בחיל של חלקנו באוצר הכלל ושל חלקנו
המיוחד שאין לזרים יד בו -.הללו את ד' כל גויים ,כי גבר ע' חסדו.
שזה מה שחז"ל אומרים 'כיון שגלו ישראל מעל אדמתם אין לך ביטול תורה גדול מזה' .שאמנם
נכתבים הרבה הרבה ספרי תורה ,אבל יש ביטול של 'התורה' ,של כל מגמת התורה ,שזה לקדש את
ה' בארץ .לחשוף את השכינה שבתחתונים .מכיון שכמו שהמהר"ל מסביר על בין חכמה לנבואה,
שהאחרונה לא דיברה על העולם הבא .מכיון שבמציאות שבה הכל מואר באור יום ,אז אין את הפניות
הנפשית לזהות את הכוכבים הרחוקים ואת האור הקלוש שיש בהם .זה לא רק ש'אין עניין בזה' ,אלא
זה הופך להיות ממש חוסר התאפשרות כזו .שכל הווית החיים של האדם ,כל חושיו ,כל מחשבתו,
כולם ממוקדים ומתמלאים באור הגדול שממלא את החיים הקרובים שלו ,וממילא רק בזה הם יהיו
מסוגלים להסתכל .אבל כאשר לפתע כל המציאות נהית חשוכה ,אז אפשר להביט רחוק ולראות את
4להיות יונק מזיו האלהות ,במובנה הטהור העליון ,שרוממות מעלתה היא הענוה של "תכלית הידיעה שלא נדע" ,ועם כל זה ,למרות מה שידיעה זו
היא שלילית ,תהיה הנשמה מלאה ומתמלאת תמיד בכל עת ועונה ציורים אלהיים חדשים ,מעדנים ומרוממים.-
5להדריך נפשות ,שהן מלאות זוהמא ונטיות רשעיות ,אי אפשר באור הזיו האלהי כי אם ע"י עילום גדול ,וכל שהרשעה יותר שלטת כך העילום
צריך להיות יותר מעובה .הירידה שלנו מפני החטא גרמה גם בנו עביבות גדולה ,שהשלילה הבאה בעקבתא דמשיחא ,ועמה החוצפה ,היא מכוונת
מצד תכסיס ההנהגה העליון לטהר את המשך הזיו העליון מכל סיג של ציורים חיוביים בתוך העצמיות האלהית העליונה ,אבל בתוכיות תכונתנו
נמצאת היכולת לחיות באור ד' הבהיר ,ולהמשיך על ידו הדרכות כוללות ופרטיות ,ע"י הלבשות יפות שאינן פוגמות את האור כ"א מתקנות אותו
למראה עינים .אבל בעולם כולו ,במובן האומות שבתוכו ,אין גם אומה אחת המוכשרת לזה .ע"כ מוכרח הערפל לכסות לאומים .רק כשנהיה מה
שאנו צריכים להיות ,תשוב להאנושיות הסגולה העליונה ,שהתמצית שלה תהיה מסוגלה לאור הרוחני הגנוז בתכונתה ,וממילא תתרומם
כולה ובגאון תכיר את האושר שלה ,במה שזכתה שהחלק היותר מוכשר שבה יהיה ממולא באור האלהי הזך ,וע"י השפעתן תדע בכללותה איך
להתרומם למי מדתה .
19
כוכבי השמיים,לראות דברים מאוד עליונים ומאוד רחוקים ולא ממשיים .הרבה יותר רחוק מכל מה
שאפשר לראות במציאות הקרובה .אך זה מתוך מציאות כזו של חיסרון גדול בתוך המציאות
הממשית שבה אנו חיים ,ולכן מתגלה הסגנון המופשט העליון הזה ,שעם כל נשגבותו ,סוף סוף יש בו
זה מעבר מחכמי הרגש ,שכל התורה שהם מדברים היא בחינה של 'הרוצה לשקר ירחיק עדותו'.
ממלאת את כל ווית החיים הקרובה שבה הם חיים ,והיא עצמה מבטאת קודש ,לבין חכמי השכל,
המופשט ,המתנשא מעל החיים(.גם בפסיקת ההלכה ,זה מעבר מסגנון של 'תא חזי' ,ל'תא שמע' ,אך
מבלי שאתה רואה ממש את הדברים).
ולכן באופן כללי ביציאה של עמ"י לגלות ,אז אנו פחות מדברים בתכנים שקשורים להבעות חיים
ישראליות .אלא עיקר הספרים שנכתבים הם ספרים כמו -העיקרים ,חובת הלבבות ,מו"נ ,וכיו"ב,
שהם מדברים בסגנון של המחשבה ראשונה .ולכן אז הראשונים הרבה הביאו מדברי אומות העולם,
כי סוג הדברים שבהם דיברנו בתקופת היותינו בגלות ,מכיון שאז לא היה לנו יכולת לבטא את
הדברים בצורה ריאלית ממשית .נכון ,היה אז כמה פלאי פלאים ,תופעות יחודיות ונדירות ביותר,
שעליהם לא נאמרה הקללה של 'שרה ומלכיה בגויים אין תורה' .כמו הכוזרי ,והגר"א ,שדיברו את
המחשבה השלישית.שזה בחינת אחד הנולד בה ואחד המצפה לראותה .שכל הכוזרי זה ספר שכולו
געגועים וכמיהה לא"י ,ולכן הוא יכול באופן מפליא לדבר על דברים שבכלל לא רלונטיים לתקופתו,
להתעסק באריכות רבה בכל המשמעות של חיים לאומיים שלמים בא"י .אבל תכנים שהיו בגלות
שלא מיקדו את הכל לציפייה בישועה ,אז סוף סוף על מה הם יכולים לדבר? על מה שהם יכולים
לראות בעיניהם ,שקשור לתקופה שלהם .אז במציאות הגלויה הממשית עצמה הם לא יכולים לראות
כלום חוץ מטומאת ארץ העמים ,אבל הם יכולים לישא את עיניהם גבוה לשמי השמיים ,ולדבר על
'הסיבה הראשונה' ועל פילוסופיות אלוקיות.
אבל ממילא אז איזה סוג הארה זו? סוג כזה של הארה שקשורים למחשבה האוניברסאלית
הראשונה.
זה נכון באופן כללי ביציאה של עמ"י לגלות .אבל זה תהליך כ"כ חריף ובוטא עד כדי כך שאומר הרב
שאפילו הוא באופן אישי ,שיצא לגלות ,נקלע לחו"ל בגלל נסיעתו לכנסיה הגדולה של אגודת ישראל
ופרצה המלחמה ,והוא נשאר לכוד בגלות ,והיה בצער גדול על המרחק שלו מא"י .אבל תוך כדי
הדברים היתה לו 'נחמא פורתא' ,והתחדשה אצלו מדרגה מיוחדת שלא הייתה לו בא"י.
איגרת תשיד/עמ' שנג
בעזהי"ת ,ס"ט-גאללין ,י"ט שבט העת"ר שלו' וברכה ד' ,מקודש ומציון ,יופיע ויגלה לכבוד ידי"נ מחמד
לבבי ורוחי הרב המאוה"ג אוצר תורה ,הודה והדרה ,פאר כל חמדה ,ביראת ד' ברה ,מוהרי"מ חרל"פ
שליט"א ,וכא"ל ,וכל המסתופפים בצל צח תורתו ויראתו וחכמת קודש אשר בלבבו הטהור ,שלום רב,
וברכת ד' עדי עד...
ואני בצפיתי אצפה לאור ד' כי ירחמני בגלותי וישיבני בקרוב אל הר הקודש ,ויתרון האור מתוך החושך,
רק במקום האור אפשר לקוות שיגלה ויראה .אבל פתאום לפתע אחרי כל התיאור מלא היגון שהרב
מתאר על ריחוק מא"י ,הרב אומר שכן יש לו איזה נחמה מהתקופה הזו:
ואם כי ישנה נקודה דקה זעירא ,נהירו דקיק ,שאינו נקלט ונתפס בעצמיות פנימיות הנפש ,שבזה מתגדרת
קליפת חו"ל ,איזה דברים מיוחדים אני יכול להשיג דווקא בחו"ל ולא בא"י? כל מיני דברים רוחניים
שאינם נכנסים לפנימיות הנפש .זה בדיוק המחשבה הראשונה שהיא מופשטת ולא חודרת לחיים
עצמם .וכמו שהרב אמר במאמר שלנו ש'גם אותם שלא קשורים לאלוהי ישראל ,קוראים לריבון
עולמים אלהא דאלהיא' .זה פס' מדניאל ,שהיה לכל גוי וגוי את האליל האישי שלה ,אבל כולם הודו
20
שיש גם את האלהא דאלהיא שהוא אלוהי היהודים שנמצא מעל הכל .אז מה זה מי שדר בחו"ל ודומה
שאין לו אלוה ? לא שאין לו אלוהים אלא -משום דקרי לי' אלהא דאלהיא ,הוא קשור לאלוה מופשט של
כל האלוהים ולא אלוה שיכיוון את האישים שלו ,שירד עד לחיים הסוביקטיבים שלו ,לקומת ה'דמיון'
שבו .בא"י מ'אלהיא' זה הופך להיות 'אלוקינו ' שמצעיד את החיים שלנו להיות מסוגלים לכלכל גם את
המערכות הכי פשוטות של החיים .אבל כשאנו יוצאים לגלות ,וכשהרב יוצא לגלות ,אז אנו חוזרים
ממזרח לדבר במחשבה הראשונה ולהתייחס לקב"ה כריבון כל עולמים ,משהו עליון כללי ומופשט.
שמש עד מבואו גם במקום שאינם מכירים לא את ישראל ולא את אביהם שבשמים - ,קישור לקב"ה
שלא דרך הבשורה של ישראל .וההתרחבות הזאת המקיפה שאינה נתפסת בכלים הפנימיים של החיים,
לא חודרת לחיים עצמם ,שהיא חלק העמים ,גדולתו של עשו שנצלה ממנו לאה בתפלתה ,היא היא
המשגיאה לגויים ומטרידתן מן העולם בהחלקת דברים ,סוף סוף לעוה"ז הם לא קשורים .זה עולם
רוחני של שקיקות גדולות מאוד אך הוא לא מחזיק מעמד במבחן הקיומי של החיים ,וזה 'שקר שאין לו
רגליים' ,שבסופו של דבר כל האשלייתיות שבו כשהוא לעצמו מתמוטטת.
אבל לכן ,התקופה הזו של הרב בחו"ל ,הביאה אותו לחדש עוד צד מאוד חשוב בכל המשנה הגדולה
של הרב .שכשהיא מצטרפת אל העיקר ,יש לה מקום רב .כמו שמסיים הרב -ממנו נקח לעבוד את ד'
למעלה למעלה מעל לגבול ישראל ,אשר רק אחרי התבססות אור ד' על עמו ישוב אור זה להיות לאור
חיים ,ולא אבוא בעיר ירושלים שלמעלה כ"א כשאכנס תחלה לירושלים שלמטה ,ומרוחב היקף דנא ,אשר
המעמיקים הנפשיים בסטרא דשמאלא ,בעלי הדעת הפועל ,יכלו להשתקע על ידו בתהומות ויאורין עד
כדי עדי אובד ,יובא בית ד' לעודד ענוים בישועה .וזה הפשר של מה שבאוה"ק יש כל מיני סוגיות
מופשטות שהרב כתב בתקופה הזו ,כל מיני סוגיות מופשטות של התעלות העולם ,שזה סוגיות
שבהם הרב מצטט גם מחכמי אומות העולם ,את ברגסון ושופנהוור ,ויש לו זיקה והתייחסות לחכמי
אומות העולם .זה מחשבות שהרב חשב בסנט גלן ולונודון שהם קשורים אל הרוח הכללית של האדם.
אבל 'הבשורה' של עמ"י ,שאותה עמ"י מבשר בגלות .אבל כמו שהרצי"ה אמר התכנים הללו הם לא
ספר אורות אלא אורות הקודש .לא קודש אלא קודש קודשים .והבשורה של הרב ,אם כל הדברים
הנפלאים שהרב כותב באוה"ק ,זה גם המחשבה הראשונה .אבל הבשורה הגדולה היא המחשבה
השלישית.
[ אמנם הרב כתב שם גם את ריש מילין .שזה בוודאי משהו ששום חכם מחכמי אומות העולם לא יכול
לכתוב .אבל זה באמת דבר אחר לגמרי .כל תורת הזוהר היא לא תורה 'מופשטת' שעוסקת
ב'פילוסופיה אלוקית' .אפילו בפשט הדברים זה לא כך (שהכל זה משלים חושניים דמיוניים) .אבל גם
לא במהות .שכן סוד ה' ליראיו הוא דווקא המלמד את הכבוד שירכש האדם אל הטבע .אשתו של
קלינטון שלמדו זוהר אמנם קראה אותו בצורה מופשטת כזו ,כמו גויים ,ועשו מזה חילול הקודש
בצורה הכי נוראה .כי כל היסוד של הזוהר זה לאוקמי שכינתא מעפרא .להראות איך הדברים הכי
גבוהים הם נמצאים בדברים הכי נמוכים .לכן גם הדמויות שמופיעות בזוהר זה רשב"י ורב המנונא ור'
אבא שלושה דמויות ארץ ישראליות לגמרי לגמרי .וכל המבוקש שלהם זה להסביר ששיא העליונות
של החיים היא נמצאת בעומק החיים עצמם .ובאותו אופן גם ריש מילין ,הוא לא מתעסק בדברים
גבוהים ,אלא באבני היסוד של המציאות .א-ב-ג-ד .שזה לעורר את החיים בצורה הכי שורשית
ומקורית שלהם .לכן בצורה מדויקת ריש מילין זה לא 'הגובה' של החיים אלא העומק של החיים(.זה
בעצם חוזר לתכונה של עצם החיים הישראלים ,שמצד האמת היא בכלל קודמת למושג המחשבה,
ושייכת למושג הייחודים ,ולתורת הסוד .והיא מה שעומדת ביסוד 'המחשבה השלישית' הגלויה,
שדווקא בתקופת המלחמה ש'צפה לרגליו של שעוסקת בסדרי החיים התרבותיים של עמ"י).
משיח' הוא כתב את ריש מילין.השברים של העולם עוררו את המשיח של ריש מילין .זה סוג אחר של
חידושים שהיו לרב שם ,שלא קשורים לעובדה שהוא היה בגלות ,אלא לעובדה שהייתה מלחמה].
ככה הם גם החילופים הרוחניים ,מצד פנימיות ערכי החיים שלהם .בכל ספירה רוחנית יש צביוני חיים מיוחדים .לכל
אומה יש את התרבות המסוימת שלה ,ולבסוף זה יורד גם לרזולציות העדינות של כל יחיד ויחיד ,אם
הוא יקח מזון רוחני שלא תואם את האישיות שלו זה יכול לפגוע בו .אבל כמו במשל כך בנמשל.
מדובר על בעלי חיים ששייכים לאותה היבשה ,נגדי לקבוצת היבשה ,אז נכון שלכל אחד יש את הסגנו
ןהמיוחד שלו אבל הסטיות הם לא כ"כ חריפות אם הוא יקבל סגנון של אחר .למרות שגם בזה מאוד
חשוב להתאים לכל אחד ואחד את האות המיוחדת שלו בתורה ,כמו שהרצי"ה היה אומר על
ברניצ'בסקי וביאליק ,ששניהם יצאו כופרים כי כל אחד גדל במקום הלא נכון שהוא היה צריך לגדול.
שביאליק שגדל בוולוזין והיה לו נפש מאוד פיוטית ,ואם הוא היה גדל בחצר חסידית הוא לא היה
נוטש את הדת אבל וולז'ין יבשה אותו .וברניצ'בסקי היה מאוד רציונאלי ,וכל המאיסה שלו ביהדות
הייתה כי הינוקה רבה שאל את היראת שמיים שלו מה אם היראת שמיים שלך ,והוא התקומם איך
צוציק בן שמונה צריך לבטל בפניו את סבא שלי בן השמונים ,וזה גרם ליציאה שלו לתרבות רעה .כמו
שהרב כותב על זה באורות התורה .שלכן לכל אחד צריך את המזון שלו .אבל זה עוד דברים
מזעריים .אבל הרבה יותר חמור מכך ,לקחת דג ליבשה ,או חתול לזרוק לשמיים ,זה לעקר אותו לא
רק לגיוון המסוים שלו אלא לכל המרחב העקרוני שאליו הוא צריך להיות שייך .ולכן בנמשל לקחת בן
אומה מסוימת ולהזין אותו בתרבות אחרת זה לפעמים יכול לגרום לחנק רוחני ולשיבוש של כל מבנה
החיים המסודר שלו.
כל זמן שהדברים באים רק למגע של הכרה אין הדבר חודר כ"כ עד עומק החיים ,אמנם כיון שבאו לידי הרגשה ,כבר
החיים מתרשמים בו ביותר ע"פ תנאיהם המיוחדים .וכשבא עד לידי אמונה ודבקות אז החיים מוטבעים במטבעתם
המיוחדה,
את שלוש המדרגות במאמר הרב מנסח בניגון אחר .כמו הניגון הראשון שאמרנו שההבחנה היא עד
כמה הדבר הוא חיצוני לאדם ועד כמה הוא הופך להיות חלק אימננטי מהאישיות של האדם ,שככל
שזה יותר חלק מהאישיות של האדם כך כל אומה מטביע בתוכך הרוחני את הסגנון המסוים שלה,
ולכן ככל שהדברים הם יותר פילוסופים והכרתיים ,כאן לקבל מאומה אחרת על זה נאמר 'בואו נקבל
דברי פילוסופוס חברינו' .ככל שהדברים הם יותר מופשטים כך לא ניכר ההבדל הזהותי בין אדם אחד
לאדם אחר .יש מדרגה שניה של הרגש ,שאותה כינינו מוסר ,פסיכולוגיה ,דברים שכבר יש להם מגע
שנוגע בחיים .ויש דברים שקשורים לדבקות ,שזה נוגע לנקודה העמוקה הקיומית של האדם ,שבזה
אם יבוא בן תרבות אחד ויקח מזון שהאופי שלו הוא 'דבקותי' מתרבות אחרת זה דבר שלגמרי עוקר
אותו ומשרש אותו ממקומו הטבעי.
ואם הם נאותים לאותו המקצוע אז ממילא גם לחיוב -הם מתברכים ומתאדרים ,תוכן ישראלי פילוסופי פחות
יחייה את האדם ,רק יעורר בו הרהרוי תשובה ,אך דברים קיומיים זה נוגע בציפור נפשו ויצור בו
ואם אינם נאותים לו ,אז כפי מדת רחוקם ונגודם ,ולפי מדת שקועם בתוכו הרבה תנופה והתאדרות.
והשרשתם ,ככה תהי מדת חרבנם ואבודם .יש שתי פרמטרים .כמה שזה לא מתאים לי אלא לחברי ,ויותר
מזה -כמה זה לא מתאים לבן האומה שלי אלא לבן האומה האחרת .זה הדבר הראשון ,הניגוד.
ודבר נוסף -כפי כמה הם נספגים אצלו בהשתרשות ,בקומות הקיומיות השורשיות של האדם ,כך
תהיה מידת ההשפעה שלהם .ואת כל זה הרב מכוון כלפי הנצרות:
ואת היא התכונה העמוקה של ההשתמרות מאשה זרה במובן הרוחני ,אשר"דרכי שאול ביתה" "ורגליה יורדות מות" ;
וכמה גדולה היא מדת ההמשכה לרכי לב וקטני דעת" ,הולך אחריה פתאום כשור אל טבח יבוא וכעכס אל מוסר
אויל" .אז הרב מסביר גם אם כך ,אם היא כ"כ חיצונית ,אז למה מתפתים אליה? אלא שזה כמו לאשה
זונה ,שיוצרת משהו מאוד מפתה אבל כל מה שהאדם מתחבר אליה זה בגלל התנוצצות החיצונה של
הדברים אבל בצורה אמיתית היא זרה אליו לגמרי .והוא הולך אליה כשור לטבח יבוא .הימשכות מאוד
חיצונית שבסופו של דבר מרעילה את האדם ומשמיטה ממנו את כל יסוד החיים העמוק שלו.
בית ישראל יודע בחוש קודש העמוק שלו איך להשמר מפח יוקשים ,ויודע הוא בבהירות להגן על עמדת קיומו הרוחני
האיתן ,גם נגד אותו כח המושך של הזרות ,אשר נגוזה מבטן אמו אחרי שנתנכרה וקנתה לה תכונה זרה .ואת פרטי
הזריות ,איכות ההשתמרות ועמקי האבדון שבהם ,וכל הליכות היחש עמהם הוא סוקר ,והם בספרתו בדיני תורה
[ע"ע -אוהת"ח ב ,עמ' נ .עמ' סו. והכרות -אמונה בדעה מבוססת ורוח אמיץ ,כראוי לעם עז ,אשר עז לו באלהים סלה.
עמ' קנח .או"י ,ט,א].
סיכום
ה קצו .הבנת ההתקשרות שבין התרבות העולמית ובין התורה,
אם אפשר ליצור חיבורים בין התרבות העולמית לבין התורה .שכמו שאמרנו שבכל מה שנוגע לעולם
של הכלים ,עולם החול ,בזה חכמה בגויים תאמין ,לקבל מעולם הפיסיקה ,ללמוד מתמיקה כדי לחשב
סוכה גולה וכו' ,בדבר הזה בוודאי שיש הרבה מה לקבל מאומות העולם ,ו'צדקה עשה הקב"ה
בעולמו' ,בכוונה הוא גרם לזה שעמ"י צריך לקבל הרבה מידע שקשור אל הצדדים הטכנים של החיים,
אל הכלים של החיים ,מאומות העולם ,כי בדבר הזה נוצרות מערכות גומלין בין ישראל לאומות
העולם .הם נותנים לנו הרבה חכמה ואנו בדבר הזה נאיר דברים מאוד.
אבל בעולם הרוח ,יש דברים שקשורים לדברים מאוד מופשטים ,שקשורים יותר לסוגיות של
האלוקות ,לסוגיות הרוחניות של העולם .שבזה גדולי ישראל במיוחד בתקופת הראשונים לא נמנעו
22
לקבל דברים מאומות העולם .כמובן שהצד הכמותי והאיכותי של הדבר הזה נמצא בישראל יותר ,כי
זה קשור גם למחשבות האחרות ,ולכן זה נעשה בצורה הרבה יותר עשירה בישראל ומדויקת
בישראל .אבל יש כאן מקום למשא ומתן .כמו שמזכירים את איבן סינה ואיבן ראש וכל מיני ניאו
אריסטואלים מאומות העולם שיש הרבה מה לקבל שיח מהם .וכמו שהרב מעיד על עצמו שכשהוא
היה בחו"ל וכתב את אורות הקודש ,אז היה הוגי דעות אחרים כמו ברגסון וקאנט ,שהוא יכל לדון
ולהתייחס אליהם ,במה שקשור לסוגיות יותר כלליות.
אבל יש איך העולמות הרוחניים משתלבים בתוך בני אדם ,שזה סוגיות של מוסר ,כאן יש משהו יותר
מורכב .כי אמנם חביב כל אדם שנברא בצלם ,וכל אדם יש לו ניצוץ אלוקי שאפשר הרבה להקשיב
למוסר שלו ולהארת החיים שלו ,אלא שבכל אדם יש את המחשבות המתרוצצות מאיליהם ,דברים
שהאדם בעל כורחו ,חלק מהאישיות שלו זה לא האישיות הפרטית שלו אלא המרחב הציבורי שאליו
הוא שייך ,וכיון שבמרחב הזה יש הרבה רודנות וגסות וצדדים שקשורים לקומות חיים שמעולם לא
טיפלו ונשארו בזוהמתם ,אז גם אם היחידים התעלו אבל במערכת שעופת אותם יש צדדים גסים,
שלכן צריך לשחרר את דברי הפרט מהסגנון התרבותי שלהם ולהטפיל את זה בסגון הישראלי.
לקחת את הנקודה הטהורה שקיימת אצל אותם יחידים בני אומות הועלם ולהטעים את זה בצורה
בריאה אל תרבות החיים הישראלית.
ויש סוגיא שלישית שקשורה לשאלה איך הקודש מופיע בחיים עצמם ומתקן את החיים עצמם וקובע
יחס לסדרי החברה ולכל התהליכים התרבותיים החברתיים ,שבדבר הזה כאן יש לנו הרבה צורך
לדעת לשמר את התרבות שלנו ,כי אצל אומות העולם כל הסוגיא התרבותית שקשורה למרחב
הציבורי ,לתהליכים מדיניים ומה שמתלווה לזה ,אצלהם זה מופיע בצורה מאוד גסה ,מלאת ערלה
ורודנות ויצריות מאוד לא מטופלת שקיימת אצלהם ,גם אם היה יחידים קדושים באומות הועלם תמיד
הם ברחו מהסוגיות האלה ,כמו בחינת נוח שהסתגר בתיבה שלו .וזה חלק מהכשלים היסודיים של
הנצרות שהפקירו את המפשט והמערכות החברתיות ולדבר גבוהה גבוהה ,מ'י לי בשמים ואיתך לא
חפצתי בארת ',לברוח לעולמות מטפזים ולזנוח את המערכות הארציות .שזה גרם לכך שהנצרות עוד
בתחילתה עזבה את סגולת ישראל ואת הקדושה שבחיים הלאומיים .אח"כ זה ביטל את המצוות
המעשיות שבאו לבטל בצדדים התת מודעים הרדומים האלה שבאים להשביח את החיים עצמם,
לעדן את החקלאות והמשפט וסדרי החיים הרחבים של החיים .והזכרנו לעיל את הסיבוך והעיוות
הנורא שבדבר הזה .ולכן בכל מה שקשור למחשבה השלישית ,אז הנצרות זה המקרה הכי קיצוני
כמו שראינו ביו"ת ,שמהדבר הזה לא מקבלים כלום .אבל זה נכון בכלל כמו שהרב אומר בדרכי
האמורי שבכל מה שקשור לצד התרבותי ,שם יש פדאנטיות לשמור על הסגנון הלאומי המיוחד שלנו
בצורה המזוככת שלו ,בלא השפעה של תרבויות זרות.
חדשה שמשמרת את התוכן האוניברסאלי של כל האנושות כולה .וזה היה כל הירידה למצרים
וההעלאה משם ,להצרף בכור הברזל ולמחוק ולמסמס את כל תבנית החיים האוניברסאלית הקודמת
שהיה לעמ"י ,ומתוך כך לחזור ולהקים תרבות כזה שמכף רגל ועד ראש כולה אלוקית .שלא רק הצד
הגבוה שלה הוא אלוקי ,אלא שגם המערכות הלאומיות שלה הם משדרות את השדר האלוקי.
יוצא שיש שתי תקופות היסטוריות .תקופה אחת שאין עדיין עמים ,וכל האנושות כולה היא 'ויהי שפה
אחת ודברים אחדים' ,ומגלה בכלליות שלה את דבר ה' .ואחרי שהסתבכו העניינים ,אז היה צריך
שהרעיון הגדול והמיוחד הזה יקבל סגנון לאומי מיוחד ,שיבדל משאר הסגנונות הלאומיים האחרים.
[מה היה לפני דור להראות איך גם בתוך המערכות הלאומיות החברתיות יכול לשכון דבר ה'.
הפלגה? לא היה את הקומות הבהמיות? או שהיה והם היו מקודשות? נ"ל שהם היו ללא מידת הדין
שבהם ,ע' ש"א,1,כ .הפירודיות שהתחדשה מכוח עץ הדעת].
אז האומר של עמ"י נשאר אומר אוניברסאלי שמעולם הם לא השתיקו את התקווה הגדולה לתקן
עולם במלכות שדי .אבל הגילוי הלאומי של עמ"י סוף סוף מתגדר בהופעה מאוד מוגדרת וקונקרטית.
שאם אברהם קראו הר ויצחק קראו שדה ,משהו מאוד רחב ומתפשט ,בא יעקוב וקראו בית ,והציב
את ארבעת הכתלים שמייחדים אותנו ומשמרים את הטהרה המיוחדת שאותה עמ"י בא לגלות
בעולם.6
ולכן -כשאנו מסתכלים אל הצורה העולמית כמו שהיא ,בהתפרשותו של הכח הישראלי ממנה ,נעשה העולם כתבואה
שניטל ממנה חלבה ,ונשאר החומר היותר גס ,ומזין את החומריות הבהמית הגסה.
בעקבות מה שהפרישו את עמ"י מכל העמים' ,אשר בחר בנו מכל העמים' ,מ' המתוך ולא רק מ'
היתרון ,הקב"ה תמצת את הנקודה העמוקה ששורה בכל האוניברסאל כולו ,וריכז אותה בתוך כנס"י,
הדבר הזה יוצר תרבות מאוד איכותית ומאוד עמוקה כזו שמסוגלת לקחת את הקומות הכי גשמיות
של החיים ולהראות איך בהם שם ה' מתגלה .אבל הדבר הזה יצר נסיגה גדולה אצל אומות העולם.
'הר סיני שממנו ירדה שנאה לאומות העולם' ,שהאומר האוניברסאלי פחות בא בהם לידי ביטוי,
העולם חושב יותר בחשיבות לאומיות ,שזה כמו תבואה שלקחו ממנה את כל חלבה ,את כל הצד
האיכותי שלה.
ולכן יש שתי בחינות באוניברסאליות .עד שבאו ישראל לעולם ,שאז היה בה משהו מאוד גדול ועליון.
ויש משבא ישראל לעולם ,שהיא הפכה להיות משהו סתמי ,שכל הצד הרוחני נטול מהם.
מתוך ירידה זו ,גם 'חסידי אומות העולם' ,מבטאים את התכנים ששייכים לאוניברסאליות הגדולה קודם
ירידתה בצורה רדודה ,שלכן כדי לקבל מהם חייבים לבוא מתוך עיניים ישראליות גדולות ,שיראו את זה
בצורה גדולה ולא רדודה
אמנם זה לא מדויק ,תמיד יש יחידים באומות העולם שמשמרים את הרוח האוניברסאלית הגדולה
שהייתה בעבר .אבל תמיד כשנפגשים עם אומות העולם צריך לאבחן היטב מה אתה רוצה לקחת
מאומות העולם .האם לוקחים מהם את הרוח הכללית המופשטת שהייתה קיימת בתקופה הטרום
לאומית ,או שאתה לוקח מהם את המכנה המשותף הנמוך והגס שלהם שמצידו יש פער גדול בין
ישראל לעולם? ובמה זה תלוי? כיצד יהיה אפשר לדלות מהאנושות את הצדדים המקוריים הגבוהים
שלה?
זה מה שאומר הרב -בצירופם של ישראל ,העולם כולו הוא מעולה .מי שמחבר את העולם הכללי עם העולם
הישראלי ,אחרי שמערב יחד את החשבון של התערבות הופעת ישראל בעולם ,ירויח מבלילה זו ,ויוכל לבוא עד לידי
החטיביות העליונה הישראלית בפני עצמה .אבל מי שנוטל את העולם כמו שהוא אחרי ציור ההבדלתי ,אחרי ההרמה
הישראלית ממנו ,ומערב אחר כך את התוכן הישראלי ומחברו עמו ,הרי הוא פוגם את האצילות העולמית ,ומחבר מינים
שאינם נקלטים זה בזה ,ענבי הגפן בענבי הסנה .בהדיעות הפנימיות ,התופסות את החיים בפנימיותם ,ההכרה הזאת היא
יותר נכבדה .עומדת היא הצורה הכללית עם הצורה הישראלית כשני פרצופים שאינם מתערבים זה עם זה ,והחיצון יוכל
להיות לפעמים לבוש ושומר אל הפנימי .אבל במהלך העליון ,באופי של אדם הראשון ,הרי הכל מתעלה ,ואז באה הופעה
כללית ,תוצאת יום שכולו שבת.
נמקד את המסר שהרב רוצה לומר כאן :אמנם תיארנו שיש את המחשבה השלישית שבה אנו נבדלים
מאומות העולם ,ויש את המחשבה השניה שבה צריך לעבור שלוש תהליכי גיור ,ויש את המחשבה
אבל הרב כאן בא יותר לדייק הכללית העליונה שבה אנו יכולים לקבל מה שקיים באומות העולם.
את הדברים .שגם במחשבה הראשונה האוניברסאלית ,גם בה הדברים לא כ"כ פשוטים .כדי לקבל
דברים מאומות העולם במחשבה הראשונה ,תמיד צריך לראות את הדברים האלה מתוך
פרספקטיבה ישראלית ,ורק כך -הם יתקבלו בצורה הגדולה שלהם.
וההסבר של הדברים הוא בדיוק כל מה שהרב הקדים עד לפה .שהרי אומות העולם בתקופה
שישראל היו מעורים בתוכם ביטאו רעיון נפלא וגדול מאוד ואפילו משיחי ועתידי של ונהרו אליו כל
הגויים .אבל אומות העולם ברגע שנטלו את הישראליות מתוכם הפכו להיות גסים מאוד.
אז לכן כיום אם נקח דברים לדוג' של אריסטו .ואתה מנסה לשמוע אתו בניגון שהרמב"ם ישמיע בו,
כמו שהרב אומר על הרמב"ם ,תכניס בו את נקודות החידוש הישראלית ,ואת נקודת ההשגחה
הפרטית ,וכו' ,אז הלימוד של אריסטו יתן לך מרחבים גדולים ,שיכול להיות שלולי המגע עם אריסטו,
לולי הגירוי שבין ישראל לאומות העולם ,לא היינו מגיעים לפסגות כאלה גדולות ,ולא היה לנו את
היצירה הענקית של מורה נבוכים .אבל כל זה בתנאי שאנו מקבלים את הדברים מאומות העולם עם
אבל לקחת הצליל הישראלי המיוחד שמקרין להם את המקום הגדול שלהם והאיכותי שלהם.
דברים מאומות העולם בגובה העיניים ,מבלי לתת להם את הנופך הישראלי במיוחד ,זה בעצם לקחת
את הגוויה ללא נקודת הנשמה והאור שהאירה אותה ,ובתוך מצב כזה זה יהיה איכותיים מלאכותיים
של ענפי הגפן וענבי הסנה .כי כל נקודת הגודל שהייתה בתוך אומות העולם ,נלקחה מתוכם והופיעה
ולכן אנו מחדדים עכשיו יותר ,שגם כשיש מחשבות שיש מה לקבל מאומת העולם בתוך ישראל.
כי הם לא נוגעים לסדרי החברה והמוסר אלא לשאלות רוחניות כלליות .גם בהם צריך לדעת לקבל
אותם מאומות העולם בגובה הנכון .כלומר לא במשמעות השטחית האנושית כפי מה שהיא נשמעת
בצליל הראשון שלה אלא לנסות לערר בה את הגובה האוניברסאלי כפי מה שהוא היה קיים באומות
העולם בצורה המקורית שלהם.
שאלה :אז מה זה אומר? שבעצם גם הצד האוניברסאלי של אומות העולם (ולא הצד הלאומי שלהם)
גם הוא התדרדר ולא נשאר ממנו כלום? שלכן גם חסידי אומות העולם שמשתחררים מהשיוך הלאומי
שלהם ,גם מהם אנו לא יכולים לקבל? אבל הרי זה כל מה שהרב ביאר לעיל על המחשבה הראשונה
שזה לא נכון?
תשובה -מה שהשתמר בהם גם אחרי נפילת האנושות ,זה 'רשימו' מהמדרגה המקורית הקודמת.
שלכן יש בזה משהו שיכול להתפרש בצורה גסה .אבל לעומת המחשבה השניה ,שבה ההבדל הוא
מהותי יותר ,שכל הסגנון של הדברים הוא כולו מסואב ונפול ,וצריך להתאמץ כדי לדלות את ניצוצות
הקדושה ששבויים שם .כאן זה בעיה אחרת .זה לא שכל הסגנון וההתלבשות של הדברים היא
נפולה ,שלכן צריך לשחרר את התוך מכל ההסתננות שלו ,אלא הדברים עצמם כמות שהם הם
טובים ,והבעיה היא לא בסגנון שלהם אלא בגובה של הדברים .שאוניברסאליות זה יכול להיות נקודה
ולכן לדוג' -ספרים שמדברים בשאלות עליונה מעל הכל ויכולה להיות המכנה המשותף הנמוך.
אלוקיות ,אז זה שאלה אם אתה בא אליהם מתוך עמדה של גובה שאז אתה משמר את המקור
הטהור שלהם ,או שאתה תופס אותם בצורה טכנוקרטית ,שאז הם הופכים להיות צמד של מילים
חסרי כל משמעות.
אמנם נכון ,שגם בתכנים ישראלים ,אם לא באים אליהם מתוך יראת שמיים הם יכולים לקבל משמעות
נמוכה .אבל בקצות החושן וכן שאר ספרים שנכתבים בתוך עמ"י ,תמיד יהיה לו מנגינה גבוהה ,מכיון
שהוא חלק מגובה החיים הישראלי .אז נכון שגם בזה 'לרשע אמר אלוקים מה לך בספר חוקי' .אבל
כשהדברים נמצאים בסגנון הישראלי הם תמיד נמצאים בגובה שלהם ,ואילו אבל אצל אומות העולם
מכוין שעברנו תהליך של זעזוע כזה שנפרדו דרכינו מאומת העולם והובדלנו מהם ,אז הסגון של
אומות העולם בפני עצמו יכול להיות מאוד קריר ונטול גובה ועומק ולכן צריך לדעת איך בצורה
אמיתית לקבל את הדברים לעמ"י.
שאלה :מה בדיוק ההבדל בין הביקורת שצריכה להיות כלפי המחשבה השנייה לפני שמקבלים אותה
לעומת הביקורת כלפי המחשבה הראשונה?
תשובה :המחשבה השנייה צריכה ממש פשיטת צורה ולבישת צורה חדשה ,כי היא לוקחת רעיונות
נכונים ואמיתיים ,אבל מכיון שהם פונים לתוך החיים הממשיים ועוסקים בנפש האדם וכו' ,אז נמצא
25
שהיא מחדירה את הדברים לתוך הנפש הלאומית הגסה של אומות העולם ,ושם הם מתחללים,
ודורשים תהליך שלם של גיור כנ"ל .אבל המחשבה הראשונה לא צריכה את כל השינוי של כל הצד
הגלוי שלה ,אלא רק צריכה לקרוא אותה מנקודת מוצא גבוהה .כי סגנון הדיבור ,האוירה הכללית של
אומות הועלם ,הורדדה ,ולכן זה משפיע גם במחשבה הראשונה .שזה מה שהרב פתח איתו את
הפסקה ,שההבדל בין ישראל לעמים איננו קשור רק להבדל השכלי ,שמצידו אולי במחשבה השניה
יש בעיה אך לא במחשבה הראשונה ,אלא הוא קשור להבדל נפשי ,מאיפה מגיעה זרימת החיים
הפסיכית של הנפש .שמשהופרשה הראשית הישראלית מהאוניברסאליות ,היא התרדדה ,וגם את
הנשמה האוניברסאלית הגדולה הם לא מסוגלים לבטא אלא בצורה ירודה.
השיטה המעשית ,כיצד מקבלים את המחשבות האוניברסאליות מאומות העולם -ע"י שרואים את מה שהם
מבטאים כמשל וכסימן וכמבוא לגובה יותר עליון ,של המדרגה האוניברסאלית המקורית ,שמסתתרת בעומק
החיים של אותם הוגי דעות ,ושאותה הם מנסים לבטא ועושים את זה בצורה ירודה
זה קצת מופשט אז נראה את ההשלכה של הדברים בפסקה הבאה שהרב נותן שיטה ברורה איך
אפשר לקבל דברים מאומות העולם .מפילוסופיות בני זמנינו .מקאנט ,מדרווין ,ניטשה ,הגל ,מכל מיני
דברים שקשורים לתפיסות רוחניות טכניות שלא נוגעות למוסר ולחיי החברה .בדברים האלה איך
מקבלים מאומות העולם.
ה קצח .יש שמעמיד את התרבות החילונית עם תוכן הקודש במערכה מסודרה ,כדמות בנין שתחתיתו חול ועליונו קודש.
שיטה אחת לקבל דרבים מאומות העולם זה בניין של שתי קומות .קומה תחתונה של חול וקומה של
קודש שמעל גבי הדברים האלה .שבאורתודוקסיה הגרמנית האשכנזית היו הרבה שהתעסקו כך.
שתי דברים זה בצד זה ,זה מעל זה .זה לא יזיק הרבה ,כי החול נשאר חול והקודש נשאר בעולם הקודש
שלו ,ואתה לא משבש את עולם היראת שמיים שלך ,ואת החול אתה לא מעוות ,אבל רחוק הוא מהמעלה
המופיעה את אור החיים במילואו .כי יש בזה איזה הפרדת רשויות כזו ,כמו שיצאו אח"כ מגרמניה ביטויים
כאלה של היה יהודי בביתך וגרמני בצאתך ,והרבה רוחב דעת מזרמים פילוסופים שבאו בעת
החדשה והיה להם הרבה חיבור אליהם ,וברמה האישית שמרו הרבה על היידש קייט .זה לא מזיק,
אבל זה משאיר כל דבר ודבר בפני עצמו .ובתוך האישיות של האדם נשארים דברים שלא קשורים
לצד האלוקי הישראלי שבו אלא לצד האנושי הבסיסי שהוא 'מנטש' כמו כל תרבות אחרת ,והפירוד
הזה לא נותן את אור החיים במילואו למלא את כל החיים.
ויש שמחבר הכל חיבור אורגני ,הקודש והחול זה דבר אחד ,ונחיצור שיטה שמערכבבת את הכל ביחד.
וכבר יש בזה זיוף ,שעושה את הקודש חול ומורידו ,או את החול קודש והוא דבר שאינו ,וממילא משתפל ערך הקודש על
ידו .כשלוקחים את טהרת החיים הישראלית ואת הפילוסופיה הכללית ומערבבים אותם ביחד ,בדבר
הזה יכול להיות שתי טעויות הפוכת .או -שאת הקודש אתה הופך להיות חול ,כלומר -ביקורת
המקרא ,שגם את העולמות הישראלים המיוחדים אתה משתמש בכלי תפיסה של אומות העולם כדי
דרכם למודד את הדברים והכל נמדד בגובה העיניים והכל נמדד בתפיסות החילוניות של הדברים,
וגם בתוך היהדות אתה מביא סיעתה לתפיסות של הגל וניטשה ושירים של גיתה שקראת .שזה
או לכיון ההפוך ,תהפוך את החול לקודש' ,נרומם את החול' ,ונסביר כל מיני לרדד את הקודש.
פסקאות של ניטשה וזה דבר שאינו .וכאן זה לא שהנמכת את הקודש ,אבל יש כאן זיוף ,שאתה לוקח
דברים שהם סתמיים ,שקשורים לקומות פשוטות של המציאות ואתה מתלהב מהם ומקדש אותם
והופך אותם להיות אלוקיים וקשורים צלדדים האבסולוטים של המציואת .ואתה מקדש כל מיני
תהליכים שקורים בתרבות המערב ,וזה זיוף.
אז להפריד ביניהם ,זה לא מעלה שלמה .להפריד בינהם זה זיוף .אז מה הפתרון?
יש אמנם מי שמבין ,שכל הדוגמאות שבחול צריכים להיות בקודש ,ובנין הקודש הוא מחוטב אצלו מראשית עד אחרית
ביסודותיו ,והחול עומד הוא מבחוץ לשימוש של משלים והסברות ,דוגמאות והארות .זהו החלק המצליח.
הדרך המצליחה יותר (במחשבה הראשונה והשניה ,אחרי שעברה תהליך של גיור) זה ללמוד הוגי
דעות ,ללמוד פילוסופיה ,ללמוד כל מיני עמדות חיים של זרמים שקיימים בתוך העולם .אבל תתיחס
אליהם -כמשל .כלומר 'תחזיר אותם למה שהיה קודם לכך שעמ"י התנתק מהם' .כלומר להבין אותם
שהיופי שבהם זה לא מה שכתוב בהם בצורה ישירה ,אלא למה הם מרמזים.
אז הרב רואה את תורת האבולוציה אבל לא מקבל אותה בצורה טכנוקרטית ,אלא כל זה ביטוי למה
שקיים ברוח האדם שכל המציאות נמצאת בהתעלות העולם ,בהתעלות אין סופית .אם דרווין היה
קורה את פסקאות הרב באוה"ק אז או שהוא היה מתרחפן ולא מבין מה הוא רוצה בכלל ,לא לזה
התכוונתי .אבל זה מה שהרוח הישראלית עושה ,מבין שיש ניצוצות קודש אצל אומות העולם ומכוון
אותם אל הלב שלהם ,אל הנקודה האיותיכת שלהם .אז בזה אנו מאוד מופרים מאומות העולם.
אתה קורא את ברססון שמדבר על כך שבעולם יש תהליך שבו הכל מתעלה ,אבל במקום ברגסון
שאמר שהכל רק נע והמציאות נמצאת בתנועות ,אתה מבין שלא סתם יש לה תנועות אלא יש לה
תשוקת תשובה שנמצאת מאחוריה .וכך כל אמירה של אומות העולם אתה לוקח ורואה בה משל
26
משהו יותר פנימי .אז אתה קורא ותה לא דרך העיניים שלהם אלא דרך עיניים ישראליות .ואז אתה
מאוד מתעשר מהם .בשיטה הראשונה היה ועלם של חול שמנותק מהקודש .בשיטה השנייה
מטשטשים בין הקודש לחול .אבל פה מבינים שמה שמקבלים מעולם החול זה משלים רמזים
ומבואות שמובילות אותנו אח"כ ליצור עולם רוחני יותר גדול שיתגלה בתוכן החיים הישראלי.
(הדברים הללו הם לא בדיוק תכנים של חול ,אלא הם כבר מחשבות פילוסופיות ,אפילו דרווין ,כ"ש
ברגסון שזה כבר ממש מטפיזיקה ,וגם זה קשור אל המחשבה הראשונה ,כלומר אל כל מה שקשור
אל כל אדם באופן פרטי ,ולצד השכלי הגבוה שלו ,ושאין לו רק משמעות טכנית).
וגם במחשבות אלוקיות ממש אפשר להביא לדבר הזה דוגמא .שכמו התפיסה של אפלטון שהקב"ה
ברא את העולם מתוך חומר היולי קדום .אז יבוא הרמב"ם והרב בקובץ ז ,שמשמעות האמירה
שמסתתירת מאחורי זה היא שהקב"ה ברא את העולם מתוך תפיסה אחדותית גדולה ,שרק אח"כ
אז הדבר הזה הוא בעצם לקחת אמירה טכנית שאומר היא מגוונת את עצמה בגיוונים שונים.
אפלטון ,אבל היא נשמעת כזו טכנית רק מכיון שהוא לא יודע לנסח את עצמו ולא יודע למה הוא אומר
את זה ,ולכן עכשיו אני אסביר לך למה באמת הוא אומר את הדבר הזה ,כי הוא מחכמי אומות העולם
ש'קריבין לאורחא דמיהמנותא' ,ועולם אמוני גדול מכה בו בצורה סמויה ,אבל הוא מבטא את זה
בצורה של לשון גויית נמוכה ,ואז זה הופך להיות לתפיסה כזו שמובילה לדברים מאוד חמורים .אבל
אם תבין את זה דרך אורח החיים הישרלאי ,אז תבין שמשמעות הדברים היא שהקב"ה לא סתם ברא
עולם ,אלא קודם כל הוא ברא מגמה אחדותית לעולם' ,עולם האצילות' ,ומתוך כך הוא גילה אותה
בעולם כולו.
[ וישנם מורכבים מכל אלה הדרכים ביחד ,ולפי קירובם אל הבירור [ .]...והרב השאיר אותנו במתח אך עושים את
החיבור הזה בצורה השלמה].
7
7
ד ב .ישנן דיעות כאלה ,שעל פי טבען הן משובבות דעתו של אדם ,מאבדות את הרגש של האחריות המוסרית ,מקלקלות את ההתחברות הציבורית ,ממעטות כבוד
הכלל ,וכיוצא באלה החסרונות .והן כשלעצמן יכולות להיות גם דיעות של אמת ,ומכל מקום יש להן כל חומר של דיעות שקריות ,מפני הנזק הכרוך בעקבן .בדיעות
כאלה יסוד החסרון הוא דבק בצורה הדיבורית שלהן ,ולא בעצמן ,ומתוך כך אין שום אפשרות להתיר ללמדן ברבים ,ולהוציאן בניב שפתים .בעומק המחשבה יכולות
הן להיות מוסברות ,וכל זמן שהן במחשבה לא יסבבו שום היזק ,כי אם תיקון ,לפי אותה המדה של האמת הנמצאת בהן.
א קסב .מתוך המוסר החפשי ,המוסר האנושי ,נקח מוסדות להקמת האמונה ,אמונת ישראל ,הדרושה כל כך לנו ולעולם כולו .נבאר את חזיונותינו הפנימיים ,את עומק
קורת נפשנו בדבקות בד' ,דוקא כשאנו מציירים ,קוראים ומכוונים בשם ד' אלהי ישראל .הכוונה הזאת ,נבאר כמה היא משקטת את רוחנו ,כמה היא נותנת נופש
לנשמתנו ,ומכשרת אותנו אל החיים הטהורים ,שיש בהם גם חיל וחוסן ,גם קדושה וטהרה .המוסר איננו מתרכז רק במעשים טובים לבד ,הטובים רק במובנם החברותי.
המוסר הוא ראשית הכל תכונה פנימית עדינה ,שוכנת בנשמה לבקש את הטוב ,את הטוב המוחלט ,להיות בעצמו טוב ,להיות דבק אל הטוב .רוח קודש זה ,אינו נמצא
לנו כי אם בתוכן הדבקות האלהית ,הבאה לנו מתוך אמונת ישראל ,המעשית והעיונית .אנו מוכרחים הכרח רוחני ,פנימי ,מוסרי ,להיות מובלעים בתוך האומה ,אומתנו,
האומה שמכללה ,מכלל כל דורותיה ,יש לנו כל אוצר החיים שהם חיים באמת ,שאנו חשים בקרב רוחנו פנימה .אנו מרגישים ,כשאנו עומדים במצב טהור זה ,אנו
אוהבים את שם ד' ,את אור ד' השוכן בנו ,השורה באומה כולה .אנו אוהבים את התורה ,את המצוות ,את חוקי ד' ומשפטיו על ישראל .הדעה הולכת ומתרחבת בקרבנו
פנימה ,הולכת היא רטובה מטל של חזיונות נעלים ושל הרגשות נעימות .יש לנו אהבה ,יש לנו מה לאהוב ,מה לכבד ,מה לקוות ,במה למלא את תוכן החיים .מלאים אנו
כל ,מלאים דבר ,דבר שיש לו עמנו שייכות עצמית ,פנימית ,כבירה ונצחית .אנו נקראים מקרבנו ,מעצמנו ,לצמצם את מבטנו אל תוכיותנו .נוכל אחר כך להרחיב את
הרעיון ,לפשט את המחשבה על פני מרחב כל ,אבל בתחילה אנו מוכרחים להתקשר לחיים האמיתיים שלנו ,לחיינו פנימה ,לתוכיות נשמת נשמתנו ,בנחת רוח ,בנעימה,
בחסד ,בגבורה ,באהבה ורעננות החיים.
ע"ע קובץ ח ,קנז.
27
פשר הדרישה לעיסוק בסוגיא החברתית תרבותית המיוחדת לנו ,ויחוסה למחשבות
הכלליות
כשהלאומיות מתגברת בישראל ,בדרך הראוי לקדושה ולברכה ,צריכה היא לעולם לכונן ,לרומם
ולשגב את הצדדים המיוחדים לנו ,שאין בהם חלק ונחלה לזולתנו ,להרבותם ולהרחיבם ,אבל לא
לזרות הלאה את כל הדברים הכלליים שבדברים שבקדושה והגיוני טהרה אפילו אותם שהם
כלליים מצד תכנם ,וקל-וחומר אותם שהם כלליים גם כן מצד סגנונם" .הללו את ד' כל גוים,
שבחוהו כל האומים ,כי גבר עלינו חסדו ואמת ד' לעולם ,הללויה" .אדרבה כשיתחזקו הדברים
הפרטיים ממילא הענינים הכלליים מוסיפים אומץ ובריאות ,עד שהם כל כך מבהיקים ,באופן שלא
די שנוכל להיות לברכה לעולם מצדנו הפרטי ,עוד נוכל להרבות ברכה מיוחדת ג"כ מצד חלקנו
הנשגב באוצר הכלל" ,ונברכו בך כל משפחות האדמה ובזרעך ,אפילו ספינות הבאות מגליה
לאספמיה אינם מתברכות אלא בשביל ישראל".
מצד אחד -בדור של התחייה הישראלית יש צורך לעסוק בסוגיית התרבות והחברה ,וממילא -במחשבה
השלישית שיש בה השמרות מכל השפעה חיצונית .מצד שני -יש צורך לתת מענה גדול ,שדורש את מלא
חופש המחשבה הכללי .אלא שכל אותה התרחבות גדולה ,נדרשית להיעשות מתוך שמירה על חוט השדרה
המרכזי הישראלי.
מצד אחד אפשר לומר בצורה כללית שהרב אומר כאן שתי משפטים קצת הפוכים אחד מהשני.
אומר הרב שדווקא עכשיו כששבנו לארצינו ולכוחות הלאומיים צריך מאוד להתרכז בצדדים המיוחדים
לנו .כלומר -עם דיברנו על שלושה קומות של מחשבה אז נראה שהרב אומר שבדור שלנו צריך דווקא
לפתח ולטפל ולהעמיק במחשבה השלישית ,שמתארת לא רק עולמות רוחניים פילוסופים ,ואפילו לא
רק עולמות נפשיים אטים מוסריים ,אלא מתעסקת בבירור של איך עולם של קודש מופיע בתוך
חברה .זה התוכן שהמחשבה השלישית מתעסקת בו .אבל היא גם ממילא אומרת שבתחום הזה אנו
צריכים להיות מאוד פדנטים ומדויקים ולהצמיח את הדברים מתוך התרבות שלנו ולא להיות הן עם
לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב ,ובדבר הזה עלינו להזהר מכל מיני השפעות חיצוניות שיטשטשו את
אבל מצד שני אומר הרב ש'אין לנו לזרות הלאה הבשורה המיוחדת שאותה אנו צריכים לבשר.
את הדברים הכלליים' .וצריך לדעת במקביל איך להשתלב גם עם המחשבות הקודמות.
אבל זה נראה שעיקר המסר שבין שתי הצדדים האלה שהרב בא לומר שברגע שאנו נמצאים עכשיו
בדור של תחיה ,אז יש הרבה סוגיות שבמהלך הגלות לא טיפלנו בהם ,בגלל שהיינו בבית קברות
גדול .וממילא כל מה שקשור אל הצד שמפתח את התרבות הישראלית שלנו היה במשך כל שנות
הגלות ספון מאוד ונסתר מאוד ,ועכשיו הגיע הזמן לפתח את הסוגיות האלה ולהסביר אותם בצורה
מאוד איכותית ורחבה שמגדילה גם אח''כ את כל החיים כולם לאור אותם שאלות תרבות ,וההשלכה
שנגזרת מהדברים האלה היא שדווקא בסוגיות האלה אנו צריכים להזהר מאוד לא לערבב השפעות
וממילא יוצא שיש כאן במובן מסוים ניגון ששונה ממאמר הפחד[ ,ונעיר זרות בתוך הבניין שלנו.
כבר עכשיו שהוא יקבל את האיזון השלם שלו במאמר דרישת ה'] .במאמר הפחד הרב דיבר על כך
שעכשיו אנו צריכים קצת להשתחרר מהקיבעון המחשבתי שלנו ולפרוץ לתחומים חדשים שלא
התעסקנו בהם עד עכשיו ,ולכן אומר שם הרב שבגלל זה באה החוצפא בדור שלנו שהיא בעל כורחינו
מציבה לנו אתגרים ושאלת קשות שיתבעו ממנו לא להפטיר כאשתקד בדברים שהתעסקנו בהם
בעבר אלא להתעסק בתחומים רחבים יותר .המסר הכללי שעולה זה מסר של רוחב דעת ובדברים
גם מאמר המחשבות עסוק ברוחב הדעת ,אבל יש צד שהמסר שלו זה שדווקא בשביל רחבים.
28
אותו רוחב דעת ,צריך שנהיה נאמנים לסגנון האישי הרוחני המסוים של האומה הישראלית .אם
ההשלכה המעשית של מאמר הפחד נתנה הרבה מקום גם להפגש עם תרבויות אחרות ושאלות
שצפות בחללו של עולם ולדעת איך לתת להם מענה ,אז מאמר המחשבות אומר -כל הדבר הזה נכון
וצריך לא להסתגר ולא לפחד מהחדש ,אבל את החדש נקבל דווקא מתוך מה שנקשיב את עצמינו.
ולכן בסוגיות העקרוניות האלה אנו צריכים לא לעשות ערבובים עם כל מיני שיטות רוחניות אחרות או
הופעים תרבותיים אחרים שנמצאים מחוץ אלינו ,כי בצורה הזו אנו נזייף את הקול החדש שאותו עמ''י
צריך להופיע בעולם.
אלא שבאמת קודם כל בצורה פשוטה ,צריך לומר שזה רק מנגינות שונות אבל זה לא ממש סתירה.
גם במאמר הפחד היה מצד אחד -להתעסק בכל המחשבות 'בלא יראה ובלא מגור ופחד כלל' .כי אנו
רוצים לתת מענה גדול ,אבל גם שם לבסוף הרב הדגיש פחד וזהירות מסוימת שנצרכת ,כי כמו
ואת הצד הזה שאמרנו שם -כל רוחב הדעת הזה זה דווקא עם שומרים על חוט השדרה שלנו.
המאמר שלנו פה מדגיש במיוחד .שכן כשמגיעים לדור הגאולה עם כל הרצון שלנו לרוחב דעת
ולחבוק עולם במלואו ,אבל צריך לדעת שכיון שעכשיו הסוגיות האלה זה כבר לא דבר מופשט אלא זה
הלכה למעשה ,זה בא לחולל תרבות ,ובעמ''י יש תרבות מיוחדת ששאר העמים לא רק שלא מזהים
כי כמו שאמרנו אותו אלא גם מעוותים אותו ויוצרים מסרים הפוכים לכל מה שאנו רוצים לומר.
לעיל ,הכישרון המיוחד לחבר בין עוה''ז לעוה''ב ,תכונת החיים העולמית שיש לה סמפטיה לאלוקות,
זו דבר ייחודי לישראל שאין שום דומה לו .ואצל אומות העולם היחס לאלוקים הוא תמיד יחס זר,
מאיים ,יחס כזה שבא מחוץ לחיים .וממילא ברגע שיש שאלות של תרבות איך עולם רוחני מתרגמים
לחיים ,אז תמיד יהיה הסתבכות לכאן או לכאן .או שמאוד יאהבו את החיים וזה יבוא על חשבון של
ניכור ובריחה מהגעגועים של האדם לקב''ה .ואם אדם ירצה געגועים לקב''ה זה יבוא באופן שמצריך
חסימה של כוחות החיים שלו .ולכן אם ננסה לחבר את היחס בין עוה''ז לעוה''ב ע''י השפעה
מתשובות שאומות העולם נתנו לדברים האלה ,גם אם נקבל מהם דברים חיובים ,בסופו לש דבר
הניגון היסודי של הזעם והטינה שיש בלב אומות הועלם אל הקודש ,או שהם יהיו דתיים מדי וישנאו
ויהיו פסימים לגבי העולם או שיהיו לאומיים וישנאו את הקודש .אבל זה דבר של ענבי הגפן בענבי
הסנה ,ערבוב שלא יכול להתקיים .ולכן כבסיס להצמחה תרבותית חדשה אנו צריכים להיות מאוד
נאמנים לטהרה הישראלית שלנו.לכן התקופה שלנו עכשיו כמו שהרב אומר 'צריכה להתעסק לרומם
את הדברים המיוחדים לנו שאין בהם נחלה לזולתינו'.
זה המסר הכללי של הרב פה.
אלא שמ''מ צריך להבין בצורה יותר עמוקה את מה שהרב אומר פה ,את מה שהרב כותב במאמר
הזה עצמו .ולהבין ממילא מה מביא את הרב להדגיש כ''כ את המנגינה הפדנטית הזו ,אחרי שהוא
כ''כ הסביר לנו במאמר הקודם דווקא את תשובת המשקל הנדרשת במיוחד בדור שלנו אל הצד השני,
לכל רוחב המחשבה ,וממילא להשים את כל הסוגיא הוודאי נכונה הזו אבל בפרופורציות שלה ,רק
כאיזה סייג צדדי שחשוב לזכור אותו ,אבל לכא' לא הוא המרכז .אך פה -גם הרב שם אותו במרכז וגם
מבחינה מעשית בסופו של דבר מדריך הדרכה הפוכה לגמרי .שם הוא קרא קריאה עקרונית ל'מניעת
הפחד' .אבל כאן ,מסיבה שכנראה (אם לא נאמר שלרב יש פיצול אישיות אלא נעמיק בדבריו ונראה
ש )-היא איננה פחד( ,וצריך להבין למה) הרב מדריך מבחינה מעשית להתעסק דווקא בסוגיות
התרבותיות הישראליות וממילא להשתמר בזה מכל התבוננות חיצונית.
פשר הכינוס והשיתוק המחשבתי בגלות לעומת ההרחבה וההנבעה במצב החיים השלם
כדי להבין את זה יותר נרחיב מכמה מקורות על הסוגיא הזו ,ומתוך כך נחזור בסופו של דבר להבין
אנו צריכים קודם כל בצורה עוד יותר יסודית את משמעות וחיוניות האמירה הזו של הרב כאן.
להבין לא רק את הצד החיצוני הגלוי של הדברים ,ש'בגלות הסתגרנו ובמצב השלם התרחבנו' ,אלא
מה יצר את תהליך ההסתגרות של הגלות ,ואת יכולת ההתרחבות בגאולה .ומתוך כך ,כשנבין את
עומק הדבר ולא רק את גילוייו החיצוניים ,נוכל להבין את משמעות האמירה הזו של הרב ,למה
אעפ''כ כעת בשלב שלנו ,הדבר הזה שונה .למרות שאנו מתחילים לחזור אל מצב החיים הבריא
והשלם שלנו ,זה דווקא דורש ממנו עוד יותר מבכל שלב אחר - ,אפילו עוד יותר מהגלות עצמה!
(שבה סוף סוף היה עיסוק רב במחשבה הראשונה והשניה כמו שתיארנו) -להתמקד ולהתמרכז
בתוך המחשבה השלישית היחודית שלנו ,ולהבדל ממילא מכל השפעה זרה ורוחב מחשבתי.
בגלות ,נחלש עושר החיים הגדול שבתוך ישראל פנימה שמשתקף בקשר שלו אל כל התרבויות כולם ,ועמ''י
נדרש להתכנס ,לא לקבל השפעה מן החוץ ,אלא לשקם את הזהות המיוחדת שלו.
אורות התחיה טו.
כשכח ישראל גדול ונשמתו מאירה בקרבו בהופעה וענפיו המעשיים מתוקנים ,בסדור מלא ,בקדושה ביחוד ובברכה,
במקדש וממשלה ,בנבואה וחכמה ,אז ההתרחבות לצד החול ,לענוגי החושים הרוחניים והגשמיים ,להצצה חדירית
ופנימית לתוך חייהם של המון עמים ולאומים שונים ,למפעליהם וספריותיהם ,התגברות עז החיים הטבעיים ,כל אלה
טובים הם ומסוגלים להרחיב את אור הטוב ,והתחום ארוך הוא :י"ב מיל כמחנה ישראל כולו ,הכופל באמת את כל
29
העולם באיכותו" ,יצב גבולות עמים למספר בני ישראל" .משחשך האור ,משגלתה שכינה ,משנעתקו רגלי האומה
מבית חייה ,החל הצמצום להיות נתבע .כל עז חילוני עלול להיות לרועץ ,כל יופי טבעי וחשקו עלול להאפיל את אור
הקדש ותם הטהרה והצניעות ,כל מחשבה שלא נתגדלה כולה במחנה ישראל יכולה להרס את סדר האמונה והחיים
הישראליים ,כל שמינות קטנה מביאה לידי בעיטה .מכאן באו העוצב והסגוף ,הקדרות והפחדנות ,וביותר ממה שפעלו
אלה על החיים הגשמיים פעלו על החיים הרוחניים ,על רוחב המחשבה ,על תעופת ההרגשה ,עד אשר יקיץ הקץ,
שקול קורא בכח :הרחיבי מקום אהלך ,ויריעות משכנותיך יטו ,אל תחשכי ,האריכי מיתריך ויתדותיך חזקי ,כי ימין
ושמאל תפרוצי וזרעך גוים יירש ,וערים נשמות יושיבו" .והתחום של אלפים אמה הקצר הולך הוא ומתרחב ,כמדת
ישועתן של ישראל ,שהולכת ואורה קמעא קמעא.
הרב כותב כאן דברים הפוכים לגמרי ממה שאמרנו עד עכשיו .אנו אמרנו שכעת כשאנו נמצאים
בתהליך של גאולה אז אנו צריכים להתעסק בסוגיא התרבותית וממילא בפדנטיות גדולה בכל קבלה
מן החוץ .אך פה הרב אומר שדווקא כשעמ''י נמצא במצב של גאולה אז הביטוי של הדבר הזה הוא
שמרחבי החיים שלו הם אדירים ,שלכן יש לו שקיקה טבעית לראות איך אומר החיים שלו הולך
ומשכלל את עצמו ומסגנן את עצמו עם כל המגע שלו עם התרבויות שמסביב.בתקופת השיא של
עמ''י ,תקופת שלמה המלך ,שסיהרא קיימא באשלמותא ,שההופעה התרבותית שלנו הייתה בשיא
פסגתה ,אז המלך שלמה נשא אלף נשים מכל העמים שסביבו ,והוא רצה בזה לעורר שקיקה גדולה
להראות איך תוכן החיים הישראלי מסוגל להתעשר ולהעשיר ולבטא את עצמו ברוב הגווניות שלו
ואומר הרב -כל זה נכון דווקא במגעים הגדולים שיש לו עם כל התרבויות שנמצאות מסביב.
כשעמ''י נמצא בארצו .אך כשהוא נמצא במצב חלוש יותר ,משחשך האור ונתעתקו רגלי השכינה ,אז
עמ''י צריך להיות במצב שהוא צריך מאוד להגן על עצמו מפני העמים שסביבו ,ואז יש מצב כזה
וכמו שזה מתואר שחכמה יוונית נאסרה לבוא במניין ,ויש התכנסות פנימית של עמ''י בתוך עצמו.
שבהלכות שבת מאורייתא מותר ללכת יב מיל ואילו מדרבנן אלפיים אמה שזה רק מיל אחד .שבת,
שזה המציאות הפנימית שלנו ,במציאות בריאה הוא מתפשט ליב מיל ,שזה כמו יב השבטים של
ישראל,ו'יצב גבולות עמים למספר בני ישראל' .כשלעמ''י יש עושר פנימי ,הוא מביע אותו בהשתקפות
של אותו עולם בכל מה שנמצא מסביב .ולכן בתקופת הגאות של עמ''י כמו בימי שלמה וכמו שיהיה
בעתיד ,אז באומה הישראלית נברכים כל משפחות האדמה ,וכחלק מזה אנו מביעים את הסגנון שלנו
בצורה עשירה על כל החיים כולם .ואילו בגלות הסגנון שלנו מצטמצם לאלפיים אמה ,ואנו לא יוצאים
החוצה.
אבל בפסקה שלנו זה נראה הפוך .שכשמגיעים לארץ צריך להתעסק בסגנון המיוחד שלנו ,ולא
אלא באמת שתי הדברים הם הא בהא תליא ומשלימים לדבר אחד .ככל להתפזר ליב מיל?
שהאומה הישראלית יותר סגורה על עצמה ומבינה את הצד השלדי שלה בצורה יותר בהירה וחזקה,
אז המגע שלה עם תרבויות אחרות הוא לא מאיים אלא מעשיר ומפרה ,וזה מה ששלמה רצה לסמן
לדורות הבאים ,ולשם הקץ של האומה הישראלית מכוונת אליו יגיע ,לחזון אוטופי של יחזיקו 70
אנשים בכנף איש יהודי ,וכמו שהרב אומר באורת שתהפך האנושיות כולה למשפחה אחת ,וכולם
אבל דווקא יש תקופות מסוימות יתכללו בישראל ,ויהיה הפריה הדדית בין ישראל לאומות העולם.
שבנתיים נאמר -שהם תקופת הגלות ,שהזהות שלנו התפרקה לחלוטין ,וכאן אנו צריכים לשקם
מחדש את הזהות האישית שלנו ולא יכולים לקבל השפעה מאומות העולם .אבל יש צד ,כמו שיתבאר
יותר לקמ' ,שזה נכון כפליים לשלבים הראשונים של התחיה הלאומית .אבל בזה נתעסק יותר לקמ'.
בנתיים נבין יותר לעומק את התהליך הזה.
ובנוסף לכך -אין לנו את היכולת להתגונן מפני הסיגים הסמויים שמסתתרים מאחורי כל דבר שבצורה הגלויה
הוא טוב ,שבה מפני תרבות זרה .ולכן לא רק צריך להתכנס לשקם את המציאות הפנימית ,אלא גם להתגונן
ולהסתגר מפני כל השפעה זרה.
אמנם זה לא מדויק .כאן זה מאוד סכמטי .בגלות מתכנסים ועסוקים בפיתוח פנימי בלבד ,ובגאולה
נפתחים .אבל זה תהליך הרבה יותר יסודי.
ה רנח .כשבא זרם של ציורים מעולם אחר לתוך עולם שאינו שלהם ,הם פועלים בתכונתם על הסתעפותה של
טבע המחשבה והרעיון העצמי ,וכל הדברים היוצאים מתוך עומקו של שיקול הדעת ,ויתר ההתגלויות של כחות
הנפש ,משתנים הם ,ומקבלים עירוב של צורה חדשה ,בלא אפשרות להכיר עד כמה מגיעה היא יד התערובת
כשאדם עם אופי מסוים מקבל השפעה מאדם אחר שלא מתאים לו ,אז אולי לא בטוח הזאת.
המידי אבל בסוף האדם ירגיש שהוא מזייף את עצמו .ויותר מזה ,הוא גם לא יבין עד כמה הדבר הזה
פוגע בשורשי הזהות שלו .וכמה הוא מתנכר לעצמו.
לפי זה ,הזהירות מהתערבות כחות רוחניים מעולם זר ,הרי היא זהירות מוכרחת לשמירת צביון העצמי תמיד,
וחכמת יון מוכרחת היא להיות גזורה במנין ומאוסרת לבוא בכלל ישראל ,כדי להשמר מתולדותיה החרישיים
הבאים מתוך העירוב של המון מחשבות ונטיות טהורות ממקור ישראל.
בחכמת יוון אין בעיה בדברים הגלויים שלה .מצידה חכמה בגויים תאמין ואפשר לקבל הרבה דברים
יפים .הבעיה היא סגנון החיים השלם שממנה היא באה ,שכשהיא חודרת אלינו אנו לפעמים
מתבלבלים ולא מזהים איזה דברים מהם הם אוביקטיבים ואנו יכולים לספח אותם אלינו ,ואיזה דברים
30
קשורים לשיטה תרבותית שלמה שזרה לנו .ולכן מה שאסרו את חכמת יוון זה לא כי היא מצד עצמה
בעייתית אלא מכיון שאתה מקבל אותה כעסקת חבילה שלמה.ומאחורי זה מסתתרים הנחת יסוד מה
זה אלוקים ומה זה האדם ועד כמה אנו פאסימים או אופטימים ביחס לחיים.
זה סוגיא רחבה שהרב אומר על דרכי האמורי .שהאמורים נלחמו בעמ''י בדרכו מהמדבר לא''י ,זה
שהם התחבאו ב נקיקי הסלע ,כמו שמתואר ב'ואת והב בסופה' ,וכשעמ''י היה עובר בנחל הם עשו לו
מערב סמוי שכשהוא היה נכנס אליו הם היו מפילים עליו אבנים ופוגעים בו .וזה בעצם משל לכך
שהאמורי זה ביטוי להשפעות תרבותיות בלתי מודעות .שעמ''י לא נלחם עם שיטה שבצורה גלויה
הוא מכיר את הכשל שלה אלא בצורה גלויה הכל נראה נעים ויפה .אלא מתחת לפני השטח
מסתתרים כאן הנחות יסוד סמויות שקשה לנו לזהות אותם .ואנו מתפתחים אחרי הצד היפה שלהם
ולא מבינים שיש שכאן עסקת חבילה שלמה ומאחורי הדברים האלה מסתתרים עקרונות מאוד
מסובכים שחודרים למארג החיים שלנו ומשבשים ומחללים אותו לחלוטין' ,משנכנסו יוונים להיכל
ואת זה הרב בצורה כללית משליך על כל תרבות המערב .שהרבה טמאו כל השמנים'.
פעמים אנו רואים ברב הרבה מאבק בנצרות ואדם תמים לא מבין מה הרב קוק רוצה ,שהרי הנצרות
זה דבר שלפני אלפיים שנה אולי היה בשיאו ובתקופת מסעי הצלב שפך הרבה דמים לעמ''י ,אבל הרי
החל מתקופת ההשכלה הדבר הזה הפך להיות פאסה ,ורוב התרבות שאנו מתמודדים איתה זה לא
אותם הנוצרים ,וכמה אפשר להציב כל פעם מחדש אתך ההתעסקות האובססיבית הזו במה שנקרא
אבל יש לרב פסקה חשובה באורות האמונה שאומר שבאמת זה נכון .הנצרות אמנם 'הנוצרים'.
בצורה הגלויה שלה ,היום ,לא מאיימת על אף אחד .העולם הפך להיות חפץ חיים ומאמין באדמיות,
ולכן חשכת הנצרות בצורה ישירה לא יכולה לדבר על אנשים .אך מצד שני -גם הפילוסופיה לא יכולה
לדבר אל אנשים ,כי היא הופכת להיות משהו כ''כ קר נטול רגש ושקיקה של חיים .ולכן גם
הפילוסופיה וגם הנצרות בעת החדשה ,אחרי שהעולם הפך להיות עם הרבה איתנות גם לא מסוגל
אלא שלכן יש קואליציה סמויה ,תת מודעות ,מבלי שמישהו באיחוד האירופי תכנן לפגוע באנשים.
את זה ,בתת מודע נוצר קואליציה בין המוות למר ממות .הפילוסופיה היא המוות שמציגה שכל החיים
כולם הם כלום .והנצרות היא מר ממוות ,היא לא אומרת שהכל זה אל כלום ,אלא היא חיה חוויות
דתיות עוצמתיות מאוד אבל הם מרות מהמוות ,כי כל האמירות העוצמתיות שלה הם אמירות שהמסר
שלהם הוא מרירות ויאוש ושנאת החיים או שנאת הקב''ה שמשדרת תפיסה פאסימיטסית כלפי
והרשעה יכולה לפגוע בנו ע''י הקואלציה הזו של המוות והמר ממות ,שזו זוהי בעצם- החיים.
התרבות המערבית .כלפי חוץ הכל שם מוצג בצורה רציונאלית והגיונית .אבל מה שמזין אותה בצורה
סמויה זה לא ההגיגים הרציונאלים שלה אלא יש הרבה עוצמות שהם לא מתות אל של מר ממוות
שמסתתר מאחוריהם .אם התרבות הזו הייתה מציגה אמירה פילוסופית אוריסטטולית היא היתה
מרדימה את האנשים .ולכן יש בה אמירות עוצמתיות מאוד ,של 'אינדודואליזם'' ,פלורליזם',
'דמוקרטיה' (בזמנו-קומוניזם) שהיא נלחמת עליהם .אבל היא לא מציגה את זה בצורה של הנצרות
המאיימת .אלא היא מעבירה את המסרים האלה דרך אמירות אנושיות הגיוניות ואנשים חושבים שזה
מאוד חביב אך מתחת לפני השטח יש הרבה מרירות .וכך הרבה משפטים שאנו מכירים" -אי אפשר
לנצח את הטרור .אי אפשר לכבוש את היצרים שלנו .אי אפשר לדרוש מהאדם להשתחרר מהצד
הבהמי שלו .או פלורליחזם -אי אפשר למצוא את האמת המוחלטת" .זה אמירות מאוד יפות ,אין שם
נצרות עם צלב ודם ,אבל מה שמסתתר מאחורי זה זהו בדיוק אותו הצלב ,אותה תנועה פסיכית
איומה ,אותה האמירה הנוצרית של המר ממוות ,של היאוש מלחיות חיים איכותיים יותר ,מלמצוא את
האמת ,מלנצח את הרוע של המציאות .ולכן זה בדיוק הבעיה .שהאמירה הגלויה היא בסדר גמור
וזה בדיוק דרכי האמורי .דברים אבל מתחת לפני השטח מסתתרים דברים מאוד נוראים.
שאתה רואה כלפי חוץ שאשה שמערבבת ביצים .מה הבעיה בזה? אבל מאחורי זה מסתתרת אמירה
תרבותית חדה ,על כל היחס לחיי הפוריות והמשפחה וכו' .ומאחורי כל מיני דברים שנראים תמימים
מסתתר משהו נוראי וזר לתרבות החיים שלנו .קוראים ספר ילדים של כיפה אדומה ולא מבינים
שהמסר שמסתתר שם (מלבד לכמה מסרים אינטשמים) זה האמירה שמאחורי כל סבתא תמימה
וזה הבעיה בלקבל תרבות ונחמדה באמת מסתתר זאב איום...ואל תאמינו באנשים שאתם רואים.
מסוימת מאחרים .הבעיה היא לא מה שנאמר אלא התת מודע שמאחוריהם .אולי גם הם לא אומרים
את זה בכוונה אלא זה תהליכים תת מודעים שגוררים כל מיני אמירות עמוקות ויסודיות ששייכות
לשורשי החיים שלהם שמשתקפות דרך הדבר הזה.
ולכן אומר הרב -בתקופת הגלות כשלא פיתחנו את הזהות המיוחדת שלנו ,אם ניפגש עם תרבויות
אחרות אין לנו שום סיכוי לזהות מה נכון בהם ומה לא נכון בהם .כמו אדם שלא הגיע לבשלות של מה
הזהות שלו .אז גם לא יהיה לו את היכולת לומר שבדבר הזה פלגינן דיבורא ,את זה אני יכול לקבל
ואת זה לא .ולכן בתקופת הגלות אסרנו את חכמת יוון ,אך זה בא מחולשה ,כי אין לנו את הפיקחות
והמסוגלות לברור את האוכל מתוך הפסולת .לעומת מצב שבו תוכן החיים הישראלי היה במלא
עוצמתו הפנימית ,שמאליו בצורה אינסטינקטיבית היה את היכולת להבר ולזרות הלאה את כל הסיגים
החיצוניים והזרים לנו.
31
אמנם ביסוד כל התהליך הזה לא רק שמסתגרים מפני השפעה חיצונית ,אלא בעיקר -אין הבעה החדשותית
מקורית מתוך הקודש המכונס פנימה ,וזה הגורם את ההסתגרות מפני השפעה זרה ,ובתיקון הדבר הזה -נוכל
מחדש להרחיב גבול אוהלינו
ועכשיו הרב מוסיף עוד שלב נוסף ,עומק נוסף שעומד ביסוד כל התהליך הזה ,שזה מה שיתפוס את
השור בקרניו ,את מה שעומד ביסוד כל התהליך הזה של כל ההסגרות הגלותית ,וממילא יבאר למה
לאידך ,דווקא בזמן התחייה שאנו שבים לגאולה ,אז אדרבא ,מה שנדרש זה דווקא לא רוחב הדעת
הכללי ,אלא קודם כל ,קומה יסודית הרבה יותר של בניית המחשבה השלישית בשיא הפדנטיות
שלה.
אמנם ,לפי אותה המדה שהמעשים וסעיפיהם נתונים הם ביחש לנתוחיהם למרכז חזק ומובטח ,כשהסנהדרין
שלט בישראל והצביון התרבותי והעצמי שלנו היה מפותח וחזק ופועם ,אז הרי הסכנה של הצביון הזר
פוחתת והולכת .במעמד האיתן של סנהדרין מרכזית ,שעיני כל ישראל אליה ,מתבטחת היא שלשלת התוצאות
מלבה של האומה בטהרתה ,ולפי מדת ההתנוונות המרכזית ,ככה השמירה יותר נחוצה ומוכרחת היא .ולכן
בתקופת הבית ,סנהדרין אפילו הייתה צריכה ללמוד שבעים לשון .כי אז החיים הישראלים היו בהירים
ומדויקים בנאמנות שלהם לעצמינו ואז אדרבא אנו יכולים להעשיר את החיים שלנו דרך שבעים לשון.
וככל שהתפוררה הסנהדרין והתפוררה הזוהת שלנו אז הכל הופך להיות מסוכן .אמנם במדה זו
שהנתוחים ההלכותיים אינם באים כל כך בחופש ישר ממבטי החיים אל הפרטיות ,אלא שהם קשורים כבר
בהסכמות מוקדמות וחתימות של דורות ,הרי השמירה כבר הוכנה ,והחתימה חתימה היא גם כן למעין הפנימי
שיהיה נעול ,ולא תמשל בו יד זר.8
עכשיו הרב אומר מה באמת המצב בגללו הגענו לאותה הסגירות .המצב של הגלות זה לא רק שאנו
לא לומדים מאומות העולם אלא גם בעיקר וקודם לכך -אין לנו כלים ללמוד את הזהות שלנו עצמינו!
במצב השלם יש הנבעה תמידית של מעיין החיים המקורי הישראלי ,והוא גם זה שמאליו 'כוח החיים
דוחה את הפסולת' ,זורה הלאה את כל הסיגים הסמויים הזרים לתרבות הישראלית .הסנהדרין זה
לא 'מקום של אנשים חכמים' שיודעים לנתח בצורה מדויקת כיצד לפסוק הלכה ולזהות מה ישראלי
ומה חיצוני .אלא זה הרבה יותר מזה ,הסנהדרין זה מה שיושב בלשכת הגזית ,במקום השראת
השכינה ,ומבטא קודם כל לב פועם שמזרים חיים באומה .וזה מה שיוצר קודם כל הנבעה
והתחדשות חיונית רוחנית תמידית בתוך האומה ,וזה מה שמתוך כך מתפשט החוצה ומתרחב אל כל
המחשבות העולמיות הכלליות.
אבל כיון שגלו ישראל מעל אדמתם אין לך ביטול תורה גדול מזה .אנו נמצאים בבית קברות גדול שאין
לנו יכולת לחוש מה הם החיים האישיים שלנו .ולכן זה היסוד של חתימת התלמוד .בקובץ א הרב
מזכיר את הביטוי 'חותם בתוך חותם' , 9שבמשמעות הפשוטה זה -אזיקים בתוך אזיקים ,כלוב בתוך
כלוב ,סוגר בתוך סוגר .שחתימת המשנה ובעקבותיה חתימת התלמוד זה הגנה לפנים מהגנה,
סגירה לפנים מסגירה ,שהחיים הישראלים הוחלטו אז שמכאן והלאה אנו לא מפתחים את החיים
שלנו ,אלא מקפיאים את המצב של עמ''י במשך אלפיים שנות גלות ,לא מפתחים אף דבר בזהות
שלנו ,כי ברגע שהיא איבדה את החוסן שלה אין לנו כבר את הביטחון שכל מה שנפתח יהיה באמת
הזהות שלנו (ע''ע מאמר הדור 'נוטל כבוד מבית חיינו') ולכן יש בנו חשד על כל חידוש.
לכאורה זה נראה שאמנם בתחום החול לא התפתחנו אבל בתורה כן ,והייתה התפתחות גדולה של
התורה בגלות ,אבל באמת כל ההתפתחות שלנו בגלות זה 'אין לנו אלא רבותינו הראשונים' ,זה רק
להקשיב טוב את מה שהראשונים אמרו ,והראשונים את מה שהגמרא אמרה ,ולא רק שנביא לא
רשאי לחדש מעתה אלא גם חכם לא רשאי לחדש מעתה .אותו הכלל ש'בי''ד לא יכול לבטל דברי
חברו אלא אם יגדל בחכמה ובמניין' יצר מצב שאין לנו אף התבררות וחידוש של דברים בתוך עולם
הקודש .ואלו דברים שלא היו קיימים מאז ולתמיד .ביאגרת קג הרב אומר שכך יהיה לעת''ל,
וסנהדרין תדרוש על חשמל האם הוא מותר או לא ,וגם בכל מיני דברים שקשורים לחזון הצמחונות.
כמו שהיה כך יהיה ,בית מחוקקים לאומה שכל הזמן יהיה פרה ורבה ויאיר הארות חדשות וחדש
דברים מסוימים ,מתוך ידיעה שאלו לא חידושים שמתנתקים מהמקור אלא מפתחים אותו ,שזה כל
תורה שבעל פה להראות איך הארץ עונה לעומת השמיים איך דבר ה' מתגלה מתוך הארץ ומתוך
8המשך הפסקה -אותה המטפיסיקה היונית ,שאחרי חתימת התלמוד נתפשטה באיזו הרחבה בישראל על ידי חושבים גדולי עולם ,רועי האומה ,שלפי מדת
היכולת ניקוה מזרותה ,לא היתה כל כך יכולה להזיק בתוצאותיה על מרחב החיים המעשיים מפני תערובת טעמה הפנימי ,מפני שכבר נתקשרה יפה האומה ,בכללות
הערך של חייה ,עם אותה החתימה הקדושה ,שמהותה היא כולה מלאה תוכן טהרה ממקור ישראל .אלמלא בא זרם כזה לפני החתימה ,היתה הסכנה סכנה רבה .וערכי
החיים כשהם בטהרתם הפנימית בציוריהם המעשיים ,מגלימים הם על פיהם גם כן את המחשבות ,וכה הולכת היא פעולת החתימה ומשמרת את המסור לה ,אמר שומר
אתה בוקר.
9ז קלח .בסגולת ישראל חדר החפץ העליון ,ההבהקה האיכותית ,ובתורה שבעל פה ,במוסרה ,בחזיונה הסתום ,למכסה עתיק ,להסגר הטוב והאושר
בשרידים היחידים ,נושאי האיכות המציאותית .ראיתי בני עליה והם מועטים .יו"ד קטנה שבאותיות ,וצדיקים מועטים הם ,אבל הם הם המרובים
באמת ,המרובים ביחידיותם ובמיעוטם ,הנושאים את הריבוי עמם ועליהם .התפרצה הנטיה הרגזנית והזרה לנטיה הכמותית ,באותה הצורה המחפירה
של המינות ,שרצתה להכניס את העולם האלילי במלא טומאת זוהמתו אל תוך המחנה ,את כל הטמאים אל משכן ד' ,אשר יסאבוהו בזוהמתם .וכנסת
ישראל נושאת היא את דגל השמירה האיכותית ,שרק היא תציל גם את הכמות ,רק היא תעלה את העולם ואת כל היקום ,ותתן שאר ותקוה לכל בריה,
מה שהכמותיות הגסה סופה לכליון ,כל הגויים כאין נגדו ,מאפס ותוהו נחשבו לו .ותלמידיו של משה נתכנסו בכניסה פנימית ,לשמור חותם בתוך
חותם את הסגולות העליונות ,לטובת האיכות ולטובת הכמות גם יחד .עומדים הם עמי הארץ מבחוץ ,נתמכין הם על ידי תמכין דאורייתא ,שהם
יכולים להחזיק בהם ,והכל יבנה ויתכונן.
32
אך מאז שגלינו מארצינו אנו לא יכולים לסמוך על עצמינו .כל חידוש הלכתי שנחדש הישראליות.
אנו צריכים לשאול את עצמנו בכנות האם הצד הישראלי הטהור שלנו שפוגש את התורה הוא משאיר
את הדברים האלה או שזה בא מתוך זיופים מאומות העולם .וככל שהמציאות הולכת ומסתבכת
הזהירות הופכת להיות יותר גדולה .לדוגמא -האם מותר להכניס גיטרה לבית המדרש ולשיר את
ההלל עם קלרינט? יש פה מציאות חדשה ,שלכאורה אין בדבר הזה אף בעיה הלכתית למה לא
להתיר את זה .ואעפ''כ החתם סופר אסר את זה .למה? כי מכיון שהרפורמה הכניסו לבית כנסת
שלהם עוגב ,שגם זה היה בהתחלה מבלי חילול של שבת ,אלא לקחו גוי ,ועשו שבות דשבות במקום
מצווה ,אבל מה שהסתתר מאחורי זה זה לא הרצון להנעים את התפילה לקב''ה ,אלא כי אנו נמצאים
בתחרות סמויה עם הנצרות וצריכים לרצות כל מיני רגשות שנמצאים במינות .וזה הדבר הזר שעמד
ביסוד החידוש הזה .ולכן גזרו לעומתם שכל כלי נגינה לא יכנס לבית כנסת .והיום ,הסיבה שאנו
אוסרים את זה לא קשור למנדלסון ולנוצרים ולרפומים ,אלא גם זה בא מהתעוררות של געגועים לבית
המקדש שבחצצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה' ,אך אנו יודעים את המחויבות שלנו להזהר בכל
דבר כזה .וזה דוגמא לכך שכשהיינו בגלות ,ככל שאנו פחות סגורים על עצמינו ,כך יש לנו שאלה
יותר קשה -מאיפה הדבר הזה בא ,האם זה בא מתוך הצד הטהור והתמים של קרבת אלוקים לי טוב,
או שזה בא מתוך משהו שהניגון הנוצרי רוצה להראות הוד מסוים ,שמראה גם איזה זרות לחיים
בדבר הזה ...ולכן בגלות היחס שלנו כלפי שאלות שמתחדשות חדשים לבקרים ,במצב הזה כאן אין
מה לעשות ,צריך להקפיא את המצב ,ולסגור אותו חותם בתוך חותם ,ו'אין חכם רשאי לחדש מעתה',
אז זה אמנם מאוד שומר על הטהרה וברגע שהדברים נסגרו בצורה הזו כך נשארים הדברים.
שלנו אבל לא מפתח אותה.
יב המילים ובכל המרחבים הגדולים של החיים .אבל זה לא יכול לדלג על התחנה העקרונית שלנו
עכשיו שהיא בניית הזהות שלנו.
וכל זה גם מדויק היסטורית שחתימת המשנה והתלמוד נעשו בתקופות היסטוריות כאלה שעמ''י היה
בשבר גלותי מבחינה לאומית .חתימת המשנה הייתה אחרי מרד בר כוכבא וסיום של כל הגלות,
שבתקופת רבי היה את ההשלמה של רבי עם העובדה שאנו נמצאים אמנם בא''י אך תחת שלטון
רומי ולכן הוא הבין שזהו די ,כשאין אפילו את ר''ע ובר כוכבא שישמרו על זהות ישראלית איתנה לכן
צריך לשמור על התרבות הישראלית בטהרתה .וגם חתימת התלמוד של רב אשי הייתה שנתיים
לפני שהצלבנים כבשו את פרס .עד אז היה ליהודים שם חופש אוטונומי ליצירה תרבותית ככל העולה
על רוחם .חתימת התלמוד לקחה שלושים שנה ,שכל שנה הייתה מחולקת לשניים ,לזמן חורף וזמן
קיץ ,ובכל שנה סיימו שתי מסכתות ,ובשלושים שנה סיימו את 60המסכות של הבבלי .ואחרי שרב
אשי חתם את הבבלי שנתיים אחר כך ,אז הממלוכים או הסלג'וקים כבשו את האזור שם ולא נתנו לנו
חופש דת .וזה היה הנס הגדול ,שאם לא היינו סוגרים את התלמוד לפני כן אז האומר הישראלי לא
היה נשמר לפחות בצורה סמויה של יכולת שלנו להביע את עצמינו .ולכן הקב''ה גלגל שאנו נסגר על
עצמינו ,ואז מתוך כך יצאנו לגלות הכי רחוקה ,והתחיל הפיוזר של ישראל בין כל העמים ,שרגע לפני
מאז אין לנו זהות ולכן מאז הכל קפוא. היה את חתימת התלמוד ששמרה על קורטוב ישראלי.
אבל ממילא כעת ,בעת התחיה הלאומית ,וחזרת העצמאות הישראלית ,אז כל אדם שחפץ בחזרת
החיים הישראלי לרעננותם והתפתחותם ומתוך כך לרוחב גדול הוא חייב ללחום את מלחמות הקודש
על כך שקודם כל את המחשבה השלישית נבנה! שהמחשבה השלישית זה בעצם -ספר האורות!
זה הסוגיות שמבארות את התרבות הישראלית המיוחדת שלנו .וממילא בנייה כזו שבונה אותה
10
בצורה מאוד טהורה ומדויקת שלא מתערב בה ענבי הגפן וענבי הסנה.
ולכן צריך התחדשות מחשבתית אדירה ,אבל דווקא קודם כל ע''י הנבעה מתוכינו ,של אם שמוע ישן תשמע
בחדש ,והתחייה האמונית של המחשבה השלישית תאפשר גם את הופעתה ההלכתית בחידוש הסנהדרין,
ומתוך כך להתרחבות הכללית
אז יהיה הרבה מעוף מחשבתי ,הרבה חוסר קיבעון ,הרבה חידוש .אבל החידוש יהיה מתוכינו .כל צד
של חידשו שיבוא עם השפעה זרה רק יחמיץ את החידוש שלנו עכשיו .ולכן אדרבא ככל שאנו יותר
חפצים בתחיית האומה זה גורם לנו להיות יותר פדאנטים שדברים של חול ,כלומר של אומות העולם,
לא יכנסו לעולם שלנו .ולכן מה שאיננו מערבבים חול וקודש זה לא בא מתוך הפחד של המאמר
הקודם ,של פחד מהחדש .אלא דווקא מתוך רצון לפרוץ אל החדש ,אז צריך לעורר זרמים מקוריים
ולהיות מדויקים .אז בעולם הכלים אפשר לקבל גם עכשיו (ולקמ' במאמר דרישת ה' הרב יבאר את
החיוניות של הקבלה מזה גם עכשיו) .אבל מה שנוגע לסוגיית הזהות המיוחדת שלנו אם נערב בדבר
הזה חול וקודש אנו מחמיצים את היכולת שלנו לבנות מרכז בריא חדש מתוכינו וזה מה שיעכב את
המהלך שכולם שוקקים אליו .כי באמת יש שקיקה אדירה באומה לחזור ליב מילין ,ויש שקיקה קיומית
לעורר בהלכה את המשמעות המקורית שלה ,ש'הלכה' זה מלשון שהיא הולכת ,וכל תורה שבעל פה
זה כיצד דברי תורה פרים ורבים כנטיעות ,כמו בבית שני שהיה כל הזמן 'אם שמע בישן' אבל מתוך
כך 'תשמע בחדש' ,וחדשים לבקרים רבה אמונתך .אבל כדי לעורר את ההתחדשות החיה שלנו
חייבים לזהות ולדייק ולהביע בצורה בריאה את הקול הישראלי שלנו .שבגלות לא התעסקנו בדבר
10ה רנט .אותם המשקיפים על הערכים הדתיים כלפי חוץ ,ומכניסים את הערכים הללו בישראל פנימה ,הרי הם
פוגמים שתי פגימות .האחת ,שאין קץ ותכלית לעומק ההבדל שיש בין הקודש העליון ,שאין כל העולם כולו
כדאי הוא לו ,המאיר בישראל ,שממנו יסוד לכל העולם כולו ,לאותן התכנים שהם באים מאותה התביעה הכהה
האמונית שבכל עם ולשון .והחילוק העצמי עדי עד הוא בתקפו .כמו שהיה בימים מקדם ,אשר כל העמים
התהללו באלילים ממש ,וישראל נשא את דגל שם ד' אל עולם ,אלהים חיים ,אלהי אמת ,כן גם בימינו אלו אשר
באו ערכים דתיים ממקור ישראל לעמים רבים ,הנם עומדים בצביונם רק לפי אותה התכונה הישראלית שבהם,
אבל הצורה המיוחדה שקבלו מתוך עצמיות החיים של האומות ,שעומק ישותם הוא עדיין אלילי ,יש בה
מהאלילות כמעולם ,ואי אפשר כלל להכניס את הערכים שהתפתחו בעומק חייהם על התוכן הדתי ,בישראל ,כי
ההתפתחות בעצמה כבר באה מתוך אותו שאור שבעיסה המיוחד להם ,שהם כולם סורי הגפן נכריה .ועוד ,חוץ
מאותו ההבדל העמוק ,הענינים הזרים אינם ניכרים כלל בעומק צביונם לאותם שחייהם המה חיים אחרים ,בעלי
תכונות אחרות ,על כן אין ההבנה של אותם הבאים להכניס את הזרות בתוך המחנה הישראלית באותן הערכים
עצמם הבנה שלמה ,ולוקחים הם דברים מסורסים ,שגם אם היו נלקחים בשלמותם היו זרים ,ומקלקלים את
הצורה החטובה בקדושתה המיוחדה של ישראל ,ומכניסים אותם בעודם בסירוסם וקלקולם אל תוך המחנה
פנימה ,שמוסיפים הם רק הוה על הוה ושבר על שבר .יש אמנם בתוך הצרה הזאת מין הגנה בזה עצמו ,במה
שאי אפשר כלל שיוקחו הענינים בשלמות צורתם מעולם הזר ,מפני שאין יד זרה מגעת לעולם שחוץ מחוגו ,ועל
כן אין המחלה של הזרות עשויה להעשות טבע קבוע בתוך האורגן הרוחני של ישראל ,כי אין לו כח ותנאי של
קיום מצד עצמו .זאת היא אמנם הגנה כללית ,אשר מאת ד' היתה זאת ,השומר אמת לעולם ,אבל מידי מחלה
עוברת לא יצאנו כי אם בהנזר לגמרי מכל דרך זרה ,וישכן ישראל בטח בדד עין יעקב.
34
הזה .אלא אולי רק במחשבה הראשונה והשניה ,שהיא מאוד מופשטת .שבזה התעסקו הרמבם
והעיקרים וכו' .אבל המחשבות הישראליות המיוחדות רק יחידי סגולה כמו הכוזרי והגר''א התעסקו
בהם .והיום הדבר הזה חייב להיות מאוד מכונן ולהבנות בצורה מדויקת כדי שאדרבא אנו נוכל לחזור
למרחבים ולהופיע את הדברים בצורה בהירה מאוד.
ובדבר הזה כיון אנו כבר יכולים לחדש ונתבעים לחדש .אז אמנם הרב זצ''ל כמו שהוא מעיד על
עצמו 'אין לו אף דבר שהוא חידש שאין לו מקור מדברי האר''י' ,אבל באמת -אין שום דבר בכתבי הרב
זצ''ל שכתוב באר"י! כלומר -הוא קיבל הכל מרבותיו אבל הוא אמר כמו ר''א שאמר דברים שלא
שמעתם אוזן מעולם ואף שהוא לא אמר דבר שלא שמע מפי רבו .כי רק זה זה חידוש אמיתי,
ומקוריות אמיתית ,כלומר -דבר כזה שכל כולו יונק מהמקור .שהרי וודאי שאנו לא באים ליוצר יצירה
שמנותקת לעבר שלנו .אבל הנבעה ,שקיימת במיוחד בעולם הפנימיות ,הנבעה אמיתית היא כזו שכל
כך מקשיבה את הישן וממילא היא מצמיחה את החדש ויוצרת התחדשות גדולה ומראה איך הדברים
מתעצבים בסגנון החדש .לא מתוך התנכרות לעבר אלא מתוך רצון עכשיו לפתח את העבר לדברים
חדשים ומצבים חדשים ,ולחשוף את כל מה שגנוז בו שכבר מסוגל להתגלות ,ולמצוא רזולוציות
בגלות לא יכולנו לעשות דבר כזה .לפחות חדשות וסגנונות חדשים שבהם הדברים מתבטאים.
בהלכה .גם לא ברזי הנסתר ,שלא היה חידוש אמיתי ,אלא ביאור 'הנמשל של המשל' וכיו''ב ,ללא
דברי האר''י שכולם נכתבו בא''י ,בראשית התחייה הלאומית כמו שנאמר לר' יוסף קארו .כי בגלות
הכל היה צריך לשמור על מסגרות שכבר נכתבו בעבר .וזה בסדר גמור ושמר על הנאמנות למקור של
הדברים .אבל וודאי שמה שסנהדרין עושה זה שבאים אליה בעיות חדשות ומציאויות חדשות ואליהם
היא מנסה למצוא את המבט החדש ,מתוך הישן ,איך נותנים מענה לדברים חדשים שהולכים
ומתבררים.גם בעולם ההלכתי יש דברים שאנו לא משנים מאבותינו למרות שאפילו במציאות אולי
היא השתנתה לגמרי אבל אנו נאמנים למגרי בנתיים למציאות כפי שהיא הייתה בהרבה דברים.
אבל בוודאי שגם בדברים כאלה שהסנהדרין כחלק מהזהירות שלנו שלא נערבב דברים זרים.
תחזור אז גם בהם היא תעורר הרבה התייחסויות נוספות .זה לא שזה יהי הרפורמה שתעקור את
הישן אלא לאור הישן יפרו הרבה מצבים חדשים שהולכים ומתחדשים.
אבל כל התהליך הזה לא יגיע למיצויו ,אפילו עד לרמה ההלכתית ,אלא מתוך שקודם לכן נחייה את
המחשבה השלישית בצורה העקרונית הכללית האמונית שלה ,כמו בספר אורות .וכמו שהרב כותב
באיגרות ,שיש 'ובאת אל השופט' אבל יש דבר יסודי יותר של 'ובאת אל הכהן' ,ואף הרמב''ם שאומר
שלעולם אין פסיקה מתוך נבואה ורוה''ק ,אבל מ''מ פשיטה של ספקות היא 'תשבי יתרץ קושיות
ובעיות' ,היא וודאי דבר שמתוך הרוח הכללית מקבל את המענה שלו .אבל עוד יותר מזה ,גם כל
היכולת לחדש בתחום ההלכתי ,לדרוש את התורה ,ולתת מתוך כך את המענה למציאות חיים חדשה,
היא רק מתוך הספגות מלאה בתוכן החיים הרוחני התרבותי הישראלי ,ע''י ההתמלאות וההחייאה
וההעצמה של המחשבה השלישית.
ועוד סיבה עמוקה יותר לכל זה :תביעת ההתכנסות בתקופת מעבר ,לצורך הצמחת מדרגת החיים העצמית
החדשה ,שבאמת בשלב הזה היא המבוקשת והנכספת יותר מכל מה שאפשר לשמוע מתרבות חיצונית
מוסר הקודש רסט ,התבודדות היחד והאומה
יש שעות שאדם חש שנכנס רוחו כולו בקרבו פנימה ,מאד הוא מרוכז אז בעצמיותו ,העולם החיצוני איננו
פועל עליו מאומה ,הוא קשור בעומק ההתבודדות הפנימית .אם יבא אחד ויבקרהו מבחוץ לא ידע את
העשוי ברוחו ,הוא יוכל לדון עליו הרבה מצדו השלילי ,איך שאיננו חברותי ,איך שהוא מתרחק מן הבריות,
ואיך שהכל ,כל העולם וכל החיים ,הכל מוזר לו .ובאמיתיות רוחו בקרבו הוא מרגיש הרמוניה גדולה
ואחודה ,בפנימיותו טוב טוב לו מאד ,זה לא הסוגיא שלנו ,אז רק נומר בגדול שיש תקופה שבה אדם
חייב לבנות ולשקם את הזהות העצמית המיוחד שלו ,שאז הוא לא פונה החוצה .גם אם לאנשים יש
ביקרות אליו זה רק כי הם לא מבינים שהוא עוסק בסוגיא הכי חשובה של חידשו חיים אמיתיים
ומקוריים ,שזו סוגיא מהותית ביותר .השקט הנכסף ,שכל העולם רודף אחריו ,שרוי הוא אז בתוכו ,והוא
באמת יושב אז ברומו של עולם .ויש לשער שהנקודה החיה העזיזה שבתוכו פועלת היא בלא יודעים על
הסביבה יותר ממה שכל אגיטציה רעשנית יכולה לפעול ולעשות .
וכמו שהדבר נוהג באיש יחידי נוהג הדבר באומה בשלמותה ,כשרוח ישראל מתכנס יפה בפנימיותו הרי
הוא מרגיש שלמות עליונה בקרבו ,בונה הוא אז עולמו ,אינו רודף להיות הומה ושואג בעולם ,אבל רוחו
בפנימיותו מתרענן ,חייו פועמים בחזקה ,והוא יודע את כחו ,ואז רק אחרי שעמ''י בנה את הזהות שלו
ואת עצמו הפועל הוא בעולם ,על ידי מה שפועל בעצמו .רק אחרי שהוא יבנה את עצמו הוא יבוכל
לבנות עולמות אונבירסליות של כל העולם .אבל כל מה שהעולם מחפש זה קודם כל השמעיני את
קולך ,את הקול המיוחד של ישראל .ולכן הוא זוקק בירור מיוחד של עמ''י עם עצמו .
עת הבנין ,ההולכת כעת להתגלות ,טרופה היא .בגאולה חיינו בצורה שלמה .בגלות לא חיינו כלום ,אבל
גם לא היה לנו תביעה לעשות את זה ,היינו מסוגרים וזה גם לא הפריע לנו .וכעת חוזרים לגאולה,
ומחד תובעים פריצה למדרגה גאולית אך מאידך יש בנו צדדים גלותיים גלויים ,ויחד עם זאת אנו
נפגשים עם הרבה סגנונות חיים תרבותיות של עמים אחרים .ו -אפשר הדבר להתחלף בין נטיה לנטיה.
35
כשאין ההצעות דין לברר את האושר של הגברת הרוח הפנימי ושל אושר הריכוז ,אז המחשבה משוטטת
תמיד רק בעולם החיצוני ,משוטטת לבקש אושר ואינה מוצאה .
ולכן בדיוק כמו ילד בגיל ההתבגרות שפעם ראשונה הוא מזהה את הכוחות שלו .שפתאום הוא מציץ
לכל מיני חברים ודמויות שנמצאות סביבו והוא מנסה להעתיק את עצמו לאנשים אחרים .בזה הוא
מחמיץ את כל ההזדמנות הנדירה של גיל ההתבגרות שלו ,שהיה ראוי שהוא יפתח בה את הזהות
המיוחדת שלו .אלא שאז הוא מאוד כמהה לזהות מיוחדת ,אבל כיון שאין לו ביטחון עצמי בו עצמו אז
הוא מחקה אחרים ומתלבש כמו אנשים אחרים ,ובדבר הזה כחלק מחיפוש הזהות שלו זה לחקות
כאשר מה שהוא צריך לעשות כדי להצמיח את הזהות האישית המיוחדת שלו אנשים אחרים.
שהוא כ''כ משתוקק אליה ,שהיא מכה בו בפנימיותו ,זה היה אדרבא ,דווקא הרבה שקט והתבודדות
בינו לבין עצמו.
וכך בנמשל באומה -כעת העבודה דרושה להחיות הרבה את רוח ישראל פנימה ,להשתמש בכל הכחות,
בין הפנימיים בין החיצוניים ,לצורך ריכוז הרוח ,וההערות תלכנה עד כדי הרגשה של הוד המנוחה הפנימית,
וירא מנוחה כי טוב .
ולכן כל הדברים האלה מובילים לכך שבתכלית של הגאולה ,נגיע לאוהת''ח טו ,ולמה שהוזכר בקבצים
על הסנהדרין ,שעמ''י מרגיש את השלמות שלו ,שאדרבא ,יש לו את השקיקה הגדולה לבטא אותה
בכל מרחבי החיים ואז הוא יהיה מופרה מאוד מהשיח שבינו לבין אומות אחרות .אבל דווקא בשלב
הראשוני של הגאולה ,כשלא בנינו את הזהות שלנו ,כאן יש שלב קריטי שצריך להתעסק בסוגיות
האלה של הזהות והתרבות שלנו .ובזה המחשבה צריכה להבנות בצורה מאוד פדנטית.
מי שלא מבין את זה ,מפספס את כל משמעות התהליך הזה שקורה פה .שקודם כל ,כמו שהרב
אומר פה ,כל אדם שרוצה לחזור לעצמו ,מעצם העובדה היסודית ש'הוא זה לא דבר אחר' ,אז ממילא
מה שנדרש ממנו ,כדי להביע את המדרגה החדשה שלו ,זה התכנסות ולא פזילה החוצה ,וכל
הקשבה חיצונית ,במצב הזה המעורער יותר מכל מצב אחר ,עלולה להיות הרסנית לו ,בגלל חוסר
היציבות הזו שלו .אך בייחוד אצל עמ''י ,שהבשורה שלו כ''כ שונה מהבשורה של אומות העולם ,אז
כדי לשחזר את התרבות שלו זה צריך להיות מהתבוננות פנימה ולא החוצה .וזה התביעה הקיומית
של השלב הזה ,שמי שלא עושה אותו מפספס את כל הכיוון ,מחמיץ את הצורך הכ''כ נחוץ וקיומי
בשלב הזה.
כי באמת גם קודם כל ,כמו שילד בגיל ההתבגרות עיקר מה שהוא רוצה זה קודם כל לחזור לעצמו,
והדבר הזה יוצר לו בלבול ואשלייה חיצונית שכאילו הוא רוצה לחקות אחרים אף שזה הפך מכל
המבוקש האמיתי שלו בשלב הזה ,כך בעמ''י אנו יכולים לראות בתקופה הזו נטייה לפזילה למה
שקורה אצל עמים אחרים ,אך כל זה נובע מטעות יסודית ,מ-כמו שאמר הרב במאמר הדור -ממחלה
מחשבית ,מחוסר הכרה שאת המענה לכל מה שהוא מבקש באמת הוא ימצא דווקא מתוך ה'אם
שמוע בישן' וההתבוננות כלפי פנים ,כלפי המעיין הישראלי ,שממנו הוא ישאב מים בששון ,ויצמיח את
( נ''ל -שממילא המאמר הזה מתקשר למאמר בשורת החיים הגאולית שהוא כ''כ משתוקק אליה.
הדור פעמיים .ראשית -בביאור המחלה המחשבתית .אבל זה היה אולי כלפי דור הבנים ,אך כיון
שהמאמר מכוון כלפי דור האבות ,אז לכן בעיקר זה מכוון -כלפי המעבר אל קומת הנשמה .להצמיח
את מדרגת דעת אלוקים שתברר את הערך העצמי ,זה ע''י היניקה והחדירה פנימה אל מעיין החיים
וכמו שילד ,שיהיה לו חוסר אמון עצמי ,וחוסר הקשבה עצמית ,וזה מה שיוביל המקורי הישראלי ).
אותו לחקות כל מיני אנשים אחרים ,ובזה רק להיכוות ולהרגיש איך הוא התנכר והתכחש לעצמו,
וממילא לא רק שהוא לא מיצה את מה שהיה צריך למצות מהשלב הזה ,אלא הוא גם עבר כוויות
כאלה שרק סיבכו אותו ויצרו לו כל מיני טראוומות ,כך אילולי שעמ''י ידע בשלב הזה להקשיב הקשבה
פנימית ,אז הוא רק יסבך את עצמו עוד יותר [ .זה מה שבלנבוכי הדור הרב כותב -שמי שהכי הזיק להתרחבות של תורה
שבעל פה בדור שלנו וליכולת לתת לכל מיני תהליכים רוחניים גאוליים את ההתברכות שלהם זה דווקא התנועה הרפורמית .שהיא זו
שיצרה טשטוש של הזהות שלנו שלכן עכשיו מפחד שלילי כמו במאמר הפחד ,אנו לכן מפחדים לא רק לשנות את נוסח התפילה אלא גם
להכניס תפילה לשלום המדינה .שהרי למה לגזרות תחטט הכניסו אב הרחמים ועל השואה לא הכניסו כלום? מכיון שבאמצע היה את
תנועת הרפומה .אז כל שאנו מושפעים מדברים זרים זה רק מסבך אותנו יותר .או שאנו נגררים אחריהם או שכריאקציה טראומתית אנו
מנסים לשמר את הסגנון הגלותי של לא להיות מושפעים מאף כיוון וזה רק מונע ממנו לעורר דברים חדשים .ככל שנתחבר לעצמינו יותר
נעורר בנו יותר בריאות וכל התסבוכים של להסחף אחרי הגויים או לברוח מהם ולבנות חומות זה לא יהיה רללונטי.כל כך נהיה מחברים
אבל לא רק על דרך השלילה ,אלא קודם כל על מעצינו שבצורה טבעית נדע להתרחב להופעת חיים שלמה יותר] .
דרך החיוב ,כשעמ''י חוזר לתחייה הדרישה היותר יסודית שלו זה להיות קודם כל -הוא עצמו.
ואח''כ ,ורק מתוך כך ,נוכל גם אח''כ ,כעוד מעלה נוספת לדרישה היסודית והקיומית הרבה יותר,
למצוא את היכולת לקלוט נכון תרבויות זרות ,וגם להצליח להגדיל אותם ולהתרחב אליהם.
המעגל עם מאמר הפחד .כיצד הקריאה של הרב לאומץ מחשבתי איננה סותרת כלל השלכה מעשית
ש -את כל משאבי המחשבה נשקיע דווקא אל תוך התבוננות ישראלית כלפי פנים.
ולכן יש כאלה שבאים בביקורת על תלמידי הרב קוק שבא בבשורה שצריך להיות מאוד בעלי תעוזה
ומבכים למה תלמידיו הם מאוד פחדנים ולא מעיזים להכניס בתוך הלימוד שלהם כל מיני אלמנטים
שעושים השוואת בין סוגיא בגמרא לבין שייקספיר וכו' וכו' ..זה סתם פחדנות לכאורה .אבל באמת
זה כלל לא בא מתוך פחד .זה בא מתוך אומץ גדול ואמון גדול .אדם פחדן זה אדם שחשוב לו מה
אחרים אומרים וחשוב לו מה אחרים עושים ,ואין לו שום אמון שהאמת שרויה בתוכו עצמו .ואילו אדם
בעל אומץ הוא אומר אלפיים שנה בגלות לא הקשבתי את עצמי .מספיק הכריחו אותי בבית ספר
הגלותי ללמוד את שייקספיר וכו' .תנו לי ללמוד את עצמי ולהסביר את עצמי טוב .זה לא מתוך
פחדנות חיים אלא זעקת חיים פנימית אדריה לבנות את עצמינו בצרוה הכי רדיקלית ומדויקת של
הדברים .ומתוך ידיעה שבזה מונח הפיתרון לכל משאלותינו ,ושהדבר הזה הוא שיאפשר אח''כ את
כל הפריחה והשכלול של תורה שבעל פה.
[ הרב כמובן אומר לצד השני שזה לא צריך להיות מתוך בעיטה במרחבים שקיבלנו ,בכל מה שנוגע
רק למחשבה הראשונה והשניה ,כיון שיש צד שהקשר אליהם זה מהווה גם תנאי לכך שאת המחשבה
השלישית נוכל לבנות טוב כי זה יהיה מתוך רוחב דעת גדול .שזה מה שהרב ידבר בעיקר במאמר
דרישת ה' ,ואת זה נשלים לקמ' .אבל עיקר המסר של הרב זה שעלינו לבנות את עצמינו .בסוגית
התרבות של המחשבה השלישית].
37
נוספת ,שמבארת אולי יותר את הרישא ,במה שהיא מדייקת את הצד ה'לאומי' שאצל הגויים כפי שיתבאר לקמ'] ,וכל ההתעצמות הזו של
הסוגיות האוניברסאליות ,מכוח מה היא תופיע? כי גבר עלינו חסדו ואמת ד' לעולם,
הללויה" .שזה אומר שיש עוד סוגיא נוספת ,שלא רק בשביל שאנו לא נפגע ונוכל לקבל את
הדברים אלינו בצורה בריאה יש צורך שנעסוק קודם כל בסוגיות הלאומיות המיוחדות לנו ,אלא יש צד
שדווקא זה ש'גבר עלינו חסדו' ,התחדשות הסוגיא הלאומית של עמ''י ,היא זו שתאפשר מחדש את
כל הפריחה של אותם המדרגות ששייכות לצלם האלוקים הכללי ,מכוח חידוש מאוד חשוב שהם
יקבלו מעמ''י .שלכן זה שאנו מתרכזים בסוגיא המיוחדת שלנו זה לא רק שלא מתוך ניתוק מהצד
האוניברסאלי ,אלא אדרבה ,זה גם מה שיעצים אותו.
שזה קשור למה שהתחיל מקודם ,שהרב יבאר למה המדרגה המיוחדת הזו שעליה דיברנו לעיל,
שהיא זו שעומדת לצמוח ולהתחדש בתקופה הזו ,ואנו צריכים להקשיב אותה ולפתח אותה ,היא
חיונית לכל העולם הרוחני של האנושיות כולה.
החזרה מהגלות -מחזירה להחיות את כוחות החיים העזיזים ,וממילא חוזרת להתגלות כל המשמעות של
התורה המיוחדת לעמ''י ,דהיינו -תורה של מצוות המעשיות.
שיסוד הדברים הוא ,שכשעמ''י בגלות אז הוא לא מציג את הבשורה המיוחדת שלו של תיקון עולם
במלכות שדי .אלא יש 'ביטול תורה גדול' ,שנובע מזה שכמו שהרב אומר בלמהלך האידיאות אנו
מאבדים את הבשורה הישראלית ומתמזגים בבשורה האוניברסאלית הכללית ודרך זה משפיעים על
העולם ,ולכן כל הפיתוח של הצד הישראלי בגלות הוא מוקפא( .לכן גם כמו שאמרנו אין חידוש
בתקופת הגלות כי אנו מאוד חושדים בעצמינו בהקפאה של הרוח הישראלית) .כדי להבין יותר את
התהליך הזה ,נמחיש אותו דרך סוגיא שהרב מבאר אותה בקובץ א תריב שהרב אומר שהדברים
האלה גם קשורים לבירור למה בתקופת הגלות ,ובמיוחד בסוף תקופת הגלות ,יש תהליך של כפירה.
שהמצוות נהיות קשות:
מכיוון שכל העניין באמת של המצוות זה לטפל בחלקים התת מודעים של האדם .שזה בעצם לקחת
את הנפש הבהמית של האדם ,את החלקים הגסים של האדם ,ואותם לזכך ובהם לטפל .וממילא חלק
מהייחודיות של עמ''י ,אז זה גם במה שהתורה מתגלה בחיים של אומה ולא במשהו מופשט .אבל גם
ממילא בחידוש של כל סגנון התורה של עמ''י ,שיש התרכזות במצוות מעשיות .שמצוות מעשיות
לוקחים את החלקים הבהמיים והחייתיים והאינסטנקטיבים שקיימים בנו ,ומדברות בשפה העמוקה
ולכן כמו שאומר הרמב''ן שמצוות בחו''ל הם רק בבחינת הזו ומזככות גם את הצדדים האלה.
הציבי לך ציונים .כי בחו''ל כל עוד אנו לא חיים את החלקים הבהמיים האלה ,וממילא לא מזככים את
החלקים האלה של הטיפול של המצוות עצמם ,אז כך כשם שגויים לא מקיימים מצוות כך עמ''י שלא
חי את החיים הלאומיים שלו ,כך המצות בחו''ל הם רק בבחינת הציבי לך ציונים ,שנקיים אותם רק
ובסוף כשנחזור לארץ .ולכן בגלות קיימנו את המצוות כמצוות אלוקים מלומדה ,וכמו זר נחשבו.
הגלות לכן יש תהליך של כפירה .והמצוות נראות כמאמסה גדולה .כי אם המסר של המצוות זה
לבנות מוסר או עולם רוחני גדול (מחשבה ראשונה/שניה) אז באמת המצוות קצת מכבידים.
והאמירות שאנשים אומרים ש'אני דתי בלב ,ובעיני העיקר זה האמונה והרוח הכללית של הדברים'
הם קצת צודקים ,כי אם כל זה נועד בשביל המחשבה המופשטות (הראשונה) או המחשבה השנייה
המוסרית אז בשביל זה לא צריך את כל הדקדקנות המעשית של המצוות .אלא שבאמת התפקיד
האמיתי של דקדוקי המצוות זה שיש כאן חדירה עמוקה לתוך המעבה הגס של הצדדים הגסים של
האדם ,ושל הטיפול בכל הסביבה החברתית של האדם שתזדכך בצורה הנכונה .והמצוות הם בעצם
אבל לכן כמו שאומר הרב באוהת''ח ח- השפה שמטפלת ומבררת ומזככת את הצדדים האלה.
בחו''ל 'היהדות יורדת פלאים' כי -א תריב .הרבה דברים מדקדוקי תורה נראים מיותרים ,ודומים למשא על
הבריות ,מפני שאינן מכירין את גודל כחו של הרע שבאדם ובעולם ,ואינן יודעין כמה עצות ,סייגים ותחבולות,
צריכין בני אדם איך להמלט ממנו ,בין מהרע הרוחני בין מהרע המעשי .כי הסיבה שבגללה עמ''י לא מטפל
בבשורה המיוחדת הזו שלו ,של תיקון הנפש הבהמית עצמה ,תיקון הלאומיות עצמה ,זה לא בגלל
ש'הוא שכח' את זה .אלא בגלל שקודם כל בצורה יסודית -הוא בכלל לא חי את כל הקומה הזו ,של
כוחות החיים העזיזים שדורשים את כל ההארה של התורה והמצוות המעשיות .ישראל הם עזים
38
שבאומות ולכן נתנה להם תורה שנקראת עוז ,שיכולה לטפל בכל הסוגיות האלה .אך בגלות - ,אמנם
על פי החולשה שירדה לעולם ,על פי הדלדולים הגופניים והנפשיים ,שפגעו ביחוד בכנסת ישראל ,נתדלדל הכח
בכלל ,ועמו גם כן כח הרע ,ואין אפשרות לחטא חטאים נוראים.
אבל חשוב לרב להדגיש שגם בגלות זה לא באמת סיבה לזנוח את התורה ,כי -בלב יצר חשוב ,במעמקי
הכח הרע גנוז הוא ,זה לא שבגלות היצה''ר נעקר ממנו בתקופת הגלות אלא שפשוט נרדמנו ולכן אנו
לא מחוברים אל כוחות החיים המסובכים האלה ,וכשיתעורר הכח לאיתנו ,ועמ''י שב לא''י ,אז כוחות
החיים מתעוררים ,ויחד איתם כל היצרים .וכוחות חיים מאוד תוססים שלא טיפלנו בהם בגלות צפים
בצורה מאוד חזקה ,ו-יקיץ גם הרע עמו לבלע ולהתעיב .ואם זה כך בגלות ,אז עאכו''כ כשעמ''י חוזר
לכל מלא רוחב החיים שלו בא''י .על כן הננו תמיד זקוקים לאור תורה ונר מצוה ,המצרפים את הבריות ,כדי
שנהיה מוגנים יפה בעת שוב כח החיים המלאים אלינו ,לקבל את הטוב והאור ,ולזרות הלאה את הרע והחושך.
כל אמרת אלוה צרופה ,מגן הוא לחוסים בו.
ולכן כל התורה שייכת לבשורה של המחשבה השלישית שבה עמ''י בא לטפל .לא רק בעולם הרוחני
והמוסרי האישי של כל יחיד ,אלא טיפול בצדדים הלאומיים ,בצדדים של הנפש הבהמית ,של תיקון
חברה ,של בניית החיים עצמם .וכשהלאומיות מתגברת לכן צריך לעורר מחדש את הסוגיא של
המחשבה השלישית ,עם כל ההדגשה של הייחודיות של עמ''י שבמשך כל הגלות ברחנו מהם .ולכן
גם הגר''א אומר לא ללמוד את שער היחוד שמתעסק בדברים מופשטים אלא בכוזרי שעיקרי אמונת
ישראל ותורה תלויים בו.
וזה מה שיתן את הבריאות והאומץ והעושר לכל העולם הרוחני האוניברסאלי המופשט
אבל יותר מזה ,כל הסוגיא הזו היא גם מהותית בשביל כל הסוגיות האוניברסאליות עצמם .שזה מה
שהרב ממשיך ,שלכן כשאנו מתעסקים בסוגיא הישראלית המיוחדת ,זה לא שכעת כשאנו מתעסקים
בזה אז אנו זונחים את כל המחשבות האוניברסאליות שלהם יש שייכות גם כל אומות העולם .אלא
להפך ,ככל שנתעסק יותר בחידוש המיוחד שלנו נוכל לתת עדנה לכל הרעיונות האונברסאלים ,כי-
כשיתחזקו הדברים הפרטיים ממילא הענינים הכלליים מוסיפים אומץ כי כך
הרעיונות האלה הופכים להיות לא אבסטרקטים ומדולדלים ,אלא מקבלים אומץ ,כל' הם הופכים
להיות משהו כזה שהוא מלא איתנות גדולה ,שכל העוצמה של כל העולם כולו נהית מתאימה להביע
את הדבר הזה .וכן אומץ במובן של ה'כנות' שהם מקבלים .שהם הופכים להיות משקר שאין לו
רגליים ,דיבור גבוהה גבוהה ,לדבר כזה שיש לו אחיזה בחיים .כמו שבאיגרת תשיד (עמ' שיד ,באיגרת לרב
חרל''פ) הרב אומר שעשיו תמיד מתגבר ברעיונות מאוד עליונים אבל הם טורדים אותו מהעולם .כי הם
דברים שמנותקים מהחיים שלנו .והמחשבה הישראלית לא צוררת את המחשבות העליונות אלא
נותנת להם אומץ ואת היכולת הכנה לשנות חיים ולעורר חיים חדשים.
ו-כן דרך זה הם מקבלים את ה-בריאות ,במה שהם הופכות להיות מדתיות חולנית פרושית
ותלושה מכל החיים ,שכל מה שאתה יותר דתי כך אתה יותר מנותק מהחיים ,למשהו כזה שמצידו
אדרבא ,כל מה שיוסיף העוה''ב בניין יוסיף העוה''ז בניין.
עד שהם כל כך מבהיקים ,באופן שלא די שנוכל להיות לברכה לעולם מצדנו
הפרטי ,בזה שמלבד לכל העולמות הרוחניים שיש גם אצל אומות העולם כך גם לעמ''י יש עוד עולם
רוחני גדול וחשוב הרבה יותר ,אך זר ומנותק ושונה מהם ,שזה כל החידוש של המחשבה השלישית
המיוחדת לו ,אלא עוד נוכל להרבות ברכה מיוחדת ג"כ מצד חלקנו הנשגב באוצר
הכלל ,שגם המחשבות הנשגבות והמופשטות הראשונה והשנייה ,מקבלת ברכה מיוחדת ,דרך זה
היא מקבלת את הדיוק שלה והעושר שלה .שלאור זה שעמ''י נותן את הבשורה של איך הקדושה
תמגלה בחיים עצמם אז כל העולמות הרוחניים מקבלים את הפשר שלהם והמשמעות שלהם.
"ונברכו בך כל משפחות האדמה ובזרעך ,אפילו ספינות הבאות מגליה
לאספמיה אינם מתברכות אלא בשביל ישראל" .שבפשט זה אומר -שגם סוגיות שלא
קשורות כלל לעמ''י ,אלא לעמים שונים לגמרי מעמ''י ,גם הם מתברכות ממנו .ואולי עוד יותר מזה,
גם ספינות זה מה ששט בים ,שקשור לכל 'ים החכמה' ,הצדדים המופשטים ,שגם הם מתעצמים דרך
מה שעמ''י מגלה את הבשורה המיוחדת שלו .ואולי גם -זה הכי פשט -שכל הצד של חיל הימאות,
ששייך לכלכלה ולצבא של אומות העולם ,הוא כל כולו קיים בשביל לגרות ולעורר את עמ''י לעורר את
החידוש המיוחד של מדרגת החים שלו ,שתצליח לטפל ולרומם ולטהר את כל העולמיות עצמה ,בכל
הצדדים הכי חומרניים וגסים ועזיזים שלה.
שזה מה שלכן הרב הביא בהתחלה את הפס' 'הללו את ה' כל גויים' -כל האוניברסאליות כולה ,אבל
יותר מזה ש'שבחוהו כל האומים'[ ,ואולי זה לא יותר מזה אלא בגלל זה ,שרק כשהצד הלאומי של אומות העולם ישתבח אז יהיה משמעות
אמיתית לכל הצד הרוחני האוניברסאלי והוא לא יהיה חזיר שפושט את טלפיו ואומר טהור אני] ,וכל זה הוא 'כי גבר עלינו חסדו' ,בגלל
שהקב''ה מעורר את עמ''י לגאולה ,ומחדש בו את כל בשורת החיים המיוחדת שלו ,ש'ואמת ה'
39
לעולם' ,שהגילוי האלוקי מתגלה באמת ,שהיא מאל''ף עד ת''ו ,עד ההדגלות של הדברים במציאות
עצמה ,ב'עולם' עצמו' ,הללו-יה' ,חיבור עוה''ב ועוה''ז.
הרב דוד הסביר שאם מאמר הדור עוסק בקומת הנפש קומת הרוח וקומת הנשמה ,אזי ששת
המאמרים הנוספים הם בעצם 3זוגות של מאמרים ,בקומת הנפש -העונג והשמחה (כמו שהתבאר)
ומקביל אליו מאמר המחשבות ,בקומת הרוח -מאמר הפחד (כמו שהתבאר) ומאמר דרישת ה',
ובקומת הנשמה -מאמר דעת אלוקים ועבודת אלוקים.
שבכל זוג ,המאמר אחד עוסק בדברים בצד הפרטי והמאמר השני בסוגיא הלאומית הכללית .או
בצורה יותר מדויקת -המאמר הראשון עוסק בדברים בתוך העולם הנפשי הרגשי ,והמאמר השני
מחבר את הדברים אל המשמעות שלהם בתוך העולם השכלי הרוחני.
ולכן מאמר העונג והשמחה לקח את התביעה של קומת הנפש של הדור ,להחיות את האור הפנימי,
ואת מיצוי הפיתוח של הנשמה הגדולה של כנס''י לתוך האות של כל אחד ואחד בתורה ,לעורר בו את
העונג והשמחה ,ובכך לחבר את כל ההארות הגדולות אל המציאות עצמה ,ושהם לא יהיו חיצוניים
ומנותקים .ומאמר המחשבות בהקבלה אליו ,מבאר את משמעות הדברים לא בצד הרגשי שלהם
אלא בצד הרוחני השכלי שלהם ,שזה דורש לבנות את כל העולם הרוחני בצורה הכללית שלו -ע''י
המחשבה השלישית ,שכל כולה עוסקת באיך הדבר הזה נעשה דרך מה שעמ''י מוריד את השכינה
לתחתונים( .וכפי שדבר זה עוד יתבאר מאוד מיד להלן).
עלינו לדעת שמצד הגזע הטהור שלנו - ,שדוקא כשנבא עד עז ההכרה הרוממה ,בחכמה שלמה
ורוח חי באמת ,נדע בצדק להתפאר באור האלהי השורה עליו "שבטי יה עדות לישראל להודות
לשם ד'" -מצד האופי הפרטי הזה המיוחד לנו ,הננו עומדים גם במצב הדברים הכלליים לאות
ולמופת לעולם ,כשנשמור יפה את סגולתנו "ונודע בגוים זרעם וצאצאיהם בתוך העמים ,כל
רואיהם יכירום כי הם זרע ברך ד'" .על כן בשעה שהמדות הטובות הכלליות והדעות הטהורות
שנתפשטו מעט מאור ישראל בהרבה מן העמים ,כשהן נופלות ושוקעות ,עלינו להחזיק בהן ביתר
שאת לטהרן ולזככן .אצל העמים כולם יכולים ,לפי המצב ההוה שבאנושיות ,רק יחידים להיות
מתנשאים למדרגת הצדק ,אבל אין מעמד לשום אומה בעולם שיהיה הצדק חותמה ,ושיהיה היושר
האלהי שאיפתה היותר אדירה ופנימית ,כי אם עם-ד' אלה .אנחנו הננו מוצאים את עצמנו מצד
טבע לאומנו ,כי החפץ הנשא לצדק האלהי שישלוט בקרבנו ובעולם - ,זהו אדיר חפצנו הכללי.
הרגש הנשא הזה דופק בחזקה בחיינו היותר פנימיים ,וכל מי שרוצה לחוש את נשמתו הישראלית
ימצא אותה כשיבקשנה בקרבו פנימה .זהו שורש אהבת האלהים ,הצפונה בלבבנו ובנפשנו פנימה;
הכח הצפון הזה הוא גנוז בקרבנו ,מתגלה הוא בכל הודו ביחידים ,ומושרש ג"כ בלב כל איש
מישראל ,הסובל כל-כך כדי להיות נספח על נחלת ד' .אין הידיעה מהסבה הגורמת להיות כל-כך
דבק בעמו הנרטש והנרמס מעכבת לגמרי את העובדא ,כי החיים בפועל המה יותר חזקים מהדעה
והרעיון האנושי הכהה והחלש - ,אבל בלב כל יחיד מישראל טמיר ונעלם נקודת חיים נפלאה
להיות דבק דוקא באומה זו ,שמקור חייה נוזל ג"כ בקרבו ,וטבע נפשה הכללי הוא החפץ האדיר
לאור האמת והיושר האלהי הזך והמתרומם ,שיגלה ויראה בפועל בעולם .כל המעשים כולם ,כל
המצות ,כל המנהגים ,אינם כי-אם כלים רבים המכילים בקרבם כל אחד ואחד ניצוצי אורה אחדים
מהאורה העליונה והגדולה הזאת ,שלפי חסנם של הכלים ,לפי טהרתם ,ודיוקם המכוון ,כדמות
הדיוק הבלשני לעומת הרעיונות הפנימיים שמתבטאים על ידו - ,כך האורה מתגדלת; ולפי מרבית
הדעה ,השכל וגדולת המחשבה והרחבתה ,כן טל החיים מרטיב ומחיה את כל לב שוקק וכל נפש
צמאה.
שמא לא ימצא האדם בפועל ,את היתרון המוסרי שלנו עכשיו ,נאמר לו :כשתבקש בכללות
האומה בודאי תמצא .ולא עוד שאין הדבר תלוי על-פי הצדק שבפועל ,שישנם כמה דברים
המונעים ומעכבים אותו להופיע
בגלוי ,כי-אם על-פי כשרון הצדק הגנוז בכח בכלל האומה ,והכשרון הזה הוא כל-כך גדול ונשגב,
עד שהוא עולה למרום הצדק האלהי ,וחפץ דוקא בצדק עולמים! מובן הדבר שמעלה אדירה כזאת
בעיקר הטבע ,מזכות אבות ,משורש הגזע ,אי אפשר שלא תגרר עמה ,כל זמן שלא יצאה אל
הפועל גם כמה חולשות ורפיונות ,כטבע כל כח גאוני שמאבד איזה כחות צדדיים מדי גדלו .אמנם
הוא כל-כך גדול ,כל כך נשא ונשגב ,עד שכשיצא אל הפועל ברום עזו ,ידע איך לכלכל הכל
במשפט "ממנו פנה ,ממנו יתד ,ממנו קשת מלחמה ,ממנו יצא כל נוגש יחדו" .ואז בתוקף
שלמותו הוא משלם נחומים ג"כ בעד כל המגרעות והרפיונות שסבב מדי אספו את כל כחותיו
להנקודה העליונה המתגברת באדירותה" ,כי חרבותיך ושוממותיך וארץ הריסותך כי עתה תצרי
מיושב ורחקו מבלעיך" " ,תחת בשתכם משנה וכלימה ירנו חלקם ,לכן בארצם משנה יירשו
שמחת עולם תהיה להם" במהרה בימינו.
41
שמדכאים אותם .אבל לכן במקום לכעוס על הדבר הזה וכל הנזקים שהוא גורם ,צריך להבין שמה
שבאמת העולם מחפש עכשיו זה את הבריאות של העולם הרוחני הישראלי שיתגלה בעולם.
שכנ''ל ,רק מדרגת החיים של עמ''י יכולה ליצור את החיבור המיוחד של העולמות הרוחניים לצד הלאומי
אצל העמים כולם יכולים ,לפי המצב ההוה שבאנושיות ,רק יחידים
להיות מתנשאים למדרגת הצדק ,אבל אין מעמד לשום אומה בעולם
שיהיה הצדק חותמה ,ושיהיה היושר האלהי שאיפתה היותר אדירה
ופנימית ,כי אם עם-ד' אלה.
שכמו שהזכרנו בתחילת המאמר שאצל אומות העולם אם אתה לאומי אתה לא דתי ופשיטס ולא
מוסרי ,כמו שנתגלה כמה שנים אחרי כתיבת המאמר הזה בגרמניה ואיטליה .הסתירה המהותית
שקיימת בין הזרם הלאומי שהופך להיות נטול כל לשד של חיים רוחניים לבין מערכות אחרות.
ובעולם מאוד מתגבר הלאומיות ,כל' הרצון לחיות את החיים עצמם ,וממילא הוא מתנכר לאמירות
דתיות שמנסות להכביד ולשלוט על החיים .ובאיזושהיא מידה ,כל עוד אין את המחשבה הישראלית
בעולם ואת הבריאות הישראלית בעולם אז באמת יש סתירה בין הדברים האלה.
אנחנו הננו מוצאים את עצמנו מצד טבע לאומנו ,כי החפץ הנשא לצדק
האלהי שישלוט בקרבנו ובעולם [ - ,זהו אדיר חפצנו הכללי .הרגש הנשא הזה דופק
בחזקה בחיינו היותר פנימיים ,וכל מי שרוצה לחוש את נשמתו הישראלית ימצא אותה
כשיבקשנה בקרבו פנימה .זה לא היה בהוצאה הראשונה] זהו שורש אהבת האלהים ,הצפונה
בלבבנו ובנפשנו פנימה;
אצל אומות העולם הקב''ה נתפס כמשהו כזה שחייבים לרצות אותו .כמו שהרב כותב באורות 'הרבה
חובות השפענו בעולם' .התפיסה היא שיש את החיים שזורמים בתשוקות וברצונות שלהם .ויש איזה
משהו שהם אולי לא יכולים להתכחש באמיתיות שלו אבל הוא מטריד את החיים והחיים צריכים
לדעת איך להסתדר איתו .והחידוש של עמ''י זה הסמתפיה לאהבת ה' .שזה כל תשוקת החיים
ולכן אצל העמים הלאומיים שלנו ,שכל רצונה הוא כדי לגלות את הטוב האלוקי הזה בעולם.
האחרים המערכות הלאומיות התייסדו על שאיפות של כלכלה ושלטון ושאיפות אחרות והדת היא
גיבנת שצריך לדעת איך להסתדר איתה .אבל אצל עמ''י ,כל היסוד שחולל את האומה הישראלית זה
האהבה של אברהם לקב''ה ,יציאת מצרים של 'אני ולא מלאך' ,ולכן מיסודה האומה הישראלית בנויה
בצורה כזו שהמתח בין לאום למוסר ובין שמים לארץ ,בעומק החיים שלנו הסתירה הזו היא כלל לא
קיימת.
לצד התודעתי של היחידים ,אלא לעצם הפסיכיקה הציבורית של עמ''י ,גם אם היא לא מודעת ,אבל
זה שכל כך עקרוני לאדם להיות 'ישראלי' ואם תגיד לו שהוא לא ישראלי אז הוא ישנא אותך ,זה
אמנם מסירות נפש זה לא דבר שמיוחד מראה שהוא כל כך רוצה להיות שייך לסוגיא של עמ''י.
רק לעמ''י .אבל גם לא התכוונו לומר שעצם זה שאדם מוכן למסור את נפשו זה משהו מיוחד .אלא כל
דבר שאתה מוסר עליו את הנפש זה מראה שאתה קשור אליו .ערבי מדעאש שמוכן למסור את נפשו
בשביל האומה הערבית או האסלאמית זה אומר שעומק החיים שלו זה 'הרוע של האיסלאם' וכמה
שהוא יותר ימסור את נפשו לדבר הזה נבין עד כמה אצלו זה קיומי לרצוח אנשים .אז לא הגבורה של
חיילי צה''ל בקרב מה שעושה אותם לכלכך קדושים ,שזה יכול להיות גם בגרמניה בגבורה גדולה של
חיילים שמסרו את נפשם לרייך השלישי .אבל אומר לך למה אתה מוסר את נפשך ואומר לך מי אתה.
מי שמוסר את נפשו לישראל סימן שהוא קשור לישראליות .ויש יחידים כאלה שהם חושפים מה זה
ישראל ,וממילא בזה הם מבארים למה כל עמ''י קשורים.
ולכן -אין הידיעה מהסבה הגורמת להיות כל-כך דבק בעמו הנרטש והנרמס
מעכבת לגמרי את העובדא ,שאם תשאל את החילוני למה הוא עולה לארץ הוא יסביר לך
שהוא מאמין ברעיון הקומוניסטי והקיבוצי והוא רוצה ליישם אותו בארץ ,ויהיו הרבה הסברות אחרות.
ההסברים הם לא רלוונטים .הם הסברים שלא רק שלא יכולים להחיות עם מת אלא להמית עם חי.
והם גם בפועל המיתו עם חי .הרב לא ראה את זה בדורו אבל היום אנו רואים איך ההסברים האלה
לא ממתים אבל מסבכים מאוד .אלא שברור שמאחורי כל ההסברים האלה יש משהו יותר עמוק ,וזה
החיבור שלו לישראליות הזו .כי החיים בפועל המה יותר חזקים מהדעה והרעיון
האנושי הכהה והחלש ,ולכן כל ההסברים טפלים כלפי מה שקורה פה בפועל ,עצם
ההתחברות בחיים לעמ''י - ,אבל בלב כל יחיד מישראל טמיר ונעלם נקודת חיים
נפלאה להיות דבק דוקא באומה זו ,הוא יכול למצוא כל מיני תירוצים ,אבל אחרי הכל
קומוניזם אפשר למצוא גם ברוסיה וליברליזים גם בארה''ב ובעוד כל מיני דברים אחרים.
ולכן בסופו של דבר שמגיעים לנקודות הכי עמוקות ,הוא בעצם רוצה להיות ישראלי שמקור חייה
נוזל ג"כ בקרבו ,וטבע נפשה הכללי הוא החפץ האדיר לאור האמת
והיושר האלהי הזך והמתרומם ,שיגלה ויראה בפועל בעולם.
ולכן עיקר המסר של מאמר המחשבות זה שאם עמ''י צריך לחדש את המחשבה השלישית אז הוא
קודם כל צריך לחדש את זרמי החיים האלה ,שמתגלים גם בכל ההמוניות כולה .שזה מה שאומר ר'
יהושוע מקוטנא שזה ששיבת ציון מחיה לא רק הכרות רוחניות של גדולי ישראל אלא של כל ההמונים
כולם ,זה אומר שזה לא משהו שכלי חיצוני אלא זה מה שמעורר את עצם החיים הישראלי .שעצם
החיים הישראליים זה המזון האמיתי שכל העולם מתגעגע אליו וכל הכפירה והזעזועים שלו נובעים
מצימאון לדבר הזה.
לכן לזלזל במצוות האלה .כי ככל שאדם רוצה להיות יותר מדויק את עצמו הוא צריך למצוא דרכים
לבטא את עצמו.
חשיבות פרטי המצוות ודיוק מעשי המצוות לאור זה' -כדמות הדיוק הבלשני' .כל' כי הפרטים הם לא
חיצוניים ,אלא הם כולם חלק ממה שהחיים הכללים של האומה מביעים את עצמם דרך זה בצורה המדויקת
והמקורית
ובהקשר הזה הרב מביא משל מאוד חשוב שהוא חוזר עליו כמה וכמה פעמים 'כדמות הדיוק הבלשני
לעומת הרעיונות המתבטאים על ידו'.
מהי חשיבות היחס בין המילים של השפה לשפה? האם כל כללי הבלשנות והדיקוים של השפה אלו
כללים חיצוניים שהעמיסו עלינו האקדמיה ללשון והמורים ללשון שמאלצים אותנו לעשות כל מיני
או שבצורה עמוקה זה התחילה הפוך .כל תרבות נקראת לשון 'עם ולשון'.שפה דברים מסוימים?
התחיל ה מזה שהיה בעת חיים ,שהביעה את עצמה בכל תרבות ותרבות דרך המילים המסוימות
שהיא מצאה בהם לנכון לבטא את עצמה .ולכן זה לא שהלשונות הם הסכמיים (ובטח שלא לשון הקודש),
הסכמה חיצונית שהחליטו בואו נקרא לבקבוק בקבוק ולכל דבר בשם המסוים שלו .אלא הבעת החיים
שמביעה את עצמה דרך המילים המסוימות האלה ,זה עצם הביטוי של החיים שלה עצמה .ולכן הדיוק
של הדברים זה בעצם הנסיון שלנו להביע את עצמנו .זה לא אילוץ חיצוני אלא הרצון שלנו להביע את
עצמינו בצורה הכי מדויקת ובהירה!
זה המשמעות העקרונית של המשל הזה .שלכן היחס של הפרטים לכלל הוא לא יחס חיצוני אלא
המשכיות ישירה .שאם יש זרם חיים אדיר אז אח''כ הוא מבטא את עצמו במילים ואח''כ בדייקנות עד
השבבים הכי עדינים של עבר ועתיד וכתיב מלא וכתיב חסר ,כחלק מההמשכה של ההבעה של החיים
עצמם .וכך גם ראוי שנתייחס אל המצוות ,לא כתביעה שבאה מבחוץ אלא כדבר שמסייע לנו להבין
את עצמינו בצורה יותר נכונה.
כמו שהרב אומר בעין איה 'כל המקיים מצווה כמאמרה' ,שיש אדם שיגיד שלא משנה אם את היצירה
הזו נבטא ככה או ככה .אז מוצארט אמר שצריך להיות סי בימול ובקצב של שלוש שמיניות .אז אדם
שהרמה המוסיקלית שלו רדודה יסתפק במשהו שהוא רק בערך .אבל יש אדם שהאיכות המוסיקלית
שלו גדולות ,אז הוא בגלל דבר כזה יצא מהקונצרט מאוכזב לחלוטין ...והדבר הזה לא נובע בגלל
שהוא מתוסבך ויש לו נרבים (=עצבים) דתיים ,אלא להפך ,כי הוא חי את עולם המוזיקה בצורה
עוצמתית וגדולה ,וממילא הוא מרגיש את התביעה הכל כך אדירה שהיא תובע בצורה הכי מדויקת
שלה .וכך גם צייר שאם יש קו אחד בציור לא נכון אז הוא ימחק את הכל .וזה לא אדם עצבני אלא
אדם יותר מפותח! שמחובר באמת אל עולם הציור וממילא מרגיש את הצרימה הזו.
אז כך בישראליות יש משהו מאוד מפותח ועשיר ,והרצון שלנו לדקדק בכל קלה כבחמורה ,זה לא
חומרא מתוך פחדנות אלא מתוך עוצמות של חים .שאנו כל כך נחיה את האומר החיים שלנו בצורה
עוצמתית שיתבטא ממילא בכל פרט .אם מצוות הם רק קבלת האומה אז היה מקום לומר ש'בסדר',
נכון שאצל האמריקאים התרבות שהם מתבטאת אצל המבורגר .אבל גם אם ההמבורגר לא יהיה כמו
שכתוב בספרים לא צריך להתאבד על זה .ולמה לעמ''י יש התאבדות על כל פרט מפרטי מצוות? אלא
שז הסוגיא של עמ''י .שלאומיות זה לא משהו שבערך .אלא דבר מאוד מפותח ,מאוד גדול ,מאוד
עוצמתי .יש פה סוגיא מהותית מאוד שעמ''י בא לגלות בעולם ,לגלות את הערך שקיים בכל נקודה
ונקודה של חיים.
שזה מה שבא משל השפה לבטא שכל הפרטים זה המשכיות אחת של הכלל ,ולכן כל מה שאנו יותר
מעריכים את הכלל אנו יותר מבינים את המשמעות והחשיבות של כל הפרטים.
זה משל שהרב חוזר עליו כמה פעמים.
אורות התורה ט ד :כפי מה שההלכות הן מבוררות כך הן משמחות לב עושיהן ומזהיריהן .מלשון שהם
ממלאות זוהר' .גם עבדיך נזהר' .וחסרון בירורן ,בידיעה ברורה ודבקה בנפש ,מביא להרגשת הכבדה מקיומה
של תורה בדיוק בפרטי ההלכות ,זה שאדם לא קשור לתורה אז הוא תופס את הדקדוק בהם כמשהו
מעצבן וחיצוני ,ועי"ז יש שמתעוררת חרדת רפיון הגורמת למאסה של תורה ,חלילה .אמנם לבעל דעה
רחבה אין הדיוק הרחב מעיק כלל,ואדרבא הדיקנות היא תולדת השלמה ,כמו שהדיקנות של דקדוק הלשון
היא נערכת לשלמותם של המדברים בה .ולפי ערך רום המושג ,וטהרתו של היסוד הפנימי שבתורת אמת,
שאדם שחי עולם הבעתי כך מרובה ורחב הוא הדקדוק העצום בפרטי המעשים המסתעפים משרשו,
מאוד מפותח אז ממילא צורת ההתנסחות שלו תהיה צורה יותר מדויקת .וכמו שמשוררים גדולים הם
לא צריכים לעבוד לפי הכללים שהביאו להם כי כך אמרו להם אותם המורים מלשון אלא הם יודעים
שבשביל להביע את עצמם בצורה איכותית צריך את כל הדבר הזה .כך כל המצוות כולם הם צורה
שבאה להביע את אומר החיים הישראלי אשר למבין ולמרגיש הם כולם נסקרים בסקירה אחת רחבה.
ואם יחסר אותו הדיוק המעשי הרי הצורה הבהירה ,של רום ערך התורה האלהית ,ורוממות חוקיה
45
ומשפטיה ויקר ערך תכליתם ,מתטשטשת,ואין שיעור להפסד הנצמח מזה לכל משאת הנפש של כלל
היהדות לאדם בכלל ולישראל בפרט .על כן זאת היא החובה הגדולה לעסוק בתורה לשמה בלבון הלכה,
שתהיה מחוורת כשמלה ,ולמוד הדיוקים בהרחבתם יהיה מתוך עונג המושכל העליון ושמחתו .וזהו התנאי
נכבד בעסק התורה לשמה וממ"ח דברים שהתורה נקנית בהם :בשמחה בטהרה ,שהיא ודאי מתבססת
מתוך המדע הפנימי של הכרה ברורה.
ובאיגרות ב איגרת שעח לרב חרל''פ " -בענין היחש של ההשגות המופשטות ,עם פרטי המעשים ,לימוד
תורה גדול שמבאר את הבשורה של תפילן זה יופי .וגם קיום המצווה .אבל עכשיו מה אתה מתקרצץ
איתי עם הרצועה היא בדיוק ככה או בדיוק ככה? המשל היותר טוב בזה הוא היחש של הגילוי הנשמתי
של האדם בכללו ,בדיבורו המתחלק למבטאים ולאותיות ,אדם שמדבר לא חושב איך להביע את
הדברים אלא הדיבור וההתפרטות של הדברים היא קישור והמשך ישיר של הקישור שלו אל
הרעיון הגדול .אז כך ככל שאנו חיים ישרלאיות אז בצורה ספונטאנית זה יתכוונן ,מכיון שכל
הפרטים הללו -שהם נושאים בקרבם את התכונה הרוחנית של המחשבה ,אע"פ שעצם המחשבה
במקוריותה היא נשגבה מכל מבטא והגיון קולי ,מ"מ הערך של המחשבה אל הדיבור הוא ערך עצמי ,ואנו
רואים שהדיבור מברר לפעמים ג"כ את המחשבה ,ובאמת הדיבור הוא המחשבה הגופנית .וכן המעשים
כולם ,ביחוד מעשה המצות ,הנם התגלות המחשבה ,החיות האלהית בתכונה המעשית .נמצא שהתביעה
היא חזקה לאין-ערך לגלות את המחשבה הגנוזה בגילוי מעשי ,כשם שכח החיים יוצר את הגויה לפי
תכונתו העצמית .ובעלי ההסתכלות המחשבית משוים נגד עיניהם את המהלך ,שאור-החיים המחשבי
העליון הולך הוא ובורא באורו העצמי את התכונה המעשית כמו שהיא ,וטעמי-מצות הולכים ומשתקפים
בשיקוף בהיר לפי ערכה של ההכנה למדת ההסתכלות המקפת והחודרת הזאת "ואת ישרים סודו" .וידיעה
זו מעטרת את האדם וגדולה ,ומגדלת את שמחת המצות למרומי עז .כי רוח-החיים של אור חי העולמים
מתגלה בכל מצוה כמאמרה ,שהולך הוא ומתגלה לפי מדת ההתקשרות של קדושת חדות ד' שבאהבת
המצות" .אשרי איש ירא ד' במצותיו חפץ מאד"" - ,במצותיו ולא בשכר מצותיו"" .ונשמח בדברי תורתך
ומצותיך לעולם ועד ,כי הם חיינו" -חיינו ממש" .
התנועה שחורזת את כל ההיסטוריה כולה .זה תשובה ראשונה ,שכולה ביטוי של המדרגה היסודית
הזו שנקראת 'כנס''י' ,ש'היא חפצה לגלות את כל מהותה בפעם אחת'.
תשובה שניה -ולא עוד שאין הדבר תלוי על-פי הצדק שבפועל ,שישנם כמה
דברים המונעים ומעכבים אותו להופיע בגלוי ,כי-אם על-פי כשרון הצדק
הגנוז בכח בכלל האומה ,והכשרון הזה הוא כל-כך גדול ונשגב ,עד שהוא
עולה למרום הצדק האלהי ,וחפץ דוקא בצדק עולמים! אלא שהרב לא עוצר פה
את התשובה וממשיך עוד דבר נוסף חשוב ביותר -מובן הדבר שמעלה אדירה כזאת
בעיקר הטבע ,מזכות אבות ,משורש הגזע ,אי אפשר שלא תגרר עמה ,כל
זמן שלא יצאה אל הפועל גם כמה חולשות ורפיונות ,כטבע כל כח גאוני
שמאבד איזה כחות צדדיים מדי גדלו.
אז התשובה הראשונה הייתה -גם בנגלה אפשר לראות בהתסכלות רחבה מאוד מה זה עמ''י .אבל
תשובה שניה אין לבחון את הדברים מצד הבפועל אלא מצד הסגוליות שלהם .אבל הרב מרגיש מיד
שזה לא נותן תשובה לשאלה .כי הרי כל השאלה מלכתח' הייתה 'שמא האדם לא ימצא את היתרון
שלנו בפועל' .הרי השואל פה שעליו מדובר הוא אדם כזה שאין לו כוח לשמוע 'סגולות' ,אלא דבר
איתי בעובדות ובמעשים .כלומר בעצם הוא שואל -אם זה נכון שיש פה פוטנציאל כזה גדול אז למה
זה לא מתבטא בפועל?
ולכן אומר הרב ,את עיקר התשובה בהמשך שזה 'כטבע כל כוח גאוני שמאבד איזה כוחות צדדים מדי
גודלו' .כל עוצמה כגודל העוצמה שלה גודל המורכבות שלה .גאוני זה כמו גאות הים ,הגל עולה
למקום מאוד מרכזי ולכן הוא גורם לצדדים בפריפריה של הגג שיושקעו ולא יושמו על לב .כלומר גם
הנפילות של עמ''י באות מתשוקות לדברים מאוד גדולים .אז כל עוד הם לא מקבלות את המענה
לתשוקות הגדולת שלהם אז הם בדיכומוטמיה של או הכל או לא כלום .בנפילה כזו שמשתקפת בכעס
ובמרידה ובתסכול וביחס מאוד אפרורי כלפי כל מיני דברים חלקיים .אבל אדרבא ,דווקא זה שהדור
שלנו כל כך נופל ,זה מראה את הקיומיות של השייכות שלו אל המדרגה העליונה .יש על זה מחקרים על
התסבוך של הילד הגאוני שהוא תמיד דחוי מהחברה ,ומשעמם לו בשיעורים ,והוא עצבני .כמו איינשטיין שהיה משומעם .וכו' .יש כאלה
שיאמרו שזה דלילות של חיים ויש כאלה שיבינו שזה בדיוק להפך ,דווקא הגדלות שלו יוצרת את כל הרפיון הזה.
[לכא' 'היתרון המוסרי שלנו' ביחס לאומות העולם ,שעליו אנו שואלים ,זה לא שעמ''י הוא כל כך נפול
אלא שהוא בסך הכל סתם בינוני ,לכה''פ ,לא מציג משהו כזה כל כך גדול ומיוחד? אבל כנראה הרב
מתכוון לתופעה הזו ש יש לנו מבט ביקורתי שלנו ביחס לעצמינו .לא רק היום בכל מיני תל אביבים
שמגנים את ישראל באום ואומרים שהיא מדינה כובשת ואין דברים כאלה בכל העולם ...אלא החל
מאז -שדור האבות אמרו שדור הבנים אוכלי השפנים הם יותר גרועים מהאנשים המתורבתים שהיו
באירופא .וזה חלק מאותה הסוגיא .שלא רק הגאונות גרמה לנפילה אלא התביעה הגדולה שלנו
לעצמינו גורמת לנו לראות את עצמנו בצורה מאוד ביקורתית .אז אם נבחן את הדברים בצורה
אוביקטיבית נראה אותם אחרת .אבל אין מה לעשות עם זה שיש לנו מבט שלנו ביחס לעצמינו שגורם
לנו לחשוב שאנו גורעים מכל עם ולשון ועד היום יהיו כאלה שיצוטטו שישראל עובדים ע''ז באופן יותר
גרוע מכל האומות].
ולכן אל תדון את זה שהדור שלנו הוא כל כך נופל לחולשתו ,אלא זה ביטוי של סגולה שלא מצאה את
עצמה בפועל .וזה שתי תשובות משלימות .הרצף ההיסטורי מראה לאיזה גדלות אנו שייכם .ולאורו
צריך להבין גם את הנפילה של הדור שלנו לא כנפילה אלא כגאונות שלא מצאה את הבשורה שלה.
אז זה לא רק לימוד זכות של תבין מאיפה באה הנפילה הזו אלא זה הבנה שכגודל הנפילה ופיזור
הכוחות כך יהיה בעתיד גודל הברכה שתצא מהדבר הזה ,ולשבי פשע ביעקוב כל הזדונות יתהפכו
לזכויות ולקרש קציפה שתעיף אותנו קדימה ,ולכן היה שווה .וזה ינחם אותנו ויסביר לנו שהיה שווה
כל הנפילות והמגרעות שהיו לנו בשביל מה שיתגלה.
"כי חרבותיך ושוממותיך וארץ הריסותך כי עתה תצרי מיושב ורחקו
מבלעיך" " ,תחת בשתכם משנה וכלימה ירנו –לשון אבל ,חלקם ,לכן באותו
מקום בארצם משנה יירשו יקבלו תשלומי כפל על כל זה ,מעז יצא מתוק ,שמחת עולם
תהיה להם" במהרה בימינו.