‫הועתק והוכנס לאינטרנט‬

‫‪www.hebrewbooks.org‬‬
‫ע״י חיים תשע״ז‬

‫ספר‬

‫פירושים ודרושים לפי סדר הפרשיות‬

‫מלוקט מתוך םפה״ק‬
‫׳לקוטי מוהר״ך‬
‫מארונינו מורינו ורבינו אור הגנוז והצפון‬
‫הרב רבי נחמן מברסלב זיע״א‬
‫בתוספת ביאור הל‬

‫יוצא לאור על ידי מכון ׳גנזיא דמלכא׳‬

‫רו ^ן ס ״ ךן‬
‫בהוצאת המפר הזה הושקע עמל רב אך ידוע מאמר החכם ׳כשם‬
‫שא״א לבר בלי תבן כך א״א למפר בלי שגיאות‪ /‬הן בתוכן הן‬
‫בטעויות דפום‪ ,‬ע״ב נבקש מהלומדים שאם ימצאו טעות כל שהוא‬
‫יואילו בטובם להודיענו כדי שנוכל לתקנו להבא בעזה״י‪.‬‬
‫ובזה אנו מודיעים שכל הקונה םפר זה עליו לבדקו‪ ,‬ובאם לא יבקשו‬
‫להחליפו באחר‪ ,‬הרי זה ויתור מראש לכל תביעה שהיא‪.‬‬

‫כל הזכויות שמורות‬

‫למכון ׳גנזיא דמלכא׳‬
‫ת״ד ‪50037‬‬
‫ירושלים ‪91500‬‬
‫טלפון ‪02-9995884‬‬

‫עימוד ׳ונחתם בספר׳‬

‫‪052-7671218‬‬
‫‪YAAKOV M E K SHECHTER‬‬ ‫יעקב מאיד סכפעד‬
‫‪ ';hoj'O‬׳‪^l-iHU1‬תג‬ ‫ד״ מ י ס י ב ת המקובלים ״ סעד היאפים״‬
‫‪"Shaar I la^ biom ayinf‬‬
‫נסיא מוסדות קרו אוד‬
‫‪rrt Hi>;ieni "KeM Or“ 11\s ii ^u 1ic^ns‬‬
‫‪JE R U S A LE .M‬‬ ‫בע״יז״ק י ר ו ש ל י ם •תוכב״א‬

‫!‪3:‬‬ ‫‪S39‬״ ‪2‬״ ‪Srtas S t T d . 9 7 2 6 2 7 6‬‬ ‫דח׳ רכרת ס״ט ‪ 32‬טד‪s2Tt3s3tt ,‬״ ‪02‬‬

‫תסס^‬

‫גם אני טצמרך לדבריו הנכוהים של ידידי הנה״צ ר׳ משה קרטר שליט״א‪ ,‬ואך‬
‫למותר להאריך בשבה הפפר ״נזזלי ז*ג״ש״ ותועלתו‪ ,‬לשנן אמרות ופנינים‬
‫מתורות רביה״ק מוהרץ זי״ע‪ ,‬המפודרים על פרשיות השבוע‪ ,‬ודבר בעתו מה‬
‫טוב למצוא כל אהד את חפצו להתענג על דבה״ק בשבתות חשנה‪ .‬וידוע שדברי‬
‫הצדיק הם כמעיין הנובע ופרים ורבים‪ ,‬ולפעמים גנוזים בדיבור אהד תילי תילים‬
‫של השגות אלקות המזככים את המוה ומטהרים את הלב‪ .‬ויזכה להפיץ‬
‫מעינותיו ולזנות את ישראל מתוך בריאות נכונה ושלות הנפש וזכות הרבים‬
‫תלוי בו‪.‬‬

‫דנית‪-‬‬
‫• ‪ -‬׳‬ ‫‪ij‬‬
‫;■"ר" ל ‪“ a‬‬
‫‪S H M il'E L IV10SHE K E E M E E‬‬ ‫שמואל משה קרפד‬
‫‪.\u5h-r Oi M ayailim E^Necbalmi‬‬ ‫פי‪^3,‬״נ״פ בנחלים‬
‫‪rri>ss4nn, 1‬‬ ‫‪Prsa BRESLOV‬‬ ‫נשייא תלםור תודח נגדפלב ^דושל״ם‬
‫‪sh Ivdkd OR HANELAM‬־־‪H‬‬ ‫ויו״ב א י י תנעלס כיסיב‬
‫‪sna?^ klizracbi St T';;<1 !}7ii'2-582951 ■i‬־‪Yr>h‬‬ ‫‪ 8‬סל ‪ 5a29514‬״ ‪0 2‬‬ ‫'־והנן‬

‫"יושל״ס תובנ״א‬

‫אדר תשס^ע‬

‫הן ידוע ליודעים דרכו של אדמריר היל באמירת תורותיו הק^ הנדפסים בספה>>ק ליקוטי מוהר״ן‪ ,‬שכל‬
‫תורה היא מערכה שלימה בדרכי עבודת הי וקרבת אלקים‪ ,‬ובתוכם בלולים ביאורים הרבה לפסוקי תנ״ך‬
‫ומאמרי חזייל על דרך פרדייס‪.‬‬
‫והנה השכיל האברך היקר ‪ n‬יצחק טרייסמן שליטייא ללקט את ביאורי פסוקי התורה מתוך התורות‬
‫שבספהייק ליקוטי מוהריין ולסדרם עפייי פרשיות התורה למען יהיה ערוך ביד כל אחד ללמוד ולעיין בהם‬
‫תמיד לפי סדר פרשיות השבוע‪ ,‬גם הוסיף נופך לבאר כל מקום הצריך ביאור שיהיו הדברים מובנים לפי‬
‫פשוטם‪ ,‬וכבר מאז עיני רבים נשואות לספר כזה‪ ,‬והוא דבר טוב והגון מאד ורב התועלת‪.‬‬
‫אך כגון דא ראוי להעיר ולהודיע להמעיין בספר זה כי בכדי להבין דברי רבינו היטב על מתכונתם צריך‬
‫ללמוד אותם במקורם כפי שנאמרו ע^^י רבינו הק^ ה>ל ונדפסו בספה^^ק ליקוטי מוהח^ן‪ ,‬כי ידוע דרכו‬
‫הנפלא של רבינו ה^ל במאמרי תורותיו הק^ שכל חלקי ופרטי המאמר קשורים מאד זה בזה וזה בזה באופן‬
‫שא״א להבין כראוי את דבריו הק^ עד שיהיה כל המאמר עם כל פרטיו מתחלתו עד סופו שגור כמעט על פה‪.‬‬
‫אולם אעפ^^כ נמצא תועלת גדולה בליקוט הזה הן לאלה שרגילים כבר בלימוד ס פ^^ ק ליקוטי מוהח^ן כי‬
‫ע^^י קריאתם בו יתעורר זכרונם בכללות המאמר וקשרו עם פרשת השבוע‪ ,‬וגם אלה שלא זכו עדיין להכנס‬
‫לפרדס תורת רבינו הק^ יפיקו תועלת גדולה בקריאת הספר להתעורר עי^^ז ליקרת הענינים המוזכרים בו‪.‬‬
‫עוד ראוי להעיר בנוגע לתוספת הביאורים שע^^י המחבר הי^>ו‪ ,‬כי באמת דברי רבינו ה^ל עמוקים מאד מאד‬
‫וכפלייס וכפלי כפליים לתושיה‪ ,‬והרבה ענינים עמוקים ורזין עלאין כלולים בכל פרט דבריו ה ק‪ /‬וכדברי‬
‫הרב בעל פרפראות לחכמה בהקדמתו י^כי מאד עמקו מחשבותיו ה^ל עמוק עמוק מי ימצאנו‪ ,‬וביאור כל‬
‫מאמר בשלימות ועד היכן הדברים מגיעים וכל רמיזותיו וסודותיו הק^ הכלולים בכל מאמר ומאמר דבר‬
‫זה נפלא ונשגב מאד ולא יכילם כל רעיון״ וכותב עוד בהמשך דבריו שגם אחרי שנמצא ביאור אמתי לדבריו‬
‫הק^ אין להעלות על הדעת שזהו לבד פשט הדברים ואין בלתו‪ ,‬כי זה ״דבר זה ומופלג מאד בתכלית הזכות‬
‫אשר אין להעלותו על הדעת כלל‪ ,‬כי מי יעלה בהר ‪ n‬ומי יקום במקום קדשו ומי יפתח פיו וימלא לבו לומר‬
‫שזכה לעמוד על תוכן כוונתו ז״ל אפילו בדיבור אחד מדבריו ז״ל אפילו רק משיחות חולין שלו ומכש״כ‬
‫מהתגלות חידושי תורותיו שהמשיכם בדרך נפלא ונורא מאד וכר‪ ,‬אך מסיים שם שרבינו המשיך וגילה‬
‫תורותיו באופן כזה שהם כוללים מריש כל דרגין עד סוף כל דרגין וכר ״ואפילו הקטן שבקטנים אם הוא‬
‫רק איזה בר אוריין ויש לו איזה ידיעה קצת בלימוד התורה הק^ באיזה מדריגה שהוא יכול לשאוב מים‬
‫בששון ממעיני הישועה ולרוות צמאונו ולהרוות את נפשו בהם״‪.‬‬
‫וכבר מלתינו אמורה בשבח הספר ורב תועלתו‪ ,‬ברכתינו להמחבר שליט״א שיזכה להפיץ מעינותיו הרבים‬
‫אשר אתו בכתובים בגפ^ית ובפרד״ס מתוך בריות גופא ונהורא מעליא‪ .‬וזכות גדול הוא לסייע להמחבר‬
‫ולהיות שותף בעמלו‪ ,‬ויתברכו המסייעים ברב ברכות מאת שוכן ערבות‪.‬‬
 ‫הקדמה‬
‫השיר והשבח לאל בורא עולם אשר זיכנו בחסד חינם ברוב רחמיו וחסדיו‬
‫לקבץ ולברר פירושים עפ״י סדר הפרשיות בצירוף עצות התחזקות והתעוררות‬
‫לעבודת השם מתוך דבריו הקדושים של האי צדיק יסוד עולם‪ ,‬אור הגנוז והנעלם‪,‬‬
‫נחל נובע מקור חכמה רבינו נחמן מבדסלב זי״ע‪.‬‬
‫ולספר בשבח המאמרים אין זה בכוחנו כי ידוע שכל תורותיו של רביז״ל הם‬
‫רזין עילאין הנוגעים בסודות הבריאה ובעולם התיקון שלעתיד לבוא בדרך חכמה‬
‫וטעמים נפלאים מאוד‪ ,‬ועם כל זה עיקר כוונתו הקדושה בכל המאמרים והדרושים‬
‫לא היתה כי אם בשביל שנוציא מזה עצות והתעוררות לעבודתו יתברך כי ׳לא‬
‫המדרש הוא העיקר אלא המעשה׳)אגות א יז(‪ ,‬וכמו שאחרי אמירת תורה י׳ המתחלת‬
‫׳כשיש דינים ח״ו על ישראל‪ ,‬ע״י ריקודים והמחאת כף נעשה המתקת הדינים ובו״‪,‬‬
‫ומגלה שם תורה עמוקה מסוד הריקוד ובו׳‪ ,‬אזי אמר )שימוח הר״ן סימן קלא( ׳כך אמרתי‬
‫שעכשיו נשמע גזירות ח״ו על ישראל‪ ,‬והנה הולכים וממשמשים לבוא ימי הפורים‬
‫האלה וישראל יהיו מרקדים וימחאו כף ועי״ז ימתיקו הדינים׳‪ ,‬דהיינו שרצה להעיר‬
‫לבבנו שנדע ונבין שכל דברי תורתו הקדושה‪ ,‬אעפ״י שיש בהם עמקות גדול ונורא‬
‫מאוד מאוד וסודי סודות רחבים מיני ים‪ ,‬אעפ״ב עיקר כוונתו היה שנשמע ונקבל‬
‫דבריו בפשיטות ובתמימות‪ ,‬וכן אמר )חיי מוהר״ן שימן שלה( ׳הלוא כל הנחת רוח והתענוג‬
‫שלי הוא רק כשאני רואה איזה דברי יהדות ועבודת השם באחד מאנשי ובו׳‪,‬‬
‫׳בקשתי היו אנשים כשרים כי זה כל ישעי וכל חפצי׳‪ ,‬שעיקר כוונתו במאמרים‬
‫האלו הוא שנקיימם לעובדא ולמעשה‪ ,‬וכבר הקדים זה תלמידו הגדול מוהרנ״ת‬
‫זצ״ל בהקדמה לספרו הקדוש ׳ליקוטי הלכות׳ וז״ל ׳כל הדברים שגילה רבינו ז״ל‬
‫אם אמנם כולם בנויים ומיוסדים על כל מצות התורה המקובלות בידינו מכבר‪ ,‬על‬
‫כל זה הם הקדמות חדשות לגמרי וכולם הם עצות ודרכים נפלאים להתקרב על‬
‫ידם להשי״ת כל אחד ואחד ממקום שהוא‪ ,‬ועיקר הכוונה לקיימם בפשיטות כפי מה‬
‫שיצאו מפיו בתמימות ופשיטות ובו׳‪.‬‬
‫והנה בראותינו אשר בתוך דבריו הקדושים מצויים פירושים ודרושים עפ״י‬
‫סדר הפרשיות‪ ,‬ועמדה לעינינו שיחתו הקדושה שאמר אודות תורתו )שס סימן שעה(‬
‫׳ברוך השם היא סחורה יפה מאוד מאוד וטוב היה שיהיה לחנות זה משרת טוב‬
‫שיוכל להניח ולסדר כל חתיכת סחורה עם הקצה לחוץ באופן שהקונה יראה מיד‬
‫את מהות הסחורה ואז יוכל המשרת לחטוף מיד את אותו המין ולפתוח אותו‬
‫בזריזות לפני הקונה בכדי שיראה את הוד ויופי פאר הסחורה׳‪ ,‬ע״ב שינסנו מותנינו‬
‫לעשות אוזניים לתורה ולברר מקחו של צדיק באופן שיוכלו ללומדם אצל שולחן‬
‫השבת ושאר עת מצוא כנהוג‪ ,‬אך פשוט הוא שהרוצה להחכים לא יעזוב מידו את‬
‫ספה״ק ׳ליקוטי מוהר״ך וזה הספר ישמש אך כמפתח לשער הגדול‪.‬‬
‫וקראנו אותו בשם נחלי דבש כשמו כן הוא‪ ,‬כי דברי רביז״ל הם )משלי מז כד(‬
‫׳צוף דבש אמרי נועם מתוק לנפש ומרפא לעצם׳‪ ,‬וכן נחלי דגש עם האותיות הוא‬
‫גימטריא אדונינו נחמן בן פיגא‪.‬‬
‫והנה חששנו מאוד לשנות מלשונו הטהור שכידוע כל דיבוריו שקולים‬
‫ומדודים וסגולתם רבה לעורר נפשות ישראל‪ ,‬אך חשובי אנשי שלומינו הורו לנו‬
‫שעדיף הדבר שהספר יהא שווה לכל נפש‪ ,‬לכן השתדלנו להשאיר את לשון קדשו‬
‫אבל בכל זאת לפי הצורך והענין גרענו והוספנו לפעמים כדי שיתבארו הדברים‪,‬‬
‫וכן הוספנו ביאור ונופך לדבריו מתוך ספרי תלמידו מוהרנ״ת זצ״ל וכן מהספרים‬
‫׳פרפראות לחכמה׳ ׳ביאור הליקוטים׳ ׳באיבי הנחל׳ ׳מי הנחל׳ ועוד אשר ביארו‬
‫ופירשו את דבריו‪ ,‬ותקוותנו ותפילתנו שאכן כיווננו לאמת אבל אם ח״ו שגינו והוא‬
‫רחום יכפר עוון וכו׳‪ ,‬ואם יודיעונו ע״ז בלא נדר נתקנו להבא בעזה״י‪.‬‬
‫ברכת תודה אנו חייבים לכל חברי המכון שהתעסקו בזה הספר ובפרט לרנ״י‬
‫ברנד נ״י‪ ,‬לר״מ חשין נ״י‪ ,‬לר״י טרייסמן נ״י‪ ,‬ולרנ״ש פרנק נ״י‪ ,‬ולכל מי שעזרונו הן‬
‫בהבנת הדברים הן בממון הן בעסקי הדפוס ובראשם להרה״ח ר׳ אהרן יוסף קעניג‬
‫שליט״א ראש כולל ברסלב רמת בית שמש אשר עומד רבות לימינינו לאחיעזר‬
‫ולאחיסמך‪ ,‬זכות רביה״ק יגן עליהם שיזכו לרוב נחת דקדושה מכל יוצאי חלציהם‬
‫מתוך בריאות גופא ונהורא מעליא ולא תמוש התורה הזאת מפיהם ומפי זרעם עד‬
‫עולם‪.‬‬
‫טרם נכלה לדבר נישא כפינו לבורא עולם בהלל והודאה על כל החסד אשר‬
‫גמלנו להיות ממשרתי המלך ‪ -‬מאן מלכי רבנן‪ ,‬ובתפילה ותחנונים להבא שלא‬
‫יעזבנו ולא יטשנו לנצח‪ ,‬שלח אורך ואמיתך המה ינחונו‪ ,‬יהי ד׳ אלקינו עמנו כאשר‬
‫היה עם אבותינו‪ ,‬ויהי נועם ד׳ אלקינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו‪ ,‬בן דוד יבוא‬
‫ויגאלנו‪ ,‬ויעלנו בשמחה לארצינו‪ ,‬ויבנה בית קדשינו ותפארתינו במהרה בימינו אמן‬
‫כן יהי רצון‪.‬‬
‫מכון גנזיא דמלכא‬
‫א‬ ‫דבש‬ ‫בראשית‬ ‫נחלי‬
‫^ פרשת בראשית‬

‫)בראשית א א(‬ ‫בראשית‬

‫תמן רא שי תמן בת‪) .‬תיקרז ד(‬
‫הנה ידוע שבל הנהגת הבריאה הוא בהשגחתו יתברך‪ ,‬אלא שזה מוסתר‬
‫בדרך הטבע‪ .‬והענין הוא שהשגחת השי״ת מכונה בשם עיניים כמ״ש)זכרה ד מ(‬
‫׳עיני ד׳ משוטטות בכל הארץ‪ /‬והנה עיקר כה הראות הוא מחמת שמכה בדבר‬
‫הנראה‪ ,‬וחוזר מחמת ההכאה לעיניים ונצטייר שם‪ ,‬דהיינו שהעיניים רואות את‬
‫הדבר‪ ,‬אבל כשהדבר הנראה הוא רחוק‪ ,‬אזי קודם שיגיע כה הראות להדבר‬
‫הנראה‪ ,‬הוא מתפזר בתוך האויר ונתעבר ואינו מגיע בהכאה על הדבר‪ ,‬וע״ב‬
‫אינו חוזר לעינים ואין רואים אותו‪ .‬וזהו שהקב״ה מצד עצמו בודאי מביט‬
‫ומסתכל ומנהיג את הבריאה בהשגחתו‪ ,‬אך אם אנו קרובים אליו אזי מגיעה‬
‫אלינו ההבטה שלו בהכאה ואנו נצטיירים בעיניו כביכול והוא משגיח עלינו‪,‬‬
‫היינו שנותן לנו כל הצטרכויותינו בעיתם ובזמנם‪ ,‬אבל כשרחוקים ממנו‪ ,‬אזי‬
‫הראיה שלו כביכול מתפזרת ואינה חוזרת אליו וכביכול הוא מעלים עין‬
‫מהצטרכותינו‪ ,‬וזוהי הנהגת דרך הטבע שבאמת ההשפעה היא ממנו יתברך‬
‫שהוא נותן לכל אחד את צרכיו בעיתו‪ ,‬אך אין מרגישים את זה כי כביכול אינו‬
‫רואה אותם‪.‬‬

‫וישראל קרובים אל עיניו כביכול ע״י התורה‪ ,‬כי התורה כלולה מטעמים‪,‬‬
‫נקודות‪ ,‬תנין ואותיות סהר ויקהל רה;(‪ ,‬שהם כנגד תלת גוונין דעינא ובת העין)עיין‬
‫ען שיים שער ה מקרא שער הנח״א(‪ ,‬היינו שבחינת עיני ד׳ נמצאים בתורה‪ ,‬וזהו הטעם‬
‫שהתורה מתחלת בבראשית‪ ,‬שהוא אותיות ראשי כת‪ ,‬לרמז על ההשגחה‬
‫שע״י התורה‪ ,‬כדאיתא בתיקו״ז תלת גווני דעינא אינון תלת אבהן דאתמר בהו‬
‫)שמות ו( ׳אלה ראשי בית אבותם׳‪ ,‬בת‪ ,‬בת עין‪ ,‬וכולא ברזא הבראשית תמן‬
‫ראשי תמן כת‪ .‬וע״ב ע״י המשכת התורה בעולם‪ ,‬נמשך השגחת השי״ת בחינת‬
‫עיני ד׳ עלינו‪ ,‬וכל אחד כפי קירובו אל התורה כן זוכה שהשגחת השי״ת עליו‬
‫כשלימות יותר‪.‬‬
‫)עפ״י תורה יג(‬
 ‫דבש‬ ‫בראשית‬ ‫נחלי‬
‫בראשית ברא אלקים את השמים ואת‬
‫)בראשית א א(‬ ‫הארץ‬
‫בראשית‪ ,‬בשביל ישראל שנקראים‬
‫ראשית שנאמר)ירמיה נ ג( ׳קודש ישראל לד׳‬
‫)ויקרא רבה לו(‬ ‫ראשית׳‪.‬‬
‫בכל דבר יש רצון ד׳‪ ,‬הן בכלל הבריאה דהיינו מה שהשי״ת רצה לברוא‬
‫את העולם בכלל‪ ,‬וכן בפרטי הבריאה בכל דבר ודבר‪ ,‬כגון שהארי יהיה לו כה‬
‫וגבורה כזו ותמונה וטבע כאלו‪ ,‬ולהיפך יתוש קטן השי״ת רצה שיהיה הלש כה‬
‫מאוד ויהיו לו טבע ותמונה והנהגה אתרים‪ ,‬וכן בפרטי פרטיות של הבריאה‪,‬‬
‫כגון בהאריה בעצמו‪ ,‬שזה האיבר של האריה צורתו כך‪ ,‬ויש לו כח וטבע כזאת‪,‬‬
‫ואיבר אתר יש לו צורה אתרת וכת וטבע והנהגה אתרת‪ ,‬וכך בשאר כל‬
‫הברואים שבעולם‪ ,‬דומם צומת הי מדבר‪ ,‬יש שנויים רבים לאין מספר‪ ,‬גם בין‬
‫כל אחד לחבית‪ ,‬וגם בכל אחד ואחד בעצמו בין כל איבר ואיבר‪ ,‬ואת הכל ברא‬
‫השי״ת בשביל ההתפארות והשעשועים שצפה שיקבל מישראל בכלל‪ ,‬בפרט‬
‫ובפרטי פרטיות כמאמרם ז״ל )כראשית תה א( ׳ישראל עלה במחשבה תחילה׳‪,‬‬
‫דהיינו שבתחילת מחשבתו העליונה צפה השי״ת כביכול את ההתפארות‬
‫והשעשועים שיקבל מישראל כמ״ש )ישעיה מע ג( ׳ישראל אשר בך אתפאר׳‪,‬‬
‫ובשביל זה ברא את כל העולם‪.‬‬

‫נמצא שכלל הבריאה היתה בשביל כלל ההתפארות שיקבל מישראל‪,‬‬

‫ופרטי הבריאה הוא בשביל פרטי ההתפארות של ישראל‪ ,‬כי יש בכל אחד ואחד‬
‫מישראל התפארות בפרטיות מה שהשי״ת מתפאר עימו‪ ,‬ואפילו בפחות‬
‫שבישראל אפילו פושעי ישראל‪ ,‬כל זמן ששם ישראל נקרא עליו כי נקרא‬
‫פושעי ׳ישראל׳‪ ,‬השי״ת מתפאר עמו‪ ,‬והתפארות זו היא השורש של איזה דבר‬
‫פרטי שבבריאה‪ ,‬וכן בפרטי פרטיות‪ ,‬שהשי״ת מקבל התפארות בפרטי פרטיות‬
‫מכל איבר ותנועה של כל אחד מישראל‪ ,‬כי בכל איבר ובכל תנועה דקדושה‬
‫של ישראל יש להשי״ת מזה התפארות‪ ,‬ואפילו לפעמים כשאיזה פחות‬
‫שבישראל עושה נענוע עם הפאה שלו‪ ,‬השי״ת יש לו התפארות גדול גם מזה‪,‬‬
‫והתפארות זו בפרטי פרטיות‪ ,‬היא השורש של פרטי פרטיות הבריאה‪ .‬וע״ב אין‬
‫לאדם ליאש עצמו מהשי״ת‪ ,‬ואפילו אם קלקל ופגם הרבה מאוד ח״ו‪ ,‬עליו לדעת‬
 ‫דבש‬ ‫בראשית‬ ‫נחלי‬
‫כי עדיין לא פסק הביבות השי״ת ממנו‪ ,‬והוא מצפה לו בכל עת‪ ,‬ומתפאר עמו‬
‫בכל פרט ופרט שעושה בקדושה‪.‬‬
‫והצדיק מהפש תמיד ומוצא את ההתפארות הזאת שהשי״ת מתפאר‬
‫בישראל בכלל‪ ,‬בפרט ובפרטי פרטיות כנ״ל‪ ,‬ועי״ז הוא יודע ומשיג טעם כל‬
‫הרצונות של השי״ת בבל הבריאה‪ ,‬בכלל ובפרט ובפרטי פרטיות‪ .‬והבן הדברים‬
‫היטב‪ ,‬כי מהם תוכל להבין גדולת הבורא יתברך‪ ,‬גדולת ישראל‪ ,‬וגדולת‬
‫הצדיקים האמיתיים איך הם מגלים את מלבותו יתברך בבל רגע ורגע‪ ,‬ומוצאים‬
‫את התפארותו של השי״ת בבל אדם מישראל בכל פרט ופרט‪ ,‬ומראים שכל‬
‫אחד בלא יוצא מן הכלל יכול לשוב אליו יתברך כי עדיין שם ישראל נקרא‬
‫עליו והשי״ת מתפאר עמו בפרטיות בנ״ל‪.‬‬
‫)עפ״י תורה יז(‬

‫)בראשית א א(‬ ‫בראשית‬

‫)תיקרז ת״ז(‬ ‫בראשית ‪ -‬ירא בשת‪.‬‬
‫)שם ת־ט(‬ ‫בראשית ‪ -‬ירא שבת‪.‬‬
‫עיקר החיים הם החיים הנצחיים שלעתיד לבוא שיהיו נכללים כביכול‬
‫בהשי״ת חי החיים‪ ,‬וצריך להמשיך גם בעוה״ז בחינת חיים הנ״ל‪ ,‬וזה ע״י‬
‫תשובה‪ ,‬כי תשובה הוא ששבים ונכללים בהשי״ת בחינת )יחזקאל יח לה ׳והשיבו‬
‫וחיו׳‪.‬‬
‫וזה בחינת שבת כמ״ש )לגדם ל ל( ׳ושבת עד ד׳ אלקיך׳‪ ,‬כי בשבת עולים‬
‫כל העולמות ונבללין בשרשן)עיין שעי מאמי לשנ״י פ׳ קלושים(‪ ,‬וע״כ שבת היא מעין‬
‫עוה״ב )המיל פ״ז(‪ ,‬ובתיב בה ׳טועמיה חיים זכו׳‪ ,‬כי על ידה זוכים לחיים נצחיים‪,‬‬
‫וזה מה שצריך להמשיך קדושת שבת על ימי החול כדאיתא במכילתא ׳זכור‬
‫את יום השבת לקדשו׳‪ ,‬זוברהו מאחד בשבת‪ ,‬היינו להמשיך את החיים‬
‫הניצחיים שלעתיד בזה העולם‪.‬‬
‫וזהו כראשית ירא בשת‪ ,‬בראשית ירא שגת‪ ,‬והם ענין אחד‪ .‬בי‬
‫שלימות התשובה הוא ע״י שמכיר בגדולת הבורא שהוא רב ושליט עיקרא‬
‫ושרשא דכל עלמין‪ ,‬ומתבייש ממעשיו הרעים )עיי! נרמח יש‪ ,(.‬וזה בחינת יראת‬
 ‫דבש‬ ‫בראשית‬ ‫נחלי‬
‫ד‪ /‬כי יראה היא הבושה כמו שדרשו הז״ל)נדרים נ( ׳ובעבור תהיה יראתו על‬
‫פניכם‪ /‬זו הבושה‪ .‬ועל ידה זוכים לחיים ניצחיים בחינת שכת‪.‬‬
‫)עפ״י תורה לח ח״א ותורה עב ח״ב(‬

‫בראשית ברא אלקים את השמים ואת‬

‫)בראשית א א(‬ ‫הארץ‬
‫חז״ל אמרו)אנוח פ״ה( ׳בעשרה מאמרות נברא העולם‪ ,‬והלא במאמר אחד‬
‫יכול להבראות‪ :‬אלא להיפרע מן הרשעים וליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימין‬
‫את העולם שנברא בעשרה מאמרות‪ ,‬ושאלו)ר״ה לנס ׳הי נינהו ויאמר דבראשית‬
‫תשעה הוו׳‪ ,‬שיש רק תשע פעמים ׳ויאמר׳ בבריאת העולם‪ :‬ותירצו ׳בראשית‬
‫נמי מאמר הוא דכתיב)פהליס לג ‪ 0‬בדבר ד׳ שמים נעשו׳‪ ,‬והוא נקרא מאמר סתום‬
‫כי אינו מפורש)עיין מהרש״א שנח קל‪ ,(.‬והוא כולל כל המאמרות שכולם מקבלים חיות‬
‫ממנו‪.‬‬
‫ודע כי שורש כל הבריאה הוא הכבוד כי כל מה שברא הקב״ה לא בראו‬
‫אלא לכבודו כמ״ש ׳כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו ובו״)יומא לח(‪ ,‬כי בכל חלק‬
‫וחלק מהבריאה יש כבוד מיוחד שהוא שורשו היינו מצוות והנהנות אחרות‬
‫איך לכבד בהם את השי״ת‪ ,‬וע״ב צריך להסתכל בכל דבר שעושה שיהיה שם‬
‫כבוד השי״ת ולבלי להשגיח כלל על כבוד עצמו רק אם יש בזה כבוד השי״ת‬
‫יעשה ואם לאו לאו ואזי בודאי לא יבשל לעולם‪.‬‬
‫וכן צריך לדעת שאפילו אם נפל ח״ו לעבירות ודברים רעים או שמהרהר‬
‫אחר השי״ת ר״ל ששם לא נמצא כבוד השי״ת כמ״ש )ישעיה מנ ח( ׳וכבודי לאחר‬
‫לא אתן׳ שיש גבול להכבוד שלא יתפשט לשם‪ ,‬אעפ״ב אל יתייאש מלבקש עצה‬
‫ותחבולה לשוב אליו יתברך‪ ,‬כי דע שבודאי גם הם מקבלים חיות ממנו יתברך‬
‫כי הם מקבלים חיות מבחינת המאמר סתום הנ״ל ששם הכבוד סתום ונעלם‬
‫בתכלית ההסתרה‪ ,‬והיא קדושה גבוה מאוד כי מאחר שהיא צריכה להתלבש‬
‫במקומות נמוכים כאלו ע״ב חשב הקב״ה מחשבות להסתיר שם קדושה גבוה‬
‫כדי שלא יוכלו הקליפות לינוק משם הרבה‪.‬‬
‫וע״ב כשאדם נופל ח״ו לספיקות והרהורים ובילבולים גדולים ואזי‬
‫כשמתחיל להסתכל על עצמו ורואה שרחוק מאוד מכבודו יתברך ושואל‬
‫ומבקש ׳איה מקום כבודו׳ מאחר שרואה בעצמו שרחוק מכבודו יתברך מאחר‬
 ‫דבש‬ ‫בראשית‬ ‫נחלי‬
‫שנפל למקומות כאלו ר״ל‪ ,‬הרי זה עיקר תיקונו ועליתו בבחינת ׳ירידה תכלית‬
‫העליה׳ המובא בספרים‪ ,‬כי ׳איה׳ מקום כבודו‪ ,‬היינו שהשי״ת כביכול מוסתר‬
‫ונעלם ממנו זה בחינת כבוד העליון של המאמר סתום ששם נמצאת קדושה‬
‫גדולה מאוד כנ״ל‪ ,‬ע״כ ע״י שמבקש ומחפש ׳איה מקום כבודו׳‪ ,‬בזה בעצמו הוא‬
‫חוזר ומדבק עצמו לקדושה הזו ועולה בתכלית העליה‪.‬‬
‫)עפ״י תורה יב ח״ב(‬

‫ורוח אלקים מרחפת ‪ Sy‬פני המים‬

‫)בראשית א ט‬

‫)זהר ח״א רסג‪(.‬‬ ‫על אנפי אורייתא‪.‬‬

‫העולם נברא ברוח פיו של הקב״ה כמ״ש)תהליס לג ‪ 0‬׳וברוח פיו כל צבאם׳‪,‬‬
‫וכן חידוש העולם לעתיד יהיה ג״כ ע״י הרוח כמ״ש)שם קל ל( ׳תשלח רוחך יבראון‬
‫ותחדש פני אדמה׳‪ ,‬והוא נ״כ חיות האדם כמ״ש)נראשיח ‪ a‬׳כל אשר נשמת רוח‬
‫חיים באפיו׳‪ ,‬נמצא שעיקר חיות כל הדברים הוא בחינת הרוח‪ ,‬וכשיש חסרון‬
‫באיזה דבר בין ברוחניות בין בגשמיות‪ ,‬עיקר החסרון הוא בבחינת הרוח שהוא‬
‫החיות של אותו הדבר‪.‬‬
‫ומאין מקבלים רוח חיים להשלים החסרון‪ :‬דע שעיקר הרוח חיים מקבלים‬
‫מהרב שבדור‪ ,‬כי עיקר הרוח חיים הוא בהתורה שבה נברא העולם כמ״ש ורוח‬
‫אלקים מרחפת על פני חמים ‪ -‬על אנפי אורייתא‪ ,‬והצדיקים דבקים בתורה‪,‬‬
‫ע״כ עיקר הרוח חיים הוא אצלם וכמו שדרשו רז״ל)נמלגי תה נא( עה״פ ׳איש אשר‬
‫רוח בו׳ ‪ -‬׳שיודע להלוך ננד רוחו של כל אחד ואחד׳‪ ,‬ע״כ צריך להיות דבוק‬
‫בתורה ובצדיקים כדי לקבל מהם את רוח החיים ועי״ז יושלמו לו חסרונותיו‪.‬‬
‫)עפ״י תורה ח(‬

‫וירא אלקים את האור כי טוב‬

‫)בראשית א ד(‬

‫)חגיגה יב(‬ ‫כי טוב לגנוז‪.‬‬

‫הנה אהבתו יתברך שורה בתורה הקדושה‪ ,‬כי מחמת האהבה שאהב‬
‫הקב״ה את ישראל ורצה שידבקו בו ויאהבו אותו מזה העולם הגשמי‪ ,‬ובלא‬
 ‫דבש‬ ‫בראשית‬ ‫נחלי‬
‫מידותיו א״א להשיג אותו‪ ,‬ע״ב הלביש את אלקותו במידות התורה‪ .‬וזה בחינת‬
‫התרי״ג מצוות‪ ,‬כי השי״ת שיער בדעתו שדווקא ע״י התרי״ג מצוות האלו נוכל‬
‫להשיג אותו‪ ,‬ולכן נתן לנו אותם על כל פרטיהם ודקדוקיהם‪ .‬למשל מצות תפלין‬
‫שצריכה להיות ארבע פרשיות וארבעה בתים של עור כתובים‪ ,‬ורצועות של‬
‫עור‪ ,‬כי כך שיער בדעתו שע״י הצמצום הזה נוכל להשיג אותו ולעבדו‪ ,‬ולכן‬
‫לא ציוה שיהיה ארבע בתים של כסך וזהב‪ .‬וכל זה מחמת אהבתו שרצה‬
‫שידבקו בו‪ ,‬נמצא שע״י אהבתו שאהב את ישראל‪ ,‬הלביש את עצמו במידות‬
‫התורה‪.‬‬
‫והנה יש בתורה שתי בחינות‪ ,‬בחינת נגלה ובחינת נסתר היינו אורייתא‬
‫דעתיקא סתימאה שתתגלה לעתיד לבוא )עיין זהר נהעלוחן קננס‪ .‬כי יש שני מיני‬
‫אהבות‪ ,‬אהבה בפועל ואהבה בכה‪ ,‬אהבה בפועל היא האהבה שמלובשת בכל‬
‫מצוה ממצוות התורה שבנגלה כנ״ל‪ ,‬ואהבה בכה היא האהבה שהיתה בין‬
‫ישראל לאביהם שבשמים קודם הבריאה כשהיו ישראל עדיין בדעתו ובמוחו‪,‬‬
‫שהאהבה הזאת היא למעלה מהזמן והמידות‪ ,‬והיא פנימיות התורה‪.‬‬
‫ולעתיד לבוא כשיפשיט הקב״ה את לבושיו המכסים על אלוקותו ויתגלה‬
‫אורייתא דעתיקא סתימאה כמאמר חכמינו זכרונם לברכה )חעניח לא( עתידים‬
‫צדיקים להראות באצבע כמ״ש )ישעיה כה ט( ׳זה ד׳ קוינו לף‪ ,‬אזי יתגלה האהבה‬
‫שבדעת שהיא פנימיות התורה כנ״ל‪.‬‬
‫וזהו שאמרו חז״ל וירא אלקים את האור כי טוב ‪ -‬כי טוב לגנוז‪ ,‬היינו‬
‫פנימיות התורה שגנוזה וצפונה‪ ,‬כי התורה נקראת טוב כמ״ש)משלי ד נ( ׳כי לקח‬
‫טוב נתתי לכם׳‪ ,‬ונקראת ׳אור׳ כמ״ש )שם ו «( ׳ותורה אור׳‪ ,‬ואין העולם כדאי‬
‫להשתמש בה‪ ,‬והיא עתידה להתגלות לעתיד לבוא כנ״ל‪.‬‬
‫וכן יש לכל אדם לפי מדריגתו בחינת אהבה שבפועל ואהבה שבדעת‪ ,‬כי‬
‫המדריגה הפחותה של עולם היצירה הוא בחינת דעת לעולם העשיה שתחתיו‬
‫כידוע‪ ,‬וכמו שאמרו חז״ל)ירשלמי שגי! ס״א( ׳מה שעשתה חכמה עטרה לראשה‪,‬‬
‫עשתה ענוה עקב לסלותא׳‪ .‬נמצא שלכל אדם יש בחינה של אהבה שעדיין לא‬
‫השיג שהיא בחינת אהבה שבדעת‪ ,‬והאהבה הזו מאירה לו בדעתו ובמוחו‬
‫שיודע שיש אלקים בכלל ושמלא כל הארץ כבודו‪.‬‬
‫וכדי לזכות לטעום ולהרגיש את האור הזה‪ ,‬צריך לקשר את ליבו לדעתו‪,‬‬
‫כי הרשעים הם ברשות ליבם )כראשית תה לל(‪ ,‬ואינם מקשרים את ליבם לדעתם‪,‬‬
 ‫דבש‬ ‫בראשית‬ ‫נחלי‬
‫וע״ב הדעת הזאת אינה מאירה להם‪ .‬אבל מי שמקשר את לים לדעתו‪,‬‬
‫ומשעבד את כל המידות והרצונות שנכללים בלב‪ ,‬לדעתו ‪ -‬שיודע שיש אלקים‬
‫ובו׳‪ ,‬אזי כל המידות הנכללין בליבו הם כלים וצמצומים להשיג ולטעום על ידם‬
‫‪,‬‬ ‫את אור האהבה שבדעת שלפי בהינתו הנ״ל‪.‬‬
‫)עפ״י תורה לג(‬

‫)בראשית א דס‬ ‫ויהרא אלהים לאור יום‬

‫הנה צריך להאמין שבכל יום נעשים נפלאות הדשות ממש שלא נעשו‬
‫מעולם כמו שמתפללים )מרכת יוצר אוה ׳ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה‬
‫בראשית׳‪ ,‬מחדש ממש וכמובא בכתבי האר״י באריכות )ע״ס היכל א״ק שער א ענף ה(‬
‫מגודל השינויים לאין מספר הנעשים בכל יום ויום ובכל שעה ושעה‪ ,‬ומי‬
‫שיסתכל בענין הילוך המזלות וכוכבים ושינוי מצבן ומעמדן שמשתנים כל רגע‪,‬‬
‫והנולד עכשיו יקרו לו מאורעות שונים מהנולד ברגע הקודם‪ ,‬יבין מזה‬
‫השינויים שנעשים בעולמות העליונים שאין להם קץ ומספר עד שאין שכל בלב‬
‫האדם לעמוד על כל פרטיה וכמו שאמר שלמה המלך עליו השלום שכתוב בו‬
‫)מלכים א‪ ,‬ה יא( ׳ויחכם מכל האדם׳‪ ,‬׳אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני׳)קהלת ז מ(‪,‬‬
‫וכל אלו השינויים לאין קץ של כל העולמות הכל בשביל לקרב ולהמשיך את‬
‫בני העולם בכל עת אליו יתברך‪ ,‬שזה עיקר התכלית של כל העולמות מראש‬
‫ועד סוף שיכירו אותו יתברך)זהר נא מג‪.(:‬‬
‫כי הנה אם יסתכל האדם על עצמו היטב יראה שכל הבלבולים ונפילות‬
‫וירידות וחלישות הדעת שיש לו הכל הוא ע״י שחושב כאילו כבר נזקן בדרכיו‬
‫שרגיל בהם ימים רבים עד שא״א לו לשוב לדרך אחר‪ ,‬ואפילו צדיקים וחסידים‬
‫אם הם כזקנים בעיניהם ועושים עבודתם כזקן הרגיל מכבר כמצוות אנשים‬
‫מלומדה‪ ,‬ג״ב אינו טוב‪ ,‬כי עיקר העבודה הוא התחדשות בחינת)ישעיה מ לא( ׳וקוי‬
‫ד׳ יחליפו כה יעלו אבר כנשרים׳‪ ,‬שצריכין להתחדש בכל יום ממש וכמבואר‬
‫בדברי חז״ל)שפרי ואחשנן פ״ש( עה״פ)לנריס ו ו( ׳אשר אנכי מצוך היום׳‪ ,‬׳אל יהיו בעיניך‬
‫כדיוטגמא ישנה שאין אדם מופנה‪ ,‬אלא כדיוטנמא חדשה שהכל רצין לראותה׳‪,‬‬
‫כי אין ראיה כלל מיום לחבירו ומשעה לחבירתה‪ ,‬כי העולמות והגלגלים ובו׳‬
‫משתנים בכל עת כנ״ל‪ ,‬ויכול להיות שאע״פ שעד הנה היה מה שהיה‪ ,‬אעפ״ב‬
‫עתה שהכל השתנה ונתהוה מחדש‪ ,‬ע״ב יכול כל אחד להתחיל מחדש בעבודת‬
 ‫דבש‬ ‫בראשית‬ ‫נחלי‬
‫השם אפילו אם עבר מה שעבר וכמ״ש )שס מ ‪ (p‬׳היום הזה נהיית לעם׳ ופירש‬
‫רש״י ׳בכל יום ידמה בעינך כאילו היום נכנסת עמו בברית׳‪.‬‬
‫וזה מרומז בפסוק ויקרא א?קים ?אור יום‪ ,‬שבכל יום ויום יש אור חדש‬
‫דהיינו דעת ושכל חדש להשיג אותו יתברך ולהתקרב אליו מחדש‪ ,‬ואפילו‬
‫שכבר רצה אלפים ורבי רבבות פעמים להתחדש ולהתחיל להתקרב להשי״ת‬
‫ולא עלתה בידו‪ ,‬ואפילו אם נפל בכל פעם למה שנפל ר״ל‪ ,‬אעפ״ב אל יסתכל‬
‫ע״ז כלל‪ ,‬כי זה היום והשעה שהוא עומד בו עתה עדיין לא היה בעולם ומי‬
‫יודע מה יכול לזכות עדיין עתה באותו היום ובאותה השעה‪.‬‬
‫)עפ״י תורה ד ח״ב(‬

‫)בראשית א יב(‬ ‫למינהו‬

‫׳יהי כבוד ד׳ לעולם׳‪ ,‬שר העולם אמרו‪,‬‬
‫שבשעה שאמר הקב״ה לאילנות למינהו‪,‬‬
‫נשאו דשאים קל והומר בעצמן‪ ,‬מה‬
‫אילנות שהם גבוהים ואינם תכופים כי‬
‫אם מפוזרים אמר הקב״ה למינהו‪ ,‬כל‬
‫שכן אנן שאנו קטנים ותכופים‪ ,‬שצריכים‬
‫לצאת למינהו‪ ,‬פתה שר העולם ואמר ׳יהי‬
‫)חולין ס‪(.‬‬ ‫כבוד ד׳ לעולם׳‪.‬‬
‫צריך האדם לראות שיהיה כבוד השי״ת כשלימות‪ ,‬היינו ע״י עניוות‬
‫וקפזנות שיהיה כבודו לאין ואפס נגד כבודו יתברך‪ ,‬ולזכות לזה הוא ע״י‬
‫שמקדש עצמו מהבלי עוה״ז‪ ,‬וכל מה שמקדש עצמו יותר זוכה לענוה יותר‪ ,‬וכן‬
‫להיפך כמו שאמרו רבותינו ז״ל)שוטה דס‪ ,‬כי זה תלוי בזה‪.‬‬
‫ויש שתי בחינות של קדושה‪ ,‬יש מי ששומר את עצמו על פי התורה‬
‫שאינו יוצא מדיני התורה‪ ,‬והוא בחינת ששת ימי ׳החול׳)שעדן אינו פרוש לגמד ויש לו‬
‫עלי! איזה אחיזה געניני ׳חול׳(‪ ,‬ויש מי שמקדש את עצמו שפורש לגמרי מתאוות עולם‬
‫הזה והוא בחינת שבת‪ .‬וע״י שתי בחינות אלו כבוד השי״ת כשלימות‪.‬‬
‫וזהו שאמר שר העולם יהי כבוד ד׳ ?עולם‪ ,‬כי באמת גם הגדולים שהם‬
‫בחינת שבת‪ ,‬נם להם הזהירה התורה שישמרו את עצמן מליפול בתאוות עוה״ז‬
‫כמ״ש)שמוח לא מז( ׳ושמרו בני ישראל את השבת׳‪ ,‬היינו אע״פ שהוא בחינת שבת‪,‬‬
‫אעפ״ב צריך שמירה‪ ,‬כל שכן הקטנים בחינת ׳דשאיך‪ ,‬שהם בבחינת ששת ימי‬
 ‫דבש‬ ‫בראשית‬ ‫נחלי‬
‫ההול‪ ,‬מכל שכן שצריכים שמירה גדולה שישמרו את עצמם עפ״י התורה‪,‬‬
‫דהיינו שלא ינטו מציווי השי״ת ?מינהו‪ .‬מיד כששמע שר העולם היינו מלאך‬
‫מט״ט)עיין פיקד! פיקון נא‪ ,‬מה‪ ,(:‬שעל ידו הקב״ה מנהיג את העולם בששת ימי החול‬
‫)שם(‪ ,‬את ה׳כל שכך של בחינת הדשאין‪ ,‬פתח ואמר יהי כבוד ד׳‪ ,‬כבוד דייקא‪,‬‬
‫כי ע״י הקדושה בשני בחינות הנ״ל‪ ,‬הכבוד כשלימות‪.‬‬
‫)עפ״י תורה יא(‬

‫להבדיל בין האור ובין החושך‬

‫)בראשית א יד(‬

‫אור אלו מעשיהם של צדיקים‪ ,‬חושך אלו‬

‫)בראשית רבה ב(‬ ‫מעשיהם של רשעים‪.‬‬
‫דע שסיפורי מעשיות מצדיקים הוא דבר גדול מאוד‪ ,‬כי ע״י סיפורים‬
‫מצדיקים נתעורר ונתלהב הלב בהתעוררות גדול להשי״ת בחשק נמרץ מאוד‪,‬‬
‫כי הרשימו שעשה אותו הצדיק שמספרים ממנו ע״י עבודתו את השי״ת‪ ,‬זאת‬
‫הרשימו נתעוררת בעת שמספרין ממנו‪ ,‬והיא מעוררת להשי״ת בהתעוררות‬
‫גדול‪.‬‬
‫וכן ע״י מעשיות מצדיקים נטהר המחשבה וניצולים מצרות‪ .‬כי בלבול‬
‫הדעת הוא בחינת מוחין דקטנות בחינת דינים ומזה באין צרות ח״ו‪ ,‬כי אחיזת‬
‫הצרות והדינים ח״ו הם ממוחין דקטנות כידוע‪ ,‬וסיפורי מעשיות של צדיקים‬
‫הם בחינת מוחין דגדלות כמ״ש )מלרס ג‪ ,‬פ ל( ׳ספרה נא לי הגדולות אשר עשה‬
‫אלישע׳‪ ,‬ועי״ז מטהר מחשבתו ממחשבות רעות שהם נמשכין ממוחין דקטנות‪,‬‬
‫וממתיק הצרות והדינים‪.‬‬
‫אבל א״א לספר מעשיות של צדיקים כי אם מי שיכול להבדיל בין אור‬
‫וחושך כמו השי״ת כביכול‪ ,‬כי כנגד כל מעשה של צדיק יש דוגמתו מעשה של‬
‫רשע שנם להם אירע כיוצא בזה‪ ,‬כמו שמצינו)נמלנר רנה נ‪ (3‬שפינחס עשה דבר‬
‫גדול שפרח באויר‪ ,‬וכנגד זה יש מעשה של רשע שגם בלעם פרח באויר וכן‬
‫כיוצא בזה‪ ,‬כי הרע לעומת הטוב‪ ,‬וקשה להבדיל ביניהם‪ ,‬ורק מי שיכול להבדיל‬
‫בין אור וחושך בין רע לטוב יודע גודל ההבדל וההפרש שבין מעשיות של‬
‫צדיקים למעשיות של רשעים‪ ,‬כי מעשיהם של צדיקים הוא מסטרא דקדושה‬
 ‫דבש‬ ‫בראשית‬ ‫נחלי‬
‫ע״י תפילתו כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה )מגילה מ( ׳ואלישע דעבד ברחמי‬
‫הוא דעבד‪ /‬ומעשיות של הרשעים הם ע״י תחבולות או כישוף או דבר אחר מהסט״א‪,‬‬
‫נמצא שא״א לספר מעשיות מצדיקים כי אם מי שמבחין בפנימיות של המעשה אזי‬
‫יכול להבחין בין מעשיות של צדיקים למעשיות של רשעים ולהכיר את הטוב ואת‬
‫האור שבהן‪.‬‬
‫אך גם מי שאין לו זה הדעת להבדיל‪ ,‬אבל יש לו אמונה שלימה שמאמין‬
‫בהבדל שיש ביניהם‪ ,‬נם הוא יכול לספר מעשיות של צדיקים‪ ,‬רק צריך שתהיה‬
‫האמונה אמונה שלימה וברורה מאוד עד שיהיה דומה לו כאילו רואה הדבר‬
‫שמאמין בעינים ממש‪.‬‬
‫וזהו שמובא במדרש עה״פ להבדיל כין האור וכין החושך‪ ,‬אור‪ ,‬אלו‬
‫מעשיהם של צדיקים‪ ,‬חושך‪ ,‬אלו מעשיהם של רשעים‪ ,‬שצריך להבדיל בין‬
‫מעשיות של צדיקים שהם בחינת אור לבין מעשיות של הרשעים שהם בחינת‬
‫)עפ״י תורה רלד ורמח(‬ ‫חושך‪.‬‬

‫)בראשית א כו(‬ ‫נעשה אדם‬

‫)תיקרז בהקדמה(‬ ‫לית אדם בלא אלף‪.‬‬
‫איתא בתיקו״ז)הקדמה וס על המראה שראה יחזקאל הנביא)יחזקאל א נו( ׳וממעל‬
‫לרקיע אשר על ראשם כמראה אבן ספיר דמות כסא‪ ,‬ועל הכסא דמות כמראה‬
‫אדם עליו מלמעלה׳‪ ,‬ועה״פ )שמוח נד י( ׳ויראו את אלוקי ישראל ותחת רגליו‬
‫כמעשה לבנת הספיר׳‪ ,‬שזהו בחינת אות א׳‪ ,‬שהאל״ף נעשה ע״י קו נטוי דוגמת‬
‫וא״ו‪ ,‬ונקודה למעלה ונקודה למטה‪ .‬׳אבן ספיר דמות כסא שמעל לרקיע׳‪ ,‬הוא‬
‫כנגד נקודה העליונה‪ ,‬ה׳רקיע׳ כנגד הקו שבאל״ף‪ ,‬כדכתיב )חהלים קד נ( ׳נוטה‬
‫שמים כיריעה׳‪ ,‬נוטה דייקא‪ ,‬שהשמים ‪ -‬הרקיע נטויה כדוגמת קו הנטוי‬
‫שבאלף‪ ,‬ו׳תחת רגליו כמעשה לבנת הספיר׳‪ ,‬הוא כנגד נקודה התחתונה‪.‬‬
‫והם כנגד העשר ספירות‪ ,‬נקודה העליונה היא כנגד ספירת הכתר‪ ,‬שהיא‬
‫נקראת עולם הכסא ‪ -‬לשון איתכסיא שאין לנו הבנה בה כלל כמו שאמרו‬
‫חכמינו זכרונם לברכה)חגיגה יג‪ (.‬עד כאן עולם הכסא יש לך רשות לדבר‪ ,‬מכאן‬
‫ואילך אין לך רשות לדבר שכן כתוב ׳במופלא ממך אל תדרוש ובמכוסה ממך‬
‫יא‬ ‫דבש‬ ‫בראשית‬ ‫נחלי‬
‫אל תהקור‪ ,‬ושם הקב״ה נקרא בשם אהיה‪ ,‬שפירושו אני עתיד להיות‪ ,‬כי עולם‬
‫הכסא הוא בחינת קודם הבריאה שהקב״ה עתיד להיות מלך עליה‪ .‬קו הנטוי‬
‫מכוונת כנגד שש ספירות האמצעיות הנקראים בשם ף)עיין זהר פדש פרשת יפרו מאמר‬
‫‪ .0‬ונקודה התחתונה היא כנגד מידת המלכות הנמצאת למטה מכולן‪ .‬ומעל הכל‬
‫׳דמות כמראה אדם עליו מלמעלה׳‪ ,‬כביכול הקב״ה בעצמו כשיהיה הכסא שלם‪.‬‬
‫ושלימות הבריאה הוא שהספירות נקשרות ומאירות זו לזו עד עולם העשיה‬
‫שלנו‪ ,‬שזהו הבחינה שנקודה העליונה שבאל״ף תאיר את אורותיה לנקודה‬
‫התחתונה‪.‬‬

‫וזאת הבחינה יש אצל כל אדם כששב בתשובה‪ ,‬כי כל אדם הוא עולם‬
‫קטן)פיקיז ק‪ ,(.‬וקודם שחוזר בתשובה כאילו עדיין לא נתהוה בעולם‪ ,‬כי טוב לו‬
‫שלא נברא משנברא)עירוני! יג(‪ ,‬וכשבא לטהר את עצמו ולעשות תשובה אזי הוא‬
‫בבחינת אהי״ה‪ ,‬היינו שיהיה לו הוי״ה בעולם‪ ,‬אך קודם לכן מידת הכתר ‪-‬‬
‫אהי״ה בבחינה שלו‪ ,‬נמצאת בהסתרת פנים ממנו‪ ,‬ואז השם אהי״ה נכתב‬
‫באחורים‪ ,‬כזה א׳‪ ,‬א״ה‪ ,‬אה״י‪ ,‬אהי״ה‪ ,‬שחוזרין בכל פעם לאחור‪ ,‬והוא בגימטריא‬
‫ד״ם‪ ,‬כי הדם שבחלל השמאלי שבלב ששם מדור היצר הרע כמ״ש)קהלפ י נ( ׳ולב‬
‫כסיל לשמאלו׳‪ ,‬עדיין בתוקף ועוז‪ ,‬ובשביל זה באין עליו שפיכות דמים ובזיונות‬
‫כמ״ש)שמואל א‪ ,‬נ ל( ׳ובוזי יקלו׳‪ .‬ועוד‪ ,‬כיון שהנקודה העליונה בחינת אהי״ה אינה‬
‫מאירה לו‪ ,‬ע״כ אינו זוכה לאל״ף הנ״ל‪ ,‬ולית אדם כלא אל״ף‪ ,‬נמצא שבמקום‬
‫שיזכה לבחינת אדם‪ ,‬נעשה אצלו דם‪ ,‬בלא אל״ף‪.‬‬

‫ועיקר התשובה שיהפוך דם לדם שיהיה מן השומעים חרפתם ואינם‬

‫משיבים ולא ידקדק על בזיון כבודו‪ ,‬אלא יסבול הבזיונות ושפיכות דמים ע״י‬
‫שמרגיש שפלותו וקטנותו ופגמיו המרובים ומבין שבודאי ראוי לו לסבול‬
‫הבזיונות הבאים עליו שזה ענין וידוי על החטא‪ ,‬כי תכלית הודוי הוא שהאדם‬
‫יבזה ויחרף את עצמו ויבוש ויתבייש לפני השי״ת בהתוודותו חטאתי עוותי‬
‫וכו׳ עד שבאמת יהיה נשפך דמו בקרבו כמו שדרשו חכמינו זכרונם לברכה‬
‫)גישי! ‪ a‬עה״פ)פהלים לז ‪ 0‬׳דם לד׳ והתחולל לו׳‪ ,‬׳והוא יפיל לך חללים חללים׳‪ ,‬היינו‬
‫שיתקיים בו)שם קט ‪ (3:‬׳ולבי חלל בקרבי׳‪ - ,‬שיתמעט הדם שבחלל השמאלי‪,‬‬
‫ועי״ז תושלם הנקודה התחתונה של ה׳אלף׳‪ ,‬כי הדמימה הוא בחינת נקודה‬
‫התחתונה לשון)ישעיה שו א( ׳הדם רגלי׳ והבושה שנשתנה פניו לכמה גוונין הוא‬
 ‫דבש‬ ‫בראשית‬ ‫נחלי‬ ‫יב‬

‫בחינת אש ומים‪ ,‬דאזיל סומקא שהוא בחינת אש‪ ,‬ואתי חוורא בחינת מים‪ ,‬שזהו‬
‫בחינת שמים ‪ -‬נופזריקון אש ומים‪ ,‬בחינת הרקיע שהוא בלליות הגוונין)זהר נח‬
‫עא‪ .(:‬וכן אלו הספירות חסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד‪ ,‬כולם כלולים בכמה‬
‫מיני אופנים מחסד ומנבורה שבהם מים ואש‪ ,‬שדרכם מקבלת הנקודה‬
‫התחתונה מאור הנקודה העליונה‪ ,‬אור הכתר בחינת אהי״ה‪ .‬ואז מכין את עצמו‬
‫שתהיה לו הויה בעולם‪ ,‬ונקרא בשם אדם‪ ,‬שהוא דרגה גבוהה מאוד כמובא‬
‫בזהר)ויקרא מח( ׳בכמה דרגין אתקרי בר נש‪ ,‬אדם‪ ,‬גבר‪ ,‬אנוש איש‪ ,‬גדול שבכולם‬
‫אדם׳‪ ,‬שנכלל כביכול בהשי״ת בבחינת קודשא כריך הוא וישראל חד )זהר אמור‬
‫צגס‪ .‬וזה הבחינה יש אפילו אצל צדיקים גדולים‪ ,‬שבכל פעם שעולים לדרגה יותר‬
‫גבוה‪ ,‬הם עושים תשובה על השגתם הראשונה שנישמו את רוממות אלקותו‪,‬‬
‫ומזה התשובה נהיה בחינת אל״ף הנ״ל‪ ,‬בדרגא יותר גבוה‪.‬‬
‫)עפ״י תורה ו(‬

‫)בראשית א כס‬ ‫געשד! אדם‬

‫)שם ב טו(‬ ‫ויקה ד אלקים את האדם‬
‫מאן נטל ליה‪ :‬מארבע יסודיו דיליה‬
‫דאפריש ליה מתאוה דילהון‪.‬‬
‫)זהר בראשית כז‪(.‬‬
‫כתיב הכא נעשה וכתיב התם)יות ‪ 5‬ימז ׳ושם‬
‫האיש אשר עשיתי עמו'‪ ,‬מה התם צדקה‪,‬‬
‫אף כאן צדקה‪ ,‬היינו שע״י צדקה נעשים‬
‫)זהר הקדמה יג‪(:‬‬ ‫בדרגת אדם‪.‬‬
‫הנה הגוף והנפש הם בחינת אדם ובהמה‪ ,‬חכמה וסכלות)עיין זהר חקח קסג וחיקו״ז‬
‫קר‪ ,(.‬היינו שהנפש הוא בחינת החכמה האמיתית שהיא התורה הקדושה‪ ,‬וזהו‬
‫בחינת אדם כמ״ש )‪3‬ממר יע יק ׳זאת התורה אדם׳‪ ,‬שלאדם יש חכמה ושכל להשיג על‬
‫ידו את השי״ת‪ ,‬ולהיפך הגוף הוא בחינת סכלות כמו בהמה שאין לה שכל ודעת‪.‬‬

‫וצריך כל אדם להכניע את גופו החומרי שהוא הסכלות והבהמיות‬

‫ולהגביר את הנפש‪ ,‬היינו לשבר את תאוות הגוף ולדעת ולהכיר אותו יתברך‪,‬‬
 ‫דבש‬ ‫בראשית‬ ‫נחלי‬
‫ובזה נקרא בשם אדם‪ .‬וזה נעשה ע״י תענית וצדקה‪ ,‬כי התענית מחליש את‬
‫הגוף מתאוותיו‪ ,‬ואז הנפש מתגברת ומתעלה‪ ,‬וצדקה היא בחינת תענית כמו‬
‫שאמרו רז״ל)נרמת ו‪ (:‬׳אגרא דתעניתא צדקתא׳‪ ,‬שנוטל את ממונו שהיה יכול‬
‫לקנות בו מאכל ומשתה לצורך גופו ונותן אותו לצדקה‪.‬‬

‫וזה שבתוב בזהר ויקה את האדם וכוי‪ ,‬דאפריש ליה מתאוה דילהון‪,‬‬
‫שע״י שמפריש עצמו מתאוות הגוף נקרא אדם‪ ,‬וזהו מה התם צדקה‪ ,‬אף כאן‬
‫צדקה‪ ,‬שזה ע״י צדקה שהוא בחינת תענית‪.‬‬
‫)עפ״י תורה לז(‬

‫)בראשית א כו(‬ ‫נעשה אדם‬

‫דע שבתיבת אדם שאמר השי״ת נעשה אדם‪ ,‬בזו התיבה עצמה‬
‫נכללים כל התמונות והצורות של כל בני האדם שבעולם‪ ,‬וכן נכלל כל‬
‫התמונות של בל הבהמות וחיות בתיבת ׳בהמה׳ ו׳חיה׳ הנאמר במעשה‬
‫בראשית‪ ,‬כי לכל נברא יש קומה מיוחדת ובנין מיוחד‪ ,‬למשל מין האריה‬
‫קומתו נבדל ממין הצאן הן בכוחו הן בבנין איבריו והן בקולו‪ ,‬וכן במין‬
‫האריה בעצמו יש הבדל בין כל אחד ואחד‪ ,‬וכן שאר הנבראים‪ ,‬וכל‬
‫ההבדלים רמוזים בתמונת האותיות ובצירופיהם‪.‬‬

‫והזובה להבין את התורה יובל להבין רמיזות בל ההבדלים שבין כל‬

‫הנבראים וגם ידע התאחרותם היינו ראשיתם ותכליתם‪ ,‬כי בראשית‬
‫ובתבלית הם באחדות בלי הבדל ורק בשהשתלשלו למטה לעולם הזה הם‬
‫נתפרדו ונבדלו אחד מן השני‪ ,‬וגם בתכליתם הם מאוחדים כי כל הנבראים‬
‫לא נבראו אלא להשיג את השי״ת ולהכלל בו‪ ,‬והאריך רבינו בשיחה זו ואמר‬
‫׳שיש דברים נפלאים וחכמות עליונות ונוראות אפילו בזה העולם שיכולין‬
‫לחיות בהם לבד בלי שום אכילה ושתיה׳)עיין זהי יקרא שא‪.(:‬‬
‫)עפ״י שיחות הרץ סימן שו(‬
 ‫דבש‬ ‫בראשית‬ ‫נחלי‬
‫ויהי ערב ויהי בוקר יום הששי‬
‫)בראשית א לא(‬

‫ה״א יתירה למה לי‪ :‬מלמד שהתנה הקב״ה‬

‫עם מעשה בראשית ואמר להם אם‬
‫ישראל מקבלים התורה אתם מתקיימיו‬
‫ואם לא אני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו‪,‬‬
‫ופרש״י ׳השישי׳ משמע השישי המיוחד‪,‬‬
‫והוא ו׳ בסיון שניתנה בו תורה )שאם‬
‫יקבלו את התורה אז‪ ,‬אזי יתקיים ׳ויהי‬
‫ערב ויהי בוקר׳ של גמר מעשה בראשית(‪.‬‬
‫)שבת פח(‬

‫קיום העולם הוא ע״י אמונה כמ״ש )חהליס לג ל( ׳וכל מעשהו באמונה׳‪ ,‬והעיקר‬
‫הוא האמונה בהידוש העולם דהיינו להאמין שהשי״ת ברא את העולם יש מאין‬
‫המותלט ושבכל יום ויום הוא מתיה ומקיים את העולם מהדש בלי שום היוב‬
‫הטבע כלל‪ ,‬ועיקר האמונה תלויה בכה המדמה‪ ,‬כי בשכל האנושי א״א להבין‬
‫איך השי״ת ברא את העולם‪ ,‬ורק בכת המדמה אפשר להרגיש ולהבין זאת‬
‫מרחוק‪ ,‬אך בכת המדמה יש סכנה גדולה‪ ,‬כי כת המדמה כשאינו זוכה לבררו‬
‫כראוי‪ ,‬הוא הוא השורש לכל הרע‪ ,‬כי הוא מדמה ומטעה על הטוב שהוא רע‬
‫ועל הרע שהוא טוב‪ ,‬וע״כ צריכים לברר את המדמה מכל הרע כדי שלא יערב‬
‫ויבלבל את האדם באמונות כוזביות‪ ,‬וזה ע״י בחינת רוח נבואה כמ״ש ) הו ש ע יג‬

‫יא( ׳וביד הנביאים אדמה׳‪ ,‬שעיקר תיקון ובירור המדמה הוא ׳ביד הנביאים׳‪ ,‬כי‬
‫זהו ענין הנבואה שמשיגים בכה המדמה דקדושה דברים שא״א להשיג בשכל‪.‬‬

‫וע״ב צריכין לחפש ולבקש מאוד מאוד ולהתפלל להשי״ת לזכות להתקרב‬
‫למנהיג וצדיק אמיתי‪ ,‬כי להצדיקים האמיתיים יש רוח הקודש בחינת רוח‬
‫נבואה כמ״ש)גמלנר מ יח( ׳איש אשר רוח בו אשר יוציאם ואשר יביאם׳‪ ,‬ועי״ז כל‬
‫המתקרבים אליו ניתקן אצלם המדמה ונתברר האמונה האמיתית דקדושה‬
‫שהשי״ת ברא את העולם מאין מוחלט ושהוא מהוה מחיה ומחדש אותו בכל‬
‫רגע ועת‪ ,‬וע״י אמונה זו יש קיום לעולם כנ״ל‪.‬‬

‫וישראל בשעה שעמדו על הר סיני זכו ע״י משה רבינו רבן של כל‬
‫הנביאים לנבואה כמו שדרשו חז״ל)שגת קלח;( עה״פ )מדם ה ‪ 0‬׳פנים בפנים דיבר‬
‫ד׳ עמכם׳ ׳זו נבואה׳‪ ,‬ועי״ז נתברר וניתקן שלהם וזכו לאמונה שלימה בהשי״ת‪,‬‬
‫טו‬ ‫דבש‬ ‫בראשית‬ ‫נחלי‬
‫וזה מה שאמרו רז״ל אם ישראל מקבלים התורה אתם מתקיימין ואם לא‬
‫אני מהזיר אתכם לתוהו וכוהו‪ ,‬שכל העולם היה תלוי עד ששה בסיון שיזכו‬
‫לאמונה ישרה דקדושה‪ ,‬כי בריאת העולם וקיומו תלויים באמונה כנ״ל‪.‬‬
‫)עפ״י תורה ח ח״ב(‬

‫ויברך אלקים את יום השביעי‬

‫)בראשית ב ‪0‬‬

‫אמונה היא מקור הברכות במ״ש )משלי נס נ( ׳איש אמונות רב ברכות‪ /‬כי‬
‫אמונה הוא בחינת מידת המלכות בידוע)פיקו״ז צז‪ (:‬שהיא המידה האחרונה‪ ,‬והיא‬
‫הכלי שעל ידה מקבלין את כל ההשפעות והברכות‪ ,‬ולפי שלימות הכלי דהיינו‬
‫לפי שלימות האמונה בהשי״ת כך נמשך השפע‪ ,‬וע״ב שבת שהיא בחינת‬
‫אמונה כי השבת מעידה על חידוש העולם ועל יחודו יתברך נאמר בה )גהזמר‬
‫לנה לולי( ׳כי היא מקור הברכה׳‪ ,‬כי סהר יפרו פח( ׳מיניה מתברכין כל שיתא יומין׳‪,‬‬
‫וזהו ויברך אלקים את יום השביעי‪ ,‬שע״י שבת שהיא בחינת אמונה כנ״ל‬
‫נשפע ברכה ושפע רב‪.‬‬
‫)עפ״י תורה לא(‬

‫)בראשית ב ו(‬ ‫ואר יעלה מן הארץ‬

‫מנין שאין מסככין אלא בדבר שאיו‬
‫מקבל טומאה וגידולו מן הארץ שנאמר‬
‫׳ואד יעלה מן הארץ'‪ ,‬מה אד הוא דבר‬
‫שאין מקבל טומאה וגידולו מן הארץ‪ ,‬אף‬
‫סוכה דבר שאין מקבל טומאה וגידולו מן‬
‫)סוכה יא‪(:‬‬ ‫הארץ‪.‬‬
‫הנה יש שכל אלוקי שהוא בחינת רוח הקודש שנשפע על האדם מלמעלה‪,‬‬
‫וזה תכלית האדם בעולם הזה להכיר ולדעת אותו יתברך )זהר נא מנו(‪ ,‬אבל א״א‬
‫לזכות לשכל הזה כי אם ע״י אתערותא דלתתא שיקדש את פיו חוטמו עיניו‬
‫ואזניו‪ ,‬כי שבעה נקבים אלו הם שערי המוח ובהם תלויה קדושתו‪ .‬ושכל האלקי‬
‫הזה הוא בחינת סוכה‪ ,‬כי סוכה הוא בחינת)מגילה יל( ׳שסכה ברוח הקודש׳‪ ,‬והיא‬
 ‫דבש‬ ‫בראשית‬ ‫נחלי‬ ‫טז‬

‫באה ע״י שבעת עננים של כבוד שהיו במדבר )חיקו״ז חיקו! נא נה‪ ,(.‬היינו בחינת‬
‫שבעת שערי המוח שעל ידם זוכים לשפע אלוקי כנ״ל‪.‬‬
‫וזהו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה מנין שאין מסככיז אלא בדבר‬
‫שאין מקבל טומאה וכדבר שגידולו מן הארץ‪ ,‬שנאמר ׳ואד יעלה מן‬
‫הארץ׳‪ ,‬מה אד הוא דבר שאין מקבל טומאה וגידולו מן הארץ וכו׳‪ ,‬כלומר‬
‫כדי לזכות לבחינת סוכה היינו לשפע אלוקי‪ ,‬צריך לקדש את שבעת הנקבים‬
‫בחינת העננים שלא יהיו מקבלים טומאה‪ ,‬וזה וגדלין מן הארץ‪ ,‬שצריך‬
‫לאתערותא דלתתא כנ״ל‪ .‬וע״ב ע״י מצות סוכה זוכין להשיג את השכל הנ״ל‪.‬‬
‫)עפ״י תורה כא(‬

‫ואד יעלה מן הארץ והשקה את כל פני‬

‫)בראשית ב ו(‬ ‫האדמה‬
‫עיקר השלימות היא היראה כמ״ש)לנרס י י‪ (3‬׳מה ד אלקיך שואל מעמך כי‬
‫אם ליראה׳‪ ,‬והנה יש שני מיני יראות‪ ,‬יש מי שהוא ירא מהשם מגדולתו‬
‫ורוממותו בגין דאיהו רב ושליט‪ ,‬ויש יראה למטה ממנה‪ ,‬שבא ליראת שמים‬
‫ע״י יראות תחתונות‪ ,‬היינו ע״י שירא מחיה או משר או מפחד אחר ויודע‬
‫שהיראה הקדושה נתלבשה בזה הדבר‪ ,‬עי״ז הוא נזכר ובא ליראת השם‪.‬‬
‫והיראה הראשונה היא בחינת ׳א׳‪ ,‬כי אל״ף כותבין יו״ד וא״ו דלי״ת כזה א‪,‬‬
‫ויראה היא בחינת מלכות כמ״ש)אנוח פ״ג( ׳אלמלא מוראה של מלכות׳‪ ,‬והמלכות‬
‫היא בחינת דל״ת בגין ׳דלית׳ לה מגרמה כלום רק מה שמקבלת מהספירות‬
‫שלמעלה ממנה כידוע סהר יחי רמט;(‪ ,‬וכמו כן א״א לבוא ליראה הזו כי אם ע״י‬
‫התבוננות השכל בגדלותו יתברך‪ ,‬והשכל נקרא יו״ד כמו שכתב רש״י עה״פ‬
‫)שמוח מו א( ׳אז ישיר משה׳ ׳היה ראוי לכתוב שר משה‪ ,‬אלא יו״ד על שם המחשבה‬
‫נאמרה׳‪ .‬וההמשכה מהשכל להיראה הוא בחינת וא״ו‪ ,‬וזה יו״ד וא״ו דל״ת‪.‬‬
‫והיראה השניה נקראת אד‪ ,‬כי היא בחינת דלי דלות ‪ -‬עני שבעניים‪ ,‬שאיננה‬
‫נמשכת מהשכל אלא מדברים תחתונים שהיראה דקדושה בחינת א נפלה‬
‫אליהם‪ ,‬וזה א ל שהיראה בחינת דל״ת נמשכת מאל״ך ‪ -‬מהיראה העליונה‬
‫שנפלה כנ״ל‪.‬‬
‫ואע״פ שעיקר השלימות היא היראה העליונה יראת הרוממות‪ ,‬אך גם ע״י‬
‫היראה התחתונה נמשכים השפעות בעולם‪ ,‬כי כמו כשאחד צריך דבר מחבירו‪,‬‬
 ‫דבש‬ ‫בראשית‬ ‫נחלי‬
‫וע״י שמכניע עצמו ומבקש ממנו הוא פועל אצלו להשפיע לו מה שצריך‪ ,‬כן‬
‫ע״י שמעלה היראה מכל הדברים התהתונים‪ ,‬היינו שיודע שכל הדברים‬
‫הגשמיים אין להם היות מבלעדו יתברך וכל צרכיו ודאגותיו תלויים רק בו‬
‫יתברך‪ ,‬עי״ז הוא מכניע את הבל תתתיו יתברך ואזי פועל אצלו כביכול‬
‫להשפיע השפעות בעולם)עיין זהר דקרא יג‪.(.‬‬
‫וזה מרומז בפסוק ואד יעלה מן הארץ והשקה את כל פני האדמה‪,‬‬
‫שע״י שמעלים את היראה התהתונה הנקראת אד‪ ,‬מן הארץ‪ ,‬מכל הדברים‬
‫הגשמיים‪ ,‬עי״ז והשקה את כל פני האדמה‪ ,‬נמשכין השפעות טובות בעולם‪,‬‬
‫)עפ״י תורה קפה(‬ ‫אמן כ! יהי יציז־‬

‫ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן ומשם‬

‫יפרד והיה לארבעה ראשים )בראשית ב י(‬

‫האדם כלול מארבעה יסודות אש רוה מים עפר)זהר נראשיח נס‪ ,‬ומהם נמשכים‬
‫כלל כל המידות‪ .‬וארבעת היסודות הם בשורשם ד אותיות הוי״ה)חיקו״ז חיקון ננ(‪,‬‬
‫אך למטה בהשתלשלות העולמות נתערבו טוב ורע‪ ,‬ועבודתינו היא להפריש‬
‫ולהבדיל את הרע מהטוב‪ ,‬וזה ע״י לימוד התורה ‪ -‬ללון לעומקה של הלכה‪ .‬בי‬
‫ישראל מושרשים בתורה הקדושה‪ ,‬וגם הטוב והרע שבכל ארבעת היסודות‪,‬‬
‫גם הם שורשם מהתורה הקדושה שיש בה אהיזת טוב ורע‪ ,‬כי יש בה איסור‬
‫והיתר טמא וטהור בשר ופסול‪ ,‬וע״י שמעיין ומברר פסק ההלכה האסור‬
‫והמותר‪ ,‬עי״ז מפריש את הטוב מהרע גם בכל ארבעת היסודות שלו‪.‬‬
‫ולזכות לזה השכל שיוכל ללון בעומקה של הלכה‪ ,‬הוא ע״י תפילה‪ .‬בי‬
‫איתא בתיקו״ז)פיקון יד‪ ,‬כמ‪ (:‬׳גן׳ זו התורה‪ ,‬שיש בה המישים ושלושה סדרין כמנין‬
‫ג״ן‪ ,‬ונשמות ישראל המעיינות ומבינות בהתורה הם העשבין ודשאין שגדלים‬
‫בגן)שס מיקון נא(‪ ,‬והמעיין המשקה את הגן היינו ההבמה )שס סיקון נס‪ ,‬ע‪ ,(:3‬ומאין‬
‫מקבלין התכמה‪ :‬ע״י תפילה כמ״ש)יואל ל יח( ׳ומעין מבית ד׳ יצא׳‪ ,‬ו׳בית ד״ הוא‬
‫התפילה כמ״ש)ישעיה מ ‪ 0‬׳כי ביתי בית תפילה׳‪ .‬נמצא שע״י תפלה זוכים למעיין‬
‫ההכמה המשקה את העשבים היינו ישראל הלומדים בגן התורה‪.‬‬
‫וזה פירוש ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן ומשם יפרד והיה‬
‫לארבעה ראשים‪ ,‬עדן מרמז לתפילה‪ ,‬כי עדן לא שלטה בו עין כל בריה ואין‬
 ‫דבש‬ ‫בראשית‬ ‫נחלי‬ ‫יח‬

‫בו שום השגה)נרטח לד‪ ,(:‬שזה בהינת התפילה‪ ,‬כי תפילה היא למעלה מן הטבע‪,‬‬
‫שתפילה משנה את הטבע‪ ,‬ולמעלה מהטבע אין לנו שום תפיסה‪ .‬וזהו ונהר‬
‫יוצא מעדן‪ ,‬שמעין החכמה יוצא ונמשך מהתפילה‪ ,‬להשקות את הגן‪ ,‬היינו‬
‫התורה‪ ,‬ואז אתרביאו עשבין ודשאין ‪ -‬נשמות ישראל גדלין בגן דאורייתא‬
‫היינו שמבינים ומשכילים בהתורה וזוכים ללון בעומקה של הלכה לברר הדין‬
‫האסור והמותר הטהור וכר‪ ,‬ועי״ז ומשם יפרד‪ ,‬הרע נפרד מארבע היסודות‬
‫ולא נשאר רק הטוב‪ ,‬והיה לארבעה ראשים‪ ,‬ארבע אותיות הוי״ה שהם שורש‬
‫הטוב של הארבע יסודות‪.‬‬
‫)עפ״י תורה ח(‬

‫)בראשית ב יט(‬ ‫נפש חיה הוא שמו‬

‫הנפש והחיות של כל דבר נגבל בשם שלו וע״ב כשקורין את האדם בשמו‬
‫הוא מזומן תיכף אצלו‪ ,‬וזה נפש היה הוא שמו‪ ,‬שבשם נגבל כל הנפש והחיות‪.‬‬
‫)עפ״י תורה נו(‬

‫ויפל ר אלקים תרדמה על האדם ונו׳‬

‫ויכן ר אלקים את הצלע אשר לקח מן‬
‫)בראשית ב כא(‬ ‫האדם לאשה‬
‫פילוסופוס אחד שאל את רבי הושעיה‬
‫אם חביבה היא המילה מפני מה לא‬
‫ניתנה לאדם הראשון וכו׳‪ :‬אמר לו ׳כל‬
‫מה שנברא בששת ימי בראשית צריכין‬
‫עשיה כגון החרדל צריך למתוק‬
‫התורמסים צריכים לבשל החיטים‬
‫צריכים להטחן אף האדם צריך תיקון׳‪.‬‬
‫)בראשית רבה ר<‪(1‬‬

‫גודל יקר הערך של לשון הקודש שבו נברא העולם )כראשית תה ״(‪ ,‬והוא‬
‫כלליות ושורש הקדושה בחינת )שמואל נ‪ ,‬יד נ( ׳אשה חכמה׳‪ ,‬בחינת חוה כי חוה‬
‫היא לשון דיבור כמו)תהלים יש ג( ׳ולילה ללילה יחוה׳‪ ,‬ולעומת זה יש שבעים‬
‫לשונות העמים שהם רע גמור‪ ,‬כי לכל אומה ולשון יש אחיזה ברע מיוחד‬
‫יט‬ ‫דבש‬ ‫בראשית‬ ‫נחלי‬
‫דהיינו באיזה מידה או תאוה רעה ששם הם משוקעים ביותר והם בחינת)משלי‬
‫ט ע( ׳אשת כסילות׳‪ ,‬והשי״ת הבדילנו מן האומות ורוממנו מכל הלשונות‪ ,‬שכל‬
‫הרע שיש ללשונות העמים אחיזה בהם נופלים ומתבטלים ע״י לה״ק‪.‬‬

‫ועיקר תיקונה ובנינה של לה״ק היא ע״י הבחירה‪ ,‬דהיינו שיש כה להסט״א‬
‫לפתות ולהטות את האדם מדרך הטוב וע״י שכופין אותה עי״ז נשלם הקדושה‪,‬‬
‫וזה בחינת תרגום‪ ,‬כי לשון תרגום יש בו טוב ורע כי הוא ממוצע בין לה״ק‬
‫ללשונות העמים בחינת )שס יט יל( ׳אשה ^ כ ל ת לפעמים ^ כ י ל ולפעמים‬
‫^ כ ל‪ ,‬בחינת דברי הרשות‪ ,‬כי דבר שהוא חיוב או מצוה הוא בחינת לשון‬
‫הקודש‪ ,‬וכן להיפך דבר האסור הוא בחינת הרע הגמור של השבעים לשון‪,‬‬
‫ודבר שאינו חובה ולא איסור רק רשות והיתר הוא בחינת לשון תרגום‪ ,‬וע״י‬
‫שבוחר בטוב היינו שעושה כל מעשיו אפילו הגשמיים כגון אכילה ושתיה לשם‬
‫שמים‪ ,‬וכן שמקדש עצמו במותר לו‪ ,‬עי״ז הוא מכניע את הרע‪ ,‬והטוב שבו‬
‫עולה אל הקדושה ונשלם לה״ק‪.‬‬

‫וזה סוד כוונת מילה‪ ,‬שהשי״ת ברא את האדם עם ערלה ששם אחיזת הרע‬
‫של השבעים אומות‪ ,‬וע״י חתיכת הערלה מבטלין אותם‪ ,‬ואח״ב ע״י שפורעין‬
‫את עור הדק שהוא בחינת לשון תרגום עי״ז מכניעים את הרע ומעלים את‬
‫הטוב שבו ללשון הקודש שזה עיקר שלימות הקדושה כנ״ל‪.‬‬

‫וזהו ויפל ד׳ אלקים תרדמה וכו׳‪ ,‬ויפל נוטריקון)חהליס קטו קלה( פ׳ה ?׳הם‬
‫ו׳לא י׳דברו‪ ,‬ותרדמה הוא מספר תרגו״ם כמובא)לקוטי חורה ואח*!(‪ ,‬כי עיקר בנינה‬
‫של חוה שהיא בחינת לה״ק היא ע״י שמפילים הרע שבתרדמה היינו לשון‬
‫תרגום ומעלים את הטוב שבו כנ״ל‪ ,‬ועי״ז נופלין כל השבעים לשון בבחינת פה‬
‫להם ולא ידברו נוטריקון ויפל כנ״ל‪.‬‬

‫וזה מה שענה רבי הושעיא לפילוסופוס על מצות מילה‪ ,‬שלה״ק אך שבא‬

‫מלמעלה אעפ״ב אין לו שלימות‪ ,‬כי עיקר תיקונו הוא דייקא למטה בזה העולם‬
‫ע״י כה הבחירה שלנו כנ״ל‪ ,‬וע״ב גם המילה שהיא בחינת לה״ק כנ״ל עיקר‬
‫תיקונו היא בזה העולם‪ ,‬וזה שהשיבו כל דכר צריכים תיקון התורמסין‬
‫צריכים לכשל וכו׳‪ ,‬כי כל הדברים נבראו בלה״ק כנ״ל‪ ,‬ע״ב גם בהם חסר‬
‫השלימות כדי שהאדם יתקנם וישלימם‪.‬‬
‫)עפ״י תורה יט(‬
 ‫דבש‬ ‫בראשית‬ ‫נחלי‬
‫ויכן ד׳ אלקים את הצלע אשר לקח מן‬
‫האדם וכר ויביאה אל האדם‬
‫)בראשית ב כט‬
‫איש הישראלי נברא שיהיה לו ממשלה על המלאכים)חיקו״ז חיקו! ע‪ ,‬קלז(‪ ,‬וזה‬
‫יהיה התכלית והסוף של ישראל כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה)ירושלמי שנת‬
‫ס״ג( ׳עתידין צדיקים שיהיה מהיצתן לפנים ממלאכי השרת שנאמר)גמדנר נג נג(‬
‫׳כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל‪ /‬שהמלאכים יצפזרכו לשאול מישראל‬
‫כשירצו לידע מה פעל אל‪.‬‬
‫וצריך כל אהד לראות בבר עבשיו לבוא לזה התכלית‪ ,‬היינו למשול על‬
‫היצר הרע ולכבוש את כל התאוות רעות שעי״ז הוא עולה בדרגא אפילו יותר‬
‫מהמלאכים‪ ,‬אך צריך לשמור את עצמו מאוד ולראות שיהיה לו כה לעמוד‬
‫בממשלה זו שלא יקנאו בו מלאכי השרת ויפילו אותו ה״ו כמובא בזהר)זהרשדש‬
‫שיר השירים פה‪ (.‬שהמלאכים מתקנאים בתהתונים כשהם במדריגה עליונה‪ ,‬וקנאה‬
‫זו היא שורש כל הקפזרונים הנסיונות והתאוות שמתגברים על האדם ה״ו‪.‬‬
‫והעצה ע״ז הוא לקשר עצמו עם נשמות ישראל‪ ,‬כי כלליות נשמות ישראל‬
‫אשר בל העולם נברא בשבילם)נראשיה תה א(‪ ,‬גבוהות בשורשן אפילו מהמלאכים‬
‫כי הן הצובות מתהת כסא הבבוד סהר שיי שרה קנה‪ (:‬היינו השבינה הקדושה שהיא‬
‫בהינת)גראשיש ג נ( ׳אם כל הי׳‪ ,‬בהינת הוה שממנה יוצאות הנשמות‪.‬‬
‫וזה מרומז בפסוק ויכן ד׳ אלקים את הצלע אשר לקח מן האדם‬
‫ויכיאה אל האדם‪ ,‬ויכן ראשי תיבות)ישעיה נ‪ 3‬מ( ׳ותקעתיו יתד כמקום נאמן׳‪,‬‬
‫שזה בהינת ממשלה הנ״ל כמו שתרגם יונתן ׳ואמניניה אמרכל מהימן משמש‬
‫באתר קים׳‪ ,‬היינו כדי שיהיה קיום לממשלה זו צריך לאהוז בבהינת הצלע ‪-‬‬
‫הוה ‪ -‬אם כל הי שהיא שורש הנשמות‪ ,‬אשר לקה מן האדם היינו מהשי״ת‬
‫כביכול כמ״ש)ישזקאל א מ( ׳ועל הכסא דמות כמראה אדם׳‪ ,‬ויביאה אל האדם ‪-‬‬
‫)עפ״י תורה א ח״ב(‬ ‫התהתון‪ ,‬שעי״ז יש לו כה לעמוד במטילי׳‬

‫)בראשית ג א(‬ ‫והנחש היה ערום‬

‫מבואר עה״פ )תרס « יש( ׳אשר קרך בדרך׳‪ ,‬שהנהש הוא הספז״א היונקת‬
‫)עפ״י תורה ח ח״ב(‬ ‫דקדושה עיי״ש בל הדברים‪.‬‬
‫מהדעת י‬
‫בא‬ ‫דבש‬ ‫בראשית‬ ‫נחלי‬
‫)בראשית ג ז(‬ ‫ותפקחנה עיני שניהם וידעו‬
‫לעג ין החכמה דיבר הכתוב‪) .‬רשי׳י(‬
‫נמצא שעיקר קדושת המוח תלוי בעיניים‪ ,‬מה שמעצים עיניו מראות ברע‪.‬‬
‫)עפ״י תורה כא(‬

‫)בראשית ג ‪0‬‬ ‫את קולך שמעתי בגן ואירא‬

‫מבואר עה״פ )ניאשיח ‪ w‬נס ׳וידו אוחזת בעקב עשר‪ ,‬שזה בחינת הקו?‬
‫המשקה את הגן שעי״ז גדלים הריחות שהם בחינת יראה עיי״ש‪.‬‬
‫)עפ״י תורה ח ח״ב(‬

‫)בראשית ג יד(‬ ‫ועפר תאכל כל ימי חייך‬

‫בעצבון תאכלנה כל ימי חייד‪) .‬שם יז(‬
‫החיות והשמחה דקדושה שיש לאדם נקרא אנפין נהירין כמ״ש)משלי מז מס‬
‫׳באור פני מלך חיים׳‪ ,‬וכן כתיב )חהליס מז יא( ׳תודיעני אורח חיים שבע שמחות‬
‫את פניך׳‪ ,‬אך לעומת זה יש פנים דספז״א‪ ,‬שהם אנפין חשוכין בחינת מיתה‬
‫ומרה שחורה כמ״ש)איכה ג ‪ 0‬׳במחשכים הושיבנו כמתי עולם׳‪.‬‬
‫ואלו בני אדם הנופלים בתאוות ממון ורודפים אחר פרנסתם ביניעות‬
‫גדולות ואינם מאמינים שהקב״ה יכול לפרנס את האדם בסיבה קלה‪ ,‬הם נקשרים‬
‫בפנים דספז״א ואוכלים את לחמם בעצבון ובבלבול הדעת‪ ,‬וע״ב כל מה שיש להם‬
‫עשירות יותר‪ ,‬יש להם דאגות ומרה שחורה יותר‪ ,‬כי הממון והעשירות שלהם‬
‫הוא בבחינת כעצכון תאכלנה‪ ,‬וכמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה)אנוח פ״נ(‬
‫׳מרבה נכסים מרבה דאגה׳‪ ,‬ע״ב כל מה שמתרבין נכסיו יותר נתרבה העצבות‬
‫והדאגות יותר‪ ,‬וכל אשר ישיגו איננו מספיק עבורם‪ ,‬וע״ב ממונם ועשירותם מקצר‬
‫ומכלה את ימיהם‪ ,‬כי אין דבר שמפסיד החיות כמו הדאגה והעצבות כידוע‬
‫לחכמי הרופאים‪.‬‬
‫וזהו עפר תאכל כ? ימי חייך‪ ,‬עפר‪ ,‬זה הממון הבא דרך הפנים דסט״א‬
‫בבחינת עצבות כמ״ש)איה נח ‪ 0‬׳ועפרות זהב לו׳‪ ,‬ומובא בתיקו״ז)חיקו! ע קננס עפר‬
‫איהו קר ויבש‪ ,‬הכי פזחול קר ויבש‪ ,‬ומהפזחול נמשך העצבות כידוע‪ ,‬היינו שהממון‬
‫והעשירות שהוא בחינת עפר ‪ -‬עצבות‪ ,‬תאכל כל ימי חייך‪ ,‬אוכלת ומכלה את‬
 ‫דבש‬ ‫בראשית‬ ‫נחלי‬ ‫כב‬

‫ימי חייו של האדם‪ ,‬אבל העוסקים במשא ומתן באמונה‪ ,‬ויודעים ומאמינים‬
‫שהשי״ת זן ומפרנס הכל‪ ,‬וכל המו״מ שלהם הוא רק כדי לתקן הניצוצות שבכל‬
‫דבר‪ ,‬אנשים אלו שמחים בחלקם ופניהם מאירות תמיד באור וחיות דקדושה‪.‬‬
‫)עפ״י תורה כג(‬

‫)בראשית ג יד(‬ ‫ועפר תאכל כל ימי חייך‬

‫צריך ליזהר מאוד מעצבות ועצלות‪ ,‬כי עיקר נשיכת הנחש הוא עצבות‬
‫ועצלות בבחינת)ישעיה סה מ( ׳ונחש עפר לחמר‪ ,‬ועפר היא בחינת עצבות ועצלות‬
‫שהם באים מיסוד העפר כמובא בספרים)עיין משנפ סשידס‪ ,‬משנפ עשייה גופניח פ״א(‪ .‬וטבע‬
‫האדם למשוך את עצמו למרה שחורה ועצבות מחמת פגעי ומקרי הזמן‪ ,‬ע״ב‬
‫צריך להתגבר מאוד ולהכריח את עצמו בכל הכוחות להיות אך שמח תמיד‪.‬‬
‫)עפ״י תורה קפט ת״א וכד ת״ב(‬

‫)בראשית ג טז(‬ ‫והוא ימשול כך‬

‫דע כי מי שרוצה לחגור מתניו להיות מפרנס ליתן פרנסה להתלויים בו‪,‬‬
‫הוא צריך להיות איש חיל ולא להיפך שקורין רוע מזל ‪ -‬׳שלימזל׳‪ .‬כי הפרנסה‬
‫נמשכת מהאין סוף ברוך הוא דרך מידת המלכות שהיא השכינה הקדושה‪,‬‬
‫ומשם היא מתחלקת לכל אחד ואחד כמ״ש )היאל ל ג( ׳אילנא די חזית די רבה‬
‫ותקף ובו׳ ומזון לכולא ביה אנת הוא מלכא׳‪ ,‬ע״ב מי שרוצה לקבל פרנסה צריך‬
‫שיהיה לו קצת ממשלה כדי שיהיה לו איזה שייכות עם המלכות‪ .‬וזה בחינת‬
‫)לופ ג יל( ׳לעת האוכל גושי הלום׳‪ ,‬׳אין הלום אלא מלכות׳ סנשיס קה‪ ,‬שצריך שיהיה‬
‫לו ממשלה ומלכות ׳לעת האוכל׳‪ ,‬כי עי״ז נמשך הפרנסה‪ .‬וע״ב כשהבעל חוגר‬
‫מתניו נגד אשתו ומחייב עצמו לפרנסה כמ״ש בכתובה ׳אנא אפלח ואוקיר ואזון‬
‫ובו״‪ ,‬אזי נותנים לו קצת ממשלה כמ״ש והוא ימשול כך‪ ,‬שעל ידו יוכל‬
‫להמשיך הפרנסה‪.‬‬
‫ועיקר המלכות והגבורה הוא להיות איש חיל ברוחניות שלא ייאש עצמו‬
‫ולא יפול ברוחו לעולם מלהתקרב אליו יתברך‪ .‬ואפילו אם מרגיש בעצמו שהוא‬
‫בשפל המדריגה‪ ,‬אעפ״ב יחזק עצמו בעזות דקדושה לעבוד אותו יתברך‪ ,‬וידע‬
‫ויאמין שאפילו שהוא רחוק כל כך מכל מקום יש לו יתברך תענוג גדול‬
‫מעבודתו‪ ,‬כי השי״ת יש לו חיות ושרפים ועולמות עליונים שעובדים אותו‬
‫באימה ויראה‪ ,‬אך עיקר תענוגו הוא שאנחנו מעולם הזה השפל נגדל שמו‬
‫בג‬ ‫דבש‬ ‫בראשית‬ ‫נחלי‬
‫יתברך כמ״ש)נחפילח יוה״נ( ׳ואבית תחלה מגושי עפר‪ /‬וככל שמרוחק יותר כן יש‬
‫לו יתברך תעגוג גדול ביותר‪.‬‬
‫)עפ״י תורה ז ח״ב(‬

‫בעצבון תאכלנה ונו׳ בזיעת אפך תאכל‬

‫)בראשית ג יס‬ ‫לחם‬
‫העולם הזה מלא דאגות ויגונות תמיה הן בענין הפרגסה שגגזר על אדם‬
‫הראשון כעצכון תאכלנה ובזיעת אפך תאכל לחם‪ ,‬וכמו שאמר שלמה המלך‬
‫)קהלה ‪ 3‬מ( ׳גם כל ימיו כעם ומכאובות וכו״‪ ,‬ואפילו העשירים והגבירים הגדולים‬
‫מודים בזה כי דאגותיהם ויסוריהם רבים מאוד מאוד במו שאמרו רבותינו‬
‫זכרונם לברכה )א‪3‬ות ‪ (3‬׳מרבה נכסים מרבה דאגה׳‪ ,‬ואע״פ שההמון עם העניים‬
‫אינם מבינים זאת ונדמה להם שאם היה להם עשירות לא היה להם דאגות‪,‬‬
‫באמת הם טועים הרבה בזה וכנראה בחוש‪ .‬והן בענין יסורים ומכאובים ממש‬
‫שנמצאים הרבה סובלי חלאים ומבות מופלאות ר״ל‪.‬‬
‫ואין מקום לברוח מכל זה כי אם אל השי״ת ואל התורה במו שאמרו‬
‫חכמינו זברונם לברכה )סנהלי! צע‪ (:‬עה״פ )איו‪ 3‬ה ז( ׳אדם לעמל יולד׳‪ ,‬׳אשרי מי‬
‫שעמלו בתורה׳‪ ,‬כי כל הרוצה תענוגים ולחיות בנחת בעולם הזה‪ ,‬בודאי חייו‬
‫מרים ומרורים מאוד כי ׳אפילו רוח קימעא עוכרתו׳)סופה מ‪ ,‬כי תיכך כשבא‬
‫עליו דבר נגד רצונו‪ ,‬יש לו צער ויסורים כי העולם הזה מלא יסורים כנ״ל‪,‬‬
‫ואפילו אם יהיה לו לפעמים איזה טוב מדומה‪ ,‬הוא בודאי מעורב ביגונות תמיד‬
‫כידוע בחוש למסתכל על האמת‪.‬‬
‫אבל כשמתרצה באמת להסתפק בתכלית המיעוט ולחיות חיי צער כמו‬
‫שאמרו חכמינו זכרונם לברכה )א‪3‬ופ ‪ 0‬׳פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה‬
‫ועל הארץ תישן וחיי צער תחיה ובתורה אתה עמל׳‪ ,‬אז אשרי לו נם בעולם‬
‫הזה כי הוא מקבל על עצמו כל הדחקות וחיי צער בשביל התורה‪ ,‬וכל חיותו‬
‫וטובו הוא התורה שהוא טוב אמיתי‪ ,‬ובל שבן שבעולם הבא יהיה לו טוב‬
‫הנצחי כמו שכתוב שם ׳אם אתה עושה כן אשריך וטוב לך אשריך בעולם הזה‬
‫וטוב לך לעולם הבא׳‪.‬‬
‫)עפ״י שיחות הר״ן סימן שח(‬
 ‫דבש‬ ‫בראשית‬ ‫נחלי‬ ‫כד‬

‫ואבלת את עשב השדה‪ ,‬בזיעת אפך‬

‫)בראשית ג יח ‪-‬יט(‬ ‫תאבל להם‬
‫בשעה שאמר הקב״ה לאדם הראשון‬
‫ואכלת את עשב השדה מדעזעו איבריו‪,‬‬
‫אמר ׳אני וחמור נאכל באבוס אחד׳‪ :‬כיון‬
‫ששמע בזיעת אפיך תאכל לחם נתיישבה‬
‫)אבות דרבי נתן פ״א(‬ ‫דעתו‪.‬‬
‫דע כי יש שני מיני אכילת הבהמיות‪ ,‬דהיינו שיש אדם שאוכל אכילה‬
‫יתירה ובתאווה גדולה כמו בהמה שאוכלת ולועסת כל היום‪ ,‬אך המאכל הוא‬
‫מאכל אדם‪ ,‬ויש שאוכל כאדם אבל המאכל אינו מאכל אדם דהיינו שהניצוצות‬
‫לא נתבררו כ״כ שראוי לאדם‪ ,‬והאוכל משני המאכלים האלו בא לידי הולי‬
‫הקדהת‪.‬‬

‫כי עיקר מעלת האדם על הבהמה היא הדעת כי ׳מותר האדם מן הבהמה‬
‫אין׳)קהלח ג יט(‪ ,‬שזה הדעת כמ״ש)איה ל>ז י‪ (3‬׳וההכמה מאין תמצא׳‪ ,‬וכשיש לאדם‬
‫דעת אזי יש בו אהבה ויראה להשי״ת‪ ,‬כי דעת היא כלולה מהסד וגבורה‪ ,‬היינו‬
‫יראה ואהבה )חיקו״ז ה‪ ,(.‬אבל כשאוכל ה״ו כבהמה‪ ,‬אזי יוצא מגדר אדם לגדר‬
‫בהמה‪ ,‬ואזי נופל ר״ל מהדעת לאהבה ויראה נפולה‪ ,‬היינו שנהיה אהבה ויראה‬
‫להבלי עולם הזה ר״ל‪ ,‬ומזה בא תולי הקדתת ר״ל שהוא תמימות וקרירות‪.‬‬

‫וכן כשנזדמן לאדם בתוך מאכלו ניצוצות שלא נתבררו עדיין ממאכל‬
‫בהמה למאכל אדם‪ ,‬עי״ז בא ג״כ תולי הג״ל‪ ,‬אם לא מי שהוא אדם גדול מאוד‬
‫שיכול לדלג מדריגה שלימה ולהעלות המאכל למעלת מדבר שהוא דרגת‬
‫האדם‪ ,‬כי אצל סתם בגי אדם צריך קודם המאכל להתברר ממאכל בהמה‬
‫למאכל אדם‪ ,‬ואז כשהאדם אוכלו נתעלה המאכל למעלת מדבר‪ ,‬אבל אדם גדול‬
‫יכול לדלג מדריגה שלימה ומיד לעלות למעלת מדבר‪ .‬וזהו)תהליס ש יה ׳הרכבת‬
‫אגוש לראשגו באגו באש ובמים׳‪ ,‬שע״י ׳הרכבת אגוש לראשגו׳‪ ,‬הייגו שגדר‬
‫אגושי למעלה ממגו‪ ,‬כי הוא יורד למטה מגדר אדם לגדר בהמה‪ ,‬עי״ז ׳באגו‬
‫באש ובמים׳‪ ,‬דהיינו תולי הקדתת ר״ל‪.‬‬

‫וזהו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה כשעה שאמר הקכ״ה לאדם‬

‫הראשון ואכלת את עשב השדה נזדעזעו איכריו‪ ,‬אמר ׳אני וחמור נאכל‬
‫כה‬ ‫דבש‬ ‫בראשית‬ ‫נחלי‬
‫באבוס אחד׳‪ :‬נזדעזעו איכריו‪ ,‬זה בחינת חולי הקדחת‪ ,‬שנזדעזעץ האיברין‬
‫מהחום ומהקור הבא ע״י ואכלת את עשב חשדה‪ ,‬היינו מאכל בהמה‪ ,‬וע״כ‬
‫כיון ששמע בזעת אפך תאכל לחם נתיישבה דעתו‪ ,‬כי רפואת החולי‬
‫הנ״ל הוא ע״י זיעה ע״ב נתיישבה דעתו‪ ,‬שנתרפא מהקדחת וזכה לתיקון‬
‫הדעת‪.‬‬
‫)עפ״י תורה רסג ושיחות הרץ סימן קמג(‬

‫)בראשית ג יט(‬ ‫בזיעת אפך תאכל לחם‬

‫עיקר חסרון הפרנסה שנתמעט בדורות הללו‪ ,‬אין זה אלא ע״י השוחפזים‬
‫שאינם מהוגנים‪ ,‬כי סוד מצוות שחיטה הוא להעלות ולתקן את הנפש‬
‫המגולגלת בבהמה‪ ,‬בבחינת)לנרס יג מ( ׳כי הדם הוא הנפש׳‪ ,‬שעיקר מקום הנפש‬
‫המגולגלת הוא בדם‪ ,‬ע״כ צריך השוחט לכוון בעת השחיטה להעלות את הנפש‬
‫לשכינה הקדושה ששם מקומה ושורשה כידוע‪ ,‬וזה ע״י הברכה שמברך‬
‫בכוונה‪ ,‬כי כשמברך כראוי אזי הנפש מתלבשת בדיבור הברכה שהוא סוד‬
‫השכינה והמלכות כמ״ש )הקדמת פיקרס ׳מלכות פה׳‪ ,‬ובזה הנפש מקבלת את‬
‫תיקונה‪ ,‬ואזי השכינה עולה עימה ומתפארת לפני קוב״ה ׳חזי במה ברא‬
‫קאתינא׳ סהר צו ע(‪ ,‬כלומר שנהיה יחוד קוב״ה ושכינתיה‪ ,‬ועי״ז השכינה יכולה‬
‫לקבל פרנסה עבור ישראל‪.‬‬

‫אבל כשהשוחט אינו הגון ואינו מעלה את הנפש לשורשה‪ ,‬אזי כשהוא עומד‬
‫עם ההליך לשחוט את החי‪ ,‬הוא נדמה כרוצח נפשות‪ ,‬ויש לנפש החי צער והיא‬
‫צועקת בקול מר)שיר השירים ה ‪ 0‬׳נפשי יצאה בדברו בקשתיהו ולא מצאתיהו קראתיו‬
‫ולא ענני מצאוני השומרים הסובבים בעיר הכוני פצעוני נשאו את רדידי מעלי׳‪,‬‬
‫פירוש ׳נפשי יצאה׳ בשביל להכנס ׳בדברו׳ של הברכה‪ ,‬כדי להכלל בשכינה‬
‫הקדושה‪ ,‬אבל ׳בקשתיו ולא מצאתיו‪ ,‬קראתיו ולא ענני׳‪ ,‬כי אינו שם בשעת‬
‫הברכה‪ ,‬וחושב מחשבת פגול‪ ,‬ועי״ז ׳מצאני השומרים הסובבים בעיר‪ ,‬הכוני‬
‫פצעוני׳‪ ,‬היינו המלאכי חבלה שהם השומרים עליו מכים ופוצעים אותה‪ ,‬׳נשאו‬
‫את רדידי מעלי׳‪ ,‬שגם המעלה שהיה להנפש בבחינת חי‪ ,‬גם זה לקח ממנה כי‬
‫עכשיו אין לה מנוח לכך רגלה‪ .‬אוי לו להשוחט הזה‪ ,‬אוי להנפש שהרג את הנפש‬
‫ומסר אותה בכך אויביה ואין השכינה יכולה להמשיך שפע לישראל‪.‬‬
 ‫דבש‬ ‫בראשית‬ ‫נחלי‬ ‫בו‬

‫וזה מרומז בפסוק בזיעת אפך תאכל לחם‪ ,‬שהראשי תיבות שלו עם‬
‫ארבע התיבות הוא בגמפזריא כנוסח הברכה ׳על השחיפזה׳‪ ,‬לרמז שחסרון‬
‫הפרנסה הוא מפני השוחטים שאינם הגונים שאינם מעלים את הנפש ע״י‬
‫ברכתם‪.‬‬
‫)עפ״י תורה לז(‬

‫עד שובך אל האדמה‬

‫)בראשית ג יט(‬
‫ויעש בתנות עוד וילבשם )שם כא(‬
‫ויגדש את האדם ובי)שם כד(‬
‫ויאמד ד אל קין למה הדה לך ולמה‬
‫נפלו פניך )שם ד ו(‬
‫וישם ד׳ לקין אות לבלתי הבות אותו בל‬
‫מצאו ויצא קין מלפני ד וישב באדץ נוד‬
‫)שם טז(‬ ‫קדמת עדן‬
‫כתנות עור‪ ,‬דא תפילין‪) .‬תיקרז תיקון סט(‬
‫חטאותיו של אדם מטמטמים שכלו וידיעתו כמ״ש)יקיא יא מג( ׳ונטמתם בם׳‬
‫ודרשו חז״ל)יומא לט‪ (.‬׳אל תקרי ונפזמתם אלא ונטמתם׳‪ ,‬ועי״ז ידיעתו בגדולת‬
‫הבורא נקטנת‪ ,‬וע״ב אינו מתבייש אפילו על העבירות שעבר‪ .‬אבל כשחוזר‬
‫בתשובה אזי סר ממנו הטפשות ונתגדל ידיעתו בגדולת הבורא שהוא רב‬
‫ושליט עיקרא ושורשא לכל עלמין‪ ,‬והבושה מהעבירות שעבר גדולה כ״ב עד‬
‫שנתגלית על פניו בבחינת )פהליס ‪ pp‬מ( ׳כיסתה כלימה פני׳‪ ,‬וזאת הבושה היא‬
‫סימן על השגתו ודביקותו בבורא יתברך‪ ,‬והיא בחינת אור התפילין שהוא נ״ב‬
‫אות על הדביקות של ישראל בהקב״ה)עיין מהרש״א גרטת ו‪ ,(.‬כי תפילין הוא בחינת‬
‫ספירת בינה )עיי! הקדמפ הפיקרז דף טו(‪ ,‬היינו שמקבל בינה והשגה יתירה בגדולתו‬
‫יתברך שעי״ז נופל בו בושה כנ״ל‪ .‬וזה סוד קרני הוד של משה רבינו ע״ה‬
‫שגאמר בהם)שמופ לד כט( ׳כי קרן אור פגיו׳‪ ,‬דהייגו מחמת ידיעתו הגדולה בגדולת‬
‫הבורא יתברך נתגלה על פניו אור הבושה‪.‬‬
‫ואדם הראשון ע״י שאכל מעץ הדעת‪ ,‬פגם בעץ החיים ודיבק עצמו‬
‫באילנא דמותא וע״ב נגזרה עליו מיתה‪ ,‬וזהו בחינת פגם התפילין הגקראים‬
‫חיים כמ״ש ׳ד׳ עליהם יחיו׳ )ישעיה לפ‪ ,‬עיין מנפופ מד‪ ,(.‬דהייגו שפגם בדביקותו‬
‫כז‬ ‫דבש‬ ‫בראשית‬ ‫נחלי‬
‫בהשי״ת שזה בהינת תפילין כנ״ל‪ ,‬ועי״ז סרה ממנו הבושה דקדושה‪ ,‬ע״כ ויגרש‬
‫אותו מגן עדך כי ׳עז פנים לגיהנם ובושת פנים לגן עדך)אנוח פ״ה(‪ ,‬אך כששב‬
‫בתשובה‪ ,‬זכה שוב לאור התפילין‪ ,‬שזהו דכתיב ויעש ?הם כתנות עור‪ ,‬ומובא‬
‫בתיקו״ז ׳דא תפילין‪ /‬וזה סוד מה שאמרו הז״ל )חולין ‪ (p‬שור שהקריב אדם‬
‫הראשון קרן אחת היתה לו במצחו‪ ,‬כי ע״י הקרבן היינו ע״י התשובה‪ ,‬זכה‬
‫לבחינת תפילין‪ ,‬בחינת ׳קרן אור פניו׳ הנ״ל‪.‬‬
‫וכן קין שהיה מזוהמת הנחש)פיקד! ‪ (pp‬היינו מחטא עץ הדעת‪ ,‬ע״ב נטמטם‬
‫ידיעתו בהשי״ת‪ ,‬וזהו דכתיב ביה ?מה נפלו פניך‪ ,‬שלא זכה לאור הפנים ‪-‬‬
‫אור התפילין‪ ,‬וכן כתיב וישב כארץ נוד קדמת עדך שלא זכה לנן עדן‪ ,‬רק‬
‫לקדמת עדן‪ ,‬וזה מרומז בתיבת קדמת‪ ,‬כי קדמת ראשי תיבות קרקפתא דלא‬
‫מנח תפילין‪ .‬ואעפ״ב הוא שב קצת בתשובה‪ ,‬ונמחל לו מקצת מחטאו)חיקו״ז שח(‪,‬‬
‫ע״ב כתיב וישם ד׳ ?קין אות ודרשו רבותינו ז״ל)מדרש חנמומא( שזרח לו קרן‪,‬‬
‫היינו שזכה גם הוא למקצת מאור התפילין‪ ,‬וכמו שפירש רש״י ׳החזיר מוראו‬
‫עליהם‪ /‬היינו כמו שאמרו חז״ל)נרמח ‪ 0‬עה״פ )דנדח נח י( ׳וראו כל עמי הארץ כי‬
‫שם ד׳ נקרא עליך ויראו ממך׳ ‪ -‬אלו תפילין שבראש‪.‬‬
‫וזהו שאמרו חז״ל)נדרש נ( ׳מי שיש בו עזות בידוע שלא עמדו רגלי אבותיו‬
‫על הר סיני׳‪ ,‬כי אמרו חז״ל)שנח קמה‪ (:‬מפני מה עובדי כוכבים מזוהמין‪ :‬שלא‬
‫עמדו על הר סיני‪ ,‬שבשעה שפיתה הנחש את חוה הטיל בה זוהמא‪ ,‬ישראל‬
‫שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן‪ ,‬עובדי כוכבים שלא עמדו על הר סיני‪ ,‬לא‬
‫פסקה זוהמתן‪ ,‬ומי שיש בו עזות יש בו עדיין מפגם עץ הדעת כנ״ל‪ ,‬ולכן בידוע‬
‫שלא זכה למעמד הר סיני שנאמר שם)שמוח נ יס ׳בעבור תהיה יראתו על פניכם‬
‫׳ודרשו חז״ל)נדרה נ‪ (.‬׳זו הבושה׳‪ ,‬שאז נתקנה העזות ופסקה זוהמת הנחש‪ ,‬וזהו‬
‫׳שלא עמדו רגלי אבותיו׳ דייקא‪ ,‬שהוא בבחינת פגם הנחש שאין לו רגלים‬
‫‪.‬‬ ‫כמ״ש)ניאשיח ג יד( ׳על גחונך תלך׳‪.‬‬
‫)עפ״י תורה לח(‬ ‫י‬ ‫י‬

‫למה חרה לך ולמה נפלו פניך‬

‫)בראשית ד ‪0‬‬

‫עיקר בחינת הפנים של האדם היינו הצלם האלקים שבו‪ ,‬הוא חכמות‬
‫הבורא יתברך שנתן לאדם יתרון על הבהמה בבחינת )קהלה ח א( ׳חכמת אדם‬
 ‫דבש‬ ‫בראשית‬ ‫נחלי‬ ‫בח‬

‫תאיר פניו׳‪ ,‬וע״י שאדם כועס ח״ו ׳אם חכם הוא חכמתו מסתלקת׳)פפפיס פו‪ ,(:‬ואז‬
‫צילו כר ופניו נופלים‪ .‬וזה שאמר הקב״ה לקין למה חרה לך ולמה נפלו פניך‪,‬‬
‫שע״י החרון אך הוא מאבד את הצלם האלוקים המאיר בפניו‪.‬‬
‫)עפ״י תורה נז(‬

‫אם תיטיב שאת ואם לא תיטיב לפתח‬

‫)בראשית ד ז(‬ ‫חטאת רובץ‬
‫העולם נברא ע״י דיבורי ד׳ כמ״ש)פהליס לג ו( ׳בדבר ד׳ שמים נעשו׳‪ ,‬שהם‬
‫הב״ח אותיות שיש בפסוק ׳בראשית ברא ובו״ סהר ויקרא רמה‪ ,(.‬וזהו קדושת ארץ‬
‫ישראל כי עיקר ארץ ישראל הוא ע״י שנתגלה שהכל נברא על ידו יתברך והכל‬
‫שייך אליו כמבואר ברש״י על פסוק ׳בראשית׳ שבשביל זה פתח התורה‬
‫ב׳בראשית׳ משום ׳כה מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים׳)פהליס קיא ו(‪ ,‬שע״י‬
‫שנתגלה שהכל נברא ע״י ׳כה מעשיו׳ שהוא הכ״ח אותיות של מעשה בראשית‪,‬‬
‫ע״ב הכל שלו יתברך והוא נתנה לנו‪ .‬וכשהאדם מתפלל בכח שמכנים כל כוחו‬
‫באותיות התפילה בבחינת)פהליס לה י( ׳כל עצמותי תאמרנה׳‪ ,‬אזי דיבורי התפילה‬
‫שלו הם דיבורי השי״ת בעצמו כביכול בבחינת)ישעיה יא פס ׳ואשים דברי בפיך׳‪,‬‬
‫היינו שהשי״ת שולח לו דיבורים בפיו שהם הדיבורים שבהם ברא את העולם‪,‬‬
‫ועי״ז נתגלה שהכל מאיתו יתברך ומתחדש כה וקדושת ארץ ישראל‪.‬‬
‫אבל ע״י דיבורים שאינם קדושים אזי מתגברים ח״ו לשונות העכו״ם שהם‬
‫דיבורים פגומים כמ״ש)פהליפ קמל פ( ׳אשר פיהם דיבר שוא וימינם ימין שקר׳‪ ,‬על‬
‫ישראל‪ ,‬ואז נתרחקים מקדושת ארץ ישראל ומתגברת ביותר עול גלות האומות‬
‫על ישראל‪ ,‬ואזי השכינה היא בריב עם הקב״ה ע״ז שישראל גלו מארצם כמובא‬
‫בתיקו״ז)פיקק נא מהס עה״פ )מינה ו נ( ׳שמעו הרים את ריב ד״‪ ,‬׳ד״ דא שכינתא‪,‬‬
‫׳ריב׳ איהי קפזטה ומחלוקת לקוב״ה על בנהא דאינון בגלותא‪ ,‬כי בארץ ישראל‬
‫השכינה נקראת ׳רבי׳ ובגלות נתהפו האותיות ל׳ריב׳)עיין מיקו״ז מג‪ :‬מו‪ ,(:‬וע״ב היא‬
‫בריב עם הקב״ה‪.‬‬
‫ולעתיד לבוא יתבפזלו לשונות העכו״ם שהם ימין שקר כנ״ל‪ ,‬ויתקיים‬
‫הכתוב)צפניה ג מ( ׳אז אהפוך אל כל העמים שפה ברורה לעבדו שכם אחד׳‪ ,‬היינו‬
‫שיתגבר האמת כמ״ש )משלי נ יט( ׳שפת אמת תיכון לעד׳‪ ,‬ויהיה שפה ברורה‬
‫כט‬ ‫דבש‬ ‫בראשית‬ ‫נחלי‬
‫שיתתקן חדיבור‪ ,‬ועי״ז יחזרו כולם להשי״ת עד שאפילו העכו״ם יחזרו ׳לעבדו‬
‫שכם אחד‪/‬‬
‫וזח מרומז בפסוק אם תיטיב שאת ואם לא תיטיב לפתח חטאת רובץ‪,‬‬
‫אם תיטיב את דרכיך‪ ,‬שאת ראשי תיבות שפת אמת תיכון‪ ,‬שיחיח תיקון‬
‫לעולם ע״י שיתגבר חאמת ויתוקן חדיבור‪ ,‬ואם לא תיטיב ל׳פתח ח׳טאת‬
‫ר׳ובץ‪ ,‬ראשי תיבות רחל למפרע‪ ,‬חיינו חשכינח חקדושח חנקראת בשם רחל‬
‫כידוע)עיי! ליקומי פורה להאר״י נץ שוסמיס(‪ ,‬חיא בבחינת למפרע‪ ,‬בחינת ׳ריב׳ עם קודשא‬
‫)עפ״י תורה מח(‬ ‫בריך חוא ע״ז שישראל גלו מאיצ “•‬

‫כי תעבוד את האדמה לא תוסף תת‬

‫)בראשית ד יט‬ ‫נוהה לך‬
‫כשיש מלחמות בעולם השכל מחייב שיהיה יקרות‪ ,‬כי הנשמים נעשין ע״י‬
‫האדים העולים מן הארץ כמ״ש )כראשית ג ‪ 0‬׳ואד יעלה מן הארץ והשקה את כל‬
‫פני האדמה׳‪ ,‬וכשיש מלחמות ושפיכות דמים אזי נעשה מן אלו האדים שפיכות‬
‫דמים כמ״ש )יפזקאל לה מ ׳ותגר את בני ישראל ע״י חרב בעת אידם׳‪ ,‬וכן בכמה‬
‫אומות מצרים עמון ומואב‪ ,‬כשניבא על מפלתם נאמר )ירמיה מו‪ ,‬מח‪ ,‬מט( ׳בעת‬
‫אידם׳ שזה בחינת אדים הנ״ל‪ ,‬וע״ב כשיש מלחמות ושפיכות דמים אין יורדין‬
‫גשמים כי האדמה נותנת כוחה לשפיכות דמים‪ ,‬וכשאין גשמים אזי יש יוקר‬
‫בעולם‪ ,‬וזה שאמרו חז״ל)תענית חס ׳בשעת גשמים אפילו גייסות פוסקות בו׳‪ ,‬כי‬
‫כשיש גשמים אין כה לעשות מלחמות כי האדמה נותנת כוחה לגשמים‪.‬‬
‫ולכן בחטאו של קין נתקללה האדמה כי תעבוד את חאדמח לא תוסיף תת‬
‫כוחח לך‪ ,‬כי היא חייבת בזה שיש שפיכות דמים כי נתנה כוחה לשפיכות דמים‪.‬‬
‫)עפ״י תורה ס ח״ב(‬

‫)בראשית ה כט(‬ ‫ומעצבון ידינו‬

‫הנה יש בלב רוח הדופק שהוא מתחילת התולדה והוא נושא עליו כל‬
‫הליחות והדמים אשר מהם חיות האדם‪ ,‬והרוח הדופק הזה הולך ונוקש בכל‬
‫האיברים וע״י הליכתו ונישובו בהם הוא מנענע ומנפץ אותם שלא יתעפשו ולא‬
‫יתקלקלו כמו הרוח המנשב בים שמהפך ומגיס את המים שלא יתעפשו ולא‬
 ‫דבש‬ ‫בראשית‬ ‫נחלי‬
‫יתקלקלו‪ ,‬וצריך שילך זה הרוח תנועה מסודרת כתיקונו ובסידורו‪ ,‬ועיקר נישוב‬
‫הרוח הוא בהידים כי מחמת שהידים עסקניות צריך לנשב ולנפץ אותם ביותר‬
‫כי הם צריכים יותר חיות‪ ,‬וע״כ הדאקטור כשמניח ידו על הדופק יודע כל ענין‬
‫החולה מחמת ששם בידים עיקר הילוך הרוח‪.‬‬

‫אך יש נחש היינו הס״מ שעל ידו באות הל״ט מלאכות כמ״ש )כראשית ג ימ(‬
‫׳בזיעת אפך תאכל לחם׳‪ ,‬שהוא זוהמת הנחש‪ ,‬ועי״ז בא עצבות רוח כמ״ש)שם(‬
‫׳בעצבון תאכלנה כל ימי חייך׳‪ ,‬ואז אין הרוח דופק כסידורו ואזי האיברים‬
‫ובפרט הידים נעשים כבדים בבחינת)שמות יז ינ( ׳וידי משה כבדים׳‪ ,‬כי שם צריך‬
‫לרוח הדופק ביותר כנ״ל‪ ,‬וזה מרומז בפסוק ומעצכון ידינו‪ ,‬שעיקר ההיזק של‬
‫העצבות רוח הוא להידים‪.‬‬
‫)עפ״י תורה נו(‬

‫ויולד בן ויקרא שמו נח לאמר זה ינחמנו‬

‫)בראשית ה כט(‬ ‫ממעשינו ומעצבון ידינו‬
‫ימי החול הם בחינת עצבות‪ ,‬ואפילו המצוות שעושים בימי החול הם‬
‫בחינת עצבות‪ ,‬כי בימי החול שולט מלאך מט״ט )תיקרז ית לף לג;(‪ ,‬והוא בחינת‬
‫עבד מהר כראשית קנו‪ (:‬בחינת עצבות‪ ,‬ומזה נמשך טרדת הפרנסה‪ .‬ושבת הוא‬
‫בחינת בן בחינת התגלות אור ד׳ בחינת שמחה‪ ,‬ואז נייחא לעלאין ותתאין)עיי!‬
‫מר פרשת נת לף נט(‪ ,‬וכל המצוות של ששת ימי החול נתרוממין ונתעלין מן העצבות‬
‫ונמשך עליהם מנוחה ושמחה‪.‬‬
‫וצריך להמשיך את השמחה והנייחא של שבת לששת ימי החול‪ ,‬היינו‬
‫לדעת ולהאמין בהשגחתו יתברך בכל זמן ובכל מצב אפילו בעת שעוסקים‬
‫בטרדת הפרנסה‪ ,‬ועי״ז יזכה גם בימי החול לשמחה בבחינת בן‪.‬‬

‫וזה מרומז בפסוק ויולד כן ויקרא שמו נח‪ ,‬היינו בחינת שבת דנייחא‬
‫לעלאין ותתאין‪ ,‬וזח ינחמנו ממעשינו ומעצכון ידינו‪ ,‬שהוא מנחם ומשמח‬
‫הכל מן העצבות והמלאכות שבששת ימי המעשה כנ״ל בחינת ממעשינו‬
‫ומעצכון ידינו‪.‬‬
‫)עפ״י תורה ב ח״ב(‬
‫לא‬ ‫דבש‬ ‫בראשית‬ ‫נחלי‬
‫ויתעצב אל לבו ויאמר ד׳ אמחה את‬
‫)בראשית ו ו(‬ ‫האדם‬
‫טבע האדם למשוך עצמו למרה שחורה ועצבות מחמת פגעי ומקרי הזמן‪.‬‬
‫וזוהי בחינת הקליפות‪ ,‬כי הקליפות נקראות מותרות כמו קליפת הפרי שהיא‬
‫מותרות לפרי‪ ,‬וכתיב )משלי יד מ( ׳בכל עצב יהיה מותר‪ ,‬ומהם באים הדינים‬
‫הקשים )זהר נח עד;(‪.‬‬
‫וזה בחינת גלות השכינה‪ ,‬שהעצבות שהיא בחינת הקליפות גוברת על‬
‫השכינה הקדושה שהיא בחינת לב)עיי! מי חממה קנחס‪ ,‬שהיא שמחתן של ישראל‬
‫כמ״ש)חהליס קיג ‪ (p‬׳אם הבנים שמחה׳‪ .‬ולהיפך עליית השכינה מבין הקליפות הוא‬
‫ע״י שמחת המצוות‪ ,‬כמו שנאמר על יציאת ישראל מהגלות )ישעיה נה יג( ׳כי‬
‫בשמחה תצאו׳‪.‬‬
‫וזהו שנאמר ויתעצב אל לבו ויאמר ד׳ אמחה את האדם‪ ,‬שהקליפות‬
‫בחינת עצבות גברו על השכינה הקדושה הנקראת לב‪ ,‬ועי״ז נתעורר תוקף‬
‫הדין ‪ -‬ויאמר ד׳ וכוי‪.‬‬
‫וע״ב צריך כל אחד להכריח את עצמו להיות בשמחה תמיד ולשמח את‬
‫עצמו בכל אשר יוכל‪ ,‬ובפרט כשעושה מצוה שאז ע״י השמחה הוא מעלה את‬
‫השכינה שהיא בחינת המצוה מגלותה מבין הקליפות‪ ,‬ואף שגם לב נשבר הוא‬
‫טוב מאוד‪ ,‬עם כל זה הוא רק באיזו שעה‪ ,‬שראוי לו לאדם לקבוע איזה שעה‬
‫ביום לשבר לבו ולפרש שיחתו לפני השי״ת‪ ,‬אבל שאר כל היום כולו יהיה רק‬
‫)עפ״י תורה כד ח״א וכד ח״ב(‬ ‫בשמחה‪.‬‬

‫ויתעצב אל לבו וכר ויאמר ד אל ליבו‬

‫לא אוסיף לקלל עוד וט׳ )בראשית ו ו‪-‬ח(‬
‫אור האין סוף ברוך הוא א״א להשיג כי הוא למעלה מהשגתינו‪ ,‬ע״ב צמצם‬
‫השי״ת את אורו והלביש אותו בתוך מידות וציורים שעל ידם נוכל להשיגו‬
‫ולקבל עול מלכותו כמבואר בעץ חיים בתחילתו)היכל א ענף ג(‪ ,‬ואמנם כוונתו‬
‫יתברך במה שצמצם את אורו היא לטובה כדי שנוכל להשיג אלוקותו ולקבל‬
‫מלכותו‪ ,‬אבל כשח״ו פונמין במלכותו יתברך‪ ,‬אזי נצטמצם ונסתר אור ד׳ לגמרי‬
‫שזהו שורש הדינים והיסורים כידוע‪ .‬וזה שאמרו חז״ל וייצר )נרכוח שא( ׳וייצר׳‬
 ‫דבש‬ ‫נח‬ ‫נחלי‬
‫בשני יורין‪ ,‬׳יצירה לטב יצירה לביש‪ /‬שהציור שמשם היצירה הוא ׳לטב׳ אם‬
‫מקבלים עול מלכותו יתברך‪ ,‬אך כשפוגמים בו ח״ו אזי הציור והצמצום הזה‬
‫הוא ׳לביש׳ ח״ו‪ .‬וע״ב כשרוצין להמתיק הדין צריך להמתיקו דווקא בשורשו‬
‫)ע״ש שער ע ^״א(‪ ,‬היינו לגלות שהצמצום הזה שהוא שורש כל הדינים הוא לטובה‬
‫כדי שנוכל לגלות מלכותו יתברך בעולם ואזי באמת נמתק הדין‪.‬‬

‫והנה עיקר הצמצום והציור הנ״ל הוא בספירת הבינה הנקראת לב)הקדמת‬
‫פיקיס כמ״ש)פהליס עג ‪ 0:‬׳צור לבבי׳‪ ,‬וזה שמובא בזהר)ויתי מ‪ (.‬שספירת הבינה ‪-‬‬
‫׳דינין מתערין מינה׳ בבהינת)משלי פ יל( ׳אני בינה לי גבורה׳‪ ,‬וזהו ויתעצב א?‬
‫לבו ויאמר אמחה את האדם וגר‪ ,‬שהגזר דין על דור המבול בא מבהינת‬
‫הלב היינו ספירת הבינה שהוא שורש הדין כנ״ל‪ ,‬וע״ב גם בעת המתקת הדין‬
‫כתוב ויאמר ד׳ אל לכו לא אוסיף לקלל עוד וכר‪ ,‬כי אין הדין נמתק אלא‬
‫בשרשו ‪ -‬בלב‪.‬‬
‫)עפ״י תורה מט(‬

‫^‪ -8‬פרשת נח ^‬

‫)בראשית ו ט(‬ ‫אלה תולדות נח‬

‫עיקר תולדותיהם של צדיקים מעשים‬
‫)רש״י(‬ ‫טובים‪.‬‬
‫נמצא שהמצוות ומעשים טובים וכל עבודת השם הם כמו הולדה‪ ,‬וכמו‬
‫שהיולדת קודם הלידה צריכה לסבול צירים והבלי לידה ולצעוק כמה קלין של‬
‫אוי ואבוי ובו׳‪ ,‬ובפרט מבכירה‪ ,‬דהיינו הולדה ראשונה שאז קשה ביותר כמ״ש‬
‫)ירמיה ל לא( ׳צרה כמבכירה׳‪ ,‬כמו כן ממש כל דבר ודבר שרוצים לעשות בעבודת‬
 ‫דבש‬ ‫נח‬ ‫נחלי‬
‫השם בהכרח שיהיו לו יגיעות גדולות לזכות לזה‪ ,‬ובפרט ההתחלה בעבודת‬
‫השם הוא בחינת מבכירה כי כל ההתחלות קשות)מכילתא יפרו(‪.‬‬
‫ע״ב צריכין אז התחזקות גדול לעמוד על עמדו ולבלי להשגיח על הנפילות‬
‫והירידות והבלבולים העוברין עליו‪ ,‬ורק להתחזק מאוד להתגבר עליהם‬
‫ולעשות מה שיוכל בעבודת השם‪ ,‬וברבות הימים והשנים יכנום לבטח בעזרתו‬
‫יתברך לתוך שערי הקדושה‪ ,‬כי השי״ת מלא רחמים ורוצה בעבודתינו מאוד‪,‬‬
‫)עפ״י תורה ד ומח ח״ב(‬

‫אלה תולדות נה נה איש צדיק תמים היה‬

‫בדורותיו את האלקים התהלך נה‬
‫)בראשית ו ט(‬

‫זה הפסוק הוא בחינת הספד על סילוק הצדיק‪ ,‬כי הצדיק נקרא ראש ‪-‬‬
‫בית שממנו נמשכין כל הדורות שהם בחינת בני הבית בבחינת )ישעיה מא ד(‬
‫׳קורא הדורות מראש׳‪ ,‬שכל הדורות נמשכין מהראש‪ ,‬והוא היופי והפאר של כל העולם‬
‫בבחינת)פהליס מח ג( ׳יפה נוף משוש כל הארץ׳‪ ,‬והוא עוסק בתיקון העולם שמחזק‬
‫בדקי הבית‪ ,‬ומה שנתנדל יותר שם הצדיק נתנדל יותר שמו יתברך כביכול כי‬
‫)ירושלמי פעניפ פ״נ( ׳שמו משותך בשמינו׳‪ ,‬ובעיקר בשם הצדיק כי מרוב קדושתו‬
‫וענוותנותו הוא נכלל לגמרי בו יתברך‪.‬‬
‫אבל כשנסתלק ונתעלם ח״ו אזי מתגברין ח״ו המפורסמים של שקר שהם‬
‫בחינת הראש של הסט״א בבחינת ׳ראש כל חוצות׳)אינה ד א(‪ ,‬ואז באין לעולם‬
‫ח״ו דברים שאין מועיל להם כי אם שמות הטומאה ח״ו‪ ,‬כי הם היפך שם ד׳‬
‫שנתעלם‪ ,‬ואזי אין ראש ואין בית וישראל מתגלגלים בחוצות ח״ו כמ״ש )אינה ד‬
‫נ( ׳תשתפכנה אבני קדש בראש כל חוצות בני ציון היקרים המסולאים בפז׳‪.‬‬
‫וזהו אלח תולדות נח נח איש צדיק‪ ,‬שכל התולדות היינו הדורות‬
‫נמשכין מנח איש צדיק‪ ,‬תמים חיח בדורותיו‪ ,‬שהיה ונסתלק‪ ,‬את חאלקים‬
‫חתחלך נח‪ ,‬שלצדיק שנסתלק אין הפסד כי אם נתעלם ונסתלק מכאן הוא גדול‬
‫ומפואר שם בעולם הבא‪ ,‬אבל על הדור יתום ועל התולדות שנשארו הוא‬
‫רחמנות גדול מאד‪ ,‬ועליהם נאמר אלח תולדת נח‪ ,‬כמקונן ואומר אלח הם‬
‫התולדות והבנים היתומים של הצדיק בחינת נח שנסתלק ונשארו בלא ראש‪.‬‬
‫***‬
 ‫דבש‬ ‫נח‬ ‫נחלי‬
‫זאת זזתורזז גאמרזז שבת פר שת נח שנת תק״ע‪ ,‬ובשננוע זזקודם יום‬
‫חמישי שהוא כ״ה תשרי נסתלק הרב הקדוש בועינא קדישא מורינו רבי לוי‬
‫יעחק מברדיטשוב זעוק״ל ולא רעו לגלות זאת לרבינו זכרונו לברכה כי ידעו‬
‫שיעטער ע״ז מאוד‪ ,‬ובשעת אמירת התורה זלגו עיניו דמעות וכן כל העומדים‬
‫אעלו הורידו דמעות מחמת שכבר ידעו כולם מההסתלקות‪ ,‬וכך נמ שד עוד‬
‫איזה זמן ולא הודיעו לו בפירוש עד שקרא לאיש אחד ועיוה עליו שיספר לו‬
‫ההסתלקות דהיינו שיספר לו פרטים בה‪ ,‬והשיב לו הלא אמרו לי שעדיין‬
‫אינכם יודעים מזה וכל בני הבית הזהירו אותי הרבה שלא לגלות לכם‪ :‬כי זה‬
‫היה פלא אעל האיש ההוא שרבינו זכרונו לברכה יודע מזה‪ ,‬ענה ואמר ׳איד‬
‫לא אדע הלא כבר יודעין מזה בארץ ישראל׳‪ :‬והאריך אז בשיחה מגודל השבר‬
‫המר של העולם שנסתלק מהם פאר הדור עדיק קדוש ונורא כזה זכותו יגן‬
‫עלינו‪.‬‬
‫ובסמוך אח״ב נתפרסם קדרי אחד היינו מבעלי שמות הטומאה בכפר‬
‫חוואסטיוועץ בפרסום גדול‪ ,‬והיו נוסעים אליו מכל הסביבות ועשה פעולות‬
‫רבות בשמות הטומאה‪ ,‬וכן נתפרסמו כמה וכמה קדריים במקומות אחרים‪.‬‬
‫)עפ״י תורה סז ח״ב חיי מוהר״ן סימן מה‬
‫וימי מוהרנ״ת סימן לס(‬

‫ויאמר אלקים לנח קץ בל בשר בא‬

‫)בראשית ו יס‬ ‫לפני‬
‫הבעל דבר שהוא המקטרג הגדול וממנו באים כל הקטרוגים והנסיונות‬
‫של האדם‪ ,‬מכונה בשם קץ כל כשר כמ״ש )איוג נח ג( ׳קץ שם לחושך ולכל‬
‫תכלית הוא חוקר‪ ,‬שהוא חוקר תמיד לעשות תכלית וקץ לכל דבר ולעורר‬
‫דין ולהלשין ולקטרג )עיין מר מקן קצג(‪ ,‬ובני אדם שהם דנים את הכל לכף‬
‫חובה וחוקרים תמיד על חובות בני אדם‪ ,‬הם מתוקף הסט״א‪ ,‬והם גורמים‬
‫לו לקטרג ח״ו על ישראל‪ .‬וזה שאמר השי״ת לנח קץ כל כשר כא לפני‪,‬‬
‫שהבעל דבר שהוא קץ כל כשר‪ ,‬כא לפני‪ ,‬לקטרג ולהביא כליה לעולם‬
‫ח״ו‪.‬‬
‫)עפ״י תורה לה(‬
 ‫דבש‬ ‫נח‬ ‫נחלי‬

‫)בראשית ו יד(‬ ‫קנים תעשה לתיבה‬

‫מה קנים מטהרין את המצורע‪ ,‬אף תיבתך‬
‫)בראשית רבה לא(‬ ‫מטהרתך‪.‬‬
‫הענין הוא שע״י תפילה זוכים לשלום‪ ,‬כי על שם זה נקראת התפילה קרבן‪,‬‬
‫על שם קירוב העולמות לשלימותן)עיי! מר חדש ‪r‬״‪ 6‬ח‪ ,(:‬היינו שהעולמות מתקנים‬
‫ומתאהדים זה עם זה )חשל עם גגורה וכי( כדי להמליך את הקב״ה בכל הבריאה‪,‬‬
‫וע״ב מסיימים את התפילה בשלום‪ ,‬כי על ידה נעשה שלום בין ישראל ובכל‬
‫העולמות‪.‬‬
‫והפזא המצורע הוא שהיה ׳נרגן מפריד אלוף׳ )משלי מז נח(‪ ,‬שגרם פירוד‬
‫ומהלוקת‪ ,‬ולכן עונשו הוא ׳בדד ישב׳‪ ,‬מידה כנגד מידה )ערק מז‪ ,(:‬והקנים‬
‫שממהרים את המצורע הם בהינת תיקון המהלוקת‪ .‬וזה מה קנים מטהרים‬
‫את המצורע‪ ,‬שהם בהינת שלום‪ ,‬אף תיכתך היינו תיבות התפילה‪ ,‬מתקנות‬
‫את המתלוקת ועושות שלום‪.‬‬
‫)עפ״י תורה יד(‬

‫צוהר תעשה לתיבה ואל אמה תכלנה‬

‫מלמעלה ופתה התיבה בצרה תשים‬
‫תהתים שנים ושלשים תעשה‬
‫)בראשית ו טז(‬

‫צוהר‪ ,‬יש אומרים חלון ויש אומרים אבן‬

‫)רשי׳י(‬ ‫טובה המאירה להם‪.‬‬
‫הנה ידוע שיש שלשה הלקי עולם‪ :‬עולם המלאכים‪ ,‬עולם הכוכבים‪ ,‬ועולם‬
‫השפל)עיי! רמג״ס ישה״ח ס״ל(‪ ,‬וע״י התפילה ממשיכים היות לכל העולמות כמ״ש‬
‫)חהלים מ‪ (p 3‬׳תפילה לאל היי׳‪.‬‬
‫והנה ידוע שהסט״א מסבכת את הקדושה כמ״ש )חהליס יג מ( ׳סביב רשעים‬
‫יתהלכון׳‪ ,‬כי את זה לעומת זה עשה אלקים‪ ,‬וכשעומד האדם להתפלל דווקא‬
‫אז מגיע שטף המים הזידונים שהם המהשבות הזרות לבלבלו‪ ,‬והוא נשאר‬
 ‫דבש‬ ‫נח‬ ‫נחלי‬
‫בהושך כי הם כמו מהיצות ומסכים המבדילים את התפילה מלעלות כמ״ש)אינה‬
‫ג מל( ׳סכותה בענן לך מעבור תפילה‪ /‬וע״כ אינו יכול להמשיך חיות לעולם‪.‬‬
‫ודע שגם בחושך הזה יש פתחים הרבה לצאת משם‪ ,‬כי הבחירה חפשית‬
‫תמיד‪ ,‬רק ש׳הכסיל בחושך הולך )קהלה נ יל( ולא יראה הפתחים‪ ,‬והוא שאפילו‬
‫אם אינו יכול להתפלל בהתלהבות והתעוררות כראוי‪ ,‬אעפ״ב יכריח עצמו‬
‫להתפלל על כל פנים באמת בפשיטות‪ ,‬כגון למשל כשאומר ׳ד׳ הושיעה׳ יאמרו‬
‫׳באמת׳‪ ,‬היינו שירגיש שהוא באמת צריך לישועה‪ ,‬וכן כל דיבור ודיבור של‬
‫התפילה יאמרו ב׳אמת׳ לפי מדרגתו‪ ,‬ועי״ז יזכה לראות הפתחים שבתוך החשך‬
‫לצאת משם ולהתפלל כראוי‪.‬‬
‫כי ׳אמת׳ הוא חותמו של הקב״ה )שנת נה(‪ ,‬ועיקר ההשתוקקות של השי״ת‬
‫אינו אלא אל האמת כמ״ש)חהליס קמה יח( ׳קרוב ד׳ לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו‬
‫באמת׳‪ ,‬ולהיפך )חהליס קא ‪ 0‬׳דובר שקרים לא יכון לנגד עיני׳‪ ,‬ע״כ כשמתפלל‬
‫באמת‪ ,‬אזי כביכול נתלבש בו אור השי״ת בבחינת ׳ד׳ אורי וישעי׳)פהליס נז א(‪,‬‬
‫ומאיר לו שיוכל למצוא את הפתחים לצאת מהחושך והגלות שהוא סגור שם‪.‬‬
‫אך צריך שיהיה האמת‪ ,‬אמת גמור ברור וצלול בלי שום דופי‪ ,‬ויש בזה‬
‫הרבה מדריגות‪ ,‬והמשכיל המבין יש לו להתפלל כל ימיו שיזכה פעם אחת‬
‫לדבר דיבור אחד של אמת לפני ד׳ כראוי‪ ,‬ומי שזוכה לבחינת אמת האמיתי‪,‬‬
‫אזי ד׳ אור לו כנ״ל‪ ,‬ואזי הוא מאיר בעצמו כי נתלבש בו אור ד׳‪ ,‬אך גם מי‬
‫שעדיין לא הגיע למדרגה העליונה של אמת‪ ,‬אף כי אינו מאיר בעצמו‪ ,‬מאחר‬
‫שלא הגיע לאמת השלם‪ ,‬מכל מקום האמת מועילה לו שיוכל אחר להאיר בו‪,‬‬
‫היינו שהצדיקים שזכו לשלימות האמת יוכלו להאיר בו‪.‬‬
‫וזה פירוש צוהר תעשה לתיבה‪ ,‬שכשיש מחשבות זרות המבלבלות את‬
‫התפילה שהם בחינת מבול‪ ,‬העצה על זה לעשות צוהר לתיבה‪ ,‬היינו תיבת‬
‫‪ -‬התפילה‪ ,‬כלומר שתדבר דיבורים המאירים‪ ,‬שיהיו נכספים להם מלמעלה‪,‬‬
‫וזהו ואל אמה תכלנה מלמעלה‪ ,‬אמה הוא הדיבור‪ ,‬כי אמה ראשי ‪ -‬תיבות‬
‫אש מים שהדיבור כלול מהם‪ ,‬כי בדיבור יש חמימות ולחות בחינת אש ומים‪,‬‬
‫והה״א מרמז לחמשת מוצאות הפה‪ ,‬וזהו תכלנה מלמעלה מלשון)חהליס פד ג(‬
‫׳כלתה נפשי׳‪ ,‬שיהיו נכספין להם למעלה‪ ,‬דהיינו דיבורי אמת‪ ,‬כי אמה תכלנה‬
‫מלמעלה ראשי תיבות אמת‪ .‬ואז ופתה התיכה כצידה תשים‪ ,‬שהתיבה של‬
‫תפילה היוצאת באמת‪ ,‬תשים לך פתח בחושך שאתה ניצוד בו‪ ,‬וזה כצידה‪,‬‬
 ‫דבש‬ ‫נח‬ ‫נחלי‬
‫היינו בסט״א הצד ציד ומטעה את האדם שאינו יכול לצאת מהחושך כמ״ש‬
‫)נראשיח ‪ (m w‬׳כי ציד בפיר‪ .‬וזהו שפירש רש״י יש אומרים אכן טוב ויש‬
‫אומרים חלון‪ ,‬ומה החילוק שבין אבן טוב לחלון‪ ,‬האבן טוב מאיר מעצמו‬
‫והחלון לא מאיר מעצמו‪ ,‬רק שדבר אחר כגון השמש וכיוצא בה יוכל להאיר‬
‫בו‪ ,‬אבל כשאין שמש אינו מאיר‪ ,‬וכמו כן יש אומרים אמרי אמת לאמיתו‪ ,‬והם‬
‫אכן טוב שהדיבור מאיר מעצמו‪ ,‬ויש אומרים אמרי אמת‪ ,‬אבל לא במדריגה‬
‫הנ״ל והם בחינת חלון‪ ,‬שאין להם כח להאיר בעצמם‪ ,‬אלא אחר יכול להאיר‬
‫בהם כמו בחלון‪.‬‬
‫ועוד מרומז בזה‪ ,‬שבזה שהוא עושה פתח בחושך ובסט״א‪ ,‬הוא יזכה גם‬
‫אחרים להוציא גם אותם מהחושך והגלות שבו הם אסורים‪ ,‬שזהו ופתח‬
‫חתיכח כצידח תשים‪ ,‬שתעשה פתח באותם שהם מן חצד‪ ,‬דהיינו שהם מצד‬
‫אחר‪ ,‬ולא מצד הקדושה‪ ,‬ויעורר לבם לתשובה לצאת מהחושך‪ ,‬ואזי ע״י כל‬
‫הנ״ל בשהתפילה בשלימות תחתיים שניים ושלישיים תעשח‪ ,‬אתה מקיים‬
‫את כל השלשה עולמות הנ״ל עולם המלאכים עולם הגלגלים ועולם השפל‪.‬‬
‫)עפ״י תורה ט קיב(‬

‫)בראשית ו טז(‬ ‫ופתה התיבה בצידה תשים‬

‫דע שיש שנים עשר שבטים‪ ,‬ולכל שבט יש נוסח תפילה מיוחדת ושער‬
‫מיוחד שדרך שם נבנסת תפילתו)שער הנוונוש‪ ,‬דרושי עלינו לשנש ונושש השפילה ליוש א(‪ ,‬וצריך‬
‫לזה זכות גדול שתפילתו תעלה דרך השער השייך לשבטו‪ ,‬שאז יכול לפעול‬
‫בתפילתו כראוי‪ .‬וזה פירוש ופתח חתיכה כצידה תשים‪ ,‬שצריך לשים את‬
‫תיכות התפילה כצידה ‪ -‬בצד שלה‪ ,‬היינו בשער שבטו המיוחד לו‪ .‬וע״ב צריך‬
‫כל אחד לקשר את תפילתו לצדיק הדור כי הצדיק יודע לכוון השערים‬
‫ולהעלות כל תפילה ותפילה לשער השייך לה‪.‬‬
‫)עפ״י תורה ט וקיב(‬ ‫י‬

‫)בראשית ט טז(‬ ‫וראיתיה לזבור ברית עולם‬

‫ע״י שמנגנים דיבורי התפילה נמתקין הדינים‪ .‬כי איתא בזהו הקדוש)נ״נשש‬
‫רמס שהשכינה הקדושה מכונה ׳קשת׳‪ ,‬ותלת גוונין דקשת ‪ -‬שהם כנגד חסד גבורה‬
 ‫דבש‬ ‫נח‬ ‫נחלי‬ ‫לח‬

‫תפארת‪ ,‬הם בחינת לבושין דשכינתא‪ ,‬וכשהיא מתלבשת בלבושין דנהירין‪ ,‬אזי‬
‫וראיתיה לזכור כרית עולם‪ ,‬כלומר שחמתו של הקב״ה שוככת‪ ,‬משל למלך שכעס‬
‫על בנו‪ ,‬וכשהוא רואה את המלכה בלבושין דנהירין‪ ,‬אזי מרחם עליו‪.‬‬
‫ולבושין דנהירין של השכינה הקדושה נעשים ע״י שמנגנים את דיבורי‬
‫התפילה‪ ,‬כי אותיות התפילה הם בחינת השכינה כמ״ש)פהליס נא י!( ׳אדני שפתי‬
‫תפתח׳‪ ,‬שדיבורי התפילה הם בחינת שם אדנ‪-‬י שהוא השכינה הקדושה )זהר‬
‫יקיא יא(‪ ,‬וזה שנקראת התפילה ׳קשת׳‪ ,‬כמו שפירש רש״י)נראשיה מס «( ׳בחרבי‬
‫ובקשתי׳ ‪ -‬לשון תפילה )עיי! המוס(‪ ,‬כי התפילה היא בחינת השכינה המכונה‬
‫׳קשת׳‪ .‬וקול הנגינה הם תלת גוונין דקשת‪ ,‬כי בקול יש חמימות ולחות שהם‬
‫אש ומים שהם כגגד חסד וגבורה‪ ,‬ורוח‪ ,‬כנגד תפארת כידוע )עיין סיקו״ז מט‪,(.‬‬
‫וכשמגגן אותיות התפילה בזכות ובבהירות גדולה‪ ,‬אזי הוא מלביש את‬
‫השכינה היינו האותיות‪ ,‬בלבושין דנהירין‪ ,‬וקודשא בריך הוא רואה אותה‪ ,‬ואז‬
‫׳חמת המלך שככה׳‪ ,‬נמצא מי שמתפלל להשי״ת בעריכות ובנעימות ממתיק‬
‫את הדינים‪.‬‬
‫גם ע״י אמונת חכמים שמאמין שכל דבריהם ומעשיהם אינו פשופז ויש‬
‫בהם רזין‪ ,‬עי״ז מלביש את השכינה כביכול בלבושין דנהירין והדינים גמתקים‬
‫כי גם הצדיק נקרא ׳קשת׳ כמו שאמר רבי שמעון בן יוחאי לרבי יהושע בן לוי‬
‫׳הנראה קשת בימיך׳ )נפוגוס עז;(‪ ,‬ורזים הם בחיגת הלבושים המאירים של‬
‫השכינה הקדושה כמובא בזהר הקדוש )שם( ׳מי שעובדוי לאנהרא בהון‬
‫מפזרוניתא‪ ,‬ולמפשפז מינה לבושין דקדרוניתא דפשפזין‪ ,‬ולקשפזא בלבושין‬
‫דגוונין נהירין דרזין דאורייתא‪ ,‬מה כתיב ביה‪ :‬וראיתיה לזכור כרית עולם‪,‬‬
‫דאור רז אתקרי ‪ -‬היינו שהם במספר שוה‪ ,‬ובההיא זימנא סלק מניה רוגזא‬
‫דבריה ׳וחמת המלך שככה׳‪ ,‬נמצא מי שמאמין שכל מעשיו של הצדיק שהוא‬
‫בחינת הקשת‪ ,‬יש בהם רזים‪ ,‬אזי הוא מלביש את השכינה בלבושין נהירין‪,‬‬
‫ועי״ז נמתקים הדינים‪.‬‬
‫)עפ״י תורה מב(‬

‫)בראשית ט טז(‬ ‫וראיתיה לזכור ברית עולם‬

‫כשבאים לאדם בשעת התפילה מחשבות זרות‪ ,‬תיקונו הוא שיתן צדקה‬
‫לעניי ארץ ישראל‪ ,‬כי המחשבות הזרות הם בחינת מבול שמבלבלות את‬
‫לט‬ ‫דבש‬ ‫נח‬ ‫נחלי‬
‫התפילה‪ ,‬וע״י צדקה של ארץ ישראל‪ ,‬הוא נכלל בארץ ישראל אשר עליה נאמר‬
‫)י*קאל‪:‬נ כי( ׳ארץ לא גושמה ביום זעם׳‪ ,‬שהמבול לא ירד בא״י סגחיס קיג(‪ ,‬ועי״ז‬
‫ניצל מהמהשבות הזרות‪ .‬וכן אמרו הז״ל )נ״ג קנח;( ׳אוירא דארץ ישראל מהכים׳‪,‬‬
‫היינו ע״י שייכלל בארץ ישראל כנ״ל יזכה שיזדכך מוהו ומהשבתו מהמהשבות‬
‫זרות‪.‬‬
‫וזה מרומז בפסוק וראיתיה לזכור כרית עולם‪ ,‬שע״י וראיתיה היינו‬
‫בהינת ארץ ישראל שנאמר בה )לנרס יא יג( ׳ארץ אשר ובו׳ עיני ד׳ אלקיך בה׳‪,‬‬
‫עי״ז נתקנת כרית עולם‪ ,‬היינו התפילה)עיין חיקו״ז פד זהר פ׳ נס צד‪ .‬ופ׳ ויצא קפד‪.(.‬‬
‫)עפ״י תורה מד(‬

‫)בראשית יא כס‬ ‫ויולד את אברם‬

‫זה‬ ‫)ישעיה נא א(‪,‬‬ ‫הביטו אל צור חצבתם‬

‫)רש״י(‬ ‫אברהם‪.‬‬
‫מי שא״א לו ללמוד כלל‪ ,‬כגון שהוא עם הארץ‪ ,‬או שאין לו שום ספר‪ ,‬ורק‬
‫לבו בוער בו ונכסף מאוד ללמוד ולעבוד את השם‪ ,‬אזי מה שהלב הומד ללמוד‪,‬‬
‫זה בעצמו הוא בהינת לימוד מתוך הספר‪.‬‬
‫כי נמצאו בעולם שני צדיקים שמדברים זה לזה אפילו שהם בריהוק מקום‬
‫אהד מן השני כמה מאות פרסאות‪ ,‬היינו שזה הצדיק מקשה קושיא בתורה‪,‬‬
‫והצדיק השני שם במקומו‪ ,‬אומר דבר שהוא תירוץ על הקושיא של הצדיק‬
‫הראשון‪ ,‬וכן לפעמים זה מקשה וזה מקשה‪ ,‬והקושיא של האהד הוא תירוץ על‬
‫הקושיא של הבירו‪ ,‬ועי״ז הם נדברים זה לזה‪ ,‬וזה אין שום אדם שומע כי אם‬
‫הקב״ה בעצמו כמ״ש )מלאני ג מז( ׳אז נדברו יראי ד׳ איש אל רעהו ויקשב ד׳‬
‫וישמע ויכתב בספר זכרון ליראי ד׳ ולהושבי שמו׳‪ ,‬היינו שהם אינם מדברים‬
‫זה לזה‪ ,‬רק הם ׳נדברים׳ ממילא ע״י שזה מקשה וזה מתרץ‪ ,‬׳ויקשב ד׳ וישמע׳‪,‬‬
‫כי רק הוא יתברך שומע ומהבר הדברים זה לזה וכותבם ׳בספר לזכרון׳‪ ,‬וזה‬
‫הספר הוא בהינת הלב שיש למעלה בבתינת )משלי ג ג( ׳כתבם על לוה לבך׳‪,‬‬
‫שדבריהם נכתבין על לוה לב העליון‪.‬‬
‫וזה שלבו בוער בקרבו והושק ללמוד רק שא״א לו‪ ,‬זה ההשק שיש לו‪ ,‬הוא‬
‫קיבל מזה הלב שלמעלה‪ ,‬וע״ב הוא כמו לימוד מתוך הספר ממש‪ ,‬היינו מתוך‬
‫ספר הזכרון‪ .‬וזה שדרשו הז״ל)גרטת ו( על זה הפסוק ׳ולהושבי שמו׳‪ ,‬׳אפילו הישב‬
 ‫דבש‬ ‫לך לך‬ ‫נחלי‬
‫לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה‪ .‬מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה‪ /‬כי זה בעצמו‬
‫שלבו נכסף וחושב לעשות רק שא״א לו‪ ,‬זה בעצמו נחשב לו לעשיה כנ״ל‪ .‬וזהו‬
‫׳ויכתב בספר זכרוך‪ ,‬שזה הספר זכרון שנעשה משני הצדיקים הנ״ל הוא בשביל‬
‫׳יראי ד וחושבי שמר‪ ,‬שהם החפצים וחושקים ללמוד תורה רק שיש להם‬
‫מניעות ואונסים ואינם יכולים ללמוד‪ ,‬בשבילם נעשה ספר זכרון הנ״ל שיקבלו‬
‫חשק משם בבחינת לימוד מתוך הספר כנ״ל‪.‬‬
‫ואברהם אבינו עליו השלום שהיה ראש לגרים ולא היה לו ממי ללמוד‪,‬‬
‫ולא היה לו רק הלב‪ ,‬שחשק מאוד לעבודת הבורא‪ ,‬קיבל ג״ב מזה הלב של‬
‫מעלה‪ ,‬וע״ב נקרא צור‪ ,‬כי הוא בחינת)חהליס עג נס ׳צור לבבי׳‪ ,‬שלא היה לו רק‬
‫לב חושק להשי״ת‪ ,‬ואז לא היו עדין שום צדיקים בעולם והיה נכתב שם מה‬
‫שחדשו הנשמות קודם הבריאה‪ ,‬וע״ב כל הגרים נקראים על שמו‪ ,‬ונקראים)תהליס‬
‫מז ‪ 0‬׳נדיבי עמים נאספו עם אלקי אברהם׳‪ ,‬בחינת )שמוח לה נ‪ (3‬׳נדיב לב׳‪ ,‬כי אין‬
‫להם רק מה שלבם נכסה להשי״ת כמו אברהם‪.‬‬
‫)עפ״י תורה קמב(‬

‫^ פרשת לד לד ^‬

‫לך לך מארצך וכר ואעשך לגוי גדול‬

‫)בראשית יב א(‬

‫זכותא דארץ ישראל דאהניא ליה‪.‬‬

‫) ר ה טז‪(:‬‬

‫מצות סוכה‪ ,‬תפילה בכה וא״י הם בחינה אחת ועל ידם זוכים לבנים‪ .‬כי‬
‫איתא בזהר )ויקרא רמה‪ (.‬שהקב״ה ברא את העולם בכ״ח אותיות של הפסוק‬
‫׳בראשית ברא ובו״‪ ,‬והעשרה מאמרות שבהם נברא העולם)אנוח ה(‪ ,‬מקבלים את‬
‫מא‬ ‫דבש‬ ‫לך לך‬ ‫נחלי‬
‫כוחם מכ״ח אותיות אלו‪ ,‬ומהם נמשך הכח לכל הדברים שבעולם בבחינת)חהלים‬
‫קיא ‪ 0‬׳כח מעשיו הניד לעמר‪ .‬וכשאדם מתפלל בכח ובכוונה בבחינת)חהלים לה י(‬
‫׳כל עצמותי תאמרנה׳‪ ,‬ומגלה בזה שהשי״ת הוא שברא ומקיים את כל הבריאה‪,‬‬
‫אזי השי״ת שולח לו דיבורים בפיו בבחינת)ישעיה נא ‪ w‬׳ואשים דברי בפיך׳ שהם‬
‫עצמם בחינת ׳כה מעשיו׳ הנ״ל‪ ,‬ועי״ז נעשה כביכול בריאה חדשה‪.‬‬

‫וזוהי בחינת סוכה‪ ,‬כי המאמרות שבהם נברא העולם הם בחינת חסד‪,‬‬
‫שעל ידם נשפע חסד השי״ת לעולם כמ״ש )פהליס ‪ w‬ג( ׳כי אמרתי עולם חסד‬
‫יבנה׳‪ ,‬וחסד הוא בחינת סוכה‪ ,‬כי סוכה הוא בחינת חיבוק שהשי״ת מחבק‬
‫כביכול את עם ישראל ומראה להם אהבתו)זהר פנתש דד‪ :‬ועיין שער הכוונות שג השונות דרוש‬
‫ד׳ שזהו מה שעיקר השונה היא שתי דפנות כהלכתן ושלישית אפילו מפת‪ ,‬היינו נתינת התינוק יד ימין שיש נה ג׳ פרקין‬
‫שניש ארונין וכף היד שהוא מפת(‪ .‬וזה מרומז בפסוק )ישעיה נא מז( ׳ואשים דברי בפיך ובצל‬
‫ידי כיסיתיך׳‪ ,‬שע״י תפילה בכה שזוכין על ידה ל׳ואשים דברי בפיך׳ אזי ׳ובצל‬
‫ידי כיסיתיך׳‪ ,‬בחינת סוכה שהיא בחינת הצל של חיבוק ידו של הקב״ה‪.‬‬

‫וכן זוהי בחינת ארץ ישראל כמו שפירש רש״י עה״פ ׳בראשית ברא ובו״‪,‬‬
‫׳שבשביל זה פתח בבראשית משום ׳כה מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת‬
‫גוים׳‪ ,‬שאם יאמרו אומות העולם לישראל ליסטים אתם שכבשתם ארצות‬
‫שבעה נוים הם אומרים להם כל הארץ של הקב״ה היא‪ ,‬הוא בראה ונתנה לאשר‬
‫ישר בעיניו ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו׳‪ ,‬נמצא שכל‬
‫הזכות שיש לנו בא״י הוא ע״י ׳כ״ח מעשיו׳‪ ,‬וזה בחינת התפילה כנ״ל שעל ידה‬
‫נתגלה שהכל שייך להשי״ת‪ ,‬נמצא שמצות סוכה ותפילה בכח וארץ ישראל הם‬
‫בחינה אחת‪.‬‬

‫והנה מובא בתיקו״ז)הקדמה נ( עה״פ)משלי נ ‪ y‬׳כי אם לבינה תקרא׳ ׳אל תקרא‬

‫אם אלא אם׳‪ ,‬שספירת בינה נקראת בשם אמא‪ ,‬כי כמו שהולד נוצר אצל אמו‬
‫כך השפע של הבריאה נוצר בספירת בינה‪ ,‬והיא בחינת סוכה שהיא ג״ב בחינת‬
‫׳בינה׳ כמ״ש )תהליש קיט יג( ׳תסוכני בבטן אמי׳‪ ,‬נמצא שע״י מצות סוכה שהיא‬
‫בחינת אם‪ ,‬זוכים לבנים‪ ,‬ולכך גם ע״י תפילה בכה וארץ ישראל שהם בחינה‬
‫אחת עם מצות סוכה כנ״ל זוכין נ״ב לבנים‪.‬‬
‫)עפ״י תורה מח(‬
 ‫דבש‬ ‫לך לך‬ ‫נחלי‬ ‫מב‬

‫)בראשית יב ב(‬ ‫ואברכך ואגדלה שמך‬

‫)רש״י(‬ ‫ואברכך‪ ,‬בממון‪.‬‬
‫השם הוא הנפש בבחינת )גראשיי! ג ימ( ׳נפש חיה הוא שמו‪ /‬ועיקר גידול‬
‫השם והנפש הוא שיזכה לשם טוב שבל הנפשות יתאוו תאוה להיות נשרשים‬
‫בשמו ובנפשו בבחינת)ישעיה נו ‪ (r‬׳לשמך ולזכרך תאות נפש׳‪ ,‬וזה ע״י עשירות‪,‬‬
‫כי כל הנפשות שרשם בעשירות כי התחלת המקום שמשתלשל משם הממון‬
‫הוא בודאי בחינת קדושה ושפע קודש ורק אח״ב נתגשם למטה כדרך‬
‫ההשתלשלות ונתהוה ממון)עיין ע״ח שער חס הקדש נהקדמה(‪ ,‬ע״ב ע״י הממון דקדושה‬
‫שיש לאדם עי״ז כל הנפשות תאבים להכלל בנפשו‪ ,‬ובשביל זה)נ״ק קיט( ׳הנוזל‬
‫ממון ישראל כאלו גוזל את נפשו׳ בבחינת)משלי נ‪ 3‬מ( ׳וקבע את קבעיהם נפש׳‪,‬‬
‫וזה פירוש ואברכך ואגדלה שמך ופירש רש״י כממון‪ ,‬כי עיקר גידול השם‬
‫והנפש הוא ע״י עשירות‪.‬‬

‫ודע שראוי שכל ישראל יהיו להם ממון‪ ,‬אך יש מידה אחת שמפסדת‬
‫ומאבדת מהם הממון והיא מידה רעה מגונה שקשה מאוד להינצל ממנה ואפילו‬
‫אם ירצה אחד להינצל ממנה ובפרט בשביל שלא תפסיד לו את הממון‪ ,‬עם כל‬
‫זה המידה רעה הזאת מתגברת עליו בילדותו ובקטנותו ועי״ז מפסדת ממנו‬
‫הממון שהיה ראוי שיהיה לו‪ ,‬והמידה רעה ההיא הוא מידת הכעס‪ ,‬כי שורש‬
‫ההשתלשלות שמשם משתלשל הממון הוא בחינה אחת עם הכעס ממש כי‬
‫שניהם יורדים ונמשכים מגבורות כמ״ש )איוג לז »( ׳מצפון זהב יאתה׳‪ ,‬וכתיב‬
‫)ירמיה א יל( ׳מצפון תפתח הרעה׳ היינו בחינת כעם כמ״ש )קהלי! יא י( ׳והסר כעם‬
‫מליבך והעבר רעה מבשרך׳‪ ,‬והבעל דבר כשרואה שיורד לאדם השתלשלות‬
‫שפע של ממון אזי הוא מזמין לו דבר לכעוס ועושה מבחינת ההשפעה‬
‫והשתלשלות של הממון‪ ,‬השתלשלות כעם‪ ,‬ועי״ז נעשה מבחינת )חהלים קיא ה(‬
‫׳טרף נתן ליראיו׳ בחינת)איוג יס ל( ׳טורף נפשו באפו׳ שמאבד נפשו ושמו כמובא‬
‫בזהר )חצוה קפג(‪ ,‬ע״ב כשהיצר מסית לאדם שיכעס ידע שבזאת השעה ישפיעו‬
‫לו מלמעלה איזה סך ממון והיצר רוצה לקלקל זאת ההשפעה‪.‬‬

‫ודע שאפילו אם כבר הגיע לו השפע וכבר יש לו הממון על כל זה לפעמים‬

‫הבעל דבר מגרה אותו בכעס גדול כ״ב עד שמפסיד ומאבד מאיתו אפילו‬
‫מג‬ ‫דבש‬ ‫לך לך‬ ‫נחלי‬
‫הממון שיש לו כבר‪ ,‬אבל כשישמור עצמו מכעס עי״ז יזכה לשפע קודש ותגדל‬
‫נפשו ושמו כנ״ל‪ ,‬ד׳ ישמרנו ויצילנו ממידה המגונה הזאת אמן כן יהי רצון‪.‬‬
‫)עפ״י תורה נט וסח(‬

‫)בראשית יב דס‬ ‫ואת הנפש אשר עשו בחרן‬

‫ידוע שאברהם הוא בהינת הסד )זהר פולדוה קמה‪ ,(.‬ומובא בגמרא )פונה מט‪(:‬‬
‫עה״פ )משלי לא ט( ׳ותורת הסד על לשונה׳‪ ,‬׳זה הלומד על מנת ללמדה׳‪ ,‬ע״כ זה‬
‫מה שנאמר אצל אברהם ואת הנפש אשר עשו בחרן‪ ,‬שהוא למד תורה כדי‬
‫)עפ״י תורה נת(‬ ‫ללמדה לאחיי “•‬

‫ויסע אברם הלוך ונסוע הנגבה ויהי רעב‬

‫בארץ וירר אברם מצרימה ובר בי אשה‬
‫)בראשית יב ט‪-‬יס‬ ‫יפת מראה את ובי‬
‫גודל מעלת התענית שעל ידה נתקנים כל העולמות‪ .‬כי פגם העולמות‬
‫הוא מהמת ניצוצות הקדושה הנמצאים בין הקליפות כידוע‪ ,‬וע״י התענית‬
‫מעלים את הניצוצות ומוציאים מהקליפות את היותם‪.‬‬
‫כי התאוות הם בהינת קליפות כי הגוף יכול להתקיים בלעדם‪ ,‬נמצא שהם‬
‫מותרות לקיום הגוף כמו שהקליפות הם מותרות לפרי‪ ,‬וכשמתגברים התאוות‬
‫על האדם הוא התגברות הקליפות על הקדושה‪ ,‬וראשי התאוות שכל התאוות‬
‫נמשכות אהריהם הם תאות אכילה ושתיה‪ ,‬והם שלושה שרי פרעה‪ ,‬שר‬
‫המשקים שר האופים ושר הטבהים‪ ,‬שהם הקנה ושט וורידין)עיין ליקוטי פורה לן לו(‪.‬‬
‫והנה יש בקדושה בהינת פנים ובהינת אהור‪ ,‬בהינת פנים היינו אור‬
‫הדעת והשגהת השי״ת‪ ,‬ובהינת אהור היינו הסתרת ההשגהה‪ .‬ועיקר יניקת‬
‫הקליפות הוא מבהינת האהוריים בהינת פרעה שהוא אותיות ׳הערף׳ שהיא‬
‫מאהור‪ ,‬כי מבהינת הפנים אינם יכולים לינוק מהמת בהירות האור )עיין זהר וירא‬
‫קיט;(‪ .‬ועיקר יניקתם הוא מהדיבורים‪ ,‬כי הקנה ושט וורידים סמוכים להמישה‬
‫מוצאות הפה‪ ,‬ובעיקר הם יונקים מהדיבורים שאינם זכים כל כך שהם בהינת‬
‫אהורי הקדושה‪ ,‬ואזי הם ממשיכים את הדיבור למצרים היינו בהינת מיצר‬
‫הגרון‪ ,‬שלא יוכלו לדבר ולהתפלל להשי״ת בבהינת)פהלים פט ל( ׳ניהר גרוני׳‪ .‬אלא‬
 ‫דבש‬ ‫לך לך‬ ‫נחלי‬ ‫מד‬

‫שלפעמים נותנים להם מלמעלה במכוון כה לינוק מהפנים‪ ,‬וזה אינו אלא לרע‬
‫להם‪ ,‬כדי להוציא מפיהם את ניצוצות הקדושה שבלעו בבהינת)קהלת ח מ( ׳עת‬
‫אשר שלט האדם באדם לרע לו‪/‬‬
‫וע״ב כשראשי התאוות שהם הקליפות מתגברים צריך להדביק ולהסתיר‬
‫את אהורי הקדושה שלא יינקו ממנה‪ ,‬וזה ע״י תענית‪ ,‬כי תענית היא תיקון‬
‫לבהינת אהוריים‪ .‬כי כשכותבים שם הוי״ה בבהינת אהוריים כותבים מתהילה‬
‫יו״ד‪ ,‬ואה״כ כשרוצים לכתוב ה״א הוזרים לאתוריים וכותבים יו״ד ה״א‪ ,‬ואת״כ‬
‫יו״ד ק״י וא״ו‪ ,‬ואה״כ יו״ד ק״י וא״ו ק״י‪ ,‬שזוהי בתינת אהוריים כידוע)ע״ח שער יד‬
‫ס״ז(‪ ,‬וזוהי בהינת התענית‪ ,‬כי עיקר זכות התענית אינו אלא כשאנו הושבים‬
‫השעות שהתהיל להתענות‪ ,‬למשל כשמתענה שני ימים היום השני שהוא‬
‫נהשב ביותר אינו מהמת עצמו אלא מהמת שאנו הוזרים ליום ראשון שאז‬
‫נהשב יום השני לזכות יותר‪ ,‬וזה בתינת אתוריים שתוזרים לאהור כנ״ל‪.‬‬
‫והענין הוא שבכל יום אדם מקבל מהשי״ת היות מהדש‪ ,‬ואם הוא עובד‬
‫בזו ההיות את השי״ת אזי היא הוזרת לשרשה אל הקדושה‪ ,‬אך אם אינו עובד‬
‫בה ה״ו‪ ,‬אזי היא בבתינת מותרות היינו אהורי הימים‪ ,‬שמשם יניקת הקליפות‬
‫ת״ו‪ .‬ואיך מתקנים את ההיות הזו של הימים שעברו‪ :‬ע״י התענית‪ ,‬כי כשאדם‬
‫מתענה אזי היותו הוא רק ממה שאכל ושתה בימים הקודמים‪ ,‬נמצא שלוקה‬
‫את ההיות של הימים הקודמים ומשתמש בה היום לעבודת השי״ת ועי״ז מבטל‬
‫את אהיזת הקליפות ומקשר גם את בהינת האהוריים ‪ -‬אהורי הימים להשי״ת‪.‬‬

‫וזה רע״ב שמרעיב עצמו בתענית‪ ,‬בנימטריא שם הוי״ה ושם אלוקי״ם‬

‫באהוריים‪ ,‬שע״י התענית הוא מדבק אהורי הקדושה ועי״ז אין הקליפות יכולות‬
‫לינוק משם‪ .‬ואז הקב״ה בגודל הכמתו נותן להם כה להשיג הארה מבהינת‬
‫הפנים כדי שיתגברו לינוק ממנה‪ ,‬אך כשרוצים לינוק משם‪ ,‬אזי לא זו בלבד‬
‫שאינם יכולים להאהז בה אלא אדרבה עי״ז הם צריכים להוציא את כל ניצוצות‬
‫הקדושה שביניהם מכבר בבהינת ׳עת אשר שלט האדם באדם לרע לר‪ ,‬ואזי‬
‫נתקנים כל העולמות ויכולים לדבר ולהתפלל להשי״ת שזהו בהינת המשכת‬
‫מימי התסד ללהלת את מיצר הגרון‪.‬‬

‫וזהו סוד הפסוק הלוך ונסוע הנגבה וכו‪ /‬שצריך ללהלת הנגיבה בתינת‬
‫ניהר גרוני הנ״ל‪ ,‬וזה ע״י ויהי רעב כארץ‪ ,‬היינו ע״י תענית כנ״ל שעל ידו‬
‫מדביק ומסתיר אהורי הקדושה כנ״ל‪ ,‬ועי״ז וירד אכרם מצרימה‪ ,‬אברם הוא‬
‫מה‬ ‫דבש‬ ‫לך לך‬ ‫נחלי‬
‫בחינת חסד כמ״ש)ישעיה מא ‪ (r‬׳אברחם אוחבי‪ /‬חיינו חורדות מימי חחסד ללחלח‬
‫את מיצר חגרון בחינת מצרים‪ ,‬ואז כשנדבקים אחורי חקדושח שא״א‬
‫לחקליפות לחכנם לשם ולינוק אזי נתגלים חפנים של חקדושח‪ ,‬ואז ויראו אותה‬
‫שרי פרעה‪ ,‬חיינו שאלו חשרים חנ״ל רואים את שרח שחיא בחינת יופי חוד‬
‫הדיבור בחינת פני הקדושה‪ ,‬כי הדיבור נקרא שרה לשון שררה כמ״ש )הקדמה‬
‫היקיס ׳מלכות פה׳‪ ,‬ויהללו אותה א? פרעה‪ ,‬שרוצים לשלופז על הדיבור הקדוש‬
‫במעלתו וגדולתו‪ ,‬ואף שהיה צר לאברהם מאוד מאוד בעת שנלקחה‪ ,‬עם כל‬
‫זה ידע ובטח בד׳ שהוא טובה גדולה שנתפסה לשם שנעשה מזה נחת גדול‬
‫להשי״ת שליקטה משם ניצוצות הקדושה כידוע )עיין ספר הליקוטים ל! לף‪ .‬וזה‬
‫ולאברם היטיב בעבורה וכוי‪ ,‬שנתקנו כל העולמות כנ״ל ע״י וינגע ד׳ את‬
‫פרעה‪ ,‬שהשי״ת הוציא את הניצוצות מהקליפות וחזרו אל הקדושה‪.‬‬
‫)עפ״י תורה סב וקסג(‬

‫ויעל אבדם ממצרים ונו׳ ואברם כבד‬

‫)בראשית יג א ‪ -‬ט‬ ‫מאוד בבסף ובזהב‬
‫מותר להתגרות ברשעים‪ ,‬והא כתיב אל‬
‫תתחר במרעים‪ :‬מי שליבו נוקפו אומר כן‪,‬‬
‫פרש״י הירא מעבירות שבידו‪) .‬ברכות ז‪(:‬‬
‫הענין הוא שכל רשע בהכרח שיהיה לו צינור שדרכו יקבל את הכח‬
‫והחיות שלו‪ ,‬והצינור הוא המידה הרעה שבה הוא שקוע ביותר‪ ,‬וכשהצדיק‬
‫רוצה להשפילו הוא מוכרח לירד למידה הרעה ההיא להכניע אותה ולקלקל את‬
‫הצינור של הרשע שמקבל משם‪ ,‬וע״ב רק אם הצדיק נזדכך כ״ב עד שאין בו‬
‫שום אחיזה של רע‪ ,‬אז דייקא יכול לירד להמידה רעה של הרשע‪ ,‬כי אז אין‬
‫להרע שום תפיסה בו ולא יוכל להזיקו כמ״ש)משלי יג( ׳לא יאונה לצדיק כל און׳‪,‬‬
‫אבל אם לא נזדכך כ״ב‪ ,‬אף שאין לו שום עבירה‪ ,‬אעפ״ב עדיין לא הבדיל את‬
‫הרע לגמרי והוא עדיין בכח‪ ,‬על כן אסור לו להתגרות ברשעים כי יכול להיות‬
‫שיפול הוא בעצמו בהמידה רעה ח״ו‪.‬‬
‫וזה שאמרו חז״ל שמה שנאמר ׳אל תתחר במרעים׳‪ ,‬׳מי שליבו נוקפו אומר‬
‫כן׳ ופרש״י ׳הירא מעבירות שבידו׳‪ ,‬היינו שבידו וכהו עדיין לעשותן כי לא‬
 ‫דבש‬ ‫לך לך‬ ‫נחלי‬ ‫מו‬

‫נזדכך עדיין מהרע שבכה ויכול להיגזק‪ ,‬אבל צדיק גמור שנזדכך לגמרי מהרע‬
‫הוא יכול לירד להמירה רעה של הרשע להכניעו ולהשפילו ולהעלות הטוב‬
‫שנפל לשם‪.‬‬
‫וזהו שכתוב אצל אברהם אבינו ויעל אכרם ממצרים‪ ,‬שהוא היה יכול‬
‫לירד למצרים מקום הטומאה והכישוף ולא היתה להם שום שליטה בו‪ ,‬ואדרבה‬
‫העלה משם ניצוצות הקדושה שזה בהינת ואכרהם ככד מאוד כמקנה ככסף‬
‫וכזהכ‪ ,‬כמובא בכתבים‪.‬‬
‫)עפ״י תורה ח(‬

‫ויהי ריב בין רועי מקנה אברם ובין רועי‬

‫מקנה לוט והבנעגי אז בארץ )בראשית יג ‪0‬‬

‫ארץ ישראל יש לה שתי בהינות‪ ,‬לפעמים היא נקראת ׳ארץ׳ סתם‪ ,‬ואז היא‬
‫בחינת ׳ארץ נתנה יבולה׳)פהליס ‪ ,(! tp‬שנותנת שפע‪ ,‬כי כל השפע נמשך מארץ‬
‫ישראל)פעניה י‪ ,(.‬אבל כשיש מחלוקת היא נקראת ׳ארץ כנען׳‪ ,‬ואז אין נשפע‬
‫ממנה שפע ופרנסה‪ ,‬כי כנעני נוטריקון ׳כאן עני׳‪ ,‬כמו שאמרו רבותינו ז״ל)פסחים‬
‫נ‪ (.‬על פסוק מנדה יד נא( ׳ולא יהיה כנעני׳ ‪ -‬אין כאן עני‪ ,‬היינו שכאשר נקראת‬
‫ארץ כנען אזי יש ח״ו עניות‪ ,‬וזה נעשה ע״י מחלוקת‪ ,‬כי מחלוקת אחת דוחה‬
‫מאה פרנסות)עיין של״ה רמ‪.(3‬‬
‫וזה פירוש ויהי ריכ כין רועי מקנה אכרם וכין רועי מקנה לוט‬
‫והכנעני אז כארץ ‪ -‬שע״י הריכ והמחלוקת‪ ,‬עי״ז והכנעני אז כארץ‪ ,‬יש‬
‫עניות ר״ל‪.‬‬
‫)עפ״י תורה רעז(‬

‫ויהי בימי אמרפל מלך שנער אריוך מלך‬

‫אלסר בררלעומר מלך עילם ותרעל מלך‬
‫)בראשית יד א(‬ ‫גוים‬
‫תכלית הבריאה היא שיכירו וידעו אותו יתברך סהר גא מנ(‪ ,‬אך הוא בלתי‬
‫אפשרי להתחתונים להשיג את עצם אורו הגדול האין סוף ע״כ ברא השי״ת‬
‫ארבעה עולמות הנקראים אצילות בריאה יצירה עשיה שבהם נשתלשל‬
‫מז‬ ‫דבש‬ ‫לך לך‬ ‫נחלי‬
‫ונצטמצם האור יותר ויותר עד עולם הגשמי שלנך ובתוך כל עולם האציל‬
‫הקב״ה עשר ספירות שהם כלים ולבושים להלביש בהם אורו יתברך‪.‬‬
‫ועיקר הצמצום והכלי להשיג אותו יתברך הוא ע״י ספירת המלכות שבכל‬
‫עולם ועולם‪ ,‬והיא בהינת ׳בת עין‪ /‬שכמו שהבת עין דהיינו השהור שבעין‬
‫מצמצם וכולל בעצמו כל הדברים הגדולים העומדים לנגדו‪ ,‬כגון כשהר גדול‬
‫עומד לפניו אזי נגבל כל ההר בתוך העין שרואה אותו‪ ,‬כמו כן ספירת המלכות‬
‫מצמצמת ומגבילה את השכל העליון שהוא השגות אלקות עד שנכלל בתוכו‪,‬‬
‫וע״כ א״א להשיג את אלקותו יתברך כי אם על ידה‪ ,‬והיא מכונה בשם ׳דלת׳‪,‬‬
‫מפני שהיא כלולה מכל ה׳דלת׳ עולמות הנ״ל כי היא עיקר בהינת הלבוש‬
‫והצמצום שבכל עולם שעל ידה משיגים אותו יתברך‪ ,‬ולבוא לצמצום הזו הוא‬
‫ע״י ׳שונא בצע׳‪ ,‬שאינו נבהל להון רק סומך ובוטה עליו יתברך‪ ,‬כי ׳שונא בצע׳‬
‫נכלל בסטרא דמלכות)תיקו״ז פיקון ע(‪.‬‬
‫אך כנגד הארבע בהינות של מלכות דקדושה יש להיפך ארבע בהינות‬
‫של מלכות דסט״א‪ ,‬שהם הארבע מלכויות בבל מדי יון ואדום שאינם ממליכים‬
‫את השי״ת אלא עושים ישות ומציאות מהממון ושאר הבלי העולם הזה‪ ,‬וכל‬
‫יניקתם והיותם הוא מהמלכות דקדושה‪ ,‬דהיינו מזה שהשי״ת צמצם את אורו‬
‫כדי שישיגו וימליכו אותו‪ ,‬מזה עצמו הם יונקים‪ ,‬כי הם לוקהים את כה הצמצום‬
‫הזו ומעלימים את אורו יתברך לגמרי‪.‬‬
‫וכשה״ו הם מתגברים על המלכות דקדושה אזי היא יורדת אצלם בגלות‪,‬‬
‫ומי יכול אז לסבול את קול הצעקה והזעקה הגדולה בבהינת )קהלח ‪ p‬יז( ׳זעקת‬
‫מושל בכסילים׳‪ ,‬דהיינו הזעקה של המלכות והממשלה דקדושה שבמקום‬
‫שתהיה צמצום וכלי להשגת ההכמה העליונה נפלה בין הכסילים שאינם הפצים‬
‫כלל בהכמה ולוקהים את כל המלכות והממשלה לעצמם ולהנאתם‪ ,‬וזהו שורש‬
‫הדינים כי דין היינו שאור ד׳ נסתר מהעולם‪.‬‬
‫וצריך כל אהד לראות להעלות את המלכות מבין הארבע מלכויות‪ ,‬והוא‬
‫ע״י הסד כמ״ש)ישעיה ‪ ip‬ה( ׳והוכן בהסד כסא׳‪ ,‬שהכסא ‪ -‬המלכות תיכון ע״י הסד‪,‬‬
‫כי כה הקליפות והסט״א הוא מהתגברות הצמצום והדינים כנ״ל‪ ,‬ע״כ ע״י‬
‫שמגבירים את מידת התפר מבטלים אותם וזוכים להכלל במלכות דקדושה‬
‫ולהמשיך השגות אלקות‪.‬‬
‫וזהו שרדף אברהם אתר ארבעת המלכים כי הם בהינת ארבע המלכיות‬
‫דסט״א כמובא במדרש)גראשיי! תה מל ל( שנער זו בבל‪ ,‬אלסר זה אנטיוכום ‪ -‬יון‪,‬‬
 ‫דבש‬ ‫לך לך‬ ‫נחלי‬ ‫מח‬

‫עילם זה מדי‪ ,‬גוים זה אדום‪ ,‬והם שבו את לוט שממנו יצא מלך המשיח שיגלה‬
‫מלכות השי״ת בעולם כשלימות‪ ,‬ואברהם זכה למידת המלכות דקדושה כי היה‬
‫שונא בצע שמאס בממון סדום כמ״ש ׳אם מחוט ועד שרוך וכר ולא תאמר אני‬
‫העשרתי את אכרם׳‪ ,‬וכמו שדרשו חז״ל )נ ״ ג מז‪ (:‬׳בת היתה לו לאברהם ובכל‬
‫שמה׳‪ ,‬היינו שזכה לבחינת ׳בת עין׳‪ ,‬והיה איש החסד‪ ,‬שהיה משתדל תמיד‬
‫להכניס אורחים כדי להעלות את המלכות מהסט״א‪ ,‬וע״ב רדף אחר ארבעת‬
‫)עפ״י תורה ל(‬ ‫המלכים כדי להכניעם ולהציל את לוט מפניהם‪.‬‬

‫)בראשית יד יס‬ ‫לאברם העברי‬

‫איסור גדול לעיין בספרי המחקרים‪ ,‬כי יש כמה קושיות הנמשכים מבחינת‬
‫חלל הפנוי שא״א למצוא עליהם תירוץ בשום אופן‪ ,‬כי כאשר רצה השי״ת‬
‫לברוא את העולם לא היה מקום לבוראו מחמת שהיה הכל אין סוף‪ ,‬ע״כ צמצם‬
‫את האור לצדדין דהיינו שכביכול צמצם משם אלוקותו וע״י הצמצום הזה‬
‫נעשה חלל הפנוי ובתוכו ברא את העולם)עיי! ע״ח נחסילחס‪ ,‬וזה א״א להבין ולהשיג‬
‫כי אם לעתיד לבוא‪ ,‬כי צריך לומר בו שני הפכים יש ואין‪ ,‬כי החלל הפנוי הוא‬
‫שכביכול צמצם אלקותו משם כי אם לא כן אינו פנוי והכל אין סוף ואין מקום‬
‫לבריאת העולם כלל‪ ,‬אבל באמת לאמיתו בודאי אעפ״כ יש שם נ״כ אלקות כי‬
‫בודאי אין שום דבר בלעדי חיותו‪ ,‬ומשם נמשכים עוד קושיות בהנהגתו‬
‫יתברך‪ ,‬וא״א להשיג אותם או לישבם בשום שכל עד לעתיד לבוא שיתגלה סוד‬
‫זה‪ ,‬ע״ב מי שמעיין באלו הספרים בודאי יהיה נשקע ונאבד שם כי עליהם נאמר‬
‫)משלי נ יט( ׳כל באיה לא ישובון׳‪,‬‬
‫וישראל ע״י אמונה עוברים על כל החכמות והמבוכות שבעולם‪ ,‬כי אנו‬
‫מאמינים בהשי״ת ובתורתו הקדושה בלי שום חקירה וחכמה רק באמונה‬
‫שלימה כפי מה שקיבלנו מאבותינו ורבותינו הקדושים‪ ,‬ועל שם זה אנו נקראים‬
‫עבריים על שם שעוכרים ועולים על כל מיני חקירות וחכמות‪.‬‬
‫)עפ״י תורה סד(‬

‫)בראשית טו ח(‬ ‫במה ארע‬

‫כאשר האדם נצרך לישועה או לדבר שהוא למעלה מהטבע ורוצה לשנות‬
‫הטבע בתפילתו‪ ,‬אזי צריך לחזק את עצמו באמונה דהיינו להאמין שהשי״ת‬
‫מט‬ ‫דבש‬ ‫וירא‬ ‫נחלי‬
‫מחדש את עולמו בכל עת ואפילו שהטבע מחייב דבר מה השי״ת יכול לשנותו‬
‫ולעשות בקשתו‪ ,‬וזה שנאמר)שמות י! יה ׳ויהי ידיו אמונה׳ ותרגומו ׳פרישן בצלף‪,‬‬
‫שתפילה היא בחינת אמונה ‪ -‬היפך הטבע‪ .‬ועיקר האמונה הוא בא״י כמ״ש‬
‫)חהלים לז ה ׳שכון ארץ ורעה אמונה׳‪ ,‬ומשום כך עיקר התפילה אינו אלא בא״י‬
‫כמ״ש)מלרס א‪ r ,‬מח( ׳והתפללו אליך דרך ארצם׳‪ ,‬שע״י קדושת א״י אפשר לפעול‬
‫אצל השי״ת אפילו דברים שהם למעלה מן הטבע‪ ,‬וזה לעומת זה עשה אלקים‬
‫)קהלה ז יה שמצרים הוא היפך ארץ ישראל היפך האמונה היפך הנסים כמ״ש)שמוח‬
‫יד מ( ׳ומצרים נסים לקראתו׳‪ ,‬ובשביל זה מצרים אינה מקום תפילה כמ״ש )שס ט‬
‫נט( ׳בצאתי את העיר אפרוש את כפי׳‪.‬‬
‫וע״כ כששאל אברהם אבינו כמה אדע בשעה שהבטיח לו הקב״ה את‬
‫ירושת הארץ שזה בחינת פגם א״י‪ ,‬נגזר גלות מצרים‪ ,‬ודוקא יעקב ובניו הוצרכו‬
‫לרדת מצרימה‪ ,‬כי הם כנגד שנים עשר נוסחאות התפילה)זהר שלח קע‪.(.‬‬
‫)עפ״י תורה ז(‬

‫^ פרשת וירא ^‬

‫הנה נא הואלתי לדבר אל ר ואנכי עפר‬

‫)בראשית יח כז(‬ ‫ואפר‬
‫שלימות התפילה היא ע״י בחינת עפר ואפר‪ .‬כי בשעת התפילה צריך‬
‫להכניע את הרע תחת הטוב בבחינת)מלאני ג נא( ׳ועסותם רשעים כי יהיו אפר‬
‫תחת כפות רגליכם׳‪ ,‬׳רגליכם׳ דייקא‪ ,‬כי רגל הוא בחינת תפילה כמ״ש)פהליס נו י‪(3‬‬
‫׳רגלי עמדה במישור במקהלים אברך ד״‪ .‬וצריך להכניע הן את הרע שבפרט והן‬
‫את הרע שבכלל‪ .‬הרע שבפרט היינו שיבטל את גופו והמרו המגושם כמו‬
‫החסידים הראשונים שהיה להם בשעת התפילה התפשטות הגשמיות)עיין שו״עאו״ח‬
 ‫דבש‬ ‫וירא‬ ‫נחלי‬
‫פיק צס(‪ .‬והרע שבכלל‪ ,‬שצריך להתפלל בהתעוררות כזו שעי״ז יתבטל הרע של‬
‫פושעי ישראל המתפללים עימו‪ ,‬ואדרבה יהפכו למסייעים לקדושה)עיין נריפוה ו‪.(:‬‬
‫ולזה זוכים ע״י בהינת עפר‪ ,‬היינו שיקשר את עצמו עם נפשין רוהין‬
‫ונשמתין של שוכני עפר ויעורר אותם בתפילתו שיתפללו עמו בבחינת)ישעיה נו‬
‫יע( ׳הקיצו ורננו שוכני עפר׳‪ ,‬וכמ״ש )פהליס מז ג( ׳לקדושים אשר בארץ המה‬
‫ואדירי כל חפצי בם׳‪ ,‬שהשי״ת מקבל את תפילתינו בזכות הצדיקים‪ .‬וגם זה‬
‫הוא בפרט ובכלל‪ ,‬בכלל היינו נפשין רוחין ונשמתין של הצדיקים שוכני עפר‬
‫כנ״ל‪ ,‬ובפרט היינו חלקי נר״נ שלו שבאו כבר בגלגול ונתקנו ידם יש לנו כה‬
‫להכניע את הרע כנ״ל‪.‬‬
‫וזהו נקרא תפילה בציבור‪ ,‬כי אותיות צכר ראשי תיבות צדיקים כינונים‬
‫רשעים‪ ,‬בינוני‪ ,‬הוא המתפלל כמאמר חכמינו ז״ל)קחשי! מס ׳לעולם יראה אדם‬
‫את עצמו כאלו חציו זכאי ובו״ שהוא צריך להכניע גופו המגושם כנ״ל‪ ,‬צדיקים‬
‫זהו בחינת עפר הנ״ל‪ ,‬ורשעים זהו בחינת אפר כנ״ל‪,‬‬
‫וזהו שנאמר הנה נא הואלתי לדבר א? ד׳ ואנוכי עפר ואפר׳‪,‬‬
‫שהתפילה צריכה להיות בבחינת עפר ואפר כנ״ל‪ .‬וע״ב טוב לומר קודם‬
‫התפילה ׳הריני מקשר עצמי בתפילתי לכל הצדיקים׳‪ ,‬שעי״ז נעשה כל‬
‫)עפ״י תורה נה(‬ ‫ייי״ל•‬

‫ויבא אלקים אל אבימלך ויאמר לו השב‬

‫אשת האיש בי נביא הוא ויתפלל בעדך‬
‫)בראשית כ ז(‬ ‫והיה‬
‫עיקר התפילה‪ ,‬להתפלל כשלימות כראוי‪ ,‬אינם יודעים כי אם צדיקי הדור‪,‬‬
‫כי שלימות התפילה היא כשיודעים ומרגישים שאין שום חיות בלעדו יתברך‪,‬‬
‫וכל הצטרכויותנו רק ממנו יתברך‪ ,‬ויש בזה הרבה דרגות בבחינת מה שאמרו‬
‫חז״ל)פששים פשס שבית המקדש שהוא מקום התפילה פעמים נקרא הר ופעמים‬
‫שדה‪ ,‬אך שלמותו היא כשנקרא בית כמ״ש)ישעיה נו ‪ 0‬׳כי ביתי בית תפילה׳‪ ,‬כי‬
‫הר הוא מקום שאינו נצרך כ״ב לבני אדם‪ ,‬ושדה הוא יותר מושג ונצרך לבני‬
‫אדם מהר‪ ,‬אך השלמות היא בבחינת בית‪ ,‬שהוא מקום ישוב לבני אדם‪ ,‬דהיינו‬
‫להכניס את כל חיותו וצרכיו בתוך התפילה כמו שכל צרכי האדם וכל חייו הם‬
‫נא‬ ‫דבש‬ ‫וירא‬ ‫נחלי‬
‫בביתו‪ ,‬וזהו דרגת הצדיקים שמעלים את התפילה מבחינת הר ושדה לבחינת‬
‫בית‪.‬‬
‫וזה שאמרו)מא נחרא קטז‪ (.‬׳מי שיש לו חולה בתוך ביתו‪ ,‬ילך אצל חבם ויבקש‬
‫עליו רחמים׳‪ ,‬וכן אמרו ) מי ק שס ׳מי מושל בי‪ ,‬צדיק׳‪ ,‬שהצדיק מושל כביכול‬
‫בתפילתו‪ ,‬שהקב״ה גוזר גזירות והצדיק מבטלם‪.‬‬
‫אבל יש בעלי נאוה שאינם רוצים לילך לצדיקים‪ ,‬ואומרים שהן בעצמם‬
‫יכולים להתפלל‪ ,‬ולא עוד אלא שמונעים גם אחרים כשיש להם צער או חולה‬
‫לילך לצדיקים‪ ,‬והם מכונים בשם אכימלך‪ ,‬אבי‪ ,‬לשון רצון‪ ,‬כמו)דנרס מ ‪ 0‬׳ולא‬
‫אבה ד׳ אלקיך׳‪ ,‬מלך‪ ,‬כי הוא רוצה למלוך‪ ,‬ואומר שגם הוא צדיק וגם הוא יכול‬
‫להתפלל בבחינת ׳צדיק מושל׳‪ ,‬ועליהם נאמר השב אשת האיש‪ ,‬השב ראשי‬
‫תיבות הר שדה בית‪ ,‬היינו תפילת הצדיק שהיא כשלימות‪ ,‬אשת ר״ת אדני‬
‫שפתי תפתח )פהליס נא יס‪ ,‬היינו התפילה‪ ,‬שישיבו אותה לאיש ‪ -‬לצדיק‪ ,‬כי‬
‫הקב״ה מתאווה לתפילתן של צדיקים ומשגר בפיהם תפילה שגורה‪ ,‬וזהו כי‬
‫נביא הוא‪ ,‬לשון ניב שפתיים‪ ,‬כמו שאמרו חז״ל)נינוח לדס עה״פ ׳בורא ניב‬
‫שפתיים׳ ‪ -‬אם שגורה תפילתו בפיו הוא מרוצה‪ ,‬וע״ב ויתפלל בעדך והיה‪,‬‬
‫שדייקא ע״י תפילת הצדיק יחיה‪.‬‬
‫)עפ״י תורה י(‬ ‫י‬ ‫י‬

‫הנה נתתי אלף כסף לאהיך הנה הוא לך‬

‫)בראשית כ טז(‬ ‫כסות עינים‬
‫התגלות גדולת הבורא הוא ע״י מצות צדקה‪ .‬כי המידות שבהם מנהיג‬
‫השי״ת את עולמו מרומזות בגוונין‪ ,‬רחמים בירוק‪ ,‬דין בתכלת ובו׳‪ ,‬ואלו הגוונין‬
‫מלובשין בכסף זהב ונחושת ובו׳‪ ,‬ועיקר גדולתו ותפארתו יתברך הוא ע״י‬
‫שהגוונין מאירין ונכללין זה בזה שאזי הקב״ה מתגדל ומתפאר בהם בבחינת‬
‫)חגי נ ח( ׳לי הכסף ולי הזהב׳ )עיין חיקרז קלג; וזהי חלש חוקח(‪ ,‬אבל כל זמן שהכסף וזהב‬
‫נמצאים אצל העכו״ם אזי הנוונין מעלימין אורם‪ ,‬ורק כשהממון בא לישראל אזי‬
‫הם מאירין ומתנלין‪ ,‬כי מקום ההתפארות הוא אצל ישראל בבחינת)ישעיה מע ג(‬
‫׳ישראל אשר בך אתפאר׳‪ ,‬ובשביל זה העכו״ם תאבים לממון ישראל ואפילו‬
‫שיש להם הרבה כסף וזהב בכל זאת הם תאבים לדינר של יהודי כאילו לא ראו‬
‫ממון מעולם‪ ,‬מחמת שהכסף וזהב שיש תחת ידם אין הגוונין מאירין בו ואין‬
 ‫דבש‬ ‫וירא‬ ‫נחלי‬
‫החן שורה עליו‪ .‬ודע שתיכף ומיד כשמקבל ממון מישראל‪ ,‬תיכף ומיד נתעלם‬
‫החן והפאר בתוך הממון‪ ,‬ובשביל זה הם תובעים בכל פעם ממון אחר מישראל‬
‫ושוכחים הממון שכבר קיבלו‪ ,‬כי נתעלם החן כשבא לידם‪ ,‬ובשביל זה נקראים‬
‫העכו״ם רשים כמ״ש )אנוח פ״נ( ׳הוו זהירים ברשות׳ כי הם רשים ועניים‪ ,‬שאין‬
‫להם הנאה מממונם‪.‬‬
‫ועיקר בחינת ממון ישראל שעי״ז נתגלין ומאירין הנוונין הוא ע״י שנותנים‬
‫צדקה‪ ,‬שיודעים שכל הממון מגיע רק ממנו יתברך ׳כי ממך הכל ומידך נתנו‬
‫לך׳ )לנר הימים א‪ ,‬נט יה‪ ,‬וזה שנאמר)ישעיה חא י( ׳כי הלבישני בגדי ישע מעיל צדקה‬
‫יעטני׳‪ ,‬׳בגדי ישע׳‪ ,‬היינו בגדים שכולם תאיבים להסתכל בהם מלשון ׳ישעו‬
‫אל ד״)עיי! זהר יחח צס‪ ,‬כלומר שהגוונים הנ״ל מאירים ומתנוצצים אצל ישראל‬
‫ונעשה מהם בנדי ישע‪ ,‬ע״י ׳מעיל צדקה׳‪ ,‬היינו בחינת ממון ישראל‪.‬‬
‫וזה שאמר אבימלך לשרה הנה נתתי אלף כסף‪ ,‬היינו כשיצא הממון מיד‬
‫העכו״ם ליד הישראלי‪ ,‬אזי מיד הנה הוא לך כסות עיניים‪ ,‬תיכף נתגלו הנוונין‬
‫ונעשו בבחינת ׳בנדי ישע׳ היינו כסות עינים שהכל מסתכלין בהם‪.‬‬
‫)עפ״י תורה כה(‬

‫אם תשקור לי ולניני ולנכדי‬

‫)בראשית כא כס‬

‫עד כאן רחמי האב על הבן‪) .‬רש״י(‬

‫הנה יש ג׳ מוחין כידוע )עיין שער הגלגולים הקדמה נח(‪ ,‬ומאלו הג׳ מוחין נמשכים‬
‫ג׳ מיני רחמנות‪ ,‬כי עיקר הרחמים תלוי בדעת כמ״ש )ישעיה יא ט( ׳לא ירעו ולא‬
‫ישחיתו בכל הר קדשי כי מלאה הארץ דעה את ד״‪ ,‬שלעתיד לא יהיה שום‬
‫היזק ואכזריות כי הדעת תגדל אז‪ .‬נמצא שיש ג׳ מיני רחמנות הנמשכים מג׳‬
‫מוחין‪.‬‬
‫וזה סוד אם תשקור לי ולניני ולנכדי ואמרו חז״ל עד כאן רחמי האב‬
‫על הכן‪ ,‬שהרחמנות של האדם על עצמו‪ ,‬על בנו‪ ,‬ועל נכדו‪ ,‬הם הג׳ מיני‬
‫רחמנות הנ״ל‪ .‬כי מוח הבן נמשך ממוח האב )פיקרז פיקק יח(‪ ,‬נמצא שהאב ובנו‬
‫ונכדו הם בחינת הג׳ מוחין שנמשכים זה מזה‪ ,‬ומהם נמשכים ג׳ מיני רחמנות‬
‫נג‬ ‫דבש‬ ‫וירא‬ ‫נחלי‬
‫בנ״ל‪ .‬ועיקר הרהמנות הוא להבנים בהם דעת ויראת שמים ולקרבם לעבודת‬
‫השם באמת‪.‬‬
‫)עפ״י תורה ח ח״ב(‬

‫ויהי אהה הדברים האלה והאלקים ניסה‬

‫)בראשית כב א(‬ ‫את אברהם‬
‫הנה יש אדם שמוהו צה בבהינת מוהין דגדלות בהינת רהמים והפדים‬
‫כמאמר הכמינו זכרונו לברכה )נמות לג( ׳גדולה דיעה שנתנה בין שני שמות‪/‬‬
‫שנאמר)שמואל א‪ ,‬נ ג( ׳כי אל דעות ד׳‪ /‬ואל הוא חסד כמ״ש)תהליס נג ג( ׳חסד אל כל‬
‫היום‪ /‬וד׳ הוא רחמים כמ״ש)שם קיט קנס ׳רחמיך רבים ד׳‪ /‬והוא יכול להתפלל או‬
‫ללמוד בלי עיוך ויש מי שנמצא בבחינת מוחין דקפזנות בחינת דינים )עיין ע״ס‬
‫שער כ פ״א מ״יס‪ ,‬והוא צריך להעלות במחשבתו קודם שירבה ואם ידבר מקודם‬
‫שיעלה במחשבתו אזי יהיה הדיבור בלא מחשבה‪ ,‬והוא בחינת אחר הדברים‪,‬‬
‫שמחשבתו באה אחר הדברים‪.‬‬
‫ולזכות למוחין דנדלות הוא ע״י שישוב בתשובה שלימה על חטאיו כמ״ש‬
‫)לניס ל ‪ 0‬׳ומל ד׳ את לבבך׳‪ ,‬ותרגומו׳ ׳ויעדי ד׳ ית טפשות ליבך׳‪ ,‬ובאיזה תשובה‬
‫נאמר‪ :‬בתשובה מאהבה שלא ישאר שום רושם כלל כמאמר חכמינו זכרונם‬
‫לברכה )יומא פס ׳שובו בנים שובבים ארפא משובתם׳‪ ,‬ומקשה הגמרא שובבים‬
‫משמע דמעיקרא בלא שום רושם‪ ,‬׳וארפא׳‪ ,‬משמע שישאר רושם‪ :‬ומתרצת‬
‫הגמרא כאן מאהבה כאן מיראה‪ ,‬כי מאהבה אין נשאר שום רושם‪ ,‬ואזי מקבל‬
‫שכל צח ויכול ללמוד ולהתפלל בלי עיון‪.‬‬
‫וזה פירוש הפסוק ויהי אחר הדברים והאלקים ניסה את אברהם‪,‬‬
‫פירוש אדם שהוא בבחינת קטנות המוחין שהוא בחינת אחר הדברים כנ״ל‪,‬‬
‫והאלקים ניסה‪ ,‬היינו לנסות ולהרים את בחינת המוחין דקטנות שהם בחינת‬
‫אלקים‪ ,‬זה זוכים ע״י בחינת אברהם‪ ,‬שהוא בחינת אהבה כמ״ש )ישעיה מא ש(‬
‫׳אברהם אוהבי׳‪ ,‬כי ע״י תשובה מאהבה זוכין למוחין דגדלות כנ״ל‪ .‬וזהו שכתוב‬
‫בתיקו״ז )לף קיח( ׳מסטרא דימינא מוחא חוורא ככספא הדא הוא דכתיב זרע‬
‫אברהם אוהבי׳‪ ,‬פירוש ממידת אהבה בחינת אברהם‪ ,‬נעשה שכלו צח ככסף‪.‬‬
‫)עפ״י תורה עו(‬
 ‫דבש‬ ‫חיי שרה‬ ‫נחלי‬ ‫נד‬

‫)בראשית כב י(‬ ‫ויהח את המאכלת‬

‫מבואר לעיל)גראשיי! ג ימ( עה״פ ׳בזעת אפיך תאכל לחם‪ /‬שהפרנסה נמשכת‬
‫ע״י השוחטים הכשרים המעלים את הגפש המגולגלת בחי‪ ,‬לשרשה עיי״ש‪ .‬וזה‬
‫פירוש)חהליס קיא מ ׳טרף נתן ליראיר‪ ,‬כי טרף יש לו שני משמעות‪ ,‬לשון טריפה‬
‫כמובא בזהר סוף משפטים )לף קנא‪ ,(:‬ולשון מזון‪ ,‬לרמז שע״י שישראל שומרים‬
‫את עצמם מטריפה‪ ,‬דהיינו שיש להם שוחטים הגונים ומברכים הברכה בכוונה‬
‫ומדקדקים בכל הדינים‪ ,‬עי״ז יש להם פרנסה‪ .‬וזהו שהחליף )פר! שמישה( נקראת‬
‫בשם מאכלת‪ ,‬שע״י שחיטה כשירה נשפע פרנסה ואכילה לישראל‪.‬‬
‫)עפ״י תורה לז(‬

‫^ פרשת חיי שרה‬

‫ואברהם זקן בא בימים וד ברך את‬

‫)בראשית כר א(‬ ‫אברהם בבל‬
‫דע שיש שבילי התורה דהייגו השגת אלקות שיש בהם התבונגות גדול‬
‫מאוד‪ ,‬וכמו שבפשטי אורייתא ׳אם אין קמח אין תורה׳)אטת ס״ג( וצריך שיהיה‬
‫לו על כל פגים פרגסה‪ ,‬כמו כן א״א לבוא להתבונגות הזאת כי אם ע״י עשירות‬
‫גדול מאוד‪ ,‬כי הממון שרשו בקדושה גבוה מאוד בבחיגת עתיק )זהר ויקרא ט‪,(.‬‬
‫ולפי מידת העשירות כך יכולים להשיג תבוגות התורה‪ .‬וע״כ כל מי שעבר דרך‬
‫ידו התורה כמו משה רבינו שהביא התורה לישראל‪ ,‬רבי שסידר וחתם‬
‫המשניות ורב אשי שסידר את התלמוד‪ ,‬היה להם עשירות גדול מאוד)גישין נש‪,(.‬‬
‫כדי לבוא על ידו להתבוננות הזאת‪.‬‬
‫וצריך לעשות כלים כדי לקבל בתוכם את זאת העשירות‪ ,‬וזה ע״י שיאריך‬
‫ויגדיל ימיו‪ ,‬כי הימים הם בחינת כלים ומידות כמ״ש )פהליס לש ה( ׳ומידת ימי׳‪,‬‬
‫נה‬ ‫דבש‬ ‫חיי שרה‬ ‫נחלי‬
‫שבהם יכול לקבל את השפע דקדושה‪ .‬והיינו שכל יום ויום ממקום שמתחיל‬
‫אצל כל אחד בוודאי הוא קצר‪ ,‬כי בתחילת היום קשה עליו מאוד העבודה‬
‫שצריך לעשות באותו היום‪ ,‬כגון להתפלל וללמוד וכיוצא‪ ,‬וע״כ צריכים‬
‫התגברות גדול מאוד לבל יפול מזה שרואה כבידות העבודה‪ ,‬רק יתחזק‬
‫להתחיל מן המיצר והדוחק והכבידות הגדול מעט מעט כפי מה שיוכל‬
‫להתגבר‪ ,‬ואח״ב יהיה מתרחב והולך בעבודתו יתברך‪ .‬וכן בכל שעה ושעה‬
‫שבאה אח״כ ובכל יום מימי חייו יראה להגדילו ולהרחיבו בתוספת קדשה‬
‫יתירה‪ ,‬וזה עיקר אריכת ימים כדי לקבל בתוכה את העשירות דקדושה‪ ,‬כי‬
‫השפע נברא בשביל קיום הבריאה כדי שיוכלו לעבוד את השי״ת‪ ,‬ע״כ אם אין‬
‫ח״ו אריכות ימים‪ ,‬אזי אין לו מקום כביכול לקבל השפע‪.‬‬
‫וזה שנאמר אצל אברהם אבינו ואכרהם זקן כא כימים וד׳ כרך את‬
‫אכרהם ככל‪ ,‬שע״י שהיה זקן כא כימים‪ ,‬היינו אריכות ימים‪ ,‬עי״ז וד׳ כרך‬
‫את אכרהם ככל‪ ,‬הוא זכה לעשירות דקדושה‪.‬‬
‫)עפ״י תורה ס(‬

‫)בראשית כד א(‬ ‫ואברהם זקן בא בימים‬

‫איתא בזהר הקדוש )נשא דף קכג( שיש טוב הגנוז דהיינו רזין דאורייתא‬
‫השייכים לכל יום ויום‪ ,‬ויש להם לרזין הללו שמירה כמו גדר מבחוץ שלא יוכל‬
‫כל אדם להיכנס אליהם‪ ,‬ולכך כשבא רשע לזכות בהם‪ ,‬אזי באים נחשים‬
‫ועקרבים ומבלבלים מחשבתו שלא יזכה במה שאינו ראוי לו‪.‬‬
‫אבל מי שהוא צדיק אזי אדרבה קטיגור נעשה לו לסניגור והם מסייעים‬
‫לו ומכניסים אותו לטוב הגנוז‪ ,‬ואומרים להקב״ה‪ ,‬אדונינו הרי אדם שהוא טוב‬
‫וצדיק וירא שמים רוצה לבוא לפניך‪ ,‬ועונה להם‪ ,‬פתחו לו בשער ההוא הנקרא‬
‫אהבה ‪ -‬חסד‪ ,‬או בשער הנקרא תשובה‪ ,‬כי כל צדיק נכנם כפי מדריגתו‪ ,‬ואזי‬
‫כל יום ויום אצלו ארוך וגדול עד מאוד כי רואה ומשיג הטוב הגנוז היינו רזין‬
‫דאורייתא השייך לאותו היום‪.‬‬
‫וזה ששאל התנא )מגילה ‪ (m‬׳במה הארכת ימים׳‪ :‬היינו באיזה מידה מן‬
‫המידות נכנסת להטוב הגנוז והארכת הימים שלך להיות גדולים‪ :‬והשיב לו‬
‫׳ותרן הייתי בממוני׳‪ ,‬שע״י שאחז במידת החסד‪ ,‬עי״ז נעשו כל המקטרגים וכל‬
 ‫דבש‬ ‫חיי שרה‬ ‫נחלי‬ ‫נו‬

‫הנחשים ועקרבים היינו המחשבות זרות שמבלבלים את המחשבה‪ ,‬לסניגורים‪,‬‬

‫והכניסו אותו להטוב הגנוז הנ״ל‪.‬‬
‫וזו היא מידתו של אברהם אבינו כמ״ש )ישעיה מא ח( ׳אברהם אוהבי׳‪ ,‬ולכך‬
‫נאמר אצלו ואברהם זקן כא כימים‪ ,‬שהיו כל הימים שלו שלמים וגדולים‪ ,‬כי‬
‫היה יכול לבוא בכל יום אל הטוב הגנוז השייך לו‪.‬‬
‫ותדע שגם אם האדם אינו ראוי לזה‪ ,‬אך אם הוא רוצה וחושק עד מאוד‬
‫לכנוס אל הטוב הגנוז הנ״ל‪ ,‬אזי אע״פ שעדיין לא זיכך עצמו כל כך‪ ,‬מכל מקום‬
‫בזכות הרצון עצמו‪ ,‬יזכה שיפתחו לו השערים לזכות אליו‪.‬‬
‫)עפ״י תורה פד(‬

‫)בראשית כד ‪CD‬‬ ‫ויצא יצחק לשוח בשדה‬

‫דע כשאדם מתפלל בשדה אזי כל העשבים וכל יבול האדמה באים בתוך‬
‫התפילה ומסייעים ונותנים לו כה בתפילתו‪ ,‬וע״ב בקללה נאמר )דנדס יא יז(‬
‫׳והאדמה לא תתן את יבולה׳‪ ,‬היינו שיבול האדמה לא תתן כה וסיוע בתפילה‪.‬‬
‫וזה בחינת ו׳יצא י׳צחק ל׳שוח כ׳שדה ראשי תיבות יכול‪ ,‬שתפילתו‬
‫היתה עם סיוע וכה יבול השדה‪.‬‬
‫)עפ״י תורה יא ח״ב(‬

‫ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב‬

‫)בראשית כד ם ‪0‬‬

‫הנה הגדלות מפיל את האדם ומשפילו הן בגשמיות והן ברוחניות‪ .‬כי איש‬
‫ישראל אם הוא דבוק בהשי״ת ובאמונתו הקדושה אזי זוכה לברכה ושפע‪ ,‬כי‬
‫האמונה נקראת שדה שגדלים בה כל ההשפעות והברכות כמ״ש)משלי נח ח( ׳איש‬
‫אמונות רב ברכות׳)עיי! פע״ש שער השנת פ״ש(‪ ,‬ושום דין אינו יכול לשלוט עליו ולא‬
‫תהיה לו שום נפילה‪ ,‬כי מי יוכל ליגע בו באשר הוא קרוב אל המלך‪ .‬אבל אם‬
‫נתערבב לו ח״ו האמונה היינו שנופל בגדלות אזי הוא מובדל מהקב״ה כי ׳אין‬
‫אני והוא יכולין לדור במקום אחד׳)שומה ה‪ ,(.‬ואזי דינין שורין עליו‪ ,‬כי איתא בזהר‬
‫׳כד בר נש נפיל מאמונה כדין כל דינין מתנוצצין ומתלהטין ביה׳‪ ,‬ועיקר אחיזת‬
‫הדין הוא באמונה בעצמה‪ ,‬כי משם נשפע הברכה כנ״ל‪.‬‬
‫נז‬ ‫דבש‬ ‫תולדות‬ ‫נחלי‬
‫יצחק הוא בחינת דין)לקוהי חורה‬ ‫וזהו ויצא יצחק לשוח כשדה לפנות ערב‪,‬‬
‫חיי שרה(‪ ,‬היינו אימתי דינים שורים באמונה הנקראת שדח שלא תיתן ח״ו את‬
‫הברכות וההשפעות‪ :‬לפנות ערב‪ ,‬כשמערכב את האמונה ובא לכפירה ח״ו‪.‬‬
‫)עפ״י הוספות מכת״י(‬

‫פרשת תולדות‬

‫ואלה תולרות יצהק בן אברהם אברהם‬

‫)בראשית כה יט(‬ ‫הוליר את יצהר!‬
‫)רשי׳י(‬ ‫ואלה תולדות יצחק‪ ,‬יעקב ועשו‪.‬‬
‫אברהם הוליד את יצחק וכו׳‪ ,‬לפי‬
‫שהיו ליצני הדור אומרים מאבימלך‬
‫נתעברה שרה‪ ,‬מה עשה הקב״ה צר‬
‫קלסתר פניו של יצהק דומה לאברהם‬
‫והעידו הכל שאברהם הוליד את‬
‫)רש״י(‬ ‫יצהק‪.‬‬
‫הנה יש שני מיני דינים)עיי! מר פקודי רנג‪ ,(:‬דינא דמסאבא שהוא מצד הסט״א‬
‫בחינת)שנח קמס ׳נחש הנזיל זוהמא בחוה׳‪ ,‬ודינא קדישא שנמשך ממידת החסד‬
‫בבחינת)משלי ג ינ( ׳את אשר יאהב ד׳ יוכיח׳‪ ,‬וזהו בחינת התרחקות שהוא תחילת‬
‫ההתקרבות כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה)חעניח ח( ׳כל המצדיק את עצמו‬
‫מלמפזה מצדיקים עליו את הדין מלמעלה׳‪ ,‬דהיינו כשאדם רוצה להצדיק את‬
‫עצמו ולהתקרב להשי״ת‪ ,‬אזי מצדיקים עליו את הדין‪ ,‬היינו שנמשכים עליו‬
‫דינים ויסורים והם נראים בהתרחקות כאילו רוצים להרחיקו מעבודתו ח״ו‪,‬‬
‫ובאמת הכל לפזובתו כדי שיתאמץ ויתגבר להתקרב יותר להשי״ת‪ ,‬כי ע״י‬
‫המניעה שמונעין את האדם מן הדבר‪ ,‬עי״ז נעשה התגברות החשק כמ״ש)משלי‬
 ‫דבש‬ ‫תולדות‬ ‫נחלי‬ ‫נח‬

‫ט יז( ׳ולחם סתרים ינעם׳‪ ,‬כמו למשל כשמראים לקטן דבר הנחמד לו‪ ,‬ותיכף ומיד‬
‫חוטפין את זה ומחביאין ממנו‪ ,‬אזי הוא רודף מאוד אחר האדם ומבקש וחושק‬
‫מאוד לאותו הדבר‪ ,‬נמצא שעיקר החשק נעשה ע״י שחטפו ממנו והחביאו את‬
‫הדבר‪ ,‬כמו כן מלמעלה מונעין את האדם מהדבר הצריך לו כדי שעי״ז יהיה‬
‫לו חשק יותר‪ ,‬וכל מה שהדבר הנחשק גדול ביותר‪ ,‬המניעה יותר גדולה‪ ,‬וע״ב‬
‫ראוי לאדם כשיש לו מניעות גדולות מאוד מאיזה דבר שבקדושה‪ ,‬לידע ולהבין‬
‫מזה‪ ,‬שהדבר שרוצה לעשות הוא דבר יקר וגדול מאוד‪ ,‬ומחמת זה המניעה‬
‫גדולה מאוד‪ ,‬והכל לטובתו כנ״ל‪.‬‬
‫וסימן שידע האדם אם הוא בבחינת דינא דמסאבא או בבחינת דינא‬
‫קדישא‪ ,‬כשאין בו ביטול תפילה כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה )נרנוח ה(‬
‫׳איזה יסורין של אהבה‪ :‬כל שאין בו ביטול תפילה שנאמר )פהליס סו כ( ברוך ד׳‬
‫אשר לא הסיר תפילתי וחסדו מאתי׳‪ .‬וזה שכתוב )שס ל ח( ׳הסתרת פניך הייתי‬
‫נבהל׳‪ ,‬׳פנים׳‪ ,‬זה בחינת תפילה כמ״ש )ישעיה לח ‪ (3‬׳ויסב חזקיהו פניו אל הקיר‬
‫ויתפלל׳‪ ,‬היינו כשהוא בבחינת ׳הסתרת פניך׳ היינו ביטול תפילה ח״ו‪ ,‬אז הוא‬
‫דין קשה ח״ו בחינת ׳הייתי נבהל׳‪.‬‬
‫וזה בחינת אברהם הוליד את יצחק‪ ,‬כי אברהם הוא בחינת חסד כמ״ש‬
‫)מינה ז ‪ 0‬׳חסד לאברהם׳‪ ,‬ויצחק הוא בחינת גבורה בחינת )ניאשיח לא מס ׳פחד‬
‫יצחק׳‪ ,‬בחינת חושך בחינת דין)עץ חיים שער מז פ״ל( כמ״ש)נלאשיח מ א( ׳ותכהין עיניו‬
‫מראות׳‪ ,‬כי יצחק נולד משרה שהיא בחינת מלכות כמו שפירש רש״י)שס יז טס‬
‫שנקראת שרה ׳על שם ששרה על הכל׳‪ ,‬ומלכות הוא בחינת דין בחינת)גיטין י;(‬
‫׳דינא דמלכותא דינא׳‪ ,‬וזה מה שפירש רש״י לפי שהיו ליצני הדור אומרים‬
‫מאכימלך נתעברה שרה‪ ,‬היינו שהדין של יצחק שנולד משרה נמשך מסטרא‬
‫דמסאבא ח״ו שהוא בחינת אבימלך‪ ,‬ע״ב צר הקכ״ה קלסתר פנים של יצחק‬
‫דומה לאברהם והיו הכל מודים שאברהם הוליד את יצחק‪ ,‬כלומר שהדין‬
‫של יצחק הוא בחינת דינא קדישא והוא נולד מסטרא דאברהם בחינת חסד‪.‬‬
‫וצריך כל אחד לראות להמתיק נם את בחינת הדינא קדישא‪ ,‬כי תכלית‬
‫הדינא קדישא שהוא בחינת ההתרחקות כנ״ל‪ ,‬הוא שעי״ז יתקרב האדם יותר‬
‫אל השי״ת כנ״ל‪ ,‬אך אם אין ממתיקין את הדין הזה אזי יכול להשתלשל ממנו‬
‫בחינת דינא דמסאבא היינו התרחקות לגמרי ח״ו‪ .‬והמתקת הדין היא ע״י‬
‫שמתיגע בתורה עד שזוכה לידע אותה ולהבינה‪ ,‬כי הדין של יצחק הוא בחינת‬
‫נט‬ ‫דבש‬ ‫תולדות‬ ‫נחלי‬
‫חושך כנ״ל‪ ,‬והתורה נקראת אור כמ״ש)משלי ו מ( ׳ותורה אור‪ /‬היפך הדין בחינת‬
‫חושך‪ ,‬ע״ב ע״י ידיעת התורה נמתק הדין ומתקרב על ידו יותר להשי״ת‪.‬‬
‫וזה שפירש רש״י אלה תולדות יצחק כן אברהם‪ ,‬יעקב ועשו‪ ,‬כי‬
‫מבחינת הדין של יצחק נולדות שתי בחינות יעקב ועשו‪ ,‬יעקב הוא בחינת‬
‫המתקת הדין ע״י ידיעת התורה כנ״ל‪ ,‬כי יעקב הוא בחינת חכמה כמ״ש )שם מ‬
‫לס ׳ויעקבני׳ ותרגם אונקלוס ׳וחכמני‪ /‬ועשו הוא בחינת סיגים ופסולת גמור‪,‬‬
‫היינו התרחקות מהשי״ת בחינת דינא דמסאבא שמשתלשל ויורד מהדינא‬
‫קדישא כנ״ל ‪.‬‬
‫)עפ״י תורה עד(‬ ‫י‬

‫ויצא הראשון אדמוני כולו כאדרת שער‬

‫)כראשית כה כה(‬

‫)רש״י(‬ ‫כטלית של צמר‪.‬‬

‫עיקר חיות של כל הבריאה הוא ע״י רוח‪ ,‬כי העולם נברא ע״י בחינת רוח‬
‫חיים כמ״ש )שהליס לג ‪ 0‬׳וברוח פיו כל צבאם׳‪ ,‬וגם חידוש העולם לעתיד יהיה‬
‫בבחינת הרוח כמ״ש ׳תשלח רוחך יבראון ותחדש פני אדמה׳‪ ,‬והוא נ״ב חיות‬
‫האדם כמ״ש)שם קד ל( ׳ויפח באפיו נשמת חיים׳ וכתיב)כראשית!«( ׳כל אשר נשמת‬
‫רוח חיים באפיו׳‪.‬‬
‫אך מאין מקבלים רוח החיים‪ :‬דע‪ ,‬שעיקר הרוח חיים מקבלים מהצדיק‬
‫והרב שבדור‪ ,‬כי עיקר רוח החיים הוא בהתורה כמ״ש )שס א כ( ׳ורוח אלקים‬
‫מרחפת על פני המים׳‪ ,‬ואין מים אלא תורה )נ״ק יז(‪ ,‬והצדיקים דבקים בתורה‪,‬‬
‫ע״ב עיקר רוח החיים הוא אצלם והם ממשיכים חיות לכל הבריאה‪ ,‬וזה שנקרא‬
‫הצדיק )כמלכי מ ית( ׳איש אשר רוח בו׳ ופירש רש״י ׳שיודע להלוך כנגד רוחו של‬
‫כל אחד ואחד׳‪ ,‬וכל מה שמקושר יותר לצדיק מקבל ממנו רוח החיים יותר‬
‫ויותר‪.‬‬
‫אך הרשעים החולקים על הצדיקים‪ ,‬אינם יכולים לקבל חיות מהם‪ ,‬וא״ב‬
‫מאין מקבלים הם את רוח החיים‪ :‬דע‪ ,‬שזה לעומת זה יש רב דקליפה כמ״ש‬
‫בעשו)שם לג מ( ׳יש לי רב׳‪ ,‬וממנו מקבלים הרשעים את הרוח שלהם‪ ,‬והיא בחינת‬
‫רוח הפזומאה ‪ -‬רוח סערה כמ״ש )שם מ יא( ׳הן עשו אחי איש שעיר׳‪ ,‬וע״ב הרוח‬
 ‫דבש‬ ‫תולדות‬ ‫נחלי‬
‫שלהם גדול ותקיף לפי שעה כמו רוח סערה שהוא גדול בשעתך אך שאין לו‬
‫קיום כלל ולבסוף כלה וגאבד ומסעד גופיה וגשמתיה )עיין תיקו״ז תיקו! יח(‪ .‬ולכן‬
‫גקראים ישראל בגלות ׳עגיה סוערה׳)ישעיה נד יא(‪ ,‬כי הם עכשיו תחת ממשלת‬
‫עשו איש שעיר‪ ,‬בחינת רוח סערה הג״ל‪.‬‬
‫וע״י מצות ציצית מכניעים אותו‪ ,‬כי על ידה זוכין לרוח החיים דקדושה‬
‫כמ״ש )יסזקאל לז ‪ (p‬׳כה אמר ד׳ אלקים מארבע רוחות בואי הרוח׳‪ ,‬שזהו בחינת‬
‫הציצית‪ ,‬כי ארבע כנפות הציצית הם כנגד ארבע רוחות העולם‪ ,‬ע״כ על ידי‬
‫הציצית שהיא בחינת רוח החיים דקדושה‪ ,‬מכניעין את הרוח סערה‪ .‬וע״כ‬
‫ציצית היא לשון שיער במ״ש )שם ‪ r‬ג( ׳ויקחני בציצית ראשי׳‪ ,‬שע״י שיער‬
‫הציצית נכנע ׳עשו אחי איש שעיר״‪ .‬וזהו שפרש״י על אדמוני כולו כאדרת‬
‫‪ -‬כטלית‪ ,‬שעשו הוא בחינת הרוח דסט״א בחינת טלית דסט״א‪ ,‬והכנעתו ע״י‬
‫)עפ״י תורה ח(‬ ‫מצות ציצית ‪ -‬טלית דקדושי׳•‬

‫)בראשית כה כס‬ ‫וידו אוחזת בעקב עשו‬

‫הקול קול יעקב )שם מ כט‬

‫דאה דיה בגי בדיח שדה )שם כס‬

‫דע שיש מזונא דנשמתא ומזונא דגופא)חיקרז חיקון נא(‪ .‬מזונא דנשמתא הוא‬
‫יראת שמים כמו שאמרו חז״ל)גרטת מג;( ׳איזהו דבר שהנשמה נהנית ממנו זה‬
‫הריח׳‪ ,‬וריח הוא בחינת יראת שמים כמ״ש )ישעיה יא ג( והריחו ביראת ד׳‪ ,‬וזה‬
‫בחינת עקב דקדושה כמ״ש)משלי ‪ n 0‬׳עקב ענוה יראת ד״‪ .‬ומזונא דנופא הוא‬
‫אבילה ושתיה שלא בקדושה‪ ,‬והם עומדין זה לעומת זה‪ ,‬כי ע״י המזונא דנופא‬
‫נתגבר בחינת העקב דסט״א כמ״ש )פהליס מא י( ׳אוכל לחמי הגדיל עלי עקב׳‪ ,‬כי‬
‫ע״י האכילה נתחזקין העקביין והרגלין במו שאמרו חבמינו זכרונם לברכה)שנח‬
‫קע( ׳דוק בככי ותשכח בננרי׳‪ ,‬ופירש״י ׳אכול הרבה ותמצא האכילה בפסיעותיך‬
‫שיחזק כוחך׳‪ ,‬ועי״ז נחלשת היראת שמים בחינת העקב דקדושה‪.‬‬
‫והתיקון לזה הוא ע״י קול התוכחה של הצדיק שמעורר את הנקודות‬
‫הטובות של היראת שמים שבשומעים ועי״ז מעורר ריח טוב בנשמותיהם‪ ,‬כי‬
‫בזה התוכחה הם מקבלים חיות ובה לחזור בתשובה ונתחזק מזונא דנשמתא‬
‫בחינת ריח כנ״ל‪ ,‬ונכנע מזונא דגופא ועקב דסט״א‪.‬‬
‫סא‬ ‫דבש‬ ‫תולדות‬ ‫נחלי‬
‫ויעקב אבינו זכה לזה הקול כמ״ש )שם מ «( הקו? קו? יעקב‪ ,‬וע״כ נאמר‬
‫אצלו ראה ריה כני כריה שדה‪ ,‬שזכה לבחינת הריח מזונא דנשמתא כנ״ל‪,‬‬
‫ובכה זה ידו אוחזת בעקב עשיו‪ ,‬שהכניע את העקב דספז״א‪.‬‬
‫)עפ״י תורה ח ח״ב(‬

‫)בראשית כה ל(‬ ‫הלעיטני נא‬

‫הוי זהיר שלא לאכול בהלעטה היינו במהירות כדרך נרנרן כי זהו בחינת‬
‫הלעיטני נא‪ ,‬רק להרגיל עצמו לאכול במתינות בישוב הדעת ובדרך ארץ‬
‫כדרך שאוכלין כשיושב אדם חשוב על השולחן כך יאכל תמיד אפילו כשאוכל‬
‫לבדו‪.‬‬
‫)עפ״י ח״מ סימן תקטר(‬

‫)בראשית כה לס‬ ‫ויבז עשו את הבכורה‬

‫הכי קרא שמו יעקב ויעקבני זה פעמיים‬
‫)שם מ לו(‬

‫)תרגום אונקלוס(‬ ‫ייעקבני‪ ,‬וחכמני‪.‬‬

‫איש הישראלי צריך תמיד להסתכל בהשכל של כל דבר‪ ,‬דהיינו לדעת‬
‫ולזכור שבכל דבר יש חכמה אלקית שהיא המחיה אותו כמ״ש)קהלי! ז יה ׳החכמה‬
‫תחיה בעליה׳‪ ,‬ושכל זה הוא התכלית והכוונה שעבודו נברא זה הדבר כדי‬
‫שיתקרבו על ידו להשי״ת‪ ,‬אלא שהחכמה והשכל הזה מוסתר ואדרבה‬
‫בחיצוניות נראה כאילו אין בדבר שום שכל‪ ,‬רק גשמיות ותאוות עוה״ז‪.‬‬

‫וזו היתה עבודתו של יעקב אבינו ע״ה שמאס בכל החכמות החיצוניות‬
‫ותאוות עולם הזה‪ ,‬וקישר את עצמו לאור הפנימי והשכל שבכל דבר‪ ,‬וע״כ זכה‬
‫לבכורה שהיא ראשית)ראה כראשית מט ג(‪ ,‬בחינת החכמה שהיא הספירה הראשונה‬
‫כמ״ש)תהליס קיא י( ׳ראשית חכמה‪ /‬סהר משפמיס קנא‪ .(:‬וזהו שנקרא יעקב לשון חכמה‬
‫כמו שתרגם אונקלוס‪ ,‬על שם שקישר עצמו למידת החכמה‪ .‬וזה לעומת זה עשו‬
‫ביזה את הבכורה‪ ,‬היינו את החכמה והשכל שבכל דבר בבחינת)משלי ית נ( ׳לא‬
‫יחפוץ כסיל בתבונה כי אם בהתגלות לבו׳‪ ,‬שהכסיל בחינת עשו אינו חפץ‬
 ‫דבש‬ ‫תולדות‬ ‫נחלי‬ ‫סב‬

‫להתבונן בשכל הפנימי של כל דבר‪ ,‬אלא בהיצוניות הנגלית ללבו שממנה כל‬
‫)עפ״י תורה ‪(K‬‬ ‫תאוות עויי״ז•‬

‫)בראשית כז‬ ‫שא נא כליך‬

‫)רשי׳י(‬ ‫חדד סכינך ושחוט יפה‪.‬‬
‫דע שעל הליף פזוב יכולין לראות בל הבלים של בית המקדש איזה פנים‬
‫יש להם‪ ,‬וזה מה שאמר יצחק לעשו שיבדוק הסכין וישחט יפה שא נא כליך‪,‬‬
‫שרימז לו שיכינו כהלכה באופן שיראו עליו את הכלים של בית המקדש‪ ,‬כי‬
‫איתא במדרש)נראשיה רנה פה( ׳כליך‪ ,‬זה בבל שנאמר)מיאל א ‪ (3‬ואת הבלים הביא‬
‫)עפ״י תורה רעח(‬ ‫בית אוצר אלהיו׳‪ ,‬היינו הכלים של בית‬

‫)בראשית כז כה(‬ ‫ויבא לו יין וישת‬

‫שורש הדין שהוא צמצום אור העליון היא בבינה סהר יקיא יס‪ ,‬והוא כדי‬
‫שנוכל לקבל את שפע האלוקי במידה ונבול‪ ,‬וע״כ ספירת הבינה היא ג״כ שורש‬
‫הברכה סהר שם רעא(‪ ,‬כי דייקא על ידו יכולים לקבל השפע‪ ,‬אך כשאינו קשור‬
‫בשורש היינו שנעלם ממנו שהבל מאיתו יתברך ושכל העוה״ז הנראה לעינים‬
‫הוא הסתרה והעלמה בעלמא‪ ,‬אזי נתהווה ממנו דין ממש ח״ו‪.‬‬
‫וזה בחינת יין כמאמרם ז״ל)יומא עו( ׳יין‪ ,‬זכה משמחו לא זכה משממר‪,‬‬
‫דהיינו כשמקבל הצמצום כראוי ויודע שהשי״ת מחיה ומהוה הכל‪ ,‬אזי זוכה‬
‫לצמצומים וכלים לקבל האור‪ ,‬וזהו ׳משמחו׳ דייקא בחינת )ההליס קד ‪ 0P‬׳ויין‬
‫ישמח לבב אנוש׳‪ ,‬כי השמחה היא בלב כמ״ש )מהליס ד ס( ׳נתת שמחה‬
‫בליבי׳‪ ,‬והלב הוא בחינת בינה כמ״ש )הקדמת הפיקו״!( בינה ליבא‪ ,‬נמצא‬
‫שהבינה הוא מקום השמחה‪ ,‬אך כשהוא ח״ו מעלים האור יותר ואינו מקשר‬
‫הבל להשי״ת‪ ,‬אזי נתהווה מהצמצום דין ממש בחינת ׳משממו׳ ח״ו )עיין פע״ס‬
‫שער הנרכות ס״ז(‪.‬‬

‫ומובא בעץ חיים)שער לש ד(‪ ,‬שעקב הוא בנמטריא שתי פעמים אלקים‪ ,‬והיא‬
‫מורה על מידת הדין)שם שער ו ח(‪ ,‬וע״כ החיצונים היינו הדינים נאחזים בעקביים‬
‫סג‬ ‫דבש‬ ‫ויצא‬ ‫נחלי‬
‫כמ״ש)משלי ה ה( דגליה יורדות מות‪ /‬ומהם בא כל הכבידות והקושי בעבודת ד׳‬
‫וכל שאר הצרות ר״ל‪ ,‬כי הם לוקחים לעצמם את הברכה שהוא בחינת הברכיים‪.‬‬
‫והפעולה להבריח אותם משם‪ ,‬הוא ע״י שימשיך לתוך הברכיים והרגלים‬
‫הארה משורש הדינים‪ ,‬כי בשורשם ‪ -‬בבינה הכל רחמים כי כל הדין הוא כדי‬
‫שנוכל לקבל השפע כנ״ל‪ ,‬ע״ב ע״י שממשיכים הארה משורשם‪ ,‬עי״ז החיצונים‬
‫הנאחזים ברגלים בורחים‪ ,‬ונמתקים הדינים ונשפע שפע וברכה לעולם‪.‬‬
‫וזה ההארה הוא ע״י ששותה יין המשמח שהוא יין דקדושה בנון קידוש‬
‫בשבת ויו״פז ובפורים ובו׳ שהוא בחינת שורש הברכה כנ״ל‪ ,‬כמ״ש אצל יעקב‬
‫כשראה שהוא בבחינת ברכיים היינו דין‪ ,‬כי שתי פעמים אלקים עם העשר‬
‫אותיות גימפזריא יעקב‪ ,‬היינו שעשו שהוא בחינת החיצונים רצה להמשיך את‬
‫הגבורות של יצחק)לקומי מורה מיי שרה( לדינים ממש ר״ל ולקחת את הברכה לעצמו‪,‬‬
‫ע״ב ויבא לו יין וישת‪ ,‬יעקב הביא ליצחק יין‪ ,‬ובזה המשיך לו הארה משורש‬
‫הגבורות‪ ,‬ועי״ז זכה לבכורה היינו לברכה‪ ,‬אתון דדין באתון דדין‪.‬‬
‫)עפ״י תורה מא(‬

‫פרשת ויצא‬

‫)בראשית כח יס‬ ‫וזה שער השמים‬

‫מבואר לעיל)נראשיח טו מ( עה״פ ׳במה אדע׳‪ ,‬שעיקר התפילה אינו אלא בא״י‪,‬‬
‫כי פנימיות התפילה הוא שמאמין שהשי״ת מחדש את עולמו בכל עת‪ ,‬ואפילו‬
‫שהטבע מחייב דבר מה השי״ת יכול לשנותו ולעשות בקשתו כמ״ש )שמות יז(‬
‫׳ויהי ידיו אמונה׳ ותרגומו ׳פרישן בצלו׳‪ ,‬ועיקר האמונה הוא בא״י כמ״ש)חהלים‬
‫לז ג( ׳שכון ארץ ורעה אמונה׳‪ ,‬וזה שנאמר וזה שער השמים‪ ,‬ששם בא״י עיקר‬
‫)עפ‪-‬י תייוז ז(‬ ‫י׳='יי׳■‬
 ‫דבש‬ ‫ויצא‬ ‫נחלי‬ ‫סד‬

‫ונתן לי לחם לאבול ובגד ללבוש‬

‫)בראשית כח ס‬

‫צריך לשמור מאוד את הבגדים שלא לבזות אותם שלא יבוא עליהם שום‬
‫כתם ורבב‪ ,‬וכל מי שהוא גדול יותר‪ ,‬צריך לשמור אותם יותר‪ ,‬כי מי שגדול‬
‫יותר מדקדקין עמו יותר‪ ,‬וע״ב תלמיד הכם שנמצא רבב על בגדיו הייב מיתה‬
‫)שנח קיג(‪.‬‬
‫כי הבגדים הם בחינת מידת המלכות כמו שרבי יוחנן קרא למאניה ‪-‬‬
‫בגדיו‪ ,‬מכבדותא )שנח קיג(‪ ,‬שזהו בחינת מלכות כמ״ש )חהלים נד ח( ׳מלך הכבוד‪,‬‬
‫כי מידת המלכות היא המדריגה התחתונה והחיצונה של הקדושה כידוע )עיין‬
‫זהר לן ל! פד‪ ,(:‬והיא בחינת לבוש לאורו יתברך‪ ,‬דהיינו שהשי״ת הלביש ׳אורו האין‬
‫פוך׳ בכמה לבושים כדי שנוכל להשיג אותו ותתגלה מלכותו בעולם כמ״ש)חהלים‬
‫צג א( ׳ד׳ מלך נאות לבש׳‪) ,‬שער מאמר רשג״י‪ ,‬יחי(‪ ,‬נמצא שהמבזה את בגדיו שהם‬
‫מרמזים למידת המלכות‪ ,‬גורם כביכול פגם בשכינה הקדושה שהיא מידת‬
‫המלכות כידוע‪ ,‬ומובא בזהר )פנחס רמד‪ (.‬שכשפונמין ח״ו בשכינה‪ ,‬אזי הפרנסה‬
‫היא בטורח ובכבדות‪.‬‬
‫וזה שביקש יעקב ונתן ?י ?חם ?אכו? ובגד ??כוש‪ ,‬כי זה תלוי בזה‪,‬‬
‫חןךן_‬ ‫היינו פרנסה בנקל תלויה בבחינת תיקון הבגדים‪.‬‬

‫)בראשית כט א(‬ ‫וישא יעקב את רגליו‬

‫)בראשית רבה ע(‬ ‫ליבו נשא את רגליו‪.‬‬
‫חכמינו זכרונם לברכה )הוטה דס אמרו ׳כל אדם שיש בו נסות רוח‪ ,‬כאילו‬
‫עובד עבודת כוכבים דכתיב הבא)משלי מז ה( ׳תועבת ד׳ כל גבה לב׳‪ ,‬וכתיב התם‬
‫אצל ע״ז )דנדס ז מ( ׳ולא תביא תועבה אל ביתך׳‪ .‬ולבטל הגאוה‪ ,‬הוא ע״י‬
‫התקרבות לצדיק‪ ,‬כמובא בתיקו״ז)חיקו! נא‪ ,‬מח‪ (.‬׳בתרועה דאיהו רוחא איתעביר‬
‫אל אחר‪ ,‬רוחא היינו הצדיק כמ״ש )נמדנר נז יח( ׳איש אשר רוח בו׳‪ ,‬שע״י‬
‫שמתקרבים לצדיק האמת‪ ,‬ורוחו הקדושה של הצדיק נושבת בו‪ ,‬עי״ז נתבטל‬
‫הרוח גבוהה ‪ -‬אחיזת הגאוה ממנו‪.‬‬
‫ומובא שם )חיקו! נא נאס ׳והאי רוחא נשיב בשית פרקין דדרועא ובשית‬
‫פרקין דשוקין׳‪ ,‬והענין הוא שמקום הרוח הוא בלב‪ ,‬וכדי לבטל את הע״ז‬
‫סה‬ ‫דבש‬ ‫ויצא‬ ‫נחלי‬
‫והגאוה צריך שהרוח תנשב בידין וברנלין‪ ,‬כי הנאוה והעבודה זרה נאחזים‬
‫ברגלין כמ״ש )פהליס לו יה‪ :‬׳אל תבואני רנל נאוה‪ /‬וכן ׳ורחצו רגליכם׳)גראשית יח‬
‫‪ 0‬זה עבודת אלילים )עיין נ״מ סו;(‪ ,‬ואז ע״י שמבערים משם את הרוח הגבוהה‬
‫נתגלה הארת הידין והרגלין שזה האמונה כמ״ש אצל הרגלין)חהליס נו י‪ (3‬׳רגלי‬
‫עמדה במישור׳‪ ,‬שזה מורה על אמונה‪ ,‬כי המינות היא בחינת ׳נפזיו רגלי׳‬
‫כמאמר אפך )שם » נ( על שהשיאו לבו למינות כמבואר שם‪ ,‬וכן כתיב אצל‬
‫הידין)שמוח יז יג( ׳ויהי ידיו אמונה׳‪.‬‬
‫ועי״ז באין לריקודין והמחאת כף‪ .‬כי הריקודין והמחאת כף‪ ,‬נמשכין‬
‫מהרוח שבלב‪ ,‬כנראה בחוש שע״י שמחת הלב מרקדים ומכים כף אל‬
‫כף‪ ,‬והיינו הרוח הנ״ל שמנשב בידין ורגלין ומאיר בהם את האמונה‬
‫הקדושה‪.‬‬
‫וזהו בחינת ליבו ‪ -‬הרוח שבלב‪ ,‬נשא את רגליו‪ ,‬שע״י הרוח שבלב‬
‫מעלים ומנשאים את הרגלין מהפט״א ונתבטל הגאוה והעבודה זרה הנאחזין‬
‫בהם‪.‬‬
‫)עפ״י תורה י(‬

‫וישק יעקב לרחל וישא את קולו ויבך‪,‬‬

‫ויגר יעקב לרחל בי אחי אביה הוא וכי‬
‫בן רבקה הוא ותרץ ותגר לאביה ובו׳‬
‫)בראשית כט יא(‬

‫ויבך‪ ,‬שצפה ברוח הקודש שאינה נכנסת‬

‫)רש״י(‬ ‫עמו לקבורה‪.‬‬
‫מה שאנו רואים שעפ״י רוב הלומדים חולקים על הצדיקים ודוברים עליהם‬
‫בנאוה ובוז‪ ,‬כי זה ידוע שאינם נקראים תלמידי חכמים אלא ע״י התורה שבע״פ‪,‬‬
‫כי זה שיודע ללמוד חומש אינו נקרא ת״ח‪ .‬ויש בחינת יעקב ובחינת לבן‪ ,‬יעקב‬
‫הוא הצדיק המחדש חידושין דאורייתא ולומד תורה לשמה וטובו גנוז ושמור‬
‫לעתיד כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה)עירוני!«;( ׳למחר לקבל שכרם׳‪ ,‬ועל‬
‫שם זה ששכרו לבסוף נקרא יעקב‪ ,‬לשון עקב וסוף‪ .‬ולבן הוא תלמיד חכם שאינו‬
‫הנון וכל תורתו הוא להתיהר ולקנטר‪ ,‬ותלמיד חכם כזה נבילה טובה הימנו‬
‫)יקרא רנה א עיי! מחנוח כהונה(‪ ,‬והוא נקרא בשם לבן על שם הערמומיות שנכנס בו כמו‬
 ‫דבש‬ ‫ויצא‬ ‫נחלי‬ ‫סו‬

‫שאמרו חכמינו ז״ל)הוטה נא‪ (:‬עה״פ )משלי ‪ r‬יג( ׳אני חכמה שכנתי ערמה‪ /‬כיון‬
‫שנכנסה חכמה באדם נכנסה עמו ערמומיות‪ ,‬ואז מהתורה שבע״פ נעשה לו‬
‫׳פה׳ לדבר על הצדיקים‪.‬‬
‫וכשהצדיק לומד תורה הוא בחינת נשיקין ‪ -‬התדבקות רוחא ברוחא‪ ,‬היינו‬
‫שרוחו ודיבורו של הצדיק מתדבקת ברוח הקודש של התורה שבע״פ שהיא‬
‫בחינת השכינה הקדושה כמ״ש )הקדמת פיקיז( ׳מלכות פה‪ /‬ותורה שבע״ס קרינן‬
‫לה‪ .‬וכן אצל כל אדם כשלומד ומכנים לתוך פיו איזה דין ופסק שחידש אחד מן‬
‫הצדיקים‪ ,‬אזי הוא מדבק רוחו ודיבורו בדין ובפסק הזה‪ ,‬ועי״ז הוא מתדבק נם‬
‫ברוחו של הצדיק שחידש אותו שהיא מדובקת ומחוברת בתורה שאמר כנ״ל‪,‬‬
‫ובמו שאמרו חז״ל מהי לן לן צג‪ (.‬שבשאדם לומד תורה אזי הצדיק שבגן עדן‬
‫שחידש זה הדין ׳ציית לקליה׳ כמ״ש )שיר השירים פ יג( ׳היושבת בגנים חברים‬
‫מקשיבים לקולך׳‪ ,‬ואז נעשה כאילו גם התנא חוזר ולומד את הדין הזה עכשיו‬
‫בבחינת )ינמות צס ׳בל ת״ח שאומרים הלבה מפיו בעוה״ז שפתותיו דובבות‬
‫בקבר׳‪.‬‬
‫וזה דוקא כשאדם בשר לומד תורת הצדיק בקדושה ובפזהרה שאזי דומה‬
‫כאילו התנא נושק אותו והוא נושק להתנא שזה תענוג גדול להתנא‪ ,‬אבל‬
‫כשת״ח שאינו הגון לומד גמרא או פסק דין עליו כתוב )משלי מ ו( ׳נעתרות‬
‫נשיקות שונא׳‪ ,‬כי הצדיק אינו יכול לסבול את רוחו כי מי יכול לסבול לנשק‬
‫את עצמו עם נבילה‪ ,‬כל שכן שנבילה טובה הימנו כנ״ל‪ ,‬ואזי כשהלמדן מכנים‬
‫את התורה שלומד בעל כרחה כביכול לתוך פיו ודיבורו‪ ,‬אזי הוא בחינת גלות‬
‫השכינה היינו התורה שבע״פ כנ״ל‪.‬‬
‫וזה וישק יעקב לרחל ויכך‪ ,‬ופרש״י שצפה ברוח הקודש שאינה נכנסת‬
‫עמו לקבורה‪ .‬פירוש רחל היא בחינת השכינה בחינת התורה שבע״פ שהיא‬
‫כ׳רחל לפני גוזזיה׳‪ ,‬שהבל נוזזין ופוסקין ממנה הלבות )פיקו״ז פיקק נא(‪ ,‬ויעקב‬
‫הצדיק שלומד לשמה וחידש את התורה הזאת‪ ,‬דיבק את רוחו ברוח הקודש‬
‫שבה שזה בחינת נשיקין כנ״ל‪ .‬ויכך‪ ,‬שצפח כרוח חקודש שלו שהוציא מפיו‬
‫והבנים לתוך התורה שבע״פ‪ ,‬וראה שבגלות הזה עפ״י רוב הלומדים אינם‬
‫הגונים‪ ,‬נמצא שע״י לימודם לא תיבנם רוח הקודש שלו עמו לקכורח‪ ,‬וע״כ לא‬
‫יהיו ׳שפתותיו דובבות בקבר׳ ע״י בחינת הנשיקין כנ״ל‪ ,‬כי הצדיק אינו רוצה‬
‫בנשיקתם של אלו הלומדים‪ ,‬ופעמים שהלמדן עצמו אינו רוצה בנשיקין עם‬
‫סז‬ ‫דבש‬ ‫ויצא‬ ‫נחלי‬
‫הצדיק‪ ,‬שאומר ההידוש בשם עצמו ולא בשם הצדיק‪ ,‬ועל זה ויכך‪ ,‬על גלותה‬
‫של התורה שבע״פ‪.‬‬
‫ואם יקשה לך‪ ,‬הלא תיכף כשלומד הלמדן ההידוש של הצדיק היה לו‬
‫לחזור בתשובה‪ ,‬ואיך מניח התורה שבע״פ את הלמדן לילך ברשעתו‪ :‬התשובה‬
‫על זה ויגד יעקב לרהל כי אהי אביה הוא וכי בן רבקה הוא‪ ,‬שבשעה‬
‫שהגיד הצדיק את התורה שבע״פ‪ ,‬הניד אותה בבחינת)הושע יד י( 'צדיקים ילכו‬
‫בם ופשעים יבשלו בם'‪ ,‬וזה כי אחי אכיה הוא‪ ,‬ברמאות )נמו שפירש יש״י( בבחינת‬
‫'ופשעים יבשלו בם׳‪ ,‬וכי כן רכקה הוא‪ ,‬הכשרה‪ ,‬בחינת ׳צדיקים ילכו בם׳‪ ,‬ולא עוד‬
‫אלא זאת הבחינה של'ופשעים יבשלו בם'‪ ,‬בא להם בנקל יותר‪ ,‬כי הקדושה צריכה‬
‫סיוע מלעילא כמו שאמרו)מנשות ‪ m‬׳הבא לטהר מסייעין לו׳‪ ,‬ופירש רש״י ׳אלמא‬
‫בעי סיוע׳‪ ,‬אבל הערמומיות ׳פותחין לו׳‪ ,‬יש לו פתחים הרבה ובא להם בנקל‪.‬‬
‫וזהו ותרץ‪ ,‬כאדם שרץ במהירות ובנקל‪ ,‬ותגד ?אכיה ‪ -‬ללבן‪ ,‬היינו שהתורה‬
‫בחינת רחל מגדת להלמדן ערמומיות בנקל ובמהירות כנ״ל‪.‬‬
‫ואם יקשה לך‪ ,‬אם הצדיק המחדש החידושין דאורייתא היה צדיק גמור‪,‬‬
‫איך בא זה הדבר שאומר תורה שיכולה לסבול שתי משמעויות‪ :‬דע שהוא היה‬
‫צדיק גמור ותורתו זכה מבלי פסולת‪ ,‬ומה שנראה בה משמעות ערמומיות‪ ,‬זה‬
‫כי כל העולם מקבלים פרנסתם משמאלה של התורה כמ״ש )משלי טס ׳בשמאלה‬
‫עושר וכבוד׳‪ ,‬ע״ב בשביל להמשיך פרנסה לישראל גם בגלות הזה שהסט״א‬
‫רוצה ליטול את כל השפע‪ ,‬בשביל זה היה צריך הצדיק ליפול בשעת אמירת‬
‫תורתו לאיזה שגיאה דקה כחוט השערה לבחינת ׳שמאל׳ כדי להמשיך משם‬
‫שפע ופרנסה לישראל‪ ,‬אבל מצידו אין נפתל ועיקש ותורתו זכה מבלי פסולת‪,‬‬
‫אבל ת״ח שאינו הנון‪ ,‬אינו רואה כל זה וחושב שגם התנא לא אמר תורתו אלא‬
‫בערמומיות‪.‬‬
‫וזהו ויחי כשמוע לכן את שמע יעקכ כן אחותו‪ ,‬היינו אם הלמדן היה‬
‫זוכה היה שומע את שמע יעקכ‪ ,‬שהצדיק בחינת יעקכ‪ ,‬הוא כן אחותו ‪-‬‬
‫בנה של צדקת‪ ,‬שלמד ואמר זאת התורה בכשרות לשמה‪ ,‬ושהוא ציית לקליה‬
‫כנ״ל‪ ,‬ושע״י לימודו וירץ לקראתו ויחכק וינשק לו‪ ,‬שרוח הצדיק מתדבק‬
‫ברוחו בבחינת נשיקין‪ ,‬ויכיאחו אל כיתו ‪ -‬שהוא מביא את רוח הצדיק לתוך‬
‫התורה שלומד עכשיו ששם כיתו בבחינת ׳שפתותיו דובבות בקבר׳ כנ״ל‪,‬‬
‫ויספר ללכן לשון ספיר ואור‪ ,‬שרוחו של הצדיק מאיר ומבאר להלמדן את‬
 ‫דבש‬ ‫ויצא‬ ‫נחלי‬ ‫סח‬

‫הדברים האלה‪ ,‬פירש רש״י ׳שלא בא אלא מתוך אונם אחיו שנטל ממנו ממונו‪/‬‬
‫היינו שלא בא לבחינה הזאת שיסבול תורתו משמעות ערמומיות‪ ,‬אלא ׳מתוך‬
‫אונם אחיו שנטל ממונו׳ היינו הסט״א שנוטלת את השפע כנ״ל‪ .‬כשידע הלמדן‬
‫כל זה‪ ,‬יאמר אך עצמי וכשרי אתה‪ ,‬היינו שיתקשר עם הצדיק בהתקשרות‬
‫גדול‪ ,‬וישב עמו חודש ימים‪ ,‬שיתיישב בדבר עם רוח הצדיק איך לחזור‬
‫בתשובה ?חדש ימיו שעברו בחושך בבחינת )חהליס קג ה ׳תתחדש כנשר‬
‫נעורייכי׳‪ ,‬אבל כשאינו זוכה‪ ,‬אינו רואה כל אלה ואינו שומע שמע יעקכ כן‬
‫אחותו‪ ,‬ויאמר ?ו אחי אתה‪ ,‬שלבן חושב שהצדיק הוא אחיו ברמאות‪ ,‬שגם‬
‫הוא לא אמר תורתו אלא בערמומיות‪ ,‬ואינו רוצה לחזור בתשובה בבחינת ׳לא‬
‫זכה נעשית לו סם המות׳ ח״ו‪ ,‬ודובר עליו עתק בנאוה ובוז‪.‬‬
‫ע״ב מי שרוצה לעסוק בתורה באמת להתדבק בקונו‪ ,‬צריך לבקש‬
‫ולהתפלל שלימודו יהיה לשמה לעשות נחת רוח להשי״ת ולא לשם כבוד וגאות‪,‬‬
‫ועי״ז יזכה להתדבק ברוח הצדיק שחידש את התורה שלומד ויאיר לו איך‬
‫לחזור בתשובה‪.‬‬
‫)עפ״י תורה יב(‬

‫והגה בבוקר והגה היא לאה‬

‫)בראשית כט כרס‬

‫מי שרוצה להתקרב אל קדושת ישראל באמת‪ ,‬בהכרח שיעבור עליו צער‬
‫ויסורים ומרירות גדול מאוד בלי שיעור‪ ,‬היינו שיעבור עליו הרבה מניעות‬
‫והסתרת פנים בעבודת השם‪ ,‬וכל מה שיצפה לצאת מרע לטוב‪ ,‬יתגבר הרע‬
‫בכל פעם יותר ויותר עד אשר הבעל דבר יסיתו לומר אבד נצחו ח״ו‪ ,‬ודייקא‬
‫ע״י שיעמוד בנסיון ויתגבר לא להסתכל על מה שעובר עליו רק יעשה את שלו‬
‫בעבודתו יתברך‪ ,‬עי״ז השי״ת ירחם עליו ויזכה להתקרב אליו יתברך כראוי‪.‬‬
‫וזה סוד הענין מה שהוצרך יעקב אבינו ע״ה לישא את לאה קודם שנשא‬
‫את רחל‪ .‬כי השכינה הקדושה שהיא התגלות כבודו יתברך בעולם מכונה‬
‫פעמים בשם רחל ופעמים בשם ?אח )לקוטי הורה פ׳ ויצא וין שופטיה‪ ,‬היינו ההנהגה‬
‫של הארת פנים שרואים את טובו וחסדו יתברך נקראת בשם רחל‪ ,‬וההנהגה‬
‫של דין שכביכול השי״ת פונה עורך ואינו מאיר פנים לעולם נקראת בשם לאח‪.‬‬
‫וע״ב בשביל לבוא לבחינת רחל כלומר בשביל לזכות לבחינה של גילוי והארת‬
‫סט‬ ‫דבש‬ ‫ויצא‬ ‫נחלי‬
‫פניו יתברך‪ ,‬הוצרך יעקב לישא קודם את לאה היינו לעבור בבחינת הסתרת‬
‫פנים‪ ,‬ודייקא ע״י שהתחזק אז‪ ,‬זכה לגלוי והארת פניו יתברך‪.‬‬
‫וזהו מה שפירש״י)שוסמיס א כל( ׳שדרך לוז נכנסים לבית אל׳‪ ,‬כי ׳לוז׳ מרמז‬
‫לעצם לוז שבעורף האדם )לקיח שה‪ ,‬שהיא נשארת קיימת נם בעת שכל הנוף‬
‫כלה ונרקב בקבר וממנה יתחדש בנין הגוף בתחיית המתים )ויקרא תה יש א(‪ .‬וזה‬
‫בחינת ההתחזקות הנ״ל בעת ההסתרה‪ ,‬היינו אף שעוברים כמה וכמה ימים‬
‫ושנים שהוא מתייגע ביגיעות גדולות בעבודת השם וצועק בכל פעם ומתחנן‬
‫ומתנפל לפניו יתברך שיקרבהו אליו‪ ,‬והוא רואה שעדיין הוא רחוק מאוד מאוד‬
‫ולא התחיל כלל להיכנס לשערי הקדושה ונדמה לו כאילו אין השי״ת מסתכל‬
‫עליו כלל ואין רוצה כלל בעבודתו‪ ,‬שזה בחינת מיתה ורקבון הנוף הנ״ל‪ ,‬ודייקא‬
‫ע״י שאינו נופל בדעתו אלא אדרבא הוא מתחזק לעשות כל מה שבכוחו‬
‫בעבודת ד׳ ולא מתייאש מלהתקרב אליו שזה בחינת העצם לוז שנשארת‬
‫קיימת לעד‪ ,‬עי״ז יזכה ליכנס לבטח ל׳בית ‪ -‬אל׳‪ ,‬לתוך שערי הקדושה‪.‬‬
‫וזהו והנה כבוקר והנה היא ?אה‪ ,‬בוקר מרמז על תחיית המתים כמ״ש‬
‫)רות ג יג( ׳שכבי עד הבוקר׳‪ ,‬׳שכבי׳ בחינת מיתה‪ ,‬׳עד הבוקר׳ בחינת התחיה‪,‬‬
‫איך נזכה לזה‪ :‬ע״י ?אה בחינת עורף‪ ,‬היינו שנתחזק בעת ההסתרה בחינת עצם‬
‫)עפ״י תורה מח ופה ח״ב(‬

‫)בראשית כט לח‬ ‫הפעם ילוה אישי אלי‬

‫עיקר הניגון והכלי שיר הביא לוי לעולם כמובא בזהר )שמוח יט‪ (.‬שעיקר‬
‫הניגון הוא מסטרא דלואי‪ ,‬וע״י ניגון יש התחברות כמו שרואים בחוש שאפילו‬
‫האדם הרחוק מאוד ומונח בדיוטא התחתונה‪ ,‬עפ״י רוב ע״י ניגון יתעורר‬
‫להשי״ת ויזכיר את עצמו היכן הוא בעולם‪ .‬וזהו מה שאמרה לאה הפעם י?וה‬
‫אישי א?י‪ ,‬שעתה שנולד לוי‪ ,‬י?וה אישי א?י‪ ,‬יהיה בודאי התחברות ולויה‪.‬‬
‫)עפ״י תורה רלז(‬

‫)בראשית ל ‪6‬‬ ‫ויברך ד׳ אותך לרגלי‬

‫כשאדם עושה איזה מצוה‪ ,‬יש כה במצוה לילך ולעורר כל העולמות‬
‫לעבודת השי״ת‪ ,‬כי ע״י המצוה נתקנת בחינת המדריגות התחתונות של‬
 ‫דבש‬ ‫ויצא‬ ‫נחלי‬
‫הקדושה‪ ,‬ואזי היא הולכת ונכללת בעולם שלמעלה ממנו‪ ,‬וזה העולם נכלל‬
‫בעולם שמעליו‪ ,‬עד שכולם הוזרים ונכללין באין סוף ברוך הוא ששם שורש‬
‫הברכה‪ .‬וזהו שאמר יעקב ללבן ויברך ד׳ אותך לרגלי‪ ,‬שבשביל רגלי‪ ,‬היינו‬
‫ההליכה של המצוות עשיתי‪ ,‬נמשך לך ברכה‪.‬‬
‫)עפ״י תורה כד(‬

‫כי כל העושר אשר הציל אלקים מאבינו‬

‫)בראשית לא טז(‬ ‫לנו הוא ולבנינו‬
‫איתא בזהר ) ®י ע נג‪ (.‬שעיקר הממון של האדם בא לו ע״י בת זוגו‪ ,‬וע״כ‬
‫אמרו רבותינו זכרונם לברכה )נ״מ נמ‪ (.‬׳אוקירו לנשייכו כי היכי דתתעתרו‪ ,‬וכל‬
‫אדם כאשר הוא בא לעולם הוא בא עם בת זוגו המיותרת לו ועם סכום ממון‬
‫הקצוב לו וכמה בנים שיהיו לו בזה העולם‪ ,‬והם בדוגמת אילן וענפים ופירות‬
‫היינו שאור נפשה הוא בתינת עיקר האילן שממנו יוצאים ומתפשטים ענפים‬
‫היינו התנוצצות והתפשטות אורה שהם בתינת הממון‪ ,‬ועל הענפים אלו גדלים‬
‫פרות היינו הבנים‪ ,‬וזה מה שכתוב)אפחר ה יא( ׳ויספר להם המן את כבוד עשרו‬
‫ורוב בניו׳‪ ,‬כי זה תלוי בזה‪.‬‬

‫וזה מה שאמרו רתל ולאה כי כל העשר אשר הציל אלקים מאבינו לגו‬
‫הוא ולבנינו‪ ,‬לנו הוא בזכותינו ‪ -‬מאורות נפשינו‪ ,‬ולבנינו ‪ -‬עבור בנינו‪,‬‬
‫שהעשירות הוא הענף שעל זה גדל הפרי ‪ -‬הבנים‪.‬‬
‫)עפ״י תורה סט(‬
‫עא‬ ‫דבש‬ ‫וישלח‬ ‫נחלי‬
‫פרשת וישלח ־‪8‬״‬
‫חרח ל‪ 1‬השמש ובר<וזת לב לס‬
‫לרפאותו מצלעתו‪) .‬רש״י(‬ ‫לו לצרכו‬
‫הנה ידוע כי בימי החול הוא שליטת החיצונים ובשבת קודש אץ להם‬
‫שליטה כלל כמו שכתוב בזהר הקדוש)שמוח קלה מ‪ (.‬׳כד אתקדש יומא כדין יתפרדו‬
‫כל פועלי און׳‪ ,‬ועיקר השליטה שלהם הוא בבחינת רגלין כידוע‪ ,‬היינו שאין‬
‫מניחין לאדם לילך בדרכי השי״ת וכמו שאיתא בגמרא)נרטח ‪ 0‬׳הני ברכי דרבנן‬
‫דשלהי)נרנייס עייפים‪ ,‬יש״י(‪ ,‬מנייהו׳ הוא מהמזיקים‪ ,‬ובשבת קודש חוזרים להם כה‬
‫ההליכה כמ״ש)ישעיה נח יג( ׳אם תשיב משבת רגלך׳‪ ,‬שבשבת קודש יכולין לילך‬
‫בדרכי השי״ת‪.‬‬
‫אך למשל תינוק כשמתחיל ללכת הוא צריך עדיין סעד לתמכו‪ ,‬וגם אז אינו‬
‫יכול ללכת במרוצה רק בפסיעות קטנות וצריכין לחזק אותו‪ ,‬כך כשאדם מתחיל‬
‫בשבת לילך בדרכי השי״ת הוא צריך עוד סעד לתמכו‪ ,‬והסעד הזה הוא השבת‬
‫עצמה‪ ,‬כי שבת הוא בחינת אמת כמאמרם)ירושלמי למאי פ״ל( שאפילו עם הארץ ירא‬
‫לשקר בשבת‪ ,‬ואמת הוא בחינת רגל שלישי כמאמרם)שנח קל( ׳קושטא קאי׳‪ ,‬אך‬
‫עדיין צריכין לברך את השלש רגלים האלו וליתן בהם כה כדי שיוכלו לילך היטב‪,‬‬
‫והוא ע״י צדקה כמו שנאמר)חהליס פה יל( ׳צדק לפניו יהלך׳‪ ,‬היינו שהצדקה עושה‬
‫לו הליכה‪ ,‬וזה שנאמר אצל יעקב ויזרח לו השמש‪ ,‬ופירש רש״י לו לצרכו לרפאותו‬
‫מצלעתו‪ ,‬כי שמש זה בחינת צדקה כמ״ש )מלאני ג נ( ׳שמש צדקה׳‪ ,‬היינו שע״י‬
‫השמש ‪ -‬הצדקה נתרפאין הרגלין ויכול לילך בדרכי השי״ת‪.‬‬
‫והעיקר ע״י צדקה שעושה בשבת היינו שנותן לאדם לצורך שבת או‬
‫שמאכסן עני על שולחנו‪ ,‬כי צדקה שעושין בימי החול הוא כנגד השמש שבזמן‬
‫הזה‪ ,‬וצדקה של שבת שהוא מעין עולם הבא)נרטח ״‪ 0‬היא כנגד שמש העתידה‬
‫להתחדש לעתיד לבוא שהוא שלימות אור השמש כאור שבעת הימים )ישעיה ל‬
‫ט(‪ ,‬ועליה נאמר ׳שמש צדקה ומרפא׳‪ ,‬שמחזקת את הרגלין כנ״ל‪.‬‬
‫וזה פירוש ׳פוסעים בו פסיעה קטנה סועדים בו לברך שלש פעמים׳‪,‬‬
‫שבשבת אפשר לילך בדרכי השי״ת אבל עדיין פוסעים ׳פסיעה קטנה׳‪ ,‬וע״ב‬
‫׳סועדים בו׳‪ ,‬היינו ע״י בחינת שבת שהוא בחינת אמת כנ״ל עושים סעד ורגל‬
‫שלישי‪ .‬׳לברך שלש פעמים׳ היינו השלש רגלים הנ״ל‪ ,‬וליתן בהם כה שיוכלו‬
 ‫דבש‬ ‫וישלח‬ ‫נחלי‬ ‫עב‬

‫לילך כראוי‪ ,‬הוא ע״י ׳צדקתם תצהיר כאור שבעת הימים‪ /‬הצדקה שנותן‬
‫בשבת שהיא בהינת שמש העתידה להתהדש כאור שבעת הימים‪.‬‬
‫)עפ״י תורה פו(‬

‫)בראשית לב לט‬ ‫ויזרח לו השמש‬

‫הכה של הרשעים להרע לאנשים כשרים הוא בזכות הצדקות שלהם‪,‬‬
‫ולבטל הזכות הזו הוא ע״י שמקיימים את המצוות בשלימות ובאמת בין‬
‫כשעושים אותם לפני השי״ת לבדו ובין כשעושים אותם בפני בני אדם‪.‬‬
‫כי צדקה היא בהינת אמת‪ ,‬כי אמת הוא אהד‪ ,‬היינו כשאומרים על איזה‬
‫דבר האמת‪ ,‬א״א לומר כי אם מה שהוא‪ ,‬אבל שקר אפשר לומר דברים רבים‪,‬‬
‫כגון על כלי כסף א״א לומר האמת רק שהוא כלי כסף‪ ,‬אבל אם ירצה לומר‬
‫שקר‪ ,‬יכול לומר שהוא כלי זהב או נהושת או שאר שמות‪ ,‬נמצא שאמת הוא‬
‫אהד‪ ,‬וע״כ קודשא כריך הוא ואורייתא וישראל כולא הד סהר אחי עג(‪ ,‬כי השי״ת‬
‫אמת ותורתו אמת וישראל אמת‪ ,‬וכיון שכולם אמת הכל אהד כי באמת אין‬
‫שום שינוי‪ ,‬וכל השינוים בהשפעת השי״ת‪ ,‬הם רק אצל המקבלים שכל אהד‬
‫מקבל לפי הכלים שלו‪ ,‬וכמשל השמש שיש לה רק כה אהד לבד‪ ,‬ונשפע ממנה‬
‫כמה שנויים להתיך לייבש לקרר ולהמם וכו׳‪ ,‬וזה רק מהמת המקבלים‪ ,‬כגון‬
‫כשהשמש באה על שעוה והיא מתכת אותו‪ ,‬זה מהמת שהשעוה אינו קשה‬
‫באמת‪ ,‬וע״כ נתהווה אצלה הכה להתיך‪ ,‬וכן בשאר הכוהות‪.‬‬

‫וזאת הכהינה יש אצל צדקה כמ״ש)מלאני ג נ( ׳וזרתה לכם יראי שמי שמש‬
‫צדקה׳‪ ,‬שהנותן את הצדקה יש לו כת אהד של השפעת הצדקה‪ ,‬ובכל זאת‬
‫באים על ידה כמה שינויים כמו שאמרו תז״ל)נרטח וס ׳כיון שנצרך אדם לבריות‬
‫פניו משתנין לכמה נוונין׳‪ ,‬יש שנשתנה פניו מהמת נדלות שיש לו כי אין ראוי‬
‫לו לפי כבודו שיצטרך לבריות‪ ,‬ויש שנשתנה פניו מהמת שמתה ששמת על‬
‫שנותנים לו‪ ,‬וכן הרבה שינויים כל אהד לפי ענינו‪ ,‬נמצא שצדקה הוא בתינת‬
‫אמת שהוא אהד‪ .‬ומתמת שהרשעים רתוקים מאמת‪ ,‬ע״כ הצדקה רתוקה מהם‬
‫בבתינת )ישעיה נט יד( ׳וצדקה מרתוק תעמוד כי כשלה ברתוב אמת׳‪ ,‬ואיש אמת‬
‫שעושה המצוות בכל הדקדוקים בינו לבין קונו כמו שעושה בפני בני אדם‪,‬‬
‫הוא ממשיך לעצמו את כת הצדקות‪ ,‬ועי״ז ניצולים מהרשעים‪.‬‬
‫עג‬ ‫דבש‬ ‫וישלח‬ ‫נחלי‬
‫וזהו שנאמר אצל יעקב אבינו ויזרח לו השמש‪ ,‬כי יעקב הוא בחינת אמת‬
‫כמ״ש)מינה ז נ( תתן אמת ליעקב‪ ,‬ע״ב היה לו הכה למשוך אצלו את הזכות של‬
‫הצדקות‪ ,‬שזהו ׳ויזרח לו השמש׳ היינו בחינת הצדקה‪ ,‬לו דייקא‪.‬‬
‫)עפ״י תורה רנא(‬

‫הילדים אשר חגן אלקים את עבדך‬

‫) ב ר א שי ת לג דס‬

‫)שם יא(‬ ‫כי חנני אלהים‬

‫בשאר שבטים שמענו חנינה ׳הילדים‬
‫אשר חנן אלקים את עבדך‪ /‬ובנימין‬
‫עדיין לא נולד לכן ברכו יוסף בחנינה‪.‬‬
‫)רש״י בראשית מג כט עה״פ ׳אלקים יחנן בני; נמצא‬
‫שבשעה שיעקב אבינו אמר ׳הילרים אשר חנן‪ /‬אזי‬
‫הוא ברכם בחן(‪.‬‬

‫דע כי ע״י התורה שעוסקים בכה ובעמל נתקבלים כל התפילות והבקשות‬

‫והחן והחשיבות של ישראל נתעלה ונתרומם בפני כל מי שצריכין‪ .‬כי בכל דבר‬
‫יש שכל וחכמה אלוקית המחיה אותו כמ״ש )קהלה ז ינ( ׳החכמה תחיה׳‪ ,‬והוא‬
‫בחינת אות חי״ת לשון חיות )עיי! זהר »‪ pr‬רמה‪ ,(:‬ואיש הישראלי צריך תמיד‬
‫להסתכל ולקשר עצמו אל החכמה והשכל הזה כדי שיאיר לו איך להתקרב‬
‫להשי״ת ע״י אותו הדבר‪ ,‬כי השכל הוא אור גדול ומאיר לו בכל דרכיו כמו‬
‫השמש כמ״ש)קהלה ס א( ׳חכמת אדם תאיר פניו׳‪.‬‬

‫אך מחמת שאור השכל גדול מאוד כי הוא כביכול אור השי״ת בעצמו‪,‬‬
‫ע״כ א״א להשיג ולזכות אליו כי אם ע״י בחינת נו״ן שהוא בחינת מלכות כמ״ש‬
‫)יזהליס עג יז( ׳לפני שמש ינון שמו׳ ופירש רש״י ׳לשון מלכות׳‪ ,‬דהיינו שיצמצם‬
‫דעתו ויסלק כל חכמתו לגמרי כאילו אין לו שום שכל עצמי כלל ויאמין באמונה‬
‫שלימה שיש בכל דבר שכל אלוקי המחיה אותו ויקבל עליו עול מלכות שמים‬
‫באמת‪ ,‬שזהו ענין המלכות שאע״פ שאינו מבין ומשיג טעם גזירותיו של המלך‬
‫מכל מקום מכניע עצמו ומקיים גזירותיו כאילו היה מבין‪ ,‬וזהו בחינת הלבנה‬
‫כי הלבנה אין לה אור מעצמה כי אם מה שמקבלת מהשמש )זהר ויחי רלח(‪ ,‬והיא‬
 ‫דבש‬ ‫וישלח‬ ‫נחלי‬ ‫עד‬

‫בהינת ספירת המלכות בהינת נו״ן דלית לה מגרמה כלום אלא מה שמקבלת‬
‫מן החי״ת בחינת ספירת החכמה בחינת שמש כנ״ל‪.‬‬
‫אבל לעומת המלכות דקדושה יש בחינת מלכות הרשעה בחינת לבנה‬
‫דסט״א שעליה נאמר )ישעיה נד «( ׳וחפרה הלבנה׳)עיין פיקד! פיקון ‪ ,(r‬והוא בחינת‬
‫)משלי יפ ‪ (3‬׳לא יחפוץ כסיל בתבונה כי אם בהתגלות לבו‪ /‬שאינו רוצה לראות‬
‫את השכל שבכל דבר אלא את החיצוניות הנגלית שמחפה ומסתירה את השכל‬
‫הפנימי‪ ,‬וממנה נמשך כל תאוות עוה״ז‪ ,‬וזהו היצר הרע הנקרא )קהלפ ד יג( ׳מלך‬
‫זקן וכסיל׳‪ ,‬שמפתה את האדם אחר תאוות והבלי עוה״ז כנ״ל‪.‬‬
‫וצריך כל אחד ליתן כה להמלכות הקדושה להתנכר על המלכות דספז״א‪,‬‬
‫וזה ע״י התורה שעוסקים בכה כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה )נרכופ ה‪(:‬‬
‫׳לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע‪ ,‬אי אזיל מוטב‪ ,‬ואם לאו יעסוק בתורה׳‪,‬‬
‫ואז נתחבר ונתקשר החי״ת והנו״ן הנ״ל ונעשה חן‪ ,‬וע״ב נקראת התורה)משלי ה‬
‫ימ( ׳יעלת חן׳‪ ,‬שמעלה חן על לומדיה )עימגי! נל;(‪ ,‬ואז נתקבלים כל התפילות‬
‫והבקשות‪ ,‬כי עיקר מה שאין נתקבלין הבקשות הוא מחמת שאין להדברים חן‬
‫ואין נכנסין בלב של זה שמבקשין ממנו‪ ,‬אבל ע״י התורה נעשה חן וכל‬
‫הבקשות נתקבלין‪.‬‬
‫וזהו שאמר יעקב כי הנני אלקים‪ ,‬כי יעקב היה מסתכל בהשכל של כל‬
‫דבר וע״ב זכה לחן והיה יכול גם לברך את השבטים בחן‪ ,‬ובנימין לא היה אז‬
‫ומשום כך כרכו יוסף בחן כמ״ש ׳אלקים יחנך בני׳‪ ,‬ודוקא יומך יכול היה לברכו‬
‫כי הוא כלול ביותר מבחינת יעקב‪ ,‬כי יעקב ויוסך כחדא השיבי כמ״ש )שם לז נ(‬
‫);‪gj‬״‪,‬‬ ‫׳אלה תולדות יעקב יוסף׳)עיין זהר וישלפ קעו‪.(.‬‬

‫)בראשית לג יס‬ ‫ולמקנהו עשה סוכות‬

‫דע שמיתות בהמות וחיות בלא זמנן‪ ,‬הוא ע״י שאין נזהרין במצות סוכה‬
‫כראוי‪ .‬כי סוכה הוא בחינת ׳אמא דמסככא על בנין׳)פיקרז דף ‪ ,0‬היינו ספירת‬
‫׳בינה׳ הנקראת אמא כמ״ש )משלי ג ג( ׳אם לבינה תקרא׳ )הקדמפ פיקו״ז(‪ ,‬שהיא‬
‫מסבכת על בניה שהם שבעת הספירות התחתונות המרמזות על כלל ישראל‪,‬‬
‫וזהו בחינת מצות סוכה שמאירה ומסבכת על ישראל אור עליון מספירת הבינה‪.‬‬
‫ועי״ז זוכים לשפע של אדם‪ ,‬כי מבואר בגמרא )נינוה י( שדוד המלך אמר‬
‫שירה על מה שיניקת התינוק היא כנגד הלב במקום בינה‪ ,‬משא״ב הבהמות‬
‫עה‬ ‫דבש‬ ‫וישלח‬ ‫נחלי‬
‫יניקתם היא למטה במקום הפזינופת‪ ,‬וזה ע״י מצות סוכה שהוא בחינת בינה‬
‫כנ״ל‪ ,‬אך כשפוגם ח״ו במצות סוכה‪ ,‬אזי נופל ממדריגת אדם ויונק את חיותם‬
‫של הבהמות‪ ,‬ואזי עי״ז הם מתים‪ ,‬ולפי הפגם שפגם בסוכה אם רב אם מעט‪,‬‬
‫כן הוא נפילתו וכן נוטל את השפע של הבהמות וגורם להם מיתה‪.‬‬
‫ולזה מרמז הפסוק ולמקנהו עשה סוכות‪ ,‬שהסוכה הוא בשביל מקנהו‬
‫שלא ימותו‪ ,‬שע״י שיזהר במצוות סוכה כראוי‪ ,‬עי״ז לא יקה מהם את השפע‪,‬‬
‫וע״ב לא ימותו‪.‬‬
‫***‬

‫זאת התורה נאמרה לערך שנת תקס״ב ‪ -‬תקס״ג בעת שנכנס רבעו לדור‬
‫בברסלב‪ ,‬והיתה שם אז מגיפה לבהמות שהיו נופלות ומתות לרוב‪ ,‬ואחר שאמר‬
‫)עפ״י תורה רסו ושש״ק א ‪ -‬רעט(‬ ‫את התורה הזו נפסקה המגיפה‪.‬‬

‫ויעקב נסע סוכותה ויבן לו בית‬

‫)בראשית לג יז(‬

‫דע שע״י מצוות סוכה כראוי יכול לעסוק בבנין ואינו מזיק לממונו‪ ,‬כי‬
‫ארז״ל)סוטה יא( ׳כל העוסק בבנין מתמסכך‪ ,‬ומה ענין עניות להעוסק בבנין‪ :‬אך‬
‫טעם הדבר כי מי שבונה בנין צריך לבנותה בחכמה כמ״ש )משלי נד ג( ׳בחכמה‬
‫יבנה בית ובתבונה יתכונן׳‪ ,‬היינו שצריך לבנות בכוונה לעבוד את השי״ת‬
‫ולהשיג את החכמה ושכל העליון‪ ,‬ואזי בודאי לא יתמסכן ואדרבא יתעשר‬
‫ויתקיים בו המשך הפסוק ׳ובדעת חדרים ימלאו כל הון יקר ונעים׳‪ ,‬כי כל‬
‫ההשפעות נמשכות מהתורה הקדושה ואז הבית שבונה יהיה מקום לקבל‬
‫השפע‪ ,‬אבל מי שבונה בלא חכמה היינו שבונהו כדי להרבות כבודו ולמלאות‬
‫תאותו בעוה״ז‪ ,‬אזי מענישין אותו בעניות ועי״ז חכמתו תתבזה בבחינת )קהלה‬
‫ט טס ׳חכמת המסכן בזויה׳‪ ,‬מידה כנגד מידה‪ ,‬כי הוא ביזה את החכמה ע״ב הוא‬
‫נענש בעניות והחכמה שלו מתבזה‪.‬‬
‫וע״י מצות סוכה יכולים לבנות בית בבחינת ׳בחכמה יבנה בית׳ ואינו‬
‫ניזוק‪ ,‬כי סוכה היא בחינת בינה )פע״ת שער תג השונות ס״ל(‪ ,‬היינו ׳אמא דמסככא על‬
‫בנין׳ כמ״ש )משלי ג ג( ׳אם לבינה תקרא׳)תיקו״ז ג(‪ ,‬ושם הוא שורש התורה כמ״ש‬
 ‫דבש‬ ‫וישלח‬ ‫נחלי‬ ‫עו‬

‫׳ואל תיטוש תורת אמך‪ /‬ע״כ ע״י סוכה יכולים לבנות בית בחכמת‬ ‫)משלי א ס(‬
‫התורה‪.‬‬
‫וזהו אשר כתוב ויעקב נסע סוכותה ויכן לו בית‪ ,‬שע״י הסוכה יכל‬
‫לבנות בית בחכמת התורה בלי להתמסכן‪.‬‬
‫וזה גם הענין של שבועות‪ ,‬בי שבועות וסוכות הם אחד‪ ,‬כי התורה‬
‫נתקבלה בשבועות והיא יוצאת מבינה שהוא סוכה כנ״ל‪ ,‬וזה ג״כ מרומז בפסוק‬
‫הנ״ל‪ ,‬בי הר״ת של ויעקב נסע סוכתה היא פיון ) נ י הוא״ו אינה משורש החינה ע״נ צייר!‬
‫לצרף עמה גס הייל(‪ ,‬וכן נסע סוכתה ויבן הוא ר״ת פיון ‪ -‬לו בית‪ ,‬שע״י ׳סיון׳ היינו‬
‫ע״י התורה הקדושה‪ ,‬יכולים לבנות בית‪.‬‬
‫וכן זהו ויבן לו בית ר״ת ל״ב שזה כלל התורה‪ ,‬כי בי״ת ׳מבראשית׳ ולמ״ד‬
‫מ׳לעיני כל ישראל׳‪ ,‬שבזה מתחלת ומסיימת התורה הם אותיות ל״ב‪ ,‬שע״י‬
‫סוכה ומיון היינו שבועות‪ ,‬יכולים לבנות בית בחכמת התורה שהיא ל״ב‪.‬‬
‫)עפ״י תורה רסו(‬

‫)בראשית לג יח(‬ ‫ויבא יעקב שלם עיר שכם‬

‫לפי השלום שבדור כן יכולים למשוך את כל העולם לעבודתו יתברך‬
‫׳לעבדו שכם אחד׳)צפניה ג מ(‪ ,‬כי ע״י שיש שלום בין בני אדם‪ ,‬הם מדברים‬
‫ומסבירים זה לזה האמת ומה התכלית מכל העולם שסוף כל סוף לא ישאר‬
‫לאדם לא בסף וזהב ולא אבנים טובות ומרגליות אלא תורה ומצוות ומעשים‬
‫טובים)אנוח פ״ס‪ ,‬ואז ישליכו כולם את שקר אלילי כספם וזהבם‪ ,‬ויקרבו את עצמם‬
‫להקב״ה‪ ,‬אבל כשאין שלום ומכ״ש כשיש מחלוקת ח״ו‪ ,‬אזי אין מתוועדין יחד‬
‫זה עם זה ואין מדברים אחד עם חבירו מהתכלית‪ ,‬ואפילו כשלפעמים כן‬
‫מתוועדים יחד ומדברים‪ ,‬אין הדברים נכנסין בלב חבירו מחמת הקנאה ושנאה‪,‬‬
‫בי מחלוקת וניצחון אינם סובל את האמת‪.‬‬
‫ולהמשיך שלום בעולם הוא ע״י הדרת פנים‪ ,‬דהיינו שיעסוק בתורה‬
‫הקדושה שנדרשת בשלש עשרה מידות שהם נמשכות משלש עשרה תיקוני‬
‫דיקנא הנקראים הדרת פנים סהר אחרי פנ‪ .‬ושנח קננ‪ ,(.‬כי לפי הזדככות חכמתו של‬
‫האדם בתורה‪ ,‬כן הזדכבות קולו בבחינת)שיר השירים נ יל( ׳הראיני את מראיך׳ היינו‬
‫הדרת פנים‪ ,‬׳השמיעני את קולך׳‪ ,‬ומבחינת קול זוכה לשלום כמ״ש)שס א א( ׳שיר‬
‫השירים אשר לשלמה׳‪ ,‬למלך שהשלום שלו )שה״ר פ״א(‪ ,‬והיינו שע״י שלומד‬
‫עז‬ ‫דבש‬ ‫וישלח‬ ‫נחלי‬
‫בדרושי התורה זוכה להדרת פנים ולנשיאה חן‪ ,‬ואז נזדכך קולו שדבריו‬
‫נתקבלים ויכול לקרב בני אדם להשי״ת‪.‬‬
‫וזהו ויבא יעקב שלם עיר שכם‪ ,‬כי יעקב אבינו זכה להדרת פנים כמ״ש‬
‫)ג״מ פל( ׳שופריה דיעקב כעיין שופריה דאדם׳‪ ,‬וע״ב היה לו שלימות הקול כמ״ש‬
‫)נלאשיח מ «( הקול קול יעקב‪ ,‬וע״ב זכה לשלום ועי״ז עיר שכם נתעוררו בני אדם‬
‫)עפ״י תורה כז(‬ ‫לעבוד את השי״ת שכם אחי•‬

‫)בראשית לג ס‬ ‫ויקרא לו אל אלקי ישראל‬

‫מכאן שקראו הקב״ה ליעקב אל‪.‬‬
‫)מגילה יח‪(.‬‬

‫יש לרמז אמאי קראו דייקא בשם זה‪ ,‬כי יעקב הוא בתינת אמת כמ״ש)מינה‬
‫ז ק ׳תתן אמת ליעקב׳‪ ,‬וזהו הבהינה של שם ׳אל׳ כמ״ש)גמדנר מ ימ( ׳לא איש אל‬
‫)עפ״י תורה סו(‬ ‫יויכזב‬

‫ולקחת מנחתי מירי כי על כן ראיתי פניך‬

‫)בראשית לד י(‬ ‫כראות פני אלקים ותרצני‬
‫ע״י הימים טובים נתגלה הרצון‪ ,‬היינו שהשי״ת ברצונו ברא ומקיים את‬
‫כל הבריאה בלי שום היוב הטבע כלל‪ ,‬כי בכל יו״ט השי״ת עשה עמנו אותות‬
‫ומופתים נסים ונפלאות בניגוד לדרך הטבע‪ ,‬בפסה הוציאנו ממצרים‪ ,‬בשבועות‬
‫נתן לנו את התורה באותות ובמופתים ובסוכות הקיפנו בעננים כדי ששום‬
‫שונא ומזיק לא יוכל לנגוע בנו‪ ,‬וכל זאת עשה כדי שנדע ונאמין שכל הנעשה‬
‫והנפעל בעולם בכלליות ובפרטיות הכל ברצונו יתברך ובהשגהתו הפרטית‬
‫בלי שום היוב הטבע כלל‪.‬‬
‫ולפי מה שאדם שומע את קול הקריאה של היום טוב כן יש לו שמהת יום‬
‫טוב‪ ,‬כי כשסוברים ה״ו שהכל מתנהג עפ״י סדר הטבע‪ ,‬אזי כבד מאוד‬
‫השעבודים והגלות וכל ההכבדות שהעכו״ם מכבידים עלינו‪ ,‬אבל כשנתגלה‬
‫ברא ומנהיג כל הבריאה‪ ,‬אזי יודעים שהכל לטובה ושהשי״ת עוד יגאלנו‬
‫ויצילנו מידם‪.‬‬
 ‫דבש‬ ‫וישלח‬ ‫נחלי‬ ‫עח‬

‫אך לא תמיד שומעין את קול הקריאה של היום טוב‪ ,‬כי יש חכמי הטבע‬
‫שמראים בחכמתם המוטעית שהכל מונהג עפ״י הטבע וכאילו אין שום רצון‬
‫עליון ח״ו‪ ,‬ואפילו האותות נוראות שעשה עמנו השי״ת הם משימים הכל בתוך‬
‫דרך הטבע‪ ,‬וכשהם מתגברים אזי קול שאגתם עולה ומתגבר על קול הקריאה‬
‫של היום טוב שקורא ומגלה את הרצון‪ ,‬ואזי נשבתת שמחת יום טוב ח״ו‪.‬‬

‫והתיקון לזה הוא צדקה‪ ,‬כי בתחילה כשמתחילין להתנדב לצדקה אזי‬
‫צריכין לשבר את האכזריות שבו ולהפכו לרחמנות שזהו עיקר עבודת הצדקה‪,‬‬
‫כי מי שהוא רחמן בטבעו ונותן צדקה מחמת הרחמנות שבטבעו‪ ,‬אין זה‬
‫עבודה‪ ,‬כי יש גם כמה חיות שהם רחמנים בטבעם‪ ,‬רק עיקר העבודה הוא‬
‫לשבר האכזריות ולהפכו לרחמנות‪ ,‬ומזה האתערותא דלתתא שהפך אצלו‬
‫הרוגז לרצון‪ ,‬אתער לעילא)זהר לן לן עז‪ ,(:‬שנעשה כך נם למעלה שנתהפך הרוגז‬
‫לרצון והארת פנים‪ ,‬ועי״ז נכנעים ונופלים חכמי הטבע הכופרים בהשגחה‬
‫וברצון כנ״ל‪ ,‬כי כל יניקת הסט״א היא מהדינים בחינת רוגז כידוע)עיין לקומי פורה‬
‫פרשת וירא(‪ ,‬וע״י שנהפך הרוגז לרצון נכנעים חכמי הטבע ונשמע קול הקריאה של‬
‫הימים טובים המגלים על כל הדברים בפרטיות שהכל מתנהג ברצונו יתברך‪.‬‬

‫וע״ב כשרצה יעקב לעשות רצון בעשו היינו להכניע את הרוגז והדינים‬
‫שבו‪ ,‬אמר ולקחת מנחתי מידי כי ע? כן ראיתי פניך כראות פני אלקים‬
‫ותרצני‪ ,‬כי גם מה שנותנין לעברם הוא בחינת צדקה כמו שאמרו רבותינו‬
‫זכרונם לברכה )ג״נ מ( עה״פ )ישעיה ‪ p‬יז( ׳ונוגשיך צדקה׳‪ ,‬כי טבע האדם שכאשר‬
‫מענים ומיסרים אותו הוא כועס‪ ,‬אבל ישראל בגלות מתגברים ונותנים שוחד‬
‫ומתנות לעכו״ם השולטים עליהם‪ ,‬ובזה הם מהפכים את הרוגז לרצון שזה‬
‫בחינת צדקה כנ״ל‪ ,‬וזהו ולקחת מנחתי בחינת)מלאר ג( ׳מגישי מנחח בצדקה׳‪,‬‬
‫שע״י הצדקה יתגלה הרצון ויכנעו חכמי הטבע וישמע קול הקריאה של הימים‬
‫טובים‪ ,‬שזהו כי ע״כ ראיתי פניך כראות פני אלקים‪ ,‬היינו הימים טובים‬
‫כמ״ש )לנדה טז טז( ׳שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני ד׳‪ ,‬שאז מאיר‬
‫הרצון בחינת הארת פנים היפך הרוגז כנ״ל‪ ,‬ועל ידם ותרצני‪ ,‬נשתלשל הרצון‬
‫למטה ונעשה רצון נם בעשו‪.‬‬
‫)עפ״י תורה ד ח״ב(‬
‫עט‬ ‫דבש‬ ‫וישלח‬ ‫נחלי‬
‫לא נוכל לתת אחותנו לאיש אשר לו‬
‫)בראשית לד יד(‬ ‫ערלה כי חרפה היא לנו‬
‫)תרגום אונקלוס(‬ ‫ארי חסודא היא לנא‪.‬‬
‫לבל אהד מישראל יש בדעתו נקודה קדושה של אהבה אליו יתברך‬
‫ששורשו ממידת ההסד‪ ,‬וזוהי עבודתינו להאיר אותו אהבה בלב בדי שנרצה‬
‫ונדבק רק בו יתברך‪ ,‬אבל כשה״ו הלב משוקע באהבות ותאוות רעות ששורשם‬
‫משבירת הכלים לפני בריאת העולם )ע״ה היכל הנקודיס שעי שנירה הנלימ‪ ,‬שאז נשברו‬
‫כלי ההסד‪ ,‬אזי עי״ז נטמפזם ונסתם הלב כמו שתרגם אונקלום עה״פ )דנריס י שז(‬
‫׳את ערלת לבבכם׳ ‪ -‬׳ית טפשות לבכוך‪ ,‬ואז כביכול אין לו מקום בליבו לקבל‬
‫את אור האהבה דקדושה‪ ,‬וזהו בזיון והרפה נוראה להאדם שבמקום שליבו‬
‫יהיה כלי לקבל אלוקותו יתברך ויהשוק ויאהב רק אותו‪ ,‬במקום זה הוא מילא‬
‫וסתם אותו באהבות רעות להבלי עוה״ז‪ ,‬וזה שכתוב לא נוכל לתת אחותנו‬
‫לאיש אשר לו ערלה כי חרפה היא לנו‪ ,‬שעיקר ההרפה של האדם הוא‬
‫הערלה שהיא טיפשות הלב כנ״ל‪ ,‬וכן זה מה שתירגם אונקלום כי הרפה היא‬
‫לנו ‪ -‬ארי חסודא היא לנא‪ ,‬שהתאוות וההרפות באים מההסודא ‪ -‬משבירת‬
‫וקלקול החסד‪.‬‬

‫והתיקון לזה הוא להאיר ולעורר בעצמו את האהבה הקדושה‪ ,‬כי הגם‬
‫שליבו משוקע באהבות רעות עם כל זה נשאר אצלו נקודה במוה ששם עדיין‬
‫מאיר לו האהבה אליו יתברך‪ ,‬וע״י שיעורר אותה עי״ז ׳על כל פשעים תכסה‬
‫אהבה׳‪ ,‬שהאהבה להשי״ת תגרש מליבו כל ה׳פשעים׳ היינו האהבות לתאוות‬
‫עוה״ז‪ ,‬ולזה זוכים ע״י התקשרות לצדיק‪ ,‬כי הצדיק הוא הנקודה הכללית של‬
‫כל ישראל כי הוא שורש נשמות ישראל)עיין שער הפשוקים שמוי!(‪ ,‬ע״ב ע״י ההתקשרות‬
‫אליו הוא מעורר אצל כל אהד את הנקודה שלו‪.‬‬
‫)עפ״י תורה לד(‬
 ‫דבש‬ ‫וישב‬ ‫נחלי‬
‫^‪ -8‬פרשת וישב ^‬

‫וישב יעקב בארץ מגורי אביו‬

‫)בראשית א א(‬

‫ביקש יעקב לישב בשלוה מיד קפץ עליו‬

‫)בראשית רבה כד(‬ ‫רומו של יוסף‪.‬‬
‫דע שבשהקב״ה מסתבל בנשמה שתובל להחזיר בני אדם בתשובה‬
‫ולעשות נרים‪ ,‬אזי הוא יתברך בעצמו בביבול מבקש ורואה שיהיה מחלוקת‬
‫עליו‪ ,‬כי ׳אין מקבלין גרים לימות המשיח ולא בימי שלמה׳)יגמוי! כל(‪ ,‬כי אז אינן‬
‫מתגיירין מאהבה רק מחמת שרואין גדלות ישראל‪ ,‬ועיקר הגרים הוא‬
‫כשמתניירין בעת שישראל סחופים בעוני ודחק כמ״ש )ישעיה נל מו( ׳מי גר אתך‬
‫ובו״ )נללרשק שם ממ׳(‪ ,‬וע״ב בהכרח שיהיה מחלוקת על מי שמחזיר בני אדם‬
‫למופזב ומגייר גרים כי אז מי שמתקרב אליו הוא באמת ולא משום שלום ונחת‪.‬‬
‫וזה מה שאמרו רבותינו‪ ,‬זכרונם לברכה וישב יעקב‪ ,‬ביקש יעקב ?ישב‬
‫בשלוה מיד קפץ עליו רוגזו ש? יוסף‪ ,‬כי איתא במדרש)שם( מגורי אביו‪- ,‬‬
‫מגורי אביו‪ ,‬שהיה מגייר גרים כמו אבותיו וע״ב לא היה יכול לישב בשלוה כדי‬
‫שיהיו הגרים באמת‪.‬‬
‫)עפ״י תורה רכח(‬

‫וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ נגען‬

‫)בראשית א א(‬ ‫אלה תולרות יעקב‬
‫שאמרו)מטת כל‪(.‬‬ ‫אמונה היא היסוד והשורש של כל התורה והעבודה כמו‬
‫׳בא חבקוק והעמידן על אחת וצדיק באמונתו יחיה׳)חגקוק ג ל( וצריך שתהיה‬
‫האמונה ברורה וזכה בלי שום ערבוב‪ ,‬והיא הצינור של כל ההשפעות והברכות‬
‫כמ״ש)משלי‪ (r m‬׳איש אמונות רב ברכות׳‪ ,‬אך)פהליס ינ מ( ׳סביב רשעים יתהלכון׳‬
‫שהם הכפירות שמסבבין את הקדושה דהיינו האמונה הקדושה‪ ,‬וכשמניחין ח״ו‬
‫להכפירות להכנס במוח אזי נפגם האמונה ח״ו ואזי הם נופזלין ההשפעות‬
‫והברכות ח״ו‪.‬‬
‫פא‬ ‫דבש‬ ‫וישב‬ ‫נחלי‬
‫וזה בחינת פגימת הלבנה‪ ,‬כי שם הוי״ה הוא בחינת הארת פני ד כמו‬
‫שיהיה לעתיד שיתגלה אור פניו יתברך בעולם‪ ,‬ושם אלקים הוא בחינת‬
‫ההנהגה שמנהיג השי״ת את העולם עכשיו בדרך הטבע‪ ,‬וזה בחינת החמה‬
‫ולבנה כמ״ש )חהליס פד יג( ׳שמש ומגן ד אלקים׳‪ ,‬שם הוי״ה הוא בחינת החמה‬
‫שאורה חזק מאוד היינו הארת פני ד׳ כנ״ל‪ ,‬ושם אלקים שהיא בחינת השכינה‬
‫הקדושה היא בחינת הלבנה סהר פקוד רפד‪ (:‬שהיא כמו ׳מגן׳ המקבלת את אור‬
‫השמש לתוכה באופן שיכולים להסתכל בה כלומר שיוכלו נם היום להשיג אורו‬
‫יתברך‪ ,‬נמצא שכל מה שהאדם זוכה לאמונה יתירה ומאמין שכל הטבע מקבל‬
‫חיות רק מהשי״ת נתקרב ונתיחד יחוד יותר בחינת הוי״ה לשם אלקים ונכללים‬
‫יחד כמו שיהיה לעתיד‪ ,‬אבל אם יש ח״ו פגם באמונה אזי מפרידים את שם‬
‫אלקים משם הוי״ה שהיא הפירוד של הלבנה מהשמש‪.‬‬
‫ועיקר הכפירות שבאים להאדם ומבלבלים את האמונה באים מגדלות כי‬
‫מי שיש בו גסות הקב״ה אומר)פוטה ה‪ (.‬׳אין אני והוא יכולין לדור במקום אחד׳‪,‬‬
‫נמצא שע״י גדלות נסתלק הקב״ה ממנו ואזי באין אליו כפירות שזהו בחינת‬
‫הסתרת פניו יתברך ממנו‪ ,‬ע״כ צריך כל אדם להשגיח בעינא פקיחא לראות‬
‫שפלותו ורוממות השי״ת ועי״ז בודאי לא יבוא לגדלות וכפירות‪.‬‬
‫והנה יעקב נקרא שמש )גראשיח תה פח( שהוא בחינת הוי״ה כנ״ל‪ ,‬ויצחק‬
‫נמשל ללבנה)נמדנר תה ‪ (3‬שמכוון כנגד שם אלקים כנ״ל‪ ,‬וזהו וישב יעקב כארץ‬
‫מגורי אביו‪ ,‬דהיינו שנתישב ונתיחד בחינת יעקב בבחינת יצחק בחינת)מלכיה‬
‫א‪ ,‬יח לט( ׳הוי״ה׳ הוא האלקים׳ היינו יחוד החמה ולבנה‪ ,‬כארץ כנען‪ ,‬לשון‬
‫הכנעה ושפלות‪ ,‬כי לזה זוכין ע״י שפלות כנ״ל‬
‫)עפ״י שיחות הר״ן סימן רסא(‬

‫)בראשית לז ט‬ ‫ויבא יוסף את דיבתם רעה‬

‫)שם טז(‬ ‫את אחי אנוכי מבקש‪.‬‬
‫)עוקצי! פ״ג(‬‫הנה ידוע שגדול השלום כמו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה‬
‫׳שלא מצא הקב״ה כלי מחזיק ברכה אלא השלום׳‪ ,‬ומה הוא השלום‪ :‬שמחבר‬
‫תרי הפכים כמו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה סהר ויקרא יג‪ (:‬בפסוק )איוג כה נ(‬
‫׳עושה שלום במרומיו׳‪ ,‬כי זה המלאך מאש וזה ממים שהם תרי הפכים כי מים‬
 ‫דבש‬ ‫וישב‬ ‫נחלי‬ ‫פב‬

‫מכבה אש‪ ,‬והקב״ה עושה שלום ביניהם ומחברם יחד‪ .‬וזהו בחינת יוסף‪ ,‬כי‬
‫יוסף מחבר תרי הפכים חסדים וגבורות)עיי! שער מאמרי רשנ״י ניאשיח(‪ ,‬ולכך נאמר אצלו‬
‫)כראשית לז ‪ a‬ויבא יוסף את דיבתם רעה‪ ,‬שזה בחינת גבורות בי שמאל דוחה‬
‫)שומה מ״ז(‪ ,‬ואת אחי אנוכי מבקש )כראשית שם(‪ ,‬בחינת חסדים כי ׳ימין מקרבת׳‬
‫)שוטה ש‪.(0‬‬

‫וע״כ אל יבהלוך רעיוניך אם אתה רואה איש אחד שהוא בהיפך גמור‬
‫מדעתך וידמה לך שא״א בשום אופן להחזיק בשלום עימו‪ ,‬וכן כשאתה רואה‬
‫שני אנשים שהם שני הפבים ממש אל תאמר שא״א לעשות שלום ביניהם‪,‬‬
‫אדרבא זהו עיקר שלימות השלום להשתדל שיהיה שלום בין שני הפכים כמו‬
‫שהשי״ת עושה שלום בין אש ומים שהם שני הפכים‪.‬‬
‫)עפ״י תורה פ(‬

‫וישראל אהב את יוסף מכל בניו וכר‬

‫ועשה לו כתונת פסים ויוסיפו עוד שנוא‬
‫אותו על הלומותיו ועל דבריו‬
‫)בראשית לז ‪0‬‬

‫בשביל משקל שני סלעים מילת שנתן‬

‫יעקב ליוסף יותר משאר בניו נתקנאו בו‬
‫אחיו ונתגלגל הדבר שירדו אבותינו‬
‫)שבת י‪(:‬‬ ‫למצרים‪.‬‬
‫רבותינו זברונם לברבה אמרו)מגילה יח( ׳מילי בסלע משתיקא בתרי׳‪ ,‬היינו‬
‫שדיבור שוה סלע ושתיקה שוה שתי סלעים‪ ,‬וזה נאמר דוקא אצל מי שאינו‬
‫יבול לדבר בראוי בקדושה ובטהרה שאז שתיקתו יפה מדיבורו‪ ,‬אבל מי שיכול‬
‫לדבר כתיקונו בודאי דיבורו שוה שני סלעים‪ ,‬ולזה זכה יוסף‪ ,‬כי יוסף זכה‬
‫למלכות שנקרא פה )הקדמה השיקיס היינו שזכה לדיבור דקדושה בשלימות‪ ,‬וזהו‬
‫שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שבשביל משקל שני סלעים מילת נתגלגל‬
‫הדבר וירדו אבותינו למצרים‪ ,‬משקל שני סלעים מילת ‪ -‬לשון מילי היינו‬
‫דיבורים ששווים שני סלעים‪ ,‬וע״ז נתקנאו בו אחיו כלומר על מה שזכה‬
‫פג‬ ‫דבש‬ ‫וישב‬ ‫נחלי‬
‫לשלימות הדיבור‪ ,‬ועי״ז ירדו למצרים‪ ,‬והכל היה מכוון משמים כי גלות‬
‫מצרים היה לתקן פגם הדיבור של דור הפלגה בשעה שאמרו)נראשיח יא ‪ a‬׳הבה‬
‫נלבנה לבנים׳)שעל המומפ ליושי הסשש לחש א(‪ ,‬ע״כ גתגלגל הדבר שדייקא בגלל ענין‬
‫הדיבור ירדו למצרים כדי לתקן זאת‪.‬‬
‫)עפ״י הוספות לח״מ(‬

‫)בראשית א ‪0‬‬ ‫והנה קמה אלומתי‬

‫דע שיש שם שכשרוצין לעשות מלך משתמשין בזה השם‪ ,‬וזה השם הוא‬
‫קמ״ה ראשי תיבות )מרים נו טו( השקיפה ממעון קדשך‪) ,‬עיין ננוונופ על ההינופ ׳הממלין‬
‫מלנים׳(‪ ,‬וכמ״ש)היאל נ נא( ׳מהעדה מלבים ומהקם מלכין‪ .‬וזהו שנאמר ביומך והנה‬
‫קמה אלומתי‪ ,‬שבזה השם הוא נהיה למלך‪.‬‬
‫)עפ״י תורה רלד(‬

‫וילכו אהיו לרעות את צאן אביהם‬

‫)בראשית א יב(‬

‫עצמן)לאכול ולשתות(‪.‬‬ ‫הלכו לרעות את‬

‫)רש״י ועיין גור אריה(‬

‫מהמת שהרועה נמצא תמיד בין בהמות‪ ,‬היה אפשר שימשיכו ויורידו‬
‫אותו מבהינת רוה האדם לרוה בהמית עד שירעה את עצמו בבהינת וילכו‬
‫לרעות את צאן אביהם ופירש רש״י שהלכו לרעות את עצמן‪ ,‬וע״י הניגון‬
‫שהרועה מנגן הוא ניצול מזה‪ ,‬בי הניגון הוא התבררות רוה הפזובה מן הרוה‬
‫הרעה בבהינת )קהלפ ג נא( ׳מי יודע רוה בני האדם העולה היא למעלה ורוה‬
‫הבהמה היורדת היא למטה׳‪ ,‬היינו שמעורר את הנשמה להשי״ת‪ ,‬ולהיפך ע״י‬
‫ניגון דמט״א יבולין לימשך לשאול ר״ל‪ ,‬וע״ב ע״י שהרועה מנגן ברצון‬
‫והשתוקקות להשי״ת עי״ז הוא מברר מעצמו רוה האדם מרוה הבהמיות ונשאר‬
‫בנדר אדם‪.‬‬
‫)עפ״י תורה סג ח״ב(‬
 ‫דבש‬ ‫וישב‬ ‫נחלי‬ ‫פד‬

‫) ב ר א שי ת לט יא(‬ ‫ויהי כהיום הזה‬

‫דמות דיוקנו של אביו ראה‪.‬‬
‫)תנחומא פרשת וישב(‬

‫הוא דבר נסתר מאוד איך הדמות נתראה‪ ,‬והוא בעצמו אינו יודע‪ ,‬כי‬
‫בודאי יעקב לא ידע כי סבר ש׳טרף טרף יומך׳‪ ,‬וגודל מעלת הנסיון אך שראה‬
‫דמות דיוקנו הוא נסתר ומכוסה מבני אדם‪.‬‬
‫)עפ״י תורה קנ(‬

‫) ב ר א שי ת לט יב(‬ ‫וינם ויצא ההוצה‬

‫תקפו של יוסף ענוותנותו של בוען‪ ,‬תקפו‬
‫של בוע? ענוותנותו של פלטי בן ליש‪.‬‬
‫)סנהדרין יט‪(:‬‬

‫ע״י מידת הענוה יש לו לאדם כת ותוקף לעמוד בנסיון ולהינצל מהתאוות‪,‬‬

‫כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה )סומה ד‪ (:‬׳כל המתגאה לסוף נכשל באשת‬
‫איש׳ שנאמר )מ שלי ו ט( ׳ואשת איש נפש יקרה תצוד׳‪ ,‬ומכלל לאו אתה שומע הן‪,‬‬
‫שע״י ענוה ניצולים מזה‪ .‬וזהו שאמרו חז״ל תקפו של יוסף ענוותנותו של‬
‫בועז וכוי‪ ,‬שע״י העניוות שלהם קבלו תוקף לנצת את יצרם‪.‬‬
‫)עפ״י תורה קל(‬

‫ותתפשהו בבגדו וכר ויעזוב בגדו בידה‬

‫) ב ר א שי ת לט יב(‬ ‫ויגם ויצא ההוצה‬
‫הבעל דבר והסט״א תופסים את האדם בבגדו‪ ,‬דהיינו שמטרידים אותו‬
‫בטרדת בגדיו ומלבושיו‪ ,‬כי טרדת הצטרכות המלבושים והבגדים של האדם‬
‫הם מבלבלים מאוד ומונעים אותו מעבודת השי״ת‪ ,‬ואפילו על ההכרתיות לבד‬
‫יכולים לבלות ימיו ושניו‪ ,‬וזהו ותתפשהו בבגדו‪ ,‬אך מי שהוא בעל נפש וליבו‬
‫חזק בד׳ אינו משגיח ע״ז ואפילו כשאין לו בגד ללבוש הוא לא מטריד את עצמו‬
‫פה‬ ‫דבש‬ ‫וישב‬ ‫נחלי‬
‫ולא מתבלבל מזה‪ .‬וזהו וינה בגדו אצלה וינם‪ ,‬שמניח בגדו ומלבושו ונם‬
‫ובורח מהם ואינו משגיח כלל ע״ז רק עושה את שלו בעבודת ד׳ כפי מה שיכול‪.‬‬

‫)עפ״י תורה ד ח״ב ושיחות הר״ן סימן ק(‬

‫)בראשית לט יט‬ ‫ויגם ויצא החוצה‬

‫עיקר הנסיון של האדם הוא בתאוה הידועה‪ ,‬כי אפילו תאוות ממון אע״פ‬
‫שהיא תאוה גרועה מאוד ובו׳ ובו׳ והיא עבודה זרה ממש הן מה שרוצה ממון‬
‫כדי לשלופז ולהתגדל וכן מה שרודף אחר פרנסתו יותר מהראוי הוא כי אינו‬
‫מאמין שהשי״ת יכול לפרנסו בסיבה קלה אלא חושב ) לני ס ‪ r‬י!( ׳כחי ועוצם ידי‬
‫עשה לי את החיל הזה׳‪ ,‬אעפ״ב עיקר הנסיון הוא בתאוה הידועה‪ ,‬אבל עכשיו‬
‫בנקל יותר לעמוד בנסיון כי הראשונים שעמדו בנסיון כבר שברו כ״ב את‬
‫הקליפה עד שעכשיו בקל יכולים לעמוד בנסיון‪ ,‬וע״ב אמרו רבותינו זכרונם‬
‫לברכה )סנהלי! ימ;( ׳תוקפו של יוסף ענוותנותו של בועז ותוקפו של בועז‬
‫ענוותנותו של פלטי בן ליש׳‪ ,‬כי תוקף הנסיון של יוסף הצדיק היה דבר קל‬
‫ופשוט אצל בועז שהיה אחריו)לוח ג(‪ ,‬וכן תוקף הנסיון של בועז היה קל ופשוט‬
‫אצל פלטי)שמואל א‪ ,‬כה(‪ ,‬כי כל מי שהיה אחרון יותר הנסיון קל אצלו יותר‪ ,‬וע״ב‬
‫עכשיו בנקל לעמוד בנסיון אפילו איש פשוט לגמרי‪ ,‬ועיקר הנסיון הוא שהיצר‬
‫הרע מפתה את האדם ע״ז בעצמו שאומר לו שאין לו כח לעמוד בנסיון‪ ,‬אבל‬
‫באמת יש לכל אדם כה לעמוד בנסיון ולכוף את יצרו‪.‬‬

‫)עפ״י שיחות הר״ן סימן קיד וקטר(‬

 ‫דבש‬ ‫מקץ‬ ‫נחלי‬ ‫פו‬

‫פרשת מקץ‬
‫ויהי מקץ שנתיים ימים ופרעה הולם והנה‬
‫עומר על היאור והנה מן היאור עולות‬
‫שבע פרות יפות מראה ונו׳ ותאכלנה‬
‫הפרות רעות המראה ורקות הבשר את‬
‫שבע הפרות יפת המראה והבריאות וכר‬
‫ותבאנה אל קרבנה ולא נורע בי באו אל‬
‫קרבנה ובר ויאמר יוםף אל פרעה הלום‬
‫פרעה אהר הוא ובר ועל השנות ההלום‬
‫אל פרעה פעמים בי נכון הרבר מעם‬
‫האלקים וממהר האלקים לעשותו‪.‬‬
‫)בראשית מא א ‪ -‬לט‬

‫הנה יש כה המדמה‪ ,‬והוא כמו שאנו רואין בראיה גשמית שאדם יכול‬
‫לטעות ע״י שרואה מרהוק ונדמה לו הפך מן האמת וכר כן הוא בעיני השכל‬
‫בכמה בחינות כגון לפעמים נדמה לו שחבירו נוטה מן האמת או שעושה כנגדו‬
‫שלא כהוגן וכו׳ ומחמת זה יש בליבו עליו ויוכל להתעורר עי״ז מחלוקת ונדמה‬
‫לו שחולק על חבירו לשם שמים ובאמת הכל בא מטעות של כה המדמה‬
‫שנדמה לו על חבירו דברי שקרים ובדויים‪ ,‬וזה הכה בא ע״י לשון הרע‪ ,‬כי כה‬
‫המדמה הוא כה הבהמיות כי נם בהמה יש לה כח המדמה‪ ,‬׳ומוציא דיבה הוא‬
‫כסיל׳)משלי י ״( ע״כ ע״י לשון הרע נופל לבהמיות ונתגבר עליו כח המדמה‬
‫בבחינת )הושע ד ‪ 0‬׳נדמו עמי מבלי הדעת׳‪ ,‬׳נדמו׳ היינו כה המדמה בא ע״י‬
‫שהדעת נסתלק ממנו‪ ,‬וכן ע״י סילוק הדעת הוא נופל מאהבת השי״ת לאהבת‬
‫הבהמיות בבחינת ‪ w‬׳כי אתה הדעת מאסת ואמאסך מכהן לי׳‪ ,‬׳כהן׳ היינו‬
‫אהבה בחינת)ישעיה מא ח( ׳אברהם אוהבי׳ וכתיב)פהליס קי ל( ׳אתה כהן׳‪ ,‬וכן מובא‬
‫)ליקושי הש״ש מנחוח( עה״פ )יקיא ה י‪ (3‬׳וקמץ הכהן׳‪ ,‬שהקמיצה הוא בחסד היינו אהבה‪,‬‬
‫והיינו ׳כי אתה הדעת מאסת ואמאסך מכהן לי׳‪ ,‬שע״י שמאס בדעת נפל‬
‫מהאהבה דקדושה‪.‬‬
‫וזה הכה המדמה הוא בחינת הקליפות שהם רוח בלא גוף כמובא בזהר‬
‫)נלאשיח מז( עה״פ )נלאשיח ‪ p 3‬׳אשר ברא אלקים לעשות׳‪ ,‬׳לעשות׳ נוטריקון ׳לא‬
‫עשות׳ שהקליפות נבראו בערב שבת בין השמשות כיון שנתקדש היום נשארו‬
‫פז‬ ‫דבש‬ ‫מקץ‬ ‫נחלי‬
‫רוהות בלא נוף היינו שנשארו לא עשות ‪ -‬בלא עשיה‪ ,‬וזה בהינת כה המדמה‬
‫כלומר רוה בלא גוף כי אינו אמת רק דמיון בעלמא וע״ב הוא מבקש לעצמו‬
‫גוף לשרות בו‪ ,‬והשוני הלכות בוראים הכל בדברי תורתם כי ע״י תידושי תורה‬
‫נבראים שמים וארץ כמ״ש )הקדמח הזהר דף מ עה״פ )ישעיה נא ‪ w‬׳ולאמר לציון עמי‬
‫אתה׳‪ ,‬׳אל תקרי עמי אלא ונמי אנא עבדי שמיא וארעא במלולי וכו״‪ ,‬ודרך‬
‫השמים הללו נמשך שפע וברכה לעולם כמ״ש)לנדה נס י‪ (3‬׳יפתה ד׳ לך את אוצרו‬
‫הטוב את השמים וכו״‪ ,‬וע״כ כה המדמה הולך ושורה אצלם כדי שיהיה נברא‬
‫לו גוף להתלבש בו על ידם‪ ,‬ואז כשההדושים הם ע״י כה המדמה אף שהוא‬
‫הידוש נאה ומתקבל כי הוא בא מכה המדמה שמדמה מלתא למלתא‪ ,‬אך הרע‬
‫שבו הוא יותר מהטוב היינו מהדברי תורה שבהם כי אינם הידושים אמיתיים‬
‫ועל ידם נבראים מהם רקיעין דשוא מהר שה שמהם בא רעב לעולם‪.‬‬
‫וזהו ויהי מקץ שנתיים ימים וכר‪ ,‬שנתיים ימים הוא בהינת מוציאי‬
‫דיבה הנאמר בהם )‪3‬ממר יל לה ׳יום לשנה יום לשנה׳ שעל ידם נתקלקל ונפגם‬
‫בהינת האהבה דקדושה שהוא בהינת ׳וקמץ הכהן׳ כנ״ל‪ ,‬וזהו מקץ היינו‬
‫בהינת פגם הקמץ ‪ -‬האהבה שנתהפכו אתוון קמץ למקץ‪ ,‬ופרעה חולם‪,‬‬
‫פרעה היינו כה המדמה לשון)שמוס ה ל( ׳תפריעו את העם׳‪ ,‬והיינו חולם‪ ,‬והנה‬
‫עומד על היאור‪ ,‬זה פישון)נמונא נפרש״י פרשה נראשיה( היינו בהינת ׳פי שונה הלכות׳‬
‫)היקרז ‪ (w‬שמתגבר עליהם כה המדמה‪ ,‬והנה מן היאור ‪ -‬מפי השונה הלכות‬
‫עולות שכע פרות יפות מראה וכו׳ והנה שבע פרות וכו׳ רעות מראה‪,‬‬
‫היינו החידושי תורה שבאים ע״י כה המדמה שיש בהם שתי בחינות טוב ורע‬
‫שהם בחינת שובע ורעב כנ״ל‪ ,‬אך ותאכלנה הפרות רעות המרעה וכו׳ את‬
‫שבע הפרות יפות המראה והבריאות וכו׳ ותבואנה אל קרבנה‪ ,‬שהרע‬
‫בחינת שבע שני הרעב מתרבה וגובר על הטוב בחינת שבע שני השובע‬
‫בבחינת ולא נודע בי באו אל קרבנה‪.‬‬
‫וזהו חלום פרעה אחד הוא‪ ,‬דהיינו שכח המדמה שהוא אהבות‬
‫הבהמיות כנ״ל בא מאחד גמטריא אהבה דהיינו מהאהבה הקדושה שנפלה‪,‬‬
‫ועל השנות החלום‪ ,‬מה שהחלום שהוא כה המדמה משתדל לשרות אצל‬
‫השונה הלכות‪ ,‬הוא כי נכון הדבר מעם האלקים וממהר האלקים לעשותו‪,‬‬
‫שהיה נכון הכל ערב שבת בין השמשות וקידש היום ומיהר אלקים לעשותו‬
‫בלא גוף ומחמת זה הוא מחזיר תמיד לשרות על השונה הלכות‪.‬‬
‫)עפ״י תורה נד(‬
 ‫דבש‬ ‫מקץ‬ ‫נחלי‬ ‫פח‬

‫)בראשית מא א(‬ ‫ויהי מקץ שנתיים ימים‬

‫עיקר שעשוע עולם הבא הוא לדעת ולהכיר אותו יתברך שעי״ז סמוכים‬
‫וקרובים אליו יתברך‪ ,‬כי כל מה שיודעים ומכירים אותו יתברך ביותה סמוכים‬
‫אליו יותר‪ .‬וזאת הבחיגה אפשר להשיג גם בזה העולם ע״י לימוד הלבות‬
‫בבהיגת )נדה עג( ׳כל השוגה הלכות בכל יום מובטה לו שהוא בן העולם הבא'‪,‬‬
‫כי ההלבות הם רצונו יתברך איך אנו צריכים לנהוג‪ ,‬והוא ורצונו אהד‪ ,‬נמצא‬
‫שכשנתהדש לאדם הלכה נתהדש לו שכל וידיעה בהשי״ת‪.‬‬
‫וזה מה שאמרו רבותינו זכרונם לברבה )מגעה הס על האי בר בי רב דהד‬
‫יומא שהיה מצטער עד שדרש לו רבי יוהנן את הפסוק )ישעיה‪ m‬ג( ׳ואותי יום‬
‫יום ידרשון׳ שכל העוסק בתורה אפילו יום אהד בשנה מעלה עליו הכתוב‬
‫באילו עסק בתורה כל השנה כולה‪ .‬כי מאחר שלימוד הלבות הוא בחינת‬
‫שעשוע עולם הבא שהוא יום שכולו ארוך )שולי! קמנס בבחינת למעלה מן הזמן‪,‬‬
‫ע״כ אפילו יום אחד חשוב כשנה‪ ,‬וזה מרומז בפסוק ויהי מקץ שנתיים ימים‪,‬‬
‫מקץ הוא סוף היינו שעשוע עולם הבא‪ ,‬שע״י לימוד הלכות בחינת שעשוע‬
‫עולם הבא שנתיים ימים‪ ,‬זובים שהימים נחשבין כשנים‪.‬‬
‫* * *‬

‫המאמר הזה הוא המ שך לתורה שנאמרה ב שבת חגזכזז שגת תקס״ט בעיר‬
‫ברסלב עפ״י המע שה של איש אחד שנסע אליו לשבת חנוכה מעיר בריילוב‬
‫ונתעכב בנעמירוב ולא בא לאותו שבת‪ ,‬וכשבא לאחר ה שבת קישר רבינו‬
‫זכרונו לברכה את הפסוק הנ״ל והמאמר של בר בי רב דחד יומא עם התורה‬
‫שאמר בשבת‪ ,‬שזה היה ממ ש ענינו שבא לרביגו רק ליום אחד בלבד‪.‬‬
‫)עפ״י תורה ב ח״ב וחיי מוהר״ן סימן פ(‬

‫ויהי מקץ שנתיים ימים ופרעה הולם והנה‬

‫)בראשית מא א(‬ ‫עומד על היאור‬
‫אחיזת היצר הרע שהיא קול דסט״א שמפתה בני אדם לתאוות עולם הזה‬
‫בבחינת )ירמיה מו «( ׳קולה כנחש ילך׳‪ ,‬היא רק בעולם הגשמי המוגבל בזמן‬
‫ובמקום כמו שאמרו חז״ל ׳אין היצר הרע מצוי אלא לשעתו׳‪ ,‬וזו עבודת האדם‬
‫לקשר את העולם הגשמי הזה ולהעלותו לשרשו לבחינת למעלה מהזמן למעלה‬
‫פט‬ ‫דבש‬ ‫מקץ‬ ‫נחלי‬
‫מהמקום היינו להשי״ת‪ ,‬ולזה זוכים ע״י תשובה כמ״ש )ירמיה טו יט( ׳אם תשוב‬
‫ואשיבך לפני תעמוד‪ /‬ולפניו יתברך הוא למעלה מהזמן כנ״ל‪ ,‬ואז זוכים לשמוע‬
‫את הקול דקדושה בבהינת)כראשית מ »( ׳הקול קול יעקב׳ הקורא לו לעשות רצונו‬
‫יתברך‪.‬‬

‫וזה מרומז בפסוק ויהי מקץ שנתיים ימים ופרעה הולם והנה עומד ע?‬
‫היאור‪ ,‬מקץ שנתיים מרמז לבהינת הזמן שמשם אהיזת היצה״ר שהוא בהינת‬
‫ופרעה הולם שמטעה בני אדם ומכנים בהם דמיונות והלומות שווא של הבלי‬
‫עוה״ז‪ ,‬והנה עומד מלשון ׳ובפתחו עמדו כל העם׳ ופירשו חז״ל)הוטה לט‪ (.‬לשון‬
‫שתיקה‪ ,‬היינו איך משתיקים את הקול דסט״א הנ״ל‪ :‬ע״י יאור היינו תשובה‬
‫כמ״ש)איונ כת יא( ׳מבכי נהרות חבש׳‪ ,‬ששב בתשובה ובוכה על חטאיו‪ ,‬ואז זוכה‬
‫לשמוע את הקול דקדושה בבחינת )תהלים צג ג( ׳נשאו נהרות ד׳ נשאו נהרות‬
‫קולם׳‪.‬‬
‫)עפ״י תורה עט ח״ב(‬

‫ויוסף הוא השליט על הארץ הוא‬

‫)בראשית מא ו(‬ ‫המשכיר לכל עם הארץ‬
‫דיבורי התפילה הם הכלים שבהם מקבלים השפע הנשפע מלמעלה כמ״ש‬
‫)לכרס א א( ׳ויברך אתכם כאשר דיבר לכם׳‪ ,‬ולפי הדיבור כן השפע בבחינת)תהלים‬
‫פא יא( ׳הרחב פיך ואמלאהו׳ אם הדיבור כשלימות ובמלואו היינו שהוא מקודש‬
‫ומתוקן אזי יכולין לקבל בהם רוב שפע‪ ,‬והדיבורים של הצדיק הם בודאי‬
‫בשלימות ובמלואם כי הצדיק הוא בחינת ׳מלא פום׳ כי הוא זכה לבחינת מידת‬
‫היסוד כמ״ש )משלי י ‪ (w‬׳צדיק יסוד עולם׳‪ ,‬ושם הוי״ה שבספירת יסוד מנוקד‬
‫במלאפו״ם‪ ,‬וע״ב יכול הצדיק להשפיע שפע לישראל בתפילתו כמו שדרשו חז״ל‬
‫)מועל קט! טז‪ (:‬עה״פ)שמואל כ‪ ,‬נג ג( ׳צדיק מושל יראת אלוקים׳ ‪ -‬׳מי מושל בי‪ :‬צדיק׳‪.‬‬

‫וזהו שנאמר אצל יוסף הצדיק ויוסף הוא השליט ע? הארץ הוא‬
‫המשכיר לכל עם הארץ‪ ,‬כי ע״י שעמד בנסיון ע״ב זכה לבחינת ׳מלא פום׳‬
‫כשלימות‪ ,‬ולכן היה לו ממשלה להשפיע שפע לכל ברוחניות ובגשמיות‪.‬‬
‫)עפ״י תורה לד(‬
 ‫דבש‬ ‫מקץ‬ ‫נחלי‬
‫ויאמר יוסף אל פרעה חלום פרעה‬
‫)בראשית מא כה(‬

‫ויאמר פרעה אל עבריו הנמצא כזה איש‬

‫)שם לח(‬ ‫אשר רוח אלקים בו‬
‫מבואר לעיל)ניאשיח נ נא( מגודל יקר הערך של לשון הקודש שבו נברא‬
‫העולם שהוא כלליות ושורש הקדושה של ישראל‪ ,‬ובכל דבר יש צירופי אותיות‬
‫אהרות שבו נברא הדבר ההוא‪ ,‬ולעומת זאת כלליות הרע שבעולם שורשה‬
‫בשבעים לשונות העמים‪ ,‬ויש בחינה ממוצעת שהיא מעורבת טוב ורע והיא‬
‫בחינת לשון תרגום שהוא גימטריא תרדמה כמובא )לקו״ה פ׳ ואחסנן(‪ ,‬ומשם כה‬
‫הבחירה והנסיון של האדם‪ .‬ועיקר בנין ושלימות של לשון הקודש אינו אלא‬
‫ע״י שמפילין את הרע שבתרגום ומעלין את הטוב שבו‪ ,‬שעי״ז נופלין כל‬
‫השבעים לשון ונשלם לה״ק‪ ,‬ועי״ז נתעורר ונתנדל הכה של האותיות של לשון‬
‫הקודש שיש בכל הדברים עיי״ש באריכות‪.‬‬
‫וע״ב מי שיש לו שלימות לשון הקודש יכול לפתור החלומות שבתרדמה‪,‬‬
‫כי החלומות הם כפי המאכלים שאוכל)עיי! תיקרז קמ‪ ,(:‬כי כששוכב וישן עולים‬
‫האדים מהמאכלים שאכל להמוח ונצטרפין האותיות שיש בהם ומזה נעשה‬
‫החלום‪ ,‬ואילו היה אוכל את הכף השני קודם הראשון היו נצטרפין האותיות‬
‫בצירופים אחרים והיה מתראה לו חלום אחר‪ ,‬ולכן אין חלום בלא דברים בטלים‬
‫)נרטפ נה‪ ,(.‬מפני שהאותיות של לשון הקודש הבאים בחלום ‪ -‬בתרדמה שהוא‬
‫בחינת תרגום מעורבים ברע‪ .‬ומי שיש לו שלימות לשון הקודש היינו שהפיל‬
‫את הרע שבתרגום והעלה את הטוב שבו שעי״ז זוכה לשלימות לשון הקודש‪,‬‬
‫והאותיות שיש בכל דבר מאירות ומתנוצצות‪ ,‬הוא יכול לברר את האותיות‬
‫הקדושות מתוך הדברים הבטלים שבחלום ויכול לפתור חלומות‪.‬‬
‫ולזה יוסף שעמד בנסיון הבא מבחינת לשון תרגום כנ״ל‪ ,‬וזכה להשלים‬
‫את לשון הקודש כמ״ש )נלאשיה מה י‪ (3‬׳כי פי המדבר אליכם׳ ופירש״י ׳בלשון‬
‫הקדש׳‪ ,‬עי״ז היה יכול לפתור חלומות‪ ,‬וזהו שנאמר בו הנמצא כזה איש אשר‬
‫רוח אלקים בו‪ ,‬רוח אלקים ‪ -‬רוח הקודש היינו לשון הקודש כמ״ש)פהליס לג ו(‬
‫׳בדבר ד׳ שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם׳‪ ,‬שזכה לשלימות לשון הקודש שבו‬
‫נברא העולם‪.‬‬
‫)עפ״י תורה יט(‬
‫צא‬ ‫דבש‬ ‫מקץ‬ ‫נחלי‬
‫)בראשית מא לט(‬ ‫אין נכון וחכם כמוך‬
‫בל נפש מישראל מושרש בשבעים נפש של בית יעקב‪ ,‬ושבעים נפש של‬
‫בית יעקב מושרשים בשבעים פנים של התורה )עיי! תיקר! לה‪ ,‬וזה לעומת זה יש‬
‫שבעים לשון‪ ,‬שכל לשון ולשון יש לה מידה רעה בפני עצמה מה שאין‬
‫בחברתה‪ ,‬ומהמת המידות האלו הם מרוהקים משבעים פנים של התורה‪.‬‬

‫וזהו כלל‪ ,‬שכל נפש מישראל קודם שיש לה התגלות בתורה ובעבודה‪ ,‬אזי‬
‫מנסין ומצרפים אותה בגלות של השבעים לשון‪ ,‬היינו בתאוותיהן‪ ,‬כי הקליפה‬
‫קדמה לפרי)עיין זהר משפסיס קיא‪ .‬ונספר הלקושים פישח ישלס עה״ס ׳ואלה המלרס׳‪ ,‬נהגהה( ומי שרוצה‬
‫לאכול הפרי צריך לשבור מקודם את הקליפה‪ ,‬לכן קודם ההתגלות‪ ,‬מוכרחת‬
‫הנפש לבוא בגלות מידותיהם ותאוותיהם הרעות‪ ,‬וכל אחד כפי מה שעומד‬
‫בגסיון ומשבר התאוות‪ ,‬כן זוכה להתגלות בתורה ועבודה‪ .‬והכלליות של כל‬
‫השבעים לשון דהייגו מידותיהם הרעות היא התאוה הידועה‪ ,‬ומי שמשבר‬
‫תאוה זו אזי בקל יכול לשבר כל התאוות‪ ,‬ולכן עיקר גלות הגפש היא בתאווה‬
‫זו‪.‬‬

‫וכן בכל פעם שאדם עולה מדרגה לדרגה‪ ,‬מתגברים עליו מחדש התאוות‬
‫ומחשבות רעות ואינם מניחים אותו לעלות לשערי הקדושה‪ ,‬ובזה טועים‬
‫החסידים הכשרים הרבה כשרואים שפתאום מתגברים עליהם תאוות‬
‫ובלבולים‪ ,‬ונדמה להם שגפלו ממדריגתם מחמת שבזמן הקודם לא היו אלו‬
‫התאוות והבלבולים מתגברים עליהם כ״ב‪ ,‬והיו נחים קצת‪ ,‬ע״ב הם סוברים‬
‫שנפלו ח״ו‪ ,‬אבל באמת אין זה נפילה כלל‪ ,‬רק מחמת שהם צריכים לעלות‬
‫לדרגא יותר גבוה לפי בחינתם‪ ,‬ע״ב התאוות והעקמימיות שבלב ובו׳ מתגברים‬
‫עליהם מחדש בהתגברות גדולה יותר‪ ,‬והעצה ע״ז הוא להרים קולו ולצעוק‬
‫להשי״ת עד שירחם עליו שיזכה להתגבר ולשבר אותם מחדש‪.‬‬

‫וזהו הנאמר אצל יוסף הצדיק אין נכון וחכם כמוך‪ ,‬שע״י שעמד בגסיון‬
‫ושיבר הקליפה שהיא התאוה הנ״ל‪ ,‬עי״ז זכה להתגלות התורה הנקראת חכמה‬
‫ובינה כמ״ש)הסלים קיא י( ׳ראשית חכמה׳‪ ,‬ו׳כי אם לביגה תקרא׳)משלי נ ג(‪.‬‬

‫)עפ״י תורה כה ותורה לו(‬

 ‫דבש‬ ‫מקץ‬ ‫נחלי‬ ‫צב‬

‫אתה תהיה על ביתי ועל פיך ישק כל‬

‫עמי רק הכסא יגדל ממך )בראשית מא מ(‬

‫ועל פיך ישק‪ ,‬ועל מימר פומך יתזן כל עמי‪.‬‬

‫)אונקלוס(‬

‫הענין הוא‪ ,‬כי ׳כל מה שברא הקב״ה לא ברא אלא לכבודו׳)אנוח פ״ס‪ ,‬כדי‬
‫לגלות מלבותו‪ ,‬ובאיזה ענין נתגלה מלכותו‪ :‬כשמשפיע רב פזוב לישראל‪ ,‬שאז‬
‫נתגלה לעין כל‪ ,‬ש׳מלבותו בכל משלה׳)חהליס קג יע(‪ .‬בי כשהשפע נמשך לסט״א‬
‫אזי יש ה״ו פגם במלכות‪ ,‬שאין רואים ומרגישים שהשי״ת מנהיג את העולם‪,‬‬
‫אך כשהוא נמשך לישראל‪ ,‬אזי נתגלה לעין כל שבל השפע ממנו והוא משפיעו‬
‫לעושי רצונו‪.‬‬

‫ובמה יכולים להוריד השפע‪ :‬ע״י תפילה‪ ,‬כי תיבות התפילה הם כלים‬
‫לקבל השפע‪ ,‬וע״כ כל אהד יזהר בתפלתו שיתפלל באופן שיוכל לעורר השפע‬
‫בעולם‪ ,‬על דרך שאמרו רבותינו זברונם לברבה)חנהליי! לס ׳חייב כל אדם לומר‬
‫בשבילי נברא העולם׳‪ ,‬וזה ע״י יראה‪ ,‬בי ע״י יראה תפילתו נשמעת ויורד שפע‬
‫לעולם כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה )נרכוח ו‪ (:‬עה״פ )שמואל נ מ ג( ׳צדיק‬
‫מושל יראת אלקים׳‪ ,‬׳כל מי שיש בו יראת שמים דבריו נשמעיך‪ ,‬ועי״ז‬
‫שתפילתו מתקבלת נתגלה ונתגדל מלכותו יתברך כנ״ל‪.‬‬

‫וזהו אתה תהיה על ביתי‪ ,‬כית מרמז ליראה כמבואר בגמרא )שנח לא‪(:‬‬
‫שמי שאין בו יראת שמים נקרא דלית ליה דרתא‪ ,‬היינו כשהצדיק ׳מושל‬
‫ביראת אלקים׳‪ ,‬עי״ז‪ ,‬ועל פיך ישק כל עמי‪ ,‬כמו שמתרגם אונקלום ועל מימר‬
‫פומך ‪ -‬ע״י התפילה‪ ,‬יתזן כל עמי‪ ,‬יתעורר השפע בעולם‪ ,‬ועי״ז נתגלה‬
‫ונתגדל מלכותו יתברך שזהו רק הכסא‪ ,‬היינו מעוט המלכות‪ ,‬כי רק הוא‬
‫מיעוט‪ ,‬וכסא הוא מלכות )לנר הימים א‪ ,‬נח(‪ ,‬אגדל ממך‪ ,‬היינו שהמלכות שנמצאת‬
‫עתה במיעוט‪ ,‬נתגדל ממך‪ ,‬ע״י שאתה מוריד שפע בעולם בתפילתך‪.‬‬

‫)עפ״י תורה קב(‬

‫צג‬ ‫דבש‬ ‫מקץ‬ ‫נחלי‬
‫ויקראו לפניו אברך ונו׳ ובלעדיך לא ירים‬
‫איש את ידו ואת תלו )בראשית מא מג ‪ -‬מד(‬

‫ויוםף הוא השליט הוא המשביר לבל עם‬

‫)מב ‪0‬‬ ‫הארץ‬
‫בחכמה ורך בשנים‪) .‬רש״י(‬ ‫אברך אב‬
‫מבואר לעיל עה״פ)כראשיתל! ‪ a‬׳ויבא יוסף את ריבתם רעה‪ /‬שעיקר השלום‬
‫הוא להבר שני הפכים כמאמרם ז״ל מהר ויקרא ה‪ (:‬עה״פ )איה כה כ( ׳עושה שלום‬
‫במרומיו׳‪ ,‬שזה המלאך מאש וזה ממים‪ ,‬שהם שני הפכים כי מים מכבה אש‪,‬‬
‫והקב״ה עושה שלום ביניהם ומהברם יהר‪.‬‬

‫וזהו בהינת היבור המהשבה לדיבור‪ ,‬דהיינו שלומד או מתפלל ומכנים כל‬
‫מותו ומהשבתו בתוך הדיבורים הקדושים‪ ,‬עד ששומע ומבין היטב מה שהוא‬
‫מדבר‪ .‬כי המחשבה והמוחין הם בחינת הסדים )שי) ען תיים שער מותי! דקשנות פ״א(‪,‬‬
‫והדיבור הוא בחינת גבורות כמ״ש )תהלים קמה יא( ׳וגבורתך ידברו׳‪ ,‬שהם שני‬
‫הפכים‪ ,‬וכשמחבר אותם זה בחינת שלום כנ״ל‪ ,‬ועי״ז יבואו השפעות וברכות‬
‫לישראל כמו שאמרו רז״ל)עוקצי! פ״ג( ׳לא מצא הקב״ה כלי מחזיק ברכה לישראל‬
‫אלא השלום׳‪.‬‬

‫וזה בחינת יוסף‪ ,‬כי יוסף מחבר שני הפכים חסדים וגבורות‬
‫)עיי! שער מאמרי‬
‫רשכ״י כראשית(‪ ,‬ולכך נאמר אצלו ויקראו ?פניו אכרך‪ ,‬ופירש רש״י אב כחכמה‬
‫ורך כשנים‪ ,‬שזה בחינת חיבור חסדים וגבורות )ען תייס שער מותי! לקממת פ״א(‪ .‬וכן‬
‫זהו ויוסף הוא השליט הוא המשכיר לכל עם הארץ‪ .‬ויוסף הוא השליט‬
‫היינו בחינת גבורות‪ ,‬הוא המשכיר לכל עם הארץ‪ ,‬בחינת חסדים‪ ,‬שיוסף‬
‫מחברם להיות אחד‪ .‬וזהו שנאמר אצלו וכלעדיך לא ירים איש את ידו ואת‬
‫רגלו‪ ,‬ידו הוא בחינת מוחין כמ״ש)תפלים קלל כ( ׳שאו ידיכם קודש׳‪ ,‬וקודש הוא‬
‫חכמה כנודע )עיי! זהר אחרי שא‪ ,(.‬ורגלו הוא בחינת הדיבור כמ״ש)ישעיה מא כ( ׳צדק‬
‫יקראהו לרגלו׳‪ ,‬וצדק הוא הדיבור כמ״ש )תהליס נת כ( ׳צדק תדברון׳‪ ,‬שיוסף זכה‬
‫לקשר המחשבה אל הדיבור‪.‬‬
 ‫דבש‬ ‫מקץ‬ ‫נחלי‬ ‫צד‬

‫וזהו בחינת מסירת נפש על קידוש השם‪ ,‬כי קידוש השם הוא בחינת‬
‫חסדים וגבורות‪ ,‬שמתחילה הוא נתלהב בשלהובין דרחימותא שזה בחינת‬
‫חסדים‪ ,‬ואח״ב מתגבר על יצרו ומוסר את נפשו למות על קידוש השם היינו‬
‫בחינת גבורות‪.‬‬

‫וכל אחד מישראל מקושר בו בחינת יוסף שהוא בחינת שלום בחינת‬
‫קידוש השם כנ״ל‪ ,‬ולכך אפילו פושעי ישראל אפילו הקל שבקלים‪ ,‬כשרוצים‬
‫להעבירם על הדת ח״ו‪ ,‬נתעורר בהם תיכף בחינת יוסך בחינת שלום‪ ,‬ומוסרים‬
‫נפשם על קידוש השם‪ ,‬כאשר ראינו בחוש בדורות שלפנינו‪ ,‬שכמה אנשים‬
‫קלים ופחותים מסרו נפשם על קידוש השם‪.‬‬

‫נמצא שיוצא לנו מזה עצה נפלאה לעבודת השם‪ ,‬שכשאדם רואה שקשה‬
‫לו לכוון דעתו בתפילה מרבוי המחשבות המבלבלין ומטרידין אותו‪ ,‬אזי יזכיר‬
‫את עצמו שאע״פ שהוא כמו שהוא‪ ,‬אפילו אם הוא בדיופזא התחתונה מאוד‪,‬‬
‫אעפ״ב אם היו רוצים להעבירו על הדת לגמרי ח״ו‪ ,‬בוודאי היה מרוצה למות‬
‫על קידוש השם‪ ,‬ועי״ז יתעורר בחינת שלום שהוא בחינת התחברות המוח‬
‫והדיבור כנ״ל‪ ,‬ויוכל לקשר המחשבה אל הדיבור ולהתפלל בכוונה‪.‬‬
‫)עפ״י תורה פ(‬

‫ובלעדיך לא ירים איש את את ידו‬

‫)בראשית מא מס‬ ‫ורגלו‬
‫מבואר לעיל)גראשיי! כמ א( עה״פ ׳וישא יעקב את רגליו׳‪ ,‬שע״י התקרבות‬
‫לצדיק נתעלין הידין ורגלין‪ ,‬היינו שמעבירין מהם את אחיזת הגאוה והע״ז‬
‫ונתגלה בהם הארת האמונה‪ ,‬וזהו בחינת ריקודין והמחאת כך אל כך‪ ,‬שהידין‬
‫והרגלין נתעלין ע״י השמחה דקדושה עיי״ש‪.‬‬

‫וזה שכתוב אצל יוסך ובלעדיך לא ירים איש את ידו ואת רגלו‪,‬‬
‫שבלעדי יוסך שהוא בחינת הצדיק‪ ,‬א״א להעביר את אחיזת הגאוה והע״ז ולבוא‬
‫להרמת הידים והרגלים‪.‬‬
‫)עפ״י תורה י(‬
‫צה‬ ‫דבש‬ ‫מקץ‬ ‫נחלי‬
‫והרעב היה על כל פני הארץ‬
‫)בראשית מא נו(‬

‫)רשי׳י(‬ ‫אלו העשירים‪.‬‬

‫מבואר לעיל)נראשיח ג יל( עה״פ ׳ועפר תאכל‪ /‬שיש פנים הקדושה שהם‬
‫אנפין נהורין בתינת שמתה כמ״ש )‪3‬ממר ו ‪ (w‬׳יאר ד׳ פניו אליך‪ /‬ולעומת זה יש‬
‫פנים דסט״א שהם אנפץ תשוכין מרה שתורה‪ ,‬ואלו בני אדם שמשאם ומתנם‬
‫באמונה הם דבקים באור הפנים דקדושה‪ ,‬ולהיפך אלו שאינם מאמינים‬
‫שהקב״ה יכול לפרנס את האדם בסיבה קלה והם רודפים אתר פרנסתם ביגיעות‬
‫גדולות‪ ,‬הם נקשרים בפנים דסט״א בבתינת )נלאשיח ג יס בעצבון תאכלנה‪.‬‬
‫וזהו שפירש רש״י פני הארץ‪ ,‬אלו העשירים‪ ,‬כי הממון והעשירות הוא‬
‫בחינת פנים‪.‬‬
‫)עפ״י תורה כג(‬

‫ויהי הם מריקים שקיהם והנה איש צרור‬

‫בםפו בשקו ויראו את צרורות כםפיהם‬
‫המה ואביהם ויראו ויאמר אליהם יעקב‬
‫אביהם אותי שבלתם יוםף איננו ושמעון‬
‫איננו ואת בנימין תקהו עלי היו בולנה‬
‫)בראשית מב לדס‬
‫יש בעלי נאוה שרוצים להתגדל ולמשול‪ ,‬וע״כ אינם רוצים שילכו‬
‫לצדיקים‪ ,‬ואומרים שהם בעצמם יכולים להתפלל‪ ,‬ומונעים גם אחרים כשיש‬
‫להם צער או חולה לילך לצדיקים‪ ,‬כי הם חושבים שהתענו וסיגפו את עצמם‬
‫ובזה הם צדיקים‪ ,‬אבל האמת אינו כן‪ ,‬כי כל התעניות שהתענו‪ ,‬אינן מועילות‬
‫להם לבטל את אחיזת התאוה‪ ,‬כי הם דומים לשק עם דברים מאוסים שיש בו‬
‫גם חורים‪ ,‬שאפילו אם מריקים אותו מהדברים המאוסים‪ ,‬מ״מ החורים נשארים‪,‬‬
‫כ״כ אלו הבעלי נאוה‪ ,‬נדמה להם שאין להם כבר תאוות‪ ,‬אבל זה אינו‪ ,‬כי אם‬
‫היו מתבוננים בעצמם היו רואים שהתאוה נמצאת בכה‪ ,‬רק כיון שאינם‬
‫אוכלים‪ ,‬ע״כ אינם מרגישים בו‪ ,‬כי לבטל התאוה צריך תפילות ועבודות ולא‬
‫תעניות בלבד‪ .‬ולא תאוותם בלבד נשאר קשור בגופם‪ ,‬כי אם גם תאוות אביהם‬
 ‫דבש‬ ‫מקץ‬ ‫נחלי‬ ‫צו‬

‫שיש אצלם משעת ההולדה‪ ,‬גם זה קשור בגופם עדיין‪ ,‬ובודאי אילו היו רואים‬
‫את כל זה‪ ,‬הרדה גדולה היתה גופלת עליהם‪ ,‬ולא היו רוצים בכלל כבוד וגדלות‪.‬‬

‫וזה מרומז בפסוק ויהי הם מריקים שקיהם וכו׳‪ ,‬הייגו אתר כל התעגיות‬
‫שהוא הרקת השק‪ ,‬כי הגוף גקרא שק כמאמר התגא ׳שיגגא שרי שקף)שנח קנ‪,(.3‬‬
‫והנה איש צרור כספו בשקו‪ ,‬כספו‪ ,‬הוא לשון כיסופין ותאוה‪ ,‬הייגו שהתאוות‬
‫עדיין קשורים וצרורים בשקו ‪ -‬בגופו‪ :‬ויראו את צרורות כספיהם המה‬
‫ואביהם‪ ,‬הייגו לא די צרורות כספיהם שהוא תאוות עצמן‪ ,‬כי אם גם המה‬
‫ואביהם‪ ,‬התאוות של אביהם גם המה לא גפלו מהם‪ ,‬ואזי וייראו‪ ,‬תרדה היתה‬
‫גופלת עליהם ולא היו רוצים להשתרר ולמלוך‪ ,‬וזהו ויאמר להם יעקב אביהם‬
‫אותי שיכלתם יוסף איננו וכו׳‪ ,‬שהוא תוכתת השכל שמוכית את הבעלי גאוה‬
‫הרוצים להתגדל‪ ,‬כי יעקב הוא בתיגת השכל‪ ,‬כמו שתרגם אוגקלוס )נראשיח נז(‬
‫על ׳ויעקבגי׳ ‪ -‬ותכמגי‪ ,‬וכן אביהם‪ ,‬כי אב בתכמה)אליא זוטא יצ‪ ,(.‬והייגו שהשכל‬
‫מוכיתם ואומר להם אותי שיכלתם‪ ,‬כי כל המתגאה תכמתו מסתלקת ממגו‬
‫)סשחיס שו;(‪ ,‬יוסף איננו‪ ,‬יוסף זהו תיקון המעוות כמ״ש )נראשיח ל «( ׳אסף אלקים‬
‫את תרפתי׳‪ ,‬היינו עדיין לא תקנתם המעוות‪ ,‬שהוא אתיזת התאוה שהוא תרפה‬
‫וקלון ויש לכם להתבייש מתמתו‪ ,‬ושמעון איננו‪ ,‬היינו ע״י שאין לך בתינת‬
‫יוסף‪ ,‬אין לך בתינת שמעון‪ ,‬כי שמעון הוא בתינת המוכית כמ״ש )שם נט לג( ׳כי‬
‫שמע ד׳ כי שנואה אנכי׳‪ ,‬כי המוכית הוא שנוא כמו שאמרו תכמינו זכרונם‬
‫לברכה )כחונוח קה‪ (:‬׳האי צורבא מרבנן דמרתמי לה בני מתא‪ ,‬לאו משום דמעלי‬
‫טפי אלא משום דלא מוכת להו במילי דשמיא׳‪ ,‬ואתה מהמת שלא תקנת את‬
‫עצמך בודאי אינך יכול להוכית אתרים כי יאמרו לך קשוט עצמך תהילה וכו׳‪,‬‬
‫וע״כ אינך שנוא‪ ,‬ואת בנימין תקתו זה מורה על נדלות‪ ,‬כי רש״י פירש ׳בנימין‬
‫על שם ארץ ישראל ‪ -‬בן ימין׳‪ ,‬וארץ ישראל הוא גבוה מכל הארצות)זנחיס נד;(‪,‬‬
‫היינו לא די שאין לכם כל הבתינות הללו‪ ,‬עם כל זה ואת בנימין תקחו‪ ,‬אתם‬
‫לוקתים לעצמכם נדלות‪ ,‬וזהו שסיים השכל המוכית אותם עלי היו כולנה‪ ,‬כי‬
‫הכל נופל עלי‪ ,‬כי כל המתגאה תכמתו מסתלקת ממנו כנ״ל‪.‬‬

‫וזה כלל ויסוד שצריכין ליזהר מאוד לבלי להטעות את עצמו בזה העולם‪,‬‬
‫כי העולם מטעה אותנו לגמרי‪ ,‬שאדם יכול להתענות ולסגף את עצמו ולתשוב‬
‫שהוא כבר במעלה עליונה שאינו צריך לילך לצדיקים כי הוא בעצמו צדיק‪,‬‬
‫צז‬ ‫דבש‬ ‫מקץ‬ ‫נחלי‬
‫ע״כ צריכין לבקש את ד׳ ולהפש מאוד מאד את הצדיק האמת‪ ,‬כדי להינצל על‬
‫ידו מכל הטעויות והאונאות הבאים בזה העולם‪.‬‬
‫)עפ״י תורה י ושיחות הר״ן נא(‬

‫ויהי הם מריקים שקיהם והנה איש צרור‬

‫כםפו בשקו ויראו את צררות כםפיהם‬
‫המה ואביהם וייראו ויאמר להם יעקב‬
‫אביהם אותי שבלתם יוםף איננו ושמעון‬
‫איננו ואת בנימן תקהו עלי היו בולנה‬
‫)בראשית מב לדס‬
‫יראה ואהבה א״א לקבל כי אם ע״י צדיקי הדור‪ ,‬כי השי״ת מתפאר עם כל‬
‫אהד מישראל כמ״ש)ישעיה מט ג( ׳ישראל אשר בך אתפאר‪ ,‬ואפילו בתנועה קלה‬
‫דקדושה שעושה אפילו הקל שבקלים השי״ת מתפאר בו‪ ,‬והצדיק מחפש ומגלה‬
‫את כל ההתפארויות הללו‪ ,‬ועי״ז נתגלה היראה והאהבה אליו יתברך‪.‬‬
‫כי באמת מלפני המלך בודאי הכל יראים וחרדים‪ ,‬אבל אעפ״כ ביום‬
‫הולדת המלך יום גנוסיא דמלכא שלובש המלך בגדי ההתפארות‪ ,‬אז נתגלה‬
‫היראה ממנו יותר ויותר‪ ,‬כי אע״פ שגם קודם לכן הכל היו יודעים מהמלך‪ ,‬עם‬
‫כל זה מתפעל נפש הרואה‪ ,‬יותר ממה שהיה יודע אותו בידיעה לבד‪.‬‬
‫וכשהצדיק מגלה איך מכל תנועה ותנועה של כל אחד מישראל יש פאר וכבוד‬
‫להשי״ת‪ ,‬זה בחינה שהשי״ת לובש בנדי התפארותו‪ ,‬ואז הכל רואים גדולתו‬
‫בעיניים ממש ויראים מלפניו‪ ,‬ועי״ז נתגלית גם האהבה‪ ,‬כי כן דרך המלך ביום‬
‫גנוסיא דמלכא‪ ,‬בתחילה לובש בגדי התפארות‪ ,‬שאז נופל יראה גדולה על כולם‬
‫והכל חרדים וזוחלים מפגיו‪ ,‬ואחר כך הוא מגלה אהבתו ומחלק וגותן מתגות‬
‫לכל אחד ואחד לפי כבודו‪ ,‬וכשרואים אהבת המלך וקרבתו לכל אחד ואחד עי״ז‬
‫מתקרבים אליו ואוהבים אותו ג״כ‪ ,‬גמצא שהיראה והאהבה נתגלין ע״י הצדיק‪,‬‬
‫וע״כ כפי קירובו אל הצדיק כן זוכה ליראה ואהבה להשי״ת‪.‬‬
‫וכשנחשך אצל אחד היראה והאהבה בבחינת )ישעיה נ ג( ׳אלביש שמים‬
‫קדרות ושק אשים כסותם׳‪ ,‬׳שמים׳ נוטריקון אש ומים‪ ,‬שהקב״ה ערבב אש ומים‬
‫ועשה מהם שמים)רש״י נראשיש א(‪ ,‬והיינו יראה ואהבה )היקו״ז ה‪ .‬ועיין רמ״ק על שפר יצירה‬
‫פ״ג(‪ ,‬וכשהם נתלבשים ב׳קדרות׳ ונחשכים ונתכסים ׳בשק׳‪ ,‬זה מחמת שנחשך‬
‫אצלו אור הצדיק‪ ,‬כי לפעמים יש אחד שאף שהוא נמצא אצל הצדיק‪ ,‬מכל מקום‬
 ‫דבש‬ ‫מקץ‬ ‫נחלי‬ ‫צח‬

‫אינו זוכה להבין ולראות את אורו הגדול שעל ידו יוכל לבוא לתכלית הטוב‪,‬‬
‫כמו שמצינו גבי עפרון שמערת המכפלה שהוא שער גן עדן שדרך שם עולין‬
‫כל הנשמות ואורו גדול מאד‪ ,‬היה אצלו הושך ואפילה‪ ,‬וע״כ מכרו בשמהה רבה‬
‫לאברהם כמובא סהר סיי שרה קנס(‪ ,‬וכמו כן אור הצדיק שהוא גדול מאוד ומאיר‬
‫בכל העולמות ואצל זה האדם אין מאיר כלל‪ ,‬והוא מהמת שמעשיו אינם הגונים‬
‫שעי״ז נתהשך שכלו בכסילות‪.‬‬
‫והתיקון לזה להכניע ולבטל כסילות השכל‪ ,‬הוא ע״י צדקה‪ ,‬כי עיקר יניקת‬
‫הקליפות והכפילות הוא מניצוצי הקדושה שנפלו אליהם כידוע‪ ,‬וזה שכתוב‬
‫)מלאני א יא( ׳בכל מקום מוקטר ומוגש לשמי׳‪ ,‬שאף העבודה זרה אין לה כה אלא‬
‫מניצוצי הקדושה בהינת הלקי המזכה שנפלו אצלם‪ ,‬ולהעלות הניצוצות הללו‬
‫הוא ע״י נרים‪ ,‬שע״י שהגרים משליכים את אמונתם והולכים אתר אמונת‬
‫ישראל‪ ,‬עי״ז תוזרין ניצוצי תלקי המזכה למקומם‪ ,‬ואז נכנעים הקליפות וכסילות‬
‫השכל‪.‬‬
‫אך איך אפשר לעשות גרים‪ ,‬והלא הם רתוקים מאוד מקדושת ישראל‪,‬‬
‫ומאין בא זאת שיבוא להם על הדעת שיתגיירו‪ :‬דע שזה נעשה ע״י צדקה‪ ,‬כי‬
‫עיקר השמיעה הוא מהמת שאותיות הדיבור נתקקים באויר והאוירים מכים זה‬
‫בזה עד שבאים לאוזן השומע‪ ,‬ע״כ כשהאויר נת וזך וצלול‪ ,‬אזי כשאתר מדבר‬
‫אזי נשמע הדיבור למרתוק כמו שרואין כתוש‪ ,‬אבל כשיש רות סערה א״א‬
‫לשמוע היטב כי הרות מבלבל ומפריד תלקי האוירים עד שא״א לשמוע אפילו‬
‫הקול מכל שכן הדיבור בעצמו‪ ,‬ע״כ צריך שיהיה אויר נת וזך‪ ,‬כדי שישמע‬
‫מרתוק דיבורי האמונה שהצדיק מדבר‪ .‬ולזה זוכים ע״י אהבה ושלום‪ ,‬כי שנאה‬
‫הוא רות רעה ‪ -‬בלבול האויר כמ״ש )שופטים ט מ( ׳וישלה אלקים רות רעה בין‬
‫אבימלך ובין בעלי שכם׳‪ ,‬ופרש״י ׳שנאה׳‪ ,‬ולהיפך אהבה הוא התדבקות רותא‬
‫ברותא‪ ,‬היינו רות האוהב ברות הנאהב‪ ,‬שזה בתינת אויר הנה והזך שרותם‬
‫נתים זה מזה‪.‬‬
‫וע״י נתינת צדקה הוא לוקה רעים ואוהבים כמ״ש)משלי יט ‪ 0‬׳הון יוסיף רעים‬
‫רבים׳‪ ,‬היינו שהאויר נזדכך שלא יהיה רות רעה אלא אויר נת וזך‪ ,‬ואזי‬
‫כשמדברים דיבורים קדושים‪ ,‬הדיבור הולך ונשמע למרתוק בבתינת )אפסי ט ד(‬
‫׳ושמעו הולך בכל המדינות׳‪ ,‬ונכתב בספריהם של העכו״ם ׳מדינה ומדינה‬
‫ככתבה׳‪ ,‬ואזי מוצאים העכו״ם בספריהם היפך אמונתם ומתגיירים בבתינת)שם‬
‫ס י!( ׳ורבים מעמי הארץ מתיהדים׳‪ ,‬וכמו שמצינו כמה גרים שנתגיירו מהמת‬
‫צט‬ ‫דבש‬ ‫מקץ‬ ‫נחלי‬
‫שמצאו בספריהם היפך אמונתם‪ ,‬וכן כל אחד ואחר ע״י האויר הנח והזך מגיע‬
‫אליו דיבורי האמונה ועי״ז הפזוב שבו מתעורר ומתנכר על הכסילות והקליפות‬
‫שסובבים אותו‪ ,‬ואזי זוכים להרגיש אור הצדיק ולקבל ממנו יראה ואהבה‬
‫קדושה‪.‬‬

‫וכל מה שנותנים צדקה ליותר אנשים‪ ,‬עי״ז נתרבה יותר האויר הנח והזך‪,‬‬
‫כי כשנותן צדקה לאיש אחד יש לו אוהב אחד ונתדבקין רוחם יחד ונעשה שטח‬
‫קטן של אויר הנח והזך‪ ,‬וכשנותן לשני אנשים מתגדל השטח יותר וכן הלאה‪,‬‬
‫וע״כ העיקר ליתן צדקה לצדיקים אמיתיים ולעניים הגונים שכלולים מכמה‬
‫נפשות ישראל‪ ,‬כי בזה מגדילים מאוד השטח של האויר הנח והזך‪ ,‬כי בצדקה‬
‫שנותן להם לבד‪ ,‬קונים רעים רבים מאד‪ ,‬כי הם כלולים מהרבה נפשות‪.‬‬

‫וזה הסוד מרומז בפסוק ויהי הם מריקים שקיהם וכו׳‪ ,‬ויהי הם מריקים‬
‫שקיהם היינו בחינת ׳לבשו שמים קדרות ושק וכו״‪ ,‬׳שמים׳ היינו יראה ואהבה‬
‫כנ״ל; שכאשר הם מריקים את השק והחושך היינו שמאירים את היראה‬
‫והאהבה אזי נתגלה מדוע היו מכוסים עד עתה‪ ,‬כי והנה איש צרור כספו‬
‫בשקו‪ ,‬צרור כספו זה בחינת הצדיק כמ״ש )משלי ז ‪ 0‬׳צרור הכסף לקח בידו׳‬
‫ופירש רש״י ׳הצדיקים׳‪ ,‬בשקו היינו שמרגישים שהשק והחושך שהיה על‬
‫היראה והאהבה זה מחמת שק ו׳חושך׳ ‪ -‬שנחשך להם אור הצדיק‪ ,‬ויראו את‬
‫צרורות כספיהם המה ואביהם‪ ,‬המה זה החומר שהם כלי המעשה‪ ,‬ואביהם‬
‫הוא השכל שנקרא בחינת אב בחכמה)אדיא זוטא יצ‪ ,(.‬דהיינו שראו שהתגלות אור‬
‫הצדיק לזכות לראות אורו הגדול תלויה בשלימות המעשים ובזכות השכל‪,‬‬
‫ויאמר להם יעקב אביהם‪ ,‬היינו תוכחות השכל שמוכיח את כלי המעשה‬
‫ותולה הסרחון בהם‪ ,‬אותי שכלתם‪ ,‬שע״י המעשים העכורים גורמים כליון‬
‫והפסד להשכל‪ ,‬יוסף איננו‪ ,‬מרמז לצדקה בחינת ׳הון יסיף רעים רבים׳‪,‬‬
‫ושמעון איננו‪ ,‬זה בחינת ׳ושמעו הולך בכל המדינות׳ הנעשה ע״י בחינת ׳הון‬
‫יסיף׳‪ ,‬ואת בנימן תקהו‪ ,‬זה בחינת המזבח שהוא בחלקו של בנימין)זנסים נג‪,(:‬‬
‫היינו שעיקר התיקון תלוי בצדקה כנ״ל‪ ,‬ואם אין בחינת ׳הון יוסיף׳ ממילא‬
‫שמעון איננו‪ ,‬אין בחינת ׳ושמעו הולך וכו״‪ ,‬א״כ ואת בנימין תקהו אין תיקון‬
‫לפגם המזבח כדי שיושלם השכל‪.‬‬
 ‫דבש‬ ‫מקץ‬ ‫נחלי‬
‫ע״ב צריך להרבות בצדקה ובפרט לצדיקים‪ ,‬שעי״ז נעשין גרים ונשלם פגם‬
‫המזבח ונשלם השכל‪ ,‬ועי״ז יזכה לראות את אור הצדיק ולקבל ממנו יראה‬
‫ואהבה להשי״ת בשליפות‪.‬‬
‫* *‬

‫את התורה הזה אמר רבינו ב שבת חנוכה תקס״ו‪ ,‬והיה אז מע שה שפתאום‬
‫אחר שבת נתגייר כומר אחד והיה א־צלו ז״ל וסיפר שמ־צא בספריהם היפך‬
‫אמונתם‪ ,‬ואח״כ באותם ימים נתגיירו הרבה גרים בעולם‪ ,‬ועל פי המאמר הזה‬
‫)עפ״י תורה יז וחיי מוהר״ן אות ז(‬ ‫מבואר‬

‫קהו מזמרת הארץ בכליכם והורידו לאיש‬

‫מנהה מעט צרי ומעט דבש נכאת ולוט‬
‫)בראשית מג יא(‬ ‫בוטנים ושקדים‬
‫דע כי יעקב אבינו כששלח את בניו עשרת השבטים ליוסף‪ ,‬שלח עמהם‬
‫ניגון של ארץ ישראל‪ .‬כי לכל רועה יש ניגון מיוחד לפי העשבים ולפי המקום‬
‫שהוא רועה שם‪ ,‬כי כל בהמה יש לה עשב מיוחד שהיא צריכה לאוכלו‪ ,‬וכן‬
‫אינו רועה תמיד במקום אחד‪ ,‬ולפי העשבים והמקום שרועה שם כן יש לו ניגון‪,‬‬
‫כי כל עשב ועשב יש לו שירה מיוחדת שאומר)הקדמח הזהר ז(‪ ,‬וע״י שהרועה יודע‬
‫הניגון של העשבים עי״ז הוא נותן בהם כה ויש לבהמות לאכול כמ״ש)שיר השירים‬
‫ג יה ׳הניצנים נראו בארץ עת הזמיר הגיע׳‪ ,‬היינו שהניצנים גדלים בארץ ע״י‬
‫הזמר והניגון השייך להם‪ ,‬כי בכל חלקי העולם יש עירוב טוב ורע)עיין ע״ם שער‬
‫ים ס״ה‪ ,‬היינו ניצוצות הקדושים המפוזרים בין הקליפות‪ ,‬ועבודתינו היא לברר‬
‫הטוב מן הרע ולהעלותו אל הקדושה‪ ,‬וזהו מעלת ניגון דקדושה‪ ,‬שהוא מעורר‬
‫את החלק הטוב שבאדם להשי״ת‪ ,‬ועי״ז נופל הרע ונכנע‪ ,‬וזוהי בחינת שירת‬
‫העשבים‪ ,‬שע״י הניגון והשיר שלהם נתברר הטוב שבהם ואז יש לבהמות אוכל‬
‫הראוי להם‪ ,‬ועיקר הבירור נעשה ע״י הרועה‪ ,‬שע״י שהוא יודע סוד הניגון‬
‫והבירור שצריך להתברר ולהתקן עי״ז הוא פועל את הבירור כשלימות ונותן‬
‫כה בעשבים ואז יש מרעה לבהמות‪ ,‬וע״ב דוד המלך עליו השלום שהיה ׳יודע‬
‫נגן׳)שמואל א‪ ,‬שז ים(‪ ,‬היה יכול להיות רועה)שס(‪ ,‬גם מצינו באבות העולם שהיו רועי‬
‫מקנה‪ ,‬שהם זכו שע״י קדושתם יכלו לראות ולדעת הניגון של כל עשב ועשב‬
‫‪KP‬‬ ‫דבש‬ ‫מקץ‬ ‫נחלי‬
‫והבירור שצריך לד וכל אהד שהוא רועה בהמות אם ינגן ניגונים בקדושה כדי‬
‫לידבק בהשי״ת ובפרט אם יתקשר לצדיקים שהם יודעים סוד הענין הנ״ל‪ ,‬עי״ז‬
‫ג״ב יתקן ויברר בירור הנ״ל‪.‬‬
‫ומובא בזהר )תרומה קנג‪ (.‬שבשעה שהשפע לפרנסה יורדת מלמעלה‪ ,‬היא‬
‫יורדת תהילה למלך ומשם היא נמשכת לשאר העולם‪ ,‬ע״כ צריך להיות למלך‬
‫את כל הניגון בשלמותו‪ ,‬כדי שיוכל לתת כה בהעשבים כנ״ל‪ ,‬משא״ב שאר‬
‫השרים יש להם רק איזה הלק בניגון‪ ,‬כל אהד לפי מקומו‪.‬‬
‫ולכן יעקב אבינו אך שלא היה יודע אז שהמשנה למלך הוא יוסך רק כפי‬
‫שסיפרו לו השבטים את דרכיו והנהגותיו שלח לו ניגון השייך לשר כמותו‪ ,‬וזהו‬
‫מה שאמר לבניו קחו מזמרת הארץ בכליכם‪ ,‬היינו שיקהו את הניגון שהוא‬
‫זמרת הארץ כנ״ל‪ ,‬והורידו לאיש מנחה מעט צרי ומעט דבש נכאת ולוט‬
‫בוטנים ושקדים‪ ,‬היינו משקולות ומידות הניגון כדי שישפיע כה בעשבים‬
‫)עפ‪-‬י תייח ס־ ‪n-0‬‬ ‫“ י™ יניזט״■‬

‫)בראשית מג יד(‬ ‫ואל שדי יתן לכם רחמים‬

‫כל מה שהשי״ת עושה אפילו יסורין וחולאים קשים ר״ל‪ ,‬הכל הוא רק‬
‫מחמת רחמנותו‪ ,‬כי לפעמים טובת האדם היא שיסבול יסורים ר״ל כדי שאח״כ‬
‫יהיה לו מזה טובה או כדי שיכופר לו עבור זה עוונותיו‪ ,‬אלא שאין אנו מבינים‬
‫הרחמנות שלו‪ ,‬וגם קשה לנו לקבל עכשיו את היסורים‪ ,‬ע״כ אנו מתפללין‬
‫ומבקשים בבחינת ואל שדי יתן לכם רחמים‪ ,‬לכם דייקא‪ ,‬דהיינו שהשי״ת‬
‫יתן וימסור את הרחמנות בידינו‪ ,‬שאנחנו בעצמנו נרחם עלינו‪ ,‬ואצלנו‬
‫הרחמנות היא בפשיטות להתרפא מן החולי וכיוצא בזה באופן שנם עכשיו ונם‬
‫אח״כ יהיה לנו טוב‪.‬‬
‫וזהו מעלת התפילה‪ ,‬כי באמת לאמיתו השי״ת רוצה להיטיב לנו באופן‬
‫שנראה בעינינו את הטובה והרחמים‪ ,‬אלא שמחמת עוונותינו ומעשינו הרעים‬
‫צריך להתנהג עמנו במידת הדין שהיא יסורים וחולאים‪ ,‬וע״י תפילה אפשר‬
‫)עפ״י תורה סב ח״ב(‬ ‫להמתיק הכל ולעורר יותר רחמיו המרובים‬
 ‫דבש‬ ‫ויגש‬ ‫נחלי‬ ‫מב‬

‫^ פרשת ריגש‬
‫ויגש אליו יהודה ויאמר אליו בי אדני‬
‫ידבר נא עבדך דבר באזני אדוני ואל יהר‬
‫אפך בעבדך בי במוך בפרעה‬
‫)בראשית מד יח(‬
‫דא תקרובתא מלכא במלכא‪) .‬זהר ועש רו(‬
‫מה פרעה גהר ואינו מקיים‪ ,‬אף אתה כן‪.‬‬
‫)רש״י(‬

‫כל אהד ואהד כפי שזוכה למידת האמונה כן מיהר את השכינה שהיא‬
‫האמונה כידוע עם קוב״ה‪ ,‬ואזי האמונה ממלצת עליו לפני הקב״ה שימהול לו‬
‫על ריהוקו עד עכשיו ויקרב אותו‪ ,‬ועיקר המליצה היא כי אין יודעים את השי״ת‬
‫אלא מן הגלוי על הסתום היינו מן המידות המגולות אנו מכירים את גדולתו‪,‬‬
‫ומהמת שרואים מהגלוי שהנהגת העולם הוא ע״י מערכת המזלות ורואים ׳צדיק‬
‫ורע לו רשע וטוב לו׳ נפלו בטעיות כל אהד לפי טעותו‪ ,‬יש הושבים שהכל עפ״י‬
‫הטבע עולם כמנהגו נוהג‪ ,‬ויש שמודים במציאות השם אבל אומרים שגם‬
‫העולם קדמון והעולם מהויב המציאות כמו היוב האור מן השמש ועי״ז כופרים‬
‫במצוות כי אומרים שלא ישונה דבר ממנהגו ע״י המצוות‪ ,‬ויש שמודים במצוות‬
‫ובעבודות אבל עושים את הכתות וצורות עליונות שיהיו אמצעים בינם לבין‬
‫הבורא‪ ,‬וכל אלו הכפירות ר״ל נעשים מחמת שמהנלוי נראה שמערבת השמים‬
‫לא נשתנים ממעמדם ע״י רצון עליון‪ ,‬אבל כשהקב״ה משדד המערכה בשביל‬
‫תפילת צדיק כמו שאמרו חז״ל)מ״ק טזס ׳הקב״ה גוזר וצדיק מבטל׳‪ ,‬אזי יודעים‬
‫מהגלוי על הסתום ש׳לד׳ הארץ ומלואה׳ ושהוא מנהיג את העולם כרצונו‪.‬‬
‫וזהו ויגש אליו יהודה ואיתא בזהר דא תקרובתא מלכא במלכא‪ ,‬היינו‬
‫יחוד קוב״ה ושכינתיה הנעשה ע״י תיקון האמונה‪ ,‬אזי ויאמר אליו כי אדוני‪,‬‬
‫היינו השכינה שהיא האמונה מבקשת רחמים מהשי״ת שיקרב את האיש הזה‬
‫שתיקן והעלה אותה למקומה‪ ,‬וממלצת עליו שלא יעשה עוד אמצעי בינו לבין‬
‫השי״ת‪ ,‬אלא כל ההצטרביות שלו ידכר נא עבדך דכר באזני אדוני שלא‬
‫ישמע אחר אמצעי‪ ,‬ואל יחד אפך עליו שהיה מלא פניות וע״ז עד עכשיו‪ ,‬כי‬
‫כמוך כפרעה‪ ,‬פרעה לשון התגלות‪ ,‬היינו שלפי ההתגלות כן מכירין אותך‬
‫ועי״ז נפל בטעות כנ״ל‪.‬‬
‫קג‬ ‫דבש‬ ‫ויגש‬ ‫נחלי‬
‫וזה מה פרעה גוזר ואינו מקיים אף אתה גוזר ואין מקיים‪ ,‬היינו‬
‫כשרואים שידוד מערכת השמים הגלוים לכל פזבעם וגזירתם מחמת הצדיק‬
‫כנ״ל מזה יודעים שאף אתה גוזר ואינך מקיים היינו שגם הטבע של מערכת‬
‫השמים היא ברצון השי״ת היתה עד עכשיו ועכשיו ביטל הקב״ה גזירתו ורצונו‬
‫מחמת תפילת הצדיק‪.‬‬
‫)עפ״י תורה סב והוספות מכת״י(‬

‫ויגש אליו יהודה ויאמר בי אדוני ידבר‬

‫נא עבדך דבר באזני אדוני אל יהד אפך‬
‫)בראשית מד יח(‬ ‫בעבדך‬
‫פעם אחת אמר רבינו זכרונו לברכה להרב יודיל חתן הרב ליבל‬
‫מטראסטינץ שהיה מקורב להרב הצדיק הרב פינחס מקאריץ ׳הנידו לי דבר‬
‫מהרב הצדיק הרב פינחס מקאריץ זברונו לברכה׳‪ ,‬אמר לו ׳כך אמר הרב פינחס‪,‬‬
‫מה טעם אומרים אשמנו בגדנו גזלנו‪ ,‬לשון רבים‪ ,‬כי צריכים לומר אשמתי וכו׳‪:‬‬
‫רק אנו אומרים בביבול בלשון טענה להשי״ת אשמנו בלומר יחד עם השי״ת‬
‫כביכול‪ ,‬ראם שלא נתת לנו כה ויכולת לא היינו יכולין לחטוא׳‪ ,‬אמר רבינו‬
‫זכרונו לברכה ׳אני ג״כ מפרש כך ויגש אליו יהודה‪ ,‬כאשר איש ישראל ניגש‬
‫להשי״ת להתוודות לבקש מחילה על עוונותיו‪ ,‬ויאמר בי אדוני‪ ,‬רצונו לומר‬
‫כחך בי כי אם היית נוטל את הכה שלך ממני לא יכלתי לחטוא‪ ,‬וכדי שלא‬
‫ידמה האדם בנפשו שהוא פוטר את עצמו בטענה זו‪ ,‬ע״ז הוא אומר‪ ,‬ידבר נא‬
‫עבדך דבר באזני אדוני‪ ,‬הנני מדבר דברי בדי שתבוא ותתקבל תפילתי‬
‫באזנך‪ ,‬אבל אל יהר אפך בעבדך‪ ,‬כי ידעתי שאני החייב׳‪.‬‬
‫)עפ״י ח״מ סימן תרי(‬

‫)בראשית מה יב(‬ ‫כי פי המדבר אליכם‬

‫כפי‪ ,‬כן לבי‪) .‬מגילה טז‪(:‬‬

‫לכל אחד מישראל יש בדעתו נקודה של אהבה אליו יתברך שהיא בחינת‬
‫החכמה האלוקית שבו‪ ,‬ועבודתינו היא לקשר את הנקודה הזאת ללב בבחינת‬
‫)לנרס ד לט( ׳וידעת היום והשבות אל לבבך׳‪ ,‬ואז יתעורר ליבו באהבה ודביקות‬
‫להשי״ת ויתבטל ממנו כל האהבות ותאוות הרעות‪ ,‬וזהו בחינת חיבור חכמה‬
 ‫דבש‬ ‫ויגש‬ ‫נחלי‬ ‫קד‬

‫וזה שלימות‬ ‫בינה)הקדמח חיקו״ז(‪,‬‬

‫עם בינה‪ ,‬כי ההכמה היא במוה כנ״ל‪ ,‬והלב הוא‬
‫הבריאה ליחד ולקשר כל המידות ולהעלותם לאחדותו יתברך‪.‬‬
‫ולזכות לזה הוא ע״י שירבה לדבר בינו לבין קונו בתפילות ובתחנונים‪ ,‬כי‬
‫ע״י דיבורי התפילה מאיר בפיו נקודת החכמה כמ״ש )תהליס ממ ‪ 0‬׳פי ידבר‬
‫חכמות׳‪ ,‬וכשמקשר את ליבו לאמרי פיו‪ ,‬עי״ז)שס( ׳והגות לבי תבונות׳‪ ,‬היא‬
‫מאירה מפיו לליבו‪ ,‬ואז יתבפזלו ממנו האהבות רעות כנ״ל‪.‬‬
‫וזהו שנאמר אצל יוסף כי פי המדכר אליכם ודרשו חז״ל כפי‪ ,‬כן ?כי‪,‬‬
‫היינו שיוסף האיר את הנקודה הקדושה מפיו לליבו‪ ,‬ולכן זכה להשיג את‬
‫המידות חכמה ובינה כמ״ש אצלו)שם מא( ׳אחרי הודיע אלקים אותך את כל זאת‬
‫)עפ״י תורה לד(‬ ‫אין נבון וחכם כמוי•‬

‫)בראשית מו א(‬ ‫ויסע ישראל‬

‫ראוי היה יעקב לירד למצרים‬
‫בשלשלאות של ברזל אלא שזכותו גרמה‬
‫)שבת פט‪(:‬‬ ‫לו‪.‬‬
‫אחד שאל את רבינו ז״ל על ענין נסיעה לאיזה מקום אם יסע לשם‪ :‬השיב‬
‫לו‪ ,‬כשרואה אדם נסיעה לפניו אין לו להתעקש להימנע מזה לישב בביתו דוקא‪,‬‬
‫כי בכל מקום שאדם נוסע לשם הוא מתקן שם איזה דבר רק שיזהר להיות‬
‫שמור מן העבירה ח״ו‪ ,‬אבל כשהוא רק שמור מן העבירה ח״ו אזי כל אדם מתקן‬
‫בכל מקום שהוא נוסע לשם אפילו איש פשופז לגמרי‪.‬‬
‫כי בכל מקום שהאדם בא לשם אפילו הפחות שבפחותים בודאי הוא‬
‫עושה איזה דבר שבקדושה כי מתפלל שם ואוכל ומברך על אכילתו לפניו‬
‫ולאחריו וכיוצא בזה‪ ,‬ע״כ בודאי האדם מוכרח מן השמים להיות שם באותו‬
‫מקום דוקא כדי שיתקן שם מה שהוא דוקא צריך לתקן שם‪ ,‬וע״ב הוא טובה‬
‫לפניו מה שנזדמן לו נסיעה לשם כי אולי יהיה מוכרח לבוא לשם בשלשלאות‬
‫של ברזל וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה על יעקב אבינו ראוי היה יעקב‬
‫לירד למצרים בשלשלאות של ברזל אלא שזכותו גרמה לו‪ ,‬כמו כן הוא‬
‫בכל אדם שהוא טובה לפניו מה שמזדמן לו נסיעה לשם‪ ,‬כי בלא זה אולי היה‬
‫מוכרח לירד לשם בשלשלאות של ברזל ח״ו‪.‬‬
‫)עפ״י שיהות הרץ סימן פה(‬
‫הה‬ ‫דבש‬ ‫ויגש‬ ‫נחלי‬
‫ויכלכל יוסף את אביו ואת אחיו לחם לפי‬
‫)בראשית מז יב(‬ ‫חטף‬
‫ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך אשר‬
‫לחחתי מיד חאמורי בחרבי ובחשתי‬
‫)שם מח כט‬

‫בחרבי ובקשתי‪ ,‬תפילה ובקשה‪) .‬ב״ב קכג‪(.‬‬

‫למה נתן יעקב את הבכורה ליוסף‪ :‬בשביל‬
‫שכלכל אותו‪ ,‬משל לבעל הבית שגידל‬
‫יתום בתוך ביתו לימים העשיר אותו יתום‬
‫ואמר אהנהו לבעל הבית מנכסי‪) .‬שם(‬
‫עיקר הכלי זיין של איש הישראלי הוא התפילה‪ ,‬וכל המלחמות שצריך‬
‫הארם ללחום הן מלחמות היצר הרע הן שאר עיכובים והפרעות שהם בחינת‬
‫מלחמה‪ ,‬הכל הוא ע״י תפילה כמו שאמר יעקב אבינו אשר לקחתי מיד‬
‫האמורי כחרכי ובקשתי‪ ,‬ואמרו חז״ל תפילה ובקשה‪ ,‬וכן כתיב)פהליס מד ז־מ(‬
‫׳כי לא בקשתי אבפזח וחרבי לא תושיעני וכו׳ באלקים הללנו׳‪ ,‬היינו שהתפילה‬
‫היא החרב והקשת‪.‬‬

‫אך צריך לידע איך ללחום עם התפילה שלא יטה אותה לא לימין ולא‬
‫לשמאל אלא להיות קולע אל השערה ולא יחטיא‪ .‬כי יש שני קליפות המדיחות‬
‫את האדם מלהתפלל‪ ,‬מצד ימין יש קליפה שמדיחה את האדם שאין צריך כלל‬
‫להרבות בתפילה כי השי״ת ברוב חסדו ורחמיו יושיע אותנו בלי תפילה‪ ,‬ולצד‬
‫שמאל יש קליפה המריחה את האדם מלהתפלל ע״י שכופר ואומר שכל‬
‫התפילות הם לריק ח״ו‪ .‬ולזה צריך האדם לידע איך ללחום עם התפילה שלא‬
‫יטה לימין או לשמאל אלא יהא קולע אל השערה ולא יחטיא‪ ,‬היינו שבודאי‬
‫׳טוב ד׳ לכל׳ וגם בודאי הוא יתברך יודע כל חסרונינו‪ ,‬ואעפ״כ רצונו שנבקש‬
‫ממנו כל מה שחסר לנו‪ .‬ומצד שני אף אם האדם מרבה בתפילה והתבודדות‬
‫ימים ושנים ואינו רואה שום ישועה‪ ,‬מכל מקום יאמין באמונה שלימה שאין‬
‫שום תפילה נאבדת ח״ו‪ ,‬אלא שעדיין לא נגמר בנין הקדושה שהוא מתפלל‬
‫עליו‪ ,‬וברבות הימים ושנים אם לא יפול בדעתו אלא ימשיך להתגבר ולהתחזק‬
‫בתפילה יותר ויותר‪ ,‬אזי ע״י ריבוי התפלות יכמרו רחמיו יתברך עד שיפנה‬
‫אליו ויאיר לו פניו וימלא חפצו ורצונו‪.‬‬
 ‫דבש‬ ‫ויגש‬ ‫נחלי‬ ‫ס‬

‫ולזה א״א לזכות אלא ע״י בחינת משפט שהוא ממוצע בין חסד לדין בין‬
‫ימין לשמאל כידוע )עיי! זהר ויצא ק״‪ ,(:‬וכמ״ש )חהלים קיג מ ׳יכלכל דבריו במשפט‪/‬‬
‫וע״י מה זוכה למידת המשפט‪ :‬ע״י צדקה‪ ,‬כי צדקה היא בחינת משפט‪ ,‬כי‬
‫משפט היינו שמוריש לזה ומעשיר לזה כמ״ש)שם עה ח( ׳אלקים שופט זה ישפיל‬
‫וזה ירים׳‪ ,‬וכן כשנותן צדקה הוא מחסר ממונו ומעשיר לעני‪ ,‬נמצא שע״י צדקה‬
‫הוא אוחז במידת המשפט‪ .‬ובשביל זה צריך להפריש צדקה קודם התפילה )ג״ג‬
‫י ושרע ארש שימן צג(‪ ,‬שבזכות הצדקה יוכל לכלכל דבריו במשפט בלי לנטות לימין‬
‫או לשמאל‪.‬‬

‫ותפילה היא בחינת הבכורה‪ ,‬כי הבכור נוטל פי שנים‪ ,‬בחינת התפילה‬
‫שיש בה פי שנים‪ ,‬שבחו של מקום ושאלת צרכיו‪ .‬וע״ב אמר יעקב ליוסף ואני‬
‫נתתי לך וכוי‪ ,‬שדייקא יעקב הוא שנתן ליוסף את הבכורה‪ ,‬כי יעקב מכוון‬
‫כנגד מידת תפארת ‪ -‬מידת המשפט )שם יקרא רצז‪ ,(.‬וע״ב דייקא הוא היה יכול‬
‫לתת את הבכורה בחינת התפילה‪ ,‬וניתנה ליוסף מפני שהיתה לו זכות הצדקה‬
‫כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה למה נתן יעקב את הבכורה ליוסף‪:‬‬
‫כשביל שכלכל אותו‪ ,‬היינו ע״י שנתן צדקה ליעקב אבינו‪ ,‬עי״ז קיבל את‬
‫הבכורה שהיא בחינת התפילה ‪ -‬פי שניים‪ .‬וזהו ויכלכל יוסף את אביו ואת‬
‫אהיו להם לפי הטף‪ ,‬הפזף לשון דיבור כמו)יחזקאל נא( ׳הפזף אל דרום׳‪ ,‬היינו‬
‫דיבורי התפילה‪ ,‬שבזכות ויכלכל וכו׳‪ ,‬שהיא צדקה‪ ,‬היתה שגורה תפילתו של‬
‫יוסף בפיו שיהא קולע אל השערה ולא יחטיא כנ״ל‪.‬‬
‫)עפ״י תורה ב(‬
‫מז‬ ‫דבש‬ ‫ויחי‬ ‫נחלי‬
‫^ פרשת ויחי‬
‫הנה בנך יוסף בא אליך ויתחזק‬
‫)בראשית מח ב(‬ ‫ישראל‬
‫סגולה לחולה להסתכל על הציצית‪ ,‬כי מובא בפע״ח)שעי הציציח פ״ד( שמצוות‬
‫ציצית מרומזת באלו התיבות הנה כנך יוסף כא אליך‪ ,‬כי הט״ל כריכות כפול‬
‫ארבע הוא מספר קנ״ו כמנין יוסף‪ ,‬ויש סמ״ך )שישים( גודלים בכל הכנפות עם‬
‫הציצית )ג׳ גודלים מל כנף וי״‪ 3‬גודליס נפחילי הציציח( כמנין הנה‪ ,‬והחמשה קשרים ושלש‬
‫עשרה חוליות כפול ארבע כנפות הם כמנין כנך‪ ,‬ול״ב חוטין שזורין כל אחד‬
‫משתים כמנין ס״ד שהוא מנין כא אליך‪ ,‬ועי״ז ויתחזק ישראל‪ ,‬יש לחולה רפואה‪.‬‬
‫)עפ״י תורה ז(‬

‫וישלח ישראל את ימינו וישת על ראש‬

‫אפרים והוא הצעיר ואת שמאלו על ראש‬
‫)בראשית מח יח‬ ‫מנשה שבל את יריו‬
‫עיקר הברכות נשפעים מהידיים בבחינת )יקרא מ «( ׳וישא אהרן את ידיו‬
‫אל העם ויברכם׳‪ ,‬ועיקר הברכות הם שכל וכשבאים למטה מתגשם ונעשים‬
‫לכל אחד ואחד כפי רצונו כמ״ש )חהלים קמה פז( ׳פותח את ידיך ומשביע לכל חי‬
‫רצון׳‪ ,‬בכן מי שהוא בעל נפש צריך לכוין רצונו שימשיך ברכת השכל‪ ,‬כלומר‬
‫שיזכה לשכל ומוח קדוש בלי שום בלבול כלל‪ ,‬וממילא כשנתקן ברוחניות נתקן‬
‫גם בגשמיות ויהיה לו שפע פרנסה‪ .‬וזהו שנאמר אצל יעקב אבינו כשבירך את‬
‫מנשה ואפרים שפל את ידיו‪ ,‬שיעקב השפיע בידיו את ברכת השכל‪.‬‬
‫)עפ״י תורה כד(‬

‫הוא יברך את הנערים ויקרא בהם שמי‬

‫)בראשית מח טז(‬ ‫ושם אבותי‬
‫איתא בזהר)הקדמה א;( שכשיש ח״ו דינים בעולם‪ ,‬אזי ע״י קול תינוקות של‬
‫בית רבן שעוסקים בתורה‪ ,‬נתגלית זכות האבות בעולם‪ ,‬ועי״ז אנו ניצולים מן‬
 ‫דבש‬ ‫ויחי‬ ‫נחלי‬ ‫‪rp‬‬

‫חדינים וחקטרוגים‪ .‬והענין חוא‪ ,‬שכל חדינים באים מזח שמתרחקים מאור‬
‫הכמת התורה ומתגבר הומריות ובהמיות הגוף‪ ,‬וע״כ כדי להמתיק את הדין‬
‫צריך להגביר את אור התורה נגד המריות הגוף‪ ,‬והוא ע״י תנוקות של בית רבן‬
‫שיש להם הבל שאין בו חטא שהוא טהור וקדוש בקדושת התורה‪ ,‬שעי״ז‬
‫נתגלה אור האבות להמתיק ולבטל את הדינים‪.‬‬
‫וזה פירוש הוא יברך את הנערים ויקרא בהם שמי ושם אכותי‪ ,‬שע״י‬
‫תורתם של התינוקות של בית רבן‪ ,‬יתגלה זכות האבות להגן בעולם‪.‬‬
‫)עפ״י תורה לז(‬

‫ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך אשר‬

‫להחתי מיד חאמורי בחרבי ובהשתי‬
‫)בראשית מח כב(‬
‫בחרבי ובקשתי‪ ,‬בצלותי ובבעותי ‪-‬‬
‫)אונקלוס(‬ ‫תפילתי ובקשתי‪.‬‬
‫)שם מט לג(‬ ‫ויאסף רגליו אל המטה‪.‬‬
‫מזלות)חיקו״! חיקו! יח(‪,‬‬
‫הענין הוא שיש שנים עשר שבטים כנגד השנים עשר‬
‫ולכל שבט יש נוסח תפילה מיוחד ושער מיוחד שדרך שם נכנסת תפילתו)זהר‬
‫שלח קע(‪ ,‬וע״י תפילתו מעורר כה מזלו שבשנים עשר מזלות‪ ,‬ואז המזל מאיר‬
‫למטה ומגדל את הצמחים ושאר דברים הצריכים אליו כמו שאמרו חז״ל)נראשיח‬
‫תה י( ׳אין לך עשב מלמטה שאין לו כוכב ומלאך מלמעלה שמכה בו ואומר לו‬
‫גדל׳‪.‬‬
‫וצריך לזה זכות גדול שתפילתו תעלה דרך השער השייך לשבטו‪ ,‬כי אם‬
‫תגיע לשער שבט אחר לא תוכל לעלות‪ ,‬לכן יעקב שהוא כלול מכל השנים‬
‫עשר שבטים )שהוא גחינח הצדיק שכלול מכל נשמות ישראל(‪ ,‬ויודע כל מטה ומטה בשרשו‪,‬‬
‫כתיב ביה ויאסף רגליו אל המטה‪ ,‬רגליו זה בחינת תפילה כמ״ש)פהליס פה יד(‬
‫׳צדק לפניו יהלך׳ )עיי! כרכות יד( ופרש״י צדק ‪ -‬תפילה שמצדיקו לבוראו‪ .‬אל‬
‫המטה היינו שהיה מאסף כל התפילות לשרשם כלומר כל תפילה למטה שלה‪,‬‬
‫ועי״ז היה משפיע חיות לכל חלקי העולם‪ ,‬עולם השפל עולם הכוכבים ועולם‬
‫המלאכים )רמנ״ס ישוה״ת פ״נ(‪ ,‬שזה ׳הכוכב ומלאך שלמעלה׳ שנתעוררין ע״י‬
‫התפילה‪ ,‬ועי״ז משפיעים כוחם לברואים שבעולם השפל כנ״ל‪.‬‬
‫מט‬ ‫דבש‬ ‫ויחי‬ ‫נחלי‬
‫וזהו שתרגם אונקלום על ואני נתתי לך שכם אחד ע? אחיך אשר‬
‫לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי ‪ -‬בתפילתי ובקשתי‪ ,‬שכ״ם ר״ת שפל‬
‫כוכב מלאך‪ ,‬היינו שיעקב אמר ליוסף ואני נתתי לך שכ״ם אחד‪ ,‬שנתן לו‬
‫הלק מהלקי עולם)שסל טננ מלאה‪ ,‬וזה היה ע״י תפילתו ובקשתו‪ ,‬כי ע״י תפילתו‬
‫היה משפיע היות לכל שלשה הלקי העולם‪ ,‬וע״כ היה יכול לתיתו ליוסף‪.‬‬
‫)עפ״י תורה ט וקיב(‬

‫בסודם אל תבוא נפשי בקהלם אל תחד‬

‫)בראשית מט ו(‬ ‫בבודי‬
‫ע״י שמקרבים רחוקים להשי״ת נתנדל הנפש‪ .‬כי עיקר גדולתו של הקב״ה‪,‬‬
‫הוא שגם הרחוקים ידעו שיש אלקים שליט ומושל‪ ,‬כמובא בזהר )יפרו ‪ (.PP‬׳כד‬
‫אתי יתרו כדין אתיקר שמא דקודשא כריך הוא׳‪ .‬ושורש נפשות ישראל הוא‬
‫מבחינת כבוד ד׳ כמ״ש בסודם אל תבוא נפשי בקהלם אל תחד כבודי‪ ,‬ע״כ‬
‫ע״י שמקרב רחוקים ונתגדל כבוד ד׳‪ ,‬עי״ז נתגדל גם הנפש שלו‪.‬‬
‫)עפ״י תורה נט(‬

‫)בראשית מט ו(‬ ‫בקהלם אל תהד בבודי‬

‫כשיקהיל קרח וכו׳ את כל העדה על משה‬
‫)רשי׳י(‬ ‫ואהרן‪.‬‬
‫כשמתקשרים בקשר איזה אנשים על איש אחד‪ ,‬אפילו אם הוא חשוב יותר‬
‫מהם עם כל זה הם יכולים להפילו‪ ,‬כי שורש כל הבריאה הוא הכבוד‪ ,‬כי כל‬
‫מה שברא הקב״ה לא בראו אלא לכבודו כמ״ש ׳כל הנקרא בשמי ולכבודי‬
‫בראתיו׳)ישעיהו מג ז(‪ ,‬ובכל חלק וחלק מהבריאה יש בו בחינת כבוד מיוחד שהוא‬
‫שרשו‪ ,‬וכשנתקבצים חלקי הכבוד של כמה אנשים דהיינו שורש הנפשות‬
‫שלהם‪ ,‬כנגד איש אחד‪ ,‬עי״ז נתבטל חלק הכבוד שלו ונופל בבחינת )איו‪ 3‬נט פ(‬
‫׳ראוני נערים ונחבאו׳‪ ,‬שהקטנות בטל לפני הגדלות‪ ,‬כי חלקי הכבוד שלהם‬
‫ביחד גדול מחלק הכבוד שלו לבדו ולכן הוא מתבטל לעומתם‪ ,‬אא״ב זה האיש‬
‫שחולקין עליו הוא גדול במעלה מאוד עד שחלק הכבוד שלו גדול יותר מכל‬
‫חלקי הכבוד שלהם ביחד‪ ,‬ואזי אדרבא הם נתבטלים לפניו‪.‬‬
 ‫דבש‬ ‫ויחי‬ ‫נחלי‬
‫ועל זה התפלל יעקב בקהלם אל תחד כבודי‪ ,‬שלא תזיק מחלוקת קרח‬
‫למשה רבינו עליו השלום‪ ,‬דהיינו שלא יתיחד ויתקשר חלקי הכבוד שלהם‪ ,‬כי‬
‫הם היו חשובים כמ״ש)גמלנרמ! ‪ a‬׳קריאי מועד אנשי שם׳‪ ,‬וכשלא יתיחד ויתקשר‬
‫חלקי הכבוד שלהם‪ ,‬בודאי יוכל משה לעמוד נגדם להפילם‪ ,‬ומה שאמר כבודי‪,‬‬
‫כי יעקב הוא בחינת הכבוד כי הוא בחינת הנפש כמ״ש)נלאשיח מו נס ׳כל הנפש‬
‫הבאה לבית יעקב׳‪ ,‬והכבוד הוא שורש הנפש כנ״ל‪.‬‬

‫)בראשית מט י(‬ ‫ומחוקק מבין רגליו‬

‫כשרוצים לקבל שפע החסד שהשי״ת משפיע לנו צריך לקבלו בהדרגה‪,‬‬
‫כי אין יכולין לקבל רוב פזובה)מעניה מ( כי יכולים להתבפזל במציאות מרוב שפע‪,‬‬
‫ע״ב צריך לעשות כלי וצינור כדי לקבל על ידו החסד‪ ,‬וזה נעשה ע״י יראה‪ ,‬כי‬
‫ענין היראה הוא שנכנעים ובטלים מרוממות גדלותו יתברך‪ ,‬כלומר שנעשה‬
‫׳חסר ומקבל׳‪ ,‬דהיינו בחינת הכלי וצינור לקבלת השפע‪.‬‬
‫וזה פירוש ומחוקק מבין רגליו‪ ,‬רגליו הם סוף קומת האדם‪ ,‬ע״ב הם‬
‫בחינת יראה שהיא גם בחינת סוף כמ״ש )קהלה ינ יג( ׳סוף דבר הכל נשמע את‬
‫האלקים ירא׳‪ ,‬היינו שע״י יראה שהיא בחינת רגל‪ ,‬נעשה חקיקה וצינור לקבל‬
‫)עפ״י תורה ד ח״ב(‬ ‫בתוכו את החסד‪.‬‬

‫)בראשית מט טס‬ ‫יששכר חמור גרם‬

‫עתיר בנכסין‪) .‬תרגום אונקלוס(‬

‫מבואר לעיל)נראשיח כל א( עה״פ ׳ואברהם זקן בא בימים׳‪ ,‬שיש התבוננות‬

‫בתורה היינו השנת אלקות שהוא גבוה מאוד מאוד‪ ,‬וא״א לזכות אליו כי אם‬
‫ע״י עשירות גדול מאוד עיי״ש‪ ,‬וזהו שמצינו שכל מי שעבר דרך ידם התורה‬
‫היה להם עשירות גדול מאוד כמו משה רבינו שהביא את התורה לישראל‬
‫ואמרו רבותינו זכרונם לברכה)נלרים לה(‪ ,‬שהיה עשיר גדול וכן רבי שסידר וחתם‬
‫את המשניות וכן רב אשי שחתם את התלמוד היו עשירים גדולים)גימץ נש‪ (.‬כי‬
‫מחמת שתיקנו וסידרו את כל התורה שבע״פ ועבר דרך ידם התורה‪ ,‬ע״ב היו‬
‫צריכים להיות עשירים‪.‬‬
‫מיא‬ ‫דבש‬ ‫ויחי‬ ‫נחלי‬
‫׳ומבני‬ ‫ובני יששכר שהיה להם זאת ההתבוננות כמ״ש‬
‫)לנר הימים א‪ ,‬י‪ 3‬לס‬
‫יששכר יודעי בינה׳‪ ,‬לא זכו לזה כי אם ע״י עשירות כמ״ש יששכר חמור גרם‪,‬‬
‫ותרגומו עתיר כנכסיו‪.‬‬
‫)עפ״י תורה ס(‬

‫)בראשית מט כד(‬ ‫משם רועה אבן ישראל‬

‫ע״י זריזות זוכה להיות פרנס הדור בגשמיות או ברוהניות‪ ,‬וסימן לדבר‬
‫)משלי ו ‪ 0‬׳לך אל נמלה עצל׳‪ ,‬שהזריזות נלמד מהנמלה‪ ,‬וכתיב משם רועה אבן‬
‫ישראל‪ ,‬סופי תיבות נמלח‪ ,‬דהיינו לזכות להתמנות להיות פרנס זה תלוי‬
‫בזריזות כנמלה‪ ,‬כי משם ‪ -‬מהנמלה‪ ,‬רועח אכן ישראל‪.‬‬
‫)עפ״י ח״מ סימן עז(‬

‫בנימין זאב יטרוף בבוקר יאכל ער‬

‫)בראשית מט כס‬ ‫ולערב יחלק שלל‬
‫)זבחים נג‪(:‬‬ ‫מזבח בחלקו של טורף‪.‬‬
‫בנימין דכתיב ביה ׳זאב יטרוף‪ /‬שנתנבא‬
‫יעקב עליו ׳בבוקר יאכל עד׳ ‪ -‬באחסנתיה‬
‫)רשי׳י שם(‬ ‫תתבני מדבחא‪.‬‬
‫המזבח)עיין זהר פרומה קלט(‪,‬‬ ‫עיקר יניקת הכסילות היינו הקליפות‪ ,‬הוא מפגם‬
‫היינו מפגם האכילה כי שולחנו של אדם מכפר כמזבח)גרטת נה(‪ ,‬וע״ב אפילו אחר‬
‫אכילת איש הכשר‪ ,‬בהכרח שיהיה לו בלבול הדעת קצת מחמת שיניקת‬
‫הכסילות הוא משם‪ ,‬אך צריך שלא ליתן חיות להקליפות כי אם כדי חיונם‬
‫בצמצום ולא יותר שזה מוכרח ליתן להם כידוע )עיין שער המצוות פרשת עקנ ענין מיס‬
‫אפחניס(‪ ,‬ע״כ צריך שהאכילה תהיה בכשרות כראוי ובמתינות ולא בדרך הלעפזה‪,‬‬
‫ועי״ז אדרבה מכניעים את הקליפות ונתרומם השכל‪ ,‬היינו שזוכה לשכל‬
‫דקדושה לדעת ולהשיג את השי״ת‪ ,‬וכמו שמצינו בגמרא )מא קמא ע‪ (3‬בבעיא‬
‫דבעא רבא מרב נחמן וכו׳‪ ,‬לצפרא אמר ליה וכו׳‪ ,‬והאי דלא אמרי לך באורתא‪,‬‬
‫דלא אכלי בשרא דתורא וכו׳‪ .‬נמצא שע״י שלא אכל לא היתה דעתו צלולה‪ ,‬כי‬
‫ע״י האכילה בכשרות נכנעת הכסילות ונתגדל השכל‪.‬‬
 ‫דבש‬ ‫שמות‬ ‫נחלי‬ ‫מיב‬

‫וזה בחינת מזבח בחלקו של טורף‪ ,‬כי טורף הוא בחינת אכילה כמ״ש‬
‫)חהלים קיא ה( ׳טרף נתן ליראיר‪ ,‬שע״י תיקון בחינת המזבח היינו ע״י אכילה‬
‫בכשרות מכניעין וטורפין את הקליפות והכפילות‪ ,‬אבל להיפוך ע״י פנם‬
‫האכילה שאוכל כזולל וסובא שהוא בחינת פגם המזבח‪ ,‬נותנים כה להכסילות‪,‬‬
‫ונעשה מטורף ‪ -‬טרוף הדעת ר״ל‪.‬‬
‫)עפ״י תורה יז(‬ ‫י‬ ‫י‬

‫פרשת שמות‬
‫ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה‬
‫)שמות א א(‬ ‫את יעקב איש וביתו באו‬
‫מי שרוצה לזכות לתשובה יהיה רגיל באמירת תהלים‪ ,‬כי אמירת תהלים‬
‫מסוגל לתשובה‪ .‬כי יש חמישים שערי תשובה‪ ,‬ומ״ט שערים יכול כל אדם‬
‫להשיגם ולהיכנס בהם‪ ,‬אך שער החמשים הוא בחינת התשובה של השי״ת‬
‫בעצמו כביכול‪ ,‬כי גם אצלו יתברך מצינו בחינת תשובה כמ״ש)מלאר ג ‪ a‬׳שובו‬
‫אלי ואשובה אליכם׳‪ ,‬שע״י שאנו שבים אליו יתברך בעבודתינו באיתערותא‬
‫דלתתא שהיא המ״ט שערים‪ ,‬עי״ז שב הוא יתברך אלינו כביכול‪ ,‬היינו שמאיר‬
‫עלינו אור עליון מאוד באיתערותא דלעילא משער החמישים‪.‬‬
‫והנה הכל חפצים ליראה את שמך‪ ,‬ואעפ״כ לאו כל אדם זוכה לעשות‬
‫תשובה‪ ,‬כי יש אחד שאין לו התעוררות כלל לתשובה‪ ,‬ואפילו מי שיש לו‬
‫התעוררות לתשובה אינו זוכה להגיע אל השער של תשובה השייך לו‪ ,‬כי לכל‬
‫אחד יש דרך מיוחדת השייכת לו לפי שורש נשמתו‪ ,‬ואפילו אם מניע לשם‬
‫ויודע מה הענין והעבודה שלו‪ ,‬יכול להיות שהשער של תשובה סגור‪ ,‬היינו‬
‫חיג‬ ‫דבש‬ ‫שמות‬ ‫נחלי‬
‫שאינו זוכה לילך בדרך הזה ולקיימו‪ ,‬ומהמת כל זה אין האדם זוכה לתשובה‪,‬‬
‫וע״י אמירת תהלים אפילו מי שאין לו שום התעוררות לתשובה‪ ,‬מתעורר‬
‫לעשות תשובה וגם זוכה להגיע אל השער השייך לו‪ ,‬ולפתוח אותו‪ ,‬נמצא‬
‫שזוכה ע״י תהלים לעשות תשובה‪ ,‬וזה בחינת )שמואל ‪ ,3‬מ א( ׳נאום הגבר הוקם‬
‫על׳ ודרשו רבותינו זכרונם לברכה )מועל קט! ‪ otp‬׳שהקים עולה של תשובה׳‪,‬‬
‫׳ונעים זמירות ישראל׳ ‪ ,w‬היינו ע״י בחינת ׳נעים זמירות ישראל׳ שהוא ספר‬
‫תהלים שיסד‪ ,‬עי״ז הוקם עולה של תשובה‪ .‬וזה מה שאמרו רבותינו זכרונם‬
‫לברכה )ע‪3‬ולה זרה לס ׳לא היה דוד ראוי לאותו מעשה אלא כדי להורות תשובה‬
‫ליחיד ובו״‪ ,‬נמצא שעיקר הוראת התשובה הוא ע״י דוד המלך‪ ,‬ועיקר התשובה‬
‫של דוד המלך הוא ספר תהלים‪ ,‬כי כל המלחמות שהיו לו הכתובים בספר‬
‫תהילים שהוא מבקש וצועק להשי״ת שיצילנו מכל אויביו ורודפיו‪ ,‬בעיקרו‬
‫נאמר על מלחמת היצר וחילותיו שהם עיקר האויבים והשונאים של האדם‬
‫שרוצים למונעו מדרך החיים ולהורידו לשאול תחתיות ח״ו‪ ,‬ודוד המלך אמרו‬
‫בהתעוררות גדול מאוד וברוח הקודש עד שכל אחד ואחד כפי מה שהוא‪ ,‬יכול‬
‫למצוא את עצמו ומלחמת היצר שלו בתוכו ולזכות עי״ז לתשובה‪ ,‬וזה מה שאנו‬
‫רואין שבימי תשובה באלול ועשרת ימי תשובה כל ישראל עוסקין אז באמירת‬
‫תהלים כי הוא מסוגל לתשובה כנ״ל וע״ב הוא דבר גדול מאוד‪.‬‬

‫ואלה המ״ט שערים‪ ,‬הם בחינת מ״פז האותיות שיש בשמות שנים עשר‬
‫שבפזי י‪-‬ה‪ ,‬והם זכו לשערים הללו כשלימות ע״י הזדככותם במצרים כמובא‬
‫בכתבי האריז״ל)פע״ת שער חג המצות ס״ז ‪3‬כוומפ ע‪3‬דיס היינס‪ ,‬וע״ב אחר שזכו לצאת משם‬
‫ספרו מ״ט ימי הספירה כנגד מ״ט שערי תשובה שהם בחינת מ״פז אותיות הנ״ל‪,‬‬
‫וביום החמישים אז ׳וירד ד׳ על הר סיני׳)שמות יט נ( בחינת ׳ואשובה אליכם׳‪ ,‬היינו‬
‫התשובה של השי״ת בעצמו כביכול‪ ,‬שהוא שער החמישים כנ״ל‪.‬‬

‫וזה מרומז בסופי תיבות של ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה את‬
‫יעקב איש וביתו‪ ,‬שהם אותיות תהלים ואותיות תשובה‪ ,‬שע״י תהלים זוכין‬
‫לתשובה שהיא בחינת שמות כני ישראל הבאים מצרימה‪ ,‬מ״ט האותיות‬
‫שבשמות השבטים שירדו למצרים ונזדככו שם וזכו למ״ט שערי תשובה‪.‬‬

‫)עפ״י תורה עג וקא ח״ב(‬

 ‫דבש‬ ‫שמות‬ ‫נחלי‬ ‫קיד‬

‫וימררו את הייהם בעבודה קשה‬

‫)שמות א יד(‬

‫דא קושיא‪) .‬תיקרז תיקון כא(‬ ‫בעבודה קשה‪,‬‬

‫דע שהמניעה הגדולה שבבל המניעות בעבודת הבורא יתברך שמו כגון‬
‫לנסוע להצדיק האמת וכיוצא‪ ,‬היא מניעת המוה‪ ,‬היינו שאינו משים ליבו ומוהו‬
‫היטב להבין עד היכן מגיע גודל הדבר שבקדושה שרוצה לעשות‪ ,‬כי אם היו‬
‫מוהו וליבו הזקים בהאמת שבל יהדותו והשארתו לנצה תלויים בזה הדבר‪,‬‬
‫בודאי לא ימנעהו שום מונע‪ ,‬רק עיקר המניעה היא שמוהו וליבו הלוקים‬
‫מהשי״ת כנ״ל‪.‬‬

‫ובן אפילו בשמשבר המניעות שיש לו לנסוע אל הצדיק ובא לשם‪ ,‬אלא‬
‫שקשה לו קושיות ויש לו עקמימיות בליבו על הצדיק‪ ,‬זאת המניעה מונע אותו‬
‫יותר מכל המניעות‪ .‬וכן בתפילה שבתהילה יש לו כמה מניעות על התפילה‪,‬‬
‫ואה״כ כשעובר עליהם ובא להתפלל אזי אם ליבו עקום ופתלתול ונופלים לו‬
‫קושיות על השי״ת ה״ו‪ ,‬זאת המניעה היא גדולה מכולם‪ .‬וזה בהינת מה שמובא‬
‫בתיקו״ז עה״פ וימררו את הייהם כעבודה קשה‪ ,‬דא קושיא‪ ,‬שעיקר מרירות‬
‫גלות הנפש של איש הישראלי הוא הקושיות שבליבו‪.‬‬

‫והעצה לזה הוא לצעוק אל ד בקול הזק מעומק הלב‪ ,‬ויכול להיות שמזה‬
‫עצמו יפלו ויתבטלו כל הקושיות והמגיעות‪ ,‬כי אע״פ שבאים עליו בפירות‬
‫גדולות וקושיות‪ ,‬עם כל זה מאהר שצועק בודאי יש בליבו עדיין ניצוץ ונקודה‬
‫מהאמונה הקדושה‪ ,‬כי אם ה״ו לא היה בו עוד שום נקודה מהאמונה אזי לא‬
‫היה צועק בלל‪ ,‬רק שהאמונה הוא בקטנות גדול‪ ,‬ע״כ ע״י הצעקה תעלה ותגדל‬
‫האמונה יותר ויותר עד שיסתלקו ממנו כל הקשיות‪ .‬ואפילו אם אינו זוכה לזה‬
‫עדיין‪ ,‬עכ״פ שורש האמונה כבר נתקנה‪ ,‬ואם יתהזק בתפילה וצעקה ולא ישבר‪,‬‬
‫בודאי יזבה לבסוף לבטל בל הקושיות‪ .‬וזהו אותיות קשי״א ראשי תיבות)חהלים‬
‫נ! ‪ 0‬שמע יי קולי אקרא‪ ,‬שהעצה בשמתנבר עליו קושיות ובפירות‪ ,‬הוא רק‬
‫לקרוא לד‪.‬‬
‫)עפ״י תורה מו ח״ב וש״ה סימן קמו(‬
‫מטו‬ ‫דבש‬ ‫שמות‬ ‫נחלי‬
‫)שמות ב יא(‬ ‫וירא בסכלותם‬
‫מי שהוא פרנס או מנהיג והוא מנהיג בכשרות וביושר ורואה ומסתכל‬
‫להטיל המשאוי של מיפים וארגוניות וכדומה על כל אהד כראוי לו‪ ,‬להכביד על‬
‫זה ולהקל על זה לכל אחד לפי כוחו ויכולתו‪ ,‬עי״ז מבטל הארבע מידות רעות‬
‫שהם עבודה זרה גלוי עריות שפיכות דמים ולשון הרע‪ ,‬וסוד הדבר‪ ,‬כי הנדר‬
‫שנודרין צריכין לשלם מיד והמאחר נדרו גורם אלו ארבע מידות הנ״ל כדאיתא‬
‫במדרש )ויקרא תה לס שלמד מיעקב שבשביל שאחר נדרו בא לידי ארבע הנ״ל‪,‬‬
‫עבודה זרה שנאמר )נראשיה לה נ( ׳הסירו את אלהי הנכר‪ ,‬גלוי עריות שנאמר)שם‬
‫לד א( ׳ותצא דינה וכו״‪ ,‬שפיכות דמים בשכם )שס(‪ ,‬לשון הרע שנאמר)שס לא א(‬
‫׳וישמע את דברי בני לבן׳‪ ,‬ואיתא )יקרא תה שם( שבשביל שראה משה בסבלות‬
‫בני ישראל כמ״ש וירא כסכלותם‪ ,‬דהיינו שנתן לב על סבלותם שהיו מכבידין‬
‫עליהם והעבודה השייך לאיש נתנו על אשה וכן להיפך‪ ,‬ומשה היה מסתכל ע״ז‬
‫ונתן לכל אחד העבודה הראוי לו‪ ,‬וכן בין אנשים בעצמן הסתכל ליתן על כל‬
‫אחד מה שראוי לו‪ ,‬אמר לו השי״ת שבזכות זה יזכה להתיר נדרים שנאמר בו‬
‫ג״כ )גמתר ל יס ׳בין איש לאשתו וכו״‪ ,‬נמצא שע״י שמנהיגים ביושר ומעריכים‬
‫כל אחד כראוי כמה מסים יכול לשלם‪ ,‬עי״ז זוכים להתיר נדרים ועי״ז ניצולים‬
‫מארבע מידות הנ״ל‪.‬‬
‫)עפ״י תורה כז ח״ב(‬

‫)שמות ב כא(‬ ‫ויתן את צפורה בתו למשה‬

‫כל מי שגדול יותר צריך לבקש מבוקשו בריחוק מקום יותר כמו שאנו‬
‫רואין שהצומח חיותו ומבוקשו סמוך לו מיד כי הוא צומח מן הארץ בסמוך לו‬
‫ממש‪ ,‬ובהמה מבוקשה סמוך לה נ״כ על הארץ אך הוא בריחוק יותר קצת מן‬
‫הצומח כי הבהמה גדולה במעלה מן הצומח‪ ,‬אבל בן אדם צריך לבקש מבוקשו‬
‫בריחוק יותר ויותר מן הבהמה‪ ,‬וע״כ משה רבינו עליו השלום שהיה גדול‬
‫במעלה מאוד היה צריך לבקש מבוקשו בריחוק מקום ביותר‪ ,‬וע״כ הוצרך‬
‫לבקש לו אשה ממדין כי מבוקשו היה רחוק מחמת גדלותו‪.‬‬

‫)עפ״י תורה ע ח״ב(‬

 ‫דבש‬ ‫שמות‬ ‫נחלי‬ ‫קטז‬

‫)שמות ג ט‬ ‫וירא אליו ר בלבת אש‬

‫)תיקרז תיקון ו(‬ ‫בלבת אש‪ ,‬׳דא בת עין׳‪.‬‬
‫השגות אלקות א״א להשיג כי אם ע״י צמצומים רבים‪ ,‬כמו שאנו רואים‬
‫בחוש שא״א להשיג שכל גדול כי אם ע״י התלבשות בשכל התחתון‪ ,‬כמו‬
‫המלמד כשרוצה להסביר שכל גדול להתלמיד הוא מציע לו מתחילה הקדמות‬
‫ושבליות קפזנים שעי״ז יובל להבין את המכוון שהוא שכל עליון וגדול‪ ,‬וזה‬
‫בחינת הבת עין דהיינו השחור שבעין שהוא מצמצם וכולל בעצמו כל הדברים‬
‫הגדולים העומדים לנגדו‪ ,‬בגון בשהר גדול עומד לפניו אז נגבל בל ההר בתובו‪,‬‬
‫ועי״ז רואין ומשיגין הדבר שרואין‪ ,‬וכמו כן הוא בהשגות אלקות שהם שכל‬
‫והשגות גדולים מאוד שא״א להשיגם כי אם ע״י השכל התחתון שהוא מצמצם‬
‫ומגביל את השכל העליון‪.‬‬
‫וזהו וירא אליו מלאך ד׳ כלבת אש‪ ,‬שהשי״ת כשרצה להלביש למשה‬
‫השגות אלקות‪ ,‬הלביש לו אותם בשכל תחתון בבחינת כת עין‪.‬‬
‫)עפ״י תורה ל(‬

‫וירא ר׳ כי סר לראות ויקרא אליו אלקים‬

‫מתוך הסנה ויאמר משה משה ויאמר‬
‫)שמות ג ח‬ ‫הנני‬
‫כי סר לראות‪ ,‬אמר הקב״ה סר וזעף הוא‬
‫זה לראות בצערן של ישראל‪ ,‬ויאמר הנני‬
‫)שמות רבה ב(‬ ‫‪ -‬הנני לכהונה ובו׳‪.‬‬
‫כתיב)ישעיה מט י( ׳כי מרחמם ינהגם׳‪ ,‬היינו מי שהוא רחמן הוא יכול להיות‬
‫מנהיג‪ ,‬וזה היה משה רבינו כי היה לו רחמנות באמת על ישראל ומסר נפשו‬
‫בשבילם והשליך נפשו מנגד ולא היה חושש על עצמו כלל‪ ,‬כי השי״ת אמר לו‬
‫)שמוח ל‪ (3 3‬׳ואעשך לגוי גדול׳‪ ,‬והוא לא השגיח ע״ז רק אמר ׳אם תשא חטאתם‬
‫ואם אין מחני נא וכו״‪.‬‬
‫ועיקר הרחמנות הוא כשישראל עם קדוש נופלין ח״ו בעוונות ר״ל‪ ,‬כי מי‬
‫שיודע קדושת ישראל מאין הם לקוחים וגודל דקותם ורוחניותם‪ ,‬הוא יודע‬
‫מיז‬ ‫דבש‬ ‫שמות‬ ‫נחלי‬
‫שהם רחוקים לגמרי מעוון ואין עוון שייך להם כלל כלל לא‪ ,‬וכל היסורים‬
‫הקשים שבעולם אינם נחשבים כלל כנגר המשא הכבר הזה כמ״ש )פהליס לח ה(‬
‫׳כי עוונותי עברו ראשי כמשא כבד יכבדו ממני‪ /‬וזהו עיקר הרחמנות לרחם‬
‫על ישראל עם קדוש להוציאם מהמשא הכבד הזה‪.‬‬

‫וע״כ בכל עת שנפלו ישראל באיזה עוון היה משה רבינו מוסר נפשו‬
‫עליהם ומתפלל בעדם‪ ,‬ובפרט בחטא המרגלים שעל ידו נחרב בית המקדש‬
‫)חעניח נט(‪ ,‬והוא כולל כל החטאים‪ ,‬כי בזמן שבית המקדש היה קיים היינו נקיים‬
‫מעוונות כמ״ש )ישעיה נא א( ׳צדק ילין בה׳ ופירש רש״י‪ ,‬שתמיד של שחר היה‬
‫מכפר על העבירות של הלילה ותמיד של בין הערבים היה מכפר על העבירות‬
‫של היום‪ ,‬כי ישראל עם קדוש אין יכולין לשאת עליהם המשא של עוון אפילו‬
‫יום אחד‪ ,‬ומעת שחרב בית מקדשינו אין אנו יכולים לנקות עצמנו מן העוונות‪,‬‬
‫ומשה רבינו ידע כל זאת ע״כ הפציר והתחנן)גמלנל יל יע( ׳סלח נא לעון העם הזה‬
‫וכו״‪ ,‬שהשי״ת יסלח לנו על חטא זה שהוא כולל כל החטאים‪ ,‬וע״י שנתקבלה‬
‫בקשתו נעשה בחינת חנוכת הבית‪ ,‬היינו שאפילו בזמן הגלות שיהיה אז חרב‬
‫בית המקדש ר״ל‪ ,‬אעפ״ב ע״י סליחת השי״ת נמשך אור של חנוכה שעל ידו‬
‫יכולים נם בגלות להמשיך את האור של בית המקדש ולהינצל מהעוונות )עיי!‬
‫אגדות מהרש״א שכת כא‪ .‬שחנוכה ע״ש חנוכת המזכח(‪.‬‬

‫וזהו שרימז משה רבינו עליו השלום צירוף חנוכה בפסוק ׳סלח נא׳‪ ,‬כי‬
‫׳סלח נא לעון העם הזה כגודל חסדך וכאשר נשאתה וכו״‪ ,‬הוא ראשי תיבות‬
‫חנוכה‪ ,‬כי אור החנוכה נעשה ע״י ה׳סלח נא׳‪.‬‬

‫וזה מרומז בזה הפסוק ׳וירא ד׳ כי סר לראות ויקרא אליו אלקים מתוך‬
‫הסנה ויאמר משה משה ויאמר הנני׳ ואמרו חז״ל כי סר לראות‪ ,‬אמר‬
‫הקכ״ה סר וזעף הוא זה לראות בצערן של ישראל‪ ,‬ויאמר הנני ‪ -‬הנני‬
‫לכהונה‪ ,‬וירא יי כי סר לראות‪ ,‬הוא ר״ת כסליו)עיין ספר גט פשוט סימן קנו שק הוא הגירשא‬
‫דהיינו שע״י‬ ‫כסליו)פיקו״ז פיקק יג(‪,‬‬
‫גפמוס(‪ ,‬רמז לחנוכה שהוא נוטריקון חנו בכ״ה‬
‫הוירא י״י כי סר לראות‪ ,‬שמשה רבינו סר וזעף לראות בצערו של ישראל‪,‬‬
‫היינו העוונות שהם עיקר הצער‪ ,‬עי״ז זכינו לחנוכה שהוא האור של בית‬
‫המקדש כנ״ל‪ ,‬והשי״ת כשראה זאת קראו אליו ויאמר משה משה ויאמר הנני‬
‫ופירשו זכרונם לברכה הנני לכהונה‪ ,‬שזכה לכהונה בעת ששימש בשבעת ימי‬
 ‫דבש‬ ‫שמות‬ ‫נחלי‬ ‫קיח‬

‫המלואים כמ״ש )חהליס צט ‪ 0‬משה ואהרן ככהניו‪ ,‬היינו שע״י שהמשיך מחילה‬
‫זכה בעצמו לאור של בית המסדש‪.‬‬
‫***‬
‫כי סר לראות‪ ,‬אמר הקב׳׳ה סר וזעף הוא לראות‬
‫כצרתן של ישראל‪ ,‬ויאמר הנני ‪ -‬הנני לכהונה‬
‫)שמות רבה ב׳(‬ ‫הנני למלכות‪.‬‬
‫עיקר הרחמנות של מנהיג אמיתי הוא שמוציא את ישראל מהעוונות וזה‬
‫ע״י שמכנים בהם דעת‪ ,‬כי כל העוונות באים מזה שאין לאדם דעת שיש אלקים‬
‫שליט בארץ‪ ,‬כי ׳אין אדם עובר עבירה אא״כ נכנם בו רוח שטות׳)®מה ג(‪ ,‬ולכן‬
‫ע״י שהצדיק מכנים דעת בישראל עי״ז הוא מוציאם מהעוונות‪ ,‬ואפילו כשמגיע‬
‫זמנו של הצדיק והמנהיג להםתלק מן העולם והנשמה עולה ומתדבקת במקום‬
‫שעולה אין זה תכלית ושלימות שתהיה רק דבוקה למעלה‪ ,‬אלא עיקר שלימות‬
‫הנשמה היא שאף שהיא עולה למעלה‪ ,‬תהיה גם למטה ותאיר הדעת בעולם‬
‫הזה‪ ,‬וע״ב צריך להשאיר אחריו בן או תלמיד כדי שישאר דעתו ולימודו למטה‬
‫גם בעת שיםתלק‪ ,‬כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה )נ״נ קטז( עה״פ )חהלים נה(‬
‫׳אשר אין חליפות למו׳‪ ,‬חד אמר בן וחד אמר תלמיד‪ ,‬ולא פליגי‪ ,‬כי התלמיד‬
‫ע״י שמקבל את דעת הרב הוא בבחינת בן כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה‬
‫)טנהליי! צט‪ (:‬׳כל המלמד בן הכירו תורה כאילו עשאו׳‪ ,‬וגם הבן בודאי אין מעלה‬
‫כשנשאר בן רשע ח״ו‪ ,‬אלא העיקר להשאיר בן שיהיה בחינת תלמיד ג״ב‬
‫שיקבל ממנו שכלו ודעתו‪ ,‬ועי״ז שיש לצדיק בנים ותלמידים שעוםקים בדעתו‬
‫ובתורתו והוא מצילם עי״ז מעוונות עי״ז נחשב כאילו הוא בעצמו ממש נשאר‬
‫בעולם‪.‬‬
‫וצריך החכם להאיר הדעת בכל אחד מתלמידיו לפי בחינתו‪ ,‬כי יש דרי‬
‫מעלה ודרי מטה‪ ,‬דרי מעלה הוא שחושבים שכבר השיגו איזה השגה בהשי״ת‪,‬‬
‫ולהם צריך החכם להראות שבאמת אינם יודעים כלל בבחינת)זהר משפטים ק;( ׳איה‬
‫מקום כבודו׳‪ ,‬שאפילו המלאכים אינם יודעים אותו יתברך‪ ,‬כי השי״ת הוא אין‬
‫םוף ולגדולתו אין חקר)פהליס קמה ג(‪ ,‬ולהיפך לדרי מטה שהם בני אדם המונחים‬
‫במדריגה התחתונה ונדמה להם שהם רחוקים מאוד ממנו יתברך עד שהם‬
‫מייאשים עצמן לגמרי כי נדמה להם שכבר אבד נצחם ותוחלתם מד׳‪ ,‬אותם‬
‫צריך הצדיק לעוררם ולהקיצם בבחינת )ישעיה מ יט( ׳הקיצו ורננו שכני עפר׳‪,‬‬
‫ולגלות להם שד׳ עימם אצלם וקרוב להם כי ׳מלוא כל הארץ כבודו׳)שם ו ג(‪,‬‬
‫מיט‬ ‫דבש‬ ‫שמות‬ ‫נחלי‬
‫ואפילו אם נפלו לשאול תהתיות ה״ו אעפ״כ השכינה נמצאת איתם כמו שפירש‬
‫רש״י עה״פ )נמלגר לה לל( ׳כי אני ד׳ שוכן בתוך בני ישראל׳ ‪ -‬׳אף בזמן שהם‬
‫טמאים‪ /‬וע״כ יש להם תקוה ויכולת לצאת לגמרי משם‪ ,‬ואדרבה כשאדם כזה‬
‫מתנכר ומתקרב להשי״ת נעשים מזה למעלה שעשועים גדולים ועצומים‪ ,‬כי‬
‫זהו רצונו יתברך שדייקא אדם בשר ודם שיש לו יצר הרע ומניעות לעשות‬
‫את רצון הבורא‪ ,‬דייקא הוא יתגבר ויתקרב אליו‪ ,‬וכמה שהאדם היה יותר רהוק‬
‫אזי יש לו יתברך יותר שעשועים בעת שמתגבר לשוב אליו ולגלות כבודו‪.‬‬
‫ואלו השתי בהינות הם בהינת ההשגה של הבן וההשגה של התלמיד‪ ,‬כי‬
‫הבן שהוא תלמיד הוא במעלה יתירה מתלמיד לבד כי הוא נמשך כולו מן האב‬
‫מראשו עד רגלו‪ ,‬ע״כ הוא זוכה להשגת אביו הצדיק ממש‪ ,‬היינו בהינת דרי‬
‫מעלה‪ ,‬משא״כ התלמיד שהוא רק ׳כאילו עשאו׳‪ ,‬הוא בהינה של דרי מטה‪.‬‬
‫ואע״פ שצריך להאיר בכל אהד לפי בהינתו‪ ,‬מכל מקום צריך לכלול העליון‬
‫בתהתון והתהתון בעליון‪ ,‬דהיינו שיהיה הבן כלול מבתינת תלמיד והתלמיד‬
‫מבהינת בן‪ ,‬כי הבן שהוא בבהינת ההשגה של ׳איה׳‪ ,‬לא יהיה לו יראה‪ ,‬מאהר‬
‫שהצדיק העלה אותו לדרגה שכביכול אינו רואה כבודו יתברך כלל אז לא ירא‬
‫ממנו יתברך‪ ,‬וע״כ צריך שיהיה כלול גם מבהינת תלמיד‪ ,‬שיראה ג״כ קצת‬
‫מההשגה של ׳מלא כל הארץ כבודו׳‪ ,‬וכן התלמיד שהשגתו בבהינת ׳מלא כל‬
‫הארץ כבודו׳‪ ,‬יוכל להתבטל במציאות‪ ,‬ע״כ צריך להראות לו קצת מההשגה‬
‫של בהינת ׳איה׳‪ ,‬כדי שלא יתבטל במציאות ואז יוכל להיות לו יראה‪.‬‬
‫ועי״ז שעוסק הצדיק להכניס דעתו בבנים ותלמידים‪ ,‬עי״ז נכנסין בו אורות‬
‫המקיפים‪ ,‬דהיינו שזוכה להבין ולידע מה שלא היה מבין ויודע מתהילה )עיין‬
‫מפכח ע״ז להס‪ ,‬כי מה שאדם מבין ומשיג בשכלו הוא בהינת פנימי‪ ,‬ומה שאינו‬
‫יכול להבין נקרא מקיפים‪ ,‬שמקיף סביבות שכלו‪ ,‬ויש כמה בהינות במקיפים‪,‬‬
‫כי מה שמקיף לזה הוא פנימי אצל הבירו שהוא במדריגה למעלה ממנו‪ ,‬וכן‬
‫למעלה מעלה‪ ,‬וע״י שעוסק לדבר עם בני אדם להכניס בהם דעת‪ ,‬עי״ז נתרוקן‬
‫מוהו היינו שנתיישב אצלו המוה מהשכל והדעת שהיה לו בתהילה‪ ,‬ועי״ז יכול‬
‫להכנס השכל המקיף לפנים‪ .‬והצדיק שהשגתו היא גבוה מאוד מאוד‪ ,‬ע״כ‬
‫כשנתיישב מותו ע״י בהינת בן ותלמיד‪ ,‬הוא זוכה למקיפים עליונים מאוד‪,‬‬
‫ואע״פ דאיהו לא הזי מזליה הזי‪ ,‬והוא מרגיש מזה רצון וכיסופים עצומים‬
‫להתקרב ולהכלל בו יתברך עד שאינו יודע כלל מה הוא רוצה‪ ,‬ועי״ז נמשך‬
‫פרנסה לכל העולם ובפרט לאלו התלוים בו‪ ,‬כי איתא בזהר)תרומה קנג( שהפרנסה‬
 ‫דבש‬ ‫שמות‬ ‫נחלי‬ ‫מב‬

‫נמשכת מהאין סוף ברוך הוא אל מידת המלכות שהיא השכינה הקדושה‬
‫וממנה היא מתהלקת לכל אהד כפי הראוי לו‪ ,‬ע״כ ע״י שזוכה למקיפים הבאים‬
‫ממקום גבוה כזה‪ ,‬עי״ז הוא ממשיך השפעת הפרנסה למטה‪ ,‬ולכן זו ההארה‬
‫של דביקות ונעגועין להשי״ת מתגלית במיוהד בזמן האכילה שזהו פרנסתו של‬
‫האדם‪.‬‬
‫וצריך מאוד להיזהר להשתדל ולעסוק בזה‪ ,‬וזה עיקר ישוב העולם‬
‫כשהעולם ממולא מבני אדם‪ ,‬היינו מבני דעה שיודעים שיש אלקים מושל‬
‫ושליט בארץ וכר‪ ,‬וכל אדם יכול להעמיד תלמידים כי כשאהד מדבר עם הבירו‬
‫ביראת שמים ומאיר בו דעתו הקדושה שקיבל מרבו אזי הבית נהשב אצלו‬
‫תלמיד‪ ,‬וכן להיפך כשהבירו מאיר בו אז נהשב הוא תלמיד לגבי הבירו‪.‬‬
‫וזה היה אצל משה רבינו שהוא היה רבן של כל ישראל והשפיע להם‬
‫בבהינת בן ותלמיד‪ ,‬וע״כ זכה שהאירו לו אלו המקיפים העליונים‪ ,‬וזהו הנני‬
‫לכהונה הנני למלכות‪ ,‬הנני לכהונה‪ ,‬שמשה רבינו זכה לשלימות בן ותלמיד‪,‬‬
‫כי כהן הוא כלליות בן ותלמיד‪ ,‬כי בכהן נאמר )יקיא י יא( ׳להורות את בני‬
‫ישראל׳‪ ,‬לשון הוראה שזה בהינת תלמיד‪ ,‬וגם לשון הריון בהינת בן‪ ,‬ובזכות זה‬
‫הנני למלכות‪ ,‬הוא זכה לבהינת מלכות שעל ידו נמשך הפרנסה‪.‬‬
‫)עפ״י תורה ז ח״ב(‬

‫)שמות ג יא(‬ ‫מי אנוכי כי אלך אל פרעה‬

‫ויהר אף ד׳ כמשה )שם ד יד(‬

‫הכמינו זכרונם לברכה אמרו ) ש פי פרשי! ראה( ׳כל זמן שיש עבודת אלילים‬
‫בעולם הרון אף בעולם׳‪ ,‬היינו שהשי״ת כביכול מסתיר פנים‪ ,‬ואינו רוצה להנהיג‬
‫את העולם‪ ,‬ואפילו כשאין עבודת אלילים ממש‪ ,‬אלא שהאמונה אינה כל כך‬
‫כשלימות‪ ,‬גם אז לפי התמעטות האמונה יש ג״כ הרון אף והסתרת פנים‪ ,‬אך‬
‫מהמת שהרון אפו כרגע כמ״ש )ההלים ל ו( ׳כי רגע באפו׳‪ ,‬ע״כ אינו נרגש אלא‬
‫כשיש עבודת אלילים ממש‪ ,‬אבל כשאין עבודת אלילים ממש אלא הסרון‬
‫בשלמות האמונה‪ ,‬אזי אינו נרגש מעט ההרון אף שבהלק הרגע‪ ,‬ואין ניכר‬
‫הסתרת פני השם‪ ,‬אלא שההשתלשלות של ההרון אף הזה בא לצדיקים‪ ,‬ואצלם‬
‫הוא ניכר שהם מסתירים את פניהם מהעולם ואינם רוצים להנהיג אותו‪ ,‬ומהמת‬
‫שההרון אף הוא מעט מן המעט מהלק הרגע‪ ,‬עי״ז אינם תולים הסתרת פניהם‬
‫מכא‬ ‫דבש‬ ‫שמות‬ ‫נחלי‬
‫ברונז‪ ,‬אלא בקטנותם‪ ,‬שעושים עצמן כשיריים ואומרים שאינם ראויין להנהיג‪,‬‬
‫ובאמת גם הם אינם יודעים ומרגישים שהוא מחמת החרון אף‪ ,‬כי הוא מעט מן‬
‫המעט‪.‬‬
‫וזהו כשהקטין משה את עצמו מלילך למצרים ולהיות מנהיג ואמר מי‬
‫אנכי כי אלך א? פרעה ושאר דבריו‪ ,‬כתוב ויחר אף ד׳ כמשה‪ ,‬פירוש זאת‬
‫ההקטנה שלא רצה‪ ,‬זה מחמת שנשתלשל בו חרון אף ד‪.‬‬
‫ואיך ממתיקים את זה הרוגז‪ :‬ע״י הפרת הכעס ברחמנות‪ .‬היינו שכשבא‬
‫אדם לכלל כעם‪ ,‬לא יפעל שום אכזריות‪ ,‬אלא אדרבה ימתיק הכעס ברחמנות‬
‫בבחינת)סנקוק ג נ( ׳ברוגז רחם תזכור‪ ,‬ועי״ז נמתק החרון אף נם למעלה כביכול‪,‬‬
‫ואזי נמתק גם החרון אף שיש אצל הצדיקים‪ ,‬והרחמנות גוברת והם נתרצים‬
‫בהנהגת העולם בבחינת)ישעיה מט י( ׳כי מרחמם ינהגם׳‪.‬‬
‫)עפ״י תורה יח(‬

‫)שמות ג יח(‬ ‫אלוקי העבריים‬

‫כאשר רצה השי״ת לברוא את העולם לא היה מקום לבוראו מחמת שהיה‬
‫הכל אין סוף ע״כ צמצם את האור לצדדין דהיינו שכביכול צמצם משם אלוקותו‬
‫ועי״ז נעשה חלל פנוי ובתוכו ברא את העולם‪ ,‬אך א״א להבין ולהשיג זאת כי‬
‫אם לעתיד לבוא כי צריך לומר בו שני הפכים יש ואין‪ ,‬כי חלל הפנוי הוא‬
‫שהשי״ת כביכול צמצם אלקותו משם כי אם לא כן אינו פנוי והכל אין סוף ואין‬
‫מקום לבריאת העולם כלל כנ״ל אבל באמת לאמיתו בודאי יש שם אלקות כי‬
‫אין שום דבר בלעדי חיותו‪ ,‬וע״כ א״א להשיג כלל בחינת חלל הפנוי עד לעתיד‬
‫לבוא‪.‬‬
‫וזהו שהשי״ת נקרא אלוקי העבריים‪ ,‬לשון צדדין כמו)יהושע » ‪ (3‬׳עבר‬
‫הנהר׳‪ ,‬היינו שאלקותו מסבב נם על החלל הפנוי הבא ע״י שצמצם האור‬
‫)עפ״י תורה סד(‬ ‫לצדדין‪.‬‬

‫כי כבד פה וכבד לשון אנכי‪ ,‬ויאמר ר‬

‫)שמות ד י‪-‬יא(‬ ‫אליו מי שם פה לאדם‬
‫איתא בזהר )שמות מו;( שבגלות מצרים היו ישראל שרויים במ״ט שערי‬
‫טומאה‪ ,‬ובשעת הגאולה האיר השי״ת עליהם מאור שער החמישים של‬
 ‫דבש‬ ‫שמות‬ ‫נחלי‬ ‫מכב‬

‫הקדושה בחינת יובל שהוא שנת החמישים‪ ,‬ועי״ז נגאלו‪ ,‬וע״כ נזכר יציאת‬
‫מצרים בתורה חמישים פעמים‪ ,‬כנגד החמישים שערי בינה שעל ידם יצאו‬
‫ממצרים‪.‬‬
‫והנה מובא בפע״ח)שער חג המצות פ״ז( שעיקר גלות מצרים היא מה שהדיבור‬
‫היתה בגלות היינו שלא היו יכולים לדבר דיבורים קדושים כראוי‪ ,‬וזהו שאמר‬
‫משה רבינו כי ככד פה וכבד לשון אנכי‪ ,‬ובשעת הגאולה יצא ה׳דיבור׳‬
‫מהגלות‪ ,‬וכמו שמובא שם )שער הכוונות דרוש ‪ ,0‬שפסח הוא נוטריקון פה‪-‬םח‪ ,‬היינו‬
‫שנתקן הדיבור‪ ,‬נמצא שע״י בחינת יובל ‪ -‬חמישים שערי בינה‪ ,‬נתהווה הפה‬
‫והדיבור ויצאו ישראל ממצרים‪.‬‬
‫וזה מה שהשיב הקב״ה למשה על מה שאמר כי ככד פה וכבד לשון‬
‫אנכי ‪ -‬מי שם פה לאדם‪ ,‬שע״י מי ‪ -‬גימטריא חמישים ‪ -‬היינו החמישים‬
‫שערי בינה‪ ,‬שם פה לאדם ‪ -‬יתהוה הפה והדיבור‪.‬‬
‫)עפ״י תורה מה(‬

‫)שמות ד י(‬ ‫כבד פה וכבד לשון‬

‫הדיבור הוא התגלות הדעת כמ״ש )משלי נ ו( ׳מפיו דעת ותבונה׳‪ ,‬ובמצרים‬
‫שהיה הדעת בגלות כמ״ש )שמות ו ג( ׳ושמי ד׳ לא נודעתי להם׳‪ ,‬ע״כ היה נם‬
‫הדיבור בגלות‪ ,‬היינו שהיה קשה לדבר דיבורים דקדושה‪ ,‬וזהו שהיה משה‬
‫רבינו ככד פה וכבד לשון‪ ,‬שגם אצלו השתלשל בחינת פגם להדיבור‪.‬‬
‫)עפ״י תורה נו(‬

‫לא איש דבדים אגבי גם מתמול גם‬

‫)שמות ד י(‬ ‫משלשום גם מאז דבדך‬
‫יש ארבעה חלקי דיבור‪ ,‬דיבור של צדקה היינו שעושים צדקה וחסד עם‬
‫הדיבור‪ ,‬דיבור של תשובה כמ״ש )הושע יד ג( ׳קחו עמכם דברים ושובו אל ד״‪,‬‬
‫דיבור של עשירות דהיינו עשירים קרובים למלכות כמו שדרשו רבותינו‬
‫זכרונם לברכה )חולי! צ( על הכתוב )כראשית מ יג( שלשת השריגים ‪ -‬שלשה שרי‬
‫נאים ופירש רש״י ׳עשירים קרובים למלכות׳‪ ,‬שיש להם דיבור כדי להשפיע על‬
‫המלכות לבטל גזירות רעות ולפעול טובות וישועות לישראל כמ״ש )משלי ננ יא(‬
‫׳חן שפתיו רעהו מלך׳‪ ,‬ודיבור של מלכות כמובא)כהקדמת פיקו״ז( שהפה הוא כנגד‬
‫‪ap‬‬ ‫דבש‬ ‫שמות‬ ‫נחלי‬
‫ספירת המלכות‪ ,‬והיינו כל הדיבורים שאדם מושל ומולך על ידם‪ ,‬כי לכל אחד‬
‫יש בחינת מלכות‪ ,‬יש שהוא שורר בביתו יש שהוא מושל יותר ויש שמושל על‬
‫כל העולם‪ ,‬ועיקר המלכות הוא להאיר להתלויים בו את אור השי״ת‪.‬‬

‫וזה שאמר משה לא איש דברים אגכי גם מתמול גם משלשום גם מאז‬

‫דברך‪ ,‬שרומז לארבע חלקי הדיבור‪ ,‬לא איש דברים‪ ,‬הוא הדיבור של צדקה‬
‫כמ״ש )תהליס קיג( ׳טוב איש חונן ומלוה יכלכל דבריו׳‪ ,‬חונן ומלוה היינו גמילות‬
‫חסד וצדקה‪ ,‬וכתוב אצלו ׳יכלכל דבריו׳ שהוא הדיבור‪ ,‬גם מתמול‪ ,‬הוא בחינת‬
‫הדיבור של תשובה כמ״ש)חהליסצ ג( ׳ותאמר שובו בני אדם כי אלך שנים בעיניך‬
‫כיום אתמול׳‪ ,‬גם משלשום‪ ,‬הוא בחינת שלשת השריגים שרש״י פירש שלשום‬
‫‪ -‬שתי ימים‪ ,‬וגם הוא רבוי שביחד הם שלש‪ ,‬היינו הדיבור של עשירים קרובים‬
‫למלכות‪ ,‬גם מאז דברך‪ ,‬הוא בחינת הדיבור של מלכות כמ״ש )חהליס צג נ( ׳נכון‬
‫כסאך מאז׳‪ ,‬וכסא הוא מלכות‪ .‬דהיינו שאיתא בזהר מארא ‪ ow‬שבמצרים היה‬
‫הדיבור בגלות‪ ,‬ע״כ כששלח השי״ת את משה שילך לגאול את ישראל ממצרים‬
‫אזי אמר להשי״ת לא איש דברים אנכי ובו׳‪ ,‬שגם אצלו נשתלשל זה שארבעת‬
‫חלקי הדיבור היו בגלות‪ ,‬ע״כ היה לו קשה לדבר‪.‬‬
‫)עפ״י תורה ב ח״ב(‬

‫)שמות ד יא(‬ ‫מי שם פה לאדם‬

‫עיקר היראה באה לאדם בשעת האכילה בבחינת )רות ג יל( ׳לעת האוכל‬
‫גושי הלום׳‪ ,‬ו׳אין הלום אלא מלכות׳ מנסים קג( כמו שאמר דוד על מלכותו)שמואל‬
‫נ‪ ,‬ז יס( ׳כי הביאתני עד הלום׳‪ ,‬ומלכות הוא בחינת יראה כמ״ש)אנוס פ״ג( ׳אלמלא‬
‫מוראה של מלכות׳‪ ,‬נמצא שבשעת האכילה באה לאדם יראה‪.‬‬

‫ומי שאין אכילתו בקדושה ח״ו‪ ,‬אזי פיו הוא בחינת בעל חי ממש‪ ,‬ואז‬
‫היראה עומדת מרחוק ואינה נכנסת בו‪ .‬אבל כשאוכל עם יראת שמים בקדושה‬
‫ובטהרה כראוי‪ ,‬אזי הוא מכניס את היראה לתוך הפה‪ ,‬ואזי נעשה מהפה‬
‫בחינת קומת אדם בבחינת מי שם פה לאדם‪ ,‬היינו שהיראה מתפשטת בכל‬
‫איבריו‪ ,‬שכל פעולותיהם יהיו משועבדים אליו יתברך‪.‬‬
‫)עפ״י תורה עז ח״ב(‬
 ‫דבש‬ ‫שמות‬ ‫נחלי‬ ‫קכד‬

‫הוא יהיה לך לפה ואתה תהיה לו‬

‫)שמות ד טז(‬ ‫לאלהים‬
‫)תרגום אונקלוס(‬ ‫לאלקים‪ ,‬לרב‪.‬‬
‫מי שזוכה לשלימות הדיבור יכול לשנות את הטבע‪ ,‬כמובא בזהר הקדוש‬
‫)לן ל! צ( עה״פ)חהליס קג נ( ׳גבורי כה עושי דברו׳‪ ,‬שהצדיקים עושים ומנהיגים עם‬
‫הדיבור כרצונם‪ .‬ועיקר שלימות הדיבור הוא ע״י אמת כי ׳קושטא קאי ובו״)שנת‬
‫קל(‪ ,‬ואפילו שקר אין לו קיום רק ע״י אמת כמו שפירש רש״י )נממר יג נ!( ׳כל דבר‬
‫שקר שאין בו קצת אמת בתהילתו אין מתקיים בסופו׳‪ ,‬והאמת מאיר בדיבור‬
‫ע״י עסק התורה‪ ,‬כי התורה היא ׳תורת אמת׳)מלאר נ ‪ ,0‬וזהו ‪ m‬׳תורת אמת‬
‫היתה בפיהו׳‪ ,‬שע״י התורה שהיא אמת‪ ,‬זוכה לבהינת פה היינו שלימות‬
‫הדיבור‪ ,‬וכן זה מה שדרשו הז״ל )נ״מ פה;( עה״פ)ירמיה מו יע( ׳אם תוציא יקר מזולל‬
‫כפי תהיה׳ ‪ -‬׳זה המלמר בן עם הארץ תורה׳‪ ,‬שאפילו הקב״ה גוזר גזירה הוא‬
‫יכול לבטלה בדיבורו‪ ,‬כי ע״י שמלמד תורת אמת עי״ז משלים את הדיבור ואזי‬
‫יכול לשנות את הטבע‪ ,‬ודע שהגדולים שהיו בדורות שלפנינו דהיינו הרבנים‬
‫הגדולים שהיו אז לא היו יודעים שום כוונות‪ ,‬ואעפ״ב היו יכולים לעשות‬
‫מופתים רק ע״י לימוד התורה הקדושה‪ ,‬כי עי״ז כשהיו אומרים איזה דיבור‬
‫נתקיים הדבר‪.‬‬

‫וזה מרומז בפסוק הוא יהיה לך לפה ואתה תהיה לו לאלקים‪ ,‬ותרגומו‬
‫לרב‪ ,‬שע״י בהינת שמלמד תורת אמת לאלקים בהינת רב שמלמד תורת אמת‪,‬‬
‫עי״ז הוא יהיה לך לפה‪ ,‬זוכים לשלימות הדיבור‪ ,‬וע״ב כשלומדים תורה צריך‬
‫לראות לכוון לברר הדבר על אמיתתו‪ ,‬ולא לנטות מהאמת ה״ו מהמת כבוד‬
‫וכיוצא אלא רק בשביל שיתברר רצונו האמיתי של השי״ת‪.‬‬
‫)עפ״י תורה ב ח״ב ושיחות הרץ סימן יז(‬
‫מכה‬ ‫דבש‬ ‫וארא‬ ‫נחלי‬
‫^‪ -8‬פרשת וארא‬
‫וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב‬
‫באל שדי ושמי ד לא נודעתי להם וגם‬
‫הקימותי את בריתי איתם לתת להם את‬
‫)שמות ו ‪0‬‬ ‫ארץ בנען את ארץ מגריהם‬
‫מבואר לעיל)גראשיי! מא א( עה״פ ׳ויהי מקץ שנתיים ימים‪ /‬שע״י שמקשרים‬
‫את בחינת הזמן והמקום היינו העולם הגשמי לבחינת למעלה מהזמן והמקום‬
‫‪ -‬להשי״ת‪ ,‬עי״ז מכניעים את קול הסט״א המפתה בני אדם להבלי עולם הזה‬
‫ומקפזרנת רע על ישראל‪ ,‬וזוכים לשמוע את הקול דקדושה‪ ,‬ולזה זוכים ע״י‬
‫תשובה עיי״ש‪.‬‬
‫וזה פירוש וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב כאל שדי וכר ושמי‬
‫ד׳ לא נודעתי להם וגם הקימותי את כריתי איתם לתת להם את ארץ‬
‫כגען את ארץ מגוריהם‪ ,‬וארא אל אכרהם אל יצחק ואל יעקב כאל שדי‪,‬‬
‫היינו שהקב״ה אומר למשה שזה ששולחו לגאול את ישראל ממצרים קודם‬
‫הקץ‪ ,‬כי הקץ שאמרתי לאכות הוא בחינת אל שדי‪ ,‬דהיינו ששמתי גבול‬
‫לגלות ואמרתי לו די‪ ,‬שזהו בחינת זמן‪ ,‬אבל הבחינה של למעלה מהזמן‬
‫שיתבפזל הזמן הקצוב לא אמרתי להם‪ ,‬שזה יתקיים כשידפקו על דלתי הרחמים‬
‫ויחזרו בתשובה)עיין אור החיים(‪ ,‬שאז זוכין לעלות לדרגת למעלה מהזמן כנ״ל‪ ,‬ולזה‬
‫זוכים ע״י ארץ מגוריהם היינו תשובה כמו שתרגם אונקלום ׳ארעא תותבהון׳‬
‫לשון תשובה‪ ,‬ואז וגם אני שמעתי את נאקת כני ישראל‪ ,‬נשמע קולם של‬
‫בני ישראל היינו הקול דקדושה‪.‬‬
‫)עפ״י תורה עט ח״ב(‬ ‫י‬ ‫י‬

‫וידעתם בי אני ד המוציא אתבם מתחת‬

‫)שמות ו ז(‬ ‫מבלות מצרים‬
‫עיקר האדם הוא השכל‪ ,‬וע״ב במקום שחושב השכל שם כל האדם‪,‬‬
‫וכשיודע ומשיג בידיעת השי״ת‪ ,‬הוא שם ממש כמו שאמר החכם ׳אילו ידעתיו‬
‫הייתיו׳‪ ,‬וכל מה שיודע יותר בידיעת השי״ת‪ ,‬הוא נכלל בו יותר‪.‬‬
 ‫דבש‬ ‫וארא‬ ‫נחלי‬ ‫מכו‬

‫וכל ההסרונות שיש לאדם‪ ,‬הן פרנסה או בנים או בריאות הגוף וכל שאר‬
‫ההסרונות‪ ,‬הכל הוא בהסרון הדעת‪ ,‬ואף שיש אנשים שהסרים לגמרי מהדעת‬
‫ועם כל זה יש להם כל טוב‪ ,‬באמת כל מה שיש להם אינו כלום‪ ,‬וכן להיפך‪,‬‬
‫השלם בדעת שיש לו תמרון‪ ,‬באמת ההסרון אינו כלום כמו שאמרו הז״ל)נדרים‬
‫מא( ׳דעת קנית מה הסרת ואם דעת הסרת מה קנית׳‪ ,‬כי עיקר התסרון והשלימות‬
‫תלוי בדעת‪ ,‬וגם הגלות הוא רק מתסרון הדעת כמ״ש )ישעיה ה יג( ׳לכן גלה עמי‬
‫מבלי דעת׳‪ ,‬וע״כ גאולת מצרים היתה ע״י משה‪ ,‬שהוא בתינת דעת )עץ חיים לג‬
‫א(‪ ,‬ובשזכו לגאולת הדעת‪ ,‬ממילא יצאו גם הנופים‪ ,‬בי הגשמיות תלויה‬
‫ברוהניות‪ ,‬ונקראו בזכותו דור דעה)ויקרא תה מ(‪ .‬וזה שנאמר וידעתם כי אני ד׳‬
‫המוציא אתכם מתחת סכלות מצרים‪ ,‬שהגאולה היתה ע״י שנשלם הדעת‪.‬‬
‫)עפ״י תורה כא(‬

‫וידבר משה כן אל בני ישראל ולא שמעו‬

‫אל משה מקוצר רוה ומעבודה קשה‬
‫)שמות ו ט(‬
‫כל העולם נברא ע״י בהינת הרוה כמ״ש )פהלים לג ‪ 0‬׳וברוה פיו כל צבאם׳‪,‬‬
‫ובפרט היות האדם הוא הנשימה שהוא הרוה היים כמ״ש)גראשיח נ!( ׳ויפה באפיו‬
‫נשמת היים׳ וכמו שאמרו הז״ל)עיי! מר וארא נד‪ (:‬׳אם תהמר הנשימה תהסר ההיים׳‪.‬‬
‫אך מאין מקבלין את בהינת הרוה הזו‪ :‬דע שעיקר רוה ההיים מקבלין מהתורה‬
‫כמ״ש )נראשיח א נ( ׳ורוה אלקים מרהפת על פני המים׳ ׳ואין מים אלא תורה׳ )ג״ק‬
‫יז(‪ .‬וע״כ במצרים שהיה קודם קבלת התורה נאמר בהם מקוצר רוח‪ ,‬כי לא היה‬
‫להם מאין לקבל רוה ההיים דקדושה‪.‬‬
‫)עפ״י תורה ח(‬

‫)שמות ו ט(‬ ‫מקוצר רוה ומעבודה קשה‬

‫דע שע״י שהעולם הם מקטני אמונה ע״כ הם צריכים לעבוד את השי״ת‬
‫בתעניות ובעבודות קשות‪ ,‬בי בודאי שאפשר לעבוד את השי״ת בכל דבר כי‬
‫׳אין הקב״ה בא בטרוניא עם בריותיו׳)ענודה זרה ג(‪ ,‬אך מה שצריכין לעבודות‬
‫מכז‬ ‫דבש‬ ‫וארא‬ ‫נחלי‬
‫קשות הוא בחינת מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה)סנהלרי! עלס ׳בשעת שמד‬
‫אפילו אערקתא דמסאני יהרג ואל יעבור‪ /‬שאף שבאמת אין ראוי שיהרג על‬
‫זה אך מחמת שהוא שעת שמד והם מתגברים ורוצים דייקא להעבירו על הדת‬
‫ולהביאו לכפירה ח״ו ע״כ הוא מוכרח למסור נפשו אפילו על דבר קל‪ ,‬וזה נאמר‬
‫כשיש עבודה זרה וכפירה גמורה ח״ו שהם בבחינת)תהליס קלה י!( ׳אף אין יש רוח‬
‫בפיהם׳‪ ,‬שאין בהם כלל רוח חיים דקדושה‪ ,‬אבל גם הקטני אמנה צריכים‬
‫לעבודות קשות‪ ,‬כי ע״י אמונה זוכים לאריכת אפים שאף אם עובר הרבה‬
‫בילבולים ומניעות בעבודת השם אעפ״ב אינו משגיח על זה אלא סובל הכל‬
‫ומאריך רוח כי יודע שהכל מאיתו יתברך וכך דייקא השי״ת רוצה שנתקרב‬
‫אליו ע״י שבירת אלו המניעות‪ ,‬והקטני אמנה הם כמו ממוצע דהיינו שאין להם‬
‫אמונה שלימה שהיא בחינת מאריך רוח ואעפ״ב אינם כופרים לגמרי שאין להם‬
‫שום רוח כלל שעל זה צריכין למסור נפש כנ״ל רק הם כמו ממוצע ורוחם קצרה‪,‬‬
‫ע״ב הם צריכין לעשות עבודות קשות ולתעניתים‪.‬‬

‫וזהו שנאמר מקוצר רוה ומעבודה קשה‪ ,‬שמחמת שהם בבחינת קוצר‬
‫רוח‪ ,‬דהיינו קטני אמנה‪ ,‬עי״ז הם צריכין לעבודות קשות ותעניות כי אינם‬
‫מאמינים שיש להשי״ת נחת מכל דבר‪.‬‬
‫)עפ״י תורה פו ח״ב(‬

‫)שמות ו י(‬ ‫וידבר ר אל משה לאמר‬

‫דע כי ׳מצוה גוררת מצוה׳)אמת פ״ד(‪ ,‬ובודאי יש איזה בחינה בין המצוות‬
‫שהוא מקשר מצוה אחת לחברתה אשר עי״ז הן נגררות‪ ,‬וזהו מה שתורה לא‬
‫מתחילה מיד בצוויי המצוות אלא קודם מספרת וידבר ד׳ אל משה לאמר‬
‫וכדומה שזהו הבחינה שבין המצוות‪ ,‬ואפילו שעיקר המצוה נאמר אח״ב מכל‬
‫מקום זאת הבחינה בעצמה היא ג״ב יקרה מאוד ובודאי יש עבודה באלו‬
‫הדיבורים‪ ,‬והיא ההכנעה והתשוקה קודם שבא לעשות איזה מצוה והשמחה‬
‫בקיום המצוה לאחר עשיית המצוה‪.‬‬
‫)עפ״י תורה כב ח״א ונט ח״ב(‬
 ‫דבש‬ ‫וארא‬ ‫נחלי‬ ‫קבח‬

‫)שמות ז ‪n‬‬ ‫והוצאתי את צבאותי‬

‫צבאות ד‪ /‬הרי מלאכי השרת‪.‬‬
‫)מכילתא פ״ט(‬

‫הנה יש שבעה אקלימים)עיין ליקומי תורה עקג(‪ ,‬ועל כל אקלים יש מלאך ממונה‬
‫שעל ידו השי״ת משניה ומשפיע הארתו לעולם כמ״ש סכרה ד י( ׳שבעה עיני ד׳‬
‫המה משוטטים בכל הארץ‪ /‬וע״כ בכל אקלים נדלים פירות אהרים כפי הממונה‬
‫שיש שם‪ .‬וכשהשפע יורדת מלמעלה מקבל אותה תהילה המלאך הממונה שם‪,‬‬
‫ואה״כ היא יורדת דרך השדים השוכנים באויר עד למקום ולשדה ששם היא‬
‫צריכה לרדת‪.‬‬
‫והנה המלאכים הם בהינת אש כמ״ש )יתזקאל א ע( ׳מראיהם כגהלי אש‬
‫בוערות כמראה הלפידים׳‪ ,‬ע״כ כשבהינת המלאך הזק‪ ,‬אזי השדים מקבלים‬
‫השפע דרך מעבר לבד ואין יונקים ממנו רק כדי היותם‪ ,‬ואז כשהאדם אוכל‬
‫מאלו המאכלים הוא מקבל מהם תמימות לעבודת ד׳‪ .‬אבל כשנהלש ה״ו כה‬
‫המלאך‪ ,‬אזי מקבלים השדים לעצמם כת המלאך‪ ,‬ואזי נתערב כותם במאכלים‬
‫הגדלים על ידם‪ ,‬וכשאוכלים אלו המאכלים נעשה מהם ת״ו תמימות לתאוות‬
‫עולם הזה‪.‬‬
‫ע״כ צריכים לתזק את המלאך שאז לא יינקו השדים מהשפע רק‬
‫כדי היותם ולא יותר‪ .‬וזה ע״י שמתה בבתינת )משליטויג( ׳לב שמת ייטיב‬
‫פנים׳‪ ,‬׳פנים׳ זה בתינת מלאך כמ״ש )ישעיה פג ט( ׳ומלאך פניו הושיעם׳‪ ,‬שע״י‬
‫שמתה נותנין תיזוק להמלאכים‪ .‬וע״כ מקום המלאכים נקרא שתקים )עיין‬
‫אותיות לר״ע או׳ ‪ ,0‬על שם שתוק ושמתה‪ ,‬כי עיקר תיזוק המלאכים הוא ע״י‬
‫שמתה כנ״ל‪.‬‬
‫ועיקר תיזוק המלאך הוא בניסן‪ ,‬כי ניסן הוא ראש השנה למלכים)ר״ה נ‪,(.‬‬
‫שאז נתתדש ההתמנות של כל אהד ואתד‪ ,‬ואז נותנים לכל המלאכים ההתמנות‬
‫שלהם ויש להם שמתה ונתתזקים‪ ,‬ועי״ז השדים נכנעים כנ״ל‪ .‬וזה דייקא בניסן‪,‬‬
‫כי עיקר גלות מצרים היתה כדי לתקן תטא אדם הראשון שהתגברו עליו‬
‫השדים בתמימות תאות עוה״ז)עירוגין ית; ונראשית רגה נ ועיין פע״ת שער מג המצות פ״א(‪ ,‬ובניסן‬
‫נגאלו ונתקן התטא‪ ,‬נמצא שבניסן נתתזק כת המלאך ונתקן פגם תמימות תאוות‬
‫עוה״ז כנ״ל‪ .‬וזהו והוצאתי את צכאותי‪ ,‬הרי מלאכי השרת‪ ,‬שגם הם יצאו‬
‫)עפ״י תורה ה ח״ב(‬ ‫ייי ל •‬ ‫ונגאלו בניסן‪ ,‬כי אז נתחזקו ונ^ל^ני‬
‫מכט‬ ‫דבש‬ ‫וארא‬ ‫נחלי‬
‫ויקרא גם פרעה לחכמים ולמכשפים‬
‫ויעשו גם הם חרטומי מצרים כלהטיהם‬
‫)שמות ז יא(‬ ‫כן‬

‫אמרי ליה יוחנא וממרא למשה‪ ,‬תבן אתה‬

‫מכניס לעפריים‪ :‬פרש״י אמרי ליה יוהנא‬
‫וממרא ראשי מכשפים של מצרים למשה‬
‫רבינו כשהתחיל לעשות האותות לעיני‬
‫פרעה שהיו סבורים שהיה עושה אותם‬
‫ע״י כישוף‪ ,‬׳תבן אתה מכניס לעפריים'‪,‬‬
‫עפריים שהוא מקום הרבה תבואה‪ ,‬אתה‬
‫מביא לשם תבואה למכור‪ ,‬בתמיה‪ .‬כך‬
‫ארץ מצרים שהיא מלאה כשפים אתה‬
‫בא לשם לעסוק בכשפים‪ :‬׳אמר להו‪,‬‬
‫אמרי אינשי למתא ירקא ירקא שקול'‪,‬‬
‫פרש״י לעיר שגדל שם ירק הרבה הבא‬
‫ירק שלך למכור‪ ,‬לפי שמתקבצין שם הכל‬
‫)מנחות פה ושמות רבה ט(‬ ‫לקנות‪.‬‬
‫סוד הענין הוא שכל אהד מישראל צריך לבוא לדרגה שיוכל להבין את‬
‫תבונות התורה לעומקה‪ ,‬היינו שישיג את אור השי״ת הנמצא בסודות התורה‪,‬‬
‫אבל מי שהוא במדרגה פהותה הוא עדין רהוק מזה‪ ,‬רק באמצעות הדיבור יכול‬
‫לבוא נם הוא לתכונות התורה לעומקה‪ ,‬דהיינו ע״י שהוא מדבר בהתורה‬
‫בדיבורים כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה ) עי חגין נל( על הכתוב)משלי ד נק ׳כי‬
‫חיים הם למוצאיהם׳ ‪ -‬למוציאיהם בפה‪ ,‬אזי עי״ז‪ ,‬הדיבור מאיר לו וזוכה לשוב‬
‫בתשובה‪ ,‬כמאמרם ) נ י נו ח »‪ (.‬׳מעשה בתלמיד אחד ‪ -‬שהיה טמא‪ ,‬והיה מנמנם‬
‫למעלה מרבי יהודה בן בתירא‪ ,‬אמר ליה בני פתח פיך ויאירו דבריך‪ ,‬שאין‬
‫דברי תורה מקבלין טומאה׳‪ ,‬וזה ׳פתח פיך ויאירו דבריך׳‪ ,‬׳יאירו׳ דייקא‪,‬‬
‫שדיבורי התורה מאירים לו בכל המקומות שצריך לעשות תשובה‪ ,‬ואז בכל‬
‫פעם ופעם‪ ,‬ע״י כל תשובה ותשובה‪ ,‬עולים מדרגה לדרגה עד שזוכים לתכונות‬
‫התורה לעומקה‪.‬‬
‫וזהו ששאלו יוחני וממרא למשה תכן אתה מכניס לעפרים‪ :‬שהם הבינו‬
‫שמשה רוצה להכניס תבונות התורה בישראל‪ ,‬כי יציאת מצרים היתה בשביל‬
‫קבלת התורה כמ״ש)שמוח ג יק בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים‬
‫על ההר הזה‪ ,‬וע״ב שאלו‪ ,‬הרי בזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום הם‬
 ‫דבש‬ ‫וארא‬ ‫נחלי‬
‫משולים לעפר כמו שאמרו חכמינו ז״ל)מגילה טז‪ (.‬׳כשהן ‪ -‬ישראל יורדץ‪ ,‬יורדין‬
‫עד עפר‪ /‬א״כ איך יובל להביאם למדרנה גבוה בזו‪ :‬וזהו תבן בחינת תבונות‬
‫התורה כמ״ש )משלי נ יא( ׳תבונה תנצרך׳‪ ,‬אתה מכניס לעפרים לבחינת עפר‪,‬‬
‫היינו מדרגה פחותה‪ :‬השיב להם אמרי אנשי‪ ,‬שע״י האמירות‪ ,‬הדיבור יאיר‬
‫להם‪ ,‬למתא ירקא ‪ -‬לכל המקומות שצריך לעשות תשובה‪ ,‬כי ירקא הוא‬
‫בחינת תשובה כמו שאמרו במדרש )נלאשיח תה מג( ׳וירק את חניכיו׳‪ ,‬אוריקן‬
‫בפרשת שופטים‪ ,‬היינו שזרזם לעשות תשובה‪ ,‬בי פרשת שופטים נאמר על‬
‫תשובה כמו שדרשו עה״פ ׳מי האיש הירא ורך הלבב׳‪ ,‬׳הירא מעברות שבידו׳‬
‫)®מה מג(‪ ,‬ועי״ז ירקא שקו?‪ ,‬זובים לתשובת המשקל‪ ,‬דהיינו שכל הירידות‬
‫יתהפכו לעליות‪ ,‬כשם שישראל זכו בקבלת התורה לצאת ממ״ט שערי הטומאה‬
‫במצרים ולהכנם למ״ט שערי הקדושה ולבוא לתכונות התורה לעומקה‪.‬‬

‫)עפ״י תורה יא(‬

‫והיה בצאתי את העיר אפרוש את כפי‬

‫)שמות ט כט(‬

‫עיקר התפילה אינו אלא בארץ ישראל‪ ,‬כי פנימיות התפילה הוא שמאמין‬
‫שהשי״ת מחדש את עולמו בכל עת ובידו לחדש דבר כרצונו‪ ,‬ואפילו שהטבע‬
‫מחייב דבר מה ע״י התפילה השי״ת משנה את הטבע‪ ,‬שזהו ענין נם ‪ -‬שינוי‬
‫הטבע‪ ,‬ועיקר האמונה הוא בא״י כמ״ש)פהליס ל!!( ׳שכון ארץ ורעה אמונה׳‪.‬‬

‫וזה לעומת זה עשה אלקים)קהלי! ! יד( שמצרים הוא היפך ארץ ישראל היפך‬
‫הנסים כמ״ש )שמוח יד מ( ׳ומצרים נסים לקראתו׳‪ ,‬וע״כ אין שם מקום התפילה‪.‬‬
‫וזהו שאמר משה והיה בצאתי את העיר אפרוש את כפי‪ ,‬שהוצרך לצאת‬
‫ממצרים כדי להתפלל‪ ,‬כי שם הוא היפך התפילה‪.‬‬
‫)עפ״י תורה ז(‬
‫מלא‬ ‫דבש‬ ‫בא‬ ‫נחלי‬
‫^‪ -8‬פרשת בא ^‬
‫ויאמר ד אל משה בא אל פרעה כי אגי‬
‫הכברתי את ליבו ואת לב עבריו למען‬
‫שתי אותותי אלה בקרבו ולמען תספר‬
‫באזני בנך ובן בגך את אשר התעללתי‬
‫במצרים ואת אותותי אשר שמתי בם‬
‫וירעתם בי אני ר ויבא משה ואהרן אל‬
‫פרעה ויאמרו אליו בה אמר ר אלוקי‬
‫העברים ער מתי מאנת לענות מפני שלה‬
‫עמי ויעברני כי אם מאן אתה לשלה את‬
‫עמי הנני מביא מהר ארבה בגבולך‬
‫)שמות י א‪-‬דס‬
‫כשעלה ברצונו יתברך לברוא את העולם כדי לגלות רהמנותו לא היה‬
‫מקום לבראו מחמת שהיה הכל אין פוך‪ ,‬ע״כ צמצם את האור לצדדין ונעשה‬
‫חלל הפנוי ובתוכו ברא את העולם ע״י דיבורו וחכמתו כמ״ש)תהליס לג ‪ 0‬׳בדבר‬
‫ד׳ שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם‪ /‬וכן כתיב)שס קד נד( ׳כולם בחכמה עשית‪/‬‬
‫שהשי״ת הגביל חכמתו בהאותיות שאותיות אלו הם גבול לזה ואותיות אלו הם‬
‫גבול לזה‪ ,‬וזה הצמצום של החלל הפנוי א״א להבין ולהשיג כלל כי אם לעתיד‬
‫לבוא‪ ,‬כי צריך לומר בו שני הפכים יש ואין‪ ,‬כי חלל הפנוי היינו שאין שם‬
‫אלקות כביכול כי אם לא כן אינו פנוי‪ ,‬אבל באמת לאמיתו בודאי יש שם אלקות‬
‫כי אין שום דבר בלעדי חיותו‪ ,‬וצריך רק להאמין ולשתוק שם‪ ,‬כי הבריאה היתה‬
‫ע״י החכמה שבדיבור כנ״ל וחלל הפנוי שהוא קודם הבריאה הוא קודם אותיות‬
‫הדיבור והחכמה וע״כ אין כה בדיבור לדבר בה ואין כה בשכל להבינו‪ ,‬וזה‬
‫יהיה שכרן של הצדיקים לעתיד לבוא שישיגו השנות ויבינו מה שלא היו‬
‫יכולים להבין בעולם הזה )עיין ע״ח גתשילתו(‪.‬‬

‫בכתבים)שם היכל הנקודיס שער שגירש הכלים(‬

‫והנה יש שני מיני אפיקורסות‪ ,‬כי מובא‬
‫שבתחילת הבריאה השי״ת המשיך את אורו בריבוי גדול ומחמת זה נשתברו‬
‫הכלים שלא יכלו לסבול האור‪ ,‬ומשם נתהוו הקליפות והחכמות החיצוניות‬
‫היינו האפיקורסות‪ ,‬כי כמו שאצל האדם יש כמה מיני מותרות ופסולת כגון‬
 ‫דבש‬ ‫בא‬ ‫נחלי‬ ‫מלב‬

‫ציפורניים שיער וזיעה וכר כן כל חכמה חיצונה בא ממותרות ופסולת ידועה‬

‫של הקדושה היינו מניצוצות הקדושה של האותיות שנשברו ונפלו‪ ,‬וע״כ אף‬
‫שבודאי צריך לברוח ולהימלט מהאפיקורסות הזאת‪ ,‬אך אעפ״כ מי שנופל לשם‬
‫יכול למצוא הצלה לצאת משם‪ ,‬כי מאחר שיש שם כמה ניצוצות ואותיות‬
‫הקדושה ע״כ אם יבקש וידרוש‪ ,‬יוכל למצוא שם אלקות ושכל לישב הקושיות‬
‫של האפיקורסות‪ ,‬ועליה נאמר)אנוח נ( ׳ודע מה שתשיב לאפיקורוס׳ כי יש עליה‬
‫תשובה‪.‬‬
‫אבל יש עוד מין אפיקורסות שעליו נאמר)משלי נ יט( ׳כל באיה לא ישובון׳‪,‬‬
‫והם החכמות שאינם חכמות אלא מחמת שהם עמוקים ואין משיגים אותם‬
‫מחמת זה הם נראים כחכמות‪ ,‬כמו למשל כשאחד אומר סברא שקר בגמרא עם‬
‫פירוש רש״י ותוספות‪ ,‬ומחמת שאין למדן ליישב הקושיא שבא ע״י סברא זו‬
‫עי״ז נדמה שאמר סברא וחכמה גדולה אף שבאמת אינו סברא כלל‪ ,‬כן יש כמה‬
‫מבוכות וקושיות אצל המחקרים שבאמת אינם שום חכמה והקושיות בטלים‬
‫מעיקרא אך מחמת שאין בהשכל אנושי לישבם ע״כ הם נדמים לחכמות‬
‫וקושיות‪ ,‬ובאמת א״א ליישב אלו הקושיות כי הם באים מחלל הפנוי אשר אין‬
‫שם אלקות כביכול כנ״ל‪ ,‬וע״כ א״א בשום אופן למצוא להם תשובה היינו למצוא‬
‫שם את השי״ת כי אילו היה מוצא שם את השי״ת א״כ לא היה פנוי והיה הכל‬
‫אין סוף כנ״ל‪ ,‬וע״כ בודאי מזה האפיקורסות צריך ליזהר יותר ויותר לברוח‬
‫ולהימלט ולבלי לעיין ולהביט בדבריהם כלל כי ח״ו בודאי ישקע שם‪ ,‬וישראל‬
‫עוברים על כל החכמות והמבוכות שבעולם‪ ,‬כי אנו יודעים באמת לאמיתו ע״י‬
‫האמונה שקיבלנו מאבותינו ורבותינו הקדושים שבודאי יש עליהם תשובה‬
‫ובודאי יש שם אלקותו יתברך‪ ,‬רק שעכשיו זה מוסתר מאיתנו שא״א לגלות‬
‫האלוקות שיש שם‪.‬‬
‫אך דע שיש צדיקים גדולים בבחינת משה שנקרא )שמוח ד י( ׳כבד פה׳‪,‬‬
‫שהוא בחינת שתיקה ‪ -‬למעלה מן הדיבור‪ ,‬והם צריכים דוקא לעיין באלו‬
‫החכמות‪ ,‬ואף שגם הם אינם יכולים לגלות האלקות שיש שם ולתרץ כל‬
‫הקושיות והמבוכות הבאים משם כי זה א״א עד לעתיד לבוא כנ״ל‪ ,‬אעפ״ב ע״י‬
‫עיונם בהם הם מעלים ומוציאים מהם כמה נשמות שנפלו ונשקעו בהם‪ ,‬כי כל‬
‫דבר חושק לשרשו וכשהצדיק עוסק באלו החכמות אזי כל הנשמות ששרשם‬
‫בקדושה חושקים ונתלהבים לידבק בנשמת הצדיק שהוא שורש נשמות ישראל‬
‫)עיין שער הפשוקים שמוח( ואז הוא מוציא אותם‪.‬‬
‫מלג‬ ‫דבש‬ ‫בא‬ ‫נחלי‬
‫וזהו ויאמר ד׳ אל משה כא אל פרעה כי אני הכבדתי את ?יכו ואת‬
‫לב עבדיו‪ ,‬פרעה הוא בחינת חלל הפנוי כי פרעה לשון ביפזול מלשון)שמוח ה‬
‫ה ׳תפריעו את העם׳‪ ,‬וגם לשון התגלות‪ ,‬והיינו בחינת חלל הפנוי שהוא בפזל‬
‫ופנוי מכל‪ ,‬ובתוכו התגלות כל הבריאה כנ״ל‪ ,‬ולכל החכמות הבאים משם‬
‫ולעבדיו היינו ההקדמות של כל החכמות כי כל חכמה יש לה הקדמות דהיינו‬
‫שכליים קפזנים בדי להבין על ידם המכוון והם נקראים עבדים המשמשים‬
‫להחכמה‪ ,‬ויש בהם כבדות לב היינו שנשארים בקושיות על השי״ת מחמת‬
‫שפנה אלקותו משם כביכול כדי שתוכל הבריאה להתהוות כנ״ל‪ ,‬וע״כ ויאמר‬
‫ד׳ אל משה בא וכר‪ ,‬שמשה דייקא יבוא אל פרעה בחינות חלל הפנוי כי‬
‫אסור לכנוס לשם כי אם בחינות משה כנ״ל‪ ,‬וזהו למען שתי אותותי אלה‬
‫בקרבו‪ ,‬היינו מה שהככדתי את ליבו ואת לב עבדיו שא״א למצוא שם את‬
‫השי״ת‪ ,‬זה היה למען שיתי וכר‪ ,‬כדי שאשית כקרכו האותיות של הבריאה‬
‫היינו כדי שתוכל הבריאה להתהוות שם כי אם לא היה מצמצם אלקותו משם‬
‫לא היה מקום לבריאה כנ״ל‪ ,‬וזה ולמען תספר וכר‪ ,‬כי שם בתוך הבריאה‬
‫שנתהוה בתוך חלל הפנוי שם תוכל לספר ולדבר‪ ,‬כי יש שם אותיות ודיבור‬
‫שעל ידם נתהוה הבריאה בג״ל‪ ,‬ועיקר הבריאה היתה בשביל לגלות רחמנותו‬
‫בנ״ל‪ ,‬נמצא שבבל דבר יש צמצום רחמנותו הייגו שהשי״ת צמצם רחמגותו‬
‫וברא את הדבר הזה בתבנית ודמות הזה כפי שמידת רחמנותו יתברך חייבה‬
‫שזה הדבר יהיה‪ ,‬וזה ולמען תספר באזני כנך וכן כנך ‪ -‬׳עד כאן רחמי האב‬
‫על הבן׳)נמו שפירש רש״י נראשיח נא עה״פ ׳אם חשקור לי ולניני ולננד׳(‪ ,‬שבמה שהוא אחר הבריאה‬
‫שם תוכל לספר ולדבר ולהשיג צמצום רחמנותו שיש בכל דבר‪ ,‬היינו שבדבר‬
‫הזה יש כל כך רחמנות ובדבר הזה יש כל כך רחמנות‪.‬‬

‫אבל אלו החכמות שיש בהם מעפז קדושה מאותיות השבורים כנ״ל‬
‫בשארם ח״ו נופל בהם יובל לידע שם את השי״ת‪ ,‬וזה את אשר התעללתי‬
‫כמצרים‪ ,‬היינו הקליפות שבאים משבירת הכלים כנ״ל‪ ,‬כי התעללתי פירש‬
‫רש״י ׳שחקתי׳ היינו שעשיתי שחוק ועוללות בעולם היינו בחינת הקליפות שהן‬
‫כנגד הקדושה רק כמו מי שמדמה ומשחק ומעקם עצמו לחבירו כי הם רק כקוף‬
‫המשחק ומדמה עצמו לאדם)עיין זוהר חממה קמ״חס‪ ,‬ואת אותותי אשר שמתי בם‪,‬‬
‫שיש שם אותיות היינו ניצוצי הקדושה כי הם באים משבירת הכלים כנ״ל ע״כ‬
‫וידעתם כי אני ד׳‪ ,‬שם תוכלו להכיר את ד׳‪.‬‬
 ‫דבש‬ ‫בא‬ ‫נחלי‬ ‫קלד‬

‫ומשה בא אל פרעה כדי להכניע אותו להוציא ממנו את הנשמות שנפלו‬

‫אצלו כנ״ל‪ ,‬וזה ויבא משה אל פרעה ובו׳ עד מתי מאנת לענות מפני‪ ,‬ועיקר‬
‫הדבר שלה עמי ויעבדני‪ ,‬היינו להוציא הנשמות שנפלו לשם‪ ,‬כי אם מאין‬
‫אתה לשלה את עמי הנני מביא מהר ארכה כגכולך‪ ,‬מהר הוא בהינת‬
‫לעתיד לבוא כי)עירוני! נ‪ (3‬׳מהר לקבל שכר‪ ,‬כגכולך היינו הגבול של פרעה‬
‫שהוא בהינת הלל הפנוי כנ״ל‪ ,‬שלעתיד לבוא יבינו שהוא בהינת ארכה‪ ,‬כי‬
‫הארבה לבושו מיניה וביה )נראשיח רנה נא( )נמונא ננל ספד קנלה שזהו נחינח סוד חלל הפני(‪,‬‬
‫היינו אל תהשוב שההסתרה של השי״ת והקושיות שיש כגכולך הם אמיתיים‬
‫הקיימים לעד‪ ,‬כי לעתיד לבוא יתגלה לכל איך אפשר להיות שבאמת הוא לבוש‬
‫ואעפ״כ הוא מיניה וביה שיש שם אלקות‪.‬‬
‫)עפ״י תורה סד(‬

‫ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה והכיתי‬

‫בל בבור בארץ מצרים מארם וער בהמה‬
‫ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים אני ר‬
‫)שמות יב יט‬

‫ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה ‪ -‬אני‬

‫ולא מלאך‪ ,‬והכיתי כל בכור בארץ‬
‫מצרים ‪ -‬אני ולא שרף‪ ,‬ובכל אלהי‬
‫מצרים אעשה שפטים ‪ -‬אני ד׳‪ ,‬אני הוא‬
‫‪ -‬ולא השליח‪ ,‬אני ד׳ ‪ -‬אני הוא ולא אחר‪.‬‬
‫)הגדה של פסח(‬

‫ההיות אלוקות שבו השי״ת מתיה את העולם נגבל בהתורה הקדושה‪ ,‬כי‬
‫יש בתורה אותיות ותיבות ופסוקים ופרשיות וסדרים שהם בהינת מידות‬
‫שבהם נגבל ההיות במידה‪ ,‬ודע שבמקומות הנמוכים והרהוקים מאוד מהשי״ת‬
‫שם דייקא מלובש היות גבוה מאוד בבהינת סתרי תורה היינו תורת ד׳ בעצמה‪,‬‬
‫כי מהמת שהיא צריכה להתלבש במקומות נמוכים כאלו ע״כ השב השי״ת‬
‫מהשבות לבלי להלביש שם פשטי תורה לבל יוכלו הקליפות לינוק משם הרבה‬
‫ויהיה הפגם גדול מאוד‪ ,‬ע״כ הוא מסתיר ומלביש שם תורה גבוה דייקא ‪ -‬סתרי‬
‫תורה שמשם אינם יכולים לינוק הרבה‪ .‬וזהו ועברתי כארץ מצרים‪ ,‬אני ולא‬
‫מלה‬ ‫דבש‬ ‫בא‬ ‫נחלי‬
‫מלאך‪ ,‬אני ולא השליח‪ ,‬אני ד׳ ולא וכו‪ /‬כי ארץ מצרים היא מקום הקליפות‬
‫ע״ב שם דייקא מלובש ומוסתר השי״ת בעצמו‪ ,‬וע״כ אפילו מי שנפל ונתרחק‬
‫מן הקדושה מאוד ח״ו‪ ,‬צריך לידע ששם במקומו דייקא יכול להתקרב אל‬
‫השי״ת ביותר‪ ,‬כי שם דייקא נעלם חיות גבוה מאוד‪ ,‬וכשיזכה לשוב להשי״ת‬
‫תתגלה על ידו דייקא תורה גבוה דהיינו סתרי תורה‪.‬‬
‫)עפ״י תורה נו(‬

‫)שמות יג ט(‬ ‫ולזכרון בין עינך‬

‫צריך לשמור מאוד את הזיכרון שלא יפול לשכחה‪ ,‬דהיינו בכלליות לזכור‬
‫תמיד שזה העולם הוא עובר וחולף ושהעיקר והתכלית הוא עלמא דאתי‪ ,‬וכן‬
‫בפרטיות צריך תמיד להגדיל את הדעת בבל מחשבה דיבור ומעשה ולהסתכל‬
‫ולהתבונן היטב על כל הסיבות והענינים שהשי״ת מזמין לו ומגלגל עמו בכל‬
‫יום ויום‪ ,‬בי בל יום יש בו מחשבה דיבור ומעשה משונה מחבית‪ ,‬כי השי״ת‬
‫מצמצם אלקותו מאין סוף ואין תכלית עד נקודת המרכז של עולם הגשמי‬
‫שהאדם עומד עליו ומזמין לבל אדם מחשבה דיבור ומעשה לפי היום ולפי‬
‫המקום ולפי האדם ומלביש לו בהם רמזים כדי לקרבו לעבודתו‪ ,‬בכן צריך‬
‫להעמיק מחשבתו בזה ולהגדיל בינתו ולהבין מהו הרמיזות שמרמז לו השי״ת‬
‫להתקרב אליו בכל פעם מכל מקום שהוא‪ ,‬כי בכל הענינים ובכל המלאכות‬
‫ובכל המו״מ ובכל הדברים שבעולם שהשי״ת מזמין לאדם בכל יום ויום בכולם‬
‫יש בהם רמזים פרטיים לקרבו אליו‪.‬‬
‫ובדי לשמור את הזכרון הנ״ל צריך לשמור א״ע שלא יפול לרע עין‬
‫בבחינת ולזכרון כין עינך‪ ,‬היינו שלא יהיה עינו צרה בהתנשאות של חבירו‬
‫וכדומה‪ ,‬כי השכחה בא ע״י מיתת הלב כמו שאמרו חז״ל)עירוני! נד( ׳אלמלא לא‬
‫נשתברו לוחות הראשונות לא היתה שכחה בעולם׳ וזה בחינת הלב כמ״ש)משלי‬
‫ג ג( ׳בתבם על לוח לבך׳‪ ,‬ומיתת הלב היא בחינת רע עין כי )ע״ז נמס ׳שורינא‬
‫דעינא בליבא תליא׳ שהעין תלוי בלב‪ ,‬וע״כ נבל שהיה רע עין נאמר בו)שמואל‬
‫א‪ w ,‬לס ׳וימת לבו בקרבו׳‪ ,‬וכן אבשלום שהיה עינו רעה במלכות אביו נאמר בו‬
‫מיתת הלב שנאמר )שמואל נ‪ ,‬יש יד( ׳ויקה שלשה שבטים ויתקעם בלב אבשלום׳‪,‬‬
‫נמצא שעיקר השכחה היא ע״י רע עין שהוא בחינת מיתת הלב‪.‬‬
‫)עפ״י תורה נד(‬
 ‫דבש‬ ‫בשלח‬ ‫נחלי‬ ‫חלו‬

‫^‪ -8‬פרשת גשלח ^‬

‫ויםב אלקים את העם דרך המדבר ים‬

‫םוף והמושים עלו בני ישראל מארץ‬
‫)שמות יג יח(‬ ‫מצרים‬
‫אחד מחמישה‪) .‬רש״י(‬ ‫וחמושים‪,‬‬
‫רבינו זכרונו לברכה היה בחורף בבית המגיד מטירהאוויצע‪ ,‬והמגיד‬
‫לא היה בביתו ואנשיו עמדו אצלו‪ ,‬אמר להם רבינו זכרונו לברכה תפרסו‬
‫בשלום המגיד עבורי ותגידו לו ויסב אלקים את העם דרך המדבר ים‬
‫סוף‪ ,‬פירוש ויסב אלקים כשה״ו דינין מקיפין ומסבבין את האדם‪ ,‬כי שם‬
‫אלקים הוא מידת הדין כידוע )עץ סייס ו ס(‪ ,‬אזי העצה הוא דרך המדבר‬
‫ים סוף‪ ,‬צריכין לדבר מהצדיק הנקרא יוסף‪ ,‬כי מדבר הוא לשון דיבור‪,‬‬
‫וים סוף הוא אותיות מיוסף‪ ,‬היינו הצדיק )עיין ממר קדמות מערנס ק אוס ה(‪,‬‬
‫והמושים פירש רש״י מהמישה‪ ,‬היינו ע״י תמשה מוצאות הפה שהוא‬
‫הדיבור‪ ,‬עלו בני ישראל ממצרים‪ ,‬מכל המיצר‪.‬‬
‫)עפ״י ח״מ סימן חרט(‬

‫)שמות יג יט(‬ ‫ויקה משה את עצמות יוםף‬

‫א״א לבוא לקדושת וטהרת המחשבה אלא ע״י התקשרות לצדיקים‪.‬‬
‫וזהו שנאמר ויקה משה את עצמות יוסף‪ ,‬שמשה הוא בחינת מוחין ‪-‬‬
‫דעת )ען סייס שער לג פ״א(‪ ,‬כי משה רבינו נתן לנו את התורה שהיא כלליות‬
‫הדעת דקדושה כמ״ש )מריס ד לה( ׳אתה הראת לדעת כי ד הוא האלקים׳‪,‬‬
‫ויוסף הוא בחינת צדיק כידוע סהר נראשיס קצד‪ ,(:‬ולכן נקרא ׳יוסף הצדיק׳‪ ,‬היינו‬
‫שבחינת משה שהוא המוחין צריך להתקשר לבחינת יוסף שהוא הצדיק‪,‬‬
‫ועי״ז זוכים למוחין זכים‪.‬‬
‫)עפ״י תורה ריא(‬
‫מלז‬ ‫דבש‬ ‫בשלח‬ ‫נחלי‬
‫)שמות יד ‪0‬‬ ‫ופרעה הקריב‬
‫הקריב את ישראל לאביהם שבשמים‪.‬‬
‫)שמות רבה כא(‬

‫כשהולקין על האדם‪ ,‬נמצא שרודפין אותו והוא בורח בכל פעם להשי״ת‪,‬‬
‫ובל מה שחולקין עליו יותר‪ ,‬מקרבין אותו יותר להשי״ת‪ ,‬כי השי״ת בכל מקום‬
‫בבחינת)חהליס קלט ‪ (r‬׳אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך‪ ,‬נמצא שבבל‬
‫מקום בורח להשי״ת‪ ,‬וזה מה שדרשו חז״ל עה״פ ופרעה הקריב‪ ,‬שהקריב את‬
‫ישראל לאביהם שבשמים‪ ,‬שע״י רדיפתו אותם נתקרבו יותר להשי״ת כנ״ל‪.‬‬
‫)עפ״י תורה יג ח״ב(‬

‫ר ילהם לכם ואתם תהרישון‬

‫)שמות יד יס‬

‫ע״י מחלוקת שחולקים רשעים על אנשים בשרים‪ ,‬עי״ז נופלין מחשבות של‬
‫רשעים שהם מחשבות של כפירות על אנשים הכשרים‪ ,‬במובא בגמרא)יגמות צו;(‬
‫מעשה שנחלקו בבית המדרש עד שנקרע ספר תורה מחמתן‪ ,‬אמר ר׳ יוסי בן‬
‫קסמא תמה אני אם לא יהיה בית זה עבודת בוכבים‪ ,‬נמצא שע״י מחלוקת‬
‫נעשה עבודה זרה וכפירות‪.‬‬
‫והתיקון והעצה לזה הוא לשתוק להם ולמסור את המלחמה לד׳ שהוא‬
‫ילחם בשבילנו בבחינת ׳ד׳ ילחם לכם ואתם תהרישון׳‪ ,‬ואז ע״י השתיקה‬
‫נתעלה המחשבה מנפילתה כי נתבטלין המחשבות רעות של הכפירות‪ ,‬וזה‬
‫בחינת)מנסוח נט( ׳שתוק כך עלה במחשבה׳‪ ,‬שע״י השתיקה נתעלה המחשבה‪.‬‬
‫)עפ״י תורה רנא(‬

‫)שמות יד כא(‬ ‫ויבקעו המים‬

‫קשיו מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף‪.‬‬
‫)פסחים קיח(‬
‫)סוטה ב(‬ ‫קשה לזווגן כקריעת ים סיף‪.‬‬
‫הענין הוא שיש י״ב נוסחאות התפילה כנגד י״ב שבפזים‪ ,‬וכנגדן יש י״ב‬
‫שערים שדרכם נכנסת התפילה)זהר שלח קע(‪ ,‬וזה שאמרו חז״ל)פרקי דתי אליעזר פרק מ(‬
 ‫דבש‬ ‫בשלח‬ ‫נחלי‬ ‫מלח‬

‫שהים נקרע לשנים עשר קרעים כנגד שנים עשר שבטים‪ ,‬כי הוא נקרע בזכות‬
‫תפילתן של ישראל כמ״ש)שמות יל י( ׳ויצעקו בני ישראל אל ד״‪ ,‬היינו כנגד שתים‬
‫עשרה הנוסהאות ושנים עשר השערים של התפילות‪ ,‬אך צריך לזה זכות גדולה‬
‫שיזכה האדם להעלות תפלתו דרך שער השייך לו‪ ,‬כי אם יגיע לשער שבט‬
‫אתר לא יוכל לעלות‪ ,‬ולזכות לזה הוא ע״י שיתפלל בכל לבו באמת ובתמים‬
‫כמ״ש)חהלים קמה יח( ׳קרוב ד׳ לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת‪/‬‬
‫ובני ישראל גורמים בתפילתם יחוד קודשא בריך הוא ושבינתיה‬
‫)עיין זהר‬
‫פחמה קלג( ועי״ז זוכים למצוא את זווגם‪ ,‬וכן ישראל מפרנסים לאביהם שבשמים‬
‫בתפלתם )עיי! זהר יקרא ז‪ ,(:‬דהיינו שנותנים כביכול כה לשכינה להמשיך שפע‬
‫בעולם‪ ,‬וכפי זה כן נותנים להם פרנסתם‪ ,‬נמצא שע״י התפילה זוכה אדם לזיווגו‬
‫ולפרנסתו‪.‬‬
‫וזה קשין מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף וקשה לזווגן כקריעת ים‬
‫סוף‪ ,‬היינו שהקושי שבהשגת מזונותיו וזיווגו הוא מחמת שכל אחד צריך לקבל‬
‫את השפע המגיע לו דייקא‪ ,‬כשם שבקריעת ים סוף היה לכל שבט שביל מיוחד‬
‫שרק דרכו היה יכול לעבור‪ ,‬וזה ע״י התפילה המיוחדת לו שעולה בשער שלו‬
‫דייקא‪ ,‬ולזה צריך זכות גדולה כנ״ל‪ ,‬ע״כ קשה פרנסתם וזיוונם כקריעת ים סוף‪.‬‬
‫)עפ״י תורה ט קיב(‬

‫וישב הים לפגות בוקר לאיתנו‬

‫)שמות יד כס‬

‫ע״י תפילה בכה מתוך כיסופים והשתוקקות להשי״ת זוכים לשמחה‪ .‬כי‬
‫עיקר השמחה הוא בלב‪ ,‬וא״א ללב לשמוח אלא עד שיסיר העקמומיות שבליבו‬
‫שיהא לו ישרות לב כמ״ש)ההלים צז יא( ׳ולישרי לב שמחה׳‪.‬‬
‫והנה אמרו חז״ל)נרמת נמ‪ (.‬׳לא נבראו רעמים אלא לפשט עקמומיות שבלב׳‪,‬‬
‫ועיקר הרעמים הם מגבורות כמ״ש)איור ט יל( ׳ורעם גבורותיו מי יתבונן׳‪ ,‬ובשביל‬
‫זה אנו מברכים ׳שכוחו וגבורתו מלא עולם׳‪ .‬וזאת הבחינה נמצאת אצל כל אחד‬
‫ואחד‪ ,‬כי איתא בזהר)פנחס ילה‪ (:‬׳כד קלא נפיק ואערא בעבי מיטרא‪ ,‬אשתמע‬
‫קלא לברייתא ודא אינון רעמים׳‪ ,‬היינו כשהקול יוצא ופוגע בענני המטר‪ ,‬נשמע‬
‫הקול לבריות ואלה הם הרעמים‪ .‬וזה בחינת תפילה בכה היינו שמוציאים את‬
‫קול התפילה בכה ובגבורה‪ ,‬וכשהקול פוגע במוח המכונה ׳עבי מיטרא׳‪ ,‬כי ממנו‬
‫מלט‬ ‫דבש‬ ‫בשלח‬ ‫נחלי‬
‫יורדין טיפין טיפין המשקין את כל הגוף כמ״ש בזהר ‪ ,w‬אזי ׳אשתמע קלא‬
‫לברייתא‪ /‬היינו שנשמע הקול במוחו בבחינת רעמים כנ״ל‪ ,‬ואזי זוכה לפשט‬
‫העקמומיות שבליבו כנ״ל‪ ,‬וכמו שאמרו)שו״ע או״ח סי׳ סא( ׳הקול מעורר הכוונה‪/‬‬
‫אך צריך לשתף הגבורות בחסדים‪ ,‬דהיינו שישתף את קול התפילה היוצא‬
‫בבה וגבורה עם אהבה והשתוקקות להשי״ת שהוא בחינת מידת החסד כידוע‬
‫כמ״ש)תהליס כ נ!( ׳בגבורות ישע ימינו׳‪ ,‬שהישועה באה דווקא בשיתוף של הימין‬
‫היינו החסד עם הגבורה‪.‬‬
‫וזהו וישב הים לפנות בוקר לאיתנו‪ ,‬הים היינו המוח הנקרא ים החכמה‬
‫)שעה״נ לחשי קנלח ש‪3‬מ ליוש א(‪ ,‬לפנות בוקר ‪ -‬דא בוקר דאברהם כמ״ש בזהר)מרומה קע‪(:‬‬
‫׳אשנה קודשא בריך הוא בזכותא דאברהם דאקדים בצפרא למעבד רעותיה‬
‫דמאריה‪ ,‬ועל דא לפנות בוקר‪ /‬והיינו מידת האהבה כמ״ש)ישעיה מא מ( ׳אברהם‬
‫אוהבי׳‪ ,‬לאיתנו הוא גבורות סהר וימי יל‪ ,(:‬כלומר שע״י תפלה בכה מתוך‬
‫השתוקקות להשי״ת‪ ,‬היינו שיתוף חסדים עם הגבורות בנ״ל‪ ,‬זובים לוישב הים‪,‬‬
‫שים החכמה היינו המוח‪ ,‬ישוב ויאיר ללב בבחינת רעמים ויפשט עקמומיתו‪,‬‬
‫)ע־‪-‬י תויוז וז(‬ ‫ועי־ז זוכים לשמחה ננ׳י ■‬

‫)שמות יד כז(‬ ‫ומצרים גסים לקראתו‬

‫מבואר לעיל עה״פ )נשמוח ס נס( ׳והיה כצאתי את העיר אפרוש את כפי׳‪,‬‬
‫שמצרים הוא היפך האמונה היפך הנסים עיי״ש‪ ,‬וזהו בחינת ומצרים נסים‬
‫)עפ״י תורה ז(‬ ‫לקראתו‪ ,‬שמצרים היא היפך הנסים•‬

‫בר׳)שמות יד לא(‬ ‫ויאמינו‬

‫כשנופל לאדם ספיקות באמונת הבורא יתברך שמו יאמר בפה מלא ׳אני‬
‫מאמין באמונה שלימה שהוא יחיד ראשון ואחרון׳‪ ,‬כי ידוע )עיין זהר כראשית סמ‪(.‬‬
‫שהיצה״ר נמשך מנבורות הנפולין‪ ,‬וההמתקה של הגבורות דקליפה הוא ע״י‬
‫גבורות דקדושה‪ ,‬וזה בחינת הדיבור כמ״ש)חהליס קמה יא( ׳וגבורתך ידברו׳‪ ,‬נמצא‬
‫כשאומר אני מאמין כנ״ל שהוא גבורות דקדושה הוא ממתיק בזה את הספיקות‬
‫שהם בחינת גבורה דקליפה‪ ,‬וזהו שאמרו חז״ל)כרכות ה א( ׳לעולם ירגיז אדם יצ״ט‬
‫על יצה״ר׳‪ ,‬דהיינו שע״י הגבורות דקדושה ממתיקים הגבורות דקליפה‪.‬‬
‫)עפ״י שיתות הרץ סימן קמב(‬
 ‫דבש‬ ‫בשלח‬ ‫נחלי‬ ‫‪w‬‬

‫)שמות טו א(‬ ‫אז ישיר משה‬

‫שר לא נאמר אלא ישיר‪ ,‬מכאן לתחית‬
‫)סנהדרין צא‪(:‬‬ ‫המתים מן התורה‪.‬‬
‫דע שכל חכמה וחכמה שבעולם יש לה זמר וניגון מיוחד שממנה היא‬
‫נמשכת בבחינת )חהלים מז ‪ (r‬׳זמרו משכיל‪ /‬וכן בכל מדריגה ומדריגה כי בחינת‬
‫החכמה שבמדרגה היותר עליונה יש לה זמר וניגון יותר עליון לפי בחינתה וכן‬
‫למעלה מעלה עד ראשית נקודת הבריאה שהיא תחילת האצילות‪ ,‬ושם אין‬
‫למעלה ממנה ואין מקיף לאותה חכמה שיש שם כי אם אור האין סוף המקיף‬
‫לחלל הפנוי שבתוכו כל הבריאות והחכמות‪ ,‬ובודאי גם שם יש בחינת חכמה‬
‫אך החכמה שיש שם באור אין סוף א״א לידע ולהשיג אותה כי אין סוף הוא‬
‫השי״ת בעצמו וחכמתו א״א להשיג כלל ואין שם רק בחינת אמונה שמאמינים‬
‫בו יתברך שאורו האין סוף מסבב כל עלמין ומקיף הכל‪.‬‬

‫ואמונה יש לה ג״כ זמר וניגון המיוחד לו וכמו שאנו רואים שאפילו‬

‫העכו״ם בדברי פזעותם יש לכל אמונה שלהם ניגון מיוחד שמזמרין בו ועורכין‬
‫בו בבית תיפלתם‪ ,‬כן להיפך בקדושה כל אמונה יש לה זמר וניגון‪ ,‬ואותו זמר‬
‫המיוחד לאמונה הנ״ל שהוא אמונה העליונה מכל המיני חכמות ואמונות‬
‫שבעולם היינו אמונה בהאור אין סוף עצמו הסובב כל עלמין כנ״ל‪ ,‬אותו זמר‬
‫הוא ג״כ למעלה מכל הנגינות וזמירות שבעולם‪ ,‬וכל הזמירות והניגונים של כל‬
‫החכמות נמשכין ממנו‪ ,‬ולעתיד לבוא שיהפך לכל העמים ׳שפה ברורה לקרוא‬
‫כולם בשם ד״)צפניה ג ט(‪ ,‬והכל יאמינו בו יתברך‪ ,‬אז יתקיים )שה״ש ל ״( ׳תבואי‬
‫תשורי מראש אמנה׳‪ ,‬יתגלה השיר והזמר השייך ל׳ראש אמונה׳ זו‪.‬‬

‫ולבחינת זמר זה אין מי שיזכה היום כי אם צדיק הדור בחינת משה שהוא‬
‫אוחז במדריגת אמונה הנ״ל‪ ,‬וזה אז ישיר משה ואמרו חכמינו זכרונם לברכה‬
‫שר לא נאמר אלא ישיר מכאן לתהית המתים מן התורה‪ ,‬שעתיד משה‬
‫לשיר לעתיד לבוא ג״כ‪ ,‬כי כל השירות בין של עולם הזה בין של לעתיד לבוא‬
‫הוא רק אצל משה שזכה לזמר ששייך לאמונה העליונה על הכל ששם נכללין‬
‫כל הזמירות כנ״ל‪.‬‬
‫)עפ״י תורה סד(‬
‫ממא‬ ‫דבש‬ ‫בשלח‬ ‫נחלי‬
‫)שמות טו ט‬ ‫עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה‬
‫ותען להם מרים שירו לי׳ )שם כא(‬
‫כשעלו ישראל מן הים נתנו עיניהם לומר‬
‫)סוטה ל‪(:‬‬ ‫שירה‪.‬‬
‫כפי קדושתו ופרישותו של האדם מתאוות עוה״ז כן זוכה להדרת פנים‪,‬‬
‫היינו שנזדככת חכמתו בתורה הקדושה שנדרשת כשלש עשרה מידות שהם‬
‫נמשכות משלושה עשר תיקוני דיקנא הנקראים הדרת פנים)זהר אשד שג‪ .‬ושגת קננ‪,(.‬‬
‫כמ״ש )מרי הימים א‪ ,‬טז ‪ (0‬׳הוד והדר לפניו עז והדוה במקומו׳‪ ,‬מתי ׳הוד והדר‬
‫לפניו׳‪ :‬כש׳עז וחדוה במקומו׳‪ ,‬דהיינו קדושה ופרישות‪ ,‬כי לקדושה זוכים ע״י‬
‫שהוא ׳עז׳ ותקיף נגד יצרו כמובא )פיקרז פיקון ל עה(‪ ,‬והוא ׳הדוה׳ דמפזרוניתא‬
‫שגורם שמהה גדולה למעלה )עיין פע״פ שער הזמירופ פ״א(‪.‬‬

‫ולפי מה שזוכה להדרת פנים כן הזדככות קול רינתו‪ ,‬כי הקול הוא לפי‬
‫החכמה והשכל של דרושי התורה בבחינת ׳זקן ‪ -‬זה קנה חכמה׳)קידושין לנס‪,‬‬
‫וכמבואר בזהר)נמלנר רלה( שזה מרמז על ה׳קנה׳ שמוציא את הקול)נרטפ סא(‪ ,‬ואז‬
‫ע״י השמעת קולו לבד בלא דיבור הקב״ה מושיעו בעת צרתו כמ״ש)פהליס קו מד(‬
‫׳וירא בצר להם‪ ,‬בשמעו את רנתם׳‪ .‬וזה פירוש עזי וזמרת יה‪ ,‬עד היינו‬
‫הקדושה כנ״ל‪ ,‬וזמרת זה הקול‪ ,‬שע״י שלימות הקדושה זוכה להזדככות הקול‪,‬‬
‫ועי״ז ויהי לי לישועה הקב״ה מושיעו ע״י השמעת קול לבד‪.‬‬

‫וזה מה שאמרו חכמינו זכרונם לברכה כשעלו ישראל מן הים נתנו‬

‫עיניהם לומר שירה‪ ,‬כי ע״י שנתגלתה קדושתו של יוסף הצדיק בים כמו‬
‫שאמרו חכמינו זכרונם לברכה )נראשיפ רנה®( עה״פ )פהליס קיל ג( ׳הים ראה וינם׳‪,‬‬
‫בזכות עצמותיו של יוסף נקרע הים לישראל‪ ,‬בזכות ויעזוב בגדו בידה וינם‬
‫ויצא החוצה‪ ,‬עי״ז נתנו עיניהם‪ ,‬עיניים על שם החכמה נאמר כמו שפירש‬
‫רש״י עה״פ)נראשיפ ג ז( ׳ותפקחנה עיני שניהם׳‪ ,‬היינו שזכו לזיכוך החכמה בחינת‬
‫הדרת פנים כנ״ל‪ ,‬ועי״ז נזדכך קולם וזכו לומר שירה‪.‬‬
‫והנה ע״י הקול זוכין לשלום בבחינת מה שדרשו חז״ל)שה״ר פא( עה״פ ׳שיר‬
‫השירים אשר לשלמה׳‪ ,‬למלך שהשלום שלו‪ ,‬כי כל המחלוקות הם ע״י פנם‬
‫הדיבור‪ ,‬וע״י תיקון הקול נעשה שלום‪ ,‬וע״כ תיכף אחר קול הרינה של שירת‬
‫הים זכו לשבת שלום סהר קרש קעו;(‪ ,‬כמובא בגמרא )םנהדד! מ;(‪ ,‬וזה מרומז בפסוק‬
 ‫דבש‬ ‫בשלח‬ ‫נחלי‬ ‫ממב‬

‫ו׳תען ל׳הם מ׳רים ש׳ירו ל׳ד׳‪ ,‬שהוא ראשי תיבות שלום‪ ,‬שע״י השירה זכו‬
‫לשלום‪.‬‬
‫)עפ״י תורה כז(‬

‫)שמות טו ב(‬ ‫עזי וזמרת י־ה‬

‫אין עוז אלא תורה‪) .‬זבחים קטז(‬
‫הנה העולם צריכים רחמים גדולים הן ברוחניות הן בגשמיות‪ ,‬והנה איתא‬
‫בזהר)נשא קלזס ׳אית רחמים ואית רחמים‪ ,‬אית רחמים פשופזים דזעיר אנפין‪ ,‬ואית‬
‫רחמים גדולים דעתיקא סתימאה׳ כמ״ש )ישעיה נל ז( ׳וברחמים גדולים אקבצף‪,‬‬
‫ואנו צריבים רחמים גדולים אך בעוונותינו הרבים בדור הזה אין מי שיתפלל‬
‫כך שיוכל להמשיך את הרחמים האלו מחמת שאין מי שיכיר גדולת הבורא כ״כ‬
‫מפני גודל הגלות והדחקות‪ ,‬והקב״ה בעצמו צריך להתפלל על זה כדאיתא‬
‫בגמרא )נרטח ז‪ (.‬׳מנין שהקב״ה מתפלל‪ :‬שנאמר )ישעיה ט ‪ 0‬׳ושמחתים בבית‬
‫תפילתי׳‪ ,‬תפילתם לא נאמר אלא תפילתי‪ ,‬מכאן שהקב״ה מתפלל‪ ,‬ומה מתפלל‪:‬‬
‫יהי רצון מלפני שיכבשו רחמי את כעסי ויגולו רחמי על מידותי ואתנהג עם‬
‫בני במידת הרחמים׳‪.‬‬
‫והוא על דרך משל שיש בעיר שני עשירים‪ ,‬אחד יש לו עשירות פשופזה‪,‬‬
‫והשני הוא עשיר גדול מאוד ומופלג בעשירות אשר א״א להעריך עשירותו‪,‬‬
‫והוצרך אדם אחד לישועה גדולה העולה לסך רב אבל אינו יכול לבקש מבוקשו‬
‫כי אם להעשיר הקטן במעלה‪ ,‬כי להעשיר הגדול אינו יכול לבוא‪ .‬אבל זה‬
‫העשיר הקטן אע״פ שהוא רוצה לעזור לו בכל יכולתו‪ ,‬אעפ״ב לא יובל לקבל‬
‫מבוקשו ממנו כי אין ביכולתו למלאות משאלותיו של זה האיש‪ ,‬כי משאלותיו‬
‫גדולות מיבולתו‪ ,‬ע״ב עצה היעוצה לזה האיש הצריך ישועה‪ ,‬שילך לעשיר‬
‫הקטן ויעורר רחמיו ויאמר לו‪ ,‬׳הנה אני נצרך לישועה גדולה‪ ,‬ואני יודע שאתה‬
‫חפץ לרחם עלי אבל אין ביכולתך למלאות משאלותי‪ ,‬ע״כ מבוקשי ממך‪ ,‬שאתה‬
‫תלך להעשיר הגדול מאוד שהוא לעוצם עשירותו יבול למלאות משאלותי‬
‫בכפלי כפלים‪ ,‬רק שאנוכי איני יכול להכנם ולבוא לאיש גדול כזה‪ ,‬אבל אתה‬
‫יכול לבוא אליו‪ ,‬תרחם עלי בזה לבקש ממנו עבורי שימלא משאלותי‪ ,‬ובזה‬
‫תושיעני בוודאי כל צרכי ישועתי בשלימות׳‪.‬‬
‫ממג‬ ‫דבש‬ ‫בשלח‬ ‫נחלי‬
‫כמו כן הוא כביכול ענין תפלת ד׳ הנ״ל שאנו אין בנו כח כי אם לעורר‬
‫הרחמים הפשוטים‪ ,‬הרחמים דזעיר אנפץ‪ ,‬אבל אלו הרחמים יש להם גבול וח״ו‬
‫לא יוכלו להושיע לנו‪ ,‬ע״כ אנו מבקשים שהרחמים הפשוטים בעצמם שאנו‬
‫מעוררים בתפילותינו אצל השי״ת‪ ,‬יתפללו ויעוררו את הרחמים הגדולים‪ ,‬ועי״ז‬
‫יהיה לנו ישועה שלימה‪ ,‬כי כשהשי״ת ירחם עלינו ברחמיו הגדולים שאינם‬
‫נפסקים לעולם‪ ,‬בוודאי אין שום עוון ופגם שיהיה חוצץ בפניהם‪ ,‬ובוודאי יהיה‬
‫לנו ישועה בכל צרכינו‪.‬‬

‫ובמה יכול לבוא שהוא יתברך יתפלל‪ :‬ע״י תורה‪ ,‬כי בכל אדם יש חלק‬
‫מבללות בל העולמות והצירופים‪ ,‬ובכל מה שהוא מדבק את עצמו לשם הוא‬
‫מקשר חלקו‪ ,‬וכשהוא הולך אחר שרירות לבו ותאוותו‪ ,‬הוא מקשר את חלקו‬
‫בעולמות והאותיות והצירופים שלו‪ ,‬להסט״א ח״ו‪ ,‬ועי״ז מתבלבלים האותיות‬
‫והצירופים שזהו גלות השכינה‪ ,‬ואז הדעת ג״כ מתבלבל כמ״ש חז״ל)מגילה ‪i-y‬‬
‫עה״פ)ירמיה מס יא( ובגולה לא הלך‪ ,‬שע״י גלות הדעת מתבלבל‪ ,‬ו׳כל מי שאין בו‬
‫דעה אסור לרחם עליו׳ )נרטס לג(‪ .‬וכששב בתשובה שלימה אזי שבים חלקיו‬
‫מכלליות העולמות והאותיות והצירופים גם כן למקומן‪ ,‬ואז הדעת שלם‬
‫ומתעורר רחמנות כמ״ש )לנדה ל ג( ׳ושב ד׳ אלוקיך את שבותך׳‪ ,‬הייגו החלק‬
‫מכלליות העולמות של האדם אשר הוא שבוי אצל הסט״א‪ ,‬אזי ׳ורחמך׳‪.‬‬

‫ועיקר התשובה תלויה בתורה‪ ,‬הייגו כשלומד תורה לשמה ומתייגע בה‬
‫עד שזוכה להבין דבר מתוך דבר ולחדש בה חידושים וביאורים‪ .‬כי התורה‬
‫נקראת עניה במקומה ועשירה במקום אחר)ימשלמי דה פ״ג(‪ ,‬שצריך להביא ראיה‬
‫ממקום למקום‪ ,‬ועי״ז הוא מחזיר ומקשר כל האותיות והצירופים שבחלקו‬
‫מכלליות העולמות‪ ,‬מכל המקומות שנדחו ונתפזרו לשם‪ ,‬אל שרשן ומקומן‬
‫ונעשה בריה חדשה‪ ,‬ואז בשהדעת מיושב מתעורר עליו רחמנות‪.‬‬

‫וזהו פירוש עזי וזמרת י‪-‬ה ויהי לי לישועה ואמרו חז״ל אין עוז אלא‬
‫תורה‪ ,‬שע״י התורה זוכין לתשובה ולדעת‪ ,‬ועי״ז מעוררים את הרחמים אצלו‬
‫יתברך‪ ,‬עד שהוא בעצמו כביכול יתפלל עלינו שזה וזמרת י‪-‬ה‪ ,‬היינו תפילת‬
‫השם‪ ,‬ואז ויהי לי לישועה‪ ,‬בודאי יהיה לנו ישועה בשלימות אמן ואמן‪.‬‬

‫)עפ״י תורה קה(‬

 ‫דבש‬ ‫בשלח‬ ‫נחלי‬ ‫קמד‬

‫מרבבות פרעה וחילו ירה בים ומבחר‬

‫)שמות טו ד(‬ ‫שלישיו טבעו בים סוף‬
‫צריך כל אדם לפשפש את עצמו בכל עת‬
‫אם הוא דבוק בהשי״ת‪ ,‬והסימן של‬
‫דביקות הוא תפילין‪ ,‬כי ענינה של מצות‬
‫תפילין הוא דביקות להשי״ת כמ״ש‬
‫)שיי השידס י! ‪ 0‬׳שימני כחותם על לבך‬
‫כחותם על ?רועך'‪) .‬עיין שיר השירים רבה ח(‬

‫ואי אפשר לבוא לבתינת תפילין אלא כשיעלה את הדיבור לשורשו‬

‫ויתקנהו‪ .‬כי הדיבור שהוא רוח פיו של הקב״ה שהוא בחינת)הקדמה החיקרז( מלכות‬
‫‪ -‬פה‪ ,‬היינו שהפה מכוון כנגד ספירת המלכות שהיא השכינה הקדושה כידוע‪,‬‬
‫בחינת שם אדנ‪-‬י כמ״ש )חהלים נא יס ׳אדני שפתי תפתח׳ סהר יקיא יא‪ ,(.‬כי אדנ‪-‬י‬
‫הוא לשון אדנות‪ ,‬שהשי״ת אדון ושליפז על כל הבריאה שזה ספירת המלכות‪,‬‬
‫היא בחינת ים )עיין חיקו! יא מהפיקוניס האחרונים( שכל הספירות העליונות משפיעות‬
‫לתוכה בבחינת)קהלה א ז( ׳כל הנחלים הולכים אל הים‪/‬‬

‫וע״י שאדם מתקן את דיבורו היינו שמדבר רק דיבורים קדושים‪ ,‬עי״ז הוא‬
‫זוכה שהדיבור שלו הוא בחינת רוח פיו של הקב״ה כביכול‪ ,‬ואז נתקן המלכות‬
‫ונעשה השראת השכינה בעולם‪ .‬אבל כשח״ו פוגמין את הדיבור‪ ,‬אזי נעשה‬
‫מרוח פיו ׳רוח סערה׳‪ .‬כי אותיות הדיבור הם כ״ז‪ ,‬כ״ב פשוטות וחמש כפולות‬
‫‪ -‬מנצפ״ך‪ ,‬וכל אחת כלולה מעשר‪ ,‬כנגד העשרה מיני ניקוד‪ ,‬שהם כנגד העשר‬
‫ספירות המשפיעות ומאירות במלכות שהוא הדיבור כנ״ל‪ ,‬וזה בגמטריא ר״ע‪.‬‬
‫ואדנ‪-‬י הוא בנמטריא ס״ה‪ ,‬וביחד הם אותיות סער״ה‪ ,‬שנעשה מפגם הדיבור‬
‫רוח סערה ‪ -‬שמסער גופיה ונשמתיה‪ .‬וזה בחינת השטן שמקטרג ומעורר דין‬
‫כדי לעשות סוף וקץ לכל בשר כמ״ש בזהר)נראשיח קיט‪ (:‬עה״פ ׳ויהי אחר הדברים‬
‫האלה והאלקים ניסה את אברהם׳‪ ,‬שהיצה״ר והמקטרגים יונקים מ׳אחר‬
‫הדברים׳ דהיינו מפגם הדיבור שהוא ׳אחורי הדיבור׳ דקדושה‪.‬‬

‫וצריך כל אדם לראות לכפות את הרוח סערה תחת הדיבור של הקדושה‪,‬‬

‫ולהוציא ממנו כל הדיבורים שנפלו לתוכו ואז ׳יקם סערה לדממה׳)חהלים קז נט(‪.‬‬
‫וזה ע״י שלומדין תורה בעניות ובדחקות בעת שצר לאדם שהוא בחינת לילה‬
‫שאז שלטנותא של המקטרגים‪ ,‬כי כשמתגבר לעסוק בתורה בלילה היינו בעת‬
‫ממה‬ ‫דבש‬ ‫בשלח‬ ‫נחלי‬
‫צר‪ ,‬אזי נמשך עליו חוט של חסד כמאמרם ז״ל )חגיגה י‪ ,(3‬ואז כל הדינים‬
‫והמקטרגים השולטים על הדיבור נופלים‪ ,‬והדיבור נף‪^1‬קן ועולה לשורשו שהוא‬
‫הגבורות כמ״ש)חהליס קמה יא( ׳וגבורתך ידברו‪/‬‬
‫ושורש הגבורות הם בלב במ״ש)חהלים לה ל( ׳חם לבי בקרבי בהגיגי תבער‬
‫אש דברתי בלשוני׳‪ ,‬על בן ע״י שמעלה את הדיבור לשורשו‪ ,‬עי״ז זוכה לדבר‬
‫בינו לבין קונו בחמימות שבלב בהתעוררות בתשובה עד שנכנס בו בושה‬
‫גדולה על גודל פשעיו נגד רב ושליט עיקרא ושרשא רכל עלמין‪ ,‬ובתחילה‬
‫הבושה עדיין אינה בפועל על פניו‪ ,‬כי חטואתיו מטמטמים שכלו וידיעתו‪ ,‬ע״כ‬
‫קודם שזוכה לתשובה שלימה אין לו דעת כ״ב להתבייש בראוי לו לפי עוצם‬
‫פשעיו ולפי גדולת הבורא יתברך שפשע כנגדו‪ ,‬אבל אח״כ כשעושה תשובה‬
‫ומסיר ממנו הטיפשות‪ ,‬אזי הוא מתבייש ביותר ונתגלה הבושה על פניו כמ״ש‬
‫)תהליס ‪ pp‬ח( ׳כיסתה בלימה פני׳‪ ,‬וע״י הבושה הזאת מוחלין לו בל עוונותיו)גרנות‬
‫יג‪.(.‬‬
‫וזאת הבושה היא בחינת אור התפלין שהם סימן על דביקות הבורא‬
‫יתברך כנ״ל‪ ,‬כי הבושה כלליות הגוונין בי ׳אזיל סומקא ואתא חיורא׳ )נ״מ נח;(‪,‬‬
‫וזהו בחינת תפילין שהיא ג״כ כלליות הגוונין‪ ,‬כי תפילין נקראין פאר שנאמר‬
‫)יחזקאל נד יז( ׳פארך חבוש עליך׳ )נרטת יא( ותפארת הוא בלליות הגוונין‪ ,‬בי‬
‫ההתפארות היא ע״י הרבה גוונים שנכללים זה בזה‪ ,‬שזהו עיקר הפאר והיופי‪,‬‬
‫ותפארת היא השתלשלות מבינה כידוע‪ ,‬היינו הבינה יתירה שיש לו עתה‬
‫בגדולת הבורא שמזה בא לו הבושה כנ״ל‪ ,‬וע״ב גם תפילין הוא בחינת בינה‬
‫)עיין הקדמח חיקרז מ‪ (:‬כי הוא אור היורד מבינה‪.‬‬
‫וזה מה שמובא בכתבים )פע״ח שער החטלין פ״ז( שאור התפילין נעשה ע״י‬
‫שעוסקין בתורה בלילה‪ ,‬כלומר ע״י עסק התורה בלילה‪ ,‬יוצא הדיבור‬
‫מהקליפות ואז יכול להעלותו לשורשו ע״י דיבורים חמים עד שבא לו בושה‬
‫מגודל פחיתותו מה שפשע נגדו יתברך שזהו בחינת תפלין כנ״ל‪.‬‬
‫וזה פירוש מרככות פרעה וחילו ירה כים ומבחר שלישיו טבעו כים‬
‫סוף‪ ,‬מרככות פרעה וחילו‪ ,‬היינו בחינת תפילין‪ ,‬כי תפילין הם בחינת‬
‫מרככות במ״ש )דנרים לג נו( רוככ שמים‪ ,‬ושמים רמז לתפילין )עיין נרנוח יא(‪,‬‬
‫שהשמים עשוים מאש ומים בחינת חסד וגבורה שבללן יחד)חגיגה יג‪ ,(.‬וכן תפילין‬
‫הם בחינת ספירת תפארת כלליות הגוונין כנ״ל‪ .‬פרעה היינו בינה כמובא בזהר‬
 ‫דבש‬ ‫בשלח‬ ‫נחלי‬ ‫ממו‬

‫)דגש ר‪' (.‬לכל נהירין אתפרען ואתגלין מינה‪/‬‬

‫)ני זה לעומח זה‪ ,‬גס נקדושה יש נסינח פרעה(‪,‬‬
‫וע״י מה תזכה לזה‪ :‬ע״י ירה כים‪ ,‬שתקשר ותעלה את הדיבור לשורשו שהוא‬
‫הגבורות‪ ,‬כי ירה הוא לשון כה וגבורה‪ ,‬וכן ירה עם הכולל גימפזריא גבורה‪,‬‬
‫וכים הוא הדיבור בחינת מלכות כנ״ל‪ .‬וע״י מה תוכל להעלות את הדיבור‬
‫לשורשו‪ :‬ע״י לימוד התורה בלילה כנ״ל‪ ,‬שזהו ומבחר שלישיו‪ ,‬ומבחר זה‬
‫אברהם כמ״ש )גשמיה ט ז( ׳אשר בחרת באברם׳‪ ,‬שלישיו‪ ,‬הוא התורה הנקראת‬
‫אורייתא תליתאי)שגת פח(‪ ,‬שע״י לימוד התורה בלילה‪ ,‬נמשך הופז של הסד היינו‬
‫נתעורר מידתו של אברהם)זהר חולדות קמה‪ ,(.‬ואז טבעו בים סוף‪ ,‬סוף הוא בהינת‬
‫הספז״א‪ ,‬שהוא עושה סוף וקץ מכל בשר‪ ,‬ואחיזתו הוא מזה שהוא דבוק בים‬
‫הדיבור כנ״ל‪ ,‬והוא יטבע בנוקבא דתהומא רבא‪ ,‬ואז זוכים לבחינת תפילין‬
‫‪,‬‬ ‫שהוא דביקות בהשי״ת‪.‬‬
‫)עפ״י תורה לח(‬ ‫י‬

‫תהומות יכמיומו ירדו במצולות כמו‬

‫)שמות טו ה(‬ ‫אבן‬
‫מבואר לעיל)נראשיח טו ח( עה״פ ׳במה אדע׳‪ ,‬שתפילה היא בחינת אמונה‪,‬‬
‫שמאמין שיש מחדש שבידו לחדש דבר כרצונו‪ ,‬וע״ב הוא מתפלל אליו שיעשה‬
‫בקשתו‪ ,‬וזהו הענין של נם ‪ -‬היפך הטבע‪ ,‬שהקב״ה היפך את הטבע כדי להועיל‬
‫לעם ישראל‪ ,‬ומבואר שם שעיקר האמונה ותפילה וניסים הוא בארץ ישראל‪,‬‬
‫ולעומתו מצרים היא היפך האמונה התפילה והניסים‪ ,‬ובשביל זה כשפגם‬
‫אברהם בארץ ישראל‪ ,‬ששאל ׳במה אדע׳ בשעה שהבטיח לו הקב״ה על ירושת‬
‫הארץ‪ ,‬נגזרה גלות מצרים דייקא‪ ,‬ודוקא יעקב ובניו הוצרכו לרדת מצרימה כי‬
‫הם כנגד שנים עשר נוסחאות התפילה )מי שלש קע‪ (.‬שהיא בחינת אמונה וא״י‬
‫כנ״ל‪ ,‬וכן שאר הגלויות נקראים מצרים ע״ש שהם מצירים לישראל)נראשית רנה‬
‫טז(‪ ,‬ויש בני אדם שמכסים את הנסים ואומרים שכל דבר הוא בדרך הטבע‪ ,‬והם‬
‫גורמים לעיכוב ביאת המשיח עיי״ש‪.‬‬
‫וזה פירוש תהומות יכסימו ירדו במצולות במו אבן‪ ,‬תהומות‪ ,‬זה‬
‫בחינת ניסים מלשון ׳ותהום כל העיר׳ ) ח ת א יט(‪ ,‬כי על דבר נם תמהים העולם‪,‬‬
‫וזהו יכסיומו היינו מי שמכסה את הניסים ומראה על כל דבר שהוא דרך הטבע‬
‫נמצא שהוא פוגם באמונה ובא״י‪ ,‬וע״ב ירדו במצולות שיורד לגלות מצרים‬
‫ממז‬ ‫דבש‬ ‫בשלח‬ ‫נחלי‬
‫שהוא בחינת מצולות כמ״ש)שמוח יג( ׳וינצלו את מצרים׳‪ ,‬כמו אכן‪ ,‬אכן ‪ -‬זה‬
‫יעקב ובניו‪ ,‬כמו שתרגם אונקלום עה״פ )ניאשיח מט כה( ׳משם רועה אבן ישראל׳‬
‫‪ -‬׳אב ובנן׳‪ ,‬היינו כמו שהוצרך יעקב ובניו לירד למצרים בשביל הפגם של‬
‫׳במה אדע׳ שהוא פנם בהבטחת א״י בחינת פנם התפילה והאמונה כנ״ל‪ ,‬כמו‬
‫כן כל אחד לפי הפגם שפוגם באמונה תפילה וא״י‪ ,‬כן יורד למצולות‪ ,‬היינו‬
‫לגלות שנקרא מצולות על שם מצרים‪ ,‬וזה מרומז בנם של קריעת ים סוף דייקא‪,‬‬
‫כי קריעת ים סוף היה ע״י תפילה כמ״ש )שמוח יד י( ׳ויצעקו בני ישראל אל ד״‪,‬‬
‫והים נקרע לי״ב גזרים כנגד י״ב נוסחאות התפילה של י״ב השבטים )פרקי דר״א‬

‫)עפ״י תורה ט(‬

‫)שמות טו יא(‬ ‫נורא תהילות עושה פלא‬

‫תפילה הוא בחינת אמונה כמ״ש )שמוח י! יג( ׳ויהי ידיו אמונה׳ ותרגומו‬
‫פרישן בצלו‪ ,‬אך ע״י הבלי עולם הזה אזי אור ד׳ נסתר מאיתנו ונופלים לספיקות‬
‫ובילבולים באמונה הקדושה ואז א״א להתפלל‪ ,‬ע״ב צריך לעצות עמוקות‬
‫ומופלאות שעל ידם ידעו איך להינצל מהיצר הרע ולצאת מכל הקושיות‬
‫והבלבולים‪.‬‬
‫ואלו העצות נמצאים בעומק הלב כמ״ש)משלי נ ה ׳מים עמוקים עצה בלב‬
‫איש׳‪ ,‬ולגלות אותם הוא ע״י שצועקים להשי״ת על חסרון האמונה מעומק הלב‬
‫בבחינת )חהליס קל א( ׳ממעמקים קראתיך ד״‪ ,‬שעי״ז נתגלין העצות והאמונה‬
‫גדילה ונתקנת‪ ,‬וזה שכתוב)ישעיה כה א( ׳אודה שמך כי עשית פלא עצות מרחוק‬
‫אמונה אומן׳‪ ,‬שע״י ה׳עצות המופלאות׳‪ ,‬׳אמונה אומן׳‪ ,‬האמונה גדילה כמו)אשחר‬
‫נ ‪ 0‬׳ויהי אומן את הדסה׳‪ ,‬ואז אפשר להתפלל‪ ,‬וזהו נורא תהילות עושה פלא‪,‬‬
‫)עפ״י תורה ה ח״ב(‬ ‫שע״י עצות שהם בחינת פלא אפשר להתפלל‪.‬‬

‫)שמות טו יס‬ ‫נהלת בעזך אל נוה קדשך‬

‫כמו שהעזות היא מידה רעה מאוד כמאמרם ז״ל )אנוח פ״ה( ׳עז פנים‬
‫לגיהנם׳‪ ,‬ואברהם אבינו החליף את הענשים של כל הדברים על שעבוד מלכיות‬
‫חוץ מעונש העזות)עיי! נראשיח רנה מג(‪ ,‬כמו כן א״א להכנם אל הקדושה כי אם ע״י‬
‫עזות דקדושה כמו שאמרו רבותינו ז״ל)אנוח פ״ה( ׳הוי עז כנמר׳‪ ,‬שלא יתפעל או‬
 ‫דבש‬ ‫בשלח‬ ‫נחלי‬ ‫‪PMp‬‬

‫יתבלבל מפני שום בריה הרוצה למונעו מעבודת הבורא יתברך‪ ,‬וכן צריך‬
‫להתגבר בעזות דקדושה כנגד עזות גופו‪ ,‬שהוא עז וחזק בתאוות ואין לו בושה‬
‫מהשי״ת‪ .‬וזה פירוש נהלת בעזך אל נוה קדשך‪ ,‬שבשביל להכנם לתוך‬
‫הקדושה צריך לעזות‪.‬‬
‫)עפ״י תורה כב(‬

‫)שמות טו כס‬ ‫ויבואו מרתה‬

‫במרה נצטוה‪) .‬סנהדרין נו‪(:‬‬ ‫שבת‬
‫דרך השלום להתלבש במרירות בבהינת)ישעיה לס יס ׳הנה לשלום מר לי מר‪,‬‬
‫כי כל החולשות ר״ל הם בחינת מחלוקת‪ ,‬שיש מחלוקת בין הארבעה יסודות‬
‫שאחד מתגבר על חבירו‪ ,‬וכן העוונות שהם חולי הנפש הם בחינת מחלוקת בין‬
‫הנשמה והגוך כמ״ש)ההלים לס ‪ 0‬׳אין שלום בעצמי מפני חטאתי׳‪ ,‬ורפואתם הוא‬
‫בחינת שלום‪ ,‬וכמו שכל הרפואות הם ע״י סמים מרים‪ ,‬כן השלום שהוא רפואה‬
‫לכל הדברים כמ״ש )שם ״ יס( ׳שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר ד׳ ורפאתיו׳ ‪-‬‬
‫דרכו להתלבש במרירות‪ .‬וזהו שבת במרה נצטוה‪ ,‬כי לקבל את שבת שהיא‬
‫בחינת שלום)עיי! מר קרס קעוס‪ ,‬הוא דייקא ע״י מרירות‪.‬‬

‫אך כמו שלפעמים חולשת הנוף גוברת כל כך עד שאין יכולת ביד החולה‬
‫לסבול מרירות הרפואות‪ ,‬ואז מושכים הרופאים את ידיהם מן החולה ומיאשים‬
‫אותו ר״ל‪ ,‬כמו כן כשעוונות שהם חולי הנפש גוברים מאוד ר״ל‪ ,‬יש נ״כ בחינה‬
‫כזו שאין בכה האדם לסבול מרירות הרפואה‪ ,‬ואז היה כמעט אפם תקוה ח״ו‬
‫בבחינת )ישעיה מס «( ׳אין שלום אמר ד׳ לרשעים׳‪ ,‬אבל השי״ת מלא רחמים‪,‬‬
‫וכשרואה באדם שחפץ לשוב אליו יתברך אבל אין בו כה לסבול מרירות‬
‫הרפואות‪ ,‬אזי הוא מרחם עליו ומשליך כל חטאותיו אחר כתפיו‪ ,‬כדי שלא‬
‫יצטרך לסבול מרירות הרבה בשביל רפואתו‪ ,‬רק כפי יכולתו‪ ,‬וזהו ששיבח‬
‫חזקיה את הקב״ה בפסוק הנ״ל ׳הנה לשלום מר לי מר׳‪ ,‬שבשביל השלום צריך‬
‫מרירות‪ ,‬׳ואתה חשקת נפשי משחת בלי׳ ופירש רש״י ׳מבלי רדת שחת׳‪ ,‬היינו‬
‫שידעת שאין בי כה לסבול המרירות לפי חטאתי‪ ,‬ע״כ ׳השלכת אחר נוך כל‬
‫חטאי׳‪ ,‬כדי שיתלבש השלום במרירות רק כפי יכולתי‪.‬‬
‫ממט‬ ‫דבש‬ ‫בשלח‬ ‫נחלי‬
‫ומזה יבין כל אחד ואחד בעצמו מי שרוצה לחום על חייו וחפץ לשוב‬
‫להשי״ת‪ ,‬כי עפ״י רוב כשמתחיל להכנם מעט בדרכי הכשרים ולהתקרב‬
‫להשי״ת‪ ,‬אזי באים עליו מניעות ויסורים הרבה מכמה צדדים כל אחד כפי‬
‫עניינו‪ ,‬ונדמה לו לפעמים שאינו יכול לסבול מרירות ויסורים ומניעות כאלה‪,‬‬
‫ויש שנפלו מהמת זה והזרו ונתרתקו ר״ל‪ ,‬אבל ההפץ באמת צריך לידע ולהאמין‬
‫שכל המרירות והימורים והמניעות הבאים עליו הנם שהם מרים‪ ,‬מ״מ ידע שזהו‬
‫דרך רפואתו שיהזור לו השלום בין גופו לנשמתו‪ ,‬והכל בהסד גדול‪ ,‬כי לפי‬
‫עוונותיו הרבים היה צריך לסבול מרירות הרבה יותר בשביל רפואתו שלא היה‬
‫בכהו בשום אופן לסבול‪ ,‬והיה נאבד תקותו ת״ו‪ ,‬אבל השי״ת מרתם עליו ואינו‬
‫שולח לו מרירות ויסורים כי אם כפי יכולתו‪ ,‬וזה כדי לרפאותו כנ״ל‪.‬‬
‫)עפ״י תורה כז(‬

‫כל המחלה אשר שמתי במצרים לא‬

‫אשים עליך כי אני ד רופאך‬
‫)שמות טו כו(‬
‫דע שיש חולי שאין מועיל לו שום רפואה‪ ,‬כי כה החולי הזה גדול יותר‬
‫מכה הרפואה‪ ,‬ואם היו מגלים אותו בתחילת צמיחתו עדיין היו יכולים לרפאות‬
‫אותו בקל‪ ,‬רק שאז היה נעלם ונסתר מעיני כל ולא ידע ממנו רק השי״ת לבד‪,‬‬
‫וכל זה כשמרפאים ע״י דבר נשמי שכל מחלה צריכה בדווקא רפואה פלונית‬
‫שיכולה לרפאות דווקא חולי פלוני‪ ,‬אבל כשאוחזין בשורש שמשם נשפע כל‬
‫ההשפעות והרפואות‪ ,‬אזי יכולים להמשיך רפואה בכל דבר אפילו בלחם ומים‪,‬‬
‫ושורש זה הוא ׳דבר ד״ כמ״ש )פהליס לג ‪ 0‬׳בדבר ד שמים נעשו וברוח פיו כל‬
‫צבאם׳‪ ,‬ומי שאצלו התפילה כשלימות שיודע ומרגיש את חשיבות התפילה‬
‫ואינו חפץ לפטור התפילה מעליו‪ ,‬הוא אוחז ׳בדבר ד״ ויכול להמשיך רפואה‬
‫גם בלחם ומים‪ ,‬וע״ב הוא יכול להתרפאות גם בתחילת צמיחת החולי שאז אין‬
‫יודע ממנה רק השי״ת לבד‪.‬‬

‫וזה פירוש כל המחלה אשר שמתי כמצרים לא אשים עליך כי אני ד׳‬
‫רופאך‪ ,‬והקשו המפרשים אם לא ישים מחלה‪ ,‬מה צורך לרפואה‪ :‬אבל לפי הנ״ל‬
‫מיושב היטב‪ ,‬בל המחלה אשר שמתי כמצרים לא אשים עליך היינו שלא‬
‫יביא אותך לידי מחלה בפועל כלל‪ ,‬כי ירפא אותך מקודם בעת צמיחת המחלה‪,‬‬
 ‫דבש‬ ‫בשלח‬ ‫נחלי‬ ‫מנ‬

‫וזה כי אני ד׳ רופאך ‪ -‬אני ד׳ דייקא‪ ,‬היינו בעת צמיחת המחלה שאז אין‬
‫)עפ״י תורה א ח״ב(‬

‫)שמות טו כס‬ ‫כי אני י״י רופאך‬

‫הרפואה היא רק מאת השי״ת כמ״ש כי אני י״י רופאך כי רק הוא יכול‬
‫לרפאותינו‪ ,‬ורצונו יתברך שנעורר רתמיו שירפא אותנו‪ ,‬ומנין שהשי״ת רוצה‬
‫בכך‪ :‬כי ראשי התיבות של כי אני י״י רופאך‪ ,‬הוא אכי״ר‪ ,‬ראשי התיבות של‬
‫)עפ״י תורה מב ח״ב(‬

‫ויאמר ר׳ אל משה הנני ממטיר לכם לחם‬

‫מן השמים ויצא העם ולקטו רכר יום‬
‫כיומו וכר ויאמרו איש אל אחיו מן הוא‬
‫ויאמר אליהם משה איש אל יותר ממנו‬
‫ער כוקר ולא שמעו אל משה ויותירו‬
‫אנשים ממנו ער כוקר וירם תולעים‬
‫ויכאש ויקצוף עלהם משה וכר וכני‬
‫ישראל אכלו את המן ארכעים שנה‬
‫)שמות טז ד‪-‬לט(‬

‫)רשי׳י(‬ ‫אנשים‪ ,‬דתן ואבירם‪.‬‬

‫וכי ארבעים שנה אכלו‪ ,‬והלא ארבעים‬
‫שנה חסר שלושים יום אכלו‪ :‬אלא לומר‬
‫לך עוגות שהוציאו ממצרים טעמו בהם‬
‫)קידושין לח(‬ ‫טעם מן‪.‬‬
‫לפי הגדלת הדעת כן הפרנסה בנקל‪ ,‬כי לפי הגדלת הדעת כן נתרבה‬
‫השלום כמ״ש)ישעיה יא ו( ׳וגר זאב עם כבש וכו׳ כי מלאה הארץ דעה׳‪ ,‬שלעתיד‬
‫יהיה שלום נפלא בעולם שיוכלו לגור ביחד שני הפכים מחמת גודל הדעת‬
‫שיהיה אז‪ ,‬כי כעם ואכזריות הוא מהעדר הדעת כמ״ש )קהלי! ז מ( ׳כעם בחיק‬
‫כסילים ינוח׳‪ ,‬וכל מה שמתרבה הדעת מתרבה הרחמנות והשלום‪ ,‬ואזי הפרנסה‬
‫בנקל כמ״ש )פהליס קמז יל( ׳השם גבולך שלום חלב חפזים ישביעך׳‪ ,‬שכאשר יש‬
‫שלום יש פרנסה בנקל‪.‬‬
‫מנא‬ ‫דבש‬ ‫בשלח‬ ‫נחלי‬
‫וזה בחינת המן שהוא דעת גדולה בחינת לחם מן השמים‪ ,‬וכמאמרם ז״ל‬
‫)מנילחא נשלס( ׳לא ניתנה תורה אלא לאוכלי המך‪ ,‬כי במצרים היתה הדעת בגלות‬
‫במ״ש )שמוי! ו ג( ׳ושמי ד׳ לא נודעתי להם׳‪ ,‬אך ע״י משה רבינו שהוא בחינת‬
‫הדעת)ע״ש לג א(‪ ,‬נגאלנו משם וכמ״ש)שמות מז ‪ 0‬׳וידעתם כי ד׳ הוציא אתכם וכו״‪,‬‬
‫שעיקר הגאולה היתה ע״י הדעת‪ ,‬וע״ב אבלו בני ישראל את המן ארבעים שנה‬
‫כי ׳בן ארבעים לבינה׳)אמת ס״ה(‪ ,‬וזה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה את המן‬
‫אכלו ארבעים שנה והלא ארבעים שנה הסר שלשים יום‪ :‬אלא עוגה‬
‫שהוציאו ממצרים טעמו כה טעם מן‪ ,‬כי באמת תיכך שיצאו ממצרים‬
‫ונתגלה הדעת‪ ,‬היה ראוי שיאכלו המן‪ :‬וע״ז תירצו עוגה שהוציאו ממצרים‪,‬‬
‫היינו המצות‪ ,‬טעמו בהם טעם מן‪ ,‬כי אעפ״י שמחלוקת הוא היפך הדעת‪ ,‬אך‬
‫יש מחלוקת שהוא לשם שמים שהוא באמת דעת גדול מאוד יותר מהדעת של‬
‫שלום‪ ,‬כי המחלוקת הזו היא אהבה ושלום גדול כמו שאמרו חכמינו זכרונם‬
‫לברבר‪) ,‬קחשי! ל‪ (:‬עה״פ )‪3‬ממר נא יה ׳את והב בסופה׳ ׳לא זזו משם עד שנעשו‬
‫אוהבים זה לזה׳‪ ,‬וזה בחינת מצה‪ ,‬כי מצה היא לשון מחלוקת כמ״ש)ישעיה מא י‪(3‬‬
‫׳אנשי מצותך יהיו כאין׳‪ ,‬וזר‪,‬ו שהוציאו ממצרים דייקא‪ ,‬כי במצרים שהדעת‬
‫היתד‪ ,‬בגלות בודאי לא היתד‪ ,‬המחלוקת לשם שמים כי זה תלוי בדעת כנ״ל‪,‬‬
‫אך ע״י הגאולה שזכינו לדעת אזי המחלוקת היא לשם שמים‪ ,‬וע״ב טעמו בהם‬
‫טעם מן‪ ,‬וזה‪,‬ו ויותירו אנשים ממנו עד בוקר‪ ,‬אנשים פרש״י דתן ואבירם‪,‬‬
‫שהם חלקו על משה שהוא הדעת‪ ,‬וע״כ פגמו גם במן והותירו ממנו‪.‬‬
‫)עפ״י תורה נו(‬

‫)שמות טז י(‬ ‫וכבוד ד נראה בענן‬

‫ענין הגרים הוא‪ ,‬שבתחילד‪ ,‬היו עצמות הסט״א ועבשיו הם באים אל‬
‫הקדושה‪ ,‬ועי״ז נתרבה ונתגדל בבודו יתברך כמ״ש)פהליס צו ‪ 0‬׳הבו לד׳ משפחות‬
‫עמים הבו לד׳ כבוד ועוז׳‪.‬‬
‫כתיב)אינה ג‬‫וזהו וככוד ד׳ נראה כענן‪ ,‬ענן‪ ,‬זה בחינת הספז״א‪ ,‬שעליה‬
‫מל( ׳סכות בענן לך מעבור תפילד‪,‬׳‪ ,‬שע״י שהספז״א בעצמד‪ ,‬נהפכת אל הקדושה‬
‫ונעשים גרים אזי בכוד ד׳ נראה‪.‬‬
‫)עפ״י תורה ח ח״ב(‬
 ‫דבש‬ ‫בשלח‬ ‫נחלי‬ ‫מנב‬

‫)שמות טז י(‬ ‫כבוד ד נראה בענן‬

‫עיקר כבוד התורה הוא שמלמד תורתו לתלמידים ועי״ז נתפרסם הדברים‬
‫יותר ויותר‪ ,‬ועי״ז בא גשמים כמ״ש )חהלים נט ג( ׳א‪-‬ל הכבוד הרעים ד על מים‬
‫רבים׳‪ ,‬היינו ש׳מים רבים׳ כלומר הנשם‪ ,‬בא ע״י ׳כבוד ד״‪ ,‬וזה בחינת וכבוד‬
‫ד׳ נראה כענן‪ ,‬שהענן בא ע״י ככוד ד׳‪.‬‬
‫אך צריך ליזהר שלא ישמעו ממנו תלמידים שאינם הגונים שאז הוא היפך‬
‫הכבוד כמו שאמרו חז״ל)חולי! קלס שהלומד תורה לתלמיד שאינו הגון כזורק אבן‬
‫למרקוליס‪ ,‬היינו ׳מר קולים׳ )עיין תוה׳ סנהדרין טד דה מרקוליט( שממיר ומחליך את‬
‫הכבוד‪ ,‬נמצא שע״י שמלמדים תלמיד שאינו הגון הוא היפך הכבוד ואז או שיש‬
‫עצירת גשמים או שיורדים שלא בעונתן ואזי הוא מזיק לתבואה‪ ,‬וזה בחינת‬
‫)משלי מ א( ׳וכמפזר בקציר כן לא נאוה לכסיל כבוד׳‪ ,‬שע״י שמלמד תורה שנקרא‬
‫כבוד לתלמיד שאינו הגון‪ ,‬עי״ז ׳כמטר בקציר׳ נהיה קלקול הגשמים‪.‬‬
‫)עפ״י תורה ס ח״ב(‬

‫אכלוהו היום בי שבת היום לד‬

‫)שמות טז כרס‬

‫אכילת שבת יקרה וקדושה מאוד‪ ,‬כי אכילת ימי החול נהנה ממנה נ״ב‬
‫הסט״א אבל אכילת שבת נעשית כולה קדושה בלי תערובות סינים כלל‪ ,‬והוא‬
‫בחינת )משלי יג מ( ׳צדיק אוכל לשובע נפשו׳‪ ,‬שהיא שביעת הנפש ולא הגוף‪,‬‬
‫ואפשר לפעול על ידה מה שפועלים בתענית היינו להפיל האויבים לפניו‪.‬‬
‫כי ע״י הכעס הבא מהכבד כמו שאמרו )נרמת שא‪ (:‬׳כבד כועס׳‪ ,‬נתעורר‬
‫המקטרג הגדול שהוא עשו שאחיזתו בכבד )זהר סינתש רלד(‪ ,‬והוא )כראשית כה כה(‬
‫׳אדמוני׳‪ ,‬בחינת הכבד שהוא מלא דם )כנורות נה(‪ ,‬וממנו נתעוררים ונשתלשלים‬
‫מקטרגים וצרים למטה על אדם הכועס ושולטים עליו ואינם יראים מלפניו‪ ,‬כי‬
‫ע״י הכעס נדמה להם כבהמה בבחינת )תהליס מט יג( ׳נמשל כבהמות נדמו׳‪ ,‬כי‬
‫עיקר המורא שמתיראין מן האדם כמ״ש)כראשית ט כ( ׳ומוראכם וחיתכם יהיה על‬
‫כל הארץ׳‪ ,‬אינו אלא ע״י הצלם אלקים שבפני האדם‪ ,‬ועיקר הצלם המאיר בפני‬
‫האדם היא חכמות הבורא שנתן לאדם יתרון על הבהמה בבחינת )קהלת ח א(‬
‫׳חכמת אדם תאיר פניו׳‪ ,‬וע״י הכעס )פשחיס שו‪ (:‬׳אם חכם הוא חכמתו מסתלקת׳‪,‬‬
‫מנג‬ ‫דבש‬ ‫בשלח‬ ‫נחלי‬
‫ואז צילו סר ופניו נופלים בבחינת)נראשיח ד ‪ 0‬׳למה חרה לך ולמה נפלו פניך‪ ,‬ואז‬
‫מוראו סר כי נמשל כבהמות‪ ,‬וצריו מצרים לו)עיין שנח קנא‪.(:‬‬

‫וע״י הצום והתענית הוא מתקן את פניו‪ ,‬ומחזיר לעצמו את חכמתו שהיא‬
‫צלמו המאיר בפנים כנ״ל‪ ,‬ואז הכל יראים ממנו ואויביו נופלים לפניו‪ .‬כי ביום‬
‫שאדם אוכל אזי הכבד ניזון תחילה ורק אח״ב הוא שולח להמוח‪ ,‬נמצא‬
‫שהגדולה והממשלה להכבד‪ ,‬וכשמתענה אזי ניזון המוח מהחיות שיש בגוף‬
‫מקודם‪ ,‬ואח״ב הוא שולח מזון להכבד )עיין נשער חיקוני עוונוח להארע״ל(‪ ,‬נמצא שביום‬
‫הצום נכנע הכבד לפני המוח והגדולה והממשלה להמוח‪ ,‬וזהו תיקון למה שפגם‬
‫בתחילה בחכמה שהיא המוח שהיא הצלם המאיר בפניו‪ ,‬ואז נכנעים ויראים‬
‫ממנו כל האויבים האחוזים בהכבד‪ ,‬וזה אותיות צום ר״ת )חהלים פע כל( וכתותי‬
‫מפניו צריו‪ ,‬שע״י הצום נכנע הכבד ונתקן המה ‪ -‬החכמה שהיא הצלם המאיר‬
‫בפני האדם‪ ,‬ועי״ז ׳וכתותי מפניו צריו׳‪ ,‬׳מפניו׳ דייקא שעכשיו מאירה לו הצלם‬
‫אלוקים בפניו‪.‬‬
‫אבל ע״י שמענגים את השבת במאכל ובמשתה אזי אין צריך לצום כי ע״י‬
‫האכילה בעצמה משבית את האויבים‪ ,‬כי אכילת שבת קודש היא בבחינת)ויקרא‬
‫‪:‬נ י( ׳וכל זר לא יאכל קדש׳‪ ,‬ואז נכנע הכבד ונתבטל כהו בבחינת)זהר פרומה קלה;(‬
‫׳וכל שולטני רוגזין׳‪ ,‬שהם בחינת כבד כועס‪ ,‬׳כולהו ערקין ואתעברו׳‪ ,‬ונתגדל‬
‫המוח ‪ -‬החכמה ומאיר בפניו בבחינת ׳ואנפהא נהירין בנהירו עילאה׳‪ ,‬ועש״ז‬
‫נקרא שבת‪ ,‬כי בסגולתו)פהליס ח ג( ׳להשבית אויב ומתנקם׳‪.‬‬
‫)עפ״י תורה נז(‬

‫שבו איש תחתיו אל יצא איש ממקומו‬

‫)שמות טז כט(‬

‫ע״י שאדם שפל באמת אזי אין שום אדם יכול לקפח פרנסתו ח״ו‪ ,‬כי מאחר‬
‫שהוא עניו ושפל באמת הוא בבחינת אין ואינו תחת המקום כלל ע״ב א״א‬
‫לדחותו ממקומו‪ .‬וזהו שכו איש תחתיו אל יצא איש ממקומו‪ ,‬שע״י שכו‬
‫איש תחתיו‪ ,‬שמחזיק את עצמו בשפלות‪ ,‬תחת מקומו ומדרגתו‪ ,‬עי״ז אל יצא‬
‫איש ממקומו‪ ,‬לא יוכלו להוציאו ממקומו‪.‬‬
‫)עפ״י תורה עט(‬
 ‫דבש‬ ‫בשלח‬ ‫נחלי‬ ‫מד‬

‫ראו בי ד נתן לבם השבת ונו׳ שבו איש‬

‫תחתיו אל יצא איש ממהומו )שמות טז כט(‬

‫שבת היא בחינת עיני השכל כמובא בתיקו״ז)פיקק ע‪ ,‬קט;( ששבת נוטריקון‬
‫שי״ן בת כנגד התלת גוונין דעינא ובת העין‪ ,‬כי בחול האדם משוקע בטרדות‬
‫ואינו יכול להתבונן היטב היכן המקום אשר הוא עומד‪ ,‬אבל בשבת נפתחין‬
‫שערי בינה להתבונן בעצמו היכן הוא עומד ואז אינו נופל בגדלות‪ ,‬וזה מה‬
‫שמובא במדרש )נראשיח תה »( כשפגע אדם הראשון לקין ושאל לו מה נעשה‬
‫בדינך‪ :‬השיב לו שעשה תשובה‪ ,‬אמר ׳אם כך תקיף חילא דתשובה‪ ,‬פתח ואמר‬
‫׳מזמור שיר ליום השבת׳)חהליס צג א(‪ ,‬כי שבת הוא בחינת תשובה שלימה‪.‬‬
‫וזה שאמר משה ראו כי ד׳ נתן לכם את השבת‪ ,‬שע״י שמירת שכת‬
‫תזכו לראות שפלותכם באמת ואז שכו איש תחתיו‪ ,‬שכל אחד יחשב בעיני‬
‫עצמו ללא כלום היינו שיחשוב בעיני עצמו במדריגה הפחותה שהוא תחת‬
‫מדריגתו‪ ,‬ואם אין אתה יכול לבא לידי ענוה זו עכ״פ אל יצא איש ממקומו‪,‬‬
‫שלא יהא בבחינת ׳עושה מעשה זמרי ומבקש שכר כפנחס׳)עיי! הוטה »‪.(:‬‬
‫)עפ״י תורה עט והוספות מכת״י(‬

‫אל יצא איש ממקומו ביום השביעי‬

‫)שמות טז כט(‬

‫תכלית הבריאה היא שנדע ונכיר אותו יתברך )זהר נא מג( כמ״ש‬
‫)ישעיה מג ז(‬
‫׳לכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו׳‪ ,‬אבל תכלית הידיעה היא שלא נדע‪ ,‬היינו‬
‫שנשכיל ונדע שבאמת עדיין אין לנו בו שום השגה בבחינת)קהלי! ז נג( ׳אמרתי‬
‫אחכמה והיא רחוקה ממני׳‪ ,‬כי גדולת השי״ת היא אין סוף כי השי״ת הוא‬
‫למעלה מן המקום )נראשיח רנה ‪ ,(w‬ואפילו כשזוכה אדם לאיזה השנה מכל מקום‬
‫)פהליס קמה ג( ׳לגדולתו אין חקר׳ ויש עוד יותר ויותר גבוה מעל גבוה‪ ,‬והשגה זו‬
‫שהיא תכלית הידיעה היא בחינת קדושת שבת‪ ,‬כי השי״ת ברא את העולם‬
‫במידת החכמה כמ״ש)פהלים קל כל( ׳כולם בחכמה עשית׳‪ ,‬נמצא שבכל יום מששת‬
‫ימי המעשה נברא חלק מהבריאה שמלובש ומצומצם בו חכמה אלוקית‪ ,‬אבל‬
‫בשבת לא נברא כלום כי שבת היא בחינת השכל הזה של תכלית הידיעה שלא‬
‫נדע שהיא התכלית של כל הידיעות והשכליים שבששת ימי המעשה‪ ,‬ובשביל‬
‫זה שבת נקראת ׳תכלית שמים וארץ׳)פפילפ ליל שנפ(‪ ,‬ולכן שבת היא מעין עוה״ב‬
‫מנה‬ ‫דבש‬ ‫בשלח‬ ‫נחלי‬
‫שהוא למעלה מגדרי עוה״ז‪ ,‬כי בעוה״ב שיתבטלו אליו יתברך לגמרי יתקיים‬
‫בשלימות ההשגה של תכלית הידיעה שלא נדע‪.‬‬
‫וזה שנאמר אל יצא איש ממקומו כיום השביעי‪ ,‬שמי שזוכה להשיג‬
‫קדושת שכת בבהינת תכלית הידיעה כנ״ל‪ ,‬הוא זוכה לדבק עצמו תמיד‬
‫בהשי״ת מכל מקום שהוא‪ ,‬ואזי אינו יוצא ממקומו לעולם‪ ,‬ששום דבר‬
‫שבעולם אינו יכול להרחיק אותו ממנו יתברך כי הוא אוחז תמיד בבחינת‬
‫שורש הבריאה שהוא ׳מקומו של עולם׳ שכל המקומות נכללים בו‪.‬‬
‫)עפ״י תורה פג ח״ב(‬

‫)שמות יז יב(‬ ‫ויהי ידיו אמונה‬

‫)תרגום אונקלוס(‬ ‫פרישן בצלו‪.‬‬
‫עיקר התפילה הוא האמונה הקדושה‪ ,‬כי הטבע מחייב כך והתפילה משנה‬
‫הטבע‪ ,‬ולזה צריך אמונה שיאמין שהשי״ת ברא וחידש את העולם‪ ,‬ובידו לחדש‬
‫דבר כרצונו הן ברוחניות להסיר המונעים אותו מעבודתו‪ ,‬והן בגשמיות להזמין‬
‫לו כל צרכיו ולעשות בקשתו‪ ,‬ולכן התפילה נקראת בשם אמונה‪.‬‬
‫)עפ״י תורה ז(‬

‫)שמות יז יב(‬ ‫ויהי ידיו אמונה‬

‫ע״י שמחה של מצוה עד שבאים לריקודים והמחאת כף‪ ,‬מבטלין הגאוה‬
‫שהיא ע״ז כמו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה )®מה לס‪ ,‬וזוכין לאמונה שלימה‪.‬‬
‫כי מובא בתיקו״ז)סיקו! נא מס‪ (.‬׳בתרועה דאיהו רוחא איתעביר אל אחר׳‪ ,‬רוחא‬
‫היינו הרוח שבלב שהיא שמחה‪ ,‬וצריך להמשיך את הרוח הזה בידים ורגלים‬
‫להעביר משם את אחיזת הגאוה כמ״ש )סהליס לו י‪ (3‬׳אל תבואני רגל נאוה ויד‬
‫רשעים אל תנידני׳‪ ,‬וכן כתיב)נלאשיה יס ל( ׳ורחצו רגליכם׳ ‪ -‬׳זה עבודת אלילים׳‬
‫)נ״מ פוס‪ ,‬וזה ע״י המחאת כף וריקודין כמ״ש)מיקו״ז שס נא‪ (:‬׳והאי רוחא נשיב בשית‬
‫פרקין דדרועא ובשית פרקין דשוקין‪ .‬וזהו ויהי ידיו אמונה‪ ,‬שע״י שמחה של‬
‫מצוה בריקודים והמחאת כף אל כף ׳איתעביר אל אחר׳‪ ,‬ובאים לאמונה שלימה‬
‫)עפ״י תורה י(‬
‫בהשי״ת‪.‬‬
 ‫דבש‬ ‫בשלח‬ ‫נחלי‬ ‫מנו‬

‫ויהי ידיו אמונה עד בא השמש‬

‫)שמות יז יב(‬

‫יש כמה מיני אמונה‪ ,‬יש אמונה שהוא רק בלב והעיקר שצריך להיות‬
‫לאדם אמונה כ״ב עד שיתפשט בכל האיברים‪ ,‬כמו שמובא בכתבי האר״י)ק‬
‫חיים שער לא ס״ג( שצריך להגביה ידיו בשעת נטילה נגד הראש כדי לקבל הקדושה‪,‬‬
‫נמצא שצריך לזה אמונה בהידים להאמין שמהמת שמגביה ידיו כנגד הראש‬
‫מקבל הקדושה‪ ,‬כי בלא אמונה אינו כלום כמ״ש)חהלים קיש ‪ 0‬׳כל מצותיך אמונה׳‪,‬‬
‫שעיקר המצוה הוא שמקיימה באמונה‪ ,‬וכשיש לו אמונה כזו הוא בא מן‬
‫האמונה אל השכל‪ ,‬היינו שהדבר שהיה צריך מתהילה להאמין מהמת שלא‬
‫הבין אותו‪ ,‬זוכה להבינו בשכל‪ ,‬אך אח״ב יש לו דברים גבוהים יותר שאינו יכול‬
‫להבינם בשכל‪ ,‬ע״ב צריך להתהזק יותר באמונה להאמין במה שאינו מבין‬
‫עדיין בשכלו‪ ,‬עד שיזכה להבין נם אלו הדברים‪ ,‬וכן לעולם כל מה שמחזיק את‬
‫עצמו באמונה יותר בא אל שכל יותר‪.‬‬
‫וזה שכתוב במשה ויהי ידיו אמונה‪ ,‬שהיה לו אמונה כ״ב גדולה עד‬
‫שנתפשט בכל האיברים שאפילו בידיו היתה האמונה כ״כ גדולה עד בא‬
‫השמש‪ ,‬שזכה להשיג את השכל והחכמה של הדבר‪ ,‬כי חכמה הוא בחינת‬
‫שמש בבחינת )קהלח ס א( ׳חכמת אדם תאיר פניו׳‪ ,‬כי היא מאירה לאדם כמו‬
‫השמש‪.‬‬
‫)עפ״י תורה צא(‬

‫)שמות יז יב(‬ ‫ויהי ידיו אמונה‬

‫עיקר עבודת ד׳ הוא רק ע״י יראת ד׳ ומצוות מעשיות בתמימות‬
‫ובפשיטות כמו שאמר שלמה המלך ע״ה )סוף קהלת( ׳סוך דבר הכל נשמע את‬
‫האלקים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם׳‪ ,‬אבל עמלק היה פילוסוף‬
‫ומחקר וכפר בעיקר כמ״ש ) לני ס כה יח( ׳ולא ירא אלקים׳‪ ,‬דהיינו שהיה נוהג רק‬
‫עפ״י חכמות בלא יראת שמים ומצוות מעשיות כלל‪ ,‬בטענה קלוקלת שבכל‬
‫דבר יש כה משכיל מושכל ושכל‪ ,‬דהיינו כה המשכיל זה האדם המבין הדבר‪,‬‬
‫השכל בעצמו‪ ,‬והדבר המושכל שמבינים אותו ע״י השכל‪ ,‬ולדעתו הרעה עיקר‬
‫התכלית והתענוג עולם הבא הוא לדעת כל דבר כמות שהוא ולהבינו בשכל‪,‬‬
‫כגון כוכב‪ ,‬לידע מהותו ומפני מה עומד במקום ההוא וכדומה ואז יהיה נעשה‬
‫מנז‬ ‫דבש‬ ‫יתרו‬ ‫נחלי‬
‫אהד מהמשכיל שכל ומושכל‪ ,‬והיה מבלה ע״ז את ימיו להשיג המושכלות והיה‬
‫טוען שאע״פ שבעולם הזה אין לו כ״ב תענוג מזה מ״מ בעולם הבא שיתפשט‬
‫מהגוף יתענג מזה מאוד‪.‬‬
‫ותדע שאין הדבר כן ה״ו כי א״ב לא ישיגו התכלית רק מתי מעט אלו‬
‫הבעלי שכל ומה יעשו קטני הערך שאין להם שכל כזה להקור הקירות שהם‬
‫רוב ועיקר העולם איך הם ישיגו את התכלית‪ :‬אלא באמת עיקר התכלית הוא‬
‫להשיג את השי״ת בשכל עליון ורוהני‪ ,‬וזה רק ע״י יראת השם ומצוות מעשיות‬
‫בפשיטות גמור כנ״ל‪ ,‬וזהו ׳כי זה כל האדם׳‪ ,‬כי זה יכול כל אדם לקיים‪ ,‬ועי״ז‬
‫בעצמו זוכין למה שזוכין ׳עין לא ראתה וכו״‪ ,‬ואדרבא הוא איסור גדול מאוד‬
‫להיות מהקר וללמוד הכמות הגוים‪ ,‬כי יש אבן נגף בכל אהד מההכמות הללו‬
‫ומי שנכנס בתוכם ה״ו יכול ליפול מיהדותו ר״ל‪.‬‬
‫וזה שנאמר אצל משה רבינו במלהמת עמלק ויהי ידיו אמונה‪ ,‬שע״י‬
‫האמונה והמצוות מעשיות שעושים בידים שהם ג״כ בהינות אמונה כמ״ש)חהלים‬
‫קימ סס כל מצותיך אמונה‪ ,‬עי״ז התליש את עמלק‪.‬‬
‫)עפ״י תורה יט ח״ב(‬

‫^ פרשת יתרו ^‬
‫וישמע יתרו חותן משה )שמות יח א(‬
‫הכמינו זכרונם לברכה אמרו)שפד פרשת ראה( ׳כל זמן שיש עכו״ם בעולם הרון‬
‫אף בעולם׳‪ ,‬וכשממתיקים הדין והתרון אף נמתק ונתבטל העכו״ם‪ ,‬ועי״ז נעשין‬
‫גרים‪ .‬וזה היה עבודת משה רבינו עליו השלום כל ימי הייו‪ ,‬כמו שמצינו‬
‫שהשתדל לקרב את הערב‪-‬רב‪ ,‬ונם במותו נקבר מול בית פעור כדי להמתיק‬
‫הע״ז כדי שיהיו נעשין גרים עי״ז‪ ,‬וע״כ נסתלק בשבת במנהה)זהר יפרו פפ;(‪ ,‬שאז‬
‫הוא עת רצון‪ ,‬היינו שאז נמתק ההרון אף ונהפך לרצון ואז מאיר לאדם שהכל‬
 ‫דבש‬ ‫יתרו‬ ‫נחלי‬ ‫קנח‬

‫ברצונו יתברך ושאין שום כה אהר ה״ו‪ ,‬שזהו היפך הע״ז‪ .‬וע״כ מספר משה הוא‬
‫ממוצע בין מספר שמד למספר רצון‪ ,‬כי הוא עומד תמיד להמתיק השמד‬
‫בחינת חרון אף וע״ז להפכו לרצון ולעשות גרים‪ ,‬וכן אצל כל אחד ע״י שנמתק‬
‫הדין והעכו״ם ע״י משה ובינו‪ ,‬נמשך אצלו אור האמונה ומעורר אותו לשוב‬
‫ולהתקרב להשי״ת‪ .‬וזה שכתוב וישמע יתרו הותן משה‪ ,‬מחמת שיתרו היה‬
‫)עפ״י תורה רטו(‬ ‫חותן משה‪ ,‬הוא שמע ונ^^ייי•‬

‫וישמע יתרו )שמות יח א(‬

‫מה שמועה שמע ובא‪ :‬קריעת ים סוף‬
‫)רש״י(‬ ‫ומלחמת עמלק‪.‬‬
‫עיקר הרחמנות על האדם הוא לקרבו להשי״ת‪ ,‬אך לפעמים הסט״א יונקת‬
‫מן הרחמנות ואז היא מטעה את האדם כאילו יש לה רחמנות עליו ורוצה‬
‫בטובתו שיהיה לו פרנסה ברווח וממיתו לרדוף ח״ו כל ימיו אחר הממון‪ ,‬וכן‬
‫שאר תאוות עוה״ז שהיצר מסית את האדם‪ ,‬ועי״ז הרחמנות אצלינו נתמעט‬
‫ונתקלקל‪ ,‬ואפילו מעט הרחמנות שנשאר נעשה אכזריות כי)משלי יא ‪ 0‬׳רחמי‬
‫רשעים אכזרי׳‪ ,‬כי הרחמנות האמיתית היא רק לקרב את האדם להשי״ת כנ״ל‪.‬‬
‫ועי״ז נפגמת הדעת כמו שאמרו חז״ל )פפסיס פו‪ (:‬׳כל הכועס חכמתו‬
‫מסתלקת ממנו׳‪ ,‬שע״י אכזריות וכעם נסתלקים החכמה והדעת‪ .‬ועי״ז באה‬
‫התאוה הידועה‪ ,‬כי המוח והדעת כשהוא שלם הוא כמו מחיצה פרוסה בפני‬
‫זאת התאוה‪ ,‬אבל ע״י שהדעת נפגמת עי״ז באה התאוה‪ .‬וכן אי אפשר אז‬
‫להתפלל ברחמים ותחנונים שזה עיקר התפילה כמאמרם ז״ל)אטי! ג יג( ׳אל תעש‬
‫תפלתך קבע אלא רחמים ותחנונים׳‪ ,‬אלא בבחינת דין‪ ,‬שמבקש את חפצו בכה‬
‫ובדין‪ ,‬וזו סכנה גדולה כי עיקר יניקת הסט״א הוא מבחינת דינים כידוע )עיי!‬
‫לקומי פורה פרשי! וירא(‪ ,‬כי כל המציאות שלה היא אכזריות ודין כנ״ל‪ ,‬ע״כ כשהתפילה‬
‫היא בבחינת דין אזי הסט״א נאחזת בה ובולעת אותה‪.‬‬
‫והתיקון לזה הוא שהצדיק הגדול שהוא בעל כה גדול גם יתפלל בבחינת‬
‫דין כמו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה )פנהלדן מל( עה״פ)פהליס קו ל( ׳ויעמוד פנחס‬
‫ויפלל׳‪ ,‬׳שעשה פלילות עם קונו׳ ופירש רש״י דין‪ ,‬כי כשהצדיק מתפלל תפילה‬
‫בבחינת דין שהוא בחינת ׳מטה עוז׳‪ ,‬ואז כשהסט״א רוצה לבלוע אותה‪ ,‬אזי‬
‫מנט‬ ‫דבש‬ ‫יתרו‬ ‫נחלי‬
‫היא עומדת לה בבית הבליעה בבחינת)איוג מא יל( ׳בצוארו ילין עוז‪ /‬ועי״ז הסט״א‬
‫מוכרחת להקיא את כל ניצוצי הקדושה והרחמנות והתפילות שבלעה בבחינת‬
‫)שם נ מס ׳חיל בלע ויקאנו׳‪ ,‬ולא די‪ ,‬אלא היא מוכרחת להקיא ולהוציא גם את‬
‫עצמות חיותה ממש‪ ,‬שזהו המשך הפסוק ׳מבטנו יורישנו אל‪/‬‬
‫וזה ענין הגרים שבתחילה היו עצמות הסט״א‪ ,‬ועכשיו הם באים אל‬
‫הקדושה‪ ,‬ועי״ז נתרבה ונתנדל כבודו יתברך כמ״ש)פהליס צו ‪ 0‬׳הבו לה׳ משפחות‬
‫עמים הבו לה׳ כבוד ועוז׳‪ ,‬שע״י שמשפחות העמים מודים בהקב״ה‪ ,‬נתרבה כבודו‬
‫יתברך‪.‬‬
‫וזהו)חהליס על יס ׳אתה פוררת בעזך ים שברת ראשי תנינים על המים׳‪,‬‬
‫שהבעל כה ע״י המטה עוז‪ ,‬משבר את ראשי התנינים‪ ,‬היינו הסט״א הנקראת‬
‫נחש‪ ,‬על המים‪ ,‬שהיתה יונקת מן המים היינו הקדושה והדעת כמ״ש)ישעיה יא מ(‬
‫׳כי מלאה הארץ דעה את ד׳ כמים לים מכסים׳‪.‬‬
‫וזה פירוש וישמע יתרו‪ ,‬מה שמועה שמע וכא‪ :‬קריעת ים סוף‬
‫ומלחמת עמלק‪ ,‬כי עמלק יונק מבחינת הדעת בבחינת )נמלני כל נ( ׳ראשית גוים‬
‫עמלק׳‪ ,‬ראשית היינו חכמה כמ״ש)חהלים קיא ‪ 0‬׳ראשית חכמה׳‪ ,‬ועי״ז טימא את‬
‫ישראל בתאוה הידועה כמ״ש )לגדם כה יש( ׳אשר קרך בדרך׳ ופירש רש״י לשון‬
‫טומאה‪ ,‬ולא יכלו להתפלל אלא בבחינת דין כנ״ל‪ ,‬והתיקון לזה הוא ע״י קריעת‬
‫ים סוף בחינת המטה עוז‪ ,‬בחינת ׳אתה פוררת בעזך ים׳‪ ,‬שעי״ז נעשה ׳שברת‬
‫ראשי תנינים על המים׳‪ ,‬שהוציאו ממנו לא רק את מימי הדעת שבלע מן‬
‫הקדושה‪ ,‬אלא נם עצם חיותו‪ ,‬שזהו וישמע יתרו ‪ -‬שבאו גרים‪.‬‬
‫)עפ״י תורה ח ח״ב(‬

‫וישמע יתרו )שמות יח א(‬

‫מה שמועה שמע ובא קריעת ים סוף‬
‫)רש״י(‬ ‫ומלחמת עמלק‪.‬‬
‫הנה יש בחינת ׳קול דקדושה׳ בחינת)נלאשיה כה »( ׳הקול קול יעקב׳‪ ,‬המכריז‬
‫תמיד שיש אחד יחיד ומיוחד שרק אותו צריכין לעבוד‪ ,‬וזה לעומת זה יש ׳קול‬
‫דסט״א׳ בבחינת )שם לש( ׳וישא עשו קולו׳‪ ,‬המפתה את האדם להבלי עוה״ז‪,‬‬
 ‫דבש‬ ‫יתרו‬ ‫נחלי‬ ‫מס‬

‫ולהגביר את הקול דקדושה על קול הסט״א הוא ע״י תשובה שהיא בחינת‬
‫למעלה מהזמן‪.‬‬
‫כי העולם הגשמי מוגבל בזמן ובמקום‪ ,‬וכל כוחה של הסט״א להחטיא את‬
‫האדם הוא כשמפרידים את עולם הגשמי משורשו שהוא הקב״ה שהוא מעל‬
‫המקום והזמן‪ ,‬וע״י תשובה שאדם שב על חטאיו שעל ידם הפריד כביכול את‬
‫העולם מהשי״ת‪ ,‬עי״ז זוכה להעלות הכל בחזרה לשורשו להשי״ת כמ״ש )ירמיה‬
‫מו ימ( ׳אם תשוב ואשיבך לפני תעמוד׳‪ ,‬ולפניו יתברך הוא למעלה מהזמן כנ״ל‪,‬‬
‫ועי״ז מכניעים את קול הסט״א‪.‬‬
‫וזהו שפרש״י מה שמועה שמע וכא‪ :‬קריעת ים סוף ומלחמת עמלק‪,‬‬
‫כי אצל קריעת ים סוף כתוב)שמוח יד נד( ׳וישקף ד׳ אל מחנה מצרים בעמוד אש‬
‫וענן׳‪ ,‬עמוד אש זה לילה‪ ,‬וענן זה יום )שם יג נא ‪ -‬נג(‪ ,‬והקב״ה ערבבם וביטל את‬
‫הזמנים היינו בחינת למעלה מהזמן‪ ,‬וזה נם בחינת מלחמת עמלק שאז עשו‬
‫תשובה כמו שפירש רש״י)שם י!( עה״פ ׳ומשה אהרן וחור עלו ראש הגבעה׳ ‪-‬‬
‫׳בתענית היו שרוים׳‪ ,‬היינו תשובה‪ ,‬ועי״ז וישמע יתרו‪ ,‬ששמע את הקול‬
‫דקדושה המכריז וקורא לעבוד אותו יתברך בלבד‪.‬‬
‫)עפ״י תורה עט ח״ב(‬

‫)שמות יח ט(‬ ‫ויהד יתרו על כל הטובה‬

‫שנעשה בשרו חידודין חידודין‪.‬‬
‫)סנהדרין צד(‬

‫כל השמחות הם רק בשעתן‪ ,‬כגון למשל שמחה של חתונה או ברית‪,‬‬

‫השמחה הוא רק בשעתו ואם יסתכל על הסוף אין שום שמחה בעולם כי)נרנוח‬
‫י!( ׳סוף אדם ובו״‪ ,‬אבל אם יסתכל על הסוף של הסוף‪ ,‬אז יש לו לשמוח מאוד‪,‬‬
‫כי סוף כל סוף דהיינו התכלית שהוא עולם הבא הוא טוב מאוד‪ ,‬והנה זהו רק‬
‫מצד הנשמה שמצידה המות טוב מאוד כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה‬
‫)נראשיח תה מ( ׳והנה טוב מאוד׳ זה מלאך המות‪ ,‬כי הוא טוב מאוד שעל ידו באין‬
‫לתכלית הטוב‪ ,‬אך מי שהוא צדיק שאפילו גופו נקי וקדוש מאוד יכול לשמוח‬
‫גם עם גופו אפילו אם מסתכל על הסוף מאחר שגם גופו טהור וקדוש כמ״ש‬
‫)חהליס מ יג( ׳באלקים בטחתי מה יעשה בשר לי׳‪ ,‬שהבשר היינו הגוף אינו יכול‬
‫מסא‬ ‫דבש‬ ‫יתרו‬ ‫נחלי‬
‫לעשות לו שום חיזק וכן כתיב)חהלים טז ‪ (p‬׳אף בשרי ישכן לבטח‪ /‬שהצדיק בטוח‬
‫שגם להגוף יהיה טוב מאד‪ ,‬וע״כ יכול לשמוח גם עם גופו אפילו כשמסתכל על‬
‫הסוף‪ ,‬אבל מי שאין גופו קדוש כ״ב בפרט גר שאע״פ שגשמתו גבוה מאוד‬
‫אעפ״ב גופו גוצר ממקור טמא ואיך אפשר לשגות זאת ע״כ א״א לו לשמוח עם‬
‫גופו כשמסתכל על התכלית‪.‬‬
‫וזהו ויהד יתרו על כל הטוגה‪ ,‬שיתרו היה שמח על כל הטוגה‪ ,‬פירוש‬
‫אפילו כשהסתכל למעלה ולהלאה על הטוגה‪ ,‬היינו על הסוף היה שמח מאוד‪,‬‬
‫כי מצד הנשמה אף כשהסתכל על הסוף הוא טוב מאוד‪ ,‬אך שנעשה כשרו‬
‫חידודין חידודין‪ ,‬כשרו דייקא היינו הגוף‪ ,‬כי מאחר שהיה גר לא היה שמחתו‬
‫‪.‬‬ ‫בגופו כשהסתכל על הסוף‪.‬‬
‫)עפ״י תורה לג ח״ב(‬

‫)שמות יח ט(‬ ‫ויחד יתרו על כל הטוב‬

‫אצל רוב בני אדם אין השמחה של כל הטובות ביחד כי יש חילוקים רבים‬
‫בענין השמחה‪ ,‬למשל כשבאין על חתונה יש מי ששמח מן האכילה שאוכל‬
‫דגים ובשר וכיוצא‪ ,‬ויש אחד ששמח מן הכלי זמר‪ ,‬ויש ששמח מדברים אחרים‬
‫כיוצא בהם‪ ,‬ויש ששמח מן החתונה עצמה כגון המחותנים שאינם משגיחים‬
‫על אכילה ושתיה רק שמחים מן החתונה עצמה וכיוצא שאר חלוקים‪ ,‬אבל אין‬
‫אדם שיהיה שמח מכל השמחות ביחד‪ ,‬ואפילו מי ששמח מכל הדברים אעפ״כ‬
‫אין השמחה מכל הדברים ביחד רק מכל אחד בפני עצמו בזה אחר זה‪ ,‬גם יש‬
‫אחד שאין לו שום שמחה כלל לא מן האכילה ושתיה ולא משאר דברים‬
‫ואדרבא יש לו קנאה וצער שמקנא על השידוך על שזה נשתדך בזה‪ ,‬אבל‬
‫שלימות השמחה הוא מי שזוכה לשמוח מכל הטובות ביחד וזה א״א כי אם‬
‫כשמסתכל למעלה על כל הטוכה‪ ,‬דהיינו על השורש שמשם נמשכין כל‬
‫הטובות שהוא השי״ת בעצמו‪ ,‬ושם בהשורש הכל אחד ואזי שמחתו מכל‬
‫הטובות ביחד כי שמחתו היא שנתגלה חסד השי״ת בעולם שעי״ז יודעים‬
‫ומכירים אותו יתברך ואין זה משנה אם הטובה נעשית לו או לאחר‪ ,‬ואז‬
‫השמחה גדולה מאוד ומאירה באור גדול מאוד‪ ,‬כי ע״י הכלליות שנכלל שמחה‬
‫בחבירתה נגדל ביותר אור השמחות וכן כל מה שנכללין יותר רבוי השמחות‬
‫זה בזה נגדל ונתווסף אור השמחה ביותר ויותר ע״י ריבוי ההתנוצצות מזה לזה‬
 ‫דבש‬ ‫יתרו‬ ‫נחלי‬ ‫קסב‬

‫ומזה לזה‪ ,‬וע״ב כשנכלל השמחה של כל הטובות ביחד אזי אור השמחה גדול‬
‫מאוד מאוד ולא שייך גם לקנא ולהצטער בשמחת חבירו‪.‬‬
‫וזהו ויהד יתרו על כל הטובה‪ ,‬שהיה שמח מכל הטובות ביחד‪ ,‬כי היה‬
‫מסתכל למעלה על כל הטובה היינו על השורש ששם הכל אחד ושם נכללין‬
‫כל השמחות יחד כנ״ל וע״ב היה שמח על כל הטובות ביחד‪.‬‬
‫)עפ״י תורה לד ח״ב(‬

‫ואתה תהזה מכל העם ושמת עליהם שרי‬

‫)שמות יח כא(‬ ‫אלפים ושרי מאות וכר‬
‫דע שלראות את עצמו עם צדיק האמת גם כשאין שומעין ממנו תורה הוא‬
‫דבר גדול מאוד‪ ,‬כי כל אחד הוא מוח פרטי והוא מקבל מהמוח הכללי של צדיק‬
‫הדור‪ ,‬וזה ע״י שהצדיק רואה אותו ומסתכל בו‪ ,‬כי עיניים על שם החכמה נאמר‬
‫כמו שפירש רש״י עה״פ )כראשית ג!( ׳ותפקחנה עיני שניהם׳‪ ,‬ע״כ ע״י שמתראה‬
‫עם הצדיק עי״ז מאיר הצדיק למוחו‪ ,‬ומובא בתיקו״ז)שוף תיקו! ‪ 0‬עה״פ)שיר השירים ז‬
‫‪ 0‬׳מלך אסור ברהטים׳ ׳ברהיטי מוחין׳‪ ,‬היינו שהמלכות ‪ -‬הגדולה‪ ,‬אסור וקשור‬
‫במרוצת המוח‪ ,‬ע״כ לפי התנוצצות והארת המוחין שיש לו‪ ,‬כן מקבל גדולה‪.‬‬
‫וזה פירוש ואתה תהזה מכל העם ושמת עליהם שרי אלפים שרי‬
‫מאות וכו׳‪ ,‬שע״י שחזה והביט משה רבינו בתוך כל אחד ואחד היה מתנוצץ‬
‫המוחין שלהם‪ ,‬ועי״ז כל אחד קיבל גדולה ושררה כפי ערכו כפי הראוי לו לפי‬
‫מדרגת מוחו דהיינו בחינת שרי אלפים ושרי מאות וכר‪.‬‬
‫***‬
‫זח חעגין נאמר בעת שבא א־צלו על שבת קודש פר שת יתרו עדיק אחד‬
‫מפורסם )יש אומדס שזה היה הרנ הקלוש רני מרדר ממשמוניל(‪ ,‬ורביגו זכרונו לברכח לא אמר‬
‫שום תורה לא בליל שבת קודש ולא ביום שבת קודש עד שגמרו כבר את‬
‫הסעודה של שחרית וברכו ברכת המזון‪ ,‬והיו סבורים לקום מהשולחן אבל רבינו‬
‫זכרונו לברכה נשאר על מקומו וכמוהו עשו כולם וכן העדיק הנ״ל‪ ,‬ואז התחיל‬
‫רבינו לומר ׳כשרואין ע־צמו עם העדיק אפילו כשאין שומעין תורה גם זה טוב‬
‫מאוד כי עי״ז מקבלין גדולה׳‪ ,‬ובתוך דבריו כ שנכנס באמירת התורה ענה ואמר‬
‫׳הלא בתוך כך אני אומר תורה׳‪ ,‬ואעפ״כ גמר כל התורה‪.‬‬
‫)עפ״י תורה עב ח״ב חיי מוהר״ן סימן מה‬
‫ושש״ק א׳ רפו(‬
‫מסג‬ ‫דבש‬ ‫יתרו‬ ‫נחלי‬
‫)שמות יח כב(‬ ‫ושפטו את העם‬
‫דע מי שצריך לדון לפני דיינים בדין תורה‪ ,‬זה לו עונש ונקמה שהתורה‬
‫נוקמת בו‪ .‬כי באמת כל המשא ומתן הוא תורה‪ ,‬כי למשל הדין המהליף פרה‬
‫בהמור הוא תורה‪ ,‬ומכל שכן כשעושין הדבר בעצמו הוא בודאי תורה‪ ,‬וכמו‬
‫שמספרין כל זה בשם הבעש״ט זכרונו לברכה‪ ,‬וע״ב כשעושין משא ומתן‪ ,‬צריך‬
‫לקשר המהשבה רק בהתורה והדינים המלובשים שם‪ ,‬ומי שעוקר המשא ומתן‬
‫מן התורה‪ ,‬שאינו מקשר מהשבתו אל התורה המלובש שם ונופל אל המשא‬
‫ומתן בעצמו‪ ,‬אזי עונשו‪ ,‬שאח״ב הוא צריך לדון בדין תורה‪ ,‬ואזי הוא צריך‬
‫להזור ולהביא את כל הדברים וכל המהשבות והעסקים שהיה לו בשעת המשא‬
‫ומתן מתחילתו ועד סופו לפני הדיינים‪ ,‬כי אם הסר איזה דיבור או איזה מהשבה‬
‫יתקלקל הדין‪ ,‬והדיינים פוסקים על זה דין תורה‪ ,‬ומראין לו שאין הדבר כמו‬
‫שהוא סבר מתחילה שאין בהמשא ומתן תורה כי הלוא ראה בעיניך שכל דברי‬
‫המשא ומתן כולם הם תורה כי עכשיו נעשה מהנ״ל דין תורה‪.‬‬
‫והכל לפי הפגם‪ ,‬כי יש אחד שאין עונשו רק שצריך לדון‪ ,‬אבל זוכה בדין‬
‫רק שמראין לו שפנם כנ״ל‪ ,‬אבל יש אחד שעקר יותר המשא ומתן מן התורה‪,‬‬
‫אזי ענשו יותר שגם אינו זוכה בדין‪.‬‬
‫)עפ״י תורה רפ(‬

‫)שמות יט ‪0‬‬ ‫ומשה עלה אל האלקים‬

‫כשעלה משה למרום מצאו להקב״ה‬
‫שהיה קושר כתרים לאותיות אמר לו‬
‫׳ריבונו של עולם‪ ,‬מי מעכב על ידך‪ :‬אמר‬
‫לו עתיד אחד לעמוד ועקיבא בן יוסף שמו‬
‫שיהיה דורש על כל קוץ וקוץ תילי תלין‬
‫של הלכות‪ ,‬אמר לו רבונו של עולם ראוי‬
‫שתינתן תורה על ידו‪ ,‬אמר לו שתוק כך‬
‫)מנחות כט‪(:‬‬ ‫עלה במחשבה‪.‬‬
‫הנה יש שני מיני שכליים בהשגת הבורא יתברך שכל מקיף ושכל פנימי‪,‬‬
‫כי השגת השי״ת הוא עד אין סוף‪ ,‬ומה שאדם מבין ומשיג בשכלו זה בחינת‬
‫פנימי‪ ,‬ומה שעדיין לא השיג נקרא בשם מקיף‪ ,‬שאינו נכנם בפנימיות המוח‬
‫אלא מקיף אותו מבחוץ‪ ,‬וע״י שעוסקים לדבר אחד עם הכירו להכניס בו דעת‬
 ‫דבש‬ ‫יתרו‬ ‫נחלי‬ ‫קסד‬

‫ויראת שמים‪ ,‬עי״ז נתיישב כמוהו זה השכל ונכנסין אורות המקיפים לפנים‬
‫היינו שזוכה להבין ולידע מה שלא הבין וידע מתחילה‪.‬‬
‫וצריך לידע איזה מקיפים צריך להמשיך ואיזה אין צריך להמשיך‪ ,‬ולכן יש‬
‫דברים שאין רשאים לגלותם בפני התלמידים‪ ,‬כי אם יגלה אותם יכנסו מקיפים‬
‫אחרים בתוך שכלו ולפעמים אין צריך לקבל אלו המקיפים‪ ,‬כמו למשל כשהרב‬
‫מדבר עם תלמידו איזה פשפז בגמרא עם פירוש תוספות‪ ,‬ובתוך דבריו הוא בא‬
‫על איזה קושיא‪ ,‬ואותו הקושיא היה בתחילה בבחינת מקיף אצלו כי לא ידע‬
‫ממנה בתחילה‪ ,‬ותיכף כשנופל בשכלו זאת הקושיא הוא אומרה בפני תלמידו‪,‬‬
‫ובתוך כך כשמסביר לו הקושיא נופל בשכלו תירוץ על הקושיא‪ ,‬נמצא שחוזר‬
‫ומשיג מקיף אחר שהוא תירוץ על הקושיא‪ ,‬ואזי אומר גם את התירוץ בפני‬
‫התלמיד‪ ,‬אך כשמנלה גם התירוץ בפני התלמיד אזי נכנם בו עוד מקיף אחר‪,‬‬
‫ואז עי״ז השכל שבא עליו עתה‪ ,‬הדרא קושיא לדוכתא‪ ,‬ואדרבא עתה הקושיא‬
‫חזקה ורחבה יותר מבתחילה‪ ,‬כמו כן יש בהשגות אלקות‪ ,‬שיש דברים שאסור‬
‫לגלותם כי אם יגלה זה התירוץ בפני התלמיד יכנס בו מקיף חדש שעל ידו‬
‫יהיה הקושיא יותר חזקה מבתחילה עד שיוכל להכנס בהשגות מקיפים שהם‬
‫למעלה מהזמן שאין הזמן מספיק לבאר הקשיות והתירוצים שיש שם‪ ,‬כי כל‬
‫מה שהוא מגלה איזה שכל קושיא או תירוץ‪ ,‬יכנס בו שכל חדש‪ ,‬ע״ב צריך‬
‫להיזהר בדבריו‪ ,‬לדקדק איזה דבר לגלות ואיזה לא לגלות‪ ,‬שלא ישיג מקיפים‬
‫שאין צריך להשיג‪.‬‬
‫וזהו מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה כשעלה משה למרום וכר‪ ,‬אמר‬
‫לו שתוק כך עלה כמחשבה‪ ,‬ולכאורה קשה מה אמר לו השי״ת שתוק ובו׳‬
‫הלא כבר אמר הקושיא‪ ,‬ומה זו שתיקה אחר שכבר הקשה מה שהקשה‪ :‬ולפי‬
‫הנ״ל מובן כי השי״ת בעצמו מקיים ג״ב ענין הנ״ל שאין מגלה בתורתו הכל‪ ,‬כי‬
‫שלימות ביאורי התורה הוא אין סוף ומחמת שאין ביכלתנו להשיג כ״ב‪ ,‬על כן‬
‫צמצם את אור התורה ועשה סייג לדבריו מה לגלות בפירוש‪ ,‬שזה בחינת שכל‬
‫הפנימי שיכולים להשיג‪ ,‬ומה לא לגלות בפירוש רק ברמז שזה בחינת המקיפים‬
‫היינו סודות התורה שהצדיקים משיגים כל אחד לפום דרגיה‪ ,‬והם בחינת כתרי‬
‫האותיות שהם בחינה גבוהה מאוד הנמשכת מספירת הכתר‪ ,‬כי כתר הוא‬
‫מקיף כמ״ש )שופמים נ מג( ׳כתרו את בנימין׳‪ ,‬והכתרים האלו הם הסייג לדבריו‬
‫שלא יתגלה ממש כי אם ברמז‪ ,‬וזה מה שהקשה משה רבינו לריבונו של עולם‬
‫מי מעכב על ידך‪ :‬דהיינו מי מעכב על ידך לבאר הכל בפרטיות‪ ,‬בשלמא‬
‫מסה‬ ‫דבש‬ ‫יתרו‬ ‫נחלי‬
‫ההכם צריך לעשות סייג לדבריו מהמת שהוא מלובש עדיין בגוף בעולם הזה‬
‫ואם לא יעשה סייג לדבריו אזי יוכל להכנם בהשגת מקיפים כאלו שאין הזמן‬
‫מספיק לבארם‪ ,‬אבל אצל השי״ת לא שייך זאת‪ :‬ואם תאמר הטעם‪ ,‬כי זה יהיה‬
‫למעלה מהשגתינו‪ ,‬א״ב למה לי הכתרים‪ ,‬כיון שא״א לגו להשיג אותם‪ :‬ואז ע״י‬
‫השאלה גכגם לו למשה עוד מקיף שהקב״ה אמר לו עתיד אחד לעמוד‬
‫ועקיבא כן יוסף שמו‪ ,‬שיהיה דורש על כל קוץ וקוץ תילי תיליז של‬
‫הלכות‪ ,‬דהיינו שרבי עקיבא ישיג את סוד הרמזים שבכתרים הללו ואז עפ״י‬
‫השכל המקיף שקיבל בא לו קושיא יותר חזקה א״ב ראוי שתנתן תורה על‬
‫ידו‪ :‬ומסתמה היה לו למשה רבינו בשאלה זה עמקות גדולה וחכמה עליונה‬
‫מאוד‪ ,‬אך תיכף כשאמר הקושיא נפל בשכלו תירוץ על זה‪ ,‬כי נכנסו בו מקיפים‬
‫עליונים ביותר‪ ,‬אך אם היה אומר גם את התירוץ היו נכנסים בו מקיפים‬
‫עליונים עוד יותר‪ ,‬והיה בא על קושיא יותר חזקה ורחבה מבתחילה‪ ,‬ע״ב אמר‬
‫לו השי״ת שתוק‪ ,‬היינו שישתוק ולא יגלה את התירוץ כדי שלא יבוא על קושיא‬
‫יותר חזקה שאין הזמן מספיק לבארם‪ ,‬כך עלה כמחשבה‪ ,‬שתיכף כשיגלה את‬
‫השכל הפנימי אזי יעלה במחשבתו שכל אחר חדש שהוא קושיא יותר חזקה‬
‫ורחבה מתחילה‪.‬‬
‫)עפ״י תורה ז ח״ב(‬

‫)שמות יט ‪0‬‬ ‫ומשה עלה אל האלקים‬

‫דוד המלך אמר)חהלים קלט ס( ׳אם אסק שמים שם אתה׳‪ ,‬שנם כשהוא עולה‬
‫לשמים דהיינו בכל עליה ועליה צריך למצוא שם את הקב״ה‪ ,‬כי מצינו שיש‬
‫אדם שכשהוא למטה בדחקות אזי הוא עובד השם ומכיר אותו וכשהוא נתעלה‬
‫למעלה שנתעשר הוא שוכח ממנו יתברך‪ ,‬והדבר תמוה כי אדרבא כל מה‬
‫שאדם נתעלה יותר בודאי הוא יותר קרוב אליו כי כל הטוב הוא אלקות כמ״ש‬
‫)חהלים קמה ט( ׳טוב ד׳ לכל׳‪ ,‬ע״ב היה צריך להיות להיפך שיתקרב יותר להקב״ה‪:‬‬
‫וכן מצינו)חגיגה יל( באלישע ‪ -‬אחר שעלה לרקיע ע״י שם‪ ,‬ואעפ״ב כפר בעיקר‪:‬‬
‫ותדע שזהו מחמת שנתקרב ביותר אל אור האלקות אזי האור מכהה עיניו‬
‫ומזיק לו כמו שאם יסתכל אדם בעצם השמש אזי אור השמש יזיק לעיניו וכמ״ש‬
‫)שמוח לג ‪ p‬׳כי לא יראני האדם וחי‪ ,‬אבל משה זכה לבחינת )שם «( ׳ושכותי כפי‬
 ‫דבש‬ ‫יתרו‬ ‫נחלי‬ ‫קסו‬

‫עליך‪ /‬שלא יזיק לו עצם אור כבודו יתברך )פרקי דדא פמ״ס‪ ,‬וע״כ כתיב אצלו‬
‫ומשה עלה אל האלקים‪ ,‬שכל מה שעלה למעלה יותר עליונה נכלל יותר‬
‫)עפ״י תורה פב ח״ב(‬
‫בהשי״ת‪.‬‬

‫ואתם תהיו לי ממלכת נהנים וגוי קדוש‬

‫)שמות יט ‪(1‬‬

‫הנה יש שתי בהינות בתורה‪ ,‬בהינת נגלה ובהינת נסתר‪ ,‬בהינת הנגלה‬
‫הכל צריכין לה‪ ,‬ובהינת הנסתר שהוא האור הגנוז של השי״ת‪ ,‬תתגלה רק‬
‫לעתיד לבוא סהר נהעלופן קננ‪ ,(.‬ובעולם הזה רק זעירין אינון שזוכין להשיג אותה‪,‬‬
‫כי היא בלי גבול ובעולם הזה שיש לו גבול א״א להשיג דברים שהם ללא גבול‪,‬‬
‫אבל ע״י תפילה במסירות נפש היינו שמבטל כל גשמיותו ואינו מהשיב את‬
‫עצמו לכלום‪ ,‬ויודע ומרגיש שאפילו התפילה בעצמה הוא הסד הינם מהשי״ת‪,‬‬
‫כי השי״ת מנושא מכל התארים שאנו משבהים אותו בהם ורק מאהבתו והסדו‬
‫הגדול נתן לנו רשות לקרוא אותו בתארים אלו‪ ,‬אזי עי״ז שהוא בבהינת בלא‬
‫גבול הוא יכול להשיג גם בעולם הזה את התורה הגנוזה שלעתיד‪.‬‬
‫ולתפילה זוכים ע״י התורה שבנגלה‪ ,‬כי התורה שבנגלה היא בהינת סיני‪,‬‬
‫כמו שאמרו הכמינו זכרונם לברכה)גרטת סל;( ׳סיני ועוקר הרים‪ ,‬הי מניהו עדיך׳‪:‬‬
‫והשיבו ׳סיני עדיך‪ ,‬כי הכל צריכין למרי הטיא׳‪ ,‬והתורה שבנגלה הכל צריכין‬
‫לה‪ ,‬לעומת התורה שבנסתר‪ ,‬דזעירין אינון דצריכין לה סהר אחי עג(‪ .‬ובהינת סיני‬
‫הוא בהינת שפלות‪ ,‬כמו שאמרו הכמינו זכרונם לברכה )פומה ה( שהניה הקב״ה‬
‫כל ההרים ולא נתן התורה אלא על הר‪-‬סיני‪ ,‬נמצא שע״י התורה שבנגלה זוכים‬
‫לשפלות‪ ,‬ועי״ז זוכים לתפילה במסירות נפש ויכולים להשיג את התורה הגנוזה‬
‫שלעתיד‪.‬‬
‫וזה פירוש ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש‪ ,‬ממלכת‪ ,‬זה בהינת‬
‫התורה שבנגלה‪ ,‬כי ׳בי מלכים ימלכו׳)משלי ס מס‪ ,‬ומלכות הוא בהינת הנגלה‬
‫שבתורה שהכל צריכין לה‪ ,‬כי אין מלך בלא עם)נד הקמח ר״ה ע‪ .‬א(‪ ,‬והכל צריכין‬
‫למלך‪ .‬כהנים‪ ,‬זה בהינת תפילה במסירות נפש ובביטול שהיא בהינת הסד‬
‫כנ״ל‪ ,‬כי הסד הוא מידתו של אברהם אבינו כמ״ש)ישעיה מא ח( ׳אברהם אוהבי׳‪,‬‬
‫מסז‬ ‫דבש‬ ‫יתרו‬ ‫נחלי‬
‫והוא נקרא כהן כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה )נדרס לג‪ ,(:‬שאמר הקב״ה‬
‫לאברהם‪) ,‬חהליס קי ‪ a‬׳אתה כהן לעולם‪ /‬וגוי קדוש‪ ,‬זה בחינת התורה שבנסתר‪,‬‬
‫הנקרא ׳קודש׳‪ ,‬ורק זעירין אינון דצריכין לה‪ ,‬כי ו׳בל זר לא יאבל קודש׳)ויקרא‬
‫‪ w‬י( ולא יאכל בו אלא מקודשיו ומקוראיו‪ ,‬שהם אלה שזוכין לבטל גשמיותם‬
‫לגמרי‪ ,‬ועי״ז זוכין לסתרי תורה‪ ,‬והיינו שע״י ואתם תהיו לי ממלכת‪ ,‬שזה‬
‫תורה שבנגלה‪ ,‬זוכין לכהגים‪ ,‬היינו תפילה במסירות נפש‪ ,‬ועי״ז זוכים לגוי‬
‫קדוש‪ ,‬לתורה הגנוזה‪.‬‬
‫)עפ״י תורה טו(‬

‫ואתם תהיו לי ממלכת נהנים וגוי קדוש‬

‫אלה הדברים אשר תדבר אל בני‬
‫)שמות יט ו(‬ ‫ישראל‬
‫לכל אחד מישראל יש בשרשו נקודה קדושה של אהבה להשי״ת‪ ,‬וצריך‬
‫לקשר את לבו אל הנקודה הזו דהיינו שיתלהב לבו באהבה להשי״ת‪ ,‬ואזי‬
‫מתבטלים ממנו כל התאוות והמידות הרעות וכל הפגמים נתקנים כמ״ש)משלי י‬
‫י‪ (3‬׳על כל פשעים תכסה אהבה׳‪ ,‬ולזכות לזה הוא ע״י התקשרות לצדיקים‪ ,‬כי‬
‫הצדיקים הם שורש נשמות ישראל היינו נקודה הקדושה הכללית של כל‬
‫ישראל‪ ,‬ע״כ ע״י שמתקשרים אליהם ולדבריהם‪ ,‬עי״ז הם מאירים את הלב‬
‫בהתלהבות דקדושה‪.‬‬

‫וזהו פירוש ואתם תהיו לי ממלכת כהגים וגוי קדוש אלה הדברים‬
‫אשר תדבר אל כני ישראל‪ ,‬ממלכת כהגים היינו בחינת אהבה הקדושה כי‬
‫כהן מרמז לחסד ‪ -‬אהבה סהר נשא קמה;(‪ ,‬וזה ע״י וגוי קדוש‪ ,‬שממשיכים את‬
‫הנקודה הקדושה ללב‪ ,‬כי קךש הוא הקדושה‪ ,‬והוא״ו שבתיבת קודש מורה על‬
‫המשכת וחיבור הנקודה הקדושה ללב כמו נחל הנמשך מן המעין)עיין חיקו״ז חיקו!‬
‫ו׳ מהפיקוניס האפרוניס וזהר יפרו ‪ n‬ואיך זוכים לזה‪ :‬ע״י אלה הדכרים אשר תדבר אל‬
‫כני ישראל‪ ,‬ע״י שמשה רבינו שהוא שורש נשמות ישראל ידבר אל בני‬
‫ישראל ויאיר בהם את האהבה הקדושה‪.‬‬
‫)עפ״י תורה לד(‬
 ‫דבש‬ ‫יתרו‬ ‫נחלי‬ ‫קסח‬

‫ויענו כל העם יחדו ויאמרו כל אשר דיבר‬

‫ר נעשה וישב משה את דברי העם אל‬
‫ר ויאמר ר אל משה הנה אנכי בא אליך‬
‫בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך‬
‫וגם בך יאמינו לעולם ויגד משה את‬
‫דברי העם אל ד; ויאמר ר אל משה לך‬
‫אל העם וקדשתם היום ומחר וכבםו‬
‫)שמות יט ח‪-‬י(‬ ‫שמלותם‬
‫והוא תמוה ונפלא מאוד כי מה הם דברי העם שנית שעליהם נאמר ויגד‬
‫משה את דברי העם‪ ,‬כי לא נמצא בכתוב שום מענה ודברים שהשיבוהו העם‬
‫שנית אהר מענה הראשון כל אשר דיבר ד׳ נעשה‪ ,‬ומה זה שוב ויגד משה‬
‫את דברי העם אל ד׳‪:‬‬

‫אך דע כי ישראל טענו ואמרו על מה שאמר להם משה לקבל את התורה‬

‫כל אשר דיבר ד׳ נעשה‪ ,‬כלומר כל אשר ידבר ד׳ אנו מוכרחים לעשות‪ ,‬כי‬
‫עיקר העבודה שיש בכל דבר הוא מה שמניחין לאדם על הבחירה שלו‪ ,‬היינו‬
‫שאין מצוין אותו כלל לעשות כן‪ ,‬רק שנשאר הדבר תלוי בדעתו שיעשה כפי‬
‫מה שיבחר לו‪ ,‬אך עכשיו שיצא הדיבור מפי ד לעשות זאת המצוה הרי אין‬
‫שום בחירה והרי אנו מוכרחים במעשינו‪ ,‬ועל זה נאמר תיכך וישב משה את‬
‫דברי העם אל ד׳‪ ,‬שהשיב להקב״ה טענת ישראל‪ ,‬מיד השיב לו הקב״ה ויאמר‬
‫ד׳ אל משה הנה אנכי בא אליך‪ ,‬דייקא‪ ,‬כעבור ישמע העם כדברי עמך‬
‫דייקא‪ ,‬דהיינו שלא אדבר הדיברות רק עמך לבד כמ״ש ׳אנכי ד אלקיך לא‬
‫יהיה לך ובו״ לשון יחיד ולא לנוכח לישראל‪ ,‬והם רק ישמעו בדברי עמך‪ ,‬ואז‬
‫יהיה להם כה הבחירה לעשות כרצונם‪ ,‬ועל זה נאמר ויגד משה את דברי‬
‫העם אל ד׳‪ ,‬היינו שמשה טען את דברי העם אל ד׳‪ ,‬היינו מה שטענו העם‬
‫תחילה‪ ,‬טען הוא עתה אל ד׳ על עצמו‪ ,‬כי תקנת את ישראל שיהיה להם‬
‫הבחירה‪ ,‬ע״י שלא תדבר רק עמי לבד‪ ,‬אבל את עצמי לא תקנת‪ ,‬כי מעתה לא‬
‫יהיה לי כה הבחירה מאחר שתדבר עמי‪ ,‬השיבו ד׳ ויאמר ד׳ אל משה לך אל‬
‫העם וקדשתם היום ומחר‪ ,‬ולא ציוה לו השי״ת רק שני ימים ׳ומשה הוסיף‬
‫יום אחד מדעתו׳)שנת פס וכיון לדעת הקב״ה‪ ,‬כי כן היתה דעתו יתברך כמו‬
‫מסט‬ ‫דבש‬ ‫יתרו‬ ‫נחלי‬
‫שבאמת לא נתנה תורה ער שלשה ימים‪ ,‬ובזה היה תלוי בחירת משה לקבל‬
‫את התורה או לא‪ ,‬כי אם לא היה מוסיף יום אחד לא היה מקבל את התורה‪.‬‬
‫)עפ״י תורה קצ(‬

‫)שמות יט יז(‬ ‫ויתיצבו בתהתית ההר‬

‫מפני מה עובדי כוכבים מזוהמיו‪ :‬שלא‬
‫עמדו על הר סיני‪ ,‬שבשעה שבא נחש אצל‬
‫חוה הטיל בה זוהמה‪ ,‬ישראל שעמדו על‬
‫הר סיני פסקה זוהמתן‪ ,‬עובדי כוכבים‬
‫שלא עמדו על הר סיני‪ ,‬לא פסקה זוהמתן‪.‬‬
‫)שבת קמה‪(:‬‬

‫האמונה תלויה בכה המדמה שהוא כה הדמיון‪ ,‬כי עיקר האמונה הוא רק‬
‫במקום שהשכל נפסק וא״א להבין הדבר בשכל‪ ,‬ואז נשאר רק כה המדמה‪,‬‬
‫כלומר אע״פ שבשכל האנושי א״א להבין את זה‪ ,‬אך אפשר לדמיין ולהבין זאת‬
‫מרחוק שכך הם הדברים‪ ,‬ושם צריכים אמונה‪ .‬אלא שיש בזה סכנה גדולה‪ ,‬כי‬
‫כה המדמה כשאינו זוכה לברר ולתקן אותו‪ ,‬אזי הוא נהפך לשורש של כל הרע‪,‬‬
‫כי ע״י המדמה אפשר לטעות ולומר על הפזוב שהוא רע ועל הרע שהוא פזוב‪,‬‬
‫ע״ב צריכין להשתדל מאוד מאוד לברר את כה המדמה‪ ,‬ועי״ז יזכה לאמונה‬
‫ברורה בהשי״ת‬
‫ותיקון ובירור המדמה הוא כשהוא ביד הנביאים כמ״ש )הושע י‪ 3‬יא( ׳וביד‬
‫הנביאים אדמה׳‪ ,‬כי כן היה דרך התנבאותם שחזו את הנבואה ע״י המדמה‬
‫המבורר והקדוש שלהם‪ ,‬ולפי התפשטות הנבואה כן אנו זוכים לבירור המדמה‪.‬‬
‫ע״ב צריכין לחפש ולבקש מאוד להתקרב אל מנהיג אמיתי‪ ,‬כי כל מנהיג‬
‫ומנהיג יש לו בחינת רוח נבואה‪ ,‬וגם עכשיו שבטלה הנבואה בהכרח שיהיה‬
‫למנהיג בחינת )‪3‬ממר יד נד( ׳רוח אחרת׳ מה שאין נמצא בשאר ההמון‪ ,‬שעי״ז זכה‬
‫להיות מנהיג‪ ,‬כי בלא זה‪ ,‬מפני מה יזכה זה דייקא להיות מנהיג ולא אחר‪ :‬ע״ב‬
‫כל המתקרבים למנהיג וצדיק שרוחו הוא רוח קדוש‪ ,‬נתברר אצלם המדמה‪,‬‬
‫ולהיפך ע״י מנהיגים שיש להם בחינת)מלרס א‪ » ,‬נג( ׳רוח שקר׳ באים לאמונות‬
‫כוזביות‪ ,‬וע״ב כל המנחשים והקוסמים שהם מהסט״א שהם מערבבין ומבלבלין‬
‫את האדם באמונות כוזביות שנדמה כאילו יש ח״ו מציאות וכה אחר בעולם‬
‫חוץ מהבורא יתברך שמו‪ ,‬הם כולם ע״י כה המדמה שאינו מבורר ומתוקן הבא‬
‫ע״י זוהמת הנחש ועל שם זה נקראו מנחשים‪ ,‬לשון נחש‪.‬‬
 ‫דבש‬ ‫יתרו‬ ‫נחלי‬ ‫קע‬

‫וע״כ ישראל שעמדו ע? הר סיני פסקה זוהמתן‪ ,‬כי במתן תורה זכו‬
‫כולם לנבואה ע״י משה רבינו רבן של בל הנביאים כמ״ש )דנרס ה ‪ a‬׳פנים בפנים‬
‫דיבר ד׳ עמכם׳‪ ,‬ועי״ז נתברר ונת‪.‬קן המדמה שלהם וזכו לאמונה שלימה‬
‫בהשי״ת‪ ,‬וע״כ פסקה זוהמתן ‪ -‬זוהמת הנהש‪ ,‬שהוא האמונות כוזביות‪ ,‬אבל‬
‫עובדי כוכבים שלא עמדו על הר סיני‪ ,‬לא פסקה זוהמתן‪.‬‬
‫)עפ״י תורה ח ח״ב(‬

‫רר הער בעם פן יהרסו אל ר לראות‬

‫)שמות יט כא(‬

‫גם בענין התקרבות להשי״ת‪ ,‬צריכים להיזהר מאוד שלא יבער האש‬
‫דקדושה שבלב למעלה מהמידה‪ .‬כי יש יצר הרע גדול שמתלבש במצוות‬
‫ואומר לאדם שכדי לעבוד את השי״ת צריך להיות מופלא בדרגה עליונה מאוד‬
‫שהיא למעלה מכוהותיו‪ ,‬או שמפתה אותו לההמיר בכל מיני הומרות ודקדוקים‬
‫יתירים‪ ,‬ולבסוך האדם מתייאש ונופל לגמרי מעבודתו יתברך בבחינת)חהלים קז‬
‫נס ׳יעלו שמים ירדו תהומות׳‪ ,‬שע״י שהעליה לא היתה בסדר שבער להשי״ת‬
‫למעלה ממדריגתו בבחינת ׳יעלו שמים׳‪ ,‬עי״ז ׳ירדו תהומות׳‪ ,‬הוא נופל ונשלך‬
‫ח״ו עד התהום‪ .‬וזהו שאמר שלמה המלך)קהלה ז יס ׳אל תצדק הרבה ואל תרשע‬
‫הרבה׳‪ ,‬כי הא בהא תליא שצריך ליזהר שלא לצדק הרבה‪ ,‬בדי שלא לרשע‬
‫הרבה ח״ו עי״ז כנ״ל‪ .‬וע״כ צריכים בהכרח לצמצם אור ההתלהבות הזאת‬
‫ולעבוד את השי״ת בהדרגה ובמידה עד שיזכה להתקרב להשי״ת בשלימות‪.‬‬

‫וכן בענין הדעת‪ ,‬שלכל אחד ואחד יש גבול בידיעת אלוקות כפי ערכו‬
‫ומדריגתו שעד שם הוא רשאי לרדוך במחשבתו להשיג אותו יתברך ולא יותר‪,‬‬
‫וצריך בל אחד לצמצם את מוחו שלא יצא חוץ לנבול שלו בבחינת )מגעה יג(‬
‫׳במופלא ממך אל תדרוש ובמכוסה ממך אל תחקור׳‪.‬‬

‫וע״כ תיכף בהתחלת מתן תורה הזהיר השי״ת את משה רד העד כעם‬
‫פן יהרסו אל ד׳ לעלות וכוי‪ ,‬כי השי״ת ידע שמחמת גודל התגלות אלקות‬
‫שהיתה אז‪ ,‬בודאי יהיה תאוותם חזקה מאוד לעלות להשם ולהכלל בו בתשוקה‬
‫גדולה עד אין סוף‪ ,‬עד שיוכלו לבוא לבחינת הריסה ח״ו‪ ,‬ע״כ הזהירם מאוד‬
‫מהיצה״ר הזה שיש בהתקרבות להשי״ת‪.‬‬
‫קעא‬ ‫דבש‬ ‫יתרו‬ ‫נחלי‬

‫וצריכים להרבות בתפילה ותחנונים לפניו יתברך לזכות לדעת איך‬

‫להתנהג בענין זה‪ ,‬כי בודאי צריכים להתגבר מאוד לכסוך ולהשתוקק להשי״ת‬
‫תמיד בהשתוקקות עצומה ולרצות להתקרב אל הקדושה בתכלית השלימות‪,‬‬
‫אך א״א לדחוק את השעה‪ ,‬וצריכים לצמצם ההתלהבות שלא יהיה יותר‬
‫ממדריגתו ולהמתין עד שישקיך וירא ד משמים ויזכה לשלימות באמת‪,‬‬
‫ואעפ״ב יזהר לא לשכוח ולהסיח דעתו מזה ח״ו‪ ,‬רק יתמיד בכיסופים‬
‫והשתוקקות מתי יזכה שיגיע יום ישועת נפשו שיהיה דבוק בהשי״ת תמיד בלי‬
‫הפסק רגע כלל‪.‬‬
‫)עפ״י תורה עב(‬

‫ויקרא ר למשה אל ראש ההר ויעל‬

‫)שמות יט כא(‬ ‫משה‬
‫בשעה שעלה משה למרום אמרו מלאכי‬
‫השרת ׳מה לילוד אשה בינינו׳‪ :‬אמר להם‬
‫׳לקבל תורה בא׳‪ ,‬אמרו ׳אשר תנה הודך‬
‫על השמים וכו״‪ ,‬אמר הקב״ה למשה‬
‫׳החזר להם תשובה׳ אמר ׳אני מתירא‬
‫שלא ישרפוני בהבל פיהם‪ /‬אמר לו ׳אחוז‬
‫בכסא כבודי׳ שנאמר)איוג מ מ( ׳מאחז פני‬
‫)שבת פח‪(:‬‬ ‫כסא׳‪.‬‬
‫איש הישראלי נברא שיהיה לו ממשלה על המלאכים )פיקו״ז פיקו! קלז(‪ ,‬וזה‬
‫התכלית והסוף של ישראל כמו שאמרו חז״ל )ירושלמי שנפ פ״נ( עתידין צדיקים‬
‫שיהיה מחיצתן לפנים ממלאכי השרת שנאמר )נמדנר מ מ( ׳כעת יאמר ליעקב‬
‫ולישראל מה פעל א‪-‬ל׳‪ ,‬שהמלאכים יצטרכו לשאול מישראל כשירצו לידע מה‬
‫פעל א‪-‬ל‪ .‬וצריך כל אחד לראות לבוא לזה התכלית‪.‬‬
‫אך צריך לשמור את עצמו מאוד ולראות שיהיה לו כה לעמוד בממשלה‬
‫זו שלא יקנאו בו המלאכים ויפילו אותו ח״ו‪ ,‬כמו שמצינו שאמרו רז״ל)חגיגה שו‪(:‬‬
‫על כמה גדולים שביקשו מלאכי השרת לדוחפם‪ .‬כי מי שרוצה להניע לדרגה‬
‫עליונה זו‪ ,‬אזי המלאכים מתקנאים בו ומקטרגים עליו שאינו ראוי לזה‪ ,‬ומקטרוג‬
‫זה משתלשל היצר הרע שמתגבר על האדם ומונע אותו מעבודת ד׳‪ ,‬כדי שלא‬
‫יגיע לדרגה הנ״ל‪.‬‬
 ‫דבש‬ ‫יתרו‬ ‫נחלי‬ ‫קעב‬

‫והעצה על זה היא לקשר עצמו עם נשמות ישראל‪ ,‬דהיינו שיאהב כל אחד‬

‫ואחד מישראל באהבה גדולה שעי״ז זוכה להתקשר בשורש נשמות ישראל‪ ,‬כי‬
‫אין להמלאכים כה להלחם רק נגד אחד מישראל‪ ,‬אך לא נגד כלליות נשמות‬
‫ישראל‪.‬‬
‫וזה מה שכשאמר משה רבינו ׳אני מתירא שלא ישרפוני כהבל פיהם׳‪,‬‬
‫אמר לו הקב״ה ׳אחוז ככסא כבודי׳‪ ,‬היינו שנתן השי״ת למשה עצה להינצל‬
‫מקנאת המלאכים‪ ,‬ע״י שיאחז ויתקשר בשורשי הנשמות שהן חצובות מתחת‬
‫כסא הכבוד סהר שיי שרה קנה‪ ,(:‬שאז לא יהיה להמלאכים כה נגדו כנ״ל‪.‬‬
‫)עפ״י תורה א ח״ב(‬

‫וידבר אלקים את כל הדברים האלה‬

‫)שמות כ א(‬ ‫לאמה‬
‫׳דבר צוה לאלך דור׳)שהלים קה ש(‪ ,‬׳ביקש הקב״ה ליתן התורה לאלך דורות‬
‫ראה שאין העולם מתקיים ונתנה לעשרים וששה דורות ועמד ושתלן בכל דור‬
‫ודור והן הן עזי פנים שבדור׳)שגיגה יד ונראשיש תה נש(‪ ,‬נמצא שהעזי פנים אינם בכלל‬
‫קבלת התורה כי הם מהתתקע״ד דורות שלא היו ראויים לקבל התורה וכמאמרם‬
‫ז״ל)נדרס נ( ׳מי שיש בו עזות בידוע שלא עמדו רגלי אבותיו על הר סיני׳‪.‬‬
‫וכמו כן להיפך‪ ,‬מי שהוא שפל ונבזה ואין בו שום עזות דקדושה‪ ,‬אין לו‬
‫ג״כ חלק בתורה‪ ,‬כי כשאין לו עזות דקדושה בודאי יבפזלו אותו כל המונעים‬
‫הקמים נגדו למנעו מתורתו ועבודתו וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה)אנוש‬
‫פ״ה( ׳הוי עז כנמר׳‪ ,‬וכן אמרו)ניצה נהס ׳מפני מה נתנה תורה לישראל מפני שהן‬
‫עזין׳‪ ,‬כי איש הישראלי צריך שיהיה בו עזות דקדושה לעבודת השם‪.‬‬
‫ואז כשמתגבר לעמוד כנגד כל הקמים עליו למנוע אותו מעבודתו ח״ו‪,‬‬
‫עי״ז הוא נותן כביכול כה ועוז למעלה בבחינת )שהליס שש לה( ׳תנו עוז לאלקים׳‪,‬‬
‫כי כה הקדושה למעלה תלוי כביכול במעשה התחתונים‪ ,‬כידוע שבאתערותא‬
‫דלתתא איתער לעילא סהר לן לן פש‪ ,(.‬ועי״ז)שהליש שש לו( ׳אל ישראל הוא נותן עז‬
‫ותעצומות לעם׳‪ ,‬השי״ת משפיע עליו מלמעלה עזות דקדושה יותר ויותר‪ ,‬ונותן‬
‫לו עז ותעצומות לעמוד כנגד כל העזות דסט״א‪ ,‬ע״כ צריך האדם לפלס דרכיו‬
‫איך להתנהג עם העזות‪ ,‬שיהיה לו עזות דקדושה אך לא ח״ו עזות דספז״א‪.‬‬
‫)עפ״י תורה קמז(‬
‫קעג‬ ‫דבש‬ ‫יתרו‬ ‫נחלי‬
‫וירבה אלקים את כל הרברים האלה‬
‫)שמות כ א(‬ ‫לאמה‬
‫דע כי ההתקשרות לצדיקים אמיתיים הוא תועלת גדול מאוד מאוד‪ ,‬כי‬
‫איתא מהר הקדוש )נראשיח ח‪ (:‬שיש תרין עלמין קדישין עלמא עילאה ועלמא‬
‫תתאה‪ ,‬עלמא עילאה היינו קוב״ה ואורייתא‪ ,‬ועלמא תתאה היינו השכינה‬
‫הקדושה שממנה נמשכת כלל ההכמות שבעולם‪ ,‬וכל אדם באשר הוא שם צריך‬
‫לקשר את שכלו הגשמי לתורה ולהשי״ת ועי״ז נעשה יחוד קוב״ה ושכינתיה‪,‬‬
‫ואז ׳כד מתחברן כחדא כדין כל אנפין נהירין וכל חובין אתעברו׳)זהר שם(‪ ,‬אבל‬
‫כשהחכמות הגשמיות נפרדים מהתורה ומהשי״ת זה בחינת )משלי טז נש( ׳ונרגן‬
‫מפריד אלוך׳‪ ,‬שמפריד אלופו של עולם מהבריאה וגורם ח״ו גלות השכינה‪.‬‬
‫וזהו פעולת הצדיקים האמיתיים שע״י שיחתם וסיפורי דברים שמדברים‬
‫עם ההמון עם הם מאירים בהם את אור התורה ומקשרים את שכלם להשי״ת‬
‫ועי״ז מביאים אותם לידי תשובה כמו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה )ג״נ ש(‬
‫עה״פ)לנדס לג ג( ׳והם תכו לרגליך ישא מדברותיך׳ ׳אלו תלמידי חכמים שהולכים‬
‫ומבתתים רגליהם מעיר לעיר ונושאים ונותנין בדבריו של מקום׳‪ ,‬שהם‬
‫מצמצמים שכלם ומדברים עמהם בחכמה נפלאה ובמלאכה גדולה כל אחד לפי‬
‫מקומו במקום שהוא ופעמים אפילו מספרים עם הרשעים מעסקי מלחמות‬
‫וכיוצא בו‪ ,‬כי אם היה מדבר תיכף תורה בפירוש יכול להיות שהרשע יתפקר‬
‫יותר כי)הושע יד י( ׳צדיקים ילכו בם ופשעים יכשלו בם׳‪ ,‬כי)יומא עג‪ (:‬׳זכה נעשה‬
‫לו סם חיים לא זבה נעשה לו סם מות׳‪ ,‬ע״כ צריבין להלביש לו את אור התורה‬
‫בצירופים שאינם רחוקים ממנו כמו שמצינו)מגילה ט( בתלמי המלך כשהושיב‬
‫שבעים ושנים זקנים ונתן השי״ת בלב כל אחד ואחד להלביש התורה בצירופים‬
‫אחרים וכתבו ׳אלקים ברא בראשית ובו״‪ ,‬ופירש רש״י שם שאם היו בותבין‬
‫התורה כמות שהיא היה מתפקר יותר‪ ,‬וזה בחינת ש׳נושאים ונותנים׳ בדבריו‬
‫של מקום‪ ,‬דהיינו שמדברים עם בל אחד לפי מקומו במקום שהוא ואח״כ‬
‫נושאים אותן הדיבורים ונותנים אותם להשי״ת‪.‬‬
‫וזהו וידבר א?קים את כ? הדברים הא?ה ?אמר‪ ,‬רדכר הוא לשון‬
‫התקשרות במו)נשונוש יג( ׳ראוה מדברת׳‪ ,‬א?קים את זה בחינת הבמה תתאה‬
‫וחכמה עילאה‪ ,‬א?קים הוא בחינת חכמה תתאה כנודע סהר נש על‪ ,(.‬את זה בחינת‬
‫חכמה עילאה בחינת ׳את השמים׳)עיי! שיקר! שיקו! »‪ ,(.‬היינו לקשר חכמה תתאה‬
 ‫דבש‬ ‫יתרו‬ ‫נחלי‬ ‫קעד‬

‫בחכמה עילאה זה נעשה ע״י בחינת הדברים האלה ?אמר‪ ,‬ע״י הצדיק‬
‫שמלביש הדברים האלה ‪ -‬דיבורי התורה‪ ,‬בספודי דברים‪ ,‬וזהו לאמר‪ ,‬לשון‬
‫הלבשה כמ״ש)איכה נ י!( ׳בצע אמרתו׳‪ ,‬ועי״ז נעשה יחוד קוב״ה ושכינתיה ונמתק‬
‫ונתבטל הדינים‪.‬‬
‫)עפ״י תורה צא ח״ב(‬

‫אנכי ר אלקיך אשר הוצאתיך מארץ‬

‫)שמות כ ב(‬ ‫מצרים מבית עברים‬
‫עיקר שלימות הדעת הוא בבחינת)לכרס ד לג( ׳אתה הראת לדעת כי ד׳ הוא‬
‫האלקים ובו״‪ ,‬היינו בין שהשי״ת מתנהג עם האדם במידת הרחמים שהוא‬
‫בחינת שם הוי״ה )ע״ש שער ו פ״ה(‪ ,‬ובין שמתנהג עמו במידת הדין שהוא בחינת‬
‫שם אלקים ‪ ,w‬ידע תמיד שהכל לטובתו והכל מחמת אהבה כמ״ש )משלי ג י‪(3‬‬
‫׳את אשר יאהב ד׳ יוכיח׳‪.‬‬
‫וזאת הבחינה א״א להשיג כי אם ע״י שמעלים בחינת מלכות דקדושה‬
‫מגלות הסט״א‪ ,‬כי עיקר המלכות הוא מלכות ד׳‪ ,‬שאנו ממליכים אותו ועושים‬
‫רצונו‪ ,‬אך לעומת זה יש מלכות דסט״א שעושים ח״ו ישות ומציאות מהעוה״ז‬
‫והבליו ומזה באות כל המידות והתאוות רעות שנמשכין מהארבעה יסודות‬
‫שבגוף אש רוח מים ועפר‪ ,‬כשאין מבטלים אותם להשי״ת כמובא )משנה שפילים‬
‫מפנה עשיה גופניה פ״א(‪ ,‬ומלכי הגוים מקבלים את כוחם לשלוט על ישראל שהם‬
‫בחינת מלכות דקדושה מהמלכות דסט״א‪ ,‬וע״י שמעלים את המלכות מן הסט״א‬
‫ומתבטלים להשי״ת‪ ,‬עי״ז נכללים כביכול באין סוף ברוך הוא‪ ,‬ואז יכולים להשיג‬
‫שאין חילוק בין ד׳ לאלקים‪ ,‬כי בא״ס לא שייך כלל חסד או דין רק רצונו הפשוט‪,‬‬
‫ורק כשנשתלשל האור למטה נעשה שני הנהגות ‪ -‬חסד ודין‪ .‬וזה שכתוב)זכרה‬
‫יד פ( ׳והיה ד׳ למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ד׳ אחד ושמו אחד׳‪ ,‬ודרשו‬
‫חז״ל)פפהיפ ז‪ (.‬שלעתיד יברכו על הכל הטוב והמטיב‪ ,‬היינו שלעתיד תחזור כל‬
‫המלוכה להשי״ת ואז כביכול יכללו בו וישיגו שהכל לטובה‪ ,‬ע״ב יברכו על הכל‬
‫הטוב והמיטיב‪.‬‬
‫ולזכות לזה הוא ע״י התקרבות לצדיק האמת‪ .‬כי הצדיק זיכך כבר לגמרי‬
‫את כל התאוות ונכלל באין סוף‪ ,‬וע״ב ע״י שמתקרבים ומתקשרים אליו‪ ,‬זוכים‬
‫מעה‬ ‫דבש‬ ‫יתרו‬ ‫נחלי‬
‫ג״כ לבטל המידות רעות הנמשכות מהארבעה יסודות‪ ,‬עד שנתבטלים ונכללים‬
‫ג״כ בא״ם כנ״ל‪.‬‬
‫וזה פירוש אנכי ד׳ אלקיך היינו הן הר״ה הן אלקיך תבין שכל זאת‬
‫אנכי היינו כולו הטוב והמטיב כנ״ל‪ ,‬ואיך זוכים לזה‪ :‬ע״י אשר הוצאתיך‬
‫מארץ מצרים‪ ,‬היינו ע״י שמעלים את המלכות דקדושה מבין העכו״ם מארץ‬
‫מצרים‪ ,‬דאיתא במדרש )נראשיח תה טס שכל הגלויות נקראים ע״ש גלות מצרים‪,‬‬
‫מפני שהם מצירים לישראל‪ ,‬וזה ע״י הצדיק שמבטל המידות והתאוות הרעות‬
‫שהם בחינת מלכותם וממשלתם של העכו״ם כנ״ל‪ .‬וזהו מבית עבדים‪ ,‬רמז על‬
‫ארבעת היסודות המכונים בשם עבדים‪ ,‬כי כל הארבעה יסודות הם מתחת‬
‫נלנל הירח כידוע‪ ,‬והוא מכונה בשם עבד כמובא בזהר )י ש‪ 3‬קפא( עה״פ )ישעיה נג‬
‫יג( ׳הנה ישכיל עבדי׳‪ ,‬דא סיהרא‪ .‬ועי״ז זוכים לשלימות הדעת‪ ,‬שהן הוי״ה הן‬
‫ך(‬ ‫אלקיך שניהם אנכי‪ ,‬אחדותו וטובו יתברך‪.‬‬

‫)שמות כ ט‬ ‫אנכי‬
‫׳אנכי׳ למפרע ‪ -‬יהיבה כתיבה נאמניו‬
‫)שבת רה(‬ ‫אמריה‪.‬‬
‫)רש״י(‬ ‫נראה להם כזקן מלא רחמים‪.‬‬
‫הרחמנות תלויה בדעת כמ״ש )ישעיה יא ט( ׳לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר‬
‫קדשי כי מלאה הארץ דעה את ד״‪ ,‬ולהיפך כעם ואכזריות הם מהעדר הדעת‬
‫כמ״ש)קהלת ז ט( ׳כעם בחיק כסילים ינוח׳‪ ,‬וע״כ כל מה שמתרבה הדעת מתרבה‬
‫הרחמנות‪.‬‬
‫ובמצרים שהיתה הדעת בגלות כמ״ש)שמוי! ו ג( ׳ושמי ד׳ לא נודעתי להם׳‪,‬‬
‫ע״כ לא התנהג השי״ת במידת החסד ולא זכו לקיום ההבטחות שהבטיח הקב״ה‬
‫לאבות‪ ,‬וכמו שפרש״י ׳ושמי ד׳ לא נודעתי להם׳‪ ,‬׳לא ניכרתי במידה אמיתית‬
‫שלי׳‪ .‬ורק כשיצאו ממצרים וזכו לקבל את התורה‪ ,‬זכו לדעת כמובא)מכילתא גשלש(‬
‫שהקב״ה נראה להם כזקן מלא רחמים‪ ,‬וזקן הוא בחינת דעת )עיין קידושין לג‪ :‬זקן ‪-‬‬
‫זה קנה סכמה(‪ ,‬ועי״ז זכו לרחמנות שהקב״ה קיים להם את ההבטחות שהבטיח‪.‬‬
‫וזה שדרשו חז״ל אנכי ראשי תיבות יהיבה כתיבה נאמנין אמריה‪ ,‬שע״י‬
‫יהיבא כתיבא היינו קבלת התורה‪ ,‬זכו להשפעת החסד וקיום הבטחת השי״ת‪,‬‬
 ‫דבש‬ ‫יתרו‬ ‫נחלי‬ ‫קעו‬

‫ואז נאמנין אמריה‪ ,‬נתפשט נאמנות השי״ת וניכר שהוא נאמן מבטיח ועושה‪.‬‬
‫)עפ״י תורה נו(‬

‫לא תשא את שם ד אלקיך לשוא‬

‫)שמות כ ‪0‬‬
‫ע״י שקר האדם מסלק כביכול את הקב״ה מעצמו‪ ,‬כי ׳דובר שקרים לא‬
‫יכון לנגד עיני׳)חהלים קא ז(‪ ,‬וכן אמרו חז״ל)פנהדר! קג( כת שקרנים אינם מקבלים‬
‫פני השכינה‪ ,‬וכל המחליף בדיבורו כאילו עובד עבודת כוכבים‪ ,‬וזה שנאמר ?א‬
‫תשא את שם ד׳ אלקיך לשוא‪ ,‬שע״י שוא‪ ,‬האדם נושא ‪ -‬מסלק מעצמו‬
‫)עפ״י תורה ט וספר המידות אות אמת(‬
‫כביכול את שם ד׳‪.‬‬

‫)שמות כ ח(‬ ‫זכור את יום השבת להדשו‬

‫מאחד בשבת‪) .‬מכילתא(‬ ‫זכרהו‬

‫העולם נברא במידת האמונה )מידה המלנוח( כמ״ש )חהליס לג ל( ׳וכל מעשהו‬
‫באמונה׳‪ ,‬וגם עכשיו הקב״ה מקיים אותו ע״י מידת האמונה דהיינו ע״י המצוות‬
‫שאנו מקיימים מכה אמונתינו בהשי״ת כמ״ש)פהליפ קיט פו( ׳כל מצוותיך אמונה׳‪.‬‬
‫והנה יש שתי בחינות בעבודת הבורא יתברך‪ ,‬יש אדם שאינו נהנה מקיום‬
‫המצוות עצמם‪ ,‬אלא עושה אותם עבור שכר עולם הבא‪ ,‬אבל השלימות היא‬
‫שהאדם יקיים את המצוות בשמחה עצומה כ״ב עד שימאס בכל מין שכר‪ ,‬וכל‬
‫שמחתו הוא מזה שהוא זוכה לקיים רצון השי״ת‪ ,‬נמצא שהעולם הבא שלו הוא‬
‫המצוה בעצמה‪.‬‬
‫וזהו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה זכרהו מאחד כשבת‪ ,‬היינו שירגיש‬
‫את שמחת ותענוג עולם הבא שהוא ׳יום שכולו שבת׳)המיל פ״ז(‪ ,‬בששת ימי‬
‫המעשה‪ ,‬היינו בעשיית המצוות‪ ,‬שעל ידם נבראו ומקבלים חיות כל הברואים‬
‫^)עפ״י תורה ה(‬ ‫של ששת ימי המעשה כנ״ל•‬
‫קעז‬ ‫דבש‬ ‫יתרו‬ ‫נחלי‬
‫ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי‬
‫)שמות כ יח(‬ ‫תהטאו‬
‫יראתו‪ ,‬זה הבושה‪) .‬נדרים כ(‬

‫לעבור עבירות ה״ו הוא בודאי בושה גרולה שאין זה ראוי ונאה כלל‬
‫לישראל לפי קדושתם משרשם‪ ,‬אבל גם כשרוצים לעשות איזה מצוה ראוי‬
‫שיפול עלינו בושה גדולה‪ ,‬בי אם נשער בדעתינו לפני מי אנו עושים המצוה‬
‫וגם גודל מעלת המצוה בעצמה‪ ,‬בודאי ראוי שיפול עלינו בושה גדולה כי איזה‬
‫זכות יש לנו ואיך נעיז פנינו להכנם בהיכל המלך מלכי המלכים לעשות המצוה‪,‬‬
‫למשל איך נבוא להטוך התפילין שהם כתרי דמלכא )עיין זהר ^נסה רנח( ולהניהם‬
‫על הראש‪ ,‬ובפרט כשאדם רחוק מאוד מהשי״ת ראוי שתיפול עליו בושה‬
‫גדולה‪.‬‬
‫וזהו שנאמר ולכעכור תהיה יראתו על פניכם ודרשו רבותינו זכרונם‬
‫לברכה זה הבושה‪ ,‬דהיינו שלא יעשו חטא ועוון ח״ו מחמת בושה‪ ,‬וגם אפילו‬
‫לבלתי תחטאו‪ ,‬דהיינו לבלי לעשות עבירה אלא שבא לקיים מצוה יש‬
‫)עפ״י תורה עב ח״ב(‬ ‫לעשותה בבושה בדחילי ורחימי•‬

‫ובעבור תהיה יראתו על פניבם לבלתי‬

‫)שמות כ יח(‬ ‫תהטאו‬
‫בימי נעוריו של רבינו ראה אותו פעם הרב הקדוש מורינו הרב רבי נחום‬
‫זכרונו לברכה מטשארנביל ונתבהל מעוצם היראה שהיה על פניו אז‪ ,‬ואמר‬
‫שמה שנאמר ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו‪ ,‬זה האין‬
‫)עפ״י שיהות הרץ סימן קסת(‬

‫ויעמוד העם מרהוק ומשה ניגש אל‬

‫)שמות כ יט(‬ ‫הערפל אשר שם האלקים‬
‫מי שהולך בגשמיות כל ימיו ואח״ב נתלהב ורוצה לילך בדרכי השי״ת‪ ,‬אזי‬
‫השי״ת מזמין לו מניעות וקשיים שהם בחינת ענן וערפל לנסותו אם יתגבר בבל‬
‫זאת בחשק ובכיסופין להתקרב לשי״ת‪.‬‬
 ‫דבש‬ ‫יתרו‬ ‫נחלי‬ ‫קעח‬

‫כי השי״ת ׳אוהב משפט׳)ההלים לז נס(‪ ,‬והוא אוהב גם את עם ישראל‪ ,‬ע״כ‬

‫כשמידת הדין מקטרגת על מי שאינו ראוי להתקרב להשי״ת‪ ,‬לבלי להניחו‬
‫להכנם אל הקדושה ולהתקרב לצדיק האמת‪ ,‬השי״ת מוכרח כביכול להסכים‬
‫להזמין לו מניעות למונעו מדרך החיים כפי הראוי לו לפי מעשיו הרעים כי הוא‬
‫יתברך אוהב משפט כנ״ל‪ ,‬אך מחמת שאהבתו שאוהב את ישראל גדולה יותר‬
‫מאהבת המשפט סהר אמור צמ‪ ,(:‬ובאמת לאמיתו רצונו וחפצו יתברך הוא שהאדם‬
‫אכן יתקרב אליו‪ ,‬ע״ב הוא מסתיר את עצמו כביכול בתוך המניעות‪ ,‬ומי שאינו‬
‫בר דעת כשרואה המניעה חוזר תיכף לאחוריו‪ ,‬אבל מי שהוא בר דעת הוא‬
‫מסתכל בהמניעה ומוצא שם דייקא את השי״ת כמו שאיתא)ירושלמי סעניס ס״א( ׳אם‬
‫יאמר לך אדם היכן אלקיך תאמר לו בכרך גדול שבארם׳ שנאמר ׳אלי קרא‬
‫משעיר׳‪ ,‬שאפילו בארם ‪ -‬תוקך הקליפות‪ ,‬נמצא שם אלוקות‪ ,‬דהיינו שזוכה‬
‫להבין שהמניעות לטובתו כדי שיוכל להתקרב אליו יתברך וע״ב אינו נופל‬
‫מעבודתו עד שיזכה לבסוף להכנס לשערי הקדושה‪.‬‬

‫וזה פירוש ויעמוד העם מרחוק‪ ,‬שהעם כשרואין את הערפל היינו‬

‫המניעה‪ ,‬עומדין מרחוק ונתרקחין עי״ז מהשי״ת‪ ,‬אבל משה‪ ,‬שהוא בחינת דעת‬
‫)עץ סייס לא ‪ ,(3‬ומבין שהקב״ה בעצמו מסתתר במניעה ניגש אל הערפל אשר‬
‫שם האלקים‪ ,‬שמוצא בתוך הערפל את השי״ת‪.‬‬
‫)עפ״י תורה קטר(‬
‫קעט‬ ‫דבש‬ ‫משפטים‬ ‫נחלי‬
‫^ פרשת משפטים‬
‫ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם‬
‫)שמות כא א(‬

‫לפניהם‪ ,‬הושוו אשה לאיש לכל דינים‬

‫)ב״ק טו(‬ ‫שבתורה‪.‬‬
‫כל מקום שנאמר ואלה‪ ,‬מוסיף על‬
‫)רשי׳י(‬ ‫הראשונים‪.‬‬
‫חז״ל אמרו )שטה לס ׳כל אדם שיש בו גסות הרוח כאילו עובד עבודת‬
‫כוכבים׳‪ ,‬דכתיב הבא)משלי ט! ה( ׳תועבת ד׳ כל גבה לב׳‪ ,‬וכתיב התם )לגדם ז נו(‬
‫אצל ע״ז ׳ולא תביא תועבה אל ביתך׳‪ .‬כי אדם המתגאה בחכמתו או בעושרו‬
‫וכדומה‪ ,‬מראה ח״ו כאילו שדברים אלו באים בכחו‪ ,‬ושיש עוד מציאות בעולם‬
‫חוץ ממגו יתברך‪ ,‬ובזה הוא גורם פירוד בין קודשא בדיך הוא ושכיגתיה‪ ,‬כי‬
‫השכיגה היא מידת המלכות כידוע )חיקרז עז‪ ,(.‬וכשאגו ממליכים את הקב״ה‬
‫ומגלים שהכל מאיתו יתברך ואין שום כה ומציאות בעולם זולתו‪ ,‬עי״ז גשלמת‬
‫השכיגה כביכול וגעשה יחוד קוב״ה ושכיגתיה‪ ,‬אבל ע״י גאוה שהיא ההיפך‬
‫מכל זה‪ ,‬גגרם ח״ו פירוד קוב״ה ושכיגתיה‪ ,‬ועי״ז גגרם ר״ל חרון אף‪ ,‬דהייגו שיש‬
‫דיגים ויסורים בעולם כמאמרם זכרוגם לברכה )שפי פרשת ראה( ׳כל זמן שעבודה‬
‫זרה בעולם חרון אף בעולם׳‪.‬‬
‫והעצה היעוצה לבטל הגאוה שהיא עבודה זרה‪ ,‬הוא ע״י התקרבות‬
‫לצדיק‪ ,‬כמובא בתיקו״ז)פיקון נא‪ ,‬מח‪ (.‬׳בתרועה דאיהו רוחא איתעביר אל אחר׳‪,‬‬
‫רוחא דא צדיק כמ״ש )נמדנר נז יס( ׳איש אשר רוח בו׳‪ ,‬שע״י רוח הקודש של‬
‫הצדיק‪ ,‬גכגעת הרוח גבוה שהיא הגאוה‪ ,‬וחוזר וגתיחד קוב״ה עם שכיגתיה‬
‫וגמתקים הדיגים כג״ל‪.‬‬
‫וזהו הושוו אשה לאיש לכל דינים שכתורה; פירוש‪ ,‬לכל הדינים ‪-‬‬
‫הצרות והימורים הבאים מחמת החרון אף הג״ל‪ ,‬כדי להמתיקם‪ ,‬צריך להשוות‪,‬‬
‫היינו ליחד קודשא בריך הוא ושכינתיה שהם בחינת אשה ואיש ולבטל את‬
‫הגאוה והעבודה זרה‪ .‬וזהו ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם‪ ,‬כל מקום‬
‫שנאמר ואלה מוסיף על הראשונים‪ ,‬בחינת תוספת וריבוי‪ ,‬שהוא הגאוה‬
 ‫דבש‬ ‫משפטים‬ ‫נחלי‬ ‫מפ‬

‫כמ״ש)לנרס ז ‪ 0‬׳לא מרובכם חשק ד״ ופירש רש״י ׳לשון גאוה וגדלות‪ /‬ומזה בא‬
‫ר״ל החרון אף לעולם‪ ,‬ותיקונו ע״י המשפטים‪ ,‬היינו בחינת הרוח כמ״ש )ישעיה‬
‫‪ m‬ו( ׳ולרוח משפט׳‪) ,‬ששם ממר מהננעי! הגאווה(‪ ,‬היינו ע״י התקרבות לצדיקים שהם‬
‫בחינת רוח כנ״ל‪ ,‬ועי״ז אשר תשים לפניהם ‪ -‬השוו אשה לאיש‪ ,‬בחינת יחוד‬
‫);‪gj‬״‪,‬‬ ‫קודשא בריך הוא ושכינתיה‪ ,‬ועי״ז נמתקים הדינים‪.‬‬

‫)שמות כא יט(‬ ‫רק שבתו יתן ורפא ירפא‬

‫ע״י עוונות הדור סובלים כשלי הדור חלאים ר״ל בבחינת)ישעיה נג ד( ׳אכן‬
‫חליינו הוא נשא‪ /‬אף ע״י קודשת שבת מתעוררים העולם לתשובה‪ ,‬כי שבת‬
‫בחינת תשובה כמ״ש )לנרים ל ל( ׳ושבת עד ד׳ אלוקיר׳‪ ,‬ואז כל כשרי הדור‬
‫נתרפאים כמ״ש)ישעיה ו י( ׳ושב ורפא לו׳‪ ,‬וזהו רק שבתו יתן ורפא ירפא‪ ,‬שע״י‬
‫)עפ״י תורה נח(‬ ‫השבת יש לבשרי הדוי רפיאי׳•‬

‫)שמות כא יט(‬ ‫ורפא ירפא‬

‫מכאן שנתנה רשות לרופא לרפאות‬
‫)ברכה ס(‬

‫הנה באמת איך יכול רופא לחגור מתניו לרפאות חולה ע״י רפואות וסמים‬
‫הלא רבותינו זכרונם לברכה אמרו)עטלה זרה נה( שנוזרין למעלה שהאדם יתרפא‬
‫ע״י סם פלוני איש פלוני ביום פלוני‪ ,‬ואיך ידע הרופא איזה סם ירפא זה האדם‪:‬‬
‫אך אם עושים פדיון נפש אז יכול לרפאות‪ ,‬כי מה שצריך שיתרפא דייקא ע״י‬
‫סם פלוני ואיש פלוני הוא מחמת מידת הדין שנגזר עליו שימשך החולאת עד‬
‫אותו הזמן ויום פלוני‪ ,‬וע״ב אינו יכול להתרפאות כי אם ע״י סיבות אלו דהיינו‬
‫סם פלוני ואיש פלוני‪ ,‬כדי שלא יוכל להתרפאות עד שיזדמנו יחד ביום פלוני‪,‬‬
‫אבל כשעושין פדיון וממתיקין הדין נתבטלת הגזירה ואזי יוכל להתרפאות ע״י‬
‫איזה סם שיהיה‪ ,‬נמצא שא״א לרופא לרפאות כי אם ע״י שעושין תחילה פדיון‬
‫להמתיק הדין ואז דייקא יש לו לרופא רשות לרפאות‪ .‬וזה מה שאמרו חז״ל‬
‫)שנהדרין קא( כשחלה רבי אליעזר הגדול‪ ,‬אמר לרבי עקיבא ׳חמה עזה בעולם׳‪ ,‬כי‬
‫לא היה אז מי שיוכל להמתיק הדין‪.‬‬
‫מפא‬ ‫דבש‬ ‫משפטים‬ ‫נחלי‬

‫וזה עצמו מרומז בפסוק ורפא ירפא‪ ,‬שורפא ירפא עם שתי התיבות הם‬
‫גמטריא פדיון נפש‪ ,‬ועל זה אמרו רבותינו זכרונם לברכה מכאן שנתנה תורה‬
‫רשות לרופא לרפאות‪ ,‬מכאן דייקא‪ ,‬היינו מכאן ואילך אהר הפדיון אז דייקא‬
‫יש לרופא רשות לרפאות‪.‬‬
‫)עפ״י תורה ג ח״ב(‬

‫)שמות כב כו(‬ ‫היא שמלתו לעורו‬

‫דא עור של תפילין‪) .‬תיקרז תיקון כא נה‪(:‬‬

‫עיקר העשירות בא מאמת היינו כשמתנהנים במידת האמת הן במשא‬

‫ומתן הן במלאכה ושאר דברים‪ ,‬כמו שאמרו הכמינו זכרונם לברכה )שגת קל(‬
‫׳קושטא קאי׳ כלומר שע״י אמת נעשה בהינת עמידה דהיינו השפעת ממון‬
‫ופרנסה כמו שדרשו רז״ל)פפתיס קיש( ׳ואת היקום אשר ברגליהם׳ ‪ -‬זה ממונו של‬
‫אדם שמעמידו על רגליו‪.‬‬

‫כי כל השפע והעשירות שנשפע לעולם הוא ע״י שהשי״ת כביכול מאיר‬
‫פנים לעולם‪ ,‬וזה ע״י שמתנהגים במידת האמת כמ״ש)פהליס קא!( ׳דובר שקרים‬
‫לא יכון לנגד עיני׳‪ ,‬שע״י שקר הוא כביכול לא נגד עיניו יתברך‪ ,‬והיינו שאין‬
‫מאיר לו פנים‪ ,‬ולהיפך ע״י אמת יש לו הארת פני ד׳‪ ,‬ועי״ז נשפע לו שפע‪.‬‬

‫ואמת הוא בהינת יעקב כמ״ש )מינה ז נ( ׳תתן אמת ליעקב׳‪ ,‬והוא בהינת‬
‫תפילין‪ ,‬כי יעקב הוא כנגד מידת תפארת סהר ויצא ק״‪ ,(:‬שהוא בהינת תפילין‬
‫הנקראים פאר כמ״ש )יתזקאל כל יז( ׳פארך הבוש׳ )עיי! גרמת יא;(‪ ,‬נמצא שהשפע‬
‫נמשכת ע״י בהינת תפילין‪.‬‬

‫וזהו שדרשו הז״ל עה״פ היא שמלתו לעורו ‪ -‬דא עור של תפילין‪ ,‬כי‬
‫מקרא זה נאמר על העני והאביון‪ ,‬והתפילין הם השמלה המגנת עליו‪ ,‬כי ע״י‬
‫תפילין בהינת יעקב בהינת אמת‪ ,‬בא עשירות‪.‬‬
‫)עפ״י תורה מז(‬
 ‫דבש‬ ‫משפטים‬ ‫נחלי‬ ‫מפב‬

‫ואתם ירעתם את נפש הגר כי גרים‬

‫)שמות ע ט(‬ ‫הייתם‬
‫מבואר לעיל עה״פ )שמוי! יח א( ׳וישמע יתרו‪ /‬שאע״פ שהתפילה צריכה‬
‫להיות ברתמים ותהנונים )אנוח פ״נ(‪ ,‬שלא תוכל הסט״א לינוק ממנה‪ ,‬אעפ״כ‬
‫כשהצדיק הבעל כת מתפלל בבתינת דין‪ ,‬אזי לא רק שאין הסט״א יכולה לבלוע‬
‫תפילתו‪ ,‬אלא הוא מכרית אותה להקיא כל ניצוצי הקדושה והדעת שבלעה‪,‬‬
‫ולא די‪ ,‬אף היא מוכרחת גם להקיא ולהוציא עצמות חיותה ממש‪ ,‬וזהו הנרים‬
‫שבתחילה היו עצמות הסט״א ועכשיו באו אל הקדושה עיי״ש‪.‬‬
‫וזה ענין ראש השנה‪ ,‬כי בראש השנה שהוא זמן משפט‪ ,‬אזי התפילה היא‬
‫בבחינת דין בבחינת )לנדס א יס ׳כי המשפט לאלקים הוא׳‪ ,‬ואז נעשה התיקון של‬
‫הצדיק הבעל כה הגדול‪ ,‬וזהו שנקרא בשם ראש השנה‪ ,‬׳ראש׳ דייקא‪ ,‬שאז נתקן‬
‫הראש והדעת‪ .‬וזה מרומז בתיבת תשרי שהוא ראשי תיבות של)פהליס עד יג( ים‬
‫שברת ראשי תנינים‪ ,‬שהצדיק הבעל כה שובר את ראשי התנינים ‪ -‬הסט״א‬
‫שבלעה מהקדושה‪ ,‬וע״כ סופי התיבות של ואתם ידעתם את נפש הגר כי גרים‬
‫הייתם הוא תשרי‪ ,‬שהגרים נעשים ע״י בחינת תשרי‪ ,‬דהיינו בחינת ׳ים שברת‬
‫ראשי תנינים׳‪.‬‬
‫)עפ״י תורה ח ח״ב(‬

‫)שמות ע יס‬ ‫שלש רגלים תחוג לי בשנה‬

‫עיקר היראה מהשי״ת נעשה ע״י שנתגלה שיש מנהיג לבירה ושהכל‬
‫מתנהג ברצונו יתברך בלי שום חיוב הטבע כלל‪ ,‬כי אזי יש שכר ועונש ושייך‬
‫להתיירא מפניו יתברך‪ .‬אבל כשאין נתגלה אמונת הרצון וסוברים כאילו הכל‬
‫מתנהג עפ״י הטבע ח״ו‪ ,‬אזי אין שייך יראה כלל‪ ,‬כי נדמה שאין שכר ועונש‬
‫ח״ו מאחר שהכל מתנהג רק כפי חיוב הטבע ח״ו‪ .‬נמצא שעיקר היראה היא ע״י‬
‫התגלות הרצון‪.‬‬
‫והתגלות זו היא ע״י הימים טובים‪ ,‬כי כל אחד מהימים טובים מכריז וקורא‬
‫שהכל מתנהג רק עפ״י רצונו בלבד‪ .‬כי בכל יו״ט ויו״ט עשה השי״ת עמנו‬
‫אותות נוראות שהם היפך הטבע‪ ,‬בפסח‪ ,‬יציאת מצרים שהוציאנו ממצרים‬
‫באותות נוראות‪ ,‬בשבועות‪ ,‬מתן תורה שנתן לנו את התורה באותות נוראות‪,‬‬
‫מפג‬ ‫דבש‬ ‫משפטים‬ ‫נחלי‬
‫ובסוכות היקך ענני כבוד‪ ,‬ועי״ז נתגלה שהבל מתנהג רק ברצונו יתברך לבד‬
‫בלא שום היוב הטבע כלל‪ ,‬ואז באים ליראת השם כנ״ל‪.‬‬
‫וע״ב נקראים הימים טובים רגל‪ ,‬כי הרגלין הם סוף קומת האדם‪ ,‬בהינת‬
‫היראה הנקראת סוף כמ״ש )קהלי! יג יג( ׳סוף דבר הכל נשמע את האלוקים ירא'‪,‬‬
‫וע״י הימים טובים זוכים ליראה כנ״ל‪.‬‬
‫)עפ״י תורה ד ח״ב(‬

‫ועבדתם את ד׳ אלקיכם וברך את לחמך‬

‫ואת מימך והסירותי מחלה מקרבך‬
‫)שמות ע כרס‬
‫כשהתפילה כשלימות היינו כשזוכה להרגיש באמת את השיבות התפילה‬
‫ולהאמין שרק על ידה יקבל את כל הצטרכויותיו אזי אין צריכים לרפואות‪ ,‬כי‬
‫כל הרפואות הם ע״י עשבים וכל עשב ועשב מקבל כה מכוכב ומזל המיוהד לו‬
‫כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה )נראשיח תה י( ׳אין לך כל עשב ועשב שאין‬
‫לו כוכב ומזל שמכה אותו ואומר לו נדל׳‪ ,‬וכל כוכב ומזל מקבל כה מהכוכבים‬
‫שלמעלה ממנו והעליון מהעליון ממנו כמו שאמרו)תיקו״ז תיקו! מל‪ ,‬עמ‪ (:‬׳כל כוכביא‬
‫לוויין דא מן דא‪ ,‬סהרא לוי מן שמשא וכו׳ ׳כי גבוה מעל גבוה׳)קהלת ה ז(‪ ,‬עד‬
‫שמקבלים מהשרים העליונים שהם מקבלים משורש הכל שהוא ׳דבר ד״ כמ״ש‬
‫)תהליס לג ‪ 0‬׳בדבר ד׳ שמים נעשו וברוה פיו כל צבאם׳‪.‬‬
‫והתתלקות הכתות שזה העשב יש לו כת לרפאות הולאת פלוני וזה הולאת‬
‫פלוני וכיוצא בזה כל תילוקי כתותיהם הוא רק למטה‪ ,‬אבל למעלה בשורש הכל‬
‫אהד ואין תילוק בין לתם ומים ובין עשבים כי כולם מקבלים מ׳דבר ד״ כנ״ל‪.‬‬
‫ותפילה הוא ׳דבר ד״‪ ,‬דהיינו כשאדם מתפלל בדביקות ונכלל כביכול בו‬
‫יתברך‪ ,‬אזי דיבורי התפילה עצמם הם הדיבורים של הקב״ה בבתינת )ישעיה נא‬
‫מס ׳ואשים דברי בפיך׳‪ ,‬ואז כשאותז בבתינת ׳דבר ד״ יכול להמשיך את בוהות‬
‫הרפואה אפילו לתוך לתם ומים כמ״ש )פהליס קז כ( ׳ישלה דברו וירפאם׳‪ ,‬היינו‬
‫כשהרפואה ע״י ׳דבר ד״‪ ,‬אזי‪ ,‬׳וימלט משתיתותם׳‪ ,‬א״צ לרפואת העשבים‪,‬‬
‫מלשון)מנחוי! עא( ׳הקוצר לשתת׳‪.‬‬
‫וזה פירוש ועבדתם את ד׳ אלקיכם וכרך את לחמך ואת מימיך‬
‫והסירותי מחלה מקרבך‪ ,‬שע״י ועבדתם את ד׳ אלקיכם‪ ,‬עבודה זו תפילה‬
 ‫דבש‬ ‫משפטים‬ ‫נחלי‬ ‫קפד‬

‫)‪3‬״ק צנס‪ ,‬אזי וכרך את לחמך ואת מימיך והסירתי מחלה מקרבך‪ ,‬שיהיה‬
‫ללחם ומים כח לרפאות כמו העשבים‪.‬‬
‫***‬

‫בסוף ימיו של רביגו זכרונו לברכה כשחיה לו מחלת זזריאזז היזז דרכו ליסע‬
‫חוץ לעיר‪ ,‬ופעם אחת לקח איתו את תלמידיו מוהרנ״ת ורבי נפתלי ובאו לפונדק‬
‫אחד ונתנו להם שם גבינה לאכול‪ ,‬ורבי נפתלי היה לו ג״כ חולי הריאה כמו לרבינו‬
‫והוא זכרונו לברכה ורבי נפתלי לא רעו לאכול מחמת שמזיק לחולאת הזאת‪,‬‬
‫ומוהרנ״ת לא רעה לאכול בלעדם‪ ,‬ע״כ אמר לרבי נפתלי שיאכל ולא יזיק לו‪ ,‬ענה‬
‫לו רבי נפתלי ׳אתה אומר לי‪ :‬כשרבינו יאמר לי׳‪ ,‬אזי אמר לו רבינו שיאכל עם‬
‫מוהרנ״ת‪ ,‬ואכל רבי נפתלי עם מוהרנ״ת‪ ,‬ואח״כ כ שנסעו בחזרה לעיר ה שתעל‬
‫רבי נפתלי ואמר רבינו ׳הראיתם‪ :‬אין זה כבר כלל אותו שיעול כמקודם אני‬
‫חשבתי שהוא יפטר לפני׳‪ ,‬והבינו בדבריו שבזה המאכל המשיך לו רפואה‬
‫למחלתו‪ ,‬ואז באותו ראש ה שנה אמר את התורה הזו ושם נתבאר שיכולין‬
‫להמשיך את כוחות הרפואה לתוך כל דבר מאכל כנ״ל‪.‬‬
‫)עפ״י תורה א ח״ב וכוכבי אור סימן כד(‬

‫כל אשר דיבר ר נעשה ונשמע‬

‫)שמות כד ‪0‬‬
‫נעשה ונשמע‪ ,‬הם בחינת נגלות ונסתרות‪ ,‬נעשה הוא בחינת נגלות היינו‬
‫התורה והמצוות שאפשר לכל אחד לקיים לפי מדריגתו‪ ,‬ונשמע הוא בחינת‬
‫נסתרות מה שגבוה ונסתר מהאדם שאינו יכול לעשות בזה עבודה‪ ,‬ועבודתינו‬
‫בזה הוא רק לכסוך ולהשתוקק לעשות רצונו יתברך‪ ,‬וזה בחינת תפילה היינו‬
‫כיסופין ודביקות להקב״ה‪.‬‬
‫ולכל אדם יש לפי מדריגתו בחינת נעשה ונשמע‪ ,‬כי מי שבא למדרגה‬
‫גבוהה מהראשונה‪ ,‬אזי נהיה מהנשמע שלו בחינת נעשה והוא זוכה לבחינת‬
‫נשמע אחרת יותר גבוהה‪ ,‬וכן מדרגא לדרגא ומעולם לעולם‪ ,‬כי מה שהוא‬
‫להעוה״ז בחינת נשמע‪ ,‬הוא לעולם הגלגלים בחינת נעשה‪ ,‬ויש להם בחינת‬
‫נשמע גבוה ממנו‪.‬‬
‫וצריך כל אדם ללמוד תורה ולהרבות בתפילה וכיסופים להשי״ת‪ ,‬עד‬
‫שיגלה לו בכל פעם את הנסתר ממנו ויהיה נעשה מבחינת נשמע‪ ,‬בחינת‬
‫מפה‬ ‫דבש‬ ‫משפטים‬ ‫נחלי‬
‫נעשה‪ ,‬ואז יזכה לבחינת נשמע גבוה יותר כנ״ל‪ ,‬וזה בחינת מה שדרשו חז״ל‬
‫)ע״ז יט‪ (.‬עה״פ ׳בתורת ד׳ חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה׳‪ ,‬שהתורה‪ ,‬׳בתחילה‬
‫נקראת על שמו של הקב״ה׳‪ ,‬היינו בחינת נסתר‪ ,‬׳ולבסוף נקראת תורתו על‬
‫שמו׳ ‪ -‬של הלומד‪ .‬וכן ילך מדרגא לדרגא וממעלה למעלה עד שיבוא לראשית‬
‫נקודת הבריאה שהוא תחילת האצילות‪ ,‬ושם יש ג״כ בחינת נעשה ונשמע‪,‬‬
‫ובחינת נשמע שיש שם הוא תורת ד׳ באמת‪ ,‬כי בכל עולם ודרגא תורת ד׳ היא‬
‫רק בשם המושאל‪ ,‬כי רק מחמת שהיא נסתרת ממנו נקראת תורת ד׳‪ ,‬וכשבא‬
‫לשם נעשה תורתו‪ .‬אך בחינת הנשמע שבתחילת האצילות היא תורת ד׳‬
‫באמת‪ ,‬כי אין גבוה משם‪ ,‬רק תורת ד׳ ממש‪ ,‬ואח״ב כשנכלל באין סוף אזי‬
‫הנעשה היא בחינת תורת ד׳ ממש כמ״ש רז״ל)ירושלמי נטדס( ׳אני קיימתיה תחילה׳‬
‫וכמ״ש)הוטה יד( ׳הקב״ה מלביש ערומים ומבקר חולים ובו״‪ ,‬והנשמע הוא בחינת‬
‫ביטול ודביקות לאין סוף בחינת תפילת ד׳ ממש כמו שאמרו רז״ל )נינוח ו( מנין‬
‫שהקב״ה מתפלל שנאמר)ישעיה ט ז( ׳ושמחתים בבית תפילתי׳‪.‬‬
‫)עפ״י תורה כב(‬

‫)שמות כד ‪0‬‬ ‫נעשה ונשמע‬

‫׳ברכו ד׳ מלאכיו גיבורי כח עושי דברו‬
‫לשמוע בקול דברו׳)מהליס קג נ(‪ ,‬׳מלאכיו‬
‫גיבורי כח׳‪ ,‬אלין אינון דמתגברין על‬
‫יצריהון אינון דמין למלאכיו ממש‪ ,‬׳עושי‬
‫דברו׳‪ ,‬דעבדין לתאי דבר‪ ,‬׳לשמוע בקול‬
‫דברו׳ אינון זכין למשמע קליו מלעילא׳‪.‬‬
‫)זהר לך לך צ‪(:‬‬

‫כתיב )משלי ס ל( ׳ואהיה אצלו אמון׳‪ ,‬׳אל תקרי אמון אלא אומן‪ ,‬שהקב״ה‬
‫הסתכל באורייתא וברא עלמא׳)נראשיח רנה א(‪ ,‬ואותיות התורה הם המחיין את כל‬
‫הדברים‪ ,‬אלא כל מה שהמדריגה היא למטה‪ ,‬שם אותיות התורה בצמצום יותר‬
‫ואינם מאירים כ״ב כמו למעלה במדריגה עליונה כדי שלא להשפיע להקליפות‬
‫אור וחיות יותר מכדי חיונם)עיין סע״ח טונוח סורים פ״ו(‪.‬‬
‫ומי שכופה את יצרו ומידותיו הרעות‪ ,‬אזי הרע נתבלבל ונכנע לפני הטוב‪,‬‬
‫ואז כשנשארין אותיות התורה לבד אזי הם בולטות ונראות ומאירות ביותר‪,‬‬
‫כי עכשיו יכולין הם לקבל אור רב מלמעלה‪ .‬נמצא זה שכופה את יצרו ומידותיו‬
 ‫דבש‬ ‫תרומה‬ ‫נחלי‬ ‫מפו‬

‫הרעות‪ ,‬כשהוא מדבר עם העכו״ם או שרואה מידותיהם‪ ,‬אזי תיכף הרע ששוכן‬
‫על הטוב היינו אותיות התורה נתבטל ונופל לפניו‪ ,‬ואותיות התורה בולטין‪,‬‬
‫ואזי הוא יודע התורה שבאותו הדבר‪.‬‬
‫וזה שבתוב בזהר הקדוש ׳ברכו ד מלאביו גבורי בה עושי דברו לשמוע‬
‫בקול דברו׳‪ ,‬׳מלאכיו גבורי כה׳ אלין אינון דמתגברין על יצריהון אינון דמין‬
‫למלאבין ממש‪ ,‬׳עושי דברו׳ דעבדין להאי דבר‪ ,‬׳לשמוע בקול דברו׳ אינון זבין‬
‫למשמע קלין מלעילא׳‪ .‬היינו שהתורה נקראת דבר כמ״ש)תהליס קה ח( ׳דבר צוה‬
‫לאלף דור׳‪ ,‬וכשבא זה האדם שהוא דומה למלאך ד׳ צבאות ע״י שכופה את יצרו‬
‫בנ״ל‪ ,‬אזי הרע נתבטל לפניו ונשארין אותיות התורה בולטין כנ״ל‪ ,‬והוא דומה כמי‬
‫שבונה את התורה בהינת ׳עושי דברו׳ דעבדין להאי דבר‪ ,‬ואזי ׳לשמוע בקול‬
‫דברו׳‪ ,‬׳אינון זבין למשמע קלין מלעילא׳‪ ,‬היינו שהתורה מקבלת אור רב מלמעלה‬
‫יותר ממה שקבלו מתהילה כנ״ל‪ .‬וזה בהינת נעשה ונשמע‪ ,‬שמתהילה עושין‬
‫ובונין לאותיות התורה‪ ,‬שיהא אותיות בולטות ומצטרפות ואה״כ נשמע‪ ,‬זכיין‬
‫‪,,‬‬
‫‪),‬עפ״י תורה לג(‬ ‫קלין מלעילא כנ״ל‪.‬‬
‫למשמע י י‬

‫פרשת תרומה‬
‫)שמות כה ב(‬ ‫ויהחו לי תרומה‬
‫ע״י שמיעת הידושי תורה ממשיכין כביכול את השי״ת לתוך המות‪ ,‬ואע״פ‬
‫שזה בחינת תפיסה בבחינת )שיר השירים ז ‪ 0‬׳מלך אסור ברהטים׳‪ ,‬׳ברהיטי מוחין׳‬
‫)שוף התיקר! תיקון ‪ ,0‬שהשי״ת שהוא אין סוף כביכול נהיה אסור בתוך מרוצת המוחין‬
‫של נבראים גשמיים‪ ,‬אעפ״כ הוא נייחא בשבילו‪ ,‬כי השי״ת רוצה דוקא שאנו‬
‫נשיג אותו בתוך מוחינו המוגבל והמצומצם כדי שעי״ז יתגלה אלוקותו ומלכותו‬
‫כאן למטה בעולם הזה‪ .‬וזהו ויקהו לי תרומה‪ ,‬תרומה הוא בחינת התורה‪ ,‬כי‬
‫מפז‬ ‫דבש‬ ‫תרומה‬ ‫נחלי‬
‫תרומה הוא אותיות תורה מ״ם‪ ,‬היינו התורה שניתנה למ״ם י‪1‬ם )שמוח רנה מא(‪,‬‬
‫וזהו ויקהו לי תרומה‪ ,‬שכאשר תרצו ליקה ולהמשיך אותי‪ ,‬א״א כי אם ע״י‬
‫התורה‪.‬‬
‫)עפ״י תורה ס ח״ב(‬

‫)שמות כה ט‬ ‫ויהחו לי תרומה‬

‫הנה יש בחינת נועם העליון שהוא השורש של כל האהבות והתענוגים‬
‫הן ברוחניות היינו נעימות הדביקות בהשי״ת וזיו שכינתו‪ ,‬והן בגשמיות‬
‫בבחינת )שה״ש ז ‪ 0‬׳מה יפית ומה נעמת אהבה בתענוגים׳‪ ,‬וזוהי עבודתינו‬
‫להעלות הנעימות והתענוג שמלובשים בכל הדברים הגשמיים ולקשרם‬
‫לשרשם שבקדושה‪.‬‬
‫כי כל העולם לא נברא אלא לגלות את כבודו יתברך כמ״ש )ישעיה מג ז(‬
‫׳לכבודי בראתיו וכו״ )יומא לח(‪ ,‬וזה ע״י שמברכין ומשבחין להשי״ת על כל‬
‫הדברים בבחינת )שמואל נ‪ ,‬כג א( ׳נעים זמירות ישראל׳‪ ,‬שהזמירות שמזמרין‬
‫ומברכין להשי״ת הוא בחינת ׳נעים׳ היינו הנועם העליון‪ ,‬שעל ידו מקשרים‬
‫ומעלים כל האהבות והתענוגים לשרשם ונתגלה ונתנדל כבודו יתברך שהכל‬
‫ממנו ושזה התענוג הגשמי הוא כאפס ואין לעומת הנעימות בשרשה העליון‪,‬‬
‫ועי״ז זוכים לקבל השפעה מבחינת ׳נועם העליון׳ עצמו היינו שמרגיש נעימות‬
‫אמיתית בתורה ועבודת השי״ת שזהו עיקר השלימות כמ״ש )משלי ג יז( ׳דרכיה‬
‫דרכי נועם׳‪.‬‬
‫אך שצריכין כלי לקבל על ידו השפע של נועם העליון היינו שצריך שהלב‬
‫יהיה ראוי לקבל אותו‪ ,‬וזה נעשה ע״י צדקה‪ ,‬כי צדקה היא נדיבות לב היינו‬
‫שנפתח ונתנדב הלב בבחינת )שמוח ‪ w‬נ( ׳מאת כל איש אשר ידבנו ליבו תקחו‬
‫את תרומתי׳‪ ,‬וע״כ ע״י צדקה יכול הלב לקבל את נועם העליון‪ ,‬וע״כ אותיות‬
‫תרומה הם סופי תיבות )תהליס מ ד( לחזות בנועם י‪-‬ה‪-‬ו‪-‬ה ולבקר בהיכלו‪,‬‬
‫׳היכלו׳‪ ,‬היינו כבוד ד׳ כמ״ש)חהליס נט ט( ׳ובהיכלו כולו אמר כבוד׳‪ ,‬שע״י תרומה‬
‫שהיא נדיבות לב נעשה אצלו כלי לקבל מנועם ד׳ ונמשך התגלות כבודו‬
‫יתברך בעולם‪.‬‬
‫)עפ״י תורה עא ח״ב(‬
 ‫דבש‬ ‫תרומה‬ ‫נחלי‬ ‫מפח‬

‫והיו הכרובים פורשי נגפים על הכפורת‬

‫)שמות כה ס‬
‫על הכפורת‪ ,‬על כפורתא דליבא‪.‬‬
‫)זהר פינחס רלד‪(.‬‬

‫איתא בתיקו״ז)חיקו! ג נז‪ (:‬׳אלמלא כנפי ריאה דמנשבי על ליבא הוי ליבא‬
‫אוקיה כל גופא‪ /‬שאם הריאה לא היתה מנשבת בכנפיה על הלב היה הלב‬
‫שורף ומבעיר את כל הגוף מרוב המימותו‪ .‬והענין הוא כי יש בלב האדם שני‬
‫מיני תבערות מדורת אש‪ ,‬לטוב ולהיפך‪ ,‬ושניהם אינם טובים‪ ,‬כי לפעמים לב‬
‫האיש הישראלי בוער מאוד להשי״ת כיקד יקוד אש‪ ,‬אבל הוא יותר מדאי‪,‬‬
‫ואע״פ שבוער להשי״ת‪ ,‬מכל מקום אינו טוב כי צריך לעבוד את השי״ת במידה‬
‫ובגבול לפי מדריגתו ויכולתו‪ ,‬ואם יעשה למעלה ממדריגתו ויותר מיכלתו לא‬
‫יוכל לעמוד בזה ויכול ליפול לגמרי מעבודת ד׳‪ ,‬וכן יש ח״ו להיפך‪ ,‬שלפעמים‬
‫בוער האדם אל תאוות עוה״ז‪.‬‬
‫וע״י התורה ניצול משני מיני אש הזו‪ ,‬כי התורה הקדושה היא בחינת‬
‫הריאה המנשבת על הלב לקרר חמימותו‪ ,‬כי הריאה מרמזת לתורה‪ ,‬כי ׳ריאה דא‬
‫מיא׳)זהר פנסס דף ריס ע״נ( ומיא דא תורה )נ״ק יס‪ ,‬דהיינו שע״י עסק התורה האדם‬
‫ניצול גם מהתלהבות דקדושה שהיא יותר מדאי‪ ,‬ונם מהתלהבות האש הרע של‬
‫תאוות עוה״ז‪ .‬וזה מרומז בפסוק והיו הכרוכים פורשי כנפיים‪ ,‬שהם כנפי‬
‫הריאה היינו התורה שמנשבת על הכפורת‪ ,‬ומפרש הזהר על כפורתא דליכא‬
‫דהיינו על תבערת הלב‪ ,‬כי בלא התורה לא היה האדם מתקיים כלל ח״ו כי היה‬
‫נשרף ומתבטל מריבוי התבערה שיש בו לטוב יותר מדאי או לרע ח״ו כנ״ל‪.‬‬
‫)עפ״י תורה עח ורכה(‬

‫ואת המנורה נוכח השלחן על צלע‬

‫המשכן תימנה והשלחן תתן על צלע צפון‬
‫)שמות כו לרס‬

‫אמר רבי יצחק הרוצה להחכים ידרים‬

‫להעשיר יצפין‪ ,‬וסימנך שולחן ‪ -‬פרנסה‬
‫בצפון‪ ,‬ומנורה ‪ -‬חכמה בדרום‪) .‬בי׳ב כה‪(:‬‬
‫הנה בכל דבר‪ ,‬טוב הממוצע כידוע )רמג״ס הל׳ לעוס פ״א(‪ ,‬כי ׳טוב תורה עם‬
‫דרך ארץ׳)אנוס פ״ג( היינו חכמה ועשירות‪ ,‬וזה שאמר אבא בנימין)גרנות ה‪ (:‬כל‬
‫מפט‬ ‫דבש‬ ‫תרומה‬ ‫נחלי‬
‫ימי הייתי מצטער על שני דברים על תפילתי וכו‪ /‬ועל מטתי שתהא נתונה בין‬
‫צפון לדרום‪ ,‬שהתפלל על שבטו ‪ -‬לשון מטה שיזכו לשני שולחנות‪ ,‬בין צפון‬
‫)עפ״י תורה קיב(‬ ‫‪ -‬לדרום חכמה ועשירות‪.‬‬

‫)שמות כז יט(‬ ‫ווי העמודים וחשוקיהם כסף‬

‫כשעלה ברצון השי״ת לברוא את העולם כדי להשפיע מטובו לברואיו‪,‬‬
‫ראה שהוא בלתי אפשרי לתחתונים להשיג את עוצם אורו הגדול‪ ,‬אור האין‬
‫סוף‪ ,‬ע״ב צמצם את אורו למידות וספירות‪ ,‬כדי שיוכלו לקבל על ידם את אורו‬
‫וחסדיו הגדולים)נמונא גע״ח גיהילתו(‪.‬‬
‫והנה מהצמצום הזה נתהוו הדינים כמובא בזהר)ויקרא י‪ (:‬שהדינים באים‬
‫ממידת הבינה כי שם היא עיקר בחינת ציור האור לתמונות ואותיות‪ ,‬כי דין‬
‫היינו העלמת אור ד‪ ,‬ובשורשו כל הדינים הם כולם רחמים‪ ,‬כי עיקר צמצום‬
‫אור ד‪ ,‬הוא כדי שנוכל להשיגו ולקבל את אורו כנ״ל‪ ,‬אבל כשהחיצונים‬
‫מתנכרים ר״ל‪ ,‬אזי הם לוקחים את זה הצמצום ומסתירים לגמרי את אור ד‪,‬‬
‫ומזה נהיה ח״ו דינים קשים‪ .‬נמצא שהבינה שהוא שורש הדינים הוא ג״ב שורש‬
‫הברכה סהר שס רעא(‪ ,‬כי דייקא ע״י הצמצום והדין יכולים לקבל את הברכה‪.‬‬
‫והנה אחיזת החיצונים והדינים הוא ברגלי הקדושה כמובא בעץ חיים)שער‬
‫לס‪ a ,‬שעקב הוא בגימטריא שתי פעמים אלקים‪ ,‬ושם אלקים הוא מידת הדין‬
‫כידוע )ע״ס שער ו פ״ס( וכמ״ש )משלי ה מ ׳רגליה יורדות מות׳‪ ,‬שהחיצונים והדינים‬
‫שהם בחינת מיתה‪ ,‬נאחזים ברגלים‪ .‬וכשיש להדינים אחיזה ושליטה‪ ,‬אזי הם‬
‫מונעים ההשפעות והברכות מישראל‪ ,‬ואז יש ח״ו דינים וצרות‪.‬‬
‫והפעולה להבריח החיצונים משם‪ ,‬הוא ע״י שימשיך לתוך הרגלים הארה‬
‫משורש הדין כי אז מראים שכל הדין הוא רק שיהא כלי לקבל החסד כנ״ל‪,‬‬
‫ועי״ז נמשך ברכה והשפעה לעולם‪ ,‬כי הם באים מאותו שורש כנ״ל‪.‬‬
‫וזה ענין פדיון נפש שהצדיק עושה ע״י שנותנים לו ממון‪ ,‬כי ממון נקרא‬
‫עמודים שהם הרגלים שעליהם ׳עומדים׳‪ ,‬כמו שדרשו חז״ל)פשסים קיט( עה״פ)דנרים‬
‫יא ו( ׳ואת היקום אשר ברגליהם׳ ‪ -‬זה ממונו של אדם שמעמידו על רגליו‪ ,‬ושם‬
‫יש לחיצונים אחיזה כנ״ל‪ .‬וכשהצדיק העושה הפדיון מניח ידיו על הממון‪ ,‬יכוון‬
‫כי יש יד הגדולה יד החזקה ויד הרמה)עיין ע״ס שער מו פרק ז מ״ת(‪ ,‬והיינו שיד ימין‬
‫היא יד הגדולה שהיא כנגד מידת החסד הנקרא גדולה כידוע‪ ,‬יד שמאל היא‬
 ‫דבש‬ ‫תצוה‬ ‫נחלי‬ ‫?צ‬

‫כנגד מידת הגבורה והיא יד ההזקה‪ ,‬והכלליות של שניהם נקראת יד הרמה‬

‫שהיא מידת התפארת הכולל את שניהם‪ ,‬ושלוש פעמים י״ד גימטריא מ״ב‪,‬‬
‫והוא השם של ׳אנא בכה וכו״‪ ,‬כי יש בו שבעה שמות‪ ,‬ובכל שם יש שש אותיות‬
‫כגון אב״ג ית״ץ וכו׳‪ ,‬שביהד הם עולם מ״ב‪ ,‬ושם זה הוא בבינה‪ ,‬נמצא שהידיים‬
‫של הצדיק הם בבתינת שם מ״ב שבבינה‪ ,‬ובזה שהוא מנית אותם על הממון‪,‬‬
‫הוא ממשיך אל הרנלין את אור הבינה‪ ,‬ואז הדינים נמתקין בשורשן‪.‬‬
‫וזה פירוש ווי עמודים וחשוקיהם כסף‪ ,‬ווי היינו השמות של ׳אנא בכת׳‬
‫שכל אהד הוא משש אותיות כנ״ל‪ ,‬כלומר ע״י השיקה והתתברות ווי עם‬
‫עמודים ‪ -‬הממון‪ ,‬נעשה כסף שהוא הסד כידוע )שער הפפוקיס מקן(‪ ,‬שנמתקין‬
‫^‬ ‫^‬
‫)עפ״י תורה מא(‬
‫ונמשך הסדים והשפעות‪.‬‬
‫י‬
‫הדינים‬

‫^‪ -8‬פרשת תצוה‬

‫ועשית ציץ זהב טהור ופתחת עליו‬
‫)שמות כח יא(‬ ‫פיתוחי חותם קודש לל‬
‫תז״ל אמרו )פנהדין ל!( ׳תייב כל אדם לומר בשבילי נברא העולם׳‪ ,‬והייב‬
‫לתקנו‪ ,‬ומהו התיקון‪ :‬שיראה להעלות את הניצוצות והאותיות שיש בכל‬
‫הדברים)עיי! ע״פ שער ח פ״ס‪ ,‬ואזי מאלו האותיות נעשים דיבורים שעל ידם נשפע‬
‫רב טוב לישראל בבתינת )דגדס א יא( ׳ויברך אתכם כאשר דיבר לכם׳‪ ,‬שהדיבור‬
‫הוא הכלי לקבלת השפע‪.‬‬

‫אך כיצד יכולין להעלות את הניצוצות להשי״ת‪ :‬העצה הוא כך כשיסתכל‬

‫בדבר מה‪ ,‬תיכף יאמין באמונה שלימה שיש בו אותיות וניצוצות דקדושה‪ ,‬ומן‬
‫האמונה הזה נעשה זי״ן‪ ,‬כי אמונה היא בהינת שבת‪ ,‬כי שבת מעיד על יהוד‬
‫מצא‬ ‫דבש‬ ‫תצוה‬ ‫נחלי‬
‫ד ועל חירוש העולם כמובא בספרים‪ ,‬ואח״כ יצרף אל האמונה את החכמה‪,‬‬
‫היינו שהאמונה תהיה בהירה וזכה כ״כ כאילו שהוא יודע ומבין זאת בשכלו‪.‬‬
‫וחכמה היא יו״ד כמו שפירש רש״י עה״פ )שמוי! מו א( ׳אז ישיר׳‪ ,‬׳שר לא נאמר‬
‫אלא ישיר‪ ,‬י׳ על שם המחשבה נאמרה‪ ,‬ואז מהיו״ה והזי״ן נעשה עי״ן‪ ,‬כי ז׳‬
‫פעמים י׳ בגימטריא ע׳‪ .‬ועוד העי״ן הוא חכמה‪ ,‬כי חכמי העדה נקראים )גמדנר‬
‫מו כל( ׳עיני העדה׳‪ ,‬וכשיש לו עין כזה‪ ,‬כשמסתכל בדבר מהעולם ויעלה אותם‬
‫לד׳ בודאי נתעלין הניצוצות‪.‬‬

‫וזה שנאמר ועשית ציץ זחב טחור ופתחת עליו פיתוחי חותם קודש‬
‫לד‪ ,‬ציץ‪ ,‬הוא לשון הסתכלות מהר יקהל ריס‪ ,‬וכשהוא טהור באמונה ובחכמה כנ״ל‪,‬‬
‫אז‪ ,‬ופתחת עליו פתוחי חותם‪ ,‬נפתחים על ידו הניצוצות החתומים בכל‬
‫)עפ‪-‬י תייח צח‬ ‫? ' י ״ יי ■‬ ‫י׳י בי' “ ׳ ' “ יי׳‬

‫ונועדתי שפה לבני ישראל ונקדש בכבות‬

‫)שמות כט כט‬

‫׳אל תקרי בכבודי אלא במכובדל‪ ,‬דבר זה‬

‫אמר הקב״ה למשה ולא ידעו עד שמתו‬
‫בני אהרן‪ ,‬כיון שמתו בני אהרן‪ ,‬אמר לו‬
‫׳אהרן אחי‪ ,‬לא מתו בניך אלא להקדיש‬
‫)זבחים קטו(‬ ‫שמו של הקב״ה׳‪.‬‬
‫הנפש היא יקרה מאד‪ ,‬וצריך להיות זהיר בה ולשמרה‪ ,‬ע״כ כשבא איזה‬
‫כבוד חדש לאדם‪ ,‬צריכין לקבל אותו בקדושה גדולה לשמו יתברך לבד‪ ,‬כי‬
‫הכבוד הוא שורש כל הנפשות‪ ,‬וכשהנפש מסתלקת‪ ,‬היא מסתלקת אל הכבוד‬
‫שהוא שרשה בבחינת)ישעיה נס ס( ׳כבוד ד׳ יאספך׳‪ ,‬ע״כ כשבא כבוד חדש לאדם‪,‬‬
‫אפשר שהוא בא בשביל שתסתלק אליה הנפש ח״ו‪ ,‬והנה אם אדם יודע שהוא‬
‫וכל אשר לו של השי״ת ורק לו ראוי כל הכבוד‪ ,‬אזי לא יזיק לו‪ ,‬כי הוא מעלה‬
‫אותו כבר להשי״ת‪ ,‬אך אם הוא לוקח את הכבוד לעצמו ולהנאתו‪ ,‬אזי יכול ח״ו‬
‫לקחת את נפשו‪ ,‬בשביל שיתגדל ויתקדש שמו יתברך‪.‬‬
‫וזהו שדרשו חז״ל אל תקרי בכבודי אלא במכובדי‪ ,‬שע״י שלוקח ח״ו‬
‫את כבוד השי״ת לעצמו‪ ,‬יכול ח״ו לגרום למיתה‪ ,‬כדי שיהיה נתקדש שמו‬
 ‫דבש‬ ‫פרה‬ ‫נחלי‬ ‫מצב‬

‫יתברך‪ ,‬אך מידה טובה מרובה‪ ,‬וע״ב עפ״י הרוב כשהכבוד בא הוא לטובה‪,‬‬
‫דהיינו כשבא נפש חדשה אל האדם‪ ,‬אזי היא באה מלובשת בהכבוד שהיא‬
‫שרשה כנ״ל‪.‬‬
‫)עפ״י תורה סז וקלא(‬

‫^ פרשת פרה‬
‫אחר פורים קורין פרשת פרה שהיא הכנה לפסח שיהיו נזהרים להטהר‬
‫מטומאת מת‪ ,‬כדי שיוכלו להקריב את קרבן הפסח בטהרה )רש״י מגילה נט‪ ,(.‬ונם‬
‫היום אע״פ שאנו כולנו טמאי מת‪ ,‬אעפ״ב ג״ב שייך ענין זה‪ ,‬כי התאוה הידועה‬
‫היא בחינת טומאת מת כי היא אבי אבות הטומאה היינו השורש לכל התאוות‬
‫והטומאות כידוע‪ ,‬וכדי לזכות לקדושת הפסח צריכים ליטהר מטומאה זו‪ ,‬כי‬
‫זהו ענין איסור חמץ שלא יחמיץ את מוחו בתאוות והרהורים‪.‬‬

‫ואיתא בכתבים )פע״ס שער הפורס פ״ס ששורש בחינת פרה אדומה הוא‬
‫מבחינת פור‪ ,‬שמפור נעשה פרה עיי״ש‪ ,‬דהיינו שע״י קדושת ומצוות היום של‬
‫פורים שמקיימם בשמחה כראוי‪ ,‬עי״ז זוכים לקדושת פרה אדומה‪ ,‬שנטהרים‬
‫מטומאת מת שהיא התאוה הנ״ל‪ ,‬ועי״ז יכולים להיזהר מחמץ בפסח‪ ,‬נמצא‬
‫שפורים עצמו הוא הילוך ודרך לפסח‪.‬‬

‫וזה מה שהצירוף של פורים מרומז בפסוק של פסח)שמוי! כג מס ׳שבעת ימים‬

‫תאכל מצות כאשר צויתך למועד חדש האביב כי בו יצאת ממצרים ולא יראו‬
‫פני ריקם׳‪ ,‬ממצרים ולא יראו פני ריקם‪ ,‬ראשי תיבות פורים‪ ,‬כי פורים הוא‬
‫דרך והכנה לפכח‪.‬‬
‫)עפ״י תורה עד ח״ב(‬
‫מצג‬ ‫דבש‬ ‫כי תשא‬ ‫נחלי‬

‫^ פרשת כי תשא ^‬
‫) ש מו ת ל יב(‬ ‫ראש בגי ישראל‬
‫)שמואל‬‫ראש כני ישראל ראשי תיבות רכך ולהיפך גם רשעים כחושך ידמו‬
‫א‪ ,‬נ מ( ראשי תיבות רכך וחוא במ״ש בזחר )נ ש א ק »‪ (:‬׳ורשעים בחושך ידמו׳ אינון‬
‫ערב רב ובו׳ ואתחדרן רעיין על ישראל דאינון רישי עמא‪ ,‬עלייחו אתמר חיו‬
‫צריח לראש׳‪ ,‬בי בשזובים לרבי חגון שראוי לחיות ראש כני ישראל‪ ,‬אזי חוא‬
‫מאיר עיניחם ודעתם של חמקורבים אליו בחשגות אלקות‪ ,‬אבל לחיפוך ח״ו‬
‫כשאין זוכים לרבי חנון‪ ,‬אזי לא די שאינו מאיר לחם‪ ,‬אלא אדרבח חוא מחשיך‬
‫עיניחם ביותר שזח ׳בחושך ידמו׳‪.‬‬
‫)עפ״י תורה קיא(‬ ‫י‬

‫ובלב בל חבם לב נתתי חכמה‬

‫) ש מו ת ל א ‪( 1‬‬

‫חקב״ח ׳יחב חכמתא לחכימין׳ ) דני א ל נ נא(‪ ,‬ע״ב כדי לחשיג את חחחכמח‬
‫חאמיתית שחיא חשנות אלקות‪ ,‬צריך קודם לחיות חכם ?כ‪ ,‬כלומר שיקדש‬
‫ויזכך את חושיו ומידותיו הנמצאים בלב‪ .‬וזהו וכלכ כל חכם לכ נתתי חכמה‪.‬‬
‫)עפ״י תורה כא(‬

‫) ש מו ת לא יס‬ ‫שבת ויגפש‬

‫אמר רבי שמעון בן לקיש‪ ,‬נשמה יתירה‬
‫נותן הקב״ה באדם ערב שבת‪ ,‬ולמוצאי‬
‫שבת נוטלין אותה הימנו שנאמר שבת‬
‫וינפש כיון ששבת ווי אבדה נפש‪ ,‬ופרש״י‬
‫וינפש דרשינן ליה אוי על הנפש שהלכה‬
‫)ביצה טז‪(.‬‬ ‫לה‪.‬‬
‫ולכאורה קשה שההשתוקקות אל הנפש הוא ביציאת השבת בשעה שהיא‬
‫מסתלקת‪ ,‬ואיך מפרשים כיון ששבת ‪ -‬בכניסת השבת‪ ,‬׳ווי אבדה נפש׳‪ ,‬הרי‬
 ‫דבש‬ ‫כי תשא‬ ‫נחלי‬ ‫קצד‬

‫אז הנפש היתירה באה‪ :‬אלא שהנפש הזו נתהוית ע״י השתוקקות וכיסופין של‬
‫איש הישראלי אהר השי״ת כמ״ש )פהליס סד ג( ׳נכספה וגם כלתה נפשי‪ /‬היינו‬
‫ממה שאני נכסף וכלה אחר השי״ת מזה בעצמו נעשה נפשי‪ .‬וע״כ בתחילת‬
‫השבת כשצריך לקבל את הנפש היתירה‪ ,‬אזי נזכרים מאבידתו בחול ואומרים‬
‫וינפש ‪ -‬ווי אבדה נפש ומתחילין להתגעגע אחריה‪ ,‬וע״י אלו הגעגועין בעצמן‬
‫נתהוה הנפש יתירה‪.‬‬

‫ומזה רואים גודל הענין להרגיל מחשבתו תמיד לכסוף ולחשוק כיסופין‬
‫טובים להתקרב להשי״ת שעי״ז זוכה להגדיל את נפשו הקדושה‪.‬‬

‫)עפ״י תורה לא(‬

‫)שמות לא יח(‬ ‫שני לוחות העדות‬

‫מ״ם וסמ״ך שבלוחות בנס היו עומדין‪.‬‬
‫)שבת קד‪(.‬‬
‫תפילה הוא בחינת אמונה דהיינו שמאמין שהשי״ת יכול לשנות הטבע‬
‫ולעשות בקשתו‪ ,‬והיא סגולה לזכרון‪ ,‬כי שכחה היא ענין שהיה לפנינו דבר מה‬
‫ונשכח ועבר מאיתנו‪ ,‬שזה עפ״י דרך הטבע‪ ,‬כמו מערכת המזלות שמתנהג‬
‫בסדר יום אחר יום‪ ,‬אך אם מאמין שהשי״ת מחדש הכל כרצונו בכל יום תמיד‪,‬‬
‫ושהוא למעלה מהטבע והזמן‪ ,‬ממילא אין שכחה‪.‬‬

‫מ״ם וסמ״ך‬ ‫לברכה)שגי! קל;(‬ ‫ומעתה תראה נפלאות בדברי רבותינו זכרונם‬
‫שבלוחות בנם היו עומדין‪ ,‬כי מ״ס הוא בחינת שכחה )ני השכחה הוא מהיצר הרע ‪ -‬הש״מ‪,‬‬
‫עיין פפר חקט״ו חפילוח לרמח״ל ח^לה קנח(‪ ,‬ועל זה אמרו רבותינו זכרונם לברכה )חגיגה ‪(:P‬‬
‫׳אין דומה השונה פרקו מאה פעמים למאה פעמים ואחד׳‪ ,‬כי מ״ם בגימטריא‬
‫מאה‪ ,‬ועד מאה שולט השר של שכחה‪ ,‬וזה שהמתיקו חכמינו זכרונם לברכה‬
‫׳מ״ם וסמ״ך׳‪ ,‬היינו מ״ם בחינת השכחה‪ ,‬בנם היו עומדין‪ ,‬על יד הנם ‪ -‬למעלה‬
‫מהטבע והזמן‪ ,‬בחינת אמונה‪ ,‬׳היו עומדין׳‪ ,‬אין שכחה‪.‬‬

‫)עפ״י תורה ז(‬

‫מצה‬ ‫דבש‬ ‫כי תשא‬ ‫נחלי‬
‫) ש מו ת לא יח(‬ ‫לוחות אבן‬
‫תא חזי; האי אבן )אק השתיה שממנו הושתת העולם(‬
‫איהו אבן טבא וכו‪ /‬ועל רזא דא כתיב‬
‫לוחות האבן‪ ,‬דאינון לוחות אתמרו‬
‫מהכא‪ ,‬ועל דא אקרון על שמיה דהאי‬
‫)זהר ויחי ולא‪(:‬‬ ‫אבן‪.‬‬
‫רע שלהמתיק הרינים והצרות צריך אמונת הכמים‪ ,‬כי השכל הוא שורש‬
‫הדינים)עיין שער הנווטש לחשי הפפס ליוש יא(‪ ,‬והוא גם המתקתם כי ׳אין הדין נמתק אלא‬
‫בשרשו׳)ע״ש שער ג ־״״א(‪ ,‬וכל דין וצמצום צריך שיהיה נמתק בשכל השייך לו‬
‫ששם שרשך אך יש הכמה עילאה בהינת אבן שתיה שממנו הושתת העולם‬
‫וכל ההכמות והצמצומים כלולים שם ומקבלים משם‪ ,‬וע״כ שם נמתקים כל‬
‫הדינים‪.‬‬
‫והנה התורה מחכמה עילאה נפקת סהר נשלח שנ(‪ ,‬ע״כ כשהוא מקושר לתורה‬
‫אזי נמתקים כל הדינים והצרות‪ ,‬כי מקבל המתקה מחכמה עילאה כנ״ל‪ ,‬אלא‬
‫שאין התורה יכולה לקבל מחכמה עילאה כי אם כשיש לה שלימות‪ ,‬ושלימות‬
‫התורה היא ע״י התורה שבע״פ כידוע‪ ,‬ושלימות התורה שבע״פ הוא ע״י אמונת‬
‫חכמים‪ ,‬כי יש כמה ספרים עכשיו ונם עתידים להיות עוד כמה ספרים וכולם‬
‫צריכים לעולם‪ ,‬וכשאין לו אמונת חכמים אזי כל הספרים אצלו כלא‪ ,‬כי הוא‬
‫מלעיג על ריבוי הספרים כמ״ש)קהלח יג( ׳עשות ספרים הרבה אין קץ ולהג הרבה‬
‫וכו״‪ ,‬אבל ע״י אמונת חכמים חוזרים ונחשבים אצלו כל הספרים‪ ,‬ונשלם התורה‬
‫בבחינת לוחות האבן‪ ,‬היינו שמקבלת הארה והשפעה מבחינת אבן השתיה‬
‫בחינת חכמה עילאה כנ״ל‪ ,‬ועי״ז נמתקים כל הדינים‪.‬‬
‫)עפ״י תורה סא(‬

‫לעשות את השבת לדורותם‬

‫) ש מו ת ל א מ ס‬

‫)זהר פנחס רמג‪(:‬‬ ‫לדרתם כתיב לשון דירה‪.‬‬

‫שם ד׳ הוא אחדות פשוט בבחינת סנדה יד מ( ׳ד׳ אחד ושמו אחד׳‪ ,‬ורק למטה‬
‫משתלשל משמו יתברך ארבע אותיות הוי״ה שהם כנגד התלת גוונין דעינא‬
 ‫דבש‬ ‫כי תשא‬ ‫נחלי‬ ‫חצו‬

‫ובת העין של עיני השכל‪ ,‬ושבת הוא שמא דקדושא בדיך הוא)זהר יחיו פח‪ ,(:‬ע״כ‬
‫גם בשבת יש בחינה של התלת נוונין דעינא ובת‪-‬עין‪ ,‬היינו ע״י קדושת שבת‬
‫זוכין לכה הראות לראות את גדולת השי״ת‪ ,‬וזהו אותיות שבת‪ ,‬שי״ן היינו‬
‫התלת גוונין וכת העין)חיקו! ע(‪.‬‬
‫ולכן בכל מקום שנזכר בנין בית המקדש נזכר שבת כמ״ש )ויקרא יע ל( ׳את‬
‫שבתותי תשמרו ומקדשי תיראו׳‪ ,‬וכן בכל מקום שהזהיר על מלאכת המשכן‬
‫הזהיר מקודם על שבת‪ ,‬כי בית המקדש הוא בחינת העינים של העולם ) נ ״‪ 3‬ד(‬

‫כמ״ש)יחזקאל נד נא( ׳גאון עזכם מחמד עיניכם׳‪ ,‬והוא מקבל את כהו מהשבת‪ ,‬וזה‬
‫מרומז במאמר חז״ל לדורותם‪ ,‬לשון דירה‪ ,‬שע״י שבת שהוא בחינת כה‬
‫)עפ״י תו ר ה סז ח״ב(‬ ‫הראות‪ ,‬נעשה דירה ‪ -‬בית המקיש•‬

‫ויאמרו אליו קום עשה לנו אלהים אשר‬

‫)שמות לב א(‬ ‫ילכו לפנינו‬
‫אשר ילכו לפנינו‪ ,‬בחינת אמצעי‪ ,‬היינו שרצו לעשות את העגל‬
‫לאמצעי בינם לבין השי״ת‪ ,‬ובטעיות כאלו רבים נכשלים שמאמינים‬
‫בהשי״ת אבל מאמינים ג״ב באמצעי ואומרים שצריך לסיבות‪ ,‬היינו‬
‫שמאמינים למשל בהסיבה של פרנסה שהוא המו״מ ואומרים שהוא העיקר‬
‫כאילו ח״ו בלא המו״מ אין יכולת ביד השי״ת ליתן להם פרנסה‪ ,‬וכן‬
‫בהסיבה של רפואה שהוא סמים עושים מהם עיקר כאילו ח״ו בלי הסמים‬
‫אין יכולת ביד השי״ת לרפא‪ ,‬ואין הדבר כן כי הקב״ה סיבת כל הסיבות‬
‫ועילת כל העילות ואין צריך לשום סיבה‪ ,‬ונם בעוסקנו באלה הסיבות‬
‫מחמת חובת ההשתדלות צריך להאמין בהשי״ת לבד ולא לעשות מהסיבות‬
‫)עפ״י תו ר ה סב(‬

‫זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבריך‬

‫)שמות לב יס‬ ‫אשר נשבעת להם בך‬
‫מהו אשר נשבעת להם בך‪ :‬אמר משה‪ ,‬לא‬
‫אמרת לאברהם ׳בי נשבעתי'‪ ,‬שאיו אתה‬
‫מצז‬ ‫דבש‬ ‫כי תשא‬ ‫נחלי‬
‫מכלה את בניו כשם שאתה חי וקיים‬
‫לעולם ולעולמי עולמים‪ ,‬ע״כ בעבור‬
‫קדושת שמך עשה ולא תחלל שמך‪.‬‬
‫)שמות רבה מד(‬

‫כשיש לישראל איזה עונש ח״ו אזי הוא נוגע בהשי״ת כביכול‪ ,‬כי‬
‫כשמענישין אדם עוקרין אותו משורש היותו‪ ,‬כי אפילו שאר עונשים נקראים‬
‫מיתה כמ״ש)שמות ד ימ( ׳כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשך ואמרו רבותינו‬
‫זכרונם לברכה )ענודה זרה ה( ׳שנעשו עניים׳‪ ,‬והחיות הוא השם כמ״ש )נראשיח נ יש(‬

‫׳נפש חיה הוא שמו׳‪ ,‬נמצא שכאשר מענישין אדם פוגעים בשם שלו‪ ,‬וזהו‬
‫שביקש משה שיעשה למען שמו הגדול‪ ,‬כי מאחר ששמו יתברך משותף‬
‫בשמינו)ימשלמי חעניח פ״נ(‪ ,‬נמצא כשיעניש אותם זה נוגע בו יתברך כביכול‪.‬‬

‫)עפ״י תו ר ה סו ח״ב(‬

‫וישלך מידו את הלוחות וישבר אותם‬

‫)שמות לב יט(‬ ‫תחת ההר‬
‫עיקר העבודה והקושי שיש בכל דבר בעבודת ד׳‪ ,‬הוא מה שמניחים לאדם‬
‫להתנהג לפי בחירתו‪ ,‬דהיינו שאין מצווין אותו כלל על הדבר לעשותו או לא‪,‬‬
‫אלא אם ירצה יעשה ואם לאו לאו‪ ,‬כי אז נשאר מסופק תמיד איך הוא רצון‬
‫השי״ת‪ ,‬מאחר שלא ציוה עליו בפירוש איך לעשות‪ .‬וזאת הבחינה נמצאת בכל‬
‫עבודה ועבודה‪ ,‬כי בכל עבודה מעבודת ד׳ יש איזה דבר שמניחים ומשאירים‬
‫לאדם בלי מצוה ואזהרה ואין מצווים עליו שיעשה כן‪ ,‬רק הדבר תלוי בדעתו‬
‫ובחירתו‪.‬‬

‫וזה בחינת משה רבינו ששיבר את הלוחות‪ ,‬כי לא היה לו על זה ציווי‬

‫מפורש מהשי״ת‪ ,‬אלא עשה זאת מדעתו‪ .‬וצריך להתפלל תמיד להשי״ת‬
‫שיתקנהו בעצה טובה לפניו וכמו שביקש דוד המע״ה )חהלים פו יא( ׳הוריני ד׳‬
‫דרכך אהלך באמתך׳‪ ,‬שיזכה לכוין לרצון השי״ת באמת‪.‬‬

‫)עפ״י ח״מ סימן קצז(‬

 ‫דבש‬ ‫כי תשא‬ ‫נחלי‬ ‫קצח‬

‫ועתח אם תשא חטאתם ואם אין מחני נא‬

‫)שמות לב לב(‬ ‫מםפרך אשי כתבת‬
‫׳המת מלך מלאכי מות ואיש הכם יכפרנה׳ )משלי מז יל(‪ ,‬היינו שהצדיק‬
‫שהוא עניו בשלימות בבחינת ׳אין׳ שעל שם זה נקרא ׳איש חכם׳ כמ״ש‬
‫)אית ל>ז יג( ׳והחכמה מאין תמצא‪ /‬הוא יכול לכפר עוונות ולהמתיק דינים‬
‫מעל ישראל‪ ,‬וכמו שדרשו חכמינו ז״ל )ראש השנה יז‪ (:‬עה״פ )מינה ז יס( ׳נושא‬
‫עוון ועובר על פשע לשארית נחלתו‪ /‬׳למי נושא עון‪ :‬למי שמשים עצמו‬
‫כשיריים‪ /‬שעל ידי הצדיק שהוא עניו בשלימות‪ ,‬הקב״ה עובר על פשע‬
‫ומכפר העוונות‪.‬‬

‫ובשביל זה‪ ,‬כשהתפלל משה על חטא העגל אמר אם תשא חטאתם‪,‬‬

‫ואם אין מחני נא מספרך אשר כתכת‪ ,‬כי זה מן הנמנע שלא יבוא לאדם‬
‫איזה גדלות כששומע שמספרים שבחו‪ ,‬כל שכן כשמלך גדול משבח ומפאר‬
‫אותו‪ ,‬אלא אם כן הוא ביטל כל הרגשותיו וחומריותיו שאז יכול לשמוע‬
‫שבחו ולא יבוא לו שום גדלות‪ .‬וזה היה אצל משה רבינו שראה כתוב בתורה‬
‫׳וידבר ד׳ אל משה׳‪ ,‬׳ויאמר ד׳ אל משה׳‪ ,‬וישראל קוראים בכל יום בתורה‬
‫שבחו של משה‪ ,‬והוא בעצמו מספר להם שבחיו‪ ,‬ולא היה לו שום התפארות‬
‫וגדלות מזה כמ״ש )נמלנר י‪ 3‬ג( ׳והאיש משה עניו מאוד מכל האדם׳‪ ,‬ובודאי‬
‫היה כה בידו ע״י ענוותנותו לכפר עוון העגל‪.‬‬

‫וע״כ טען לפני השי״ת‪ ,‬ועתח אם תשא חטאתם‪ ,‬ואם אין‪ ,‬היינו אם‬
‫לא תשא חטאתם‪ ,‬בזה אתה מראה שאין לי כ״כ עניוות שאוכל לכפר להם‬
‫על עוון העגל‪ ,‬בכן בקשתי ‪ -‬מחני נא מספרך אשר כתבת‪ ,‬כדי שלא‬
‫אכשל בגדלות כשאני רואה ושומע בכל עת סיפור שמי ושבחי בתורה‪ ,‬כי‬
‫מי יוכל לעמוד בזה שישמע ספור שבחו ולא יתגאה‪ ,‬אם לא עניו גדול‪,‬‬
‫ואם אני עניו‪ ,‬צריך לך שתשא חטאתם כמ״ש ׳ועובר על פשע לשארית׳‬
‫וכו׳‪.‬‬

‫)עפ״י תורה ד(‬

‫מצט‬ ‫דבש‬ ‫כי תשא‬ ‫נחלי‬
‫)שמות לג יס‬ ‫הודיעני גא את דרכך‬
‫ויעבור ד׳ על פניו ויקרא ד׳ ד׳ אל רחום‬
‫)שם לד ו(‬ ‫וכו׳‪.‬‬
‫אל מלך יושב על כסא רחמים מתנהג‬
‫בחסידות מוחל עוונות עמו מעביר ראשון‬
‫)מנוסח התפילה(‬ ‫ראשון‪.‬‬
‫עבירה׳)אנות ד‬ ‫דע שיש הבילות הבילות של עבירות ר״ל‪ ,‬כי ׳עבירה גוררת‬
‫נ(‪ ,‬היינו כשאדם עובר עבירה ה״ו אזי העבירה הראשונה גוררת אותו לעשות‬
‫עבירות אהרות השייכות לה‪ ,‬וכן כשעושה עבירה אהרת ח״ו אזי גם היא גוררת‬
‫עבירות השייכות לה כי כל עבירה ועבירה גוררת עבירות השייכות לה ונגררין‬
‫אחריה‪.‬‬
‫ומכל חבילה כזאת נבראת כת אחת של מחבלים ומקטרגים והם צועקים‬
‫אליו ׳הב לנא חיי הב לנא מזוני׳ סהר נלק קצה‪ ,(.‬כי הוא הבעל של העבירה וצריך‬
‫ליתן להם חיי ומזוני‪ ,‬כי עבירה הראשונה עשה מעצמו בלי הכרח וצריך בודאי‬
‫ליתן לה מזונות‪ ,‬ואפילו העבירות האחרות השייכים לעבירה הראשונה שנגררו‬
‫אחריה שהיה כמו מוכרח‪ ,‬צריך ליתן להם ג״ב מזונות‪ ,‬כי יש להם טענה שהיה‬
‫לו לעשות מצוה תיכך אחר העבירה הראשונה והיתה המצוה מגנה עליו‪.‬‬
‫והתיקון הוא שילמד לעשות ולקיים השלש עשרה מידות של רחמים‪ ,‬היינו‬
‫שיהיה לו רחמנות וירבה לעשות חסד וכו׳)עיין חומר מורה לרמ״ק(‪ ,‬כי ע״י שמקיימים‬
‫השלש עשרה מידות של רחמים עי״ז מעוררים למעלה השלש עשרה מידות‬
‫העליונים של רחמים ועי״ז נכנעין ועוברין המחבלים שנעשו ע״י העבירות‬
‫בבחינת אל מלך יושכ על כסא רחמים וכו׳ מוחל עוונות עמו מעכיר ראשון‬
‫ראשון‪ ,‬היינו שע״י השלש עשרה מידות של רחמים הקב״ה מוחל ומעביר את‬
‫העבירות הראשונים שבכל חבילה וחבילה‪ ,‬ואזי שאר העוונות שבחבילה שבים‬
‫אל השי״ת והוא יתברך נותן להם חיות‪ ,‬ובזה מדויק מאוד לשון ראשון ראשון‪,‬‬
‫כי עפ״י פשוטו תמוה איך שייך פעמיים ראשון כי אין ראשון אלא אחד‪ :‬ועפ״י‬
‫הנ״ל מדויק היטב‪ ,‬היינו העון הראשון שבכל חבילה וחבילה כנ״ל‪.‬‬
‫וזה בחינת ׳אלמדה פשעים דרכיך וחטאים אליך ישובו׳)תהליס נא מו(‪ ,‬דרכיך‬
‫זה בחינת השלש עשרה מידות כמ״ש)שמות לג יג( חודיעני נא את דרכיך‪ ,‬והראה‬
‫לו הקב״ה השלש עשרה מידות )אליהו זוסא פ״ו(‪ ,‬היינו כשלומדים לעשות השלש‬
‫עשרה מידות אזי ׳וחטאים אליך ישובו׳‪ ,‬העבירות שבחבילה שבים אל השי״ת‪.‬‬
 ‫דבש‬ ‫כי תשא‬ ‫נחלי‬
‫אך מאין חקב״ח נותן לחם חיות‪ :‬דע כי יש בסט״א בחינת ראשון‬
‫לראשונים‪ ,‬דחיינו בחינת אדום שנקרא ראשון כמ״ש)נראשיח » כה( ׳ויצא חראשון‬
‫אדמוני׳‪ ,‬וחוא בחינת ראשון לראשונים דחיינו שחוא ראשון לחעבירות‬
‫חראשונים חנ״ל כי כולם נמשכים ובאים על ידו‪ ,‬כי באמת לפי גודל קדושת‬
‫ישראל אין ראוי לחם כלל לעשות עבירות ח״ו רק מחמת תוקף חגלות שסובלים‬
‫מחאומות ע״י מסים וארגוניות ובו׳ מחמת זח באים לעבירות ח״ו‪ ,‬נמצא שכל‬
‫חעבירות נמשכים ע״י אדום‪ ,‬וע״ב חקב״ח נותן חעוונות עליו ונמשך לחם חיות‬
‫ממנו‪ ,‬וזח בחינת )ההלים סט נס( ׳תנח עון על עונם׳‪ ,‬חיינו שחקב״ח נותן עליו‬
‫חעוונות של ישראל ונמשך לחם חיות ממנו‪.‬‬

‫וכל זח נעשח ע״י שמתנחגים ברחמנות שעי״ז מעוררין חשלש עשרח‬

‫מידות של רחמים כנ״ל‪ ,‬אבל חעניים שאין לחם מידת רחמנות מפני שחם‬
‫בחינת תוקפא דדינא בחינת שמעון שנאמר בו )נראשיס מט ‪ 0‬׳אחלקם ביעקב‬
‫ואפיצם בישראל׳‪ ,‬שחם מחזרין על חפתחים )ניאשיס ינא צס( ושמעון חוא בחינת‬
‫גבורות ודינים סהר ויסי רלו‪ ,(:‬וכמו שרואין בחוש שחם אכזרים מאוד ואין מרחמים‬
‫בדין וא״ב אינם יכולין לעורר חשלש עשרח מידות חעליונים‪ ,‬ע״ב חם צריכין‬
‫לבקש מחשי״ת שירחם מעצמו עליחם עם חשלש עשרח מידות שלו ויעורר‬
‫ברחמיו חשלש עשרח מידות של רחמים ויעביר ראשון ראשון כנ״ל‪.‬‬

‫וזחו ׳אל תזכור לנו עוונות ראשונים מחר יקדמונו רחמיך כי דלונו מאוד׳‬
‫)פהליס עט ח‪ ,(.‬חיינו שאנו מבקשים מחשי״ת לבל יזכור לנו עוונות חראשונים‬
‫שבכל חבילח וחבילח כנ״ל ועי״ז ממילא יחיו במלין ונסתלקין כל שאר חעוונות‪,‬‬
‫אך לזח חיינו צריכים לקיים כל חשלש עשרח מידות של רחמים כדי לעורר‬
‫עי״ז חשלש עשרח מידות חעליונים כנ״ל‪ ,‬אך אנחנו דלים ואביונים מאוד ואין‬
‫לנו מידת חרחמנות שאנחנו בעצמנו נזבח לעורר חשלש עשרח מידות של‬
‫רחמים‪ ,‬ע״ב אנו פורשים כפינו לפניו יתברך ומתחננים אליו ׳מחר יקדמונו‬
‫רחמיך׳‪ ,‬׳רחמיך׳ דייקא מעצמך‪ ,‬׳כי דלונו מאוד׳ שאנו עניים ואין לנו מידת‬
‫חרחמנות‪ ,‬חיינו שיעורר בעצמו חשלש עשרח מידות של רחמים‪ ,‬ועי״ז לא‬
‫יזכור לנו עוונות ראשונים בחינת מעכיר ראשון ראשון כנ״ל‪.‬‬

‫)עפ״י שיחות הר״ן סימן פט(‬

‫רא‬ ‫דבש‬ ‫כי תשא‬ ‫נחלי‬
‫) ש מו ת לג כ(‬ ‫כי לא יראני האדם וחי‬
‫הכמינו זכרונם לברכה)ינמות ממ‪ (:‬מקשים קראי אהדדי‪ ,‬שמשה רבינו אמר‬
‫כי לא יראני האדם וחי‪ ,‬וישעיה אמר)ישעיה ו א( ׳ואראה את ד׳ יושב על כסא‬
‫רם ונישא׳‪ ,‬ומתרצת הגמרא בל הנביאים הסתבלו באספקלריא ‪ -‬במראה‬
‫שאינה מאירה‪ ,‬פירש״י וכסבורים לראות ולא ראו‪ ,‬ומשה הסתכל באספקלריא‬
‫המאירה‪ ,‬ופרש״י וידע שלא ראהו בפניו‪.‬‬
‫והענין הוא שיש שני דרגות דרי מעלה ודרי מטה‪ ,‬דרי מעלה היינו‬
‫שנמצאים במדריגה עליונה ונדמה להם שהם כבר יודעים ומבירים אותו יתברך‪,‬‬
‫ודרי מטה שמונחים במדריגה תחתונה מאוד ונדמה להם שלפי ריחוקם מהשי״ת‬
‫אינם יבולים להתקרב אליו‪ ,‬והדרי מעלה צריבים לדעת שבאמת לפי גדולתו של‬
‫הקב״ה הם אינם יודעים ממנו כלל כמ״ש סהר משסמיס ק;( שאפילו המלאכים שואלים‬
‫׳איה מקום כבודו׳‪ ,‬כי אין ביכולת נברא להשיג את הבורא כי גדולת השי״ת הוא‬
‫אין סוף‪ ,‬ולהיפך הדרי מטה צריכים לזכור שהשי״ת עמם כי ׳מלא כל הארץ‬
‫כבודו׳)שם ו ג(‪ ,‬ושכל אחד מישראל אפילו הגרוע שבגרועים כל זמן ששם ישראל‬
‫עליו‪ ,‬השי״ת מקבל ממנו התפארות כנאמר)ישעיה מש ‪ 0‬׳ישראל אשר בך אתפאר׳‪,‬‬
‫ע״כ עדיין יש לו תקוה גדולה לחזור לעבדו בלבב שלם‪.‬‬
‫ושני השגות אלו ׳איה׳ ו׳מלא׳ הם החילוק בין נבואת משה רבינו לשאר‬
‫נביאים‪ ,‬כי משה היה מהדרי מעלה שזכה לבחינת תכלית הידיעה שלא נדע‬
‫)נמימח עולם יג‪ ,‬מה(‪ ,‬וע״ב אמר כי לא יראני חאדם וחי‪ ,‬בי ראה באספקלריה‬
‫המאירה וידע שלא ראהו בפניו‪ ,‬וישעיה לעומת משה רבינו היה בבחינת דרי‬
‫מטה‪ ,‬ע״כ אמר ׳ואראה את ד״ בחינת ׳מלא כל הארץ כבודו׳‪ ,‬ואע״פ שישעיה‬
‫ידע שיש השגה של בחינת מה‪ ,‬מכל מקום אמר זאת לפני מדריגתו‪.‬‬
‫)עפ״י תורה ז ח״ב(‬

‫) ש מו ת לד א(‬ ‫פסל לך‬

‫לא העשיר משה אלא מפסלתן של לוחות‪,‬‬
‫שנאמר ׳פסל לך שני לוחות אבנים‬
‫כראשונים׳ ‪ -‬פסלתן שלך יהא‪) .‬נדרים לח(‬
‫דע שיש שבילי התורה שיש בהם התבוננות גדול מאוד דהיינו השנת‬
‫אלקות גבוה מאוד מאוד‪ ,‬וא״א לבוא להתבוננות הזאת כי אם ע״י עשירות‪ ,‬כי‬
 ‫דבש‬ ‫כי תשא‬ ‫נחלי‬ ‫רב‬

‫הממון שרשו בקדושה גבוה מאוד‪ ,‬וכמו שבפשטי התורה קודם שמחדשין איזה‬
‫פשט צריך לומר מקודם הקדמות ואה״כ משליכין ההקדמות ובאים אל המכוון‪,‬‬
‫כמו כן בהתבוננות התורה צריך לסבב קודם בכמה סיבובים שהם הממון‬
‫דקדושה‪ ,‬ועי״ז באים אל המכוון ההשנת אלקות שהוא העיקר‪.‬‬
‫וזהו שדרשו רבותינו זברונם לברכה פסל לך‪ ,‬הפסלת יהיו שלך‪ ,‬משם‬
‫נתעשר משה‪ ,‬כי זה הפסולת של לוהות‪ ,‬הם בהינת הסבובים שננסרין ונפסלין‬
‫סביב סביב ההתבוננות כדי להשיג את התורה ולהביאה לישראל‪ ,‬והם בהינת‬
‫)עפ״י תורה ס(‬ ‫עשירות כנ״ל‪ ,‬ע״ב משם‬

‫)שמות לד א(‬ ‫פסל לך‬

‫הפסולת יהיה שלך‪) .‬נדרים לח‪(.‬‬

‫משם נתעשר משה‪) .‬ויקרא רבה א(‬

‫היינו שבכל מקום שתראה איזה פסולת יהיה שלך‪ ,‬כלומר תתלה‬
‫הפסולת בך‪ ,‬ו׳ההבמה מאין תמצא׳)איה ‪ m‬י‪ ,(3‬ע״כ מהמת שהיה למשה רבינו‬
‫מידת הענוה כ״כ שהיה נראה לו שכל הפסלת היה רק שלו‪ ,‬עי״ז זכה להכמה‪,‬‬
‫וע״כ משם נתעשר משה‪ ,‬כי זה עיקר העשירות כמאמרם ז״ל)נדרס מא( ׳דעת‬
‫)עפ״י ח״מ סימן תקעה(‬ ‫קנית מה הסרת׳‪.‬‬

‫ר ד אל רחום וחנון ארך אפים ורב חסד‬

‫ואמת נוצר חםר לאלפים נושא עוון ופשע‬
‫וחטאח ונקח לא ינקח פוקד עוון אבות‬
‫על בנים ועל שלשים ועל רבעים‬
‫)שמות לד ‪0‬‬

‫מלמד שנתעטף הקב״ה כשליה ציבור‪.‬‬

‫)רה יז‪(:‬‬
‫)פע״ח שער הציצית פ״ג(‬ ‫בטלית לבנה‪.‬‬
‫הנה יקר מאוד אנחה וננוחי של איש הישראלי כשמתאנח על חסרונו בין‬
‫ברוחני בין בגשמי‪ ,‬כי עי״ז נשלמים החסרונות‪ .‬כי עיקר חיות כל הדברים הוא‬
‫הרוח שבהם‪ ,‬שהוא החיות שנמשך מהשי״ת בשעת בריאת העולם כמ״ש)חהלים‬
‫ת‬ ‫דבש‬ ‫כי תשא‬ ‫נחלי‬
‫לג ‪ 0‬׳וברוח פיו בל צבאם׳‪ ,‬וכן חיות האדם הוא הרוח ‪ -‬הנשימה‪ ,‬וכשיש חסרון‬
‫באיזה דבר‪ ,‬עיקר החסרון הוא ברוח החיים שלו‪ ,‬היינו בחיות שמקבל מהבורא‬
‫יתברך שמו‪ .‬ואנחה היא אריכות הנשימה‪ ,‬ע״ב ע״י שמתאנח להשי״ת‪ ,‬הוא‬
‫ממשיך רוח חיים שעל ידו נשלם החסרון‪.‬‬
‫ודע שעיקר הרוח חיים מקבלין מהצדיק והרב שבדור‪ ,‬כי עיקר רוח החיים‬
‫הוא בתורה כמ״ש)נלאשיח א ‪ (3‬׳ורוח אלקים מרחפת על פני המים׳‪ ,‬ו׳אין מים אלא‬
‫תורה׳ )ג״ק יס‪ ,‬והצדיקים הם דבקים בתורה‪ ,‬ע״כ עיקר רוח החיים הוא אצלם‪,‬‬
‫וזהו שאמר שלמה המלך )משלי מז יל( ׳ואיש חכם יכפרנה׳‪ ,‬כי כל החסרונות הם‬
‫מחמת העוונות‪ ,‬מחמת שפגם בתורה שמשם הרוח דקדושה כמו שאמרו‬
‫חכמינו זכרונם לברכה)שנת נהס ׳אין מיתה בלא חפזא ואין יסורים בלא עוון׳‪ ,‬היינו‬
‫שהמיתה והיסורים באים ע״י חסרון רוח החיים הבא ע״י החטא והעוון‪ ,‬ובגודל‬
‫רחמנותו יתברך צמצם עצמו שרוח החיים שלו יהיה אצל הצדיקים‪ ,‬שאפילו‬
‫אחר שכבר חטא האדם ונחסר לו רוח חיים‪ ,‬יוכלו הצדיקים לתקן את פגם‬
‫העוונות ולהמשיך את רוח החיים מחדש כדי להשלים את החסרונות‪ ,‬וזהו‬
‫׳ואיש חכם׳‪ ,‬היינו הצדיק שאצלו הרוח חיים‪ ,‬׳יכפרנה׳‪.‬‬
‫אך הרשעים הדוברים רע על צדיקים‪ ,‬מאין מקבלים הם רוח החיים‬
‫להשלים החסרון שלהם‪ :‬דע שזה לעומת זה‪ ,‬כנגד הרב דקדושה יש רב דקליפה‬
‫כמו שתרגם אונקלוס עה״פ)נלאשיח לו טס ׳אלופי עשו׳ ‪ -‬׳רברבי עשו׳‪ ,‬וכנגד הרב‬
‫דקדושה שיונק מהתורה הקדושה‪ ,‬יניקתו של הרב דקליפה הוא מהניצוצות‬
‫הקדושים של רוח החיים שנופלים לסט״א בשעה שעוברים ח״ו על מצוות‬
‫התורה‪ ,‬ונעשה מהם רוח טומאה ‪ -‬רוח סערה בבחינת )שס מ יא( ׳הן עשו אחי‬
‫איש שעיר׳ ‪ -‬לשון סערה‪ ,‬וע״ב הרשעים שיונקים ממנו‪ ,‬הרוח שלהם גדול רק‬
‫בשעתו כמו רוח סערה שהיא גדולה בשעתה אך אין לה קיום כלל שלבסוף‬
‫כלה ונאבדת‪.‬‬
‫וכשהצדיק רוצה להכניע את הרשע‪ ,‬והרשע ממשיך רוח מהרב דקליפה‬
‫שהוא גדול בשעתו כנ״ל‪ ,‬ע״ב יוכל להזיק לו להפיל אותו לעבירות ח״ו‪ ,‬ולכן‬
‫אין להתגרות ברשעים רק צדיק גמור שכבר גירש וביטל את כל הרע שלו עד‬
‫שבטוח שלא יארע לו שום מכשול עבירה כמו שאמרו חז״ל )נרטח ז‪ (:‬׳מותר‬
‫להתגרות ברשעים׳‪ ,‬ומקשה ׳והא כתיב)פהליס לז א( ׳אל תתחר במרעים אל תקנא‬
‫בעושי עוולה׳‪ :‬ומתרצת ׳מי שלבו נוקפו אומר כן׳‪ ,‬ופרש״י ׳הירא מעבירות‬
 ‫דבש‬ ‫כי תשא‬ ‫נחלי‬ ‫רד‬

‫שבידו‪ /‬׳שבידו׳ דייקא‪ ,‬כי באמת אין לו שום עבירה רק שירא עדיין מעבירות‬
‫שבידו וכוחו לעשות‪.‬‬

‫כי יש ארבעה יסודות אש רוח מים עפר; והם כלל המידות‪ ,‬ולמעלה‬
‫בשרשם הם מכוונים כנגד ארבע אותיות הוי״ה )חיקיז חיקו! «(‪ ,‬אך למטה הם‬
‫מעורבים טוב ורע‪ .‬ולכל אדם יש צינור שדרך שם הוא מקבל את החיות שלו‪,‬‬
‫והצינור של הרשע הוא המידה הרעה מארבעת היסודות שהמשיך והגביר על‬
‫עצמו‪ ,‬וכשהצדיק רוצה להשפילו ולהכניעו‪ ,‬הוא מוכרח לירד להמידה רעה‬
‫ההיא ולקלקל את הצינור שלו‪ ,‬ואם הוא אינו צדיק גמור שהפריש את עצמו‬
‫לגמרי מהרע‪ ,‬אף שאין לו שום עבירה אסור לו להתגרות ברשע‪ ,‬כי יש מקום‬
‫להרע לאחוז בו‪ ,‬ויוכל להזיק לו ח״ו‪ ,‬ורק צדיק גמור שאין בו שום רע‪ ,‬הוא יכול‬
‫להתגרות ברשע כי אין בו שום אחיזה מהרע של הרשע ע״ב לא תוכל רוחו‬
‫הרעה לשלוט בו ולהזיקו ח״ו‪.‬‬

‫וזה בחינת הי״ג מידות ד׳ א‪-‬ל רחום וחנון ובו׳‪ ,‬שמרחמנותו והגינותו‬
‫יתברך שיכופרו לנו עוונותינו‪ ,‬ע״ב הוא כביכול צמצם את עצמו ואת רוחו‬
‫להיות אצל הצדיקים שהם יתקנו את העוונות וישלימו החסרונות‪ ,‬וזהו ארך‬
‫אפים היינו אריכות הרוח הנמשכת ע״י האנחה‪ ,‬ומהיכן מקבלים את הרוח הזו‪:‬‬
‫ע״י ורב חסד‪ ,‬הצדיק הרב דקדושה שהוא רב חסד היפך עשו ‪ -‬רב דקליפה‬
‫שהוא אדמוני)כראשית כה כה( ‪ -‬תוקף הדין סהר פולחת קלז‪ ,(:‬ואמת‪ ,‬שהצדיק מקבל‬
‫רוח החיים מהתורה שנקראת אמת כמ״ש )מלאני כ ‪ 0‬׳תורת אמת היתה בפיהו׳‪,‬‬
‫נוצר חסד לאלפים‪ ,‬לאלפים‪ ,‬זה בחינת ׳אלופי עשו רברבי עשו׳‪ ,‬שהם רב‬
‫דקליפה‪ ,‬וזהו נוצר חסד‪ ,‬שהחסד‪ ,‬היינו הרב דקדושה‪ ,‬נוצר דהיינו שומר‬
‫וממתיק את האלפים‪ ,‬האלופי עשו‪ ,‬ואז נושא עון ופשע‪ ,‬ע״י רוח החיים היינו‬
‫האנחה שהיא שלימות החסרון שממשיכין מהצדיק‪ ,‬עי״ז נתכפרין העוונות‪ ,‬אך‬
‫שצריך להיות ונקח‪ ,‬היינו הצדיק שרוצה להכניע את הרשע צריך להיות נקי‬
‫מכל המידות רעות כנ״ל‪.‬‬

‫וזהו טלית לכן שנתעטף הקב״ה‪ ,‬כי ארבע כנפות הציצית הם בחינת רוח‬
‫החיים כמ״ש)יתזקאל לז מ( ׳כה אמר ד׳ אלקים מארבע רוחות בואי הרוח׳‪ ,‬ולבן הוא‬
‫בחינת חסד)עיי! מגלה עמוקות אוק רד( היפך הרוח דקליפה בחינת עשו שהוא אדמוני‬
‫‪ -‬תוקף הדין בחינת טלית אדום )עיי! תפר הפליאה ל״ה ה״ה( וכפי שנאמר אצלו ׳כולו‬
‫רה‬ ‫דבש‬ ‫כי תשא‬ ‫נחלי‬
‫כאדרת שער׳ ופירש רש״י כטלית‪ ,‬וע״י הטלית לכן ‪ -‬הטלית דקדושה‪ ,‬מכניעים את‬
‫הטלית האדום ‪ -‬טלית דסט״א‪ ,‬וזוכים לכפר עוונות ולהשלים את החסרונות‪.‬‬
‫)עפ״י תורה ח(‬

‫וימהר משה ויקד ארצה וישתחו‬

‫) ש מו ת לד ח(‬

‫׳מה ראה׳ ‪ -‬להשתחוות‪ :‬׳ר׳ חנינא בן‬

‫גמליאל אמר ארך אפים ראה‪ ,‬ורבנן‬
‫)סנהדרין קיא(‬ ‫אמרי אמת ראה‪.‬‬
‫חז״ל אמרו )מסנפ סופרים פ״ג( ׳הדבק במידותיו של מקום‪ ,‬מה הוא רחום אף‬
‫אתה רחום וכו״ וכמו שהשי״ת ארך אפים‪ ,‬צריך שיהיה להאדם ג״ב אריכת‬
‫אפים‪ ,‬שיאריך אפו ולא יכעום ולא יקפיד על שום דבר וכן לא יסתכל על שום‬
‫מניעה ובלבול שעובר עליו בעבודת ד׳‪ ,‬בין מאחרים‪ ,‬ובין מעצמו מה‬
‫שהתאוות והמחשבות זרות רודפין אותו בכל עת‪ ,‬ובפרט בשעת התפילה שיש‬
‫לו מזה יסורים גדולים‪ ,‬אלא יאריך אפו וימשיך בעבודתו בשמחה ובזריזות‪ ,‬וסוף‬
‫דבר בודאי ינצח כל המלחמות וישוב להשי״ת באמת‪.‬‬
‫ולזכות לזה הוא ע״י אמונה‪ ,‬כי ע״י אמונה שלימה בהשי״ת הוא יודע‬
‫שהכל מאיתו יתברך ושזהו רצונו שיעבדו אותו דייקא במצב ובאופן כזה‪ ,‬וזה‬
‫תלוי בארץ ישראל‪ ,‬כי ע״י ארץ ישראל זוכים לשלימות האמונה כמ״ש)פהליס לז‬
‫ג( ׳שכן ארץ ורעה אמונה׳‪ ,‬וכמו שאמרו חז״ל)כפונות קו( ׳כל הדר בארץ ישראל‬
‫דומה כמי שיש לו אלוק׳‪ ,‬נמצא שעיקר עבודת איש הישראל זוכין ע״י ארץ‬
‫ישראל‪.‬‬
‫וזהו שאמרו חז״ל מה ראה‪ :‬ארך אפים ראה‪ ,‬כי מחמת שראה את מידת‬
‫ארך אפים שהוא תלוי בארץ ישראל דהיינו ששם זוכין לזה‪ ,‬ע״כ ויקד ארצה‪,‬‬
‫היה לבו בוער לארץ ישראל כדי לזכות לאריכת אפים‪ ,‬ורבנן אמרו אמת ראה‪,‬‬
‫והוא אותו בחיגה‪ ,‬כי ארץ ישראל היא גם בחינת אמת‪ ,‬כי ארץ ישראל מקבלת‬
‫את השפע שלה מבחינת יעקב כמ״ש)נראשיפ לז א( ׳וישב יעקב בארץ׳‪ ,‬ויעקב הוא‬
‫בחינת אמת כמ״ש)מינה ז נ( ׳תתן אמת ליעקב׳‪ ,‬ומבואר בזהר)נלק קצפס שע״י אמת‬
‫זוכים לאמונה‪ ,‬היינו שעיקר האמונה אינה אלא במה שאין השכל מבין כי‬
‫במקום שהשכל מבין אין שייך אמונה‪ ,‬וא״כ כשאין השכל מבין‪ ,‬מהיכן יבוא‬
 ‫דבש‬ ‫כי תשא‬ ‫נחלי‬ ‫רו‬

‫לאמונה‪ :‬ע״ב עיקר האמונה תלויה באמת‪ ,‬שאם יבקש ויחפש תמיד את האמת‪,‬‬
‫יזכה לבסוף להגיע לאמונה הקדושה להאמין בהשי״ת‪ ,‬כי ע״י הסתכלות על‬
‫האמת בעין האמת‪ ,‬יבין מרחוק שהאמת הוא כך רק שא״א להבין זאת בשכל‪.‬‬
‫ע״ב כשראה משה רבינו שע״י ארץ ישראל אפשר לזכות למידת אמת‪ ,‬ועי״ז‬
‫יזכה לאמונה ולאריכות אפים‪ ,‬אזי ויקד ארצה‪ ,‬בער לבו בכיסופין‬
‫והשתוקקות לארץ ישראל‪.‬‬
‫וצריך כל אדם לבקש מהשי״ת שיהיה לו כיסופין וגעגועים לארץ ישראל‪,‬‬
‫והוא סגולה לכעס ולעצבות‪ ,‬כי כל הכועס כאילו עובד עכו״ם)שנח קה(‪ ,‬אבל ארץ‬
‫ישראל הוא בחינת אמונה בחינת ארך אפים כנ״ל‪ ,‬היפך ע״ז היפך הכעס‪.‬‬
‫)עפ״י תורה מז ותורה קנה(‬

‫כי קרן אור פניו ויראו מגשת אליו‬

‫) ש מו ת לד כט(‬
‫הנה ידוע שאינו דומה בן כפר לבן כרך )חגיגה ע‪ ,(:‬וכל מה שאחד מקורב‬
‫יותר אל המלך ויודע יותר בכבודו וגדולתו‪ ,‬הוא בוש ממנו יותר‪ ,‬וכן הוא אצל‬
‫השי״ת שכמה שאדם יותר קרוב ודבוק בו‪ ,‬הוא יודע ומכיר יותר בגדולתו‬
‫יתברך‪ ,‬ועי״ז הוא בוש ממנו יותר‪ ,‬וע״ב במתן תורה שישראל זכו להשגה‬
‫ולדביקות בהשי״ת נאמר)שמוח נ יח( ׳ובעבור תהיה יראתו על פניכם׳‪ ,‬ודרשו חז״ל‬
‫)נדרים נ( זו הבושה‪ ,‬והבושה הזאת היא בחינת תפילין‪ ,‬כי זה שפני המתבייש‬
‫משתנות לכמה גוונין שאזיל סומקא ואתי חיורא )נ״מ נחס‪ ,‬היא ממידת התפארת‬
‫שהיא כלליות הנוונין כידוע )תיקר! קלג‪ ,(:‬כי עיקר הפאר והיופי הוא שהנוונין‬
‫נכללין זה בזה‪ ,‬וכן תפילין הם בחינת מידת התפארת כמ״ש)יחזקאל כל יז( ׳פארך‬
‫חבוש עליך׳)עיי! נרטח יא(‪ ,‬וע״ב תפילין הם סימן על דביקות בבורא יתברך )עיי!‬
‫תילושי אגדות כרכות ו‪ .‬ל״ה מנין(‪.‬‬
‫והנה חז״ל אמרו עה״פ)דנרים נח י( ׳וראו כל עמי הארץ ובו׳ ויראו ממך׳‪ ,‬׳אלו‬
‫תפילין שבראש׳ )נרטח ‪ ,0‬נמצא שע״י הדביקות של התפילין‪ ,‬שמקבלים יראה‬
‫שהוא הבושה כנ״ל‪ ,‬אזי ׳ויראו ממך׳‪ ,‬נמשך יראה גם על הרואים אותו‪ ,‬וזהו ׳אז‬
‫תבין יראת ד׳ ודעת אלקים תמצא׳)משלי נ ה(‪ ,‬היינו בזה תוכל להבין באחד אם‬
‫יש לו יראת ד׳‪ ,‬ע״י ׳ודעת אלקים תמצא׳‪ ,‬כשאנו מסתכלין על פניו‪ ,‬ומרוב יראה‬
‫ובושה שיש לו‪ ,‬נמשך גם עלינו דעת בגדולת השי״ת‪ ,‬היינו יראה ובושה כנ״ל‪.‬‬
‫ת‬ ‫דבש‬ ‫דסהל‬ ‫נחלי‬
‫ומשה זכה לאור התפילין כמ״ש בזהר )השמפופ נלאשיה יפג( ׳ויתנצלו את‬
‫עדיים׳‪ ,‬דא תפילין‪ ,‬׳ומשה יקה את האהל‪ /‬שלקח אותן האורות שזכו במעמד‬
‫הר סיני‪ ,‬מלשון)איוג נע ג( ׳בהילו נרו עלי ראשי׳)עיין זהר גראשיי! נג‪ ,(:‬ע״כ נאמר אצלו‬
‫כי קרן עור פניו‪ ,‬היינו בחינת היראה והבושה שהאירה בפניו שזה בחינת‬
‫תפילין בנ״ל‪ ,‬ועי״ז וייראו מגשת אליו‪ ,‬האירה היראה הקדושה על בל רואיו‪.‬‬
‫)עפ״י תורה לח(‬

‫^‪ -8‬פרשת וירזהל ^‬

‫ויקהל משה וכר ששת ימים תעשה‬
‫מדאכה וכיום השכיעי יהיה לכם קורש‬
‫)שמות לה א‪-‬ט‬

‫יום הכיפורים‪) .‬רש״י(‬ ‫למחרת‬

‫מבואר לעיל עה״פ )שמוי! לג יג( זכור לאברהם ליצחק ולישראל‪ ,‬שעיקר‬
‫העונש כשמענישין אחד ח״ו הוא שעוקרין אותו משורש חיותו שזה השם כמ״ש‬
‫)גראשית ג יע( ׳נפש חיה הוא שמו׳‪ ,‬ושמו יתברך משותף בשמנו)ירושלמי תענית ס״ג ה״ו(‪,‬‬
‫נמצא שכל העונשין נוגעין בשמו יתברך כביכול‪ ,‬ע״כ כשנתרצה הקב״ה‬
‫לישראל ביום הביפורים באומרו ׳סלחתי כדבריך׳‪ ,‬אזי להיפך כביכול נגדל שמו‬
‫יתברך‪ ,‬וזהו שקורין העולם את מחרת יום הכיפורים ׳שם ד״)עיין נעש״ט עה״ת ר״ה‬
‫ח״נ אות נא( כי אחר יום הכיפורים נתגדל בחינת שם ד׳‪ ,‬ושבת שמא דקודשא‬
‫בריך הוא מהר יתח פחס‪ ,‬ע״ב תיכף אחר יום הכפורים נצפזוו על שבת‪.‬‬
‫)עפ״י סו ח״ב(‬
 ‫דבש‬ ‫דסהל‬ ‫נחלי‬ ‫רח‬

‫ויקהל משה את כל עדת בני ישראל‬

‫) ש מו ת ל ה א(‬

‫הצדיק צריך לקשר את עצמו אפילו עם הפחות שבפחותים שבישראל‬

‫כמ״ש)חהלים נג ‪ a‬׳כולו סג יחדיו‪ /‬אפילו כשאני רואה אחד מישראל ש׳כולו סג‪/‬‬
‫מלשון ׳נסוגו אחור‪ /‬שסר מכל וכל מהקב״ה‪ ,‬אעפ״ב ׳יחדיו‪ /‬צריך להתיחד‬
‫ולהתקשר עמו‪ ,‬כי יש אלוקות אפילו בדיוטא התחתונה כמ״ש )תהליס קג ימ(‬
‫׳ומלכותו בכל משלה׳‪ ,‬נמצא שאפילו בפחות מישראל יש בודאי איזה אלקות‬
‫שעי״ז אפשר להיות ׳יחדיו׳ עמו‪ ,‬ועי״ז שהצדיק מודיע להם שאע״פ שחטאו בכל‬
‫זאת השי״ת עימם ושיש להם עוד תקוה לצאת מכל הרע הסובב אותם‪ ,‬עי״ז‬
‫הוא מחזירם בתשובה‪.‬‬
‫וזה שכתוב ויקהל משה את כל עדת בני ישראל‪ ,‬שמשה רבינו קישר‬
‫את עצמו אל כל ישראל אפילו הפחות שבפחותים ומסר נפשו עליהם כמ״ש‬
‫)שמות לנ לה ׳ואם אין מחני נא׳‪ ,‬וכל זה כדי להחזירם בתשובה לעבוד את ד׳‪.‬‬
‫)עפ״י תורה פב ח״ב(‬

‫וכל איש חכם לב אשר נתן ר חכמה‬

‫) ש מו ת לו א(‬ ‫ותבונה בהמה‬
‫הנה הוא חכמה ומלאכה גדולה להיות כמו בהמה בבחינת מה שאמרו‬
‫רבותינו זכרונם לברכה )חולי! הס עה״פ )פהליס לו!( ׳אדם ובהמה תושיע ד״‪ ,‬׳אלו‬
‫בני אדם שערומים בדעת ומשימין עצמן כבהמה׳‪ ,‬וכן אמר אסף )תהליס עג כה‬
‫׳ואני בער ולא אדע בהמות הייתי עמך׳‪ ,‬כי לזכות לדעת והשגת אלוקות א״א‬
‫כי אם ע״י שיבטל את שכלו ודעתו האנושי לגמרי ויעבוד את השי״ת ע״ו‬
‫אמונה ומצוות מעשיות בפשיטות ובתמימות גמורה‪ ,‬ואז יזכה ל׳עין לא ראתה‬
‫אלקים זולתך יעשה למחכה לו׳)ישעיה של ג(‪ ,‬וע״ב נקרא בשם ׳תמים׳‪ ,‬כי כשמו‬
‫כן הוא היינו שלם‪ ,‬כי זה עיקר השלימות באמת לעבוד אותו יתברך בתמימות‬
‫ובפשיטות‪ .‬וזה מרומז בפסוק וכל איש חכם לכ אשר נתן ד׳ חכמה ותכונה‬
‫כחמה‪ ,‬שעיקר החכמה הוא ע״י בחינת ערום בדעת‪ ,‬שמשים עצמו ככהמה‪.‬‬
‫)עפ״י שיחות הר״ן סימן טו(‬
‫רט‬ ‫דבש‬ ‫פסודי‬ ‫נחלי‬
‫^ פרשת פרוודי ^‬

‫אלה פקודי המשכן משכן העדות‬

‫לח כא(‬ ‫) ש מו ת‬

‫הכמינו זכרונם לברכה )שנח מטס לומדים את הל״ט מלאכות האסורות‬

‫בשבת מהמשכן‪ ,‬והנה כל המשא ומתן והמלאכות שעושין בני אדם בשביל‬
‫פרנסתם הכל כלול בל״ט מלאכות‪ ,‬ומי שמקדש את עצמו מתאוות עוה״ז‪ ,‬אע״פ‬
‫שמוכרת לטרוה בל״ט מלאכות‪ ,‬הם בשבילו בבהינת בנין המשכן‪ ,‬וזוכה על ידם‬
‫לבחינת ט״ל אורות‪ ,‬כי השי״ת משפיע לעולם כביכול דרך שם הקדוש הוי״ה‪,‬‬
‫ושלושת האותיות י‪-‬ה‪-‬ו הם אורות השפע‪ ,‬והה״א אחרונה היא הכלי שמקבל‬
‫אותם‪ ,‬ושלש אותיות אלו במילוי אלפי״ן ) י י ד ה״א וא״ס‪ ,‬הם גמטריא ל״ט‪ ,‬שהם‬
‫הט״ל אורות שהקב״ה משפיע לבריאה‪ ,‬ומהם בא השפע גם בגשמיות‪ ,‬ע״כ‬
‫כשאדם מתקדש מהבלי עוה״ז‪ ,‬אזי בכל המשא ומתן והמלאכות מאיר לו אור‬
‫אלקות‪ ,‬שהוא האור הנשפע מהשי״ת לבריאה‪ ,‬כשם שבמשכן האיר הקב״ה‬
‫הט״ל אורות בל״ט מלאכות‪ ,‬אך מי שאינו מקדש עצמו ונמשך אחר תאוות‬
‫עוה״ז‪ ,‬אזי עניות רודף אחריו כמבואר בזוהר)ויקרא רמל‪ ,(.‬ואזי המלאכות שעושה‬
‫הם בבחינת משכן בחורבנה‪ ,‬כי אין מאירין בהן הט״ל אורות‪ ,‬ולכן אינו שמח‬
‫בחלקו‪ ,‬אלא תמיד רודף אחר פרנסתו ביגיעה גדולה‪ .‬וזהו משכן משכן שתי‬
‫פעמים‪ ,‬שפעמים המלאכה הוא ט״ל אורות ופעמים היא ל״ט מלאכות‪.‬‬

‫)עפ״י תורה יא(‬

 ‫דבש‬ ‫פסודי‬ ‫נחלי‬
‫ויביאו את המשכן אל משה את האוהל‬
‫)שמות לט לס‬ ‫ואת כל כליו‬

‫)שם מ יח(‬ ‫ויקם משה את המשכן‬

‫כד הוו בעאן לתקנא דא בדא ולאעלאה‬
‫דא בדא לא הוה סליק בידיהון‪ ,‬כיון‬
‫דאייתיאו ליה למשה מיד כלא אסתליק‬
‫בידיה וכל שייפא ושייפא הוה אסתליק‬
‫ועאל בדוכתיה הדא הוא דכתיב ויקם‬
‫משה את המשכן‪,‬‬
‫)כשרצו לתקן חלקי המשכן זה בזה לא היה עולה‬
‫בידם‪ ,‬כיון שהביאו אותם אל משה מיד כל חלק וחלק‬
‫הראוי(‬ ‫למקומו‬ ‫מאליו‬ ‫ונכנס‬ ‫עולה‬ ‫היה‬
‫)זהר פקודי דלת(‬

‫וזה הענין שצריך לקשר עצמו בשעת התפילה לכל הצדיקים‪ ,‬כי כל צדיק‬
‫הוא בהינת משה כמו שמצינו שהצדיקים קוראים זה לזה משה כמו)שנח קא‪(:‬‬
‫׳משה שפיר קאמרת׳‪ ,‬וכל תפילה ותפילה שכל אחד מתפלל הוא בחינת איבר‬
‫מהשכינה שהם אברי המשכן)עיין מגלה עמוקוח אופן קע( שאין שום אחד מישראל יכול‬
‫לאעלא שייפא בשייפא כל חד לדוכתיה ולעשות אותה קומה שלימה אלא משה‬
‫בלחוד‪.‬‬
‫)עפ״י תורה ב(‬
‫הא‬ ‫דבש‬ ‫ויסרא‬ ‫נחלי‬
‫^ פרשת וירורא‬
‫וממד ירו על ראש העולה ונרצה לו לכפר‬
‫)ויקרא א ס‬ ‫עליו‬
‫צריך כל אדם להוציא את עצמו מלילך אחר התאוות המדומיות רק שילך‬
‫אחר השכל להכיר את הבורא יתברך‪ ,‬כי התאוות הם רק בכה המדמה הפך‬
‫השכל והם כה הבהמיות‪ ,‬כי גם בהמה יש לה זה הכה והיא מתאוית גם כן‬
‫לתאוות אלו‪ ,‬וזה טעם הסמיכה והודוי על הקרבגות‪ ,‬כי כל החטאים באים ע״י‬
‫כה המדמה‪ ,‬וע״י הסמיכה והוידוי נמשכין החטאים וכה המדמה על הבהמה‬
‫שהיא בחינת מדמה כנ״ל‪ ,‬ואח״ב תיכף לסמיכה שחיטה‪ ,‬שעי״ז נכנע וגשבר‬
‫המדמה בחינת )תהליס נא ימ( ׳זבחי אלקים רוח נשברה׳‪ ,‬ששבירת הדמיון הם‬
‫הקרבנות‪ .‬וע״כ מן המקדש יצא עיקר מעין החכמה כי שם שברו המדמה‪.‬‬
‫)עפ״י תורה כה(‬

‫^ פרשת צו ^‬
‫)ויקרא ז יב(‬ ‫אם על תורה יקריבנו‬
‫אם על דבר הודאה על נס שנעשה לו‪ ,‬כגון‬
‫יורדי הים והולכי מדברות וחבושי בית‬
‫האסורים וחולה שנתרפא שהם צריכיו‬
‫להודות‪ ,‬שכתוב בהן)מהליס קז נא‪-‬ננ( ׳יודו לד׳‬
‫חסדו ונפלאותיו לבני אדם ויזבחו זבחי‬
‫תודה׳‪ ,‬אם על אחת מאלה נדר שלמים‪,‬‬
‫)רש״י(‬ ‫הללו שלמי תודה הן‪.‬‬
‫תודה היא בחינת חסד‪ .‬היינו‪ ,‬ע״י שמהללים ומודים להשי״ת‪ ,‬עי״ז נתגלה‬
‫חסד ד׳‪ .‬כי בעת צרה ח״ו‪ ,‬אזי יש התגברות הדין‪ ,‬וחסד ד׳ בהסתרה‪ .‬אבל אח״כ‬
 ‫דבש‬ ‫שמיני‬ ‫נחלי‬ ‫חב‬

‫כשיוצאים מהצרה‪ ,‬אזי נתגלה ההסד‪ .‬ואז ע״י שמביאים קרבן תודה ומהללים‬
‫ומודים לד על הישועה‪ ,‬עי״ז מתבוננים ומגלים חסדי ד יותר ויותר‪ .‬וזה שכתוב‬
‫במזמור)תהליס ק!( ׳הודו לד׳ כי טוב׳‪ ,‬המיוסד על הארבעה שצריכין להודות)גרנות‬
‫נלס‪ ,‬׳מי הכם וישמור אלה ויתבוננו הסדי ד״‪ ,‬שע״י התודה וההודאה מתבוננים‬
‫ומגלים את חסדי ד‪.‬‬
‫וזה יהיה עיקר שעשוע עולם הבא בבחינת)יקרא רנה מ( ׳כל הקרבנות בטלין‬
‫חוץ מקרבן תודה׳‪ ,‬שכל ההתקרבות אליו יתברך לעתיד תהיה רק בחינת תודה‬
‫והודאה‪ .‬כי ע״י שמודים ומהללים לשמו הגדול יתברך‪ ,‬מגלים את טובו וחסדו‬
‫כנ״ל‪ ,‬ועי״ז מכירים ויודעים אותו יתברך‪ ,‬כי עיקר הידיעה וההשגה בהשי״ת‬
‫הוא שמשיגים את גודל טובו וחסדו‪ .‬וזה יהיה לעתיד שיכירו אז כשלימות את‬
‫גודל חסדו וטובו יתברך כמ״ש)יא ‪ (p‬׳כי מלאה הארץ דעה את ד״‪.‬‬
‫וצריכים להמשיך הארה זו‪ ,‬להודות ולהלל להשי״ת על כל הנסים‬
‫והנפלאות שעשה עם אבותינו ועמנו מימות עולם עד הנה בכלליות ובפרטיות‪,‬‬
‫גם עכשיו בעוה״ז‪ .‬ואפילו כשעובר על האדם צרות ויסורים ח״ו‪ ,‬אם יסתכל על‬
‫חסדי ד‪ ,‬יראה שגם בהצרה בעצמה‪ ,‬השי״ת מרחיב לו ומגדיל חסדו עמו כמ״ש‬
‫)חהלים ל נ( ׳בצר הרחבת לי׳‪ .‬וע״י שיודה ויהלל להשי״ת על החסדים והטובות‬
‫שעושה עמו‪ ,‬עי״ז ימשיך על עצמו עוד ועוד חסדים כי תודה היא בחינת חסד‬
‫כנ״ל‪ ,‬ואז יתבטלו כל הצרות והדינים ויוושע כשלימות אכי״ר‪.‬‬
‫)עפ״י תורה קצה ח״א ותורה ב ח״ב(‬

‫פרשת שמיני‬
‫ויהי ביום השמיני קרא משה לאהרן‬
‫)ויקרא ט א(‬ ‫ולבניו ולזקני ישראל‬
‫הנה כל הדברים הם על הארץ כמו שאנו האין בחוש שהכל נדל מן הארץ‬
‫וכל הדברים והבריות הולכים ומונחים על הארץ וא״א שיפסקו ויתרחקו מהארץ‬
‫אם לא ע״י כה המכריח היינו ע״י שיש מי שמכריח הדבר ונוטלו ממקומו‬
‫מהארץ ומרחיקו ממנה‪ ,‬וכפי כה המכריח כן נתרחק הדבר מהארץ ואח״ב‬
‫הג‬ ‫דבש‬ ‫שמיני‬ ‫נחלי‬
‫כשנפסק כה המכריה הוזר הדבר לארץ‪ ,‬כגון אם זורק אדם דבר למעלה אזי ע״י‬
‫כהו מכריה הדבר ומפסיקו מהארץ‪ ,‬וכפי כהו כן מכריה הדבר וזורקו למעלה‬
‫יותר‪ ,‬ואה״כ כשנפסק כהו שהוא כה המכריה הוזר הדבר ונופל להארץ‪ ,‬כי‬
‫הארץ יש לה כה המושך וממשכת כל הדברים לעצמה כי אם לאו לא היו‬
‫יכולים להתקיים עליה כי היה ראוי לפול ממנה מהמת שהיא כדורית וכל בני‬
‫העולם עומדים סביבה כידוע‪ ,‬אך היות ויש לה כה המושך‪ ,‬ע״כ כשנפסק כה‬
‫המכריה והוזר הדבר ונופל למטה להארץ‪ ,‬כל מה שמתקרב יותר למטה הוא‬
‫פורה ונופל למטה במהירות יותר‪ ,‬זה מהמת שמתקרב להכה המושך של הארץ‬
‫ע״כ הוא נופל במהירות יותר למטה‪.‬‬

‫)גראשית ‪ m‬נז(‬‫ויש צדיק שהוא עניו ושפל ומשים עצמו כעפר בבהינות‬
‫׳ואנוכי עפר ואפר׳‪ ,‬וע״כ הוא יסוד עולם בהינת עפר כמ״ש )משלי י כה( ׳וצדיק‬
‫יסוד עולם׳‪ ,‬וכל הדברים נמשכים ממנו ועומדים עליו‪ ,‬ואפילו כל הצדיקים הם‬
‫רק ענפים ממנו כל אהד לפי בהינתו‪ ,‬יש שהוא בהינות ענף ממנו ויש שהוא‬
‫בהינות ענף מן הענף‪ ,‬וע״כ יש לו כה המושך להמשיך כל הדברים אליו‪ ,‬וזה‬
‫שאנו האין כשאדם נוסע להצדיק כל מה שמתקרב למקום הצדיק יותר‪ ,‬יש לו‬
‫השק יותר מהמת שמתקרב יותר להכה המושך כנ״ל‪ ,‬והנה היה ראוי שימשכו‬
‫כל בני אדם לזה הצדיק‪ ,‬אך ע״י כה המכריה מפסיקין ומרהיקין ממנו‪ ,‬היינו‬
‫שיש בני אדם שע״י דיבורם ומעשיהם הם מכריהים ומרהיקים בני אדם‬
‫מהצדיק‪ ,‬ולפי כה המכריה כן מרהיק מהצדיק כנ״ל‪ ,‬ואה״כ כשיפסיק כה‬
‫המכריה יתזור וימשיך עצמו ויתקרב להצדיק שהוא בהינת עפר שיש לו כה‬
‫המושך כנ״ל‪.‬‬

‫וזה בהינת המשכן‪ ,‬כי המשכן היה לו כה המושך להמשיך אלקות למקום‬
‫שהיה עומד שם בבהינת )שיר השירים א ‪ a‬׳משכני אהריך נרוצה׳‪ ,‬׳אהריך נרוצה׳‬
‫דייקא כי כל מה שמתקרב יותר אליו הוא רץ ביותר מהמת הכה המושך כנ״ל‪,‬‬
‫וכמובא במדרש)שמוח תה א ועיי! זהר נחקחי( שהמשכן הוא לשון משכון‪ ,‬שהוא משכון‬
‫לישראל שתשרה שכינה אצלם אפילו אם יהטאו ה״ו כמ״ש )ויקרא ט יא( ׳ונתתי‬
‫משכני בתוככם ולא תנעל נפשי אתכם׳‪ ,‬נמצא שע״י המשכן השכינה שורה‬
‫בישראל כי יש לה כה המושך להמשיך אלקות למקום שהיה עומד שם כנ״ל‪,‬‬
‫וע״כ א״א להקים את המשכן אלא הצדיק שהוא בהינת עפר בהינת משה שהיה‬
‫עניו מכל האדם כמ״ש )שמוח מ יח( ׳ויקם משה את המשכן׳‪ ,‬ואהר לא היה יכול‬
 ‫דבש‬ ‫שמיני‬ ‫נחלי‬
‫לחקימו )עיי! זהר פקודי רלמס‪ ,‬כי דוקא זח חצדיק שחוא בחינת עפר בחינת כח‬
‫חמושך‪ ,‬יכול לחקים חמשכן שחוא בחינת כח חמושך לחמשיך האלקות כנ״ל‪.‬‬

‫וזח שכתוב )מרים ז ‪ 0‬׳לא מרובכם חשק ד בכם כי אתם חמעט‪ /‬ודרשו‬
‫רז״ל)פולי! פ״פ והונא נפרש״י שס( ׳לא מרובכם‪ ,‬לפי שאין אתם מרבין עצמכם אלא‬
‫ממעפזין לפיכך חשק בכם׳‪ ,‬כי מחמת שחם ממעיפזין ומקפזינים עצמן עי״ז חם‬
‫בבחינת עפר שיש לו כח חמושך שמושך חאלקות כנ״ל‪ ,‬וע״כ חשק ד׳ בכם‪ ,‬וזח‬
‫בחינת )ישעיה נז פס‪ :‬׳אשכון את דכא׳‪ ,‬שע״י שפלות שמשים עצמו כעפר יש לו‬
‫כח חמושך לחמשיך חשי״ת אצלו‪.‬‬

‫וזח בחינת חכבוד חנאמר אצל חמשכן כמ״ש)שמות כפ מג( ׳ונקדש בכבודי׳‪,‬‬
‫וכמ״ש )שם מ לל( ׳וכבוד ד׳ מלא את חמשכן׳‪ ,‬כי כל חכבוד וחנדולח שיש לכל‬
‫אדם שבעולם מקטן ועד גדול כולם מקבלים רק מזח חצדיק שחוא בחינת עפר‬
‫בחינת משכן שממנו נמשך חכל כמ״ש)מגילה לא( ׳כל מקום שאתח מוצא גדולתו‬
‫שם אתח מוצא ענוותנותו׳‪ ,‬שבמקום חשפלות וחקטנות שם שורח כל חכבוד‬
‫וחגדולח‪ ,‬וע״ב כל חראשים שבעולם מקבלים כבודם מזח חצדיק שחוא בחינת‬
‫עפר בחינת משכן‪ ,‬וכן חתחדשות חכבוד כי בכל פעם נתחדש חכבוד שזח‬
‫חממונח בא לחתמנות אחר ונתחדש חראשיות וחכבוד חכל ע״י זח חצדיק כי‬
‫כפי חקמתו את חמשכן בכל פעם שמשם בא חכבוד בבחינות ׳וכבוד ד׳ מלא‬
‫את חמשכן׳ כנ״ל‪ ,‬כן נתחדש כל חכבוד וחראשיות כנ״ל‪.‬‬

‫וזה ויהי כיום השמיני קרא משה לאהרן ולבניו ולזקני ישראל‪ ,‬כי‬
‫כשהצדיק צריך לקרוא לראשי העם כדי להשפיע להם כבוד‪ ,‬הוא קורא אותם‬
‫בזה שהוא מקים את המשכן ששם הכבוד כנ״ל‪ ,‬היינו שנהיה התחדשות הכבוד‬
‫בעולם ועי״ז כולם באים אליו לקבל הכבוד ממנו‪ ,‬וזה ע״י כיום השמיני‪ ,‬שהקים‬
‫משה את המשכן‪ ,‬קרא משה לאהרן ולכניו ולזקני ישראל‪ ,‬שהם כלל ראשי‬
‫העם מקטן ועד גדול‪ ,‬וזה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה )ר״ה א( ׳שניסן ראש‬
‫השנה למלכים׳‪ ,‬כי אז היה הקמת המשכן שמשם נמשך הכבוד של המלכים‬
‫והראשים כנ״ל‪.‬‬
‫)עפ״י תורה ע(‬
‫רטו‬ ‫דבש‬ ‫שמיני‬ ‫נחלי‬
‫ויקריבו אש זרה אשר לא ציוה אותם‬
‫)ויקרא י א(‬
‫)שער לח ד(‬‫הנה אחיזת החיצונים והדינים הוא ברגלים וכמובא בעץ חיים‬
‫שעקב הוא בנמטריא שתי פעמים אלקים‪ ,‬ושם אלקים מרמז למידת הדין כידוע‪,‬‬
‫וכשיש להחיצונים אחיזה ושליפזה אזי הם מונעים את ההשפעות והברכות‬
‫שנשפעים מהשי״ת שלא יושפעו לישראל‪ ,‬ואז יש ח״ו דינים וצרות לישראל‪.‬‬
‫והפעולה להבריח החיצונים משם הוא שימשיך לתוך הרגלים הארה‬
‫משורשם‪ .‬כי שורש הדינים הוא ספירת הבינה כמובא בזהר )ויקרא י;(‪ ,‬ושם הוא‬
‫כולו רחמים‪ ,‬כי תכלית הדינים הוא רק כדי שיוכלו לקבל על ידם השפע במידה‬
‫וגבול‪ ,‬ולכן ע״י שממשיכין הארה מהבינה לתוך הרגלים נמתקין הדינים‪ ,‬ואז‬
‫החיצונים בורחים משם ונמשך שפע וברכה‪ ,‬ולכן מובא בזהר)שס רעא( שהבינה‬
‫היא שורש הברכה‪ ,‬כי על ידה נמתקין הדינים ונמשך ברכה‪.‬‬
‫ושורש הברכות שהוא הבינה נקרא יין המשמח בחינת )פהליס קד מס ׳ויין‬
‫ישמח לבב אנוש׳‪ ,‬כי השמחה היא בלב כמ״ש )חהלים ד ח( ׳נתת שמחה בליבי'‪,‬‬
‫והלב הוא בינה שבה הלב מבין)פחח אליהס‪ ,‬נמצא שספירת הבינה שהיא הלב‬
‫ששם הוא מקום השמחה היא ענין היין שמשמח הלב‪ ,‬וע״י שממשיך אותו לתוך‬
‫הרגלים‪ ,‬נמתקין הדינים‪.‬‬
‫וזה נעשה ע״י ששותה יין דקדושה כגון בקידוש של שבת או השכרות‬
‫של פורים ועי״ז נעשה שמח ונתלהב עד שרוקד‪ ,‬כי זאת ההלהבות הוא ׳אשה‬
‫ריח ניחוח לד׳ )‪3‬ממר נח ח(‪ ,‬שהוא אש ודינים דקדושה שהוא ממתיק כל הדינים‪,‬‬
‫כי הוא בא מכה היין בחינת בינה עד שיורד לתוך הרגלים ומגרש החיצונים‬
‫משם‪.‬‬
‫אבל מי שמרקד בהתלהבות היצר זה בחינת ויקריבו אש זרה אשר ?א‬
‫ציוה אותם‪ ,‬שהוא אש ודינים של הספז״א‪ ,‬והוא נקרא יין המשכר שאינו מביא‬
‫שמחה אמיתית ששמח בהשי״ת‪ ,‬אלא שמחה של התלהבות היצר‪ ,‬ושם יש ח״ו‬
‫אחיזה להחיצונים‪.‬‬
‫)עפ״י תורה מא(‬
 ‫דבש‬ ‫אחרי מות‬ ‫נחלי‬ ‫רטז‬

‫^ פרשת אחרי מות ‪-8-‬‬

‫)ויקרא טז טז(‬ ‫השוכן איתם בתוך טומאתם‬
‫)רש״י(‬ ‫אעפ״י שהן טמאים שכינה ביניהם‪.‬‬
‫מידת המלכות נקראת בשם ׳שכינה‪ /‬על שם ששוכנת עם ישראל אפילו‬
‫בזמן שהם טמאים כמ״ש )י ק ר א טז טס ׳השוכן איתם בתוך טומאתם׳ )ספרא אסר פ״ד(‪.‬‬

‫וע״כ היא נקראת ׳אם כל חי׳)עיי! מדרש מעלם קנה‪ /:‬כי כמו שהאם הולכת תמיד עם‬
‫בניה ואינה שוכחת אותם‪ ,‬כן השכינה שורה בישראל אפילו כשהם טמאים‪.‬‬
‫וזה בחינת הדיבור כמ״ש)הקדמת פיקיס ׳מלכות פה׳‪ .‬וזהו)ירמיה לא יט( ׳כי מדי‬
‫דברי בו זכור אזכרנו עוד׳‪ ,‬היינו שאפילו אם האדם מונח ח״ו במקום שהוא‪,‬‬
‫אפילו בשפל המדריגה מאוד אפילו במקומות הנמוכים והמטונפים‪ ,‬אם יתחזק‬
‫עכ״פ לדבר גם שם דיבורים קדושים של תורה ותפילה ושיחה בינו לבין קונו‪,‬‬
‫הוא יכול להזכיר את עצמו בהשי״ת לעולם‪ ,‬כי הדיבור אינו מניח אותו לשבוח‬
‫את השי״ת‪ .‬והבן הדבר היטב מגודל כה הדיבור‪ ,‬והוא עצה נפלאה ונוראה למי‬
‫)עפ״י תו ר ה ע ח(‬ ‫שחפץ באמת לבל יאבד עולמו לגמיי ח ״ י •‬

‫)ויקרא יח דס‬ ‫וחי בהם‬

‫צריך להאמין בהשי״ת באמונה פשוטה בלי חכמות וחקירות כלל‪ ,‬וכן‬
‫בעבודת השם יש חכמות שצריך להרחיק מהם כגון לחקור ולדקדק ביותר אם‬
‫יוצאים כראוי במה שעושים או לא‪ ,‬כי כל אלו החכמות של העולם שיש‬
‫להנבנסין ומתחילין קצת בעבודת השם אינם חכמות כלל והם רק דמיונות‬
‫ובלבולים גדולים שמפילין את האדם מעבודתו‪ ,‬כי בשר ודם א״א לו שיצא ידי‬
‫חובתו בשלימות ׳ואין הקב״ה בא בטרוניא עם בריותיו׳ )ע״ז ג‪ /‬ו׳לא ניתנה תורה‬
‫למלאכי השרת׳)קחשי! נד‪ /‬ועל אלו המדקדקים ומחמירים בחומרות יתירות נאמר‬
‫וחי בהם ודרשו חז״ל ׳ולא שימות בהם׳)יומא פה;‪ /‬כי אין להם שום חיות משום‬
‫מצוה מחמת הדקדוקים והמרה שחורה שלהם מחמת שנדמה להם שאינם‬
‫)עפ״י תו ר ה מד ח״ב(‬ ‫יוצאים ידי חובתם בהמצוות שעושים•‬
‫הז‬ ‫דבש‬ ‫אחרי מות‬ ‫נחלי‬
‫)ויקרא יח כח(‬ ‫כאשר קאה את הגוי‬
‫מי שנוסע לארץ ישראל וכוונתו לשמים באמת כדי לשוב עי״ז להשי״ת‪,‬‬
‫בודאי תועיל לו ארץ ישראל מאוד‪ .‬כי טבע האכילה שהמזון נתהפך לגוף‬
‫הניזון‪ ,‬כגון כשהחי אוכלת צומח בנון עשבים‪ ,‬נתהפכין העשבים לגוף החץ וכן‬
‫מחי למדבר‪ ,‬כשהמדבר אוכל את החי‪ ,‬נתהפך החי למדבר‪ ,‬וכך כל איבר ואיבר‬
‫שהמזון נכנם לשם‪ ,‬הוא נתהפך למהות האיבר ממש‪ ,‬כגון מה שנכנס למוח‬
‫נתהפך למוח‪ ,‬ומה שנכנס ללב נתהפך ללב‪ ,‬וכן לשאר האיברים‪.‬‬

‫וכן הוא בקדושת ארץ ישראל שעליה נאמר )נמדנר יג ל‪ (3‬׳ארץ אוכלת‬
‫יושביה׳‪ ,‬היינו שהיושב שם נאכל אצלה ונהפך למהותה‪ ,‬וכמו כן בהתקרבות‬
‫לצדיקים‪ ,‬שכשהאדם דבוק לצדיק ומאמין בו‪ ,‬אזי עי״ז הוא נאכל ונהפך למהות‬
‫הצדיק ממש‪ ,‬וזהו אמרו רבותינו זכרונם לברכה )‪ mn‬קיא( ׳כל היושב בארץ‬
‫ישראל שרוי בלא עוון׳ שנאמר)ישעיה לג »( ׳העם היושב בה נשוא עון׳‪ ,‬כי הוא‬
‫נאכל אצלה ונהפך למהותה הקדוש‪.‬‬

‫אבל העיקר תלוי ברצון‪ ,‬אם רצונו חזק מאוד להתקרב להשי״ת ולעבוד‬
‫אותו‪ ,‬רק שקשה לו לשבור תאוות גופו‪ ,‬אז ע״י קדושת ארץ ישראל והתקרבות‬
‫לצדיקים יהיה ׳נאכל׳ אצלם‪ ,‬אך אם אין רצונו כלל לעבוד את השם‪ ,‬לא יועיל‬
‫לו ההתקרבות לצדיק‪ ,‬כי הוא דומה למזון שאין הטבע סובלת אותו‪ ,‬שאז הנוף‬
‫מקיא אותו‪ ,‬כן הוא ממש בענייננו‪ ,‬שאינו נאכל כלל לארץ ישראל או להצדיק‪.‬‬
‫וזהו בחינת הכתוב כאשר קאה את הגוי‪ ,‬שמי שאינו מקיים את המצוות‪ ,‬ארץ‬
‫ישראל אינה יכולה לסובלו להיות נאכל אצלה שיתהפך למהותה‪ ,‬רק היא‬
‫מקיאה אותו‪ ,‬ד׳ יצילנו‪.‬‬
‫)עפ״י תורה קכט(‬
 ‫דבש‬ ‫סדושים‬ ‫נחלי‬ ‫חח‬

‫^ פרשת ר!דושים‬

‫)ויקרא יט יד(‬ ‫ויראת מאלקיך‬

‫כשאדם משיח בינו לבין קונו ודן ושופט את עצמו על כל עסקיו אם כך‬
‫ראוי והגון לו לעשות ולהתנהג אם לאו‪ ,‬עי״ז הוא מעלה את היראה לשרשה‪,‬‬
‫היינו שמסיר מעצמו כל הפחדים ולא ירא ולא יפחד רק ממנו יתברך‪ .‬כי כל‬
‫היסורין והפחדים שיש לאדם‪ ,‬הם מהיראות הנפולות‪ ,‬היינו שכשיש דינים על‬
‫האדם‪ ,‬אזי מידת היראה ששורשה מנבורות כידוע )ליקומי פורה וירא(‪ ,‬נופלת‬
‫ומתלבשת בדברים גשמיים‪ ,‬כי אמרו חז״ל ׳אם אין דין למטה יש דין למעלה׳‪,‬‬
‫ובששופטין את האדם במשפט של מעלה‪ ,‬אזי הדין נתלבש בכל מיני דברים‬
‫שנעשים שלוחים למקום לעשות בזה האיש משפט ולעורר אותו‪ ,‬כמו שאמרו‬
‫חכמינו זכרונם לברכה)נדרס מא( עה״פ)פהליס קיט צא( ׳למשפטיך עמדו היום כי הכל‬
‫עבדיך׳‪ ,‬׳ביון שהניע קיצו של אדם‪ ,‬אזי הבל עבדיך לעשות דין בזה האדם׳‪,‬‬
‫וכמו שרואים בחוש שעפ״י רוב היסורים של אדם באים בסיבה קלה‪ ,‬ע״י דבר‬
‫קטן שלא היה עולה על הדעת שע״י דבר קטן כזה יתגלגל לו חולאת ויסורים‬
‫כאלה ח״ו‪ ,‬אבל כשאדם משיח את ליבו לפני ד׳‪ ,‬ושופט ודן את עצמו אם מעשיו‬
‫הם בראוי או לא‪ ,‬אזי אין דין למעלה‪ ,‬ואין היראה מתלבשת בשום דבר בכדי‬
‫לעורר אותו כי כבר נתעורר מעצמו‪ ,‬ואזי מעלה את כל היראות שנפלו ואין‬
‫כה בשום דבר שבעולם להפחיד אותו‪ ,‬וזובה להתיירא אך ורק ממנו יתברך‪.‬‬
‫)עפ״י תורה טו(‬

‫)ויקרא יט יז(‬ ‫הוכח תוכיח את עמיתך‬

‫אמר רבי עקיבא תמה אני אם יש בדור‬
‫)ערכין טז‪(:‬‬ ‫הזה מי שיכול להוכיח‪.‬‬
‫אע״פ שתוכחה הוא דבר גדול ומוטל על כל אחד מישראל להוכיח את‬
‫חבית כשרואה בו שאינו מתנהג כשורה‪ ,‬אעפ״כ לא כל אדם ראוי להוכיח‪ ,‬כי‬
‫כשהמוכיח אינו ראוי אזי לא די שאינו מועיל בתוכחתו‪ ,‬אך גם הוא מבאיש‬
‫את ריח הנשמות השומעות אותו‪ ,‬כמו שכאשר מונח איזה דבר שיש לו ריח‬
‫שאינו טוב‪ ,‬כל זמן שאין מזיזין אותו אין מרגישין את הריח רע‪ ,‬אבל‬
‫חט‬ ‫דבש‬ ‫סדושים‬ ‫נחלי‬
‫כשמתחילין להזיז אותו אזי מעוררין את הריח רע‪ ,‬כ״כ הוא התוכחה של מי‬
‫שאינו ראוי להוכיח‪ ,‬שהוא מזיז ומעורר הריח רע של המעשים רעים ומידות‬
‫רעות של האנשים שמוכיחם‪ ,‬ועי״ז הוא מבאיש ריחם ונופלים בדעתם לגמרי‬
‫מלחזור בתשובה‪.‬‬
‫אבל כשהמוכיח ראוי להוכיח אזי אדרבה ע״י תוכחתו הוא מוסיף ונותן‬
‫בהם ריח טוב‪ ,‬כי הוא מוכיחם מתוך אהבה ורחמנות למצוא בהם איזה מעט‬
‫טוב‪ ,‬ואפילו אם השני הוא רשע גמור איך אפשר שאין בו איזה טוב שעשה‬
‫איזה מצוה או דבר טוב מימיו‪ ,‬ואף שכשמתחיל להסתכל באותו דבר‪ ,‬הוא‬
‫רואה שהוא מלא פצעים ואין בו מתום‪ ,‬שגם המצוה ההיא מלאה פניות‬
‫ומחשבות זרות‪ ,‬מכל מקום איך אפשר שלא יהיה בו איזה נקודה אמיתית‪ ,‬ועי״ז‬
‫עצמו שמוצא בו איזה נקודה טובה ומעלה אותו מכף חובה לכף זכות‪ ,‬עי״ז הוא‬
‫מעלה אותו באמת מכף חובה לכף זכות ומוסיף בו ריח טוב שמזין את נשמתו‪,‬‬
‫כי עכשיו הוא רואה שבאמת שורשו האמיתי הוא חלק אלוק ממעל ושאר‬
‫מעשיו הם רק כמו קליפה העוטפת את הפרי‪ ,‬וע״כ יש לו יכולת לחזור בתשובה‬
‫)עפ״י תורה רפב ותורה ח ח״ב(‬ ‫לשורשו‪.‬‬

‫)ויקרא יט יח(‬ ‫ואהבת לרעך כמוך אני ל‬

‫הקב״ה אב הרחמן ואפילו כשמעניש ח״ו זה ברחמים‪ ,‬כי לפי מעשה האדם‬
‫היה מגיע לו יסורין יותר ויותר‪ ,‬וע״כ צריך לקבל את היסורין באהבה‪.‬‬
‫וזהו ואהבת לרעך‪ ,‬שתאהב את הרע שבא לך‪ ,‬היינו הרעות והיסורין‬
‫הבאים עליך ח״ו‪ ,‬תקבלם באהבה‪ ,‬כי כמוך כמו שאתה דהיינו לפי מעשיך‪ ,‬אני‬
‫ד׳)שם הוי״ה המורה על מילה היסמיס(‪ ,‬עדיין אני מתנהג עמך ברחמים‪.‬‬
‫)עפ״י תורה קסה(‬

‫)ויקרא יט לס‬ ‫מאזני צדק‬

‫צריך להתירא ולפחוד מן הכבוד כי הוא סכנה גדולה סכנת נפשות‪ ,‬כי‬
‫הכבוד הוא בחינת מלכות כמ״ש)חהליס כל ‪ a‬׳מלך הכבוד׳‪ ,‬והמלכות דן את הכל‬
‫)שער מאמי רשנ״י שפרא לצניעוהא פ״א(‪ ,‬וע״כ הכבוד בעצמו דן את האדם ושוקל אותו‬
‫במאזניים אם הוא מקבל אותו כמו שצריך‪ ,‬דהיינו אם הוא יודע שכל העשירות‬
 ‫דבש‬ ‫אמור‬ ‫נחלי‬ ‫רב‬

‫או ההכמה וכדומה שבגללם מכבדים אותו‪ ,‬הכל מהשי״ת‪ ,‬וכל הכבוד מגיע רק‬
‫אליו יתברך לבד‪ ,‬או שהוא לוקח את הכבוד לעצמו כאילו שלו בעצמו מגיע‬
‫הכבוד‪ ,‬ואם ח״ו גמצא שפגם בכבוד כחוט השערה ולא קיבלו כמו שצריך‪ ,‬אזי‬
‫ח״ו הכף חובה מכרעת ויוכל לגרום לו מיתה‪.‬‬
‫וזהו מאזני צדק‪ ,‬׳צדק הייגו מלכותא קדישא׳)הקדמה חיקרז( שהוא בחיגת‬
‫הכבוד כנ״ל‪ ,‬היינו שכשבא לאדם כבוד בחינת צדק אזי הוא נשקל במאזנים‪.‬‬
‫)עפ״י תורה קלא(‬

‫^‪ -8‬פרשת אמור ^‬

‫בי בל איש אשר בו מום לא יקרב‬
‫)ויקרא כא יח(‬

‫ע״י יראה זוכים לתפילה כשלימות‪ .‬כי תפילה היא במקום קרבן )‪3‬רטח ט‪,(:‬‬
‫ובקרבן כתיב כל איש אשר בו מום לא יקרב‪ ,‬ואם אין לבו שלם עם ד׳ אלוקיו‬
‫זהו בחינת בעל מום‪ ,‬ואזי אינו יכול לעבוד עבודתו תמה‪ .‬אבל ע״י יראה זוכה‬
‫שיהיה שלום בעצמיו לעבוד את ד׳ בלב שלם כמ״ש בזהר)יחח עט‪ (.‬׳באתר דאית‬
‫יראה תמן תשתכח שלימתא׳ וכמ״ש)חהלים לד י( ׳כי אין מחסור ליראיו׳‪ ,‬ואזי יוכל‬
‫)עפ״י תורה יד(‬ ‫להתפלל כראיי•‬

‫)ויקרא כג ‪0‬‬ ‫מקרא קורש‬

‫ע״י התגלות הרצון היינו שנתגלה שכל הבריאה מונהגת ברצונו יתברך‬
‫בלי שום חיוב הטבע כלל‪ ,‬עי״ז מקבלים יראה‪ ,‬כי אז מאמינים שיש שכר ועונש‬
‫ושצריך להתיירא מפניו יתברך‪ ,‬אבל כשאין נתגלה הרצון ונדמה ח״ו שהכל‬
‫מתנהג עפ״י הטבע‪ ,‬לא שייך יראה כי סוברים שאין שכר ועונש ח״ו‪.‬‬
‫רכא‬ ‫דבש‬ ‫אמור‬ ‫נחלי‬
‫וזהו מקרא קודש‪ ,‬שהימים טובים מכריזים וקוראים קודש‪ ,‬שהכל‬
‫מתנהג רק עפ״י רצונו בלבד‪ ,‬בי בכל יום טוב עשה עימנו השי״ת נימים למעלה‬
‫מדרך הטבע‪ ,‬בפסח יציאת מצרים‪ ,‬בשבועות שנתן לנו את התורה באותות‬
‫נוראות‪ ,‬ובסוכות היקף ענני כבוד‪ ,‬שהם כולם לא עפ״י דרך הטבע‪ ,‬ועי״ז נתגלה‬
‫שהכל נעשה ברצונו יתברך ושאין שום היוב טבע כלל‪.‬‬
‫אלא שצריכים להטות אוזנינו וליבנו היטב לשמוע קול הקריאה הזאת‪ ,‬כי‬
‫המט״א מתגברת מאוד על האדם שינהג במצות אנשים מלומדה ולא ישים ליבו‬
‫אל קריאת הקודש‪ ,‬ולפי מה ששומע זאת כן זוכה לשמהת יום טוב‪ ,‬כי‬
‫כשמוכרים ה״ו שהכל מתנהג עפ״י סדר הטבע‪ ,‬אזי קשה מאוד למבול‬
‫השעבודים והגלות וכל מה שהעכו״ם מכבידים עלינו‪ ,‬אבל כשנתגלה שהכל‬
‫מתנהג ברצונו יתברך‪ ,‬אזי יודעים שהכל לטובה ושהשי״ת עוד יגאלנו ויצילנו‬
‫)עפ״י תורה ד ח״ב(‬ ‫מידם והכל יתהפך לטובי'•‬

‫אלה מוערי ר מקראי קרש אשר תקראו‬

‫)ויקרא כג ד(‬ ‫אתם במועדם‬
‫אתם‪) .‬ראש השנה כד(‬ ‫אל תקרי אותם אלא‬
‫מגולה להיגצל מגדלות הוא לכבד את הימים טובים ולקבל אותם בשמהה‬
‫ובהרהבת הלב כפי יכולתו‪ .‬כי טבע הקטגות שיתבטל לגבי הגדלות‪ ,‬וע״כ‬
‫כשמקורבים לאור הצדיק נתבטלים לגמרי בבחינת )אית נט ס( ׳ראוני נערים‬
‫וגחבאו׳)עיי! ירושלמי נרמת יג‪ ,(.‬ועיקר אור קדושת הימים טובים תלוי בצדיקים כמו‬
‫שדרשו רבותינו זכרוגם לברכה ׳אל תקרי אותם אלא אתם‪ /‬וע״כ ׳חייב אדם‬
‫להקביל פגי רבו ברגל׳ )י״ ה טזס‪ ,‬כדי לקבל על ידו קדושת היום‪.‬‬
‫נמצא שכשמקבל את הימים טובים כראוי בקדושה ובשמחה‪ ,‬הרי זה‬
‫כראות פגי הצדיק ואז ממילא גתבטל הגדלות שלו‪ ,‬וע״כ יום טוב בגימטריא‬
‫מ״ג עם העשר אותיות כמובא בכווגות )פע״ש שער מקראי קודש פ״ג(‪ ,‬שהוא היפך ׳גם׳‬
‫);‪gj‬״‪ ,‬חןךן_‬ ‫רוח)עיי! הקונים מ! זו״פ(‪ ,‬כי היום טוב מבטל הגדלות‪.‬‬
 ‫דבש‬ ‫בהר‬ ‫נחלי‬ ‫רבב‬

‫^‪ -8‬פרשת גהר ^‬

‫והיתה שבת הארץ לכם לאכלה‬

‫)ויקרא כה ‪0‬‬

‫ידוע בכתבים שהקב״ה משפיע לבריאה את השפע דרך הספירות מכתר‬

‫עד מלכות‪ ,‬ומספירת מלכות נשפע פרנסה לכל העולם‪ ,‬ואיתא בתיקו״ז )‪(;3P‬‬
‫ששבת היא בחינת מלכות‪ ,‬וזה רמז הפסוק והיתה שכת הארץ לכם לאכלה‪,‬‬
‫שהאוכל ‪ -‬השפע שהקב״ה משפיע‪ ,‬בא מהשבת בחינת המלכות‪ ,‬כי ע״י‬
‫קדושת השבת‪ ,‬נשפע ברכות והארות בכל העולמות ובכל המדריגות הן‬
‫ברוחניות והן בגשמיות‪.‬‬
‫)עפ״י תורה נח(‬

‫פרשת גחוהתי‬

‫וזכרתי את בריתי יעקב ואף את בריתי‬

‫יצהק ואף את בריתי אברהם אזכור‬
‫)ויקרא כו מב(‬ ‫והארץ אזכור‬
‫איתא בזהר )הקדמה א;( שכשיש ח״ו דינים וקטרוגים בעולם‪ ,‬אזי ע״י קול‬
‫תינוקות של בית רבן שעוסקים בתורה נתגלית זכות האבות בעולם להגן עלינו‪.‬‬
‫והענין הוא שכל הדינים באים מזה שנתרחקים מאור חכמת התורה ומתגברת‬
‫חומריות ובהמיות הגוף שהם סכלות ושפזות‪ .‬וכדי להמתיק הדין צריך להגביר‬
‫את אור התורה ננד הסכלות והחומריות‪ ,‬והוא ע״י תינוקות של בית רבן שיש‬
‫להם הבל שאין בו חטא שהוא טהור וקדוש בקדושת התורה‪ ,‬שעי״ז נתגלה אור‬
‫רט‬ ‫דבש‬ ‫בחוסתי‬ ‫נחלי‬
‫האבות להמתיק ולבטל את הדינים‪ ,‬כי אין דומה התורה היוצאת מהבל שיש‬
‫בו הטא‪ ,‬להתורה היוצאת מהבל שאין בו הטא )עיין שגת קיט;(‪.‬‬
‫וע״י צדקה לעניי ארץ ישראל נכללים באוירא דארץ ישראל שהוא ג״ב‬
‫בחינת הבל הקדוש שאין בו חטא‪ ,‬ולכן ע״י צדקה לעניי ארץ ישראל מגבירים‬
‫את חכמת התורה על הסכלות ובהמיות הגוף ומעוררים זכות אבות ונמתקים‬
‫הדינים‪.‬‬
‫וזה פירוש וזכרתי את כריתי יעקב ואף את כריתי יצחק ואף את‬
‫כריתי אכרהם אזכור‪ ,‬אימתי יתנלון האבות בעולם‪ ,‬כשיתקיים והארץ‬
‫אזכור‪ ,‬כשיהיה לך אוירא דארץ ישראל‪ ,‬שהוא בחינת הבל שאין בו חטא‪.‬‬
‫)עפ״י תורה לז(‬

‫וזברתי את בריתי יעקב ואף את בריתי‬

‫יצחק ואף את בריתי אברהם אזבור‬
‫)ויקרא כו מט‬ ‫והארץ אזבור‬
‫ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא‬
‫)שם מס‬ ‫מאםתים‬
‫אעפ״י שאנו עכשיו בגלות תחת יד הסט״א וארץ ישראל תחת יד העכו״ם‬
‫ואין יכולת בקדושתה להתגלות שזה בחינת גלות השכינה כמובא בזוהר)קדושים‬
‫פד( שא״י היא בחינת מלכות היינו השכינה הקדושה‪ ,‬מ״ם גם עכשיו בגלות המר‬
‫הזה יש יכולת לגלות משהו מקדושת א״י‪ ,‬וזה ע״י התנוצצות זכות האבות‬
‫כמאמר הזהר)שלש קעד( ׳באתר דאית תמן אבות אית תמן שכיגתא׳‪.‬‬
‫וזהו מרומז בפסוק וזכרתי את כריתי יעקכ וכו׳ והארץ אזכור‪ ,‬שע״י‬
‫שמתנוצץ אור זכות האבות‪ ,‬אזי והארץ אזכור‪ ,‬נתגלה קדושת ארץ ישראל‪,‬‬
‫וזהו ואף גם זאת כארץ אויכיהם לא מאסתים וכר‪ ,‬זאת היינו המלכות ‪-‬‬
‫השכיגה )שיקר! פיקק שא(‪ ,‬שאף כארץ אויכיהם בגלות המר הזה‪ ,‬יכולין לגלות‬
‫את זאת ‪ -‬המלכות‪ ,‬שהיא פגימיות קדושת ארץ ישראל‪.‬‬
‫)עפ״י תורה נה(‬ ‫י‬ ‫י‬
 ‫דבש‬ ‫נשא‬ ‫נחלי‬ ‫רכד‬

‫פרשת נשא‬

‫ועבר עליו רוח קנאה וקינא את אשתו‬

‫)במדבר ה יד(‬

‫וכתב את האלות האלה הכהן בספר‬

‫)שם כס‬ ‫ומחה אל מי המרים‬
‫ומה לעשות שלום בין איש לאשתו אמרה‬
‫תורה שמי שנכתב בקדושה ימהה על‬
‫המים הללו ‪ -‬ספרי מיניו שמטילין קנאה‬
‫ואיבה ותחרות בין ישראל לאביהן‬
‫שבשמים על אחת כמה וכמה שימחו‬
‫)שבת קטז‪(.‬‬ ‫ויאבדו ויעקרו מן העולם‪.‬‬
‫הנה הצדיקים הגדולים הקדמונים‪ ,‬התנאים ואמוראים וכיוצא בהם בודאי‬
‫עשו ספרים הרבה אך נאבדו ונמהו מן העולם ]עיין סזקוני סוף נשלס וז״ל ׳זכרון נספר‪ ,‬גססר‬
‫הידוע והוא ספר מלחמות ד׳)נמדנר נא יא( ונעוונוחינו איננו אימנו נאשר אין לנו הפר הישר)יהושע יג( מדרש עידו‬
‫)דהי״נ יג( ודנר הימים למלט ישראל)מא יד( והפר שלמה)שם ה([‪ ,‬וכן יש צדיקים גנוזים והם יודעים‬
‫פנים בתורה אך הם צריכים להעלים תורתם וכמו שמספרין שהבעש״ט זכרונו‬
‫לברכה היה בקהילת קודש בראד ונתאכסן אצל גביר אהד והיו מםובין שם‬
‫אנשים רבים מכובדים לכבודו כנהוג והיה יושב שם למפזה אצל השולהן בעל‬
‫דרשן אהד והיה אוכל הרבה וכשאהרים ראו את זה התהילו לתת לו הרבה‬
‫אוכל כדי לעשות ממנו ליצנות והדרשן עשה את שלו ואכל כל מה שהושיטו‬
‫לו כגון דגים שהיו אוכלים שני אנשים התיכה אהת הדרשן אכל בעצמו שתי‬
‫התיכות‪ ,‬וכן הרוטב היה אוכל בעצמו קערה מליאה וכך בשאר המאכלים‪ ,‬והם‬
‫הושיטו לו בכל פעם בשביל ליצנות מהמת שראו שאוכל הרבה‪.‬‬
‫אה״כ התהילו להפציר לו שיאמר לפניהם תורה וכו׳ וזה היה ג״כ בשביל‬
‫ליצנות שיאמר תורה על השולהן שהבעש״ט זכרונו לברכה מסב שם בראש‪,‬‬
‫והוא נהג בתמימותו והתהיל לומר בפניהם תורה והיה בעיניהם לאיתוכא‬
‫ואיטלולא‪ ,‬והבין הדרשן שהם מתלוצצים ממנו בשביל שאוכל הרבה‪ ,‬ענה‬
‫ואמר ׳וכי אם אין יכולים לומר תורה אסור לאכול התיכת דג׳‪ :‬אה״ב הסתכל‬
‫הבעש״ט וראה כל הענין והקפיד עליהם‪ ,‬ושמע תורתו של הדרשן והוטב‬
‫רכה‬ ‫דבש‬ ‫נשא‬ ‫נחלי‬
‫בעיניו מאוד ואמר שהתורה שהדרשן אומר הוא מפי אליהו זכרונו לברכה‪,‬‬
‫ומזה רואים שיש צדיקים שיש להם תורה גבוהה אך הם נעלמים שאין העולם‬
‫מכירים אותם‪.‬‬
‫אך באמת הוא טובה להעולם מה שנעלם ונשרף תורות וספרים הללו‪ ,‬כי‬
‫דע שיש יהודא תתאה שבזה העולם שהוא בקדושה ובטהרה כ״כ עד שבו תלוי‬
‫היהודא עילאה בין קוב״ה ושכינתיה‪ ,‬כי איש ואשה זכו שכינה שרויה ביניהם‬
‫)סוטה יס‪ ,‬כי בו יש יו״ד ובה יש ה״א שזהו יהודא עילאה‪ ,‬והנה יש רוה קנאה‬
‫שהוא בהינת רוהו של משיה שהוא מקנא על כל פגם שהוא‪ ,‬ומה הוא עושה‬
‫כאן מאהר שהם קדושים וטהורים מאוד‪ :‬אך דע שכאן בא הרוה קנאה בשביל‬
‫אהבה‪ ,‬כי איתא בזהר )יסי ימה‪ (.‬כל רהימותא דלא קשיר עמה קנאה לא רהימותא‬
‫רהימא הדא הוא דכתיב)שה״ש ‪ r 0‬׳כי עזה כמות אהבה קשה כשאול קנאה׳‪ ,‬בי‬
‫הקנאה מורה על אהבה‪ ,‬כי מהמת גודל האהבה הוא מקנא בה שלא תסתר כדי‬
‫שלא תתקלקל האהבה ביניהם ה״ו‪.‬‬
‫אך מהמת שזה היהודא תתאה הוא בזה העולם ע״כ יוכל להתקלקל‬
‫השלום שביניהם ה״ו ע״י הרוה קנאה‪ ,‬כי הקנאה אע״פ שהיא בשביל אהבה‬
‫יכולה להטיל מהלוקת ה״ו ע״י שמקנא לה‪ ,‬ע״כ בשביל זה צריכים הצדיקים‬
‫הגדולים להעלים תורתם לשורפם ולהאבידם‪ ,‬כי זה רוה הקנאה שורה על אנפי‬
‫דאורייתא היינו הספרים הקדושים כמובא בזהר )וישי רמ(‪ ,‬נמצא כשנשרפים‬
‫ונאבדים הספרים ממילא נסתלק הרוה קנאה ואז לא יקלקל ה״ו שלום הזוג‬
‫הקדוש הנ״ל‪ ,‬וזה סוד מה שאמרו הז״ל שמי שנכתב כקדושה‪ ,‬היינו הספרים‬
‫הקדושים שהם בבהינת שם ד׳ כמובא בזהר)נראשיש לז‪ (:‬עה״פ ׳מגדל עוז שם ד״‪,‬‬
‫שם ד׳ דא ספר‪ ,‬צריכים להמחק כדי לעשות שלום כין איש לאשתו‪ ,‬שהם‬
‫הזוג הקדוש הנ״ל‪.‬‬
‫ומזה יוצאת טובה לעולם‪ ,‬בי יש הרבה ספרי מינין שאם היו מתפשטין‬
‫העולם לא היה אפשר כלל להתקרב להשי״ת כמו למשל ירבעם בן נבט שעשה‬
‫שני עגלי זהב ואמר )מלכים א‪ ,‬י‪ 3‬נש( ׳הנה אלקיך ישראל וכו״ והטעה כל ישראל‬
‫אהריהם‪ ,‬היעלה על הדעת שהטעה עם רב בשטות בזה לעבוד עגלים‪ :‬אך‬
‫בודאי היה בזה הכמות גדולות מאוד מאוד של אפיקורסות‪ ,‬ואם היה ה״ו ה״ו‬
‫ר״ל נמצא עתה דף אהד מספרים הללו ה״ו היו מתרהקים מאוד מהשי״ת ולא‬
‫היה אפשר להתקרב אליו כלל‪ ,‬אבל ע״י הק״ו שנושאים למעלה ומה לעשות‬
‫שלום כין איש לאשתו אמרה תורה שמי שנכתב כקדושה ימחה על‬
 ‫דבש‬ ‫נשא‬ ‫נחלי‬ ‫רבו‬

‫המים‪ ,‬הללו ספרי מינין שמטילין קנאה ואיכה ותחרות כין ישראל‬
‫לאכיהן שכשמים על אחת כמה וכמה‪ ,‬עי״ז נאבדין ונעקרין ספרי המינין‪,‬‬
‫)עפ״י תורה לב ח״ב(‬ ‫ואזי יכולין להתקרב אליי יתביר א^ז•‬

‫איש או אשה כי יפליא לנדור נדר‬

‫)במדבר ו ב(‬
‫כשנופלין מאמונת הכמים התיקון לזה הוא שידור איזה נדר ויקיים מיד‪,‬‬
‫כי כשאין לו אמונת חכמים זה בחינת הסתלקות החכמים בחינת פלא כמ״ש‬
‫)ישעיה כמ יה ׳הנני יוסיף להפליא את העם הזה הפלא ופלא ואבדה חכמת חכמיו׳‬
‫ודרשו חז״ל)איכה תה א( שזה נאמר על סילוקן של חכמים‪ ,‬ותיקונו של הפלאה‬
‫הזאת הוא ע״י ההפלאה של נדר בבחינת כי יפליא לנדר נדר‪ ,‬כי ע״י הנדר‬
‫הוא עולה לשורש שהחכמים מושרשים שם היינו בחינת פליאות חכמה )פפר‬
‫יצירה ועיי! זהר גלק קצג;(‪ ,‬ועי״ז הוא יודע ומכיר מעלות החכמים ושב ומאמין בהם‪.‬‬
‫וזהו בחינת )ישעיה כה א( ׳אודה שמך כי עשית פלא׳‪ ,‬ועי״ז ׳עצות מרחוק‬
‫אמונה אומן׳ ‪ ,w‬היינו ע״י בחינת נדר שהוא בחינות פלא‪ ,‬נתקן אמונת חכמים‬
‫שעצתם מרחוק בבחינת)משלי לא יה ׳ממרחק תביא לחמה׳‪ ,‬כי)ירושלמי ר״ה פ״ג( ׳דברי‬
‫תורה עניים במקומם ועשירים ממקום אחר׳‪ ,‬שהחכמים למדים דבריהם‬
‫ממקומות רחוקים שבתורה ע״י שלש עשרה מידות שהתורה נדרשת בהן‪.‬‬
‫)עפ״י תורה נז(‬

‫)במדבר ו כס‬ ‫כה תברכו‬

‫כה תברכו‪ ,‬בלשון הקודש‪) .‬סוטה לח(‬
‫לשון הקודש מקושר לשבת כמאמרם ז״ל)שנה קיג( עה״פ )ישעיה נח יג( ודבר‬
‫דבר ׳שלא יהא דיבורך של שבת בדיבורך של חול׳‪ ,‬ובשבת נאמר ברכה‬
‫וקדושה כמ״ש)נראשיח נ ג( ׳ויברך אלקים את יום השביעי ויקדש אותו׳‪ .‬ע״ב כפי‬
‫מה שמקדש את הלשון בדיבורים קדושים של תורה ותפילה שהם בחינת‬
‫לשה״ק‪ ,‬כמו כן זוכה לברכה בבחינת כה תכרכו ‪ -‬כלשון הקודש‪.‬‬
‫)עפ״י תורה ב ח״ב(‬
‫רכז‬ ‫דבש‬ ‫נשא‬ ‫נחלי‬
‫בה תברכו את בני ישראל אמור להם‪,‬‬
‫)במדבר ו כג‪-‬כד(‬ ‫יברכך ר וישמרך‬
‫כשהצדיק צריך לבקש מאת השי״ת יכול להיות שלא ימלאו בקשתו‪ ,‬כי‬
‫מהר וירא קהס ׳זמנין דשמע וזמנין דלא׳ וכו׳‪ ,‬׳אבל יש צדיק שיכול לגזור ולומר אני‬
‫אומר שיהיה בן‪ ,‬וזהו בחינת כה תכרכו את כני ישראל אמור להם‪ ,‬היינו‬
‫שתברכו את ישראל באופן של אמירה שיהיה כן יכרכך ד׳ וישמרך וכו׳ אמן‪.‬‬
‫)עפ״י תורה רכג(‬

‫)במדבר ו בז(‬ ‫ואני אברכם‬

‫הקב״ה הוא חפץ חסד ורוצה תמיד להשפיע השפעות וברכות‪ ,‬אך אין‬
‫ההשפעה יכולה לירד רק ע״י כלי הנקרא ׳אני׳ והכלי הזה נעשה ע״י כל אחד‬
‫מישראל כשמתפלל בכוונה דהיינו שמקשר המחשבה אל הדיבור ומטה אזנו‬
‫ושומע מה שהוא מדבר‪ ,‬כי כל אחד מישראל נקרא צדיק שנאמר)ישעיה ‪ P‬נא(‬
‫׳ועמך כולם צדיקים׳‪ ,‬והצדיק נקרא אל״ף מלשון)פהליס קמל יל( ׳אלופינו מסובלים׳‪,‬‬
‫והנו״ן הוא הדיבור‪ ,‬כי הדיבור הוא מלכות כמ״ש )הקלמת התיקרז( ׳מלכות פה׳‪,‬‬
‫ומלכות נקרא נו״ן כמ״ש )חהליס ע‪ 3‬יז( ׳ינון שמו׳ ופירש״י ׳לשון מלבות׳‪ ,‬והיו״ד‬
‫נעשה ע״י המחשבה שמקשר להדיבור כנ״ל‪ ,‬כי המחשבה נקראת יו״ד כמ״ש‬
‫)שמוי! מו א( ׳אז ישיר משה׳‪ ,‬ופירש״י ׳יו״ד ע״ש המחשבה נאמרה׳‪ ,‬נמצא שע״י‬
‫תפילה בכוונה נגמר הכלי הנקרא ׳אני׳‪ ,‬ואזי השפע יורד בבחינת ואני אכרכם‪.‬‬

‫וזה עיקר שלימות התפלה שיכוון פירוש המילות וישמע היטב מה שהוא‬
‫אומר‪ ,‬ואפילו אם לפעמים הוא מיגע עצמו ואינו יכול להתפלל כלל‪ ,‬אעפ״כ אל‬
‫יפול בדעתו מזה כלל‪ ,‬כי זה כלל גדול שאסור ליפול בדעתו בשום אופן אפילו‬
‫אם יעבור עליו מה שיעבור‪ ,‬רק יבריח את עצמו עכ״פ לדבר דיבורי התפילה‬
‫בפשיטות גמור כמו תינוק בבית הספר ממש‪ ,‬ויאמר כך כמה וכמה דבורים‬
‫בפשיטות גמור ועפ״י רוב יזכה ברחמיו יתברך להתעורר מזה עד שיחזור‬
‫ויתלהב לבו מאוד ויתחיל פתאום להתפלל בהתעוררות‪.‬‬
‫)עפ״י תורה עג ושיחות הר״ן סימן עה(‬
 ‫דבש‬ ‫בהעלותך‬ ‫נחלי‬ ‫רבח‬

‫ישאו )במדבר ז ט(‬ ‫בכתף‬

‫ע״י הנגינה אדם ניכר אם קיבל על עצמו עול תורה‪ ,‬כי הניגון יש לו כח‬
‫גדול לעורר את הלב ולהמשיכו אחר השי״ת וכן להיפך ח״ו‪ ,‬ע״כ לפי הניגון‬
‫אדם ניכר אם קיבל על עצמו עול מלכות שמים או לא‪ ,‬וסימן לדבר בכתף‬
‫ישאו ודרשו רבותינו זכרונם לברכה )ערק יא( ׳אין ישאו אלא לשון שירה׳‬
‫שנאמר ׳שאו זמרה ותנו תוף׳‪ ,‬ומקרא זה נאמר במשא בני קהת שהיו נושאין‬
‫בכתף את הארון שהיו שם הלוחות היינו בחינת עול תורה‪ ,‬נמצא שישאו לשון‬
‫שירה וזמרה‪ ,‬תלוי בישאו של נשיאת עול התורה‪.‬‬
‫)עפ״י תורה לא ח״ב(‬

‫^‪ -8‬פרשת בהעלו^ד ^‬

‫בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה‬
‫)במדבר ח ב(‬ ‫יאירו שבעת הנרות‬
‫בהעלותך את הנרות‪ ,‬שתהא שלהבת‬
‫)רשי׳י(‬ ‫עולה מאליה‪.‬‬
‫כתיב)חהליס קלט ה( ׳אחור וקדם צרתני׳‪ ,‬כי יש שכל שאדם משיג אותו ע״י‬
‫הקדמות רבות‪ ,‬והשכל הזה מכונה בשם אחור‪ ,‬ויש שכל שבא לאדם בלא שום‬
‫הקדמה אלא ע״י שנשפע לו מלמעלה שפע אלוקי‪ ,‬והוא מכונה בשם קדם ‪-‬‬
‫פנים‪ ,‬והתלהבות הלב נולד מחמת תנועת השכל כי פזבע התנועות שמולידות‬
‫חום‪ ,‬ולפי מהירות תנועות השכל כן מוליד חום בלב‪ ,‬נמצא שע״י השפע אלקי‬
‫שהשכל נשפע לאדם במהירות בלי שום הקדמות‪ ,‬עי״ז שלהבת הלב עולה‬
‫ובוערת תמיד מאליה‪.‬‬
‫רכט‬ ‫דבש‬ ‫בהעלותך‬ ‫נחלי‬
‫אבל א״א לבוא לזה אלא ע״י שיקדש את פיו חטטו עיניו ואזניו‪ .‬דהיינו‬
‫שישמור את עצמו מלהוציא שקר מפיו‪ ,‬ויהיה לו יראת שמים שהוא בחינת‬
‫חוטם כמ״ש)ישעיה יא ג( ׳והריחו ביראת ד׳‪ /‬ויהיה לו אמונת חכמים התלוי באזנים‬
‫בבחינת )משלי נ‪ 3‬יס ׳שמע דברי חכמים‪ /‬ויעצים עיניו מראות ברע‪ ,‬כי הפה‬
‫החוטם העינים והאזנים שהם שבעת הנקבים שבראש נקראים שבעת הנרות‬
‫שבמנורה היינו הראש)עיין נהקלמת הפיקו״! יג;(‪ ,‬כי הם השערים של המוח והם מעוררין‬
‫אותו שיהיה בבחינת קדם פנים‪ ,‬דהיינו שיאיר עליו השפע אלוקי כלומר פני המנורה‪.‬‬
‫וזה פירוש בהעלותך את הנרות א? מו? פני המנורה יאירו שבעת‬
‫הנרות ופירש רש״י שתהא שלהבת עולה מאליה‪ ,‬היינו שתקדש את שבעת‬
‫הנרות‪ ,‬שעי״ז תזכה לפני המנורה השפע אלוקי‪ ,‬עד שתהא שלהבת עולה‬
‫מאליה‪ ,‬היינו שלהבת הלב יבער להשי״ת‪ ,‬ועי״ז זוכים לגרש את רוח הטומאה‬
‫הרוח שטות ולטהר הלב‪ ,‬כי טבע האש שמגרש האויר כמו שנראה בחוש אצל‬
‫הקנה שריפה‪ ,‬שע״י כח האש האויר בורח ודוחה את הדברים שבהם מילאו‬
‫אותו‪ ,‬כמו כן ע״י שנתלהב ונתחמם ליבו להשי״ת‪ ,‬רוח הטומאה יוצאת ממנו‪.‬‬
‫)עפ״י תורה כא(‬

‫)במדבר יא ח(‬ ‫שטו העם ולקטו‬

‫מאי שטו‪ :‬שטותא הוו נסבי לגרמייהו‪.‬‬
‫)זהר וישלח סב‪(:‬‬

‫השנות אלקות א״א להשיג כי אם ע״י צמצומים רבים דהיינו שצריך‬

‫לצמצם את ההשגה משכל עליון לשכל תחתון‪ ,‬כמו המלמד כשרוצה להסביר‬
‫שכל גדול ועליון לתלמיד‪ ,‬הוא צריך להציע לו מתחילה הקדמות ושכליות‬
‫קטנים שבהם הוא מלביש לתלמיד את השכל העליון הגדול‪ ,‬וצריך כל אחד‬
‫להתפלל ולבקש מהשי״ת הרבה שיזכה להתקרב לצדיק כזה שיהיה מלמד גדול‬
‫כ״ב שיוכל להאיר ולהבינו את השכל הגדול הזה‪ ,‬שזה עיקר תכלית הבריאה‬
‫שנשיג אותו יתברך)!הר נא מג(‪.‬‬

‫ולבוא להשכל התחתון הזה א״א כי אם ע״י שנאת בצע‪ ,‬שישנא את הממון‬
‫בתכלית השנאה‪ ,‬כי השכל התחתון הנ״ל הוא בחינת מידת המלכות‪ ,‬כי כל‬
‫ההנהגה והמלכות שבו מנהיג השי״ת את העולם הוא לבוש וצמצום לאורו‬
 ‫דבש‬ ‫בהעלותך‬ ‫נחלי‬
‫יתברך שעי״ז נוכל להשיגו ולהמליכו‪ ,‬וכן שונא בצע הוא מסטרא דמלכות‬
‫כמבואר בתיקו״ז)עיי! תיקון ע(‪ ,‬כי חמדת הממון הוא שהאדם עושה עיקר מהממון‬
‫והעשירות בבחינת )לנדס ח יס ׳כוחי ועוצם ידי עשו לי את החיל הזה׳‪ ,‬ולהיפך‬
‫שונא בצע הוא שסומך על השי״ת ויודע ששום פעולה ושום ממון לא תוכל‬
‫לשנות את המגיע לו‪ ,‬ומוסיף שם התיקו״ז שמידותיו של האדם ניכרות בפניו‪,‬‬
‫והסימן לשונא בצע הוא ששערותיו שחורות‪ ,‬כמו שהשכינה ‪ -‬מידת המלכות‬
‫נקראת )שה״ש א מ ׳שחורה אני ונאוה׳‪ ,‬וכן מה שהשערות מסובבות על הראש‬
‫בצורת עיגול‪ ,‬היינו ׳שערא בעיגולא׳‪ ,‬מרמז על הסיבובים וההקדמות שהם שכל‬
‫התחתון הנ״ל‪ ,‬שעל ידם אפשר להשיג את שכל העליון כנ״ל‪.‬‬
‫אבל מבואר עוד בתיקו״ז‪ ,‬אע״פ שאמרנו ששערות שחורות הם מצד שונא‬
‫בצע שהוא מצד המלכות דקדושה‪ ,‬זהו אם האדם הוא צדיק שאז הוא בבחינת‬
‫׳שחורה ונאוה׳‪ ,‬אך יש גם רשע ששערותיו שחורות וזהו מצד שבתאי שממנו‬
‫נמשכות לאדם המידות והפעולות הרעות‪ ,‬והשחרות שלו דומה לחרם עב‬
‫ושחור הנקרא ׳פתיא אוכמא׳‪ ,‬ועליו נאמר )פהליס ינ מ( ׳סביב רשעים יתהלכון׳‪,‬‬
‫בחינת חמדת הממון שהיא עגולא וסיבובים דספז״א שהוא מסבב תמיד אחר‬
‫הממון ושקוע תמיד בדאגה ומרה שחורה מפזרדת הפרנסה‪ ,‬היפך מלכות‬
‫דקדושה שהיא בחינת שונא בצע כנ״ל שהיא בחינת סיבובים והקדמות לשכל‬
‫העליון כנ״ל‪ ,‬וע״ב א״א לבוא לשכל התחתון בחינת מלכות כי אם ע״י שישנא‬
‫את הממון בתכלית השנאה‪ ,‬שאז השחרות שלו היא מצד הקדושה‪.‬‬
‫וזהו מה שבימי שמואל כשנפלו ראשי הדור אל הממון כמ״ש‬
‫)שמואל א‪ ,‬ח ג(‬
‫׳ויפזו אחרי הבצע׳‪ ,‬פגמו גם במלכות דקדושה כמ״ש)שס( ׳כי אותי מאסו ממלוך‬
‫עליהם׳ ‪ -‬ושאלו להם מלך ככל הגוים‪ ,‬ולהיפך בימי שלמה שלא היה הכסף‬
‫נחשב כמ״ש )מלרס א‪ ,‬י נא( ׳כסף לא נחשב בימי שלמה למאומה׳‪ ,‬היה המלכות‬
‫דקדושה על תיקונה ומכונה כמ״ש ) נ מ ר הימים א‪ ,‬נש מ( ׳וישב שלמה על כסא ד״‪,‬‬
‫ודרשו חז״ל)מגילה יא‪ (.‬שמלך על עליונים ותחתונים‪ ,‬וע״ב זכה שלמה לזה השכל‬
‫התחתון כמ״ש)מלרס א‪ ,‬ה יא( ׳ויחכם מכל האדם׳‪ ,‬וכמ״ש)שם( ׳ותרב חכמת שלמה‬
‫מכל בני קדם׳‪.‬‬
‫וזה מה שנאמר שטו העם ולקטו לשון שטות‪ ,‬שע״י אהבת ממון נופלים‬
‫לעיגולא וסיבובים דסט״א שמסובבים ופזורחים תמיד אחר הפרנסה‪ ,‬ועי״ז‬
‫בשטותא‪ ,‬אינם משיגים את החכמה האמיתית‪.‬‬
‫רלא‬ ‫דבש‬ ‫בהעלותך‬ ‫נחלי‬
‫ותנה עליהם הרוה והמה בכתובים‬
‫)במדבר יא כו(‬

‫צריך כל אחד כשלומד בכתב ידינו דהיינו בתורה הקדושה שיוציא‬

‫למעשה הנהגות ישרות להתקרב להשי״ת‪ ,‬אך לבוא לזה הוא ע״י שמסמיכין‬
‫רבי הגון‪ ,‬כי הסמיכה שסומכין את הרב‪ ,‬והכתב‪ ,‬הם בחינה אחת‪ ,‬כי הסמיכה‬
‫היא השפעת החכמה בידים כמ״ש )דנרס לד ‪ (p‬׳ויהושע בן נון מלא רוח חכמה‬
‫כי סמך משה את ידיו עליו׳‪ ,‬והוא בחינת הכתב‪ ,‬שהוא ג״ב השפעת החכמה‬
‫העליונה בידים‪ ,‬כי כל העולמות נבראו ע״י אותיות הכתב כמ״ש )פהליס לג ‪0‬‬
‫בדבר ד׳ שמים נעשו‪ ,‬וכתיב)שס קד כל( ׳כולם בחכמה עשית׳‪ ,‬היינו שבכל אות‬
‫ואות יש חכמה שחייבה חכמתו יתברך שהאות הזו יהיה בתמונה זו ועל ידו‬
‫יהיה נברא זה העולם בזאת התמונה ולהתנהג באותו ההנהגה שיש באותו‬
‫העולם‪ ,‬וכן שאר העולמות בתמונה והנהגה אחרת ע״י תמונת אות אחר‪.‬‬
‫וכשחכם האמת נסמך בשם רבי‪ ,‬אזי ע״י הסמיכה‪ ,‬נותנים הארה וכה‬
‫בכתב ידינו‪ ,‬בבחינת )מד הימים א‪ m ,‬יע( ׳הכל בכתב מיד ד׳ עלי השכיל׳‪ ,‬שע״י‬
‫השכל שמקבל מיד ד׳‪ ,‬שזה בחינת סמיכה‪ ,‬עי״ז מביא הארה וכח בכתב‪ ,‬ואזי‬
‫מאיר כתבי ידינו באופן שיכול להוציא משפפזי הנהנות ישרות לעבודתו‬
‫יתברך‪.‬‬
‫וזה פירוש ותנה עליהם הרוה והמה ככתובים‪ ,‬שע״י שנסמכו וקבלו‬
‫רוח חכמה‪ ,‬עי״ז הביאו הארה ככתובים ‪ -‬בכתב ידינו‪.‬‬
‫)עפ״י תורה סא(‬

‫וירץ הנער ויגר למשה ויאמר אלרר‬

‫ומירר מתנבאים במהנה‪ ,‬ויען יהושע בן‬
‫נון משרת משה מבהריו ויאמר ארוני‬
‫)במדבר יא כח‪-‬כט(‬ ‫משה בלאם‬
‫הטל עליהם צרכי ציבור והם כלים‬
‫)רשי׳י(‬ ‫מאליהם‪.‬‬
‫ע״י יראת שמים נברא מלאך שמשפיע נבואה‪ ,‬כי הנבואה באה מהכרובים‬
‫כמ״ש)גממר ז‪ (pd‬׳וישמע את הקול מבין שני הכרובים׳‪ ,‬והכרובים הם אגפי זוטרי‬
 ‫דבש‬ ‫בהעלותך‬ ‫נחלי‬ ‫רלב‬

‫‪ -‬פני נער )סונה ה‪ ,(:‬והם מקבלים השפעה מן המלאכים בבחינת‬

‫)נראשיח מח ‪(fp‬‬
‫׳המלאך הנואל אתי מכל רע יברך את הנערים‪ /‬שהמלאך מברך ומשפיע‬
‫לנערים שהם אנפי זוטרי)עיין זנדה א ‪ ,p‬וזהר יחי רנה;(‪ ,‬ושורש המלאך הוא מיראה‬
‫כי מלאך הוא ר״ת )חהליס לד י( כי אין מחסור ליראיו‪ ,‬לשון יראה‪ ,‬נמצא שע״ו‬
‫יראה נברא מלאך שמשפיע נבואה‪.‬‬
‫ואע״פ שהיום אין מי שיתנבא מכל מקום ע״י השפעת הנבואה נגאלת‬
‫ונפדית התפילה מגלותה‪ ,‬כי התפילה היא גבוה מאוד ובני אדם מזלזלים בה‬
‫)נרנוי! ו;( וכשעומדים להתפלל חפצים לפטור התפילה מעליהם‪ ,‬וע״י הנבואה‬
‫נגאלת התפילה מן הגלות בבחינת )נראשיח נ ז( ׳כי נביא הוא ויתפלל בעדך׳‪ ,‬כי‬
‫התפילה היא בחינת נבואה כמ״ש)ישעיה נס ׳בורא ניב שפתים׳‪ ,‬ע״ב ע״י השפעת‬
‫הנבואה היא נגאלת‪.‬‬
‫אך צריך להזהר מאוד מהתמנות שלא לשם שמים‪ ,‬כי זה הזוכה ליראה‬
‫יש לו השתוקקות להתמנות כי מי שיש בו יראת שמים דבריו נשמעין)נרנוש ו;(‪,‬‬
‫ומחמת שדבריו נשמעין הוא משתוקק להתמנות‪ ,‬ע״ב צריך לשמור עצמו מאוד‬
‫מהתמנות כי ההתמנות מפסיד השפעת הנבואה היינו שלימות התפילה הבא‬
‫מהמלאך הנ״ל‪.‬‬
‫וזהו שאמר יהושע על אלדד ומידד ‪ -‬אדוני משה כלאם ופירש רש״ו‬
‫הטל עליהם צרכי צבור והם כלים מאליהם‪ ,‬כי ע״י צרכי צבור היינו‬
‫התמנות‪ ,‬נכלה ונפסד הנבואה‪ ,‬ונעשה מאותיות מלא״ך כלא״ם‪.‬‬
‫)עפ״י תורה א ח״ב(‬

‫והאיש משה ענו מאוד מכל האדם אשר‬

‫)במדבר יב ‪0‬‬ ‫על פני האדמה‬
‫מימות משה ועד רבי לא מצינו תורה‬
‫)גיטין נט‪(.‬‬ ‫וגדולה במקום אחד‪.‬‬
‫)סוטה מט‪(.‬‬ ‫משמת רבי בטלה ענוה‪.‬‬
‫בימי המגיד זכרונו לברכה היה איש עשיר ומיוחס והיה מתנגד לאנשי‬
‫המגיד‪ ,‬וסיפרו לו אנשיו מזה האיש‪ ,‬ואמר להם שיראו לקרב אותו אליו‬
‫ולהשתדל בזה מאוד ולהתפלל להשי״ת שיעזור להם‪ ,‬וכן עשו עד שעזרם ד׳‬
‫רלג‬ ‫דבש‬ ‫בהעלותך‬ ‫נחלי‬
‫שהביאו אותו להמגיד זכרונו לברכה ונעשה איש כשר ירא שמים‪ ,‬אך התחיל‬
‫לירד מנכסיו‪ .‬ואמר המגיד זכרונו לברכה שאלו שניהם א״א שיהיו במקום אחד‪,‬‬
‫היינו תורה וגדולה‪ ,‬כי ׳הרוצה להחכים ידרים להעשיר יצפין׳ )ננא נפרא כה‪ ,(:‬נמצא‬
‫כשרוצה להחכים עומד לדרום ע״כ אינו יכול להעשיר‪ ,‬כי כשהוא בדרום אזי‬
‫איננו בצפון ועשירות בצפון‪ ,‬וכן להיפך‪ .‬רק אם הוא בתכלית העניוות שהוא‬
‫׳אין׳ ממש‪ ,‬אזי אינו עומד בשום צד‪ ,‬בי א״א לומר עליו שהוא בצפון או בדרום‬
‫מאחר שהוא אין ואפס ממש‪ ,‬אזי אפשר שיהיה לו תורה וגדולה במקום אחד‪.‬‬
‫וע״כ אצל משה רבינו שהיה ענו מאוד מכל האדם‪ ,‬ואצל רבינו הקדוש‬
‫שהיה עניו‪ ,‬היה אפשר שיהיה תורה וגדולה במקום אחד‪.‬‬
‫)עפ״י תורה קסב(‬

‫והאיש משה ענו מאוד מכל האדם‬

‫)במדבר יב ‪0‬‬
‫לפעמים הגדול הולך ונוסע להקטן ולפעמים להיפך דהיינו שלפעמים‬
‫הצדיק נוסע על המדינה ומאיר להתלמידים ולפעמים התלמידים באים אצלו‪,‬‬
‫ודע שזאת הבחינה שהגדול נוסע להקטן היא גדולה ביותר כי זה פשוט שהקטן‬
‫צריך לבוא להגדול כי הוא צריך לקבל ממנו‪ ,‬אך לפעמים אורו של הגדול הוא‬
‫גדול מאוד מאוד עד שא״א להקטן לקבל מן הגדול במקומו מחמת רבוי האור‬
‫ע״כ מוכרח הגדול להוריד ולהכניע עצמו אצל הקטן ולילך אחריו כדי שעי״ז‬
‫יתמעט ויתגשם האור קצת כדי שיוכל הקטן לקבלו‪ ,‬נמצא כשהגדול צריך לילך‬
‫להקטן זהו מגודל עוצם מעלתו בבחינת )מגילה לא( ׳בכל מקום שאתה מוצא‬
‫גדלותו שם אתה מוצא ענותנותו׳‪ ,‬שבכל מקום שיש גדלות ביותר שם צריך‬
‫ענוה וקטנות כדי שיוכלו לקבל האור‪.‬‬
‫ומשה רבינו עליו השלום היה גדול במעלה כ״כ עד שאפילו לפני גדולים‬
‫היה צריך להקטין עצמו ולהראות הכנעה נגדם כדי שיוכלו לקבל ממנו‪ ,‬וזה מה‬
‫שנאמר אצלו והאיש משה ענו מאוד מכל האדם‪ ,‬היינו אע״פ שנם הם היו‬
‫גדולים מאוד כגון יהושע ואהרן‪ ,‬עם כל זה היה משה רבינו עליו השלום‪,‬‬
‫במעלה גדולה ועצומה מאוד עד שהוכרח להקטין עצמו ולהכניע עצמו נגדם‬
‫כדי שיוכלו לקבל אורו‪.‬‬
‫)עפ״י תורה לח ח״ב(‬
 ‫דבש‬ ‫כהעליתך‬ ‫נחלי‬ ‫ילי‬

‫והאיש משה עגו מאוד מכל האדם‬

‫)במדבר יב ‪0‬‬
‫הנה דבר זה תמוה איך שייך זאת שיהיה ענו מאוד מכל האדם‪ ,‬כי מאחר‬
‫שכולם היו תלמידיו איך היה עניו כנגדם‪ :‬אלא הפירוש שהיה עניו מאוד מכל‬
‫האדם‪ ,‬שהשיג כ״כ בגדולת הבורא יתברך עד אשר העבודות של כל האנשים‬
‫שעובדים את השי״ת היה אצלו בבחינת אין ואפס נגד גדולתו יתברך‪ ,‬והוא‬
‫בעצמו אע״פ שהיה רבן של כל ישראל כי השיג יותר מכולם ועבודתו את‬
‫השי״ת היה בדרגה גבוהה יותר הרבה משאר כל אדם‪ ,‬אעפ״כ היה מחזיק את‬
‫עצמו לאין ואפס יותר מכולם‪ ,‬כי דייקא ע״י שהיתה השגתו גבוהה כ״כ עי״ז‬
‫השיג שכפי מדריגתו והשגתו אין עבודתו נחשבת כלום ביותר נגד גדולתו‬
‫יתברך‪.‬‬
‫)עפ״י ח״מ סימן רסט(‬

‫לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא‪,‬‬

‫פה אל פה אדבד בו ובו׳ ותמונת ר יביט‬
‫ובו׳ והנה מדים מצודעת ובו׳ אל נא תהי‬
‫כמת אשד בצאתו מדהם אמו ויאכל הצי‬
‫בשדו‪ ,‬ויצעק משה אל ד׳ לאמד ובו׳‬
‫)במדבר יב ז‪-‬טו(‬
‫עיקר בריאת האדם הוא בגין דישתמודעין ליה סהר גא מגס‪ ,‬דהיינו לידע‬
‫ולהכיר אותו יתברך‪ ,‬וכל ידיעה והשגה שאדם זוכה להשיג באלקותו יתברך‬
‫מכונה הארת פנים‪ ,‬כמשל מלך ב״ו שמראה פניו לאוהבים שלו‪ ,‬וכל אחד כפי‬
‫מה שמקדש את שבעת הנרות היינו פיו חוטמו עיניו ואוזניו‪ ,‬דהיינו ששומר‬
‫את עצמו מלהוציא שקר מפיו‪ ,‬ושיש לו יראת שמים שהוא בחינת חוטם כמ״ש‬
‫)ישעיה יא ‪ 0‬׳והריחו ביראת ד‪ ,‬ואמונת חכמים התלוי באוזנים בבחינת)משלי נג יז(‬
‫׳שמע דברי חכמים׳‪ ,‬ומעצים עיניו מראות ברע‪ ,‬כן זוכה להשיג אור הפנים‪ ,‬כי‬
‫הפה החוטם העיניים והאוזנים קשורים למוח‪ ,‬ע״כ ע״י קדושתם המוח מתקדש‬
‫ויכול להשיג השגות אלקות‪.‬‬
‫וכל אחד לפי בחינתו מה שחננו השי״ת להשיג איזהו דבר‪ ,‬צריך לגלות‬
‫זאת לאחרים כדי להמשיך אורו יתברך יותר ויותר‪ ,‬וזהו מה שצריך להשאיר‬
‫בנים בעולם כדי להמשיך את השכל ‪ -‬אור הפנים‪ ,‬מדור לדור‪ ,‬וע״כ הנפטר‬
‫רלה‬ ‫דבש‬ ‫בהעלותך‬ ‫נחלי‬
‫בלא בנים ר״ל שלא זכה להמשיך את אור הפנים‪ ,‬לאחרים‪ ,‬נתנה לו התורה‬
‫תיקון במצות יבום‪ ,‬שאזי נתגלגל המת בהבן הנולד )זהר משפמיס קס‪ ,‬וכך ימשיך‬
‫לעסוק בזה האור‪ ,‬וע״כ כשאחיו אינו רוצה ליבם ולהקים שם לאחיו המת‪ ,‬כתיב‬
‫׳וירקה בפניו׳‪ ,‬בפניו דייקא‪ ,‬וכן בזה הרוק הוא נכלם‪ ,‬ועיקר הבושה הוא בפנים‬
‫מידה כנגד מידה‪ ,‬כי על ידו היה צריך להתגלות כבוד השי״ת בעולם שזה‬
‫המשכת אור הפנים‪ ,‬והוא מונעו‪.‬‬

‫וע״כ מרים שפגמה באור הפנים‪ ,‬בי פגמה בכבוד משה‪ ,‬שהוא זכה לשפע‬
‫אלקי כמ״ש )שמוח לד נט( ׳כי קרן עור פניו׳‪ ,‬שזהו אור הפנים‪ ,‬ופגמה בבחינת‬
‫שבעת הנרות‪ ,‬כי הוא היה עניו שפל וסבלן ולא חרה אפו על בזיונו שזה בחינת‬
‫חופזם כשלימות‪ ,‬וכתיב ביה )‪3‬ממר ינ ח( ׳פה אל פה אדבר בו׳ בחינת פה‪ ,‬ובתיב‬
‫)שה ׳ותמונת ד יביט׳ שזה בחינת עינים‪ ,‬וכן ׳בכל ביתי נאמן הוא׳)שה שזה‬
‫בחינת אוזנים בחינת)משלי יא יג( ׳נאמן רוח מכסה דבר׳ כמובא בזהר)אדרא תא קנח(‬
‫שלא גילה סודות התורה למי שאינו ראוי‪ ,‬ובשביל זה נצטרעה‪ ,‬מידה כנגד מידה‪ ,‬כי‬
‫׳מצורע דא סגירו דנהורא עילאה׳)זהר חזדע מט‪ ,(:‬דהיינו מצורע תרגומו סגירו‪ ,‬שסגורים‬
‫בפניו האורות העליונים שהם אור הפנים הנ״ל‪ ,‬וע״כ כתוב בה )‪3‬מתר יג יל( ׳תסגר‬
‫שבעת ימים מחוץ למחנה שבעת ימים׳‪ ,‬כנגד הפגם בשבעת הנרות‪ ,‬שעל ידם‬
‫זוכים לאור הנ״ל‪ ,‬וע״כ ביקש עליה אהרן אל נא תהי כמת אשר כצאתו‬
‫מרחם אמו ויאכל חצי כשרו‪ ,‬שלא תהא נענשת ח״ו ביסורי המת בלא בנים‪,‬‬
‫שאשתו זקוקה ליבום‪ ,‬כי היא עכשיו בבחינת מת‪ ,‬כי מצורע חשוב כמת )נדדס‬
‫שלס‪ ,‬אשר כצאתו מרחם אמו‪ ,‬המת אשר מוכרח לצאת שנית בגלגול‪ ,‬ועי״ז‬
‫ויאכל חצי כשרו שאין לו בת זוג‪ ,‬כי הבעל ואשתו הם תרי פלגא דעפא)זהר‬
‫נהר קטס‪ ,‬ועכשיו שאשתו היא אמו‪ ,‬נמצא שנאכל חצי בשרו ואין לו בת זוג‪,‬‬
‫ומחמת זה בן היבמה הזה שנולד מהיבום א״א לו למצוא זווגו כי אם ברחמים‬
‫גדולים כמובא בזהר)נראשיח צנ( שעליו נאמר פן יקדמנו אחר ברחמים‪ ,‬וע״ז ענה‬
‫לו הקב״ה ואכיח ירק ירק כפניח חלא תכלם שכעת ימים‪ ,‬שהיא לא תקבל‬
‫עונש ח״ו כמי שמת בלא בנים שאשתו זקוקה ליבום‪ ,‬אלא אביה ‪ -‬הקב״ה‬
‫כביכול ירק בפניה בבחינת חליצה‪ ,‬והיא תכלם ‪ -‬יהיה לה מזה בושה‪ ,‬וזה יהיה‬
‫המידה כנגד מידה על שמיעטה בכבודו של מקום‪ ,‬וזהו שכעת ימים‪ ,‬שבעה‬
‫דייקא‪ ,‬כנגד הפגם שפגמה בשבעת הנרות‪.‬‬
‫)עפ״י תורה כא(‬
 ‫דבש‬ ‫בהעלותך‬ ‫נחלי‬ ‫רלו‬

‫)במדבר יב ח(‬ ‫ותמונת ד יביט‬

‫ע״י המחאת כף אל כף בשעת התפילה יכולים להתפלל כראוי בבחינת‬
‫ותמונת ד׳ יביט‪ .‬כי השי״ת נעלה ומנושא מכל השבחים והתארים שמשבחים‬
‫אותו כגון רחום וחנון וכר‪ ,‬כי כל השבחים אינם אלא כמו דמיון וצמצום‬
‫לגדולתו יתברך‪ .‬ואלו הדמיונות גילו לנו הנביאים‪ ,‬כי זה ענין הנבואה שהשי״ת‬
‫נגלה אל הנביא ע״י דמיונות וצמצומים כמ״ש)הושע ינ יא( ׳וביד הנביאים אדמה׳‪.‬‬
‫ודיבורי התפילה הם בחינת נבואה כמ״ש)ישעיה נז יע( ׳ניב שפתיים׳)עיין גרנות‬
‫לד;(‪ ,‬ע״ב כשאנו מדברים בשפתינו את התמונות והדמיונות‪ ,‬ומוחאין בכפים‪,‬‬
‫אזי נתקיים בחינת ׳ביד הנביאים אדמה׳‪ ,‬ואז יכולים להתפלל ולשבח אותו‬
‫יתברך כראוי שזהו בחינת שמכיטין בתמונת ד‪.‬‬
‫)עפ״י תורה ריב(‬

‫)במדבר יב יס‬ ‫א‪-‬ל נא רפא נא לה‬

‫לכאורה תמוה מאוד כפילות תיבת נא‪ ,‬אלא הוא דאיתא בגמרא )גרנות ז‪(.‬‬
‫מנין שהקב״ה מתפלל‪ :‬שנאמר)ישעיה ט!( ׳ושמחתים בבית תפילתי׳‪ ,‬תפילתם לא‬
‫נאמר אלא תפילתי מכאן שהקב״ה מתפלל‪ ,‬ומה מתפלל‪ :‬יהי רצון מלפני‬
‫שיכבשו רחמי את כעסי ויגדלו רחמי על מידותי ואתנהג עם בני במידת‬
‫הרחמים‪.‬‬
‫ועכשיו מבואר היטב שמשה רבינו עליו השלום ביקש זאת מהשי״ת א‪-‬ל‬
‫נא‪ ,‬שהשי״ת בעצמו‪ ,‬כביכול יתפלל ויבקש מעצמו רפא נא לה‪.‬‬
‫)עפ״י תורה קה(‬

‫)במדבר יב יס‬ ‫א‪-‬ל נא רפא נא לה‬

‫כאשר ח״ו מתגברים דינים על האדם‪ ,‬היינו שבאים עליו צרות ויסורים‬
‫ר״ל‪ ,‬אזי כאשר מתפללים עליו אין להזכיר את שמו כדי שלא יתגברו עליו‬
‫הדינים ביותר‪ ,‬כמו דאיתא מהר נס שט( שנח לא קרא לו אביו שם בעת לידתו‪,‬‬
‫משום שהעולם היה אז בדין‪ ,‬וע״י השם הוא יהיה ניכר ומסוים בין המקטרגים‬
‫ויוכלו הדינים להתגבר עליו‪.‬‬
‫ולכן כשהתפלל משה רבינו עליו השלום על מרים לא הזכיר שמה רק אמר‬
‫סתם א‪ ?-‬נא רפא נא ?ה‪ ,‬מחמת שהיו הדינין גוברים עליה לא רצה להזכיר‬
‫רלז‬ ‫דבש‬ ‫שלח‬ ‫נחלי‬
‫שמה בפירוש‪ ,‬ואעפ״כ העלים שמה ברמז נפלא בתוך תפילתו‪ ,‬כי נא רפא‬
‫בנימפזריא מרים יוכבד היינו שם החולה ושם אמה שצריך להזכיר על החולה‬
‫)עפ״י תורה קעד(‬ ‫כשמתפללין‬

‫פרשת שלח‬

‫עלו זה בנגב ועליתם את ההר‬

‫)במדבר יג יס‬

‫ישראל‪) .‬רש״י(‬ ‫בנגב‪ ,‬פסולת ארץ‬

‫לפעמים מדבר הצדיק עם העולם שיחת חולין והוא טובה גדולה להם‪ ,‬כי‬
‫יש בני אדם שרחוקים מהתורה והדעת מאוד עד שא״א לקרבם ע״י דברי תורה‬
‫בפי שהם כדאיתא בתלמי המלך)מגילה מ( כשהושיב שבעים ושנים זקנים לכתוב‬
‫לו ספר תורה וכתבו כולם ׳אלקים ברא בראשית וכו״‪ ,‬כך הצדיק שרוצה לקשר‬
‫את המון העם הרחוקים מן התורה‪ ,‬צריך להלביש את התורה בשיחת חולין‪,‬‬
‫ועי״ז מעלה אותם גם אל הדעת דקדושה‪.‬‬
‫והנה הדיבור נקרא בשם ׳ארץ׳‪ ,‬כי ארץ היא בחינת נפש כמ״ש )פהליס קמג‬
‫‪ 0‬׳נפשי כארץ׳‪ ,‬ונפש הוא בחינת דיבור כמ״ש)שיר השירים ה ‪ 0‬׳נפשי יצאה בדברו׳‪,‬‬
‫כי הדיבור מגלה את פנימיות הנפש‪ .‬ובשהצדיק מדבר בתורה ותפילה אזי‬
‫הדיבור שלו הוא בבחינת ארץ ישראל‪ ,‬וכשמדבר עם המון עם בשיחת חולין‬
‫הוא פסולת ארץ ישראל‪ ,‬כי אך שהם דברי חולין מ״מ מלובש בהם תורה‪.‬‬
‫וזהו עלו זה בנגב ועליתם את ההר ופירש רש״י פסולת ארץ ישראל‪,‬‬
‫עלו היינו ההמון עם שעולים ומתקרבים להשי״ת‪ ,‬הוא מחמת זה בנגב‪ ,‬זה‬
‫היינו הצדיק במו שדרשו רבותינו זברונם לברכה)שנח ל( עה״פ ׳כי זה כל האדם׳‪,‬‬
‫מאי כי זה כל האדם ׳שכל העולם לא נברא אלא לצוות לזה ‪ -‬לצדיק‪ .‬בנגב‪,‬‬
 ‫דבש‬ ‫שלח‬ ‫נחלי‬ ‫רלח‬

‫ע״י שהצדיק בבחינת נגב ‪ -‬פסולת ארץ ישראל‪ ,‬היינו שמדבר עימם שיחת‬
‫חולין‪ ,‬עי״ז ועליתם את ההר‪ ,‬הוא מקשר אותם לתורה ולדעת שנקרא הר‪ ,‬כי‬
‫בית המקדש נקרא הר) מדס ג(‪ ,‬והוא בחינת דעת כמובא בגמרא )נרכות לג( ׳כל‬
‫מי שיש בו דעת כאילו נבנה בית המקדש בימיו‪/‬‬

‫)במדבר יג לט‬ ‫ארץ אכלת יושביה‬

‫מי שנוסע לארץ ישראל וכוונתו לשמים כדי לשוב עי״ז להשי״ת‪ ,‬בודאי‬
‫תועיל לו ארץ ישראל מאוד שיזכה להיות נאכל אצלה להתהפך למהותה‬
‫הקדוש‪ .‬כי טבע האכילה שהמזון נתהפך לנוף הניזון‪ ,‬בנון כשהחי אוכלת צומח‬
‫כגון עשבים‪ ,‬נתהפכין העשבים לגוף החיה‪ ,‬וכן מחי למדבר‪ ,‬כשהמדבר אוכל‬
‫את החי‪ ,‬נתהפך החי למדבר‪ ,‬וכן לכל איבר ואיבר שהמזון נכנם לשם הוא‬
‫נתהפך למהות האיבר ממש‪ ,‬כגון מה שנכנס למוח נתהפך למוח‪ ,‬ומה שנכנס‬
‫ללב נתהפך ללב‪ ,‬וכן לשאר האיברים‪ .‬וזהו ארץ אוכלת יושביה שהיא אוכלת‬
‫את יושביה עד שמתהפכים למהותה הקדושה ממש‪ ,‬וע״ב אפילו ׳המהלך ארבע‬
‫אמות בארץ ישראל מובטח לו שהוא בן עולם הבא׳)נחוטח קיא(‪ ,‬כי כבר נאכל‬
‫למהותה הקדושה‪.‬‬
‫וכן הוא בהתקרבות לצדיק‪ ,‬כי כשמקורב לצדיק אף שאינו מקבל ממנו‬
‫כלל‪ ,‬הוא ג״ב טוב מאוד‪ ,‬ובאמונה לבד שמאמין בצדיק מועיל לו לעבודת ד׳‪,‬‬
‫כי המזון נתהפך לניזון כנ״ל‪ ,‬וגם זה מרומז בפסוק ארץ אוכלת יושביה‪ ,‬כי‬
‫ארץ‪ ,‬הוא בחינת אמונה כמ״ש)פהליס לז ג( ׳שכן ארץ ורעה אמונה׳‪ ,‬דהיינו שע״ו‬
‫שהוא דבוק בצדיק ומאמין בו‪ ,‬עי״ז אוכלת יושביה הוא נאכל אצלו ונהפך‬
‫)עפ״י תורה קכט(‬ ‫למהותו הקדוש ממש־‬

‫)במדבר יג לב(‬ ‫ארץ אכלת יושביה‬

‫דוד המלך ע״ה אמר )תהליס סג יס ׳ולך ד׳ החסד כי אתה תשלם לאיש‬
‫כמעשהו׳‪ ,‬וצריך ביאור‪ ,‬כי מה שד׳ משלם לאיש כמעשהו הוא כפי מידת הדין‪,‬‬
‫ומה שייך לומר ולך ד׳ החסד‪ :‬אך הענין הוא שזה הכד גדול מאת השי״ת שהוא‬
‫משלם לאדם מידה כנגד מידה‪ ,‬שעי״ז האדם יכול לידע באיזה חטא פגם‪ ,‬ולשוב‬
‫בתשובה‪ .‬אך דע שעיקר מה שמשלם השי״ת מידה במידה‪ ,‬הוא בארץ ישראל‬
‫רלט‬ ‫דבש‬ ‫שלח‬ ‫נחלי‬
‫כמ״ש )איוג נ מ( ׳יגלו שמים עוונו וארץ מתקוממה לו׳‪ ,‬מתי יגלו שמים עוונו‪,‬‬
‫שנענש מידה כנגד מידה ומגלים לו עוונו‪ :‬׳וארץ מתקוממה לו׳ היינו בא״י‪ ,‬כי‬
‫שם מדקדקין לשלם לאיש כמעשהו‪ ,‬מידה כנגד מידה‪.‬‬
‫וזהו שנאמר על ארץ ישראל ארץ אכלת יושביה‪ ,‬אכלת ראשי תיבות‬
‫אתה תשלם לאיש כמעשהו‪ ,‬וע״כ היושבים בארץ ישראל יש להם על פי רוב‬
‫יסורין מחמת שממהרין שם לשלם לאיש כמעשהו‪ ,‬שעי״ז יוכל לפשפש במעשיו‬
‫)עפ‪-‬י תויח קפז(‬ ‫ויחזור נ ״ ״יני ■‬

‫)במדבר יד ט(‬ ‫להמינו הם םר צלם מעליהם‬

‫העכו״ם נקראים בשם צל כמ״ש)ישעיה ‪ m‬א( ׳הוי ארץ צלצל כנפים׳‪ ,‬׳כנפים׳‬
‫מלשון ׳ולא יכנף עוד מוריך׳‪ ,‬שמסתירים ומכסים את אור ההשנהה‪ ,‬כלומר אף‬
‫שישראל עיקר והקב״ה מנהיג את העולם בשבילם‪ ,‬עם כל זה העכו״ם מכסים‬
‫השגהת ד׳ כאילו שהעולם שלהם ושהכל מונהג בדרך הפזבע ע״י הכוכבים‬
‫ומזלות‪ ,‬שלהם יש פרנסה בריוח וישראל נבזים ושפלים וניזונים בקושי‬
‫וביגיעות גדולות‪ ,‬וע״י שמירת הברית הנקרא ׳שמש׳)זהר שמות יג;(‪ ,‬סר צלם‬
‫מעליהם‪ ,‬וזוכים לראות ולהרגיש את אור השגתת השי״ת בלחמינו ‪-‬‬
‫בפרנסתנו‪ ,‬ואזי כל העכו״ם וכל הכוכבים המזלות שהם תתתיהם‪ ,‬כולם טורתים‬
‫בשביל זה האיש‪.‬‬
‫וזה יהיה בשלימות לעתיד לבוא שהקב״ה יוציא תמה מנרתיקה ויגלה‬
‫השגתתו לעין כל‪ ,‬כמ״ש )מלאני ג נ( ׳וזרתה לכם יראי שמי שמש צדקה׳‪ ,‬וזהו‬
‫׳ומרפא בכנפיה׳)שם(‪ ,‬היינו ש׳לא יכנף עוד מוריך׳ כנ״ל‪.‬‬
‫)עפ״י תורה לא(‬

‫םלה גא לעון העם הזה כגודל חםדך‬

‫)במדבר יד יט(‬ ‫וכאשר נשאתה לעם הזה‬
‫דע כי כל אחד ואחד כפי מה שזוכה לסליחה ומחילה ביום הכפורים כן‬
‫זוכה לקדושת חנוכה‪ ,‬כי חנוכה נעשה ע״י סלח נא‪ .‬כי חורבן בית המקדש נגרם‬
‫ע״י חטא המרגלים כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה)חעניח נט( שהשי״ת אמר‬
‫להם ׳אתם בכיתם בכיה של חנם אני אקבע לכם בכיה לדורות׳‪ ,‬ואותו הלילה‬
 ‫דבש‬ ‫שלח‬ ‫נחלי‬ ‫רמ‬

‫היה ליל תשעה באב‪ ,‬ובזה תלוי כל העוונות כי בזמן שבית המקדש היה קיים‪,‬‬
‫היינו נקיים מעוונות כמ״ש )ישעיה א נא( ׳צדק ילין בה׳ ופירש רש״י שתמיד של‬
‫שחר היה מכפר על העבירות של הלילה ותמיד של בין הערבים היה מכפר על‬
‫עבירות של יום‪ ,‬כי ישראל עם קדוש לפי גודל רוחניותם וקדושתם אין יכולים‬
‫לישא עליהם המשא של עוון אפילו יום אחד‪ ,‬ומעת אשר חרב בית מקדשינו‬
‫אין אנו יכולים לנקות עצמנו מן העוונות‪ ,‬כי אין מי שיכפר בעדנו‪ .‬ומשה רבינו‬
‫עליו השלום שידע כל זאת‪ ,‬מסר נפשו על ישראל וביקש סלח נא לעון העם‬
‫הזה‪ ,‬וכשזכה לפעול בקשתו מיד נעשה מזה בחינת חנוכת הבית בחינת חנוכה‬
‫)עיין אגדות מהרש״א שנת נא‪ ,‬ומשנ״נ ארס פי תרע פ״ק ‪ ,0‬היינו שע״י קדושת החנוכה מאיר לנו‬
‫הארת בית המקדש נם בימי הגלות‪ ,‬וע״ב רמז משה רבינו צירוף חנוכה בפסוק‬
‫זה‪ ,‬כי ׳סלח נא לעוון העם הזה כגודל חסדך וכאשר נשאתה ובו״ הוא ר״ת‬
‫חנוכה‪ .‬וכן כל אחד כפי מה שזוכה לפעול בקשת סלח נא ביום הכפורים‪ ,‬נעשה‬
‫אצלו ג״ב בחינת חנוכת הבית בחינת אור החנוכה‪.‬‬
‫)עפ״י תורה ז ח״ב(‬

‫)במדבר יד כ(‬ ‫ויאמר י״י סלחתי כדבריך‬

‫ראשי תיבות כופי‪ ,‬׳בדבריך ‪ -‬דבר‬

‫ראשי תיבות דשנת בשמן ראשי‪.‬‬
‫רבותינו זכרונם לברכה אמרו)יומא עס שיין נקרא ׳תירוש׳ משום שאם זכה‬
‫נעשה ראש‪ ,‬דהיינו שמקבל מוחין‪ ,‬ואז עי״ז הוא יכול לכפר עוונות כמ״ש)משלי‬
‫טז יל( ׳ואיש חכם יכפרנה׳‪ ,‬שע״י שהצדיק נעשה ראש ומקבל מוחין‪ ,‬הוא פועל‬
‫למעלה מחילת עוונות‪.‬‬

‫וזהו ויאמר ד׳ סלחתי כדבריך‪ ,‬שהסליחה הוא כפי הכריך בחינת‬

‫׳השנת כשמן ראשי׳ ‪ -‬שלימות המוחין של הצדיק)עיין זהר ויקרא ז‪ ,(:‬וכמ״ש)תהליש‬
‫קלג נ( ׳כשמן הטוב על ׳הראש׳‪ ,‬וזה ע״י כוסי‪ ,‬היינו שתיית יין‪ ,‬שהוא המשך‬
‫הפסוק ׳דשנת בשמן ראשי ‪ -‬כוסי רויה׳‪ ,‬וזה מרומז גם בר״ת של ויאמר י״י‬
‫סלחתי כדברך ר״ת כוסי‪ ,‬שע״י שתיית היין יש כה לסלוח עוונות‪.‬‬
‫)עפ״י תורה קעז(‬
‫רמא‬ ‫דבש‬ ‫שלח‬ ‫נחלי‬
‫)במדבר טו כס‬ ‫עיני העדה‬
‫הצדיק האמת הוא הפאר והיופי והחן של כל העולם כולו‪ ,‬וכל מי‬
‫שמתקרב אליו עי״ז נפתחין עיניו ומתחיל להסתכל על עצמו על כל המידות‬
‫היבן הוא אוחז ומה הוא צריך לתקן בהם‪ ,‬ובן זובה לראות ולהסתבל בגדולת‬
‫הבורא יתברך‪.‬‬
‫כי שם ד׳ הוא בשורשו אחדות הפשוט בבחינת סנדה יד מ( ד ׳ אחד ושמו‬
‫אחד‪ ,‬ורק למטה משתלשל ארבע אותיות הוי״ה שהם כנגד התלת נוונין דעינא‬
‫ובת העין של עיני השכל‪ ,‬ומהם משתלשלים הארבעה יסודות אש רוח מים ועפר‬
‫שמהם נמשכין כל המידות כידוע)עיין משנפ סשידס משנפ עשיה גופניח פ״א(‪ ,‬והנה חכמינו‬
‫זכרונם לברכה אמרו)ירושלמי פעניח פ״נ( ששמו יתברך משותף בשמינו‪ ,‬והוא בעיקר‬
‫בשם הצדיק כי הצדיק נכלל כ״כ בהשי״ת עד שנהיה ג״כ בבחינת יסוד הפשוט‬
‫שממנו נמשכין כל הארבעה יסודות כמ״ש)משלי י כה( ׳וצדיק יסוד עולם׳‪ ,‬ובשביל‬
‫זה נקראים הצדיקים עיני העדה‪ ,‬בי שמתקרבים אליו נפתחים לעדה העינים‬
‫לראות היכן הם אוחזים בתיקון מידותיהם וגם לראות בגדולת הבורא יתברך‪.‬‬
‫)עפ״י תורה סז ח״ב(‬

‫ונתנו על ציצית הנגף פתיל תכלת‬

‫)במדבר טו לח(‬

‫כתיב )לגדם ל ל( ׳ואתם הדבקים בד׳ אלקיכם חיים כולכם היום׳‪ ,‬שישראל‬
‫הדבקים בשבינה הקדושה מקבלים חיותם ממנה‪ ,‬אבל אצל הרשעים להיפך‪,‬‬
‫ע״י התגלות מלבות דקדושה יבנע ויתבטל המלבות דסט״א כמ״ש)ירמיה ל יא( ׳בי‬
‫אעשה כלה בכל הגוים׳‪.‬‬
‫וזהו בחינת ציצית‪ ,‬כי ציצית היא בחינת המלכות דקדושה)רעיא מהימנא פנמש‬
‫מ!( ועיקר הציצית היא התכלת)עיי! שולי! פמ(‪ ,‬והיא לשון כליון ד׳אכלי כולא ושצי‬
‫כולא׳ מהר נראשיח נא‪ (.‬היינו ׳אעשה בלה בבל הגוים׳ כנ״ל‪ ,‬ע״ב ע״י שנזהרין במצות‬
‫ציצית מגלים שהקב״ה ברא ומנהיג את העולם ושאנו עבדיו ומקבלים עול‬
‫מלכותו עלינו‪ ,‬ועי״ז נשפע חיות ועשירות לישראל וכל האויבים האחוזים‬
‫במלכות דסט״א ובל הקליפות והסטרין אוחרנין יבנעו ויתבטלו‪.‬‬
‫)עפ״י תורה מט(‬
 ‫דבש‬ ‫סרח‬ ‫נחלי‬ ‫רמב‬

‫^ פרשת רורח‬

‫)במדבר טז ב(‬ ‫קרואי מועד אנשי שם‬

‫כמ״ש)משלי‬ ‫השלש תאוות‪ ,‬ממון אכילה ותאוה הידועה שורשם בלב‪ ,‬ממון‬
‫י כנ( ׳ברכת ד׳ היא תעשיר ולא יוסיף עצב עימה׳‪ ,‬ועצב הוא בלב כמ״ש)כראשית‬
‫ו ‪ 0‬׳ויתעצב אל לבו׳‪ ,‬אכילה כמ״ש )תהלים קל ‪ op‬׳ולחם לבב אנוש יסעד׳‪ ,‬ותאוה‬
‫הידועה באה ע״י החמימות של הדם שבחלל הלב כידוע‪ ,‬ומחמת זה כשפונמים‬
‫באחד מג׳ תאוות הללו נמשך פגם בלב‪ ,‬ועי״ז נפגמת היראת שמים‪ ,‬כי התאוות‬
‫נקראות בחינת שם‪ ,‬ממון כמ״ש)שמות נ ננ( ׳בכל מקום אשר אזכיר את שמי אבוא‬
‫אליך וברכתיך׳‪ ,‬וברכה היינו עשירות כמ״ש ׳ברכת ד׳ היא תעשיר׳‪ ,‬אכילה‬
‫כמ״ש )רות ל יא( ׳וקרא שם בבית לחם׳‪ ,‬והתאוה הידועה כמ״ש )אסתר נ יל( ׳כי אם‬
‫חפץ בה המלך ונקראה כשם׳‪ ,‬היינו שהם מגדילים את שמו יתברך בבחינת‬
‫)קהלת ז א( ׳טוב שם משמן פזוב׳‪ ,‬כי כל מה שברא הקב״ה לא בראו אלא לכבודו‬
‫)אנות ס״ס‪ ,‬ע״ב אם משתמש עימם לטוב הרי זה כבודו יתברך‪ ,‬אבל כשח״ו פוגם‬
‫בתאוות אזי כביכול מסתיר את כבוד השי״ת שזהו גלות השכינה‪ ,‬ועי״ז נפגמת‬
‫היראת שמים שהיא ג״ב בחינת שם כמ״ש)לכרס נח נא( ׳ליראה את השם הנכבד׳‪,‬‬
‫ומקומה בלב כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה )קילושי! לכ( ׳דבר המסור ללב‬
‫נאמר בו ויראת׳‪.‬‬
‫וכדי לתקן שלש תאוות אלו צריך להמשיך הדעת אל הלב כמ״ש )לכרס ל(‬
‫׳וידעת היום והשבות אל לבבך׳‪ ,‬כי כל התאוות באים מהעדר הדעת שאין‬
‫הדעת נמשך אל הלב ולכן הוא הולך בשרירות ליבו‪ ,‬אבל ע״י שמאיר בלב דעת‬
‫דקדושה‪ ,‬עי״ז נתבטלים כל התאוות‪.‬‬
‫והדעת הוא בחינת תלת חללי דגולגלתא שהם השלשה מוחין חכמה בינה‬
‫דעת כידוע )שער הטונות לחשי יוהכ״ת ל(‪ ,‬היינו שכל מוח הוא כנגד תאוה אחת‪ ,‬ואלו‬
‫המוחין נמשכין בשלוש רגלים‪ ,‬כי בכל רגל נמשך שכל חדש שמתקן אחד‬
‫מהתאוות‪ ,‬בפסח נתקן תאות ממון כמ״ש ) ש מו ת יכ לס ׳וד׳ נתן את חן העם בעיני‬
‫מצרים וישאילום׳ ‪ -‬בעל כורחם)כרטת מ(‪ ,‬כי הם לא רצו כלל‪ ,‬כי אז נתקן תאוות‬
‫ממון‪ ,‬בשבועות נתקן תאוה הידועה כי השבעה שבועות הם כדוגמת השבעה‬
‫נקיים )עיין טונות של ספירת העומר ושטעות( בבחינת ׳דם נעכר ונעשה חלב׳‪ ,‬היינו‬
‫שנתקנים הדמים שבלב‪ ,‬ובסוכות נתקן תאוות האכילה‪ ,‬כי סוכות נקרא ׳חג‬
‫רמג‬ ‫דבש‬ ‫סרח‬ ‫נחלי‬

‫האסיף׳)שמוח מ ‪ w‬שאוסף כל מיני מאכל‪ ,‬שזה תיקון תאוות האכילה‪ ,‬כי אינו‬
‫דומה מי שיש לו פת בסלו למי שאין לו )יומא עד‪.(:‬‬

‫ע״כ צריכין ליזהר מאוד בכבוד יום טוב ולקבל את שלש הרגלים כראוי‪,‬‬
‫הן במאבל ומשתה ובגדים נאים כפי יבולתו‪ ,‬והן בקדושת וטהרת המחשבה‬
‫ובשמחה וטוב לבב ובתפילה בכוונה‪ ,‬ובפרט במצוות היום השייכות לאותו‬
‫הרגל‪ ,‬שעי״ז יזכה בכל רגל לקבל השבל והדעת שמאיר בו לתקן התאוה‬
‫השייכת לו‪ ,‬ועי״ז יתוקן היראה שבלב‪.‬‬
‫וזה מרומז בפסוק קרואי מועד אנשי שם‪ ,‬שצריכין לקרוא את‬
‫המועדות‪ ,‬דהיינו לקדש ולייחד אותם‪ ,‬ועי״ז נתקנים השלש תאוות שהם‬
‫בחינת אנשי שם‪ ,‬וזוכה ליראה שהוא ג״כ בחינת שם כנ״ל‪.‬‬
‫)עפ״י תורה א ח״ב(‬

‫והנה פרה מטה אהרן לבית לוי‬

‫)במדבר יז כס‬

‫כשרוצים לקבל שפע החסד שהשי״ת משפיע לנו צריך לקבלו בהדרגה כי‬
‫אין יכולין לקבל רוב טובה)חעניח מ(‪ ,‬ע״כ צריך לעשות כלי וצינור כדי לקבל על‬
‫ידו החסד‪ ,‬וזה נעשה ע״י יראה שהוא הכלי והצינור לקבלת השפע בבחינת‬
‫)נלאשיח מט י( ׳ומחוקק מבין רגליו׳‪ ,‬רגליו הם סוף קומת האדם וע״כ הם בחינת‬
‫יראה שהיא ג״כ בחינת סוף כמ״ש ) שוף קהלח( ׳סוף דבר הבל נשמע את האלקים‬
‫ירא׳‪ ,‬היינו שע״י יראה‪ ,‬נעשה חקיקה וצינור לקבל בתוכו את החסד‪ .‬ועיקר‬
‫היראה נעשה ע״י שנתגלה שהשי״ת ברא הכל ברצונו בלי שום חיוב הטבע‬
‫כלל‪ ,‬כי אזי מאמינים שיש שכר ועונש ושצריך להתיירא מפניו יתברך‪.‬‬
‫וזה פירוש והנה פרה מטה אהרון לבית לוי‪ ,‬פרח ‪ -‬לשון שגשוג ושפע‪,‬‬
‫שצריך לקבל את שפע החסד בחינת אהרן שהיה רודף שלום‪ ,‬ע״י לבית לוי‬
‫היינו היראה ששרשו מסטרא דלוי)לקומי פורה‪ ,‬איוג(‪.‬‬

‫)עפ״י תורה ד ח״ב(‬

 ‫דבש‬ ‫חסת‬ ‫נחלי‬ ‫רמד‬

‫^ פרשת חקת ^‬
‫)במדבר יט יס‬ ‫זאת התורה אדם‬
‫גודל מעלת התורה הקדושה שהיא בהינת תיקון המרכבה העליונה‪ .‬כי‬
‫יש בתורה כל הבחינות שיש במרכבה‪ ,‬ארבע החיות ‪ -‬אריה‪ ,‬שור‪ ,‬נשר‪ ,‬אדם‪,‬‬
‫האופנים‪ ,‬הכסא‪ ,‬ויושב על הכסא‪ .‬אריה שבתורה שהתורה נקראת עוז כידוע‬
‫)עיין!נשים קמז‪ ,(.‬׳ומה עז מארי׳)שוסמיס יד יח(‪ .‬שור שבתורה זה בחינת)משלי ח( ׳בי שרים‬
‫ישורו׳‪ .‬נשר שבתורה זה בחינת חידושין דאורייתא בבחינת)פהליס קג( ׳תתחדש‬
‫כנשר׳‪ .‬ואדם שבתורה זה בחינת זאת התורה ‪ -‬אדם‪ ,‬כי יש אנשים עניים‬
‫ואנשים עשירים כמבואר בהקדמת הזהר)דף עס‪ ,‬וזה בחינת קלות וחמורות‬
‫שבתורה‪ .‬כסא שבתורה הם דברים ש׳כסה עתיק יומין׳)סשפיס קיט ועיין זהר גהעלופן‬

‫קנג( והם מכסים את עצמם בסיפורי התורה‪ .‬ויושב על הכסא הוא עתיק יומין‬
‫בבחינת )היאל ז ט( ׳ועתיק יומין יתיב׳‪ .‬ואופנים שבתורה הן הן גופי הלכות )עיין‬

‫‪y,‬‬ ‫זהי שס(‪ .‬וע״ב ע״י עסק התורה זוכים לתיקון המרכבה‪.‬‬

‫זאת התודה אדם כי ימות באוהל‬

‫)במדבר יט יח‬

‫רשב״י אומר קברי העכו״ם אינן מטמאיו‬

‫באוהל וכו׳‪ ,‬אתם קרויים אדם ואין‬
‫)יבמות סא(‬ ‫העכו״ם קרויים אדם‪.‬‬
‫אין התורה מתקיימת אלא במי שממית‬
‫)ברכות סג‪(:‬‬ ‫עצמו עליה‪.‬‬
‫הנה יש שבעים פנים לתורה סהר יקרא נ‪ (.‬והם נקראים ע׳ אנפין נהירין‪ ,‬היינו‬
‫אור חכמת התורה בחינת)קהלח ס א( ׳חכמת אדם תאיר פניו׳‪ ,‬וזה לעומת זה יש‬
‫ע׳ אנפין חשוכין )עיין זהר שם ופיקו״ז קנט‪ ,(.‬ונם הם יונקים מהתורה כי יש בתורה שני‬
‫כוחות כשדרז״ל )יומא ענ;( ׳זכה נעשה לו סם חיים לא זכה נעשה לו סם מוות׳‪,‬‬
‫סם חיים הוא אנפץ נהירין‪ ,‬סם מוות הוא אנפץ חשוכין כמ״ש )אינה ג ו(‬

‫׳במחשכים הושיבני כמתי עולם׳‪.‬‬

‫והשבעים נפש שהם שורשי נפשות ישראל‪ ,‬שורשם בע׳ אנפץ נהירין‪,‬‬
‫והשבעים אומות יניקתם מהאנפין חשוכין‪ ,‬שמשם שורש כל המידות והתאוות‬
‫רמה‬ ‫דבש‬ ‫חסת‬ ‫נחלי‬

‫הרעות‪ ,‬ואע״פ שלכל אומה יש את כל המידות והתאוות הרעות‪ ,‬עם כל זה‪ ,‬כל‬
‫אומה ואומה כרוכה יותר אל מידה רעה אתת יותר משאר המידות‪ ,‬וע״כ אמרו‬
‫תז״ל ) ש פ י פרשת וזאת הגרכה( שכשרצה הקב״ה ליתן להם התורה‪ ,‬לא רצו לקבלה‬
‫מהמת ששמעו שאותה מידה רעה שהם כרוכים אתריה אסרה התורה‪.‬‬

‫וכן בפרפזיות בכל איש מישראל יש בתינת אנפין נהירין‪ ,‬שבשרשו הוא‬
‫רתוק מכל המידות והתאוות‪ ,‬אך יש בו ג״כ אתיזת השבעים אומות שהם בתינת‬
‫האנפין תשוכין הנ״ל שמהם נמשכים התאוות והמידות הרעות שבו וכמ״ש‬
‫)תפלים קו לה ׳ויתערבו בנוים וילמדו מעשיהם׳‪ ,‬היינו שמעורב בו בעצמו מדות‬
‫רעות שנמשכים מן הגוים‪ .‬וכשאדם עובר עבירה ת״ו היא נתקקת על עצמותיו‬
‫כמ״ש)יחזקאל ל‪ 3‬נז( ׳ותהי עוונותם על עצמותם׳‪ ,‬כי העבירה היא מהמת המידות‬
‫והתאוות שמעורבין בו בעצמו כנ״ל‪ ,‬לכן גם היא נתקקת בו בעצמותיו‪ .‬והעצה‬
‫להכניע את האנפין תשוכין ולהוציא את העוונות מעצמותיו הוא ע״י שמתייגע‬
‫ולומד בעיון לשם שמים עד שזוכה להשיג ולהבין הכמת התורה הקדושה‪,‬‬
‫שעי״ז הוא יוצא מבתינת אנפץ תשוכין לאנפין נהירין‪ ,‬היינו שנתבטל ממנו‬
‫התאוות והמידות רעות של השבעים עכו״ם‪.‬‬

‫וזה שאמרו הז״ל אתם קרויים אדם ואין העכו״ם קרויים אדם‪ ,‬כי עיקר‬
‫שם אדם זוכין ע״י התורה הקדושה שהוא השכל האמיתי בהינת הכמת ׳אדם׳‬
‫תאיר פניו כנ״ל‪ ,‬כי השכל כלול מהכמה ובינה שהם בהינת י־ ה ) עיין זהר ויקרא י ‪-‬‬

‫יא(‪ ,‬שהם בהינת התורה הקדושה כמ״ש )ישעיה מ ל( ׳בי‪-‬ה ד׳ צור עולמים׳ היינו‬
‫בתורה שבה נבראו עולמים‪ ,‬כי יו״ד שהיא בהינת הכמה )זהר משפמיס קנג‪ (.‬הוא‬
‫השכל של התורה וה״א הוא ההמישה הומשי תורה בהינת המישה מוצאות‬
‫הפה של אותיות התורה‪ .‬ויש שלש שכליות הכמה בינה דעת‪ ,‬וכשכל אהד מהם‬
‫מקבל את התורה הקדושה שהיא י‪-‬ה כנ״ל נעשה אד״ם‪ ,‬כי ג׳ פעמים י‪-‬ה‬
‫בגימטריא אדם‪ .‬נמצא שעיקר שם אדם הוא בהינת השכל האמיתי דהיינו‬
‫הכמות התורה שהוא בהינת אנפץ נהירין בהינת הרהקת ושבירת כל התאוות‬
‫ומדות רעות כנ״ל‪ ,‬משא״כ העכו״ם שרהוקים מהכמות התורה ושקועים במידות‬
‫ותאוות רעות בהינת אנפין השוכין אינם קרויים אדם‪.‬‬

‫וזהו זאת התורה אדם כי ימות כאהל ודרז״ל אין התורה מתקיימת‬
‫אלא כמי שממית עצמו עליה‪ ,‬היינו מתי נקרא אדם‪ :‬כשמתייגע בתורה עד‬
 ‫דבש‬ ‫חסת‬ ‫נחלי‬ ‫רמו‬

‫שזוכה לאנפין הנהירין ועי״ז הוא ממית עצמיותו שהם בחינת המידות‬
‫והתאוות הרעות שמהם כל הפגמים החקוקים על עצמותיו כנ״ל‪.‬‬
‫)עפ״י תורה קא(‬

‫)במדבר יט יס‬ ‫זאת התורה אדם‬

‫דע שיש חדרי תורה‪ ,‬ומי שזוכה להם כשמתחיל לחדש בתורה‪ ,‬הוא נכנם‬
‫מחדר לחדר‪ ,‬ובכל חדר יש כמה וכמה פתחים לחדרים אחרים‪ ,‬וכן מאותן‬
‫החדרים לחדרים אחרים‪ ,‬והוא נכנם ומטייל בכולם‪ ,‬ומלקט משם אוצרות‬
‫וםגולות יקרות וחמודות מאוד‪ ,‬אשרי חלקו‪ .‬אך צריך להזהר מאוד לבל יטעה‬
‫עצמו‪ ,‬כי לא במהרה זוכין לזה‪ ,‬כי יש כמה וכמה חידושין שאינם באים משם‬
‫רק מהיכלי התמורות‪ ,‬ואך שהם נדמים לאדם להשגה גדולה‪ ,‬אעפ״כ אין אלו‬
‫חדרי התורה האמיתיים‪ ,‬כי נם שם יש חידושים נאים הנדמים להשגות‪ ,‬כי את‬
‫זה לעומת זה עשה האלקים )קהלי! ! יל(‪ ,‬ויש בזה כמה בחינות‪ ,‬כמו למשל‬
‫כשכותבין תיבת אדם‪ ,‬יודעים שזה מרמז על דמות האדם אבל הוא רק רמז‬
‫בעלמא כי אין כתוב שם ציור האדם כלל‪ ,‬ופעמים עושים יותר שמציירים ציור‬
‫אדם על נייר‪ ,‬ושם נגלה יותר דמות האדם‪ ,‬ויש שמנםרין ציור האדם מחתיכת‬
‫עץ‪ ,‬ושם נתגלה עוד יותר ציור האדם‪ ,‬אבל אעפ״כ אין זה אדם ממש‪ ,‬רק האדם‬
‫בעצמו הוא האדם באמת‪.‬‬
‫כמו כן יש כמה חידושים של תורה שהם רק כמו שכותבין תיבת אדם‬
‫לבד‪ ,‬כי התורה היא בחינת אדם כמ״ש זאת התורה אדם‪ ,‬אבל הם לא האדם‬
‫עצמו כי הם רק השתלשלות מחכמת התורה האמיתית‪ ,‬ויש שנכנסים לפנים‬
‫מזה‪ ,‬ובכל זאת הם רחוקים מאוד מחידושי התורה האמיתיים שהם בחינת‬
‫האדם עצמו‪ ,‬וזהו זאת התורה אדם זאת התורה דייקא‪ ,‬היינו רק זאת התורה‬
‫האמיתית הוא בחינת אדם‪.‬‬
‫ודע שכל אדם קודם שמשיג בתורה השגה של אמת‪ ,‬צריך לילך דרך אלו‬
‫היכלות התמורות‪ ,‬והעצה על זה שלא יטעה עצמו לסבור שכבר בא אל ההשגה‬
‫הראוי‪ ,‬כי אם יסבור כן ישאר שם ח״ו‪ ,‬אבל כשידע שעדיין לא התחיל לכנוס‬
‫לחדרי תורה האמיתיים‪ ,‬אזי יתחזק בעבודת השם וירבה ויפציר בתפילות‬
‫להשי״ת עד שיפתחו לו שערי הקדושה באמת‪ ,‬ואז יראה ההפרש בין השגותיו‬
‫שמהודם לעכשיו‪.‬‬
‫רמז‬ ‫דבש‬ ‫חסת‬ ‫נחלי‬

‫והצדיק הגדול מאוד‪ ,‬אף כשזונה להשיג השגות גדולות של הקדושה‬

‫באמת‪ ,‬אעפ״כ איגם נהשבים בעיגיו לכלום לגודל עוצם הכרתו בגדולת הבורא‬
‫יתברך‪ ,‬ע״כ הוא משתדל ומתהזק בכל פעם שהשי״ת יתהיל להראות לו אור‬
‫התורה‪ ,‬כאילו לא התהיל להשיג כלל מימיו‪ ,‬ועי״ז הוא זוכה להבין להשכיל‬
‫ולהשיג אמיתת פגימיות התורה שהוא בהיגת אדם כג״ל עד שגכלל באדם‬
‫העליון בתכלית השלימות באמת‪.‬‬
‫)עפ״י תורה רמה(‬

‫ויבואו בני ישראל כל העדה מדבר צין‬

‫)במרבר כ א‪-‬כא(‬ ‫ובו'‬
‫דע שיש נשמה בעולם שעל ידה נתגלה ביאורי ופירושי התורה‪ ,‬וזאת‬
‫הנשמה מסובלת ביסורין בבתינת )אנוח פ״ו( ׳פת במלת תאכל ומים במשורה‬
‫תשתה כי כך היא דרכה של תורה׳‪ ,‬וכל מפרשי התורה מקבלין ממנה‪ ,‬וכל‬
‫דבריה כגתלי אש‪ ,‬כי א״א לקבל ולשאוב מימי התורה אלא מי שדבריו כגתלי‬
‫אש בבתינת )ירמיה מ כמ( ׳הלוא כה דברי כאש׳‪ ,‬וכשהיא נופלת מזאת הבתינה‬
‫של גתלי אש ודבריה נצפזננין‪ ,‬אזי נסתלקת‪ ,‬כי הדיבורים הללו הם התיות שלה‪,‬‬
‫ואז נסתלקים ביאורי התורה הנמשכת על ידה‪ ,‬ועי״ז מתעוררת מריבה על‬
‫הצדיקים‪ ,‬כי הביאור הוא תירוץ על הקשיות ומריבות‪ ,‬ועכשיו נסתלקו‪.‬‬
‫ואז מי שרוצה להמשיך ביאורי התורה‪ ,‬צריך מתהילה להמשיך לעצמו‬
‫דיבורים תמים כגתלי אש‪ ,‬וזה ע״י תפילה‪ ,‬שע״י שמתפלל נכמרים רתמי ד׳‬
‫עליו‪ ,‬וכביכול נפתה לב העליון בבתינת)חהלים » נו( ׳צור לבבי׳‪ ,‬כי עיקר הרתמים‬
‫הוא בלב‪ ,‬ומשם נמשך הדיבור‪ ,‬כי ׳צור׳ הוא ׳סלע׳‪ ,‬ו׳מילי בסלע׳)מגילה יח(‪ ,‬ואזי‬
‫כשהלב נכמר ברתמים‪ ,‬הוא משפיע דיבורים תמים בבתינת)חהליס למ ‪ 0‬׳תם לבי‬
‫בקרבי בהגיגי תבער אש דברתי בלשוני׳‪ ,‬וזה בתינת )חהלים קה מא( ׳פתה צור‬
‫ויזובו מים׳‪ ,‬כלומר ביאורי התורה‪.‬‬
‫ויש תילוק בין ביאור שאדם מבאר בינו לבין עצמו לבין ביאור שמבאר‬
‫לרבים‪ ,‬כי כשדורש ברבים וקודם הביאור הוא מקשר את עצמו עם נשמותיהם‬
‫ושופך שיתו ותפילתו לפני השי״ת‪ ,‬בודאי ) איונ לו ה( ׳הן א‪-‬ל כביר לא ימאס׳‪ ,‬כמו‬
‫שדרשו רז״ל )נ ר ט ח ח( שאין הקב״ה מואס בתפילתן של רבים‪ ,‬אבל תפילת יתיד‬
‫אפשר שמואסין בתפילתו‪.‬‬
 ‫דבש‬ ‫חסת‬ ‫נחלי‬ ‫רמח‬

‫וזהו החילוק בין הלומד מתוך ספר ובין השומע מפי החכם עצמו‪ ,‬כי‬
‫השומע מפי החכם עצמו‪ ,‬בודאי נתקשר נשמתו עם נשמת החכם בשעת‬
‫תפילתו‪ ,‬ואז יש לזה האדם חלק בביאור הזה‪ ,‬כי ע״י התפילה נתווסף קדושה‬
‫למעלה כמ״ש )חהלים » ‪ a‬׳ואתה קדוש יושב תהילות ישראל׳‪ ,‬שע״י תהילות‬
‫ישראל נתווסף להשי״ת כביכול קדושה‪ ,‬ותפילה היוצאת מהרבה נשמות‬
‫מוסיפה קדושה ביותר‪ ,‬הכל לפי רוב האנשים‪ ,‬ואז היא מעוררת ביותר את לב‬
‫העליון‪ ,‬והוא שופך מימי הביאור ביותר‪ .‬גם כל אלו האנשים העומדים בשעת‬
‫הדרוש‪ ,‬נכנע רשעתם ע״י המצוות ומעשים טובים של החכם הדורש‪ ,‬ולפי‬
‫ההכנעה כן נכנעים האויבים היינו הקליפות השוכנים סביב לב העליון‪.‬‬
‫וכשמתפלל קודם הדרוש‪ ,‬צריך להתפלל בתחנונים‪ ,‬ולבקש מאת הקב״ה‬
‫מתנת חנם ולא יתלה בזכות עצמו‪ ,‬ואע״פ שעכשיו נתעורר מטה עוזו היינו‬
‫הממשלה והכה שיש לו ע״י המצוות ומעשים טובים שלו‪ ,‬אין זה המטה כדי‬
‫להתנאות אלא כדי להכניע את הרע שבעדה‪ ,‬אבל לפני השי״ת יעמוד כדל‬
‫וכרש וידבר תחנונים ולא יתלה בשום זכות כמ״ש )מדס ג מ( ׳ואתחנן אל ד׳‬
‫בעת ההוא לאמר׳‪ ,‬שצריך לדבר תחנונים בשעה שרוצה ׳לומר׳ היינו קודם‬
‫הדרוש‪.‬‬
‫ובזכות התורה שממשיכין זוכין לארץ ישראל כמ״ש)חהליס קה מל( ׳ויתן להם‬
‫ארצות נוים וכו׳ בעבור ישמרו חקיו ותורתיו ינצרו׳‪ ,‬אבל ארץ ישראל היא אחת‬
‫משלשה דברים הבאים ע״י יסורין )נמות ה(‪ ,‬ועיקר הימורים הם הרשעים‬
‫המונעים‪ ,‬׳מוציאי דיבת הארץ‪ ,‬וצריך להכניע מתחילה אלו הרשעים ולהעניש‬
‫אותם בחרבא וקטלא‪ ,‬ואח״כ יוכלו לילך לארץ ישראל‪ .‬והכה הזה להעניש את‬
‫הרשעים‪ ,‬צריך לקבל מאדום‪ ,‬כי זהו הכה שלו כמ״ש ׳ועל חרבך תחיה׳)נראשיח‬
‫נז מ( כי הוא יונק ממזל מאדים)זהר »‪ pr‬יטו(‪.‬‬

‫ודע שכחות הרוחניות הנבראים מאותיות התורה שחידש‪ ,‬הכהות האלו‬

‫הן הן מלאכים ממש כמ״ש )‪p‬הלי‪ dp p‬יל( ד׳ יתן אמר המבשרות צבא רב‪ ,‬שע״י‬
‫המאמרות שקיבלו מהקב״ה מלב העליון‪ ,‬נבראין צבא רב‪ ,‬בבחינת מה שאמרו‬
‫חכמינו זכרונם לברכה)יגעה יל( כל דיבור ודיבור שיוצא מפי הקב״ה נברא ממנו‬
‫מלאך אחד‪ ,‬והן מקבלין הכה מאדום להעניש את הרשעים‪ ,‬בבחינת )‪p‬הלי‪ p‬צא יא(‬
‫׳כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך וכו׳‪ ,‬על שחל ופתן תדרך תרמם כפיר‬
‫ותנין׳‪.‬‬
‫רמט‬ ‫דבש‬ ‫חסת‬ ‫נחלי‬

‫ואלו המלאכים‪ ,‬הם לפי התהדשות התורה‪ ,‬והתהדשות התורה הוא לפי‬
‫הקדושה שנתווסף למעלה‪ ,‬שלפי רבות הקדושה כן נמשך רבוי התורה‪ ,‬ולפי‬
‫רוב התורה כן רבוי המלאכים‪ ,‬וכן להיפך‪ ,‬היינו שלפעמים הקדושה כ״כ‬
‫מועטת‪ ,‬עד שהמלאכים הנבראים מהידושי התורה הם מעוטי כה‪ ,‬שאינם‬
‫יכולים לקבל כת לענוש את הרשעים בהרבא וקטלא‪ ,‬ואין להם כה אלא להכניע‬
‫אותם בלבד ולהביא מורך בלבבם‪ ,‬אבל לא להעביר אותם‪.‬‬
‫ולפעמים גם להכניעם אין להם כת כי אם לעורר כת האומות עליהם‪ ,‬כמו‬
‫עכשיו בגלות שאין לנו כת לענוש בעצמנו את הרשעים‪ ,‬ואז הוא מצות גדולה‬
‫לילך למשפטיהם להשפילם )עיין סו״מ סימן מ סעיף ה‪ ,‬ולפעמים גם זה הכת אין להם‪,‬‬
‫ואין להם כת אלא להשתיק אותם בלבד שלא לדבר סרה בפנינו‪ ,‬כדי שלא יכנסו‬
‫דבריהם באזני המון עם‪ ,‬ולפעמים גם זה הכת אין להם‪ ,‬הכל לפי מיעוט‬
‫הקדושה‪.‬‬
‫וכל זה מרומז בפרשה הזו ויבואו כני ישראל וכו׳‪ ,‬מדבר צין‪ ,‬זה בתינת‬
‫דיבור מצונן‪ ,‬ועי״ז ותמת שם מרים‪ ,‬שהיא הנשמה הסובלת מרירות בשביל‬
‫התורה בבתינת פת במלת תאכל וכו׳‪ ,‬ולכן מפרשי התורה נקראים ׳מורים׳‪,‬‬
‫שמקבלים מהנשמה המכונה מרים )עיין ע״ס שער לנ פ״ו מ״ס(‪ ,‬ואז ולא היה מים‬
‫לעדה‪ ,‬שנסתלקה הבאר היינו ביאורי התורה )עיין מר ויצא ק™‪ ,(:‬ואז וירב העם‬
‫עם משה‪ ,‬נתעורר המריבה על הצדיקים‪.‬‬
‫ויפלו על פניהם‪ ,‬פנים זה בתינת ביאורי התורה‪ ,‬המכונים פנים כמאמרם‬
‫שבעים פנים לתורה‪ ,‬כי התורה נדרשת בי״ג מידות )דש פורס כמיס(‪ ,‬הנמשכים‬
‫מהשלש עשרה תיקוני דיקנא המכונה הדרת פנים סהר אפרי סג‪ ,(.‬היינו כששמעו‬
‫המריבה הבינו שמתמת נפילת ביאורי התורה התהילה המריבה‪.‬‬
‫וזהו טעות שטעה משה‪ ,‬שהקב״ה אמר לו קה את המטה והקהל את‬
‫העדה ודברת אל הסלע לעיניהם‪ ,‬היינו שיקה את ממשלת עזו‪ ,‬והקהל את‬
‫העדה‪ ,‬שיש בהם גם רעים‪ ,‬כדי להכניע רשעתם כנ״ל‪ ,‬אבל את״כ ודברת אל‬
‫הסלע‪ ,‬ואין דיבור אלא נתת ) שנ פ »( כמובא בזהר)פצא רעס( ודברתם אל הסלע‬
‫וסר‪ ,‬בדיבור ופיוס‪ ,‬דהיינו שישפוך שיתו ותפילתו בתתנונים כדל וכרש‪ ,‬אל‬
‫הסלע‪ ,‬היינו לב העליון בתינת צור לבבי כנ״ל‪ ,‬לעיניהם דייקא‪ ,‬שיהיה הקהל‬
‫בשעת מעשה‪ ,‬כדי שיקשר את עצמו עם נשמותיהם‪ ,‬והוא לא כן עשה‪ ,‬שזכר‬
‫טובו וצדקתו בשעת תפילתו‪ ,‬ובמקום להשתמש עם המטה בשביל הקהל‬
 ‫דבש‬ ‫חסת‬ ‫נחלי‬ ‫ת‬

‫להכניע רשעתם‪ ,‬השתמש עמו בשעת תפילתו‪ ,‬שזהו וירם משה את ידו‪ ,‬ידו‬
‫זה תפילתו כמ״ש)שמוח יז יג( ׳ויהי ידיו אמונה׳‪ ,‬ותרגומו פרישן בצלו‪ ,‬שהרים את‬
‫תפילתו‪ ,‬ולא קשר את עצמו עם הקהל‪ ,‬ויך את הסלע במטהו‪ ,‬שהכה לב‬
‫העליון כביכול כמו שלוקהין איזה דבר בכה ובאונס כי בא בכה מעשיו הטובים‪,‬‬
‫פעמים‪ ,‬הכאה אתת שלקה ביאורי התורה בכת ובאונס ולא ביקש מתנת הנם‪,‬‬
‫והכאה שניה‪ ,‬כי מי שדותק את השעה שעה דותקתו ) נ י נ ו ח של(‪ ,‬ונסתלק קודם‬
‫זמנו‪ ,‬ואזי השכינה שהיא הלב הנ״ל‪ ,‬מיללת ובוכה עליו‪ ,‬ובשביל זה אין לו‬
‫לאדם לדתוק את עצמו על שום דבר‪ ,‬אלא יבקש בתתנונים‪ ,‬אם יתן לו השי״ת‪,‬‬
‫יתן‪ ,‬ואם לאו‪ ,‬לאו‪ ,‬ע״ב אמר לו הקב״ה‪ ,‬יען לא האמנתם כי‪ ,‬היינו התפילה‬
‫שנקראת אמונה‪ ,‬כמו ׳ויהי ידיו אמונה׳‪ ,‬שהרים תפילתו מתפילת הקהל‪ ,‬שלא‬
‫קשר את עצמו עם הקהל‪ ,‬להקדישני לעיני כני ישראל‪ ,‬שע״י התפילה של‬
‫רבים נתקדש השי״ת לכן לא תכיאו וכו׳ אל הארץ‪ ,‬רמז על הסתלקותו‪,‬‬
‫שיכפר על מה שנחסר לקדושה‪ ,‬כי בשעת פטירת הצדיק‪ ,‬נתווסף קדושה‬
‫למעלה )ע ״ ח שער לע ט״ג כלל מז נשוף(‪ ,‬נמצא מה שנחסר על ידם נשלם ג״ב על ידם‪.‬‬

‫ואז ע״י התורה שהמשיך‪ ,‬רצו להכנס לארץ ישראל‪ ,‬ובשביל זה היה צריך‬
‫לענוש את הרשעים מוציאי דיבת הארץ ע״י המלאכים שמקבלים כח מאדום‬
‫כנ״ל‪ ,‬וזהו וישלה משה מלאכים אל מלך אדום‪ ,‬שמשה שלח את המלאכים‬
‫למלך אדום‪ ,‬לקבל ממנו את הכה לענוש את הרשעים‪ ,‬איזה מלאכים‪ :‬כה אמר‬
‫אחיך ישראל‪ ,‬היינו‪ ,‬המלאכים שנתהוו ממאמרות הטהורות ‪ -‬מהתורה של‬
‫ישראל‪ ,‬נעכרה נא כארצך‪ ,‬שרצו לילך לארץ ישראל דרך כהות של אדום‬
‫כנ״ל כדי לעבוד שם את השי״ת‪ ,‬וזה לא נעכור כשדה וככרם ולא נשתה‬
‫מי כאד‪ ,‬לא בשביל תענוגי העולם הזה רצונינו לילך לארץ ישראל‪ ,‬אלא רצוננו‬
‫דרך המלך נלך‪ ,‬שנזכה לילך בדרך מלכו של עולם ענה לו אדום ויאמר אליו‬
‫אדום לא תעכור כי פן כחרכ אצא לקראתך‪ ,‬שהמלאכים היו מעוטי כה‬
‫ולא יכלו לקבל כה כדי לענוש את הרשעים‪ ,‬כי ואנחנו כקדש עיר קצה‬
‫גכולך‪ ,‬מחמת שהקדושה במדריגה כ״ב פחותה‪ ,‬שהיא נוגעת בגבול הטומאה‪,‬‬
‫ע״כ ויאמרו אליו כמסלה נעלה‪ ,‬בחינת מסילות בלבבם)חהליס פד ‪ ,0‬שנקבל כה‬
‫להביא מורך בלבבם‪ ,‬ואם את זה לא‪ ,‬לפחות מימיך נשתה‪ ,‬מימיך זה בחינת‬
‫משפט בבחינת )עמוש ה כל( ׳ויגל כמים משפט׳‪ ,‬שנוכל לכוף אותם במשפטיכם‪,‬‬
‫ונתתי מכרם‪ ,‬תרגומו את דמיהון‪ ,‬היינו השוחד שמקבלין‪ ,‬שצריך ליתן להם‬
‫רנא‬ ‫דבש‬ ‫חסת‬ ‫נחלי‬
‫ממון‪ ,‬כדי להוציא את משפט מן העיקול‪ ,‬ברצונם‪ ,‬ולכל הפחות רק אין דכר‬
‫ברגלי אעברה ‪ -‬תתן לנו כה לעבור ולהשתיק את הרשעים‪ ,‬כדי שלא יכנסו‬
‫דבריהם ברגלי‪ ,‬היינו המון עם המבונים בשם רנלין כמו)שמות יא ‪ (r‬׳וכל העם‬
‫אשר ברגליך‪ /‬ויאמר לא תעבר‪ ,‬שזה מחמת מיעוט הקדושה‪ ,‬מחמת שלא‬
‫התפלל בהתקשרות נפשות השומעים קודם שהמשיך תורה‪ ,‬ורק אחר‬
‫הסתלקותם של משה ואהרן שנתווסף הקדושה למעלה‪ ,‬יכלו עם ישראל להבנם‬
‫)עפ‪-‬י תויח ‪0‬‬ ‫יאייו'׳®יייי■‬

‫)במדבר כא יד(‬ ‫את והב בסופה‬

‫אפילו האב ובנו הרב ותלמידו שעוסקיו‬
‫בתורה בשער אחד נעשים אויבים זה לזה‬
‫ואינם זזים משם עד שנעשים אוהבים זה‬
‫לזה שנאמר את והב בסופה‪ ,‬אל תקרי‬
‫)קידושין ל‪(:‬‬ ‫בסופה אלא בסויפה‪.‬‬
‫לפי הגדלת הדעת כן נתרבה השלום כמ״ש )ישעיה יא ‪ 0‬׳וגר זאב עם כבש‬
‫וכו׳ כי מלאה הארץ דעה׳‪ ,‬שלעתיד לבוא יהיה שלום נפלא בעולם שיוכלו לגור‬
‫ביחד שני הפכים מחמת גודל הדעת שיהיה אז‪ ,‬כי כעם ואכזריות ומחלוקת הם‬
‫מהעדר הדעת במ״ש)קהלה ז ‪ (p‬׳בעם בחיק בסילים ינוח׳‪ ,‬אך מחלוקת שהיא לשם‬
‫שמים היא באמת דעת גדולה מאוד יותר מהדעת של שלום‪ ,‬כי היא אהבה‬
‫ושלום גדול כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה שאינם זזים משם עד‬
‫שנעשים אוהבים‪ ,‬וזה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה )אנוח ה יס ׳מחלוקת שהיא‬
‫לשם שמים סופה להתקיים׳‪ ,‬היינו שבאמת היא אהבה וע״כ סופה להתקיים‬
‫נן(‬ ‫);‪gj‬״‪,‬‬ ‫בבחינת את והב כסופה‪ ,‬היינו שיהיה שלום ביניהם‬

‫באר הפרוה שרים כרוה נדיבי העם‬

‫במהקק במשענותם וממדבר מתנה‬
‫)במדבר כא יח(‬
‫גודל מעלת חידושי תורה אמיתיים‪ ,‬שזוכים על ידם לחיות חיים נצחיים‪.‬‬
‫כי עיקר מה שיקום בתחיה לעתיד לחיות חיים נצחיים‪ ,‬הוא השפלות של כל‬
 ‫דבש‬ ‫חסת‬ ‫נחלי‬ ‫רנב‬

‫אהד בבהינת )ישעיה ט יט( ׳הקיצו ורננו שוכני עפר׳ ודרז״ל)סוטה ה ׳מי שנעשה‬
‫שכן לעפר בחייו‪ /‬דהיינו שהיה עניו ושפל‪ .‬כי זה שאין אנו יכולים להשיג‬
‫עכשיו תענוג עוה״ב הוא מחמת שאנו עכשיו בגבול‪ ,‬וכל דבר שיש לו גבול‬
‫אינו יכול להשיג תענוג עוה״ב הרוחני‪ ,‬וע״כ עיקר התענוג הנפלא שהוא חיים‬
‫נצחיים של לעתיד לבוא‪ ,‬יהיה רק להשפלות והענוה של כל אחד‪ ,‬כי שפלות‬
‫ועניוות הוא בחינת בלתי נבול כי הוא בחינת אין ממש‪ ,‬וע״כ הוא יכול להשיג‬
‫תענוג עוה״ב שהוא בחינת בלתי גבול‪.‬‬
‫ודע שיש בכל אחד ואחד מישראל בכל אבר ואבר‪ ,‬בחינת השפלות של‬
‫משה רבינו עליו השלום שהמשיך עלינו במעמד הר סיני‪ ,‬וע״י השפלות הזה‬
‫יזכו לתחיה ולתענוג עוה״ב כנ״ל‪ ,‬אלא שהשפלות הזאת בהעלם ואתכסיא‪ ,‬ע״כ‬
‫צריך לעורר ולהחיות אותה כדי שיראה וירגיש שפלותו באמת‪ ,‬ועי״ז יזכה גם‬
‫בעוה״ז לבחינת חיים נצחיים ותענוג עוה״ב‪.‬‬
‫ולזה זוכים ע״י חידושי תורה אמיתיים‪ .‬כי כשמחדש בתורה הרי זה מעין‬
‫מתן תורה שזכו אז לבושה מלפניו יתברך כמו שנאמר)שמות נ י!( ׳ולבעבור תהיה‬
‫יראתו על פניכם לבלתי תחטאו׳‪ ,‬ואמרו רז״ל)נדרס ‪ p‬׳זה הבושה׳‪ .‬וע״י בושה‬
‫עושים תשובה‪ ,‬כי עיקר התשובה הוא שמתבייש על חטאיו)עיין ניטה י‪ .(.3‬וע״י‬
‫תשובה זוכים לחיים כמ״ש )יחזקאל יש לה ׳והשיבו וחיו׳‪ ,‬היינו שנתיות הענווה‬
‫והשפלות של משה רבינו המושרשות בכל האברים כנ״ל‪ ,‬וזוכים לבחינת חיים‬
‫הנצחיים כנ״ל‪.‬‬
‫וזה פירוש באר הפרוה שרים כרוה נדיבי העם בנזחרןק במשענותם‬
‫וממדבר מתנה‪ .‬כאר היינו ביאורי וחידושי התורה שעל ידם זוכים לגדולה‬
‫אמיתית כמ״ש )משלי ח טס ׳בי מלכים ימלוכו׳‪ ,‬וזה שרים‪ ,‬ועי״ז חפרוה‪ ,‬היינו‬
‫שזוכים לבושה כמ״ש )ישעיה כל מ( ׳וחפרה הלבנה ובושה החמה‪ /‬ועי״ז כרוה‬
‫נדיבי העם‪ ,‬בחינת תשובה כמו שפירש רש״י עה״פ)שופטים ה ‪ p‬׳בהתנדב עם׳‬
‫׳בהתנדב ליבם לתשובה׳‪ ,‬וזהו בנזחרןק כמשענותם‪ ,‬נזחקק דא משה כמו‬
‫שדרשו רבותינו זכרונם לברכה )מא גפיא מס‪ ,‬גם ?זחקק בגימטריא רמ״ח‪ ,‬היינו‬
‫בחינת השפלות של משה המושרשת בכל אחד מישראל ברמ״ח איבריו‪,‬‬
‫שחוזרת לחיות כנ״ל‪ ,‬וזהו במשענותם היינו התחיה של לעתיד כמו שדרשו‬
‫רבותינו זכרונם לברכה )פסחיס ‪ pp‬עה״פ ׳ואיש משענתו בידו׳ ׳עתידין צדיקים‬
‫שיחיו מתים וכו״‪.‬‬
‫רנג‬ ‫דבש‬ ‫חסת‬ ‫נחלי‬
‫וזהו וממדבר מתנה‪ ,‬מדבר היינו שפלות‪ ,‬שמשים עצמו כמדבר‬
‫כמאמרם ז״ל)עימני! נד(‪ ,‬היינו שע״י החידושי תורה בחינת מתן תורה זוכים‬
‫לבושה ולתשובה‪ ,‬ועי״ז מחיים את השפלות של משה בחינת מדבר שמושרשת‬
‫בכל אחד ואחד כנ״ל‪ .‬ועי״ז מתנה‪ ,‬היינו שבת כמו שאמרו רבותינו זכרונם‬
‫לברכה )שנח י‪ (:‬׳מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה׳‪ ,‬שזוכים גם בעולם‬
‫הזה לטעום טעם עולם הבא שהוא יום שכולו שבת)חמיד פ״ז(‪.‬‬
‫)עפ״י תורה עב ח״ב(‬

‫ויצא עוג מלך הבשן לקראתם‬

‫)במדבר כא לס‬
‫ויכו אותו)שם לה(‬
‫מחנה ישראל כמה הוי; תלתא פרסי‪,‬‬
‫פרש״י ׳עוג חשב כן בליבו'‪ ,‬איזיל‬
‫ואיעקר טורא בת תלתא פרסי ואשדי‬
‫עליהו‪ ,‬עקר טורא בת תלתא פרסי‬
‫ואותביה ארישיה איתי עליה קומצה‬
‫ונקבוה ונחת עלה אצואריה‪ ,‬בעא‬
‫למשלפיה‪ ,‬משכוה שיניה להאי גיסא‬
‫ולהאי גיסא‪ .‬משה כמה הוי‪ :‬עשר‬
‫אמין שקל נרגא בת עשר אמין ושוור‬
‫עשר אמין ומחיה בקרסליה וקטליה‪.‬‬
‫)ברכות נד‪(:‬‬

‫הנה יש שלושה מוחין באדם)עיי! שער הגלגולים הקדמה נס(‪ ,‬והם מנינים עליו מפני‬
‫התאווה הידועה‪ ,‬כי עיקר התגברות התאווה הוא ע״י רוח שטות כי ׳אין אדם‬
‫עובר עבירה אא״ב נכנם בו רוח שטות׳)שומה ג(‪ ,‬ע״ב צריך כל אדם בכל פעם‬
‫שרוצים להתגבר עליו הרהורים רעים ח״ו‪ ,‬להגביר את הדעת ולהסיח את‬
‫מחשבתו לענינים אחרים‪ .‬ומאלו המוחין נמשכין השלוש תפילות‪ ,‬כי עיקר‬
‫התפילה צריך להיות ברחמים ותחנונים)אנוח פ״נ( והרחמנות תלויה בדעת כמ״ש‬
‫)ישעיה יא מ( ׳לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי כי מלאה הארץ דעה את ד׳‬
‫כמים לים מכסים׳‪ ,‬שלעתיד יגדל הדעת‪ ,‬ואז לא יהיה שום היזק ואכזריות כי‬
‫יתפשט הרחמנות ע״י הדעת‪.‬‬
 ‫דבש‬ ‫חסת‬ ‫נחלי‬ ‫רנד‬

‫ולעומת זה הסט״א מנסה תמיד להפיל את האדם מן הדעת ע״י מחשבות‬

‫זרות ר״ל‪ ,‬שעי״ז יתקלקל אצלו ח״ו הרחמנות ולא יוכל להתפלל אלא בבחינת‬
‫דין היינו שמתפלל בלא חשק רק לצאת ידי חובתו מה שהוא מוכרח להתפלל‬
‫מצד הדין‪ ,‬ואז תוכל הספז״א ח״ו לינוק ולבלוע את התפילה‪ ,‬כי עיקר יניקת‬
‫הספז״א היא מבחינת דינים כידוע )עיין לקומי תורה פרשי! וירא(‪ ,‬וע״ב הם נאחזין ח״ו‬
‫בתפילה זו שהיא בחינת דין‪ ,‬ובולעין אותה ח״ו‪.‬‬

‫ואז צריכים בעל כה גדול שיוכל להתפלל בבחינת דין כמו שדרשו חז״ל‬
‫)שנהדרין מד( עה״פ)תהלים קו ל( ׳ויעמוד פנחס ויפלל׳‪ ,‬שעשה פלילות עם קונו ופירש‬
‫רש״י דין‪ ,‬כי כשזה הבעל כה מתפלל בבחינת מנזה עוז‪ ,‬אזי כשספז״א רוצה‬
‫לבלוע את תפילתו‪ ,‬זאת התפילה עומדת לה בצוארה בבית הבליעה בבחינת‬
‫)משלי מא יל( ׳בצוארו ילין עז׳‪ ,‬ועי״ז היא מוכרחת להקיא כל הקדושות שבלעה‬
‫בבחינת )תהליס נ מו( ׳חיל בלע ויקאנו׳‪ ,‬ולא די‪ ,‬אף גם מוכרחת להקיא ולהוציא‬
‫עצמות החיות שלה ממש בבחינת )שס( ׳מבטנו יורישנו א‪-‬ל׳‪ ,‬וזה ענין הגרים‬
‫שהיו מתחילה מעצמות הסט״א‪ ,‬ועכשיו באים אל הקדושה‪ ,‬ועי״ז נתרבה‬
‫ונתגדל כבודו יתברך שגם הרחוקים והעכו״ם באים ועובדים אותו‪.‬‬

‫ועי״ז יש התפשטות נבואה בעולם‪ ,‬כי הנבואה באה מבחינת שורשי‬

‫נפשות ישראל שהם בחינת שבעים נפש‪ ,‬בבחינת)לנרס י «( ׳כשבעים נפש ירדו‬
‫אבותיך׳ ראשי תיבות נכי״א‪ ,‬ושורש הנפשות הוא בחינת כבוד בבחינת)נראשיח‬
‫מע ו( ׳בסודם אל תבא נפשי ובקהלם אל תחד כבודי׳‪ ,‬ע״ב ע״י שנתרבה כבוד‬
‫השי״ת שהוא בחינת שורש הנפשות‪ ,‬עי״ז בא התפשטות הנבואה‪.‬‬

‫ועי״ז זוכים לאמונה שלימה שהשי״ת ברא את העולם בעשרה מאמרות‬

‫)אנוה פ״ה( יש מאין ממש‪ ,‬כי עיקר האמונה תלויה בכה המדמה‪ ,‬כי במה שהשכל‬
‫מבין לא שייך אמונה‪ ,‬רק עיקר האמונה היא במקום שהשכל נפסק‪ ,‬דהיינו‬
‫שאעפ״י שאין יכול להבין הדבר בשכל האנושי אעפ״ב הוא יכול לחזות זאת‬
‫בדמיון דקדושה ולהבין זאת מרחוק שכך הם הדברים לאמיתתן‪ ,‬ושם צריכין‬
‫אמונה‪ ,‬ועיקר תיקון וברור המדמה הוא כשהוא ביד הנביאים כמ״ש)הושע ינ יא(‬
‫׳וביד הנביאים אדמה׳‪ ,‬שהנביאים היו מתנבאים כביכול ע״י דמיון דקדושה‪,‬‬
‫ע״ב ע״י התפשטות הנבואה שנתברר ונתקן המדמה‪ ,‬עי״ז נתקנת האמונה‬
‫הקדושה ונתבטלים האמונות כוזביות הבאים מבלבול המדמה‪.‬‬
‫רנה‬ ‫דבש‬ ‫חסת‬ ‫נחלי‬
‫לעתיד)עיין אוחיוח דתי עקינא אוח ה״א(‪,‬‬
‫ובזכות אמונה זו הקב״ה יחדש את העולם‬
‫ואז העולם יתנהג ע״י נפלאות‪ ,‬היינו ע״י השגחה נגלית שהשי״ת הוא המחיה‬
‫והמהוה הכל וכמ״ש)חהליס צח א( ׳שירו לד׳ שיר חדש כי נפלאות עשה׳‪ ,‬כי היום‬
‫יש ניגון של דרך הפזבע‪ ,‬שתכונות השמים משבחין להשי״ת על הנהגתו שהיא‬
‫נראית כפזבע כמ״ש )שם יט ג( ׳השמים מספרים כבוד א‪-‬ל ומעשי ידיו מניד‬
‫הרקיע׳‪ ,‬אבל לעתיד יתער שיר חדש של התגלות ההשגחה‪ ,‬והוא יהיה בבחינת‬
‫שיר פשופז‪ ,‬כפול‪ ,‬משולש‪ ,‬מרובע‪ ,‬היינו כנגד שם הוי״ה כשנכתב באחוריים‬
‫דהיינו י׳ י״ק יק״ו יקו״ק‪ ,‬כמובא בתיקו״ז)חיקו! נא(‪ ,‬וקול השיר הזה הוא מזין את‬
‫העקב דקדושה בחינת )משלי » ל( ׳עקב ענוה יראת ד״‪ ,‬ועי״ז נחלש ונכנע עקב‬
‫דספז״א בבחינת)ניאשיח נה נס ׳וידו אוחזת בעקב עשיו׳‪.‬‬

‫נמצא שע״י תפילת הצדיק ‪ -‬הבעל כה נעשין נרים ונתגלה הכבוד‪ ,‬ועי״ז‬
‫נתפשפז הנבואה וזוכין לאמונה‪ ,‬ובזכות זה יהיה חידוש העולם לעתיד‪ ,‬שיתער‬
‫השיר של השגחה ונפלאות שהוא הקול שמגדל הריחות‪ ,‬ועי״ז יתחזק העקב‬
‫הקדושה במהרה בימינו‪.‬‬

‫וזה היה בחינת עוג מלך הבשן‪ .‬בי עוג רצה להתגבר על ישראל ולינוק‬
‫מדעתם הקדושה ח״ו‪ ,‬וזה שאמר מחנה ישראל כמה הר‪ :‬ת?תא פרסי‪ ,‬מחנה‬
‫ישראל ‪ -‬זה בחינת קדושת מחנה ישראל בחינת)לנדס נג מו( ׳והיה מחניך קדוש׳‪,‬‬
‫ועיקר הקדושה הוא ע״י שמירה מתאוות עולם הזה‪ ,‬והוא ע״י בחינת תלתא‬
‫פרסי‪ ,‬היינו התלת מוחין‪ ,‬שבל אחד מהם הוא מחיצה פרוסה בפניהם בנ״ל‪.‬‬
‫איזיל ואיעקר מורא כת תלתא פרסי ואשדי עליהו‪ .‬מורא זה בחינת‬
‫התפילה‪ ,‬בבחינת)ישעיה מ!( ׳והביאותים אל הר קדשי ושמחתים בבית תפילתי׳‪,‬‬
‫שזהו כת תלתא פרסי‪ ,‬כי התפילה נמשכת מהשלש מוחין כנ״ל‪ ,‬היינו‬
‫שהסט״א בחינת עוג רוצה לינוק מן הדעת ח״ו כדי לעקור ח״ו את תפילות‬
‫ישראל ולבולעם ח״ו‪ ,‬וזהו שאמר ואשדי עליהו‪ ,‬כי עיקר רצונו הוא להמשיך‬
‫אליו תפילות ישראל להתאחז בהם‪ ,‬אבל אח״כ כשהם אצלו ח״ו‪ ,‬אזי הוא מרוצה‬
‫לחזור ולהשליכם עליהם‪ ,‬כי מאחר שבבר ינק מהם‪ ,‬אזי אע״פ שהוא מעצמו‬
‫מחזיר ומשליכם לישראל‪ ,‬עדין הם פגומים ע״י שיש לו יניקה מהם‪ ,‬כי לא‬
‫נכנעה הספז״א‪ ,‬רק מעצמה היא מחזרתם לישראל‪ .‬אזל עקר מורא כת תלתא‬
‫פרסי ואותכיה כרישיה היינו שהתגבר ועקר תפילות ישראל‪ ,‬שהם בחינת‬
 ‫דבש‬ ‫חסת‬ ‫נחלי‬ ‫רנו‬

‫טורא בת תלתא פרסי כנ״ל‪ ,‬ואותכיה כרישיה‪ ,‬שהמשיך אותם‪ ,‬לתוך הראש‬
‫והמוח שלו‪.‬‬

‫אייתי קומצא זהו בחינת התפילה של הבעל כה‪ ,‬שהיא בבחינת קמוץ‬
‫ודין בחינת מטה עוז‪ ,‬ונקבוה‪ ,‬זה בחינת)סנקוק ג יל( ׳נקבת במטיו ראש פרזר‪ ,‬כי‬
‫ע״י התפילה שהיא בבחינת קמוץ ודין של הבעל כה משברין ומכניעין אותו‪,‬‬
‫כי היא עומדת בבית הבליעה שלו בבחינת ׳בצוארו ילין עוז׳ כנ״ל‪ ,‬וזהו ונחת‬
‫אצואריה‪ .‬ואז כעא למשלפיה כי הסט״א מוכרח להוציא ולהקיא כל הקדושות‬
‫של התפילות והדעת שבלע בבחינת ׳חיל בלע ויקאנו׳ כנ״ל‪ ,‬משכוה שיניה‬
‫וכר שלא די שהוא מקיא ומוציא קדושת תפילת ישראל ובו׳‪ ,‬אף נם ׳מבטנו‬
‫יורשינו אל׳; הוא מוכרח להוציא עצמות חיותו ממש‪ ,‬בבחינת ׳מעיו עשת שן׳‬
‫)שיל השידס ה יל(‪ ,‬ועי״ז משה כמה הוי‪ :‬עשר אמין‪ ,‬משה הוא בחינת נבואה כי‬
‫הוא רבן של כל הנביאים שזהו עשר אמין בחינת עשרה מדרגות של נבואה‬
‫)עיי! כראשית תה מל(‪ ,‬כי ע״י המטה עוז נתגלה הכבוד וזוכין לנבואה כנ״ל‪ ,‬ועי״ז זוכין‬
‫לאמונה ברורה בהשי״ת ובזכות זה נזכה לחידוש העולם שלעתיד שאז יתער‬
‫השיר חדש כנ״ל‪ ,‬וזהו שקל נרגא כת עשר אמין‪ ,‬נרגא זה בחינת כלי מלאכה‬
‫של מעשה בראשית ‪ -‬כת עשר אמין בחינת העשרה מאמרות שבהם נברא‬
‫העולם‪ ,‬ועי״ז ושוור עשר אמין‪ ,‬היינו השיר שלעתיד שהוא שיר פשוט ובו׳ ‪-‬‬
‫י׳ י״ק יק״ו יקו״ק שהוא עשרה אותיות‪ ,‬וזהו ושוור בחינת הניגון‪ ,‬שהוא נעשה‬
‫ע״י דילוג וקפיצה על הנימין שבכינור‪ ,‬ועי״ז ומחיה כקרסליה וקטליה‪ ,‬הכה‬
‫והכניע את עקב הסט״א ונתגלה עקב דקדושה‪ ,‬שהיא מזון הנשמה שנמשך‬
‫מקול הניגון הזה‪.‬‬
‫)עפ״י תורה ח ח״ב(‬
‫רנז‬ ‫דבש‬ ‫בלי‪1‬‬ ‫נחלי‬
‫^‪ -8‬פרשת גלר! ^‬
‫)במדבר כג ז(‬ ‫מן ארם ינחני בלק‬
‫הנה יש שבעים אומות ולהם שבעים לשון‪ ,‬ולכל אחד מהאומות יש אחיזה‬
‫ע״י לשונו באיזה תאוה או מידה רעה‪ ,‬וע״י לשון הקודש הקב״ה רוממנו מכל‬
‫הלשונות ‪ -‬מכל הרע שאין להם שליפזה עלינו ח״ו‪ .‬ודע שעיקר תגבורת‬
‫הקליפות על הקדושה אינו אלא ע״י לשון תרגום שהוא אמצעי בין לשון הקודש‬
‫ללשונות העמים‪ ,‬בי לשון תרגום יש בו נם פזוב ונם רע ודרבה רוצה הסט״א‬
‫לינוק ח״ו‪ ,‬ולהיפך עיקר בנינה ושלימותה של לשון הקודש הוא ע״י שמפילין‬
‫הרע של התרגום ומעלים את הפזוב שבו ללשון הקודש‪ ,‬וזה ע״י שמתקן כל‬
‫החטאים שעשה בשוגג‪ ,‬כי השוגג הוא בחינת )כראשית נ מ( ׳עץ הדעת פזוב ורע׳‬
‫שמעשהו רע וכוונתו טוב‪.‬‬
‫וזה מרומז בפסוק מן ארם ינחני בלק‪ ,‬ארם הוא לשון ארמי ‪ -‬לשון‬
‫תרגום‪ ,‬שעיקר תגבורת בלעם ‪ -‬הקליפה כשרוצה לינוק מן הקדושה הוא דרך‬
‫שם‪ ,‬וע״כ צריך לקדש את הלשון בדיבורים קדושים ולשמור מאוד שלא לדבר‬
‫דיבורים רעים ופגומים שהם לשון הרע ושקרים ודברים בטלים וכיוצא בזה‬
‫שהם פוגמין את הלשון הקודש‪ ,‬ועי״ז יזכה לשבר כל התאוות רעות‪.‬‬
‫)עפ״י תורה יט(‬

‫חנח ברך לקחתי וברך ולא אשיבנה‬

‫)במדבר ע ס‬

‫זהו כלל גדול ש׳מפי עליון לא תצא הרעות והטוב׳)אינה ג לת( כי אם אור‬
‫פשוט‪ ,‬ולפי בחינת הכלי שמקבל את האור‪ ,‬כך נצטייר האור בתוכו‪ ,‬אם הכלי‬
‫בשלימות אזי מקבלו לטובה‪ ,‬ואם ח״ו הבלי פגום‪ ,‬אזי מקבלו לרעה ח״ו‪ ,‬בי האור‬
‫הבא מלמעלה הוא בחינת מה שכתוב )עיין זהר כראשית יט;( ׳יהי מארת׳)כראשית א יל(‬
‫שהוא חסר וא״ו‪ ,‬ואפשר לקרותו ׳מאורות׳ מלא‪ ,‬וכן אפשר לקרותו מארת חסר‪,‬‬
‫שהוא לשון קללה‪ ,‬והוא תלוי לפי הכלי המקבל אותו כנ״ל‪.‬‬
‫והכלי הוא המוחין‪ ,‬בי האור יורד מלמעלה ע״י בחינת העשר ספירות שהם‬
‫מכוונים כנגד עשרה מיני ניקוד‪ ,‬כתר כנגד קמץ ‪ -‬שהאור קמיץ וסתים דהיינו‬
 ‫דבש‬ ‫בלי‪1‬‬ ‫נחלי‬ ‫רנח‬

‫אור פשוט)עיי! חיקיז חיקו! ע(‪ ,‬חכמה כנגד פתח‪ ,‬שהאור מתחיל להפתח‪ ,‬בינה כנגד‬
‫ציירי‪ ,‬ששם האור נצטייר לגמרי ובר‪ ,‬נמצא שבספירות חכמה ובינה שהם כנגד‬
‫המוחין‪ ,‬מתחיל האור להפתח ולהצטייר אם לברכה או להיפך ח״ו‪ ,‬ע״כ אצל‬
‫הצדיקים שמוחם קדוש ושלם‪ ,‬נהיה ׳מאורות׳ מלא‪ ,‬ואצל הרשעים שמוחם פגום‬
‫ומקולקל אזי להיפך הוא ׳מארת׳ חסר כמ״ש )משלי ג לג( ׳מארת ד׳ בבית רשע׳‪,‬‬
‫שהאור נעשה אצלם קללה‪.‬‬
‫וזהו שאמר בלעם הנה כרך לקחתי ‪ -‬בקמץ‪ ,‬וכרך ולא אשיכנה ‪-‬‬
‫בצירי‪ ,‬שהוא רצה שהאור הבא מלמעלה שהוא קמיץ וסתים ׳יצטייר׳ לפי הכלי‬
‫שלו ‪ -‬לקללה ח״ו‪ ,‬אבל וכרך ולא אשיכנה בצירי‪ ,‬שהאור בבר נצטייר לברכה‬
‫קודם שהגיע אליו‪ ,‬וע״כ לא היה יכול להשיב ולצייר אותו לקללה כרצונו‪ .‬ומפני‬
‫מה היה כך‪ :‬מפני שהעיד עליהם הכתוב שיש להם כלים צחים וזכים‪ ,‬כמו‬
‫שפירש רש״י על ׳החנוכי׳ )נמלני נו ה( ׳לפי שהיו האומות מבזין אותם ואומרים‪,‬‬
‫מה אלו מתייחסין על שבטיהם‪ ,‬אם בגופם היו מושלים וכו׳‪ ,‬לפיכך הטיל הקב״ה‬
‫שמו עליהם‪ ,‬ה״א מצד זה ויו״ד מצד זה‪ ,‬לומר מעיד אני עליהם שהם בני‬
‫אבותיהם׳‪ ,‬ולכן נקראו שבטי י‪-‬ה‪ .‬ושם י‪-‬ה הוא כנגד ספירת חכמה ובינה)עיין‬
‫מר יקרא י יא(‪ ,‬שהם המוחין‪ ,‬והיינו שמוחם שהוא הכלי שבו נשפע האור כנ״ל‬
‫היה מקודש ומתוקן‪ ,‬ולכן ירד להם האור בבחינת כרך ‪ -‬בצירי‪ ,‬שכבר נצטייר‬
‫לטוב‪ ,‬ובשביל זה יעץ בלעם לבלק להכשילם ר״ל בדבר עבירה כדי לקלקל את‬
‫מוחם‪ ,‬כי חטאותיו של אדם מטמטמים שבלו וידיעתו)עיין זהר משסמיס קי(‪ ,‬בי רצה‬
‫‪,‬‬ ‫לצייר את האור כפי רצונו ר״ל‪.‬‬
‫)עפ״י תורה לו(‬

‫)במדבר ע כא(‬ ‫לא הביט און ביעקב‬

‫לפי הרצונות והכיסופין של האדם כך הוא מצייר את אותיות התורה‪ ,‬כי‬
‫בריאת העולם והנהגתו הוא לפי דיבורי התורה כמ״ש)תהליס לג ו( בדבר ד׳ שמים‬
‫נעשו‪ ,‬אך ׳מפי עליון לא תצא הרעות והטוב׳)אינה ג לס(‪ ,‬אלא אור פשוט‪ ,‬היינו‬
‫האותיות עצמן‪ ,‬והם בגולם בלי שום ציור‪ ,‬למשל תיבת ענג אפשר לצרפו לטוב‬
‫והיינו ענג‪ ,‬ולהיפך ר״ל לרע והיינו נגע‪ ,‬וזה תלוי בניקוד שלהם‪ ,‬כי הנקודות‬
‫הם בחינת הנפש‪ ,‬כשם שהגוך אין לו שום תנועה בי אם ע״י הנפש‪ ,‬בך‬
‫האותיות אין להם שום פעולה כי אם ע״י הנקודות‪ ,‬והנקודות תלויים בכיסופים‬
‫רנט‬ ‫דבש‬ ‫בלי‪1‬‬ ‫נחלי‬
‫וברצונות של האדם בבחינת)שה״ש א יא( ׳נקודות הכסף‪ /‬אם הוא נכסף לטוב אזי‬
‫נצטיירות האותיות לטוב שנעשות כלי לקבל טוב‪ ,‬ואם ח״ו הוא נכסף לרע אזי‬
‫הן נעשות כלי לקבל רע ח״ו‪ ,‬וזהו)פהליס פל ג( ׳נכספה וגם כלתה נפשי׳‪ ,‬היינו מה‬
‫שאני נכסןש וכלה אחר השי״ת‪ ,‬מזה בעצמו נעשה הנפש לאותיות‪.‬‬
‫ודע שלא די לאדם בהשתוקקות הלב בלבד‪ ,‬כי צריך להוציא את‬
‫הכיסופים בשפתיים‪ ,‬שעל זה נסדר סדר התפלות‪ ,‬כי ע״י ההשתוקקות בלב‬
‫נעשה נפש ונקודות בכה‪ ,‬וכשמוציא את תשוקתו בפיו אזי נעשה הנפש בפועל‪,‬‬
‫כי עיקר מוצא הנפש היא מפיו כמ״ש)שה״ש ה ו( ׳נפשי יצאה בדברו׳‪.‬‬
‫וזהו)קהלי! ח יל( ׳יש הבל אשר נעשה על הארץ אשר יש צדיקים אשר מגיע‬
‫אלהם כמעשה הרשעים ובו״‪ ,‬זהו בחינת גלגולי נפשות‪ ,‬שכשאדם משתוקק‬
‫לאיזה דבר ומוציא השתוקקותו אח״ב בהבל פיו‪ ,‬אזי נעשה הנפש‪ ,‬היינו הרוח‬
‫ממללא כתרגום הפסוק)כראשית נ ז( ׳ויהי האדם לנפש חיה׳ ‪ -‬׳לרוח ממללא׳‪ ,‬והיא‬
‫הולכת באויר ומגיע לאדם אחר ומעוררת אותו לתשוקה הזו‪ ,‬כי זה ידוע לכל‬
‫שעיקר הדיבור הוא‪ ,‬שכלי הדיבור מכין באויר ואויר הזה פוגע באויר הסמוך‬
‫לו‪ ,‬והסמוך בסמוך עד שמגיע להכירו ושומע הכירו האותיות‪ ,‬וכשהוא מקבל‬
‫דיבורו הוא מקבל נפשו ונתעורר לדבר הזה‪ ,‬ולפי הנפש ‪ -‬הכיסופין‪ ,‬כן נתעורר‬
‫האדם‪ ,‬אם התשוקה בא מצדיק לרשע‪ ,‬אזי נתעורר הרשע בהרהורי תשובה‬
‫בבחינת )המש! הפסוק כקהלת שס( ׳יש רשעים שמניע אליהם כמעשה הצדיקים׳‪ ,‬ואם‬
‫להיפך להיפך‪.‬‬
‫והנה חז״ל אמרו)כיצה טז‪ (.‬׳נשמה יתירה נותן הקב״ה באדם ערב שבת‪,‬‬
‫ולמוצאי שבת נוטלין אותה הימנו שנאמר שבת וינפש ‪ -‬כיון ששבת ווי אבדה‬
‫נפש׳‪ ,‬ופרש״י וינפש דרשינן ליה אוי על הנפש שהלכה לה‪ ,‬ולכאורה קשה ש׳ווי‬
‫אבדה נפש׳ ראוי לאומרו ביציאת השבת כשהנפש מסתלקת‪ ,‬ואיך מפרשים‬
‫כיון ששבת ‪ -‬בכניסת השבת‪ ,‬׳ווי אבדה נפש׳‪ ,‬הרי אז הנפש היתירה באה‪:‬‬
‫אלא שהנפש הזו נתהוית ע״י השתוקקות וכיסופין של איש הישראלי אחר‬
‫השי״ת כנ״ל‪ ,‬וע״ב בתחילת השבת כשצריך לקבל את נפש היתירה אזי נזכרים‬
‫מאבידתו בחול ואומרים וינפש ‪ -‬ווי אבדה נפש ומתחילין להתנענע אחריה‪,‬‬
‫וע״י אלו הגעגועין בעצמן נתהוה הנפש יתירה‪.‬‬
‫וזהו לא הביט און כיעקב‪ ,‬על דרך שדרז״ל)קיחשי! מ( ׳מחשבה רעה אין‬
‫הקב״ה מצרפה למעשה׳‪ ,‬ובירושלמי)פאה פ״א( אמרו ׳בד״א בישראל וכו״‪ ,‬היינו‬
‫כנ״ל‪ ,‬כי ישראל עצם אהבתם ותשוקתם להשי״ת‪ ,‬וכשבא להם איזה מחשבה‬
 ‫דבש‬ ‫בלי‪1‬‬ ‫נחלי‬ ‫רם‬

‫רעה היינו כיסופים רעים ה״ו הוא רק מבהינת ׳יש הבל אשר נעשה על הארץ‬
‫אשר יש צדיקים שמגיע אליהם כמעשה הרשעים׳ וע״כ הקב״ה אינו מצרפה‬
‫למעשה כי אינה מהשבה שלהם‪ ,‬אבל אצל העכו״ם הוא להיפך שמהשבותיהם‬
‫הטובים אינם משלהם אלא של הצדיקים ע״כ אין הקב״ה מצרפה למעשה‪,‬‬

‫וזהו לא הביט און כיעקב‪ ,‬און ר״ת וי אבדה נפש‪ ,‬היינו בהינת כיסופין‬
‫כנ״ל‪ ,‬שאפילו שהכיסופין הם רעים ה״ו בהינת און‪ ,‬׳בישראל אין הקב״ה מצרפם‬
‫למעשה׳‪ ,‬היינו שאין מצטרפין לעשות פעולות ה״ו‪.‬‬
‫)עפ״י תורה לא(‬

‫)במדבר ע כא(‬ ‫ותרועת מלך בו‬

‫מובא בירושלמי)תענית ס״א( ׳אם יאמר לך אדם היכן אלקיך‪ :‬תאמר לו בכרך‬
‫גדול שברומי שנאמר אלי קורא משעיר׳‪ ,‬כי זה האדם ששאל ׳היכן אלקיך׳‪:‬‬
‫בודאי הוא משוקע במדור הקליפות כי הוציא את עצמו מן הכלל וכפר בעיקר‬
‫שאמר ׳היכן אלקיך׳ ונדמה לו שבמקומו אין שם אלקים‪ ,‬ובכן תאמר לו אפילו‬
‫במקומך שאתה משוקע במדור הקליפות‪ ,‬נם שם תוכל למצא אלקותו‪ ,‬כי‬
‫השי״ת מתיה את הכל כמ״ש)נתמיה מ ו( ׳ואתה מתיה את כולם׳‪ ,‬ואיהו ׳ממלא כל‬
‫עלמין וסובב כל עלמין׳ )יע״ת פנחס רנה(‪ ,‬וגם משם אתה יכול לדבק את עצמך בו‬
‫יתברך ולשוב אליו בתשובה שלמה‪ ,‬כי לא רתוקה היא ממך אלא שבמקומך‬
‫רבו הלבושים‪ ,‬היינו שהאור האלוקי מוסתר ומלובש בהרבה לבושים כדי שלא‬
‫להשפיע לקליפות יותר מהראוי להם )עיין פע״ת נווטת פורים פ״ס‪ ,‬ולכן גם במקומך‬
‫תוכל למצוא את אלוקותו יתברך‪ ,‬ע״י שתשבור את הכפירות ותאמין שנמצא‬
‫שם השי״ת‪.‬‬

‫וזהו ותרועת מלך בו‪ ,‬תרועת לשון שבירה כמ״ש )תהליס נ מ( ׳תרעם‬
‫בשבט ברזל׳‪ ,‬היינו כשמשברין את הכפירות‪ ,‬אזי מלך בו‪ ,‬מוצאין את המלך‬
‫יתברך שמו גם בתוך הכפירות עצמן‪ ,‬כי גם בהם מלובש היותו יתברך‪.‬‬

‫)עפ״י תורה לג ושיחות הר״ן סימן קב(‬

‫רסא‬ ‫דבש‬ ‫בלי‪1‬‬ ‫נחלי‬
‫לא ישכב עד יאכל טרף ודם חללים‬
‫)במדבר ע כח‬ ‫י שתה‬

‫ודם חללים ישתה‪ ,‬ונכסי עממיא יירת‪.‬‬

‫)תרגום אונקלוס(‬

‫עיקר יניקת הכסילות היינו הקליפות‪ ,‬הוא מפגם חלקי המזבח כי אפילו‬
‫העובדי אלילים כל כוחם הוא מהניצוצות הקדושים של עבודת ד׳ שנופל‬
‫אליהם‪ ,‬ורק בגלל שהוא מכוסה בקליפות נעשה מזה עבודה זרה ח״ו כמ״ש)מלאני‬
‫א יא( ׳בכל מקום מוקטר ומוגש לשמי׳‪ ,‬שאף עובדי העבודה זרה פנימיות כוחם‬
‫הוא מבחינת המזבח שנפל אליהם)עיין זהר החמה קלט(‪.‬‬

‫וזהו בחינת אכילה‪ ,‬כי שלחנו של אדם מכפר כמזבח )נינוח נה(‪ ,‬דהיינו‬
‫שעיקר יניקת הכסילות והקליפות הוא מהאכילה‪ ,‬וכשהמזבח בתיקונו היינו‬
‫שהאכילה בכשרות כראוי‪ ,‬אזי נותנים לקליפות חיות רק כדי חיונם בצמצום‬
‫ואינם יכולים להתגבר‪ ,‬אבל כשאובל ח״ו בזולל וסובא אזי הם יונקים מהאכילה‬
‫ומתגברים ח״ו‪ ,‬וזה בחינת )זנחיס נג( ׳מזבח בחלקו של טורף׳‪ ,‬שאם האכילה‬
‫בבחינת מזבח בכשרות‪ ,‬אזי היא בחינת ׳טרף נתן ליראיו׳‪ ,‬ועי״ז מכניעין‬
‫וטורפין את הקליפות והבסילות‪ ,‬אבל אם ח״ו יש פנם באכילה‪ ,‬עי״ז נותנין בה‬
‫להכסילות‪ ,‬ונעשה מטורף ‪ -‬טרוף הדעת‪.‬‬

‫ולהשלים פגם המזבח הוא ע״י גרים‪ ,‬כי ע״י שהעכו״ם משליכים אמונתם‬
‫והולבים אחרי אמונת ישראל‪ ,‬עי״ז נבנעת העבודה זרה וחוזרין ניצוצי חלקי‬
‫המזבח למקומם‪.‬‬

‫וזהו לא ישכב עד יאכל טרף ודם חללים ישתה‪ ,‬איך זוכים לבחינת‬
‫יאכל טרף ‪ -‬שלימות המזבח‪ ,‬ע״י דם חללים ישתה שתרגומו ונכסי עממיא‬
‫יירת‪ ,‬דהיינו ע״י גרים כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה )ננא נחרא נגס לענין‬
‫ירושת הנר ׳שכל הקודם בנכסי הנר זכה׳‪ ,‬וזהו ׳ונכסי עממיא יירת׳ דייקא‪,‬‬
‫כי כשהקליפות יונקים מהמזבח שהוא אכילת ופרנסת ישראל‪ ,‬אזי העכו״ם‬
‫יונקים מהשפע של ישראל‪ ,‬וע״י שנתגיירים גרים ממונם חוזר לישראל וניצוצי‬
‫חלקי המזבח חוזרים למקומם‪.‬‬
‫)עפ״י תורה יז(‬
 ‫דבש‬ ‫בלי‪1‬‬ ‫נחלי‬ ‫רסב‬

‫ויודע דעת עליון )במדבר כד טז(‬

‫מתי הקב״ה כועס‪) .‬ברכות ז(‬ ‫שידע‬

‫כעם הוא בחינת פגם הדעת‪ ,‬כי כשהדעת אינו בישוב אזי יש כעם‪ ,‬ולהיפך‬
‫כשהדעת שלם אין כעם‪ ,‬וע״ב לעתיד שתגדל הדעת יתבטלו האכזריות והכעם‬
‫כמ״ש)ישעיה יא מ( ׳לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי כי מלאה הארץ דעה׳‪.‬‬
‫והנה משה רבינו הוא בחינת הדעת דקדושה )ע״ס לא ‪ ,(3‬כי הוא הביא לנו‬
‫את התורה הקדושה שהיא בחינת דעת‪ ,‬ולעומתו בלעם הוא בחינת הדעת‬
‫דקליפה שהוא מותרות של הדעת דקדושה‪ ,‬וכמו שאמרו חז״ל)שפרי וזאח ה‪3‬רנה(‬
‫׳בישראל לא קם כמשה אבל באומות קם ומנו בלעם׳‪ ,‬וזה מרומז באותיות שמו‪,‬‬
‫כי ב׳ היא התחלת התורה‪ ,‬ל׳ היא סוף התורה‪ ,‬ע׳ כנגד שבעים פנים שיש‬
‫בתורה‪ ,‬ומ׳ כנגד ארבעים יום שניתנה תורה‪ ,‬היינו שהוא בקליפה כנגד התורה‬
‫שהיא הדעת דקדושה‪.‬‬
‫וזה שדרשו רבותינו ז״ל על הפםוק ויודע דעת עליון‪ ,‬שידע מתי‬
‫הקכ״ה כועס‪ ,‬כי היה מםתכל בדעת דקליפה שהוא מותרות של דעת העליון‬
‫כנ״ל‪ ,‬וכשהיה רואה שהדעת דקליפה משתנה שהוא מחמת שינוי הדעת‬
‫דקדושה‪ ,‬היה יודע שהקב״ה כועם‪ ,‬כי הכעם הוא פנם הדעת כנ״ל‪.‬‬
‫)עפ״י תורה לו ומג(‬

‫דדך בובב מיעקב וקם שבט מישדאל‬

‫)במדבר כד יס‬

‫ע״י התפילה משפיעים חיות לכל העולם כמ״ש)פהליס מ‪ 3‬מ( ׳תפילה לאל חיי׳‪.‬‬
‫ודע שיש שנים עשר שבטים‪ ,‬כנגד שנים עשר המזלות)פיקרז פיקו! יח(‪ ,‬ולכל שבט‬
‫ושבט יש נופח תפילה מיוחדת ושער מיוחד שדרך שם נכנםת תפילתו)זהר שלפ‬
‫קע(‪ ,‬וע״י התפילה מעורר כה מזלו שבשנים עשר מזלות‪ ,‬ואז המזל מאיר למטה‬
‫ומגדל הצמח ושאר דברים הצריכים אליו‪ ,‬כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה‬
‫)‪3‬ראשיפ ר‪3‬ה י( ׳אין לך עשב מלמטה שאין לו כוכב ומלאך מלמעלה שמכה אותו‬
‫ואומר לו נדל׳‪ .‬וזה פירוש דרך כוכב מיעקב וקם שבט מישראל‪ ,‬וקם זה‬
‫תפילה כמו שאמרו חז״ל )‪3‬רכופ ו‪ (:‬׳אין עמידה אלא תפילה׳‪ ,‬שע״י התפילה של‬
‫כל אחד מהשבטים נתעורר הכוכב שדורך ומכה הדברים שיגדלו‪.‬‬
‫רסג‬ ‫דבש‬ ‫בלי‪1‬‬ ‫נחלי‬
‫אבל צריך זכות גדול שתפילתו תעלה דרך השער השייך לשבטו‪ ,‬כי אם‬
‫תגיע לשער אתר לא תוכל לעלות‪ ,‬ע״כ צריך לקשר את התפילה לצדיק שהוא‬
‫יודע לכוון השערים ולהעלות כל תפילה ותפילה לשער השייך לו‪.‬‬
‫)עפ״י תורה ט קיב(‬

‫)במדבר כד כ(‬ ‫ראשית גוים עמלק‬

‫היצר הרע דומה כמי שהולך ורץ בין בני אדם‪ ,‬וידו סגורה ואין אדם יודע‬
‫מה בתוכה‪ ,‬והוא מרמה בני אדם ושואל לכל אהד‪ ,‬מה אני אותז‪ :‬ולכל אהד‬
‫נדמה כאילו הוא אותז דבר שהוא מתאווה לו מאוד‪ ,‬וע״כ כולם רצים אתריו‪,‬‬
‫ואת״כ אותו אהד פותת את ידו וכולם רואים שאין בה כלום‪ ,‬כמו כן ממש הוא‬
‫היצר הרע‪ ,‬שהוא מרמה את כל העולם עד שנדמה לכל אהד כאילו יש בידו‬
‫מה שהוא הפץ‪ ,‬כל אהד כפי שטותו ותאוותו‪ ,‬וכולם רצים אתריו‪ ,‬ולבסוף הוא‬
‫פותת את ידו ואין בה כלום‪ ,‬כי אין מי שימלא תאוותו אצלו כמאמרם)קהלה רנה‬
‫א לה ׳אין אדם מת והצי תאוותו בידר‪.‬‬
‫והעצה להינצל ממנו‪ ,‬היא יישוב הדעת דהיינו שהאדם יתיישב בדעתו‬
‫באמת שכל תאוות עוה״ז הן שטות והבל‪ ,‬כי ׳אין אדם עובר עבירה אא״כ נכנם‬
‫בו רות שטות׳)®מה ה‪ ,‬וע״כ דייקא בדבר הזה הבעל דבר מתגבר מאד‪ ,‬לפגום‬
‫ולבלבל את דעת האדם שלא יתיישב בדעתו‪.‬‬
‫כמ״ש)חהלים‬‫וזה בתינת ראשית גויס עמלק‪ ,‬ראשית הוא התכמה והדעת‬
‫קיא י( ׳ראשית הכמה׳‪ ,‬היינו שעמלק שהוא הסט״א רוצה להתטיא את ישראל ע״י‬
‫שמבלבל ופוגם את דעתם שלא יוכלו לישבו בתכלית‪.‬‬
‫)עפ״י תורה ח וח״ב ושיחות הר״ן סימן ו(‬

‫וירא את הקיני ויאמר איתן מושבך‬

‫)במדבר כד כא(‬

‫אית״ן‪ ,‬תני״א דמסייע לך‪.‬‬

‫)תיקרז תיקון כא מג(‬

‫עיקר מעלת איש הישראלי הוא שמאמין שהשי״ת הוא ראשון והוא אהרון‬
‫ומבלעדיו אין אלקים ושהוא משנית וזן אותנו בכל עת ורגע‪ ,‬וצריך כל אהד‬
 ‫דבש‬ ‫בלי‪1‬‬ ‫נחלי‬ ‫רסד‬

‫להפש ולבדוק את עצמו היכן הוא אוהז באמונה‪ ,‬כי ע״י נפילת האמונה‬
‫הקדושה נעשים ונתהזקים אמונות כוזביות כמו שדרשו הכמינו זכרונם לברכה‬
‫)מגילה ‪ 0‬עה״פ)יחזקאל מ ג( ׳אמלאה ההרבה׳‪ ,‬׳אם מליאה זו הרבה זו‪ ,‬כשזה קם זה‬
‫נופל׳)יש״י נלאשיח כה נג(‪ ,‬וע״י שנלקפזין ונבררין ניצוצי האמונה הנפולה שמשם‬
‫יניקת אמונת העכו״ם‪ ,‬עי״ז הם הוזרים לאמונתינו ונעשין גרים‪.‬‬
‫וזה הענין נעשה ע״י שמתקשרים לצדיק ורבי אמיתי‪ ,‬בי הרב משניה על‬
‫הלקי האמונה של כל אהד ואהד לקבצם ולהעלותם‪ ,‬שעל שם זה נקראת לימוד‬
‫הרב עם התלמידים ׳ישיבה׳‪ ,‬כי אמונה הוא בהינת ׳ארץ׳ כמ״ש)חהליס לז ג( ׳שכון‬
‫ארץ ורעה אמונה׳‪ ,‬וע״י קיבוץ הלקי האמונה נעשה בהינת ׳ארץ נושבת׳)שמוח‬
‫טז לה( היינו שהאמונה כתיקונה היפך)ירמיה נ ‪ (3‬׳ארץ לא זרועה׳‪ ,‬שהוא פגם הארץ‬
‫והאמונה‪.‬‬
‫וזהו וירא את הקיני ויאמר איתן מושבך‪ ,‬מושבך דייקא מלשון ישיבה‪,‬‬
‫ובתיקו״ז אית״ן ‪ -‬תני״א דמסייע לך‪ ,‬כי התקרבות לצדיקים שהם בהינת‬
‫לימוד הישיבה‪ ,‬מסייע לקיני ‪ -‬לגרים ‪ -‬להתגייר‪.‬‬
‫)עפ״י תורה ה ח״ב(‬

‫)במדבר כה ‪I‬‬ ‫והמה בוכים פתח אוהל מועד‬

‫את שמע‪) .‬תרגום יונתן(‬ ‫בכיו וקורין‬
‫סגולה לבפזל הרהורים ותאוות רעות שיאמר הפסוקים שמע וברוך שם‪.‬‬
‫כי השכינה הקדושה הנקראת גבירתא בבהינת)משלי לא ל( ׳אשה יראת ד״‪ ,‬משולה‬
‫לים שעשה שלמה המלך בבית המקדש )מלכים א‪ ,‬ז(‪ ,‬וזאת הים עומדת על שנים‬
‫עשר בקר שהם כנגד השנים עשר שבפזי י‪-‬ה‪) ,‬עיין זהר ויחי רמא(‪ ,‬היינו שנשמות‬
‫ישראל הבאות מהשנים עשר שבפזי י‪-‬ה יונקים מהמלכות דקדושה‪ ,‬וע״כ‬
‫בשורשם הם רהוקים מכל התאוות רעות‪.‬‬
‫ומלכות הרשעה היינו הסט״א היא בהינת הקליפה לילית הנקראת אמא‬
‫דערב רב‪ ,‬כי ממנה נמשכות ויונקות נשמות הפגומות שהם נשמות הערב רב‬
‫המשוקעים בתאווה הידועה‪ ,‬ובאמת היא שפהה ואין לה מלכות בלל‪ ,‬ורק‬
‫מהמת גודל ההסתרה שהמלכות דקדושה נמצאת בגלות‪ ,‬על כן נראה כאילו‬
‫יש לה איזה מלכות‪ ,‬ואהיזתה היא בפזהול )הקדמח החיקו״ז‪ ,‬ונחיקון ג׳ מחיקונים האחרונים(‪.‬‬
‫רסה‬ ‫דבש‬ ‫בלי‪1‬‬ ‫נחלי‬

‫ובשאדם נופל בתאווה זו‪ ,‬הוא מפני שנשמתו נמצאת בגלות תחת ממשלת‬
‫מלכות הרשעה‪ ,‬והתיקון לזה הוא שיקבל על עצמו עול מלכות שמים באלו‬
‫הפסוקים ׳שמע וברוך שם׳)עיי! נרטח יד‪ ,(:‬כי יש בשני פסוקים האלו שתים עשר‬
‫תיבות וארבעים ותשע אותיות‪ ,‬כננד השתים עשר תיבות וארבעים ותשע‬
‫אותיות שיש בשמות השתים עשר שבטי י‪-‬ה‪ ,‬ועי״ז נשמתו נפרדת מנשמותיהן‬
‫של הערב רב‪ ,‬ונכללת בנשמות השבטי י‪-‬ה‪ ,‬ואזי הוא בבחינת)נראשיח טז ס( ׳מפני‬
‫שרי גברתי אנוכי בורחת׳‪ ,‬שהתאוה הבאה מהשפחה בורחת ממנו‪.‬‬
‫וכל זה כשיש לו לאדם הרהור באקראי בעלמא אזי די לו באמירת שני‬
‫פסוקים הנ״ל‪ ,‬אבל אם הוא ח״ו רגיל בהרהורים רעים ר״ל ואינו יכול להפרד‬
‫מהם‪ ,‬אזי צריך נ״ב להוריד דמעות בשעת קבלת מלכות שמים‪ ,‬כי איתא‬
‫בספרים )שגילי אמונה נפינ ל( שהדמעות הם ממותרות המרה שחורה היינו הטחול‬
‫)תיקו״ז תיקון מ( אשר שם אחיזת הקליפה כנ״ל‪ ,‬ע״ב כשמוריד דמעות‪ ,‬אזי נידחין‬
‫ויוצאין לחוץ המותרות‪ ,‬היינו התאווה הבאה מעבירת הדמים‪ ,‬וכולל נשמתו‬
‫במלכות שמים‪.‬‬
‫וזהו שתרגם יונתן בכין וקורין את שמע‪ ,‬כי זה היה אצל מעשה זמרי‬
‫שאז הקליפות והתאוות התנכרו ר״ל‪ ,‬ע״ב הם בכו וקראו את שמע‪ ,‬כדי להינצל‬
‫)ע־‪-‬י תוייז לי(‬ ‫מהרהורים יעים ■‬

‫ההא »הם כן אלעזר כן ארדן הכהן‬

‫) ב מ ד ב ר כ ה ז(‬

‫ויעמוד פנחס ויפלל‪ ,‬שעשה פלילות עם‬

‫)תהלים קו ל‪ ,‬סנהדרין מד‪(.‬‬ ‫קונו‪.‬‬
‫מבואר לעיל)שמות יח א( עה״פ ׳וישמע יתרו׳‪ ,‬שאע״פ שעיקר התפילה צריכה‬
‫להיות ברחמים ובתחנונים‪ ,‬מכל מקום כשהסט״א יונקת מהרחמנות ומהדעת‪,‬‬
‫שאז הרחמנות נפגמת ונעשית אכזריות בבחינת)משלי יא י( ׳רחמי רשעים אכזרי׳‪,‬‬
‫אזי א״א להתפלל אלא בבחינת דין דהיינו שמבקש צורכו בדין ולא ברחמים‪,‬‬
‫וזה סכנה גדולה כי לסט״א יש אחיזה בבחינת דין‪ ,‬וע״ב היא בולעת התפילה‪,‬‬
‫והתיקון לזה שהצדיק שהוא בעל כה יתפלל ג״ב בבחינת דין‪ ,‬ואזי כשהסט״א‬
 ‫דבש‬ ‫פנחס‬ ‫נחלי‬ ‫רסו‬

‫רוצה לבלוע את התפילה שלו‪ ,‬אזי התפילה עומדת לה בבית הבליעה ואז‬
‫הספז״א מוכרהת להקיא ולהוציא כל בלעה‪ ,‬ולא די‪ ,‬אלא שמוכרהת להוציא עצם‬
‫היותה ממש עיי״ש‪.‬‬
‫וזה היה תפילת פנהם כמו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה שעשה‬
‫פלילות עם קונו ופרש״י ׳דין׳‪ ,‬כי ההפזא של זמרי הוא בבהינת ׳עון פלילים׳‬
‫)עיי! איוג לא יא(‪ ,‬וזה היה ע״י פגם הדעת‪ ,‬כי אין אדם עובר עבירה אא״ב נכנם בו‬
‫רות שטות )®מה ג(‪ ,‬וע״ב היה פנהם צריך להתפלל תפילה בבהינת דין הנקרא‬
‫פלילות כדי להוציא מהסט״א את בלעה‪.‬‬
‫והנה מזה יבין המשכיל שאין שום יאוש בעולם כלל‪ ,‬כי אע״פ שנפל‬
‫למקום שנפל‪ ,‬מכל מקום יש ענין שיתהפך הכל לטובה‪ ,‬ודייקא מהירידה‬
‫שהסט״א בלעה את הקדושה‪ ,‬עי״ז תהיה עליה שתוציא את עצם היותה‪,‬‬
‫והעיקר ע״י התקשרות לצדיק האמת שהוא בעל כת כזה שיכול לגבור על‬
‫)עפ״י תורה ח ח״ב(‬ ‫הסט״א‪.‬‬

‫^ פרשת פנחס ^‬
‫השיב את חמתי מעל בני ישראל‬
‫)במדבר כה יא(‬

‫איתא בזהר )‪3‬ממר רלז( שפנתם ראה את תימה שהוא המלאך הממונה שהיה‬
‫יורד על ראשיהם של ישראל ורצה להשתיתם ר״ל‪ ,‬ומוסיך הזוהר שראהו‬
‫בצורת האות מ״ם שהיא סימן למלאך המות‪.‬‬
‫והענין הוא שיש שם שכשהקב״ה רוצה להסתיר ולכסות את האדם מן‬
‫הבעל דבר להציל אותו ממוות שנגזר עליו‪ ,‬אזי הוא מסתיר ומכסה אותו בזה‬
‫השם‪ ,‬ואזי הבעל דבר משוטט ומתפש סביבות זה האדם לבקש לו מקום להכנם‬
‫תתת המסתור והמכסה כדי להזיק לו ת״ו‪ ,‬אך תיכך כשמביט עליו נסתלק ואין‬
‫לו כת מהמת זה השם‪ ,‬והשם הזה‪ ,‬הוא סא״ל שיוצא מראשי התיבות של אתה‬
‫רסז‬ ‫דבש‬ ‫פנחס‬ ‫נחלי‬
‫סתר לי)חהליס לג י(‪ ,‬והמ״ם של מצר תצרני)חהליס שס( הוא בחינת המ״ם הנ״ל שראה‬
‫פנחס ברקיע שהוא בחינת הסמ״ך־מ״ם המשוטט סביב המכסה והמסתור‬
‫לשלוט על האדם‪ .‬אבל דע שכשח״ו הוא מוצא מקום להכנס תחת המסתור‬
‫והמכסה לשלוט על האדם‪ ,‬אזי אדרבא הוא מקבל יותר כח מזה השם‪ ,‬כי נצטרף‬
‫המ״ם להשם סא״ל ונעשה צירוף שמו סמא״ל‪ ,‬וצירוף של סוף אדם למות )גרנות‬
‫י!;(‪ ,‬ע״ב צריך להפסיק בין תיבות ׳אתה סתר לי׳‪ ,‬לתיבת ׳מצר‪ ,‬כדי שלא לעשות‬
‫צירוף שמו ח״ו‪ ,‬ואז כשמשמרין את עצמן בכה השם הנ״ל‪ ,‬אזי הוא מכסה‬
‫ומסתר בבחינת ׳אתה סתר לי׳‪ ,‬וגם ׳מצר תצרני׳ ותשמרני‪.‬‬
‫)עפ״י תורה ריג(‬

‫בקנאו את קנאתי בתוכם ולא בליתי‬

‫)במדבר כה יא(‬

‫כשיש דינים ח״ו‪ ,‬אזי מידת הדין היה מכלה את האדם ח״ו‪ ,‬אבל מידת‬
‫הדין אין לה כח לכלות לגמרי כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה)שוטה ט( עה״פ‬
‫)לנדס לג מ( ׳חצי אכלה בם׳‪ ,‬׳חצי כלים והם אינם כלים׳‪ ,‬אבל לאדם יש כח לכלות‬
‫לגמרי את הכירו ח״ו‪ ,‬וע״ב כשיש דינים על אדם אחד ח״ו‪ ,‬ובא אדם אחר ועומד‬
‫וחולק עליו‪ ,‬אזי מידת הדין מסתלק ממנו‪ ,‬כי הם רוצים יותר שינקום בו האדם‪,‬‬
‫כי יש לו יותר כה‪ ,‬ע״ב מי שהוא צדיק גדול ומשגיח בתיקון העולם‪ ,‬הוא חולק‬
‫לפעמים בכוונה על צדיק אחר כדי לסלק מעליו מדת הדין‪ ,‬כי מידת הדין‬
‫תסמוך עליו שהוא ינקום יותר כנ״ל‪ ,‬אבל אח״ב הוא עושה ברחמים ואינו עושה‬
‫יסורים לאותו הצדיק‪.‬‬

‫וזה פירוש פינחס כן אלעזר כן אהרן הכהן השיב את חמתי מע? כני‬
‫ישראל בקנאו את קנאתי בתוכם ולא כליתי וסו׳‪ ,‬היינו שפינחס עשה טובה‬
‫נפלאה לישראל‪ ,‬במה שלבש קנאה לנקום בהם‪ ,‬כי בזה השיב את חמת ד׳‪,‬‬
‫וסילק את מידת הדין מישראל‪ ,‬כי ע״י שהוא לבש נקמה לנקום בהם נסתלקו‬
‫הדינים מחמת שהם רוצים יותר שהאדם ינקום‪ ,‬ועי״ז ולא כליתי את כני‬
‫ישראל בקנאתי‪ ,‬אבל באמת פינחס בודאי היה רחמן ובודאי אח״ב הקל‬
‫הדינים מעליהם‪.‬‬
‫)עפ״י תורה רמא(‬
 ‫דבש‬ ‫פנחס‬ ‫נחלי‬ ‫רסח‬

‫) ב מ ד בר כ ה יא(‬ ‫בקנאו את קנאתי‬

‫יש צדיק שהוא גדול במעלה כל כך עד שאינו מקנא שום צדיק לא בעולם‬
‫הזה ולא בעולם הבא רק אותו יתברך לבדו‪ ,‬שכל רצונו וכיסופיו הוא להכלל‬
‫בו יתברך‪ .‬וזה היה דרגת פנחס שקינא כביכול רק בהשי״ת בעצמו‪.‬‬
‫)עפ״י תורה רעח(‬

‫בו )במדבר מ יח(‬ ‫איש אשי חח‬

‫שיוכל להליך נגד רוחו של כל אחד ואחד‪.‬‬
‫)רש״י(‬

‫הנה יקר הגנוהי)שקורי! קיעק( מאיש ישראלי‪ ,‬כי הוא שלימות התסרונות‪ .‬כי‬
‫העולם נברא ע״י בחינת הנשימה שהוא הרוח חיים כמ״ש)חהלים לג ‪ 0‬׳וברוח פיו‬
‫כל צבאם׳‪ ,‬וכן חיות האדם היא הנשימה שהיא מרוח החיים הזה כמ״ש)כראשית‬
‫נ!( ׳ויפה באפיו נשמת חיים׳‪ ,‬וכמו שאמרו חכמים )עיי! מר וארא כל;( ׳אם תחסר‬
‫הנשימה תחסר החיים׳‪ ,‬נמצא שעיקר חיות כל הדברים היא בבחינת הרוח‪,‬‬
‫וכשיש חסרון באיזה דבר‪ ,‬עיקר החסרון הוא בבחינת החיות שלו שהיא רוח‬
‫החיים שמקיים אותו‪.‬‬
‫אך מאין מקבלין את הרוח הזו‪ :‬דע שעיקר הרוח חיים מקבלין מהצדיק‬
‫והרב שבדור‪ ,‬כי עיקר רוח החיים הוא בהתורה כמ״ש )כראשית א נ( ׳ורוח אלקים‬
‫מרחפת על פני המים׳ ו׳אין מים אלא תורה׳)כ״ק יס‪ ,‬והצדיקים דבקים בתורה‪,‬‬
‫ע״ב עיקר רוח החיים הוא אצלם‪ ,‬וכשאדם מקושר להצדיק והרב שבדור‬
‫ומתאנח ומאריך תחיה על חסרונו‪ ,‬בזה האנחה הוא ממשיך על עצמו רוח חיים‬
‫ועי״ז נשלם החסרון‪ .‬וזהו שנקרא הצדיק איש אשר רוח כו ופירש״י שיוכל‬
‫לחלוך נגד רוחו של כל אחד ואחד‪ ,‬כי הצדיק ממשיך ומשלים רוח החיים‬
‫____ח(_‬ ‫‪,‬‬
‫)עפ״י תורה‬
‫של כל אחד ואחד‪.‬‬

‫בו)במדבר מ יח(‬ ‫איש אשי חח‬

‫חז״ל אמרו כל אדם שיש בו גסות רוח כאילו עובד עבודת כוכבים‪ ,‬דכתיב‬
‫הבא)משלי מז ה( ׳תועבת ד׳ כל גבה לב׳‪ ,‬וכתיב התם אצל ע״ז)לכרס ! נ!( ׳ולא תביא‬
‫רסט‬ ‫דבש‬ ‫פנחס‬ ‫נחלי‬
‫תועבה אל ביתך)שוטה ד‪ ,(:‬ועי״ז מביא ח״ו דינים לעולם כמאמרם)שפרי פרשח ראה(‬
‫׳בזמן שע״ז בעולם חרון אף בעולם‪/‬‬
‫והעצה היעוצה לבטל הגאוה הוא ע״י התקרבות לצדיק‪ ,‬כמובא בתיקו״ז‬
‫)מיקו! נא‪ ,‬מס‪ (.‬׳בתרועה דאיהו רוחא איתעביר אל אחר׳‪ ,‬ורוחא דא צדיק כמ״ש‬
‫איש אשר רוח כו‪ ,‬שע״י רוח הקודש של הצדיק נבנעת הרוח נאוה‪.‬‬
‫)עפ״י תורה י(‬

‫ועשירית האיפה סולת למנחה בלולה‬

‫)במדבר כח ה(‬ ‫בשמן בתית רביעית ההין‬
‫רביעית ההין‪ ,‬דאתחזרת דל״ת ונעשית‬
‫)תיקרז תיקון כא דף מז‪(:‬‬ ‫ה״א‪.‬‬
‫כשהשי״ת רצה לברוא את העולם כדי לגלות מלכותו כי אין מלך בלא‬
‫עם‪ ,‬והוצרך לברוא בני אדם שיקבלו עול מלבותו‪ ,‬היה אורו אין סוף ולא היה‬
‫מקום לבריאת העולמות‪ ,‬ע״כ הוצרך כביכול לצמצם האור לצדדין ונשאר חלל‬
‫פנוי‪ ,‬ובתוך החלל הזה השתלשל אור מהאין סוף שממנו ברא את כל העולמות‬
‫היינו המידות שבהם מנהיג את עולמו‪ ,‬ועל ידן אפשר להשיגו ולקבל עול‬
‫מלכותו)כמגואר גע״ס היכל א ענף ג(‪.‬‬
‫ועיקר היצירה היתה ע״י החכמה שבלב היינו החכמה שבבינה )עיין הקדמת‬
‫תיקרס כמ״ש )תהליש קד נד( ׳כולם בחבמה עשית׳‪ ,‬ובתיב )שמות לא ו( ׳ובלב כל חכם‬
‫לב׳‪ ,‬וע״ב שם בבינה היא שורש הדינים כמובא בזהר )דתי רנ‪ (.‬׳אף על גב דלא‬
‫אשתכח ביה׳ ‪ -‬בבינה דין‪ ,‬׳דינין מתערין מניה׳ ‪ -‬שורש הדינים יוצאין ממנה‬
‫כמ״ש)משלי ת יד( ׳אני בינה לי גבורה׳‪ ,‬כי הדינים באים מהסתרת חסד השם היינו‬
‫צמצום האור שבבינה בשביל ציור העולמות‪ ,‬שמהם נשתלשל דינים קשים ר״ל‪,‬‬
‫ואין הדין נמתק אלא בשרשו כידוע )ע״ס שער יג פי״א(‪ ,‬כי תכלית ההסתרה היא‬
‫לצמצם את האור כדי שנוכל לדעת אותו יתברך‪ ,‬ע״כ ע״י שמשיגים זה התכלית‬
‫היינו שמתגלית מלכותו יתברך‪ ,‬עי״ז נמתק הדינים הקשים‪ .‬וזהו)תהליש קו ג( ׳מי‬
‫ימלל גבורות ד״‪ ,‬שע״י ה׳מי׳ ‪ -‬הבינה)ע״ת שער נ פ״ג( נמתק ומתמלל הדין‪.‬‬
‫וענין זה יש אצל כל אדם‪ ,‬כי כל אחד מישראל הוא חלק אלוק ממעל)ליקוטי‬
‫תורה גראשית(‪ ,‬ועיקר האלקות הוא בלב והוא בחינת אין סוף‪ ,‬כי אין תכלית‬
‫ללהביותו ותשוקתו להשי״ת‪ ,‬ולפי גודל התלהבות הלב לא היה יכול לעשות‬
 ‫דבש‬ ‫פנחס‬ ‫נחלי‬ ‫ער‬

‫שום עבודה או מידה פזובה‪ ,‬שזה בהינת מה שבתהילת הבריאה לא היה מקום‬
‫לבריאה מהמת שהיה הכל אין סוף כנ״ל‪ ,‬ואין זה רצונו יתברך‪ ,‬כי תכלית‬
‫הבריאה הוא שיתגלה מלכותו יתברך‪ ,‬וקבלת עול מלכות שמים הוא דייקא‬
‫כשיש לאדם נסיון וקושי לקיים המצוות והוא מתגבר עליו באתערותא דלתתא‬
‫כדי לעשות את רצונו יתברך‪ ,‬ע״ב צריך בהכרה לצמצם אור התלהבות הלב‬
‫שעי״ז נעשה בהינת הלל הפנוי כמ״ש )חהלים קט »( ׳וליבי הלל בקרבי׳‪ ,‬ואז יכול‬
‫לעבוד את ד׳ בהדרגה ובמידה ע״י פעולות ומעשים טובים שהם סוד בריאת‬
‫העולמות בתוך הלל הפנוי‪ ,‬ואזי נתגלה שהוא מקבל עול מלכות שמים שלימה‬
‫שזהו תכלית הבריאה כנ״ל‪.‬‬
‫והנה כשם שהתגלות הבריאה שהיא המידות בתוך הלל הפנוי היתה ע״י‬
‫ההכמה שבלב כנ״ל‪ ,‬כך הבריאה בלב האדם לזכות למידות ומעשים טובים‬
‫היא ג״ב ע״י ההכמה שבלב‪ ,‬היינו ע״י המהשבות טובות שהושב איך לעבוד‬
‫את ד׳‪ ,‬שעל ידן זוכה לפעולות ולמידות טובות ולקבל עליו עול מלכותו יתברך‬
‫כנ״ל‪ ,‬אבל כשהושב מהשבות רעות ה״ו שהם עיקר היצה״ר כמ״ש )כראשית ו ה(‬
‫׳יצר מהשבות לבו רק רע כל היום׳‪ ,‬אזי הוא מקלקל וסותם את ההלל שבלב‬
‫בבהינת)לכרס י ט!( ׳את ערלת לבבכם׳ ותרגם אונקלוס ׳ית טפשות לבכון׳‪ ,‬ונהשב‬
‫כאילו ההריב את העולם ואזי מלכות ד׳ בהסתרה‪ .‬וע״ב עיקר עבודת ד׳ לזכות‬
‫למידות טובות ומעשים טובים הוא ע״י ששומר המהשבה שבלב‪ ,‬שעי״ז זוכה‬
‫לפעולות ומידות טובות ונתגלה שהוא מקבל עול מלכות שמים שלימה‪.‬‬
‫אך תדע שאפילו אם ת״ו אדם תשב מהשבות רעות ועי״ז טמטם וסתם את‬
‫הלל ליבו בתאוות עולם הזה‪ ,‬מכל מקום ע״י שמתגבר עכ״פ מעכשיו לטהר הלב‬
‫לברות ממהשבות רעות‪ ,‬עי״ז תוזר ונתקן ההלל הפנוי שבליבו‪ ,‬ואז ע״י‬
‫מתשבותיו הטובות שמשים אל ליבו איך לעשות את רצונו יתברך הוא בורא‬
‫את העולמות מהדש‪.‬‬
‫ואז כשמקבל עול מלכות שמים ע״י פעולותיו הטובות נ תקנת אצלו מידת‬
‫המלכות ונעשית בתינת ה״א‪ ,‬כי הה״א האתרון של שם הוי״ה היא כנגד ספירת‬
‫המלכות)שער הפשוקים אמות‪ ,‬וקודם תיקונה היא נקראת בשם דל״ת לשון דלה ועניה‪,‬‬
‫כי ׳אין עני אלא בדעת׳)נדרים מא‪ ,(.‬אבל כשמקדש מתשבתו ולית קדושה פתות‬
‫מעשרה)מגילה מ‪ (:‬היינו בתינת יו״ד‪ ,‬והיא נמשכת לתוך הדל״ת אזי נעשית מהד׳‬
‫ה׳)עיי! שיקק י(‪ ,‬ואז ע״י קיום התורה והמצוות נתעלים כל העולמות עד שנהיה‬
‫כביכול יהוד קוב״ה ושכינתיה‪ ,‬היינו יהוד בין תהילת הבריאה ‪ -‬ספירת בינה‬
‫הנא‬ ‫דבש‬ ‫פנחס‬ ‫נחלי‬
‫לבין התגלות המלכות שזהו תכלית הבריאה ואז נמתקים כל הדינים כנ״ל‪ ,‬וזה‬
‫יהיה כשלימות לעתיד לבוא כמובא בכתבי האריז״ל)עיין מגוא שעדס שער ד ח״נ ס״ז(‪.‬‬
‫וזהו ועשירית האיפה סולת למנחה בלולה בשמן‪ ,‬עשירית‪ ,‬מרמז‬
‫לקדושה‪ ,‬דאין קדושה פהות מעשרה כנ״ל‪ ,‬האיפה נוטריקון אי‪-‬פה היינו‬
‫המלכות הנקראת פה )הקדמת התיקיז(‪ ,‬ואיתא בזהר )כראשית כל( שכשהמלכות עולה‬
‫אזי המלאכים שואלים עליה ׳אי פה׳ ׳איה מקום כבודו׳‪ ,‬וזה ועשירית האיפה‪,‬‬
‫היינו איך זוכים להמשיך קדושה למלכות ולהעלות אותה מנפילתה‪ :‬ע״י‬
‫מהשבות טובות ומעשים טובים שעי״ז נתגלה שמקבל עליו עול מלכותו יתברך‬
‫כנ״ל‪ ,‬ועי״ז סולת למנחה כלולה כשמן היינו היבור המלכות עם הבינה‪ ,‬כי‬
‫מנחה מרמזת לגבורות בתינת יצהק תיקן תפילת מנהה )כרטת טס‪ ,‬ויצהק הוא‬
‫מידת הגבורה )רעיא מהימנא יקרא ל‪ ,(.‬וסולת היא לשון)תהלים קיט קית( ׳טלית כל שוגים‬
‫מהוקיך׳ שהוא לשון שבירה‪ ,‬היינו הבינה שממתיקה ומשברת את הדינים‪,‬‬
‫שצריך לכלול אותה כשמן היינו המלכות הנקראת שמן כמ״ש אצל דוד המלך‬
‫)פע״ת שער השכת ט״ת( ׳על כן משהך אלוקים אלוקיך שמן ששון׳)שם מה ת(‪ ,‬היינו יהוד‬
‫תהילת הבריאה עם תכליתה כנ״ל‪ ,‬ועי״ז רכיעית ההין נעשה מהדל״ת ה״א‪,‬‬
‫שהמלכות יתוקן בב״א‪.‬‬
‫***‬

‫עוד יש לפרש השפע נשפעת מלמעלה דרך מידת המלכות כידוע‪ ,‬וע״כ‬
‫כשמטמטם את ליבו במתשבות רעות שבזה הוא מורה שלא קיבל על עצמו‬
‫עול מלכות שמים כשלימות‪ ,‬אזי נפגם הכלי והשפע יורד לצדדין ‪ -‬לעכו״ם‪,‬‬
‫ואז נקראת המלכות בשם דל״ת‪ ,‬לשון עניה ודלה כי אינה מקבלת את השפע‬
‫כראוי‪ ,‬אבל כשמקדש מהשבתו שאז הוא ממשיך היו״ד לתוך הדל״ת‪ ,‬אזי‬
‫נתקנת המלכות ונקראת ה״א כנ״ל‪ ,‬ואז יורד שפע גדול ועשירות דקדושה לעם‬
‫ישראל בבהינת ׳והריקותי לכם ברכה עד בלי די׳)מלאט ג ‪ ,0‬ואמרו הז״ל עד‬
‫שיבלו שפתותיכם מלומר די‪.‬‬
‫וזהו פירוש ועשירית האיפה וכר רביעית ההין‪ ,‬עשירית לשון‬
‫עשירות‪ ,‬איפה נוטריקון אי‪-‬פה‪ ,‬היינו זה שיש להם עשירות גדולה כל כך‬
‫שהוא בבהינת אי פה‪ ,‬שיבלו פיהם מלומר די‪ ,‬זה מהמת שנעשה מרביעית‬
‫)עפ״י תורה מט(‬ ‫ל״״א•‬ ‫ההין שהמלכות נשלמה‬
 ‫דבש‬ ‫פנחס‬ ‫נחלי‬ ‫ערב‬

‫)במדבר כח ח(‬ ‫אשח ריח ניחוח לד‬

‫ריקודין של מצוה ששמח בהשי״ת אשר בחר בנו מכל העמים וכו‪ /‬זאת‬
‫התלהבות היא אשח ריח ניחוח לד‪ /‬ועי״ז מגרש החיצונים הנאחזין ברגלין‬
‫וממתיק ומבטל כל הדינים‪ ,‬אבל מי שמרקד בהתלהבות היצר‪ ,‬הוא בחינת ׳אש‬
‫______‬ ‫‪,‬‬
‫)עפ״י תורה מא(‬
‫זרה׳‪ ,‬ויש שם אחיזה להחיצונים ח״ו‪.‬‬
‫׳‬

‫)במדבר כח יא(‬ ‫ובראשי חודשיכם‬

‫סגולה לבנים וכן כשהתינוק חולה ח״ו לאמר האיש ואשתו פרשת ובראשי‬
‫חודשיכם‪ ,‬כי בפסוק על בריאת המאורות)ניאשיח א יל( כתיב ׳מארת׳ חסר וא״ו‪,‬‬
‫וכן)נמלנר ז א( ׳כלת משה׳ חסר וא״ו נ״כ סהר יסי ילס‪ ,‬והוא״ו הוא החיות של כל‬
‫הדברים)עיין מר גראשיי! מו(‪ ,‬וע״כ חסרון הוא״ו מרמז על חסרון החיות ומשם נמשך‬
‫מיתת הבנים קטנים ח״ו סהר כראשית כ‪ ,(.‬והוא נמשך מפגימת הלבנה)שם(‪.‬‬
‫ובראש חודש מתחלת הלבנה להתמלאות ולהתתקן כידוע)עיין תולין ‪ ,(:P‬כי‬
‫אז הגיעה לתכלית הפגם והחסרון ואזי תיכף מתחיל התיקון והמלוי‪ ,‬וזהו ׳כלת׳‬
‫ר״ת כפרה לכל תולדותם‪ ,‬שבר״ח נתקן ונמתק בחינת ׳כלת משה׳ שהוא בחינת‬
‫הלבנה )עיין מר נשא קמת‪ ,(.‬ונמשך כפרה וסליחה והמתקה על כל תולדותם של‬
‫ישראל כלומר לבנים‪ ,‬חיים טובים וארוכים‪ ,‬וע״כ פרשת ובראשי חדשיכם‬
‫)עפ״י תורה קנא(‬ ‫סגולה לבני‪•°‬‬

‫וביום חבכורים בחקריבכם מנחח חדשח‬

‫לד בשבועותיכם מקרא קודש יחיח לבם‬
‫בל מלאכת עבודח לא תעשו‬
‫)במדבר כח בו(‬
‫צרכי הגוף הם רבים מאוד‪ ,‬ואפילו רק הצרכים ההכרחיים הם רבים‬
‫וגדולים מאוד כגון אכילה שתיה מלבושים ודירות שאדם יכול לבלות עליהם‬
‫לבד כל ימיו ושניו‪ ,‬והם מונעין את האדם מאוד מעבודת הבורא‪ ,‬ואע״פ שגם‬
‫הם בעצמן אם עושים אותם כראוי בקדושה ולשם שמים כדי שיוכלו לעבוד‬
‫את השי״ת‪ ,‬אזי הם ג״כ עבודת השם‪ ,‬אעפ״כ יש בהם סכנה‪ ,‬כי עיקר זוהמת‬
‫רעג‬ ‫דבש‬ ‫פנחס‬ ‫נחלי‬
‫הנהש נאהז בל״פז מלאכות כי הם עונש על הפזא עץ הדעת‪ ,‬ואם היינו זוכים‬
‫להסד ד לא היינו צריכים לכל זה‪ ,‬כי הלא השי״ת ברא את העולם בשעה שהיה‬
‫העדר גמור בלי שום אתערותא דלתתא‪ ,‬כ״ש שיכול עתה לפרנס את האדם‬
‫באתערותא דלעילא בלבד בלא שום פזירהה וצער‪ ,‬אלא שצריך לקבל את ההסד‬
‫בהדרגה ובמידה‪ ,‬כי ברוב הסד יכולים להיות בטלים מהמציאות‪ ,‬ע״כ צריך‬
‫לעשות כלי וצנור לקבל על ידו ההסד וזה נעשה ע״י יראה‪ ,‬כי זה ענין היראה‬
‫שהוא נכנע ובטל מרוממותו יתברך‪ ,‬ועי״ז שהוא בהינת ׳הסר ומקבל׳ נעשה‬
‫כלי וצנור לקבל השפע‪ ,‬ואז א״צ לעשות שום עובדא ומלאכה אלא הכל יהיה‬
‫נשפע בהסדו לבד‪.‬‬
‫ולזכות ליראה הוא ע״י התגלות הרצון בבהינת )חהליס קמה יט( ׳רצון יראיו‬
‫יעשה׳‪ ,‬היינו שנתגלה שהשי״ת ברא ומהיה ומקיים הכל ברצונו בלא שום היוב‬
‫הטבע כלל‪ ,‬כי אז מאמינים שיש שכר ועונש ושצריך להתיירא מפניו יתברך‪,‬‬
‫אבל כשאין נתגלה הרצון וסוברים ה״ו שהכל מתנהג עפ״י הטבע‪ ,‬לא שייך‬
‫יראה‪ ,‬כי סוברים שאין שכר ועונש ה״ו‪ ,‬מאהר שהכל מתנהג רק כפי היוב‬
‫הטבע ה״ו‪ .‬ולהתגלות הרצון זוכים ע״י הימים הטובים‪ ,‬כי כל אהד מהימים‬
‫טובים מכריז וקורא שהכל מתנהג רק עפ״י רצונו הקדוש‪ ,‬כי בכל יום טוב עשה‬
‫השי״ת עמנו אותות ומופתים‪ ,‬בפסה יציאת מצרים‪ ,‬בשבועות מתן תורה‬
‫באותות נוראים ובסוכות היקף ענני הכבוד‪ ,‬שהם כולם היפך הטבע‪.‬‬
‫אך לא תמיד שומעין את קול הקריאה של היום טוב‪ ,‬כי יש היות רעות‬
‫הדורסות וטורפות רבים מבני עמנו והם הכמי הטבע שכל עיסקם הוא להראות‬
‫בהכמתם המוטעית כאילו הכל מתנהג עפ״י הטבע וכאילו אין שום רצון ה״ו‪,‬‬
‫ואפילו האותות נוראות שעשה עמנו השי״ת הם משימים הכל בתוך דרך‬
‫הטבע‪ ,‬ויניקתם הוא מהמאריכי ימים שבדור כשאין בהם שלימות‪ ,‬כי זקן ‪ -‬זה‬
‫מי שקנה הכמה)קדושי! לנס‪ ,‬ע״כ צריך האדם כל מה שמזקין ונתווסף ובא לו יום‬
‫נוסף מימי הייו להוסיף בו קדושה ודעת וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה‬
‫)קנים פ״ג( ׳זקני תלמידי הכמים כל זמן שמזקינין דעתן מתישבת עליהן׳‪ ,‬שעי״ז‬
‫נעשה בהינת)ישעיה ט יל( ׳זקן ונשוא פנים׳‪ ,‬היינו שמתגבר התגלות הרצון שהוא‬
‫נשיאת פנים‪ ,‬כי כשמתגלה שהכל מתנהג ברצונו אז יש הארת פנים כביכול‬
‫של הקב״ה בעולם‪ ,‬אבל כשהזקנים המאריכי ימים שבדור פוגמים את ימיהם‬
‫ואין מוסיפין קדושה ודעת בהשי״ת‪ ,‬אזי להיפך מתגבר מזה ה״ו הכמת הטבע‪,‬‬
‫שכופרים בבורא יתברך ואומרים שאין העולם מתנהג ברצונו ה״ו‪.‬‬
 ‫דבש‬ ‫פנחס‬ ‫נחלי‬ ‫עדר‬

‫והתיקון לזה הוא צדקה‪ ,‬כי עיקר עבודת הצרקה הוא לשבר את האכזריות‬
‫ולהפכו לרהמנות‪ ,‬כי מי שהוא רהמן בפזבעו ונותן צדקה מהמת רהמנותו אין‬
‫זה עבודה‪ ,‬כי יש גם כמה חיות שהם רחמנים בפזבעם‪ ,‬אלא עיקר העבודה הוא‬
‫לשבר את האכזריות ולהפכו לרחמנות‪ ,‬והוא קשה וכבד מאוד ובפרט בהתחלה‬
‫כשמתחילים להתנדב לצדקה‪ ,‬כי עיקר תולדותיהן של צדיקים ‪ -‬מעשים טובים‬
‫)פנחומא פרשח נח(‪ ,‬נמצא שהמצוות ומעשים טובים וכל עבודת השם הם בחינת‬
‫הולדה‪ ,‬ובמה קלין ובמה חבלים וצירים יש להיולדת קודם שמולדת‪ ,‬ובפרט‬
‫מבכירה דהיינו הולדה ראשונה שאז קשה עליה מאוד במ״ש )ירמיה ד לא( ׳צרה‬
‫כמבכירה‪ /‬ומזה האיתערותא דלתתא של הצדקה שמשברים את האכזריות‬
‫ומהפכים אותו לרחמנות‪ ,‬עי״ז איתער לעילא)זהר לו לו עז;(‪ ,‬ונתהפך הרוגז להארת‬
‫פנים ולהתגלות רצון ד׳ שבל העולם מתנהג עפ״י רצונו לבד‪ ,‬ועי״ז נכנעים‬
‫ונופלים קול החיות רעות היונקות מהזקנים שאינם מאריבים ימים‪ ,‬ונשמע קול‬
‫הקריאה של הימים טובים המגלים על כל הדברים בפרטיות שהכל מונהג‬
‫ברצונו יתברך‪ ,‬ועי״ז נעשה יראה שהיא הבלי והצנור לקבל השפע בנ״ל‪ .‬נמצא‬
‫שהתועלת של נתינת הצדקה הוא גדול מאוד מאוד‪ ,‬כי ע״י הצדקה עושים כלים‬
‫לקבל השפע ועי״ז אין צריך לעשות שום פעולה גשמית לצורך הפרנסה רק‬
‫העולם יתקיים בחסד ד׳ לבד‪.‬‬

‫וזה פירוש וכיום הביכורים וכו׳‪ ,‬וכיום הביכורים‪ ,‬זה בחינת התחלה‬
‫בחינת ׳צרה כמבכירה׳‪ ,‬ואיזה התחלה‪ :‬בהקריבכם מנחה חדשה לד׳ ‪-‬‬
‫התחלת הצדקה‪ ,‬בי מנחה הוא בחינת צדקה במ״ש )מלאני ג ג( מגישי מנחה‬
‫בצדקה‪ ,‬ועי״ז בשבועותיכם‪ ,‬בחינת זקן‪ ,‬כי בסיני נדמה להם הקב״ה כזקן‬
‫)פשיקחא תחי פנ״א( היינו נתקן בחינת זקן הנ״ל‪ ,‬ואזי מקרא קודש יהיה לבם‪,‬‬
‫נתבטל יניקתם של חכמי הטבע ונשמע קול הקריאה של יום טוב שמגלה את‬
‫הרצון‪ ,‬ועי״ז כל מלאכת עבודה לא תעשו‪ ,‬בי ע״י התגלות הרצון נעשה יראה‬
‫שהוא כלי לקבל את החסד ואזי אין צריכין לעשות שום מלאכה כי יתקיים‬
‫העולם בחסדו כמו שיהיה בשלמות לעתיד לבוא כמ״ש)ישעיה שא ה( ׳ועמדו זרים‬
‫ורעו צאנכם ובני נכר אכריכם וכרמיכם ואתם כהני ד׳ תקראו׳‪ ,‬שרק נעבוד‬
‫אותו יתברך לבד‪.‬‬
‫)עפ״י תורה ד ח״ב(‬
‫ערה‬ ‫דבש‬ ‫פנחס‬ ‫נחלי‬
‫)במדבר כט א(‬ ‫יום תרועה יהיה לכם‬
‫התוקע לתוך הבור‪) ,‬הפומד מון ‪ -‬רע״נ( אם קול‬
‫שופר שמע‪ ,‬יצא‪ ,‬ואם קול הברה שמע‪ ,‬לא‬
‫)ראש השנה כז‪(:‬‬ ‫יצא‪.‬‬
‫עיקר עצמיות האדם מה שנקרא ׳אני׳ היא הנשמה שהיא עצם הקיים לעד‪,‬‬
‫אבל היא רחוקה מבשרו ונופו מחמת עזות הנוף ותאוותיו שאין לו בושה‬
‫מהשי״ת‪ ,‬וצריך עזות דקדושה לעמוד נגד עזות הגוף כדי שהנשמה תוכל‬
‫להודיע להגוף מכל ההארות וההשגות שהיא משגת‪ ,‬וזה בחינת הקולות‬
‫דקדושה‪ ,‬כי כל הקולות הן קול צעקה הן קול אנחה הן קול שופר הן קול זמרה‬
‫הן קול צדיקי אמת ושאר כל הקולות דקדושה‪ ,‬כולם הם בחינת עזות דקדושה‬
‫כמ״ש)חהלים ‪ w‬לק ׳הן יתן בקולו קול עז׳‪ ,‬ועי״ז הם משברין עזות ותקיפות הגוף‪,‬‬
‫כי ׳אנחה שוברת נופו של אדם׳)גרטת נחס‪ ,‬ואז תוכל הנשמה להראות להגוף מכל‬
‫ההשגות אלקות שהיא משגת בבחינת )תהליס קנ ‪ 0‬׳מקול אנחתי דבקה עצמי ‪-‬‬
‫הנשמה‪ ,‬לבשרי׳‪.‬‬

‫אך לפעמים מגודל ריחוקו גוברת ח״ו העזות דסט״א‪ ,‬ואז הגוף רחוק כ״ב‬
‫מהנשמה עד שאינו שומע קול הקדושה כלל אפילו כשמתאנח וצועק להשי״ת‪,‬‬
‫כי כשנתעורר קול דקדושה נתעורר כנגדו קול הסט״א שזה קול ההברה‬
‫שנתעוררים העוונות וצועקין בקטרוגים ח״ו‪ ,‬כי ע״י העבירות נבראים מחבלים‪,‬‬
‫והם צועקים ׳הב לן מזוני הב לן חיי׳)פיקד! פיקו! ‪ ,0‬וכשאין מתגבר ומתעורר קול‬
‫דקדושה הם נחים‪ ,‬אך תיכף שמתעוררת קול דקדושה‪ ,‬הם מתעוררים ומתחילין‬
‫לצעוק ולקטרג נגדו כמ״ש אצל הצרפית )מלטם א‪ ,‬יז יפ( ׳באת אלי להזכיר את‬
‫עווני׳‪ ,‬כי כל זמן שלא היה שם אליהו ולא היתה הקדושה גוברת כ״ב‪ ,‬היו‬
‫העוונות שלה נחים‪ ,‬אך ע״י שנתעורר שם קדושת אליהו‪ ,‬היו נזכרים‬
‫ונתעוררים עוונותיה לצעוק ולקטרג עליה‪ .‬וזהו)ירמיה יד ‪ 0‬׳אם עוונינו ענו בנו׳‪,‬‬
‫שהעוונות צועקים בתוכנו‪ ,‬ואפילו כשאנו צועקים איזה קול דקדושה‪ ,‬א״א‬
‫לשמוע אותו‪ ,‬כי אם קול ההברה שלו‪ ,‬וע״ב אינו זוכה לשבר את עזות הגוף‪.‬‬

‫וזהו התוקע לתוך הבור‪ ,‬היינו שנמצא בבחינת )פהליס פה ‪ 0‬׳שתני בבור‬
‫תחתיות׳‪ ,‬והוא מתאנח ותוקע ע״ז‪ ,‬אותם העומדים בחוץ ‪ -‬שאינם בבחינת‬
‫בשר‪ ,‬אם קול שופר שמע‪ ,‬אם התאמץ מאוד לשמוע את הקול דקדושה בעצמו‪,‬‬
 ‫דבש‬ ‫פנחס‬ ‫נחלי‬ ‫רעו‬

‫יצא ‪ -‬היינו שיוכל לצאת מתוך הרע שלו‪ ,‬ואם לאו ‪ -‬וקול הברה שמע‪ ,‬לא‬
‫יצא‪ ,‬מתוך הרע שלו כנ״ל‪.‬‬

‫והתיקון לזה הוא ע״י שהנוף ישמש להנשמה בעשיית מצוות מעשיות‪,‬‬
‫ועי״ז הגוף יתדבק לנשמה וישמע קול הקדושה של האנהה‪ ,‬ואז עזות הגוף‬
‫תשבר‪.‬‬

‫וכמו כן בכלליות בני האדם יש ג״ב בהינת נוף ונשמה‪ ,‬כי ההכם האמת‬
‫הוא בהינת נשמה להעם שהם למטה ממנו‪ ,‬וכשהם בבהינת בשר אצלו‪ ,‬אזי‬
‫הם שומעים קול האנהה היינו קולו של ההכם המוכיה אותם‪ ,‬ועי״ז נשברת‬
‫העזות שלהם‪ ,‬וההכם יוכל להתקרב אליהם ולהשפיע להם מההשגות שלו‪ ,‬אך‬
‫כשהעזות דסט״א מתגברת‪ ,‬אזי אין הם שומעין כלל קול אנהתו רק קול הברה‬
‫כנ״ל‪ ,‬ואז ההכם אינו יכול להאיר בהם‪ ,‬וגם בזה התיקון הוא ע״י שישמש‬
‫לההכם‪ ,‬וכמו שאמרו הז״ל)נינוח זס ׳גדול שימושה יותר מלימודה׳‪ ,‬שעי״ז יזכה‬
‫לידבק בו‪ ,‬ואז ישמע קול אנהתו וישבר העזות כנ״ל‪.‬‬

‫)עפ״י תורה כב(‬

‫רעז‬ ‫דבש‬ ‫מטות‬ ‫נחלי‬

‫^‪ -8‬פרשת מטות ^‬

‫וירבה משה אל ראשי המטות לבני‬

‫ישראל לאמה זה הרבה אשר צוה ר‬
‫)במדבר ל ב(‬
‫כל הנביאים נתנבאו ב׳כה אמר ד״‪ ,‬נוסף‬
‫עליהם משה שהתנבא ב׳זה הדבר׳‪) .‬רש״י(‪.‬‬
‫כל הנביאים נסתכלו באספקלריא‬
‫שאינה מאירה שהוא כמו שרואים איזה‬
‫דבר מרחוק ולא בבירור‪ ,‬ומשה ראה‬
‫באספקלריא המאירה שראה ראיה יפה‬
‫)יבמות מט‪(:‬‬ ‫וברה‪.‬‬
‫הנה יש שני בהינות בעבודת השי״ת‪ ,‬יש אדם שאינו נהנה מקיום‬
‫המצוות בעצמם ועושה אותם רק בשביל שכר עולם הבא‪ ,‬ואילו לא היו‬
‫נותנין לו עולם הבא בשכרה לא היה עושה אותם‪ ,‬וזה בהינת נביאות בכה‬
‫שהיא אספקלריא שאינה מאירה כמו אדם שצופה איזה דבר מרהוק‪ ,‬כי‬
‫שילום שכר נקרא בשם נביא כמ״ש )חהליס קנו ו( ׳הלוך ילך ובכה נושא משך‬
‫הזרע׳ ‪ -‬שמצפזער בעשייתה‪ ,‬׳בוא יבוא כרינה נושא אלומותיו׳ ‪ -‬שישמה‬
‫לעתיד בעת קבלת השכר‪ ,‬והוא ראשי תיבות נביא‪ ,‬כן זה האדם עושה‬
‫המצוה בשביל שכרה הבא לעת רהוק היינו אהר עולם הזה‪.‬‬

‫אבל יש אדם שזוכה להארה ולשמהה גדולה כ״ב בעשיית המצוה עד‬
‫שאינו הפץ בשום שכר עולם הבא‪ ,‬אלא רוצה שיזמין לו הקב״ה מצוה אהרת‬
‫בשכר מצוה זאת כמאמר הז״ל)אנוח פ״ל( ׳שכר מצוה מצוה׳‪ ,‬וזה בהינת נביא‬
‫היינו שילום שכר בבהינת זה הדכר‪ ,‬היינו באספקלריא המאירה כמו אדם‬
‫הרואה דבר מקרוב בראיה יפה וברה‪ ,‬כמו כן הוא נהנה מהמצוה בעצמה‬
‫ושכרו מיד נגד עיניו‪ ,‬וזה עיקר השלימות‪.‬‬
‫)עפ״י תורה ה(‬
 ‫דבש‬ ‫מטות‬ ‫נחלי‬ ‫רעח‬

‫)במדבר ל ב(‬ ‫זה הדבר‬

‫שאר הנביאים נתנבאו בכה אמר ד׳‬
‫מוסיף עליהם משה שנתנבא בלשון זה‬
‫)רש״י(‬ ‫הדבר‪.‬‬
‫זה מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה )ינמופממס שיש חילוק בין‬
‫שאר נביאים שהתנבאו באספקלריא שאינה מאירה לנבואת משה רבינו‬
‫עליו השלום שהתנבא באספקלריא המאירה‪ ,‬ובחינת חילוק זה יש גם‬
‫בין החירושי תורה של הצריקים‪ ,‬כי יש צריקים שאומרים חירושי תורה‬
‫אמיתיים ומכניסים אותם באיזה פסוק או מאמר חז״ל אבל אין מכוונים‬
‫ונכנסים היפזב בתוך דברי המקרא ובו׳ רק באיזה רמז וסמיכות בעלמא‪,‬‬
‫וזה בחינת נביא באספקלריא שאינה מאירה שאינו מתנבא רק בבחינת‬
‫כה אמר ד׳ וכו׳‪ ,‬אבל יש צדיקים נוראים שהם בבחינת משה שחידושי‬
‫תורתם הם ברורים וזכים כשמש ומבוארים ומפורשים היפזב בהפסוק‬
‫או מאמר רבותינו זכרונם לברכה שהם מכניסים אותם בהם‪ ,‬וזה בחינת‬
‫אספקלריא המאירה בחינת זה הדכר‪ ,‬שדבריהם מבוארים ומפורשים‬
‫היפזב‪.‬‬
‫)עפ״י שיחות הר״ן סימן רב(‬

‫)במדבר לא ח(‬ ‫ואת בלעם בן בעור‬

‫מובא במדרש )גראשית תה ג יל( עה״פ ׳להבדיל בין האור ובין החושף‪,‬‬
‫׳אור‪ ,‬אלו מעשיהם של צדיקים‪ ,‬חושך‪ ,‬אלו מעשיהם של רשעים׳‪ ,‬כי כנגד‬
‫כל מעשה של צדיק יש כנגדו מעשה של רשע‪ ,‬וזהו )נמלגרתהת( שבלעם‬
‫היה מפריח מלכי מדין בכשפים והוא עצמו פורח עמהם‪ ,‬הזכיר פנחס‬
‫את שם הגדול והקדוש ופרח אחריו‪ ,‬כי הרע נמצא לעומת הטוב‪ ,‬שאצל‬
‫הצדיק זה מסטרא דקדושה ואצל הרשע זה ע״י כישוף או דבר אחר‬
‫מהסט״א‪.‬‬
‫)עפ״י תורה רלד(‬
‫רעט‬ ‫דבש‬ ‫מטות‬ ‫נחלי‬

‫ויקצוף משה על פקודי החיל וכר ויאמר‬

‫החייתם כל נקבה הן הנה היו לבני‬
‫)במדבר לא יד(‬ ‫ישראל בדבר בלעם‬
‫ויאמרו אל משה וכר ונקרב את קרבן ר‬
‫)שם מט‪-‬ס‬ ‫וכר לכפר נפשותינו לפני ד‬
‫אמר להן משה לישראל כפרה למה‪ :‬אמרו‬
‫לו אם מידי עבירה יצאנו‪ ,‬מידי הרהור לא‬
‫)שבת סד‪(.‬‬ ‫יצאנו‪.‬‬
‫דע בי הדיבורים של רשע שהוא בר דעת מביאים תאוות רעות בהשומע‪.‬‬
‫כי הדעת היא בהינת התקשרות כמובא)אלרא זומא לף יצא‪ ,(.‬ע״ב ע״י דעת דקדושה‬
‫נמשכת התקשרות לתורה הקדושה ולצדיקים‪ ,‬אך זה לעומת זה ע״י דעת‬
‫דקליפה נמשכת ר״ל התקשרות והיבור לתאוות עוה״ז‪ ,‬והתגלות הדעת הוא ע״י‬
‫הדיבור כמ״ש)פהליס יס ג( ׳ולילה ללילה יהוה ‪ -‬ידבר ‪ -‬דעת׳‪ ,‬כי אין יודעים מה‬
‫שבדעת אלא ע״י הדיבור‪ ,‬נמצא שהדיבורים של רשע שהם התגלות דעת‬
‫דקליפה הם אוירים ארסיים של תאוות רעות‪ ,‬והשומע ממנו הדיבורים ונושם‬
‫נשימות‪ ,‬מכנים בגופו אלו האוירים ומהברים אותו לתאוות עוה״ז ה״ו‪.‬‬
‫ומשה רבינו היה הדעת דקדושה )ען חיים לא נ( ולכן נקרא דורו דור דעה‬
‫)ויקרא תה ס(‪ ,‬וכל כוהו היה בפיו שלימד וגילה את התורה שהיא הדעת דקדושה‪,‬‬
‫וכנגדו בבהינת דעת דקליפה היה בלעם כמ״ש )‪3‬מתר כל סז( ׳ויודע דעת עליון׳‪,‬‬
‫וכמו שדרז״ל)גמתר תה יל ימ( ׳לא קם נביא בישראל אבל באומות קם ומנו בלעם׳‪,‬‬
‫ולכך כשנטלו מואב עצה ממדין ואמרו להם)שם כ ל( שמשה רבינו ׳אין כתו אלא‬
‫בפה׳‪ ,‬אמרו ׳אף אנו נבוא עליהם באדם שכהו בפה׳‪ ,‬היינו שרצו שע״י האווירים‬
‫הארסיים שמוציא בלעם בפיו‪ ,‬יבשלו ה״ו עם ישראל בתאוות רעות‪.‬‬
‫וזה כשבאו ממלחמת מדין נאמר ויקצוף משה ע? פקודי החי? ובו׳ ויאמר‬
‫החייתם כל נקבה הן הנה היו לבני ישרא? כדבר בלעם‪ ,‬כדבר דייקא‪ ,‬כי‬
‫ע״י דיבוריו שהם התגלות הדעת שלו‪ ,‬הביא אותם לעבירה ר״ל‪ ,‬וזה שדרשו חז״ל‬
‫ויקרבו אל משה ראשי הפקודים וכר ויאמרו ונקרב את קרבן ד׳ וכר לכפר‬
‫על נפשותינו לפני ד‪ ,‬כך אמרו‪ ,‬אע״פ שמידי עבירה יצאנו‪ ,‬מידי הרהור‬
‫לא יצאנו‪ ,‬שע״י דיבוריו הרעים של בלעם נכשלו בהרהורים רעים ר״ל‪.‬‬
‫)עפ״י תורה מג(‬
 ‫דבש‬ ‫מטות‬ ‫נחלי‬ ‫רפ‬

‫)במדבר לא כס‬ ‫בל דבר אשר יבוא באש‬

‫התורה הקדושה היא שורש המלכות כמ״ש)משלי ‪ r‬מס ׳בי מלכים ימלוכו‪/‬‬
‫כי היא התגלות רצונו יתברך איך להתקרב אליו ולקבל עול מלכותו‪ ,‬והדיבורים‬
‫של התורה הם בהינת המלכות עצמה‪ ,‬כי דיבור הוא בתינת מלכות כמו)פנהדר!‬
‫ח‪ (.‬׳דבר אהד לדור׳‪ ,‬אך כשעוברים ה״ו על רצונו יתברך ואין מתנהגים עפ״י‬
‫התורה‪ ,‬פוגמים בדיבורי התורה שהם בחינת המלכות‪ ,‬כי מחריבים את הצירוף‬
‫הטוב של אותיות הדיבור של הלאו שעוברים עליו ובונים מהם צירוף רע‪ ,‬והוא‬
‫נחקק על העצמות כמ״ש )ישזקאל לנ מ( ׳ותהי עוונותם חקוקה על עצמותם׳ ונוקם‬
‫בו כמ״ש )ירמיה ה מ( ׳עונותיכם הטו אלה׳‪ ,‬ואזי המלכות כביכול יורדת לגלות‬
‫אצל הטומאה והעכו״ם‪ .‬ובשביל זה נקראים עבודת אלילים שלהם בשם אלהים‪,‬‬
‫כי הם יונקים מהמלכות הנקרא אלהים כמ״ש )פהליס עד יג( ׳ואלקים מלכי מקדם׳‪.‬‬
‫וכדי לתקן זאת צריך להתוודות על העוונות‪ ,‬כי ע״י הוידוי דברים יוצאים‬
‫מהעצמות האותיות והדיבורים שהיו חקוקים עליהם שהם בחינת מלכות כנ״ל‪,‬‬
‫כי הדיבור יוצא מהעצמות כמ״ש)פהליס לה ‪ 0‬׳כל עצמותי תאמרנה׳‪ ,‬ונעשה מהם‬
‫הדיבור של הוידוי‪ ,‬ע״כ ע״י הדיבור של הוידוי הוא מחריב את הבנין והצירוף‬
‫הרע‪ ,‬וחוזר ונעשה מהם צירוף דקדושה‪.‬‬
‫אך כדי להשיב המלוכה להקב״ה‪ ,‬צריך להתוודות דייקא לפני תלמיד חכם‪.‬‬
‫כי עיקר התורה הם התלמידי חכמים שדבקים בתורה בשלימות כמו שאמרו‬
‫חכמינו זכרונם לברכה)מנוה ננס כמה טפשאי דקיימי מקמי ספר תורה ולא קיימי‬
‫מקמי צורבא מדרבנן‪ ,‬ע״כ ע״י וידוי דברים לפני תלמיד חכם‪ ,‬נכללים בו‬
‫ומעלים את הדיבורים שפגמו בהם לשורשם ‪ -‬לתורה‪ ,‬ועי״ז נבנית מלכות‬
‫דקדושה כבתחילה‪ .‬וזה פירוש )הושע יד ג( ׳קחו עמכם דברים ושובו אל ד״‪ ,‬׳קחו‬
‫עמכם דברים׳‪ ,‬זה וידוי דברים בחינת מלכות‪ ,‬׳ושובו אל ד״‪ ,‬שעי״ז יתקנו ויעלו‬
‫את המלכות וישיבו אותה ׳אל ד״‪.‬‬
‫וזהו כ? דבר אשר יבוא כאש תעבירו כאש‪ ,‬דבר היינו דיבורי‬
‫המלכות אשר יבוא כאש‪ ,‬שנמשכו בתוך הטומאה בתוך אש חמימות היצר‬
‫כמו)קידושי! פא‪ (.‬׳נורא בי עמרם׳‪ ,‬תעבירו כאש‪ ,‬תיקונו ע״י אש‪ ,‬ע״י וידוי דברים‬
‫לפני תלמיד חכם שדבוק בתורה שהיא בחינת אש כמ״ש)ירמיה מ נש( ׳הלוא כה‬
‫דברי כאש׳‪.‬‬
‫* * *‬
‫רפא‬ ‫דבש‬ ‫מטות‬ ‫נחלי‬
‫קודם שאמר רבינו תורד זו‪ ,‬סיפר מעשח באיש אחד מאנשי זזבעש״ט זכרונו‬
‫לברכה שהיה חולה ונחלש מאוד ושלח איש אחד לבעש״ט זכרונו לברכה שיבקש‬
‫ממנו שיסע אליו‪ ,‬וכן הוה‪ ,‬שנטע אליו הבעש״ט זכרונו לברכה‪ .‬בדיד שאל האיש‬
‫השליח להבעש״ט זכרונו לברכה‪ ,‬איד ששמעתי מכם שכשאדם עושה תשובה‬
‫שלימה בודאי לא ימות קודם זמנו‪ ,‬וזה האיש החולה כמדומה שעשה תשובה‬
‫שלימה באמת‪ ,‬והוא איש כשר באמת‪ ,‬ועדיין לא בא בימים כ״כ‪ ,‬ומפני מה לא‬
‫יתרפא מחליו‪ :‬השיב לו הבעש״ט זכרונו לברכה‪ ,‬אמת כד אמרתי ובודאי כן הוא‪,‬‬
‫וזה האיש החולה ג״כ עשה תשובה שלימה באמת על כל חטאיו‪ ,‬וזה שלא נתרפא‬
‫עדיין הוא מחמת שלא התוודה על חטאיו לפני עדיק אמיתי‪ ,‬וזהו שאני נוסע אליו‬
‫בכדי שיתוודה‪ ,‬ובאם שיתוודה לפני‪ ,‬תיכף יתרפא‪ ,‬ובאם שלא ירעה להתוודות‬
‫לפני‪ ,‬תיכף יכבד עליו חליו‪ ,‬ויתחיל לעעוק אוי ואבוי על כל איבריו וידיו ורגליו‪ ,‬וימות‪.‬‬
‫כי באמת בעולמות עליונים היינו בבית דין של מעלה אין עליו שום חטא ועבירה‬
‫כלל‪ ,‬כי עשה תשובה שלימה על כל החטאים כמו שעריכין לעשות‪ ,‬ואחר‬
‫הסתלקותו לא יהיה להקליפות והחיעונים שום אחיזה בו כי כבר תיקן כל מה‬
‫שפגם‪ .‬ובאם שיתוודה לפני אזי תיכף יתרפא‪ ,‬ובאם שלא יתוודה אזי יש עוד כח‬
‫להחיעונים שינקמו בו בעולם הזה בכל גופו ואיבריו עד שימות‪ .‬וכן הוה שבא אליו‬
‫הבעש״ט זכרונו לברכה ואמר להחולה בזה הלשון‪ ,‬אמור מה שאתה יודע והקב״ה‬
‫יודע ואני יודע ג״כ‪ ,‬היינו שיתוודה לפניו כל החטאים‪ ,‬ואמר לו כד שלשה פעמים‬
‫ולא רעה לומר‪ ,‬ותיכף התחיל לעעוק אוי ואבוי על גודל כאב כל איבריו ועעק‬
‫בתמרורים בפרוטרוט על כאב כל איבר ואיבר מאיבריו‪ ,‬כי התחילו כולם להשבר‪,‬‬
‫ועעק כד מתוד חליו איזה זמן עד שמת כמו שאמר הבעש״ט זכרונו לברכה‪.‬‬
‫)עפ״י תורה ד וחיי מוהר״ן סימן נח(‬

‫)במדבר לב יד(‬ ‫תרבות אנשים חטאים‬

‫חיביא)תרגום אונקלוס(‬ ‫תלמידי גברןא‬
‫חז״ל אמרו)סנהדרין צא‪ (:‬׳כל המונע הלכה מפי תלמיד כאילו גוזלו מנחלת‬
‫אבות שנאמר)מרים לג ‪ 0‬׳תורה צוה לנו משה מורשה קהילת יעקב׳‪ ,‬מורשה היא‬
‫לכל ישראל׳‪ ,‬וכן אמרו )מא נפרא ם;( ׳ומצדיקי הרבים ככוכבים׳ אלו מלמדי‬
‫תינוקות‪ ,‬נמצא שמי שמונע הלכה מפי תלמיד הוא בבחינת מחייבי הרבים‪.‬‬
 ‫דבש‬ ‫מטות‬ ‫נחלי‬ ‫רפב‬

‫ע״ב בשראה משה שבני ראובן ובני גד מניאין את לב בני ישראל מנחלת‬
‫אבותם כמו שפירש״י ׳שיהיו סבורים שאתם יראים לעבור מפני המלחמה וחוזק‬
‫הערים והעם׳ והם ממחייבי הרבים‪ ,‬מסתמא גם רבם אינם מצדיקי הרבים אלא‬
‫מחייבי הרבים‪ ,‬לכן קרא להם תרבות אנשים חטאים וכמו שתרגם אונקלוס‬
‫תלמידי גכריא חיכיא‪ ,‬שאת הדבר הזה קבלתם מרבניכם שנזלו מכם הלכות‬
‫שזה נחלת אבות‪ ,‬ועתה גם אתם הולכים בדרכם‪ ,‬ורצונכם לגזול מישראל נחלת‬
‫אבותם‪.‬‬
‫)עפ״י תורה קג(‬

‫)במדבר לב יס‬ ‫תרבות אגשים חטאים‬

‫איתא במדרש )הונא נספר סשידס שימן קלז ונראשיח סכמה שער ענוה פ״ס( ׳בשביל שאמר‬
‫משה לבני נד תרבות אנשים חטאים נענש שבן בנו עבד לפסל מיכה׳‪ ,‬והדבר‬
‫קשה מה ענין זה של תרבות אנשים חטאים‪ ,‬לעונש שיעבוד בן בנו ע״ז‪:‬‬
‫והתירוץ כי אמרו חכמינו זכרונם לברכה)כפונות קי‪ (:‬׳כל הדר בחוץ לארץ כאילו‬
‫אין לו אלוק׳ ואמרו חכמינו זכרונם לברכה)שגי! צז( ׳החושד בכשרים לוקה בגופו׳‪,‬‬
‫ומשה היה חושד אותם שאינם רוצים בארץ ישראל שום חלק שזה כאילו אין‬
‫להם אלוה‪ ,‬לכן לקה בגופו שבן בנו לא היה לו אלוה‪ ,‬כי הם כשרים היו בדבר‬
‫כי באמת רצו לפזול חלק בארץ ג״ב ולא שמאסו בה ח״ו רק מחמת רוב המקנה‬
‫שהיה להם ביקשו לקבל נחלה גם מעבר לירדן‪.‬‬
‫)עפ״י תורה קד(‬
‫רפג‬ ‫דבש‬ ‫מסעי‬ ‫נחלי‬

‫^‪ -8‬פרשת מסעי‬

‫)במדבר לג א(‬ ‫אלה מסעי בני ישראל‬
‫בשביל שחטאו באלה אלהיד ישראל‬
‫היינו פגם עבודה ?רה בשביל ‪ m‬יסעו בני‬
‫)ילקוט ראובני(‬ ‫ישראל‪.‬‬
‫נמצא שכל הנסיעות של אדם הם בשביל קלקול האמונה היינו בחינת‬
‫עבודה זרה‪ ,‬כי קלקול האמונה היא ג״ב בחינת פגם עבודה זרה כמו שמובא‬
‫בשם הבעש״פז עה״פ )לנרס יא ‪ w‬׳וסרתם ועבדתם אלהים אחרים׳‪ ,‬שתיכף‬
‫כשסרים קצת מהשי״ת הוא בחינת עבודה זרה‪ ,‬כי כל מה שאדם נוסע בשביל‬
‫פרנסתו הוא מקלקול האמונה‪ ,‬כי אם היה מאמין באמונה שלימה שהשי״ת יכול‬
‫להזמין לו כל צרכו‪ ,‬לא היה נוסע‪ ,‬וזה מה שנאמר בעבודה זרה)ישעיה ל »( ׳צא‬
‫תאמר לו׳‪ ,‬׳צא׳‪ ,‬בחינת נסיעה וטלטול‪.‬‬
‫אבל באמת הנסיעה והטלטול הוא עצמו התיקון‪ ,‬כי ע״י קלקול האמונה‬
‫בחינת ע״ז גרם כביכול טלטול למעלה כמ״ש )שם נס נ( ׳והמסכה צרה בהתכנס׳‬
‫ודרשו חז״ל)יומא מ‪ (:‬שהכניסו ע״ז במקדש‪ ,‬ואז כביכול היה צר לו המקום והוכרח‬
‫להטלטל ולצאת משם‪ ,‬וע״י הטלטול שמטלטל עצמו ונוסע בקדושה כראוי‬
‫)עפ״י תורה מ(‬ ‫מכפר על זה ומתקן את מה שפג‪•°‬‬

‫פרשת דברים‬

‫ויברך אתכם כאשר דיבר לכם‬

‫)דברים א יא(‬

‫לכאורה קשה‪ ,‬למה אנו צריכים לתפילה הרי השי״ת יודע מחשבות והוא‬
‫יודע מה חסר לנו‪ :‬אלא מחמת שהדיבור הוא הכלי שבו מקבלין השפע כמ״ש‬
 ‫דבש‬ ‫דברים‬ ‫נחלי‬ ‫רפד‬

‫ויברך אתכם כאשר דיבר לכם‪ ,‬ע״כ צריך להתפלל בדיבורים דווקא כדי‬
‫לעשות כלי לקבל רוב שפע‪.‬‬
‫ולזה ירגיל אדם עצמו על כל מה שחסר לו הן ברוחניות הן בגשמיות‪ ,‬על‬
‫כולם תהיה עיקר עצתו רק להתפלל להשי״ת כדי לעשות כלי לקבל השפע‪,‬‬
‫ובפרט ירבה בשיחה בינו לבין קונו בלשון שהוא מורגל בו בי אז הלב נמשך‬
‫ביותר אחרי הדיבורים‪ ,‬והנהגה הזו היא גדולה במעלה מאוד מאוד והוא דרך‬
‫ועצה טובה מאוד להתקרב אליו יתברך כי היא עצה כללית שכולל הכל‪ ,‬בי על‬
‫כל מה שיחסר לו בעבודת השם או אם הוא רחוק לגמרי מכל וכל מעבודתו‬
‫יתברך‪ ,‬על הבל יפרש שיחתו ויבקש מאיתו יתברך‪.‬‬
‫ואפילו אם עוברים ימים ושנים הרבה ונדמה לו שלא פועל עדיין בשיחתו‬
‫ודיבוריו כלום אעפ״כ אל יפול מזה כלל כי באמת בודאי עושים הדיבורים‬
‫רושם‪ ,‬ובמשל מים היורדים על האבן‪ ,‬אע״פ שנדמה לנו שאין להמים כה בנגד‬
‫האבן הקשה ואין ניכר רושם המים באבן‪ ,‬אעפ״כ כשהמים יורדים על האבן‬
‫כמה וכמה זמנים רצופים הם עושים נקב בהאבן כמ״ש)איוג יד יט( ׳אבנים שחקו‬
‫מים׳ וכנראה בחוש‪ ,‬כמו כן אפילו אם ליבו לב האבן ואין ניכר בו רושם דיבוריו‬
‫ותפילתו אעפ״כ ברבות הימים והשנים ינקב ליבו האבן ע״י שיחתו ותפילתו‬
‫ויזכה להתקרב להשי״ת‪.‬‬
‫ודע שכמה וכמה צדיקים גדולים מפורסמים סיפרו שלא באו למדריגתם‬
‫רק ע״י הנהגה זו‪ ,‬והמשכיל יבין מעצמו גודל מעלת הנהגה זו העולה למעלה‬
‫למעלה‪ ,‬והוא דבר השוה לכל נפש מקטן ועד גדול כי כולם יכולים לנהוג הנהגה‬
‫זו ועי״ז יבואו למעלה גדולה‪ ,‬אשרי מי שיאחז בזה‪.‬‬
‫)עפ״י תורה לד ח״א תורה כ״ה ח״ב ושיחות‬
‫הר״ן סימן רלד(‬

‫אלה הדברים אשר דיבר משה אל כל‬

‫)דברים א א(‬ ‫ישראל‬
‫הצדיק הגדול בהדיבור שהוא מדבר‪ ,‬נכללין בו כל הדיבורים הצריכים אל‬
‫כל ישראל‪ ,‬וכל הדברים שצריך כל אחד ואחד מישראל‪ .‬וזהו אלה הדברים‬
‫אשר דיבר משה אל כל ישראל‪ ,‬שהדיבורים שדיבר משה נעשה ממנו‬
‫דברים אל כל ישראל‪ ,‬שבל אחד מצא בו מה שצריך‪.‬‬
‫)עפ״י שיחות הר״ן סימן רצ(‬
‫רפה‬ ‫דבש‬ ‫ואתחנן‬ ‫נחלי‬
‫רכ לכם סוב את ההר פנו לכם צפונה‬
‫)דברים ב ‪0‬‬

‫הגה הגדלות מפיל את האדם ומשפילו הן בגשמיות והן ברוחניות‪ ,‬כי איש‬
‫ישראל אם הוא דבוק בהשי״ת ובאמוגתו הקדושה אזי איגו יכול לשלוט עליו‬
‫שום דין ולא יהיה לו שום גפילה כי מי יוכל ליגע בו באשר הוא קרוב אל המלך‬
‫ובאיזה מקום אשר הוא חונה‪ ,‬שם הר אלקים הייגו ירושלים כמ״ש )דנרס ג נה(‬
‫׳ההר הטוב הזה׳ ופירש״י ׳זה ירושלים׳‪ ,‬בי ירושלים נקראת אמונה כמ״ש)ישעיה‬
‫א כס ׳קריה נאמנה׳‪ ,‬אבל אם ח״ו הוא נופל מהאמונה היינו שנופל בגדלות ואזי‬
‫הוא מובדל מהקב״ה כי)®מה ה א( ׳אין אני והוא יכולין לדור במקום אחד׳‪ ,‬אזי‬
‫דינין שורין עליו במו שאיתא בזהר ׳בד בר נש נפיל מאמונה כדין כל דינין‬
‫מתנוצצין ומתלהטין ביה׳‪ ,‬ובמה יוכל לתקן זאת‪ :‬ע״י בינה שיתבונן בגדלות‬
‫הבורא יתברך ועי״ז יחזור לו האמונה‪.‬‬
‫וזה רב לבם סוב את ההר‪ ,‬דהיינו מחמת הגדלות שבכם הסובב את‬
‫האמונה הנקרא הר כנ״ל בשביל זה שורין דינין עליבם‪ ,‬ומה תקנתכם‪ :‬פנו לכם‬
‫צפונה‪ ,‬תפנו לכם אל לבבכם בחינת דבר הצפון היינו תתבוננו בגדלות‬
‫הבורא‪ ,‬ואז יהיה נקרא בנין ירושלים אמן ואמן‪.‬‬
‫)עפ״י הוספות מכת״י(‬

‫^ פרשת ואתחנן‬
‫ואתהנן אל ד כעת ההיא לאמר‬
‫)דברים ג כס‬

‫מי שרוצה להמשיך ביאורי התורה‪ ,‬צריך מתחילה לשפוך שיחתו בתפילה‬
‫לפני השי״ת‪ ,‬ואז יכמרו רחמי השי״ת עליו‪ ,‬ויפתח לב העליון וימשך לו משם‬
 ‫דבש‬ ‫ואתחנן‬ ‫נחלי‬ ‫רפו‬

‫ביאורי תורה‪ ,‬וצריך לעמוד לפני השי״ת כדל וכרש ולבקש במתנת חנם ולא‬
‫בזכות צדקותו‪ ,‬וכן לא להתעקש ולדהוק שהשי״ת יעשה לו רצונו תיכף‪ ,‬אלא‬
‫אם יתן לו השי״ת יתן‪ ,‬ואם לאו לאו‪.‬‬
‫וזהו מרומז בפסוק ואתהנן אל ד׳ כעת ההוא לאמר‪ ,‬שצריך לדבר‬
‫‪P‬‬ ‫תהנונים בשעה שרוצה לומר‪ ,‬היינו קודם הדרוש‪.‬‬

‫ואתהגן אל ד בעת ההיא לאפר‬

‫)דברים ג כס‬
‫צריך להתפלל בדביקות גדול להשי״ת‪ ,‬אך אם לפעמים יש עת שאינו יכול‬
‫להתפלל בדביקות‪ ,‬אל יאמר איני מתפלל כלל מאהר שאיני יכול לכוון כראוי‬
‫ולהתפלל בדביקות והתפילה אינה מקובלת וכמו שאמרו רבותינו זכרונם‬
‫לברכה )ני נו ח לד‪ (:‬על רבי הנינא בן דוסא שהיה מתפלל ובו׳ ׳אמר להם אם שגורה‬
‫תפילתי בפי יודע אני שהוא מקובל ואם לאו יודע אני שהוא מטורך׳‪ ,‬היינו על‬
‫דרך שאמרנו אם מתפלל בדביקות שאזי התפילה שגורה ומרוצה בפיו‪ ,‬אזי היא‬
‫מקובלת‪ ,‬ואם לאו ה״ו להיפך‪ ,‬אעפ״ב אל יאמר האדם כן אלא יתפלל תמיד ואם‬
‫לא יוכל להתפלל בדביקות כראוי‪ ,‬מכל מקום יתפלל בכל כתו ויכולתו‪ ,‬כי בעת‬
‫שיזכה להתפלל בדביקות כראוי ותהיה תפילתו שגורה בפיו אז יעלו כל‬
‫התפילות אפילו שאינם כראוי עם התפילה ההיא שהתפלל כראוי‪.‬‬
‫וזה ואתחנן א? ד‪ ,‬תמיד בין בדביקות בין שלא בדביקות‪ ,‬ואז כעת‬
‫ההיא‪ ,‬שאזכה להתפלל בדביקות והדיבורים יהיו שגורים ומרוצים בפיו‬
‫בבתינת לאמר‪ ,‬אז יעלו איתו כל התפילות שהתפלל עד עתה‪.‬‬
‫)עפ״י תורה צט(‬

‫ואתהגן אל ד בעת ההיא לאפר‬

‫)דברים ג כס‬

‫אין חנון בכל מקום אלא לשון מתנת‬

‫)רש״י(‬ ‫חינם‪.‬‬
‫׳כי הוא הייך ואורך ימיך‪,‬‬ ‫דע כי עיקר ההיים הוא התורה כמ״ש‬
‫) ד נ ד ס ל כ(‬

‫וע״ב לכאורה הדבר תמוה‬ ‫ו׳כל הפורש מן התורה כפורש מן ההיים׳ מהי לן לן צנ‪,(:‬‬
‫רפז‬ ‫דבש‬ ‫ואתחנן‬ ‫נחלי‬
‫ונפלא‪ ,‬איך אפשר לפרוש עצמו מן התורה אפלו שעה קלה‪ ,‬ובאמת זהו מן‬
‫הנמנע ובלתי אפשר להיות דבוק בהתורה תמיד יומם ולילה בלי הפסק רגע‪,‬‬
‫וכל בעל תורה הן למדן שעוסק בלימוד התורה בגמרא פירוש רש״י ותוספות‬
‫וכיוצא‪ ,‬כל אהד כפי ערכו כפי עסק לימודו‪ ,‬וכן אפילו בעל השגה‪ ,‬ואפילו מי‬
‫שהוא גבוה יותר ויותר למעלה למעלה שזוכה לגנזיא דמלכא‪ ,‬בהכרח שיבטל‬
‫מתורתו והשגתו איזה זמן‪ ,‬כי צריכים בהכרח להפסיק איזה שעה אם לעשות‬
‫איזה משא ומתן או שאר עסקים בצרכי הגוף‪ ,‬וא״ב במה הם מחיים עצמם בזו‬
‫השעה שבטלים מן התורה‪ ,‬הלא עיקר החיים הוא מן התורה כנ״ל‪.‬‬

‫אך דע כי כל הפשוטים הנ״ל‪ ,‬הן הלמדן שעוסק בתורה לשם שמים‬

‫כשמבטל מלימודו שאז הוא בחינת איש פשוט ממש‪ ,‬הן שאר הפשוטים כל‬
‫אחד ואחד כפי אחיזתו בהתורה‪ ,‬הם מחיים עצמם מבחינת קיום העולם קודם‬
‫קבלת התורה‪ .‬כי קודם קבלת התורה היה העולם מתקיים רק בחסדו כמובא‬
‫בגמרא ) ‪ ow‬קיח( הגי עשרים וששה ׳כי לעולם הסדר כנגד מי‪ :‬כנגד עשרים‬
‫וששה דורות שברא הקב״ה בעולמו ולא נתן להם התורה וזן אותם בחסדו‪ ,‬כי‬
‫לא היתה אז עדיין שום תורה או עשיה של מצוה שעל ידו יתקיים העולם‪ ,‬רק‬
‫היו עוסקים בישוב העולם ובדרך ארץ כמשארז״ל)יקרא תה מ( ׳גדולה דרך ארץ‬
‫שקדמה לתורה כ״ו דורות׳‪ ,‬ומ״מ השי״ת קיים את העולם בחסד חינם ע״י‬
‫התורה הנעלמת בכל מעשה בראשית‪ ,‬כי בודאי גם אז היתה התורה במציאות‬
‫כי התורה היא ניצחית‪ ,‬אלא שהיתה בהעלם ובהסתר‪ ,‬כי כל התורה כלולה‬
‫בעשרת הדברות‪ ,‬וקודם מתן תורה היו עשרת הדברות נעלמין בעשרה‬
‫מאמרות שבהם נברא העולם‪ ,‬נמצא שכשעסקו בישוב העולם ודרך ארץ קבלו‬
‫חיות מהתורה הנעלמת בכל הדברים‪ ,‬וזהו חסד חינם‪ ,‬כי לא התעסקו בתורה‬
‫בפועל ממש רק בתורה הנעלמת בבריאה כנ״ל‪ .‬ומזה החסד חינם מקבלים גם‬
‫האנשים הפשוטים הנ״ל חיות‪.‬‬

‫ובחינה זו היא הדרך לארץ ישראל‪ ,‬כי עיקר כה קדושת א״י הוא מבחינת‬
‫העשרה מאמרות כמו שפירש רש״י עה״פ ׳בראשית׳ שבשביל שלא יאמרו‬
‫גזלנים אתם שכבשתם ארצות שבעה גויים ע״ב פתח התורה ב׳בראשית׳‪ ,‬שהוא‬
‫יתברך ברא הכל וברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו‪ .‬נמצא שע״י‬
‫שיודעים שהשי״ת ברא את העולם בעשרה מאמרות היינו בחינת התורה‬
‫הנעלמת כנ״ל‪ ,‬עי״ז יכולים לכבוש את ארץ ישראל‪.‬‬
 ‫דבש‬ ‫ואתחנן‬ ‫נחלי‬ ‫רפח‬

‫וזהו ואתחנן אל ד‪ /‬שכשביקש משה רבינו עליו השלום לבוא לארץ‬

‫ישראל ביקש מתנת חינם כמו שפרש׳‪ /‬וזה כעת ההיא לאמה ההיא בחינת‬
‫סתום ונעלם)עיין שער מאמר רשג״י‪ ,‬ספרא לצניעותא פ״א(‪ ,‬היינו בכה העת ההיא שהתורה‬
‫היתה נעלמת והיה העולם מתקיים ע״י העשרה מאמרות היינו בחסד חינם‬
‫כנ״ל‪ ,‬ובכה הזה זכינו לא״י‪ ,‬בבחינה הזו ביקש משה ג״ב לבוא לא״י‪.‬‬
‫והנה אין מי שיכול לגלות החסד הזה ולקבל משם חיות ושפע‪ ,‬כי אם‬
‫הצדיקים האמיתיים השלמים בתכלית השלימות‪ .‬כי החיות אלוקות הנעלמת‬
‫בבריאה היא מכוסה ומוסתרת מאוד בתכלית ההסתרה כי הרע שם חופה על‬
‫הטוב‪ ,‬ומי שאינו נקי מן החפזא לגמרי‪ ,‬כשבא למקומות כאלו אזי נסתר ממנו‬
‫אורו וחיותו יתברך הנעלם שם‪ ,‬אבל הצדיק האמת הנקי מן החטא לגמרי שאין‬
‫בו שום נדנוד פגם כל שהוא דק מן הדק אפילו כחוט השערה‪ ,‬ואין בו שום‬
‫אחיזת הרע כלל‪ ,‬אזי הרע שעומד כנגדו נופל ומתבטל‪ ,‬וע״ב בכל מקום שנכנס‬
‫אפילו במקומות הרחוקים מן הקדושה מאוד‪ ,‬הוא מוצא שם אלקותו וחיותו‬
‫יתברך‪.‬‬
‫ולזה צריך הצדיק הגדול לסלק לפעמים את השגתו בכוונה תחילה איזה‬
‫עת ולהיות איש פשוט ממש שאינו מגלה שום תורה אלא עוסק בשיחת חולין‬
‫וכיוצא‪ ,‬כדי שיחיה עצמו מהתורה הנעלמת כנ״ל‪ ,‬ועי״ז יוכל לקיים את כל‬
‫הפשוטים האחרים‪ ,‬וכל אחד כפי קירובו יותר אל הקדושה ואל הצדיק‪ ,‬כן הוא‬
‫מקבל ממנו חיות גבוה יותר מהתורה הנעלמת‪.‬‬
‫וע״ב אסור לאדם ליאש עצמו‪ ,‬כי אפילו מי שהוא איש פשוט ואינו יכול‬
‫ללמוד כלל או שהוא במקום שא״א לו ללמוד וכיוצא בזה‪ ,‬אעפ״ב אל יפול‬
‫בדעתו אלא יחזיק עצמו ביראת ד ובעבודה פשוטה לפי בחינתו כל מה שיוכל‪,‬‬
‫כי כל אחד בלא יוצא מן הכלל בכל דרגה שהוא מקבל חיות מהתורה ע״י‬
‫הצדיק הגדול שהוא לפעמים איש פשוט והוא מחיה את כולם כנ״ל‪ ,‬וע״ב גם‬
‫הוא יכול לעבוד את השי״ת ולהתקרב אליו לפי מקומו ולפי בחינתו‪ .‬ואפילו מי‬
‫שהוא במדריגה התחתונה לגמרי ח״ו ומונח בשאול תחתיות ר״ל אעפ״ב אל‬
‫ייאש עצמו כי גם הוא יכול לחזור לשוב ולקבל חיות דקדושה מהתורה ע״י‬
‫הצדיק הנ״ל‪ ,‬והעיקר הוא ׳מבטן שאול שועתי׳)יונה נ ‪ ,0‬היינו שיצעק ויתחנן‬
‫לפני השי״ת עד ישקיף וירא ד׳ משמים‪.‬‬
‫)עפ״י תורה עח ח״ב(‬
‫רפט‬ ‫דבש‬ ‫ואתחנן‬ ‫נחלי‬
‫כי מי גוי גרול אשר לו אלקים קרובים‬
‫אליו כר אלקינו בכל קראנו אליו‬
‫)דברים ד ‪0‬‬

‫׳טוב ד׳ לכל׳)חהליס קמה ‪ (p‬הן לרפואה הן לפרנסה הן לכל הדברים‪ ,‬וכשאדם‬

‫מאמין כך בודאי יהיה עיקר השתדלותו בתר קודשא כריך הוא ולא ירדוף אחר‬
‫תחבולות רבות‪ .‬כי מי שאין מאמין בהקב״ה צריך להשתדל אחר תחבולות‬
‫רבות‪ ,‬למשל כשצריך לרפואה צריך להשתדל אחר עשבים רבים‪ ,‬ולפעמים אלו‬
‫עשבים הצריכים לו אינם בנמצא במדינתו והעשבים הנמצאים אינם טובים‬
‫למכתו‪ ,‬אבל הקב״ה טוב לכל המכות לרפאותם והוא בנמצא תמיד כמ״ש כי‬
‫מי גוי גדול אשר לו אלקים קרובים אליו כד׳ אלקינו ככל קראנו אליו‪.‬‬
‫)עפ״י תורה יד(‬

‫כי מי גוי גרול אשר לו אלקים קרובים‬

‫אליו כר אלקינו בכל קראנו אליו‬
‫)דברים ד ‪0‬‬

‫דע שכל מיני צער וכל הימורים אינם אלא מחסרון הדעת‪ ,‬כי מי שיש לו‬
‫דעת ויודע שהכל בהשגחתו יתברך‪ ,‬אין לו שום יסורין ואינו מרגיש שום צער‬
‫כי ׳ד׳ נתן וד׳ לקח׳)איוג א נא(‪ ,‬ואעפ״י שיש יסורין שבהכרח מרגישים אותם כגון‬
‫הימורים שבאים מחמת ההרכבה כמו יסורי החולה שבאים מחמת שמתחלת‬
‫הנשמה לצאת מן הגוף ומחמת שנקשרה הנשמה בהגוף בקשר אמיץ וחזק ע״כ‬
‫בהכרח מרגיש הימורים בעת הפירוד‪ ,‬אעפ״כ הימורים קלים מאוד ונוחים‬
‫להתקבל בעת שיודע בדעת ברור שהכל בהשגחה מהשי״ת‪ ,‬ומכ״ש שאר מיני‬
‫צער ויסורין שאין מרגישין כלל כשיש לו דעת כנ״ל‪ ,‬ועיקר הצער מהיסורין‬
‫הוא מחמת שנוטלין ממנו הדעת שלא ירגיש את השגחת ד׳ עליו‪ ,‬כדי שירגיש‬
‫היסורין‪.‬‬
‫וזה עיקר הצער של ישראל שיש להם בגלות‪ ,‬מחמת שהם שרויין בין‬
‫העכו״ם ורואין ששעתם מצלחת מאוד וישראל נבזים ושפלים‪ ,‬ע״כ הם לומדים‬
‫מהם ותולין הכל בטבע ומקרה ומחמת זה בעצמו יש להם ימורים‪ ,‬כי אילו היה‬
‫להם דעת שהכל בהשגחה לא היה להם יסורים כלל כנ״ל‪.‬‬
‫וע״י שמתפללין לפני השי״ת עי״ז ממשיכין דעת והשגחה ואז נתבטל כל‬
‫הצער והימורים‪ ,‬כי תפילה הוא בחינת השגחה למעלה מהטבע‪ ,‬כי הטבע‬
 ‫דבש‬ ‫ואתחנן‬ ‫נחלי‬ ‫רצ‬

‫מהייב כך והתפילה משנה הפזבע‪ .‬וזהו נדולתנו שהשי״ת שומע תפילתנו‬

‫ומשנה על ידו הטבע‪ ,‬ולכן התפילה נקראת ׳גדול׳ כמו שמצינו באלישע שנאמר‬
‫אצלו)מלכים ג‪ r ,‬ל( ׳ספרה נא לי את הגדולות אשר עשה אלישע׳ ואמרו רבותינו‬
‫זכרונם לברכה)מגילה מ‪ (:‬׳אלישע דעבד‪ ,‬ברהמי הוא דעבד׳‪.‬‬
‫וזה פירוש הכתוב כי מי גוי גדול אשר לו אלקים קרובים אליו כד׳‬
‫אלקינו ככל קראנו אליו‪ ,‬שזהו עיקר גדולתינו שיש לנו אלקים קרוב אלינו‪,‬‬
‫)עפ״י תורה רנ(‬ ‫ששומע תפילתנו ומשנה הטב^•‬

‫רק השמד לך ושמור נפשך מאוד פן‬

‫)דברים ד ט(‬ ‫תשכח‬
‫כל השוכח דבר אחד ממשנתו מעלה עליו‬
‫הכתוב כאילו מתחייב בנפשו‪) .‬אבות ג(‬
‫הענין הוא‪ ,‬ששיכהה וזכרון הם בתינת תיים ומיתה כמ״ש‬
‫)חהליס לא יג(‬
‫׳נשכהתי כמת מלב׳‪ .‬ע״כ ע״י ששוכה דבר אהד ממשנתו‪ ,‬הוא כאילו מתהייב‬
‫)עפ״י תורה לז(‬ ‫בנפשו‪ ,‬כי הוא בתינת מיתה־‬

‫בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה‬

‫באחרית הימים ושבת עד ר אלקיך‬
‫)דברים ד ל(‬ ‫ושמעת בקולו‬
‫הנה יש בתינת ׳קול דקדושה׳ שמכריז תמיד ש׳ד׳ הוא האלקים ואין עוד‬
‫מלבדו׳‪ ,‬וזה לעומת זה יש ׳קול דסט״א׳ שרוצה להעלים את הקול דקדושה ה״ו‪,‬‬
‫וממנו באות כל הצרות והדינים שיש בעולם‪ ,‬ולהגביר את הקול דקדושה על‬
‫הקול דסט״א הוא ע״י תשובה‪ ,‬כי כל הסט״א והדינים הם רק בעולם הגשמי‬
‫שהוא מוגבל בזמן ובמקום בבהינת )עמום ה יג( ׳כי עת רעה היא׳‪ ,‬וכמו שאמרו‬
‫תז״ל ׳אין היצה״ר מצוי אלא לשעתו׳‪ ,‬וע״י שמעלים את בהינת הזמן לבהינת‬
‫למעלה מהזמן דהיינו שמעלים ומקשרים את כל הגשמיות להשי״ת‪ ,‬עי״ז‬
‫נתבטלים כל אהיזת הסט״א וכל הצרות והדינים‪ ,‬ולזה זוכים ע״י תשובה‪ ,‬כי‬
‫תשובה היא למעלה מהזמן כמ״ש)ירמיה םו ים( ׳אם תשוב ואשיבך לפני תעמוד׳‪,‬‬
‫ולפניו יתברך הוא למעלה מהזמן‪.‬‬
‫רצא‬ ‫דבש‬ ‫ואתחנן‬ ‫נחלי‬
‫וזה פירוש‪ ,‬כצר לך ומצאוך כל הדברים האלה וכו‪ /‬שהצרות והסט״א‬
‫באים מבחינת אהרית הימים‪ ,‬דהיינו שנתרחק מאוד מבחינת למעלה מהזמן‪,‬‬
‫והתיקון הוא ע״י ושכת עד ד׳ אלקיך‪ ,‬ששבים בתשובה שעי״ז מעלים את‬
‫בחינת הזמן לבחינת מעל הזמן‪ ,‬ואזי ושמעת כקולו‪ ,‬יכולים לשמוע את הקול‬
‫דקדושה‪.‬‬
‫)עפ״י תורה עט ח״ב(‬

‫ושבת עד ד אלקיך )דברים ד ל(‬

‫מי שרוצה לשוב להשי״ת בודאי צריך לעשות עצמו בריה חדשה‪ ,‬ותדע‬
‫שנאנחה שמתאנח להשי״ת על עוונותיו הוא עושה א״ע בריה חדשה‪ ,‬כי האדם‬
‫אינו נח מהנשימה כי בכל עת הוא מוציא ומכנים הבל וזה עיקר חיותו‪ ,‬והבל‬
‫הזה יש לו שורש למעלה כי יש הבל טוב של הצדיק שממשיכו בכל עת‬
‫מהקדושה ויש הבל רע של הרשע שממשיכו מהטומאה‪ ,‬נמצא כשאדם רוצה‬
‫לעשות תשובה צריך לראות שיפסיק הבל הרע מלבוא בו‪ ,‬וזה ע״י אנחה‪ ,‬כי‬
‫אנחה הוא שמאריך הבל בביאתו וביציאתו וממשיך ההבל בהוספה והוי‬
‫ההוספה כמו)חהלים קל נע( ׳תוסף רוחם יגוועוך‪ ,‬היינו כמו שקודם המיתה ניתווסף‬
‫באדם הרוח ואח״ב מת והולך ממנו‪ ,‬כן כשנאנח על עוונותיו נתווסך בו ההבל‬
‫ואח״ב נפסק ממנו‪ ,‬היינו שמתיר את עצמו מקו ההבל הטמא ומקשר א״ע לקו‬
‫ההבל הטהור‪ ,‬ונם הנוף נעשה עי״ז חדש כי ארז״ל)נינוח‪ w‬נ( ׳אנחה שוברת כל‬
‫נופו של אדם׳‪ ,‬נמצא שנעשה עכשיו נוף חדש‪.‬‬

‫וזה פירוש)קהלחח יל( ׳יש הבל אשר נעשה על הארץ אשר יש צדיקים אשר‬
‫מניע אלהם כמעשה הרשעים ויש רשעים שמניע אלהם כמעשה הצדיקים‬
‫אמרתי שנם זה הבל׳‪ ,‬היינו יש צדיקים שעושים עבירות נחלות וזה מחמת‬
‫ההבל היינו שתוהים ונאנחים על מעשיהם הטובים וע״י אנחותיהם נפסקו‬
‫משורש הבל הטהור להבל הטמא והבל הזה החטיאם‪ ,‬והוא הדין להיפך מה‬
‫שרשעים עושים מצוות נדולות ׳כמעשה הצדיקים נם זה הבל׳‪ ,‬מחמת שנאנחו‬
‫על מעשיהם הרעים וקשרו עצמן להבל הטוב‪.‬‬
‫)חיי מוהר״ן סימן לז(‬
 ‫דבש‬ ‫ואתחנן‬ ‫נחלי‬ ‫רצב‬

‫אתה הראת לדעת כי ד׳ הוא האלקים‬

‫)דברים ד לדס‬

‫הדבקים בהצדיק‪ ,‬ראוי להם לרעת שכל מאורעותיהם הם לטובתם‪ .‬כי‬

‫הצדיק זיכך עצמו לגמרי מכל התאוות והמידות הרעות‪ ,‬עד שזוכה להתפשטות‬
‫הגשמיות ולהידבק באור האין סוף‪ ,‬וכמ״ש)מרים לד ‪ 0‬לגבי משה בעת הסתלקותו‬
‫׳ולא ידע איש׳‪ ,‬שאפילו משה בעצמו לא ידע )®מה ל‪ ,(.‬כי נתבטל לגמרי לאין‬
‫סוף ב״ה שהוא למעלה מכל דעת ומכל השגה‪ ,‬אלא שבחיים חיותו הביטול הזה‬
‫צריך להיות בבחינת)יחזקאל א יה ׳והחיות רצוא ושוב׳‪ ,‬היינו שלא ישאר בביטול‬
‫זה‪ ,‬כדי שלא יסתלק קודם זמנו ח״ו‪ ,‬כי עיקר התענוג והשעשוע של הקב״ה‪,‬‬
‫הוא שאנחנו בעולם השפל הזה נתגבר על יצרינו כמו שאומרים )נפסילח יוה״נ(‬
‫׳ואבית תהלה מנושי עפר מקרוצי חומר׳‪ ,‬ובשביל זה צריך לחזור לישותו‬
‫ולגשמיותו‪ ,‬עד עת שיבוא הקב״ה בעצמו ויטול נשמתו‪ ,‬שאז יתבטל בתכלית‬
‫בהאין סוף‪.‬‬
‫והנה בשעה שהצדיק בבחינת רצוא אזי אין לו שום ישות ומציאות כלל‪,‬‬
‫כי נתבטל לגבי האין סוף בבחינת ׳ולא ידע איש׳ כנ״ל‪ ,‬אבל כשהוא בבחינת‬
‫׳ושוב׳ שהוא שב לדעתו וישותו‪ ,‬אזי אע״פ שאינו יכול להשיג את אור הא״ס‪,‬‬
‫שהוא למעלה מהדעת כנ״ל‪ ,‬מכל מקום נשארת בו רשימו‪ ,‬שמשיג ויודע‬
‫שהשי״ת כולו טוב וכולו אחד בבחינת)חהלים מ ינ( ׳בד׳ אהלל דבר באלקים אהלל‬
‫דבר׳‪ ,‬היינו שאין חילוק בין אם השי״ת מתנהג במידת הרחמים שהוא בחינת‬
‫שם הוי״ה)ע״ח שער ו ס״ח(‪ ,‬או במידת הדין שהוא בחינת שם אלקים ‪ ,w‬כי בא״ס‬
‫לא שייך ח״ו שנוי רצון‪ ,‬כי שם הכל הוא רק אחדותו יתברך שהוא רק טוב‬
‫ורחמים בלי שום דין כלל‪ ,‬ורק כשנשתלשל האור למטה נעשה שני הנהגות ‪-‬‬
‫מידת הדין ומידת הרחמים‪ .‬לכן כשזוכה להמשיך רשימו מאור הא״ס‪ ,‬זוכה‬
‫להאיר לדעתו שהן החסד והן הרחמים שורשם אחד‪ ,‬אהבתו יתברך בלי סוף‬
‫ובלי גבול‪.‬‬
‫והצדיק מאיר הארה זו בתלמידיו‪ ,‬ע״כ ראוי לכל מי שדבוק בו לידע‪ ,‬שכל‬
‫מה שעובר עליו כל ימי חייו הכל לטובתו הנצחית‪ ,‬מחמת האהבה שהקב״ה‬
‫אוהב אותו כמ״ש )עמום ג נ( ׳רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה על כן‬
‫אפקוד עליכם את כל עוונותיכם׳‪.‬‬
‫וזהו שאמר משה לדורו אתה הראת לדעת כי ד׳ הוא האלקים‪ ,‬כי משה‬
‫רבינו בודאי זכה לזה הביטול בשלימות כמ״ש )שמוח מז ‪ 0‬׳ונחנו מה׳‪ ,‬ע״כ דורו‬
‫רצג‬ ‫דבש‬ ‫ואתחנן‬ ‫נחלי‬
‫הדבוקים אליו‪ ,‬ראוי להם להאיר לדעתם שד׳ הוא האלקים‪ ,‬היינו שבין שם‬
‫הוי״ה שהוא שם של רחמים‪ ,‬ובין שם אלקים שהוא שם של דין כנ״ל‪ ,‬הכל‬
‫אחד והכל אך ורק לטובתנו‪.‬‬
‫)עפ״י תורה ד(‬

‫וידעת היום והשבות אל לבבך‬

‫)דברים ד לט(‬

‫עיקר הדעת צריכה להיות בלב כמ״ש וידעת היום והשבות אל לבבך‪,‬‬
‫היינו שימשיך ויקשר את הידיעה בהשי״ת לתוך ליבו עד שתיפול עליו אימה‬
‫ויראה מגדולתו יתברך‪ ,‬כי נם עכו״ם יש להם דעת אך הוא בלא לב‪.‬‬
‫)עפ״י תורה קנד(‬

‫וידעת היום והשבות אל לבבך בי ד הוא‬

‫)דברים ד לט(‬ ‫האלקים‬
‫איתא בספר אחד שמה שמובא בספרי המחקרים ראיה שצריכין לחקור‬
‫מפסוק וידעת היום והשבות אל לבבך וכוי‪ ,‬שצריכין לדעת אותו יתברך‬
‫עפ״י חקירות‪ ,‬זה הפירוש הוא מכת הקראים שהם מפרשים פסוק זה כך‪ ,‬אבל‬
‫האמת לא כן הוא כי באמת העיקר לדעת אותו יתברך רק ע״י אמונה שלימה‬
‫שעי״ז דייקא זוכין אח״ב לדעת והשגה גדולה בידיעת רוממותו יתברך שמו‬
‫וכמ״ש )הושע נ «( ׳וארשתיך לי באמונה וידעת את ד״‪ ,‬ובאמת עיקר פירוש‬
‫הפשוט של פסוקים אלו המזהירים לדעת אותו יתברך כגון וידעת היום‬
‫והשבות וכו׳‪ ,‬וכן ) מ ד הימים א «( ׳דע את אלקי אביך ועבדהו׳ וכן)פהליס ק ג( ׳דעו‬
‫כי ד׳ הוא אלקים׳‪ ,‬עיקר האזהרה היא בפשיטות לדעת ולזכור אותו יתברך‬
‫תמיד ולא לשכוח אותו ח״ו בשום עת‪ ,‬כמו למשל שדרך המלכים והאדונים‬
‫שמזהירין את עבדיהם שידעו שיש עליהם מושל ובפרט אנשי חיל של המלכים‬
‫שמלמדין אותם שידעו מי המלך והקיסר שלהם למען תהיה יראתו על פניהם‬
‫ויעבדו עבודתם בשלימות‪ ,‬וכן הרגילות לומר להעבד דע שיש עליך אדון‬
‫ומושל‪ ,‬שהכוונה שיקה זאת בדעתו בכל עת ואל ישכח לבל יעשה שום דבר‬
‫נגד רצונו‪ ,‬כמו כן להבדיל במלכותא דשמיא שמזהיר אותנו ׳דע את אלקי‬
 ‫דבש‬ ‫ואתחנן‬ ‫נחלי‬ ‫רצד‬

‫אכיף וכר‪ ,‬היינו ידוע תדע ואל תשכח בשום עת‪ ,‬וכן וידעת היום והשבות‬
‫אל ?בכך כי ד׳ הוא האלקים וכוי‪ ,‬וכן ׳דעו כי ד הוא אלקים‪/‬‬
‫כי בודאי צריכין כמה וכמה אזהרות גדולות ורבות ע״ז בכמה וכמה‬
‫לשונות כי אע״פ שכל אחד יודע בכלל כי ד׳ הוא האלקים‪ ,‬אעפ״כ מחמת‬
‫פזרדות עולם הזה ותאוותיו והבליו נמצאים הרבה שברוב העתים שוכחים אותו‬
‫יתברך‪ ,‬ועל זה מזהירים הפסוקים ׳דעו כי ד׳ הוא האלקים וכו״ וכן ׳דע את‬
‫אלקי אביך וכו״‪ ,‬כלומר קחו זאת בדעתכם היטב עד שיהיה קשור וחזק‬
‫בדעתכם ולבבכם בכל עת‪ ,‬וזה וידעת היום והשבות אל לבבך וכר‪ ,‬כי זה‬
‫עיקר שלימות הידיעה כשמקשרין הדעת אל הלב לידע בלבו היטב כי ד׳ הוא‬
‫אלקים וכר‪ ,‬בי בכל עת שמשימין זאת אל לבבו היטב כי ד׳ הוא האלקים‪,‬‬
‫בודאי נופל פחדו ואימתו ויראתו עליו לבלתי יחטא‪ ,‬וא״א לדבר בזה יותר כי‬
‫ידיעת אלקותו יתברך הוא לכל חד כפום מה דמשער בליביה כידוע‪.‬‬
‫וכל חד כפום מה דמשער בליביה יבין היטב דברינו אלה‪ ,‬אבל חלילה‬
‫לומר שכוונת הפסוקים הוא לדעת אותו יתברך עפ״י חקירות אנושיות הבנויים‬
‫על שכל המוטעה‪ ,‬כי עיקר הידיעה ממנו יתברך כבר הודיעו לנו אבותינו‬
‫הקדושים שיגעו וטרחו כל ימיהם ופשטו את עצמם מהגשמיות לגמרי‪ ,‬כי שברו‬
‫כל התאוות והמידות בתכלית ועי״ז היה דעתם כשלימות וזכו להכיר את‬
‫בוראם בתכלית השלימות‪ ,‬והניחו לנו ירושה טובה כזאת ואנחנו מחויבים לקבל‬
‫הירושה הטובה הזאת בשמחה גדולה כמ״ש)נחפילח שמריח( ׳אשרינו מה טוב חלקנו‬
‫ומה נעים נורלינו ומה יפה ירושתינו׳ וכו׳‪ ,‬רק הפסוקים מזהירים אותנו לקחת‬
‫את הידיעה הקדושה הזאת במוחינו ולהמשיכה ולקשרה בליבנו היטב תמיד‬
‫בכל עת למען תהיה יראתו על פנינו לבלתי נחטא וכו׳)מלשה״נ שמוח נ יז(‪.‬‬
‫)עפ״י שיחות הרץ סימן ריז(‬

‫)דברים ד מד(‬ ‫וזאת התורה אשר שם משה‬

‫זכה נעשה לו סם חיים‪ ,‬לא זכה נעשה לו‬
‫)יומא עב‪(:‬‬ ‫סם מיתה‪.‬‬
‫בתורה הקדושה יש שני כוחות אש ומים)עיי! שונה ננס‪ ,‬ומי שזוכה שלימודו‬
‫עולה להשכינה אזי נעשה מבחינת שני הכוחות הנ״ל שפע רוחני ושפע גשמי‪,‬‬
‫מכח האש נמשך שפע רוחני לכל העולמות ולכל המלאכים ושרפים וכו׳ ומכה‬
‫רצה‬ ‫דבש‬ ‫ואתחנן‬ ‫נחלי‬
‫המים נעשה שפע נשמי לזה העולם‪ ,‬וזה הוא בחינת ימין ושמאל שיש בהתורה‬
‫היינו)משלי ג מ!( ׳אורך ימים בימינה ובשמאלה עושר וכבוד‪ /‬כי ׳אורך ימים׳ הוא‬
‫לעולם שכולו ארוך כמו שאמרו רבותינו זכרונו לברכה )קדושין למ;(‪ ,‬והוא בחינת‬
‫שפע רוחני בחינת ימין‪ ,‬ו׳עושר וכבוד׳ שהוא שפע נשמי היא בחינת שמאל‪ ,‬אך‬
‫לא כל אדם זוכה לזה שיהיה לימודו עולה להשכינה כי לזה צריך שיהיה אדם יקר‬
‫ושיהיה לימודו רק להשכינה היינו לאוקמא שכינתא מעפרא ולא כל אדם זוכה‬
‫ללימוד זה‪ ,‬ואז כשהתורה יוצאת וא״א לה לעלות אל מקום מכונה‪ ,‬ופזבעה הוא‬
‫להנביה את עצמה ולעלות ובתוך כך נעשה לילה ואזי יוצאין כל נרדיני נימוסין‬
‫וכו׳ השולטין בלילה מהי מקן מ‪ ,(:‬והם מכים עליה ונופלת למפזה ומתפזרת‪ ,‬ודבר‬
‫זה מבואר בנשמיות ממש כי בשעה שעוסק ומעיין בתורה יוצאים הבלים ואדים‬
‫ממנו ויש בהם חמימות ולחות בחינת אש ומים כידוע‪ ,‬ואזי בלילה מכה עליהם‬
‫רוח קר מלמעלה ונופלים למפזה ונעשה מהם פזל וכל בני עולם שואבים ממנה‪,‬‬
‫וכמו שבנשמיות יש בפזל שני כוחות פזוב ורע להמית ולהחיות‪ ,‬כי הוא חיות כל‬
‫העשבים ובהמות האוכלות ממנו נעשים שמנים‪ ,‬אך יש מינים שמזיק להם מאוד‪,‬‬
‫ונם לבני אדם האוכלים מהפזל מזיק להם ומניע מזה דבר ומיני חלאים ח״ו‪ ,‬כן‬
‫מהתורות הנ״ל שנתפזרו למפזה‪ ,‬לפי מהות האדם שמניע לו זאת כן נעשה ממנה‬
‫בחינת ימין ושמאל שיש בהתורה כנ״ל‪ ,‬כי אצל אדם נדול וצדיק או על כל פנים‬
‫אצל אדם כשר וירא שמים נעשה מזה פזל תורה)ילקוט שמעוני ישעיהו פרק נו רמז הלא(‪ ,‬וקצת‬
‫זוכים להשינ מזה השנות וחידושים דאורייתא‪ ,‬כי כשמקבל מכמה תורות של‬
‫כמה בני אדם נעשה אצלו צירופין חדשים ויוכל להשינ השנות מזה וחידושין‬
‫דאורייתא‪ ,‬ולקפזנים שאינם יכולים להשינ ולחדש מניע להם מזה התעוררות‬
‫חדש וחשק נמרץ להתורה שזה נם כן בחינת חידושין שנתחדש החשק‬
‫וההתעוררות אצלו‪ ,‬אבל כשמקבלים מזה בני אדם שאינם כשרים אז נעשה‬
‫אצלם מאלו התורות ל״פז מלאכות‪ ,‬שמניע להם אדרבא חשק נמרץ והתעוררות‬
‫חדש ליניעות ופזרחות ועבודת העולם הזה‪ ,‬שהוא ההיפך ממש מפז״ל תורה‪.‬‬
‫)עפ״י תורה קנט(‬

‫)דברים ה ד(‬ ‫פנים בפנים דיבר ר עמכם‬

‫צריך כל אדם לזכך את הפנים שיוכל כל אחד לראות את פניו בפנים שלו‬
‫כמו במראה עד אשר בלא תוכחה ובלא מוסר יתחרפז הכירו תיכף על מעשיו‪,‬‬
‫כי ע״י שיביפז בפנים שלו יראה את עצמו איך פניו משוקע בחושך‪.‬‬
 ‫דבש‬ ‫ואתחנן‬ ‫נחלי‬ ‫רצו‬

‫כי העולם נברא בלשון הקודש כמאמר חז״ל)נלאשיח תה יס(‪ ,‬ושורש לה״ק‬
‫הוא מהל״ב פעמים שנזבר שם אלקים במעשה בראשית )עיין זהר פנסה ינח‪ ,(:‬ובכל‬
‫דבר ודבר יש צירופי אותיות אהרות שבו נברא‪ ,‬כי כל דבר נשתנה בטעמו‬
‫וריחו ותמונתו שזה מתוק וזה מר זה חריף וזה מלוח זה מרבך וזה מקשה ובר‪,‬‬
‫והכל לפי צירופי אותיות של לשון הקודש ששקל הקב״ה בחכמתו וברצונו‬
‫הפשוט שבכך וכך אותיות יברא דבר זה כדי שיהיה לו טעם וריח ותמונה כזה‪,‬‬
‫ובכך ובך אותיות ונקודות אחרות ברא דבר אחר כדי שיהיה לו כח וריח וטעם‬
‫ותמונה אחרת כפי אותן האותיות‪ ,‬וכן בכל דבר שבעולם‪ ,‬ואלו האותיות הם‬
‫החיות שיש בהמאכלים כמ״ש)תרים ‪ r‬ג( ׳כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי‬
‫על כל מוצא פי ד״‪ ,‬כלומר ע״י אותיות התורה ׳יחיה האדם‪/‬‬
‫וכל חבם פשוט אע״פ שאינו צדיק יבול לידע האותיות שבו נברא הדבר‬
‫שאוכל‪ ,‬כי מי שיודע הכה של מתיקות ומרירות חריפות ומליחות שזה מרכך‬
‫וזה מקשה זה מגדיל וזה מקטין זה מבווץ וזה מרחיב‪ ,‬ויודע התחלקות האותיות‬
‫שנחלקין לשלש אימות ‪ -‬אויר אש מים‪ ,‬ושבע בפולות ושנים עשר פשוטות)עיין‬
‫ספר יצירה פ״א(‪ ,‬ויודע האותיות השייכים לכל ספירה וספירה‪ ,‬ויודע כה של כל‬
‫ספירה שזה רך וזה קשה ובו׳‪ ,‬אזי ע״י שטועם איזה דבר או רואה איזה דבר‬
‫הוא יודע ומבין הצירופי אותיות שבו נברא‪ ,‬דהיינו למשל כשרואה דבר‬
‫שטעמו מתוק‪ ,‬ויודע שמתיקות כהו לרכך ויודע מאיזה ספירה נמשך זה הכה‬
‫של המתיקות והריכוך‪ ,‬כגון מספירת חסד‪ ,‬ויודע איזה אות מכ״ב אותיות שייך‬
‫לספירת חסד‪ ,‬אזי יודע שאותו האות מלובש בדבר הזה‪ ,‬וכן כיוצא בזה בכל‬
‫הדברים שבעולם‪.‬‬
‫אבל אע״פ שהוא חכם גדול כל כך שיודע בל זאת בבירור שצריבין לזה‬
‫להיות בקי גדול מאוד בבל חבמת האמת שהוא חבמת הקבלה ובכל חכמת‬
‫הטבע והיסודות כמובן למשכיל שא״א לידע כל זאת כי אם חכם גדול מאוד‬
‫בקבלה ובשאר חכמות‪ ,‬אעפ״ב יבול להיות שאבילתו ושתיתו ותענוגיו יהיו‬
‫עדיין מגוף הדבר ולא מהתנוצצות האותיות‪ ,‬אך ע״י שאדם מקדש את לשונו‬
‫בדיבורים קדושים של תורה ותפילה ונזהר מדיבורים אסורים‪ ,‬עי״ז הוא משלים‬
‫את לה״ק שבו נברא העולם‪ ,‬ועי״ז נתגדלים ונתעוררים הכה של האותיות של‬
‫לשון הקודש שיש בכל הדברים‪ ,‬ואזי אבילתו ושתיתו ובל תענוניו אינו‬
‫מהתענוג הגשמי אלא מהארת והתנוצצות האותיות של ל״ב אלקים שבמעשה‬
‫בראשית שיש בכל דבר‪ ,‬וזה בחינת)פהליס נ ג( ׳ומציון יסעדך׳‪ ,‬שיהיה ׳סעודתך׳‬
‫רצז‬ ‫דבש‬ ‫ואתחנן‬ ‫נחלי‬
‫היינו האכילה ושתיה וכל התענוגים ׳מצזך וסימן האותיות המצוינים ומסומנים‬
‫בכל דבר‪ ,‬כי הטעם והריח והתמונה הוא ציון וסימן על האותיות שיש בדבר‬
‫הזה‪ ,‬ומזה מאיר לבו‪ ,‬כי שם ה׳לב׳ הוא ע״י שמקבל וניזון מהל״ב אלקים של‬
‫מעשה בראשית שהם בחינת האותיות שיש בכל דבר כנ״ל)עיין מגלה עמוקוח אוק‬
‫י״ג(‪ ,‬ועי״ז מתנוצץ פניו בבחינת)משלי מו יג( ׳לב שמח ייטב פנים׳‪ ,‬ואזי יוכל האחר‬
‫לראות פניו בפנים שלו כמו במראה‪ ,‬ולהתחרט ולשוב בתשובה בלא תוכחה‬
‫ומוסר כנ״ל‪.‬‬
‫וזה מרומז בפסוק פנים כפנים דיכר ד׳ עמכם‪ ,‬שע״י שיש עמכם דיבור‬
‫ד׳ היינו שלימות לשון הקודש‪ ,‬עי״ז מתנוצץ הפנים ומאירות בהזדככות כ״ב‬
‫)עפ״י תורה יט(‬ ‫עד שיוכל להתראות פנים כפנים•‬

‫פנים בפנים דיבר ד עמכם בהר מתוך‬

‫)דברים ה ס‬ ‫האש‬
‫הרב והתלמיד הם בחינת חמה ולבנה כמו שאמרו חז״ל )‪3‬״נ עה‪ (.‬על משה‬
‫ויהושע ׳פני משה כפני חמה ופני יהושע כפני לבנה׳‪ ,‬וכמו שהלבנה אין לה‬
‫אור מעצמה כלל ורק ע״י שהיא חלקה כמו מראה מלוטשת אזי מתנוצץ ממנה‬
‫אור השמש להאיר על הארץ‪ ,‬ואם היה גשמה עב וחשוך בלתי מלוטשת לא‬
‫היתה יכולה לקבל אור השמש כלל‪ ,‬כמו כן התלמיד אם יש לו פנים מאירות‬
‫ע״י שזיכך את עצמו מכל עביות וחשכות הבלי עוה״ז‪ ,‬אזי יכול לקבל אור פני‬
‫הרב עד שיתראה בפניו ממש‪ ,‬וזהו ענין קבלת פני תלמיד חכם )עיין ר״ה מז;(‪ ,‬כי‬
‫זה קבלת פנים ממש שהתלמיד מקבל לתוכו פני רבו‪.‬‬
‫ועם ישראל זכו בשעת מתן תורה לפנים מאירות וע״ב היו יכולים לקבל‬
‫בתוכם כביכול את הפנים דקדושה‪ ,‬וזהו פנים כפנים דיכר ד׳ עמכם‪ ,‬שע״י‬
‫פנים כפנים שהפנים דקדושה היה בתוך פניהם‪ ,‬עי״ז דיכר ד׳ עמכם‪ ,‬היה‬
‫הדיבור מדבר עם כל אחד ויוצא מכל אחד מישראל‪ ,‬אך מי שהוא עז פנים‪ ,‬אזי‬
‫אין פניו מאירות וע״ב אינו יכול לקבל את הפנים דקדושה כנ״ל‪ ,‬וע״ב אמרו‬
‫רבותינו זכרונם לברכה )נדרס ‪ 0‬׳כל מי שיש לו עזות בידוע שלא עמדו רגלי‬
‫אבותיו על הר סיני׳‪ ,‬כי לא קיבל את הפנים דקדושה שקבלו כל עם ישראל‬
‫)עפ״י תורה קנג(‬
 ‫דבש‬ ‫ואתחנן‬ ‫נחלי‬ ‫רחצ‬

‫)דברים ו ‪n‬‬ ‫שמע ישראל ר אלקיגו ר אחד‬

‫מבואר לעיל)נמדנר ‪ w 0‬עה״פ ׳והמה בוכים פתה אוהל מועד‪ /‬עצה נפלאה‬
‫להינצל ממהשבות רעות ע״י אמירת פסוקים שמע ישראל וברוך שם ובו‪/‬‬
‫)עפ״י תורה לו(‬

‫)דברים ו דס‬ ‫ואהבת את ד אלקיך‬

‫ע״י משא ומתן באמונה מקיימים מצות עשה של ואהבת‪ ,‬כמו שאמרו‬
‫הכמינו זכרונם לברכה)יומא פס ׳ואהבת׳ ׳שיהא שם שמים מתאהב על ידך‪ /‬כיצד‬
‫אדם קרא ושנה ושימש תלמידי הכמים ועסקו בנהת עם הבריות ומשאו ומתנו‬
‫באמונה‪ ,‬מה הבריות אומרים אשרי מי שלימדו תורה‪ ,‬נמצא שם שמים מתאהב‬
‫על ידו‪ .‬ועי״ז יהיה לו פרנסה בלא יגיעה וטרהה‪ ,‬כי אמרו הכמינו זכרונם לברכה‬
‫)פפפים קיח( ׳קשין מזונותיו כקריעת ים סוף׳‪ ,‬וקריעת ים סוף היה ע״י אברהם כמו‬
‫שאמרו הז״ל)עיי! זהר החמה קע( עה״פ )שמופ יד מ( ׳וישב הים לפנות בקר׳‪ ,‬׳דא בקר‬
‫דאברהם׳‪ ,‬שבזכות אברהם אבינו שמירתו אהבה כמ״ש )ישעיה מא ח( ׳אברהם‬
‫אהבי׳‪ ,‬הקב״ה קרע את הים‪ ,‬נמצא ע״י משא ומתן באמונה שהוא אהוז בבהינת‬
‫ך‪(,‬‬ ‫ואהבת בהינת אברהם‪ ,‬אין קשין לו מזונותיו‪.‬‬

‫)דברים ו ה(‬ ‫ובכל מאודך‬

‫אמר לאהד שמי שאינו להוט ונבהל להון ואיננו נושא ונותן יותר מכפי‬
‫ממונו שיש לו רק עושה מו״מ באמונה בממונו לבד ואינו לווה מאתרים לעשות‬
‫משא ומתן גדול הוא מקיים ובכל מאודך‪ ,‬גם אמר לאהד שכשנותנין תומש‬
‫לצדקה מממונו הוא מקיים ובכל מאודך‪.‬‬
‫)עפ״י שיחות הר״ן סימן רפט(‬

‫)דברים ו יח(‬ ‫לטוטפת‬

‫טט בכפתי שתיים פת באפריקי שתיים‪.‬‬
‫)מנחות לד(‬

‫מניה׳)פקו״ז‬
‫צריך לדעת ש׳מלא כל הארץ כבודו׳)ישעיה ו ג(‪ ,‬ו׳לית אתר פנוי‬
‫ואפילו מי שעוסק במשא ומתן עם העכו״ם לא יכול להתנצל ולומר א״א‬ ‫נז(‪,‬‬
‫רצט‬ ‫דבש‬ ‫ואתחנן‬ ‫נחלי‬
‫לעבוד את חשי״ת מחמת עביות וגשמיות שנופל תמיד עליו מחמת העסק‬
‫שעוסק תמיד עמחם‪ ,‬כי בכל דברים גשמיים יכול למצוא בחם אלקות כי בלא‬
‫אלקותו אין לחם שום חיות וקיום כלל כמ״ש )נחמיה מ ‪ 0‬׳ואתח מחיח את כולם‪/‬‬
‫אלא שחחיות ואלקות חזח שם בצמצום גדול ובמיעוט רק כדי חיוגו כדי שלא‬
‫לחשפיע יותר מחראוי לחם )עיין סע״ח כוומח סורים פ״ס‪ ,‬וזח שאמרו חכמינו זכרוגם‬
‫לברכח טט בכתפי שתים פת כאפריקי שתים‪ ,‬שגילו ופתחו לנו פתח‬
‫שחמשכיל ידע ויבין זאת שבכל חדברים גשמיים ובכל לשונות חעכו״ם יש‬
‫חיות אלקות וע״ב גם משם יכולים לחידבק אליו יתברך‪.‬‬
‫)עפ״י תורה לג(‬

‫וצדקה תהיה לנו כי נשמור לעשות את‬

‫כל המצוה הזאת לפני ד אלקינו כאשר‬
‫)דברים ו כרס‬ ‫צוונו‬

‫דע שחרשעים ע״י זכות חצדקות שלחם יש כח במחשבתם חרעח‬

‫לחתקיים‪ ,‬ולבטל מחם את חכח חזח חוא ע״י איש אמת‪ ,‬דחיינו שעושח חמצוות‬
‫כשלימות ובכל חדקדוקים בינו לבין קונו כמו שמדקדק לעשותם בפני בני אדם‪.‬‬
‫כי צדקח חוא בחינת אמת‪ ,‬כי כשאומרים על איזח דבר חאמת‪ ,‬א״א לומר‬
‫כי אם חאמת כמו שחוא‪ ,‬אבל שקר אפשר לומר על דבר אחד דברים רבים‪,‬‬
‫כגון על כלי כסף א״א לומר חאמת רק שחוא כלי כסף‪ ,‬אבל אם ירצח לומר‬
‫שקר‪ ,‬יכול לומר שחוא כלי זחב‪ ,‬נחושת או שאר שמות‪ ,‬וכן בכל חדברים‬
‫שבעולם‪ ,‬נמצא שאמת חוא אחד‪ ,‬וע״ב קודשא בריך חוא ואורייתא וישראל‬
‫כולא חד מהר אחרי »(‪ ,‬כי חשי״ת אמת ותורתו אמת וישראל אמת‪ ,‬וכיון שכולם‬
‫אמת חכל אחד כי באמת אין שום שנוי‪ ,‬ואע״פ שנמשכות ממנו חשפעות‬
‫שונות‪ ,‬כל חשנוים חם רק אצל חמקבלים שכל אחד מקבל את אור ד׳ לפי כליו‪,‬‬
‫אך בו יתברך אין שום שנוי כמ״ש)מלאני ג ‪ 0‬׳אני ד׳ לא שניתי׳‪.‬‬
‫וזאת חבחינח יש אצל צדקח‪ ,‬שחנותן את חצדקח יש לו כח אחד של‬
‫חשפעת חסד‪ ,‬ואצל חמקבלים יש כמח שינויים כמו שאמרו חז״ל)גרטח ו;( ׳כיון‬
‫שנצרך אדם לבריות פניו משתנין לכמח גוונין׳‪ ,‬יש שנשתנח פניו מחמת גדלות‬
‫שיש לו כי אין ראוי לו לפי כבודו שיצטרך לבריות‪ ,‬ויש שנשתנח פניו מחמת‬
‫שמחח ששמח על שנותנים לו‪ ,‬וכן חרבח שינויים כל אחד לפני ענינו‪ .‬ומחמת‬
 ‫דבש‬ ‫ואתחנן‬ ‫נחלי‬ ‫ש‬

‫שהרשעים רחוקים מאמת‪ ,‬ע״ב הזכות של הצדקה רחוקה מהם בבחינת‬

‫)ישעיה‬
‫‪ w‬יל( ׳וצדקה מרחוק תעמוד כי כשלה ברחוב אמת‪ /‬וע״ב יכול זה האיש אמת‬
‫למשוך את זכות הצדקות לעצמו‪ ,‬ואז הרשעים אינם יכולים להוציא לפועל את‬
‫מחשבתם הרעה‪.‬‬
‫וזה פירוש וצדקה תהיה לנו כי נשמור לעשות את כל המצוד הזאת‬
‫לפני ד׳ אלקינו כאשר צוונו‪ ,‬היינו כשיהיה לנו אמת‪ ,‬שנשמור לעשות כל‬
‫המצוות לפני ד׳ אלקינו לבדו‪ ,‬כאשר צוונו בכל הדקדוקים‪ ,‬כמו שאנו עושים‬
‫בפני בני אדם‪ ,‬אז וצדקה תהיה לנו‪ ,‬נוכל למשוך לעצמינו הכח והזכות של‬
‫)עפ״י תורה רנא(‬ ‫הצדקות של הרשעים•‬

‫בך בהר ד אלקיך להיות לו לעם סגולה‬

‫מבל העמים אשר על פגי האדמה‬
‫)דברים ז ו(‬
‫עם סגולה‪ ,‬הוא כמו סגולה שעושין לרפואה‪ ,‬שאע״פ שאין הטבע מחייב‬
‫שיהיה זה לרפואה‪ ,‬אעפ״ב הדבר הזה מסוגל לרפואה‪ ,‬וזה למעלה מהטבע שאון‬
‫השכל האגושי מבין זה‪ ,‬כ״ב אגחגו‪ ,‬לקח השי״ת אותגו לעם סגולתו הגם שאין‬
‫שכל האגושי מבין זאת איך לקח עם אחד מתוך שאר עמים‪ ,‬כמו שקיטרג מידת‬
‫הדין בשעת קריעת ים סוף ׳הללו עובדי עכו״ם ובו׳)שמות תה נא(‪ ,‬ואעפ״ב הקב״ה‬
‫לקח אותגו לעם קדוש‪ ,‬גמצא שאגחגו כמו סגולה שהוא למעלה מהטבע למעלה‬
‫)עפ‪-‬י תירה‬ ‫«נישי ■‬

‫לא מחבנם חשק ר בנם כי אתם הפעט‬

‫)דברים ז ‪0‬‬

‫לפי שאין אתם מגדילים עצמכם כשאני‬

‫משפיע לכם טובה לפיכך חשק ד׳‬
‫)רש״י(‬ ‫בכם‪.‬‬
‫כל מה שהאדם מקטין את עצמו ביותר יש לו כה המושך יותר להמשיך‬
‫שכינת אלהותו לתחתונים שישכון עימנו שזהו רצונו יתברך מיום שברא את‬
‫עולמו‪ ,‬כי כל הדברים והבריות הולכים ומונחים על הארץ והוא ע״י כה המושך‬
‫שיש לה שמושכת הכל אליה כי בלא זה היה ראוי ליפול ממנה מחמת שהיא‬
‫שא‬ ‫דבש‬ ‫ואתחנן‬ ‫נחלי‬

‫כדורית כידוע‪ ,‬וזה מה שאנו מבקשים ׳ונפשי כעפר לכל תהיה‪ /‬שיהיה לנו‬
‫שפלות כראוי כדי שיהיה לנו כה המושך כמו העפר להמשיך שכינת אלקותו‬
‫לתהתונים‪ ,‬וזהו מעלת הצדיקים כמ״ש אצל אברהם )כראשית‪ m‬מ( ׳ואנכי עפר‬
‫ואפר‪ /‬וכן כתיב אצל משה )כמלכי יכ ג( ׳והאיש משה עניו מאוד‪ /‬וזה שפירש״י‬
‫לפי שאין אתם מגדילים עצמכם כשאני משפיע לכם טוכה לפיכך חשק‬
‫ד׳ בכם‪ ,‬כי מהמת שאתם ממעיטין ומקטינים עצמכם עי״ז אתם בבהינת עפר‬
‫שיש לו כה המושך‪ ,‬וע״כ חשק ד׳ בכם יכולים אתם להמשיך את השי״ת‬
‫לתהתונים‪.‬‬
‫)עפ״י תורה ע(‬

‫ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו‬

‫)דברים ז ‪0‬‬
‫עיקר ההיות של כל הדברים הוא מהתורה כמ״ש)כראשית א ‪ a‬׳ורוה אלקים׳‬
‫‪ -‬היינו רוה ההיים שהקב״ה מהיה בה את כל הבריאה‪ ,‬׳מרהפת על פני המים׳‪,‬‬
‫ו׳אין מים אלא תורה׳)כ״ק יז( ולכן כשהסר לאדם דבר והוא מתאנה על הסרונו‪,‬‬
‫עי״ז הוא ממשיך רוה ההיים מהתורה להשלים את ההסרון‪ .‬והרשעים מאין הם‬
‫מקבלים רוה היים להשלים את ההסרון‪ :‬דע כי יש רוה הטומאה בהינת רוה‬
‫סערה שמשם הם מקבלין היות וזה בהינת)כראשית מ יא( ׳עשו אהי איש שעיר‪/‬‬
‫לשון רוה סערה שהוא גדול בשעתו אך אין לו קיום ולבסוך כלה ונאבד‪.‬‬

‫וזה מרומז בפסוק ומשלם לשונאיו אל פניו לחאכידו‪ ,‬שהקב״ה משלים‬

‫ההסרון שהפר לשונאיו אל פניו בהינת הרוה‪ ,‬כמאמרם ז״ל)יכמות קנ‪ (.‬שעיקר‬
‫הפנים הוא התוטם‪ ,‬שהוא בתינת הרות כמ״ש )כראשית כ!( ׳ויפה באפיו נשמת‬
‫תיים׳‪ ,‬אך הוא להאבידו שהוא רק לשעתו‪ ,‬כי אך שהוא גדול לפי שעה אך‬
‫לבסוך הוא כלה ונאבד‪.‬‬
‫)עפ״י תורה ח(‬
 ‫דבש‬ ‫עקב‬ ‫נחלי‬ ‫שב‬

‫^ פרשת עקב ^‬

‫והיה עקב תשמעון את המשפטים‬

‫)דברים ז יב(‬ ‫האלה‬
‫יש צדיקים שהם לימודי ד‪ /‬היינו שלומדים כביכול את ד ונותנים לו‬
‫עצות‪ .‬כי כשהשי״ת גוזר גזר דין בעולם‪ ,‬והדין צריך להיות דין תורה‪ ,‬ע״כ הוא‬
‫מתייעץ עם ההכמים שהתורה מסורה בידם‪ ,‬והם כביכול יועצים לו ומלמדים‬
‫זכות על ישראל‪ ,‬ואזי הם הולכים בשליחותו לישראל ומוכיהים אותם‪ ,‬בדי‬
‫להחזירם למוטב ולהמתיק הדין לגמרי‪.‬‬
‫ואלו ׳הלימודי ד״ מרבים שלום בעולם כמ״ש )ישעיה נל יג( ׳וכל בניך לימודי‬
‫ד׳ ורב שלום בניך׳‪ ,‬כי הם הולכים ומפשרים ועושים שלום בין ישראל לאביהם‬
‫שבשמים‪ ,‬שלפניו יתברך הם מקטינים הדבר וממליצים טוב בעדם‪ ,‬ולפני‬
‫ישראל הם מגדילים את החטא מאוד כדי שיחזרו בתשובה‪ ,‬כמו שמצינו אצל‬
‫משה רבינו שאמר להשי״ת )שמוח לג יא( ׳למה יחרה אפך בעמך׳‪ ,‬ולישראל אמר‬
‫)שם( ׳אתם חטאתם חטאה גדולה׳)עיין לגדם תה ס״א(‪.‬‬
‫וזה והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה‪ ,‬עקב היינו המוכיחים‬
‫הנ״ל הנקראים רגלין על שם העצה כמו שפירש״י עה״פ )שמוח יא ח( ׳וכל העם‬
‫אשר ברגליך׳‪ ,‬׳ההולכים אחר עצתך׳‪ ,‬וגם ע״ש ההליכה שהולכים להוכיח את‬
‫ישראל‪ .‬כלומר שמבחינת עקב‪ ,‬תשמעון את המשפטים האלה‪ ,‬היינו הדינים‪,‬‬
‫כי מגלים להם אותם‪ ,‬והם הולכים ומוכיחים את הדור כנ״ל‪.‬‬
‫)עפ״י תורה כב(‬

‫והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה‬

‫)דברים ז יב(‬ ‫ושמרתם ועשיתם אותם‬
‫כשיש צרות ח״ו הן בכלליות הן בפרטיות א״א לרקוד‪ ,‬כי שלוחי הדין‬
‫שמוציאים את הדין לפועל נקראים רצים בחינת רנלין מהי פקוד למל(‪ ,‬ומשום כך‬
‫הרגלים כבדים מחמת שהדמים ‪ -‬היינו הדינים )שער הפשוקים ני חצא( מתפשטים‬
‫לשם‪ ,‬וע״כ א״א לרקוד‪.‬‬
‫שג‬ ‫דבש‬ ‫עקב‬ ‫נחלי‬

‫ולהמתיק הדין הוא ע״י שהאדם דן ושופט את עצמו על כל מה שעושה‬

‫אם כך ראוי לו לעשות‪ ,‬ויפשפש במעשיו ויתקנם כראוי עפ״י דין ומשפט‬
‫התורה‪ ,‬כי ׳כשיש דין למטה אין דין למעלה׳)תנחומא משסמיס ה(‪ ,‬ואזי כשנמתק‬
‫ונתבטל הדין אזי יוצאין הדמים מהרנלין ואזי יכולה השמהה להתפשט ברגלין‬
‫עד שזוכה לרקודין‪.‬‬
‫וזהו והיה עקב תשמעון‪ ,‬והיה‪ ,‬לשון שמהה )נמתי תה יג(‪ ,‬היינו לזכות‬
‫לשמהה עד שהעקבים ‪ -‬הרגלין ישמעו השמהה‪ ,‬זה זוכין ע״י את המשפטים‬
‫האלה ושמרתם ועשיתם אותם‪ ,‬שתשמרו לעשות בעצמכם המשפטים‬
‫והדינים‪ ,‬שעי״ז יתבטל הדין שלמעלה והשמתה תשמע אפילו בהרגלין‪.‬‬
‫)עפ״י תורה קסט(‬

‫ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם‬

‫)דברים ח ט(‬
‫מי שמשוקע בתאוות אכילה בידוע שהוא רתוק מאמת‪ .‬כי תכמינו זכרונם‬
‫לברכה אמרו)נתוי! כ( כתיב ׳אשר לא ישא פנים׳ וכתיב ׳ישא ד׳ פניו אליך׳‪ ,‬׳אמר‬
‫הקב״ה איך לא אשא להם פנים‪ ,‬אני אמרתי ׳ואכלת ושבעת וברכת׳‪ ,‬והם‬
‫מדקדקין על עצמן בכזית ובכביצה׳‪ ,‬היינו שמסתפקים באכילת כזית וכביצה‪,‬‬
‫שזהו שבירת תאוות אכילה‪ .‬נמצא שע״י שבירת תאוות אכילה‪ ,‬זוכה שהשי״ת‬
‫ישא לו פניו‪.‬‬
‫והנה נשיאות פנים הוא בתינת אמת‪ ,‬כמובא )ע״ח יג מ( בכוונת השלש‬
‫עשרה מידות של רתמים‪ ,‬שתיקון ׳אמת׳ היא הארת פני ד׳‪ ,‬ע״כ מי שמשוקע‬
‫בתאוות אכילה בידוע שרתוק מאמת‪.‬‬
‫והנה איתא בזהר סהר פחמה ק״;( שכל העולם ניזון מהשפע של ארץ ישראל‪,‬‬
‫וארץ ישראל עצמה מקבלת את השפע מאמת כמ״ש )גראשית לז א( ׳וישב יעקב‬
‫בארץ׳‪ ,‬ויעקב הוא בתינת אמת כמ״ש )מינה ז נ( תתן אמת ליעקב‪ ,‬כי כל‬
‫ההשפעות הם ממידת אמת היינו הארת פני ד׳ שמשפיע שפע וברכה לעולם‪,‬‬
‫נמצא שע״י שבירת תאוות אכילה זוכים לנשיאות פנים בתינת אמת‪ ,‬שהוא‬
‫שורש השפע של העולם‪.‬‬
‫ובשביל זה שיבתה של א״י הוא אשר לא כמסכנות תאכל כה לחם‪ ,‬כי‬
‫לפעמים אדם אוכל לתם מהמת עניות ולא מהמת תסרון תאוה לתענוגים‬
 ‫דבש‬ ‫עקב‬ ‫נחלי‬ ‫דש‬

‫אחרים‪ ,‬אבל אם היה לו שאר מאכלים לא היה אוכל לחם לבד‪ ,‬אבל בארץ‬
‫ישראל שמקבלת הארתה והשפעתה מבחינת יעקב בחינת אמת‪ ,‬שם לא מחמת‬
‫עניות ומסכנות תאכל לחם‪ ,‬כי אדרבה שם הוא שורש העשירות‪ ,‬אלא מחמת‬
‫)עפ״י תורה מז(‬ ‫שיבור תאוות אכילה תאכל יק לחם־‬

‫השטר לך פן תשכח את ר אלקיך‬

‫)דברים ח יא(‬
‫ורם לככך ושכחת את ל אלקיך )שם יד(‬
‫וזכרת את ד אלקיך כי חוא חגותן לך‬
‫)שם יח(‬ ‫כח לעשות חיל‬
‫)תרגום אונקלוס(‬ ‫לעשות חיל‪ ,‬למקני נכסין‪.‬‬
‫דע שעיקר התחברות ודביקות להשי״ת הוא ע״י תפילה כי היא השער‬
‫שדרך שם נכנסין להשי״ת ומכירין אותו‪ ,‬כי תפילה היא בחינת מלכות היינו‬
‫שהאדם יודע שמצד עצמו הוא דל וחסר וכל ישותו היא מאיתו יתברך‪ ,‬וזה‬
‫שאמר דוד המלך שהוא בחינת מידת המלכות ׳ואני תפילה׳)חהלים קט ל(‪ .‬וכן‬
‫תפילה היא לשון התחברות כמ״ש)גראשיי! ל ח( ׳נפתולי אלקים נפתלתי׳ ותרגומו‬
‫לשון התחברות‪ ,‬ובשביל זה עפ״י רוב כשאדם מתפלל נופלים לו מחשבות של‬
‫גדלות‪ ,‬כי בחינת המלכות בחינת ׳אני׳‪ ,‬נמצאת בגלות אצל מלכות הרשעה‬
‫כמ״ש )יחזקאל א א( ׳ואני בתוך הגולה׳‪ ,‬וכשהיא רוצה לצאת אזי מתאחזת בה‬
‫מלכות הרשעה ומנסה להפיל אותו לגדלות‪ ,‬שזהו עיקר מהותה של הסט״א‬
‫שהאדם יעשה ישות ומלכות מעצמו ולא יתבטל להשי״ת‪.‬‬
‫והתיקון לזה הוא להתפלל בכה‪ ,‬שאזי נותנין כה בתפילה שהיא בחינת‬
‫מלכות להתחזק נגד מלכות הרשעה ועי״ז יכולה לצאת מגלותא‪ ,‬וזה פירוש‬
‫)חהליס פח לה( ׳תנו עז לאלקים על ישראל גאוותו׳‪ ,‬כשהנאוה היינו מלכות הרשעה‬
‫גוברת על ישראל‪ ,‬התיקון לזה הוא שתתפללו בכח ועוז ועי״ז תחזקו את‬
‫׳אלקים׳ היינו המלכות כמ״ש)חהליס על י‪ (3‬׳אלוקים מלכי מקדם׳‪.‬‬
‫וזהו חשמר לך פן תשכח את ד׳ אלקיך וכו׳ ורם לככך ושכחת את‬
‫ד׳ אלקיך וכו׳ וזכרת את ד׳ אלקיך כי חוא חנותן לך כח לעשות חיל‪ ,‬היינו‬
‫שה‬ ‫דבש‬ ‫עקב‬ ‫נחלי‬

‫שתשמור את עצמך פן תשכח את ד׳ אלוקיך וירום לבבך ותתגאה‪ ,‬וזה‬

‫ע״י כי חוא חנותן לך כח‪ ,‬שתתפלל אליו ככח‪ ,‬ועי״ז תתקן את האשת חיל‪,‬‬
‫היינו המלכות)זהר שמיני מנ;(‪.‬‬

‫וזהו שתירגם אונקלום למקני נכסין‪ ,‬כי בעת שהמלכות הקדושה נמצאת‬
‫בגלות אצל מלכות הרשעה אזי מלכות הרשעה יונקת ממנה את חיותה‬
‫ומעלימה אותה‪ ,‬וע״כ מלכות דקדושה אומרת )שיר השירים א ‪ 0‬׳אל תראוני שאני‬
‫שהרהורת׳‪ ,‬כי היא מלובשת ומכוסה בלבושין אוכמין בלבושין דקליפין‪ ,‬ואזי‬
‫)משלי נז ‪ (r‬׳כצפור נודדת מן קינה כן איש נודד ממקומו׳‪ ,‬היינו כמו שהמלכות‬
‫נודדת מן קינה שהולכת בגלות‪ ,‬כן איש ‪ -‬קוב״ה ׳נודד ממקומו׳‪ ,‬כי המלכות‬
‫היא הקן שלו‪ ,‬וכשאדם מתפלל בכת ומוציא אותה מגלותא‪ ,‬אזי היא נעשית‬
‫שוב קן להקב״ה‪ ,‬וזהו למקני לשון קן‪ ,‬נכסין ‪ -‬לשון כיסרין‪ ,‬שהוא מוציא‬
‫״■‪0‬‬ ‫)ע־‪-‬י תיתז‬ ‫אותה טהניםי״ז ״י״ ■‬

‫סה ר אלקק־ שואל סעסך ני אם ליראה‬

‫)דברים י יב(‬
‫התגלות מלכותו ויראתו יתברך היא דייקא ע״י מעשה התתתונים‪ ,‬כי ׳אין‬
‫מלך בלא עם׳)עיי! מגלה עמוקוח אופן קנה(‪ ,‬וע״כ מידת המלכות נקראת עניה ודלה)ע״ס‬
‫שער ו פ״ס כי ׳לית לה מגרמה כלום׳ כי אם ע״י שהעולם מקבלים אותה‪.‬‬
‫וע״כ בשעת מתן תורה שרצה השי״ת לגלות מלכותו‪ ,‬הכניע את עצמו‬
‫כביכול לישראל וביקש מהם שיקבלו מלכותו והבטיח להם כמה הבפזהות כמ״ש‬
‫)שמוי! יט ו( ׳ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש׳ וכו׳‪ ,‬שכל אלו ההבטתות הם‬
‫בתינת הכנעה‪ ,‬וכל זה היה בשביל לגלות מלכותו ויראתו כמ״ש)שם נ יז( ׳ובעבור‬
‫תהיה יראתו על פניכם וכו״‪.‬‬
‫וזה שנאמר מח ד׳ אלקיך שואל מעמך כי אם ליראח‪ ,‬שהשי״ת מקטין‬
‫את עצמו כביכול שזהו שואל מעמך‪ ,‬בהינת הכנעה ושפלות כמו השואל‬
‫ומבקש מהבית‪ ,‬והוא כדי שיהיה להם יראה ‪ -‬שיקבלו את עול מלכותו עליהם‪.‬‬
‫)עפ״י תורה ריט(‬
 ‫דבש‬ ‫עקב‬ ‫נחלי‬ ‫שו‬

‫מה ד׳ אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה‬

‫)דברים י יב(‬
‫עיקר שלימות הצדיק הוא שיוכל להראות למי שנמצא במדריגה עליונה‪,‬‬
‫שבאמת אינו יודע כלל בידיעת השי״ת כי ׳לגדולתו אין חקר)חהליס קמה ג(‪ ,‬וכמו‬
‫שמובא בזהר )הקדמה דף א‪ (:‬שכשהאדם חוקר בידיעת הבורא יתברך ועולה‬
‫מדרגה לדרגה מעולם לעולם עד שמגיע אל סוף עולם האצילות‪ ,‬כיון שמגיע‬
‫לשם הוא עומד נבהל ומשתומם ואומר לעצמו מה ‪ -‬מה ידעת‪ ,‬מה אסתכלתא‪,‬‬
‫מה פשפשתא‪ ,‬הא כולא סתים כדקדמיתא‪ .‬ולהיפך בני אדם שנדמה להם שכבר‬
‫אבד נצחם ותוחלתם מלהתקרב ולהדבק בו יתברך‪ ,‬אותם צריך הצדיק לעוררם‬
‫ולהקיצם בבחינת)ישעיה מ ימ( ׳הקיצו ורננו שוכני עפר׳‪ ,‬ולגלות להם שבאמת הם‬
‫סמוכים אליו יתברך כי)שם ו ‪ 0‬׳מלוא כל הארץ כבודו׳‪ ,‬ושאפילו מי שנמצא‬
‫בשפל המדריגה התחתונה ממש נם שם יכול לדבק את עצמו בד‪ ,‬ועוד יותר‬
‫עצם הדבר שרואה את התרחקותו זהו בעצמו סימן להתקרבות‪ ,‬כי לפני כן היה‬
‫כ״ב רחוק עד שלא היה יודע כלל שהוא רחוק‪ ,‬ומזה בעצמו ראוי לו להחיות‬
‫את עצמו שיש לו יכולת לצאת מכל הרע ולשוב ולהדבק בד‪ ,‬וזה מה שצריך‬
‫להתקרב לצדיק אמיתי‪ ,‬כי ע״י ההתקרבות אליו לא יפול ולא יתרחק לעולם‬
‫אפילו אם יעבור עליו מה שיעבור‪ ,‬כי הצדיק אוחזו ומודיעו בכל פעם כי עדיין‬
‫ד׳ איתו ושלא יתייאש‪.‬‬
‫אבל אם האדם יהיה בטל במציאות מפני הרגשת הבורא שהוא ׳מלוא כל‬
‫הארץ כבודו׳ עד שלא ירגיש את עצמו כלל‪ ,‬א״ב לא יוכל לירא ממנו יתברך‪,‬‬
‫כי לא ירגיש את עצמו מרוב ביטול‪ ,‬ע״ב צריך הצדיק להראות גם לדרי מטה‬
‫מהבחינה של מה המית ובו׳‪ ,‬בכדי שלא יתבטלו לגמרי מהמציאות‪ ,‬ואז יוכלו‬
‫לבוא ליראה‪ .‬וזה מרומז בפסוק מה ד׳ שוא? מעמך כי אם ?יראה‪ ,‬שכדי לבוא‬
‫)עפ״י תורה ז ח״ב(‬ ‫למידת היראה צריך לבחינת‬

‫)דברים י כא(‬ ‫הוא תהילתך והוא אלקיך‬

‫עיקר התכלית הוא שתהיה התפילה נכללת באחדותו יתברך בבחינת‬
‫הוא תהילתך והוא א?קיך‪ ,‬שהתפילה והשי״ת אחד כביכול‪ ,‬דהיינו שיתפלל‬
‫בדביקות וביטול כל כך להשי״ת עד שיתבטל לגמרי ויכלל בו יתברך‪.‬‬
‫)עפ״י תורה יט ח״ב(‬
‫שז‬ ‫דבש‬ ‫עקב‬ ‫נחלי‬

‫בשבעים נפש ירח אבותיך )דברים י כב(‬

‫הנבואה באה מבחינת שורשי נפשות ישראל‪ ,‬וזהו הבחינה של השבעים‬
‫נפש שירדו למצרים שהם שורשי עם ישראל‪ ,‬וע״ב הראשי תיבות של כשבעים‬
‫נפש ירדו אבותיך ‪ -‬הוא נביא‪ ,‬כי הנבואה באה מהם‪.‬‬
‫)עפ״י תורה ח ח״ב(‬

‫)דברים יא ‪(1‬‬ ‫ואת בל היקום אשר ברגליהם‬

‫זה ממונו של אדם שמעמידו על רגליו‪.‬‬
‫)פסחים קיט(‬

‫מי שמתנהג במידת האמת אזי פרנסתו בריוה‪ ,‬כי השפע באה ע״י מידת‬
‫האמת כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה )שנח קל( קושטא קאי‪ ,‬שע״י אמת‬
‫נעשה בחינת עמידה היינו השפעת פרנסה כמו שדרשו רז״ל על פסוק ואת כל‬
‫היקום אשר כרגליהם ׳זה ממונו של אדם שמעמידו על רגליו׳‪.‬‬
‫)עפ״י תורה מז(‬

‫)דברים יא יב(‬ ‫תמיר עיני ד אלקיך בה‬

‫מי שזוכה לידע ולהרגיש שהשי״ת מחיה מקיים ומשגיח על כל הבריאה‬
‫בהשגחה פרטית‪ ,‬זאת הידיעה היא בחינת הארת פני ד׳‪ ,‬כלומר כמו אצל מלך‬
‫בשר ודם כל זמן שהוא נסתר בחדריו ואין זוכין לראותו הוא בחינת הסתר‬
‫פנים‪ ,‬וכשמגלה עצמו לאנשיו ורואין אותו‪ ,‬זה בחינת הארת פנים‪ ,‬כמו כן‬
‫להבדיל כשהשי״ת עוזר להאדם ומתנוצץ בדעתו ידיעת אמיתותו זה בחינת‬
‫הארת פנים‪ ,‬וזה מה שאנו מבקשין ׳יאר פניו אתנו סלה׳)חהליסשז נ(‪ ,‬׳האירה פניך‬
‫על עבדך ובו״)שם לא יז(‪ ,‬שהשי״ת יגלה פניו אלינו‪.‬‬
‫וזהו בחינת ׳אמת׳‪ ,‬היינו התיקון השביעי מהשלש עשרה מידות של‬
‫רחמים כמובא )ען חיים יג מ(‪ ,‬כי אמת הוא אחד‪ ,‬למשל כשאומרים על כלי כסף‬
‫שהוא מכסף‪ ,‬זה אמת‪ ,‬אבל השקר הוא הרבה‪ ,‬כי אפשר לומר שהוא כלי זהב‬
‫וכלי נחושת ושאר שמות‪ ,‬נמצא שכשנתנלה לאדם ההשגחה העליונה זו מידת‬
‫ה׳אמת׳‪ ,‬היינו כביכול הקב״ה בעצמו‪ ,‬כי אין עוד מלבדו‪.‬‬
 ‫דבש‬ ‫עקב‬ ‫נחלי‬ ‫שח‬

‫וזהו דכתיב בארץ ישראל תמיד עיני ד׳ אלקיך כה‪ ,‬כי ׳דובר שקרים לא‬
‫יכון לנגד עיני׳)חהליס קא ‪ ,a‬היינו שאין השי״ת מאיר לו פנים‪ ,‬אך ארץ ישראל‬
‫היא להיפך‪ ,‬כי עיקר קבלתה הוא מבחינת יעקב כמ״ש)גראשיי! לז א( ׳וישב יעקב‬
‫בארץ׳‪ ,‬בחינת אמת כמ״ש )מינה ז כ( ׳תתן אמת ליעקב׳‪ ,‬ולכן תמיד עיני ד׳‬
‫אלוקיך כה‪ ,‬כי אמת היא בחינת הארת פנים כנ״ל‪.‬‬
‫)עפ״י תורה מז(‬

‫)דברים יא יב(‬ ‫תמיד עיני ד אלקיך בה‬

‫כלליות הקדושה היא בחינת השגחה‪ ,‬דהיינו לידע ולהאמין שהכל מתנהג‬
‫אך ורק בהשגחתו יתברך ואין שום חיוב הטבע כלל‪ ,‬וזה זוכין ע״י ארץ ישראל‪,‬‬
‫כי ארץ ישראל הוא כלליות הקדושה שבכל הקדושות כי שם נמצאים כל העשר‬
‫קדושות)כלים ס״א(‪ ,‬וע״ב נאמר עליה תמיד עיני ד׳ אלקיך כה‪ ,‬כי שם הוא רק‬
‫השגחה בחינת )לנדס ט מס ׳השקיפה ממעון קדשך ובו׳ את האדמה אשר נתת‬
‫)עפ״י תורה רלד(‬ ‫לנו‪/‬‬

‫)דברים יא יב(‬ ‫תמיד עיני ד אלקיך בה‬

‫עיקר מעלת קדושת ארץ ישראל הוא שהשי״ת מנהיג אותו באופן של‬
‫השגחה ולא בדרך הטבע כמ״ש תמיד עיני ד׳ אלוקיך כה‪ ,‬ועי״ז אוירא מחכים‬
‫כמאמרם ז״ל)נ״‪ 3‬קנח(‪ ,‬כי התגלות והתפתחות החכמה נקראת בשם עיניים כמו‬
‫שפירש״י עה״פ)נראשיח ג ז( ׳ותפקחנה עיני שניהם׳‪ ,‬על שם החכמה נאמר‪ ,‬ומחמת‬
‫שעיני ד׳ בארץ ישראל‪ ,‬שמסתכל בה תמיד‪ ,‬עי״ז אוירא דארץ ישראל מחכים‪.‬‬
‫)עפ״י תורה מ ת״ב(‬

‫ונתתי עשב בשדך לבהמתך ואבלת‬

‫)דברים יא טו(‬ ‫ושבעת‬
‫כשאדם מרגיש שמתגברת עליו תאוות אכילה אזי ידע שיש לו שונאים‬
‫כמאמר חכמינו זכרונם לברכה)מא מציעא נמ‪ (.‬עה״פ)פהליס קמז יל( ׳השם גבולך שלום‬
‫חלב חיטים ישביעך׳‪ ,‬שאין מריבה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא על עסקי‬
‫תבואה‪ ,‬היינו תאוות אכילה‪ ,‬ואז נעצר ח״ו השפע הבא מלמעלה כמו שאמרו‬
‫חז״ל ׳מי שיש לו רשים׳‪ ,‬פירוש שונאים‪ ,‬׳מלמטה‪ ,‬בידוע שיש לו רשים‬
‫שט‬ ‫דבש‬ ‫עקב‬ ‫נחלי‬

‫מלמעלה‪ /‬שמקטרגים עליו ת״ו)פנהדר! קגס‪ ,‬ולכן צריך לשבר את הבהמיות שלו‬
‫המתאווה לאכול‪ ,‬ועי״ז יזכה לשלום ויושפע עליו שפע וברכה‪.‬‬

‫וזה פירוש ונת תי עשב בשדך ?בהמתך‪ ,‬עשב הוא ראשי תיבות עושה‬
‫שלום במרומיו‪ ,‬בשדך הוא לשון שידוד ושבירה‪ ,‬היינו כשתשדד את בהמתך‪,‬‬
‫את תאוות האכילה‪ ,‬אזי‪ ,‬ונתתי עשב‪ ,‬יהיה שלום כמרומיו‪ ,‬ואז ואכלת‬
‫ושבעת יתרבה השפע‪.‬‬

‫***‬

‫רביגו סיפר שהיה רגיל לאכול הרבה מאוד בימי נעוריו והיו לו יסורים מזה‪,‬‬
‫והשליך זאת‪ ,‬ואח״ב ראה שיש לו תאוה גם לאותו המעט שאוכל‪ ,‬ונתיישב‬
‫והתחיל שוב לאכול כי מה לו כשאוכל מעט עם תאוה או הרבה ולמה לו להפסיד‬
‫גופו בחינם‪ ,‬והיה מגיח כל התאוות בתוך תאוה זו של אכילה‪.‬‬
‫פעם אחת היה יושב על השלחן אעל חמיו בשעת הסעודה שלישית של‬
‫שבת‪ ,‬וישב בזוית והיה חושך בבית‪ ,‬והוא היה דרכו תמיד לעשות את שלו‬
‫בעבודת השם כדרכו‪ ,‬והתחיל לבקש שיראה לו השי״ת את האבות אברהם יעחק‬
‫ויעקב‪ ,‬והבטיח להשי״ת כשתראה לי זאת‪ ,‬אשליך גם זאת התאוה של אכילה‪,‬‬
‫ועשה מה שעשה ונכנס בזה מאוד ויישן‪ ,‬ובא זקיגו הבעש״ט זכרונו לברכה אליו‬
‫בחלום ואמר לו הפסוק ונת תי עשב בשדך לבהמתך‪ ,‬והקיץ‪ ,‬ונפלא בעיניו מה‬
‫שייכות יש לזה הפסוק למה שביקש‪ :‬ובא בדעתו שאיתא בתיקו״ז עשב הוא‬
‫אותיות עי״ן בי״ת שי״ן‪ ,‬עי״ן בי״ת היא כ ת‪ -‬עין ושי״ן היא תלת אכהן‪ ,‬היינו‬
‫אם תרעה לראות אכהן‪ ,‬א״א לך כי אם בשדך לבהמתך‪ ,‬עריך אתה לשדד‬
‫הבהמיות תאוות אכילה‪ ,‬והשליך גם זאת התאוה‪.‬‬
‫)עפ״י תורה לט וחיי מוהר״ן צב(‬
 ‫דבש‬ ‫ראה‬ ‫נחלי‬ ‫שי‬

‫פרשת ראה ‪«-‬־‬ ‫־‬

‫‪-‬ס‬
‫‪5‬‬‫^‬

‫ראה אנכי נותן לפניהם ברכה וקללה‬

‫)דברים יא כו(‬
‫זהו כלל גדול‪ ,‬ש׳מפי עליון לא תצא הרעות והטוב׳)אינה ג לח( אלא אור‬
‫פשוט‪ ,‬ולפי בחינת הכלי שמקבל את האור‪ ,‬היינו לפי מעשיו‪ ,‬כך נצטייר האור‪,‬‬
‫אם הכלי שלם אזי נצטייר האור לברכה‪ ,‬בין ברוחניות ובין בגשמיות‪ ,‬ואם ר״ל‬
‫אין הכלי שלם כראוי‪ ,‬אזי האור נצטייר להיפך ח״ו‪ .‬וזהו)הושע יד י('ישרים דרכי‬
‫ד' צדיקים ילכו בם ופשעים יכשלו בם'‪ ,‬שדרכי ד' הם ישרים ופשוטים‪ ,‬והכל תלוי לפי‬
‫האדם שמקבל את האור‪.‬‬
‫וזהו ראה אנכי נותן ?פניכם כרכה וכר‪? ,‬פניכם דייקא‪ ,‬שהשפע‬
‫האלוקי הוא אור פשוט בלא צורה‪ ,‬אבל ?פניכם‪ ,‬לפי המעשים שלכם‪ ,‬כך‬
‫)עפ״י תורה ‪L‬לו(‬ ‫נצטייר האור‪.‬‬

‫)דברים יד א(‬ ‫בנים אתם לד אלהיכם‬

‫צריך להשליך כל החכמות ולעבוד את השי״ת בפשיטות ובתמימות‪ ,‬ולא‬
‫מבעיא חכמות של סתם בני אדם שהם באמת שטות וכסילות בודאי צריכין‬
‫להשליכם לגמרי‪ ,‬אלא אפילו חכמות גמורות אפילו מי שיש לו מוח גדול באמת‪,‬‬
‫כשמגיע לאיזה עבודה הוא צריך להשליך כל החכמות ולעסוק בעבודתו יתברך‬
‫בפשיטות ובתמימות‪ ,‬כי צריך שיהיו מעשיו מרובין מחכמתו)אנוח פ״ג(‪ ,‬ו׳לא‬
‫המדרש הוא העיקר אלא המעשה׳)אנוח פ״א(‪ ,‬ועי״ז זוכים לסתרי תורה‪.‬‬
‫כי יש בחינת עבד שאין לו רק לעשות עבודתו שנתנו לו ואסור לו לשאול‬
‫שום טעם וחקירה על עבודתו‪ ,‬ויש בחינת בן שהוא זוכה לחפש בננזיא דמלכא‬
‫)עיי! מר נהר קיא‪ ,(:‬היינו שזוכה לידע טעמי המצוות‪ ,‬אבל נם הוא יש מקומות היינו‬
‫השגות שאסור לו להכנם לשם‪ ,‬אבל יש בן שהוא אוהב כ״ב את אביו עד‬
‫שמחמת האהבה לאביו הוא מסלק כל חכמתו ועושה מעשה עבד מה שעבד‬
‫פשוט צריך לעשות‪ ,‬והולך וקופץ בתוך הסוללות הגדולה בתוך קשרי המלחמה‪,‬‬
‫שיא‬ ‫דבש‬ ‫ראה‬ ‫נחלי‬

‫ומגלגל עצמו בכל מיני רפש וטיט כדי לעשות נחת רוח לאביו‪ ,‬מה שאפילו‬
‫עבד פשוט לא היה עושה עבודות כאלו‪ ,‬ואזי כשאביו רואה אהבתו החזקה‬
‫כ״ב‪ ,‬הוא חומל עליו ומניחו לחפש בגנזיא דמלכא הגנוזים וצפונים ביותר‪ .‬וזהו‬
‫בחינת)מלאר ג יז( ׳וחמלתי עליהם כאשר יחמול איש על כנו העובד אותו׳‪ ,‬׳בנו‬
‫העובד אותו׳ דייקא‪ ,‬היינו בחינת בן שמשליך עצמו לעבדות שמסלק כל‬
‫חכמתו ועושה מעשה עבד‪ ,‬ועי״ז ׳וחמלתי עליו׳‪ ,‬השי״ת מרחם עליו ומראה‬
‫ומגלה לו סתרי תורה מה שאינו נמסר בדרך כלל אפילו לבן‪.‬‬
‫)עפ״י תורה ה ח״ב(‬

‫)דברים יד א(‬ ‫בנים אתם לד אלהיכם‬

‫בין כך ובין כך אתם קרויים בנים‪.‬‬
‫)קידושין לו(‬

‫טוב מאוד מי שיכול לשפוך שיחו וצערו לפני השי״ת ברחמים ותחנונים‬
‫כבן המתחטא לפני אביו‪ ,‬כי הלא השי״ת כבר קראנו בנים כמ״ש כנים אתם‬
‫לד׳ אלקיכם‪ ,‬ומה טוב כשיכול לעורר ליבו בתחנונים עד שיבכה ויוריד‬
‫דמעות‪ ,‬ואף אם נדמה להאדם שלפי מעשיו אינו כבן לפניו יתברך עם כל זה‬
‫הלא השי״ת קראנו בנים כי כין כך וכין כך אתם קרויים כנים‪ ,‬ואם עתה‬
‫הוא מגרש אותי ח״ו מבחינת בן‪ ,‬הטוב בעיניו יעשה אבל עלי לעשות את שלי‬
‫לעשות עצמי כבן‪ ,‬ועי״ז יעזרו השי״ת וישלח לו מחשבות של התקרבות‬
‫שבאמת ירגיש זאת שכל ישראל כבנים אצלו יתברך‪.‬‬
‫)עפ״י שיחות הרץ סימן ז(‬

‫)דברים טו ח(‬ ‫פתוח תפתח‬

‫הצדקה מרחבת כל הפתחים של הקדושה‪ ,‬שכשאדם נכנם באיזה דרך‬
‫ועבודה מעבודת השם אזי הוא צריך לפתוח שם פתח להכנם באותו הדרך‪,‬‬
‫ובשביל זה כל ההתחלות קשות)מכילתא פרשת יתרו(‪ ,‬וכן אפילו כשיש פתח והתחלה‪,‬‬
‫העבודת השם אינה באה בנקל וצריכין כמה יגיעות וכוחות שונים כדי להרחיב‬
‫הפתח‪ ,‬דהיינו לעשות איזה עובדה שיהיה לה הידור‪ ,‬והעצה לזה הוא נתינת‬
‫צדקה‪ ,‬כי הצדקה פותחת ומרחבת את כל הפתחים של הקדושה בבחינת‬
 ‫דבש‬ ‫ראה‬ ‫נחלי‬ ‫שיב‬

‫פתוח תפתח‪ ,‬וע״כ קודם כל מצוה ועבודה טוב ליתן צדקה כדי לפתוח‬
‫ולהרחיב את פתח הקדושה שרצונו לעשות‪ ,‬ואז לא יהיה קשה וכבד עליו כ״כ‬
‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫להבנם בהם‪.‬‬
‫)עפ״י תורה ד ח״ב(‬

‫נתון תתן לו ולא ירע לבבך בתתך ‪ h‬כי‬

‫בגלל הרבר הזה יברכך ר אלקיך בבל‬
‫)דברים טו י(‬ ‫מעשיך ובכל משלה ירך‬
‫כי בגלל הדבר הזה‪ ,‬גלגל הוא החוזר‬
‫)שבת קנא‪(:‬‬ ‫בעולם‪.‬‬
‫מה שצדקה נקראת בשם גלגל‪ ,‬כי הוא מנהיג גלגלי הרקיע ועל ידה‬
‫נשפעין כל הברכות בבחינת )משלי ל יט( ׳דרך הנשר בשמים׳‪ ,‬נשר דא רחמי)זהר‬
‫יחח פ‪ (:‬היינו צדקה סהר נשא קמס‪ ,(:‬ובשביל זה יש בה שש ברכות ואחת עשרה‬
‫ברכות כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה )מא גמרא ט‪ (:‬׳הנותן פרוטה לעני‬
‫מתברך בשש והמפייסו בדברים מתברך באחת עשרה ברכות‪ ,‬כנגד שבעת‬
‫כובבי הלבת ושנים עשר המזלות‪ ,‬ומה שחסר מהברבות הלא היה צריך להיות‬
‫שבע ושתים עשרה ברכות‪ :‬דע שעיקר שלימות הגלגלים ‪ -‬שלימות הצדקה‪,‬‬
‫אינו אלא בשבת כמאמרם )תעניה ‪ on‬׳שמש בשבת צדקה לעניים׳‪ ,‬שהצדקה‬
‫שנותנים לעניים על צורכי שבת מאירה כשמש‪ ,‬כי עיקר חשיבות הצדקה היא‬
‫האמונה בבחינת )כראשית טו ו( ׳והאמין בד׳ ויחשבה לו צדקה׳‪ ,‬שהרי גם אומות‬
‫העולם נותנים צדקה בגלל חלישת הטבע שאינם יכולים לסבול חסרון הפרנסה‬
‫של חבריהם‪ ,‬וגם בעלי חיים יש להם רחמנות‪ ,‬אך עיקר החשיבות של הצדקה‬
‫היא כשמאמין בהשי״ת ונותן צדקה בגלל שכל הממון ממנו והוא ציווה על כך‪,‬‬
‫ושבת היא אמונה שמאמין בחידוש העולם וביחודו‪ ,‬ואמונה היא מקור הברכות‬
‫בבחינת )משלי נס נ( ׳איש אמונות רב ברכות׳‪ ,‬ע״כ אין שלימות להברכות עד‬
‫שיקבלו ממקור הברבות שהוא השבת בחינת אמונה‪ ,‬וזה שחז״ל הזכירו רק שש‬
‫ואחת עשרה‪ ,‬כוונתם באופן שאינו מקשרו עם השבת שהוא ברכה שביעית‬
‫וברכה י״ב‪ .‬וזה כי כגלל הדבר הזה‪ ,‬היינו ע״י צדקה‪ ,‬יעורר הגלגלים והמזלות‪,‬‬
‫ועי״ז יכרכך ד׳ אלוקיך ככל מעשיך וככל משלח ידיך‪ ,‬ובמאמרם)רות רנה ד(‬
‫׳יותר ממה שבעל הבית עושה עם העני‪ ,‬העני עושה עם בעל הבית׳‪.‬‬
‫שיג‬ ‫דבש‬ ‫ראה‬ ‫נחלי‬

‫וזה מה שמציגו אצל הגלגלים שעיקר הליכתם ממערב למזרח כידוע וגלגל‬
‫חיומי מכריח אותם ממזרח למערב‪ ,‬זה הדבר מציגו גבי צדקה‪ ,‬כי בעה״ב הגותן‬
‫חצדקח חוא בחיגת מזרח כמ״ש )ישעיה מג ה( ׳ממזרח אביא זרעך‪ ,‬חייגו צדקח‬
‫כמ״ש)הושע י י‪ (3‬׳זרעו לבם לצדקה׳‪ ,‬והעגי המקבץ הוא בחיגת מערב כמ״ש)ישעיה‬
‫שם( ׳וממערב אקבצך׳‪ ,‬בלומר שעיקר התגועה היא ממערב למזרח שהעגי עושה‬
‫עם בעל הבית‪ ,‬ורק למראה עיגיגו גרמה כאילו בעה״ב עושה עם העגי‪.‬‬
‫)עפ״י תורה לא(‬

‫נתון תתן וכר בי בגלל הדבר הזה יברכך‬

‫)דברים טו י(‬ ‫ל אלוקיך‬
‫מי שאין לו בטחון איגו יכול לעשות צדקה בראוי בי מתיירא שיחסר לו‬
‫מה שגותן לצדקה‪ ,‬וע״כ עיקר הצדקה הוא ע״י בטחון‪ ,‬שבוטח בד׳ שלא יפסיד‬
‫ולא יחסר ע״י הצדקה כלל‪ ,‬כי השי״ת יברכו כגלל הדבר הזה‪.‬‬
‫)עפ״י תורה רכה(‬

‫)דברים טז ‪0‬‬ ‫להם עגי‬

‫לפי הגדלת הדעת כן גתרבה השלום‪ ,‬כי שלום תלוי בדעת כמ״ש)ישעיה יא‬
‫ו( ׳וגר זאב עם כבש וכו׳ כי מלאה הארץ דעה׳‪ ,‬שלעתיד יהיה שלום גפלא‬
‫בעולם שיוכלו לגור ביחד שגי הפכים מחמת גודל הדעת שיהיה אז‪.‬‬
‫אך יש מחלוקת שהיא לשם שמים שהיא באמת דעת גדול מאוד יותר‬
‫מהדעת של שלום‪ ,‬כי המחלוקת הזו היא באמת אהבה ושלום גדול כמו שאמרו‬
‫חכמיגו זכרוגם לברכה)קידושין ל;( ׳אפילו האב ובגו הרב ותלמידו שעוסקין בתורה‬
‫בשער אחד געשים אויבים זה לזה ואיגם זזים משם עד שגעשים אוהבים זה‬
‫לזה שגאמר)נממי נא יל( ׳את והב בסופה׳‪ ,‬אל תקרי בסופה אלא בסופה‪.‬‬
‫וזה שמובא בזהר הקדוש )פצוה קפג‪ (:‬שמצה היא אסוותא‪ ,‬כי מצה היא‬
‫בחיגת מחלוקת כמ״ש )ישעיה מא( ׳אגשי מצותך יהיו כאין׳‪ ,‬והייגו מחלוקת לשם‬
‫שמים‪ ,‬וע״כ היא רפואה‪ ,‬כי שלום הוא רפואה כמ״ש )ישעיה ״ יש( ׳שלום שלום‬
‫לרחוק ולקרוב אמר ד׳ ורפאתיו׳‪ ,‬כי עיקר החולאת ח״ו הוא מחמת שיש מחלוקת‬
‫בין ארבע היסודות שבגוף‪ ,‬שיסוד אחד מתגבר על חבירו‪ ,‬ורפואתו הוא שיהא‬
 ‫דבש‬ ‫ראה‬ ‫נחלי‬ ‫שיד‬

‫שלום ביניהם‪ .‬ולבן המצה שהיא בחינת מחלוקת לשם שמים שהיא באמת‬
‫אהבה ושלום גדול כנ״ל‪ ,‬היא אסוותא ורפואה כנ״ל‪.‬‬
‫וזהו שנקרא מצה לחם עוני‪ ,‬לחם לשון מלחמה כמ״ש)חהליס לה א( ׳לחם את‬
‫לחמי׳‪ ,‬היינו מחלוקת לשם שמים כנ״ל‪ ,‬עוני‪ ,‬שהוא רפואה לעוני‪ ,‬הן בבחינת‬
‫עניות בדעת כמאמרם ז״ל)נלדס מא( ׳אין עני אלא מן הדעת׳‪ ,‬והמצה היא בחינת‬
‫דעת כנ״ל‪ .‬והן לחולי הגוף שהוא ג״ב בחינת עוני כמ״ש)שמואל נ‪ ,‬יג ‪ a‬׳מדוע אתה‬
‫ככה דל בן המלך׳‪ ,‬ומצה היא רפואה לגוף כנ״ל‪.‬‬
‫)עפ״י תורה נו(‬

‫ושמחת בחגיך ונו׳ שלש פעמים בשנה‬

‫יראח כל זכורך את פגי ר אלקיך‬
‫טז(‬ ‫)דברים טז יד‬
‫עיקר החיות בעבודת השם מקבלים מאור הפנים‪ ,‬היינו שהקב״ה כביכול‬
‫מאיר פנים לאדם ומתנוצץ בליבו השגה באלוקותו יתברך כמ״ש )משלי ‪0P fp‬‬
‫׳באור פני מלך חיים׳‪.‬‬
‫ואור הפנים הזה מאיר כשלש הרגלים‪ .‬כי עיקר אור הפנים הוא שמחה‬
‫כמ״ש)שם ‪ ip‬יג( ׳לב שמח ייטב פנים׳‪ ,‬ועיקר השמחה היא מן המצוות כמ״ש)פהליס‬
‫י‪ (p p‬׳פקודי ד׳ ישרים משמחי לב׳‪ ,‬כי כל אחד כפי מה דמשער בליביה גדולת‬
‫הבורא ית״ש‪ ,‬ראוי לו לשמוח מאוד בכל מצוה ומצוה שעושה‪ ,‬שזוכה לעשות‬
‫רצון השי״ת הבורא היחיד הקדמון הנצחי יתברך שמו לנצח‪ .‬ועיקר השמחה‬
‫הוא בלב כמ״ש)שם ד ס( ׳נתת שמחה בלבי׳‪ ,‬והלב של כל השנה הם השלש רגלים‬
‫כמובא בפע״ח )שער מקראי קודש פ״ג( עה״פ ׳אלה מועדי ד׳)ויקרא מ ‪ 0‬ראשי תיבות‬
‫אמ״י‪ ,‬וזה מרמז על הלב כי אמי הוא בחינת בינה כידוע)הקדמפ פיקו״ז(‪ ,‬ובינא ליבא‬
‫)שס(‪.‬‬
‫נמצא שהשמחה של המצוות שעושין בכל השנה מתקבצת אל הלב של‬
‫השנה שהוא השלש רגלים‪ ,‬וע״ב הם ימי שמחה כמ״ש ושמחת בחגך‪ ,‬וכפי מה‬
‫שמרבים לעשות מצוות בכל השנה כן זוכים לשמחה‪ .‬ובשביל זה נצטווינו שלש‬
‫פעמים כשנח יראח כל זכורך את פני ד׳ אלקיך‪ ,‬שברגלים מקבלים את אור‬
‫הפנים שהיא בחינת שמחה כנ״ל‪.‬‬
‫שטו‬ ‫דבש‬ ‫שופטים‬ ‫נחלי‬

‫וזה בחינת)סונה מס ׳חייב אדם להקביל פני רבו ברגל‪ /‬כדי לקבל את אור‬
‫הפנים‪ ,‬כי בזמן שאין לנו בית המקדש נמשך אור הפנים לעולם ע״י הצדיקים‪,‬‬
‫כי הם ממשיכים לנו השגתו וידיעתו יתברך שהוא אור הפנים כנ״ל‪.‬‬

‫וצריך כל אחד להתגבר מאוד להמשיך על עצמו השמחה הקדושה הזאת‬

‫של המצוות שהוא שמחת יו״ט שזה עיקר אור הפנים כנ״ל‪ ,‬בכל השנה כולה‪,‬‬
‫מכ״ש וכ״ש ביו״ט קודש בעצמו שאז חייבים לשמוח מאוד‪ ,‬כי אז מתקבץ יחד‬
‫השמחה של כל המצוות אשר אין שיעור וערך לשמחה הזאת כאשר יבין כל‬
‫אחד בלבו כנ״ל‪.‬‬
‫)עפ״י תורה ל(‬

‫^‪ -8‬פרשת שופטים ^‬

‫שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך‬

‫)דברים טז יח(‬

‫רבותינו זכרונם לברכה דרשו )תרס תה מ ׳אם יש דין למטה אין דין‬
‫למעלה ואם אין דין למטה יש דין למעלה׳‪ ,‬ואזי הדין נתלבש בכל הדברים‬
‫וכל הדברים נעשים שלוחים למקום לעשות בזה האיש משפט כמו שאמרו‬
‫חכמינו זכרונם לברכה )נדרים מא( עה״פ )חהלים קיט צא( ׳למשפטיך עמדו הכל‬
‫עבדיך׳‪ ,‬׳כיון שהניע קיצו של אדם אזי הכל עבדיך לעשות דין בזה האדם׳‪,‬‬
‫אבל כשאדם שופט ודן את עצמו על כל עסקיו ומעשיו אם כך ראוי והגון‬
‫לו לעשות ולהתנהג‪ ,‬עי״ז אין דין למעלה ונתבטלים כל הדינים והגזרות שיש‬
‫עליו‪.‬‬
‫)עפ״י תורה טו(‬
 ‫דבש‬ ‫שופטים‬ ‫נחלי‬ ‫שטז‬

‫לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין‬

‫)דברים יז יא(‬ ‫ושמאל‬
‫דע שכל דיבור ודיבור שיצא מפי הקב״ה נברא ממנו מלאך )חגיגה יד(‪ ,‬וכל‬
‫דיבור נהלק לכמה ניצוצות בבהינת )ירמיה נג נט( ׳הלוא כה דברי כאש נאום ד׳‬
‫וכפטיש יפוצץ סלע׳)עיין שנח פח‪ ,(:‬כמו כן נבראו כמה וכמה מלאכים לפי רוב‬
‫הניצוצות‪ ,‬ומהדיבור הכולל את הניצוצות נברא מלאך שהוא שר וראש על‬
‫המלאכים שנבראו מן הניצוצות והם מחנהו‪.‬‬
‫וכל מלאך ומלאך ממונה על איזהו דבר‪ ,‬ואפילו כל האילנות והעשבים יש‬
‫עליהם ממונים כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה )נראשיח רנה י( ׳אין לך עשב‬
‫מלמטה שאין לו מלאך מלמעלה שמכה אותו ואומר לו גדל׳‪ ,‬וכל מלאך מקבל‬
‫חיותו מהדיבור הנ״ל‪ ,‬ומשפיע אותו לתוך הדבר שנמנה עליו היינו לאיזה עשב‬
‫או דבר אחר שהוא ממונה עליו‪ .‬ושני הכוחות האלו שיש להמלאכים לקבל‬
‫ולהשפיע‪ ,‬מכונים בשם ידים‪ ,‬ביד ימין הם מקבלים חיותם וביד שמאל‬
‫משפיעים שזהו בחינת ׳ומכה אותו ואומר לו גדל׳‪ ,‬והכאה היא בחינת גבורה‬
‫‪ -‬שמאל‪ .‬נמצא שכל הרפואות תלוים בתורה בבחינות )משלי ד ננ( ׳ולכל בשרו‬
‫מרפא׳‪ ,‬כי התורה שהיא ׳דבר ד״ נותנת כה להמלאכים‪ ,‬והם משפיעים לעשבים‬
‫את הכה לרפא‪.‬‬
‫ומי שפוגם באמונת חכמים ופורץ גדרם‪ ,‬אזי אין רפואה למכתו בבחינת‬
‫)שנח קי( ׳דלמא חויא דרבנן טרקיה שאין לו אסוותא׳‪ ,‬כי חכמי הדור הם בחינת‬
‫המלאכים הנ״ל‪ ,‬כי המלאכים מצמצמים את החיות שמקבלים מדבר ד׳‬
‫ומשפיעים אותו לכל הדברים כנ״ל‪ ,‬וכמו כן החכמים מפרשים ומבארים את‬
‫התורה לפי השנתינו‪ ,‬שנם אנחנו נוכל להבינה ולקיימה‪.‬‬
‫וזהו לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימץ ושמאל‪ ,‬שלפי בחינות‬
‫הסרתו מדרך דברי רבנן כן מסיר הידים מן המלאכים‪ ,‬אם סר מדרך דברי רבנן‬
‫לימין‪ ,‬בזה סר ימין המלאך ואין לו כה לקבל‪ ,‬ואם סר לשמאל‪ ,‬בזה סר יד שמאל‬
‫מהמלאך ואין לו כה להשפיע‪ ,‬ואז אין לזה האדם רפואה‪ ,‬כי זה העשב שבו‬
‫תלוי רפואתו‪ ,‬אין לו כה לרפאות כי אין משפיע לו‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬שכל הרפואות הם הרכבות‪ ,‬דהיינו שלוקחים סם ועשב פלוני במידה‬
‫ובמשקל כך וכך‪ ,‬וכן עשב אחר שמשקלו כך וכך‪ ,‬וכך שוקלים מכמה מינים‪,‬‬
‫וכל עשב ועשב יש לו כה אחר‪ ,‬ומערבבים אלו המינים ביחד ועושים מהם‬
‫שיז‬ ‫דבש‬ ‫שופטים‬ ‫נחלי‬
‫הרכבה לרפאות ההולאת‪ .‬נמצא שעיקר כה הרפואה הוא דוקא ע״י ההרכבה‬
‫דהיינו ע״י הכה ההדש שקיבלה מכל העשבים שנתערבו יהד‪ ,‬וע״כ צריך רופא‬
‫מוסתה שיודע לעשות ההרכבה‪ .‬אבל מי שאינו מומהה אף אם יקה העשבים‬
‫שיש להם כת לרפאות‪ ,‬עם כל זה לא יפעל כלל כי אינו יודע איך להרכיבם‪.‬‬
‫וכמו כן התורה שכל הרפואות ממנה כנ״ל‪ ,‬אין מי שיודע אותה כי‬
‫אם תכמי הדור‪ ,‬כי בתורה שבכתב לא נכתבו פרטי המצוות‪ ,‬והתכמים‬
‫מלקטים ומרכיבים ודורשים אותה כשלש עשרה מידות‪ ,‬ואף שכתוב‬
‫בהתורה כך‪ ,‬הם גורעים ממנה אות או תיבה ובמקום אתר מוסיפין )ג״ג‬
‫קיא‪ ,(:‬כי ׳התורה עניה במקומה ועשירה במקום אתר׳)ירושלמי ראש השנה פ״ג(‪ ,‬ובזה‬
‫דורשים אותה כמו שנמסרה להם‪ .‬כגון שאנו רואים שמפורש בתורה )מריס‬
‫כה ג( ׳ארבעים יכנו׳‪ ,‬והם אמרו שלשים ותשע מלקות דוקא )מטת«;(‪ ,‬כי הם‬
‫יודעים עפ״י הדרשות והמידות שצריך דוקא שלשים ותשע מלקות‪ .‬וע״כ‬
‫כשפוגם בכבוד תלמיד הכם‪ ,‬אין רפואה למכתו‪ ,‬כי עיקר כת הרפואה‬
‫שמקבלין מהתורה‪ ,‬א״א לקבל כי אם ע״י תכמי הדור שהם יודעים להרכיב‬
‫אותיות התורה כנ״ל‪.‬‬
‫ע״כ צריך שיהיה לאדם אמונת תכמים ולהיזהר בכבודם לירא מהם מאוד‪,‬‬
‫ואף אם נראה לו מהם דבר שלפי דעתו אינו מפורש בתורה כך‪ ,‬ונדמה לו שהם‬
‫עושים ת״ו כנגד התורה‪ ,‬הוא צריך להשליך שכלו ודעתו ולהאמין שבוודאי הם‬
‫)עפ״י תורה ״‪,‬‬
‫נז(‬ ‫לדדטה‪.‬‬
‫^‬ ‫עושים נכונה‪,‬׳ כי להם נמסרה התורה‬

‫לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין‬

‫)דברים יז א(‬ ‫ושמאל‬
‫ע״י אמונת תכמים נמתקים כל הדינים‪ ,‬כי ההמתקה של כל הדינים הוא‬
‫ע״י השכל כמ״ש )עיי! זהר פקוד רנלס ׳כולם במתשבה אתברירו׳‪ ,‬וכל דין צריך‬
‫שיהיה נמתק בשכל השייך לו‪ ,‬ששם שורשו‪ ,‬אך יש הכמה עילאה שכל‬
‫התכמות מקבלין משם‪ ,‬וע״כ שם נמתקים כל הדינים‪ ,‬וזה שורש התורה שהיא‬
‫יוצאת מהתכמה עילאה‪ ,‬כמאמרם מהר נשלס ‪ (w‬׳אורייתא מהכמה עילאה נפקת׳‪,‬‬
‫ושלימות התורה היא רק ע״י התורה שבע״פ כידוע‪ ,‬ע״כ ע״י אמונת תכמים‬
‫)עפ״י תורה‬ ‫שהוא בתינת תורה שבע״פ‪ ,‬נמתקים הדינים‪.‬‬
 ‫דבש‬ ‫שופטים‬ ‫נחלי‬ ‫שיח‬

‫לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין‬

‫)דברים יז יא(‬ ‫ושמאל‬
‫כל הלימודים שהאדם לומד‪ ,‬צריך להוציא ולקבל מהם משפטי אמת‪,‬‬
‫דהיינו הנהגות ישרות איך לנהוג בכל מעשיו כרצונו יתברך בלי לנטות לא‬
‫לימין ולא לשמאל‪.‬‬
‫אבל כשפוגם באמונת הכמים אזי אינו יכול להוציא משפטי אמת‪ ,‬כי‬
‫חכמינו זכרונם לברכה אמרו)עירוני! נא( ׳הלועג על דברי הכמים נידון בצואה‬
‫רותחת׳‪ ,‬והוא מידה כנגד מידה‪ ,‬כי הוא אינו מאמין בדבריהם ומלעיג עליהם‪,‬‬
‫ודבריהם הם אך למותר אצלו‪ ,‬ע״ב נדון במותרות‪ .‬וכל המשפטים הן מן המוח‬
‫בבחינת)מלרס א‪ ,‬ג נח( ׳וייראו מפני המלך כי ראו כי חכמת אלקים בקרבו לעשות‬
‫משפט׳‪ ,‬והמוח הוא לפי המזון‪ ,‬וכשהנוף נקי‪ ,‬אזי המוח ברור ויכול להוציא‬
‫משפטי אמת ‪ -‬הנהגות ישרות‪ ,‬אבל כשנידון במותרות‪ ,‬ע״י פנם אמונת חכמים‪,‬‬
‫אזי עולים עשנים סרוחים אל המוח‪ ,‬ומערבבים ומבלבלין דעתו‪ ,‬ואזי אינו יכול‬
‫להוציא מלימודו משפט אמת‪ ,‬אלא משפט מעוקל‪ ,‬בבחינת )סנקוק א ל( ׳כי רשע‬
‫מכתיר את הצדיק ע״ב יצא משפט מעוקל׳‪ ,‬ואז אינו יכול לתת עצה לנפשו‪,‬‬
‫והוא תמיד מסופק‪ ,‬כי כל עצותיו בבחינת עצות נבערות‪.‬‬
‫וע״ב דואג שלימודו היה מבחינת אלו המותרות כמ״ש)שמואל א‪ ,‬נא ס( ׳ושם‬
‫איש מעבדי שאול נעצר לפני ד׳ ושמו דואג׳ ופירש רש״י ״עוצר עצמו ובו׳‬
‫לעסוק בתורה׳‪ ,‬עי״ז לא היה מוציא מלימודו משפטי אמת‪ ,‬רק משפט מעוקל ‪-‬‬
‫היפך האמת‪ ,‬וע״ב היה דן שאין דוד ראוי לבוא בקהל)ינמוי! עו;(‪.‬‬
‫וזהו לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל‪ ,‬שע״י אמונת‬
‫חכמים זוכים למשפטי אמת לא לנטות לא לימין ולא לשמאל‪.‬‬
‫)עפ״י תורה סא(‬

‫והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו למען‬

‫)דברים יז יט(‬ ‫יאריך ימים על ממלכתו‬
‫כל אחד מישראל יש לו בחינת מלכות וממשלה לפי בחינתו‪ ,‬יש שהוא‬
‫שורר בביתו ויש שהוא מושל ביותר ויש שהוא מושל על כל העולם‪ ,‬ובחינת‬
‫המלכות הזאת היא באתנליא ובאתכסיא‪ ,‬באתנליא היינו הממשלה שיש לכ״א‬
‫לפי בחינתו כנ״ל‪ ,‬ובאתכסיא היינו אך שבאתגליא נראה לנו שאין לו שום‬
‫שיט‬ ‫דבש‬ ‫שופטים‬ ‫נחלי‬
‫ממשלה על אלו האנשים‪ ,‬מכל מקום באתכסיא ובהעלם גדול הוא מושל עליהם‬
‫כי נשמתם הם תהתיו ונכנעים וכפופים אליו‪ ,‬רק שהוא בהעלם גדול‪ ,‬וגם זה‬
‫לכל אהד לפי בהינתו כנ״ל‪.‬‬

‫בבהינת)פפפים פז‪(:‬‬
‫וצריך להמשיך אריכות ימים לתוך המלכות שלא תהיה‬
‫׳הרבנות מקברת את בעליה׳‪ ,‬וזה ע״י עסק התורה‪ ,‬כי כמו שכשצריכים לקרוא‬
‫לאדם קוראים אותו בשמו‪ ,‬כן כשצריכים לקרוא להשי״ת הי ההיים כדי‬
‫להמשיך ממנו היים ואריכות ימים‪ ,‬צריך לקרוא אותו בשמו כביכול‪ ,‬ושמו הוא‬
‫התורה כי ׳אורייתא שמא דקוב״ה׳)פיקו״ז תיקון י(‪.‬‬

‫וכן צריך לקבל את ההיות במידה‪ ,‬כי בלא מידה וצמצום א״א לקבל את‬
‫ההיות מהשי״ת מהמת ריבוי האור כי רבוי השמן גורם כבוי הנר‪ ,‬והתורה‬
‫עצמה היא בהינת מידה וצמצום‪ ,‬כי יש בהתורה אותיות ותיבות ופסוקים‬
‫ופרשיות וסדרים שהם בהינת מידות שבהם נגבל ההיות‪ .‬ואלו המידות הם‬
‫בהינת ימים כמ״ש )פהליס לט( ׳ומידת ימי מה היא׳‪ ,‬היינו שהתורה שהיא בתינת‬
‫׳מה׳ כמ״ש)לנרס ו( ׳מה העדות וההוקים והמשפפזים׳‪ ,‬היא בהינת מידות וימים‪,‬‬
‫כי כל הבריאה של הזמן הוא צמצום והנבלה של אורו יתברך שהוא למעלה‬
‫מהזמן‪ ,‬לתוך הזמן‪ ,‬וע״כ שבעת ימי השבוע הם כנגד השבע מידות כידוע)עיין‬
‫הקדמת שערי אורה(‬

‫נמצא שע״י עסק התורה קוראים את ההיים וממשיכים אותו לתוך מידות‪,‬‬
‫וע״כ צריך לעסוק בתורה בפה דייקא‪ ,‬כי כשצריכין לקרוא לאהד בשמו צריך‬
‫לקרותו בפה וא״א לקרותו בשמו במתשבה בעלמא‪ ,‬כמו כן א״א לקרוא את הי‬
‫ההיים בשמו כי אם ע״י הפה‪ ,‬וזה שאמרו הז״ל)עימגי! נל( עה״פ ׳כי היים הם‬
‫למוצאיהם׳‪ ,‬׳למוציאיהם בפה׳‪ ,‬שדייקא ע״י שקורא בתורה ב׳פה׳ זוכה ל׳היים׳‪.‬‬

‫וזה מה שנאמר בפרשת המלך וחיתה עמו וקרא כו כל ימי חייו למען‬
‫יאריך ימים על ממלכתו‪ ,‬כי המלך מוזהר על עסק התורה ביותר מכל העולם‬
‫כי מהמת שהוא מלך על כל ישראל ע״כ הוא צריך ליזהר ביותר מבהינת‬
‫׳הרבנות מקברת את בעליה׳‪ ,‬וזהו וקרא כו כל ימי חייו דייקא‪ ,‬שע״י הקריאה‬
‫בתורה הוא קורא את החיים לתוך הימים והמידות בחינת ימי חייו כנ״ל‪.‬‬
‫)עפ״י תורה נו(‬
 ‫דבש‬ ‫שופטים‬ ‫נחלי‬ ‫שב‬

‫אל ירך לבבכם אל תיראו ואל תחפזו‬

‫)דברים כ ‪0‬‬ ‫ואל תערצו מפניהם‬
‫)שם ח(‬ ‫איש הירא ורך הלבב‬
‫אל ירך לבבכם‪ ,‬מפני צהלת סוסים‬
‫וציחצות תרבות‪ ,‬אל תיראו‪ ,‬מפני הגפת‬
‫תריסיו ושפעת הקלגסין‪ ,‬אל תחפזו‪ ,‬מקול‬
‫קרנות‪ ,‬אל תערצו‪ ,‬מפני קול צווחות‪.‬‬
‫)סוטה מב(‬
‫)רש״י(‬ ‫איש הירא; מעבירות שבידו‪.‬‬
‫עיקר חגבורח חוא בלב‪ ,‬דחיינו מי שליבו חזק ובוטח ב ד שיעמוד‬
‫בעזרתו אינו מתיירא משום דבר ורץ לתוך קשרי מלחמח ומתגבר על‬
‫אויביו‪ ,‬וכן לחיפך רכי לבב חם מתפחדים ונופלים ח״ו‪ ,‬וכך חוא גם לענין‬
‫מלחמת חיצר‪ ,‬שעיקר חגבורח חוא בלב שיחזק את ליבו שסוף דבר‬
‫חשי״ת יחיח בעזרתו לנצח‪ ,‬וכל חדברים חאלח חיינו חפחדים‪ ,‬שפעת‬
‫הקלגסים וקול הקרנות וכר‪ ,‬עוברים ברוחניות על כל אחד ואחד שחפץ‬
‫להכנס בעבודת ד‪ ,‬והעיקר הוא לבלי להסתכל על כל זה ואל ירך לככו‬
‫ולא יירא כלל‪ ,‬כי תחילת נפילה ניסה )הוטה שמ‪ ,‬אלא יעשה את שלו‬
‫בעבודת ד כל מה שיכול‪ ,‬ואם יהיה חזק בלבו ולא יתבלבל מכל מה‬
‫שעובר עליו אזי סוף כל פוך יזכה לנצח את המלחמה כשלימות‪ .‬וזהו‬
‫מה שפירש״י הירא ‪ -‬מעבירות שבידו‪ ,‬שבשעת מלחמת היצר אסור‬
‫לפחד אפילו מעבירות שבידו מכבר‪ ,‬רק יתחרט מעומק לבבו ויתגבר‬
‫בכל כחו להמשיך לעבוד את השי״ת מתוך שמחה ולהתגבר על יצרו‬
‫מעתה על כל פנים‪.‬‬

‫והכלל אהובי אחי חזק ואמץ מאוד ואחוז עצמך בכל הכחות לישאר קיים‬
‫בעבודתך‪ ,‬ואל תחוש ואל תסתכל כלל על כל הנ״ל או כיוצא בזה כמ״ש)פהליס‬
‫לא כה( ׳חזקו ויאמץ לבבכם כל המייחלים לד‪ ,‬כל המייחלים דייקא‪ ,‬אפילו אם אין‬
‫זוכים עדיין לשום קדושה ועבודה ח״ו רק ׳מייחלים׳ לבד‪ ,‬אעפ״ב חזקו ואימצו‬
‫ואל תיפלו בדעתכם ואז תזכו לבסוף לנצח המלחמה בחסדו הגדול‪.‬‬

‫)עפ״י תורה מג ח״ב ומח ח״ב‬

‫ושיחות הרץ סימן קב(‬
‫שכא‬ ‫דבש‬ ‫כי תצא‬ ‫נחלי‬
‫)דברים כ יט(‬ ‫כי האדם עץ השדה‬
‫חנח יש מדריגות וחיכלות שא״א לבוא אליחם רק ע״י מחלוקת שחולקים‬
‫על חאדם‪ .‬וחראיח‪ ,‬כי משח רבינו עליו חשלום בודאי חיח לו כח חמושך‬
‫לחמשיך את כל ישראל אליו‪ ,‬כדכתיב)שמוח לה א( ׳ויקחל משח את כל עדת בני‬
‫ישראל׳‪ ,‬כי חוא חיח חדעת של כלל ישראל‪ ,‬וחיח בכחו לחקחיל ולחמשיך את‬
‫כולם אליו‪ ,‬ואעפ״כ מח כתיב )שם לג ח( ׳וחביטו אחרי משח׳‪ ,‬ודרשו רבותינו‬
‫זכרונם לברכח)קימשי! לג‪ (:‬מח שדרשו וכו׳‪ ,‬וכיוצא בזח עוד‪ .‬וכל זח כי יש דברים‬
‫כאלו שא״א לבוא אליחם רק ע״י מחלוקת שחולקים עליו‪ ,‬כי אמרו רבותינו‬
‫זכרונם לברכח)פנהלר! ז‪ :(.‬׳חאי תגרא דמיא לבדקא דמיא׳ שנאמר)משלי יז יה ׳פוטר‬
‫מים ראשית מדון׳‪ ,‬והאדם עץ השדה׳‪ ,‬ועץ‪ ,‬כל מח ששופכים מים סביבו‬
‫ביותר‪ ,‬הוא נדל ביותר‪ ,‬ולכן ע״י מחלוקת האדם מתרומם‪.‬‬
‫)עפ״י ח״מ סימן תב(‬

‫פרשת כי תצא‬

‫כי תצא למלהמה על אויביך ונתנו ר‬

‫)דברים כא י(‬ ‫אלקיך בידך ושבית שביו‬
‫פירוש‪ ,‬כי תצא למלחמה על אויביך‪ ,‬שהוא היצר הרע ונתנו ד׳ אלקיך‬
‫בידיך‪ ,‬כלומר היצר הרע יתן ‪ -‬ימסור את ד׳ אלקיך בידיך‪ ,‬על דרך ׳צדיק‬
‫מושל ביראת אלקים׳)שמואל נ‪ ,‬מ ג(‪ ,‬שרוצה להכשיל אותו בגדלות שיחשוב כאילו‬
‫כבר השיג את הדרגה של ׳מי מושל בי צדיק׳ ) מ ר ק מז‪ (:‬היינו שיכול לבטל גזירות‬
‫השי״ת‪ ,‬נותנת התורה עצה על זה ושבית שביו‪ ,‬כלומר עם מה שהוא רוצה‬
 ‫דבש‬ ‫כי תצא‬ ‫נחלי‬ ‫שבב‬

‫להתגבר עליך היינו בגדלות‪ ,‬בזה תתגבר עליו שתאמר לו ׳איך אני מושל‬
‫כשיש לי גאוה והרי אין הקב״ה שורה עם הבעל גאוה׳)ערק שס‪ ,‬ואז תזכה‬
‫לשפלות ודי למבין‪.‬‬
‫)עפ״י תורה קז(‬ ‫י‬

‫כי תצא למלחמה על אויביך ונתנו ר‬

‫)דברים כא י(‬ ‫אלוקיך בידיך ושבית שביו‬
‫כל המשא ומתן הוא כולו תורה‪ ,‬כי למשל הדין של המהליך פרה בהמור‬
‫הוא תורה‪ ,‬ומכל שכן כשעושים הדבר בעצמו הוא בודאי תורה וכמו שמספרין‬
‫מזה בשם הבעש״ט זכרונו לברכה‪.‬‬
‫וע״ב כשעוסקים במשא ומתן צריך לקשר המהשבה רק בהתורה והדינים‬
‫המלובשין שם ולא ליפול אל המשא ומתן לגמרי‪ .‬וכן צריך ג״ב אמונה בהמשא‬
‫ומתן כמו שאמרו)שנח לא( ׳נשאת ונתת באמונה׳‪ ,‬דהיינו להאמין בהשי״ת שהוא‬
‫זן ומפרנס את כל העולם והכל תלוי בו‪ ,‬ולא לומר ׳כוחי ועוצם ידי עשה לי את‬
‫החיל הזה׳ )לנדס ח יז(‪ ,‬וממילא יהיה כל דבריו אמת כי כל הפרנסה מאיתו יתברך‪.‬‬
‫ופנימיות הענין הוא שמשא ומתן הוא בחינה שמנשאין ומרימין הדבר‬
‫ונותנין ומשיבין אותו למקומו‪ ,‬כי יש קדושות נפולות היינו ניצוצות הקדושה‬
‫שנפלו ונתפזרו בכל הדברים שבעולם והקליפות מכסות עליהם )עיין ע״ח שער יח‬
‫פ״נ(‪ ,‬וע״י משא ומתן מנשאין ומרימין את הניצוצות ונותנין אותן למקומן‪ ,‬ועיקר‬
‫בירורם מן הקליפות הוא ע״י אמונה‪ ,‬כי דרך האמונה לשכון תמיד אצל אלו‬
‫הקדושות הנפולות בבחינת )יחזקאל ה ה( ׳זאת ירושלים בתוך הגוים שמתיה‬
‫וסביבותיה ארצות׳‪ ,‬ירושלים היא ׳קריה נאמנה׳)ישעיה א נא(‪ ,‬בחינת אמונה‪ ,‬והיא‬
‫׳שוכנת בתוך הגוים׳‪ ,‬ע״ב אלו הניצוצות שנפלו נדבקים ונתאחזין סביבות‬
‫האמונה והיא מעלה אותם משם‪ ,‬ולזה צריך המו״מ להיות באמונה כדי שיוכל‬
‫להעלות את הניצוצות‪.‬‬
‫וכן צריך לקשר פנימיות המחשבה אל התורה כנ״ל שעי״ז מקבלת האמונה‬
‫כח לברר הניצוצות מן הקליפות ולעלות אותם‪ ,‬כי בלא זה היה אפשר שיתאחזו‬
‫הקליפות גם באמונה עצמה ויקלקלו אותה ח״ו‪ ,‬שמזה באים כל ההכחשות‬
‫ומריבות שבמשא ומתן כשלא נושאין ונותנים עפ״י התורה ובאמונה‪ ,‬כי יניקת‬
‫הקליפות והספז״א הוא מהניצוצות הללו כידוע‪ ,‬ולכן כשרוצים להעלות מהם‬
‫שט‬ ‫דבש‬ ‫כי תצא‬ ‫נחלי‬
‫ניצוצי הקדושה‪ ,‬הם מתגברים מאוד כנגד האמונה לפוגמה ח״ך אך ע״י‬
‫שמקשרין פנימיות המהשבה אל התורה‪ ,‬עי״ז מקבלת האמונה כה לברר‬
‫הניצוצות מן הקליפות ולהעלות אותם‪.‬‬
‫וזה פירוש כי תצא למלחמה וכר‪ ,‬כי תצא‪ ,‬זה בהינת משא ומתן כמ״ש‬
‫)לניס לג יח( ׳שמה זבולון בצאתך‪ ,‬כי אע״פ שזבולון ויששכר שוים מהמת שזבולון‬
‫היה מספיק ליששכר ונאמר עליו ׳שמה זבולון׳‪ ,‬עם כל זה זבולון נקרא ׳צאתך‬
‫ויששכר נקרא ׳אהליך׳‪ ,‬כי עבודת התורה היא פנימיות יותר והיא למעלה‬
‫מעבודת המשא ומתן‪ ,‬וזהו כי תצא‪ ,‬היינו בחינת משא ומתן‪ ,‬למלחמה על‬
‫אויביך‪ ,‬שהוא שעת מלחמה עם האויבים כנ״ל לברר ולהעלות הניצוצות מהם‪,‬‬
‫ע״ב צריך ונתנו ד׳ אלקיך בידיך‪ ,‬היינו אמונה כמ״ש )שמוח יז יג( ׳ויהי ידיו‬
‫אמונה׳‪ ,‬ושבית שביו‪ ,‬זה בחינת התורה כמ״ש על קבלת התורה )חהליס שח ימ(‬
‫׳עלית למרום שבית שבי׳‪ ,‬כלומר ע״י שעושין מו״מ באמונה ומקשרין המחשבה‬
‫לתורה שבו‪ ,‬עי״ז מקבלת האמונה כה להעלות הניצוצות מהקליפות‪.‬‬
‫)עפ״י תורה רם(‬

‫כי תצא למלחמה על אויבך ונתנו ר‬

‫)דברים כא י(‬ ‫אלקיך בידיך ושבית שביו‬
‫כשרואה אדם בעצמו שהולך לו שלא כסדר היינו שלא כרצונו‪ ,‬ידע שיש‬
‫לו גדלות‪ ,‬ע״ב יעשה תשובה וישפיל עצמו‪ ,‬ואז יחזור וילך לו כסדר‪ .‬דהנה כתיב‬
‫)חהליס קלש ה ׳אחור וקדם צרתני׳‪ ,‬שאדם הראשון נברא בשני פרצופים מלפנים‬
‫פרצוף אדם ומאחור חוה )עיחגין יח‪ ,(.‬והם בחינת שתי ההנהגות הנ״ל שהשי״ת‬
‫מתנהג עם האדם‪ .‬כי ׳אדם׳ בגימפזריא שם הוי״ה במילוי אלפי״ן)מ״ה( שהוא‬
‫מידת הרחמים כידוע‪ ,‬היינו בחינת קדם ‪ -‬פנים בחינת ההנהגה של ׳כסדר׳‪ ,‬וכן‬
‫אותיות ׳אדם׳ הם ׳כסדר׳ הא״ב‪ .‬ו׳חוה׳ היא בחינת מידת המלכות שהיא מידת‬
‫הדין כידוע‪ ,‬בחינת ההנהגה ׳שלא כסדר׳ בחינת אחור‪ ,‬כי חוה היא לשון דיבור‬
‫כמ״ש)חהליס יש ‪ 0‬׳ולילה ללילה יחוה דעת׳‪ ,‬בחינת המלכות כמ״ש )הקדמח הפיקו״ז(‬
‫׳מלכות פה׳‪ ,‬וכן אותיות ׳חוה׳ הם ׳לא כסדר׳ היינו תשר״ק‪.‬‬
‫ובחינת מלכות ‪ -‬חוה‪ ,‬כשהיא מקושרת ומתבפזלת לאדם לבחינת ׳מה׳‬
‫היינו להקב״ה‪ ,‬אזי יש לה שלימות והולך לה הכל כסדר‪ ,‬כי ׳באתר דאית דבר‪,‬‬
 ‫דבש‬ ‫כי תצא‬ ‫נחלי‬ ‫שבד‬

‫נוקביה לא אידכר תמך מהי ®קח קפג(‪ ,‬היינו שנתבטלת לבחינת אדם ׳כסדר‪ .‬אבל‬
‫כשהיא מחולקת מבחינת אדם‪ ,‬אזי היא בבחינת ׳שלא כסדר כנ״ל‪.‬‬
‫נמצא כשהולך לאדם שלא כסדר‪ ,‬זה מחמת שהוא מחלק את בחינת‬
‫המלכות לעצמו‪ ,‬היינו שיש לו גדלות ואומר ׳אנא אמלוך׳ ואינו מקשרה‬
‫להקב״ה‪ ,‬וע״ב הולך לו שלא כסדר‪ ,‬כי הוא בתוך בחינת ׳שלא כסדר׳‪ ,‬היינו‬
‫מלכות חוה כנ״ל‪ .‬ותיקונו הוא שיעשה תשובה ויבטל עצמו ורצונותיו להשי״ת‪,‬‬
‫שכל ישעו וחפצו יהיה רק לידבק בו ולהשיגו יתברך‪ ,‬ואז מתבטלת המלכות‬
‫שלו בחינת ׳שלא כסדר׳‪ ,‬ונכללת בבחינת ׳כסדר׳ כנ״ל‪.‬‬
‫וזהו כי תצא למלחמה על אויבך ונתנו ד׳ אלקיך בידך ושבית שכין‪,‬‬
‫כי תצא למלחמה‪ ,‬כשהולך לך שלא כסדר שמתנהג נגד רצונך בבחינת‬
‫מלחמה‪ ,‬ונתנו ד׳ אלקיך כידך‪ ,‬שתרצה שיתבטלו כל הרצונות שהם נגד‬
‫רצונך‪ ,‬שילך לך כסדר כרצונך‪ ,‬אימתי‪ :‬כד ושכית שכיו‪ ,‬כשתתבטל אליו‬
‫יתברך ותשעבד כל כחותיך רק לידבק בו ולהמשיך אלוקותו בתוך מחשבתך‬
‫כנ״ל‪ ,‬וזה נקרא שכי‪ ,‬כי כל דבר שנמשך ממקום גבוה נקרא שבי‪ ,‬כמ״ש על‬
‫קבלת התורה)חהליס חס יח( ׳עלית למרום שבית שבי׳‪ ,‬וכמו שפירש התיקו״ז)חיקו!‬
‫‪ 0‬עה״פ)שה״ש ז ‪ 0‬׳מלך אסור ברהטים׳ ‪ -‬׳ברהיטי מוחין דילך׳‪ ,‬שכביכול השי״ת‬
‫יהיה אסור וקשור במחשבתיך‪ ,‬ותתבטל לבחינת כסדר‪ .‬ועי״ז יתבטלו כל‬
‫)עם״י תורה פב ח ״ב(‬ ‫רצונך‪.‬‬
‫י‬ ‫המלחמות וכל הרצונות שכנגד‬

‫ל‪)1‬דברים כב ט‬ ‫עד דרוש אחיך והשבתו‬

‫עד שתדרוש את אחיד אם אינו רמאי‪.‬‬
‫)בבא מציעא כז‪(:‬‬

‫דע שצריך לנסוע להצדיק לחזור על אבידתו‪ ,‬כי קודם שיוצא האדם לאויר‬
‫העולם מלמדין ומראין לו כל מה שצריך לעשות ולעבוד ולהשיג בזה העולם‪,‬‬
‫וכיון שיצא לאויר העולם מיד נשכח מאתו כמאמרם ז״ל)נדה לס‪ ,‬והשכחה היא‬
‫בחינת אבירה כמאמרם )אטח פ״ה( ׳מהיר לשמוע ומהיר לאבד׳ שקראו את‬
‫השוכח אובד‪ ,‬וצריך לחזור ולבקש אבידתו‪ ,‬והאבידה שלו היא אצל הצדיק כי‬
‫הצדיק מחפש את אבידתו עד שמוצאה ואח״ב הוא חוזר ומבקש אחר אבירות‬
‫אחרים עד שמוצא את האבירות של כל העולם‪ ,‬ע״ב צריך לבוא להחכם לבקש‬
‫שכה‬ ‫דבש‬ ‫כי תצא‬ ‫נחלי‬
‫ולהכיר אבידתו ולשוב לקבלה אצלו‪ ,‬אך הצדיק אינו משיב לו האבידה עד‬
‫שידרשנו אם אינו רמאי ושקרן כמ״ש עד דרוש אחיך והשבתו לו ודרשו הז״ל‬
‫עד שתדרוש את אחיך אם אינו רמאי‪ ,‬דהיינו שרואה שהאדם רוצה‬
‫להתקרב אליו יתברך באמת ובתמים‪ ,‬אז מחזיר לו אבידתו‪ ,‬שידע כל מה שהוא‬
‫)עפ״י תורה קפח(‬ ‫צריך להשיג בזה העילם•‬

‫בי תבוא בכרם רעך ואכלת ענבים‬

‫בנפשך שבעך ואל כליך לא תתן‬
‫)דברים ע כרס‬
‫כל דבר נברא לאיזה סיבה ותכלית‪ ,‬והתכלית הזו היא השורש הרוחני‬
‫שממנה יש לדבר חיות‪ ,‬בנון הסמים יש להם חיות ממה שהאדם לוקח אותם‬
‫לרפואה‪ ,‬וכן המאכלים יש להם חיות מזה שהאדם אוכל אותם ומקבל חיות‬
‫מהם‪ ,‬אבל כשאוכל יותר מצורכו אזי אין להמאכל ממי לקבל חיות מאחר שאין‬
‫האדם צריך אליו והוא דומה כאילו הניחו האדם לתוך כלי שבודאי אינו מקבל‬
‫חיות משם‪ ,‬וע״ב המאכל מבקש לו חיות להחיות עצמו ואזי הוא מוציא החיות‬
‫הרוחני של האדם ועי״ז הוא מזיק לו‪ ,‬ומחמת זה נצפזרפין עמו אפילו שאר‬
‫המאכלים ומזיקים לו‪ .‬וזה כי תבוא ככרם רעך ואכלת כנפשך שכעך‪ ,‬לא‬
‫יותר‪ ,‬ואל כליך לא תתן‪ ,‬היינו שלא תאכל יותר מצורכך שזה דומה כנותן‬
‫)עפ״י תורה ר״(‬ ‫לתוך הכלי מאחר שאי! צריי לי•‬

‫)דברים כד ט‬ ‫וכתב לה םפר בריתות‬

‫דע שרוח הקנאה נעשה מבחינת הרוח של משיח‪ ,‬כי משיח תפקידו לתקן‬
‫ולפזהר את העולם וע״כ הוא מקנא בכל מקום שנמצא שם איזה פגם‪ ,‬וזאת‬
‫הבחינה של משיח שורה אצל הספרים הקדושים כמ״ש)נלאשיח א נ( ׳ורוח אלקים‬
‫מרחפת על פני המים׳ ואיתא בזהר מימי רמ( ׳דא רוחו של משיח׳‪ ,‬שמרחף על פני‬
‫המים שהם התורה כמאמרם ז״ל)ג״ק יז‪ (.‬׳אין מים אלא תורה׳‪.‬‬
‫וזהו שנקרא הגפז ספר כריתות‪ ,‬כי הרוח קנאה נעשה ע״י רוחו של משיח‬
‫)עפ״י תורה לב ח״ב(‬ ‫השורה על הספרים‪.‬‬
 ‫דבש‬ ‫כי תצא‬ ‫נחלי‬ ‫שבו‬

‫ביומו תתן שכרו ולא תבוא עליו השמש‬

‫)דברים כד טס‬
‫הנה יש שתי בהינות בעבודת הבורא יתברך‪ ,‬יש אדם שאינו נהנה מקיום‬
‫המצוות עצמן אלא עושה אותם עבור שכר עולם הבא‪ ,‬אבל עיקר המעלה היא‬
‫שהאדם שמה כ״ב בזה שזוכה לקיים רצון הבורא יתברך‪ ,‬עד שאינו רוצה בשום‬
‫שכר עוה״ב אלא שהשי״ת יזמין לו מצוה אהרת בשכר מצוה זאת כמאמר הז״ל‬
‫)אגוי! ד ג( ׳שכר מצוה מצוה‪/‬‬

‫וזהו כיומו תתן שכרו‪ ,‬שיהא שכרו והנאתו מעצם קיום המצוה‪ ,‬שאז הוא‬
‫מקבל שכרו מיד‪ ,‬ולא תבוא עליו השמש‪ ,‬שלא יעשה המצוות בשביל שכר‬
‫עולם הבא שהיא אתר ביאת שמשו‪ ,‬היינו אתר מותו‪.‬‬
‫)עפ״י תורה ה(‬

‫)דברים כד טס‬ ‫ואליו הוא נושא את נפשו‬

‫מה שכל הנפשות תאבים ומתאוים לממון ולא לממון בלבד מתאוים‬
‫ואוהבים אותו אלא אפילו להאדם שיש לו הממון דרך בני אדם להימשך אליו‬
‫ולאהוב אותו כמו שאנו רואין בתוש וכמו שכתוב)משלי יד נ( ׳ואוהבי עשיר רבים׳‪,‬‬
‫זה מהמת שהנפש באה ממקום עליון שהממון בא ומשתלשל ומתהוה משם‬
‫בבתינת )אינה ה מ( ׳בנפשינו נביא לתמינו׳)עיין ע״ח שער רוח הקודש גהקלמה(‪ ,‬כי בודאי‬
‫התתלת המקום שמשתלשל משם הממון הוא בתינה קדושה ושפע קודש ורק‬
‫את״ב נתגשם למפזה כדרך ההשתלשלות ונתהוה ממנה ממון וע״ב הנפש‬
‫מתאווה ותאב לו‪ ,‬וזה שנאמר על ממון של שכיר יום ואליו הוא נושא את‬
‫נפשו שכל הנפשות שרשם בעשירות‪.‬‬
‫אך צריך לבלי להתאוות להממון כמבואר כבר כמה פעמים גודל גנות‬
‫תאות ממון רק להתאוות ולאהוב המקום שהממון בא ומשתלשל משם‪,‬‬
‫ובבתינה זו ׳רבי מכבד עשירים׳ כשארז״ל)עירוני! פס‪ ,‬מהמת שיש להם ממון‬
‫שהוא בא ממקום נכוה כנ״ל‪.‬‬
‫)עפ״י תורה סח(‬
‫שבז‬ ‫דבש‬ ‫כי תצא‬ ‫נחלי‬
‫)דברים כה ‪0‬‬ ‫ארבעים יכנו ולא יוסיף‬
‫ארבעים חסר אחת‪ ,‬שלוקה רק ל״ט‬
‫)מכות כב(‬ ‫מלקות‪.‬‬
‫ארבעים מלאכות חסר חד אינון לקבל‬
‫ארבעים מלקיות חסר חד‪) .‬תיקרז תיקון מח(‬

‫כל המשא ומתן ומלאכות שבני אדם עושין בשביל פרנסתם כלול בל״ט‬
‫מלאכות האסורות בשבת‪ ,‬ואת הל״ט מלאכות לומדים מהמשכן)שנח מט‪ ,(:‬והנה‬
‫מובא בזהר)ח״ג רמל‪ (.‬שמי שרחמנא ליצלן אינו מקדש את עצמו‪ ,‬עניות רודפת‬
‫אתריו‪ ,‬נמצא שמי שמקדש עצמו‪ ,‬אע״פ שהוא מוכרת לטרוה במשא ומתן‬
‫שהוא בחינת ל״ט מלאכות‪ ,‬הם בשבילו בחינת בנין המשכן ועי״ז פרנסתו באה‬
‫לו בנקל‪ ,‬אך מי שאינו מקדש עצמו ר״ל‪ ,‬אזי המלאכות שלו הם בבחינת ל״ט‬
‫מלקות‪ ,‬ואז עניות רודפת אחריו וכל פרנסתו הוא ביגיעה ומרירות רבה‪.‬‬
‫וזהו ארבעים יכנו ולא יוסיף‪ ,‬לא יוסיף‪ ,‬היינו שאינו מקדש עצמו‪ ,‬כי‬
‫כל ענין הקדושה הוא התוספת שמוסיף על האיסור ומקדש עצמו במותר לו‬
‫כמאמרם)יקרא רנה כה( ׳כל מקום שאתה מוצא גדר ‪ -‬תוספת על האיסור‪ ,‬אתה‬
‫מוצא קדושה׳‪ ,‬ועי״ז ארבעים יכנו‪ ,‬הוא לוקה שהל״ט מלאכות שלו הם בחינת‬
‫ל״ט מלקות‪.‬‬
‫)עפ״י תורה יא(‬

‫)דברים כה ט(‬ ‫וירקה בפניו‬

‫עיקר תכלית בריאת האדם הוא שידע ויכיר אותו יתברך‬
‫)זהר נא מנס‪,‬‬
‫והידיעה הזו מכונה בשם אור הפנים‪ ,‬כדוגמת מלך ב״ו שמראה פניו לאוהבים‬
‫שלו‪ ,‬ועל כן צריך להשאיר בנים בעולם כדי שנם אחר הסתלקותו ימשיכו‬
‫הבנים להאיר את הדעת הזו בעולם‪.‬‬
‫והנה הנפטר בלא בנים ר״ל‪ ,‬ולא השאיר ברכה אחריו שימשיכו שכל‬
‫הפנים בעולם‪ ,‬ציוותה התורה לייבם את אשתו ואזי נתגלגל המת בהבן הנולד‬
‫מהם)זהר משפטים קס‪ ,‬ויוכל לעסוק שוב בהמשכת הדעת הנ״ל‪ ,‬ועי״ז יתרבה כבוד‬
‫השי״ת בעולם‪ .‬אבל כשאחיו אינו רוצה ליבם אותה ולהקים שם אחיו המת‪,‬‬
‫בשביל זה וירקה כפניו‪ ,‬בפניו דייקא‪ ,‬כי אינו רוצה להמשיך את נשמת המת‬
‫בעולם שיוכל לתקן את אור הפנים‪ .‬וכן בזה הרוק הוא נכלם‪ ,‬ועיקר הבושה‬
 ‫דבש‬ ‫כי תצא‬ ‫נחלי‬ ‫שכח‬

‫הוא בפנים‪ ,‬מידה כנגד מידה‪ ,‬כי הוא לא רצה להרבות בכבוד המקום ע״כ הוא‬
‫נכלם ונתמעט כבודו‪ ,‬ולכן פעמים שפני המת נראים בזה הרוק)עיין זהר הרקיע צז‪.(.‬‬
‫)עפ״י תורה כא(‬

‫ויזנב בך כל הנחשלים אחריך ואתה עיף‬

‫)דברים כה יח(‬ ‫ויגע ולא ירא אלקים‬
‫)ילקוט שמעוני כי תצא(‬ ‫שבטו של דן היו‪.‬‬
‫ספירת המלכות נקראת ׳סוף דבר‪ ,‬כי היא הספירה התחתונה שמקבלת‬
‫השפעה מכל הספירות שמעליה וכמ״ש )קהלה יג ע( ׳סוף דבר הכל נשמע את‬
‫האלקים ירא׳‪ ,‬׳יראה׳ היינו מלכות כמ״ש )אנוח פ״ג( ׳אלמלא מוראה של מלכות׳‪,‬‬
‫וזה בחינת שבט דן בחינת )גימין יס ׳דינא דמלכותא דינא׳‪ ,‬וע״כ דן הוא ׳מאסף‬
‫לכל המחנות׳)נמלנר י כה(‪ ,‬בחינת ׳סוף דבר׳ כנ״ל‪.‬‬
‫וזה לעומת זה‪ ,‬כנגד המלכות דקדושה‪ ,‬יש מלכות הרשעה היינו מלכות‬
‫המן עמלק כמ״ש )שס נד נ( ׳ראשית גויים עמלק׳ לשון ראש ומנהיג‪ ,‬וכל עסקה‬
‫היא לאסוף ניצוצי הקדושה כדי להתגבר ולהתחזק על ידם יותר ויותר ח״ו‪,‬‬
‫כמ״ש)קהלח נ מ( ׳ולחוטא נתן ענין לאסוף ולכנוס׳ ‪ -‬׳זה המן׳)מגילה י;(‪ .‬וזהו תאוות‬
‫עשירות‪ ,‬שהסט״א מסיתה את האדם לאסוף ולכנוס עוד ועוד ממון כדי לבלוע‬
‫את ניצוצות הקדושה הנעלמים שם‪ ,‬כי בשרשו הממון הוא גוונין עילאין)עיין‬
‫מגלה עמוקוח אופן מא(‪.‬‬

‫וזהו ויזנב כך כל הנחשלים אחריך ואתה עיף ויגע ולא ירא אלקים‪,‬‬
‫דהיינו בעת שאין כה למלכות דקדושה בחינת מחנה דן שהיא בחינת ירא‬
‫אלקים כנ״ל‪ ,‬אזי עמלק בחינת המלכות דסט״א רודף אחריה כדי להתגבר‬
‫ולתפוס ממנה ניצוצות קדושות ח״ו‪ .‬אך אעפ״כ אינו מועיל לו כלל‪ ,‬כי הצדיקים‬
‫שבכל דור בחינת משה‪ ,‬לוחמים את מלחמת עמלק‪ ,‬ומוציאים כל הנשמות‬
‫הנפולות מתוך התאוות ממון אל התורה והדעת דקדושה‪ ,‬ועי״ז כל ניצוצי‬
‫הקדושה שבלע מלכות הרשעה‪ ,‬יוצאים מתפיסתו וחוזרים לשרשם בקדושה‬
‫בבחינת)איוג נ טס ׳חיל בלע ויקאנו׳‪.‬‬
‫)עפ״י תורה נו(‬
‫שבט‬ ‫דבש‬ ‫כי תבוא‬ ‫נחלי‬
‫)דברים כה יח(‬ ‫ויזנב בך‬
‫חותך מילות הורק כלפי מעלה‪) .‬רש״י(‬
‫המחקרים והכופרים מפרשים כל התורה עפ״י החכמות והאפיקורסות‬
‫שלהם‪ ,‬לא מבעיא מעשיות הכתובים בתורה שהם אומרים שהם מרמזים רק‬
‫על הנמשל והצורה לבד‪ ,‬אלא אפילו המצוות המפורשים בתורה הם כופרים‬
‫בפשוטם של דברים ואומרים שח״ו אין צריבין לקיימם ומפרשים אותם עפ״י‬
‫שכליות וחכמות שלהם‪ ,‬אבל האמת הוא להיפך כמ״ש)תהליס קיא י( ׳ראשית חכמה‬
‫יראת ד״‪ ,‬שעיקר הקדמת וראשית החכמה היא רק יראת ד׳‪ ,‬דהיינו לעבוד את‬
‫השי״ת ביראה ובאמונה ולקיים המצוות המעשיות בפשיטות גמור‪.‬‬
‫וזהו מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שהיה עמלק חותך מילות וזורק‬
‫כלפי מעלה‪ ,‬כי מילה היא המצוה הראשונה שנצטווה בה אברהם אבינו שהיה‬
‫ראש למאמינים‪ ,‬ועמלק שהיה כופר בעיקר כמ״ש)מרים ‪ w‬יח( ׳ולא ירא אלקים׳‪,‬‬
‫היה מפרש את כל המצוות רק על השכליות לבד שזהו חותך מילות היינו‬
‫מצות מילה וזורק כלפי מעלח היינו אל השכל‪ ,‬אשרי מי שאינו יודע מהם‬
‫)עפ״י תורה יט ח״ב(‬

‫פרשת כי תבוא‬
‫את ד׳ האמרת ובו׳ וד׳ האמירך‬
‫)דברים כו יז‪-‬יח(‬
‫בשארם מתבודד ומפרש שיחתו וצערו לפני השי״ת ומתוודה ומתחרט על‬
‫גודל הפגמים שעשה‪ ,‬אזי גם השכינה כנגדו מפרשת לפניו שיחתה וצערה‬
‫ומנחמת אותו‪ ,‬כי בל פגם ופגם‪ ,‬שפגם בנשמתו‪ ,‬פנם אצלה נ״כ כביכול‪.‬‬
‫וזה בחינת את ד׳ האמרת וכר וד׳ חאמירך‪ ,‬שכשהאדם אומר לפני‬
 ‫דבש‬ ‫כי תבוא‬ ‫נחלי‬ ‫של‬

‫השי״ת כל צערו ויסוריו‪ ,‬אזי השכינה אומרת לפניו ג״כ כל צערה ושיחתה‪,‬‬
‫ומנחמת אותו שיבקש תחבולות לתקן כל הפגמים‪.‬‬

‫)דברים כז ח(‬ ‫באר היטב‬

‫בשבעים לשון‪) .‬רש״י(‬

‫איתא בזהר)ויקרא ‪ pp‬ששלש עשרה מידות שהתורה נדרשת בהם נמשכים‬

‫מהשלש עשרה תיקוני דיקנא הנקראים הדרת הפנים )שנה קנג‪ ,(.‬ולפי הזדככות‬
‫חכמתו בשלש עשרה המידות האלו כן נזדבך קולו בבחינת)שה״ש נ יה ׳הראיני‬
‫את מראיך׳ היינו הדרת פנים‪ ,‬׳השמעיני את קולך׳ שנזדכך קולו‪ ,‬ואז אם יש לו‬
‫ר״ל איזה צרה מהעכו״ם ח״ו‪ ,‬אזי ע״י השמעת הקול לבד בלא דיבור השי״ת‬
‫מושיעו בבחינת)חהליס קו מה ׳וירא בצר להם בשמעו את רנתם׳‪.‬‬
‫וזהו שפרש״י באר היטב ‪ -‬כשבעים לשון‪ ,‬שע״י באר‪ ,‬דהיינו פירושי‬
‫ודרושי התורה שמשם תוצאות הקול‪ ,‬היפזיב לנו בכל הלשונות ובכל העבו״ם‬
‫שרוצים להצר לנו‪ ,‬וע״כ כאר ראשי תיבות כשמעו את דנתם‪ ,‬שע״י הבאר‬
‫)עפ״י תורה בן(‬ ‫הקב״ה שומע את רינתינו ומושיענו‪.‬‬

‫וראו בל עמי הארץ בי שם ר נקרא עליך‬

‫)דברים כח י(‬ ‫ויראו ממך‬
‫אלו תפילין שבראש‪) .‬ברכות ‪(1‬‬

‫חטאתיו של אדם מטמפזמין שכלו וידיעתו כמו שאמרו )‪ y ppw‬אין אדם‬

‫עובר עבירה אא״כ נכנם בו רוח שטות‪ ,‬וכשעושה תשובה הוא מסיר מעצמו‬
‫הטיפשות‪ ,‬ואז הוא מבין את גודל החטא שחטא כנגד רב ושליט עיקרא ושרשא‬
‫לכל עלמין‪ ,‬ונכנסת בו בושה גדולה כ״ב עד שנתגלית על מצחו כמ״ש )ירמיה ג‬
‫ג( ׳ומצח אשה זונה היה לך מאנת היכלם׳‪ ,‬והבושה הזאת היא יראת ד׳ כמו‬
‫שדרשו חז״ל)נלדס ‪ p‬עה״פ)שמות נ יח( ׳בעבור תהיה יראתו על פניכם׳‪ ,‬זה הבושה‪.‬‬
‫וזה בחינת אור התפילין שנתגלה במצחו‪ ,‬כי מובא בפע״ח )שער התפילין פ״ז(‬
‫שפנימיות התפילין הוא ע״י המוחין הבאים לאדם מלמעלה בשעת התפילה ע״י‬
‫שלא‬ ‫דבש‬ ‫כי תבוא‬ ‫נחלי‬
‫הדביקות בהשי״ת‪ ,‬ומי שזוכה לבושה כזך כל מי שמסתכל עליו נמשך עליו ג״כ‬
‫יראה ובושה‪ ,‬ובזה יכולים אנו לדעת אם יש לאדם יראת שמים לאתר תיקון‬
‫התטא‪ ,‬שאם אנו מסתכלין על פניו ונופל עלינו ג״ב יראה ובושה היינו שנמשך‬
‫עלינו דעת בגדולת הבורא יתברך שמו זה סימן שיש לו יראת שמים ובושה‬
‫ע״י שנתקן המאג‬
‫וזה מרומז במאמר הז״ל עה״פ וראו כל עמי הארץ כי שם ד׳ נקרא עליך‬
‫ויראו ממך ‪ -‬אלו תפילין שבראש‪ ,‬דהיינו שע״י תפילין שבראש היינו‬
‫שזוכים לזאת היראה והבושה מהשי״ת‪ ,‬עי״ז ויראו ממך‪ ,‬ימשך יראה גם לכל‬
‫‪[.‬‬ ‫הרואים אותו‪.‬‬
‫)עפ״י תורה לח(‬

‫תחת אשר לא עבדת את ד אלקיך‬

‫)דברים כח מס‬ ‫בשמחה ובטוב לבב‬
‫דע שיש אור שהוא למעלה מנפשין רותין ונשמתין והוא אור האין סוף‬
‫ברוך הוא‪ ,‬ואע״פ שאין השכל משיג אותו‪ ,‬אעפ״ב רדיפה דמתשבה למרדף‬
‫אבתריה‪ ,‬ומשיג אותו בבתינת מטי ולא מפזי‪ ,‬היינו שמגיע ואינו מניע‪ ,‬ולרדיפה‬
‫והשגה זו זוכים ע״י עשיית המצוות בשמהה‪.‬‬
‫כי הקליפות הם מותרות כמו קליפת הפרי שהיא מותרות לפרי‪ ,‬והם‬
‫בהינת עצבות כמ״ש )משלי יל «( ׳בכל עצב יהיה מותר‪ ,‬ועיקר גלות השכינה‬
‫שהיא שמהתן של ישראל‪ ,‬היא כשעצבות שהם הקליפות גוברים עליה‪ ,‬ולהיפך‬
‫ע״י שמהת המצוות הוא מעלה את השכינה מבין הקליפות‪ ,‬ואזי היא מעלה את‬
‫כל העולמות לאין סוף ברוך הוא שהוא שורש השפע‪ ,‬ועי״ז נמשך ברכה לכולם‪.‬‬
‫ועיקר הברכה שנשפעת מלמעלה היא ברכת השכל‪ ,‬שהמוהין ירדפו‬
‫להתקרב ולהשיג את השי״ת‪ ,‬ופנימיות הברכה הוא שנתברך הכה שמישב‬
‫ומסדר את המוהין שהוא עומד בפני המוהין כמו מהיצה ומעכב אותם‬
‫מרדיפתם ומרוצתם שלא יצאו הוץ לגבול‪ .‬וע״י שתי בהינות אלו שהמוהין‬
‫רודפין להשיג אור האין סוף והמהיצה מעכבת אותה‪ ,‬עי״ז מבטשין ומכין‬
‫המוהין במהיצה‪ ,‬ונעשין היכלות וכלים להשיג את אור האין סוף‪ ,‬ואעפ״כ לא‬
‫ידיע ולא אתידע כמובא בזהר)נס פ״ה‪ (:‬׳ומגו האי פריסא ברדיפה דהאי מהשבה‪,‬‬
‫מטי ולא מטי ואתעבידו תשע היכלין‪ ,‬דלאו איגון נהורין ולא רוהין ולא נשמתין‬
 ‫דבש‬ ‫כי תבוא‬ ‫נחלי‬ ‫שלב‬

‫ולית מאן הקיימא בהו‪ ,‬ולא מתדבקין ולא מתידעיך‪ ,‬היינו ע״י ה׳פריסה׳ שהוא‬
‫המסדר ומיישב‪ ,‬עי״ז משיגין אור האין סוף בבחינת מגיע ואינו מגיע‪ ,‬כי הוא‬
‫למעלה מכל השכליות למעלה מכל הספירות כנ״ל‪ .‬ודע שזהו תכלית הידיעה‪,‬‬
‫כי תכלית הידיעה דלא ידע )נסיטח עולס יג(‪ .‬אשרי מי שזוכה לקיים המצוות‬
‫בשמחה שעי״ז זוכה להשגות אלו‪.‬‬
‫)עפ״י תורה כד(‬

‫והפלא ד את מכתך מכות גדולות‬

‫ונאמנות וחוליים רעים ונאמנים‬
‫)דברים כח נט(‬
‫עיקר מעלת איש הישראלי הוא האמונה‪ ,‬וצריך כל אחד לפשפש ולחפש‬
‫בעצמו אם אמונתו שלימה‪ ,‬כי יש סובלי חולאים שיש להם מכות מופלאות‬
‫שאין להם רפואה ח״ו‪ ,‬והוא רק בגלל נפילת האמונה‪.‬‬
‫כי הרפואות הם ע״י העשבים והם גדלים ע״י האמונה כמו שאמרו רבותינו‬
‫זכרונם לברכה)פעניי! ח( ׳אין הגשמים יורדין אלא בזכות אמונה שנאמר)פהליס פה‬
‫י‪ (3‬אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף׳‪ ,‬וכשיש אמונה אזי יש גשמים‬
‫וצומחים עשבים שעושים מהם רפואות‪ ,‬אבל ע״י נפילת האמונה אין גשמים‪,‬‬
‫וממילא אין עשבים שמהם הרפואות‪.‬‬
‫גם עיקר כה הרפואה שיש בכל עשב ועשב הוא עפ״י הסדר שיש להזרעים‬
‫לפי המקום ולפי הזמן‪ ,‬כי יש עשב שעיקר כהו לרפא הוא כשקוצרין אותו עד‬
‫שלא הביא שליש ואח״כ אין לו עוד כה‪ ,‬ויש עשב שלהיפך כהו הוא רק כשנגמר‬
‫עד שנופל מאליו‪ ,‬וכיוצא בזה כפי הסדר של הזמן שיש להם‪ ,‬וכן תלויה הרפואה‬
‫בסדר של המקום שבו הם גדלים‪ ,‬שמקום זה טוב לזה העשב‪ ,‬ומקום אחר טוב‬
‫לעשבים אחרים‪ ,‬וזה הסדר הוא ע״י אמונה בבחינת )שנפ לא( ׳אמונה זה סדר‬
‫זרעים׳‪ ,‬כי כל הדברים הגשמיים הם באמת אור אלוקי הנמצא מעל הזמן ומעל‬
‫המקום שנשתלשל מדרגה לדרגה עד שירד לזה העולם‪ ,‬והכלי שמקבל את אלו‬
‫האורות הוא מידת המלכות ובה תלויה סדר הזרעים בזמן ובמקום‪ ,‬וכפי תיקון‬
‫מידת המלכות היינו כפי שלימות האמונה שמאמין באמת שכל העולם הגשמי‬
‫אין לו שום קיום ללא האור האלוקי הנשפע אליו‪ ,‬כן יש לו כלים לקבל האורות‪,‬‬
‫ואז סדר העשבים כתיקונה‪ ,‬וע״ב ע״י נפילת האמונה שאז נפגמים הכלים‬
‫שלג‬ ‫דבש‬ ‫כי תבוא‬ ‫נחלי‬
‫המקבלים את השפע האלוקי אזי אפילו העשבים שכבר נדלים‪ ,‬אינם גדלים‬
‫בסדר הנצרך להם‪.‬‬
‫ועוד שאפילו אם יהיו לו הרפואות לא יועילו לו‪ ,‬כי כל דבר בבריאה כלול‬
‫מארבע יסודות ׳אש מים רוה ועפר׳ סהל ואלא »‪ ,(.‬והכמת הרפואה היא למזג‬
‫העשבים לפי יסודותיהם כדי לתקן את היסוד שנתקלקל ונחלש אצל החולה‪,‬‬
‫והארבע יסודות מתגלין ע״י בחינת עפר שהיא מאנא דכולהו )חיקו״ז חיקו! ע(‪,‬‬
‫דהיינו שארבעת היסודות מורכבים מאש מים ורוח שהם השפע‪ ,‬ועפר שהוא‬
‫הכלי המקבל אותם הוא בחינת האמונה כמ״ש )פהליס ל! ג( ׳שכן ארץ ורעה‬
‫אמונה׳‪ ,‬וע״ב ע״י פנם האמונה ח״ו נפגמים כל ארבעת היסודות ואפילו אם‬
‫יעשו לו רפואה זה לא יועיל לו‪.‬‬

‫וזהו והפלא ד׳ את מכתך מכות גדולות ונאמנות וחוליים רעים‬

‫ונאמנים‪ ,‬ונאמנים דייקא‪ ,‬כי אלו המכות מופלאות באים ע״י פגם האמונה‪,‬‬
‫ע״ב צריך כל אחד לחזק את עצמו באמונה חזקה שהשי״ת מחיה ומהווה את‬
‫הבריאה בכל עת ורגע ושכל הרפואות הן רק ממנו יתברך‪ ,‬ועי״ז יהיה לו‬
‫רפואה לכל תחלואותיו ברוחניות ובגשמיות‪.‬‬
‫)עפ״י תורה ה ח״ב(‬

‫)דברי ם כח סו(‬ ‫והיו חייך תלואים‬

‫)ברכות כד‪(.‬‬ ‫זה התולה תפילין‪.‬‬

‫זה הקונה מן הפלטר‪) .‬מנחות יד(‬

‫מי שאוחז במידת האמת אזי פרנסתו בריוח‪ ,‬כי השפעת הפרנסה באה ע״י‬
‫מידת האמת כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה )שנח קד( ׳קושטא קאי׳‪ ,‬שע״י‬
‫אמת נעשה בחינת עמידה שהוא בחינת פרנסה‪ ,‬כמו שדרשו רז״ל)פפחיס קיש( על‬
‫פסוק ׳ואת כל היקום אשר ברגליהם׳ ׳זה ממונו של אדם שמעמידו על רגליו׳‪.‬‬
‫וכן הוא להיפך ח״ו שע״י שקר נעצר השפע כי ׳שקרא לא קאי׳‪ ,‬ע״ב אין לו‬
‫עמידה היינו הפרנסה‪ .‬ומידת האמת הוא בחינת יעקב כמ״ש)מינה ז נ( ׳תתן אמת‬
‫ליעקב׳‪ ,‬והוא בחינת ספירת תפארת כידוע סהר נראשיח ק״‪ (:‬שהוא כלליות הגוונין‪,‬‬
‫כי הוא כלליות של חסדים וגבורות‪ ,‬וזהו נם בחינת תפילין‪ ,‬היינו שנם תפילין‬
 ‫דבש‬ ‫נצבים‬ ‫נחלי‬ ‫שלד‬

‫׳פארך חבוש‪/‬‬ ‫כמ״ש)יחזקאל » יז(‬‫חם בחינת אמת תפארת‪ ,‬כי תפילין נקראים פאר‬
‫נמצא שהשפעת פרנסה באה ע״י בחינת תפילין‪.‬‬
‫וע״ב כשאדם רחוק מאמת ואין לו שפע כנ״ל‪ ,‬אז נפגם אצלו מידת‬
‫התפארת‪ ,‬ונעשה לו בושה שהיא ג״ב כלליות הגוונין כי ׳אזיל סומקא ואתי‬
‫חיורא׳ )נ״מ נח‪ /.‬וכן זה מה שכאשר אדם נצרך לבריות מחמת שאין לו פרנסה‪,‬‬
‫אזי פניו משתנים ככרום היינו שמשתנה פניו לכמה גוונין )נינוח וס שזהו בחינת‬
‫תפארת פגומה‪.‬‬
‫וזה שאמרו חז״ל והיו הייך תלואים‪ ,‬זה התולה תפילין‪ ,‬וכן זה הקונה‬
‫תבואה מן הפלטר‪ ,‬ואלו ואלו דברי אלקים חיים ושניהם דבר אחד‪ ,‬כי מאחר‬
‫שהוא פוגם בתפילין בזה שהוא תולה אותם שהוא פגם במידת האמת‪ ,‬אזי‬
‫מזונותיו מצומצמין וצריך לקנות פת מן הפלטר‪.‬‬
‫)עפ״י תורה מז(‬

‫פרשת נצגים‬
‫אתם נצבים היום לפני ד אלקיכם‬
‫ראשיכם שכטיכם זקניכם ושטריכם כל‬
‫איש ישראל טפכם נשיכם וגרך אשר‬
‫כקרכ מחניך מחוטכ עציך עד שואכ‬
‫)דברים כט ט(‬ ‫מי מ ך‬

‫ע״י שמכין כף אל כף בשעת התפילה‪ ,‬עי״ז התפילה היא בבחינת אוירא‬

‫דארץ ישראל‪ ,‬והוא תיקון למחשבות זרות‪.‬‬
‫כי חכמינו זכרונם לברכה אמרו)ילקוע קפז( למה התחילה התורה מבראשית‪,‬‬
‫דהא התורה לא ניתנה לישראל אלא בשביל המצוות שיקיימו אותן והיה לו‬
‫להתחיל מ׳החודש הזה לכם׳ שהיא מצוה ראשונה‪ :‬אלא שאם יאמרו אומות‬
‫שלה‬ ‫דבש‬ ‫נצבים‬ ‫נחלי‬
‫העולם לישראל‪ ,‬לסטים אתם שכבשתם ארצות שבעה גוים‪ ,‬הם אומרים להם‬
‫)תהליס קיא ‪ 0‬׳כה מעשיו הגיד לעמר‪ ,‬שכל הארץ של הקב״ה היא‪ ,‬הוא בראה‬
‫ונתנה לאשר ישר בעיניו‪ ,‬ברצונו נתנה להם‪ ,‬וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו‪,‬‬
‫וזהו ׳לתת להם נהלת גוים׳)שס(‪ ,‬כי בידו הכל‪ ,‬וזהו ׳כה מעשיו׳ דייקא‪ ,‬כנגד‬
‫הכ״ת אותיות שבפסוק בראשית ברא ובו׳ שבהם ברא את העולם)פיקרז יג‪ ,(.‬והם‬
‫כנגד הכ״ת פרקין דידים ‪ ,w‬היינו שכל העולם הוא כת מעשי ידיו של הקב״ה‬
‫כביכול שיש בהם כביכול כ״ת פרקין‪ ,‬וע״ב אוירא דארץ עממין היא טמאה)ש‪3‬פ‬
‫טו‪ (:‬ואוירא דארץ ישראל קדוש וטהור)כלים פ״א מ״ו‪ ,‬מקואוה פ״ס מ״א(‪ ,‬כי הקב״ה הוציא‬
‫את א״י מתהת יד העכו״ם ונתנה לנו ע״י כ״ה מעשיו שנתגלה שהכל שלו כנ״ל‪,‬‬
‫וע״ב שם נתגלה באופן מיותד שכל הבריאה היא מעשי ד׳‪.‬‬
‫וזה סוד מהיאת כפים בשעת התפילה‪ ,‬כי המתשבות זרות באות מהבהינה‬
‫של אוירא דתו״ל שהוא טמא‪ ,‬וכשאיש הישראלי מתפלל ומותה כף אל כף היינו‬
‫כ״ת פרקין דידיים‪ ,‬עי״ז נתעורר ונתגלה הכ״ת אותיות דמעשה בראשית היינו‬
‫בתינת ה׳כת מעשיו׳ שהכל שלו יתברך ובידו לתת לנו נתלת גוים וכו׳‪ ,‬ועי״ז‬
‫נטהר אויר המקום שמתפלל כמו בארץ ישראל‪ ,‬כי נתזר ארץ העמים תתת‬
‫ממשלת הקב״ה‪ ,‬והקב״ה נותנו לישראל‪ ,‬וכן אנו רואים כתוש שע״י מתיאת‬
‫כפיים נתגרש האויר שזה אויר הטמא של ארץ העמים‪ ,‬ואז שואב האויר הקדוש‬
‫כמו בארץ ישראל ועי״ז נתקנים המתשבות זרות שבתפילה‪.‬‬
‫וזה פירוש ׳תפילות כנגד תמידין תיקנום׳)נרטת טס ׳תפילות כנגד׳ היינו‬
‫המתשבות זרות שהם כנגד התפילה כי הם מונעים מלהתפלל‪ ,‬ותיקונם הוא‬
‫׳תמידין׳ היינו ארץ ישראל שנאמר בה)דנרים יא י‪ (3‬׳תמיד עיני ד׳ אלוקיך בה׳‪.‬‬
‫וזה מרומז בפסוק אתם נצכים היום וכר‪ ,‬אתם נצבים היום‪ ,‬מרמז‬
‫לתפילה כמו שאמרו הז״ל)גרסת ו‪ (:‬׳אין עמידה אלא תפילה׳‪ ,‬לפני ד׳ אלקיכם‪,‬‬
‫מרמז לארץ ישראל כמו שאמרו הכמינו זכרונם לברכה)נפוטת קי;( ׳כל הדר בארץ‬
‫ישראל כמי שיש לו אלוק׳‪ ,‬היינו ע״י מה תזכו שתהא תפילתכם באוירא דארץ‬
‫ישראל‪ :‬ע״י ראשיכם שבטיכם זקניכם ושטריכם כל איש ישראל טפכם‬
‫נשיכם וגרך אשר כקרב מהניך מהטב עציך עד שואב מימיך‪ ,‬שהם עשר‬
‫מיני אנשים כנגד העשר אצבעות‪ ,‬היינו ע״י מהיאת כפים בעשר אצבעות‪,‬‬
‫תהיה התפילה בבהינת אוירא דארץ ישראל‪.‬‬
‫)עפ״י תורה מד(‬
 ‫דבש‬ ‫נצבים‬ ‫נחלי‬ ‫שלו‬

‫הנסתרות לד׳ אלקינו והנגלות לנו ולבנינו‬

‫עד עולם לעשות את בל דברי התורה‬
‫)דברים כט כח(‬ ‫הזאת‬
‫בבל מצוה מלבד קיומה בפשטות יש גם סודות נסתרים‪ ,‬וזה בחינת מה‬
‫שמלבד הציווי הנאמר בתורה לקיים המצוה יש עוד דברים סביבה‪ ,‬כגון ׳וידבר‬
‫ד׳ אל משה׳‪ ,‬ושאר דיבורי התורה שסביבות המצוה‪ ,‬ופשטות המצוות שאנו‬
‫מקיימים‪ ,‬מכונה בשם נעשה‪ ,‬והעבודה הנסתרת שיש בדיבורי התורה הללו‪,‬‬
‫מכונה בשם נשמע‪ ,‬שרק שומעים אותו‪ ,‬אך הוא גבוה ונסתר מאיתנו‪.‬‬

‫ויש בכל דרגא ודרנא ובכל עולם ועולם‪ ,‬את אלו הבחינות של נעשה‬
‫ונשמע‪ .‬כי כל אחד לפי מדריגתו יש לו דברים הנגלים לו ודברים הנסתרים‬
‫ממנו‪ ,‬ומי שבא למדריגה גבוה מהראשונה‪ ,‬אזי נעשה מהנשמע שלו בחינת‬
‫נעשה‪ ,‬ואז יש לו בחינת נשמע אחרת יותר גבוה‪ ,‬וכן בכל עולם יש בחינת‬
‫נעשה ונשמע‪ ,‬כי מה שלעולם הזה הוא בחינת נשמע‪ ,‬לעולם הגלגלים הוא‬
‫בחינת נעשה ויש להם בחינת נשמע גבוה ממנו‪ ,‬וכן מעולם לעולם‪.‬‬

‫וצריך כל אדם לילך מדרגא לדרגא ומעולם לעולם‪ ,‬ע״י שיעסוק בתורה‬
‫ותפילה עד שיגלה לו השי״ת הנסתר ממנו‪ ,‬ואז יהי לו בחינת נשמע גבוה יותר‬
‫ואח״ב ירבה בתורה ותפילה עוד‪ ,‬עד שיתגלה לו הנסתר שבדרגא ההיא‪ ,‬וכך‬
‫בכל פעם יעלה לדרגא גבוה יותר‪ ,‬עד שיהיה נכלל בהאין סוף ברוך הוא‪ ,‬וזה‬
‫בחינת מה שאמרו חז״ל)ענודה זרה יט( עה״פ)חהלים א נ( ׳בתורת ד׳ חפצו ובתורתו‬
‫יהגה יומם ולילה׳‪ ,‬שהתורה‪ ,‬בתחילה נקראת על שמו של הקב״ה‪ ,‬היינו בחינת‬
‫נסתר‪ ,‬ולבסוף נקראת תורתו ‪ -‬על שמו של הלומד‪ ,‬בחינת נגלה‪.‬‬

‫וזה פירוש הנסתרות לד׳ אלקינו והנגלת לנו ולבנינו עד עולם לעשות‬
‫את כל דברי התורה הזאת‪ ,‬הנסתרות לד׳ אלקינו‪ ,‬היינו בחינת נשמע‪,‬‬
‫והנגלת לנו ולבנינו‪ ,‬בחינת נעשה‪ ,‬עד עולם‪ ,‬שילך מדרגא לדרגא ומעולם‬
‫לעולם‪ ,‬עד שיבוא לעולם‪ ,‬לעשות את כל דברי התורה הזאת‪ ,‬שיהיה נעשה‬
‫מהנשמע ‪ -‬היינו מכל דברי התורה הזאת‪ ,‬בחינת דיבורי התורה שסביבות‬
‫המצוה‪ ,‬שהם בחינת נסתרות כנ״ל‪ ,‬יהיה נעשה מהם לעשות‪ ,‬בחינת נעשה‪.‬‬

‫)עפ״י תורה כב(‬

‫שלז‬ ‫דבש‬ ‫נצבים‬ ‫נחלי‬
‫)דברים ל ב(‬ ‫^ב ת עד ד אלקיך‬
‫צריך אדם לאתה תמיד במידת התשובה כי מי יאמר)משלי נ מ( ׳זכיתי לבי‬
‫טהרתי מחטאתי‪ ,‬היינו מי יוכל לומר שליבו זך וטהור מפניות בשעה שאומר‬
‫׳הטאתי עויתי פשעתי ובו״‪ ,‬נמצא שצריך לעשות תשובה נם על ה׳הטאתי‬
‫עויתי פשעתי׳ שאמר‪ ,‬כי עליו נאמר )ישעיה‪:‬מ יג( ׳בשפתיו כבדוני וליבו רחק‬
‫ממני׳‪.‬‬
‫ואפילו אם יודע אדם בעצמו‪ ,‬שעשה תשובה שלימה‪ ,‬אעפ״ב נם אז צריך‬
‫לעשות תשובה על התשובה הראשונה‪ .‬כי מתחילה כשעשה תשובה עשה לפי‬
‫השגתו‪ ,‬ואח״ב כשעשה תשובה בודאי הוא מכיר ומשיג יותר את השי״ת‪.‬‬
‫נמצא‪ ,‬שלפי השגתו שמשיג עכשיו‪ ,‬בודאי השגתו הראשונה היתה בבחינת‬
‫גשמיות‪ ,‬ע״ב הוא צריך לעשות תשובה על השגתו הראשונה על שהנשים את‬
‫) ע־ ‪-‬י ״ורוז י‪,‬‬ ‫י ״“ ״‬

‫)דברים ל ב(‬ ‫^ב ת עד ד אלקיך‬

‫חז״ל אמרו)יו»א»( ׳גדולה תשובה שמגעת‬
‫עד כסא הכבוד׳‪ ,‬וכן)שס‪ (:‬׳גדולה תשובה‬
‫שמקרבת הגאולה׳‪ ,‬ושניהם אחד‪ ,‬כי‬
‫לעתיד לבוא כשיהיה יום שכולו שבת)שמיד‬
‫פ״ס אזי יתגלה אורייתא דעתיקא‬
‫סתימאה‪ ,‬היינו פנימיות התורה וסודותיה‬
‫)עיין זהר נהעלושן קנש כמ״ש)ישעיה נש יל( ׳אם תשיב‬
‫משבת רגלך וכו׳ אז תתענג על ד״‪ ,‬׳על ד״‬
‫היינו אורייתא דעתיקא סתימאה שהיא‬
‫למעלה מהאורות וההשגות הכלולים‬
‫בשם הוי״ה ב״ה בחינת השגת עולם הזה‪.‬‬
‫)זהר ויחי ריט(‬

‫אך גם עכשיו בעוה״ז כששב ומתחרט בכל פעם על פגמיו וקוצר השגתו‬
‫ומתבטל אליו יתברך זוכה להמשיך הארה משם‪ ,‬וזהו ׳גדולה תשובה שמגעת‬
‫עד כסא הכבוד׳‪ ,‬׳כסא הכבוד׳ לשון כסוי‪ ,‬היינו התורה דעתיקא סתימאה‬
‫שמכסין אותה בבחינת)משלי ‪ (w 3‬׳כבוד אלקים הסתר דבר׳)מגעה יה‪ ,‬וע״י תשובה‬
‫מגיעים ומשיגים הארה מהתורה הזו‪ ,‬וזהו ׳גדולה תשובה שמקרבת את‬
 ‫דבש‬ ‫נצבים‬ ‫נחלי‬ ‫שלח‬

‫הגאולה‪ /‬שע״י תשובה מקבלים הארה מסודות התורה שיתגלו לעתיד בעת‬
‫הגאולה‪.‬‬
‫וזהו ו׳שכת עד ד׳ אלקיך‪ ,‬ו׳שכת‪ ,‬לשון שבת תשובה זוכין להארה‬
‫מבהינת יום שכולו שבת שלעתיד לבוא‪.‬‬
‫)עפ״י תורה מט(‬

‫ב(‬ ‫^ב ת עד ד אלקיך )דברים ל‬

‫ע״י הארת שבת גתעורר העולם לתשובה מאהבה‪ ,‬כי שבת הוא בהינת‬
‫תשובה בהיגת ושבת עד ד׳ אלקיך‪ ,‬והיא תשובה מאהבה בבהיגת )שה״ש ז ז(‬
‫׳אהבה בתענוגים׳‪ ,‬כי אהבה בא מתענוג שבת בחיגת)ישעיה ‪ w‬יג( ׳וקראת לשבת‬
‫עונג׳‪.‬‬
‫)עפ״י תורה נח(‬

‫ושבת עד ר אלקיך וכר ושב ר אלקיך‬

‫)דברים ל ב‪-‬ס‬ ‫את שבותך ודחמך‬
‫בכל אדם יש הלק מכללות כל העולמות וצרופים‪ ,‬ובכל מה שהוא מדבק‬
‫את עצמו לשם הוא מקשר חלקו‪ ,‬וכשהוא הולך אחר שרירות לבו ותאוותו‪ ,‬הוא‬
‫מקשר חלקו והאותיות והצירופים לסט״א ח״ו‪ ,‬ומתבלבלים האותיות והצירופים‬
‫שזהו גלות השכינה‪ ,‬ואז הדעת ג״ב מתבלבל‪ ,‬ו׳כל מי שאין בו דעה אסור לרחם‬
‫עליו׳ )נינוח לג(‪ ,‬וכששב בתשובה שלימה ישובו חלקיו מכלליות העולמות‬
‫והאותיות והצרופים ג״ב למקומן ואז יושלם הדעת ויתעורר עליו רחמנות‪ .‬וזהו‬
‫ושבת עד ד׳ אלקיך‪ ,‬שכשאדם שב בתשובה‪ ,‬אזי ושב ד׳ אלקיך את שבותך‪,‬‬
‫החלק שלו מכלליות העולמות ממקום אשר שם היה שבוי‪ ,‬שב‪ ,‬ואז נשלם‬
‫הדעת כמו שאמרו חז״ל)מגילה ינ( עה״פ)ירמיה מח יא( ׳ובגולה לא הלך׳‪ ,‬שכל דבר‬
‫שהוא במקומו דעתו שלם‪ ,‬ע״ב ורחמך‪ ,‬נתעורר עליו רחמים‪.‬‬
‫)עפ״י תורה קה(‬
‫שלט‬ ‫דבש‬ ‫נצבים‬ ‫נחלי‬
‫)דברים ל יב(‬ ‫לא בשמים היא‬
‫דע שלכל אהד יש מניעות לעבודת הבורא יתברך שמו‪ ,‬הן מניעות‬
‫מאחרים הן מניעות מתאוות הגוך המגושם‪ ,‬ולכל אחד ואחד נדמה שהמניעות‬
‫שלו גדולים יותר משל חבית ושאינו יכול לעמוד בהם‪ ,‬אך דע שאין השי״ת‬
‫שולח על שום אדם מניעות רק כפי כהו כפי מה שיכול לשאת ולעמוד בהם‬
‫אם ירצה‪.‬‬
‫ומעין זה מה שמספרים בשם הבעל שם טוב זכר צדיק וקדוש לברכה‪,‬‬
‫משל שמלך אחד הניח אוצר גדול במקום אחד‪ ,‬וסיבב באחיזת עינים כמה וכמה‬
‫חומות סביב האוצר‪ ,‬וכשבאו בני אדם לאלו החומות‪ ,‬נדמה להם שהם חומות‬
‫ממש וקשה לשברם‪ ,‬וקצתם חזרו תיכף‪ ,‬וקצתם שברו חומה אחת ובאו אל‬
‫השניה ולא יכלו לשברה‪ ,‬וקצתם שברו יותר ולא יכלו לשבור הנשארים‪ ,‬עד‬
‫שבא הבן מלך ואמר ׳אני יודע שכל החומות הם רק באחיזת עינים‪ ,‬ובאמת אין‬
‫שום חומה כלל׳‪ ,‬והלך לבטח עד שעבר על כולם‪.‬‬
‫ומזה יבין המשכיל הנמשל מאליו על כל המניעות וההסתות ופתויים שהם‬
‫בחינת חומות שיש על האוצר של יראת שמים‪ ,‬שבאמת אינם כלום‪ ,‬ומי שמחזק‬
‫ליבו ומתגבר כנגדם בתשוקה גדולה ורצון חזק להשי״ת הם מתבטלים כנגדו‬
‫לגמרי‪.‬‬
‫)עפ״י תורה מו ח״ב(‬

‫בי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך‬

‫)דברים ל יד(‬ ‫ובלבבך לעשותו‬
‫צריך כל אדם להשתדל להעמיד תלמידים כי כתיב)גראשיי! א «( ׳ומלאו את‬
‫הארץ׳‪ ,‬ועיקר ישיבת הארץ הוא שיהא ממולא מבני דעה שידעו שיש אלקים‬
‫שליט בארץ ואין שום תכלית בזה העולם כי אם לעשות רצונו יתברך‪ ,‬כי מי‬
‫שאין בו דעת אינו אדם כלל רק הוא כמו חיה בדמות אדם‪ ,‬וזה מה שאמרו‬
‫רבותינו זכרונם לברכה )שנהלד! צמס ׳כל המלמד בן חבירו תורה כאילו עשאו׳‪,‬‬
‫שנחשב כאילו עשה את הגוף של התלמיד ג״ב‪ ,‬כי מקודם לא היה נקרא בשם‬
‫אדם כלל מאחר שלא היה בו דעת‪ ,‬נמצא שע״י שלמד עמו תורה והכנים בו‬
‫דעת עי״ז נעשה לאדם‪ ,‬ע״ב נחשב כאילו עשאו ממש‪.‬‬
 ‫דבש‬ ‫וילך‬ ‫נחלי‬ ‫שמ‬

‫ועי״ז שעוסקים לדבר אחד עם חבית להכניס בו דעת ויראת שמים‪ ,‬נכנסין‬
‫בו אורות המקיפים‪ ,‬דהיינו שזוכה להבין ולידע מה שלא היה מבין ויודע‬
‫מתחילה‪ ,‬כי מה שהאדם מבין ומשיג בשכלו נקרא פנימי‪ ,‬שההשגה נכנסה‬
‫בשכלו‪ ,‬ומה שאינו מבין נקרא מקיף‪ ,‬שהוא מקיף סביבות השכל‪ ,‬וע״י‬
‫שמדברים עם בני אדם להכניס בהם דעת ויראת שמים‪ ,‬משיגים הדבר‬
‫בשלמות‪ ,‬כמו שהאין בחוש שבשאדם מסביר ומבאר ענין לחבית הוא מבינו‬
‫יותר‪ ,‬ואזי יכול להשיג את שכל המקיף מה שלא הבין מתחילה‪.‬‬
‫וזה פירוש כי קרוב אליך הדבר מאוד כפיך וכלככך לעשותו‪ ,‬כי‬
‫קרוב אליך הדכר מאוד‪ ,‬היינו לקרב אליך הדבר שהוא בבחינת מאוד‪,‬‬
‫היינו המקיפים שהם נעלמים ורחוקים מאוד מן האדם‪ ,‬זה תלוי כפיך וכלככך‬
‫היינו בחינת )תהליס מט ל( ׳פי ידבר חכמות והגות לבי תבונות׳‪ ,‬שיגלה חכמתו‬
‫ותבונתו לתלמידיו שעי״ז נהיה לעשותו‪ ,‬בחינת כאילו עשאו‪ ,‬שיוכל להכניס‬
‫)עפ״י תורה ז ח״ב(‬ ‫ולקרב את המקיפים ולהכניסם בפנים־‬

‫פרשת וילד‬

‫)דברים לא טז(‬ ‫הנך שוכב עם אבותיך וקם‬

‫השפעת הבאר הענן והמן שהיו לישראל הם בנגד השלשה אבות‪ ,‬באר‬
‫מים חיים זה בחינת אברהם מימי החסד)עיין מל לן לן קג‪ ,(:‬אברהם התחיל לחפור‬
‫בארות‪ ,‬ענן זה בחינת יצחק בחינת )לנדס ל יא( ׳חושך ענן וערפל׳‪ ,‬בחינת)כראשית‬
‫מ א( ׳ותכהין עיניו מראות׳‪ ,‬ומן זה בחינת יעקב בחינת )תהליס עת עא( ׳לרעות‬
‫ביעקב עמו׳‪ ,‬ומשה רבינו נשמתו היתה כלולה מהשלשה אבות)עיין לקית וארא נז‪(.‬‬
‫ע״כ נאמר בו)שמות נ מו( ׳וישב על הבאר׳‪) ,‬שם כל יח( ׳ויבא משה בתוך הענן׳‪) ,‬שם‬
‫מז( ׳ויאמר משה אליהם הוא הלחם׳‪ ,‬׳הוא׳ דייקא‪ ,‬היינו משה בעצמו‪ ,‬שבזכותו‬
‫שמא‬ ‫דבש‬ ‫וילך‬ ‫נחלי‬
‫אכלו המן‪ ,‬וע״ב כולם חזרו בזכות משה )מענית ‪ .(p‬ולעתיד בשעת התחיה יקום‬
‫משה כלול משלשה אבות כמקודם בחינת )קהלת א( מה שהיה הוא שיהיה ר״ת‬
‫משה‪ ,‬וזה הנך שוכב עם אבותיך וקם‪ ,‬שיקום בתחיה כלול משלשת האבות‪.‬‬
‫)עפ״י תורה נח(‬

‫)דברים לא יז(‬ ‫והסתרתי פני והיה לאכול‬

‫)תהליס‬‫דע שמי שמשבר תאוות אכילה אזי הקב״ה מאיר לו פנים בבחינת‬
‫פז נ( ׳יאר פניו אתנו סלה׳‪ ,‬כי חכמינו זכרונם לברכה אמרו )נינוח נ( כתיב )דנרס י‬
‫יז( ׳אשר לא ישא פנים ׳וכתיב )נמדני ו נו( ׳ישא ד׳ פניו אליך׳‪ ,‬׳אמר הקב״ה איך‬
‫לא אשא להם פנים‪ ,‬שאני אמרתי ואכלת ושבעת וברכת‪ ,‬והם מדקדקין על‬
‫עצמן בכזית ובכביצה׳‪ ,‬שמודים ומשבחים את הקב״ה באכילת כזית בלבד‪,‬‬
‫שזהו שבירת תאוות אכילה שמסתפקים באכילה מועפזת‪ .‬נמצא שנשיאות פנים‬
‫הוא ע״י שיבור תאוות אכילה‪ ,‬ולהיפך מי שמשוקע בתאוות אכילה ר״ל‪ ,‬שורה‬
‫עליו דינים שהוא הסתרת פנים כביכול ההיפך של הארת הפנים‪ ,‬ומזה בא עליו‬
‫יסורים ר״ל‪.‬‬
‫וזה פירוש והסתרתי פני והיה לאכול‪ ,‬שאם משוקעים בוהיה לאכול‪,‬‬
‫דהיינו בתאוות אכילה‪ ,‬אזי והסתרתי פני‪ ,‬יש ר״ל הסתרת פנים‪ ,‬וע״ב על צרה‬
‫שלא תבוא גוזרין תענית‪ ,‬כי זה שישראל נתונין בצרה כי הם בבחינת הסתרת‬
‫פנים‪ ,‬ע״ב גוזרין תענית לשבר תאוות אכילה‪ ,‬ואז יהיו בבחינת הארת ונשיאות‬
‫)עפ״י תורה מז(‬ ‫הפנים ויהיה נמתק הייז־‬

‫ואנכי הסתר אסתיר וכר על כל הרעה‬

‫)דברים לא יח(‬ ‫אשר עשה וט׳‬
‫אמרו)יומא‬‫יש שני מיני הסתרות שהקב״ה מסתיר את עצמו ר״ל‪ ,‬כי חז״ל‬
‫«‪ (:‬׳עבר ושנה נעשה לו כהיתר‪ ,‬דהיינו שע״י העבירות הוא מהפך דברי אלקים‬
‫חיים שבתורה הקדושה ועושה מהם צירופים אחרים עד שנעשה לו מאיסור‬
‫היתר כמ״ש )ישעיה ה נ( ׳הוי האמרים לרע טוב ולפזוב רע׳‪ ,‬וזה בחינת הסתרה‬
‫ראשונה כלומר שיודע שהשי״ת נסתר ממנו כי יודע שהדבר אסור אלא‬
‫שנעשה לו כהיתר‪ ,‬ואע״פ שקשה לאדם לצאת ולשוב משם כי כבר נסתר ממנו‬
 ‫דבש‬ ‫וילך‬ ‫נחלי‬ ‫שמב‬

‫חשי״ת‪ ,‬מכל מקום אפשר ליגע ולחתור עד שימצא אותו יתברך מאחר שעכ״פ‬
‫יודע מזח שנעשח לו כחיתר‪.‬‬

‫אבל דע שיש עוד בחינח שחחסתרח בעצמח נסתרת‪ ,‬חיינו אם ח״ו אחר‬
‫שעבר ושנח‪ ,‬עושח יותר עבירות ר״ל‪ ,‬אזי נופל לחסתרח שבתוך חסתרח‬
‫בבחינת ואנכי הסתר אסתיר‪ ,‬שאינו יודע כלל שחשי״ת נסתר ממנו כי אינו‬
‫יודע כלל שנחפך אצלו חאיסור לחיתר רק כל חדברים חרעים דומים לו למישור‬
‫נמור וכאילו אין איסור כלל ח״ו‪ ,‬כי ע״י רבוי חעבירות חפך דברי אלקים חיים‬
‫לגמרי עד שנחפך אצלו מחכמות חתורח לפתיות‪ ,‬ואזי בודאי אינו יכול למצוא‬
‫אותו יתברך מאחר שאינו יודע כלל שצריך לבקש אותו יתברך‪ ,‬אבל אעפ״כ‬
‫אין שום יאוש בעולם כלל ובאמת גם בתוך חחסתרח שבתוך חחסתרח ואפילו‬
‫בתוקף חקליפות וחעבירות מלובש חיות חשי״ת‪ ,‬כי בודאי אין שום דבר שלא‬
‫יחיח בו חיות חשי״ת כי בלעדי חיותו לא חיח לו קיום כלל‪ ,‬ואפילו אם ח״ו‬
‫עושין דבר עבירח שחוא שלא כרצון חשי״ת‪ ,‬עם כל זח בודאי יש שם חיות‬
‫חשי״ת חיינו אותיות חתורח רק שחוא בחעלם ובצמצום גדול‪.‬‬

‫ולגלות חחסתרות חנ״ל חוא ע״י עסק חתורח‪ ,‬כי ע״י לימוד תורח זוכים‬
‫לדעת‪ ,‬דחיינו לידע זאת שבכל דבר מלובש אורו יתברך‪ ,‬ומאחר שיודע זאת‬
‫שאפילו בתוך חחסתרות נמצא חשי״ת‪ ,‬מזח בעצמו נתגלין חחסתרות ונעשח‬
‫מחם תורח‪ ,‬ואזי חתורח בעצמח מוכיחח אותו בבחינת )זהר שמיני לס ׳אורייתא‬
‫מכרזת קמייחו עד מתי פתיים תאחבו פתי׳‪ ,‬חיינו שנופלין לו ע״י חתורח‬
‫חרחורי תשובח‪ ,‬כי באמת חתורח מכרזת וצועקת ומוכיחח תמיד כמ״ש)משלי א‬
‫נא( ׳בראש חמיות תקרא ובו׳ עד מתי פתים תאחבו ובו״‪ ,‬רק שאינו שומע קול‬
‫חכרוז מחמת חחסתרות חנ״ל‪ ,‬ומאחר שנתגלו חחסתרות ונעשח מחם תורח‪,‬‬
‫אזי תיכף חתורח בעצמח מוכיחח אותו ׳עד מתי פתים ובו״‪ ,‬עד ששב בתשובח‬
‫שלימח‪.‬‬

‫)עפ״י תורה נו(‬

‫שמג‬ ‫דבש‬ ‫וילך‬ ‫נחלי‬
‫)דברים לא כא(‬ ‫כי לא תשכח מפי זרעו‬
‫לכו הזו מפעלות ד התגלות נפלא מסוד גדולת התנא האלוקי רבי שמעון‬
‫בר יוהאי זכרונו לברכה‪.‬‬

‫רבי שמעון בר יוהאי הבמיה שלא תשתכה תורה מישראל על ידו כמובא‬
‫בדברי רבותינו זכרונם לברכה )שנח קלסס ׳כשנכנסו רבותינו לכרם ביבנה אמרו‬
‫עתידה תורה שתשתכה מישראל ואמר רבי שמעון בן יוהאי שלא תשתכה‬
‫שנאמר)לנדס לא נא( כי לא תשבה מפי זרעו‪ /‬ודוקא רבי שמעון אמר זאת משום‬
‫שעל ידו לא תשתכה התורה כמבואר בזהר)נשא קכל;( ׳בהאי היבורא דאיהו ספר‬
‫הזהר יפקון ביה מן גלותא‪ /‬דהיינו שאפילו בתוקך הגלות שתתנבר ההסתרה‬
‫וההעלמה עד שכמעט תשתכה ה״ו קדושת התורה מישראל‪ ,‬אעפ״ב ע״י ספר‬
‫הזהר שמגלה סתרי אורייתא יזכו כל ישראל לאור קדושת פנימיות התורה‬
‫ונזכה לגאולה שלימה במהרה אמן‪.‬‬

‫ועתה בא וראה והבן נפלאות נסתרות של תורתינו הקדושה‪ ,‬כי ע״ב סמך‬
‫רבי שמעון בן יוהאי על זה הפסוק כי לא תשכח מפי זרעו‪ ,‬כי באמת בזה‬
‫הפסוק בעצמו מרומז ונסתר סוד זה שע״י זרעו של יוהאי שהוא רבי שמעון בן‬
‫יוהאי על ידו לא תשתכה התורה מישראל‪ ,‬כי סופי תיבות של ׳כי לא תשכח‬
‫מפי זרעו׳‪ ,‬הם אותיות יוהאי‪ ,‬היינו מפי זרעו של זה בעצמו שהוא מרומז‬
‫ונסתר בזה הפסוק שהוא התנא יוהאי‪ ,‬על ידו לא תשבה התורה‪.‬‬

‫אבל דע שסוד גדולת רבי שמעון בעצמו מרומז בפסוק אהר כי התנא‬
‫הקדוש רבי שמעון הוא בהינת מלאך שמובדל ומופרש לגמרי מן העולם כמ״ש‬
‫)דניאל ד י( ׳עיר וקדיש מן שמיא נהית׳ ‪ -‬ראשי תיבות שמעון‪.‬‬

‫)תחילת ליקוטי מוהר״ן(‬

 ‫דבש‬ ‫האזינו‬ ‫נחלי‬ ‫שדמ‬

‫^‪ -8‬פרשת האזינו ^‬

‫)דברים לב ‪0‬‬ ‫עם גבל ולא חכם‬
‫עמא דקבילו אורייתא ולא חכימו‪.‬‬
‫)תרגום אונקלוס(‬
‫והוא פליאה‪ ,‬מה ענין ׳נבל׳ ולא חכם לתרגמו על קבלת התורה‪ :‬אלא‬
‫שישראל בעת קבלת התורה היו להם חכמות גדולות‪ ,‬כי אז היו עובדי עבודה‬
‫זרה שהיה טעותם עפ״י חכמות וחקירות גדולות כידוע‪ ,‬ולולי שהיו ישראל‬
‫משליכין מעצמן החכמות‪ ,‬לא היו מקבלים התורה כי היו יכולים לכפור בכל‬
‫ח״ו‪ ,‬ולא היה מועיל להם כל מה שעשה משה רבינו עמהם‪ ,‬ואפילו כל האותות‬
‫והמופתים הנוראים שעשה לעיניהם‪ ,‬לא היה מועיל להם כמו שגם עתה‬
‫נמצאים אפיקורסים הכופרים ע״י שטות וטעות חכמתם‪ ,‬אך ישראל עם קדוש‬
‫ראו האמת והשליכו החכמות‪ ,‬והאמינו בד׳ ובמשה עבדו‪ ,‬ועי״ז קיבלו התורה‪.‬‬
‫ועתה לפי זה‪ ,‬מה נמלצו לחך דברי התרגום הנ״ל שתרגם עם נכל ולא‬
‫חכם ‪ -‬עמא דקכילו אורייתא ולא חכימו‪ ,‬כי נבל הוא ראשי תיבות ל״ב‬
‫נתיבות‪ ,‬שהוא כלליות התורה שיש בו ל״ב נתיבות חכמה)עיין הקדמח חיקו״ז דף ‪,(:1P‬‬
‫והיא החכמה האמיתית אשר כל החכמות בטלים אצלה‪ ,‬ועיקר מה שישראל‬
‫קבלו אותה היתה ע״י ולא חכימו‪ ,‬שביטלו אצלה את כל החכמות שלהם‪.‬‬
‫וזה עיקר העבודה להיות תם וישר ׳ירא אלקים וסר מרע׳)איוג א ‪ ,(r‬בלי‬
‫שום חכמות‪ ,‬ושלמה המלך עליו השלום אחר שנאמר בו)מלרס א‪ ,‬ה יא( ׳ויחכם‬
‫מכל האדם׳‪ ,‬אמר)משלי ל ‪ (3‬׳כי בער אנוכי מאיש ולא בינת אדם לי׳‪ ,‬וכן אמר‬
‫אסף )ההליס » נ‪ (3‬׳ואני בער ולא אדע בהמות הייתי עמך׳‪ ,‬וכן כתיב )משלי נא ל(‬
‫)עפ״י תורה קכג(‬ ‫׳אין חכמה ואין תבונה ואין עצה נגד ד׳‪.‬‬

‫בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם‬

‫)דברים לב ח(‬
‫האמונה היא הספירה התחתונה של השפעת השפע וכשהיא בשלימותה‬
‫היינו שמאמינים באמונה שלימה בהשי״ת אזי נשפעים ממנה כל ההשפעות‬
‫והברכות כמ״ש)משלי נס נ( ׳איש אמונות רב ברכות׳‪ ,‬ואז ישראל בבחינת עליון‬
‫שמה‬ ‫דבש‬ ‫האזינו‬ ‫נחלי‬
‫כמ״ש )מרים ט יט( ׳ולתתך עליון על כל גויי הארץ‪ /‬אבל אם הוא נופל ח״ו‬
‫מהאמונה אזי ר״ל בחינת עליון כגוים‪ .‬וזה כהנה? עליון גויס בהפרידו כני‬
‫אדם‪ ,‬היינו זה שבחינת עליון כגוים‪ ,‬היא מחמת בהפרידו כני אדם‪ ,‬שבני‬
‫מ־‪-‬י הוספות מכת‪-‬י(‬ ‫או ם נ ^יי' ™?נ־״■‬

‫ני נוי אובד עצות הסה ואין בהם תמנה‬

‫)דברים לב כרו(‬

‫כתיב )משלי נ ה( ׳מים עמוקים עצה בלב איש ואיש תבונה ידלנה׳‪ ,‬דהיינו‬
‫שאצל כל אחד פזמונות בעומק ליבו עצות איך לעבוד את השי״ת בכל מקום‬
‫ובכל ענין‪ ,‬אבל כדי לדלות ולגלות אותם צריכין לאיש תכונה‪ ,‬כי צריך להבין‬
‫אותם דבר מתוך דבר‪ .‬ואיש תכונה זהו הצדיק שזכה לצחצח נשמתו שעי״ז‬
‫זכה לתבונה בבחינת)איוג לנ ש( ׳ונשמת שד‪-‬י תבינם׳‪ ,‬ע״ב ע״י התקרבות לצדיק‬
‫יכולים לקבל עצות אמיתיות בכל מה שצריכים‪.‬‬
‫וזה פירוש כי גוי אובד עצות המה ואין בהם תכונה‪ ,‬שאינם זוכים‬
‫לגלות את העצות כי אין בהם איש תכונה שידלה אותם כנ״ל‪.‬‬
‫)עפ״י תורה ה ח״ב(‬

‫על אשר מעלתם בי בתוך בני ישראל‬

‫במי מריבת קדש מדבר צין על אשר לא‬
‫קדשתם אותי בתוך בני ישראל ובו׳ בי‬
‫מנגד תראה את הארץ ושמה לא תבוא‬
‫)דברים לב נא‪-‬נב(‬
‫חכמינו ז״ל דרשו )נרכוש שא‪ .‬ורעיא מהימנא נהר קיא‪ (.‬מאי דכתיב )גראשיש ג ז( ׳וייצר‬
‫ד׳ אלקים את האדם׳ בשני יו״דין‪ :‬יצירה לטב ויצירה לביש‪ ,‬יצר פזוב ויצר הרע‬
‫שהם יצירה לשכר יצירה לעונש‪ ,‬בחינת חסד ודין‪ .‬וע״י שאדם מכנים כל כוחו‬
‫באותיות התפילה בבחינת)שהליס לה י( ׳כל עצמותי תאמרנה׳‪ ,‬עי״ז זוכה לבחינת‬
‫יצירה לטב‪.‬‬
‫כי העולם נברא בעשרה מאמרות)אטש ה( ששורשם מכ״ח אותיות של פסוק‬
‫׳בראשית ברא וכו״ סהר פינשש רמה(‪ ,‬והם בחינת חסד כמ״ש )שהליס שש ג( ׳כי אמרתי‬
 ‫דבש‬ ‫האזינו‬ ‫נחלי‬ ‫שמו‬

‫עולם חסד יבנה׳‪ ,‬כי על ידם נשפע חסד לעולם‪ ,‬וע״י שמתפלל בכה זוכה‬
‫שדיבורי התפילה שלו הם דיבורי השי״ת בעצמו כביכול בבחינת )ישעיה יא ‪(IP‬‬
‫׳ואשים דברי בפיך׳‪ ,‬כלומר שהשי״ת שולח לו דיבורים שהם כביכול הדיבורים‬
‫שבו ברא את העולם שהם בחינת חסד כנ״ל‪ ,‬ע״כ זוכה לחסד היינו יצירה לטב‪.‬‬
‫וזה בחינת ארץ ישראל‪ ,‬כי עיקר א״י הוא ע״י שנתגלה שהכל נברא רק‬
‫על ידו יתברך והכל שייך אליו כמבואר ברש״י על פסוק ׳בראשית׳ שבשביל‬
‫זה פתח בבראשית משום ׳כה מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים׳‪ ,‬שאם‬
‫יאמרו אומות העולם לישראל ליסטים אתם שכבשתם ארצות שבעה גוים הם‬
‫אומרים להם כל הארץ של הקב״ה היא‪ ,‬הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו‪,‬‬
‫ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו‪ ,‬נמצא שכל הזכות שיש לנו‬
‫בארץ ישראל הוא ע״י בה מעשיו שנתגלה שהבל מאיתו יתברך‪ ,‬וע״י תפילתו‬
‫בכה שמקבל דיבורים מהשי״ת נתגלה מחדש שהכל נברא על ידו יתברך בכ״ח‬
‫האותיות כנ״ל‪.‬‬
‫אבל ע״י דיבורים פגומים ח״ו מעוררים חסד דסט״א כמ״ש )פהליס קמד ‪(P‬‬
‫׳אשר פיהם דיבר שוא וימינם ימין שקר׳‪ ,‬שע״י דיבורים פגומים נתעורר ימין‬
‫שקר שהוא חסד דסט״א‪ ,‬היינו שבאמת הוא כולו דין רק שהוא מתלבש כאילו‬
‫הוא חסד וימין‪ ,‬והם כל הבלי העולם הזה שהיצר הרע מפתה את האדם שהוא‬
‫חפץ בטובתו ושהוא חסד גדול בשביל האדם אם ילך אחריו‪ ,‬אבל באמת זה‬
‫׳ימין שקר׳‪ ,‬ואין כאן חסד כלל רק כולו דינים ורע‪ ,‬כי עי״ז האדם מתרחק‬
‫מהשי״ת ונתקיים בו ׳יצירה לביש׳‪ ,‬ובן מתגברים עי״ז המריבות והמחלוקת‬
‫שהם דינים היפך חסד ואהבה‪ ,‬כי הדיבורים הפגומים הם לשונות של ריב‬
‫ומחלוקת כמ״ש )ההלים לא נא( ׳יצפנם בסובה מריב לשונות׳‪ ,‬וע״י תפילה בבה‬
‫וקדושת א״י ניצולים מהם‪.‬‬
‫וזה פירוש הכתוב על אשר מעלתם כי וכו׳‪ ,‬שהקב״ה ציוה להם לדבר‬
‫אל הסלע כדי שילמדו ישראל קל וחומר על שכר ועונש)יש״י שם(‪ ,‬ועי״ז היו זוכים‬
‫לבחינת יצירה לטב ולשכר‪ ,‬אבל הם פגמו בדיבור‪ ,‬ונגרם התגברות של הריב‬
‫לשונות שזה פגם כמי מריבת‪ ,‬מים מרמזים לחסד)מהרש״א חגיגה ינ ל״ה שמיס(‪ ,‬כלומר‬
‫החסד שנשפע ע״י התפילה בבה שמצילה ממריבת ‪ -‬הריב לשונות‪ ,‬ועי״ז‬
‫התגבר בחינת היצירה לביש‪ ,‬וזהו קדש שתרגומו ךקם לשון רקם וציר בחינת‬
‫׳וייצר׳ הנ״ל‪ ,‬ועי״ז נעשה מדבר צין‪ ,‬היינו תמורה‪ ,‬כי צין הוא לשון ׳ציני הר‬
‫הברזל׳ היינו עצי תמר)סוכה לנ;(‪ ,‬ותמר הוא לשון תמורה והילוך‪ ,‬שתמורת יצירה‬
‫שמז‬ ‫דבש‬ ‫וזאת הברכה‬ ‫נחלי‬
‫הקדושה נעשה יצירה דקליפה ח״ו‪ ,‬ובשביל זה ענשם כי מנגד תראה ושמה‬
‫?א תבוא‪ ,‬שלא יזכו לארץ ישראל‪ ,‬כי לארץ ישראל זוכים ע״י תפילה בכה‬
‫שהוא תיקון הדיבור שעל ידו נעשה יצירה לטב כנ״ל‪.‬‬
‫)עפ״י תורה מח(‬

‫^‪ -8‬פרשת וזאת הברכה ^‬

‫)דברים לג ‪n‬‬ ‫תורה צוה לנו משה מורשה‬

‫סגולה להתמדה שיזכה להיות מתמיד בלימודו הוא להיזהר לבלי לדבר‬
‫על שום איש ישראלי‪ ,‬כי כל אהד מישראל יש לו אות בתורה כי שישים רבוא‬
‫אותיות התורה כנגד ששים רבוא נשמות ישראל)זהר שדש שיר השירים על(‪ ,‬וכשיש‬
‫הסרון באהד מישראל נמצא שיש הסרון בתורה וע״ב בודאי א״א לאהוב את‬
‫התורה כשלימות‪ ,‬אבל כשיזהר מלדבר ומלמצוא שום הסרון על שום בר‬
‫ישראל‪ ,‬נמצא שאין בהתורה שום הסרון ומום‪ ,‬אזי בודאי יאהב את התורה‬
‫מאוד ויתמיד בלימודו‪.‬‬

‫וזהו )פהליס יש ש( ׳תורת ד׳ תמימה משיבת נפש׳‪ ,‬היינו כש׳תורת ד״ היא‬

‫׳תמימה׳ בלי שום הסרון ומום דהיינו כשנזהרין לבלי לדבר ולבלי למצוא שום‬
‫חסרון בשום יהודי שהוא אות מהתורה‪ ,‬אזי היא ׳משיבת נפש׳‪ ,‬כי אז דייקא‬
‫זוכין לאהבת התורה ומרגישין טעם מתיקות התורה שמשיבה את הנפש מאחר‬
‫שאין בה שום חסרון ואז זוכין להתמדה‪.‬‬

‫)עפ״י שיחות הר״ן סימן צא(‬

 ‫דבש‬ ‫וזאת הברכה‬ ‫נחלי‬ ‫שמח‬

‫)דברים לג‬ ‫שמע ד׳ קול יהודה‬

‫בשעה שהלכו ישראל במדבר היו‬
‫עצמותיו של יהודה מגולגלין)פירש יש״י איכריו‬
‫מפפיקץ ומשגלגלי! נאיונס‪ ,‬עד שאמר משה ׳שמע ד׳‬
‫קול יהודה‪ /‬על איבריה לשפא ‪ -‬שכל‬
‫)סוטה ז‪(:‬‬ ‫עצם נכנס ונתחבר למקומו‪.‬‬
‫הנה מלכות דקדושה הוא שממליכים את השי״ת ועושים רצונו‪ ,‬וזה ע״י‬
‫דיבורי התורה הקדושה‪ ,‬שעל ידם אנו יודעים את רצונו יתברך‪ .‬אבל כשעובר‬
‫ה״ו על מצוות התורה‪ ,‬אזי מהריב את הצירוף הטוב של אותיות הדיבור ובונה‬
‫מהם צירוף רע‪ ,‬והוא נחקק על עצמותיו כמ״ש)יסזקאל ל‪ 3‬מ( ׳ותהי עונותם הקוקה‬
‫על עצמותם׳‪ ,‬ונוקם בו כמ״ש )ירמיה ה מ( ׳עונותיכם הטו אלה׳‪ .‬ועי״ז מכניסים‬
‫את הדיבור של אותו הלאו שעוברים עליו שהוא בחינת המלכות‪ ,‬לתוך‬
‫הטומאה והסט״א‪.‬‬

‫ולתקן זה הוא ע״י וידוי דברים‪ ,‬כי ע״י שמתוודה על עוונותיו‪ ,‬יוצאים‬
‫האותיות החקוקות על עצמותיו‪ ,‬ונעשה מהם הדיבור של הוידוי‪ ,‬בי הדיבור‬
‫יוצא מהעצמות כמ״ש )פהליס לה י( ׳כל עצמותי תאמרנה׳‪ ,‬ואז נחרב הבנין‬
‫והצירוף הרע שנעשה מהעוון‪ ,‬ונעשה ממנו צירוף דקדושה של דיבורי הווידוי‪.‬‬

‫אך צריך שהוידוי יהיה לפני תלמיד חכם‪ ,‬כי שלימות התיקון להשיב‬
‫המלובה להקב״ה‪ ,‬הוא כשמתבטל לגמרי אליו יתברך עד שלא יהיה לו שום‬
‫מציאות בפני עצמו‪ ,‬והתלמיד חכם הוא בחינת אין‪ ,‬שהוא מבטל את כל הישות‬
‫שלו ודבק באור האין סוף‪ ,‬שעל שם זה נקרא חכם כמ״ש )איהל>ז יק ׳והחכמה‬
‫מאין תמצא׳)עיי! ®מה נא;(‪ ,‬ע״ב ע״י וידוי דברים לפניו‪ ,‬זובים נ״ב להכלל באין‬
‫סוף‪ ,‬וכל הדיבורים וכל המלכות חוזרים ונכללים בו יתברך‪ ,‬וזהו לשון תשובה‪,‬‬
‫ששב לשרשו שהוא אור האין סוף‪.‬‬

‫וזהו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה שהיו עצמותיו של יהודה מגולגלין‪,‬‬

‫עצמותיו דייקא‪ ,‬על שם ׳ותהי עוונותם חקוקה על עצמותם׳ כנ״ל‪ ,‬ומשה זכה‬
‫לבטל כל ישותו ולהכלל בו יתברך כשלימות כמ״ש )‪3‬ממר ה ק ׳והאיש משה עניו‬
‫מאוד׳‪ ,‬ע״כ ביקש שמע ד׳ קול יהודה‪ ,‬שיזכור הקב״ה ליהודה הוידוי‬
‫שהתוודה‪ ,‬ואזי נעשה כאילו התוודה עכשיו לפני משה‪ ,‬ועי״ז נתקנו האותיות‬
‫שמט‬ ‫דבש‬ ‫וזאת הברכה‬ ‫נחלי‬
‫החקוקים על עצמותיו ויכלו לחזור למקומם‪ ,‬ועי״ז נתכןנה המלכות היינו בחינת‬
‫יהודה שממנו יצא משיח שכל מלכותו יהיה רק לגלות כבוד השי״ת‪.‬‬
‫)עפ״י תורה ד(‬

‫שמע ד׳ קול יהודה ואל עמו תביאנו‬

‫)דברים לג ‪0‬‬

‫הצדיק יש לו ממשלה בתפילתו לפעול פעולות כרצונו בבחינת‬

‫)נראשית מג‬
‫‪ 0‬׳ויוסף הוא השליט׳‪ ,‬וכמו שדרשו חז״ל)מועד קק מ!;( ׳מי מושל בי צדיק‪ /‬ועיקר‬
‫הממשלה שלו הוא להאיר את השגתו ודעתו בישראל ולעורר ליבם להשי״ת‪.‬‬
‫וזה שמע ד׳ קול יהודה‪ ,‬שהשי״ת ישמע את תפילת יהודה‪ ,‬ומהי תפילתו‪:‬‬
‫ואל עמו תביאנו‪ ,‬שיוכל להאיר דעתו בישראל‪ .‬וזהו גודל מעלת ההתקשרות‬
‫לצדיקי אמת‪ ,‬שעי״ז זוכה לקבל מהם הארה והתעוררות להשי״ת עד שישוב‬
‫)עפ״י תורה לד(‬ ‫אל ד׳ באמת‪.‬‬

‫)דברים לג י(‬ ‫ישימו קמרה באפיך‬

‫ע״י צדקה מקררין חמימות תאוות ממון וזוכה לעשות משא ומתן באמונה‬
‫ולהיות שמח בחלקו שחננו ד׳ וניצול מן הקללה של ׳בזעת אפיך תאכל לחם׳‬
‫)נראשית ג יט(‪ ,‬שהיא מתקיימת במי שמשוקע בתאוות ממון שהוא יגע תמיד ואין‬
‫לו נחת רוח מעשרו ר״ל‪.‬‬
‫כי איתא בזהר ) »‪ pr‬רכל(‪ .‬׳רוחא נחית לשכך חמימא דליבא‪ ,‬וכד נחת רוחא‪,‬‬
‫ליבא מקבל לה בחדוה דניגונא דליואי׳‪ ,‬׳רוחא׳ זה צדקה בחינת ׳רוח נדיבה׳‪,‬‬
‫והיא משככת את החמימות של התאוות ממון‪ ,‬ועי״ז ׳כד נחית רוחא‪ ,‬ליבא‬
‫מקבל לה בחדוה דניגונא דליואי׳‪ ,‬זה בחינת משא ומתן באמונה ששמח בחלקו‬
‫ואינו אץ להעשיר‪ ,‬כי נגינה זה משא ומתן כמ״ש )חהליס פא ג( ׳שאו זמרה ותנו‬
‫תוף׳‪ ,‬וחדוה זה ששמח בחלקו‪ ,‬ומוסיף הזהר שזהו בחינת קטורת‪ ,‬כי קטורת‬
‫הוא תרגום של קשר‪ ,‬היינו שמקשר חימום הלב עם הרוח שאז הוא זוכה להיות‬
‫שמח בחלקו כנ״ל‪.‬‬
‫וזהו שאמר משה רבינו ישימו קטרה כאפיך‪ ,‬שע״י הקטורת נתבטל‬
‫תאוות ממון ומשככין את הקללה של בזיעת אפיך‪ ,‬וכמ״ש )משלי נ!( ׳וקטורת‬
 ‫דבש‬ ‫וזאת הברכה‬ ‫נחלי‬ ‫שנ‬

‫ישמח לב׳‪ ,‬שע״י הקפזורת חמימות הלב של הממון נהפכת לשמחה וניגון‪ ,‬שהוא‬
‫שמח בחלקו ומודה ומהלל אותו יתברך בשיר וניגון ובו׳ בבחינת ׳חדוה דניגונא‬
‫דליואי׳‪.‬‬
‫)עפ״י תורה יג(‬

‫)דברים לג יס‬ ‫בכור שורו הדר לו‬

‫)תרגום אונקלוס(‬ ‫הדר לו‪ ,‬זיו ליה‪.‬‬
‫עיקר החיות שיש בכל הדברים שבעולם הוא השכל והחכמה האלוקית‬
‫שבו כמ״ש )קהלח ז י‪ (3‬׳החכמה תחיה׳‪ .‬וכשאדם זוכה שבכל דבר שרואה הוא‬
‫מסתכל על השכל של הדבר‪ ,‬היינו על החיות האלוקית שיש שם‪ ,‬אזי השבל‬
‫הזה מאיר לו להתקרב להשי״ת ע״י אותו הדבר‪ ,‬כי השכל הוא אור גדול כמ״ש‬
‫)שם ח( ׳חכמת אדם תאיר פניו׳‪.‬‬

‫ואפילו כשבא ח״ו למקום חושך ואפילה שרחוק מקדושתו יתברך‪ ,‬כגון‬
‫שנמצא בין הגוים או שנבשל ח״ו ונפל מעבודתו יתברך‪ ,‬אעפ״כ אם יאמין וידע‬
‫שאין חיות לשום דבר מבלעדי השי״ת‪ ,‬וגם במקומו ובמדריגתו יש שבל אלקי‪,‬‬
‫ויקשר עצמו אל השכל והחיות הזה‪ ,‬אזי יאיר לו זה השכל איך להתקרב‬
‫להשי״ת גם שם במקומו כנ״ל‪.‬‬

‫וזה מה שמשבח הכתוב את יוסף ככור שורו הדר לו‪ ,‬ככור הוא בחינת‬
‫השכל‪ ,‬כי הבכורה היא ראשית‪ ,‬בחינת החכמה שהיא ראשית הספירות כידוע‪.‬‬
‫שורו הוא לשון הסתכלות כמו ) ‪ 3‬מ מ ר » י ס ׳אשורנו ולא קרוב׳‪ .‬היינו שיוסף היה‬
‫מסתבל ומקשר עצמו בשכל של בל דבר כנ״ל‪ ,‬ועי״ז הדר לו‪ ,‬כמו שתרגם‬
‫אונקלוס זיו ליה ‪ -‬לשון אור‪ ,‬שהשכל האיר לו אפילו במצרים ‪ -‬מקום חושך‬
‫ואפילה‪ ,‬והיה יכול לעמוד בנסיון‪.‬‬
‫)עפ״י תורה א(‬
‫שנא‬ ‫דבש‬ ‫וזאת הברכה‬ ‫נחלי‬
‫שמח זבולן בצאתך ויששכר באהליך‬
‫)דברים לג יח(‬

‫)שם כס‬ ‫ויגרש מפניך אויב ויאמר השמד‬

‫זבולון ויששכר עשו שותפות‪ ,‬זבולון לחוף‬
‫ימים ישכון ויוצא לפרקמטיא בספינות‬
‫ומשתכר ונותן לתוך פיו של יששכר והם‬
‫)רש״י(‬ ‫יושבים ועוסקים בתורה‪.‬‬
‫השגת אלקות נקראת הארת פנים )ען חיים שער יד סי״ג(‪ ,‬כמשל אדם שמכיר‬
‫את חבירו ע״י ראית פניו‪ ,‬והפנים דקדושה הם אנפין נהירין בחינת שמהה‬
‫כמ״ש )חהלים טז יא('שובע שמהות את פניך‪ ,‬ולעומת זה יש פנים דסט״א שהם אנפין‬
‫חשוכין מרה שחורה‪.‬‬
‫ואלו בני ארם הנופלים בתאוות ממון ורורפים אחר פרנסתם ביניעות‬
‫גדולות‪ ,‬ואינם מאמינים שהקב״ה יכול לפרנס את האדם בסיבה קלה‪ ,‬הם‬
‫נקשרים בפנים דסט״א ‪ -‬עבודה זרה‪ ,‬וע״כ בל פרנסתם הוא בעצבות ובמרה‬
‫שחורה בבחינת)נראשיח ג יס ׳בעצבון תאבלנה׳‪ ,‬ולהיפך מי שמשאו ומתנו באמונה‬
‫ומתגבר בדעתו להיות שמח בחלקו‪ ,‬ויודע ומאמין באמת שעיקר הפרנסה‬
‫והעשירות היא מהשי״ת לבד‪ ,‬ורק שרצונו יתברך שהאדם יעשה איזה סיבה‬
‫קלה בעלמא בשביל העלאת ניצוצות הקדושה‪ ,‬הוא דבוק באור הפנים דקדושה‬
‫שהם אנפין נהירין בחינת שמחה בנ״ל‪.‬‬
‫וע״כ כשהקב״ה רוצה לגרש את אויביו של הצדיק שזכה לפנים דקדושה‪,‬‬
‫אזי הוא מפיל אותם לפנים דסט״א ‪ -‬עבודה זרה‪ ,‬היינו שנותן להם רצון‬
‫ותשוקה לרדוך תמיד אחר הממון ושאר תענוגי עולם הזה אשר אין נפילה‬
‫גדולה מזו ר״ל במ״ש )תהליס נה כל( ׳אנשי דמים ומרמה׳ ‪ -‬בעלי המחלוקת‪ ,‬׳לא‬
‫יחצו ימיהם׳‪ ,‬אינם משיגים אפילו חצי תאוותם ‪ -‬׳שאין אדם מת וחצי תאוותו‬
‫בידו׳)קהלח תה א(‪ ,‬ומכלים ימיהם ושנותיהם ברדיפה אחר מותרות‪ ,‬ואפילו בשיש‬
‫להם ממון לפי שעה‪ ,‬אין להם שום הנאה ממנו שאינם יכולים למלאת תאוותם‬
‫בחייהם‪ ,‬ובל מה שמרויחים ביותר חסר להם ביותר ואח״ב מתים בעלי חובות‪,‬‬
‫וזה הכל כדי שיהיו טרודים ויסיחו דעתם וליבם מן הצדיק‪.‬‬
‫וזהו ויגרש מפניך אויב ויאמר השמד‪ ,‬שהקב״ה יגרש את האויבים‬
‫מפניך דקדושה‪ ,‬ויאמר השמד‪ ,‬לשון שמד ‪ -‬עבודה זרה‪ ,‬היינו תאוות ממון‬
 ‫דבש‬ ‫וזאת הברכה‬ ‫נחלי‬ ‫שנב‬

‫‪ -‬פנים דסט״א‪ ,‬ובשביל זה זבולון שהיה אוהב ליששכר‪ ,‬נאמר בו שמח זבולון‪,‬‬
‫)ע־‪-‬י תייה נ ‪8‬‬ ‫היפך נ ”=יי‬

‫מ ח ק ק )דברים לג כא(‬

‫משה רבינו מלובש בכל אהד ואהד מישראל בכל איבר ואיבר ומזכיר‬
‫אותם לעשות המצוה השייכת אליהם‪ ,‬כי הרמ״ח מצוות הם כנגד רמ״ח איברים‪,‬‬
‫וע״ב נקרא משה מחנןק שהוא גימטריא רמ״ה כנגד הרמ״ה איברים‪ ,‬וכן‬
‫הגמטריא של מש״ה הוא ממוצע בין מספר שמ״ד למספר רצו״ן כי הוא עומד‬
‫תמיד להעלות הנפשות מרע שהיא ׳שמד ל׳רצוך היינו דביקות בהשי״ת‪.‬‬
‫וזאת הבחינה יש אצל הצדיקי אמת שבכל דור ודור כמו שמצינו‬
‫שהצדיקים קורין זה לזה משה כמו משה שפיר קאמרת )שנת קאס‪ ,‬וע״ב עיקר‬
‫קדושת איש הישראלי הוא ע״י התקרבות לצדיקי אמת שעי״ז מתעוררת בו‬
‫הבחינה של משה רבינו ע״ה שיוכל לצאת מבחינת שמד לרצון‪.‬‬
‫)עפ״י תורה רטו ח״א ותורה כו ח״ב(‬

‫ל )דברים לד ה(‬ ‫וימת שם משה עבד‬

‫באותה שעה היה הקב״ה בוכה )מהליס‬
‫צי מס וי מי יקום לי עם מרעים מי יתיצב‬
‫)דברים רבה יא(‬ ‫לי עם פועלי און‪.‬‬
‫דע כי ההתקשרות לצדיקים אמתיים הוא תועלת גדול מאוד מאוד‪ ,‬כי‬
‫איתא בזהר)נראשיס ח‪ (:‬עה״פ ׳ויגש אליו יהודה ובו״‪) ,‬סהליס מס ה( ׳כי הנה המלכים‬
‫נועדו עברו יחדיו׳ תרין עלמין קדישין עלמא עילאה ועלמא תתאה ובו׳ כד‬
‫מתחברן כחדא כדין כל אנפין נהירין וכל חובין אתעברו‪ ,‬והוא שיש חכמה‬
‫עילאה שהיא קוב״ה והתורה הקדושה וממנה נמשכת החכמה תתאה היינו‬
‫השכינה הקדושה שמשם יונקים כלל החכמות שבעולם‪ ,‬וצריך לחבר את כל‬
‫חכמות העולם הזה להשי״ת ולתורה שזהו יחוד קוב״ה ושכינתיה‪ ,‬ועי״ז מאיר‬
‫אור השי״ת בעולם ונמשך שפע וברכה וכל הדינים והצרות נמתקים‪ ,‬וזה פעולת‬
‫הצדיקים שע״י שיחתם וסיפורי דברים שמדברים עם המון עם כל אחד לפי‬
‫מקומו במקום שהוא בחכמה נפלאה ובמלאכה גדולה עי״ז הם מעלים ומקשרים‬
‫שנג‬ ‫דבש‬ ‫וזאת הברכה‬ ‫נחלי‬
‫את שכלם להשי״ת ומחזירים אותם בתשובה‪ .‬ובשביל זה כשהצדיק נפטר מן‬
‫העולם ח״ו יש צער גדול להשי״ת‪ ,‬כי השי״ת אינו רוצה במיתתן של רשעים‬
‫כי אם בטובתן שיחזרו בתשובה וזה היה עבודת הצדיק כנ״ל‪.‬‬
‫וזהו שאמרו חז״ל כאותה שעה היה הקכ״ה בוכה‪ ,‬וי מי יקום לי עם‬
‫מרעים מי יתיצב לי עם פועלי און‪ ,‬לי דייקא בחינת חכמה עילאה וחכמה‬
‫תתאה שהם בחינת למ״ד יו״ד‪ ,‬למ״ד היא בחינת חכמה תתאה‪ ,‬כי למ״ד מכונה‬
‫מגדל הפורח באויר )עיי! רש״י מגעה טו‪ ,(:‬וזה הבחינה יש אצל התלמיד כי עיקר‬
‫הבנת התלמיד הוא ע״י הלב כי הרב צריך לומר דברים המתיישבין על הלב‬
‫והתלמיד צריך ליתן הלב ולהתבונן במה שאמר הרב וכמ״ש )משלי יז ט!( ׳לקנות‬
‫חכמה ולב אין‪ /‬ובשעה שהתלמיד מקבל את דברי הרב ומתעלה על ידם זה‬
‫בחינת שליבו פורחת באויר‪ ,‬וזה לשון ׳תלמיד׳ ה׳למד׳ מהרב‪ ,‬וחכמה עילאה‬
‫היא בחינת יו״ד כידוע סהר משפטים קנא‪ /.‬וזהו מי יקום לי עם מרעים מי יתיצב‬
‫לי עם פועלי און‪ ,‬היינו מי יקום ויעלה ויקשר ה׳לי׳ ‪ -‬החכמה תתאה עם‬
‫החכמה עילאה‪ ,‬וזה עם מרעים‪ ,‬שהוא מעלה החכמה תתאה מכל הרעים‬
‫שבעולם ומקשרם להשי״ת‪ ,‬בי משה רבינו עליו השלום בודאי היה יכול זאת‬
‫מאוד להעלות בחינת החכמה תתאה מכל הרעים ורשעים שבעולם‪.‬‬
‫)עפ״י תורה צא ח״ב(‬

‫ויקבור אותו בגי בארץ מואב מול בית‬

‫פעור ולא ירע איש את קבורתו ער היום‬
‫)דברים לד ו(‬ ‫הז ה‬

‫)סוטה יד‪(.‬‬‫ולא ידע‪ ,‬אפילו משה לא ידע‪.‬‬

‫תא חזי‪ ,‬ביומא דשבתא כד מטא עידן‬
‫דצלותא דמנחה‪ ,‬רעוא דרעוין אשתכח‬
‫ועתיקא קדישא גליא רצון דיליה‪ ,‬וכל‬
‫דיניו מתכפיין ומשתכח רעותא וחידו‬
‫בכולא‪ ,‬ובהאי רצון אסתלק משה נביאה‬
‫מהימנא קדישא מעלמא‪ ,‬ואתטמר ביה‪.‬‬
‫)יתרו פח‪(:‬‬

‫הענין הוא כי ׳אין מלך בלא עם׳ )עיין מגלה עמוקות אופן קנה‪ /‬היינו שעיקר‬
‫המלכות הוא שהעם מקבלים אותו עליהם למלך ועושים רצונו‪ ,‬וע״כ מלכות‬
 ‫דבש‬ ‫וזאת הברכה‬ ‫נחלי‬ ‫שנד‬

‫השי״ת הוא ע״י שמקיימים את התורה הקדושה‪ ,‬ששם גילה רצונו יתברך איך‬
‫לנהוג‬
‫והנה כמו שהוא יתברך אין פוף‪ ,‬כך רצונו כביכול אין פוך‪ ,‬דהיינו שאין‬
‫לו שום ציור ומידה וגבול‪ ,‬רק שהלביש אותו ברצונות פרטיים היינו תורה‬
‫ומצוות‪ ,‬שעל ידם אנחנו יכולים לקבל עול מלכותו ולעבדו‪ .‬וזה בהינת רעוא‬
‫דרעוין ‪ -‬רצון שברצונות היינו שורש הרצון העליון שהוא נתלבש בכל‬
‫הרצונות הפרטיים שיש בכל מצוה‪ ,‬וע״י שמקיימים המצוות עי״ז נכללים‬
‫בשורש הרצון שהוא רצון שברצונות שזה תיקון כל הבריאה שהכל יחזור ויכלל‬
‫בו יתברך‪ .‬וזה פוד מה שאמרו חז״ל)מגילה לא‪ (.‬׳בכל מקום שאתה מוצא גדולתו‬
‫של הקב״ה שם אתה מוצא ענוותנותו׳‪ ,‬היינו שבתוך התורה והמצוות שהם‬
‫בחינת הרצונות הפרטיים שלו יתברך שעי״ז מקבלים מלכותו שהם בחינת‬
‫גדלותו ומלכותו יתברך בתוך הרצונות הללו אתה מוצא ענוותנותו היינו רצון‬
‫אין פוך שהוא בחינת אין כנ״ל‪.‬‬
‫ולזה משה רבינו שהמליך את הקב״ה וביטל את כל ישותו ורצונותיו עד‬
‫שנתבטל אליו לגמרי כמ״ש )שמוח ‪ tp 0‬׳ונחנו מה׳‪ ,‬וכן כתיב )‪3‬ממר יג ג( ׳והאיש‬
‫משה עניו מאוד׳‪ ,‬ע״ב זכה בשעת הפתלקותו להכלל ברעוא דרעוין‪ ,‬כלומר‬
‫ברצונו יתברך האין פוף‪ .‬אבל אם ח״ו עוברים על רצונו יתברך אזי להיפך‬
‫מכניפים את האותיות של אותו ציווי שהוא בחינת המלכות כנ״ל‪ ,‬לתוך‬
‫הטומאה והקליפות‪ ,‬ונבנים מהם צירופים רעים ר״ל‪ ,‬ואז יש כה למקטרגים‬
‫לקטרג על ישראל ח״ו‪.‬‬
‫וזהו ויקבור אותו בגי כארץ מואב מול כית פעור ולא ידע איש את‬
‫קבורתו עד היום הזה‪ ,‬ויקבור אותו בגי‪ ,‬זה בחינת אין ‪ -‬מקום שפל)נדרים‬
‫נה‪ (.‬כמ״ש)ישעיה מ ‪ 0‬׳כל גיא ינשא׳)עיי! נדרס נה‪ ,(.‬בארץ מואב זה בחינת המלכות‪,‬‬
‫כי דוד המלך בא ממואב )רש״י חעניח נח(‪ ,‬היינו שמשה רבינו נפתלק ונכלל בתוך‬
‫האין פוף‪ ,‬בתוך רצון שברצונות המלובש ברצונות הפרטיים שהם בחינת‬
‫מלכות כנ״ל‪ .‬וזהו מול בית פעור‪ ,‬שאמרו חכמינו זכרונם לברכה)פרקי דרני אליעזר‬
‫פרק מה‪ ,‬ועיין פוש׳ שומה יד‪ (.‬למה נקרא שמו פעור‪ ,‬על שם שפוער פיו לקטרג על‬
‫ישראל ר״ל‪ ,‬כי כשפוגמין במלכות אזי יש לו כה לקטרג ח״ו על עם ישראל‬
‫ולפעור פיו בדיבורים רעים ע״י האותיות שנפלו אל הטומאה ונצטרפו‬
‫בצירופים רעים כנ״ל‪ ,‬וע״י שמשה תיקן את מידת המלכות וביטל את הצירופים‬
‫שנה‬ ‫דבש‬ ‫וזאת הברכה‬ ‫נחלי‬
‫הרעים והטומאה‪ ,‬לא היה לו יכולת לפעור עוד את פיו‪ ,‬וזהו ולא ידע איש‬
‫את קבורתו‪ ,‬אפילו משה לא ידע‪ ,‬כי נתבטל לגמרי לרצון אין סוף‪.‬‬
‫)עפ״י תורה ד(‬

‫ויקבור אותו בגי בארץ מואב מול בית‬

‫)דברי ם לד ‪0‬‬ ‫פעור‬
‫)רש״י(‬ ‫לכפר על מעשה פעור‪.‬‬
‫כשיש ע״ז בעולם הרון אף בעולם )ספד ראה(‪ ,‬והכנעת הע״ז היא ע״י‬
‫הצדיקים כדאיתא בתיקו״ז )חיקו! נא‪ ,‬מח‪ (.‬׳בתרועה דאיהו רוהא איתעביר אל‬
‫אחר׳‪ ,‬פירוש שע״י הצדיק שהוא בחינת רוח כמ״ש )‪3‬ממר מ יס( ׳איש אשר רוה‬
‫בו׳‪ ,‬נסתלק אל אחר ונתגלה האמונה הקדושה‪.‬‬
‫וזה היה עבודת משה רבינו עליו השלום כל ימי חייו לגייר גרים ולהמתיק‬
‫הדינים כמו שמצינו שהשתדל לקרב את הערב‪-‬רב‪ ,‬כי ׳משה׳ בגימטריא ׳חרון‬
‫אף׳‪ ,‬כי הוא מבטל את החרון אף של הע״ז‪ ,‬וזהו שנקבר מול בית פעור‪ ,‬כדי‬
‫לבטל הע״ז שבפעור ולהמתיק את הדין מעל ישראל‪.‬‬
‫)עפ״י תורה י ורטו(‬

‫ויקבור אתו בגי ובו׳ ולא ידע איש את‬

‫)דברי ם לד ו(‬ ‫קבורתו עד היום הזה‬
‫כבר שלחה מלכות הרשעה אצל גסטרא ‪-‬‬
‫מושל של בית פעור‪ ,‬הראנו היכן משה‬
‫קבור‪ ,‬עמדו למעלה נדמה להם למטה‬
‫למטה נדמה להם למעלה‪ ,‬נחלקו לשתי‬
‫כיתות אותן שעומדים למעלה נדמה להן‬
‫למטה למטה נדמה להן למעלה‪ ,‬רבי חמא‬
‫בר חנינא אמר אף משה רבינו אינו יודע‬
‫היכן קבור כתיב הכא ולא ידע איש את‬
‫קבורתו‪ ,‬ואין איש אלא משה דכתיב‬
‫וזאת הברכה אשר ברך משה איש‬
‫)סוטה יד(‬ ‫האלקים‪.‬‬
‫הענין הוא שאפילו כשמגיע זמנו של האדם להסתלק מזה העולם והנשמה‬
‫עולה ומתדבקת במקום שעולה‪ ,‬אין זה התכלית והשלימות שתהיה דבוקה רק‬
 ‫דבש‬ ‫וזאת הברכה‬ ‫נחלי‬ ‫שנו‬

‫למעלה‪ ,‬אלא עיקר השלימות של הנשמה היא‪ ,‬שבעת שהיא עולה למעלה‬
‫תהיה למטה ג״ב‪ ,‬ע״ב צריך שישאיר אחריו בנים ותלמידים כדי שישאר דעתו‬
‫ולימודו למטה ג״ב בעת שנסתלק למעלה כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה‬
‫)נ״‪ wp 3‬׳אשר אין חליפות למר)חהליס כה נ( חד אמר בן וחד אמר תלמיד‪.‬‬
‫ועי״ז שמאיר באחרים מדעתו ושכלו נכנסין בו אורות המקיפים דהיינו‬
‫שזוכה להבין ולידע מה שלא היה מבין ויודע מתחילה )עיין מפכח ע״ז לה‪ ,(:‬כי מה‬
‫שאדם מבין ומשיג בשכלו נקרא שכל פנימי‪ ,‬ומה שאינו מבין נקרא מקיף כי‬
‫הוא מקיף סביבות השכל‪ ,‬ויש כמה בחינות במקיפים‪ ,‬וכשעוסק לדבר עם בני‬
‫אדם ומכנים בהם דעתו אזי נתיישב מוחו מההשגה שהיה לו ואז יכול להשיג‬
‫השנה עליונה יותר‪ ,‬וכך זוכה לדרגה אחר דרגה עד שזוכה למקיפים גבוהים‬
‫מאוד שהם בחינת עולם הבא‪ ,‬כי כל הזמן של כל העולם הזה מה שהיה ומה‬
‫שיהיה הוא כאין ואפס אפילו נגד רגע אחד של עולם הבא שהוא יום שכולו‬
‫ארוך)פולי! קמ‪ ,(3‬ושם אין שום זמן כי הוא בחינת למעלה מהזמן‪ ,‬רק סדר הזמנים‬
‫שיש שם הם בחינת השגות של המקיפים‪ ,‬שיש מקיפים שהם בחינת ימים ויש‬
‫מקיפים שהם בחינת שנים בחינת ׳תקופות הימים׳ ׳תקופות השנים׳‪ ,‬וזהו‬
‫תכלית הידיעה כי תכלית הידיעה אשר לא נדע )גחימת עולם יג‪ ,‬מה(‪ ,‬והוא עיקר‬
‫התענוג והשעשוע של עולם הבא כמ״ש )פהליס לא כ( ׳מה רב טובך אשר צפנת‬
‫ליראיך׳‪ ,‬אשרי מי שזוכה להשיגם‪ ,‬והחכם שבדור שמאיר דעת עליון בתלמידיו‬
‫זוכה לזה בשלימות‪.‬‬
‫וזה החכם צריך לדעת איך לקיים את תלמידיו כי יש שני בחינות בעבודת‬
‫השם דרי מעלה ודרי מטה‪ ,‬דרי מעלה היינו שנמצאים בדרגה גבוה ויש להם‬
‫השנה באלקותו יתברך‪ ,‬ודרי מטה להיפך הם מונחים במדריגה תחתונה מאוד‬
‫עד שנדמה להם שהם כ״ב רחוקים ממנו יתברך שכבר אבד נצחם ותוחלתם‬
‫מד׳‪ ,‬והצדיק צריך להראות לדרי מעלה שלפי גדלותו יתברך עד אין סוף‪ ,‬הם‬
‫אינם יודעים כלל בידיעתו וכמובא בזהר)הקדמה א;( שכשהאדם חוקר בידיעת‬
‫הבורא יתברך ועולה מדרגה לדרגה מעולם לעולם עד שמגיע אל סוף עולם‬
‫האצילות‪ ,‬כיון שמניע לשם הוא עומד נבהל ומשתומם ואומר לעצמו מה ‪ -‬מה‬
‫ידעת‪ ,‬מה אסתכלתא‪ ,‬מה פשפשתא‪ ,‬הא כולא פתים כקדמיתא‪ .‬ולדרי מטה‬
‫צריך להיפך לחזקם ולעוררם שלא יתיאשו ח״ו‪ ,‬ואפילו אם נפלו לשאול תחתיות‬
‫ח״ו עדיין הם סמוכים וקרובים אליו יתברך כי ׳מלא כל הארץ כבודו׳)ישעיה ו ג(‪,‬‬
‫וממילא יכולין עוד לחזור אליו בשלימות‪.‬‬
‫שנז‬ ‫דבש‬ ‫וזאת הברכה‬ ‫נחלי‬
‫וזח בחינת קבורת משה‪ ,‬כי איתא בזהו )שמוס פס‪ (:‬׳תא חזי ביומא דשבתא‬
‫כד מפזא עידן דצלותא דמנחח‪ ,‬רעוא דרעוין אשתכח ועתיקא קדישא גליא רצון‬
‫דיליח וכל דינין מתכפיין ומשתכח רעותא וחידו בכולא‪ ,‬ובחאי רצון אסתלק‬
‫משח נביאח מחימנא קדישא מעלמא ואתטמר ביח‪ ,‬בגין כך כתיב כיח ׳ולא‬
‫ידע איש את קבורתו׳‪ ,‬מח עתיקא קדישא טמירא מכל טמירין ולא ידעין עלאין‬
‫ותתאין‪ ,‬אוף חכא חאי נשמתא דאתטמר בחאי רצון טמיר מכל טמירין דעלמא׳‪,‬‬
‫חיינו שמשח רבינו ע״י שחאיר וחכנים דעתו בבנים ותלמידים זכח לבחינת‬
‫׳תכלית חידיעח אשר לא נדע׳‪ ,‬שזחו מח שאמרו חז״ל אף משה אינו יודע‬
‫מקום קבורתו‪ ,‬ועיקר חשלימות חיא שגם אחר חחסתלקות יחא למטח‪ ,‬ויאיר‬
‫בהם דעת איך להתקרב להשי״ת כנ״ל‪ ,‬וזה עמדו למעלה נדמה להם למטה‪,‬‬
‫שלדרי מעלה צריך לראות שהם עדיין למטה‪ ,‬ולהיפך למטה נדמה להם‬
‫למעלה‪ ,‬לדרי מטה צריך להאיר שבאמת הם למעלה‪ ,‬היינו שהם סמוכים‬
‫וקרובים אליו יתברך שיש לו נחת רוח מכל תנועה שעושים לכבודו‪ ,‬ואדרבה‬
‫בגלל שהם כ״ב רחוקים‪ ,‬ע״ב כשהם מתגברים לעשות איזו פעולה של סור מרע‬
‫או עשה טוב‪ ,‬אזי יש לו יתברך נחת רוח והתפארות מיוחדת כמ״ש בזהר)יפרו‬
‫שט‪ (.‬׳כד אתא יתרו ואמר כי עתה ידעתי כי גדול ד׳ ובו׳ כדין אתיקר ואתעלא‬
‫שמא עילאה׳‪.‬‬
‫)עפ״י תורה ז ח״ב(‬
 ‫מכתח ערכים‬
‫)לא נכתבו הערכים הנמצאים בסדר פרשיות כגון משה רבינו ויציאת מצרים(‬

‫עמ׳ רכב‬ ‫תורה לז‬ ‫ויקר‪ K‬כו מב‬ ‫אבות‬

‫רכג‬ ‫תורה נה‬ ‫ויקר‪ K‬כו מב‬
‫שמ‬ ‫תורה נח‬ ‫דברים ל‪ K‬טז‬
‫שכד‬ ‫תורה קפח‬ ‫דברים כב ב‬ ‫אבידה‬
‫ק‬ ‫תורה סג ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית מג י‪K‬‬ ‫אברהם‬
‫קצט‬ ‫שיחות הר״ן סימן פט‬ ‫שמות לג יג‬ ‫אדום‬
‫ד‬ ‫תורה ו‬ ‫בר‪ K‬שית ‪ K‬כו‬ ‫אדם‬
‫יב‬ ‫תורה לז‬ ‫בר‪ K‬שית ‪ K‬כו‬
‫יג‬ ‫שיחות הר״ן סימן שו‬ ‫בר‪ K‬שית ‪ K‬כו‬
‫עד‬ ‫תורה רסו‬ ‫בר‪ K‬שית לג יז‬
‫רמד‬ ‫תורה ק‪K‬‬ ‫במדבר יט יד‬
‫רנ‪K‬‬ ‫תורה נו‬ ‫במדבר כ‪ K‬יד‬ ‫אהבה ושלום‬
‫ה‬ ‫תורה לג‬ ‫בר‪ K‬שית ‪ K‬ד‬ ‫אהבה להשי״ת‬
‫כד‬ ‫תורה רסג ושיחות הר״ן קמג‬ ‫בר‪ K‬שית ג יח־יט‬
‫נה‬ ‫תורה פד‬ ‫בר‪ K‬שית כד ‪K‬‬
‫עט‬ ‫תורה לד‬ ‫בר‪ K‬שית לד יד‬
‫פו‬ ‫תורה נד‬ ‫בר‪ K‬שית מ‪K K‬־לב‬
‫צז‬ ‫תורה יז וחיי מוהר״ן‪ K‬ות ז‬ ‫בר‪ K‬שית מב לה‬
‫קג‬ ‫תורה לד‬ ‫בר‪ K‬שית מה יב‬
‫קלח‬ ‫תורה ה‬ ‫שמות יד בז‬
‫קפז‬ ‫תורה ע‪ K‬ח ״ב‬ ‫שמות כה ב‬
‫פו‬ ‫תורה נד‬ ‫בר‪ K‬שית מ‪K K‬־לב‬ ‫אהבה רעה‬
‫קג‬ ‫תורה לד‬ ‫בר‪ K‬שית מה יב‬
‫ה‬ ‫תורה לג‬ ‫בר‪ K‬שית ‪ K‬ד‬ ‫אהבתו יתברך‬
‫ד‬ ‫תורה ו‬ ‫בר‪ K‬שית ‪ K‬בו‬ ‫אהי״ה‬
‫יח‬ ‫תורה יט‬ ‫בר‪ K‬שית ב כ‪K‬‬ ‫אומות העולם‬
‫נ‪K‬‬ ‫תורה כה‬ ‫בר‪ K‬שית כ טז‬
‫ט‬ ‫תורה רלד ותורה רמה‬ ‫בר‪ K‬שית ‪ K‬יד‬ ‫אור‬
‫נז‬ ‫תורה עד‬ ‫בר‪ K‬שית כה יט‬
‫ל‪K‬‬ ‫תורה מט‬ ‫בר‪ K‬שית ו ו‬ ‫אור האין סוף‬
‫קמ‬ ‫תורה סד‬ ‫שמות טו ‪K‬‬
‫קפט‬ ‫תורה מ‪K‬‬ ‫שמות כז יט‬
‫רסט‬ ‫תורה מט‬ ‫במדבר כח ה‬
‫של‪K‬‬ ‫תורה כד‬ ‫דברים כה מז‬
‫עמ׳ קטז‬ ‫תורה ז ח ״ב‬ ‫שמות ג ד‬ ‫אורות מקיפים‬
‫אורייתא דעתיקא‬
‫שלז‬ ‫תורה מט‬ ‫דברים ל ב‬ ‫סתימאה‬
‫קלד‬ ‫תורה נו‬ ‫שמות יב יב‬ ‫אותיות התורה‬
‫רנח‬ ‫תורה ל‪K‬‬ ‫במדבר כג כ‪K‬‬
‫ד‬ ‫תורה יב ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית ‪K K‬‬ ‫איה‬
‫קעד‬ ‫תורה ד‬ ‫שמות כ ב‬ ‫אין סוף‬
‫קפד‬ ‫תורה כב‬ ‫שמות כד ז‬
‫רצט‬ ‫תורה רנ‪K‬‬ ‫דברים ו כה‬ ‫איש אמ ת‬
‫עז‬ ‫תורה ד ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית לד י‬ ‫אכזריות‬
‫כד‬ ‫תורה רסג ושיחות הר״ן קמג‬ ‫בר‪ K‬שית ג יח־יט‬ ‫אכילה‬
‫מג‬ ‫תורה סב ותורה קסג‬ ‫בר‪ K‬שית יב ט־יז‬
‫‪KD‬‬ ‫חיי מוהר״ן סימן תקטו‬ ‫בר‪ K‬שית כה ל‬
‫צ‬ ‫תורה יט‬ ‫בר‪ K‬שית מ‪ K‬כה‬
‫קי‪K‬‬ ‫תורה יז‬ ‫בר‪ K‬שית מט כז‬
‫קכג‬ ‫תורה עז ח ״ב‬ ‫שמות ד י‪K‬‬
‫רס‪K‬‬ ‫תורה יז‬ ‫במדבר כג כד‬
‫רצה‬ ‫תורה יט‬ ‫דברים ה ד‬
‫שג‬ ‫תורה מז‬ ‫דברים ח ט‬
‫שכה‬ ‫תורה רנז‬ ‫דברים כג כה‬
‫קנב‬ ‫תורה נז‬ ‫שמות טז כה‬ ‫אכילת שבת‬
‫עז‬ ‫תורה סו‬ ‫בר‪ K‬שית לג כ‬ ‫א־ל‬
‫טז‬ ‫תורה קפה‬ ‫בר‪ K‬שית ב ו‬ ‫אל״ף‬
‫ל‬ ‫תורה ו‬ ‫בר‪ K‬שית ‪ K‬כו‬
‫קל‪K‬‬ ‫תורה סד‬ ‫שמות י ‪ K‬־ ‪n‬‬ ‫אלקות‬
‫רה‬ ‫תורה פב ח ״ב‬ ‫שמות לה ‪K‬‬
‫רחצ‬ ‫תורה לג‬ ‫דברים ו יה‬
‫רס‬ ‫תורה לג ושיחות הר״ן סי׳ קב‬ ‫במדבר כג כ‪K‬‬
‫פ‬ ‫שיחות הר״ן סימן רס‪K‬‬ ‫בר‪ K‬שית לז ‪K‬‬ ‫אלקים‬
‫ט‬ ‫תורה רלד ותורה רמה‬ ‫בר‪ K‬שית ‪ K‬יד‬ ‫אמונה‬
‫טו‬ ‫תורה ל‪K‬‬ ‫בר‪ K‬שית ב ג‬
‫יד‬ ‫תורה ח ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית ‪ K‬ל‪K‬‬
‫ל‬ ‫תורה ב ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית ה כט‬
‫מה‬ ‫תורה ז‬ ‫בר‪ K‬שית טו ח‬
‫מה‬ ‫תורה סד‬ ‫בר‪ K‬שית יד יג‬
‫נו‬ ‫הוספות מכת״י‬ ‫בר‪ K‬שית כד סג‬
‫פ‬ ‫שיחות הר״ן סימן רס‪K‬‬ ‫בר‪ K‬שית לז ‪K‬‬
‫קב‬ ‫תורה סב והוספות מכת״י‬ ‫בר‪ K‬שית מד יה‬
 ‫עמ׳ קב‬ ‫תורה יה‬ ‫שמות ג יא‬
‫קכו‬ ‫תורה פו ח ״ב‬ ‫שמות ו ט‬
‫קלא‬ ‫תורה סד‬ ‫שמות י א־ה‬
‫קלט‬ ‫שיחות הר״ן סימן קמב‬ ‫שמות יד לא‬
‫קמ‬ ‫תורה סד‬ ‫שמות טו א‬
‫קמז‬ ‫תורה ה ח ״ב‬ ‫שמות טו יא‬
‫קנה‬ ‫תורה ז‬ ‫שמות יז יב‬
‫קנו‬ ‫תורה צא‬ ‫שמות יז יב‬
‫קסט‬ ‫תורה ח ח ״ב‬ ‫שמות יט יז‬
‫קפב‬ ‫תורה ד ח ״ב‬ ‫שמות בג יד‬
‫קצ‬ ‫תורה צד‬ ‫שמות כה יא‬
‫קצד‬ ‫תורה ז‬ ‫שמות לא יה‬
‫קצו‬ ‫תורה סב‬ ‫שמות לב א‬
‫רה‬ ‫תורה מז ותורה קנה‬ ‫שמות לד ח‬
‫רחצ‬ ‫שיחות הר״ן סימן רפט‬ ‫דברים ו ה‬
‫רטז‬ ‫תורה מד ח ״ב‬ ‫ויקרא יה ה‬
‫רב‬ ‫תורה ד ח ״ב‬ ‫ויקרא בג ג‬
‫רנג‬ ‫תורה ח ח ״ב‬ ‫במדבר בא לג‬
‫רסג‬ ‫תורה ה ח ״ב‬ ‫במדבר כד בא‬
‫רפג‬ ‫תורה מ‬ ‫במדבר לג א‬
‫רפה‬ ‫הוספות מכת״י‬ ‫דברים ב ג‬
‫רפט‬ ‫תורה יד‬ ‫דברים ד ז‬
‫רצג‬ ‫שיחות הר״ן סימן ריז‬ ‫דברים ד לט‬
‫שדם‬ ‫הוספות מכת״י‬ ‫דברים לב ח‬
‫שיב‬ ‫תורה לא‬ ‫דברם טו י‬
‫שלב‬ ‫תורה ה ח ״ב‬ ‫דברים כה נט‬
‫שנה‬ ‫תורה י ותורה רטו‬ ‫דברים לד ו‬
‫קסט‬ ‫תורה ח ח ״ב‬ ‫שמות יט יז‬ ‫אמונות כוזביות‬
‫רסג‬ ‫תורה ה ח ״ב‬ ‫במדבר כד בא‬
‫לז‬ ‫תורה מב‬ ‫בראשית ט טז‬ ‫אמונת חכמים‬
‫קצה‬ ‫תורה סא‬ ‫שמות לא יה‬
‫רכו‬ ‫תורה נז‬ ‫במדבר ו ב‬
‫רכה‬ ‫תורה בא‬ ‫במדבר ח ב‬
‫רלד‬ ‫תורה בא‬ ‫במדבר יב ז־טו‬
‫שטז‬ ‫תורה נז‬ ‫דברים יז יא‬
‫שיז‬ ‫תורה סא‬ ‫דברים יז א‬
‫שיח‬ ‫תורה סא‬ ‫דברים יז יא‬
‫עמ׳ כח‬ ‫תורה מה‬ ‫בר‪ K‬שית ד ז‬ ‫אמת‬
‫לה‬ ‫תורה ט ותורה קיב‬ ‫בר‪ K‬שית ו טז‬
‫תורה פו‬ ‫בר‪ K‬שית לב לב‬
‫עב‬ ‫תורה רנ‪K‬‬ ‫בר‪ K‬שית לב לב‬
‫עז‬ ‫תורה סו‬ ‫בר‪ K‬שית לג כ‬
‫קכד‬ ‫תורה ב ח ״ב‬ ‫שמות ד טז‬
‫ושיחות הר״ן סימן יז‬
‫קעו‬ ‫תורה ט‬ ‫שמות כ ז‬
‫קפ‪K‬‬ ‫תורה מז‬ ‫שמות כב בו‬
‫רכח‬ ‫תורה כ‪K‬‬ ‫במדבר ח ב‬
‫רצט‬ ‫תורה רנ‪K‬‬ ‫דברים ו כה‬
‫שג‬ ‫תורה מז‬ ‫דברים ח ט‬
‫שז‬ ‫תורה מז‬ ‫דברים י‪ K‬ו‬
‫רב‬ ‫תורה ח‬ ‫שמות לד ז‬ ‫אנחה‬
‫רסח‬ ‫תורה ח‬ ‫במדבר בז יה‬
‫רצ‪K‬‬ ‫חיי מוהר״ן סימן לז‬ ‫דברים ד ל‬
‫כ‪K‬‬ ‫תורה בג‬ ‫בר‪ K‬שית ג יד‬ ‫אנפין חשוכין‬
‫כ‪K‬‬ ‫תורה בג‬ ‫בר‪ K‬שית ג יד‬ ‫אנפין נהירין‬
‫קל‪K‬‬ ‫תורה סד‬ ‫שמות י ‪ K‬־ ‪n‬‬ ‫אפיקורסות‬
‫נד‬ ‫תורה ס‬ ‫בר‪ K‬שית כד ‪K‬‬ ‫אריכות ימים‬
‫קבו‬ ‫תורה פו ח ״ב‬ ‫שמות ו ט‬ ‫אריכת אפים‬
‫רה‬ ‫תורה מז ותורה קנה‬ ‫שמות לד ח‬
‫כה‬ ‫תורה מה‬ ‫בר‪ K‬שית ד ז‬ ‫ארץ ישראל‬
‫לח‬ ‫תורה מד‬ ‫בר‪ K‬שית ט טז‬
‫מ‬ ‫תורה מה‬ ‫בר‪ K‬שית יב ‪K‬‬
‫מו‬ ‫תורה רעז‬ ‫בר‪ K‬שית יג ז‬
‫מה‬ ‫תורה ז‬ ‫בר‪ K‬שית טו ח‬
‫קל‬ ‫תורה ז‬ ‫שמות ט כט‬
‫רה‬ ‫תורה מז ותורה קנה‬ ‫שמות לד ח‬
‫ריז‬ ‫תורה קכט‬ ‫ויקר‪ K‬יה כה‬
‫רלח‬ ‫תורה קכט‬ ‫במדבר יג לב‬
‫רלח‬ ‫תורה קפז‬ ‫במדבר יג לב‬
‫רמז‬ ‫תורה כ‬ ‫במדבר כ ‪ K‬־ כ‪K‬‬
‫רפב‬ ‫תורה קד‬ ‫במדבר לב יד‬
‫שג‬ ‫תורה מז‬ ‫דברים ח ט‬
‫שז‬ ‫תורה מז‬ ‫דברים י‪ K‬יב‬
‫שח‬ ‫תורה מ ח ״ב‬ ‫דברים י‪ K‬יב‬
‫שח‬ ‫תורה רלד‬ ‫דברים י‪ K‬יב‬
‫עמ׳ שלד‬ ‫תורה מד‬ ‫דברים כט ט‬
‫שמה‬ ‫תורה מה‬ ‫דברים לב נ‪ K‬־נב‬
‫סד‬ ‫תורה כט‬ ‫בר‪ K‬שית כה כ‬ ‫בגדים‬
‫פד‬ ‫תורה ד ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית לט יב‬
‫ושיחות הר״ן סימן ק‬
‫פג‬ ‫תורה סג ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית לז יב‬ ‫בהמה‬
‫ג‬ ‫תורה לח ח״‪K‬‬ ‫בר‪ K‬שית ‪K K‬‬ ‫בושה‬
‫ותורה עב ח ״ב‬
‫ד‬ ‫תורה ו‬ ‫בר‪ K‬שית ‪ K‬בו‬
‫כו‬ ‫תורה לח‬ ‫בר‪ K‬שית ג יט‬
‫ערה‬ ‫תורה כב‬ ‫במדבר כט ‪K‬‬
‫קמד‬ ‫תורה לח‬ ‫שמות טו ד‬
‫קעז‬ ‫תורה עב ח ״ב‬ ‫שמות כ יה‬
‫רו‬ ‫תורה לח‬ ‫שמות לד כט‬
‫רנ‪K‬‬ ‫תורה עב ח ״ב‬ ‫במדבר כ‪ K‬יה‬
‫של‬ ‫תורה לח‬ ‫דברים כה י‬
‫ד‬ ‫תורה ו‬ ‫בר‪ K‬שית ‪ K‬בו‬ ‫בזיונות‬
‫יה‬ ‫תורה יט‬ ‫בר‪ K‬שית ב כ‪K‬‬ ‫בחירה‬
‫קצז‬ ‫חיי מוהר״ן סימן קצז‬ ‫שמות לב יט‬
‫שיג‬ ‫תורה רכה‬ ‫דברים טו י‬ ‫בטחון‬
‫ל‪K‬‬ ‫תורה מט‬ ‫בר‪ K‬שית ו ו‬ ‫בינה‬
‫סב‬ ‫תורה מ‪K‬‬ ‫בר‪ K‬שית בז כה‬
‫עד‬ ‫תורה רסו‬ ‫בר‪ K‬שית לג יז‬
‫קפט‬ ‫תורה מ‪K‬‬ ‫שמות בז יט‬
‫רטו‬ ‫תורה מ‪K‬‬ ‫ויקר‪ K‬י ‪K‬‬
‫רסט‬ ‫תורה מט‬ ‫במדבר כה ה‬
‫קטז‬ ‫תורה ז ח ״ב‬ ‫שמות ג ד‬ ‫בית המקדש‬
‫קצה‬ ‫תורה סז ח ״ב‬ ‫שמות ל‪ K‬מז‬
‫רי‪K‬‬ ‫תורה כה‬ ‫ויקר‪ K K‬ד‬
‫רלט‬ ‫תורה ז ח ״ב‬ ‫במדבר יד יט‬
‫ס‪K‬‬ ‫תורה ‪K‬‬ ‫בר‪ K‬שית כה לד‬ ‫בכור‬
‫קה‬ ‫תורה ב‬ ‫בר‪ K‬שית מז יב‬ ‫בכור‬
‫רסד‬ ‫תורה לו‬ ‫במדבר כה ו‬ ‫בכיה‬
‫קמב‬ ‫תורה קה‬ ‫שמות טו ב‬ ‫בלבול הדעת‬
‫ט‬ ‫תורה רלד ותורה רמה‬ ‫בר‪ K‬שית ‪ K‬יד‬ ‫בלעם‬
‫רעט‬ ‫תורה מג‬ ‫במדבר ל‪ K‬יד‬
‫שי‬ ‫תורה ה ח ״ב‬ ‫דברים יד ‪K‬‬ ‫בן‬
‫קטז‬ ‫תורה ז ח ״ב‬ ‫שמות ג ד‬ ‫בן ותלמיד‬
 ‫עמ׳ מ‬ ‫תורה מח‬ ‫בר‪ K‬שית יב ‪K‬‬ ‫בנים‬
‫ערב‬ ‫תורה קנ‪K‬‬ ‫במדבר כח י‪K‬‬
‫קכה‬ ‫תורה כ‪K‬‬ ‫שמות ו ז‬
‫רלד‬ ‫תורה כ‪K‬‬ ‫במדבר יב ז־טו‬
‫עה‬ ‫תורה רסו‬ ‫בר‪ K‬שית לג יז‬ ‫בנית בית בחכמה‬
‫רכד‬ ‫תורה לב ח ״ב‬ ‫במדבר ה יד‬ ‫בעל שם טוב‬
‫רם‬ ‫תורה ד וחיי מוהר״ן סימן נח‬ ‫במדבר ל‪ K‬בג‬
‫שח‬ ‫תורה לט וחיי מוהר״ן סימן צב‬ ‫דברים י‪ K‬טו‬
‫שכב‬ ‫תורה רפ‬ ‫דברים כ‪K K‬‬
‫שלט‬ ‫תורה מו ח ״ב‬ ‫דברים ל יב‬
‫יד‬ ‫תורה ח ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית ‪ K‬ל‪K‬‬ ‫בריאת העולם‬
‫יח‬ ‫תורה יט‬ ‫בר‪ K‬שית ב כ‪K‬‬ ‫ברית מילה‬
‫כה‬ ‫תורה לז‬ ‫בר‪ K‬שית ג יט‬ ‫ברכה‬
‫נו‬ ‫הוספות מכת״י‬ ‫בר‪ K‬שית כד סג‬
‫סב‬ ‫תורה מ‪K‬‬ ‫בר‪ K‬שית בז כה‬
‫סט‬ ‫תורה כד‬ ‫בר‪ K‬שית ל ל‬
‫פ‪K‬‬ ‫תורה פ‬ ‫בר‪ K‬שית לז ב‬
‫צג‬ ‫תורה פ‬ ‫בר‪ K‬שית מ‪ K‬מג־מד‬
‫קז‬ ‫כד‬ ‫תורה‬ ‫בר‪ K‬שית מח יד‬
‫קפט‬ ‫תורה מ‪K‬‬ ‫שמות בז יט‬
‫רכז‬ ‫תורה רכג‬ ‫במדבר ו כג־כד‬
‫רנז‬ ‫תורה לו‬ ‫במדבר בג כ‬
‫שלב‬ ‫תורה ל‪K‬‬ ‫דברים טו י‬
‫של‪K‬‬ ‫תורה כד‬ ‫דברים כה מז‬
‫שנב‬ ‫תורה צ‪ K‬ח״ב‬ ‫דברים לד ה‬
‫סב‬ ‫תורה מ‪K‬‬ ‫בר‪ K‬שית בז כה‬ ‫ברכיים‬
‫קעט‬ ‫תורה י‬ ‫שמות כ‪K K‬‬ ‫גאוה‬
‫רסח‬ ‫תורה י‬ ‫במדבר בז יה‬
‫רפה‬ ‫הוספות מכת״י‬ ‫דברים ב ג‬
‫שכ‪K‬‬ ‫תורה קז‬ ‫דברים כ‪K K‬‬
‫שבג‬ ‫תורה פב ח ״ב‬ ‫דברים כ‪K K‬‬
‫נ‬ ‫תורה י‬ ‫בר‪ K‬שית כ ז‬ ‫גאווה‬
‫סד‬ ‫תורה י‬ ‫בר‪ K‬שית כט ‪K‬‬
‫פ‬ ‫שיחות הר״ן סימן רס‪K‬‬ ‫בר‪ K‬שית לז ‪K‬‬
‫קכ‪K‬‬ ‫תורה מה‬ ‫שמות ד י־י‪K‬‬ ‫גאולה‬
‫ב‬ ‫תורה יז‬ ‫בר‪ K‬שית ‪K K‬‬ ‫גרולת הבורא‬
‫ב‬ ‫תורה יז‬ ‫בר‪ K‬שית ‪K K‬‬ ‫גרולת הצריק‬
 ‫עמ׳ ב‬ ‫תורה יז‬ ‫בר‪ K‬שית ‪K K‬‬ ‫גדולת ישראל‬
‫נו‬ ‫הוספות מכת״י‬ ‫בר‪ K‬שית כד סג‬ ‫גדלות‬
‫ערה‬ ‫תורה כב‬ ‫במדבר כט ‪K‬‬ ‫גוף‬
‫קס‬ ‫תורה לג ח ״ב‬ ‫שמות יה ט‬
‫מב‬ ‫תורה נט ותורה סח‬ ‫בר‪ K‬שית יב ב‬ ‫גזילה‬
‫כח‬ ‫תורה מה‬ ‫בר‪ K‬שית ד ז‬ ‫גלות‬
‫קכ‪K‬‬ ‫תורה מה‬ ‫שמות ד י־י‪K‬‬
‫קכב‬ ‫תורה נו‬ ‫שמות ד י‬
‫רכג‬ ‫תורה נה‬ ‫ויקר‪ K‬בו מב‬
‫רפ‬ ‫תורה ד וחיי מוהר״ן סימן נח‬ ‫במדבר ל‪ K‬בג‬
‫רפט‬ ‫תורה רנ‬ ‫דברים ד ז‬
‫קמב‬ ‫תורה קה‬ ‫שמות טו ב‬ ‫גלות ה שכינה‬
‫שלח‬ ‫תורה קה‬ ‫דברים ל ב־ג‬
‫קנ‪K‬‬ ‫תורה ח ח ״ב‬ ‫שמות טז י‬ ‫גרים‬
‫קנז‬ ‫תורה רטו‬ ‫שמות יה ‪K‬‬
‫קנח‬ ‫תורה ח ח ״ב‬ ‫שמות יה ‪K‬‬
‫רנג‬ ‫תורה ח ח ״ב‬ ‫במדבר כ‪ K‬לג‬
‫רס‪K‬‬ ‫תורה יז‬ ‫במדבר בג כד‬
‫כט‬ ‫תורה ס ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית ד יב‬ ‫גשם‬
‫יז‬ ‫תורה ח‬ ‫בר‪ K‬שית ב י‬ ‫ד׳ יסודות‬
‫כג‬ ‫שיחות הר״ן סימן שח‬ ‫בר‪ K‬שית ג יז‬ ‫דאגה‬
‫קמד‬ ‫תורה לח‬ ‫שמות טו ד‬ ‫דביקות‬
‫שו‬ ‫תורה יט ח ״ב‬ ‫דברים י כ‪K‬‬
‫ק‬ ‫תורה סג ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית מג י‪K‬‬ ‫דוד המלך‬
‫קיב‬ ‫תורה עג ותורה ‪ Kp‬ח ״ב‬ ‫שמות ‪K K‬‬
‫ד‬ ‫תורה ו‬ ‫בר‪ K‬שית ‪ K‬בו‬ ‫דומם ושותק‬
‫מג‬ ‫תורה סב ותורה קסג‬ ‫בר‪ K‬שית יב ט־יז‬ ‫דיבור‬
‫צג‬ ‫תורה פ‬ ‫בר‪ K‬שית מ‪ K‬מג־מד‬
‫קכ‪K‬‬ ‫תורה מה‬ ‫שמות ד י־י‪K‬‬
‫קכב‬ ‫תורה ב ח ״ב‬ ‫שמות ד י‬
‫קכב‬ ‫תורה נו‬ ‫שמות ד י‬
‫קכד‬ ‫תורה ב ח ״ב‬ ‫שמות ד טז‬
‫ושיחות הר״ן סימן יז‬
‫קכט‬ ‫תורה י‪K‬‬ ‫שמות ז י‪K‬‬
‫קמד‬ ‫תורה לח‬ ‫שמות טו ד‬
‫קצ‬ ‫תורה צד‬ ‫שמות כה י‪K‬‬
‫רטז‬ ‫תורה עח‬ ‫ויקר‪ K‬טז טז‬
 ‫עמ׳ רכו‬ ‫תורה ב ח ״ב‬ ‫במדבר ו כג‬
‫רכז‬ ‫תורה עג ושיחות הר״ן סי׳ עה‬ ‫במדבר ו בז‬
‫רנז‬ ‫תורה יט‬ ‫במדבר כג ז‬
‫רנח‬ ‫תורה ל‪K‬‬ ‫במדבר כג כ‪K‬‬
‫רעט‬ ‫תורה מג‬ ‫במדבר ל‪ K‬יד‬
‫רפג‬ ‫תורה לד ח״‪ K‬תורה כה ח ״ב‬ ‫דברים ‪ K‬י‪K‬‬
‫ושיחות הר״ן סימן רלד‬
‫פב‬ ‫הוספות לחיי מוהר״ן‬ ‫בר‪ K‬שית לז ג‬ ‫דיבור בקדושה‬
‫כח‬ ‫תורה מה‬ ‫בר‪ K‬שית ד ז‬ ‫דיבור פגום‬
‫קכט‬ ‫תורה י‪K‬‬ ‫שמות ז י‪K‬‬ ‫דיבורי תורה‬
‫שמה‬ ‫תורה מה‬ ‫דברים לב נ‪ K‬־נב‬ ‫דיבורים פגומים‬
‫רעט‬ ‫תורה מג‬ ‫במדבר ל‪ K‬יד‬ ‫דיבורים של רשע‬
‫ט‬ ‫תורה רלד ותורה רמה‬ ‫בר‪ K‬שית ‪ K‬יד‬ ‫דיו‬
‫ל‪K‬‬ ‫תורה מט‬ ‫בר‪ K‬שית ו ו‬
‫לד‬ ‫תורה לח‬ ‫בר‪ K‬שית ו יג‬
‫נג‬ ‫תורה עו‬ ‫בר‪ K‬שית כב ‪K‬‬
‫נו‬ ‫הוספות מכת״י‬ ‫בר‪ K‬שית כד סג‬
‫נז‬ ‫תורה עד‬ ‫בר‪ K‬שית כה יט‬
‫קנח‬ ‫תורה ח ח ״ב‬ ‫שמות יה ‪K‬‬
‫קעד‬ ‫תורה ד‬ ‫שמות כ ב‬
‫קפט‬ ‫תורה מ‪K‬‬ ‫שמות כז יט‬
‫קצה‬ ‫תורה ס‪K‬‬ ‫שמות ל‪ K‬יה‬
‫רטו‬ ‫תורה מ‪K‬‬ ‫ויקר‪ K‬י ‪K‬‬
‫‪Kn‬‬ ‫תורה קצה ח״‪ K‬ותורה ב ח ״ב‬ ‫ויקר‪ K‬ז יב‬
‫קסג‬ ‫תורה רפ‬ ‫שמות יה כב‬ ‫דין תורה‬
‫נז‬ ‫תורה עד‬ ‫בר‪ K‬שית כה יט‬ ‫דינא דמסאבא‬
‫נז‬ ‫תורה עד‬ ‫בר‪ K‬שית כה יט‬ ‫דינא קדישא‬
‫סב‬ ‫תורה מ‪K‬‬ ‫בר‪ K‬שית כז כה‬ ‫דינים‬
‫קז‬ ‫תורה לז‬ ‫בר‪ K‬שית מה טז‬
‫קלו‬ ‫חיי מוהר״ן סימן תרט‬ ‫שמות יג יה‬
‫רלו‬ ‫תורה קעד‬ ‫במדבר יב יג‬
‫רסז‬ ‫תורה רמ‪K‬‬ ‫במדבר כה י‪K‬‬
‫רפה‬ ‫הוספות מכת״י‬ ‫דברים ב ג‬
‫רסט‬ ‫תורה מט‬ ‫במדבר כה ה‬ ‫דל״ת‬
‫פו‬ ‫תורה נד‬ ‫בר‪ K‬שית מ‪K K‬־לב‬ ‫דמיון‬
‫רסד‬ ‫תורה לו‬ ‫במדבר כה ו‬ ‫דמעות‬
‫ז‬ ‫תורה ד ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית ‪ K‬ה‬ ‫דעת‬
‫כד‬ ‫תורה רסג ושיחות הר״ן קמג‬ ‫בר‪ K‬שית ג יח־יט‬
 ‫עמ׳ כו‬ ‫תורה לח‬ ‫בר‪ K‬שית ג יט‬
‫פו‬ ‫תורה נד‬ ‫בר‪ K‬שית מ‪K K‬־לב‬
‫קטז‬ ‫תורה ז ח ״ב‬ ‫שמות ג ד‬
‫קכב‬ ‫תורה נו‬ ‫שמות ד י‬
‫קכה‬ ‫תורה כ‪K‬‬ ‫שמות ו ז‬
‫קמב‬ ‫תורה קה‬ ‫שמות טו ב‬
‫קב‬ ‫תורה נו‬ ‫שמות טז ד־לט‬
‫קנד‬ ‫תורה עט והוספות מכת״י‬ ‫שמות טז כט‬
‫קנח‬ ‫תורה ח ח ״ב‬ ‫שמות יח ‪K‬‬
‫קעד‬ ‫תורה ד‬ ‫שמות כ ב‬
‫קעה‬ ‫תורה נו‬ ‫שמות כ ב‬
‫רמב‬ ‫תורה ‪ K‬ח ״ב‬ ‫במדבר טז ב‬
‫רנ‪K‬‬ ‫תורה נו‬ ‫במדבר כ‪ K‬יד‬
‫רנג‬ ‫תורה ח ח ״ב‬ ‫במדבר כ‪ K‬לג‬
‫רסג‬ ‫תורה ח ח ״ב‬ ‫במדבר כד כ‬
‫ושיחות הר״ן סימן ו‬
‫רצג‬ ‫תורה קנד‬ ‫דברים ד לט‬
‫רעט‬ ‫תורה מג‬ ‫במדבר ל‪ K‬יד‬ ‫דעת דקדושה‬
‫רעט‬ ‫תורה מג‬ ‫במדבר ל‪ K‬יד‬ ‫דעת דקליפה‬
‫קטז‬ ‫תורה ז ח ״ב‬ ‫שמות ג ד‬ ‫דרי מטה‬
‫ר‪K‬‬ ‫תורה ז ח ״ב‬ ‫שמות לג כ‬
‫שו‬ ‫תורה ז ח ״ב‬ ‫דברים י יב‬
‫קטז‬ ‫תורה ז ח ״ב‬ ‫שמות ג ד‬ ‫דרי מעלה‬
‫ר‪K‬‬ ‫תורה ז ח ״ב‬ ‫שמות לג כ‬
‫שו‬ ‫תורה ז ח ״ב‬ ‫דברים י יב‬
‫שז‬ ‫תורה מז‬ ‫דברים י‪ K‬יב‬ ‫הארת פנים‬
‫שיד‬ ‫תורה ל‬ ‫דברים טז יד־טז‬
‫ב‬ ‫תורה יז‬ ‫בר‪ K‬שית ‪K K‬‬ ‫הבריאה‬
‫עו‬ ‫תורה כז‬ ‫בר‪ K‬שית לג יה‬ ‫הדרת פנים‬
‫קמ‪K‬‬ ‫תורה כז‬ ‫שמות טו ב‬
‫רי‪K‬‬ ‫תורה קצה ‪n‬״‪ K‬ותורה ב ח ״ב‬ ‫ויקר‪ K‬ז יב‬ ‫הודאה‬
‫פ‬ ‫שיחות הר״ן סימן רס‪K‬‬ ‫בר‪ K‬שית לז ‪K‬‬ ‫הוי״ה‬
‫קעד‬ ‫תורה ד‬ ‫שמות כ ב‬ ‫הוי״ה הוא האלקים‬
‫לב‬ ‫תורה ד ותורה מח ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית ו ט‬ ‫הולדה‬
‫רמו‬ ‫תורה רמה‬ ‫במדבר יט יד‬ ‫היכלי התמורות‬
‫רצב‬ ‫תורה ד‬ ‫דברים ד לה‬ ‫הכל לטובה‬
‫יז‬ ‫תורה ח‬ ‫בר‪ K‬שית ב י‬ ‫הלכה‬
‫פו‬ ‫תורה נד‬ ‫בר‪ K‬שית מ‪K K‬־לב‬
 ‫עמ׳ פח‬ ‫תורה ב ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית מ‪K K‬‬
‫וחיי מוהר״ן סימן פ‬
‫סד‬ ‫תורה י‬ ‫בר‪ K‬שית כט ‪K‬‬ ‫המחאת כף‬
‫קנה‬ ‫תורה י‬ ‫שמות יז יב‬
‫רלו‬ ‫תורה ריב‬ ‫במדבר יב ח‬
‫שלד‬ ‫תורה מד‬ ‫דברים כט ט‬
‫ל‪K‬‬ ‫תורה מט‬ ‫בר‪ K‬שית ו ו‬ ‫המתקת הדין‬
‫לז‬ ‫תורה מב‬ ‫בר‪ K‬שית ט טז‬
‫קנז‬ ‫תורה רטו‬ ‫שמות יה ‪K‬‬
‫קם‬ ‫תורה ג ח ״ב‬ ‫שמות כ‪ K‬יט‬
‫שיח‬ ‫תורה ס‪K‬‬ ‫דברים יז ‪K‬‬
‫‪K‬‬ ‫תורה יג‬ ‫בר‪ K‬שית ‪K K‬‬ ‫הנהגת הבריאה‬
‫לג‬ ‫תורה סז ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית ו ט‬ ‫הסכר‬
‫כג‬ ‫שיחות הר״ן סימן שח‬ ‫בר‪ K‬שית ג יז‬ ‫הסתכקות‬
‫ד‬ ‫תורה ו‬ ‫בר‪ K‬שית ‪ K‬בו‬ ‫הסתרה‬
‫קעז‬ ‫תורה קטו‬ ‫שמות כ יט‬
‫שמ‪K‬‬ ‫תורה נו‬ ‫דברים ל‪ K‬יה‬
‫‪K‬‬ ‫תורה יג‬ ‫בר‪ K‬שית ‪K K‬‬ ‫השגחה‬
‫עז‬ ‫תורה ד ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית לד י‬
‫ערב‬ ‫תורה ד ח ״ב‬ ‫במדבר כח בו‬
‫רלט‬ ‫תורה ל‪K‬‬ ‫במדבר יד ט‬
‫רנג‬ ‫תורה ח ח ״ב‬ ‫במדבר כ‪ K‬לג‬
‫שז‬ ‫תורה מז‬ ‫דברים י‪ K‬יב‬
‫שח‬ ‫תורה מ ח ״ב‬ ‫דברים י‪ K‬יב‬
‫שח‬ ‫תורה רלד‬ ‫דברים י‪ K‬יב‬
‫נד‬ ‫תורה ס‬ ‫בר‪ K‬שית כד ‪K‬‬ ‫השגת אלקות‬
‫קטז‬ ‫תורה ל‬ ‫שמות ג ב‬
‫קסג‬ ‫תורה ז ח ״ב‬ ‫שמות יט ג‬
‫ר‪K‬‬ ‫תורה ס‬ ‫שמות לד ‪K‬‬
‫רכח‬ ‫תורה כ‪K‬‬ ‫במדבר ח ב‬
‫רכט‬ ‫תורה ל‬ ‫במדבר י‪ K‬ח‬
‫רלד‬ ‫תורה כ‪K‬‬ ‫במדבר יב ז־טו‬
‫קסה‬ ‫תורה פב ח ״ב‬ ‫שמות יט ג‬ ‫השתוות‬
‫ריח‬ ‫תורה טו‬ ‫ויקר‪ K‬יט יד‬ ‫התבוררות‬
‫רפג‬ ‫תורה לד ח״‪ K‬תורה כה ח ״ב‬ ‫דברים ‪ K‬י‪K‬‬
‫ושיחות הר״ן סימן רלד‬
‫שב‬ ‫תורה קסט‬ ‫דברים ז יב‬
‫שי‪K‬‬ ‫שיחות הר״ן סימן ז‬ ‫דברים יד ‪K‬‬
‫עמ׳ שכט‬ ‫תורה רנט‬ ‫דברים כו יז־יח‬
‫עז‬ ‫תורה ד ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית לד י‬ ‫התגלות הרצון‬
‫ב‬ ‫תורה יז‬ ‫בר‪ K‬שית ‪K K‬‬ ‫התחזקות‬
‫ד‬ ‫תורה יב ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית ‪K K‬‬
‫ז‬ ‫תורה ד ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית ‪ K‬ה‬
‫כב‬ ‫תורה ז ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית ג טז‬
‫לב‬ ‫תורה ד ותורה מח ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית ו ט‬
‫סח‬ ‫תורה מח ותורה פה ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית כט כה‬
‫‪KY‬‬ ‫תורה כה ולו‬ ‫בר‪ K‬שית מ‪ K‬לט‬
‫רפו‬ ‫תורה עח ח ״ב‬ ‫דברים ג בג‬
‫שב‬ ‫תורה מג ח ״ב ומח ח ״ב‬ ‫דברים כ ג־ח‬
‫ושיחות הר״ן סימן קב‬
‫רטו‬ ‫תורה מ‪K‬‬ ‫ויקר‪ K‬י ‪K‬‬ ‫התלהבות‬
‫רכח‬ ‫תורה כ‪K‬‬ ‫במדבר ח ב‬ ‫התלהבות הלב‬
‫רסט‬ ‫תורה מט‬ ‫במדבר כח ה‬
‫רל‪K‬‬ ‫תורה ‪ K‬ח ״ב‬ ‫במדבר י‪ K‬כח־כט‬ ‫התמנות‬
‫ב‬ ‫תורה יז‬ ‫בר‪ K‬שית ‪K K‬‬ ‫התפארות‬
‫צז‬ ‫תורה יז וחיי מוהר״ן‪ K‬ות ז‬ ‫בר‪ K‬שית מב לה‬ ‫התפארות השי״ת‬
‫עט‬ ‫תורה לד‬ ‫בר‪ K‬שית לד יד‬ ‫התקשרות לצריקים‬
‫ערה‬ ‫תורה כב‬ ‫במדבר כט ‪K‬‬
‫קלו‬ ‫תורה רי‪K‬‬ ‫שמות יג יט‬
‫קסז‬ ‫תורה לד‬ ‫שמות יט ו‬
‫קעג‬ ‫תורה ‪ KY‬ח״ב‬ ‫שמות כ ‪K‬‬
‫קעד‬ ‫תורה ד‬ ‫שמות כ ב‬
‫קעט‬ ‫תורה י‬ ‫שמות כ‪K K‬‬
‫ריז‬ ‫תורה קכט‬ ‫ויקר‪ K‬יה כח‬
‫רלח‬ ‫תורה קכט‬ ‫במדבר יג לב‬
‫רסב‬ ‫תורה ט קיב‬ ‫במדבר כד יז‬
‫רסג‬ ‫תורה ה ח ״ב‬ ‫במדבר כד כ‪K‬‬
‫רסח‬ ‫תורה י‬ ‫במדבר בז יה‬
‫שמט‬ ‫תורה לד‬ ‫דברים לג ז‬
‫שנב‬ ‫תורה ‪ KY‬ח״ב‬ ‫דברים לד ה‬
‫שנב‬ ‫תורה רטו ‪n‬״‪ K‬ותורה כו ח ״ב‬ ‫דברים לג כ‪K‬‬
‫הת^^רות לצריקים‬
‫לז‬ ‫תורה ט ותורה קיב‬ ‫בר‪ K‬שית ו טז‬
‫נ‬ ‫תורה י‬ ‫בר‪ K‬שית כ ז‬
‫ל‬ ‫תורה ו‬ ‫בר‪ K‬שית ‪ K‬בו‬ ‫וא״ו‬
‫קג‬ ‫חיי מוהר״ן סימן תרי‬ ‫בר‪ K‬שית מד יה‬ ‫וירוי‬
 ‫עמי רפ‬ ‫תורה ד וחיי מוהר״ן סי׳ נח‬ ‫במדבר ל‪ K‬בג‬
‫שמח‬ ‫תורה ד‬ ‫דברים לג ז‬
‫שמג‬ ‫תחילת ליקוטי מוהר״ן‬ ‫דברים ל‪ K‬כ‪K‬‬ ‫זהר‬
‫קלה‬ ‫תורה נד‬ ‫שמות יג ט‬ ‫זכרון‬
‫קצד‬ ‫תורה ז‬ ‫שמות ל‪ K‬יה‬
‫רצ‬ ‫תורה לז‬ ‫דברים ד ט‬
‫פח‬ ‫תורה עט ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית מ‪K K‬‬ ‫זמן‬
‫עו‬ ‫תורה כז‬ ‫בר‪ K‬שית לג יח‬ ‫זקו‬
‫קי‪K‬‬ ‫חיי מוהר״ן סימן עז‬ ‫בר‪ K‬שית מט כד‬ ‫זריזות‬
‫קז‬ ‫תורה ז‬ ‫בר‪ K‬שית מח ב‬ ‫חולה‬
‫קמט‬ ‫תורה ‪ K‬ח ״ב‬ ‫שמות טו בו‬ ‫חולי‬
‫רטז‬ ‫תורה מד ח ״ב‬ ‫ויקר‪ K‬יה ה‬ ‫חומרות יתירות‬
‫רפב‬ ‫תורה קד‬ ‫במדבר לב יד‬ ‫חוץ לארץ‬
‫שלד‬ ‫תורה מד‬ ‫דברים כט ט‬
‫קטז‬ ‫תורה ז ח ״ב‬ ‫שמות ג ד‬ ‫חורבן בית המקרש‬
‫ט‬ ‫תורה רלד ותורה רמה‬ ‫בר‪ K‬שית ‪ K‬יד‬ ‫חושך‬
‫לה‬ ‫תורה ט ותורה קיב‬ ‫בר‪ K‬שית ו טז‬
‫נז‬ ‫תורה עד‬ ‫בר‪ K‬שית כה יט‬
‫עג‬ ‫תורה ‪K‬‬ ‫בר‪ K‬שית לג ה‬ ‫חי״ת‬
‫נט‬ ‫תורה ח‬ ‫בר‪ K‬שית כה כה‬ ‫חירוש העולם‬
‫רנג‬ ‫תורה ח ח ״ב‬ ‫במדבר כ‪ K‬לג‬
‫רנ‪K‬‬ ‫תורה עב ח ״ב‬ ‫במדבר כ‪ K‬יה‬ ‫חירושי תורה‬
‫רעח‬ ‫שיחות הר״ן סימן רב‬ ‫במדבר ל ב‬
‫רפה‬ ‫תורה כ‬ ‫דברים ג בג‬
‫קלד‬ ‫תורה נו‬ ‫שמות יב יב‬ ‫חיות אלקות‬
‫ד‬ ‫תורה יב ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית ‪K K‬‬
‫ג‬ ‫תורה לח ח״‪ K‬ותורה עב ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית ‪K K‬‬ ‫חיים‬
‫רפו‬ ‫תורה עח ח ״ב‬ ‫דברים ג בג‬
‫ג‬ ‫תורה לח ח״‪ K‬ותורה עב ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית ‪K K‬‬ ‫חיים נצחיים‬
‫יב‬ ‫תורה לז‬ ‫בר‪ K‬שית ‪ K‬בו‬ ‫חכמה‬
‫יג‬ ‫שיחות הר״ן סימן שו‬ ‫בר‪ K‬שית ‪ K‬בו‬
‫כז‬ ‫תורה נז‬ ‫בר‪ K‬שית ד ו‬
‫‪KD‬‬ ‫תורה ‪K‬‬ ‫בר‪ K‬שית כה לד‬
‫עג‬ ‫תורה ‪K‬‬ ‫בר‪ K‬שית לג ה‬
‫קמ‬ ‫תורה סד‬ ‫שמות טו ‪K‬‬
‫קפח‬ ‫תורה קיב‬ ‫שמות בו לה‬
‫קצג‬ ‫תורה כ‪K‬‬ ‫שמות ל‪ K‬ו‬
‫עמי קצה‬ ‫תורה ‪KD‬‬ ‫שמות ל‪ K‬יה‬
‫רב‬ ‫חיי מוהר״ן סימן תקעה‬ ‫שמות לד ‪K‬‬
‫רנג‬ ‫תורה ח ח ״ב‬ ‫במדבר כ‪ K‬לג‬
‫קג‬ ‫תורה לד‬ ‫בר‪ K‬שית מה יב‬ ‫חכמה ובינה‬
‫רטז‬ ‫תורה מד ח ״ב‬ ‫ויקר‪ K‬יה ה‬ ‫חכמות‬
‫קז‬ ‫תורה לז‬ ‫בר‪ K‬שית מה טז‬ ‫חכמת התורה‬
‫צ‬ ‫תורה יט‬ ‫בר‪ K‬שית מ‪ K‬כה‬ ‫חלום‬
‫סב‬ ‫תורה רעה‬ ‫בר‪ K‬שית בז ג‬ ‫חליף‬
‫מח‬ ‫תורה סד‬ ‫בר‪ K‬שית יד יג‬ ‫חלל הפנוי‬
‫קכ‪K‬‬ ‫תורה סד‬ ‫שמות ג יה‬
‫קל‪K‬‬ ‫תורה סד‬ ‫שמות י ‪ K‬־ ‪n‬‬
‫רסט‬ ‫תורה מט‬ ‫במדבר כה ה‬
‫רסט‬ ‫תורה מט‬ ‫במדבר כה ה‬ ‫חלק אלוק ממעל‬
‫חמישים שערי‬
‫קיב‬ ‫תורה עג ותורה ק‪ K‬ח ״ב‬ ‫שמות ‪K K‬‬ ‫תשובה‬
‫עג‬ ‫תורה ‪K‬‬ ‫בר‪ K‬שית לג ה‬ ‫חן‬
‫קטז‬ ‫תורה ז ח ״ב‬ ‫שמות ג ד‬ ‫חנוכה‬
‫רלט‬ ‫תורה ז ח ״ב‬ ‫במדבר יד יט‬
‫מג‬ ‫תורה נח‬ ‫בר‪ K‬שית יב ה‬ ‫חסר‬
‫נה‬ ‫תורה פד‬ ‫בר‪ K‬שית כד ‪K‬‬
‫קעד‬ ‫תורה ד‬ ‫שמות כ ב‬
‫רפט‬ ‫תורה רנ‬ ‫דברים ד ז‬ ‫חסרון הרעת‬
‫ה‬ ‫תורה ח‬ ‫בר‪ K‬שית ‪ K‬ב‬ ‫חסרונות‬
‫קבה‬ ‫תורה כ‪K‬‬ ‫שמות ו ז‬
‫רב‬ ‫תורה ח‬ ‫שמות לד ז‬
‫רסח‬ ‫תורה ח‬ ‫במדבר בז יה‬
‫מח‬ ‫תורה סד‬ ‫בר‪ K‬שית יד יג‬ ‫חקירה‬
‫קב‬ ‫תורה יה‬ ‫שמות ג י‪K‬‬ ‫חרון אף‬
‫קנז‬ ‫תורה רטו‬ ‫שמות יה ‪K‬‬
‫רט‬ ‫תורה י‪K‬‬ ‫שמות לח כ‪K‬‬ ‫ט״ל אורות‬
‫‪K‬‬ ‫תורה יג‬ ‫בר‪ K‬שית ‪K K‬‬ ‫טבע‬
‫מח‬ ‫תורה ז‬ ‫בר‪ K‬שית טו ח‬
‫קל‬ ‫תורה ז‬ ‫שמות ט כט‬
‫קצר‬ ‫תורה ז‬ ‫שמות ל‪ K‬יה‬
‫קצו‬ ‫תורה סב‬ ‫שמות לב ‪K‬‬
‫רב‬ ‫תורה ד ח ״ב‬ ‫ויקר‪ K‬בג ג‬
‫רלט‬ ‫תורה ל‪K‬‬ ‫במדבר יד ט‬
‫ט‬ ‫תורה רלד ותורה רמה‬ ‫בר‪ K‬שית ‪ K‬יד‬ ‫טהרת המח שבה‬
 ‫עמי יז‬ ‫תורה ח‬ ‫בר‪ K‬שית ב י‬ ‫טוב ורע‬
‫יח‬ ‫תורה יט‬ ‫בר‪ K‬שית ב כ‪K‬‬
‫קלה‬ ‫תורה נד‬ ‫שמות יג ט‬ ‫טוב עין‬
‫טו‬ ‫תורה כ‪K‬‬ ‫בר‪ K‬שית ב ו‬ ‫טומאה‬
‫קצב‬ ‫תורה עד ח ״ב‬ ‫טומאת מת‬
‫רצד‬ ‫תורה קנט‬ ‫דברים ד מד‬ ‫טל‬
‫רלד‬ ‫תורה כ‪K‬‬ ‫במדבר יב ז־טו‬ ‫יבום‬
‫קז‬ ‫תורה כד‬ ‫בר‪ K‬שית מה יד‬ ‫ידים‬
‫כט‬ ‫תורה נו‬ ‫בר‪ K‬שית ה כט‬
‫קפט‬ ‫תורה מ‪K‬‬ ‫שמות בז יט‬
‫פח‬ ‫תורה ב ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית מ‪K K‬‬ ‫ידיעת השי״ת‬
‫וחיי מוהר״ן סימן פ‬
‫עז‬ ‫תורה ד ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית לד י‬ ‫יום טוב‬
‫רז‬ ‫תורה סו ח״ב‬ ‫שמות לה ‪ K‬־‪n‬‬ ‫יום כיפור‬
‫רלט‬ ‫תורה ז ח ״ב‬ ‫במדבר יד יט‬
‫כט‬ ‫תורה ס ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית ד יב‬ ‫יוקר‬
‫יחוד קוב״ה‬
‫קב‬ ‫תורה סב והוספות מכת״י‬ ‫בר‪ K‬שית מד יה‬ ‫ושכינתיה‬
‫קלז‬ ‫תורה ט ותורה קיב‬ ‫שמות יד כ‪K‬‬
‫קעג‬ ‫תורה ‪ KY‬ח״ב‬ ‫שמות כ ‪K‬‬
‫קעט‬ ‫תורה י‬ ‫שמות כ‪K K‬‬
‫שנב‬ ‫תורה ‪ KY‬ח״ב‬ ‫דברים לד ה‬
‫סב‬ ‫תורה מ‪K‬‬ ‫בר‪ K‬שית בז כה‬ ‫ייו‬
‫רטו‬ ‫תורה מ‪K‬‬ ‫ויקר‪ K‬י ‪K‬‬
‫רמ‬ ‫תורה קעז‬ ‫במדבר יד כ‬
‫ג‬ ‫תורה לח ח״‪ K‬ותורה עב ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית ‪K K‬‬ ‫ימי החול‬
‫ח‬ ‫תורה י‪K‬‬ ‫בר‪ K‬שית ‪ K‬יב‬
‫ל‬ ‫תורה ב ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית ה כט‬
‫ע‪K‬‬ ‫תורה פו‬ ‫בר‪ K‬שית לב לב‬
‫קיב‬ ‫תורה עג ותורה ק‪ K‬ח ״ב‬ ‫שמות ‪K K‬‬ ‫ימי הספירה‬
‫נד‬ ‫תורה ס‬ ‫בר‪ K‬שית כד ‪K‬‬ ‫ימים‬
‫ערב‬ ‫תורה ד ח ״ב‬ ‫במדבר כה בו‬ ‫ימים טובים‬
‫רב‬ ‫תורה ד ח ״ב‬ ‫ויקר‪ K‬בג ג‬
‫רכ‪K‬‬ ‫תורה קלה‬ ‫ויקר‪ K‬בג ד‬
‫רמב‬ ‫תורה ‪ K‬ח ״ב‬ ‫במדבר טז ב‬
‫שיד‬ ‫תורה ל‬ ‫דברים טז יד־טז‬
‫קי‪K‬‬ ‫תורה יז‬ ‫בר‪ K‬שית מט בז‬ ‫יניקת הקליפות‬
‫רס‪K‬‬ ‫תורה יז‬ ‫במדבר בג כד‬
‫עמי שכב‬ ‫תורה רפ‬ ‫דברים כ‪K K‬‬
‫נז‬ ‫תורה עד‬ ‫בר‪ K‬שית כה יט‬ ‫יסורים‬
‫‪KP‬‬ ‫תורה סב ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית מג יד‬
‫קלו‬ ‫חיי מוהר״ן סימן תרט‬ ‫שמות יג יה‬
‫קלז‬ ‫תורה יג ח ״ב‬ ‫שמות יד י‬
‫קמח‬ ‫תורה בז‬ ‫שמות טו בג‬
‫קפט‬ ‫תורה מ‪K‬‬ ‫שמות בז יט‬
‫ריט‬ ‫תורה קסה‬ ‫ויקר‪ K‬יט יח‬
‫רפט‬ ‫תורה רנ‬ ‫דברים ד ז‬
‫נז‬ ‫תורה עד‬ ‫בר‪ K‬שית כה יט‬ ‫יסורים של אהבה‬
‫ק‬ ‫תורה סג ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית מג י‪K‬‬ ‫יצחק‬
‫פח‬ ‫תורה עט ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית מ‪K K‬‬ ‫יצר הרע‬
‫רסג‬ ‫תורה ח ח ״ב‬ ‫במדבר כד כ‬
‫ושיחות הר״ן סימן ו‬
‫ג‬ ‫תורה לח ‪n‬״‪ K‬ותורה עב ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית ‪K K‬‬ ‫יראה‬
‫טז‬ ‫תורה קפה‬ ‫בר‪ K‬שית ב ו‬
‫כד‬ ‫תורה רסג ושיחות הר״ן קמג‬ ‫בר‪ K‬שית ג יח־יט‬
‫ס‬ ‫תורה ח ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית כה בו‬
‫ערב‬ ‫תורה ד ח ״ב‬ ‫במדבר כה בו‬
‫צב‬ ‫תורה קב‬ ‫בר‪ K‬שית מ‪ K‬מ‬
‫צז‬ ‫תורה יז וחיי מוהר״ן‪ K‬ות ז‬ ‫בר‪ K‬שית מב לה‬
‫קי‬ ‫תורה ד ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית נט י‬
‫קכג‬ ‫תורה עז ח ״ב‬ ‫שמות ד י‪K‬‬
‫קנו‬ ‫תורה יט ח ״ב‬ ‫שמות יז יב‬
‫קעז‬ ‫שיחות הר״ן סימן קסח‬ ‫שמות כ יה‬
‫קפב‬ ‫תורה ד ח ״ב‬ ‫שמות בג יד‬
‫רו‬ ‫תורה לח‬ ‫שמות לד כט‬
‫ריח‬ ‫תורה טו‬ ‫ויקר‪ K‬יט יד‬
‫רב‬ ‫תורה יד‬ ‫ויקר‪ K‬כח יח‬
‫רכח‬ ‫תורה כ‪K‬‬ ‫במדבר ח ב‬
‫רל‪K‬‬ ‫תורה ‪ K‬ח ״ב‬ ‫במדבר י‪ K‬כח־כט‬
‫רלד‬ ‫תורה כ‪K‬‬ ‫במדבר יב ז־טו‬
‫רמג‬ ‫תורה ד ח ״ב‬ ‫במדבר יז בג‬
‫שבט‬ ‫תורה יט ח ״ב‬ ‫דברים כה יח‬
‫טז‬ ‫תורה קפה‬ ‫בר‪ K‬שית ב ו‬ ‫יראת הרוממות‬
‫ז‬ ‫תורה ד ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית ‪ K‬ה‬ ‫ירירה‬
‫ד‬ ‫תורה יב ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית ‪K K‬‬ ‫ירירה תכלית העליה‬
‫קמ‪K‬‬ ‫תורה בז‬ ‫שמות טו ב‬ ‫ישועה‬
 ‫עמי של‬ ‫תורה בז‬ ‫דברים בז ח‬
‫רסג‬ ‫תורה ה ח ״ב‬ ‫במדבר כד כ‪K‬‬ ‫ישיבה‬
‫ב‬ ‫תורה יז‬ ‫בר‪ K‬שית ‪K K‬‬ ‫ישראל‬
‫כ‬ ‫תורה ‪ K‬ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית ב כב‬
‫קעז‬ ‫תורה קטו‬ ‫שמות כ יט‬
‫ש‬ ‫תורה כ‪K‬‬ ‫דברים ז ו‬
‫שמז‬ ‫שיחות הר״ן סימן‪KY‬‬ ‫דברים לג ד‬
‫‪ p‬צ‪K‬‬ ‫תורה סז ותורה קל‪K‬‬ ‫שמות כט כב‬ ‫כבוד‬
‫ריב‬ ‫תורה ע‬ ‫ויקר‪ K‬ט ‪K‬‬
‫ריט‬ ‫תורה קל‪K‬‬ ‫ויקר‪ K‬יט לו‬
‫ד‬ ‫תורה יב ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית ‪K K‬‬ ‫כבוד ד׳‬
‫ח‬ ‫תורה י‪K‬‬ ‫בר‪ K‬שית ‪ K‬יב‬
‫רנג‬ ‫תורה ח ח ״ב‬ ‫במדבר כ‪ K‬לג‬
‫צב‬ ‫תורה קב‬ ‫בר‪ K‬שית מ‪ K‬מ‬
‫קט‬ ‫תורה נט‬ ‫בר‪ K‬שית מט ו‬
‫קט‬ ‫תורה קפ‪K‬‬ ‫בר‪ K‬שית מט ו‬
‫קנ‪K‬‬ ‫תורה ח ח ״ב‬ ‫שמות טז י‬
‫קנב‬ ‫תורה ס ח ״ב‬ ‫שמות טז י‬ ‫כבוד התורה‬
‫כח‬ ‫תורה מה‬ ‫בר‪ K‬שית ד ז‬ ‫כ״ח אתוון‬
‫מ‬ ‫תורה מה‬ ‫בר‪ K‬שית יב ‪K‬‬
‫יד‬ ‫תורה ח ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית ‪ K‬ל‪K‬‬ ‫כה ה מדמ ה‬
‫פו‬ ‫תורה נד‬ ‫בר‪ K‬שית מ‪K K‬־לב‬
‫קסט‬ ‫תורה ח ח ״ב‬ ‫שמות יט יז‬
‫רי‪K‬‬ ‫תורה כה‬ ‫ויקר‪ K K‬ד‬
‫רנג‬ ‫תורה ח ח ״ב‬ ‫במדבר כ‪ K‬לג‬
‫ריב‬ ‫תורה ע‬ ‫ויקר‪ K‬ט ‪K‬‬ ‫כה המושך‬
‫ריב‬ ‫תורה ע‬ ‫ויקר‪ K‬ט ‪K‬‬ ‫כה המכריח‬
‫‪K‬‬ ‫תורה יג‬ ‫בר‪ K‬שית ‪K K‬‬ ‫כה הראות‬
‫נה‬ ‫תורה פד‬ ‫בר‪ K‬שית כד ‪K‬‬ ‫כיסובין‬
‫קצג‬ ‫תורה ל‪K‬‬ ‫שמות ל‪ K‬יז‬
‫רנח‬ ‫תורה ל‪K‬‬ ‫במדבר בג כ‪K‬‬
‫סב‬ ‫תורה רעה‬ ‫בר‪ K‬שית בז ג‬ ‫כלי ביהמ״ק‬
‫נד‬ ‫תורה ס‬ ‫בר‪ K‬שית כד ‪K‬‬ ‫כלים‬
‫ערב‬ ‫תורה ד ח ״ב‬ ‫במדבר כה בו‬
‫פט‬ ‫תורה לד‬ ‫בר‪ K‬שית מ‪ K‬ו‬
 ‫עמ׳ קי‬ ‫תורה ד ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית נט י‬
‫תורה עג ושיחות הר״ן סימן עה רכז‬ ‫במדבר ו בז‬
‫רמג‬ ‫תורה ד ח ״ב‬ ‫במדבר יז כג‬
‫רנז‬ ‫תורה לו‬ ‫במדבר כג כ‬
‫צז‬ ‫תורה יז וחיי מוהר״ן‪ K‬ות ז‬ ‫בר‪ K‬שית מב לה‬ ‫כסילות השכל‬
‫כז‬ ‫תורה נז‬ ‫בר‪ K‬שית ד ו‬ ‫כעס‬
‫מב‬ ‫תורה נט ותורה סח‬ ‫בר‪ K‬שית יב ב‬
‫קנב‬ ‫תורה נז‬ ‫שמות טז כה‬
‫רה‬ ‫תורה מז ותורה קנה‬ ‫שמות לד ח‬
‫לד‬ ‫תורה לח‬ ‫בר‪ K‬שית ו יג‬ ‫כף חוב‬
‫קפה‬ ‫תורה לג‬ ‫שמות כד ז‬ ‫ככיית היצר‬
‫ערב‬ ‫תורה ד ח ״ב‬ ‫במדבר כה כו‬ ‫כ כי ת ת‬
‫קלז‬ ‫תורה רנ‪K‬‬ ‫שמות יד יד‬
‫קלט‬ ‫שיחות הר״ן סימן קמב‬ ‫שמות יד ל‪K‬‬
‫רס‬ ‫תורה לג ושיחות הר״ן סימן קב‬ ‫במדבר כג כ‪K‬‬
‫רפג‬ ‫תורה מ‬ ‫במדבר לג ‪K‬‬
‫שדם‬ ‫הוספות מכת״י‬ ‫דברים לב ח‬
‫שנה‬ ‫תורה י ותורה רטו‬ ‫דברים לד ו‬
‫קצה‬ ‫תורה ד‬ ‫שמות לב לב‬ ‫ככרת עוונות‬
‫קצט‬ ‫שיחות הר״ן סימן פט‬ ‫שמות לג יג‬
‫ד‬ ‫תורה ו‬ ‫בר‪ K‬שית ‪ K‬כו‬ ‫כתר‬
‫קפח‬ ‫תורה עח ותורה רכה‬ ‫שמות כה כ‬ ‫לב‬
‫רמב‬ ‫תורה ‪ K‬ח ״ב‬ ‫במדבר טז ב‬
‫רצג‬ ‫תורה קנד‬ ‫דברם ד לט‬
‫רצה‬ ‫תורה יט‬ ‫דברים ה ד‬
‫ל‪K‬‬ ‫תורה כד ח״‪ K‬ותורה כד ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית ו ו‬ ‫לב נשבר‬
‫עג‬ ‫תורה ‪K‬‬ ‫בר‪ K‬שית לג ה‬ ‫לבנה‬
‫פ‬ ‫שיחות הר״ן סימן רס‪K‬‬ ‫בר‪ K‬שית לז ‪K‬‬
‫קצד‬ ‫תורה ז‬ ‫שמות ל‪ K‬יה‬ ‫לוחות‬
‫רט‬ ‫תורה י‪K‬‬ ‫שמות לח כ‪K‬‬ ‫ל״ט מלאכות‬
‫רמד‬ ‫תורה ק‪K‬‬ ‫במדבר יט יד‬ ‫לימור בעיון‬
‫שיח‬ ‫תורה נו‬ ‫דברים יז יט‬ ‫לימור תורה בכה‬
‫קנט‬ ‫תורה עט ח ״ב‬ ‫שמות יה ‪K‬‬ ‫למעלה מהזמן‬
‫רצ‬ ‫תורה עט ח ״ב‬ ‫דברים ד ל‬
‫פח‬ ‫תורה עט ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית מ‪K K‬‬
‫ג‬ ‫תורה לח ח״‪ K‬ותורה עב ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית ‪K K‬‬ ‫לעתיר לבוא‬
‫ה‬ ‫תורה לג‬ ‫בר‪ K‬שית ‪ K‬ד‬
 ‫עמי יח‬ ‫תורה יט‬ ‫בר‪ K‬שית ב כ‪K‬‬ ‫לשון העמים‬
‫יח‬ ‫תורה יט‬ ‫בר‪ K‬שית ב כ‪K‬‬ ‫לשון הקודש‬
‫רכו‬ ‫תורה ב ח ״ב‬ ‫במדבר ו כג‬
‫רנז‬ ‫תורה יט‬ ‫במדבר בג ז‬
‫רצה‬ ‫תורה יט‬ ‫דברים ה ד‬
‫פו‬ ‫תורה נד‬ ‫בר‪ K‬שית מ‪K K‬־לב‬ ‫לשון הרע‬
‫רנז‬ ‫תורה יט‬ ‫במדבר בג ז‬ ‫לשון תרגום‬
‫ד‬ ‫תורה יב ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית ‪K K‬‬ ‫מאמר סתום‬
‫פו‬ ‫תורה נד‬ ‫בר‪ K‬שית מ‪K K‬־לב‬ ‫מרמה‬
‫קסט‬ ‫תורה ח ח ״ב‬ ‫שמות יט יז‬
‫רנז‬ ‫תורה לו‬ ‫במדבר בג כ‬ ‫מוח‬
‫ט‬ ‫תורה רלד ותורה רמה‬ ‫בר‪ K‬שית ‪ K‬יד‬ ‫מוחין רגרלות‬
‫נג‬ ‫תורה עו‬ ‫בר‪ K‬שית כב ‪K‬‬
‫ט‬ ‫תורה רלד ותורה רמה‬ ‫בר‪ K‬שית ‪ K‬יד‬ ‫מוחין רקטנות‬
‫נג‬ ‫תורה עו‬ ‫בר‪ K‬שית כב ‪K‬‬
‫קי‪K‬‬ ‫תורה יז‬ ‫בר‪ K‬שית מט בז‬ ‫מזבח‬
‫רס‪K‬‬ ‫תורה יז‬ ‫במדבר בג כד‬
‫ס‬ ‫תורה ח ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית כה בו‬ ‫מזונא רגופא‬
‫ס‬ ‫תורה ח ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית כה בו‬ ‫מזונא רנ שמתא‬
‫קח‬ ‫תורה ט ותורה קיב‬ ‫בר‪ K‬שית מה כב‬ ‫מזל‬
‫עו‬ ‫תורה כז‬ ‫בר‪ K‬שית לג יה‬ ‫מחלוקת‬
‫צז‬ ‫תורה יז וחיי מוהר״ן‪ K‬ות ז‬ ‫בר‪ K‬שית מב לה‬
‫קט‬ ‫תורה קפ‪K‬‬ ‫בר‪ K‬שית מט ו‬
‫קלז‬ ‫תורה יג ח ״ב‬ ‫שמות יד י‬
‫קלז‬ ‫תורה רנ‪K‬‬ ‫שמות יד יד‬
‫קב‬ ‫תורה נו‬ ‫שמות טז ד־לט‬
‫רנ‪K‬‬ ‫תורה נו‬ ‫במדבר כ‪ K‬יד‬
‫מחלוקת‬
‫רסז‬ ‫תורה רמ‪K‬‬ ‫במדבר כה י‪K‬‬ ‫בין העריקים‬
‫מחלוקת‬
‫קב‬ ‫תורה נו‬ ‫שמות טז ד־לט‬ ‫לשם שמים‬
‫רנ‪K‬‬ ‫תורה נו‬ ‫במדבר כ‪ K‬יד‬
‫רסז‬ ‫תורה רמ‪K‬‬ ‫במדבר כה י‪K‬‬
‫מחלוקת‬
‫סה‬ ‫תורה יב‬ ‫בר‪ K‬שית כט י‪K‬‬ ‫ע ל העריקים‬
‫רמז‬ ‫תורה כ‬ ‫במדבר כ ‪ K‬־ כ‪K‬‬
‫פ‬ ‫תורה רכה‬ ‫בר‪ K‬שית לז ‪K‬‬
‫עמי שכ‪K‬‬ ‫ח ״מ סימן תב‬ ‫דברים כ יט‬
‫ט‬ ‫תורה רלד ותורה רמה‬ ‫בר‪ K‬שית ‪ K‬יד‬ ‫מחשבה‬
 ‫נג‬ ‫תורה עו‬ ‫בר‪ K‬שית כב ‪K‬‬
‫צג‬ ‫תורה פ‬ ‫בר‪ K‬שית מ‪ K‬מג־מד‬
‫רכז‬ ‫תורה עג ושיחות הר״ן סימן עה‬ ‫במדבר ו כז‬
‫לה‬ ‫תורה ט ותורה קיב‬ ‫בר‪ K‬שית ו טז‬ ‫מחשבות זרות‬
‫לח‬ ‫תורה מד‬ ‫בר‪ K‬שית ט טז‬
‫צג‬ ‫תורה פ‬ ‫בר‪ K‬שית מ‪ K‬מג־מד‬
‫רנג‬ ‫תורה ח ח ״ב‬ ‫במדבר כ‪ K‬לג‬
‫רסד‬ ‫תורה לו‬ ‫במדבר כה ו‬
‫שלד‬ ‫תורה מד‬ ‫דברים כט ט‬
‫רסט‬ ‫תורה מט‬ ‫במדבר כה ה‬ ‫מחשבות טובות‬
‫רסט‬ ‫תורה מט‬ ‫במדבר כה ה‬ ‫מחשבות רעות‬
‫קלז‬ ‫תורה רנ‪K‬‬ ‫שמות יד יד‬ ‫מחשבות של כפירות‬
‫ח‬ ‫תורה י‪K‬‬ ‫בר‪ K‬שית ‪ K‬יב‬ ‫מט״ט‬
‫רלח‬ ‫תורה קפז‬ ‫במדבר יג לב‬ ‫מירח כנגר מירח‬
‫ל‪K‬‬ ‫תורה מט‬ ‫בר‪ K‬שית ו ו‬ ‫מירות‬
‫ריט‬ ‫תורה קל‪K‬‬ ‫ויקר‪ K‬יט לו‬ ‫מיתה‬
‫עד‬ ‫תורה רסו‬ ‫בר‪ K‬שית לג יז‬ ‫מיתת הבהמות‬
‫קלה‬ ‫תורה נד‬ ‫שמות יג ט‬ ‫מיתת הלב‬
‫כ‬ ‫תורה ‪ K‬ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית ב כב‬ ‫מלאכים‬
‫קכח‬ ‫תורה ה ח ״ב‬ ‫שמות ז ד‬
‫תורה ‪ K‬ח ״ב‬ ‫שמות יט כ‪K‬‬
‫רמז‬ ‫תורה כ‬ ‫במדבר כ ‪ K‬־ כ‪K‬‬
‫שטז‬ ‫תורה נז‬ ‫דברים יז י‪K‬‬
‫פט‬ ‫תורה לד‬ ‫בר‪ K‬שית מ‪ K‬ו‬ ‫מלאפו״ם‬
‫כט‬ ‫תורה ס ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית ד יב‬ ‫מלחמה‬
‫קה‬ ‫תורה ב‬ ‫בר‪ K‬שית מז יב‬
‫פג‬ ‫תורה רלד‬ ‫בר‪ K‬שית לז ז‬ ‫מלך‬
‫ק‬ ‫תורה סג ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית מג י‪K‬‬
‫טו‬ ‫תורה ל‪K‬‬ ‫בר‪ K‬שית ב ג‬ ‫מלכות‬
‫מו‬ ‫תורה ל‬ ‫בר‪ K‬שית יד ‪K‬‬
‫קכג‬ ‫תורה עז ח ״ב‬ ‫שמות ד י‪K‬‬
‫קמד‬ ‫תורה לח‬ ‫שמות טו ד‬
‫רמ‪K‬‬ ‫תורה מט‬ ‫במדבר טו לח‬
‫רסט‬ ‫תורה מט‬ ‫במדבר כה ה‬
‫שה‬ ‫תורה ריט‬ ‫דברים י יב‬
‫שיח‬ ‫תורה נו‬ ‫דברים יז יט‬
‫דש‬ ‫תורה פד ח ״ב‬ ‫דברים ח י‪K‬־יח‬ ‫מלכות רסט״א‬
 ‫עמי מו‬ ‫תורה ל‬ ‫בר‪ K‬שית יד ‪K‬‬
‫עג‬ ‫תורה ‪K‬‬ ‫בר‪ K‬שית לג ה‬
‫קעד‬ ‫תורה ד‬ ‫שמות כ ב‬
‫רסד‬ ‫תורה לו‬ ‫במדבר כה ו‬
‫שכח‬ ‫תורה נו‬ ‫דברים כה יח‬
‫דש‬ ‫תורה פד ח ״ב‬ ‫דברים ח י‪K‬־יח‬ ‫מלכות דקדושה‬
‫עג‬ ‫תורה ‪K‬‬ ‫בר‪ K‬שית לג ה‬
‫קעד‬ ‫תורה ד‬ ‫שמות כ ב‬
‫רסד‬ ‫תורה לו‬ ‫במדבר כה ו‬
‫רם‬ ‫תורה ד וחיי מוהר״ן סימן נח‬ ‫במדבר ל‪ K‬בג‬
‫שכח‬ ‫תורה נו‬ ‫דברים כה יח‬
‫כ‪K‬‬ ‫תורה כג‬ ‫בר‪ K‬שית ג יד‬ ‫ממון‬
‫מו‬ ‫תורה ל‬ ‫בר‪ K‬שית יד ‪K‬‬ ‫ממון‬
‫נ‪K‬‬ ‫תורה כה‬ ‫בר‪ K‬שית כ טז‬
‫נד‬ ‫תורה ס‬ ‫בר‪ K‬שית כד ‪K‬‬
‫ע‬ ‫תורה סט‬ ‫בר‪ K‬שית ל‪ K‬טז‬
‫קפ‪K‬‬ ‫תורה מז‬ ‫שמות כב כו‬
‫ר‪K‬‬ ‫תורה ס‬ ‫שמות לד ‪K‬‬
‫רכט‬ ‫תורה ל‬ ‫במדבר י‪ K‬ח‬
‫כב‬ ‫תורה ז ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית ג טז‬ ‫ממ שלה‬
‫קטר‬ ‫תורה כז ח ״ב‬ ‫שמות ב י‪K‬‬ ‫מנהיג‬
‫קטז‬ ‫תורה ז ח ״ב‬ ‫שמות ג ד‬
‫קב‬ ‫תורה יח‬ ‫שמות ג י‪K‬‬
‫נז‬ ‫תורה עד‬ ‫בר‪ K‬שית כה יט‬ ‫מניעות‬
‫סח‬ ‫תורה מח ותורה פה ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית כט כה‬
‫קיד‬ ‫תורה מו ח ״ב‬ ‫שמות ‪ K‬יד‬
‫ושיחות הר״ן סימן קמו‬
‫קמח‬ ‫תורה כז‬ ‫שמות טו כג‬
‫קעז‬ ‫תורה קטו‬ ‫שמות כ יט‬
‫שלט‬ ‫תורה מו ח ״ב‬ ‫דברים ל יב‬
‫קמד‬ ‫תורה לח‬ ‫שמות טו ד‬ ‫מנצכ״ך‬
‫צג‬ ‫תורה פ‬ ‫בר‪ K‬שית מ‪ K‬מג‬ ‫מסירת נכש‬
‫רסו‬ ‫תורה ריג‬ ‫במדבר כה י‪K‬‬ ‫מסתור‬
‫שיג‬ ‫תורה נו‬ ‫דברים טז ג‬ ‫מצה‬
‫ה‬ ‫תורה לג‬ ‫בר‪ K‬שית ‪ K‬ד‬ ‫מצוות‬
‫לב‬ ‫תורה ד ותורה מח ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית ו ט‬
‫סט‬ ‫תורה כד‬ ‫בר‪ K‬שית ל ל‬
‫קכז‬ ‫תורה כב ‪n‬״‪ K‬ותורה נט ח ״ב‬ ‫שמות ו י‬
 ‫עמי קעו‬ ‫תורה ה‬ ‫שמות כ ח‬
‫רעז‬ ‫תורה ה‬ ‫במדבר ל ב‬
‫שלו‬ ‫תורה כב‬ ‫דברים כט כה‬
‫שנג‬ ‫תורה ד‬ ‫דברים לד ו‬
‫קנו‬ ‫תורה יט ח ״ב‬ ‫שמות יז יב‬ ‫מצוות מע שיות‬
‫לה‬ ‫תורה יד‬ ‫בר‪ K‬שית ו יד‬ ‫מצורע‬
‫מח‬ ‫תורה ז‬ ‫בר‪ K‬שית טו ח‬ ‫מצרים‬
‫קלד‬ ‫תורה נו‬ ‫שמות יב יב‬ ‫מקומות הנמוכים‬
‫קטז‬ ‫תורה ז ח ״ב‬ ‫שמות ג ד‬ ‫מקיפים‬
‫תורה קפט ח״‪ K‬ותורה כ״ד ח׳׳ב כב‬ ‫בר‪ K‬שית ג יד‬ ‫מרה שחורה‬
‫קמח‬ ‫תורה בז‬ ‫שמות טו בג‬ ‫מרירות‬
‫רמד‬ ‫תורה יג‬ ‫במדבר יט יד‬ ‫מרכבה‬
‫קסג‬ ‫תורה רפ‬ ‫שמות יה כב‬ ‫מ שא ומתן‬
‫קצו‬ ‫תורה סב‬ ‫שמות לב ‪K‬‬
‫שכב‬ ‫תורה רפ‬ ‫דברים כ‪K K‬‬
‫רחצ‬ ‫תורה רי‬ ‫דברים ו ה‬ ‫משא ומתן באמונה‬
‫שכב‬ ‫תורה רפ‬ ‫דברים כ‪K K‬‬
‫נד‬ ‫תורה ס‬ ‫בר‪ K‬שית כד ‪K‬‬ ‫משה רבינו‬
‫קי‬ ‫ס‬ ‫תורה‬ ‫בר‪ K‬שית מט טו‬
‫ר‪K‬‬ ‫תורה ז ח ״ב‬ ‫שמות לג כ‬
‫רנ‪K‬‬ ‫תורה עב ח ״ב‬ ‫במדבר כ‪ K‬יה‬
‫רעט‬ ‫תורה מג‬ ‫במדבר ל‪ K‬יד‬
‫שמ‬ ‫תורה נח‬ ‫דברים ל‪ K‬טז‬
‫שנב‬ ‫תורה רטו ח״‪ K‬ותורה בו ח ״ב‬ ‫דברים לג כ‪K‬‬
‫קצה‬ ‫תורה סז ח ״ב‬ ‫שמות ל‪ K‬מז‬ ‫משכן‬
‫רט‬ ‫תורה י‪K‬‬ ‫שמות לח כ‪K‬‬
‫ריב‬ ‫תורה ע‬ ‫ויקר‪ K‬ט ‪K‬‬
‫קה‬ ‫תורה ב‬ ‫בר‪ K‬שית מז יב‬ ‫משבט‬
‫קעז‬ ‫תורה קטו‬ ‫שמות כ יט‬
‫קפב‬ ‫תורה ח ח ״ב‬ ‫שמות בג ט‬
‫ריח‬ ‫תורה טו‬ ‫ויקר‪ K‬יט יד‬
‫שב‬ ‫תורה קסט‬ ‫דברים ז יב‬
‫יד‬ ‫תורה ח ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית ‪ K‬ל‪K‬‬ ‫מתן תורה‬
‫רצז‬ ‫תורה קנג‬ ‫דברים ה ד‬
‫רפו‬ ‫תורה עח ח ״ב‬ ‫דברים ג בג‬ ‫מתנת חינם‬
‫יד‬ ‫תורה ח ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית ‪ K‬ל‪K‬‬ ‫נבואה‬
‫קסט‬ ‫תורה ח ח ״ב‬ ‫שמות יט יז‬
‫עמי רל‪K‬‬ ‫תורה ‪ K‬ח ״ב‬ ‫במדבר י‪ K‬כח־כט‬
‫רלו‬ ‫תורה ריב‬ ‫במדבר יב ח‬
‫רנג‬ ‫תורה ח ח ״ב‬ ‫במדבר כ‪ K‬לג‬
‫רעז‬ ‫תורה ה‬ ‫במדבר ל ב‬
‫שז‬ ‫תורה ח ח ״ב‬ ‫דברים י כב‬
‫רכח‬ ‫תורה ל‪ K‬ח ״ב‬ ‫במדבר ז ט‬ ‫נגינה‬
‫ה‬ ‫תורה לג‬ ‫בר‪ K‬שית ‪ K‬ד‬ ‫נגלה שבתורה‬
‫קסו‬ ‫תורה טו‬ ‫שמות יט ו‬
‫קטו‬ ‫תורה בז ח ״ב‬ ‫שמות ב י‪K‬‬ ‫נדר‬
‫רכו‬ ‫תורה נז‬ ‫במדבר ו ב‬
‫עג‬ ‫תורה ‪K‬‬ ‫בר‪ K‬שית לג ה‬ ‫נו״ן‬
‫קלז‬ ‫תורה ט ותורה קיב‬ ‫שמות יד כ‪K‬‬ ‫נוסח התפילה‬
‫קפז‬ ‫תורה ‪ KV‬ח ״ב‬ ‫שמות כה ב‬ ‫נועם העליון‬
‫כב‬ ‫תורה קפט ח״‪ K‬ותורה כ״ד ח׳׳ב‬ ‫בר‪ K‬שית ג יד‬ ‫נחש‬
‫כט‬ ‫תורה נו‬ ‫בר‪ K‬שית ה כט‬
‫קנו‬ ‫תורה ‪KY‬‬ ‫שמות יז יב‬ ‫נטילת ידיים‬
‫לז‬ ‫תורה מב‬ ‫בר‪ K‬שית ט טז‬ ‫ניגון‬
‫סט‬ ‫תורה רלז‬ ‫בר‪ K‬שית כט לד‬
‫פג‬ ‫תורה סג ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית לז יב‬
‫ק‬ ‫תורה סג ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית מג י‪K‬‬
‫קמ‬ ‫תורה סד‬ ‫שמות טו ‪K‬‬
‫ק‬ ‫תורה סג ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית מג י‪K‬‬ ‫ניגון של ארץ ישראל‬
‫קכח‬ ‫תורה ה ח ״ב‬ ‫שמות ז ד‬ ‫ניסן‬
‫ק‬ ‫תורה סג ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית מג י‪K‬‬ ‫ניצוצות הקדושה‬
‫קצ‬ ‫תורה צד‬ ‫שמות כה י‪K‬‬
‫שכב‬ ‫תורה רפ‬ ‫דברים כ‪K K‬‬
‫קב‬ ‫תורה סב והוספות מכת״י‬ ‫בר‪ K‬שית מד יה‬ ‫נס‬
‫קל‬ ‫תורה ז‬ ‫שמות ט כט‬
‫כ‬ ‫תורה ‪ K‬ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית ב כב‬ ‫נסיון‬
‫פה‬ ‫שיחות הר״ן סימן קיד וקטו‬ ‫בר‪ K‬שית לט יב‬
‫‪KY‬‬ ‫תורה כה ולו‬ ‫בר‪ K‬שית מ‪ K‬לט‬
‫קד‬ ‫שיחות הר״ן סימן פה‬ ‫בר‪ K‬שית מו‪K‬‬ ‫נסיעה‬
‫רפג‬ ‫תורה מ‬ ‫במדבר לג ‪K‬‬
‫קיד‬ ‫תורה מו ח ״ב‬ ‫שמות ‪ K‬יד‬ ‫נסיעה לצדיק‬
‫ושיחות הר״ן סימן קמו‬
‫ריב‬ ‫תורה ע‬ ‫ויקר‪ K‬ט ‪K‬‬
‫רלג‬ ‫תורה לח ח ״ב‬ ‫במדבר יב ג‬ ‫נסיעת הצדיק‬
‫ה‬ ‫תורה לג‬ ‫בר‪ K‬שית ‪ K‬ד‬ ‫נסתר שבתורה‬
 ‫עמי קסו‬ ‫תורה טו‬ ‫שמות יט ו‬
‫ז‬ ‫תורה ד ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית ‪ K‬ה‬ ‫נפילה‬
‫‪KY‬‬ ‫תורה כה ולו‬ ‫בר‪ K‬שית מ‪ K‬לט‬
‫יב‬ ‫תורה לז‬ ‫בר‪ K‬שית ‪ K‬כו‬ ‫נפש‬
‫יח‬ ‫תורה נו‬ ‫בר‪ K‬שית ב יט‬
‫מב‬ ‫תורה נט ותורה סח‬ ‫בר‪ K‬שית יב ב‬
‫קט‬ ‫תורה נט‬ ‫בר‪ K‬שית מט ו‬
‫‪ p‬צ‪K‬‬ ‫תורה סז ותורה קל‪K‬‬ ‫שמות כט כב‬
‫קצג‬ ‫תורה ל‪K‬‬ ‫שמות ל‪ K‬יז‬
‫שכו‬ ‫תורה סח‬ ‫דברים כד טו‬
‫ד‬ ‫תורה ו‬ ‫בר‪ K‬שית ‪ K‬כו‬ ‫נקודה עליונה‬
‫ל‬ ‫תורה ו‬ ‫בר‪ K‬שית ‪ K‬כו‬ ‫נקודה תחתונה‬
‫ס‬ ‫תורה ח ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית כה כו‬ ‫נקודות טובות‬
‫שג‬ ‫תורה מז‬ ‫דברים ח ט‬ ‫נשיאות פנים‬
‫ערה‬ ‫תורה כב‬ ‫במדבר כט ‪K‬‬ ‫נשמה‬
‫קס‬ ‫תורה לג ח ״ב‬ ‫שמות יה ט‬
‫קצג‬ ‫תורה ל‪K‬‬ ‫שמות ל‪ K‬יז‬ ‫נשמה יתירה‬
‫רנח‬ ‫תורה ל‪K‬‬ ‫במדבר בג כ‪K‬‬
‫קע‪K‬‬ ‫תורה ‪ K‬ח ״ב‬ ‫שמות יט כ‪K‬‬ ‫נשמות ישראל‬
‫רסו‬ ‫תורה ריג‬ ‫במדבר כה י‪K‬‬ ‫ס״מ‬
‫ש‬ ‫תורה כ‪K‬‬ ‫דברים ז ו‬ ‫סגולה‬
‫טו‬ ‫תורה כ‪K‬‬ ‫בר‪ K‬שית ב ו‬ ‫סוכה‬
‫מ‬ ‫תורה מה‬ ‫בר‪ K‬שית יב ‪K‬‬
‫עד‬ ‫תורה רסו‬ ‫בר‪ K‬שית לג יז‬
‫עה‬ ‫תורה רסו‬ ‫בר‪ K‬שית לג יז‬
‫עה‬ ‫תורה רסו‬ ‫בר‪ K‬שית לג יז‬ ‫סוכות‬
‫עז‬ ‫תורה ד ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית לד י‬
‫רמב‬ ‫תורה ‪ K‬ח ״ב‬ ‫במדבר טז ב‬
‫לה‬ ‫תורה ט ותורה קיב‬ ‫בר‪ K‬שית ו טז‬ ‫סטרא אחרא‬
‫קכו‬ ‫תורה פו ח ״ב‬ ‫שמות ו ט‬ ‫סיגופים‬
‫עה‬ ‫תורה רסו‬ ‫בר‪ K‬שית לג יז‬ ‫סיון‬
‫פו‬ ‫תורה נד‬ ‫בר‪ K‬שית מ‪K K‬־לב‬ ‫סילוק הרעת‬
‫ט‬ ‫תורה רלד ותורה רמה‬ ‫בר‪ K‬שית ‪ K‬יד‬ ‫סיפורי צריקים‬
‫רעה‬ ‫תורה רלד‬ ‫במדבר ל‪ K‬ח‬
‫סב‬ ‫תורה רעה‬ ‫בר‪ K‬שית בז ג‬ ‫סכין‬
‫יב‬ ‫תורה לז‬ ‫בר‪ K‬שית ‪ K‬בו‬ ‫סכלות‬
‫רמד‬ ‫תורה ‪KD‬‬ ‫במדבר יט יד‬ ‫סם חיים‬
 ‫עמי סה‬ ‫תורה יב‬ ‫בר‪ K‬שית כט י‪K‬‬ ‫סם מוות‬
‫רמד‬ ‫תורה ק‪K‬‬ ‫במדבר יט יד‬
‫רל‪K‬‬ ‫תורה ‪KD‬‬ ‫במדבר י‪ K‬בו‬ ‫סמיכה‬
‫נה‬ ‫תורה פד‬ ‫בר‪ K‬שית כד ‪K‬‬ ‫סניגור‬
‫קלט‬ ‫שיחות הר״ן סימן קמב‬ ‫שמות יד ל‪K‬‬ ‫סכיקות באמונה‬
‫קיב‬ ‫תורה עג ותורה ק‪ K‬ח ״ב‬ ‫שמות ‪K K‬‬ ‫סכירת העומר‬
‫רכד‬ ‫תורה לב ח ״ב‬ ‫במדבר ה יד‬ ‫סכרי מינים‬
‫קצה‬ ‫תורה ‪KD‬‬ ‫שמות ל‪ K‬יה‬ ‫סכרים‬
‫רכד‬ ‫תורה לב ח ״ב‬ ‫במדבר ה יד‬
‫שי‬ ‫תורה ה ח ״ב‬ ‫דברים יד ‪K‬‬ ‫עבר‬
‫קב‬ ‫תורה יה‬ ‫שמות ג י‪K‬‬ ‫עבורה זרה‬
‫קנה‬ ‫תורה י‬ ‫שמות יז יב‬
‫קנז‬ ‫תורה רטו‬ ‫שמות יה ‪K‬‬
‫קצז‬ ‫חיי מוהר״ן סימן קצז‬ ‫שמות לב יט‬ ‫עבורת ר׳‬
‫רה‬ ‫תורה מז ותורה קנה‬ ‫שמות לד ח‬
‫עז‬ ‫תורה ד ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית לד י‬ ‫עבורת הצרקה‬
‫כו‬ ‫תורה לח‬ ‫בר‪ K‬שית ג יט‬ ‫עבירה‬
‫ערה‬ ‫תורה כב‬ ‫במדבר כט ‪K‬‬
‫קטז‬ ‫תורה ז ח ״ב‬ ‫שמות ג ד‬
‫קעז‬ ‫תורה עב ח ״ב‬ ‫שמות כ יה‬
‫קם‬ ‫תורה נח‬ ‫שמות כ‪ K‬יט‬
‫קצט‬ ‫שיחות הר״ן סימן פט‬ ‫שמות לג יג‬
‫רב‬ ‫תורה ח‬ ‫שמות לד ז‬
‫רלט‬ ‫תורה ז ח ״ב‬ ‫במדבר יד יט‬
‫רמד‬ ‫תורה ק‪K‬‬ ‫במדבר יט יד‬
‫רם‬ ‫תורה ד וחיי מוהר״ן סימן נח‬ ‫במדבר ל‪ K‬בג‬
‫של‬ ‫תורה לח‬ ‫דברים כה י‬
‫שמח‬ ‫תורה ד‬ ‫דברים לג ז‬
‫רסט‬ ‫תורה מט‬ ‫במדבר כה ה‬ ‫עול מלכות שמים‬
‫רכה‬ ‫תורה ל‪ K‬ח ״ב‬ ‫במדבר ז ט‬ ‫עול תורה‬
‫ג‬ ‫תורה לח ח״‪ K‬ותורה עב ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית ‪K K‬‬ ‫עולם הבא‬
‫רי‪K‬‬ ‫תורה קצה ח״‪ K‬ותורה ב ח ״ב‬ ‫ויקר‪ K‬ז יב‬ ‫עולם הבא‬
‫קצו‬ ‫תורה סו ח״ב‬ ‫שמות לב יג‬ ‫עונש‬
‫כו‬ ‫תורה לח‬ ‫בר‪ K‬שית ג יט‬ ‫עזות‬
‫ערה‬ ‫תורה כב‬ ‫במדבר כט ‪K‬‬
‫קמז‬ ‫תורה כב‬ ‫שמות טו יג‬
‫קעב‬ ‫תורה קמז‬ ‫שמות כ ‪K‬‬ ‫עזות רסט״א‬
‫עמי קעב‬ ‫תורה קמז‬ ‫שמות כ ‪K‬‬ ‫עזות דקדושה‬
‫‪K‬‬ ‫תורה יג‬ ‫בר‪ K‬שית ‪K K‬‬ ‫עיניים‬
‫כ‪K‬‬ ‫תורה כ‪K‬‬ ‫בר‪ K‬שית ג ז‬
‫רלט‬ ‫תורה ל‪K‬‬ ‫במדבר יד ט‬ ‫עכו״ם‬
‫קלה‬ ‫תורה נד‬ ‫שמות יג ט‬ ‫עלמא דאתי‬
‫קנו‬ ‫תורה יט ח ״ב‬ ‫שמות יז יב‬ ‫עמלק‬
‫שכח‬ ‫תורה נו‬ ‫דברים כה יה‬
‫ח‬ ‫תורה י‪K‬‬ ‫בר‪ K‬שית ‪ K‬יב‬ ‫ענוה‬
‫ד‬ ‫תורה ו‬ ‫בר‪ K‬שית ‪ K‬כו‬
‫סד‬ ‫תורה י‬ ‫בר‪ K‬שית כט ‪K‬‬
‫פ‬ ‫שיחות הר״ן סימן רס‪K‬‬ ‫בר‪ K‬שית לז ‪K‬‬
‫פד‬ ‫תורה קל‬ ‫בר‪ K‬שית לט יב‬
‫קנג‬ ‫תורה עט‬ ‫שמות טז כט‬
‫קעט‬ ‫תורה י‬ ‫שמות כ‪K K‬‬
‫רב‬ ‫חיי מוהר״ן סימן תקעה‬ ‫שמות לד ‪K‬‬
‫ריב‬ ‫תורה ע‬ ‫ויקר‪ K‬ט ‪K‬‬
‫רכ‪K‬‬ ‫תורה קלה‬ ‫ויקר‪ K‬כג ד‬
‫רלב‬ ‫תורה קסב‬ ‫במדבר יב ג‬
‫רלד‬ ‫חיי מוהר״ן סימן רסט‬ ‫במדבר יב ג‬
‫רנ‪K‬‬ ‫תורה עב ח ״ב‬ ‫במדבר כ‪ K‬יה‬
‫רסח‬ ‫תורה י‬ ‫במדבר כז יה‬
‫רפה‬ ‫הוספות מכת״י‬ ‫דברים ב ג‬
‫ש‬ ‫תורה ע‬ ‫דברים ז ז‬
‫שכ‪K‬‬ ‫תורה קז‬ ‫דברים כ‪K K‬‬
‫שכג‬ ‫תורה פב ח ״ב‬ ‫דברים כ‪K K‬‬
‫עה‬ ‫תורה רסו‬ ‫בר‪ K‬שית לג יז‬ ‫עניות‬
‫טו‬ ‫תורה כ‪K‬‬ ‫בר‪ K‬שית ב ו‬ ‫ענני הכבוד‬
‫כב‬ ‫תורה קפט ח״‪ K‬וכ״ד ח״ב‬ ‫בר‪ K‬שית ג יד‬ ‫עצבות‬
‫כט‬ ‫תורה נו‬ ‫בר‪ K‬שית ה כט‬
‫ל‬ ‫תורה ב ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית ה כט‬
‫ל‪K‬‬ ‫תורה כד ח״‪ K‬ותורה כד ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית ו ו‬
‫רה‬ ‫תורה מז ותורה קנה‬ ‫שמות לד ח‬
‫של‪K‬‬ ‫תורה כד‬ ‫דברים כה מז‬
‫קמז‬ ‫תורה ה ח ״ב‬ ‫שמות טו י‪K‬‬ ‫עצה‬
‫עמי שמה‬ ‫תורה ה ח ״ב‬ ‫דברים לב כה‬
‫תורה קפט ח״‪ K‬ותורה כ״ד ח׳׳ב כב‬ ‫בר‪ K‬שית ג יד‬ ‫עצלות‬
‫ס‬ ‫תורה ח ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית כה בו‬ ‫עקב דסט״א‬
‫ס‬ ‫תורה ח ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית כה בו‬ ‫עקב דקדושה‬
‫מב‬ ‫תורה נט ותורה סח‬ ‫בר‪ K‬שית יב ב‬ ‫עשירות‬
‫קפח‬ ‫תורה קיב‬ ‫שמות בו לה‬
‫רלב‬ ‫תורה קסב‬ ‫במדבר יב ג‬
‫רסט‬ ‫תורה מט‬ ‫במדבר כה ה‬
‫ד‬ ‫תורה יב ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית ‪K K‬‬ ‫עשרה מאמרות‬
‫קיב‬ ‫תורה עג ותורה ק‪ K‬ח ״ב‬ ‫שמות ‪K K‬‬ ‫עשרת ימי תשובה‬
‫ב‬ ‫תורה יז‬ ‫בר‪ K‬שית ‪K K‬‬ ‫באה‬
‫פ‬ ‫שיחות הר״ן סימן רס‪K‬‬ ‫בר‪ K‬שית לז ‪K‬‬ ‫פגימת הלבנה‬
‫קפ‬ ‫תורה ג ח ״ב‬ ‫שמות כ‪ K‬יט‬ ‫פריון‬
‫קפט‬ ‫תורה מ‪K‬‬ ‫שמות בז יט‬ ‫פריון נפש‬
‫קצב‬ ‫תורה עד ח ״ב‬ ‫פורים‬
‫ט‬ ‫תורה רלד ותורה רמה‬ ‫בר‪ K‬שית ‪ K‬יד‬ ‫פנחס‬
‫עב‬ ‫תורה רנ‪K‬‬ ‫בר‪ K‬שית לב לב‬ ‫פניות‬
‫בז‬ ‫תורה נז‬ ‫בר‪ K‬שית ד ו‬ ‫פנים‬
‫רצה‬ ‫תורה יט‬ ‫דברים ה ד‬
‫רצז‬ ‫תורה קנג‬ ‫דברים ה ד‬
‫עז‬ ‫תורה ד ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית לד י‬ ‫פסח‬
‫קכ‪K‬‬ ‫תורה מה‬ ‫שמות ד י־י‪K‬‬
‫קצב‬ ‫תורה עד ח ״ב‬
‫רמב‬ ‫תורה ‪ K‬ח ״ב‬ ‫במדבר טז ב‬
‫קצב‬ ‫תורה עד ח ״ב‬ ‫פרה‬
‫קטו‬ ‫תורה בז ח ״ב‬ ‫שמות ב י‪K‬‬ ‫פרנס‬
‫כ‪K‬‬ ‫תורה בג‬ ‫בר‪ K‬שית ג יד‬ ‫פרנסה‬
‫כב‬ ‫תורה ז ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית ג טז‬
‫בג‬ ‫שיחות הר״ן סימן שח‬ ‫בר‪ K‬שית ג יז‬
‫כה‬ ‫תורה לז‬ ‫בר‪ K‬שית ג יט‬
‫ל‬ ‫תורה ב ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית ה כט‬
‫נד‬ ‫תורה ס‬ ‫בר‪ K‬שית כד ‪K‬‬
‫סד‬ ‫תורה כט‬ ‫בר‪ K‬שית כה כ‬
‫ערב‬ ‫תורה ד ח ״ב‬ ‫במדבר כה בו‬
‫פ‬ ‫שיחות הר״ן סימן רס‪K‬‬ ‫בר‪ K‬שית לז ‪K‬‬
‫צב‬ ‫תורה קב‬ ‫בר‪ K‬שית מ‪ K‬מ‬
‫עמי קטז‬ ‫תורה ז ח ״ב‬ ‫שמות ג ד‬
‫קכה‬ ‫תורה כ‪K‬‬ ‫שמות ו ז‬
‫קלז‬ ‫תורה ט ותורה קלב‬ ‫שמות יד כ‪K‬‬
‫קב‬ ‫תורה נו‬ ‫שמות טז ד־לט‬
‫קנג‬ ‫תורה עט‬ ‫שמות טז כט‬
‫רחצ‬ ‫שיחות הר״ן סימן רפט‬ ‫דברים ו ה‬
‫רכב‬ ‫תורה נח‬ ‫ויקר‪ K‬כה ו‬
‫רלט‬ ‫תורה ל‪K‬‬ ‫במדבר יד ט‬
‫רפג‬ ‫תורה מ‬ ‫במדבר לג ‪K‬‬
‫שז‬ ‫תורה מז‬ ‫דברים י‪ K‬ו‬
‫שח‬ ‫תורה לט וחיי מוהר״ן סימן צב‬ ‫דברים י‪ K‬טו‬
‫ב‬ ‫תורה יז‬ ‫בר‪ K‬שית ‪K K‬‬ ‫צדיק‬
‫ה‬ ‫תורה ח‬ ‫בר‪ K‬שית ‪ K‬ב‬
‫יד‬ ‫תורה ח ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית ‪ K‬ל‪K‬‬
‫לג‬ ‫תורה סז ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית ו ט‬
‫לז‬ ‫תורה ט ותורה קיב‬ ‫בר‪ K‬שית ו טז‬
‫מה‬ ‫תורה ח‬ ‫בר‪ K‬שית יג ‪ K‬־‪n‬‬
‫נ‬ ‫תורה י‬ ‫בר‪ K‬שית כ ז‬
‫נה‬ ‫תורה פד‬ ‫בר‪ K‬שית כד ‪K‬‬
‫נט‬ ‫תורה ח‬ ‫בר‪ K‬שית כה כה‬
‫סד‬ ‫תורה י‬ ‫בר‪ K‬שית כט ‪K‬‬
‫סה‬ ‫תורה יב‬ ‫בר‪ K‬שית כט י‪K‬‬
‫עט‬ ‫תורה לד‬ ‫בר‪ K‬שית לד יד‬
‫פט‬ ‫תורה לד‬ ‫בר‪ K‬שית מ‪ K‬ו‬
‫צה‬ ‫תורה י ושיחות הר״ן סימן נ‪K‬‬ ‫בר‪ K‬שית מב לה‬
‫צז‬ ‫תורה יז וחיי מוהר״ן‪ K‬ות ז‬ ‫בר‪ K‬שית מב לה‬
‫קח‬ ‫תורה ט ותורה קיב‬ ‫בר‪ K‬שית מה כב‬
‫קטז‬ ‫תורה ז ח ״ב‬ ‫שמות ג ד‬
‫קל‪K‬‬ ‫תורה סד‬ ‫שמות י ‪ K‬־ ה‬
‫קלו‬ ‫חיי מוהר״ן סימן תרט‬ ‫שמות יג יה‬
‫קלו‬ ‫תורה ‪Kn‬‬ ‫שמות יג יט‬
‫קנח‬ ‫תורה ח ח ״ב‬ ‫שמות יח ‪K‬‬
‫קס‬ ‫תורה לג ח ״ב‬ ‫שמות יח ט‬
‫קסב‬ ‫תורה עב ח ״ב‬ ‫שמות יה כ‪K‬‬
‫וחיי מוהר״ן סימן מה‬
‫קסז‬ ‫תורה לד‬ ‫שמות יט ו‬
‫קסט‬ ‫תורה ח ח ״ב‬ ‫שמות יט יז‬
‫קעד‬ ‫תורה ד‬ ‫שמות כ ב‬
 ‫עמי קצג‬ ‫תורה קי‪K‬‬ ‫שמות ל יב‬
‫קצח‬ ‫תורה ד‬ ‫שמות לב לב‬
‫רב‬ ‫תורה ח‬ ‫שמות לד ז‬
‫רח‬ ‫תורה פב ח ״ב‬ ‫שמות לה ‪K‬‬
‫רי‬ ‫תורה ב‬ ‫שמות לט לג‬
‫ריב‬ ‫תורה ע‬ ‫ויקר‪ K‬ט ‪K‬‬
‫ריז‬ ‫תורה קכט‬ ‫ויקר‪ K‬יה כה‬
‫רכ‪K‬‬ ‫תורה קלה‬ ‫ויקר‪ K‬בג ד‬
‫רכז‬ ‫תורה רכג‬ ‫במדבר ו כג־כד‬
‫רכט‬ ‫תורה ל‬ ‫במדבר י‪ K‬ח‬
‫רלג‬ ‫תורה לח ח ״ב‬ ‫במדבר יב ג‬
‫רלז‬ ‫תורה פ‪K‬‬ ‫במדבר יג יז‬
‫רמ‬ ‫תורה קעז‬ ‫במדבר יד כ‬
‫רמ‪K‬‬ ‫תורה סז ח ״ב‬ ‫במדבר טו כד‬
‫רמו‬ ‫תורה רמה‬ ‫במדבר יט יד‬
‫רמז‬ ‫תורה כ‬ ‫במדבר כ ‪ K‬־ כ‪K‬‬
‫רנג‬ ‫תורה ח ח ״ב‬ ‫במדבר כ‪ K‬לג‬
‫רסב‬ ‫תורה ט קלב‬ ‫במדבר כד יז‬
‫רסג‬ ‫תורה ה ח ״ב‬ ‫במדבר כד כ‪K‬‬
‫רסז‬ ‫תורה רמ‪K‬‬ ‫במדבר כה י‪K‬‬
‫רסח‬ ‫תורה ח‬ ‫במדבר בז יה‬
‫רסח‬ ‫תורה רעה‬ ‫במדבר כה י‪K‬‬
‫רם‬ ‫תורה ד וחיי מוהר״ן סימן נח‬ ‫במדבר ל‪ K‬בג‬
‫רפד‬ ‫שיחות הר״ן סימן רצ‬ ‫דברים ‪K K‬‬
‫רפו‬ ‫תורה עח ח ״ב‬ ‫דברים ג בג‬
‫רצה‬ ‫תורה יט‬ ‫דברים ה ד‬
‫רצז‬ ‫תורה קנג‬ ‫דברים ה ד‬
‫ש‬ ‫תורה ע‬ ‫דברים ז ז‬
‫שב‬ ‫תורה כב‬ ‫דברים ז יב‬
‫שו‬ ‫תורה ז ח ״ב‬ ‫דברים י יב‬
‫שכד‬ ‫תורה קפח‬ ‫דברים כב ב‬
‫שמה‬ ‫תורה ה ח ״ב‬ ‫דברים לב כה‬
‫שמח‬ ‫תורה ד‬ ‫דברים לג ז‬
‫שמט‬ ‫תורה לד‬ ‫דברים לג ז‬
‫שנה‬ ‫תורה י ותורה רטו‬ ‫דברים לד ו‬
‫מט‬ ‫תורה נה‬ ‫בר‪ K‬שית יה בז‬ ‫צדיקים‬
‫קב‬ ‫תורה יה‬ ‫שמות ג י‪K‬‬
‫עמי קעג‬ ‫תורה צ‪ K‬ח״ב‬ ‫שמות כ ‪K‬‬
‫שיד‬ ‫תורה ל‬ ‫דברים טז יד־טז‬
‫רכד‬ ‫תורה לב ח ״ב‬ ‫במדבר ה יד‬ ‫צדיקים גנוזים‬
‫יב‬ ‫תורה לז‬ ‫בר‪ K‬שית ‪ K‬בו‬ ‫צדקה‬
‫לח‬ ‫תורה מד‬ ‫בר‪ K‬שית ט טז‬
‫נ‪K‬‬ ‫תורה כה‬ ‫בר‪ K‬שית כ טז‬
‫‪KV‬‬ ‫תורה פו‬ ‫בר‪ K‬שית לב לב‬
‫עז‬ ‫תורה ד ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית לד י‬
‫ערב‬ ‫תורה ד ח ״ב‬ ‫במדבר כה בו‬
‫צז‬ ‫תורה יז וחיי מוהר״ן‪ K‬ות ז‬ ‫בר‪ K‬שית מב לה‬
‫קה‬ ‫תורה ב‬ ‫בר‪ K‬שית מז יב‬
‫רחצ‬ ‫שיחות הר״ן סימן רפט‬ ‫דברים ו ה‬
‫רצט‬ ‫תורה רנ‪K‬‬ ‫דברים ו כה‬
‫שי‪K‬‬ ‫תורה ד ח ״ב‬ ‫דברים טו ח‬
‫שלב‬ ‫תורה ל‪K‬‬ ‫דברים טו י‬
‫שמט‬ ‫תורה יג‬ ‫דברים לג י‬
‫צז‬ ‫תורה יז וחיי מוהר״ן‪ K‬ות ז‬ ‫בר‪ K‬שית מב לה‬ ‫צדקה לצדיק‬
‫ע‪K‬‬ ‫תורה פו‬ ‫בר‪ K‬שית לב לב‬ ‫צדקה לצרכי שבת‬
‫עב‬ ‫תורה רנ‪K‬‬ ‫בר‪ K‬שית לב לב‬ ‫צדקות של רשעים‬
‫נט‬ ‫תורה ח‬ ‫בר‪ K‬שית כה כה‬ ‫ציצית‬
‫קז‬ ‫תורה ז‬ ‫בר‪ K‬שית מה ב‬
‫רב‬ ‫תורה ח‬ ‫שמות לד ז‬
‫רמ‪K‬‬ ‫תורה מט‬ ‫במדבר טו לח‬
‫קל‪K‬‬ ‫תורה סד‬ ‫שמות י ‪ K‬־ ה‬ ‫צמצום‬
‫קפט‬ ‫תורה מ‪K‬‬ ‫שמות בז יט‬
‫רכט‬ ‫תורה ל‬ ‫במדבר י‪ K‬ח‬
‫קמז‬ ‫תורה ה ח ״ב‬ ‫שמות טו י‪K‬‬ ‫צעקה‬
‫רפט‬ ‫תורה רנ‬ ‫דברים ד ז‬ ‫צער‬
‫ט‬ ‫תורה רלד ותורה רמה‬ ‫בר‪ K‬שית ‪ K‬יד‬ ‫צרה‬
‫קפט‬ ‫תורה מ‪K‬‬ ‫שמות בז יט‬
‫רי‪K‬‬ ‫תורה קצה ‪n‬״‪ K‬ותורה ב ח ״ב‬ ‫ויקר‪ K‬ז יב‬
‫שב‬ ‫תורה קסט‬ ‫דברים ז יב‬
‫ח‬ ‫תורה י‪K‬‬ ‫בר‪ K‬שית ‪ K‬יב‬ ‫קדושה‬
‫טו‬ ‫תורה כ‪K‬‬ ‫בר‪ K‬שית ב ו‬
‫יח‬ ‫תורה יט‬ ‫בר‪ K‬שית ב כ‪K‬‬
‫כ‪K‬‬ ‫תורה כ‪K‬‬ ‫בר‪ K‬שית ג ז‬
‫סח‬ ‫תורה מח ותורה פה ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית כט כה‬
 ‫עמי קז‬ ‫תורה לז‬ ‫בר‪ K‬שית מה טז‬
‫קמ‪K‬‬ ‫תורה כז‬ ‫שמות טו ב‬
‫קצג‬ ‫תורה כ‪K‬‬ ‫שמות ל‪ K‬ו‬
‫רכח‬ ‫תורה כ‪K‬‬ ‫במדבר ח ב‬
‫רלד‬ ‫תורה כ‪K‬‬ ‫במדבר יב ז־טו‬
‫רלט‬ ‫תורה ל‪K‬‬ ‫במדבר יד ט‬
‫קלו‬ ‫תורה ‪Kn‬‬ ‫שמות יג יט‬ ‫קדושת המח שבה‬
‫כד‬ ‫תורה רסג ושיחות הר״ן קמג‬ ‫בר‪ K‬שית ג יח־יט‬ ‫קדחת‬
‫קמ‪K‬‬ ‫תורה כז‬ ‫שמות טו ב‬ ‫קול‬
‫רצ‬ ‫תורה עט ח ״ב‬ ‫דברים ד ל‬ ‫קול דסט״א‬
‫ערה‬ ‫תורה כב‬ ‫במדבר כט ‪K‬‬ ‫קול דקדושה‬
‫קנט‬ ‫תורה עט ח ״ב‬ ‫שמות יה ‪K‬‬
‫רצ‬ ‫תורה עט ח ״ב‬ ‫דברים ד ל‬
‫ערה‬ ‫תורה כב‬ ‫במדבר כט ‪K‬‬ ‫קול הברה‬
‫נה‬ ‫תורה פד‬ ‫בר‪ K‬שית כד ‪K‬‬ ‫קטיגור‬
‫כ‬ ‫תורה ‪ K‬ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית ב כב‬ ‫קטרוג‬
‫לד‬ ‫תורה לח‬ ‫בר‪ K‬שית ו יג‬
‫צג‬ ‫תורה פ‬ ‫בר‪ K‬שית מ‪ K‬מג‬ ‫קירוש השם‬
‫קעו‬ ‫תורה ה‬ ‫שמות כ ח‬ ‫קיום המצוות‬
‫קעז‬ ‫תורה עב ח ״ב‬ ‫שמות כ יה‬
‫רעז‬ ‫תורה ה‬ ‫במדבר ל ב‬
‫עו‬ ‫תורה כז‬ ‫בר‪ K‬שית לג יה‬ ‫קירוב רחוקים‬
‫קט‬ ‫תורה נט‬ ‫בר‪ K‬שית מט ו‬
‫רלז‬ ‫תורה פ‪K‬‬ ‫במדבר יג יז‬
‫צ‪K‬‬ ‫תורה כה ולו‬ ‫בר‪ K‬שית מ‪ K‬לט‬ ‫קליפה‬
‫ד‬ ‫תורה יב ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית ‪K K‬‬ ‫קליפות‬
‫ל‪K‬‬ ‫תורה כד ח״‪ K‬ותורה כד ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית ו ו‬
‫מג‬ ‫תורה סב ותורה קסג‬ ‫בר‪ K‬שית יב ט־יז‬
‫פו‬ ‫תורה נד‬ ‫בר‪ K‬שית מ‪K K‬־לב‬
‫קי‪K‬‬ ‫תורה יז‬ ‫בר‪ K‬שית מט כז‬
‫קל‪K‬‬ ‫תורה סד‬ ‫שמות י ‪ K‬־ ‪n‬‬
‫קלד‬ ‫תורה נו‬ ‫שמות יב יב‬
‫קפט‬ ‫תורה מ‪K‬‬ ‫שמות כז יט‬
‫רטו‬ ‫תורה מ‪K‬‬ ‫ויקר‪ K‬י ‪K‬‬
‫רס‪K‬‬ ‫תורה יז‬ ‫במדבר כג כד‬
‫של‪K‬‬ ‫תורה כד‬ ‫דברים כה מז‬
‫רנז‬ ‫תורה לו‬ ‫במדבר כג כ‬ ‫קללה‬
‫עמי רסח‬ ‫תורה רעח‬ ‫במדבר כה י‪K‬‬ ‫קנאה‬
‫לה‬ ‫תורה יד‬ ‫בר‪ K‬שית ו יד‬ ‫קרבן‬
‫רלט‬ ‫תורה ז ח ״ב‬ ‫במדבר יד יט‬ ‫קרבן התמיד‬
‫קסב‬ ‫תורה עב ח ״ב‬ ‫שמות יה כ‪K‬‬ ‫ראיית הצדיק‬
‫וחיי מוהר״ן סימן מה‬
‫לג‬ ‫תורה סז ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית ו ט‬ ‫ראש בית‬
‫קפב‬ ‫תורה ח ח ״ב‬ ‫שמות בג ט‬ ‫ראש השנה‬
‫ערב‬ ‫תורה קנ‪K‬‬ ‫במדבר כה י‪K‬‬ ‫ראש חודש‬
‫נד‬ ‫תורה ס‬ ‫בר‪ K‬שית כד ‪K‬‬ ‫רב אשי‬
‫קי‬ ‫תורה ס‬ ‫בר‪ K‬שית מט טו‬
‫נט‬ ‫תורה ח‬ ‫בר‪ K‬שית כה כה‬ ‫רב דקליפה‬
‫קצג‬ ‫תורה קי‪K‬‬ ‫שמות ל יב‬ ‫רבי‬
‫נד‬ ‫תורה ס‬ ‫בר‪ K‬שית כד ‪K‬‬ ‫רבי יהודה הנ שיא‬
‫קי‬ ‫תורה ס‬ ‫בר‪ K‬שית מט טו‬
‫‪,‬‬ ‫רבי לוי יצחק‬
‫לג‬ ‫תורה סז ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית ו ט‬ ‫מברדיטשוב זצוק״ל‬
‫רבי נחום ‪,‬‬
‫קעז‬ ‫שיחות הר״ן סימן קסח‬ ‫שמות כ יה‬ ‫מטשרנאביל‬
‫קג‬ ‫חיי מוהר״ן סימן תרי‬ ‫בר‪ K‬שית מד יה‬ ‫רבי פנחס מקאריץ‬
‫שמג‬ ‫תחילת ליקוטי מוהר״ן‬ ‫דברים ל‪ K‬כ‪K‬‬ ‫רבי שמעון בר יוחאי‬
‫קפט‬ ‫תורה מ‪K‬‬ ‫שמות בז יט‬ ‫רגלין‬
‫ה‬ ‫תורה ח‬ ‫בר‪ K‬שית ‪ K‬ב‬ ‫רוח‬
‫נט‬ ‫תורה ח‬ ‫בר‪ K‬שית כה כה‬
‫קכו‬ ‫תורה ח‬ ‫שמות ו ט‬
‫כט‬ ‫תורה נו‬ ‫בר‪ K‬שית ה כט‬ ‫רוח הדופק‬
‫טו‬ ‫תורה כ‪K‬‬ ‫בר‪ K‬שית ב ו‬ ‫רוח הקודש‬
‫רב‬ ‫תורה ח‬ ‫שמות לד ז‬ ‫רוח חיים‬
‫רסח‬ ‫תורה ח‬ ‫במדבר בז יה‬
‫פג‬ ‫תורה סג ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית לז יב‬ ‫רוח טובה‬
‫רב‬ ‫תורה ח‬ ‫שמות לד ז‬ ‫רוח טומאה‬
‫נט‬ ‫תורה ח‬ ‫בר‪ K‬שית כה כה‬ ‫רוח סערה‬
‫קמד‬ ‫תורה לח‬ ‫שמות טו ד‬
‫פג‬ ‫תורה סג ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית לז יב‬ ‫רוח רעה‬
‫ק‬ ‫תורה סג ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית מג י‪K‬‬ ‫רועה‬
‫קפ‬ ‫תורה ג ח ״ב‬ ‫שמות כ‪ K‬יט‬ ‫רופא‬
‫נה‬ ‫תורה פד‬ ‫בר‪ K‬שית כד ‪K‬‬ ‫תין דאורייתא‬
‫קמב‬ ‫תורה קה‬ ‫שמות טו ב‬ ‫רחמים גדולים‬
‫קטז‬ ‫תורה ז ח ״ב‬ ‫שמות ג ד‬ ‫רחמן‬
‫נב‬ ‫תורה ח ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית כ‪ K‬בג‬ ‫רחמנות‬
 ‫עמי עז‬ ‫תורה ד ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית לד י‬
‫‪KP‬‬ ‫תורה סב ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית מג יד‬
‫קב‬ ‫תורה יח‬ ‫שמות ג י‪K‬‬
‫קנח‬ ‫תורה ח ח ״ב‬ ‫שמות יח ‪K‬‬
‫קצט‬ ‫שיחות הר״ן סימן פט‬ ‫שמות לג יג‬
‫קפח‬ ‫תורה עח ותורה רכה‬ ‫שמות כה כ‬ ‫ריאה‬
‫קע‬ ‫תורה עב‬ ‫שמות יט כ‪K‬‬ ‫ריבוי אור‬
‫סד‬ ‫תורה י‬ ‫בר‪ K‬שית כט ‪K‬‬ ‫ריקורים‬
‫ערב‬ ‫תורה מ‪K‬‬ ‫במדבר כח ח‬
‫קנה‬ ‫תורה י‬ ‫שמות יז יב‬
‫רטו‬ ‫תורה מ‪K‬‬ ‫ויקר‪ K‬י ‪K‬‬
‫שב‬ ‫תורה קסט‬ ‫דברים ז יב‬
‫קלה‬ ‫תורה נד‬ ‫שמות יג ט‬ ‫רע עין‬
‫קנז‬ ‫תורה רטו‬ ‫שמות יח ‪K‬‬ ‫רעוא ררעוין‬
‫קלח‬ ‫תורה ה‬ ‫שמות יד בז‬ ‫רעמים‬
‫ערב‬ ‫תורה קנ‪K‬‬ ‫במדבר כח י‪K‬‬ ‫רפואה‬
‫קמח‬ ‫תורה בז‬ ‫שמות טו בג‬
‫קמט‬ ‫תורה ‪ K‬ח ״ב‬ ‫שמות טו בו‬
‫קב‬ ‫תורה מב ח ״ב‬ ‫שמות טו בו‬
‫קם‬ ‫תורה ג ח ״ב‬ ‫שמות כ‪ K‬יט‬
‫קפג‬ ‫תורה ‪ K‬ח ״ב‬ ‫שמות בג כה‬
‫קצו‬ ‫תורה סב‬ ‫שמות לב ‪K‬‬
‫רפט‬ ‫תורה יד‬ ‫דברים ד ז‬
‫שטז‬ ‫תורה נז‬ ‫דברים יז י‪K‬‬
‫שיג‬ ‫תורה נו‬ ‫דברים טז ג‬
‫שלב‬ ‫תורה ה ח ״ב‬ ‫דברים כה נט‬
‫לט‬ ‫תורה קמב‬ ‫בר‪ K‬שית י‪ K‬בו‬ ‫רצון‬
‫ב‬ ‫תורה יז‬ ‫בר‪ K‬שית ‪K K‬‬ ‫רצון ר׳‬
‫מה‬ ‫תורה ח‬ ‫בר‪ K‬שית יג ‪ K‬־ב‬ ‫רשע‬
‫נט‬ ‫תורה ח‬ ‫בר‪ K‬שית כה כה‬
‫קצג‬ ‫תורה קי‪K‬‬ ‫שמות ל יב‬
‫רב‬ ‫תורה ח‬ ‫שמות לד ז‬
‫רעט‬ ‫תורה מג‬ ‫במדבר ל‪ K‬יד‬
‫מט‬ ‫תורה נה‬ ‫בר‪ K‬שית יה בז‬ ‫רשעים‬
‫עב‬ ‫תורה רנ‪K‬‬ ‫בר‪ K‬שית לב לב‬
‫רמז‬ ‫תורה כ‬ ‫במדבר כ ‪ K‬־ כ‪K‬‬
‫רצט‬ ‫תורה רנ‪K‬‬ ‫דברים ו כה‬
 ‫עמי עה‬ ‫תורה רסו‬ ‫בר‪ K‬שית לג יז‬ ‫שבועות‬
‫עז‬ ‫תורה ד ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית לד י‬
‫רמב‬ ‫תורה ‪ K‬ח ״ב‬ ‫במדבר טז ב‬
‫לז‬ ‫תורה ט ותורה קיב‬ ‫בר‪ K‬שית ו טז‬ ‫שבטי י־ה‬
‫קל‪K‬‬ ‫תורה סד‬ ‫שמות י ‪ K‬־ ‪n‬‬ ‫שבירת הכלים‬
‫רמד‬ ‫תורה ‪Kp‬‬ ‫במדבר יט יד‬ ‫שבעים חומות‬
‫‪KY‬‬ ‫תורה כה ולו‬ ‫בר‪ K‬שית מ‪ K‬לט‬ ‫שבעים לשון‬
‫רנז‬ ‫תורה יט‬ ‫במדבר בג ז‬
‫שבעים נפש‬
‫‪KY‬‬ ‫תורה כה ותורה לו‬ ‫בר‪ K‬שית מ‪ K‬לט‬ ‫של בית יעקב‬
‫רנז‬ ‫תורה יט‬ ‫במדבר בג ז‬ ‫שבעים עכו״ם‬
‫רמד‬ ‫תורה ‪Kp‬‬ ‫במדבר יט יד‬ ‫שבעים פנים‬
‫‪KY‬‬ ‫תורה כה ולו‬ ‫בר‪ K‬שית מ‪ K‬לט‬ ‫שבעים פנים לתורה‬
‫ג‬ ‫תורה לח ח״‪ K‬ותורה עב ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית ‪K K‬‬ ‫שבת‬
‫ח‬ ‫תורה י‪K‬‬ ‫בר‪ K‬שית ‪ K‬יב‬
‫טו‬ ‫תורה ל‪K‬‬ ‫בר‪ K‬שית ב ג‬
‫ל‬ ‫תורה ב ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית ה כט‬
‫ע‪K‬‬ ‫תורה פו‬ ‫בר‪ K‬שית לב לב‬
‫קנב‬ ‫תורה נז‬ ‫שמות טז כה‬
‫קנד‬ ‫תורה עט והוספות מכת״י‬ ‫שמות טז כט‬
‫קנד‬ ‫תורה פג ח ״ב‬ ‫שמות טז כט‬
‫קם‬ ‫תורה נח‬ ‫שמות כ‪ K‬יט‬
‫קצג‬ ‫תורה ל‪K‬‬ ‫שמות ל‪ K‬יז‬
‫קצה‬ ‫תורה סז ח ״ב‬ ‫שמות ל‪ K‬מז‬
‫רז‬ ‫תורה סו ח״ב‬ ‫שמות לה ‪ K‬־‪n‬‬
‫רכב‬ ‫תורה נח‬ ‫ויקר‪ K‬כה ו‬
‫רכו‬ ‫תורה ב ח ״ב‬ ‫במדבר ו בג‬
‫רנח‬ ‫תורה ל‪K‬‬ ‫במדבר בג כ‪K‬‬
‫שיב‬ ‫תורה ל‪K‬‬ ‫דברים טו י‬
‫שלח‬ ‫תורה נח‬ ‫דברים ל ב‬
‫קכח‬ ‫תורה ה ח ״ב‬ ‫שמות ז ד‬ ‫שרים‬
‫רנז‬ ‫תורה יט‬ ‫במדבר בג ז‬ ‫שוגג‬
‫כה‬ ‫תורה לז‬ ‫בר‪ K‬שית ג יט‬ ‫שוחט‬
‫מו‬ ‫תורה ל‬ ‫בר‪ K‬שית יד ‪K‬‬ ‫שונא בצע‬
‫רכט‬ ‫תורה ל‬ ‫במדבר י‪ K‬ח‬
‫ד‬ ‫תורה יב ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית ‪K K‬‬ ‫שורש הבריאה‬
‫קט‬ ‫תורה קפ‪K‬‬ ‫בר‪ K‬שית מט ו‬
‫רסט‬ ‫תורה מט‬ ‫במדבר כה ה‬ ‫שורש הרינים‬
 ‫עמי רלז‬ ‫תורה פ‪K‬‬ ‫במדבר יג יז‬ ‫שיחת חולין‬
‫שיחת‬
‫קעג‬ ‫תורה צ‪ K‬ח״ב‬ ‫שמות כ ‪K‬‬ ‫תלמידי חכמים‬
‫קכד‬ ‫תורה ב ח ״ב‬ ‫שמות ד טז‬ ‫שינוי הטבע‬
‫ושיחות הר״ן סימן יז‬
‫קל‬ ‫תורה ז‬ ‫שמות ט כט‬
‫קלה‬ ‫תורה נד‬ ‫שמות יג ט‬ ‫שכחה‬
‫קצד‬ ‫תורה ז‬ ‫שמות ל‪ K‬יה‬
‫רצ‬ ‫תורה לז‬ ‫דברים ד ט‬
‫שכד‬ ‫תורה קפח‬ ‫דברים כב ב‬
‫כח‬ ‫תורה מה‬ ‫בר‪ K‬שית ד ז‬ ‫שכינה‬
‫ל‪K‬‬ ‫תורה כד ח״‪ K‬ותורה כד ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית ו ו‬
‫לז‬ ‫תורה מב‬ ‫בר‪ K‬שית ט טז‬
‫מו‬ ‫תורה ל‬ ‫בר‪ K‬שית יד ‪K‬‬
‫רטז‬ ‫תורה עח‬ ‫ויקר‪ K‬טז טז‬
‫‪KD‬‬ ‫תורה ‪K‬‬ ‫בר‪ K‬שית כה לד‬ ‫שכל‬
‫קז‬ ‫תורה כד‬ ‫בר‪ K‬שית מה יד‬
‫שנ‬ ‫תורה ‪K‬‬ ‫דברים לג יז‬ ‫שכל אלוקי‬
‫ז‬ ‫תורה ד ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית ‪ K‬ה‬ ‫שכל חדש‬
‫קסג‬ ‫תורה ז ח ״ב‬ ‫שמות יט ג‬ ‫שכל מקיף‬
‫רעז‬ ‫תורה ה‬ ‫במדבר ל ב‬ ‫שכר‬
‫לה‬ ‫תורה יד‬ ‫בר‪ K‬שית ו יד‬ ‫שלום‬
‫עו‬ ‫תורה כז‬ ‫בר‪ K‬שית לג יה‬
‫פ‪K‬‬ ‫תורה פ‬ ‫בר‪ K‬שית לז ב‬
‫צז‬ ‫תורה יז וחיי מוהר״ן‪ K‬ות ז‬ ‫בר‪ K‬שית מב לה‬
‫קמח‬ ‫תורה כז‬ ‫שמות טו כג‬
‫קב‬ ‫תורה נו‬ ‫שמות טז ד־לט‬
‫רב‬ ‫תורה יד‬ ‫ויקר‪ K‬כה יה‬
‫רנ‪K‬‬ ‫תורה נו‬ ‫במדבר כ‪ K‬יד‬
‫שב‬ ‫תורה כב‬ ‫דברים ז יב‬
‫עו‬ ‫תורה כז‬ ‫בר‪ K‬שית לג יה‬ ‫שלש עשרה מידות‬
‫קפב‬ ‫תורה ד ח ״ב‬ ‫שמות כג יד‬ ‫שלש רגלים‬
‫רמב‬ ‫תורה ‪ K‬ח ״ב‬ ‫במדבר טז ב‬
‫שיד‬ ‫תורה ל‬ ‫דברים טז יד־טז‬
‫יה‬ ‫תורה נו‬ ‫בר‪ K‬שית ב יט‬ ‫שם‬
‫מב‬ ‫תורה נט ותורה סח‬ ‫בר‪ K‬שית יב ב‬
‫רלו‬ ‫תורה קעד‬ ‫במדבר יב יג‬
‫קצה‬ ‫תורה סז ח ״ב‬ ‫שמות ל‪ K‬מז‬ ‫שם ד׳‬
 ‫עמ׳ קצו‬ ‫תורה סו ח״ב‬ ‫שמות לב יג‬
‫רז‬ ‫תורה סו ח״ב‬ ‫שמות לה ‪ K‬־ב‬
‫רמ‪K‬‬ ‫תורה סז ח ״ב‬ ‫במדבר טו כד‬
‫כ‪K‬‬ ‫תורה בג‬ ‫בר‪ K‬שית ג יד‬ ‫שמחה‬
‫ל‬ ‫תורה ב ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית ה כט‬
‫ל‪K‬‬ ‫תורה כד ח״‪ K‬ותורה כד ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית ו ו‬
‫קלח‬ ‫תורה ה‬ ‫שמות יד כז‬
‫קנה‬ ‫תורה י‬ ‫שמות יז יב‬
‫קס‬ ‫תורה לג ח ״ב‬ ‫שמות יח ט‬
‫קס‪K‬‬ ‫תורה לד ח ״ב‬ ‫שמות יח ט‬ ‫שמחה שלימה‬
‫רעז‬ ‫תורה ה‬ ‫במדבר ל ב‬ ‫שמחת המצוות‬
‫שיד‬ ‫תורה ל‬ ‫דברים טז יד־טז‬
‫של‪K‬‬ ‫תורה כד‬ ‫דברים כה מז‬
‫עז‬ ‫תורה ד ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית לד י‬ ‫שמחת יו״ט‬
‫רכח‬ ‫תורה כ‪K‬‬ ‫במדבר ח ב‬ ‫שמירת העיניים‬
‫רלד‬ ‫תורה כ‪K‬‬ ‫במדבר יב ז־טו‬
‫רסד‬ ‫תורה לו‬ ‫במדבר כה ו‬ ‫שמע ישראל‬
‫עב‬ ‫תורה רנ‪K‬‬ ‫בר‪ K‬שית לב לב‬ ‫שמש‬
‫עג‬ ‫תורה ‪K‬‬ ‫בר‪ K‬שית לג ה‬
‫פ‬ ‫שיחות הר״ן סימן רס‪K‬‬ ‫בר‪ K‬שית לז ‪K‬‬
‫קיב‬ ‫תורה עג ותורה ק‪ K‬ח ״ב‬ ‫שמות ‪K K‬‬ ‫שנים‬
‫קח‬ ‫תורה ט ותורה קיב‬ ‫בר‪ K‬שית מה כב‬ ‫שנים עשר מזלות‬
‫שנים עשר נוסחאות‬
‫קלז‬ ‫תורה ט ותורה קיב‬ ‫שמות יד כ‪K‬‬ ‫התפילה‬
‫קח‬ ‫תורה ט ותורה קיב‬ ‫בר‪ K‬שית מה כב‬ ‫שנים עשר שבטי י‪-‬ה‬
‫קלז‬ ‫תורה ט ותורה קיב‬ ‫שמות יד כ‪K‬‬
‫קיב‬ ‫תורה עג ותורה ק‪ K‬ח ״ב‬ ‫שמות ‪K K‬‬ ‫שערי תשובה‬
‫פח‬ ‫תורה ב ח״ב וחיי מוהר״ן סימן פ‬ ‫בר‪ K‬שית מ‪K K‬‬ ‫שעשוע עולם הבא‬
‫ב‬ ‫תורה יז‬ ‫בר‪ K‬שית ‪K K‬‬ ‫שעשועים‬
‫כט‬ ‫תורה ס ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית ד יב‬ ‫שפיכות רמים‬
‫קסו‬ ‫תורה טו‬ ‫שמות יט ו‬ ‫שפלות‬
‫ערב‬ ‫תורה ד ח ״ב‬ ‫במדבר כה בו‬ ‫שפע‬
‫קי‬ ‫תורה ד ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית נט י‬
‫קכח‬ ‫תורה ה ח ״ב‬ ‫שמות ז ד‬
‫רכב‬ ‫תורה נח‬ ‫ויקר‪ K‬כה ו‬
‫רכז‬ ‫תורה עג ושיחות הר״ן סימן עה‬ ‫במדבר ו בז‬
‫רמג‬ ‫תורה ד ח ״ב‬ ‫במדבר יז בג‬
‫רסט‬ ‫תורה מט‬ ‫במדבר כח ה‬
‫עמ׳ רצד‬ ‫תורה קנט‬ ‫דברים ד מד‬
‫שג‬ ‫תורה מז‬ ‫דברים ח ט‬
‫שדם‬ ‫הוספות מכת״י‬ ‫דברים לב ח‬
‫שח‬ ‫תורה לט וחיי מוהר״ן סימן צב‬ ‫דברים יא טו‬
‫שנב‬ ‫תורה צא ח״ב‬ ‫דברים לד ה‬
‫כח‬ ‫תורה מח‬ ‫בראשית ד ז‬ ‫שקר‬
‫עב‬ ‫תורה רנא‬ ‫בראשית לב לב‬
‫קעו‬ ‫תורה ט‬ ‫שמות כ ז‬
‫רכח‬ ‫תורה בא‬ ‫במדבר ח ב‬
‫קנד‬ ‫תורה פג ח ״ב‬ ‫שמות טז כט‬ ‫ששת ימי המע שה‬
‫פב‬ ‫הוספות לחיי מוהר״ן‬ ‫בראשית לז ג‬ ‫שתיקה‬
‫יב‬ ‫תורה לז‬ ‫בראשית א בו‬ ‫תאוות‬
‫ריא‬ ‫תורה כה‬ ‫ויקרא א ד‬
‫רמב‬ ‫תורה א ח ״ב‬ ‫במדבר טז ב‬
‫שג‬ ‫תורה מז‬ ‫דברים ח ט‬ ‫תאוות אכילה‬
‫שח‬ ‫תורה לט וחיי מוהר״ן סימן צב‬ ‫דברים יא טו‬
‫שמא‬ ‫תורה מז‬ ‫דברים לא יז‬
‫כא‬ ‫תורה בג‬ ‫בראשית ג יד‬ ‫תאוות ממון‬
‫פה‬ ‫שיחות הר״ן סימן קיד וקטו‬ ‫בראשית לט יב‬
‫רכט‬ ‫תורה ל‬ ‫במדבר יא ח‬
‫שכר‬ ‫תורה סח‬ ‫דברים כד טו‬
‫שכח‬ ‫תורה נו‬ ‫דברים כה יח‬
‫שמט‬ ‫תורה יג‬ ‫דברים לג י‬
‫שנא‬ ‫תורה בג‬ ‫דברים לג יח‬
‫ח‬ ‫תורה יא‬ ‫בראשית א יב‬ ‫תאוות רעות‬
‫עט‬ ‫תורה לד‬ ‫בראשית לד יד‬
‫פד‬ ‫תורה קל‬ ‫בראשית לט יב‬
‫פה‬ ‫שיחות הר״ן סימן קיד וקטו‬ ‫בראשית לט יב‬
‫צא‬ ‫תורה כה ולו‬ ‫בראשית מא לט‬
‫צה‬ ‫תורה י ושיחות הר״ן סימן נא‬ ‫בראשית מב לה‬
‫קג‬ ‫תורה לד‬ ‫בראשית מה יב‬
‫קז‬ ‫תורה לז‬ ‫בראשית מח טז‬
‫קנח‬ ‫תורה ח ח ״ב‬ ‫שמות יה א‬
‫קסז‬ ‫תורה לד‬ ‫שמות יט ו‬
‫רמד‬ ‫תורה קא‬ ‫במדבר יט יד‬
‫רנג‬ ‫תורה ח ח ״ב‬ ‫במדבר בא לג‬
‫רסג‬ ‫תורה ח ח ״ב‬ ‫במדבר כד כ‬
‫ושיחות הר״ן סימן ו‬
‫עמי רסד‬ ‫תורה לו‬ ‫במדבר כה ו‬
‫קכט‬ ‫תורה י‪K‬‬ ‫שמות ז י‪K‬‬ ‫תבונות התורה‬
‫קפח‬ ‫תורה עח ותורה רכה‬ ‫שמות כה כ‬ ‫תבערת אש‬
‫קיב‬ ‫תורה עג ותורה ק‪ K‬ח״‪-‬ב‬ ‫שמות ‪K K‬‬ ‫תהלים‬
‫‪Kn‬‬ ‫תורה קצה ‪n‬״‪ K‬ותורה ב ח ״ב‬ ‫ויקר‪ K‬ז יב‬ ‫תורה‬
‫ס‬ ‫תורה ח ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית כה כו‬ ‫תוכחה‬
‫ריח‬ ‫תורה רפב ותורה ח ח׳׳ב‬ ‫ויקר‪ K‬יט יז‬
‫‪K‬‬ ‫תורה יג‬ ‫בר‪ K‬שית ‪K K‬‬ ‫תורה‬
‫ה‬ ‫תורה ח‬ ‫בר‪ K‬שית ‪ K‬ב‬
‫יב‬ ‫תורה לז‬ ‫בר‪ K‬שית ‪ K‬כו‬
‫יג‬ ‫שיחות הר״ן סימן שו‬ ‫בר‪ K‬שית ‪ K‬כו‬
‫יז‬ ‫תורה ח‬ ‫בר‪ K‬שית ב י‬
‫לט‬ ‫תורה קמב‬ ‫בר‪ K‬שית י‪ K‬כו‬
‫מג‬ ‫תורה נח‬ ‫בר‪ K‬שית יב ה‬
‫נד‬ ‫תורה ס‬ ‫בר‪ K‬שית כד ‪K‬‬
‫נז‬ ‫תורה עד‬ ‫בר‪ K‬שית כה יט‬
‫עג‬ ‫תורה ‪K‬‬ ‫בר‪ K‬שית לג ה‬
‫עה‬ ‫תורה רסו‬ ‫בר‪ K‬שית לג יז‬
‫עו‬ ‫תורה כז‬ ‫בר‪ K‬שית לג יה‬
‫פו‬ ‫תורה נד‬ ‫בר‪ K‬שית מ‪K K‬־לב‬
‫צג‬ ‫תורה פ‬ ‫בר‪ K‬שית מ‪ K‬מג־מד‬
‫קכד‬ ‫תורה ב ח ״ב‬ ‫שמות ד טז‬
‫ושיחות הר״ן סימן יז‬
‫קכו‬ ‫תורה ח‬ ‫שמות ו ט‬
‫קכט‬ ‫תורה י‪K‬‬ ‫שמות ז י‪K‬‬
‫קלד‬ ‫תורה נו‬ ‫שמות יב יב‬
‫קמב‬ ‫תורה קה‬ ‫שמות טו ב‬
‫קמב‬ ‫תורה קה‬ ‫שמות טו ב‬
‫קסו‬ ‫תורה טו‬ ‫שמות יט ו‬
‫קפד‬ ‫תורה כב‬ ‫שמות כד ז‬
‫קפו‬ ‫תורה ס ח ״ב‬ ‫שמות כה ב‬
‫קפח‬ ‫תורה עח ותורה רכה‬ ‫שמות כה כ‬
‫קצה‬ ‫תורה ס‪K‬‬ ‫שמות ל‪ K‬יח‬
‫רב‬ ‫תורה ח‬ ‫שמות לד ז‬
‫רטז‬ ‫תורה עח‬ ‫ויקר‪ K‬טז טז‬
‫רכו‬ ‫תורה ב ח ״ב‬ ‫במדבר ו כג‬
‫רל‪K‬‬ ‫תורה ס‪K‬‬ ‫במדבר י‪ K‬כו‬
‫רלב‬ ‫תורה קסב‬ ‫במדבר יב ג‬
‫עמי רמד‬ ‫תורה יג‬ ‫במדבר יט יד‬
‫רמד‬ ‫תורה ק‪K‬‬ ‫במדבר יט יד‬
‫רמד‬ ‫תורה ק‪K‬‬ ‫במדבר יט יד‬
‫רמו‬ ‫תורה רמה‬ ‫במדבר יט יד‬
‫רנ‪K‬‬ ‫תורה עב ח ״ב‬ ‫במדבר כ‪ K‬יה‬
‫רסח‬ ‫תורה ח‬ ‫במדבר בז יה‬
‫רפ‬ ‫תורה ד וחיי מוהר״ן סימן נח‬ ‫במדבר ל‪ K‬בג‬
‫רפה‬ ‫תורה כ‬ ‫דברים ג בג‬
‫רפו‬ ‫תורה עח ח ״ב‬ ‫דברים ג בג‬
‫רצד‬ ‫תורה קנט‬ ‫דברים ד מד‬
‫שיח‬ ‫תורה נו‬ ‫דברים יז יט‬
‫שלו‬ ‫תורה כב‬ ‫דברים כט כה‬
‫שמ‪K‬‬ ‫תורה נו‬ ‫דברים ל‪ K‬יה‬
‫שמז‬ ‫שיחות הר״ן סימן צ‪K‬‬ ‫דברים לג ד‬
‫קמד‬ ‫תורה לח‬ ‫שמות טו ד‬ ‫תורה בדחק‬
‫ה‬ ‫תורה לג‬ ‫תורה דעתיקא סתימאה בר‪ K‬שית ‪ K‬ד‬
‫רצד‬ ‫תורה קנט‬ ‫דברים ד מד‬ ‫תורה ל שמה‬
‫סה‬ ‫תורה יב‬ ‫בראשית כט יא‬ ‫תורה שבע״פ‬
‫קפד‬ ‫תורה כב‬ ‫שמות כד ז‬ ‫תורת ר׳‬
‫קז‬ ‫תורה לז‬ ‫תינוקות של בית רבן בראשית מה טז‬
‫תפלית היריעה‬
‫קנד‬ ‫תורה פג ח ״ב‬ ‫שמות טז כט‬ ‫שלא נרע‬
‫רמ‪K‬‬ ‫תורה מט‬ ‫במדבר טו לח‬ ‫תכלת‬
‫קטז‬ ‫תורה ז ח ״ב‬ ‫שמות ג ד‬ ‫תלמיר‬
‫רפ‪K‬‬ ‫תורה קג‬ ‫במדבר לב יד‬
‫רצז‬ ‫תורה קנג‬ ‫דברים ה ד‬
‫קנב‬ ‫תורה ס ח ״ב‬ ‫שמות טז י‬ ‫תלמיר שאינו הגון‬
‫קנב‬ ‫תורה ס ח ״ב‬ ‫שמות טז י‬ ‫תלמירים‬
‫קסג‬ ‫תורה ז ח ״ב‬ ‫שמות יט ג‬
‫שלט‬ ‫תורה ז ח ״ב‬ ‫דברים ל יד‬
‫שנה‬ ‫תורה ז ח ״ב‬ ‫דברים לד ו‬
‫קנו‬ ‫תורה יט ח ״ב‬ ‫שמות יז יב‬ ‫תמימות‬
‫רה‬ ‫שיחות הר״ן סימו טו‬ ‫שמות לו א‬
‫רטז‬ ‫תורה מד ח ״ב‬ ‫ויקרא יה ה‬
‫רצג‬ ‫שיחות הר״ן סימן ריז‬ ‫דברם ד לט‬
‫שדמ‬ ‫תורה קכג‬ ‫דברים לב ו‬
‫שי‬ ‫תורה ה ח ״ב‬ ‫דברים יד א‬
‫שכט‬ ‫תורה יט ח ״ב‬ ‫דברים כה יה‬
 ‫עמי יב‬ ‫תורה לז‬ ‫בר‪ K‬שית ‪ K‬בו‬ ‫תענית‬
‫מג‬ ‫תורה סב ותורה קסג‬ ‫בר‪ K‬שית לב ט־יז‬
‫קכו‬ ‫תורה פו ח ״ב‬ ‫שמות ו ט‬
‫קנב‬ ‫תורה נז‬ ‫שמות טז כה‬
‫דש‬ ‫תורה פד ח ״ב‬ ‫דברים ח י‪K‬־יח‬ ‫תפילה‬
‫יז‬ ‫תורה ח‬ ‫בר‪ K‬שית ב ל‬
‫כח‬ ‫תורה מה‬ ‫בר‪ K‬שית ד ז‬
‫לה‬ ‫תורה ט ותורה קיב‬ ‫בר‪ K‬שית ו טז‬
‫לה‬ ‫תורה יד‬ ‫בר‪K‬שלת ו יד‬
‫לז‬ ‫תורה ט ותורה קלב‬ ‫בר‪K‬שלת ו טז‬
‫לז‬ ‫תורה מב‬ ‫בר‪K‬שלת ט טז‬
‫מ‬ ‫תורה מה‬ ‫בר‪K‬שלת לב ‪K‬‬
‫מה‬ ‫תורה ז‬ ‫בר‪K‬שלת טו ח‬
‫מט‬ ‫תורה נה‬ ‫בר‪ K‬שית לח בז‬
‫נ‬ ‫תורה י‬ ‫בר‪ K‬שית כ ז‬
‫נג‬ ‫תורה עו‬ ‫בר‪ K‬שית כב ‪K‬‬
‫נו‬ ‫תורה י‪ K‬ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית כד סג‬
‫נז‬ ‫תורה עד‬ ‫בר‪ K‬שית כה יט‬
‫עג‬ ‫תורה ‪K‬‬ ‫בר‪ K‬שית לג ה‬
‫פט‬ ‫תורה לד‬ ‫בר‪ K‬שית מ‪ K‬ו‬
‫צב‬ ‫תורה קב‬ ‫בר‪ K‬שית מ‪ K‬מ‬
‫צג‬ ‫תורה פ‬ ‫בר‪ K‬שית מ‪ K‬מג־מד‬
‫קג‬ ‫תורה לד‬ ‫בר‪ K‬שית מה לב‬
‫קה‬ ‫תורה ב‬ ‫בר‪ K‬שית מז לב‬
‫קח‬ ‫תורה ט ותורה קלב‬ ‫בר‪ K‬שית מה כב‬
‫קיד‬ ‫תורה מו ח ״ב‬ ‫שמות ‪ K‬יד‬
‫ושיחות הר״ן סלמן קמו‬
‫קל‬ ‫תורה ז‬ ‫שמות ט כט‬
‫קלז‬ ‫תורה ט ותורה קלב‬ ‫שמות יד כ‪K‬‬
‫קמז‬ ‫תורה ה ח ״ב‬ ‫שמות טו ל‪K‬‬
‫קנה‬ ‫תורה ז‬ ‫שמות לז לב‬
‫קנח‬ ‫תורה ח ח ״ב‬ ‫שמות לח ‪K‬‬
‫קפג‬ ‫תורה ‪ K‬ח ״ב‬ ‫שמות בג כה‬
‫קפד‬ ‫תורה כב‬ ‫שמות כד ז‬
‫קצד‬ ‫תורה ז‬ ‫שמות ל‪ K‬לח‬
‫רטז‬ ‫תורה עח‬ ‫ויקר‪ K‬טז טז‬
‫רי‬ ‫תורה ב‬ ‫שמות לט לג‬
‫רב‬ ‫תורה לד‬ ‫ויקר‪ K‬כה לח‬
 ‫עמי רכו‬ ‫תורה ב ח ״ב‬ ‫במדבר ו בג‬
‫רל‪K‬‬ ‫תורה ‪ K‬ח ״ב‬ ‫במדבר י‪ K‬כח־כט‬
‫רלו‬ ‫תורה ריב‬ ‫במדבר יב ח‬
‫רמז‬ ‫תורה כ‬ ‫במדבר כ ‪ K‬־ כ‪K‬‬
‫רנג‬ ‫תורה ח ח ״ב‬ ‫במדבר כ‪ K‬לג‬
‫רסב‬ ‫תורה ט קלב‬ ‫במדבר כד יז‬
‫רפג‬ ‫תורה לד ח״‪ K‬תורה כה ח ״ב‬ ‫דברים ‪ K‬י‪K‬‬
‫ושיחות הר״ן סימן רלד‬
‫רפה‬ ‫תורה כ‬ ‫דברים ג כג‬
‫רפט‬ ‫תורה יד‬ ‫דברים ד ז‬
‫שו‬ ‫תורה יט ח ״ב‬ ‫דברים י כ‪K‬‬
‫שי‪K‬‬ ‫שיחות הר״ן סימן ז‬ ‫דברים יד ‪K‬‬
‫שלו‬ ‫תורה כב‬ ‫דברים כט כה‬
‫רכז‬ ‫תורה עג ושיחות הר״ן סימן עה‬ ‫במדבר ו כז‬ ‫תכילה בכוונה‬
‫רפו‬ ‫תורה צט‬ ‫דברים ג כג‬
‫דש‬ ‫תורה פד ח ״ב‬ ‫דברים ח י‪K‬־יח‬ ‫תכילה בכח‬
‫קלח‬ ‫תורה ה‬ ‫שמות יד כז‬
‫שמה‬ ‫תורה מה‬ ‫דברים לב נ‪ K‬־נב‬
‫קסו‬ ‫תורה טו‬ ‫שמות יט ו‬ ‫תכילה במסירות נכש‬
‫מט‬ ‫תורה נה‬ ‫בר‪ K‬שית יה כז‬ ‫תכילה בציבור‬
‫כו‬ ‫תורה לח‬ ‫בר‪ K‬שית ג יט‬ ‫תכילין‬
‫קמד‬ ‫תורה לח‬ ‫שמות טו ד‬
‫רו‬ ‫תורה לח‬ ‫שמות לד כט‬
‫של‬ ‫תורה לח‬ ‫דברים כה י‬
‫קמב‬ ‫תורה קה‬ ‫שמות טו ב‬ ‫תכילת ר׳‬
‫קפד‬ ‫תורה כב‬ ‫שמות כד ז‬
‫רלו‬ ‫תורה קה‬ ‫במדבר יב יג‬
‫יה‬ ‫תורה יט‬ ‫בר‪ K‬שית ב כ‪K‬‬ ‫תרגום‬
‫ב‬ ‫תורה יז‬ ‫בר‪ K‬שית ‪K K‬‬ ‫תשובה‬
‫ג‬ ‫תורה לח ח״‪ K‬ותורה עב ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית ‪K K‬‬
‫ד‬ ‫תורה יב ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית ‪K K‬‬
‫ל‬ ‫תורה ו‬ ‫בר‪ K‬שית ‪ K‬כו‬
‫כו‬ ‫תורה לח‬ ‫בר‪ K‬שית ג יט‬
‫פח‬ ‫תורה עט ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית מ‪K K‬‬
‫קיב‬ ‫תורה עג ותורה ק‪ K‬ח ״ב‬ ‫שמות ‪K K‬‬
‫קכט‬ ‫תורה י‪K‬‬ ‫שמות ז י‪K‬‬
‫קמד‬ ‫תורה לח‬ ‫שמות טו ד‬
‫קנד‬ ‫תורה עט והוספות מכת״י‬ ‫שמות טז כט‬
 ‫עמי קנט‬ ‫תורה עט ח ״ב‬ ‫שמות יה א‬
‫קם‬ ‫תורה נח‬ ‫שמות כא יט‬
‫ריח‬ ‫תורה רפב ותורה ח ח ״ב‬ ‫ויקרא יט יז‬
‫רלט‬ ‫תורה ז ח ״ב‬ ‫במדבר יד יט‬
‫רמ‬ ‫תורה קעז‬ ‫במדבר יד כ‬
‫רנא‬ ‫תורה עב ח ״ב‬ ‫במדבר בא יח‬
‫רסט‬ ‫תורה מט‬ ‫במדבר כח ה‬
‫רצא‬ ‫חיי מוהר״ן סימן לז‬ ‫דברים ד ל‬
‫שכג‬ ‫תורה פב ח ״ב‬ ‫דברים בא א‬
‫של‬ ‫תורה לח‬ ‫דברים כח י‬
‫שלז‬ ‫תורה ו‬ ‫דברים ל ב‬
‫שלז‬ ‫תורה מט‬ ‫דברים ל ב‬
‫שלח‬ ‫תורה נח‬ ‫דברים ל ב‬
‫שלח‬ ‫תורה קה‬ ‫דברים ל ב־ג‬
‫שמח‬ ‫תורה ד‬ ‫דברים לג ז‬
‫נג‬ ‫תורה עו‬ ‫בראשית כב א‬ ‫תשובה מאהבה‬
‫קפב‬ ‫תורה ח ח ״ב‬ ‫שמות בג ט‬ ‫תשרי‬
 ‫מפתח לסי סדר התורות‬
‫עמ׳ שמג‬ ‫דברים לא כא‬ ‫תחילת ליקוטי מוהר״ן‬
‫סא‬ ‫בראשית כה לד‬ ‫תורה א ח״א‬
‫עג‬ ‫בראשית לג ה‬
‫שנ‬ ‫דברים לג יז‬
‫קה‬ ‫בראשית מז יב‬ ‫תורה ב ח״א‬
‫רי‬ ‫שמות לט לג‬
‫קעד‬ ‫שמות כ ב‬ ‫תורה ד ח״א‬
‫קצח‬ ‫שמות לב לב‬
‫רפ‬ ‫במדבר לא בג‬
‫רצב‬ ‫דברים ד לה‬
‫שמח‬ ‫דברים לג ז‬
‫שנג‬ ‫דברים לד ו‬
‫קלח‬ ‫שמות יד בז‬ ‫תורה ה ח״א‬
‫קעו‬ ‫שמות כ ח‬
‫רעז‬ ‫במדבר ל ב‬
‫שכו‬ ‫דברים כד טו‬
‫ל‬ ‫בראשית א בו‬ ‫תורה ו ח״א‬
‫שלז‬ ‫דברים ל ב‬
‫מח‬ ‫בראשית טו ח‬ ‫תורה ז ח״א‬
‫סג‬ ‫בראשית כה יז‬
‫קז‬ ‫בראשית מח ב‬
‫קל‬ ‫שמות ט כט‬
‫קלט‬ ‫שמות יד בז‬
‫קנה‬ ‫שמות יז יב‬
‫קצד‬ ‫שמות לא יה‬
‫ה‬ ‫בראשית א ב‬ ‫תורה ח ח״א‬
‫יז‬ ‫בראשית ב י‬
‫מה‬ ‫בראשית יג א ‪ -‬ב‬
‫נט‬ ‫בראשית כה כה‬
‫קכו‬ ‫שמות ו ט‬
‫רב‬ ‫שמות לד ז‬
‫רסח‬ ‫במדבר בז יח‬
‫שא‬ ‫דברים ז י‬
‫לה‬ ‫בראשית ו טז‬ ‫תורה ט ח״א‬
‫לז‬ ‫בראשית ו טז‬
‫קח‬ ‫בראשית מח כב‬
 ‫עמי קלז‬ ‫שמות יד כא‬
‫קמו‬ ‫שמות טו ה‬
‫קעו‬ ‫שמות כ ז‬
‫רסב‬ ‫במדבר כד יז‬
‫נ‬ ‫בראשית כ ז‬ ‫תורה י ח״א‬
‫סד‬ ‫בראשית כט א‬
‫צד‬ ‫בראשית מא מד‬
‫צה‬ ‫בראשית מב לה‬
‫קנה‬ ‫שמות יז יב‬
‫קעט‬ ‫שמות כא א‬
‫רסח‬ ‫במדבר כז יה‬
‫שנה‬ ‫דברים לד ו‬
‫ח‬ ‫בראשית א יב‬ ‫תורה יא ח״א‬
‫קכט‬ ‫שמות ז יא‬
‫רט‬ ‫שמות לח כא‬
‫שכז‬ ‫דברים כה ג‬
‫סה‬ ‫בראשית כט יא‬ ‫תורה יב ח״א‬
‫א‬ ‫בראשית א א‬ ‫תורה יג ח״א‬
‫רמד‬ ‫במדבר יט יד‬
‫שמט‬ ‫דברים לג י‬
‫לה‬ ‫בראשית ו יד‬ ‫תורה יר ח״א‬
‫רב‬ ‫ויקרא כא יה‬
‫רפט‬ ‫דברים ד ז‬
‫קסו‬ ‫שמות יט ו‬ ‫תורה טו ח״א‬
‫ריח‬ ‫ויקרא יט יד‬
‫שטו‬ ‫דברים טז יה‬
‫ב‬ ‫בראשית א א‬ ‫תורה יז ח״א‬
‫צז‬ ‫בראשית מב לה‬
‫קיא‬ ‫בראשית מט כז‬
‫רסא‬ ‫במדבר כג כד‬
‫קב‬ ‫שמות ג יא‬ ‫תורה יה ח״א‬
‫יה‬ ‫בראשית ב כא‬ ‫תורה יט ח״א‬
‫צ‬ ‫בראשית מא כה‬
‫רנז‬ ‫במדבר כג ז‬
‫רצה‬ ‫דברים ה ד‬
‫רמז‬ ‫במדבר כ א‪-‬כא‬ ‫תורה כ ח״א‬
‫רפה‬ ‫דברים ג כג‬
 ‫עמי טו‬ ‫בראשית ב ו‬ ‫תורה כא ח״א‬
‫כא‬ ‫בראשית ג ז‬
‫קכה‬ ‫שמות ו ז‬
‫קצג‬ ‫שמות לא ו‬
‫רכח‬ ‫במדבר ח ב‬
‫רלד‬ ‫במדבר יב ז‪-‬טו‬
‫ש‬ ‫דברים ז ו‬
‫שכז‬ ‫דברים כה ט‬
‫ערה‬ ‫במדבר כט א‬ ‫תורה כב ח״א‬
‫קכז‬ ‫שמות ו י‬
‫קמז‬ ‫שמות טו יג‬
‫קפד‬ ‫שמות כד ז‬
‫שב‬ ‫דברים ז יב‬
‫שלו‬ ‫דברים כט כה‬
‫כא‬ ‫בראשית ג יד‬ ‫תורה כג ח״א‬
‫צה‬ ‫בראשית מא נו‬
‫שנא‬ ‫דברים לג יה‬
‫לא‬ ‫בראשית ו ו‬ ‫תורה כר ח״א‬
‫סט‬ ‫בראשית ל ל‬
‫קז‬ ‫בראשית מה יד‬
‫שלא‬ ‫דברים כה מז‬
‫נא‬ ‫בראשית כ טז‬ ‫תורה כה ח״א‬
‫צא‬ ‫בראשית מא לט‬
‫ריא‬ ‫ויקרא א ד‬
‫עו‬ ‫בראשית לג יה‬ ‫תורה כז ח״א‬
‫קמא‬ ‫שמות טו ב‬
‫קמח‬ ‫שמות טו בג‬
‫של‬ ‫דברים בז ח‬
‫סד‬ ‫בראשית כה כ‬ ‫תורה כט ח״א‬
‫מו‬ ‫בראשית יד א‬ ‫תורה ל ח״א‬
‫קטז‬ ‫שמות ג ב‬
‫רכט‬ ‫במדבר יא ח‬
‫שיד‬ ‫דברים טז יד ־ טז‬
‫טו‬ ‫בראשית ב ג‬ ‫תורה לא ח״א‬
‫קצג‬ ‫שמות לא יז‬
‫רלט‬ ‫במדבר יד ט‬
‫רנח‬ ‫במדבר בג בא‬
 ‫עמי שיב‬ ‫דברים טו י‬
‫ה‬ ‫בר‪ K‬שית ‪ K‬ד‬ ‫תורה לג ח״א‬
‫קפה‬ ‫שמות כד ז‬
‫רחצ‬ ‫דברים ו יה‬
‫רס‬ ‫במדבר כג כ‪K‬‬
‫עט‬ ‫בר‪ K‬שית לד יד‬ ‫תורה לד ח״א‬
‫פט‬ ‫בר‪ K‬שית מ‪ K‬ו‬
‫קג‬ ‫בר‪ K‬שית מה יב‬
‫קסז‬ ‫שמות יט ו‬
‫רפג‬ ‫דברים ‪ K‬י‪K‬‬
‫שמט‬ ‫דברים לג ז‬
‫‪KY‬‬ ‫בר‪ K‬שית מ‪ K‬לט‬ ‫תורה לו ח״א‬
‫רחצ‬ ‫דברים ו ד‬
‫רנז‬ ‫במדבר כג כ‬
‫רסב‬ ‫במדבר כד טז‬
‫רסד‬ ‫במדבר כה ו‬
‫שי‬ ‫דברים י‪ K‬כו‬
‫יב‬ ‫בר‪ K‬שית ‪ K‬כו‬ ‫תורה לז ח״א‬
‫כה‬ ‫בר‪ K‬שית ג יט‬
‫נד‬ ‫בר‪ K‬שית כב י‬
‫קז‬ ‫בר‪ K‬שית מה טז‬
‫רכב‬ ‫ויקר‪ K‬כו מב‬
‫רצ‬ ‫דברים ד ט‬
‫ג‬ ‫בר‪ K‬שית ‪K K‬‬ ‫תורה לח ח״א‬
‫כו‬ ‫בר‪ K‬שית ג יט‬
‫לד‬ ‫בר‪ K‬שית ו יג‬
‫קמד‬ ‫שמות טו ד‬
‫רו‬ ‫שמות לד כט‬
‫של‬ ‫דברים כה י‬
‫שח‬ ‫דברים י‪ K‬טו‬ ‫תורה לט ח״א‬
‫רפג‬ ‫במדבר לג ‪K‬‬ ‫תורה מ ח״א‬
‫סב‬ ‫בר‪ K‬שית כז כה‬ ‫תורה מא ח״א‬
‫ערב‬ ‫במדבר כה ח‬
‫קפט‬ ‫שמות כז יט‬
‫רטו‬ ‫ויקר‪ K‬י ‪K‬‬
‫לז‬ ‫בר‪ K‬שית ט טז‬ ‫תורה מב ח״א‬
‫רסב‬ ‫במדבר כד טז‬ ‫תורה מג ח״א‬
‫עמי רעט‬ ‫במדבר ל‪ K‬יד‬
‫לח‬ ‫בר‪ K‬שית ט טז‬ ‫תורה מד ח״א‬
‫שלד‬ ‫דברים כט ט‬
‫קכ‪K‬‬ ‫שמות ד י‪-‬י‪K‬‬ ‫תורה מה ח״א‬
‫קפ‪K‬‬ ‫שמות כב כו‬ ‫תורה מז ח״א‬
‫רה‬ ‫שמות לד ח‬
‫שג‬ ‫דברים ח ט‬
‫שז‬ ‫דברים י‪ K‬ו‬
‫שז‬ ‫דברים י‪ K‬יב‬
‫שלג‬ ‫דברים כח סו‬
‫שמ‪K‬‬ ‫דברים ל‪ K‬יז‬
‫כח‬ ‫בר‪ K‬שית ד ז‬ ‫תורה מה ח״א‬
‫מ‬ ‫בר‪ K‬שית יב ‪K‬‬
‫שמה‬ ‫דברים לב נ‪-K‬נב‬
‫ל‪K‬‬ ‫בר‪ K‬שית ו ו‪-‬ח‬ ‫תורה מט ח״א‬
‫רמ‪K‬‬ ‫במדבר טו לח‬
‫רסט‬ ‫במדבר כה ה‬
‫שלז‬ ‫דברים ל ב‬
‫פו‬ ‫בר‪ K‬שית מ‪ - K K‬לב‬ ‫תורה נר ח״א‬
‫קלה‬ ‫שמות יג ט‬
‫מט‬ ‫בר‪ K‬שית יח כז‬ ‫תורה נה ח״א‬
‫רכג‬ ‫ויקר‪ K‬כו מב‬
‫יח‬ ‫בר‪ K‬שית ב יט‬ ‫תורה נו ח״א‬
‫כט‬ ‫בר‪ K‬שית ה כט‬
‫קכב‬ ‫שמות ד י‬
‫קלד‬ ‫שמות יב יב‬
‫קב‬ ‫שמות טז ד‪-‬לט‬
‫קעה‬ ‫שמות כ ב‬
‫רנ‪K‬‬ ‫במדבר כ‪ K‬יד‬
‫שיג‬ ‫דברים טז ג‬
‫שיח‬ ‫דברים יז יט‬
‫שכח‬ ‫דברים כה יה‬
‫שמ‪K‬‬ ‫דברים ל‪ K‬יה‬
‫כז‬ ‫בר‪ K‬שית ד ו‬ ‫תורה נז ח״א‬
‫קנב‬ ‫שמות טז כה‬
‫רכו‬ ‫במדבר ו ב‬
‫שטז‬ ‫דברים יז י‪K‬‬
 ‫עמי מג‬ ‫בר‪ K‬שית יב ה‬ ‫תורה נח ח״א‬
‫קם‬ ‫שמות כ‪ K‬יט‬
‫רכב‬ ‫ויקר‪ K‬כה ו‬
‫שלח‬ ‫דברים ל ב‬
‫שמ‬ ‫דברים ל‪ K‬טז‬
‫מב‬ ‫בר‪ K‬שית יב ב‬ ‫תורה נט ח״א‬
‫קט‬ ‫בר‪ K‬שית מט ו‬
‫נד‬ ‫בר‪ K‬שית כד ‪K‬‬ ‫תורה ס ח״א‬
‫קי‬ ‫בר‪ K‬שית מט טו‬
‫ר‪K‬‬ ‫שמות לד ‪K‬‬
‫קצה‬ ‫שמות ל‪ K‬יח‬ ‫תורה סא ח״א‬
‫רל‪K‬‬ ‫במדבר י‪ K‬בו‬
‫שיז‬ ‫דברים יז ‪K‬‬
‫שיח‬ ‫דברים יז י‪K‬‬
‫מג‬ ‫בר‪ K‬שית יב ט‪-‬יז‬ ‫תורה סב ח״א‬
‫קב‬ ‫בר‪ K‬שית מד יח‬
‫קצו‬ ‫שמות לב ‪K‬‬
‫מח‬ ‫בר‪ K‬שית יד יג‬ ‫תורה סר ח״א‬
‫קכ‪K‬‬ ‫שמות ג יח‬
‫קל‪K‬‬ ‫שמות י ‪- K‬ה‬
‫קמ‬ ‫שמות טו ‪K‬‬
‫עז‬ ‫בר‪ K‬שית לג כ‬ ‫תורה סו ח״א‬
‫קצ‪K‬‬ ‫שמות כט כב‬ ‫תורה סז ח״א‬
‫מב‬ ‫בר‪ K‬שית יב ב‬ ‫תורה סח ח״א‬
‫שכר‬ ‫דברים כד טו‬
‫ע‬ ‫בר‪ K‬שית ל‪ K‬טז‬ ‫תורה סט ח״א‬
‫ריב‬ ‫ויקר‪ K‬ט ‪K‬‬ ‫תורה ע ח״א‬
‫ש‬ ‫דברים ז ז‬
‫קע‬ ‫שמות יט כ‪K‬‬ ‫עב ח״א‬ ‫תורה‬
‫רכז‬ ‫במדבר ו בז‬ ‫עג ח״א‬ ‫תורה‬
‫נז‬ ‫בר‪ K‬שית כה יט‬ ‫ער ח״א‬ ‫תורה‬
‫נג‬ ‫בר‪ K‬שית כב ‪K‬‬ ‫עו ח״א‬ ‫תורה‬
‫קפח‬ ‫שמות כה כ‬ ‫עח ח״א‬ ‫תורה‬
‫רטז‬ ‫ויקר‪ K‬טז טז‬
‫קנג‬ ‫שמות טז כט‬ ‫תורה עט ח״א‬
‫קנד‬ ‫שמות טז כט‬
‫פ‪K‬‬ ‫בר‪ K‬שית לז ב‬ ‫תורה ס ח״א‬
 ‫בר‪ K‬שית מ‪ K‬מג‪-‬מד עמי צג‬
‫רלז‬ ‫במדבר יג יז‬ ‫פא ח״א‬ ‫תורה‬
‫נה‬ ‫בר‪ K‬שית כד ‪K‬‬ ‫פד ח״א‬ ‫תורה‬
‫בר‪ K‬שית לב לב‬ ‫פו ח״א‬ ‫תורה‬
‫קנו‬ ‫שמות יז יב‬ ‫צא ח״א‬ ‫תורה‬
‫קצ‬ ‫שמות כח י‪K‬‬ ‫צד ח״א‬ ‫תורה‬
‫רפו‬ ‫דברים ג בג‬ ‫צט ח״א‬ ‫תורה‬
‫רמד‬ ‫במדבר יט יד‬ ‫קא ח״א‬ ‫תורה‬
‫צב‬ ‫בר‪ K‬שית מ‪ K‬מ‬ ‫קב ח״א‬ ‫תורה‬
‫רפ‪K‬‬ ‫במדבר לב יד‬ ‫קג ח״א‬ ‫תורה‬
‫רפב‬ ‫במדבר לב יד‬ ‫קד ח״א‬ ‫תורה‬
‫קמב‬ ‫שמות טו ב‬ ‫קה ח״א‬ ‫תורה‬
‫רלו‬ ‫במדבר יב יג‬
‫שלח‬ ‫דברים ל ב‪-‬ג‬
‫שכ‪K‬‬ ‫דברים כ‪ K‬י‬ ‫תורה קז ח״א‬
‫קצג‬ ‫שמות ל יב‬ ‫תורה קיא ח״א‬
‫לה‬ ‫בר‪ K‬שית ו טז‬ ‫תורה קיב ח״א‬
‫לז‬ ‫בר‪ K‬שית ו טז‬
‫קח‬ ‫בר‪ K‬שית מח כב‬
‫קלז‬ ‫שמות יד כ‪K‬‬
‫קפח‬ ‫שמות בו לה‬
‫רסב‬ ‫במדבר כד יז‬
‫קעז‬ ‫שמות כ יט‬ ‫תורה קטו ח״א‬
‫שדם‬ ‫דברים לב ו‬ ‫תורה קכג ח״א‬
‫ריז‬ ‫ויקר‪ K‬יח כה‬ ‫תורה קמט ח״א‬
‫רלח‬ ‫במדבר יג לב‬
‫פד‬ ‫בר‪ K‬שית לט יב‬ ‫תורה קל ח״א‬
‫קצ‪K‬‬ ‫שמות כט כב‬ ‫תורה קלא ח״א‬
‫ריט‬ ‫ויקר‪ K‬יט לו‬
‫רכ‪K‬‬ ‫ויקר‪ K‬בג ד‬ ‫תורה קלה ח״א‬
‫לט‬ ‫בר‪ K‬שית י‪ K‬בו‬ ‫תורה קמב ח״א‬
‫קעב‬ ‫שמות כ ‪K‬‬ ‫תורה קמז ח״א‬
‫פד‬ ‫בר‪ K‬שית לט י‪K‬‬ ‫תורה קב ח״א‬
‫ערב‬ ‫במדבר כה י‪K‬‬ ‫תורה קנא ח״א‬
‫רצז‬ ‫דברים ה ד‬ ‫תורה קנג ח״א‬
‫רצג‬ ‫דברים ד לט‬ ‫תורה קנד ח״א‬
‫רה‬ ‫שמות לד ח‬ ‫תורה קנה ח״א‬
‫עמי רצד‬ ‫דברים ד מד‬ ‫קנט ח״א‬ ‫תורה‬
‫רלב‬ ‫במדבר יב ג‬ ‫קסב ח״א‬ ‫תורה‬
‫מג‬ ‫בר‪ K‬שית יב ט‪-‬יז‬ ‫קסג ח״א‬ ‫תורה‬
‫ריט‬ ‫ויקר‪ K‬יט יה‬ ‫קסה ח״א‬ ‫תורה‬
‫שב‬ ‫דברים ז יב‬ ‫קסט ח״א‬ ‫תורה‬
‫רלו‬ ‫במדבר יב יג‬ ‫קער ח״א‬ ‫תורה‬
‫רמ‬ ‫במדבר יד כ‬ ‫קעז ח״א‬ ‫תורה‬
‫קט‬ ‫בר‪ K‬שית מט ו‬ ‫קפא ח״א‬ ‫תורה‬
‫טז‬ ‫בר‪ K‬שית ב ו‬ ‫קפה ח״א‬ ‫תורה‬
‫רלח‬ ‫במדבר יג לב‬ ‫קפז ח״א‬ ‫תורה‬
‫שכד‬ ‫דברים כב ב‬ ‫קפח ח״א‬ ‫תורה‬
‫כב‬ ‫בר‪ K‬שית ג יד‬ ‫קפט ח״א‬ ‫תורה‬
‫קסח‬ ‫שמות יט ח‪-‬י‬ ‫קצ ח״א‬ ‫תורה‬
‫‪Kn‬‬ ‫ויקר‪ K‬ז יב‬ ‫קצה ח״א‬ ‫תורה‬
‫רחצ‬ ‫דברים ו ה‬ ‫רי ח״א‬ ‫תורה‬
‫קלו‬ ‫שמות יג יט‬ ‫ריא ח״א‬ ‫תורה‬
‫רלו‬ ‫במדבר יב ח‬ ‫ריב ח״א‬ ‫תורה‬
‫רסו‬ ‫במדבר כה י‪K‬‬ ‫ריג ח״א‬ ‫תורה‬
‫קנז‬ ‫שמות יה ‪K‬‬ ‫רטו ח״א‬ ‫תורה‬
‫שנב‬ ‫דברים לג כ‪K‬‬
‫שנה‬ ‫דברים לד ו‬
‫שה‬ ‫דברים י יב‬ ‫תורה ריט ח״א‬
‫רכז‬ ‫במדבר ו כג‪-‬כד‬ ‫תורה רכג ח״א‬
‫קפח‬ ‫שמות כה כ‬ ‫תורה רכה ח״א‬
‫שיג‬ ‫דברים טו י‬
‫פ‬ ‫בר‪ K‬שית לז ‪K‬‬ ‫תורה רכה ח״א‬
‫ט‬ ‫בר‪ K‬שית ‪ K‬יד‬ ‫תורה רלר ח״א‬
‫פג‬ ‫בר‪ K‬שית לז ז‬
‫רעה‬ ‫במדבר ל‪ K‬ח‬
‫שח‬ ‫דברים י‪ K‬יב‬
‫סט‬ ‫בר‪ K‬שית כט לד‬ ‫תורה רלז ח״א‬
‫רסז‬ ‫במדבר כה י‪K‬‬ ‫תורה רמא ח״א‬
‫רמו‬ ‫במדבר יט יד‬ ‫תורה רמה ח״א‬
‫ט‬ ‫בר‪ K‬שית ‪ K‬יד‬ ‫תורה רמה ח״א‬
‫רפט‬ ‫דברים ד ז‬ ‫תורה רב ח״א‬
‫עב‬ ‫בר‪ K‬שית לב לב‬ ‫תורה רנא ח״א‬
‫קלז‬ ‫שמות יד יד‬
‫עמי רצט‬ ‫דברים ו כה‬
‫שכה‬ ‫דברים כג כה‬ ‫רנז ח״א‬ ‫תורה‬
‫שכט‬ ‫דברים כו יז‪-‬יח‬ ‫רנט ח״א‬ ‫תורה‬
‫כד‬ ‫בר‪ K‬שית ג יה ‪-‬יט‬ ‫רסג ח״א‬ ‫תורה‬
‫עד‬ ‫בר‪ K‬שית לג יז‬ ‫רסו ח״א‬ ‫תורה‬
‫עה‬ ‫בר‪ K‬שית לג יז‬
‫מו‬ ‫בר‪ K‬שית יג ז‬ ‫תורה רעז ח״א‬
‫סב‬ ‫בר‪ K‬שית כז ג‬ ‫תורה רעה ח״א‬
‫רסח‬ ‫במדבר כה י‪K‬‬
‫קסג‬ ‫שמות יה כב‬ ‫תורה רפ ח״א‬
‫שכב‬ ‫דברים כ‪ K‬י‬
‫ריח‬ ‫ויקר‪ K‬יט יז‬ ‫תורה רפב ח״א‬
‫כ‬ ‫בר‪ K‬שית ב כב‬ ‫תורה א ח״ב‬
‫קמט‬ ‫שמות טו כו‬
‫קע‪K‬‬ ‫שמות יט כ‪K‬‬
‫קפג‬ ‫שמות כג כה‬
‫רל‪K‬‬ ‫במדבר י‪ K‬כח־כט‬
‫רמב‬ ‫במדבר טז ב‬
‫ל‬ ‫בר‪ K‬שית ה כט‬ ‫תורה ב ח״ב‬
‫פח‬ ‫בר‪ K‬שית מ‪K K‬‬
‫קבב‬ ‫שמות ד י‬
‫קכד‬ ‫שמות ד טז‬
‫רי‪K‬‬ ‫ויקר‪ K‬ז יב‬
‫רבו‬ ‫במדבר ו כג‬
‫קפ‬ ‫שמות כ‪ K‬יט‬ ‫תורה ג ח״ב‬
‫ז‬ ‫בר‪ K‬שית ‪ K‬ה‬ ‫תורה ר ח״ב‬
‫לב‬ ‫בר‪ K‬שית ו ט‬
‫עז‬ ‫בר‪ K‬שית לד י‬
‫ערב‬ ‫במדבר כה כו‬
‫פד‬ ‫בר‪ K‬שית לט יב‬
‫קי‬ ‫בר‪ K‬שית מט י‬
‫קפב‬ ‫שמות כג יד‬
‫רב‬ ‫ויקר‪ K‬כג ג‬
‫רמג‬ ‫במדבר יז כג‬
‫שי‪K‬‬ ‫דברים טו ח‬
‫קכח‬ ‫שמות ז ד‬ ‫תורה ה ח״ב‬
‫קמז‬ ‫שמות טו י‪K‬‬
 ‫עמי רסג‬ ‫במדבר כד כ‪K‬‬
‫שי‬ ‫דברים יד ‪K‬‬
‫שלב‬ ‫דברים כה נט‬
‫שמה‬ ‫דברים לב כה‬
‫כב‬ ‫בר‪ K‬שית ג טז‬ ‫תורה ז ח״ב‬
‫קטז‬ ‫שמות ג ד‬
‫קסג‬ ‫שמות יט ג‬
‫ר‪K‬‬ ‫שמות לג כ‬
‫רלט‬ ‫במדבר יד יט‬
‫שו‬ ‫דברים י יב‬
‫שלט‬ ‫דברים ל יד‬
‫שנה‬ ‫דברים לד ו‬
‫יד‬ ‫בר‪ K‬שית ‪ K‬ל‪K‬‬ ‫תורה ח ח״ב‬
‫כ‬ ‫בר‪ K‬שית ג ‪K‬‬
‫כ‪K‬‬ ‫בר‪ K‬שית ג י‬
‫נב‬ ‫בר‪ K‬שית כ‪ K‬בג‬
‫ס‬ ‫בר‪ K‬שית כה בו‬
‫קנ‪K‬‬ ‫שמות טז י‬
‫קנח‬ ‫שמות יה ‪K‬‬
‫קסט‬ ‫שמות יט יז‬
‫קפב‬ ‫שמות בג ט‬
‫ריח‬ ‫ויקר‪ K‬יט יז‬
‫רנג‬ ‫במדבר כ‪ K‬לג‬
‫רסג‬ ‫במדבר כד כ‬
‫רסה‬ ‫במדבר כה ז‬
‫שז‬ ‫דברים י כב‬
‫נו‬ ‫בר‪ K‬שית כד סג‬ ‫יא ח״ב‬ ‫תורה‬
‫ד‬ ‫בר‪ K‬שית ‪K K‬‬ ‫יב ח״ב‬ ‫תורה‬
‫קלז‬ ‫שמות יד י‬ ‫יג ח״ב‬ ‫תורה‬
‫קנו‬ ‫שמות יז יב‬ ‫יט ח״ב‬ ‫תורה‬
‫שו‬ ‫דברים י כ‪K‬‬
‫שכט‬ ‫דברים כה יה‬
‫כב‬ ‫בר‪ K‬שית ג יד‬ ‫תורה כר ח״ב‬
‫ל‪K‬‬ ‫בר‪ K‬שית ו ו‬
‫רפג‬ ‫דברים ‪ K‬י‪K‬‬ ‫תורה כה ח״ב‬
‫שנב‬ ‫דברים לג כ‪K‬‬ ‫תורה כו ח״ב‬
‫קטו‬ ‫שמות ב י‪K‬‬ ‫תורה כז ח״ב‬
 ‫עמי רכח‬ ‫במדבר ז ט‬ ‫תורה לא ח״ב‬
‫רכד‬ ‫במדבר ה יד‬ ‫תורה לב ח״ב‬
‫שכה‬ ‫דברים כד ב‬
‫קס‬ ‫שמות יה ט‬ ‫לג ח״ב‬ ‫תורה‬
‫‪KDp‬‬ ‫שמות יה ט‬ ‫לר ח״ב‬ ‫תורה‬
‫רלג‬ ‫במדבר יב ג‬ ‫לח ח״ב‬ ‫תורה‬
‫שח‬ ‫דברים י‪ K‬יב‬ ‫מ ח״ב‬ ‫תורה‬
‫קב‬
‫שמות טו כו‬ ‫מב ח״ב‬ ‫תורה‬
‫שב‬ ‫דברים כ ג‬ ‫מג ח״ב‬ ‫תורה‬
‫רטז‬ ‫ויקר‪ K‬יה ה‬ ‫מר ח״ב‬ ‫תורה‬
‫קיד‬ ‫שמות ‪ K‬יד‬ ‫מו ח״ב‬ ‫תורה‬
‫שלט‬ ‫דברים ל יב‬
‫לב‬ ‫בר‪ K‬שית ו ט‬ ‫תורה מה ח״ב‬
‫שב‬ ‫דברים כ ג‬
‫קכז‬ ‫שמות ו י‬ ‫תורה נט ח״ב‬
‫כט‬ ‫בר‪ K‬שית ד יב‬ ‫תורה ס ח״ב‬
‫קנב‬ ‫שמות טז י‬
‫קפו‬ ‫שמות כה ב‬
‫בר‪ K‬שית מג יד‬ ‫תורה סב ח״ב‬
‫פג‬ ‫בר‪ K‬שית לז יב‬ ‫תורה סג ח״ב‬
‫ק‬
‫בר‪ K‬שית מג י‪K‬‬
‫קצו‬ ‫שמות לב יג‬ ‫תורה סו ח״ב‬
‫רז‬ ‫שמות לה ‪-K‬ב‬
‫לג‬ ‫בר‪ K‬שית ו ט‬ ‫תורה סז ח״ב‬
‫קצה‬ ‫שמות ל‪ K‬מז‬
‫רמ‪K‬‬ ‫במדבר טו כד‬
‫קטר‬ ‫שמות ב כ‪K‬‬ ‫תורה ע ח״ב‬
‫קפז‬ ‫שמות כה ב‬ ‫תורה עא ח״ב‬
‫ג‬ ‫בר‪ K‬שית ‪K K‬‬ ‫תורה עב ח״ב‬
‫קסב‬ ‫שמות יה כ‪K‬‬
‫קעז‬ ‫שמות כ יה‬
‫רנ‪K‬‬ ‫במדבר כ‪ K‬יה‬
‫קיב‬ ‫שמות ‪K K‬‬ ‫עג ח״ב‬ ‫תורה‬
‫קצב‬ ‫ער ח״ב‬ ‫תורה‬
‫קכג‬ ‫שמות ד י‪K‬‬ ‫עז ח״ב‬ ‫תורה‬
‫רפו‬ ‫דברים ג כג‬ ‫עח ח״ב‬ ‫תורה‬
‫פח‬ ‫בר‪ K‬שית מ‪K K‬‬ ‫עט ח״ב‬ ‫תורה‬
‫עמי קכה‬ ‫שמות ו ג‬
‫קנט‬ ‫שמות יח ‪K‬‬
‫רצ‬ ‫דברים ד ל‬
‫קסה‬ ‫שמות יט ג‬ ‫תורה פב ח״ב‬
‫רח‬ ‫שמות לה ‪K‬‬
‫שכג‬ ‫דברים כ‪ K‬י‬
‫קנד‬ ‫שמות טז כט‬ ‫פג ח״ב‬ ‫תורה‬
‫דש‬ ‫דברים ח י‪K‬‬ ‫פר ח״ב‬ ‫תורה‬
‫סח‬ ‫בר‪ K‬שית כט כה‬ ‫פה ח״ב‬ ‫תורה‬
‫קכו‬ ‫שמות ו ט‬ ‫פו ח״ב‬ ‫תורה‬
‫קעג‬ ‫שמות כ ‪K‬‬ ‫צא ח״ב‬ ‫תורה‬
‫שנב‬ ‫דברים לד ה‬
‫קיב‬ ‫שמות ‪K K‬‬ ‫תורה קא ח״ב‬
‫נו‬ ‫בר‪ K‬שית כד סג‬ ‫הוספות מכת״י‬
‫קב‬ ‫בר‪ K‬שית מד יה‬
‫קנד‬ ‫שמות טז כט‬
‫רפה‬ ‫דברים ב ג‬
‫שדם‬ ‫דברים לב ח‬
‫צה‬ ‫בר‪ K‬שית מב לה‬ ‫סימן נא‬ ‫הר״ן‬ ‫שיחות‬
‫רסג‬ ‫במדבר כד כ‬ ‫סימן ו‬ ‫הר״ן‬ ‫שיחות‬
‫שי‪K‬‬ ‫דברים יד ‪K‬‬ ‫סימן ז‬ ‫הר״ן‬ ‫שיחות‬
‫רח‬ ‫שמות לו ‪K‬‬ ‫סימן טו‬ ‫הר״ן‬ ‫שיחות‬
‫קכד‬ ‫שמות ד טז‬ ‫סימן יז‬ ‫הר״ן‬ ‫שיחות‬
‫רכז‬ ‫במדבר ו כז‬ ‫סימן עה‬ ‫הר״ן‬ ‫שיחות‬
‫קד‬ ‫בר‪ K‬שית מו ‪K‬‬ ‫סימן פה‬ ‫הר״ן‬ ‫שיחות‬
‫קצט‬ ‫שמות לג יג‬ ‫סימן פט‬ ‫הר״ן‬ ‫שיחות‬
‫שמז‬ ‫דברים לג ד‬ ‫סימן צא‬ ‫הר״ן‬ ‫שיחות‬
‫פד‬ ‫בר‪ K‬שית לט יב‬ ‫סימן ק‬ ‫הר״ן‬ ‫שיחות‬
‫רס‬ ‫במדבר כג כ‪K‬‬ ‫סימן קב‬ ‫הר״ן‬ ‫שיחות‬
‫פה‬ ‫בר‪ K‬שית לט יב‬ ‫סימן קיר‬ ‫הר״ן‬ ‫שיחות‬
‫פה‬ ‫בר‪ K‬שית לט יב‬ ‫סימן קטו‬ ‫הר״ן‬ ‫שיחות‬
‫שב‬ ‫דברים כ ג‬ ‫סימן קב‬ ‫הר״ן‬ ‫שיחות‬
‫קלט‬ ‫שמות יד ל‪K‬‬ ‫סימן קמב‬ ‫הר״ן‬ ‫שיחות‬
‫כד‬ ‫בר‪ K‬שית ג יח ‪-‬יט‬ ‫סימן קמג‬ ‫הר״ן‬ ‫שיחות‬
‫קיד‬ ‫שמות ‪ K‬יד‬ ‫סימן קמו‬ ‫הר״ן‬ ‫שיחות‬
‫קעז‬ ‫שמות כ יה‬ ‫סימן קסח‬ ‫הר״ן‬ ‫שיחות‬
‫רעח‬ ‫במדבר ל ב‬ ‫סימן רב‬ ‫הר״ן‬ ‫שיחות‬
‫עמי רצג‬ ‫דברים ד לט‬ ‫שיחות הר״ן סימן ריז‬
‫רפג‬ ‫דברים ‪ K‬י‪K‬‬ ‫שיחות הר״ן סימן רלד‬
‫פ‬ ‫בר‪ K‬שית לז ‪K‬‬ ‫שיחות הר״ן סימן רסא‬
‫רחצ‬ ‫דברים ו ה‬ ‫שיחות הר״ן סימן רפט‬
‫רפד‬ ‫דברים ‪K K‬‬ ‫שיחות הר״ן סימן רצ‬
‫יג‬ ‫בר‪ K‬שית ‪ K‬בו‬ ‫שיחות הר״ן סימן שו‬
‫כג‬ ‫בר‪ K‬שית ג יז‬ ‫שיחות הר״ן סימן שח‬
‫רצ‪K‬‬ ‫דברים ד ל‬ ‫חיי מוהר״ן סימן לז‬
‫לג‬ ‫בר‪ K‬שית ו ט‬ ‫חיי מוהר״ן סימן מה‬
‫קסב‬ ‫שמות יח כ‪K‬‬
‫רפ‬ ‫במדבר ל‪ K‬בג‬ ‫נח‬ ‫חיי מוהר״ן סימן‬
‫שח‬ ‫דברים י‪ K‬טו‬ ‫צב‬ ‫חיי מוהר״ן סימן‬
‫קי‪K‬‬ ‫בר‪ K‬שית מט כד‬ ‫עז‬ ‫חיי מוהריין סימן‬
‫קצז‬ ‫שמות לב יט‬ ‫קצז‬ ‫חיי מוהריין סימן‬
‫רלד‬ ‫במדבר יב ג‬ ‫רסט‬ ‫חיי מוהריין סימן‬
‫שכ‪K‬‬ ‫דברים כ יט‬ ‫תב‬ ‫חיי מוהריין סימן‬
‫‪KD‬‬ ‫בר‪ K‬שית כה ל‬ ‫תקטו‬ ‫חיי מוהר״ן סימן‬
‫רב‬ ‫שמות לד ‪K‬‬ ‫תקעה‬ ‫חיי מוהריין סימן‬
‫קלו‬ ‫שמות יג יח‬ ‫תרט‬ ‫חיי מוהר״ן סימן‬
‫קג‬ ‫בר‪ K‬שית מד יח‬ ‫תרי‬ ‫חיי מוהריין סימן‬
‫פב‬ ‫בר‪ K‬שית לז ג‬ ‫הוספות לח״מ‬
 ‫יעים הליכות‪ ,‬י ע ל הסד‪,‬‬ ‫‪rp‬‬
‫אל הכלים‪ ,‬והצגע לבת‬
‫דל‬ ‫םשה ב״ר יצחק‬
‫־ ביום כ*’ ב אלול תשל׳׳־ד‬

‫י־גולה י ב ת החסד והמעש‬

‫כמתה בנתה ביתה והרבה‬
‫כלב ה וצהלתה על פגיה‬
‫וייס וסייגים בשמירת הכה והליבון‬
‫י־ות ישירים לשים ולתפארת‬
‫ד עמנואל ע״ה‬ ‫בת‬ ‫ור‬
‫רעבי;מב* ניס|תשס־־ז‬

‫ב ס פר ח?ה יעלה ויבא‬ ‫;וד‬

‫נשמתם בגנזי מ רו פי ם‪.‬‬

‫ב שלו ם על מ ש כ ב ם‬
‫״ ה ד ו « ו ד י י ו ‘ ‪? ? ,‬ו « י « פ ד ״ ?־ ר ״ א‬
‫‪SHM UEL M OSHE K REM ER‬‬
‫‪ orMaviUiu;n B 'N echalim‬־‪Authiis‬‬
‫‪iAx'sidera. Tulmud Tora ERESIX)V‬‬
‫‪Hush‬‬ ‫‪KOlO OR HANELAM‬‬
‫‪8 Yuhanan‬‬ ‫‪ I‬־“<‪Si ltd . 8 ? 8 - 2 5 1 (821‬‬

‫‪JERESALEIVI‬‬

‫אדר תשס^^ז‬

‫מירת תורותיו הק׳ הנדפסים ב ס פ^^ ק ליקוטי מוהח^ן‪ ,‬שכל‬

‫יקרבת אלקים‪ ,‬ובתוכם בלולים ביאורים הרבה לפסוקי תנ״ך‬

‫ימן שליט״א ללקט את ביאורי פסוקי התורה מתוך התורות‬

‫״שיות התורה למען יהיה ערוך ביד כל אחד ללמוד ולעיין בהם‬
‫ופך לבאר כל מקום הצריך ביאור שיהיו הדברים מובנים לפי‬
‫‪:‬זה‪ ,‬והוא דבר טוב והגון מאד ורב התועלת‪.‬‬
‫נספר זה כי בכדי להבין דברי רבינו היטב על מתכונתם צריך‬
‫‪:‬ינו הק׳ ד^ל ונדפסו ב ספ^^ ק ליקוטי מוהח^ן‪ ,‬כי ידוע דרכו‬
‫^כל חלקי ופרטי המאמר קשורים מאד זה בזה וזה בזה באופן‬
‫‪ 1‬כל המאמר עם כל פרטיו מתחלתו עד סופו שגור כמעט על פה‪.‬‬
‫וזה הן לאלה שרגילים כבר בלימוד ס פ^^ ק ליקוטי מוהח^ן כי‬
‫;אמר וקשרו עם פרשת השבוע‪ ,‬וגם אלה שלא זכו עדיין להכנס‬
‫כקריאת הספר להתעורר עי^^ז ליקרת הענינים המוזכרים בו‪.‬‬
‫ע״י המחבר הי״ו‪ ,‬כי באמת דברי רבינו היל עמוקים מאד מאד‬
‫נים עמוקים ורזין עלאין כלולים בכל פרט דבריו ה ק‪ /‬וכדברי‬
‫‪ int‬עמקו מחשבותיו היל עמוק עמוק מי ימצאנו‪ ,‬וביאור כל‬
‫וכל רמיזותיו וסודותיו הק׳ הכלולים בכל מאמר ומאמר דבר‬
‫ותב עוד בהמשך דבריו שגם אחרי שנמצא ביאור אמתי לדבריו‬
‫דברים ואין בלתו‪ ,‬כי זה ״דבר זה ומופלג מאד בתכלית הזכות‬
‫ן בהר ד׳ ומי יקום במקום קדשו ומי יפתח פיו וימלא לבו לומר‬
‫יבור אחד מדבריו היל אפילו רק משיחות חולין שלו ומכש״ב‬
‫‪ 1‬יי ח ‪ nw‬שרדייו ת^‪ VJr‬יד ו‪ 1‬יל ח‬
‫תל־‬ ‫ודח‬ ‫ווור א‬ ‫ר‬
‫‪YAAKOV MEIR SHECHTER‬‬
‫‪h\iS‬‬ ‫‪nl’olun‬‬
‫‪a‬״‪H iaar I ^aNhiM\1ayn‬‬
‫‪ rc^s uiers! "Kerm Or" I ?\s 1iIit Iiorts‬י]‬
‫‪IFklSAi IM‬‬
‫״‪! C h evras Shas Si. TcL 97:>-26276839‬־‪:v‬‬

‫של ידידי הגה״צ ר׳ משה קרמר שליט״א‪ ,‬ואך‬

‫ותועילתו‪ ,‬לשנן אמרות ופנינים‬ ‫גוזלי דיגש״‬
‫;מםודרים על פרשיות השבוע‪ ,‬ודבר בעתו מה‬
‫תענג על דבה״ק כשבתות השנה‪ .‬וידוע שדברי‬
‫רבים‪ ,‬ולפעמים גנוזים כדיבור אחד תילי תילים‬
‫^ת חמוה ומטהרים את הלב‪ .‬ויזבח להפיין‬
‫זוך בריאות נכונה ושלות הנפש וזכות הרבים‬
‫‪SHM UEL M OSHE K REM ER‬‬
‫‪ orMaviUiu;n B 'N echalim‬־‪Authiis‬‬
‫‪iAx'sidera. Tulmud Tora ERESIX)V‬‬
‫‪Hush‬‬ ‫‪KOlO OR HANELAM‬‬
‫‪8 Yuhanan‬‬ ‫‪ I‬־“<‪Si ltd . 8 ? 8 - 2 5 1 (821‬‬

‫‪JERESALEIVI‬‬

‫אדר תשס^^ז‬

‫מירת תורותיו הק׳ הנדפסים ב ס פ^^ ק ליקוטי מוהח^ן‪ ,‬שכל‬

‫יקרבת אלקים‪ ,‬ובתוכם בלולים ביאורים הרבה לפסוקי תנ״ך‬

‫ימן שליט״א ללקט את ביאורי פסוקי התורה מתוך התורות‬

‫״שיות התורה למען יהיה ערוך ביד כל אחד ללמוד ולעיין בהם‬
‫ופך לבאר כל מקום הצריך ביאור שיהיו הדברים מובנים לפי‬
‫‪:‬זה‪ ,‬והוא דבר טוב והגון מאד ורב התועלת‪.‬‬
‫נספר זה כי בכדי להבין דברי רבינו היטב על מתכונתם צריך‬
‫‪:‬ינו הק׳ ד^ל ונדפסו ב ספ^^ ק ליקוטי מוהח^ן‪ ,‬כי ידוע דרכו‬
‫^כל חלקי ופרטי המאמר קשורים מאד זה בזה וזה בזה באופן‬
‫‪ 1‬כל המאמר עם כל פרטיו מתחלתו עד סופו שגור כמעט על פה‪.‬‬
‫וזה הן לאלה שרגילים כבר בלימוד ס פ^^ ק ליקוטי מוהח^ן כי‬
‫;אמר וקשרו עם פרשת השבוע‪ ,‬וגם אלה שלא זכו עדיין להכנס‬
‫כקריאת הספר להתעורר עי^^ז ליקרת הענינים המוזכרים בו‪.‬‬
‫ע״י המחבר הי״ו‪ ,‬כי באמת דברי רבינו היל עמוקים מאד מאד‬
‫נים עמוקים ורזין עלאין כלולים בכל פרט דבריו ה ק‪ /‬וכדברי‬
‫‪ int‬עמקו מחשבותיו היל עמוק עמוק מי ימצאנו‪ ,‬וביאור כל‬
‫וכל רמיזותיו וסודותיו הק׳ הכלולים בכל מאמר ומאמר דבר‬
‫ותב עוד בהמשך דבריו שגם אחרי שנמצא ביאור אמתי לדבריו‬
‫דברים ואין בלתו‪ ,‬כי זה ״דבר זה ומופלג מאד בתכלית הזכות‬
‫ן בהר ד׳ ומי יקום במקום קדשו ומי יפתח פיו וימלא לבו לומר‬
‫יבור אחד מדבריו היל אפילו רק משיחות חולין שלו ומכש״ב‬
‫‪ 1‬יי ח ‪ nw‬שרדייו ת^‪ VJr‬יד ו‪ 1‬יל ח‬
‫תל־‬ ‫ודח‬ ‫ווור א‬ ‫ר‬
‫‪YAAKOV MEIR SHECHTER‬‬
‫‪h\iS‬‬ ‫‪nl’olun‬‬
‫‪a‬״‪H iaar I ^aNhiM\1ayn‬‬
‫‪ rc^s uiers! "Kerm Or" I ?\s 1iIit Iiorts‬י]‬
‫‪IFklSAi IM‬‬
‫״‪! C h evras Shas Si. TcL 97:>-26276839‬־‪:v‬‬

‫של ידידי הגה״צ ר׳ משה קרמר שליט״א‪ ,‬ואך‬

‫ותועילתו‪ ,‬לשנן אמרות ופנינים‬ ‫גוזלי דיגש״‬
‫;מםודרים על פרשיות השבוע‪ ,‬ודבר בעתו מה‬
‫תענג על דבה״ק כשבתות השנה‪ .‬וידוע שדברי‬
‫רבים‪ ,‬ולפעמים גנוזים כדיבור אחד תילי תילים‬
‫^ת חמוה ומטהרים את הלב‪ .‬ויזבח להפיין‬
‫זוך בריאות נכונה ושלות הנפש וזכות הרבים‬
 ‫הקדמה‬
‫השיר והשבח לאל בורא עולם אשר זיכנו בחסד חינם ברוב רחמיו וחסדיו‬
‫לקבץ ולברר פירושים עפ״י סדר הפרשיות בצירוף עצות התחזקות והתעוררות‬
‫לעבודת השם מתוך דבריו הקדושים של האי צדיק יסוד עולם‪ ,‬אור הגנוז והנעלם‪,‬‬
‫נחל נובע מקור חכמה רבינו נחמן מבדסלב זי״ע‪.‬‬
‫ולספר בשבח המאמרים אין זה בכוחנו כי ידוע שכל תורותיו של רביז״ל הם‬
‫רזין עילאין הנוגעים בסודות הבריאה ובעולם התיקון שלעתיד לבוא בדרך חכמה‬
‫וטעמים נפלאים מאוד‪ ,‬ועם כל זה עיקר כוונתו הקדושה בכל המאמרים והדרושים‬
‫לא היתה כי אם בשביל שנוציא מזה עצות והתעוררות לעבודתו יתברך כי ׳לא‬
‫המדרש הוא העיקר אלא המעשה׳)אגות א יז(‪ ,‬וכמו שאחרי אמירת תורה י׳ המתחלת‬
‫׳כשיש דינים ח״ו על ישראל‪ ,‬ע״י ריקודים והמחאת כף נעשה המתקת הדינים ובו״‪,‬‬
‫ומגלה שם תורה עמוקה מסוד הריקוד ובו׳‪ ,‬אזי אמר )שימוח הר״ן סימן קלא( ׳כך אמרתי‬
‫שעכשיו נשמע גזירות ח״ו על ישראל‪ ,‬והנה הולכים וממשמשים לבוא ימי הפורים‬
‫האלה וישראל יהיו מרקדים וימחאו כף ועי״ז ימתיקו הדינים׳‪ ,‬דהיינו שרצה להעיר‬
‫לבבנו שנדע ונבין שכל דברי תורתו הקדושה‪ ,‬אעפ״י שיש בהם עמקות גדול ונורא‬
‫מאוד מאוד וסודי סודות רחבים מיני ים‪ ,‬אעפ״ב עיקר כוונתו היה שנשמע ונקבל‬
‫דבריו בפשיטות ובתמימות‪ ,‬וכן אמר )חיי מוהר״ן שימן שלה( ׳הלוא כל הנחת רוח והתענוג‬
‫שלי הוא רק כשאני רואה איזה דברי יהדות ועבודת השם באחד מאנשי ובו׳‪,‬‬
‫׳בקשתי היו אנשים כשרים כי זה כל ישעי וכל חפצי׳‪ ,‬שעיקר כוונתו במאמרים‬
‫האלו הוא שנקיימם לעובדא ולמעשה‪ ,‬וכבר הקדים זה תלמידו הגדול מוהרנ״ת‬
‫זצ״ל בהקדמה לספרו הקדוש ׳ליקוטי הלכות׳ וז״ל ׳כל הדברים שגילה רבינו ז״ל‬
‫אם אמנם כולם בנויים ומיוסדים על כל מצות התורה המקובלות בידינו מכבר‪ ,‬על‬
‫כל זה הם הקדמות חדשות לגמרי וכולם הם עצות ודרכים נפלאים להתקרב על‬
‫ידם להשי״ת כל אחד ואחד ממקום שהוא‪ ,‬ועיקר הכוונה לקיימם בפשיטות כפי מה‬
‫שיצאו מפיו בתמימות ופשיטות ובו׳‪.‬‬
‫והנה בראותינו אשר בתוך דבריו הקדושים מצויים פירושים ודרושים עפ״י‬
‫סדר הפרשיות‪ ,‬ועמדה לעינינו שיחתו הקדושה שאמר אודות תורתו )שס סימן שעה(‬
‫׳ברוך השם היא סחורה יפה מאוד מאוד וטוב היה שיהיה לחנות זה משרת טוב‬
‫שיוכל להניח ולסדר כל חתיכת סחורה עם הקצה לחוץ באופן שהקונה יראה מיד‬
‫את מהות הסחורה ואז יוכל המשרת לחטוף מיד את אותו המין ולפתוח אותו‬
‫בזריזות לפני הקונה בכדי שיראה את הוד ויופי פאר הסחורה׳‪ ,‬ע״ב שינסנו מותנינו‬
‫לעשות אוזניים לתורה ולברר מקחו של צדיק באופן שיוכלו ללומדם אצל שולחן‬
‫השבת ושאר עת מצוא כנהוג‪ ,‬אך פשוט הוא שהרוצה להחכים לא יעזוב מידו את‬
‫ספה״ק ׳ליקוטי מוהר״ך וזה הספר ישמש אך כמפתח לשער הגדול‪.‬‬
‫וקראנו אותו בשם נחלי דבש כשמו כן הוא‪ ,‬כי דברי רביז״ל הם )משלי מז כד(‬
‫׳צוף דבש אמרי נועם מתוק לנפש ומרפא לעצם׳‪ ,‬וכן נחלי דגש עם האותיות הוא‬
‫גימטריא אדונינו נחמן בן פיגא‪.‬‬
‫והנה חששנו מאוד לשנות מלשונו הטהור שכידוע כל דיבוריו שקולים‬
‫ומדודים וסגולתם רבה לעורר נפשות ישראל‪ ,‬אך חשובי אנשי שלומינו הורו לנו‬
‫שעדיף הדבר שהספר יהא שווה לכל נפש‪ ,‬לכן השתדלנו להשאיר את לשון קדשו‬
‫אבל בכל זאת לפי הצורך והענין גרענו והוספנו לפעמים כדי שיתבארו הדברים‪,‬‬
‫וכן הוספנו ביאור ונופך לדבריו מתוך ספרי תלמידו מוהרנ״ת זצ״ל וכן מהספרים‬
‫׳פרפראות לחכמה׳ ׳ביאור הליקוטים׳ ׳באיבי הנחל׳ ׳מי הנחל׳ ועוד אשר ביארו‬
‫ופירשו את דבריו‪ ,‬ותקוותנו ותפילתנו שאכן כיווננו לאמת אבל אם ח״ו שגינו והוא‬
‫רחום יכפר עוון וכו׳‪ ,‬ואם יודיעונו ע״ז בלא נדר נתקנו להבא בעזה״י‪.‬‬
‫ברכת תודה אנו חייבים לכל חברי המכון שהתעסקו בזה הספר ובפרט לרנ״י‬
‫ברנד נ״י‪ ,‬לר״מ חשין נ״י‪ ,‬לר״י טרייסמן נ״י‪ ,‬ולרנ״ש פרנק נ״י‪ ,‬ולכל מי שעזרונו הן‬
‫בהבנת הדברים הן בממון הן בעסקי הדפוס ובראשם להרה״ח ר׳ אהרן יוסף קעניג‬
‫שליט״א ראש כולל ברסלב רמת בית שמש אשר עומד רבות לימינינו לאחיעזר‬
‫ולאחיסמך‪ ,‬זכות רביה״ק יגן עליהם שיזכו לרוב נחת דקדושה מכל יוצאי חלציהם‬
‫מתוך בריאות גופא ונהורא מעליא ולא תמוש התורה הזאת מפיהם ומפי זרעם עד‬
‫עולם‪.‬‬
‫טרם נכלה לדבר נישא כפינו לבורא עולם בהלל והודאה על כל החסד אשר‬
‫גמלנו להיות ממשרתי המלך ‪ -‬מאן מלכי רבנן‪ ,‬ובתפילה ותחנונים להבא שלא‬
‫יעזבנו ולא יטשנו לנצח‪ ,‬שלח אורך ואמיתך המה ינחונו‪ ,‬יהי ד׳ אלקינו עמנו כאשר‬
‫היה עם אבותינו‪ ,‬ויהי נועם ד׳ אלקינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו‪ ,‬בן דוד יבוא‬
‫ויגאלנו‪ ,‬ויעלנו בשמחה לארצינו‪ ,‬ויבנה בית קדשינו ותפארתינו במהרה בימינו אמן‬
‫כן יהי רצון‪.‬‬
‫מכון גנזיא דמלכא‬
‫‪,‬הוצאת המפר הזה הושקע עמל רכ אך ידוע מאמר החכם ׳כשם‬
‫שא״א לבר בלי תכן כך א״א למפר כלי שגיאות‪ /‬הן כתוכן הן‬
‫׳זעויות דפום‪ ,‬ע״כ נבקש מהלומדים שאם ימצאו טעות כל שהוא‬
‫יואילו בטובם להודיענו כדי שנוכל לתקנו להבא בעזה״י‪.‬‬
‫זה אנו מודיעים שכל הקונה םפר זה עליו לבדקו‪ ,‬ובאם לא יבקשו‬
‫להחליפו באחר‪ ,‬הרי זה ויתור מראש לכל תביעה שהיא‪.‬‬

‫כל הזכויות שמורות‬

‫למכון ׳גנזיא דמלכא׳‬
‫ת״ד ‪50037‬‬
‫ירושלים ‪91500‬‬
‫טלפון ‪02-9995884‬‬

‫עימוד ׳ונחתם בספר׳‬

‫‪052-7671218‬‬
‫א‬ ‫דבש‬ ‫בראשית‬ ‫נחלי‬
‫^ פרשת בראשית‬

‫)בראשית א א(‬ ‫בראשית‬

‫ת מן ר א שי ת מן בת‪) .‬תיקרז ד(‬

‫הנה ידוע שבל הנהגת הבריאה הוא בהשגחתו יתברך‪ ,‬אלא שזה מוסתר‬
‫בדרך הטבע‪ .‬והענין הוא שהשגחת השי״ת מכונה בשם עיניים כמ״ש)זכרה ד מ(‬
‫׳עיני ד׳ משוטטות בכל הארץ‪ /‬והנה עיקר כה הראות הוא מחמת שמכה בדבר‬
‫הנראה‪ ,‬וחוזר מחמת ההכאה לעיניים ונצטייר שם‪ ,‬דהיינו שהעיניים רואות את‬
‫הדבר‪ ,‬אבל כשהדבר הנראה הוא רחוק‪ ,‬אזי קודם שיגיע כה הראות להדבר‬
‫הנראה‪ ,‬הוא מתפזר בתוך האויר ונתעבר ואינו מגיע בהכאה על הדבר‪ ,‬וע״ב‬
‫אינו חוזר לעינים ואין רואים אותו‪ .‬וזהו שהקב״ה מצד עצמו בודאי מביט‬
‫ומסתכל ומנהיג את הבריאה בהשגחתו‪ ,‬אך אם אנו קרובים אליו אזי מגיעה‬
‫אלינו ההבטה שלו בהכאה ואנו נצטיירים בעיניו כביכול והוא משגיח עלינו‪,‬‬
‫היינו שנותן לנו כל הצטרכויותינו בעיתם ובזמנם‪ ,‬אבל כשרחוקים ממנו‪ ,‬אזי‬
‫הראיה שלו כביכול מתפזרת ואינה חוזרת אליו וכביכול הוא מעלים עין‬
‫מהצטרכותינו‪ ,‬וזוהי הנהגת דרך הטבע שבאמת ההשפעה היא ממנו יתברך‬
‫שהוא נותן לכל אחד את צרכיו בעיתו‪ ,‬אך אין מרגישים את זה כי כביכול אינו‬
‫רואה אותם‪.‬‬

‫וישראל קרובים אל עיניו כביכול ע״י התורה‪ ,‬כי התורה כלולה מטעמים‪,‬‬
‫נקודות‪ ,‬תנין ואותיות סהר ויקהל רה;(‪ ,‬שהם כנגד תלת גוונין דעינא ובת העין)עיין‬
‫ען שיים שער ה מקרא שער הנח״א(‪ ,‬היינו שבחינת עיני ד׳ נמצאים בתורה‪ ,‬וזהו הטעם‬
‫שהתורה מתחלת בבראשית‪ ,‬שהוא אותיות ראשי כת‪ ,‬לרמז על ההשגחה‬
‫שע״י התורה‪ ,‬כדאיתא בתיקו״ז תלת גווני דעינא אינון תלת אבהן דאתמר בהו‬
‫)שמות ו( ׳אלה ראשי בית אבותם׳‪ ,‬בת‪ ,‬בת עין‪ ,‬וכולא ברזא הבראשית תמן‬
‫ראשי תמן כת‪ .‬וע״ב ע״י המשכת התורה בעולם‪ ,‬נמשך השגחת השי״ת בחינת‬
‫עיני ד׳ עלינו‪ ,‬וכל אחד כפי קירובו אל התורה כן זוכה שהשגחת השי״ת עליו‬
‫כשלימות יותר‪.‬‬
‫)עפ״י תורה יג(‬
 ‫דבש‬ ‫בראשית‬ ‫נחלי‬
‫בראשית ברא אלקים את השמים ואת‬
‫)בראשית א א(‬ ‫הארץ‬
‫בראשית‪ ,‬בשביל ישראל שנקראים‬
‫ראשית שנאמר)ירמיה נ ג( ׳קודש ישראל לד׳‬
‫)ויקרא רבה לו(‬ ‫ראשית׳‪.‬‬
‫בכל דבר יש רצון ד׳‪ ,‬הן בכלל הבריאה דהיינו מה שהשי״ת רצה לברוא‬
‫את העולם בכלל‪ ,‬וכן בפרטי הבריאה בכל דבר ודבר‪ ,‬כגון שהארי יהיה לו כה‬
‫וגבורה כזו ותמונה וטבע כאלו‪ ,‬ולהיפך יתוש קטן השי״ת רצה שיהיה הלש כה‬
‫מאוד ויהיו לו טבע ותמונה והנהגה אתרים‪ ,‬וכן בפרטי פרטיות של הבריאה‪,‬‬
‫כגון בהאריה בעצמו‪ ,‬שזה האיבר של האריה צורתו כך‪ ,‬ויש לו כח וטבע כזאת‪,‬‬
‫ואיבר אתר יש לו צורה אתרת וכת וטבע והנהגה אתרת‪ ,‬וכך בשאר כל‬
‫הברואים שבעולם‪ ,‬דומם צומת הי מדבר‪ ,‬יש שנויים רבים לאין מספר‪ ,‬גם בין‬
‫כל אחד לחבית‪ ,‬וגם בכל אחד ואחד בעצמו בין כל איבר ואיבר‪ ,‬ואת הכל ברא‬
‫השי״ת בשביל ההתפארות והשעשועים שצפה שיקבל מישראל בכלל‪ ,‬בפרט‬
‫ובפרטי פרטיות כמאמרם ז״ל )כראשית תה א( ׳ישראל עלה במחשבה תחילה׳‪,‬‬
‫דהיינו שבתחילת מחשבתו העליונה צפה השי״ת כביכול את ההתפארות‬
‫והשעשועים שיקבל מישראל כמ״ש )ישעיה מע ג( ׳ישראל אשר בך אתפאר׳‪,‬‬
‫ובשביל זה ברא את כל העולם‪.‬‬

‫נמצא שכלל הבריאה היתה בשביל כלל ההתפארות שיקבל מישראל‪,‬‬

‫ופרטי הבריאה הוא בשביל פרטי ההתפארות של ישראל‪ ,‬כי יש בכל אחד ואחד‬
‫מישראל התפארות בפרטיות מה שהשי״ת מתפאר עימו‪ ,‬ואפילו בפחות‬
‫שבישראל אפילו פושעי ישראל‪ ,‬כל זמן ששם ישראל נקרא עליו כי נקרא‬
‫פושעי ׳ישראל׳‪ ,‬השי״ת מתפאר עמו‪ ,‬והתפארות זו היא השורש של איזה דבר‬
‫פרטי שבבריאה‪ ,‬וכן בפרטי פרטיות‪ ,‬שהשי״ת מקבל התפארות בפרטי פרטיות‬
‫מכל איבר ותנועה של כל אחד מישראל‪ ,‬כי בכל איבר ובכל תנועה דקדושה‬
‫של ישראל יש להשי״ת מזה התפארות‪ ,‬ואפילו לפעמים כשאיזה פחות‬
‫שבישראל עושה נענוע עם הפאה שלו‪ ,‬השי״ת יש לו התפארות גדול גם מזה‪,‬‬
‫והתפארות זו בפרטי פרטיות‪ ,‬היא השורש של פרטי פרטיות הבריאה‪ .‬וע״ב אין‬
‫לאדם ליאש עצמו מהשי״ת‪ ,‬ואפילו אם קלקל ופגם הרבה מאוד ח״ו‪ ,‬עליו לדעת‬
 ‫דבש‬ ‫בראשית‬ ‫נחלי‬
‫כי עדיין לא פסק הביבות השי״ת ממנו‪ ,‬והוא מצפה לו בכל עת‪ ,‬ומתפאר עמו‬
‫בכל פרט ופרט שעושה בקדושה‪.‬‬
‫והצדיק מהפש תמיד ומוצא את ההתפארות הזאת שהשי״ת מתפאר‬
‫בישראל בכלל‪ ,‬בפרט ובפרטי פרטיות כנ״ל‪ ,‬ועי״ז הוא יודע ומשיג טעם כל‬
‫הרצונות של השי״ת בבל הבריאה‪ ,‬בכלל ובפרט ובפרטי פרטיות‪ .‬והבן הדברים‬
‫היטב‪ ,‬כי מהם תוכל להבין גדולת הבורא יתברך‪ ,‬גדולת ישראל‪ ,‬וגדולת‬
‫הצדיקים האמיתיים איך הם מגלים את מלבותו יתברך בבל רגע ורגע‪ ,‬ומוצאים‬
‫את התפארותו של השי״ת בבל אדם מישראל בכל פרט ופרט‪ ,‬ומראים שכל‬
‫אחד בלא יוצא מן הכלל יכול לשוב אליו יתברך כי עדיין שם ישראל נקרא‬
‫עליו והשי״ת מתפאר עמו בפרטיות בנ״ל‪.‬‬
‫)עפ״י תורה יז(‬

‫)בראשית א א(‬ ‫בראשית‬

‫)תיקרז ת״ז(‬ ‫בראשית ‪ -‬ירא בשת‪.‬‬
‫)שם ת־ט(‬ ‫בראשית ‪ -‬ירא שבת‪.‬‬
‫עיקר החיים הם החיים הנצחיים שלעתיד לבוא שיהיו נכללים כביכול‬
‫בהשי״ת חי החיים‪ ,‬וצריך להמשיך גם בעוה״ז בחינת חיים הנ״ל‪ ,‬וזה ע״י‬
‫תשובה‪ ,‬כי תשובה הוא ששבים ונכללים בהשי״ת בחינת )יחזקאל יח לה ׳והשיבו‬
‫וחיו׳‪.‬‬
‫וזה בחינת שבת כמ״ש )לגדם ל ל( ׳ושבת עד ד׳ אלקיך׳‪ ,‬כי בשבת עולים‬
‫כל העולמות ונבללין בשרשן)עיין שעי מאמי לשנ״י פ׳ קלושים(‪ ,‬וע״כ שבת היא מעין‬
‫עוה״ב )המיל פ״ז(‪ ,‬ובתיב בה ׳טועמיה חיים זכו׳‪ ,‬כי על ידה זוכים לחיים נצחיים‪,‬‬
‫וזה מה שצריך להמשיך קדושת שבת על ימי החול כדאיתא במכילתא ׳זכור‬
‫את יום השבת לקדשו׳‪ ,‬זוברהו מאחד בשבת‪ ,‬היינו להמשיך את החיים‬
‫הניצחיים שלעתיד בזה העולם‪.‬‬
‫וזהו כראשית ירא בשת‪ ,‬בראשית ירא שגת‪ ,‬והם ענין אחד‪ .‬בי‬
‫שלימות התשובה הוא ע״י שמכיר בגדולת הבורא שהוא רב ושליט עיקרא‬
‫ושרשא דכל עלמין‪ ,‬ומתבייש ממעשיו הרעים )עיי! נרמח יש‪ ,(.‬וזה בחינת יראת‬
 ‫דבש‬ ‫בראשית‬ ‫נחלי‬
‫ד‪ /‬כי יראה היא הבושה כמו שדרשו הז״ל)נדרים נ( ׳ובעבור תהיה יראתו על‬
‫פניכם‪ /‬זו הבושה‪ .‬ועל ידה זוכים לחיים ניצחיים בחינת שכת‪.‬‬
‫)עפ״י תורה לח ח״א ותורה עב ח״ב(‬

‫בראשית ברא אלקים את השמים ואת‬

‫)בראשית א א(‬ ‫הארץ‬
‫חז״ל אמרו)אנוח פ״ה( ׳בעשרה מאמרות נברא העולם‪ ,‬והלא במאמר אחד‬
‫יכול להבראות‪ :‬אלא להיפרע מן הרשעים וליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימין‬
‫את העולם שנברא בעשרה מאמרות‪ ,‬ושאלו)ר״ה לנס ׳הי נינהו ויאמר דבראשית‬
‫תשעה הוו׳‪ ,‬שיש רק תשע פעמים ׳ויאמר׳ בבריאת העולם‪ :‬ותירצו ׳בראשית‬
‫נמי מאמר הוא דכתיב)פהליס לג ‪ 0‬בדבר ד׳ שמים נעשו׳‪ ,‬והוא נקרא מאמר סתום‬
‫כי אינו מפורש)עיין מהרש״א שנח קל‪ ,(.‬והוא כולל כל המאמרות שכולם מקבלים חיות‬
‫ממנו‪.‬‬
‫ודע כי שורש כל הבריאה הוא הכבוד כי כל מה שברא הקב״ה לא בראו‬
‫אלא לכבודו כמ״ש ׳כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו ובו״)יומא לח(‪ ,‬כי בכל חלק‬
‫וחלק מהבריאה יש כבוד מיוחד שהוא שורשו היינו מצוות והנהנות אחרות‬
‫איך לכבד בהם את השי״ת‪ ,‬וע״ב צריך להסתכל בכל דבר שעושה שיהיה שם‬
‫כבוד השי״ת ולבלי להשגיח כלל על כבוד עצמו רק אם יש בזה כבוד השי״ת‬
‫יעשה ואם לאו לאו ואזי בודאי לא יבשל לעולם‪.‬‬
‫וכן צריך לדעת שאפילו אם נפל ח״ו לעבירות ודברים רעים או שמהרהר‬
‫אחר השי״ת ר״ל ששם לא נמצא כבוד השי״ת כמ״ש )ישעיה מנ ח( ׳וכבודי לאחר‬
‫לא אתן׳ שיש גבול להכבוד שלא יתפשט לשם‪ ,‬אעפ״ב אל יתייאש מלבקש עצה‬
‫ותחבולה לשוב אליו יתברך‪ ,‬כי דע שבודאי גם הם מקבלים חיות ממנו יתברך‬
‫כי הם מקבלים חיות מבחינת המאמר סתום הנ״ל ששם הכבוד סתום ונעלם‬
‫בתכלית ההסתרה‪ ,‬והיא קדושה גבוה מאוד כי מאחר שהיא צריכה להתלבש‬
‫במקומות נמוכים כאלו ע״ב חשב הקב״ה מחשבות להסתיר שם קדושה גבוה‬
‫כדי שלא יוכלו הקליפות לינוק משם הרבה‪.‬‬
‫וע״ב כשאדם נופל ח״ו לספיקות והרהורים ובילבולים גדולים ואזי‬
‫כשמתחיל להסתכל על עצמו ורואה שרחוק מאוד מכבודו יתברך ושואל‬
‫ומבקש ׳איה מקום כבודו׳ מאחר שרואה בעצמו שרחוק מכבודו יתברך מאחר‬
 ‫דבש‬ ‫בראשית‬ ‫נחלי‬
‫שנפל למקומות כאלו ר״ל‪ ,‬הרי זה עיקר תיקונו ועליתו בבחינת ׳ירידה תכלית‬
‫העליה׳ המובא בספרים‪ ,‬כי ׳איה׳ מקום כבודו‪ ,‬היינו שהשי״ת כביכול מוסתר‬
‫ונעלם ממנו זה בחינת כבוד העליון של המאמר סתום ששם נמצאת קדושה‬
‫גדולה מאוד כנ״ל‪ ,‬ע״כ ע״י שמבקש ומחפש ׳איה מקום כבודו׳‪ ,‬בזה בעצמו הוא‬
‫חוזר ומדבק עצמו לקדושה הזו ועולה בתכלית העליה‪.‬‬
‫)עפ״י תורה יב ח״ב(‬

‫ורוח אלקים מרחפת ‪ Sy‬פני המים‬

‫)בראשית א ט‬

‫אורייתא‪) .‬זהר ח״א רסג‪(.‬‬ ‫על אנפי‬

‫העולם נברא ברוח פיו של הקב״ה כמ״ש)תהליס לג ‪ 0‬׳וברוח פיו כל צבאם׳‪,‬‬
‫וכן חידוש העולם לעתיד יהיה ג״כ ע״י הרוח כמ״ש)שם קל ל( ׳תשלח רוחך יבראון‬
‫ותחדש פני אדמה׳‪ ,‬והוא נ״כ חיות האדם כמ״ש)נראשיח ‪ a‬׳כל אשר נשמת רוח‬
‫חיים באפיו׳‪ ,‬נמצא שעיקר חיות כל הדברים הוא בחינת הרוח‪ ,‬וכשיש חסרון‬
‫באיזה דבר בין ברוחניות בין בגשמיות‪ ,‬עיקר החסרון הוא בבחינת הרוח שהוא‬
‫החיות של אותו הדבר‪.‬‬
‫ומאין מקבלים רוח חיים להשלים החסרון‪ :‬דע שעיקר הרוח חיים מקבלים‬
‫מהרב שבדור‪ ,‬כי עיקר הרוח חיים הוא בהתורה שבה נברא העולם כמ״ש ורוח‬
‫אלקים מרחפת על פני חמים ‪ -‬על אנפי אורייתא‪ ,‬והצדיקים דבקים בתורה‪,‬‬
‫ע״כ עיקר הרוח חיים הוא אצלם וכמו שדרשו רז״ל)נמלגי תה נא( עה״פ ׳איש אשר‬
‫רוח בו׳ ‪ -‬׳שיודע להלוך ננד רוחו של כל אחד ואחד׳‪ ,‬ע״כ צריך להיות דבוק‬
‫בתורה ובצדיקים כדי לקבל מהם את רוח החיים ועי״ז יושלמו לו חסרונותיו‪.‬‬
‫)עפ״י תורה ח(‬

‫וירא אלקים את האור כי טוב‬

‫)בראשית א ד(‬

‫כי טוב לגנוז‪) .‬חגיגה יב(‬

‫הנה אהבתו יתברך שורה בתורה הקדושה‪ ,‬כי מחמת האהבה שאהב‬
‫הקב״ה את ישראל ורצה שידבקו בו ויאהבו אותו מזה העולם הגשמי‪ ,‬ובלא‬
 ‫דבש‬ ‫בראשית‬ ‫נחלי‬
‫מידותיו א״א להשיג אותו‪ ,‬ע״ב הלביש את אלקותו במידות התורה‪ .‬וזה בחינת‬
‫התרי״ג מצוות‪ ,‬כי השי״ת שיער בדעתו שדווקא ע״י התרי״ג מצוות האלו נוכל‬
‫להשיג אותו‪ ,‬ולכן נתן לנו אותם על כל פרטיהם ודקדוקיהם‪ .‬למשל מצות תפלין‬
‫שצריכה להיות ארבע פרשיות וארבעה בתים של עור כתובים‪ ,‬ורצועות של‬
‫עור‪ ,‬כי כך שיער בדעתו שע״י הצמצום הזה נוכל להשיג אותו ולעבדו‪ ,‬ולכן‬
‫לא ציוה שיהיה ארבע בתים של כסך וזהב‪ .‬וכל זה מחמת אהבתו שרצה‬
‫שידבקו בו‪ ,‬נמצא שע״י אהבתו שאהב את ישראל‪ ,‬הלביש את עצמו במידות‬
‫התורה‪.‬‬
‫והנה יש בתורה שתי בחינות‪ ,‬בחינת נגלה ובחינת נסתר היינו אורייתא‬
‫דעתיקא סתימאה שתתגלה לעתיד לבוא )עיין זהר נהעלוחן קננס‪ .‬כי יש שני מיני‬
‫אהבות‪ ,‬אהבה בפועל ואהבה בכה‪ ,‬אהבה בפועל היא האהבה שמלובשת בכל‬
‫מצוה ממצוות התורה שבנגלה כנ״ל‪ ,‬ואהבה בכה היא האהבה שהיתה בין‬
‫ישראל לאביהם שבשמים קודם הבריאה כשהיו ישראל עדיין בדעתו ובמוחו‪,‬‬
‫שהאהבה הזאת היא למעלה מהזמן והמידות‪ ,‬והיא פנימיות התורה‪.‬‬
‫ולעתיד לבוא כשיפשיט הקב״ה את לבושיו המכסים על אלוקותו ויתגלה‬
‫אורייתא דעתיקא סתימאה כמאמר חכמינו זכרונם לברכה )חעניח לא( עתידים‬
‫צדיקים להראות באצבע כמ״ש )ישעיה כה ט( ׳זה ד׳ קוינו לף‪ ,‬אזי יתגלה האהבה‬
‫שבדעת שהיא פנימיות התורה כנ״ל‪.‬‬
‫וזהו שאמרו חז״ל וירא אלקים את האור כי טוב ‪ -‬כי טוב לגנוז‪ ,‬היינו‬
‫פנימיות התורה שגנוזה וצפונה‪ ,‬כי התורה נקראת טוב כמ״ש)משלי ד נ( ׳כי לקח‬
‫טוב נתתי לכם׳‪ ,‬ונקראת ׳אור׳ כמ״ש )שם ו «( ׳ותורה אור׳‪ ,‬ואין העולם כדאי‬
‫להשתמש בה‪ ,‬והיא עתידה להתגלות לעתיד לבוא כנ״ל‪.‬‬
‫וכן יש לכל אדם לפי מדריגתו בחינת אהבה שבפועל ואהבה שבדעת‪ ,‬כי‬
‫המדריגה הפחותה של עולם היצירה הוא בחינת דעת לעולם העשיה שתחתיו‬
‫כידוע‪ ,‬וכמו שאמרו חז״ל)ירשלמי שגי! ס״א( ׳מה שעשתה חכמה עטרה לראשה‪,‬‬
‫עשתה ענוה עקב לסלותא׳‪ .‬נמצא שלכל אדם יש בחינה של אהבה שעדיין לא‬
‫השיג שהיא בחינת אהבה שבדעת‪ ,‬והאהבה הזו מאירה לו בדעתו ובמוחו‬
‫שיודע שיש אלקים בכלל ושמלא כל הארץ כבודו‪.‬‬
‫וכדי לזכות לטעום ולהרגיש את האור הזה‪ ,‬צריך לקשר את ליבו לדעתו‪,‬‬
‫כי הרשעים הם ברשות ליבם )כראשית תה לל(‪ ,‬ואינם מקשרים את ליבם לדעתם‪,‬‬
 ‫דבש‬ ‫בראשית‬ ‫נחלי‬
‫וע״ב הדעת הזאת אינה מאירה להם‪ .‬אבל מי שמקשר את לים לדעתו‪,‬‬
‫ומשעבד את כל המידות והרצונות שנכללים בלב‪ ,‬לדעתו ‪ -‬שיודע שיש אלקים‬
‫ובו׳‪ ,‬אזי כל המידות הנכללין בליבו הם כלים וצמצומים להשיג ולטעום על ידם‬
‫‪,‬‬ ‫את אור האהבה שבדעת שלפי בהינתו הנ״ל‪.‬‬
‫)עפ״י תורה לג(‬

‫)בראשית א דס‬ ‫ויהרא אלהים לאור יום‬

‫הנה צריך להאמין שבכל יום נעשים נפלאות הדשות ממש שלא נעשו‬
‫מעולם כמו שמתפללים )מרכת יוצר אוה ׳ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה‬
‫בראשית׳‪ ,‬מחדש ממש וכמובא בכתבי האר״י באריכות )ע״ס היכל א״ק שער א ענף ה(‬
‫מגודל השינויים לאין מספר הנעשים בכל יום ויום ובכל שעה ושעה‪ ,‬ומי‬
‫שיסתכל בענין הילוך המזלות וכוכבים ושינוי מצבן ומעמדן שמשתנים כל רגע‪,‬‬
‫והנולד עכשיו יקרו לו מאורעות שונים מהנולד ברגע הקודם‪ ,‬יבין מזה‬
‫השינויים שנעשים בעולמות העליונים שאין להם קץ ומספר עד שאין שכל בלב‬
‫האדם לעמוד על כל פרטיה וכמו שאמר שלמה המלך עליו השלום שכתוב בו‬
‫)מלכים א‪ ,‬ה יא( ׳ויחכם מכל האדם׳‪ ,‬׳אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני׳)קהלת ז מ(‪,‬‬
‫וכל אלו השינויים לאין קץ של כל העולמות הכל בשביל לקרב ולהמשיך את‬
‫בני העולם בכל עת אליו יתברך‪ ,‬שזה עיקר התכלית של כל העולמות מראש‬
‫ועד סוף שיכירו אותו יתברך)זהר נא מג‪.(:‬‬

‫כי הנה אם יסתכל האדם על עצמו היטב יראה שכל הבלבולים ונפילות‬
‫וירידות וחלישות הדעת שיש לו הכל הוא ע״י שחושב כאילו כבר נזקן בדרכיו‬
‫שרגיל בהם ימים רבים עד שא״א לו לשוב לדרך אחר‪ ,‬ואפילו צדיקים וחסידים‬
‫אם הם כזקנים בעיניהם ועושים עבודתם כזקן הרגיל מכבר כמצוות אנשים‬
‫מלומדה‪ ,‬ג״ב אינו טוב‪ ,‬כי עיקר העבודה הוא התחדשות בחינת)ישעיה מ לא( ׳וקוי‬
‫ד׳ יחליפו כה יעלו אבר כנשרים׳‪ ,‬שצריכין להתחדש בכל יום ממש וכמבואר‬
‫בדברי חז״ל)שפרי ואחשנן פ״ש( עה״פ)לנריס ו ו( ׳אשר אנכי מצוך היום׳‪ ,‬׳אל יהיו בעיניך‬
‫כדיוטגמא ישנה שאין אדם מופנה‪ ,‬אלא כדיוטנמא חדשה שהכל רצין לראותה׳‪,‬‬
‫כי אין ראיה כלל מיום לחבירו ומשעה לחבירתה‪ ,‬כי העולמות והגלגלים ובו׳‬
‫משתנים בכל עת כנ״ל‪ ,‬ויכול להיות שאע״פ שעד הנה היה מה שהיה‪ ,‬אעפ״ב‬
‫עתה שהכל השתנה ונתהוה מחדש‪ ,‬ע״ב יכול כל אחד להתחיל מחדש בעבודת‬
 ‫דבש‬ ‫בראשית‬ ‫נחלי‬
‫השם אפילו אם עבר מה שעבר וכמ״ש )שס מ ‪ (p‬׳היום הזה נהיית לעם׳ ופירש‬
‫רש״י ׳בכל יום ידמה בעינך כאילו היום נכנסת עמו בברית׳‪.‬‬
‫וזה מרומז בפסוק ויקרא א?קים ?אור יום‪ ,‬שבכל יום ויום יש אור חדש‬
‫דהיינו דעת ושכל חדש להשיג אותו יתברך ולהתקרב אליו מחדש‪ ,‬ואפילו‬
‫שכבר רצה אלפים ורבי רבבות פעמים להתחדש ולהתחיל להתקרב להשי״ת‬
‫ולא עלתה בידו‪ ,‬ואפילו אם נפל בכל פעם למה שנפל ר״ל‪ ,‬אעפ״ב אל יסתכל‬
‫ע״ז כלל‪ ,‬כי זה היום והשעה שהוא עומד בו עתה עדיין לא היה בעולם ומי‬
‫יודע מה יכול לזכות עדיין עתה באותו היום ובאותה השעה‪.‬‬
‫)עפ״י תורה ד ח״ב(‬

‫)בראשית א יב(‬ ‫למינהו‬

‫׳יהי כבוד ד׳ לעולם׳‪ ,‬שר העולם אמרו‪,‬‬
‫שבשעה שאמר הקב״ה לאילנות למינהו‪,‬‬
‫נשאו דשאים קל והומר בעצמן‪ ,‬מה‬
‫אילנות שהם גבוהים ואינם תכופים כי‬
‫אם מפוזרים אמר הקב״ה למינהו‪ ,‬כל‬
‫שכן אנן שאנו קטנים ותכופים‪ ,‬שצריכים‬
‫לצאת למינהו‪ ,‬פתה שר העולם ואמר ׳יהי‬
‫)חולין ס‪(.‬‬ ‫כבוד ד׳ לעולם׳‪.‬‬
‫צריך האדם לראות שיהיה כבוד השי״ת כשלימות‪ ,‬היינו ע״י עניוות‬
‫וקפזנות שיהיה כבודו לאין ואפס נגד כבודו יתברך‪ ,‬ולזכות לזה הוא ע״י‬
‫שמקדש עצמו מהבלי עוה״ז‪ ,‬וכל מה שמקדש עצמו יותר זוכה לענוה יותר‪ ,‬וכן‬
‫להיפך כמו שאמרו רבותינו ז״ל)שוטה דס‪ ,‬כי זה תלוי בזה‪.‬‬
‫ויש שתי בחינות של קדושה‪ ,‬יש מי ששומר את עצמו על פי התורה‬
‫שאינו יוצא מדיני התורה‪ ,‬והוא בחינת ששת ימי ׳החול׳)שעדן אינו פרוש לגמד ויש לו‬
‫עלי! איזה אחיזה געניני ׳חול׳(‪ ,‬ויש מי שמקדש את עצמו שפורש לגמרי מתאוות עולם‬
‫הזה והוא בחינת שבת‪ .‬וע״י שתי בחינות אלו כבוד השי״ת כשלימות‪.‬‬
‫וזהו שאמר שר העולם יהי כבוד ד׳ ?עולם‪ ,‬כי באמת גם הגדולים שהם‬
‫בחינת שבת‪ ,‬נם להם הזהירה התורה שישמרו את עצמן מליפול בתאוות עוה״ז‬
‫כמ״ש)שמוח לא מז( ׳ושמרו בני ישראל את השבת׳‪ ,‬היינו אע״פ שהוא בחינת שבת‪,‬‬
‫אעפ״ב צריך שמירה‪ ,‬כל שכן הקטנים בחינת ׳דשאיך‪ ,‬שהם בבחינת ששת ימי‬
 ‫דבש‬ ‫בראשית‬ ‫נחלי‬
‫ההול‪ ,‬מכל שכן שצריכים שמירה גדולה שישמרו את עצמם עפ״י התורה‪,‬‬
‫דהיינו שלא ינטו מציווי השי״ת ?מינהו‪ .‬מיד כששמע שר העולם היינו מלאך‬
‫מט״ט)עיין פיקד! פיקון נא‪ ,‬מה‪ ,(:‬שעל ידו הקב״ה מנהיג את העולם בששת ימי החול‬
‫)שם(‪ ,‬את ה׳כל שכך של בחינת הדשאין‪ ,‬פתח ואמר יהי כבוד ד׳‪ ,‬כבוד דייקא‪,‬‬
‫כי ע״י הקדושה בשני בחינות הנ״ל‪ ,‬הכבוד כשלימות‪.‬‬
‫)עפ״י תורה יא(‬

‫להבדיל בין האור ובין החושך‬

‫)בראשית א יד(‬

‫אור אלו מעשיהם של צדיקים‪ ,‬חושך אלו‬

‫)בראשית רבה ב(‬ ‫מעשיהם של רשעים‪.‬‬
‫דע שסיפורי מעשיות מצדיקים הוא דבר גדול מאוד‪ ,‬כי ע״י סיפורים‬
‫מצדיקים נתעורר ונתלהב הלב בהתעוררות גדול להשי״ת בחשק נמרץ מאוד‪,‬‬
‫כי הרשימו שעשה אותו הצדיק שמספרים ממנו ע״י עבודתו את השי״ת‪ ,‬זאת‬
‫הרשימו נתעוררת בעת שמספרין ממנו‪ ,‬והיא מעוררת להשי״ת בהתעוררות‬
‫גדול‪.‬‬
‫וכן ע״י מעשיות מצדיקים נטהר המחשבה וניצולים מצרות‪ .‬כי בלבול‬
‫הדעת הוא בחינת מוחין דקטנות בחינת דינים ומזה באין צרות ח״ו‪ ,‬כי אחיזת‬
‫הצרות והדינים ח״ו הם ממוחין דקטנות כידוע‪ ,‬וסיפורי מעשיות של צדיקים‬
‫הם בחינת מוחין דגדלות כמ״ש )מלרס ג‪ ,‬פ ל( ׳ספרה נא לי הגדולות אשר עשה‬
‫אלישע׳‪ ,‬ועי״ז מטהר מחשבתו ממחשבות רעות שהם נמשכין ממוחין דקטנות‪,‬‬
‫וממתיק הצרות והדינים‪.‬‬
‫אבל א״א לספר מעשיות של צדיקים כי אם מי שיכול להבדיל בין אור‬
‫וחושך כמו השי״ת כביכול‪ ,‬כי כנגד כל מעשה של צדיק יש דוגמתו מעשה של‬
‫רשע שנם להם אירע כיוצא בזה‪ ,‬כמו שמצינו)נמלנר רנה נ‪ (3‬שפינחס עשה דבר‬
‫גדול שפרח באויר‪ ,‬וכנגד זה יש מעשה של רשע שגם בלעם פרח באויר וכן‬
‫כיוצא בזה‪ ,‬כי הרע לעומת הטוב‪ ,‬וקשה להבדיל ביניהם‪ ,‬ורק מי שיכול להבדיל‬
‫בין אור וחושך בין רע לטוב יודע גודל ההבדל וההפרש שבין מעשיות של‬
‫צדיקים למעשיות של רשעים‪ ,‬כי מעשיהם של צדיקים הוא מסטרא דקדושה‬
 ‫דבש‬ ‫בראשית‬ ‫נחלי‬
‫ע״י תפילתו כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה )מגילה מ( ׳ואלישע דעבד ברחמי‬
‫הוא דעבד‪ /‬ומעשיות של הרשעים הם ע״י תחבולות או כישוף או דבר אחר מהסט״א‪,‬‬
‫נמצא שא״א לספר מעשיות מצדיקים כי אם מי שמבחין בפנימיות של המעשה אזי‬
‫יכול להבחין בין מעשיות של צדיקים למעשיות של רשעים ולהכיר את הטוב ואת‬
‫האור שבהן‪.‬‬
‫אך גם מי שאין לו זה הדעת להבדיל‪ ,‬אבל יש לו אמונה שלימה שמאמין‬
‫בהבדל שיש ביניהם‪ ,‬נם הוא יכול לספר מעשיות של צדיקים‪ ,‬רק צריך שתהיה‬
‫האמונה אמונה שלימה וברורה מאוד עד שיהיה דומה לו כאילו רואה הדבר‬
‫שמאמין בעינים ממש‪.‬‬
‫וזהו שמובא במדרש עה״פ להבדיל כין האור וכין החושך‪ ,‬אור‪ ,‬אלו‬
‫מעשיהם של צדיקים‪ ,‬חושך‪ ,‬אלו מעשיהם של רשעים‪ ,‬שצריך להבדיל בין‬
‫מעשיות של צדיקים שהם בחינת אור לבין מעשיות של הרשעים שהם בחינת‬
‫)עפ״י תורה רלד ורמח(‬ ‫חושך‪.‬‬

‫)בראשית א כו(‬ ‫נעשה אדם‬

‫בלא אלף‪) .‬תיקרז בהקדמה(‬ ‫לית אדם‬
‫איתא בתיקו״ז)הקדמה וס על המראה שראה יחזקאל הנביא)יחזקאל א נו( ׳וממעל‬
‫לרקיע אשר על ראשם כמראה אבן ספיר דמות כסא‪ ,‬ועל הכסא דמות כמראה‬
‫אדם עליו מלמעלה׳‪ ,‬ועה״פ )שמוח נד י( ׳ויראו את אלוקי ישראל ותחת רגליו‬
‫כמעשה לבנת הספיר׳‪ ,‬שזהו בחינת אות א׳‪ ,‬שהאל״ף נעשה ע״י קו נטוי דוגמת‬
‫וא״ו‪ ,‬ונקודה למעלה ונקודה למטה‪ .‬׳אבן ספיר דמות כסא שמעל לרקיע׳‪ ,‬הוא‬
‫כנגד נקודה העליונה‪ ,‬ה׳רקיע׳ כנגד הקו שבאל״ף‪ ,‬כדכתיב )חהלים קד נ( ׳נוטה‬
‫שמים כיריעה׳‪ ,‬נוטה דייקא‪ ,‬שהשמים ‪ -‬הרקיע נטויה כדוגמת קו הנטוי‬
‫שבאלף‪ ,‬ו׳תחת רגליו כמעשה לבנת הספיר׳‪ ,‬הוא כנגד נקודה התחתונה‪.‬‬
‫והם כנגד העשר ספירות‪ ,‬נקודה העליונה היא כנגד ספירת הכתר‪ ,‬שהיא‬
‫נקראת עולם הכסא ‪ -‬לשון איתכסיא שאין לנו הבנה בה כלל כמו שאמרו‬
‫חכמינו זכרונם לברכה)חגיגה יג‪ (.‬עד כאן עולם הכסא יש לך רשות לדבר‪ ,‬מכאן‬
‫ואילך אין לך רשות לדבר שכן כתוב ׳במופלא ממך אל תדרוש ובמכוסה ממך‬
‫יא‬ ‫דבש‬ ‫בראשית‬ ‫נחלי‬
‫אל תהקור‪ ,‬ושם הקב״ה נקרא בשם אהיה‪ ,‬שפירושו אני עתיד להיות‪ ,‬כי עולם‬
‫הכסא הוא בחינת קודם הבריאה שהקב״ה עתיד להיות מלך עליה‪ .‬קו הנטוי‬
‫מכוונת כנגד שש ספירות האמצעיות הנקראים בשם ף)עיין זהר פדש פרשת יפרו מאמר‬
‫‪ .0‬ונקודה התחתונה היא כנגד מידת המלכות הנמצאת למטה מכולן‪ .‬ומעל הכל‬
‫׳דמות כמראה אדם עליו מלמעלה׳‪ ,‬כביכול הקב״ה בעצמו כשיהיה הכסא שלם‪.‬‬
‫ושלימות הבריאה הוא שהספירות נקשרות ומאירות זו לזו עד עולם העשיה‬
‫שלנו‪ ,‬שזהו הבחינה שנקודה העליונה שבאל״ף תאיר את אורותיה לנקודה‬
‫התחתונה‪.‬‬

‫וזאת הבחינה יש אצל כל אדם כששב בתשובה‪ ,‬כי כל אדם הוא עולם‬
‫קטן)פיקיז ק‪ ,(.‬וקודם שחוזר בתשובה כאילו עדיין לא נתהוה בעולם‪ ,‬כי טוב לו‬
‫שלא נברא משנברא)עירוני! יג(‪ ,‬וכשבא לטהר את עצמו ולעשות תשובה אזי הוא‬
‫בבחינת אהי״ה‪ ,‬היינו שיהיה לו הוי״ה בעולם‪ ,‬אך קודם לכן מידת הכתר ‪-‬‬
‫אהי״ה בבחינה שלו‪ ,‬נמצאת בהסתרת פנים ממנו‪ ,‬ואז השם אהי״ה נכתב‬
‫באחורים‪ ,‬כזה א׳‪ ,‬א״ה‪ ,‬אה״י‪ ,‬אהי״ה‪ ,‬שחוזרין בכל פעם לאחור‪ ,‬והוא בגימטריא‬
‫ד״ם‪ ,‬כי הדם שבחלל השמאלי שבלב ששם מדור היצר הרע כמ״ש)קהלפ י נ( ׳ולב‬
‫כסיל לשמאלו׳‪ ,‬עדיין בתוקף ועוז‪ ,‬ובשביל זה באין עליו שפיכות דמים ובזיונות‬
‫כמ״ש)שמואל א‪ ,‬נ ל( ׳ובוזי יקלו׳‪ .‬ועוד‪ ,‬כיון שהנקודה העליונה בחינת אהי״ה אינה‬
‫מאירה לו‪ ,‬ע״כ אינו זוכה לאל״ף הנ״ל‪ ,‬ולית אדם כלא אל״ף‪ ,‬נמצא שבמקום‬
‫שיזכה לבחינת אדם‪ ,‬נעשה אצלו דם‪ ,‬בלא אל״ף‪.‬‬

‫ועיקר התשובה שיהפוך דם לדם שיהיה מן השומעים חרפתם ואינם‬

‫משיבים ולא ידקדק על בזיון כבודו‪ ,‬אלא יסבול הבזיונות ושפיכות דמים ע״י‬
‫שמרגיש שפלותו וקטנותו ופגמיו המרובים ומבין שבודאי ראוי לו לסבול‬
‫הבזיונות הבאים עליו שזה ענין וידוי על החטא‪ ,‬כי תכלית הודוי הוא שהאדם‬
‫יבזה ויחרף את עצמו ויבוש ויתבייש לפני השי״ת בהתוודותו חטאתי עוותי‬
‫וכו׳ עד שבאמת יהיה נשפך דמו בקרבו כמו שדרשו חכמינו זכרונם לברכה‬
‫)גישי! ‪ a‬עה״פ)פהלים לז ‪ 0‬׳דם לד׳ והתחולל לו׳‪ ,‬׳והוא יפיל לך חללים חללים׳‪ ,‬היינו‬
‫שיתקיים בו)שם קט ‪ (3:‬׳ולבי חלל בקרבי׳‪ - ,‬שיתמעט הדם שבחלל השמאלי‪,‬‬
‫ועי״ז תושלם הנקודה התחתונה של ה׳אלף׳‪ ,‬כי הדמימה הוא בחינת נקודה‬
‫התחתונה לשון)ישעיה שו א( ׳הדם רגלי׳ והבושה שנשתנה פניו לכמה גוונין הוא‬
 ‫דבש‬ ‫בראשית‬ ‫נחלי‬ ‫יב‬

‫בחינת אש ומים‪ ,‬דאזיל סומקא שהוא בחינת אש‪ ,‬ואתי חוורא בחינת מים‪ ,‬שזהו‬
‫בחינת שמים ‪ -‬נופזריקון אש ומים‪ ,‬בחינת הרקיע שהוא בלליות הגוונין)זהר נח‬
‫עא‪ .(:‬וכן אלו הספירות חסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד‪ ,‬כולם כלולים בכמה‬
‫מיני אופנים מחסד ומנבורה שבהם מים ואש‪ ,‬שדרכם מקבלת הנקודה‬
‫התחתונה מאור הנקודה העליונה‪ ,‬אור הכתר בחינת אהי״ה‪ .‬ואז מכין את עצמו‬
‫שתהיה לו הויה בעולם‪ ,‬ונקרא בשם אדם‪ ,‬שהוא דרגה גבוהה מאוד כמובא‬
‫בזהר)ויקרא מח( ׳בכמה דרגין אתקרי בר נש‪ ,‬אדם‪ ,‬גבר‪ ,‬אנוש איש‪ ,‬גדול שבכולם‬
‫אדם׳‪ ,‬שנכלל כביכול בהשי״ת בבחינת קודשא כריך הוא וישראל חד )זהר אמור‬
‫צגס‪ .‬וזה הבחינה יש אפילו אצל צדיקים גדולים‪ ,‬שבכל פעם שעולים לדרגה יותר‬
‫גבוה‪ ,‬הם עושים תשובה על השגתם הראשונה שנישמו את רוממות אלקותו‪,‬‬
‫ומזה התשובה נהיה בחינת אל״ף הנ״ל‪ ,‬בדרגא יותר גבוה‪.‬‬
‫)עפ״י תורה ו(‬

‫)בראשית א כס‬ ‫געשד! אדם‬

‫)שם ב טו(‬ ‫ויקה ד אלקים את האדם‬
‫מאן נטל ליה‪ :‬מארבע יסודיו דיליה‬
‫דאפריש ליה מתאוה דילהון‪.‬‬
‫)זהר בראשית כז‪(.‬‬
‫כתיב הכא נעשה וכתיב התם)יות ‪ 5‬ימז ׳ושם‬
‫האיש אשר עשיתי עמו'‪ ,‬מה התם צדקה‪,‬‬
‫אף כאן צדקה‪ ,‬היינו שע״י צדקה נעשים‬
‫)זהר הקדמה יג‪(:‬‬ ‫בדרגת אדם‪.‬‬
‫הנה הגוף והנפש הם בחינת אדם ובהמה‪ ,‬חכמה וסכלות)עיין זהר חקח קסג וחיקו״ז‬
‫קר‪ ,(.‬היינו שהנפש הוא בחינת החכמה האמיתית שהיא התורה הקדושה‪ ,‬וזהו‬
‫בחינת אדם כמ״ש )‪3‬ממר יע יק ׳זאת התורה אדם׳‪ ,‬שלאדם יש חכמה ושכל להשיג על‬
‫ידו את השי״ת‪ ,‬ולהיפך הגוף הוא בחינת סכלות כמו בהמה שאין לה שכל ודעת‪.‬‬

‫וצריך כל אדם להכניע את גופו החומרי שהוא הסכלות והבהמיות‬

‫ולהגביר את הנפש‪ ,‬היינו לשבר את תאוות הגוף ולדעת ולהכיר אותו יתברך‪,‬‬
 ‫דבש‬ ‫בראשית‬ ‫נחלי‬
‫ובזה נקרא בשם אדם‪ .‬וזה נעשה ע״י תענית וצדקה‪ ,‬כי התענית מחליש את‬
‫הגוף מתאוותיו‪ ,‬ואז הנפש מתגברת ומתעלה‪ ,‬וצדקה היא בחינת תענית כמו‬
‫שאמרו רז״ל )נ ר מ ת ו‪ (:‬׳אגרא דתעניתא צדקתא׳‪ ,‬שנוטל את ממונו שהיה יכול‬
‫לקנות בו מאכל ומשתה לצורך גופו ונותן אותו לצדקה‪.‬‬

‫וזה שבתוב בזהר ויקה את האדם וכוי‪ ,‬דאפריש ליה מתאוה דילהון‪,‬‬
‫שע״י שמפריש עצמו מתאוות הגוף נקרא אדם‪ ,‬וזהו מה התם צדקה‪ ,‬אף כאן‬
‫צדקה‪ ,‬שזה ע״י צדקה שהוא בחינת תענית‪.‬‬
‫)עפ״י תורה לז(‬

‫)בראשית א כו(‬ ‫נעשה אדם‬

‫דע שבתיבת אדם שאמר השי״ת נעשה אדם‪ ,‬בזו התיבה עצמה‬
‫נכללים כל התמונות והצורות של כל בני האדם שבעולם‪ ,‬וכן נכלל כל‬
‫התמונות של בל הבהמות וחיות בתיבת ׳בהמה׳ ו׳חיה׳ הנאמר במעשה‬
‫בראשית‪ ,‬כי לכל נברא יש קומה מיוחדת ובנין מיוחד‪ ,‬למשל מין האריה‬
‫קומתו נבדל ממין הצאן הן בכוחו הן בבנין איבריו והן בקולו‪ ,‬וכן במין‬
‫האריה בעצמו יש הבדל בין כל אחד ואחד‪ ,‬וכן שאר הנבראים‪ ,‬וכל‬
‫ההבדלים רמוזים בתמונת האותיות ובצירופיהם‪.‬‬

‫והזובה להבין את התורה יובל להבין רמיזות בל ההבדלים שבין כל‬

‫הנבראים וגם ידע התאחרותם היינו ראשיתם ותכליתם‪ ,‬כי בראשית‬
‫ובתבלית הם באחדות בלי הבדל ורק בשהשתלשלו למטה לעולם הזה הם‬
‫נתפרדו ונבדלו אחד מן השני‪ ,‬וגם בתכליתם הם מאוחדים כי כל הנבראים‬
‫לא נבראו אלא להשיג את השי״ת ולהכלל בו‪ ,‬והאריך רבינו בשיחה זו ואמר‬
‫׳שיש דברים נפלאים וחכמות עליונות ונוראות אפילו בזה העולם שיכולין‬
‫לחיות בהם לבד בלי שום אכילה ושתיה׳ ) עיין זהי יקרא שא‪.(:‬‬
‫)עפ״י שיחות הרץ סימן שו(‬
 ‫דבש‬ ‫בראשית‬ ‫נחלי‬
‫ויהי ערב ויהי בוקר יום הששי‬
‫)בראשית א לא(‬

‫ה״א יתירה למה לי‪ :‬מלמד שהתנה הקב״ה‬

‫עם מעשה בראשית ואמר להם אם‬
‫ישראל מקבלים התורה אתם מתקיימיו‬
‫ואם לא אני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו‪,‬‬
‫ופרש״י ׳השישי׳ משמע השישי המיוחד‪,‬‬
‫והוא ו׳ בסיון שניתנה בו תורה )שאם‬
‫יקבלו את התורה אז‪ ,‬אזי יתקיים ׳ויהי‬
‫ערב ויהי בוקר׳ של גמר מעשה בראשית(‪.‬‬
‫)שבת פח(‬
‫קיום העולם הוא ע״י אמונה כמ״ש)חהליס לג ל( ׳וכל מעשהו באמונה׳‪ ,‬והעיקר‬
‫הוא האמונה בהידוש העולם דהיינו להאמין שהשי״ת ברא את העולם יש מאין‬
‫המותלט ושבכל יום ויום הוא מתיה ומקיים את העולם מהדש בלי שום היוב‬
‫הטבע כלל‪ ,‬ועיקר האמונה תלויה בכה המדמה‪ ,‬כי בשכל האנושי א״א להבין‬
‫איך השי״ת ברא את העולם‪ ,‬ורק בכת המדמה אפשר להרגיש ולהבין זאת‬
‫מרחוק‪ ,‬אך בכת המדמה יש סכנה גדולה‪ ,‬כי כת המדמה כשאינו זוכה לבררו‬
‫כראוי‪ ,‬הוא הוא השורש לכל הרע‪ ,‬כי הוא מדמה ומטעה על הטוב שהוא רע‬
‫ועל הרע שהוא טוב‪ ,‬וע״כ צריכים לברר את המדמה מכל הרע כדי שלא יערב‬
‫ויבלבל את האדם באמונות כוזביות‪ ,‬וזה ע״י בחינת רוח נבואה כמ״ש)הושע יג‬
‫יא( ׳וביד הנביאים אדמה׳‪ ,‬שעיקר תיקון ובירור המדמה הוא ׳ביד הנביאים׳‪ ,‬כי‬
‫זהו ענין הנבואה שמשיגים בכה המדמה דקדושה דברים שא״א להשיג בשכל‪.‬‬

‫וע״ב צריכין לחפש ולבקש מאוד מאוד ולהתפלל להשי״ת לזכות להתקרב‬
‫למנהיג וצדיק אמיתי‪ ,‬כי להצדיקים האמיתיים יש רוח הקודש בחינת רוח‬
‫נבואה כמ״ש)גמלנר מ יח( ׳איש אשר רוח בו אשר יוציאם ואשר יביאם׳‪ ,‬ועי״ז כל‬
‫המתקרבים אליו ניתקן אצלם המדמה ונתברר האמונה האמיתית דקדושה‬
‫שהשי״ת ברא את העולם מאין מוחלט ושהוא מהוה מחיה ומחדש אותו בכל‬
‫רגע ועת‪ ,‬וע״י אמונה זו יש קיום לעולם כנ״ל‪.‬‬

‫וישראל בשעה שעמדו על הר סיני זכו ע״י משה רבינו רבן של כל‬
‫הנביאים לנבואה כמו שדרשו חז״ל)שגת קלח;( עה״פ )מדם ה ‪ 0‬׳פנים בפנים דיבר‬
‫ד׳ עמכם׳ ׳זו נבואה׳‪ ,‬ועי״ז נתברר וניתקן שלהם וזכו לאמונה שלימה בהשי״ת‪,‬‬
‫טו‬ ‫דבש‬ ‫בראשית‬ ‫נחלי‬
‫וזה מה שאמרו רז״ל אם ישראל מקבלים התורה אתם מתקיימין ואם לא‬
‫אני מהזיר אתכם לתוהו וכוהו‪ ,‬שכל העולם היה תלוי עד ששה בסיון שיזכו‬
‫לאמונה ישרה דקדושה‪ ,‬כי בריאת העולם וקיומו תלויים באמונה כנ״ל‪.‬‬
‫)עפ״י תורה ח ח״ב(‬

‫ויברך אלקים את יום השביעי‬

‫)בראשית ב ‪0‬‬

‫אמונה היא מקור הברכות במ״ש )משלי נס נ( ׳איש אמונות רב ברכות‪ /‬כי‬
‫אמונה הוא בחינת מידת המלכות בידוע)פיקו״ז צז‪ (:‬שהיא המידה האחרונה‪ ,‬והיא‬
‫הכלי שעל ידה מקבלין את כל ההשפעות והברכות‪ ,‬ולפי שלימות הכלי דהיינו‬
‫לפי שלימות האמונה בהשי״ת כך נמשך השפע‪ ,‬וע״ב שבת שהיא בחינת‬
‫אמונה כי השבת מעידה על חידוש העולם ועל יחודו יתברך נאמר בה )גהזמר‬
‫לנה לולי( ׳כי היא מקור הברכה׳‪ ,‬כי סהר יפרו פח( ׳מיניה מתברכין כל שיתא יומין׳‪,‬‬
‫וזהו ויברך אלקים את יום השביעי‪ ,‬שע״י שבת שהיא בחינת אמונה כנ״ל‬
‫נשפע ברכה ושפע רב‪.‬‬
‫)עפ״י תורה לא(‬

‫)בראשית ב ו(‬ ‫ואר יעלה מן הארץ‬

‫מנין שאין מסככין אלא בדבר שאיו‬
‫מקבל טומאה וגידולו מן הארץ שנאמר‬
‫׳ואד יעלה מן הארץ'‪ ,‬מה אד הוא דבר‬
‫שאין מקבל טומאה וגידולו מן הארץ‪ ,‬אף‬
‫סוכה דבר שאין מקבל טומאה וגידולו מן‬
‫)סוכה יא‪(:‬‬ ‫הארץ‪.‬‬
‫הנה יש שכל אלוקי שהוא בחינת רוח הקודש שנשפע על האדם מלמעלה‪,‬‬
‫וזה תכלית האדם בעולם הזה להכיר ולדעת אותו יתברך )זהר נא מנו(‪ ,‬אבל א״א‬
‫לזכות לשכל הזה כי אם ע״י אתערותא דלתתא שיקדש את פיו חוטמו עיניו‬
‫ואזניו‪ ,‬כי שבעה נקבים אלו הם שערי המוח ובהם תלויה קדושתו‪ .‬ושכל האלקי‬
‫הזה הוא בחינת סוכה‪ ,‬כי סוכה הוא בחינת)מגילה יל( ׳שסכה ברוח הקודש׳‪ ,‬והיא‬
 ‫דבש‬ ‫בראשית‬ ‫נחלי‬ ‫טז‬

‫היינו בחינת‬ ‫באה ע״י שבעת עננים של כבוד שהיו במדבר‬

‫)חיקו״ז חיקו! נא נה‪,(.‬‬

‫שבעת שערי המוח שעל ידם זוכים לשפע אלוקי כנ״ל‪.‬‬

‫וזהו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה מנין שאין מסככיז אלא בדבר‬
‫שאין מקבל טומאה וכדבר שגידולו מן הארץ‪ ,‬שנאמר ׳ואד יעלה מן‬
‫הארץ׳‪ ,‬מה אד הוא דבר שאין מקבל טומאה וגידולו מן הארץ וכו׳‪ ,‬כלומר‬
‫כדי לזכות לבחינת סוכה היינו לשפע אלוקי‪ ,‬צריך לקדש את שבעת הנקבים‬
‫בחינת העננים שלא יהיו מקבלים טומאה‪ ,‬וזה וגדלין מן הארץ‪ ,‬שצריך‬
‫לאתערותא דלתתא כנ״ל‪ .‬וע״ב ע״י מצות סוכה זוכין להשיג את השכל הנ״ל‪.‬‬
‫)עפ״י תורה כא(‬

‫ואד יעלה מן הארץ והשקה את כל פני‬

‫)בראשית ב ו(‬ ‫האדמה‬
‫עיקר השלימות היא היראה כמ״ש ) ל נ ר ס י י‪ (3‬׳מה ד אלקיך שואל מעמך כי‬
‫אם ליראה׳‪ ,‬והנה יש שני מיני יראות‪ ,‬יש מי שהוא ירא מהשם מגדולתו‬
‫ורוממותו בגין דאיהו רב ושליט‪ ,‬ויש יראה למטה ממנה‪ ,‬שבא ליראת שמים‬
‫ע״י יראות תחתונות‪ ,‬היינו ע״י שירא מחיה או משר או מפחד אחר ויודע‬
‫שהיראה הקדושה נתלבשה בזה הדבר‪ ,‬עי״ז הוא נזכר ובא ליראת השם‪.‬‬
‫והיראה הראשונה היא בחינת ׳א׳‪ ,‬כי אל״ף כותבין יו״ד וא״ו דלי״ת כזה א‪,‬‬
‫ויראה היא בחינת מלכות כמ״ש ) אנו ח פ״ג( ׳אלמלא מוראה של מלכות׳‪ ,‬והמלכות‬
‫היא בחינת דל״ת בגין ׳דלית׳ לה מגרמה כלום רק מה שמקבלת מהספירות‬
‫שלמעלה ממנה כידוע סהר יחי רמט;(‪ ,‬וכמו כן א״א לבוא ליראה הזו כי אם ע״י‬
‫התבוננות השכל בגדלותו יתברך‪ ,‬והשכל נקרא יו״ד כמו שכתב רש״י עה״פ‬
‫)שמוח מו א( ׳אז ישיר משה׳ ׳היה ראוי לכתוב שר משה‪ ,‬אלא יו״ד על שם המחשבה‬
‫נאמרה׳‪ .‬וההמשכה מהשכל להיראה הוא בחינת וא״ו‪ ,‬וזה יו״ד וא״ו דל״ת‪.‬‬
‫והיראה השניה נקראת א ד ‪ ,‬כי היא בחינת דלי דלות ‪ -‬עני שבעניים‪ ,‬שאיננה‬
‫נמשכת מהשכל אלא מדברים תחתונים שהיראה דקדושה בחינת א נפלה‬
‫אליהם‪ ,‬וזה א ל שהיראה בחינת דל״ת נמשכת מאל״ך ‪ -‬מהיראה העליונה‬
‫שנפלה כנ״ל‪.‬‬
‫ואע״פ שעיקר השלימות היא היראה העליונה יראת הרוממות‪ ,‬אך גם ע״י‬
‫היראה התחתונה נמשכים השפעות בעולם‪ ,‬כי כמו כשאחד צריך דבר מחבירו‪,‬‬
 ‫דבש‬ ‫בראשית‬ ‫נחלי‬
‫וע״י שמכניע עצמו ומבקש ממנו הוא פועל אצלו להשפיע לו מה שצריך‪ ,‬כן‬
‫ע״י שמעלה היראה מכל הדברים התהתונים‪ ,‬היינו שיודע שכל הדברים‬
‫הגשמיים אין להם היות מבלעדו יתברך וכל צרכיו ודאגותיו תלויים רק בו‬
‫יתברך‪ ,‬עי״ז הוא מכניע את הבל תתתיו יתברך ואזי פועל אצלו כביכול‬
‫להשפיע השפעות בעולם)עיין זהר דקרא יג‪.(.‬‬

‫וזה מרומז בפסוק ואד יעלה מן הארץ והשקה את כל פני האדמה‪,‬‬

‫שע״י שמעלים את היראה התהתונה הנקראת אד‪ ,‬מן הארץ‪ ,‬מכל הדברים‬
‫הגשמיים‪ ,‬עי״ז והשקה את כל פני האדמה‪ ,‬נמשכין השפעות טובות בעולם‪,‬‬
‫)עפ״י תורה קפה(‬ ‫אמן כ! יהי יציז־‬

‫ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן ומשם‬

‫יפרד והיה לארבעה ראשים )בראשית ב י(‬

‫האדם כלול מארבעה יסודות אש רוה מים עפר)זהר נראשיח נס‪ ,‬ומהם נמשכים‬
‫כלל כל המידות‪ .‬וארבעת היסודות הם בשורשם ד אותיות הוי״ה)חיקו״ז חיקון ננ(‪,‬‬
‫אך למטה בהשתלשלות העולמות נתערבו טוב ורע‪ ,‬ועבודתינו היא להפריש‬
‫ולהבדיל את הרע מהטוב‪ ,‬וזה ע״י לימוד התורה ‪ -‬ללון לעומקה של הלכה‪ .‬בי‬
‫ישראל מושרשים בתורה הקדושה‪ ,‬וגם הטוב והרע שבכל ארבעת היסודות‪,‬‬
‫גם הם שורשם מהתורה הקדושה שיש בה אהיזת טוב ורע‪ ,‬כי יש בה איסור‬
‫והיתר טמא וטהור בשר ופסול‪ ,‬וע״י שמעיין ומברר פסק ההלכה האסור‬
‫והמותר‪ ,‬עי״ז מפריש את הטוב מהרע גם בכל ארבעת היסודות שלו‪.‬‬
‫ולזכות לזה השכל שיוכל ללון בעומקה של הלכה‪ ,‬הוא ע״י תפילה‪ .‬בי‬
‫איתא בתיקו״ז)פיקון יד‪ ,‬כמ‪ (:‬׳גן׳ זו התורה‪ ,‬שיש בה המישים ושלושה סדרין כמנין‬
‫ג״ן‪ ,‬ונשמות ישראל המעיינות ומבינות בהתורה הם העשבין ודשאין שגדלים‬
‫בגן)שס מיקון נא(‪ ,‬והמעיין המשקה את הגן היינו ההבמה )שס סיקון נס‪ ,‬ע‪ ,(:3‬ומאין‬
‫מקבלין התכמה‪ :‬ע״י תפילה כמ״ש)יואל ל יח( ׳ומעין מבית ד׳ יצא׳‪ ,‬ו׳בית ד״ הוא‬
‫התפילה כמ״ש)ישעיה מ ‪ 0‬׳כי ביתי בית תפילה׳‪ .‬נמצא שע״י תפלה זוכים למעיין‬
‫ההכמה המשקה את העשבים היינו ישראל הלומדים בגן התורה‪.‬‬
‫וזה פירוש ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן ומשם יפרד והיה‬
‫לארבעה ראשים‪ ,‬עדן מרמז לתפילה‪ ,‬כי עדן לא שלטה בו עין כל בריה ואין‬
 ‫דבש‬ ‫בראשית‬ ‫נחלי‬ ‫יח‬

‫בו שום השגה)נרטח לד‪ ,(:‬שזה בהינת התפילה‪ ,‬כי תפילה היא למעלה מן הטבע‪,‬‬
‫שתפילה משנה את הטבע‪ ,‬ולמעלה מהטבע אין לנו שום תפיסה‪ .‬וזהו ונהר‬
‫יוצא מעדן‪ ,‬שמעין החכמה יוצא ונמשך מהתפילה‪ ,‬להשקות את הגן‪ ,‬היינו‬
‫התורה‪ ,‬ואז אתרביאו עשבין ודשאין ‪ -‬נשמות ישראל גדלין בגן דאורייתא‬
‫היינו שמבינים ומשכילים בהתורה וזוכים ללון בעומקה של הלכה לברר הדין‬
‫האסור והמותר הטהור וכר‪ ,‬ועי״ז ומשם יפרד‪ ,‬הרע נפרד מארבע היסודות‬
‫ולא נשאר רק הטוב‪ ,‬והיה לארבעה ראשים‪ ,‬ארבע אותיות הוי״ה שהם שורש‬
‫הטוב של הארבע יסודות‪.‬‬
‫)עפ״י תורה ח(‬

‫)בראשית ב יט(‬ ‫נפש חיה הוא שמו‬

‫הנפש והחיות של כל דבר נגבל בשם שלו וע״ב כשקורין את האדם בשמו‬
‫הוא מזומן תיכף אצלו‪ ,‬וזה נפש היה הוא שמו‪ ,‬שבשם נגבל כל הנפש והחיות‪.‬‬
‫)עפ״י תורה נו(‬

‫ויפל ר אלקים תרדמה על האדם ונו׳‬

‫ויכן ר אלקים את הצלע אשר לקח מן‬
‫)בראשית ב כא(‬ ‫האדם לאשה‬
‫פילוסופוס אחד שאל את רבי הושעיה‬
‫אם חביבה היא המילה מפני מה לא‬
‫ניתנה לאדם הראשון וכו׳‪ :‬אמר לו ׳כל‬
‫מה שנברא בששת ימי בראשית צריכין‬
‫עשיה כגון החרדל צריך למתוק‬
‫התורמסים צריכים לבשל החיטים‬
‫צריכים להטחן אף האדם צריך תיקון׳‪.‬‬
‫)בראשית רבה ר<‪(1‬‬

‫גודל יקר הערך של לשון הקודש שבו נברא העולם )כראשית תה ״(‪ ,‬והוא‬
‫כלליות ושורש הקדושה בחינת )שמואל נ‪ ,‬יד נ( ׳אשה חכמה׳‪ ,‬בחינת חוה כי חוה‬
‫היא לשון דיבור כמו)תהלים יש ג( ׳ולילה ללילה יחוה׳‪ ,‬ולעומת זה יש שבעים‬
‫לשונות העמים שהם רע גמור‪ ,‬כי לכל אומה ולשון יש אחיזה ברע מיוחד‬
‫יט‬ ‫דבש‬ ‫בראשית‬ ‫נחלי‬
‫דהיינו באיזה מידה או תאוה רעה ששם הם משוקעים ביותר והם בחינת)משלי‬
‫ט ע( ׳אשת כסילות׳‪ ,‬והשי״ת הבדילנו מן האומות ורוממנו מכל הלשונות‪ ,‬שכל‬
‫הרע שיש ללשונות העמים אחיזה בהם נופלים ומתבטלים ע״י לה״ק‪.‬‬

‫ועיקר תיקונה ובנינה של לה״ק היא ע״י הבחירה‪ ,‬דהיינו שיש כה להסט״א‬
‫לפתות ולהטות את האדם מדרך הטוב וע״י שכופין אותה עי״ז נשלם הקדושה‪,‬‬
‫וזה בחינת תרגום‪ ,‬כי לשון תרגום יש בו טוב ורע כי הוא ממוצע בין לה״ק‬
‫ללשונות העמים בחינת )שס יט יל( ׳אשה ^ כ ל ת לפעמים ^ כ י ל ולפעמים‬
‫^ כ ל‪ ,‬בחינת דברי הרשות‪ ,‬כי דבר שהוא חיוב או מצוה הוא בחינת לשון‬
‫הקודש‪ ,‬וכן להיפך דבר האסור הוא בחינת הרע הגמור של השבעים לשון‪,‬‬
‫ודבר שאינו חובה ולא איסור רק רשות והיתר הוא בחינת לשון תרגום‪ ,‬וע״י‬
‫שבוחר בטוב היינו שעושה כל מעשיו אפילו הגשמיים כגון אכילה ושתיה לשם‬
‫שמים‪ ,‬וכן שמקדש עצמו במותר לו‪ ,‬עי״ז הוא מכניע את הרע‪ ,‬והטוב שבו‬
‫עולה אל הקדושה ונשלם לה״ק‪.‬‬

‫וזה סוד כוונת מילה‪ ,‬שהשי״ת ברא את האדם עם ערלה ששם אחיזת הרע‬
‫של השבעים אומות‪ ,‬וע״י חתיכת הערלה מבטלין אותם‪ ,‬ואח״ב ע״י שפורעין‬
‫את עור הדק שהוא בחינת לשון תרגום עי״ז מכניעים את הרע ומעלים את‬
‫הטוב שבו ללשון הקודש שזה עיקר שלימות הקדושה כנ״ל‪.‬‬

‫וזהו ויפל ד׳ אלקים תרדמה וכו׳‪ ,‬ויפל נוטריקון)חהליס קטו קלה( פ׳ה ?׳הם‬
‫ו׳לא י׳דברו‪ ,‬ותרדמה הוא מספר תרגו״ם כמובא)לקוטי חורה ואח*!(‪ ,‬כי עיקר בנינה‬
‫של חוה שהיא בחינת לה״ק היא ע״י שמפילים הרע שבתרדמה היינו לשון‬
‫תרגום ומעלים את הטוב שבו כנ״ל‪ ,‬ועי״ז נופלין כל השבעים לשון בבחינת פה‬
‫להם ולא ידברו נוטריקון ויפל כנ״ל‪.‬‬

‫וזה מה שענה רבי הושעיא לפילוסופוס על מצות מילה‪ ,‬שלה״ק אך שבא‬

‫מלמעלה אעפ״ב אין לו שלימות‪ ,‬כי עיקר תיקונו הוא דייקא למטה בזה העולם‬
‫ע״י כה הבחירה שלנו כנ״ל‪ ,‬וע״ב גם המילה שהיא בחינת לה״ק כנ״ל עיקר‬
‫תיקונו היא בזה העולם‪ ,‬וזה שהשיבו כל דכר צריכים תיקון התורמסין‬
‫צריכים לכשל וכו׳‪ ,‬כי כל הדברים נבראו בלה״ק כנ״ל‪ ,‬ע״ב גם בהם חסר‬
‫השלימות כדי שהאדם יתקנם וישלימם‪.‬‬
‫)עפ״י תורה יט(‬
 ‫דבש‬ ‫בראשית‬ ‫נחלי‬
‫ויכן ד׳ אלקים את הצלע אשר לקח מן‬
‫האדם וכר ויביאה אל האדם‬
‫)בראשית ב כט‬
‫איש הישראלי נברא שיהיה לו ממשלה על המלאכים)חיקו״ז חיקו! ע‪ ,‬קלז(‪ ,‬וזה‬
‫יהיה התכלית והסוף של ישראל כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה)ירושלמי שנת‬
‫ס״ג( ׳עתידין צדיקים שיהיה מהיצתן לפנים ממלאכי השרת שנאמר)גמדנר נג נג(‬
‫׳כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל‪ /‬שהמלאכים יצפזרכו לשאול מישראל‬
‫כשירצו לידע מה פעל אל‪.‬‬
‫וצריך כל אהד לראות בבר עבשיו לבוא לזה התכלית‪ ,‬היינו למשול על‬
‫היצר הרע ולכבוש את כל התאוות רעות שעי״ז הוא עולה בדרגא אפילו יותר‬
‫מהמלאכים‪ ,‬אך צריך לשמור את עצמו מאוד ולראות שיהיה לו כה לעמוד‬
‫בממשלה זו שלא יקנאו בו מלאכי השרת ויפילו אותו ה״ו כמובא בזהר)זהרשדש‬
‫שיר השירים פה‪ (.‬שהמלאכים מתקנאים בתהתונים כשהם במדריגה עליונה‪ ,‬וקנאה‬
‫זו היא שורש כל הקפזרונים הנסיונות והתאוות שמתגברים על האדם ה״ו‪.‬‬
‫והעצה ע״ז הוא לקשר עצמו עם נשמות ישראל‪ ,‬כי כלליות נשמות ישראל‬
‫אשר בל העולם נברא בשבילם)נראשיה תה א(‪ ,‬גבוהות בשורשן אפילו מהמלאכים‬
‫כי הן הצובות מתהת כסא הבבוד סהר שיי שרה קנה‪ (:‬היינו השבינה הקדושה שהיא‬
‫בהינת)גראשיש ג נ( ׳אם כל הי׳‪ ,‬בהינת הוה שממנה יוצאות הנשמות‪.‬‬
‫וזה מרומז בפסוק ויכן ד׳ אלקים את הצלע אשר לקח מן האדם‬
‫ויכיאה אל האדם‪ ,‬ויכן ראשי תיבות)ישעיה נ‪ 3‬מ( ׳ותקעתיו יתד כמקום נאמן׳‪,‬‬
‫שזה בהינת ממשלה הנ״ל כמו שתרגם יונתן ׳ואמניניה אמרכל מהימן משמש‬
‫באתר קים׳‪ ,‬היינו כדי שיהיה קיום לממשלה זו צריך לאהוז בבהינת הצלע ‪-‬‬
‫הוה ‪ -‬אם כל הי שהיא שורש הנשמות‪ ,‬אשר לקה מן האדם היינו מהשי״ת‬
‫כביכול כמ״ש)ישזקאל א מ( ׳ועל הכסא דמות כמראה אדם׳‪ ,‬ויביאה אל האדם ‪-‬‬
‫)עפ״י תורה א ח״ב(‬ ‫התהתון‪ ,‬שעי״ז יש לו כה לעמוד במטילי׳‬

‫)בראשית ג א(‬ ‫והנחש היה ערום‬

‫מבואר עה״פ )תרס « יש( ׳אשר קרך בדרך׳‪ ,‬שהנהש הוא הספז״א היונקת‬
‫)עפ״י תורה ח ח״ב(‬ ‫דקדושה עיי״ש בל הדברים‪.‬‬
‫מהדעת י‬
‫בא‬ ‫דבש‬ ‫בראשית‬ ‫נחלי‬
‫)בראשית ג ז(‬ ‫ותפקחנה עיני שניהם וידעו‬
‫לעג ין החכמה דיבר הכתוב‪) .‬רשי׳י(‬
‫נמצא שעיקר קדושת המוח תלוי בעיניים‪ ,‬מה שמעצים עיניו מראות ברע‪.‬‬
‫)עפ״י תורה כא(‬

‫)בראשית ג ‪0‬‬ ‫את קולך שמעתי בגן ואירא‬

‫מבואר עה״פ )ניאשיח ‪ w‬נס ׳וידו אוחזת בעקב עשר‪ ,‬שזה בחינת הקו?‬
‫המשקה את הגן שעי״ז גדלים הריחות שהם בחינת יראה עיי״ש‪.‬‬
‫)עפ״י תורה ח ח״ב(‬

‫)בראשית ג יד(‬ ‫ועפר תאכל כל ימי חייך‬

‫בעצבון תאכלנה כל ימי חייד‪) .‬שם יז(‬
‫החיות והשמחה דקדושה שיש לאדם נקרא אנפין נהירין כמ״ש)משלי מז מס‬
‫׳באור פני מלך חיים׳‪ ,‬וכן כתיב )חהליס מז יא( ׳תודיעני אורח חיים שבע שמחות‬
‫את פניך׳‪ ,‬אך לעומת זה יש פנים דספז״א‪ ,‬שהם אנפין חשוכין בחינת מיתה‬
‫ומרה שחורה כמ״ש)איכה ג ‪ 0‬׳במחשכים הושיבנו כמתי עולם׳‪.‬‬
‫ואלו בני אדם הנופלים בתאוות ממון ורודפים אחר פרנסתם ביניעות‬
‫גדולות ואינם מאמינים שהקב״ה יכול לפרנס את האדם בסיבה קלה‪ ,‬הם נקשרים‬
‫בפנים דספז״א ואוכלים את לחמם בעצבון ובבלבול הדעת‪ ,‬וע״ב כל מה שיש להם‬
‫עשירות יותר‪ ,‬יש להם דאגות ומרה שחורה יותר‪ ,‬כי הממון והעשירות שלהם‬
‫הוא בבחינת כעצכון תאכלנה‪ ,‬וכמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה)אנוח פ״נ(‬
‫׳מרבה נכסים מרבה דאגה׳‪ ,‬ע״ב כל מה שמתרבין נכסיו יותר נתרבה העצבות‬
‫והדאגות יותר‪ ,‬וכל אשר ישיגו איננו מספיק עבורם‪ ,‬וע״ב ממונם ועשירותם מקצר‬
‫ומכלה את ימיהם‪ ,‬כי אין דבר שמפסיד החיות כמו הדאגה והעצבות כידוע‬
‫לחכמי הרופאים‪.‬‬
‫וזהו עפר תאכל כ? ימי חייך‪ ,‬עפר‪ ,‬זה הממון הבא דרך הפנים דסט״א‬
‫בבחינת עצבות כמ״ש)איה נח ‪ 0‬׳ועפרות זהב לו׳‪ ,‬ומובא בתיקו״ז)חיקו! ע קננס עפר‬
‫איהו קר ויבש‪ ,‬הכי פזחול קר ויבש‪ ,‬ומהפזחול נמשך העצבות כידוע‪ ,‬היינו שהממון‬
‫והעשירות שהוא בחינת עפר ‪ -‬עצבות‪ ,‬תאכל כל ימי חייך‪ ,‬אוכלת ומכלה את‬
 ‫דבש‬ ‫בראשית‬ ‫נחלי‬ ‫כב‬

‫ימי חייו של האדם‪ ,‬אבל העוסקים במשא ומתן באמונה‪ ,‬ויודעים ומאמינים‬
‫שהשי״ת זן ומפרנס הכל‪ ,‬וכל המו״מ שלהם הוא רק כדי לתקן הניצוצות שבכל‬
‫דבר‪ ,‬אנשים אלו שמחים בחלקם ופניהם מאירות תמיד באור וחיות דקדושה‪.‬‬
‫)עפ״י תורה כג(‬

‫)בראשית ג יד(‬ ‫ועפר תאכל כל ימי חייך‬

‫צריך ליזהר מאוד מעצבות ועצלות‪ ,‬כי עיקר נשיכת הנחש הוא עצבות‬
‫ועצלות בבחינת)ישעיה סה מ( ׳ונחש עפר לחמר‪ ,‬ועפר היא בחינת עצבות ועצלות‬
‫שהם באים מיסוד העפר כמובא בספרים)עיין משנפ סשידס‪ ,‬משנפ עשייה גופניח פ״א(‪ .‬וטבע‬
‫האדם למשוך את עצמו למרה שחורה ועצבות מחמת פגעי ומקרי הזמן‪ ,‬ע״ב‬
‫צריך להתגבר מאוד ולהכריח את עצמו בכל הכוחות להיות אך שמח תמיד‪.‬‬
‫)עפ״י תורה קפט ת״א וכד ת״ב(‬

‫)בראשית ג טז(‬ ‫והוא ימשול כך‬

‫דע כי מי שרוצה לחגור מתניו להיות מפרנס ליתן פרנסה להתלויים בו‪,‬‬
‫הוא צריך להיות איש חיל ולא להיפך שקורין רוע מזל ‪ -‬׳שלימזל׳‪ .‬כי הפרנסה‬
‫נמשכת מהאין סוף ברוך הוא דרך מידת המלכות שהיא השכינה הקדושה‪,‬‬
‫ומשם היא מתחלקת לכל אחד ואחד כמ״ש )היאל ל ג( ׳אילנא די חזית די רבה‬
‫ותקף ובו׳ ומזון לכולא ביה אנת הוא מלכא׳‪ ,‬ע״ב מי שרוצה לקבל פרנסה צריך‬
‫שיהיה לו קצת ממשלה כדי שיהיה לו איזה שייכות עם המלכות‪ .‬וזה בחינת‬
‫)לופ ג יל( ׳לעת האוכל גושי הלום׳‪ ,‬׳אין הלום אלא מלכות׳ סנשיס קה‪ ,‬שצריך שיהיה‬
‫לו ממשלה ומלכות ׳לעת האוכל׳‪ ,‬כי עי״ז נמשך הפרנסה‪ .‬וע״ב כשהבעל חוגר‬
‫מתניו נגד אשתו ומחייב עצמו לפרנסה כמ״ש בכתובה ׳אנא אפלח ואוקיר ואזון‬
‫ובו״‪ ,‬אזי נותנים לו קצת ממשלה כמ״ש והוא ימשול כך‪ ,‬שעל ידו יוכל‬
‫להמשיך הפרנסה‪.‬‬
‫ועיקר המלכות והגבורה הוא להיות איש חיל ברוחניות שלא ייאש עצמו‬
‫ולא יפול ברוחו לעולם מלהתקרב אליו יתברך‪ .‬ואפילו אם מרגיש בעצמו שהוא‬
‫בשפל המדריגה‪ ,‬אעפ״ב יחזק עצמו בעזות דקדושה לעבוד אותו יתברך‪ ,‬וידע‬
‫ויאמין שאפילו שהוא רחוק כל כך מכל מקום יש לו יתברך תענוג גדול‬
‫מעבודתו‪ ,‬כי השי״ת יש לו חיות ושרפים ועולמות עליונים שעובדים אותו‬
‫באימה ויראה‪ ,‬אך עיקר תענוגו הוא שאנחנו מעולם הזה השפל נגדל שמו‬
‫בג‬ ‫דבש‬ ‫בראשית‬ ‫נחלי‬
‫יתברך כמ״ש)נחפילח יוה״נ( ׳ואבית תחלה מגושי עפר‪ /‬וככל שמרוחק יותר כן יש‬
‫לו יתברך תעגוג גדול ביותר‪.‬‬
‫)עפ״י תורה ז ח״ב(‬

‫בעצבון תאכלנה ונו׳ בזיעת אפך תאכל‬

‫)בראשית ג יס‬ ‫לחם‬
‫העולם הזה מלא דאגות ויגונות תמיה הן בענין הפרגסה שגגזר על אדם‬
‫הראשון כעצכון תאכלנה ובזיעת אפך תאכל לחם‪ ,‬וכמו שאמר שלמה המלך‬
‫)קהלה ‪ 3‬מ( ׳גם כל ימיו כעם ומכאובות וכו״‪ ,‬ואפילו העשירים והגבירים הגדולים‬
‫מודים בזה כי דאגותיהם ויסוריהם רבים מאוד מאוד במו שאמרו רבותינו‬
‫זכרונם לברכה )א‪3‬ות ‪ (3‬׳מרבה נכסים מרבה דאגה׳‪ ,‬ואע״פ שההמון עם העניים‬
‫אינם מבינים זאת ונדמה להם שאם היה להם עשירות לא היה להם דאגות‪,‬‬
‫באמת הם טועים הרבה בזה וכנראה בחוש‪ .‬והן בענין יסורים ומכאובים ממש‬
‫שנמצאים הרבה סובלי חלאים ומבות מופלאות ר״ל‪.‬‬
‫ואין מקום לברוח מכל זה כי אם אל השי״ת ואל התורה במו שאמרו‬
‫חכמינו זברונם לברכה )סנהלי! צע‪ (:‬עה״פ )איו‪ 3‬ה ז( ׳אדם לעמל יולד׳‪ ,‬׳אשרי מי‬
‫שעמלו בתורה׳‪ ,‬כי כל הרוצה תענוגים ולחיות בנחת בעולם הזה‪ ,‬בודאי חייו‬
‫מרים ומרורים מאוד כי ׳אפילו רוח קימעא עוכרתו׳)סופה מ‪ ,‬כי תיכך כשבא‬
‫עליו דבר נגד רצונו‪ ,‬יש לו צער ויסורים כי העולם הזה מלא יסורים כנ״ל‪,‬‬
‫ואפילו אם יהיה לו לפעמים איזה טוב מדומה‪ ,‬הוא בודאי מעורב ביגונות תמיד‬
‫כידוע בחוש למסתכל על האמת‪.‬‬
‫אבל כשמתרצה באמת להסתפק בתכלית המיעוט ולחיות חיי צער כמו‬
‫שאמרו חכמינו זכרונם לברכה )א‪3‬ופ ‪ 0‬׳פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה‬
‫ועל הארץ תישן וחיי צער תחיה ובתורה אתה עמל׳‪ ,‬אז אשרי לו נם בעולם‬
‫הזה כי הוא מקבל על עצמו כל הדחקות וחיי צער בשביל התורה‪ ,‬וכל חיותו‬
‫וטובו הוא התורה שהוא טוב אמיתי‪ ,‬ובל שבן שבעולם הבא יהיה לו טוב‬
‫הנצחי כמו שכתוב שם ׳אם אתה עושה כן אשריך וטוב לך אשריך בעולם הזה‬
‫וטוב לך לעולם הבא׳‪.‬‬
‫)עפ״י שיחות הר״ן סימן שח(‬
 ‫דבש‬ ‫בראשית‬ ‫נחלי‬ ‫כד‬

‫ואבלת את עשב השדה‪ ,‬בזיעת אפך‬

‫)בראשית ג יח ‪-‬יט(‬ ‫תאבל להם‬
‫בשעה שאמר הקב״ה לאדם הראשון‬
‫ואכלת את עשב השדה מדעזעו איבריו‪,‬‬
‫אמר ׳אני וחמור נאכל באבוס אחד׳‪ :‬כיון‬
‫ששמע בזיעת אפיך תאכל לחם נתיישבה‬
‫)אבות דרבי נתן פ״א(‬ ‫דעתו‪.‬‬
‫דע כי יש שני מיני אכילת הבהמיות‪ ,‬דהיינו שיש אדם שאוכל אכילה‬
‫יתירה ובתאווה גדולה כמו בהמה שאוכלת ולועסת כל היום‪ ,‬אך המאכל הוא‬
‫מאכל אדם‪ ,‬ויש שאוכל כאדם אבל המאכל אינו מאכל אדם דהיינו שהניצוצות‬
‫לא נתבררו כ״כ שראוי לאדם‪ ,‬והאוכל משני המאכלים האלו בא לידי הולי‬
‫הקדהת‪.‬‬

‫כי עיקר מעלת האדם על הבהמה היא הדעת כי ׳מותר האדם מן הבהמה‬
‫אין׳)קהלח ג יט(‪ ,‬שזה הדעת כמ״ש)איהל>ז י‪ (3‬׳וההכמה מאין תמצא׳‪ ,‬וכשיש לאדם‬
‫דעת אזי יש בו אהבה ויראה להשי״ת‪ ,‬כי דעת היא כלולה מהסד וגבורה‪ ,‬היינו‬
‫יראה ואהבה )חיקו״ז ה‪ ,(.‬אבל כשאוכל ה״ו כבהמה‪ ,‬אזי יוצא מגדר אדם לגדר‬
‫בהמה‪ ,‬ואזי נופל ר״ל מהדעת לאהבה ויראה נפולה‪ ,‬היינו שנהיה אהבה ויראה‬
‫להבלי עולם הזה ר״ל‪ ,‬ומזה בא תולי הקדתת ר״ל שהוא תמימות וקרירות‪.‬‬

‫וכן כשנזדמן לאדם בתוך מאכלו ניצוצות שלא נתבררו עדיין ממאכל‬
‫בהמה למאכל אדם‪ ,‬עי״ז בא ג״כ תולי הג״ל‪ ,‬אם לא מי שהוא אדם גדול מאוד‬
‫שיכול לדלג מדריגה שלימה ולהעלות המאכל למעלת מדבר שהוא דרגת‬
‫האדם‪ ,‬כי אצל סתם בגי אדם צריך קודם המאכל להתברר ממאכל בהמה‬
‫למאכל אדם‪ ,‬ואז כשהאדם אוכלו נתעלה המאכל למעלת מדבר‪ ,‬אבל אדם גדול‬
‫יכול לדלג מדריגה שלימה ומיד לעלות למעלת מדבר‪ .‬וזהו)תהליס ש יה ׳הרכבת‬
‫אגוש לראשגו באגו באש ובמים׳‪ ,‬שע״י ׳הרכבת אגוש לראשגו׳‪ ,‬הייגו שגדר‬
‫אגושי למעלה ממגו‪ ,‬כי הוא יורד למטה מגדר אדם לגדר בהמה‪ ,‬עי״ז ׳באגו‬
‫באש ובמים׳‪ ,‬דהיינו תולי הקדתת ר״ל‪.‬‬

‫וזהו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה כשעה שאמר הקכ״ה לאדם‬

‫הראשון ואכלת את עשב השדה נזדעזעו איכריו‪ ,‬אמר ׳אני וחמור נאכל‬
‫כה‬ ‫דבש‬ ‫בראשית‬ ‫נחלי‬
‫באבוס אחד׳‪ :‬נזדעזעו איכריו‪ ,‬זה בחינת חולי הקדחת‪ ,‬שנזדעזעץ האיברין‬
‫מהחום ומהקור הבא ע״י ואכלת את עשב חשדה‪ ,‬היינו מאכל בהמה‪ ,‬וע״כ‬
‫כיון ששמע בזעת אפך תאכל לחם נתיישבה דעתו‪ ,‬כי רפואת החולי‬
‫הנ״ל הוא ע״י זיעה ע״ב נתיישבה דעתו‪ ,‬שנתרפא מהקדחת וזכה לתיקון‬
‫הדעת‪.‬‬
‫)עפ״י תורה רסג ושיחות הרץ סימן קמג(‬

‫)בראשית ג יט(‬ ‫בזיעת אפך תאכל לחם‬

‫עיקר חסרון הפרנסה שנתמעט בדורות הללו‪ ,‬אין זה אלא ע״י השוחפזים‬
‫שאינם מהוגנים‪ ,‬כי סוד מצוות שחיטה הוא להעלות ולתקן את הנפש‬
‫המגולגלת בבהמה‪ ,‬בבחינת)לנרס יג מ( ׳כי הדם הוא הנפש׳‪ ,‬שעיקר מקום הנפש‬
‫המגולגלת הוא בדם‪ ,‬ע״כ צריך השוחט לכוון בעת השחיטה להעלות את הנפש‬
‫לשכינה הקדושה ששם מקומה ושורשה כידוע‪ ,‬וזה ע״י הברכה שמברך‬
‫בכוונה‪ ,‬כי כשמברך כראוי אזי הנפש מתלבשת בדיבור הברכה שהוא סוד‬
‫השכינה והמלכות כמ״ש )הקדמת פיקרס ׳מלכות פה׳‪ ,‬ובזה הנפש מקבלת את‬
‫תיקונה‪ ,‬ואזי השכינה עולה עימה ומתפארת לפני קוב״ה ׳חזי במה ברא‬
‫קאתינא׳ סהר צו ע(‪ ,‬כלומר שנהיה יחוד קוב״ה ושכינתיה‪ ,‬ועי״ז השכינה יכולה‬
‫לקבל פרנסה עבור ישראל‪.‬‬

‫אבל כשהשוחט אינו הגון ואינו מעלה את הנפש לשורשה‪ ,‬אזי כשהוא עומד‬
‫עם ההליך לשחוט את החי‪ ,‬הוא נדמה כרוצח נפשות‪ ,‬ויש לנפש החי צער והיא‬
‫צועקת בקול מר)שיר השירים ה ‪ 0‬׳נפשי יצאה בדברו בקשתיהו ולא מצאתיהו קראתיו‬
‫ולא ענני מצאוני השומרים הסובבים בעיר הכוני פצעוני נשאו את רדידי מעלי׳‪,‬‬
‫פירוש ׳נפשי יצאה׳ בשביל להכנס ׳בדברו׳ של הברכה‪ ,‬כדי להכלל בשכינה‬
‫הקדושה‪ ,‬אבל ׳בקשתיו ולא מצאתיו‪ ,‬קראתיו ולא ענני׳‪ ,‬כי אינו שם בשעת‬
‫הברכה‪ ,‬וחושב מחשבת פגול‪ ,‬ועי״ז ׳מצאני השומרים הסובבים בעיר‪ ,‬הכוני‬
‫פצעוני׳‪ ,‬היינו המלאכי חבלה שהם השומרים עליו מכים ופוצעים אותה‪ ,‬׳נשאו‬
‫את רדידי מעלי׳‪ ,‬שגם המעלה שהיה להנפש בבחינת חי‪ ,‬גם זה לקח ממנה כי‬
‫עכשיו אין לה מנוח לכך רגלה‪ .‬אוי לו להשוחט הזה‪ ,‬אוי להנפש שהרג את הנפש‬
‫ומסר אותה בכך אויביה ואין השכינה יכולה להמשיך שפע לישראל‪.‬‬
 ‫דבש‬ ‫בראשית‬ ‫נחלי‬ ‫בו‬

‫וזה מרומז בפסוק בזיעת אפך תאכל לחם‪ ,‬שהראשי תיבות שלו עם‬
‫ארבע התיבות הוא בגמפזריא כנוסח הברכה ׳על השחיפזה׳‪ ,‬לרמז שחסרון‬
‫הפרנסה הוא מפני השוחטים שאינם הגונים שאינם מעלים את הנפש ע״י‬
‫ברכתם‪.‬‬
‫)עפ״י תורה לז(‬

‫עד שובך אל האדמה‬

‫)בראשית ג יט(‬
‫ויעש בתנות עוד וילבשם )שם כא(‬
‫ויגדש את האדם ובי)שם כד(‬
‫ויאמד ד אל קין למה הדה לך ולמה‬
‫נפלו פניך )שם ד ו(‬
‫וישם ד׳ לקין אות לבלתי הבות אותו בל‬
‫מצאו ויצא קין מלפני ד וישב באדץ נוד‬
‫)שם טז(‬ ‫קדמת עדן‬
‫דא תפילין‪) .‬תיקרז תיקון סט(‬ ‫כתנות עור‪,‬‬
‫חטאותיו של אדם מטמטמים שכלו וידיעתו כמ״ש )יקיא יא מג( ׳ונטמתם בם׳‬
‫ודרשו חז״ל)יומא לט‪ (.‬׳אל תקרי ונפזמתם אלא ונטמתם׳‪ ,‬ועי״ז ידיעתו בגדולת‬
‫הבורא נקטנת‪ ,‬וע״ב אינו מתבייש אפילו על העבירות שעבר‪ .‬אבל כשחוזר‬
‫בתשובה אזי סר ממנו הטפשות ונתגדל ידיעתו בגדולת הבורא שהוא רב‬
‫ושליט עיקרא ושורשא לכל עלמין‪ ,‬והבושה מהעבירות שעבר גדולה כ״ב עד‬
‫שנתגלית על פניו בבחינת )פהליס ‪ pp‬מ( ׳כיסתה כלימה פני׳‪ ,‬וזאת הבושה היא‬
‫סימן על השגתו ודביקותו בבורא יתברך‪ ,‬והיא בחינת אור התפילין שהוא נ״ב‬
‫אות על הדביקות של ישראל בהקב״ה)עיין מהרש״א גרטת ו‪ ,(.‬כי תפילין הוא בחינת‬
‫ספירת בינה )עיי! הקדמפ הפיקרז דף טו(‪ ,‬היינו שמקבל בינה והשגה יתירה בגדולתו‬
‫יתברך שעי״ז נופל בו בושה כנ״ל‪ .‬וזה סוד קרני הוד של משה רבינו ע״ה‬
‫שגאמר בהם)שמופ לד כט( ׳כי קרן אור פגיו׳‪ ,‬דהייגו מחמת ידיעתו הגדולה בגדולת‬
‫הבורא יתברך נתגלה על פניו אור הבושה‪.‬‬
‫ואדם הראשון ע״י שאכל מעץ הדעת‪ ,‬פגם בעץ החיים ודיבק עצמו‬
‫באילנא דמותא וע״ב נגזרה עליו מיתה‪ ,‬וזהו בחינת פגם התפילין הגקראים‬
‫חיים כמ״ש ׳ד׳ עליהם יחיו׳ )ישעיה לפ‪ ,‬עיין מנפופ מד‪ ,(.‬דהייגו שפגם בדביקותו‬
‫כז‬ ‫דבש‬ ‫בראשית‬ ‫נחלי‬
‫בהשי״ת שזה בהינת תפילין כנ״ל‪ ,‬ועי״ז סרה ממנו הבושה דקדושה‪ ,‬ע״כ ויגרש‬
‫אותו מגן עדך כי ׳עז פנים לגיהנם ובושת פנים לגן עדך)אנוח פ״ה(‪ ,‬אך כששב‬
‫בתשובה‪ ,‬זכה שוב לאור התפילין‪ ,‬שזהו דכתיב ויעש ?הם כתנות עור‪ ,‬ומובא‬
‫בתיקו״ז ׳דא תפילין‪ /‬וזה סוד מה שאמרו הז״ל )חולין ‪ (p‬שור שהקריב אדם‬
‫הראשון קרן אחת היתה לו במצחו‪ ,‬כי ע״י הקרבן היינו ע״י התשובה‪ ,‬זכה‬
‫לבחינת תפילין‪ ,‬בחינת ׳קרן אור פניו׳ הנ״ל‪.‬‬
‫וכן קין שהיה מזוהמת הנחש)פיקד! ‪ (pp‬היינו מחטא עץ הדעת‪ ,‬ע״ב נטמטם‬
‫ידיעתו בהשי״ת‪ ,‬וזהו דכתיב ביה ?מה נפלו פניך‪ ,‬שלא זכה לאור הפנים ‪-‬‬
‫אור התפילין‪ ,‬וכן כתיב וישב כארץ נוד קדמת עדך שלא זכה לנן עדן‪ ,‬רק‬
‫לקדמת עדן‪ ,‬וזה מרומז בתיבת קדמת‪ ,‬כי קדמת ראשי תיבות קרקפתא דלא‬
‫מנח תפילין‪ .‬ואעפ״ב הוא שב קצת בתשובה‪ ,‬ונמחל לו מקצת מחטאו)חיקו״ז שח(‪,‬‬
‫ע״ב כתיב וישם ד׳ ?קין אות ודרשו רבותינו ז״ל)מדרש חנמומא( שזרח לו קרן‪,‬‬
‫היינו שזכה גם הוא למקצת מאור התפילין‪ ,‬וכמו שפירש רש״י ׳החזיר מוראו‬
‫עליהם‪ /‬היינו כמו שאמרו חז״ל)נרמח ‪ 0‬עה״פ )דנדח נח י( ׳וראו כל עמי הארץ כי‬
‫שם ד׳ נקרא עליך ויראו ממך׳ ‪ -‬אלו תפילין שבראש‪.‬‬
‫וזהו שאמרו חז״ל)נדרש נ( ׳מי שיש בו עזות בידוע שלא עמדו רגלי אבותיו‬
‫על הר סיני׳‪ ,‬כי אמרו חז״ל)שנח קמה‪ (:‬מפני מה עובדי כוכבים מזוהמין‪ :‬שלא‬
‫עמדו על הר סיני‪ ,‬שבשעה שפיתה הנחש את חוה הטיל בה זוהמא‪ ,‬ישראל‬
‫שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן‪ ,‬עובדי כוכבים שלא עמדו על הר סיני‪ ,‬לא‬
‫פסקה זוהמתן‪ ,‬ומי שיש בו עזות יש בו עדיין מפגם עץ הדעת כנ״ל‪ ,‬ולכן בידוע‬
‫שלא זכה למעמד הר סיני שנאמר שם)שמוח נ יס ׳בעבור תהיה יראתו על פניכם‬
‫׳ודרשו חז״ל)נדרה נ‪ (.‬׳זו הבושה׳‪ ,‬שאז נתקנה העזות ופסקה זוהמת הנחש‪ ,‬וזהו‬
‫׳שלא עמדו רגלי אבותיו׳ דייקא‪ ,‬שהוא בבחינת פגם הנחש שאין לו רגלים‬
‫‪.‬‬ ‫כמ״ש)ניאשיח ג יד( ׳על גחונך תלך׳‪.‬‬
‫)עפ״י תורה לח(‬ ‫י‬ ‫י‬

‫למה חרה לך ולמה נפלו פניך‬

‫)בראשית ד ‪0‬‬

‫עיקר בחינת הפנים של האדם היינו הצלם האלקים שבו‪ ,‬הוא חכמות‬
‫הבורא יתברך שנתן לאדם יתרון על הבהמה בבחינת )קהלה ח א( ׳חכמת אדם‬
 ‫דבש‬ ‫בראשית‬ ‫נחלי‬ ‫בח‬

‫תאיר פניו׳‪ ,‬וע״י שאדם כועס ח״ו ׳אם חכם הוא חכמתו מסתלקת׳)פפפיס פו‪ ,(:‬ואז‬
‫צילו כר ופניו נופלים‪ .‬וזה שאמר הקב״ה לקין למה חרה לך ולמה נפלו פניך‪,‬‬
‫שע״י החרון אך הוא מאבד את הצלם האלוקים המאיר בפניו‪.‬‬
‫)עפ״י תורה נז(‬

‫אם תיטיב שאת ואם לא תיטיב לפתח‬

‫)בראשית ד ז(‬ ‫חטאת רובץ‬
‫העולם נברא ע״י דיבורי ד׳ כמ״ש)פהליס לג ו( ׳בדבר ד׳ שמים נעשו׳‪ ,‬שהם‬
‫הב״ח אותיות שיש בפסוק ׳בראשית ברא ובו״ סהר ויקרא רמה‪ ,(.‬וזהו קדושת ארץ‬
‫ישראל כי עיקר ארץ ישראל הוא ע״י שנתגלה שהכל נברא על ידו יתברך והכל‬
‫שייך אליו כמבואר ברש״י על פסוק ׳בראשית׳ שבשביל זה פתח התורה‬
‫ב׳בראשית׳ משום ׳כה מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים׳)פהליס קיא ו(‪ ,‬שע״י‬
‫שנתגלה שהכל נברא ע״י ׳כה מעשיו׳ שהוא הכ״ח אותיות של מעשה בראשית‪,‬‬
‫ע״ב הכל שלו יתברך והוא נתנה לנו‪ .‬וכשהאדם מתפלל בכח שמכנים כל כוחו‬
‫באותיות התפילה בבחינת)פהליס לה י( ׳כל עצמותי תאמרנה׳‪ ,‬אזי דיבורי התפילה‬
‫שלו הם דיבורי השי״ת בעצמו כביכול בבחינת)ישעיה יא פס ׳ואשים דברי בפיך׳‪,‬‬
‫היינו שהשי״ת שולח לו דיבורים בפיו שהם הדיבורים שבהם ברא את העולם‪,‬‬
‫ועי״ז נתגלה שהכל מאיתו יתברך ומתחדש כה וקדושת ארץ ישראל‪.‬‬
‫אבל ע״י דיבורים שאינם קדושים אזי מתגברים ח״ו לשונות העכו״ם שהם‬
‫דיבורים פגומים כמ״ש)פהליפ קמל פ( ׳אשר פיהם דיבר שוא וימינם ימין שקר׳‪ ,‬על‬
‫ישראל‪ ,‬ואז נתרחקים מקדושת ארץ ישראל ומתגברת ביותר עול גלות האומות‬
‫על ישראל‪ ,‬ואזי השכינה היא בריב עם הקב״ה ע״ז שישראל גלו מארצם כמובא‬
‫בתיקו״ז)פיקק נא מהס עה״פ )מינה ו נ( ׳שמעו הרים את ריב ד״‪ ,‬׳ד״ דא שכינתא‪,‬‬
‫׳ריב׳ איהי קפזטה ומחלוקת לקוב״ה על בנהא דאינון בגלותא‪ ,‬כי בארץ ישראל‬
‫השכינה נקראת ׳רבי׳ ובגלות נתהפו האותיות ל׳ריב׳)עיין מיקו״ז מג‪ :‬מו‪ ,(:‬וע״ב היא‬
‫בריב עם הקב״ה‪.‬‬
‫ולעתיד לבוא יתבפזלו לשונות העכו״ם שהם ימין שקר כנ״ל‪ ,‬ויתקיים‬
‫הכתוב)צפניה ג מ( ׳אז אהפוך אל כל העמים שפה ברורה לעבדו שכם אחד׳‪ ,‬היינו‬
‫שיתגבר האמת כמ״ש )משלי נ יט( ׳שפת אמת תיכון לעד׳‪ ,‬ויהיה שפה ברורה‬
‫כט‬ ‫דבש‬ ‫בראשית‬ ‫נחלי‬
‫שיתתקן חדיבור‪ ,‬ועי״ז יחזרו כולם להשי״ת עד שאפילו העכו״ם יחזרו ׳לעבדו‬
‫שכם אחד‪/‬‬
‫וזח מרומז בפסוק אם תיטיב שאת ואם לא תיטיב לפתח חטאת רובץ‪,‬‬
‫אם תיטיב את דרכיך‪ ,‬שאת ראשי תיבות שפת אמת תיכון‪ ,‬שיחיח תיקון‬
‫לעולם ע״י שיתגבר חאמת ויתוקן חדיבור‪ ,‬ואם לא תיטיב ל׳פתח ח׳טאת‬
‫ר׳ובץ‪ ,‬ראשי תיבות רחל למפרע‪ ,‬חיינו חשכינח חקדושח חנקראת בשם רחל‬
‫חיא בבחינת למפרע‪ ,‬בחינת ׳ריב׳ עם קודשא‬ ‫כידוע)עיי! ליקומי פורה להאר״י נץ שוסמיס(‪,‬‬
‫)עפ״י תורה מח(‬ ‫בריך חוא ע״ז שישראל גלו מאיצ “•‬

‫כי תעבוד את האדמה לא תוסף תת‬

‫)בראשית ד יט‬ ‫נוהה לך‬
‫כשיש מלחמות בעולם השכל מחייב שיהיה יקרות‪ ,‬כי הנשמים נעשין ע״י‬
‫האדים העולים מן הארץ כמ״ש )כראשית ג ‪ 0‬׳ואד יעלה מן הארץ והשקה את כל‬
‫פני האדמה׳‪ ,‬וכשיש מלחמות ושפיכות דמים אזי נעשה מן אלו האדים שפיכות‬
‫דמים כמ״ש )יפזקאל לה מ ׳ותגר את בני ישראל ע״י חרב בעת אידם׳‪ ,‬וכן בכמה‬
‫אומות מצרים עמון ומואב‪ ,‬כשניבא על מפלתם נאמר )ירמיה מו‪ ,‬מח‪ ,‬מט( ׳בעת‬
‫אידם׳ שזה בחינת אדים הנ״ל‪ ,‬וע״ב כשיש מלחמות ושפיכות דמים אין יורדין‬
‫גשמים כי האדמה נותנת כוחה לשפיכות דמים‪ ,‬וכשאין גשמים אזי יש יוקר‬
‫בעולם‪ ,‬וזה שאמרו חז״ל)תענית חס ׳בשעת גשמים אפילו גייסות פוסקות בו׳‪ ,‬כי‬
‫כשיש גשמים אין כה לעשות מלחמות כי האדמה נותנת כוחה לגשמים‪.‬‬
‫ולכן בחטאו של קין נתקללה האדמה כי תעבוד את חאדמח לא תוסיף תת‬
‫כוחח לך‪ ,‬כי היא חייבת בזה שיש שפיכות דמים כי נתנה כוחה לשפיכות דמים‪.‬‬
‫)עפ״י תורה ס ח״ב(‬

‫)בראשית ה כט(‬ ‫ומעצבון ידינו‬

‫הנה יש בלב רוח הדופק שהוא מתחילת התולדה והוא נושא עליו כל‬
‫הליחות והדמים אשר מהם חיות האדם‪ ,‬והרוח הדופק הזה הולך ונוקש בכל‬
‫האיברים וע״י הליכתו ונישובו בהם הוא מנענע ומנפץ אותם שלא יתעפשו ולא‬
‫יתקלקלו כמו הרוח המנשב בים שמהפך ומגיס את המים שלא יתעפשו ולא‬
 ‫דבש‬ ‫בראשית‬ ‫נחלי‬
‫יתקלקלו‪ ,‬וצריך שילך זה הרוח תנועה מסודרת כתיקונו ובסידורו‪ ,‬ועיקר נישוב‬
‫הרוח הוא בהידים כי מחמת שהידים עסקניות צריך לנשב ולנפץ אותם ביותר‬
‫כי הם צריכים יותר חיות‪ ,‬וע״כ הדאקטור כשמניח ידו על הדופק יודע כל ענין‬
‫החולה מחמת ששם בידים עיקר הילוך הרוח‪.‬‬

‫אך יש נחש היינו הס״מ שעל ידו באות הל״ט מלאכות כמ״ש‬
‫)כראשית ג ימ(‬
‫׳בזיעת אפך תאכל לחם׳‪ ,‬שהוא זוהמת הנחש‪ ,‬ועי״ז בא עצבות רוח כמ״ש)שם(‬
‫׳בעצבון תאכלנה כל ימי חייך׳‪ ,‬ואז אין הרוח דופק כסידורו ואזי האיברים‬
‫ובפרט הידים נעשים כבדים בבחינת)שמות יז ינ( ׳וידי משה כבדים׳‪ ,‬כי שם צריך‬
‫לרוח הדופק ביותר כנ״ל‪ ,‬וזה מרומז בפסוק ומעצכון ידינו‪ ,‬שעיקר ההיזק של‬
‫העצבות רוח הוא להידים‪.‬‬
‫)עפ״י תורה נו(‬

‫ויולד בן ויקרא שמו נח לאמר זה ינחמנו‬

‫)בראשית ה כט(‬ ‫ממעשינו ומעצבון ידינו‬
‫ימי החול הם בחינת עצבות‪ ,‬ואפילו המצוות שעושים בימי החול הם‬
‫בחינת עצבות‪ ,‬כי בימי החול שולט מלאך מט״ט )תיקרז ית לף לג;(‪ ,‬והוא בחינת‬
‫עבד מהר כראשית קנו‪ (:‬בחינת עצבות‪ ,‬ומזה נמשך טרדת הפרנסה‪ .‬ושבת הוא‬
‫בחינת בן בחינת התגלות אור ד׳ בחינת שמחה‪ ,‬ואז נייחא לעלאין ותתאין)עיי!‬
‫מר פרשת נת לף נט(‪ ,‬וכל המצוות של ששת ימי החול נתרוממין ונתעלין מן העצבות‬
‫ונמשך עליהם מנוחה ושמחה‪.‬‬
‫וצריך להמשיך את השמחה והנייחא של שבת לששת ימי החול‪ ,‬היינו‬
‫לדעת ולהאמין בהשגחתו יתברך בכל זמן ובכל מצב אפילו בעת שעוסקים‬
‫בטרדת הפרנסה‪ ,‬ועי״ז יזכה גם בימי החול לשמחה בבחינת בן‪.‬‬

‫וזה מרומז בפסוק ויולד כן ויקרא שמו נח‪ ,‬היינו בחינת שבת דנייחא‬
‫לעלאין ותתאין‪ ,‬וזח ינחמנו ממעשינו ומעצכון ידינו‪ ,‬שהוא מנחם ומשמח‬
‫הכל מן העצבות והמלאכות שבששת ימי המעשה כנ״ל בחינת ממעשינו‬
‫ומעצכון ידינו‪.‬‬
‫)עפ״י תורה ב ח״ב(‬
‫לא‬ ‫דבש‬ ‫בראשית‬ ‫נחלי‬
‫ויתעצב אל לבו ויאמר ד׳ אמחה את‬
‫)בראשית ו ו(‬ ‫האדם‬
‫טבע האדם למשוך עצמו למרה שחורה ועצבות מחמת פגעי ומקרי הזמן‪.‬‬
‫וזוהי בחינת הקליפות‪ ,‬כי הקליפות נקראות מותרות כמו קליפת הפרי שהיא‬
‫מותרות לפרי‪ ,‬וכתיב )משלי יד מ( ׳בכל עצב יהיה מותר‪ ,‬ומהם באים הדינים‬
‫הקשים )זהר נח עד;(‪.‬‬
‫וזה בחינת גלות השכינה‪ ,‬שהעצבות שהיא בחינת הקליפות גוברת על‬
‫השכינה הקדושה שהיא בחינת לב)עיי! מי חממה קנחס‪ ,‬שהיא שמחתן של ישראל‬
‫כמ״ש)חהליס קיג ‪ (p‬׳אם הבנים שמחה׳‪ .‬ולהיפך עליית השכינה מבין הקליפות הוא‬
‫ע״י שמחת המצוות‪ ,‬כמו שנאמר על יציאת ישראל מהגלות )ישעיה נה יג( ׳כי‬
‫בשמחה תצאו׳‪.‬‬
‫וזהו שנאמר ויתעצב אל לבו ויאמר ד׳ אמחה את האדם‪ ,‬שהקליפות‬
‫בחינת עצבות גברו על השכינה הקדושה הנקראת לב‪ ,‬ועי״ז נתעורר תוקף‬
‫הדין ‪ -‬ויאמר ד׳ וכוי‪.‬‬
‫וע״ב צריך כל אחד להכריח את עצמו להיות בשמחה תמיד ולשמח את‬
‫עצמו בכל אשר יוכל‪ ,‬ובפרט כשעושה מצוה שאז ע״י השמחה הוא מעלה את‬
‫השכינה שהיא בחינת המצוה מגלותה מבין הקליפות‪ ,‬ואף שגם לב נשבר הוא‬
‫טוב מאוד‪ ,‬עם כל זה הוא רק באיזו שעה‪ ,‬שראוי לו לאדם לקבוע איזה שעה‬
‫ביום לשבר לבו ולפרש שיחתו לפני השי״ת‪ ,‬אבל שאר כל היום כולו יהיה רק‬
‫)עפ״י תורה כד ח״א וכד ח״ב(‬ ‫בשמחה‪.‬‬

‫ויתעצב אל לבו וכר ויאמר ד אל ליבו‬

‫לא אוסיף לקלל עוד וט׳ )בראשית ו ו‪-‬ח(‬
‫אור האין סוף ברוך הוא א״א להשיג כי הוא למעלה מהשגתינו‪ ,‬ע״ב צמצם‬
‫השי״ת את אורו והלביש אותו בתוך מידות וציורים שעל ידם נוכל להשיגו‬
‫ולקבל עול מלכותו כמבואר בעץ חיים בתחילתו)היכל א ענף ג(‪ ,‬ואמנם כוונתו‬
‫יתברך במה שצמצם את אורו היא לטובה כדי שנוכל להשיג אלוקותו ולקבל‬
‫מלכותו‪ ,‬אבל כשח״ו פונמין במלכותו יתברך‪ ,‬אזי נצטמצם ונסתר אור ד׳ לגמרי‬
‫שזהו שורש הדינים והיסורים כידוע‪ .‬וזה שאמרו חז״ל וייצר )נרכוח שא( ׳וייצר׳‬
 ‫דבש‬ ‫נח‬ ‫נחלי‬
‫בשני יורין‪ ,‬׳יצירה לטב יצירה לביש‪ /‬שהציור שמשם היצירה הוא ׳לטב׳ אם‬
‫מקבלים עול מלכותו יתברך‪ ,‬אך כשפוגמים בו ח״ו אזי הציור והצמצום הזה‬
‫הוא ׳לביש׳ ח״ו‪ .‬וע״ב כשרוצין להמתיק הדין צריך להמתיקו דווקא בשורשו‬
‫)ע״ש שער ע ^״א(‪ ,‬היינו לגלות שהצמצום הזה שהוא שורש כל הדינים הוא לטובה‬
‫כדי שנוכל לגלות מלכותו יתברך בעולם ואזי באמת נמתק הדין‪.‬‬

‫והנה עיקר הצמצום והציור הנ״ל הוא בספירת הבינה הנקראת לב)הקדמת‬
‫פיקיס כמ״ש)פהליס עג ‪ 0:‬׳צור לבבי׳‪ ,‬וזה שמובא בזהר)ויתי מ‪ (.‬שספירת הבינה ‪-‬‬
‫׳דינין מתערין מינה׳ בבהינת)משלי פ יל( ׳אני בינה לי גבורה׳‪ ,‬וזהו ויתעצב א?‬
‫לבו ויאמר אמחה את האדם וגר‪ ,‬שהגזר דין על דור המבול בא מבהינת‬
‫הלב היינו ספירת הבינה שהוא שורש הדין כנ״ל‪ ,‬וע״ב גם בעת המתקת הדין‬
‫כתוב ויאמר ד׳ אל לכו לא אוסיף לקלל עוד וכר‪ ,‬כי אין הדין נמתק אלא‬
‫בשרשו ‪ -‬בלב‪.‬‬
‫)עפ״י תורה מט(‬

‫^‪ -8‬פרשת נח ^‬

‫)בראשית ו ט(‬ ‫אלה תולדות נח‬

‫עיקר תולדותיהם של צדיקים מעשים‬
‫)רש״י(‬ ‫טובים‪.‬‬
‫נמצא שהמצוות ומעשים טובים וכל עבודת השם הם כמו הולדה‪ ,‬וכמו‬
‫שהיולדת קודם הלידה צריכה לסבול צירים והבלי לידה ולצעוק כמה קלין של‬
‫אוי ואבוי ובו׳‪ ,‬ובפרט מבכירה‪ ,‬דהיינו הולדה ראשונה שאז קשה ביותר כמ״ש‬
‫)ירמיה ל לא( ׳צרה כמבכירה׳‪ ,‬כמו כן ממש כל דבר ודבר שרוצים לעשות בעבודת‬
 ‫דבש‬ ‫נח‬ ‫נחלי‬
‫השם בהכרח שיהיו לו יגיעות גדולות לזכות לזה‪ ,‬ובפרט ההתחלה בעבודת‬
‫השם הוא בחינת מבכירה כי כל ההתחלות קשות)מכילתא יפרו(‪.‬‬
‫ע״ב צריכין אז התחזקות גדול לעמוד על עמדו ולבלי להשגיח על הנפילות‬
‫והירידות והבלבולים העוברין עליו‪ ,‬ורק להתחזק מאוד להתגבר עליהם‬
‫ולעשות מה שיוכל בעבודת השם‪ ,‬וברבות הימים והשנים יכנום לבטח בעזרתו‬
‫יתברך לתוך שערי הקדושה‪ ,‬כי השי״ת מלא רחמים ורוצה בעבודתינו מאוד‪,‬‬
‫)עפ״י תורה ד ומח ח״ב(‬

‫אלה תולדות נה נה איש צדיק תמים היה‬

‫בדורותיו את האלקים התהלך נה‬
‫)בראשית ו ט(‬

‫זה הפסוק הוא בחינת הספד על סילוק הצדיק‪ ,‬כי הצדיק נקרא ראש ‪-‬‬
‫בית שממנו נמשכין כל הדורות שהם בחינת בני הבית בבחינת )ישעיה מא ד(‬
‫׳קורא הדורות מראש׳‪ ,‬שכל הדורות נמשכין מהראש‪ ,‬והוא היופי והפאר של כל העולם‬
‫בבחינת)פהליס מח ג( ׳יפה נוף משוש כל הארץ׳‪ ,‬והוא עוסק בתיקון העולם שמחזק‬
‫בדקי הבית‪ ,‬ומה שנתנדל יותר שם הצדיק נתנדל יותר שמו יתברך כביכול כי‬
‫)ירושלמי פעניפ פ״נ( ׳שמו משותך בשמינו׳‪ ,‬ובעיקר בשם הצדיק כי מרוב קדושתו‬
‫וענוותנותו הוא נכלל לגמרי בו יתברך‪.‬‬
‫אבל כשנסתלק ונתעלם ח״ו אזי מתגברין ח״ו המפורסמים של שקר שהם‬
‫בחינת הראש של הסט״א בבחינת ׳ראש כל חוצות׳)אינה ד א(‪ ,‬ואז באין לעולם‬
‫ח״ו דברים שאין מועיל להם כי אם שמות הטומאה ח״ו‪ ,‬כי הם היפך שם ד׳‬
‫שנתעלם‪ ,‬ואזי אין ראש ואין בית וישראל מתגלגלים בחוצות ח״ו כמ״ש )אינה ד‬
‫נ( ׳תשתפכנה אבני קדש בראש כל חוצות בני ציון היקרים המסולאים בפז׳‪.‬‬
‫וזהו אלח תולדות נח נח איש צדיק‪ ,‬שכל התולדות היינו הדורות‬
‫נמשכין מנח איש צדיק‪ ,‬תמים חיח בדורותיו‪ ,‬שהיה ונסתלק‪ ,‬את חאלקים‬
‫חתחלך נח‪ ,‬שלצדיק שנסתלק אין הפסד כי אם נתעלם ונסתלק מכאן הוא גדול‬
‫ומפואר שם בעולם הבא‪ ,‬אבל על הדור יתום ועל התולדות שנשארו הוא‬
‫רחמנות גדול מאד‪ ,‬ועליהם נאמר אלח תולדת נח‪ ,‬כמקונן ואומר אלח הם‬
‫התולדות והבנים היתומים של הצדיק בחינת נח שנסתלק ונשארו בלא ראש‪.‬‬
‫***‬
 ‫דבש‬ ‫נח‬ ‫נחלי‬
‫זאת זזתורזז גאמרזז שבת פר שת נח שנת תק״ע‪ ,‬ובשננוע זזקודם יום‬
‫חמישי שהוא כ״ה תשרי נסתלק הרב הקדוש בועינא קדישא מורינו רבי לוי‬
‫יעחק מברדיטשוב זעוק״ל ולא רעו לגלות זאת לרבינו זכרונו לברכה כי ידעו‬
‫שיעטער ע״ז מאוד‪ ,‬ובשעת אמירת התורה זלגו עיניו דמעות וכן כל העומדים‬
‫אעלו הורידו דמעות מחמת שכבר ידעו כולם מההסתלקות‪ ,‬וכך נמ שד עוד‬
‫איזה זמן ולא הודיעו לו בפירוש עד שקרא לאיש אחד ועיוה עליו שיספר לו‬
‫ההסתלקות דהיינו שיספר לו פרטים בה‪ ,‬והשיב לו הלא אמרו לי שעדיין‬
‫אינכם יודעים מזה וכל בני הבית הזהירו אותי הרבה שלא לגלות לכם‪ :‬כי זה‬
‫היה פלא אעל האיש ההוא שרבינו זכרונו לברכה יודע מזה‪ ,‬ענה ואמר ׳איד‬
‫לא אדע הלא כבר יודעין מזה בארץ ישראל׳‪ :‬והאריך אז בשיחה מגודל השבר‬
‫המר של העולם שנסתלק מהם פאר הדור עדיק קדוש ונורא כזה זכותו יגן‬
‫עלינו‪.‬‬
‫ובסמוך אח״ב נתפרסם קדרי אחד היינו מבעלי שמות הטומאה בכפר‬
‫חוואסטיוועץ בפרסום גדול‪ ,‬והיו נוסעים אליו מכל הסביבות ועשה פעולות‬
‫רבות בשמות הטומאה‪ ,‬וכן נתפרסמו כמה וכמה קדריים במקומות אחרים‪.‬‬
‫)עפ״י תורה סז ח״ב חיי מוהר״ן סימן מה‬
‫וימי מוהרנ״ת סימן לס(‬

‫ויאמר אלקים לנח קץ בל בשר בא‬

‫)בראשית ו יס‬ ‫לפני‬
‫הבעל דבר שהוא המקטרג הגדול וממנו באים כל הקטרוגים והנסיונות‬
‫של האדם‪ ,‬מכונה בשם קץ כל כשר כמ״ש )איוג נח ג( ׳קץ שם לחושך ולכל‬
‫תכלית הוא חוקר‪ ,‬שהוא חוקר תמיד לעשות תכלית וקץ לכל דבר ולעורר‬
‫דין ולהלשין ולקטרג )עיין מר מקן קצג(‪ ,‬ובני אדם שהם דנים את הכל לכף‬
‫חובה וחוקרים תמיד על חובות בני אדם‪ ,‬הם מתוקף הסט״א‪ ,‬והם גורמים‬
‫לו לקטרג ח״ו על ישראל‪ .‬וזה שאמר השי״ת לנח קץ כל כשר כא לפני‪,‬‬
‫שהבעל דבר שהוא קץ כל כשר‪ ,‬כא לפני‪ ,‬לקטרג ולהביא כליה לעולם‬
‫ח״ו‪.‬‬
‫)עפ״י תורה לה(‬
 ‫דבש‬ ‫נח‬ ‫נחלי‬

‫)בראשית ו יד(‬ ‫קנים תעשה לתיבה‬

‫מה קנים מטהרין את המצורע‪ ,‬אף תיבתך‬
‫)בראשית רבה לא(‬ ‫מטהרתך‪.‬‬
‫הענין הוא שע״י תפילה זוכים לשלום‪ ,‬כי על שם זה נקראת התפילה קרבן‪,‬‬
‫על שם קירוב העולמות לשלימותן)עיי! מר חדש ‪r‬״‪ 6‬ח‪ ,(:‬היינו שהעולמות מתקנים‬
‫ומתאהדים זה עם זה )חשל עם גגורה וכי( כדי להמליך את הקב״ה בכל הבריאה‪,‬‬
‫וע״ב מסיימים את התפילה בשלום‪ ,‬כי על ידה נעשה שלום בין ישראל ובכל‬
‫העולמות‪.‬‬
‫והפזא המצורע הוא שהיה ׳נרגן מפריד אלוף׳ )משלי מז נח(‪ ,‬שגרם פירוד‬
‫ומהלוקת‪ ,‬ולכן עונשו הוא ׳בדד ישב׳‪ ,‬מידה כנגד מידה )ערק מז‪ ,(:‬והקנים‬
‫שממהרים את המצורע הם בהינת תיקון המהלוקת‪ .‬וזה מה קנים מטהרים‬
‫את המצורע‪ ,‬שהם בהינת שלום‪ ,‬אף תיכתך היינו תיבות התפילה‪ ,‬מתקנות‬
‫את המתלוקת ועושות שלום‪.‬‬
‫)עפ״י תורה יד(‬

‫צוהר תעשה לתיבה ואל אמה תכלנה‬

‫מלמעלה ופתה התיבה בצרה תשים‬
‫תהתים שנים ושלשים תעשה‬
‫)בראשית ו טז(‬

‫צוהר‪ ,‬יש אומרים חלון ויש אומרים אבן‬

‫)רשי׳י(‬ ‫טובה המאירה להם‪.‬‬
‫הנה ידוע שיש שלשה הלקי עולם‪ :‬עולם המלאכים‪ ,‬עולם הכוכבים‪ ,‬ועולם‬
‫השפל)עיי! רמג״ס ישה״ח ס״ל(‪ ,‬וע״י התפילה ממשיכים היות לכל העולמות כמ״ש‬
‫)חהלים מ‪ (p 3‬׳תפילה לאל היי׳‪.‬‬
‫והנה ידוע שהסט״א מסבכת את הקדושה כמ״ש )חהליס יג מ( ׳סביב רשעים‬
‫יתהלכון׳‪ ,‬כי את זה לעומת זה עשה אלקים‪ ,‬וכשעומד האדם להתפלל דווקא‬
‫אז מגיע שטף המים הזידונים שהם המהשבות הזרות לבלבלו‪ ,‬והוא נשאר‬
 ‫דבש‬ ‫נח‬ ‫נחלי‬
‫כמ״ש)אינה‬‫בהושך כי הם כמו מהיצות ומסכים המבדילים את התפילה מלעלות‬
‫ג מל( ׳סכותה בענן לך מעבור תפילה‪ /‬וע״כ אינו יכול להמשיך חיות לעולם‪.‬‬
‫ודע שגם בחושך הזה יש פתחים הרבה לצאת משם‪ ,‬כי הבחירה חפשית‬
‫תמיד‪ ,‬רק ש׳הכסיל בחושך הולך )קהלה נ יל( ולא יראה הפתחים‪ ,‬והוא שאפילו‬
‫אם אינו יכול להתפלל בהתלהבות והתעוררות כראוי‪ ,‬אעפ״ב יכריח עצמו‬
‫להתפלל על כל פנים באמת בפשיטות‪ ,‬כגון למשל כשאומר ׳ד׳ הושיעה׳ יאמרו‬
‫׳באמת׳‪ ,‬היינו שירגיש שהוא באמת צריך לישועה‪ ,‬וכן כל דיבור ודיבור של‬
‫התפילה יאמרו ב׳אמת׳ לפי מדרגתו‪ ,‬ועי״ז יזכה לראות הפתחים שבתוך החשך‬
‫לצאת משם ולהתפלל כראוי‪.‬‬
‫כי ׳אמת׳ הוא חותמו של הקב״ה )שנת נה(‪ ,‬ועיקר ההשתוקקות של השי״ת‬
‫אינו אלא אל האמת כמ״ש)חהליס קמה יח( ׳קרוב ד׳ לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו‬
‫באמת׳‪ ,‬ולהיפך )חהליס קא ‪ 0‬׳דובר שקרים לא יכון לנגד עיני׳‪ ,‬ע״כ כשמתפלל‬
‫באמת‪ ,‬אזי כביכול נתלבש בו אור השי״ת בבחינת ׳ד׳ אורי וישעי׳)פהליס נז א(‪,‬‬
‫ומאיר לו שיוכל למצוא את הפתחים לצאת מהחושך והגלות שהוא סגור שם‪.‬‬
‫אך צריך שיהיה האמת‪ ,‬אמת גמור ברור וצלול בלי שום דופי‪ ,‬ויש בזה‬
‫הרבה מדריגות‪ ,‬והמשכיל המבין יש לו להתפלל כל ימיו שיזכה פעם אחת‬
‫לדבר דיבור אחד של אמת לפני ד׳ כראוי‪ ,‬ומי שזוכה לבחינת אמת האמיתי‪,‬‬
‫אזי ד׳ אור לו כנ״ל‪ ,‬ואזי הוא מאיר בעצמו כי נתלבש בו אור ד׳‪ ,‬אך גם מי‬
‫שעדיין לא הגיע למדרגה העליונה של אמת‪ ,‬אף כי אינו מאיר בעצמו‪ ,‬מאחר‬
‫שלא הגיע לאמת השלם‪ ,‬מכל מקום האמת מועילה לו שיוכל אחר להאיר בו‪,‬‬
‫היינו שהצדיקים שזכו לשלימות האמת יוכלו להאיר בו‪.‬‬
‫וזה פירוש צוהר תעשה לתיבה‪ ,‬שכשיש מחשבות זרות המבלבלות את‬
‫התפילה שהם בחינת מבול‪ ,‬העצה על זה לעשות צוהר לתיבה‪ ,‬היינו תיבת‬
‫‪ -‬התפילה‪ ,‬כלומר שתדבר דיבורים המאירים‪ ,‬שיהיו נכספים להם מלמעלה‪,‬‬
‫וזהו ואל אמה תכלנה מלמעלה‪ ,‬אמה הוא הדיבור‪ ,‬כי אמה ראשי ‪ -‬תיבות‬
‫אש מים שהדיבור כלול מהם‪ ,‬כי בדיבור יש חמימות ולחות בחינת אש ומים‪,‬‬
‫והה״א מרמז לחמשת מוצאות הפה‪ ,‬וזהו תכלנה מלמעלה מלשון)חהליס פד ג(‬
‫׳כלתה נפשי׳‪ ,‬שיהיו נכספין להם למעלה‪ ,‬דהיינו דיבורי אמת‪ ,‬כי אמה תכלנה‬
‫מלמעלה ראשי תיבות אמת‪ .‬ואז ופתה התיכה כצידה תשים‪ ,‬שהתיבה של‬
‫תפילה היוצאת באמת‪ ,‬תשים לך פתח בחושך שאתה ניצוד בו‪ ,‬וזה כצידה‪,‬‬
 ‫דבש‬ ‫נח‬ ‫נחלי‬
‫היינו בסט״א הצד ציד ומטעה את האדם שאינו יכול לצאת מהחושך כמ״ש‬
‫)נראשיח ‪ (m w‬׳כי ציד בפיר‪ .‬וזהו שפירש רש״י יש אומרים אכן טוב ויש‬
‫אומרים חלון‪ ,‬ומה החילוק שבין אבן טוב לחלון‪ ,‬האבן טוב מאיר מעצמו‬
‫והחלון לא מאיר מעצמו‪ ,‬רק שדבר אחר כגון השמש וכיוצא בה יוכל להאיר‬
‫בו‪ ,‬אבל כשאין שמש אינו מאיר‪ ,‬וכמו כן יש אומרים אמרי אמת לאמיתו‪ ,‬והם‬
‫אכן טוב שהדיבור מאיר מעצמו‪ ,‬ויש אומרים אמרי אמת‪ ,‬אבל לא במדריגה‬
‫הנ״ל והם בחינת חלון‪ ,‬שאין להם כח להאיר בעצמם‪ ,‬אלא אחר יכול להאיר‬
‫בהם כמו בחלון‪.‬‬
‫ועוד מרומז בזה‪ ,‬שבזה שהוא עושה פתח בחושך ובסט״א‪ ,‬הוא יזכה גם‬
‫אחרים להוציא גם אותם מהחושך והגלות שבו הם אסורים‪ ,‬שזהו ופתח‬
‫חתיכח כצידח תשים‪ ,‬שתעשה פתח באותם שהם מן חצד‪ ,‬דהיינו שהם מצד‬
‫אחר‪ ,‬ולא מצד הקדושה‪ ,‬ויעורר לבם לתשובה לצאת מהחושך‪ ,‬ואזי ע״י כל‬
‫הנ״ל בשהתפילה בשלימות תחתיים שניים ושלישיים תעשח‪ ,‬אתה מקיים‬
‫את כל השלשה עולמות הנ״ל עולם המלאכים עולם הגלגלים ועולם השפל‪.‬‬
‫)עפ״י תורה ט קיב(‬

‫)בראשית ו טז(‬ ‫ופתה התיבה בצידה תשים‬

‫דע שיש שנים עשר שבטים‪ ,‬ולכל שבט יש נוסח תפילה מיוחדת ושער‬
‫מיוחד שדרך שם נבנסת תפילתו)שער הנוונוש‪ ,‬דרושי עלינו לשנש ונושש השפילה ליוש א(‪ ,‬וצריך‬
‫לזה זכות גדול שתפילתו תעלה דרך השער השייך לשבטו‪ ,‬שאז יכול לפעול‬
‫בתפילתו כראוי‪ .‬וזה פירוש ופתח חתיכה כצידה תשים‪ ,‬שצריך לשים את‬
‫תיכות התפילה כצידה ‪ -‬בצד שלה‪ ,‬היינו בשער שבטו המיוחד לו‪ .‬וע״ב צריך‬
‫כל אחד לקשר את תפילתו לצדיק הדור כי הצדיק יודע לכוון השערים‬
‫ולהעלות כל תפילה ותפילה לשער השייך לה‪.‬‬
‫)עפ״י תורה ט וקיב(‬ ‫י‬

‫)בראשית ט טז(‬ ‫וראיתיה לזבור ברית עולם‬

‫הקדוש)נ״נשש‬‫ע״י שמנגנים דיבורי התפילה נמתקין הדינים‪ .‬כי איתא בזהו‬
‫שהשכינה הקדושה מכונה ׳קשת׳‪ ,‬ותלת גוונין דקשת ‪ -‬שהם כנגד חסד גבורה‬ ‫רמס‬
 ‫דבש‬ ‫נח‬ ‫נחלי‬ ‫לח‬

‫תפארת‪ ,‬הם בחינת לבושין דשכינתא‪ ,‬וכשהיא מתלבשת בלבושין דנהירין‪ ,‬אזי‬
‫וראיתיה לזכור כרית עולם‪ ,‬כלומר שחמתו של הקב״ה שוככת‪ ,‬משל למלך שכעס‬
‫על בנו‪ ,‬וכשהוא רואה את המלכה בלבושין דנהירין‪ ,‬אזי מרחם עליו‪.‬‬
‫ולבושין דנהירין של השכינה הקדושה נעשים ע״י שמנגנים את דיבורי‬
‫התפילה‪ ,‬כי אותיות התפילה הם בחינת השכינה כמ״ש)פהליס נא י!( ׳אדני שפתי‬
‫תפתח׳‪ ,‬שדיבורי התפילה הם בחינת שם אדנ‪-‬י שהוא השכינה הקדושה )זהר‬
‫יקיא יא(‪ ,‬וזה שנקראת התפילה ׳קשת׳‪ ,‬כמו שפירש רש״י)נראשיה מס «( ׳בחרבי‬
‫ובקשתי׳ ‪ -‬לשון תפילה )עיי! המוס(‪ ,‬כי התפילה היא בחינת השכינה המכונה‬
‫׳קשת׳‪ .‬וקול הנגינה הם תלת גוונין דקשת‪ ,‬כי בקול יש חמימות ולחות שהם‬
‫אש ומים שהם כגגד חסד וגבורה‪ ,‬ורוח‪ ,‬כנגד תפארת כידוע )עיין סיקו״ז מט‪,(.‬‬
‫וכשמגגן אותיות התפילה בזכות ובבהירות גדולה‪ ,‬אזי הוא מלביש את‬
‫השכינה היינו האותיות‪ ,‬בלבושין דנהירין‪ ,‬וקודשא בריך הוא רואה אותה‪ ,‬ואז‬
‫׳חמת המלך שככה׳‪ ,‬נמצא מי שמתפלל להשי״ת בעריכות ובנעימות ממתיק‬
‫את הדינים‪.‬‬
‫גם ע״י אמונת חכמים שמאמין שכל דבריהם ומעשיהם אינו פשופז ויש‬
‫בהם רזין‪ ,‬עי״ז מלביש את השכינה כביכול בלבושין דנהירין והדינים גמתקים‬
‫כי גם הצדיק נקרא ׳קשת׳ כמו שאמר רבי שמעון בן יוחאי לרבי יהושע בן לוי‬
‫׳הנראה קשת בימיך׳ )נפוגוס עז;(‪ ,‬ורזים הם בחיגת הלבושים המאירים של‬
‫השכינה הקדושה כמובא בזהר הקדוש )שם( ׳מי שעובדוי לאנהרא בהון‬
‫מפזרוניתא‪ ,‬ולמפשפז מינה לבושין דקדרוניתא דפשפזין‪ ,‬ולקשפזא בלבושין‬
‫דגוונין נהירין דרזין דאורייתא‪ ,‬מה כתיב ביה‪ :‬וראיתיה לזכור כרית עולם‪,‬‬
‫דאור רז אתקרי ‪ -‬היינו שהם במספר שוה‪ ,‬ובההיא זימנא סלק מניה רוגזא‬
‫דבריה ׳וחמת המלך שככה׳‪ ,‬נמצא מי שמאמין שכל מעשיו של הצדיק שהוא‬
‫בחינת הקשת‪ ,‬יש בהם רזים‪ ,‬אזי הוא מלביש את השכינה בלבושין נהירין‪,‬‬
‫ועי״ז נמתקים הדינים‪.‬‬
‫)עפ״י תורה מב(‬

‫)בראשית ט טז(‬ ‫וראיתיה לזכור ברית עולם‬

‫כשבאים לאדם בשעת התפילה מחשבות זרות‪ ,‬תיקונו הוא שיתן צדקה‬
‫לעניי ארץ ישראל‪ ,‬כי המחשבות הזרות הם בחינת מבול שמבלבלות את‬
‫לט‬ ‫דבש‬ ‫נח‬ ‫נחלי‬
‫התפילה‪ ,‬וע״י צדקה של ארץ ישראל‪ ,‬הוא נכלל בארץ ישראל אשר עליה נאמר‬
‫)י*קאל‪:‬נ כי( ׳ארץ לא גושמה ביום זעם׳‪ ,‬שהמבול לא ירד בא״י סגחיס קיג(‪ ,‬ועי״ז‬
‫ניצל מהמהשבות הזרות‪ .‬וכן אמרו הז״ל )נ״ג קנח;( ׳אוירא דארץ ישראל מהכים׳‪,‬‬
‫היינו ע״י שייכלל בארץ ישראל כנ״ל יזכה שיזדכך מוהו ומהשבתו מהמהשבות‬
‫זרות‪.‬‬
‫וזה מרומז בפסוק וראיתיה לזכור כרית עולם‪ ,‬שע״י וראיתיה היינו‬
‫בהינת ארץ ישראל שנאמר בה )לנרס יא יג( ׳ארץ אשר ובו׳ עיני ד׳ אלקיך בה׳‪,‬‬
‫עי״ז נתקנת כרית עולם‪ ,‬היינו התפילה)עיין חיקו״ז פד זהר פ׳ נס צד‪ .‬ופ׳ ויצא קפד‪.(.‬‬
‫)עפ״י תורה מד(‬

‫)בראשית יא כס‬ ‫ויולד את אברם‬

‫זה‬ ‫)ישעיה נא א(‪,‬‬ ‫הביטו אל צור חצבתם‬

‫)רש״י(‬ ‫אברהם‪.‬‬
‫מי שא״א לו ללמוד כלל‪ ,‬כגון שהוא עם הארץ‪ ,‬או שאין לו שום ספר‪ ,‬ורק‬
‫לבו בוער בו ונכסף מאוד ללמוד ולעבוד את השם‪ ,‬אזי מה שהלב הומד ללמוד‪,‬‬
‫זה בעצמו הוא בהינת לימוד מתוך הספר‪.‬‬
‫כי נמצאו בעולם שני צדיקים שמדברים זה לזה אפילו שהם בריהוק מקום‬
‫אהד מן השני כמה מאות פרסאות‪ ,‬היינו שזה הצדיק מקשה קושיא בתורה‪,‬‬
‫והצדיק השני שם במקומו‪ ,‬אומר דבר שהוא תירוץ על הקושיא של הצדיק‬
‫הראשון‪ ,‬וכן לפעמים זה מקשה וזה מקשה‪ ,‬והקושיא של האהד הוא תירוץ על‬
‫הקושיא של הבירו‪ ,‬ועי״ז הם נדברים זה לזה‪ ,‬וזה אין שום אדם שומע כי אם‬
‫הקב״ה בעצמו כמ״ש )מלאני ג מז( ׳אז נדברו יראי ד׳ איש אל רעהו ויקשב ד׳‬
‫וישמע ויכתב בספר זכרון ליראי ד׳ ולהושבי שמו׳‪ ,‬היינו שהם אינם מדברים‬
‫זה לזה‪ ,‬רק הם ׳נדברים׳ ממילא ע״י שזה מקשה וזה מתרץ‪ ,‬׳ויקשב ד׳ וישמע׳‪,‬‬
‫כי רק הוא יתברך שומע ומהבר הדברים זה לזה וכותבם ׳בספר לזכרון׳‪ ,‬וזה‬
‫הספר הוא בהינת הלב שיש למעלה בבתינת )משלי ג ג( ׳כתבם על לוה לבך׳‪,‬‬
‫שדבריהם נכתבין על לוה לב העליון‪.‬‬
‫וזה שלבו בוער בקרבו והושק ללמוד רק שא״א לו‪ ,‬זה ההשק שיש לו‪ ,‬הוא‬
‫קיבל מזה הלב שלמעלה‪ ,‬וע״ב הוא כמו לימוד מתוך הספר ממש‪ ,‬היינו מתוך‬
‫ספר הזכרון‪ .‬וזה שדרשו הז״ל)גרטת ו( על זה הפסוק ׳ולהושבי שמו׳‪ ,‬׳אפילו הישב‬
 ‫דבש‬ ‫לך לך‬ ‫נחלי‬
‫לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה‪ .‬מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה‪ /‬כי זה בעצמו‬
‫שלבו נכסף וחושב לעשות רק שא״א לו‪ ,‬זה בעצמו נחשב לו לעשיה כנ״ל‪ .‬וזהו‬
‫׳ויכתב בספר זכרוך‪ ,‬שזה הספר זכרון שנעשה משני הצדיקים הנ״ל הוא בשביל‬
‫׳יראי ד וחושבי שמר‪ ,‬שהם החפצים וחושקים ללמוד תורה רק שיש להם‬
‫מניעות ואונסים ואינם יכולים ללמוד‪ ,‬בשבילם נעשה ספר זכרון הנ״ל שיקבלו‬
‫חשק משם בבחינת לימוד מתוך הספר כנ״ל‪.‬‬
‫ואברהם אבינו עליו השלום שהיה ראש לגרים ולא היה לו ממי ללמוד‪,‬‬
‫ולא היה לו רק הלב‪ ,‬שחשק מאוד לעבודת הבורא‪ ,‬קיבל ג״ב מזה הלב של‬
‫מעלה‪ ,‬וע״ב נקרא צור‪ ,‬כי הוא בחינת)חהליס עג נס ׳צור לבבי׳‪ ,‬שלא היה לו רק‬
‫לב חושק להשי״ת‪ ,‬ואז לא היו עדין שום צדיקים בעולם והיה נכתב שם מה‬
‫שחדשו הנשמות קודם הבריאה‪ ,‬וע״ב כל הגרים נקראים על שמו‪ ,‬ונקראים)תהליס‬
‫מז ‪ 0‬׳נדיבי עמים נאספו עם אלקי אברהם׳‪ ,‬בחינת )שמוח לה נ‪ (3‬׳נדיב לב׳‪ ,‬כי אין‬
‫להם רק מה שלבם נכסה להשי״ת כמו אברהם‪.‬‬
‫)עפ״י תורה קמב(‬

‫^ פרשת לד לד ^‬

‫לך לך מארצך וכר ואעשך לגוי גדול‬

‫)בראשית יב א(‬

‫זכותא דארץ ישראל דאהניא ליה‪.‬‬

‫)רה טז‪(:‬‬
‫מצות סוכה‪ ,‬תפילה בכה וא״י הם בחינה אחת ועל ידם זוכים לבנים‪ .‬כי‬
‫איתא בזהר )ויקרא רמה‪ (.‬שהקב״ה ברא את העולם בכ״ח אותיות של הפסוק‬
‫׳בראשית ברא ובו״‪ ,‬והעשרה מאמרות שבהם נברא העולם)אנוח ה(‪ ,‬מקבלים את‬
‫מא‬ ‫דבש‬ ‫לך לך‬ ‫נחלי‬
‫בבחינת)חהלים‬ ‫כוחם מכ״ח אותיות אלו‪ ,‬ומהם נמשך הכח לכל הדברים שבעולם‬
‫קיא ‪ 0‬׳כח מעשיו הניד לעמר‪ .‬וכשאדם מתפלל בכח ובכוונה בבחינת)חהלים לה י(‬
‫׳כל עצמותי תאמרנה׳‪ ,‬ומגלה בזה שהשי״ת הוא שברא ומקיים את כל הבריאה‪,‬‬
‫אזי השי״ת שולח לו דיבורים בפיו בבחינת)ישעיה נא ‪ w‬׳ואשים דברי בפיך׳ שהם‬
‫עצמם בחינת ׳כה מעשיו׳ הנ״ל‪ ,‬ועי״ז נעשה כביכול בריאה חדשה‪.‬‬

‫וזוהי בחינת סוכה‪ ,‬כי המאמרות שבהם נברא העולם הם בחינת חסד‪,‬‬
‫שעל ידם נשפע חסד השי״ת לעולם כמ״ש )פהליס ‪ w‬ג( ׳כי אמרתי עולם חסד‬
‫יבנה׳‪ ,‬וחסד הוא בחינת סוכה‪ ,‬כי סוכה הוא בחינת חיבוק שהשי״ת מחבק‬
‫כביכול את עם ישראל ומראה להם אהבתו)זהר פנתש דד‪ :‬ועיין שער הכוונות שג השונות דרוש‬
‫ד׳ שזהו מה שעיקר השונה היא שתי דפנות כהלכתן ושלישית אפילו מפת‪ ,‬היינו נתינת התינוק יד ימין שיש נה ג׳ פרקין‬
‫שניש ארונין וכף היד שהוא מפת(‪ .‬וזה מרומז בפסוק )ישעיה נא מז( ׳ואשים דברי בפיך ובצל‬
‫ידי כיסיתיך׳‪ ,‬שע״י תפילה בכה שזוכין על ידה ל׳ואשים דברי בפיך׳ אזי ׳ובצל‬
‫ידי כיסיתיך׳‪ ,‬בחינת סוכה שהיא בחינת הצל של חיבוק ידו של הקב״ה‪.‬‬

‫וכן זוהי בחינת ארץ ישראל כמו שפירש רש״י עה״פ ׳בראשית ברא ובו״‪,‬‬
‫׳שבשביל זה פתח בבראשית משום ׳כה מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת‬
‫גוים׳‪ ,‬שאם יאמרו אומות העולם לישראל ליסטים אתם שכבשתם ארצות‬
‫שבעה נוים הם אומרים להם כל הארץ של הקב״ה היא‪ ,‬הוא בראה ונתנה לאשר‬
‫ישר בעיניו ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו׳‪ ,‬נמצא שכל‬
‫הזכות שיש לנו בא״י הוא ע״י ׳כ״ח מעשיו׳‪ ,‬וזה בחינת התפילה כנ״ל שעל ידה‬
‫נתגלה שהכל שייך להשי״ת‪ ,‬נמצא שמצות סוכה ותפילה בכח וארץ ישראל הם‬
‫בחינה אחת‪.‬‬

‫והנה מובא בתיקו״ז)הקדמה נ( עה״פ)משלי נ ‪ y‬׳כי אם לבינה תקרא׳ ׳אל תקרא‬

‫אם אלא אם׳‪ ,‬שספירת בינה נקראת בשם אמא‪ ,‬כי כמו שהולד נוצר אצל אמו‬
‫כך השפע של הבריאה נוצר בספירת בינה‪ ,‬והיא בחינת סוכה שהיא ג״ב בחינת‬
‫׳בינה׳ כמ״ש )תהליש קיט יג( ׳תסוכני בבטן אמי׳‪ ,‬נמצא שע״י מצות סוכה שהיא‬
‫בחינת אם‪ ,‬זוכים לבנים‪ ,‬ולכך גם ע״י תפילה בכה וארץ ישראל שהם בחינה‬
‫אחת עם מצות סוכה כנ״ל זוכין נ״ב לבנים‪.‬‬
‫)עפ״י תורה מח(‬
 ‫דבש‬ ‫לך לך‬ ‫נחלי‬ ‫מב‬

‫)בראשית יב ב(‬ ‫ואברכך ואגדלה שמך‬

‫)רש״י(‬ ‫ואברכך‪ ,‬בממון‪.‬‬
‫השם הוא הנפש בבחינת )גראשיי! ג ימ( ׳נפש חיה הוא שמו‪ /‬ועיקר גידול‬
‫השם והנפש הוא שיזכה לשם טוב שבל הנפשות יתאוו תאוה להיות נשרשים‬
‫בשמו ובנפשו בבחינת)ישעיה נו ‪ (r‬׳לשמך ולזכרך תאות נפש׳‪ ,‬וזה ע״י עשירות‪,‬‬
‫כי כל הנפשות שרשם בעשירות כי התחלת המקום שמשתלשל משם הממון‬
‫הוא בודאי בחינת קדושה ושפע קודש ורק אח״ב נתגשם למטה כדרך‬
‫ההשתלשלות ונתהוה ממון)עיין ע״ח שער חס הקדש נהקדמה(‪ ,‬ע״ב ע״י הממון דקדושה‬
‫שיש לאדם עי״ז כל הנפשות תאבים להכלל בנפשו‪ ,‬ובשביל זה )נ״ק קיט( ׳הנוזל‬
‫ממון ישראל כאלו גוזל את נפשו׳ בבחינת)משלי נ‪ 3‬מ( ׳וקבע את קבעיהם נפש׳‪,‬‬
‫וזה פירוש ואברכך ואגדלה שמך ופירש רש״י כממון‪ ,‬כי עיקר גידול השם‬
‫והנפש הוא ע״י עשירות‪.‬‬

‫ודע שראוי שכל ישראל יהיו להם ממון‪ ,‬אך יש מידה אחת שמפסדת‬
‫ומאבדת מהם הממון והיא מידה רעה מגונה שקשה מאוד להינצל ממנה ואפילו‬
‫אם ירצה אחד להינצל ממנה ובפרט בשביל שלא תפסיד לו את הממון‪ ,‬עם כל‬
‫זה המידה רעה הזאת מתגברת עליו בילדותו ובקטנותו ועי״ז מפסדת ממנו‬
‫הממון שהיה ראוי שיהיה לו‪ ,‬והמידה רעה ההיא הוא מידת הכעס‪ ,‬כי שורש‬
‫ההשתלשלות שמשם משתלשל הממון הוא בחינה אחת עם הכעס ממש כי‬
‫שניהם יורדים ונמשכים מגבורות כמ״ש )איוג לז »( ׳מצפון זהב יאתה׳‪ ,‬וכתיב‬
‫)ירמיה א יל( ׳מצפון תפתח הרעה׳ היינו בחינת כעם כמ״ש )קהלי! יא י( ׳והסר כעם‬
‫מליבך והעבר רעה מבשרך׳‪ ,‬והבעל דבר כשרואה שיורד לאדם השתלשלות‬
‫שפע של ממון אזי הוא מזמין לו דבר לכעוס ועושה מבחינת ההשפעה‬
‫והשתלשלות של הממון‪ ,‬השתלשלות כעם‪ ,‬ועי״ז נעשה מבחינת )חהלים קיא ה(‬
‫׳טרף נתן ליראיו׳ בחינת)איוג יס ל( ׳טורף נפשו באפו׳ שמאבד נפשו ושמו כמובא‬
‫בזהר )חצוה קפג(‪ ,‬ע״ב כשהיצר מסית לאדם שיכעס ידע שבזאת השעה ישפיעו‬
‫לו מלמעלה איזה סך ממון והיצר רוצה לקלקל זאת ההשפעה‪.‬‬

‫ודע שאפילו אם כבר הגיע לו השפע וכבר יש לו הממון על כל זה לפעמים‬

‫הבעל דבר מגרה אותו בכעס גדול כ״ב עד שמפסיד ומאבד מאיתו אפילו‬
‫מג‬ ‫דבש‬ ‫לך לך‬ ‫נחלי‬
‫הממון שיש לו כבר‪ ,‬אבל כשישמור עצמו מכעס עי״ז יזכה לשפע קודש ותגדל‬
‫נפשו ושמו כנ״ל‪ ,‬ד׳ ישמרנו ויצילנו ממידה המגונה הזאת אמן כן יהי רצון‪.‬‬
‫)עפ״י תורה נט וסח(‬

‫)בראשית יב דס‬ ‫ואת הנפש אשר עשו בחרן‬

‫ידוע שאברהם הוא בהינת הסד )זהר פולדוה קמה‪ ,(.‬ומובא בגמרא‬
‫)פונה מט‪(:‬‬
‫עה״פ )משלי לא ט( ׳ותורת הסד על לשונה׳‪ ,‬׳זה הלומד על מנת ללמדה׳‪ ,‬ע״כ זה‬
‫מה שנאמר אצל אברהם ואת הנפש אשר עשו בחרן‪ ,‬שהוא למד תורה כדי‬
‫)עפ״י תורה נת(‬ ‫ללמדה לאחיי “•‬

‫ויסע אברם הלוך ונסוע הנגבה ויהי רעב‬

‫בארץ וירר אברם מצרימה ובר בי אשה‬
‫)בראשית יב ט‪-‬יס‬ ‫יפת מראה את ובי‬
‫גודל מעלת התענית שעל ידה נתקנים כל העולמות‪ .‬כי פגם העולמות‬
‫הוא מהמת ניצוצות הקדושה הנמצאים בין הקליפות כידוע‪ ,‬וע״י התענית‬
‫מעלים את הניצוצות ומוציאים מהקליפות את היותם‪.‬‬
‫כי התאוות הם בהינת קליפות כי הגוף יכול להתקיים בלעדם‪ ,‬נמצא שהם‬
‫מותרות לקיום הגוף כמו שהקליפות הם מותרות לפרי‪ ,‬וכשמתגברים התאוות‬
‫על האדם הוא התגברות הקליפות על הקדושה‪ ,‬וראשי התאוות שכל התאוות‬
‫נמשכות אהריהם הם תאות אכילה ושתיה‪ ,‬והם שלושה שרי פרעה‪ ,‬שר‬
‫המשקים שר האופים ושר הטבהים‪ ,‬שהם הקנה ושט וורידין)עיין ליקוטי פורה לן לו(‪.‬‬
‫והנה יש בקדושה בהינת פנים ובהינת אהור‪ ,‬בהינת פנים היינו אור‬
‫הדעת והשגהת השי״ת‪ ,‬ובהינת אהור היינו הסתרת ההשגהה‪ .‬ועיקר יניקת‬
‫הקליפות הוא מבהינת האהוריים בהינת פרעה שהוא אותיות ׳הערף׳ שהיא‬
‫מאהור‪ ,‬כי מבהינת הפנים אינם יכולים לינוק מהמת בהירות האור )עיין זהר וירא‬
‫קיט;(‪ .‬ועיקר יניקתם הוא מהדיבורים‪ ,‬כי הקנה ושט וורידים סמוכים להמישה‬
‫מוצאות הפה‪ ,‬ובעיקר הם יונקים מהדיבורים שאינם זכים כל כך שהם בהינת‬
‫אהורי הקדושה‪ ,‬ואזי הם ממשיכים את הדיבור למצרים היינו בהינת מיצר‬
‫הגרון‪ ,‬שלא יוכלו לדבר ולהתפלל להשי״ת בבהינת)פהלים פט ל( ׳ניהר גרוני׳‪ .‬אלא‬
 ‫דבש‬ ‫לך לך‬ ‫נחלי‬ ‫מד‬

‫שלפעמים נותנים להם מלמעלה במכוון כה לינוק מהפנים‪ ,‬וזה אינו אלא לרע‬
‫להם‪ ,‬כדי להוציא מפיהם את ניצוצות הקדושה שבלעו בבהינת)קהלת ח מ( ׳עת‬
‫אשר שלט האדם באדם לרע לו‪/‬‬
‫וע״ב כשראשי התאוות שהם הקליפות מתגברים צריך להדביק ולהסתיר‬
‫את אהורי הקדושה שלא יינקו ממנה‪ ,‬וזה ע״י תענית‪ ,‬כי תענית היא תיקון‬
‫לבהינת אהוריים‪ .‬כי כשכותבים שם הוי״ה בבהינת אהוריים כותבים מתהילה‬
‫יו״ד‪ ,‬ואה״כ כשרוצים לכתוב ה״א הוזרים לאתוריים וכותבים יו״ד ה״א‪ ,‬ואת״כ‬
‫יו״ד ק״י וא״ו‪ ,‬ואה״כ יו״ד ק״י וא״ו ק״י‪ ,‬שזוהי בתינת אהוריים כידוע)ע״ח שער יד‬
‫ס״ז(‪ ,‬וזוהי בהינת התענית‪ ,‬כי עיקר זכות התענית אינו אלא כשאנו הושבים‬
‫השעות שהתהיל להתענות‪ ,‬למשל כשמתענה שני ימים היום השני שהוא‬
‫נהשב ביותר אינו מהמת עצמו אלא מהמת שאנו הוזרים ליום ראשון שאז‬
‫נהשב יום השני לזכות יותר‪ ,‬וזה בתינת אתוריים שתוזרים לאהור כנ״ל‪.‬‬
‫והענין הוא שבכל יום אדם מקבל מהשי״ת היות מהדש‪ ,‬ואם הוא עובד‬
‫בזו ההיות את השי״ת אזי היא הוזרת לשרשה אל הקדושה‪ ,‬אך אם אינו עובד‬
‫בה ה״ו‪ ,‬אזי היא בבתינת מותרות היינו אהורי הימים‪ ,‬שמשם יניקת הקליפות‬
‫ת״ו‪ .‬ואיך מתקנים את ההיות הזו של הימים שעברו‪ :‬ע״י התענית‪ ,‬כי כשאדם‬
‫מתענה אזי היותו הוא רק ממה שאכל ושתה בימים הקודמים‪ ,‬נמצא שלוקה‬
‫את ההיות של הימים הקודמים ומשתמש בה היום לעבודת השי״ת ועי״ז מבטל‬
‫את אהיזת הקליפות ומקשר גם את בהינת האהוריים ‪ -‬אהורי הימים להשי״ת‪.‬‬

‫וזה רע״ב שמרעיב עצמו בתענית‪ ,‬בנימטריא שם הוי״ה ושם אלוקי״ם‬

‫באהוריים‪ ,‬שע״י התענית הוא מדבק אהורי הקדושה ועי״ז אין הקליפות יכולות‬
‫לינוק משם‪ .‬ואז הקב״ה בגודל הכמתו נותן להם כה להשיג הארה מבהינת‬
‫הפנים כדי שיתגברו לינוק ממנה‪ ,‬אך כשרוצים לינוק משם‪ ,‬אזי לא זו בלבד‬
‫שאינם יכולים להאהז בה אלא אדרבה עי״ז הם צריכים להוציא את כל ניצוצות‬
‫הקדושה שביניהם מכבר בבהינת ׳עת אשר שלט האדם באדם לרע לר‪ ,‬ואזי‬
‫נתקנים כל העולמות ויכולים לדבר ולהתפלל להשי״ת שזהו בהינת המשכת‬
‫מימי התסד ללהלת את מיצר הגרון‪.‬‬

‫וזהו סוד הפסוק הלוך ונסוע הנגבה וכו‪ /‬שצריך ללהלת הנגיבה בתינת‬
‫ניהר גרוני הנ״ל‪ ,‬וזה ע״י ויהי רעב כארץ‪ ,‬היינו ע״י תענית כנ״ל שעל ידו‬
‫מדביק ומסתיר אהורי הקדושה כנ״ל‪ ,‬ועי״ז וירד אכרם מצרימה‪ ,‬אברם הוא‬
‫מה‬ ‫דבש‬ ‫לך לך‬ ‫נחלי‬
‫בחינת חסד כמ״ש)ישעיה מא ‪ (r‬׳אברחם אוחבי‪ /‬חיינו חורדות מימי חחסד ללחלח‬
‫את מיצר חגרון בחינת מצרים‪ ,‬ואז כשנדבקים אחורי חקדושח שא״א‬
‫לחקליפות לחכנם לשם ולינוק אזי נתגלים חפנים של חקדושח‪ ,‬ואז ויראו אותה‬
‫שרי פרעה‪ ,‬חיינו שאלו חשרים חנ״ל רואים את שרח שחיא בחינת יופי חוד‬
‫הדיבור בחינת פני הקדושה‪ ,‬כי הדיבור נקרא שרה לשון שררה כמ״ש )הקדמה‬
‫היקיס ׳מלכות פה׳‪ ,‬ויהללו אותה א? פרעה‪ ,‬שרוצים לשלופז על הדיבור הקדוש‬
‫במעלתו וגדולתו‪ ,‬ואף שהיה צר לאברהם מאוד מאוד בעת שנלקחה‪ ,‬עם כל‬
‫זה ידע ובטח בד׳ שהוא טובה גדולה שנתפסה לשם שנעשה מזה נחת גדול‬
‫להשי״ת שליקטה משם ניצוצות הקדושה כידוע )עיין ספר הליקוטים ל! לף‪ .‬וזה‬
‫ולאברם היטיב בעבורה וכוי‪ ,‬שנתקנו כל העולמות כנ״ל ע״י וינגע ד׳ את‬
‫פרעה‪ ,‬שהשי״ת הוציא את הניצוצות מהקליפות וחזרו אל הקדושה‪.‬‬
‫)עפ״י תורה סב וקסג(‬

‫ויעל אבדם ממצרים ונו׳ ואברם כבד‬

‫)בראשית יג א ‪ -‬ט‬ ‫מאוד בבסף ובזהב‬
‫מותר להתגרות ברשעים‪ ,‬והא כתיב אל‬
‫תתחר במרעים‪ :‬מי שליבו נוקפו אומר כן‪,‬‬
‫פרש״י הירא מעבירות שבידו‪) .‬ברכות ז‪(:‬‬

‫הענין הוא שכל רשע בהכרח שיהיה לו צינור שדרכו יקבל את הכח‬
‫והחיות שלו‪ ,‬והצינור הוא המידה הרעה שבה הוא שקוע ביותר‪ ,‬וכשהצדיק‬
‫רוצה להשפילו הוא מוכרח לירד למידה הרעה ההיא להכניע אותה ולקלקל את‬
‫הצינור של הרשע שמקבל משם‪ ,‬וע״ב רק אם הצדיק נזדכך כ״ב עד שאין בו‬
‫שום אחיזה של רע‪ ,‬אז דייקא יכול לירד להמידה רעה של הרשע‪ ,‬כי אז אין‬
‫להרע שום תפיסה בו ולא יוכל להזיקו כמ״ש)משלי יג( ׳לא יאונה לצדיק כל און׳‪,‬‬
‫אבל אם לא נזדכך כ״ב‪ ,‬אף שאין לו שום עבירה‪ ,‬אעפ״ב עדיין לא הבדיל את‬
‫הרע לגמרי והוא עדיין בכח‪ ,‬על כן אסור לו להתגרות ברשעים כי יכול להיות‬
‫שיפול הוא בעצמו בהמידה רעה ח״ו‪.‬‬
‫וזה שאמרו חז״ל שמה שנאמר ׳אל תתחר במרעים׳‪ ,‬׳מי שליבו נוקפו אומר‬
‫כן׳ ופרש״י ׳הירא מעבירות שבידו׳‪ ,‬היינו שבידו וכהו עדיין לעשותן כי לא‬
 ‫דבש‬ ‫לך לך‬ ‫נחלי‬ ‫מו‬

‫נזדכך עדיין מהרע שבכה ויכול להיגזק‪ ,‬אבל צדיק גמור שנזדכך לגמרי מהרע‬
‫הוא יכול לירד להמירה רעה של הרשע להכניעו ולהשפילו ולהעלות הטוב‬
‫שנפל לשם‪.‬‬
‫וזהו שכתוב אצל אברהם אבינו ויעל אכרם ממצרים‪ ,‬שהוא היה יכול‬
‫לירד למצרים מקום הטומאה והכישוף ולא היתה להם שום שליטה בו‪ ,‬ואדרבה‬
‫העלה משם ניצוצות הקדושה שזה בהינת ואכרהם ככד מאוד כמקנה ככסף‬
‫וכזהכ‪ ,‬כמובא בכתבים‪.‬‬
‫)עפ״י תורה ח(‬

‫ויהי ריב בין רועי מקנה אברם ובין רועי‬

‫מקנה לוט והבנעגי אז בארץ )בראשית יג ‪0‬‬

‫ארץ ישראל יש לה שתי בהינות‪ ,‬לפעמים היא נקראת ׳ארץ׳ סתם‪ ,‬ואז היא‬
‫בחינת ׳ארץ נתנה יבולה׳)פהליס ‪ ,(! tp‬שנותנת שפע‪ ,‬כי כל השפע נמשך מארץ‬
‫ישראל)פעניה י‪ ,(.‬אבל כשיש מחלוקת היא נקראת ׳ארץ כנען׳‪ ,‬ואז אין נשפע‬
‫ממנה שפע ופרנסה‪ ,‬כי כנעני נוטריקון ׳כאן עני׳‪ ,‬כמו שאמרו רבותינו ז״ל)פסחים‬
‫נ‪ (.‬על פסוק מנדה יד נא( ׳ולא יהיה כנעני׳ ‪ -‬אין כאן עני‪ ,‬היינו שכאשר נקראת‬
‫ארץ כנען אזי יש ח״ו עניות‪ ,‬וזה נעשה ע״י מחלוקת‪ ,‬כי מחלוקת אחת דוחה‬
‫מאה פרנסות)עיין של״ה רמ‪.(3‬‬

‫וזה פירוש ויהי ריכ כין רועי מקנה אכרם וכין רועי מקנה לוט‬
‫והכנעני אז כארץ ‪ -‬שע״י הריכ והמחלוקת‪ ,‬עי״ז והכנעני אז כארץ‪ ,‬יש‬
‫עניות ר״ל‪.‬‬
‫)עפ״י תורה רעז(‬

‫ויהי בימי אמרפל מלך שנער אריוך מלך‬

‫אלסר בררלעומר מלך עילם ותרעל מלך‬
‫)בראשית יד א(‬ ‫גוים‬
‫תכלית הבריאה היא שיכירו וידעו אותו יתברך סהר גא מנ(‪ ,‬אך הוא בלתי‬
‫אפשרי להתחתונים להשיג את עצם אורו הגדול האין סוף ע״כ ברא השי״ת‬
‫ארבעה עולמות הנקראים אצילות בריאה יצירה עשיה שבהם נשתלשל‬
‫מז‬ ‫דבש‬ ‫לך לך‬ ‫נחלי‬
‫ונצטמצם האור יותר ויותר עד עולם הגשמי שלנך ובתוך כל עולם האציל‬
‫הקב״ה עשר ספירות שהם כלים ולבושים להלביש בהם אורו יתברך‪.‬‬
‫ועיקר הצמצום והכלי להשיג אותו יתברך הוא ע״י ספירת המלכות שבכל‬
‫עולם ועולם‪ ,‬והיא בהינת ׳בת עין‪ /‬שכמו שהבת עין דהיינו השהור שבעין‬
‫מצמצם וכולל בעצמו כל הדברים הגדולים העומדים לנגדו‪ ,‬כגון כשהר גדול‬
‫עומד לפניו אזי נגבל כל ההר בתוך העין שרואה אותו‪ ,‬כמו כן ספירת המלכות‬
‫מצמצמת ומגבילה את השכל העליון שהוא השגות אלקות עד שנכלל בתוכו‪,‬‬
‫וע״כ א״א להשיג את אלקותו יתברך כי אם על ידה‪ ,‬והיא מכונה בשם ׳דלת׳‪,‬‬
‫מפני שהיא כלולה מכל ה׳דלת׳ עולמות הנ״ל כי היא עיקר בהינת הלבוש‬
‫והצמצום שבכל עולם שעל ידה משיגים אותו יתברך‪ ,‬ולבוא לצמצום הזו הוא‬
‫ע״י ׳שונא בצע׳‪ ,‬שאינו נבהל להון רק סומך ובוטה עליו יתברך‪ ,‬כי ׳שונא בצע׳‬
‫נכלל בסטרא דמלכות)תיקו״ז פיקון ע(‪.‬‬
‫אך כנגד הארבע בהינות של מלכות דקדושה יש להיפך ארבע בהינות‬
‫של מלכות דסט״א‪ ,‬שהם הארבע מלכויות בבל מדי יון ואדום שאינם ממליכים‬
‫את השי״ת אלא עושים ישות ומציאות מהממון ושאר הבלי העולם הזה‪ ,‬וכל‬
‫יניקתם והיותם הוא מהמלכות דקדושה‪ ,‬דהיינו מזה שהשי״ת צמצם את אורו‬
‫כדי שישיגו וימליכו אותו‪ ,‬מזה עצמו הם יונקים‪ ,‬כי הם לוקהים את כה הצמצום‬
‫הזו ומעלימים את אורו יתברך לגמרי‪.‬‬
‫וכשה״ו הם מתגברים על המלכות דקדושה אזי היא יורדת אצלם בגלות‪,‬‬
‫ומי יכול אז לסבול את קול הצעקה והזעקה הגדולה בבהינת )קהלח ‪ p‬יז( ׳זעקת‬
‫מושל בכסילים׳‪ ,‬דהיינו הזעקה של המלכות והממשלה דקדושה שבמקום‬
‫שתהיה צמצום וכלי להשגת ההכמה העליונה נפלה בין הכסילים שאינם הפצים‬
‫כלל בהכמה ולוקהים את כל המלכות והממשלה לעצמם ולהנאתם‪ ,‬וזהו שורש‬
‫הדינים כי דין היינו שאור ד׳ נסתר מהעולם‪.‬‬
‫וצריך כל אהד לראות להעלות את המלכות מבין הארבע מלכויות‪ ,‬והוא‬
‫ע״י הסד כמ״ש)ישעיה ‪ ip‬ה( ׳והוכן בהסד כסא׳‪ ,‬שהכסא ‪ -‬המלכות תיכון ע״י הסד‪,‬‬
‫כי כה הקליפות והסט״א הוא מהתגברות הצמצום והדינים כנ״ל‪ ,‬ע״כ ע״י‬
‫שמגבירים את מידת התפר מבטלים אותם וזוכים להכלל במלכות דקדושה‬
‫ולהמשיך השגות אלקות‪.‬‬
‫וזהו שרדף אברהם אתר ארבעת המלכים כי הם בהינת ארבע המלכיות‬
‫דסט״א כמובא במדרש)גראשיי! תה מל ל( שנער זו בבל‪ ,‬אלסר זה אנטיוכום ‪ -‬יון‪,‬‬
 ‫דבש‬ ‫לך לך‬ ‫נחלי‬ ‫מח‬

‫עילם זה מדי‪ ,‬גוים זה אדום‪ ,‬והם שבו את לוט שממנו יצא מלך המשיח שיגלה‬
‫מלכות השי״ת בעולם כשלימות‪ ,‬ואברהם זכה למידת המלכות דקדושה כי היה‬
‫שונא בצע שמאס בממון סדום כמ״ש ׳אם מחוט ועד שרוך וכר ולא תאמר אני‬
‫העשרתי את אכרם׳‪ ,‬וכמו שדרשו חז״ל )נ ״ ג מז‪ (:‬׳בת היתה לו לאברהם ובכל‬
‫שמה׳‪ ,‬היינו שזכה לבחינת ׳בת עין׳‪ ,‬והיה איש החסד‪ ,‬שהיה משתדל תמיד‬
‫להכניס אורחים כדי להעלות את המלכות מהסט״א‪ ,‬וע״ב רדף אחר ארבעת‬
‫)עפ״י תורה ל(‬ ‫המלכים כדי להכניעם ולהציל את לוט מפניהם‪.‬‬

‫)בראשית יד יס‬ ‫לאברם העברי‬

‫איסור גדול לעיין בספרי המחקרים‪ ,‬כי יש כמה קושיות הנמשכים מבחינת‬
‫חלל הפנוי שא״א למצוא עליהם תירוץ בשום אופן‪ ,‬כי כאשר רצה השי״ת‬
‫לברוא את העולם לא היה מקום לבוראו מחמת שהיה הכל אין סוף‪ ,‬ע״כ צמצם‬
‫את האור לצדדין דהיינו שכביכול צמצם משם אלוקותו וע״י הצמצום הזה‬
‫נעשה חלל הפנוי ובתוכו ברא את העולם)עיי! ע״ח נחסילחס‪ ,‬וזה א״א להבין ולהשיג‬
‫כי אם לעתיד לבוא‪ ,‬כי צריך לומר בו שני הפכים יש ואין‪ ,‬כי החלל הפנוי הוא‬
‫שכביכול צמצם אלקותו משם כי אם לא כן אינו פנוי והכל אין סוף ואין מקום‬
‫לבריאת העולם כלל‪ ,‬אבל באמת לאמיתו בודאי אעפ״כ יש שם נ״כ אלקות כי‬
‫בודאי אין שום דבר בלעדי חיותו‪ ,‬ומשם נמשכים עוד קושיות בהנהגתו‬
‫יתברך‪ ,‬וא״א להשיג אותם או לישבם בשום שכל עד לעתיד לבוא שיתגלה סוד‬
‫זה‪ ,‬ע״ב מי שמעיין באלו הספרים בודאי יהיה נשקע ונאבד שם כי עליהם נאמר‬
‫)משלי נ יט( ׳כל באיה לא ישובון׳‪,‬‬
‫וישראל ע״י אמונה עוברים על כל החכמות והמבוכות שבעולם‪ ,‬כי אנו‬
‫מאמינים בהשי״ת ובתורתו הקדושה בלי שום חקירה וחכמה רק באמונה‬
‫שלימה כפי מה שקיבלנו מאבותינו ורבותינו הקדושים‪ ,‬ועל שם זה אנו נקראים‬
‫עבריים על שם שעוכרים ועולים על כל מיני חקירות וחכמות‪.‬‬
‫)עפ״י תורה סד(‬

‫)בראשית טו ח(‬ ‫במה ארע‬

‫כאשר האדם נצרך לישועה או לדבר שהוא למעלה מהטבע ורוצה לשנות‬
‫הטבע בתפילתו‪ ,‬אזי צריך לחזק את עצמו באמונה דהיינו להאמין שהשי״ת‬
‫מט‬ ‫דבש‬ ‫וירא‬ ‫נחלי‬
‫מחדש את עולמו בכל עת ואפילו שהטבע מחייב דבר מה השי״ת יכול לשנותו‬
‫ולעשות בקשתו‪ ,‬וזה שנאמר)שמות י! יה ׳ויהי ידיו אמונה׳ ותרגומו ׳פרישן בצלף‪,‬‬
‫שתפילה היא בחינת אמונה ‪ -‬היפך הטבע‪ .‬ועיקר האמונה הוא בא״י כמ״ש‬
‫)חהלים לז ה ׳שכון ארץ ורעה אמונה׳‪ ,‬ומשום כך עיקר התפילה אינו אלא בא״י‬
‫כמ״ש)מלרס א‪ r ,‬מח( ׳והתפללו אליך דרך ארצם׳‪ ,‬שע״י קדושת א״י אפשר לפעול‬
‫אצל השי״ת אפילו דברים שהם למעלה מן הטבע‪ ,‬וזה לעומת זה עשה אלקים‬
‫)קהלה ז יה שמצרים הוא היפך ארץ ישראל היפך האמונה היפך הנסים כמ״ש)שמוח‬
‫יד מ( ׳ומצרים נסים לקראתו׳‪ ,‬ובשביל זה מצרים אינה מקום תפילה כמ״ש )שס ט‬
‫נט( ׳בצאתי את העיר אפרוש את כפי׳‪.‬‬
‫וע״כ כששאל אברהם אבינו כמה אדע בשעה שהבטיח לו הקב״ה את‬
‫ירושת הארץ שזה בחינת פגם א״י‪ ,‬נגזר גלות מצרים‪ ,‬ודוקא יעקב ובניו הוצרכו‬
‫לרדת מצרימה‪ ,‬כי הם כנגד שנים עשר נוסחאות התפילה)זהר שלח קע‪.(.‬‬
‫)עפ״י תורה ז(‬

‫^ פרשת וירא ^‬

‫הנה נא הואלתי לדבר אל ר ואנכי עפר‬

‫)בראשית יח כז(‬ ‫ואפר‬
‫שלימות התפילה היא ע״י בחינת עפר ואפר‪ .‬כי בשעת התפילה צריך‬
‫להכניע את הרע תחת הטוב בבחינת)מלאני ג נא( ׳ועסותם רשעים כי יהיו אפר‬
‫תחת כפות רגליכם׳‪ ,‬׳רגליכם׳ דייקא‪ ,‬כי רגל הוא בחינת תפילה כמ״ש)פהליס נו י‪(3‬‬
‫׳רגלי עמדה במישור במקהלים אברך ד״‪ .‬וצריך להכניע הן את הרע שבפרט והן‬
‫את הרע שבכלל‪ .‬הרע שבפרט היינו שיבטל את גופו והמרו המגושם כמו‬
‫החסידים הראשונים שהיה להם בשעת התפילה התפשטות הגשמיות)עיין שו״עאו״ח‬
 ‫דבש‬ ‫וירא‬ ‫נחלי‬

‫פיק צס(‪ .‬והרע שבכלל‪ ,‬שצריך להתפלל בהתעוררות כזו שעי״ז יתבטל הרע של‬
‫פושעי ישראל המתפללים עימו‪ ,‬ואדרבה יהפכו למסייעים לקדושה)עיין נריפוה ו‪.(:‬‬
‫ולזה זוכים ע״י בהינת עפר‪ ,‬היינו שיקשר את עצמו עם נפשין רוהין‬
‫ונשמתין של שוכני עפר ויעורר אותם בתפילתו שיתפללו עמו בבחינת)ישעיה נו‬
‫יע( ׳הקיצו ורננו שוכני עפר׳‪ ,‬וכמ״ש )פהליס מז ג( ׳לקדושים אשר בארץ המה‬
‫ואדירי כל חפצי בם׳‪ ,‬שהשי״ת מקבל את תפילתינו בזכות הצדיקים‪ .‬וגם זה‬
‫הוא בפרט ובכלל‪ ,‬בכלל היינו נפשין רוחין ונשמתין של הצדיקים שוכני עפר‬
‫כנ״ל‪ ,‬ובפרט היינו חלקי נר״נ שלו שבאו כבר בגלגול ונתקנו ידם יש לנו כה‬
‫להכניע את הרע כנ״ל‪.‬‬
‫וזהו נקרא תפילה בציבור‪ ,‬כי אותיות צכר ראשי תיבות צדיקים כינונים‬
‫רשעים‪ ,‬בינוני‪ ,‬הוא המתפלל כמאמר חכמינו ז״ל)קחשי! מס ׳לעולם יראה אדם‬
‫את עצמו כאלו חציו זכאי ובו״ שהוא צריך להכניע גופו המגושם כנ״ל‪ ,‬צדיקים‬
‫זהו בחינת עפר הנ״ל‪ ,‬ורשעים זהו בחינת אפר כנ״ל‪,‬‬
‫וזהו שנאמר הנה נא הואלתי לדבר א? ד׳ ואנוכי עפר ואפר׳‪,‬‬
‫שהתפילה צריכה להיות בבחינת עפר ואפר כנ״ל‪ .‬וע״ב טוב לומר קודם‬
‫התפילה ׳הריני מקשר עצמי בתפילתי לכל הצדיקים׳‪ ,‬שעי״ז נעשה כל‬
‫)עפ״י תורה נה(‬ ‫ייי״ל•‬

‫ויבא אלקים אל אבימלך ויאמר לו השב‬

‫אשת האיש בי נביא הוא ויתפלל בעדך‬
‫)בראשית כ ז(‬ ‫והיה‬
‫עיקר התפילה‪ ,‬להתפלל כשלימות כראוי‪ ,‬אינם יודעים כי אם צדיקי הדור‪,‬‬
‫כי שלימות התפילה היא כשיודעים ומרגישים שאין שום חיות בלעדו יתברך‪,‬‬
‫וכל הצטרכויותנו רק ממנו יתברך‪ ,‬ויש בזה הרבה דרגות בבחינת מה שאמרו‬
‫חז״ל)פששים פשס שבית המקדש שהוא מקום התפילה פעמים נקרא הר ופעמים‬
‫שדה‪ ,‬אך שלמותו היא כשנקרא בית כמ״ש)ישעיה נו ‪ 0‬׳כי ביתי בית תפילה׳‪ ,‬כי‬
‫הר הוא מקום שאינו נצרך כ״ב לבני אדם‪ ,‬ושדה הוא יותר מושג ונצרך לבני‬
‫אדם מהר‪ ,‬אך השלמות היא בבחינת בית‪ ,‬שהוא מקום ישוב לבני אדם‪ ,‬דהיינו‬
‫להכניס את כל חיותו וצרכיו בתוך התפילה כמו שכל צרכי האדם וכל חייו הם‬
‫נא‬ ‫דבש‬ ‫וירא‬ ‫נחלי‬

‫בביתו‪ ,‬וזהו דרגת הצדיקים שמעלים את התפילה מבחינת הר ושדה לבחינת‬

‫בית‪.‬‬
‫וזה שאמרו)מא נחרא קטז‪ (.‬׳מי שיש לו חולה בתוך ביתו‪ ,‬ילך אצל חבם ויבקש‬
‫עליו רחמים׳‪ ,‬וכן אמרו )מיק שס ׳מי מושל בי‪ ,‬צדיק׳‪ ,‬שהצדיק מושל כביכול‬
‫בתפילתו‪ ,‬שהקב״ה גוזר גזירות והצדיק מבטלם‪.‬‬
‫אבל יש בעלי נאוה שאינם רוצים לילך לצדיקים‪ ,‬ואומרים שהן בעצמם‬
‫יכולים להתפלל‪ ,‬ולא עוד אלא שמונעים גם אחרים כשיש להם צער או חולה‬
‫לילך לצדיקים‪ ,‬והם מכונים בשם אכימלך‪ ,‬אבי‪ ,‬לשון רצון‪ ,‬כמו)דנרס מ ‪ 0‬׳ולא‬
‫אבה ד׳ אלקיך׳‪ ,‬מלך‪ ,‬כי הוא רוצה למלוך‪ ,‬ואומר שגם הוא צדיק וגם הוא יכול‬
‫להתפלל בבחינת ׳צדיק מושל׳‪ ,‬ועליהם נאמר השב אשת האיש‪ ,‬השב ראשי‬
‫תיבות הר שדה בית‪ ,‬היינו תפילת הצדיק שהיא כשלימות‪ ,‬אשת ר״ת אדני‬
‫שפתי תפתח )פהליס נא יס‪ ,‬היינו התפילה‪ ,‬שישיבו אותה לאיש ‪ -‬לצדיק‪ ,‬כי‬
‫הקב״ה מתאווה לתפילתן של צדיקים ומשגר בפיהם תפילה שגורה‪ ,‬וזהו כי‬
‫נביא הוא‪ ,‬לשון ניב שפתיים‪ ,‬כמו שאמרו חז״ל)נינוח לדס עה״פ ׳בורא ניב‬
‫שפתיים׳ ‪ -‬אם שגורה תפילתו בפיו הוא מרוצה‪ ,‬וע״ב ויתפלל בעדך והיה‪,‬‬
‫שדייקא ע״י תפילת הצדיק יחיה‪.‬‬
‫)עפ״י תורה י(‬ ‫י‬ ‫י‬

‫הנה נתתי אלף כסף לאהיך הנה הוא לך‬

‫)בראשית כ טז(‬ ‫כסות עינים‬
‫התגלות גדולת הבורא הוא ע״י מצות צדקה‪ .‬כי המידות שבהם מנהיג‬
‫השי״ת את עולמו מרומזות בגוונין‪ ,‬רחמים בירוק‪ ,‬דין בתכלת ובו׳‪ ,‬ואלו הגוונין‬
‫מלובשין בכסף זהב ונחושת ובו׳‪ ,‬ועיקר גדולתו ותפארתו יתברך הוא ע״י‬
‫שהגוונין מאירין ונכללין זה בזה שאזי הקב״ה מתגדל ומתפאר בהם בבחינת‬
‫)חגי נ ח( ׳לי הכסף ולי הזהב׳ )עיין חיקרז קלג; וזהי חלש חוקח(‪ ,‬אבל כל זמן שהכסף וזהב‬
‫נמצאים אצל העכו״ם אזי הנוונין מעלימין אורם‪ ,‬ורק כשהממון בא לישראל אזי‬
‫הם מאירין ומתנלין‪ ,‬כי מקום ההתפארות הוא אצל ישראל בבחינת)ישעיה מע ג(‬
‫׳ישראל אשר בך אתפאר׳‪ ,‬ובשביל זה העכו״ם תאבים לממון ישראל ואפילו‬
‫שיש להם הרבה כסף וזהב בכל זאת הם תאבים לדינר של יהודי כאילו לא ראו‬
‫ממון מעולם‪ ,‬מחמת שהכסף וזהב שיש תחת ידם אין הגוונין מאירין בו ואין‬
 ‫דבש‬ ‫וירא‬ ‫נחלי‬

‫החן שורה עליו‪ .‬ודע שתיכף ומיד כשמקבל ממון מישראל‪ ,‬תיכף ומיד נתעלם‬
‫החן והפאר בתוך הממון‪ ,‬ובשביל זה הם תובעים בכל פעם ממון אחר מישראל‬
‫ושוכחים הממון שכבר קיבלו‪ ,‬כי נתעלם החן כשבא לידם‪ ,‬ובשביל זה נקראים‬
‫העכו״ם רשים כמ״ש )אנוח פ״נ( ׳הוו זהירים ברשות׳ כי הם רשים ועניים‪ ,‬שאין‬
‫להם הנאה מממונם‪.‬‬
‫ועיקר בחינת ממון ישראל שעי״ז נתגלין ומאירין הנוונין הוא ע״י שנותנים‬
‫צדקה‪ ,‬שיודעים שכל הממון מגיע רק ממנו יתברך ׳כי ממך הכל ומידך נתנו‬
‫לך׳ ) לנר הימים א‪ ,‬נט יה‪ ,‬וזה שנאמר)ישעיה חא י( ׳כי הלבישני בגדי ישע מעיל צדקה‬
‫יעטני׳‪ ,‬׳בגדי ישע׳‪ ,‬היינו בגדים שכולם תאיבים להסתכל בהם מלשון ׳ישעו‬
‫אל ד״)עיי! זהר יחח צס‪ ,‬כלומר שהגוונים הנ״ל מאירים ומתנוצצים אצל ישראל‬
‫ונעשה מהם בנדי ישע‪ ,‬ע״י ׳מעיל צדקה׳‪ ,‬היינו בחינת ממון ישראל‪.‬‬
‫וזה שאמר אבימלך לשרה הנה נתתי אלף כסף‪ ,‬היינו כשיצא הממון מיד‬
‫העכו״ם ליד הישראלי‪ ,‬אזי מיד הנה הוא לך כסות עיניים‪ ,‬תיכף נתגלו הנוונין‬
‫ונעשו בבחינת ׳בנדי ישע׳ היינו כסות עינים שהכל מסתכלין בהם‪.‬‬
‫)עפ״י תורה כה(‬

‫אם תשקור לי ולניני ולנכדי‬

‫)בראשית כא כס‬

‫עד כאן רחמי האב על הבן‪) .‬רש״י(‬

‫הנה יש ג׳ מוחין כידוע )עיין שער הגלגולים הקדמה נח(‪ ,‬ומאלו הג׳ מוחין נמשכים‬
‫ג׳ מיני רחמנות‪ ,‬כי עיקר הרחמים תלוי בדעת כמ״ש )ישעיה יא ט( ׳לא ירעו ולא‬
‫ישחיתו בכל הר קדשי כי מלאה הארץ דעה את ד״‪ ,‬שלעתיד לא יהיה שום‬
‫היזק ואכזריות כי הדעת תגדל אז‪ .‬נמצא שיש ג׳ מיני רחמנות הנמשכים מג׳‬
‫מוחין‪.‬‬
‫וזה סוד אם תשקור לי ולניני ולנכדי ואמרו חז״ל עד כאן רחמי האב‬
‫על הכן‪ ,‬שהרחמנות של האדם על עצמו‪ ,‬על בנו‪ ,‬ועל נכדו‪ ,‬הם הג׳ מיני‬
‫רחמנות הנ״ל‪ .‬כי מוח הבן נמשך ממוח האב )פיקרז פיקק יח(‪ ,‬נמצא שהאב ובנו‬
‫ונכדו הם בחינת הג׳ מוחין שנמשכים זה מזה‪ ,‬ומהם נמשכים ג׳ מיני רחמנות‬
‫נג‬ ‫דבש‬ ‫וירא‬ ‫נחלי‬

‫בנ״ל‪ .‬ועיקר הרהמנות הוא להבנים בהם דעת ויראת שמים ולקרבם לעבודת‬
‫השם באמת‪.‬‬
‫)עפ״י תורה ח ח״ב(‬

‫ויהי אהה הדברים האלה והאלקים ניסה‬

‫)בראשית כב א(‬ ‫את אברהם‬
‫הנה יש אדם שמוהו צה בבהינת מוהין דגדלות בהינת רהמים והפדים‬
‫כמאמר הכמינו זכרונו לברכה )נמות לג( ׳גדולה דיעה שנתנה בין שני שמות‪/‬‬
‫שנאמר)שמואל א‪ ,‬נ ג( ׳כי אל דעות ד׳‪ /‬ואל הוא חסד כמ״ש)תהליס נג ג( ׳חסד אל כל‬
‫היום‪ /‬וד׳ הוא רחמים כמ״ש)שם קיט קנס ׳רחמיך רבים ד׳‪ /‬והוא יכול להתפלל או‬
‫ללמוד בלי עיוך ויש מי שנמצא בבחינת מוחין דקפזנות בחינת דינים )עיין ע״ס‬
‫שער כ פ״א מ״יס‪ ,‬והוא צריך להעלות במחשבתו קודם שירבה ואם ידבר מקודם‬
‫שיעלה במחשבתו אזי יהיה הדיבור בלא מחשבה‪ ,‬והוא בחינת אחר הדברים‪,‬‬
‫שמחשבתו באה אחר הדברים‪.‬‬
‫ולזכות למוחין דנדלות הוא ע״י שישוב בתשובה שלימה על חטאיו כמ״ש‬
‫)לניס ל ‪ 0‬׳ומל ד׳ את לבבך׳‪ ,‬ותרגומו׳ ׳ויעדי ד׳ ית טפשות ליבך׳‪ ,‬ובאיזה תשובה‬
‫נאמר‪ :‬בתשובה מאהבה שלא ישאר שום רושם כלל כמאמר חכמינו זכרונם‬
‫לברכה )יומא פס ׳שובו בנים שובבים ארפא משובתם׳‪ ,‬ומקשה הגמרא שובבים‬
‫משמע דמעיקרא בלא שום רושם‪ ,‬׳וארפא׳‪ ,‬משמע שישאר רושם‪ :‬ומתרצת‬
‫הגמרא כאן מאהבה כאן מיראה‪ ,‬כי מאהבה אין נשאר שום רושם‪ ,‬ואזי מקבל‬
‫שכל צח ויכול ללמוד ולהתפלל בלי עיון‪.‬‬
‫וזה פירוש הפסוק ויהי אחר הדברים והאלקים ניסה את אברהם‪,‬‬
‫פירוש אדם שהוא בבחינת קטנות המוחין שהוא בחינת אחר הדברים כנ״ל‪,‬‬
‫והאלקים ניסה‪ ,‬היינו לנסות ולהרים את בחינת המוחין דקטנות שהם בחינת‬
‫אלקים‪ ,‬זה זוכים ע״י בחינת אברהם‪ ,‬שהוא בחינת אהבה כמ״ש )ישעיה מא ש(‬
‫׳אברהם אוהבי׳‪ ,‬כי ע״י תשובה מאהבה זוכין למוחין דגדלות כנ״ל‪ .‬וזהו שכתוב‬
‫בתיקו״ז)לף קיח( ׳מסטרא דימינא מוחא חוורא ככספא הדא הוא דכתיב זרע‬
‫אברהם אוהבי׳‪ ,‬פירוש ממידת אהבה בחינת אברהם‪ ,‬נעשה שכלו צח ככסף‪.‬‬
‫)עפ״י תורה עו(‬
 ‫דבש‬ ‫חיי שרה‬ ‫נחלי‬ ‫נד‬

‫)בראשית כב י(‬ ‫ויהח את המאכלת‬

‫מבואר לעיל)גראשיי! ג ימ( עה״פ ׳בזעת אפיך תאכל לחם‪ /‬שהפרנסה נמשכת‬
‫ע״י השוחטים הכשרים המעלים את הגפש המגולגלת בחי‪ ,‬לשרשה עיי״ש‪ .‬וזה‬
‫פירוש)חהליס קיא מ ׳טרף נתן ליראיר‪ ,‬כי טרף יש לו שני משמעות‪ ,‬לשון טריפה‬
‫כמובא בזהר סוף משפטים )לף קנא‪ ,(:‬ולשון מזון‪ ,‬לרמז שע״י שישראל שומרים‬
‫את עצמם מטריפה‪ ,‬דהיינו שיש להם שוחטים הגונים ומברכים הברכה בכוונה‬
‫ומדקדקים בכל הדינים‪ ,‬עי״ז יש להם פרנסה‪ .‬וזהו שהחליף )פר! שמישה( נקראת‬
‫בשם מאכלת‪ ,‬שע״י שחיטה כשירה נשפע פרנסה ואכילה לישראל‪.‬‬
‫)עפ״י תורה לז(‬

‫^ פרשת חיי שרה‬

‫ואברהם זקן בא בימים וד ברך את‬

‫)בראשית כר א(‬ ‫אברהם בבל‬
‫דע שיש שבילי התורה דהייגו השגת אלקות שיש בהם התבונגות גדול‬
‫מאוד‪ ,‬וכמו שבפשטי אורייתא ׳אם אין קמח אין תורה׳)אטת ס״ג( וצריך שיהיה‬
‫לו על כל פגים פרגסה‪ ,‬כמו כן א״א לבוא להתבונגות הזאת כי אם ע״י עשירות‬
‫גדול מאוד‪ ,‬כי הממון שרשו בקדושה גבוה מאוד בבחיגת עתיק )זהר ויקרא ט‪,(.‬‬
‫ולפי מידת העשירות כך יכולים להשיג תבוגות התורה‪ .‬וע״כ כל מי שעבר דרך‬
‫ידו התורה כמו משה רבינו שהביא התורה לישראל‪ ,‬רבי שסידר וחתם‬
‫המשניות ורב אשי שסידר את התלמוד‪ ,‬היה להם עשירות גדול מאוד)גישין נש‪,(.‬‬
‫כדי לבוא על ידו להתבוננות הזאת‪.‬‬
‫וצריך לעשות כלים כדי לקבל בתוכם את זאת העשירות‪ ,‬וזה ע״י שיאריך‬
‫ויגדיל ימיו‪ ,‬כי הימים הם בחינת כלים ומידות כמ״ש )פהליס לש ה( ׳ומידת ימי׳‪,‬‬
‫נה‬ ‫דבש‬ ‫חיי שרה‬ ‫נחלי‬

‫שבהם יכול לקבל את השפע דקדושה‪ .‬והיינו שכל יום ויום ממקום שמתחיל‬
‫אצל כל אחד בוודאי הוא קצר‪ ,‬כי בתחילת היום קשה עליו מאוד העבודה‬
‫שצריך לעשות באותו היום‪ ,‬כגון להתפלל וללמוד וכיוצא‪ ,‬וע״כ צריכים‬
‫התגברות גדול מאוד לבל יפול מזה שרואה כבידות העבודה‪ ,‬רק יתחזק‬
‫להתחיל מן המיצר והדוחק והכבידות הגדול מעט מעט כפי מה שיוכל‬
‫להתגבר‪ ,‬ואח״ב יהיה מתרחב והולך בעבודתו יתברך‪ .‬וכן בכל שעה ושעה‬
‫שבאה אח״כ ובכל יום מימי חייו יראה להגדילו ולהרחיבו בתוספת קדשה‬
‫יתירה‪ ,‬וזה עיקר אריכת ימים כדי לקבל בתוכה את העשירות דקדושה‪ ,‬כי‬
‫השפע נברא בשביל קיום הבריאה כדי שיוכלו לעבוד את השי״ת‪ ,‬ע״כ אם אין‬
‫ח״ו אריכות ימים‪ ,‬אזי אין לו מקום כביכול לקבל השפע‪.‬‬
‫וזה שנאמר אצל אברהם אבינו ואכרהם זקן כא כימים וד׳ כרך את‬
‫אכרהם ככל‪ ,‬שע״י שהיה זקן כא כימים‪ ,‬היינו אריכות ימים‪ ,‬עי״ז וד׳ כרך‬
‫את אכרהם ככל‪ ,‬הוא זכה לעשירות דקדושה‪.‬‬
‫)עפ״י תורה ס(‬

‫)בראשית כד א(‬ ‫ואברהם זקן בא בימים‬

‫איתא בזהר הקדוש )נשא דף קכג( שיש טוב הגנוז דהיינו רזין דאורייתא‬
‫השייכים לכל יום ויום‪ ,‬ויש להם לרזין הללו שמירה כמו גדר מבחוץ שלא יוכל‬
‫כל אדם להיכנס אליהם‪ ,‬ולכך כשבא רשע לזכות בהם‪ ,‬אזי באים נחשים‬
‫ועקרבים ומבלבלים מחשבתו שלא יזכה במה שאינו ראוי לו‪.‬‬
‫אבל מי שהוא צדיק אזי אדרבה קטיגור נעשה לו לסניגור והם מסייעים‬
‫לו ומכניסים אותו לטוב הגנוז‪ ,‬ואומרים להקב״ה‪ ,‬אדונינו הרי אדם שהוא טוב‬
‫וצדיק וירא שמים רוצה לבוא לפניך‪ ,‬ועונה להם‪ ,‬פתחו לו בשער ההוא הנקרא‬
‫אהבה ‪ -‬חסד‪ ,‬או בשער הנקרא תשובה‪ ,‬כי כל צדיק נכנם כפי מדריגתו‪ ,‬ואזי‬
‫כל יום ויום אצלו ארוך וגדול עד מאוד כי רואה ומשיג הטוב הגנוז היינו רזין‬
‫דאורייתא השייך לאותו היום‪.‬‬
‫וזה ששאל התנא )מגילה ‪ (m‬׳במה הארכת ימים׳‪ :‬היינו באיזה מידה מן‬
‫המידות נכנסת להטוב הגנוז והארכת הימים שלך להיות גדולים‪ :‬והשיב לו‬
‫׳ותרן הייתי בממוני׳‪ ,‬שע״י שאחז במידת החסד‪ ,‬עי״ז נעשו כל המקטרגים וכל‬
 ‫דבש‬ ‫חיי שרה‬ ‫נחלי‬ ‫נו‬

‫הנחשים ועקרבים היינו המחשבות זרות שמבלבלים את המחשבה‪ ,‬לסניגורים‪,‬‬

‫והכניסו אותו להטוב הגנוז הנ״ל‪.‬‬
‫וזו היא מידתו של אברהם אבינו כמ״ש )ישעיה מא ח( ׳אברהם אוהבי׳‪ ,‬ולכך‬
‫נאמר אצלו ואברהם זקן כא כימים‪ ,‬שהיו כל הימים שלו שלמים וגדולים‪ ,‬כי‬
‫היה יכול לבוא בכל יום אל הטוב הגנוז השייך לו‪.‬‬
‫ותדע שגם אם האדם אינו ראוי לזה‪ ,‬אך אם הוא רוצה וחושק עד מאוד‬
‫לכנוס אל הטוב הגנוז הנ״ל‪ ,‬אזי אע״פ שעדיין לא זיכך עצמו כל כך‪ ,‬מכל מקום‬
‫בזכות הרצון עצמו‪ ,‬יזכה שיפתחו לו השערים לזכות אליו‪.‬‬
‫)עפ״י תורה פד(‬

‫)בראשית כד ‪CD‬‬ ‫ויצא יצחק לשוח בשדה‬

‫דע כשאדם מתפלל בשדה אזי כל העשבים וכל יבול האדמה באים בתוך‬
‫התפילה ומסייעים ונותנים לו כה בתפילתו‪ ,‬וע״ב בקללה נאמר )דנדס יא יז(‬
‫׳והאדמה לא תתן את יבולה׳‪ ,‬היינו שיבול האדמה לא תתן כה וסיוע בתפילה‪.‬‬
‫וזה בחינת ו׳יצא י׳צחק ל׳שוח כ׳שדה ראשי תיבות יכול‪ ,‬שתפילתו‬
‫היתה עם סיוע וכה יבול השדה‪.‬‬
‫)עפ״י תורה יא ח״ב(‬

‫ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב‬

‫)בראשית כד ם ‪0‬‬

‫הנה הגדלות מפיל את האדם ומשפילו הן בגשמיות והן ברוחניות‪ .‬כי איש‬
‫ישראל אם הוא דבוק בהשי״ת ובאמונתו הקדושה אזי זוכה לברכה ושפע‪ ,‬כי‬
‫האמונה נקראת שדה שגדלים בה כל ההשפעות והברכות כמ״ש)משלי נח ח( ׳איש‬
‫אמונות רב ברכות׳ )עיי! פע״ש שער השנת פ״ש(‪ ,‬ושום דין אינו יכול לשלוט עליו ולא‬
‫תהיה לו שום נפילה‪ ,‬כי מי יוכל ליגע בו באשר הוא קרוב אל המלך‪ .‬אבל אם‬
‫נתערבב לו ח״ו האמונה היינו שנופל בגדלות אזי הוא מובדל מהקב״ה כי ׳אין‬
‫אני והוא יכולין לדור במקום אחד׳)שומה ה‪ ,(.‬ואזי דינין שורין עליו‪ ,‬כי איתא בזהר‬
‫׳כד בר נש נפיל מאמונה כדין כל דינין מתנוצצין ומתלהטין ביה׳‪ ,‬ועיקר אחיזת‬
‫הדין הוא באמונה בעצמה‪ ,‬כי משם נשפע הברכה כנ״ל‪.‬‬
‫נז‬ ‫דבש‬ ‫תולדות‬ ‫נחלי‬
‫וזהו ויצא יצחק לשוח כשדה לפנות ערב‪ ,‬יצחק הוא בחינת דין)לקוהי חורה‬
‫חיי שרה(‪ ,‬היינו אימתי דינים שורים באמונה הנקראת שדח שלא תיתן ח״ו את‬
‫הברכות וההשפעות‪ :‬לפנות ערב‪ ,‬כשמערכב את האמונה ובא לכפירה ח״ו‪.‬‬
‫)עפ״י הוספות מכת״י(‬

‫פרשת תולדות‬

‫ואלה תולרות יצהק בן אברהם אברהם‬

‫)בראשית כה יט(‬ ‫הוליר את יצהר!‬
‫ואלה תולדות יצחק‪ ,‬יעקב ועשו‪) .‬רשי׳י(‬
‫אברהם הוליד את יצחק וכו׳‪ ,‬לפי‬
‫שהיו ליצני הדור אומרים מאבימלך‬
‫נתעברה שרה‪ ,‬מה עשה הקב״ה צר‬
‫קלסתר פניו של יצהק דומה לאברהם‬
‫והעידו הכל שאברהם הוליד את‬
‫)רש״י(‬ ‫יצהק‪.‬‬
‫הנה יש שני מיני דינים)עיי! מר פקודי רנג‪ ,(:‬דינא דמסאבא שהוא מצד הסט״א‬
‫בחינת )שנח קמס ׳נחש הנזיל זוהמא בחוה׳‪ ,‬ודינא קדישא שנמשך ממידת החסד‬
‫בבחינת)משלי ג ינ( ׳את אשר יאהב ד׳ יוכיח׳‪ ,‬וזהו בחינת התרחקות שהוא תחילת‬
‫ההתקרבות כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה)חעניח ח( ׳כל המצדיק את עצמו‬
‫מלמפזה מצדיקים עליו את הדין מלמעלה׳‪ ,‬דהיינו כשאדם רוצה להצדיק את‬
‫עצמו ולהתקרב להשי״ת‪ ,‬אזי מצדיקים עליו את הדין‪ ,‬היינו שנמשכים עליו‬
‫דינים ויסורים והם נראים בהתרחקות כאילו רוצים להרחיקו מעבודתו ח״ו‪,‬‬
‫ובאמת הכל לפזובתו כדי שיתאמץ ויתגבר להתקרב יותר להשי״ת‪ ,‬כי ע״י‬
‫המניעה שמונעין את האדם מן הדבר‪ ,‬עי״ז נעשה התגברות החשק כמ״ש)משלי‬
 ‫דבש‬ ‫תולדות‬ ‫נחלי‬ ‫נח‬

‫ט יז( ׳ולחם סתרים ינעם׳‪ ,‬כמו למשל כשמראים לקטן דבר הנחמד לו‪ ,‬ותיכף ומיד‬
‫חוטפין את זה ומחביאין ממנו‪ ,‬אזי הוא רודף מאוד אחר האדם ומבקש וחושק‬
‫מאוד לאותו הדבר‪ ,‬נמצא שעיקר החשק נעשה ע״י שחטפו ממנו והחביאו את‬
‫הדבר‪ ,‬כמו כן מלמעלה מונעין את האדם מהדבר הצריך לו כדי שעי״ז יהיה‬
‫לו חשק יותר‪ ,‬וכל מה שהדבר הנחשק גדול ביותר‪ ,‬המניעה יותר גדולה‪ ,‬וע״ב‬
‫ראוי לאדם כשיש לו מניעות גדולות מאוד מאיזה דבר שבקדושה‪ ,‬לידע ולהבין‬
‫מזה‪ ,‬שהדבר שרוצה לעשות הוא דבר יקר וגדול מאוד‪ ,‬ומחמת זה המניעה‬
‫גדולה מאוד‪ ,‬והכל לטובתו כנ״ל‪.‬‬
‫וסימן שידע האדם אם הוא בבחינת דינא דמסאבא או בבחינת דינא‬
‫קדישא‪ ,‬כשאין בו ביטול תפילה כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה )נרנוח ה(‬
‫׳איזה יסורין של אהבה‪ :‬כל שאין בו ביטול תפילה שנאמר )פהליס סו כ( ברוך ד׳‬
‫אשר לא הסיר תפילתי וחסדו מאתי׳‪ .‬וזה שכתוב )שס ל ח( ׳הסתרת פניך הייתי‬
‫נבהל׳‪ ,‬׳פנים׳‪ ,‬זה בחינת תפילה כמ״ש )ישעיה לח ‪ (3‬׳ויסב חזקיהו פניו אל הקיר‬
‫ויתפלל׳‪ ,‬היינו כשהוא בבחינת ׳הסתרת פניך׳ היינו ביטול תפילה ח״ו‪ ,‬אז הוא‬
‫דין קשה ח״ו בחינת ׳הייתי נבהל׳‪.‬‬
‫וזה בחינת אברהם הוליד את יצחק‪ ,‬כי אברהם הוא בחינת חסד כמ״ש‬
‫)מינה ז ‪ 0‬׳חסד לאברהם׳‪ ,‬ויצחק הוא בחינת גבורה בחינת )ניאשיח לא מס ׳פחד‬
‫יצחק׳‪ ,‬בחינת חושך בחינת דין)עץ חיים שער מז פ״ל( כמ״ש)נלאשיח מ א( ׳ותכהין עיניו‬
‫מראות׳‪ ,‬כי יצחק נולד משרה שהיא בחינת מלכות כמו שפירש רש״י)שס יז טס‬
‫שנקראת שרה ׳על שם ששרה על הכל׳‪ ,‬ומלכות הוא בחינת דין בחינת)גיטין י;(‬
‫׳דינא דמלכותא דינא׳‪ ,‬וזה מה שפירש רש״י לפי שהיו ליצני הדור אומרים‬
‫מאכימלך נתעברה שרה‪ ,‬היינו שהדין של יצחק שנולד משרה נמשך מסטרא‬
‫דמסאבא ח״ו שהוא בחינת אבימלך‪ ,‬ע״ב צר הקכ״ה קלסתר פנים של יצחק‬
‫דומה לאברהם והיו הכל מודים שאברהם הוליד את יצחק‪ ,‬כלומר שהדין‬
‫של יצחק הוא בחינת דינא קדישא והוא נולד מסטרא דאברהם בחינת חסד‪.‬‬
‫וצריך כל אחד לראות להמתיק נם את בחינת הדינא קדישא‪ ,‬כי תכלית‬
‫הדינא קדישא שהוא בחינת ההתרחקות כנ״ל‪ ,‬הוא שעי״ז יתקרב האדם יותר‬
‫אל השי״ת כנ״ל‪ ,‬אך אם אין ממתיקין את הדין הזה אזי יכול להשתלשל ממנו‬
‫בחינת דינא דמסאבא היינו התרחקות לגמרי ח״ו‪ .‬והמתקת הדין היא ע״י‬
‫שמתיגע בתורה עד שזוכה לידע אותה ולהבינה‪ ,‬כי הדין של יצחק הוא בחינת‬
‫נט‬ ‫דבש‬ ‫תולדות‬ ‫נחלי‬
‫חושך כנ״ל‪ ,‬והתורה נקראת אור כמ״ש)משלי ו מ( ׳ותורה אור‪ /‬היפך הדין בחינת‬
‫חושך‪ ,‬ע״ב ע״י ידיעת התורה נמתק הדין ומתקרב על ידו יותר להשי״ת‪.‬‬
‫וזה שפירש רש״י אלה תולדות יצחק כן אברהם‪ ,‬יעקב ועשו‪ ,‬כי‬
‫מבחינת הדין של יצחק נולדות שתי בחינות יעקב ועשו‪ ,‬יעקב הוא בחינת‬
‫המתקת הדין ע״י ידיעת התורה כנ״ל‪ ,‬כי יעקב הוא בחינת חכמה כמ״ש )שם מ‬
‫לס ׳ויעקבני׳ ותרגם אונקלוס ׳וחכמני‪ /‬ועשו הוא בחינת סיגים ופסולת גמור‪,‬‬
‫היינו התרחקות מהשי״ת בחינת דינא דמסאבא שמשתלשל ויורד מהדינא‬
‫קדישא כנ״ל ‪.‬‬
‫)עפ״י תורה עד(‬ ‫י‬

‫ויצא הראשון אדמוני כולו כאדרת שער‬

‫)כראשית כה כה(‬

‫)רש״י(‬ ‫כטלית של צמר‪.‬‬

‫עיקר חיות של כל הבריאה הוא ע״י רוח‪ ,‬כי העולם נברא ע״י בחינת רוח‬
‫חיים כמ״ש )שהליס לג ‪ 0‬׳וברוח פיו כל צבאם׳‪ ,‬וגם חידוש העולם לעתיד יהיה‬
‫בבחינת הרוח כמ״ש ׳תשלח רוחך יבראון ותחדש פני אדמה׳‪ ,‬והוא נ״ב חיות‬
‫האדם כמ״ש)שם קד ל( ׳ויפח באפיו נשמת חיים׳ וכתיב)כראשית!«( ׳כל אשר נשמת‬
‫רוח חיים באפיו׳‪.‬‬
‫אך מאין מקבלים רוח החיים‪ :‬דע‪ ,‬שעיקר הרוח חיים מקבלים מהצדיק‬
‫והרב שבדור‪ ,‬כי עיקר רוח החיים הוא בהתורה כמ״ש )שס א כ( ׳ורוח אלקים‬
‫מרחפת על פני המים׳‪ ,‬ואין מים אלא תורה )נ״ק יז(‪ ,‬והצדיקים דבקים בתורה‪,‬‬
‫ע״ב עיקר רוח החיים הוא אצלם והם ממשיכים חיות לכל הבריאה‪ ,‬וזה שנקרא‬
‫הצדיק)כמלכי מ ית( ׳איש אשר רוח בו׳ ופירש רש״י ׳שיודע להלוך כנגד רוחו של‬
‫כל אחד ואחד׳‪ ,‬וכל מה שמקושר יותר לצדיק מקבל ממנו רוח החיים יותר‬
‫ויותר‪.‬‬
‫אך הרשעים החולקים על הצדיקים‪ ,‬אינם יכולים לקבל חיות מהם‪ ,‬וא״ב‬
‫מאין מקבלים הם את רוח החיים‪ :‬דע‪ ,‬שזה לעומת זה יש רב דקליפה כמ״ש‬
‫בעשו)שם לג מ( ׳יש לי רב׳‪ ,‬וממנו מקבלים הרשעים את הרוח שלהם‪ ,‬והיא בחינת‬
‫רוח הפזומאה ‪ -‬רוח סערה כמ״ש)שם מ יא( ׳הן עשו אחי איש שעיר׳‪ ,‬וע״ב הרוח‬
 ‫דבש‬ ‫תולדות‬ ‫נחלי‬
‫שלהם גדול ותקיף לפי שעה כמו רוח סערה שהוא גדול בשעתך אך שאין לו‬
‫קיום כלל ולבסוף כלה וגאבד ומסעד גופיה וגשמתיה )עיין תיקו״ז תיקו! יח(‪ .‬ולכן‬
‫גקראים ישראל בגלות ׳עגיה סוערה׳)ישעיה נד יא(‪ ,‬כי הם עכשיו תחת ממשלת‬
‫עשו איש שעיר‪ ,‬בחינת רוח סערה הג״ל‪.‬‬
‫וע״י מצות ציצית מכניעים אותו‪ ,‬כי על ידה זוכין לרוח החיים דקדושה‬
‫כמ״ש )יסזקאל לז ‪ (p‬׳כה אמר ד׳ אלקים מארבע רוחות בואי הרוח׳‪ ,‬שזהו בחינת‬
‫הציצית‪ ,‬כי ארבע כנפות הציצית הם כנגד ארבע רוחות העולם‪ ,‬ע״כ על ידי‬
‫הציצית שהיא בחינת רוח החיים דקדושה‪ ,‬מכניעין את הרוח סערה‪ .‬וע״כ‬
‫ציצית היא לשון שיער במ״ש )שם ‪ r‬ג( ׳ויקחני בציצית ראשי׳‪ ,‬שע״י שיער‬
‫הציצית נכנע ׳עשו אחי איש שעיר״‪ .‬וזהו שפרש״י על אדמוני כולו כאדרת‬
‫‪ -‬כטלית‪ ,‬שעשו הוא בחינת הרוח דסט״א בחינת טלית דסט״א‪ ,‬והכנעתו ע״י‬
‫)עפ״י תורה ח(‬ ‫מצות ציצית ‪ -‬טלית דקדושי׳•‬

‫)בראשית כה כס‬ ‫וידו אוחזת בעקב עשו‬

‫הקול קול יעקב )שם מ כט‬

‫דאה דיה בגי בדיח שדה )שם כס‬

‫דע שיש מזונא דנשמתא ומזונא דגופא)חיקרז חיקון נא(‪ .‬מזונא דנשמתא הוא‬
‫יראת שמים כמו שאמרו חז״ל)גרטת מג;( ׳איזהו דבר שהנשמה נהנית ממנו זה‬
‫הריח׳‪ ,‬וריח הוא בחינת יראת שמים כמ״ש )ישעיה יא ג( והריחו ביראת ד׳‪ ,‬וזה‬
‫בחינת עקב דקדושה כמ״ש)משלי ‪ n 0‬׳עקב ענוה יראת ד״‪ .‬ומזונא דנופא הוא‬
‫אבילה ושתיה שלא בקדושה‪ ,‬והם עומדין זה לעומת זה‪ ,‬כי ע״י המזונא דנופא‬
‫נתגבר בחינת העקב דסט״א כמ״ש )פהליס מא י( ׳אוכל לחמי הגדיל עלי עקב׳‪ ,‬כי‬
‫ע״י האכילה נתחזקין העקביין והרגלין במו שאמרו חבמינו זכרונם לברכה)שנח‬
‫קע( ׳דוק בככי ותשכח בננרי׳‪ ,‬ופירש״י ׳אכול הרבה ותמצא האכילה בפסיעותיך‬
‫שיחזק כוחך׳‪ ,‬ועי״ז נחלשת היראת שמים בחינת העקב דקדושה‪.‬‬
‫והתיקון לזה הוא ע״י קול התוכחה של הצדיק שמעורר את הנקודות‬
‫הטובות של היראת שמים שבשומעים ועי״ז מעורר ריח טוב בנשמותיהם‪ ,‬כי‬
‫בזה התוכחה הם מקבלים חיות ובה לחזור בתשובה ונתחזק מזונא דנשמתא‬
‫בחינת ריח כנ״ל‪ ,‬ונכנע מזונא דגופא ועקב דסט״א‪.‬‬
‫סא‬ ‫דבש‬ ‫תולדות‬ ‫נחלי‬
‫ויעקב אבינו זכה לזה הקול כמ״ש )שם מ «( הקו? קו? יעקב‪ ,‬וע״כ נאמר‬
‫אצלו ראה ריה כני כריה שדה‪ ,‬שזכה לבחינת הריח מזונא דנשמתא כנ״ל‪,‬‬
‫ובכה זה ידו אוחזת בעקב עשיו‪ ,‬שהכניע את העקב דספז״א‪.‬‬
‫)עפ״י תורה ח ח״ב(‬

‫)בראשית כה ל(‬ ‫הלעיטני נא‬

‫הוי זהיר שלא לאכול בהלעטה היינו במהירות כדרך נרנרן כי זהו בחינת‬
‫הלעיטני נא‪ ,‬רק להרגיל עצמו לאכול במתינות בישוב הדעת ובדרך ארץ‬
‫כדרך שאוכלין כשיושב אדם חשוב על השולחן כך יאכל תמיד אפילו כשאוכל‬
‫לבדו‪.‬‬
‫)עפ״י ח״מ סימן תקטר(‬

‫)בראשית כה לס‬ ‫ויבז עשו את הבכורה‬

‫הכי קרא שמו יעקב ויעקבני זה פעמיים‬
‫)שם מ לו(‬

‫ייעקבני‪ ,‬וחכמני‪) .‬תרגום אונקלוס(‬

‫איש הישראלי צריך תמיד להסתכל בהשכל של כל דבר‪ ,‬דהיינו לדעת‬

‫ולזכור שבכל דבר יש חכמה אלקית שהיא המחיה אותו כמ״ש)קהלי! ז יה ׳החכמה‬
‫תחיה בעליה׳‪ ,‬ושכל זה הוא התכלית והכוונה שעבודו נברא זה הדבר כדי‬
‫שיתקרבו על ידו להשי״ת‪ ,‬אלא שהחכמה והשכל הזה מוסתר ואדרבה‬
‫בחיצוניות נראה כאילו אין בדבר שום שכל‪ ,‬רק גשמיות ותאוות עוה״ז‪.‬‬

‫וזו היתה עבודתו של יעקב אבינו ע״ה שמאס בכל החכמות החיצוניות‬
‫ותאוות עולם הזה‪ ,‬וקישר את עצמו לאור הפנימי והשכל שבכל דבר‪ ,‬וע״כ זכה‬
‫לבכורה שהיא ראשית)ראה כראשית מט ג(‪ ,‬בחינת החכמה שהיא הספירה הראשונה‬
‫כמ״ש)תהליס קיא י( ׳ראשית חכמה‪ /‬סהר משפמיס קנא‪ .(:‬וזהו שנקרא יעקב לשון חכמה‬
‫כמו שתרגם אונקלוס‪ ,‬על שם שקישר עצמו למידת החכמה‪ .‬וזה לעומת זה עשו‬
‫ביזה את הבכורה‪ ,‬היינו את החכמה והשכל שבכל דבר בבחינת)משלי ית נ( ׳לא‬
‫יחפוץ כסיל בתבונה כי אם בהתגלות לבו׳‪ ,‬שהכסיל בחינת עשו אינו חפץ‬
 ‫דבש‬ ‫תולדות‬ ‫נחלי‬ ‫סב‬

‫להתבונן בשכל הפנימי של כל דבר‪ ,‬אלא בהיצוניות הנגלית ללבו שממנה כל‬
‫)עפ״י תורה ‪(K‬‬ ‫תאוות עויי״ז•‬

‫)בראשית כז‬ ‫שא נא כליך‬

‫)רשי׳י(‬ ‫חדד סכינך ושחוט יפה‪.‬‬
‫דע שעל הליף פזוב יכולין לראות בל הבלים של בית המקדש איזה פנים‬
‫יש להם‪ ,‬וזה מה שאמר יצחק לעשו שיבדוק הסכין וישחט יפה שא נא כליך‪,‬‬
‫שרימז לו שיכינו כהלכה באופן שיראו עליו את הכלים של בית המקדש‪ ,‬כי‬
‫איתא במדרש)נראשיה רנה פה( ׳כליך‪ ,‬זה בבל שנאמר)מיאל א ‪ (3‬ואת הבלים הביא‬
‫)עפ״י תורה רעח(‬ ‫בית אוצר אלהיו׳‪ ,‬היינו הכלים של בית‬

‫)בראשית כז כה(‬ ‫ויבא לו יין וישת‬

‫שורש הדין שהוא צמצום אור העליון היא בבינה סהר יקיא יס‪ ,‬והוא כדי‬
‫שנוכל לקבל את שפע האלוקי במידה ונבול‪ ,‬וע״כ ספירת הבינה היא ג״כ שורש‬
‫הברכה סהר שם רעא(‪ ,‬כי דייקא על ידו יכולים לקבל השפע‪ ,‬אך כשאינו קשור‬
‫בשורש היינו שנעלם ממנו שהבל מאיתו יתברך ושכל העוה״ז הנראה לעינים‬
‫הוא הסתרה והעלמה בעלמא‪ ,‬אזי נתהווה ממנו דין ממש ח״ו‪.‬‬
‫וזה בחינת יין כמאמרם ז״ל)יומא עו( ׳יין‪ ,‬זכה משמחו לא זכה משממר‪,‬‬
‫דהיינו כשמקבל הצמצום כראוי ויודע שהשי״ת מחיה ומהוה הכל‪ ,‬אזי זוכה‬
‫לצמצומים וכלים לקבל האור‪ ,‬וזהו ׳משמחו׳ דייקא בחינת )ההליס קד ‪ 0P‬׳ויין‬
‫ישמח לבב אנוש׳‪ ,‬כי השמחה היא בלב כמ״ש )מהליס ד ס( ׳נתת שמחה‬
‫בליבי׳‪ ,‬והלב הוא בחינת בינה כמ״ש )הקדמת הפיקו״!( בינה ליבא‪ ,‬נמצא‬
‫שהבינה הוא מקום השמחה‪ ,‬אך כשהוא ח״ו מעלים האור יותר ואינו מקשר‬
‫הבל להשי״ת‪ ,‬אזי נתהווה מהצמצום דין ממש בחינת ׳משממו׳ ח״ו )עיין פע״ס‬
‫שער הנרכות ס״ז(‪.‬‬

‫ומובא בעץ חיים)שער לש ד(‪ ,‬שעקב הוא בנמטריא שתי פעמים אלקים‪ ,‬והיא‬
‫מורה על מידת הדין)שם שער ו ח(‪ ,‬וע״כ החיצונים היינו הדינים נאחזים בעקביים‬
‫סג‬ ‫דבש‬ ‫ויצא‬ ‫נחלי‬
‫כמ״ש)משלי ה ה( דגליה יורדות מות‪ /‬ומהם בא כל הכבידות והקושי בעבודת ד׳‬
‫וכל שאר הצרות ר״ל‪ ,‬כי הם לוקחים לעצמם את הברכה שהוא בחינת הברכיים‪.‬‬
‫והפעולה להבריח אותם משם‪ ,‬הוא ע״י שימשיך לתוך הברכיים והרגלים‬
‫הארה משורש הדינים‪ ,‬כי בשורשם ‪ -‬בבינה הכל רחמים כי כל הדין הוא כדי‬
‫שנוכל לקבל השפע כנ״ל‪ ,‬ע״ב ע״י שממשיכים הארה משורשם‪ ,‬עי״ז החיצונים‬
‫הנאחזים ברגלים בורחים‪ ,‬ונמתקים הדינים ונשפע שפע וברכה לעולם‪.‬‬
‫וזה ההארה הוא ע״י ששותה יין המשמח שהוא יין דקדושה בנון קידוש‬
‫בשבת ויו״פז ובפורים ובו׳ שהוא בחינת שורש הברכה כנ״ל‪ ,‬כמ״ש אצל יעקב‬
‫כשראה שהוא בבחינת ברכיים היינו דין‪ ,‬כי שתי פעמים אלקים עם העשר‬
‫אותיות גימפזריא יעקב‪ ,‬היינו שעשו שהוא בחינת החיצונים רצה להמשיך את‬
‫הגבורות של יצחק)לקומי מורה מיי שרה( לדינים ממש ר״ל ולקחת את הברכה לעצמו‪,‬‬
‫ע״ב ויבא לו יין וישת‪ ,‬יעקב הביא ליצחק יין‪ ,‬ובזה המשיך לו הארה משורש‬
‫הגבורות‪ ,‬ועי״ז זכה לבכורה היינו לברכה‪ ,‬אתון דדין באתון דדין‪.‬‬
‫)עפ״י תורה מא(‬

‫פרשת ויצא‬

‫)בראשית כח יס‬ ‫וזה שער השמים‬

‫מבואר לעיל)נראשיח טו מ( עה״פ ׳במה אדע׳‪ ,‬שעיקר התפילה אינו אלא בא״י‪,‬‬
‫כי פנימיות התפילה הוא שמאמין שהשי״ת מחדש את עולמו בכל עת‪ ,‬ואפילו‬
‫שהטבע מחייב דבר מה השי״ת יכול לשנותו ולעשות בקשתו כמ״ש )שמות יז(‬
‫׳ויהי ידיו אמונה׳ ותרגומו ׳פרישן בצלו׳‪ ,‬ועיקר האמונה הוא בא״י כמ״ש)חהלים‬
‫לז ג( ׳שכון ארץ ורעה אמונה׳‪ ,‬וזה שנאמר וזה שער השמים‪ ,‬ששם בא״י עיקר‬
‫)עפ‪-‬י תייוז ז(‬ ‫י׳='יי׳■‬
 ‫דבש‬ ‫ויצא‬ ‫נחלי‬ ‫סד‬

‫ונתן לי לחם לאבול ובגד ללבוש‬

‫)בראשית כח ס‬

‫צריך לשמור מאוד את הבגדים שלא לבזות אותם שלא יבוא עליהם שום‬
‫כתם ורבב‪ ,‬וכל מי שהוא גדול יותר‪ ,‬צריך לשמור אותם יותר‪ ,‬כי מי שגדול‬
‫יותר מדקדקין עמו יותר‪ ,‬וע״ב תלמיד הכם שנמצא רבב על בגדיו הייב מיתה‬
‫)שנח קיג(‪.‬‬
‫כי הבגדים הם בחינת מידת המלכות כמו שרבי יוחנן קרא למאניה ‪-‬‬
‫בגדיו‪ ,‬מכבדותא )שנח קיג(‪ ,‬שזהו בחינת מלכות כמ״ש )חהלים נד ח( ׳מלך הכבוד‪,‬‬
‫כי מידת המלכות היא המדריגה התחתונה והחיצונה של הקדושה כידוע )עיין‬
‫זהר לן ל! פד‪ ,(:‬והיא בחינת לבוש לאורו יתברך‪ ,‬דהיינו שהשי״ת הלביש ׳אורו האין‬
‫פוך׳ בכמה לבושים כדי שנוכל להשיג אותו ותתגלה מלכותו בעולם כמ״ש)חהלים‬
‫צג א( ׳ד׳ מלך נאות לבש׳‪) ,‬שער מאמר רשג״י‪ ,‬יחי(‪ ,‬נמצא שהמבזה את בגדיו שהם‬
‫מרמזים למידת המלכות‪ ,‬גורם כביכול פגם בשכינה הקדושה שהיא מידת‬
‫המלכות כידוע‪ ,‬ומובא בזהר )פנחס רמד‪ (.‬שכשפונמין ח״ו בשכינה‪ ,‬אזי הפרנסה‬
‫היא בטורח ובכבדות‪.‬‬
‫וזה שביקש יעקב ונתן ?י ?חם ?אכו? ובגד ??כוש‪ ,‬כי זה תלוי בזה‪,‬‬
‫חןךן_‬ ‫היינו פרנסה בנקל תלויה בבחינת תיקון הבגדים‪.‬‬

‫)בראשית כט א(‬ ‫וישא יעקב את רגליו‬

‫)בראשית רבה ע(‬ ‫ליבו נשא את רגליו‪.‬‬
‫חכמינו זכרונם לברכה )הוטה דס אמרו ׳כל אדם שיש בו נסות רוח‪ ,‬כאילו‬
‫עובד עבודת כוכבים דכתיב הבא)משלי מז ה( ׳תועבת ד׳ כל גבה לב׳‪ ,‬וכתיב התם‬
‫אצל ע״ז )דנדס ז מ( ׳ולא תביא תועבה אל ביתך׳‪ .‬ולבטל הגאוה‪ ,‬הוא ע״י‬
‫התקרבות לצדיק‪ ,‬כמובא בתיקו״ז)חיקו! נא‪ ,‬מח‪ (.‬׳בתרועה דאיהו רוחא איתעביר‬
‫אל אחר‪ ,‬רוחא היינו הצדיק כמ״ש )נמדנר נז יח( ׳איש אשר רוח בו׳‪ ,‬שע״י‬
‫שמתקרבים לצדיק האמת‪ ,‬ורוחו הקדושה של הצדיק נושבת בו‪ ,‬עי״ז נתבטל‬
‫הרוח גבוהה ‪ -‬אחיזת הגאוה ממנו‪.‬‬
‫ומובא שם )חיקו! נא נאס ׳והאי רוחא נשיב בשית פרקין דדרועא ובשית‬
‫פרקין דשוקין׳‪ ,‬והענין הוא שמקום הרוח הוא בלב‪ ,‬וכדי לבטל את הע״ז‬
‫סה‬ ‫דבש‬ ‫ויצא‬ ‫נחלי‬
‫והגאוה צריך שהרוח תנשב בידין וברנלין‪ ,‬כי הנאוה והעבודה זרה נאחזים‬
‫ברגלין כמ״ש )פהליס לו יה‪ :‬׳אל תבואני רנל נאוה‪ /‬וכן ׳ורחצו רגליכם׳)גראשית יח‬
‫‪ 0‬זה עבודת אלילים )עיין נ״מ סו;(‪ ,‬ואז ע״י שמבערים משם את הרוח הגבוהה‬
‫נתגלה הארת הידין והרגלין שזה האמונה כמ״ש אצל הרגלין)חהליס נו י‪ (3‬׳רגלי‬
‫עמדה במישור׳‪ ,‬שזה מורה על אמונה‪ ,‬כי המינות היא בחינת ׳נפזיו רגלי׳‬
‫כמאמר אפך )שם » נ( על שהשיאו לבו למינות כמבואר שם‪ ,‬וכן כתיב אצל‬
‫הידין)שמוח יז יג( ׳ויהי ידיו אמונה׳‪.‬‬
‫ועי״ז באין לריקודין והמחאת כף‪ .‬כי הריקודין והמחאת כף‪ ,‬נמשכין‬
‫מהרוח שבלב‪ ,‬כנראה בחוש שע״י שמחת הלב מרקדים ומכים כף אל‬
‫כף‪ ,‬והיינו הרוח הנ״ל שמנשב בידין ורגלין ומאיר בהם את האמונה‬
‫הקדושה‪.‬‬
‫וזהו בחינת ליבו ‪ -‬הרוח שבלב‪ ,‬נשא את רגליו‪ ,‬שע״י הרוח שבלב‬
‫מעלים ומנשאים את הרגלין מהפט״א ונתבטל הגאוה והעבודה זרה הנאחזין‬
‫בהם‪.‬‬
‫)עפ״י תורה י(‬

‫וישק יעקב לרחל וישא את קולו ויבך‪,‬‬

‫ויגר יעקב לרחל בי אחי אביה הוא וכי‬
‫בן רבקה הוא ותרץ ותגר לאביה ובו׳‬
‫)בראשית כט יא(‬

‫ויבך‪ ,‬שצפה ברוח הקודש שאינה נכנסת‬

‫)רש״י(‬ ‫עמו לקבורה‪.‬‬
‫מה שאנו רואים שעפ״י רוב הלומדים חולקים על הצדיקים ודוברים עליהם‬
‫בנאוה ובוז‪ ,‬כי זה ידוע שאינם נקראים תלמידי חכמים אלא ע״י התורה שבע״פ‪,‬‬
‫כי זה שיודע ללמוד חומש אינו נקרא ת״ח‪ .‬ויש בחינת יעקב ובחינת לבן‪ ,‬יעקב‬
‫הוא הצדיק המחדש חידושין דאורייתא ולומד תורה לשמה וטובו גנוז ושמור‬
‫לעתיד כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה)עירוני!«;( ׳למחר לקבל שכרם׳‪ ,‬ועל‬
‫שם זה ששכרו לבסוף נקרא יעקב‪ ,‬לשון עקב וסוף‪ .‬ולבן הוא תלמיד חכם שאינו‬
‫הנון וכל תורתו הוא להתיהר ולקנטר‪ ,‬ותלמיד חכם כזה נבילה טובה הימנו‬
‫)יקרא רנה א עיי! מחנוח כהונה(‪ ,‬והוא נקרא בשם לבן על שם הערמומיות שנכנס בו כמו‬
 ‫דבש‬ ‫ויצא‬ ‫נחלי‬ ‫סו‬

‫שאמרו חכמינו ז״ל)הוטה נא‪ (:‬עה״פ )משלי ‪ r‬יג( ׳אני חכמה שכנתי ערמה‪ /‬כיון‬
‫שנכנסה חכמה באדם נכנסה עמו ערמומיות‪ ,‬ואז מהתורה שבע״פ נעשה לו‬
‫׳פה׳ לדבר על הצדיקים‪.‬‬
‫וכשהצדיק לומד תורה הוא בחינת נשיקין ‪ -‬התדבקות רוחא ברוחא‪ ,‬היינו‬
‫שרוחו ודיבורו של הצדיק מתדבקת ברוח הקודש של התורה שבע״פ שהיא‬
‫בחינת השכינה הקדושה כמ״ש )הקדמת פיקיז( ׳מלכות פה‪ /‬ותורה שבע״ס קרינן‬
‫לה‪ .‬וכן אצל כל אדם כשלומד ומכנים לתוך פיו איזה דין ופסק שחידש אחד מן‬
‫הצדיקים‪ ,‬אזי הוא מדבק רוחו ודיבורו בדין ובפסק הזה‪ ,‬ועי״ז הוא מתדבק נם‬
‫ברוחו של הצדיק שחידש אותו שהיא מדובקת ומחוברת בתורה שאמר כנ״ל‪,‬‬
‫ובמו שאמרו חז״ל מהי לן לן צג‪ (.‬שבשאדם לומד תורה אזי הצדיק שבגן עדן‬
‫שחידש זה הדין ׳ציית לקליה׳ כמ״ש )שיר השירים פ יג( ׳היושבת בגנים חברים‬
‫מקשיבים לקולך׳‪ ,‬ואז נעשה כאילו גם התנא חוזר ולומד את הדין הזה עכשיו‬
‫בבחינת )ינמות צס ׳בל ת״ח שאומרים הלבה מפיו בעוה״ז שפתותיו דובבות‬
‫בקבר׳‪.‬‬
‫וזה דוקא כשאדם בשר לומד תורת הצדיק בקדושה ובפזהרה שאזי דומה‬
‫כאילו התנא נושק אותו והוא נושק להתנא שזה תענוג גדול להתנא‪ ,‬אבל‬
‫כשת״ח שאינו הגון לומד גמרא או פסק דין עליו כתוב )משלי מ ו( ׳נעתרות‬
‫נשיקות שונא׳‪ ,‬כי הצדיק אינו יכול לסבול את רוחו כי מי יכול לסבול לנשק‬
‫את עצמו עם נבילה‪ ,‬כל שכן שנבילה טובה הימנו כנ״ל‪ ,‬ואזי כשהלמדן מכנים‬
‫את התורה שלומד בעל כרחה כביכול לתוך פיו ודיבורו‪ ,‬אזי הוא בחינת גלות‬
‫השכינה היינו התורה שבע״פ כנ״ל‪.‬‬
‫וזה וישק יעקב לרחל ויכך‪ ,‬ופרש״י שצפה ברוח הקודש שאינה נכנסת‬
‫עמו לקבורה‪ .‬פירוש רחל היא בחינת השכינה בחינת התורה שבע״פ שהיא‬
‫כ׳רחל לפני גוזזיה׳‪ ,‬שהבל נוזזין ופוסקין ממנה הלבות )פיקו״ז פיקק נא(‪ ,‬ויעקב‬
‫הצדיק שלומד לשמה וחידש את התורה הזאת‪ ,‬דיבק את רוחו ברוח הקודש‬
‫שבה שזה בחינת נשיקין כנ״ל‪ .‬ויכך‪ ,‬שצפח כרוח חקודש שלו שהוציא מפיו‬
‫והבנים לתוך התורה שבע״פ‪ ,‬וראה שבגלות הזה עפ״י רוב הלומדים אינם‬
‫הגונים‪ ,‬נמצא שע״י לימודם לא תיבנם רוח הקודש שלו עמו לקכורח‪ ,‬וע״כ לא‬
‫יהיו ׳שפתותיו דובבות בקבר׳ ע״י בחינת הנשיקין כנ״ל‪ ,‬כי הצדיק אינו רוצה‬
‫בנשיקתם של אלו הלומדים‪ ,‬ופעמים שהלמדן עצמו אינו רוצה בנשיקין עם‬
‫סז‬ ‫דבש‬ ‫ויצא‬ ‫נחלי‬
‫הצדיק‪ ,‬שאומר ההידוש בשם עצמו ולא בשם הצדיק‪ ,‬ועל זה ויכך‪ ,‬על גלותה‬
‫של התורה שבע״פ‪.‬‬
‫ואם יקשה לך‪ ,‬הלא תיכף כשלומד הלמדן ההידוש של הצדיק היה לו‬
‫לחזור בתשובה‪ ,‬ואיך מניח התורה שבע״פ את הלמדן לילך ברשעתו‪ :‬התשובה‬
‫על זה ויגד יעקב לרהל כי אהי אביה הוא וכי בן רבקה הוא‪ ,‬שבשעה‬
‫שהגיד הצדיק את התורה שבע״פ‪ ,‬הניד אותה בבחינת)הושע יד י( 'צדיקים ילכו‬
‫בם ופשעים יבשלו בם'‪ ,‬וזה כי אחי אכיה הוא‪ ,‬ברמאות )נמו שפירש יש״י( בבחינת‬
‫'ופשעים יבשלו בם׳‪ ,‬וכי כן רכקה הוא‪ ,‬הכשרה‪ ,‬בחינת ׳צדיקים ילכו בם׳‪ ,‬ולא עוד‬
‫אלא זאת הבחינה של'ופשעים יבשלו בם'‪ ,‬בא להם בנקל יותר‪ ,‬כי הקדושה צריכה‬
‫סיוע מלעילא כמו שאמרו)מנשות ‪ m‬׳הבא לטהר מסייעין לו׳‪ ,‬ופירש רש״י ׳אלמא‬
‫בעי סיוע׳‪ ,‬אבל הערמומיות ׳פותחין לו׳‪ ,‬יש לו פתחים הרבה ובא להם בנקל‪.‬‬
‫וזהו ותרץ‪ ,‬כאדם שרץ במהירות ובנקל‪ ,‬ותגד ?אכיה ‪ -‬ללבן‪ ,‬היינו שהתורה‬
‫בחינת רחל מגדת להלמדן ערמומיות בנקל ובמהירות כנ״ל‪.‬‬
‫ואם יקשה לך‪ ,‬אם הצדיק המחדש החידושין דאורייתא היה צדיק גמור‪,‬‬
‫איך בא זה הדבר שאומר תורה שיכולה לסבול שתי משמעויות‪ :‬דע שהוא היה‬
‫צדיק גמור ותורתו זכה מבלי פסולת‪ ,‬ומה שנראה בה משמעות ערמומיות‪ ,‬זה‬
‫כי כל העולם מקבלים פרנסתם משמאלה של התורה כמ״ש )משלי טס ׳בשמאלה‬
‫עושר וכבוד׳‪ ,‬ע״ב בשביל להמשיך פרנסה לישראל גם בגלות הזה שהסט״א‬
‫רוצה ליטול את כל השפע‪ ,‬בשביל זה היה צריך הצדיק ליפול בשעת אמירת‬
‫תורתו לאיזה שגיאה דקה כחוט השערה לבחינת ׳שמאל׳ כדי להמשיך משם‬
‫שפע ופרנסה לישראל‪ ,‬אבל מצידו אין נפתל ועיקש ותורתו זכה מבלי פסולת‪,‬‬
‫אבל ת״ח שאינו הנון‪ ,‬אינו רואה כל זה וחושב שגם התנא לא אמר תורתו אלא‬
‫בערמומיות‪.‬‬
‫וזהו ויחי כשמוע לכן את שמע יעקכ כן אחותו‪ ,‬היינו אם הלמדן היה‬
‫זוכה היה שומע את שמע יעקכ‪ ,‬שהצדיק בחינת יעקכ‪ ,‬הוא כן אחותו ‪-‬‬
‫בנה של צדקת‪ ,‬שלמד ואמר זאת התורה בכשרות לשמה‪ ,‬ושהוא ציית לקליה‬
‫כנ״ל‪ ,‬ושע״י לימודו וירץ לקראתו ויחכק וינשק לו‪ ,‬שרוח הצדיק מתדבק‬
‫ברוחו בבחינת נשיקין‪ ,‬ויכיאחו אל כיתו ‪ -‬שהוא מביא את רוח הצדיק לתוך‬
‫התורה שלומד עכשיו ששם כיתו בבחינת ׳שפתותיו דובבות בקבר׳ כנ״ל‪,‬‬
‫ויספר ללכן לשון ספיר ואור‪ ,‬שרוחו של הצדיק מאיר ומבאר להלמדן את‬
 ‫דבש‬ ‫ויצא‬ ‫נחלי‬ ‫סח‬

‫הדברים האלה‪ ,‬פירש רש״י ׳שלא בא אלא מתוך אונם אחיו שנטל ממנו ממונו‪/‬‬
‫היינו שלא בא לבחינה הזאת שיסבול תורתו משמעות ערמומיות‪ ,‬אלא ׳מתוך‬
‫אונם אחיו שנטל ממונו׳ היינו הסט״א שנוטלת את השפע כנ״ל‪ .‬כשידע הלמדן‬
‫כל זה‪ ,‬יאמר אך עצמי וכשרי אתה‪ ,‬היינו שיתקשר עם הצדיק בהתקשרות‬
‫גדול‪ ,‬וישב עמו חודש ימים‪ ,‬שיתיישב בדבר עם רוח הצדיק איך לחזור‬
‫בתשובה ?חדש ימיו שעברו בחושך בבחינת )חהליס קג ה ׳תתחדש כנשר‬
‫נעורייכי׳‪ ,‬אבל כשאינו זוכה‪ ,‬אינו רואה כל אלה ואינו שומע שמע יעקכ כן‬
‫אחותו‪ ,‬ויאמר ?ו אחי אתה‪ ,‬שלבן חושב שהצדיק הוא אחיו ברמאות‪ ,‬שגם‬
‫הוא לא אמר תורתו אלא בערמומיות‪ ,‬ואינו רוצה לחזור בתשובה בבחינת ׳לא‬
‫זכה נעשית לו סם המות׳ ח״ו‪ ,‬ודובר עליו עתק בנאוה ובוז‪.‬‬
‫ע״ב מי שרוצה לעסוק בתורה באמת להתדבק בקונו‪ ,‬צריך לבקש‬
‫ולהתפלל שלימודו יהיה לשמה לעשות נחת רוח להשי״ת ולא לשם כבוד וגאות‪,‬‬
‫ועי״ז יזכה להתדבק ברוח הצדיק שחידש את התורה שלומד ויאיר לו איך‬
‫לחזור בתשובה‪.‬‬
‫)עפ״י תורה יב(‬

‫והגה בבוקר והגה היא לאה‬

‫)בראשית כט כרס‬

‫מי שרוצה להתקרב אל קדושת ישראל באמת‪ ,‬בהכרח שיעבור עליו צער‬
‫ויסורים ומרירות גדול מאוד בלי שיעור‪ ,‬היינו שיעבור עליו הרבה מניעות‬
‫והסתרת פנים בעבודת השם‪ ,‬וכל מה שיצפה לצאת מרע לטוב‪ ,‬יתגבר הרע‬
‫בכל פעם יותר ויותר עד אשר הבעל דבר יסיתו לומר אבד נצחו ח״ו‪ ,‬ודייקא‬
‫ע״י שיעמוד בנסיון ויתגבר לא להסתכל על מה שעובר עליו רק יעשה את שלו‬
‫בעבודתו יתברך‪ ,‬עי״ז השי״ת ירחם עליו ויזכה להתקרב אליו יתברך כראוי‪.‬‬
‫וזה סוד הענין מה שהוצרך יעקב אבינו ע״ה לישא את לאה קודם שנשא‬
‫את רחל‪ .‬כי השכינה הקדושה שהיא התגלות כבודו יתברך בעולם מכונה‬
‫פעמים בשם רחל ופעמים בשם ?אח )לקוטי הורה פ׳ ויצא וין שופטיה‪ ,‬היינו ההנהגה‬
‫של הארת פנים שרואים את טובו וחסדו יתברך נקראת בשם רחל‪ ,‬וההנהגה‬
‫של דין שכביכול השי״ת פונה עורך ואינו מאיר פנים לעולם נקראת בשם לאח‪.‬‬
‫וע״ב בשביל לבוא לבחינת רחל כלומר בשביל לזכות לבחינה של גילוי והארת‬
‫סט‬ ‫דבש‬ ‫ויצא‬ ‫נחלי‬
‫פניו יתברך‪ ,‬הוצרך יעקב לישא קודם את לאה היינו לעבור בבחינת הסתרת‬
‫פנים‪ ,‬ודייקא ע״י שהתחזק אז‪ ,‬זכה לגלוי והארת פניו יתברך‪.‬‬
‫וזהו מה שפירש״י)שוסמיס א כל( ׳שדרך לוז נכנסים לבית אל׳‪ ,‬כי ׳לוז׳ מרמז‬
‫לעצם לוז שבעורף האדם )לקיח שה‪ ,‬שהיא נשארת קיימת נם בעת שכל הנוף‬
‫כלה ונרקב בקבר וממנה יתחדש בנין הגוף בתחיית המתים )ויקרא תה יש א(‪ .‬וזה‬
‫בחינת ההתחזקות הנ״ל בעת ההסתרה‪ ,‬היינו אף שעוברים כמה וכמה ימים‬
‫ושנים שהוא מתייגע ביגיעות גדולות בעבודת השם וצועק בכל פעם ומתחנן‬
‫ומתנפל לפניו יתברך שיקרבהו אליו‪ ,‬והוא רואה שעדיין הוא רחוק מאוד מאוד‬
‫ולא התחיל כלל להיכנס לשערי הקדושה ונדמה לו כאילו אין השי״ת מסתכל‬
‫עליו כלל ואין רוצה כלל בעבודתו‪ ,‬שזה בחינת מיתה ורקבון הנוף הנ״ל‪ ,‬ודייקא‬
‫ע״י שאינו נופל בדעתו אלא אדרבא הוא מתחזק לעשות כל מה שבכוחו‬
‫בעבודת ד׳ ולא מתייאש מלהתקרב אליו שזה בחינת העצם לוז שנשארת‬
‫קיימת לעד‪ ,‬עי״ז יזכה ליכנס לבטח ל׳בית ‪ -‬אל׳‪ ,‬לתוך שערי הקדושה‪.‬‬
‫וזהו והנה כבוקר והנה היא ?אה‪ ,‬בוקר מרמז על תחיית המתים כמ״ש‬
‫)רות ג יג( ׳שכבי עד הבוקר׳‪ ,‬׳שכבי׳ בחינת מיתה‪ ,‬׳עד הבוקר׳ בחינת התחיה‪,‬‬
‫איך נזכה לזה‪ :‬ע״י ?אה בחינת עורף‪ ,‬היינו שנתחזק בעת ההסתרה בחינת עצם‬
‫)עפ״י תורה מח ופה ח״ב(‬

‫)בראשית כט לח‬ ‫הפעם ילוה אישי אלי‬

‫עיקר הניגון והכלי שיר הביא לוי לעולם כמובא בזהר )שמוח יט‪ (.‬שעיקר‬
‫הניגון הוא מסטרא דלואי‪ ,‬וע״י ניגון יש התחברות כמו שרואים בחוש שאפילו‬
‫האדם הרחוק מאוד ומונח בדיוטא התחתונה‪ ,‬עפ״י רוב ע״י ניגון יתעורר‬
‫להשי״ת ויזכיר את עצמו היכן הוא בעולם‪ .‬וזהו מה שאמרה לאה הפעם י?וה‬
‫אישי א?י‪ ,‬שעתה שנולד לוי‪ ,‬י?וה אישי א?י‪ ,‬יהיה בודאי התחברות ולויה‪.‬‬
‫)עפ״י תורה רלז(‬

‫)בראשית ל ‪6‬‬ ‫ויברך ד׳ אותך לרגלי‬

‫כשאדם עושה איזה מצוה‪ ,‬יש כה במצוה לילך ולעורר כל העולמות‬
‫לעבודת השי״ת‪ ,‬כי ע״י המצוה נתקנת בחינת המדריגות התחתונות של‬
 ‫דבש‬ ‫ויצא‬ ‫נחלי‬
‫הקדושה‪ ,‬ואזי היא הולכת ונכללת בעולם שלמעלה ממנו‪ ,‬וזה העולם נכלל‬
‫בעולם שמעליו‪ ,‬עד שכולם הוזרים ונכללין באין סוף ברוך הוא ששם שורש‬
‫הברכה‪ .‬וזהו שאמר יעקב ללבן ויברך ד׳ אותך לרגלי‪ ,‬שבשביל רגלי‪ ,‬היינו‬
‫ההליכה של המצוות עשיתי‪ ,‬נמשך לך ברכה‪.‬‬
‫)עפ״י תורה כד(‬

‫כי כל העושר אשר הציל אלקים מאבינו‬

‫)בראשית לא טז(‬ ‫לנו הוא ולבנינו‬
‫איתא בזהר ) ®י ע נג‪ (.‬שעיקר הממון של האדם בא לו ע״י בת זוגו‪ ,‬וע״כ‬
‫אמרו רבותינו זכרונם לברכה )נ״מ נמ‪ (.‬׳אוקירו לנשייכו כי היכי דתתעתרו‪ ,‬וכל‬
‫אדם כאשר הוא בא לעולם הוא בא עם בת זוגו המיותרת לו ועם סכום ממון‬
‫הקצוב לו וכמה בנים שיהיו לו בזה העולם‪ ,‬והם בדוגמת אילן וענפים ופירות‬
‫היינו שאור נפשה הוא בתינת עיקר האילן שממנו יוצאים ומתפשטים ענפים‬
‫היינו התנוצצות והתפשטות אורה שהם בתינת הממון‪ ,‬ועל הענפים אלו גדלים‬
‫פרות היינו הבנים‪ ,‬וזה מה שכתוב)אפחר ה יא( ׳ויספר להם המן את כבוד עשרו‬
‫ורוב בניו׳‪ ,‬כי זה תלוי בזה‪.‬‬

‫וזה מה שאמרו רתל ולאה כי כל העשר אשר הציל אלקים מאבינו לגו‬
‫הוא ולבנינו‪ ,‬לנו הוא בזכותינו ‪ -‬מאורות נפשינו‪ ,‬ולבנינו ‪ -‬עבור בנינו‪,‬‬
‫שהעשירות הוא הענף שעל זה גדל הפרי ‪ -‬הבנים‪.‬‬
‫)עפ״י תורה סט(‬
‫עא‬ ‫דבש‬ ‫וישלח‬ ‫נחלי‬
‫פרשת וישלח ־‪8‬״‬
‫חרח ל‪ 1‬השמש ובר<וזת לב לס‬
‫לרפאותו מצלעתו‪) .‬רש״י(‬ ‫לו לצרכו‬
‫הנה ידוע כי בימי החול הוא שליטת החיצונים ובשבת קודש אץ להם‬
‫שליטה כלל כמו שכתוב בזהר הקדוש)שמוח קלה מ‪ (.‬׳כד אתקדש יומא כדין יתפרדו‬
‫כל פועלי און׳‪ ,‬ועיקר השליטה שלהם הוא בבחינת רגלין כידוע‪ ,‬היינו שאין‬
‫מניחין לאדם לילך בדרכי השי״ת וכמו שאיתא בגמרא)נרטח ‪ 0‬׳הני ברכי דרבנן‬
‫דשלהי)נרנייס עייפים‪ ,‬יש״י(‪ ,‬מנייהו׳ הוא מהמזיקים‪ ,‬ובשבת קודש חוזרים להם כה‬
‫ההליכה כמ״ש)ישעיה נח יג( ׳אם תשיב משבת רגלך׳‪ ,‬שבשבת קודש יכולין לילך‬
‫בדרכי השי״ת‪.‬‬
‫אך למשל תינוק כשמתחיל ללכת הוא צריך עדיין סעד לתמכו‪ ,‬וגם אז אינו‬
‫יכול ללכת במרוצה רק בפסיעות קטנות וצריכין לחזק אותו‪ ,‬כך כשאדם מתחיל‬
‫בשבת לילך בדרכי השי״ת הוא צריך עוד סעד לתמכו‪ ,‬והסעד הזה הוא השבת‬
‫עצמה‪ ,‬כי שבת הוא בחינת אמת כמאמרם)ירושלמי למאי פ״ל( שאפילו עם הארץ ירא‬
‫לשקר בשבת‪ ,‬ואמת הוא בחינת רגל שלישי כמאמרם)שנח קל( ׳קושטא קאי׳‪ ,‬אך‬
‫עדיין צריכין לברך את השלש רגלים האלו וליתן בהם כה כדי שיוכלו לילך היטב‪,‬‬
‫והוא ע״י צדקה כמו שנאמר)חהליס פה יל( ׳צדק לפניו יהלך׳‪ ,‬היינו שהצדקה עושה‬
‫לו הליכה‪ ,‬וזה שנאמר אצל יעקב ויזרח לו השמש‪ ,‬ופירש רש״י לו לצרכו לרפאותו‬
‫מצלעתו‪ ,‬כי שמש זה בחינת צדקה כמ״ש )מלאני ג נ( ׳שמש צדקה׳‪ ,‬היינו שע״י‬
‫השמש ‪ -‬הצדקה נתרפאין הרגלין ויכול לילך בדרכי השי״ת‪.‬‬
‫והעיקר ע״י צדקה שעושה בשבת היינו שנותן לאדם לצורך שבת או‬
‫שמאכסן עני על שולחנו‪ ,‬כי צדקה שעושין בימי החול הוא כנגד השמש שבזמן‬
‫הזה‪ ,‬וצדקה של שבת שהוא מעין עולם הבא)נרטח ״‪ 0‬היא כנגד שמש העתידה‬
‫להתחדש לעתיד לבוא שהוא שלימות אור השמש כאור שבעת הימים )ישעיה ל‬
‫ט(‪ ,‬ועליה נאמר ׳שמש צדקה ומרפא׳‪ ,‬שמחזקת את הרגלין כנ״ל‪.‬‬
‫וזה פירוש ׳פוסעים בו פסיעה קטנה סועדים בו לברך שלש פעמים׳‪,‬‬
‫שבשבת אפשר לילך בדרכי השי״ת אבל עדיין פוסעים ׳פסיעה קטנה׳‪ ,‬וע״ב‬
‫׳סועדים בו׳‪ ,‬היינו ע״י בחינת שבת שהוא בחינת אמת כנ״ל עושים סעד ורגל‬
‫שלישי‪ .‬׳לברך שלש פעמים׳ היינו השלש רגלים הנ״ל‪ ,‬וליתן בהם כה שיוכלו‬
 ‫דבש‬ ‫וישלח‬ ‫נחלי‬ ‫עב‬

‫לילך כראוי‪ ,‬הוא ע״י ׳צדקתם תצהיר כאור שבעת הימים‪ /‬הצדקה שנותן‬
‫בשבת שהיא בהינת שמש העתידה להתהדש כאור שבעת הימים‪.‬‬
‫)עפ״י תורה פו(‬

‫)בראשית לב לט‬ ‫ויזרח לו השמש‬

‫הכה של הרשעים להרע לאנשים כשרים הוא בזכות הצדקות שלהם‪,‬‬
‫ולבטל הזכות הזו הוא ע״י שמקיימים את המצוות בשלימות ובאמת בין‬
‫כשעושים אותם לפני השי״ת לבדו ובין כשעושים אותם בפני בני אדם‪.‬‬
‫כי צדקה היא בהינת אמת‪ ,‬כי אמת הוא אהד‪ ,‬היינו כשאומרים על איזה‬
‫דבר האמת‪ ,‬א״א לומר כי אם מה שהוא‪ ,‬אבל שקר אפשר לומר דברים רבים‪,‬‬
‫כגון על כלי כסף א״א לומר האמת רק שהוא כלי כסף‪ ,‬אבל אם ירצה לומר‬
‫שקר‪ ,‬יכול לומר שהוא כלי זהב או נהושת או שאר שמות‪ ,‬נמצא שאמת הוא‬
‫אהד‪ ,‬וע״כ קודשא כריך הוא ואורייתא וישראל כולא הד סהר אחי עג(‪ ,‬כי השי״ת‬
‫אמת ותורתו אמת וישראל אמת‪ ,‬וכיון שכולם אמת הכל אהד כי באמת אין‬
‫שום שינוי‪ ,‬וכל השינוים בהשפעת השי״ת‪ ,‬הם רק אצל המקבלים שכל אהד‬
‫מקבל לפי הכלים שלו‪ ,‬וכמשל השמש שיש לה רק כה אהד לבד‪ ,‬ונשפע ממנה‬
‫כמה שנויים להתיך לייבש לקרר ולהמם וכו׳‪ ,‬וזה רק מהמת המקבלים‪ ,‬כגון‬
‫כשהשמש באה על שעוה והיא מתכת אותו‪ ,‬זה מהמת שהשעוה אינו קשה‬
‫באמת‪ ,‬וע״כ נתהווה אצלה הכה להתיך‪ ,‬וכן בשאר הכוהות‪.‬‬

‫וזאת הכהינה יש אצל צדקה כמ״ש )מלאני ג נ( ׳וזרתה לכם יראי שמי שמש‬
‫צדקה׳‪ ,‬שהנותן את הצדקה יש לו כת אהד של השפעת הצדקה‪ ,‬ובכל זאת‬
‫באים על ידה כמה שינויים כמו שאמרו תז״ל )נ ר ט ח וס ׳כיון שנצרך אדם לבריות‬
‫פניו משתנין לכמה נוונין׳‪ ,‬יש שנשתנה פניו מהמת נדלות שיש לו כי אין ראוי‬
‫לו לפי כבודו שיצטרך לבריות‪ ,‬ויש שנשתנה פניו מהמת שמתה ששמת על‬
‫שנותנים לו‪ ,‬וכן הרבה שינויים כל אהד לפי ענינו‪ ,‬נמצא שצדקה הוא בתינת‬
‫אמת שהוא אהד‪ .‬ומתמת שהרשעים רתוקים מאמת‪ ,‬ע״כ הצדקה רתוקה מהם‬
‫בבתינת )ישעיה נט יד( ׳וצדקה מרתוק תעמוד כי כשלה ברתוב אמת׳‪ ,‬ואיש אמת‬
‫שעושה המצוות בכל הדקדוקים בינו לבין קונו כמו שעושה בפני בני אדם‪,‬‬
‫הוא ממשיך לעצמו את כת הצדקות‪ ,‬ועי״ז ניצולים מהרשעים‪.‬‬
‫עג‬ ‫דבש‬ ‫וישלח‬ ‫נחלי‬

‫וזהו שנאמר אצל יעקב אבינו ויזרח לו השמש‪ ,‬כי יעקב הוא בחינת אמת‬
‫כמ״ש)מינה ז נ( תתן אמת ליעקב‪ ,‬ע״ב היה לו הכה למשוך אצלו את הזכות של‬
‫הצדקות‪ ,‬שזהו ׳ויזרח לו השמש׳ היינו בחינת הצדקה‪ ,‬לו דייקא‪.‬‬
‫)עפ״י תורה רנא(‬

‫הילדים אשר חגן אלקים את עבדך‬

‫) ב ר א שי ת לג דס‬

‫)שם יא(‬ ‫כי חנני אלהים‬

‫בשאר שבטים שמענו חנינה ׳הילדים‬
‫אשר חנן אלקים את עבדך‪ /‬ובנימין‬
‫עדיין לא נולד לכן ברכו יוסף בחנינה‪.‬‬
‫)רש״י בראשית מג כט עה״פ ׳אלקים יחנן בני; נמצא‬
‫שבשעה שיעקב אבינו אמר ׳הילרים אשר חנן‪ /‬אזי‬
‫הוא ברכם בחן(‪.‬‬

‫דע כי ע״י התורה שעוסקים בכה ובעמל נתקבלים כל התפילות והבקשות‬

‫והחן והחשיבות של ישראל נתעלה ונתרומם בפני כל מי שצריכין‪ .‬כי בכל דבר‬
‫יש שכל וחכמה אלוקית המחיה אותו כמ״ש )קהלה ז ינ( ׳החכמה תחיה׳‪ ,‬והוא‬
‫בחינת אות חי״ת לשון חיות )עיי! זהר »‪ pr‬רמה‪ ,(:‬ואיש הישראלי צריך תמיד‬
‫להסתכל ולקשר עצמו אל החכמה והשכל הזה כדי שיאיר לו איך להתקרב‬
‫להשי״ת ע״י אותו הדבר‪ ,‬כי השכל הוא אור גדול ומאיר לו בכל דרכיו כמו‬
‫השמש כמ״ש)קהלה ס א( ׳חכמת אדם תאיר פניו׳‪.‬‬

‫אך מחמת שאור השכל גדול מאוד כי הוא כביכול אור השי״ת בעצמו‪,‬‬
‫ע״כ א״א להשיג ולזכות אליו כי אם ע״י בחינת נו״ן שהוא בחינת מלכות כמ״ש‬
‫)יזהליס עג יז( ׳לפני שמש ינון שמו׳ ופירש רש״י ׳לשון מלכות׳‪ ,‬דהיינו שיצמצם‬
‫דעתו ויסלק כל חכמתו לגמרי כאילו אין לו שום שכל עצמי כלל ויאמין באמונה‬
‫שלימה שיש בכל דבר שכל אלוקי המחיה אותו ויקבל עליו עול מלכות שמים‬
‫באמת‪ ,‬שזהו ענין המלכות שאע״פ שאינו מבין ומשיג טעם גזירותיו של המלך‬
‫מכל מקום מכניע עצמו ומקיים גזירותיו כאילו היה מבין‪ ,‬וזהו בחינת הלבנה‬
‫כי הלבנה אין לה אור מעצמה כי אם מה שמקבלת מהשמש )זהר ויחי רלח(‪ ,‬והיא‬
 ‫דבש‬ ‫וישלח‬ ‫נחלי‬ ‫עד‬

‫בהינת ספירת המלכות בהינת נו״ן דלית לה מגרמה כלום אלא מה שמקבלת‬
‫מן החי״ת בחינת ספירת החכמה בחינת שמש כנ״ל‪.‬‬
‫אבל לעומת המלכות דקדושה יש בחינת מלכות הרשעה בחינת לבנה‬
‫דסט״א שעליה נאמר )ישעיה נד «( ׳וחפרה הלבנה׳)עיין פיקד! פיקון ‪ ,(r‬והוא בחינת‬
‫)משלי יפ ‪ (3‬׳לא יחפוץ כסיל בתבונה כי אם בהתגלות לבו‪ /‬שאינו רוצה לראות‬
‫את השכל שבכל דבר אלא את החיצוניות הנגלית שמחפה ומסתירה את השכל‬
‫הפנימי‪ ,‬וממנה נמשך כל תאוות עוה״ז‪ ,‬וזהו היצר הרע הנקרא )קהלפ ד יג( ׳מלך‬
‫זקן וכסיל׳‪ ,‬שמפתה את האדם אחר תאוות והבלי עוה״ז כנ״ל‪.‬‬
‫וצריך כל אחד ליתן כה להמלכות הקדושה להתנכר על המלכות דספז״א‪,‬‬
‫וזה ע״י התורה שעוסקים בכה כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה )נרכופ ה‪(:‬‬
‫׳לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע‪ ,‬אי אזיל מוטב‪ ,‬ואם לאו יעסוק בתורה׳‪,‬‬
‫ואז נתחבר ונתקשר החי״ת והנו״ן הנ״ל ונעשה חן‪ ,‬וע״ב נקראת התורה)משלי ה‬
‫ימ( ׳יעלת חן׳‪ ,‬שמעלה חן על לומדיה )עימגי! נל;(‪ ,‬ואז נתקבלים כל התפילות‬
‫והבקשות‪ ,‬כי עיקר מה שאין נתקבלין הבקשות הוא מחמת שאין להדברים חן‬
‫ואין נכנסין בלב של זה שמבקשין ממנו‪ ,‬אבל ע״י התורה נעשה חן וכל‬
‫הבקשות נתקבלין‪.‬‬
‫וזהו שאמר יעקב כי הנני אלקים‪ ,‬כי יעקב היה מסתכל בהשכל של כל‬
‫דבר וע״ב זכה לחן והיה יכול גם לברך את השבטים בחן‪ ,‬ובנימין לא היה אז‬
‫ומשום כך כרכו יוסף בחן כמ״ש ׳אלקים יחנך בני׳‪ ,‬ודוקא יומך יכול היה לברכו‬
‫כי הוא כלול ביותר מבחינת יעקב‪ ,‬כי יעקב ויוסך כחדא השיבי כמ״ש )שם לז נ(‬
‫);‪gj‬״‪,‬‬ ‫׳אלה תולדות יעקב יוסף׳)עיין זהר וישלפ קעו‪.(.‬‬

‫יס‬ ‫)בראשית לג‬ ‫ולמקנהו עשה סוכות‬

‫דע שמיתות בהמות וחיות בלא זמנן‪ ,‬הוא ע״י שאין נזהרין במצות סוכה‬
‫כראוי‪ .‬כי סוכה הוא בחינת ׳אמא דמסככא על בנין׳)פיקרז דף ‪ ,0‬היינו ספירת‬
‫׳בינה׳ הנקראת אמא כמ״ש )משלי ג ג( ׳אם לבינה תקרא׳ )הקדמפ פיקו״ז(‪ ,‬שהיא‬
‫מסבכת על בניה שהם שבעת הספירות התחתונות המרמזות על כלל ישראל‪,‬‬
‫וזהו בחינת מצות סוכה שמאירה ומסבכת על ישראל אור עליון מספירת הבינה‪.‬‬
‫ועי״ז זוכים לשפע של אדם‪ ,‬כי מבואר בגמרא )נינוה י( שדוד המלך אמר‬
‫שירה על מה שיניקת התינוק היא כנגד הלב במקום בינה‪ ,‬משא״ב הבהמות‬
‫עה‬ ‫דבש‬ ‫וישלח‬ ‫נחלי‬

‫יניקתם היא למטה במקום הפזינופת‪ ,‬וזה ע״י מצות סוכה שהוא בחינת בינה‬
‫כנ״ל‪ ,‬אך כשפוגם ח״ו במצות סוכה‪ ,‬אזי נופל ממדריגת אדם ויונק את חיותם‬
‫של הבהמות‪ ,‬ואזי עי״ז הם מתים‪ ,‬ולפי הפגם שפגם בסוכה אם רב אם מעט‪,‬‬
‫כן הוא נפילתו וכן נוטל את השפע של הבהמות וגורם להם מיתה‪.‬‬
‫ולזה מרמז הפסוק ולמקנהו עשה סוכות‪ ,‬שהסוכה הוא בשביל מקנהו‬
‫שלא ימותו‪ ,‬שע״י שיזהר במצוות סוכה כראוי‪ ,‬עי״ז לא יקה מהם את השפע‪,‬‬
‫וע״ב לא ימותו‪.‬‬
‫* * *‬

‫זאת התורה נאמרה לערך שנת תקס״ב ‪ -‬תקס״ג בעת שנכנס רבעו לדור‬
‫בברסלב‪ ,‬והיתה שם אז מגיפה לבהמות שהיו נופלות ומתות לרוב‪ ,‬ואחר שאמר‬
‫)עפ״י תורה רסו ושש״ק א ‪ -‬רעט(‬ ‫את התורה הזו נפסקה המגיפה‪.‬‬

‫ויעקב נסע סוכותה ויבן לו בית‬

‫) ב ר א שי ת לג יז(‬

‫דע שע״י מצוות סוכה כראוי יכול לעסוק בבנין ואינו מזיק לממונו‪ ,‬כי‬
‫ארז״ל)סוטה יא( ׳כל העוסק בבנין מתמסכך‪ ,‬ומה ענין עניות להעוסק בבנין‪ :‬אך‬
‫טעם הדבר כי מי שבונה בנין צריך לבנותה בחכמה כמ״ש )משלי נד ג( ׳בחכמה‬
‫יבנה בית ובתבונה יתכונן׳‪ ,‬היינו שצריך לבנות בכוונה לעבוד את השי״ת‬
‫ולהשיג את החכמה ושכל העליון‪ ,‬ואזי בודאי לא יתמסכן ואדרבא יתעשר‬
‫ויתקיים בו המשך הפסוק ׳ובדעת חדרים ימלאו כל הון יקר ונעים׳‪ ,‬כי כל‬
‫ההשפעות נמשכות מהתורה הקדושה ואז הבית שבונה יהיה מקום לקבל‬
‫השפע‪ ,‬אבל מי שבונה בלא חכמה היינו שבונהו כדי להרבות כבודו ולמלאות‬
‫תאותו בעוה״ז‪ ,‬אזי מענישין אותו בעניות ועי״ז חכמתו תתבזה בבחינת )קהלה‬
‫ט טס ׳חכמת המסכן בזויה׳‪ ,‬מידה כנגד מידה‪ ,‬כי הוא ביזה את החכמה ע״ב הוא‬
‫נענש בעניות והחכמה שלו מתבזה‪.‬‬
‫וע״י מצות סוכה יכולים לבנות בית בבחינת ׳בחכמה יבנה בית׳ ואינו‬
‫ניזוק‪ ,‬כי סוכה היא בחינת בינה )פע״ת שער תג השונות ס״ל(‪ ,‬היינו ׳אמא דמסככא על‬
‫בנין׳ כמ״ש )משלי ג ג( ׳אם לבינה תקרא׳)תיקו״ז ג(‪ ,‬ושם הוא שורש התורה כמ״ש‬
 ‫דבש‬ ‫וישלח‬ ‫נחלי‬ ‫עו‬

‫)משלי א ס( ׳ואל תיטוש תורת אמך‪ /‬ע״כ ע״י סוכה יכולים לבנות בית בחכמת‬
‫התורה‪.‬‬
‫וזהו אשר כתוב ויעקב נסע סוכותה ויכן לו בית‪ ,‬שע״י הסוכה יכל‬
‫לבנות בית בחכמת התורה בלי להתמסכן‪.‬‬
‫וזה גם הענין של שבועות‪ ,‬בי שבועות וסוכות הם אחד‪ ,‬כי התורה‬
‫נתקבלה בשבועות והיא יוצאת מבינה שהוא סוכה כנ״ל‪ ,‬וזה ג״כ מרומז בפסוק‬
‫הנ״ל‪ ,‬בי הר״ת של ויעקב נסע סוכתה היא פיון ) ני הוא״ו אינה משורש החינה ע״נ צייר!‬
‫לצרף עמה גס הייל(‪ ,‬וכן נסע סוכתה ויבן הוא ר״ת פיון ‪ -‬לו בית‪ ,‬שע״י ׳סיון׳ היינו‬
‫ע״י התורה הקדושה‪ ,‬יכולים לבנות בית‪.‬‬
‫וכן זהו ויבן לו בית ר״ת ל״ב שזה כלל התורה‪ ,‬כי בי״ת ׳מבראשית׳ ולמ״ד‬
‫מ׳לעיני כל ישראל׳‪ ,‬שבזה מתחלת ומסיימת התורה הם אותיות ל״ב‪ ,‬שע״י‬
‫סוכה ומיון היינו שבועות‪ ,‬יכולים לבנות בית בחכמת התורה שהיא ל״ב‪.‬‬
‫)עפ״י תורה רסו(‬

‫)בראשית לג יח(‬ ‫ויבא יעקב שלם עיר שכם‬

‫לפי השלום שבדור כן יכולים למשוך את כל העולם לעבודתו יתברך‬
‫׳לעבדו שכם אחד׳)צפניה ג מ(‪ ,‬כי ע״י שיש שלום בין בני אדם‪ ,‬הם מדברים‬
‫ומסבירים זה לזה האמת ומה התכלית מכל העולם שסוף כל סוף לא ישאר‬
‫לאדם לא בסף וזהב ולא אבנים טובות ומרגליות אלא תורה ומצוות ומעשים‬
‫טובים)אנוח פ״ס‪ ,‬ואז ישליכו כולם את שקר אלילי כספם וזהבם‪ ,‬ויקרבו את עצמם‬
‫להקב״ה‪ ,‬אבל כשאין שלום ומכ״ש כשיש מחלוקת ח״ו‪ ,‬אזי אין מתוועדין יחד‬
‫זה עם זה ואין מדברים אחד עם חבירו מהתכלית‪ ,‬ואפילו כשלפעמים כן‬
‫מתוועדים יחד ומדברים‪ ,‬אין הדברים נכנסין בלב חבירו מחמת הקנאה ושנאה‪,‬‬
‫בי מחלוקת וניצחון אינם סובל את האמת‪.‬‬
‫ולהמשיך שלום בעולם הוא ע״י הדרת פנים‪ ,‬דהיינו שיעסוק בתורה‬
‫הקדושה שנדרשת בשלש עשרה מידות שהם נמשכות משלש עשרה תיקוני‬
‫דיקנא הנקראים הדרת פנים סהר אחרי פנ‪ .‬ושנח קננ‪ ,(.‬כי לפי הזדככות חכמתו של‬
‫האדם בתורה‪ ,‬כן הזדכבות קולו בבחינת)שיר השירים נ יל( ׳הראיני את מראיך׳ היינו‬
‫הדרת פנים‪ ,‬׳השמיעני את קולך׳‪ ,‬ומבחינת קול זוכה לשלום כמ״ש)שס א א( ׳שיר‬
‫השירים אשר לשלמה׳‪ ,‬למלך שהשלום שלו )שה״ר פ״א(‪ ,‬והיינו שע״י שלומד‬
‫עז‬ ‫דבש‬ ‫וישלח‬ ‫נחלי‬

‫בדרושי התורה זוכה להדרת פנים ולנשיאה חן‪ ,‬ואז נזדכך קולו שדבריו‬
‫נתקבלים ויכול לקרב בני אדם להשי״ת‪.‬‬
‫וזהו ויבא יעקב שלם עיר שכם‪ ,‬כי יעקב אבינו זכה להדרת פנים כמ״ש‬
‫)ג״מ פל( ׳שופריה דיעקב כעיין שופריה דאדם׳‪ ,‬וע״ב היה לו שלימות הקול כמ״ש‬
‫)נלאשיח מ «( הקול קול יעקב‪ ,‬וע״ב זכה לשלום ועי״ז עיר שכם נתעוררו בני אדם‬
‫)עפ״י תורה כז(‬ ‫לעבוד את השי״ת שכם אחי•‬

‫)בראשית לג ס‬ ‫ויקרא לו אל אלקי ישראל‬

‫מכאן שקראו הקב״ה ליעקב אל‪.‬‬
‫)מגילה יח‪(.‬‬

‫כמ״ש)מינה‬‫יש לרמז אמאי קראו דייקא בשם זה‪ ,‬כי יעקב הוא בתינת אמת‬
‫ז ק ׳תתן אמת ליעקב׳‪ ,‬וזהו הבהינה של שם ׳אל׳ כמ״ש)גמדנר מ ימ( ׳לא איש אל‬
‫ויכזב‬
‫)עפ״י תורה סו(‬ ‫י‬

‫ולקחת מנחתי מירי כי על כן ראיתי פניך‬

‫)בראשית לד י(‬ ‫כראות פני אלקים ותרצני‬
‫ע״י הימים טובים נתגלה הרצון‪ ,‬היינו שהשי״ת ברצונו ברא ומקיים את‬
‫כל הבריאה בלי שום היוב הטבע כלל‪ ,‬כי בכל יו״ט השי״ת עשה עמנו אותות‬
‫ומופתים נסים ונפלאות בניגוד לדרך הטבע‪ ,‬בפסה הוציאנו ממצרים‪ ,‬בשבועות‬
‫נתן לנו את התורה באותות ובמופתים ובסוכות הקיפנו בעננים כדי ששום‬
‫שונא ומזיק לא יוכל לנגוע בנו‪ ,‬וכל זאת עשה כדי שנדע ונאמין שכל הנעשה‬
‫והנפעל בעולם בכלליות ובפרטיות הכל ברצונו יתברך ובהשגהתו הפרטית‬
‫בלי שום היוב הטבע כלל‪.‬‬
‫ולפי מה שאדם שומע את קול הקריאה של היום טוב כן יש לו שמהת יום‬
‫טוב‪ ,‬כי כשסוברים ה״ו שהכל מתנהג עפ״י סדר הטבע‪ ,‬אזי כבד מאוד‬
‫השעבודים והגלות וכל ההכבדות שהעכו״ם מכבידים עלינו‪ ,‬אבל כשנתגלה‬
‫ברא ומנהיג כל הבריאה‪ ,‬אזי יודעים שהכל לטובה ושהשי״ת עוד יגאלנו‬
‫ויצילנו מידם‪.‬‬
 ‫דבש‬ ‫וישלח‬ ‫נחלי‬ ‫עח‬

‫אך לא תמיד שומעין את קול הקריאה של היום טוב‪ ,‬כי יש חכמי הטבע‬
‫שמראים בחכמתם המוטעית שהכל מונהג עפ״י הטבע וכאילו אין שום רצון‬
‫עליון ח״ו‪ ,‬ואפילו האותות נוראות שעשה עמנו השי״ת הם משימים הכל בתוך‬
‫דרך הטבע‪ ,‬וכשהם מתגברים אזי קול שאגתם עולה ומתגבר על קול הקריאה‬
‫של היום טוב שקורא ומגלה את הרצון‪ ,‬ואזי נשבתת שמחת יום טוב ח״ו‪.‬‬

‫והתיקון לזה הוא צדקה‪ ,‬כי בתחילה כשמתחילין להתנדב לצדקה אזי‬
‫צריכין לשבר את האכזריות שבו ולהפכו לרחמנות שזהו עיקר עבודת הצדקה‪,‬‬
‫כי מי שהוא רחמן בטבעו ונותן צדקה מחמת הרחמנות שבטבעו‪ ,‬אין זה‬
‫עבודה‪ ,‬כי יש גם כמה חיות שהם רחמנים בטבעם‪ ,‬רק עיקר העבודה הוא‬
‫לשבר האכזריות ולהפכו לרחמנות‪ ,‬ומזה האתערותא דלתתא שהפך אצלו‬
‫הרוגז לרצון‪ ,‬אתער לעילא)זהר לן לן עז‪ ,(:‬שנעשה כך נם למעלה שנתהפך הרוגז‬
‫לרצון והארת פנים‪ ,‬ועי״ז נכנעים ונופלים חכמי הטבע הכופרים בהשגחה‬
‫וברצון כנ״ל‪ ,‬כי כל יניקת הסט״א היא מהדינים בחינת רוגז כידוע)עיין לקומי פורה‬
‫פרשת וירא(‪ ,‬וע״י שנהפך הרוגז לרצון נכנעים חכמי הטבע ונשמע קול הקריאה של‬
‫הימים טובים המגלים על כל הדברים בפרטיות שהכל מתנהג ברצונו יתברך‪.‬‬

‫וע״ב כשרצה יעקב לעשות רצון בעשו היינו להכניע את הרוגז והדינים‬
‫שבו‪ ,‬אמר ולקחת מנחתי מידי כי ע? כן ראיתי פניך כראות פני אלקים‬
‫ותרצני‪ ,‬כי גם מה שנותנין לעברם הוא בחינת צדקה כמו שאמרו רבותינו‬
‫זכרונם לברכה )ג״נ מ( עה״פ )ישעיה ‪ p‬יז( ׳ונוגשיך צדקה׳‪ ,‬כי טבע האדם שכאשר‬
‫מענים ומיסרים אותו הוא כועס‪ ,‬אבל ישראל בגלות מתגברים ונותנים שוחד‬
‫ומתנות לעכו״ם השולטים עליהם‪ ,‬ובזה הם מהפכים את הרוגז לרצון שזה‬
‫בחינת צדקה כנ״ל‪ ,‬וזהו ולקחת מנחתי בחינת)מלאר ג( ׳מגישי מנחח בצדקה׳‪,‬‬
‫שע״י הצדקה יתגלה הרצון ויכנעו חכמי הטבע וישמע קול הקריאה של הימים‬
‫טובים‪ ,‬שזהו כי ע״כ ראיתי פניך כראות פני אלקים‪ ,‬היינו הימים טובים‬
‫כמ״ש )לנדה טז טז( ׳שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני ד׳‪ ,‬שאז מאיר‬
‫הרצון בחינת הארת פנים היפך הרוגז כנ״ל‪ ,‬ועל ידם ותרצני‪ ,‬נשתלשל הרצון‬
‫למטה ונעשה רצון נם בעשו‪.‬‬
‫)עפ״י תורה ד ח״ב(‬
‫עט‬ ‫דבש‬ ‫וישלח‬ ‫נחלי‬

‫לא נוכל לתת אחותנו לאיש אשר לו‬

‫)בראשית לד יד(‬ ‫ערלה כי חרפה היא לנו‬
‫)תרגום אונקלוס(‬ ‫ארי חסודא היא לנא‪.‬‬
‫לבל אהד מישראל יש בדעתו נקודה קדושה של אהבה אליו יתברך‬
‫ששורשו ממידת ההסד‪ ,‬וזוהי עבודתינו להאיר אותו אהבה בלב בדי שנרצה‬
‫ונדבק רק בו יתברך‪ ,‬אבל כשה״ו הלב משוקע באהבות ותאוות רעות ששורשם‬
‫משבירת הכלים לפני בריאת העולם )ע״ה היכל הנקודיס שעי שנירה הנלימ‪ ,‬שאז נשברו‬
‫כלי ההסד‪ ,‬אזי עי״ז נטמפזם ונסתם הלב כמו שתרגם אונקלום עה״פ )דנריס י שז(‬
‫׳את ערלת לבבכם׳ ‪ -‬׳ית טפשות לבכוך‪ ,‬ואז כביכול אין לו מקום בליבו לקבל‬
‫את אור האהבה דקדושה‪ ,‬וזהו בזיון והרפה נוראה להאדם שבמקום שליבו‬
‫יהיה כלי לקבל אלוקותו יתברך ויהשוק ויאהב רק אותו‪ ,‬במקום זה הוא מילא‬
‫וסתם אותו באהבות רעות להבלי עוה״ז‪ ,‬וזה שכתוב לא נוכל לתת אחותנו‬
‫לאיש אשר לו ערלה כי חרפה היא לנו‪ ,‬שעיקר ההרפה של האדם הוא‬
‫הערלה שהיא טיפשות הלב כנ״ל‪ ,‬וכן זה מה שתירגם אונקלום כי הרפה היא‬
‫לנו ‪ -‬ארי חסודא היא לנא‪ ,‬שהתאוות וההרפות באים מההסודא ‪ -‬משבירת‬
‫וקלקול החסד‪.‬‬

‫והתיקון לזה הוא להאיר ולעורר בעצמו את האהבה הקדושה‪ ,‬כי הגם‬
‫שליבו משוקע באהבות רעות עם כל זה נשאר אצלו נקודה במוה ששם עדיין‬
‫מאיר לו האהבה אליו יתברך‪ ,‬וע״י שיעורר אותה עי״ז ׳על כל פשעים תכסה‬
‫אהבה׳‪ ,‬שהאהבה להשי״ת תגרש מליבו כל ה׳פשעים׳ היינו האהבות לתאוות‬
‫עוה״ז‪ ,‬ולזה זוכים ע״י התקשרות לצדיק‪ ,‬כי הצדיק הוא הנקודה הכללית של‬
‫כל ישראל כי הוא שורש נשמות ישראל)עיין שער הפשוקים שמוי!(‪ ,‬ע״ב ע״י ההתקשרות‬
‫אליו הוא מעורר אצל כל אהד את הנקודה שלו‪.‬‬
‫)עפ״י תורה לד(‬
 ‫דבש‬ ‫וישב‬ ‫נחלי‬

‫^‪ -8‬פרשת וישב ^‬

‫וישב יעקב בארץ מגורי אביו‬

‫)בראשית א א(‬

‫ביקש יעקב לישב בשלוה מיד קפץ עליו‬

‫)בראשית רבה כד(‬ ‫רומו של יוסף‪.‬‬
‫דע שבשהקב״ה מסתבל בנשמה שתובל להחזיר בני אדם בתשובה‬
‫ולעשות נרים‪ ,‬אזי הוא יתברך בעצמו בביבול מבקש ורואה שיהיה מחלוקת‬
‫עליו‪ ,‬כי ׳אין מקבלין גרים לימות המשיח ולא בימי שלמה׳)יגמוי! כל(‪ ,‬כי אז אינן‬
‫מתגיירין מאהבה רק מחמת שרואין גדלות ישראל‪ ,‬ועיקר הגרים הוא‬
‫כשמתניירין בעת שישראל סחופים בעוני ודחק כמ״ש )ישעיה נל מו( ׳מי גר אתך‬
‫ובו״ )נללרשק שם ממ׳(‪ ,‬וע״ב בהכרח שיהיה מחלוקת על מי שמחזיר בני אדם‬
‫למופזב ומגייר גרים כי אז מי שמתקרב אליו הוא באמת ולא משום שלום ונחת‪.‬‬
‫וזה מה שאמרו רבותינו‪ ,‬זכרונם לברכה וישב יעקב‪ ,‬ביקש יעקב ?ישב‬
‫בשלוה מיד קפץ עליו רוגזו ש? יוסף‪ ,‬כי איתא במדרש)שם( מגורי אביו‪- ,‬‬
‫מגורי אביו‪ ,‬שהיה מגייר גרים כמו אבותיו וע״ב לא היה יכול לישב בשלוה כדי‬
‫שיהיו הגרים באמת‪.‬‬
‫)עפ״י תורה רכח(‬

‫וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ נגען‬

‫)בראשית א א(‬ ‫אלה תולרות יעקב‬
‫אמונה היא היסוד והשורש של כל התורה והעבודה כמו שאמרו)מטת כל‪(.‬‬
‫׳בא חבקוק והעמידן על אחת וצדיק באמונתו יחיה׳)חגקוק ג ל( וצריך שתהיה‬
‫האמונה ברורה וזכה בלי שום ערבוב‪ ,‬והיא הצינור של כל ההשפעות והברכות‬
‫כמ״ש)משלי‪ (r m‬׳איש אמונות רב ברכות׳‪ ,‬אך)פהליס ינ מ( ׳סביב רשעים יתהלכון׳‬
‫שהם הכפירות שמסבבין את הקדושה דהיינו האמונה הקדושה‪ ,‬וכשמניחין ח״ו‬
‫להכפירות להכנס במוח אזי נפגם האמונה ח״ו ואזי הם נופזלין ההשפעות‬
‫והברכות ח״ו‪.‬‬
‫פא‬ ‫דבש‬ ‫וישב‬ ‫נחלי‬

‫וזה בחינת פגימת הלבנה‪ ,‬כי שם הוי״ה הוא בחינת הארת פני ד כמו‬
‫שיהיה לעתיד שיתגלה אור פניו יתברך בעולם‪ ,‬ושם אלקים הוא בחינת‬
‫ההנהגה שמנהיג השי״ת את העולם עכשיו בדרך הטבע‪ ,‬וזה בחינת החמה‬
‫ולבנה כמ״ש )חהליס פד יג( ׳שמש ומגן ד אלקים׳‪ ,‬שם הוי״ה הוא בחינת החמה‬
‫שאורה חזק מאוד היינו הארת פני ד׳ כנ״ל‪ ,‬ושם אלקים שהיא בחינת השכינה‬
‫הקדושה היא בחינת הלבנה סהר פקוד רפד‪ (:‬שהיא כמו ׳מגן׳ המקבלת את אור‬
‫השמש לתוכה באופן שיכולים להסתכל בה כלומר שיוכלו נם היום להשיג אורו‬
‫יתברך‪ ,‬נמצא שכל מה שהאדם זוכה לאמונה יתירה ומאמין שכל הטבע מקבל‬
‫חיות רק מהשי״ת נתקרב ונתיחד יחוד יותר בחינת הוי״ה לשם אלקים ונכללים‬
‫יחד כמו שיהיה לעתיד‪ ,‬אבל אם יש ח״ו פגם באמונה אזי מפרידים את שם‬
‫אלקים משם הוי״ה שהיא הפירוד של הלבנה מהשמש‪.‬‬
‫ועיקר הכפירות שבאים להאדם ומבלבלים את האמונה באים מגדלות כי‬
‫מי שיש בו גסות הקב״ה אומר)פוטה ה‪ (.‬׳אין אני והוא יכולין לדור במקום אחד׳‪,‬‬
‫נמצא שע״י גדלות נסתלק הקב״ה ממנו ואזי באין אליו כפירות שזהו בחינת‬
‫הסתרת פניו יתברך ממנו‪ ,‬ע״כ צריך כל אדם להשגיח בעינא פקיחא לראות‬
‫שפלותו ורוממות השי״ת ועי״ז בודאי לא יבוא לגדלות וכפירות‪.‬‬
‫והנה יעקב נקרא שמש )גראשיח תה פח( שהוא בחינת הוי״ה כנ״ל‪ ,‬ויצחק‬
‫נמשל ללבנה)נמדנר תה ‪ (3‬שמכוון כנגד שם אלקים כנ״ל‪ ,‬וזהו וישב יעקב כארץ‬
‫מגורי אביו‪ ,‬דהיינו שנתישב ונתיחד בחינת יעקב בבחינת יצחק בחינת)מלכיה‬
‫א‪ ,‬יח לט( ׳הוי״ה׳ הוא האלקים׳ היינו יחוד החמה ולבנה‪ ,‬כארץ כנען‪ ,‬לשון‬
‫הכנעה ושפלות‪ ,‬כי לזה זוכין ע״י שפלות כנ״ל‬
‫)עפ״י שיחות הר״ן סימן רסא(‬

‫)בראשית לז ט‬ ‫ויבא יוסף את דיבתם רעה‬

‫)שם טז(‬ ‫את אחי אנוכי מבקש‪.‬‬
‫הנה ידוע שגדול השלום כמו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה )עוקצי! פ״ג(‬
‫׳שלא מצא הקב״ה כלי מחזיק ברכה אלא השלום׳‪ ,‬ומה הוא השלום‪ :‬שמחבר‬
‫תרי הפכים כמו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה סהר ויקרא יג‪ (:‬בפסוק)איוג כה נ(‬
‫׳עושה שלום במרומיו׳‪ ,‬כי זה המלאך מאש וזה ממים שהם תרי הפכים כי מים‬
 ‫דבש‬ ‫וישב‬ ‫נחלי‬ ‫פב‬

‫מכבה אש‪ ,‬והקב״ה עושה שלום ביניהם ומחברם יחד‪ .‬וזהו בחינת יוסף‪ ,‬כי‬
‫יוסף מחבר תרי הפכים חסדים וגבורות)עיי! שער מאמרי רשנ״י ניאשיח(‪ ,‬ולכך נאמר אצלו‬
‫)כראשית לז ‪ a‬ויבא יוסף את דיבתם רעה‪ ,‬שזה בחינת גבורות בי שמאל דוחה‬
‫)שומה מ״ז(‪ ,‬ואת אחי אנוכי מבקש )כראשית שם(‪ ,‬בחינת חסדים כי ׳ימין מקרבת׳‬
‫)שוטהש‪.(0‬‬

‫וע״כ אל יבהלוך רעיוניך אם אתה רואה איש אחד שהוא בהיפך גמור‬
‫מדעתך וידמה לך שא״א בשום אופן להחזיק בשלום עימו‪ ,‬וכן כשאתה רואה‬
‫שני אנשים שהם שני הפבים ממש אל תאמר שא״א לעשות שלום ביניהם‪,‬‬
‫אדרבא זהו עיקר שלימות השלום להשתדל שיהיה שלום בין שני הפכים כמו‬
‫שהשי״ת עושה שלום בין אש ומים שהם שני הפכים‪.‬‬
‫)עפ״י תורה פ(‬

‫וישראל אהב את יוסף מכל בניו וכר‬

‫ועשה לו כתונת פסים ויוסיפו עוד שנוא‬
‫אותו על הלומותיו ועל דבריו‬
‫)בראשית לז ‪0‬‬

‫בשביל משקל שני סלעים מילת שנתן‬

‫יעקב ליוסף יותר משאר בניו נתקנאו בו‬
‫אחיו ונתגלגל הדבר שירדו אבותינו‬
‫)שבת י‪(:‬‬ ‫למצרים‪.‬‬
‫רבותינו זברונם לברבה אמרו)מגילה יח( ׳מילי בסלע משתיקא בתרי׳‪ ,‬היינו‬
‫שדיבור שוה סלע ושתיקה שוה שתי סלעים‪ ,‬וזה נאמר דוקא אצל מי שאינו‬
‫יבול לדבר בראוי בקדושה ובטהרה שאז שתיקתו יפה מדיבורו‪ ,‬אבל מי שיכול‬
‫לדבר כתיקונו בודאי דיבורו שוה שני סלעים‪ ,‬ולזה זכה יוסף‪ ,‬כי יוסף זכה‬
‫למלכות שנקרא פה )הקדמה השיקיס היינו שזכה לדיבור דקדושה בשלימות‪ ,‬וזהו‬
‫שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שבשביל משקל שני סלעים מילת נתגלגל‬
‫הדבר וירדו אבותינו למצרים‪ ,‬משקל שני סלעים מילת ‪ -‬לשון מילי היינו‬
‫דיבורים ששווים שני סלעים‪ ,‬וע״ז נתקנאו בו אחיו כלומר על מה שזכה‬
‫פג‬ ‫דבש‬ ‫וישב‬ ‫נחלי‬
‫לשלימות הדיבור‪ ,‬ועי״ז ירדו למצרים‪ ,‬והכל היה מכוון משמים כי גלות‬
‫מצרים היה לתקן פגם הדיבור של דור הפלגה בשעה שאמרו)נראשיח יא ‪ a‬׳הבה‬
‫נלבנה לבנים׳)שעל המומפ ליושי הסשש לחש א(‪ ,‬ע״כ גתגלגל הדבר שדייקא בגלל ענין‬
‫הדיבור ירדו למצרים כדי לתקן זאת‪.‬‬
‫)עפ״י הוספות לח״מ(‬

‫)בראשית א ‪0‬‬ ‫והנה קמה אלומתי‬

‫דע שיש שם שכשרוצין לעשות מלך משתמשין בזה השם‪ ,‬וזה השם הוא‬
‫קמ״ה ראשי תיבות )מרים נו טו( השקיפה ממעון קדשך‪) ,‬עיין ננוונופ על ההינופ ׳הממלין‬
‫מלנים׳(‪ ,‬וכמ״ש)היאל נ נא( ׳מהעדה מלבים ומהקם מלכין‪ .‬וזהו שנאמר ביומך והנה‬
‫קמה אלומתי‪ ,‬שבזה השם הוא נהיה למלך‪.‬‬
‫)עפ״י תורה רלד(‬

‫וילכו אהיו לרעות את צאן אביהם‬

‫)בראשית א יב(‬

‫עצמן)לאכול ולשתות(‪.‬‬ ‫הלכו לרעות את‬

‫)רש״י ועיין גור אריה(‬
‫מהמת שהרועה נמצא תמיד בין בהמות‪ ,‬היה אפשר שימשיכו ויורידו‬
‫אותו מבהינת רוה האדם לרוה בהמית עד שירעה את עצמו בבהינת וילכו‬
‫לרעות את צאן אביהם ופירש רש״י שהלכו לרעות את עצמן‪ ,‬וע״י הניגון‬
‫שהרועה מנגן הוא ניצול מזה‪ ,‬בי הניגון הוא התבררות רוה הפזובה מן הרוה‬
‫הרעה בבהינת )קהלפ ג נא( ׳מי יודע רוה בני האדם העולה היא למעלה ורוה‬
‫הבהמה היורדת היא למטה׳‪ ,‬היינו שמעורר את הנשמה להשי״ת‪ ,‬ולהיפך ע״י‬
‫ניגון דמט״א יבולין לימשך לשאול ר״ל‪ ,‬וע״ב ע״י שהרועה מנגן ברצון‬
‫והשתוקקות להשי״ת עי״ז הוא מברר מעצמו רוה האדם מרוה הבהמיות ונשאר‬
‫בנדר אדם‪.‬‬
‫)עפ״י תורה סג ח״ב(‬
 ‫דבש‬ ‫וישב‬ ‫נחלי‬ ‫פד‬

‫)בראשית לט יא(‬ ‫ויהי כהיום הזה‬

‫דמות דיוקנו של אביו ראה‪.‬‬
‫)תנחומא פרשת וישב(‬

‫הוא דבר נסתר מאוד איך הדמות נתראה‪ ,‬והוא בעצמו אינו יודע‪ ,‬כי‬
‫בודאי יעקב לא ידע כי סבר ש׳טרף טרף יומך׳‪ ,‬וגודל מעלת הנסיון אך שראה‬
‫דמות דיוקנו הוא נסתר ומכוסה מבני אדם‪.‬‬
‫)עפ״י תורה קנ(‬

‫)בראשית לט יב(‬ ‫וינם ויצא ההוצה‬

‫תקפו של יוסף ענוותנותו של בוען‪ ,‬תקפו‬
‫של בוע? ענוותנותו של פלטי בן ליש‪.‬‬
‫)סנהדרין יט‪(:‬‬

‫ע״י מידת הענוה יש לו לאדם כת ותוקף לעמוד בנסיון ולהינצל מהתאוות‪,‬‬

‫כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה )סומה ד‪ (:‬׳כל המתגאה לסוף נכשל באשת‬
‫איש׳ שנאמר)משלי ו ט( ׳ואשת איש נפש יקרה תצוד׳‪ ,‬ומכלל לאו אתה שומע הן‪,‬‬
‫שע״י ענוה ניצולים מזה‪ .‬וזהו שאמרו חז״ל תקפו של יוסף ענוותנותו של‬
‫בועז וכוי‪ ,‬שע״י העניוות שלהם קבלו תוקף לנצת את יצרם‪.‬‬
‫)עפ״י תורה קל(‬

‫ותתפשהו בבגדו וכר ויעזוב בגדו בידה‬

‫)בראשית לט יב(‬ ‫ויגם ויצא ההוצה‬
‫הבעל דבר והסט״א תופסים את האדם בבגדו‪ ,‬דהיינו שמטרידים אותו‬
‫בטרדת בגדיו ומלבושיו‪ ,‬כי טרדת הצטרכות המלבושים והבגדים של האדם‬
‫הם מבלבלים מאוד ומונעים אותו מעבודת השי״ת‪ ,‬ואפילו על ההכרתיות לבד‬
‫יכולים לבלות ימיו ושניו‪ ,‬וזהו ותתפשהו בבגדו‪ ,‬אך מי שהוא בעל נפש וליבו‬
‫חזק בד׳ אינו משגיח ע״ז ואפילו כשאין לו בגד ללבוש הוא לא מטריד את עצמו‬
‫פה‬ ‫דבש‬ ‫וישב‬ ‫נחלי‬
‫ולא מתבלבל מזה‪ .‬וזהו וינה בגדו אצלה וינם‪ ,‬שמניח בגדו ומלבושו ונם‬
‫ובורח מהם ואינו משגיח כלל ע״ז רק עושה את שלו בעבודת ד׳ כפי מה שיכול‪.‬‬

‫)עפ״י תורה ד ח״ב ושיחות הר״ן סימן ק(‬

‫)בראשית לט י ט‬ ‫ויגם ויצא החוצה‬

‫עיקר הנסיון של האדם הוא בתאוה הידועה‪ ,‬כי אפילו תאוות ממון אע״פ‬
‫שהיא תאוה גרועה מאוד ובו׳ ובו׳ והיא עבודה זרה ממש הן מה שרוצה ממון‬
‫כדי לשלופז ולהתגדל וכן מה שרודף אחר פרנסתו יותר מהראוי הוא כי אינו‬
‫מאמין שהשי״ת יכול לפרנסו בסיבה קלה אלא חושב)לניס ‪ r‬י!( ׳כחי ועוצם ידי‬
‫עשה לי את החיל הזה׳‪ ,‬אעפ״ב עיקר הנסיון הוא בתאוה הידועה‪ ,‬אבל עכשיו‬
‫בנקל יותר לעמוד בנסיון כי הראשונים שעמדו בנסיון כבר שברו כ״ב את‬
‫הקליפה עד שעכשיו בקל יכולים לעמוד בנסיון‪ ,‬וע״ב אמרו רבותינו זכרונם‬
‫לברכה )סנהלי! ימ;( ׳תוקפו של יוסף ענוותנותו של בועז ותוקפו של בועז‬
‫ענוותנותו של פלטי בן ליש׳‪ ,‬כי תוקף הנסיון של יוסף הצדיק היה דבר קל‬
‫ופשוט אצל בועז שהיה אחריו)לוח ג(‪ ,‬וכן תוקף הנסיון של בועז היה קל ופשוט‬
‫אצל פלטי)שמואל א‪ ,‬כה(‪ ,‬כי כל מי שהיה אחרון יותר הנסיון קל אצלו יותר‪ ,‬וע״ב‬
‫עכשיו בנקל לעמוד בנסיון אפילו איש פשוט לגמרי‪ ,‬ועיקר הנסיון הוא שהיצר‬
‫הרע מפתה את האדם ע״ז בעצמו שאומר לו שאין לו כח לעמוד בנסיון‪ ,‬אבל‬
‫באמת יש לכל אדם כה לעמוד בנסיון ולכוף את יצרו‪.‬‬

‫)עפ״י שיחות הר״ן סימן קיד וקטר(‬

 ‫דבש‬ ‫מקץ‬ ‫נחלי‬ ‫פו‬

‫פרשת מקץ‬
‫ויהי מקץ שנתיים ימים ופרעה הולם והנה‬
‫עומר על היאור והנה מן היאור עולות‬
‫שבע פרות יפות מראה ונו׳ ותאכלנה‬
‫הפרות רעות המראה ורקות הבשר את‬
‫שבע הפרות יפת המראה והבריאות וכר‬
‫ותבאנה אל קרבנה ולא נורע בי באו אל‬
‫קרבנה ובר ויאמר יוםף אל פרעה הלום‬
‫פרעה אהר הוא ובר ועל השנות ההלום‬
‫אל פרעה פעמים בי נכון הרבר מעם‬
‫האלקים וממהר האלקים לעשותו‪.‬‬
‫)בראשית מא א ‪ -‬לט‬

‫הנה יש כה המדמה‪ ,‬והוא כמו שאנו רואין בראיה גשמית שאדם יכול‬
‫לטעות ע״י שרואה מרהוק ונדמה לו הפך מן האמת וכר כן הוא בעיני השכל‬
‫בכמה בחינות כגון לפעמים נדמה לו שחבירו נוטה מן האמת או שעושה כנגדו‬
‫שלא כהוגן וכו׳ ומחמת זה יש בליבו עליו ויוכל להתעורר עי״ז מחלוקת ונדמה‬
‫לו שחולק על חבירו לשם שמים ובאמת הכל בא מטעות של כה המדמה‬
‫שנדמה לו על חבירו דברי שקרים ובדויים‪ ,‬וזה הכה בא ע״י לשון הרע‪ ,‬כי כה‬
‫המדמה הוא כה הבהמיות כי נם בהמה יש לה כח המדמה‪ ,‬׳ומוציא דיבה הוא‬
‫כסיל׳)משלי י ״( ע״כ ע״י לשון הרע נופל לבהמיות ונתגבר עליו כח המדמה‬
‫בבחינת )הושע ד ‪ 0‬׳נדמו עמי מבלי הדעת׳‪ ,‬׳נדמו׳ היינו כה המדמה בא ע״י‬
‫שהדעת נסתלק ממנו‪ ,‬וכן ע״י סילוק הדעת הוא נופל מאהבת השי״ת לאהבת‬
‫הבהמיות בבחינת ‪ w‬׳כי אתה הדעת מאסת ואמאסך מכהן לי׳‪ ,‬׳כהן׳ היינו‬
‫אהבה בחינת)ישעיה מא ח( ׳אברהם אוהבי׳ וכתיב)פהליס קי ל( ׳אתה כהן׳‪ ,‬וכן מובא‬
‫)ליקושי הש״ש מנחוח( עה״פ)יקיא ה י‪ (3‬׳וקמץ הכהן׳‪ ,‬שהקמיצה הוא בחסד היינו אהבה‪,‬‬
‫והיינו ׳כי אתה הדעת מאסת ואמאסך מכהן לי׳‪ ,‬שע״י שמאס בדעת נפל‬
‫מהאהבה דקדושה‪.‬‬
‫וזה הכה המדמה הוא בחינת הקליפות שהם רוח בלא גוף כמובא בזהר‬
‫)נלאשיח מז( עה״פ )נלאשיח ‪ p 3‬׳אשר ברא אלקים לעשות׳‪ ,‬׳לעשות׳ נוטריקון ׳לא‬
‫עשות׳ שהקליפות נבראו בערב שבת בין השמשות כיון שנתקדש היום נשארו‬
‫פז‬ ‫דבש‬ ‫מקץ‬ ‫נחלי‬
‫רוהות בלא נוף היינו שנשארו לא עשות ‪ -‬בלא עשיה‪ ,‬וזה בהינת כה המדמה‬
‫כלומר רוה בלא גוף כי אינו אמת רק דמיון בעלמא וע״ב הוא מבקש לעצמו‬
‫גוף לשרות בו‪ ,‬והשוני הלכות בוראים הכל בדברי תורתם כי ע״י תידושי תורה‬
‫נבראים שמים וארץ כמ״ש )הקדמח הזהר דף מ עה״פ )ישעיה נא ‪ w‬׳ולאמר לציון עמי‬
‫אתה׳‪ ,‬׳אל תקרי עמי אלא ונמי אנא עבדי שמיא וארעא במלולי וכו״‪ ,‬ודרך‬
‫השמים הללו נמשך שפע וברכה לעולם כמ״ש)לנדה נס י‪ (3‬׳יפתה ד׳ לך את אוצרו‬
‫הטוב את השמים וכו״‪ ,‬וע״כ כה המדמה הולך ושורה אצלם כדי שיהיה נברא‬
‫לו גוף להתלבש בו על ידם‪ ,‬ואז כשההדושים הם ע״י כה המדמה אף שהוא‬
‫הידוש נאה ומתקבל כי הוא בא מכה המדמה שמדמה מלתא למלתא‪ ,‬אך הרע‬
‫שבו הוא יותר מהטוב היינו מהדברי תורה שבהם כי אינם הידושים אמיתיים‬
‫ועל ידם נבראים מהם רקיעין דשוא מהר שה שמהם בא רעב לעולם‪.‬‬
‫וזהו ויהי מקץ שנתיים ימים וכר‪ ,‬שנתיים ימים הוא בהינת מוציאי‬
‫דיבה הנאמר בהם )‪3‬ממר יל לה ׳יום לשנה יום לשנה׳ שעל ידם נתקלקל ונפגם‬
‫בהינת האהבה דקדושה שהוא בהינת ׳וקמץ הכהן׳ כנ״ל‪ ,‬וזהו מקץ היינו‬
‫בהינת פגם הקמץ ‪ -‬האהבה שנתהפכו אתוון קמץ למקץ‪ ,‬ופרעה חולם‪,‬‬
‫פרעה היינו כה המדמה לשון)שמוס ה ל( ׳תפריעו את העם׳‪ ,‬והיינו חולם‪ ,‬והנה‬
‫עומד על היאור‪ ,‬זה פישון)נמונא נפרש״י פרשה נראשיה( היינו בהינת ׳פי שונה הלכות׳‬
‫)היקרז ‪ (w‬שמתגבר עליהם כה המדמה‪ ,‬והנה מן היאור ‪ -‬מפי השונה הלכות‬
‫עולות שכע פרות יפות מראה וכו׳ והנה שבע פרות וכו׳ רעות מראה‪,‬‬
‫היינו החידושי תורה שבאים ע״י כה המדמה שיש בהם שתי בחינות טוב ורע‬
‫שהם בחינת שובע ורעב כנ״ל‪ ,‬אך ותאכלנה הפרות רעות המרעה וכו׳ את‬
‫שבע הפרות יפות המראה והבריאות וכו׳ ותבואנה אל קרבנה‪ ,‬שהרע‬
‫בחינת שבע שני הרעב מתרבה וגובר על הטוב בחינת שבע שני השובע‬
‫בבחינת ולא נודע בי באו אל קרבנה‪.‬‬
‫וזהו חלום פרעה אחד הוא‪ ,‬דהיינו שכח המדמה שהוא אהבות‬
‫הבהמיות כנ״ל בא מאחד גמטריא אהבה דהיינו מהאהבה הקדושה שנפלה‪,‬‬
‫ועל השנות החלום‪ ,‬מה שהחלום שהוא כה המדמה משתדל לשרות אצל‬
‫השונה הלכות‪ ,‬הוא כי נכון הדבר מעם האלקים וממהר האלקים לעשותו‪,‬‬
‫שהיה נכון הכל ערב שבת בין השמשות וקידש היום ומיהר אלקים לעשותו‬
‫בלא גוף ומחמת זה הוא מחזיר תמיד לשרות על השונה הלכות‪.‬‬
‫)עפ״י תורה נד(‬
 ‫דבש‬ ‫מקץ‬ ‫נחלי‬ ‫פח‬

‫)בראשית מא א(‬ ‫ויהי מקץ שנתיים ימים‬

‫עיקר שעשוע עולם הבא הוא לדעת ולהכיר אותו יתברך שעי״ז סמוכים‬
‫וקרובים אליו יתברך‪ ,‬כי כל מה שיודעים ומכירים אותו יתברך ביותה סמוכים‬
‫אליו יותר‪ .‬וזאת הבחיגה אפשר להשיג גם בזה העולם ע״י לימוד הלבות‬
‫בבהיגת )נדה עג( ׳כל השוגה הלכות בכל יום מובטה לו שהוא בן העולם הבא'‪,‬‬
‫כי ההלבות הם רצונו יתברך איך אנו צריכים לנהוג‪ ,‬והוא ורצונו אהד‪ ,‬נמצא‬
‫שכשנתהדש לאדם הלכה נתהדש לו שכל וידיעה בהשי״ת‪.‬‬
‫וזה מה שאמרו רבותינו זכרונם לברבה )מגעה הס על האי בר בי רב דהד‬
‫יומא שהיה מצטער עד שדרש לו רבי יוהנן את הפסוק )ישעיה‪ m‬ג( ׳ואותי יום‬
‫יום ידרשון׳ שכל העוסק בתורה אפילו יום אהד בשנה מעלה עליו הכתוב‬
‫באילו עסק בתורה כל השנה כולה‪ .‬כי מאחר שלימוד הלבות הוא בחינת‬
‫שעשוע עולם הבא שהוא יום שכולו ארוך )שולי! קמנס בבחינת למעלה מן הזמן‪,‬‬
‫ע״כ אפילו יום אחד חשוב כשנה‪ ,‬וזה מרומז בפסוק ויהי מקץ שנתיים ימים‪,‬‬
‫מקץ הוא סוף היינו שעשוע עולם הבא‪ ,‬שע״י לימוד הלכות בחינת שעשוע‬
‫עולם הבא שנתיים ימים‪ ,‬זובים שהימים נחשבין כשנים‪.‬‬
‫***‬

‫המאמר הזה הוא המ שך לתורה שנאמרה ב שבת חגזכזז שגת תקס״ט בעיר‬
‫ברסלב עפ״י המע שה של איש אחד שנסע אליו לשבת חנוכה מעיר בריילוב‬
‫ונתעכב בנעמירוב ולא בא לאותו שבת‪ ,‬וכשבא לאחר ה שבת קישר רבינו‬
‫זכרונו לברכה את הפסוק הנ״ל והמאמר של בר בי רב דחד יומא עם התורה‬
‫שאמר בשבת‪ ,‬שזה היה ממ ש ענינו שבא לרביגו רק ליום אחד בלבד‪.‬‬
‫)עפ״י תורה ב ח״ב וחיי מוהר״ן סימן פ(‬

‫ויהי מקץ שנתיים ימים ופרעה הולם והנה‬

‫)בראשית מא א(‬ ‫עומד על היאור‬
‫אחיזת היצר הרע שהיא קול דסט״א שמפתה בני אדם לתאוות עולם הזה‬
‫בבחינת )ירמיה מו «( ׳קולה כנחש ילך׳‪ ,‬היא רק בעולם הגשמי המוגבל בזמן‬
‫ובמקום כמו שאמרו חז״ל ׳אין היצר הרע מצוי אלא לשעתו׳‪ ,‬וזו עבודת האדם‬
‫לקשר את העולם הגשמי הזה ולהעלותו לשרשו לבחינת למעלה מהזמן למעלה‬
‫פט‬ ‫דבש‬ ‫מקץ‬ ‫נחלי‬
‫מהמקום היינו להשי״ת‪ ,‬ולזה זוכים ע״י תשובה כמ״ש )ירמיה טו יט( ׳אם תשוב‬
‫ואשיבך לפני תעמוד‪ /‬ולפניו יתברך הוא למעלה מהזמן כנ״ל‪ ,‬ואז זוכים לשמוע‬
‫את הקול דקדושה בבהינת)כראשית מ »( ׳הקול קול יעקב׳ הקורא לו לעשות רצונו‬
‫יתברך‪.‬‬

‫וזה מרומז בפסוק ויהי מקץ שנתיים ימים ופרעה הולם והנה עומד ע?‬
‫היאור‪ ,‬מקץ שנתיים מרמז לבהינת הזמן שמשם אהיזת היצה״ר שהוא בהינת‬
‫ופרעה הולם שמטעה בני אדם ומכנים בהם דמיונות והלומות שווא של הבלי‬
‫עוה״ז‪ ,‬והנה עומד מלשון ׳ובפתחו עמדו כל העם׳ ופירשו חז״ל)הוטה לט‪ (.‬לשון‬
‫שתיקה‪ ,‬היינו איך משתיקים את הקול דסט״א הנ״ל‪ :‬ע״י יאור היינו תשובה‬
‫כמ״ש)איונ כת יא( ׳מבכי נהרות חבש׳‪ ,‬ששב בתשובה ובוכה על חטאיו‪ ,‬ואז זוכה‬
‫לשמוע את הקול דקדושה בבחינת )תהלים צג ג( ׳נשאו נהרות ד׳ נשאו נהרות‬
‫קולם׳‪.‬‬
‫)עפ״י תורה עט ח״ב(‬

‫ויוסף הוא השליט על הארץ הוא‬

‫)בראשית מא ו(‬ ‫המשכיר לכל עם הארץ‬
‫דיבורי התפילה הם הכלים שבהם מקבלים השפע הנשפע מלמעלה כמ״ש‬
‫)לכרס א א( ׳ויברך אתכם כאשר דיבר לכם׳‪ ,‬ולפי הדיבור כן השפע בבחינת)תהלים‬
‫פא יא( ׳הרחב פיך ואמלאהו׳ אם הדיבור כשלימות ובמלואו היינו שהוא מקודש‬
‫ומתוקן אזי יכולין לקבל בהם רוב שפע‪ ,‬והדיבורים של הצדיק הם בודאי‬
‫בשלימות ובמלואם כי הצדיק הוא בחינת ׳מלא פום׳ כי הוא זכה לבחינת מידת‬
‫היסוד כמ״ש )משלי י ‪ (w‬׳צדיק יסוד עולם׳‪ ,‬ושם הוי״ה שבספירת יסוד מנוקד‬
‫במלאפו״ם‪ ,‬וע״ב יכול הצדיק להשפיע שפע לישראל בתפילתו כמו שדרשו חז״ל‬
‫)מועל קט! טז‪ (:‬עה״פ)שמואל כ‪ ,‬נג ג( ׳צדיק מושל יראת אלוקים׳ ‪ -‬׳מי מושל בי‪ :‬צדיק׳‪.‬‬

‫וזהו שנאמר אצל יוסף הצדיק ויוסף הוא השליט ע? הארץ הוא‬
‫המשכיר לכל עם הארץ‪ ,‬כי ע״י שעמד בנסיון ע״ב זכה לבחינת ׳מלא פום׳‬
‫כשלימות‪ ,‬ולכן היה לו ממשלה להשפיע שפע לכל ברוחניות ובגשמיות‪.‬‬
‫)עפ״י תורה לד(‬
 ‫דבש‬ ‫מקץ‬ ‫נחלי‬
‫ויאמר יוסף אל פרעה חלום פרעה‬
‫)בראשית מא כה(‬

‫ויאמר פרעה אל עבריו הנמצא כזה איש‬

‫)שם לח(‬ ‫אשר רוח אלקים בו‬
‫מבואר לעיל)ניאשיח נ נא( מגודל יקר הערך של לשון הקודש שבו נברא‬
‫העולם שהוא כלליות ושורש הקדושה של ישראל‪ ,‬ובכל דבר יש צירופי אותיות‬
‫אהרות שבו נברא הדבר ההוא‪ ,‬ולעומת זאת כלליות הרע שבעולם שורשה‬
‫בשבעים לשונות העמים‪ ,‬ויש בחינה ממוצעת שהיא מעורבת טוב ורע והיא‬
‫בחינת לשון תרגום שהוא גימטריא תרדמה כמובא )לקו״ה פ׳ ואחסנן(‪ ,‬ומשם כה‬
‫הבחירה והנסיון של האדם‪ .‬ועיקר בנין ושלימות של לשון הקודש אינו אלא‬
‫ע״י שמפילין את הרע שבתרגום ומעלין את הטוב שבו‪ ,‬שעי״ז נופלין כל‬
‫השבעים לשון ונשלם לה״ק‪ ,‬ועי״ז נתעורר ונתנדל הכה של האותיות של לשון‬
‫הקודש שיש בכל הדברים עיי״ש באריכות‪.‬‬
‫וע״ב מי שיש לו שלימות לשון הקודש יכול לפתור החלומות שבתרדמה‪,‬‬
‫כי החלומות הם כפי המאכלים שאוכל)עיי! תיקרז קמ‪ ,(:‬כי כששוכב וישן עולים‬
‫האדים מהמאכלים שאכל להמוח ונצטרפין האותיות שיש בהם ומזה נעשה‬
‫החלום‪ ,‬ואילו היה אוכל את הכף השני קודם הראשון היו נצטרפין האותיות‬
‫בצירופים אחרים והיה מתראה לו חלום אחר‪ ,‬ולכן אין חלום בלא דברים בטלים‬
‫)נרטפ נה‪ ,(.‬מפני שהאותיות של לשון הקודש הבאים בחלום ‪ -‬בתרדמה שהוא‬
‫בחינת תרגום מעורבים ברע‪ .‬ומי שיש לו שלימות לשון הקודש היינו שהפיל‬
‫את הרע שבתרגום והעלה את הטוב שבו שעי״ז זוכה לשלימות לשון הקודש‪,‬‬
‫והאותיות שיש בכל דבר מאירות ומתנוצצות‪ ,‬הוא יכול לברר את האותיות‬
‫הקדושות מתוך הדברים הבטלים שבחלום ויכול לפתור חלומות‪.‬‬
‫ולזה יוסף שעמד בנסיון הבא מבחינת לשון תרגום כנ״ל‪ ,‬וזכה להשלים‬
‫את לשון הקודש כמ״ש )נלאשיה מה י‪ (3‬׳כי פי המדבר אליכם׳ ופירש״י ׳בלשון‬
‫הקדש׳‪ ,‬עי״ז היה יכול לפתור חלומות‪ ,‬וזהו שנאמר בו הנמצא כזה איש אשר‬
‫רוח אלקים בו‪ ,‬רוח אלקים ‪ -‬רוח הקודש היינו לשון הקודש כמ״ש)פהליס לג ו(‬
‫׳בדבר ד׳ שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם׳‪ ,‬שזכה לשלימות לשון הקודש שבו‬
‫נברא העולם‪.‬‬
‫)עפ״י תורה יט(‬
‫צא‬ ‫דבש‬ ‫מקץ‬ ‫נחלי‬
‫)בראשית מא לט(‬ ‫אין נכון וחכם כמוך‬
‫בל נפש מישראל מושרש בשבעים נפש של בית יעקב‪ ,‬ושבעים נפש של‬
‫בית יעקב מושרשים בשבעים פנים של התורה )עיי! תיקר! לה‪ ,‬וזה לעומת זה יש‬
‫שבעים לשון‪ ,‬שכל לשון ולשון יש לה מידה רעה בפני עצמה מה שאין‬
‫בחברתה‪ ,‬ומהמת המידות האלו הם מרוהקים משבעים פנים של התורה‪.‬‬

‫וזהו כלל‪ ,‬שכל נפש מישראל קודם שיש לה התגלות בתורה ובעבודה‪ ,‬אזי‬
‫מנסין ומצרפים אותה בגלות של השבעים לשון‪ ,‬היינו בתאוותיהן‪ ,‬כי הקליפה‬
‫קדמה לפרי)עיין זהר משפסיס קיא‪ .‬ונספר הלקושים פישח ישלס עה״ס ׳ואלה המלרס׳‪ ,‬נהגהה( ומי שרוצה‬
‫לאכול הפרי צריך לשבור מקודם את הקליפה‪ ,‬לכן קודם ההתגלות‪ ,‬מוכרחת‬
‫הנפש לבוא בגלות מידותיהם ותאוותיהם הרעות‪ ,‬וכל אחד כפי מה שעומד‬
‫בגסיון ומשבר התאוות‪ ,‬כן זוכה להתגלות בתורה ועבודה‪ .‬והכלליות של כל‬
‫השבעים לשון דהייגו מידותיהם הרעות היא התאוה הידועה‪ ,‬ומי שמשבר‬
‫תאוה זו אזי בקל יכול לשבר כל התאוות‪ ,‬ולכן עיקר גלות הגפש היא בתאווה‬
‫זו‪.‬‬

‫וכן בכל פעם שאדם עולה מדרגה לדרגה‪ ,‬מתגברים עליו מחדש התאוות‬
‫ומחשבות רעות ואינם מניחים אותו לעלות לשערי הקדושה‪ ,‬ובזה טועים‬
‫החסידים הכשרים הרבה כשרואים שפתאום מתגברים עליהם תאוות‬
‫ובלבולים‪ ,‬ונדמה להם שגפלו ממדריגתם מחמת שבזמן הקודם לא היו אלו‬
‫התאוות והבלבולים מתגברים עליהם כ״ב‪ ,‬והיו נחים קצת‪ ,‬ע״ב הם סוברים‬
‫שנפלו ח״ו‪ ,‬אבל באמת אין זה נפילה כלל‪ ,‬רק מחמת שהם צריכים לעלות‬
‫לדרגא יותר גבוה לפי בחינתם‪ ,‬ע״ב התאוות והעקמימיות שבלב ובו׳ מתגברים‬
‫עליהם מחדש בהתגברות גדולה יותר‪ ,‬והעצה ע״ז הוא להרים קולו ולצעוק‬
‫להשי״ת עד שירחם עליו שיזכה להתגבר ולשבר אותם מחדש‪.‬‬

‫וזהו הנאמר אצל יוסף הצדיק אין נכון וחכם כמוך‪ ,‬שע״י שעמד בגסיון‬
‫ושיבר הקליפה שהיא התאוה הנ״ל‪ ,‬עי״ז זכה להתגלות התורה הנקראת חכמה‬
‫ובינה כמ״ש)הסלים קיא י( ׳ראשית חכמה׳‪ ,‬ו׳כי אם לביגה תקרא׳)משלי נ ג(‪.‬‬

‫)עפ״י תורה כה ותורה לו(‬

 ‫דבש‬ ‫מקץ‬ ‫נחלי‬ ‫צב‬

‫אתה תהיה על ביתי ועל פיך ישק כל‬

‫עמי רק הכסא יגדל ממך )בראשית מא מ(‬

‫ועל פיך ישק‪ ,‬ועל מימר פומך יתזן כל עמי‪.‬‬

‫)אונקלוס(‬

‫הענין הוא‪ ,‬כי ׳כל מה שברא הקב״ה לא ברא אלא לכבודו׳)אנוח פ״ס‪ ,‬כדי‬
‫לגלות מלבותו‪ ,‬ובאיזה ענין נתגלה מלכותו‪ :‬כשמשפיע רב פזוב לישראל‪ ,‬שאז‬
‫נתגלה לעין כל‪ ,‬ש׳מלבותו בכל משלה׳)חהליס קג יע(‪ .‬בי כשהשפע נמשך לסט״א‬
‫אזי יש ה״ו פגם במלכות‪ ,‬שאין רואים ומרגישים שהשי״ת מנהיג את העולם‪,‬‬
‫אך כשהוא נמשך לישראל‪ ,‬אזי נתגלה לעין כל שבל השפע ממנו והוא משפיעו‬
‫לעושי רצונו‪.‬‬

‫ובמה יכולים להוריד השפע‪ :‬ע״י תפילה‪ ,‬כי תיבות התפילה הם כלים‬
‫לקבל השפע‪ ,‬וע״כ כל אהד יזהר בתפלתו שיתפלל באופן שיוכל לעורר השפע‬
‫בעולם‪ ,‬על דרך שאמרו רבותינו זברונם לברבה)חנהליי! לס ׳חייב כל אדם לומר‬
‫בשבילי נברא העולם׳‪ ,‬וזה ע״י יראה‪ ,‬בי ע״י יראה תפילתו נשמעת ויורד שפע‬
‫לעולם כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה )נרכוח ו‪ (:‬עה״פ )שמואל נ מ ג( ׳צדיק‬
‫מושל יראת אלקים׳‪ ,‬׳כל מי שיש בו יראת שמים דבריו נשמעיך‪ ,‬ועי״ז‬
‫שתפילתו מתקבלת נתגלה ונתגדל מלכותו יתברך כנ״ל‪.‬‬

‫וזהו אתה תהיה על ביתי‪ ,‬כית מרמז ליראה כמבואר בגמרא )שנח לא‪(:‬‬
‫שמי שאין בו יראת שמים נקרא דלית ליה דרתא‪ ,‬היינו כשהצדיק ׳מושל‬
‫ביראת אלקים׳‪ ,‬עי״ז‪ ,‬ועל פיך ישק כל עמי‪ ,‬כמו שמתרגם אונקלום ועל מימר‬
‫פומך ‪ -‬ע״י התפילה‪ ,‬יתזן כל עמי‪ ,‬יתעורר השפע בעולם‪ ,‬ועי״ז נתגלה‬
‫ונתגדל מלכותו יתברך שזהו רק הכסא‪ ,‬היינו מעוט המלכות‪ ,‬כי רק הוא‬
‫מיעוט‪ ,‬וכסא הוא מלכות )לנר הימים א‪ ,‬נח(‪ ,‬אגדל ממך‪ ,‬היינו שהמלכות שנמצאת‬
‫עתה במיעוט‪ ,‬נתגדל ממך‪ ,‬ע״י שאתה מוריד שפע בעולם בתפילתך‪.‬‬

‫)עפ״י תורה קב(‬

‫צג‬ ‫דבש‬ ‫מקץ‬ ‫נחלי‬
‫ויקראו לפניו אברך ונו׳ ובלעדיך לא ירים‬
‫איש את ידו ואת תלו )בראשית מא מג ‪ -‬מד(‬

‫ויוםף הוא השליט הוא המשביר לבל עם‬

‫)מב ‪0‬‬ ‫הארץ‬
‫בחכמה ורך בשנים‪) .‬רש״י(‬ ‫אברך אב‬
‫מבואר לעיל עה״פ)כראשיתל! ‪ a‬׳ויבא יוסף את ריבתם רעה‪ /‬שעיקר השלום‬
‫הוא להבר שני הפכים כמאמרם ז״ל מהר ויקרא ה‪ (:‬עה״פ )איה כה כ( ׳עושה שלום‬
‫במרומיו׳‪ ,‬שזה המלאך מאש וזה ממים‪ ,‬שהם שני הפכים כי מים מכבה אש‪,‬‬
‫והקב״ה עושה שלום ביניהם ומהברם יהר‪.‬‬

‫וזהו בהינת היבור המהשבה לדיבור‪ ,‬דהיינו שלומד או מתפלל ומכנים כל‬
‫מותו ומהשבתו בתוך הדיבורים הקדושים‪ ,‬עד ששומע ומבין היטב מה שהוא‬
‫מדבר‪ .‬כי המחשבה והמוחין הם בחינת הסדים )שי) ען תיים שער מותי! דקשנות פ״א(‪,‬‬
‫והדיבור הוא בחינת גבורות כמ״ש )תהלים קמה יא( ׳וגבורתך ידברו׳‪ ,‬שהם שני‬
‫הפכים‪ ,‬וכשמחבר אותם זה בחינת שלום כנ״ל‪ ,‬ועי״ז יבואו השפעות וברכות‬
‫לישראל כמו שאמרו רז״ל)עוקצי! פ״ג( ׳לא מצא הקב״ה כלי מחזיק ברכה לישראל‬
‫אלא השלום׳‪.‬‬

‫וזה בחינת יוסף‪ ,‬כי יוסף מחבר שני הפכים חסדים וגבורות‬
‫)עיי! שער מאמרי‬
‫רשכ״י כראשית(‪ ,‬ולכך נאמר אצלו ויקראו ?פניו אכרך‪ ,‬ופירש רש״י אב כחכמה‬
‫ורך כשנים‪ ,‬שזה בחינת חיבור חסדים וגבורות )ען תייס שער מותי! לקממת פ״א(‪ .‬וכן‬
‫זהו ויוסף הוא השליט הוא המשכיר לכל עם הארץ‪ .‬ויוסף הוא השליט‬
‫היינו בחינת גבורות‪ ,‬הוא המשכיר לכל עם הארץ‪ ,‬בחינת חסדים‪ ,‬שיוסף‬
‫מחברם להיות אחד‪ .‬וזהו שנאמר אצלו וכלעדיך לא ירים איש את ידו ואת‬
‫רגלו‪ ,‬ידו הוא בחינת מוחין כמ״ש)תפלים קלל כ( ׳שאו ידיכם קודש׳‪ ,‬וקודש הוא‬
‫חכמה כנודע )עיי! זהר אחרי שא‪ ,(.‬ורגלו הוא בחינת הדיבור כמ״ש)ישעיה מא כ( ׳צדק‬
‫יקראהו לרגלו׳‪ ,‬וצדק הוא הדיבור כמ״ש )תהליס נת כ( ׳צדק תדברון׳‪ ,‬שיוסף זכה‬
‫לקשר המחשבה אל הדיבור‪.‬‬
 ‫דבש‬ ‫מקץ‬ ‫נחלי‬ ‫צד‬

‫וזהו בחינת מסירת נפש על קידוש השם‪ ,‬כי קידוש השם הוא בחינת‬
‫חסדים וגבורות‪ ,‬שמתחילה הוא נתלהב בשלהובין דרחימותא שזה בחינת‬
‫חסדים‪ ,‬ואח״ב מתגבר על יצרו ומוסר את נפשו למות על קידוש השם היינו‬
‫בחינת גבורות‪.‬‬

‫וכל אחד מישראל מקושר בו בחינת יוסף שהוא בחינת שלום בחינת‬
‫קידוש השם כנ״ל‪ ,‬ולכך אפילו פושעי ישראל אפילו הקל שבקלים‪ ,‬כשרוצים‬
‫להעבירם על הדת ח״ו‪ ,‬נתעורר בהם תיכף בחינת יוסך בחינת שלום‪ ,‬ומוסרים‬
‫נפשם על קידוש השם‪ ,‬כאשר ראינו בחוש בדורות שלפנינו‪ ,‬שכמה אנשים‬
‫קלים ופחותים מסרו נפשם על קידוש השם‪.‬‬

‫נמצא שיוצא לנו מזה עצה נפלאה לעבודת השם‪ ,‬שכשאדם רואה שקשה‬
‫לו לכוון דעתו בתפילה מרבוי המחשבות המבלבלין ומטרידין אותו‪ ,‬אזי יזכיר‬
‫את עצמו שאע״פ שהוא כמו שהוא‪ ,‬אפילו אם הוא בדיופזא התחתונה מאוד‪,‬‬
‫אעפ״ב אם היו רוצים להעבירו על הדת לגמרי ח״ו‪ ,‬בוודאי היה מרוצה למות‬
‫על קידוש השם‪ ,‬ועי״ז יתעורר בחינת שלום שהוא בחינת התחברות המוח‬
‫והדיבור כנ״ל‪ ,‬ויוכל לקשר המחשבה אל הדיבור ולהתפלל בכוונה‪.‬‬
‫)עפ״י תורה פ(‬

‫ובלעדיך לא ירים איש את את ידו‬

‫)בראשית מא מס‬ ‫ורגלו‬
‫מבואר לעיל)גראשיי! כמ א( עה״פ ׳וישא יעקב את רגליו׳‪ ,‬שע״י התקרבות‬
‫לצדיק נתעלין הידין ורגלין‪ ,‬היינו שמעבירין מהם את אחיזת הגאוה והע״ז‬
‫ונתגלה בהם הארת האמונה‪ ,‬וזהו בחינת ריקודין והמחאת כך אל כך‪ ,‬שהידין‬
‫והרגלין נתעלין ע״י השמחה דקדושה עיי״ש‪.‬‬

‫וזה שכתוב אצל יוסך ובלעדיך לא ירים איש את ידו ואת רגלו‪,‬‬
‫שבלעדי יוסך שהוא בחינת הצדיק‪ ,‬א״א להעביר את אחיזת הגאוה והע״ז ולבוא‬
‫להרמת הידים והרגלים‪.‬‬
‫)עפ״י תורה י(‬
‫צה‬ ‫דבש‬ ‫מקץ‬ ‫נחלי‬
‫והרעב היה על כל פני הארץ‬
‫)בראשית מא נו(‬

‫)רשי׳י(‬ ‫אלו העשירים‪.‬‬

‫מבואר לעיל)נראשיח ג יל( עה״פ ׳ועפר תאכל‪ /‬שיש פנים הקדושה שהם‬
‫אנפין נהורין בתינת שמתה כמ״ש )‪3‬ממר ו ‪ (w‬׳יאר ד׳ פניו אליך‪ /‬ולעומת זה יש‬
‫פנים דסט״א שהם אנפץ תשוכין מרה שתורה‪ ,‬ואלו בני אדם שמשאם ומתנם‬
‫באמונה הם דבקים באור הפנים דקדושה‪ ,‬ולהיפך אלו שאינם מאמינים‬
‫שהקב״ה יכול לפרנס את האדם בסיבה קלה והם רודפים אתר פרנסתם ביגיעות‬
‫גדולות‪ ,‬הם נקשרים בפנים דסט״א בבתינת )נלאשיח ג יס בעצבון תאכלנה‪.‬‬
‫וזהו שפירש רש״י פני הארץ‪ ,‬אלו העשירים‪ ,‬כי הממון והעשירות הוא‬
‫בחינת פנים‪.‬‬
‫)עפ״י תורה כג(‬

‫ויהי הם מריקים שקיהם והנה איש צרור‬

‫בםפו בשקו ויראו את צרורות כםפיהם‬
‫המה ואביהם ויראו ויאמר אליהם יעקב‬
‫אביהם אותי שבלתם יוםף איננו ושמעון‬
‫איננו ואת בנימין תקהו עלי היו בולנה‬
‫)בראשית מב לדס‬
‫יש בעלי נאוה שרוצים להתגדל ולמשול‪ ,‬וע״כ אינם רוצים שילכו‬
‫לצדיקים‪ ,‬ואומרים שהם בעצמם יכולים להתפלל‪ ,‬ומונעים גם אחרים כשיש‬
‫להם צער או חולה לילך לצדיקים‪ ,‬כי הם חושבים שהתענו וסיגפו את עצמם‬
‫ובזה הם צדיקים‪ ,‬אבל האמת אינו כן‪ ,‬כי כל התעניות שהתענו‪ ,‬אינן מועילות‬
‫להם לבטל את אחיזת התאוה‪ ,‬כי הם דומים לשק עם דברים מאוסים שיש בו‬
‫גם חורים‪ ,‬שאפילו אם מריקים אותו מהדברים המאוסים‪ ,‬מ״מ החורים נשארים‪,‬‬
‫כ״כ אלו הבעלי נאוה‪ ,‬נדמה להם שאין להם כבר תאוות‪ ,‬אבל זה אינו‪ ,‬כי אם‬
‫היו מתבוננים בעצמם היו רואים שהתאוה נמצאת בכה‪ ,‬רק כיון שאינם‬
‫אוכלים‪ ,‬ע״כ אינם מרגישים בו‪ ,‬כי לבטל התאוה צריך תפילות ועבודות ולא‬
‫תעניות בלבד‪ .‬ולא תאוותם בלבד נשאר קשור בגופם‪ ,‬כי אם גם תאוות אביהם‬
 ‫דבש‬ ‫מקץ‬ ‫נחלי‬ ‫צו‬

‫שיש אצלם משעת ההולדה‪ ,‬גם זה קשור בגופם עדיין‪ ,‬ובודאי אילו היו רואים‬
‫את כל זה‪ ,‬הרדה גדולה היתה גופלת עליהם‪ ,‬ולא היו רוצים בכלל כבוד וגדלות‪.‬‬

‫וזה מרומז בפסוק ויהי הם מריקים שקיהם וכו׳‪ ,‬הייגו אתר כל התעגיות‬
‫שהוא הרקת השק‪ ,‬כי הגוף גקרא שק כמאמר התגא ׳שיגגא שרי שקף)שנח קנ‪,(.3‬‬
‫והנה איש צרור כספו בשקו‪ ,‬כספו‪ ,‬הוא לשון כיסופין ותאוה‪ ,‬הייגו שהתאוות‬
‫עדיין קשורים וצרורים בשקו ‪ -‬בגופו‪ :‬ויראו את צרורות כספיהם המה‬
‫ואביהם‪ ,‬הייגו לא די צרורות כספיהם שהוא תאוות עצמן‪ ,‬כי אם גם המה‬
‫ואביהם‪ ,‬התאוות של אביהם גם המה לא גפלו מהם‪ ,‬ואזי וייראו‪ ,‬תרדה היתה‬
‫גופלת עליהם ולא היו רוצים להשתרר ולמלוך‪ ,‬וזהו ויאמר להם יעקב אביהם‬
‫אותי שיכלתם יוסף איננו וכו׳‪ ,‬שהוא תוכתת השכל שמוכית את הבעלי גאוה‬
‫הרוצים להתגדל‪ ,‬כי יעקב הוא בתיגת השכל‪ ,‬כמו שתרגם אוגקלוס )נראשיח נז(‬
‫על ׳ויעקבגי׳ ‪ -‬ותכמגי‪ ,‬וכן אביהם‪ ,‬כי אב בתכמה)אליא זוטא יצ‪ ,(.‬והייגו שהשכל‬
‫מוכיתם ואומר להם אותי שיכלתם‪ ,‬כי כל המתגאה תכמתו מסתלקת ממגו‬
‫)סשחיס שו;(‪ ,‬יוסף איננו‪ ,‬יוסף זהו תיקון המעוות כמ״ש )נראשיח ל «( ׳אסף אלקים‬
‫את תרפתי׳‪ ,‬היינו עדיין לא תקנתם המעוות‪ ,‬שהוא אתיזת התאוה שהוא תרפה‬
‫וקלון ויש לכם להתבייש מתמתו‪ ,‬ושמעון איננו‪ ,‬היינו ע״י שאין לך בתינת‬
‫יוסף‪ ,‬אין לך בתינת שמעון‪ ,‬כי שמעון הוא בתינת המוכית כמ״ש )שם נט לג( ׳כי‬
‫שמע ד׳ כי שנואה אנכי׳‪ ,‬כי המוכית הוא שנוא כמו שאמרו תכמינו זכרונם‬
‫לברכה )כחונוח קה‪ (:‬׳האי צורבא מרבנן דמרתמי לה בני מתא‪ ,‬לאו משום דמעלי‬
‫טפי אלא משום דלא מוכת להו במילי דשמיא׳‪ ,‬ואתה מהמת שלא תקנת את‬
‫עצמך בודאי אינך יכול להוכית אתרים כי יאמרו לך קשוט עצמך תהילה וכו׳‪,‬‬
‫וע״כ אינך שנוא‪ ,‬ואת בנימין תקתו זה מורה על נדלות‪ ,‬כי רש״י פירש ׳בנימין‬
‫על שם ארץ ישראל ‪ -‬בן ימין׳‪ ,‬וארץ ישראל הוא גבוה מכל הארצות)זנחיס נד;(‪,‬‬
‫היינו לא די שאין לכם כל הבתינות הללו‪ ,‬עם כל זה ואת בנימין תקחו‪ ,‬אתם‬
‫לוקתים לעצמכם נדלות‪ ,‬וזהו שסיים השכל המוכית אותם עלי היו כולנה‪ ,‬כי‬
‫הכל נופל עלי‪ ,‬כי כל המתגאה תכמתו מסתלקת ממנו כנ״ל‪.‬‬

‫וזה כלל ויסוד שצריכין ליזהר מאוד לבלי להטעות את עצמו בזה העולם‪,‬‬
‫כי העולם מטעה אותנו לגמרי‪ ,‬שאדם יכול להתענות ולסגף את עצמו ולתשוב‬
‫שהוא כבר במעלה עליונה שאינו צריך לילך לצדיקים כי הוא בעצמו צדיק‪,‬‬
‫צז‬ ‫דבש‬ ‫מקץ‬ ‫נחלי‬
‫ע״כ צריכין לבקש את ד׳ ולהפש מאוד מאד את הצדיק האמת‪ ,‬כדי להינצל על‬
‫ידו מכל הטעויות והאונאות הבאים בזה העולם‪.‬‬
‫)עפ״י תורה י ושיחות הר״ן נא(‬

‫ויהי הם מריקים שקיהם והנה איש צרור‬

‫כםפו בשקו ויראו את צררות כםפיהם‬
‫המה ואביהם וייראו ויאמר להם יעקב‬
‫אביהם אותי שבלתם יוםף איננו ושמעון‬
‫איננו ואת בנימן תקהו עלי היו בולנה‬
‫)בראשית מב לדס‬
‫יראה ואהבה א״א לקבל כי אם ע״י צדיקי הדור‪ ,‬כי השי״ת מתפאר עם כל‬
‫אהד מישראל כמ״ש)ישעיה מט ג( ׳ישראל אשר בך אתפאר‪ ,‬ואפילו בתנועה קלה‬
‫דקדושה שעושה אפילו הקל שבקלים השי״ת מתפאר בו‪ ,‬והצדיק מחפש ומגלה‬
‫את כל ההתפארויות הללו‪ ,‬ועי״ז נתגלה היראה והאהבה אליו יתברך‪.‬‬
‫כי באמת מלפני המלך בודאי הכל יראים וחרדים‪ ,‬אבל אעפ״כ ביום‬
‫הולדת המלך יום גנוסיא דמלכא שלובש המלך בגדי ההתפארות‪ ,‬אז נתגלה‬
‫היראה ממנו יותר ויותר‪ ,‬כי אע״פ שגם קודם לכן הכל היו יודעים מהמלך‪ ,‬עם‬
‫כל זה מתפעל נפש הרואה‪ ,‬יותר ממה שהיה יודע אותו בידיעה לבד‪.‬‬
‫וכשהצדיק מגלה איך מכל תנועה ותנועה של כל אחד מישראל יש פאר וכבוד‬
‫להשי״ת‪ ,‬זה בחינה שהשי״ת לובש בנדי התפארותו‪ ,‬ואז הכל רואים גדולתו‬
‫בעיניים ממש ויראים מלפניו‪ ,‬ועי״ז נתגלית גם האהבה‪ ,‬כי כן דרך המלך ביום‬
‫גנוסיא דמלכא‪ ,‬בתחילה לובש בגדי התפארות‪ ,‬שאז נופל יראה גדולה על כולם‬
‫והכל חרדים וזוחלים מפגיו‪ ,‬ואחר כך הוא מגלה אהבתו ומחלק וגותן מתגות‬
‫לכל אחד ואחד לפי כבודו‪ ,‬וכשרואים אהבת המלך וקרבתו לכל אחד ואחד עי״ז‬
‫מתקרבים אליו ואוהבים אותו ג״כ‪ ,‬גמצא שהיראה והאהבה נתגלין ע״י הצדיק‪,‬‬
‫וע״כ כפי קירובו אל הצדיק כן זוכה ליראה ואהבה להשי״ת‪.‬‬
‫וכשנחשך אצל אחד היראה והאהבה בבחינת )ישעיה נ ג( ׳אלביש שמים‬
‫קדרות ושק אשים כסותם׳‪ ,‬׳שמים׳ נוטריקון אש ומים‪ ,‬שהקב״ה ערבב אש ומים‬
‫ועשה מהם שמים)רש״י נראשיש א(‪ ,‬והיינו יראה ואהבה )היקו״ז ה‪ .‬ועיין רמ״ק על שפר יצירה‬
‫פ״ג(‪ ,‬וכשהם נתלבשים ב׳קדרות׳ ונחשכים ונתכסים ׳בשק׳‪ ,‬זה מחמת שנחשך‬
‫אצלו אור הצדיק‪ ,‬כי לפעמים יש אחד שאף שהוא נמצא אצל הצדיק‪ ,‬מכל מקום‬
 ‫דבש‬ ‫מקץ‬ ‫נחלי‬ ‫צח‬

‫אינו זוכה להבין ולראות את אורו הגדול שעל ידו יוכל לבוא לתכלית הטוב‪,‬‬
‫כמו שמצינו גבי עפרון שמערת המכפלה שהוא שער גן עדן שדרך שם עולין‬
‫כל הנשמות ואורו גדול מאד‪ ,‬היה אצלו הושך ואפילה‪ ,‬וע״כ מכרו בשמהה רבה‬
‫לאברהם כמובא סהר סיי שרה קנס(‪ ,‬וכמו כן אור הצדיק שהוא גדול מאוד ומאיר‬
‫בכל העולמות ואצל זה האדם אין מאיר כלל‪ ,‬והוא מהמת שמעשיו אינם הגונים‬
‫שעי״ז נתהשך שכלו בכסילות‪.‬‬
‫והתיקון לזה להכניע ולבטל כסילות השכל‪ ,‬הוא ע״י צדקה‪ ,‬כי עיקר יניקת‬
‫הקליפות והכפילות הוא מניצוצי הקדושה שנפלו אליהם כידוע‪ ,‬וזה שכתוב‬
‫)מלאני א יא( ׳בכל מקום מוקטר ומוגש לשמי׳‪ ,‬שאף העבודה זרה אין לה כה אלא‬
‫מניצוצי הקדושה בהינת הלקי המזכה שנפלו אצלם‪ ,‬ולהעלות הניצוצות הללו‬
‫הוא ע״י נרים‪ ,‬שע״י שהגרים משליכים את אמונתם והולכים אתר אמונת‬
‫ישראל‪ ,‬עי״ז תוזרין ניצוצי תלקי המזכה למקומם‪ ,‬ואז נכנעים הקליפות וכסילות‬
‫השכל‪.‬‬
‫אך איך אפשר לעשות גרים‪ ,‬והלא הם רתוקים מאוד מקדושת ישראל‪,‬‬
‫ומאין בא זאת שיבוא להם על הדעת שיתגיירו‪ :‬דע שזה נעשה ע״י צדקה‪ ,‬כי‬
‫עיקר השמיעה הוא מהמת שאותיות הדיבור נתקקים באויר והאוירים מכים זה‬
‫בזה עד שבאים לאוזן השומע‪ ,‬ע״כ כשהאויר נת וזך וצלול‪ ,‬אזי כשאתר מדבר‬
‫אזי נשמע הדיבור למרתוק כמו שרואין כתוש‪ ,‬אבל כשיש רות סערה א״א‬
‫לשמוע היטב כי הרות מבלבל ומפריד תלקי האוירים עד שא״א לשמוע אפילו‬
‫הקול מכל שכן הדיבור בעצמו‪ ,‬ע״כ צריך שיהיה אויר נת וזך‪ ,‬כדי שישמע‬
‫מרתוק דיבורי האמונה שהצדיק מדבר‪ .‬ולזה זוכים ע״י אהבה ושלום‪ ,‬כי שנאה‬
‫הוא רות רעה ‪ -‬בלבול האויר כמ״ש )שופטים ט מ( ׳וישלה אלקים רות רעה בין‬
‫אבימלך ובין בעלי שכם׳‪ ,‬ופרש״י ׳שנאה׳‪ ,‬ולהיפך אהבה הוא התדבקות רותא‬
‫ברותא‪ ,‬היינו רות האוהב ברות הנאהב‪ ,‬שזה בתינת אויר הנה והזך שרותם‬
‫נתים זה מזה‪.‬‬
‫וע״י נתינת צדקה הוא לוקה רעים ואוהבים כמ״ש)משלי יט ‪ 0‬׳הון יוסיף רעים‬
‫רבים׳‪ ,‬היינו שהאויר נזדכך שלא יהיה רות רעה אלא אויר נת וזך‪ ,‬ואזי‬
‫כשמדברים דיבורים קדושים‪ ,‬הדיבור הולך ונשמע למרתוק בבתינת )אפסי ט ד(‬
‫׳ושמעו הולך בכל המדינות׳‪ ,‬ונכתב בספריהם של העכו״ם ׳מדינה ומדינה‬
‫ככתבה׳‪ ,‬ואזי מוצאים העכו״ם בספריהם היפך אמונתם ומתגיירים בבתינת)שם‬
‫ס י!( ׳ורבים מעמי הארץ מתיהדים׳‪ ,‬וכמו שמצינו כמה גרים שנתגיירו מהמת‬
‫צט‬ ‫דבש‬ ‫מקץ‬ ‫נחלי‬
‫שמצאו בספריהם היפך אמונתם‪ ,‬וכן כל אחד ואחר ע״י האויר הנח והזך מגיע‬
‫אליו דיבורי האמונה ועי״ז הפזוב שבו מתעורר ומתנכר על הכסילות והקליפות‬
‫שסובבים אותו‪ ,‬ואזי זוכים להרגיש אור הצדיק ולקבל ממנו יראה ואהבה‬
‫קדושה‪.‬‬

‫וכל מה שנותנים צדקה ליותר אנשים‪ ,‬עי״ז נתרבה יותר האויר הנח והזך‪,‬‬
‫כי כשנותן צדקה לאיש אחד יש לו אוהב אחד ונתדבקין רוחם יחד ונעשה שטח‬
‫קטן של אויר הנח והזך‪ ,‬וכשנותן לשני אנשים מתגדל השטח יותר וכן הלאה‪,‬‬
‫וע״כ העיקר ליתן צדקה לצדיקים אמיתיים ולעניים הגונים שכלולים מכמה‬
‫נפשות ישראל‪ ,‬כי בזה מגדילים מאוד השטח של האויר הנח והזך‪ ,‬כי בצדקה‬
‫שנותן להם לבד‪ ,‬קונים רעים רבים מאד‪ ,‬כי הם כלולים מהרבה נפשות‪.‬‬

‫וזה הסוד מרומז בפסוק ויהי הם מריקים שקיהם וכו׳‪ ,‬ויהי הם מריקים‬
‫שקיהם היינו בחינת ׳לבשו שמים קדרות ושק וכו״‪ ,‬׳שמים׳ היינו יראה ואהבה‬
‫כנ״ל; שכאשר הם מריקים את השק והחושך היינו שמאירים את היראה‬
‫והאהבה אזי נתגלה מדוע היו מכוסים עד עתה‪ ,‬כי והנה איש צרור כספו‬
‫בשקו‪ ,‬צרור כספו זה בחינת הצדיק כמ״ש )משלי ז ‪ 0‬׳צרור הכסף לקח בידו׳‬
‫ופירש רש״י ׳הצדיקים׳‪ ,‬בשקו היינו שמרגישים שהשק והחושך שהיה על‬
‫היראה והאהבה זה מחמת שק ו׳חושך׳ ‪ -‬שנחשך להם אור הצדיק‪ ,‬ויראו את‬
‫צרורות כספיהם המה ואביהם‪ ,‬המה זה החומר שהם כלי המעשה‪ ,‬ואביהם‬
‫הוא השכל שנקרא בחינת אב בחכמה)אדיא זוטא יצ‪ ,(.‬דהיינו שראו שהתגלות אור‬
‫הצדיק לזכות לראות אורו הגדול תלויה בשלימות המעשים ובזכות השכל‪,‬‬
‫ויאמר להם יעקב אביהם‪ ,‬היינו תוכחות השכל שמוכיח את כלי המעשה‬
‫ותולה הסרחון בהם‪ ,‬אותי שכלתם‪ ,‬שע״י המעשים העכורים גורמים כליון‬
‫והפסד להשכל‪ ,‬יוסף איננו‪ ,‬מרמז לצדקה בחינת ׳הון יסיף רעים רבים׳‪,‬‬
‫ושמעון איננו‪ ,‬זה בחינת ׳ושמעו הולך בכל המדינות׳ הנעשה ע״י בחינת ׳הון‬
‫יסיף׳‪ ,‬ואת בנימן תקהו‪ ,‬זה בחינת המזבח שהוא בחלקו של בנימין)זנסים נג‪,(:‬‬
‫היינו שעיקר התיקון תלוי בצדקה כנ״ל‪ ,‬ואם אין בחינת ׳הון יוסיף׳ ממילא‬
‫שמעון איננו‪ ,‬אין בחינת ׳ושמעו הולך וכו״‪ ,‬א״כ ואת בנימין תקהו אין תיקון‬
‫לפגם המזבח כדי שיושלם השכל‪.‬‬
 ‫דבש‬ ‫מקץ‬ ‫נחלי‬
‫ע״ב צריך להרבות בצדקה ובפרט לצדיקים‪ ,‬שעי״ז נעשין גרים ונשלם פגם‬
‫המזבח ונשלם השכל‪ ,‬ועי״ז יזכה לראות את אור הצדיק ולקבל ממנו יראה‬
‫ואהבה להשי״ת בשליפות‪.‬‬
‫* *‬

‫את התורה הזה אמר רבינו ב שבת חנוכה תקס״ו‪ ,‬והיה אז מע שה שפתאום‬
‫אחר שבת נתגייר כומר אחד והיה א־צלו ז״ל וסיפר שמ־צא בספריהם היפך‬
‫אמונתם‪ ,‬ואח״כ באותם ימים נתגיירו הרבה גרים בעולם‪ ,‬ועל פי המאמר הזה‬
‫)עפ״י תורה יז וחיי מוהר״ן אות ז(‬ ‫מבואר‬

‫קהו מזמרת הארץ בכליכם והורידו לאיש‬

‫מנהה מעט צרי ומעט דבש נכאת ולוט‬
‫)בראשית מג יא(‬ ‫בוטנים ושקדים‬
‫דע כי יעקב אבינו כששלח את בניו עשרת השבטים ליוסף‪ ,‬שלח עמהם‬
‫ניגון של ארץ ישראל‪ .‬כי לכל רועה יש ניגון מיוחד לפי העשבים ולפי המקום‬
‫שהוא רועה שם‪ ,‬כי כל בהמה יש לה עשב מיוחד שהיא צריכה לאוכלו‪ ,‬וכן‬
‫אינו רועה תמיד במקום אחד‪ ,‬ולפי העשבים והמקום שרועה שם כן יש לו ניגון‪,‬‬
‫כי כל עשב ועשב יש לו שירה מיוחדת שאומר)הקדמח הזהר ז(‪ ,‬וע״י שהרועה יודע‬
‫הניגון של העשבים עי״ז הוא נותן בהם כה ויש לבהמות לאכול כמ״ש)שיר השירים‬
‫ג יה ׳הניצנים נראו בארץ עת הזמיר הגיע׳‪ ,‬היינו שהניצנים גדלים בארץ ע״י‬
‫הזמר והניגון השייך להם‪ ,‬כי בכל חלקי העולם יש עירוב טוב ורע)עיין ע״ם שער‬
‫ים ס״ה‪ ,‬היינו ניצוצות הקדושים המפוזרים בין הקליפות‪ ,‬ועבודתינו היא לברר‬
‫הטוב מן הרע ולהעלותו אל הקדושה‪ ,‬וזהו מעלת ניגון דקדושה‪ ,‬שהוא מעורר‬
‫את החלק הטוב שבאדם להשי״ת‪ ,‬ועי״ז נופל הרע ונכנע‪ ,‬וזוהי בחינת שירת‬
‫העשבים‪ ,‬שע״י הניגון והשיר שלהם נתברר הטוב שבהם ואז יש לבהמות אוכל‬
‫הראוי להם‪ ,‬ועיקר הבירור נעשה ע״י הרועה‪ ,‬שע״י שהוא יודע סוד הניגון‬
‫והבירור שצריך להתברר ולהתקן עי״ז הוא פועל את הבירור כשלימות ונותן‬
‫כה בעשבים ואז יש מרעה לבהמות‪ ,‬וע״ב דוד המלך עליו השלום שהיה ׳יודע‬
‫נגן׳)שמואל א‪ ,‬שז ים(‪ ,‬היה יכול להיות רועה)שס(‪ ,‬גם מצינו באבות העולם שהיו רועי‬
‫מקנה‪ ,‬שהם זכו שע״י קדושתם יכלו לראות ולדעת הניגון של כל עשב ועשב‬
‫‪KP‬‬ ‫דבש‬ ‫מקץ‬ ‫נחלי‬
‫והבירור שצריך לד וכל אהד שהוא רועה בהמות אם ינגן ניגונים בקדושה כדי‬
‫לידבק בהשי״ת ובפרט אם יתקשר לצדיקים שהם יודעים סוד הענין הנ״ל‪ ,‬עי״ז‬
‫ג״ב יתקן ויברר בירור הנ״ל‪.‬‬
‫ומובא בזהר )תרומה קנג‪ (.‬שבשעה שהשפע לפרנסה יורדת מלמעלה‪ ,‬היא‬
‫יורדת תהילה למלך ומשם היא נמשכת לשאר העולם‪ ,‬ע״כ צריך להיות למלך‬
‫את כל הניגון בשלמותו‪ ,‬כדי שיוכל לתת כה בהעשבים כנ״ל‪ ,‬משא״ב שאר‬
‫השרים יש להם רק איזה הלק בניגון‪ ,‬כל אהד לפי מקומו‪.‬‬
‫ולכן יעקב אבינו אך שלא היה יודע אז שהמשנה למלך הוא יוסך רק כפי‬
‫שסיפרו לו השבטים את דרכיו והנהגותיו שלח לו ניגון השייך לשר כמותו‪ ,‬וזהו‬
‫מה שאמר לבניו קחו מזמרת הארץ בכליכם‪ ,‬היינו שיקהו את הניגון שהוא‬
‫זמרת הארץ כנ״ל‪ ,‬והורידו לאיש מנחה מעט צרי ומעט דבש נכאת ולוט‬
‫בוטנים ושקדים‪ ,‬היינו משקולות ומידות הניגון כדי שישפיע כה בעשבים‬
‫)עפ‪-‬י תייח ס־ ‪n-0‬‬ ‫“ י™ יניזט״■‬

‫)בראשית מג יד(‬ ‫ואל שדי יתן לכם רחמים‬

‫כל מה שהשי״ת עושה אפילו יסורין וחולאים קשים ר״ל‪ ,‬הכל הוא רק‬
‫מחמת רחמנותו‪ ,‬כי לפעמים טובת האדם היא שיסבול יסורים ר״ל כדי שאח״כ‬
‫יהיה לו מזה טובה או כדי שיכופר לו עבור זה עוונותיו‪ ,‬אלא שאין אנו מבינים‬
‫הרחמנות שלו‪ ,‬וגם קשה לנו לקבל עכשיו את היסורים‪ ,‬ע״כ אנו מתפללין‬
‫ומבקשים בבחינת ואל שדי יתן לכם רחמים‪ ,‬לכם דייקא‪ ,‬דהיינו שהשי״ת‬
‫יתן וימסור את הרחמנות בידינו‪ ,‬שאנחנו בעצמנו נרחם עלינו‪ ,‬ואצלנו‬
‫הרחמנות היא בפשיטות להתרפא מן החולי וכיוצא בזה באופן שנם עכשיו ונם‬
‫אח״כ יהיה לנו טוב‪.‬‬
‫וזהו מעלת התפילה‪ ,‬כי באמת לאמיתו השי״ת רוצה להיטיב לנו באופן‬
‫שנראה בעינינו את הטובה והרחמים‪ ,‬אלא שמחמת עוונותינו ומעשינו הרעים‬
‫צריך להתנהג עמנו במידת הדין שהיא יסורים וחולאים‪ ,‬וע״י תפילה אפשר‬
‫)עפ״י תורה סב ח״ב(‬ ‫להמתיק הכל ולעורר יותר רחמיו המרובים‬
 ‫דבש‬ ‫ויגש‬ ‫נחלי‬ ‫מב‬

‫^ פרשת ריגש‬

‫ויגש אליו יהודה ויאמר אליו בי אדני‬

‫ידבר נא עבדך דבר באזני אדוני ואל יהר‬
‫אפך בעבדך בי במוך בפרעה‬
‫)בראשית מד יח(‬
‫דא תקרובתא מלכא במלכא‪) .‬זהר ועש רו(‬
‫מה פרעה גהר ואינו מקיים‪ ,‬אף אתה כן‪.‬‬
‫)רש״י(‬

‫כל אהד ואהד כפי שזוכה למידת האמונה כן מיהר את השכינה שהיא‬
‫האמונה כידוע עם קוב״ה‪ ,‬ואזי האמונה ממלצת עליו לפני הקב״ה שימהול לו‬
‫על ריהוקו עד עכשיו ויקרב אותו‪ ,‬ועיקר המליצה היא כי אין יודעים את השי״ת‬
‫אלא מן הגלוי על הסתום היינו מן המידות המגולות אנו מכירים את גדולתו‪,‬‬
‫ומהמת שרואים מהגלוי שהנהגת העולם הוא ע״י מערכת המזלות ורואים ׳צדיק‬
‫ורע לו רשע וטוב לו׳ נפלו בטעיות כל אהד לפי טעותו‪ ,‬יש הושבים שהכל עפ״י‬
‫הטבע עולם כמנהגו נוהג‪ ,‬ויש שמודים במציאות השם אבל אומרים שגם‬
‫העולם קדמון והעולם מהויב המציאות כמו היוב האור מן השמש ועי״ז כופרים‬
‫במצוות כי אומרים שלא ישונה דבר ממנהגו ע״י המצוות‪ ,‬ויש שמודים במצוות‬
‫ובעבודות אבל עושים את הכתות וצורות עליונות שיהיו אמצעים בינם לבין‬
‫הבורא‪ ,‬וכל אלו הכפירות ר״ל נעשים מחמת שמהנלוי נראה שמערבת השמים‬
‫לא נשתנים ממעמדם ע״י רצון עליון‪ ,‬אבל כשהקב״ה משדד המערכה בשביל‬
‫תפילת צדיק כמו שאמרו חז״ל)מ״ק טזס ׳הקב״ה גוזר וצדיק מבטל׳‪ ,‬אזי יודעים‬
‫מהגלוי על הסתום ש׳לד׳ הארץ ומלואה׳ ושהוא מנהיג את העולם כרצונו‪.‬‬
‫וזהו ויגש אליו יהודה ואיתא בזהר דא תקרובתא מלכא במלכא‪ ,‬היינו‬
‫יחוד קוב״ה ושכינתיה הנעשה ע״י תיקון האמונה‪ ,‬אזי ויאמר אליו כי אדוני‪,‬‬
‫היינו השכינה שהיא האמונה מבקשת רחמים מהשי״ת שיקרב את האיש הזה‬
‫שתיקן והעלה אותה למקומה‪ ,‬וממלצת עליו שלא יעשה עוד אמצעי בינו לבין‬
‫השי״ת‪ ,‬אלא כל ההצטרביות שלו ידכר נא עבדך דכר באזני אדוני שלא‬
‫ישמע אחר אמצעי‪ ,‬ואל יחד אפך עליו שהיה מלא פניות וע״ז עד עכשיו‪ ,‬כי‬
‫כמוך כפרעה‪ ,‬פרעה לשון התגלות‪ ,‬היינו שלפי ההתגלות כן מכירין אותך‬
‫ועי״ז נפל בטעות כנ״ל‪.‬‬
‫קג‬ ‫דבש‬ ‫ויגש‬ ‫נחלי‬
‫וזה מה פרעה גוזר ואינו מקיים אף אתה גוזר ואין מקיים‪ ,‬היינו‬
‫כשרואים שידוד מערכת השמים הגלוים לכל פזבעם וגזירתם מחמת הצדיק‬
‫כנ״ל מזה יודעים שאף אתה גוזר ואינך מקיים היינו שגם הטבע של מערכת‬
‫השמים היא ברצון השי״ת היתה עד עכשיו ועכשיו ביטל הקב״ה גזירתו ורצונו‬
‫מחמת תפילת הצדיק‪.‬‬
‫)עפ״י תורה סב והוספות מכת״י(‬

‫ויגש אליו יהודה ויאמר בי אדוני ידבר‬

‫נא עבדך דבר באזני אדוני אל יהד אפך‬
‫)בראשית מד יח(‬ ‫בעבדך‬
‫פעם אחת אמר רבינו זכרונו לברכה להרב יודיל חתן הרב ליבל‬
‫מטראסטינץ שהיה מקורב להרב הצדיק הרב פינחס מקאריץ ׳הנידו לי דבר‬
‫מהרב הצדיק הרב פינחס מקאריץ זברונו לברכה׳‪ ,‬אמר לו ׳כך אמר הרב פינחס‪,‬‬
‫מה טעם אומרים אשמנו בגדנו גזלנו‪ ,‬לשון רבים‪ ,‬כי צריכים לומר אשמתי וכו׳‪:‬‬
‫רק אנו אומרים בביבול בלשון טענה להשי״ת אשמנו בלומר יחד עם השי״ת‬
‫כביכול‪ ,‬ראם שלא נתת לנו כה ויכולת לא היינו יכולין לחטוא׳‪ ,‬אמר רבינו‬
‫זכרונו לברכה ׳אני ג״כ מפרש כך ויגש אליו יהודה‪ ,‬כאשר איש ישראל ניגש‬
‫להשי״ת להתוודות לבקש מחילה על עוונותיו‪ ,‬ויאמר בי אדוני‪ ,‬רצונו לומר‬
‫כחך בי כי אם היית נוטל את הכה שלך ממני לא יכלתי לחטוא‪ ,‬וכדי שלא‬
‫ידמה האדם בנפשו שהוא פוטר את עצמו בטענה זו‪ ,‬ע״ז הוא אומר‪ ,‬ידבר נא‬
‫עבדך דבר באזני אדוני‪ ,‬הנני מדבר דברי בדי שתבוא ותתקבל תפילתי‬
‫באזנך‪ ,‬אבל אל יהר אפך בעבדך‪ ,‬כי ידעתי שאני החייב׳‪.‬‬
‫)עפ״י ח״מ סימן תרי(‬

‫)בראשית מה יב(‬ ‫כי פי המדבר אליכם‬

‫)מגילה טז‪(:‬‬ ‫כפי‪ ,‬כן לבי‪.‬‬
‫לכל אחד מישראל יש בדעתו נקודה של אהבה אליו יתברך שהיא בחינת‬
‫החכמה האלוקית שבו‪ ,‬ועבודתינו היא לקשר את הנקודה הזאת ללב בבחינת‬
‫)לנרס ד לט( ׳וידעת היום והשבות אל לבבך׳‪ ,‬ואז יתעורר ליבו באהבה ודביקות‬
‫להשי״ת ויתבטל ממנו כל האהבות ותאוות הרעות‪ ,‬וזהו בחינת חיבור חכמה‬
 ‫דבש‬ ‫ויגש‬ ‫נחלי‬ ‫קד‬

‫וזה שלימות‬ ‫בינה)הקדמח חיקו״ז(‪,‬‬

‫עם בינה‪ ,‬כי ההכמה היא במוה כנ״ל‪ ,‬והלב הוא‬
‫הבריאה ליחד ולקשר כל המידות ולהעלותם לאחדותו יתברך‪.‬‬
‫ולזכות לזה הוא ע״י שירבה לדבר בינו לבין קונו בתפילות ובתחנונים‪ ,‬כי‬
‫ע״י דיבורי התפילה מאיר בפיו נקודת החכמה כמ״ש )תהליס ממ ‪ 0‬׳פי ידבר‬
‫חכמות׳‪ ,‬וכשמקשר את ליבו לאמרי פיו‪ ,‬עי״ז)שס( ׳והגות לבי תבונות׳‪ ,‬היא‬
‫מאירה מפיו לליבו‪ ,‬ואז יתבפזלו ממנו האהבות רעות כנ״ל‪.‬‬
‫וזהו שנאמר אצל יוסף כי פי המדכר אליכם ודרשו חז״ל כפי‪ ,‬כן ?כי‪,‬‬
‫היינו שיוסף האיר את הנקודה הקדושה מפיו לליבו‪ ,‬ולכן זכה להשיג את‬
‫המידות חכמה ובינה כמ״ש אצלו)שם מא( ׳אחרי הודיע אלקים אותך את כל זאת‬
‫)עפ״י תורה לד(‬ ‫אין נבון וחכם כמוי•‬

‫)בראשית מו א(‬ ‫ויסע ישראל‬

‫ראוי היה יעקב לירד למצרים‬
‫בשלשלאות של ברזל אלא שזכותו גרמה‬
‫)שבת פט‪(:‬‬ ‫לו‪.‬‬
‫אחד שאל את רבינו ז״ל על ענין נסיעה לאיזה מקום אם יסע לשם‪ :‬השיב‬
‫לו‪ ,‬כשרואה אדם נסיעה לפניו אין לו להתעקש להימנע מזה לישב בביתו דוקא‪,‬‬
‫כי בכל מקום שאדם נוסע לשם הוא מתקן שם איזה דבר רק שיזהר להיות‬
‫שמור מן העבירה ח״ו‪ ,‬אבל כשהוא רק שמור מן העבירה ח״ו אזי כל אדם מתקן‬
‫בכל מקום שהוא נוסע לשם אפילו איש פשופז לגמרי‪.‬‬
‫כי בכל מקום שהאדם בא לשם אפילו הפחות שבפחותים בודאי הוא‬
‫עושה איזה דבר שבקדושה כי מתפלל שם ואוכל ומברך על אכילתו לפניו‬
‫ולאחריו וכיוצא בזה‪ ,‬ע״כ בודאי האדם מוכרח מן השמים להיות שם באותו‬
‫מקום דוקא כדי שיתקן שם מה שהוא דוקא צריך לתקן שם‪ ,‬וע״ב הוא טובה‬
‫לפניו מה שנזדמן לו נסיעה לשם כי אולי יהיה מוכרח לבוא לשם בשלשלאות‬
‫של ברזל וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה על יעקב אבינו ראוי היה יעקב‬
‫לירד למצרים בשלשלאות של ברזל אלא שזכותו גרמה לו‪ ,‬כמו כן הוא‬
‫בכל אדם שהוא טובה לפניו מה שמזדמן לו נסיעה לשם‪ ,‬כי בלא זה אולי היה‬
‫מוכרח לירד לשם בשלשלאות של ברזל ח״ו‪.‬‬
‫)עפ״י שיהות הרץ סימן פה(‬
‫הה‬ ‫דבש‬ ‫ויגש‬ ‫נחלי‬
‫ויכלכל יוסף את אביו ואת אחיו לחם לפי‬
‫)בראשית מז יב(‬ ‫חטף‬
‫ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך אשר‬
‫לחחתי מיד חאמורי בחרבי ובחשתי‬
‫)שם מח כט‬

‫בחרבי ובקשתי‪ ,‬תפילה ובקשה‪.‬‬

‫)ב״ב קכג‪(.‬‬
‫למה נתן יעקב את הבכורה ליוסף‪ :‬בשביל‬
‫שכלכל אותו‪ ,‬משל לבעל הבית שגידל‬
‫יתום בתוך ביתו לימים העשיר אותו יתום‬
‫)שם(‬ ‫ואמר אהנהו לבעל הבית מנכסי‪.‬‬
‫עיקר הכלי זיין של איש הישראלי הוא התפילה‪ ,‬וכל המלחמות שצריך‬
‫הארם ללחום הן מלחמות היצר הרע הן שאר עיכובים והפרעות שהם בחינת‬
‫מלחמה‪ ,‬הכל הוא ע״י תפילה כמו שאמר יעקב אבינו אשר לקחתי מיד‬
‫האמורי כחרכי ובקשתי‪ ,‬ואמרו חז״ל תפילה ובקשה‪ ,‬וכן כתיב)פהליס מד ז־מ(‬
‫׳כי לא בקשתי אבפזח וחרבי לא תושיעני וכו׳ באלקים הללנו׳‪ ,‬היינו שהתפילה‬
‫היא החרב והקשת‪.‬‬

‫אך צריך לידע איך ללחום עם התפילה שלא יטה אותה לא לימין ולא‬
‫לשמאל אלא להיות קולע אל השערה ולא יחטיא‪ .‬כי יש שני קליפות המדיחות‬
‫את האדם מלהתפלל‪ ,‬מצד ימין יש קליפה שמדיחה את האדם שאין צריך כלל‬
‫להרבות בתפילה כי השי״ת ברוב חסדו ורחמיו יושיע אותנו בלי תפילה‪ ,‬ולצד‬
‫שמאל יש קליפה המריחה את האדם מלהתפלל ע״י שכופר ואומר שכל‬
‫התפילות הם לריק ח״ו‪ .‬ולזה צריך האדם לידע איך ללחום עם התפילה שלא‬
‫יטה לימין או לשמאל אלא יהא קולע אל השערה ולא יחטיא‪ ,‬היינו שבודאי‬
‫׳טוב ד׳ לכל׳ וגם בודאי הוא יתברך יודע כל חסרונינו‪ ,‬ואעפ״כ רצונו שנבקש‬
‫ממנו כל מה שחסר לנו‪ .‬ומצד שני אף אם האדם מרבה בתפילה והתבודדות‬
‫ימים ושנים ואינו רואה שום ישועה‪ ,‬מכל מקום יאמין באמונה שלימה שאין‬
‫שום תפילה נאבדת ח״ו‪ ,‬אלא שעדיין לא נגמר בנין הקדושה שהוא מתפלל‬
‫עליו‪ ,‬וברבות הימים ושנים אם לא יפול בדעתו אלא ימשיך להתגבר ולהתחזק‬
‫בתפילה יותר ויותר‪ ,‬אזי ע״י ריבוי התפלות יכמרו רחמיו יתברך עד שיפנה‬
‫אליו ויאיר לו פניו וימלא חפצו ורצונו‪.‬‬
 ‫דבש‬ ‫ויגש‬ ‫נחלי‬ ‫ס‬

‫ולזה א״א לזכות אלא ע״י בחינת משפט שהוא ממוצע בין חסד לדין בין‬
‫ימין לשמאל כידוע )עיי! זהר ויצא ק״‪ ,(:‬וכמ״ש )חהלים קיג מ ׳יכלכל דבריו במשפט‪/‬‬
‫וע״י מה זוכה למידת המשפט‪ :‬ע״י צדקה‪ ,‬כי צדקה היא בחינת משפט‪ ,‬כי‬
‫משפט היינו שמוריש לזה ומעשיר לזה כמ״ש)שם עה ח( ׳אלקים שופט זה ישפיל‬
‫וזה ירים׳‪ ,‬וכן כשנותן צדקה הוא מחסר ממונו ומעשיר לעני‪ ,‬נמצא שע״י צדקה‬
‫הוא אוחז במידת המשפט‪ .‬ובשביל זה צריך להפריש צדקה קודם התפילה )ג״ג‬
‫י ושרע ארש שימן צג(‪ ,‬שבזכות הצדקה יוכל לכלכל דבריו במשפט בלי לנטות לימין‬
‫או לשמאל‪.‬‬

‫ותפילה היא בחינת הבכורה‪ ,‬כי הבכור נוטל פי שנים‪ ,‬בחינת התפילה‬
‫שיש בה פי שנים‪ ,‬שבחו של מקום ושאלת צרכיו‪ .‬וע״ב אמר יעקב ליוסף ואני‬
‫נתתי לך וכוי‪ ,‬שדייקא יעקב הוא שנתן ליוסף את הבכורה‪ ,‬כי יעקב מכוון‬
‫כנגד מידת תפארת ‪ -‬מידת המשפט )שם יקרא רצז‪ ,(.‬וע״ב דייקא הוא היה יכול‬
‫לתת את הבכורה בחינת התפילה‪ ,‬וניתנה ליוסף מפני שהיתה לו זכות הצדקה‬
‫כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה למה נתן יעקב את הבכורה ליוסף‪:‬‬
‫כשביל שכלכל אותו‪ ,‬היינו ע״י שנתן צדקה ליעקב אבינו‪ ,‬עי״ז קיבל את‬
‫הבכורה שהיא בחינת התפילה ‪ -‬פי שניים‪ .‬וזהו ויכלכל יוסף את אביו ואת‬
‫אהיו להם לפי הטף‪ ,‬הפזף לשון דיבור כמו)יחזקאל נא( ׳הפזף אל דרום׳‪ ,‬היינו‬
‫דיבורי התפילה‪ ,‬שבזכות ויכלכל וכו׳‪ ,‬שהיא צדקה‪ ,‬היתה שגורה תפילתו של‬
‫יוסף בפיו שיהא קולע אל השערה ולא יחטיא כנ״ל‪.‬‬
‫)עפ״י תורה ב(‬
‫מז‬ ‫דבש‬ ‫ויחי‬ ‫נחלי‬
‫^ פרשת ויחי‬

‫הנה בנך יוסף בא אליך ויתחזק‬

‫)בראשית מח ב(‬ ‫ישראל‬
‫סגולה לחולה להסתכל על הציצית‪ ,‬כי מובא בפע״ח)שעי הציציח פ״ד( שמצוות‬
‫ציצית מרומזת באלו התיבות הנה כנך יוסף כא אליך‪ ,‬כי הט״ל כריכות כפול‬
‫ארבע הוא מספר קנ״ו כמנין יוסף‪ ,‬ויש סמ״ך )שישים( גודלים בכל הכנפות עם‬
‫הציצית )ג׳ גודלים מל כנף וי״‪ 3‬גודליס נפחילי הציציח( כמנין הנה‪ ,‬והחמשה קשרים ושלש‬
‫עשרה חוליות כפול ארבע כנפות הם כמנין כנך‪ ,‬ול״ב חוטין שזורין כל אחד‬
‫משתים כמנין ס״ד שהוא מנין כא אליך‪ ,‬ועי״ז ויתחזק ישראל‪ ,‬יש לחולה רפואה‪.‬‬
‫)עפ״י תורה ז(‬

‫וישלח ישראל את ימינו וישת על ראש‬

‫אפרים והוא הצעיר ואת שמאלו על ראש‬
‫)בראשית מח יח‬ ‫מנשה שבל את יריו‬
‫עיקר הברכות נשפעים מהידיים בבחינת )יקרא מ «( ׳וישא אהרן את ידיו‬
‫אל העם ויברכם׳‪ ,‬ועיקר הברכות הם שכל וכשבאים למטה מתגשם ונעשים‬
‫לכל אחד ואחד כפי רצונו כמ״ש )חהלים קמה פז( ׳פותח את ידיך ומשביע לכל חי‬
‫רצון׳‪ ,‬בכן מי שהוא בעל נפש צריך לכוין רצונו שימשיך ברכת השכל‪ ,‬כלומר‬
‫שיזכה לשכל ומוח קדוש בלי שום בלבול כלל‪ ,‬וממילא כשנתקן ברוחניות נתקן‬
‫גם בגשמיות ויהיה לו שפע פרנסה‪ .‬וזהו שנאמר אצל יעקב אבינו כשבירך את‬
‫מנשה ואפרים שפל את ידיו‪ ,‬שיעקב השפיע בידיו את ברכת השכל‪.‬‬
‫)עפ״י תורה כד(‬

‫הוא יברך את הנערים ויקרא בהם שמי‬

‫)בראשית מח טז(‬ ‫ושם אבותי‬
‫איתא בזהר)הקדמה א;( שכשיש ח״ו דינים בעולם‪ ,‬אזי ע״י קול תינוקות של‬
‫בית רבן שעוסקים בתורה‪ ,‬נתגלית זכות האבות בעולם‪ ,‬ועי״ז אנו ניצולים מן‬
 ‫דבש‬ ‫ויחי‬ ‫נחלי‬ ‫‪rp‬‬

‫חדינים וחקטרוגים‪ .‬והענין חוא‪ ,‬שכל חדינים באים מזח שמתרחקים מאור‬
‫הכמת התורה ומתגבר הומריות ובהמיות הגוף‪ ,‬וע״כ כדי להמתיק את הדין‬
‫צריך להגביר את אור התורה נגד המריות הגוף‪ ,‬והוא ע״י תנוקות של בית רבן‬
‫שיש להם הבל שאין בו חטא שהוא טהור וקדוש בקדושת התורה‪ ,‬שעי״ז‬
‫נתגלה אור האבות להמתיק ולבטל את הדינים‪.‬‬
‫וזה פירוש הוא יברך את הנערים ויקרא בהם שמי ושם אכותי‪ ,‬שע״י‬
‫תורתם של התינוקות של בית רבן‪ ,‬יתגלה זכות האבות להגן בעולם‪.‬‬
‫)עפ״י תורה לז(‬

‫ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך אשר‬

‫להחתי מיד חאמורי בחרבי ובהשתי‬
‫)בראשית מח כב(‬

‫בחרבי ובקשתי‪ ,‬בצלותי ובבעותי ‪-‬‬

‫)אונקלוס(‬ ‫תפילתי ובקשתי‪.‬‬
‫)שם מט לג(‬ ‫ויאסף רגליו אל המטה‪.‬‬
‫מזלות)חיקו״! חיקו! יח(‪,‬‬
‫הענין הוא שיש שנים עשר שבטים כנגד השנים עשר‬
‫ולכל שבט יש נוסח תפילה מיוחד ושער מיוחד שדרך שם נכנסת תפילתו)זהר‬
‫שלח קע(‪ ,‬וע״י תפילתו מעורר כה מזלו שבשנים עשר מזלות‪ ,‬ואז המזל מאיר‬
‫למטה ומגדל את הצמחים ושאר דברים הצריכים אליו כמו שאמרו חז״ל)נראשיח‬
‫תה י( ׳אין לך עשב מלמטה שאין לו כוכב ומלאך מלמעלה שמכה בו ואומר לו‬
‫גדל׳‪.‬‬
‫וצריך לזה זכות גדול שתפילתו תעלה דרך השער השייך לשבטו‪ ,‬כי אם‬
‫תגיע לשער שבט אחר לא תוכל לעלות‪ ,‬לכן יעקב שהוא כלול מכל השנים‬
‫עשר שבטים )שהוא גחינח הצדיק שכלול מכל נשמות ישראל(‪ ,‬ויודע כל מטה ומטה בשרשו‪,‬‬
‫כתיב ביה ויאסף רגליו אל המטה‪ ,‬רגליו זה בחינת תפילה כמ״ש)פהליס פה יד(‬
‫׳צדק לפניו יהלך׳ )עיי! כרכות יד( ופרש״י צדק ‪ -‬תפילה שמצדיקו לבוראו‪ .‬אל‬
‫המטה היינו שהיה מאסף כל התפילות לשרשם כלומר כל תפילה למטה שלה‪,‬‬
‫ועי״ז היה משפיע חיות לכל חלקי העולם‪ ,‬עולם השפל עולם הכוכבים ועולם‬
‫המלאכים )רמנ״ס ישוה״ת פ״נ(‪ ,‬שזה ׳הכוכב ומלאך שלמעלה׳ שנתעוררין ע״י‬
‫התפילה‪ ,‬ועי״ז משפיעים כוחם לברואים שבעולם השפל כנ״ל‪.‬‬
‫מט‬ ‫דבש‬ ‫ויחי‬ ‫נחלי‬
‫וזהו שתרגם אונקלום על ואני נתתי לך שכם אחד ע? אחיך אשר‬
‫לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי ‪ -‬בתפילתי ובקשתי‪ ,‬שכ״ם ר״ת שפל‬
‫כוכב מלאך‪ ,‬היינו שיעקב אמר ליוסף ואני נתתי לך שכ״ם אחד‪ ,‬שנתן לו‬
‫הלק מהלקי עולם)שסל טננ מלאה‪ ,‬וזה היה ע״י תפילתו ובקשתו‪ ,‬כי ע״י תפילתו‬
‫היה משפיע היות לכל שלשה הלקי העולם‪ ,‬וע״כ היה יכול לתיתו ליוסף‪.‬‬
‫)עפ״י תורה ט וקיב(‬

‫בסודם אל תבוא נפשי בקהלם אל תחד‬

‫)בראשית מט ו(‬ ‫בבודי‬
‫ע״י שמקרבים רחוקים להשי״ת נתנדל הנפש‪ .‬כי עיקר גדולתו של הקב״ה‪,‬‬
‫הוא שגם הרחוקים ידעו שיש אלקים שליט ומושל‪ ,‬כמובא בזהר )יפרו ‪ (.PP‬׳כד‬
‫אתי יתרו כדין אתיקר שמא דקודשא כריך הוא׳‪ .‬ושורש נפשות ישראל הוא‬
‫מבחינת כבוד ד׳ כמ״ש בסודם אל תבוא נפשי בקהלם אל תחד כבודי‪ ,‬ע״כ‬
‫ע״י שמקרב רחוקים ונתגדל כבוד ד׳‪ ,‬עי״ז נתגדל גם הנפש שלו‪.‬‬
‫)עפ״י תורה נט(‬

‫)בראשית מט ו(‬ ‫בקהלם אל תהד בבודי‬

‫כשיקהיל קרח וכו׳ את כל העדה על משה‬
‫)רשי׳י(‬ ‫ואהרן‪.‬‬
‫כשמתקשרים בקשר איזה אנשים על איש אחד‪ ,‬אפילו אם הוא חשוב יותר‬
‫מהם עם כל זה הם יכולים להפילו‪ ,‬כי שורש כל הבריאה הוא הכבוד‪ ,‬כי כל‬
‫מה שברא הקב״ה לא בראו אלא לכבודו כמ״ש ׳כל הנקרא בשמי ולכבודי‬
‫בראתיו׳)ישעיהו מג ז(‪ ,‬ובכל חלק וחלק מהבריאה יש בו בחינת כבוד מיוחד שהוא‬
‫שרשו‪ ,‬וכשנתקבצים חלקי הכבוד של כמה אנשים דהיינו שורש הנפשות‬
‫שלהם‪ ,‬כנגד איש אחד‪ ,‬עי״ז נתבטל חלק הכבוד שלו ונופל בבחינת )איו‪ 3‬נט פ(‬
‫׳ראוני נערים ונחבאו׳‪ ,‬שהקטנות בטל לפני הגדלות‪ ,‬כי חלקי הכבוד שלהם‬
‫ביחד גדול מחלק הכבוד שלו לבדו ולכן הוא מתבטל לעומתם‪ ,‬אא״ב זה האיש‬
‫שחולקין עליו הוא גדול במעלה מאוד עד שחלק הכבוד שלו גדול יותר מכל‬
‫חלקי הכבוד שלהם ביחד‪ ,‬ואזי אדרבא הם נתבטלים לפניו‪.‬‬
 ‫דבש‬ ‫ויחי‬ ‫נחלי‬
‫ועל זה התפלל יעקב בקהלם אל תחד כבודי‪ ,‬שלא תזיק מחלוקת קרח‬
‫למשה רבינו עליו השלום‪ ,‬דהיינו שלא יתיחד ויתקשר חלקי הכבוד שלהם‪ ,‬כי‬
‫הם היו חשובים כמ״ש)גמלנרמ! ‪ a‬׳קריאי מועד אנשי שם׳‪ ,‬וכשלא יתיחד ויתקשר‬
‫חלקי הכבוד שלהם‪ ,‬בודאי יוכל משה לעמוד נגדם להפילם‪ ,‬ומה שאמר כבודי‪,‬‬
‫כי יעקב הוא בחינת הכבוד כי הוא בחינת הנפש כמ״ש)נלאשיח מו נס ׳כל הנפש‬
‫הבאה לבית יעקב׳‪ ,‬והכבוד הוא שורש הנפש כנ״ל‪.‬‬

‫)בראשית מט י(‬ ‫ומחוקק מבין רגליו‬

‫כשרוצים לקבל שפע החסד שהשי״ת משפיע לנו צריך לקבלו בהדרגה‪,‬‬
‫כי אין יכולין לקבל רוב פזובה)מעניה מ( כי יכולים להתבפזל במציאות מרוב שפע‪,‬‬
‫ע״ב צריך לעשות כלי וצינור כדי לקבל על ידו החסד‪ ,‬וזה נעשה ע״י יראה‪ ,‬כי‬
‫ענין היראה הוא שנכנעים ובטלים מרוממות גדלותו יתברך‪ ,‬כלומר שנעשה‬
‫׳חסר ומקבל׳‪ ,‬דהיינו בחינת הכלי וצינור לקבלת השפע‪.‬‬
‫וזה פירוש ומחוקק מבין רגליו‪ ,‬רגליו הם סוף קומת האדם‪ ,‬ע״ב הם‬
‫בחינת יראה שהיא גם בחינת סוף כמ״ש )קהלה ינ יג( ׳סוף דבר הכל נשמע את‬
‫האלקים ירא׳‪ ,‬היינו שע״י יראה שהיא בחינת רגל‪ ,‬נעשה חקיקה וצינור לקבל‬
‫)עפ״י תו ר ה ד ח״ב(‬ ‫בתוכו את החסד‪.‬‬

‫)בראשית מט טס‬ ‫יששכר חמור גרם‬

‫)תרגום אונקלוס(‬ ‫עתיר בנכסין‪.‬‬
‫מבואר לעיל)נראשיח כל א( עה״פ ׳ואברהם זקן בא בימים׳‪ ,‬שיש התבוננות‬
‫בתורה היינו השנת אלקות שהוא גבוה מאוד מאוד‪ ,‬וא״א לזכות אליו כי אם‬
‫ע״י עשירות גדול מאוד עיי״ש‪ ,‬וזהו שמצינו שכל מי שעבר דרך ידם התורה‬
‫היה להם עשירות גדול מאוד כמו משה רבינו שהביא את התורה לישראל‬
‫ואמרו רבותינו זכרונם לברכה)נלרים לה(‪ ,‬שהיה עשיר גדול וכן רבי שסידר וחתם‬
‫את המשניות וכן רב אשי שחתם את התלמוד היו עשירים גדולים)גימץ נש‪ (.‬כי‬
‫מחמת שתיקנו וסידרו את כל התורה שבע״פ ועבר דרך ידם התורה‪ ,‬ע״ב היו‬
‫צריכים להיות עשירים‪.‬‬
‫מיא‬ ‫דבש‬ ‫ויחי‬ ‫נחלי‬

‫׳ומבני‬ ‫ובני יששכר שהיה להם זאת ההתבוננות כמ״ש‬

‫)לנר הימים א‪ ,‬י‪ 3‬לס‬
‫יששכר יודעי בינה׳‪ ,‬לא זכו לזה כי אם ע״י עשירות כמ״ש יששכר חמור גרם‪,‬‬
‫ותרגומו עתיר כנכסיו‪.‬‬
‫)עפ״י תורה ס(‬

‫)בראשית מט כד(‬ ‫משם רועה אבן ישראל‬

‫ע״י זריזות זוכה להיות פרנס הדור בגשמיות או ברוהניות‪ ,‬וסימן לדבר‬
‫)משלי ו ‪ 0‬׳לך אל נמלה עצל׳‪ ,‬שהזריזות נלמד מהנמלה‪ ,‬וכתיב משם רועה אבן‬
‫ישראל‪ ,‬סופי תיבות נמלח‪ ,‬דהיינו לזכות להתמנות להיות פרנס זה תלוי‬
‫בזריזות כנמלה‪ ,‬כי משם ‪ -‬מהנמלה‪ ,‬רועח אכן ישראל‪.‬‬
‫)עפ״י ח״מ סימן עז(‬

‫בנימין זאב יטרוף בבוקר יאכל ער‬

‫)בראשית מט כס‬ ‫ולערב יחלק שלל‬
‫)זבחים נג‪(:‬‬ ‫מזבח בחלקו של טורף‪.‬‬
‫בנימין דכתיב ביה ׳זאב יטרוף‪ /‬שנתנבא‬
‫יעקב עליו ׳בבוקר יאכל עד׳ ‪ -‬באחסנתיה‬
‫)רשי׳י שם(‬ ‫תתבני מדבחא‪.‬‬
‫המזבח )עיין זהר פרומה קלט(‪,‬‬ ‫עיקר יניקת הכסילות היינו הקליפות‪ ,‬הוא מפגם‬
‫היינו מפגם האכילה כי שולחנו של אדם מכפר כמזבח)גרטת נה(‪ ,‬וע״ב אפילו אחר‬
‫אכילת איש הכשר‪ ,‬בהכרח שיהיה לו בלבול הדעת קצת מחמת שיניקת‬
‫הכסילות הוא משם‪ ,‬אך צריך שלא ליתן חיות להקליפות כי אם כדי חיונם‬
‫בצמצום ולא יותר שזה מוכרח ליתן להם כידוע )עיין שער המצוות פרשת עקנ ענין מיס‬
‫אפחניס(‪ ,‬ע״כ צריך שהאכילה תהיה בכשרות כראוי ובמתינות ולא בדרך הלעפזה‪,‬‬
‫ועי״ז אדרבה מכניעים את הקליפות ונתרומם השכל‪ ,‬היינו שזוכה לשכל‬
‫דקדושה לדעת ולהשיג את השי״ת‪ ,‬וכמו שמצינו בגמרא )מא קמא ע‪ (3‬בבעיא‬
‫דבעא רבא מרב נחמן וכו׳‪ ,‬לצפרא אמר ליה וכו׳‪ ,‬והאי דלא אמרי לך באורתא‪,‬‬
‫דלא אכלי בשרא דתורא וכו׳‪ .‬נמצא שע״י שלא אכל לא היתה דעתו צלולה‪ ,‬כי‬
‫ע״י האכילה בכשרות נכנעת הכסילות ונתגדל השכל‪.‬‬
 ‫דבש‬ ‫שמות‬ ‫נחלי‬ ‫מיב‬

‫וזה בחינת מזבח בחלקו של טורף‪ ,‬כי טורף הוא בחינת אכילה כמ״ש‬
‫)חהלים קיא ה( ׳טרף נתן ליראיר‪ ,‬שע״י תיקון בחינת המזבח היינו ע״י אכילה‬
‫בכשרות מכניעין וטורפין את הקליפות והכפילות‪ ,‬אבל להיפוך ע״י פנם‬
‫האכילה שאוכל כזולל וסובא שהוא בחינת פגם המזבח‪ ,‬נותנים כה להכסילות‪,‬‬
‫ונעשה מטורף ‪ -‬טרוף הדעת ר״ל‪.‬‬
‫)עפ״י תורה יז(‬ ‫י‬ ‫י‬

‫פרשת שמות‬

‫ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה‬

‫)שמות א א(‬ ‫את יעקב איש וביתו באו‬
‫מי שרוצה לזכות לתשובה יהיה רגיל באמירת תהלים‪ ,‬כי אמירת תהלים‬
‫מסוגל לתשובה‪ .‬כי יש חמישים שערי תשובה‪ ,‬ומ״ט שערים יכול כל אדם‬
‫להשיגם ולהיכנס בהם‪ ,‬אך שער החמשים הוא בחינת התשובה של השי״ת‬
‫בעצמו כביכול‪ ,‬כי גם אצלו יתברך מצינו בחינת תשובה כמ״ש)מלאר ג ‪ a‬׳שובו‬
‫אלי ואשובה אליכם׳‪ ,‬שע״י שאנו שבים אליו יתברך בעבודתינו באיתערותא‬
‫דלתתא שהיא המ״ט שערים‪ ,‬עי״ז שב הוא יתברך אלינו כביכול‪ ,‬היינו שמאיר‬
‫עלינו אור עליון מאוד באיתערותא דלעילא משער החמישים‪.‬‬
‫והנה הכל חפצים ליראה את שמך‪ ,‬ואעפ״כ לאו כל אדם זוכה לעשות‬
‫תשובה‪ ,‬כי יש אחד שאין לו התעוררות כלל לתשובה‪ ,‬ואפילו מי שיש לו‬
‫התעוררות לתשובה אינו זוכה להגיע אל השער של תשובה השייך לו‪ ,‬כי לכל‬
‫אחד יש דרך מיוחדת השייכת לו לפי שורש נשמתו‪ ,‬ואפילו אם מניע לשם‬
‫ויודע מה הענין והעבודה שלו‪ ,‬יכול להיות שהשער של תשובה סגור‪ ,‬היינו‬
‫חיג‬ ‫דבש‬ ‫שמות‬ ‫נחלי‬

‫שאינו זוכה לילך בדרך הזה ולקיימו‪ ,‬ומהמת כל זה אין האדם זוכה לתשובה‪,‬‬
‫וע״י אמירת תהלים אפילו מי שאין לו שום התעוררות לתשובה‪ ,‬מתעורר‬
‫לעשות תשובה וגם זוכה להגיע אל השער השייך לו‪ ,‬ולפתוח אותו‪ ,‬נמצא‬
‫שזוכה ע״י תהלים לעשות תשובה‪ ,‬וזה בחינת )שמואל ‪ ,3‬מ א( ׳נאום הגבר הוקם‬
‫על׳ ודרשו רבותינו זכרונם לברכה )מועל קט! ‪ otp‬׳שהקים עולה של תשובה׳‪,‬‬
‫׳ונעים זמירות ישראל׳ ‪ ,w‬היינו ע״י בחינת ׳נעים זמירות ישראל׳ שהוא ספר‬
‫תהלים שיסד‪ ,‬עי״ז הוקם עולה של תשובה‪ .‬וזה מה שאמרו רבותינו זכרונם‬
‫לברכה )ע‪3‬ולה זרה לס ׳לא היה דוד ראוי לאותו מעשה אלא כדי להורות תשובה‬
‫ליחיד ובו״‪ ,‬נמצא שעיקר הוראת התשובה הוא ע״י דוד המלך‪ ,‬ועיקר התשובה‬
‫של דוד המלך הוא ספר תהלים‪ ,‬כי כל המלחמות שהיו לו הכתובים בספר‬
‫תהילים שהוא מבקש וצועק להשי״ת שיצילנו מכל אויביו ורודפיו‪ ,‬בעיקרו‬
‫נאמר על מלחמת היצר וחילותיו שהם עיקר האויבים והשונאים של האדם‬
‫שרוצים למונעו מדרך החיים ולהורידו לשאול תחתיות ח״ו‪ ,‬ודוד המלך אמרו‬
‫בהתעוררות גדול מאוד וברוח הקודש עד שכל אחד ואחד כפי מה שהוא‪ ,‬יכול‬
‫למצוא את עצמו ומלחמת היצר שלו בתוכו ולזכות עי״ז לתשובה‪ ,‬וזה מה שאנו‬
‫רואין שבימי תשובה באלול ועשרת ימי תשובה כל ישראל עוסקין אז באמירת‬
‫תהלים כי הוא מסוגל לתשובה כנ״ל וע״ב הוא דבר גדול מאוד‪.‬‬

‫ואלה המ״ט שערים‪ ,‬הם בחינת מ״פז האותיות שיש בשמות שנים עשר‬
‫שבפזי י‪-‬ה‪ ,‬והם זכו לשערים הללו כשלימות ע״י הזדככותם במצרים כמובא‬
‫בכתבי האריז״ל)פע״ת שער חג המצות ס״ז ‪3‬כוומפ ע‪3‬דיס היינס‪ ,‬וע״ב אחר שזכו לצאת משם‬
‫ספרו מ״ט ימי הספירה כנגד מ״ט שערי תשובה שהם בחינת מ״פז אותיות הנ״ל‪,‬‬
‫וביום החמישים אז ׳וירד ד׳ על הר סיני׳)שמות יט נ( בחינת ׳ואשובה אליכם׳‪ ,‬היינו‬
‫התשובה של השי״ת בעצמו כביכול‪ ,‬שהוא שער החמישים כנ״ל‪.‬‬

‫וזה מרומז בסופי תיבות של ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה את‬
‫יעקב איש וביתו‪ ,‬שהם אותיות תהלים ואותיות תשובה‪ ,‬שע״י תהלים זוכין‬
‫לתשובה שהיא בחינת שמות כני ישראל הבאים מצרימה‪ ,‬מ״ט האותיות‬
‫שבשמות השבטים שירדו למצרים ונזדככו שם וזכו למ״ט שערי תשובה‪.‬‬

‫)עפ״י תורה עג וקא ח״ב(‬

 ‫דבש‬ ‫שמות‬ ‫נחלי‬ ‫קיד‬

‫וימררו את הייהם בעבודה קשה‬

‫)שמות א יד(‬

‫בעבודה קשה‪ ,‬דא קושיא‪) .‬תיקרז תיקון כא(‬

‫דע שהמניעה הגדולה שבבל המניעות בעבודת הבורא יתברך שמו כגון‬
‫לנסוע להצדיק האמת וכיוצא‪ ,‬היא מניעת המוה‪ ,‬היינו שאינו משים ליבו ומוהו‬
‫היטב להבין עד היכן מגיע גודל הדבר שבקדושה שרוצה לעשות‪ ,‬כי אם היו‬
‫מוהו וליבו הזקים בהאמת שבל יהדותו והשארתו לנצה תלויים בזה הדבר‪,‬‬
‫בודאי לא ימנעהו שום מונע‪ ,‬רק עיקר המניעה היא שמוהו וליבו הלוקים‬
‫מהשי״ת כנ״ל‪.‬‬

‫ובן אפילו בשמשבר המניעות שיש לו לנסוע אל הצדיק ובא לשם‪ ,‬אלא‬
‫שקשה לו קושיות ויש לו עקמימיות בליבו על הצדיק‪ ,‬זאת המניעה מונע אותו‬
‫יותר מכל המניעות‪ .‬וכן בתפילה שבתהילה יש לו כמה מניעות על התפילה‪,‬‬
‫ואה״כ כשעובר עליהם ובא להתפלל אזי אם ליבו עקום ופתלתול ונופלים לו‬
‫קושיות על השי״ת ה״ו‪ ,‬זאת המניעה היא גדולה מכולם‪ .‬וזה בהינת מה שמובא‬
‫בתיקו״ז עה״פ וימררו את הייהם כעבודה קשה‪ ,‬דא קושיא‪ ,‬שעיקר מרירות‬
‫גלות הנפש של איש הישראלי הוא הקושיות שבליבו‪.‬‬

‫והעצה לזה הוא לצעוק אל ד בקול הזק מעומק הלב‪ ,‬ויכול להיות שמזה‬
‫עצמו יפלו ויתבטלו כל הקושיות והמגיעות‪ ,‬כי אע״פ שבאים עליו בפירות‬
‫גדולות וקושיות‪ ,‬עם כל זה מאהר שצועק בודאי יש בליבו עדיין ניצוץ ונקודה‬
‫מהאמונה הקדושה‪ ,‬כי אם ה״ו לא היה בו עוד שום נקודה מהאמונה אזי לא‬
‫היה צועק בלל‪ ,‬רק שהאמונה הוא בקטנות גדול‪ ,‬ע״כ ע״י הצעקה תעלה ותגדל‬
‫האמונה יותר ויותר עד שיסתלקו ממנו כל הקשיות‪ .‬ואפילו אם אינו זוכה לזה‬
‫עדיין‪ ,‬עכ״פ שורש האמונה כבר נתקנה‪ ,‬ואם יתהזק בתפילה וצעקה ולא ישבר‪,‬‬
‫בודאי יזבה לבסוף לבטל בל הקושיות‪ .‬וזהו אותיות קשי״א ראשי תיבות)חהלים‬
‫נ! ‪ 0‬שמע יי קולי אקרא‪ ,‬שהעצה בשמתנבר עליו קושיות ובפירות‪ ,‬הוא רק‬
‫לקרוא לד‪.‬‬
‫)עפ״י תורה מו ח״ב וש״ה סימן קמו(‬
‫מטו‬ ‫דבש‬ ‫שמות‬ ‫נחלי‬

‫)שמות ב יא(‬ ‫וירא בסכלותם‬

‫מי שהוא פרנס או מנהיג והוא מנהיג בכשרות וביושר ורואה ומסתכל‬
‫להטיל המשאוי של מיפים וארגוניות וכדומה על כל אהד כראוי לו‪ ,‬להכביד על‬
‫זה ולהקל על זה לכל אחד לפי כוחו ויכולתו‪ ,‬עי״ז מבטל הארבע מידות רעות‬
‫שהם עבודה זרה גלוי עריות שפיכות דמים ולשון הרע‪ ,‬וסוד הדבר‪ ,‬כי הנדר‬
‫שנודרין צריכין לשלם מיד והמאחר נדרו גורם אלו ארבע מידות הנ״ל כדאיתא‬
‫במדרש )ויקרא תה לס שלמד מיעקב שבשביל שאחר נדרו בא לידי ארבע הנ״ל‪,‬‬
‫עבודה זרה שנאמר )נראשיה לה נ( ׳הסירו את אלהי הנכר‪ ,‬גלוי עריות שנאמר )שם‬
‫לד א( ׳ותצא דינה וכו״‪ ,‬שפיכות דמים בשכם )שס(‪ ,‬לשון הרע שנאמר ) שס לא א(‬
‫׳וישמע את דברי בני לבן׳‪ ,‬ואיתא )יקרא תה שם( שבשביל שראה משה בסבלות‬
‫בני ישראל כמ״ש וירא כסכלותם‪ ,‬דהיינו שנתן לב על סבלותם שהיו מכבידין‬
‫עליהם והעבודה השייך לאיש נתנו על אשה וכן להיפך‪ ,‬ומשה היה מסתכל ע״ז‬
‫ונתן לכל אחד העבודה הראוי לו‪ ,‬וכן בין אנשים בעצמן הסתכל ליתן על כל‬
‫אחד מה שראוי לו‪ ,‬אמר לו השי״ת שבזכות זה יזכה להתיר נדרים שנאמר בו‬
‫ג״כ )גמתר ל יס ׳בין איש לאשתו וכו״‪ ,‬נמצא שע״י שמנהיגים ביושר ומעריכים‬
‫כל אחד כראוי כמה מסים יכול לשלם‪ ,‬עי״ז זוכים להתיר נדרים ועי״ז ניצולים‬
‫מארבע מידות הנ״ל‪.‬‬
‫)עפ״י תורה כז ח״ב(‬

‫)שמות ב כא(‬ ‫ויתן את צפורה בתו למשה‬

‫כל מי שגדול יותר צריך לבקש מבוקשו בריחוק מקום יותר כמו שאנו‬
‫רואין שהצומח חיותו ומבוקשו סמוך לו מיד כי הוא צומח מן הארץ בסמוך לו‬
‫ממש‪ ,‬ובהמה מבוקשה סמוך לה נ״כ על הארץ אך הוא בריחוק יותר קצת מן‬
‫הצומח כי הבהמה גדולה במעלה מן הצומח‪ ,‬אבל בן אדם צריך לבקש מבוקשו‬
‫בריחוק יותר ויותר מן הבהמה‪ ,‬וע״כ משה רבינו עליו השלום שהיה גדול‬
‫במעלה מאוד היה צריך לבקש מבוקשו בריחוק מקום ביותר‪ ,‬וע״כ הוצרך‬
‫לבקש לו אשה ממדין כי מבוקשו היה רחוק מחמת גדלותו‪.‬‬

‫)עפ״י תורה ע ח״ב(‬

 ‫דבש‬ ‫שמות‬ ‫נחלי‬ ‫קטז‬

‫)שמות ג ט‬ ‫וירא אליו ר בלבת אש‬

‫בלבת אש‪ ,‬׳דא בת עין׳‪) .‬תיקרז תיקון ו(‬
‫השגות אלקות א״א להשיג כי אם ע״י צמצומים רבים‪ ,‬כמו שאנו רואים‬
‫בחוש שא״א להשיג שכל גדול כי אם ע״י התלבשות בשכל התחתון‪ ,‬כמו‬
‫המלמד כשרוצה להסביר שכל גדול להתלמיד הוא מציע לו מתחילה הקדמות‬
‫ושבליות קפזנים שעי״ז יובל להבין את המכוון שהוא שכל עליון וגדול‪ ,‬וזה‬
‫בחינת הבת עין דהיינו השחור שבעין שהוא מצמצם וכולל בעצמו כל הדברים‬
‫הגדולים העומדים לנגדו‪ ,‬בגון בשהר גדול עומד לפניו אז נגבל בל ההר בתובו‪,‬‬
‫ועי״ז רואין ומשיגין הדבר שרואין‪ ,‬וכמו כן הוא בהשגות אלקות שהם שכל‬
‫והשגות גדולים מאוד שא״א להשיגם כי אם ע״י השכל התחתון שהוא מצמצם‬
‫ומגביל את השכל העליון‪.‬‬
‫וזהו וירא אליו מלאך ד׳ כלבת אש‪ ,‬שהשי״ת כשרצה להלביש למשה‬
‫השגות אלקות‪ ,‬הלביש לו אותם בשכל תחתון בבחינת כת עין‪.‬‬
‫)עפ״י תורה ל(‬

‫וירא ר׳ כי סר לראות ויקרא אליו אלקים‬

‫מתוך הסנה ויאמר משה משה ויאמר‬
‫)שמות ג ח‬ ‫הנני‬
‫כי סר לראות‪ ,‬אמר הקב״ה סר וזעף הוא‬
‫זה לראות בצערן של ישראל‪ ,‬ויאמר הנני‬
‫)שמות רבה ב(‬ ‫‪ -‬הנני לכהונה ובו׳‪.‬‬
‫כתיב)ישעיה מט י( ׳כי מרחמם ינהגם׳‪ ,‬היינו מי שהוא רחמן הוא יכול להיות‬
‫מנהיג‪ ,‬וזה היה משה רבינו כי היה לו רחמנות באמת על ישראל ומסר נפשו‬
‫בשבילם והשליך נפשו מנגד ולא היה חושש על עצמו כלל‪ ,‬כי השי״ת אמר לו‬
‫)שמוח ל‪ (3 3‬׳ואעשך לגוי גדול׳‪ ,‬והוא לא השגיח ע״ז רק אמר ׳אם תשא חטאתם‬
‫ואם אין מחני נא וכו״‪.‬‬
‫ועיקר הרחמנות הוא כשישראל עם קדוש נופלין ח״ו בעוונות ר״ל‪ ,‬כי מי‬
‫שיודע קדושת ישראל מאין הם לקוחים וגודל דקותם ורוחניותם‪ ,‬הוא יודע‬
‫מיז‬ ‫דבש‬ ‫שמות‬ ‫נחלי‬

‫שהם רחוקים לגמרי מעוון ואין עוון שייך להם כלל כלל לא‪ ,‬וכל היסורים‬
‫הקשים שבעולם אינם נחשבים כלל כנגר המשא הכבר הזה כמ״ש )פהליס לח ה(‬
‫׳כי עוונותי עברו ראשי כמשא כבד יכבדו ממני‪ /‬וזהו עיקר הרחמנות לרחם‬
‫על ישראל עם קדוש להוציאם מהמשא הכבד הזה‪.‬‬

‫וע״כ בכל עת שנפלו ישראל באיזה עוון היה משה רבינו מוסר נפשו‬
‫עליהם ומתפלל בעדם‪ ,‬ובפרט בחטא המרגלים שעל ידו נחרב בית המקדש‬
‫)חעניח נט(‪ ,‬והוא כולל כל החטאים‪ ,‬כי בזמן שבית המקדש היה קיים היינו נקיים‬
‫מעוונות כמ״ש )ישעיה נא א( ׳צדק ילין בה׳ ופירש רש״י‪ ,‬שתמיד של שחר היה‬
‫מכפר על העבירות של הלילה ותמיד של בין הערבים היה מכפר על העבירות‬
‫של היום‪ ,‬כי ישראל עם קדוש אין יכולין לשאת עליהם המשא של עוון אפילו‬
‫יום אחד‪ ,‬ומעת שחרב בית מקדשינו אין אנו יכולים לנקות עצמנו מן העוונות‪,‬‬
‫ומשה רבינו ידע כל זאת ע״כ הפציר והתחנן )גמלנל יל יע( ׳סלח נא לעון העם הזה‬
‫וכו״‪ ,‬שהשי״ת יסלח לנו על חטא זה שהוא כולל כל החטאים‪ ,‬וע״י שנתקבלה‬
‫בקשתו נעשה בחינת חנוכת הבית‪ ,‬היינו שאפילו בזמן הגלות שיהיה אז חרב‬
‫בית המקדש ר״ל‪ ,‬אעפ״ב ע״י סליחת השי״ת נמשך אור של חנוכה שעל ידו‬
‫יכולים נם בגלות להמשיך את האור של בית המקדש ולהינצל מהעוונות )עיי!‬
‫אגדות מהרש״א שכת כא‪ .‬שחנוכה ע״ש חנוכת המזכח(‪.‬‬

‫וזהו שרימז משה רבינו עליו השלום צירוף חנוכה בפסוק ׳סלח נא׳‪ ,‬כי‬
‫׳סלח נא לעון העם הזה כגודל חסדך וכאשר נשאתה וכו״‪ ,‬הוא ראשי תיבות‬
‫חנוכה‪ ,‬כי אור החנוכה נעשה ע״י ה׳סלח נא׳‪.‬‬

‫וזה מרומז בזה הפסוק ׳וירא ד׳ כי סר לראות ויקרא אליו אלקים מתוך‬
‫הסנה ויאמר משה משה ויאמר הנני׳ ואמרו חז״ל כי סר לראות‪ ,‬אמר‬
‫הקכ״ה סר וזעף הוא זה לראות בצערן של ישראל‪ ,‬ויאמר הנני ‪ -‬הנני‬
‫לכהונה‪ ,‬וירא יי כי סר לראות‪ ,‬הוא ר״ת כסליו )עיין ספר גט פשוט סימן קנו שק הוא הגירשא‬
‫גפמוס(‪ ,‬רמז לחנוכה שהוא נוטריקון חנו בכ״ה כסליו)פיקו״ז פיקק יג(‪ ,‬דהיינו שע״י‬
‫הוירא י״י כי סר לראות‪ ,‬שמשה רבינו סר וזעף לראות בצערו של ישראל‪,‬‬
‫היינו העוונות שהם עיקר הצער‪ ,‬עי״ז זכינו לחנוכה שהוא האור של בית‬
‫המקדש כנ״ל‪ ,‬והשי״ת כשראה זאת קראו אליו ויאמר משה משה ויאמר הנני‬
‫ופירשו זכרונם לברכה הנני לכהונה‪ ,‬שזכה לכהונה בעת ששימש בשבעת ימי‬
 ‫דבש‬ ‫שמות‬ ‫נחלי‬ ‫קיח‬

‫המלואים כמ״ש )חהליס צט ‪ 0‬משה ואהרן ככהניו‪ ,‬היינו שע״י שהמשיך מחילה‬
‫זכה בעצמו לאור של בית המסדש‪.‬‬
‫***‬
‫כי סר לראות‪ ,‬אמר הקב׳׳ה סר וזעף הוא לראות‬
‫כצרתן של ישראל‪ ,‬ויאמר הנני ‪ -‬הנני לכהונה‬
‫)שמות רבה ב׳(‬ ‫הנני למלכות‪.‬‬
‫עיקר הרחמנות של מנהיג אמיתי הוא שמוציא את ישראל מהעוונות וזה‬
‫ע״י שמכנים בהם דעת‪ ,‬כי כל העוונות באים מזה שאין לאדם דעת שיש אלקים‬
‫שליט בארץ‪ ,‬כי ׳אין אדם עובר עבירה אא״כ נכנם בו רוח שטות׳)®מה ג(‪ ,‬ולכן‬
‫ע״י שהצדיק מכנים דעת בישראל עי״ז הוא מוציאם מהעוונות‪ ,‬ואפילו כשמגיע‬
‫זמנו של הצדיק והמנהיג להםתלק מן העולם והנשמה עולה ומתדבקת במקום‬
‫שעולה אין זה תכלית ושלימות שתהיה רק דבוקה למעלה‪ ,‬אלא עיקר שלימות‬
‫הנשמה היא שאף שהיא עולה למעלה‪ ,‬תהיה גם למטה ותאיר הדעת בעולם‬
‫הזה‪ ,‬וע״ב צריך להשאיר אחריו בן או תלמיד כדי שישאר דעתו ולימודו למטה‬
‫גם בעת שיםתלק‪ ,‬כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה )נ״נ קטז( עה״פ )חהלים נה(‬
‫׳אשר אין חליפות למו׳‪ ,‬חד אמר בן וחד אמר תלמיד‪ ,‬ולא פליגי‪ ,‬כי התלמיד‬
‫ע״י שמקבל את דעת הרב הוא בבחינת בן כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה‬
‫)טנהליי! צט‪ (:‬׳כל המלמד בן הכירו תורה כאילו עשאו׳‪ ,‬וגם הבן בודאי אין מעלה‬
‫כשנשאר בן רשע ח״ו‪ ,‬אלא העיקר להשאיר בן שיהיה בחינת תלמיד ג״ב‬
‫שיקבל ממנו שכלו ודעתו‪ ,‬ועי״ז שיש לצדיק בנים ותלמידים שעוםקים בדעתו‬
‫ובתורתו והוא מצילם עי״ז מעוונות עי״ז נחשב כאילו הוא בעצמו ממש נשאר‬
‫בעולם‪.‬‬
‫וצריך החכם להאיר הדעת בכל אחד מתלמידיו לפי בחינתו‪ ,‬כי יש דרי‬
‫מעלה ודרי מטה‪ ,‬דרי מעלה הוא שחושבים שכבר השיגו איזה השגה בהשי״ת‪,‬‬
‫ולהם צריך החכם להראות שבאמת אינם יודעים כלל בבחינת )זהר משפטים ק;( ׳איה‬
‫מקום כבודו׳‪ ,‬שאפילו המלאכים אינם יודעים אותו יתברך‪ ,‬כי השי״ת הוא אין‬
‫םוף ולגדולתו אין חקר)פהליס קמה ג(‪ ,‬ולהיפך לדרי מטה שהם בני אדם המונחים‬
‫במדריגה התחתונה ונדמה להם שהם רחוקים מאוד ממנו יתברך עד שהם‬
‫מייאשים עצמן לגמרי כי נדמה להם שכבר אבד נצחם ותוחלתם מד׳‪ ,‬אותם‬
‫צריך הצדיק לעוררם ולהקיצם בבחינת )ישעיה מ יט( ׳הקיצו ורננו שכני עפר׳‪,‬‬
‫ולגלות להם שד׳ עימם אצלם וקרוב להם כי ׳מלוא כל הארץ כבודו׳ ) שם ו ג(‪,‬‬
‫מיט‬ ‫דבש‬ ‫שמות‬ ‫נחלי‬

‫ואפילו אם נפלו לשאול תהתיות ה״ו אעפ״כ השכינה נמצאת איתם כמו שפירש‬
‫רש״י עה״פ )נמלגר לה לל( ׳כי אני ד׳ שוכן בתוך בני ישראל׳ ‪ -‬׳אף בזמן שהם‬
‫טמאים‪ /‬וע״כ יש להם תקוה ויכולת לצאת לגמרי משם‪ ,‬ואדרבה כשאדם כזה‬
‫מתנכר ומתקרב להשי״ת נעשים מזה למעלה שעשועים גדולים ועצומים‪ ,‬כי‬
‫זהו רצונו יתברך שדייקא אדם בשר ודם שיש לו יצר הרע ומניעות לעשות‬
‫את רצון הבורא‪ ,‬דייקא הוא יתגבר ויתקרב אליו‪ ,‬וכמה שהאדם היה יותר רהוק‬
‫אזי יש לו יתברך יותר שעשועים בעת שמתגבר לשוב אליו ולגלות כבודו‪.‬‬
‫ואלו השתי בהינות הם בהינת ההשגה של הבן וההשגה של התלמיד‪ ,‬כי‬
‫הבן שהוא תלמיד הוא במעלה יתירה מתלמיד לבד כי הוא נמשך כולו מן האב‬
‫מראשו עד רגלו‪ ,‬ע״כ הוא זוכה להשגת אביו הצדיק ממש‪ ,‬היינו בהינת דרי‬
‫מעלה‪ ,‬משא״כ התלמיד שהוא רק ׳כאילו עשאו׳‪ ,‬הוא בהינה של דרי מטה‪.‬‬
‫ואע״פ שצריך להאיר בכל אהד לפי בהינתו‪ ,‬מכל מקום צריך לכלול העליון‬
‫בתהתון והתהתון בעליון‪ ,‬דהיינו שיהיה הבן כלול מבתינת תלמיד והתלמיד‬
‫מבהינת בן‪ ,‬כי הבן שהוא בבהינת ההשגה של ׳איה׳‪ ,‬לא יהיה לו יראה‪ ,‬מאהר‬
‫שהצדיק העלה אותו לדרגה שכביכול אינו רואה כבודו יתברך כלל אז לא ירא‬
‫ממנו יתברך‪ ,‬וע״כ צריך שיהיה כלול גם מבהינת תלמיד‪ ,‬שיראה ג״כ קצת‬
‫מההשגה של ׳מלא כל הארץ כבודו׳‪ ,‬וכן התלמיד שהשגתו בבהינת ׳מלא כל‬
‫הארץ כבודו׳‪ ,‬יוכל להתבטל במציאות‪ ,‬ע״כ צריך להראות לו קצת מההשגה‬
‫של בהינת ׳איה׳‪ ,‬כדי שלא יתבטל במציאות ואז יוכל להיות לו יראה‪.‬‬
‫ועי״ז שעוסק הצדיק להכניס דעתו בבנים ותלמידים‪ ,‬עי״ז נכנסין בו אורות‬
‫המקיפים‪ ,‬דהיינו שזוכה להבין ולידע מה שלא היה מבין ויודע מתהילה )עיין‬
‫מפכח ע״ז להס‪ ,‬כי מה שאדם מבין ומשיג בשכלו הוא בהינת פנימי‪ ,‬ומה שאינו‬
‫יכול להבין נקרא מקיפים‪ ,‬שמקיף סביבות שכלו‪ ,‬ויש כמה בהינות במקיפים‪,‬‬
‫כי מה שמקיף לזה הוא פנימי אצל הבירו שהוא במדריגה למעלה ממנו‪ ,‬וכן‬
‫למעלה מעלה‪ ,‬וע״י שעוסק לדבר עם בני אדם להכניס בהם דעת‪ ,‬עי״ז נתרוקן‬
‫מוהו היינו שנתיישב אצלו המוה מהשכל והדעת שהיה לו בתהילה‪ ,‬ועי״ז יכול‬
‫להכנס השכל המקיף לפנים‪ .‬והצדיק שהשגתו היא גבוה מאוד מאוד‪ ,‬ע״כ‬
‫כשנתיישב מותו ע״י בהינת בן ותלמיד‪ ,‬הוא זוכה למקיפים עליונים מאוד‪,‬‬
‫ואע״פ דאיהו לא הזי מזליה הזי‪ ,‬והוא מרגיש מזה רצון וכיסופים עצומים‬
‫להתקרב ולהכלל בו יתברך עד שאינו יודע כלל מה הוא רוצה‪ ,‬ועי״ז נמשך‬
‫פרנסה לכל העולם ובפרט לאלו התלוים בו‪ ,‬כי איתא בזהר)תרומה קנג( שהפרנסה‬
 ‫דבש‬ ‫שמות‬ ‫נחלי‬ ‫מב‬

‫נמשכת מהאין סוף ברוך הוא אל מידת המלכות שהיא השכינה הקדושה‬
‫וממנה היא מתהלקת לכל אהד כפי הראוי לו‪ ,‬ע״כ ע״י שזוכה למקיפים הבאים‬
‫ממקום גבוה כזה‪ ,‬עי״ז הוא ממשיך השפעת הפרנסה למטה‪ ,‬ולכן זו ההארה‬
‫של דביקות ונעגועין להשי״ת מתגלית במיוהד בזמן האכילה שזהו פרנסתו של‬
‫האדם‪.‬‬
‫וצריך מאוד להיזהר להשתדל ולעסוק בזה‪ ,‬וזה עיקר ישוב העולם‬
‫כשהעולם ממולא מבני אדם‪ ,‬היינו מבני דעה שיודעים שיש אלקים מושל‬
‫ושליט בארץ וכר‪ ,‬וכל אדם יכול להעמיד תלמידים כי כשאהד מדבר עם הבירו‬
‫ביראת שמים ומאיר בו דעתו הקדושה שקיבל מרבו אזי הבית נהשב אצלו‬
‫תלמיד‪ ,‬וכן להיפך כשהבירו מאיר בו אז נהשב הוא תלמיד לגבי הבירו‪.‬‬
‫וזה היה אצל משה רבינו שהוא היה רבן של כל ישראל והשפיע להם‬
‫בבהינת בן ותלמיד‪ ,‬וע״כ זכה שהאירו לו אלו המקיפים העליונים‪ ,‬וזהו הנני‬
‫לכהונה הנני למלכות‪ ,‬הנני לכהונה‪ ,‬שמשה רבינו זכה לשלימות בן ותלמיד‪,‬‬
‫כי כהן הוא כלליות בן ותלמיד‪ ,‬כי בכהן נאמר )יקיא י יא( ׳להורות את בני‬
‫ישראל׳‪ ,‬לשון הוראה שזה בהינת תלמיד‪ ,‬וגם לשון הריון בהינת בן‪ ,‬ובזכות זה‬
‫הנני למלכות‪ ,‬הוא זכה לבהינת מלכות שעל ידו נמשך הפרנסה‪.‬‬
‫)עפ״י תורה ז ח״ב(‬

‫) ש מו ת ג יא(‬ ‫מי אנוכי כי אלך אל פרעה‬

‫ויהר אף ד׳ כמשה ) שם ד יד(‬

‫הכמינו זכרונם לברכה אמרו)שפי פרשי! ראה( ׳כל זמן שיש עבודת אלילים‬
‫בעולם הרון אף בעולם׳‪ ,‬היינו שהשי״ת כביכול מסתיר פנים‪ ,‬ואינו רוצה להנהיג‬
‫את העולם‪ ,‬ואפילו כשאין עבודת אלילים ממש‪ ,‬אלא שהאמונה אינה כל כך‬
‫כשלימות‪ ,‬גם אז לפי התמעטות האמונה יש ג״כ הרון אף והסתרת פנים‪ ,‬אך‬
‫מהמת שהרון אפו כרגע כמ״ש )ההלים ל ו( ׳כי רגע באפו׳‪ ,‬ע״כ אינו נרגש אלא‬
‫כשיש עבודת אלילים ממש‪ ,‬אבל כשאין עבודת אלילים ממש אלא הסרון‬
‫בשלמות האמונה‪ ,‬אזי אינו נרגש מעט ההרון אף שבהלק הרגע‪ ,‬ואין ניכר‬
‫הסתרת פני השם‪ ,‬אלא שההשתלשלות של ההרון אף הזה בא לצדיקים‪ ,‬ואצלם‬
‫הוא ניכר שהם מסתירים את פניהם מהעולם ואינם רוצים להנהיג אותו‪ ,‬ומהמת‬
‫שההרון אף הוא מעט מן המעט מהלק הרגע‪ ,‬עי״ז אינם תולים הסתרת פניהם‬
‫מכא‬ ‫דבש‬ ‫שמות‬ ‫נחלי‬
‫ברונז‪ ,‬אלא בקטנותם‪ ,‬שעושים עצמן כשיריים ואומרים שאינם ראויין להנהיג‪,‬‬
‫ובאמת גם הם אינם יודעים ומרגישים שהוא מחמת החרון אף‪ ,‬כי הוא מעט מן‬
‫המעט‪.‬‬
‫וזהו כשהקטין משה את עצמו מלילך למצרים ולהיות מנהיג ואמר מי‬
‫אנכי כי אלך א? פרעה ושאר דבריו‪ ,‬כתוב ויחר אף ד׳ כמשה‪ ,‬פירוש זאת‬
‫ההקטנה שלא רצה‪ ,‬זה מחמת שנשתלשל בו חרון אף ד‪.‬‬
‫ואיך ממתיקים את זה הרוגז‪ :‬ע״י הפרת הכעס ברחמנות‪ .‬היינו שכשבא‬
‫אדם לכלל כעם‪ ,‬לא יפעל שום אכזריות‪ ,‬אלא אדרבה ימתיק הכעס ברחמנות‬
‫בבחינת)סנקוק ג נ( ׳ברוגז רחם תזכור‪ ,‬ועי״ז נמתק החרון אף נם למעלה כביכול‪,‬‬
‫ואזי נמתק גם החרון אף שיש אצל הצדיקים‪ ,‬והרחמנות גוברת והם נתרצים‬
‫בהנהגת העולם בבחינת)ישעיה מט י( ׳כי מרחמם ינהגם׳‪.‬‬
‫)עפ״י תורה יח(‬

‫) ש מו ת ג יח(‬ ‫אלוקי העבריים‬

‫כאשר רצה השי״ת לברוא את העולם לא היה מקום לבוראו מחמת שהיה‬
‫הכל אין סוף ע״כ צמצם את האור לצדדין דהיינו שכביכול צמצם משם אלוקותו‬
‫ועי״ז נעשה חלל פנוי ובתוכו ברא את העולם‪ ,‬אך א״א להבין ולהשיג זאת כי‬
‫אם לעתיד לבוא כי צריך לומר בו שני הפכים יש ואין‪ ,‬כי חלל הפנוי הוא‬
‫שהשי״ת כביכול צמצם אלקותו משם כי אם לא כן אינו פנוי והכל אין סוף ואין‬
‫מקום לבריאת העולם כלל כנ״ל אבל באמת לאמיתו בודאי יש שם אלקות כי‬
‫אין שום דבר בלעדי חיותו‪ ,‬וע״כ א״א להשיג כלל בחינת חלל הפנוי עד לעתיד‬
‫לבוא‪.‬‬
‫וזהו שהשי״ת נקרא אלוקי העבריים‪ ,‬לשון צדדין כמו)יהושע » ‪ (3‬׳עבר‬
‫הנהר׳‪ ,‬היינו שאלקותו מסבב נם על החלל הפנוי הבא ע״י שצמצם האור‬
‫)עפ״י תורה סד(‬ ‫לצדדין‪.‬‬

‫כי כבד פה וכבד לשון אנכי‪ ,‬ויאמר ר‬

‫)שמות ד י‪-‬יא(‬ ‫אליו מי שם פה לאדם‬
‫איתא בזהר )שמות מו;( שבגלות מצרים היו ישראל שרויים במ״ט שערי‬
‫טומאה‪ ,‬ובשעת הגאולה האיר השי״ת עליהם מאור שער החמישים של‬
 ‫דבש‬ ‫שמות‬ ‫נחלי‬ ‫מכב‬

‫הקדושה בחינת יובל שהוא שנת החמישים‪ ,‬ועי״ז נגאלו‪ ,‬וע״כ נזכר יציאת‬
‫מצרים בתורה חמישים פעמים‪ ,‬כנגד החמישים שערי בינה שעל ידם יצאו‬
‫ממצרים‪.‬‬
‫והנה מובא בפע״ח)שער חג המצות פ״ז( שעיקר גלות מצרים היא מה שהדיבור‬
‫היתה בגלות היינו שלא היו יכולים לדבר דיבורים קדושים כראוי‪ ,‬וזהו שאמר‬
‫משה רבינו כי ככד פה וכבד לשון אנכי‪ ,‬ובשעת הגאולה יצא ה׳דיבור׳‬
‫מהגלות‪ ,‬וכמו שמובא שם )שער הכוונות דרוש ‪ ,0‬שפסח הוא נוטריקון פה‪-‬םח‪ ,‬היינו‬
‫שנתקן הדיבור‪ ,‬נמצא שע״י בחינת יובל ‪ -‬חמישים שערי בינה‪ ,‬נתהווה הפה‬
‫והדיבור ויצאו ישראל ממצרים‪.‬‬
‫וזה מה שהשיב הקב״ה למשה על מה שאמר כי ככד פה וכבד לשון‬
‫אנכי ‪ -‬מי שם פה לאדם‪ ,‬שע״י מי ‪ -‬גימטריא חמישים ‪ -‬היינו החמישים‬
‫שערי בינה‪ ,‬שם פה לאדם ‪ -‬יתהוה הפה והדיבור‪.‬‬
‫)עפ״י תורה מה(‬

‫) ש מו ת ד י(‬ ‫כבד פה וכבד לשון‬

‫הדיבור הוא התגלות הדעת כמ״ש )משלי נ ו( ׳מפיו דעת ותבונה׳‪ ,‬ובמצרים‬
‫שהיה הדעת בגלות כמ״ש )שמות ו ג( ׳ושמי ד׳ לא נודעתי להם׳‪ ,‬ע״כ היה נם‬
‫הדיבור בגלות‪ ,‬היינו שהיה קשה לדבר דיבורים דקדושה‪ ,‬וזהו שהיה משה‬
‫רבינו ככד פה וכבד לשון‪ ,‬שגם אצלו השתלשל בחינת פגם להדיבור‪.‬‬
‫)עפ״י תורה נו(‬

‫לא איש דבדים אגבי גם מתמול גם‬

‫) ש מו ת ד י(‬ ‫משלשום גם מאז דבדך‬
‫יש ארבעה חלקי דיבור‪ ,‬דיבור של צדקה היינו שעושים צדקה וחסד עם‬
‫הדיבור‪ ,‬דיבור של תשובה כמ״ש )הושע יד ג( ׳קחו עמכם דברים ושובו אל ד״‪,‬‬
‫דיבור של עשירות דהיינו עשירים קרובים למלכות כמו שדרשו רבותינו‬
‫זכרונם לברכה )חולי! צ( על הכתוב )כראשית מ יג( שלשת השריגים ‪ -‬שלשה שרי‬
‫נאים ופירש רש״י ׳עשירים קרובים למלכות׳‪ ,‬שיש להם דיבור כדי להשפיע על‬
‫המלכות לבטל גזירות רעות ולפעול טובות וישועות לישראל כמ״ש )משלי ננ יא(‬
‫׳חן שפתיו רעהו מלך׳‪ ,‬ודיבור של מלכות כמובא)כהקדמת פיקו״ז( שהפה הוא כנגד‬
‫‪ap‬‬ ‫דבש‬ ‫שמות‬ ‫נחלי‬
‫ספירת המלכות‪ ,‬והיינו כל הדיבורים שאדם מושל ומולך על ידם‪ ,‬כי לכל אחד‬
‫יש בחינת מלכות‪ ,‬יש שהוא שורר בביתו יש שהוא מושל יותר ויש שמושל על‬
‫כל העולם‪ ,‬ועיקר המלכות הוא להאיר להתלויים בו את אור השי״ת‪.‬‬

‫וזה שאמר משה לא איש דברים אגכי גם מתמול גם משלשום גם מאז‬

‫דברך‪ ,‬שרומז לארבע חלקי הדיבור‪ ,‬לא איש דברים‪ ,‬הוא הדיבור של צדקה‬
‫כמ״ש )תהליס קיג( ׳טוב איש חונן ומלוה יכלכל דבריו׳‪ ,‬חונן ומלוה היינו גמילות‬
‫חסד וצדקה‪ ,‬וכתוב אצלו ׳יכלכל דבריו׳ שהוא הדיבור‪ ,‬גם מתמול‪ ,‬הוא בחינת‬
‫הדיבור של תשובה כמ״ש)חהליסצ ג( ׳ותאמר שובו בני אדם כי אלך שנים בעיניך‬
‫כיום אתמול׳‪ ,‬גם משלשום‪ ,‬הוא בחינת שלשת השריגים שרש״י פירש שלשום‬
‫‪ -‬שתי ימים‪ ,‬וגם הוא רבוי שביחד הם שלש‪ ,‬היינו הדיבור של עשירים קרובים‬
‫למלכות‪ ,‬גם מאז דברך‪ ,‬הוא בחינת הדיבור של מלכות כמ״ש )חהליס צג נ( ׳נכון‬
‫כסאך מאז׳‪ ,‬וכסא הוא מלכות‪ .‬דהיינו שאיתא בזהר מארא ‪ ow‬שבמצרים היה‬
‫הדיבור בגלות‪ ,‬ע״כ כששלח השי״ת את משה שילך לגאול את ישראל ממצרים‬
‫אזי אמר להשי״ת לא איש דברים אנכי ובו׳‪ ,‬שגם אצלו נשתלשל זה שארבעת‬
‫חלקי הדיבור היו בגלות‪ ,‬ע״כ היה לו קשה לדבר‪.‬‬
‫)עפ״י תורה ב ח״ב(‬

‫) ש מו ת ד יא(‬ ‫מי שם פה לאדם‬

‫עיקר היראה באה לאדם בשעת האכילה בבחינת )רות ג יל( ׳לעת האוכל‬
‫גושי הלום׳‪ ,‬ו׳אין הלום אלא מלכות׳ מנסים קג( כמו שאמר דוד על מלכותו)שמואל‬
‫נ‪ ,‬ז יס( ׳כי הביאתני עד הלום׳‪ ,‬ומלכות הוא בחינת יראה כמ״ש)אנוס פ״ג( ׳אלמלא‬
‫מוראה של מלכות׳‪ ,‬נמצא שבשעת האכילה באה לאדם יראה‪.‬‬

‫ומי שאין אכילתו בקדושה ח״ו‪ ,‬אזי פיו הוא בחינת בעל חי ממש‪ ,‬ואז‬
‫היראה עומדת מרחוק ואינה נכנסת בו‪ .‬אבל כשאוכל עם יראת שמים בקדושה‬
‫ובטהרה כראוי‪ ,‬אזי הוא מכניס את היראה לתוך הפה‪ ,‬ואזי נעשה מהפה‬
‫בחינת קומת אדם בבחינת מי שם פה לאדם‪ ,‬היינו שהיראה מתפשטת בכל‬
‫איבריו‪ ,‬שכל פעולותיהם יהיו משועבדים אליו יתברך‪.‬‬
‫)עפ״י תורה עז ח״ב(‬
 ‫דבש‬ ‫שמות‬ ‫נחלי‬ ‫קכד‬

‫הוא יהיה לך לפה ואתה תהיה לו‬

‫)שמות ד טז(‬ ‫לאלהים‬
‫)תרגום אונקלוס(‬ ‫לאלקים‪ ,‬לרב‪.‬‬
‫מי שזוכה לשלימות הדיבור יכול לשנות את הטבע‪ ,‬כמובא בזהר הקדוש‬
‫)לן ל! צ( עה״פ)חהליס קג נ( ׳גבורי כה עושי דברו׳‪ ,‬שהצדיקים עושים ומנהיגים עם‬
‫הדיבור כרצונם‪ .‬ועיקר שלימות הדיבור הוא ע״י אמת כי ׳קושטא קאי ובו״)שנת‬
‫קל(‪ ,‬ואפילו שקר אין לו קיום רק ע״י אמת כמו שפירש רש״י )נממר יג נ!( ׳כל דבר‬
‫שקר שאין בו קצת אמת בתהילתו אין מתקיים בסופו׳‪ ,‬והאמת מאיר בדיבור‬
‫ע״י עסק התורה‪ ,‬כי התורה היא ׳תורת אמת׳)מלאר נ ‪ ,0‬וזהו ‪ m‬׳תורת אמת‬
‫היתה בפיהו׳‪ ,‬שע״י התורה שהיא אמת‪ ,‬זוכה לבהינת פה היינו שלימות‬
‫הדיבור‪ ,‬וכן זה מה שדרשו הז״ל )נ״מ פה;( עה״פ)ירמיה מו יע( ׳אם תוציא יקר מזולל‬
‫כפי תהיה׳ ‪ -‬׳זה המלמר בן עם הארץ תורה׳‪ ,‬שאפילו הקב״ה גוזר גזירה הוא‬
‫יכול לבטלה בדיבורו‪ ,‬כי ע״י שמלמד תורת אמת עי״ז משלים את הדיבור ואזי‬
‫יכול לשנות את הטבע‪ ,‬ודע שהגדולים שהיו בדורות שלפנינו דהיינו הרבנים‬
‫הגדולים שהיו אז לא היו יודעים שום כוונות‪ ,‬ואעפ״ב היו יכולים לעשות‬
‫מופתים רק ע״י לימוד התורה הקדושה‪ ,‬כי עי״ז כשהיו אומרים איזה דיבור‬
‫נתקיים הדבר‪.‬‬

‫וזה מרומז בפסוק הוא יהיה לך לפה ואתה תהיה לו לאלקים‪ ,‬ותרגומו‬
‫לרב‪ ,‬שע״י בהינת שמלמד תורת אמת לאלקים בהינת רב שמלמד תורת אמת‪,‬‬
‫עי״ז הוא יהיה לך לפה‪ ,‬זוכים לשלימות הדיבור‪ ,‬וע״ב כשלומדים תורה צריך‬
‫לראות לכוון לברר הדבר על אמיתתו‪ ,‬ולא לנטות מהאמת ה״ו מהמת כבוד‬
‫וכיוצא אלא רק בשביל שיתברר רצונו האמיתי של השי״ת‪.‬‬
‫)עפ״י תורה ב ח״ב ושיחות הרץ סימן יז(‬
‫מכה‬ ‫דבש‬ ‫וארא‬ ‫נחלי‬
‫^‪ -8‬פרשת וארא‬
‫וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב‬
‫באל שדי ושמי ד לא נודעתי להם וגם‬
‫הקימותי את בריתי איתם לתת להם את‬
‫) ש מו ת ו ‪0‬‬ ‫ארץ בנען את ארץ מגריהם‬
‫מבואר לעיל)גראשיי! מא א( עה״פ ׳ויהי מקץ שנתיים ימים‪ /‬שע״י שמקשרים‬
‫את בחינת הזמן והמקום היינו העולם הגשמי לבחינת למעלה מהזמן והמקום‬
‫‪ -‬להשי״ת‪ ,‬עי״ז מכניעים את קול הסט״א המפתה בני אדם להבלי עולם הזה‬
‫ומקפזרנת רע על ישראל‪ ,‬וזוכים לשמוע את הקול דקדושה‪ ,‬ולזה זוכים ע״י‬
‫תשובה עיי״ש‪.‬‬
‫וזה פירוש וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב כאל שדי וכר ושמי‬
‫ד׳ לא נודעתי להם וגם הקימותי את כריתי איתם לתת להם את ארץ‬
‫כגען את ארץ מגוריהם‪ ,‬וארא אל אכרהם אל יצחק ואל יעקב כאל שדי‪,‬‬
‫היינו שהקב״ה אומר למשה שזה ששולחו לגאול את ישראל ממצרים קודם‬
‫הקץ‪ ,‬כי הקץ שאמרתי לאכות הוא בחינת אל שדי‪ ,‬דהיינו ששמתי גבול‬
‫לגלות ואמרתי לו די‪ ,‬שזהו בחינת זמן‪ ,‬אבל הבחינה של למעלה מהזמן‬
‫שיתבפזל הזמן הקצוב לא אמרתי להם‪ ,‬שזה יתקיים כשידפקו על דלתי הרחמים‬
‫ויחזרו בתשובה)עיין אור החיים(‪ ,‬שאז זוכין לעלות לדרגת למעלה מהזמן כנ״ל‪ ,‬ולזה‬
‫זוכים ע״י ארץ מגוריהם היינו תשובה כמו שתרגם אונקלום ׳ארעא תותבהון׳‬
‫לשון תשובה‪ ,‬ואז וגם אני שמעתי את נאקת כני ישראל‪ ,‬נשמע קולם של‬
‫בני ישראל היינו הקול דקדושה‪.‬‬
‫)עפ״י תורה עט ח״ב(‬ ‫י‬ ‫י‬

‫וידעתם בי אני ד המוציא אתבם מתחת‬

‫)שמות ו ז(‬ ‫מבלות מצרים‬
‫עיקר האדם הוא השכל‪ ,‬וע״ב במקום שחושב השכל שם כל האדם‪,‬‬
‫וכשיודע ומשיג בידיעת השי״ת‪ ,‬הוא שם ממש כמו שאמר החכם ׳אילו ידעתיו‬
‫הייתיו׳‪ ,‬וכל מה שיודע יותר בידיעת השי״ת‪ ,‬הוא נכלל בו יותר‪.‬‬
 ‫דבש‬ ‫וארא‬ ‫נחלי‬ ‫מכו‬

‫וכל ההסרונות שיש לאדם‪ ,‬הן פרנסה או בנים או בריאות הגוף וכל שאר‬
‫ההסרונות‪ ,‬הכל הוא בהסרון הדעת‪ ,‬ואף שיש אנשים שהסרים לגמרי מהדעת‬
‫ועם כל זה יש להם כל טוב‪ ,‬באמת כל מה שיש להם אינו כלום‪ ,‬וכן להיפך‪,‬‬
‫השלם בדעת שיש לו תמרון‪ ,‬באמת ההסרון אינו כלום כמו שאמרו הז״ל)נדרים‬
‫מא( ׳דעת קנית מה הסרת ואם דעת הסרת מה קנית׳‪ ,‬כי עיקר התסרון והשלימות‬
‫תלוי בדעת‪ ,‬וגם הגלות הוא רק מתסרון הדעת כמ״ש )ישעיה ה יג( ׳לכן גלה עמי‬
‫מבלי דעת׳‪ ,‬וע״כ גאולת מצרים היתה ע״י משה‪ ,‬שהוא בתינת דעת )עץ חיים לג‬
‫א(‪ ,‬ובשזכו לגאולת הדעת‪ ,‬ממילא יצאו גם הנופים‪ ,‬בי הגשמיות תלויה‬
‫ברוהניות‪ ,‬ונקראו בזכותו דור דעה)ויקרא תה מ(‪ .‬וזה שנאמר וידעתם כי אני ד׳‬
‫המוציא אתכם מתחת סכלות מצרים‪ ,‬שהגאולה היתה ע״י שנשלם הדעת‪.‬‬
‫)עפ״י תורה כא(‬

‫וידבר משה כן אל בני ישראל ולא שמעו‬

‫אל משה מקוצר רוה ומעבודה קשה‬
‫)שמות ו ט(‬
‫כל העולם נברא ע״י בהינת הרוה כמ״ש )פהלים לג ‪ 0‬׳וברוה פיו כל צבאם׳‪,‬‬
‫ובפרט היות האדם הוא הנשימה שהוא הרוה היים כמ״ש)גראשיח נ!( ׳ויפה באפיו‬
‫נשמת היים׳ וכמו שאמרו הז״ל)עיי! מר וארא נד‪ (:‬׳אם תהמר הנשימה תהסר ההיים׳‪.‬‬
‫אך מאין מקבלין את בהינת הרוה הזו‪ :‬דע שעיקר רוה ההיים מקבלין מהתורה‬
‫כמ״ש )נראשיח א נ( ׳ורוה אלקים מרהפת על פני המים׳ ׳ואין מים אלא תורה׳ )ג״ק‬
‫יז(‪ .‬וע״כ במצרים שהיה קודם קבלת התורה נאמר בהם מקוצר רוח‪ ,‬כי לא היה‬
‫להם מאין לקבל רוה ההיים דקדושה‪.‬‬
‫)עפ״י תורה ח(‬

‫) ש מו ת ו ט(‬ ‫מקוצר רוה ומעבודה קשה‬

‫דע שע״י שהעולם הם מקטני אמונה ע״כ הם צריכים לעבוד את השי״ת‬
‫בתעניות ובעבודות קשות‪ ,‬בי בודאי שאפשר לעבוד את השי״ת בכל דבר כי‬
‫׳אין הקב״ה בא בטרוניא עם בריותיו׳)ענודה זרה ג(‪ ,‬אך מה שצריכין לעבודות‬
‫מכז‬ ‫דבש‬ ‫וארא‬ ‫נחלי‬
‫קשות הוא בחינת מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה)סנהלרי! עלס ׳בשעת שמד‬
‫אפילו אערקתא דמסאני יהרג ואל יעבור‪ /‬שאף שבאמת אין ראוי שיהרג על‬
‫זה אך מחמת שהוא שעת שמד והם מתגברים ורוצים דייקא להעבירו על הדת‬
‫ולהביאו לכפירה ח״ו ע״כ הוא מוכרח למסור נפשו אפילו על דבר קל‪ ,‬וזה נאמר‬
‫כשיש עבודה זרה וכפירה גמורה ח״ו שהם בבחינת)תהליס קלה י!( ׳אף אין יש רוח‬
‫בפיהם׳‪ ,‬שאין בהם כלל רוח חיים דקדושה‪ ,‬אבל גם הקטני אמנה צריכים‬
‫לעבודות קשות‪ ,‬כי ע״י אמונה זוכים לאריכת אפים שאף אם עובר הרבה‬
‫בילבולים ומניעות בעבודת השם אעפ״ב אינו משגיח על זה אלא סובל הכל‬
‫ומאריך רוח כי יודע שהכל מאיתו יתברך וכך דייקא השי״ת רוצה שנתקרב‬
‫אליו ע״י שבירת אלו המניעות‪ ,‬והקטני אמנה הם כמו ממוצע דהיינו שאין להם‬
‫אמונה שלימה שהיא בחינת מאריך רוח ואעפ״ב אינם כופרים לגמרי שאין להם‬
‫שום רוח כלל שעל זה צריכין למסור נפש כנ״ל רק הם כמו ממוצע ורוחם קצרה‪,‬‬
‫ע״ב הם צריכין לעשות עבודות קשות ולתעניתים‪.‬‬

‫וזהו שנאמר מקוצר רוה ומעבודה קשה‪ ,‬שמחמת שהם בבחינת קוצר‬
‫רוח‪ ,‬דהיינו קטני אמנה‪ ,‬עי״ז הם צריכין לעבודות קשות ותעניות כי אינם‬
‫מאמינים שיש להשי״ת נחת מכל דבר‪.‬‬
‫)עפ״י תורה פו ח״ב(‬

‫)שמות ו י(‬ ‫וידבר ר אל משה לאמר‬

‫דע כי ׳מצוה גוררת מצוה׳)אמת פ״ד(‪ ,‬ובודאי יש איזה בחינה בין המצוות‬
‫שהוא מקשר מצוה אחת לחברתה אשר עי״ז הן נגררות‪ ,‬וזהו מה שתורה לא‬
‫מתחילה מיד בצוויי המצוות אלא קודם מספרת וידבר ד׳ אל משה לאמר‬
‫וכדומה שזהו הבחינה שבין המצוות‪ ,‬ואפילו שעיקר המצוה נאמר אח״ב מכל‬
‫מקום זאת הבחינה בעצמה היא ג״ב יקרה מאוד ובודאי יש עבודה באלו‬
‫הדיבורים‪ ,‬והיא ההכנעה והתשוקה קודם שבא לעשות איזה מצוה והשמחה‬
‫בקיום המצוה לאחר עשיית המצוה‪.‬‬
‫)עפ״י תורה כב ח״א ונט ח״ב(‬
 ‫דבש‬ ‫וארא‬ ‫נחלי‬ ‫קבח‬

‫) ש מו ת ז ‪n‬‬ ‫והוצאתי את צבאותי‬

‫צבאות ד‪ /‬הרי מלאכי השרת‪.‬‬
‫)מכילתא פ״ט(‬
‫הנה יש שבעה אקלימים)עיין ליקומי תורה עקג(‪ ,‬ועל כל אקלים יש מלאך ממונה‬
‫שעל ידו השי״ת משניה ומשפיע הארתו לעולם כמ״ש סכרה ד י( ׳שבעה עיני ד׳‬
‫המה משוטטים בכל הארץ‪ /‬וע״כ בכל אקלים נדלים פירות אהרים כפי הממונה‬
‫שיש שם‪ .‬וכשהשפע יורדת מלמעלה מקבל אותה תהילה המלאך הממונה שם‪,‬‬
‫ואה״כ היא יורדת דרך השדים השוכנים באויר עד למקום ולשדה ששם היא‬
‫צריכה לרדת‪.‬‬
‫והנה המלאכים הם בהינת אש כמ״ש )יתזקאל א ע( ׳מראיהם כגהלי אש‬
‫בוערות כמראה הלפידים׳‪ ,‬ע״כ כשבהינת המלאך הזק‪ ,‬אזי השדים מקבלים‬
‫השפע דרך מעבר לבד ואין יונקים ממנו רק כדי היותם‪ ,‬ואז כשהאדם אוכל‬
‫מאלו המאכלים הוא מקבל מהם תמימות לעבודת ד׳‪ .‬אבל כשנהלש ה״ו כה‬
‫המלאך‪ ,‬אזי מקבלים השדים לעצמם כת המלאך‪ ,‬ואזי נתערב כותם במאכלים‬
‫הגדלים על ידם‪ ,‬וכשאוכלים אלו המאכלים נעשה מהם ת״ו תמימות לתאוות‬
‫עולם הזה‪.‬‬
‫ע״כ צריכים לתזק את המלאך שאז לא יינקו השדים מהשפע רק‬
‫כדי היותם ולא יותר‪ .‬וזה ע״י שמתה בבתינת )משליטויג( ׳לב שמת ייטיב‬
‫פנים׳‪ ,‬׳פנים׳ זה בתינת מלאך כמ״ש )ישעיה פג ט( ׳ומלאך פניו הושיעם׳‪ ,‬שע״י‬
‫שמתה נותנין תיזוק להמלאכים‪ .‬וע״כ מקום המלאכים נקרא שתקים )עיין‬
‫אותיות לר״ע או׳ ‪ ,0‬על שם שתוק ושמתה‪ ,‬כי עיקר תיזוק המלאכים הוא ע״י‬
‫שמתה כנ״ל‪.‬‬
‫ועיקר תיזוק המלאך הוא בניסן‪ ,‬כי ניסן הוא ראש השנה למלכים)ר״ה נ‪,(.‬‬
‫שאז נתתדש ההתמנות של כל אהד ואתד‪ ,‬ואז נותנים לכל המלאכים ההתמנות‬
‫שלהם ויש להם שמתה ונתתזקים‪ ,‬ועי״ז השדים נכנעים כנ״ל‪ .‬וזה דייקא בניסן‪,‬‬
‫כי עיקר גלות מצרים היתה כדי לתקן תטא אדם הראשון שהתגברו עליו‬
‫השדים בתמימות תאות עוה״ז)עירוגין ית; ונראשית רגה נ ועיין פע״ת שער מג המצות פ״א(‪ ,‬ובניסן‬
‫נגאלו ונתקן התטא‪ ,‬נמצא שבניסן נתתזק כת המלאך ונתקן פגם תמימות תאוות‬
‫עוה״ז כנ״ל‪ .‬וזהו והוצאתי את צכאותי‪ ,‬הרי מלאכי השרת‪ ,‬שגם הם יצאו‬
‫)עפ״י תורה ה ח״ב(‬ ‫ייי ל •‬ ‫ונגאלו בניסן‪ ,‬כי אז נתחזקו ונ^ל^ני‬
‫מכט‬ ‫דבש‬ ‫וארא‬ ‫נחלי‬
‫ויקרא גם פרעה לחכמים ולמכשפים‬
‫ויעשו גם הם חרטומי מצרים כלהטיהם‬
‫)שמות ז יא(‬ ‫כן‬

‫אמרי ליה יוחנא וממרא למשה‪ ,‬תבן אתה‬

‫מכניס לעפריים‪ :‬פרש״י אמרי ליה יוהנא‬
‫וממרא ראשי מכשפים של מצרים למשה‬
‫רבינו כשהתחיל לעשות האותות לעיני‬
‫פרעה שהיו סבורים שהיה עושה אותם‬
‫ע״י כישוף‪ ,‬׳תבן אתה מכניס לעפריים'‪,‬‬
‫עפריים שהוא מקום הרבה תבואה‪ ,‬אתה‬
‫מביא לשם תבואה למכור‪ ,‬בתמיה‪ .‬כך‬
‫ארץ מצרים שהיא מלאה כשפים אתה‬
‫בא לשם לעסוק בכשפים‪ :‬׳אמר להו‪,‬‬
‫אמרי אינשי למתא ירקא ירקא שקול'‪,‬‬
‫פרש״י לעיר שגדל שם ירק הרבה הבא‬
‫ירק שלך למכור‪ ,‬לפי שמתקבצין שם הכל‬
‫)מנחות פה ושמות רבה ט(‬ ‫לקנות‪.‬‬
‫סוד הענין הוא שכל אהד מישראל צריך לבוא לדרגה שיוכל להבין את‬
‫תבונות התורה לעומקה‪ ,‬היינו שישיג את אור השי״ת הנמצא בסודות התורה‪,‬‬
‫אבל מי שהוא במדרגה פהותה הוא עדין רהוק מזה‪ ,‬רק באמצעות הדיבור יכול‬
‫לבוא נם הוא לתכונות התורה לעומקה‪ ,‬דהיינו ע״י שהוא מדבר בהתורה‬
‫בדיבורים כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה )עיחגין נל( על הכתוב)משלי ד נק ׳כי‬
‫חיים הם למוצאיהם׳ ‪ -‬למוציאיהם בפה‪ ,‬אזי עי״ז‪ ,‬הדיבור מאיר לו וזוכה לשוב‬
‫בתשובה‪ ,‬כמאמרם )נינו ח »‪ (.‬׳מעשה בתלמיד אחד ‪ -‬שהיה טמא‪ ,‬והיה מנמנם‬
‫למעלה מרבי יהודה בן בתירא‪ ,‬אמר ליה בני פתח פיך ויאירו דבריך‪ ,‬שאין‬
‫דברי תורה מקבלין טומאה׳‪ ,‬וזה ׳פתח פיך ויאירו דבריך׳‪ ,‬׳יאירו׳ דייקא‪,‬‬
‫שדיבורי התורה מאירים לו בכל המקומות שצריך לעשות תשובה‪ ,‬ואז בכל‬
‫פעם ופעם‪ ,‬ע״י כל תשובה ותשובה‪ ,‬עולים מדרגה לדרגה עד שזוכים לתכונות‬
‫התורה לעומקה‪.‬‬
‫וזהו ששאלו יוחני וממרא למשה תכן אתה מכניס לעפרים‪ :‬שהם הבינו‬
‫שמשה רוצה להכניס תבונות התורה בישראל‪ ,‬כי יציאת מצרים היתה בשביל‬
‫קבלת התורה כמ״ש)שמוח ג יק בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים‬
‫על ההר הזה‪ ,‬וע״ב שאלו‪ ,‬הרי בזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום הם‬
 ‫דבש‬ ‫וארא‬ ‫נחלי‬
‫משולים לעפר כמו שאמרו חכמינו ז״ל)מגילה טז‪ (.‬׳כשהן ‪ -‬ישראל יורדץ‪ ,‬יורדין‬
‫עד עפר‪ /‬א״כ איך יובל להביאם למדרנה גבוה בזו‪ :‬וזהו תבן בחינת תבונות‬
‫התורה כמ״ש )משלי נ יא( ׳תבונה תנצרך׳‪ ,‬אתה מכניס לעפרים לבחינת עפר‪,‬‬
‫היינו מדרגה פחותה‪ :‬השיב להם אמרי אנשי‪ ,‬שע״י האמירות‪ ,‬הדיבור יאיר‬
‫להם‪ ,‬למתא ירקא ‪ -‬לכל המקומות שצריך לעשות תשובה‪ ,‬כי ירקא הוא‬
‫בחינת תשובה כמו שאמרו במדרש )נלאשיח תה מג( ׳וירק את חניכיו׳‪ ,‬אוריקן‬
‫בפרשת שופטים‪ ,‬היינו שזרזם לעשות תשובה‪ ,‬בי פרשת שופטים נאמר על‬
‫תשובה כמו שדרשו עה״פ ׳מי האיש הירא ורך הלבב׳‪ ,‬׳הירא מעברות שבידו׳‬
‫)®מה מג(‪ ,‬ועי״ז ירקא שקו?‪ ,‬זובים לתשובת המשקל‪ ,‬דהיינו שכל הירידות‬
‫יתהפכו לעליות‪ ,‬כשם שישראל זכו בקבלת התורה לצאת ממ״ט שערי הטומאה‬
‫במצרים ולהכנם למ״ט שערי הקדושה ולבוא לתכונות התורה לעומקה‪.‬‬

‫)עפ״י תורה יא(‬

‫והיה בצאתי את העיר אפרוש את כפי‬

‫)שמות ט כט(‬

‫עיקר התפילה אינו אלא בארץ ישראל‪ ,‬כי פנימיות התפילה הוא שמאמין‬
‫שהשי״ת מחדש את עולמו בכל עת ובידו לחדש דבר כרצונו‪ ,‬ואפילו שהטבע‬
‫מחייב דבר מה ע״י התפילה השי״ת משנה את הטבע‪ ,‬שזהו ענין נם ‪ -‬שינוי‬
‫הטבע‪ ,‬ועיקר האמונה הוא בא״י כמ״ש)פהליס ל!!( ׳שכון ארץ ורעה אמונה׳‪.‬‬

‫וזה לעומת זה עשה אלקים)קהלי! ! יד( שמצרים הוא היפך ארץ ישראל היפך‬
‫הנסים כמ״ש )שמוח יד מ( ׳ומצרים נסים לקראתו׳‪ ,‬וע״כ אין שם מקום התפילה‪.‬‬
‫וזהו שאמר משה והיה בצאתי את העיר אפרוש את כפי‪ ,‬שהוצרך לצאת‬
‫ממצרים כדי להתפלל‪ ,‬כי שם הוא היפך התפילה‪.‬‬
‫)עפ״י תורה ז(‬
‫מלא‬ ‫דבש‬ ‫בא‬ ‫נחלי‬
‫^‪ -8‬פרשת בא ^‬
‫ויאמר ד אל משה בא אל פרעה כי אגי‬
‫הכברתי את ליבו ואת לב עבריו למען‬
‫שתי אותותי אלה בקרבו ולמען תספר‬
‫באזני בנך ובן בגך את אשר התעללתי‬
‫במצרים ואת אותותי אשר שמתי בם‬
‫וירעתם בי אני ר ויבא משה ואהרן אל‬
‫פרעה ויאמרו אליו בה אמר ר אלוקי‬
‫העברים ער מתי מאנת לענות מפני שלה‬
‫עמי ויעברני כי אם מאן אתה לשלה את‬
‫עמי הנני מביא מהר ארבה בגבולך‬
‫)שמות י א‪-‬דס‬
‫כשעלה ברצונו יתברך לברוא את העולם כדי לגלות רהמנותו לא היה‬
‫מקום לבראו מחמת שהיה הכל אין פוך‪ ,‬ע״כ צמצם את האור לצדדין ונעשה‬
‫חלל הפנוי ובתוכו ברא את העולם ע״י דיבורו וחכמתו כמ״ש)תהליס לג ‪ 0‬׳בדבר‬
‫ד׳ שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם‪ /‬וכן כתיב)שס קד נד( ׳כולם בחכמה עשית‪/‬‬
‫שהשי״ת הגביל חכמתו בהאותיות שאותיות אלו הם גבול לזה ואותיות אלו הם‬
‫גבול לזה‪ ,‬וזה הצמצום של החלל הפנוי א״א להבין ולהשיג כלל כי אם לעתיד‬
‫לבוא‪ ,‬כי צריך לומר בו שני הפכים יש ואין‪ ,‬כי חלל הפנוי היינו שאין שם‬
‫אלקות כביכול כי אם לא כן אינו פנוי‪ ,‬אבל באמת לאמיתו בודאי יש שם אלקות‬
‫כי אין שום דבר בלעדי חיותו‪ ,‬וצריך רק להאמין ולשתוק שם‪ ,‬כי הבריאה היתה‬
‫ע״י החכמה שבדיבור כנ״ל וחלל הפנוי שהוא קודם הבריאה הוא קודם אותיות‬
‫הדיבור והחכמה וע״כ אין כה בדיבור לדבר בה ואין כה בשכל להבינו‪ ,‬וזה‬
‫יהיה שכרן של הצדיקים לעתיד לבוא שישיגו השנות ויבינו מה שלא היו‬
‫יכולים להבין בעולם הזה )עיין ע״ח גתשילתו(‪.‬‬

‫בכתבים)שם היכל הנקודיס שער שגירש הכלים(‬

‫והנה יש שני מיני אפיקורסות‪ ,‬כי מובא‬
‫שבתחילת הבריאה השי״ת המשיך את אורו בריבוי גדול ומחמת זה נשתברו‬
‫הכלים שלא יכלו לסבול האור‪ ,‬ומשם נתהוו הקליפות והחכמות החיצוניות‬
‫היינו האפיקורסות‪ ,‬כי כמו שאצל האדם יש כמה מיני מותרות ופסולת כגון‬
 ‫דבש‬ ‫בא‬ ‫נחלי‬ ‫מלב‬

‫ציפורניים שיער וזיעה וכר כן כל חכמה חיצונה בא ממותרות ופסולת ידועה‬

‫של הקדושה היינו מניצוצות הקדושה של האותיות שנשברו ונפלו‪ ,‬וע״כ אף‬
‫שבודאי צריך לברוח ולהימלט מהאפיקורסות הזאת‪ ,‬אך אעפ״כ מי שנופל לשם‬
‫יכול למצוא הצלה לצאת משם‪ ,‬כי מאחר שיש שם כמה ניצוצות ואותיות‬
‫הקדושה ע״כ אם יבקש וידרוש‪ ,‬יוכל למצוא שם אלקות ושכל לישב הקושיות‬
‫של האפיקורסות‪ ,‬ועליה נאמר)אנוח נ( ׳ודע מה שתשיב לאפיקורוס׳ כי יש עליה‬
‫תשובה‪.‬‬
‫אבל יש עוד מין אפיקורסות שעליו נאמר)משלי נ יט( ׳כל באיה לא ישובון׳‪,‬‬
‫והם החכמות שאינם חכמות אלא מחמת שהם עמוקים ואין משיגים אותם‬
‫מחמת זה הם נראים כחכמות‪ ,‬כמו למשל כשאחד אומר סברא שקר בגמרא עם‬
‫פירוש רש״י ותוספות‪ ,‬ומחמת שאין למדן ליישב הקושיא שבא ע״י סברא זו‬
‫עי״ז נדמה שאמר סברא וחכמה גדולה אף שבאמת אינו סברא כלל‪ ,‬כן יש כמה‬
‫מבוכות וקושיות אצל המחקרים שבאמת אינם שום חכמה והקושיות בטלים‬
‫מעיקרא אך מחמת שאין בהשכל אנושי לישבם ע״כ הם נדמים לחכמות‬
‫וקושיות‪ ,‬ובאמת א״א ליישב אלו הקושיות כי הם באים מחלל הפנוי אשר אין‬
‫שם אלקות כביכול כנ״ל‪ ,‬וע״כ א״א בשום אופן למצוא להם תשובה היינו למצוא‬
‫שם את השי״ת כי אילו היה מוצא שם את השי״ת א״כ לא היה פנוי והיה הכל‬
‫אין סוף כנ״ל‪ ,‬וע״כ בודאי מזה האפיקורסות צריך ליזהר יותר ויותר לברוח‬
‫ולהימלט ולבלי לעיין ולהביט בדבריהם כלל כי ח״ו בודאי ישקע שם‪ ,‬וישראל‬
‫עוברים על כל החכמות והמבוכות שבעולם‪ ,‬כי אנו יודעים באמת לאמיתו ע״י‬
‫האמונה שקיבלנו מאבותינו ורבותינו הקדושים שבודאי יש עליהם תשובה‬
‫ובודאי יש שם אלקותו יתברך‪ ,‬רק שעכשיו זה מוסתר מאיתנו שא״א לגלות‬
‫האלוקות שיש שם‪.‬‬
‫אך דע שיש צדיקים גדולים בבחינת משה שנקרא )שמוח ד י( ׳כבד פה׳‪,‬‬
‫שהוא בחינת שתיקה ‪ -‬למעלה מן הדיבור‪ ,‬והם צריכים דוקא לעיין באלו‬
‫החכמות‪ ,‬ואף שגם הם אינם יכולים לגלות האלקות שיש שם ולתרץ כל‬
‫הקושיות והמבוכות הבאים משם כי זה א״א עד לעתיד לבוא כנ״ל‪ ,‬אעפ״ב ע״י‬
‫עיונם בהם הם מעלים ומוציאים מהם כמה נשמות שנפלו ונשקעו בהם‪ ,‬כי כל‬
‫דבר חושק לשרשו וכשהצדיק עוסק באלו החכמות אזי כל הנשמות ששרשם‬
‫בקדושה חושקים ונתלהבים לידבק בנשמת הצדיק שהוא שורש נשמות ישראל‬
‫)עיין שער הפשוקים שמוח( ואז הוא מוציא אותם‪.‬‬
‫מלג‬ ‫דבש‬ ‫בא‬ ‫נחלי‬
‫וזהו ויאמר ד׳ אל משה כא אל פרעה כי אני הכבדתי את ?יכו ואת‬
‫לב עבדיו‪ ,‬פרעה הוא בחינת חלל הפנוי כי פרעה לשון ביפזול מלשון)שמוח ה‬
‫ה ׳תפריעו את העם׳‪ ,‬וגם לשון התגלות‪ ,‬והיינו בחינת חלל הפנוי שהוא בפזל‬
‫ופנוי מכל‪ ,‬ובתוכו התגלות כל הבריאה כנ״ל‪ ,‬ולכל החכמות הבאים משם‬
‫ולעבדיו היינו ההקדמות של כל החכמות כי כל חכמה יש לה הקדמות דהיינו‬
‫שכליים קפזנים בדי להבין על ידם המכוון והם נקראים עבדים המשמשים‬
‫להחכמה‪ ,‬ויש בהם כבדות לב היינו שנשארים בקושיות על השי״ת מחמת‬
‫שפנה אלקותו משם כביכול כדי שתוכל הבריאה להתהוות כנ״ל‪ ,‬וע״כ ויאמר‬
‫ד׳ אל משה בא וכר‪ ,‬שמשה דייקא יבוא אל פרעה בחינות חלל הפנוי כי‬
‫אסור לכנוס לשם כי אם בחינות משה כנ״ל‪ ,‬וזהו למען שתי אותותי אלה‬
‫בקרבו‪ ,‬היינו מה שהככדתי את ליבו ואת לב עבדיו שא״א למצוא שם את‬
‫השי״ת‪ ,‬זה היה למען שיתי וכר‪ ,‬כדי שאשית כקרכו האותיות של הבריאה‬
‫היינו כדי שתוכל הבריאה להתהוות שם כי אם לא היה מצמצם אלקותו משם‬
‫לא היה מקום לבריאה כנ״ל‪ ,‬וזה ולמען תספר וכר‪ ,‬כי שם בתוך הבריאה‬
‫שנתהוה בתוך חלל הפנוי שם תוכל לספר ולדבר‪ ,‬כי יש שם אותיות ודיבור‬
‫שעל ידם נתהוה הבריאה בג״ל‪ ,‬ועיקר הבריאה היתה בשביל לגלות רחמנותו‬
‫בנ״ל‪ ,‬נמצא שבבל דבר יש צמצום רחמנותו הייגו שהשי״ת צמצם רחמגותו‬
‫וברא את הדבר הזה בתבנית ודמות הזה כפי שמידת רחמנותו יתברך חייבה‬
‫שזה הדבר יהיה‪ ,‬וזה ולמען תספר באזני כנך וכן כנך ‪ -‬׳עד כאן רחמי האב‬
‫על הבן׳)נמו שפירש רש״י נראשיח נא עה״פ ׳אם חשקור לי ולניני ולננד׳(‪ ,‬שבמה שהוא אחר הבריאה‬
‫שם תוכל לספר ולדבר ולהשיג צמצום רחמנותו שיש בכל דבר‪ ,‬היינו שבדבר‬
‫הזה יש כל כך רחמנות ובדבר הזה יש כל כך רחמנות‪.‬‬

‫אבל אלו החכמות שיש בהם מעפז קדושה מאותיות השבורים כנ״ל‬
‫בשארם ח״ו נופל בהם יובל לידע שם את השי״ת‪ ,‬וזה את אשר התעללתי‬
‫כמצרים‪ ,‬היינו הקליפות שבאים משבירת הכלים כנ״ל‪ ,‬כי התעללתי פירש‬
‫רש״י ׳שחקתי׳ היינו שעשיתי שחוק ועוללות בעולם היינו בחינת הקליפות שהן‬
‫כנגד הקדושה רק כמו מי שמדמה ומשחק ומעקם עצמו לחבירו כי הם רק כקוף‬
‫המשחק ומדמה עצמו לאדם)עיין זוהר חממה קמ״חס‪ ,‬ואת אותותי אשר שמתי בם‪,‬‬
‫שיש שם אותיות היינו ניצוצי הקדושה כי הם באים משבירת הכלים כנ״ל ע״כ‬
‫וידעתם כי אני ד׳‪ ,‬שם תוכלו להכיר את ד׳‪.‬‬
 ‫דבש‬ ‫בא‬ ‫נחלי‬ ‫קלד‬

‫ומשה בא אל פרעה כדי להכניע אותו להוציא ממנו את הנשמות שנפלו‬

‫אצלו כנ״ל‪ ,‬וזה ויבא משה אל פרעה ובו׳ עד מתי מאנת לענות מפני‪ ,‬ועיקר‬
‫הדבר שלה עמי ויעבדני‪ ,‬היינו להוציא הנשמות שנפלו לשם‪ ,‬כי אם מאין‬
‫אתה לשלה את עמי הנני מביא מהר ארכה כגכולך‪ ,‬מהר הוא בהינת‬
‫לעתיד לבוא כי)עירוני! נ‪ (3‬׳מהר לקבל שכר‪ ,‬כגכולך היינו הגבול של פרעה‬
‫שהוא בהינת הלל הפנוי כנ״ל‪ ,‬שלעתיד לבוא יבינו שהוא בהינת ארכה‪ ,‬כי‬
‫הארבה לבושו מיניה וביה )נראשיח רנה נא( )נמונא ננל ספד קנלה שזהו נחינח סוד חלל הפני(‪,‬‬
‫היינו אל תהשוב שההסתרה של השי״ת והקושיות שיש כגכולך הם אמיתיים‬
‫הקיימים לעד‪ ,‬כי לעתיד לבוא יתגלה לכל איך אפשר להיות שבאמת הוא לבוש‬
‫ואעפ״כ הוא מיניה וביה שיש שם אלקות‪.‬‬
‫)עפ״י תורה סד(‬

‫ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה והכיתי‬

‫בל בבור בארץ מצרים מארם וער בהמה‬
‫ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים אני ר‬
‫)שמות יב יט‬

‫ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה ‪ -‬אני‬

‫ולא מלאך‪ ,‬והכיתי כל בכור בארץ‬
‫מצרים ‪ -‬אני ולא שרף‪ ,‬ובכל אלהי‬
‫מצרים אעשה שפטים ‪ -‬אני ד׳‪ ,‬אני הוא‬
‫‪ -‬ולא השליח‪ ,‬אני ד׳ ‪ -‬אני הוא ולא אחר‪.‬‬
‫)הגדה של פסח(‬

‫ההיות אלוקות שבו השי״ת מתיה את העולם נגבל בהתורה הקדושה‪ ,‬כי‬
‫יש בתורה אותיות ותיבות ופסוקים ופרשיות וסדרים שהם בהינת מידות‬
‫שבהם נגבל ההיות במידה‪ ,‬ודע שבמקומות הנמוכים והרהוקים מאוד מהשי״ת‬
‫שם דייקא מלובש היות גבוה מאוד בבהינת סתרי תורה היינו תורת ד׳ בעצמה‪,‬‬
‫כי מהמת שהיא צריכה להתלבש במקומות נמוכים כאלו ע״כ השב השי״ת‬
‫מהשבות לבלי להלביש שם פשטי תורה לבל יוכלו הקליפות לינוק משם הרבה‬
‫ויהיה הפגם גדול מאוד‪ ,‬ע״כ הוא מסתיר ומלביש שם תורה גבוה דייקא ‪ -‬סתרי‬
‫תורה שמשם אינם יכולים לינוק הרבה‪ .‬וזהו ועברתי כארץ מצרים‪ ,‬אני ולא‬
‫מלה‬ ‫דבש‬ ‫בא‬ ‫נחלי‬
‫מלאך‪ ,‬אני ולא השליח‪ ,‬אני ד׳ ולא וכו‪ /‬כי ארץ מצרים היא מקום הקליפות‬
‫ע״ב שם דייקא מלובש ומוסתר השי״ת בעצמו‪ ,‬וע״כ אפילו מי שנפל ונתרחק‬
‫מן הקדושה מאוד ח״ו‪ ,‬צריך לידע ששם במקומו דייקא יכול להתקרב אל‬
‫השי״ת ביותר‪ ,‬כי שם דייקא נעלם חיות גבוה מאוד‪ ,‬וכשיזכה לשוב להשי״ת‬
‫תתגלה על ידו דייקא תורה גבוה דהיינו סתרי תורה‪.‬‬
‫)עפ״י תורה נו(‬

‫)שמות יג ט(‬ ‫ולזכרון בין עינך‬

‫צריך לשמור מאוד את הזיכרון שלא יפול לשכחה‪ ,‬דהיינו בכלליות לזכור‬
‫תמיד שזה העולם הוא עובר וחולף ושהעיקר והתכלית הוא עלמא דאתי‪ ,‬וכן‬
‫בפרטיות צריך תמיד להגדיל את הדעת בבל מחשבה דיבור ומעשה ולהסתכל‬
‫ולהתבונן היטב על כל הסיבות והענינים שהשי״ת מזמין לו ומגלגל עמו בכל‬
‫יום ויום‪ ,‬בי בל יום יש בו מחשבה דיבור ומעשה משונה מחבית‪ ,‬כי השי״ת‬
‫מצמצם אלקותו מאין סוף ואין תכלית עד נקודת המרכז של עולם הגשמי‬
‫שהאדם עומד עליו ומזמין לבל אדם מחשבה דיבור ומעשה לפי היום ולפי‬
‫המקום ולפי האדם ומלביש לו בהם רמזים כדי לקרבו לעבודתו‪ ,‬בכן צריך‬
‫להעמיק מחשבתו בזה ולהגדיל בינתו ולהבין מהו הרמיזות שמרמז לו השי״ת‬
‫להתקרב אליו בכל פעם מכל מקום שהוא‪ ,‬כי בכל הענינים ובכל המלאכות‬
‫ובכל המו״מ ובכל הדברים שבעולם שהשי״ת מזמין לאדם בכל יום ויום בכולם‬
‫יש בהם רמזים פרטיים לקרבו אליו‪.‬‬
‫ובדי לשמור את הזכרון הנ״ל צריך לשמור א״ע שלא יפול לרע עין‬
‫בבחינת ולזכרון כין עינך‪ ,‬היינו שלא יהיה עינו צרה בהתנשאות של חבירו‬
‫וכדומה‪ ,‬כי השכחה בא ע״י מיתת הלב כמו שאמרו חז״ל)עירוני! נד( ׳אלמלא לא‬
‫נשתברו לוחות הראשונות לא היתה שכחה בעולם׳ וזה בחינת הלב כמ״ש)משלי‬
‫ג ג( ׳בתבם על לוח לבך׳‪ ,‬ומיתת הלב היא בחינת רע עין כי )ע״ז נמס ׳שורינא‬
‫דעינא בליבא תליא׳ שהעין תלוי בלב‪ ,‬וע״כ נבל שהיה רע עין נאמר בו)שמואל‬
‫א‪ w ,‬לס ׳וימת לבו בקרבו׳‪ ,‬וכן אבשלום שהיה עינו רעה במלכות אביו נאמר בו‬
‫מיתת הלב שנאמר )שמואל נ‪ ,‬יש יד( ׳ויקה שלשה שבטים ויתקעם בלב אבשלום׳‪,‬‬
‫נמצא שעיקר השכחה היא ע״י רע עין שהוא בחינת מיתת הלב‪.‬‬
‫)עפ״י תורה נד(‬
 ‫דבש‬ ‫בשלח‬ ‫נחלי‬ ‫חלו‬

‫^‪ -8‬פרשת גשלח ^‬

‫ויםב אלקים את העם דרך המדבר ים‬

‫םוף והמושים עלו בני ישראל מארץ‬
‫)שמות יג יח(‬ ‫מצרים‬
‫אחד מחמישה‪) .‬רש״י(‬ ‫וחמושים‪,‬‬
‫רבינו זכרונו לברכה היה בחורף בבית המגיד מטירהאוויצע‪ ,‬והמגיד‬
‫לא היה בביתו ואנשיו עמדו אצלו‪ ,‬אמר להם רבינו זכרונו לברכה תפרסו‬
‫בשלום המגיד עבורי ותגידו לו ויסב אלקים את העם דרך המדבר ים‬
‫סוף‪ ,‬פירוש ויסב אלקים כשה״ו דינין מקיפין ומסבבין את האדם‪ ,‬כי שם‬
‫אלקים הוא מידת הדין כידוע )עץ סייס ו ס(‪ ,‬אזי העצה הוא דרך המדבר‬
‫ים סוף‪ ,‬צריכין לדבר מהצדיק הנקרא יוסף‪ ,‬כי מדבר הוא לשון דיבור‪,‬‬
‫וים סוף הוא אותיות מיוסף‪ ,‬היינו הצדיק )עיין ממר קדמות מערנס ק אוס ה(‪,‬‬
‫והמושים פירש רש״י מהמישה‪ ,‬היינו ע״י תמשה מוצאות הפה שהוא‬
‫הדיבור‪ ,‬עלו בני ישראל ממצרים‪ ,‬מכל המיצר‪.‬‬
‫)עפ״י ח״מ סימן חרט(‬

‫)שמות יג יט(‬ ‫ויקה משה את עצמות יוםף‬

‫א״א לבוא לקדושת וטהרת המחשבה אלא ע״י התקשרות לצדיקים‪.‬‬
‫וזהו שנאמר ויקה משה את עצמות יוסף‪ ,‬שמשה הוא בחינת מוחין ‪-‬‬
‫דעת )ען סייס שער לג פ״א(‪ ,‬כי משה רבינו נתן לנו את התורה שהיא כלליות‬
‫הדעת דקדושה כמ״ש )מריס ד לה( ׳אתה הראת לדעת כי ד הוא האלקים׳‪,‬‬
‫ויוסף הוא בחינת צדיק כידוע סהר נראשיס קצד‪ ,(:‬ולכן נקרא ׳יוסף הצדיק׳‪ ,‬היינו‬
‫שבחינת משה שהוא המוחין צריך להתקשר לבחינת יוסף שהוא הצדיק‪,‬‬
‫ועי״ז זוכים למוחין זכים‪.‬‬
‫)עפ״י תורה ריא(‬
‫מלז‬ ‫דבש‬ ‫בשלח‬ ‫נחלי‬
‫)שמות יד ‪0‬‬ ‫ופרעה הקריב‬
‫הקריב את ישראל לאביהם שבשמים‪.‬‬
‫)שמות רבה כא(‬

‫כשהולקין על האדם‪ ,‬נמצא שרודפין אותו והוא בורח בכל פעם להשי״ת‪,‬‬
‫ובל מה שחולקין עליו יותר‪ ,‬מקרבין אותו יותר להשי״ת‪ ,‬כי השי״ת בכל מקום‬
‫בבחינת)חהליס קלט ‪ (r‬׳אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך‪ ,‬נמצא שבבל‬
‫מקום בורח להשי״ת‪ ,‬וזה מה שדרשו חז״ל עה״פ ופרעה הקריב‪ ,‬שהקריב את‬
‫ישראל לאביהם שבשמים‪ ,‬שע״י רדיפתו אותם נתקרבו יותר להשי״ת כנ״ל‪.‬‬
‫)עפ״י תורה יג ח״ב(‬

‫ר ילהם לכם ואתם תהרישון‬

‫)שמות יד יס‬

‫ע״י מחלוקת שחולקים רשעים על אנשים בשרים‪ ,‬עי״ז נופלין מחשבות של‬
‫רשעים שהם מחשבות של כפירות על אנשים הכשרים‪ ,‬במובא בגמרא)יגמות צו;(‬
‫מעשה שנחלקו בבית המדרש עד שנקרע ספר תורה מחמתן‪ ,‬אמר ר׳ יוסי בן‬
‫קסמא תמה אני אם לא יהיה בית זה עבודת בוכבים‪ ,‬נמצא שע״י מחלוקת‬
‫נעשה עבודה זרה וכפירות‪.‬‬
‫והתיקון והעצה לזה הוא לשתוק להם ולמסור את המלחמה לד׳ שהוא‬
‫ילחם בשבילנו בבחינת ׳ד׳ ילחם לכם ואתם תהרישון׳‪ ,‬ואז ע״י השתיקה‬
‫נתעלה המחשבה מנפילתה כי נתבטלין המחשבות רעות של הכפירות‪ ,‬וזה‬
‫בחינת)מנסוח נט( ׳שתוק כך עלה במחשבה׳‪ ,‬שע״י השתיקה נתעלה המחשבה‪.‬‬
‫)עפ״י תורה רנא(‬

‫)שמות יד כא(‬ ‫ויבקעו המים‬

‫קשיו מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף‪.‬‬
‫)פסחים קיח(‬
‫)סוטה ב(‬ ‫קשה לזווגן כקריעת ים סיף‪.‬‬
‫הענין הוא שיש י״ב נוסחאות התפילה כנגד י״ב שבפזים‪ ,‬וכנגדן יש י״ב‬
‫שערים שדרכם נכנסת התפילה)זהר שלח קע(‪ ,‬וזה שאמרו חז״ל)פרקי דתי אליעזר פרק מ(‬
 ‫דבש‬ ‫בשלח‬ ‫נחלי‬ ‫מלח‬

‫שהים נקרע לשנים עשר קרעים כנגד שנים עשר שבטים‪ ,‬כי הוא נקרע בזכות‬
‫תפילתן של ישראל כמ״ש)שמות יל י( ׳ויצעקו בני ישראל אל ד״‪ ,‬היינו כנגד שתים‬
‫עשרה הנוסהאות ושנים עשר השערים של התפילות‪ ,‬אך צריך לזה זכות גדולה‬
‫שיזכה האדם להעלות תפלתו דרך שער השייך לו‪ ,‬כי אם יגיע לשער שבט‬
‫אתר לא יוכל לעלות‪ ,‬ולזכות לזה הוא ע״י שיתפלל בכל לבו באמת ובתמים‬
‫כמ״ש)חהלים קמה יח( ׳קרוב ד׳ לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת‪/‬‬
‫ובני ישראל גורמים בתפילתם יחוד קודשא בריך הוא ושבינתיה‬
‫)עיין זהר‬
‫פחמה קלג( ועי״ז זוכים למצוא את זווגם‪ ,‬וכן ישראל מפרנסים לאביהם שבשמים‬
‫בתפלתם )עיי! זהר יקרא ז‪ ,(:‬דהיינו שנותנים כביכול כה לשכינה להמשיך שפע‬
‫בעולם‪ ,‬וכפי זה כן נותנים להם פרנסתם‪ ,‬נמצא שע״י התפילה זוכה אדם לזיווגו‬
‫ולפרנסתו‪.‬‬
‫וזה קשין מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף וקשה לזווגן כקריעת ים‬
‫סוף‪ ,‬היינו שהקושי שבהשגת מזונותיו וזיווגו הוא מחמת שכל אחד צריך לקבל‬
‫את השפע המגיע לו דייקא‪ ,‬כשם שבקריעת ים סוף היה לכל שבט שביל מיוחד‬
‫שרק דרכו היה יכול לעבור‪ ,‬וזה ע״י התפילה המיוחדת לו שעולה בשער שלו‬
‫דייקא‪ ,‬ולזה צריך זכות גדולה כנ״ל‪ ,‬ע״כ קשה פרנסתם וזיוונם כקריעת ים סוף‪.‬‬
‫)עפ״י תורה ט קיב(‬

‫וישב הים לפגות בוקר לאיתנו‬

‫)שמות יד כס‬

‫ע״י תפילה בכה מתוך כיסופים והשתוקקות להשי״ת זוכים לשמחה‪ .‬כי‬
‫עיקר השמחה הוא בלב‪ ,‬וא״א ללב לשמוח אלא עד שיסיר העקמומיות שבליבו‬
‫שיהא לו ישרות לב כמ״ש)ההלים צז יא( ׳ולישרי לב שמחה׳‪.‬‬
‫והנה אמרו חז״ל)נרמת נמ‪ (.‬׳לא נבראו רעמים אלא לפשט עקמומיות שבלב׳‪,‬‬
‫ועיקר הרעמים הם מגבורות כמ״ש)איור ט יל( ׳ורעם גבורותיו מי יתבונן׳‪ ,‬ובשביל‬
‫זה אנו מברכים ׳שכוחו וגבורתו מלא עולם׳‪ .‬וזאת הבחינה נמצאת אצל כל אחד‬
‫ואחד‪ ,‬כי איתא בזהר)פנחס ילה‪ (:‬׳כד קלא נפיק ואערא בעבי מיטרא‪ ,‬אשתמע‬
‫קלא לברייתא ודא אינון רעמים׳‪ ,‬היינו כשהקול יוצא ופוגע בענני המטר‪ ,‬נשמע‬
‫הקול לבריות ואלה הם הרעמים‪ .‬וזה בחינת תפילה בכה היינו שמוציאים את‬
‫קול התפילה בכה ובגבורה‪ ,‬וכשהקול פוגע במוח המכונה ׳עבי מיטרא׳‪ ,‬כי ממנו‬
‫מלט‬ ‫דבש‬ ‫בשלח‬ ‫נחלי‬

‫יורדין טיפין טיפין המשקין את כל הגוף כמ״ש בזהר ‪ ,w‬אזי ׳אשתמע קלא‬
‫לברייתא‪ /‬היינו שנשמע הקול במוחו בבחינת רעמים כנ״ל‪ ,‬ואזי זוכה לפשט‬
‫העקמומיות שבליבו כנ״ל‪ ,‬וכמו שאמרו)שו״ע או״ח סי׳ סא( ׳הקול מעורר הכוונה‪/‬‬
‫אך צריך לשתף הגבורות בחסדים‪ ,‬דהיינו שישתף את קול התפילה היוצא‬
‫בבה וגבורה עם אהבה והשתוקקות להשי״ת שהוא בחינת מידת החסד כידוע‬
‫כמ״ש)תהליס כ נ!( ׳בגבורות ישע ימינו׳‪ ,‬שהישועה באה דווקא בשיתוף של הימין‬
‫היינו החסד עם הגבורה‪.‬‬
‫וזהו וישב הים לפנות בוקר לאיתנו‪ ,‬הים היינו המוח הנקרא ים החכמה‬
‫)שעה״נ לחשי קנלחש‪3‬מ ליוש א(‪ ,‬לפנות בוקר ‪ -‬דא בוקר דאברהם כמ״ש בזהר)מרומה קע‪(:‬‬
‫׳אשנה קודשא בריך הוא בזכותא דאברהם דאקדים בצפרא למעבד רעותיה‬
‫דמאריה‪ ,‬ועל דא לפנות בוקר‪ /‬והיינו מידת האהבה כמ״ש)ישעיה מא מ( ׳אברהם‬
‫אוהבי׳‪ ,‬לאיתנו הוא גבורות סהר וימי יל‪ ,(:‬כלומר שע״י תפלה בכה מתוך‬
‫השתוקקות להשי״ת‪ ,‬היינו שיתוף חסדים עם הגבורות בנ״ל‪ ,‬זובים לוישב הים‪,‬‬
‫שים החכמה היינו המוח‪ ,‬ישוב ויאיר ללב בבחינת רעמים ויפשט עקמומיתו‪,‬‬
‫)ע־‪-‬י תויוז וז(‬ ‫ועי־ז זוכים לשמחה ננ׳י ■‬

‫)שמות יד כז(‬ ‫ומצרים גסים לקראתו‬

‫מבואר לעיל עה״פ )נשמוח ס נס( ׳והיה כצאתי את העיר אפרוש את כפי׳‪,‬‬
‫שמצרים הוא היפך האמונה היפך הנסים עיי״ש‪ ,‬וזהו בחינת ומצרים נסים‬
‫)עפ״י תורה ז(‬ ‫לקראתו‪ ,‬שמצרים היא היפך הנסים•‬

‫בר׳ ) ש מו ת יד לא(‬ ‫ויאמינו‬

‫כשנופל לאדם ספיקות באמונת הבורא יתברך שמו יאמר בפה מלא ׳אני‬
‫מאמין באמונה שלימה שהוא יחיד ראשון ואחרון׳‪ ,‬כי ידוע )עיין זהר כראשית סמ‪(.‬‬
‫שהיצה״ר נמשך מנבורות הנפולין‪ ,‬וההמתקה של הגבורות דקליפה הוא ע״י‬
‫גבורות דקדושה‪ ,‬וזה בחינת הדיבור כמ״ש)חהליס קמה יא( ׳וגבורתך ידברו׳‪ ,‬נמצא‬
‫כשאומר אני מאמין כנ״ל שהוא גבורות דקדושה הוא ממתיק בזה את הספיקות‬
‫שהם בחינת גבורה דקליפה‪ ,‬וזהו שאמרו חז״ל)כרכות ה א( ׳לעולם ירגיז אדם יצ״ט‬
‫על יצה״ר׳‪ ,‬דהיינו שע״י הגבורות דקדושה ממתיקים הגבורות דקליפה‪.‬‬
‫)עפ״י שיתות הרץ סימן קמב(‬
 ‫דבש‬ ‫בשלח‬ ‫נחלי‬ ‫‪w‬‬

‫)שמות טו א(‬ ‫אז ישיר משה‬

‫שר לא נאמר אלא ישיר‪ ,‬מכאן לתחית‬
‫)סנהדרין צא‪(:‬‬ ‫המתים מן התורה‪.‬‬
‫דע שכל חכמה וחכמה שבעולם יש לה זמר וניגון מיוחד שממנה היא‬
‫נמשכת בבחינת )חהלים מז ‪ (r‬׳זמרו משכיל‪ /‬וכן בכל מדריגה ומדריגה כי בחינת‬
‫החכמה שבמדרגה היותר עליונה יש לה זמר וניגון יותר עליון לפי בחינתה וכן‬
‫למעלה מעלה עד ראשית נקודת הבריאה שהיא תחילת האצילות‪ ,‬ושם אין‬
‫למעלה ממנה ואין מקיף לאותה חכמה שיש שם כי אם אור האין סוף המקיף‬
‫לחלל הפנוי שבתוכו כל הבריאות והחכמות‪ ,‬ובודאי גם שם יש בחינת חכמה‬
‫אך החכמה שיש שם באור אין סוף א״א לידע ולהשיג אותה כי אין סוף הוא‬
‫השי״ת בעצמו וחכמתו א״א להשיג כלל ואין שם רק בחינת אמונה שמאמינים‬
‫בו יתברך שאורו האין סוף מסבב כל עלמין ומקיף הכל‪.‬‬

‫ואמונה יש לה ג״כ זמר וניגון המיוחד לו וכמו שאנו רואים שאפילו‬

‫העכו״ם בדברי פזעותם יש לכל אמונה שלהם ניגון מיוחד שמזמרין בו ועורכין‬
‫בו בבית תיפלתם‪ ,‬כן להיפך בקדושה כל אמונה יש לה זמר וניגון‪ ,‬ואותו זמר‬
‫המיוחד לאמונה הנ״ל שהוא אמונה העליונה מכל המיני חכמות ואמונות‬
‫שבעולם היינו אמונה בהאור אין סוף עצמו הסובב כל עלמין כנ״ל‪ ,‬אותו זמר‬
‫הוא ג״כ למעלה מכל הנגינות וזמירות שבעולם‪ ,‬וכל הזמירות והניגונים של כל‬
‫החכמות נמשכין ממנו‪ ,‬ולעתיד לבוא שיהפך לכל העמים ׳שפה ברורה לקרוא‬
‫כולם בשם ד״)צפניה ג ט(‪ ,‬והכל יאמינו בו יתברך‪ ,‬אז יתקיים )שה״ש ל ״( ׳תבואי‬
‫תשורי מראש אמנה׳‪ ,‬יתגלה השיר והזמר השייך ל׳ראש אמונה׳ זו‪.‬‬

‫ולבחינת זמר זה אין מי שיזכה היום כי אם צדיק הדור בחינת משה שהוא‬
‫אוחז במדריגת אמונה הנ״ל‪ ,‬וזה אז ישיר משה ואמרו חכמינו זכרונם לברכה‬
‫שר לא נאמר אלא ישיר מכאן לתהית המתים מן התורה‪ ,‬שעתיד משה‬
‫לשיר לעתיד לבוא ג״כ‪ ,‬כי כל השירות בין של עולם הזה בין של לעתיד לבוא‬
‫הוא רק אצל משה שזכה לזמר ששייך לאמונה העליונה על הכל ששם נכללין‬
‫כל הזמירות כנ״ל‪.‬‬
‫)עפ״י תורה סד(‬
‫ממא‬ ‫דבש‬ ‫בשלח‬ ‫נחלי‬

‫)שמות טו ט‬ ‫עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה‬

‫ותען להם מרים שירו לי׳ )שם כא(‬
‫כשעלו ישראל מן הים נתנו עיניהם לומר‬
‫)סוטה ל‪(:‬‬ ‫שירה‪.‬‬
‫כפי קדושתו ופרישותו של האדם מתאוות עוה״ז כן זוכה להדרת פנים‪,‬‬
‫היינו שנזדככת חכמתו בתורה הקדושה שנדרשת כשלש עשרה מידות שהם‬
‫נמשכות משלושה עשר תיקוני דיקנא הנקראים הדרת פנים )זהר אשד שג‪ .‬ושגת קננ‪,(.‬‬

‫כמ״ש )מרי הימים א‪ ,‬טז ‪ (0‬׳הוד והדר לפניו עז והדוה במקומו׳‪ ,‬מתי ׳הוד והדר‬
‫לפניו׳‪ :‬כש׳עז וחדוה במקומו׳‪ ,‬דהיינו קדושה ופרישות‪ ,‬כי לקדושה זוכים ע״י‬
‫שהוא ׳עז׳ ותקיף נגד יצרו כמובא )פיקרז פיקון ל עה(‪ ,‬והוא ׳הדוה׳ דמפזרוניתא‬
‫שגורם שמהה גדולה למעלה )עיין פע״פ שער הזמירופ פ״א(‪.‬‬

‫ולפי מה שזוכה להדרת פנים כן הזדככות קול רינתו‪ ,‬כי הקול הוא לפי‬
‫החכמה והשכל של דרושי התורה בבחינת ׳זקן ‪ -‬זה קנה חכמה׳)קידושין לנס‪,‬‬

‫וכמבואר בזהר )נ מ לנ ר רלה( שזה מרמז על ה׳קנה׳ שמוציא את הקול ) נ ר ט פ סא(‪ ,‬ואז‬
‫ע״י השמעת קולו לבד בלא דיבור הקב״ה מושיעו בעת צרתו כמ״ש)פהליס קו מד(‬

‫׳וירא בצר להם‪ ,‬בשמעו את רנתם׳‪ .‬וזה פירוש עזי וזמרת יה‪ ,‬עד היינו‬
‫הקדושה כנ״ל‪ ,‬וזמרת זה הקול‪ ,‬שע״י שלימות הקדושה זוכה להזדככות הקול‪,‬‬
‫ועי״ז ויהי לי לישועה הקב״ה מושיעו ע״י השמעת קול לבד‪.‬‬

‫וזה מה שאמרו חכמינו זכרונם לברכה כשעלו ישראל מן הים נתנו‬

‫עיניהם לומר שירה‪ ,‬כי ע״י שנתגלתה קדושתו של יוסף הצדיק בים כמו‬
‫שאמרו חכמינו זכרונם לברכה )נראשיפ רנה®( עה״פ )פהליס קיל ג( ׳הים ראה וינם׳‪,‬‬
‫בזכות עצמותיו של יוסף נקרע הים לישראל‪ ,‬בזכות ויעזוב בגדו בידה וינם‬
‫ויצא החוצה‪ ,‬עי״ז נתנו עיניהם‪ ,‬עיניים על שם החכמה נאמר כמו שפירש‬
‫רש״י עה״פ)נראשיפ ג ז( ׳ותפקחנה עיני שניהם׳‪ ,‬היינו שזכו לזיכוך החכמה בחינת‬
‫הדרת פנים כנ״ל‪ ,‬ועי״ז נזדכך קולם וזכו לומר שירה‪.‬‬
‫והנה ע״י הקול זוכין לשלום בבחינת מה שדרשו חז״ל)שה״ר פא( עה״פ ׳שיר‬
‫השירים אשר לשלמה׳‪ ,‬למלך שהשלום שלו‪ ,‬כי כל המחלוקות הם ע״י פנם‬
‫הדיבור‪ ,‬וע״י תיקון הקול נעשה שלום‪ ,‬וע״כ תיכף אחר קול הרינה של שירת‬
‫הים זכו לשבת שלום סהר קרש קעו;(‪ ,‬כמובא בגמרא )םנהדד! מ;(‪ ,‬וזה מרומז בפסוק‬
 ‫דבש‬ ‫בשלח‬ ‫נחלי‬ ‫ממב‬

‫ו׳תען ל׳הם מ׳רים ש׳ירו ל׳ד׳‪ ,‬שהוא ראשי תיבות שלום‪ ,‬שע״י השירה זכו‬
‫לשלום‪.‬‬
‫)עפ״י תורה כז(‬

‫)שמות טו ב(‬ ‫עזי וזמרת י־ה‬

‫אין עוז אלא תורה‪) .‬זבחים קטז(‬
‫הנה העולם צריכים רחמים גדולים הן ברוחניות הן בגשמיות‪ ,‬והנה איתא‬
‫בזהר)נשא קלזס ׳אית רחמים ואית רחמים‪ ,‬אית רחמים פשופזים דזעיר אנפין‪ ,‬ואית‬
‫רחמים גדולים דעתיקא סתימאה׳ כמ״ש )ישעיה נל ז( ׳וברחמים גדולים אקבצף‪,‬‬
‫ואנו צריבים רחמים גדולים אך בעוונותינו הרבים בדור הזה אין מי שיתפלל‬
‫כך שיוכל להמשיך את הרחמים האלו מחמת שאין מי שיכיר גדולת הבורא כ״כ‬
‫מפני גודל הגלות והדחקות‪ ,‬והקב״ה בעצמו צריך להתפלל על זה כדאיתא‬
‫בגמרא )נרטח ז‪ (.‬׳מנין שהקב״ה מתפלל‪ :‬שנאמר )ישעיה ט ‪ 0‬׳ושמחתים בבית‬
‫תפילתי׳‪ ,‬תפילתם לא נאמר אלא תפילתי‪ ,‬מכאן שהקב״ה מתפלל‪ ,‬ומה מתפלל‪:‬‬
‫יהי רצון מלפני שיכבשו רחמי את כעסי ויגולו רחמי על מידותי ואתנהג עם‬
‫בני במידת הרחמים׳‪.‬‬
‫והוא על דרך משל שיש בעיר שני עשירים‪ ,‬אחד יש לו עשירות פשופזה‪,‬‬
‫והשני הוא עשיר גדול מאוד ומופלג בעשירות אשר א״א להעריך עשירותו‪,‬‬
‫והוצרך אדם אחד לישועה גדולה העולה לסך רב אבל אינו יכול לבקש מבוקשו‬
‫כי אם להעשיר הקטן במעלה‪ ,‬כי להעשיר הגדול אינו יכול לבוא‪ .‬אבל זה‬
‫העשיר הקטן אע״פ שהוא רוצה לעזור לו בכל יכולתו‪ ,‬אעפ״ב לא יובל לקבל‬
‫מבוקשו ממנו כי אין ביכולתו למלאות משאלותיו של זה האיש‪ ,‬כי משאלותיו‬
‫גדולות מיבולתו‪ ,‬ע״ב עצה היעוצה לזה האיש הצריך ישועה‪ ,‬שילך לעשיר‬
‫הקטן ויעורר רחמיו ויאמר לו‪ ,‬׳הנה אני נצרך לישועה גדולה‪ ,‬ואני יודע שאתה‬
‫חפץ לרחם עלי אבל אין ביכולתך למלאות משאלותי‪ ,‬ע״כ מבוקשי ממך‪ ,‬שאתה‬
‫תלך להעשיר הגדול מאוד שהוא לעוצם עשירותו יבול למלאות משאלותי‬
‫בכפלי כפלים‪ ,‬רק שאנוכי איני יכול להכנם ולבוא לאיש גדול כזה‪ ,‬אבל אתה‬
‫יכול לבוא אליו‪ ,‬תרחם עלי בזה לבקש ממנו עבורי שימלא משאלותי‪ ,‬ובזה‬
‫תושיעני בוודאי כל צרכי ישועתי בשלימות׳‪.‬‬
‫ממג‬ ‫דבש‬ ‫בשלח‬ ‫נחלי‬

‫כמו כן הוא כביכול ענין תפלת ד׳ הנ״ל שאנו אין בנו כח כי אם לעורר‬
‫הרחמים הפשוטים‪ ,‬הרחמים דזעיר אנפץ‪ ,‬אבל אלו הרחמים יש להם גבול וח״ו‬
‫לא יוכלו להושיע לנו‪ ,‬ע״כ אנו מבקשים שהרחמים הפשוטים בעצמם שאנו‬
‫מעוררים בתפילותינו אצל השי״ת‪ ,‬יתפללו ויעוררו את הרחמים הגדולים‪ ,‬ועי״ז‬
‫יהיה לנו ישועה שלימה‪ ,‬כי כשהשי״ת ירחם עלינו ברחמיו הגדולים שאינם‬
‫נפסקים לעולם‪ ,‬בוודאי אין שום עוון ופגם שיהיה חוצץ בפניהם‪ ,‬ובוודאי יהיה‬
‫לנו ישועה בכל צרכינו‪.‬‬

‫ובמה יכול לבוא שהוא יתברך יתפלל‪ :‬ע״י תורה‪ ,‬כי בכל אדם יש חלק‬
‫מבללות בל העולמות והצירופים‪ ,‬ובכל מה שהוא מדבק את עצמו לשם הוא‬
‫מקשר חלקו‪ ,‬וכשהוא הולך אחר שרירות לבו ותאוותו‪ ,‬הוא מקשר את חלקו‬
‫בעולמות והאותיות והצירופים שלו‪ ,‬להסט״א ח״ו‪ ,‬ועי״ז מתבלבלים האותיות‬
‫והצירופים שזהו גלות השכינה‪ ,‬ואז הדעת ג״כ מתבלבל כמ״ש חז״ל)מגילה ‪i-y‬‬
‫עה״פ)ירמיה מס יא( ובגולה לא הלך‪ ,‬שע״י גלות הדעת מתבלבל‪ ,‬ו׳כל מי שאין בו‬
‫דעה אסור לרחם עליו׳ ) נ ר ט ס לג(‪ .‬וכששב בתשובה שלימה אזי שבים חלקיו‬
‫מכלליות העולמות והאותיות והצירופים גם כן למקומן‪ ,‬ואז הדעת שלם‬
‫ומתעורר רחמנות כמ״ש )לנדה ל ג( ׳ושב ד׳ אלוקיך את שבותך׳‪ ,‬הייגו החלק‬
‫מכלליות העולמות של האדם אשר הוא שבוי אצל הסט״א‪ ,‬אזי ׳ורחמך׳‪.‬‬

‫ועיקר התשובה תלויה בתורה‪ ,‬הייגו כשלומד תורה לשמה ומתייגע בה‬
‫עד שזוכה להבין דבר מתוך דבר ולחדש בה חידושים וביאורים‪ .‬כי התורה‬
‫נקראת עניה במקומה ועשירה במקום אחר)ימשלמי ד ה פ״ג(‪ ,‬שצריך להביא ראיה‬
‫ממקום למקום‪ ,‬ועי״ז הוא מחזיר ומקשר כל האותיות והצירופים שבחלקו‬
‫מכלליות העולמות‪ ,‬מכל המקומות שנדחו ונתפזרו לשם‪ ,‬אל שרשן ומקומן‬
‫ונעשה בריה חדשה‪ ,‬ואז בשהדעת מיושב מתעורר עליו רחמנות‪.‬‬

‫וזהו פירוש עזי וזמרת י‪-‬ה ויהי לי לישועה ואמרו חז״ל אין עוז אלא‬
‫תורה‪ ,‬שע״י התורה זוכין לתשובה ולדעת‪ ,‬ועי״ז מעוררים את הרחמים אצלו‬
‫יתברך‪ ,‬עד שהוא בעצמו כביכול יתפלל עלינו שזה וזמרת י‪-‬ה‪ ,‬היינו תפילת‬
‫השם‪ ,‬ואז ויהי לי לישועה‪ ,‬בודאי יהיה לנו ישועה בשלימות אמן ואמן‪.‬‬

‫)עפ״י תורה קה(‬

 ‫דבש‬ ‫בשלח‬ ‫נחלי‬ ‫קמד‬

‫מרבבות פרעה וחילו ירה בים ומבחר‬

‫)שמות טו ד(‬ ‫שלישיו טבעו בים סוף‬
‫צריך כל אדם לפשפש את עצמו בכל עת‬
‫אם הוא דבוק בהשי״ת‪ ,‬והסימן של‬
‫דביקות הוא תפילין‪ ,‬כי ענינה של מצות‬
‫תפילין הוא דביקות להשי״ת כמ״ש‬
‫)שיי השידס י! ‪ 0‬׳שימני כחותם על לבך‬
‫)עיין שיר השירים רבה ח(‬ ‫כחותם על ?רועך'‪.‬‬
‫ואי אפשר לבוא לבתינת תפילין אלא כשיעלה את הדיבור לשורשו‬
‫ויתקנהו‪ .‬כי הדיבור שהוא רוח פיו של הקב״ה שהוא בחינת)הקדמה החיקרז( מלכות‬
‫‪ -‬פה‪ ,‬היינו שהפה מכוון כנגד ספירת המלכות שהיא השכינה הקדושה כידוע‪,‬‬
‫בחינת שם אדנ‪-‬י כמ״ש )חהלים נא יס ׳אדני שפתי תפתח׳ סהר יקיא יא‪ ,(.‬כי אדנ‪-‬י‬
‫הוא לשון אדנות‪ ,‬שהשי״ת אדון ושליפז על כל הבריאה שזה ספירת המלכות‪,‬‬
‫היא בחינת ים )עיין חיקו! יא מהפיקוניס האחרונים( שכל הספירות העליונות משפיעות‬
‫לתוכה בבחינת)קהלה א ז( ׳כל הנחלים הולכים אל הים‪/‬‬

‫וע״י שאדם מתקן את דיבורו היינו שמדבר רק דיבורים קדושים‪ ,‬עי״ז הוא‬
‫זוכה שהדיבור שלו הוא בחינת רוח פיו של הקב״ה כביכול‪ ,‬ואז נתקן המלכות‬
‫ונעשה השראת השכינה בעולם‪ .‬אבל כשח״ו פוגמין את הדיבור‪ ,‬אזי נעשה‬
‫מרוח פיו ׳רוח סערה׳‪ .‬כי אותיות הדיבור הם כ״ז‪ ,‬כ״ב פשוטות וחמש כפולות‬
‫‪ -‬מנצפ״ך‪ ,‬וכל אחת כלולה מעשר‪ ,‬כנגד העשרה מיני ניקוד‪ ,‬שהם כנגד העשר‬
‫ספירות המשפיעות ומאירות במלכות שהוא הדיבור כנ״ל‪ ,‬וזה בגמטריא ר״ע‪.‬‬
‫ואדנ‪-‬י הוא בנמטריא ס״ה‪ ,‬וביחד הם אותיות סער״ה‪ ,‬שנעשה מפגם הדיבור‬
‫רוח סערה ‪ -‬שמסער גופיה ונשמתיה‪ .‬וזה בחינת השטן שמקטרג ומעורר דין‬
‫כדי לעשות סוף וקץ לכל בשר כמ״ש בזהר)נראשיח קיט‪ (:‬עה״פ ׳ויהי אחר הדברים‬
‫האלה והאלקים ניסה את אברהם׳‪ ,‬שהיצה״ר והמקטרגים יונקים מ׳אחר‬
‫הדברים׳ דהיינו מפגם הדיבור שהוא ׳אחורי הדיבור׳ דקדושה‪.‬‬

‫וצריך כל אדם לראות לכפות את הרוח סערה תחת הדיבור של הקדושה‪,‬‬

‫ולהוציא ממנו כל הדיבורים שנפלו לתוכו ואז ׳יקם סערה לדממה׳)חהלים קז נט(‪.‬‬

‫וזה ע״י שלומדין תורה בעניות ובדחקות בעת שצר לאדם שהוא בחינת לילה‬
‫שאז שלטנותא של המקטרגים‪ ,‬כי כשמתגבר לעסוק בתורה בלילה היינו בעת‬
‫ממה‬ ‫דבש‬ ‫בשלח‬ ‫נחלי‬

‫צר‪ ,‬אזי נמשך עליו חוט של חסד כמאמרם ז״ל )חגיגה י‪ ,(3‬ואז כל הדינים‬
‫והמקטרגים השולטים על הדיבור נופלים‪ ,‬והדיבור נף‪^1‬קן ועולה לשורשו שהוא‬
‫הגבורות כמ״ש)חהליס קמה יא( ׳וגבורתך ידברו‪/‬‬
‫ושורש הגבורות הם בלב במ״ש)חהלים לה ל( ׳חם לבי בקרבי בהגיגי תבער‬
‫אש דברתי בלשוני׳‪ ,‬על בן ע״י שמעלה את הדיבור לשורשו‪ ,‬עי״ז זוכה לדבר‬
‫בינו לבין קונו בחמימות שבלב בהתעוררות בתשובה עד שנכנס בו בושה‬
‫גדולה על גודל פשעיו נגד רב ושליט עיקרא ושרשא רכל עלמין‪ ,‬ובתחילה‬
‫הבושה עדיין אינה בפועל על פניו‪ ,‬כי חטואתיו מטמטמים שכלו וידיעתו‪ ,‬ע״כ‬
‫קודם שזוכה לתשובה שלימה אין לו דעת כ״ב להתבייש בראוי לו לפי עוצם‬
‫פשעיו ולפי גדולת הבורא יתברך שפשע כנגדו‪ ,‬אבל אח״כ כשעושה תשובה‬
‫ומסיר ממנו הטיפשות‪ ,‬אזי הוא מתבייש ביותר ונתגלה הבושה על פניו כמ״ש‬
‫)תהליס ‪ pp‬ח( ׳כיסתה בלימה פני׳‪ ,‬וע״י הבושה הזאת מוחלין לו בל עוונותיו )ג רנו ת‬

‫יג‪.(.‬‬
‫וזאת הבושה היא בחינת אור התפלין שהם סימן על דביקות הבורא‬
‫יתברך כנ״ל‪ ,‬כי הבושה כלליות הגוונין בי ׳אזיל סומקא ואתא חיורא׳ ) נ ״ מ נח;(‪,‬‬

‫וזהו בחינת תפילין שהיא ג״כ כלליות הגוונין‪ ,‬כי תפילין נקראין פאר שנאמר‬
‫)יחזקאל נד יז( ׳פארך חבוש עליך׳ )נרטת יא( ותפארת הוא בלליות הגוונין‪ ,‬בי‬
‫ההתפארות היא ע״י הרבה גוונים שנכללים זה בזה‪ ,‬שזהו עיקר הפאר והיופי‪,‬‬
‫ותפארת היא השתלשלות מבינה כידוע‪ ,‬היינו הבינה יתירה שיש לו עתה‬
‫בגדולת הבורא שמזה בא לו הבושה כנ״ל‪ ,‬וע״ב גם תפילין הוא בחינת בינה‬
‫)עיין הקדמח חיקרז מ‪ (:‬כי הוא אור היורד מבינה‪.‬‬
‫וזה מה שמובא בכתבים )פע״ח שער החטלין פ״ז( שאור התפילין נעשה ע״י‬
‫שעוסקין בתורה בלילה‪ ,‬כלומר ע״י עסק התורה בלילה‪ ,‬יוצא הדיבור‬
‫מהקליפות ואז יכול להעלותו לשורשו ע״י דיבורים חמים עד שבא לו בושה‬
‫מגודל פחיתותו מה שפשע נגדו יתברך שזהו בחינת תפלין כנ״ל‪.‬‬
‫וזה פירוש מרככות פרעה וחילו ירה כים ומבחר שלישיו טבעו כים‬
‫סוף‪ ,‬מרככות פרעה וחילו‪ ,‬היינו בחינת תפילין‪ ,‬כי תפילין הם בחינת‬
‫מרככות במ״ש )דנרים לג נו( רוככ שמים‪ ,‬ושמים רמז לתפילין )עיין נרנוח יא(‪,‬‬

‫שהשמים עשוים מאש ומים בחינת חסד וגבורה שבללן יחד)חגיגה יג‪ ,(.‬וכן תפילין‬
‫הם בחינת ספירת תפארת כלליות הגוונין כנ״ל‪ .‬פרעה היינו בינה כמובא בזהר‬
 ‫דבש‬ ‫בשלח‬ ‫נחלי‬ ‫ממו‬

‫)דגש ר‪' (.‬לכל נהירין אתפרען ואתגלין מינה‪/‬‬

‫)ני זה לעומח זה‪ ,‬גס נקדושה יש נסינח פרעה(‪,‬‬

‫וע״י מה תזכה לזה‪ :‬ע״י ירה כים‪ ,‬שתקשר ותעלה את הדיבור לשורשו שהוא‬
‫הגבורות‪ ,‬כי ירה הוא לשון כה וגבורה‪ ,‬וכן ירה עם הכולל גימפזריא גבורה‪,‬‬
‫וכים הוא הדיבור בחינת מלכות כנ״ל‪ .‬וע״י מה תוכל להעלות את הדיבור‬
‫לשורשו‪ :‬ע״י לימוד התורה בלילה כנ״ל‪ ,‬שזהו ומבחר שלישיו‪ ,‬ומבחר זה‬
‫אברהם כמ״ש )גשמיה ט ז( ׳אשר בחרת באברם׳‪ ,‬שלישיו‪ ,‬הוא התורה הנקראת‬
‫אורייתא תליתאי)שגת פח(‪ ,‬שע״י לימוד התורה בלילה‪ ,‬נמשך הופז של הסד היינו‬
‫נתעורר מידתו של אברהם )ז הר חולדות קמה‪ ,(.‬ואז טבעו בים סוף‪ ,‬סוף הוא בהינת‬
‫הספז״א‪ ,‬שהוא עושה סוף וקץ מכל בשר‪ ,‬ואחיזתו הוא מזה שהוא דבוק בים‬
‫הדיבור כנ״ל‪ ,‬והוא יטבע בנוקבא דתהומא רבא‪ ,‬ואז זוכים לבחינת תפילין‬
‫‪,‬‬ ‫שהוא דביקות בהשי״ת‪.‬‬
‫)עפ״י תורה לח(‬ ‫י‬

‫תהומות יכמיומו ירדו במצולות כמו‬

‫)שמות טו ה(‬ ‫אבן‬
‫מבואר לעיל)נראשיח טו ח( עה״פ ׳במה אדע׳‪ ,‬שתפילה היא בחינת אמונה‪,‬‬
‫שמאמין שיש מחדש שבידו לחדש דבר כרצונו‪ ,‬וע״ב הוא מתפלל אליו שיעשה‬
‫בקשתו‪ ,‬וזהו הענין של נם ‪ -‬היפך הטבע‪ ,‬שהקב״ה היפך את הטבע כדי להועיל‬
‫לעם ישראל‪ ,‬ומבואר שם שעיקר האמונה ותפילה וניסים הוא בארץ ישראל‪,‬‬
‫ולעומתו מצרים היא היפך האמונה התפילה והניסים‪ ,‬ובשביל זה כשפגם‬
‫אברהם בארץ ישראל‪ ,‬ששאל ׳במה אדע׳ בשעה שהבטיח לו הקב״ה על ירושת‬
‫הארץ‪ ,‬נגזרה גלות מצרים דייקא‪ ,‬ודוקא יעקב ובניו הוצרכו לרדת מצרימה כי‬
‫הם כנגד שנים עשר נוסחאות התפילה ) מי שלש קע‪ (.‬שהיא בחינת אמונה וא״י‬
‫כנ״ל‪ ,‬וכן שאר הגלויות נקראים מצרים ע״ש שהם מצירים לישראל)נראשית רנה‬

‫טז(‪ ,‬ויש בני אדם שמכסים את הנסים ואומרים שכל דבר הוא בדרך הטבע‪ ,‬והם‬
‫גורמים לעיכוב ביאת המשיח עיי״ש‪.‬‬
‫וזה פירוש תהומות יכסימו ירדו במצולות במו אבן‪ ,‬תהומות‪ ,‬זה‬
‫בחינת ניסים מלשון ׳ותהום כל העיר׳ ) ח ת א יט(‪ ,‬כי על דבר נם תמהים העולם‪,‬‬
‫וזהו יכסיומו היינו מי שמכסה את הניסים ומראה על כל דבר שהוא דרך הטבע‬
‫נמצא שהוא פוגם באמונה ובא״י‪ ,‬וע״ב ירדו במצולות שיורד לגלות מצרים‬
‫ממז‬ ‫דבש‬ ‫בשלח‬ ‫נחלי‬
‫שהוא בחינת מצולות כמ״ש)שמוח יג( ׳וינצלו את מצרים׳‪ ,‬כמו אכן‪ ,‬אכן ‪ -‬זה‬
‫יעקב ובניו‪ ,‬כמו שתרגם אונקלום עה״פ )ניאשיח מט כה( ׳משם רועה אבן ישראל׳‬
‫‪ -‬׳אב ובנן׳‪ ,‬היינו כמו שהוצרך יעקב ובניו לירד למצרים בשביל הפגם של‬
‫׳במה אדע׳ שהוא פנם בהבטחת א״י בחינת פנם התפילה והאמונה כנ״ל‪ ,‬כמו‬
‫כן כל אחד לפי הפגם שפוגם באמונה תפילה וא״י‪ ,‬כן יורד למצולות‪ ,‬היינו‬
‫לגלות שנקרא מצולות על שם מצרים‪ ,‬וזה מרומז בנם של קריעת ים סוף דייקא‪,‬‬
‫כי קריעת ים סוף היה ע״י תפילה כמ״ש )שמוח יד י( ׳ויצעקו בני ישראל אל ד״‪,‬‬
‫והים נקרע לי״ב גזרים כנגד י״ב נוסחאות התפילה של י״ב השבטים )פרקי דר״א‬
‫)עפ״י תורה ט(‬

‫)שמות טו יא(‬ ‫נורא תהילות עושה פלא‬

‫תפילה הוא בחינת אמונה כמ״ש )שמוח י! יג( ׳ויהי ידיו אמונה׳ ותרגומו‬
‫פרישן בצלו‪ ,‬אך ע״י הבלי עולם הזה אזי אור ד׳ נסתר מאיתנו ונופלים לספיקות‬
‫ובילבולים באמונה הקדושה ואז א״א להתפלל‪ ,‬ע״ב צריך לעצות עמוקות‬
‫ומופלאות שעל ידם ידעו איך להינצל מהיצר הרע ולצאת מכל הקושיות‬
‫והבלבולים‪.‬‬
‫ואלו העצות נמצאים בעומק הלב כמ״ש)משלי נ ה ׳מים עמוקים עצה בלב‬
‫איש׳‪ ,‬ולגלות אותם הוא ע״י שצועקים להשי״ת על חסרון האמונה מעומק הלב‬
‫בבחינת )חהליס קל א( ׳ממעמקים קראתיך ד״‪ ,‬שעי״ז נתגלין העצות והאמונה‬
‫גדילה ונתקנת‪ ,‬וזה שכתוב)ישעיה כה א( ׳אודה שמך כי עשית פלא עצות מרחוק‬
‫אמונה אומן׳‪ ,‬שע״י ה׳עצות המופלאות׳‪ ,‬׳אמונה אומן׳‪ ,‬האמונה גדילה כמו)אשחר‬
‫נ ‪ 0‬׳ויהי אומן את הדסה׳‪ ,‬ואז אפשר להתפלל‪ ,‬וזהו נורא תהילות עושה פלא‪,‬‬
‫)עפ״י תורה ה ח״ב(‬ ‫שע״י עצות שהם בחינת פלא אפשר להתפלל‪.‬‬

‫)שמות טו יס‬ ‫נהלת בעזך אל נוה קדשך‬

‫כמו שהעזות היא מידה רעה מאוד כמאמרם ז״ל )אנוח פ״ה( ׳עז פנים‬
‫לגיהנם׳‪ ,‬ואברהם אבינו החליף את הענשים של כל הדברים על שעבוד מלכיות‬
‫חוץ מעונש העזות)עיי! נראשיח רנה מג(‪ ,‬כמו כן א״א להכנם אל הקדושה כי אם ע״י‬
‫עזות דקדושה כמו שאמרו רבותינו ז״ל)אנוח פ״ה( ׳הוי עז כנמר׳‪ ,‬שלא יתפעל או‬
 ‫דבש‬ ‫בשלח‬ ‫נחלי‬ ‫‪PMp‬‬

‫יתבלבל מפני שום בריה הרוצה למונעו מעבודת הבורא יתברך‪ ,‬וכן צריך‬
‫להתגבר בעזות דקדושה כנגד עזות גופו‪ ,‬שהוא עז וחזק בתאוות ואין לו בושה‬
‫מהשי״ת‪ .‬וזה פירוש נהלת בעזך אל נוה קדשך‪ ,‬שבשביל להכנם לתוך‬
‫הקדושה צריך לעזות‪.‬‬
‫)עפ״י תורה כב(‬

‫)שמות טו כס‬ ‫ויבואו מרתה‬

‫שבת במרה נצטוה‪) .‬סנהדרין נו‪(:‬‬
‫דרך השלום להתלבש במרירות בבהינת)ישעיה לס יס ׳הנה לשלום מר לי מר‪,‬‬
‫כי כל החולשות ר״ל הם בחינת מחלוקת‪ ,‬שיש מחלוקת בין הארבעה יסודות‬
‫שאחד מתגבר על חבירו‪ ,‬וכן העוונות שהם חולי הנפש הם בחינת מחלוקת בין‬
‫הנשמה והגוך כמ״ש)ההלים לס ‪ 0‬׳אין שלום בעצמי מפני חטאתי׳‪ ,‬ורפואתם הוא‬
‫בחינת שלום‪ ,‬וכמו שכל הרפואות הם ע״י סמים מרים‪ ,‬כן השלום שהוא רפואה‬
‫לכל הדברים כמ״ש )שם ״ יס( ׳שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר ד׳ ורפאתיו׳ ‪-‬‬
‫דרכו להתלבש במרירות‪ .‬וזהו שבת במרה נצטוה‪ ,‬כי לקבל את שבת שהיא‬
‫בחינת שלום)עיי! מר קרס קעוס‪ ,‬הוא דייקא ע״י מרירות‪.‬‬

‫אך כמו שלפעמים חולשת הנוף גוברת כל כך עד שאין יכולת ביד החולה‬
‫לסבול מרירות הרפואות‪ ,‬ואז מושכים הרופאים את ידיהם מן החולה ומיאשים‬
‫אותו ר״ל‪ ,‬כמו כן כשעוונות שהם חולי הנפש גוברים מאוד ר״ל‪ ,‬יש נ״כ בחינה‬
‫כזו שאין בכה האדם לסבול מרירות הרפואה‪ ,‬ואז היה כמעט אפם תקוה ח״ו‬
‫בבחינת )ישעיה מס «( ׳אין שלום אמר ד׳ לרשעים׳‪ ,‬אבל השי״ת מלא רחמים‪,‬‬
‫וכשרואה באדם שחפץ לשוב אליו יתברך אבל אין בו כה לסבול מרירות‬
‫הרפואות‪ ,‬אזי הוא מרחם עליו ומשליך כל חטאותיו אחר כתפיו‪ ,‬כדי שלא‬
‫יצטרך לסבול מרירות הרבה בשביל רפואתו‪ ,‬רק כפי יכולתו‪ ,‬וזהו ששיבח‬
‫חזקיה את הקב״ה בפסוק הנ״ל ׳הנה לשלום מר לי מר׳‪ ,‬שבשביל השלום צריך‬
‫מרירות‪ ,‬׳ואתה חשקת נפשי משחת בלי׳ ופירש רש״י ׳מבלי רדת שחת׳‪ ,‬היינו‬
‫שידעת שאין בי כה לסבול המרירות לפי חטאתי‪ ,‬ע״כ ׳השלכת אחר נוך כל‬
‫חטאי׳‪ ,‬כדי שיתלבש השלום במרירות רק כפי יכולתי‪.‬‬
‫ממט‬ ‫דבש‬ ‫בשלח‬ ‫נחלי‬
‫ומזה יבין כל אחד ואחד בעצמו מי שרוצה לחום על חייו וחפץ לשוב‬
‫להשי״ת‪ ,‬כי עפ״י רוב כשמתחיל להכנם מעט בדרכי הכשרים ולהתקרב‬
‫להשי״ת‪ ,‬אזי באים עליו מניעות ויסורים הרבה מכמה צדדים כל אחד כפי‬
‫עניינו‪ ,‬ונדמה לו לפעמים שאינו יכול לסבול מרירות ויסורים ומניעות כאלה‪,‬‬
‫ויש שנפלו מהמת זה והזרו ונתרתקו ר״ל‪ ,‬אבל ההפץ באמת צריך לידע ולהאמין‬
‫שכל המרירות והימורים והמניעות הבאים עליו הנם שהם מרים‪ ,‬מ״מ ידע שזהו‬
‫דרך רפואתו שיהזור לו השלום בין גופו לנשמתו‪ ,‬והכל בהסד גדול‪ ,‬כי לפי‬
‫עוונותיו הרבים היה צריך לסבול מרירות הרבה יותר בשביל רפואתו שלא היה‬
‫בכהו בשום אופן לסבול‪ ,‬והיה נאבד תקותו ת״ו‪ ,‬אבל השי״ת מרתם עליו ואינו‬
‫שולח לו מרירות ויסורים כי אם כפי יכולתו‪ ,‬וזה כדי לרפאותו כנ״ל‪.‬‬
‫)עפ״י תורה כז(‬

‫כל המחלה אשר שמתי במצרים לא‬

‫אשים עליך כי אני ד רופאך‬
‫)שמות טו כו(‬
‫דע שיש חולי שאין מועיל לו שום רפואה‪ ,‬כי כה החולי הזה גדול יותר‬
‫מכה הרפואה‪ ,‬ואם היו מגלים אותו בתחילת צמיחתו עדיין היו יכולים לרפאות‬
‫אותו בקל‪ ,‬רק שאז היה נעלם ונסתר מעיני כל ולא ידע ממנו רק השי״ת לבד‪,‬‬
‫וכל זה כשמרפאים ע״י דבר נשמי שכל מחלה צריכה בדווקא רפואה פלונית‬
‫שיכולה לרפאות דווקא חולי פלוני‪ ,‬אבל כשאוחזין בשורש שמשם נשפע כל‬
‫ההשפעות והרפואות‪ ,‬אזי יכולים להמשיך רפואה בכל דבר אפילו בלחם ומים‪,‬‬
‫ושורש זה הוא ׳דבר ד״ כמ״ש )פהליס לג ‪ 0‬׳בדבר ד שמים נעשו וברוח פיו כל‬
‫צבאם׳‪ ,‬ומי שאצלו התפילה כשלימות שיודע ומרגיש את חשיבות התפילה‬
‫ואינו חפץ לפטור התפילה מעליו‪ ,‬הוא אוחז ׳בדבר ד״ ויכול להמשיך רפואה‬
‫גם בלחם ומים‪ ,‬וע״ב הוא יכול להתרפאות גם בתחילת צמיחת החולי שאז אין‬
‫יודע ממנה רק השי״ת לבד‪.‬‬

‫וזה פירוש כל המחלה אשר שמתי כמצרים לא אשים עליך כי אני ד׳‬
‫רופאך‪ ,‬והקשו המפרשים אם לא ישים מחלה‪ ,‬מה צורך לרפואה‪ :‬אבל לפי הנ״ל‬
‫מיושב היטב‪ ,‬בל המחלה אשר שמתי כמצרים לא אשים עליך היינו שלא‬
‫יביא אותך לידי מחלה בפועל כלל‪ ,‬כי ירפא אותך מקודם בעת צמיחת המחלה‪,‬‬
 ‫דבש‬ ‫בשלח‬ ‫נחלי‬ ‫מנ‬

‫וזה כי אני ד׳ רופאך ‪ -‬אני ד׳ דייקא‪ ,‬היינו בעת צמיחת המחלה שאז אין‬
‫)עפ״י תורה א ח״ב(‬

‫)שמות טו כס‬ ‫כי אני י״י רופאך‬

‫הרפואה היא רק מאת השי״ת כמ״ש כי אני י״י רופאך כי רק הוא יכול‬
‫לרפאותינו‪ ,‬ורצונו יתברך שנעורר רתמיו שירפא אותנו‪ ,‬ומנין שהשי״ת רוצה‬
‫בכך‪ :‬כי ראשי התיבות של כי אני י״י רופאך‪ ,‬הוא אכי״ר‪ ,‬ראשי התיבות של‬
‫)עפ״י תורה מב ח״ב(‬

‫ויאמר ר׳ אל משה הנני ממטיר לכם לחם‬

‫מן השמים ויצא העם ולקטו רכר יום‬
‫כיומו וכר ויאמרו איש אל אחיו מן הוא‬
‫ויאמר אליהם משה איש אל יותר ממנו‬
‫ער כוקר ולא שמעו אל משה ויותירו‬
‫אנשים ממנו ער כוקר וירם תולעים‬
‫ויכאש ויקצוף עלהם משה וכר וכני‬
‫ישראל אכלו את המן ארכעים שנה‬
‫)שמות טז ד‪-‬לט(‬

‫)רשי׳י(‬ ‫אנשים‪ ,‬דתן ואבירם‪.‬‬

‫וכי ארבעים שנה אכלו‪ ,‬והלא ארבעים‬
‫שנה חסר שלושים יום אכלו‪ :‬אלא לומר‬
‫לך עוגות שהוציאו ממצרים טעמו בהם‬
‫)קידושין לח(‬ ‫טעם מן‪.‬‬
‫לפי הגדלת הדעת כן הפרנסה בנקל‪ ,‬כי לפי הגדלת הדעת כן נתרבה‬
‫השלום כמ״ש)ישעיה יא ו( ׳וגר זאב עם כבש וכו׳ כי מלאה הארץ דעה׳‪ ,‬שלעתיד‬
‫יהיה שלום נפלא בעולם שיוכלו לגור ביחד שני הפכים מחמת גודל הדעת‬
‫שיהיה אז‪ ,‬כי כעם ואכזריות הוא מהעדר הדעת כמ״ש )קהלי! ז מ( ׳כעם בחיק‬
‫כסילים ינוח׳‪ ,‬וכל מה שמתרבה הדעת מתרבה הרחמנות והשלום‪ ,‬ואזי הפרנסה‬
‫בנקל כמ״ש )פהליס קמז יל( ׳השם גבולך שלום חלב חפזים ישביעך׳‪ ,‬שכאשר יש‬
‫שלום יש פרנסה בנקל‪.‬‬
‫מנא‬ ‫דבש‬ ‫בשלח‬ ‫נחלי‬
‫וזה בחינת המן שהוא דעת גדולה בחינת לחם מן השמים‪ ,‬וכמאמרם ז״ל‬
‫)מנילחא נשלס( ׳לא ניתנה תורה אלא לאוכלי המך‪ ,‬כי במצרים היתה הדעת בגלות‬
‫במ״ש )שמוי! ו ג( ׳ושמי ד׳ לא נודעתי להם׳‪ ,‬אך ע״י משה רבינו שהוא בחינת‬
‫הדעת)ע״ש לג א(‪ ,‬נגאלנו משם וכמ״ש)שמות מז ‪ 0‬׳וידעתם כי ד׳ הוציא אתכם וכו״‪,‬‬
‫שעיקר הגאולה היתה ע״י הדעת‪ ,‬וע״ב אבלו בני ישראל את המן ארבעים שנה‬
‫כי ׳בן ארבעים לבינה׳)אמת ס״ה(‪ ,‬וזה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה את המן‬
‫אכלו ארבעים שנה והלא ארבעים שנה הסר שלשים יום‪ :‬אלא עוגה‬
‫שהוציאו ממצרים טעמו כה טעם מן‪ ,‬כי באמת תיכך שיצאו ממצרים‬
‫ונתגלה הדעת‪ ,‬היה ראוי שיאכלו המן‪ :‬וע״ז תירצו עוגה שהוציאו ממצרים‪,‬‬
‫היינו המצות‪ ,‬טעמו בהם טעם מן‪ ,‬כי אעפ״י שמחלוקת הוא היפך הדעת‪ ,‬אך‬
‫יש מחלוקת שהוא לשם שמים שהוא באמת דעת גדול מאוד יותר מהדעת של‬
‫שלום‪ ,‬כי המחלוקת הזו היא אהבה ושלום גדול כמו שאמרו חכמינו זכרונם‬
‫לברבר‪) ,‬קחשי! ל‪ (:‬עה״פ )‪3‬ממר נא יה ׳את והב בסופה׳ ׳לא זזו משם עד שנעשו‬
‫אוהבים זה לזה׳‪ ,‬וזה בחינת מצה‪ ,‬כי מצה היא לשון מחלוקת כמ״ש)ישעיה מא י‪(3‬‬
‫׳אנשי מצותך יהיו כאין׳‪ ,‬וזר‪,‬ו שהוציאו ממצרים דייקא‪ ,‬כי במצרים שהדעת‬
‫היתד‪ ,‬בגלות בודאי לא היתד‪ ,‬המחלוקת לשם שמים כי זה תלוי בדעת כנ״ל‪,‬‬
‫אך ע״י הגאולה שזכינו לדעת אזי המחלוקת היא לשם שמים‪ ,‬וע״ב טעמו בהם‬
‫טעם מן‪ ,‬וזה‪,‬ו ויותירו אנשים ממנו עד בוקר‪ ,‬אנשים פרש״י דתן ואבירם‪,‬‬
‫שהם חלקו על משה שהוא הדעת‪ ,‬וע״כ פגמו גם במן והותירו ממנו‪.‬‬
‫)עפ״י תורה נו(‬

‫)שמות טז י(‬ ‫וכבוד ד נראה בענן‬

‫ענין הגרים הוא‪ ,‬שבתחילד‪ ,‬היו עצמות הסט״א ועבשיו הם באים אל‬
‫הקדושה‪ ,‬ועי״ז נתרבה ונתגדל בבודו יתברך כמ״ש)פהליס צו ‪ 0‬׳הבו לד׳ משפחות‬
‫עמים הבו לד׳ כבוד ועוז׳‪.‬‬
‫וזהו וככוד ד׳ נראה כענן‪ ,‬ענן‪ ,‬זה בחינת הספז״א‪ ,‬שעליה כתיב)אינה ג‬
‫מל( ׳סכות בענן לך מעבור תפילד‪,‬׳‪ ,‬שע״י שהספז״א בעצמד‪ ,‬נהפכת אל הקדושה‬
‫ונעשים גרים אזי בכוד ד׳ נראה‪.‬‬
‫)עפ״י תורה ח ח״ב(‬
 ‫דבש‬ ‫בשלח‬ ‫נחלי‬ ‫מנב‬

‫)שמות טז י(‬ ‫כבוד ד נראה בענן‬

‫עיקר כבוד התורה הוא שמלמד תורתו לתלמידים ועי״ז נתפרסם הדברים‬
‫יותר ויותר‪ ,‬ועי״ז בא גשמים כמ״ש )חהלים נט ג( ׳א‪-‬ל הכבוד הרעים ד על מים‬
‫רבים׳‪ ,‬היינו ש׳מים רבים׳ כלומר הנשם‪ ,‬בא ע״י ׳כבוד ד״‪ ,‬וזה בחינת וכבוד‬
‫ד׳ נראה כענן‪ ,‬שהענן בא ע״י ככוד ד׳‪.‬‬
‫אך צריך ליזהר שלא ישמעו ממנו תלמידים שאינם הגונים שאז הוא היפך‬
‫הכבוד כמו שאמרו חז״ל)חולי! קלס שהלומד תורה לתלמיד שאינו הגון כזורק אבן‬
‫למרקוליס‪ ,‬היינו ׳מר קולים׳ )עיין תוה׳ סנהדרין טד דה מרקוליט( שממיר ומחליך את‬
‫הכבוד‪ ,‬נמצא שע״י שמלמדים תלמיד שאינו הגון הוא היפך הכבוד ואז או שיש‬
‫עצירת גשמים או שיורדים שלא בעונתן ואזי הוא מזיק לתבואה‪ ,‬וזה בחינת‬
‫)משלי מ א( ׳וכמפזר בקציר כן לא נאוה לכסיל כבוד׳‪ ,‬שע״י שמלמד תורה שנקרא‬
‫כבוד לתלמיד שאינו הגון‪ ,‬עי״ז ׳כמטר בקציר׳ נהיה קלקול הגשמים‪.‬‬
‫)עפ״י תורה ס ח״ב(‬

‫אכלוהו היום בי שבת היום לד‬

‫)שמות טז כרס‬

‫אכילת שבת יקרה וקדושה מאוד‪ ,‬כי אכילת ימי החול נהנה ממנה נ״ב‬
‫הסט״א אבל אכילת שבת נעשית כולה קדושה בלי תערובות סינים כלל‪ ,‬והוא‬
‫בחינת )משלי יג מ( ׳צדיק אוכל לשובע נפשו׳‪ ,‬שהיא שביעת הנפש ולא הגוף‪,‬‬
‫ואפשר לפעול על ידה מה שפועלים בתענית היינו להפיל האויבים לפניו‪.‬‬
‫כי ע״י הכעס הבא מהכבד כמו שאמרו )נרמת שא‪ (:‬׳כבד כועס׳‪ ,‬נתעורר‬
‫המקטרג הגדול שהוא עשו שאחיזתו בכבד )זהר סינתש רלד(‪ ,‬והוא )כראשית כה כה(‬
‫׳אדמוני׳‪ ,‬בחינת הכבד שהוא מלא דם )כנורות נה(‪ ,‬וממנו נתעוררים ונשתלשלים‬
‫מקטרגים וצרים למטה על אדם הכועס ושולטים עליו ואינם יראים מלפניו‪ ,‬כי‬
‫ע״י הכעס נדמה להם כבהמה בבחינת )תהליס מט יג( ׳נמשל כבהמות נדמו׳‪ ,‬כי‬
‫עיקר המורא שמתיראין מן האדם כמ״ש)כראשית ט כ( ׳ומוראכם וחיתכם יהיה על‬
‫כל הארץ׳‪ ,‬אינו אלא ע״י הצלם אלקים שבפני האדם‪ ,‬ועיקר הצלם המאיר בפני‬
‫האדם היא חכמות הבורא שנתן לאדם יתרון על הבהמה בבחינת )קהלת ח א(‬
‫׳חכמת אדם תאיר פניו׳‪ ,‬וע״י הכעס )פשחיס שו‪ (:‬׳אם חכם הוא חכמתו מסתלקת׳‪,‬‬
‫מנג‬ ‫דבש‬ ‫בשלח‬ ‫נחלי‬
‫ואז צילו סר ופניו נופלים בבחינת)נראשיח ד ‪ 0‬׳למה חרה לך ולמה נפלו פניך‪ ,‬ואז‬
‫מוראו סר כי נמשל כבהמות‪ ,‬וצריו מצרים לו)עיין שנח קנא‪.(:‬‬

‫וע״י הצום והתענית הוא מתקן את פניו‪ ,‬ומחזיר לעצמו את חכמתו שהיא‬
‫צלמו המאיר בפנים כנ״ל‪ ,‬ואז הכל יראים ממנו ואויביו נופלים לפניו‪ .‬כי ביום‬
‫שאדם אוכל אזי הכבד ניזון תחילה ורק אח״ב הוא שולח להמוח‪ ,‬נמצא‬
‫שהגדולה והממשלה להכבד‪ ,‬וכשמתענה אזי ניזון המוח מהחיות שיש בגוף‬
‫מקודם‪ ,‬ואח״ב הוא שולח מזון להכבד )עיין נשער חיקוני עוונוח להארע״ל(‪ ,‬נמצא שביום‬
‫הצום נכנע הכבד לפני המוח והגדולה והממשלה להמוח‪ ,‬וזהו תיקון למה שפגם‬
‫בתחילה בחכמה שהיא המוח שהיא הצלם המאיר בפניו‪ ,‬ואז נכנעים ויראים‬
‫ממנו כל האויבים האחוזים בהכבד‪ ,‬וזה אותיות צום ר״ת )חהלים פע כל( וכתותי‬
‫מפניו צריו‪ ,‬שע״י הצום נכנע הכבד ונתקן המה ‪ -‬החכמה שהיא הצלם המאיר‬
‫בפני האדם‪ ,‬ועי״ז ׳וכתותי מפניו צריו׳‪ ,‬׳מפניו׳ דייקא שעכשיו מאירה לו הצלם‬
‫אלוקים בפניו‪.‬‬
‫אבל ע״י שמענגים את השבת במאכל ובמשתה אזי אין צריך לצום כי ע״י‬
‫האכילה בעצמה משבית את האויבים‪ ,‬כי אכילת שבת קודש היא בבחינת)ויקרא‬
‫‪:‬נ י( ׳וכל זר לא יאכל קדש׳‪ ,‬ואז נכנע הכבד ונתבטל כהו בבחינת)זהר פרומה קלה;(‬
‫׳וכל שולטני רוגזין׳‪ ,‬שהם בחינת כבד כועס‪ ,‬׳כולהו ערקין ואתעברו׳‪ ,‬ונתגדל‬
‫המוח ‪ -‬החכמה ומאיר בפניו בבחינת ׳ואנפהא נהירין בנהירו עילאה׳‪ ,‬ועש״ז‬
‫נקרא שבת‪ ,‬כי בסגולתו)פהליס ח ג( ׳להשבית אויב ומתנקם׳‪.‬‬
‫)עפ״י תורה נז(‬

‫שבו איש תחתיו אל יצא איש ממקומו‬

‫)שמות טז כט(‬

‫ע״י שאדם שפל באמת אזי אין שום אדם יכול לקפח פרנסתו ח״ו‪ ,‬כי מאחר‬
‫שהוא עניו ושפל באמת הוא בבחינת אין ואינו תחת המקום כלל ע״ב א״א‬
‫לדחותו ממקומו‪ .‬וזהו שכו איש תחתיו אל יצא איש ממקומו‪ ,‬שע״י שכו‬
‫איש תחתיו‪ ,‬שמחזיק את עצמו בשפלות‪ ,‬תחת מקומו ומדרגתו‪ ,‬עי״ז אל יצא‬
‫איש ממקומו‪ ,‬לא יוכלו להוציאו ממקומו‪.‬‬
‫)עפ״י תורה עט(‬
 ‫דבש‬ ‫בשלח‬ ‫נחלי‬ ‫מד‬

‫ראו בי ד נתן לבם השבת ונו׳ שבו איש‬

‫תחתיו אל יצא איש ממהומו )שמות טז כט(‬

‫שבת היא בחינת עיני השכל כמובא בתיקו״ז)פיקק ע‪ ,‬קט;( ששבת נוטריקון‬
‫שי״ן בת כנגד התלת גוונין דעינא ובת העין‪ ,‬כי בחול האדם משוקע בטרדות‬
‫ואינו יכול להתבונן היטב היכן המקום אשר הוא עומד‪ ,‬אבל בשבת נפתחין‬
‫שערי בינה להתבונן בעצמו היכן הוא עומד ואז אינו נופל בגדלות‪ ,‬וזה מה‬
‫שמובא במדרש )נראשיח תה »( כשפגע אדם הראשון לקין ושאל לו מה נעשה‬
‫בדינך‪ :‬השיב לו שעשה תשובה‪ ,‬אמר ׳אם כך תקיף חילא דתשובה‪ ,‬פתח ואמר‬
‫׳מזמור שיר ליום השבת׳)חהליס צג א(‪ ,‬כי שבת הוא בחינת תשובה שלימה‪.‬‬
‫וזה שאמר משה ראו כי ד׳ נתן לכם את השבת‪ ,‬שע״י שמירת שכת‬
‫תזכו לראות שפלותכם באמת ואז שכו איש תחתיו‪ ,‬שכל אחד יחשב בעיני‬
‫עצמו ללא כלום היינו שיחשוב בעיני עצמו במדריגה הפחותה שהוא תחת‬
‫מדריגתו‪ ,‬ואם אין אתה יכול לבא לידי ענוה זו עכ״פ אל יצא איש ממקומו‪,‬‬
‫שלא יהא בבחינת ׳עושה מעשה זמרי ומבקש שכר כפנחס׳)עיי! הוטה »‪.(:‬‬
‫)עפ״י תורה עט והוספות מכת״י(‬

‫אל יצא איש ממקומו ביום השביעי‬

‫)שמות טז כט(‬

‫תכלית הבריאה היא שנדע ונכיר אותו יתברך )זהר נא מג( כמ״ש‬
‫)ישעיה מג ז(‬
‫׳לכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו׳‪ ,‬אבל תכלית הידיעה היא שלא נדע‪ ,‬היינו‬
‫שנשכיל ונדע שבאמת עדיין אין לנו בו שום השגה בבחינת)קהלי! ז נג( ׳אמרתי‬
‫אחכמה והיא רחוקה ממני׳‪ ,‬כי גדולת השי״ת היא אין סוף כי השי״ת הוא‬
‫למעלה מן המקום )נראשיח רנה ‪ ,(w‬ואפילו כשזוכה אדם לאיזה השנה מכל מקום‬
‫)פהליס קמה ג( ׳לגדולתו אין חקר׳ ויש עוד יותר ויותר גבוה מעל גבוה‪ ,‬והשגה זו‬
‫שהיא תכלית הידיעה היא בחינת קדושת שבת‪ ,‬כי השי״ת ברא את העולם‬
‫במידת החכמה כמ״ש)פהלים קל כל( ׳כולם בחכמה עשית׳‪ ,‬נמצא שבכל יום מששת‬
‫ימי המעשה נברא חלק מהבריאה שמלובש ומצומצם בו חכמה אלוקית‪ ,‬אבל‬
‫בשבת לא נברא כלום כי שבת היא בחינת השכל הזה של תכלית הידיעה שלא‬
‫נדע שהיא התכלית של כל הידיעות והשכליים שבששת ימי המעשה‪ ,‬ובשביל‬
‫זה שבת נקראת ׳תכלית שמים וארץ׳)פפילפ ליל שנפ(‪ ,‬ולכן שבת היא מעין עוה״ב‬
‫מנה‬ ‫דבש‬ ‫בשלח‬ ‫נחלי‬
‫שהוא למעלה מגדרי עוה״ז‪ ,‬כי בעוה״ב שיתבטלו אליו יתברך לגמרי יתקיים‬
‫בשלימות ההשגה של תכלית הידיעה שלא נדע‪.‬‬
‫וזה שנאמר אל יצא איש ממקומו כיום השביעי‪ ,‬שמי שזוכה להשיג‬
‫קדושת שכת בבהינת תכלית הידיעה כנ״ל‪ ,‬הוא זוכה לדבק עצמו תמיד‬
‫בהשי״ת מכל מקום שהוא‪ ,‬ואזי אינו יוצא ממקומו לעולם‪ ,‬ששום דבר‬
‫שבעולם אינו יכול להרחיק אותו ממנו יתברך כי הוא אוחז תמיד בבחינת‬
‫שורש הבריאה שהוא ׳מקומו של עולם׳ שכל המקומות נכללים בו‪.‬‬
‫)עפ״י תורה פג ח״ב(‬

‫)שמות יז יב(‬ ‫ויהי ידיו אמונה‬

‫)תרגום אונקלוס(‬ ‫פרישן בצלו‪.‬‬
‫עיקר התפילה הוא האמונה הקדושה‪ ,‬כי הטבע מחייב כך והתפילה משנה‬
‫הטבע‪ ,‬ולזה צריך אמונה שיאמין שהשי״ת ברא וחידש את העולם‪ ,‬ובידו לחדש‬
‫דבר כרצונו הן ברוחניות להסיר המונעים אותו מעבודתו‪ ,‬והן בגשמיות להזמין‬
‫לו כל צרכיו ולעשות בקשתו‪ ,‬ולכן התפילה נקראת בשם אמונה‪.‬‬
‫)עפ״י תורה ז(‬

‫)שמות יז יב(‬ ‫ויהי ידיו אמונה‬

‫ע״י שמחה של מצוה עד שבאים לריקודים והמחאת כף‪ ,‬מבטלין הגאוה‬
‫שהיא ע״ז כמו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה )®מה לס‪ ,‬וזוכין לאמונה שלימה‪.‬‬
‫כי מובא בתיקו״ז)סיקו! נא מס‪ (.‬׳בתרועה דאיהו רוחא איתעביר אל אחר׳‪ ,‬רוחא‬
‫היינו הרוח שבלב שהיא שמחה‪ ,‬וצריך להמשיך את הרוח הזה בידים ורגלים‬
‫להעביר משם את אחיזת הגאוה כמ״ש )סהליס לו י‪ (3‬׳אל תבואני רגל נאוה ויד‬
‫רשעים אל תנידני׳‪ ,‬וכן כתיב)נלאשיה יס ל( ׳ורחצו רגליכם׳ ‪ -‬׳זה עבודת אלילים׳‬
‫)נ״מ פוס‪ ,‬וזה ע״י המחאת כף וריקודין כמ״ש)מיקו״ז שס נא‪ (:‬׳והאי רוחא נשיב בשית‬
‫פרקין דדרועא ובשית פרקין דשוקין‪ .‬וזהו ויהי ידיו אמונה‪ ,‬שע״י שמחה של‬
‫מצוה בריקודים והמחאת כף אל כף ׳איתעביר אל אחר׳‪ ,‬ובאים לאמונה שלימה‬
‫)עפ״י תורה י(‬
‫בהשי״ת‪.‬‬
 ‫דבש‬ ‫בשלח‬ ‫נחלי‬ ‫מנו‬

‫ויהי ידיו אמונה עד בא השמש‬

‫)שמות יז יב(‬

‫יש כמה מיני אמונה‪ ,‬יש אמונה שהוא רק בלב והעיקר שצריך להיות‬
‫לאדם אמונה כ״ב עד שיתפשט בכל האיברים‪ ,‬כמו שמובא בכתבי האר״י)ק‬
‫חיים שער לא ס״ג( שצריך להגביה ידיו בשעת נטילה נגד הראש כדי לקבל הקדושה‪,‬‬
‫נמצא שצריך לזה אמונה בהידים להאמין שמהמת שמגביה ידיו כנגד הראש‬
‫מקבל הקדושה‪ ,‬כי בלא אמונה אינו כלום כמ״ש)חהלים קיש ‪ 0‬׳כל מצותיך אמונה׳‪,‬‬
‫שעיקר המצוה הוא שמקיימה באמונה‪ ,‬וכשיש לו אמונה כזו הוא בא מן‬
‫האמונה אל השכל‪ ,‬היינו שהדבר שהיה צריך מתהילה להאמין מהמת שלא‬
‫הבין אותו‪ ,‬זוכה להבינו בשכל‪ ,‬אך אח״ב יש לו דברים גבוהים יותר שאינו יכול‬
‫להבינם בשכל‪ ,‬ע״ב צריך להתהזק יותר באמונה להאמין במה שאינו מבין‬
‫עדיין בשכלו‪ ,‬עד שיזכה להבין נם אלו הדברים‪ ,‬וכן לעולם כל מה שמחזיק את‬
‫עצמו באמונה יותר בא אל שכל יותר‪.‬‬
‫וזה שכתוב במשה ויהי ידיו אמונה‪ ,‬שהיה לו אמונה כ״ב גדולה עד‬
‫שנתפשט בכל האיברים שאפילו בידיו היתה האמונה כ״כ גדולה עד בא‬
‫השמש‪ ,‬שזכה להשיג את השכל והחכמה של הדבר‪ ,‬כי חכמה הוא בחינת‬
‫שמש בבחינת )קהלח ס א( ׳חכמת אדם תאיר פניו׳‪ ,‬כי היא מאירה לאדם כמו‬
‫השמש‪.‬‬
‫)עפ״י תורה צא(‬

‫)שמות יז יב(‬ ‫ויהי ידיו אמונה‬

‫עיקר עבודת ד׳ הוא רק ע״י יראת ד׳ ומצוות מעשיות בתמימות‬
‫ובפשיטות כמו שאמר שלמה המלך ע״ה )סוף קהלת( ׳סוך דבר הכל נשמע את‬
‫האלקים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם׳‪ ,‬אבל עמלק היה פילוסוף‬
‫ומחקר וכפר בעיקר כמ״ש ) לני ס כה יח( ׳ולא ירא אלקים׳‪ ,‬דהיינו שהיה נוהג רק‬
‫עפ״י חכמות בלא יראת שמים ומצוות מעשיות כלל‪ ,‬בטענה קלוקלת שבכל‬
‫דבר יש כה משכיל מושכל ושכל‪ ,‬דהיינו כה המשכיל זה האדם המבין הדבר‪,‬‬
‫השכל בעצמו‪ ,‬והדבר המושכל שמבינים אותו ע״י השכל‪ ,‬ולדעתו הרעה עיקר‬
‫התכלית והתענוג עולם הבא הוא לדעת כל דבר כמות שהוא ולהבינו בשכל‪,‬‬
‫כגון כוכב‪ ,‬לידע מהותו ומפני מה עומד במקום ההוא וכדומה ואז יהיה נעשה‬
‫מנז‬ ‫דבש‬ ‫יתרו‬ ‫נחלי‬
‫אהד מהמשכיל שכל ומושכל‪ ,‬והיה מבלה ע״ז את ימיו להשיג המושכלות והיה‬
‫טוען שאע״פ שבעולם הזה אין לו כ״ב תענוג מזה מ״מ בעולם הבא שיתפשט‬
‫מהגוף יתענג מזה מאוד‪.‬‬
‫ותדע שאין הדבר כן ה״ו כי א״ב לא ישיגו התכלית רק מתי מעט אלו‬
‫הבעלי שכל ומה יעשו קטני הערך שאין להם שכל כזה להקור הקירות שהם‬
‫רוב ועיקר העולם איך הם ישיגו את התכלית‪ :‬אלא באמת עיקר התכלית הוא‬
‫להשיג את השי״ת בשכל עליון ורוהני‪ ,‬וזה רק ע״י יראת השם ומצוות מעשיות‬
‫בפשיטות גמור כנ״ל‪ ,‬וזהו ׳כי זה כל האדם׳‪ ,‬כי זה יכול כל אדם לקיים‪ ,‬ועי״ז‬
‫בעצמו זוכין למה שזוכין ׳עין לא ראתה וכו״‪ ,‬ואדרבא הוא איסור גדול מאוד‬
‫להיות מהקר וללמוד הכמות הגוים‪ ,‬כי יש אבן נגף בכל אהד מההכמות הללו‬
‫ומי שנכנס בתוכם ה״ו יכול ליפול מיהדותו ר״ל‪.‬‬
‫וזה שנאמר אצל משה רבינו במלהמת עמלק ויהי ידיו אמונה‪ ,‬שע״י‬
‫האמונה והמצוות מעשיות שעושים בידים שהם ג״כ בהינות אמונה כמ״ש)חהלים‬
‫קימ סס כל מצותיך אמונה‪ ,‬עי״ז התליש את עמלק‪.‬‬
‫)עפ״י תורה יט ח״ב(‬

‫^ פרשת יתרו ^‬
‫וישמע יתרו חותן משה ) ש מו ת יח א(‬
‫הכמינו זכרונם לברכה אמרו)שפד פרשת ראה( ׳כל זמן שיש עכו״ם בעולם הרון‬
‫אף בעולם׳‪ ,‬וכשממתיקים הדין והתרון אף נמתק ונתבטל העכו״ם‪ ,‬ועי״ז נעשין‬
‫גרים‪ .‬וזה היה עבודת משה רבינו עליו השלום כל ימי הייו‪ ,‬כמו שמצינו‬
‫שהשתדל לקרב את הערב‪-‬רב‪ ,‬ונם במותו נקבר מול בית פעור כדי להמתיק‬
‫הע״ז כדי שיהיו נעשין גרים עי״ז‪ ,‬וע״כ נסתלק בשבת במנהה)זהר יפרו פפ;(‪ ,‬שאז‬
‫הוא עת רצון‪ ,‬היינו שאז נמתק ההרון אף ונהפך לרצון ואז מאיר לאדם שהכל‬
 ‫דבש‬ ‫יתרו‬ ‫נחלי‬ ‫קנח‬

‫ברצונו יתברך ושאין שום כה אהר ה״ו‪ ,‬שזהו היפך הע״ז‪ .‬וע״כ מספר משה הוא‬
‫ממוצע בין מספר שמד למספר רצון‪ ,‬כי הוא עומד תמיד להמתיק השמד‬
‫בחינת חרון אף וע״ז להפכו לרצון ולעשות גרים‪ ,‬וכן אצל כל אחד ע״י שנמתק‬
‫הדין והעכו״ם ע״י משה ובינו‪ ,‬נמשך אצלו אור האמונה ומעורר אותו לשוב‬
‫ולהתקרב להשי״ת‪ .‬וזה שכתוב וישמע יתרו הותן משה‪ ,‬מחמת שיתרו היה‬
‫)עפ״י תורה רטו(‬ ‫חותן משה‪ ,‬הוא שמע ונ^^ייי•‬

‫וישמע יתרו )שמות יח א(‬

‫מה שמועה שמע ובא‪ :‬קריעת ים סוף‬
‫)רש״י(‬ ‫ומלחמת עמלק‪.‬‬
‫עיקר הרחמנות על האדם הוא לקרבו להשי״ת‪ ,‬אך לפעמים הסט״א יונקת‬
‫מן הרחמנות ואז היא מטעה את האדם כאילו יש לה רחמנות עליו ורוצה‬
‫בטובתו שיהיה לו פרנסה ברווח וממיתו לרדוף ח״ו כל ימיו אחר הממון‪ ,‬וכן‬
‫שאר תאוות עוה״ז שהיצר מסית את האדם‪ ,‬ועי״ז הרחמנות אצלינו נתמעט‬
‫ונתקלקל‪ ,‬ואפילו מעט הרחמנות שנשאר נעשה אכזריות כי)משלי יא ‪ 0‬׳רחמי‬
‫רשעים אכזרי׳‪ ,‬כי הרחמנות האמיתית היא רק לקרב את האדם להשי״ת כנ״ל‪.‬‬
‫ועי״ז נפגמת הדעת כמו שאמרו חז״ל )פפסיס פו‪ (:‬׳כל הכועס חכמתו‬
‫מסתלקת ממנו׳‪ ,‬שע״י אכזריות וכעם נסתלקים החכמה והדעת‪ .‬ועי״ז באה‬
‫התאוה הידועה‪ ,‬כי המוח והדעת כשהוא שלם הוא כמו מחיצה פרוסה בפני‬
‫זאת התאוה‪ ,‬אבל ע״י שהדעת נפגמת עי״ז באה התאוה‪ .‬וכן אי אפשר אז‬
‫להתפלל ברחמים ותחנונים שזה עיקר התפילה כמאמרם ז״ל)אטי! ג יג( ׳אל תעש‬
‫תפלתך קבע אלא רחמים ותחנונים׳‪ ,‬אלא בבחינת דין‪ ,‬שמבקש את חפצו בכה‬
‫ובדין‪ ,‬וזו סכנה גדולה כי עיקר יניקת הסט״א הוא מבחינת דינים כידוע )עיי!‬
‫לקומי פורה פרשי! וירא(‪ ,‬כי כל המציאות שלה היא אכזריות ודין כנ״ל‪ ,‬ע״כ כשהתפילה‬
‫היא בבחינת דין אזי הסט״א נאחזת בה ובולעת אותה‪.‬‬
‫והתיקון לזה הוא שהצדיק הגדול שהוא בעל כה גדול גם יתפלל בבחינת‬
‫דין כמו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה)פנהלדן מל( עה״פ)פהליס קו ל( ׳ויעמוד פנחס‬
‫ויפלל׳‪ ,‬׳שעשה פלילות עם קונו׳ ופירש רש״י דין‪ ,‬כי כשהצדיק מתפלל תפילה‬
‫בבחינת דין שהוא בחינת ׳מטה עוז׳‪ ,‬ואז כשהסט״א רוצה לבלוע אותה‪ ,‬אזי‬
‫מנט‬ ‫דבש‬ ‫יתרו‬ ‫נחלי‬
‫היא עומדת לה בבית הבליעה בבחינת)איוג מא יל( ׳בצוארו ילין עוז‪ /‬ועי״ז הסט״א‬
‫מוכרחת להקיא את כל ניצוצי הקדושה והרחמנות והתפילות שבלעה בבחינת‬
‫)שם נ מס ׳חיל בלע ויקאנו׳‪ ,‬ולא די‪ ,‬אלא היא מוכרחת להקיא ולהוציא גם את‬
‫עצמות חיותה ממש‪ ,‬שזהו המשך הפסוק ׳מבטנו יורישנו אל‪/‬‬
‫וזה ענין הגרים שבתחילה היו עצמות הסט״א‪ ,‬ועכשיו הם באים אל‬
‫הקדושה‪ ,‬ועי״ז נתרבה ונתנדל כבודו יתברך כמ״ש)פהליס צו ‪ 0‬׳הבו לה׳ משפחות‬
‫עמים הבו לה׳ כבוד ועוז׳‪ ,‬שע״י שמשפחות העמים מודים בהקב״ה‪ ,‬נתרבה כבודו‬
‫יתברך‪.‬‬
‫וזהו)חהליס על יס ׳אתה פוררת בעזך ים שברת ראשי תנינים על המים׳‪,‬‬
‫שהבעל כה ע״י המטה עוז‪ ,‬משבר את ראשי התנינים‪ ,‬היינו הסט״א הנקראת‬
‫נחש‪ ,‬על המים‪ ,‬שהיתה יונקת מן המים היינו הקדושה והדעת כמ״ש)ישעיה יא מ(‬
‫׳כי מלאה הארץ דעה את ד׳ כמים לים מכסים׳‪.‬‬
‫וזה פירוש וישמע יתרו‪ ,‬מה שמועה שמע וכא‪ :‬קריעת ים סוף‬
‫ומלחמת עמלק‪ ,‬כי עמלק יונק מבחינת הדעת בבחינת )נמלני כל נ( ׳ראשית גוים‬
‫עמלק׳‪ ,‬ראשית היינו חכמה כמ״ש)חהלים קיא ‪ 0‬׳ראשית חכמה׳‪ ,‬ועי״ז טימא את‬
‫ישראל בתאוה הידועה כמ״ש )לגדם כה יש( ׳אשר קרך בדרך׳ ופירש רש״י לשון‬
‫טומאה‪ ,‬ולא יכלו להתפלל אלא בבחינת דין כנ״ל‪ ,‬והתיקון לזה הוא ע״י קריעת‬
‫ים סוף בחינת המטה עוז‪ ,‬בחינת ׳אתה פוררת בעזך ים׳‪ ,‬שעי״ז נעשה ׳שברת‬
‫ראשי תנינים על המים׳‪ ,‬שהוציאו ממנו לא רק את מימי הדעת שבלע מן‬
‫הקדושה‪ ,‬אלא נם עצם חיותו‪ ,‬שזהו וישמע יתרו ‪ -‬שבאו גרים‪.‬‬
‫)עפ״י תורה ח ח״ב(‬

‫וישמע יתרו ) ש מו ת יח א(‬

‫מה שמועה שמע ובא קריעת ים סוף‬
‫)רש״י(‬ ‫ומלחמת עמלק‪.‬‬
‫הנה יש בחינת ׳קול דקדושה׳ בחינת)נלאשיה כה »( ׳הקול קול יעקב׳‪ ,‬המכריז‬
‫תמיד שיש אחד יחיד ומיוחד שרק אותו צריכין לעבוד‪ ,‬וזה לעומת זה יש ׳קול‬
‫דסט״א׳ בבחינת )שם לש( ׳וישא עשו קולו׳‪ ,‬המפתה את האדם להבלי עוה״ז‪,‬‬
 ‫דבש‬ ‫יתרו‬ ‫נחלי‬ ‫מס‬

‫ולהגביר את הקול דקדושה על קול הסט״א הוא ע״י תשובה שהיא בחינת‬
‫למעלה מהזמן‪.‬‬
‫כי העולם הגשמי מוגבל בזמן ובמקום‪ ,‬וכל כוחה של הסט״א להחטיא את‬
‫האדם הוא כשמפרידים את עולם הגשמי משורשו שהוא הקב״ה שהוא מעל‬
‫המקום והזמן‪ ,‬וע״י תשובה שאדם שב על חטאיו שעל ידם הפריד כביכול את‬
‫העולם מהשי״ת‪ ,‬עי״ז זוכה להעלות הכל בחזרה לשורשו להשי״ת כמ״ש )ירמיה‬
‫מו ימ( ׳אם תשוב ואשיבך לפני תעמוד׳‪ ,‬ולפניו יתברך הוא למעלה מהזמן כנ״ל‪,‬‬
‫ועי״ז מכניעים את קול הסט״א‪.‬‬
‫וזהו שפרש״י מה שמועה שמע וכא‪ :‬קריעת ים סוף ומלחמת עמלק‪,‬‬
‫כי אצל קריעת ים סוף כתוב)שמוח יד נד( ׳וישקף ד׳ אל מחנה מצרים בעמוד אש‬
‫וענן׳‪ ,‬עמוד אש זה לילה‪ ,‬וענן זה יום )שם יג נא ‪ -‬נג(‪ ,‬והקב״ה ערבבם וביטל את‬
‫הזמנים היינו בחינת למעלה מהזמן‪ ,‬וזה נם בחינת מלחמת עמלק שאז עשו‬
‫תשובה כמו שפירש רש״י)שם י!( עה״פ ׳ומשה אהרן וחור עלו ראש הגבעה׳ ‪-‬‬
‫׳בתענית היו שרוים׳‪ ,‬היינו תשובה‪ ,‬ועי״ז וישמע יתרו‪ ,‬ששמע את הקול‬
‫דקדושה המכריז וקורא לעבוד אותו יתברך בלבד‪.‬‬
‫)עפ״י תורה עט ח״ב(‬

‫)שמות יח ט(‬ ‫ויהד יתרו על כל הטובה‬

‫שנעשה בשרו חידודין חידודין‪.‬‬
‫)סנהדרין צד(‬

‫כל השמחות הם רק בשעתן‪ ,‬כגון למשל שמחה של חתונה או ברית‪,‬‬

‫השמחה הוא רק בשעתו ואם יסתכל על הסוף אין שום שמחה בעולם כי)נרנוח‬
‫י!( ׳סוף אדם ובו״‪ ,‬אבל אם יסתכל על הסוף של הסוף‪ ,‬אז יש לו לשמוח מאוד‪,‬‬
‫כי סוף כל סוף דהיינו התכלית שהוא עולם הבא הוא טוב מאוד‪ ,‬והנה זהו רק‬
‫מצד הנשמה שמצידה המות טוב מאוד כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה‬
‫)נראשיח תה מ( ׳והנה טוב מאוד׳ זה מלאך המות‪ ,‬כי הוא טוב מאוד שעל ידו באין‬
‫לתכלית הטוב‪ ,‬אך מי שהוא צדיק שאפילו גופו נקי וקדוש מאוד יכול לשמוח‬
‫גם עם גופו אפילו אם מסתכל על הסוף מאחר שגם גופו טהור וקדוש כמ״ש‬
‫)חהליס מ יג( ׳באלקים בטחתי מה יעשה בשר לי׳‪ ,‬שהבשר היינו הגוף אינו יכול‬
‫מסא‬ ‫דבש‬ ‫יתרו‬ ‫נחלי‬
‫לעשות לו שום חיזק וכן כתיב)חהלים טז ‪ (p‬׳אף בשרי ישכן לבטח‪ /‬שהצדיק בטוח‬
‫שגם להגוף יהיה טוב מאד‪ ,‬וע״כ יכול לשמוח גם עם גופו אפילו כשמסתכל על‬
‫הסוף‪ ,‬אבל מי שאין גופו קדוש כ״ב בפרט גר שאע״פ שגשמתו גבוה מאוד‬
‫אעפ״ב גופו גוצר ממקור טמא ואיך אפשר לשגות זאת ע״כ א״א לו לשמוח עם‬
‫גופו כשמסתכל על התכלית‪.‬‬
‫וזהו ויהד יתרו על כל הטוגה‪ ,‬שיתרו היה שמח על כל הטוגה‪ ,‬פירוש‬
‫אפילו כשהסתכל למעלה ולהלאה על הטוגה‪ ,‬היינו על הסוף היה שמח מאוד‪,‬‬
‫כי מצד הנשמה אף כשהסתכל על הסוף הוא טוב מאוד‪ ,‬אך שנעשה כשרו‬
‫חידודין חידודין‪ ,‬כשרו דייקא היינו הגוף‪ ,‬כי מאחר שהיה גר לא היה שמחתו‬
‫‪.‬‬ ‫בגופו כשהסתכל על הסוף‪.‬‬
‫)עפ״י תורה לג ח״ב(‬

‫)שמות יח ט(‬ ‫ויחד יתרו על כל הטוב‬

‫אצל רוב בני אדם אין השמחה של כל הטובות ביחד כי יש חילוקים רבים‬
‫בענין השמחה‪ ,‬למשל כשבאין על חתונה יש מי ששמח מן האכילה שאוכל‬
‫דגים ובשר וכיוצא‪ ,‬ויש אחד ששמח מן הכלי זמר‪ ,‬ויש ששמח מדברים אחרים‬
‫כיוצא בהם‪ ,‬ויש ששמח מן החתונה עצמה כגון המחותנים שאינם משגיחים‬
‫על אכילה ושתיה רק שמחים מן החתונה עצמה וכיוצא שאר חלוקים‪ ,‬אבל אין‬
‫אדם שיהיה שמח מכל השמחות ביחד‪ ,‬ואפילו מי ששמח מכל הדברים אעפ״כ‬
‫אין השמחה מכל הדברים ביחד רק מכל אחד בפני עצמו בזה אחר זה‪ ,‬גם יש‬
‫אחד שאין לו שום שמחה כלל לא מן האכילה ושתיה ולא משאר דברים‬
‫ואדרבא יש לו קנאה וצער שמקנא על השידוך על שזה נשתדך בזה‪ ,‬אבל‬
‫שלימות השמחה הוא מי שזוכה לשמוח מכל הטובות ביחד וזה א״א כי אם‬
‫כשמסתכל למעלה על כל הטוכה‪ ,‬דהיינו על השורש שמשם נמשכין כל‬
‫הטובות שהוא השי״ת בעצמו‪ ,‬ושם בהשורש הכל אחד ואזי שמחתו מכל‬
‫הטובות ביחד כי שמחתו היא שנתגלה חסד השי״ת בעולם שעי״ז יודעים‬
‫ומכירים אותו יתברך ואין זה משנה אם הטובה נעשית לו או לאחר‪ ,‬ואז‬
‫השמחה גדולה מאוד ומאירה באור גדול מאוד‪ ,‬כי ע״י הכלליות שנכלל שמחה‬
‫בחבירתה נגדל ביותר אור השמחות וכן כל מה שנכללין יותר רבוי השמחות‬
‫זה בזה נגדל ונתווסף אור השמחה ביותר ויותר ע״י ריבוי ההתנוצצות מזה לזה‬
 ‫דבש‬ ‫יתרו‬ ‫נחלי‬ ‫קסב‬

‫ומזה לזה‪ ,‬וע״ב כשנכלל השמחה של כל הטובות ביחד אזי אור השמחה גדול‬
‫מאוד מאוד ולא שייך גם לקנא ולהצטער בשמחת חבירו‪.‬‬
‫וזהו ויהד יתרו על כל הטובה‪ ,‬שהיה שמח מכל הטובות ביחד‪ ,‬כי היה‬
‫מסתכל למעלה על כל הטובה היינו על השורש ששם הכל אחד ושם נכללין‬
‫כל השמחות יחד כנ״ל וע״ב היה שמח על כל הטובות ביחד‪.‬‬
‫)עפ״י תורה לד ח״ב(‬

‫ואתה תהזה מכל העם ושמת עליהם שרי‬

‫)שמות יח כא(‬ ‫אלפים ושרי מאות וכר‬
‫דע שלראות את עצמו עם צדיק האמת גם כשאין שומעין ממנו תורה הוא‬
‫דבר גדול מאוד‪ ,‬כי כל אחד הוא מוח פרטי והוא מקבל מהמוח הכללי של צדיק‬
‫הדור‪ ,‬וזה ע״י שהצדיק רואה אותו ומסתכל בו‪ ,‬כי עיניים על שם החכמה נאמר‬
‫כמו שפירש רש״י עה״פ )כראשית ג!( ׳ותפקחנה עיני שניהם׳‪ ,‬ע״כ ע״י שמתראה‬
‫עם הצדיק עי״ז מאיר הצדיק למוחו‪ ,‬ומובא בתיקו״ז)שוף תיקו! ‪ 0‬עה״פ)שיר השירים ז‬
‫‪ 0‬׳מלך אסור ברהטים׳ ׳ברהיטי מוחין׳‪ ,‬היינו שהמלכות ‪ -‬הגדולה‪ ,‬אסור וקשור‬
‫במרוצת המוח‪ ,‬ע״כ לפי התנוצצות והארת המוחין שיש לו‪ ,‬כן מקבל גדולה‪.‬‬
‫וזה פירוש ואתה תהזה מכל העם ושמת עליהם שרי אלפים שרי‬
‫מאות וכו׳‪ ,‬שע״י שחזה והביט משה רבינו בתוך כל אחד ואחד היה מתנוצץ‬
‫המוחין שלהם‪ ,‬ועי״ז כל אחד קיבל גדולה ושררה כפי ערכו כפי הראוי לו לפי‬
‫מדרגת מוחו דהיינו בחינת שרי אלפים ושרי מאות וכר‪.‬‬
‫***‬
‫זח חעגין נאמר בעת שבא א־צלו על שבת קודש פר שת יתרו עדיק אחד‬
‫מפורסם )יש אומדס שזה היה הרנ הקלוש רני מרדר ממשמוניל(‪ ,‬ורביגו זכרונו לברכח לא אמר‬
‫שום תורה לא בליל שבת קודש ולא ביום שבת קודש עד שגמרו כבר את‬
‫הסעודה של שחרית וברכו ברכת המזון‪ ,‬והיו סבורים לקום מהשולחן אבל רבינו‬
‫זכרונו לברכה נשאר על מקומו וכמוהו עשו כולם וכן העדיק הנ״ל‪ ,‬ואז התחיל‬
‫רבינו לומר ׳כשרואין ע־צמו עם העדיק אפילו כשאין שומעין תורה גם זה טוב‬
‫מאוד כי עי״ז מקבלין גדולה׳‪ ,‬ובתוך דבריו כ שנכנס באמירת התורה ענה ואמר‬
‫׳הלא בתוך כך אני אומר תורה׳‪ ,‬ואעפ״כ גמר כל התורה‪.‬‬
‫)עפ״י תורה עב ח״ב חיי מוהר״ן סימן מה‬
‫ושש״ק א׳ רפו(‬
‫מסג‬ ‫דבש‬ ‫יתרו‬ ‫נחלי‬
‫)שמות יח כב(‬ ‫ושפטו את העם‬
‫דע מי שצריך לדון לפני דיינים בדין תורה‪ ,‬זה לו עונש ונקמה שהתורה‬
‫נוקמת בו‪ .‬כי באמת כל המשא ומתן הוא תורה‪ ,‬כי למשל הדין המהליף פרה‬
‫בהמור הוא תורה‪ ,‬ומכל שכן כשעושין הדבר בעצמו הוא בודאי תורה‪ ,‬וכמו‬
‫שמספרין כל זה בשם הבעש״ט זכרונו לברכה‪ ,‬וע״ב כשעושין משא ומתן‪ ,‬צריך‬
‫לקשר המהשבה רק בהתורה והדינים המלובשים שם‪ ,‬ומי שעוקר המשא ומתן‬
‫מן התורה‪ ,‬שאינו מקשר מהשבתו אל התורה המלובש שם ונופל אל המשא‬
‫ומתן בעצמו‪ ,‬אזי עונשו‪ ,‬שאח״ב הוא צריך לדון בדין תורה‪ ,‬ואזי הוא צריך‬
‫להזור ולהביא את כל הדברים וכל המהשבות והעסקים שהיה לו בשעת המשא‬
‫ומתן מתחילתו ועד סופו לפני הדיינים‪ ,‬כי אם הסר איזה דיבור או איזה מהשבה‬
‫יתקלקל הדין‪ ,‬והדיינים פוסקים על זה דין תורה‪ ,‬ומראין לו שאין הדבר כמו‬
‫שהוא סבר מתחילה שאין בהמשא ומתן תורה כי הלוא ראה בעיניך שכל דברי‬
‫המשא ומתן כולם הם תורה כי עכשיו נעשה מהנ״ל דין תורה‪.‬‬
‫והכל לפי הפגם‪ ,‬כי יש אחד שאין עונשו רק שצריך לדון‪ ,‬אבל זוכה בדין‬
‫רק שמראין לו שפנם כנ״ל‪ ,‬אבל יש אחד שעקר יותר המשא ומתן מן התורה‪,‬‬
‫אזי ענשו יותר שגם אינו זוכה בדין‪.‬‬
‫)עפ״י תורה רפ(‬

‫)שמות יט ‪0‬‬ ‫ומשה עלה אל האלקים‬

‫כשעלה משה למרום מצאו להקב״ה‬
‫שהיה קושר כתרים לאותיות אמר לו‬
‫׳ריבונו של עולם‪ ,‬מי מעכב על ידך‪ :‬אמר‬
‫לו עתיד אחד לעמוד ועקיבא בן יוסף שמו‬
‫שיהיה דורש על כל קוץ וקוץ תילי תלין‬
‫של הלכות‪ ,‬אמר לו רבונו של עולם ראוי‬
‫שתינתן תורה על ידו‪ ,‬אמר לו שתוק כך‬
‫)מנחות כט‪(:‬‬ ‫עלה במחשבה‪.‬‬
‫הנה יש שני מיני שכליים בהשגת הבורא יתברך שכל מקיף ושכל פנימי‪,‬‬
‫כי השגת השי״ת הוא עד אין סוף‪ ,‬ומה שאדם מבין ומשיג בשכלו זה בחינת‬
‫פנימי‪ ,‬ומה שעדיין לא השיג נקרא בשם מקיף‪ ,‬שאינו נכנם בפנימיות המוח‬
‫אלא מקיף אותו מבחוץ‪ ,‬וע״י שעוסקים לדבר אחד עם הכירו להכניס בו דעת‬
 ‫דבש‬ ‫יתרו‬ ‫נחלי‬ ‫קסד‬

‫ויראת שמים‪ ,‬עי״ז נתיישב כמוהו זה השכל ונכנסין אורות המקיפים לפנים‬
‫היינו שזוכה להבין ולידע מה שלא הבין וידע מתחילה‪.‬‬
‫וצריך לידע איזה מקיפים צריך להמשיך ואיזה אין צריך להמשיך‪ ,‬ולכן יש‬
‫דברים שאין רשאים לגלותם בפני התלמידים‪ ,‬כי אם יגלה אותם יכנסו מקיפים‬
‫אחרים בתוך שכלו ולפעמים אין צריך לקבל אלו המקיפים‪ ,‬כמו למשל כשהרב‬
‫מדבר עם תלמידו איזה פשפז בגמרא עם פירוש תוספות‪ ,‬ובתוך דבריו הוא בא‬
‫על איזה קושיא‪ ,‬ואותו הקושיא היה בתחילה בבחינת מקיף אצלו כי לא ידע‬
‫ממנה בתחילה‪ ,‬ותיכף כשנופל בשכלו זאת הקושיא הוא אומרה בפני תלמידו‪,‬‬
‫ובתוך כך כשמסביר לו הקושיא נופל בשכלו תירוץ על הקושיא‪ ,‬נמצא שחוזר‬
‫ומשיג מקיף אחר שהוא תירוץ על הקושיא‪ ,‬ואזי אומר גם את התירוץ בפני‬
‫התלמיד‪ ,‬אך כשמנלה גם התירוץ בפני התלמיד אזי נכנם בו עוד מקיף אחר‪,‬‬
‫ואז עי״ז השכל שבא עליו עתה‪ ,‬הדרא קושיא לדוכתא‪ ,‬ואדרבא עתה הקושיא‬
‫חזקה ורחבה יותר מבתחילה‪ ,‬כמו כן יש בהשגות אלקות‪ ,‬שיש דברים שאסור‬
‫לגלותם כי אם יגלה זה התירוץ בפני התלמיד יכנס בו מקיף חדש שעל ידו‬
‫יהיה הקושיא יותר חזקה מבתחילה עד שיוכל להכנס בהשגות מקיפים שהם‬
‫למעלה מהזמן שאין הזמן מספיק לבאר הקשיות והתירוצים שיש שם‪ ,‬כי כל‬
‫מה שהוא מגלה איזה שכל קושיא או תירוץ‪ ,‬יכנס בו שכל חדש‪ ,‬ע״ב צריך‬
‫להיזהר בדבריו‪ ,‬לדקדק איזה דבר לגלות ואיזה לא לגלות‪ ,‬שלא ישיג מקיפים‬
‫שאין צריך להשיג‪.‬‬
‫וזהו מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה כשעלה משה למרום וכר‪ ,‬אמר‬
‫לו שתוק כך עלה כמחשבה‪ ,‬ולכאורה קשה מה אמר לו השי״ת שתוק ובו׳‬
‫הלא כבר אמר הקושיא‪ ,‬ומה זו שתיקה אחר שכבר הקשה מה שהקשה‪ :‬ולפי‬
‫הנ״ל מובן כי השי״ת בעצמו מקיים ג״ב ענין הנ״ל שאין מגלה בתורתו הכל‪ ,‬כי‬
‫שלימות ביאורי התורה הוא אין סוף ומחמת שאין ביכלתנו להשיג כ״ב‪ ,‬על כן‬
‫צמצם את אור התורה ועשה סייג לדבריו מה לגלות בפירוש‪ ,‬שזה בחינת שכל‬
‫הפנימי שיכולים להשיג‪ ,‬ומה לא לגלות בפירוש רק ברמז שזה בחינת המקיפים‬
‫היינו סודות התורה שהצדיקים משיגים כל אחד לפום דרגיה‪ ,‬והם בחינת כתרי‬
‫האותיות שהם בחינה גבוהה מאוד הנמשכת מספירת הכתר‪ ,‬כי כתר הוא‬
‫מקיף כמ״ש )שופמים נ מג( ׳כתרו את בנימין׳‪ ,‬והכתרים האלו הם הסייג לדבריו‬
‫שלא יתגלה ממש כי אם ברמז‪ ,‬וזה מה שהקשה משה רבינו לריבונו של עולם‬
‫מי מעכב על ידך‪ :‬דהיינו מי מעכב על ידך לבאר הכל בפרטיות‪ ,‬בשלמא‬
‫מסה‬ ‫דבש‬ ‫יתרו‬ ‫נחלי‬
‫ההכם צריך לעשות סייג לדבריו מהמת שהוא מלובש עדיין בגוף בעולם הזה‬
‫ואם לא יעשה סייג לדבריו אזי יוכל להכנם בהשגת מקיפים כאלו שאין הזמן‬
‫מספיק לבארם‪ ,‬אבל אצל השי״ת לא שייך זאת‪ :‬ואם תאמר הטעם‪ ,‬כי זה יהיה‬
‫למעלה מהשגתינו‪ ,‬א״ב למה לי הכתרים‪ ,‬כיון שא״א לגו להשיג אותם‪ :‬ואז ע״י‬
‫השאלה גכגם לו למשה עוד מקיף שהקב״ה אמר לו עתיד אחד לעמוד‬
‫ועקיבא כן יוסף שמו‪ ,‬שיהיה דורש על כל קוץ וקוץ תילי תיליז של‬
‫הלכות‪ ,‬דהיינו שרבי עקיבא ישיג את סוד הרמזים שבכתרים הללו ואז עפ״י‬
‫השכל המקיף שקיבל בא לו קושיא יותר חזקה א״ב ראוי שתנתן תורה על‬
‫ידו‪ :‬ומסתמה היה לו למשה רבינו בשאלה זה עמקות גדולה וחכמה עליונה‬
‫מאוד‪ ,‬אך תיכף כשאמר הקושיא נפל בשכלו תירוץ על זה‪ ,‬כי נכנסו בו מקיפים‬
‫עליונים ביותר‪ ,‬אך אם היה אומר גם את התירוץ היו נכנסים בו מקיפים‬
‫עליונים עוד יותר‪ ,‬והיה בא על קושיא יותר חזקה ורחבה מבתחילה‪ ,‬ע״ב אמר‬
‫לו השי״ת שתוק‪ ,‬היינו שישתוק ולא יגלה את התירוץ כדי שלא יבוא על קושיא‬
‫יותר חזקה שאין הזמן מספיק לבארם‪ ,‬כך עלה כמחשבה‪ ,‬שתיכף כשיגלה את‬
‫השכל הפנימי אזי יעלה במחשבתו שכל אחר חדש שהוא קושיא יותר חזקה‬
‫ורחבה מתחילה‪.‬‬
‫)עפ״י תורה ז ח״ב(‬

‫)שמות יט ‪0‬‬ ‫ומשה עלה אל האלקים‬

‫דוד המלך אמר)חהלים קלט ס( ׳אם אסק שמים שם אתה׳‪ ,‬שנם כשהוא עולה‬
‫לשמים דהיינו בכל עליה ועליה צריך למצוא שם את הקב״ה‪ ,‬כי מצינו שיש‬
‫אדם שכשהוא למטה בדחקות אזי הוא עובד השם ומכיר אותו וכשהוא נתעלה‬
‫למעלה שנתעשר הוא שוכח ממנו יתברך‪ ,‬והדבר תמוה כי אדרבא כל מה‬
‫שאדם נתעלה יותר בודאי הוא יותר קרוב אליו כי כל הטוב הוא אלקות כמ״ש‬
‫)חהלים קמה ט( ׳טוב ד׳ לכל׳‪ ,‬ע״ב היה צריך להיות להיפך שיתקרב יותר להקב״ה‪:‬‬
‫וכן מצינו)חגיגה יל( באלישע ‪ -‬אחר שעלה לרקיע ע״י שם‪ ,‬ואעפ״ב כפר בעיקר‪:‬‬
‫ותדע שזהו מחמת שנתקרב ביותר אל אור האלקות אזי האור מכהה עיניו‬
‫ומזיק לו כמו שאם יסתכל אדם בעצם השמש אזי אור השמש יזיק לעיניו וכמ״ש‬
‫)שמוח לג ‪ p‬׳כי לא יראני האדם וחי‪ ,‬אבל משה זכה לבחינת )שם «( ׳ושכותי כפי‬
 ‫דבש‬ ‫יתרו‬ ‫נחלי‬ ‫קסו‬

‫עליך‪ /‬שלא יזיק לו עצם אור כבודו יתברך )פרקי דדא פמ״ס‪ ,‬וע״כ כתיב אצלו‬
‫ומשה עלה אל האלקים‪ ,‬שכל מה שעלה למעלה יותר עליונה נכלל יותר‬
‫)עפ״י תורה פב ח״ב(‬
‫בהשי״ת‪.‬‬

‫ואתם תהיו לי ממלכת נהנים וגוי קדוש‬

‫)שמות יט ‪(1‬‬

‫הנה יש שתי בהינות בתורה‪ ,‬בהינת נגלה ובהינת נסתר‪ ,‬בהינת הנגלה‬
‫הכל צריכין לה‪ ,‬ובהינת הנסתר שהוא האור הגנוז של השי״ת‪ ,‬תתגלה רק‬
‫לעתיד לבוא סהר נהעלופן קננ‪ ,(.‬ובעולם הזה רק זעירין אינון שזוכין להשיג אותה‪,‬‬
‫כי היא בלי גבול ובעולם הזה שיש לו גבול א״א להשיג דברים שהם ללא גבול‪,‬‬
‫אבל ע״י תפילה במסירות נפש היינו שמבטל כל גשמיותו ואינו מהשיב את‬
‫עצמו לכלום‪ ,‬ויודע ומרגיש שאפילו התפילה בעצמה הוא הסד הינם מהשי״ת‪,‬‬
‫כי השי״ת מנושא מכל התארים שאנו משבהים אותו בהם ורק מאהבתו והסדו‬
‫הגדול נתן לנו רשות לקרוא אותו בתארים אלו‪ ,‬אזי עי״ז שהוא בבהינת בלא‬
‫גבול הוא יכול להשיג גם בעולם הזה את התורה הגנוזה שלעתיד‪.‬‬
‫ולתפילה זוכים ע״י התורה שבנגלה‪ ,‬כי התורה שבנגלה היא בהינת סיני‪,‬‬
‫כמו שאמרו הכמינו זכרונם לברכה)גרטת סל;( ׳סיני ועוקר הרים‪ ,‬הי מניהו עדיך׳‪:‬‬
‫והשיבו ׳סיני עדיך‪ ,‬כי הכל צריכין למרי הטיא׳‪ ,‬והתורה שבנגלה הכל צריכין‬
‫לה‪ ,‬לעומת התורה שבנסתר‪ ,‬דזעירין אינון דצריכין לה סהר אחי עג(‪ .‬ובהינת סיני‬
‫הוא בהינת שפלות‪ ,‬כמו שאמרו הכמינו זכרונם לברכה )פומה ה( שהניה הקב״ה‬
‫כל ההרים ולא נתן התורה אלא על הר‪-‬סיני‪ ,‬נמצא שע״י התורה שבנגלה זוכים‬
‫לשפלות‪ ,‬ועי״ז זוכים לתפילה במסירות נפש ויכולים להשיג את התורה הגנוזה‬
‫שלעתיד‪.‬‬
‫וזה פירוש ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש‪ ,‬ממלכת‪ ,‬זה בהינת‬
‫התורה שבנגלה‪ ,‬כי ׳בי מלכים ימלכו׳)משלי ס מס‪ ,‬ומלכות הוא בהינת הנגלה‬
‫שבתורה שהכל צריכין לה‪ ,‬כי אין מלך בלא עם )נ ד הקמח ר״ה ע‪ .‬א(‪ ,‬והכל צריכין‬
‫למלך‪ .‬כהנים‪ ,‬זה בהינת תפילה במסירות נפש ובביטול שהיא בהינת הסד‬
‫כנ״ל‪ ,‬כי הסד הוא מידתו של אברהם אבינו כמ״ש)ישעיה מא ח( ׳אברהם אוהבי׳‪,‬‬
‫מסז‬ ‫דבש‬ ‫יתרו‬ ‫נחלי‬
‫והוא נקרא כהן כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה )נדרס לג‪ ,(:‬שאמר הקב״ה‬
‫לאברהם‪) ,‬חהליס קי ‪ a‬׳אתה כהן לעולם‪ /‬וגוי קדוש‪ ,‬זה בחינת התורה שבנסתר‪,‬‬
‫הנקרא ׳קודש׳‪ ,‬ורק זעירין אינון דצריכין לה‪ ,‬כי ו׳בל זר לא יאבל קודש׳)ויקרא‬
‫‪ w‬י( ולא יאכל בו אלא מקודשיו ומקוראיו‪ ,‬שהם אלה שזוכין לבטל גשמיותם‬
‫לגמרי‪ ,‬ועי״ז זוכין לסתרי תורה‪ ,‬והיינו שע״י ואתם תהיו לי ממלכת‪ ,‬שזה‬
‫תורה שבנגלה‪ ,‬זוכין לכהגים‪ ,‬היינו תפילה במסירות נפש‪ ,‬ועי״ז זוכים לגוי‬
‫קדוש‪ ,‬לתורה הגנוזה‪.‬‬
‫)עפ״י תורה טו(‬

‫ואתם תהיו לי ממלכת נהנים וגוי קדוש‬

‫אלה הדברים אשר תדבר אל בני‬
‫) ש מו ת יט ו(‬ ‫ישראל‬
‫לכל אחד מישראל יש בשרשו נקודה קדושה של אהבה להשי״ת‪ ,‬וצריך‬
‫לקשר את לבו אל הנקודה הזו דהיינו שיתלהב לבו באהבה להשי״ת‪ ,‬ואזי‬
‫מתבטלים ממנו כל התאוות והמידות הרעות וכל הפגמים נתקנים כמ״ש)משלי י‬
‫י‪ (3‬׳על כל פשעים תכסה אהבה׳‪ ,‬ולזכות לזה הוא ע״י התקשרות לצדיקים‪ ,‬כי‬
‫הצדיקים הם שורש נשמות ישראל היינו נקודה הקדושה הכללית של כל‬
‫ישראל‪ ,‬ע״כ ע״י שמתקשרים אליהם ולדבריהם‪ ,‬עי״ז הם מאירים את הלב‬
‫בהתלהבות דקדושה‪.‬‬

‫וזהו פירוש ואתם תהיו לי ממלכת כהגים וגוי קדוש אלה הדברים‬
‫אשר תדבר אל כני ישראל‪ ,‬ממלכת כהגים היינו בחינת אהבה הקדושה כי‬
‫כהן מרמז לחסד ‪ -‬אהבה סהר נשא קמה;(‪ ,‬וזה ע״י וגוי קדוש‪ ,‬שממשיכים את‬
‫הנקודה הקדושה ללב‪ ,‬כי קךש הוא הקדושה‪ ,‬והוא״ו שבתיבת קודש מורה על‬
‫המשכת וחיבור הנקודה הקדושה ללב כמו נחל הנמשך מן המעין)עיין חיקו״ז חיקו!‬
‫ו׳ מהפיקוניס האפרוניס וזהר יפרו ‪ n‬ואיך זוכים לזה‪ :‬ע״י אלה הדכרים אשר תדבר אל‬
‫כני ישראל‪ ,‬ע״י שמשה רבינו שהוא שורש נשמות ישראל ידבר אל בני‬
‫ישראל ויאיר בהם את האהבה הקדושה‪.‬‬
‫)עפ״י תורה לד(‬
 ‫דבש‬ ‫יתרו‬ ‫נחלי‬ ‫קסח‬

‫ויענו כל העם יחדו ויאמרו כל אשר דיבר‬

‫ר נעשה וישב משה את דברי העם אל‬
‫ר ויאמר ר אל משה הנה אנכי בא אליך‬
‫בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך‬
‫וגם בך יאמינו לעולם ויגד משה את‬
‫דברי העם אל ד; ויאמר ר אל משה לך‬
‫אל העם וקדשתם היום ומחר וכבםו‬
‫)שמות יט ח‪-‬י(‬ ‫שמלותם‬
‫והוא תמוה ונפלא מאוד כי מה הם דברי העם שנית שעליהם נאמר ויגד‬
‫משה את דברי העם‪ ,‬כי לא נמצא בכתוב שום מענה ודברים שהשיבוהו העם‬
‫שנית אהר מענה הראשון כל אשר דיבר ד׳ נעשה‪ ,‬ומה זה שוב ויגד משה‬
‫את דברי העם אל ד׳‪:‬‬

‫אך דע כי ישראל טענו ואמרו על מה שאמר להם משה לקבל את התורה‬

‫כל אשר דיבר ד׳ נעשה‪ ,‬כלומר כל אשר ידבר ד׳ אנו מוכרחים לעשות‪ ,‬כי‬
‫עיקר העבודה שיש בכל דבר הוא מה שמניחין לאדם על הבחירה שלו‪ ,‬היינו‬
‫שאין מצוין אותו כלל לעשות כן‪ ,‬רק שנשאר הדבר תלוי בדעתו שיעשה כפי‬
‫מה שיבחר לו‪ ,‬אך עכשיו שיצא הדיבור מפי ד לעשות זאת המצוה הרי אין‬
‫שום בחירה והרי אנו מוכרחים במעשינו‪ ,‬ועל זה נאמר תיכך וישב משה את‬
‫דברי העם אל ד׳‪ ,‬שהשיב להקב״ה טענת ישראל‪ ,‬מיד השיב לו הקב״ה ויאמר‬
‫ד׳ אל משה הנה אנכי בא אליך‪ ,‬דייקא‪ ,‬כעבור ישמע העם כדברי עמך‬
‫דייקא‪ ,‬דהיינו שלא אדבר הדיברות רק עמך לבד כמ״ש ׳אנכי ד אלקיך לא‬
‫יהיה לך ובו״ לשון יחיד ולא לנוכח לישראל‪ ,‬והם רק ישמעו בדברי עמך‪ ,‬ואז‬
‫יהיה להם כה הבחירה לעשות כרצונם‪ ,‬ועל זה נאמר ויגד משה את דברי‬
‫העם אל ד׳‪ ,‬היינו שמשה טען את דברי העם אל ד׳‪ ,‬היינו מה שטענו העם‬
‫תחילה‪ ,‬טען הוא עתה אל ד׳ על עצמו‪ ,‬כי תקנת את ישראל שיהיה להם‬
‫הבחירה‪ ,‬ע״י שלא תדבר רק עמי לבד‪ ,‬אבל את עצמי לא תקנת‪ ,‬כי מעתה לא‬
‫יהיה לי כה הבחירה מאחר שתדבר עמי‪ ,‬השיבו ד׳ ויאמר ד׳ אל משה לך אל‬
‫העם וקדשתם היום ומחר‪ ,‬ולא ציוה לו השי״ת רק שני ימים ׳ומשה הוסיף‬
‫יום אחד מדעתו׳ ) שנ ת פס וכיון לדעת הקב״ה‪ ,‬כי כן היתה דעתו יתברך כמו‬
‫מסט‬ ‫דבש‬ ‫יתרו‬ ‫נחלי‬
‫שבאמת לא נתנה תורה ער שלשה ימים‪ ,‬ובזה היה תלוי בחירת משה לקבל‬
‫את התורה או לא‪ ,‬כי אם לא היה מוסיף יום אחד לא היה מקבל את התורה‪.‬‬
‫)עפ״י תורה קצ(‬

‫)שמות יט יז(‬ ‫ויתיצבו בתהתית ההר‬

‫מפני מה עובדי כוכבים מזוהמיו‪ :‬שלא‬
‫עמדו על הר סיני‪ ,‬שבשעה שבא נחש אצל‬
‫חוה הטיל בה זוהמה‪ ,‬ישראל שעמדו על‬
‫הר סיני פסקה זוהמתן‪ ,‬עובדי כוכבים‬
‫שלא עמדו על הר סיני‪ ,‬לא פסקה זוהמתן‪.‬‬
‫)שבת קמה‪(:‬‬

‫האמונה תלויה בכה המדמה שהוא כה הדמיון‪ ,‬כי עיקר האמונה הוא רק‬
‫במקום שהשכל נפסק וא״א להבין הדבר בשכל‪ ,‬ואז נשאר רק כה המדמה‪,‬‬
‫כלומר אע״פ שבשכל האנושי א״א להבין את זה‪ ,‬אך אפשר לדמיין ולהבין זאת‬
‫מרחוק שכך הם הדברים‪ ,‬ושם צריכים אמונה‪ .‬אלא שיש בזה סכנה גדולה‪ ,‬כי‬
‫כה המדמה כשאינו זוכה לברר ולתקן אותו‪ ,‬אזי הוא נהפך לשורש של כל הרע‪,‬‬
‫כי ע״י המדמה אפשר לטעות ולומר על הפזוב שהוא רע ועל הרע שהוא פזוב‪,‬‬
‫ע״ב צריכין להשתדל מאוד מאוד לברר את כה המדמה‪ ,‬ועי״ז יזכה לאמונה‬
‫ברורה בהשי״ת‬
‫ותיקון ובירור המדמה הוא כשהוא ביד הנביאים כמ״ש )הושע י‪ 3‬יא( ׳וביד‬
‫הנביאים אדמה׳‪ ,‬כי כן היה דרך התנבאותם שחזו את הנבואה ע״י המדמה‬
‫המבורר והקדוש שלהם‪ ,‬ולפי התפשטות הנבואה כן אנו זוכים לבירור המדמה‪.‬‬
‫ע״ב צריכין לחפש ולבקש מאוד להתקרב אל מנהיג אמיתי‪ ,‬כי כל מנהיג‬
‫ומנהיג יש לו בחינת רוח נבואה‪ ,‬וגם עכשיו שבטלה הנבואה בהכרח שיהיה‬
‫למנהיג בחינת )‪3‬ממר יד נד( ׳רוח אחרת׳ מה שאין נמצא בשאר ההמון‪ ,‬שעי״ז זכה‬
‫להיות מנהיג‪ ,‬כי בלא זה‪ ,‬מפני מה יזכה זה דייקא להיות מנהיג ולא אחר‪ :‬ע״ב‬
‫כל המתקרבים למנהיג וצדיק שרוחו הוא רוח קדוש‪ ,‬נתברר אצלם המדמה‪,‬‬
‫ולהיפך ע״י מנהיגים שיש להם בחינת)מלרס א‪ » ,‬נג( ׳רוח שקר׳ באים לאמונות‬
‫כוזביות‪ ,‬וע״ב כל המנחשים והקוסמים שהם מהסט״א שהם מערבבין ומבלבלין‬
‫את האדם באמונות כוזביות שנדמה כאילו יש ח״ו מציאות וכה אחר בעולם‬
‫חוץ מהבורא יתברך שמו‪ ,‬הם כולם ע״י כה המדמה שאינו מבורר ומתוקן הבא‬
‫ע״י זוהמת הנחש ועל שם זה נקראו מנחשים‪ ,‬לשון נחש‪.‬‬
 ‫דבש‬ ‫יתרו‬ ‫נחלי‬ ‫קע‬

‫וע״כ ישראל שעמדו ע? הר סיני פסקה זוהמתן‪ ,‬כי במתן תורה זכו‬
‫כולם לנבואה ע״י משה רבינו רבן של בל הנביאים כמ״ש)דנרס ה ‪ a‬׳פנים בפנים‬
‫דיבר ד׳ עמכם׳‪ ,‬ועי״ז נתברר ונת‪.‬קן המדמה שלהם וזכו לאמונה שלימה‬
‫בהשי״ת‪ ,‬וע״כ פסקה זוהמתן ‪ -‬זוהמת הנהש‪ ,‬שהוא האמונות כוזביות‪ ,‬אבל‬
‫עובדי כוכבים שלא עמדו על הר סיני‪ ,‬לא פסקה זוהמתן‪.‬‬
‫)עפ״י תורה ח ח״ב(‬

‫רר הער בעם פן יהרסו אל ר לראות‬

‫)שמות יט כא(‬

‫גם בענין התקרבות להשי״ת‪ ,‬צריכים להיזהר מאוד שלא יבער האש‬
‫דקדושה שבלב למעלה מהמידה‪ .‬כי יש יצר הרע גדול שמתלבש במצוות‬
‫ואומר לאדם שכדי לעבוד את השי״ת צריך להיות מופלא בדרגה עליונה מאוד‬
‫שהיא למעלה מכוהותיו‪ ,‬או שמפתה אותו לההמיר בכל מיני הומרות ודקדוקים‬
‫יתירים‪ ,‬ולבסוך האדם מתייאש ונופל לגמרי מעבודתו יתברך בבחינת)חהלים קז‬
‫נס ׳יעלו שמים ירדו תהומות׳‪ ,‬שע״י שהעליה לא היתה בסדר שבער להשי״ת‬
‫למעלה ממדריגתו בבחינת ׳יעלו שמים׳‪ ,‬עי״ז ׳ירדו תהומות׳‪ ,‬הוא נופל ונשלך‬
‫ח״ו עד התהום‪ .‬וזהו שאמר שלמה המלך)קהלה ז יס ׳אל תצדק הרבה ואל תרשע‬
‫הרבה׳‪ ,‬כי הא בהא תליא שצריך ליזהר שלא לצדק הרבה‪ ,‬בדי שלא לרשע‬
‫הרבה ח״ו עי״ז כנ״ל‪ .‬וע״כ צריכים בהכרח לצמצם אור ההתלהבות הזאת‬
‫ולעבוד את השי״ת בהדרגה ובמידה עד שיזכה להתקרב להשי״ת בשלימות‪.‬‬

‫וכן בענין הדעת‪ ,‬שלכל אחד ואחד יש גבול בידיעת אלוקות כפי ערכו‬
‫ומדריגתו שעד שם הוא רשאי לרדוך במחשבתו להשיג אותו יתברך ולא יותר‪,‬‬
‫וצריך בל אחד לצמצם את מוחו שלא יצא חוץ לנבול שלו בבחינת )מגעה יג(‬
‫׳במופלא ממך אל תדרוש ובמכוסה ממך אל תחקור׳‪.‬‬

‫וע״כ תיכף בהתחלת מתן תורה הזהיר השי״ת את משה רד העד כעם‬
‫פן יהרסו אל ד׳ לעלות וכוי‪ ,‬כי השי״ת ידע שמחמת גודל התגלות אלקות‬
‫שהיתה אז‪ ,‬בודאי יהיה תאוותם חזקה מאוד לעלות להשם ולהכלל בו בתשוקה‬
‫גדולה עד אין סוף‪ ,‬עד שיוכלו לבוא לבחינת הריסה ח״ו‪ ,‬ע״כ הזהירם מאוד‬
‫מהיצה״ר הזה שיש בהתקרבות להשי״ת‪.‬‬
‫קעא‬ ‫דבש‬ ‫יתרו‬ ‫נחלי‬

‫וצריכים להרבות בתפילה ותחנונים לפניו יתברך לזכות לדעת איך‬

‫להתנהג בענין זה‪ ,‬כי בודאי צריכים להתגבר מאוד לכסוך ולהשתוקק להשי״ת‬
‫תמיד בהשתוקקות עצומה ולרצות להתקרב אל הקדושה בתכלית השלימות‪,‬‬
‫אך א״א לדחוק את השעה‪ ,‬וצריכים לצמצם ההתלהבות שלא יהיה יותר‬
‫ממדריגתו ולהמתין עד שישקיך וירא ד משמים ויזכה לשלימות באמת‪,‬‬
‫ואעפ״ב יזהר לא לשכוח ולהסיח דעתו מזה ח״ו‪ ,‬רק יתמיד בכיסופים‬
‫והשתוקקות מתי יזכה שיגיע יום ישועת נפשו שיהיה דבוק בהשי״ת תמיד בלי‬
‫הפסק רגע כלל‪.‬‬
‫)עפ״י תורה עב(‬

‫ויקרא ר למשה אל ראש ההר ויעל‬

‫)שמות יט כא(‬ ‫משה‬
‫בשעה שעלה משה למרום אמרו מלאכי‬
‫השרת ׳מה לילוד אשה בינינו׳‪ :‬אמר להם‬
‫׳לקבל תורה בא׳‪ ,‬אמרו ׳אשר תנה הודך‬
‫על השמים וכו״‪ ,‬אמר הקב״ה למשה‬
‫׳החזר להם תשובה׳ אמר ׳אני מתירא‬
‫שלא ישרפוני בהבל פיהם‪ /‬אמר לו ׳אחוז‬
‫בכסא כבודי׳ שנאמר)איוג מ מ( ׳מאחז פני‬
‫)שבת פח‪(:‬‬ ‫כסא׳‪.‬‬
‫איש הישראלי נברא שיהיה לו ממשלה על המלאכים )פיקו״ז פיקו! קלז(‪ ,‬וזה‬
‫התכלית והסוף של ישראל כמו שאמרו חז״ל )ירושלמי שנפ פ״נ( עתידין צדיקים‬
‫שיהיה מחיצתן לפנים ממלאכי השרת שנאמר )נמדנר מ מ( ׳כעת יאמר ליעקב‬
‫ולישראל מה פעל א‪-‬ל׳‪ ,‬שהמלאכים יצטרכו לשאול מישראל כשירצו לידע מה‬
‫פעל א‪-‬ל‪ .‬וצריך כל אחד לראות לבוא לזה התכלית‪.‬‬
‫אך צריך לשמור את עצמו מאוד ולראות שיהיה לו כה לעמוד בממשלה‬
‫זו שלא יקנאו בו המלאכים ויפילו אותו ח״ו‪ ,‬כמו שמצינו שאמרו רז״ל)חגיגה שו‪(:‬‬
‫על כמה גדולים שביקשו מלאכי השרת לדוחפם‪ .‬כי מי שרוצה להניע לדרגה‬
‫עליונה זו‪ ,‬אזי המלאכים מתקנאים בו ומקטרגים עליו שאינו ראוי לזה‪ ,‬ומקטרוג‬
‫זה משתלשל היצר הרע שמתגבר על האדם ומונע אותו מעבודת ד׳‪ ,‬כדי שלא‬
‫יגיע לדרגה הנ״ל‪.‬‬
 ‫דבש‬ ‫יתרו‬ ‫נחלי‬ ‫קעב‬

‫והעצה על זה היא לקשר עצמו עם נשמות ישראל‪ ,‬דהיינו שיאהב כל אחד‬

‫ואחד מישראל באהבה גדולה שעי״ז זוכה להתקשר בשורש נשמות ישראל‪ ,‬כי‬
‫אין להמלאכים כה להלחם רק נגד אחד מישראל‪ ,‬אך לא נגד כלליות נשמות‬
‫ישראל‪.‬‬
‫וזה מה שכשאמר משה רבינו ׳אני מתירא שלא ישרפוני כהבל פיהם׳‪,‬‬
‫אמר לו הקב״ה ׳אחוז ככסא כבודי׳‪ ,‬היינו שנתן השי״ת למשה עצה להינצל‬
‫מקנאת המלאכים‪ ,‬ע״י שיאחז ויתקשר בשורשי הנשמות שהן חצובות מתחת‬
‫כסא הכבוד סהר שיי שרה קנה‪ ,(:‬שאז לא יהיה להמלאכים כה נגדו כנ״ל‪.‬‬
‫)עפ״י תורה א ח״ב(‬

‫וידבר אלקים את כל הדברים האלה‬

‫)שמות כ א(‬ ‫לאמה‬
‫׳דבר צוה לאלך דור׳)שהלים קה ש(‪ ,‬׳ביקש הקב״ה ליתן התורה לאלך דורות‬
‫ראה שאין העולם מתקיים ונתנה לעשרים וששה דורות ועמד ושתלן בכל דור‬
‫ודור והן הן עזי פנים שבדור׳)שגיגה יד ונראשיש תה נש(‪ ,‬נמצא שהעזי פנים אינם בכלל‬
‫קבלת התורה כי הם מהתתקע״ד דורות שלא היו ראויים לקבל התורה וכמאמרם‬
‫ז״ל)נדרס נ( ׳מי שיש בו עזות בידוע שלא עמדו רגלי אבותיו על הר סיני׳‪.‬‬
‫וכמו כן להיפך‪ ,‬מי שהוא שפל ונבזה ואין בו שום עזות דקדושה‪ ,‬אין לו‬
‫ג״כ חלק בתורה‪ ,‬כי כשאין לו עזות דקדושה בודאי יבפזלו אותו כל המונעים‬
‫הקמים נגדו למנעו מתורתו ועבודתו וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה)אנוש‬
‫פ״ה( ׳הוי עז כנמר׳‪ ,‬וכן אמרו)ניצה נהס ׳מפני מה נתנה תורה לישראל מפני שהן‬
‫עזין׳‪ ,‬כי איש הישראלי צריך שיהיה בו עזות דקדושה לעבודת השם‪.‬‬
‫ואז כשמתגבר לעמוד כנגד כל הקמים עליו למנוע אותו מעבודתו ח״ו‪,‬‬
‫עי״ז הוא נותן כביכול כה ועוז למעלה בבחינת )שהליס שש לה( ׳תנו עוז לאלקים׳‪,‬‬
‫כי כה הקדושה למעלה תלוי כביכול במעשה התחתונים‪ ,‬כידוע שבאתערותא‬
‫דלתתא איתער לעילא סהר לן לן פש‪ ,(.‬ועי״ז)שהליש שש לו( ׳אל ישראל הוא נותן עז‬
‫ותעצומות לעם׳‪ ,‬השי״ת משפיע עליו מלמעלה עזות דקדושה יותר ויותר‪ ,‬ונותן‬
‫לו עז ותעצומות לעמוד כנגד כל העזות דסט״א‪ ,‬ע״כ צריך האדם לפלס דרכיו‬
‫איך להתנהג עם העזות‪ ,‬שיהיה לו עזות דקדושה אך לא ח״ו עזות דספז״א‪.‬‬
‫)עפ״י תורה קמז(‬
‫קעג‬ ‫דבש‬ ‫יתרו‬ ‫נחלי‬

‫וירבה אלקים את כל הרברים האלה‬

‫)שמות כ א(‬ ‫לאמה‬
‫דע כי ההתקשרות לצדיקים אמיתיים הוא תועלת גדול מאוד מאוד‪ ,‬כי‬
‫איתא מהר הקדוש )נראשיח ח‪ (:‬שיש תרין עלמין קדישין עלמא עילאה ועלמא‬
‫תתאה‪ ,‬עלמא עילאה היינו קוב״ה ואורייתא‪ ,‬ועלמא תתאה היינו השכינה‬
‫הקדושה שממנה נמשכת כלל ההכמות שבעולם‪ ,‬וכל אדם באשר הוא שם צריך‬
‫לקשר את שכלו הגשמי לתורה ולהשי״ת ועי״ז נעשה יחוד קוב״ה ושכינתיה‪,‬‬
‫ואז ׳כד מתחברן כחדא כדין כל אנפין נהירין וכל חובין אתעברו׳)זהר שם(‪ ,‬אבל‬
‫כשהחכמות הגשמיות נפרדים מהתורה ומהשי״ת זה בחינת )משלי טז נש( ׳ונרגן‬
‫מפריד אלוך׳‪ ,‬שמפריד אלופו של עולם מהבריאה וגורם ח״ו גלות השכינה‪.‬‬
‫וזהו פעולת הצדיקים האמיתיים שע״י שיחתם וסיפורי דברים שמדברים‬
‫עם ההמון עם הם מאירים בהם את אור התורה ומקשרים את שכלם להשי״ת‬
‫ועי״ז מביאים אותם לידי תשובה כמו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה )ג״נ ש(‬
‫עה״פ)לנדס לג ג( ׳והם תכו לרגליך ישא מדברותיך׳ ׳אלו תלמידי חכמים שהולכים‬
‫ומבתתים רגליהם מעיר לעיר ונושאים ונותנין בדבריו של מקום׳‪ ,‬שהם‬
‫מצמצמים שכלם ומדברים עמהם בחכמה נפלאה ובמלאכה גדולה כל אחד לפי‬
‫מקומו במקום שהוא ופעמים אפילו מספרים עם הרשעים מעסקי מלחמות‬
‫וכיוצא בו‪ ,‬כי אם היה מדבר תיכף תורה בפירוש יכול להיות שהרשע יתפקר‬
‫יותר כי)הושע יד י( ׳צדיקים ילכו בם ופשעים יכשלו בם׳‪ ,‬כי)יומא עג‪ (:‬׳זכה נעשה‬
‫לו סם חיים לא זבה נעשה לו סם מות׳‪ ,‬ע״כ צריבין להלביש לו את אור התורה‬
‫בצירופים שאינם רחוקים ממנו כמו שמצינו)מגילה ט( בתלמי המלך כשהושיב‬
‫שבעים ושנים זקנים ונתן השי״ת בלב כל אחד ואחד להלביש התורה בצירופים‬
‫אחרים וכתבו ׳אלקים ברא בראשית ובו״‪ ,‬ופירש רש״י שם שאם היו בותבין‬
‫התורה כמות שהיא היה מתפקר יותר‪ ,‬וזה בחינת ש׳נושאים ונותנים׳ בדבריו‬
‫של מקום‪ ,‬דהיינו שמדברים עם בל אחד לפי מקומו במקום שהוא ואח״כ‬
‫נושאים אותן הדיבורים ונותנים אותם להשי״ת‪.‬‬
‫וזהו וידבר א?קים את כ? הדברים הא?ה ?אמר‪ ,‬רדכר הוא לשון‬
‫התקשרות במו)נשונוש יג( ׳ראוה מדברת׳‪ ,‬א?קים את זה בחינת הבמה תתאה‬
‫וחכמה עילאה‪ ,‬א?קים הוא בחינת חכמה תתאה כנודע סהר נש על‪ ,(.‬את זה בחינת‬
‫חכמה עילאה בחינת ׳את השמים׳)עיי! שיקר! שיקו! »‪ ,(.‬היינו לקשר חכמה תתאה‬
 ‫דבש‬ ‫יתרו‬ ‫נחלי‬ ‫קעד‬

‫בחכמה עילאה זה נעשה ע״י בחינת הדברים האלה ?אמר‪ ,‬ע״י הצדיק‬
‫שמלביש הדברים האלה ‪ -‬דיבורי התורה‪ ,‬בספודי דברים‪ ,‬וזהו לאמר‪ ,‬לשון‬
‫הלבשה כמ״ש)איכה נ י!( ׳בצע אמרתו׳‪ ,‬ועי״ז נעשה יחוד קוב״ה ושכינתיה ונמתק‬
‫ונתבטל הדינים‪.‬‬
‫)עפ״י תורה צא ח״ב(‬

‫אנכי ר אלקיך אשר הוצאתיך מארץ‬

‫)שמות כ ב(‬ ‫מצרים מבית עברים‬
‫עיקר שלימות הדעת הוא בבחינת)לכרס ד לג( ׳אתה הראת לדעת כי ד׳ הוא‬
‫האלקים ובו״‪ ,‬היינו בין שהשי״ת מתנהג עם האדם במידת הרחמים שהוא‬
‫בחינת שם הוי״ה )ע״ש שער ו פ״ה(‪ ,‬ובין שמתנהג עמו במידת הדין שהוא בחינת‬
‫שם אלקים ‪ ,w‬ידע תמיד שהכל לטובתו והכל מחמת אהבה כמ״ש )משלי ג י‪(3‬‬
‫׳את אשר יאהב ד׳ יוכיח׳‪.‬‬
‫וזאת הבחינה א״א להשיג כי אם ע״י שמעלים בחינת מלכות דקדושה‬
‫מגלות הסט״א‪ ,‬כי עיקר המלכות הוא מלכות ד׳‪ ,‬שאנו ממליכים אותו ועושים‬
‫רצונו‪ ,‬אך לעומת זה יש מלכות דסט״א שעושים ח״ו ישות ומציאות מהעוה״ז‬
‫והבליו ומזה באות כל המידות והתאוות רעות שנמשכין מהארבעה יסודות‬
‫שבגוף אש רוח מים ועפר‪ ,‬כשאין מבטלים אותם להשי״ת כמובא )משנה שפילים‬
‫מפנה עשיה גופניה פ״א(‪ ,‬ומלכי הגוים מקבלים את כוחם לשלוט על ישראל שהם‬
‫בחינת מלכות דקדושה מהמלכות דסט״א‪ ,‬וע״י שמעלים את המלכות מן הסט״א‬
‫ומתבטלים להשי״ת‪ ,‬עי״ז נכללים כביכול באין סוף ברוך הוא‪ ,‬ואז יכולים להשיג‬
‫שאין חילוק בין ד׳ לאלקים‪ ,‬כי בא״ס לא שייך כלל חסד או דין רק רצונו הפשוט‪,‬‬
‫ורק כשנשתלשל האור למטה נעשה שני הנהגות ‪ -‬חסד ודין‪ .‬וזה שכתוב)זכרה‬
‫יד פ( ׳והיה ד׳ למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ד׳ אחד ושמו אחד׳‪ ,‬ודרשו‬
‫חז״ל)פפהיפ ז‪ (.‬שלעתיד יברכו על הכל הטוב והמטיב‪ ,‬היינו שלעתיד תחזור כל‬
‫המלוכה להשי״ת ואז כביכול יכללו בו וישיגו שהכל לטובה‪ ,‬ע״ב יברכו על הכל‬
‫הטוב והמיטיב‪.‬‬
‫ולזכות לזה הוא ע״י התקרבות לצדיק האמת‪ .‬כי הצדיק זיכך כבר לגמרי‬
‫את כל התאוות ונכלל באין סוף‪ ,‬וע״ב ע״י שמתקרבים ומתקשרים אליו‪ ,‬זוכים‬
‫מעה‬ ‫דבש‬ ‫יתרו‬ ‫נחלי‬

‫ג״כ לבטל המידות רעות הנמשכות מהארבעה יסודות‪ ,‬עד שנתבטלים ונכללים‬
‫ג״כ בא״ם כנ״ל‪.‬‬
‫וזה פירוש אנכי ד׳ אלקיך היינו הן הר״ה הן אלקיך תבין שכל זאת‬
‫אנכי היינו כולו הטוב והמטיב כנ״ל‪ ,‬ואיך זוכים לזה‪ :‬ע״י אשר הוצאתיך‬
‫מארץ מצרים‪ ,‬היינו ע״י שמעלים את המלכות דקדושה מבין העכו״ם מארץ‬
‫מצרים‪ ,‬דאיתא במדרש )נראשיח תה טס שכל הגלויות נקראים ע״ש גלות מצרים‪,‬‬
‫מפני שהם מצירים לישראל‪ ,‬וזה ע״י הצדיק שמבטל המידות והתאוות הרעות‬
‫שהם בחינת מלכותם וממשלתם של העכו״ם כנ״ל‪ .‬וזהו מבית עבדים‪ ,‬רמז על‬
‫ארבעת היסודות המכונים בשם עבדים‪ ,‬כי כל הארבעה יסודות הם מתחת‬
‫נלנל הירח כידוע‪ ,‬והוא מכונה בשם עבד כמובא בזהר )י ש‪ 3‬קפא( עה״פ )ישעיה נג‬
‫יג( ׳הנה ישכיל עבדי׳‪ ,‬דא סיהרא‪ .‬ועי״ז זוכים לשלימות הדעת‪ ,‬שהן הוי״ה הן‬
‫ך(‬ ‫אלקיך שניהם אנכי‪ ,‬אחדותו וטובו יתברך‪.‬‬

‫)שמות כ ט‬ ‫אנכי‬
‫׳אנכי׳ למפרע ‪ -‬יהיבה כתיבה נאמניו‬
‫)שבת רה(‬ ‫אמריה‪.‬‬
‫)רש״י(‬ ‫נראה להם כזקן מלא רחמים‪.‬‬
‫הרחמנות תלויה בדעת כמ״ש )ישעיה יא ט( ׳לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר‬
‫קדשי כי מלאה הארץ דעה את ד״‪ ,‬ולהיפך כעם ואכזריות הם מהעדר הדעת‬
‫כמ״ש)קהלת ז ט( ׳כעם בחיק כסילים ינוח׳‪ ,‬וע״כ כל מה שמתרבה הדעת מתרבה‬
‫הרחמנות‪.‬‬
‫ובמצרים שהיתה הדעת בגלות כמ״ש)שמוי! ו ג( ׳ושמי ד׳ לא נודעתי להם׳‪,‬‬
‫ע״כ לא התנהג השי״ת במידת החסד ולא זכו לקיום ההבטחות שהבטיח הקב״ה‬
‫לאבות‪ ,‬וכמו שפרש״י ׳ושמי ד׳ לא נודעתי להם׳‪ ,‬׳לא ניכרתי במידה אמיתית‬
‫שלי׳‪ .‬ורק כשיצאו ממצרים וזכו לקבל את התורה‪ ,‬זכו לדעת כמובא)מכילתא גשלש(‬
‫שהקב״ה נראה להם כזקן מלא רחמים‪ ,‬וזקן הוא בחינת דעת )עיין קידושין לג‪ :‬זקן ‪-‬‬
‫זה קנה סכמה(‪ ,‬ועי״ז זכו לרחמנות שהקב״ה קיים להם את ההבטחות שהבטיח‪.‬‬
‫וזה שדרשו חז״ל אנכי ראשי תיבות יהיבה כתיבה נאמנין אמריה‪ ,‬שע״י‬
‫יהיבא כתיבא היינו קבלת התורה‪ ,‬זכו להשפעת החסד וקיום הבטחת השי״ת‪,‬‬
 ‫דבש‬ ‫יתרו‬ ‫נחלי‬ ‫קעו‬

‫ואז נאמנין אמריה‪ ,‬נתפשט נאמנות השי״ת וניכר שהוא נאמן מבטיח ועושה‪.‬‬
‫)עפ״י תורה נו(‬

‫לא תשא את שם ד אלקיך לשוא‬

‫)שמות כ ‪0‬‬
‫ע״י שקר האדם מסלק כביכול את הקב״ה מעצמו‪ ,‬כי ׳דובר שקרים לא‬
‫יכון לנגד עיני׳)חהלים קא ז(‪ ,‬וכן אמרו חז״ל)פנהדר! קג( כת שקרנים אינם מקבלים‬
‫פני השכינה‪ ,‬וכל המחליף בדיבורו כאילו עובד עבודת כוכבים‪ ,‬וזה שנאמר ?א‬
‫תשא את שם ד׳ אלקיך לשוא‪ ,‬שע״י שוא‪ ,‬האדם נושא ‪ -‬מסלק מעצמו‬
‫)עפ״י תורה ט וספר המידות אות אמת(‬
‫כביכול את שם ד׳‪.‬‬

‫)שמות כ ח(‬ ‫זכור את יום השבת להדשו‬

‫זכרהו מאחד בשבת‪) .‬מכילתא(‬

‫העולם נברא במידת האמונה )מידה המלנוח( כמ״ש )חהליס לג ל( ׳וכל מעשהו‬
‫באמונה׳‪ ,‬וגם עכשיו הקב״ה מקיים אותו ע״י מידת האמונה דהיינו ע״י המצוות‬
‫שאנו מקיימים מכה אמונתינו בהשי״ת כמ״ש)פהליפ קיט פו( ׳כל מצוותיך אמונה׳‪.‬‬
‫והנה יש שתי בחינות בעבודת הבורא יתברך‪ ,‬יש אדם שאינו נהנה מקיום‬
‫המצוות עצמם‪ ,‬אלא עושה אותם עבור שכר עולם הבא‪ ,‬אבל השלימות היא‬
‫שהאדם יקיים את המצוות בשמחה עצומה כ״ב עד שימאס בכל מין שכר‪ ,‬וכל‬
‫שמחתו הוא מזה שהוא זוכה לקיים רצון השי״ת‪ ,‬נמצא שהעולם הבא שלו הוא‬
‫המצוה בעצמה‪.‬‬
‫וזהו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה זכרהו מאחד כשבת‪ ,‬היינו שירגיש‬
‫את שמחת ותענוג עולם הבא שהוא ׳יום שכולו שבת׳)המיל פ״ז(‪ ,‬בששת ימי‬
‫המעשה‪ ,‬היינו בעשיית המצוות‪ ,‬שעל ידם נבראו ומקבלים חיות כל הברואים‬
‫^)עפ״י תורה ה(‬ ‫של ששת ימי המעשה כנ״ל•‬
‫קעז‬ ‫דבש‬ ‫יתרו‬ ‫נחלי‬

‫ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי‬

‫)שמות כ יח(‬ ‫תהטאו‬
‫יראתו‪ ,‬זה הבושה‪) .‬נדרים כ(‬

‫לעבור עבירות ה״ו הוא בודאי בושה גרולה שאין זה ראוי ונאה כלל‬
‫לישראל לפי קדושתם משרשם‪ ,‬אבל גם כשרוצים לעשות איזה מצוה ראוי‬
‫שיפול עלינו בושה גדולה‪ ,‬בי אם נשער בדעתינו לפני מי אנו עושים המצוה‬
‫וגם גודל מעלת המצוה בעצמה‪ ,‬בודאי ראוי שיפול עלינו בושה גדולה כי איזה‬
‫זכות יש לנו ואיך נעיז פנינו להכנם בהיכל המלך מלכי המלכים לעשות המצוה‪,‬‬
‫למשל איך נבוא להטוך התפילין שהם כתרי דמלכא )עיין זהר ^נסה רנח( ולהניהם‬
‫על הראש‪ ,‬ובפרט כשאדם רחוק מאוד מהשי״ת ראוי שתיפול עליו בושה‬
‫גדולה‪.‬‬
‫וזהו שנאמר ולכעכור תהיה יראתו על פניכם ודרשו רבותינו זכרונם‬
‫לברכה זה הבושה‪ ,‬דהיינו שלא יעשו חטא ועוון ח״ו מחמת בושה‪ ,‬וגם אפילו‬
‫לבלתי תחטאו‪ ,‬דהיינו לבלי לעשות עבירה אלא שבא לקיים מצוה יש‬
‫)עפ״י תורה עב ח״ב(‬ ‫לעשותה בבושה בדחילי ורחימי•‬

‫ובעבור תהיה יראתו על פניבם לבלתי‬

‫)שמות כ יח(‬ ‫תהטאו‬
‫בימי נעוריו של רבינו ראה אותו פעם הרב הקדוש מורינו הרב רבי נחום‬
‫זכרונו לברכה מטשארנביל ונתבהל מעוצם היראה שהיה על פניו אז‪ ,‬ואמר‬
‫שמה שנאמר ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו‪ ,‬זה האין‬
‫)עפ״י שיהות הרץ סימן קסת(‬

‫ויעמוד העם מרהוק ומשה ניגש אל‬

‫)שמות כ יט(‬ ‫הערפל אשר שם האלקים‬
‫מי שהולך בגשמיות כל ימיו ואח״ב נתלהב ורוצה לילך בדרכי השי״ת‪ ,‬אזי‬
‫השי״ת מזמין לו מניעות וקשיים שהם בחינת ענן וערפל לנסותו אם יתגבר בבל‬
‫זאת בחשק ובכיסופין להתקרב לשי״ת‪.‬‬
 ‫דבש‬ ‫יתרו‬ ‫נחלי‬ ‫קעח‬

‫כי השי״ת ׳אוהב משפט׳)ההלים לז נס(‪ ,‬והוא אוהב גם את עם ישראל‪ ,‬ע״כ‬

‫כשמידת הדין מקטרגת על מי שאינו ראוי להתקרב להשי״ת‪ ,‬לבלי להניחו‬
‫להכנם אל הקדושה ולהתקרב לצדיק האמת‪ ,‬השי״ת מוכרח כביכול להסכים‬
‫להזמין לו מניעות למונעו מדרך החיים כפי הראוי לו לפי מעשיו הרעים כי הוא‬
‫יתברך אוהב משפט כנ״ל‪ ,‬אך מחמת שאהבתו שאוהב את ישראל גדולה יותר‬
‫מאהבת המשפט סהר אמור צמ‪ ,(:‬ובאמת לאמיתו רצונו וחפצו יתברך הוא שהאדם‬
‫אכן יתקרב אליו‪ ,‬ע״ב הוא מסתיר את עצמו כביכול בתוך המניעות‪ ,‬ומי שאינו‬
‫בר דעת כשרואה המניעה חוזר תיכף לאחוריו‪ ,‬אבל מי שהוא בר דעת הוא‬
‫מסתכל בהמניעה ומוצא שם דייקא את השי״ת כמו שאיתא)ירושלמי סעניס ס״א( ׳אם‬
‫יאמר לך אדם היכן אלקיך תאמר לו בכרך גדול שבארם׳ שנאמר ׳אלי קרא‬
‫משעיר׳‪ ,‬שאפילו בארם ‪ -‬תוקך הקליפות‪ ,‬נמצא שם אלוקות‪ ,‬דהיינו שזוכה‬
‫להבין שהמניעות לטובתו כדי שיוכל להתקרב אליו יתברך וע״ב אינו נופל‬
‫מעבודתו עד שיזכה לבסוף להכנס לשערי הקדושה‪.‬‬

‫וזה פירוש ויעמוד העם מרחוק‪ ,‬שהעם כשרואין את הערפל היינו‬

‫המניעה‪ ,‬עומדין מרחוק ונתרקחין עי״ז מהשי״ת‪ ,‬אבל משה‪ ,‬שהוא בחינת דעת‬
‫)עץ סייס לא ‪ ,(3‬ומבין שהקב״ה בעצמו מסתתר במניעה ניגש אל הערפל אשר‬
‫שם האלקים‪ ,‬שמוצא בתוך הערפל את השי״ת‪.‬‬
‫)עפ״י תורה קטר(‬
‫קעט‬ ‫דבש‬ ‫משפטים‬ ‫נחלי‬

‫^ פרשת משפטים‬

‫ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם‬

‫)שמות כא א(‬

‫לפניהם‪ ,‬הושוו אשה לאיש לכל דינים‬

‫)ב״ק טו(‬ ‫שבתורה‪.‬‬
‫כל מקום שנאמר ואלה‪ ,‬מוסיף על‬
‫)רשי׳י(‬ ‫הראשונים‪.‬‬
‫חז״ל אמרו )שטה לס ׳כל אדם שיש בו גסות הרוח כאילו עובד עבודת‬
‫כוכבים׳‪ ,‬דכתיב הבא)משלי ט! ה( ׳תועבת ד׳ כל גבה לב׳‪ ,‬וכתיב התם)לגדם ז נו(‬
‫אצל ע״ז ׳ולא תביא תועבה אל ביתך׳‪ .‬כי אדם המתגאה בחכמתו או בעושרו‬
‫וכדומה‪ ,‬מראה ח״ו כאילו שדברים אלו באים בכחו‪ ,‬ושיש עוד מציאות בעולם‬
‫חוץ ממגו יתברך‪ ,‬ובזה הוא גורם פירוד בין קודשא בדיך הוא ושכיגתיה‪ ,‬כי‬
‫השכיגה היא מידת המלכות כידוע )חיקרז עז‪ ,(.‬וכשאגו ממליכים את הקב״ה‬
‫ומגלים שהכל מאיתו יתברך ואין שום כה ומציאות בעולם זולתו‪ ,‬עי״ז גשלמת‬
‫השכיגה כביכול וגעשה יחוד קוב״ה ושכיגתיה‪ ,‬אבל ע״י גאוה שהיא ההיפך‬
‫מכל זה‪ ,‬גגרם ח״ו פירוד קוב״ה ושכיגתיה‪ ,‬ועי״ז גגרם ר״ל חרון אף‪ ,‬דהייגו שיש‬
‫דיגים ויסורים בעולם כמאמרם זכרוגם לברכה )שפי פרשת ראה( ׳כל זמן שעבודה‬
‫זרה בעולם חרון אף בעולם׳‪.‬‬
‫והעצה היעוצה לבטל הגאוה שהיא עבודה זרה‪ ,‬הוא ע״י התקרבות‬
‫לצדיק‪ ,‬כמובא בתיקו״ז)פיקון נא‪ ,‬מח‪ (.‬׳בתרועה דאיהו רוחא איתעביר אל אחר׳‪,‬‬
‫רוחא דא צדיק כמ״ש )נמדנר נז יס( ׳איש אשר רוח בו׳‪ ,‬שע״י רוח הקודש של‬
‫הצדיק‪ ,‬גכגעת הרוח גבוה שהיא הגאוה‪ ,‬וחוזר וגתיחד קוב״ה עם שכיגתיה‬
‫וגמתקים הדיגים כג״ל‪.‬‬
‫וזהו הושוו אשה לאיש לכל דינים שכתורה; פירוש‪ ,‬לכל הדינים ‪-‬‬
‫הצרות והימורים הבאים מחמת החרון אף הג״ל‪ ,‬כדי להמתיקם‪ ,‬צריך להשוות‪,‬‬
‫היינו ליחד קודשא בריך הוא ושכינתיה שהם בחינת אשה ואיש ולבטל את‬
‫הגאוה והעבודה זרה‪ .‬וזהו ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם‪ ,‬כל מקום‬
‫שנאמר ואלה מוסיף על הראשונים‪ ,‬בחינת תוספת וריבוי‪ ,‬שהוא הגאוה‬
 ‫דבש‬ ‫משפטים‬ ‫נחלי‬ ‫מפ‬

‫כמ״ש)לנרס ז ‪ 0‬׳לא מרובכם חשק ד״ ופירש רש״י ׳לשון גאוה וגדלות‪ /‬ומזה בא‬
‫ר״ל החרון אף לעולם‪ ,‬ותיקונו ע״י המשפטים‪ ,‬היינו בחינת הרוח כמ״ש )ישעיה‬
‫‪ m‬ו( ׳ולרוח משפט׳‪) ,‬ששם ממר מהננעי! הגאווה(‪ ,‬היינו ע״י התקרבות לצדיקים שהם‬
‫בחינת רוח כנ״ל‪ ,‬ועי״ז אשר תשים לפניהם ‪ -‬השוו אשה לאיש‪ ,‬בחינת יחוד‬
‫);‪gj‬״‪,‬‬ ‫קודשא בריך הוא ושכינתיה‪ ,‬ועי״ז נמתקים הדינים‪.‬‬

‫)שמות כא יט(‬ ‫רק שבתו יתן ורפא ירפא‬

‫ע״י עוונות הדור סובלים כשלי הדור חלאים ר״ל בבחינת)ישעיה נג ד( ׳אכן‬
‫חליינו הוא נשא‪ /‬אף ע״י קודשת שבת מתעוררים העולם לתשובה‪ ,‬כי שבת‬
‫בחינת תשובה כמ״ש )לנרים ל ל( ׳ושבת עד ד׳ אלוקיר׳‪ ,‬ואז כל כשרי הדור‬
‫נתרפאים כמ״ש)ישעיה ו י( ׳ושב ורפא לו׳‪ ,‬וזהו רק שבתו יתן ורפא ירפא‪ ,‬שע״י‬
‫)עפ״י תורה נח(‬ ‫השבת יש לבשרי הדוי רפיאי׳•‬

‫)שמות כא יט(‬ ‫ורפא ירפא‬

‫מכאן שנתנה רשות לרופא לרפאות‬
‫)ברכה ס(‬
‫הנה באמת איך יכול רופא לחגור מתניו לרפאות חולה ע״י רפואות וסמים‬
‫הלא רבותינו זכרונם לברכה אמרו)עטלה זרה נה( שנוזרין למעלה שהאדם יתרפא‬
‫ע״י סם פלוני איש פלוני ביום פלוני‪ ,‬ואיך ידע הרופא איזה סם ירפא זה האדם‪:‬‬
‫אך אם עושים פדיון נפש אז יכול לרפאות‪ ,‬כי מה שצריך שיתרפא דייקא ע״י‬
‫סם פלוני ואיש פלוני הוא מחמת מידת הדין שנגזר עליו שימשך החולאת עד‬
‫אותו הזמן ויום פלוני‪ ,‬וע״ב אינו יכול להתרפאות כי אם ע״י סיבות אלו דהיינו‬
‫סם פלוני ואיש פלוני‪ ,‬כדי שלא יוכל להתרפאות עד שיזדמנו יחד ביום פלוני‪,‬‬
‫אבל כשעושין פדיון וממתיקין הדין נתבטלת הגזירה ואזי יוכל להתרפאות ע״י‬
‫איזה סם שיהיה‪ ,‬נמצא שא״א לרופא לרפאות כי אם ע״י שעושין תחילה פדיון‬
‫להמתיק הדין ואז דייקא יש לו לרופא רשות לרפאות‪ .‬וזה מה שאמרו חז״ל‬
‫)שנהדרין קא( כשחלה רבי אליעזר הגדול‪ ,‬אמר לרבי עקיבא ׳חמה עזה בעולם׳‪ ,‬כי‬
‫לא היה אז מי שיוכל להמתיק הדין‪.‬‬
‫מפא‬ ‫דבש‬ ‫משפטים‬ ‫נחלי‬

‫וזה עצמו מרומז בפסוק ורפא ירפא‪ ,‬שורפא ירפא עם שתי התיבות הם‬
‫גמטריא פדיון נפש‪ ,‬ועל זה אמרו רבותינו זכרונם לברכה מכאן שנתנה תורה‬
‫רשות לרופא לרפאות‪ ,‬מכאן דייקא‪ ,‬היינו מכאן ואילך אהר הפדיון אז דייקא‬
‫יש לרופא רשות לרפאות‪.‬‬
‫)עפ״י תורה ג ח״ב(‬

‫)שמות כב כו(‬ ‫היא שמלתו לעורו‬

‫דא עור של תפילין‪) .‬תיקרז תיקון כא נה‪(:‬‬

‫עיקר העשירות בא מאמת היינו כשמתנהנים במידת האמת הן במשא‬

‫ומתן הן במלאכה ושאר דברים‪ ,‬כמו שאמרו הכמינו זכרונם לברכה )שגת קל(‬
‫׳קושטא קאי׳ כלומר שע״י אמת נעשה בהינת עמידה דהיינו השפעת ממון‬
‫ופרנסה כמו שדרשו רז״ל)פפתיס קיש( ׳ואת היקום אשר ברגליהם׳ ‪ -‬זה ממונו של‬
‫אדם שמעמידו על רגליו‪.‬‬

‫כי כל השפע והעשירות שנשפע לעולם הוא ע״י שהשי״ת כביכול מאיר‬
‫פנים לעולם‪ ,‬וזה ע״י שמתנהגים במידת האמת כמ״ש)פהליס קא!( ׳דובר שקרים‬
‫לא יכון לנגד עיני׳‪ ,‬שע״י שקר הוא כביכול לא נגד עיניו יתברך‪ ,‬והיינו שאין‬
‫מאיר לו פנים‪ ,‬ולהיפך ע״י אמת יש לו הארת פני ד׳‪ ,‬ועי״ז נשפע לו שפע‪.‬‬

‫ואמת הוא בהינת יעקב כמ״ש )מינה ז נ( ׳תתן אמת ליעקב׳‪ ,‬והוא בהינת‬
‫תפילין‪ ,‬כי יעקב הוא כנגד מידת תפארת סהר ויצא ק״‪ ,(:‬שהוא בהינת תפילין‬
‫הנקראים פאר כמ״ש )יתזקאל כל יז( ׳פארך הבוש׳ )עיי! גרמת יא;(‪ ,‬נמצא שהשפע‬
‫נמשכת ע״י בהינת תפילין‪.‬‬

‫וזהו שדרשו הז״ל עה״פ היא שמלתו לעורו ‪ -‬דא עור של תפילין‪ ,‬כי‬
‫מקרא זה נאמר על העני והאביון‪ ,‬והתפילין הם השמלה המגנת עליו‪ ,‬כי ע״י‬
‫תפילין בהינת יעקב בהינת אמת‪ ,‬בא עשירות‪.‬‬
‫)עפ״י תורה מז(‬
 ‫דבש‬ ‫משפטים‬ ‫נחלי‬ ‫מפב‬

‫ואתם ירעתם את נפש הגר כי גרים‬

‫)שמות ע ט(‬ ‫הייתם‬
‫מבואר לעיל עה״פ )שמוי! יח א( ׳וישמע יתרו‪ /‬שאע״פ שהתפילה צריכה‬
‫להיות ברתמים ותהנונים )אנוח פ״נ(‪ ,‬שלא תוכל הסט״א לינוק ממנה‪ ,‬אעפ״כ‬
‫כשהצדיק הבעל כת מתפלל בבתינת דין‪ ,‬אזי לא רק שאין הסט״א יכולה לבלוע‬
‫תפילתו‪ ,‬אלא הוא מכרית אותה להקיא כל ניצוצי הקדושה והדעת שבלעה‪,‬‬
‫ולא די‪ ,‬אף היא מוכרחת גם להקיא ולהוציא עצמות חיותה ממש‪ ,‬וזהו הנרים‬
‫שבתחילה היו עצמות הסט״א ועכשיו באו אל הקדושה עיי״ש‪.‬‬
‫וזה ענין ראש השנה‪ ,‬כי בראש השנה שהוא זמן משפט‪ ,‬אזי התפילה היא‬
‫בבחינת דין בבחינת)לנדס א יס ׳כי המשפט לאלקים הוא׳‪ ,‬ואז נעשה התיקון של‬
‫הצדיק הבעל כה הגדול‪ ,‬וזהו שנקרא בשם ראש השנה‪ ,‬׳ראש׳ דייקא‪ ,‬שאז נתקן‬
‫הראש והדעת‪ .‬וזה מרומז בתיבת תשרי שהוא ראשי תיבות של)פהליס עד יג( ים‬
‫שברת ראשי תנינים‪ ,‬שהצדיק הבעל כה שובר את ראשי התנינים ‪ -‬הסט״א‬
‫שבלעה מהקדושה‪ ,‬וע״כ סופי התיבות של ואתם ידעתם את נפש הגר כי גרים‬
‫הייתם הוא תשרי‪ ,‬שהגרים נעשים ע״י בחינת תשרי‪ ,‬דהיינו בחינת ׳ים שברת‬
‫ראשי תנינים׳‪.‬‬
‫)עפ״י תורה ח ח״ב(‬

‫)שמות ע יס‬ ‫שלש רגלים תחוג לי בשנה‬

‫עיקר היראה מהשי״ת נעשה ע״י שנתגלה שיש מנהיג לבירה ושהכל‬
‫מתנהג ברצונו יתברך בלי שום חיוב הטבע כלל‪ ,‬כי אזי יש שכר ועונש ושייך‬
‫להתיירא מפניו יתברך‪ .‬אבל כשאין נתגלה אמונת הרצון וסוברים כאילו הכל‬
‫מתנהג עפ״י הטבע ח״ו‪ ,‬אזי אין שייך יראה כלל‪ ,‬כי נדמה שאין שכר ועונש‬
‫ח״ו מאחר שהכל מתנהג רק כפי חיוב הטבע ח״ו‪ .‬נמצא שעיקר היראה היא ע״י‬
‫התגלות הרצון‪.‬‬
‫והתגלות זו היא ע״י הימים טובים‪ ,‬כי כל אחד מהימים טובים מכריז וקורא‬
‫שהכל מתנהג רק עפ״י רצונו בלבד‪ .‬כי בכל יו״ט ויו״ט עשה השי״ת עמנו‬
‫אותות נוראות שהם היפך הטבע‪ ,‬בפסח‪ ,‬יציאת מצרים שהוציאנו ממצרים‬
‫באותות נוראות‪ ,‬בשבועות‪ ,‬מתן תורה שנתן לנו את התורה באותות נוראות‪,‬‬
‫מפג‬ ‫דבש‬ ‫משפטים‬ ‫נחלי‬

‫ובסוכות היקך ענני כבוד‪ ,‬ועי״ז נתגלה שהבל מתנהג רק ברצונו יתברך לבד‬
‫בלא שום היוב הטבע כלל‪ ,‬ואז באים ליראת השם כנ״ל‪.‬‬
‫וע״ב נקראים הימים טובים רגל‪ ,‬כי הרגלין הם סוף קומת האדם‪ ,‬בהינת‬
‫היראה הנקראת סוף כמ״ש )קהלי! יג יג( ׳סוף דבר הכל נשמע את האלוקים ירא'‪,‬‬
‫וע״י הימים טובים זוכים ליראה כנ״ל‪.‬‬
‫)עפ״י תורה ד ח״ב(‬

‫ועבדתם את ד׳ אלקיכם וברך את לחמך‬

‫ואת מימך והסירותי מחלה מקרבך‬
‫)שמות ע כרס‬
‫כשהתפילה כשלימות היינו כשזוכה להרגיש באמת את השיבות התפילה‬
‫ולהאמין שרק על ידה יקבל את כל הצטרכויותיו אזי אין צריכים לרפואות‪ ,‬כי‬
‫כל הרפואות הם ע״י עשבים וכל עשב ועשב מקבל כה מכוכב ומזל המיוהד לו‬
‫כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה )נראשיח תה י( ׳אין לך כל עשב ועשב שאין‬
‫לו כוכב ומזל שמכה אותו ואומר לו נדל׳‪ ,‬וכל כוכב ומזל מקבל כה מהכוכבים‬
‫שלמעלה ממנו והעליון מהעליון ממנו כמו שאמרו)תיקו״ז תיקו! מל‪ ,‬עמ‪ (:‬׳כל כוכביא‬
‫לוויין דא מן דא‪ ,‬סהרא לוי מן שמשא וכו׳ ׳כי גבוה מעל גבוה׳)קהלת ה ז(‪ ,‬עד‬
‫שמקבלים מהשרים העליונים שהם מקבלים משורש הכל שהוא ׳דבר ד״ כמ״ש‬
‫)תהליס לג ‪ 0‬׳בדבר ד׳ שמים נעשו וברוה פיו כל צבאם׳‪.‬‬
‫והתתלקות הכתות שזה העשב יש לו כת לרפאות הולאת פלוני וזה הולאת‬
‫פלוני וכיוצא בזה כל תילוקי כתותיהם הוא רק למטה‪ ,‬אבל למעלה בשורש הכל‬
‫אהד ואין תילוק בין לתם ומים ובין עשבים כי כולם מקבלים מ׳דבר ד״ כנ״ל‪.‬‬
‫ותפילה הוא ׳דבר ד״‪ ,‬דהיינו כשאדם מתפלל בדביקות ונכלל כביכול בו‬
‫יתברך‪ ,‬אזי דיבורי התפילה עצמם הם הדיבורים של הקב״ה בבתינת )ישעיה נא‬
‫מס ׳ואשים דברי בפיך׳‪ ,‬ואז כשאותז בבתינת ׳דבר ד״ יכול להמשיך את בוהות‬
‫הרפואה אפילו לתוך לתם ומים כמ״ש )פהליס קז כ( ׳ישלה דברו וירפאם׳‪ ,‬היינו‬
‫כשהרפואה ע״י ׳דבר ד״‪ ,‬אזי‪ ,‬׳וימלט משתיתותם׳‪ ,‬א״צ לרפואת העשבים‪,‬‬
‫מלשון)מנחוי! עא( ׳הקוצר לשתת׳‪.‬‬
‫וזה פירוש ועבדתם את ד׳ אלקיכם וכרך את לחמך ואת מימיך‬
‫והסירותי מחלה מקרבך‪ ,‬שע״י ועבדתם את ד׳ אלקיכם‪ ,‬עבודה זו תפילה‬
 ‫דבש‬ ‫משפטים‬ ‫נחלי‬ ‫קפד‬

‫)‪3‬״ק צנס‪ ,‬אזי וכרך את לחמך ואת מימיך והסירתי מחלה מקרבך‪ ,‬שיהיה‬
‫ללחם ומים כח לרפאות כמו העשבים‪.‬‬
‫***‬

‫בסוף ימיו של רביגו זכרונו לברכה כשחיה לו מחלת זזריאזז היזז דרכו ליסע‬
‫חוץ לעיר‪ ,‬ופעם אחת לקח איתו את תלמידיו מוהרנ״ת ורבי נפתלי ובאו לפונדק‬
‫אחד ונתנו להם שם גבינה לאכול‪ ,‬ורבי נפתלי היה לו ג״כ חולי הריאה כמו לרבינו‬
‫והוא זכרונו לברכה ורבי נפתלי לא רעו לאכול מחמת שמזיק לחולאת הזאת‪,‬‬
‫ומוהרנ״ת לא רעה לאכול בלעדם‪ ,‬ע״כ אמר לרבי נפתלי שיאכל ולא יזיק לו‪ ,‬ענה‬
‫לו רבי נפתלי ׳אתה אומר לי‪ :‬כשרבינו יאמר לי׳‪ ,‬אזי אמר לו רבינו שיאכל עם‬
‫מוהרנ״ת‪ ,‬ואכל רבי נפתלי עם מוהרנ״ת‪ ,‬ואח״כ כ שנסעו בחזרה לעיר ה שתעל‬
‫רבי נפתלי ואמר רבינו ׳הראיתם‪ :‬אין זה כבר כלל אותו שיעול כמקודם אני‬
‫חשבתי שהוא יפטר לפני׳‪ ,‬והבינו בדבריו שבזה המאכל המשיך לו רפואה‬
‫למחלתו‪ ,‬ואז באותו ראש ה שנה אמר את התורה הזו ושם נתבאר שיכולין‬
‫להמשיך את כוחות הרפואה לתוך כל דבר מאכל כנ״ל‪.‬‬
‫)עפ״י תורה א ח״ב וכוכבי אור סימן כד(‬

‫כל אשר דיבר ר נעשה ונשמע‬

‫)שמות כד ‪0‬‬
‫נעשה ונשמע‪ ,‬הם בחינת נגלות ונסתרות‪ ,‬נעשה הוא בחינת נגלות היינו‬
‫התורה והמצוות שאפשר לכל אחד לקיים לפי מדריגתו‪ ,‬ונשמע הוא בחינת‬
‫נסתרות מה שגבוה ונסתר מהאדם שאינו יכול לעשות בזה עבודה‪ ,‬ועבודתינו‬
‫בזה הוא רק לכסוך ולהשתוקק לעשות רצונו יתברך‪ ,‬וזה בחינת תפילה היינו‬
‫כיסופין ודביקות להקב״ה‪.‬‬
‫ולכל אדם יש לפי מדריגתו בחינת נעשה ונשמע‪ ,‬כי מי שבא למדרגה‬
‫גבוהה מהראשונה‪ ,‬אזי נהיה מהנשמע שלו בחינת נעשה והוא זוכה לבחינת‬
‫נשמע אחרת יותר גבוהה‪ ,‬וכן מדרגא לדרגא ומעולם לעולם‪ ,‬כי מה שהוא‬
‫להעוה״ז בחינת נשמע‪ ,‬הוא לעולם הגלגלים בחינת נעשה‪ ,‬ויש להם בחינת‬
‫נשמע גבוה ממנו‪.‬‬
‫וצריך כל אדם ללמוד תורה ולהרבות בתפילה וכיסופים להשי״ת‪ ,‬עד‬
‫שיגלה לו בכל פעם את הנסתר ממנו ויהיה נעשה מבחינת נשמע‪ ,‬בחינת‬
‫מפה‬ ‫דבש‬ ‫משפטים‬ ‫נחלי‬
‫נעשה‪ ,‬ואז יזכה לבחינת נשמע גבוה יותר כנ״ל‪ ,‬וזה בחינת מה שדרשו חז״ל‬
‫)ע״ז יט‪ (.‬עה״פ ׳בתורת ד׳ חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה׳‪ ,‬שהתורה‪ ,‬׳בתחילה‬
‫נקראת על שמו של הקב״ה׳‪ ,‬היינו בחינת נסתר‪ ,‬׳ולבסוף נקראת תורתו על‬
‫שמו׳ ‪ -‬של הלומד‪ .‬וכן ילך מדרגא לדרגא וממעלה למעלה עד שיבוא לראשית‬
‫נקודת הבריאה שהוא תחילת האצילות‪ ,‬ושם יש ג״כ בחינת נעשה ונשמע‪,‬‬
‫ובחינת נשמע שיש שם הוא תורת ד׳ באמת‪ ,‬כי בכל עולם ודרגא תורת ד׳ היא‬
‫רק בשם המושאל‪ ,‬כי רק מחמת שהיא נסתרת ממנו נקראת תורת ד׳‪ ,‬וכשבא‬
‫לשם נעשה תורתו‪ .‬אך בחינת הנשמע שבתחילת האצילות היא תורת ד׳‬
‫באמת‪ ,‬כי אין גבוה משם‪ ,‬רק תורת ד׳ ממש‪ ,‬ואח״ב כשנכלל באין סוף אזי‬
‫הנעשה היא בחינת תורת ד׳ ממש כמ״ש רז״ל)ירושלמי נטדס( ׳אני קיימתיה תחילה׳‬
‫וכמ״ש)הוטה יד( ׳הקב״ה מלביש ערומים ומבקר חולים ובו״‪ ,‬והנשמע הוא בחינת‬
‫ביטול ודביקות לאין סוף בחינת תפילת ד׳ ממש כמו שאמרו רז״ל )נינוח ו( מנין‬
‫שהקב״ה מתפלל שנאמר)ישעיה ט ז( ׳ושמחתים בבית תפילתי׳‪.‬‬
‫)עפ״י תורה כב(‬

‫)שמות כד ‪0‬‬ ‫נעשה ונשמע‬

‫׳ברכו ד׳ מלאכיו גיבורי כח עושי דברו‬
‫לשמוע בקול דברו׳)מהליס קג נ(‪ ,‬׳מלאכיו‬
‫גיבורי כח׳‪ ,‬אלין אינון דמתגברין על‬
‫יצריהון אינון דמין למלאכיו ממש‪ ,‬׳עושי‬
‫דברו׳‪ ,‬דעבדין לתאי דבר‪ ,‬׳לשמוע בקול‬
‫דברו׳ אינון זכין למשמע קליו מלעילא׳‪.‬‬
‫)זהר לך לך צ‪(:‬‬

‫כתיב )משלי ס ל( ׳ואהיה אצלו אמון׳‪ ,‬׳אל תקרי אמון אלא אומן‪ ,‬שהקב״ה‬
‫הסתכל באורייתא וברא עלמא׳)נראשיח רנה א(‪ ,‬ואותיות התורה הם המחיין את כל‬
‫הדברים‪ ,‬אלא כל מה שהמדריגה היא למטה‪ ,‬שם אותיות התורה בצמצום יותר‬
‫ואינם מאירים כ״ב כמו למעלה במדריגה עליונה כדי שלא להשפיע להקליפות‬
‫אור וחיות יותר מכדי חיונם)עיין סע״ח טונוח סורים פ״ו(‪.‬‬
‫ומי שכופה את יצרו ומידותיו הרעות‪ ,‬אזי הרע נתבלבל ונכנע לפני הטוב‪,‬‬
‫ואז כשנשארין אותיות התורה לבד אזי הם בולטות ונראות ומאירות ביותר‪,‬‬
‫כי עכשיו יכולין הם לקבל אור רב מלמעלה‪ .‬נמצא זה שכופה את יצרו ומידותיו‬
 ‫דבש‬ ‫תרומה‬ ‫נחלי‬ ‫מפו‬

‫הרעות‪ ,‬כשהוא מדבר עם העכו״ם או שרואה מידותיהם‪ ,‬אזי תיכף הרע ששוכן‬
‫על הטוב היינו אותיות התורה נתבטל ונופל לפניו‪ ,‬ואותיות התורה בולטין‪,‬‬
‫ואזי הוא יודע התורה שבאותו הדבר‪.‬‬
‫וזה שבתוב בזהר הקדוש ׳ברכו ד מלאביו גבורי בה עושי דברו לשמוע‬
‫בקול דברו׳‪ ,‬׳מלאכיו גבורי כה׳ אלין אינון דמתגברין על יצריהון אינון דמין‬
‫למלאבין ממש‪ ,‬׳עושי דברו׳ דעבדין להאי דבר‪ ,‬׳לשמוע בקול דברו׳ אינון זבין‬
‫למשמע קלין מלעילא׳‪ .‬היינו שהתורה נקראת דבר כמ״ש)תהליס קה ח( ׳דבר צוה‬
‫לאלף דור׳‪ ,‬וכשבא זה האדם שהוא דומה למלאך ד׳ צבאות ע״י שכופה את יצרו‬
‫בנ״ל‪ ,‬אזי הרע נתבטל לפניו ונשארין אותיות התורה בולטין כנ״ל‪ ,‬והוא דומה כמי‬
‫שבונה את התורה בהינת ׳עושי דברו׳ דעבדין להאי דבר‪ ,‬ואזי ׳לשמוע בקול‬
‫דברו׳‪ ,‬׳אינון זבין למשמע קלין מלעילא׳‪ ,‬היינו שהתורה מקבלת אור רב מלמעלה‬
‫יותר ממה שקבלו מתהילה כנ״ל‪ .‬וזה בהינת נעשה ונשמע‪ ,‬שמתהילה עושין‬
‫ובונין לאותיות התורה‪ ,‬שיהא אותיות בולטות ומצטרפות ואה״כ נשמע‪ ,‬זכיין‬
‫‪,,‬‬
‫)עפ״י תורה לג(‬
‫‪,‬‬ ‫קלין מלעילא כנ״ל‪.‬‬
‫י י‬
‫למשמע‬

‫פרשת תרומה‬
‫)שמות כה ב(‬ ‫ויהחו לי תרומה‬
‫ע״י שמיעת הידושי תורה ממשיכין כביכול את השי״ת לתוך המות‪ ,‬ואע״פ‬
‫שזה בחינת תפיסה בבחינת )שיר השירים ז ‪ 0‬׳מלך אסור ברהטים׳‪ ,‬׳ברהיטי מוחין׳‬
‫)שוף התיקר! תיקון ‪ ,0‬שהשי״ת שהוא אין סוף כביכול נהיה אסור בתוך מרוצת המוחין‬
‫של נבראים גשמיים‪ ,‬אעפ״כ הוא נייחא בשבילו‪ ,‬כי השי״ת רוצה דוקא שאנו‬
‫נשיג אותו בתוך מוחינו המוגבל והמצומצם כדי שעי״ז יתגלה אלוקותו ומלכותו‬
‫כאן למטה בעולם הזה‪ .‬וזהו ויקהו לי תרומה‪ ,‬תרומה הוא בחינת התורה‪ ,‬כי‬
‫מפז‬ ‫דבש‬ ‫תרומה‬ ‫נחלי‬
‫תרומה הוא אותיות תורה מ״ם‪ ,‬היינו התורה שניתנה למ״ם י‪1‬ם‬
‫)שמוח רנה מא(‪,‬‬
‫וזהו ויקהו לי תרומה‪ ,‬שכאשר תרצו ליקה ולהמשיך אותי‪ ,‬א״א כי אם ע״י‬
‫התורה‪.‬‬
‫)עפ״י תורה ס ח״ב(‬

‫כה ט‬ ‫)שמות‬ ‫ויהחו לי תרומה‬

‫הנה יש בחינת נועם העליון שהוא השורש של כל האהבות והתענוגים‬
‫הן ברוחניות היינו נעימות הדביקות בהשי״ת וזיו שכינתו‪ ,‬והן בגשמיות‬
‫בבחינת )שה״ש ז ‪ 0‬׳מה יפית ומה נעמת אהבה בתענוגים׳‪ ,‬וזוהי עבודתינו‬
‫להעלות הנעימות והתענוג שמלובשים בכל הדברים הגשמיים ולקשרם‬
‫לשרשם שבקדושה‪.‬‬
‫כי כל העולם לא נברא אלא לגלות את כבודו יתברך כמ״ש‬
‫)ישעיה מג ז(‬
‫׳לכבודי בראתיו וכו״ )יומא לח(‪ ,‬וזה ע״י שמברכין ומשבחין להשי״ת על כל‬
‫הדברים בבחינת )שמואל נ‪ ,‬כג א( ׳נעים זמירות ישראל׳‪ ,‬שהזמירות שמזמרין‬
‫ומברכין להשי״ת הוא בחינת ׳נעים׳ היינו הנועם העליון‪ ,‬שעל ידו מקשרים‬
‫ומעלים כל האהבות והתענוגים לשרשם ונתגלה ונתנדל כבודו יתברך שהכל‬
‫ממנו ושזה התענוג הגשמי הוא כאפס ואין לעומת הנעימות בשרשה העליון‪,‬‬
‫ועי״ז זוכים לקבל השפעה מבחינת ׳נועם העליון׳ עצמו היינו שמרגיש נעימות‬
‫אמיתית בתורה ועבודת השי״ת שזהו עיקר השלימות כמ״ש )משלי ג יז( ׳דרכיה‬
‫דרכי נועם׳‪.‬‬
‫אך שצריכין כלי לקבל על ידו השפע של נועם העליון היינו שצריך שהלב‬
‫יהיה ראוי לקבל אותו‪ ,‬וזה נעשה ע״י צדקה‪ ,‬כי צדקה היא נדיבות לב היינו‬
‫שנפתח ונתנדב הלב בבחינת )שמוח ‪ w‬נ( ׳מאת כל איש אשר ידבנו ליבו תקחו‬
‫את תרומתי׳‪ ,‬וע״כ ע״י צדקה יכול הלב לקבל את נועם העליון‪ ,‬וע״כ אותיות‬
‫תרומה הם סופי תיבות )תהליס מ ד( לחזות בנועם י‪-‬ה‪-‬ו‪-‬ה ולבקר בהיכלו‪,‬‬
‫׳היכלו׳‪ ,‬היינו כבוד ד׳ כמ״ש)חהליס נט ט( ׳ובהיכלו כולו אמר כבוד׳‪ ,‬שע״י תרומה‬
‫שהיא נדיבות לב נעשה אצלו כלי לקבל מנועם ד׳ ונמשך התגלות כבודו‬
‫יתברך בעולם‪.‬‬
‫)עפ״י תורה עא ח״ב(‬
 ‫דבש‬ ‫תרומה‬ ‫נחלי‬ ‫מפח‬

‫והיו הכרובים פורשי נגפים על הכפורת‬

‫)שמות כה ס‬
‫על הכפורת‪ ,‬על כפורתא דליבא‪.‬‬
‫)זהר פינחס רלד‪(.‬‬

‫איתא בתיקו״ז)חיקו! ג נז‪ (:‬׳אלמלא כנפי ריאה דמנשבי על ליבא הוי ליבא‬
‫אוקיה כל גופא‪ /‬שאם הריאה לא היתה מנשבת בכנפיה על הלב היה הלב‬
‫שורף ומבעיר את כל הגוף מרוב המימותו‪ .‬והענין הוא כי יש בלב האדם שני‬
‫מיני תבערות מדורת אש‪ ,‬לטוב ולהיפך‪ ,‬ושניהם אינם טובים‪ ,‬כי לפעמים לב‬
‫האיש הישראלי בוער מאוד להשי״ת כיקד יקוד אש‪ ,‬אבל הוא יותר מדאי‪,‬‬
‫ואע״פ שבוער להשי״ת‪ ,‬מכל מקום אינו טוב כי צריך לעבוד את השי״ת במידה‬
‫ובגבול לפי מדריגתו ויכולתו‪ ,‬ואם יעשה למעלה ממדריגתו ויותר מיכלתו לא‬
‫יוכל לעמוד בזה ויכול ליפול לגמרי מעבודת ד׳‪ ,‬וכן יש ח״ו להיפך‪ ,‬שלפעמים‬
‫בוער האדם אל תאוות עוה״ז‪.‬‬
‫וע״י התורה ניצול משני מיני אש הזו‪ ,‬כי התורה הקדושה היא בחינת‬
‫הריאה המנשבת על הלב לקרר חמימותו‪ ,‬כי הריאה מרמזת לתורה‪ ,‬כי ׳ריאה דא‬
‫מיא׳)זהר פנסס דף ריס ע״נ( ומיא דא תורה )נ״ק יס‪ ,‬דהיינו שע״י עסק התורה האדם‬
‫ניצול גם מהתלהבות דקדושה שהיא יותר מדאי‪ ,‬ונם מהתלהבות האש הרע של‬
‫תאוות עוה״ז‪ .‬וזה מרומז בפסוק והיו הכרוכים פורשי כנפיים‪ ,‬שהם כנפי‬
‫הריאה היינו התורה שמנשבת על הכפורת‪ ,‬ומפרש הזהר על כפורתא דליכא‬
‫דהיינו על תבערת הלב‪ ,‬כי בלא התורה לא היה האדם מתקיים כלל ח״ו כי היה‬
‫נשרף ומתבטל מריבוי התבערה שיש בו לטוב יותר מדאי או לרע ח״ו כנ״ל‪.‬‬
‫)עפ״י תורה עח ורכה(‬

‫ואת המנורה נוכח השלחן על צלע‬

‫המשכן תימנה והשלחן תתן על צלע צפון‬
‫)שמות כו לרס‬

‫אמר רבי יצחק הרוצה להחכים ידרים‬

‫להעשיר יצפין‪ ,‬וסימנך שולחן ‪ -‬פרנסה‬
‫)בי׳ב כה‪(:‬‬ ‫בצפון‪ ,‬ומנורה ‪ -‬חכמה בדרום‪.‬‬
‫הנה בכל דבר‪ ,‬טוב הממוצע כידוע )רמג״ס הל׳ לעוס פ״א(‪ ,‬כי ׳טוב תורה עם‬
‫דרך ארץ׳)אנוס פ״ג( היינו חכמה ועשירות‪ ,‬וזה שאמר אבא בנימין)גרנות ה‪ (:‬כל‬
‫מפט‬ ‫דבש‬ ‫תרומה‬ ‫נחלי‬
‫ימי הייתי מצטער על שני דברים על תפילתי וכו‪ /‬ועל מטתי שתהא נתונה בין‬
‫צפון לדרום‪ ,‬שהתפלל על שבטו ‪ -‬לשון מטה שיזכו לשני שולחנות‪ ,‬בין צפון‬
‫)עפ״י תורה קיב(‬ ‫‪ -‬לדרום חכמה ועשירות‪.‬‬

‫)שמות כז יט(‬ ‫ווי העמודים וחשוקיהם כסף‬

‫כשעלה ברצון השי״ת לברוא את העולם כדי להשפיע מטובו לברואיו‪,‬‬
‫ראה שהוא בלתי אפשרי לתחתונים להשיג את עוצם אורו הגדול‪ ,‬אור האין‬
‫סוף‪ ,‬ע״ב צמצם את אורו למידות וספירות‪ ,‬כדי שיוכלו לקבל על ידם את אורו‬
‫וחסדיו הגדולים)נמונא גע״ח גיהילתו(‪.‬‬
‫והנה מהצמצום הזה נתהוו הדינים כמובא בזהר)ויקרא י‪ (:‬שהדינים באים‬
‫ממידת הבינה כי שם היא עיקר בחינת ציור האור לתמונות ואותיות‪ ,‬כי דין‬
‫היינו העלמת אור ד‪ ,‬ובשורשו כל הדינים הם כולם רחמים‪ ,‬כי עיקר צמצום‬
‫אור ד‪ ,‬הוא כדי שנוכל להשיגו ולקבל את אורו כנ״ל‪ ,‬אבל כשהחיצונים‬
‫מתנכרים ר״ל‪ ,‬אזי הם לוקחים את זה הצמצום ומסתירים לגמרי את אור ד‪,‬‬
‫ומזה נהיה ח״ו דינים קשים‪ .‬נמצא שהבינה שהוא שורש הדינים הוא ג״ב שורש‬
‫הברכה סהר שס רעא(‪ ,‬כי דייקא ע״י הצמצום והדין יכולים לקבל את הברכה‪.‬‬
‫והנה אחיזת החיצונים והדינים הוא ברגלי הקדושה כמובא בעץ חיים)שער‬
‫לס‪ a ,‬שעקב הוא בגימטריא שתי פעמים אלקים‪ ,‬ושם אלקים הוא מידת הדין‬
‫כידוע )ע״ס שער ו פ״ס( וכמ״ש )משלי ה מ ׳רגליה יורדות מות׳‪ ,‬שהחיצונים והדינים‬
‫שהם בחינת מיתה‪ ,‬נאחזים ברגלים‪ .‬וכשיש להדינים אחיזה ושליטה‪ ,‬אזי הם‬
‫מונעים ההשפעות והברכות מישראל‪ ,‬ואז יש ח״ו דינים וצרות‪.‬‬
‫והפעולה להבריח החיצונים משם‪ ,‬הוא ע״י שימשיך לתוך הרגלים הארה‬
‫משורש הדין כי אז מראים שכל הדין הוא רק שיהא כלי לקבל החסד כנ״ל‪,‬‬
‫ועי״ז נמשך ברכה והשפעה לעולם‪ ,‬כי הם באים מאותו שורש כנ״ל‪.‬‬
‫וזה ענין פדיון נפש שהצדיק עושה ע״י שנותנים לו ממון‪ ,‬כי ממון נקרא‬
‫עמודים שהם הרגלים שעליהם ׳עומדים׳‪ ,‬כמו שדרשו חז״ל)פשסים קיט( עה״פ)דנרים‬
‫יא ו( ׳ואת היקום אשר ברגליהם׳ ‪ -‬זה ממונו של אדם שמעמידו על רגליו‪ ,‬ושם‬
‫יש לחיצונים אחיזה כנ״ל‪ .‬וכשהצדיק העושה הפדיון מניח ידיו על הממון‪ ,‬יכוון‬
‫כי יש יד הגדולה יד החזקה ויד הרמה)עיין ע״ס שער מו פרק ז מ״ת(‪ ,‬והיינו שיד ימין‬
‫היא יד הגדולה שהיא כנגד מידת החסד הנקרא גדולה כידוע‪ ,‬יד שמאל היא‬
 ‫דבש‬ ‫תצוה‬ ‫נחלי‬ ‫?צ‬

‫כנגד מידת הגבורה והיא יד ההזקה‪ ,‬והכלליות של שניהם נקראת יד הרמה‬

‫שהיא מידת התפארת הכולל את שניהם‪ ,‬ושלוש פעמים י״ד גימטריא מ״ב‪,‬‬
‫והוא השם של ׳אנא בכה וכו״‪ ,‬כי יש בו שבעה שמות‪ ,‬ובכל שם יש שש אותיות‬
‫כגון אב״ג ית״ץ וכו׳‪ ,‬שביהד הם עולם מ״ב‪ ,‬ושם זה הוא בבינה‪ ,‬נמצא שהידיים‬
‫של הצדיק הם בבתינת שם מ״ב שבבינה‪ ,‬ובזה שהוא מנית אותם על הממון‪,‬‬
‫הוא ממשיך אל הרנלין את אור הבינה‪ ,‬ואז הדינים נמתקין בשורשן‪.‬‬
‫וזה פירוש ווי עמודים וחשוקיהם כסף‪ ,‬ווי היינו השמות של ׳אנא בכת׳‬
‫שכל אהד הוא משש אותיות כנ״ל‪ ,‬כלומר ע״י השיקה והתתברות ווי עם‬
‫עמודים ‪ -‬הממון‪ ,‬נעשה כסף שהוא הסד כידוע )שער הפפוקיס מקן(‪ ,‬שנמתקין‬
‫^‬ ‫^‬
‫)עפ״י תורה מא(‬
‫ונמשך הסדים והשפעות‪.‬‬
‫י‬
‫הדינים‬

‫^‪ -8‬פרשת תצוה‬

‫ועשית ציץ זהב טהור ופתחת עליו‬
‫)שמות כח יא(‬ ‫פיתוחי חותם קודש לל‬
‫תז״ל אמרו )פנהדין ל!( ׳תייב כל אדם לומר בשבילי נברא העולם׳‪ ,‬והייב‬
‫לתקנו‪ ,‬ומהו התיקון‪ :‬שיראה להעלות את הניצוצות והאותיות שיש בכל‬
‫הדברים)עיי! ע״פ שער ח פ״ס‪ ,‬ואזי מאלו האותיות נעשים דיבורים שעל ידם נשפע‬
‫רב טוב לישראל בבתינת )דגדס א יא( ׳ויברך אתכם כאשר דיבר לכם׳‪ ,‬שהדיבור‬
‫הוא הכלי לקבלת השפע‪.‬‬

‫אך כיצד יכולין להעלות את הניצוצות להשי״ת‪ :‬העצה הוא כך כשיסתכל‬

‫בדבר מה‪ ,‬תיכף יאמין באמונה שלימה שיש בו אותיות וניצוצות דקדושה‪ ,‬ומן‬
‫האמונה הזה נעשה זי״ן‪ ,‬כי אמונה היא בהינת שבת‪ ,‬כי שבת מעיד על יהוד‬
‫מצא‬ ‫דבש‬ ‫תצוה‬ ‫נחלי‬
‫ד ועל חירוש העולם כמובא בספרים‪ ,‬ואח״כ יצרף אל האמונה את החכמה‪,‬‬
‫היינו שהאמונה תהיה בהירה וזכה כ״כ כאילו שהוא יודע ומבין זאת בשכלו‪.‬‬
‫וחכמה היא יו״ד כמו שפירש רש״י עה״פ )שמוי! מו א( ׳אז ישיר׳‪ ,‬׳שר לא נאמר‬
‫אלא ישיר‪ ,‬י׳ על שם המחשבה נאמרה‪ ,‬ואז מהיו״ה והזי״ן נעשה עי״ן‪ ,‬כי ז׳‬
‫פעמים י׳ בגימטריא ע׳‪ .‬ועוד העי״ן הוא חכמה‪ ,‬כי חכמי העדה נקראים )גמדנר‬
‫מו כל( ׳עיני העדה׳‪ ,‬וכשיש לו עין כזה‪ ,‬כשמסתכל בדבר מהעולם ויעלה אותם‬
‫לד׳ בודאי נתעלין הניצוצות‪.‬‬

‫וזה שנאמר ועשית ציץ זחב טחור ופתחת עליו פיתוחי חותם קודש‬
‫לד‪ ,‬ציץ‪ ,‬הוא לשון הסתכלות מהר יקהל ריס‪ ,‬וכשהוא טהור באמונה ובחכמה כנ״ל‪,‬‬
‫אז‪ ,‬ופתחת עליו פתוחי חותם‪ ,‬נפתחים על ידו הניצוצות החתומים בכל‬
‫)עפ‪-‬י תייח צח‬ ‫? ' י ״ יי ■‬ ‫י׳י בי' “ ׳ ' “ יי׳‬

‫ונועדתי שפה לבני ישראל ונקדש בכבות‬

‫)שמות כט כט‬

‫׳אל תקרי בכבודי אלא במכובדל‪ ,‬דבר זה‬

‫אמר הקב״ה למשה ולא ידעו עד שמתו‬
‫בני אהרן‪ ,‬כיון שמתו בני אהרן‪ ,‬אמר לו‬
‫׳אהרן אחי‪ ,‬לא מתו בניך אלא להקדיש‬
‫)זבחים קטו(‬ ‫שמו של הקב״ה׳‪.‬‬
‫הנפש היא יקרה מאד‪ ,‬וצריך להיות זהיר בה ולשמרה‪ ,‬ע״כ כשבא איזה‬
‫כבוד חדש לאדם‪ ,‬צריכין לקבל אותו בקדושה גדולה לשמו יתברך לבד‪ ,‬כי‬
‫הכבוד הוא שורש כל הנפשות‪ ,‬וכשהנפש מסתלקת‪ ,‬היא מסתלקת אל הכבוד‬
‫שהוא שרשה בבחינת)ישעיה נס ס( ׳כבוד ד׳ יאספך׳‪ ,‬ע״כ כשבא כבוד חדש לאדם‪,‬‬
‫אפשר שהוא בא בשביל שתסתלק אליה הנפש ח״ו‪ ,‬והנה אם אדם יודע שהוא‬
‫וכל אשר לו של השי״ת ורק לו ראוי כל הכבוד‪ ,‬אזי לא יזיק לו‪ ,‬כי הוא מעלה‬
‫אותו כבר להשי״ת‪ ,‬אך אם הוא לוקח את הכבוד לעצמו ולהנאתו‪ ,‬אזי יכול ח״ו‬
‫לקחת את נפשו‪ ,‬בשביל שיתגדל ויתקדש שמו יתברך‪.‬‬
‫וזהו שדרשו חז״ל אל תקרי בכבודי אלא במכובדי‪ ,‬שע״י שלוקח ח״ו‬
‫את כבוד השי״ת לעצמו‪ ,‬יכול ח״ו לגרום למיתה‪ ,‬כדי שיהיה נתקדש שמו‬
 ‫דבש‬ ‫פרה‬ ‫נחלי‬ ‫מצב‬

‫יתברך‪ ,‬אך מידה טובה מרובה‪ ,‬וע״ב עפ״י הרוב כשהכבוד בא הוא לטובה‪,‬‬
‫דהיינו כשבא נפש חדשה אל האדם‪ ,‬אזי היא באה מלובשת בהכבוד שהיא‬
‫שרשה כנ״ל‪.‬‬
‫)עפ״י תורה סז וקלא(‬

‫^ פרשת פרה‬
‫אחר פורים קורין פרשת פרה שהיא הכנה לפסח שיהיו נזהרים להטהר‬
‫מטומאת מת‪ ,‬כדי שיוכלו להקריב את קרבן הפסח בטהרה )רש״י מגילה נט‪ ,(.‬ונם‬
‫היום אע״פ שאנו כולנו טמאי מת‪ ,‬אעפ״ב ג״ב שייך ענין זה‪ ,‬כי התאוה הידועה‬
‫היא בחינת טומאת מת כי היא אבי אבות הטומאה היינו השורש לכל התאוות‬
‫והטומאות כידוע‪ ,‬וכדי לזכות לקדושת הפסח צריכים ליטהר מטומאה זו‪ ,‬כי‬
‫זהו ענין איסור חמץ שלא יחמיץ את מוחו בתאוות והרהורים‪.‬‬

‫ואיתא בכתבים )פע״ס שער הפורס פ״ס ששורש בחינת פרה אדומה הוא‬
‫מבחינת פור‪ ,‬שמפור נעשה פרה עיי״ש‪ ,‬דהיינו שע״י קדושת ומצוות היום של‬
‫פורים שמקיימם בשמחה כראוי‪ ,‬עי״ז זוכים לקדושת פרה אדומה‪ ,‬שנטהרים‬
‫מטומאת מת שהיא התאוה הנ״ל‪ ,‬ועי״ז יכולים להיזהר מחמץ בפסח‪ ,‬נמצא‬
‫שפורים עצמו הוא הילוך ודרך לפסח‪.‬‬

‫וזה מה שהצירוף של פורים מרומז בפסוק של פסח)שמוי! כג מס ׳שבעת ימים‬

‫תאכל מצות כאשר צויתך למועד חדש האביב כי בו יצאת ממצרים ולא יראו‬
‫פני ריקם׳‪ ,‬ממצרים ולא יראו פני ריקם‪ ,‬ראשי תיבות פורים‪ ,‬כי פורים הוא‬
‫דרך והכנה לפכח‪.‬‬
‫)עפ״י תורה עד ח״ב(‬
‫מצג‬ ‫דבש‬ ‫כי תשא‬ ‫נחלי‬

‫^ פרשת כי תשא ^‬
‫)שמות ל יב(‬ ‫ראש בגי ישראל‬
‫ידמו)שמואל‬ ‫ראש כני ישראל ראשי תיבות רכך ולהיפך גם רשעים כחושך‬
‫א‪ ,‬נ מ( ראשי תיבות רכך וחוא במ״ש בזחר)נשא ק»‪ (:‬׳ורשעים בחושך ידמו׳ אינון‬
‫ערב רב ובו׳ ואתחדרן רעיין על ישראל דאינון רישי עמא‪ ,‬עלייחו אתמר חיו‬
‫צריח לראש׳‪ ,‬בי בשזובים לרבי חגון שראוי לחיות ראש כני ישראל‪ ,‬אזי חוא‬
‫מאיר עיניחם ודעתם של חמקורבים אליו בחשגות אלקות‪ ,‬אבל לחיפוך ח״ו‬
‫כשאין זוכים לרבי חנון‪ ,‬אזי לא די שאינו מאיר לחם‪ ,‬אלא אדרבח חוא מחשיך‬
‫עיניחם ביותר שזח ׳בחושך ידמו׳‪.‬‬
‫)עפ״י תורה קיא(‬ ‫י‬

‫ובלב בל חבם לב נתתי חכמה‬

‫)שמות לא ‪(1‬‬

‫חקב״ח ׳יחב חכמתא לחכימין׳)דניאל נ נא(‪ ,‬ע״ב כדי לחשיג את חחחכמח‬

‫חאמיתית שחיא חשנות אלקות‪ ,‬צריך קודם לחיות חכם ?כ‪ ,‬כלומר שיקדש‬
‫ויזכך את חושיו ומידותיו הנמצאים בלב‪ .‬וזהו וכלכ כל חכם לכ נתתי חכמה‪.‬‬
‫)עפ״י תורה כא(‬

‫)שמות לא יס‬ ‫שבת ויגפש‬

‫אמר רבי שמעון בן לקיש‪ ,‬נשמה יתירה‬
‫נותן הקב״ה באדם ערב שבת‪ ,‬ולמוצאי‬
‫שבת נוטלין אותה הימנו שנאמר שבת‬
‫וינפש כיון ששבת ווי אבדה נפש‪ ,‬ופרש״י‬
‫וינפש דרשינן ליה אוי על הנפש שהלכה‬
‫)ביצה טז‪(.‬‬ ‫לה‪.‬‬
‫ולכאורה קשה שההשתוקקות אל הנפש הוא ביציאת השבת בשעה שהיא‬
‫מסתלקת‪ ,‬ואיך מפרשים כיון ששבת ‪ -‬בכניסת השבת‪ ,‬׳ווי אבדה נפש׳‪ ,‬הרי‬
 ‫דבש‬ ‫כי תשא‬ ‫נחלי‬ ‫קצד‬

‫אז הנפש היתירה באה‪ :‬אלא שהנפש הזו נתהוית ע״י השתוקקות וכיסופין של‬
‫איש הישראלי אהר השי״ת כמ״ש )פהליס סד ג( ׳נכספה וגם כלתה נפשי‪ /‬היינו‬
‫ממה שאני נכסף וכלה אחר השי״ת מזה בעצמו נעשה נפשי‪ .‬וע״כ בתחילת‬
‫השבת כשצריך לקבל את הנפש היתירה‪ ,‬אזי נזכרים מאבידתו בחול ואומרים‬
‫וינפש ‪ -‬ווי אבדה נפש ומתחילין להתגעגע אחריה‪ ,‬וע״י אלו הגעגועין בעצמן‬
‫נתהוה הנפש יתירה‪.‬‬

‫ומזה רואים גודל הענין להרגיל מחשבתו תמיד לכסוף ולחשוק כיסופין‬
‫טובים להתקרב להשי״ת שעי״ז זוכה להגדיל את נפשו הקדושה‪.‬‬

‫)עפ״י תורה לא(‬

‫)שמות לא יח(‬ ‫שני לוחות העדות‬

‫מ״ם וסמ״ך שבלוחות בנס היו עומדין‪.‬‬
‫)שבת קד‪(.‬‬

‫תפילה הוא בחינת אמונה דהיינו שמאמין שהשי״ת יכול לשנות הטבע‬
‫ולעשות בקשתו‪ ,‬והיא סגולה לזכרון‪ ,‬כי שכחה היא ענין שהיה לפנינו דבר מה‬
‫ונשכח ועבר מאיתנו‪ ,‬שזה עפ״י דרך הטבע‪ ,‬כמו מערכת המזלות שמתנהג‬
‫בסדר יום אחר יום‪ ,‬אך אם מאמין שהשי״ת מחדש הכל כרצונו בכל יום תמיד‪,‬‬
‫ושהוא למעלה מהטבע והזמן‪ ,‬ממילא אין שכחה‪.‬‬

‫מ״ם וסמ״ך‬ ‫לברכה)שגי! קל;(‬ ‫ומעתה תראה נפלאות בדברי רבותינו זכרונם‬
‫שבלוחות בנם היו עומדין‪ ,‬כי מ״ס הוא בחינת שכחה )ני השכחה הוא מהיצר הרע ‪ -‬הש״מ‪,‬‬
‫עיין פפר חקט״ו חפילוח לרמח״ל ח^לה קנח(‪ ,‬ועל זה אמרו רבותינו זכרונם לברכה )חגיגה ‪(:P‬‬
‫׳אין דומה השונה פרקו מאה פעמים למאה פעמים ואחד׳‪ ,‬כי מ״ם בגימטריא‬
‫מאה‪ ,‬ועד מאה שולט השר של שכחה‪ ,‬וזה שהמתיקו חכמינו זכרונם לברכה‬
‫׳מ״ם וסמ״ך׳‪ ,‬היינו מ״ם בחינת השכחה‪ ,‬בנם היו עומדין‪ ,‬על יד הנם ‪ -‬למעלה‬
‫מהטבע והזמן‪ ,‬בחינת אמונה‪ ,‬׳היו עומדין׳‪ ,‬אין שכחה‪.‬‬

‫)עפ״י תורה ז(‬

‫מצה‬ ‫דבש‬ ‫כי תשא‬ ‫נחלי‬
‫) ש מו ת לא יח(‬ ‫לוחות אבן‬
‫תא חזי; האי אבן )אק השתיה שממנו הושתת העולם(‬
‫איהו אבן טבא וכו‪ /‬ועל רזא דא כתיב‬
‫לוחות האבן‪ ,‬דאינון לוחות אתמרו‬
‫מהכא‪ ,‬ועל דא אקרון על שמיה דהאי‬
‫)זהר ויחי ולא‪(:‬‬ ‫אבן‪.‬‬
‫רע שלהמתיק הרינים והצרות צריך אמונת הכמים‪ ,‬כי השכל הוא שורש‬
‫הדינים)עיין שער הנווטש לחשי הפפס ליוש יא(‪ ,‬והוא גם המתקתם כי ׳אין הדין נמתק אלא‬
‫בשרשו׳)ע״ש שער ג ־״״א(‪ ,‬וכל דין וצמצום צריך שיהיה נמתק בשכל השייך לו‬
‫ששם שרשך אך יש הכמה עילאה בהינת אבן שתיה שממנו הושתת העולם‬
‫וכל ההכמות והצמצומים כלולים שם ומקבלים משם‪ ,‬וע״כ שם נמתקים כל‬
‫הדינים‪.‬‬
‫והנה התורה מחכמה עילאה נפקת סהר נשלח שנ(‪ ,‬ע״כ כשהוא מקושר לתורה‬
‫אזי נמתקים כל הדינים והצרות‪ ,‬כי מקבל המתקה מחכמה עילאה כנ״ל‪ ,‬אלא‬
‫שאין התורה יכולה לקבל מחכמה עילאה כי אם כשיש לה שלימות‪ ,‬ושלימות‬
‫התורה היא ע״י התורה שבע״פ כידוע‪ ,‬ושלימות התורה שבע״פ הוא ע״י אמונת‬
‫חכמים‪ ,‬כי יש כמה ספרים עכשיו ונם עתידים להיות עוד כמה ספרים וכולם‬
‫צריכים לעולם‪ ,‬וכשאין לו אמונת חכמים אזי כל הספרים אצלו כלא‪ ,‬כי הוא‬
‫מלעיג על ריבוי הספרים כמ״ש)קהלח יג( ׳עשות ספרים הרבה אין קץ ולהג הרבה‬
‫וכו״‪ ,‬אבל ע״י אמונת חכמים חוזרים ונחשבים אצלו כל הספרים‪ ,‬ונשלם התורה‬
‫בבחינת לוחות האבן‪ ,‬היינו שמקבלת הארה והשפעה מבחינת אבן השתיה‬
‫בחינת חכמה עילאה כנ״ל‪ ,‬ועי״ז נמתקים כל הדינים‪.‬‬
‫)עפ״י תורה סא(‬

‫לעשות את השבת לדורותם‬

‫) ש מו ת ל א מ ס‬

‫)זהר פנחס רמג‪(:‬‬ ‫לדרתם כתיב לשון דירה‪.‬‬

‫שם ד׳ הוא אחדות פשוט בבחינת סנדה יד מ( ׳ד׳ אחד ושמו אחד׳‪ ,‬ורק למטה‬
‫משתלשל משמו יתברך ארבע אותיות הוי״ה שהם כנגד התלת גוונין דעינא‬
 ‫דבש‬ ‫כי תשא‬ ‫נחלי‬ ‫חצו‬

‫ובת העין של עיני השכל‪ ,‬ושבת הוא שמא דקדושא בדיך הוא )זהר יחיו פח‪ ,(:‬ע״כ‬
‫גם בשבת יש בחינה של התלת נוונין דעינא ובת‪-‬עין‪ ,‬היינו ע״י קדושת שבת‬
‫זוכין לכה הראות לראות את גדולת השי״ת‪ ,‬וזהו אותיות שבת‪ ,‬שי״ן היינו‬
‫התלת גוונין וכת העין)חיקו! ע(‪.‬‬

‫ולכן בכל מקום שנזכר בנין בית המקדש נזכר שבת כמ״ש )ויקרא יע ל( ׳את‬
‫שבתותי תשמרו ומקדשי תיראו׳‪ ,‬וכן בכל מקום שהזהיר על מלאכת המשכן‬
‫הזהיר מקודם על שבת‪ ,‬כי בית המקדש הוא בחינת העינים של העולם )נ ״‪ 3‬ד(‬
‫כמ״ש)יחזקאל נד נא( ׳גאון עזכם מחמד עיניכם׳‪ ,‬והוא מקבל את כהו מהשבת‪ ,‬וזה‬
‫מרומז במאמר חז״ל לדורותם‪ ,‬לשון דירה‪ ,‬שע״י שבת שהוא בחינת כה‬
‫)עפ״י תורה סז ח״ב(‬ ‫הראות‪ ,‬נעשה דירה ‪ -‬בית המקיש•‬

‫ויאמרו אליו קום עשה לנו אלהים אשר‬

‫)שמות לב א(‬ ‫ילכו לפנינו‬
‫אשר ילכו לפנינו‪ ,‬בחינת אמצעי‪ ,‬היינו שרצו לעשות את העגל‬
‫לאמצעי בינם לבין השי״ת‪ ,‬ובטעיות כאלו רבים נכשלים שמאמינים‬
‫בהשי״ת אבל מאמינים ג״ב באמצעי ואומרים שצריך לסיבות‪ ,‬היינו‬
‫שמאמינים למשל בהסיבה של פרנסה שהוא המו״מ ואומרים שהוא העיקר‬
‫כאילו ח״ו בלא המו״מ אין יכולת ביד השי״ת ליתן להם פרנסה‪ ,‬וכן‬
‫בהסיבה של רפואה שהוא סמים עושים מהם עיקר כאילו ח״ו בלי הסמים‬
‫אין יכולת ביד השי״ת לרפא‪ ,‬ואין הדבר כן כי הקב״ה סיבת כל הסיבות‬
‫ועילת כל העילות ואין צריך לשום סיבה‪ ,‬ונם בעוסקנו באלה הסיבות‬
‫מחמת חובת ההשתדלות צריך להאמין בהשי״ת לבד ולא לעשות מהסיבות‬
‫)עפ״י תורה סב(‬

‫זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבריך‬

‫)שמות לב יס‬ ‫אשר נשבעת להם בך‬
‫מהו אשר נשבעת להם בך‪ :‬אמר משה‪ ,‬לא‬
‫אמרת לאברהם ׳בי נשבעתי'‪ ,‬שאיו אתה‬
‫מצז‬ ‫דבש‬ ‫כי תשא‬ ‫נחלי‬
‫מכלה את בניו כשם שאתה חי וקיים‬
‫לעולם ולעולמי עולמים‪ ,‬ע״כ בעבור‬
‫קדושת שמך עשה ולא תחלל שמך‪.‬‬
‫)שמות רבה מד(‬

‫כשיש לישראל איזה עונש ח״ו אזי הוא נוגע בהשי״ת כביכול‪ ,‬כי‬
‫כשמענישין אדם עוקרין אותו משורש היותו‪ ,‬כי אפילו שאר עונשים נקראים‬
‫מיתה כמ״ש)שמות ד ימ( ׳כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשך ואמרו רבותינו‬
‫זכרונם לברכה )ענודה זרה ה( ׳שנעשו עניים׳‪ ,‬והחיות הוא השם כמ״ש )נראשיח נ יש(‬
‫׳נפש חיה הוא שמו׳‪ ,‬נמצא שכאשר מענישין אדם פוגעים בשם שלו‪ ,‬וזהו‬
‫שביקש משה שיעשה למען שמו הגדול‪ ,‬כי מאחר ששמו יתברך משותף‬
‫בשמינו)ימשלמי חעניח פ״נ(‪ ,‬נמצא כשיעניש אותם זה נוגע בו יתברך כביכול‪.‬‬

‫)עפ״י תורה סו ח״ב(‬

‫וישלך מידו את הלוחות וישבר אותם‬

‫)שמות לב יט(‬ ‫תחת ההר‬
‫עיקר העבודה והקושי שיש בכל דבר בעבודת ד׳‪ ,‬הוא מה שמניחים לאדם‬
‫להתנהג לפי בחירתו‪ ,‬דהיינו שאין מצווין אותו כלל על הדבר לעשותו או לא‪,‬‬
‫אלא אם ירצה יעשה ואם לאו לאו‪ ,‬כי אז נשאר מסופק תמיד איך הוא רצון‬
‫השי״ת‪ ,‬מאחר שלא ציוה עליו בפירוש איך לעשות‪ .‬וזאת הבחינה נמצאת בכל‬
‫עבודה ועבודה‪ ,‬כי בכל עבודה מעבודת ד׳ יש איזה דבר שמניחים ומשאירים‬
‫לאדם בלי מצוה ואזהרה ואין מצווים עליו שיעשה כן‪ ,‬רק הדבר תלוי בדעתו‬
‫ובחירתו‪.‬‬

‫וזה בחינת משה רבינו ששיבר את הלוחות‪ ,‬כי לא היה לו על זה ציווי‬

‫מפורש מהשי״ת‪ ,‬אלא עשה זאת מדעתו‪ .‬וצריך להתפלל תמיד להשי״ת‬
‫שיתקנהו בעצה טובה לפניו וכמו שביקש דוד המע״ה )חהלים פו יא( ׳הוריני ד׳‬
‫דרכך אהלך באמתך׳‪ ,‬שיזכה לכוין לרצון השי״ת באמת‪.‬‬

‫)עפ״י ח״מ סימן קצז(‬

 ‫דבש‬ ‫כי תשא‬ ‫נחלי‬ ‫קצח‬

‫ועתח אם תשא חטאתם ואם אין מחני נא‬

‫)שמות לב לב(‬ ‫מםפרך אשי כתבת‬
‫׳המת מלך מלאכי מות ואיש הכם יכפרנה׳ )משלי מז יל(‪ ,‬היינו שהצדיק‬
‫שהוא עניו בשלימות בבחינת ׳אין׳ שעל שם זה נקרא ׳איש חכם׳ כמ״ש‬
‫)אית ל>ז יג( ׳והחכמה מאין תמצא‪ /‬הוא יכול לכפר עוונות ולהמתיק דינים‬
‫מעל ישראל‪ ,‬וכמו שדרשו חכמינו ז״ל )ראש השנה יז‪ (:‬עה״פ )מינה ז יס( ׳נושא‬
‫עוון ועובר על פשע לשארית נחלתו‪ /‬׳למי נושא עון‪ :‬למי שמשים עצמו‬
‫כשיריים‪ /‬שעל ידי הצדיק שהוא עניו בשלימות‪ ,‬הקב״ה עובר על פשע‬
‫ומכפר העוונות‪.‬‬

‫ובשביל זה‪ ,‬כשהתפלל משה על חטא העגל אמר אם תשא חטאתם‪,‬‬

‫ואם אין מחני נא מספרך אשר כתכת‪ ,‬כי זה מן הנמנע שלא יבוא לאדם‬
‫איזה גדלות כששומע שמספרים שבחו‪ ,‬כל שכן כשמלך גדול משבח ומפאר‬
‫אותו‪ ,‬אלא אם כן הוא ביטל כל הרגשותיו וחומריותיו שאז יכול לשמוע‬
‫שבחו ולא יבוא לו שום גדלות‪ .‬וזה היה אצל משה רבינו שראה כתוב בתורה‬
‫׳וידבר ד׳ אל משה׳‪ ,‬׳ויאמר ד׳ אל משה׳‪ ,‬וישראל קוראים בכל יום בתורה‬
‫שבחו של משה‪ ,‬והוא בעצמו מספר להם שבחיו‪ ,‬ולא היה לו שום התפארות‬
‫וגדלות מזה כמ״ש )נמלנר י‪ 3‬ג( ׳והאיש משה עניו מאוד מכל האדם׳‪ ,‬ובודאי‬
‫היה כה בידו ע״י ענוותנותו לכפר עוון העגל‪.‬‬

‫וע״כ טען לפני השי״ת‪ ,‬ועתח אם תשא חטאתם‪ ,‬ואם אין‪ ,‬היינו אם‬
‫לא תשא חטאתם‪ ,‬בזה אתה מראה שאין לי כ״כ עניוות שאוכל לכפר להם‬
‫על עוון העגל‪ ,‬בכן בקשתי ‪ -‬מחני נא מספרך אשר כתבת‪ ,‬כדי שלא‬
‫אכשל בגדלות כשאני רואה ושומע בכל עת סיפור שמי ושבחי בתורה‪ ,‬כי‬
‫מי יוכל לעמוד בזה שישמע ספור שבחו ולא יתגאה‪ ,‬אם לא עניו גדול‪,‬‬
‫ואם אני עניו‪ ,‬צריך לך שתשא חטאתם כמ״ש ׳ועובר על פשע לשארית׳‬
‫וכו׳‪.‬‬

‫)עפ״י תורה ד(‬

‫מצט‬ ‫דבש‬ ‫כי תשא‬ ‫נחלי‬
‫) ש מו ת לג י ס‬ ‫הודיעני גא את דרכך‬
‫ויעבור ד׳ על פניו ויקרא ד׳ ד׳ אל רחום‬
‫)שם לד ו(‬ ‫וכו׳‪.‬‬
‫אל מלך יושב על כסא רחמים מתנהג‬
‫בחסידות מוחל עוונות עמו מעביר ראשון‬
‫)מנוסח התפילה(‬ ‫ראשון‪.‬‬
‫עבירה׳)אנות ד‬ ‫דע שיש הבילות הבילות של עבירות ר״ל‪ ,‬כי ׳עבירה גוררת‬
‫נ(‪ ,‬היינו כשאדם עובר עבירה ה״ו אזי העבירה הראשונה גוררת אותו לעשות‬
‫עבירות אהרות השייכות לה‪ ,‬וכן כשעושה עבירה אהרת ח״ו אזי גם היא גוררת‬
‫עבירות השייכות לה כי כל עבירה ועבירה גוררת עבירות השייכות לה ונגררין‬
‫אחריה‪.‬‬
‫ומכל חבילה כזאת נבראת כת אחת של מחבלים ומקטרגים והם צועקים‬
‫אליו ׳הב לנא חיי הב לנא מזוני׳ סהר נלק קצה‪ ,(.‬כי הוא הבעל של העבירה וצריך‬
‫ליתן להם חיי ומזוני‪ ,‬כי עבירה הראשונה עשה מעצמו בלי הכרח וצריך בודאי‬
‫ליתן לה מזונות‪ ,‬ואפילו העבירות האחרות השייכים לעבירה הראשונה שנגררו‬
‫אחריה שהיה כמו מוכרח‪ ,‬צריך ליתן להם ג״ב מזונות‪ ,‬כי יש להם טענה שהיה‬
‫לו לעשות מצוה תיכך אחר העבירה הראשונה והיתה המצוה מגנה עליו‪.‬‬
‫והתיקון הוא שילמד לעשות ולקיים השלש עשרה מידות של רחמים‪ ,‬היינו‬
‫שיהיה לו רחמנות וירבה לעשות חסד וכו׳)עיין חומר מורה לרמ״ק(‪ ,‬כי ע״י שמקיימים‬
‫השלש עשרה מידות של רחמים עי״ז מעוררים למעלה השלש עשרה מידות‬
‫העליונים של רחמים ועי״ז נכנעין ועוברין המחבלים שנעשו ע״י העבירות‬
‫בבחינת אל מלך יושכ על כסא רחמים וכו׳ מוחל עוונות עמו מעכיר ראשון‬
‫ראשון‪ ,‬היינו שע״י השלש עשרה מידות של רחמים הקב״ה מוחל ומעביר את‬
‫העבירות הראשונים שבכל חבילה וחבילה‪ ,‬ואזי שאר העוונות שבחבילה שבים‬
‫אל השי״ת והוא יתברך נותן להם חיות‪ ,‬ובזה מדויק מאוד לשון ראשון ראשון‪,‬‬
‫כי עפ״י פשוטו תמוה איך שייך פעמיים ראשון כי אין ראשון אלא אחד‪ :‬ועפ״י‬
‫הנ״ל מדויק היטב‪ ,‬היינו העון הראשון שבכל חבילה וחבילה כנ״ל‪.‬‬
‫וזה בחינת ׳אלמדה פשעים דרכיך וחטאים אליך ישובו׳)תהליס נא מו(‪ ,‬דרכיך‬
‫זה בחינת השלש עשרה מידות כמ״ש)שמות לג יג( חודיעני נא את דרכיך‪ ,‬והראה‬
‫לו הקב״ה השלש עשרה מידות )אליהו זוסא פ״ו(‪ ,‬היינו כשלומדים לעשות השלש‬
‫עשרה מידות אזי ׳וחטאים אליך ישובו׳‪ ,‬העבירות שבחבילה שבים אל השי״ת‪.‬‬
 ‫דבש‬ ‫כי תשא‬ ‫נחלי‬
‫אך מאין חקב״ח נותן לחם חיות‪ :‬דע כי יש בסט״א בחינת ראשון‬
‫לראשונים‪ ,‬דחיינו בחינת אדום שנקרא ראשון כמ״ש)נראשיח » כה( ׳ויצא חראשון‬
‫אדמוני׳‪ ,‬וחוא בחינת ראשון לראשונים דחיינו שחוא ראשון לחעבירות‬
‫חראשונים חנ״ל כי כולם נמשכים ובאים על ידו‪ ,‬כי באמת לפי גודל קדושת‬
‫ישראל אין ראוי לחם כלל לעשות עבירות ח״ו רק מחמת תוקף חגלות שסובלים‬
‫מחאומות ע״י מסים וארגוניות ובו׳ מחמת זח באים לעבירות ח״ו‪ ,‬נמצא שכל‬
‫חעבירות נמשכים ע״י אדום‪ ,‬וע״ב חקב״ח נותן חעוונות עליו ונמשך לחם חיות‬
‫ממנו‪ ,‬וזח בחינת )ההלים סט נס( ׳תנח עון על עונם׳‪ ,‬חיינו שחקב״ח נותן עליו‬
‫חעוונות של ישראל ונמשך לחם חיות ממנו‪.‬‬

‫וכל זח נעשח ע״י שמתנחגים ברחמנות שעי״ז מעוררין חשלש עשרח‬

‫מידות של רחמים כנ״ל‪ ,‬אבל חעניים שאין לחם מידת רחמנות מפני שחם‬
‫בחינת תוקפא דדינא בחינת שמעון שנאמר בו )נראשיס מט ‪ 0‬׳אחלקם ביעקב‬
‫ואפיצם בישראל׳‪ ,‬שחם מחזרין על חפתחים )ניאשיס ינא צס( ושמעון חוא בחינת‬
‫גבורות ודינים סהר ויסי רלו‪ ,(:‬וכמו שרואין בחוש שחם אכזרים מאוד ואין מרחמים‬
‫בדין וא״ב אינם יכולין לעורר חשלש עשרח מידות חעליונים‪ ,‬ע״ב חם צריכין‬
‫לבקש מחשי״ת שירחם מעצמו עליחם עם חשלש עשרח מידות שלו ויעורר‬
‫ברחמיו חשלש עשרח מידות של רחמים ויעביר ראשון ראשון כנ״ל‪.‬‬

‫וזחו ׳אל תזכור לנו עוונות ראשונים מחר יקדמונו רחמיך כי דלונו מאוד׳‬
‫)פהליס עט ח‪ ,(.‬חיינו שאנו מבקשים מחשי״ת לבל יזכור לנו עוונות חראשונים‬
‫שבכל חבילח וחבילח כנ״ל ועי״ז ממילא יחיו במלין ונסתלקין כל שאר חעוונות‪,‬‬
‫אך לזח חיינו צריכים לקיים כל חשלש עשרח מידות של רחמים כדי לעורר‬
‫עי״ז חשלש עשרח מידות חעליונים כנ״ל‪ ,‬אך אנחנו דלים ואביונים מאוד ואין‬
‫לנו מידת חרחמנות שאנחנו בעצמנו נזבח לעורר חשלש עשרח מידות של‬
‫רחמים‪ ,‬ע״ב אנו פורשים כפינו לפניו יתברך ומתחננים אליו ׳מחר יקדמונו‬
‫רחמיך׳‪ ,‬׳רחמיך׳ דייקא מעצמך‪ ,‬׳כי דלונו מאוד׳ שאנו עניים ואין לנו מידת‬
‫חרחמנות‪ ,‬חיינו שיעורר בעצמו חשלש עשרח מידות של רחמים‪ ,‬ועי״ז לא‬
‫יזכור לנו עוונות ראשונים בחינת מעכיר ראשון ראשון כנ״ל‪.‬‬

‫)עפ״י שיחות הר״ן סימן פט(‬

‫רא‬ ‫דבש‬ ‫כי תשא‬ ‫נחלי‬
‫) ש מו ת לג כ(‬ ‫כי לא יראני האדם וחי‬
‫הכמינו זכרונם לברכה)ינמות ממ‪ (:‬מקשים קראי אהדדי‪ ,‬שמשה רבינו אמר‬
‫כי לא יראני האדם וחי‪ ,‬וישעיה אמר)ישעיה ו א( ׳ואראה את ד׳ יושב על כסא‬
‫רם ונישא׳‪ ,‬ומתרצת הגמרא בל הנביאים הסתבלו באספקלריא ‪ -‬במראה‬
‫שאינה מאירה‪ ,‬פירש״י וכסבורים לראות ולא ראו‪ ,‬ומשה הסתכל באספקלריא‬
‫המאירה‪ ,‬ופרש״י וידע שלא ראהו בפניו‪.‬‬
‫והענין הוא שיש שני דרגות דרי מעלה ודרי מטה‪ ,‬דרי מעלה היינו‬
‫שנמצאים במדריגה עליונה ונדמה להם שהם כבר יודעים ומבירים אותו יתברך‪,‬‬
‫ודרי מטה שמונחים במדריגה תחתונה מאוד ונדמה להם שלפי ריחוקם מהשי״ת‬
‫אינם יבולים להתקרב אליו‪ ,‬והדרי מעלה צריבים לדעת שבאמת לפי גדולתו של‬
‫הקב״ה הם אינם יודעים ממנו כלל כמ״ש סהר משסמיס ק;( שאפילו המלאכים שואלים‬
‫׳איה מקום כבודו׳‪ ,‬כי אין ביכולת נברא להשיג את הבורא כי גדולת השי״ת הוא‬
‫אין סוף‪ ,‬ולהיפך הדרי מטה צריכים לזכור שהשי״ת עמם כי ׳מלא כל הארץ‬
‫כבודו׳)שם ו ג(‪ ,‬ושכל אחד מישראל אפילו הגרוע שבגרועים כל זמן ששם ישראל‬
‫עליו‪ ,‬השי״ת מקבל ממנו התפארות כנאמר)ישעיה מש ‪ 0‬׳ישראל אשר בך אתפאר׳‪,‬‬
‫ע״כ עדיין יש לו תקוה גדולה לחזור לעבדו בלבב שלם‪.‬‬
‫ושני השגות אלו ׳איה׳ ו׳מלא׳ הם החילוק בין נבואת משה רבינו לשאר‬
‫נביאים‪ ,‬כי משה היה מהדרי מעלה שזכה לבחינת תכלית הידיעה שלא נדע‬
‫)נמימח עולם יג‪ ,‬מה(‪ ,‬וע״ב אמר כי לא יראני חאדם וחי‪ ,‬בי ראה באספקלריה‬
‫המאירה וידע שלא ראהו בפניו‪ ,‬וישעיה לעומת משה רבינו היה בבחינת דרי‬
‫מטה‪ ,‬ע״כ אמר ׳ואראה את ד״ בחינת ׳מלא כל הארץ כבודו׳‪ ,‬ואע״פ שישעיה‬
‫ידע שיש השגה של בחינת מה‪ ,‬מכל מקום אמר זאת לפני מדריגתו‪.‬‬
‫)עפ״י תורה ז ח״ב(‬

‫) ש מו ת לד א(‬ ‫פסל לך‬

‫לא העשיר משה אלא מפסלתן של לוחות‪,‬‬
‫שנאמר ׳פסל לך שני לוחות אבנים‬
‫כראשונים׳ ‪ -‬פסלתן שלך יהא‪) .‬נדרים לח(‬

‫דע שיש שבילי התורה שיש בהם התבוננות גדול מאוד דהיינו השנת‬
‫אלקות גבוה מאוד מאוד‪ ,‬וא״א לבוא להתבוננות הזאת כי אם ע״י עשירות‪ ,‬כי‬
 ‫דבש‬ ‫כי תשא‬ ‫נחלי‬ ‫רב‬

‫הממון שרשו בקדושה גבוה מאוד‪ ,‬וכמו שבפשטי התורה קודם שמחדשין איזה‬
‫פשט צריך לומר מקודם הקדמות ואה״כ משליכין ההקדמות ובאים אל המכוון‪,‬‬
‫כמו כן בהתבוננות התורה צריך לסבב קודם בכמה סיבובים שהם הממון‬
‫דקדושה‪ ,‬ועי״ז באים אל המכוון ההשנת אלקות שהוא העיקר‪.‬‬
‫וזהו שדרשו רבותינו זברונם לברכה פסל לך‪ ,‬הפסלת יהיו שלך‪ ,‬משם‬
‫נתעשר משה‪ ,‬כי זה הפסולת של לוהות‪ ,‬הם בהינת הסבובים שננסרין ונפסלין‬
‫סביב סביב ההתבוננות כדי להשיג את התורה ולהביאה לישראל‪ ,‬והם בהינת‬
‫)עפ״י תורה ס(‬ ‫עשירות כנ״ל‪ ,‬ע״ב משם‬

‫)שמות לד א(‬ ‫פסל לך‬

‫הפסולת יהיה שלך‪) .‬נדרים לח‪(.‬‬

‫משם נתעשר משה‪) .‬ויקרא רבה א(‬

‫היינו שבכל מקום שתראה איזה פסולת יהיה שלך‪ ,‬כלומר תתלה‬
‫הפסולת בך‪ ,‬ו׳ההבמה מאין תמצא׳)איה ‪ m‬י‪ ,(3‬ע״כ מהמת שהיה למשה רבינו‬
‫מידת הענוה כ״כ שהיה נראה לו שכל הפסלת היה רק שלו‪ ,‬עי״ז זכה להכמה‪,‬‬
‫וע״כ משם נתעשר משה‪ ,‬כי זה עיקר העשירות כמאמרם ז״ל)נדרס מא( ׳דעת‬
‫)עפ״י ח״מ סימן תקעה(‬ ‫קנית מה הסרת׳‪.‬‬

‫ר ד אל רחום וחנון ארך אפים ורב חסד‬

‫ואמת נוצר חםר לאלפים נושא עוון ופשע‬
‫וחטאח ונקח לא ינקח פוקד עוון אבות‬
‫על בנים ועל שלשים ועל רבעים‬
‫)שמות לד ‪0‬‬

‫מלמד שנתעטף הקב״ה כשליה ציבור‪.‬‬

‫)רה יז‪(:‬‬
‫)פע״ח שער הציצית פ״ג(‬ ‫בטלית לבנה‪.‬‬
‫הנה יקר מאוד אנחה וננוחי של איש הישראלי כשמתאנח על חסרונו בין‬
‫ברוחני בין בגשמי‪ ,‬כי עי״ז נשלמים החסרונות‪ .‬כי עיקר חיות כל הדברים הוא‬
‫הרוח שבהם‪ ,‬שהוא החיות שנמשך מהשי״ת בשעת בריאת העולם כמ״ש)חהלים‬
‫ת‬ ‫דבש‬ ‫כי תשא‬ ‫נחלי‬
‫לג ‪ 0‬׳וברוח פיו בל צבאם׳‪ ,‬וכן חיות האדם הוא הרוח ‪ -‬הנשימה‪ ,‬וכשיש חסרון‬
‫באיזה דבר‪ ,‬עיקר החסרון הוא ברוח החיים שלו‪ ,‬היינו בחיות שמקבל מהבורא‬
‫יתברך שמו‪ .‬ואנחה היא אריכות הנשימה‪ ,‬ע״ב ע״י שמתאנח להשי״ת‪ ,‬הוא‬
‫ממשיך רוח חיים שעל ידו נשלם החסרון‪.‬‬
‫ודע שעיקר הרוח חיים מקבלין מהצדיק והרב שבדור‪ ,‬כי עיקר רוח החיים‬
‫הוא בתורה כמ״ש)נלאשיח א ‪ (3‬׳ורוח אלקים מרחפת על פני המים׳‪ ,‬ו׳אין מים אלא‬
‫תורה׳ )ג״ק יס‪ ,‬והצדיקים הם דבקים בתורה‪ ,‬ע״כ עיקר רוח החיים הוא אצלם‪,‬‬
‫וזהו שאמר שלמה המלך )משלי מז יל( ׳ואיש חכם יכפרנה׳‪ ,‬כי כל החסרונות הם‬
‫מחמת העוונות‪ ,‬מחמת שפגם בתורה שמשם הרוח דקדושה כמו שאמרו‬
‫חכמינו זכרונם לברכה)שנת נהס ׳אין מיתה בלא חפזא ואין יסורים בלא עוון׳‪ ,‬היינו‬
‫שהמיתה והיסורים באים ע״י חסרון רוח החיים הבא ע״י החטא והעוון‪ ,‬ובגודל‬
‫רחמנותו יתברך צמצם עצמו שרוח החיים שלו יהיה אצל הצדיקים‪ ,‬שאפילו‬
‫אחר שכבר חטא האדם ונחסר לו רוח חיים‪ ,‬יוכלו הצדיקים לתקן את פגם‬
‫העוונות ולהמשיך את רוח החיים מחדש כדי להשלים את החסרונות‪ ,‬וזהו‬
‫׳ואיש חכם׳‪ ,‬היינו הצדיק שאצלו הרוח חיים‪ ,‬׳יכפרנה׳‪.‬‬
‫אך הרשעים הדוברים רע על צדיקים‪ ,‬מאין מקבלים הם רוח החיים‬
‫להשלים החסרון שלהם‪ :‬דע שזה לעומת זה‪ ,‬כנגד הרב דקדושה יש רב דקליפה‬
‫כמו שתרגם אונקלוס עה״פ)נלאשיח לו טס ׳אלופי עשו׳ ‪ -‬׳רברבי עשו׳‪ ,‬וכנגד הרב‬
‫דקדושה שיונק מהתורה הקדושה‪ ,‬יניקתו של הרב דקליפה הוא מהניצוצות‬
‫הקדושים של רוח החיים שנופלים לסט״א בשעה שעוברים ח״ו על מצוות‬
‫התורה‪ ,‬ונעשה מהם רוח טומאה ‪ -‬רוח סערה בבחינת )שס מ יא( ׳הן עשו אחי‬
‫איש שעיר׳ ‪ -‬לשון סערה‪ ,‬וע״ב הרשעים שיונקים ממנו‪ ,‬הרוח שלהם גדול רק‬
‫בשעתו כמו רוח סערה שהיא גדולה בשעתה אך אין לה קיום כלל שלבסוף‬
‫כלה ונאבדת‪.‬‬
‫וכשהצדיק רוצה להכניע את הרשע‪ ,‬והרשע ממשיך רוח מהרב דקליפה‬
‫שהוא גדול בשעתו כנ״ל‪ ,‬ע״ב יוכל להזיק לו להפיל אותו לעבירות ח״ו‪ ,‬ולכן‬
‫אין להתגרות ברשעים רק צדיק גמור שכבר גירש וביטל את כל הרע שלו עד‬
‫שבטוח שלא יארע לו שום מכשול עבירה כמו שאמרו חז״ל )נרטח ז‪ (:‬׳מותר‬
‫להתגרות ברשעים׳‪ ,‬ומקשה ׳והא כתיב)פהליס לז א( ׳אל תתחר במרעים אל תקנא‬
‫בעושי עוולה׳‪ :‬ומתרצת ׳מי שלבו נוקפו אומר כן׳‪ ,‬ופרש״י ׳הירא מעבירות‬
 ‫דבש‬ ‫כי תשא‬ ‫נחלי‬ ‫רד‬

‫שבידו‪ /‬׳שבידו׳ דייקא‪ ,‬כי באמת אין לו שום עבירה רק שירא עדיין מעבירות‬
‫שבידו וכוחו לעשות‪.‬‬

‫כי יש ארבעה יסודות אש רוח מים עפר; והם כלל המידות‪ ,‬ולמעלה‬
‫בשרשם הם מכוונים כנגד ארבע אותיות הוי״ה )חיקיז חיקו! «(‪ ,‬אך למטה הם‬
‫מעורבים טוב ורע‪ .‬ולכל אדם יש צינור שדרך שם הוא מקבל את החיות שלו‪,‬‬
‫והצינור של הרשע הוא המידה הרעה מארבעת היסודות שהמשיך והגביר על‬
‫עצמו‪ ,‬וכשהצדיק רוצה להשפילו ולהכניעו‪ ,‬הוא מוכרח לירד להמידה רעה‬
‫ההיא ולקלקל את הצינור שלו‪ ,‬ואם הוא אינו צדיק גמור שהפריש את עצמו‬
‫לגמרי מהרע‪ ,‬אף שאין לו שום עבירה אסור לו להתגרות ברשע‪ ,‬כי יש מקום‬
‫להרע לאחוז בו‪ ,‬ויוכל להזיק לו ח״ו‪ ,‬ורק צדיק גמור שאין בו שום רע‪ ,‬הוא יכול‬
‫להתגרות ברשע כי אין בו שום אחיזה מהרע של הרשע ע״ב לא תוכל רוחו‬
‫הרעה לשלוט בו ולהזיקו ח״ו‪.‬‬

‫וזה בחינת הי״ג מידות ד׳ א‪-‬ל רחום וחנון ובו׳‪ ,‬שמרחמנותו והגינותו‬
‫יתברך שיכופרו לנו עוונותינו‪ ,‬ע״ב הוא כביכול צמצם את עצמו ואת רוחו‬
‫להיות אצל הצדיקים שהם יתקנו את העוונות וישלימו החסרונות‪ ,‬וזהו ארך‬
‫אפים היינו אריכות הרוח הנמשכת ע״י האנחה‪ ,‬ומהיכן מקבלים את הרוח הזו‪:‬‬
‫ע״י ורב חסד‪ ,‬הצדיק הרב דקדושה שהוא רב חסד היפך עשו ‪ -‬רב דקליפה‬
‫שהוא אדמוני)כראשית כה כה( ‪ -‬תוקף הדין סהר פולחת קלז‪ ,(:‬ואמת‪ ,‬שהצדיק מקבל‬
‫רוח החיים מהתורה שנקראת אמת כמ״ש )מלאני כ ‪ 0‬׳תורת אמת היתה בפיהו׳‪,‬‬
‫נוצר חסד לאלפים‪ ,‬לאלפים‪ ,‬זה בחינת ׳אלופי עשו רברבי עשו׳‪ ,‬שהם רב‬
‫דקליפה‪ ,‬וזהו נוצר חסד‪ ,‬שהחסד‪ ,‬היינו הרב דקדושה‪ ,‬נוצר דהיינו שומר‬
‫וממתיק את האלפים‪ ,‬האלופי עשו‪ ,‬ואז נושא עון ופשע‪ ,‬ע״י רוח החיים היינו‬
‫האנחה שהיא שלימות החסרון שממשיכין מהצדיק‪ ,‬עי״ז נתכפרין העוונות‪ ,‬אך‬
‫שצריך להיות ונקח‪ ,‬היינו הצדיק שרוצה להכניע את הרשע צריך להיות נקי‬
‫מכל המידות רעות כנ״ל‪.‬‬

‫וזהו טלית לכן שנתעטף הקב״ה‪ ,‬כי ארבע כנפות הציצית הם בחינת רוח‬
‫החיים כמ״ש)יתזקאל לז מ( ׳כה אמר ד׳ אלקים מארבע רוחות בואי הרוח׳‪ ,‬ולבן הוא‬
‫בחינת חסד)עיי! מגלה עמוקות אוק רד( היפך הרוח דקליפה בחינת עשו שהוא אדמוני‬
‫‪ -‬תוקף הדין בחינת טלית אדום )עיי! תפר הפליאה ל״ה ה״ה( וכפי שנאמר אצלו ׳כולו‬
‫רה‬ ‫דבש‬ ‫כי תשא‬ ‫נחלי‬
‫כאדרת שער׳ ופירש רש״י כטלית‪ ,‬וע״י הטלית לכן ‪ -‬הטלית דקדושה‪ ,‬מכניעים את‬
‫הטלית האדום ‪ -‬טלית דסט״א‪ ,‬וזוכים לכפר עוונות ולהשלים את החסרונות‪.‬‬
‫)עפ״י תורה ח(‬

‫וימהר משה ויקד ארצה וישתחו‬

‫)שמות לד ח(‬

‫׳מה ראה׳ ‪ -‬להשתחוות‪ :‬׳ר׳ חנינא בן‬

‫גמליאל אמר ארך אפים ראה‪ ,‬ורבנן‬
‫)סנהדרין קיא(‬ ‫אמרי אמת ראה‪.‬‬
‫חז״ל אמרו)מסנפ סופרים פ״ג( ׳הדבק במידותיו של מקום‪ ,‬מה הוא רחום אף‬
‫אתה רחום וכו״ וכמו שהשי״ת ארך אפים‪ ,‬צריך שיהיה להאדם ג״ב אריכת‬
‫אפים‪ ,‬שיאריך אפו ולא יכעום ולא יקפיד על שום דבר וכן לא יסתכל על שום‬
‫מניעה ובלבול שעובר עליו בעבודת ד׳‪ ,‬בין מאחרים‪ ,‬ובין מעצמו מה‬
‫שהתאוות והמחשבות זרות רודפין אותו בכל עת‪ ,‬ובפרט בשעת התפילה שיש‬
‫לו מזה יסורים גדולים‪ ,‬אלא יאריך אפו וימשיך בעבודתו בשמחה ובזריזות‪ ,‬וסוף‬
‫דבר בודאי ינצח כל המלחמות וישוב להשי״ת באמת‪.‬‬
‫ולזכות לזה הוא ע״י אמונה‪ ,‬כי ע״י אמונה שלימה בהשי״ת הוא יודע‬
‫שהכל מאיתו יתברך ושזהו רצונו שיעבדו אותו דייקא במצב ובאופן כזה‪ ,‬וזה‬
‫תלוי בארץ ישראל‪ ,‬כי ע״י ארץ ישראל זוכים לשלימות האמונה כמ״ש)פהליס לז‬
‫ג( ׳שכן ארץ ורעה אמונה׳‪ ,‬וכמו שאמרו חז״ל)כפונות קו( ׳כל הדר בארץ ישראל‬
‫דומה כמי שיש לו אלוק׳‪ ,‬נמצא שעיקר עבודת איש הישראל זוכין ע״י ארץ‬
‫ישראל‪.‬‬
‫וזהו שאמרו חז״ל מה ראה‪ :‬ארך אפים ראה‪ ,‬כי מחמת שראה את מידת‬
‫ארך אפים שהוא תלוי בארץ ישראל דהיינו ששם זוכין לזה‪ ,‬ע״כ ויקד ארצה‪,‬‬
‫היה לבו בוער לארץ ישראל כדי לזכות לאריכת אפים‪ ,‬ורבנן אמרו אמת ראה‪,‬‬
‫והוא אותו בחיגה‪ ,‬כי ארץ ישראל היא גם בחינת אמת‪ ,‬כי ארץ ישראל מקבלת‬
‫את השפע שלה מבחינת יעקב כמ״ש)נראשיפ לז א( ׳וישב יעקב בארץ׳‪ ,‬ויעקב הוא‬
‫בחינת אמת כמ״ש)מינה ז נ( ׳תתן אמת ליעקב׳‪ ,‬ומבואר בזהר)נלק קצפס שע״י אמת‬
‫זוכים לאמונה‪ ,‬היינו שעיקר האמונה אינה אלא במה שאין השכל מבין כי‬
‫במקום שהשכל מבין אין שייך אמונה‪ ,‬וא״כ כשאין השכל מבין‪ ,‬מהיכן יבוא‬
 ‫דבש‬ ‫כי תשא‬ ‫נחלי‬ ‫רו‬

‫לאמונה‪ :‬ע״ב עיקר האמונה תלויה באמת‪ ,‬שאם יבקש ויחפש תמיד את האמת‪,‬‬
‫יזכה לבסוף להגיע לאמונה הקדושה להאמין בהשי״ת‪ ,‬כי ע״י הסתכלות על‬
‫האמת בעין האמת‪ ,‬יבין מרחוק שהאמת הוא כך רק שא״א להבין זאת בשכל‪.‬‬
‫ע״ב כשראה משה רבינו שע״י ארץ ישראל אפשר לזכות למידת אמת‪ ,‬ועי״ז‬
‫יזכה לאמונה ולאריכות אפים‪ ,‬אזי ויקד ארצה‪ ,‬בער לבו בכיסופין‬
‫והשתוקקות לארץ ישראל‪.‬‬
‫וצריך כל אדם לבקש מהשי״ת שיהיה לו כיסופין וגעגועים לארץ ישראל‪,‬‬
‫והוא סגולה לכעס ולעצבות‪ ,‬כי כל הכועס כאילו עובד עכו״ם)שנח קה(‪ ,‬אבל ארץ‬
‫ישראל הוא בחינת אמונה בחינת ארך אפים כנ״ל‪ ,‬היפך ע״ז היפך הכעס‪.‬‬
‫)עפ״י תורה מז ותורה קנה(‬

‫כי קרן אור פניו ויראו מגשת אליו‬

‫)שמות לד כט(‬

‫הנה ידוע שאינו דומה בן כפר לבן כרך )חגיגה ע‪ ,(:‬וכל מה שאחד מקורב‬
‫יותר אל המלך ויודע יותר בכבודו וגדולתו‪ ,‬הוא בוש ממנו יותר‪ ,‬וכן הוא אצל‬
‫השי״ת שכמה שאדם יותר קרוב ודבוק בו‪ ,‬הוא יודע ומכיר יותר בגדולתו‬
‫יתברך‪ ,‬ועי״ז הוא בוש ממנו יותר‪ ,‬וע״ב במתן תורה שישראל זכו להשגה‬
‫ולדביקות בהשי״ת נאמר)שמוח נ יח( ׳ובעבור תהיה יראתו על פניכם׳‪ ,‬ודרשו חז״ל‬
‫)נדרים נ( זו הבושה‪ ,‬והבושה הזאת היא בחינת תפילין‪ ,‬כי זה שפני המתבייש‬
‫משתנות לכמה גוונין שאזיל סומקא ואתי חיורא)נ״מ נחס‪ ,‬היא ממידת התפארת‬
‫שהיא כלליות הנוונין כידוע )תיקר! קלג‪ ,(:‬כי עיקר הפאר והיופי הוא שהנוונין‬
‫נכללין זה בזה‪ ,‬וכן תפילין הם בחינת מידת התפארת כמ״ש)יחזקאל כל יז( ׳פארך‬
‫חבוש עליך׳)עיי! נרטח יא(‪ ,‬וע״ב תפילין הם סימן על דביקות בבורא יתברך )עיי!‬
‫תילושי אגדות כרכות ו‪ .‬ל״ה מנין(‪.‬‬
‫והנה חז״ל אמרו עה״פ)דנרים נח י( ׳וראו כל עמי הארץ ובו׳ ויראו ממך׳‪ ,‬׳אלו‬
‫תפילין שבראש׳)נרטח ‪ ,0‬נמצא שע״י הדביקות של התפילין‪ ,‬שמקבלים יראה‬
‫שהוא הבושה כנ״ל‪ ,‬אזי ׳ויראו ממך׳‪ ,‬נמשך יראה גם על הרואים אותו‪ ,‬וזהו ׳אז‬
‫תבין יראת ד׳ ודעת אלקים תמצא׳)משלי נ ה(‪ ,‬היינו בזה תוכל להבין באחד אם‬
‫יש לו יראת ד׳‪ ,‬ע״י ׳ודעת אלקים תמצא׳‪ ,‬כשאנו מסתכלין על פניו‪ ,‬ומרוב יראה‬
‫ובושה שיש לו‪ ,‬נמשך גם עלינו דעת בגדולת השי״ת‪ ,‬היינו יראה ובושה כנ״ל‪.‬‬
‫ת‬ ‫דבש‬ ‫דסהל‬ ‫נחלי‬
‫ומשה זכה לאור התפילין כמ״ש בזהר )השמפופ נלאשיה יפג( ׳ויתנצלו את‬
‫עדיים׳‪ ,‬דא תפילין‪ ,‬׳ומשה יקה את האהל‪ /‬שלקח אותן האורות שזכו במעמד‬
‫הר סיני‪ ,‬מלשון )איוג נע ג( ׳בהילו נרו עלי ראשי׳ )עיין זהר גראשיי! נג‪ ,(:‬ע״כ נאמר אצלו‬
‫כי קרן עור פניו‪ ,‬היינו בחינת היראה והבושה שהאירה בפניו שזה בחינת‬
‫תפילין בנ״ל‪ ,‬ועי״ז וייראו מגשת אליו‪ ,‬האירה היראה הקדושה על בל רואיו‪.‬‬
‫)עפ״י תורה לח(‬

‫^‪ -8‬פרשת וירזהל ^‬

‫ויקהל משה וכר ששת ימים תעשה‬

‫מדאכה וכיום השכיעי יהיה לכם קורש‬
‫)שמות לה א‪-‬ט‬

‫למחרת יום הכיפורים‪) .‬רש״י(‬

‫מבואר לעיל עה״פ )שמוי! לג יג( זכור לאברהם ליצחק ולישראל‪ ,‬שעיקר‬
‫העונש כשמענישין אחד ח״ו הוא שעוקרין אותו משורש חיותו שזה השם כמ״ש‬
‫)גראשית ג יע( ׳נפש חיה הוא שמו׳‪ ,‬ושמו יתברך משותף בשמנו)ירושלמי תענית ס״ג ה״ו(‪,‬‬
‫נמצא שכל העונשין נוגעין בשמו יתברך כביכול‪ ,‬ע״כ כשנתרצה הקב״ה‬
‫לישראל ביום הביפורים באומרו ׳סלחתי כדבריך׳‪ ,‬אזי להיפך כביכול נגדל שמו‬
‫יתברך‪ ,‬וזהו שקורין העולם את מחרת יום הכיפורים ׳שם ד״ )עיין נעש״ט עה״ת ר״ה‬
‫ח״נ אות נא( כי אחר יום הכיפורים נתגדל בחינת שם ד׳‪ ,‬ושבת שמא דקודשא‬
‫בריך הוא מהר יתח פחס‪ ,‬ע״ב תיכף אחר יום הכפורים נצפזוו על שבת‪.‬‬
‫)עפ״י סו ח״ב(‬
 ‫דבש‬ ‫דסהל‬ ‫נחלי‬ ‫רח‬

‫ויקהל משה את כל עדת בני ישראל‬

‫)שמות לה א(‬

‫הצדיק צריך לקשר את עצמו אפילו עם הפחות שבפחותים שבישראל‬

‫כמ״ש)חהלים נג ‪ a‬׳כולו סג יחדיו‪ /‬אפילו כשאני רואה אחד מישראל ש׳כולו סג‪/‬‬
‫מלשון ׳נסוגו אחור‪ /‬שסר מכל וכל מהקב״ה‪ ,‬אעפ״ב ׳יחדיו‪ /‬צריך להתיחד‬
‫ולהתקשר עמו‪ ,‬כי יש אלוקות אפילו בדיוטא התחתונה כמ״ש )תהליס קג ימ(‬
‫׳ומלכותו בכל משלה׳‪ ,‬נמצא שאפילו בפחות מישראל יש בודאי איזה אלקות‬
‫שעי״ז אפשר להיות ׳יחדיו׳ עמו‪ ,‬ועי״ז שהצדיק מודיע להם שאע״פ שחטאו בכל‬
‫זאת השי״ת עימם ושיש להם עוד תקוה לצאת מכל הרע הסובב אותם‪ ,‬עי״ז‬
‫הוא מחזירם בתשובה‪.‬‬
‫וזה שכתוב ויקהל משה את כל עדת בני ישראל‪ ,‬שמשה רבינו קישר‬
‫את עצמו אל כל ישראל אפילו הפחות שבפחותים ומסר נפשו עליהם כמ״ש‬
‫)שמות לנ לה ׳ואם אין מחני נא׳‪ ,‬וכל זה כדי להחזירם בתשובה לעבוד את ד׳‪.‬‬
‫)עפ״י תורה פב ח״ב(‬

‫וכל איש חכם לב אשר נתן ר חכמה‬

‫)שמות לו א(‬ ‫ותבונה בהמה‬
‫הנה הוא חכמה ומלאכה גדולה להיות כמו בהמה בבחינת מה שאמרו‬
‫רבותינו זכרונם לברכה )חולי! הס עה״פ )פהליס לו!( ׳אדם ובהמה תושיע ד״‪ ,‬׳אלו‬
‫בני אדם שערומים בדעת ומשימין עצמן כבהמה׳‪ ,‬וכן אמר אסף )תהליס עג כה‬
‫׳ואני בער ולא אדע בהמות הייתי עמך׳‪ ,‬כי לזכות לדעת והשגת אלוקות א״א‬
‫כי אם ע״י שיבטל את שכלו ודעתו האנושי לגמרי ויעבוד את השי״ת ע״ו‬
‫אמונה ומצוות מעשיות בפשיטות ובתמימות גמורה‪ ,‬ואז יזכה ל׳עין לא ראתה‬
‫אלקים זולתך יעשה למחכה לו׳)ישעיה של ג(‪ ,‬וע״ב נקרא בשם ׳תמים׳‪ ,‬כי כשמו‬
‫כן הוא היינו שלם‪ ,‬כי זה עיקר השלימות באמת לעבוד אותו יתברך בתמימות‬
‫ובפשיטות‪ .‬וזה מרומז בפסוק וכל איש חכם לכ אשר נתן ד׳ חכמה ותכונה‬
‫כחמה‪ ,‬שעיקר החכמה הוא ע״י בחינת ערום בדעת‪ ,‬שמשים עצמו ככהמה‪.‬‬
‫)עפ״י שיחות הר״ן סימן טו(‬
‫רט‬ ‫דבש‬ ‫פסודי‬ ‫נחלי‬
‫^ פרשת פרוודי ^‬

‫אלה פקודי המשכן משכן העדות‬

‫)שמות לח כא(‬

‫הכמינו זכרונם לברכה )שנח מטס לומדים את הל״ט מלאכות האסורות‬

‫בשבת מהמשכן‪ ,‬והנה כל המשא ומתן והמלאכות שעושין בני אדם בשביל‬
‫פרנסתם הכל כלול בל״ט מלאכות‪ ,‬ומי שמקדש את עצמו מתאוות עוה״ז‪ ,‬אע״פ‬
‫שמוכרת לטרוה בל״ט מלאכות‪ ,‬הם בשבילו בבהינת בנין המשכן‪ ,‬וזוכה על ידם‬
‫לבחינת ט״ל אורות‪ ,‬כי השי״ת משפיע לעולם כביכול דרך שם הקדוש הוי״ה‪,‬‬
‫ושלושת האותיות י‪-‬ה‪-‬ו הם אורות השפע‪ ,‬והה״א אחרונה היא הכלי שמקבל‬
‫אותם‪ ,‬ושלש אותיות אלו במילוי אלפי״ן ) י י ד ה״א וא״ס‪ ,‬הם גמטריא ל״ט‪ ,‬שהם‬
‫הט״ל אורות שהקב״ה משפיע לבריאה‪ ,‬ומהם בא השפע גם בגשמיות‪ ,‬ע״כ‬
‫כשאדם מתקדש מהבלי עוה״ז‪ ,‬אזי בכל המשא ומתן והמלאכות מאיר לו אור‬
‫אלקות‪ ,‬שהוא האור הנשפע מהשי״ת לבריאה‪ ,‬כשם שבמשכן האיר הקב״ה‬
‫הט״ל אורות בל״ט מלאכות‪ ,‬אך מי שאינו מקדש עצמו ונמשך אחר תאוות‬
‫עוה״ז‪ ,‬אזי עניות רודף אחריו כמבואר בזוהר)ויקרא רמל‪ ,(.‬ואזי המלאכות שעושה‬
‫הם בבחינת משכן בחורבנה‪ ,‬כי אין מאירין בהן הט״ל אורות‪ ,‬ולכן אינו שמח‬
‫בחלקו‪ ,‬אלא תמיד רודף אחר פרנסתו ביגיעה גדולה‪ .‬וזהו משכן משכן שתי‬
‫פעמים‪ ,‬שפעמים המלאכה הוא ט״ל אורות ופעמים היא ל״ט מלאכות‪.‬‬

‫)עפ״י תורה יא(‬

 ‫דבש‬ ‫פסודי‬ ‫נחלי‬
‫ויביאו את המשכן אל משה את האוהל‬
‫)שמות לט לס‬ ‫ואת כל כליו‬

‫)שם מ יח(‬ ‫ויקם משה את המשכן‬

‫כד הוו בעאן לתקנא דא בדא ולאעלאה‬
‫דא בדא לא הוה סליק בידיהון‪ ,‬כיון‬
‫דאייתיאו ליה למשה מיד כלא אסתליק‬
‫בידיה וכל שייפא ושייפא הוה אסתליק‬
‫ועאל בדוכתיה הדא הוא דכתיב ויקם‬
‫משה את המשכן‪,‬‬
‫)כשרצו לתקן חלקי המשכן זה בזה לא היה עולה‬
‫בידם‪ ,‬כיון שהביאו אותם אל משה מיד כל חלק וחלק‬
‫הראוי(‬ ‫למקומו‬ ‫מאליו‬ ‫ונכנס‬ ‫עולה‬ ‫היה‬
‫)זהר פקודי דלת(‬

‫וזה הענין שצריך לקשר עצמו בשעת התפילה לכל הצדיקים‪ ,‬כי כל צדיק‬
‫הוא בהינת משה כמו שמצינו שהצדיקים קוראים זה לזה משה כמו ) שנח קא‪(:‬‬
‫׳משה שפיר קאמרת׳‪ ,‬וכל תפילה ותפילה שכל אחד מתפלל הוא בחינת איבר‬
‫מהשכינה שהם אברי המשכן )עיין מגלה עמוקוח אופן קע( שאין שום אחד מישראל יכול‬
‫לאעלא שייפא בשייפא כל חד לדוכתיה ולעשות אותה קומה שלימה אלא משה‬
‫בלחוד‪.‬‬
‫)עפ״י תורה ב(‬
‫הא‬ ‫דבש‬ ‫ויסרא‬ ‫נחלי‬
‫^ פרשת וירורא‬
‫וממד ירו על ראש העולה ונרצה לו לכפר‬
‫)ויקרא א ס‬ ‫עליו‬
‫צריך כל אדם להוציא את עצמו מלילך אחר התאוות המדומיות רק שילך‬
‫אחר השכל להכיר את הבורא יתברך‪ ,‬כי התאוות הם רק בכה המדמה הפך‬
‫השכל והם כה הבהמיות‪ ,‬כי גם בהמה יש לה זה הכה והיא מתאוית גם כן‬
‫לתאוות אלו‪ ,‬וזה טעם הסמיכה והודוי על הקרבגות‪ ,‬כי כל החטאים באים ע״י‬
‫כה המדמה‪ ,‬וע״י הסמיכה והוידוי נמשכין החטאים וכה המדמה על הבהמה‬
‫שהיא בחינת מדמה כנ״ל‪ ,‬ואח״ב תיכף לסמיכה שחיטה‪ ,‬שעי״ז נכנע וגשבר‬
‫המדמה בחינת )תהליס נא ימ( ׳זבחי אלקים רוח נשברה׳‪ ,‬ששבירת הדמיון הם‬
‫הקרבנות‪ .‬וע״כ מן המקדש יצא עיקר מעין החכמה כי שם שברו המדמה‪.‬‬
‫)עפ״י תורה כה(‬

‫^ פרשת צו ^‬
‫)ויקרא ז יב(‬ ‫אם על תורה יקריבנו‬
‫אם על דבר הודאה על נס שנעשה לו‪ ,‬כגון‬
‫יורדי הים והולכי מדברות וחבושי בית‬
‫האסורים וחולה שנתרפא שהם צריכיו‬
‫להודות‪ ,‬שכתוב בהן)מהליס קז נא‪-‬ננ( ׳יודו לד׳‬
‫חסדו ונפלאותיו לבני אדם ויזבחו זבחי‬
‫תודה׳‪ ,‬אם על אחת מאלה נדר שלמים‪,‬‬
‫)רש״י(‬ ‫הללו שלמי תודה הן‪.‬‬
‫תודה היא בחינת חסד‪ .‬היינו‪ ,‬ע״י שמהללים ומודים להשי״ת‪ ,‬עי״ז נתגלה‬
‫חסד ד׳‪ .‬כי בעת צרה ח״ו‪ ,‬אזי יש התגברות הדין‪ ,‬וחסד ד׳ בהסתרה‪ .‬אבל אח״כ‬
 ‫דבש‬ ‫שמיני‬ ‫נחלי‬ ‫חב‬

‫כשיוצאים מהצרה‪ ,‬אזי נתגלה ההסד‪ .‬ואז ע״י שמביאים קרבן תודה ומהללים‬
‫ומודים לד על הישועה‪ ,‬עי״ז מתבוננים ומגלים חסדי ד יותר ויותר‪ .‬וזה שכתוב‬
‫במזמור)תהליס ק!( ׳הודו לד׳ כי טוב׳‪ ,‬המיוסד על הארבעה שצריכין להודות)גרנות‬
‫נלס‪ ,‬׳מי הכם וישמור אלה ויתבוננו הסדי ד״‪ ,‬שע״י התודה וההודאה מתבוננים‬
‫ומגלים את חסדי ד‪.‬‬
‫וזה יהיה עיקר שעשוע עולם הבא בבחינת)יקרא רנה מ( ׳כל הקרבנות בטלין‬
‫חוץ מקרבן תודה׳‪ ,‬שכל ההתקרבות אליו יתברך לעתיד תהיה רק בחינת תודה‬
‫והודאה‪ .‬כי ע״י שמודים ומהללים לשמו הגדול יתברך‪ ,‬מגלים את טובו וחסדו‬
‫כנ״ל‪ ,‬ועי״ז מכירים ויודעים אותו יתברך‪ ,‬כי עיקר הידיעה וההשגה בהשי״ת‬
‫הוא שמשיגים את גודל טובו וחסדו‪ .‬וזה יהיה לעתיד שיכירו אז כשלימות את‬
‫גודל חסדו וטובו יתברך כמ״ש)יא ‪ (p‬׳כי מלאה הארץ דעה את ד״‪.‬‬
‫וצריכים להמשיך הארה זו‪ ,‬להודות ולהלל להשי״ת על כל הנסים‬
‫והנפלאות שעשה עם אבותינו ועמנו מימות עולם עד הנה בכלליות ובפרטיות‪,‬‬
‫גם עכשיו בעוה״ז‪ .‬ואפילו כשעובר על האדם צרות ויסורים ח״ו‪ ,‬אם יסתכל על‬
‫חסדי ד‪ ,‬יראה שגם בהצרה בעצמה‪ ,‬השי״ת מרחיב לו ומגדיל חסדו עמו כמ״ש‬
‫)חהלים ל נ( ׳בצר הרחבת לי׳‪ .‬וע״י שיודה ויהלל להשי״ת על החסדים והטובות‬
‫שעושה עמו‪ ,‬עי״ז ימשיך על עצמו עוד ועוד חסדים כי תודה היא בחינת חסד‬
‫כנ״ל‪ ,‬ואז יתבטלו כל הצרות והדינים ויוושע כשלימות אכי״ר‪.‬‬
‫)עפ״י תורה קצה ח״א ותורה ב ח״ב(‬

‫פרשת שמיני‬
‫ויהי ביום השמיני קרא משה לאהרן‬
‫)ויקרא ט א(‬ ‫ולבניו ולזקני ישראל‬
‫הנה כל הדברים הם על הארץ כמו שאנו האין בחוש שהכל נדל מן הארץ‬
‫וכל הדברים והבריות הולכים ומונחים על הארץ וא״א שיפסקו ויתרחקו מהארץ‬
‫אם לא ע״י כה המכריח היינו ע״י שיש מי שמכריח הדבר ונוטלו ממקומו‬
‫מהארץ ומרחיקו ממנה‪ ,‬וכפי כה המכריח כן נתרחק הדבר מהארץ ואח״ב‬
‫הג‬ ‫דבש‬ ‫שמיני‬ ‫נחלי‬
‫כשנפסק כה המכריה הוזר הדבר לארץ‪ ,‬כגון אם זורק אדם דבר למעלה אזי ע״י‬
‫כהו מכריה הדבר ומפסיקו מהארץ‪ ,‬וכפי כהו כן מכריה הדבר וזורקו למעלה‬
‫יותר‪ ,‬ואה״כ כשנפסק כהו שהוא כה המכריה הוזר הדבר ונופל להארץ‪ ,‬כי‬
‫הארץ יש לה כה המושך וממשכת כל הדברים לעצמה כי אם לאו לא היו‬
‫יכולים להתקיים עליה כי היה ראוי לפול ממנה מהמת שהיא כדורית וכל בני‬
‫העולם עומדים סביבה כידוע‪ ,‬אך היות ויש לה כה המושך‪ ,‬ע״כ כשנפסק כה‬
‫המכריה והוזר הדבר ונופל למטה להארץ‪ ,‬כל מה שמתקרב יותר למטה הוא‬
‫פורה ונופל למטה במהירות יותר‪ ,‬זה מהמת שמתקרב להכה המושך של הארץ‬
‫ע״כ הוא נופל במהירות יותר למטה‪.‬‬

‫ויש צדיק שהוא עניו ושפל ומשים עצמו כעפר בבהינות )גראשית ‪ m‬נז(‬
‫׳ואנוכי עפר ואפר׳‪ ,‬וע״כ הוא יסוד עולם בהינת עפר כמ״ש )משלי י כה( ׳וצדיק‬
‫יסוד עולם׳‪ ,‬וכל הדברים נמשכים ממנו ועומדים עליו‪ ,‬ואפילו כל הצדיקים הם‬
‫רק ענפים ממנו כל אהד לפי בהינתו‪ ,‬יש שהוא בהינות ענף ממנו ויש שהוא‬
‫בהינות ענף מן הענף‪ ,‬וע״כ יש לו כה המושך להמשיך כל הדברים אליו‪ ,‬וזה‬
‫שאנו האין כשאדם נוסע להצדיק כל מה שמתקרב למקום הצדיק יותר‪ ,‬יש לו‬
‫השק יותר מהמת שמתקרב יותר להכה המושך כנ״ל‪ ,‬והנה היה ראוי שימשכו‬
‫כל בני אדם לזה הצדיק‪ ,‬אך ע״י כה המכריה מפסיקין ומרהיקין ממנו‪ ,‬היינו‬
‫שיש בני אדם שע״י דיבורם ומעשיהם הם מכריהים ומרהיקים בני אדם‬
‫מהצדיק‪ ,‬ולפי כה המכריה כן מרהיק מהצדיק כנ״ל‪ ,‬ואה״כ כשיפסיק כה‬
‫המכריה יתזור וימשיך עצמו ויתקרב להצדיק שהוא בהינת עפר שיש לו כה‬
‫המושך כנ״ל‪.‬‬

‫וזה בהינת המשכן‪ ,‬כי המשכן היה לו כה המושך להמשיך אלקות למקום‬
‫שהיה עומד שם בבהינת )שיר השירים א ‪ a‬׳משכני אהריך נרוצה׳‪ ,‬׳אהריך נרוצה׳‬
‫דייקא כי כל מה שמתקרב יותר אליו הוא רץ ביותר מהמת הכה המושך כנ״ל‪,‬‬
‫וכמובא במדרש)שמוח תה א ועיי! זהר נחקחי( שהמשכן הוא לשון משכון‪ ,‬שהוא משכון‬
‫לישראל שתשרה שכינה אצלם אפילו אם יהטאו ה״ו כמ״ש )ויקרא ט יא( ׳ונתתי‬
‫משכני בתוככם ולא תנעל נפשי אתכם׳‪ ,‬נמצא שע״י המשכן השכינה שורה‬
‫בישראל כי יש לה כה המושך להמשיך אלקות למקום שהיה עומד שם כנ״ל‪,‬‬
‫וע״כ א״א להקים את המשכן אלא הצדיק שהוא בהינת עפר בהינת משה שהיה‬
‫עניו מכל האדם כמ״ש )שמוח מ יח( ׳ויקם משה את המשכן׳‪ ,‬ואהר לא היה יכול‬
 ‫דבש‬ ‫שמיני‬ ‫נחלי‬
‫לחקימו )עיי! זהר פקודי רלמס‪ ,‬כי דוקא זח חצדיק שחוא בחינת עפר בחינת כח‬
‫חמושך‪ ,‬יכול לחקים חמשכן שחוא בחינת כח חמושך לחמשיך האלקות כנ״ל‪.‬‬

‫וזח שכתוב )מרים ז ‪ 0‬׳לא מרובכם חשק ד בכם כי אתם חמעט‪ /‬ודרשו‬
‫רז״ל)פולי! פ״פ והונא נפרש״י שס( ׳לא מרובכם‪ ,‬לפי שאין אתם מרבין עצמכם אלא‬
‫ממעפזין לפיכך חשק בכם׳‪ ,‬כי מחמת שחם ממעיפזין ומקפזינים עצמן עי״ז חם‬
‫בבחינת עפר שיש לו כח חמושך שמושך חאלקות כנ״ל‪ ,‬וע״כ חשק ד׳ בכם‪ ,‬וזח‬
‫בחינת )ישעיה נז פס‪ :‬׳אשכון את דכא׳‪ ,‬שע״י שפלות שמשים עצמו כעפר יש לו‬
‫כח חמושך לחמשיך חשי״ת אצלו‪.‬‬

‫וזח בחינת חכבוד חנאמר אצל חמשכן כמ״ש)שמות כפ מג( ׳ונקדש בכבודי׳‪,‬‬
‫וכמ״ש )שם מ לל( ׳וכבוד ד׳ מלא את חמשכן׳‪ ,‬כי כל חכבוד וחנדולח שיש לכל‬
‫אדם שבעולם מקטן ועד גדול כולם מקבלים רק מזח חצדיק שחוא בחינת עפר‬
‫בחינת משכן שממנו נמשך חכל כמ״ש)מגילה לא( ׳כל מקום שאתח מוצא גדולתו‬
‫שם אתח מוצא ענוותנותו׳‪ ,‬שבמקום חשפלות וחקטנות שם שורח כל חכבוד‬
‫וחגדולח‪ ,‬וע״ב כל חראשים שבעולם מקבלים כבודם מזח חצדיק שחוא בחינת‬
‫עפר בחינת משכן‪ ,‬וכן חתחדשות חכבוד כי בכל פעם נתחדש חכבוד שזח‬
‫חממונח בא לחתמנות אחר ונתחדש חראשיות וחכבוד חכל ע״י זח חצדיק כי‬
‫כפי חקמתו את חמשכן בכל פעם שמשם בא חכבוד בבחינות ׳וכבוד ד׳ מלא‬
‫את חמשכן׳ כנ״ל‪ ,‬כן נתחדש כל חכבוד וחראשיות כנ״ל‪.‬‬

‫וזה ויהי כיום השמיני קרא משה לאהרן ולבניו ולזקני ישראל‪ ,‬כי‬
‫כשהצדיק צריך לקרוא לראשי העם כדי להשפיע להם כבוד‪ ,‬הוא קורא אותם‬
‫בזה שהוא מקים את המשכן ששם הכבוד כנ״ל‪ ,‬היינו שנהיה התחדשות הכבוד‬
‫בעולם ועי״ז כולם באים אליו לקבל הכבוד ממנו‪ ,‬וזה ע״י כיום השמיני‪ ,‬שהקים‬
‫משה את המשכן‪ ,‬קרא משה לאהרן ולכניו ולזקני ישראל‪ ,‬שהם כלל ראשי‬
‫העם מקטן ועד גדול‪ ,‬וזה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה )ר״ה א( ׳שניסן ראש‬
‫השנה למלכים׳‪ ,‬כי אז היה הקמת המשכן שמשם נמשך הכבוד של המלכים‬
‫והראשים כנ״ל‪.‬‬
‫)עפ״י תורה ע(‬
‫רטו‬ ‫דבש‬ ‫שמיני‬ ‫נחלי‬
‫ויקריבו אש זרה אשר לא ציוה אותם‬
‫)ויקרא י א(‬

‫הנה אחיזת החיצונים והדינים הוא ברגלים וכמובא בעץ חיים )שער לח ד(‬
‫שעקב הוא בנמטריא שתי פעמים אלקים‪ ,‬ושם אלקים מרמז למידת הדין כידוע‪,‬‬
‫וכשיש להחיצונים אחיזה ושליפזה אזי הם מונעים את ההשפעות והברכות‬
‫שנשפעים מהשי״ת שלא יושפעו לישראל‪ ,‬ואז יש ח״ו דינים וצרות לישראל‪.‬‬
‫והפעולה להבריח החיצונים משם הוא שימשיך לתוך הרגלים הארה‬
‫משורשם‪ .‬כי שורש הדינים הוא ספירת הבינה כמובא בזהר )ויקרא י;(‪ ,‬ושם הוא‬
‫כולו רחמים‪ ,‬כי תכלית הדינים הוא רק כדי שיוכלו לקבל על ידם השפע במידה‬
‫וגבול‪ ,‬ולכן ע״י שממשיכין הארה מהבינה לתוך הרגלים נמתקין הדינים‪ ,‬ואז‬
‫החיצונים בורחים משם ונמשך שפע וברכה‪ ,‬ולכן מובא בזהר )שס רעא( שהבינה‬
‫היא שורש הברכה‪ ,‬כי על ידה נמתקין הדינים ונמשך ברכה‪.‬‬
‫ושורש הברכות שהוא הבינה נקרא יין המשמח בחינת )פהליס קד מס ׳ויין‬
‫ישמח לבב אנוש׳‪ ,‬כי השמחה היא בלב כמ״ש )חהלים ד ח( ׳נתת שמחה בליבי'‪,‬‬
‫והלב הוא בינה שבה הלב מבין )פחח אליהס‪ ,‬נמצא שספירת הבינה שהיא הלב‬
‫ששם הוא מקום השמחה היא ענין היין שמשמח הלב‪ ,‬וע״י שממשיך אותו לתוך‬
‫הרגלים‪ ,‬נמתקין הדינים‪.‬‬
‫וזה נעשה ע״י ששותה יין דקדושה כגון בקידוש של שבת או השכרות‬
‫של פורים ועי״ז נעשה שמח ונתלהב עד שרוקד‪ ,‬כי זאת ההלהבות הוא ׳אשה‬
‫ריח ניחוח לד׳ )‪ 3‬ממר נח ח(‪ ,‬שהוא אש ודינים דקדושה שהוא ממתיק כל הדינים‪,‬‬
‫כי הוא בא מכה היין בחינת בינה עד שיורד לתוך הרגלים ומגרש החיצונים‬
‫משם‪.‬‬
‫אבל מי שמרקד בהתלהבות היצר זה בחינת ויקריבו אש זרה אשר ?א‬
‫ציוה אותם‪ ,‬שהוא אש ודינים של הספז״א‪ ,‬והוא נקרא יין המשכר שאינו מביא‬
‫שמחה אמיתית ששמח בהשי״ת‪ ,‬אלא שמחה של התלהבות היצר‪ ,‬ושם יש ח״ו‬
‫אחיזה להחיצונים‪.‬‬
‫)עפ״י תורה מא(‬
 ‫דבש‬ ‫אחרי מות‬ ‫נחלי‬ ‫רטז‬

‫^ פרשת אחרי מות ‪-8-‬‬

‫)ויקרא טז טז(‬ ‫השוכן איתם בתוך טומאתם‬

‫)רש״י(‬ ‫אעפ״י שהן טמאים שכינה ביניהם‪.‬‬
‫מידת המלכות נקראת בשם ׳שכינה‪ /‬על שם ששוכנת עם ישראל אפילו‬
‫בזמן שהם טמאים כמ״ש )י ק ר א טז טס ׳השוכן איתם בתוך טומאתם׳ )ספרא אסר פ״ד(‪.‬‬

‫וע״כ היא נקראת ׳אם כל חי׳)עיי! מדרש מעלם קנה‪ /:‬כי כמו שהאם הולכת תמיד עם‬
‫בניה ואינה שוכחת אותם‪ ,‬כן השכינה שורה בישראל אפילו כשהם טמאים‪.‬‬
‫וזה בחינת הדיבור כמ״ש)הקדמת פיקיס ׳מלכות פה׳‪ .‬וזהו)ירמיה לא יט( ׳כי מדי‬
‫דברי בו זכור אזכרנו עוד׳‪ ,‬היינו שאפילו אם האדם מונח ח״ו במקום שהוא‪,‬‬
‫אפילו בשפל המדריגה מאוד אפילו במקומות הנמוכים והמטונפים‪ ,‬אם יתחזק‬
‫עכ״פ לדבר גם שם דיבורים קדושים של תורה ותפילה ושיחה בינו לבין קונו‪,‬‬
‫הוא יכול להזכיר את עצמו בהשי״ת לעולם‪ ,‬כי הדיבור אינו מניח אותו לשבוח‬
‫את השי״ת‪ .‬והבן הדבר היטב מגודל כה הדיבור‪ ,‬והוא עצה נפלאה ונוראה למי‬
‫)עפ״י תו ר ה ע ח(‬ ‫ח ״י•‬ ‫שחפץ באמת לבל יאבד עולמו לגמיי‬

‫)ויקרא יח דס‬ ‫וחי בהם‬

‫צריך להאמין בהשי״ת באמונה פשוטה בלי חכמות וחקירות כלל‪ ,‬וכן‬
‫בעבודת השם יש חכמות שצריך להרחיק מהם כגון לחקור ולדקדק ביותר אם‬
‫יוצאים כראוי במה שעושים או לא‪ ,‬כי כל אלו החכמות של העולם שיש‬
‫להנבנסין ומתחילין קצת בעבודת השם אינם חכמות כלל והם רק דמיונות‬
‫ובלבולים גדולים שמפילין את האדם מעבודתו‪ ,‬כי בשר ודם א״א לו שיצא ידי‬
‫חובתו בשלימות ׳ואין הקב״ה בא בטרוניא עם בריותיו׳ )ע״ז ג‪ /‬ו׳לא ניתנה תורה‬
‫למלאכי השרת׳)קחשי! נד‪ /‬ועל אלו המדקדקים ומחמירים בחומרות יתירות נאמר‬
‫וחי בהם ודרשו חז״ל ׳ולא שימות בהם׳)יומא פה;‪ /‬כי אין להם שום חיות משום‬
‫מצוה מחמת הדקדוקים והמרה שחורה שלהם מחמת שנדמה להם שאינם‬
‫)עפ״י תו ר ה מד ח״ב(‬ ‫יוצאים ידי חובתם בהמצוות שעושים•‬
‫הז‬ ‫דבש‬ ‫אחרי מות‬ ‫נחלי‬
‫)ויקרא יח כח(‬ ‫כאשר קאה את הגוי‬
‫מי שנוסע לארץ ישראל וכוונתו לשמים באמת כדי לשוב עי״ז להשי״ת‪,‬‬
‫בודאי תועיל לו ארץ ישראל מאוד‪ .‬כי טבע האכילה שהמזון נתהפך לגוף‬
‫הניזון‪ ,‬כגון כשהחי אוכלת צומח בנון עשבים‪ ,‬נתהפכין העשבים לגוף החץ וכן‬
‫מחי למדבר‪ ,‬כשהמדבר אוכל את החי‪ ,‬נתהפך החי למדבר‪ ,‬וכך כל איבר ואיבר‬
‫שהמזון נכנם לשם‪ ,‬הוא נתהפך למהות האיבר ממש‪ ,‬כגון מה שנכנס למוח‬
‫נתהפך למוח‪ ,‬ומה שנכנס ללב נתהפך ללב‪ ,‬וכן לשאר האיברים‪.‬‬

‫וכן הוא בקדושת ארץ ישראל שעליה נאמר )נמדנר יג ל‪ (3‬׳ארץ אוכלת‬
‫יושביה׳‪ ,‬היינו שהיושב שם נאכל אצלה ונהפך למהותה‪ ,‬וכמו כן בהתקרבות‬
‫לצדיקים‪ ,‬שכשהאדם דבוק לצדיק ומאמין בו‪ ,‬אזי עי״ז הוא נאכל ונהפך למהות‬
‫הצדיק ממש‪ ,‬וזהו אמרו רבותינו זכרונם לברכה ) ‪ m n‬קיא( ׳כל היושב בארץ‬
‫ישראל שרוי בלא עוון׳ שנאמר)ישעיה לג »( ׳העם היושב בה נשוא עון׳‪ ,‬כי הוא‬
‫נאכל אצלה ונהפך למהותה הקדוש‪.‬‬

‫אבל העיקר תלוי ברצון‪ ,‬אם רצונו חזק מאוד להתקרב להשי״ת ולעבוד‬
‫אותו‪ ,‬רק שקשה לו לשבור תאוות גופו‪ ,‬אז ע״י קדושת ארץ ישראל והתקרבות‬
‫לצדיקים יהיה ׳נאכל׳ אצלם‪ ,‬אך אם אין רצונו כלל לעבוד את השם‪ ,‬לא יועיל‬
‫לו ההתקרבות לצדיק‪ ,‬כי הוא דומה למזון שאין הטבע סובלת אותו‪ ,‬שאז הנוף‬
‫מקיא אותו‪ ,‬כן הוא ממש בענייננו‪ ,‬שאינו נאכל כלל לארץ ישראל או להצדיק‪.‬‬
‫וזהו בחינת הכתוב כאשר קאה את הגוי‪ ,‬שמי שאינו מקיים את המצוות‪ ,‬ארץ‬
‫ישראל אינה יכולה לסובלו להיות נאכל אצלה שיתהפך למהותה‪ ,‬רק היא‬
‫מקיאה אותו‪ ,‬ד׳ יצילנו‪.‬‬
‫)עפ״י תורה קכט(‬
 ‫דבש‬ ‫סדושים‬ ‫נחלי‬ ‫חח‬

‫^ פרשת ר!דושים‬
‫)ויקרא יט יד(‬ ‫ויראת מאלקיך‬
‫כשאדם משיח בינו לבין קונו ודן ושופט את עצמו על כל עסקיו אם כך‬
‫ראוי והגון לו לעשות ולהתנהג אם לאו‪ ,‬עי״ז הוא מעלה את היראה לשרשה‪,‬‬
‫היינו שמסיר מעצמו כל הפחדים ולא ירא ולא יפחד רק ממנו יתברך‪ .‬כי כל‬
‫היסורין והפחדים שיש לאדם‪ ,‬הם מהיראות הנפולות‪ ,‬היינו שכשיש דינים על‬
‫האדם‪ ,‬אזי מידת היראה ששורשה מנבורות כידוע )ליקומי פורה וירא(‪ ,‬נופלת‬
‫ומתלבשת בדברים גשמיים‪ ,‬כי אמרו חז״ל ׳אם אין דין למטה יש דין למעלה׳‪,‬‬
‫ובששופטין את האדם במשפט של מעלה‪ ,‬אזי הדין נתלבש בכל מיני דברים‬
‫שנעשים שלוחים למקום לעשות בזה האיש משפט ולעורר אותו‪ ,‬כמו שאמרו‬
‫חכמינו זכרונם לברכה)נדרס מא( עה״פ)פהליס קיט צא( ׳למשפטיך עמדו היום כי הכל‬
‫עבדיך׳‪ ,‬׳ביון שהניע קיצו של אדם‪ ,‬אזי הבל עבדיך לעשות דין בזה האדם׳‪,‬‬
‫וכמו שרואים בחוש שעפ״י רוב היסורים של אדם באים בסיבה קלה‪ ,‬ע״י דבר‬
‫קטן שלא היה עולה על הדעת שע״י דבר קטן כזה יתגלגל לו חולאת ויסורים‬
‫כאלה ח״ו‪ ,‬אבל כשאדם משיח את ליבו לפני ד׳‪ ,‬ושופט ודן את עצמו אם מעשיו‬
‫הם בראוי או לא‪ ,‬אזי אין דין למעלה‪ ,‬ואין היראה מתלבשת בשום דבר בכדי‬
‫לעורר אותו כי כבר נתעורר מעצמו‪ ,‬ואזי מעלה את כל היראות שנפלו ואין‬
‫כה בשום דבר שבעולם להפחיד אותו‪ ,‬וזובה להתיירא אך ורק ממנו יתברך‪.‬‬
‫)עפ״י תורה טו(‬

‫)ויקרא יט יז(‬ ‫הוכח תוכיח את עמיתך‬

‫אמר רבי עקיבא תמה אני אם יש בדור‬
‫)ערכין טז‪(:‬‬ ‫הזה מי שיכול להוכיח‪.‬‬
‫אע״פ שתוכחה הוא דבר גדול ומוטל על כל אחד מישראל להוכיח את‬
‫חבית כשרואה בו שאינו מתנהג כשורה‪ ,‬אעפ״כ לא כל אדם ראוי להוכיח‪ ,‬כי‬
‫כשהמוכיח אינו ראוי אזי לא די שאינו מועיל בתוכחתו‪ ,‬אך גם הוא מבאיש‬
‫את ריח הנשמות השומעות אותו‪ ,‬כמו שכאשר מונח איזה דבר שיש לו ריח‬
‫שאינו טוב‪ ,‬כל זמן שאין מזיזין אותו אין מרגישין את הריח רע‪ ,‬אבל‬
‫חט‬ ‫דבש‬ ‫סדושים‬ ‫נחלי‬
‫כשמתחילין להזיז אותו אזי מעוררין את הריח רע‪ ,‬כ״כ הוא התוכחה של מי‬
‫שאינו ראוי להוכיח‪ ,‬שהוא מזיז ומעורר הריח רע של המעשים רעים ומידות‬
‫רעות של האנשים שמוכיחם‪ ,‬ועי״ז הוא מבאיש ריחם ונופלים בדעתם לגמרי‬
‫מלחזור בתשובה‪.‬‬
‫אבל כשהמוכיח ראוי להוכיח אזי אדרבה ע״י תוכחתו הוא מוסיף ונותן‬
‫בהם ריח טוב‪ ,‬כי הוא מוכיחם מתוך אהבה ורחמנות למצוא בהם איזה מעט‬
‫טוב‪ ,‬ואפילו אם השני הוא רשע גמור איך אפשר שאין בו איזה טוב שעשה‬
‫איזה מצוה או דבר טוב מימיו‪ ,‬ואף שכשמתחיל להסתכל באותו דבר‪ ,‬הוא‬
‫רואה שהוא מלא פצעים ואין בו מתום‪ ,‬שגם המצוה ההיא מלאה פניות‬
‫ומחשבות זרות‪ ,‬מכל מקום איך אפשר שלא יהיה בו איזה נקודה אמיתית‪ ,‬ועי״ז‬
‫עצמו שמוצא בו איזה נקודה טובה ומעלה אותו מכף חובה לכף זכות‪ ,‬עי״ז הוא‬
‫מעלה אותו באמת מכף חובה לכף זכות ומוסיף בו ריח טוב שמזין את נשמתו‪,‬‬
‫כי עכשיו הוא רואה שבאמת שורשו האמיתי הוא חלק אלוק ממעל ושאר‬
‫מעשיו הם רק כמו קליפה העוטפת את הפרי‪ ,‬וע״כ יש לו יכולת לחזור בתשובה‬
‫)עפ״י תורה רפב ותורה ח ח״ב(‬
‫לשורשו‪.‬‬

‫)ויקרא יט יח(‬ ‫ואהבת לרעך כמוך אני ל‬

‫הקב״ה אב הרחמן ואפילו כשמעניש ח״ו זה ברחמים‪ ,‬כי לפי מעשה האדם‬
‫היה מגיע לו יסורין יותר ויותר‪ ,‬וע״כ צריך לקבל את היסורין באהבה‪.‬‬
‫וזהו ואהבת לרעך‪ ,‬שתאהב את הרע שבא לך‪ ,‬היינו הרעות והיסורין‬
‫הבאים עליך ח״ו‪ ,‬תקבלם באהבה‪ ,‬כי כמוך כמו שאתה דהיינו לפי מעשיך‪ ,‬אני‬
‫ד׳)שם הוי״ה המורה על מילה היסמיס(‪ ,‬עדיין אני מתנהג עמך ברחמים‪.‬‬
‫)עפ״י תורה קסה(‬

‫)ויקרא יט לס‬ ‫מאזני צדק‬

‫צריך להתירא ולפחוד מן הכבוד כי הוא סכנה גדולה סכנת נפשות‪ ,‬כי‬
‫הכבוד הוא בחינת מלכות כמ״ש)חהליס כל ‪ a‬׳מלך הכבוד׳‪ ,‬והמלכות דן את הכל‬
‫)שער מאמי רשנ״י שפרא לצניעוהא פ״א(‪ ,‬וע״כ הכבוד בעצמו דן את האדם ושוקל אותו‬
‫במאזניים אם הוא מקבל אותו כמו שצריך‪ ,‬דהיינו אם הוא יודע שכל העשירות‬
 ‫דבש‬ ‫אמור‬ ‫נחלי‬ ‫רב‬

‫או ההכמה וכדומה שבגללם מכבדים אותו‪ ,‬הכל מהשי״ת‪ ,‬וכל הכבוד מגיע רק‬
‫אליו יתברך לבד‪ ,‬או שהוא לוקח את הכבוד לעצמו כאילו שלו בעצמו מגיע‬
‫הכבוד‪ ,‬ואם ח״ו גמצא שפגם בכבוד כחוט השערה ולא קיבלו כמו שצריך‪ ,‬אזי‬
‫ח״ו הכף חובה מכרעת ויוכל לגרום לו מיתה‪.‬‬
‫וזהו מאזני צדק‪ ,‬׳צדק הייגו מלכותא קדישא׳)הקדמה חיקרז( שהוא בחיגת‬
‫הכבוד כנ״ל‪ ,‬היינו שכשבא לאדם כבוד בחינת צדק אזי הוא נשקל במאזנים‪.‬‬
‫)עפ״י תורה קלא(‬

‫^‪ -8‬פרשת אמור ^‬

‫בי בל איש אשר בו מום לא יקרב‬
‫)ויקרא כא יח(‬

‫)‪3‬רטח ט‪,(:‬‬‫ע״י יראה זוכים לתפילה כשלימות‪ .‬כי תפילה היא במקום קרבן‬
‫ובקרבן כתיב כל איש אשר בו מום לא יקרב‪ ,‬ואם אין לבו שלם עם ד׳ אלוקיו‬
‫זהו בחינת בעל מום‪ ,‬ואזי אינו יכול לעבוד עבודתו תמה‪ .‬אבל ע״י יראה זוכה‬
‫שיהיה שלום בעצמיו לעבוד את ד׳ בלב שלם כמ״ש בזהר)יחח עט‪ (.‬׳באתר דאית‬
‫יראה תמן תשתכח שלימתא׳ וכמ״ש)חהלים לד י( ׳כי אין מחסור ליראיו׳‪ ,‬ואזי יוכל‬
‫)עפ״י תורה יד(‬ ‫להתפלל כראיי•‬

‫)ויקרא כג ‪0‬‬ ‫מקרא קורש‬

‫ע״י התגלות הרצון היינו שנתגלה שכל הבריאה מונהגת ברצונו יתברך‬
‫בלי שום חיוב הטבע כלל‪ ,‬עי״ז מקבלים יראה‪ ,‬כי אז מאמינים שיש שכר ועונש‬
‫ושצריך להתיירא מפניו יתברך‪ ,‬אבל כשאין נתגלה הרצון ונדמה ח״ו שהכל‬
‫מתנהג עפ״י הטבע‪ ,‬לא שייך יראה כי סוברים שאין שכר ועונש ח״ו‪.‬‬
‫רכא‬ ‫דבש‬ ‫אמור‬ ‫נחלי‬
‫וזהו מקרא קודש‪ ,‬שהימים טובים מכריזים וקוראים קודש‪ ,‬שהכל‬
‫מתנהג רק עפ״י רצונו בלבד‪ ,‬בי בכל יום טוב עשה עימנו השי״ת נימים למעלה‬
‫מדרך הטבע‪ ,‬בפסח יציאת מצרים‪ ,‬בשבועות שנתן לנו את התורה באותות‬
‫נוראות‪ ,‬ובסוכות היקף ענני כבוד‪ ,‬שהם כולם לא עפ״י דרך הטבע‪ ,‬ועי״ז נתגלה‬
‫שהכל נעשה ברצונו יתברך ושאין שום היוב טבע כלל‪.‬‬
‫אלא שצריכים להטות אוזנינו וליבנו היטב לשמוע קול הקריאה הזאת‪ ,‬כי‬
‫המט״א מתגברת מאוד על האדם שינהג במצות אנשים מלומדה ולא ישים ליבו‬
‫אל קריאת הקודש‪ ,‬ולפי מה ששומע זאת כן זוכה לשמהת יום טוב‪ ,‬כי‬
‫כשמוכרים ה״ו שהכל מתנהג עפ״י סדר הטבע‪ ,‬אזי קשה מאוד למבול‬
‫השעבודים והגלות וכל מה שהעכו״ם מכבידים עלינו‪ ,‬אבל כשנתגלה שהכל‬
‫מתנהג ברצונו יתברך‪ ,‬אזי יודעים שהכל לטובה ושהשי״ת עוד יגאלנו ויצילנו‬
‫)עפ״י תורה ד ח״ב(‬ ‫מידם והכל יתהפך לטובי'•‬

‫אלה מוערי ר מקראי קרש אשר תקראו‬

‫)ויקרא כג ד(‬ ‫אתם במועדם‬
‫אתם‪) .‬ראש השנה כד(‬ ‫אל תקרי אותם אלא‬
‫מגולה להיגצל מגדלות הוא לכבד את הימים טובים ולקבל אותם בשמהה‬
‫ובהרהבת הלב כפי יכולתו‪ .‬כי טבע הקטגות שיתבטל לגבי הגדלות‪ ,‬וע״כ‬
‫כשמקורבים לאור הצדיק נתבטלים לגמרי בבחינת )אית נט ס( ׳ראוני נערים‬
‫וגחבאו׳)עיי! ירושלמי נרמת יג‪ ,(.‬ועיקר אור קדושת הימים טובים תלוי בצדיקים כמו‬
‫שדרשו רבותינו זכרוגם לברכה ׳אל תקרי אותם אלא אתם‪ /‬וע״כ ׳חייב אדם‬
‫להקביל פגי רבו ברגל׳ )י״ה טזס‪ ,‬כדי לקבל על ידו קדושת היום‪.‬‬
‫נמצא שכשמקבל את הימים טובים כראוי בקדושה ובשמחה‪ ,‬הרי זה‬
‫כראות פגי הצדיק ואז ממילא גתבטל הגדלות שלו‪ ,‬וע״כ יום טוב בגימטריא‬
‫מ״ג עם העשר אותיות כמובא בכווגות )פע״ש שער מקראי קודש פ״ג(‪ ,‬שהוא היפך ׳גם׳‬
‫);‪gj‬״‪ ,‬חןךן_‬ ‫רוח)עיי! הקונים מ! זו״פ(‪ ,‬כי היום טוב מבטל הגדלות‪.‬‬
 ‫דבש‬ ‫בהר‬ ‫נחלי‬ ‫רבב‬

‫^‪ -8‬פרשת גהר ^‬

‫והיתה שבת הארץ לכם לאכלה‬

‫)ויקרא כה ‪0‬‬

‫ידוע בכתבים שהקב״ה משפיע לבריאה את השפע דרך הספירות מכתר‬

‫עד מלכות‪ ,‬ומספירת מלכות נשפע פרנסה לכל העולם‪ ,‬ואיתא בתיקו״ז )‪(;3P‬‬
‫ששבת היא בחינת מלכות‪ ,‬וזה רמז הפסוק והיתה שכת הארץ לכם לאכלה‪,‬‬
‫שהאוכל ‪ -‬השפע שהקב״ה משפיע‪ ,‬בא מהשבת בחינת המלכות‪ ,‬כי ע״י‬
‫קדושת השבת‪ ,‬נשפע ברכות והארות בכל העולמות ובכל המדריגות הן‬
‫ברוחניות והן בגשמיות‪.‬‬
‫)עפ״י תורה נח(‬

‫פרשת גחוהתי‬

‫וזכרתי את בריתי יעקב ואף את בריתי‬

‫יצהק ואף את בריתי אברהם אזכור‬
‫)ויקרא כו מב(‬ ‫והארץ אזכור‬
‫איתא בזהר )הקדמה א;( שכשיש ח״ו דינים וקטרוגים בעולם‪ ,‬אזי ע״י קול‬
‫תינוקות של בית רבן שעוסקים בתורה נתגלית זכות האבות בעולם להגן עלינו‪.‬‬
‫והענין הוא שכל הדינים באים מזה שנתרחקים מאור חכמת התורה ומתגברת‬
‫חומריות ובהמיות הגוף שהם סכלות ושפזות‪ .‬וכדי להמתיק הדין צריך להגביר‬
‫את אור התורה ננד הסכלות והחומריות‪ ,‬והוא ע״י תינוקות של בית רבן שיש‬
‫להם הבל שאין בו חטא שהוא טהור וקדוש בקדושת התורה‪ ,‬שעי״ז נתגלה אור‬
‫רט‬ ‫דבש‬ ‫בחוסתי‬ ‫נחלי‬
‫האבות להמתיק ולבטל את הדינים‪ ,‬כי אין דומה התורה היוצאת מהבל שיש‬
‫בו הטא‪ ,‬להתורה היוצאת מהבל שאין בו הטא)עיין שגת קיט;(‪.‬‬

‫וע״י צדקה לעניי ארץ ישראל נכללים באוירא דארץ ישראל שהוא ג״ב‬
‫בחינת הבל הקדוש שאין בו חטא‪ ,‬ולכן ע״י צדקה לעניי ארץ ישראל מגבירים‬
‫את חכמת התורה על הסכלות ובהמיות הגוף ומעוררים זכות אבות ונמתקים‬
‫הדינים‪.‬‬
‫וזה פירוש וזכרתי את כריתי יעקב ואף את כריתי יצחק ואף את‬
‫כריתי אכרהם אזכור‪ ,‬אימתי יתנלון האבות בעולם‪ ,‬כשיתקיים והארץ‬
‫אזכור‪ ,‬כשיהיה לך אוירא דארץ ישראל‪ ,‬שהוא בחינת הבל שאין בו חטא‪.‬‬
‫)עפ״י תורה לז(‬

‫וזברתי את בריתי יעקב ואף את בריתי‬

‫יצחק ואף את בריתי אברהם אזבור‬
‫)ויקרא כו מט‬ ‫והארץ אזבור‬
‫ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא‬
‫)שם מס‬ ‫מאםתים‬
‫אעפ״י שאנו עכשיו בגלות תחת יד הסט״א וארץ ישראל תחת יד העכו״ם‬
‫ואין יכולת בקדושתה להתגלות שזה בחינת גלות השכינה כמובא בזוהר)קדושים‬
‫פד( שא״י היא בחינת מלכות היינו השכינה הקדושה‪ ,‬מ״ם גם עכשיו בגלות המר‬
‫הזה יש יכולת לגלות משהו מקדושת א״י‪ ,‬וזה ע״י התנוצצות זכות האבות‬
‫כמאמר הזהר)שלש קעד( ׳באתר דאית תמן אבות אית תמן שכיגתא׳‪.‬‬
‫וזהו מרומז בפסוק וזכרתי את כריתי יעקכ וכו׳ והארץ אזכור‪ ,‬שע״י‬
‫שמתנוצץ אור זכות האבות‪ ,‬אזי והארץ אזכור‪ ,‬נתגלה קדושת ארץ ישראל‪,‬‬
‫וזהו ואף גם זאת כארץ אויכיהם לא מאסתים וכר‪ ,‬זאת היינו המלכות ‪-‬‬
‫השכיגה )שיקר! פיקק שא(‪ ,‬שאף כארץ אויכיהם בגלות המר הזה‪ ,‬יכולין לגלות‬
‫את זאת ‪ -‬המלכות‪ ,‬שהיא פגימיות קדושת ארץ ישראל‪.‬‬
‫)עפ״י תורה נה(‬ ‫י‬ ‫י‬
 ‫דבש‬ ‫נשא‬ ‫נחלי‬ ‫רכד‬

‫פרשת נשא‬

‫ועבר עליו רוח קנאה וקינא את אשתו‬

‫)במדבר ה יד(‬

‫וכתב את האלות האלה הכהן בספר‬

‫)שם כס‬ ‫ומחה אל מי המרים‬
‫ומה לעשות שלום בין איש לאשתו אמרה‬
‫תורה שמי שנכתב בקדושה ימהה על‬
‫המים הללו ‪ -‬ספרי מיניו שמטילין קנאה‬
‫ואיבה ותחרות בין ישראל לאביהן‬
‫שבשמים על אחת כמה וכמה שימחו‬
‫)שבת קטז‪(.‬‬ ‫ויאבדו ויעקרו מן העולם‪.‬‬
‫הנה הצדיקים הגדולים הקדמונים‪ ,‬התנאים ואמוראים וכיוצא בהם בודאי‬
‫עשו ספרים הרבה אך נאבדו ונמהו מן העולם ]עיין סזקוני סוף נשלס וז״ל ׳זכרון נספר‪ ,‬גססר‬
‫הידוע והוא ספר מלחמות ד׳)נמדנר נא יא( ונעוונוחינו איננו אימנו נאשר אין לנו הפר הישר)יהושע יג( מדרש עידו‬
‫)דהי״נ יג( ודנר הימים למלט ישראל)מא יד( והפר שלמה)שם ה([‪ ,‬וכן יש צדיקים גנוזים והם יודעים‬
‫פנים בתורה אך הם צריכים להעלים תורתם וכמו שמספרין שהבעש״ט זכרונו‬
‫לברכה היה בקהילת קודש בראד ונתאכסן אצל גביר אהד והיו מםובין שם‬
‫אנשים רבים מכובדים לכבודו כנהוג והיה יושב שם למפזה אצל השולהן בעל‬
‫דרשן אהד והיה אוכל הרבה וכשאהרים ראו את זה התהילו לתת לו הרבה‬
‫אוכל כדי לעשות ממנו ליצנות והדרשן עשה את שלו ואכל כל מה שהושיטו‬
‫לו כגון דגים שהיו אוכלים שני אנשים התיכה אהת הדרשן אכל בעצמו שתי‬
‫התיכות‪ ,‬וכן הרוטב היה אוכל בעצמו קערה מליאה וכך בשאר המאכלים‪ ,‬והם‬
‫הושיטו לו בכל פעם בשביל ליצנות מהמת שראו שאוכל הרבה‪.‬‬
‫אה״כ התהילו להפציר לו שיאמר לפניהם תורה וכו׳ וזה היה ג״כ בשביל‬
‫ליצנות שיאמר תורה על השולהן שהבעש״ט זכרונו לברכה מסב שם בראש‪,‬‬
‫והוא נהג בתמימותו והתהיל לומר בפניהם תורה והיה בעיניהם לאיתוכא‬
‫ואיטלולא‪ ,‬והבין הדרשן שהם מתלוצצים ממנו בשביל שאוכל הרבה‪ ,‬ענה‬
‫ואמר ׳וכי אם אין יכולים לומר תורה אסור לאכול התיכת דג׳‪ :‬אה״ב הסתכל‬
‫הבעש״ט וראה כל הענין והקפיד עליהם‪ ,‬ושמע תורתו של הדרשן והוטב‬
‫רכה‬ ‫דבש‬ ‫נשא‬ ‫נחלי‬
‫בעיניו מאוד ואמר שהתורה שהדרשן אומר הוא מפי אליהו זכרונו לברכה‪,‬‬
‫ומזה רואים שיש צדיקים שיש להם תורה גבוהה אך הם נעלמים שאין העולם‬
‫מכירים אותם‪.‬‬
‫אך באמת הוא טובה להעולם מה שנעלם ונשרף תורות וספרים הללו‪ ,‬כי‬
‫דע שיש יהודא תתאה שבזה העולם שהוא בקדושה ובטהרה כ״כ עד שבו תלוי‬
‫היהודא עילאה בין קוב״ה ושכינתיה‪ ,‬כי איש ואשה זכו שכינה שרויה ביניהם‬
‫)סוטה יס‪ ,‬כי בו יש יו״ד ובה יש ה״א שזהו יהודא עילאה‪ ,‬והנה יש רוה קנאה‬
‫שהוא בהינת רוהו של משיה שהוא מקנא על כל פגם שהוא‪ ,‬ומה הוא עושה‬
‫כאן מאהר שהם קדושים וטהורים מאוד‪ :‬אך דע שכאן בא הרוה קנאה בשביל‬
‫אהבה‪ ,‬כי איתא בזהר )י סי ימה‪ (.‬כל רהימותא דלא קשיר עמה קנאה לא רהימותא‬
‫רהימא הדא הוא דכתיב)שה״ש ‪ r 0‬׳כי עזה כמות אהבה קשה כשאול קנאה׳‪ ,‬בי‬
‫הקנאה מורה על אהבה‪ ,‬כי מהמת גודל האהבה הוא מקנא בה שלא תסתר כדי‬
‫שלא תתקלקל האהבה ביניהם ה״ו‪.‬‬
‫אך מהמת שזה היהודא תתאה הוא בזה העולם ע״כ יוכל להתקלקל‬
‫השלום שביניהם ה״ו ע״י הרוה קנאה‪ ,‬כי הקנאה אע״פ שהיא בשביל אהבה‬
‫יכולה להטיל מהלוקת ה״ו ע״י שמקנא לה‪ ,‬ע״כ בשביל זה צריכים הצדיקים‬
‫הגדולים להעלים תורתם לשורפם ולהאבידם‪ ,‬כי זה רוה הקנאה שורה על אנפי‬
‫דאורייתא היינו הספרים הקדושים כמובא בזהר )וישי רמ(‪ ,‬נמצא כשנשרפים‬
‫ונאבדים הספרים ממילא נסתלק הרוה קנאה ואז לא יקלקל ה״ו שלום הזוג‬
‫הקדוש הנ״ל‪ ,‬וזה סוד מה שאמרו הז״ל שמי שנכתב כקדושה‪ ,‬היינו הספרים‬
‫הקדושים שהם בבהינת שם ד׳ כמובא בזהר)נראשיש לז‪ (:‬עה״פ ׳מגדל עוז שם ד״‪,‬‬
‫שם ד׳ דא ספר‪ ,‬צריכים להמחק כדי לעשות שלום כין איש לאשתו‪ ,‬שהם‬
‫הזוג הקדוש הנ״ל‪.‬‬
‫ומזה יוצאת טובה לעולם‪ ,‬בי יש הרבה ספרי מינין שאם היו מתפשטין‬
‫העולם לא היה אפשר כלל להתקרב להשי״ת כמו למשל ירבעם בן נבט שעשה‬
‫שני עגלי זהב ואמר )מלכים א‪ ,‬י‪ 3‬נש( ׳הנה אלקיך ישראל וכו״ והטעה כל ישראל‬
‫אהריהם‪ ,‬היעלה על הדעת שהטעה עם רב בשטות בזה לעבוד עגלים‪ :‬אך‬
‫בודאי היה בזה הכמות גדולות מאוד מאוד של אפיקורסות‪ ,‬ואם היה ה״ו ה״ו‬
‫ר״ל נמצא עתה דף אהד מספרים הללו ה״ו היו מתרהקים מאוד מהשי״ת ולא‬
‫היה אפשר להתקרב אליו כלל‪ ,‬אבל ע״י הק״ו שנושאים למעלה ומה לעשות‬
‫שלום כין איש לאשתו אמרה תורה שמי שנכתב כקדושה ימחה על‬
 ‫דבש‬ ‫נשא‬ ‫נחלי‬ ‫רבו‬

‫המים‪ ,‬הללו ספרי מינין שמטילין קנאה ואיכה ותחרות כין ישראל‬
‫לאכיהן שכשמים על אחת כמה וכמה‪ ,‬עי״ז נאבדין ונעקרין ספרי המינין‪,‬‬
‫)עפ״י תורה לב ח״ב(‬ ‫ואזי יכולין להתקרב אליי יתביר א^ז•‬

‫איש או אשה כי יפליא לנדור נדר‬

‫)במדבר ו ב(‬

‫כשנופלין מאמונת הכמים התיקון לזה הוא שידור איזה נדר ויקיים מיד‪,‬‬
‫כי כשאין לו אמונת חכמים זה בחינת הסתלקות החכמים בחינת פלא כמ״ש‬
‫)ישעיה כמ יה ׳הנני יוסיף להפליא את העם הזה הפלא ופלא ואבדה חכמת חכמיו׳‬
‫ודרשו חז״ל)איכה תה א( שזה נאמר על סילוקן של חכמים‪ ,‬ותיקונו של הפלאה‬
‫הזאת הוא ע״י ההפלאה של נדר בבחינת כי יפליא לנדר נדר‪ ,‬כי ע״י הנדר‬
‫הוא עולה לשורש שהחכמים מושרשים שם היינו בחינת פליאות חכמה )פפר‬
‫יצירה ועיי! זהר גלק קצג;(‪ ,‬ועי״ז הוא יודע ומכיר מעלות החכמים ושב ומאמין בהם‪.‬‬
‫וזהו בחינת )ישעיה כה א( ׳אודה שמך כי עשית פלא׳‪ ,‬ועי״ז ׳עצות מרחוק‬
‫אמונה אומן׳ ‪ ,w‬היינו ע״י בחינת נדר שהוא בחינות פלא‪ ,‬נתקן אמונת חכמים‬
‫שעצתם מרחוק בבחינת)משלי לא יה ׳ממרחק תביא לחמה׳‪ ,‬כי)ירושלמי ר״ה פ״ג( ׳דברי‬
‫תורה עניים במקומם ועשירים ממקום אחר׳‪ ,‬שהחכמים למדים דבריהם‬
‫ממקומות רחוקים שבתורה ע״י שלש עשרה מידות שהתורה נדרשת בהן‪.‬‬
‫)עפ״י תורה נז(‬

‫)במדבר ו כס‬ ‫כה תברכו‬

‫כה תברכו‪ ,‬בלשון הקודש‪) .‬סוטה לח(‬

‫לשון הקודש מקושר לשבת כמאמרם ז״ל)שנה קיג( עה״פ )ישעיה נח יג( ודבר‬
‫דבר ׳שלא יהא דיבורך של שבת בדיבורך של חול׳‪ ,‬ובשבת נאמר ברכה‬
‫וקדושה כמ״ש)נראשיח נ ג( ׳ויברך אלקים את יום השביעי ויקדש אותו׳‪ .‬ע״ב כפי‬
‫מה שמקדש את הלשון בדיבורים קדושים של תורה ותפילה שהם בחינת‬
‫לשה״ק‪ ,‬כמו כן זוכה לברכה בבחינת כה תכרכו ‪ -‬כלשון הקודש‪.‬‬
‫)עפ״י תורה ב ח״ב(‬
‫רכז‬ ‫דבש‬ ‫נשא‬ ‫נחלי‬
‫בה תברכו את בני ישראל אמור להם‪,‬‬
‫)במדבר ו כג‪-‬כד(‬ ‫יברכך ר וישמרך‬
‫כשהצדיק צריך לבקש מאת השי״ת יכול להיות שלא ימלאו בקשתו‪ ,‬כי‬
‫מהר וירא קהס ׳זמנין דשמע וזמנין דלא׳ וכו׳‪ ,‬׳אבל יש צדיק שיכול לגזור ולומר אני‬
‫אומר שיהיה בן‪ ,‬וזהו בחינת כה תכרכו את כני ישראל אמור להם‪ ,‬היינו‬
‫שתברכו את ישראל באופן של אמירה שיהיה כן יכרכך ד׳ וישמרך וכו׳ אמן‪.‬‬
‫)עפ״י תורה רכג(‬

‫)במדבר ו בז(‬ ‫ואני אברכם‬

‫הקב״ה הוא חפץ חסד ורוצה תמיד להשפיע השפעות וברכות‪ ,‬אך אין‬
‫ההשפעה יכולה לירד רק ע״י כלי הנקרא ׳אני׳ והכלי הזה נעשה ע״י כל אחד‬
‫מישראל כשמתפלל בכוונה דהיינו שמקשר המחשבה אל הדיבור ומטה אזנו‬
‫ושומע מה שהוא מדבר‪ ,‬כי כל אחד מישראל נקרא צדיק שנאמר)ישעיה ‪ P‬נא(‬
‫׳ועמך כולם צדיקים׳‪ ,‬והצדיק נקרא אל״ף מלשון)פהליס קמל יל( ׳אלופינו מסובלים׳‪,‬‬
‫והנו״ן הוא הדיבור‪ ,‬כי הדיבור הוא מלכות כמ״ש )הקלמת התיקרז( ׳מלכות פה׳‪,‬‬
‫ומלכות נקרא נו״ן כמ״ש )חהליס ע‪ 3‬יז( ׳ינון שמו׳ ופירש״י ׳לשון מלבות׳‪ ,‬והיו״ד‬
‫נעשה ע״י המחשבה שמקשר להדיבור כנ״ל‪ ,‬כי המחשבה נקראת יו״ד כמ״ש‬
‫)שמוי! מו א( ׳אז ישיר משה׳‪ ,‬ופירש״י ׳יו״ד ע״ש המחשבה נאמרה׳‪ ,‬נמצא שע״י‬
‫תפילה בכוונה נגמר הכלי הנקרא ׳אני׳‪ ,‬ואזי השפע יורד בבחינת ואני אכרכם‪.‬‬

‫וזה עיקר שלימות התפלה שיכוון פירוש המילות וישמע היטב מה שהוא‬
‫אומר‪ ,‬ואפילו אם לפעמים הוא מיגע עצמו ואינו יכול להתפלל כלל‪ ,‬אעפ״כ אל‬
‫יפול בדעתו מזה כלל‪ ,‬כי זה כלל גדול שאסור ליפול בדעתו בשום אופן אפילו‬
‫אם יעבור עליו מה שיעבור‪ ,‬רק יבריח את עצמו עכ״פ לדבר דיבורי התפילה‬
‫בפשיטות גמור כמו תינוק בבית הספר ממש‪ ,‬ויאמר כך כמה וכמה דבורים‬
‫בפשיטות גמור ועפ״י רוב יזכה ברחמיו יתברך להתעורר מזה עד שיחזור‬
‫ויתלהב לבו מאוד ויתחיל פתאום להתפלל בהתעוררות‪.‬‬
‫)עפ״י תורה עג ושיחות הר״ן סימן עה(‬
 ‫דבש‬ ‫בהעלותך‬ ‫נחלי‬ ‫רבח‬

‫ישאו )ב מדבר ז ט(‬ ‫בכתף‬

‫ע״י הנגינה אדם ניכר אם קיבל על עצמו עול תורה‪ ,‬כי הניגון יש לו כח‬
‫גדול לעורר את הלב ולהמשיכו אחר השי״ת וכן להיפך ח״ו‪ ,‬ע״כ לפי הניגון‬
‫אדם ניכר אם קיבל על עצמו עול מלכות שמים או לא‪ ,‬וסימן לדבר בכתף‬
‫ישאו ודרשו רבותינו זכרונם לברכה )ערק יא( ׳אין ישאו אלא לשון שירה׳‬
‫שנאמר ׳שאו זמרה ותנו תוף׳‪ ,‬ומקרא זה נאמר במשא בני קהת שהיו נושאין‬
‫בכתף את הארון שהיו שם הלוחות היינו בחינת עול תורה‪ ,‬נמצא שישאו לשון‬
‫שירה וזמרה‪ ,‬תלוי בישאו של נשיאת עול התורה‪.‬‬
‫)עפ״י תורה לא ח״ב(‬

‫^‪ -8‬פרשת בהעלו^ד ^‬

‫בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה‬
‫)במדבר ח ב(‬ ‫יאירו שבעת הנרות‬
‫בהעלותך את הנרות‪ ,‬שתהא שלהבת‬
‫)רשי׳י(‬ ‫עולה מאליה‪.‬‬
‫כתיב)חהליס קלט ה( ׳אחור וקדם צרתני׳‪ ,‬כי יש שכל שאדם משיג אותו ע״י‬
‫הקדמות רבות‪ ,‬והשכל הזה מכונה בשם אחור‪ ,‬ויש שכל שבא לאדם בלא שום‬
‫הקדמה אלא ע״י שנשפע לו מלמעלה שפע אלוקי‪ ,‬והוא מכונה בשם קדם ‪-‬‬
‫פנים‪ ,‬והתלהבות הלב נולד מחמת תנועת השכל כי פזבע התנועות שמולידות‬
‫חום‪ ,‬ולפי מהירות תנועות השכל כן מוליד חום בלב‪ ,‬נמצא שע״י השפע אלקי‬
‫שהשכל נשפע לאדם במהירות בלי שום הקדמות‪ ,‬עי״ז שלהבת הלב עולה‬
‫ובוערת תמיד מאליה‪.‬‬
‫רכט‬ ‫דבש‬ ‫בהעלותך‬ ‫נחלי‬
‫אבל א״א לבוא לזה אלא ע״י שיקדש את פיו חטטו עיניו ואזניו‪ .‬דהיינו‬
‫שישמור את עצמו מלהוציא שקר מפיו‪ ,‬ויהיה לו יראת שמים שהוא בחינת‬
‫חוטם כמ״ש)ישעיה יא ג( ׳והריחו ביראת ד׳‪ /‬ויהיה לו אמונת חכמים התלוי באזנים‬
‫בבחינת )משלי נ‪ 3‬יס ׳שמע דברי חכמים‪ /‬ויעצים עיניו מראות ברע‪ ,‬כי הפה‬
‫החוטם העינים והאזנים שהם שבעת הנקבים שבראש נקראים שבעת הנרות‬
‫שבמנורה היינו הראש)עיין נהקלמת הפיקו״! יג;(‪ ,‬כי הם השערים של המוח והם מעוררין‬
‫אותו שיהיה בבחינת קדם פנים‪ ,‬דהיינו שיאיר עליו השפע אלוקי כלומר פני המנורה‪.‬‬
‫וזה פירוש בהעלותך את הנרות א? מו? פני המנורה יאירו שבעת‬
‫הנרות ופירש רש״י שתהא שלהבת עולה מאליה‪ ,‬היינו שתקדש את שבעת‬
‫הנרות‪ ,‬שעי״ז תזכה לפני המנורה השפע אלוקי‪ ,‬עד שתהא שלהבת עולה‬
‫מאליה‪ ,‬היינו שלהבת הלב יבער להשי״ת‪ ,‬ועי״ז זוכים לגרש את רוח הטומאה‬
‫הרוח שטות ולטהר הלב‪ ,‬כי טבע האש שמגרש האויר כמו שנראה בחוש אצל‬
‫הקנה שריפה‪ ,‬שע״י כח האש האויר בורח ודוחה את הדברים שבהם מילאו‬
‫אותו‪ ,‬כמו כן ע״י שנתלהב ונתחמם ליבו להשי״ת‪ ,‬רוח הטומאה יוצאת ממנו‪.‬‬
‫)עפ״י תורה כא(‬

‫)במדבר יא ח(‬ ‫שטו העם ולקטו‬

‫מאי שטו‪ :‬שטותא הוו נסבי לגרמייהו‪.‬‬
‫)זהר וישלח סב‪(:‬‬

‫השנות אלקות א״א להשיג כי אם ע״י צמצומים רבים דהיינו שצריך‬

‫לצמצם את ההשגה משכל עליון לשכל תחתון‪ ,‬כמו המלמד כשרוצה להסביר‬
‫שכל גדול ועליון לתלמיד‪ ,‬הוא צריך להציע לו מתחילה הקדמות ושכליות‬
‫קטנים שבהם הוא מלביש לתלמיד את השכל העליון הגדול‪ ,‬וצריך כל אחד‬
‫להתפלל ולבקש מהשי״ת הרבה שיזכה להתקרב לצדיק כזה שיהיה מלמד גדול‬
‫כ״ב שיוכל להאיר ולהבינו את השכל הגדול הזה‪ ,‬שזה עיקר תכלית הבריאה‬
‫שנשיג אותו יתברך)!הר נא מג(‪.‬‬

‫ולבוא להשכל התחתון הזה א״א כי אם ע״י שנאת בצע‪ ,‬שישנא את הממון‬
‫בתכלית השנאה‪ ,‬כי השכל התחתון הנ״ל הוא בחינת מידת המלכות‪ ,‬כי כל‬
‫ההנהגה והמלכות שבו מנהיג השי״ת את העולם הוא לבוש וצמצום לאורו‬
 ‫דבש‬ ‫בהעלותך‬ ‫נחלי‬
‫יתברך שעי״ז נוכל להשיגו ולהמליכו‪ ,‬וכן שונא בצע הוא מסטרא דמלכות‬
‫כמבואר בתיקו״ז)עיי! תיקון ע(‪ ,‬כי חמדת הממון הוא שהאדם עושה עיקר מהממון‬
‫והעשירות בבחינת )לנדס ח יס ׳כוחי ועוצם ידי עשו לי את החיל הזה׳‪ ,‬ולהיפך‬
‫שונא בצע הוא שסומך על השי״ת ויודע ששום פעולה ושום ממון לא תוכל‬
‫לשנות את המגיע לו‪ ,‬ומוסיף שם התיקו״ז שמידותיו של האדם ניכרות בפניו‪,‬‬
‫והסימן לשונא בצע הוא ששערותיו שחורות‪ ,‬כמו שהשכינה ‪ -‬מידת המלכות‬
‫נקראת )שה״ש א מ ׳שחורה אני ונאוה׳‪ ,‬וכן מה שהשערות מסובבות על הראש‬
‫בצורת עיגול‪ ,‬היינו ׳שערא בעיגולא׳‪ ,‬מרמז על הסיבובים וההקדמות שהם שכל‬
‫התחתון הנ״ל‪ ,‬שעל ידם אפשר להשיג את שכל העליון כנ״ל‪.‬‬
‫אבל מבואר עוד בתיקו״ז‪ ,‬אע״פ שאמרנו ששערות שחורות הם מצד שונא‬
‫בצע שהוא מצד המלכות דקדושה‪ ,‬זהו אם האדם הוא צדיק שאז הוא בבחינת‬
‫׳שחורה ונאוה׳‪ ,‬אך יש גם רשע ששערותיו שחורות וזהו מצד שבתאי שממנו‬
‫נמשכות לאדם המידות והפעולות הרעות‪ ,‬והשחרות שלו דומה לחרם עב‬
‫ושחור הנקרא ׳פתיא אוכמא׳‪ ,‬ועליו נאמר )פהליס ינ מ( ׳סביב רשעים יתהלכון׳‪,‬‬
‫בחינת חמדת הממון שהיא עגולא וסיבובים דספז״א שהוא מסבב תמיד אחר‬
‫הממון ושקוע תמיד בדאגה ומרה שחורה מפזרדת הפרנסה‪ ,‬היפך מלכות‬
‫דקדושה שהיא בחינת שונא בצע כנ״ל שהיא בחינת סיבובים והקדמות לשכל‬
‫העליון כנ״ל‪ ,‬וע״ב א״א לבוא לשכל התחתון בחינת מלכות כי אם ע״י שישנא‬
‫את הממון בתכלית השנאה‪ ,‬שאז השחרות שלו היא מצד הקדושה‪.‬‬
‫וזהו מה שבימי שמואל כשנפלו ראשי הדור אל הממון כמ״ש‬
‫)שמואל א‪ ,‬ח ג(‬
‫׳ויפזו אחרי הבצע׳‪ ,‬פגמו גם במלכות דקדושה כמ״ש)שס( ׳כי אותי מאסו ממלוך‬
‫עליהם׳ ‪ -‬ושאלו להם מלך ככל הגוים‪ ,‬ולהיפך בימי שלמה שלא היה הכסף‬
‫נחשב כמ״ש )מלרס א‪ ,‬י נא( ׳כסף לא נחשב בימי שלמה למאומה׳‪ ,‬היה המלכות‬
‫דקדושה על תיקונה ומכונה כמ״ש ) נ מ ר הימים א‪ ,‬נש מ( ׳וישב שלמה על כסא ד״‪,‬‬
‫ודרשו חז״ל)מגילה יא‪ (.‬שמלך על עליונים ותחתונים‪ ,‬וע״ב זכה שלמה לזה השכל‬
‫התחתון כמ״ש)מלרס א‪ ,‬ה יא( ׳ויחכם מכל האדם׳‪ ,‬וכמ״ש)שם( ׳ותרב חכמת שלמה‬
‫מכל בני קדם׳‪.‬‬
‫וזה מה שנאמר שטו העם ולקטו לשון שטות‪ ,‬שע״י אהבת ממון נופלים‬
‫לעיגולא וסיבובים דסט״א שמסובבים ופזורחים תמיד אחר הפרנסה‪ ,‬ועי״ז‬
‫בשטותא‪ ,‬אינם משיגים את החכמה האמיתית‪.‬‬
‫רלא‬ ‫דבש‬ ‫בהעלותך‬ ‫נחלי‬
‫ותנה עליהם הרוה והמה בכתובים‬
‫)במדבר יא כו(‬

‫צריך כל אחד כשלומד בכתב ידינו דהיינו בתורה הקדושה שיוציא‬

‫למעשה הנהגות ישרות להתקרב להשי״ת‪ ,‬אך לבוא לזה הוא ע״י שמסמיכין‬
‫רבי הגון‪ ,‬כי הסמיכה שסומכין את הרב‪ ,‬והכתב‪ ,‬הם בחינה אחת‪ ,‬כי הסמיכה‬
‫היא השפעת החכמה בידים כמ״ש )דנרס לד ‪ (p‬׳ויהושע בן נון מלא רוח חכמה‬
‫כי סמך משה את ידיו עליו׳‪ ,‬והוא בחינת הכתב‪ ,‬שהוא ג״ב השפעת החכמה‬
‫העליונה בידים‪ ,‬כי כל העולמות נבראו ע״י אותיות הכתב כמ״ש )פהליס לג ‪0‬‬
‫בדבר ד׳ שמים נעשו‪ ,‬וכתיב)שס קד כל( ׳כולם בחכמה עשית׳‪ ,‬היינו שבכל אות‬
‫ואות יש חכמה שחייבה חכמתו יתברך שהאות הזו יהיה בתמונה זו ועל ידו‬
‫יהיה נברא זה העולם בזאת התמונה ולהתנהג באותו ההנהגה שיש באותו‬
‫העולם‪ ,‬וכן שאר העולמות בתמונה והנהגה אחרת ע״י תמונת אות אחר‪.‬‬
‫וכשחכם האמת נסמך בשם רבי‪ ,‬אזי ע״י הסמיכה‪ ,‬נותנים הארה וכה‬
‫בכתב ידינו‪ ,‬בבחינת )מד הימים א‪ m ,‬יע( ׳הכל בכתב מיד ד׳ עלי השכיל׳‪ ,‬שע״י‬
‫השכל שמקבל מיד ד׳‪ ,‬שזה בחינת סמיכה‪ ,‬עי״ז מביא הארה וכח בכתב‪ ,‬ואזי‬
‫מאיר כתבי ידינו באופן שיכול להוציא משפפזי הנהנות ישרות לעבודתו‬
‫יתברך‪.‬‬
‫וזה פירוש ותנה עליהם הרוה והמה ככתובים‪ ,‬שע״י שנסמכו וקבלו‬
‫רוח חכמה‪ ,‬עי״ז הביאו הארה ככתובים ‪ -‬בכתב ידינו‪.‬‬
‫)עפ״י תורה סא(‬

‫וירץ הנער ויגר למשה ויאמר אלרר‬

‫ומירר מתנבאים במהנה‪ ,‬ויען יהושע בן‬
‫נון משרת משה מבהריו ויאמר ארוני‬
‫)במדבר יא כח‪-‬כט(‬ ‫משה בלאם‬
‫הטל עליהם צרכי ציבור והם כלים‬
‫)רשי׳י(‬ ‫מאליהם‪.‬‬
‫ע״י יראת שמים נברא מלאך שמשפיע נבואה‪ ,‬כי הנבואה באה מהכרובים‬
‫כמ״ש)גממר ז‪ (pd‬׳וישמע את הקול מבין שני הכרובים׳‪ ,‬והכרובים הם אגפי זוטרי‬
 ‫דבש‬ ‫בהעלותך‬ ‫נחלי‬ ‫רלב‬

‫‪ -‬פני נער )סונה ה‪ ,(:‬והם מקבלים השפעה מן המלאכים בבחינת‬

‫)נראשיח מח ‪(fp‬‬
‫׳המלאך הנואל אתי מכל רע יברך את הנערים‪ /‬שהמלאך מברך ומשפיע‬
‫לנערים שהם אנפי זוטרי)עיין זנדה א ‪ ,p‬וזהר יחי רנה;(‪ ,‬ושורש המלאך הוא מיראה‬
‫כי מלאך הוא ר״ת )חהליס לד י( כי אין מחסור ליראיו‪ ,‬לשון יראה‪ ,‬נמצא שע״ו‬
‫יראה נברא מלאך שמשפיע נבואה‪.‬‬
‫ואע״פ שהיום אין מי שיתנבא מכל מקום ע״י השפעת הנבואה נגאלת‬
‫ונפדית התפילה מגלותה‪ ,‬כי התפילה היא גבוה מאוד ובני אדם מזלזלים בה‬
‫)נרנוי! ו;( וכשעומדים להתפלל חפצים לפטור התפילה מעליהם‪ ,‬וע״י הנבואה‬
‫נגאלת התפילה מן הגלות בבחינת )נראשיח נ ז( ׳כי נביא הוא ויתפלל בעדך׳‪ ,‬כי‬
‫התפילה היא בחינת נבואה כמ״ש)ישעיה נס ׳בורא ניב שפתים׳‪ ,‬ע״ב ע״י השפעת‬
‫הנבואה היא נגאלת‪.‬‬
‫אך צריך להזהר מאוד מהתמנות שלא לשם שמים‪ ,‬כי זה הזוכה ליראה‬
‫יש לו השתוקקות להתמנות כי מי שיש בו יראת שמים דבריו נשמעין)נרנוש ו;(‪,‬‬
‫ומחמת שדבריו נשמעין הוא משתוקק להתמנות‪ ,‬ע״ב צריך לשמור עצמו מאוד‬
‫מהתמנות כי ההתמנות מפסיד השפעת הנבואה היינו שלימות התפילה הבא‬
‫מהמלאך הנ״ל‪.‬‬
‫וזהו שאמר יהושע על אלדד ומידד ‪ -‬אדוני משה כלאם ופירש רש״ו‬
‫הטל עליהם צרכי צבור והם כלים מאליהם‪ ,‬כי ע״י צרכי צבור היינו‬
‫התמנות‪ ,‬נכלה ונפסד הנבואה‪ ,‬ונעשה מאותיות מלא״ך כלא״ם‪.‬‬
‫)עפ״י תורה א ח״ב(‬

‫והאיש משה ענו מאוד מכל האדם אשר‬

‫)במדבר יב ‪0‬‬ ‫על פני האדמה‬
‫מימות משה ועד רבי לא מצינו תורה‬
‫)גיטין נט‪(.‬‬ ‫וגדולה במקום אחד‪.‬‬
‫)סוטה מט‪(.‬‬ ‫משמת רבי בטלה ענוה‪.‬‬
‫בימי המגיד זכרונו לברכה היה איש עשיר ומיוחס והיה מתנגד לאנשי‬
‫המגיד‪ ,‬וסיפרו לו אנשיו מזה האיש‪ ,‬ואמר להם שיראו לקרב אותו אליו‬
‫ולהשתדל בזה מאוד ולהתפלל להשי״ת שיעזור להם‪ ,‬וכן עשו עד שעזרם ד׳‬
‫רלג‬ ‫דבש‬ ‫בהעלותך‬ ‫נחלי‬
‫שהביאו אותו להמגיד זכרונו לברכה ונעשה איש כשר ירא שמים‪ ,‬אך התחיל‬
‫לירד מנכסיו‪ .‬ואמר המגיד זכרונו לברכה שאלו שניהם א״א שיהיו במקום אחד‪,‬‬
‫היינו תורה וגדולה‪ ,‬כי ׳הרוצה להחכים ידרים להעשיר יצפין׳ )ננא נפרא כה‪ ,(:‬נמצא‬
‫כשרוצה להחכים עומד לדרום ע״כ אינו יכול להעשיר‪ ,‬כי כשהוא בדרום אזי‬
‫איננו בצפון ועשירות בצפון‪ ,‬וכן להיפך‪ .‬רק אם הוא בתכלית העניוות שהוא‬
‫׳אין׳ ממש‪ ,‬אזי אינו עומד בשום צד‪ ,‬בי א״א לומר עליו שהוא בצפון או בדרום‬
‫מאחר שהוא אין ואפס ממש‪ ,‬אזי אפשר שיהיה לו תורה וגדולה במקום אחד‪.‬‬
‫וע״כ אצל משה רבינו שהיה ענו מאוד מכל האדם‪ ,‬ואצל רבינו הקדוש‬
‫שהיה עניו‪ ,‬היה אפשר שיהיה תורה וגדולה במקום אחד‪.‬‬
‫)עפ״י תורה קסב(‬

‫והאיש משה ענו מאוד מכל האדם‬

‫)במדבר יב ‪0‬‬

‫לפעמים הגדול הולך ונוסע להקטן ולפעמים להיפך דהיינו שלפעמים‬

‫הצדיק נוסע על המדינה ומאיר להתלמידים ולפעמים התלמידים באים אצלו‪,‬‬
‫ודע שזאת הבחינה שהגדול נוסע להקטן היא גדולה ביותר כי זה פשוט שהקטן‬
‫צריך לבוא להגדול כי הוא צריך לקבל ממנו‪ ,‬אך לפעמים אורו של הגדול הוא‬
‫גדול מאוד מאוד עד שא״א להקטן לקבל מן הגדול במקומו מחמת רבוי האור‬
‫ע״כ מוכרח הגדול להוריד ולהכניע עצמו אצל הקטן ולילך אחריו כדי שעי״ז‬
‫יתמעט ויתגשם האור קצת כדי שיוכל הקטן לקבלו‪ ,‬נמצא כשהגדול צריך לילך‬
‫להקטן זהו מגודל עוצם מעלתו בבחינת )מגילה לא( ׳בכל מקום שאתה מוצא‬
‫גדלותו שם אתה מוצא ענותנותו׳‪ ,‬שבכל מקום שיש גדלות ביותר שם צריך‬
‫ענוה וקטנות כדי שיוכלו לקבל האור‪.‬‬
‫ומשה רבינו עליו השלום היה גדול במעלה כ״כ עד שאפילו לפני גדולים‬
‫היה צריך להקטין עצמו ולהראות הכנעה נגדם כדי שיוכלו לקבל ממנו‪ ,‬וזה מה‬
‫שנאמר אצלו והאיש משה ענו מאוד מכל האדם‪ ,‬היינו אע״פ שנם הם היו‬
‫גדולים מאוד כגון יהושע ואהרן‪ ,‬עם כל זה היה משה רבינו עליו השלום‪,‬‬
‫במעלה גדולה ועצומה מאוד עד שהוכרח להקטין עצמו ולהכניע עצמו נגדם‬
‫כדי שיוכלו לקבל אורו‪.‬‬
‫)עפ״י תורה לח ח״ב(‬
 ‫דבש‬ ‫כהעליתך‬ ‫נחלי‬ ‫ילי‬

‫והאיש משה עגו מאוד מכל האדם‬

‫)במדבר יב ‪0‬‬

‫הנה דבר זה תמוה איך שייך זאת שיהיה ענו מאוד מכל האדם‪ ,‬כי מאחר‬
‫שכולם היו תלמידיו איך היה עניו כנגדם‪ :‬אלא הפירוש שהיה עניו מאוד מכל‬
‫האדם‪ ,‬שהשיג כ״כ בגדולת הבורא יתברך עד אשר העבודות של כל האנשים‬
‫שעובדים את השי״ת היה אצלו בבחינת אין ואפס נגד גדולתו יתברך‪ ,‬והוא‬
‫בעצמו אע״פ שהיה רבן של כל ישראל כי השיג יותר מכולם ועבודתו את‬
‫השי״ת היה בדרגה גבוהה יותר הרבה משאר כל אדם‪ ,‬אעפ״כ היה מחזיק את‬
‫עצמו לאין ואפס יותר מכולם‪ ,‬כי דייקא ע״י שהיתה השגתו גבוהה כ״כ עי״ז‬
‫השיג שכפי מדריגתו והשגתו אין עבודתו נחשבת כלום ביותר נגד גדולתו‬
‫יתברך‪.‬‬
‫)עפ״י ח״מ סימן רסט(‬

‫לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא‪,‬‬

‫פה אל פה אדבד בו ובו׳ ותמונת ר יביט‬
‫ובו׳ והנה מדים מצודעת ובו׳ אל נא תהי‬
‫כמת אשד בצאתו מדהם אמו ויאכל הצי‬
‫בשדו‪ ,‬ויצעק משה אל ד׳ לאמד ובו׳‬
‫)במדבר יב ז‪-‬טו(‬
‫עיקר בריאת האדם הוא בגין דישתמודעין ליה סהר גא מגס‪ ,‬דהיינו לידע‬
‫ולהכיר אותו יתברך‪ ,‬וכל ידיעה והשגה שאדם זוכה להשיג באלקותו יתברך‬
‫מכונה הארת פנים‪ ,‬כמשל מלך ב״ו שמראה פניו לאוהבים שלו‪ ,‬וכל אחד כפי‬
‫מה שמקדש את שבעת הנרות היינו פיו חוטמו עיניו ואוזניו‪ ,‬דהיינו ששומר‬
‫את עצמו מלהוציא שקר מפיו‪ ,‬ושיש לו יראת שמים שהוא בחינת חוטם כמ״ש‬
‫)ישעיה יא ‪ 0‬׳והריחו ביראת ד‪ ,‬ואמונת חכמים התלוי באוזנים בבחינת)משלי נג יז(‬
‫׳שמע דברי חכמים׳‪ ,‬ומעצים עיניו מראות ברע‪ ,‬כן זוכה להשיג אור הפנים‪ ,‬כי‬
‫הפה החוטם העיניים והאוזנים קשורים למוח‪ ,‬ע״כ ע״י קדושתם המוח מתקדש‬
‫ויכול להשיג השגות אלקות‪.‬‬
‫וכל אחד לפי בחינתו מה שחננו השי״ת להשיג איזהו דבר‪ ,‬צריך לגלות‬
‫זאת לאחרים כדי להמשיך אורו יתברך יותר ויותר‪ ,‬וזהו מה שצריך להשאיר‬
‫בנים בעולם כדי להמשיך את השכל ‪ -‬אור הפנים‪ ,‬מדור לדור‪ ,‬וע״כ הנפטר‬
‫רלה‬ ‫דבש‬ ‫בהעלותך‬ ‫נחלי‬
‫בלא בנים ר״ל שלא זכה להמשיך את אור הפנים‪ ,‬לאחרים‪ ,‬נתנה לו התורה‬
‫תיקון במצות יבום‪ ,‬שאזי נתגלגל המת בהבן הנולד )זהר משפמיס קס‪ ,‬וכך ימשיך‬
‫לעסוק בזה האור‪ ,‬וע״כ כשאחיו אינו רוצה ליבם ולהקים שם לאחיו המת‪ ,‬כתיב‬
‫׳וירקה בפניו׳‪ ,‬בפניו דייקא‪ ,‬וכן בזה הרוק הוא נכלם‪ ,‬ועיקר הבושה הוא בפנים‬
‫מידה כנגד מידה‪ ,‬כי על ידו היה צריך להתגלות כבוד השי״ת בעולם שזה‬
‫המשכת אור הפנים‪ ,‬והוא מונעו‪.‬‬

‫וע״כ מרים שפגמה באור הפנים‪ ,‬בי פגמה בכבוד משה‪ ,‬שהוא זכה לשפע‬
‫אלקי כמ״ש )שמוח לד נט( ׳כי קרן עור פניו׳‪ ,‬שזהו אור הפנים‪ ,‬ופגמה בבחינת‬
‫שבעת הנרות‪ ,‬כי הוא היה עניו שפל וסבלן ולא חרה אפו על בזיונו שזה בחינת‬
‫חופזם כשלימות‪ ,‬וכתיב ביה )‪3‬ממר ינ ח( ׳פה אל פה אדבר בו׳ בחינת פה‪ ,‬ובתיב‬
‫)שה ׳ותמונת ד יביט׳ שזה בחינת עינים‪ ,‬וכן ׳בכל ביתי נאמן הוא׳)שה שזה‬
‫בחינת אוזנים בחינת)משלי יא יג( ׳נאמן רוח מכסה דבר׳ כמובא בזהר)אדרא תא קנח(‬
‫שלא גילה סודות התורה למי שאינו ראוי‪ ,‬ובשביל זה נצטרעה‪ ,‬מידה כנגד מידה‪ ,‬כי‬
‫׳מצורע דא סגירו דנהורא עילאה׳)זהר חזדע מט‪ ,(:‬דהיינו מצורע תרגומו סגירו‪ ,‬שסגורים‬
‫בפניו האורות העליונים שהם אור הפנים הנ״ל‪ ,‬וע״כ כתוב בה )‪3‬מתר יג יל( ׳תסגר‬
‫שבעת ימים מחוץ למחנה שבעת ימים׳‪ ,‬כנגד הפגם בשבעת הנרות‪ ,‬שעל ידם‬
‫זוכים לאור הנ״ל‪ ,‬וע״כ ביקש עליה אהרן אל נא תהי כמת אשר כצאתו‬
‫מרחם אמו ויאכל חצי כשרו‪ ,‬שלא תהא נענשת ח״ו ביסורי המת בלא בנים‪,‬‬
‫שאשתו זקוקה ליבום‪ ,‬כי היא עכשיו בבחינת מת‪ ,‬כי מצורע חשוב כמת )נדדס‬
‫שלס‪ ,‬אשר כצאתו מרחם אמו‪ ,‬המת אשר מוכרח לצאת שנית בגלגול‪ ,‬ועי״ז‬
‫ויאכל חצי כשרו שאין לו בת זוג‪ ,‬כי הבעל ואשתו הם תרי פלגא דעפא)זהר‬
‫נהר קטס‪ ,‬ועכשיו שאשתו היא אמו‪ ,‬נמצא שנאכל חצי בשרו ואין לו בת זוג‪,‬‬
‫ומחמת זה בן היבמה הזה שנולד מהיבום א״א לו למצוא זווגו כי אם ברחמים‬
‫גדולים כמובא בזהר)נראשיח צנ( שעליו נאמר פן יקדמנו אחר ברחמים‪ ,‬וע״ז ענה‬
‫לו הקב״ה ואכיח ירק ירק כפניח חלא תכלם שכעת ימים‪ ,‬שהיא לא תקבל‬
‫עונש ח״ו כמי שמת בלא בנים שאשתו זקוקה ליבום‪ ,‬אלא אביה ‪ -‬הקב״ה‬
‫כביכול ירק בפניה בבחינת חליצה‪ ,‬והיא תכלם ‪ -‬יהיה לה מזה בושה‪ ,‬וזה יהיה‬
‫המידה כנגד מידה על שמיעטה בכבודו של מקום‪ ,‬וזהו שכעת ימים‪ ,‬שבעה‬
‫דייקא‪ ,‬כנגד הפגם שפגמה בשבעת הנרות‪.‬‬
‫)עפ״י תורה כא(‬
 ‫דבש‬ ‫בהעלותך‬ ‫נחלי‬ ‫רלו‬

‫)במדבר יב ח(‬ ‫ותמונת ד יביט‬

‫ע״י המחאת כף אל כף בשעת התפילה יכולים להתפלל כראוי בבחינת‬
‫ותמונת ד׳ יביט‪ .‬כי השי״ת נעלה ומנושא מכל השבחים והתארים שמשבחים‬
‫אותו כגון רחום וחנון וכר‪ ,‬כי כל השבחים אינם אלא כמו דמיון וצמצום‬
‫לגדולתו יתברך‪ .‬ואלו הדמיונות גילו לנו הנביאים‪ ,‬כי זה ענין הנבואה שהשי״ת‬
‫נגלה אל הנביא ע״י דמיונות וצמצומים כמ״ש)הושע ינ יא( ׳וביד הנביאים אדמה׳‪.‬‬
‫ודיבורי התפילה הם בחינת נבואה כמ״ש)ישעיה נז יע( ׳ניב שפתיים׳)עיין גרנות‬
‫לד;(‪ ,‬ע״ב כשאנו מדברים בשפתינו את התמונות והדמיונות‪ ,‬ומוחאין בכפים‪,‬‬
‫אזי נתקיים בחינת ׳ביד הנביאים אדמה׳‪ ,‬ואז יכולים להתפלל ולשבח אותו‬
‫יתברך כראוי שזהו בחינת שמכיטין בתמונת ד‪.‬‬
‫)עפ״י תורה ריב(‬

‫)במדבר יב יס‬ ‫א‪-‬ל נא רפא נא לה‬

‫לכאורה תמוה מאוד כפילות תיבת נא‪ ,‬אלא הוא דאיתא בגמרא )גרנות ז‪(.‬‬
‫מנין שהקב״ה מתפלל‪ :‬שנאמר)ישעיה ט!( ׳ושמחתים בבית תפילתי׳‪ ,‬תפילתם לא‬
‫נאמר אלא תפילתי מכאן שהקב״ה מתפלל‪ ,‬ומה מתפלל‪ :‬יהי רצון מלפני‬
‫שיכבשו רחמי את כעסי ויגדלו רחמי על מידותי ואתנהג עם בני במידת‬
‫הרחמים‪.‬‬
‫ועכשיו מבואר היטב שמשה רבינו עליו השלום ביקש זאת מהשי״ת א‪-‬ל‬
‫נא‪ ,‬שהשי״ת בעצמו‪ ,‬כביכול יתפלל ויבקש מעצמו רפא נא לה‪.‬‬
‫)עפ״י תורה קה(‬

‫)במדבר יב יס‬ ‫א‪-‬ל נא רפא נא לה‬

‫כאשר ח״ו מתגברים דינים על האדם‪ ,‬היינו שבאים עליו צרות ויסורים‬
‫ר״ל‪ ,‬אזי כאשר מתפללים עליו אין להזכיר את שמו כדי שלא יתגברו עליו‬
‫הדינים ביותר‪ ,‬כמו דאיתא מהר נס שט( שנח לא קרא לו אביו שם בעת לידתו‪,‬‬
‫משום שהעולם היה אז בדין‪ ,‬וע״י השם הוא יהיה ניכר ומסוים בין המקטרגים‬
‫ויוכלו הדינים להתגבר עליו‪.‬‬
‫ולכן כשהתפלל משה רבינו עליו השלום על מרים לא הזכיר שמה רק אמר‬
‫סתם א‪ ?-‬נא רפא נא ?ה‪ ,‬מחמת שהיו הדינין גוברים עליה לא רצה להזכיר‬
‫רלז‬ ‫דבש‬ ‫שלח‬ ‫נחלי‬
‫שמה בפירוש‪ ,‬ואעפ״כ העלים שמה ברמז נפלא בתוך תפילתו‪ ,‬כי נא רפא‬
‫בנימפזריא מרים יוכבד היינו שם החולה ושם אמה שצריך להזכיר על החולה‬
‫)עפ״י תורה קעד(‬ ‫כשמתפללין‬

‫פרשת שלח‬
‫עלו זה בנגב ועליתם את ההר‬
‫)במדבר יג יס‬

‫בנגב‪ ,‬פסולת ארץ ישראל‪) .‬רש״י(‬

‫לפעמים מדבר הצדיק עם העולם שיחת חולין והוא טובה גדולה להם‪ ,‬כי‬
‫יש בני אדם שרחוקים מהתורה והדעת מאוד עד שא״א לקרבם ע״י דברי תורה‬
‫בפי שהם כדאיתא בתלמי המלך)מגילה מ( כשהושיב שבעים ושנים זקנים לכתוב‬
‫לו ספר תורה וכתבו כולם ׳אלקים ברא בראשית וכו״‪ ,‬כך הצדיק שרוצה לקשר‬
‫את המון העם הרחוקים מן התורה‪ ,‬צריך להלביש את התורה בשיחת חולין‪,‬‬
‫ועי״ז מעלה אותם גם אל הדעת דקדושה‪.‬‬
‫והנה הדיבור נקרא בשם ׳ארץ׳‪ ,‬כי ארץ היא בחינת נפש כמ״ש )פהליס קמג‬
‫‪ 0‬׳נפשי כארץ׳‪ ,‬ונפש הוא בחינת דיבור כמ״ש)שיר השירים ה ‪ 0‬׳נפשי יצאה בדברו׳‪,‬‬
‫כי הדיבור מגלה את פנימיות הנפש‪ .‬ובשהצדיק מדבר בתורה ותפילה אזי‬
‫הדיבור שלו הוא בבחינת ארץ ישראל‪ ,‬וכשמדבר עם המון עם בשיחת חולין‬
‫הוא פסולת ארץ ישראל‪ ,‬כי אך שהם דברי חולין מ״מ מלובש בהם תורה‪.‬‬
‫וזהו עלו זה בנגב ועליתם את ההר ופירש רש״י פסולת ארץ ישראל‪,‬‬
‫עלו היינו ההמון עם שעולים ומתקרבים להשי״ת‪ ,‬הוא מחמת זה בנגב‪ ,‬זה‬
‫היינו הצדיק במו שדרשו רבותינו זברונם לברכה)שנח ל( עה״פ ׳כי זה כל האדם׳‪,‬‬
‫מאי כי זה כל האדם ׳שכל העולם לא נברא אלא לצוות לזה ‪ -‬לצדיק‪ .‬בנגב‪,‬‬
 ‫דבש‬ ‫שלח‬ ‫נחלי‬ ‫רלח‬

‫ע״י שהצדיק בבחינת נגב ‪ -‬פסולת ארץ ישראל‪ ,‬היינו שמדבר עימם שיחת‬
‫חולין‪ ,‬עי״ז ועליתם את ההר‪ ,‬הוא מקשר אותם לתורה ולדעת שנקרא הר‪ ,‬כי‬
‫בית המקדש נקרא הר ) מ ד ס ג(‪ ,‬והוא בחינת דעת כמובא בגמרא )נרכות לג( ׳כל‬
‫מי שיש בו דעת כאילו נבנה בית המקדש בימיו‪/‬‬

‫)במדבר יג לט‬ ‫ארץ אכלת יושביה‬

‫מי שנוסע לארץ ישראל וכוונתו לשמים כדי לשוב עי״ז להשי״ת‪ ,‬בודאי‬
‫תועיל לו ארץ ישראל מאוד שיזכה להיות נאכל אצלה להתהפך למהותה‬
‫הקדוש‪ .‬כי טבע האכילה שהמזון נתהפך לנוף הניזון‪ ,‬בנון כשהחי אוכלת צומח‬
‫כגון עשבים‪ ,‬נתהפכין העשבים לגוף החיה‪ ,‬וכן מחי למדבר‪ ,‬כשהמדבר אוכל‬
‫את החי‪ ,‬נתהפך החי למדבר‪ ,‬וכן לכל איבר ואיבר שהמזון נכנם לשם הוא‬
‫נתהפך למהות האיבר ממש‪ ,‬כגון מה שנכנס למוח נתהפך למוח‪ ,‬ומה שנכנס‬
‫ללב נתהפך ללב‪ ,‬וכן לשאר האיברים‪ .‬וזהו ארץ אוכלת יושביה שהיא אוכלת‬
‫את יושביה עד שמתהפכים למהותה הקדושה ממש‪ ,‬וע״ב אפילו ׳המהלך ארבע‬
‫אמות בארץ ישראל מובטח לו שהוא בן עולם הבא׳)נחוטח קיא(‪ ,‬כי כבר נאכל‬
‫למהותה הקדושה‪.‬‬
‫וכן הוא בהתקרבות לצדיק‪ ,‬כי כשמקורב לצדיק אף שאינו מקבל ממנו‬
‫כלל‪ ,‬הוא ג״ב טוב מאוד‪ ,‬ובאמונה לבד שמאמין בצדיק מועיל לו לעבודת ד׳‪,‬‬
‫כי המזון נתהפך לניזון כנ״ל‪ ,‬וגם זה מרומז בפסוק ארץ אוכלת יושביה‪ ,‬כי‬
‫ארץ‪ ,‬הוא בחינת אמונה כמ״ש)פהליס לז ג( ׳שכן ארץ ורעה אמונה׳‪ ,‬דהיינו שע״ו‬
‫שהוא דבוק בצדיק ומאמין בו‪ ,‬עי״ז אוכלת יושביה הוא נאכל אצלו ונהפך‬
‫)עפ״י תורה קכט(‬ ‫למהותו הקדוש ממש־‬

‫)במדבר יג לב(‬ ‫ארץ אכלת יושביה‬

‫דוד המלך ע״ה אמר )תהליס סג יס ׳ולך ד׳ החסד כי אתה תשלם לאיש‬
‫כמעשהו׳‪ ,‬וצריך ביאור‪ ,‬כי מה שד׳ משלם לאיש כמעשהו הוא כפי מידת הדין‪,‬‬
‫ומה שייך לומר ולך ד׳ החסד‪ :‬אך הענין הוא שזה הכד גדול מאת השי״ת שהוא‬
‫משלם לאדם מידה כנגד מידה‪ ,‬שעי״ז האדם יכול לידע באיזה חטא פגם‪ ,‬ולשוב‬
‫בתשובה‪ .‬אך דע שעיקר מה שמשלם השי״ת מידה במידה‪ ,‬הוא בארץ ישראל‬
‫רלט‬ ‫דבש‬ ‫שלח‬ ‫נחלי‬
‫כמ״ש )איוג נ מ( ׳יגלו שמים עוונו וארץ מתקוממה לו׳‪ ,‬מתי יגלו שמים עוונו‪,‬‬
‫שנענש מידה כנגד מידה ומגלים לו עוונו‪ :‬׳וארץ מתקוממה לו׳ היינו בא״י‪ ,‬כי‬
‫שם מדקדקין לשלם לאיש כמעשהו‪ ,‬מידה כנגד מידה‪.‬‬
‫וזהו שנאמר על ארץ ישראל ארץ אכלת יושביה‪ ,‬אכלת ראשי תיבות‬
‫אתה תשלם לאיש כמעשהו‪ ,‬וע״כ היושבים בארץ ישראל יש להם על פי רוב‬
‫יסורין מחמת שממהרין שם לשלם לאיש כמעשהו‪ ,‬שעי״ז יוכל לפשפש במעשיו‬
‫)עפ‪-‬י תויח קפז(‬ ‫ויחזור נ ״ ״יני ■‬

‫)במדבר יד ט(‬ ‫להמינו הם םר צלם מעליהם‬

‫העכו״ם נקראים בשם צל כמ״ש)ישעיה‪ m‬א( ׳הוי ארץ צלצל כנפים׳‪ ,‬׳כנפים׳‬
‫מלשון ׳ולא יכנף עוד מוריך׳‪ ,‬שמסתירים ומכסים את אור ההשנהה‪ ,‬כלומר אף‬
‫שישראל עיקר והקב״ה מנהיג את העולם בשבילם‪ ,‬עם כל זה העכו״ם מכסים‬
‫השגהת ד׳ כאילו שהעולם שלהם ושהכל מונהג בדרך הפזבע ע״י הכוכבים‬
‫ומזלות‪ ,‬שלהם יש פרנסה בריוח וישראל נבזים ושפלים וניזונים בקושי‬
‫וביגיעות גדולות‪ ,‬וע״י שמירת הברית הנקרא ׳שמש׳)זהר שמות יג;(‪ ,‬סר צלם‬
‫מעליהם‪ ,‬וזוכים לראות ולהרגיש את אור השגתת השי״ת בלחמינו ‪-‬‬
‫בפרנסתנו‪ ,‬ואזי כל העכו״ם וכל הכוכבים המזלות שהם תתתיהם‪ ,‬כולם טורתים‬
‫בשביל זה האיש‪.‬‬
‫וזה יהיה בשלימות לעתיד לבוא שהקב״ה יוציא תמה מנרתיקה ויגלה‬
‫השגתתו לעין כל‪ ,‬כמ״ש )מלאני ג נ( ׳וזרתה לכם יראי שמי שמש צדקה׳‪ ,‬וזהו‬
‫׳ומרפא בכנפיה׳)שם(‪ ,‬היינו ש׳לא יכנף עוד מוריך׳ כנ״ל‪.‬‬
‫)עפ״י תורה לא(‬

‫םלה גא לעון העם הזה כגודל חםדך‬

‫)במדבר יד יט(‬ ‫וכאשר נשאתה לעם הזה‬
‫דע כי כל אחד ואחד כפי מה שזוכה לסליחה ומחילה ביום הכפורים כן‬
‫זוכה לקדושת חנוכה‪ ,‬כי חנוכה נעשה ע״י סלח נא‪ .‬כי חורבן בית המקדש נגרם‬
‫ע״י חטא המרגלים כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה)חעניח נט( שהשי״ת אמר‬
‫להם ׳אתם בכיתם בכיה של חנם אני אקבע לכם בכיה לדורות׳‪ ,‬ואותו הלילה‬
 ‫דבש‬ ‫שלח‬ ‫נחלי‬ ‫רמ‬

‫היה ליל תשעה באב‪ ,‬ובזה תלוי כל העוונות כי בזמן שבית המקדש היה קיים‪,‬‬
‫היינו נקיים מעוונות כמ״ש )ישעיה א נא( ׳צדק ילין בה׳ ופירש רש״י שתמיד של‬
‫שחר היה מכפר על העבירות של הלילה ותמיד של בין הערבים היה מכפר על‬
‫עבירות של יום‪ ,‬כי ישראל עם קדוש לפי גודל רוחניותם וקדושתם אין יכולים‬
‫לישא עליהם המשא של עוון אפילו יום אחד‪ ,‬ומעת אשר חרב בית מקדשינו‬
‫אין אנו יכולים לנקות עצמנו מן העוונות‪ ,‬כי אין מי שיכפר בעדנו‪ .‬ומשה רבינו‬
‫עליו השלום שידע כל זאת‪ ,‬מסר נפשו על ישראל וביקש סלח נא לעון העם‬
‫הזה‪ ,‬וכשזכה לפעול בקשתו מיד נעשה מזה בחינת חנוכת הבית בחינת חנוכה‬
‫)עיין אגדות מהרש״א שנת נא‪ ,‬ומשנ״נ ארס פי תרע פ״ק ‪ ,0‬היינו שע״י קדושת החנוכה מאיר לנו‬
‫הארת בית המקדש נם בימי הגלות‪ ,‬וע״ב רמז משה רבינו צירוף חנוכה בפסוק‬
‫זה‪ ,‬כי ׳סלח נא לעוון העם הזה כגודל חסדך וכאשר נשאתה ובו״ הוא ר״ת‬
‫חנוכה‪ .‬וכן כל אחד כפי מה שזוכה לפעול בקשת סלח נא ביום הכפורים‪ ,‬נעשה‬
‫אצלו ג״ב בחינת חנוכת הבית בחינת אור החנוכה‪.‬‬
‫)עפ״י תורה ז ח״ב(‬

‫)במדבר יד כ(‬ ‫ויאמר י״י סלחתי כדבריך‬

‫ראשי תיבות כופי‪ ,‬׳בדבריך ‪ -‬דבר‬

‫ראשי תיבות דשנת בשמן ראשי‪.‬‬
‫רבותינו זכרונם לברכה אמרו)יומא עס שיין נקרא ׳תירוש׳ משום שאם זכה‬
‫נעשה ראש‪ ,‬דהיינו שמקבל מוחין‪ ,‬ואז עי״ז הוא יכול לכפר עוונות כמ״ש)משלי‬
‫טז יל( ׳ואיש חכם יכפרנה׳‪ ,‬שע״י שהצדיק נעשה ראש ומקבל מוחין‪ ,‬הוא פועל‬
‫למעלה מחילת עוונות‪.‬‬

‫וזהו ויאמר ד׳ סלחתי כדבריך‪ ,‬שהסליחה הוא כפי הכריך בחינת‬

‫׳השנת כשמן ראשי׳ ‪ -‬שלימות המוחין של הצדיק)עיין זהר ויקרא ז‪ ,(:‬וכמ״ש)תהליש‬
‫קלג נ( ׳כשמן הטוב על ׳הראש׳‪ ,‬וזה ע״י כוסי‪ ,‬היינו שתיית יין‪ ,‬שהוא המשך‬
‫הפסוק ׳דשנת בשמן ראשי ‪ -‬כוסי רויה׳‪ ,‬וזה מרומז גם בר״ת של ויאמר י״י‬
‫סלחתי כדברך ר״ת כוסי‪ ,‬שע״י שתיית היין יש כה לסלוח עוונות‪.‬‬
‫)עפ״י תורה קעז(‬
‫רמא‬ ‫דבש‬ ‫שלח‬ ‫נחלי‬
‫)במדבר טו כס‬ ‫עיני העדה‬
‫הצדיק האמת הוא הפאר והיופי והחן של כל העולם כולו‪ ,‬וכל מי‬
‫שמתקרב אליו עי״ז נפתחין עיניו ומתחיל להסתכל על עצמו על כל המידות‬
‫היבן הוא אוחז ומה הוא צריך לתקן בהם‪ ,‬ובן זובה לראות ולהסתבל בגדולת‬
‫הבורא יתברך‪.‬‬
‫כי שם ד׳ הוא בשורשו אחדות הפשוט בבחינת סנדה יד מ( ד׳ אחד ושמו‬
‫אחד‪ ,‬ורק למטה משתלשל ארבע אותיות הוי״ה שהם כנגד התלת נוונין דעינא‬
‫ובת העין של עיני השכל‪ ,‬ומהם משתלשלים הארבעה יסודות אש רוח מים ועפר‬
‫שמהם נמשכין כל המידות כידוע)עיין משנפ סשידס משנפ עשיה גופניח פ״א(‪ ,‬והנה חכמינו‬
‫זכרונם לברכה אמרו)ירושלמי פעניח פ״נ( ששמו יתברך משותף בשמינו‪ ,‬והוא בעיקר‬
‫בשם הצדיק כי הצדיק נכלל כ״כ בהשי״ת עד שנהיה ג״כ בבחינת יסוד הפשוט‬
‫שממנו נמשכין כל הארבעה יסודות כמ״ש)משלי י כה( ׳וצדיק יסוד עולם׳‪ ,‬ובשביל‬
‫זה נקראים הצדיקים עיני העדה‪ ,‬בי שמתקרבים אליו נפתחים לעדה העינים‬
‫לראות היכן הם אוחזים בתיקון מידותיהם וגם לראות בגדולת הבורא יתברך‪.‬‬
‫)עפ״י תורה סז ח״ב(‬

‫ונתנו על ציצית הנגף פתיל תכלת‬

‫)במדבר טו לח(‬
‫כתיב )לגדם ל ל( ׳ואתם הדבקים בד׳ אלקיכם חיים כולכם היום׳‪ ,‬שישראל‬
‫הדבקים בשבינה הקדושה מקבלים חיותם ממנה‪ ,‬אבל אצל הרשעים להיפך‪,‬‬
‫ע״י התגלות מלבות דקדושה יבנע ויתבטל המלבות דסט״א כמ״ש)ירמיה ל יא( ׳בי‬
‫אעשה כלה בכל הגוים׳‪.‬‬
‫וזהו בחינת ציצית‪ ,‬כי ציצית היא בחינת המלכות דקדושה)רעיא מהימנא פנמש‬
‫מ!( ועיקר הציצית היא התכלת)עיי! שולי! פמ(‪ ,‬והיא לשון כליון ד׳אכלי כולא ושצי‬
‫כולא׳ מהר נראשיח נא‪ (.‬היינו ׳אעשה בלה בבל הגוים׳ כנ״ל‪ ,‬ע״ב ע״י שנזהרין במצות‬
‫ציצית מגלים שהקב״ה ברא ומנהיג את העולם ושאנו עבדיו ומקבלים עול‬
‫מלכותו עלינו‪ ,‬ועי״ז נשפע חיות ועשירות לישראל וכל האויבים האחוזים‬
‫במלכות דסט״א ובל הקליפות והסטרין אוחרנין יבנעו ויתבטלו‪.‬‬
‫)עפ״י תורה מט(‬
 ‫דבש‬ ‫סרח‬ ‫נחלי‬ ‫רמב‬

‫^ פרשת רורח‬
‫)במדבר טז ב(‬ ‫קרואי מועד אנשי שם‬
‫השלש תאוות‪ ,‬ממון אכילה ותאוה הידועה שורשם בלב‪ ,‬ממון כמ״ש)משלי‬
‫י כנ( ׳ברכת ד׳ היא תעשיר ולא יוסיף עצב עימה׳‪ ,‬ועצב הוא בלב כמ״ש)כראשית‬
‫ו ‪ 0‬׳ויתעצב אל לבו׳‪ ,‬אכילה כמ״ש )תהלים קל ‪ op‬׳ולחם לבב אנוש יסעד׳‪ ,‬ותאוה‬
‫הידועה באה ע״י החמימות של הדם שבחלל הלב כידוע‪ ,‬ומחמת זה כשפונמים‬
‫באחד מג׳ תאוות הללו נמשך פגם בלב‪ ,‬ועי״ז נפגמת היראת שמים‪ ,‬כי התאוות‬
‫נקראות בחינת שם‪ ,‬ממון כמ״ש)שמות נ ננ( ׳בכל מקום אשר אזכיר את שמי אבוא‬
‫אליך וברכתיך׳‪ ,‬וברכה היינו עשירות כמ״ש ׳ברכת ד׳ היא תעשיר׳‪ ,‬אכילה‬
‫כמ״ש )רות ל יא( ׳וקרא שם בבית לחם׳‪ ,‬והתאוה הידועה כמ״ש )אסתר נ יל( ׳כי אם‬
‫חפץ בה המלך ונקראה כשם׳‪ ,‬היינו שהם מגדילים את שמו יתברך בבחינת‬
‫)קהלת ז א( ׳טוב שם משמן פזוב׳‪ ,‬כי כל מה שברא הקב״ה לא בראו אלא לכבודו‬
‫)אנות ס״ס‪ ,‬ע״ב אם משתמש עימם לטוב הרי זה כבודו יתברך‪ ,‬אבל כשח״ו פוגם‬
‫בתאוות אזי כביכול מסתיר את כבוד השי״ת שזהו גלות השכינה‪ ,‬ועי״ז נפגמת‬
‫היראת שמים שהיא ג״ב בחינת שם כמ״ש)לכרס נח נא( ׳ליראה את השם הנכבד׳‪,‬‬
‫ומקומה בלב כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה )קילושי! לכ( ׳דבר המסור ללב‬
‫נאמר בו ויראת׳‪.‬‬
‫וכדי לתקן שלש תאוות אלו צריך להמשיך הדעת אל הלב כמ״ש )לכרס ל(‬
‫׳וידעת היום והשבות אל לבבך׳‪ ,‬כי כל התאוות באים מהעדר הדעת שאין‬
‫הדעת נמשך אל הלב ולכן הוא הולך בשרירות ליבו‪ ,‬אבל ע״י שמאיר בלב דעת‬
‫דקדושה‪ ,‬עי״ז נתבטלים כל התאוות‪.‬‬
‫והדעת הוא בחינת תלת חללי דגולגלתא שהם השלשה מוחין חכמה בינה‬
‫דעת כידוע )שער הטונות לחשי יוהכ״ת ל(‪ ,‬היינו שכל מוח הוא כנגד תאוה אחת‪ ,‬ואלו‬
‫המוחין נמשכין בשלוש רגלים‪ ,‬כי בכל רגל נמשך שכל חדש שמתקן אחד‬
‫מהתאוות‪ ,‬בפסח נתקן תאות ממון כמ״ש)שמות יכ לס ׳וד׳ נתן את חן העם בעיני‬
‫מצרים וישאילום׳ ‪ -‬בעל כורחם)כרטת מ(‪ ,‬כי הם לא רצו כלל‪ ,‬כי אז נתקן תאוות‬
‫ממון‪ ,‬בשבועות נתקן תאוה הידועה כי השבעה שבועות הם כדוגמת השבעה‬
‫נקיים )עיין טונות של ספירת העומר ושטעות( בבחינת ׳דם נעכר ונעשה חלב׳‪ ,‬היינו‬
‫שנתקנים הדמים שבלב‪ ,‬ובסוכות נתקן תאוות האכילה‪ ,‬כי סוכות נקרא ׳חג‬
‫רמג‬ ‫דבש‬ ‫סרח‬ ‫נחלי‬
‫האסיף׳)שמוח מ ‪ w‬שאוסף כל מיני מאכל‪ ,‬שזה תיקון תאוות האכילה‪ ,‬כי אינו‬
‫דומה מי שיש לו פת בסלו למי שאין לו )יומא עד‪.(:‬‬

‫ע״כ צריכין ליזהר מאוד בכבוד יום טוב ולקבל את שלש הרגלים כראוי‪,‬‬
‫הן במאבל ומשתה ובגדים נאים כפי יבולתו‪ ,‬והן בקדושת וטהרת המחשבה‬
‫ובשמחה וטוב לבב ובתפילה בכוונה‪ ,‬ובפרט במצוות היום השייכות לאותו‬
‫הרגל‪ ,‬שעי״ז יזכה בכל רגל לקבל השבל והדעת שמאיר בו לתקן התאוה‬
‫השייכת לו‪ ,‬ועי״ז יתוקן היראה שבלב‪.‬‬
‫וזה מרומז בפסוק קרואי מועד אנשי שם‪ ,‬שצריכין לקרוא את‬
‫המועדות‪ ,‬דהיינו לקדש ולייחד אותם‪ ,‬ועי״ז נתקנים השלש תאוות שהם‬
‫בחינת אנשי שם‪ ,‬וזוכה ליראה שהוא ג״כ בחינת שם כנ״ל‪.‬‬
‫)עפ״י תורה א ח״ב(‬

‫והנה פרה מטה אהרן לבית לוי‬

‫)במדבר יז כס‬
‫כשרוצים לקבל שפע החסד שהשי״ת משפיע לנו צריך לקבלו בהדרגה כי‬
‫אין יכולין לקבל רוב טובה)חעניח מ(‪ ,‬ע״כ צריך לעשות כלי וצינור כדי לקבל על‬
‫ידו החסד‪ ,‬וזה נעשה ע״י יראה שהוא הכלי והצינור לקבלת השפע בבחינת‬
‫)נלאשיח מט י( ׳ומחוקק מבין רגליו׳‪ ,‬רגליו הם סוף קומת האדם וע״כ הם בחינת‬
‫יראה שהיא ג״כ בחינת סוף כמ״ש )שוף קהלח( ׳סוף דבר הבל נשמע את האלקים‬
‫ירא׳‪ ,‬היינו שע״י יראה‪ ,‬נעשה חקיקה וצינור לקבל בתוכו את החסד‪ .‬ועיקר‬
‫היראה נעשה ע״י שנתגלה שהשי״ת ברא הכל ברצונו בלי שום חיוב הטבע‬
‫כלל‪ ,‬כי אזי מאמינים שיש שכר ועונש ושצריך להתיירא מפניו יתברך‪.‬‬
‫וזה פירוש והנה פרה מטה אהרון לבית לוי‪ ,‬פרח ‪ -‬לשון שגשוג ושפע‪,‬‬
‫שצריך לקבל את שפע החסד בחינת אהרן שהיה רודף שלום‪ ,‬ע״י לבית לוי‬
‫היינו היראה ששרשו מסטרא דלוי)לקומי פורה‪ ,‬איוג(‪.‬‬
‫)עפ״י תורה ד ח״ב(‬
 ‫דבש‬ ‫חסת‬ ‫נחלי‬ ‫רמד‬

‫^ פרשת חקת ^‬
‫)במדבר יט י ס‬ ‫זאת התורה אדם‬
‫גודל מעלת התורה הקדושה שהיא בהינת תיקון המרכבה העליונה‪ .‬כי‬
‫יש בתורה כל הבחינות שיש במרכבה‪ ,‬ארבע החיות ‪ -‬אריה‪ ,‬שור‪ ,‬נשר‪ ,‬אדם‪,‬‬
‫האופנים‪ ,‬הכסא‪ ,‬ויושב על הכסא‪ .‬אריה שבתורה שהתורה נקראת עוז כידוע‬
‫)עיין!נשים קמז‪ ,(.‬׳ומה עז מארי׳)שוסמיס יד יח(‪ .‬שור שבתורה זה בחינת)משלי ח( ׳בי שרים‬
‫ישורו׳‪ .‬נשר שבתורה זה בחינת חידושין דאורייתא בבחינת)פהליס קג( ׳תתחדש‬
‫כנשר׳‪ .‬ואדם שבתורה זה בחינת זאת התורה ‪ -‬אדם‪ ,‬כי יש אנשים עניים‬
‫ואנשים עשירים כמבואר בהקדמת הזהר)דף עס‪ ,‬וזה בחינת קלות וחמורות‬
‫שבתורה‪ .‬כסא שבתורה הם דברים ש׳כסה עתיק יומין׳)סשפיס קיט ועיין זהר גהעלופן‬
‫קנג( והם מכסים את עצמם בסיפורי התורה‪ .‬ויושב על הכסא הוא עתיק יומין‬
‫בבחינת )היאל ז ט( ׳ועתיק יומין יתיב׳‪ .‬ואופנים שבתורה הן הן גופי הלכות )עיין‬
‫‪y,‬‬ ‫זהי שס(‪ .‬וע״ב ע״י עסק התורה זוכים לתיקון המרכבה‪.‬‬

‫זאת התודה אדם כי ימות באוהל‬

‫)במדבר יט יח‬

‫רשב״י אומר קברי העכו״ם אינן מטמאיו‬

‫באוהל וכו׳‪ ,‬אתם קרויים אדם ואין‬
‫)יבמות סא(‬ ‫העכו״ם קרויים אדם‪.‬‬
‫אין התורה מתקיימת אלא במי שממית‬
‫)ברכות סג‪(:‬‬ ‫עצמו עליה‪.‬‬
‫הנה יש שבעים פנים לתורה סהר יקרא נ‪ (.‬והם נקראים ע׳ אנפין נהירין‪ ,‬היינו‬
‫אור חכמת התורה בחינת)קהלח ס א( ׳חכמת אדם תאיר פניו׳‪ ,‬וזה לעומת זה יש‬
‫ע׳ אנפין חשוכין)עיין זהר שם ופיקו״ז קנט‪ ,(.‬ונם הם יונקים מהתורה כי יש בתורה שני‬
‫כוחות כשדרז״ל)יומא ענ;( ׳זכה נעשה לו סם חיים לא זכה נעשה לו סם מוות׳‪,‬‬
‫סם חיים הוא אנפץ נהירין‪ ,‬סם מוות הוא אנפץ חשוכין כמ״ש )אינה ג ו(‬
‫׳במחשכים הושיבני כמתי עולם׳‪.‬‬
‫והשבעים נפש שהם שורשי נפשות ישראל‪ ,‬שורשם בע׳ אנפץ נהירין‪,‬‬
‫והשבעים אומות יניקתם מהאנפין חשוכין‪ ,‬שמשם שורש כל המידות והתאוות‬
‫רמה‬ ‫דבש‬ ‫חסת‬ ‫נחלי‬
‫הרעות‪ ,‬ואע״פ שלכל אומה יש את כל המידות והתאוות הרעות‪ ,‬עם כל זה‪ ,‬כל‬
‫אומה ואומה כרוכה יותר אל מידה רעה אתת יותר משאר המידות‪ ,‬וע״כ אמרו‬
‫תז״ל ) ש פי פרשת וזאת הגרכה( שכשרצה הקב״ה ליתן להם התורה‪ ,‬לא רצו לקבלה‬
‫מהמת ששמעו שאותה מידה רעה שהם כרוכים אתריה אסרה התורה‪.‬‬

‫וכן בפרפזיות בכל איש מישראל יש בתינת אנפין נהירין‪ ,‬שבשרשו הוא‬
‫רתוק מכל המידות והתאוות‪ ,‬אך יש בו ג״כ אתיזת השבעים אומות שהם בתינת‬
‫האנפין תשוכין הנ״ל שמהם נמשכים התאוות והמידות הרעות שבו וכמ״ש‬
‫)תפלים קו לה ׳ויתערבו בנוים וילמדו מעשיהם׳‪ ,‬היינו שמעורב בו בעצמו מדות‬
‫רעות שנמשכים מן הגוים‪ .‬וכשאדם עובר עבירה ת״ו היא נתקקת על עצמותיו‬
‫כמ״ש)יחזקאל ל‪ 3‬נז( ׳ותהי עוונותם על עצמותם׳‪ ,‬כי העבירה היא מהמת המידות‬
‫והתאוות שמעורבין בו בעצמו כנ״ל‪ ,‬לכן גם היא נתקקת בו בעצמותיו‪ .‬והעצה‬
‫להכניע את האנפין תשוכין ולהוציא את העוונות מעצמותיו הוא ע״י שמתייגע‬
‫ולומד בעיון לשם שמים עד שזוכה להשיג ולהבין הכמת התורה הקדושה‪,‬‬
‫שעי״ז הוא יוצא מבתינת אנפץ תשוכין לאנפין נהירין‪ ,‬היינו שנתבטל ממנו‬
‫התאוות והמידות רעות של השבעים עכו״ם‪.‬‬

‫וזה שאמרו הז״ל אתם קרויים אדם ואין העכו״ם קרויים אדם‪ ,‬כי עיקר‬
‫שם אדם זוכין ע״י התורה הקדושה שהוא השכל האמיתי בהינת הכמת ׳אדם׳‬
‫תאיר פניו כנ״ל‪ ,‬כי השכל כלול מהכמה ובינה שהם בהינת י־ ה)עיין זהר ויקרא י ‪-‬‬
‫יא(‪ ,‬שהם בהינת התורה הקדושה כמ״ש )ישעיה מ ל( ׳בי‪-‬ה ד׳ צור עולמים׳ היינו‬
‫בתורה שבה נבראו עולמים‪ ,‬כי יו״ד שהיא בהינת הכמה )זהר משפמיס קנג‪ (.‬הוא‬
‫השכל של התורה וה״א הוא ההמישה הומשי תורה בהינת המישה מוצאות‬
‫הפה של אותיות התורה‪ .‬ויש שלש שכליות הכמה בינה דעת‪ ,‬וכשכל אהד מהם‬
‫מקבל את התורה הקדושה שהיא י‪-‬ה כנ״ל נעשה אד״ם‪ ,‬כי ג׳ פעמים י‪-‬ה‬
‫בגימטריא אדם‪ .‬נמצא שעיקר שם אדם הוא בהינת השכל האמיתי דהיינו‬
‫הכמות התורה שהוא בהינת אנפץ נהירין בהינת הרהקת ושבירת כל התאוות‬
‫ומדות רעות כנ״ל‪ ,‬משא״כ העכו״ם שרהוקים מהכמות התורה ושקועים במידות‬
‫ותאוות רעות בהינת אנפין השוכין אינם קרויים אדם‪.‬‬

‫וזהו זאת התורה אדם כי ימות כאהל ודרז״ל אין התורה מתקיימת‬
‫אלא כמי שממית עצמו עליה‪ ,‬היינו מתי נקרא אדם‪ :‬כשמתייגע בתורה עד‬
 ‫דבש‬ ‫חסת‬ ‫נחלי‬ ‫רמו‬

‫שזוכה לאנפין הנהירין ועי״ז הוא ממית עצמיותו שהם בחינת המידות‬
‫והתאוות הרעות שמהם כל הפגמים החקוקים על עצמותיו כנ״ל‪.‬‬
‫)עפ״י תורה קא(‬

‫)במדבר יט יס‬ ‫זאת התורה אדם‬

‫דע שיש חדרי תורה‪ ,‬ומי שזוכה להם כשמתחיל לחדש בתורה‪ ,‬הוא נכנם‬
‫מחדר לחדר‪ ,‬ובכל חדר יש כמה וכמה פתחים לחדרים אחרים‪ ,‬וכן מאותן‬
‫החדרים לחדרים אחרים‪ ,‬והוא נכנם ומטייל בכולם‪ ,‬ומלקט משם אוצרות‬
‫וםגולות יקרות וחמודות מאוד‪ ,‬אשרי חלקו‪ .‬אך צריך להזהר מאוד לבל יטעה‬
‫עצמו‪ ,‬כי לא במהרה זוכין לזה‪ ,‬כי יש כמה וכמה חידושין שאינם באים משם‬
‫רק מהיכלי התמורות‪ ,‬ואך שהם נדמים לאדם להשגה גדולה‪ ,‬אעפ״כ אין אלו‬
‫חדרי התורה האמיתיים‪ ,‬כי נם שם יש חידושים נאים הנדמים להשגות‪ ,‬כי את‬
‫זה לעומת זה עשה האלקים )קהלי! ! יל(‪ ,‬ויש בזה כמה בחינות‪ ,‬כמו למשל‬
‫כשכותבין תיבת אדם‪ ,‬יודעים שזה מרמז על דמות האדם אבל הוא רק רמז‬
‫בעלמא כי אין כתוב שם ציור האדם כלל‪ ,‬ופעמים עושים יותר שמציירים ציור‬
‫אדם על נייר‪ ,‬ושם נגלה יותר דמות האדם‪ ,‬ויש שמנםרין ציור האדם מחתיכת‬
‫עץ‪ ,‬ושם נתגלה עוד יותר ציור האדם‪ ,‬אבל אעפ״כ אין זה אדם ממש‪ ,‬רק האדם‬
‫בעצמו הוא האדם באמת‪.‬‬
‫כמו כן יש כמה חידושים של תורה שהם רק כמו שכותבין תיבת אדם‬
‫לבד‪ ,‬כי התורה היא בחינת אדם כמ״ש זאת התורה אדם‪ ,‬אבל הם לא האדם‬
‫עצמו כי הם רק השתלשלות מחכמת התורה האמיתית‪ ,‬ויש שנכנסים לפנים‬
‫מזה‪ ,‬ובכל זאת הם רחוקים מאוד מחידושי התורה האמיתיים שהם בחינת‬
‫האדם עצמו‪ ,‬וזהו זאת התורה אדם זאת התורה דייקא‪ ,‬היינו רק זאת התורה‬
‫האמיתית הוא בחינת אדם‪.‬‬
‫ודע שכל אדם קודם שמשיג בתורה השגה של אמת‪ ,‬צריך לילך דרך אלו‬
‫היכלות התמורות‪ ,‬והעצה על זה שלא יטעה עצמו לסבור שכבר בא אל ההשגה‬
‫הראוי‪ ,‬כי אם יסבור כן ישאר שם ח״ו‪ ,‬אבל כשידע שעדיין לא התחיל לכנוס‬
‫לחדרי תורה האמיתיים‪ ,‬אזי יתחזק בעבודת השם וירבה ויפציר בתפילות‬
‫להשי״ת עד שיפתחו לו שערי הקדושה באמת‪ ,‬ואז יראה ההפרש בין השגותיו‬
‫שמהודם לעכשיו‪.‬‬
‫רמז‬ ‫דבש‬ ‫חסת‬ ‫נחלי‬
‫והצדיק הגדול מאוד‪ ,‬אף כשזונה להשיג השגות גדולות של הקדושה‬
‫באמת‪ ,‬אעפ״כ איגם נהשבים בעיגיו לכלום לגודל עוצם הכרתו בגדולת הבורא‬
‫יתברך‪ ,‬ע״כ הוא משתדל ומתהזק בכל פעם שהשי״ת יתהיל להראות לו אור‬
‫התורה‪ ,‬כאילו לא התהיל להשיג כלל מימיו‪ ,‬ועי״ז הוא זוכה להבין להשכיל‬
‫ולהשיג אמיתת פגימיות התורה שהוא בהיגת אדם כג״ל עד שגכלל באדם‬
‫העליון בתכלית השלימות באמת‪.‬‬
‫)עפ״י תורה רמה(‬

‫ויבואו בני ישראל כל העדה מדבר צין‬

‫)במרבר כ א‪-‬כא(‬ ‫ובו'‬
‫דע שיש נשמה בעולם שעל ידה נתגלה ביאורי ופירושי התורה‪ ,‬וזאת‬
‫הנשמה מסובלת ביסורין בבתינת )אנוח פ״ו( ׳פת במלת תאכל ומים במשורה‬
‫תשתה כי כך היא דרכה של תורה׳‪ ,‬וכל מפרשי התורה מקבלין ממנה‪ ,‬וכל‬
‫דבריה כגתלי אש‪ ,‬כי א״א לקבל ולשאוב מימי התורה אלא מי שדבריו כגתלי‬
‫אש בבתינת )ירמיה מ כמ( ׳הלוא כה דברי כאש׳‪ ,‬וכשהיא נופלת מזאת הבתינה‬
‫של גתלי אש ודבריה נצפזננין‪ ,‬אזי נסתלקת‪ ,‬כי הדיבורים הללו הם התיות שלה‪,‬‬
‫ואז נסתלקים ביאורי התורה הנמשכת על ידה‪ ,‬ועי״ז מתעוררת מריבה על‬
‫הצדיקים‪ ,‬כי הביאור הוא תירוץ על הקשיות ומריבות‪ ,‬ועכשיו נסתלקו‪.‬‬
‫ואז מי שרוצה להמשיך ביאורי התורה‪ ,‬צריך מתהילה להמשיך לעצמו‬
‫דיבורים תמים כגתלי אש‪ ,‬וזה ע״י תפילה‪ ,‬שע״י שמתפלל נכמרים רתמי ד׳‬
‫עליו‪ ,‬וכביכול נפתה לב העליון בבתינת)חהלים » נו( ׳צור לבבי׳‪ ,‬כי עיקר הרתמים‬
‫הוא בלב‪ ,‬ומשם נמשך הדיבור‪ ,‬כי ׳צור׳ הוא ׳סלע׳‪ ,‬ו׳מילי בסלע׳)מגילה יח(‪ ,‬ואזי‬
‫כשהלב נכמר ברתמים‪ ,‬הוא משפיע דיבורים תמים בבתינת)חהליס למ ‪ 0‬׳תם לבי‬
‫בקרבי בהגיגי תבער אש דברתי בלשוני׳‪ ,‬וזה בתינת )חהלים קה מא( ׳פתה צור‬
‫ויזובו מים׳‪ ,‬כלומר ביאורי התורה‪.‬‬
‫ויש תילוק בין ביאור שאדם מבאר בינו לבין עצמו לבין ביאור שמבאר‬
‫לרבים‪ ,‬כי כשדורש ברבים וקודם הביאור הוא מקשר את עצמו עם נשמותיהם‬
‫ושופך שיתו ותפילתו לפני השי״ת‪ ,‬בודאי)איונ לו ה( ׳הן א‪-‬ל כביר לא ימאס׳‪ ,‬כמו‬
‫שדרשו רז״ל)נרטח ח( שאין הקב״ה מואס בתפילתן של רבים‪ ,‬אבל תפילת יתיד‬
‫אפשר שמואסין בתפילתו‪.‬‬
 ‫דבש‬ ‫חסת‬ ‫נחלי‬ ‫רמח‬

‫וזהו החילוק בין הלומד מתוך ספר ובין השומע מפי החכם עצמו‪ ,‬כי‬
‫השומע מפי החכם עצמו‪ ,‬בודאי נתקשר נשמתו עם נשמת החכם בשעת‬
‫תפילתו‪ ,‬ואז יש לזה האדם חלק בביאור הזה‪ ,‬כי ע״י התפילה נתווסף קדושה‬
‫למעלה כמ״ש )חהלים » ‪ a‬׳ואתה קדוש יושב תהילות ישראל׳‪ ,‬שע״י תהילות‬
‫ישראל נתווסף להשי״ת כביכול קדושה‪ ,‬ותפילה היוצאת מהרבה נשמות‬
‫מוסיפה קדושה ביותר‪ ,‬הכל לפי רוב האנשים‪ ,‬ואז היא מעוררת ביותר את לב‬
‫העליון‪ ,‬והוא שופך מימי הביאור ביותר‪ .‬גם כל אלו האנשים העומדים בשעת‬
‫הדרוש‪ ,‬נכנע רשעתם ע״י המצוות ומעשים טובים של החכם הדורש‪ ,‬ולפי‬
‫ההכנעה כן נכנעים האויבים היינו הקליפות השוכנים סביב לב העליון‪.‬‬
‫וכשמתפלל קודם הדרוש‪ ,‬צריך להתפלל בתחנונים‪ ,‬ולבקש מאת הקב״ה‬
‫מתנת חנם ולא יתלה בזכות עצמו‪ ,‬ואע״פ שעכשיו נתעורר מטה עוזו היינו‬
‫הממשלה והכה שיש לו ע״י המצוות ומעשים טובים שלו‪ ,‬אין זה המטה כדי‬
‫להתנאות אלא כדי להכניע את הרע שבעדה‪ ,‬אבל לפני השי״ת יעמוד כדל‬
‫וכרש וידבר תחנונים ולא יתלה בשום זכות כמ״ש )מדס ג מ( ׳ואתחנן אל ד׳‬
‫בעת ההוא לאמר׳‪ ,‬שצריך לדבר תחנונים בשעה שרוצה ׳לומר׳ היינו קודם‬
‫הדרוש‪.‬‬
‫ובזכות התורה שממשיכין זוכין לארץ ישראל כמ״ש)חהליס קה מל( ׳ויתן להם‬
‫ארצות נוים וכו׳ בעבור ישמרו חקיו ותורתיו ינצרו׳‪ ,‬אבל ארץ ישראל היא אחת‬
‫משלשה דברים הבאים ע״י יסורין )נמות ה(‪ ,‬ועיקר הימורים הם הרשעים‬
‫המונעים‪ ,‬׳מוציאי דיבת הארץ‪ ,‬וצריך להכניע מתחילה אלו הרשעים ולהעניש‬
‫אותם בחרבא וקטלא‪ ,‬ואח״כ יוכלו לילך לארץ ישראל‪ .‬והכה הזה להעניש את‬
‫הרשעים‪ ,‬צריך לקבל מאדום‪ ,‬כי זהו הכה שלו כמ״ש ׳ועל חרבך תחיה׳)נראשיח‬

‫נז מ( כי הוא יונק ממזל מאדים )ז הר »‪ pr‬יטו(‪.‬‬

‫ודע שכחות הרוחניות הנבראים מאותיות התורה שחידש‪ ,‬הכהות האלו‬

‫הן הן מלאכים ממש כמ״ש )‪p‬הלי‪ dp p‬יל( ד׳ יתן אמר המבשרות צבא רב‪ ,‬שע״י‬
‫המאמרות שקיבלו מהקב״ה מלב העליון‪ ,‬נבראין צבא רב‪ ,‬בבחינת מה שאמרו‬
‫חכמינו זכרונם לברכה)יגעה יל( כל דיבור ודיבור שיוצא מפי הקב״ה נברא ממנו‬
‫מלאך אחד‪ ,‬והן מקבלין הכה מאדום להעניש את הרשעים‪ ,‬בבחינת )‪p‬הלי‪ p‬צא יא(‬
‫׳כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך וכו׳‪ ,‬על שחל ופתן תדרך תרמם כפיר‬
‫ותנין׳‪.‬‬
‫רמט‬ ‫דבש‬ ‫חסת‬ ‫נחלי‬
‫ואלו המלאכים‪ ,‬הם לפי התהדשות התורה‪ ,‬והתהדשות התורה הוא לפי‬
‫הקדושה שנתווסף למעלה‪ ,‬שלפי רבות הקדושה כן נמשך רבוי התורה‪ ,‬ולפי‬
‫רוב התורה כן רבוי המלאכים‪ ,‬וכן להיפך‪ ,‬היינו שלפעמים הקדושה כ״כ‬
‫מועטת‪ ,‬עד שהמלאכים הנבראים מהידושי התורה הם מעוטי כה‪ ,‬שאינם‬
‫יכולים לקבל כת לענוש את הרשעים בהרבא וקטלא‪ ,‬ואין להם כה אלא להכניע‬
‫אותם בלבד ולהביא מורך בלבבם‪ ,‬אבל לא להעביר אותם‪.‬‬
‫ולפעמים גם להכניעם אין להם כת כי אם לעורר כת האומות עליהם‪ ,‬כמו‬
‫עכשיו בגלות שאין לנו כת לענוש בעצמנו את הרשעים‪ ,‬ואז הוא מצות גדולה‬
‫לילך למשפטיהם להשפילם ) עיי ן סו״מ סימן מ סעיף ה‪ ,‬ולפעמים גם זה הכת אין להם‪,‬‬
‫ואין להם כת אלא להשתיק אותם בלבד שלא לדבר סרה בפנינו‪ ,‬כדי שלא יכנסו‬
‫דבריהם באזני המון עם‪ ,‬ולפעמים גם זה הכת אין להם‪ ,‬הכל לפי מיעוט‬
‫הקדושה‪.‬‬
‫וכל זה מרומז בפרשה הזו ויבואו כני ישראל וכו׳‪ ,‬מדבר צין‪ ,‬זה בתינת‬
‫דיבור מצונן‪ ,‬ועי״ז ותמת שם מרים‪ ,‬שהיא הנשמה הסובלת מרירות בשביל‬
‫התורה בבתינת פת במלת תאכל וכו׳‪ ,‬ולכן מפרשי התורה נקראים ׳מורים׳‪,‬‬
‫שמקבלים מהנשמה המכונה מרים )עיין ע״ס שער לנ פ״ו מ״ס(‪ ,‬ואז ולא היה מים‬
‫לעדה‪ ,‬שנסתלקה הבאר היינו ביאורי התורה )עיין מ ר ויצא ק™‪ ,(:‬ואז וירב העם‬
‫עם משה‪ ,‬נתעורר המריבה על הצדיקים‪.‬‬
‫ויפלו על פניהם‪ ,‬פנים זה בתינת ביאורי התורה‪ ,‬המכונים פנים כמאמרם‬
‫שבעים פנים לתורה‪ ,‬כי התורה נדרשת בי״ג מידות )דש פורס כ מיס(‪ ,‬הנמשכים‬
‫מהשלש עשרה תיקוני דיקנא המכונה הדרת פנים סהר אפרי סג‪ ,(.‬היינו כששמעו‬
‫המריבה הבינו שמתמת נפילת ביאורי התורה התהילה המריבה‪.‬‬
‫וזהו טעות שטעה משה‪ ,‬שהקב״ה אמר לו קה את המטה והקהל את‬
‫העדה ודברת אל הסלע לעיניהם‪ ,‬היינו שיקה את ממשלת עזו‪ ,‬והקהל את‬
‫העדה‪ ,‬שיש בהם גם רעים‪ ,‬כדי להכניע רשעתם כנ״ל‪ ,‬אבל את״כ ודברת אל‬
‫הסלע‪ ,‬ואין דיבור אלא נתת ) ש נ פ »( כמובא בזהר ) פ צ א רעס( ודברתם אל הסלע‬
‫וסר‪ ,‬בדיבור ופיוס‪ ,‬דהיינו שישפוך שיתו ותפילתו בתתנונים כדל וכרש‪ ,‬אל‬
‫הסלע‪ ,‬היינו לב העליון בתינת צור לבבי כנ״ל‪ ,‬לעיניהם דייקא‪ ,‬שיהיה הקהל‬
‫בשעת מעשה‪ ,‬כדי שיקשר את עצמו עם נשמותיהם‪ ,‬והוא לא כן עשה‪ ,‬שזכר‬
‫טובו וצדקתו בשעת תפילתו‪ ,‬ובמקום להשתמש עם המטה בשביל הקהל‬
 ‫דבש‬ ‫חסת‬ ‫נחלי‬ ‫ת‬

‫להכניע רשעתם‪ ,‬השתמש עמו בשעת תפילתו‪ ,‬שזהו וירם משה את ידו‪ ,‬ידו‬
‫זה תפילתו כמ״ש)שמוח יז יג( ׳ויהי ידיו אמונה׳‪ ,‬ותרגומו פרישן בצלו‪ ,‬שהרים את‬
‫תפילתו‪ ,‬ולא קשר את עצמו עם הקהל‪ ,‬ויך את הסלע במטהו‪ ,‬שהכה לב‬
‫העליון כביכול כמו שלוקהין איזה דבר בכה ובאונס כי בא בכה מעשיו הטובים‪,‬‬
‫פעמים‪ ,‬הכאה אתת שלקה ביאורי התורה בכת ובאונס ולא ביקש מתנת הנם‪,‬‬
‫והכאה שניה‪ ,‬כי מי שדותק את השעה שעה דותקתו )נינו ח של(‪ ,‬ונסתלק קודם‬
‫זמנו‪ ,‬ואזי השכינה שהיא הלב הנ״ל‪ ,‬מיללת ובוכה עליו‪ ,‬ובשביל זה אין לו‬
‫לאדם לדתוק את עצמו על שום דבר‪ ,‬אלא יבקש בתתנונים‪ ,‬אם יתן לו השי״ת‪,‬‬
‫יתן‪ ,‬ואם לאו‪ ,‬לאו‪ ,‬ע״ב אמר לו הקב״ה‪ ,‬יען לא האמנתם כי‪ ,‬היינו התפילה‬
‫שנקראת אמונה‪ ,‬כמו ׳ויהי ידיו אמונה׳‪ ,‬שהרים תפילתו מתפילת הקהל‪ ,‬שלא‬
‫קשר את עצמו עם הקהל‪ ,‬להקדישני לעיני כני ישראל‪ ,‬שע״י התפילה של‬
‫רבים נתקדש השי״ת לכן לא תכיאו וכו׳ אל הארץ‪ ,‬רמז על הסתלקותו‪,‬‬
‫שיכפר על מה שנחסר לקדושה‪ ,‬כי בשעת פטירת הצדיק‪ ,‬נתווסף קדושה‬
‫למעלה )ע״ח שער לע ט״ג כלל מז נשוף(‪ ,‬נמצא מה שנחסר על ידם נשלם ג״ב על ידם‪.‬‬

‫ואז ע״י התורה שהמשיך‪ ,‬רצו להכנס לארץ ישראל‪ ,‬ובשביל זה היה צריך‬
‫לענוש את הרשעים מוציאי דיבת הארץ ע״י המלאכים שמקבלים כח מאדום‬
‫כנ״ל‪ ,‬וזהו וישלה משה מלאכים אל מלך אדום‪ ,‬שמשה שלח את המלאכים‬
‫למלך אדום‪ ,‬לקבל ממנו את הכה לענוש את הרשעים‪ ,‬איזה מלאכים‪ :‬כה אמר‬
‫אחיך ישראל‪ ,‬היינו‪ ,‬המלאכים שנתהוו ממאמרות הטהורות ‪ -‬מהתורה של‬
‫ישראל‪ ,‬נעכרה נא כארצך‪ ,‬שרצו לילך לארץ ישראל דרך כהות של אדום‬
‫כנ״ל כדי לעבוד שם את השי״ת‪ ,‬וזה לא נעכור כשדה וככרם ולא נשתה‬
‫מי כאד‪ ,‬לא בשביל תענוגי העולם הזה רצונינו לילך לארץ ישראל‪ ,‬אלא רצוננו‬
‫דרך המלך נלך‪ ,‬שנזכה לילך בדרך מלכו של עולם ענה לו אדום ויאמר אליו‬
‫אדום לא תעכור כי פן כחרכ אצא לקראתך‪ ,‬שהמלאכים היו מעוטי כה‬
‫ולא יכלו לקבל כה כדי לענוש את הרשעים‪ ,‬כי ואנחנו כקדש עיר קצה‬
‫גכולך‪ ,‬מחמת שהקדושה במדריגה כ״ב פחותה‪ ,‬שהיא נוגעת בגבול הטומאה‪,‬‬
‫ע״כ ויאמרו אליו כמסלה נעלה‪ ,‬בחינת מסילות בלבבם)חהליס פד ‪ ,0‬שנקבל כה‬
‫להביא מורך בלבבם‪ ,‬ואם את זה לא‪ ,‬לפחות מימיך נשתה‪ ,‬מימיך זה בחינת‬
‫משפט בבחינת )עמוש ה כל( ׳ויגל כמים משפט׳‪ ,‬שנוכל לכוף אותם במשפטיכם‪,‬‬
‫ונתתי מכרם‪ ,‬תרגומו את דמיהון‪ ,‬היינו השוחד שמקבלין‪ ,‬שצריך ליתן להם‬
‫רנא‬ ‫דבש‬ ‫חסת‬ ‫נחלי‬
‫ממון‪ ,‬כדי להוציא את משפט מן העיקול‪ ,‬ברצונם‪ ,‬ולכל הפחות רק אין דכר‬
‫ברגלי אעברה ‪ -‬תתן לנו כה לעבור ולהשתיק את הרשעים‪ ,‬כדי שלא יכנסו‬
‫דבריהם ברגלי‪ ,‬היינו המון עם המבונים בשם רנלין כמו)שמות יא ‪ (r‬׳וכל העם‬
‫אשר ברגליך‪ /‬ויאמר לא תעבר‪ ,‬שזה מחמת מיעוט הקדושה‪ ,‬מחמת שלא‬
‫התפלל בהתקשרות נפשות השומעים קודם שהמשיך תורה‪ ,‬ורק אחר‬
‫הסתלקותם של משה ואהרן שנתווסף הקדושה למעלה‪ ,‬יכלו עם ישראל להבנם‬
‫)עפ‪-‬י תויח ‪0‬‬ ‫יאייו'׳®יייי■‬

‫)במדבר כא יד(‬ ‫את והב בסופה‬

‫אפילו האב ובנו הרב ותלמידו שעוסקיו‬
‫בתורה בשער אחד נעשים אויבים זה לזה‬
‫ואינם זזים משם עד שנעשים אוהבים זה‬
‫לזה שנאמר את והב בסופה‪ ,‬אל תקרי‬
‫)קידושין ל‪(:‬‬ ‫בסופה אלא בסויפה‪.‬‬
‫לפי הגדלת הדעת כן נתרבה השלום כמ״ש )ישעיה יא ‪ 0‬׳וגר זאב עם כבש‬
‫וכו׳ כי מלאה הארץ דעה׳‪ ,‬שלעתיד לבוא יהיה שלום נפלא בעולם שיוכלו לגור‬
‫ביחד שני הפכים מחמת גודל הדעת שיהיה אז‪ ,‬כי כעם ואכזריות ומחלוקת הם‬
‫מהעדר הדעת במ״ש)קהלה ז ‪ (p‬׳בעם בחיק בסילים ינוח׳‪ ,‬אך מחלוקת שהיא לשם‬
‫שמים היא באמת דעת גדולה מאוד יותר מהדעת של שלום‪ ,‬כי היא אהבה‬
‫ושלום גדול כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה שאינם זזים משם עד‬
‫שנעשים אוהבים‪ ,‬וזה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה)אנוח ה יס ׳מחלוקת שהיא‬
‫לשם שמים סופה להתקיים׳‪ ,‬היינו שבאמת היא אהבה וע״כ סופה להתקיים‬
‫נן(‬ ‫);‪gj‬״‪,‬‬ ‫בבחינת את והב כסופה‪ ,‬היינו שיהיה שלום ביניהם‬

‫באר הפרוה שרים כרוה נדיבי העם‬

‫במהקק במשענותם וממדבר מתנה‬
‫)במדבר כא יח(‬
‫גודל מעלת חידושי תורה אמיתיים‪ ,‬שזוכים על ידם לחיות חיים נצחיים‪.‬‬
‫כי עיקר מה שיקום בתחיה לעתיד לחיות חיים נצחיים‪ ,‬הוא השפלות של כל‬
 ‫דבש‬ ‫חסת‬ ‫נחלי‬ ‫רנב‬

‫אהד בבהינת )ישעיה ט יט( ׳הקיצו ורננו שוכני עפר׳ ודרז״ל)סוטה ה ׳מי שנעשה‬
‫שכן לעפר בחייו‪ /‬דהיינו שהיה עניו ושפל‪ .‬כי זה שאין אנו יכולים להשיג‬
‫עכשיו תענוג עוה״ב הוא מחמת שאנו עכשיו בגבול‪ ,‬וכל דבר שיש לו גבול‬
‫אינו יכול להשיג תענוג עוה״ב הרוחני‪ ,‬וע״כ עיקר התענוג הנפלא שהוא חיים‬
‫נצחיים של לעתיד לבוא‪ ,‬יהיה רק להשפלות והענוה של כל אחד‪ ,‬כי שפלות‬
‫ועניוות הוא בחינת בלתי נבול כי הוא בחינת אין ממש‪ ,‬וע״כ הוא יכול להשיג‬
‫תענוג עוה״ב שהוא בחינת בלתי גבול‪.‬‬
‫ודע שיש בכל אחד ואחד מישראל בכל אבר ואבר‪ ,‬בחינת השפלות של‬
‫משה רבינו עליו השלום שהמשיך עלינו במעמד הר סיני‪ ,‬וע״י השפלות הזה‬
‫יזכו לתחיה ולתענוג עוה״ב כנ״ל‪ ,‬אלא שהשפלות הזאת בהעלם ואתכסיא‪ ,‬ע״כ‬
‫צריך לעורר ולהחיות אותה כדי שיראה וירגיש שפלותו באמת‪ ,‬ועי״ז יזכה גם‬
‫בעוה״ז לבחינת חיים נצחיים ותענוג עוה״ב‪.‬‬
‫ולזה זוכים ע״י חידושי תורה אמיתיים‪ .‬כי כשמחדש בתורה הרי זה מעין‬
‫מתן תורה שזכו אז לבושה מלפניו יתברך כמו שנאמר)שמות נ י!( ׳ולבעבור תהיה‬
‫יראתו על פניכם לבלתי תחטאו׳‪ ,‬ואמרו רז״ל)נדרס ‪ p‬׳זה הבושה׳‪ .‬וע״י בושה‬
‫עושים תשובה‪ ,‬כי עיקר התשובה הוא שמתבייש על חטאיו)עיין ניטה י‪ .(.3‬וע״י‬
‫תשובה זוכים לחיים כמ״ש )יחזקאל יש לה ׳והשיבו וחיו׳‪ ,‬היינו שנתיות הענווה‬
‫והשפלות של משה רבינו המושרשות בכל האברים כנ״ל‪ ,‬וזוכים לבחינת חיים‬
‫הנצחיים כנ״ל‪.‬‬
‫וזה פירוש באר הפרוה שרים כרוה נדיבי העם בנזחרןק במשענותם‬
‫וממדבר מתנה‪ .‬כאר היינו ביאורי וחידושי התורה שעל ידם זוכים לגדולה‬
‫אמיתית כמ״ש )משלי ח טס ׳בי מלכים ימלוכו׳‪ ,‬וזה שרים‪ ,‬ועי״ז חפרוה‪ ,‬היינו‬
‫שזוכים לבושה כמ״ש )ישעיה כל מ( ׳וחפרה הלבנה ובושה החמה‪ /‬ועי״ז כרוה‬
‫נדיבי העם‪ ,‬בחינת תשובה כמו שפירש רש״י עה״פ)שופטים ה ‪ p‬׳בהתנדב עם׳‬
‫׳בהתנדב ליבם לתשובה׳‪ ,‬וזהו בנזחרןק כמשענותם‪ ,‬נזחקק דא משה כמו‬
‫שדרשו רבותינו זכרונם לברכה )מא גפיא מס‪ ,‬גם ?זחקק בגימטריא רמ״ח‪ ,‬היינו‬
‫בחינת השפלות של משה המושרשת בכל אחד מישראל ברמ״ח איבריו‪,‬‬
‫שחוזרת לחיות כנ״ל‪ ,‬וזהו במשענותם היינו התחיה של לעתיד כמו שדרשו‬
‫רבותינו זכרונם לברכה )פסחיס ‪ pp‬עה״פ ׳ואיש משענתו בידו׳ ׳עתידין צדיקים‬
‫שיחיו מתים וכו״‪.‬‬
‫רנג‬ ‫דבש‬ ‫חסת‬ ‫נחלי‬
‫וזהו וממדבר מתנה‪ ,‬מדבר היינו שפלות‪ ,‬שמשים עצמו כמדבר‬
‫כמאמרם ז״ל)עימני! נד(‪ ,‬היינו שע״י החידושי תורה בחינת מתן תורה זוכים‬
‫לבושה ולתשובה‪ ,‬ועי״ז מחיים את השפלות של משה בחינת מדבר שמושרשת‬
‫בכל אחד ואחד כנ״ל‪ .‬ועי״ז מתנה‪ ,‬היינו שבת כמו שאמרו רבותינו זכרונם‬
‫לברכה )שנח י‪ (:‬׳מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה׳‪ ,‬שזוכים גם בעולם‬
‫הזה לטעום טעם עולם הבא שהוא יום שכולו שבת)חמיד פ״ז(‪.‬‬
‫)עפ״י תורה עב ח״ב(‬

‫ויצא עוג מלך הבשן לקראתם‬

‫)במדבר כא לס‬
‫ויכו אותו)שם לה(‬
‫מחנה ישראל כמה הוי; תלתא פרסי‪,‬‬
‫פרש״י ׳עוג חשב כן בליבו'‪ ,‬איזיל‬
‫ואיעקר טורא בת תלתא פרסי ואשדי‬
‫עליהו‪ ,‬עקר טורא בת תלתא פרסי‬
‫ואותביה ארישיה איתי עליה קומצה‬
‫ונקבוה ונחת עלה אצואריה‪ ,‬בעא‬
‫למשלפיה‪ ,‬משכוה שיניה להאי גיסא‬
‫ולהאי גיסא‪ .‬משה כמה הוי‪ :‬עשר‬
‫אמין שקל נרגא בת עשר אמין ושוור‬
‫עשר אמין ומחיה בקרסליה וקטליה‪.‬‬
‫)ברכות נד‪(:‬‬

‫הנה יש שלושה מוחין באדם)עיי! שער הגלגולים הקדמה נס(‪ ,‬והם מנינים עליו מפני‬
‫התאווה הידועה‪ ,‬כי עיקר התגברות התאווה הוא ע״י רוח שטות כי ׳אין אדם‬
‫עובר עבירה אא״ב נכנם בו רוח שטות׳)שומה ג(‪ ,‬ע״ב צריך כל אדם בכל פעם‬
‫שרוצים להתגבר עליו הרהורים רעים ח״ו‪ ,‬להגביר את הדעת ולהסיח את‬
‫מחשבתו לענינים אחרים‪ .‬ומאלו המוחין נמשכין השלוש תפילות‪ ,‬כי עיקר‬
‫התפילה צריך להיות ברחמים ותחנונים)אנוח פ״נ( והרחמנות תלויה בדעת כמ״ש‬
‫)ישעיה יא מ( ׳לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי כי מלאה הארץ דעה את ד׳‬
‫כמים לים מכסים׳‪ ,‬שלעתיד יגדל הדעת‪ ,‬ואז לא יהיה שום היזק ואכזריות כי‬
‫יתפשט הרחמנות ע״י הדעת‪.‬‬
 ‫דבש‬ ‫חסת‬ ‫נחלי‬ ‫רנד‬

‫ולעומת זה הסט״א מנסה תמיד להפיל את האדם מן הדעת ע״י מחשבות‬

‫זרות ר״ל‪ ,‬שעי״ז יתקלקל אצלו ח״ו הרחמנות ולא יוכל להתפלל אלא בבחינת‬
‫דין היינו שמתפלל בלא חשק רק לצאת ידי חובתו מה שהוא מוכרח להתפלל‬
‫מצד הדין‪ ,‬ואז תוכל הספז״א ח״ו לינוק ולבלוע את התפילה‪ ,‬כי עיקר יניקת‬
‫הספז״א היא מבחינת דינים כידוע )עיין לקומי תורה פרשי! וירא(‪ ,‬וע״ב הם נאחזין ח״ו‬
‫בתפילה זו שהיא בחינת דין‪ ,‬ובולעין אותה ח״ו‪.‬‬

‫ואז צריכים בעל כה גדול שיוכל להתפלל בבחינת דין כמו שדרשו חז״ל‬
‫)שנהדרין מד( עה״פ)תהלים קו ל( ׳ויעמוד פנחס ויפלל׳‪ ,‬שעשה פלילות עם קונו ופירש‬
‫רש״י דין‪ ,‬כי כשזה הבעל כה מתפלל בבחינת מנזה עוז‪ ,‬אזי כשספז״א רוצה‬
‫לבלוע את תפילתו‪ ,‬זאת התפילה עומדת לה בצוארה בבית הבליעה בבחינת‬
‫)משלי מא יל( ׳בצוארו ילין עז׳‪ ,‬ועי״ז היא מוכרחת להקיא כל הקדושות שבלעה‬
‫בבחינת )תהליס נ מו( ׳חיל בלע ויקאנו׳‪ ,‬ולא די‪ ,‬אף גם מוכרחת להקיא ולהוציא‬
‫עצמות החיות שלה ממש בבחינת )שס( ׳מבטנו יורישנו א‪-‬ל׳‪ ,‬וזה ענין הגרים‬
‫שהיו מתחילה מעצמות הסט״א‪ ,‬ועכשיו באים אל הקדושה‪ ,‬ועי״ז נתרבה‬
‫ונתגדל כבודו יתברך שגם הרחוקים והעכו״ם באים ועובדים אותו‪.‬‬

‫ועי״ז יש התפשטות נבואה בעולם‪ ,‬כי הנבואה באה מבחינת שורשי‬

‫נפשות ישראל שהם בחינת שבעים נפש‪ ,‬בבחינת)לנרס י «( ׳כשבעים נפש ירדו‬
‫אבותיך׳ ראשי תיבות נכי״א‪ ,‬ושורש הנפשות הוא בחינת כבוד בבחינת)נראשיח‬
‫מע ו( ׳בסודם אל תבא נפשי ובקהלם אל תחד כבודי׳‪ ,‬ע״ב ע״י שנתרבה כבוד‬
‫השי״ת שהוא בחינת שורש הנפשות‪ ,‬עי״ז בא התפשטות הנבואה‪.‬‬

‫ועי״ז זוכים לאמונה שלימה שהשי״ת ברא את העולם בעשרה מאמרות‬

‫)אנוה פ״ה( יש מאין ממש‪ ,‬כי עיקר האמונה תלויה בכה המדמה‪ ,‬כי במה שהשכל‬
‫מבין לא שייך אמונה‪ ,‬רק עיקר האמונה היא במקום שהשכל נפסק‪ ,‬דהיינו‬
‫שאעפ״י שאין יכול להבין הדבר בשכל האנושי אעפ״ב הוא יכול לחזות זאת‬
‫בדמיון דקדושה ולהבין זאת מרחוק שכך הם הדברים לאמיתתן‪ ,‬ושם צריכין‬
‫אמונה‪ ,‬ועיקר תיקון וברור המדמה הוא כשהוא ביד הנביאים כמ״ש)הושע ינ יא(‬
‫׳וביד הנביאים אדמה׳‪ ,‬שהנביאים היו מתנבאים כביכול ע״י דמיון דקדושה‪,‬‬
‫ע״ב ע״י התפשטות הנבואה שנתברר ונתקן המדמה‪ ,‬עי״ז נתקנת האמונה‬
‫הקדושה ונתבטלים האמונות כוזביות הבאים מבלבול המדמה‪.‬‬
‫רנה‬ ‫דבש‬ ‫חסת‬ ‫נחלי‬
‫לעתיד)עיין אוחיוח דתי עקינא אוח ה״א(‪,‬‬
‫ובזכות אמונה זו הקב״ה יחדש את העולם‬
‫ואז העולם יתנהג ע״י נפלאות‪ ,‬היינו ע״י השגחה נגלית שהשי״ת הוא המחיה‬
‫והמהוה הכל וכמ״ש)חהליס צח א( ׳שירו לד׳ שיר חדש כי נפלאות עשה׳‪ ,‬כי היום‬
‫יש ניגון של דרך הפזבע‪ ,‬שתכונות השמים משבחין להשי״ת על הנהגתו שהיא‬
‫נראית כפזבע כמ״ש )שם יט ג( ׳השמים מספרים כבוד א‪-‬ל ומעשי ידיו מניד‬
‫הרקיע׳‪ ,‬אבל לעתיד יתער שיר חדש של התגלות ההשגחה‪ ,‬והוא יהיה בבחינת‬
‫שיר פשופז‪ ,‬כפול‪ ,‬משולש‪ ,‬מרובע‪ ,‬היינו כנגד שם הוי״ה כשנכתב באחוריים‬
‫דהיינו י׳ י״ק יק״ו יקו״ק‪ ,‬כמובא בתיקו״ז)חיקו! נא(‪ ,‬וקול השיר הזה הוא מזין את‬
‫העקב דקדושה בחינת )משלי » ל( ׳עקב ענוה יראת ד״‪ ,‬ועי״ז נחלש ונכנע עקב‬
‫דספז״א בבחינת)ניאשיח נה נס ׳וידו אוחזת בעקב עשיו׳‪.‬‬

‫נמצא שע״י תפילת הצדיק ‪ -‬הבעל כה נעשין נרים ונתגלה הכבוד‪ ,‬ועי״ז‬
‫נתפשפז הנבואה וזוכין לאמונה‪ ,‬ובזכות זה יהיה חידוש העולם לעתיד‪ ,‬שיתער‬
‫השיר של השגחה ונפלאות שהוא הקול שמגדל הריחות‪ ,‬ועי״ז יתחזק העקב‬
‫הקדושה במהרה בימינו‪.‬‬

‫וזה היה בחינת עוג מלך הבשן‪ .‬בי עוג רצה להתגבר על ישראל ולינוק‬
‫מדעתם הקדושה ח״ו‪ ,‬וזה שאמר מחנה ישראל כמה הר‪ :‬ת?תא פרסי‪ ,‬מחנה‬
‫ישראל ‪ -‬זה בחינת קדושת מחנה ישראל בחינת)לנדס נג מו( ׳והיה מחניך קדוש׳‪,‬‬
‫ועיקר הקדושה הוא ע״י שמירה מתאוות עולם הזה‪ ,‬והוא ע״י בחינת תלתא‬
‫פרסי‪ ,‬היינו התלת מוחין‪ ,‬שבל אחד מהם הוא מחיצה פרוסה בפניהם בנ״ל‪.‬‬
‫איזיל ואיעקר מורא כת תלתא פרסי ואשדי עליהו‪ .‬מורא זה בחינת‬
‫התפילה‪ ,‬בבחינת)ישעיה מ!( ׳והביאותים אל הר קדשי ושמחתים בבית תפילתי׳‪,‬‬
‫שזהו כת תלתא פרסי‪ ,‬כי התפילה נמשכת מהשלש מוחין כנ״ל‪ ,‬היינו‬
‫שהסט״א בחינת עוג רוצה לינוק מן הדעת ח״ו כדי לעקור ח״ו את תפילות‬
‫ישראל ולבולעם ח״ו‪ ,‬וזהו שאמר ואשדי עליהו‪ ,‬כי עיקר רצונו הוא להמשיך‬
‫אליו תפילות ישראל להתאחז בהם‪ ,‬אבל אח״כ כשהם אצלו ח״ו‪ ,‬אזי הוא מרוצה‬
‫לחזור ולהשליכם עליהם‪ ,‬כי מאחר שבבר ינק מהם‪ ,‬אזי אע״פ שהוא מעצמו‬
‫מחזיר ומשליכם לישראל‪ ,‬עדין הם פגומים ע״י שיש לו יניקה מהם‪ ,‬כי לא‬
‫נכנעה הספז״א‪ ,‬רק מעצמה היא מחזרתם לישראל‪ .‬אזל עקר מורא כת תלתא‬
‫פרסי ואותכיה כרישיה היינו שהתגבר ועקר תפילות ישראל‪ ,‬שהם בחינת‬
 ‫דבש‬ ‫חסת‬ ‫נחלי‬ ‫רנו‬

‫טורא בת תלתא פרסי כנ״ל‪ ,‬ואותכיה כרישיה‪ ,‬שהמשיך אותם‪ ,‬לתוך הראש‬
‫והמוח שלו‪.‬‬

‫אייתי קומצא זהו בחינת התפילה של הבעל כה‪ ,‬שהיא בבחינת קמוץ‬
‫ודין בחינת מטה עוז‪ ,‬ונקבוה‪ ,‬זה בחינת)סנקוק ג יל( ׳נקבת במטיו ראש פרזר‪ ,‬כי‬
‫ע״י התפילה שהיא בבחינת קמוץ ודין של הבעל כה משברין ומכניעין אותו‪,‬‬
‫כי היא עומדת בבית הבליעה שלו בבחינת ׳בצוארו ילין עוז׳ כנ״ל‪ ,‬וזהו ונחת‬
‫אצואריה‪ .‬ואז כעא למשלפיה כי הסט״א מוכרח להוציא ולהקיא כל הקדושות‬
‫של התפילות והדעת שבלע בבחינת ׳חיל בלע ויקאנו׳ כנ״ל‪ ,‬משכוה שיניה‬
‫וכר שלא די שהוא מקיא ומוציא קדושת תפילת ישראל ובו׳‪ ,‬אף נם ׳מבטנו‬
‫יורשינו אל׳; הוא מוכרח להוציא עצמות חיותו ממש‪ ,‬בבחינת ׳מעיו עשת שן׳‬
‫)שיל השידס ה יל(‪ ,‬ועי״ז משה כמה הוי‪ :‬עשר אמין‪ ,‬משה הוא בחינת נבואה כי‬
‫הוא רבן של כל הנביאים שזהו עשר אמין בחינת עשרה מדרגות של נבואה‬
‫)עיי! כראשית תה מל(‪ ,‬כי ע״י המטה עוז נתגלה הכבוד וזוכין לנבואה כנ״ל‪ ,‬ועי״ז זוכין‬
‫לאמונה ברורה בהשי״ת ובזכות זה נזכה לחידוש העולם שלעתיד שאז יתער‬
‫השיר חדש כנ״ל‪ ,‬וזהו שקל נרגא כת עשר אמין‪ ,‬נרגא זה בחינת כלי מלאכה‬
‫של מעשה בראשית ‪ -‬כת עשר אמין בחינת העשרה מאמרות שבהם נברא‬
‫העולם‪ ,‬ועי״ז ושוור עשר אמין‪ ,‬היינו השיר שלעתיד שהוא שיר פשוט ובו׳ ‪-‬‬
‫י׳ י״ק יק״ו יקו״ק שהוא עשרה אותיות‪ ,‬וזהו ושוור בחינת הניגון‪ ,‬שהוא נעשה‬
‫ע״י דילוג וקפיצה על הנימין שבכינור‪ ,‬ועי״ז ומחיה כקרסליה וקטליה‪ ,‬הכה‬
‫והכניע את עקב הסט״א ונתגלה עקב דקדושה‪ ,‬שהיא מזון הנשמה שנמשך‬
‫מקול הניגון הזה‪.‬‬
‫)עפ״י תורה ח ח״ב(‬
‫רנז‬ ‫דבש‬ ‫בלי‪1‬‬ ‫נחלי‬
‫^‪ -8‬פרשת גלר! ^‬

‫)במדבר כג ז(‬ ‫מן ארם ינחני בלק‬

‫הנה יש שבעים אומות ולהם שבעים לשון‪ ,‬ולכל אחד מהאומות יש אחיזה‬
‫ע״י לשונו באיזה תאוה או מידה רעה‪ ,‬וע״י לשון הקודש הקב״ה רוממנו מכל‬
‫הלשונות ‪ -‬מכל הרע שאין להם שליפזה עלינו ח״ו‪ .‬ודע שעיקר תגבורת‬
‫הקליפות על הקדושה אינו אלא ע״י לשון תרגום שהוא אמצעי בין לשון הקודש‬
‫ללשונות העמים‪ ,‬בי לשון תרגום יש בו נם פזוב ונם רע ודרבה רוצה הסט״א‬
‫לינוק ח״ו‪ ,‬ולהיפך עיקר בנינה ושלימותה של לשון הקודש הוא ע״י שמפילין‬
‫הרע של התרגום ומעלים את הפזוב שבו ללשון הקודש‪ ,‬וזה ע״י שמתקן כל‬
‫החטאים שעשה בשוגג‪ ,‬כי השוגג הוא בחינת )כראשית נ מ( ׳עץ הדעת פזוב ורע׳‬
‫שמעשהו רע וכוונתו טוב‪.‬‬
‫וזה מרומז בפסוק מן ארם ינחני בלק‪ ,‬ארם הוא לשון ארמי ‪ -‬לשון‬
‫תרגום‪ ,‬שעיקר תגבורת בלעם ‪ -‬הקליפה כשרוצה לינוק מן הקדושה הוא דרך‬
‫שם‪ ,‬וע״כ צריך לקדש את הלשון בדיבורים קדושים ולשמור מאוד שלא לדבר‬
‫דיבורים רעים ופגומים שהם לשון הרע ושקרים ודברים בטלים וכיוצא בזה‬
‫שהם פוגמין את הלשון הקודש‪ ,‬ועי״ז יזכה לשבר כל התאוות רעות‪.‬‬
‫)עפ״י תורה יט(‬

‫חנח ברך לקחתי וברך ולא אשיבנה‬

‫)במדבר ע ס‬

‫זהו כלל גדול ש׳מפי עליון לא תצא הרעות והטוב׳)אינה ג לת( כי אם אור‬
‫פשוט‪ ,‬ולפי בחינת הכלי שמקבל את האור‪ ,‬כך נצטייר האור בתוכו‪ ,‬אם הכלי‬
‫בשלימות אזי מקבלו לטובה‪ ,‬ואם ח״ו הבלי פגום‪ ,‬אזי מקבלו לרעה ח״ו‪ ,‬בי האור‬
‫הבא מלמעלה הוא בחינת מה שכתוב )עיין זהר כראשית יט;( ׳יהי מארת׳)כראשית א יל(‬
‫שהוא חסר וא״ו‪ ,‬ואפשר לקרותו ׳מאורות׳ מלא‪ ,‬וכן אפשר לקרותו מארת חסר‪,‬‬
‫שהוא לשון קללה‪ ,‬והוא תלוי לפי הכלי המקבל אותו כנ״ל‪.‬‬
‫והכלי הוא המוחין‪ ,‬בי האור יורד מלמעלה ע״י בחינת העשר ספירות שהם‬
‫מכוונים כנגד עשרה מיני ניקוד‪ ,‬כתר כנגד קמץ ‪ -‬שהאור קמיץ וסתים דהיינו‬
 ‫דבש‬ ‫בלי‪1‬‬ ‫נחלי‬ ‫רנח‬

‫אור פשוט)עיי! חיקיז חיקו! ע(‪ ,‬חכמה כנגד פתח‪ ,‬שהאור מתחיל להפתח‪ ,‬בינה כנגד‬
‫ציירי‪ ,‬ששם האור נצטייר לגמרי ובר‪ ,‬נמצא שבספירות חכמה ובינה שהם כנגד‬
‫המוחין‪ ,‬מתחיל האור להפתח ולהצטייר אם לברכה או להיפך ח״ו‪ ,‬ע״כ אצל‬
‫הצדיקים שמוחם קדוש ושלם‪ ,‬נהיה ׳מאורות׳ מלא‪ ,‬ואצל הרשעים שמוחם פגום‬
‫ומקולקל אזי להיפך הוא ׳מארת׳ חסר כמ״ש )משלי ג לג( ׳מארת ד׳ בבית רשע׳‪,‬‬
‫שהאור נעשה אצלם קללה‪.‬‬
‫וזהו שאמר בלעם הנה כרך לקחתי ‪ -‬בקמץ‪ ,‬וכרך ולא אשיכנה ‪-‬‬
‫בצירי‪ ,‬שהוא רצה שהאור הבא מלמעלה שהוא קמיץ וסתים ׳יצטייר׳ לפי הכלי‬
‫שלו ‪ -‬לקללה ח״ו‪ ,‬אבל וכרך ולא אשיכנה בצירי‪ ,‬שהאור בבר נצטייר לברכה‬
‫קודם שהגיע אליו‪ ,‬וע״כ לא היה יכול להשיב ולצייר אותו לקללה כרצונו‪ .‬ומפני‬
‫מה היה כך‪ :‬מפני שהעיד עליהם הכתוב שיש להם כלים צחים וזכים‪ ,‬כמו‬
‫שפירש רש״י על ׳החנוכי׳ )נמלני נו ה( ׳לפי שהיו האומות מבזין אותם ואומרים‪,‬‬
‫מה אלו מתייחסין על שבטיהם‪ ,‬אם בגופם היו מושלים וכו׳‪ ,‬לפיכך הטיל הקב״ה‬
‫שמו עליהם‪ ,‬ה״א מצד זה ויו״ד מצד זה‪ ,‬לומר מעיד אני עליהם שהם בני‬
‫אבותיהם׳‪ ,‬ולכן נקראו שבטי י‪-‬ה‪ .‬ושם י‪-‬ה הוא כנגד ספירת חכמה ובינה)עיין‬
‫מר יקרא י יא(‪ ,‬שהם המוחין‪ ,‬והיינו שמוחם שהוא הכלי שבו נשפע האור כנ״ל‬
‫היה מקודש ומתוקן‪ ,‬ולכן ירד להם האור בבחינת כרך ‪ -‬בצירי‪ ,‬שכבר נצטייר‬
‫לטוב‪ ,‬ובשביל זה יעץ בלעם לבלק להכשילם ר״ל בדבר עבירה כדי לקלקל את‬
‫מוחם‪ ,‬כי חטאותיו של אדם מטמטמים שבלו וידיעתו)עיין זהר משסמיס קי(‪ ,‬בי רצה‬
‫‪,‬‬ ‫לצייר את האור כפי רצונו ר״ל‪.‬‬
‫)עפ״י תורה לו(‬

‫)במדבר ע כא(‬ ‫לא הביט און ביעקב‬

‫לפי הרצונות והכיסופין של האדם כך הוא מצייר את אותיות התורה‪ ,‬כי‬
‫בריאת העולם והנהגתו הוא לפי דיבורי התורה כמ״ש)תהליס לג ו( בדבר ד׳ שמים‬
‫נעשו‪ ,‬אך ׳מפי עליון לא תצא הרעות והטוב׳)אינה ג לס(‪ ,‬אלא אור פשוט‪ ,‬היינו‬
‫האותיות עצמן‪ ,‬והם בגולם בלי שום ציור‪ ,‬למשל תיבת ענג אפשר לצרפו לטוב‬
‫והיינו ענג‪ ,‬ולהיפך ר״ל לרע והיינו נגע‪ ,‬וזה תלוי בניקוד שלהם‪ ,‬כי הנקודות‬
‫הם בחינת הנפש‪ ,‬כשם שהגוך אין לו שום תנועה בי אם ע״י הנפש‪ ,‬בך‬
‫האותיות אין להם שום פעולה כי אם ע״י הנקודות‪ ,‬והנקודות תלויים בכיסופים‬
‫רנט‬ ‫דבש‬ ‫בלי‪1‬‬ ‫נחלי‬
‫וברצונות של האדם בבחינת)שה״ש א יא( ׳נקודות הכסף‪ /‬אם הוא נכסף לטוב אזי‬
‫נצטיירות האותיות לטוב שנעשות כלי לקבל טוב‪ ,‬ואם ח״ו הוא נכסף לרע אזי‬
‫הן נעשות כלי לקבל רע ח״ו‪ ,‬וזהו)פהליס פל ג( ׳נכספה וגם כלתה נפשי׳‪ ,‬היינו מה‬
‫שאני נכסןש וכלה אחר השי״ת‪ ,‬מזה בעצמו נעשה הנפש לאותיות‪.‬‬
‫ודע שלא די לאדם בהשתוקקות הלב בלבד‪ ,‬כי צריך להוציא את‬
‫הכיסופים בשפתיים‪ ,‬שעל זה נסדר סדר התפלות‪ ,‬כי ע״י ההשתוקקות בלב‬
‫נעשה נפש ונקודות בכה‪ ,‬וכשמוציא את תשוקתו בפיו אזי נעשה הנפש בפועל‪,‬‬
‫כי עיקר מוצא הנפש היא מפיו כמ״ש)שה״ש ה ו( ׳נפשי יצאה בדברו׳‪.‬‬
‫וזהו)קהלי! ח יל( ׳יש הבל אשר נעשה על הארץ אשר יש צדיקים אשר מגיע‬
‫אלהם כמעשה הרשעים ובו״‪ ,‬זהו בחינת גלגולי נפשות‪ ,‬שכשאדם משתוקק‬
‫לאיזה דבר ומוציא השתוקקותו אח״ב בהבל פיו‪ ,‬אזי נעשה הנפש‪ ,‬היינו הרוח‬
‫ממללא כתרגום הפסוק)כראשית נ ז( ׳ויהי האדם לנפש חיה׳ ‪ -‬׳לרוח ממללא׳‪ ,‬והיא‬
‫הולכת באויר ומגיע לאדם אחר ומעוררת אותו לתשוקה הזו‪ ,‬כי זה ידוע לכל‬
‫שעיקר הדיבור הוא‪ ,‬שכלי הדיבור מכין באויר ואויר הזה פוגע באויר הסמוך‬
‫לו‪ ,‬והסמוך בסמוך עד שמגיע להכירו ושומע הכירו האותיות‪ ,‬וכשהוא מקבל‬
‫דיבורו הוא מקבל נפשו ונתעורר לדבר הזה‪ ,‬ולפי הנפש ‪ -‬הכיסופין‪ ,‬כן נתעורר‬
‫האדם‪ ,‬אם התשוקה בא מצדיק לרשע‪ ,‬אזי נתעורר הרשע בהרהורי תשובה‬
‫בבחינת )המש! הפסוק כקהלת שס( ׳יש רשעים שמניע אליהם כמעשה הצדיקים׳‪ ,‬ואם‬
‫להיפך להיפך‪.‬‬
‫והנה חז״ל אמרו)כיצה טז‪ (.‬׳נשמה יתירה נותן הקב״ה באדם ערב שבת‪,‬‬
‫ולמוצאי שבת נוטלין אותה הימנו שנאמר שבת וינפש ‪ -‬כיון ששבת ווי אבדה‬
‫נפש׳‪ ,‬ופרש״י וינפש דרשינן ליה אוי על הנפש שהלכה לה‪ ,‬ולכאורה קשה ש׳ווי‬
‫אבדה נפש׳ ראוי לאומרו ביציאת השבת כשהנפש מסתלקת‪ ,‬ואיך מפרשים‬
‫כיון ששבת ‪ -‬בכניסת השבת‪ ,‬׳ווי אבדה נפש׳‪ ,‬הרי אז הנפש היתירה באה‪:‬‬
‫אלא שהנפש הזו נתהוית ע״י השתוקקות וכיסופין של איש הישראלי אחר‬
‫השי״ת כנ״ל‪ ,‬וע״ב בתחילת השבת כשצריך לקבל את נפש היתירה אזי נזכרים‬
‫מאבידתו בחול ואומרים וינפש ‪ -‬ווי אבדה נפש ומתחילין להתנענע אחריה‪,‬‬
‫וע״י אלו הגעגועין בעצמן נתהוה הנפש יתירה‪.‬‬
‫וזהו לא הביט און כיעקב‪ ,‬על דרך שדרז״ל)קיחשי! מ( ׳מחשבה רעה אין‬
‫הקב״ה מצרפה למעשה׳‪ ,‬ובירושלמי)פאה פ״א( אמרו ׳בד״א בישראל וכו״‪ ,‬היינו‬
‫כנ״ל‪ ,‬כי ישראל עצם אהבתם ותשוקתם להשי״ת‪ ,‬וכשבא להם איזה מחשבה‬
 ‫דבש‬ ‫בלי‪1‬‬ ‫נחלי‬ ‫רם‬

‫רעה היינו כיסופים רעים ה״ו הוא רק מבהינת ׳יש הבל אשר נעשה על הארץ‬
‫אשר יש צדיקים שמגיע אליהם כמעשה הרשעים׳ וע״כ הקב״ה אינו מצרפה‬
‫למעשה כי אינה מהשבה שלהם‪ ,‬אבל אצל העכו״ם הוא להיפך שמהשבותיהם‬
‫הטובים אינם משלהם אלא של הצדיקים ע״כ אין הקב״ה מצרפה למעשה‪,‬‬

‫וזהו לא הביט און כיעקב‪ ,‬און ר״ת וי אבדה נפש‪ ,‬היינו בהינת כיסופין‬
‫כנ״ל‪ ,‬שאפילו שהכיסופין הם רעים ה״ו בהינת און‪ ,‬׳בישראל אין הקב״ה מצרפם‬
‫למעשה׳‪ ,‬היינו שאין מצטרפין לעשות פעולות ה״ו‪.‬‬
‫)עפ״י תורה לא(‬

‫)במדבר ע כא(‬ ‫ותרועת מלך בו‬

‫מובא בירושלמי)תענית ס״א( ׳אם יאמר לך אדם היכן אלקיך‪ :‬תאמר לו בכרך‬
‫גדול שברומי שנאמר אלי קורא משעיר׳‪ ,‬כי זה האדם ששאל ׳היכן אלקיך׳‪:‬‬
‫בודאי הוא משוקע במדור הקליפות כי הוציא את עצמו מן הכלל וכפר בעיקר‬
‫שאמר ׳היכן אלקיך׳ ונדמה לו שבמקומו אין שם אלקים‪ ,‬ובכן תאמר לו אפילו‬
‫במקומך שאתה משוקע במדור הקליפות‪ ,‬נם שם תוכל למצא אלקותו‪ ,‬כי‬
‫השי״ת מתיה את הכל כמ״ש)נתמיה מ ו( ׳ואתה מתיה את כולם׳‪ ,‬ואיהו ׳ממלא כל‬
‫עלמין וסובב כל עלמין׳ )יע״ת פנחס רנה(‪ ,‬וגם משם אתה יכול לדבק את עצמך בו‬
‫יתברך ולשוב אליו בתשובה שלמה‪ ,‬כי לא רתוקה היא ממך אלא שבמקומך‬
‫רבו הלבושים‪ ,‬היינו שהאור האלוקי מוסתר ומלובש בהרבה לבושים כדי שלא‬
‫להשפיע לקליפות יותר מהראוי להם )עיין פע״ת נווטת פורים פ״ס‪ ,‬ולכן גם במקומך‬
‫תוכל למצוא את אלוקותו יתברך‪ ,‬ע״י שתשבור את הכפירות ותאמין שנמצא‬
‫שם השי״ת‪.‬‬

‫וזהו ותרועת מלך בו‪ ,‬תרועת לשון שבירה כמ״ש )תהליס נ מ( ׳תרעם‬
‫בשבט ברזל׳‪ ,‬היינו כשמשברין את הכפירות‪ ,‬אזי מלך בו‪ ,‬מוצאין את המלך‬
‫יתברך שמו גם בתוך הכפירות עצמן‪ ,‬כי גם בהם מלובש היותו יתברך‪.‬‬

‫)עפ״י תורה לג ושיחות הר״ן סימן קב(‬

‫רסא‬ ‫דבש‬ ‫בלי‪1‬‬ ‫נחלי‬
‫לא ישכב עד יאכל טרף ודם חללים‬
‫)במדבר ע כח‬ ‫ישתה‬

‫ודם חללים ישתה‪ ,‬ונכסי עממיא יירת‪.‬‬

‫)תרגום אונקלוס(‬
‫עיקר יניקת הכסילות היינו הקליפות‪ ,‬הוא מפגם חלקי המזבח כי אפילו‬
‫העובדי אלילים כל כוחם הוא מהניצוצות הקדושים של עבודת ד׳ שנופל‬
‫אליהם‪ ,‬ורק בגלל שהוא מכוסה בקליפות נעשה מזה עבודה זרה ח״ו כמ״ש)מלאני‬
‫א יא( ׳בכל מקום מוקטר ומוגש לשמי׳‪ ,‬שאף עובדי העבודה זרה פנימיות כוחם‬
‫הוא מבחינת המזבח שנפל אליהם)עיין זהר החמה קלט(‪.‬‬

‫וזהו בחינת אכילה‪ ,‬כי שלחנו של אדם מכפר כמזבח )נינוח נה(‪ ,‬דהיינו‬
‫שעיקר יניקת הכסילות והקליפות הוא מהאכילה‪ ,‬וכשהמזבח בתיקונו היינו‬
‫שהאכילה בכשרות כראוי‪ ,‬אזי נותנים לקליפות חיות רק כדי חיונם בצמצום‬
‫ואינם יכולים להתגבר‪ ,‬אבל כשאובל ח״ו בזולל וסובא אזי הם יונקים מהאכילה‬
‫ומתגברים ח״ו‪ ,‬וזה בחינת )זנחיס נג( ׳מזבח בחלקו של טורף׳‪ ,‬שאם האכילה‬
‫בבחינת מזבח בכשרות‪ ,‬אזי היא בחינת ׳טרף נתן ליראיו׳‪ ,‬ועי״ז מכניעין‬
‫וטורפין את הקליפות והבסילות‪ ,‬אבל אם ח״ו יש פנם באכילה‪ ,‬עי״ז נותנין בה‬
‫להכסילות‪ ,‬ונעשה מטורף ‪ -‬טרוף הדעת‪.‬‬

‫ולהשלים פגם המזבח הוא ע״י גרים‪ ,‬כי ע״י שהעכו״ם משליכים אמונתם‬
‫והולבים אחרי אמונת ישראל‪ ,‬עי״ז נבנעת העבודה זרה וחוזרין ניצוצי חלקי‬
‫המזבח למקומם‪.‬‬

‫וזהו לא ישכב עד יאכל טרף ודם חללים ישתה‪ ,‬איך זוכים לבחינת‬
‫יאכל טרף ‪ -‬שלימות המזבח‪ ,‬ע״י דם חללים ישתה שתרגומו ונכסי עממיא‬
‫יירת‪ ,‬דהיינו ע״י גרים כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה )ננא נחרא נגס לענין‬
‫ירושת הנר ׳שכל הקודם בנכסי הנר זכה׳‪ ,‬וזהו ׳ונכסי עממיא יירת׳ דייקא‪,‬‬
‫כי כשהקליפות יונקים מהמזבח שהוא אכילת ופרנסת ישראל‪ ,‬אזי העכו״ם‬
‫יונקים מהשפע של ישראל‪ ,‬וע״י שנתגיירים גרים ממונם חוזר לישראל וניצוצי‬
‫חלקי המזבח חוזרים למקומם‪.‬‬
‫)עפ״י תורה יז(‬
 ‫דבש‬ ‫בלי‪1‬‬ ‫נחלי‬ ‫רסב‬

‫כד טז(‬ ‫)במדבר‬ ‫ויודע דעת עליון‬

‫מתי הקב״ה כועס‪) .‬ברכות ז(‬ ‫שידע‬
‫כעם הוא בחינת פגם הדעת‪ ,‬כי כשהדעת אינו בישוב אזי יש כעם‪ ,‬ולהיפך‬
‫כשהדעת שלם אין כעם‪ ,‬וע״ב לעתיד שתגדל הדעת יתבטלו האכזריות והכעם‬
‫כמ״ש)ישעיה יא מ( ׳לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי כי מלאה הארץ דעה׳‪.‬‬
‫והנה משה רבינו הוא בחינת הדעת דקדושה )ע״ס לא ‪ ,(3‬כי הוא הביא לנו‬
‫את התורה הקדושה שהיא בחינת דעת‪ ,‬ולעומתו בלעם הוא בחינת הדעת‬
‫דקליפה שהוא מותרות של הדעת דקדושה‪ ,‬וכמו שאמרו חז״ל)שפרי וזאח ה‪3‬רנה(‬
‫׳בישראל לא קם כמשה אבל באומות קם ומנו בלעם׳‪ ,‬וזה מרומז באותיות שמו‪,‬‬
‫כי ב׳ היא התחלת התורה‪ ,‬ל׳ היא סוף התורה‪ ,‬ע׳ כנגד שבעים פנים שיש‬
‫בתורה‪ ,‬ומ׳ כנגד ארבעים יום שניתנה תורה‪ ,‬היינו שהוא בקליפה כנגד התורה‬
‫שהיא הדעת דקדושה‪.‬‬
‫וזה שדרשו רבותינו ז״ל על הפםוק ויודע דעת עליון‪ ,‬שידע מתי‬
‫הקכ״ה כועס‪ ,‬כי היה מםתכל בדעת דקליפה שהוא מותרות של דעת העליון‬
‫כנ״ל‪ ,‬וכשהיה רואה שהדעת דקליפה משתנה שהוא מחמת שינוי הדעת‬
‫דקדושה‪ ,‬היה יודע שהקב״ה כועם‪ ,‬כי הכעם הוא פנם הדעת כנ״ל‪.‬‬
‫)עפ״י תורה לו ומג(‬

‫דדך בובב מיעקב וקם שבט מישדאל‬

‫)במדבר כד יס‬

‫ע״י התפילה משפיעים חיות לכל העולם כמ״ש)פהליס מ‪ 3‬מ( ׳תפילה לאל חיי׳‪.‬‬
‫ודע שיש שנים עשר שבטים‪ ,‬כנגד שנים עשר המזלות)פיקרז פיקו! יח(‪ ,‬ולכל שבט‬
‫ושבט יש נופח תפילה מיוחדת ושער מיוחד שדרך שם נכנםת תפילתו)זהר שלפ‬
‫קע(‪ ,‬וע״י התפילה מעורר כה מזלו שבשנים עשר מזלות‪ ,‬ואז המזל מאיר למטה‬
‫ומגדל הצמח ושאר דברים הצריכים אליו‪ ,‬כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה‬
‫)‪3‬ראשיפ ר‪3‬ה י( ׳אין לך עשב מלמטה שאין לו כוכב ומלאך מלמעלה שמכה אותו‬
‫ואומר לו נדל׳‪ .‬וזה פירוש דרך כוכב מיעקב וקם שבט מישראל‪ ,‬וקם זה‬
‫תפילה כמו שאמרו חז״ל )‪3‬רכופ ו‪ (:‬׳אין עמידה אלא תפילה׳‪ ,‬שע״י התפילה של‬
‫כל אחד מהשבטים נתעורר הכוכב שדורך ומכה הדברים שיגדלו‪.‬‬
‫רסג‬ ‫דבש‬ ‫בלי‪1‬‬ ‫נחלי‬
‫אבל צריך זכות גדול שתפילתו תעלה דרך השער השייך לשבטו‪ ,‬כי אם‬
‫תגיע לשער אתר לא תוכל לעלות‪ ,‬ע״כ צריך לקשר את התפילה לצדיק שהוא‬
‫יודע לכוון השערים ולהעלות כל תפילה ותפילה לשער השייך לו‪.‬‬
‫)עפ״י תורה ט קיב(‬

‫)במדבר כד כ(‬ ‫ראשית גוים עמלק‬

‫היצר הרע דומה כמי שהולך ורץ בין בני אדם‪ ,‬וידו סגורה ואין אדם יודע‬
‫מה בתוכה‪ ,‬והוא מרמה בני אדם ושואל לכל אהד‪ ,‬מה אני אותז‪ :‬ולכל אהד‬
‫נדמה כאילו הוא אותז דבר שהוא מתאווה לו מאוד‪ ,‬וע״כ כולם רצים אתריו‪,‬‬
‫ואת״כ אותו אהד פותת את ידו וכולם רואים שאין בה כלום‪ ,‬כמו כן ממש הוא‬
‫היצר הרע‪ ,‬שהוא מרמה את כל העולם עד שנדמה לכל אהד כאילו יש בידו‬
‫מה שהוא הפץ‪ ,‬כל אהד כפי שטותו ותאוותו‪ ,‬וכולם רצים אתריו‪ ,‬ולבסוף הוא‬
‫פותת את ידו ואין בה כלום‪ ,‬כי אין מי שימלא תאוותו אצלו כמאמרם)קהלה רנה‬
‫א לה ׳אין אדם מת והצי תאוותו בידר‪.‬‬
‫והעצה להינצל ממנו‪ ,‬היא יישוב הדעת דהיינו שהאדם יתיישב בדעתו‬
‫באמת שכל תאוות עוה״ז הן שטות והבל‪ ,‬כי ׳אין אדם עובר עבירה אא״כ נכנם‬
‫בו רות שטות׳)®מה ה‪ ,‬וע״כ דייקא בדבר הזה הבעל דבר מתגבר מאד‪ ,‬לפגום‬
‫ולבלבל את דעת האדם שלא יתיישב בדעתו‪.‬‬
‫כמ״ש)חהלים‬‫וזה בתינת ראשית גויס עמלק‪ ,‬ראשית הוא התכמה והדעת‬
‫קיא י( ׳ראשית הכמה׳‪ ,‬היינו שעמלק שהוא הסט״א רוצה להתטיא את ישראל ע״י‬
‫שמבלבל ופוגם את דעתם שלא יוכלו לישבו בתכלית‪.‬‬
‫)עפ״י תורה ח וח״ב ושיחות הר״ן סימן ו(‬

‫וירא את הקיני ויאמר איתן מושבך‬

‫)במדבר כד כא(‬

‫אית״ן‪ ,‬תני״א דמסייע לך‪.‬‬

‫)תיקרז תיקון כא מג(‬
‫עיקר מעלת איש הישראלי הוא שמאמין שהשי״ת הוא ראשון והוא אהרון‬
‫ומבלעדיו אין אלקים ושהוא משנית וזן אותנו בכל עת ורגע‪ ,‬וצריך כל אהד‬
 ‫דבש‬ ‫בלי‪1‬‬ ‫נחלי‬ ‫רסד‬

‫להפש ולבדוק את עצמו היכן הוא אוהז באמונה‪ ,‬כי ע״י נפילת האמונה‬
‫הקדושה נעשים ונתהזקים אמונות כוזביות כמו שדרשו הכמינו זכרונם לברכה‬
‫)מגילה ‪ 0‬עה״פ)יחזקאל מ ג( ׳אמלאה ההרבה׳‪ ,‬׳אם מליאה זו הרבה זו‪ ,‬כשזה קם זה‬
‫נופל׳)יש״י נלאשיח כה נג(‪ ,‬וע״י שנלקפזין ונבררין ניצוצי האמונה הנפולה שמשם‬
‫יניקת אמונת העכו״ם‪ ,‬עי״ז הם הוזרים לאמונתינו ונעשין גרים‪.‬‬
‫וזה הענין נעשה ע״י שמתקשרים לצדיק ורבי אמיתי‪ ,‬בי הרב משניה על‬
‫הלקי האמונה של כל אהד ואהד לקבצם ולהעלותם‪ ,‬שעל שם זה נקראת לימוד‬
‫הרב עם התלמידים ׳ישיבה׳‪ ,‬כי אמונה הוא בהינת ׳ארץ׳ כמ״ש)חהליס לז ג( ׳שכון‬
‫ארץ ורעה אמונה׳‪ ,‬וע״י קיבוץ הלקי האמונה נעשה בהינת ׳ארץ נושבת׳)שמוח‬
‫טז לה( היינו שהאמונה כתיקונה היפך)ירמיה נ ‪ (3‬׳ארץ לא זרועה׳‪ ,‬שהוא פגם הארץ‬
‫והאמונה‪.‬‬
‫וזהו וירא את הקיני ויאמר איתן מושבך‪ ,‬מושבך דייקא מלשון ישיבה‪,‬‬
‫ובתיקו״ז אית״ן ‪ -‬תני״א דמסייע לך‪ ,‬כי התקרבות לצדיקים שהם בהינת‬
‫לימוד הישיבה‪ ,‬מסייע לקיני ‪ -‬לגרים ‪ -‬להתגייר‪.‬‬
‫)עפ״י תורה ה ח״ב(‬

‫)במדבר כה ‪I‬‬ ‫והמה בוכים פתח אוהל מועד‬

‫את שמע‪) .‬תרגום יונתן(‬ ‫בכיו וקורין‬
‫סגולה לבפזל הרהורים ותאוות רעות שיאמר הפסוקים שמע וברוך שם‪.‬‬
‫כי השכינה הקדושה הנקראת גבירתא בבהינת)משלי לא ל( ׳אשה יראת ד״‪ ,‬משולה‬
‫לים שעשה שלמה המלך בבית המקדש )מלכים א‪ ,‬ז(‪ ,‬וזאת הים עומדת על שנים‬
‫עשר בקר שהם כנגד השנים עשר שבפזי י‪-‬ה‪) ,‬עיין זהר ויחי רמא(‪ ,‬היינו שנשמות‬
‫ישראל הבאות מהשנים עשר שבפזי י‪-‬ה יונקים מהמלכות דקדושה‪ ,‬וע״כ‬
‫בשורשם הם רהוקים מכל התאוות רעות‪.‬‬
‫ומלכות הרשעה היינו הסט״א היא בהינת הקליפה לילית הנקראת אמא‬
‫דערב רב‪ ,‬כי ממנה נמשכות ויונקות נשמות הפגומות שהם נשמות הערב רב‬
‫המשוקעים בתאווה הידועה‪ ,‬ובאמת היא שפהה ואין לה מלכות בלל‪ ,‬ורק‬
‫מהמת גודל ההסתרה שהמלכות דקדושה נמצאת בגלות‪ ,‬על כן נראה כאילו‬
‫יש לה איזה מלכות‪ ,‬ואהיזתה היא בפזהול )הקדמח החיקו״ז‪ ,‬ונחיקון ג׳ מחיקונים האחרונים(‪.‬‬
‫רסה‬ ‫דבש‬ ‫בלי‪1‬‬ ‫נחלי‬

‫ובשאדם נופל בתאווה זו‪ ,‬הוא מפני שנשמתו נמצאת בגלות תחת ממשלת‬
‫מלכות הרשעה‪ ,‬והתיקון לזה הוא שיקבל על עצמו עול מלכות שמים באלו‬
‫הפסוקים ׳שמע וברוך שם׳)עיי! נרטח יד‪ ,(:‬כי יש בשני פסוקים האלו שתים עשר‬
‫תיבות וארבעים ותשע אותיות‪ ,‬כננד השתים עשר תיבות וארבעים ותשע‬
‫אותיות שיש בשמות השתים עשר שבטי י‪-‬ה‪ ,‬ועי״ז נשמתו נפרדת מנשמותיהן‬
‫של הערב רב‪ ,‬ונכללת בנשמות השבטי י‪-‬ה‪ ,‬ואזי הוא בבחינת)נראשיח טז ס( ׳מפני‬
‫שרי גברתי אנוכי בורחת׳‪ ,‬שהתאוה הבאה מהשפחה בורחת ממנו‪.‬‬
‫וכל זה כשיש לו לאדם הרהור באקראי בעלמא אזי די לו באמירת שני‬
‫פסוקים הנ״ל‪ ,‬אבל אם הוא ח״ו רגיל בהרהורים רעים ר״ל ואינו יכול להפרד‬
‫מהם‪ ,‬אזי צריך נ״ב להוריד דמעות בשעת קבלת מלכות שמים‪ ,‬כי איתא‬
‫בספרים )שגילי אמונה נפינ ל( שהדמעות הם ממותרות המרה שחורה היינו הטחול‬
‫)תיקו״ז תיקון מ( אשר שם אחיזת הקליפה כנ״ל‪ ,‬ע״ב כשמוריד דמעות‪ ,‬אזי נידחין‬
‫ויוצאין לחוץ המותרות‪ ,‬היינו התאווה הבאה מעבירת הדמים‪ ,‬וכולל נשמתו‬
‫במלכות שמים‪.‬‬
‫וזהו שתרגם יונתן בכין וקורין את שמע‪ ,‬כי זה היה אצל מעשה זמרי‬
‫שאז הקליפות והתאוות התנכרו ר״ל‪ ,‬ע״ב הם בכו וקראו את שמע‪ ,‬כדי להינצל‬
‫)ע־‪-‬י תוייז לי(‬ ‫מהרהורים יעים ■‬

‫ההא »הם כן אלעזר כן ארדן הכהן‬

‫)במדבר כה ז(‬

‫ויעמוד פנחס ויפלל‪ ,‬שעשה פלילות עם‬

‫)תהלים קו ל‪ ,‬סנהדרין מד‪(.‬‬ ‫קונו‪.‬‬
‫מבואר לעיל)שמות יח א( עה״פ ׳וישמע יתרו׳‪ ,‬שאע״פ שעיקר התפילה צריכה‬
‫להיות ברחמים ובתחנונים‪ ,‬מכל מקום כשהסט״א יונקת מהרחמנות ומהדעת‪,‬‬
‫שאז הרחמנות נפגמת ונעשית אכזריות בבחינת)משלי יא י( ׳רחמי רשעים אכזרי׳‪,‬‬
‫אזי א״א להתפלל אלא בבחינת דין דהיינו שמבקש צורכו בדין ולא ברחמים‪,‬‬
‫וזה סכנה גדולה כי לסט״א יש אחיזה בבחינת דין‪ ,‬וע״ב היא בולעת התפילה‪,‬‬
‫והתיקון לזה שהצדיק שהוא בעל כה יתפלל ג״ב בבחינת דין‪ ,‬ואזי כשהסט״א‬
 ‫דבש‬ ‫פנחס‬ ‫נחלי‬ ‫רסו‬

‫רוצה לבלוע את התפילה שלו‪ ,‬אזי התפילה עומדת לה בבית הבליעה ואז‬
‫הספז״א מוכרהת להקיא ולהוציא כל בלעה‪ ,‬ולא די‪ ,‬אלא שמוכרהת להוציא עצם‬
‫היותה ממש עיי״ש‪.‬‬
‫וזה היה תפילת פנהם כמו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה שעשה‬
‫פלילות עם קונו ופרש״י ׳דין׳‪ ,‬כי ההפזא של זמרי הוא בבהינת ׳עון פלילים׳‬
‫)עיי! איוג לא יא(‪ ,‬וזה היה ע״י פגם הדעת‪ ,‬כי אין אדם עובר עבירה אא״ב נכנם בו‬
‫רות שטות )®מה ג(‪ ,‬וע״ב היה פנהם צריך להתפלל תפילה בבהינת דין הנקרא‬
‫פלילות כדי להוציא מהסט״א את בלעה‪.‬‬
‫והנה מזה יבין המשכיל שאין שום יאוש בעולם כלל‪ ,‬כי אע״פ שנפל‬
‫למקום שנפל‪ ,‬מכל מקום יש ענין שיתהפך הכל לטובה‪ ,‬ודייקא מהירידה‬
‫שהסט״א בלעה את הקדושה‪ ,‬עי״ז תהיה עליה שתוציא את עצם היותה‪,‬‬
‫והעיקר ע״י התקשרות לצדיק האמת שהוא בעל כת כזה שיכול לגבור על‬
‫)עפ״י תורה ח ח״ב(‬ ‫הסט״א‪.‬‬

‫^ פרשת פנחס ^‬
‫השיב את חמתי מעל בני ישראל‬
‫)במדבר כה יא(‬
‫איתא בזהר )‪ 3‬מ מר רלז( שפנתם ראה את תימה שהוא המלאך הממונה שהיה‬
‫יורד על ראשיהם של ישראל ורצה להשתיתם ר״ל‪ ,‬ומוסיך הזוהר שראהו‬
‫בצורת האות מ״ם שהיא סימן למלאך המות‪.‬‬
‫והענין הוא שיש שם שכשהקב״ה רוצה להסתיר ולכסות את האדם מן‬
‫הבעל דבר להציל אותו ממוות שנגזר עליו‪ ,‬אזי הוא מסתיר ומכסה אותו בזה‬
‫השם‪ ,‬ואזי הבעל דבר משוטט ומתפש סביבות זה האדם לבקש לו מקום להכנם‬
‫תתת המסתור והמכסה כדי להזיק לו ת״ו‪ ,‬אך תיכך כשמביט עליו נסתלק ואין‬
‫לו כת מהמת זה השם‪ ,‬והשם הזה‪ ,‬הוא סא״ל שיוצא מראשי התיבות של אתה‬
‫רסז‬ ‫דבש‬ ‫פנחס‬ ‫נחלי‬

‫סתר לי)חהליס לג י(‪ ,‬והמ״ם של מצר תצרני)חהליס שס( הוא בחינת המ״ם הנ״ל שראה‬
‫פנחס ברקיע שהוא בחינת הסמ״ך־מ״ם המשוטט סביב המכסה והמסתור‬
‫לשלוט על האדם‪ .‬אבל דע שכשח״ו הוא מוצא מקום להכנס תחת המסתור‬
‫והמכסה לשלוט על האדם‪ ,‬אזי אדרבא הוא מקבל יותר כח מזה השם‪ ,‬כי נצטרף‬
‫המ״ם להשם סא״ל ונעשה צירוף שמו סמא״ל‪ ,‬וצירוף של סוף אדם למות )גרנות‬
‫י!;(‪ ,‬ע״ב צריך להפסיק בין תיבות ׳אתה סתר לי׳‪ ,‬לתיבת ׳מצר‪ ,‬כדי שלא לעשות‬
‫צירוף שמו ח״ו‪ ,‬ואז כשמשמרין את עצמן בכה השם הנ״ל‪ ,‬אזי הוא מכסה‬
‫ומסתר בבחינת ׳אתה סתר לי׳‪ ,‬וגם ׳מצר תצרני׳ ותשמרני‪.‬‬
‫)עפ״י תורה ריג(‬

‫בקנאו את קנאתי בתוכם ולא בליתי‬

‫)במדבר כה יא(‬
‫כשיש דינים ח״ו‪ ,‬אזי מידת הדין היה מכלה את האדם ח״ו‪ ,‬אבל מידת‬
‫הדין אין לה כח לכלות לגמרי כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה)שוטה ט( עה״פ‬
‫)לנדס לג מ( ׳חצי אכלה בם׳‪ ,‬׳חצי כלים והם אינם כלים׳‪ ,‬אבל לאדם יש כח לכלות‬
‫לגמרי את הכירו ח״ו‪ ,‬וע״ב כשיש דינים על אדם אחד ח״ו‪ ,‬ובא אדם אחר ועומד‬
‫וחולק עליו‪ ,‬אזי מידת הדין מסתלק ממנו‪ ,‬כי הם רוצים יותר שינקום בו האדם‪,‬‬
‫כי יש לו יותר כה‪ ,‬ע״ב מי שהוא צדיק גדול ומשגיח בתיקון העולם‪ ,‬הוא חולק‬
‫לפעמים בכוונה על צדיק אחר כדי לסלק מעליו מדת הדין‪ ,‬כי מידת הדין‬
‫תסמוך עליו שהוא ינקום יותר כנ״ל‪ ,‬אבל אח״ב הוא עושה ברחמים ואינו עושה‬
‫יסורים לאותו הצדיק‪.‬‬

‫וזה פירוש פינחס כן אלעזר כן אהרן הכהן השיב את חמתי מע? כני‬
‫ישראל בקנאו את קנאתי בתוכם ולא כליתי וסו׳‪ ,‬היינו שפינחס עשה טובה‬
‫נפלאה לישראל‪ ,‬במה שלבש קנאה לנקום בהם‪ ,‬כי בזה השיב את חמת ד׳‪,‬‬
‫וסילק את מידת הדין מישראל‪ ,‬כי ע״י שהוא לבש נקמה לנקום בהם נסתלקו‬
‫הדינים מחמת שהם רוצים יותר שהאדם ינקום‪ ,‬ועי״ז ולא כליתי את כני‬
‫ישראל בקנאתי‪ ,‬אבל באמת פינחס בודאי היה רחמן ובודאי אח״ב הקל‬
‫הדינים מעליהם‪.‬‬
‫)עפ״י תורה רמא(‬
 ‫דבש‬ ‫פנחס‬ ‫נחלי‬ ‫רסח‬

‫)במדבר כה יא(‬ ‫בקנאו את קנאתי‬

‫יש צדיק שהוא גדול במעלה כל כך עד שאינו מקנא שום צדיק לא בעולם‬
‫הזה ולא בעולם הבא רק אותו יתברך לבדו‪ ,‬שכל רצונו וכיסופיו הוא להכלל‬
‫בו יתברך‪ .‬וזה היה דרגת פנחס שקינא כביכול רק בהשי״ת בעצמו‪.‬‬
‫)עפ״י תורה רעח(‬

‫בו )במדבר מ יח(‬ ‫איש אשי חח‬

‫שיוכל להליך נגד רוחו של כל אחד ואחד‪.‬‬
‫)רש״י(‬

‫הנה יקר הגנוהי)שקורי! קיעק( מאיש ישראלי‪ ,‬כי הוא שלימות התסרונות‪ .‬כי‬
‫העולם נברא ע״י בחינת הנשימה שהוא הרוח חיים כמ״ש)חהלים לג ‪ 0‬׳וברוח פיו‬
‫כל צבאם׳‪ ,‬וכן חיות האדם היא הנשימה שהיא מרוח החיים הזה כמ״ש)כראשית‬
‫נ!( ׳ויפה באפיו נשמת חיים׳‪ ,‬וכמו שאמרו חכמים )עיי! מר וארא כל;( ׳אם תחסר‬
‫הנשימה תחסר החיים׳‪ ,‬נמצא שעיקר חיות כל הדברים היא בבחינת הרוח‪,‬‬
‫וכשיש חסרון באיזה דבר‪ ,‬עיקר החסרון הוא בבחינת החיות שלו שהיא רוח‬
‫החיים שמקיים אותו‪.‬‬
‫אך מאין מקבלין את הרוח הזו‪ :‬דע שעיקר הרוח חיים מקבלין מהצדיק‬
‫והרב שבדור‪ ,‬כי עיקר רוח החיים הוא בהתורה כמ״ש )כראשית א נ( ׳ורוח אלקים‬
‫מרחפת על פני המים׳ ו׳אין מים אלא תורה׳)כ״ק יס‪ ,‬והצדיקים דבקים בתורה‪,‬‬
‫ע״ב עיקר רוח החיים הוא אצלם‪ ,‬וכשאדם מקושר להצדיק והרב שבדור‬
‫ומתאנח ומאריך תחיה על חסרונו‪ ,‬בזה האנחה הוא ממשיך על עצמו רוח חיים‬
‫ועי״ז נשלם החסרון‪ .‬וזהו שנקרא הצדיק איש אשר רוח כו ופירש״י שיוכל‬
‫לחלוך נגד רוחו של כל אחד ואחד‪ ,‬כי הצדיק ממשיך ומשלים רוח החיים‬
‫____ח(_‬ ‫‪,‬‬
‫)עפ״י תורה‬
‫של כל אחד ואחד‪.‬‬

‫בו )במדבר מ יח(‬ ‫איש אשי חח‬

‫חז״ל אמרו כל אדם שיש בו גסות רוח כאילו עובד עבודת כוכבים‪ ,‬דכתיב‬
‫הבא)משלי מז ה( ׳תועבת ד׳ כל גבה לב׳‪ ,‬וכתיב התם אצל ע״ז)לכרס ! נ!( ׳ולא תביא‬
‫רסט‬ ‫דבש‬ ‫פנחס‬ ‫נחלי‬

‫כמאמרם)שפרי פרשח ראה(‬

‫תועבה אל ביתך)שוטה ד‪ ,(:‬ועי״ז מביא ח״ו דינים לעולם‬
‫׳בזמן שע״ז בעולם חרון אף בעולם‪/‬‬
‫והעצה היעוצה לבטל הגאוה הוא ע״י התקרבות לצדיק‪ ,‬כמובא בתיקו״ז‬
‫)מיקו! נא‪ ,‬מס‪ (.‬׳בתרועה דאיהו רוחא איתעביר אל אחר׳‪ ,‬ורוחא דא צדיק כמ״ש‬
‫איש אשר רוח כו‪ ,‬שע״י רוח הקודש של הצדיק נבנעת הרוח נאוה‪.‬‬
‫)עפ״י תורה י(‬

‫ועשירית האיפה סולת למנחה בלולה‬

‫)במדבר כח ה(‬ ‫בשמן בתית רביעית ההין‬
‫רביעית ההין‪ ,‬דאתחזרת דל״ת ונעשית‬
‫)תיקרז תיקון כא דף מז‪(:‬‬ ‫ה״א‪.‬‬
‫כשהשי״ת רצה לברוא את העולם כדי לגלות מלכותו כי אין מלך בלא‬
‫עם‪ ,‬והוצרך לברוא בני אדם שיקבלו עול מלבותו‪ ,‬היה אורו אין סוף ולא היה‬
‫מקום לבריאת העולמות‪ ,‬ע״כ הוצרך כביכול לצמצם האור לצדדין ונשאר חלל‬
‫פנוי‪ ,‬ובתוך החלל הזה השתלשל אור מהאין סוף שממנו ברא את כל העולמות‬
‫היינו המידות שבהם מנהיג את עולמו‪ ,‬ועל ידן אפשר להשיגו ולקבל עול‬
‫מלכותו)כמגואר גע״ס היכל א ענף ג(‪.‬‬
‫)עיין הקדמת‬‫ועיקר היצירה היתה ע״י החכמה שבלב היינו החכמה שבבינה‬
‫תיקרס כמ״ש )תהליש קד נד( ׳כולם בחבמה עשית׳‪ ,‬ובתיב )שמות לא ו( ׳ובלב כל חכם‬
‫לב׳‪ ,‬וע״ב שם בבינה היא שורש הדינים כמובא בזהר )דתי רנ‪ (.‬׳אף על גב דלא‬
‫אשתכח ביה׳ ‪ -‬בבינה דין‪ ,‬׳דינין מתערין מניה׳ ‪ -‬שורש הדינים יוצאין ממנה‬
‫כמ״ש)משלי ת יד( ׳אני בינה לי גבורה׳‪ ,‬כי הדינים באים מהסתרת חסד השם היינו‬
‫צמצום האור שבבינה בשביל ציור העולמות‪ ,‬שמהם נשתלשל דינים קשים ר״ל‪,‬‬
‫ואין הדין נמתק אלא בשרשו כידוע )ע״ס שער יג פי״א(‪ ,‬כי תכלית ההסתרה היא‬
‫לצמצם את האור כדי שנוכל לדעת אותו יתברך‪ ,‬ע״כ ע״י שמשיגים זה התכלית‬
‫היינו שמתגלית מלכותו יתברך‪ ,‬עי״ז נמתק הדינים הקשים‪ .‬וזהו)תהליש קו ג( ׳מי‬
‫ימלל גבורות ד״‪ ,‬שע״י ה׳מי׳ ‪ -‬הבינה)ע״ת שער נ פ״ג( נמתק ומתמלל הדין‪.‬‬
‫וענין זה יש אצל כל אדם‪ ,‬כי כל אחד מישראל הוא חלק אלוק ממעל)ליקוטי‬
‫תורה גראשית(‪ ,‬ועיקר האלקות הוא בלב והוא בחינת אין סוף‪ ,‬כי אין תכלית‬
‫ללהביותו ותשוקתו להשי״ת‪ ,‬ולפי גודל התלהבות הלב לא היה יכול לעשות‬
 ‫דבש‬ ‫פנחס‬ ‫נחלי‬ ‫ער‬

‫שום עבודה או מידה פזובה‪ ,‬שזה בהינת מה שבתהילת הבריאה לא היה מקום‬
‫לבריאה מהמת שהיה הכל אין סוף כנ״ל‪ ,‬ואין זה רצונו יתברך‪ ,‬כי תכלית‬
‫הבריאה הוא שיתגלה מלכותו יתברך‪ ,‬וקבלת עול מלכות שמים הוא דייקא‬
‫כשיש לאדם נסיון וקושי לקיים המצוות והוא מתגבר עליו באתערותא דלתתא‬
‫כדי לעשות את רצונו יתברך‪ ,‬ע״ב צריך בהכרה לצמצם אור התלהבות הלב‬
‫שעי״ז נעשה בהינת הלל הפנוי כמ״ש )חהלים קט »( ׳וליבי הלל בקרבי׳‪ ,‬ואז יכול‬
‫לעבוד את ד׳ בהדרגה ובמידה ע״י פעולות ומעשים טובים שהם סוד בריאת‬
‫העולמות בתוך הלל הפנוי‪ ,‬ואזי נתגלה שהוא מקבל עול מלכות שמים שלימה‬
‫שזהו תכלית הבריאה כנ״ל‪.‬‬
‫והנה כשם שהתגלות הבריאה שהיא המידות בתוך הלל הפנוי היתה ע״י‬
‫ההכמה שבלב כנ״ל‪ ,‬כך הבריאה בלב האדם לזכות למידות ומעשים טובים‬
‫היא ג״ב ע״י ההכמה שבלב‪ ,‬היינו ע״י המהשבות טובות שהושב איך לעבוד‬
‫את ד׳‪ ,‬שעל ידן זוכה לפעולות ולמידות טובות ולקבל עליו עול מלכותו יתברך‬
‫כנ״ל‪ ,‬אבל כשהושב מהשבות רעות ה״ו שהם עיקר היצה״ר כמ״ש )כראשית ו ה(‬
‫׳יצר מהשבות לבו רק רע כל היום׳‪ ,‬אזי הוא מקלקל וסותם את ההלל שבלב‬
‫בבהינת)לכרס י ט!( ׳את ערלת לבבכם׳ ותרגם אונקלוס ׳ית טפשות לבכון׳‪ ,‬ונהשב‬
‫כאילו ההריב את העולם ואזי מלכות ד׳ בהסתרה‪ .‬וע״ב עיקר עבודת ד׳ לזכות‬
‫למידות טובות ומעשים טובים הוא ע״י ששומר המהשבה שבלב‪ ,‬שעי״ז זוכה‬
‫לפעולות ומידות טובות ונתגלה שהוא מקבל עול מלכות שמים שלימה‪.‬‬
‫אך תדע שאפילו אם ת״ו אדם תשב מהשבות רעות ועי״ז טמטם וסתם את‬
‫הלל ליבו בתאוות עולם הזה‪ ,‬מכל מקום ע״י שמתגבר עכ״פ מעכשיו לטהר הלב‬
‫לברות ממהשבות רעות‪ ,‬עי״ז תוזר ונתקן ההלל הפנוי שבליבו‪ ,‬ואז ע״י‬
‫מתשבותיו הטובות שמשים אל ליבו איך לעשות את רצונו יתברך הוא בורא‬
‫את העולמות מהדש‪.‬‬
‫ואז כשמקבל עול מלכות שמים ע״י פעולותיו הטובות נ תקנת אצלו מידת‬
‫המלכות ונעשית בתינת ה״א‪ ,‬כי הה״א האתרון של שם הוי״ה היא כנגד ספירת‬
‫המלכות)שער הפשוקים אמות‪ ,‬וקודם תיקונה היא נקראת בשם דל״ת לשון דלה ועניה‪,‬‬
‫כי ׳אין עני אלא בדעת׳)נדרים מא‪ ,(.‬אבל כשמקדש מתשבתו ולית קדושה פתות‬
‫מעשרה)מגילה מ‪ (:‬היינו בתינת יו״ד‪ ,‬והיא נמשכת לתוך הדל״ת אזי נעשית מהד׳‬
‫ה׳)עיי! שיקק י(‪ ,‬ואז ע״י קיום התורה והמצוות נתעלים כל העולמות עד שנהיה‬
‫כביכול יהוד קוב״ה ושכינתיה‪ ,‬היינו יהוד בין תהילת הבריאה ‪ -‬ספירת בינה‬
‫הנא‬ ‫דבש‬ ‫פנחס‬ ‫נחלי‬

‫לבין התגלות המלכות שזהו תכלית הבריאה ואז נמתקים כל הדינים כנ״ל‪ ,‬וזה‬
‫יהיה כשלימות לעתיד לבוא כמובא בכתבי האריז״ל)עיין מגוא שעדס שער ד ח״נ ס״ז(‪.‬‬
‫וזהו ועשירית האיפה סולת למנחה בלולה בשמן‪ ,‬עשירית‪ ,‬מרמז‬
‫לקדושה‪ ,‬דאין קדושה פהות מעשרה כנ״ל‪ ,‬האיפה נוטריקון אי‪-‬פה היינו‬
‫המלכות הנקראת פה )הקדמת התיקיז(‪ ,‬ואיתא בזהר )כראשית כל( שכשהמלכות עולה‬
‫אזי המלאכים שואלים עליה ׳אי פה׳ ׳איה מקום כבודו׳‪ ,‬וזה ועשירית האיפה‪,‬‬
‫היינו איך זוכים להמשיך קדושה למלכות ולהעלות אותה מנפילתה‪ :‬ע״י‬
‫מהשבות טובות ומעשים טובים שעי״ז נתגלה שמקבל עליו עול מלכותו יתברך‬
‫כנ״ל‪ ,‬ועי״ז סולת למנחה כלולה כשמן היינו היבור המלכות עם הבינה‪ ,‬כי‬
‫מנחה מרמזת לגבורות בתינת יצהק תיקן תפילת מנהה )כרטת טס‪ ,‬ויצהק הוא‬
‫מידת הגבורה )רעיא מהימנא יקרא ל‪ ,(.‬וסולת היא לשון)תהלים קיט קית( ׳טלית כל שוגים‬
‫מהוקיך׳ שהוא לשון שבירה‪ ,‬היינו הבינה שממתיקה ומשברת את הדינים‪,‬‬
‫שצריך לכלול אותה כשמן היינו המלכות הנקראת שמן כמ״ש אצל דוד המלך‬
‫)פע״ת שער השכת ט״ת( ׳על כן משהך אלוקים אלוקיך שמן ששון׳)שם מה ת(‪ ,‬היינו יהוד‬
‫תהילת הבריאה עם תכליתה כנ״ל‪ ,‬ועי״ז רכיעית ההין נעשה מהדל״ת ה״א‪,‬‬
‫שהמלכות יתוקן בב״א‪.‬‬
‫***‬

‫עוד יש לפרש השפע נשפעת מלמעלה דרך מידת המלכות כידוע‪ ,‬וע״כ‬
‫כשמטמטם את ליבו במתשבות רעות שבזה הוא מורה שלא קיבל על עצמו‬
‫עול מלכות שמים כשלימות‪ ,‬אזי נפגם הכלי והשפע יורד לצדדין ‪ -‬לעכו״ם‪,‬‬
‫ואז נקראת המלכות בשם דל״ת‪ ,‬לשון עניה ודלה כי אינה מקבלת את השפע‬
‫כראוי‪ ,‬אבל כשמקדש מהשבתו שאז הוא ממשיך היו״ד לתוך הדל״ת‪ ,‬אזי‬
‫נתקנת המלכות ונקראת ה״א כנ״ל‪ ,‬ואז יורד שפע גדול ועשירות דקדושה לעם‬
‫ישראל בבהינת ׳והריקותי לכם ברכה עד בלי די׳)מלאט ג ‪ ,0‬ואמרו הז״ל עד‬
‫שיבלו שפתותיכם מלומר די‪.‬‬
‫וזהו פירוש ועשירית האיפה וכר רביעית ההין‪ ,‬עשירית לשון‬
‫עשירות‪ ,‬איפה נוטריקון אי‪-‬פה‪ ,‬היינו זה שיש להם עשירות גדולה כל כך‬
‫שהוא בבהינת אי פה‪ ,‬שיבלו פיהם מלומר די‪ ,‬זה מהמת שנעשה מרביעית‬
‫)עפ״י תורה מט(‬ ‫ל״״א•‬ ‫ההין שהמלכות נשלמה‬
 ‫דבש‬ ‫פנחס‬ ‫נחלי‬ ‫ערב‬

‫)במדבר כח ח(‬ ‫אשח ריח ניחוח לד‬

‫ריקודין של מצוה ששמח בהשי״ת אשר בחר בנו מכל העמים וכו‪ /‬זאת‬
‫התלהבות היא אשח ריח ניחוח לד‪ /‬ועי״ז מגרש החיצונים הנאחזין ברגלין‬
‫וממתיק ומבטל כל הדינים‪ ,‬אבל מי שמרקד בהתלהבות היצר‪ ,‬הוא בחינת ׳אש‬
‫מא(_‬
‫_____‬ ‫‪,‬‬
‫)עפ״י תורה‬
‫זרה׳‪ ,‬ויש שם אחיזה להחיצונים ח״ו‪.‬‬
‫׳‬

‫)במדבר כח יא(‬ ‫ובראשי חודשיכם‬

‫סגולה לבנים וכן כשהתינוק חולה ח״ו לאמר האיש ואשתו פרשת ובראשי‬
‫חודשיכם‪ ,‬כי בפסוק על בריאת המאורות)ניאשיח א יל( כתיב ׳מארת׳ חסר וא״ו‪,‬‬
‫וכן)נמלנר ז א( ׳כלת משה׳ חסר וא״ו נ״כ סהר יסי ילס‪ ,‬והוא״ו הוא החיות של כל‬
‫הדברים)עיין מר גראשיי! מו(‪ ,‬וע״כ חסרון הוא״ו מרמז על חסרון החיות ומשם נמשך‬
‫מיתת הבנים קטנים ח״ו סהר כראשית כ‪ ,(.‬והוא נמשך מפגימת הלבנה)שם(‪.‬‬

‫ובראש חודש מתחלת הלבנה להתמלאות ולהתתקן כידוע)עיין תולין ‪ ,(:P‬כי‬

‫אז הגיעה לתכלית הפגם והחסרון ואזי תיכף מתחיל התיקון והמלוי‪ ,‬וזהו ׳כלת׳‬
‫ר״ת כפרה לכל תולדותם‪ ,‬שבר״ח נתקן ונמתק בחינת ׳כלת משה׳ שהוא בחינת‬
‫הלבנה )עיין מר נשא קמת‪ ,(.‬ונמשך כפרה וסליחה והמתקה על כל תולדותם של‬
‫ישראל כלומר לבנים‪ ,‬חיים טובים וארוכים‪ ,‬וע״כ פרשת ובראשי חדשיכם‬
‫)עפ״י תורה קנא(‬ ‫סגולה לבני‪•°‬‬

‫וביום חבכורים בחקריבכם מנחח חדשח‬

‫לד בשבועותיכם מקרא קודש יחיח לבם‬
‫בל מלאכת עבודח לא תעשו‬
‫)במדבר כח בו(‬
‫צרכי הגוף הם רבים מאוד‪ ,‬ואפילו רק הצרכים ההכרחיים הם רבים‬
‫וגדולים מאוד כגון אכילה שתיה מלבושים ודירות שאדם יכול לבלות עליהם‬
‫לבד כל ימיו ושניו‪ ,‬והם מונעין את האדם מאוד מעבודת הבורא‪ ,‬ואע״פ שגם‬
‫הם בעצמן אם עושים אותם כראוי בקדושה ולשם שמים כדי שיוכלו לעבוד‬
‫את השי״ת‪ ,‬אזי הם ג״כ עבודת השם‪ ,‬אעפ״כ יש בהם סכנה‪ ,‬כי עיקר זוהמת‬
‫רעג‬ ‫דבש‬ ‫פנחס‬ ‫נחלי‬

‫הנהש נאהז בל״פז מלאכות כי הם עונש על הפזא עץ הדעת‪ ,‬ואם היינו זוכים‬
‫להסד ד לא היינו צריכים לכל זה‪ ,‬כי הלא השי״ת ברא את העולם בשעה שהיה‬
‫העדר גמור בלי שום אתערותא דלתתא‪ ,‬כ״ש שיכול עתה לפרנס את האדם‬
‫באתערותא דלעילא בלבד בלא שום פזירהה וצער‪ ,‬אלא שצריך לקבל את ההסד‬
‫בהדרגה ובמידה‪ ,‬כי ברוב הסד יכולים להיות בטלים מהמציאות‪ ,‬ע״כ צריך‬
‫לעשות כלי וצנור לקבל על ידו ההסד וזה נעשה ע״י יראה‪ ,‬כי זה ענין היראה‬
‫שהוא נכנע ובטל מרוממותו יתברך‪ ,‬ועי״ז שהוא בהינת ׳הסר ומקבל׳ נעשה‬
‫כלי וצנור לקבל השפע‪ ,‬ואז א״צ לעשות שום עובדא ומלאכה אלא הכל יהיה‬
‫נשפע בהסדו לבד‪.‬‬
‫ולזכות ליראה הוא ע״י התגלות הרצון בבהינת )חהליס קמה יט( ׳רצון יראיו‬
‫יעשה׳‪ ,‬היינו שנתגלה שהשי״ת ברא ומהיה ומקיים הכל ברצונו בלא שום היוב‬
‫הטבע כלל‪ ,‬כי אז מאמינים שיש שכר ועונש ושצריך להתיירא מפניו יתברך‪,‬‬
‫אבל כשאין נתגלה הרצון וסוברים ה״ו שהכל מתנהג עפ״י הטבע‪ ,‬לא שייך‬
‫יראה‪ ,‬כי סוברים שאין שכר ועונש ה״ו‪ ,‬מאהר שהכל מתנהג רק כפי היוב‬
‫הטבע ה״ו‪ .‬ולהתגלות הרצון זוכים ע״י הימים הטובים‪ ,‬כי כל אהד מהימים‬
‫טובים מכריז וקורא שהכל מתנהג רק עפ״י רצונו הקדוש‪ ,‬כי בכל יום טוב עשה‬
‫השי״ת עמנו אותות ומופתים‪ ,‬בפסה יציאת מצרים‪ ,‬בשבועות מתן תורה‬
‫באותות נוראים ובסוכות היקף ענני הכבוד‪ ,‬שהם כולם היפך הטבע‪.‬‬
‫אך לא תמיד שומעין את קול הקריאה של היום טוב‪ ,‬כי יש היות רעות‬
‫הדורסות וטורפות רבים מבני עמנו והם הכמי הטבע שכל עיסקם הוא להראות‬
‫בהכמתם המוטעית כאילו הכל מתנהג עפ״י הטבע וכאילו אין שום רצון ה״ו‪,‬‬
‫ואפילו האותות נוראות שעשה עמנו השי״ת הם משימים הכל בתוך דרך‬
‫הטבע‪ ,‬ויניקתם הוא מהמאריכי ימים שבדור כשאין בהם שלימות‪ ,‬כי זקן ‪ -‬זה‬
‫מי שקנה הכמה)קדושי! לנס‪ ,‬ע״כ צריך האדם כל מה שמזקין ונתווסף ובא לו יום‬
‫נוסף מימי הייו להוסיף בו קדושה ודעת וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה‬
‫)קנים פ״ג( ׳זקני תלמידי הכמים כל זמן שמזקינין דעתן מתישבת עליהן׳‪ ,‬שעי״ז‬
‫נעשה בהינת)ישעיה ט יל( ׳זקן ונשוא פנים׳‪ ,‬היינו שמתגבר התגלות הרצון שהוא‬
‫נשיאת פנים‪ ,‬כי כשמתגלה שהכל מתנהג ברצונו אז יש הארת פנים כביכול‬
‫של הקב״ה בעולם‪ ,‬אבל כשהזקנים המאריכי ימים שבדור פוגמים את ימיהם‬
‫ואין מוסיפין קדושה ודעת בהשי״ת‪ ,‬אזי להיפך מתגבר מזה ה״ו הכמת הטבע‪,‬‬
‫שכופרים בבורא יתברך ואומרים שאין העולם מתנהג ברצונו ה״ו‪.‬‬
 ‫דבש‬ ‫פנחס‬ ‫נחלי‬ ‫עדר‬

‫והתיקון לזה הוא צדקה‪ ,‬כי עיקר עבודת הצרקה הוא לשבר את האכזריות‬
‫ולהפכו לרהמנות‪ ,‬כי מי שהוא רהמן בפזבעו ונותן צדקה מהמת רהמנותו אין‬
‫זה עבודה‪ ,‬כי יש גם כמה חיות שהם רחמנים בפזבעם‪ ,‬אלא עיקר העבודה הוא‬
‫לשבר את האכזריות ולהפכו לרחמנות‪ ,‬והוא קשה וכבד מאוד ובפרט בהתחלה‬
‫כשמתחילים להתנדב לצדקה‪ ,‬כי עיקר תולדותיהן של צדיקים ‪ -‬מעשים טובים‬
‫)פנחומא פרשח נח(‪ ,‬נמצא שהמצוות ומעשים טובים וכל עבודת השם הם בחינת‬
‫הולדה‪ ,‬ובמה קלין ובמה חבלים וצירים יש להיולדת קודם שמולדת‪ ,‬ובפרט‬
‫מבכירה דהיינו הולדה ראשונה שאז קשה עליה מאוד במ״ש )ירמיה ד לא( ׳צרה‬
‫כמבכירה‪ /‬ומזה האיתערותא דלתתא של הצדקה שמשברים את האכזריות‬
‫ומהפכים אותו לרחמנות‪ ,‬עי״ז איתער לעילא)זהר לו לו עז;(‪ ,‬ונתהפך הרוגז להארת‬
‫פנים ולהתגלות רצון ד׳ שבל העולם מתנהג עפ״י רצונו לבד‪ ,‬ועי״ז נכנעים‬
‫ונופלים קול החיות רעות היונקות מהזקנים שאינם מאריבים ימים‪ ,‬ונשמע קול‬
‫הקריאה של הימים טובים המגלים על כל הדברים בפרטיות שהכל מונהג‬
‫ברצונו יתברך‪ ,‬ועי״ז נעשה יראה שהיא הבלי והצנור לקבל השפע בנ״ל‪ .‬נמצא‬
‫שהתועלת של נתינת הצדקה הוא גדול מאוד מאוד‪ ,‬כי ע״י הצדקה עושים כלים‬
‫לקבל השפע ועי״ז אין צריך לעשות שום פעולה גשמית לצורך הפרנסה רק‬
‫העולם יתקיים בחסד ד׳ לבד‪.‬‬

‫וזה פירוש וכיום הביכורים וכו׳‪ ,‬וכיום הביכורים‪ ,‬זה בחינת התחלה‬
‫בחינת ׳צרה כמבכירה׳‪ ,‬ואיזה התחלה‪ :‬בהקריבכם מנחה חדשה לד׳ ‪-‬‬
‫התחלת הצדקה‪ ,‬בי מנחה הוא בחינת צדקה במ״ש )מלאני ג ג( מגישי מנחה‬
‫בצדקה‪ ,‬ועי״ז בשבועותיכם‪ ,‬בחינת זקן‪ ,‬כי בסיני נדמה להם הקב״ה כזקן‬
‫)פשיקחא תחי פנ״א( היינו נתקן בחינת זקן הנ״ל‪ ,‬ואזי מקרא קודש יהיה לבם‪,‬‬
‫נתבטל יניקתם של חכמי הטבע ונשמע קול הקריאה של יום טוב שמגלה את‬
‫הרצון‪ ,‬ועי״ז כל מלאכת עבודה לא תעשו‪ ,‬בי ע״י התגלות הרצון נעשה יראה‬
‫שהוא כלי לקבל את החסד ואזי אין צריכין לעשות שום מלאכה כי יתקיים‬
‫העולם בחסדו כמו שיהיה בשלמות לעתיד לבוא כמ״ש)ישעיה שא ה( ׳ועמדו זרים‬
‫ורעו צאנכם ובני נכר אכריכם וכרמיכם ואתם כהני ד׳ תקראו׳‪ ,‬שרק נעבוד‬
‫אותו יתברך לבד‪.‬‬
‫)עפ״י תורה ד ח״ב(‬
‫ערה‬ ‫דבש‬ ‫פנחס‬ ‫נחלי‬

‫)במדבר כט א(‬ ‫יום תרועה יהיה לכם‬

‫התוקע לתוך הבור‪) ,‬הפומד מון ‪ -‬רע״נ( אם קול‬
‫שופר שמע‪ ,‬יצא‪ ,‬ואם קול הברה שמע‪ ,‬לא‬
‫)ראש השנה כז‪(:‬‬ ‫יצא‪.‬‬
‫עיקר עצמיות האדם מה שנקרא ׳אני׳ היא הנשמה שהיא עצם הקיים לעד‪,‬‬
‫אבל היא רחוקה מבשרו ונופו מחמת עזות הנוף ותאוותיו שאין לו בושה‬
‫מהשי״ת‪ ,‬וצריך עזות דקדושה לעמוד נגד עזות הגוף כדי שהנשמה תוכל‬
‫להודיע להגוף מכל ההארות וההשגות שהיא משגת‪ ,‬וזה בחינת הקולות‬
‫דקדושה‪ ,‬כי כל הקולות הן קול צעקה הן קול אנחה הן קול שופר הן קול זמרה‬
‫הן קול צדיקי אמת ושאר כל הקולות דקדושה‪ ,‬כולם הם בחינת עזות דקדושה‬
‫כמ״ש)חהלים ‪ w‬לק ׳הן יתן בקולו קול עז׳‪ ,‬ועי״ז הם משברין עזות ותקיפות הגוף‪,‬‬
‫כי ׳אנחה שוברת נופו של אדם׳)גרטת נחס‪ ,‬ואז תוכל הנשמה להראות להגוף מכל‬
‫ההשגות אלקות שהיא משגת בבחינת )תהליס קנ ‪ 0‬׳מקול אנחתי דבקה עצמי ‪-‬‬
‫הנשמה‪ ,‬לבשרי׳‪.‬‬

‫אך לפעמים מגודל ריחוקו גוברת ח״ו העזות דסט״א‪ ,‬ואז הגוף רחוק כ״ב‬
‫מהנשמה עד שאינו שומע קול הקדושה כלל אפילו כשמתאנח וצועק להשי״ת‪,‬‬
‫כי כשנתעורר קול דקדושה נתעורר כנגדו קול הסט״א שזה קול ההברה‬
‫שנתעוררים העוונות וצועקין בקטרוגים ח״ו‪ ,‬כי ע״י העבירות נבראים מחבלים‪,‬‬
‫והם צועקים ׳הב לן מזוני הב לן חיי׳)פיקד! פיקו! ‪ ,0‬וכשאין מתגבר ומתעורר קול‬
‫דקדושה הם נחים‪ ,‬אך תיכף שמתעוררת קול דקדושה‪ ,‬הם מתעוררים ומתחילין‬
‫לצעוק ולקטרג נגדו כמ״ש אצל הצרפית )מלטם א‪ ,‬יז יפ( ׳באת אלי להזכיר את‬
‫עווני׳‪ ,‬כי כל זמן שלא היה שם אליהו ולא היתה הקדושה גוברת כ״ב‪ ,‬היו‬
‫העוונות שלה נחים‪ ,‬אך ע״י שנתעורר שם קדושת אליהו‪ ,‬היו נזכרים‬
‫ונתעוררים עוונותיה לצעוק ולקטרג עליה‪ .‬וזהו)ירמיה יד ‪ 0‬׳אם עוונינו ענו בנו׳‪,‬‬
‫שהעוונות צועקים בתוכנו‪ ,‬ואפילו כשאנו צועקים איזה קול דקדושה‪ ,‬א״א‬
‫לשמוע אותו‪ ,‬כי אם קול ההברה שלו‪ ,‬וע״ב אינו זוכה לשבר את עזות הגוף‪.‬‬

‫וזהו התוקע לתוך הבור‪ ,‬היינו שנמצא בבחינת )פהליס פה ‪ 0‬׳שתני בבור‬
‫תחתיות׳‪ ,‬והוא מתאנח ותוקע ע״ז‪ ,‬אותם העומדים בחוץ ‪ -‬שאינם בבחינת‬
‫בשר‪ ,‬אם קול שופר שמע‪ ,‬אם התאמץ מאוד לשמוע את הקול דקדושה בעצמו‪,‬‬
 ‫דבש‬ ‫פנחס‬ ‫נחלי‬ ‫רעו‬

‫יצא ‪ -‬היינו שיוכל לצאת מתוך הרע שלו‪ ,‬ואם לאו ‪ -‬וקול הברה שמע‪ ,‬לא‬
‫יצא‪ ,‬מתוך הרע שלו כנ״ל‪.‬‬

‫והתיקון לזה הוא ע״י שהנוף ישמש להנשמה בעשיית מצוות מעשיות‪,‬‬
‫ועי״ז הגוף יתדבק לנשמה וישמע קול הקדושה של האנהה‪ ,‬ואז עזות הגוף‬
‫תשבר‪.‬‬

‫וכמו כן בכלליות בני האדם יש ג״ב בהינת נוף ונשמה‪ ,‬כי ההכם האמת‬
‫הוא בהינת נשמה להעם שהם למטה ממנו‪ ,‬וכשהם בבהינת בשר אצלו‪ ,‬אזי‬
‫הם שומעים קול האנהה היינו קולו של ההכם המוכיה אותם‪ ,‬ועי״ז נשברת‬
‫העזות שלהם‪ ,‬וההכם יוכל להתקרב אליהם ולהשפיע להם מההשגות שלו‪ ,‬אך‬
‫כשהעזות דסט״א מתגברת‪ ,‬אזי אין הם שומעין כלל קול אנהתו רק קול הברה‬
‫כנ״ל‪ ,‬ואז ההכם אינו יכול להאיר בהם‪ ,‬וגם בזה התיקון הוא ע״י שישמש‬
‫לההכם‪ ,‬וכמו שאמרו הז״ל )נינוח זס ׳גדול שימושה יותר מלימודה׳‪ ,‬שעי״ז יזכה‬
‫לידבק בו‪ ,‬ואז ישמע קול אנהתו וישבר העזות כנ״ל‪.‬‬

‫)עפ״י תורה כב(‬

‫רעז‬ ‫דבש‬ ‫מטות‬ ‫נחלי‬

‫^‪ -8‬פרשת מטות ^‬

‫וירבה משה אל ראשי המטות לבני‬

‫ישראל לאמה זה הרבה אשר צוה ר‬
‫)במדבר ל ב(‬

‫כל הנביאים נתנבאו ב׳כה אמר ד״‪ ,‬נוסף‬

‫עליהם משה שהתנבא ב׳זה הדבר׳‪) .‬רש״י(‪.‬‬
‫כל הנביאים נסתכלו באספקלריא‬
‫שאינה מאירה שהוא כמו שרואים איזה‬
‫דבר מרחוק ולא בבירור‪ ,‬ומשה ראה‬
‫באספקלריא המאירה שראה ראיה יפה‬
‫)יבמות מט‪(:‬‬ ‫וברה‪.‬‬
‫הנה יש שני בהינות בעבודת השי״ת‪ ,‬יש אדם שאינו נהנה מקיום‬
‫המצוות בעצמם ועושה אותם רק בשביל שכר עולם הבא‪ ,‬ואילו לא היו‬
‫נותנין לו עולם הבא בשכרה לא היה עושה אותם‪ ,‬וזה בהינת נביאות בכה‬
‫שהיא אספקלריא שאינה מאירה כמו אדם שצופה איזה דבר מרהוק‪ ,‬כי‬
‫שילום שכר נקרא בשם נביא כמ״ש )חהליס קנו ו( ׳הלוך ילך ובכה נושא משך‬
‫הזרע׳ ‪ -‬שמצפזער בעשייתה‪ ,‬׳בוא יבוא כרינה נושא אלומותיו׳ ‪ -‬שישמה‬
‫לעתיד בעת קבלת השכר‪ ,‬והוא ראשי תיבות נביא‪ ,‬כן זה האדם עושה‬
‫המצוה בשביל שכרה הבא לעת רהוק היינו אהר עולם הזה‪.‬‬

‫אבל יש אדם שזוכה להארה ולשמהה גדולה כ״ב בעשיית המצוה עד‬
‫שאינו הפץ בשום שכר עולם הבא‪ ,‬אלא רוצה שיזמין לו הקב״ה מצוה אהרת‬
‫בשכר מצוה זאת כמאמר הז״ל)אנוח פ״ל( ׳שכר מצוה מצוה׳‪ ,‬וזה בהינת נביא‬
‫היינו שילום שכר בבהינת זה הדכר‪ ,‬היינו באספקלריא המאירה כמו אדם‬
‫הרואה דבר מקרוב בראיה יפה וברה‪ ,‬כמו כן הוא נהנה מהמצוה בעצמה‬
‫ושכרו מיד נגד עיניו‪ ,‬וזה עיקר השלימות‪.‬‬
‫)עפ״י תורה ה(‬
 ‫דבש‬ ‫מטות‬ ‫נחלי‬ ‫רעח‬

‫)במדבר ל ב(‬ ‫זה הדבר‬

‫שאר הנביאים נתנבאו בכה אמר ד׳‬
‫מוסיף עליהם משה שנתנבא בלשון זה‬
‫)רש״י(‬ ‫הדבר‪.‬‬
‫זה מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה )ינמופממס שיש חילוק בין‬
‫שאר נביאים שהתנבאו באספקלריא שאינה מאירה לנבואת משה רבינו‬
‫עליו השלום שהתנבא באספקלריא המאירה‪ ,‬ובחינת חילוק זה יש גם‬
‫בין החירושי תורה של הצריקים‪ ,‬כי יש צריקים שאומרים חירושי תורה‬
‫אמיתיים ומכניסים אותם באיזה פסוק או מאמר חז״ל אבל אין מכוונים‬
‫ונכנסים היפזב בתוך דברי המקרא ובו׳ רק באיזה רמז וסמיכות בעלמא‪,‬‬
‫וזה בחינת נביא באספקלריא שאינה מאירה שאינו מתנבא רק בבחינת‬
‫כה אמר ד׳ וכו׳‪ ,‬אבל יש צדיקים נוראים שהם בבחינת משה שחידושי‬
‫תורתם הם ברורים וזכים כשמש ומבוארים ומפורשים היפזב בהפסוק‬
‫או מאמר רבותינו זכרונם לברכה שהם מכניסים אותם בהם‪ ,‬וזה בחינת‬
‫אספקלריא המאירה בחינת זה הדכר‪ ,‬שדבריהם מבוארים ומפורשים‬
‫היפזב‪.‬‬
‫)עפ״י שיחות הר״ן סימן רב(‬

‫)במדבר לא ח(‬ ‫ואת בלעם בן בעור‬

‫מובא במדרש )גראשית תה ג יל( עה״פ ׳להבדיל בין האור ובין החושף‪,‬‬
‫׳אור‪ ,‬אלו מעשיהם של צדיקים‪ ,‬חושך‪ ,‬אלו מעשיהם של רשעים׳‪ ,‬כי כנגד‬
‫כל מעשה של צדיק יש כנגדו מעשה של רשע‪ ,‬וזהו )נמלגרתהת( שבלעם‬
‫היה מפריח מלכי מדין בכשפים והוא עצמו פורח עמהם‪ ,‬הזכיר פנחס‬
‫את שם הגדול והקדוש ופרח אחריו‪ ,‬כי הרע נמצא לעומת הטוב‪ ,‬שאצל‬
‫הצדיק זה מסטרא דקדושה ואצל הרשע זה ע״י כישוף או דבר אחר‬
‫מהסט״א‪.‬‬
‫)עפ״י תורה רלד(‬
‫רעט‬ ‫דבש‬ ‫מטות‬ ‫נחלי‬

‫ויקצוף משה על פקודי החיל וכר ויאמר‬

‫החייתם כל נקבה הן הנה היו לבני‬
‫)במדבר לא יד(‬ ‫ישראל בדבר בלעם‬
‫ויאמרו אל משה וכר ונקרב את קרבן ר‬
‫)שם מט‪-‬ס‬ ‫וכר לכפר נפשותינו לפני ד‬
‫אמר להן משה לישראל כפרה למה‪ :‬אמרו‬
‫לו אם מידי עבירה יצאנו‪ ,‬מידי הרהור לא‬
‫)שבת סד‪(.‬‬ ‫יצאנו‪.‬‬
‫דע בי הדיבורים של רשע שהוא בר דעת מביאים תאוות רעות בהשומע‪.‬‬
‫כי הדעת היא בהינת התקשרות כמובא)אלרא זומא לף יצא‪ ,(.‬ע״ב ע״י דעת דקדושה‬
‫נמשכת התקשרות לתורה הקדושה ולצדיקים‪ ,‬אך זה לעומת זה ע״י דעת‬
‫דקליפה נמשכת ר״ל התקשרות והיבור לתאוות עוה״ז‪ ,‬והתגלות הדעת הוא ע״י‬
‫הדיבור כמ״ש)פהליס יס ג( ׳ולילה ללילה יהוה ‪ -‬ידבר ‪ -‬דעת׳‪ ,‬כי אין יודעים מה‬
‫שבדעת אלא ע״י הדיבור‪ ,‬נמצא שהדיבורים של רשע שהם התגלות דעת‬
‫דקליפה הם אוירים ארסיים של תאוות רעות‪ ,‬והשומע ממנו הדיבורים ונושם‬
‫נשימות‪ ,‬מכנים בגופו אלו האוירים ומהברים אותו לתאוות עוה״ז ה״ו‪.‬‬
‫ומשה רבינו היה הדעת דקדושה )ען חיים לא נ( ולכן נקרא דורו דור דעה‬
‫)ויקרא תה ס(‪ ,‬וכל כוהו היה בפיו שלימד וגילה את התורה שהיא הדעת דקדושה‪,‬‬
‫וכנגדו בבהינת דעת דקליפה היה בלעם כמ״ש )‪3‬מתר כל סז( ׳ויודע דעת עליון׳‪,‬‬
‫וכמו שדרז״ל )גמתר תה יל ימ( ׳לא קם נביא בישראל אבל באומות קם ומנו בלעם׳‪,‬‬
‫ולכך כשנטלו מואב עצה ממדין ואמרו להם)שם כ ל( שמשה רבינו ׳אין כתו אלא‬
‫בפה׳‪ ,‬אמרו ׳אף אנו נבוא עליהם באדם שכהו בפה׳‪ ,‬היינו שרצו שע״י האווירים‬
‫הארסיים שמוציא בלעם בפיו‪ ,‬יבשלו ה״ו עם ישראל בתאוות רעות‪.‬‬
‫וזה כשבאו ממלחמת מדין נאמר ויקצוף משה ע? פקודי החי? ובו׳ ויאמר‬
‫החייתם כל נקבה הן הנה היו לבני ישרא? כדבר בלעם‪ ,‬כדבר דייקא‪ ,‬כי‬
‫ע״י דיבוריו שהם התגלות הדעת שלו‪ ,‬הביא אותם לעבירה ר״ל‪ ,‬וזה שדרשו חז״ל‬
‫ויקרבו אל משה ראשי הפקודים וכר ויאמרו ונקרב את קרבן ד׳ וכר לכפר‬
‫על נפשותינו לפני ד‪ ,‬כך אמרו‪ ,‬אע״פ שמידי עבירה יצאנו‪ ,‬מידי הרהור‬
‫לא יצאנו‪ ,‬שע״י דיבוריו הרעים של בלעם נכשלו בהרהורים רעים ר״ל‪.‬‬
‫)עפ״י תורה מג(‬
 ‫דבש‬ ‫מטות‬ ‫נחלי‬ ‫רפ‬

‫)במדבר לא כס‬ ‫בל דבר אשר יבוא באש‬

‫התורה הקדושה היא שורש המלכות כמ״ש)משלי ‪ r‬מס ׳בי מלכים ימלוכו‪/‬‬
‫כי היא התגלות רצונו יתברך איך להתקרב אליו ולקבל עול מלכותו‪ ,‬והדיבורים‬
‫של התורה הם בהינת המלכות עצמה‪ ,‬כי דיבור הוא בתינת מלכות כמו)פנהדר!‬
‫ח‪ (.‬׳דבר אהד לדור׳‪ ,‬אך כשעוברים ה״ו על רצונו יתברך ואין מתנהגים עפ״י‬
‫התורה‪ ,‬פוגמים בדיבורי התורה שהם בחינת המלכות‪ ,‬כי מחריבים את הצירוף‬
‫הטוב של אותיות הדיבור של הלאו שעוברים עליו ובונים מהם צירוף רע‪ ,‬והוא‬
‫נחקק על העצמות כמ״ש )ישזקאל לנ מ( ׳ותהי עוונותם חקוקה על עצמותם׳ ונוקם‬
‫בו כמ״ש )ירמיה ה מ( ׳עונותיכם הטו אלה׳‪ ,‬ואזי המלכות כביכול יורדת לגלות‬
‫אצל הטומאה והעכו״ם‪ .‬ובשביל זה נקראים עבודת אלילים שלהם בשם אלהים‪,‬‬
‫כי הם יונקים מהמלכות הנקרא אלהים כמ״ש )פהליס עד יג( ׳ואלקים מלכי מקדם׳‪.‬‬
‫וכדי לתקן זאת צריך להתוודות על העוונות‪ ,‬כי ע״י הוידוי דברים יוצאים‬
‫מהעצמות האותיות והדיבורים שהיו חקוקים עליהם שהם בחינת מלכות כנ״ל‪,‬‬
‫כי הדיבור יוצא מהעצמות כמ״ש)פהליס לה ‪ 0‬׳כל עצמותי תאמרנה׳‪ ,‬ונעשה מהם‬
‫הדיבור של הוידוי‪ ,‬ע״כ ע״י הדיבור של הוידוי הוא מחריב את הבנין והצירוף‬
‫הרע‪ ,‬וחוזר ונעשה מהם צירוף דקדושה‪.‬‬
‫אך כדי להשיב המלוכה להקב״ה‪ ,‬צריך להתוודות דייקא לפני תלמיד חכם‪.‬‬
‫כי עיקר התורה הם התלמידי חכמים שדבקים בתורה בשלימות כמו שאמרו‬
‫חכמינו זכרונם לברכה)מנוה ננס כמה טפשאי דקיימי מקמי ספר תורה ולא קיימי‬
‫מקמי צורבא מדרבנן‪ ,‬ע״כ ע״י וידוי דברים לפני תלמיד חכם‪ ,‬נכללים בו‬
‫ומעלים את הדיבורים שפגמו בהם לשורשם ‪ -‬לתורה‪ ,‬ועי״ז נבנית מלכות‬
‫דקדושה כבתחילה‪ .‬וזה פירוש )הושע יד ג( ׳קחו עמכם דברים ושובו אל ד״‪ ,‬׳קחו‬
‫עמכם דברים׳‪ ,‬זה וידוי דברים בחינת מלכות‪ ,‬׳ושובו אל ד״‪ ,‬שעי״ז יתקנו ויעלו‬
‫את המלכות וישיבו אותה ׳אל ד״‪.‬‬
‫וזהו כ? דבר אשר יבוא כאש תעבירו כאש‪ ,‬דבר היינו דיבורי‬
‫המלכות אשר יבוא כאש‪ ,‬שנמשכו בתוך הטומאה בתוך אש חמימות היצר‬
‫כמו)קידושי! פא‪ (.‬׳נורא בי עמרם׳‪ ,‬תעבירו כאש‪ ,‬תיקונו ע״י אש‪ ,‬ע״י וידוי דברים‬
‫לפני תלמיד חכם שדבוק בתורה שהיא בחינת אש כמ״ש)ירמיה מ נש( ׳הלוא כה‬
‫דברי כאש׳‪.‬‬
‫***‬
‫רפא‬ ‫דבש‬ ‫מטות‬ ‫נחלי‬
‫קודם שאמר רבינו תורד זו‪ ,‬סיפר מעשח באיש אחד מאנשי זזבעש״ט זכרונו‬
‫לברכה שהיה חולה ונחלש מאוד ושלח איש אחד לבעש״ט זכרונו לברכה שיבקש‬
‫ממנו שיסע אליו‪ ,‬וכן הוה‪ ,‬שנטע אליו הבעש״ט זכרונו לברכה‪ .‬בדיד שאל האיש‬
‫השליח להבעש״ט זכרונו לברכה‪ ,‬איד ששמעתי מכם שכשאדם עושה תשובה‬
‫שלימה בודאי לא ימות קודם זמנו‪ ,‬וזה האיש החולה כמדומה שעשה תשובה‬
‫שלימה באמת‪ ,‬והוא איש כשר באמת‪ ,‬ועדיין לא בא בימים כ״כ‪ ,‬ומפני מה לא‬
‫יתרפא מחליו‪ :‬השיב לו הבעש״ט זכרונו לברכה‪ ,‬אמת כד אמרתי ובודאי כן הוא‪,‬‬
‫וזה האיש החולה ג״כ עשה תשובה שלימה באמת על כל חטאיו‪ ,‬וזה שלא נתרפא‬
‫עדיין הוא מחמת שלא התוודה על חטאיו לפני עדיק אמיתי‪ ,‬וזהו שאני נוסע אליו‬
‫בכדי שיתוודה‪ ,‬ובאם שיתוודה לפני‪ ,‬תיכף יתרפא‪ ,‬ובאם שלא ירעה להתוודות‬
‫לפני‪ ,‬תיכף יכבד עליו חליו‪ ,‬ויתחיל לעעוק אוי ואבוי על כל איבריו וידיו ורגליו‪ ,‬וימות‪.‬‬
‫כי באמת בעולמות עליונים היינו בבית דין של מעלה אין עליו שום חטא ועבירה‬
‫כלל‪ ,‬כי עשה תשובה שלימה על כל החטאים כמו שעריכין לעשות‪ ,‬ואחר‬
‫הסתלקותו לא יהיה להקליפות והחיעונים שום אחיזה בו כי כבר תיקן כל מה‬
‫שפגם‪ .‬ובאם שיתוודה לפני אזי תיכף יתרפא‪ ,‬ובאם שלא יתוודה אזי יש עוד כח‬
‫להחיעונים שינקמו בו בעולם הזה בכל גופו ואיבריו עד שימות‪ .‬וכן הוה שבא אליו‬
‫הבעש״ט זכרונו לברכה ואמר להחולה בזה הלשון‪ ,‬אמור מה שאתה יודע והקב״ה‬
‫יודע ואני יודע ג״כ‪ ,‬היינו שיתוודה לפניו כל החטאים‪ ,‬ואמר לו כד שלשה פעמים‬
‫ולא רעה לומר‪ ,‬ותיכף התחיל לעעוק אוי ואבוי על גודל כאב כל איבריו ועעק‬
‫בתמרורים בפרוטרוט על כאב כל איבר ואיבר מאיבריו‪ ,‬כי התחילו כולם להשבר‪,‬‬
‫ועעק כד מתוד חליו איזה זמן עד שמת כמו שאמר הבעש״ט זכרונו לברכה‪.‬‬
‫)עפ״י תורה ד וחיי מוהר״ן סימן נח(‬

‫)במדבר לב יד(‬ ‫תרבות אנשים חטאים‬

‫) ת רגו ם אונקלוס(‬ ‫תלמידי גברןא חיביא‬
‫חז״ל אמרו)סנהדרין צא‪ (:‬׳כל המונע הלכה מפי תלמיד כאילו גוזלו מנחלת‬
‫אבות שנאמר)מרים לג ‪ 0‬׳תורה צוה לנו משה מורשה קהילת יעקב׳‪ ,‬מורשה היא‬
‫לכל ישראל׳‪ ,‬וכן אמרו )מא נפרא ם;( ׳ומצדיקי הרבים ככוכבים׳ אלו מלמדי‬
‫תינוקות‪ ,‬נמצא שמי שמונע הלכה מפי תלמיד הוא בבחינת מחייבי הרבים‪.‬‬
 ‫דבש‬ ‫מטות‬ ‫נחלי‬ ‫רפב‬

‫ע״ב בשראה משה שבני ראובן ובני גד מניאין את לב בני ישראל מנחלת‬
‫אבותם כמו שפירש״י ׳שיהיו סבורים שאתם יראים לעבור מפני המלחמה וחוזק‬
‫הערים והעם׳ והם ממחייבי הרבים‪ ,‬מסתמא גם רבם אינם מצדיקי הרבים אלא‬
‫מחייבי הרבים‪ ,‬לכן קרא להם תרבות אנשים חטאים וכמו שתרגם אונקלוס‬
‫תלמידי גכריא חיכיא‪ ,‬שאת הדבר הזה קבלתם מרבניכם שנזלו מכם הלכות‬
‫שזה נחלת אבות‪ ,‬ועתה גם אתם הולכים בדרכם‪ ,‬ורצונכם לגזול מישראל נחלת‬
‫אבותם‪.‬‬
‫)עפ״י תורה קג(‬

‫)במדבר לב יס‬ ‫תרבות אגשים חטאים‬

‫איתא במדרש )הונא נספר סשידס שימן קלז ונראשיח סכמה שער ענוה פ״ס( ׳בשביל שאמר‬
‫משה לבני נד תרבות אנשים חטאים נענש שבן בנו עבד לפסל מיכה׳‪ ,‬והדבר‬
‫קשה מה ענין זה של תרבות אנשים חטאים‪ ,‬לעונש שיעבוד בן בנו ע״ז‪:‬‬
‫והתירוץ כי אמרו חכמינו זכרונם לברכה)כפונות קי‪ (:‬׳כל הדר בחוץ לארץ כאילו‬
‫אין לו אלוק׳ ואמרו חכמינו זכרונם לברכה)שגי! צז( ׳החושד בכשרים לוקה בגופו׳‪,‬‬
‫ומשה היה חושד אותם שאינם רוצים בארץ ישראל שום חלק שזה כאילו אין‬
‫להם אלוה‪ ,‬לכן לקה בגופו שבן בנו לא היה לו אלוה‪ ,‬כי הם כשרים היו בדבר‬
‫כי באמת רצו לפזול חלק בארץ ג״ב ולא שמאסו בה ח״ו רק מחמת רוב המקנה‬
‫שהיה להם ביקשו לקבל נחלה גם מעבר לירדן‪.‬‬
‫)עפ״י תורה קד(‬
‫רפג‬ ‫דבש‬ ‫מסעי‬ ‫נחלי‬

‫^‪ -8‬פרשת מסעי‬

‫אלה מסעי בני ישראל )במדבר לג א(‬

‫בשביל שחטאו באלה אלהיד ישראל‬

‫היינו פגם עבודה ?רה בשביל ‪ m‬יסעו בני‬
‫)ילקוט ראובני(‬ ‫ישראל‪.‬‬
‫נמצא שכל הנסיעות של אדם הם בשביל קלקול האמונה היינו בחינת‬
‫עבודה זרה‪ ,‬כי קלקול האמונה היא ג״ב בחינת פגם עבודה זרה כמו שמובא‬
‫בשם הבעש״פז עה״פ )לנרס יא ‪ w‬׳וסרתם ועבדתם אלהים אחרים׳‪ ,‬שתיכף‬
‫כשסרים קצת מהשי״ת הוא בחינת עבודה זרה‪ ,‬כי כל מה שאדם נוסע בשביל‬
‫פרנסתו הוא מקלקול האמונה‪ ,‬כי אם היה מאמין באמונה שלימה שהשי״ת יכול‬
‫להזמין לו כל צרכו‪ ,‬לא היה נוסע‪ ,‬וזה מה שנאמר בעבודה זרה)ישעיה ל »( ׳צא‬
‫תאמר לו׳‪ ,‬׳צא׳‪ ,‬בחינת נסיעה וטלטול‪.‬‬
‫אבל באמת הנסיעה והטלטול הוא עצמו התיקון‪ ,‬כי ע״י קלקול האמונה‬
‫בחינת ע״ז גרם כביכול טלטול למעלה כמ״ש )שם נס נ( ׳והמסכה צרה בהתכנס׳‬
‫ודרשו חז״ל)יומא מ‪ (:‬שהכניסו ע״ז במקדש‪ ,‬ואז כביכול היה צר לו המקום והוכרח‬
‫להטלטל ולצאת משם‪ ,‬וע״י הטלטול שמטלטל עצמו ונוסע בקדושה כראוי‬
‫)עפ״י תורה מ(‬ ‫מכפר על זה ומתקן את מה שפג‪•°‬‬

‫פרשת דברים‬

‫ויברך אתכם כאשר דיבר לכם‬

‫)דברים א יא(‬
‫לכאורה קשה‪ ,‬למה אנו צריכים לתפילה הרי השי״ת יודע מחשבות והוא‬
‫יודע מה חסר לנו‪ :‬אלא מחמת שהדיבור הוא הכלי שבו מקבלין השפע כמ״ש‬
 ‫דבש‬ ‫דברים‬ ‫נחלי‬ ‫רפד‬

‫ויברך אתכם כאשר דיבר לכם‪ ,‬ע״כ צריך להתפלל בדיבורים דווקא כדי‬
‫לעשות כלי לקבל רוב שפע‪.‬‬
‫ולזה ירגיל אדם עצמו על כל מה שחסר לו הן ברוחניות הן בגשמיות‪ ,‬על‬
‫כולם תהיה עיקר עצתו רק להתפלל להשי״ת כדי לעשות כלי לקבל השפע‪,‬‬
‫ובפרט ירבה בשיחה בינו לבין קונו בלשון שהוא מורגל בו בי אז הלב נמשך‬
‫ביותר אחרי הדיבורים‪ ,‬והנהגה הזו היא גדולה במעלה מאוד מאוד והוא דרך‬
‫ועצה טובה מאוד להתקרב אליו יתברך כי היא עצה כללית שכולל הכל‪ ,‬בי על‬
‫כל מה שיחסר לו בעבודת השם או אם הוא רחוק לגמרי מכל וכל מעבודתו‬
‫יתברך‪ ,‬על הבל יפרש שיחתו ויבקש מאיתו יתברך‪.‬‬
‫ואפילו אם עוברים ימים ושנים הרבה ונדמה לו שלא פועל עדיין בשיחתו‬
‫ודיבוריו כלום אעפ״כ אל יפול מזה כלל כי באמת בודאי עושים הדיבורים‬
‫רושם‪ ,‬ובמשל מים היורדים על האבן‪ ,‬אע״פ שנדמה לנו שאין להמים כה בנגד‬
‫האבן הקשה ואין ניכר רושם המים באבן‪ ,‬אעפ״כ כשהמים יורדים על האבן‬
‫כמה וכמה זמנים רצופים הם עושים נקב בהאבן כמ״ש)איוג יד יט( ׳אבנים שחקו‬
‫מים׳ וכנראה בחוש‪ ,‬כמו כן אפילו אם ליבו לב האבן ואין ניכר בו רושם דיבוריו‬
‫ותפילתו אעפ״כ ברבות הימים והשנים ינקב ליבו האבן ע״י שיחתו ותפילתו‬
‫ויזכה להתקרב להשי״ת‪.‬‬
‫ודע שכמה וכמה צדיקים גדולים מפורסמים סיפרו שלא באו למדריגתם‬
‫רק ע״י הנהגה זו‪ ,‬והמשכיל יבין מעצמו גודל מעלת הנהגה זו העולה למעלה‬
‫למעלה‪ ,‬והוא דבר השוה לכל נפש מקטן ועד גדול כי כולם יכולים לנהוג הנהגה‬
‫זו ועי״ז יבואו למעלה גדולה‪ ,‬אשרי מי שיאחז בזה‪.‬‬
‫)עפ״י תורה לד ח״א תורה כ״ה ח״ב ושיחות‬
‫הר״ן סימן רלד(‬

‫אלה הדברים אשר דיבר משה אל כל‬

‫)דברים א א(‬ ‫ישראל‬
‫הצדיק הגדול בהדיבור שהוא מדבר‪ ,‬נכללין בו כל הדיבורים הצריכים אל‬
‫כל ישראל‪ ,‬וכל הדברים שצריך כל אחד ואחד מישראל‪ .‬וזהו אלה הדברים‬
‫אשר דיבר משה אל כל ישראל‪ ,‬שהדיבורים שדיבר משה נעשה ממנו‬
‫דברים אל כל ישראל‪ ,‬שבל אחד מצא בו מה שצריך‪.‬‬
‫)עפ״י שיחות הר״ן סימן רצ(‬
‫רפה‬ ‫דבש‬ ‫ואתחנן‬ ‫נחלי‬
‫רכ לכם סוב את ההר פנו לכם צפונה‬
‫)דברים ב ‪0‬‬
‫הגה הגדלות מפיל את האדם ומשפילו הן בגשמיות והן ברוחניות‪ ,‬כי איש‬
‫ישראל אם הוא דבוק בהשי״ת ובאמוגתו הקדושה אזי איגו יכול לשלוט עליו‬
‫שום דין ולא יהיה לו שום גפילה כי מי יוכל ליגע בו באשר הוא קרוב אל המלך‬
‫ובאיזה מקום אשר הוא חונה‪ ,‬שם הר אלקים הייגו ירושלים כמ״ש )דנרס ג נה(‬

‫׳ההר הטוב הזה׳ ופירש״י ׳זה ירושלים׳‪ ,‬בי ירושלים נקראת אמונה כמ״ש)ישעיה‬

‫א כס ׳קריה נאמנה׳‪ ,‬אבל אם ח״ו הוא נופל מהאמונה היינו שנופל בגדלות ואזי‬
‫הוא מובדל מהקב״ה כי ) ® מ ה ה א( ׳אין אני והוא יכולין לדור במקום אחד׳‪ ,‬אזי‬
‫דינין שורין עליו במו שאיתא בזהר ׳בד בר נש נפיל מאמונה כדין כל דינין‬
‫מתנוצצין ומתלהטין ביה׳‪ ,‬ובמה יוכל לתקן זאת‪ :‬ע״י בינה שיתבונן בגדלות‬
‫הבורא יתברך ועי״ז יחזור לו האמונה‪.‬‬
‫וזה רב לבם סוב את ההר‪ ,‬דהיינו מחמת הגדלות שבכם הסובב את‬
‫האמונה הנקרא הר כנ״ל בשביל זה שורין דינין עליבם‪ ,‬ומה תקנתכם‪ :‬פנו לכם‬
‫צפונה‪ ,‬תפנו לכם אל לבבכם בחינת דבר הצפון היינו תתבוננו בגדלות‬
‫הבורא‪ ,‬ואז יהיה נקרא בנין ירושלים אמן ואמן‪.‬‬
‫)עפ״י הוספות מכת״י(‬

‫^ פרשת ואתחנן‬
‫ואתהנן אל ד כעת ההיא לאמר‬
‫)דברים ג כס‬
‫מי שרוצה להמשיך ביאורי התורה‪ ,‬צריך מתחילה לשפוך שיחתו בתפילה‬
‫לפני השי״ת‪ ,‬ואז יכמרו רחמי השי״ת עליו‪ ,‬ויפתח לב העליון וימשך לו משם‬
 ‫דבש‬ ‫ואתחנן‬ ‫נחלי‬ ‫רפו‬

‫ביאורי תורה‪ ,‬וצריך לעמוד לפני השי״ת כדל וכרש ולבקש במתנת חנם ולא‬
‫בזכות צדקותו‪ ,‬וכן לא להתעקש ולדהוק שהשי״ת יעשה לו רצונו תיכף‪ ,‬אלא‬
‫אם יתן לו השי״ת יתן‪ ,‬ואם לאו לאו‪.‬‬
‫וזהו מרומז בפסוק ואתהנן אל ד׳ כעת ההוא לאמר‪ ,‬שצריך לדבר‬
‫‪P‬‬ ‫תהנונים בשעה שרוצה לומר‪ ,‬היינו קודם הדרוש‪.‬‬

‫ואתהגן אל ד בעת ההיא לאפר‬

‫)דברים ג כס‬
‫צריך להתפלל בדביקות גדול להשי״ת‪ ,‬אך אם לפעמים יש עת שאינו יכול‬
‫להתפלל בדביקות‪ ,‬אל יאמר איני מתפלל כלל מאהר שאיני יכול לכוון כראוי‬
‫ולהתפלל בדביקות והתפילה אינה מקובלת וכמו שאמרו רבותינו זכרונם‬
‫לברכה)נינוח לד‪ (:‬על רבי הנינא בן דוסא שהיה מתפלל ובו׳ ׳אמר להם אם שגורה‬
‫תפילתי בפי יודע אני שהוא מקובל ואם לאו יודע אני שהוא מטורך׳‪ ,‬היינו על‬
‫דרך שאמרנו אם מתפלל בדביקות שאזי התפילה שגורה ומרוצה בפיו‪ ,‬אזי היא‬
‫מקובלת‪ ,‬ואם לאו ה״ו להיפך‪ ,‬אעפ״ב אל יאמר האדם כן אלא יתפלל תמיד ואם‬
‫לא יוכל להתפלל בדביקות כראוי‪ ,‬מכל מקום יתפלל בכל כתו ויכולתו‪ ,‬כי בעת‬
‫שיזכה להתפלל בדביקות כראוי ותהיה תפילתו שגורה בפיו אז יעלו כל‬
‫התפילות אפילו שאינם כראוי עם התפילה ההיא שהתפלל כראוי‪.‬‬
‫וזה ואתחנן א? ד‪ ,‬תמיד בין בדביקות בין שלא בדביקות‪ ,‬ואז כעת‬
‫ההיא‪ ,‬שאזכה להתפלל בדביקות והדיבורים יהיו שגורים ומרוצים בפיו‬
‫בבתינת לאמר‪ ,‬אז יעלו איתו כל התפילות שהתפלל עד עתה‪.‬‬
‫)עפ״י תורה צט(‬

‫ואתהגן אל ד בעת ההיא לאפר‬

‫)דברים ג כס‬

‫אין חנון בכל מקום אלא לשון מתנת‬

‫)רש״י(‬ ‫חינם‪.‬‬
‫דע כי עיקר ההיים הוא התורה כמ״ש)דנדס ל כ( ׳כי הוא הייך ואורך ימיך‪,‬‬
‫ו׳כל הפורש מן התורה כפורש מן ההיים׳ מהי לן לן צנ‪ ,(:‬וע״ב לכאורה הדבר תמוה‬
‫רפז‬ ‫דבש‬ ‫ואתחנן‬ ‫נחלי‬
‫ונפלא‪ ,‬איך אפשר לפרוש עצמו מן התורה אפלו שעה קלה‪ ,‬ובאמת זהו מן‬
‫הנמנע ובלתי אפשר להיות דבוק בהתורה תמיד יומם ולילה בלי הפסק רגע‪,‬‬
‫וכל בעל תורה הן למדן שעוסק בלימוד התורה בגמרא פירוש רש״י ותוספות‬
‫וכיוצא‪ ,‬כל אהד כפי ערכו כפי עסק לימודו‪ ,‬וכן אפילו בעל השגה‪ ,‬ואפילו מי‬
‫שהוא גבוה יותר ויותר למעלה למעלה שזוכה לגנזיא דמלכא‪ ,‬בהכרח שיבטל‬
‫מתורתו והשגתו איזה זמן‪ ,‬כי צריכים בהכרח להפסיק איזה שעה אם לעשות‬
‫איזה משא ומתן או שאר עסקים בצרכי הגוף‪ ,‬וא״ב במה הם מחיים עצמם בזו‬
‫השעה שבטלים מן התורה‪ ,‬הלא עיקר החיים הוא מן התורה כנ״ל‪.‬‬

‫אך דע כי כל הפשוטים הנ״ל‪ ,‬הן הלמדן שעוסק בתורה לשם שמים‬

‫כשמבטל מלימודו שאז הוא בחינת איש פשוט ממש‪ ,‬הן שאר הפשוטים כל‬
‫אחד ואחד כפי אחיזתו בהתורה‪ ,‬הם מחיים עצמם מבחינת קיום העולם קודם‬
‫קבלת התורה‪ .‬כי קודם קבלת התורה היה העולם מתקיים רק בחסדו כמובא‬
‫בגמרא ) ‪ ow‬קיח( הגי עשרים וששה ׳כי לעולם הסדר כנגד מי‪ :‬כנגד עשרים‬
‫וששה דורות שברא הקב״ה בעולמו ולא נתן להם התורה וזן אותם בחסדו‪ ,‬כי‬
‫לא היתה אז עדיין שום תורה או עשיה של מצוה שעל ידו יתקיים העולם‪ ,‬רק‬
‫היו עוסקים בישוב העולם ובדרך ארץ כמשארז״ל)יקרא תה מ( ׳גדולה דרך ארץ‬
‫שקדמה לתורה כ״ו דורות׳‪ ,‬ומ״מ השי״ת קיים את העולם בחסד חינם ע״י‬
‫התורה הנעלמת בכל מעשה בראשית‪ ,‬כי בודאי גם אז היתה התורה במציאות‬
‫כי התורה היא ניצחית‪ ,‬אלא שהיתה בהעלם ובהסתר‪ ,‬כי כל התורה כלולה‬
‫בעשרת הדברות‪ ,‬וקודם מתן תורה היו עשרת הדברות נעלמין בעשרה‬
‫מאמרות שבהם נברא העולם‪ ,‬נמצא שכשעסקו בישוב העולם ודרך ארץ קבלו‬
‫חיות מהתורה הנעלמת בכל הדברים‪ ,‬וזהו חסד חינם‪ ,‬כי לא התעסקו בתורה‬
‫בפועל ממש רק בתורה הנעלמת בבריאה כנ״ל‪ .‬ומזה החסד חינם מקבלים גם‬
‫האנשים הפשוטים הנ״ל חיות‪.‬‬

‫ובחינה זו היא הדרך לארץ ישראל‪ ,‬כי עיקר כה קדושת א״י הוא מבחינת‬
‫העשרה מאמרות כמו שפירש רש״י עה״פ ׳בראשית׳ שבשביל שלא יאמרו‬
‫גזלנים אתם שכבשתם ארצות שבעה גויים ע״ב פתח התורה ב׳בראשית׳‪ ,‬שהוא‬
‫יתברך ברא הכל וברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו‪ .‬נמצא שע״י‬
‫שיודעים שהשי״ת ברא את העולם בעשרה מאמרות היינו בחינת התורה‬
‫הנעלמת כנ״ל‪ ,‬עי״ז יכולים לכבוש את ארץ ישראל‪.‬‬
 ‫דבש‬ ‫ואתחנן‬ ‫נחלי‬ ‫רפח‬

‫וזהו ואתחנן אל ד‪ /‬שכשביקש משה רבינו עליו השלום לבוא לארץ‬

‫ישראל ביקש מתנת חינם כמו שפרש׳‪ /‬וזה כעת ההיא לאמה ההיא בחינת‬
‫סתום ונעלם)עיין שער מאמר רשג״י‪ ,‬ספרא לצניעותא פ״א(‪ ,‬היינו בכה העת ההיא שהתורה‬
‫היתה נעלמת והיה העולם מתקיים ע״י העשרה מאמרות היינו בחסד חינם‬
‫כנ״ל‪ ,‬ובכה הזה זכינו לא״י‪ ,‬בבחינה הזו ביקש משה ג״ב לבוא לא״י‪.‬‬
‫והנה אין מי שיכול לגלות החסד הזה ולקבל משם חיות ושפע‪ ,‬כי אם‬
‫הצדיקים האמיתיים השלמים בתכלית השלימות‪ .‬כי החיות אלוקות הנעלמת‬
‫בבריאה היא מכוסה ומוסתרת מאוד בתכלית ההסתרה כי הרע שם חופה על‬
‫הטוב‪ ,‬ומי שאינו נקי מן החפזא לגמרי‪ ,‬כשבא למקומות כאלו אזי נסתר ממנו‬
‫אורו וחיותו יתברך הנעלם שם‪ ,‬אבל הצדיק האמת הנקי מן החטא לגמרי שאין‬
‫בו שום נדנוד פגם כל שהוא דק מן הדק אפילו כחוט השערה‪ ,‬ואין בו שום‬
‫אחיזת הרע כלל‪ ,‬אזי הרע שעומד כנגדו נופל ומתבטל‪ ,‬וע״ב בכל מקום שנכנס‬
‫אפילו במקומות הרחוקים מן הקדושה מאוד‪ ,‬הוא מוצא שם אלקותו וחיותו‬
‫יתברך‪.‬‬
‫ולזה צריך הצדיק הגדול לסלק לפעמים את השגתו בכוונה תחילה איזה‬
‫עת ולהיות איש פשוט ממש שאינו מגלה שום תורה אלא עוסק בשיחת חולין‬
‫וכיוצא‪ ,‬כדי שיחיה עצמו מהתורה הנעלמת כנ״ל‪ ,‬ועי״ז יוכל לקיים את כל‬
‫הפשוטים האחרים‪ ,‬וכל אחד כפי קירובו יותר אל הקדושה ואל הצדיק‪ ,‬כן הוא‬
‫מקבל ממנו חיות גבוה יותר מהתורה הנעלמת‪.‬‬
‫וע״ב אסור לאדם ליאש עצמו‪ ,‬כי אפילו מי שהוא איש פשוט ואינו יכול‬
‫ללמוד כלל או שהוא במקום שא״א לו ללמוד וכיוצא בזה‪ ,‬אעפ״ב אל יפול‬
‫בדעתו אלא יחזיק עצמו ביראת ד ובעבודה פשוטה לפי בחינתו כל מה שיוכל‪,‬‬
‫כי כל אחד בלא יוצא מן הכלל בכל דרגה שהוא מקבל חיות מהתורה ע״י‬
‫הצדיק הגדול שהוא לפעמים איש פשוט והוא מחיה את כולם כנ״ל‪ ,‬וע״ב גם‬
‫הוא יכול לעבוד את השי״ת ולהתקרב אליו לפי מקומו ולפי בחינתו‪ .‬ואפילו מי‬
‫שהוא במדריגה התחתונה לגמרי ח״ו ומונח בשאול תחתיות ר״ל אעפ״ב אל‬
‫ייאש עצמו כי גם הוא יכול לחזור לשוב ולקבל חיות דקדושה מהתורה ע״י‬
‫הצדיק הנ״ל‪ ,‬והעיקר הוא ׳מבטן שאול שועתי׳)יונה נ ‪ ,0‬היינו שיצעק ויתחנן‬
‫לפני השי״ת עד ישקיף וירא ד׳ משמים‪.‬‬
‫)עפ״י תורה עח ח״ב(‬
‫רפט‬ ‫דבש‬ ‫ואתחנן‬ ‫נחלי‬
‫כי מי גוי גרול אשר לו אלקים קרובים‬
‫אליו כר אלקינו בכל קראנו אליו‬
‫)דברים ד ‪0‬‬

‫׳טוב ד׳ לכל׳)חהליס קמה ‪ (p‬הן לרפואה הן לפרנסה הן לכל הדברים‪ ,‬וכשאדם‬

‫מאמין כך בודאי יהיה עיקר השתדלותו בתר קודשא כריך הוא ולא ירדוף אחר‬
‫תחבולות רבות‪ .‬כי מי שאין מאמין בהקב״ה צריך להשתדל אחר תחבולות‬
‫רבות‪ ,‬למשל כשצריך לרפואה צריך להשתדל אחר עשבים רבים‪ ,‬ולפעמים אלו‬
‫עשבים הצריכים לו אינם בנמצא במדינתו והעשבים הנמצאים אינם טובים‬
‫למכתו‪ ,‬אבל הקב״ה טוב לכל המכות לרפאותם והוא בנמצא תמיד כמ״ש כי‬
‫מי גוי גדול אשר לו אלקים קרובים אליו כד׳ אלקינו ככל קראנו אליו‪.‬‬
‫)עפ״י תורה יד(‬

‫כי מי גוי גרול אשר לו אלקים קרובים‬

‫אליו כר אלקינו בכל קראנו אליו‬
‫)דברים ד ‪0‬‬

‫דע שכל מיני צער וכל הימורים אינם אלא מחסרון הדעת‪ ,‬כי מי שיש לו‬
‫דעת ויודע שהכל בהשגחתו יתברך‪ ,‬אין לו שום יסורין ואינו מרגיש שום צער‬
‫כי ׳ד׳ נתן וד׳ לקח׳)איוג א נא(‪ ,‬ואעפ״י שיש יסורין שבהכרח מרגישים אותם כגון‬
‫הימורים שבאים מחמת ההרכבה כמו יסורי החולה שבאים מחמת שמתחלת‬
‫הנשמה לצאת מן הגוף ומחמת שנקשרה הנשמה בהגוף בקשר אמיץ וחזק ע״כ‬
‫בהכרח מרגיש הימורים בעת הפירוד‪ ,‬אעפ״כ הימורים קלים מאוד ונוחים‬
‫להתקבל בעת שיודע בדעת ברור שהכל בהשגחה מהשי״ת‪ ,‬ומכ״ש שאר מיני‬
‫צער ויסורין שאין מרגישין כלל כשיש לו דעת כנ״ל‪ ,‬ועיקר הצער מהיסורין‬
‫הוא מחמת שנוטלין ממנו הדעת שלא ירגיש את השגחת ד׳ עליו‪ ,‬כדי שירגיש‬
‫היסורין‪.‬‬
‫וזה עיקר הצער של ישראל שיש להם בגלות‪ ,‬מחמת שהם שרויין בין‬
‫העכו״ם ורואין ששעתם מצלחת מאוד וישראל נבזים ושפלים‪ ,‬ע״כ הם לומדים‬
‫מהם ותולין הכל בטבע ומקרה ומחמת זה בעצמו יש להם ימורים‪ ,‬כי אילו היה‬
‫להם דעת שהכל בהשגחה לא היה להם יסורים כלל כנ״ל‪.‬‬
‫וע״י שמתפללין לפני השי״ת עי״ז ממשיכין דעת והשגחה ואז נתבטל כל‬
‫הצער והימורים‪ ,‬כי תפילה הוא בחינת השגחה למעלה מהטבע‪ ,‬כי הטבע‬
 ‫דבש‬ ‫ואתחנן‬ ‫נחלי‬ ‫רצ‬

‫מהייב כך והתפילה משנה הפזבע‪ .‬וזהו נדולתנו שהשי״ת שומע תפילתנו‬

‫ומשנה על ידו הטבע‪ ,‬ולכן התפילה נקראת ׳גדול׳ כמו שמצינו באלישע שנאמר‬
‫אצלו)מלכים ג‪ r ,‬ל( ׳ספרה נא לי את הגדולות אשר עשה אלישע׳ ואמרו רבותינו‬
‫זכרונם לברכה)מגילה מ‪ (:‬׳אלישע דעבד‪ ,‬ברהמי הוא דעבד׳‪.‬‬
‫וזה פירוש הכתוב כי מי גוי גדול אשר לו אלקים קרובים אליו כד׳‬
‫אלקינו ככל קראנו אליו‪ ,‬שזהו עיקר גדולתינו שיש לנו אלקים קרוב אלינו‪,‬‬
‫)עפ״י תורה רנ(‬ ‫ששומע תפילתנו ומשנה הטב^•‬

‫רק השמד לך ושמור נפשך מאוד פן‬

‫)דברים ד ט(‬ ‫תשכח‬
‫כל השוכח דבר אחד ממשנתו מעלה עליו‬
‫)אבות ג(‬ ‫הכתוב כאילו מתחייב בנפשו‪.‬‬
‫הענין הוא‪ ,‬ששיכהה וזכרון הם בתינת תיים ומיתה כמ״ש )חהליס לא יג(‬
‫׳נשכהתי כמת מלב׳‪ .‬ע״כ ע״י ששוכה דבר אהד ממשנתו‪ ,‬הוא כאילו מתהייב‬
‫)עפ״י תורה לז(‬ ‫בנפשו‪ ,‬כי הוא בתינת מיתה־‬

‫בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה‬

‫באחרית הימים ושבת עד ר אלקיך‬
‫)דברים ד ל(‬ ‫ושמעת בקולו‬
‫הנה יש בתינת ׳קול דקדושה׳ שמכריז תמיד ש׳ד׳ הוא האלקים ואין עוד‬
‫מלבדו׳‪ ,‬וזה לעומת זה יש ׳קול דסט״א׳ שרוצה להעלים את הקול דקדושה ה״ו‪,‬‬
‫וממנו באות כל הצרות והדינים שיש בעולם‪ ,‬ולהגביר את הקול דקדושה על‬
‫הקול דסט״א הוא ע״י תשובה‪ ,‬כי כל הסט״א והדינים הם רק בעולם הגשמי‬
‫שהוא מוגבל בזמן ובמקום בבהינת )עמום ה יג( ׳כי עת רעה היא׳‪ ,‬וכמו שאמרו‬
‫תז״ל ׳אין היצה״ר מצוי אלא לשעתו׳‪ ,‬וע״י שמעלים את בהינת הזמן לבהינת‬
‫למעלה מהזמן דהיינו שמעלים ומקשרים את כל הגשמיות להשי״ת‪ ,‬עי״ז‬
‫נתבטלים כל אהיזת הסט״א וכל הצרות והדינים‪ ,‬ולזה זוכים ע״י תשובה‪ ,‬כי‬
‫תשובה היא למעלה מהזמן כמ״ש)ירמיה םו ים( ׳אם תשוב ואשיבך לפני תעמוד׳‪,‬‬
‫ולפניו יתברך הוא למעלה מהזמן‪.‬‬
‫רצא‬ ‫דבש‬ ‫ואתחנן‬ ‫נחלי‬
‫וזה פירוש‪ ,‬כצר לך ומצאוך כל הדברים האלה וכו‪ /‬שהצרות והסט״א‬
‫באים מבחינת אהרית הימים‪ ,‬דהיינו שנתרחק מאוד מבחינת למעלה מהזמן‪,‬‬
‫והתיקון הוא ע״י ושכת עד ד׳ אלקיך‪ ,‬ששבים בתשובה שעי״ז מעלים את‬
‫בחינת הזמן לבחינת מעל הזמן‪ ,‬ואזי ושמעת כקולו‪ ,‬יכולים לשמוע את הקול‬
‫דקדושה‪.‬‬
‫)עפ״י תורה עט ח״ב(‬

‫ושבת עד ד אלקיך )דברים ד ל(‬

‫מי שרוצה לשוב להשי״ת בודאי צריך לעשות עצמו בריה חדשה‪ ,‬ותדע‬
‫שנאנחה שמתאנח להשי״ת על עוונותיו הוא עושה א״ע בריה חדשה‪ ,‬כי האדם‬
‫אינו נח מהנשימה כי בכל עת הוא מוציא ומכנים הבל וזה עיקר חיותו‪ ,‬והבל‬
‫הזה יש לו שורש למעלה כי יש הבל טוב של הצדיק שממשיכו בכל עת‬
‫מהקדושה ויש הבל רע של הרשע שממשיכו מהטומאה‪ ,‬נמצא כשאדם רוצה‬
‫לעשות תשובה צריך לראות שיפסיק הבל הרע מלבוא בו‪ ,‬וזה ע״י אנחה‪ ,‬כי‬
‫אנחה הוא שמאריך הבל בביאתו וביציאתו וממשיך ההבל בהוספה והוי‬
‫ההוספה כמו)חהלים קל נע( ׳תוסף רוחם יגוועוך‪ ,‬היינו כמו שקודם המיתה ניתווסף‬
‫באדם הרוח ואח״ב מת והולך ממנו‪ ,‬כן כשנאנח על עוונותיו נתווסך בו ההבל‬
‫ואח״ב נפסק ממנו‪ ,‬היינו שמתיר את עצמו מקו ההבל הטמא ומקשר א״ע לקו‬
‫ההבל הטהור‪ ,‬ונם הנוף נעשה עי״ז חדש כי ארז״ל)נינוח‪ w‬נ( ׳אנחה שוברת כל‬
‫נופו של אדם׳‪ ,‬נמצא שנעשה עכשיו נוף חדש‪.‬‬

‫וזה פירוש)קהלחח יל( ׳יש הבל אשר נעשה על הארץ אשר יש צדיקים אשר‬
‫מניע אלהם כמעשה הרשעים ויש רשעים שמניע אלהם כמעשה הצדיקים‬
‫אמרתי שנם זה הבל׳‪ ,‬היינו יש צדיקים שעושים עבירות נחלות וזה מחמת‬
‫ההבל היינו שתוהים ונאנחים על מעשיהם הטובים וע״י אנחותיהם נפסקו‬
‫משורש הבל הטהור להבל הטמא והבל הזה החטיאם‪ ,‬והוא הדין להיפך מה‬
‫שרשעים עושים מצוות נדולות ׳כמעשה הצדיקים נם זה הבל׳‪ ,‬מחמת שנאנחו‬
‫על מעשיהם הרעים וקשרו עצמן להבל הטוב‪.‬‬
‫)חיי מוהר״ן סימן לז(‬
 ‫דבש‬ ‫ואתחנן‬ ‫נחלי‬ ‫רצב‬

‫אתה הראת לדעת כי ד׳ הוא האלקים‬

‫)דברים ד לדס‬
‫הדבקים בהצדיק‪ ,‬ראוי להם לרעת שכל מאורעותיהם הם לטובתם‪ .‬כי‬
‫הצדיק זיכך עצמו לגמרי מכל התאוות והמידות הרעות‪ ,‬עד שזוכה להתפשטות‬
‫הגשמיות ולהידבק באור האין סוף‪ ,‬וכמ״ש)מרים לד ‪ 0‬לגבי משה בעת הסתלקותו‬
‫׳ולא ידע איש׳‪ ,‬שאפילו משה בעצמו לא ידע )®מה ל‪ ,(.‬כי נתבטל לגמרי לאין‬
‫סוף ב״ה שהוא למעלה מכל דעת ומכל השגה‪ ,‬אלא שבחיים חיותו הביטול הזה‬
‫צריך להיות בבחינת)יחזקאל א יה ׳והחיות רצוא ושוב׳‪ ,‬היינו שלא ישאר בביטול‬
‫זה‪ ,‬כדי שלא יסתלק קודם זמנו ח״ו‪ ,‬כי עיקר התענוג והשעשוע של הקב״ה‪,‬‬
‫הוא שאנחנו בעולם השפל הזה נתגבר על יצרינו כמו שאומרים )נפסילח יוה״נ(‬
‫׳ואבית תהלה מנושי עפר מקרוצי חומר׳‪ ,‬ובשביל זה צריך לחזור לישותו‬
‫ולגשמיותו‪ ,‬עד עת שיבוא הקב״ה בעצמו ויטול נשמתו‪ ,‬שאז יתבטל בתכלית‬
‫בהאין סוף‪.‬‬
‫והנה בשעה שהצדיק בבחינת רצוא אזי אין לו שום ישות ומציאות כלל‪,‬‬
‫כי נתבטל לגבי האין סוף בבחינת ׳ולא ידע איש׳ כנ״ל‪ ,‬אבל כשהוא בבחינת‬
‫׳ושוב׳ שהוא שב לדעתו וישותו‪ ,‬אזי אע״פ שאינו יכול להשיג את אור הא״ס‪,‬‬
‫שהוא למעלה מהדעת כנ״ל‪ ,‬מכל מקום נשארת בו רשימו‪ ,‬שמשיג ויודע‬
‫שהשי״ת כולו טוב וכולו אחד בבחינת)חהלים מ ינ( ׳בד׳ אהלל דבר באלקים אהלל‬
‫דבר׳‪ ,‬היינו שאין חילוק בין אם השי״ת מתנהג במידת הרחמים שהוא בחינת‬
‫שם הוי״ה)ע״ח שער ו ס״ח(‪ ,‬או במידת הדין שהוא בחינת שם אלקים ‪ ,w‬כי בא״ס‬
‫לא שייך ח״ו שנוי רצון‪ ,‬כי שם הכל הוא רק אחדותו יתברך שהוא רק טוב‬
‫ורחמים בלי שום דין כלל‪ ,‬ורק כשנשתלשל האור למטה נעשה שני הנהגות ‪-‬‬
‫מידת הדין ומידת הרחמים‪ .‬לכן כשזוכה להמשיך רשימו מאור הא״ס‪ ,‬זוכה‬
‫להאיר לדעתו שהן החסד והן הרחמים שורשם אחד‪ ,‬אהבתו יתברך בלי סוף‬
‫ובלי גבול‪.‬‬
‫והצדיק מאיר הארה זו בתלמידיו‪ ,‬ע״כ ראוי לכל מי שדבוק בו לידע‪ ,‬שכל‬
‫מה שעובר עליו כל ימי חייו הכל לטובתו הנצחית‪ ,‬מחמת האהבה שהקב״ה‬
‫אוהב אותו כמ״ש )עמום ג נ( ׳רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה על כן‬
‫אפקוד עליכם את כל עוונותיכם׳‪.‬‬
‫וזהו שאמר משה לדורו אתה הראת לדעת כי ד׳ הוא האלקים‪ ,‬כי משה‬
‫רבינו בודאי זכה לזה הביטול בשלימות כמ״ש )שמוח מז ‪ 0‬׳ונחנו מה׳‪ ,‬ע״כ דורו‬
‫רצג‬ ‫דבש‬ ‫ואתחנן‬ ‫נחלי‬

‫הדבוקים אליו‪ ,‬ראוי להם להאיר לדעתם שד׳ הוא האלקים‪ ,‬היינו שבין שם‬
‫הוי״ה שהוא שם של רחמים‪ ,‬ובין שם אלקים שהוא שם של דין כנ״ל‪ ,‬הכל‬
‫אחד והכל אך ורק לטובתנו‪.‬‬
‫)עפ״י תורה ד(‬

‫וידעת היום והשבות אל לבבך‬

‫)דברים ד לט(‬
‫עיקר הדעת צריכה להיות בלב כמ״ש וידעת היום והשבות אל לבבך‪,‬‬
‫היינו שימשיך ויקשר את הידיעה בהשי״ת לתוך ליבו עד שתיפול עליו אימה‬
‫ויראה מגדולתו יתברך‪ ,‬כי נם עכו״ם יש להם דעת אך הוא בלא לב‪.‬‬
‫)עפ״י תורה קנד(‬

‫וידעת היום והשבות אל לבבך בי ד הוא‬

‫)דברים ד לט(‬ ‫האלקים‬
‫איתא בספר אחד שמה שמובא בספרי המחקרים ראיה שצריכין לחקור‬
‫מפסוק וידעת היום והשבות אל לבבך וכוי‪ ,‬שצריכין לדעת אותו יתברך‬
‫עפ״י חקירות‪ ,‬זה הפירוש הוא מכת הקראים שהם מפרשים פסוק זה כך‪ ,‬אבל‬
‫האמת לא כן הוא כי באמת העיקר לדעת אותו יתברך רק ע״י אמונה שלימה‬
‫שעי״ז דייקא זוכין אח״ב לדעת והשגה גדולה בידיעת רוממותו יתברך שמו‬
‫וכמ״ש )הושע נ «( ׳וארשתיך לי באמונה וידעת את ד״‪ ,‬ובאמת עיקר פירוש‬
‫הפשוט של פסוקים אלו המזהירים לדעת אותו יתברך כגון וידעת היום‬
‫והשבות וכו׳‪ ,‬וכן ) מ ד הימים א «( ׳דע את אלקי אביך ועבדהו׳ וכן)פהליס ק ג( ׳דעו‬
‫כי ד׳ הוא אלקים׳‪ ,‬עיקר האזהרה היא בפשיטות לדעת ולזכור אותו יתברך‬
‫תמיד ולא לשכוח אותו ח״ו בשום עת‪ ,‬כמו למשל שדרך המלכים והאדונים‬
‫שמזהירין את עבדיהם שידעו שיש עליהם מושל ובפרט אנשי חיל של המלכים‬
‫שמלמדין אותם שידעו מי המלך והקיסר שלהם למען תהיה יראתו על פניהם‬
‫ויעבדו עבודתם בשלימות‪ ,‬וכן הרגילות לומר להעבד דע שיש עליך אדון‬
‫ומושל‪ ,‬שהכוונה שיקה זאת בדעתו בכל עת ואל ישכח לבל יעשה שום דבר‬
‫נגד רצונו‪ ,‬כמו כן להבדיל במלכותא דשמיא שמזהיר אותנו ׳דע את אלקי‬
 ‫דבש‬ ‫ואתחנן‬ ‫נחלי‬ ‫רצד‬

‫אכיף וכר‪ ,‬היינו ידוע תדע ואל תשכח בשום עת‪ ,‬וכן וידעת היום והשבות‬
‫אל ?בכך כי ד׳ הוא האלקים וכוי‪ ,‬וכן ׳דעו כי ד הוא אלקים‪/‬‬
‫כי בודאי צריכין כמה וכמה אזהרות גדולות ורבות ע״ז בכמה וכמה‬
‫לשונות כי אע״פ שכל אחד יודע בכלל כי ד׳ הוא האלקים‪ ,‬אעפ״כ מחמת‬
‫פזרדות עולם הזה ותאוותיו והבליו נמצאים הרבה שברוב העתים שוכחים אותו‬
‫יתברך‪ ,‬ועל זה מזהירים הפסוקים ׳דעו כי ד׳ הוא האלקים וכו״ וכן ׳דע את‬
‫אלקי אביך וכו״‪ ,‬כלומר קחו זאת בדעתכם היטב עד שיהיה קשור וחזק‬
‫בדעתכם ולבבכם בכל עת‪ ,‬וזה וידעת היום והשבות אל לבבך וכר‪ ,‬כי זה‬
‫עיקר שלימות הידיעה כשמקשרין הדעת אל הלב לידע בלבו היטב כי ד׳ הוא‬
‫אלקים וכר‪ ,‬בי בכל עת שמשימין זאת אל לבבו היטב כי ד׳ הוא האלקים‪,‬‬
‫בודאי נופל פחדו ואימתו ויראתו עליו לבלתי יחטא‪ ,‬וא״א לדבר בזה יותר כי‬
‫ידיעת אלקותו יתברך הוא לכל חד כפום מה דמשער בליביה כידוע‪.‬‬
‫וכל חד כפום מה דמשער בליביה יבין היטב דברינו אלה‪ ,‬אבל חלילה‬
‫לומר שכוונת הפסוקים הוא לדעת אותו יתברך עפ״י חקירות אנושיות הבנויים‬
‫על שכל המוטעה‪ ,‬כי עיקר הידיעה ממנו יתברך כבר הודיעו לנו אבותינו‬
‫הקדושים שיגעו וטרחו כל ימיהם ופשטו את עצמם מהגשמיות לגמרי‪ ,‬כי שברו‬
‫כל התאוות והמידות בתכלית ועי״ז היה דעתם כשלימות וזכו להכיר את‬
‫בוראם בתכלית השלימות‪ ,‬והניחו לנו ירושה טובה כזאת ואנחנו מחויבים לקבל‬
‫הירושה הטובה הזאת בשמחה גדולה כמ״ש)נחפילח שמריח( ׳אשרינו מה טוב חלקנו‬
‫ומה נעים נורלינו ומה יפה ירושתינו׳ וכו׳‪ ,‬רק הפסוקים מזהירים אותנו לקחת‬
‫את הידיעה הקדושה הזאת במוחינו ולהמשיכה ולקשרה בליבנו היטב תמיד‬
‫בכל עת למען תהיה יראתו על פנינו לבלתי נחטא וכו׳)מלשה״נ שמוח נ יז(‪.‬‬
‫)עפ״י שיחות הרץ סימן ריז(‬

‫)דברים ד מד(‬ ‫וזאת התורה אשר שם משה‬

‫זכה נעשה לו סם חיים‪ ,‬לא זכה נעשה לו‬
‫)יומא עב‪(:‬‬ ‫סם מיתה‪.‬‬
‫בתורה הקדושה יש שני כוחות אש ומים)עיי! שונה ננס‪ ,‬ומי שזוכה שלימודו‬
‫עולה להשכינה אזי נעשה מבחינת שני הכוחות הנ״ל שפע רוחני ושפע גשמי‪,‬‬
‫מכח האש נמשך שפע רוחני לכל העולמות ולכל המלאכים ושרפים וכו׳ ומכה‬
‫רצה‬ ‫דבש‬ ‫ואתחנן‬ ‫נחלי‬

‫המים נעשה שפע נשמי לזה העולם‪ ,‬וזה הוא בחינת ימין ושמאל שיש בהתורה‬
‫היינו)משלי ג מ!( ׳אורך ימים בימינה ובשמאלה עושר וכבוד‪ /‬כי ׳אורך ימים׳ הוא‬
‫לעולם שכולו ארוך כמו שאמרו רבותינו זכרונו לברכה )קדושין למ;(‪ ,‬והוא בחינת‬
‫שפע רוחני בחינת ימין‪ ,‬ו׳עושר וכבוד׳ שהוא שפע נשמי היא בחינת שמאל‪ ,‬אך‬
‫לא כל אדם זוכה לזה שיהיה לימודו עולה להשכינה כי לזה צריך שיהיה אדם יקר‬
‫ושיהיה לימודו רק להשכינה היינו לאוקמא שכינתא מעפרא ולא כל אדם זוכה‬
‫ללימוד זה‪ ,‬ואז כשהתורה יוצאת וא״א לה לעלות אל מקום מכונה‪ ,‬ופזבעה הוא‬
‫להנביה את עצמה ולעלות ובתוך כך נעשה לילה ואזי יוצאין כל נרדיני נימוסין‬
‫וכו׳ השולטין בלילה מהי מקן מ‪ ,(:‬והם מכים עליה ונופלת למפזה ומתפזרת‪ ,‬ודבר‬
‫זה מבואר בנשמיות ממש כי בשעה שעוסק ומעיין בתורה יוצאים הבלים ואדים‬
‫ממנו ויש בהם חמימות ולחות בחינת אש ומים כידוע‪ ,‬ואזי בלילה מכה עליהם‬
‫רוח קר מלמעלה ונופלים למפזה ונעשה מהם פזל וכל בני עולם שואבים ממנה‪,‬‬
‫וכמו שבנשמיות יש בפזל שני כוחות פזוב ורע להמית ולהחיות‪ ,‬כי הוא חיות כל‬
‫העשבים ובהמות האוכלות ממנו נעשים שמנים‪ ,‬אך יש מינים שמזיק להם מאוד‪,‬‬
‫ונם לבני אדם האוכלים מהפזל מזיק להם ומניע מזה דבר ומיני חלאים ח״ו‪ ,‬כן‬
‫מהתורות הנ״ל שנתפזרו למפזה‪ ,‬לפי מהות האדם שמניע לו זאת כן נעשה ממנה‬
‫בחינת ימין ושמאל שיש בהתורה כנ״ל‪ ,‬כי אצל אדם נדול וצדיק או על כל פנים‬
‫אצל אדם כשר וירא שמים נעשה מזה פזל תורה)ילקוט שמעוני ישעיהו פרק נו רמז הלא(‪ ,‬וקצת‬
‫זוכים להשינ מזה השנות וחידושים דאורייתא‪ ,‬כי כשמקבל מכמה תורות של‬
‫כמה בני אדם נעשה אצלו צירופין חדשים ויוכל להשינ השנות מזה וחידושין‬
‫דאורייתא‪ ,‬ולקפזנים שאינם יכולים להשינ ולחדש מניע להם מזה התעוררות‬
‫חדש וחשק נמרץ להתורה שזה נם כן בחינת חידושין שנתחדש החשק‬
‫וההתעוררות אצלו‪ ,‬אבל כשמקבלים מזה בני אדם שאינם כשרים אז נעשה‬
‫אצלם מאלו התורות ל״פז מלאכות‪ ,‬שמניע להם אדרבא חשק נמרץ והתעוררות‬
‫חדש ליניעות ופזרחות ועבודת העולם הזה‪ ,‬שהוא ההיפך ממש מפז״ל תורה‪.‬‬
‫)עפ״י תורה קנט(‬

‫)דברים ה ד(‬ ‫פנים בפנים דיבר ר עמכם‬

‫צריך כל אדם לזכך את הפנים שיוכל כל אחד לראות את פניו בפנים שלו‬
‫כמו במראה עד אשר בלא תוכחה ובלא מוסר יתחרפז הכירו תיכף על מעשיו‪,‬‬
‫כי ע״י שיביפז בפנים שלו יראה את עצמו איך פניו משוקע בחושך‪.‬‬
 ‫דבש‬ ‫ואתחנן‬ ‫נחלי‬ ‫רצו‬

‫כי העולם נברא בלשון הקודש כמאמר חז״ל)נלאשיח תה יס(‪ ,‬ושורש לה״ק‬
‫הוא מהל״ב פעמים שנזבר שם אלקים במעשה בראשית )עיין זהר פנסה ינח‪ ,(:‬ובכל‬
‫דבר ודבר יש צירופי אותיות אהרות שבו נברא‪ ,‬כי כל דבר נשתנה בטעמו‬
‫וריחו ותמונתו שזה מתוק וזה מר זה חריף וזה מלוח זה מרבך וזה מקשה ובר‪,‬‬
‫והכל לפי צירופי אותיות של לשון הקודש ששקל הקב״ה בחכמתו וברצונו‬
‫הפשוט שבכך וכך אותיות יברא דבר זה כדי שיהיה לו טעם וריח ותמונה כזה‪,‬‬
‫ובכך ובך אותיות ונקודות אחרות ברא דבר אחר כדי שיהיה לו כח וריח וטעם‬
‫ותמונה אחרת כפי אותן האותיות‪ ,‬וכן בכל דבר שבעולם‪ ,‬ואלו האותיות הם‬
‫החיות שיש בהמאכלים כמ״ש)תרים ‪ r‬ג( ׳כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי‬
‫על כל מוצא פי ד״‪ ,‬כלומר ע״י אותיות התורה ׳יחיה האדם‪/‬‬
‫וכל חבם פשוט אע״פ שאינו צדיק יבול לידע האותיות שבו נברא הדבר‬
‫שאוכל‪ ,‬כי מי שיודע הכה של מתיקות ומרירות חריפות ומליחות שזה מרכך‬
‫וזה מקשה זה מגדיל וזה מקטין זה מבווץ וזה מרחיב‪ ,‬ויודע התחלקות האותיות‬
‫שנחלקין לשלש אימות ‪ -‬אויר אש מים‪ ,‬ושבע בפולות ושנים עשר פשוטות)עיין‬
‫ספר יצירה פ״א(‪ ,‬ויודע האותיות השייכים לכל ספירה וספירה‪ ,‬ויודע כה של כל‬
‫ספירה שזה רך וזה קשה ובו׳‪ ,‬אזי ע״י שטועם איזה דבר או רואה איזה דבר‬
‫הוא יודע ומבין הצירופי אותיות שבו נברא‪ ,‬דהיינו למשל כשרואה דבר‬
‫שטעמו מתוק‪ ,‬ויודע שמתיקות כהו לרכך ויודע מאיזה ספירה נמשך זה הכה‬
‫של המתיקות והריכוך‪ ,‬כגון מספירת חסד‪ ,‬ויודע איזה אות מכ״ב אותיות שייך‬
‫לספירת חסד‪ ,‬אזי יודע שאותו האות מלובש בדבר הזה‪ ,‬וכן כיוצא בזה בכל‬
‫הדברים שבעולם‪.‬‬
‫אבל אע״פ שהוא חכם גדול כל כך שיודע בל זאת בבירור שצריבין לזה‬
‫להיות בקי גדול מאוד בבל חבמת האמת שהוא חבמת הקבלה ובכל חכמת‬
‫הטבע והיסודות כמובן למשכיל שא״א לידע כל זאת כי אם חכם גדול מאוד‬
‫בקבלה ובשאר חכמות‪ ,‬אעפ״ב יבול להיות שאבילתו ושתיתו ותענוגיו יהיו‬
‫עדיין מגוף הדבר ולא מהתנוצצות האותיות‪ ,‬אך ע״י שאדם מקדש את לשונו‬
‫בדיבורים קדושים של תורה ותפילה ונזהר מדיבורים אסורים‪ ,‬עי״ז הוא משלים‬
‫את לה״ק שבו נברא העולם‪ ,‬ועי״ז נתגדלים ונתעוררים הכה של האותיות של‬
‫לשון הקודש שיש בכל הדברים‪ ,‬ואזי אבילתו ושתיתו ובל תענוניו אינו‬
‫מהתענוג הגשמי אלא מהארת והתנוצצות האותיות של ל״ב אלקים שבמעשה‬
‫בראשית שיש בכל דבר‪ ,‬וזה בחינת)פהליס נ ג( ׳ומציון יסעדך׳‪ ,‬שיהיה ׳סעודתך׳‬
‫רצז‬ ‫דבש‬ ‫ואתחנן‬ ‫נחלי‬

‫היינו האכילה ושתיה וכל התענוגים ׳מצזך וסימן האותיות המצוינים ומסומנים‬
‫בכל דבר‪ ,‬כי הטעם והריח והתמונה הוא ציון וסימן על האותיות שיש בדבר‬
‫הזה‪ ,‬ומזה מאיר לבו‪ ,‬כי שם ה׳לב׳ הוא ע״י שמקבל וניזון מהל״ב אלקים של‬
‫מעשה בראשית שהם בחינת האותיות שיש בכל דבר כנ״ל)עיין מגלה עמוקוח אוק‬
‫י״ג(‪ ,‬ועי״ז מתנוצץ פניו בבחינת)משלי מו יג( ׳לב שמח ייטב פנים׳‪ ,‬ואזי יוכל האחר‬
‫לראות פניו בפנים שלו כמו במראה‪ ,‬ולהתחרט ולשוב בתשובה בלא תוכחה‬
‫ומוסר כנ״ל‪.‬‬
‫וזה מרומז בפסוק פנים כפנים דיכר ד׳ עמכם‪ ,‬שע״י שיש עמכם דיבור‬
‫ד׳ היינו שלימות לשון הקודש‪ ,‬עי״ז מתנוצץ הפנים ומאירות בהזדככות כ״ב‬
‫)עפ״י תורה יט(‬ ‫עד שיוכל להתראות פנים כפנים•‬

‫פנים בפנים דיבר ד עמכם בהר מתוך‬

‫)דברים ה ס‬ ‫האש‬
‫הרב והתלמיד הם בחינת חמה ולבנה כמו שאמרו חז״ל )‪3‬״נ עה‪ (.‬על משה‬
‫ויהושע ׳פני משה כפני חמה ופני יהושע כפני לבנה׳‪ ,‬וכמו שהלבנה אין לה‬
‫אור מעצמה כלל ורק ע״י שהיא חלקה כמו מראה מלוטשת אזי מתנוצץ ממנה‬
‫אור השמש להאיר על הארץ‪ ,‬ואם היה גשמה עב וחשוך בלתי מלוטשת לא‬
‫היתה יכולה לקבל אור השמש כלל‪ ,‬כמו כן התלמיד אם יש לו פנים מאירות‬
‫ע״י שזיכך את עצמו מכל עביות וחשכות הבלי עוה״ז‪ ,‬אזי יכול לקבל אור פני‬
‫הרב עד שיתראה בפניו ממש‪ ,‬וזהו ענין קבלת פני תלמיד חכם )עיין ר״ה מז;(‪ ,‬כי‬
‫זה קבלת פנים ממש שהתלמיד מקבל לתוכו פני רבו‪.‬‬
‫ועם ישראל זכו בשעת מתן תורה לפנים מאירות וע״ב היו יכולים לקבל‬
‫בתוכם כביכול את הפנים דקדושה‪ ,‬וזהו פנים כפנים דיכר ד׳ עמכם‪ ,‬שע״י‬
‫פנים כפנים שהפנים דקדושה היה בתוך פניהם‪ ,‬עי״ז דיכר ד׳ עמכם‪ ,‬היה‬
‫הדיבור מדבר עם כל אחד ויוצא מכל אחד מישראל‪ ,‬אך מי שהוא עז פנים‪ ,‬אזי‬
‫אין פניו מאירות וע״ב אינו יכול לקבל את הפנים דקדושה כנ״ל‪ ,‬וע״ב אמרו‬
‫רבותינו זכרונם לברכה )נדרס ‪ 0‬׳כל מי שיש לו עזות בידוע שלא עמדו רגלי‬
‫אבותיו על הר סיני׳‪ ,‬כי לא קיבל את הפנים דקדושה שקבלו כל עם ישראל‬
‫)עפ״י תורה קנג(‬
 ‫דבש‬ ‫ואתחנן‬ ‫נחלי‬ ‫רחצ‬

‫)דברים ו ‪n‬‬ ‫שמע ישראל ר אלקיגו ר אחד‬

‫מבואר לעיל)נמדנר ‪ w 0‬עה״פ ׳והמה בוכים פתה אוהל מועד‪ /‬עצה נפלאה‬
‫להינצל ממהשבות רעות ע״י אמירת פסוקים שמע ישראל וברוך שם ובו‪/‬‬
‫)עפ״י תורה לו(‬

‫)דברים ו דס‬ ‫ואהבת את ד אלקיך‬

‫ע״י משא ומתן באמונה מקיימים מצות עשה של ואהבת‪ ,‬כמו שאמרו‬
‫הכמינו זכרונם לברכה)יומא פס ׳ואהבת׳ ׳שיהא שם שמים מתאהב על ידך‪ /‬כיצד‬
‫אדם קרא ושנה ושימש תלמידי הכמים ועסקו בנהת עם הבריות ומשאו ומתנו‬
‫באמונה‪ ,‬מה הבריות אומרים אשרי מי שלימדו תורה‪ ,‬נמצא שם שמים מתאהב‬
‫על ידו‪ .‬ועי״ז יהיה לו פרנסה בלא יגיעה וטרהה‪ ,‬כי אמרו הכמינו זכרונם לברכה‬
‫)פפפים קיח( ׳קשין מזונותיו כקריעת ים סוף׳‪ ,‬וקריעת ים סוף היה ע״י אברהם כמו‬
‫שאמרו הז״ל)עיי! זהר החמה קע( עה״פ )שמופ יד מ( ׳וישב הים לפנות בקר׳‪ ,‬׳דא בקר‬
‫דאברהם׳‪ ,‬שבזכות אברהם אבינו שמירתו אהבה כמ״ש )ישעיה מא ח( ׳אברהם‬
‫אהבי׳‪ ,‬הקב״ה קרע את הים‪ ,‬נמצא ע״י משא ומתן באמונה שהוא אהוז בבהינת‬
‫ך‪(,‬‬ ‫ואהבת בהינת אברהם‪ ,‬אין קשין לו מזונותיו‪.‬‬

‫)דברים ו ה(‬ ‫ובכל מאודך‬

‫אמר לאהד שמי שאינו להוט ונבהל להון ואיננו נושא ונותן יותר מכפי‬
‫ממונו שיש לו רק עושה מו״מ באמונה בממונו לבד ואינו לווה מאתרים לעשות‬
‫משא ומתן גדול הוא מקיים ובכל מאודך‪ ,‬גם אמר לאהד שכשנותנין תומש‬
‫לצדקה מממונו הוא מקיים ובכל מאודך‪.‬‬
‫)עפ״י שיחות הר״ן סימן רפט(‬

‫)דברים ו יח(‬ ‫לטוטפת‬

‫טט בכפתי שתיים פת באפריקי שתיים‪.‬‬
‫)מנחות לד(‬
‫צריך לדעת ש׳מלא כל הארץ כבודו׳)ישעיה ו ג(‪ ,‬ו׳לית אתר פנוי מניה׳)פקו״ז‬
‫נז(‪ ,‬ואפילו מי שעוסק במשא ומתן עם העכו״ם לא יכול להתנצל ולומר א״א‬
‫רצט‬ ‫דבש‬ ‫ואתחנן‬ ‫נחלי‬

‫לעבוד את חשי״ת מחמת עביות וגשמיות שנופל תמיד עליו מחמת העסק‬
‫שעוסק תמיד עמחם‪ ,‬כי בכל דברים גשמיים יכול למצוא בחם אלקות כי בלא‬
‫אלקותו אין לחם שום חיות וקיום כלל כמ״ש )נחמיה מ ‪ 0‬׳ואתח מחיח את כולם‪/‬‬
‫אלא שחחיות ואלקות חזח שם בצמצום גדול ובמיעוט רק כדי חיוגו כדי שלא‬
‫לחשפיע יותר מחראוי לחם )עיין סע״ח כוומח סורים פ״ס‪ ,‬וזח שאמרו חכמינו זכרוגם‬
‫לברכח טט בכתפי שתים פת כאפריקי שתים‪ ,‬שגילו ופתחו לנו פתח‬
‫שחמשכיל ידע ויבין זאת שבכל חדברים גשמיים ובכל לשונות חעכו״ם יש‬
‫חיות אלקות וע״ב גם משם יכולים לחידבק אליו יתברך‪.‬‬
‫)עפ״י תורה לג(‬

‫וצדקה תהיה לנו כי נשמור לעשות את‬

‫כל המצוה הזאת לפני ד אלקינו כאשר‬
‫)דברים ו כרס‬ ‫צוונו‬
‫דע שחרשעים ע״י זכות חצדקות שלחם יש כח במחשבתם חרעח‬
‫לחתקיים‪ ,‬ולבטל מחם את חכח חזח חוא ע״י איש אמת‪ ,‬דחיינו שעושח חמצוות‬
‫כשלימות ובכל חדקדוקים בינו לבין קונו כמו שמדקדק לעשותם בפני בני אדם‪.‬‬
‫כי צדקח חוא בחינת אמת‪ ,‬כי כשאומרים על איזח דבר חאמת‪ ,‬א״א לומר‬
‫כי אם חאמת כמו שחוא‪ ,‬אבל שקר אפשר לומר על דבר אחד דברים רבים‪,‬‬
‫כגון על כלי כסף א״א לומר חאמת רק שחוא כלי כסף‪ ,‬אבל אם ירצח לומר‬
‫שקר‪ ,‬יכול לומר שחוא כלי זחב‪ ,‬נחושת או שאר שמות‪ ,‬וכן בכל חדברים‬
‫שבעולם‪ ,‬נמצא שאמת חוא אחד‪ ,‬וע״ב קודשא בריך חוא ואורייתא וישראל‬
‫כולא חד מהר אחרי »(‪ ,‬כי חשי״ת אמת ותורתו אמת וישראל אמת‪ ,‬וכיון שכולם‬
‫אמת חכל אחד כי באמת אין שום שנוי‪ ,‬ואע״פ שנמשכות ממנו חשפעות‬
‫שונות‪ ,‬כל חשנוים חם רק אצל חמקבלים שכל אחד מקבל את אור ד׳ לפי כליו‪,‬‬
‫אך בו יתברך אין שום שנוי כמ״ש)מלאני ג ‪ 0‬׳אני ד׳ לא שניתי׳‪.‬‬
‫וזאת חבחינח יש אצל צדקח‪ ,‬שחנותן את חצדקח יש לו כח אחד של‬
‫חשפעת חסד‪ ,‬ואצל חמקבלים יש כמח שינויים כמו שאמרו חז״ל)גרטח ו;( ׳כיון‬
‫שנצרך אדם לבריות פניו משתנין לכמח גוונין׳‪ ,‬יש שנשתנח פניו מחמת גדלות‬
‫שיש לו כי אין ראוי לו לפי כבודו שיצטרך לבריות‪ ,‬ויש שנשתנח פניו מחמת‬
‫שמחח ששמח על שנותנים לו‪ ,‬וכן חרבח שינויים כל אחד לפני ענינו‪ .‬ומחמת‬
 ‫דבש‬ ‫ואתחנן‬ ‫נחלי‬ ‫ש‬

‫שהרשעים רחוקים מאמת‪ ,‬ע״ב הזכות של הצדקה רחוקה מהם בבחינת )ישעיה‬
‫‪ w‬יל( ׳וצדקה מרחוק תעמוד כי כשלה ברחוב אמת‪ /‬וע״ב יכול זה האיש אמת‬
‫למשוך את זכות הצדקות לעצמו‪ ,‬ואז הרשעים אינם יכולים להוציא לפועל את‬
‫מחשבתם הרעה‪.‬‬
‫וזה פירוש וצדקה תהיה לנו כי נשמור לעשות את כל המצוד הזאת‬
‫לפני ד׳ אלקינו כאשר צוונו‪ ,‬היינו כשיהיה לנו אמת‪ ,‬שנשמור לעשות כל‬
‫המצוות לפני ד׳ אלקינו לבדו‪ ,‬כאשר צוונו בכל הדקדוקים‪ ,‬כמו שאנו עושים‬
‫בפני בני אדם‪ ,‬אז וצדקה תהיה לנו‪ ,‬נוכל למשוך לעצמינו הכח והזכות של‬
‫)עפ״י תורה רנא(‬ ‫הצדקות של הרשעים•‬

‫בך בהר ד אלקיך להיות לו לעם סגולה‬

‫מבל העמים אשר על פגי האדמה‬
‫)דברים ז ו(‬
‫עם סגולה‪ ,‬הוא כמו סגולה שעושין לרפואה‪ ,‬שאע״פ שאין הטבע מחייב‬
‫שיהיה זה לרפואה‪ ,‬אעפ״ב הדבר הזה מסוגל לרפואה‪ ,‬וזה למעלה מהטבע שאון‬
‫השכל האגושי מבין זה‪ ,‬כ״ב אגחגו‪ ,‬לקח השי״ת אותגו לעם סגולתו הגם שאין‬
‫שכל האגושי מבין זאת איך לקח עם אחד מתוך שאר עמים‪ ,‬כמו שקיטרג מידת‬
‫הדין בשעת קריעת ים סוף ׳הללו עובדי עכו״ם ובו׳)שמות תה נא(‪ ,‬ואעפ״ב הקב״ה‬
‫לקח אותגו לעם קדוש‪ ,‬גמצא שאגחגו כמו סגולה שהוא למעלה מהטבע למעלה‬
‫)עפ‪-‬י תירה‬ ‫«נישי ■‬

‫לא מחבנם חשק ר בנם כי אתם הפעט‬

‫)דברים ז ‪0‬‬

‫לפי שאין אתם מגדילים עצמכם כשאני‬

‫משפיע לכם טובה לפיכך חשק ד׳‬
‫)רש״י(‬ ‫בכם‪.‬‬
‫כל מה שהאדם מקטין את עצמו ביותר יש לו כה המושך יותר להמשיך‬
‫שכינת אלהותו לתחתונים שישכון עימנו שזהו רצונו יתברך מיום שברא את‬
‫עולמו‪ ,‬כי כל הדברים והבריות הולכים ומונחים על הארץ והוא ע״י כה המושך‬
‫שיש לה שמושכת הכל אליה כי בלא זה היה ראוי ליפול ממנה מחמת שהיא‬
‫שא‬ ‫דבש‬ ‫ואתחנן‬ ‫נחלי‬

‫כדורית כידוע‪ ,‬וזה מה שאנו מבקשים ׳ונפשי כעפר לכל תהיה‪ /‬שיהיה לנו‬
‫שפלות כראוי כדי שיהיה לנו כה המושך כמו העפר להמשיך שכינת אלקותו‬
‫לתהתונים‪ ,‬וזהו מעלת הצדיקים כמ״ש אצל אברהם )כראשית‪ m‬מ( ׳ואנכי עפר‬
‫ואפר‪ /‬וכן כתיב אצל משה )כמלכי יכ ג( ׳והאיש משה עניו מאוד‪ /‬וזה שפירש״י‬
‫לפי שאין אתם מגדילים עצמכם כשאני משפיע לכם טוכה לפיכך חשק‬
‫ד׳ בכם‪ ,‬כי מהמת שאתם ממעיטין ומקטינים עצמכם עי״ז אתם בבהינת עפר‬
‫שיש לו כה המושך‪ ,‬וע״כ חשק ד׳ בכם יכולים אתם להמשיך את השי״ת‬
‫לתהתונים‪.‬‬
‫)עפ״י תורה ע(‬

‫ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו‬

‫)דברים ז ‪0‬‬
‫עיקר ההיות של כל הדברים הוא מהתורה כמ״ש)כראשית א ‪ a‬׳ורוה אלקים׳‬
‫‪ -‬היינו רוה ההיים שהקב״ה מהיה בה את כל הבריאה‪ ,‬׳מרהפת על פני המים׳‪,‬‬
‫ו׳אין מים אלא תורה׳)כ״ק יז( ולכן כשהסר לאדם דבר והוא מתאנה על הסרונו‪,‬‬
‫עי״ז הוא ממשיך רוה ההיים מהתורה להשלים את ההסרון‪ .‬והרשעים מאין הם‬
‫מקבלים רוה היים להשלים את ההסרון‪ :‬דע כי יש רוה הטומאה בהינת רוה‬
‫סערה שמשם הם מקבלין היות וזה בהינת)כראשית מ יא( ׳עשו אהי איש שעיר‪/‬‬
‫לשון רוה סערה שהוא גדול בשעתו אך אין לו קיום ולבסוך כלה ונאבד‪.‬‬

‫וזה מרומז בפסוק ומשלם לשונאיו אל פניו לחאכידו‪ ,‬שהקב״ה משלים‬

‫ההסרון שהפר לשונאיו אל פניו בהינת הרוה‪ ,‬כמאמרם ז״ל)יכמות קנ‪ (.‬שעיקר‬
‫הפנים הוא התוטם‪ ,‬שהוא בתינת הרות כמ״ש )כראשית כ!( ׳ויפה באפיו נשמת‬
‫תיים׳‪ ,‬אך הוא להאבידו שהוא רק לשעתו‪ ,‬כי אך שהוא גדול לפי שעה אך‬
‫לבסוך הוא כלה ונאבד‪.‬‬
‫)עפ״י תורה ח(‬
 ‫דבש‬ ‫עקב‬ ‫נחלי‬ ‫שב‬

‫^ פרשת עקב ^‬

‫והיה עקב תשמעון את המשפטים‬

‫)דברים ז יב(‬ ‫האלה‬
‫יש צדיקים שהם לימודי ד‪ /‬היינו שלומדים כביכול את ד ונותנים לו‬
‫עצות‪ .‬כי כשהשי״ת גוזר גזר דין בעולם‪ ,‬והדין צריך להיות דין תורה‪ ,‬ע״כ הוא‬
‫מתייעץ עם ההכמים שהתורה מסורה בידם‪ ,‬והם כביכול יועצים לו ומלמדים‬
‫זכות על ישראל‪ ,‬ואזי הם הולכים בשליחותו לישראל ומוכיהים אותם‪ ,‬בדי‬
‫להחזירם למוטב ולהמתיק הדין לגמרי‪.‬‬
‫ואלו ׳הלימודי ד״ מרבים שלום בעולם כמ״ש )ישעיה נל יג( ׳וכל בניך לימודי‬
‫ד׳ ורב שלום בניך׳‪ ,‬כי הם הולכים ומפשרים ועושים שלום בין ישראל לאביהם‬
‫שבשמים‪ ,‬שלפניו יתברך הם מקטינים הדבר וממליצים טוב בעדם‪ ,‬ולפני‬
‫ישראל הם מגדילים את החטא מאוד כדי שיחזרו בתשובה‪ ,‬כמו שמצינו אצל‬
‫משה רבינו שאמר להשי״ת )שמוח לג יא( ׳למה יחרה אפך בעמך׳‪ ,‬ולישראל אמר‬
‫)שם( ׳אתם חטאתם חטאה גדולה׳)עיין לגדם תה ס״א(‪.‬‬
‫וזה והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה‪ ,‬עקב היינו המוכיחים‬
‫הנ״ל הנקראים רגלין על שם העצה כמו שפירש״י עה״פ )שמוח יא ח( ׳וכל העם‬
‫אשר ברגליך׳‪ ,‬׳ההולכים אחר עצתך׳‪ ,‬וגם ע״ש ההליכה שהולכים להוכיח את‬
‫ישראל‪ .‬כלומר שמבחינת עקב‪ ,‬תשמעון את המשפטים האלה‪ ,‬היינו הדינים‪,‬‬
‫כי מגלים להם אותם‪ ,‬והם הולכים ומוכיחים את הדור כנ״ל‪.‬‬
‫)עפ״י תורה כב(‬

‫והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה‬

‫)דברים ז יב(‬ ‫ושמרתם ועשיתם אותם‬
‫כשיש צרות ח״ו הן בכלליות הן בפרטיות א״א לרקוד‪ ,‬כי שלוחי הדין‬
‫שמוציאים את הדין לפועל נקראים רצים בחינת רנלין מהי פקוד למל(‪ ,‬ומשום כך‬
‫הרגלים כבדים מחמת שהדמים ‪ -‬היינו הדינים )שער הפשוקים ני חצא( מתפשטים‬
‫לשם‪ ,‬וע״כ א״א לרקוד‪.‬‬
‫שג‬ ‫דבש‬ ‫עקב‬ ‫נחלי‬

‫ולהמתיק הדין הוא ע״י שהאדם דן ושופט את עצמו על כל מה שעושה‬

‫אם כך ראוי לו לעשות‪ ,‬ויפשפש במעשיו ויתקנם כראוי עפ״י דין ומשפט‬
‫התורה‪ ,‬כי ׳כשיש דין למטה אין דין למעלה׳)תנחומא משסמיס ה(‪ ,‬ואזי כשנמתק‬
‫ונתבטל הדין אזי יוצאין הדמים מהרנלין ואזי יכולה השמהה להתפשט ברגלין‬
‫עד שזוכה לרקודין‪.‬‬
‫וזהו והיה עקב תשמעון‪ ,‬והיה‪ ,‬לשון שמהה )נמתי תה יג(‪ ,‬היינו לזכות‬
‫לשמהה עד שהעקבים ‪ -‬הרגלין ישמעו השמהה‪ ,‬זה זוכין ע״י את המשפטים‬
‫האלה ושמרתם ועשיתם אותם‪ ,‬שתשמרו לעשות בעצמכם המשפטים‬
‫והדינים‪ ,‬שעי״ז יתבטל הדין שלמעלה והשמתה תשמע אפילו בהרגלין‪.‬‬
‫)עפ״י תורה קסט(‬

‫ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם‬

‫)דברים ח ט(‬
‫מי שמשוקע בתאוות אכילה בידוע שהוא רתוק מאמת‪ .‬כי תכמינו זכרונם‬
‫לברכה אמרו)נתוי! כ( כתיב ׳אשר לא ישא פנים׳ וכתיב ׳ישא ד׳ פניו אליך׳‪ ,‬׳אמר‬
‫הקב״ה איך לא אשא להם פנים‪ ,‬אני אמרתי ׳ואכלת ושבעת וברכת׳‪ ,‬והם‬
‫מדקדקין על עצמן בכזית ובכביצה׳‪ ,‬היינו שמסתפקים באכילת כזית וכביצה‪,‬‬
‫שזהו שבירת תאוות אכילה‪ .‬נמצא שע״י שבירת תאוות אכילה‪ ,‬זוכה שהשי״ת‬
‫ישא לו פניו‪.‬‬
‫והנה נשיאות פנים הוא בתינת אמת‪ ,‬כמובא )ע״ח יג מ( בכוונת השלש‬
‫עשרה מידות של רתמים‪ ,‬שתיקון ׳אמת׳ היא הארת פני ד׳‪ ,‬ע״כ מי שמשוקע‬
‫בתאוות אכילה בידוע שרתוק מאמת‪.‬‬
‫והנה איתא בזהר סהר פחמה ק״;( שכל העולם ניזון מהשפע של ארץ ישראל‪,‬‬
‫וארץ ישראל עצמה מקבלת את השפע מאמת כמ״ש )גראשית לז א( ׳וישב יעקב‬
‫בארץ׳‪ ,‬ויעקב הוא בתינת אמת כמ״ש )מינה ז נ( תתן אמת ליעקב‪ ,‬כי כל‬
‫ההשפעות הם ממידת אמת היינו הארת פני ד׳ שמשפיע שפע וברכה לעולם‪,‬‬
‫נמצא שע״י שבירת תאוות אכילה זוכים לנשיאות פנים בתינת אמת‪ ,‬שהוא‬
‫שורש השפע של העולם‪.‬‬
‫ובשביל זה שיבתה של א״י הוא אשר לא כמסכנות תאכל כה לחם‪ ,‬כי‬
‫לפעמים אדם אוכל לתם מהמת עניות ולא מהמת תסרון תאוה לתענוגים‬
 ‫דבש‬ ‫עקב‬ ‫נחלי‬ ‫דש‬

‫אחרים‪ ,‬אבל אם היה לו שאר מאכלים לא היה אוכל לחם לבד‪ ,‬אבל בארץ‬
‫ישראל שמקבלת הארתה והשפעתה מבחינת יעקב בחינת אמת‪ ,‬שם לא מחמת‬
‫עניות ומסכנות תאכל לחם‪ ,‬כי אדרבה שם הוא שורש העשירות‪ ,‬אלא מחמת‬
‫)עפ״י תורה מז(‬ ‫שיבור תאוות אכילה תאכל יק לחם־‬

‫השטר לך פן תשכח את ר אלקיך‬

‫)דברים ח יא(‬

‫ורם לככך ושכחת את ל אלקיך )שם יד(‬

‫וזכרת את ד אלקיך כי חוא חגותן לך‬
‫)שם יח(‬ ‫כח לעשות חיל‬
‫)תרגום אונקלוס(‬ ‫לעשות חיל‪ ,‬למקני נכסין‪.‬‬
‫דע שעיקר התחברות ודביקות להשי״ת הוא ע״י תפילה כי היא השער‬
‫שדרך שם נכנסין להשי״ת ומכירין אותו‪ ,‬כי תפילה היא בחינת מלכות היינו‬
‫שהאדם יודע שמצד עצמו הוא דל וחסר וכל ישותו היא מאיתו יתברך‪ ,‬וזה‬
‫שאמר דוד המלך שהוא בחינת מידת המלכות ׳ואני תפילה׳)חהלים קט ל(‪ .‬וכן‬
‫תפילה היא לשון התחברות כמ״ש)גראשיי! ל ח( ׳נפתולי אלקים נפתלתי׳ ותרגומו‬
‫לשון התחברות‪ ,‬ובשביל זה עפ״י רוב כשאדם מתפלל נופלים לו מחשבות של‬
‫גדלות‪ ,‬כי בחינת המלכות בחינת ׳אני׳‪ ,‬נמצאת בגלות אצל מלכות הרשעה‬
‫כמ״ש )יחזקאל א א( ׳ואני בתוך הגולה׳‪ ,‬וכשהיא רוצה לצאת אזי מתאחזת בה‬
‫מלכות הרשעה ומנסה להפיל אותו לגדלות‪ ,‬שזהו עיקר מהותה של הסט״א‬
‫שהאדם יעשה ישות ומלכות מעצמו ולא יתבטל להשי״ת‪.‬‬
‫והתיקון לזה הוא להתפלל בכה‪ ,‬שאזי נותנין כה בתפילה שהיא בחינת‬
‫מלכות להתחזק נגד מלכות הרשעה ועי״ז יכולה לצאת מגלותא‪ ,‬וזה פירוש‬
‫)חהליס פח לה( ׳תנו עז לאלקים על ישראל גאוותו׳‪ ,‬כשהנאוה היינו מלכות הרשעה‬
‫גוברת על ישראל‪ ,‬התיקון לזה הוא שתתפללו בכח ועוז ועי״ז תחזקו את‬
‫׳אלקים׳ היינו המלכות כמ״ש)חהליס על י‪ (3‬׳אלוקים מלכי מקדם׳‪.‬‬
‫וזהו חשמר לך פן תשכח את ד׳ אלקיך וכו׳ ורם לככך ושכחת את‬
‫ד׳ אלקיך וכו׳ וזכרת את ד׳ אלקיך כי חוא חנותן לך כח לעשות חיל‪ ,‬היינו‬
‫שה‬ ‫דבש‬ ‫עקב‬ ‫נחלי‬

‫שתשמור את עצמך פן תשכח את ד׳ אלוקיך וירום לבבך ותתגאה‪ ,‬וזה‬

‫ע״י כי חוא חנותן לך כח‪ ,‬שתתפלל אליו ככח‪ ,‬ועי״ז תתקן את האשת חיל‪,‬‬
‫היינו המלכות)זהר שמיני מנ;(‪.‬‬

‫וזהו שתירגם אונקלום למקני נכסין‪ ,‬כי בעת שהמלכות הקדושה נמצאת‬
‫בגלות אצל מלכות הרשעה אזי מלכות הרשעה יונקת ממנה את חיותה‬
‫ומעלימה אותה‪ ,‬וע״כ מלכות דקדושה אומרת )שיר השירים א ‪ 0‬׳אל תראוני שאני‬
‫שהרהורת׳‪ ,‬כי היא מלובשת ומכוסה בלבושין אוכמין בלבושין דקליפין‪ ,‬ואזי‬
‫)משלי נז ‪ (r‬׳כצפור נודדת מן קינה כן איש נודד ממקומו׳‪ ,‬היינו כמו שהמלכות‬
‫נודדת מן קינה שהולכת בגלות‪ ,‬כן איש ‪ -‬קוב״ה ׳נודד ממקומו׳‪ ,‬כי המלכות‬
‫היא הקן שלו‪ ,‬וכשאדם מתפלל בכת ומוציא אותה מגלותא‪ ,‬אזי היא נעשית‬
‫שוב קן להקב״ה‪ ,‬וזהו למקני לשון קן‪ ,‬נכסין ‪ -‬לשון כיסרין‪ ,‬שהוא מוציא‬
‫״■‪0‬‬ ‫)ע־‪-‬י תיתז‬ ‫אותה טהניםי״ז ״י״ ■‬

‫סה ר אלקק־ שואל סעסך ני אם ליראה‬

‫)דברים י יב(‬
‫התגלות מלכותו ויראתו יתברך היא דייקא ע״י מעשה התתתונים‪ ,‬כי ׳אין‬
‫מלך בלא עם׳)עיי! מגלה עמוקוח אופן קנה(‪ ,‬וע״כ מידת המלכות נקראת עניה ודלה)ע״ס‬
‫שער ו פ״ס כי ׳לית לה מגרמה כלום׳ כי אם ע״י שהעולם מקבלים אותה‪.‬‬
‫וע״כ בשעת מתן תורה שרצה השי״ת לגלות מלכותו‪ ,‬הכניע את עצמו‬
‫כביכול לישראל וביקש מהם שיקבלו מלכותו והבטיח להם כמה הבפזהות כמ״ש‬
‫)שמוי! יט ו( ׳ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש׳ וכו׳‪ ,‬שכל אלו ההבטתות הם‬
‫בתינת הכנעה‪ ,‬וכל זה היה בשביל לגלות מלכותו ויראתו כמ״ש)שם נ יז( ׳ובעבור‬
‫תהיה יראתו על פניכם וכו״‪.‬‬
‫וזה שנאמר מח ד׳ אלקיך שואל מעמך כי אם ליראח‪ ,‬שהשי״ת מקטין‬
‫את עצמו כביכול שזהו שואל מעמך‪ ,‬בהינת הכנעה ושפלות כמו השואל‬
‫ומבקש מהבית‪ ,‬והוא כדי שיהיה להם יראה ‪ -‬שיקבלו את עול מלכותו עליהם‪.‬‬
‫)עפ״י תורה ריט(‬
 ‫דבש‬ ‫עקב‬ ‫נחלי‬ ‫שו‬

‫מה ד׳ אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה‬

‫)דברים י יב(‬
‫עיקר שלימות הצדיק הוא שיוכל להראות למי שנמצא במדריגה עליונה‪,‬‬
‫שבאמת אינו יודע כלל בידיעת השי״ת כי ׳לגדולתו אין חקר)חהליס קמה ג(‪ ,‬וכמו‬
‫שמובא בזהר )הקדמה דף א‪ (:‬שכשהאדם חוקר בידיעת הבורא יתברך ועולה‬
‫מדרגה לדרגה מעולם לעולם עד שמגיע אל סוף עולם האצילות‪ ,‬כיון שמגיע‬
‫לשם הוא עומד נבהל ומשתומם ואומר לעצמו מה ‪ -‬מה ידעת‪ ,‬מה אסתכלתא‪,‬‬
‫מה פשפשתא‪ ,‬הא כולא סתים כדקדמיתא‪ .‬ולהיפך בני אדם שנדמה להם שכבר‬
‫אבד נצחם ותוחלתם מלהתקרב ולהדבק בו יתברך‪ ,‬אותם צריך הצדיק לעוררם‬
‫ולהקיצם בבחינת)ישעיה מ ימ( ׳הקיצו ורננו שוכני עפר׳‪ ,‬ולגלות להם שבאמת הם‬
‫סמוכים אליו יתברך כי)שם ו ‪ 0‬׳מלוא כל הארץ כבודו׳‪ ,‬ושאפילו מי שנמצא‬
‫בשפל המדריגה התחתונה ממש נם שם יכול לדבק את עצמו בד‪ ,‬ועוד יותר‬
‫עצם הדבר שרואה את התרחקותו זהו בעצמו סימן להתקרבות‪ ,‬כי לפני כן היה‬
‫כ״ב רחוק עד שלא היה יודע כלל שהוא רחוק‪ ,‬ומזה בעצמו ראוי לו להחיות‬
‫את עצמו שיש לו יכולת לצאת מכל הרע ולשוב ולהדבק בד‪ ,‬וזה מה שצריך‬
‫להתקרב לצדיק אמיתי‪ ,‬כי ע״י ההתקרבות אליו לא יפול ולא יתרחק לעולם‬
‫אפילו אם יעבור עליו מה שיעבור‪ ,‬כי הצדיק אוחזו ומודיעו בכל פעם כי עדיין‬
‫ד׳ איתו ושלא יתייאש‪.‬‬
‫אבל אם האדם יהיה בטל במציאות מפני הרגשת הבורא שהוא ׳מלוא כל‬
‫הארץ כבודו׳ עד שלא ירגיש את עצמו כלל‪ ,‬א״ב לא יוכל לירא ממנו יתברך‪,‬‬
‫כי לא ירגיש את עצמו מרוב ביטול‪ ,‬ע״ב צריך הצדיק להראות גם לדרי מטה‬
‫מהבחינה של מה המית ובו׳‪ ,‬בכדי שלא יתבטלו לגמרי מהמציאות‪ ,‬ואז יוכלו‬
‫לבוא ליראה‪ .‬וזה מרומז בפסוק מה ד׳ שוא? מעמך כי אם ?יראה‪ ,‬שכדי לבוא‬
‫)עפ״י תורה ז ח״ב(‬ ‫למידת היראה צריך לבחינת‬

‫)דברים י כא(‬ ‫הוא תהילתך והוא אלקיך‬

‫עיקר התכלית הוא שתהיה התפילה נכללת באחדותו יתברך בבחינת‬
‫הוא תהילתך והוא א?קיך‪ ,‬שהתפילה והשי״ת אחד כביכול‪ ,‬דהיינו שיתפלל‬
‫בדביקות וביטול כל כך להשי״ת עד שיתבטל לגמרי ויכלל בו יתברך‪.‬‬
‫)עפ״י תורה יט ח״ב(‬
‫שז‬ ‫דבש‬ ‫עקב‬ ‫נחלי‬

‫בשבעים נפש ירח אבותיך )דברים י כב(‬

‫הנבואה באה מבחינת שורשי נפשות ישראל‪ ,‬וזהו הבחינה של השבעים‬
‫נפש שירדו למצרים שהם שורשי עם ישראל‪ ,‬וע״ב הראשי תיבות של כשבעים‬
‫נפש ירדו אבותיך ‪ -‬הוא נביא‪ ,‬כי הנבואה באה מהם‪.‬‬
‫)עפ״י תורה ח ח״ב(‬

‫)דברים יא ‪(1‬‬ ‫ואת בל היקום אשר ברגליהם‬

‫זה ממונו של אדם שמעמידו על רגליו‪.‬‬
‫)פסחים קיט(‬

‫מי שמתנהג במידת האמת אזי פרנסתו בריוה‪ ,‬כי השפע באה ע״י מידת‬
‫האמת כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה )שנח קל( קושטא קאי‪ ,‬שע״י אמת‬
‫נעשה בחינת עמידה היינו השפעת פרנסה כמו שדרשו רז״ל על פסוק ואת כל‬
‫היקום אשר כרגליהם ׳זה ממונו של אדם שמעמידו על רגליו׳‪.‬‬
‫)עפ״י תורה מז(‬

‫)דברים יא יב(‬ ‫תמיר עיני ד אלקיך בה‬

‫מי שזוכה לידע ולהרגיש שהשי״ת מחיה מקיים ומשגיח על כל הבריאה‬
‫בהשגחה פרטית‪ ,‬זאת הידיעה היא בחינת הארת פני ד׳‪ ,‬כלומר כמו אצל מלך‬
‫בשר ודם כל זמן שהוא נסתר בחדריו ואין זוכין לראותו הוא בחינת הסתר‬
‫פנים‪ ,‬וכשמגלה עצמו לאנשיו ורואין אותו‪ ,‬זה בחינת הארת פנים‪ ,‬כמו כן‬
‫להבדיל כשהשי״ת עוזר להאדם ומתנוצץ בדעתו ידיעת אמיתותו זה בחינת‬
‫הארת פנים‪ ,‬וזה מה שאנו מבקשין ׳יאר פניו אתנו סלה׳)חהליסשז נ(‪ ,‬׳האירה פניך‬
‫על עבדך ובו״)שם לא יז(‪ ,‬שהשי״ת יגלה פניו אלינו‪.‬‬
‫וזהו בחינת ׳אמת׳‪ ,‬היינו התיקון השביעי מהשלש עשרה מידות של‬
‫רחמים כמובא )ען חיים יג מ(‪ ,‬כי אמת הוא אחד‪ ,‬למשל כשאומרים על כלי כסף‬
‫שהוא מכסף‪ ,‬זה אמת‪ ,‬אבל השקר הוא הרבה‪ ,‬כי אפשר לומר שהוא כלי זהב‬
‫וכלי נחושת ושאר שמות‪ ,‬נמצא שכשנתנלה לאדם ההשגחה העליונה זו מידת‬
‫ה׳אמת׳‪ ,‬היינו כביכול הקב״ה בעצמו‪ ,‬כי אין עוד מלבדו‪.‬‬
 ‫דבש‬ ‫עקב‬ ‫נחלי‬ ‫שח‬

‫וזהו דכתיב בארץ ישראל תמיד עיני ד׳ אלקיך כה‪ ,‬כי ׳דובר שקרים לא‬
‫יכון לנגד עיני׳)חהליס קא ‪ ,a‬היינו שאין השי״ת מאיר לו פנים‪ ,‬אך ארץ ישראל‬
‫היא להיפך‪ ,‬כי עיקר קבלתה הוא מבחינת יעקב כמ״ש)גראשיי! לז א( ׳וישב יעקב‬
‫בארץ׳‪ ,‬בחינת אמת כמ״ש )מינה ז כ( ׳תתן אמת ליעקב׳‪ ,‬ולכן תמיד עיני ד׳‬
‫אלוקיך כה‪ ,‬כי אמת היא בחינת הארת פנים כנ״ל‪.‬‬
‫)עפ״י תורה מז(‬

‫)דברים יא יב(‬ ‫תמיד עיני ד אלקיך בה‬

‫כלליות הקדושה היא בחינת השגחה‪ ,‬דהיינו לידע ולהאמין שהכל מתנהג‬
‫אך ורק בהשגחתו יתברך ואין שום חיוב הטבע כלל‪ ,‬וזה זוכין ע״י ארץ ישראל‪,‬‬
‫כי ארץ ישראל הוא כלליות הקדושה שבכל הקדושות כי שם נמצאים כל העשר‬
‫קדושות)כלים ס״א(‪ ,‬וע״ב נאמר עליה תמיד עיני ד׳ אלקיך כה‪ ,‬כי שם הוא רק‬
‫השגחה בחינת )לנדס ט מס ׳השקיפה ממעון קדשך ובו׳ את האדמה אשר נתת‬
‫)עפ״י תורה רלד(‬ ‫לנו‪/‬‬

‫)דברים יא יב(‬ ‫תמיד עיני ד אלקיך בה‬

‫עיקר מעלת קדושת ארץ ישראל הוא שהשי״ת מנהיג אותו באופן של‬
‫השגחה ולא בדרך הטבע כמ״ש תמיד עיני ד׳ אלוקיך כה‪ ,‬ועי״ז אוירא מחכים‬
‫כמאמרם ז״ל)נ״‪ 3‬קנח(‪ ,‬כי התגלות והתפתחות החכמה נקראת בשם עיניים כמו‬
‫שפירש״י עה״פ)נראשיח ג ז( ׳ותפקחנה עיני שניהם׳‪ ,‬על שם החכמה נאמר‪ ,‬ומחמת‬
‫שעיני ד׳ בארץ ישראל‪ ,‬שמסתכל בה תמיד‪ ,‬עי״ז אוירא דארץ ישראל מחכים‪.‬‬
‫)עפ״י תורה מ ת״ב(‬

‫ונתתי עשב בשדך לבהמתך ואבלת‬

‫)דברים יא טו(‬ ‫ושבעת‬
‫כשאדם מרגיש שמתגברת עליו תאוות אכילה אזי ידע שיש לו שונאים‬
‫כמאמר חכמינו זכרונם לברכה)מא מציעא נמ‪ (.‬עה״פ)פהליס קמז יל( ׳השם גבולך שלום‬
‫חלב חיטים ישביעך׳‪ ,‬שאין מריבה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא על עסקי‬
‫תבואה‪ ,‬היינו תאוות אכילה‪ ,‬ואז נעצר ח״ו השפע הבא מלמעלה כמו שאמרו‬
‫חז״ל ׳מי שיש לו רשים׳‪ ,‬פירוש שונאים‪ ,‬׳מלמטה‪ ,‬בידוע שיש לו רשים‬
‫שט‬ ‫דבש‬ ‫עקב‬ ‫נחלי‬

‫מלמעלה‪ /‬שמקטרגים עליו ת״ו)פנהדר! קגס‪ ,‬ולכן צריך לשבר את הבהמיות שלו‬
‫המתאווה לאכול‪ ,‬ועי״ז יזכה לשלום ויושפע עליו שפע וברכה‪.‬‬

‫וזה פירוש ונת תי עשב בשדך ?בהמתך‪ ,‬עשב הוא ראשי תיבות עושה‬
‫שלום במרומיו‪ ,‬בשדך הוא לשון שידוד ושבירה‪ ,‬היינו כשתשדד את בהמתך‪,‬‬
‫את תאוות האכילה‪ ,‬אזי‪ ,‬ונתתי עשב‪ ,‬יהיה שלום כמרומיו‪ ,‬ואז ואכלת‬
‫ושבעת יתרבה השפע‪.‬‬

‫***‬

‫רביגו סיפר שהיה רגיל לאכול הרבה מאוד בימי נעוריו והיו לו יסורים מזה‪,‬‬
‫והשליך זאת‪ ,‬ואח״ב ראה שיש לו תאוה גם לאותו המעט שאוכל‪ ,‬ונתיישב‬
‫והתחיל שוב לאכול כי מה לו כשאוכל מעט עם תאוה או הרבה ולמה לו להפסיד‬
‫גופו בחינם‪ ,‬והיה מגיח כל התאוות בתוך תאוה זו של אכילה‪.‬‬
‫פעם אחת היה יושב על השלחן אעל חמיו בשעת הסעודה שלישית של‬
‫שבת‪ ,‬וישב בזוית והיה חושך בבית‪ ,‬והוא היה דרכו תמיד לעשות את שלו‬
‫בעבודת השם כדרכו‪ ,‬והתחיל לבקש שיראה לו השי״ת את האבות אברהם יעחק‬
‫ויעקב‪ ,‬והבטיח להשי״ת כשתראה לי זאת‪ ,‬אשליך גם זאת התאוה של אכילה‪,‬‬
‫ועשה מה שעשה ונכנס בזה מאוד ויישן‪ ,‬ובא זקיגו הבעש״ט זכרונו לברכה אליו‬
‫בחלום ואמר לו הפסוק ונת תי עשב בשדך לבהמתך‪ ,‬והקיץ‪ ,‬ונפלא בעיניו מה‬
‫שייכות יש לזה הפסוק למה שביקש‪ :‬ובא בדעתו שאיתא בתיקו״ז עשב הוא‬
‫אותיות עי״ן בי״ת שי״ן‪ ,‬עי״ן בי״ת היא כ ת‪ -‬עין ושי״ן היא תלת אכהן‪ ,‬היינו‬
‫אם תרעה לראות אכהן‪ ,‬א״א לך כי אם בשדך לבהמתך‪ ,‬עריך אתה לשדד‬
‫הבהמיות תאוות אכילה‪ ,‬והשליך גם זאת התאוה‪.‬‬
‫)עפ״י תורה לט וחיי מוהר״ן צב(‬
 ‫דבש‬ ‫ראה‬ ‫נחלי‬ ‫שי‬

‫פרשת ראה ‪«-‬־‬ ‫־‬

‫‪-‬ס‬
‫‪5‬‬‫^‬

‫ראה אנכי נותן לפניהם ברכה וקללה‬

‫)דברים יא כו(‬
‫זהו כלל גדול‪ ,‬ש׳מפי עליון לא תצא הרעות והטוב׳ )אינה ג לח( אלא אור‬
‫פשוט‪ ,‬ולפי בחינת הכלי שמקבל את האור‪ ,‬היינו לפי מעשיו‪ ,‬כך נצטייר האור‪,‬‬
‫אם הכלי שלם אזי נצטייר האור לברכה‪ ,‬בין ברוחניות ובין בגשמיות‪ ,‬ואם ר״ל‬
‫אין הכלי שלם כראוי‪ ,‬אזי האור נצטייר להיפך ח״ו‪ .‬וזהו)הושע יד י('ישרים דרכי‬
‫ד' צדיקים ילכו בם ופשעים יכשלו בם'‪ ,‬שדרכי ד' הם ישרים ופשוטים‪ ,‬והכל תלוי לפי‬
‫האדם שמקבל את האור‪.‬‬
‫וזהו ראה אנכי נותן ?פניכם כרכה וכר‪? ,‬פניכם דייקא‪ ,‬שהשפע‬
‫האלוקי הוא אור פשוט בלא צורה‪ ,‬אבל ?פניכם‪ ,‬לפי המעשים שלכם‪ ,‬כך‬
‫‪L‬‬
‫)עפ״י תורה לו(‬
‫נצטייר האור‪.‬‬

‫)דברים יד א(‬ ‫בנים אתם לד אלהיכם‬

‫צריך להשליך כל החכמות ולעבוד את השי״ת בפשיטות ובתמימות‪ ,‬ולא‬
‫מבעיא חכמות של סתם בני אדם שהם באמת שטות וכסילות בודאי צריכין‬
‫להשליכם לגמרי‪ ,‬אלא אפילו חכמות גמורות אפילו מי שיש לו מוח גדול באמת‪,‬‬
‫כשמגיע לאיזה עבודה הוא צריך להשליך כל החכמות ולעסוק בעבודתו יתברך‬
‫בפשיטות ובתמימות‪ ,‬כי צריך שיהיו מעשיו מרובין מחכמתו )אנוח פ״ג(‪ ,‬ו׳לא‬
‫המדרש הוא העיקר אלא המעשה׳)אנוח פ״א(‪ ,‬ועי״ז זוכים לסתרי תורה‪.‬‬
‫כי יש בחינת עבד שאין לו רק לעשות עבודתו שנתנו לו ואסור לו לשאול‬
‫שום טעם וחקירה על עבודתו‪ ,‬ויש בחינת בן שהוא זוכה לחפש בננזיא דמלכא‬
‫)עיי! מר נהר קיא‪ ,(:‬היינו שזוכה לידע טעמי המצוות‪ ,‬אבל נם הוא יש מקומות היינו‬
‫השגות שאסור לו להכנם לשם‪ ,‬אבל יש בן שהוא אוהב כ״ב את אביו עד‬
‫שמחמת האהבה לאביו הוא מסלק כל חכמתו ועושה מעשה עבד מה שעבד‬
‫פשוט צריך לעשות‪ ,‬והולך וקופץ בתוך הסוללות הגדולה בתוך קשרי המלחמה‪,‬‬
‫שיא‬ ‫דבש‬ ‫ראה‬ ‫נחלי‬
‫ומגלגל עצמו בכל מיני רפש וטיט כדי לעשות נחת רוח לאביו‪ ,‬מה שאפילו‬
‫עבד פשוט לא היה עושה עבודות כאלו‪ ,‬ואזי כשאביו רואה אהבתו החזקה‬
‫כ״ב‪ ,‬הוא חומל עליו ומניחו לחפש בגנזיא דמלכא הגנוזים וצפונים ביותר‪ .‬וזהו‬
‫בחינת)מלאר ג יז( ׳וחמלתי עליהם כאשר יחמול איש על כנו העובד אותו׳‪ ,‬׳בנו‬
‫העובד אותו׳ דייקא‪ ,‬היינו בחינת בן שמשליך עצמו לעבדות שמסלק כל‬
‫חכמתו ועושה מעשה עבד‪ ,‬ועי״ז ׳וחמלתי עליו׳‪ ,‬השי״ת מרחם עליו ומראה‬
‫ומגלה לו סתרי תורה מה שאינו נמסר בדרך כלל אפילו לבן‪.‬‬
‫)עפ״י תורה ה ח״ב(‬

‫)דברים יד א(‬ ‫בנים אתם לד אלהיכם‬

‫בין כך ובין כך אתם קרויים בנים‪.‬‬
‫)קידושין לו(‬

‫טוב מאוד מי שיכול לשפוך שיחו וצערו לפני השי״ת ברחמים ותחנונים‬
‫כבן המתחטא לפני אביו‪ ,‬כי הלא השי״ת כבר קראנו בנים כמ״ש כנים אתם‬
‫לד׳ אלקיכם‪ ,‬ומה טוב כשיכול לעורר ליבו בתחנונים עד שיבכה ויוריד‬
‫דמעות‪ ,‬ואף אם נדמה להאדם שלפי מעשיו אינו כבן לפניו יתברך עם כל זה‬
‫הלא השי״ת קראנו בנים כי כין כך וכין כך אתם קרויים כנים‪ ,‬ואם עתה‬
‫הוא מגרש אותי ח״ו מבחינת בן‪ ,‬הטוב בעיניו יעשה אבל עלי לעשות את שלי‬
‫לעשות עצמי כבן‪ ,‬ועי״ז יעזרו השי״ת וישלח לו מחשבות של התקרבות‬
‫שבאמת ירגיש זאת שכל ישראל כבנים אצלו יתברך‪.‬‬
‫)עפ״י שיחות הרץ סימן ז(‬

‫)דברים טו ח(‬ ‫פתוח תפתח‬

‫הצדקה מרחבת כל הפתחים של הקדושה‪ ,‬שכשאדם נכנם באיזה דרך‬
‫ועבודה מעבודת השם אזי הוא צריך לפתוח שם פתח להכנם באותו הדרך‪,‬‬
‫ובשביל זה כל ההתחלות קשות)מכילתא פרשת יתרו(‪ ,‬וכן אפילו כשיש פתח והתחלה‪,‬‬
‫העבודת השם אינה באה בנקל וצריכין כמה יגיעות וכוחות שונים כדי להרחיב‬
‫הפתח‪ ,‬דהיינו לעשות איזה עובדה שיהיה לה הידור‪ ,‬והעצה לזה הוא נתינת‬
‫צדקה‪ ,‬כי הצדקה פותחת ומרחבת את כל הפתחים של הקדושה בבחינת‬
 ‫דבש‬ ‫ראה‬ ‫נחלי‬ ‫שיב‬

‫פתוח תפתח‪ ,‬וע״כ קודם כל מצוה ועבודה טוב ליתן צדקה כדי לפתוח‬
‫ולהרחיב את פתח הקדושה שרצונו לעשות‪ ,‬ואז לא יהיה קשה וכבד עליו כ״כ‬
‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫להבנם בהם‪.‬‬
‫)עפ״י תורה ד ח״ב(‬

‫נתון תתן לו ולא ירע לבבך בתתך ‪ h‬כי‬

‫בגלל הרבר הזה יברכך ר אלקיך בבל‬
‫)דברים טו י(‬ ‫מעשיך ובכל משלה ירך‬
‫כי בגלל הדבר הזה‪ ,‬גלגל הוא החוזר‬
‫)שבת קנא‪(:‬‬ ‫בעולם‪.‬‬
‫מה שצדקה נקראת בשם גלגל‪ ,‬כי הוא מנהיג גלגלי הרקיע ועל ידה‬
‫נשפעין כל הברכות בבחינת )משלי ל יט( ׳דרך הנשר בשמים׳‪ ,‬נשר דא רחמי)זהר‬
‫יחח פ‪ (:‬היינו צדקה סהר נשא קמס‪ ,(:‬ובשביל זה יש בה שש ברכות ואחת עשרה‬
‫ברכות כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה )מא גמרא ט‪ (:‬׳הנותן פרוטה לעני‬
‫מתברך בשש והמפייסו בדברים מתברך באחת עשרה ברכות‪ ,‬כנגד שבעת‬
‫כובבי הלבת ושנים עשר המזלות‪ ,‬ומה שחסר מהברבות הלא היה צריך להיות‬
‫שבע ושתים עשרה ברכות‪ :‬דע שעיקר שלימות הגלגלים ‪ -‬שלימות הצדקה‪,‬‬
‫אינו אלא בשבת כמאמרם )תעניה ‪ on‬׳שמש בשבת צדקה לעניים׳‪ ,‬שהצדקה‬
‫שנותנים לעניים על צורכי שבת מאירה כשמש‪ ,‬כי עיקר חשיבות הצדקה היא‬
‫האמונה בבחינת )כראשית טו ו( ׳והאמין בד׳ ויחשבה לו צדקה׳‪ ,‬שהרי גם אומות‬
‫העולם נותנים צדקה בגלל חלישת הטבע שאינם יכולים לסבול חסרון הפרנסה‬
‫של חבריהם‪ ,‬וגם בעלי חיים יש להם רחמנות‪ ,‬אך עיקר החשיבות של הצדקה‬
‫היא כשמאמין בהשי״ת ונותן צדקה בגלל שכל הממון ממנו והוא ציווה על כך‪,‬‬
‫ושבת היא אמונה שמאמין בחידוש העולם וביחודו‪ ,‬ואמונה היא מקור הברכות‬
‫בבחינת )משלי נס נ( ׳איש אמונות רב ברכות׳‪ ,‬ע״כ אין שלימות להברכות עד‬
‫שיקבלו ממקור הברבות שהוא השבת בחינת אמונה‪ ,‬וזה שחז״ל הזכירו רק שש‬
‫ואחת עשרה‪ ,‬כוונתם באופן שאינו מקשרו עם השבת שהוא ברכה שביעית‬
‫וברכה י״ב‪ .‬וזה כי כגלל הדבר הזה‪ ,‬היינו ע״י צדקה‪ ,‬יעורר הגלגלים והמזלות‪,‬‬
‫ועי״ז יכרכך ד׳ אלוקיך ככל מעשיך וככל משלח ידיך‪ ,‬ובמאמרם)רות רנה ד(‬
‫׳יותר ממה שבעל הבית עושה עם העני‪ ,‬העני עושה עם בעל הבית׳‪.‬‬
‫שיג‬ ‫דבש‬ ‫ראה‬ ‫נחלי‬
‫וזה מה שמציגו אצל הגלגלים שעיקר הליכתם ממערב למזרח כידוע וגלגל‬
‫חיומי מכריח אותם ממזרח למערב‪ ,‬זה הדבר מציגו גבי צדקה‪ ,‬כי בעה״ב הגותן‬
‫חצדקח חוא בחיגת מזרח כמ״ש )ישעיה מג ה( ׳ממזרח אביא זרעך‪ ,‬חייגו צדקח‬
‫כמ״ש)הושע י י‪ (3‬׳זרעו לבם לצדקה׳‪ ,‬והעגי המקבץ הוא בחיגת מערב כמ״ש)ישעיה‬
‫שם( ׳וממערב אקבצך׳‪ ,‬בלומר שעיקר התגועה היא ממערב למזרח שהעגי עושה‬
‫עם בעל הבית‪ ,‬ורק למראה עיגיגו גרמה כאילו בעה״ב עושה עם העגי‪.‬‬
‫)עפ״י תורה לא(‬

‫נתון תתן וכר בי בגלל הדבר הזה יברכך‬

‫)דברים טו י(‬ ‫ל אלוקיך‬
‫מי שאין לו בטחון איגו יכול לעשות צדקה בראוי בי מתיירא שיחסר לו‬
‫מה שגותן לצדקה‪ ,‬וע״כ עיקר הצדקה הוא ע״י בטחון‪ ,‬שבוטח בד׳ שלא יפסיד‬
‫ולא יחסר ע״י הצדקה כלל‪ ,‬כי השי״ת יברכו כגלל הדבר הזה‪.‬‬
‫)עפ״י תורה רכה(‬

‫)דברים טז ‪0‬‬ ‫להם עגי‬

‫לפי הגדלת הדעת כן גתרבה השלום‪ ,‬כי שלום תלוי בדעת כמ״ש)ישעיה יא‬
‫ו( ׳וגר זאב עם כבש וכו׳ כי מלאה הארץ דעה׳‪ ,‬שלעתיד יהיה שלום גפלא‬
‫בעולם שיוכלו לגור ביחד שגי הפכים מחמת גודל הדעת שיהיה אז‪.‬‬
‫אך יש מחלוקת שהיא לשם שמים שהיא באמת דעת גדול מאוד יותר‬
‫מהדעת של שלום‪ ,‬כי המחלוקת הזו היא באמת אהבה ושלום גדול כמו שאמרו‬
‫חכמיגו זכרוגם לברכה)קידושין ל;( ׳אפילו האב ובגו הרב ותלמידו שעוסקין בתורה‬
‫בשער אחד געשים אויבים זה לזה ואיגם זזים משם עד שגעשים אוהבים זה‬
‫לזה שגאמר )נ מ מי נא יל( ׳את והב בסופה׳‪ ,‬אל תקרי בסופה אלא בסופה‪.‬‬
‫וזה שמובא בזהר הקדוש )פצוה קפג‪ (:‬שמצה היא אסוותא‪ ,‬כי מצה היא‬
‫בחיגת מחלוקת כמ״ש )ישעיה מא( ׳אגשי מצותך יהיו כאין׳‪ ,‬והייגו מחלוקת לשם‬
‫שמים‪ ,‬וע״כ היא רפואה‪ ,‬כי שלום הוא רפואה כמ״ש )ישעיה ״ יש( ׳שלום שלום‬
‫לרחוק ולקרוב אמר ד׳ ורפאתיו׳‪ ,‬כי עיקר החולאת ח״ו הוא מחמת שיש מחלוקת‬
‫בין ארבע היסודות שבגוף‪ ,‬שיסוד אחד מתגבר על חבירו‪ ,‬ורפואתו הוא שיהא‬
 ‫דבש‬ ‫ראה‬ ‫נחלי‬ ‫שיד‬

‫שלום ביניהם‪ .‬ולבן המצה שהיא בחינת מחלוקת לשם שמים שהיא באמת‬
‫אהבה ושלום גדול כנ״ל‪ ,‬היא אסוותא ורפואה כנ״ל‪.‬‬
‫וזהו שנקרא מצה לחם עוני‪ ,‬לחם לשון מלחמה כמ״ש)חהליס לה א( ׳לחם את‬
‫לחמי׳‪ ,‬היינו מחלוקת לשם שמים כנ״ל‪ ,‬עוני‪ ,‬שהוא רפואה לעוני‪ ,‬הן בבחינת‬
‫עניות בדעת כמאמרם ז״ל )נלד ס מא( ׳אין עני אלא מן הדעת׳‪ ,‬והמצה היא בחינת‬
‫דעת כנ״ל‪ .‬והן לחולי הגוף שהוא ג״ב בחינת עוני כמ״ש)שמואל נ‪ ,‬יג ‪ a‬׳מדוע אתה‬
‫ככה דל בן המלך׳‪ ,‬ומצה היא רפואה לגוף כנ״ל‪.‬‬
‫)עפ״י תורה נו(‬

‫ושמחת בחגיך ונו׳ שלש פעמים בשנה‬

‫יראח כל זכורך את פגי ר אלקיך‬
‫)דברים טז יד טז(‬
‫עיקר החיות בעבודת השם מקבלים מאור הפנים‪ ,‬היינו שהקב״ה כביכול‬
‫מאיר פנים לאדם ומתנוצץ בליבו השגה באלוקותו יתברך כמ״ש )משלי ‪0P fp‬‬
‫׳באור פני מלך חיים׳‪.‬‬
‫ואור הפנים הזה מאיר כשלש הרגלים‪ .‬כי עיקר אור הפנים הוא שמחה‬
‫כמ״ש)שם ‪ ip‬יג( ׳לב שמח ייטב פנים׳‪ ,‬ועיקר השמחה היא מן המצוות כמ״ש)פהליס‬

‫י‪ (p p‬׳פקודי ד׳ ישרים משמחי לב׳‪ ,‬כי כל אחד כפי מה דמשער בליביה גדולת‬
‫הבורא ית״ש‪ ,‬ראוי לו לשמוח מאוד בכל מצוה ומצוה שעושה‪ ,‬שזוכה לעשות‬
‫רצון השי״ת הבורא היחיד הקדמון הנצחי יתברך שמו לנצח‪ .‬ועיקר השמחה‬
‫הוא בלב כמ״ש)שם ד ס( ׳נתת שמחה בלבי׳‪ ,‬והלב של כל השנה הם השלש רגלים‬
‫כמובא בפע״ח )שער מקראי קודש פ״ג( עה״פ ׳אלה מועדי ד׳)ויקרא מ ‪ 0‬ראשי תיבות‬
‫אמ״י‪ ,‬וזה מרמז על הלב כי אמי הוא בחינת בינה כידוע)הקדמפ פיקו״ז(‪ ,‬ובינא ליבא‬
‫)שס(‪.‬‬

‫נמצא שהשמחה של המצוות שעושין בכל השנה מתקבצת אל הלב של‬

‫השנה שהוא השלש רגלים‪ ,‬וע״ב הם ימי שמחה כמ״ש ושמחת בחגך‪ ,‬וכפי מה‬
‫שמרבים לעשות מצוות בכל השנה כן זוכים לשמחה‪ .‬ובשביל זה נצטווינו שלש‬
‫פעמים כשנח יראח כל זכורך את פני ד׳ אלקיך‪ ,‬שברגלים מקבלים את אור‬
‫הפנים שהיא בחינת שמחה כנ״ל‪.‬‬
‫שטו‬ ‫דבש‬ ‫שופטים‬ ‫נחלי‬
‫וזה בחינת)סונה מס ׳חייב אדם להקביל פני רבו ברגל‪ /‬כדי לקבל את אור‬
‫הפנים‪ ,‬כי בזמן שאין לנו בית המקדש נמשך אור הפנים לעולם ע״י הצדיקים‪,‬‬
‫כי הם ממשיכים לנו השגתו וידיעתו יתברך שהוא אור הפנים כנ״ל‪.‬‬

‫וצריך כל אחד להתגבר מאוד להמשיך על עצמו השמחה הקדושה הזאת‬

‫של המצוות שהוא שמחת יו״ט שזה עיקר אור הפנים כנ״ל‪ ,‬בכל השנה כולה‪,‬‬
‫מכ״ש וכ״ש ביו״ט קודש בעצמו שאז חייבים לשמוח מאוד‪ ,‬כי אז מתקבץ יחד‬
‫השמחה של כל המצוות אשר אין שיעור וערך לשמחה הזאת כאשר יבין כל‬
‫אחד בלבו כנ״ל‪.‬‬
‫)עפ״י תורה ל(‬

‫^‪ -8‬פרשת שופטים ^‬

‫שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך‬

‫)דברים טז יח(‬

‫רבותינו זכרונם לברכה דרשו ) תר ס תה מ ׳אם יש דין למטה אין דין‬

‫למעלה ואם אין דין למטה יש דין למעלה׳‪ ,‬ואזי הדין נתלבש בכל הדברים‬
‫וכל הדברים נעשים שלוחים למקום לעשות בזה האיש משפט כמו שאמרו‬
‫חכמינו זכרונם לברכה )נדרים מא( עה״פ )חהלים קיט צא( ׳למשפטיך עמדו הכל‬
‫עבדיך׳‪ ,‬׳כיון שהניע קיצו של אדם אזי הכל עבדיך לעשות דין בזה האדם׳‪,‬‬
‫אבל כשאדם שופט ודן את עצמו על כל עסקיו ומעשיו אם כך ראוי והגון‬
‫לו לעשות ולהתנהג‪ ,‬עי״ז אין דין למעלה ונתבטלים כל הדינים והגזרות שיש‬
‫עליו‪.‬‬
‫)עפ״י תורה טו(‬
 ‫דבש‬ ‫שופטים‬ ‫נחלי‬ ‫שטז‬

‫לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין‬

‫)דברים יז יא(‬ ‫ושמאל‬
‫דע שכל דיבור ודיבור שיצא מפי הקב״ה נברא ממנו מלאך )חגיגה יד(‪ ,‬וכל‬
‫דיבור נהלק לכמה ניצוצות בבהינת )ירמיה נג נט( ׳הלוא כה דברי כאש נאום ד׳‬
‫וכפטיש יפוצץ סלע׳)עיין שנח פח‪ ,(:‬כמו כן נבראו כמה וכמה מלאכים לפי רוב‬
‫הניצוצות‪ ,‬ומהדיבור הכולל את הניצוצות נברא מלאך שהוא שר וראש על‬
‫המלאכים שנבראו מן הניצוצות והם מחנהו‪.‬‬
‫וכל מלאך ומלאך ממונה על איזהו דבר‪ ,‬ואפילו כל האילנות והעשבים יש‬
‫עליהם ממונים כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה )נראשיח רנה י( ׳אין לך עשב‬
‫מלמטה שאין לו מלאך מלמעלה שמכה אותו ואומר לו גדל׳‪ ,‬וכל מלאך מקבל‬
‫חיותו מהדיבור הנ״ל‪ ,‬ומשפיע אותו לתוך הדבר שנמנה עליו היינו לאיזה עשב‬
‫או דבר אחר שהוא ממונה עליו‪ .‬ושני הכוחות האלו שיש להמלאכים לקבל‬
‫ולהשפיע‪ ,‬מכונים בשם ידים‪ ,‬ביד ימין הם מקבלים חיותם וביד שמאל‬
‫משפיעים שזהו בחינת ׳ומכה אותו ואומר לו גדל׳‪ ,‬והכאה היא בחינת גבורה‬
‫‪ -‬שמאל‪ .‬נמצא שכל הרפואות תלוים בתורה בבחינות )משלי ד ננ( ׳ולכל בשרו‬
‫מרפא׳‪ ,‬כי התורה שהיא ׳דבר ד״ נותנת כה להמלאכים‪ ,‬והם משפיעים לעשבים‬
‫את הכה לרפא‪.‬‬
‫ומי שפוגם באמונת חכמים ופורץ גדרם‪ ,‬אזי אין רפואה למכתו בבחינת‬
‫)שנח קי( ׳דלמא חויא דרבנן טרקיה שאין לו אסוותא׳‪ ,‬כי חכמי הדור הם בחינת‬
‫המלאכים הנ״ל‪ ,‬כי המלאכים מצמצמים את החיות שמקבלים מדבר ד׳‬
‫ומשפיעים אותו לכל הדברים כנ״ל‪ ,‬וכמו כן החכמים מפרשים ומבארים את‬
‫התורה לפי השנתינו‪ ,‬שנם אנחנו נוכל להבינה ולקיימה‪.‬‬
‫וזהו לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימץ ושמאל‪ ,‬שלפי בחינות‬
‫הסרתו מדרך דברי רבנן כן מסיר הידים מן המלאכים‪ ,‬אם סר מדרך דברי רבנן‬
‫לימין‪ ,‬בזה סר ימין המלאך ואין לו כה לקבל‪ ,‬ואם סר לשמאל‪ ,‬בזה סר יד שמאל‬
‫מהמלאך ואין לו כה להשפיע‪ ,‬ואז אין לזה האדם רפואה‪ ,‬כי זה העשב שבו‬
‫תלוי רפואתו‪ ,‬אין לו כה לרפאות כי אין משפיע לו‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬שכל הרפואות הם הרכבות‪ ,‬דהיינו שלוקחים סם ועשב פלוני במידה‬
‫ובמשקל כך וכך‪ ,‬וכן עשב אחר שמשקלו כך וכך‪ ,‬וכך שוקלים מכמה מינים‪,‬‬
‫וכל עשב ועשב יש לו כה אחר‪ ,‬ומערבבים אלו המינים ביחד ועושים מהם‬
‫שיז‬ ‫דבש‬ ‫שופטים‬ ‫נחלי‬
‫הרכבה לרפאות ההולאת‪ .‬נמצא שעיקר כה הרפואה הוא דוקא ע״י ההרכבה‬
‫דהיינו ע״י הכה ההדש שקיבלה מכל העשבים שנתערבו יהד‪ ,‬וע״כ צריך רופא‬
‫מוסתה שיודע לעשות ההרכבה‪ .‬אבל מי שאינו מומהה אף אם יקה העשבים‬
‫שיש להם כת לרפאות‪ ,‬עם כל זה לא יפעל כלל כי אינו יודע איך להרכיבם‪.‬‬
‫וכמו כן התורה שכל הרפואות ממנה כנ״ל‪ ,‬אין מי שיודע אותה כי‬
‫אם תכמי הדור‪ ,‬כי בתורה שבכתב לא נכתבו פרטי המצוות‪ ,‬והתכמים‬
‫מלקטים ומרכיבים ודורשים אותה כשלש עשרה מידות‪ ,‬ואף שכתוב‬
‫בהתורה כך‪ ,‬הם גורעים ממנה אות או תיבה ובמקום אתר מוסיפין )ג״ג‬
‫קיא‪ ,(:‬כי ׳התורה עניה במקומה ועשירה במקום אתר׳)ירושלמי ראש השנה פ״ג(‪ ,‬ובזה‬
‫דורשים אותה כמו שנמסרה להם‪ .‬כגון שאנו רואים שמפורש בתורה )מריס‬
‫כה ג( ׳ארבעים יכנו׳‪ ,‬והם אמרו שלשים ותשע מלקות דוקא )מטת«;(‪ ,‬כי הם‬
‫יודעים עפ״י הדרשות והמידות שצריך דוקא שלשים ותשע מלקות‪ .‬וע״כ‬
‫כשפוגם בכבוד תלמיד הכם‪ ,‬אין רפואה למכתו‪ ,‬כי עיקר כת הרפואה‬
‫שמקבלין מהתורה‪ ,‬א״א לקבל כי אם ע״י תכמי הדור שהם יודעים להרכיב‬
‫אותיות התורה כנ״ל‪.‬‬
‫ע״כ צריך שיהיה לאדם אמונת תכמים ולהיזהר בכבודם לירא מהם מאוד‪,‬‬
‫ואף אם נראה לו מהם דבר שלפי דעתו אינו מפורש בתורה כך‪ ,‬ונדמה לו שהם‬
‫עושים ת״ו כנגד התורה‪ ,‬הוא צריך להשליך שכלו ודעתו ולהאמין שבוודאי הם‬
‫)עפ״י תורה ״‪,‬‬
‫נז(‬ ‫לדדטה‪.‬‬
‫^‬ ‫עושים נכונה‪,‬׳ כי להם נמסרה התורה‬

‫לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין‬

‫)דברים יז א(‬ ‫ושמאל‬
‫ע״י אמונת תכמים נמתקים כל הדינים‪ ,‬כי ההמתקה של כל הדינים הוא‬
‫ע״י השכל כמ״ש )עיי! זהר פקוד רנלס ׳כולם במתשבה אתברירו׳‪ ,‬וכל דין צריך‬
‫שיהיה נמתק בשכל השייך לו‪ ,‬ששם שורשו‪ ,‬אך יש הכמה עילאה שכל‬
‫התכמות מקבלין משם‪ ,‬וע״כ שם נמתקים כל הדינים‪ ,‬וזה שורש התורה שהיא‬
‫יוצאת מהתכמה עילאה‪ ,‬כמאמרם מהר נשלס ‪ (w‬׳אורייתא מהכמה עילאה נפקת׳‪,‬‬
‫ושלימות התורה היא רק ע״י התורה שבע״פ כידוע‪ ,‬ע״כ ע״י אמונת תכמים‬
‫)עפ״י תורה‬ ‫שהוא בתינת תורה שבע״פ‪ ,‬נמתקים הדינים‪.‬‬
 ‫דבש‬ ‫שופטים‬ ‫נחלי‬ ‫שיח‬

‫לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין‬

‫)דברים יז יא(‬ ‫ושמאל‬
‫כל הלימודים שהאדם לומד‪ ,‬צריך להוציא ולקבל מהם משפטי אמת‪,‬‬
‫דהיינו הנהגות ישרות איך לנהוג בכל מעשיו כרצונו יתברך בלי לנטות לא‬
‫לימין ולא לשמאל‪.‬‬
‫אבל כשפוגם באמונת הכמים אזי אינו יכול להוציא משפטי אמת‪ ,‬כי‬
‫חכמינו זכרונם לברכה אמרו)עירוני! נא( ׳הלועג על דברי הכמים נידון בצואה‬
‫רותחת׳‪ ,‬והוא מידה כנגד מידה‪ ,‬כי הוא אינו מאמין בדבריהם ומלעיג עליהם‪,‬‬
‫ודבריהם הם אך למותר אצלו‪ ,‬ע״ב נדון במותרות‪ .‬וכל המשפטים הן מן המוח‬
‫בבחינת)מלרס א‪ ,‬ג נח( ׳וייראו מפני המלך כי ראו כי חכמת אלקים בקרבו לעשות‬
‫משפט׳‪ ,‬והמוח הוא לפי המזון‪ ,‬וכשהנוף נקי‪ ,‬אזי המוח ברור ויכול להוציא‬
‫משפטי אמת ‪ -‬הנהגות ישרות‪ ,‬אבל כשנידון במותרות‪ ,‬ע״י פנם אמונת חכמים‪,‬‬
‫אזי עולים עשנים סרוחים אל המוח‪ ,‬ומערבבים ומבלבלין דעתו‪ ,‬ואזי אינו יכול‬
‫להוציא מלימודו משפט אמת‪ ,‬אלא משפט מעוקל‪ ,‬בבחינת )סנקוק א ל( ׳כי רשע‬
‫מכתיר את הצדיק ע״ב יצא משפט מעוקל׳‪ ,‬ואז אינו יכול לתת עצה לנפשו‪,‬‬
‫והוא תמיד מסופק‪ ,‬כי כל עצותיו בבחינת עצות נבערות‪.‬‬
‫וע״ב דואג שלימודו היה מבחינת אלו המותרות כמ״ש)שמואל א‪ ,‬נא ס( ׳ושם‬
‫איש מעבדי שאול נעצר לפני ד׳ ושמו דואג׳ ופירש רש״י ״עוצר עצמו ובו׳‬
‫לעסוק בתורה׳‪ ,‬עי״ז לא היה מוציא מלימודו משפטי אמת‪ ,‬רק משפט מעוקל ‪-‬‬
‫היפך האמת‪ ,‬וע״ב היה דן שאין דוד ראוי לבוא בקהל)ינמוי! עו;(‪.‬‬
‫וזהו לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל‪ ,‬שע״י אמונת‬
‫חכמים זוכים למשפטי אמת לא לנטות לא לימין ולא לשמאל‪.‬‬
‫)עפ״י תורה סא(‬

‫והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו למען‬

‫)דברים יז יט(‬ ‫יאריך ימים על ממלכתו‬
‫כל אחד מישראל יש לו בחינת מלכות וממשלה לפי בחינתו‪ ,‬יש שהוא‬
‫שורר בביתו ויש שהוא מושל ביותר ויש שהוא מושל על כל העולם‪ ,‬ובחינת‬
‫המלכות הזאת היא באתנליא ובאתכסיא‪ ,‬באתנליא היינו הממשלה שיש לכ״א‬
‫לפי בחינתו כנ״ל‪ ,‬ובאתכסיא היינו אך שבאתגליא נראה לנו שאין לו שום‬
‫שיט‬ ‫דבש‬ ‫שופטים‬ ‫נחלי‬
‫ממשלה על אלו האנשים‪ ,‬מכל מקום באתכסיא ובהעלם גדול הוא מושל עליהם‬
‫כי נשמתם הם תהתיו ונכנעים וכפופים אליו‪ ,‬רק שהוא בהעלם גדול‪ ,‬וגם זה‬
‫לכל אהד לפי בהינתו כנ״ל‪.‬‬

‫בבהינת)פפפים פז‪(:‬‬
‫וצריך להמשיך אריכות ימים לתוך המלכות שלא תהיה‬
‫׳הרבנות מקברת את בעליה׳‪ ,‬וזה ע״י עסק התורה‪ ,‬כי כמו שכשצריכים לקרוא‬
‫לאדם קוראים אותו בשמו‪ ,‬כן כשצריכים לקרוא להשי״ת הי ההיים כדי‬
‫להמשיך ממנו היים ואריכות ימים‪ ,‬צריך לקרוא אותו בשמו כביכול‪ ,‬ושמו הוא‬
‫התורה כי ׳אורייתא שמא דקוב״ה׳)פיקו״ז תיקון י(‪.‬‬

‫וכן צריך לקבל את ההיות במידה‪ ,‬כי בלא מידה וצמצום א״א לקבל את‬
‫ההיות מהשי״ת מהמת ריבוי האור כי רבוי השמן גורם כבוי הנר‪ ,‬והתורה‬
‫עצמה היא בהינת מידה וצמצום‪ ,‬כי יש בהתורה אותיות ותיבות ופסוקים‬
‫ופרשיות וסדרים שהם בהינת מידות שבהם נגבל ההיות‪ .‬ואלו המידות הם‬
‫בהינת ימים כמ״ש )פהליס לט( ׳ומידת ימי מה היא׳‪ ,‬היינו שהתורה שהיא בתינת‬
‫׳מה׳ כמ״ש)לנרס ו( ׳מה העדות וההוקים והמשפפזים׳‪ ,‬היא בהינת מידות וימים‪,‬‬
‫כי כל הבריאה של הזמן הוא צמצום והנבלה של אורו יתברך שהוא למעלה‬
‫מהזמן‪ ,‬לתוך הזמן‪ ,‬וע״כ שבעת ימי השבוע הם כנגד השבע מידות כידוע)עיין‬
‫הקדמת שערי אורה(‬

‫נמצא שע״י עסק התורה קוראים את ההיים וממשיכים אותו לתוך מידות‪,‬‬
‫וע״כ צריך לעסוק בתורה בפה דייקא‪ ,‬כי כשצריכין לקרוא לאהד בשמו צריך‬
‫לקרותו בפה וא״א לקרותו בשמו במתשבה בעלמא‪ ,‬כמו כן א״א לקרוא את הי‬
‫ההיים בשמו כי אם ע״י הפה‪ ,‬וזה שאמרו הז״ל)עימגי! נל( עה״פ ׳כי היים הם‬
‫למוצאיהם׳‪ ,‬׳למוציאיהם בפה׳‪ ,‬שדייקא ע״י שקורא בתורה ב׳פה׳ זוכה ל׳היים׳‪.‬‬

‫וזה מה שנאמר בפרשת המלך וחיתה עמו וקרא כו כל ימי חייו למען‬
‫יאריך ימים על ממלכתו‪ ,‬כי המלך מוזהר על עסק התורה ביותר מכל העולם‬
‫כי מהמת שהוא מלך על כל ישראל ע״כ הוא צריך ליזהר ביותר מבהינת‬
‫׳הרבנות מקברת את בעליה׳‪ ,‬וזהו וקרא כו כל ימי חייו דייקא‪ ,‬שע״י הקריאה‬
‫בתורה הוא קורא את החיים לתוך הימים והמידות בחינת ימי חייו כנ״ל‪.‬‬
‫)עפ״י תורה נו(‬
 ‫דבש‬ ‫שופטים‬ ‫נחלי‬ ‫שב‬

‫אל ירך לבבכם אל תיראו ואל תחפזו‬

‫)דברים כ ‪0‬‬ ‫ואל תערצו מפניהם‬
‫)שם ח(‬ ‫איש הירא ורך הלבב‬
‫אל ירך לבבכם‪ ,‬מפני צהלת סוסים‬
‫וציחצות תרבות‪ ,‬אל תיראו‪ ,‬מפני הגפת‬
‫תריסיו ושפעת הקלגסין‪ ,‬אל תחפזו‪ ,‬מקול‬
‫קרנות‪ ,‬אל תערצו‪ ,‬מפני קול צווחות‪.‬‬
‫)סוטה מב(‬
‫)רש״י(‬ ‫איש הירא; מעבירות שבידו‪.‬‬
‫עיקר חגבורח חוא בלב‪ ,‬דחיינו מי שליבו חזק ובוטח ב ד שיעמוד‬
‫בעזרתו אינו מתיירא משום דבר ורץ לתוך קשרי מלחמח ומתגבר על‬
‫אויביו‪ ,‬וכן לחיפך רכי לבב חם מתפחדים ונופלים ח״ו‪ ,‬וכך חוא גם לענין‬
‫מלחמת חיצר‪ ,‬שעיקר חגבורח חוא בלב שיחזק את ליבו שסוף דבר‬
‫חשי״ת יחיח בעזרתו לנצח‪ ,‬וכל חדברים חאלח חיינו חפחדים‪ ,‬שפעת‬
‫הקלגסים וקול הקרנות וכר‪ ,‬עוברים ברוחניות על כל אחד ואחד שחפץ‬
‫להכנס בעבודת ד‪ ,‬והעיקר הוא לבלי להסתכל על כל זה ואל ירך לככו‬
‫ולא יירא כלל‪ ,‬כי תחילת נפילה ניסה )הוטה שמ‪ ,‬אלא יעשה את שלו‬
‫בעבודת ד כל מה שיכול‪ ,‬ואם יהיה חזק בלבו ולא יתבלבל מכל מה‬
‫שעובר עליו אזי סוף כל פוך יזכה לנצח את המלחמה כשלימות‪ .‬וזהו‬
‫מה שפירש״י הירא ‪ -‬מעבירות שבידו‪ ,‬שבשעת מלחמת היצר אסור‬
‫לפחד אפילו מעבירות שבידו מכבר‪ ,‬רק יתחרט מעומק לבבו ויתגבר‬
‫בכל כחו להמשיך לעבוד את השי״ת מתוך שמחה ולהתגבר על יצרו‬
‫מעתה על כל פנים‪.‬‬

‫והכלל אהובי אחי חזק ואמץ מאוד ואחוז עצמך בכל הכחות לישאר קיים‬
‫בעבודתך‪ ,‬ואל תחוש ואל תסתכל כלל על כל הנ״ל או כיוצא בזה כמ״ש)פהליס‬
‫לא כה( ׳חזקו ויאמץ לבבכם כל המייחלים לד‪ ,‬כל המייחלים דייקא‪ ,‬אפילו אם אין‬
‫זוכים עדיין לשום קדושה ועבודה ח״ו רק ׳מייחלים׳ לבד‪ ,‬אעפ״ב חזקו ואימצו‬
‫ואל תיפלו בדעתכם ואז תזכו לבסוף לנצח המלחמה בחסדו הגדול‪.‬‬

‫)עפ״י תורה מג ח״ב ומח ח״ב‬

‫ושיחות הרץ סימן קב(‬
‫שכא‬ ‫דבש‬ ‫כי תצא‬ ‫נחלי‬
‫)דברים כ יט(‬ ‫כי האדם עץ השדה‬
‫חנח יש מדריגות וחיכלות שא״א לבוא אליחם רק ע״י מחלוקת שחולקים‬
‫על חאדם‪ .‬וחראיח‪ ,‬כי משח רבינו עליו חשלום בודאי חיח לו כח חמושך‬
‫לחמשיך את כל ישראל אליו‪ ,‬כדכתיב)שמוח לה א( ׳ויקחל משח את כל עדת בני‬
‫ישראל׳‪ ,‬כי חוא חיח חדעת של כלל ישראל‪ ,‬וחיח בכחו לחקחיל ולחמשיך את‬
‫כולם אליו‪ ,‬ואעפ״כ מח כתיב )שם לג ח( ׳וחביטו אחרי משח׳‪ ,‬ודרשו רבותינו‬
‫זכרונם לברכח)קימשי! לג‪ (:‬מח שדרשו וכו׳‪ ,‬וכיוצא בזח עוד‪ .‬וכל זח כי יש דברים‬
‫כאלו שא״א לבוא אליחם רק ע״י מחלוקת שחולקים עליו‪ ,‬כי אמרו רבותינו‬
‫זכרונם לברכח)פנהלר! ז‪ :(.‬׳חאי תגרא דמיא לבדקא דמיא׳ שנאמר)משלי יז יה ׳פוטר‬
‫מים ראשית מדון׳‪ ,‬והאדם עץ השדה׳‪ ,‬ועץ‪ ,‬כל מח ששופכים מים סביבו‬
‫ביותר‪ ,‬הוא נדל ביותר‪ ,‬ולכן ע״י מחלוקת האדם מתרומם‪.‬‬
‫)עפ״י ח״מ סימן תב(‬

‫פרשת כי תצא‬

‫כי תצא למלהמה על אויביך ונתנו ר‬

‫)דברים כא י(‬ ‫אלקיך בידך ושבית שביו‬
‫פירוש‪ ,‬כי תצא למלחמה על אויביך‪ ,‬שהוא היצר הרע ונתנו ד׳ אלקיך‬
‫בידיך‪ ,‬כלומר היצר הרע יתן ‪ -‬ימסור את ד׳ אלקיך בידיך‪ ,‬על דרך ׳צדיק‬
‫מושל ביראת אלקים׳)שמואל נ‪ ,‬מ ג(‪ ,‬שרוצה להכשיל אותו בגדלות שיחשוב כאילו‬
‫כבר השיג את הדרגה של ׳מי מושל בי צדיק׳)מרק מז‪ (:‬היינו שיכול לבטל גזירות‬
‫השי״ת‪ ,‬נותנת התורה עצה על זה ושבית שביו‪ ,‬כלומר עם מה שהוא רוצה‬
 ‫דבש‬ ‫כי תצא‬ ‫נחלי‬ ‫שבב‬

‫להתגבר עליך היינו בגדלות‪ ,‬בזה תתגבר עליו שתאמר לו ׳איך אני מושל‬
‫כשיש לי גאוה והרי אין הקב״ה שורה עם הבעל גאוה׳)ערק שס‪ ,‬ואז תזכה‬
‫לשפלות ודי למבין‪.‬‬
‫)עפ״י תורה קז(‬ ‫י‬

‫כי תצא למלחמה על אויביך ונתנו ר‬

‫)דברים כא י(‬ ‫אלוקיך בידיך ושבית שביו‬
‫כל המשא ומתן הוא כולו תורה‪ ,‬כי למשל הדין של המהליך פרה בהמור‬
‫הוא תורה‪ ,‬ומכל שכן כשעושים הדבר בעצמו הוא בודאי תורה וכמו שמספרין‬
‫מזה בשם הבעש״ט זכרונו לברכה‪.‬‬
‫וע״ב כשעוסקים במשא ומתן צריך לקשר המהשבה רק בהתורה והדינים‬
‫המלובשין שם ולא ליפול אל המשא ומתן לגמרי‪ .‬וכן צריך ג״ב אמונה בהמשא‬
‫ומתן כמו שאמרו)שנח לא( ׳נשאת ונתת באמונה׳‪ ,‬דהיינו להאמין בהשי״ת שהוא‬
‫זן ומפרנס את כל העולם והכל תלוי בו‪ ,‬ולא לומר ׳כוחי ועוצם ידי עשה לי את‬
‫החיל הזה׳ )לנדס ח יז(‪ ,‬וממילא יהיה כל דבריו אמת כי כל הפרנסה מאיתו יתברך‪.‬‬
‫ופנימיות הענין הוא שמשא ומתן הוא בחינה שמנשאין ומרימין הדבר‬
‫ונותנין ומשיבין אותו למקומו‪ ,‬כי יש קדושות נפולות היינו ניצוצות הקדושה‬
‫שנפלו ונתפזרו בכל הדברים שבעולם והקליפות מכסות עליהם )עיין ע״ח שער יח‬
‫פ״נ(‪ ,‬וע״י משא ומתן מנשאין ומרימין את הניצוצות ונותנין אותן למקומן‪ ,‬ועיקר‬
‫בירורם מן הקליפות הוא ע״י אמונה‪ ,‬כי דרך האמונה לשכון תמיד אצל אלו‬
‫הקדושות הנפולות בבחינת )יחזקאל ה ה( ׳זאת ירושלים בתוך הגוים שמתיה‬
‫וסביבותיה ארצות׳‪ ,‬ירושלים היא ׳קריה נאמנה׳)ישעיה א נא(‪ ,‬בחינת אמונה‪ ,‬והיא‬
‫׳שוכנת בתוך הגוים׳‪ ,‬ע״ב אלו הניצוצות שנפלו נדבקים ונתאחזין סביבות‬
‫האמונה והיא מעלה אותם משם‪ ,‬ולזה צריך המו״מ להיות באמונה כדי שיוכל‬
‫להעלות את הניצוצות‪.‬‬
‫וכן צריך לקשר פנימיות המחשבה אל התורה כנ״ל שעי״ז מקבלת האמונה‬
‫כח לברר הניצוצות מן הקליפות ולעלות אותם‪ ,‬כי בלא זה היה אפשר שיתאחזו‬
‫הקליפות גם באמונה עצמה ויקלקלו אותה ח״ו‪ ,‬שמזה באים כל ההכחשות‬
‫ומריבות שבמשא ומתן כשלא נושאין ונותנים עפ״י התורה ובאמונה‪ ,‬כי יניקת‬
‫הקליפות והספז״א הוא מהניצוצות הללו כידוע‪ ,‬ולכן כשרוצים להעלות מהם‬
‫שט‬ ‫דבש‬ ‫כי תצא‬ ‫נחלי‬
‫ניצוצי הקדושה‪ ,‬הם מתגברים מאוד כנגד האמונה לפוגמה ח״ך אך ע״י‬
‫שמקשרין פנימיות המהשבה אל התורה‪ ,‬עי״ז מקבלת האמונה כה לברר‬
‫הניצוצות מן הקליפות ולהעלות אותם‪.‬‬
‫וזה פירוש כי תצא למלחמה וכר‪ ,‬כי תצא‪ ,‬זה בהינת משא ומתן כמ״ש‬
‫)לניס לג יח( ׳שמה זבולון בצאתך‪ ,‬כי אע״פ שזבולון ויששכר שוים מהמת שזבולון‬
‫היה מספיק ליששכר ונאמר עליו ׳שמה זבולון׳‪ ,‬עם כל זה זבולון נקרא ׳צאתך‬
‫ויששכר נקרא ׳אהליך׳‪ ,‬כי עבודת התורה היא פנימיות יותר והיא למעלה‬
‫מעבודת המשא ומתן‪ ,‬וזהו כי תצא‪ ,‬היינו בחינת משא ומתן‪ ,‬למלחמה על‬
‫אויביך‪ ,‬שהוא שעת מלחמה עם האויבים כנ״ל לברר ולהעלות הניצוצות מהם‪,‬‬
‫ע״ב צריך ונתנו ד׳ אלקיך בידיך‪ ,‬היינו אמונה כמ״ש )שמוח יז יג( ׳ויהי ידיו‬
‫אמונה׳‪ ,‬ושבית שביו‪ ,‬זה בחינת התורה כמ״ש על קבלת התורה )חהליס שח ימ(‬
‫׳עלית למרום שבית שבי׳‪ ,‬כלומר ע״י שעושין מו״מ באמונה ומקשרין המחשבה‬
‫לתורה שבו‪ ,‬עי״ז מקבלת האמונה כה להעלות הניצוצות מהקליפות‪.‬‬
‫)עפ״י תורה רם(‬

‫כי תצא למלחמה על אויבך ונתנו ר‬

‫)דברים כא י(‬ ‫אלקיך בידיך ושבית שביו‬
‫כשרואה אדם בעצמו שהולך לו שלא כסדר היינו שלא כרצונו‪ ,‬ידע שיש‬
‫לו גדלות‪ ,‬ע״ב יעשה תשובה וישפיל עצמו‪ ,‬ואז יחזור וילך לו כסדר‪ .‬דהנה כתיב‬
‫)חהליס קלש ה ׳אחור וקדם צרתני׳‪ ,‬שאדם הראשון נברא בשני פרצופים מלפנים‬
‫פרצוף אדם ומאחור חוה )עיחגין יח‪ ,(.‬והם בחינת שתי ההנהגות הנ״ל שהשי״ת‬
‫מתנהג עם האדם‪ .‬כי ׳אדם׳ בגימפזריא שם הוי״ה במילוי אלפי״ן)מ״ה( שהוא‬
‫מידת הרחמים כידוע‪ ,‬היינו בחינת קדם ‪ -‬פנים בחינת ההנהגה של ׳כסדר׳‪ ,‬וכן‬
‫אותיות ׳אדם׳ הם ׳כסדר׳ הא״ב‪ .‬ו׳חוה׳ היא בחינת מידת המלכות שהיא מידת‬
‫הדין כידוע‪ ,‬בחינת ההנהגה ׳שלא כסדר׳ בחינת אחור‪ ,‬כי חוה היא לשון דיבור‬
‫כמ״ש)חהליס יש ‪ 0‬׳ולילה ללילה יחוה דעת׳‪ ,‬בחינת המלכות כמ״ש )הקדמח הפיקו״ז(‬
‫׳מלכות פה׳‪ ,‬וכן אותיות ׳חוה׳ הם ׳לא כסדר׳ היינו תשר״ק‪.‬‬
‫ובחינת מלכות ‪ -‬חוה‪ ,‬כשהיא מקושרת ומתבפזלת לאדם לבחינת ׳מה׳‬
‫היינו להקב״ה‪ ,‬אזי יש לה שלימות והולך לה הכל כסדר‪ ,‬כי ׳באתר דאית דבר‪,‬‬
 ‫דבש‬ ‫כי תצא‬ ‫נחלי‬ ‫שבד‬

‫נוקביה לא אידכר תמך מהי ®קח קפג(‪ ,‬היינו שנתבטלת לבחינת אדם ׳כסדר‪ .‬אבל‬
‫כשהיא מחולקת מבחינת אדם‪ ,‬אזי היא בבחינת ׳שלא כסדר כנ״ל‪.‬‬
‫נמצא כשהולך לאדם שלא כסדר‪ ,‬זה מחמת שהוא מחלק את בחינת‬
‫המלכות לעצמו‪ ,‬היינו שיש לו גדלות ואומר ׳אנא אמלוך׳ ואינו מקשרה‬
‫להקב״ה‪ ,‬וע״ב הולך לו שלא כסדר‪ ,‬כי הוא בתוך בחינת ׳שלא כסדר׳‪ ,‬היינו‬
‫מלכות חוה כנ״ל‪ .‬ותיקונו הוא שיעשה תשובה ויבטל עצמו ורצונותיו להשי״ת‪,‬‬
‫שכל ישעו וחפצו יהיה רק לידבק בו ולהשיגו יתברך‪ ,‬ואז מתבטלת המלכות‬
‫שלו בחינת ׳שלא כסדר׳‪ ,‬ונכללת בבחינת ׳כסדר׳ כנ״ל‪.‬‬
‫וזהו כי תצא למלחמה על אויבך ונתנו ד׳ אלקיך בידך ושבית שכין‪,‬‬
‫כי תצא למלחמה‪ ,‬כשהולך לך שלא כסדר שמתנהג נגד רצונך בבחינת‬
‫מלחמה‪ ,‬ונתנו ד׳ אלקיך כידך‪ ,‬שתרצה שיתבטלו כל הרצונות שהם נגד‬
‫רצונך‪ ,‬שילך לך כסדר כרצונך‪ ,‬אימתי‪ :‬כד ושכית שכיו‪ ,‬כשתתבטל אליו‬
‫יתברך ותשעבד כל כחותיך רק לידבק בו ולהמשיך אלוקותו בתוך מחשבתך‬
‫כנ״ל‪ ,‬וזה נקרא שכי‪ ,‬כי כל דבר שנמשך ממקום גבוה נקרא שבי‪ ,‬כמ״ש על‬
‫קבלת התורה)חהליס חס יח( ׳עלית למרום שבית שבי׳‪ ,‬וכמו שפירש התיקו״ז)חיקו!‬
‫‪ 0‬עה״פ)שה״ש ז ‪ 0‬׳מלך אסור ברהטים׳ ‪ -‬׳ברהיטי מוחין דילך׳‪ ,‬שכביכול השי״ת‬
‫יהיה אסור וקשור במחשבתיך‪ ,‬ותתבטל לבחינת כסדר‪ .‬ועי״ז יתבטלו כל‬
‫)עם״י תורה פב ח ״ב(‬ ‫רצונך‪.‬‬
‫י‬ ‫המלחמות וכל הרצונות שכנגד‬

‫ל‪) 1‬דברים כב ט‬ ‫עד דרוש אחיך והשבתו‬

‫עד שתדרוש את אחיד אם אינו רמאי‪.‬‬
‫)בבא מציעא כז‪(:‬‬

‫דע שצריך לנסוע להצדיק לחזור על אבידתו‪ ,‬כי קודם שיוצא האדם לאויר‬
‫העולם מלמדין ומראין לו כל מה שצריך לעשות ולעבוד ולהשיג בזה העולם‪,‬‬
‫וכיון שיצא לאויר העולם מיד נשכח מאתו כמאמרם ז״ל)נדה לס‪ ,‬והשכחה היא‬
‫בחינת אבירה כמאמרם )אטח פ״ה( ׳מהיר לשמוע ומהיר לאבד׳ שקראו את‬
‫השוכח אובד‪ ,‬וצריך לחזור ולבקש אבידתו‪ ,‬והאבידה שלו היא אצל הצדיק כי‬
‫הצדיק מחפש את אבידתו עד שמוצאה ואח״ב הוא חוזר ומבקש אחר אבירות‬
‫אחרים עד שמוצא את האבירות של כל העולם‪ ,‬ע״ב צריך לבוא להחכם לבקש‬
‫שכה‬ ‫דבש‬ ‫כי תצא‬ ‫נחלי‬
‫ולהכיר אבידתו ולשוב לקבלה אצלו‪ ,‬אך הצדיק אינו משיב לו האבידה עד‬
‫שידרשנו אם אינו רמאי ושקרן כמ״ש עד דרוש אחיך והשבתו לו ודרשו הז״ל‬
‫עד שתדרוש את אחיך אם אינו רמאי‪ ,‬דהיינו שרואה שהאדם רוצה‬
‫להתקרב אליו יתברך באמת ובתמים‪ ,‬אז מחזיר לו אבידתו‪ ,‬שידע כל מה שהוא‬
‫)עפ״י תורה קפח(‬ ‫צריך להשיג בזה העילם•‬

‫בי תבוא בכרם רעך ואכלת ענבים‬

‫בנפשך שבעך ואל כליך לא תתן‬
‫)דברים ע כרס‬
‫כל דבר נברא לאיזה סיבה ותכלית‪ ,‬והתכלית הזו היא השורש הרוחני‬
‫שממנה יש לדבר חיות‪ ,‬בנון הסמים יש להם חיות ממה שהאדם לוקח אותם‬
‫לרפואה‪ ,‬וכן המאכלים יש להם חיות מזה שהאדם אוכל אותם ומקבל חיות‬
‫מהם‪ ,‬אבל כשאוכל יותר מצורכו אזי אין להמאכל ממי לקבל חיות מאחר שאין‬
‫האדם צריך אליו והוא דומה כאילו הניחו האדם לתוך כלי שבודאי אינו מקבל‬
‫חיות משם‪ ,‬וע״ב המאכל מבקש לו חיות להחיות עצמו ואזי הוא מוציא החיות‬
‫הרוחני של האדם ועי״ז הוא מזיק לו‪ ,‬ומחמת זה נצפזרפין עמו אפילו שאר‬
‫המאכלים ומזיקים לו‪ .‬וזה כי תבוא ככרם רעך ואכלת כנפשך שכעך‪ ,‬לא‬
‫יותר‪ ,‬ואל כליך לא תתן‪ ,‬היינו שלא תאכל יותר מצורכך שזה דומה כנותן‬
‫)עפ״י תורה ר״(‬ ‫לי•‬ ‫לתוך הכלי מאחר שאי! צריי‬

‫)דברים כד ט‬ ‫וכתב לה םפר בריתות‬

‫דע שרוח הקנאה נעשה מבחינת הרוח של משיח‪ ,‬כי משיח תפקידו לתקן‬
‫ולפזהר את העולם וע״כ הוא מקנא בכל מקום שנמצא שם איזה פגם‪ ,‬וזאת‬
‫הבחינה של משיח שורה אצל הספרים הקדושים כמ״ש)נלאשיח א נ( ׳ורוח אלקים‬
‫מרחפת על פני המים׳ ואיתא בזהר מימי רמ( ׳דא רוחו של משיח׳‪ ,‬שמרחף על פני‬
‫המים שהם התורה כמאמרם ז״ל)ג״ק יז‪ (.‬׳אין מים אלא תורה׳‪.‬‬
‫וזהו שנקרא הגפז ספר כריתות‪ ,‬כי הרוח קנאה נעשה ע״י רוחו של משיח‬
‫)עפ״י תורה לב ח״ב(‬ ‫השורה על הספרים‪.‬‬
 ‫דבש‬ ‫כי תצא‬ ‫נחלי‬ ‫שבו‬

‫ביומו תתן שכרו ולא תבוא עליו השמש‬

‫)דברים כד טס‬

‫הנה יש שתי בהינות בעבודת הבורא יתברך‪ ,‬יש אדם שאינו נהנה מקיום‬
‫המצוות עצמן אלא עושה אותם עבור שכר עולם הבא‪ ,‬אבל עיקר המעלה היא‬
‫שהאדם שמה כ״ב בזה שזוכה לקיים רצון הבורא יתברך‪ ,‬עד שאינו רוצה בשום‬
‫שכר עוה״ב אלא שהשי״ת יזמין לו מצוה אהרת בשכר מצוה זאת כמאמר הז״ל‬
‫)אגוי! ד ג( ׳שכר מצוה מצוה‪/‬‬

‫וזהו כיומו תתן שכרו‪ ,‬שיהא שכרו והנאתו מעצם קיום המצוה‪ ,‬שאז הוא‬
‫מקבל שכרו מיד‪ ,‬ולא תבוא עליו השמש‪ ,‬שלא יעשה המצוות בשביל שכר‬
‫עולם הבא שהיא אתר ביאת שמשו‪ ,‬היינו אתר מותו‪.‬‬
‫)עפ״י תורה ה(‬

‫)דברים כד טס‬ ‫ואליו הוא נושא את נפשו‬

‫מה שכל הנפשות תאבים ומתאוים לממון ולא לממון בלבד מתאוים‬
‫ואוהבים אותו אלא אפילו להאדם שיש לו הממון דרך בני אדם להימשך אליו‬
‫ולאהוב אותו כמו שאנו רואין בתוש וכמו שכתוב)משלי יד נ( ׳ואוהבי עשיר רבים׳‪,‬‬
‫זה מהמת שהנפש באה ממקום עליון שהממון בא ומשתלשל ומתהוה משם‬
‫בבתינת )אינה ה מ( ׳בנפשינו נביא לתמינו׳)עיין ע״ח שער רוח הקודש גהקלמה(‪ ,‬כי בודאי‬
‫התתלת המקום שמשתלשל משם הממון הוא בתינה קדושה ושפע קודש ורק‬
‫את״ב נתגשם למפזה כדרך ההשתלשלות ונתהוה ממנה ממון וע״ב הנפש‬
‫מתאווה ותאב לו‪ ,‬וזה שנאמר על ממון של שכיר יום ואליו הוא נושא את‬
‫נפשו שכל הנפשות שרשם בעשירות‪.‬‬
‫אך צריך לבלי להתאוות להממון כמבואר כבר כמה פעמים גודל גנות‬
‫תאות ממון רק להתאוות ולאהוב המקום שהממון בא ומשתלשל משם‪,‬‬
‫ובבתינה זו ׳רבי מכבד עשירים׳ כשארז״ל)עירוני! פס‪ ,‬מהמת שיש להם ממון‬
‫שהוא בא ממקום נכוה כנ״ל‪.‬‬
‫)עפ״י תורה סח(‬
‫שבז‬ ‫דבש‬ ‫כי תצא‬ ‫נחלי‬
‫)דברים כה ‪0‬‬ ‫ארבעים יכנו ולא יוסיף‬
‫ארבעים חסר אחת‪ ,‬שלוקה רק ל״ט‬
‫)מכות כב(‬ ‫מלקות‪.‬‬
‫ארבעים מלאכות חסר חד אינון לקבל‬
‫ארבעים מלקיות חסר חד‪) .‬תיקרז תיקון מח(‬

‫כל המשא ומתן ומלאכות שבני אדם עושין בשביל פרנסתם כלול בל״ט‬
‫מלאכות האסורות בשבת‪ ,‬ואת הל״ט מלאכות לומדים מהמשכן)שנח מט‪ ,(:‬והנה‬
‫מובא בזהר)ח״ג רמל‪ (.‬שמי שרחמנא ליצלן אינו מקדש את עצמו‪ ,‬עניות רודפת‬
‫אתריו‪ ,‬נמצא שמי שמקדש עצמו‪ ,‬אע״פ שהוא מוכרת לטרוה במשא ומתן‬
‫שהוא בחינת ל״ט מלאכות‪ ,‬הם בשבילו בחינת בנין המשכן ועי״ז פרנסתו באה‬
‫לו בנקל‪ ,‬אך מי שאינו מקדש עצמו ר״ל‪ ,‬אזי המלאכות שלו הם בבחינת ל״ט‬
‫מלקות‪ ,‬ואז עניות רודפת אחריו וכל פרנסתו הוא ביגיעה ומרירות רבה‪.‬‬
‫וזהו ארבעים יכנו ולא יוסיף‪ ,‬לא יוסיף‪ ,‬היינו שאינו מקדש עצמו‪ ,‬כי‬
‫כל ענין הקדושה הוא התוספת שמוסיף על האיסור ומקדש עצמו במותר לו‬
‫כמאמרם)יקרא רנה כה( ׳כל מקום שאתה מוצא גדר ‪ -‬תוספת על האיסור‪ ,‬אתה‬
‫מוצא קדושה׳‪ ,‬ועי״ז ארבעים יכנו‪ ,‬הוא לוקה שהל״ט מלאכות שלו הם בחינת‬
‫ל״ט מלקות‪.‬‬
‫)עפ״י תורה יא(‬

‫)דברים כה ט(‬ ‫וירקה בפניו‬

‫עיקר תכלית בריאת האדם הוא שידע ויכיר אותו יתברך‬
‫)זהר נא מנס‪,‬‬
‫והידיעה הזו מכונה בשם אור הפנים‪ ,‬כדוגמת מלך ב״ו שמראה פניו לאוהבים‬
‫שלו‪ ,‬ועל כן צריך להשאיר בנים בעולם כדי שנם אחר הסתלקותו ימשיכו‬
‫הבנים להאיר את הדעת הזו בעולם‪.‬‬
‫והנה הנפטר בלא בנים ר״ל‪ ,‬ולא השאיר ברכה אחריו שימשיכו שכל‬
‫הפנים בעולם‪ ,‬ציוותה התורה לייבם את אשתו ואזי נתגלגל המת בהבן הנולד‬
‫מהם)זהר משפטים קס‪ ,‬ויוכל לעסוק שוב בהמשכת הדעת הנ״ל‪ ,‬ועי״ז יתרבה כבוד‬
‫השי״ת בעולם‪ .‬אבל כשאחיו אינו רוצה ליבם אותה ולהקים שם אחיו המת‪,‬‬
‫בשביל זה וירקה כפניו‪ ,‬בפניו דייקא‪ ,‬כי אינו רוצה להמשיך את נשמת המת‬
‫בעולם שיוכל לתקן את אור הפנים‪ .‬וכן בזה הרוק הוא נכלם‪ ,‬ועיקר הבושה‬
 ‫דבש‬ ‫כי תצא‬ ‫נחלי‬ ‫שכח‬

‫הוא בפנים‪ ,‬מידה כנגד מידה‪ ,‬כי הוא לא רצה להרבות בכבוד המקום ע״כ הוא‬
‫נכלם ונתמעט כבודו‪ ,‬ולכן פעמים שפני המת נראים בזה הרוק)עיין זהר הרקיע צז‪.(.‬‬
‫)עפ״י תורה כא(‬

‫ויזנב בך כל הנחשלים אחריך ואתה עיף‬

‫)דברים כה יח(‬ ‫ויגע ולא ירא אלקים‬
‫)ילקוט שמעוני כי תצא(‬ ‫שבטו של דן היו‪.‬‬
‫ספירת המלכות נקראת ׳סוף דבר‪ ,‬כי היא הספירה התחתונה שמקבלת‬
‫השפעה מכל הספירות שמעליה וכמ״ש )קהלה יג ע( ׳סוף דבר הכל נשמע את‬
‫האלקים ירא׳‪ ,‬׳יראה׳ היינו מלכות כמ״ש )אנוח פ״ג( ׳אלמלא מוראה של מלכות׳‪,‬‬
‫וזה בחינת שבט דן בחינת )גימין יס ׳דינא דמלכותא דינא׳‪ ,‬וע״כ דן הוא ׳מאסף‬
‫לכל המחנות׳)נמלנר י כה(‪ ,‬בחינת ׳סוף דבר׳ כנ״ל‪.‬‬
‫וזה לעומת זה‪ ,‬כנגד המלכות דקדושה‪ ,‬יש מלכות הרשעה היינו מלכות‬
‫המן עמלק כמ״ש )שס נד נ( ׳ראשית גויים עמלק׳ לשון ראש ומנהיג‪ ,‬וכל עסקה‬
‫היא לאסוף ניצוצי הקדושה כדי להתגבר ולהתחזק על ידם יותר ויותר ח״ו‪,‬‬
‫כמ״ש)קהלח נ מ( ׳ולחוטא נתן ענין לאסוף ולכנוס׳ ‪ -‬׳זה המן׳)מגילה י;(‪ .‬וזהו תאוות‬
‫עשירות‪ ,‬שהסט״א מסיתה את האדם לאסוף ולכנוס עוד ועוד ממון כדי לבלוע‬
‫את ניצוצות הקדושה הנעלמים שם‪ ,‬כי בשרשו הממון הוא גוונין עילאין)עיין‬
‫מגלה עמוקוח אופן מא(‪.‬‬

‫וזהו ויזנב כך כל הנחשלים אחריך ואתה עיף ויגע ולא ירא אלקים‪,‬‬
‫דהיינו בעת שאין כה למלכות דקדושה בחינת מחנה דן שהיא בחינת ירא‬
‫אלקים כנ״ל‪ ,‬אזי עמלק בחינת המלכות דסט״א רודף אחריה כדי להתגבר‬
‫ולתפוס ממנה ניצוצות קדושות ח״ו‪ .‬אך אעפ״כ אינו מועיל לו כלל‪ ,‬כי הצדיקים‬
‫שבכל דור בחינת משה‪ ,‬לוחמים את מלחמת עמלק‪ ,‬ומוציאים כל הנשמות‬
‫הנפולות מתוך התאוות ממון אל התורה והדעת דקדושה‪ ,‬ועי״ז כל ניצוצי‬
‫הקדושה שבלע מלכות הרשעה‪ ,‬יוצאים מתפיסתו וחוזרים לשרשם בקדושה‬
‫בבחינת)איוג נ טס ׳חיל בלע ויקאנו׳‪.‬‬
‫)עפ״י תורה נו(‬
‫שבט‬ ‫דבש‬ ‫כי תבוא‬ ‫נחלי‬
‫)דברים כה יח(‬ ‫ויזנב בך‬
‫חותך מילות הורק כלפי מעלה‪) .‬רש״י(‬

‫המחקרים והכופרים מפרשים כל התורה עפ״י החכמות והאפיקורסות‬

‫שלהם‪ ,‬לא מבעיא מעשיות הכתובים בתורה שהם אומרים שהם מרמזים רק‬
‫על הנמשל והצורה לבד‪ ,‬אלא אפילו המצוות המפורשים בתורה הם כופרים‬
‫בפשוטם של דברים ואומרים שח״ו אין צריבין לקיימם ומפרשים אותם עפ״י‬
‫שכליות וחכמות שלהם‪ ,‬אבל האמת הוא להיפך כמ״ש)תהליס קיא י( ׳ראשית חכמה‬
‫יראת ד״‪ ,‬שעיקר הקדמת וראשית החכמה היא רק יראת ד׳‪ ,‬דהיינו לעבוד את‬
‫השי״ת ביראה ובאמונה ולקיים המצוות המעשיות בפשיטות גמור‪.‬‬
‫וזהו מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שהיה עמלק חותך מילות וזורק‬
‫כלפי מעלה‪ ,‬כי מילה היא המצוה הראשונה שנצטווה בה אברהם אבינו שהיה‬
‫ראש למאמינים‪ ,‬ועמלק שהיה כופר בעיקר כמ״ש )מרים ‪ w‬יח( ׳ולא ירא אלקים׳‪,‬‬
‫היה מפרש את כל המצוות רק על השכליות לבד שזהו חותך מילות היינו‬
‫מצות מילה וזורק כלפי מעלח היינו אל השכל‪ ,‬אשרי מי שאינו יודע מהם‬
‫)עפ״י תורה יט ח״ב(‬

‫פרשת כי תבוא‬
‫את ד׳ האמרת ובו׳ וד׳ האמירך‬
‫)דברים כו יז‪-‬יח(‬

‫בשארם מתבודד ומפרש שיחתו וצערו לפני השי״ת ומתוודה ומתחרט על‬
‫גודל הפגמים שעשה‪ ,‬אזי גם השכינה כנגדו מפרשת לפניו שיחתה וצערה‬
‫ומנחמת אותו‪ ,‬כי בל פגם ופגם‪ ,‬שפגם בנשמתו‪ ,‬פנם אצלה נ״כ כביכול‪.‬‬
‫וזה בחינת את ד׳ האמרת וכר וד׳ חאמירך‪ ,‬שכשהאדם אומר לפני‬
 ‫דבש‬ ‫כי תבוא‬ ‫נחלי‬ ‫של‬

‫השי״ת כל צערו ויסוריו‪ ,‬אזי השכינה אומרת לפניו ג״כ כל צערה ושיחתה‪,‬‬
‫ומנחמת אותו שיבקש תחבולות לתקן כל הפגמים‪.‬‬

‫)דברים כז ח(‬ ‫באר היטב‬

‫בשבעים לשון‪) .‬רש״י(‬

‫איתא בזהר)ויקרא ‪ pp‬ששלש עשרה מידות שהתורה נדרשת בהם נמשכים‬

‫מהשלש עשרה תיקוני דיקנא הנקראים הדרת הפנים )שנה קנג‪ ,(.‬ולפי הזדככות‬
‫חכמתו בשלש עשרה המידות האלו כן נזדבך קולו בבחינת)שה״ש נ יה ׳הראיני‬
‫את מראיך׳ היינו הדרת פנים‪ ,‬׳השמעיני את קולך׳ שנזדכך קולו‪ ,‬ואז אם יש לו‬
‫ר״ל איזה צרה מהעכו״ם ח״ו‪ ,‬אזי ע״י השמעת הקול לבד בלא דיבור השי״ת‬
‫מושיעו בבחינת)חהליס קו מה ׳וירא בצר להם בשמעו את רנתם׳‪.‬‬
‫וזהו שפרש״י באר היטב ‪ -‬כשבעים לשון‪ ,‬שע״י באר‪ ,‬דהיינו פירושי‬
‫ודרושי התורה שמשם תוצאות הקול‪ ,‬היפזיב לנו בכל הלשונות ובכל העבו״ם‬
‫שרוצים להצר לנו‪ ,‬וע״כ כאר ראשי תיבות כשמעו את דנתם‪ ,‬שע״י הבאר‬
‫)עפ״י תורה בן(‬ ‫הקב״ה שומע את רינתינו ומושיענו‪.‬‬

‫וראו בל עמי הארץ בי שם ר נקרא עליך‬

‫)דברים כח י(‬ ‫ויראו ממך‬
‫אלו תפילין שבראש‪) .‬ברכות ‪(1‬‬

‫חטאתיו של אדם מטמפזמין שכלו וידיעתו כמו שאמרו )‪ y ppw‬אין אדם‬

‫עובר עבירה אא״כ נכנם בו רוח שטות‪ ,‬וכשעושה תשובה הוא מסיר מעצמו‬
‫הטיפשות‪ ,‬ואז הוא מבין את גודל החטא שחטא כנגד רב ושליט עיקרא ושרשא‬
‫לכל עלמין‪ ,‬ונכנסת בו בושה גדולה כ״ב עד שנתגלית על מצחו כמ״ש )ירמיה ג‬
‫ג( ׳ומצח אשה זונה היה לך מאנת היכלם׳‪ ,‬והבושה הזאת היא יראת ד׳ כמו‬
‫שדרשו חז״ל)נלדס ‪ p‬עה״פ)שמות נ יח( ׳בעבור תהיה יראתו על פניכם׳‪ ,‬זה הבושה‪.‬‬
‫וזה בחינת אור התפילין שנתגלה במצחו‪ ,‬כי מובא בפע״ח )שער התפילין פ״ז(‬
‫שפנימיות התפילין הוא ע״י המוחין הבאים לאדם מלמעלה בשעת התפילה ע״י‬
‫שלא‬ ‫דבש‬ ‫כי תבוא‬ ‫נחלי‬
‫הדביקות בהשי״ת‪ ,‬ומי שזוכה לבושה כזך כל מי שמסתכל עליו נמשך עליו ג״כ‬
‫יראה ובושה‪ ,‬ובזה יכולים אנו לדעת אם יש לאדם יראת שמים לאתר תיקון‬
‫התטא‪ ,‬שאם אנו מסתכלין על פניו ונופל עלינו ג״ב יראה ובושה היינו שנמשך‬
‫עלינו דעת בגדולת הבורא יתברך שמו זה סימן שיש לו יראת שמים ובושה‬
‫ע״י שנתקן המאג‬
‫וזה מרומז במאמר הז״ל עה״פ וראו כל עמי הארץ כי שם ד׳ נקרא עליך‬
‫ויראו ממך ‪ -‬אלו תפילין שבראש‪ ,‬דהיינו שע״י תפילין שבראש היינו‬
‫שזוכים לזאת היראה והבושה מהשי״ת‪ ,‬עי״ז ויראו ממך‪ ,‬ימשך יראה גם לכל‬
‫‪[.‬‬ ‫הרואים אותו‪.‬‬
‫)עפ״י תורה לח(‬

‫תחת אשר לא עבדת את ד אלקיך‬

‫)דברים כח מס‬ ‫בשמחה ובטוב לבב‬
‫דע שיש אור שהוא למעלה מנפשין רותין ונשמתין והוא אור האין סוף‬
‫ברוך הוא‪ ,‬ואע״פ שאין השכל משיג אותו‪ ,‬אעפ״ב רדיפה דמתשבה למרדף‬
‫אבתריה‪ ,‬ומשיג אותו בבתינת מטי ולא מפזי‪ ,‬היינו שמגיע ואינו מניע‪ ,‬ולרדיפה‬
‫והשגה זו זוכים ע״י עשיית המצוות בשמהה‪.‬‬
‫כי הקליפות הם מותרות כמו קליפת הפרי שהיא מותרות לפרי‪ ,‬והם‬
‫בהינת עצבות כמ״ש )משלי יל «( ׳בכל עצב יהיה מותר‪ ,‬ועיקר גלות השכינה‬
‫שהיא שמהתן של ישראל‪ ,‬היא כשעצבות שהם הקליפות גוברים עליה‪ ,‬ולהיפך‬
‫ע״י שמהת המצוות הוא מעלה את השכינה מבין הקליפות‪ ,‬ואזי היא מעלה את‬
‫כל העולמות לאין סוף ברוך הוא שהוא שורש השפע‪ ,‬ועי״ז נמשך ברכה לכולם‪.‬‬
‫ועיקר הברכה שנשפעת מלמעלה היא ברכת השכל‪ ,‬שהמוהין ירדפו‬
‫להתקרב ולהשיג את השי״ת‪ ,‬ופנימיות הברכה הוא שנתברך הכה שמישב‬
‫ומסדר את המוהין שהוא עומד בפני המוהין כמו מהיצה ומעכב אותם‬
‫מרדיפתם ומרוצתם שלא יצאו הוץ לגבול‪ .‬וע״י שתי בהינות אלו שהמוהין‬
‫רודפין להשיג אור האין סוף והמהיצה מעכבת אותה‪ ,‬עי״ז מבטשין ומכין‬
‫המוהין במהיצה‪ ,‬ונעשין היכלות וכלים להשיג את אור האין סוף‪ ,‬ואעפ״כ לא‬
‫ידיע ולא אתידע כמובא בזהר )נס פ״ה‪ (:‬׳ומגו האי פריסא ברדיפה דהאי מהשבה‪,‬‬
‫מטי ולא מטי ואתעבידו תשע היכלין‪ ,‬דלאו איגון נהורין ולא רוהין ולא נשמתין‬
 ‫דבש‬ ‫כי תבוא‬ ‫נחלי‬ ‫שלב‬

‫ולית מאן הקיימא בהו‪ ,‬ולא מתדבקין ולא מתידעיך‪ ,‬היינו ע״י ה׳פריסה׳ שהוא‬
‫המסדר ומיישב‪ ,‬עי״ז משיגין אור האין סוף בבחינת מגיע ואינו מגיע‪ ,‬כי הוא‬
‫למעלה מכל השכליות למעלה מכל הספירות כנ״ל‪ .‬ודע שזהו תכלית הידיעה‪,‬‬
‫כי תכלית הידיעה דלא ידע )נסיטח עולס יג(‪ .‬אשרי מי שזוכה לקיים המצוות‬
‫בשמחה שעי״ז זוכה להשגות אלו‪.‬‬
‫)עפ״י תורה כד(‬

‫והפלא ד את מכתך מכות גדולות‬

‫ונאמנות וחוליים רעים ונאמנים‬
‫)דברים כח נט(‬
‫עיקר מעלת איש הישראלי הוא האמונה‪ ,‬וצריך כל אחד לפשפש ולחפש‬
‫בעצמו אם אמונתו שלימה‪ ,‬כי יש סובלי חולאים שיש להם מכות מופלאות‬
‫שאין להם רפואה ח״ו‪ ,‬והוא רק בגלל נפילת האמונה‪.‬‬
‫כי הרפואות הם ע״י העשבים והם גדלים ע״י האמונה כמו שאמרו רבותינו‬
‫זכרונם לברכה)פעניי! ח( ׳אין הגשמים יורדין אלא בזכות אמונה שנאמר)פהליס פה‬
‫י‪ (3‬אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף׳‪ ,‬וכשיש אמונה אזי יש גשמים‬
‫וצומחים עשבים שעושים מהם רפואות‪ ,‬אבל ע״י נפילת האמונה אין גשמים‪,‬‬
‫וממילא אין עשבים שמהם הרפואות‪.‬‬
‫גם עיקר כה הרפואה שיש בכל עשב ועשב הוא עפ״י הסדר שיש להזרעים‬
‫לפי המקום ולפי הזמן‪ ,‬כי יש עשב שעיקר כהו לרפא הוא כשקוצרין אותו עד‬
‫שלא הביא שליש ואח״כ אין לו עוד כה‪ ,‬ויש עשב שלהיפך כהו הוא רק כשנגמר‬
‫עד שנופל מאליו‪ ,‬וכיוצא בזה כפי הסדר של הזמן שיש להם‪ ,‬וכן תלויה הרפואה‬
‫בסדר של המקום שבו הם גדלים‪ ,‬שמקום זה טוב לזה העשב‪ ,‬ומקום אחר טוב‬
‫לעשבים אחרים‪ ,‬וזה הסדר הוא ע״י אמונה בבחינת )שנפ לא( ׳אמונה זה סדר‬
‫זרעים׳‪ ,‬כי כל הדברים הגשמיים הם באמת אור אלוקי הנמצא מעל הזמן ומעל‬
‫המקום שנשתלשל מדרגה לדרגה עד שירד לזה העולם‪ ,‬והכלי שמקבל את אלו‬
‫האורות הוא מידת המלכות ובה תלויה סדר הזרעים בזמן ובמקום‪ ,‬וכפי תיקון‬
‫מידת המלכות היינו כפי שלימות האמונה שמאמין באמת שכל העולם הגשמי‬
‫אין לו שום קיום ללא האור האלוקי הנשפע אליו‪ ,‬כן יש לו כלים לקבל האורות‪,‬‬
‫ואז סדר העשבים כתיקונה‪ ,‬וע״ב ע״י נפילת האמונה שאז נפגמים הכלים‬
‫שלג‬ ‫דבש‬ ‫כי תבוא‬ ‫נחלי‬
‫המקבלים את השפע האלוקי אזי אפילו העשבים שכבר נדלים‪ ,‬אינם גדלים‬
‫בסדר הנצרך להם‪.‬‬
‫ועוד שאפילו אם יהיו לו הרפואות לא יועילו לו‪ ,‬כי כל דבר בבריאה כלול‬
‫מארבע יסודות ׳אש מים רוה ועפר׳ סהל ואלא »‪ ,(.‬והכמת הרפואה היא למזג‬
‫העשבים לפי יסודותיהם כדי לתקן את היסוד שנתקלקל ונחלש אצל החולה‪,‬‬
‫והארבע יסודות מתגלין ע״י בחינת עפר שהיא מאנא דכולהו )חיקו״ז חיקו! ע(‪,‬‬
‫דהיינו שארבעת היסודות מורכבים מאש מים ורוח שהם השפע‪ ,‬ועפר שהוא‬
‫הכלי המקבל אותם הוא בחינת האמונה כמ״ש )פהליס ל! ג( ׳שכן ארץ ורעה‬
‫אמונה׳‪ ,‬וע״ב ע״י פנם האמונה ח״ו נפגמים כל ארבעת היסודות ואפילו אם‬
‫יעשו לו רפואה זה לא יועיל לו‪.‬‬

‫וזהו והפלא ד׳ את מכתך מכות גדולות ונאמנות וחוליים רעים‬

‫ונאמנים‪ ,‬ונאמנים דייקא‪ ,‬כי אלו המכות מופלאות באים ע״י פגם האמונה‪,‬‬
‫ע״ב צריך כל אחד לחזק את עצמו באמונה חזקה שהשי״ת מחיה ומהווה את‬
‫הבריאה בכל עת ורגע ושכל הרפואות הן רק ממנו יתברך‪ ,‬ועי״ז יהיה לו‬
‫רפואה לכל תחלואותיו ברוחניות ובגשמיות‪.‬‬
‫)עפ״י תורה ה ח״ב(‬

‫)דברי ם כח סו(‬ ‫והיו חייך תלואים‬

‫)ברכות כד‪(.‬‬ ‫זה התולה תפילין‪.‬‬

‫זה הקונה מן הפלטר‪) .‬מנחות יד(‬

‫מי שאוחז במידת האמת אזי פרנסתו בריוח‪ ,‬כי השפעת הפרנסה באה ע״י‬
‫מידת האמת כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה )שנח קד( ׳קושטא קאי׳‪ ,‬שע״י‬
‫אמת נעשה בחינת עמידה שהוא בחינת פרנסה‪ ,‬כמו שדרשו רז״ל)פפחיס קיש( על‬
‫פסוק ׳ואת כל היקום אשר ברגליהם׳ ׳זה ממונו של אדם שמעמידו על רגליו׳‪.‬‬
‫וכן הוא להיפך ח״ו שע״י שקר נעצר השפע כי ׳שקרא לא קאי׳‪ ,‬ע״ב אין לו‬
‫עמידה היינו הפרנסה‪ .‬ומידת האמת הוא בחינת יעקב כמ״ש)מינה ז נ( ׳תתן אמת‬
‫ליעקב׳‪ ,‬והוא בחינת ספירת תפארת כידוע סהר נראשיח ק״‪ (:‬שהוא כלליות הגוונין‪,‬‬
‫כי הוא כלליות של חסדים וגבורות‪ ,‬וזהו נם בחינת תפילין‪ ,‬היינו שנם תפילין‬
 ‫דבש‬ ‫נצבים‬ ‫נחלי‬ ‫שלד‬

‫׳פארך חבוש‪/‬‬ ‫כמ״ש)יחזקאל » יז(‬‫חם בחינת אמת תפארת‪ ,‬כי תפילין נקראים פאר‬
‫נמצא שהשפעת פרנסה באה ע״י בחינת תפילין‪.‬‬
‫וע״ב כשאדם רחוק מאמת ואין לו שפע כנ״ל‪ ,‬אז נפגם אצלו מידת‬
‫התפארת‪ ,‬ונעשה לו בושה שהיא ג״ב כלליות הגוונין כי ׳אזיל סומקא ואתי‬
‫חיורא׳ )נ״מ נח‪ /.‬וכן זה מה שכאשר אדם נצרך לבריות מחמת שאין לו פרנסה‪,‬‬
‫אזי פניו משתנים ככרום היינו שמשתנה פניו לכמה גוונין )נינוח וס שזהו בחינת‬
‫תפארת פגומה‪.‬‬
‫וזה שאמרו חז״ל והיו הייך תלואים‪ ,‬זה התולה תפילין‪ ,‬וכן זה הקונה‬
‫תבואה מן הפלטר‪ ,‬ואלו ואלו דברי אלקים חיים ושניהם דבר אחד‪ ,‬כי מאחר‬
‫שהוא פוגם בתפילין בזה שהוא תולה אותם שהוא פגם במידת האמת‪ ,‬אזי‬
‫מזונותיו מצומצמין וצריך לקנות פת מן הפלטר‪.‬‬
‫)עפ״י תורה מז(‬

‫פרשת נצגים‬
‫אתם נצבים היום לפני ד אלקיכם‬
‫ראשיכם שכטיכם זקניכם ושטריכם כל‬
‫איש ישראל טפכם נשיכם וגרך אשר‬
‫כקרכ מחניך מחוטכ עציך עד שואכ‬
‫)דברים כט ט(‬ ‫מי מ ך‬

‫ע״י שמכין כף אל כף בשעת התפילה‪ ,‬עי״ז התפילה היא בבחינת אוירא‬

‫דארץ ישראל‪ ,‬והוא תיקון למחשבות זרות‪.‬‬
‫כי חכמינו זכרונם לברכה אמרו)ילקוע קפז( למה התחילה התורה מבראשית‪,‬‬
‫דהא התורה לא ניתנה לישראל אלא בשביל המצוות שיקיימו אותן והיה לו‬
‫להתחיל מ׳החודש הזה לכם׳ שהיא מצוה ראשונה‪ :‬אלא שאם יאמרו אומות‬
‫שלה‬ ‫דבש‬ ‫נצבים‬ ‫נחלי‬
‫העולם לישראל‪ ,‬לסטים אתם שכבשתם ארצות שבעה גוים‪ ,‬הם אומרים להם‬
‫)תהליס קיא ‪ 0‬׳כה מעשיו הגיד לעמר‪ ,‬שכל הארץ של הקב״ה היא‪ ,‬הוא בראה‬
‫ונתנה לאשר ישר בעיניו‪ ,‬ברצונו נתנה להם‪ ,‬וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו‪,‬‬
‫וזהו ׳לתת להם נהלת גוים׳)שס(‪ ,‬כי בידו הכל‪ ,‬וזהו ׳כה מעשיו׳ דייקא‪ ,‬כנגד‬
‫הכ״ת אותיות שבפסוק בראשית ברא ובו׳ שבהם ברא את העולם)פיקרז יג‪ ,(.‬והם‬
‫כנגד הכ״ת פרקין דידים ‪ ,w‬היינו שכל העולם הוא כת מעשי ידיו של הקב״ה‬
‫כביכול שיש בהם כביכול כ״ת פרקין‪ ,‬וע״ב אוירא דארץ עממין היא טמאה)ש‪3‬פ‬
‫טו‪ (:‬ואוירא דארץ ישראל קדוש וטהור)כלים פ״א מ״ו‪ ,‬מקואוה פ״ס מ״א(‪ ,‬כי הקב״ה הוציא‬
‫את א״י מתהת יד העכו״ם ונתנה לנו ע״י כ״ה מעשיו שנתגלה שהכל שלו כנ״ל‪,‬‬
‫וע״ב שם נתגלה באופן מיותד שכל הבריאה היא מעשי ד׳‪.‬‬
‫וזה סוד מהיאת כפים בשעת התפילה‪ ,‬כי המתשבות זרות באות מהבהינה‬
‫של אוירא דתו״ל שהוא טמא‪ ,‬וכשאיש הישראלי מתפלל ומותה כף אל כף היינו‬
‫כ״ת פרקין דידיים‪ ,‬עי״ז נתעורר ונתגלה הכ״ת אותיות דמעשה בראשית היינו‬
‫בתינת ה׳כת מעשיו׳ שהכל שלו יתברך ובידו לתת לנו נתלת גוים וכו׳‪ ,‬ועי״ז‬
‫נטהר אויר המקום שמתפלל כמו בארץ ישראל‪ ,‬כי נתזר ארץ העמים תתת‬
‫ממשלת הקב״ה‪ ,‬והקב״ה נותנו לישראל‪ ,‬וכן אנו רואים כתוש שע״י מתיאת‬
‫כפיים נתגרש האויר שזה אויר הטמא של ארץ העמים‪ ,‬ואז שואב האויר הקדוש‬
‫כמו בארץ ישראל ועי״ז נתקנים המתשבות זרות שבתפילה‪.‬‬
‫וזה פירוש ׳תפילות כנגד תמידין תיקנום׳)נרטת טס ׳תפילות כנגד׳ היינו‬
‫המתשבות זרות שהם כנגד התפילה כי הם מונעים מלהתפלל‪ ,‬ותיקונם הוא‬
‫׳תמידין׳ היינו ארץ ישראל שנאמר בה)דנרים יא י‪ (3‬׳תמיד עיני ד׳ אלוקיך בה׳‪.‬‬
‫וזה מרומז בפסוק אתם נצכים היום וכר‪ ,‬אתם נצבים היום‪ ,‬מרמז‬
‫לתפילה כמו שאמרו הז״ל)גרסת ו‪ (:‬׳אין עמידה אלא תפילה׳‪ ,‬לפני ד׳ אלקיכם‪,‬‬
‫מרמז לארץ ישראל כמו שאמרו הכמינו זכרונם לברכה)נפוטת קי;( ׳כל הדר בארץ‬
‫ישראל כמי שיש לו אלוק׳‪ ,‬היינו ע״י מה תזכו שתהא תפילתכם באוירא דארץ‬
‫ישראל‪ :‬ע״י ראשיכם שבטיכם זקניכם ושטריכם כל איש ישראל טפכם‬
‫נשיכם וגרך אשר כקרב מהניך מהטב עציך עד שואב מימיך‪ ,‬שהם עשר‬
‫מיני אנשים כנגד העשר אצבעות‪ ,‬היינו ע״י מהיאת כפים בעשר אצבעות‪,‬‬
‫תהיה התפילה בבהינת אוירא דארץ ישראל‪.‬‬
‫)עפ״י תורה מד(‬
 ‫דבש‬ ‫נצבים‬ ‫נחלי‬ ‫שלו‬

‫הנסתרות לד׳ אלקינו והנגלות לנו ולבנינו‬

‫עד עולם לעשות את בל דברי התורה‬
‫)דברים כט כח(‬ ‫הזאת‬
‫בבל מצוה מלבד קיומה בפשטות יש גם סודות נסתרים‪ ,‬וזה בחינת מה‬
‫שמלבד הציווי הנאמר בתורה לקיים המצוה יש עוד דברים סביבה‪ ,‬כגון ׳וידבר‬
‫ד׳ אל משה׳‪ ,‬ושאר דיבורי התורה שסביבות המצוה‪ ,‬ופשטות המצוות שאנו‬
‫מקיימים‪ ,‬מכונה בשם נעשה‪ ,‬והעבודה הנסתרת שיש בדיבורי התורה הללו‪,‬‬
‫מכונה בשם נשמע‪ ,‬שרק שומעים אותו‪ ,‬אך הוא גבוה ונסתר מאיתנו‪.‬‬

‫ויש בכל דרגא ודרנא ובכל עולם ועולם‪ ,‬את אלו הבחינות של נעשה‬
‫ונשמע‪ .‬כי כל אחד לפי מדריגתו יש לו דברים הנגלים לו ודברים הנסתרים‬
‫ממנו‪ ,‬ומי שבא למדריגה גבוה מהראשונה‪ ,‬אזי נעשה מהנשמע שלו בחינת‬
‫נעשה‪ ,‬ואז יש לו בחינת נשמע אחרת יותר גבוה‪ ,‬וכן בכל עולם יש בחינת‬
‫נעשה ונשמע‪ ,‬כי מה שלעולם הזה הוא בחינת נשמע‪ ,‬לעולם הגלגלים הוא‬
‫בחינת נעשה ויש להם בחינת נשמע גבוה ממנו‪ ,‬וכן מעולם לעולם‪.‬‬

‫וצריך כל אדם לילך מדרגא לדרגא ומעולם לעולם‪ ,‬ע״י שיעסוק בתורה‬
‫ותפילה עד שיגלה לו השי״ת הנסתר ממנו‪ ,‬ואז יהי לו בחינת נשמע גבוה יותר‬
‫ואח״ב ירבה בתורה ותפילה עוד‪ ,‬עד שיתגלה לו הנסתר שבדרגא ההיא‪ ,‬וכך‬
‫בכל פעם יעלה לדרגא גבוה יותר‪ ,‬עד שיהיה נכלל בהאין סוף ברוך הוא‪ ,‬וזה‬
‫בחינת מה שאמרו חז״ל)ענודה זרה יט( עה״פ)חהלים א נ( ׳בתורת ד׳ חפצו ובתורתו‬
‫יהגה יומם ולילה׳‪ ,‬שהתורה‪ ,‬בתחילה נקראת על שמו של הקב״ה‪ ,‬היינו בחינת‬
‫נסתר‪ ,‬ולבסוף נקראת תורתו ‪ -‬על שמו של הלומד‪ ,‬בחינת נגלה‪.‬‬

‫וזה פירוש הנסתרות לד׳ אלקינו והנגלת לנו ולבנינו עד עולם לעשות‬
‫את כל דברי התורה הזאת‪ ,‬הנסתרות לד׳ אלקינו‪ ,‬היינו בחינת נשמע‪,‬‬
‫והנגלת לנו ולבנינו‪ ,‬בחינת נעשה‪ ,‬עד עולם‪ ,‬שילך מדרגא לדרגא ומעולם‬
‫לעולם‪ ,‬עד שיבוא לעולם‪ ,‬לעשות את כל דברי התורה הזאת‪ ,‬שיהיה נעשה‬
‫מהנשמע ‪ -‬היינו מכל דברי התורה הזאת‪ ,‬בחינת דיבורי התורה שסביבות‬
‫המצוה‪ ,‬שהם בחינת נסתרות כנ״ל‪ ,‬יהיה נעשה מהם לעשות‪ ,‬בחינת נעשה‪.‬‬

‫)עפ״י תורה כב(‬

‫שלז‬ ‫דבש‬ ‫נצבים‬ ‫נחלי‬
‫)דברים ל ב(‬ ‫^ב ת עד ד אלקיך‬
‫צריך אדם לאתה תמיד במידת התשובה כי מי יאמר)משלי נ מ( ׳זכיתי לבי‬
‫טהרתי מחטאתי‪ ,‬היינו מי יוכל לומר שליבו זך וטהור מפניות בשעה שאומר‬
‫׳הטאתי עויתי פשעתי ובו״‪ ,‬נמצא שצריך לעשות תשובה נם על ה׳הטאתי‬
‫עויתי פשעתי׳ שאמר‪ ,‬כי עליו נאמר )ישעיה‪:‬מ יג( ׳בשפתיו כבדוני וליבו רחק‬
‫ממני׳‪.‬‬
‫ואפילו אם יודע אדם בעצמו‪ ,‬שעשה תשובה שלימה‪ ,‬אעפ״ב נם אז צריך‬
‫לעשות תשובה על התשובה הראשונה‪ .‬כי מתחילה כשעשה תשובה עשה לפי‬
‫השגתו‪ ,‬ואח״ב כשעשה תשובה בודאי הוא מכיר ומשיג יותר את השי״ת‪.‬‬
‫נמצא‪ ,‬שלפי השגתו שמשיג עכשיו‪ ,‬בודאי השגתו הראשונה היתה בבחינת‬
‫גשמיות‪ ,‬ע״ב הוא צריך לעשות תשובה על השגתו הראשונה על שהנשים את‬
‫) ע־ ‪-‬י ״ורוז י‪,‬‬ ‫י ״“ ״‬

‫)דברים ל ב(‬ ‫^ב ת עד ד אלקיך‬

‫חז״ל אמרו)יו»א»( ׳גדולה תשובה שמגעת‬
‫עד כסא הכבוד׳‪ ,‬וכן)שס‪ (:‬׳גדולה תשובה‬
‫שמקרבת הגאולה׳‪ ,‬ושניהם אחד‪ ,‬כי‬
‫לעתיד לבוא כשיהיה יום שכולו שבת)שמיד‬
‫פ״ס אזי יתגלה אורייתא דעתיקא‬
‫סתימאה‪ ,‬היינו פנימיות התורה וסודותיה‬
‫)עיין זהר נהעלושן קנש כמ״ש)ישעיה נש יל( ׳אם תשיב‬
‫משבת רגלך וכו׳ אז תתענג על ד״‪ ,‬׳על ד״‬
‫היינו אורייתא דעתיקא סתימאה שהיא‬
‫למעלה מהאורות וההשגות הכלולים‬
‫בשם הוי״ה ב״ה בחינת השגת עולם הזה‪.‬‬
‫)זהר ויחי ריט(‬

‫אך גם עכשיו בעוה״ז כששב ומתחרט בכל פעם על פגמיו וקוצר השגתו‬
‫ומתבטל אליו יתברך זוכה להמשיך הארה משם‪ ,‬וזהו ׳גדולה תשובה שמגעת‬
‫עד כסא הכבוד׳‪ ,‬׳כסא הכבוד׳ לשון כסוי‪ ,‬היינו התורה דעתיקא סתימאה‬
‫שמכסין אותה בבחינת)משלי ‪ (w 3‬׳כבוד אלקים הסתר דבר׳)מגעה יה‪ ,‬וע״י תשובה‬
‫מגיעים ומשיגים הארה מהתורה הזו‪ ,‬וזהו ׳גדולה תשובה שמקרבת את‬
 ‫דבש‬ ‫נצבים‬ ‫נחלי‬ ‫שלח‬

‫הגאולה‪ /‬שע״י תשובה מקבלים הארה מסודות התורה שיתגלו לעתיד בעת‬
‫הגאולה‪.‬‬
‫וזהו ו׳שכת עד ד׳ אלקיך‪ ,‬ו׳שכת‪ ,‬לשון שבת תשובה זוכין להארה‬
‫מבהינת יום שכולו שבת שלעתיד לבוא‪.‬‬
‫)עפ״י תורה מט(‬

‫ב(‬ ‫^ב ת עד ד אלקיך )דברים ל‬

‫ע״י הארת שבת גתעורר העולם לתשובה מאהבה‪ ,‬כי שבת הוא בהינת‬
‫תשובה בהיגת ושבת עד ד׳ אלקיך‪ ,‬והיא תשובה מאהבה בבהיגת )שה״ש ז ז(‬
‫׳אהבה בתענוגים׳‪ ,‬כי אהבה בא מתענוג שבת בחיגת)ישעיה ‪ w‬יג( ׳וקראת לשבת‬
‫עונג׳‪.‬‬
‫)עפ״י תורה נח(‬

‫ושבת עד ר אלקיך וכר ושב ר אלקיך‬

‫)דברים ל ב‪-‬ס‬ ‫את שבותך ודחמך‬
‫בכל אדם יש הלק מכללות כל העולמות וצרופים‪ ,‬ובכל מה שהוא מדבק‬
‫את עצמו לשם הוא מקשר חלקו‪ ,‬וכשהוא הולך אחר שרירות לבו ותאוותו‪ ,‬הוא‬
‫מקשר חלקו והאותיות והצירופים לסט״א ח״ו‪ ,‬ומתבלבלים האותיות והצירופים‬
‫שזהו גלות השכינה‪ ,‬ואז הדעת ג״ב מתבלבל‪ ,‬ו׳כל מי שאין בו דעה אסור לרחם‬
‫עליו׳ )נינוח לג(‪ ,‬וכששב בתשובה שלימה ישובו חלקיו מכלליות העולמות‬
‫והאותיות והצרופים ג״ב למקומן ואז יושלם הדעת ויתעורר עליו רחמנות‪ .‬וזהו‬
‫ושבת עד ד׳ אלקיך‪ ,‬שכשאדם שב בתשובה‪ ,‬אזי ושב ד׳ אלקיך את שבותך‪,‬‬
‫החלק שלו מכלליות העולמות ממקום אשר שם היה שבוי‪ ,‬שב‪ ,‬ואז נשלם‬
‫הדעת כמו שאמרו חז״ל)מגילה ינ( עה״פ)ירמיה מח יא( ׳ובגולה לא הלך׳‪ ,‬שכל דבר‬
‫שהוא במקומו דעתו שלם‪ ,‬ע״ב ורחמך‪ ,‬נתעורר עליו רחמים‪.‬‬
‫)עפ״י תורה קה(‬
‫שלט‬ ‫דבש‬ ‫נצבים‬ ‫נחלי‬
‫)דברים ל יב(‬ ‫לא בשמים היא‬
‫דע שלכל אהד יש מניעות לעבודת הבורא יתברך שמו‪ ,‬הן מניעות‬
‫מאחרים הן מניעות מתאוות הגוך המגושם‪ ,‬ולכל אחד ואחד נדמה שהמניעות‬
‫שלו גדולים יותר משל חבית ושאינו יכול לעמוד בהם‪ ,‬אך דע שאין השי״ת‬
‫שולח על שום אדם מניעות רק כפי כהו כפי מה שיכול לשאת ולעמוד בהם‬
‫אם ירצה‪.‬‬
‫ומעין זה מה שמספרים בשם הבעל שם טוב זכר צדיק וקדוש לברכה‪,‬‬
‫משל שמלך אחד הניח אוצר גדול במקום אחד‪ ,‬וסיבב באחיזת עינים כמה וכמה‬
‫חומות סביב האוצר‪ ,‬וכשבאו בני אדם לאלו החומות‪ ,‬נדמה להם שהם חומות‬
‫ממש וקשה לשברם‪ ,‬וקצתם חזרו תיכף‪ ,‬וקצתם שברו חומה אחת ובאו אל‬
‫השניה ולא יכלו לשברה‪ ,‬וקצתם שברו יותר ולא יכלו לשבור הנשארים‪ ,‬עד‬
‫שבא הבן מלך ואמר ׳אני יודע שכל החומות הם רק באחיזת עינים‪ ,‬ובאמת אין‬
‫שום חומה כלל׳‪ ,‬והלך לבטח עד שעבר על כולם‪.‬‬
‫ומזה יבין המשכיל הנמשל מאליו על כל המניעות וההסתות ופתויים שהם‬
‫בחינת חומות שיש על האוצר של יראת שמים‪ ,‬שבאמת אינם כלום‪ ,‬ומי שמחזק‬
‫ליבו ומתגבר כנגדם בתשוקה גדולה ורצון חזק להשי״ת הם מתבטלים כנגדו‬
‫לגמרי‪.‬‬
‫)עפ״י תורה מו ח״ב(‬

‫בי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך‬

‫)דברים ל יד(‬ ‫ובלבבך לעשותו‬
‫צריך כל אדם להשתדל להעמיד תלמידים כי כתיב)גראשיי! א «( ׳ומלאו את‬
‫הארץ׳‪ ,‬ועיקר ישיבת הארץ הוא שיהא ממולא מבני דעה שידעו שיש אלקים‬
‫שליט בארץ ואין שום תכלית בזה העולם כי אם לעשות רצונו יתברך‪ ,‬כי מי‬
‫שאין בו דעת אינו אדם כלל רק הוא כמו חיה בדמות אדם‪ ,‬וזה מה שאמרו‬
‫רבותינו זכרונם לברכה )שנהלד! צמס ׳כל המלמד בן חבירו תורה כאילו עשאו׳‪,‬‬
‫שנחשב כאילו עשה את הגוף של התלמיד ג״ב‪ ,‬כי מקודם לא היה נקרא בשם‬
‫אדם כלל מאחר שלא היה בו דעת‪ ,‬נמצא שע״י שלמד עמו תורה והכנים בו‬
‫דעת עי״ז נעשה לאדם‪ ,‬ע״ב נחשב כאילו עשאו ממש‪.‬‬
 ‫דבש‬ ‫וילך‬ ‫נחלי‬ ‫שמ‬

‫ועי״ז שעוסקים לדבר אחד עם חבית להכניס בו דעת ויראת שמים‪ ,‬נכנסין‬
‫בו אורות המקיפים‪ ,‬דהיינו שזוכה להבין ולידע מה שלא היה מבין ויודע‬
‫מתחילה‪ ,‬כי מה שהאדם מבין ומשיג בשכלו נקרא פנימי‪ ,‬שההשגה נכנסה‬
‫בשכלו‪ ,‬ומה שאינו מבין נקרא מקיף‪ ,‬שהוא מקיף סביבות השכל‪ ,‬וע״י‬
‫שמדברים עם בני אדם להכניס בהם דעת ויראת שמים‪ ,‬משיגים הדבר‬
‫בשלמות‪ ,‬כמו שהאין בחוש שבשאדם מסביר ומבאר ענין לחבית הוא מבינו‬
‫יותר‪ ,‬ואזי יכול להשיג את שכל המקיף מה שלא הבין מתחילה‪.‬‬
‫וזה פירוש כי קרוב אליך הדבר מאוד כפיך וכלככך לעשותו‪ ,‬כי‬
‫קרוב אליך הדכר מאוד‪ ,‬היינו לקרב אליך הדבר שהוא בבחינת מאוד‪,‬‬
‫היינו המקיפים שהם נעלמים ורחוקים מאוד מן האדם‪ ,‬זה תלוי כפיך וכלככך‬
‫היינו בחינת )תהליס מט ל( ׳פי ידבר חכמות והגות לבי תבונות׳‪ ,‬שיגלה חכמתו‬
‫ותבונתו לתלמידיו שעי״ז נהיה לעשותו‪ ,‬בחינת כאילו עשאו‪ ,‬שיוכל להכניס‬
‫)עפ״י תורה ז ח״ב(‬ ‫ולקרב את המקיפים ולהכניסם בפנים־‬

‫פרשת וילד‬

‫)דברים לא טז(‬ ‫הנך שוכב עם אבותיך וקם‬

‫השפעת הבאר הענן והמן שהיו לישראל הם בנגד השלשה אבות‪ ,‬באר‬
‫מים חיים זה בחינת אברהם מימי החסד)עיין מל לן לן קג‪ ,(:‬אברהם התחיל לחפור‬
‫בארות‪ ,‬ענן זה בחינת יצחק בחינת)לנדס ל יא( ׳חושך ענן וערפל׳‪ ,‬בחינת)כראשית‬
‫מ א( ׳ותכהין עיניו מראות׳‪ ,‬ומן זה בחינת יעקב בחינת )תהליס עת עא( ׳לרעות‬
‫ביעקב עמו׳‪ ,‬ומשה רבינו נשמתו היתה כלולה מהשלשה אבות)עיין לקית וארא נז‪(.‬‬
‫ע״כ נאמר בו)שמות נ מו( ׳וישב על הבאר׳‪) ,‬שם כל יח( ׳ויבא משה בתוך הענן׳‪) ,‬שם‬
‫מז( ׳ויאמר משה אליהם הוא הלחם׳‪ ,‬׳הוא׳ דייקא‪ ,‬היינו משה בעצמו‪ ,‬שבזכותו‬
‫שמא‬ ‫דבש‬ ‫וילך‬ ‫נחלי‬
‫אכלו המן‪ ,‬וע״ב כולם חזרו בזכות משה )מענית ‪ .(p‬ולעתיד בשעת התחיה יקום‬
‫משה כלול משלשה אבות כמקודם בחינת )קהלת א( מה שהיה הוא שיהיה ר״ת‬
‫משה‪ ,‬וזה הנך שוכב עם אבותיך וקם‪ ,‬שיקום בתחיה כלול משלשת האבות‪.‬‬
‫)עפ״י תורה נח(‬

‫)דברים לא יז(‬ ‫והסתרתי פני והיה לאכול‬

‫דע שמי שמשבר תאוות אכילה אזי הקב״ה מאיר לו פנים בבחינת )תהליס‬
‫פז נ( ׳יאר פניו אתנו סלה׳‪ ,‬כי חכמינו זכרונם לברכה אמרו)נינוח נ( כתיב)דנרס י‬
‫יז( ׳אשר לא ישא פנים ׳וכתיב )נמדני ו נו( ׳ישא ד׳ פניו אליך׳‪ ,‬׳אמר הקב״ה איך‬
‫לא אשא להם פנים‪ ,‬שאני אמרתי ואכלת ושבעת וברכת‪ ,‬והם מדקדקין על‬
‫עצמן בכזית ובכביצה׳‪ ,‬שמודים ומשבחים את הקב״ה באכילת כזית בלבד‪,‬‬
‫שזהו שבירת תאוות אכילה שמסתפקים באכילה מועפזת‪ .‬נמצא שנשיאות פנים‬
‫הוא ע״י שיבור תאוות אכילה‪ ,‬ולהיפך מי שמשוקע בתאוות אכילה ר״ל‪ ,‬שורה‬
‫עליו דינים שהוא הסתרת פנים כביכול ההיפך של הארת הפנים‪ ,‬ומזה בא עליו‬
‫יסורים ר״ל‪.‬‬
‫וזה פירוש והסתרתי פני והיה לאכול‪ ,‬שאם משוקעים בוהיה לאכול‪,‬‬
‫דהיינו בתאוות אכילה‪ ,‬אזי והסתרתי פני‪ ,‬יש ר״ל הסתרת פנים‪ ,‬וע״ב על צרה‬
‫שלא תבוא גוזרין תענית‪ ,‬כי זה שישראל נתונין בצרה כי הם בבחינת הסתרת‬
‫פנים‪ ,‬ע״ב גוזרין תענית לשבר תאוות אכילה‪ ,‬ואז יהיו בבחינת הארת ונשיאות‬
‫)עפ״י תורה מז(‬ ‫הפנים ויהיה נמתק הייז־‬

‫ואנכי הסתר אסתיר וכר על כל הרעה‬

‫)דברים לא יח(‬ ‫אשר עשה וט׳‬
‫יש שני מיני הסתרות שהקב״ה מסתיר את עצמו ר״ל‪ ,‬כי חז״ל אמרו)יומא‬
‫«‪ (:‬׳עבר ושנה נעשה לו כהיתר‪ ,‬דהיינו שע״י העבירות הוא מהפך דברי אלקים‬
‫חיים שבתורה הקדושה ועושה מהם צירופים אחרים עד שנעשה לו מאיסור‬
‫היתר כמ״ש )ישעיה ה נ( ׳הוי האמרים לרע טוב ולפזוב רע׳‪ ,‬וזה בחינת הסתרה‬
‫ראשונה כלומר שיודע שהשי״ת נסתר ממנו כי יודע שהדבר אסור אלא‬
‫שנעשה לו כהיתר‪ ,‬ואע״פ שקשה לאדם לצאת ולשוב משם כי כבר נסתר ממנו‬
 ‫דבש‬ ‫וילך‬ ‫נחלי‬ ‫שמב‬

‫חשי״ת‪ ,‬מכל מקום אפשר ליגע ולחתור עד שימצא אותו יתברך מאחר שעכ״פ‬
‫יודע מזח שנעשח לו כחיתר‪.‬‬

‫אבל דע שיש עוד בחינח שחחסתרח בעצמח נסתרת‪ ,‬חיינו אם ח״ו אחר‬
‫שעבר ושנח‪ ,‬עושח יותר עבירות ר״ל‪ ,‬אזי נופל לחסתרח שבתוך חסתרח‬
‫בבחינת ואנכי הסתר אסתיר‪ ,‬שאינו יודע כלל שחשי״ת נסתר ממנו כי אינו‬
‫יודע כלל שנחפך אצלו חאיסור לחיתר רק כל חדברים חרעים דומים לו למישור‬
‫נמור וכאילו אין איסור כלל ח״ו‪ ,‬כי ע״י רבוי חעבירות חפך דברי אלקים חיים‬
‫לגמרי עד שנחפך אצלו מחכמות חתורח לפתיות‪ ,‬ואזי בודאי אינו יכול למצוא‬
‫אותו יתברך מאחר שאינו יודע כלל שצריך לבקש אותו יתברך‪ ,‬אבל אעפ״כ‬
‫אין שום יאוש בעולם כלל ובאמת גם בתוך חחסתרח שבתוך חחסתרח ואפילו‬
‫בתוקף חקליפות וחעבירות מלובש חיות חשי״ת‪ ,‬כי בודאי אין שום דבר שלא‬
‫יחיח בו חיות חשי״ת כי בלעדי חיותו לא חיח לו קיום כלל‪ ,‬ואפילו אם ח״ו‬
‫עושין דבר עבירח שחוא שלא כרצון חשי״ת‪ ,‬עם כל זח בודאי יש שם חיות‬
‫חשי״ת חיינו אותיות חתורח רק שחוא בחעלם ובצמצום גדול‪.‬‬

‫ולגלות חחסתרות חנ״ל חוא ע״י עסק חתורח‪ ,‬כי ע״י לימוד תורח זוכים‬
‫לדעת‪ ,‬דחיינו לידע זאת שבכל דבר מלובש אורו יתברך‪ ,‬ומאחר שיודע זאת‬
‫שאפילו בתוך חחסתרות נמצא חשי״ת‪ ,‬מזח בעצמו נתגלין חחסתרות ונעשח‬
‫מחם תורח‪ ,‬ואזי חתורח בעצמח מוכיחח אותו בבחינת )זהר שמיני לס ׳אורייתא‬
‫מכרזת קמייחו עד מתי פתיים תאחבו פתי׳‪ ,‬חיינו שנופלין לו ע״י חתורח‬
‫חרחורי תשובח‪ ,‬כי באמת חתורח מכרזת וצועקת ומוכיחח תמיד כמ״ש)משלי א‬
‫נא( ׳בראש חמיות תקרא ובו׳ עד מתי פתים תאחבו ובו״‪ ,‬רק שאינו שומע קול‬
‫חכרוז מחמת חחסתרות חנ״ל‪ ,‬ומאחר שנתגלו חחסתרות ונעשח מחם תורח‪,‬‬
‫אזי תיכף חתורח בעצמח מוכיחח אותו ׳עד מתי פתים ובו״‪ ,‬עד ששב בתשובח‬
‫שלימח‪.‬‬

‫)עפ״י תורה נו(‬

‫שמג‬ ‫דבש‬ ‫וילך‬ ‫נחלי‬
‫)דברים לא כא(‬ ‫כי לא תשכח מפי זרעו‬
‫לכו הזו מפעלות ד התגלות נפלא מסוד גדולת התנא האלוקי רבי שמעון‬
‫בר יוהאי זכרונו לברכה‪.‬‬

‫רבי שמעון בר יוהאי הבמיה שלא תשתכה תורה מישראל על ידו כמובא‬
‫בדברי רבותינו זכרונם לברכה )שנח קלסס ׳כשנכנסו רבותינו לכרם ביבנה אמרו‬
‫עתידה תורה שתשתכה מישראל ואמר רבי שמעון בן יוהאי שלא תשתכה‬
‫שנאמר)לנדס לא נא( כי לא תשבה מפי זרעו‪ /‬ודוקא רבי שמעון אמר זאת משום‬
‫שעל ידו לא תשתכה התורה כמבואר בזהר)נשא קכל;( ׳בהאי היבורא דאיהו ספר‬
‫הזהר יפקון ביה מן גלותא‪ /‬דהיינו שאפילו בתוקך הגלות שתתנבר ההסתרה‬
‫וההעלמה עד שכמעט תשתכה ה״ו קדושת התורה מישראל‪ ,‬אעפ״ב ע״י ספר‬
‫הזהר שמגלה סתרי אורייתא יזכו כל ישראל לאור קדושת פנימיות התורה‬
‫ונזכה לגאולה שלימה במהרה אמן‪.‬‬

‫ועתה בא וראה והבן נפלאות נסתרות של תורתינו הקדושה‪ ,‬כי ע״ב סמך‬
‫רבי שמעון בן יוהאי על זה הפסוק כי לא תשכח מפי זרעו‪ ,‬כי באמת בזה‬
‫הפסוק בעצמו מרומז ונסתר סוד זה שע״י זרעו של יוהאי שהוא רבי שמעון בן‬
‫יוהאי על ידו לא תשתכה התורה מישראל‪ ,‬כי סופי תיבות של ׳כי לא תשכח‬
‫מפי זרעו׳‪ ,‬הם אותיות יוהאי‪ ,‬היינו מפי זרעו של זה בעצמו שהוא מרומז‬
‫ונסתר בזה הפסוק שהוא התנא יוהאי‪ ,‬על ידו לא תשבה התורה‪.‬‬

‫אבל דע שסוד גדולת רבי שמעון בעצמו מרומז בפסוק אהר כי התנא‬
‫הקדוש רבי שמעון הוא בהינת מלאך שמובדל ומופרש לגמרי מן העולם כמ״ש‬
‫)דניאל ד י( ׳עיר וקדיש מן שמיא נהית׳ ‪ -‬ראשי תיבות שמעון‪.‬‬

‫)תחילת ליקוטי מוהר״ן(‬

 ‫דבש‬ ‫האזינו‬ ‫נחלי‬ ‫שדמ‬

‫^‪ -8‬פרשת האזינו ^‬

‫)דברים לב ‪0‬‬ ‫עם גבל ולא חכם‬
‫עמא דקבילו אורייתא ולא חכימו‪.‬‬
‫)תרגום אונקלוס(‬

‫והוא פליאה‪ ,‬מה ענין ׳נבל׳ ולא חכם לתרגמו על קבלת התורה‪ :‬אלא‬
‫שישראל בעת קבלת התורה היו להם חכמות גדולות‪ ,‬כי אז היו עובדי עבודה‬
‫זרה שהיה טעותם עפ״י חכמות וחקירות גדולות כידוע‪ ,‬ולולי שהיו ישראל‬
‫משליכין מעצמן החכמות‪ ,‬לא היו מקבלים התורה כי היו יכולים לכפור בכל‬
‫ח״ו‪ ,‬ולא היה מועיל להם כל מה שעשה משה רבינו עמהם‪ ,‬ואפילו כל האותות‬
‫והמופתים הנוראים שעשה לעיניהם‪ ,‬לא היה מועיל להם כמו שגם עתה‬
‫נמצאים אפיקורסים הכופרים ע״י שטות וטעות חכמתם‪ ,‬אך ישראל עם קדוש‬
‫ראו האמת והשליכו החכמות‪ ,‬והאמינו בד׳ ובמשה עבדו‪ ,‬ועי״ז קיבלו התורה‪.‬‬
‫ועתה לפי זה‪ ,‬מה נמלצו לחך דברי התרגום הנ״ל שתרגם עם נכל ולא‬
‫חכם ‪ -‬עמא דקכילו אורייתא ולא חכימו‪ ,‬כי נבל הוא ראשי תיבות ל״ב‬
‫נתיבות‪ ,‬שהוא כלליות התורה שיש בו ל״ב נתיבות חכמה)עיין הקדמח חיקו״ז דף ‪,(:1P‬‬
‫והיא החכמה האמיתית אשר כל החכמות בטלים אצלה‪ ,‬ועיקר מה שישראל‬
‫קבלו אותה היתה ע״י ולא חכימו‪ ,‬שביטלו אצלה את כל החכמות שלהם‪.‬‬
‫וזה עיקר העבודה להיות תם וישר ׳ירא אלקים וסר מרע׳)איוג א ‪ ,(r‬בלי‬
‫שום חכמות‪ ,‬ושלמה המלך עליו השלום אחר שנאמר בו)מלרס א‪ ,‬ה יא( ׳ויחכם‬
‫מכל האדם׳‪ ,‬אמר)משלי ל ‪ (3‬׳כי בער אנוכי מאיש ולא בינת אדם לי׳‪ ,‬וכן אמר‬
‫אסף )ההליס » נ‪ (3‬׳ואני בער ולא אדע בהמות הייתי עמך׳‪ ,‬וכן כתיב )משלי נא ל(‬
‫)עפ״י תורה קכג(‬ ‫׳אין חכמה ואין תבונה ואין עצה נגד ד׳‪.‬‬

‫בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם‬

‫)דברים לב ח(‬

‫האמונה היא הספירה התחתונה של השפעת השפע וכשהיא בשלימותה‬

‫היינו שמאמינים באמונה שלימה בהשי״ת אזי נשפעים ממנה כל ההשפעות‬
‫והברכות כמ״ש)משלי נס נ( ׳איש אמונות רב ברכות׳‪ ,‬ואז ישראל בבחינת עליון‬
‫שמה‬ ‫דבש‬ ‫האזינו‬ ‫נחלי‬
‫כמ״ש )מרים ט יט( ׳ולתתך עליון על כל גויי הארץ‪ /‬אבל אם הוא נופל ח״ו‬
‫מהאמונה אזי ר״ל בחינת עליון כגוים‪ .‬וזה כהנה? עליון גויס בהפרידו כני‬
‫אדם‪ ,‬היינו זה שבחינת עליון כגוים‪ ,‬היא מחמת בהפרידו כני אדם‪ ,‬שבני‬
‫מ־‪-‬י הוספות מכת‪-‬י(‬ ‫נ ^יי' ™?נ־״■‬ ‫אום‬

‫ני נוי אובד עצות הסה ואין בהם תמנה‬

‫)דברים לב כרו(‬

‫כתיב )משלי נ ה( ׳מים עמוקים עצה בלב איש ואיש תבונה ידלנה׳‪ ,‬דהיינו‬
‫שאצל כל אחד פזמונות בעומק ליבו עצות איך לעבוד את השי״ת בכל מקום‬
‫ובכל ענין‪ ,‬אבל כדי לדלות ולגלות אותם צריכין לאיש תכונה‪ ,‬כי צריך להבין‬
‫אותם דבר מתוך דבר‪ .‬ואיש תכונה זהו הצדיק שזכה לצחצח נשמתו שעי״ז‬
‫זכה לתבונה בבחינת)איוג לנ ש( ׳ונשמת שד‪-‬י תבינם׳‪ ,‬ע״ב ע״י התקרבות לצדיק‬
‫יכולים לקבל עצות אמיתיות בכל מה שצריכים‪.‬‬
‫וזה פירוש כי גוי אובד עצות המה ואין בהם תכונה‪ ,‬שאינם זוכים‬
‫לגלות את העצות כי אין בהם איש תכונה שידלה אותם כנ״ל‪.‬‬
‫)עפ״י תורה ה ח״ב(‬

‫על אשר מעלתם בי בתוך בני ישראל‬

‫במי מריבת קדש מדבר צין על אשר לא‬
‫קדשתם אותי בתוך בני ישראל ובו׳ בי‬
‫מנגד תראה את הארץ ושמה לא תבוא‬
‫)דברים לב נא‪-‬נב(‬
‫חכמינו ז״ל דרשו )נרכוש שא‪ .‬ורעיא מהימנא נהר קיא‪ (.‬מאי דכתיב )גראשיש ג ז( ׳וייצר‬
‫ד׳ אלקים את האדם׳ בשני יו״דין‪ :‬יצירה לטב ויצירה לביש‪ ,‬יצר פזוב ויצר הרע‬
‫שהם יצירה לשכר יצירה לעונש‪ ,‬בחינת חסד ודין‪ .‬וע״י שאדם מכנים כל כוחו‬
‫באותיות התפילה בבחינת)שהליס לה י( ׳כל עצמותי תאמרנה׳‪ ,‬עי״ז זוכה לבחינת‬
‫יצירה לטב‪.‬‬
‫כי העולם נברא בעשרה מאמרות)אטש ה( ששורשם מכ״ח אותיות של פסוק‬
‫׳בראשית ברא וכו״ סהר פינשש רמה(‪ ,‬והם בחינת חסד כמ״ש )שהליס שש ג( ׳כי אמרתי‬
 ‫דבש‬ ‫האזינו‬ ‫נחלי‬ ‫שמו‬

‫עולם חסד יבנה׳‪ ,‬כי על ידם נשפע חסד לעולם‪ ,‬וע״י שמתפלל בכה זוכה‬
‫שדיבורי התפילה שלו הם דיבורי השי״ת בעצמו כביכול בבחינת )ישעיה יא ‪(IP‬‬
‫׳ואשים דברי בפיך׳‪ ,‬כלומר שהשי״ת שולח לו דיבורים שהם כביכול הדיבורים‬
‫שבו ברא את העולם שהם בחינת חסד כנ״ל‪ ,‬ע״כ זוכה לחסד היינו יצירה לטב‪.‬‬
‫וזה בחינת ארץ ישראל‪ ,‬כי עיקר א״י הוא ע״י שנתגלה שהכל נברא רק‬
‫על ידו יתברך והכל שייך אליו כמבואר ברש״י על פסוק ׳בראשית׳ שבשביל‬
‫זה פתח בבראשית משום ׳כה מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים׳‪ ,‬שאם‬
‫יאמרו אומות העולם לישראל ליסטים אתם שכבשתם ארצות שבעה גוים הם‬
‫אומרים להם כל הארץ של הקב״ה היא‪ ,‬הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו‪,‬‬
‫ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו‪ ,‬נמצא שכל הזכות שיש לנו‬
‫בארץ ישראל הוא ע״י בה מעשיו שנתגלה שהבל מאיתו יתברך‪ ,‬וע״י תפילתו‬
‫בכה שמקבל דיבורים מהשי״ת נתגלה מחדש שהכל נברא על ידו יתברך בכ״ח‬
‫האותיות כנ״ל‪.‬‬
‫אבל ע״י דיבורים פגומים ח״ו מעוררים חסד דסט״א כמ״ש )פהליס קמד ‪(P‬‬
‫׳אשר פיהם דיבר שוא וימינם ימין שקר׳‪ ,‬שע״י דיבורים פגומים נתעורר ימין‬
‫שקר שהוא חסד דסט״א‪ ,‬היינו שבאמת הוא כולו דין רק שהוא מתלבש כאילו‬
‫הוא חסד וימין‪ ,‬והם כל הבלי העולם הזה שהיצר הרע מפתה את האדם שהוא‬
‫חפץ בטובתו ושהוא חסד גדול בשביל האדם אם ילך אחריו‪ ,‬אבל באמת זה‬
‫׳ימין שקר׳‪ ,‬ואין כאן חסד כלל רק כולו דינים ורע‪ ,‬כי עי״ז האדם מתרחק‬
‫מהשי״ת ונתקיים בו ׳יצירה לביש׳‪ ,‬ובן מתגברים עי״ז המריבות והמחלוקת‬
‫שהם דינים היפך חסד ואהבה‪ ,‬כי הדיבורים הפגומים הם לשונות של ריב‬
‫ומחלוקת כמ״ש )ההלים לא נא( ׳יצפנם בסובה מריב לשונות׳‪ ,‬וע״י תפילה בבה‬
‫וקדושת א״י ניצולים מהם‪.‬‬
‫וזה פירוש הכתוב על אשר מעלתם כי וכו׳‪ ,‬שהקב״ה ציוה להם לדבר‬
‫אל הסלע כדי שילמדו ישראל קל וחומר על שכר ועונש)יש״י שם(‪ ,‬ועי״ז היו זוכים‬
‫לבחינת יצירה לטב ולשכר‪ ,‬אבל הם פגמו בדיבור‪ ,‬ונגרם התגברות של הריב‬
‫לשונות שזה פגם כמי מריבת‪ ,‬מים מרמזים לחסד)מהרש״א חגיגה ינ ל״ה שמיס(‪ ,‬כלומר‬
‫החסד שנשפע ע״י התפילה בבה שמצילה ממריבת ‪ -‬הריב לשונות‪ ,‬ועי״ז‬
‫התגבר בחינת היצירה לביש‪ ,‬וזהו קדש שתרגומו ךקם לשון רקם וציר בחינת‬
‫׳וייצר׳ הנ״ל‪ ,‬ועי״ז נעשה מדבר צין‪ ,‬היינו תמורה‪ ,‬כי צין הוא לשון ׳ציני הר‬
‫הברזל׳ היינו עצי תמר)סוכה לנ;(‪ ,‬ותמר הוא לשון תמורה והילוך‪ ,‬שתמורת יצירה‬
‫שמז‬ ‫דבש‬ ‫וזאת הברכה‬ ‫נחלי‬
‫הקדושה נעשה יצירה דקליפה ח״ו‪ ,‬ובשביל זה ענשם כי מנגד תראה ושמה‬
‫?א תבוא‪ ,‬שלא יזכו לארץ ישראל‪ ,‬כי לארץ ישראל זוכים ע״י תפילה בכה‬
‫שהוא תיקון הדיבור שעל ידו נעשה יצירה לטב כנ״ל‪.‬‬
‫)עפ״י תורה מח(‬

‫^‪ -8‬פרשת וזאת הברכה ^‬

‫)דברים לג ‪n‬‬ ‫תורה צוה לנו משה מורשה‬

‫סגולה להתמדה שיזכה להיות מתמיד בלימודו הוא להיזהר לבלי לדבר‬
‫על שום איש ישראלי‪ ,‬כי כל אהד מישראל יש לו אות בתורה כי שישים רבוא‬
‫אותיות התורה כנגד ששים רבוא נשמות ישראל)זהר שדש שיר השירים על(‪ ,‬וכשיש‬
‫הסרון באהד מישראל נמצא שיש הסרון בתורה וע״ב בודאי א״א לאהוב את‬
‫התורה כשלימות‪ ,‬אבל כשיזהר מלדבר ומלמצוא שום הסרון על שום בר‬
‫ישראל‪ ,‬נמצא שאין בהתורה שום הסרון ומום‪ ,‬אזי בודאי יאהב את התורה‬
‫מאוד ויתמיד בלימודו‪.‬‬

‫וזהו)פהליס יש ש( ׳תורת ד׳ תמימה משיבת נפש׳‪ ,‬היינו כש׳תורת ד״ היא‬

‫׳תמימה׳ בלי שום הסרון ומום דהיינו כשנזהרין לבלי לדבר ולבלי למצוא שום‬
‫חסרון בשום יהודי שהוא אות מהתורה‪ ,‬אזי היא ׳משיבת נפש׳‪ ,‬כי אז דייקא‬
‫זוכין לאהבת התורה ומרגישין טעם מתיקות התורה שמשיבה את הנפש מאחר‬
‫שאין בה שום חסרון ואז זוכין להתמדה‪.‬‬

‫)עפ״י שיחות הר״ן סימן צא(‬

 ‫דבש‬ ‫וזאת הברכה‬ ‫נחלי‬ ‫שמח‬

‫)דברים לג‬ ‫שמע ד׳ קול יהודה‬

‫בשעה שהלכו ישראל במדבר היו‬
‫עצמותיו של יהודה מגולגלין)פירש יש״י איכריו‬
‫מפפיקץ ומשגלגלי! נאיונס‪ ,‬עד שאמר משה ׳שמע ד׳‬
‫קול יהודה‪ /‬על איבריה לשפא ‪ -‬שכל‬
‫)סוטה ז‪(:‬‬ ‫עצם נכנס ונתחבר למקומו‪.‬‬
‫הנה מלכות דקדושה הוא שממליכים את השי״ת ועושים רצונו‪ ,‬וזה ע״י‬
‫דיבורי התורה הקדושה‪ ,‬שעל ידם אנו יודעים את רצונו יתברך‪ .‬אבל כשעובר‬
‫ה״ו על מצוות התורה‪ ,‬אזי מהריב את הצירוף הטוב של אותיות הדיבור ובונה‬
‫מהם צירוף רע‪ ,‬והוא נחקק על עצמותיו כמ״ש)יסזקאל ל‪ 3‬מ( ׳ותהי עונותם הקוקה‬
‫על עצמותם׳‪ ,‬ונוקם בו כמ״ש )ירמיה ה מ( ׳עונותיכם הטו אלה׳‪ .‬ועי״ז מכניסים‬
‫את הדיבור של אותו הלאו שעוברים עליו שהוא בחינת המלכות‪ ,‬לתוך‬
‫הטומאה והסט״א‪.‬‬

‫ולתקן זה הוא ע״י וידוי דברים‪ ,‬כי ע״י שמתוודה על עוונותיו‪ ,‬יוצאים‬
‫האותיות החקוקות על עצמותיו‪ ,‬ונעשה מהם הדיבור של הוידוי‪ ,‬בי הדיבור‬
‫יוצא מהעצמות כמ״ש )פהליס לה י( ׳כל עצמותי תאמרנה׳‪ ,‬ואז נחרב הבנין‬
‫והצירוף הרע שנעשה מהעוון‪ ,‬ונעשה ממנו צירוף דקדושה של דיבורי הווידוי‪.‬‬

‫אך צריך שהוידוי יהיה לפני תלמיד חכם‪ ,‬כי שלימות התיקון להשיב‬
‫המלובה להקב״ה‪ ,‬הוא כשמתבטל לגמרי אליו יתברך עד שלא יהיה לו שום‬
‫מציאות בפני עצמו‪ ,‬והתלמיד חכם הוא בחינת אין‪ ,‬שהוא מבטל את כל הישות‬
‫שלו ודבק באור האין סוף‪ ,‬שעל שם זה נקרא חכם כמ״ש )איהל>ז יק ׳והחכמה‬
‫מאין תמצא׳)עיי! ®מה נא;(‪ ,‬ע״ב ע״י וידוי דברים לפניו‪ ,‬זובים נ״ב להכלל באין‬
‫סוף‪ ,‬וכל הדיבורים וכל המלכות חוזרים ונכללים בו יתברך‪ ,‬וזהו לשון תשובה‪,‬‬
‫ששב לשרשו שהוא אור האין סוף‪.‬‬

‫וזהו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה שהיו עצמותיו של יהודה מגולגלין‪,‬‬

‫עצמותיו דייקא‪ ,‬על שם ׳ותהי עוונותם חקוקה על עצמותם׳ כנ״ל‪ ,‬ומשה זכה‬
‫לבטל כל ישותו ולהכלל בו יתברך כשלימות כמ״ש )‪3‬ממר ה ק ׳והאיש משה עניו‬
‫מאוד׳‪ ,‬ע״כ ביקש שמע ד׳ קול יהודה‪ ,‬שיזכור הקב״ה ליהודה הוידוי‬
‫שהתוודה‪ ,‬ואזי נעשה כאילו התוודה עכשיו לפני משה‪ ,‬ועי״ז נתקנו האותיות‬
‫שמט‬ ‫דבש‬ ‫וזאת הברכה‬ ‫נחלי‬
‫החקוקים על עצמותיו ויכלו לחזור למקומם‪ ,‬ועי״ז נתכןנה המלכות היינו בחינת‬
‫יהודה שממנו יצא משיח שכל מלכותו יהיה רק לגלות כבוד השי״ת‪.‬‬
‫)עפ״י תורה ד(‬

‫שמע ד׳ קול יהודה ואל עמו תביאנו‬

‫)דברים לג ‪0‬‬

‫הצדיק יש לו ממשלה בתפילתו לפעול פעולות כרצונו בבחינת‬

‫)נראשית מג‬
‫‪ 0‬׳ויוסף הוא השליט׳‪ ,‬וכמו שדרשו חז״ל)מועד קק מ!;( ׳מי מושל בי צדיק‪ /‬ועיקר‬
‫הממשלה שלו הוא להאיר את השגתו ודעתו בישראל ולעורר ליבם להשי״ת‪.‬‬
‫וזה שמע ד׳ קול יהודה‪ ,‬שהשי״ת ישמע את תפילת יהודה‪ ,‬ומהי תפילתו‪:‬‬
‫ואל עמו תביאנו‪ ,‬שיוכל להאיר דעתו בישראל‪ .‬וזהו גודל מעלת ההתקשרות‬
‫לצדיקי אמת‪ ,‬שעי״ז זוכה לקבל מהם הארה והתעוררות להשי״ת עד שישוב‬
‫)עפ״י תורה לד(‬ ‫אל ד׳ באמת‪.‬‬

‫)דברים לג י(‬ ‫ישימו קמרה באפיך‬

‫ע״י צדקה מקררין חמימות תאוות ממון וזוכה לעשות משא ומתן באמונה‬
‫ולהיות שמח בחלקו שחננו ד׳ וניצול מן הקללה של ׳בזעת אפיך תאכל לחם׳‬
‫)נראשית ג יט(‪ ,‬שהיא מתקיימת במי שמשוקע בתאוות ממון שהוא יגע תמיד ואין‬
‫לו נחת רוח מעשרו ר״ל‪.‬‬
‫כי איתא בזהר ) »‪ pr‬רכל(‪ .‬׳רוחא נחית לשכך חמימא דליבא‪ ,‬וכד נחת רוחא‪,‬‬
‫ליבא מקבל לה בחדוה דניגונא דליואי׳‪ ,‬׳רוחא׳ זה צדקה בחינת ׳רוח נדיבה׳‪,‬‬
‫והיא משככת את החמימות של התאוות ממון‪ ,‬ועי״ז ׳כד נחית רוחא‪ ,‬ליבא‬
‫מקבל לה בחדוה דניגונא דליואי׳‪ ,‬זה בחינת משא ומתן באמונה ששמח בחלקו‬
‫ואינו אץ להעשיר‪ ,‬כי נגינה זה משא ומתן כמ״ש )חהליס פא ג( ׳שאו זמרה ותנו‬
‫תוף׳‪ ,‬וחדוה זה ששמח בחלקו‪ ,‬ומוסיף הזהר שזהו בחינת קטורת‪ ,‬כי קטורת‬
‫הוא תרגום של קשר‪ ,‬היינו שמקשר חימום הלב עם הרוח שאז הוא זוכה להיות‬
‫שמח בחלקו כנ״ל‪.‬‬
‫וזהו שאמר משה רבינו ישימו קטרה כאפיך‪ ,‬שע״י הקטורת נתבטל‬
‫תאוות ממון ומשככין את הקללה של בזיעת אפיך‪ ,‬וכמ״ש )משלי נ!( ׳וקטורת‬
 ‫דבש‬ ‫וזאת הברכה‬ ‫נחלי‬ ‫שנ‬

‫ישמח לב׳‪ ,‬שע״י הקפזורת חמימות הלב של הממון נהפכת לשמחה וניגון‪ ,‬שהוא‬
‫שמח בחלקו ומודה ומהלל אותו יתברך בשיר וניגון ובו׳ בבחינת ׳חדוה דניגונא‬
‫דליואי׳‪.‬‬
‫)עפ״י תורה יג(‬

‫)דברים לג יס‬ ‫בכור שורו הדר לו‬

‫הדר לו‪ ,‬זיו ליה‪) .‬תרגום אונקלוס(‬

‫עיקר החיות שיש בכל הדברים שבעולם הוא השכל והחכמה האלוקית‬
‫שבו כמ״ש )קהלח ז י‪ (3‬׳החכמה תחיה׳‪ .‬וכשאדם זוכה שבכל דבר שרואה הוא‬
‫מסתכל על השכל של הדבר‪ ,‬היינו על החיות האלוקית שיש שם‪ ,‬אזי השבל‬
‫הזה מאיר לו להתקרב להשי״ת ע״י אותו הדבר‪ ,‬כי השכל הוא אור גדול כמ״ש‬
‫)שם ח( ׳חכמת אדם תאיר פניו׳‪.‬‬

‫ואפילו כשבא ח״ו למקום חושך ואפילה שרחוק מקדושתו יתברך‪ ,‬כגון‬
‫שנמצא בין הגוים או שנבשל ח״ו ונפל מעבודתו יתברך‪ ,‬אעפ״כ אם יאמין וידע‬
‫שאין חיות לשום דבר מבלעדי השי״ת‪ ,‬וגם במקומו ובמדריגתו יש שבל אלקי‪,‬‬
‫ויקשר עצמו אל השכל והחיות הזה‪ ,‬אזי יאיר לו זה השכל איך להתקרב‬
‫להשי״ת גם שם במקומו כנ״ל‪.‬‬

‫וזה מה שמשבח הכתוב את יוסף ככור שורו הדר לו‪ ,‬ככור הוא בחינת‬
‫השכל‪ ,‬כי הבכורה היא ראשית‪ ,‬בחינת החכמה שהיא ראשית הספירות כידוע‪.‬‬
‫שורו הוא לשון הסתכלות כמו)‪3‬ממר » יס ׳אשורנו ולא קרוב׳‪ .‬היינו שיוסף היה‬
‫מסתבל ומקשר עצמו בשכל של בל דבר כנ״ל‪ ,‬ועי״ז הדר לו‪ ,‬כמו שתרגם‬
‫אונקלוס זיו ליה ‪ -‬לשון אור‪ ,‬שהשכל האיר לו אפילו במצרים ‪ -‬מקום חושך‬
‫ואפילה‪ ,‬והיה יכול לעמוד בנסיון‪.‬‬
‫)עפ״י תורה א(‬
‫שנא‬ ‫דבש‬ ‫וזאת הברכה‬ ‫נחלי‬
‫שמח זבולן בצאתך ויששכר באהליך‬
‫)דברים לג יח(‬

‫)שם כס‬ ‫ויגרש מפניך אויב ויאמר השמד‬

‫זבולון ויששכר עשו שותפות‪ ,‬זבולון לחוף‬
‫ימים ישכון ויוצא לפרקמטיא בספינות‬
‫ומשתכר ונותן לתוך פיו של יששכר והם‬
‫)רש״י(‬ ‫יושבים ועוסקים בתורה‪.‬‬
‫השגת אלקות נקראת הארת פנים )ען חיים שער יד סי״ג(‪ ,‬כמשל אדם שמכיר‬
‫את חבירו ע״י ראית פניו‪ ,‬והפנים דקדושה הם אנפין נהירין בחינת שמהה‬
‫כמ״ש )חהלים טז יא('שובע שמהות את פניך‪ ,‬ולעומת זה יש פנים דסט״א שהם אנפין‬
‫חשוכין מרה שחורה‪.‬‬
‫ואלו בני ארם הנופלים בתאוות ממון ורורפים אחר פרנסתם ביניעות‬
‫גדולות‪ ,‬ואינם מאמינים שהקב״ה יכול לפרנס את האדם בסיבה קלה‪ ,‬הם‬
‫נקשרים בפנים דסט״א ‪ -‬עבודה זרה‪ ,‬וע״כ בל פרנסתם הוא בעצבות ובמרה‬
‫שחורה בבחינת)נראשיח ג יס ׳בעצבון תאבלנה׳‪ ,‬ולהיפך מי שמשאו ומתנו באמונה‬
‫ומתגבר בדעתו להיות שמח בחלקו‪ ,‬ויודע ומאמין באמת שעיקר הפרנסה‬
‫והעשירות היא מהשי״ת לבד‪ ,‬ורק שרצונו יתברך שהאדם יעשה איזה סיבה‬
‫קלה בעלמא בשביל העלאת ניצוצות הקדושה‪ ,‬הוא דבוק באור הפנים דקדושה‬
‫שהם אנפין נהירין בחינת שמחה בנ״ל‪.‬‬
‫וע״כ כשהקב״ה רוצה לגרש את אויביו של הצדיק שזכה לפנים דקדושה‪,‬‬
‫אזי הוא מפיל אותם לפנים דסט״א ‪ -‬עבודה זרה‪ ,‬היינו שנותן להם רצון‬
‫ותשוקה לרדוך תמיד אחר הממון ושאר תענוגי עולם הזה אשר אין נפילה‬
‫גדולה מזו ר״ל במ״ש )תהליס נה כל( ׳אנשי דמים ומרמה׳ ‪ -‬בעלי המחלוקת‪ ,‬׳לא‬
‫יחצו ימיהם׳‪ ,‬אינם משיגים אפילו חצי תאוותם ‪ -‬׳שאין אדם מת וחצי תאוותו‬
‫בידו׳)קהלח תה א(‪ ,‬ומכלים ימיהם ושנותיהם ברדיפה אחר מותרות‪ ,‬ואפילו בשיש‬
‫להם ממון לפי שעה‪ ,‬אין להם שום הנאה ממנו שאינם יכולים למלאת תאוותם‬
‫בחייהם‪ ,‬ובל מה שמרויחים ביותר חסר להם ביותר ואח״ב מתים בעלי חובות‪,‬‬
‫וזה הכל כדי שיהיו טרודים ויסיחו דעתם וליבם מן הצדיק‪.‬‬
‫וזהו ויגרש מפניך אויב ויאמר השמד‪ ,‬שהקב״ה יגרש את האויבים‬
‫מפניך דקדושה‪ ,‬ויאמר השמד‪ ,‬לשון שמד ‪ -‬עבודה זרה‪ ,‬היינו תאוות ממון‬
 ‫דבש‬ ‫וזאת הברכה‬ ‫נחלי‬ ‫שנב‬

‫‪ -‬פנים דסט״א‪ ,‬ובשביל זה זבולון שהיה אוהב ליששכר‪ ,‬נאמר בו שמח זבולון‪,‬‬
‫)ע־‪-‬י תייה נ ‪8‬‬ ‫היפך נ ”=יי‬

‫מ ח ק ק )דברים לג כא(‬

‫משה רבינו מלובש בכל אהד ואהד מישראל בכל איבר ואיבר ומזכיר‬
‫אותם לעשות המצוה השייכת אליהם‪ ,‬כי הרמ״ח מצוות הם כנגד רמ״ח איברים‪,‬‬
‫וע״ב נקרא משה מחנןק שהוא גימטריא רמ״ה כנגד הרמ״ה איברים‪ ,‬וכן‬
‫הגמטריא של מש״ה הוא ממוצע בין מספר שמ״ד למספר רצו״ן כי הוא עומד‬
‫תמיד להעלות הנפשות מרע שהיא ׳שמד ל׳רצוך היינו דביקות בהשי״ת‪.‬‬
‫וזאת הבחינה יש אצל הצדיקי אמת שבכל דור ודור כמו שמצינו‬
‫שהצדיקים קורין זה לזה משה כמו משה שפיר קאמרת )שנת קאס‪ ,‬וע״ב עיקר‬
‫קדושת איש הישראלי הוא ע״י התקרבות לצדיקי אמת שעי״ז מתעוררת בו‬
‫הבחינה של משה רבינו ע״ה שיוכל לצאת מבחינת שמד לרצון‪.‬‬
‫)עפ״י תורה רטו ח״א ותורה כו ח״ב(‬

‫ל )דברים לד ה(‬ ‫וימת שם משה עבד‬

‫באותה שעה היה הקב״ה בוכה )מהליס‬
‫צי מס וי מי יקום לי עם מרעים מי יתיצב‬
‫)דברים רבה יא(‬ ‫לי עם פועלי און‪.‬‬
‫דע כי ההתקשרות לצדיקים אמתיים הוא תועלת גדול מאוד מאוד‪ ,‬כי‬
‫איתא בזהר)נראשיס ח‪ (:‬עה״פ ׳ויגש אליו יהודה ובו״‪) ,‬סהליס מס ה( ׳כי הנה המלכים‬
‫נועדו עברו יחדיו׳ תרין עלמין קדישין עלמא עילאה ועלמא תתאה ובו׳ כד‬
‫מתחברן כחדא כדין כל אנפין נהירין וכל חובין אתעברו‪ ,‬והוא שיש חכמה‬
‫עילאה שהיא קוב״ה והתורה הקדושה וממנה נמשכת החכמה תתאה היינו‬
‫השכינה הקדושה שמשם יונקים כלל החכמות שבעולם‪ ,‬וצריך לחבר את כל‬
‫חכמות העולם הזה להשי״ת ולתורה שזהו יחוד קוב״ה ושכינתיה‪ ,‬ועי״ז מאיר‬
‫אור השי״ת בעולם ונמשך שפע וברכה וכל הדינים והצרות נמתקים‪ ,‬וזה פעולת‬
‫הצדיקים שע״י שיחתם וסיפורי דברים שמדברים עם המון עם כל אחד לפי‬
‫מקומו במקום שהוא בחכמה נפלאה ובמלאכה גדולה עי״ז הם מעלים ומקשרים‬
‫שנג‬ ‫דבש‬ ‫וזאת הברכה‬ ‫נחלי‬
‫את שכלם להשי״ת ומחזירים אותם בתשובה‪ .‬ובשביל זה כשהצדיק נפטר מן‬
‫העולם ח״ו יש צער גדול להשי״ת‪ ,‬כי השי״ת אינו רוצה במיתתן של רשעים‬
‫כי אם בטובתן שיחזרו בתשובה וזה היה עבודת הצדיק כנ״ל‪.‬‬
‫וזהו שאמרו חז״ל כאותה שעה היה הקכ״ה בוכה‪ ,‬וי מי יקום לי עם‬
‫מרעים מי יתיצב לי עם פועלי און‪ ,‬לי דייקא בחינת חכמה עילאה וחכמה‬
‫תתאה שהם בחינת למ״ד יו״ד‪ ,‬למ״ד היא בחינת חכמה תתאה‪ ,‬כי למ״ד מכונה‬
‫מגדל הפורח באויר )עיי! רש״י מגעה טו‪ ,(:‬וזה הבחינה יש אצל התלמיד כי עיקר‬
‫הבנת התלמיד הוא ע״י הלב כי הרב צריך לומר דברים המתיישבין על הלב‬
‫והתלמיד צריך ליתן הלב ולהתבונן במה שאמר הרב וכמ״ש )משלי יז ט!( ׳לקנות‬
‫חכמה ולב אין‪ /‬ובשעה שהתלמיד מקבל את דברי הרב ומתעלה על ידם זה‬
‫בחינת שליבו פורחת באויר‪ ,‬וזה לשון ׳תלמיד׳ ה׳למד׳ מהרב‪ ,‬וחכמה עילאה‬
‫היא בחינת יו״ד כידוע סהר משפטים קנא‪ /.‬וזהו מי יקום לי עם מרעים מי יתיצב‬
‫לי עם פועלי און‪ ,‬היינו מי יקום ויעלה ויקשר ה׳לי׳ ‪ -‬החכמה תתאה עם‬
‫החכמה עילאה‪ ,‬וזה עם מרעים‪ ,‬שהוא מעלה החכמה תתאה מכל הרעים‬
‫שבעולם ומקשרם להשי״ת‪ ,‬בי משה רבינו עליו השלום בודאי היה יכול זאת‬
‫מאוד להעלות בחינת החכמה תתאה מכל הרעים ורשעים שבעולם‪.‬‬
‫)עפ״י תורה צא ח״ב(‬

‫ויקבור אותו בגי בארץ מואב מול בית‬

‫פעור ולא ירע איש את קבורתו ער היום‬
‫)דברים לד ו(‬ ‫הז ה‬

‫)סוטה יד‪(.‬‬‫ולא ידע‪ ,‬אפילו משה לא ידע‪.‬‬

‫תא חזי‪ ,‬ביומא דשבתא כד מטא עידן‬
‫דצלותא דמנחה‪ ,‬רעוא דרעוין אשתכח‬
‫ועתיקא קדישא גליא רצון דיליה‪ ,‬וכל‬
‫דיניו מתכפיין ומשתכח רעותא וחידו‬
‫בכולא‪ ,‬ובהאי רצון אסתלק משה נביאה‬
‫מהימנא קדישא מעלמא‪ ,‬ואתטמר ביה‪.‬‬
‫)יתרו פח‪(:‬‬

‫הענין הוא כי ׳אין מלך בלא עם׳ )עיין מגלה עמוקות אופן קנה‪ /‬היינו שעיקר‬
‫המלכות הוא שהעם מקבלים אותו עליהם למלך ועושים רצונו‪ ,‬וע״כ מלכות‬
 ‫דבש‬ ‫וזאת הברכה‬ ‫נחלי‬ ‫שנד‬

‫השי״ת הוא ע״י שמקיימים את התורה הקדושה‪ ,‬ששם גילה רצונו יתברך איך‬
‫לנהוג‬
‫והנה כמו שהוא יתברך אין פוף‪ ,‬כך רצונו כביכול אין פוך‪ ,‬דהיינו שאין‬
‫לו שום ציור ומידה וגבול‪ ,‬רק שהלביש אותו ברצונות פרטיים היינו תורה‬
‫ומצוות‪ ,‬שעל ידם אנחנו יכולים לקבל עול מלכותו ולעבדו‪ .‬וזה בהינת רעוא‬
‫דרעוין ‪ -‬רצון שברצונות היינו שורש הרצון העליון שהוא נתלבש בכל‬
‫הרצונות הפרטיים שיש בכל מצוה‪ ,‬וע״י שמקיימים המצוות עי״ז נכללים‬
‫בשורש הרצון שהוא רצון שברצונות שזה תיקון כל הבריאה שהכל יחזור ויכלל‬
‫בו יתברך‪ .‬וזה פוד מה שאמרו חז״ל)מגילה לא‪ (.‬׳בכל מקום שאתה מוצא גדולתו‬
‫של הקב״ה שם אתה מוצא ענוותנותו׳‪ ,‬היינו שבתוך התורה והמצוות שהם‬
‫בחינת הרצונות הפרטיים שלו יתברך שעי״ז מקבלים מלכותו שהם בחינת‬
‫גדלותו ומלכותו יתברך בתוך הרצונות הללו אתה מוצא ענוותנותו היינו רצון‬
‫אין פוך שהוא בחינת אין כנ״ל‪.‬‬
‫ולזה משה רבינו שהמליך את הקב״ה וביטל את כל ישותו ורצונותיו עד‬
‫שנתבטל אליו לגמרי כמ״ש )שמוח ‪ tp 0‬׳ונחנו מה׳‪ ,‬וכן כתיב )‪3‬ממר יג ג( ׳והאיש‬
‫משה עניו מאוד׳‪ ,‬ע״ב זכה בשעת הפתלקותו להכלל ברעוא דרעוין‪ ,‬כלומר‬
‫ברצונו יתברך האין פוף‪ .‬אבל אם ח״ו עוברים על רצונו יתברך אזי להיפך‬
‫מכניפים את האותיות של אותו ציווי שהוא בחינת המלכות כנ״ל‪ ,‬לתוך‬
‫הטומאה והקליפות‪ ,‬ונבנים מהם צירופים רעים ר״ל‪ ,‬ואז יש כה למקטרגים‬
‫לקטרג על ישראל ח״ו‪.‬‬
‫וזהו ויקבור אותו בגי כארץ מואב מול כית פעור ולא ידע איש את‬
‫קבורתו עד היום הזה‪ ,‬ויקבור אותו בגי‪ ,‬זה בחינת אין ‪ -‬מקום שפל)נדרים‬
‫נה‪ (.‬כמ״ש)ישעיה מ ‪ 0‬׳כל גיא ינשא׳)עיי! נדרס נה‪ ,(.‬בארץ מואב זה בחינת המלכות‪,‬‬
‫כי דוד המלך בא ממואב )רש״י חעניח נח(‪ ,‬היינו שמשה רבינו נפתלק ונכלל בתוך‬
‫האין פוף‪ ,‬בתוך רצון שברצונות המלובש ברצונות הפרטיים שהם בחינת‬
‫מלכות כנ״ל‪ .‬וזהו מול בית פעור‪ ,‬שאמרו חכמינו זכרונם לברכה)פרקי דרני אליעזר‬
‫פרק מה‪ ,‬ועיין פוש׳ שומה יד‪ (.‬למה נקרא שמו פעור‪ ,‬על שם שפוער פיו לקטרג על‬
‫ישראל ר״ל‪ ,‬כי כשפוגמין במלכות אזי יש לו כה לקטרג ח״ו על עם ישראל‬
‫ולפעור פיו בדיבורים רעים ע״י האותיות שנפלו אל הטומאה ונצטרפו‬
‫בצירופים רעים כנ״ל‪ ,‬וע״י שמשה תיקן את מידת המלכות וביטל את הצירופים‬
‫שנה‬ ‫דבש‬ ‫וזאת הברכה‬ ‫נחלי‬
‫הרעים והטומאה‪ ,‬לא היה לו יכולת לפעור עוד את פיו‪ ,‬וזהו ולא ידע איש‬
‫את קבורתו‪ ,‬אפילו משה לא ידע‪ ,‬כי נתבטל לגמרי לרצון אין סוף‪.‬‬
‫)עפ״י תורה ד(‬

‫ויקבור אותו בגי בארץ מואב מול בית‬

‫)דברים לד ‪0‬‬ ‫פעור‬
‫לכפר על מעשה פעור‪) .‬רש״י(‬

‫כשיש ע״ז בעולם הרון אף בעולם )ספד ראה(‪ ,‬והכנעת הע״ז היא ע״י‬
‫הצדיקים כדאיתא בתיקו״ז )חיקו! נא‪ ,‬מח‪ (.‬׳בתרועה דאיהו רוהא איתעביר אל‬
‫אחר׳‪ ,‬פירוש שע״י הצדיק שהוא בחינת רוח כמ״ש )‪3‬ממר מ יס( ׳איש אשר רוה‬
‫בו׳‪ ,‬נסתלק אל אחר ונתגלה האמונה הקדושה‪.‬‬
‫וזה היה עבודת משה רבינו עליו השלום כל ימי חייו לגייר גרים ולהמתיק‬
‫הדינים כמו שמצינו שהשתדל לקרב את הערב‪-‬רב‪ ,‬כי ׳משה׳ בגימטריא ׳חרון‬
‫אף׳‪ ,‬כי הוא מבטל את החרון אף של הע״ז‪ ,‬וזהו שנקבר מול בית פעור‪ ,‬כדי‬
‫לבטל הע״ז שבפעור ולהמתיק את הדין מעל ישראל‪.‬‬
‫)עפ״י תורה י ורטו(‬

‫ויקבור אתו בגי ובו׳ ולא ידע איש את‬

‫)דברים לד ו(‬ ‫קבורתו עד היום הזה‬
‫כבר שלחה מלכות הרשעה אצל גסטרא ‪-‬‬
‫מושל של בית פעור‪ ,‬הראנו היכן משה‬
‫קבור‪ ,‬עמדו למעלה נדמה להם למטה‬
‫למטה נדמה להם למעלה‪ ,‬נחלקו לשתי‬
‫כיתות אותן שעומדים למעלה נדמה להן‬
‫למטה למטה נדמה להן למעלה‪ ,‬רבי חמא‬
‫בר חנינא אמר אף משה רבינו אינו יודע‬
‫היכן קבור כתיב הכא ולא ידע איש את‬
‫קבורתו‪ ,‬ואין איש אלא משה דכתיב‬
‫וזאת הברכה אשר ברך משה איש‬
‫)סוטה יד(‬ ‫האלקים‪.‬‬
‫הענין הוא שאפילו כשמגיע זמנו של האדם להסתלק מזה העולם והנשמה‬
‫עולה ומתדבקת במקום שעולה‪ ,‬אין זה התכלית והשלימות שתהיה דבוקה רק‬
 ‫דבש‬ ‫וזאת הברכה‬ ‫נחלי‬ ‫שנו‬

‫למעלה‪ ,‬אלא עיקר השלימות של הנשמה היא‪ ,‬שבעת שהיא עולה למעלה‬
‫תהיה למטה ג״ב‪ ,‬ע״ב צריך שישאיר אחריו בנים ותלמידים כדי שישאר דעתו‬
‫ולימודו למטה ג״ב בעת שנסתלק למעלה כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה‬
‫)נ״‪ wp 3‬׳אשר אין חליפות למר)חהליס כה נ( חד אמר בן וחד אמר תלמיד‪.‬‬
‫ועי״ז שמאיר באחרים מדעתו ושכלו נכנסין בו אורות המקיפים דהיינו‬
‫שזוכה להבין ולידע מה שלא היה מבין ויודע מתחילה )עיין מפכח ע״ז לה‪ ,(:‬כי מה‬
‫שאדם מבין ומשיג בשכלו נקרא שכל פנימי‪ ,‬ומה שאינו מבין נקרא מקיף כי‬
‫הוא מקיף סביבות השכל‪ ,‬ויש כמה בחינות במקיפים‪ ,‬וכשעוסק לדבר עם בני‬
‫אדם ומכנים בהם דעתו אזי נתיישב מוחו מההשגה שהיה לו ואז יכול להשיג‬
‫השנה עליונה יותר‪ ,‬וכך זוכה לדרגה אחר דרגה עד שזוכה למקיפים גבוהים‬
‫מאוד שהם בחינת עולם הבא‪ ,‬כי כל הזמן של כל העולם הזה מה שהיה ומה‬
‫שיהיה הוא כאין ואפס אפילו נגד רגע אחד של עולם הבא שהוא יום שכולו‬
‫ארוך)פולי! קמ‪ ,(3‬ושם אין שום זמן כי הוא בחינת למעלה מהזמן‪ ,‬רק סדר הזמנים‬
‫שיש שם הם בחינת השגות של המקיפים‪ ,‬שיש מקיפים שהם בחינת ימים ויש‬
‫מקיפים שהם בחינת שנים בחינת ׳תקופות הימים׳ ׳תקופות השנים׳‪ ,‬וזהו‬
‫תכלית הידיעה כי תכלית הידיעה אשר לא נדע )גחימת עולם יג‪ ,‬מה(‪ ,‬והוא עיקר‬
‫התענוג והשעשוע של עולם הבא כמ״ש )פהליס לא כ( ׳מה רב טובך אשר צפנת‬
‫ליראיך׳‪ ,‬אשרי מי שזוכה להשיגם‪ ,‬והחכם שבדור שמאיר דעת עליון בתלמידיו‬
‫זוכה לזה בשלימות‪.‬‬
‫וזה החכם צריך לדעת איך לקיים את תלמידיו כי יש שני בחינות בעבודת‬
‫השם דרי מעלה ודרי מטה‪ ,‬דרי מעלה היינו שנמצאים בדרגה גבוה ויש להם‬
‫השנה באלקותו יתברך‪ ,‬ודרי מטה להיפך הם מונחים במדריגה תחתונה מאוד‬
‫עד שנדמה להם שהם כ״ב רחוקים ממנו יתברך שכבר אבד נצחם ותוחלתם‬
‫מד׳‪ ,‬והצדיק צריך להראות לדרי מעלה שלפי גדלותו יתברך עד אין סוף‪ ,‬הם‬
‫אינם יודעים כלל בידיעתו וכמובא בזהר)הקדמה א;( שכשהאדם חוקר בידיעת‬
‫הבורא יתברך ועולה מדרגה לדרגה מעולם לעולם עד שמגיע אל סוף עולם‬
‫האצילות‪ ,‬כיון שמניע לשם הוא עומד נבהל ומשתומם ואומר לעצמו מה ‪ -‬מה‬
‫ידעת‪ ,‬מה אסתכלתא‪ ,‬מה פשפשתא‪ ,‬הא כולא פתים כקדמיתא‪ .‬ולדרי מטה‬
‫צריך להיפך לחזקם ולעוררם שלא יתיאשו ח״ו‪ ,‬ואפילו אם נפלו לשאול תחתיות‬
‫ח״ו עדיין הם סמוכים וקרובים אליו יתברך כי ׳מלא כל הארץ כבודו׳)ישעיה ו ג(‪,‬‬
‫וממילא יכולין עוד לחזור אליו בשלימות‪.‬‬
‫שנז‬ ‫דבש‬ ‫וזאת הברכה‬ ‫נחלי‬
‫וזח בחינת קבורת משה‪ ,‬כי איתא בזהו )שמוס פס‪ (:‬׳תא חזי ביומא דשבתא‬
‫כד מפזא עידן דצלותא דמנחח‪ ,‬רעוא דרעוין אשתכח ועתיקא קדישא גליא רצון‬
‫דיליח וכל דינין מתכפיין ומשתכח רעותא וחידו בכולא‪ ,‬ובחאי רצון אסתלק‬
‫משח נביאח מחימנא קדישא מעלמא ואתטמר ביח‪ ,‬בגין כך כתיב כיח ׳ולא‬
‫ידע איש את קבורתו׳‪ ,‬מח עתיקא קדישא טמירא מכל טמירין ולא ידעין עלאין‬
‫ותתאין‪ ,‬אוף חכא חאי נשמתא דאתטמר בחאי רצון טמיר מכל טמירין דעלמא׳‪,‬‬
‫חיינו שמשח רבינו ע״י שחאיר וחכנים דעתו בבנים ותלמידים זכח לבחינת‬
‫׳תכלית חידיעח אשר לא נדע׳‪ ,‬שזחו מח שאמרו חז״ל אף משה אינו יודע‬
‫מקום קבורתו‪ ,‬ועיקר חשלימות חיא שגם אחר חחסתלקות יחא למטח‪ ,‬ויאיר‬
‫בהם דעת איך להתקרב להשי״ת כנ״ל‪ ,‬וזה עמדו למעלה נדמה להם למטה‪,‬‬
‫שלדרי מעלה צריך לראות שהם עדיין למטה‪ ,‬ולהיפך למטה נדמה להם‬
‫למעלה‪ ,‬לדרי מטה צריך להאיר שבאמת הם למעלה‪ ,‬היינו שהם סמוכים‬
‫וקרובים אליו יתברך שיש לו נחת רוח מכל תנועה שעושים לכבודו‪ ,‬ואדרבה‬
‫בגלל שהם כ״ב רחוקים‪ ,‬ע״ב כשהם מתגברים לעשות איזו פעולה של סור מרע‬
‫או עשה טוב‪ ,‬אזי יש לו יתברך נחת רוח והתפארות מיוחדת כמ״ש בזהר)יפרו‬
‫שט‪ (.‬׳כד אתא יתרו ואמר כי עתה ידעתי כי גדול ד׳ ובו׳ כדין אתיקר ואתעלא‬
‫שמא עילאה׳‪.‬‬
‫)עפ״י תורה ז ח״ב(‬
 ‫מכתח ערכים‬
‫)לא נכתבו הערכים הנמצאים בסדר פרשיות כגון משה רבינו ויציאת מצרים(‬

‫עמ׳ רכב‬ ‫תורה לז‬ ‫ויקר‪ K‬כו מב‬ ‫אבות‬

‫רכג‬ ‫תורה נה‬ ‫ויקר‪ K‬כו מב‬
‫שמ‬ ‫תורה נח‬ ‫דברים ל‪ K‬טז‬
‫שכד‬ ‫תורה קפח‬ ‫דברים כב ב‬ ‫אבידה‬
‫ק‬ ‫תורה סג ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית מג י‪K‬‬ ‫אברהם‬
‫קצט‬ ‫שיחות הר״ן סימן פט‬ ‫שמות לג יג‬ ‫אדום‬
‫ד‬ ‫תורה ו‬ ‫בר‪ K‬שית‪ K‬כו‬ ‫אדם‬
‫יב‬ ‫תורה לז‬ ‫בר‪ K‬שית‪ K‬כו‬
‫יג‬ ‫שיחות הר״ן סימן שו‬ ‫בר‪ K‬שית‪ K‬כו‬
‫עד‬ ‫תורה רסו‬ ‫בר‪ K‬שית לג יז‬
‫רמד‬ ‫תורה ק‪K‬‬ ‫במדבר יט יד‬
‫רנ‪K‬‬ ‫תורה נו‬ ‫במדבר כ‪ K‬יד‬ ‫אהבה ושלום‬
‫ה‬ ‫תורה לג‬ ‫בר‪ K‬שית‪ K‬ד‬ ‫אהבה להשי״ת‬
‫כד‬ ‫תורה רסג ושיחות הר״ן קמג‬ ‫בר‪ K‬שית ג יח־יט‬
‫נה‬ ‫תורה פד‬ ‫בר‪ K‬שית כד‪K‬‬
‫עט‬ ‫תורה לד‬ ‫בר‪ K‬שית לד יד‬
‫פו‬ ‫תורה נד‬ ‫בר‪ K‬שית מ‪KK‬־לב‬
‫צז‬ ‫תורה יז וחיי מוהר״ן‪K‬ות ז‬ ‫בר‪ K‬שית מב לה‬
‫קג‬ ‫תורה לד‬ ‫בר‪ K‬שית מה יב‬
‫קלח‬ ‫תורה ה‬ ‫שמות יד בז‬
‫קפז‬ ‫תורה ע‪ K‬ח ״ב‬ ‫שמות כה ב‬
‫פו‬ ‫תורה נד‬ ‫בר‪ K‬שית מ‪KK‬־לב‬ ‫אהבה רעה‬
‫קג‬ ‫תורה לד‬ ‫בר‪ K‬שית מה יב‬
‫ה‬ ‫תורה לג‬ ‫בר‪ K‬שית‪ K‬ד‬ ‫אהבתו יתברך‬
‫ד‬ ‫תורה ו‬ ‫בר‪ K‬שית‪ K‬בו‬ ‫אהי״ה‬
‫יח‬ ‫תורה יט‬ ‫בר‪ K‬שית ב כ‪K‬‬ ‫אומות העולם‬
‫נ‪K‬‬ ‫תורה כה‬ ‫בר‪ K‬שית כ טז‬
‫ט‬ ‫תורה רלד ותורה רמה‬ ‫בר‪ K‬שית‪ K‬יד‬ ‫אור‬
‫נז‬ ‫תורה עד‬ ‫בר‪ K‬שית כה יט‬
‫ל‪K‬‬ ‫תורה מט‬ ‫בר‪ K‬שית ו ו‬ ‫אור האין סוף‬
‫קמ‬ ‫תורה סד‬ ‫שמות טו‪K‬‬
‫קפט‬ ‫תורה מ‪K‬‬ ‫שמות כז יט‬
‫רסט‬ ‫תורה מט‬ ‫במדבר כח ה‬
‫של‪K‬‬ ‫תורה כד‬ ‫דברים כה מז‬
‫עמ׳ קטז‬ ‫תורה ז ח ״ב‬ ‫שמות ג ד‬ ‫אורות מקיפים‬
‫אורייתא דעתיקא‬
‫שלז‬ ‫תורה מט‬ ‫דברים ל ב‬ ‫סתימאה‬
‫קלד‬ ‫תורה נו‬ ‫שמות יב יב‬ ‫אותיות התורה‬
‫רנח‬ ‫תורה ל‪K‬‬ ‫במדבר כג כ‪K‬‬
‫ד‬ ‫תורה יב ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית ‪K K‬‬ ‫איה‬
‫קעד‬ ‫תורה ד‬ ‫שמות כ ב‬ ‫אין סוף‬
‫קפד‬ ‫תורה כב‬ ‫שמות כד ז‬
‫רצט‬ ‫תורה רנ‪K‬‬ ‫דברים ו כה‬ ‫איש אמ ת‬
‫עז‬ ‫תורה ד ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית לד י‬ ‫אכזריות‬
‫כד‬ ‫תורה רסג ושיחות הר״ן קמג‬ ‫בר‪ K‬שית ג יח־יט‬ ‫אכילה‬
‫מג‬ ‫תורה סב ותורה קסג‬ ‫בר‪ K‬שית יב ט־יז‬
‫‪KD‬‬ ‫חיי מוהר״ן סימן תקטו‬ ‫בר‪ K‬שית כה ל‬
‫צ‬ ‫תורה יט‬ ‫בר‪ K‬שית מ‪ K‬כה‬
‫קי‪K‬‬ ‫תורה יז‬ ‫בר‪ K‬שית מט כז‬
‫קכג‬ ‫תורה עז ח ״ב‬ ‫שמות ד י‪K‬‬
‫רס‪K‬‬ ‫תורה יז‬ ‫במדבר כג כד‬
‫רצה‬ ‫תורה יט‬ ‫דברים ה ד‬
‫שג‬ ‫תורה מז‬ ‫דברים ח ט‬
‫שכה‬ ‫תורה רנז‬ ‫דברים כג כה‬
‫קנב‬ ‫תורה נז‬ ‫שמות טז כה‬ ‫אכילת שבת‬
‫עז‬ ‫תורה סו‬ ‫בר‪ K‬שית לג כ‬ ‫א־ל‬
‫טז‬ ‫תורה קפה‬ ‫בר‪ K‬שית ב ו‬ ‫אל״ף‬
‫ל‬ ‫תורה ו‬ ‫בר‪ K‬שית ‪ K‬כו‬
‫קל‪K‬‬ ‫תורה סד‬ ‫שמות י ‪ K‬־ ‪n‬‬ ‫אלקות‬
‫רה‬ ‫תורה פב ח ״ב‬ ‫שמות לה ‪K‬‬
‫רחצ‬ ‫תורה לג‬ ‫דברים ו יה‬
‫רס‬ ‫תורה לג ושיחות הר״ן סי׳ קב‬ ‫במדבר כג כ‪K‬‬
‫פ‬ ‫שיחות הר״ן סימן רס‪K‬‬ ‫בר‪ K‬שית לז ‪K‬‬ ‫אלקים‬
‫ט‬ ‫תורה רלד ותורה רמה‬ ‫בר‪ K‬שית ‪ K‬יד‬ ‫אמונה‬
‫טו‬ ‫תורה ל‪K‬‬ ‫בר‪ K‬שית ב ג‬
‫יד‬ ‫תורה ח ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית ‪ K‬ל‪K‬‬
‫ל‬ ‫תורה ב ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית ה כט‬
‫מה‬ ‫תורה ז‬ ‫בר‪ K‬שית טו ח‬
‫מה‬ ‫תורה סד‬ ‫בר‪ K‬שית יד יג‬
‫נו‬ ‫הוספות מכת״י‬ ‫בר‪ K‬שית כד סג‬
‫פ‬ ‫שיחות הר״ן סימן רס‪K‬‬ ‫בר‪ K‬שית לז ‪K‬‬
‫קב‬ ‫תורה סב והוספות מכת״י‬ ‫בר‪ K‬שית מד יה‬
 ‫עמ׳ קב‬ ‫תורה יה‬ ‫שמות ג יא‬
‫קכו‬ ‫תורה פו ח ״ב‬ ‫שמות ו ט‬
‫קלא‬ ‫תורה סד‬ ‫שמות י א־ה‬
‫קלט‬ ‫שיחות הר״ן סימן קמב‬ ‫שמות יד לא‬
‫קמ‬ ‫תורה סד‬ ‫שמות טו א‬
‫קמז‬ ‫תורה ה ח ״ב‬ ‫שמות טו יא‬
‫קנה‬ ‫תורה ז‬ ‫שמות יז יב‬
‫קנו‬ ‫תורה צא‬ ‫שמות יז יב‬
‫קסט‬ ‫תורה ח ח ״ב‬ ‫שמות יט יז‬
‫קפב‬ ‫תורה ד ח ״ב‬ ‫שמות בג יד‬
‫קצ‬ ‫תורה צד‬ ‫שמות כה יא‬
‫קצד‬ ‫תורה ז‬ ‫שמות לא יה‬
‫קצו‬ ‫תורה סב‬ ‫שמות לב א‬
‫רה‬ ‫תורה מז ותורה קנה‬ ‫שמות לד ח‬
‫רחצ‬ ‫שיחות הר״ן סימן רפט‬ ‫דברים ו ה‬
‫רטז‬ ‫תורה מד ח ״ב‬ ‫ויקרא יה ה‬
‫רב‬ ‫תורה ד ח ״ב‬ ‫ויקרא בג ג‬
‫רנג‬ ‫תורה ח ח ״ב‬ ‫במדבר בא לג‬
‫רסג‬ ‫תורה ה ח ״ב‬ ‫במדבר כד בא‬
‫רפג‬ ‫תורה מ‬ ‫במדבר לג א‬
‫רפה‬ ‫הוספות מכת״י‬ ‫דברים ב ג‬
‫רפט‬ ‫תורה יד‬ ‫דברים ד ז‬
‫רצג‬ ‫שיחות הר״ן סימן ריז‬ ‫דברים ד לט‬
‫שדם‬ ‫הוספות מכת״י‬ ‫דברים לב ח‬
‫שיב‬ ‫תורה לא‬ ‫דברם טו י‬
‫שלב‬ ‫תורה ה ח ״ב‬ ‫דברים כה נט‬
‫שנה‬ ‫תורה י ותורה רטו‬ ‫דברים לד ו‬
‫קסט‬ ‫תורה ח ח ״ב‬ ‫שמות יט יז‬ ‫אמונות כוזביות‬
‫רסג‬ ‫תורה ה ח ״ב‬ ‫במדבר כד בא‬
‫לז‬ ‫תורה מב‬ ‫בראשית ט טז‬ ‫אמונת חכמים‬
‫קצה‬ ‫תורה סא‬ ‫שמות לא יה‬
‫רכו‬ ‫תורה נז‬ ‫במדבר ו ב‬
‫רכה‬ ‫תורה בא‬ ‫במדבר ח ב‬
‫רלד‬ ‫תורה בא‬ ‫במדבר יב ז־טו‬
‫שטז‬ ‫תורה נז‬ ‫דברים יז יא‬
‫שיז‬ ‫תורה סא‬ ‫דברים יז א‬
‫שיח‬ ‫תורה סא‬ ‫דברים יז יא‬
‫עמ׳ כח‬ ‫תורה מה‬ ‫בר‪ K‬שית ד ז‬ ‫אמת‬
‫לה‬ ‫תורה ט ותורה קיב‬ ‫בר‪ K‬שית ו טז‬
‫תורה פו‬ ‫בר‪ K‬שית לב לב‬
‫עב‬ ‫תורה רנ‪K‬‬ ‫בר‪ K‬שית לב לב‬
‫עז‬ ‫תורה סו‬ ‫בר‪ K‬שית לג כ‬
‫קכד‬ ‫תורה ב ח ״ב‬ ‫שמות ד טז‬
‫ושיחות הר״ן סימן יז‬
‫קעו‬ ‫תורה ט‬ ‫שמות כ ז‬
‫קפ‪K‬‬ ‫תורה מז‬ ‫שמות כב בו‬
‫רכח‬ ‫תורה כ‪K‬‬ ‫במדבר ח ב‬
‫רצט‬ ‫תורה רנ‪K‬‬ ‫דברים ו כה‬
‫שג‬ ‫תורה מז‬ ‫דברים ח ט‬
‫שז‬ ‫תורה מז‬ ‫דברים י‪ K‬ו‬
‫רב‬ ‫תורה ח‬ ‫שמות לד ז‬ ‫אנחה‬
‫רסח‬ ‫תורה ח‬ ‫במדבר בז יה‬
‫רצ‪K‬‬ ‫חיי מוהר״ן סימן לז‬ ‫דברים ד ל‬
‫כ‪K‬‬ ‫תורה בג‬ ‫בר‪ K‬שית ג יד‬ ‫אנפין חשוכין‬
‫כ‪K‬‬ ‫תורה בג‬ ‫בר‪ K‬שית ג יד‬ ‫אנפין נהירין‬
‫קל‪K‬‬ ‫תורה סד‬ ‫שמות י ‪ K‬־ ‪n‬‬ ‫אפיקורסות‬
‫נד‬ ‫תורה ס‬ ‫בר‪ K‬שית כד ‪K‬‬ ‫אריכות ימים‬
‫קבו‬ ‫תורה פו ח ״ב‬ ‫שמות ו ט‬ ‫אריכת אפים‬
‫רה‬ ‫תורה מז ותורה קנה‬ ‫שמות לד ח‬
‫כה‬ ‫תורה מה‬ ‫בר‪ K‬שית ד ז‬ ‫ארץ ישראל‬
‫לח‬ ‫תורה מד‬ ‫בר‪ K‬שית ט טז‬
‫מ‬ ‫תורה מה‬ ‫בר‪ K‬שית יב ‪K‬‬
‫מו‬ ‫תורה רעז‬ ‫בר‪ K‬שית יג ז‬
‫מה‬ ‫תורה ז‬ ‫בר‪ K‬שית טו ח‬
‫קל‬ ‫תורה ז‬ ‫שמות ט כט‬
‫רה‬ ‫תורה מז ותורה קנה‬ ‫שמות לד ח‬
‫ריז‬ ‫תורה קכט‬ ‫ויקר‪ K‬יה כה‬
‫רלח‬ ‫תורה קכט‬ ‫במדבר יג לב‬
‫רלח‬ ‫תורה קפז‬ ‫במדבר יג לב‬
‫רמז‬ ‫תורה כ‬ ‫במדבר כ ‪ K‬־ כ‪K‬‬
‫רפב‬ ‫תורה קד‬ ‫במדבר לב יד‬
‫שג‬ ‫תורה מז‬ ‫דברים ח ט‬
‫שז‬ ‫תורה מז‬ ‫דברים י‪ K‬יב‬
‫שח‬ ‫תורה מ ח ״ב‬ ‫דברים י‪ K‬יב‬
‫שח‬ ‫תורה רלד‬ ‫דברים י‪ K‬יב‬
‫עמ׳ שלד‬ ‫תורה מד‬ ‫דברים כט ט‬
‫שמה‬ ‫תורה מה‬ ‫דברים לב נ‪ K‬־נב‬
‫סד‬ ‫תורה כט‬ ‫בר‪ K‬שית כה כ‬ ‫בגדים‬
‫פד‬ ‫תורה ד ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית לט יב‬
‫ושיחות הר״ן סימן ק‬
‫פג‬ ‫תורה סג ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית לז יב‬ ‫בהמה‬
‫ג‬ ‫תורה לח ח״‪K‬‬ ‫בר‪ K‬שית ‪K K‬‬ ‫בושה‬
‫ותורה עב ח ״ב‬
‫ד‬ ‫תורה ו‬ ‫בר‪ K‬שית ‪ K‬בו‬
‫כו‬ ‫תורה לח‬ ‫בר‪ K‬שית ג יט‬
‫ערה‬ ‫תורה כב‬ ‫במדבר כט ‪K‬‬
‫קמד‬ ‫תורה לח‬ ‫שמות טו ד‬
‫קעז‬ ‫תורה עב ח ״ב‬ ‫שמות כ יה‬
‫רו‬ ‫תורה לח‬ ‫שמות לד כט‬
‫רנ‪K‬‬ ‫תורה עב ח ״ב‬ ‫במדבר כ‪ K‬יה‬
‫של‬ ‫תורה לח‬ ‫דברים כה י‬
‫ד‬ ‫תורה ו‬ ‫בר‪ K‬שית ‪ K‬בו‬ ‫בזיונות‬
‫יה‬ ‫תורה יט‬ ‫בר‪ K‬שית ב כ‪K‬‬ ‫בחירה‬
‫קצז‬ ‫חיי מוהר״ן סימן קצז‬ ‫שמות לב יט‬
‫שיג‬ ‫תורה רכה‬ ‫דברים טו י‬ ‫בטחון‬
‫ל‪K‬‬ ‫תורה מט‬ ‫בר‪ K‬שית ו ו‬ ‫בינה‬
‫סב‬ ‫תורה מ‪K‬‬ ‫בר‪ K‬שית בז כה‬
‫עד‬ ‫תורה רסו‬ ‫בר‪ K‬שית לג יז‬
‫קפט‬ ‫תורה מ‪K‬‬ ‫שמות בז יט‬
‫רטו‬ ‫תורה מ‪K‬‬ ‫ויקר‪ K‬י ‪K‬‬
‫רסט‬ ‫תורה מט‬ ‫במדבר כה ה‬
‫קטז‬ ‫תורה ז ח ״ב‬ ‫שמות ג ד‬ ‫בית המקדש‬
‫קצה‬ ‫תורה סז ח ״ב‬ ‫שמות ל‪ K‬מז‬
‫רי‪K‬‬ ‫תורה כה‬ ‫ויקר‪ K K‬ד‬
‫רלט‬ ‫תורה ז ח ״ב‬ ‫במדבר יד יט‬
‫ס‪K‬‬ ‫תורה ‪K‬‬ ‫בר‪ K‬שית כה לד‬ ‫בכור‬
‫קה‬ ‫תורה ב‬ ‫בר‪ K‬שית מז יב‬ ‫בכור‬
‫רסד‬ ‫תורה לו‬ ‫במדבר כה ו‬ ‫בכיה‬
‫קמב‬ ‫תורה קה‬ ‫שמות טו ב‬ ‫בלבול הדעת‬
‫ט‬ ‫תורה רלד ותורה רמה‬ ‫בר‪ K‬שית ‪ K‬יד‬ ‫בלעם‬
‫רעט‬ ‫תורה מג‬ ‫במדבר ל‪ K‬יד‬
‫שי‬ ‫תורה ה ח ״ב‬ ‫דברים יד ‪K‬‬ ‫בן‬
‫קטז‬ ‫תורה ז ח ״ב‬ ‫שמות ג ד‬ ‫בן ותלמיד‬
 ‫עמ׳ מ‬ ‫תורה מח‬ ‫בר‪ K‬שית יב ‪K‬‬ ‫בנים‬
‫ערב‬ ‫תורה קנ‪K‬‬ ‫במדבר כח י‪K‬‬
‫קכה‬ ‫תורה כ‪K‬‬ ‫שמות ו ז‬
‫רלד‬ ‫תורה כ‪K‬‬ ‫במדבר יב ז־טו‬
‫עה‬ ‫תורה רסו‬ ‫בר‪ K‬שית לג יז‬ ‫בנית בית בחכמה‬
‫רכד‬ ‫תורה לב ח ״ב‬ ‫במדבר ה יד‬ ‫בעל שם טוב‬
‫רם‬ ‫תורה ד וחיי מוהר״ן סימן נח‬ ‫במדבר ל‪ K‬בג‬
‫שח‬ ‫תורה לט וחיי מוהר״ן סימן צב‬ ‫דברים י‪ K‬טו‬
‫שכב‬ ‫תורה רפ‬ ‫דברים כ‪K K‬‬
‫שלט‬ ‫תורה מו ח ״ב‬ ‫דברים ל יב‬
‫יד‬ ‫תורה ח ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית ‪ K‬ל‪K‬‬ ‫בריאת העולם‬
‫יח‬ ‫תורה יט‬ ‫בר‪ K‬שית ב כ‪K‬‬ ‫ברית מילה‬
‫כה‬ ‫תורה לז‬ ‫בר‪ K‬שית ג יט‬ ‫ברכה‬
‫נו‬ ‫הוספות מכת״י‬ ‫בר‪ K‬שית כד סג‬
‫סב‬ ‫תורה מ‪K‬‬ ‫בר‪ K‬שית בז כה‬
‫סט‬ ‫תורה כד‬ ‫בר‪ K‬שית ל ל‬
‫פ‪K‬‬ ‫תורה פ‬ ‫בר‪ K‬שית לז ב‬
‫צג‬ ‫תורה פ‬ ‫בר‪ K‬שית מ‪ K‬מג־מד‬
‫קז‬ ‫כד‬ ‫תורה‬ ‫בר‪ K‬שית מח יד‬
‫קפט‬ ‫תורה מ‪K‬‬ ‫שמות בז יט‬
‫רכז‬ ‫תורה רכג‬ ‫במדבר ו כג־כד‬
‫רנז‬ ‫תורה לו‬ ‫במדבר בג כ‬
‫שלב‬ ‫תורה ל‪K‬‬ ‫דברים טו י‬
‫של‪K‬‬ ‫תורה כד‬ ‫דברים כה מז‬
‫שנב‬ ‫תורה צ‪ K‬ח״ב‬ ‫דברים לד ה‬
‫סב‬ ‫תורה מ‪K‬‬ ‫בר‪ K‬שית בז כה‬ ‫ברכיים‬
‫קעט‬ ‫תורה י‬ ‫שמות כ‪K K‬‬ ‫גאוה‬
‫רסח‬ ‫תורה י‬ ‫במדבר בז יה‬
‫רפה‬ ‫הוספות מכת״י‬ ‫דברים ב ג‬
‫שכ‪K‬‬ ‫תורה קז‬ ‫דברים כ‪K K‬‬
‫שבג‬ ‫תורה פב ח ״ב‬ ‫דברים כ‪K K‬‬
‫נ‬ ‫תורה י‬ ‫בר‪ K‬שית כ ז‬ ‫גאווה‬
‫סד‬ ‫תורה י‬ ‫בר‪ K‬שית כט ‪K‬‬
‫פ‬ ‫שיחות הר״ן סימן רס‪K‬‬ ‫בר‪ K‬שית לז ‪K‬‬
‫קכ‪K‬‬ ‫תורה מה‬ ‫שמות ד י־י‪K‬‬ ‫גאולה‬
‫ב‬ ‫תורה יז‬ ‫בר‪ K‬שית ‪K K‬‬ ‫גרולת הבורא‬
‫ב‬ ‫תורה יז‬ ‫בר‪ K‬שית ‪K K‬‬ ‫גרולת הצריק‬
 ‫עמ׳ ב‬ ‫תורה יז‬ ‫בר‪ K‬שית ‪K K‬‬ ‫גדולת ישראל‬
‫נו‬ ‫הוספות מכת״י‬ ‫בר‪ K‬שית כד סג‬ ‫גדלות‬
‫ערה‬ ‫תורה כב‬ ‫במדבר כט ‪K‬‬ ‫גוף‬
‫קס‬ ‫תורה לג ח ״ב‬ ‫שמות יה ט‬
‫מב‬ ‫תורה נט ותורה סח‬ ‫בר‪ K‬שית יב ב‬ ‫גזילה‬
‫כח‬ ‫תורה מה‬ ‫בר‪ K‬שית ד ז‬ ‫גלות‬
‫קכ‪K‬‬ ‫תורה מה‬ ‫שמות ד י־י‪K‬‬
‫קכב‬ ‫תורה נו‬ ‫שמות ד י‬
‫רכג‬ ‫תורה נה‬ ‫ויקר‪ K‬בו מב‬
‫רפ‬ ‫תורה ד וחיי מוהר״ן סימן נח‬ ‫במדבר ל‪ K‬בג‬
‫רפט‬ ‫תורה רנ‬ ‫דברים ד ז‬
‫קמב‬ ‫תורה קה‬ ‫שמות טו ב‬ ‫גלות ה שכינה‬
‫שלח‬ ‫תורה קה‬ ‫דברים ל ב־ג‬
‫קנ‪K‬‬ ‫תורה ח ח ״ב‬ ‫שמות טז י‬ ‫גרים‬
‫קנז‬ ‫תורה רטו‬ ‫שמות יה ‪K‬‬
‫קנח‬ ‫תורה ח ח ״ב‬ ‫שמות יה ‪K‬‬
‫רנג‬ ‫תורה ח ח ״ב‬ ‫במדבר כ‪ K‬לג‬
‫רס‪K‬‬ ‫תורה יז‬ ‫במדבר בג כד‬
‫כט‬ ‫תורה ס ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית ד יב‬ ‫גשם‬
‫יז‬ ‫תורה ח‬ ‫בר‪ K‬שית ב י‬ ‫ד׳ יסודות‬
‫כג‬ ‫שיחות הר״ן סימן שח‬ ‫בר‪ K‬שית ג יז‬ ‫דאגה‬
‫קמד‬ ‫תורה לח‬ ‫שמות טו ד‬ ‫דביקות‬
‫שו‬ ‫תורה יט ח ״ב‬ ‫דברים י כ‪K‬‬
‫ק‬ ‫תורה סג ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית מג י‪K‬‬ ‫דוד המלך‬
‫קיב‬ ‫תורה עג ותורה ‪ Kp‬ח ״ב‬ ‫שמות ‪K K‬‬
‫ד‬ ‫תורה ו‬ ‫בר‪ K‬שית ‪ K‬בו‬ ‫דומם ושותק‬
‫מג‬ ‫תורה סב ותורה קסג‬ ‫בר‪ K‬שית יב ט־יז‬ ‫דיבור‬
‫צג‬ ‫תורה פ‬ ‫בר‪ K‬שית מ‪ K‬מג־מד‬
‫קכ‪K‬‬ ‫תורה מה‬ ‫שמות ד י־י‪K‬‬
‫קכב‬ ‫תורה ב ח ״ב‬ ‫שמות ד י‬
‫קכב‬ ‫תורה נו‬ ‫שמות ד י‬
‫קכד‬ ‫תורה ב ח ״ב‬ ‫שמות ד טז‬
‫ושיחות הר״ן סימן יז‬
‫קכט‬ ‫תורה י‪K‬‬ ‫שמות ז י‪K‬‬
‫קמד‬ ‫תורה לח‬ ‫שמות טו ד‬
‫קצ‬ ‫תורה צד‬ ‫שמות כה י‪K‬‬
‫רטז‬ ‫תורה עח‬ ‫ויקר‪ K‬טז טז‬
 ‫עמ׳ רכו‬ ‫תורה ב ח ״ב‬ ‫במדבר ו כג‬
‫רכז‬ ‫תורה עג ושיחות הר״ן סי׳ עה‬ ‫במדבר ו בז‬
‫רנז‬ ‫תורה יט‬ ‫במדבר כג ז‬
‫רנח‬ ‫תורה ל‪K‬‬ ‫במדבר כג כ‪K‬‬
‫רעט‬ ‫תורה מג‬ ‫במדבר ל‪ K‬יד‬
‫רפג‬ ‫תורה לד ח״‪ K‬תורה כה ח ״ב‬ ‫דברים ‪ K‬י‪K‬‬
‫ושיחות הר״ן סימן רלד‬
‫פב‬ ‫הוספות לחיי מוהר״ן‬ ‫בר‪ K‬שית לז ג‬ ‫דיבור בקדושה‬
‫כח‬ ‫תורה מה‬ ‫בר‪ K‬שית ד ז‬ ‫דיבור פגום‬
‫קכט‬ ‫תורה י‪K‬‬ ‫שמות ז י‪K‬‬ ‫דיבורי תורה‬
‫שמה‬ ‫תורה מה‬ ‫דברים לב נ‪ K‬־נב‬ ‫דיבורים פגומים‬
‫רעט‬ ‫תורה מג‬ ‫במדבר ל‪ K‬יד‬ ‫דיבורים של רשע‬
‫ט‬ ‫תורה רלד ותורה רמה‬ ‫בר‪ K‬שית ‪ K‬יד‬ ‫דיו‬
‫ל‪K‬‬ ‫תורה מט‬ ‫בר‪ K‬שית ו ו‬
‫לד‬ ‫תורה לח‬ ‫בר‪ K‬שית ו יג‬
‫נג‬ ‫תורה עו‬ ‫בר‪ K‬שית כב ‪K‬‬
‫נו‬ ‫הוספות מכת״י‬ ‫בר‪ K‬שית כד סג‬
‫נז‬ ‫תורה עד‬ ‫בר‪ K‬שית כה יט‬
‫קנח‬ ‫תורה ח ח ״ב‬ ‫שמות יה ‪K‬‬
‫קעד‬ ‫תורה ד‬ ‫שמות כ ב‬
‫קפט‬ ‫תורה מ‪K‬‬ ‫שמות כז יט‬
‫קצה‬ ‫תורה ס‪K‬‬ ‫שמות ל‪ K‬יה‬
‫רטו‬ ‫תורה מ‪K‬‬ ‫ויקר‪ K‬י ‪K‬‬
‫‪Kn‬‬ ‫תורה קצה ח״‪ K‬ותורה ב ח ״ב‬ ‫ויקר‪ K‬ז יב‬
‫קסג‬ ‫תורה רפ‬ ‫שמות יה כב‬ ‫דין תורה‬
‫נז‬ ‫תורה עד‬ ‫בר‪ K‬שית כה יט‬ ‫דינא דמסאבא‬
‫נז‬ ‫תורה עד‬ ‫בר‪ K‬שית כה יט‬ ‫דינא קדישא‬
‫סב‬ ‫תורה מ‪K‬‬ ‫בר‪ K‬שית כז כה‬ ‫דינים‬
‫קז‬ ‫תורה לז‬ ‫בר‪ K‬שית מה טז‬
‫קלו‬ ‫חיי מוהר״ן סימן תרט‬ ‫שמות יג יה‬
‫רלו‬ ‫תורה קעד‬ ‫במדבר יב יג‬
‫רסז‬ ‫תורה רמ‪K‬‬ ‫במדבר כה י‪K‬‬
‫רפה‬ ‫הוספות מכת״י‬ ‫דברים ב ג‬
‫רסט‬ ‫תורה מט‬ ‫במדבר כה ה‬ ‫דל״ת‬
‫פו‬ ‫תורה נד‬ ‫בר‪ K‬שית מ‪K K‬־לב‬ ‫דמיון‬
‫רסד‬ ‫תורה לו‬ ‫במדבר כה ו‬ ‫דמעות‬
‫ז‬ ‫תורה ד ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית ‪ K‬ה‬ ‫דעת‬
‫כד‬ ‫תורה רסג ושיחות הר״ן קמג‬ ‫בר‪ K‬שית ג יח־יט‬
 ‫עמ׳ כו‬ ‫תורה לח‬ ‫בר‪ K‬שית ג יט‬
‫פו‬ ‫תורה נד‬ ‫בר‪ K‬שית מ‪K K‬־לב‬
‫קטז‬ ‫תורה ז ח ״ב‬ ‫שמות ג ד‬
‫קכב‬ ‫תורה נו‬ ‫שמות ד י‬
‫קכה‬ ‫תורה כ‪K‬‬ ‫שמות ו ז‬
‫קמב‬ ‫תורה קה‬ ‫שמות טו ב‬
‫קב‬ ‫תורה נו‬ ‫שמות טז ד־לט‬
‫קנד‬ ‫תורה עט והוספות מכת״י‬ ‫שמות טז כט‬
‫קנח‬ ‫תורה ח ח ״ב‬ ‫שמות יח ‪K‬‬
‫קעד‬ ‫תורה ד‬ ‫שמות כ ב‬
‫קעה‬ ‫תורה נו‬ ‫שמות כ ב‬
‫רמב‬ ‫תורה ‪ K‬ח ״ב‬ ‫במדבר טז ב‬
‫רנ‪K‬‬ ‫תורה נו‬ ‫במדבר כ‪ K‬יד‬
‫רנג‬ ‫תורה ח ח ״ב‬ ‫במדבר כ‪ K‬לג‬
‫רסג‬ ‫תורה ח ח ״ב‬ ‫במדבר כד כ‬
‫ושיחות הר״ן סימן ו‬
‫רצג‬ ‫תורה קנד‬ ‫דברים ד לט‬
‫רעט‬ ‫תורה מג‬ ‫במדבר ל‪ K‬יד‬ ‫דעת דקדושה‬
‫רעט‬ ‫תורה מג‬ ‫במדבר ל‪ K‬יד‬ ‫דעת דקליפה‬
‫קטז‬ ‫תורה ז ח ״ב‬ ‫שמות ג ד‬ ‫דרי מטה‬
‫ר‪K‬‬ ‫תורה ז ח ״ב‬ ‫שמות לג כ‬
‫שו‬ ‫תורה ז ח ״ב‬ ‫דברים י יב‬
‫קטז‬ ‫תורה ז ח ״ב‬ ‫שמות ג ד‬ ‫דרי מעלה‬
‫ר‪K‬‬ ‫תורה ז ח ״ב‬ ‫שמות לג כ‬
‫שו‬ ‫תורה ז ח ״ב‬ ‫דברים י יב‬
‫שז‬ ‫תורה מז‬ ‫דברים י‪ K‬יב‬ ‫הארת פנים‬
‫שיד‬ ‫תורה ל‬ ‫דברים טז יד־טז‬
‫ב‬ ‫תורה יז‬ ‫בר‪ K‬שית ‪K K‬‬ ‫הבריאה‬
‫עו‬ ‫תורה כז‬ ‫בר‪ K‬שית לג יה‬ ‫הדרת פנים‬
‫קמ‪K‬‬ ‫תורה כז‬ ‫שמות טו ב‬
‫רי‪K‬‬ ‫תורה קצה ‪n‬״‪ K‬ותורה ב ח ״ב‬ ‫ויקר‪ K‬ז יב‬ ‫הודאה‬
‫פ‬ ‫שיחות הר״ן סימן רס‪K‬‬ ‫בר‪ K‬שית לז ‪K‬‬ ‫הוי״ה‬
‫קעד‬ ‫תורה ד‬ ‫שמות כ ב‬ ‫הוי״ה הוא האלקים‬
‫לב‬ ‫תורה ד ותורה מח ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית ו ט‬ ‫הולדה‬
‫רמו‬ ‫תורה רמה‬ ‫במדבר יט יד‬ ‫היכלי התמורות‬
‫רצב‬ ‫תורה ד‬ ‫דברים ד לה‬ ‫הכל לטובה‬
‫יז‬ ‫תורה ח‬ ‫בר‪ K‬שית ב י‬ ‫הלכה‬
‫פו‬ ‫תורה נד‬ ‫בר‪ K‬שית מ‪K K‬־לב‬
 ‫עמ׳ פח‬ ‫תורה ב ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית מ‪K K‬‬
‫וחיי מוהר״ן סימן פ‬
‫סד‬ ‫תורה י‬ ‫בר‪ K‬שית כט ‪K‬‬ ‫המחאת כף‬
‫קנה‬ ‫תורה י‬ ‫שמות יז יב‬
‫רלו‬ ‫תורה ריב‬ ‫במדבר יב ח‬
‫שלד‬ ‫תורה מד‬ ‫דברים כט ט‬
‫ל‪K‬‬ ‫תורה מט‬ ‫בר‪ K‬שית ו ו‬ ‫המתקת הדין‬
‫לז‬ ‫תורה מב‬ ‫בר‪ K‬שית ט טז‬
‫קנז‬ ‫תורה רטו‬ ‫שמות יה ‪K‬‬
‫קם‬ ‫תורה ג ח ״ב‬ ‫שמות כ‪ K‬יט‬
‫שיח‬ ‫תורה ס‪K‬‬ ‫דברים יז ‪K‬‬
‫‪K‬‬ ‫תורה יג‬ ‫בר‪ K‬שית ‪K K‬‬ ‫הנהגת הבריאה‬
‫לג‬ ‫תורה סז ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית ו ט‬ ‫הסכר‬
‫כג‬ ‫שיחות הר״ן סימן שח‬ ‫בר‪ K‬שית ג יז‬ ‫הסתכקות‬
‫ד‬ ‫תורה ו‬ ‫בר‪ K‬שית ‪ K‬בו‬ ‫הסתרה‬
‫קעז‬ ‫תורה קטו‬ ‫שמות כ יט‬
‫שמ‪K‬‬ ‫תורה נו‬ ‫דברים ל‪ K‬יה‬
‫‪K‬‬ ‫תורה יג‬ ‫בר‪ K‬שית ‪K K‬‬ ‫השגחה‬
‫עז‬ ‫תורה ד ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית לד י‬
‫ערב‬ ‫תורה ד ח ״ב‬ ‫במדבר כח בו‬
‫רלט‬ ‫תורה ל‪K‬‬ ‫במדבר יד ט‬
‫רנג‬ ‫תורה ח ח ״ב‬ ‫במדבר כ‪ K‬לג‬
‫שז‬ ‫תורה מז‬ ‫דברים י‪ K‬יב‬
‫שח‬ ‫תורה מ ח ״ב‬ ‫דברים י‪ K‬יב‬
‫שח‬ ‫תורה רלד‬ ‫דברים י‪ K‬יב‬
‫נד‬ ‫תורה ס‬ ‫בר‪ K‬שית כד ‪K‬‬ ‫השגת אלקות‬
‫קטז‬ ‫תורה ל‬ ‫שמות ג ב‬
‫קסג‬ ‫תורה ז ח ״ב‬ ‫שמות יט ג‬
‫ר‪K‬‬ ‫תורה ס‬ ‫שמות לד ‪K‬‬
‫רכח‬ ‫תורה כ‪K‬‬ ‫במדבר ח ב‬
‫רכט‬ ‫תורה ל‬ ‫במדבר י‪ K‬ח‬
‫רלד‬ ‫תורה כ‪K‬‬ ‫במדבר יב ז־טו‬
‫קסה‬ ‫תורה פב ח ״ב‬ ‫שמות יט ג‬ ‫השתוות‬
‫ריח‬ ‫תורה טו‬ ‫ויקר‪ K‬יט יד‬ ‫התבוררות‬
‫רפג‬ ‫תורה לד ח״‪ K‬תורה כה ח ״ב‬ ‫דברים ‪ K‬י‪K‬‬
‫ושיחות הר״ן סימן רלד‬
‫שב‬ ‫תורה קסט‬ ‫דברים ז יב‬
‫שי‪K‬‬ ‫שיחות הר״ן סימן ז‬ ‫דברים יד ‪K‬‬
‫עמ׳ שכט‬ ‫תורה רנט‬ ‫דברים כו יז־יח‬
‫עז‬ ‫תורה ד ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית לד י‬ ‫התגלות הרצון‬
‫ב‬ ‫תורה יז‬ ‫בר‪ K‬שית ‪K K‬‬ ‫התחזקות‬
‫ד‬ ‫תורה יב ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית ‪K K‬‬
‫ז‬ ‫תורה ד ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית ‪ K‬ה‬
‫כב‬ ‫תורה ז ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית ג טז‬
‫לב‬ ‫תורה ד ותורה מח ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית ו ט‬
‫סח‬ ‫תורה מח ותורה פה ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית כט כה‬
‫‪KY‬‬ ‫תורה כה ולו‬ ‫בר‪ K‬שית מ‪ K‬לט‬
‫רפו‬ ‫תורה עח ח ״ב‬ ‫דברים ג בג‬
‫שב‬ ‫תורה מג ח ״ב ומח ח ״ב‬ ‫דברים כ ג־ח‬
‫ושיחות הר״ן סימן קב‬
‫רטו‬ ‫תורה מ‪K‬‬ ‫ויקר‪ K‬י ‪K‬‬ ‫התלהבות‬
‫רכח‬ ‫תורה כ‪K‬‬ ‫במדבר ח ב‬ ‫התלהבות הלב‬
‫רסט‬ ‫תורה מט‬ ‫במדבר כח ה‬
‫רל‪K‬‬ ‫תורה ‪ K‬ח ״ב‬ ‫במדבר י‪ K‬כח־כט‬ ‫התמנות‬
‫ב‬ ‫תורה יז‬ ‫בר‪ K‬שית ‪K K‬‬ ‫התפארות‬
‫צז‬ ‫תורה יז וחיי מוהר״ן‪ K‬ות ז‬ ‫בר‪ K‬שית מב לה‬ ‫התפארות השי״ת‬
‫עט‬ ‫תורה לד‬ ‫בר‪ K‬שית לד יד‬ ‫התקשרות לצריקים‬
‫ערה‬ ‫תורה כב‬ ‫במדבר כט ‪K‬‬
‫קלו‬ ‫תורה רי‪K‬‬ ‫שמות יג יט‬
‫קסז‬ ‫תורה לד‬ ‫שמות יט ו‬
‫קעג‬ ‫תורה ‪ KY‬ח״ב‬ ‫שמות כ ‪K‬‬
‫קעד‬ ‫תורה ד‬ ‫שמות כ ב‬
‫קעט‬ ‫תורה י‬ ‫שמות כ‪K K‬‬
‫ריז‬ ‫תורה קכט‬ ‫ויקר‪ K‬יה כח‬
‫רלח‬ ‫תורה קכט‬ ‫במדבר יג לב‬
‫רסב‬ ‫תורה ט קיב‬ ‫במדבר כד יז‬
‫רסג‬ ‫תורה ה ח ״ב‬ ‫במדבר כד כ‪K‬‬
‫רסח‬ ‫תורה י‬ ‫במדבר בז יה‬
‫שמט‬ ‫תורה לד‬ ‫דברים לג ז‬
‫שנב‬ ‫תורה ‪ KY‬ח״ב‬ ‫דברים לד ה‬
‫שנב‬ ‫תורה רטו ‪n‬״‪ K‬ותורה כו ח ״ב‬ ‫דברים לג כ‪K‬‬
‫הת^^רות לצריקים‬
‫לז‬ ‫תורה ט ותורה קיב‬ ‫בר‪ K‬שית ו טז‬
‫נ‬ ‫תורה י‬ ‫בר‪ K‬שית כ ז‬
‫ל‬ ‫תורה ו‬ ‫בר‪ K‬שית ‪ K‬בו‬ ‫וא״ו‬
‫קג‬ ‫חיי מוהר״ן סימן תרי‬ ‫בר‪ K‬שית מד יה‬ ‫וירוי‬
 ‫עמי רפ‬ ‫תורה ד וחיי מוהר״ן סי׳ נח‬ ‫במדבר ל‪ K‬בג‬
‫שמח‬ ‫תורה ד‬ ‫דברים לג ז‬
‫שמג‬ ‫תחילת ליקוטי מוהר״ן‬ ‫דברים ל‪ K‬כ‪K‬‬ ‫זהר‬
‫קלה‬ ‫תורה נד‬ ‫שמות יג ט‬ ‫זכרון‬
‫קצד‬ ‫תורה ז‬ ‫שמות ל‪ K‬יה‬
‫רצ‬ ‫תורה לז‬ ‫דברים ד ט‬
‫פח‬ ‫תורה עט ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית מ‪K K‬‬ ‫זמן‬
‫עו‬ ‫תורה כז‬ ‫בר‪ K‬שית לג יח‬ ‫זקו‬
‫קי‪K‬‬ ‫חיי מוהר״ן סימן עז‬ ‫בר‪ K‬שית מט כד‬ ‫זריזות‬
‫קז‬ ‫תורה ז‬ ‫בר‪ K‬שית מח ב‬ ‫חולה‬
‫קמט‬ ‫תורה ‪ K‬ח ״ב‬ ‫שמות טו בו‬ ‫חולי‬
‫רטז‬ ‫תורה מד ח ״ב‬ ‫ויקר‪ K‬יה ה‬ ‫חומרות יתירות‬
‫רפב‬ ‫תורה קד‬ ‫במדבר לב יד‬ ‫חוץ לארץ‬
‫שלד‬ ‫תורה מד‬ ‫דברים כט ט‬
‫קטז‬ ‫תורה ז ח ״ב‬ ‫שמות ג ד‬ ‫חורבן בית המקרש‬
‫ט‬ ‫תורה רלד ותורה רמה‬ ‫בר‪ K‬שית ‪ K‬יד‬ ‫חושך‬
‫לה‬ ‫תורה ט ותורה קיב‬ ‫בר‪ K‬שית ו טז‬
‫נז‬ ‫תורה עד‬ ‫בר‪ K‬שית כה יט‬
‫עג‬ ‫תורה ‪K‬‬ ‫בר‪ K‬שית לג ה‬ ‫חי״ת‬
‫נט‬ ‫תורה ח‬ ‫בר‪ K‬שית כה כה‬ ‫חירוש העולם‬
‫רנג‬ ‫תורה ח ח ״ב‬ ‫במדבר כ‪ K‬לג‬
‫רנ‪K‬‬ ‫תורה עב ח ״ב‬ ‫במדבר כ‪ K‬יה‬ ‫חירושי תורה‬
‫רעח‬ ‫שיחות הר״ן סימן רב‬ ‫במדבר ל ב‬
‫רפה‬ ‫תורה כ‬ ‫דברים ג בג‬
‫קלד‬ ‫תורה נו‬ ‫שמות יב יב‬ ‫חיות אלקות‬
‫ד‬ ‫תורה יב ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית ‪K K‬‬
‫ג‬ ‫תורה לח ח״‪ K‬ותורה עב ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית ‪K K‬‬ ‫חיים‬
‫רפו‬ ‫תורה עח ח ״ב‬ ‫דברים ג בג‬
‫ג‬ ‫תורה לח ח״‪ K‬ותורה עב ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית ‪K K‬‬ ‫חיים נצחיים‬
‫יב‬ ‫תורה לז‬ ‫בר‪ K‬שית ‪ K‬בו‬ ‫חכמה‬
‫יג‬ ‫שיחות הר״ן סימן שו‬ ‫בר‪ K‬שית ‪ K‬בו‬
‫כז‬ ‫תורה נז‬ ‫בר‪ K‬שית ד ו‬
‫‪KD‬‬ ‫תורה ‪K‬‬ ‫בר‪ K‬שית כה לד‬
‫עג‬ ‫תורה ‪K‬‬ ‫בר‪ K‬שית לג ה‬
‫קמ‬ ‫תורה סד‬ ‫שמות טו ‪K‬‬
‫קפח‬ ‫תורה קיב‬ ‫שמות בו לה‬
‫קצג‬ ‫תורה כ‪K‬‬ ‫שמות ל‪ K‬ו‬
‫עמי קצה‬ ‫תורה ‪KD‬‬ ‫שמות ל‪ K‬יה‬
‫רב‬ ‫חיי מוהר״ן סימן תקעה‬ ‫שמות לד ‪K‬‬
‫רנג‬ ‫תורה ח ח ״ב‬ ‫במדבר כ‪ K‬לג‬
‫קג‬ ‫תורה לד‬ ‫בר‪ K‬שית מה יב‬ ‫חכמה ובינה‬
‫רטז‬ ‫תורה מד ח ״ב‬ ‫ויקר‪ K‬יה ה‬ ‫חכמות‬
‫קז‬ ‫תורה לז‬ ‫בר‪ K‬שית מה טז‬ ‫חכמת התורה‬
‫צ‬ ‫תורה יט‬ ‫בר‪ K‬שית מ‪ K‬כה‬ ‫חלום‬
‫סב‬ ‫תורה רעה‬ ‫בר‪ K‬שית בז ג‬ ‫חליף‬
‫מח‬ ‫תורה סד‬ ‫בר‪ K‬שית יד יג‬ ‫חלל הפנוי‬
‫קכ‪K‬‬ ‫תורה סד‬ ‫שמות ג יה‬
‫קל‪K‬‬ ‫תורה סד‬ ‫שמות י ‪ K‬־ ‪n‬‬
‫רסט‬ ‫תורה מט‬ ‫במדבר כה ה‬
‫רסט‬ ‫תורה מט‬ ‫במדבר כה ה‬ ‫חלק אלוק ממעל‬
‫חמישים שערי‬
‫קיב‬ ‫תורה עג ותורה ק‪ K‬ח ״ב‬ ‫שמות ‪K K‬‬ ‫תשובה‬
‫עג‬ ‫תורה ‪K‬‬ ‫בר‪ K‬שית לג ה‬ ‫חן‬
‫קטז‬ ‫תורה ז ח ״ב‬ ‫שמות ג ד‬ ‫חנוכה‬
‫רלט‬ ‫תורה ז ח ״ב‬ ‫במדבר יד יט‬
‫מג‬ ‫תורה נח‬ ‫בר‪ K‬שית יב ה‬ ‫חסר‬
‫נה‬ ‫תורה פד‬ ‫בר‪ K‬שית כד ‪K‬‬
‫קעד‬ ‫תורה ד‬ ‫שמות כ ב‬
‫רפט‬ ‫תורה רנ‬ ‫דברים ד ז‬ ‫חסרון הרעת‬
‫ה‬ ‫תורה ח‬ ‫בר‪ K‬שית ‪ K‬ב‬ ‫חסרונות‬
‫קבה‬ ‫תורה כ‪K‬‬ ‫שמות ו ז‬
‫רב‬ ‫תורה ח‬ ‫שמות לד ז‬
‫רסח‬ ‫תורה ח‬ ‫במדבר בז יה‬
‫מח‬ ‫תורה סד‬ ‫בר‪ K‬שית יד יג‬ ‫חקירה‬
‫קב‬ ‫תורה יה‬ ‫שמות ג י‪K‬‬ ‫חרון אף‬
‫קנז‬ ‫תורה רטו‬ ‫שמות יה ‪K‬‬
‫רט‬ ‫תורה י‪K‬‬ ‫שמות לח כ‪K‬‬ ‫ט״ל אורות‬
‫‪K‬‬ ‫תורה יג‬ ‫בר‪ K‬שית ‪K K‬‬ ‫טבע‬
‫מח‬ ‫תורה ז‬ ‫בר‪ K‬שית טו ח‬
‫קל‬ ‫תורה ז‬ ‫שמות ט כט‬
‫קצר‬ ‫תורה ז‬ ‫שמות ל‪ K‬יה‬
‫קצו‬ ‫תורה סב‬ ‫שמות לב ‪K‬‬
‫רב‬ ‫תורה ד ח ״ב‬ ‫ויקר‪ K‬בג ג‬
‫רלט‬ ‫תורה ל‪K‬‬ ‫במדבר יד ט‬
‫ט‬ ‫תורה רלד ותורה רמה‬ ‫בר‪ K‬שית ‪ K‬יד‬ ‫טהרת המח שבה‬
 ‫עמי יז‬ ‫תורה ח‬ ‫בר‪ K‬שית ב י‬ ‫טוב ורע‬
‫יח‬ ‫תורה יט‬ ‫בר‪ K‬שית ב כ‪K‬‬
‫קלה‬ ‫תורה נד‬ ‫שמות יג ט‬ ‫טוב עין‬
‫טו‬ ‫תורה כ‪K‬‬ ‫בר‪ K‬שית ב ו‬ ‫טומאה‬
‫קצב‬ ‫תורה עד ח ״ב‬ ‫טומאת מת‬
‫רצד‬ ‫תורה קנט‬ ‫דברים ד מד‬ ‫טל‬
‫רלד‬ ‫תורה כ‪K‬‬ ‫במדבר יב ז־טו‬ ‫יבום‬
‫קז‬ ‫תורה כד‬ ‫בר‪ K‬שית מה יד‬ ‫ידים‬
‫כט‬ ‫תורה נו‬ ‫בר‪ K‬שית ה כט‬
‫קפט‬ ‫תורה מ‪K‬‬ ‫שמות בז יט‬
‫פח‬ ‫תורה ב ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית מ‪K K‬‬ ‫ידיעת השי״ת‬
‫וחיי מוהר״ן סימן פ‬
‫עז‬ ‫תורה ד ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית לד י‬ ‫יום טוב‬
‫רז‬ ‫תורה סו ח״ב‬ ‫שמות לה ‪ K‬־‪n‬‬ ‫יום כיפור‬
‫רלט‬ ‫תורה ז ח ״ב‬ ‫במדבר יד יט‬
‫כט‬ ‫תורה ס ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית ד יב‬ ‫יוקר‬
‫יחוד קוב״ה‬
‫קב‬ ‫תורה סב והוספות מכת״י‬ ‫בר‪ K‬שית מד יה‬ ‫ושכינתיה‬
‫קלז‬ ‫תורה ט ותורה קיב‬ ‫שמות יד כ‪K‬‬
‫קעג‬ ‫תורה ‪ KY‬ח״ב‬ ‫שמות כ ‪K‬‬
‫קעט‬ ‫תורה י‬ ‫שמות כ‪K K‬‬
‫שנב‬ ‫תורה ‪ KY‬ח״ב‬ ‫דברים לד ה‬
‫סב‬ ‫תורה מ‪K‬‬ ‫בר‪ K‬שית בז כה‬ ‫ייו‬
‫רטו‬ ‫תורה מ‪K‬‬ ‫ויקר‪ K‬י ‪K‬‬
‫רמ‬ ‫תורה קעז‬ ‫במדבר יד כ‬
‫ג‬ ‫תורה לח ח״‪ K‬ותורה עב ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית ‪K K‬‬ ‫ימי החול‬
‫ח‬ ‫תורה י‪K‬‬ ‫בר‪ K‬שית ‪ K‬יב‬
‫ל‬ ‫תורה ב ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית ה כט‬
‫ע‪K‬‬ ‫תורה פו‬ ‫בר‪ K‬שית לב לב‬
‫קיב‬ ‫תורה עג ותורה ק‪ K‬ח ״ב‬ ‫שמות ‪K K‬‬ ‫ימי הספירה‬
‫נד‬ ‫תורה ס‬ ‫בר‪ K‬שית כד ‪K‬‬ ‫ימים‬
‫ערב‬ ‫תורה ד ח ״ב‬ ‫במדבר כה בו‬ ‫ימים טובים‬
‫רב‬ ‫תורה ד ח ״ב‬ ‫ויקר‪ K‬בג ג‬
‫רכ‪K‬‬ ‫תורה קלה‬ ‫ויקר‪ K‬בג ד‬
‫רמב‬ ‫תורה ‪ K‬ח ״ב‬ ‫במדבר טז ב‬
‫שיד‬ ‫תורה ל‬ ‫דברים טז יד־טז‬
‫קי‪K‬‬ ‫תורה יז‬ ‫בר‪ K‬שית מט בז‬ ‫יניקת הקליפות‬
‫רס‪K‬‬ ‫תורה יז‬ ‫במדבר בג כד‬
‫עמי שכב‬ ‫תורה רפ‬ ‫דברים כ‪K K‬‬
‫נז‬ ‫תורה עד‬ ‫בר‪ K‬שית כה יט‬ ‫יסורים‬
‫‪KP‬‬ ‫תורה סב ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית מג יד‬
‫קלו‬ ‫חיי מוהר״ן סימן תרט‬ ‫שמות יג יה‬
‫קלז‬ ‫תורה יג ח ״ב‬ ‫שמות יד י‬
‫קמח‬ ‫תורה בז‬ ‫שמות טו בג‬
‫קפט‬ ‫תורה מ‪K‬‬ ‫שמות בז יט‬
‫ריט‬ ‫תורה קסה‬ ‫ויקר‪ K‬יט יח‬
‫רפט‬ ‫תורה רנ‬ ‫דברים ד ז‬
‫נז‬ ‫תורה עד‬ ‫בר‪ K‬שית כה יט‬ ‫יסורים של אהבה‬
‫ק‬ ‫תורה סג ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית מג י‪K‬‬ ‫יצחק‬
‫פח‬ ‫תורה עט ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית מ‪K K‬‬ ‫יצר הרע‬
‫רסג‬ ‫תורה ח ח ״ב‬ ‫במדבר כד כ‬
‫ושיחות הר״ן סימן ו‬
‫ג‬ ‫תורה לח ‪n‬״‪ K‬ותורה עב ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית ‪K K‬‬ ‫יראה‬
‫טז‬ ‫תורה קפה‬ ‫בר‪ K‬שית ב ו‬
‫כד‬ ‫תורה רסג ושיחות הר״ן קמג‬ ‫בר‪ K‬שית ג יח־יט‬
‫ס‬ ‫תורה ח ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית כה בו‬
‫ערב‬ ‫תורה ד ח ״ב‬ ‫במדבר כה בו‬
‫צב‬ ‫תורה קב‬ ‫בר‪ K‬שית מ‪ K‬מ‬
‫צז‬ ‫תורה יז וחיי מוהר״ן‪ K‬ות ז‬ ‫בר‪ K‬שית מב לה‬
‫קי‬ ‫תורה ד ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית נט י‬
‫קכג‬ ‫תורה עז ח ״ב‬ ‫שמות ד י‪K‬‬
‫קנו‬ ‫תורה יט ח ״ב‬ ‫שמות יז יב‬
‫קעז‬ ‫שיחות הר״ן סימן קסח‬ ‫שמות כ יה‬
‫קפב‬ ‫תורה ד ח ״ב‬ ‫שמות בג יד‬
‫רו‬ ‫תורה לח‬ ‫שמות לד כט‬
‫ריח‬ ‫תורה טו‬ ‫ויקר‪ K‬יט יד‬
‫רב‬ ‫תורה יד‬ ‫ויקר‪ K‬כח יח‬
‫רכח‬ ‫תורה כ‪K‬‬ ‫במדבר ח ב‬
‫רל‪K‬‬ ‫תורה ‪ K‬ח ״ב‬ ‫במדבר י‪ K‬כח־כט‬
‫רלד‬ ‫תורה כ‪K‬‬ ‫במדבר יב ז־טו‬
‫רמג‬ ‫תורה ד ח ״ב‬ ‫במדבר יז בג‬
‫שבט‬ ‫תורה יט ח ״ב‬ ‫דברים כה יח‬
‫טז‬ ‫תורה קפה‬ ‫בר‪ K‬שית ב ו‬ ‫יראת הרוממות‬
‫ז‬ ‫תורה ד ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית ‪ K‬ה‬ ‫ירירה‬
‫ד‬ ‫תורה יב ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית ‪K K‬‬ ‫ירירה תכלית העליה‬
‫קמ‪K‬‬ ‫תורה בז‬ ‫שמות טו ב‬ ‫ישועה‬
 ‫עמי של‬ ‫תורה בז‬ ‫דברים בז ח‬
‫רסג‬ ‫תורה ה ח ״ב‬ ‫במדבר כד כ‪K‬‬ ‫ישיבה‬
‫ב‬ ‫תורה יז‬ ‫בר‪ K‬שית ‪K K‬‬ ‫ישראל‬
‫כ‬ ‫תורה ‪ K‬ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית ב כב‬
‫קעז‬ ‫תורה קטו‬ ‫שמות כ יט‬
‫ש‬ ‫תורה כ‪K‬‬ ‫דברים ז ו‬
‫שמז‬ ‫שיחות הר״ן סימן‪KY‬‬ ‫דברים לג ד‬
‫‪ p‬צ‪K‬‬ ‫תורה סז ותורה קל‪K‬‬ ‫שמות כט כב‬ ‫כבוד‬
‫ריב‬ ‫תורה ע‬ ‫ויקר‪ K‬ט ‪K‬‬
‫ריט‬ ‫תורה קל‪K‬‬ ‫ויקר‪ K‬יט לו‬
‫ד‬ ‫תורה יב ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית ‪K K‬‬ ‫כבוד ד׳‬
‫ח‬ ‫תורה י‪K‬‬ ‫בר‪ K‬שית ‪ K‬יב‬
‫רנג‬ ‫תורה ח ח ״ב‬ ‫במדבר כ‪ K‬לג‬
‫צב‬ ‫תורה קב‬ ‫בר‪ K‬שית מ‪ K‬מ‬
‫קט‬ ‫תורה נט‬ ‫בר‪ K‬שית מט ו‬
‫קט‬ ‫תורה קפ‪K‬‬ ‫בר‪ K‬שית מט ו‬
‫קנ‪K‬‬ ‫תורה ח ח ״ב‬ ‫שמות טז י‬
‫קנב‬ ‫תורה ס ח ״ב‬ ‫שמות טז י‬ ‫כבוד התורה‬
‫כח‬ ‫תורה מה‬ ‫בר‪ K‬שית ד ז‬ ‫כ״ח אתוון‬
‫מ‬ ‫תורה מה‬ ‫בר‪ K‬שית יב ‪K‬‬
‫יד‬ ‫תורה ח ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית ‪ K‬ל‪K‬‬ ‫כה ה מדמ ה‬
‫פו‬ ‫תורה נד‬ ‫בר‪ K‬שית מ‪K K‬־לב‬
‫קסט‬ ‫תורה ח ח ״ב‬ ‫שמות יט יז‬
‫רי‪K‬‬ ‫תורה כה‬ ‫ויקר‪ K K‬ד‬
‫רנג‬ ‫תורה ח ח ״ב‬ ‫במדבר כ‪ K‬לג‬
‫ריב‬ ‫תורה ע‬ ‫ויקר‪ K‬ט ‪K‬‬ ‫כה המושך‬
‫ריב‬ ‫תורה ע‬ ‫ויקר‪ K‬ט ‪K‬‬ ‫כה המכריח‬
‫‪K‬‬ ‫תורה יג‬ ‫בר‪ K‬שית ‪K K‬‬ ‫כה הראות‬
‫נה‬ ‫תורה פד‬ ‫בר‪ K‬שית כד ‪K‬‬ ‫כיסובין‬
‫קצג‬ ‫תורה ל‪K‬‬ ‫שמות ל‪ K‬יז‬
‫רנח‬ ‫תורה ל‪K‬‬ ‫במדבר בג כ‪K‬‬
‫סב‬ ‫תורה רעה‬ ‫בר‪ K‬שית בז ג‬ ‫כלי ביהמ״ק‬
‫נד‬ ‫תורה ס‬ ‫בר‪ K‬שית כד ‪K‬‬ ‫כלים‬
‫ערב‬ ‫תורה ד ח ״ב‬ ‫במדבר כה בו‬
‫פט‬ ‫תורה לד‬ ‫בר‪ K‬שית מ‪ K‬ו‬
 ‫עמ׳ קי‬ ‫תורה ד ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית נט י‬
‫תורה עג ושיחות הר״ן סימן עה רכז‬ ‫במדבר ו בז‬
‫רמג‬ ‫תורה ד ח ״ב‬ ‫במדבר יז כג‬
‫רנז‬ ‫תורה לו‬ ‫במדבר כג כ‬
‫צז‬ ‫תורה יז וחיי מוהר״ן‪ K‬ות ז‬ ‫בר‪ K‬שית מב לה‬ ‫כסילות השכל‬
‫כז‬ ‫תורה נז‬ ‫בר‪ K‬שית ד ו‬ ‫כעס‬
‫מב‬ ‫תורה נט ותורה סח‬ ‫בר‪ K‬שית יב ב‬
‫קנב‬ ‫תורה נז‬ ‫שמות טז כה‬
‫רה‬ ‫תורה מז ותורה קנה‬ ‫שמות לד ח‬
‫לד‬ ‫תורה לח‬ ‫בר‪ K‬שית ו יג‬ ‫כף חוב‬
‫קפה‬ ‫תורה לג‬ ‫שמות כד ז‬ ‫ככיית היצר‬
‫ערב‬ ‫תורה ד ח ״ב‬ ‫במדבר כה כו‬ ‫כ כי ת ת‬
‫קלז‬ ‫תורה רנ‪K‬‬ ‫שמות יד יד‬
‫קלט‬ ‫שיחות הר״ן סימן קמב‬ ‫שמות יד ל‪K‬‬
‫רס‬ ‫תורה לג ושיחות הר״ן סימן קב‬ ‫במדבר כג כ‪K‬‬
‫רפג‬ ‫תורה מ‬ ‫במדבר לג ‪K‬‬
‫שדם‬ ‫הוספות מכת״י‬ ‫דברים לב ח‬
‫שנה‬ ‫תורה י ותורה רטו‬ ‫דברים לד ו‬
‫קצה‬ ‫תורה ד‬ ‫שמות לב לב‬ ‫ככרת עוונות‬
‫קצט‬ ‫שיחות הר״ן סימן פט‬ ‫שמות לג יג‬
‫ד‬ ‫תורה ו‬ ‫בר‪ K‬שית ‪ K‬כו‬ ‫כתר‬
‫קפח‬ ‫תורה עח ותורה רכה‬ ‫שמות כה כ‬ ‫לב‬
‫רמב‬ ‫תורה ‪ K‬ח ״ב‬ ‫במדבר טז ב‬
‫רצג‬ ‫תורה קנד‬ ‫דברם ד לט‬
‫רצה‬ ‫תורה יט‬ ‫דברים ה ד‬
‫ל‪K‬‬ ‫תורה כד ח״‪ K‬ותורה כד ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית ו ו‬ ‫לב נשבר‬
‫עג‬ ‫תורה ‪K‬‬ ‫בר‪ K‬שית לג ה‬ ‫לבנה‬
‫פ‬ ‫שיחות הר״ן סימן רס‪K‬‬ ‫בר‪ K‬שית לז ‪K‬‬
‫קצד‬ ‫תורה ז‬ ‫שמות ל‪ K‬יה‬ ‫לוחות‬
‫רט‬ ‫תורה י‪K‬‬ ‫שמות לח כ‪K‬‬ ‫ל״ט מלאכות‬
‫רמד‬ ‫תורה ק‪K‬‬ ‫במדבר יט יד‬ ‫לימור בעיון‬
‫שיח‬ ‫תורה נו‬ ‫דברים יז יט‬ ‫לימור תורה בכה‬
‫קנט‬ ‫תורה עט ח ״ב‬ ‫שמות יה ‪K‬‬ ‫למעלה מהזמן‬
‫רצ‬ ‫תורה עט ח ״ב‬ ‫דברים ד ל‬
‫פח‬ ‫תורה עט ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית מ‪K K‬‬
‫ג‬ ‫תורה לח ח״‪ K‬ותורה עב ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית ‪K K‬‬ ‫לעתיר לבוא‬
‫ה‬ ‫תורה לג‬ ‫בר‪ K‬שית ‪ K‬ד‬
 ‫עמי יח‬ ‫תורה יט‬ ‫בר‪ K‬שית ב כ‪K‬‬ ‫לשון העמים‬
‫יח‬ ‫תורה יט‬ ‫בר‪ K‬שית ב כ‪K‬‬ ‫לשון הקודש‬
‫רכו‬ ‫תורה ב ח ״ב‬ ‫במדבר ו כג‬
‫רנז‬ ‫תורה יט‬ ‫במדבר בג ז‬
‫רצה‬ ‫תורה יט‬ ‫דברים ה ד‬
‫פו‬ ‫תורה נד‬ ‫בר‪ K‬שית מ‪K K‬־לב‬ ‫לשון הרע‬
‫רנז‬ ‫תורה יט‬ ‫במדבר בג ז‬ ‫לשון תרגום‬
‫ד‬ ‫תורה יב ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית ‪K K‬‬ ‫מאמר סתום‬
‫פו‬ ‫תורה נד‬ ‫בר‪ K‬שית מ‪K K‬־לב‬ ‫מרמה‬
‫קסט‬ ‫תורה ח ח ״ב‬ ‫שמות יט יז‬
‫רנז‬ ‫תורה לו‬ ‫במדבר בג כ‬ ‫מוח‬
‫ט‬ ‫תורה רלד ותורה רמה‬ ‫בר‪ K‬שית ‪ K‬יד‬ ‫מוחין רגרלות‬
‫נג‬ ‫תורה עו‬ ‫בר‪ K‬שית כב ‪K‬‬
‫ט‬ ‫תורה רלד ותורה רמה‬ ‫בר‪ K‬שית ‪ K‬יד‬ ‫מוחין רקטנות‬
‫נג‬ ‫תורה עו‬ ‫בר‪ K‬שית כב ‪K‬‬
‫קי‪K‬‬ ‫תורה יז‬ ‫בר‪ K‬שית מט בז‬ ‫מזבח‬
‫רס‪K‬‬ ‫תורה יז‬ ‫במדבר בג כד‬
‫ס‬ ‫תורה ח ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית כה בו‬ ‫מזונא רגופא‬
‫ס‬ ‫תורה ח ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית כה בו‬ ‫מזונא רנ שמתא‬
‫קח‬ ‫תורה ט ותורה קיב‬ ‫בר‪ K‬שית מה כב‬ ‫מזל‬
‫עו‬ ‫תורה כז‬ ‫בר‪ K‬שית לג יה‬ ‫מחלוקת‬
‫צז‬ ‫תורה יז וחיי מוהר״ן‪ K‬ות ז‬ ‫בר‪ K‬שית מב לה‬
‫קט‬ ‫תורה קפ‪K‬‬ ‫בר‪ K‬שית מט ו‬
‫קלז‬ ‫תורה יג ח ״ב‬ ‫שמות יד י‬
‫קלז‬ ‫תורה רנ‪K‬‬ ‫שמות יד יד‬
‫קב‬ ‫תורה נו‬ ‫שמות טז ד־לט‬
‫רנ‪K‬‬ ‫תורה נו‬ ‫במדבר כ‪ K‬יד‬
‫מחלוקת‬
‫רסז‬ ‫תורה רמ‪K‬‬ ‫במדבר כה י‪K‬‬ ‫בין העריקים‬
‫מחלוקת‬
‫קב‬ ‫תורה נו‬ ‫שמות טז ד־לט‬ ‫לשם שמים‬
‫רנ‪K‬‬ ‫תורה נו‬ ‫במדבר כ‪ K‬יד‬
‫רסז‬ ‫תורה רמ‪K‬‬ ‫במדבר כה י‪K‬‬
‫מחלוקת‬
‫סה‬ ‫תורה יב‬ ‫בר‪ K‬שית כט י‪K‬‬ ‫ע ל העריקים‬
‫רמז‬ ‫תורה כ‬ ‫במדבר כ ‪ K‬־ כ‪K‬‬
‫פ‬ ‫תורה רכה‬ ‫בר‪ K‬שית לז ‪K‬‬
‫עמי שכ‪K‬‬ ‫ח ״מ סימן תב‬ ‫דברים כ יט‬
‫ט‬ ‫תורה רלד ותורה רמה‬ ‫בר‪ K‬שית ‪ K‬יד‬ ‫מחשבה‬
 ‫נג‬ ‫תורה עו‬ ‫בר‪ K‬שית כב ‪K‬‬
‫צג‬ ‫תורה פ‬ ‫בר‪ K‬שית מ‪ K‬מג־מד‬
‫רכז‬ ‫תורה עג ושיחות הר״ן סימן עה‬ ‫במדבר ו כז‬
‫לה‬ ‫תורה ט ותורה קיב‬ ‫בר‪ K‬שית ו טז‬ ‫מחשבות זרות‬
‫לח‬ ‫תורה מד‬ ‫בר‪ K‬שית ט טז‬
‫צג‬ ‫תורה פ‬ ‫בר‪ K‬שית מ‪ K‬מג־מד‬
‫רנג‬ ‫תורה ח ח ״ב‬ ‫במדבר כ‪ K‬לג‬
‫רסד‬ ‫תורה לו‬ ‫במדבר כה ו‬
‫שלד‬ ‫תורה מד‬ ‫דברים כט ט‬
‫רסט‬ ‫תורה מט‬ ‫במדבר כה ה‬ ‫מחשבות טובות‬
‫רסט‬ ‫תורה מט‬ ‫במדבר כה ה‬ ‫מחשבות רעות‬
‫קלז‬ ‫תורה רנ‪K‬‬ ‫שמות יד יד‬ ‫מחשבות של כפירות‬
‫ח‬ ‫תורה י‪K‬‬ ‫בר‪ K‬שית ‪ K‬יב‬ ‫מט״ט‬
‫רלח‬ ‫תורה קפז‬ ‫במדבר יג לב‬ ‫מירח כנגר מירח‬
‫ל‪K‬‬ ‫תורה מט‬ ‫בר‪ K‬שית ו ו‬ ‫מירות‬
‫ריט‬ ‫תורה קל‪K‬‬ ‫ויקר‪ K‬יט לו‬ ‫מיתה‬
‫עד‬ ‫תורה רסו‬ ‫בר‪ K‬שית לג יז‬ ‫מיתת הבהמות‬
‫קלה‬ ‫תורה נד‬ ‫שמות יג ט‬ ‫מיתת הלב‬
‫כ‬ ‫תורה ‪ K‬ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית ב כב‬ ‫מלאכים‬
‫קכח‬ ‫תורה ה ח ״ב‬ ‫שמות ז ד‬
‫תורה ‪ K‬ח ״ב‬ ‫שמות יט כ‪K‬‬
‫רמז‬ ‫תורה כ‬ ‫במדבר כ ‪ K‬־ כ‪K‬‬
‫שטז‬ ‫תורה נז‬ ‫דברים יז י‪K‬‬
‫פט‬ ‫תורה לד‬ ‫בר‪ K‬שית מ‪ K‬ו‬ ‫מלאפו״ם‬
‫כט‬ ‫תורה ס ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית ד יב‬ ‫מלחמה‬
‫קה‬ ‫תורה ב‬ ‫בר‪ K‬שית מז יב‬
‫פג‬ ‫תורה רלד‬ ‫בר‪ K‬שית לז ז‬ ‫מלך‬
‫ק‬ ‫תורה סג ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית מג י‪K‬‬
‫טו‬ ‫תורה ל‪K‬‬ ‫בר‪ K‬שית ב ג‬ ‫מלכות‬
‫מו‬ ‫תורה ל‬ ‫בר‪ K‬שית יד ‪K‬‬
‫קכג‬ ‫תורה עז ח ״ב‬ ‫שמות ד י‪K‬‬
‫קמד‬ ‫תורה לח‬ ‫שמות טו ד‬
‫רמ‪K‬‬ ‫תורה מט‬ ‫במדבר טו לח‬
‫רסט‬ ‫תורה מט‬ ‫במדבר כה ה‬
‫שה‬ ‫תורה ריט‬ ‫דברים י יב‬
‫שיח‬ ‫תורה נו‬ ‫דברים יז יט‬
‫דש‬ ‫תורה פד ח ״ב‬ ‫דברים ח י‪K‬־יח‬ ‫מלכות רסט״א‬
 ‫עמי מו‬ ‫תורה ל‬ ‫בר‪ K‬שית יד ‪K‬‬
‫עג‬ ‫תורה ‪K‬‬ ‫בר‪ K‬שית לג ה‬
‫קעד‬ ‫תורה ד‬ ‫שמות כ ב‬
‫רסד‬ ‫תורה לו‬ ‫במדבר כה ו‬
‫שכח‬ ‫תורה נו‬ ‫דברים כה יח‬
‫דש‬ ‫תורה פד ח ״ב‬ ‫דברים ח י‪K‬־יח‬ ‫מלכות דקדושה‬
‫עג‬ ‫תורה ‪K‬‬ ‫בר‪ K‬שית לג ה‬
‫קעד‬ ‫תורה ד‬ ‫שמות כ ב‬
‫רסד‬ ‫תורה לו‬ ‫במדבר כה ו‬
‫רם‬ ‫תורה ד וחיי מוהר״ן סימן נח‬ ‫במדבר ל‪ K‬בג‬
‫שכח‬ ‫תורה נו‬ ‫דברים כה יח‬
‫כ‪K‬‬ ‫תורה כג‬ ‫בר‪ K‬שית ג יד‬ ‫ממון‬
‫מו‬ ‫תורה ל‬ ‫בר‪ K‬שית יד ‪K‬‬ ‫ממון‬
‫נ‪K‬‬ ‫תורה כה‬ ‫בר‪ K‬שית כ טז‬
‫נד‬ ‫תורה ס‬ ‫בר‪ K‬שית כד ‪K‬‬
‫ע‬ ‫תורה סט‬ ‫בר‪ K‬שית ל‪ K‬טז‬
‫קפ‪K‬‬ ‫תורה מז‬ ‫שמות כב כו‬
‫ר‪K‬‬ ‫תורה ס‬ ‫שמות לד ‪K‬‬
‫רכט‬ ‫תורה ל‬ ‫במדבר י‪ K‬ח‬
‫כב‬ ‫תורה ז ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית ג טז‬ ‫ממ שלה‬
‫קטר‬ ‫תורה כז ח ״ב‬ ‫שמות ב י‪K‬‬ ‫מנהיג‬
‫קטז‬ ‫תורה ז ח ״ב‬ ‫שמות ג ד‬
‫קב‬ ‫תורה יח‬ ‫שמות ג י‪K‬‬
‫נז‬ ‫תורה עד‬ ‫בר‪ K‬שית כה יט‬ ‫מניעות‬
‫סח‬ ‫תורה מח ותורה פה ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית כט כה‬
‫קיד‬ ‫תורה מו ח ״ב‬ ‫שמות ‪ K‬יד‬
‫ושיחות הר״ן סימן קמו‬
‫קמח‬ ‫תורה כז‬ ‫שמות טו כג‬
‫קעז‬ ‫תורה קטו‬ ‫שמות כ יט‬
‫שלט‬ ‫תורה מו ח ״ב‬ ‫דברים ל יב‬
‫קמד‬ ‫תורה לח‬ ‫שמות טו ד‬ ‫מנצכ״ך‬
‫צג‬ ‫תורה פ‬ ‫בר‪ K‬שית מ‪ K‬מג‬ ‫מסירת נכש‬
‫רסו‬ ‫תורה ריג‬ ‫במדבר כה י‪K‬‬ ‫מסתור‬
‫שיג‬ ‫תורה נו‬ ‫דברים טז ג‬ ‫מצה‬
‫ה‬ ‫תורה לג‬ ‫בר‪ K‬שית ‪ K‬ד‬ ‫מצוות‬
‫לב‬ ‫תורה ד ותורה מח ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית ו ט‬
‫סט‬ ‫תורה כד‬ ‫בר‪ K‬שית ל ל‬
‫קכז‬ ‫תורה כב ‪n‬״‪ K‬ותורה נט ח ״ב‬ ‫שמות ו י‬
 ‫עמי קעו‬ ‫תורה ה‬ ‫שמות כ ח‬
‫רעז‬ ‫תורה ה‬ ‫במדבר ל ב‬
‫שלו‬ ‫תורה כב‬ ‫דברים כט כה‬
‫שנג‬ ‫תורה ד‬ ‫דברים לד ו‬
‫קנו‬ ‫תורה יט ח ״ב‬ ‫שמות יז יב‬ ‫מצוות מע שיות‬
‫לה‬ ‫תורה יד‬ ‫בר‪ K‬שית ו יד‬ ‫מצורע‬
‫מח‬ ‫תורה ז‬ ‫בר‪ K‬שית טו ח‬ ‫מצרים‬
‫קלד‬ ‫תורה נו‬ ‫שמות יב יב‬ ‫מקומות הנמוכים‬
‫קטז‬ ‫תורה ז ח ״ב‬ ‫שמות ג ד‬ ‫מקיפים‬
‫תורה קפט ח״‪ K‬ותורה כ״ד ח׳׳ב כב‬ ‫בר‪ K‬שית ג יד‬ ‫מרה שחורה‬
‫קמח‬ ‫תורה בז‬ ‫שמות טו בג‬ ‫מרירות‬
‫רמד‬ ‫תורה יג‬ ‫במדבר יט יד‬ ‫מרכבה‬
‫קסג‬ ‫תורה רפ‬ ‫שמות יה כב‬ ‫מ שא ומתן‬
‫קצו‬ ‫תורה סב‬ ‫שמות לב ‪K‬‬
‫שכב‬ ‫תורה רפ‬ ‫דברים כ‪K K‬‬
‫רחצ‬ ‫תורה רי‬ ‫דברים ו ה‬ ‫משא ומתן באמונה‬
‫שכב‬ ‫תורה רפ‬ ‫דברים כ‪K K‬‬
‫נד‬ ‫תורה ס‬ ‫בר‪ K‬שית כד ‪K‬‬ ‫משה רבינו‬
‫קי‬ ‫ס‬ ‫תורה‬ ‫בר‪ K‬שית מט טו‬
‫ר‪K‬‬ ‫תורה ז ח ״ב‬ ‫שמות לג כ‬
‫רנ‪K‬‬ ‫תורה עב ח ״ב‬ ‫במדבר כ‪ K‬יה‬
‫רעט‬ ‫תורה מג‬ ‫במדבר ל‪ K‬יד‬
‫שמ‬ ‫תורה נח‬ ‫דברים ל‪ K‬טז‬
‫שנב‬ ‫תורה רטו ח״‪ K‬ותורה בו ח ״ב‬ ‫דברים לג כ‪K‬‬
‫קצה‬ ‫תורה סז ח ״ב‬ ‫שמות ל‪ K‬מז‬ ‫משכן‬
‫רט‬ ‫תורה י‪K‬‬ ‫שמות לח כ‪K‬‬
‫ריב‬ ‫תורה ע‬ ‫ויקר‪ K‬ט ‪K‬‬
‫קה‬ ‫תורה ב‬ ‫בר‪ K‬שית מז יב‬ ‫משבט‬
‫קעז‬ ‫תורה קטו‬ ‫שמות כ יט‬
‫קפב‬ ‫תורה ח ח ״ב‬ ‫שמות בג ט‬
‫ריח‬ ‫תורה טו‬ ‫ויקר‪ K‬יט יד‬
‫שב‬ ‫תורה קסט‬ ‫דברים ז יב‬
‫יד‬ ‫תורה ח ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית ‪ K‬ל‪K‬‬ ‫מתן תורה‬
‫רצז‬ ‫תורה קנג‬ ‫דברים ה ד‬
‫רפו‬ ‫תורה עח ח ״ב‬ ‫דברים ג בג‬ ‫מתנת חינם‬
‫יד‬ ‫תורה ח ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית ‪ K‬ל‪K‬‬ ‫נבואה‬
‫קסט‬ ‫תורה ח ח ״ב‬ ‫שמות יט יז‬
‫עמי רל‪K‬‬ ‫תורה ‪ K‬ח ״ב‬ ‫במדבר י‪ K‬כח־כט‬
‫רלו‬ ‫תורה ריב‬ ‫במדבר יב ח‬
‫רנג‬ ‫תורה ח ח ״ב‬ ‫במדבר כ‪ K‬לג‬
‫רעז‬ ‫תורה ה‬ ‫במדבר ל ב‬
‫שז‬ ‫תורה ח ח ״ב‬ ‫דברים י כב‬
‫רכח‬ ‫תורה ל‪ K‬ח ״ב‬ ‫במדבר ז ט‬ ‫נגינה‬
‫ה‬ ‫תורה לג‬ ‫בר‪ K‬שית ‪ K‬ד‬ ‫נגלה שבתורה‬
‫קסו‬ ‫תורה טו‬ ‫שמות יט ו‬
‫קטו‬ ‫תורה בז ח ״ב‬ ‫שמות ב י‪K‬‬ ‫נדר‬
‫רכו‬ ‫תורה נז‬ ‫במדבר ו ב‬
‫עג‬ ‫תורה ‪K‬‬ ‫בר‪ K‬שית לג ה‬ ‫נו״ן‬
‫קלז‬ ‫תורה ט ותורה קיב‬ ‫שמות יד כ‪K‬‬ ‫נוסח התפילה‬
‫קפז‬ ‫תורה ‪ KV‬ח ״ב‬ ‫שמות כה ב‬ ‫נועם העליון‬
‫כב‬ ‫תורה קפט ח״‪ K‬ותורה כ״ד ח׳׳ב‬ ‫בר‪ K‬שית ג יד‬ ‫נחש‬
‫כט‬ ‫תורה נו‬ ‫בר‪ K‬שית ה כט‬
‫קנו‬ ‫תורה ‪KY‬‬ ‫שמות יז יב‬ ‫נטילת ידיים‬
‫לז‬ ‫תורה מב‬ ‫בר‪ K‬שית ט טז‬ ‫ניגון‬
‫סט‬ ‫תורה רלז‬ ‫בר‪ K‬שית כט לד‬
‫פג‬ ‫תורה סג ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית לז יב‬
‫ק‬ ‫תורה סג ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית מג י‪K‬‬
‫קמ‬ ‫תורה סד‬ ‫שמות טו ‪K‬‬
‫ק‬ ‫תורה סג ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית מג י‪K‬‬ ‫ניגון של ארץ ישראל‬
‫קכח‬ ‫תורה ה ח ״ב‬ ‫שמות ז ד‬ ‫ניסן‬
‫ק‬ ‫תורה סג ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית מג י‪K‬‬ ‫ניצוצות הקדושה‬
‫קצ‬ ‫תורה צד‬ ‫שמות כה י‪K‬‬
‫שכב‬ ‫תורה רפ‬ ‫דברים כ‪K K‬‬
‫קב‬ ‫תורה סב והוספות מכת״י‬ ‫בר‪ K‬שית מד יה‬ ‫נס‬
‫קל‬ ‫תורה ז‬ ‫שמות ט כט‬
‫כ‬ ‫תורה ‪ K‬ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית ב כב‬ ‫נסיון‬
‫פה‬ ‫שיחות הר״ן סימן קיד וקטו‬ ‫בר‪ K‬שית לט יב‬
‫‪KY‬‬ ‫תורה כה ולו‬ ‫בר‪ K‬שית מ‪ K‬לט‬
‫קד‬ ‫שיחות הר״ן סימן פה‬ ‫בר‪ K‬שית מו‪K‬‬ ‫נסיעה‬
‫רפג‬ ‫תורה מ‬ ‫במדבר לג ‪K‬‬
‫קיד‬ ‫תורה מו ח ״ב‬ ‫שמות ‪ K‬יד‬ ‫נסיעה לצדיק‬
‫ושיחות הר״ן סימן קמו‬
‫ריב‬ ‫תורה ע‬ ‫ויקר‪ K‬ט ‪K‬‬
‫רלג‬ ‫תורה לח ח ״ב‬ ‫במדבר יב ג‬ ‫נסיעת הצדיק‬
‫ה‬ ‫תורה לג‬ ‫בר‪ K‬שית ‪ K‬ד‬ ‫נסתר שבתורה‬
 ‫עמי קסו‬ ‫תורה טו‬ ‫שמות יט ו‬
‫ז‬ ‫תורה ד ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית ‪ K‬ה‬ ‫נפילה‬
‫‪KY‬‬ ‫תורה כה ולו‬ ‫בר‪ K‬שית מ‪ K‬לט‬
‫יב‬ ‫תורה לז‬ ‫בר‪ K‬שית ‪ K‬כו‬ ‫נפש‬
‫יח‬ ‫תורה נו‬ ‫בר‪ K‬שית ב יט‬
‫מב‬ ‫תורה נט ותורה סח‬ ‫בר‪ K‬שית יב ב‬
‫קט‬ ‫תורה נט‬ ‫בר‪ K‬שית מט ו‬
‫‪ p‬צ‪K‬‬ ‫תורה סז ותורה קל‪K‬‬ ‫שמות כט כב‬
‫קצג‬ ‫תורה ל‪K‬‬ ‫שמות ל‪ K‬יז‬
‫שכו‬ ‫תורה סח‬ ‫דברים כד טו‬
‫ד‬ ‫תורה ו‬ ‫בר‪ K‬שית ‪ K‬כו‬ ‫נקודה עליונה‬
‫ל‬ ‫תורה ו‬ ‫בר‪ K‬שית ‪ K‬כו‬ ‫נקודה תחתונה‬
‫ס‬ ‫תורה ח ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית כה כו‬ ‫נקודות טובות‬
‫שג‬ ‫תורה מז‬ ‫דברים ח ט‬ ‫נשיאות פנים‬
‫ערה‬ ‫תורה כב‬ ‫במדבר כט ‪K‬‬ ‫נשמה‬
‫קס‬ ‫תורה לג ח ״ב‬ ‫שמות יה ט‬
‫קצג‬ ‫תורה ל‪K‬‬ ‫שמות ל‪ K‬יז‬ ‫נשמה יתירה‬
‫רנח‬ ‫תורה ל‪K‬‬ ‫במדבר בג כ‪K‬‬
‫קע‪K‬‬ ‫תורה ‪ K‬ח ״ב‬ ‫שמות יט כ‪K‬‬ ‫נשמות ישראל‬
‫רסו‬ ‫תורה ריג‬ ‫במדבר כה י‪K‬‬ ‫ס״מ‬
‫ש‬ ‫תורה כ‪K‬‬ ‫דברים ז ו‬ ‫סגולה‬
‫טו‬ ‫תורה כ‪K‬‬ ‫בר‪ K‬שית ב ו‬ ‫סוכה‬
‫מ‬ ‫תורה מה‬ ‫בר‪ K‬שית יב ‪K‬‬
‫עד‬ ‫תורה רסו‬ ‫בר‪ K‬שית לג יז‬
‫עה‬ ‫תורה רסו‬ ‫בר‪ K‬שית לג יז‬
‫עה‬ ‫תורה רסו‬ ‫בר‪ K‬שית לג יז‬ ‫סוכות‬
‫עז‬ ‫תורה ד ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית לד י‬
‫רמב‬ ‫תורה ‪ K‬ח ״ב‬ ‫במדבר טז ב‬
‫לה‬ ‫תורה ט ותורה קיב‬ ‫בר‪ K‬שית ו טז‬ ‫סטרא אחרא‬
‫קכו‬ ‫תורה פו ח ״ב‬ ‫שמות ו ט‬ ‫סיגופים‬
‫עה‬ ‫תורה רסו‬ ‫בר‪ K‬שית לג יז‬ ‫סיון‬
‫פו‬ ‫תורה נד‬ ‫בר‪ K‬שית מ‪K K‬־לב‬ ‫סילוק הרעת‬
‫ט‬ ‫תורה רלד ותורה רמה‬ ‫בר‪ K‬שית ‪ K‬יד‬ ‫סיפורי צריקים‬
‫רעה‬ ‫תורה רלד‬ ‫במדבר ל‪ K‬ח‬
‫סב‬ ‫תורה רעה‬ ‫בר‪ K‬שית בז ג‬ ‫סכין‬
‫יב‬ ‫תורה לז‬ ‫בר‪ K‬שית ‪ K‬בו‬ ‫סכלות‬
‫רמד‬ ‫תורה ‪KD‬‬ ‫במדבר יט יד‬ ‫סם חיים‬
 ‫עמי סה‬ ‫תורה יב‬ ‫בר‪ K‬שית כט י‪K‬‬ ‫סם מוות‬
‫רמד‬ ‫תורה ק‪K‬‬ ‫במדבר יט יד‬
‫רל‪K‬‬ ‫תורה ‪KD‬‬ ‫במדבר י‪ K‬בו‬ ‫סמיכה‬
‫נה‬ ‫תורה פד‬ ‫בר‪ K‬שית כד ‪K‬‬ ‫סניגור‬
‫קלט‬ ‫שיחות הר״ן סימן קמב‬ ‫שמות יד ל‪K‬‬ ‫סכיקות באמונה‬
‫קיב‬ ‫תורה עג ותורה ק‪ K‬ח ״ב‬ ‫שמות ‪K K‬‬ ‫סכירת העומר‬
‫רכד‬ ‫תורה לב ח ״ב‬ ‫במדבר ה יד‬ ‫סכרי מינים‬
‫קצה‬ ‫תורה ‪KD‬‬ ‫שמות ל‪ K‬יה‬ ‫סכרים‬
‫רכד‬ ‫תורה לב ח ״ב‬ ‫במדבר ה יד‬
‫שי‬ ‫תורה ה ח ״ב‬ ‫דברים יד ‪K‬‬ ‫עבר‬
‫קב‬ ‫תורה יה‬ ‫שמות ג י‪K‬‬ ‫עבורה זרה‬
‫קנה‬ ‫תורה י‬ ‫שמות יז יב‬
‫קנז‬ ‫תורה רטו‬ ‫שמות יה ‪K‬‬
‫קצז‬ ‫חיי מוהר״ן סימן קצז‬ ‫שמות לב יט‬ ‫עבורת ר׳‬
‫רה‬ ‫תורה מז ותורה קנה‬ ‫שמות לד ח‬
‫עז‬ ‫תורה ד ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית לד י‬ ‫עבורת הצרקה‬
‫כו‬ ‫תורה לח‬ ‫בר‪ K‬שית ג יט‬ ‫עבירה‬
‫ערה‬ ‫תורה כב‬ ‫במדבר כט ‪K‬‬
‫קטז‬ ‫תורה ז ח ״ב‬ ‫שמות ג ד‬
‫קעז‬ ‫תורה עב ח ״ב‬ ‫שמות כ יה‬
‫קם‬ ‫תורה נח‬ ‫שמות כ‪ K‬יט‬
‫קצט‬ ‫שיחות הר״ן סימן פט‬ ‫שמות לג יג‬
‫רב‬ ‫תורה ח‬ ‫שמות לד ז‬
‫רלט‬ ‫תורה ז ח ״ב‬ ‫במדבר יד יט‬
‫רמד‬ ‫תורה ק‪K‬‬ ‫במדבר יט יד‬
‫רם‬ ‫תורה ד וחיי מוהר״ן סימן נח‬ ‫במדבר ל‪ K‬בג‬
‫של‬ ‫תורה לח‬ ‫דברים כה י‬
‫שמח‬ ‫תורה ד‬ ‫דברים לג ז‬
‫רסט‬ ‫תורה מט‬ ‫במדבר כה ה‬ ‫עול מלכות שמים‬
‫רכה‬ ‫תורה ל‪ K‬ח ״ב‬ ‫במדבר ז ט‬ ‫עול תורה‬
‫ג‬ ‫תורה לח ח״‪ K‬ותורה עב ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית ‪K K‬‬ ‫עולם הבא‬
‫רי‪K‬‬ ‫תורה קצה ח״‪ K‬ותורה ב ח ״ב‬ ‫ויקר‪ K‬ז יב‬ ‫עולם הבא‬
‫קצו‬ ‫תורה סו ח״ב‬ ‫שמות לב יג‬ ‫עונש‬
‫כו‬ ‫תורה לח‬ ‫בר‪ K‬שית ג יט‬ ‫עזות‬
‫ערה‬ ‫תורה כב‬ ‫במדבר כט ‪K‬‬
‫קמז‬ ‫תורה כב‬ ‫שמות טו יג‬
‫קעב‬ ‫תורה קמז‬ ‫שמות כ ‪K‬‬ ‫עזות רסט״א‬
‫עמי קעב‬ ‫תורה קמז‬ ‫שמות כ ‪K‬‬ ‫עזות דקדושה‬
‫‪K‬‬ ‫תורה יג‬ ‫בר‪ K‬שית ‪K K‬‬ ‫עיניים‬
‫כ‪K‬‬ ‫תורה כ‪K‬‬ ‫בר‪ K‬שית ג ז‬
‫רלט‬ ‫תורה ל‪K‬‬ ‫במדבר יד ט‬ ‫עכו״ם‬
‫קלה‬ ‫תורה נד‬ ‫שמות יג ט‬ ‫עלמא דאתי‬
‫קנו‬ ‫תורה יט ח ״ב‬ ‫שמות יז יב‬ ‫עמלק‬
‫שכח‬ ‫תורה נו‬ ‫דברים כה יה‬
‫ח‬ ‫תורה י‪K‬‬ ‫בר‪ K‬שית ‪ K‬יב‬ ‫ענוה‬
‫ד‬ ‫תורה ו‬ ‫בר‪ K‬שית ‪ K‬כו‬
‫סד‬ ‫תורה י‬ ‫בר‪ K‬שית כט ‪K‬‬
‫פ‬ ‫שיחות הר״ן סימן רס‪K‬‬ ‫בר‪ K‬שית לז ‪K‬‬
‫פד‬ ‫תורה קל‬ ‫בר‪ K‬שית לט יב‬
‫קנג‬ ‫תורה עט‬ ‫שמות טז כט‬
‫קעט‬ ‫תורה י‬ ‫שמות כ‪K K‬‬
‫רב‬ ‫חיי מוהר״ן סימן תקעה‬ ‫שמות לד ‪K‬‬
‫ריב‬ ‫תורה ע‬ ‫ויקר‪ K‬ט ‪K‬‬
‫רכ‪K‬‬ ‫תורה קלה‬ ‫ויקר‪ K‬כג ד‬
‫רלב‬ ‫תורה קסב‬ ‫במדבר יב ג‬
‫רלד‬ ‫חיי מוהר״ן סימן רסט‬ ‫במדבר יב ג‬
‫רנ‪K‬‬ ‫תורה עב ח ״ב‬ ‫במדבר כ‪ K‬יה‬
‫רסח‬ ‫תורה י‬ ‫במדבר כז יה‬
‫רפה‬ ‫הוספות מכת״י‬ ‫דברים ב ג‬
‫ש‬ ‫תורה ע‬ ‫דברים ז ז‬
‫שכ‪K‬‬ ‫תורה קז‬ ‫דברים כ‪K K‬‬
‫שכג‬ ‫תורה פב ח ״ב‬ ‫דברים כ‪K K‬‬
‫עה‬ ‫תורה רסו‬ ‫בר‪ K‬שית לג יז‬ ‫עניות‬
‫טו‬ ‫תורה כ‪K‬‬ ‫בר‪ K‬שית ב ו‬ ‫ענני הכבוד‬
‫כב‬ ‫תורה קפט ח״‪ K‬וכ״ד ח״ב‬ ‫בר‪ K‬שית ג יד‬ ‫עצבות‬
‫כט‬ ‫תורה נו‬ ‫בר‪ K‬שית ה כט‬
‫ל‬ ‫תורה ב ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית ה כט‬
‫ל‪K‬‬ ‫תורה כד ח״‪ K‬ותורה כד ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית ו ו‬
‫רה‬ ‫תורה מז ותורה קנה‬ ‫שמות לד ח‬
‫של‪K‬‬ ‫תורה כד‬ ‫דברים כה מז‬
‫קמז‬ ‫תורה ה ח ״ב‬ ‫שמות טו י‪K‬‬ ‫עצה‬
‫עמי שמה‬ ‫תורה ה ח ״ב‬ ‫דברים לב כה‬
‫תורה קפט ח״‪ K‬ותורה כ״ד ח׳׳ב כב‬ ‫בר‪ K‬שית ג יד‬ ‫עצלות‬
‫ס‬ ‫תורה ח ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית כה בו‬ ‫עקב דסט״א‬
‫ס‬ ‫תורה ח ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית כה בו‬ ‫עקב דקדושה‬
‫מב‬ ‫תורה נט ותורה סח‬ ‫בר‪ K‬שית יב ב‬ ‫עשירות‬
‫קפח‬ ‫תורה קיב‬ ‫שמות בו לה‬
‫רלב‬ ‫תורה קסב‬ ‫במדבר יב ג‬
‫רסט‬ ‫תורה מט‬ ‫במדבר כה ה‬
‫ד‬ ‫תורה יב ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית ‪K K‬‬ ‫עשרה מאמרות‬
‫קיב‬ ‫תורה עג ותורה ק‪ K‬ח ״ב‬ ‫שמות ‪K K‬‬ ‫עשרת ימי תשובה‬
‫ב‬ ‫תורה יז‬ ‫בר‪ K‬שית ‪K K‬‬ ‫באה‬
‫פ‬ ‫שיחות הר״ן סימן רס‪K‬‬ ‫בר‪ K‬שית לז ‪K‬‬ ‫פגימת הלבנה‬
‫קפ‬ ‫תורה ג ח ״ב‬ ‫שמות כ‪ K‬יט‬ ‫פריון‬
‫קפט‬ ‫תורה מ‪K‬‬ ‫שמות בז יט‬ ‫פריון נפש‬
‫קצב‬ ‫תורה עד ח ״ב‬ ‫פורים‬
‫ט‬ ‫תורה רלד ותורה רמה‬ ‫בר‪ K‬שית ‪ K‬יד‬ ‫פנחס‬
‫עב‬ ‫תורה רנ‪K‬‬ ‫בר‪ K‬שית לב לב‬ ‫פניות‬
‫בז‬ ‫תורה נז‬ ‫בר‪ K‬שית ד ו‬ ‫פנים‬
‫רצה‬ ‫תורה יט‬ ‫דברים ה ד‬
‫רצז‬ ‫תורה קנג‬ ‫דברים ה ד‬
‫עז‬ ‫תורה ד ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית לד י‬ ‫פסח‬
‫קכ‪K‬‬ ‫תורה מה‬ ‫שמות ד י־י‪K‬‬
‫קצב‬ ‫תורה עד ח ״ב‬
‫רמב‬ ‫תורה ‪ K‬ח ״ב‬ ‫במדבר טז ב‬
‫קצב‬ ‫תורה עד ח ״ב‬ ‫פרה‬
‫קטו‬ ‫תורה בז ח ״ב‬ ‫שמות ב י‪K‬‬ ‫פרנס‬
‫כ‪K‬‬ ‫תורה בג‬ ‫בר‪ K‬שית ג יד‬ ‫פרנסה‬
‫כב‬ ‫תורה ז ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית ג טז‬
‫בג‬ ‫שיחות הר״ן סימן שח‬ ‫בר‪ K‬שית ג יז‬
‫כה‬ ‫תורה לז‬ ‫בר‪ K‬שית ג יט‬
‫ל‬ ‫תורה ב ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית ה כט‬
‫נד‬ ‫תורה ס‬ ‫בר‪ K‬שית כד ‪K‬‬
‫סד‬ ‫תורה כט‬ ‫בר‪ K‬שית כה כ‬
‫ערב‬ ‫תורה ד ח ״ב‬ ‫במדבר כה בו‬
‫פ‬ ‫שיחות הר״ן סימן רס‪K‬‬ ‫בר‪ K‬שית לז ‪K‬‬
‫צב‬ ‫תורה קב‬ ‫בר‪ K‬שית מ‪ K‬מ‬
‫עמי קטז‬ ‫תורה ז ח ״ב‬ ‫שמות ג ד‬
‫קכה‬ ‫תורה כ‪K‬‬ ‫שמות ו ז‬
‫קלז‬ ‫תורה ט ותורה קלב‬ ‫שמות יד כ‪K‬‬
‫קב‬ ‫תורה נו‬ ‫שמות טז ד־לט‬
‫קנג‬ ‫תורה עט‬ ‫שמות טז כט‬
‫רחצ‬ ‫שיחות הר״ן סימן רפט‬ ‫דברים ו ה‬
‫רכב‬ ‫תורה נח‬ ‫ויקר‪ K‬כה ו‬
‫רלט‬ ‫תורה ל‪K‬‬ ‫במדבר יד ט‬
‫רפג‬ ‫תורה מ‬ ‫במדבר לג ‪K‬‬
‫שז‬ ‫תורה מז‬ ‫דברים י‪ K‬ו‬
‫שח‬ ‫תורה לט וחיי מוהר״ן סימן צב‬ ‫דברים י‪ K‬טו‬
‫ב‬ ‫תורה יז‬ ‫בר‪ K‬שית ‪K K‬‬ ‫צדיק‬
‫ה‬ ‫תורה ח‬ ‫בר‪ K‬שית ‪ K‬ב‬
‫יד‬ ‫תורה ח ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית ‪ K‬ל‪K‬‬
‫לג‬ ‫תורה סז ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית ו ט‬
‫לז‬ ‫תורה ט ותורה קיב‬ ‫בר‪ K‬שית ו טז‬
‫מה‬ ‫תורה ח‬ ‫בר‪ K‬שית יג ‪ K‬־‪n‬‬
‫נ‬ ‫תורה י‬ ‫בר‪ K‬שית כ ז‬
‫נה‬ ‫תורה פד‬ ‫בר‪ K‬שית כד ‪K‬‬
‫נט‬ ‫תורה ח‬ ‫בר‪ K‬שית כה כה‬
‫סד‬ ‫תורה י‬ ‫בר‪ K‬שית כט ‪K‬‬
‫סה‬ ‫תורה יב‬ ‫בר‪ K‬שית כט י‪K‬‬
‫עט‬ ‫תורה לד‬ ‫בר‪ K‬שית לד יד‬
‫פט‬ ‫תורה לד‬ ‫בר‪ K‬שית מ‪ K‬ו‬
‫צה‬ ‫תורה י ושיחות הר״ן סימן נ‪K‬‬ ‫בר‪ K‬שית מב לה‬
‫צז‬ ‫תורה יז וחיי מוהר״ן‪ K‬ות ז‬ ‫בר‪ K‬שית מב לה‬
‫קח‬ ‫תורה ט ותורה קיב‬ ‫בר‪ K‬שית מה כב‬
‫קטז‬ ‫תורה ז ח ״ב‬ ‫שמות ג ד‬
‫קל‪K‬‬ ‫תורה סד‬ ‫שמות י ‪ K‬־ ה‬
‫קלו‬ ‫חיי מוהר״ן סימן תרט‬ ‫שמות יג יה‬
‫קלו‬ ‫תורה ‪Kn‬‬ ‫שמות יג יט‬
‫קנח‬ ‫תורה ח ח ״ב‬ ‫שמות יח ‪K‬‬
‫קס‬ ‫תורה לג ח ״ב‬ ‫שמות יח ט‬
‫קסב‬ ‫תורה עב ח ״ב‬ ‫שמות יה כ‪K‬‬
‫וחיי מוהר״ן סימן מה‬
‫קסז‬ ‫תורה לד‬ ‫שמות יט ו‬
‫קסט‬ ‫תורה ח ח ״ב‬ ‫שמות יט יז‬
‫קעד‬ ‫תורה ד‬ ‫שמות כ ב‬
 ‫עמי קצג‬ ‫תורה קי‪K‬‬ ‫שמות ל יב‬
‫קצח‬ ‫תורה ד‬ ‫שמות לב לב‬
‫רב‬ ‫תורה ח‬ ‫שמות לד ז‬
‫רח‬ ‫תורה פב ח ״ב‬ ‫שמות לה ‪K‬‬
‫רי‬ ‫תורה ב‬ ‫שמות לט לג‬
‫ריב‬ ‫תורה ע‬ ‫ויקר‪ K‬ט ‪K‬‬
‫ריז‬ ‫תורה קכט‬ ‫ויקר‪ K‬יה כה‬
‫רכ‪K‬‬ ‫תורה קלה‬ ‫ויקר‪ K‬בג ד‬
‫רכז‬ ‫תורה רכג‬ ‫במדבר ו כג־כד‬
‫רכט‬ ‫תורה ל‬ ‫במדבר י‪ K‬ח‬
‫רלג‬ ‫תורה לח ח ״ב‬ ‫במדבר יב ג‬
‫רלז‬ ‫תורה פ‪K‬‬ ‫במדבר יג יז‬
‫רמ‬ ‫תורה קעז‬ ‫במדבר יד כ‬
‫רמ‪K‬‬ ‫תורה סז ח ״ב‬ ‫במדבר טו כד‬
‫רמו‬ ‫תורה רמה‬ ‫במדבר יט יד‬
‫רמז‬ ‫תורה כ‬ ‫במדבר כ ‪ K‬־ כ‪K‬‬
‫רנג‬ ‫תורה ח ח ״ב‬ ‫במדבר כ‪ K‬לג‬
‫רסב‬ ‫תורה ט קלב‬ ‫במדבר כד יז‬
‫רסג‬ ‫תורה ה ח ״ב‬ ‫במדבר כד כ‪K‬‬
‫רסז‬ ‫תורה רמ‪K‬‬ ‫במדבר כה י‪K‬‬
‫רסח‬ ‫תורה ח‬ ‫במדבר בז יה‬
‫רסח‬ ‫תורה רעה‬ ‫במדבר כה י‪K‬‬
‫רם‬ ‫תורה ד וחיי מוהר״ן סימן נח‬ ‫במדבר ל‪ K‬בג‬
‫רפד‬ ‫שיחות הר״ן סימן רצ‬ ‫דברים ‪K K‬‬
‫רפו‬ ‫תורה עח ח ״ב‬ ‫דברים ג בג‬
‫רצה‬ ‫תורה יט‬ ‫דברים ה ד‬
‫רצז‬ ‫תורה קנג‬ ‫דברים ה ד‬
‫ש‬ ‫תורה ע‬ ‫דברים ז ז‬
‫שב‬ ‫תורה כב‬ ‫דברים ז יב‬
‫שו‬ ‫תורה ז ח ״ב‬ ‫דברים י יב‬
‫שכד‬ ‫תורה קפח‬ ‫דברים כב ב‬
‫שמה‬ ‫תורה ה ח ״ב‬ ‫דברים לב כה‬
‫שמח‬ ‫תורה ד‬ ‫דברים לג ז‬
‫שמט‬ ‫תורה לד‬ ‫דברים לג ז‬
‫שנה‬ ‫תורה י ותורה רטו‬ ‫דברים לד ו‬
‫מט‬ ‫תורה נה‬ ‫בר‪ K‬שית יה בז‬ ‫צדיקים‬
‫קב‬ ‫תורה יה‬ ‫שמות ג י‪K‬‬
‫עמי קעג‬ ‫תורה צ‪ K‬ח״ב‬ ‫שמות כ ‪K‬‬
‫שיד‬ ‫תורה ל‬ ‫דברים טז יד־טז‬
‫רכד‬ ‫תורה לב ח ״ב‬ ‫במדבר ה יד‬ ‫צדיקים גנוזים‬
‫יב‬ ‫תורה לז‬ ‫בר‪ K‬שית ‪ K‬בו‬ ‫צדקה‬
‫לח‬ ‫תורה מד‬ ‫בר‪ K‬שית ט טז‬
‫נ‪K‬‬ ‫תורה כה‬ ‫בר‪ K‬שית כ טז‬
‫‪KV‬‬ ‫תורה פו‬ ‫בר‪ K‬שית לב לב‬
‫עז‬ ‫תורה ד ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית לד י‬
‫ערב‬ ‫תורה ד ח ״ב‬ ‫במדבר כה בו‬
‫צז‬ ‫תורה יז וחיי מוהר״ן‪ K‬ות ז‬ ‫בר‪ K‬שית מב לה‬
‫קה‬ ‫תורה ב‬ ‫בר‪ K‬שית מז יב‬
‫רחצ‬ ‫שיחות הר״ן סימן רפט‬ ‫דברים ו ה‬
‫רצט‬ ‫תורה רנ‪K‬‬ ‫דברים ו כה‬
‫שי‪K‬‬ ‫תורה ד ח ״ב‬ ‫דברים טו ח‬
‫שלב‬ ‫תורה ל‪K‬‬ ‫דברים טו י‬
‫שמט‬ ‫תורה יג‬ ‫דברים לג י‬
‫צז‬ ‫תורה יז וחיי מוהר״ן‪ K‬ות ז‬ ‫בר‪ K‬שית מב לה‬ ‫צדקה לצדיק‬
‫ע‪K‬‬ ‫תורה פו‬ ‫בר‪ K‬שית לב לב‬ ‫צדקה לצרכי שבת‬
‫עב‬ ‫תורה רנ‪K‬‬ ‫בר‪ K‬שית לב לב‬ ‫צדקות של רשעים‬
‫נט‬ ‫תורה ח‬ ‫בר‪ K‬שית כה כה‬ ‫ציצית‬
‫קז‬ ‫תורה ז‬ ‫בר‪ K‬שית מה ב‬
‫רב‬ ‫תורה ח‬ ‫שמות לד ז‬
‫רמ‪K‬‬ ‫תורה מט‬ ‫במדבר טו לח‬
‫קל‪K‬‬ ‫תורה סד‬ ‫שמות י ‪ K‬־ ה‬ ‫צמצום‬
‫קפט‬ ‫תורה מ‪K‬‬ ‫שמות בז יט‬
‫רכט‬ ‫תורה ל‬ ‫במדבר י‪ K‬ח‬
‫קמז‬ ‫תורה ה ח ״ב‬ ‫שמות טו י‪K‬‬ ‫צעקה‬
‫רפט‬ ‫תורה רנ‬ ‫דברים ד ז‬ ‫צער‬
‫ט‬ ‫תורה רלד ותורה רמה‬ ‫בר‪ K‬שית ‪ K‬יד‬ ‫צרה‬
‫קפט‬ ‫תורה מ‪K‬‬ ‫שמות בז יט‬
‫רי‪K‬‬ ‫תורה קצה ‪n‬״‪ K‬ותורה ב ח ״ב‬ ‫ויקר‪ K‬ז יב‬
‫שב‬ ‫תורה קסט‬ ‫דברים ז יב‬
‫ח‬ ‫תורה י‪K‬‬ ‫בר‪ K‬שית ‪ K‬יב‬ ‫קדושה‬
‫טו‬ ‫תורה כ‪K‬‬ ‫בר‪ K‬שית ב ו‬
‫יח‬ ‫תורה יט‬ ‫בר‪ K‬שית ב כ‪K‬‬
‫כ‪K‬‬ ‫תורה כ‪K‬‬ ‫בר‪ K‬שית ג ז‬
‫סח‬ ‫תורה מח ותורה פה ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית כט כה‬
 ‫עמי קז‬ ‫תורה לז‬ ‫בר‪ K‬שית מה טז‬
‫קמ‪K‬‬ ‫תורה כז‬ ‫שמות טו ב‬
‫קצג‬ ‫תורה כ‪K‬‬ ‫שמות ל‪ K‬ו‬
‫רכח‬ ‫תורה כ‪K‬‬ ‫במדבר ח ב‬
‫רלד‬ ‫תורה כ‪K‬‬ ‫במדבר יב ז־טו‬
‫רלט‬ ‫תורה ל‪K‬‬ ‫במדבר יד ט‬
‫קלו‬ ‫תורה ‪Kn‬‬ ‫שמות יג יט‬ ‫קדושת המח שבה‬
‫כד‬ ‫תורה רסג ושיחות הר״ן קמג‬ ‫בר‪ K‬שית ג יח־יט‬ ‫קדחת‬
‫קמ‪K‬‬ ‫תורה כז‬ ‫שמות טו ב‬ ‫קול‬
‫רצ‬ ‫תורה עט ח ״ב‬ ‫דברים ד ל‬ ‫קול דסט״א‬
‫ערה‬ ‫תורה כב‬ ‫במדבר כט ‪K‬‬ ‫קול דקדושה‬
‫קנט‬ ‫תורה עט ח ״ב‬ ‫שמות יה ‪K‬‬
‫רצ‬ ‫תורה עט ח ״ב‬ ‫דברים ד ל‬
‫ערה‬ ‫תורה כב‬ ‫במדבר כט ‪K‬‬ ‫קול הברה‬
‫נה‬ ‫תורה פד‬ ‫בר‪ K‬שית כד ‪K‬‬ ‫קטיגור‬
‫כ‬ ‫תורה ‪ K‬ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית ב כב‬ ‫קטרוג‬
‫לד‬ ‫תורה לח‬ ‫בר‪ K‬שית ו יג‬
‫צג‬ ‫תורה פ‬ ‫בר‪ K‬שית מ‪ K‬מג‬ ‫קירוש השם‬
‫קעו‬ ‫תורה ה‬ ‫שמות כ ח‬ ‫קיום המצוות‬
‫קעז‬ ‫תורה עב ח ״ב‬ ‫שמות כ יה‬
‫רעז‬ ‫תורה ה‬ ‫במדבר ל ב‬
‫עו‬ ‫תורה כז‬ ‫בר‪ K‬שית לג יה‬ ‫קירוב רחוקים‬
‫קט‬ ‫תורה נט‬ ‫בר‪ K‬שית מט ו‬
‫רלז‬ ‫תורה פ‪K‬‬ ‫במדבר יג יז‬
‫צ‪K‬‬ ‫תורה כה ולו‬ ‫בר‪ K‬שית מ‪ K‬לט‬ ‫קליפה‬
‫ד‬ ‫תורה יב ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית ‪K K‬‬ ‫קליפות‬
‫ל‪K‬‬ ‫תורה כד ח״‪ K‬ותורה כד ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית ו ו‬
‫מג‬ ‫תורה סב ותורה קסג‬ ‫בר‪ K‬שית יב ט־יז‬
‫פו‬ ‫תורה נד‬ ‫בר‪ K‬שית מ‪K K‬־לב‬
‫קי‪K‬‬ ‫תורה יז‬ ‫בר‪ K‬שית מט כז‬
‫קל‪K‬‬ ‫תורה סד‬ ‫שמות י ‪ K‬־ ‪n‬‬
‫קלד‬ ‫תורה נו‬ ‫שמות יב יב‬
‫קפט‬ ‫תורה מ‪K‬‬ ‫שמות כז יט‬
‫רטו‬ ‫תורה מ‪K‬‬ ‫ויקר‪ K‬י ‪K‬‬
‫רס‪K‬‬ ‫תורה יז‬ ‫במדבר כג כד‬
‫של‪K‬‬ ‫תורה כד‬ ‫דברים כה מז‬
‫רנז‬ ‫תורה לו‬ ‫במדבר כג כ‬ ‫קללה‬
‫עמי רסח‬ ‫תורה רעח‬ ‫במדבר כה י‪K‬‬ ‫קנאה‬
‫לה‬ ‫תורה יד‬ ‫בר‪ K‬שית ו יד‬ ‫קרבן‬
‫רלט‬ ‫תורה ז ח ״ב‬ ‫במדבר יד יט‬ ‫קרבן התמיד‬
‫קסב‬ ‫תורה עב ח ״ב‬ ‫שמות יה כ‪K‬‬ ‫ראיית הצדיק‬
‫וחיי מוהר״ן סימן מה‬
‫לג‬ ‫תורה סז ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית ו ט‬ ‫ראש בית‬
‫קפב‬ ‫תורה ח ח ״ב‬ ‫שמות בג ט‬ ‫ראש השנה‬
‫ערב‬ ‫תורה קנ‪K‬‬ ‫במדבר כה י‪K‬‬ ‫ראש חודש‬
‫נד‬ ‫תורה ס‬ ‫בר‪ K‬שית כד ‪K‬‬ ‫רב אשי‬
‫קי‬ ‫תורה ס‬ ‫בר‪ K‬שית מט טו‬
‫נט‬ ‫תורה ח‬ ‫בר‪ K‬שית כה כה‬ ‫רב דקליפה‬
‫קצג‬ ‫תורה קי‪K‬‬ ‫שמות ל יב‬ ‫רבי‬
‫נד‬ ‫תורה ס‬ ‫בר‪ K‬שית כד ‪K‬‬ ‫רבי יהודה הנ שיא‬
‫קי‬ ‫תורה ס‬ ‫בר‪ K‬שית מט טו‬
‫‪,‬‬ ‫רבי לוי יצחק‬
‫לג‬ ‫תורה סז ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית ו ט‬ ‫מברדיטשוב זצוק״ל‬
‫רבי נחום ‪,‬‬
‫קעז‬ ‫שיחות הר״ן סימן קסח‬ ‫שמות כ יה‬ ‫מטשרנאביל‬
‫קג‬ ‫חיי מוהר״ן סימן תרי‬ ‫בר‪ K‬שית מד יה‬ ‫רבי פנחס מקאריץ‬
‫שמג‬ ‫תחילת ליקוטי מוהר״ן‬ ‫דברים ל‪ K‬כ‪K‬‬ ‫רבי שמעון בר יוחאי‬
‫קפט‬ ‫תורה מ‪K‬‬ ‫שמות בז יט‬ ‫רגלין‬
‫ה‬ ‫תורה ח‬ ‫בר‪ K‬שית ‪ K‬ב‬ ‫רוח‬
‫נט‬ ‫תורה ח‬ ‫בר‪ K‬שית כה כה‬
‫קכו‬ ‫תורה ח‬ ‫שמות ו ט‬
‫כט‬ ‫תורה נו‬ ‫בר‪ K‬שית ה כט‬ ‫רוח הדופק‬
‫טו‬ ‫תורה כ‪K‬‬ ‫בר‪ K‬שית ב ו‬ ‫רוח הקודש‬
‫רב‬ ‫תורה ח‬ ‫שמות לד ז‬ ‫רוח חיים‬
‫רסח‬ ‫תורה ח‬ ‫במדבר בז יה‬
‫פג‬ ‫תורה סג ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית לז יב‬ ‫רוח טובה‬
‫רב‬ ‫תורה ח‬ ‫שמות לד ז‬ ‫רוח טומאה‬
‫נט‬ ‫תורה ח‬ ‫בר‪ K‬שית כה כה‬ ‫רוח סערה‬
‫קמד‬ ‫תורה לח‬ ‫שמות טו ד‬
‫פג‬ ‫תורה סג ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית לז יב‬ ‫רוח רעה‬
‫ק‬ ‫תורה סג ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית מג י‪K‬‬ ‫רועה‬
‫קפ‬ ‫תורה ג ח ״ב‬ ‫שמות כ‪ K‬יט‬ ‫רופא‬
‫נה‬ ‫תורה פד‬ ‫בר‪ K‬שית כד ‪K‬‬ ‫תין דאורייתא‬
‫קמב‬ ‫תורה קה‬ ‫שמות טו ב‬ ‫רחמים גדולים‬
‫קטז‬ ‫תורה ז ח ״ב‬ ‫שמות ג ד‬ ‫רחמן‬
‫נב‬ ‫תורה ח ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית כ‪ K‬בג‬ ‫רחמנות‬
 ‫עמי עז‬ ‫תורה ד ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית לד י‬
‫‪KP‬‬ ‫תורה סב ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית מג יד‬
‫קב‬ ‫תורה יח‬ ‫שמות ג י‪K‬‬
‫קנח‬ ‫תורה ח ח ״ב‬ ‫שמות יח ‪K‬‬
‫קצט‬ ‫שיחות הר״ן סימן פט‬ ‫שמות לג יג‬
‫קפח‬ ‫תורה עח ותורה רכה‬ ‫שמות כה כ‬ ‫ריאה‬
‫קע‬ ‫תורה עב‬ ‫שמות יט כ‪K‬‬ ‫ריבוי אור‬
‫סד‬ ‫תורה י‬ ‫בר‪ K‬שית כט ‪K‬‬ ‫ריקורים‬
‫ערב‬ ‫תורה מ‪K‬‬ ‫במדבר כח ח‬
‫קנה‬ ‫תורה י‬ ‫שמות יז יב‬
‫רטו‬ ‫תורה מ‪K‬‬ ‫ויקר‪ K‬י ‪K‬‬
‫שב‬ ‫תורה קסט‬ ‫דברים ז יב‬
‫קלה‬ ‫תורה נד‬ ‫שמות יג ט‬ ‫רע עין‬
‫קנז‬ ‫תורה רטו‬ ‫שמות יח ‪K‬‬ ‫רעוא ררעוין‬
‫קלח‬ ‫תורה ה‬ ‫שמות יד בז‬ ‫רעמים‬
‫ערב‬ ‫תורה קנ‪K‬‬ ‫במדבר כח י‪K‬‬ ‫רפואה‬
‫קמח‬ ‫תורה בז‬ ‫שמות טו בג‬
‫קמט‬ ‫תורה ‪ K‬ח ״ב‬ ‫שמות טו בו‬
‫קב‬ ‫תורה מב ח ״ב‬ ‫שמות טו בו‬
‫קם‬ ‫תורה ג ח ״ב‬ ‫שמות כ‪ K‬יט‬
‫קפג‬ ‫תורה ‪ K‬ח ״ב‬ ‫שמות בג כה‬
‫קצו‬ ‫תורה סב‬ ‫שמות לב ‪K‬‬
‫רפט‬ ‫תורה יד‬ ‫דברים ד ז‬
‫שטז‬ ‫תורה נז‬ ‫דברים יז י‪K‬‬
‫שיג‬ ‫תורה נו‬ ‫דברים טז ג‬
‫שלב‬ ‫תורה ה ח ״ב‬ ‫דברים כה נט‬
‫לט‬ ‫תורה קמב‬ ‫בר‪ K‬שית י‪ K‬בו‬ ‫רצון‬
‫ב‬ ‫תורה יז‬ ‫בר‪ K‬שית ‪K K‬‬ ‫רצון ר׳‬
‫מה‬ ‫תורה ח‬ ‫בר‪ K‬שית יג ‪ K‬־ב‬ ‫רשע‬
‫נט‬ ‫תורה ח‬ ‫בר‪ K‬שית כה כה‬
‫קצג‬ ‫תורה קי‪K‬‬ ‫שמות ל יב‬
‫רב‬ ‫תורה ח‬ ‫שמות לד ז‬
‫רעט‬ ‫תורה מג‬ ‫במדבר ל‪ K‬יד‬
‫מט‬ ‫תורה נה‬ ‫בר‪ K‬שית יה בז‬ ‫רשעים‬
‫עב‬ ‫תורה רנ‪K‬‬ ‫בר‪ K‬שית לב לב‬
‫רמז‬ ‫תורה כ‬ ‫במדבר כ ‪ K‬־ כ‪K‬‬
‫רצט‬ ‫תורה רנ‪K‬‬ ‫דברים ו כה‬
 ‫עמי עה‬ ‫תורה רסו‬ ‫בר‪ K‬שית לג יז‬ ‫שבועות‬
‫עז‬ ‫תורה ד ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית לד י‬
‫רמב‬ ‫תורה ‪ K‬ח ״ב‬ ‫במדבר טז ב‬
‫לז‬ ‫תורה ט ותורה קיב‬ ‫בר‪ K‬שית ו טז‬ ‫שבטי י־ה‬
‫קל‪K‬‬ ‫תורה סד‬ ‫שמות י ‪ K‬־ ‪n‬‬ ‫שבירת הכלים‬
‫רמד‬ ‫תורה ‪Kp‬‬ ‫במדבר יט יד‬ ‫שבעים חומות‬
‫‪KY‬‬ ‫תורה כה ולו‬ ‫בר‪ K‬שית מ‪ K‬לט‬ ‫שבעים לשון‬
‫רנז‬ ‫תורה יט‬ ‫במדבר בג ז‬
‫שבעים נפש‬
‫‪KY‬‬ ‫תורה כה ותורה לו‬ ‫בר‪ K‬שית מ‪ K‬לט‬ ‫של בית יעקב‬
‫רנז‬ ‫תורה יט‬ ‫במדבר בג ז‬ ‫שבעים עכו״ם‬
‫רמד‬ ‫תורה ‪Kp‬‬ ‫במדבר יט יד‬ ‫שבעים פנים‬
‫‪KY‬‬ ‫תורה כה ולו‬ ‫בר‪ K‬שית מ‪ K‬לט‬ ‫שבעים פנים לתורה‬
‫ג‬ ‫תורה לח ח״‪ K‬ותורה עב ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית ‪K K‬‬ ‫שבת‬
‫ח‬ ‫תורה י‪K‬‬ ‫בר‪ K‬שית ‪ K‬יב‬
‫טו‬ ‫תורה ל‪K‬‬ ‫בר‪ K‬שית ב ג‬
‫ל‬ ‫תורה ב ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית ה כט‬
‫ע‪K‬‬ ‫תורה פו‬ ‫בר‪ K‬שית לב לב‬
‫קנב‬ ‫תורה נז‬ ‫שמות טז כה‬
‫קנד‬ ‫תורה עט והוספות מכת״י‬ ‫שמות טז כט‬
‫קנד‬ ‫תורה פג ח ״ב‬ ‫שמות טז כט‬
‫קם‬ ‫תורה נח‬ ‫שמות כ‪ K‬יט‬
‫קצג‬ ‫תורה ל‪K‬‬ ‫שמות ל‪ K‬יז‬
‫קצה‬ ‫תורה סז ח ״ב‬ ‫שמות ל‪ K‬מז‬
‫רז‬ ‫תורה סו ח״ב‬ ‫שמות לה ‪ K‬־‪n‬‬
‫רכב‬ ‫תורה נח‬ ‫ויקר‪ K‬כה ו‬
‫רכו‬ ‫תורה ב ח ״ב‬ ‫במדבר ו בג‬
‫רנח‬ ‫תורה ל‪K‬‬ ‫במדבר בג כ‪K‬‬
‫שיב‬ ‫תורה ל‪K‬‬ ‫דברים טו י‬
‫שלח‬ ‫תורה נח‬ ‫דברים ל ב‬
‫קכח‬ ‫תורה ה ח ״ב‬ ‫שמות ז ד‬ ‫שרים‬
‫רנז‬ ‫תורה יט‬ ‫במדבר בג ז‬ ‫שוגג‬
‫כה‬ ‫תורה לז‬ ‫בר‪ K‬שית ג יט‬ ‫שוחט‬
‫מו‬ ‫תורה ל‬ ‫בר‪ K‬שית יד ‪K‬‬ ‫שונא בצע‬
‫רכט‬ ‫תורה ל‬ ‫במדבר י‪ K‬ח‬
‫ד‬ ‫תורה יב ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית ‪K K‬‬ ‫שורש הבריאה‬
‫קט‬ ‫תורה קפ‪K‬‬ ‫בר‪ K‬שית מט ו‬
‫רסט‬ ‫תורה מט‬ ‫במדבר כה ה‬ ‫שורש הרינים‬
 ‫עמי רלז‬ ‫תורה פ‪K‬‬ ‫במדבר יג יז‬ ‫שיחת חולין‬
‫שיחת‬
‫קעג‬ ‫תורה צ‪ K‬ח״ב‬ ‫שמות כ ‪K‬‬ ‫תלמידי חכמים‬
‫קכד‬ ‫תורה ב ח ״ב‬ ‫שמות ד טז‬ ‫שינוי הטבע‬
‫ושיחות הר״ן סימן יז‬
‫קל‬ ‫תורה ז‬ ‫שמות ט כט‬
‫קלה‬ ‫תורה נד‬ ‫שמות יג ט‬ ‫שכחה‬
‫קצד‬ ‫תורה ז‬ ‫שמות ל‪ K‬יה‬
‫רצ‬ ‫תורה לז‬ ‫דברים ד ט‬
‫שכד‬ ‫תורה קפח‬ ‫דברים כב ב‬
‫כח‬ ‫תורה מה‬ ‫בר‪ K‬שית ד ז‬ ‫שכינה‬
‫ל‪K‬‬ ‫תורה כד ח״‪ K‬ותורה כד ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית ו ו‬
‫לז‬ ‫תורה מב‬ ‫בר‪ K‬שית ט טז‬
‫מו‬ ‫תורה ל‬ ‫בר‪ K‬שית יד ‪K‬‬
‫רטז‬ ‫תורה עח‬ ‫ויקר‪ K‬טז טז‬
‫‪KD‬‬ ‫תורה ‪K‬‬ ‫בר‪ K‬שית כה לד‬ ‫שכל‬
‫קז‬ ‫תורה כד‬ ‫בר‪ K‬שית מה יד‬
‫שנ‬ ‫תורה ‪K‬‬ ‫דברים לג יז‬ ‫שכל אלוקי‬
‫ז‬ ‫תורה ד ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית ‪ K‬ה‬ ‫שכל חדש‬
‫קסג‬ ‫תורה ז ח ״ב‬ ‫שמות יט ג‬ ‫שכל מקיף‬
‫רעז‬ ‫תורה ה‬ ‫במדבר ל ב‬ ‫שכר‬
‫לה‬ ‫תורה יד‬ ‫בר‪ K‬שית ו יד‬ ‫שלום‬
‫עו‬ ‫תורה כז‬ ‫בר‪ K‬שית לג יה‬
‫פ‪K‬‬ ‫תורה פ‬ ‫בר‪ K‬שית לז ב‬
‫צז‬ ‫תורה יז וחיי מוהר״ן‪ K‬ות ז‬ ‫בר‪ K‬שית מב לה‬
‫קמח‬ ‫תורה כז‬ ‫שמות טו כג‬
‫קב‬ ‫תורה נו‬ ‫שמות טז ד־לט‬
‫רב‬ ‫תורה יד‬ ‫ויקר‪ K‬כה יה‬
‫רנ‪K‬‬ ‫תורה נו‬ ‫במדבר כ‪ K‬יד‬
‫שב‬ ‫תורה כב‬ ‫דברים ז יב‬
‫עו‬ ‫תורה כז‬ ‫בר‪ K‬שית לג יה‬ ‫שלש עשרה מידות‬
‫קפב‬ ‫תורה ד ח ״ב‬ ‫שמות כג יד‬ ‫שלש רגלים‬
‫רמב‬ ‫תורה ‪ K‬ח ״ב‬ ‫במדבר טז ב‬
‫שיד‬ ‫תורה ל‬ ‫דברים טז יד־טז‬
‫יה‬ ‫תורה נו‬ ‫בר‪ K‬שית ב יט‬ ‫שם‬
‫מב‬ ‫תורה נט ותורה סח‬ ‫בר‪ K‬שית יב ב‬
‫רלו‬ ‫תורה קעד‬ ‫במדבר יב יג‬
‫קצה‬ ‫תורה סז ח ״ב‬ ‫שמות ל‪ K‬מז‬ ‫שם ד׳‬
 ‫עמ׳ קצו‬ ‫תורה סו ח״ב‬ ‫שמות לב יג‬
‫רז‬ ‫תורה סו ח״ב‬ ‫שמות לה ‪ K‬־ב‬
‫רמ‪K‬‬ ‫תורה סז ח ״ב‬ ‫במדבר טו כד‬
‫כ‪K‬‬ ‫תורה בג‬ ‫בר‪ K‬שית ג יד‬ ‫שמחה‬
‫ל‬ ‫תורה ב ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית ה כט‬
‫ל‪K‬‬ ‫תורה כד ח״‪ K‬ותורה כד ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית ו ו‬
‫קלח‬ ‫תורה ה‬ ‫שמות יד כז‬
‫קנה‬ ‫תורה י‬ ‫שמות יז יב‬
‫קס‬ ‫תורה לג ח ״ב‬ ‫שמות יח ט‬
‫קס‪K‬‬ ‫תורה לד ח ״ב‬ ‫שמות יח ט‬ ‫שמחה שלימה‬
‫רעז‬ ‫תורה ה‬ ‫במדבר ל ב‬ ‫שמחת המצוות‬
‫שיד‬ ‫תורה ל‬ ‫דברים טז יד־טז‬
‫של‪K‬‬ ‫תורה כד‬ ‫דברים כה מז‬
‫עז‬ ‫תורה ד ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית לד י‬ ‫שמחת יו״ט‬
‫רכח‬ ‫תורה כ‪K‬‬ ‫במדבר ח ב‬ ‫שמירת העיניים‬
‫רלד‬ ‫תורה כ‪K‬‬ ‫במדבר יב ז־טו‬
‫רסד‬ ‫תורה לו‬ ‫במדבר כה ו‬ ‫שמע ישראל‬
‫עב‬ ‫תורה רנ‪K‬‬ ‫בר‪ K‬שית לב לב‬ ‫שמש‬
‫עג‬ ‫תורה ‪K‬‬ ‫בר‪ K‬שית לג ה‬
‫פ‬ ‫שיחות הר״ן סימן רס‪K‬‬ ‫בר‪ K‬שית לז ‪K‬‬
‫קיב‬ ‫תורה עג ותורה ק‪ K‬ח ״ב‬ ‫שמות ‪K K‬‬ ‫שנים‬
‫קח‬ ‫תורה ט ותורה קיב‬ ‫בר‪ K‬שית מה כב‬ ‫שנים עשר מזלות‬
‫שנים עשר נוסחאות‬
‫קלז‬ ‫תורה ט ותורה קיב‬ ‫שמות יד כ‪K‬‬ ‫התפילה‬
‫קח‬ ‫תורה ט ותורה קיב‬ ‫בר‪ K‬שית מה כב‬ ‫שנים עשר שבטי י‪-‬ה‬
‫קלז‬ ‫תורה ט ותורה קיב‬ ‫שמות יד כ‪K‬‬
‫קיב‬ ‫תורה עג ותורה ק‪ K‬ח ״ב‬ ‫שמות ‪K K‬‬ ‫שערי תשובה‬
‫פח‬ ‫תורה ב ח״ב וחיי מוהר״ן סימן פ‬ ‫בר‪ K‬שית מ‪K K‬‬ ‫שעשוע עולם הבא‬
‫ב‬ ‫תורה יז‬ ‫בר‪ K‬שית ‪K K‬‬ ‫שעשועים‬
‫כט‬ ‫תורה ס ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית ד יב‬ ‫שפיכות רמים‬
‫קסו‬ ‫תורה טו‬ ‫שמות יט ו‬ ‫שפלות‬
‫ערב‬ ‫תורה ד ח ״ב‬ ‫במדבר כה בו‬ ‫שפע‬
‫קי‬ ‫תורה ד ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית נט י‬
‫קכח‬ ‫תורה ה ח ״ב‬ ‫שמות ז ד‬
‫רכב‬ ‫תורה נח‬ ‫ויקר‪ K‬כה ו‬
‫רכז‬ ‫תורה עג ושיחות הר״ן סימן עה‬ ‫במדבר ו בז‬
‫רמג‬ ‫תורה ד ח ״ב‬ ‫במדבר יז בג‬
‫רסט‬ ‫תורה מט‬ ‫במדבר כח ה‬
‫עמ׳ רצד‬ ‫תורה קנט‬ ‫דברים ד מד‬
‫שג‬ ‫תורה מז‬ ‫דברים ח ט‬
‫שדם‬ ‫הוספות מכת״י‬ ‫דברים לב ח‬
‫שח‬ ‫תורה לט וחיי מוהר״ן סימן צב‬ ‫דברים יא טו‬
‫שנב‬ ‫תורה צא ח״ב‬ ‫דברים לד ה‬
‫כח‬ ‫תורה מח‬ ‫בראשית ד ז‬ ‫שקר‬
‫עב‬ ‫תורה רנא‬ ‫בראשית לב לב‬
‫קעו‬ ‫תורה ט‬ ‫שמות כ ז‬
‫רכח‬ ‫תורה בא‬ ‫במדבר ח ב‬
‫קנד‬ ‫תורה פג ח ״ב‬ ‫שמות טז כט‬ ‫ששת ימי המע שה‬
‫פב‬ ‫הוספות לחיי מוהר״ן‬ ‫בראשית לז ג‬ ‫שתיקה‬
‫יב‬ ‫תורה לז‬ ‫בראשית א בו‬ ‫תאוות‬
‫ריא‬ ‫תורה כה‬ ‫ויקרא א ד‬
‫רמב‬ ‫תורה א ח ״ב‬ ‫במדבר טז ב‬
‫שג‬ ‫תורה מז‬ ‫דברים ח ט‬ ‫תאוות אכילה‬
‫שח‬ ‫תורה לט וחיי מוהר״ן סימן צב‬ ‫דברים יא טו‬
‫שמא‬ ‫תורה מז‬ ‫דברים לא יז‬
‫כא‬ ‫תורה בג‬ ‫בראשית ג יד‬ ‫תאוות ממון‬
‫פה‬ ‫שיחות הר״ן סימן קיד וקטו‬ ‫בראשית לט יב‬
‫רכט‬ ‫תורה ל‬ ‫במדבר יא ח‬
‫שכר‬ ‫תורה סח‬ ‫דברים כד טו‬
‫שכח‬ ‫תורה נו‬ ‫דברים כה יח‬
‫שמט‬ ‫תורה יג‬ ‫דברים לג י‬
‫שנא‬ ‫תורה בג‬ ‫דברים לג יח‬
‫ח‬ ‫תורה יא‬ ‫בראשית א יב‬ ‫תאוות רעות‬
‫עט‬ ‫תורה לד‬ ‫בראשית לד יד‬
‫פד‬ ‫תורה קל‬ ‫בראשית לט יב‬
‫פה‬ ‫שיחות הר״ן סימן קיד וקטו‬ ‫בראשית לט יב‬
‫צא‬ ‫תורה כה ולו‬ ‫בראשית מא לט‬
‫צה‬ ‫תורה י ושיחות הר״ן סימן נא‬ ‫בראשית מב לה‬
‫קג‬ ‫תורה לד‬ ‫בראשית מה יב‬
‫קז‬ ‫תורה לז‬ ‫בראשית מח טז‬
‫קנח‬ ‫תורה ח ח ״ב‬ ‫שמות יה א‬
‫קסז‬ ‫תורה לד‬ ‫שמות יט ו‬
‫רמד‬ ‫תורה קא‬ ‫במדבר יט יד‬
‫רנג‬ ‫תורה ח ח ״ב‬ ‫במדבר בא לג‬
‫רסג‬ ‫תורה ח ח ״ב‬ ‫במדבר כד כ‬
‫ושיחות הר״ן סימן ו‬
‫עמי רסד‬ ‫תורה לו‬ ‫במדבר כה ו‬
‫קכט‬ ‫תורה י‪K‬‬ ‫שמות ז י‪K‬‬ ‫תבונות התורה‬
‫קפח‬ ‫תורה עח ותורה רכה‬ ‫שמות כה כ‬ ‫תבערת אש‬
‫קיב‬ ‫תורה עג ותורה ק‪ K‬ח״‪-‬ב‬ ‫שמות ‪K K‬‬ ‫תהלים‬
‫‪Kn‬‬ ‫תורה קצה ‪n‬״‪ K‬ותורה ב ח ״ב‬ ‫ויקר‪ K‬ז יב‬ ‫תורה‬
‫ס‬ ‫תורה ח ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית כה כו‬ ‫תוכחה‬
‫ריח‬ ‫תורה רפב ותורה ח ח׳׳ב‬ ‫ויקר‪ K‬יט יז‬
‫‪K‬‬ ‫תורה יג‬ ‫בר‪ K‬שית ‪K K‬‬ ‫תורה‬
‫ה‬ ‫תורה ח‬ ‫בר‪ K‬שית ‪ K‬ב‬
‫יב‬ ‫תורה לז‬ ‫בר‪ K‬שית ‪ K‬כו‬
‫יג‬ ‫שיחות הר״ן סימן שו‬ ‫בר‪ K‬שית ‪ K‬כו‬
‫יז‬ ‫תורה ח‬ ‫בר‪ K‬שית ב י‬
‫לט‬ ‫תורה קמב‬ ‫בר‪ K‬שית י‪ K‬כו‬
‫מג‬ ‫תורה נח‬ ‫בר‪ K‬שית יב ה‬
‫נד‬ ‫תורה ס‬ ‫בר‪ K‬שית כד ‪K‬‬
‫נז‬ ‫תורה עד‬ ‫בר‪ K‬שית כה יט‬
‫עג‬ ‫תורה ‪K‬‬ ‫בר‪ K‬שית לג ה‬
‫עה‬ ‫תורה רסו‬ ‫בר‪ K‬שית לג יז‬
‫עו‬ ‫תורה כז‬ ‫בר‪ K‬שית לג יה‬
‫פו‬ ‫תורה נד‬ ‫בר‪ K‬שית מ‪K K‬־לב‬
‫צג‬ ‫תורה פ‬ ‫בר‪ K‬שית מ‪ K‬מג־מד‬
‫קכד‬ ‫תורה ב ח ״ב‬ ‫שמות ד טז‬
‫ושיחות הר״ן סימן יז‬
‫קכו‬ ‫תורה ח‬ ‫שמות ו ט‬
‫קכט‬ ‫תורה י‪K‬‬ ‫שמות ז י‪K‬‬
‫קלד‬ ‫תורה נו‬ ‫שמות יב יב‬
‫קמב‬ ‫תורה קה‬ ‫שמות טו ב‬
‫קמב‬ ‫תורה קה‬ ‫שמות טו ב‬
‫קסו‬ ‫תורה טו‬ ‫שמות יט ו‬
‫קפד‬ ‫תורה כב‬ ‫שמות כד ז‬
‫קפו‬ ‫תורה ס ח ״ב‬ ‫שמות כה ב‬
‫קפח‬ ‫תורה עח ותורה רכה‬ ‫שמות כה כ‬
‫קצה‬ ‫תורה ס‪K‬‬ ‫שמות ל‪ K‬יח‬
‫רב‬ ‫תורה ח‬ ‫שמות לד ז‬
‫רטז‬ ‫תורה עח‬ ‫ויקר‪ K‬טז טז‬
‫רכו‬ ‫תורה ב ח ״ב‬ ‫במדבר ו כג‬
‫רל‪K‬‬ ‫תורה ס‪K‬‬ ‫במדבר י‪ K‬כו‬
‫רלב‬ ‫תורה קסב‬ ‫במדבר יב ג‬
‫עמי רמד‬ ‫תורה יג‬ ‫במדבר יט יד‬
‫רמד‬ ‫תורה ק‪K‬‬ ‫במדבר יט יד‬
‫רמד‬ ‫תורה ק‪K‬‬ ‫במדבר יט יד‬
‫רמו‬ ‫תורה רמה‬ ‫במדבר יט יד‬
‫רנ‪K‬‬ ‫תורה עב ח ״ב‬ ‫במדבר כ‪ K‬יה‬
‫רסח‬ ‫תורה ח‬ ‫במדבר בז יה‬
‫רפ‬ ‫תורה ד וחיי מוהר״ן סימן נח‬ ‫במדבר ל‪ K‬בג‬
‫רפה‬ ‫תורה כ‬ ‫דברים ג בג‬
‫רפו‬ ‫תורה עח ח ״ב‬ ‫דברים ג בג‬
‫רצד‬ ‫תורה קנט‬ ‫דברים ד מד‬
‫שיח‬ ‫תורה נו‬ ‫דברים יז יט‬
‫שלו‬ ‫תורה כב‬ ‫דברים כט כה‬
‫שמ‪K‬‬ ‫תורה נו‬ ‫דברים ל‪ K‬יה‬
‫שמז‬ ‫שיחות הר״ן סימן צ‪K‬‬ ‫דברים לג ד‬
‫קמד‬ ‫תורה לח‬ ‫שמות טו ד‬ ‫תורה בדחק‬
‫ה‬ ‫תורה לג‬ ‫תורה דעתיקא סתימאה בר‪ K‬שית ‪ K‬ד‬
‫רצד‬ ‫תורה קנט‬ ‫דברים ד מד‬ ‫תורה ל שמה‬
‫סה‬ ‫תורה יב‬ ‫בראשית כט יא‬ ‫תורה שבע״פ‬
‫קפד‬ ‫תורה כב‬ ‫שמות כד ז‬ ‫תורת ר׳‬
‫קז‬ ‫תורה לז‬ ‫תינוקות של בית רבן בראשית מה טז‬
‫תפלית היריעה‬
‫קנד‬ ‫תורה פג ח ״ב‬ ‫שמות טז כט‬ ‫שלא נרע‬
‫רמ‪K‬‬ ‫תורה מט‬ ‫במדבר טו לח‬ ‫תכלת‬
‫קטז‬ ‫תורה ז ח ״ב‬ ‫שמות ג ד‬ ‫תלמיר‬
‫רפ‪K‬‬ ‫תורה קג‬ ‫במדבר לב יד‬
‫רצז‬ ‫תורה קנג‬ ‫דברים ה ד‬
‫קנב‬ ‫תורה ס ח ״ב‬ ‫שמות טז י‬ ‫תלמיר שאינו הגון‬
‫קנב‬ ‫תורה ס ח ״ב‬ ‫שמות טז י‬ ‫תלמירים‬
‫קסג‬ ‫תורה ז ח ״ב‬ ‫שמות יט ג‬
‫שלט‬ ‫תורה ז ח ״ב‬ ‫דברים ל יד‬
‫שנה‬ ‫תורה ז ח ״ב‬ ‫דברים לד ו‬
‫קנו‬ ‫תורה יט ח ״ב‬ ‫שמות יז יב‬ ‫תמימות‬
‫רה‬ ‫שיחות הר״ן סימו טו‬ ‫שמות לו א‬
‫רטז‬ ‫תורה מד ח ״ב‬ ‫ויקרא יה ה‬
‫רצג‬ ‫שיחות הר״ן סימן ריז‬ ‫דברם ד לט‬
‫שדמ‬ ‫תורה קכג‬ ‫דברים לב ו‬
‫שי‬ ‫תורה ה ח ״ב‬ ‫דברים יד א‬
‫שכט‬ ‫תורה יט ח ״ב‬ ‫דברים כה יה‬
 ‫עמי יב‬ ‫תורה לז‬ ‫בר‪ K‬שית ‪ K‬בו‬ ‫תענית‬
‫מג‬ ‫תורה סב ותורה קסג‬ ‫בר‪ K‬שית לב ט־יז‬
‫קכו‬ ‫תורה פו ח ״ב‬ ‫שמות ו ט‬
‫קנב‬ ‫תורה נז‬ ‫שמות טז כה‬
‫דש‬ ‫תורה פד ח ״ב‬ ‫דברים ח י‪K‬־יח‬ ‫תפילה‬
‫יז‬ ‫תורה ח‬ ‫בר‪ K‬שית ב ל‬
‫כח‬ ‫תורה מה‬ ‫בר‪ K‬שית ד ז‬
‫לה‬ ‫תורה ט ותורה קיב‬ ‫בר‪ K‬שית ו טז‬
‫לה‬ ‫תורה יד‬ ‫בר‪K‬שלת ו יד‬
‫לז‬ ‫תורה ט ותורה קלב‬ ‫בר‪K‬שלת ו טז‬
‫לז‬ ‫תורה מב‬ ‫בר‪K‬שלת ט טז‬
‫מ‬ ‫תורה מה‬ ‫בר‪K‬שלת לב ‪K‬‬
‫מה‬ ‫תורה ז‬ ‫בר‪K‬שלת טו ח‬
‫מט‬ ‫תורה נה‬ ‫בר‪ K‬שית לח בז‬
‫נ‬ ‫תורה י‬ ‫בר‪ K‬שית כ ז‬
‫נג‬ ‫תורה עו‬ ‫בר‪ K‬שית כב ‪K‬‬
‫נו‬ ‫תורה י‪ K‬ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית כד סג‬
‫נז‬ ‫תורה עד‬ ‫בר‪ K‬שית כה יט‬
‫עג‬ ‫תורה ‪K‬‬ ‫בר‪ K‬שית לג ה‬
‫פט‬ ‫תורה לד‬ ‫בר‪ K‬שית מ‪ K‬ו‬
‫צב‬ ‫תורה קב‬ ‫בר‪ K‬שית מ‪ K‬מ‬
‫צג‬ ‫תורה פ‬ ‫בר‪ K‬שית מ‪ K‬מג־מד‬
‫קג‬ ‫תורה לד‬ ‫בר‪ K‬שית מה לב‬
‫קה‬ ‫תורה ב‬ ‫בר‪ K‬שית מז לב‬
‫קח‬ ‫תורה ט ותורה קלב‬ ‫בר‪ K‬שית מה כב‬
‫קיד‬ ‫תורה מו ח ״ב‬ ‫שמות ‪ K‬יד‬
‫ושיחות הר״ן סלמן קמו‬
‫קל‬ ‫תורה ז‬ ‫שמות ט כט‬
‫קלז‬ ‫תורה ט ותורה קלב‬ ‫שמות יד כ‪K‬‬
‫קמז‬ ‫תורה ה ח ״ב‬ ‫שמות טו ל‪K‬‬
‫קנה‬ ‫תורה ז‬ ‫שמות לז לב‬
‫קנח‬ ‫תורה ח ח ״ב‬ ‫שמות לח ‪K‬‬
‫קפג‬ ‫תורה ‪ K‬ח ״ב‬ ‫שמות בג כה‬
‫קפד‬ ‫תורה כב‬ ‫שמות כד ז‬
‫קצד‬ ‫תורה ז‬ ‫שמות ל‪ K‬לח‬
‫רטז‬ ‫תורה עח‬ ‫ויקר‪ K‬טז טז‬
‫רי‬ ‫תורה ב‬ ‫שמות לט לג‬
‫רב‬ ‫תורה לד‬ ‫ויקר‪ K‬כה לח‬
 ‫עמי רכו‬ ‫תורה ב ח ״ב‬ ‫במדבר ו בג‬
‫רל‪K‬‬ ‫תורה ‪ K‬ח ״ב‬ ‫במדבר י‪ K‬כח־כט‬
‫רלו‬ ‫תורה ריב‬ ‫במדבר יב ח‬
‫רמז‬ ‫תורה כ‬ ‫במדבר כ ‪ K‬־ כ‪K‬‬
‫רנג‬ ‫תורה ח ח ״ב‬ ‫במדבר כ‪ K‬לג‬
‫רסב‬ ‫תורה ט קלב‬ ‫במדבר כד יז‬
‫רפג‬ ‫תורה לד ח״‪ K‬תורה כה ח ״ב‬ ‫דברים ‪ K‬י‪K‬‬
‫ושיחות הר״ן סימן רלד‬
‫רפה‬ ‫תורה כ‬ ‫דברים ג כג‬
‫רפט‬ ‫תורה יד‬ ‫דברים ד ז‬
‫שו‬ ‫תורה יט ח ״ב‬ ‫דברים י כ‪K‬‬
‫שי‪K‬‬ ‫שיחות הר״ן סימן ז‬ ‫דברים יד ‪K‬‬
‫שלו‬ ‫תורה כב‬ ‫דברים כט כה‬
‫רכז‬ ‫תורה עג ושיחות הר״ן סימן עה‬ ‫במדבר ו כז‬ ‫תכילה בכוונה‬
‫רפו‬ ‫תורה צט‬ ‫דברים ג כג‬
‫דש‬ ‫תורה פד ח ״ב‬ ‫דברים ח י‪K‬־יח‬ ‫תכילה בכח‬
‫קלח‬ ‫תורה ה‬ ‫שמות יד כז‬
‫שמה‬ ‫תורה מה‬ ‫דברים לב נ‪ K‬־נב‬
‫קסו‬ ‫תורה טו‬ ‫שמות יט ו‬ ‫תכילה במסירות נכש‬
‫מט‬ ‫תורה נה‬ ‫בר‪ K‬שית יה כז‬ ‫תכילה בציבור‬
‫כו‬ ‫תורה לח‬ ‫בר‪ K‬שית ג יט‬ ‫תכילין‬
‫קמד‬ ‫תורה לח‬ ‫שמות טו ד‬
‫רו‬ ‫תורה לח‬ ‫שמות לד כט‬
‫של‬ ‫תורה לח‬ ‫דברים כה י‬
‫קמב‬ ‫תורה קה‬ ‫שמות טו ב‬ ‫תכילת ר׳‬
‫קפד‬ ‫תורה כב‬ ‫שמות כד ז‬
‫רלו‬ ‫תורה קה‬ ‫במדבר יב יג‬
‫יה‬ ‫תורה יט‬ ‫בר‪ K‬שית ב כ‪K‬‬ ‫תרגום‬
‫ב‬ ‫תורה יז‬ ‫בר‪ K‬שית ‪K K‬‬ ‫תשובה‬
‫ג‬ ‫תורה לח ח״‪ K‬ותורה עב ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית ‪K K‬‬
‫ד‬ ‫תורה יב ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית ‪K K‬‬
‫ל‬ ‫תורה ו‬ ‫בר‪ K‬שית ‪ K‬כו‬
‫כו‬ ‫תורה לח‬ ‫בר‪ K‬שית ג יט‬
‫פח‬ ‫תורה עט ח ״ב‬ ‫בר‪ K‬שית מ‪K K‬‬
‫קיב‬ ‫תורה עג ותורה ק‪ K‬ח ״ב‬ ‫שמות ‪K K‬‬
‫קכט‬ ‫תורה י‪K‬‬ ‫שמות ז י‪K‬‬
‫קמד‬ ‫תורה לח‬ ‫שמות טו ד‬
‫קנד‬ ‫תורה עט והוספות מכת״י‬ ‫שמות טז כט‬
 ‫עמי קנט‬ ‫תורה עט ח ״ב‬ ‫שמות יה א‬
‫קם‬ ‫תורה נח‬ ‫שמות כא יט‬
‫ריח‬ ‫תורה רפב ותורה ח ח ״ב‬ ‫ויקרא יט יז‬
‫רלט‬ ‫תורה ז ח ״ב‬ ‫במדבר יד יט‬
‫רמ‬ ‫תורה קעז‬ ‫במדבר יד כ‬
‫רנא‬ ‫תורה עב ח ״ב‬ ‫במדבר בא יח‬
‫רסט‬ ‫תורה מט‬ ‫במדבר כח ה‬
‫רצא‬ ‫חיי מוהר״ן סימן לז‬ ‫דברים ד ל‬
‫שכג‬ ‫תורה פב ח ״ב‬ ‫דברים בא א‬
‫של‬ ‫תורה לח‬ ‫דברים כח י‬
‫שלז‬ ‫תורה ו‬ ‫דברים ל ב‬
‫שלז‬ ‫תורה מט‬ ‫דברים ל ב‬
‫שלח‬ ‫תורה נח‬ ‫דברים ל ב‬
‫שלח‬ ‫תורה קה‬ ‫דברים ל ב־ג‬
‫שמח‬ ‫תורה ד‬ ‫דברים לג ז‬
‫נג‬ ‫תורה עו‬ ‫בראשית כב א‬ ‫תשובה מאהבה‬
‫קפב‬ ‫תורה ח ח ״ב‬ ‫שמות בג ט‬ ‫תשרי‬
 ‫מפתח לסי סדר התורות‬
‫עמ׳ שמג‬ ‫דברים לא כא‬ ‫תחילת ליקוטי מוהר״ן‬
‫סא‬ ‫בראשית כה לד‬ ‫תורה א ח״א‬
‫עג‬ ‫בראשית לג ה‬
‫שנ‬ ‫דברים לג יז‬
‫קה‬ ‫בראשית מז יב‬ ‫תורה ב ח״א‬
‫רי‬ ‫שמות לט לג‬
‫קעד‬ ‫שמות כ ב‬ ‫תורה ד ח״א‬
‫קצח‬ ‫שמות לב לב‬
‫רפ‬ ‫במדבר לא בג‬
‫רצב‬ ‫דברים ד לה‬
‫שמח‬ ‫דברים לג ז‬
‫שנג‬ ‫דברים לד ו‬
‫קלח‬ ‫שמות יד בז‬ ‫תורה ה ח״א‬
‫קעו‬ ‫שמות כ ח‬
‫רעז‬ ‫במדבר ל ב‬
‫שכו‬ ‫דברים כד טו‬
‫ל‬ ‫בראשית א בו‬ ‫תורה ו ח״א‬
‫שלז‬ ‫דברים ל ב‬
‫מח‬ ‫בראשית טו ח‬ ‫תורה ז ח״א‬
‫סג‬ ‫בראשית כה יז‬
‫קז‬ ‫בראשית מח ב‬
‫קל‬ ‫שמות ט כט‬
‫קלט‬ ‫שמות יד בז‬
‫קנה‬ ‫שמות יז יב‬
‫קצד‬ ‫שמות לא יה‬
‫ה‬ ‫בראשית א ב‬ ‫תורה ח ח״א‬
‫יז‬ ‫בראשית ב י‬
‫מה‬ ‫בראשית יג א ‪ -‬ב‬
‫נט‬ ‫בראשית כה כה‬
‫קכו‬ ‫שמות ו ט‬
‫רב‬ ‫שמות לד ז‬
‫רסח‬ ‫במדבר בז יח‬
‫שא‬ ‫דברים ז י‬
‫לה‬ ‫בראשית ו טז‬ ‫תורה ט ח״א‬
‫לז‬ ‫בראשית ו טז‬
‫קח‬ ‫בראשית מח כב‬
 ‫עמי קלז‬ ‫שמות יד כא‬
‫קמו‬ ‫שמות טו ה‬
‫קעו‬ ‫שמות כ ז‬
‫רסב‬ ‫במדבר כד יז‬
‫נ‬ ‫בראשית כ ז‬ ‫תורה י ח״א‬
‫סד‬ ‫בראשית כט א‬
‫צד‬ ‫בראשית מא מד‬
‫צה‬ ‫בראשית מב לה‬
‫קנה‬ ‫שמות יז יב‬
‫קעט‬ ‫שמות כא א‬
‫רסח‬ ‫במדבר כז יה‬
‫שנה‬ ‫דברים לד ו‬
‫ח‬ ‫בראשית א יב‬ ‫תורה יא ח״א‬
‫קכט‬ ‫שמות ז יא‬
‫רט‬ ‫שמות לח כא‬
‫שכז‬ ‫דברים כה ג‬
‫סה‬ ‫בראשית כט יא‬ ‫תורה יב ח״א‬
‫א‬ ‫בראשית א א‬ ‫תורה יג ח״א‬
‫רמד‬ ‫במדבר יט יד‬
‫שמט‬ ‫דברים לג י‬
‫לה‬ ‫בראשית ו יד‬ ‫תורה יר ח״א‬
‫רב‬ ‫ויקרא כא יה‬
‫רפט‬ ‫דברים ד ז‬
‫קסו‬ ‫שמות יט ו‬ ‫תורה טו ח״א‬
‫ריח‬ ‫ויקרא יט יד‬
‫שטו‬ ‫דברים טז יה‬
‫ב‬ ‫בראשית א א‬ ‫תורה יז ח״א‬
‫צז‬ ‫בראשית מב לה‬
‫קיא‬ ‫בראשית מט כז‬
‫רסא‬ ‫במדבר כג כד‬
‫קב‬ ‫שמות ג יא‬ ‫תורה יה ח״א‬
‫יה‬ ‫בראשית ב כא‬ ‫תורה יט ח״א‬
‫צ‬ ‫בראשית מא כה‬
‫רנז‬ ‫במדבר כג ז‬
‫רצה‬ ‫דברים ה ד‬
‫רמז‬ ‫במדבר כ א‪-‬כא‬ ‫תורה כ ח״א‬
‫רפה‬ ‫דברים ג כג‬
 ‫עמי טו‬ ‫בראשית ב ו‬ ‫תורה כא ח״א‬
‫כא‬ ‫בראשית ג ז‬
‫קכה‬ ‫שמות ו ז‬
‫קצג‬ ‫שמות לא ו‬
‫רכח‬ ‫במדבר ח ב‬
‫רלד‬ ‫במדבר יב ז‪-‬טו‬
‫ש‬ ‫דברים ז ו‬
‫שכז‬ ‫דברים כה ט‬
‫ערה‬ ‫במדבר כט א‬ ‫תורה כב ח״א‬
‫קכז‬ ‫שמות ו י‬
‫קמז‬ ‫שמות טו יג‬
‫קפד‬ ‫שמות כד ז‬
‫שב‬ ‫דברים ז יב‬
‫שלו‬ ‫דברים כט כה‬
‫כא‬ ‫בראשית ג יד‬ ‫תורה כג ח״א‬
‫צה‬ ‫בראשית מא נו‬
‫שנא‬ ‫דברים לג יה‬
‫לא‬ ‫בראשית ו ו‬ ‫תורה כר ח״א‬
‫סט‬ ‫בראשית ל ל‬
‫קז‬ ‫בראשית מה יד‬
‫שלא‬ ‫דברים כה מז‬
‫נא‬ ‫בראשית כ טז‬ ‫תורה כה ח״א‬
‫צא‬ ‫בראשית מא לט‬
‫ריא‬ ‫ויקרא א ד‬
‫עו‬ ‫בראשית לג יה‬ ‫תורה כז ח״א‬
‫קמא‬ ‫שמות טו ב‬
‫קמח‬ ‫שמות טו בג‬
‫של‬ ‫דברים בז ח‬
‫סד‬ ‫בראשית כה כ‬ ‫תורה כט ח״א‬
‫מו‬ ‫בראשית יד א‬ ‫תורה ל ח״א‬
‫קטז‬ ‫שמות ג ב‬
‫רכט‬ ‫במדבר יא ח‬
‫שיד‬ ‫דברים טז יד ־ טז‬
‫טו‬ ‫בראשית ב ג‬ ‫תורה לא ח״א‬
‫קצג‬ ‫שמות לא יז‬
‫רלט‬ ‫במדבר יד ט‬
‫רנח‬ ‫במדבר בג בא‬
 ‫עמי שיב‬ ‫דברים טו י‬
‫ה‬ ‫בר‪ K‬שית ‪ K‬ד‬ ‫תורה לג ח״א‬
‫קפה‬ ‫שמות כד ז‬
‫רחצ‬ ‫דברים ו יה‬
‫רס‬ ‫במדבר כג כ‪K‬‬
‫עט‬ ‫בר‪ K‬שית לד יד‬ ‫תורה לד ח״א‬
‫פט‬ ‫בר‪ K‬שית מ‪ K‬ו‬
‫קג‬ ‫בר‪ K‬שית מה יב‬
‫קסז‬ ‫שמות יט ו‬
‫רפג‬ ‫דברים ‪ K‬י‪K‬‬
‫שמט‬ ‫דברים לג ז‬
‫‪KY‬‬ ‫בר‪ K‬שית מ‪ K‬לט‬ ‫תורה לו ח״א‬
‫רחצ‬ ‫דברים ו ד‬
‫רנז‬ ‫במדבר כג כ‬
‫רסב‬ ‫במדבר כד טז‬
‫רסד‬ ‫במדבר כה ו‬
‫שי‬ ‫דברים י‪ K‬כו‬
‫יב‬ ‫בר‪ K‬שית ‪ K‬כו‬ ‫תורה לז ח״א‬
‫כה‬ ‫בר‪ K‬שית ג יט‬
‫נד‬ ‫בר‪ K‬שית כב י‬
‫קז‬ ‫בר‪ K‬שית מה טז‬
‫רכב‬ ‫ויקר‪ K‬כו מב‬
‫רצ‬ ‫דברים ד ט‬
‫ג‬ ‫בר‪ K‬שית ‪K K‬‬ ‫תורה לח ח״א‬
‫כו‬ ‫בר‪ K‬שית ג יט‬
‫לד‬ ‫בר‪ K‬שית ו יג‬
‫קמד‬ ‫שמות טו ד‬
‫רו‬ ‫שמות לד כט‬
‫של‬ ‫דברים כה י‬
‫שח‬ ‫דברים י‪ K‬טו‬ ‫תורה לט ח״א‬
‫רפג‬ ‫במדבר לג ‪K‬‬ ‫תורה מ ח״א‬
‫סב‬ ‫בר‪ K‬שית כז כה‬ ‫תורה מא ח״א‬
‫ערב‬ ‫במדבר כה ח‬
‫קפט‬ ‫שמות כז יט‬
‫רטו‬ ‫ויקר‪ K‬י ‪K‬‬
‫לז‬ ‫בר‪ K‬שית ט טז‬ ‫תורה מב ח״א‬
‫רסב‬ ‫במדבר כד טז‬ ‫תורה מג ח״א‬
‫עמי רעט‬ ‫במדבר ל‪ K‬יד‬
‫לח‬ ‫בר‪ K‬שית ט טז‬ ‫תורה מד ח״א‬
‫שלד‬ ‫דברים כט ט‬
‫קכ‪K‬‬ ‫שמות ד י‪-‬י‪K‬‬ ‫תורה מה ח״א‬
‫קפ‪K‬‬ ‫שמות כב כו‬ ‫תורה מז ח״א‬
‫רה‬ ‫שמות לד ח‬
‫שג‬ ‫דברים ח ט‬
‫שז‬ ‫דברים י‪ K‬ו‬
‫שז‬ ‫דברים י‪ K‬יב‬
‫שלג‬ ‫דברים כח סו‬
‫שמ‪K‬‬ ‫דברים ל‪ K‬יז‬
‫כח‬ ‫בר‪ K‬שית ד ז‬ ‫תורה מה ח״א‬
‫מ‬ ‫בר‪ K‬שית יב ‪K‬‬
‫שמה‬ ‫דברים לב נ‪-K‬נב‬
‫ל‪K‬‬ ‫בר‪ K‬שית ו ו‪-‬ח‬ ‫תורה מט ח״א‬
‫רמ‪K‬‬ ‫במדבר טו לח‬
‫רסט‬ ‫במדבר כה ה‬
‫שלז‬ ‫דברים ל ב‬
‫פו‬ ‫בר‪ K‬שית מ‪ - K K‬לב‬ ‫תורה נר ח״א‬
‫קלה‬ ‫שמות יג ט‬
‫מט‬ ‫בר‪ K‬שית יח כז‬ ‫תורה נה ח״א‬
‫רכג‬ ‫ויקר‪ K‬כו מב‬
‫יח‬ ‫בר‪ K‬שית ב יט‬ ‫תורה נו ח״א‬
‫כט‬ ‫בר‪ K‬שית ה כט‬
‫קכב‬ ‫שמות ד י‬
‫קלד‬ ‫שמות יב יב‬
‫קב‬ ‫שמות טז ד‪-‬לט‬
‫קעה‬ ‫שמות כ ב‬
‫רנ‪K‬‬ ‫במדבר כ‪ K‬יד‬
‫שיג‬ ‫דברים טז ג‬
‫שיח‬ ‫דברים יז יט‬
‫שכח‬ ‫דברים כה יה‬
‫שמ‪K‬‬ ‫דברים ל‪ K‬יה‬
‫כז‬ ‫בר‪ K‬שית ד ו‬ ‫תורה נז ח״א‬
‫קנב‬ ‫שמות טז כה‬
‫רכו‬ ‫במדבר ו ב‬
‫שטז‬ ‫דברים יז י‪K‬‬
 ‫עמי מג‬ ‫בר‪ K‬שית יב ה‬ ‫תורה נח ח״א‬
‫קם‬ ‫שמות כ‪ K‬יט‬
‫רכב‬ ‫ויקר‪ K‬כה ו‬
‫שלח‬ ‫דברים ל ב‬
‫שמ‬ ‫דברים ל‪ K‬טז‬
‫מב‬ ‫בר‪ K‬שית יב ב‬ ‫תורה נט ח״א‬
‫קט‬ ‫בר‪ K‬שית מט ו‬
‫נד‬ ‫בר‪ K‬שית כד ‪K‬‬ ‫תורה ס ח״א‬
‫קי‬ ‫בר‪ K‬שית מט טו‬
‫ר‪K‬‬ ‫שמות לד ‪K‬‬
‫קצה‬ ‫שמות ל‪ K‬יח‬ ‫תורה סא ח״א‬
‫רל‪K‬‬ ‫במדבר י‪ K‬בו‬
‫שיז‬ ‫דברים יז ‪K‬‬
‫שיח‬ ‫דברים יז י‪K‬‬
‫מג‬ ‫בר‪ K‬שית יב ט‪-‬יז‬ ‫תורה סב ח״א‬
‫קב‬ ‫בר‪ K‬שית מד יח‬
‫קצו‬ ‫שמות לב ‪K‬‬
‫מח‬ ‫בר‪ K‬שית יד יג‬ ‫תורה סר ח״א‬
‫קכ‪K‬‬ ‫שמות ג יח‬
‫קל‪K‬‬ ‫שמות י ‪- K‬ה‬
‫קמ‬ ‫שמות טו ‪K‬‬
‫עז‬ ‫בר‪ K‬שית לג כ‬ ‫תורה סו ח״א‬
‫קצ‪K‬‬ ‫שמות כט כב‬ ‫תורה סז ח״א‬
‫מב‬ ‫בר‪ K‬שית יב ב‬ ‫תורה סח ח״א‬
‫שכר‬ ‫דברים כד טו‬
‫ע‬ ‫בר‪ K‬שית ל‪ K‬טז‬ ‫תורה סט ח״א‬
‫ריב‬ ‫ויקר‪ K‬ט ‪K‬‬ ‫תורה ע ח״א‬
‫ש‬ ‫דברים ז ז‬
‫קע‬ ‫שמות יט כ‪K‬‬ ‫עב ח״א‬ ‫תורה‬
‫רכז‬ ‫במדבר ו בז‬ ‫עג ח״א‬ ‫תורה‬
‫נז‬ ‫בר‪ K‬שית כה יט‬ ‫ער ח״א‬ ‫תורה‬
‫נג‬ ‫בר‪ K‬שית כב ‪K‬‬ ‫עו ח״א‬ ‫תורה‬
‫קפח‬ ‫שמות כה כ‬ ‫עח ח״א‬ ‫תורה‬
‫רטז‬ ‫ויקר‪ K‬טז טז‬
‫קנג‬ ‫שמות טז כט‬ ‫תורה עט ח״א‬
‫קנד‬ ‫שמות טז כט‬
‫פ‪K‬‬ ‫בר‪ K‬שית לז ב‬ ‫תורה ס ח״א‬
 ‫בר‪ K‬שית מ‪ K‬מג‪-‬מד עמי צג‬
‫רלז‬ ‫במדבר יג יז‬ ‫פא ח״א‬ ‫תורה‬
‫נה‬ ‫בר‪ K‬שית כד ‪K‬‬ ‫פד ח״א‬ ‫תורה‬
‫בר‪ K‬שית לב לב‬ ‫פו ח״א‬ ‫תורה‬
‫קנו‬ ‫שמות יז יב‬ ‫צא ח״א‬ ‫תורה‬
‫קצ‬ ‫שמות כח י‪K‬‬ ‫צד ח״א‬ ‫תורה‬
‫רפו‬ ‫דברים ג בג‬ ‫צט ח״א‬ ‫תורה‬
‫רמד‬ ‫במדבר יט יד‬ ‫קא ח״א‬ ‫תורה‬
‫צב‬ ‫בר‪ K‬שית מ‪ K‬מ‬ ‫קב ח״א‬ ‫תורה‬
‫רפ‪K‬‬ ‫במדבר לב יד‬ ‫קג ח״א‬ ‫תורה‬
‫רפב‬ ‫במדבר לב יד‬ ‫קד ח״א‬ ‫תורה‬
‫קמב‬ ‫שמות טו ב‬ ‫קה ח״א‬ ‫תורה‬
‫רלו‬ ‫במדבר יב יג‬
‫שלח‬ ‫דברים ל ב‪-‬ג‬
‫שכ‪K‬‬ ‫דברים כ‪ K‬י‬ ‫תורה קז ח״א‬
‫קצג‬ ‫שמות ל יב‬ ‫תורה קיא ח״א‬
‫לה‬ ‫בר‪ K‬שית ו טז‬ ‫תורה קיב ח״א‬
‫לז‬ ‫בר‪ K‬שית ו טז‬
‫קח‬ ‫בר‪ K‬שית מח כב‬
‫קלז‬ ‫שמות יד כ‪K‬‬
‫קפח‬ ‫שמות בו לה‬
‫רסב‬ ‫במדבר כד יז‬
‫קעז‬ ‫שמות כ יט‬ ‫תורה קטו ח״א‬
‫שדם‬ ‫דברים לב ו‬ ‫תורה קכג ח״א‬
‫ריז‬ ‫ויקר‪ K‬יח כה‬ ‫תורה קמט ח״א‬
‫רלח‬ ‫במדבר יג לב‬
‫פד‬ ‫בר‪ K‬שית לט יב‬ ‫תורה קל ח״א‬
‫קצ‪K‬‬ ‫שמות כט כב‬ ‫תורה קלא ח״א‬
‫ריט‬ ‫ויקר‪ K‬יט לו‬
‫רכ‪K‬‬ ‫ויקר‪ K‬בג ד‬ ‫תורה קלה ח״א‬
‫לט‬ ‫בר‪ K‬שית י‪ K‬בו‬ ‫תורה קמב ח״א‬
‫קעב‬ ‫שמות כ ‪K‬‬ ‫תורה קמז ח״א‬
‫פד‬ ‫בר‪ K‬שית לט י‪K‬‬ ‫תורה קב ח״א‬
‫ערב‬ ‫במדבר כה י‪K‬‬ ‫תורה קנא ח״א‬
‫רצז‬ ‫דברים ה ד‬ ‫תורה קנג ח״א‬
‫רצג‬ ‫דברים ד לט‬ ‫תורה קנד ח״א‬
‫רה‬ ‫שמות לד ח‬ ‫תורה קנה ח״א‬
‫עמי רצד‬ ‫דברים ד מד‬ ‫קנט ח״א‬ ‫תורה‬
‫רלב‬ ‫במדבר יב ג‬ ‫קסב ח״א‬ ‫תורה‬
‫מג‬ ‫בר‪ K‬שית יב ט‪-‬יז‬ ‫קסג ח״א‬ ‫תורה‬
‫ריט‬ ‫ויקר‪ K‬יט יה‬ ‫קסה ח״א‬ ‫תורה‬
‫שב‬ ‫דברים ז יב‬ ‫קסט ח״א‬ ‫תורה‬
‫רלו‬ ‫במדבר יב יג‬ ‫קער ח״א‬ ‫תורה‬
‫רמ‬ ‫במדבר יד כ‬ ‫קעז ח״א‬ ‫תורה‬
‫קט‬ ‫בר‪ K‬שית מט ו‬ ‫קפא ח״א‬ ‫תורה‬
‫טז‬ ‫בר‪ K‬שית ב ו‬ ‫קפה ח״א‬ ‫תורה‬
‫רלח‬ ‫במדבר יג לב‬ ‫קפז ח״א‬ ‫תורה‬
‫שכד‬ ‫דברים כב ב‬ ‫קפח ח״א‬ ‫תורה‬
‫כב‬ ‫בר‪ K‬שית ג יד‬ ‫קפט ח״א‬ ‫תורה‬
‫קסח‬ ‫שמות יט ח‪-‬י‬ ‫קצ ח״א‬ ‫תורה‬
‫‪Kn‬‬ ‫ויקר‪ K‬ז יב‬ ‫קצה ח״א‬ ‫תורה‬
‫רחצ‬ ‫דברים ו ה‬ ‫רי ח״א‬ ‫תורה‬
‫קלו‬ ‫שמות יג יט‬ ‫ריא ח״א‬ ‫תורה‬
‫רלו‬ ‫במדבר יב ח‬ ‫ריב ח״א‬ ‫תורה‬
‫רסו‬ ‫במדבר כה י‪K‬‬ ‫ריג ח״א‬ ‫תורה‬
‫קנז‬ ‫שמות יה ‪K‬‬ ‫רטו ח״א‬ ‫תורה‬
‫שנב‬ ‫דברים לג כ‪K‬‬
‫שנה‬ ‫דברים לד ו‬
‫שה‬ ‫דברים י יב‬ ‫תורה ריט ח״א‬
‫רכז‬ ‫במדבר ו כג‪-‬כד‬ ‫תורה רכג ח״א‬
‫קפח‬ ‫שמות כה כ‬ ‫תורה רכה ח״א‬
‫שיג‬ ‫דברים טו י‬
‫פ‬ ‫בר‪ K‬שית לז ‪K‬‬ ‫תורה רכה ח״א‬
‫ט‬ ‫בר‪ K‬שית ‪ K‬יד‬ ‫תורה רלר ח״א‬
‫פג‬ ‫בר‪ K‬שית לז ז‬
‫רעה‬ ‫במדבר ל‪ K‬ח‬
‫שח‬ ‫דברים י‪ K‬יב‬
‫סט‬ ‫בר‪ K‬שית כט לד‬ ‫תורה רלז ח״א‬
‫רסז‬ ‫במדבר כה י‪K‬‬ ‫תורה רמא ח״א‬
‫רמו‬ ‫במדבר יט יד‬ ‫תורה רמה ח״א‬
‫ט‬ ‫בר‪ K‬שית ‪ K‬יד‬ ‫תורה רמה ח״א‬
‫רפט‬ ‫דברים ד ז‬ ‫תורה רב ח״א‬
‫עב‬ ‫בר‪ K‬שית לב לב‬ ‫תורה רנא ח״א‬
‫קלז‬ ‫שמות יד יד‬
‫עמי רצט‬ ‫דברים ו כה‬
‫שכה‬ ‫דברים כג כה‬ ‫רנז ח״א‬ ‫תורה‬
‫שכט‬ ‫דברים כו יז‪-‬יח‬ ‫רנט ח״א‬ ‫תורה‬
‫כד‬ ‫בר‪ K‬שית ג יה ‪-‬יט‬ ‫רסג ח״א‬ ‫תורה‬
‫עד‬ ‫בר‪ K‬שית לג יז‬ ‫רסו ח״א‬ ‫תורה‬
‫עה‬ ‫בר‪ K‬שית לג יז‬
‫מו‬ ‫בר‪ K‬שית יג ז‬ ‫תורה רעז ח״א‬
‫סב‬ ‫בר‪ K‬שית כז ג‬ ‫תורה רעה ח״א‬
‫רסח‬ ‫במדבר כה י‪K‬‬
‫קסג‬ ‫שמות יה כב‬ ‫תורה רפ ח״א‬
‫שכב‬ ‫דברים כ‪ K‬י‬
‫ריח‬ ‫ויקר‪ K‬יט יז‬ ‫תורה רפב ח״א‬
‫כ‬ ‫בר‪ K‬שית ב כב‬ ‫תורה א ח״ב‬
‫קמט‬ ‫שמות טו כו‬
‫קע‪K‬‬ ‫שמות יט כ‪K‬‬
‫קפג‬ ‫שמות כג כה‬
‫רל‪K‬‬ ‫במדבר י‪ K‬כח־כט‬
‫רמב‬ ‫במדבר טז ב‬
‫ל‬ ‫בר‪ K‬שית ה כט‬ ‫תורה ב ח״ב‬
‫פח‬ ‫בר‪ K‬שית מ‪K K‬‬
‫קבב‬ ‫שמות ד י‬
‫קכד‬ ‫שמות ד טז‬
‫רי‪K‬‬ ‫ויקר‪ K‬ז יב‬
‫רבו‬ ‫במדבר ו כג‬
‫קפ‬ ‫שמות כ‪ K‬יט‬ ‫תורה ג ח״ב‬
‫ז‬ ‫בר‪ K‬שית ‪ K‬ה‬ ‫תורה ר ח״ב‬
‫לב‬ ‫בר‪ K‬שית ו ט‬
‫עז‬ ‫בר‪ K‬שית לד י‬
‫ערב‬ ‫במדבר כה כו‬
‫פד‬ ‫בר‪ K‬שית לט יב‬
‫קי‬ ‫בר‪ K‬שית מט י‬
‫קפב‬ ‫שמות כג יד‬
‫רב‬ ‫ויקר‪ K‬כג ג‬
‫רמג‬ ‫במדבר יז כג‬
‫שי‪K‬‬ ‫דברים טו ח‬
‫קכח‬ ‫שמות ז ד‬ ‫תורה ה ח״ב‬
‫קמז‬ ‫שמות טו י‪K‬‬
 ‫עמי רסג‬ ‫במדבר כד כ‪K‬‬
‫שי‬ ‫דברים יד ‪K‬‬
‫שלב‬ ‫דברים כה נט‬
‫שמה‬ ‫דברים לב כה‬
‫כב‬ ‫בר‪ K‬שית ג טז‬ ‫תורה ז ח״ב‬
‫קטז‬ ‫שמות ג ד‬
‫קסג‬ ‫שמות יט ג‬
‫ר‪K‬‬ ‫שמות לג כ‬
‫רלט‬ ‫במדבר יד יט‬
‫שו‬ ‫דברים י יב‬
‫שלט‬ ‫דברים ל יד‬
‫שנה‬ ‫דברים לד ו‬
‫יד‬ ‫בר‪ K‬שית ‪ K‬ל‪K‬‬ ‫תורה ח ח״ב‬
‫כ‬ ‫בר‪ K‬שית ג ‪K‬‬
‫כ‪K‬‬ ‫בר‪ K‬שית ג י‬
‫נב‬ ‫בר‪ K‬שית כ‪ K‬בג‬
‫ס‬ ‫בר‪ K‬שית כה בו‬
‫קנ‪K‬‬ ‫שמות טז י‬
‫קנח‬ ‫שמות יה ‪K‬‬
‫קסט‬ ‫שמות יט יז‬
‫קפב‬ ‫שמות בג ט‬
‫ריח‬ ‫ויקר‪ K‬יט יז‬
‫רנג‬ ‫במדבר כ‪ K‬לג‬
‫רסג‬ ‫במדבר כד כ‬
‫רסה‬ ‫במדבר כה ז‬
‫שז‬ ‫דברים י כב‬
‫נו‬ ‫בר‪ K‬שית כד סג‬ ‫יא ח״ב‬ ‫תורה‬
‫ד‬ ‫בר‪ K‬שית ‪K K‬‬ ‫יב ח״ב‬ ‫תורה‬
‫קלז‬ ‫שמות יד י‬ ‫יג ח״ב‬ ‫תורה‬
‫קנו‬ ‫שמות יז יב‬ ‫יט ח״ב‬ ‫תורה‬
‫שו‬ ‫דברים י כ‪K‬‬
‫שכט‬ ‫דברים כה יה‬
‫כב‬ ‫בר‪ K‬שית ג יד‬ ‫תורה כר ח״ב‬
‫ל‪K‬‬ ‫בר‪ K‬שית ו ו‬
‫רפג‬ ‫דברים ‪ K‬י‪K‬‬ ‫תורה כה ח״ב‬
‫שנב‬ ‫דברים לג כ‪K‬‬ ‫תורה כו ח״ב‬
‫קטו‬ ‫שמות ב י‪K‬‬ ‫תורה כז ח״ב‬
 ‫עמי רכח‬ ‫במדבר ז ט‬ ‫תורה לא ח״ב‬
‫רכד‬ ‫במדבר ה יד‬ ‫תורה לב ח״ב‬
‫שכה‬ ‫דברים כד ב‬
‫קס‬ ‫שמות יה ט‬ ‫לג ח״ב‬ ‫תורה‬
‫‪KDp‬‬ ‫שמות יה ט‬ ‫לר ח״ב‬ ‫תורה‬
‫רלג‬ ‫במדבר יב ג‬ ‫לח ח״ב‬ ‫תורה‬
‫שח‬ ‫דברים י‪ K‬יב‬ ‫מ ח״ב‬ ‫תורה‬
‫קב‬ ‫שמות טו כו‬ ‫מב ח״ב‬ ‫תורה‬
‫שב‬ ‫דברים כ ג‬ ‫מג ח״ב‬ ‫תורה‬
‫רטז‬ ‫ויקר‪ K‬יה ה‬ ‫מר ח״ב‬ ‫תורה‬
‫קיד‬ ‫שמות ‪ K‬יד‬ ‫מו ח״ב‬ ‫תורה‬
‫שלט‬ ‫דברים ל יב‬
‫לב‬ ‫בר‪ K‬שית ו ט‬ ‫תורה מה ח״ב‬
‫שב‬ ‫דברים כ ג‬
‫קכז‬ ‫שמות ו י‬ ‫תורה נט ח״ב‬
‫כט‬ ‫בר‪ K‬שית ד יב‬ ‫תורה ס ח״ב‬
‫קנב‬ ‫שמות טז י‬
‫קפו‬ ‫שמות כה ב‬
‫בר‪ K‬שית מג יד‬ ‫תורה סב ח״ב‬
‫פג‬ ‫בר‪ K‬שית לז יב‬ ‫תורה סג ח״ב‬
‫ק‬ ‫בר‪ K‬שית מג י‪K‬‬
‫קצו‬ ‫שמות לב יג‬ ‫תורה סו ח״ב‬
‫רז‬ ‫שמות לה ‪-K‬ב‬
‫לג‬ ‫בר‪ K‬שית ו ט‬ ‫תורה סז ח״ב‬
‫קצה‬ ‫שמות ל‪ K‬מז‬
‫רמ‪K‬‬ ‫במדבר טו כד‬
‫קטר‬ ‫שמות ב כ‪K‬‬ ‫תורה ע ח״ב‬
‫קפז‬ ‫שמות כה ב‬ ‫תורה עא ח״ב‬
‫ג‬ ‫בר‪ K‬שית ‪K K‬‬ ‫תורה עב ח״ב‬
‫קסב‬ ‫שמות יה כ‪K‬‬
‫קעז‬ ‫שמות כ יה‬
‫רנ‪K‬‬ ‫במדבר כ‪ K‬יה‬
‫קיב‬ ‫שמות ‪K K‬‬ ‫עג ח״ב‬ ‫תורה‬
‫קצב‬ ‫ער ח״ב‬ ‫תורה‬
‫קכג‬ ‫שמות ד י‪K‬‬ ‫עז ח״ב‬ ‫תורה‬
‫רפו‬ ‫דברים ג כג‬ ‫עח ח״ב‬ ‫תורה‬
‫פח‬ ‫בר‪ K‬שית מ‪K K‬‬ ‫עט ח״ב‬ ‫תורה‬
‫עמי קכה‬ ‫שמות ו ג‬
‫קנט‬ ‫שמות יח ‪K‬‬
‫רצ‬ ‫דברים ד ל‬
‫קסה‬ ‫שמות יט ג‬ ‫תורה פב ח״ב‬
‫רח‬ ‫שמות לה ‪K‬‬
‫שכג‬ ‫דברים כ‪ K‬י‬
‫קנד‬ ‫שמות טז כט‬ ‫פג ח״ב‬ ‫תורה‬
‫דש‬ ‫דברים ח י‪K‬‬ ‫פר ח״ב‬ ‫תורה‬
‫סח‬ ‫בר‪ K‬שית כט כה‬ ‫פה ח״ב‬ ‫תורה‬
‫קכו‬ ‫שמות ו ט‬ ‫פו ח״ב‬ ‫תורה‬
‫קעג‬ ‫שמות כ ‪K‬‬ ‫צא ח״ב‬ ‫תורה‬
‫שנב‬ ‫דברים לד ה‬
‫קיב‬ ‫שמות ‪K K‬‬ ‫תורה קא ח״ב‬
‫נו‬ ‫בר‪ K‬שית כד סג‬ ‫הוספות מכת״י‬
‫קב‬ ‫בר‪ K‬שית מד יה‬
‫קנד‬ ‫שמות טז כט‬
‫רפה‬ ‫דברים ב ג‬
‫שדם‬ ‫דברים לב ח‬
‫צה‬ ‫בר‪ K‬שית מב לה‬ ‫סימן נא‬ ‫הר״ן‬ ‫שיחות‬
‫רסג‬ ‫במדבר כד כ‬ ‫סימן ו‬ ‫הר״ן‬ ‫שיחות‬
‫שי‪K‬‬ ‫דברים יד ‪K‬‬ ‫סימן ז‬ ‫הר״ן‬ ‫שיחות‬
‫רח‬ ‫שמות לו ‪K‬‬ ‫סימן טו‬ ‫הר״ן‬ ‫שיחות‬
‫קכד‬ ‫שמות ד טז‬ ‫סימן יז‬ ‫הר״ן‬ ‫שיחות‬
‫רכז‬ ‫במדבר ו כז‬ ‫סימן עה‬ ‫הר״ן‬ ‫שיחות‬
‫קד‬ ‫בר‪ K‬שית מו ‪K‬‬ ‫סימן פה‬ ‫הר״ן‬ ‫שיחות‬
‫קצט‬ ‫שמות לג יג‬ ‫סימן פט‬ ‫הר״ן‬ ‫שיחות‬
‫שמז‬ ‫דברים לג ד‬ ‫סימן צא‬ ‫הר״ן‬ ‫שיחות‬
‫פד‬ ‫בר‪ K‬שית לט יב‬ ‫סימן ק‬ ‫הר״ן‬ ‫שיחות‬
‫רס‬ ‫במדבר כג כ‪K‬‬ ‫סימן קב‬ ‫הר״ן‬ ‫שיחות‬
‫פה‬ ‫בר‪ K‬שית לט יב‬ ‫סימן קיר‬ ‫הר״ן‬ ‫שיחות‬
‫פה‬ ‫בר‪ K‬שית לט יב‬ ‫סימן קטו‬ ‫הר״ן‬ ‫שיחות‬
‫שב‬ ‫דברים כ ג‬ ‫סימן קב‬ ‫הר״ן‬ ‫שיחות‬
‫קלט‬ ‫שמות יד ל‪K‬‬ ‫סימן קמב‬ ‫הר״ן‬ ‫שיחות‬
‫כד‬ ‫בר‪ K‬שית ג יח ‪-‬יט‬ ‫סימן קמג‬ ‫הר״ן‬ ‫שיחות‬
‫קיד‬ ‫שמות ‪ K‬יד‬ ‫סימן קמו‬ ‫הר״ן‬ ‫שיחות‬
‫קעז‬ ‫שמות כ יה‬ ‫סימן קסח‬ ‫הר״ן‬ ‫שיחות‬
‫רעח‬ ‫במדבר ל ב‬ ‫סימן רב‬ ‫הר״ן‬ ‫שיחות‬
‫עמי רצג‬ ‫דברים ד לט‬ ‫שיחות הר״ן סימן ריז‬
‫רפג‬ ‫דברים ‪ K‬י‪K‬‬ ‫שיחות הר״ן סימן רלד‬
‫פ‬ ‫בר‪ K‬שית לז ‪K‬‬ ‫שיחות הר״ן סימן רסא‬
‫רחצ‬ ‫דברים ו ה‬ ‫שיחות הר״ן סימן רפט‬
‫רפד‬ ‫דברים ‪K K‬‬ ‫שיחות הר״ן סימן רצ‬
‫יג‬ ‫בר‪ K‬שית ‪ K‬בו‬ ‫שיחות הר״ן סימן שו‬
‫כג‬ ‫בר‪ K‬שית ג יז‬ ‫שיחות הר״ן סימן שח‬
‫רצ‪K‬‬ ‫דברים ד ל‬ ‫חיי מוהר״ן סימן לז‬
‫לג‬ ‫בר‪ K‬שית ו ט‬ ‫חיי מוהר״ן סימן מה‬
‫קסב‬ ‫שמות יח כ‪K‬‬
‫רפ‬ ‫במדבר ל‪ K‬בג‬ ‫נח‬ ‫חיי מוהר״ן סימן‬
‫שח‬ ‫דברים י‪ K‬טו‬ ‫צב‬ ‫חיי מוהר״ן סימן‬
‫קי‪K‬‬ ‫בר‪ K‬שית מט כד‬ ‫עז‬ ‫חיי מוהריין סימן‬
‫קצז‬ ‫שמות לב יט‬ ‫קצז‬ ‫חיי מוהריין סימן‬
‫רלד‬ ‫במדבר יב ג‬ ‫רסט‬ ‫חיי מוהריין סימן‬
‫שכ‪K‬‬ ‫דברים כ יט‬ ‫תב‬ ‫חיי מוהריין סימן‬
‫‪KD‬‬ ‫בר‪ K‬שית כה ל‬ ‫תקטו‬ ‫חיי מוהר״ן סימן‬
‫רב‬ ‫שמות לד ‪K‬‬ ‫תקעה‬ ‫חיי מוהריין סימן‬
‫קלו‬ ‫שמות יג יח‬ ‫תרט‬ ‫חיי מוהר״ן סימן‬
‫קג‬ ‫בר‪ K‬שית מד יח‬ ‫תרי‬ ‫חיי מוהריין סימן‬
‫פב‬ ‫בר‪ K‬שית לז ג‬ ‫הוספות לח״מ‬