‫‪Da'msnd‬הוינמק ור‪1‬ו‪33‬פ‬

‫‪.hel3rewbooks.org‬׳‪WWW‬‬

‫ספורי נפלאות מגדולי ישראל‬

‫•אוצר ספורים מצדיקים קדושי עליון‬
‫‪.‬גדולי ישראל׳ אנשי המעלה‬
‫עם הדגה תמונות‬
‫‪.‬ש >א‪3‬ספתי ‪3‬וק‪3‬בצתי ממקור‪1‬ות ‪1‬נאמנים ו >אמתיים‬
‫וחלקתיו לחלקים עפ־י סדר אל״ף בי״ת‬

‫הצעיר‬
‫ישראל בעקמייסטר‬
‫‪.‬בעמה״ם קרושר־נ ישרא?ר *עה׳׳ת‬
‫‪.‬מ!ועדי ישראל ‪.‬בד יוהאי ועור‬

‫ר׳ ארם בעל שם‬ ‫‪-‬א‬ ‫• ראשון‬

‫ר׳ ארי׳ )□’’‪ nn TK‬בעמ״ו( ר׳ חיים בן עטר‬ ‫•ב‬
‫ר׳ אלימלך )‪ n’>nK njKBt‬בעמ״ח( ליב‬ ‫•ג‬
‫מליזענסק‬ ‫‪.‬ד‬
‫ר׳ אהרן משה מבראד‬ ‫‪.‬ר‬
‫ר׳ אהרן מקארלין‬ ‫•ו‬
‫‪ KDOKa‬ר׳ אברהם יהושע העשל‬ ‫‪.‬ז‬
‫•ח‬
‫ר׳ אהרן מטשרנאביל‬
‫‪.‬מ‬
‫ר׳ אורי מסאמבוד‬
‫ר׳ אליעזר מזיקוב‬
‫ר׳ זושר מראפשיטץ‬ ‫•יא‬
‫ר׳ איציק מקלאבוצק‬ ‫•יב‬
‫ר׳ יואל‬ ‫•יג‬
‫ר׳ אברהם מםוכטשוב‬ ‫יר‬
‫•סו‬
‫•ר׳ אלימלך מליזענסק‬

‫‪©n©sm^ wiwm pf?SJin‬‬

‫‪www.hebrewbooks.org‬‬
‫ע״י חייס תשש״ך‬
 ‫!קוראים נכבדיס‬
‫הבאתי לפניכם בזה אוצר נחמד של ספורים יקרים מאמנים מצדיקים קדושי‬
‫‪,‬עליון ‪,‬גדולי ישראל ‪,‬כי כל ימי גדלתי בין חכמים וצדיקים מפורםמים ‪,‬גדולי ישראל‬
‫תי על ידי ספורים צודקים ואמתיים ששמעתי מחם ‪,‬וכשראיתי שיש בידי ככר‪I‬וקבצ‬
‫קובץ גדול של מפורים לערך מאתים זחמשים ‪,‬אמרתי קום לך נדדם !למה חשב‬
‫בחבוק ■דים !ימדוע לא תדפיש השפורים האמתיים ‪,‬מקדושי עליון ‪,‬גדולי ישראלי‬
‫ורגיי‬ ‫;המעוירים בלב ״קויאיד דוח קדושה וטהרה ‪,‬אמונה ובטחון ‪,‬התרוממות הנפש‬
‫כביר ללכת בעקבות הקדושים ‪,‬ולחפש את ד‪,‬תכיית האמ‪-‬תי ‪.‬וסדרתי אח הספורים‬
‫עפ ■■סדד איי״ך רי״ח ואוציאם לאור בחלקים קטנים ‪,‬וקראתי שם ד‪,‬ספר ספור׳‬
‫‪,‬קן‪I‬נפלאות מגדוליישראל ‪,‬י׳שטחו ה״ישרים ו־יחענגוה־קודאים בו ‪,‬בנעיכז‬
‫‪.‬כקטןכגדו ‪*,‬וד‪,‬ספורים יעשו בד‪,‬ם פעולה רשומה ‪,‬ובזה •שמח לבי גם אני‬
‫ד־זמחבר‬
 ‫■‪ it‬סיפוד‬
‫‪.‬ד׳ אדם בע״ש ז״ל‬
‫פעם אחת נחלה ההצרו״ק ו׳ אום בע״ש זצ׳׳ל בחולי נדול והרופאים הזחירו אותו שלא‬
‫יהי׳ בישוב של בני ארם כרי שלא ימכן את חאנ!שים שינע בחבש ‪.‬יצא למקום אשר מחוץ לישוב‬
‫וישב שמה ‪.‬כשרצה ליאכול ‪,‬בא לאיזה עיר וחטןז איזה רבר מאכל וישב במהרה למקומו כוי‬
‫שלא יסכן מי מבני ישראל ‪.‬פעם אחת פנע באדמ אחד שהי׳ נבוה מאת וישאלהו האיש מה מעשיך‬
‫פה ?וספר לו ד׳ ‪~5‬זדם את נודל מכאובו׳ שאינו יכול להיות כישוב של אנשים למען שלא יסכן‬
‫אותם ח״ו׳ ויאמר לו האיש ‪,‬שמע את אשר אני אומר לך ‪,‬הנה בזאת המערה נמצא ספר אחד כתב‬
‫יד ‪,‬ואבם תשבע לי שתרד לתוך המערה ותביא לי זה הספר אז ארפא אותך מחו '■’זה׳ וישבע‬
‫לו ‪.‬מיד העביר האיש את ידו על כל גופו וירפא ‪.‬וירד לתוך ד׳מערה וימצא שם את הספר ‪,‬ויאמר‬
‫ר׳ ארם בלבו אראה עכ"פ מד׳ שכתוב בספר הזה׳ וי!פחה אותו וימצא כתוב בו ‪,‬כי זה המפר יקח‬
‫אותו ר 'אדם בע״ש ‪,‬ויהפוך עוד דך אחד וימצא כתוב כי לא יתן בשום אופן את הספר לאיש הזח‬
‫כי הוא מסטרא אחרא ר׳ל ‪,‬והשבועה שנשבע לו היתה בשוגנ ואונם ואינה הלה כלל ‪,‬ואם ירצד׳‬
‫לד׳זיקך תזכיר עליו אלח השמות הקדושים ויכרה מפניך׳ ויעש כן ר׳ אדם׳ ונתן עוד תורד ‪,‬לד׳‬
‫שנתן בלבו להביט בספר ‪.‬וכשעלה מן המערה לא רצה למםוד לו הםפר׳ וטען כי השבועה היתה‬
‫באונם ‪,‬ויאמר לו האיש אם לא תתן לי הםפר אבלע אותך׳ והתפשט עצמו ונעשה נכוה עד לרקיע׳‬
‫מיד הזכיר ד אדם את העזטות חקרו׳ ויברח האיש ונעלם מעיניו ‪,‬ור 'אדם בא לביתו כדיא ושלם‬
‫ככל נופו ‪,‬ולמד בזה הכפר ויחכם מאוד׳ ויעש נפלאות נדולות כי הי׳ םפד של קבלה מעשית‬
‫ופעוליות נדולות ונוראות ‪.‬קודם פטירתו קרא לבנו יחידו ויצו עליו למסור אלו הכתבים ליד איש‬
‫‪.‬שזזזטו ישראל בן שדת ‪.‬ואופן ביאת ספר כתב יד זד ‪,‬ליד הבעזזז׳ט ז״ל כבר נדפס בםיפוריבם‬

‫‪.‬סיפור ב‬
‫•דהרב אור החיים ז״ל‬
‫היב ר׳ גרשון מקיטוב ז״ל גיסו של הבעש׳ט ז״ל נסע לארץ ישראל ‪,‬וכשנפטר מגיסו‬
‫‪/‬הבעש״ט אמר לו ראה להיות אצל ד־זרב בבל המחבר א •ר החיים כי הוא איש קרוש מאור‬
‫ותתאמץ ללמור בישיבה שלו שלומדים שם נגייה ‪,‬וגם בישיבה שלו שלומרים שבם נסחר ‪.‬ויהי‬
‫כבוא הרב ר׳ גרשון לירושלים עיה״ק ‪,‬הייך לישיבת הרב אור הרחיים ‪,‬וישאלהו שומר רהפתרח‬
‫טה תבקש ?ויאמר אני רוצה ללמוד בישיבת הרב ‪.‬אמר לו אין לי רשות להכניסך ער שתשאל‬
‫מקודם את פי הרב ‪,‬וילך אל הרב ויתן לו הרב שלום ‪,‬וישאלהו מה ‪,‬נבקש ‪,‬ויאמר אני מבקש‬
‫‪,‬מהרב רשות ללמוד בישיבה שלו ‪,‬וישאויהו מאין אתה ?ואצל מי למרת ?השיב מארין פולין אני‬
‫ולמדתי אצירי גיסי הרב ר׳ ישראל בעל־שכם ‪,‬הביט עליו רחרב מראשו ועד רגל״ו וירא כי‬
‫רו^חוי הוא הו^חורדח ללימוד בישיברתו ויתן לו הרשורח ולמד בישיבה שלשה ימים ‪.‬ביום‬
 ‫ספורי נפלאות‬ ‫‪a‬‬

‫הרביעי בא כמנהגו ‪,‬ולא הניר־זו שומר הפתח ליכנם ‪,‬וישאלהו על וה ‪,‬ויען כי איננו יורע בלום‬
‫רק הרב צוה כך ‪.‬וילך אל הרב וישאלהו הסיבה ‪,‬ויען הרב לא תוכל ללמוד בישיבתי כי לא דחי׳‬
‫לך עוד שימוש של תלמידי חכמיכם ‪.‬מנהגו של הרב הי׳ בכל פעם שיצא לנקביו החליף את כל‬
‫מלבושיו מבתנתו עד כובעו ומנעליו ‪,‬ולהטיל מים החליף רק כובעו ומנעליו ‪.‬כשמוע ר׳ גרשון‬
‫את תשובת הרב ר־זכה מעט ‪,‬וראה שהרב רוצה ללכת להטיל מים ‪,‬מיד לקה את הכובע והמנעלים‬
‫‪/‬ויושיטם להרב וילבשם ולא אמר לו כלום ‪.‬בבקר כשבא אל הישיבדח לא אמר לו השומר כלום‬
‫והבין כי קיים בזה מצות שימוש של ת״ח ‪.‬אח״ב התדחיל לחקור אצל התלטירים שיגידו לו מקום‬
‫הישיבה שלומרים בה נסתר והתפלאו מאד ‪,‬מאין יודע ה<~!;ורח שיש פה ישיבה שליומדים‬
‫נסתר ‪,‬ויאמר לו בחור אחד אני יודע ‪,‬בי אני לומד שם ‪,‬אך צריך לזה רשות מהרב ‪,‬וילך ויקה‬
‫רשות טהרב ולמד בכל ערב חבטת הנבחר בחברת הרב עם איזה מתלמידיו ‪.‬פעם אחת כשבא‬
‫‪/‬בערב ללמוד נסמר צעק עליו הרב מדוע לא אפרט טוב ?וו־ונד־ז הרב דבר רק בדישון הקדש‬
‫דחשב ר׳ גרשון שכוונרחו‬
‫למד דהיטב> ‪,‬שו שלא ההפלל היטב ‪,‬וישאלהו ר׳ גרשון ע״ז ‪,‬וימפר לו בי רצו בשטים לעגוש‬
‫אה הרב ‪,‬על שזלזל בבכור ה״דז גדול ששימש אוהו שימוש בזוי כזה שהושיט לו הבובע וד־‬
‫זמנעלים ולולא שהגין עלי מורך וגימך הרב הקדוש ר׳ ישראל כעל־שם טוב והמליץ בעד ‪•/‬טי‬
‫יודע מה שהיה ‪.‬ו>ההה בשאמרה לי שמורך הוא ר 'ישראל בעל‪-‬שם לא ידעתי מי הוא‪ /‬ואם‬
‫אמרה כעל שם טוב אז מיד הייתי יודע ‪,‬בי אותו הנני מכיר מאוד‪ /‬שאגי רואדה את צורתו הקדושה‬
‫ככל ההיכלות והוא איש גדול וקדוש מאוד ‪.‬ומאז קרבו מאור וגהג בו בר״ג כבוד גדול‪ /‬ובטו‪-‬זזר‬
‫ר׳ גרשון לחוין לארץ וכא אל גימו הבעע־״ט ויספר לו הכל‪ /‬ויען הבעשיט‪ /‬הרב הק׳ בעל אור‬
‫החיים הוא איש זריז ‪,‬כי בבל פעם כאשר אני בא למעלה אל איזה היכל אומרים לי הםלאכים זה‬
‫‪/‬עתה הי׳ פה האור החיים והלך לו ואי >תפשר לי להפגש עמו ‪.‬וכשחזר ר׳גרש־ון לארין ישראל‬
‫אמר בעל אוד החיים לתלמידיו נלך לקבל אה פני ר׳ גרשון ‪.‬ויחן לו שלום בחביבות רב וישאלהו‬
‫לשלום גיסו ד־זרב כעש״ט‪ /‬אח״ב שאל את ד 'גישון שיגיד לו אם הוא יודע את מהות נשמות‬
‫תלמידיו‪ /‬והביט ר׳ גרשון עליהם‪ /‬ויאמר אל הרב‪ /‬אמת כי הם צדיקים גדולים׳ אך הנני רואה‬
‫‪.‬שיש להם נשמורת נמוכות ‪,‬ויאמר דו הרב אמת הדכר ויקרבהו מאוד‬

‫‪.‬סיפור ג‬
‫•בעל שאגת אריה ז״ל‬
‫מיפר הרב הישיש ר׳ יצחק דאנציג שהי׳ רב בעיר המלוכה פעטערבורג ‪,‬שהרב ר׳ חיים‬
‫מוואלאזין ז׳׳ל זכה לכתר תורה ע ”ברכתו של הגאון כעהמיו‪-‬ז ם׳ שאגת אריה מוהר׳ר אריה‬
‫ליב ז״ל ‪.‬הרב ר׳ ליב הי׳ רב כעיר וו^זלאזין ‪,‬פעם אחת הי׳ לו איזה עסק עם הרב ר׳ יצחק אביו‬
‫של ר׳ חיים ‪,‬וכשנכנס לביתו של ר׳ יצחק‬
 ‫’‪1‬‬ ‫מגדולי ישראל‬

‫נטל אח ידיו ורצד־ !לנגב אורתן כסטפחת׳ והאשד ‪,‬רבקח׳לה פ^שו !ר׳ יצחק היתה מעוברת‬
‫ומחמת צניעות לבשה סינור לבן ואריך כדי לחעלים את הריונה ‪,‬וחרב בעל שאגת אריה לא הביט‬
‫חוץ לד 'אמות ונגב אח ידיו בסנור שעליה שחשב שזאת היא אלונטיח שתלוי על הקיר ‪,‬והאשה‬
‫נבהלה מאוד וחסוג אחור וכשתרגיש הרב מה שעשה נתבייש מאוד ‪,‬אך התחזק ואמר לד ‪,‬אפייטך‬
‫בזה בי הבן שיולד לך יאיר עיני ישראל בתורתו וצדקתו ‪,‬ונולד יליה בן קדוש ר >חיים שהי׳‬
‫תלמיד מובהק לד־זגאון טווילנא ז״ל ‪.‬ביסים ההם נפטר והלך לעולמו הוד־ז״ג ר׳ יחיאל ז׳ל‬
‫בעהט״ח סדר הדורות שהי׳ רב במינסק דליטא ‪,‬ונשאר אחריו בן אחד שהי׳ ראוי למלאות מקום‬
‫אביו ‪,‬אך אנשי מינסק נחלקו לשתי כתות ‪,‬כת אחת הסכימו לד‪,‬ושיכ את בן הרב הנפטר על כסא‬
‫אביו ‪,‬וכת שניה רצו לקבל את הרב מוואלאזין שהי 'חריף וגאון גדול‪ /‬ובן הרב לא הגיע‬
‫לקרסוליו ‪,‬ויהי עי״ז ריב ומדון בין אנשי העיר ‪,‬פעם אחת בבקר כשבא השמש לפתוח דלתות‬
‫ביהכנ״ם ‪,‬דפק ג׳ פעמים על הדלת ‪,‬ובשפתה הדלת נבר‪,‬ל מאור ‪,‬כי ראה אח הרב הנפטר יושב‬
‫למעלה על מקומו ועל צוארו תלוי זר של עשבים ‪,‬ורצה תיכף לברוח מטם ‪,‬אך הרב קרא אליו‬
‫בקול ;הירשל ‪,‬בא נא אלי !ובע״ב נגש אליו ‪,‬אמר לו הרב אל תפחד ‪,‬אך שמע בקולי ולך אל‬
‫פרנסי וראשי הקר‪,‬לה ותאמר להס בשמי שימהרו ויחתמו כתב רבנות לבני ‪,‬ועור היום יושיבוהו‬
‫על כסא הרבנות השמש מילא תיכף את פקודת הרב ‪,‬וילך אל ראשי הקהל ויספר להם את דברי‬
‫‪/‬הרב‪ /‬ונפל עליהם פחד גדול ‪,‬כי הכירו את השמש שהוא איש אמת וירא שמים והאמינו לדבריו‬
‫וימהרו ויכתבו כתב רבנות ומסרוהו יייר השמש שהביאו תיבף לפני הרב שהמתין עליו‬
‫בביהכנ״ם ‪,‬וכשראה הרב את כתב הרבנות אמר אל השמש ‪,‬לך אל עזרת נשים ותאמר לאשתי‬
‫הרבנית ;מזל־טוב ‪,‬כי כנה נכתר ככתר הרבנות ‪,‬השמש נתפעל מאוד בידעו טהרבנית הלכה‬
‫לעולמה עשר שנים לפני פטירת הרב ‪,‬ובשבא לעזרת נשים רזנחה שהרבנית יושבת מקושטת‬
‫בתכשיטיה‬
 ‫‪n‬‬ ‫גדולי ישראל‪8‬‬

‫כמו בהיים ומתפללת מתוך הסידור ‪,‬ויאמר לה ‪:‬םז״ט !וכששב אל הרב אמר ל ‪,‬ו ‪:‬הירשל !עתה‬
‫הנה מגיע לך שכר טרהא שטרהת בשליחותי ‪,‬לכן בחר לך אחת משתי אלה ‪,‬או שיהי׳ לך אריכות‬
‫ימים או שתבלה ימיך הקצובים לך בעושר רב ‪.‬ויען השמש ויאמר ‪:‬ארוני הרב !הנה אם אבחר‬
‫באריכות ימים‪, ,‬מה אעשה לימי הזקנה שיהי׳ תש כחי שלא אוכל לעבור את עבורתי ולשמש את‬
‫הקהלה ‪,‬ואם אבחר בעשירות הלא ימי קצובים וכצל יחלופו ומה בצע לי בעשירות ‪,‬לכן אחלה‬
‫את פני הרב שיאציל עלי אלה שתי הברכות יחר כי טובים השנים מן האחר ‪.‬ויען הרב ‪:‬הנה‬
‫נשאת 'פניך נם לרבר הזה ויקים אלקים את רבריך‪ /‬ויחולו שתי אלה הברכות על ראשך ‪.‬אח״ב‬
‫שאל השמש את הרב מהו זר העשבים שנושא על צוארו ?ויאמר לו הרב כי הנשמות כשיוררים‬
‫מעולם העליון לזה העולם קשה עלירתם מאוד למבול את האויר הגם מעולם השפל׳ לזאת יקחו‬
‫עמהם עשבים מגן־ערן שריחם הטוב מגרש הריח הרע מזה העולם ‪,‬ונעלם תיכך מעיניו ‪.‬והברכות‬
‫נתקיימו בהשמש הנ״ל ‪,‬ועור היום נמצאים בטינםק משפחות שהם נכרי השמש והם עשירים‬
‫גרולים ‪.‬אך הכוב שנטו אחרי הרב טוואלאזין לא נתקררה עור רעתם ולא היתה להבו קורות‬
‫רזה מהרב החרש ‪,‬וש“?ד‪-‬זו אחר הרב מוואה־יזניזזין והושיבו אותו על כםא הרבנות ‪,‬אך הרב‬
‫א נחל שם כבור כי נותהוה טד־זלוקת גרו“?ה בעיר מינםק ‪,‬וגבר הצר ש “?בן הרב ובע׳כ“?‬
‫‪,‬הוכרח לעזוב את העיר מינמק ‪,‬וכשבא ר־זזרה לעיר וואלאזין שמע שבעיר מעטץ צריכים לרב‬
‫ונםע תיכך לעיר ברה־יין ויםר אל בית הרב אכ״ד ר׳ צבי גכר הגאון חכם צבי ז״ל ‪,‬והרב שטח‬
‫מאור לקראתו ‪,‬כי שמע שטעו הגרול ‪,‬והשתעשעו יחר בפלפולא ראוריתא אח־כ בקש הרב בעל‬
‫שאגת ארי׳ מהרב ר׳ צבי שיתן לו מכתב מליצה לראשי קו־זלת עיר מעטץ שיקבלוהו עליהם‬
‫לרב׳ השיב הרב את פניו ‪,‬כאמרו כי זה כשני שבועות שנתן מכתב מליצה לרב אחר ובטח כבר‬
‫הגיע לשם ואין לר!שיב את אשר נעשה ככר ‪.‬אך הרב שאגת אריה אמר כי לפעמים יזרמן‬
‫שנתהוה איזה אונם או עיכוב‬
‫בורך וווכל מאוד להיוה שהרב הקודם לא הגיע עוד לעיר מעטץ ‪,‬לכן בקש שהרב מברלין יהן‬
‫גם לו סבהב מליצה ובם'נ אם חרב הקווט ובא ראשון לעיר מעטץ ויהקבל שם לרב אז חלילה‬
‫אם הוא יבא ר>פ‪1‬שונט בודאי משמיט קא ■זכו‪s‬ו לירד ל^זומנות שכבר זכרה ב‪ 1‬חבירו׳ ו“?‬
‫ליה אה כסא הרבניה ‪,‬והרב מברלין הבון כי צדקו רברי הרב כעל ש^זגה ארי׳ וכהב לו מכתב‬
‫מליצה והרבה להפליא את הרב כי הוא תכם גדול בתורה כמותו ‪ —.‬וכאשר קרא הרב את‬
‫המכתב >פמר לו ‪,‬אני רוצה שתכתוב שא‪1‬ד גדול בתורד־ז יותר ממך ‪,‬ור׳־צ בענותנותו היתרה‬
‫נעתר לו גם לזה ‪.‬וכן הי׳ ‪,‬כי הרב בעל ש־א הקדים לבא דימעטץ בטרם בא הרב הראשון ונתקכל‬
‫שם לרב בד‪,‬םכם כל אנשו העיר ‪,‬ובשבת הראשון כשנתאספו כל אנשי העיר לביהכ״ג עלה הרב‬
‫ע‪ 5‬י הבימה ודרש לפניהם דרשה עמוקה וחריפה בידו הגדולה ‪,‬ובעת הדרשה ראה שבפינה‬
‫עומרים שני אנשים ושמע אחד אומר לחבורו אמר־ו שמפי עמקות הדרשה נראה שהרב הוא‬
‫חריף גדול ולמדן מופלג ‪,‬אך אין רוחי נוחה הימנו כי כפי הנראה הוא איש שכבר בא בימים‬
‫ושיבה זרקה בו ובעור איזו שנים יגיע לשנים שיאמר אין לי בהם כדי חפץ ונהי׳ מוכרהים בקרוב‬
‫לבקש לנו רב תדש ‪.‬כששמע הרב את דבריהם הפםיק בא‪.‬מצע הדרשה ואמר ‪,‬כשבא יעקב אבינו‬
‫ועמד לפני פרעת ושאל אותו פרעה כמד־ז ימי שני חייך וואמר יעקב אל פרעה וטי שנו מגורי‬
‫שלשים ומארת שנה ‪,‬מעט ורעים היו ימי שני חוי ולא השיגו את ימי שני דתיי אבותי‪ /‬וקשה‬
‫‪,‬מאוד ‪,‬הלא איש העומד לפני המלך טהנימום דקצר בדבריו וישיב בקיצור על שאלות המלך‬
 ‫ספורי נפלאות‬ ‫‪a‬‬

‫וכאן כאשר פרעה שאל אותו כמה ימי שני חייך ?הי׳ לו להשיב שלשים ומאת שנה‪ /‬ולמה האריך‬
‫בדברים שפרעה לא שאל אותו עליהם ‪.‬אך יובן ‪,‬כי פרעה שמח מאד בביאת יעקב ‪,‬שראה‬
‫שהנילום עלד ‪,‬לקראתו והרעב כלה מן הארץ בפרט שהוא אב המשנה וגדול במעלה ‪,‬אך כשהביט‬
‫בפניו וראה שהוא איש זקן ראג ע׳׳ז שלא ישתעשע עטו הרכה זמן ‪,‬ולכן שאל אותו כמה ימי שני‬
‫חייך שתחי׳ עוד ואפשר שתגערת‬

‫כנר לימי חיי אבוהיך ‪.‬לזאה השכיל יעקב ואמר לפרעה ימי שני חיי שלשים ומאח שנח ולמלאוה‬
‫אח ימי חיי אבוהי יש לי עור לחיוח דחמשה וארבעים שנה ‪,‬ומה שאחה רו^!זה שזקנה קפצה‬
‫עליי זהי כי מעט ו‪1‬רעי ט היו ימי ח "ולכן קפצה עלי זקנה ‪,‬ובאמח ל^!ז השיגו עוד שנורתי אח‬
‫שיט מחלחשים עלי שכבר הגעחי לימי הזקנה אך‪s‬ימי שני חיי אבוחי ‪,‬כן שמעדתי אנכי שני אנ‬
‫חדעו כי ‪1‬גט ימי ושנורתי הם מעט ורעים ‪,‬ובאמח לא דנעחי עוד לימי השיבה ‪,‬ואני מבטיהכם‬
‫‪.‬אשר בעזרח השם אכהן בכהונה הרבנוח בקהלחכם עשרים שנדת ‪,‬וכן היה‬

‫•סיפור ד‬

‫מליזענמק‬ ‫הרב ר׳ אלימלך ז ״ל‬

‫שמעחי מאיש מהימן ורתםיד ‪:‬הר״ר אלימלך הי׳ בימי עלומיו מלמר נכפר אצל רינדאר‬
‫אתר ‪,‬והפאסעמיר החזיק ג״כ מלמר לבניו וככל עש׳ק הלכו שני הטלכרים לעשו^ז טבילה בנר־‬
‫וממוך וכן אכלו ביחד מעודה שלישיה ודברו ביניהם ברברי חורד־ז וחמידורת ‪,‬כה החנהגו ימים‬
‫רבים ‪,‬אצל הפאמעמיר הי׳ בן יקיר יפה הואר מאור ומושלם בחורה ונמרוח ‪.‬פעם אחה אמר‬
‫‪/‬הו׳׳ר אלימלך לחברו אבקש ממך ירירי !שחחרצה להיוח שרבן עבור בחי עם בן יקיר הנ׳ל‬
‫ויענהו דתכרו איך ארהינ בנפשי עוז לדבר אל הפאמעסיר כרנרים האלה ?הלא יכעס עלי ויעשה‬
‫אוחי למשוגע כי יאמר אני אחחתן עם הקאלטאנאוואטער רבי ?כי חיו לו ק^־זלטאנעס ‪,‬ויען‬
‫הרח׳׳ק ויאמר ‪:‬עשה כמו שצויתיך ‪,‬לך ואמור לו בשמי כי אנכי שלחחיך ‪.‬וילך חברו אל‬
‫‪.‬הפאמעמיד ויאמר לו אלה הדברים ולא ענהו כלום ‪,‬ויספר זאח להכירו ויאמר לו לך עור הפעם‬
‫‪.‬וילך אליו עוד הפעם והחדיש ולא ענהו כלום ‪,‬ומאז לא אמר אליו שילך אצלו ויהי כמחריש‬
‫‪,‬פעם אחח בערב שבח קודש הלכו יהד לטבול בנהר כמנהגם ויעש הרד‪.‬׳יק טבילורת הרבה מאד‬
‫חברו הספיק כבר ללבוש אח בגריו והוא עודנו עומד בנהר נטבילה ‪,‬ויר‪,‬י כאשר עלה מן הנהר‬
‫ולבש את בגדיו >אטד לו הבדו כמדומה לי שיהיה פה חדשות !ו'הי כשהגיע סמוך לבין השמשות‬
‫כאה פתאים מדככה כבודה עמ סוחדים יהודים אל הפאטעםיד וישמה עמהם מאוד כי היו ממכידיו‬
‫‪,‬וסוהדים שלו ‪,‬וישבתו שמה שבת ק׳ בכבוד גדול ‪,‬וכשדאו את הבן היקד מצא הן בעיניהם מאוד‬
‫וידבדו עם הפאסעםיד כי יתחתן עמהם ‪,‬כי הי׳ לאחד מהם בת יפת תאד מאוד ומושלמת ‪,‬ויאות‬
‫לדבדיתם ‪.‬אך בש״ק לא היו יכולים לעשות שום חתקשדות ויחכו עד טוצש״ק ‪,‬ובש׳ק לעת מנחה‬
‫בא הדה״ק אל חבדו כנהוג אך כפעם הזאת לא דבד עמו בדבדי תורה כלל ‪,‬ויאכלו םעודה שלישית‬
‫במהירות והרתפללו מעדיב ג״ב במהירות ויעשו הבדלה ג״ב במד־זירות גדולה ‪,‬ותיכף אחר‬
‫הבדלה אטד לחברו לך מהרת אל החצר ותמצא את הפאםעםיר יושב אל השלחן יחד עם‬
‫המחותנים ומכינים עצמם לעשות התקשרות וכשתראה שרוצים להושיט יד איש לרעהו לעשות‬
 ‫פפורי נפלאות‬ ‫‪n‬‬

‫—קבלת קנין כנהוג ‪,‬תאמר בקול רם אל הםוחרים ;האם אינכם יודעים כי אלימלך ישנו פה ן‬
‫ויעש חברו כאשר צוהו ויאמר להם את הרבדים האלד ‪,‬ומיד נעלמו כולם יחד לא נשאר מהם אף‬
‫אחד ‪,‬וירוצו אל תארוה ולא מצאו לא סוסים ול^!פ מרכבה ‪,‬ויהי הדבר לפלא גדול ‪,‬ויכפר להם‬
‫חמלמד כי חברו ר׳ אלימלך יודע סיבת הדבר ‪,‬וישלחו אחריו וישאלוהו סיכת הדבר ויאמר להם‬
‫כי אלד ‪,‬הסוחדים היו מהסטרא אחרא והיו בלבוש של אנשים ‪,‬ואם הי׳ נעשה ביניהם התקשרות‬
‫לא היתד ‪,‬היייו תקומד ‪,‬לחתן הנ׳׳ל ‪.‬כשראה הפאסעסיר את תוקף קדושת המלמר ר׳ אלימלך‬
‫‪.‬התחתן עפו ועשו כיניחם התקשרות וכנו הי׳ חתן המלך וד־וי 'צדיק גדול וקדוש‬

‫‪.‬סיפור דן‬
‫טליזענטק‬ ‫‪.‬ד‪,‬רכ ר׳ א לי מ לך ז־ל‬
‫שמעתי כי הדה׳׳ק הר״ר אלימלך ז׳׳ל אמר ששמע כרוז כשסיבם כ׳ טעתה תענית אינה‬
‫עור עבודה ‪,‬ואמר על עצמו כי הוא האחרון כעבודת התענית ‪,‬פעם אד־זת שאל אותו אברך אחד‬
‫הלא הבעש״ט ז״ל התענה הרכה מאוד ?ויען הר״ר אק“יםלך‪ /‬הנה דרך הבעש״ט ז״ל היה כשכא‬
‫מוצש״ק לקח כשקו ששה כברוח לחש וכד למים ‪,‬והלך למקום החכודדותו ‪,‬וככל יום אכל ככר‬
‫לחם אהד ושתה כד מים פעם אחת כעש׳ק כשלקח את השק לילך ולשוכ לביתו הרגיש כי השק‬
‫כבד והי׳ לפלא בעיניו ‪,‬ויפתח את השק וירא והנה כל ששה הבכרות עודם שמה ‪,‬כי בכל השבוע‬
‫התעסק בנמתרות ובא לידי התפשטות הגשמיות כמעט לגמרי עד ששכדת לאכול ולשתות וסיים‬
‫הרה״ק ב^אופן כוה מותר להתענות אטם שוכחים מחיזו דד־זאי עלמא לגמרי וממילא אינם‬
‫‪.‬אוכיל׳ים ושותים כמו הבעל שם טוב ו״ל‬

‫‪.‬סיפור ך‬

‫טליזענטק‬ ‫‪.‬הרב י׳ אלימלך ז׳׳ל‬

‫םיפר נכדו של הרהיק ה־ר אלימלך ז״ל שסיפרה לו אם של זקנתו שהיתה נכדתו של‬
‫הר״ר אלימלך‪ /‬שבשעת שהיתה בת י״א שנה היתה יושבת בליל פסה אצל הסדר של זקנה תרה״ק‬
‫ז״ל ושמעה אר־ז דבריו הק׳ שהיו בוערים כגחלי אש וסיפר להמםובין בנסי יציאת מצרים ‪,‬וסיפר‬
‫ג״כ מנם שק “קריעת ים סוף שד‪-‬זמים שבים נבקעו וישראל עברו בו ביבשה ‪.‬ותשאל »ת זקינה‬
‫הרה׳׳ק ‪,‬זיידעשיז »י 'ך שייך לומר על מים לשון בקיעה ?בזמן שעינינו רואיה אם יכו את המים‬
‫אפילו אלף פעמים לא יבקעו ונשאריבז כמו שהיו‪ /‬וזקינה הצדיק כאשר שמע את דבריה‬
‫הנאמרים בתמימות לא קצף עליה דק צוה להביא אגן עם מים והניף את ידו הקדושר ‪,‬והכה אל‬
‫מצע המים מיד נחלקו המים שבאגן לשני חצאים — ויעמדו כסו נד ואמד לה עתה ותביני כתי»‬
‫‪.‬ארת הנם של קדיערת ים סוף‪ /‬והלא משה רבינו עליו השלום עשה ג'כ שהכה את המים ונבקעו‬
 ‫ספורי נפלאות‬

‫•סיפור ז‬
‫סליזענטק‬ ‫‪.‬טהרב ר׳ אלימלך ז״ל‬
‫פעט אחה נערב יום הכפירים אטר וורה״ק לטלמידו אם רצונכם לרעט איך עושים‬
‫נפרוט כעיוהב׳פ‪ /‬רתלנו אל ההיט אשר גר בקצה העיר ‪.‬וילכו הטלםידים כעליה השחר ויעטרו‬
‫צל חלון ניטו של ההיט ‪,‬ור»ו שהטיט ובניו הטפללו בפשטוט כסו כל החייטים ‪,‬אהרי הטפלה»‬
‫לבשו כולם בגדי שבט וחרליקו נרוט ויערכו שלחן עם כל מעדנים וישבו אל השלהן בשסהה‬
‫רנה ‪,‬ויקדט םהארון םפר אהד שהי׳ כטוב בו כל הענירוט שעשה נפשן השנה םיום כפורים שעבר‬
‫עד יוהכ״יפ הבא ‪,‬והטחיל כן ‪:‬דכש״ע י חיום הגיע הזסן לעשוט בינינו חשכון על כל העכירוט‬
‫שעשינו כי זטן כפרה הוא לכל ישראל ‪,‬והטחיל לחשוב ולםנוט כל העכירוט שעשה בסשך השנה‬
‫שכולם היו נרשמיטם בם׳ הזכרון הזה ‪,‬ואחר שגמר חשכון העכירוט הוציא מהארון ספר גדול‬
‫וככר יוחר מהראשון ואמר ‪:‬רנש״עו מקודם חשבתי העבירוה שאני עשיטי ‪,‬ועכשיו אטנה אט‬
‫העבידוט שעשיט אטת וחשב כל הצער והיםוריט ‪,‬צרות ועגמט נפש וחלאים רעים והפמד מטון‬
‫שר עברו כמשך כל השנה עליו ועדי נפשוט כיטו ‪,‬וכשגמר החשבון אמר כן ‪:‬רניט־ע !אם»‬
‫נחשוב נאמט עפ״י יושר ארטה טייב לי יוטר ממה שהנני חייב יין ‪,‬אן לא אדצה לבא עמן בחשבון‬
‫המדוקדק כי ד‪,‬לא ערב יוהכ״פ היום !ומוכרח כל אחד להטפיים עם חברו ‪,‬ולכן הננו מוחלים לן‬
‫על בל העבירוט שעשיט נגדינו ‪,‬וגם אטה טמהול לנו על כל העבירוה שעשינו נגדן ‪,‬וימזוג כום‬
‫יין שרף וברן שהכל ואמר בקול ‪1‬רט ‪:‬לחיים‪ 1‬דבשיע !ד־זננו מודחלים זה לזה כל מה שחטאנו‬
‫איש לרעהו וניל “העבירות הן שלנו והן שלן חן בטלוט וטכוטיליוט כסו שלא היו כלל בעולם‪1‬‬
‫ואח״כ אכלו ושטו נשמחה רנה מאד ‪,‬הטלטירים הק׳ חזרו וימפרו להדהייק א‪! —,‬כל מה שראו‬
‫ושמעו ‪,‬וי*‪-‬זםרו כי דברי החיט הם בעיניהם דברים קשים ‪,‬וחוצפה יטירה כלפי שטיא ‪.‬ויען‬
‫“?חרה״ק ויאמר ‪,‬דעו לכם כי הקניה בכבודו ונעצמו עם כ‬
‫יא‬

‫הפמליא של מעלה באים לשמוע דברי ההיט הנאמרים כפשטורת גדולה׳ ומדברי אמת שלו נעשה‬
‫‪.‬רצון וחדוה ושמחה גדולה בכל העולמות‬

‫‪.‬סי^יר ח‬
‫‪.‬הרב ר׳ אהרן משד־ !ז ״ל מבראד‬
‫סיפר הרב מחברון ר׳ שמעון מנשה ז״ל שהי 'מתלמידי הרב בעל התניא ז״ל׳ שהרב‬
‫ר׳ אהרן משה מבראד מתלמידי הרבי מלובלין ז״ל כשבא לארץ ישראל ‪,‬שם דיררתו בירושלים‬
‫וחרב ר׳ ש״מ דחי׳ נוסע אליו לפרקים על ש״ק ‪.‬והרב ר׳ ש״ם הי׳ מתענדת הפסקות ‪,‬פעם אחת‬
‫בהיותו אצלו בעש׳׳ק בתענית של הפסקה שעה בתפלת ערבידת של דייל שבת והתדחיל לומר‬
‫אתה חונן ‪,‬אח»כ כשישבו שניהם בסעודת דייל שכת אמר לר׳ ש״מ הרב מחברון ‪:‬מי למד זאת‬
 ‫מגדול 'ישראל‬

‫לכם לשברת בתענית ולטעות כתפלת שמנח עשרה ‪,‬ראה כי רוה״ק שויה כבית מדרשו ‪.‬פעם‬
‫אחת שמע מאכרך אחר שבא והתנצל לפני הרה״ק שהנהו ככי בארץ ישראל איזו שנים ואינו‬
‫מרגיש בנפשו שום קדושה והתעוררות לעבודת הבורא ית׳ ולא ענהו כלום ‪.‬בבקר סיפר שב״ילה‬
‫בא ז‪-‬תליו רבו הק׳ מלובלין זי״ע כחלום ויאמר לו ;דע בני כי יש מסורה ב״פ מאוד מאוד ‪,‬טובה‬
‫הארץ מאוד מאוד ‪,‬מאוד מאוד הוי שפל רוח ‪.‬דירמז כי אין יכולים לזכות להרגיש קדושת הארץ‬
‫בטרם יגיע לטעלח מאוד מאוד הוי שפל דוח ‪,‬ודיכן תראה מקזדם להשפיל עצמן מאוד ואז תזכה‬
‫‪.‬דיהיגיש את קדושת הארץ ____________________‬
‫‪.‬סיפור ט‬

‫‪.‬ן‪-‬ל מקארלין‪ t‬הרב ר׳ אהרן‬

‫הרבנית לאה אשתו של הרה״ק ר׳ דור מפארציווע היתה נכדתו של המגיד הקדוש‬
‫מקאזניץ ז״ל ‪.‬וכאשר אמה הצדיקת שרה דבורה נישאת לבעלה השני הדח״ק ר׳ אשיר בהר־׳ק‬
‫ר׳ אהרן טקארלין זיל לקחה עטה את כתת לאד ‪,‬הנ״ל שהיתד ‪,‬אז ילדה קטנה‬
 ‫ספירי נפלאות‬

‫’‪a‬‬

‫והרה;ק ר! 'זיזהרן ז״ל לא זז מלחנבה ‪.‬פעם אתת כשישנו כ“?יל פסח כחיסבה עם כל בני הבית‬
‫וכשפתדחו את הפתח ואסרו שפוך המתך כנהוג׳ צעקה הילרה לאה ואמרה ‪:‬זיירעשי !ראת נא‬
‫איש זקן נא‪ 1‬ולמחרת כשנודע זה נין התסידיס ‪,‬התחילו לדרוש את הילדה שתגיד להם הוארו‬
‫‪,‬וצורתו של האיש הזקן שראתה אתמול כלילת והראו לד׳ על הרנה אנשים הכור ‪,‬ראיה או כזד‬
‫ן ותען הילדה׳ הזקן שראיתי הי׳ איש יפז‪-‬ז ם>תוד ‪.‬ולתקופת השנה ילדד ‪,‬אמר ‪,‬חרננית נן זכר‬
‫וחירנ השמתה נניתו שי "הרכ ר 'אשר וגם הרג ר׳ אלימלך מגראדזינמק ז״ל אני היולדת נא אל‬
‫הכרית מילה ‪,‬וכשהננימו את רך הנימות “לנית הכנסת להכניסו לנריתו של אאע״ה ‪,‬וניהכנ״ם‬
‫;וגס הילדה לאד ‪,‬עמדה שם אצל הרה״ק ר׳ אהרן׳ פתאום צעקה הילדה‪ I‬הי׳ מלא אנשים‬
‫זיידעשי !דאה נא הזקן שהיה !זיזצלנו אתמול נא עוד פעם !הדכין עצמו הדה״ק ד׳ אהדן ואטד‬
‫‪.‬עס שנירת גילוי אליהו‪C‬להדהיק ד׳ אלימלך ‪:‬מחותן !הילדה הקשנה הזאה יש לה פ‬

‫‪.‬הדב ר׳ אברהם י ה‪1‬ושע ז ־ל מאפט‬

‫פעם אחת נתוועדו לפונדק אחד שני הצדיקים גדולי הדוד ד‪,‬רד‪,‬״ק ר 'אכדהם יהושע‬
‫העשיל ז״ל ממעזנוז והרת״ק ד 'טענדלי ז״ל מר‪1‬ומנונ׳ ועמהס נמעו ג״כ ד׳ נתן לינ ז״ל כני של‬
‫הד״ד מענדלי ומשרתו הנאמן ד׳ צכי הירש הכהן ז״ל׳ וכאשד לא הי׳ כחדר רק שתי מטית נשכיל‬
‫שני הצדיקים הזקנים דתציעו לאנדכים משככ על ה^זרץ ‪.‬כלילה התחילו שני הצדיקים לדכר‬
‫ניניהם וירד ד‪,‬רנ מאפטא ויקה נר נידו והלך לראות אם שני האנרכים ישניס׳ ואך כי היו נעורים‬
‫מגרי את עיניהם ועשו עצמם כאלו הם ישנים ‪,‬חזר הרנ מאפטא ושכנ על מטתו ‪,‬שמעו שהר״ר‬
‫מענדעלי שאל או־ת הרג ממעזנוז מה זאת שראיתי שהייתם שוחקים נעת הנחת חפת“ין ?ויען‬
‫הרג מאפטא הנה ככרו אותי כשמים לסדר מדר השירה של המלאכים׳ עם מלאך מיכאת “יש לי‬
‫‪.‬היכרות מנכר וראיתי שהראה ליי פנים שוחקות ולמען החביבות הראיתי לו ג״ב פנינש שוחקות‬
‫בתוך בך לא היה ’כול אחד מן הא‪.‬ברכים להתאפק והוציא שיעול טפיו ‪.‬אטד הרב ממעזבוז‬
‫‪.‬נפםיק מלדבר כי האברכים ז‪-‬לינם ישניס ופסקו עוד מלדבר ביניהם‬

‫‪.‬סיפור יא‬
‫‪.‬ן ״ל מטשערנאביל‪ t‬הרב ‪1‬ר ' >אהרן‬
‫הנה ידזע שבין ישני האהים הדח״ק ר׳ אהק מטשערנאביל והרה״ק ר 'יעקב ישראל‬
‫טטשערקאם היו ד־זלוקי דעות בענין הכסף של ארץ ישראל ‪.‬ובעיר קטנה אחת סמוך‬
‫לטשערנאביל הי 'גר אברך אחד טחסידי ר׳ אהרן ושמו בן ציון ‪,‬פעם אחת בא לעיר הזאת הרה־‬
‫צ ר 'יעקב ישראל ז״ל ‪,‬והאברך הנ״ל לא הלך לקבל פניו כי ירא שלא יבקש הרב טמנו הרבה‬
 ‫’‪1‬‬ ‫מגדולי ישראל‬

‫ככןפ כדרכו בקדש ‪.‬למחרת קראו את האברך הנ״ל שיבא על ברית מילה והרהיק הי׳ ג״כ על‬
‫הברית ושאל אותו ;אמור לי מדוע לא תכבדני לבקר בביתך ואינני מבקש בעד זה רק סך של‬
‫ת״י כסף ‪,‬ונתרצה לו בזה וד‪,‬זטין את הרב שיבא לביתו ‪.‬ולאברך הזה היו לו שני בתים בית ישן‬
‫ובית חדש אשר כנה מקרוב ‪.‬הזמין את הרב אל ד־‪,‬כית הישן ועשר ‪,‬שם סעודה עבורו ‪.‬אח׳כ‬
‫אמר הרב הנני רוצה ללכת לראות הבית החדש שלך וכן עשה ‪.‬וכראותו את הבית אסר לו ‪:‬כן‬
‫ציון )כקשה אהה יש לי לבקש סמך ‪,‬הנה בדעתי להעתיק דירתי טטשערקאם והנני רוצה שתרהן‬
‫לי את הבית הזה על איזה זמן לגור בו האברך בשמעו זאת נפל במבוכה גדולה ‪,‬אם יסכים לדברי‬
‫הרב הלא יפסיד כספו שהניח בבני ‪;,‬ואם יסרב לנגדו אז בטח יעלה בזה את חמתו של הרב ‪.‬ועלה‬
‫בדעתו לד‪.‬שתםט לפי שעה מאת ז—‪.‬רב ‪,‬ונסע לטשערנאכיל ויספר לרבו ר׳ אהרן את צרת‬
‫נפשו ‪,‬כי מפחד הוא מאד מפני הרב ר׳ ישראי ■יעקב ז׳ל ‪.‬ויאמר לו רבו ד‪,‬ק׳ א״כ הדבר שהוא‬
‫‪.‬מפיל פחדו על אנשים ‪:‬והלא הפחד שלי הוא !לכן אני אומר לך שתסע לביתך ואל תפחד כלל‬
‫נסע חזרד ‪.‬ייביתו ולא מצא שם את הרד‪,‬״ק ‪,‬ויספרו לו כי פתאום נרתעורר הרב ויצו יחבוש את‬
‫‪.‬הכוסים ‪,‬ובבהלה גדוייה נכע מן העיר‬
 ‫)פפורי נפלאוו‬ ‫*‪1‬‬

‫■סיפור יב‬
‫‪.‬ל י ב ז ־ ל בעהם־ח ספר שאגת אריה‬ ‫'ארי‪t‬‬ ‫'הרב ר‬
‫הרב ר 'ארי 'ליב אהרי הרפיתו את ספרו שאגת »ריה נרס רוחו ללכת כגולה וכתת‬
‫רגליו מעיר לעיר עד שבא לעיר לעסבערג ‪.‬בעת ה‪.—1‬יא ישם שם על כסא הרכנות הגאון הגרול‬
‫ר׳ חיים ראפאפורט ז״ל ‪.‬בשבת קורש‪ /‬שבת תשוכה׳ עלה הרב הגאון על הביסה וררש מעניני‬
‫ריומא ררוש חריף ועמוק והרב בעל ש>‪1-‬גת אריה עמר שבש כתוך השוטעיבבו לבוש כאחר‬
‫העניים המסבביס על הפתחים ‪.‬כתום הררשה עבר שחוק קל על שפתיו ויאמר אל האנשים‬
‫‪.‬העומרים שם כי כל רברי חרב הרורש הם רברי עבש הארץ שאינו יורע כין ימינו לשמאלו‬
‫תיכף נעשה רעש כביהכ־נ כי נמצא איש מחוצף אשר יעיז להשפיל כבור הרב בתוך קהל וערה׳‬
‫ותיכף באו משמשי הקהלה ונתנוחו כ״קונא״ שהי 'בחצר ביהכ״נ וכן עמר שם ער יום המחרת‬
‫שהביאוהו לפני הרב אכ׳ר ובית רינו ‪.‬וישאלהו הרב אם אמת בפי משמשי הקהלה שרבר כדברים‬
‫האלה ?ויען ויאמר אמת הרבר ‪,‬כןרניתי ‪.‬ויחר אף הרב ויפן פניו ממנו ויאמר אל הנייר צרק‬
‫ומרחציף כולי האי שמע מינה ממזר הוא !ויאמר אליו ‪:‬אכל חז״ל ‪ I‬שלו כמה חצוף הא 'גברא‬
‫אמרו ממזר ת״ח קודם לכהן גרול עם‬
‫הארין ‪.‬אז הכין הרב כי הוא ת־ח ונשתכך מעט חמתו ויפן אליו ויאמר ‪:‬א״כ אטור לי איזר ‪.‬שגיאה‬
‫וטעות מצאת כררשה שלי ?תיכף פתח הרב בעל שיא את פיו וחזר לפניהם כל הדרשה ואחיכ‬
‫סתר את כל הררשה בשאלות עמוקות וחריפות מאור ובפלפול גרול ‪,‬וחרב הוכרח להודות כי‬
‫הצרק אתו ‪,‬אך אמר שגנב מספר שאגת אריה שנדפס מחרש ‪,‬אמר לו אני חספר שאגת אריה"‪.‬אז‬
‫בקש הרב מטנו מחילה על חלול כבודו וכבור תויתו ואמר לו שמהיום את כל הקושיות הנני‬
‫כל מחמורו עליו ‪,‬מטה שלחן ומנורה כל ימי שבתו בלעמבערג‪ /‬אך הטחבר של‬
‫הק׳ בצדקתו מאם בכבור ולחם חמורות ויבקש מאת הרב שיתן לו המפתח של בית הכסא ומשם‬
‫‪.‬המק ועבר והלך לררכו‬
‫■יפוד יג□‬
‫טסאמנו־‬ ‫‪.‬הרב ר 'אורי ז״ל‬
‫סיפר ד׳ מאיר אליץזר ליפשיץ טלעטבערג שהרה״ג מסאטבור בימי חורפו דר בקיר‬
‫קאמארנק והי 'מסתופף בצל קדושת הרה״ק ר׳ שלום מבעלזא ז״ל והי 'עני גדול וישב תמיר‬
‫בביהט״ד על התורה ועל העבודה ואשתו התפרנסה מיגיע כפיה בי תפרה שקים בשביל סוחר‬
‫‪,‬אחד ‪.‬פעם אחת כשגטרה את מלאכתה לקתה את השקים על כתפה ונשאה אותם לבית הסותר‬
‫והיא תיתה אז מעוברת ‪,‬בדרך נתקלה ברגליה ונפלה והפילה את העובר ‪.‬הודיעו את הדבר לבעלה‬
‫ובא לביתו ומצא שם נשים הרבה ‪,‬אד־זת צעקה שצריך ליתן דה מעט יין והשניה אטרה שצריכים‬
‫ליתן לתוך פיה מעט מרקחת להשיב נפשה ‪,‬אבל בבית אין כל דבי ליתן לה להשיב נפשה ושפכו‬
‫כל תטתם על ד׳ אורי שהשליך את עול הפרנסה על אשתו האטללה וטבלה כל ימיו בביהט״ד‬
‫כבטלן ‪.‬וכאשר הציקו לו בדבריהם עזב את ביתו והלך אל רבו לשפוך לפניו את כל לבו בא‬
 ‫‪IB‬‬ ‫!<מגדז!<י ישדא‬

‫בחצי הלילה לעיר לעטבערג והי 'רעב מאוד ועיף מן הדרך ולא ידע מה לעשות׳ כי כל אנשי‬
‫העיר היו ישנים בבר וכל הבתים היו סגורים ‪.‬פתאבט נשא את עיניו וראה איש אחד עומד לננדו‬
‫וישאלהו האיש את מי תבקשי ויספר י׳יו ר 'אורי כי הואי עובר אורח ורוצה ליכנם ייאיזה בית‬
‫־“נוח טורבו בי עיף הוא מאוד ולהחיות ג״ב נפשו הרעבה ‪.‬ויקת אותו האיש בידו והביאהו<‬
‫לבית הכנסת ‪,‬ועמד שם בפינה ארון אחד ויפתח את דלת הארון ויקח משם ככר לחבבו וצלוחית‬
‫יין שרף ותיכף נעלם מעיניו ‪.‬רתין את ידיו ואכל ושתה כל צרכו ובירך ברהטיז ושכב עצמו על‬
‫הספסל ויישן וירדם ‪.‬בבקר בא השמש וירא כי אין הלחם ויין שדף בארון והבין כי זהו מעשה‬
‫? האורח השוכב פה על הספסל ויגש אליו והקיצו משנתו וישאל אותו מי אכל הלחם עזבארון‬
‫‪,‬השיב לו איש אחד נתן לי הלחם לאכול ‪,‬ונתכעם השמש מאור והכהו על הלחי פעמיים ושלש‬
‫ותיכף נפתחה הדלת והאיש שראה אותו בלילה נבנם לביהכ״נ ויאמר אל^השמש הרף ירך !אל‬
‫תכה אותו ‪,‬ר׳ אורי‬
 ‫ספורי נפלאות‬

‫‪to‬‬

‫מקאטארנן איננו גנב חייו רק אני בעצם 'נתתי לו ו‪,‬לחם לאכול ‪,‬כי הי׳ רעב מאוד עו לסכנת‬
‫ת כל מצוקתו ומצבו‪ ^ss‬נפשורת ‪,‬אז נשתכך חמת השמש ממנו והלך משם אל רבו וסיפר לו‬
‫הרע> ‪.‬תםר לו הרה״ק ר 'שלוס ‪:‬אתה דואג על פרנסה ‪,‬יש לנו קבלד ‪,‬כי לאיש שנראה לו אליהו‬
‫ויהי כאשר שמעו האנשים ‪ I‬אין לו שום דאגות של פרגסד ‪,‬ואחד ‪,‬הלא ראירת את אליהו פעמים‬
‫שהיו שם בבית הרב את דברי רכס הק׳ וימהרו ויקחו את ר׳ אורי ויושיבוהו על כסא כבודדת‬
‫ויאמרו מלך אדוננו הרב ו׳ אודי והרד‪,‬״ק ר׳ שלים סמך ג״כ את ידיו עליו להיות רבן של ישראל‬
‫וישלחהו לביתו ויאמר לו לך בכחך זה והושעת את ישראל ‪,‬וכל דתייצא מפיך יתקיים ‪.‬ותיכך‬
‫נתקבצו אליו אנשים רבים טן כל הסביבות ויבאו לפניו עם בקשותיהם ויעניקו לו כסך וזהב והיי‬
‫פועל ישועות גדול ‪,‬ואת כל הכסף שהביאו לו חילק לענייסס ותידת ולכל איש מר ומצוק ‪,‬ורו־‬
‫תקנזג‪-‬זו בו חסידי ד‪,‬רה«ק ר ‘אייזיק מקאמאדנע והציקו לו מאוד‪ /‬ויצא מעיר קאמארנע‬
‫‪.‬והתיישב כעיר סאסכור ומשם יצא שמעו על כל הגליל‬

‫‪.‬סיפור יד‬

‫ז״ל‬ ‫‪.‬מד‪,‬רב מ א פט א‬
‫בעיר אפטא גר איש עני ומלאכתו מלאכת חיט ‪,‬והי׳ יוצא ונכנס תמיד בבית הרב שהי׳‬
‫צדיק גדול ותמיד הי׳ מתאונן לפניו על גודל עניו ‪.‬פעם אחת בא החיט וסיפר להרב כי ד׳ ריחם‬
‫עליו וייס לו עכשיו פרנסה בעז׳ ה ‪,‬וישאלד‪,‬ו הרב סיבת הדבר ‪,‬ויספר לו כי אדון העיר מכר את‬
‫‪,‬הכפר שמתוין לעיר לאדון אחר והאדון החדש עושה אצלו כל ד־זבגדים שלו ומרויח ממנו היטב‬
‫וישמח ע׳ז ד‪,‬רב מאוד ‪.‬אחדי איזה ימים כא ההיט לבית הרב ויספר לו כי שמע אומרים שהאדון‬
‫החדש הוא יהודי מומר ‪,‬ויאמר לו הרב לך ועשר ‪,‬עיז חקירד ‪,‬ודרישה אם באמת הוא מומר‬
‫כדבריך ותגיד לי ‪.‬ויעש החיט כן ‪.‬ואחרי ד־זקירתו נודע לו שאמת הדבר שהוא מומר ‪,‬ויבוא אל‬
‫הרב ויספר לו שנודע לו אל נכון כי האדון הוא מומר ‪,‬ויאמר לו הרב א״ב הדבר !הנני גוזר עליך‬
‫[שלא תתפי לו בגדי שעס בשום אופן ויבסיחהו התיס ע'ז >אחרי איזה ימים נתן לו ה>‪-‬נרו‬
‫סחורה שיעשה לו מטנו בגד ליום הולדתו׳ וכשרצה לעשות לו הבגד דאה שחלקי הבגד תם‬
‫שעבזנז גמור ולא ידע לעשות עצה בנפשו׳ בתוך בך עברו איזה ימים והוא לא התחיל עזר לעשות‬
‫את הבגד ויבא האדון בעצמו וישגיזייהי אם כבר עשה זי}ת הבגד ולא ענהו ויבעס עליו האדון‬
‫ויאמר אם אינך רוצה לעשות את הבגד מדוע לא הגדת לי ?והייתי נותנו להיס אחר דיעשותו‬
‫ויען החיט ויאמר ‪:‬אני אינני אשם בזה שלא עשיתי לך את הבגד כי הרב אמר ה“י שלא אתפור‬
‫לך בגד שעמנו וילך האדון אל הרב ויאמר לו אדוני הדב !מדוע אמדת להיט שלא יתפור לי בגד‬
 ‫מגדול 'ישראל‬

‫שענזנז ?ויאמר לו הרב הזיל אמרו ישראל אעפ״י שחטא ישראל הוא ‪,‬וקשה להבין האם נאמר‬
‫שאם אחד חטא איזה חטא איננו כבר ישראל ?שצריכים ע*ז לומר שאעפ״י •שחגא עורנו ישראל‬
‫אך רע ירידי !שחז״ל אמרו זה׳ על חטא כזה שהוא מענין ישראל היינו כשאיש ישראלי ממיר !‬
‫דתו ורוצה שלא להיות עור ישראל׳ אחז״ל ישראל אעפ״י שד־זטא פי 'שחטא בזה שלא רצה‬
‫להיות ישראל ואומר שאעפי׳ב ישראל הוא׳ ואין מועיל לו כלום *המרת רתו׳ ולכן כאשר אתה‬
‫ישראל מומר וד‪-‬זזיל קראו אותך עוד בשם ישראל ולזה צויתי לתיט שלא יתפור לך שעטנז‬
‫האסור לישראל ובשמוע האדון את דבריו התחיל לבכות מאד׳ ויאמר רר‪-‬זם עלי רבי דבורי י כי‬
‫לא ידעתי עד במה התורה אתבה את נפשו של איש ישראלי ‪,‬שאפי׳ כשהשחטד ופנה עורף לדת‬
‫ישראל אעפייכ קוראים אותו עוד בשם ישראל ‪,‬ויתן לו הרב תשובה ויצוהו ליסע למדינה אהדת‬
‫‪.‬ויחזור לדת ישראל׳ ויעש כן וחזר לדת ישראל ונעשה בעל ־׳שובה גדול‬
 ‫מויצמק והו‪35‬ש ל^נינפינש‬
‫‪wwv\f.hebrewfeooks.org‬‬
‫ד‪t‬ע״י חיים תשס ״‬
‫ספירי נפלאות‪'n‬‬ ‫‪I‬‬

‫*סיפור טו‬
‫‪.‬מהרב ‪1‬י » 'א?לי‪3‬מ?לך ז ״ל םלי‪:‬ענםק‬
‫'אחד‪ 1‬שהי ■' 'עשיר גדול ‪,‬והי 'לו חנות גדולה‪ /‬והי !‪S‬גר איש ‪p‬בקיר ליוענסק‬
‫—כנהגו‪ 1‬בכל בקר אחרי התפלה הלך אל חנותו ‪ 1‬ועמד שס ‪£‬כל היום ‪.‬פעם א׳ תתיישב ברע‬
‫ו כה יהי׳ תכליתי ?ואמר לאשתו כי היום לא יעמוד כתנות והלך לביהמ״ד והתפלל ולמד שם‪.‬‬
‫ערב ה^יך‪ P‬עד אחרי הצהרים ‪.‬כה נהג עצמו איזה ‪:‬מן‪ /‬וביב נהגו את החנות והי 'מנהגר שבכל‬
‫ז״ל לשמוע ממנו דברי־ תודה ‪. £‬פעם א׳ שמע מהרבי ו׳ל שאמר אם ‪I‬ר״ר אלימלך ‪p‬אל הרה״ק‬
‫עצמו‪ 1‬שלא לדבר דברי שקר מעליע שלם מובטח לו שהוא בן עוהיב ‪.‬וכשמעו ‪P‬אחד מתאפק‬
‫אלה הרבדים הםכים בלבו לעשות כן ונכנם לחדרו ומגר את עצמו שם כדי שלא יהי׳ לו שום‬
‫מגע ומשא עם בן אדם ‪,‬ועי״ ‪:‬בטד‪-‬ד שלא ידבר שקר בזה היום ‪,‬ויהי בצהרים רצתה כלתו אשת‬
‫בנו ליכנם אל הד־ודר הזד ‪.‬וחרא כי םגור הוא ותדפוק בדלת ואין עונוד לה וחשבה בלבה טי‬
‫יורע אם חמיה לא נתעלף שם והקימה רעש גדול ונת»‪-‬זםפו הרבה אנשים ושברו את המנעול‬
‫ונכנםו שמה ומצאר אותו יושב בעוטף בטלית ותפילין ולומד ‪.‬ועל כל השאלות ששאלוהו לא‬
‫ענח לד‪,‬ם כלום ‪,‬כי פחד שלא ישקר ברבדיו בשוגג ‪,‬וב׳ב פחדו מאוד מזה כי אמרו מי יודע אפשר‬
‫■(נשתתק חיו שאינו יכול לדבר והתחילו לבכות מאוד כתוך כך נכנם השכן הגוי וצעק שבן‬
‫השאילני קרדומך !והשיב לו אין לי קרדום וכשראו ב״ב שמדבר עזבוהו ויצאו מן החדר וכשגמר‬
‫את לימודו קם מן השלחן פתאום ראה שהקרדום מונח תחת המטה ונפל עליו פחד גדול מאוד‬
‫וצעק אוי לי כי דברתי היום שקר ‪,‬והלך תיכף אל הרה״ק ותיכף כשנכנס שאל אורהו הרב איה‬
‫קרדומך ’והבין שהרב יודע מכל הנעשה עמו והתחיל לבכות מאוד א״ל הרבי דע שהראו לך מן‬
‫השמים שאין זה חדרך לקנות עוה״ב בפעם אחת אך כשמרגילים עצמם לעמוק במו״מ עם כני‬
‫‪.‬אדם ונזהרים שלא לדבר שקר זוכים עי״ז לחיי עוה״ב‬