‫ואני‪ ,‬כשנסעתי אליו השפיע עלי מנשמתו‪ ,‬ועל כן הזהר‬
‫והשמר שלא תכוה ח"ו בגחלתי"‪.‬‬
‫משנת תקפ"ג דומו"ץ בטערצאל‪ ,‬וכעבור תקופה הוכתר‬
‫לרב אב"ד‪ ,‬וכיהן שם כרב העיר במשך כעשרים וחמשה‬
‫שנים‪ .‬באותה תקופה אף הרביץ תורה לתלמידים‬
‫בישיבת בעל ה"מראה יחזקאל" שהתקיימה בטערצאל‪.‬‬
‫רבינו זיע"א נולד בסביבות שנת תק"נ‪ ,‬בישוב בערצאל‬
‫הספר היחידי ששרד מבין אלפי כתביו "טיב גיטין‬
‫שבהונגריה‪ .‬לאחר מכן עבר עם הוריו לקראלי‪ ,‬ושם‬
‫וקידושין"‪ ,‬הוא מתוך שיעוריו שנאמרו באותה עת (נדפס‬
‫באונגוואר תרכ"ח‪ ,‬על מסכתות‪ :‬גיטין‪ ,‬כתובות‪ ,‬קידושין ובבא מציעא)‪.‬‬
‫לאחר שהתפרסם כגאון גדול קדוש וטהור וכאיש מופת‪,‬‬
‫נקרא אחר כבוד בשנת תר"א‪ ,‬בהוראת מרן ה"דברי‬
‫חיים" מצאנז זיע"א‪ ,‬לכהן כאב"ד העיר "סטרופקוב"‪ ,‬על‬
‫מקום בעל ה"ייטב לב" מסיגעט זיע"א‪ .‬שם יצא שמו‬
‫לפועל ישועות בקרב הארץ ולאיש מופת‪.‬‬
‫תחילה נהג לדחות מלפניו את הבאים אליו בבקשת‬
‫ישועות‪ ,‬באמרו שאיננו "רבי"‪ ,‬אולם פעם שלח אליו רבו‬
‫הדברי חיים אשה קשת רוח שהיתה זקוקה לישועה‪,‬‬
‫וכאשר שמע שבאה בשליחות רבו נענה ואמר לה‬
‫בענוות חן‪ :‬אם כן הדבר‪ ,‬מחויב אני לקיים פקודת רבי‪.‬‬
‫נתן לה את ברכתו‪ ,‬וברכת צדיק נתקיימה‪ .‬מאז נהרו‬
‫אליו רבים לקבל ברכתו‪.‬‬
‫קודם פטירתו אמר שהיה "שומר טוב"‪ ,‬ושמר על העיר‬
‫מכל נזק וממקרים רעים‪( .‬בהרחבה בהמשך הגליון)‬
‫פה מפיק מרגליות היה רבינו‪ ,‬ומרגלא בפומיה שבסיפור‬
‫מעשי הצדיקים אפשר לפעול ישועות‪ .‬בכל מוצאי שבת‬
‫קודש נהג לערוך את שלחנו הטהור לסעודת מלוה‬
‫מלכה ברוב עם‪ ,‬והאריך בעריכת השלחן בזמירות‬
‫שירות ותשבחות‪ ,‬ובמתק שפתים היה מרבה לספר‬
‫במשך הסעודה‪ ,‬סיפורי צדיקים מרבותיו הקדושים‬
‫תלמידי הבעש"ט זיע"א‪ ,‬עד קרוב לאור הבוקר‪.‬‬
‫דרכו בקודש היה להתבודד בחדרו כמה שעות ביום‪,‬‬
‫וכידוע שעסק אז בסתרי תורה‪ ,‬וגם לרבות באישון‬
‫לילה היה משוטט בחדרו במחשבותיו בעת שהיה מעשן‬
‫במקטרתו‪ ,‬בסיגריות הארוכות‪ ,‬ולפעמים עישן עד‬
‫עשרים סיגריות בלילה אחד ‪ . 1‬היה יושב מעוטף בטלית‬
‫ותפילין עד חצות היום ועסק בתורה‪ .‬גאון מופלא היה‬
‫ביכולת הסתרתו מעיני בשר את שגב מדרגותיו‬
‫והנהגותיו‪ .‬סיפורים אין ספור מסופרים אודות ענין זה‪.‬‬
‫(יופיע בהמשך הגליון)‬
‫בשבת חנוכה שנת תרכ"ז לא נסע לצאנז כמנהגו‪ ,‬מפני‬
‫חולשתו‪ .‬לקראת שבת מברכין חודש אדר ב'‪ ,‬נסע‬
‫לצאנז‪ .‬כאשר נכנס לקבלת שלום מהרבי כנהוג‪ ,‬הורהו‬
‫הרבי לשבת‪ ,‬והוציא מקטרתו והחל לעשן‪ .‬רבינו זיע"א‬
‫ראה לעיל כי בעת שהיה החולי‪-‬רע ר"ל היה מסבב כל הלילה בתוך העיר בחוצות ורחובות קריה עד שנעצרה‬
‫א‬
‫הרה"ק רבי חיים יוסף גאטליב מסטראפקוב זי"ע‬
‫עלונים מכל הסוגים ‪ -‬לכבוד שבת קודש ‪https://t.me/Chassidicleaflets -‬‬
‫בס"ד‬
‫הרה"ק רבי חיים יוסף גוטליב זיע"א מסטראפקוב‬
‫"טיב גיטין וקידושין"‬
‫תק"נ ‪ -‬ד' אדר ב' תרכ"ז‬
‫למד בבית הספר (גימנסיה) העירונית‪ ,‬כשאר בני‬
‫העשירים‪ ,‬והתלבט מאוד בכשרונותיו‪ .‬אביו‪ ,‬ר' אריה‬
‫לייב גוטליב‪ ,‬היה מעשירי העיר‪ ,‬ושמו "גאטליב ליפאט"‪,‬‬
‫נמצא ברשימת החוכרים אחוזות גדולות בהונגריה‪.‬‬
‫כשהיה פעם רבינו בסכנת נפשות‪ ,‬נדר שאם ינצל‪,‬‬
‫יקדיש את חייו לתורה‪ .‬לאחר שאירע לו נס‪ ,‬ויצא מן‬
‫הסכנה בשלום‪ ,‬קיים את נדרו‪ .‬עזב את בית הספר‪,‬‬
‫והתחיל ללמוד תורה בהתמדה רבה‪ ,‬עד שברבות‬
‫הימים אכן גדל בתורה מאוד מאוד‪.‬‬
‫ברבות הימים‪ ,‬לאחר שסיים לימודיו אצל רבנים‬
‫ותלמידי חכמים בעירו‪ ,‬נדד לישיבת הרה"ק בעל‬
‫ה"חתם סופר" זיע"א‪ ,‬והיה קשור ברבו זה כל ימי חייו‪.‬‬
‫ועד סוף ימיו נהג לברך את הפונים אליו לישועה‪,‬‬
‫שיוושעו בזכות רבו החתם סופר‪ .‬לימים העיד‪ ,‬שכל‬
‫גדולתם ומדרגותיהם שראה ברבותיו תלמידי הבעש"ט‪,‬‬
‫ראה אף ברבו החתם סופר‪.‬‬
‫בבחרותו דבק ברבו המובהק בחסידות‪ ,‬הרה"ק רבי‬
‫יצחק אייזיק מקאליב זיע"א‪ ,‬ורבו חבבו כנפשו‪ .‬לאחר‬
‫פטירתו דבק בהרה"ק רבי נפתלי צבי מרופשיץ זיע"א‪.‬‬
‫לאחר מכן היה מגדולי תלמידיו של הרה"ק רבי חיים‬
‫מצאנז זיע"א‪ ,‬ומהמקורבים אליו ביותר‪ ,‬ונחשב לאחד‬
‫מה"פמליא של מעלה" של חסידי צאנז‪.‬‬
‫דביקותו ברבו מקאליב היתה עד להפליא‪ ,‬והמשיך‬
‫לדבוק בו כבחייו גם לאחר פטירתו‪ .‬בכל פעם שהיה‬
‫לפניו ענין קשה ומסובך‪ ,‬היה נוסע להשתטח על קבר‬
‫רבו‪ ,‬ומדבר אליו כדבר איש אל רעהו‪ ,‬ומיד בכניסתו‬
‫לאהל הכריז בקול רם‪" :‬בוקר טוב‪ ,‬רבי"‪ .‬וכאשר סיים‬
‫את דבריו‪ ,‬היה מטה אזנו כמבקש לשמוע תשובתו‪,‬‬
‫מרכין ראשו ויוצא ביראת כבוד‪ ,‬כתלמיד הנפטר מרבו‪.‬‬
‫כמו כן הסתופף בצל הרה"ק רבי מנחם מנדל מרימנוב‬
‫זיע"א‪ .‬פעם אמר לאחד מקהילתו שלא רצה לציית לו‪:‬‬
‫"ידוע תדע שהרה"ק בעל נועם אלימלך זיע"א‪ ,‬קודם‬
‫הסתלקותו סמך ידיו על גדולי תלמידיו‪ ,‬ועל מורי ורבי‬
‫הרה"ק מרימינוב זיע"א האציל נשמתו שבמוחו כידוע‪,‬‬
‫המגיפה‪.‬‬
‫מתוך גליון "דברי תורה ליזענסק"‬
‫כשהגיע אל האכסניא סגר עצמו בחדר‪ ,‬והודיע לחמיו‬
‫שלא יצא משם עד שיעזבו את העיר‪.‬‬
‫הלך חתנו ומסר את הדברים להרה"ק מקאלוב‪ ,‬שנענה‬
‫ואמר‪" :‬אם הוא אינו רוצה לבוא אלי אז אלך אני אצלו"‪.‬‬
‫וילך הרה"ק מקאלוב אל בית האכסניא ומצא אותו‬
‫סגור בחדרו‪ .‬התייצב ליד הדלת והציץ פנימה דרך חור‬
‫המנעול והביט בו בראי' בעלמא‪ ,‬ומיד חזר אל ביתו‪.‬‬
‫ראיית הצדיק עשתה רושם עליו‪ ,‬ותיכף ומיד פנה‬
‫רבינו אל חמיו והביע רצונו ללכת לקבל פני הרב‬
‫דמתא‪ ,‬והלכו שניהם יחדיו‪ ,‬ומני אז נעשה חסיד נלהב‬
‫אדוק ומקושר אל הרה"ק מקאלוב‪(.‬אביר הרועים)‬
‫***‬
‫באחת מנסיעותיו אל רבו הרה"ק מראפשיץ‪ ,‬הלך רגלי‬
‫לכל אורך הדרך‪ ,‬ומרוב ההליכה נשברו או נתפרקו‬
‫עצמות רגלו‪ .‬כשהגיע לפני רבינו הביע לפניו צערו וכי‬
‫במצב כזה אינו יכול לנוע רגלו‪ .‬אמר לו הרה"ק‪" :‬הרי‬
‫הנך איש כחוש ודל‪ ,‬בא ותעמוד אצלי"‪ .‬התקרב ובא‬
‫ועמד סמוך לרבו‪ ,‬ותיכף נתרפאה רגלו וחזר השבר‬
‫למקומו‪ ,‬ומאז נעשה שמן ומדושן כראוי‪( .‬הללו עבדי ה')‬
‫כשהיה פעם רבינו אצל הרה"ק מראפשיץ זי"ע‪ ,‬והזכיר‬
‫את זוגתו שהיתה קרובה ללידה‪ ,‬ושאל לרבו איזה שם‬
‫יקרא להילד‪ ,‬השיב לו רבו 'מנשה'‪ .‬שוב שאל איזה שם‬
‫יקרא אם תלד אשתו נקבה‪ ,‬והשיב 'אפרים'‪ .‬לבסוף‬
‫ילדה לו אשתו תאומים‪ ,‬וקרא לאחד 'מנשה' ולהשני‬
‫'אפרים'‪( .‬תולדות איש ח"י)‬
‫ואחרי הרה"ק מראפשיץ המשיך לנסוע לחתנו הרה"ר רבי אשר‬
‫מראפשיץ זי"ע‪.‬‬
‫***‬
‫אחר פטירתו של הרה"ק רבי אשר מראפשיץ זי"ע‬
‫המשיך לנסוע להרה"ק ה'דברי חיים' מצאנז זי"ע‪ ,‬והי'‬
‫נחשב בין המקורבים אליו ביותר‪ ,‬ולמרות שהרה"ק‬
‫מצאנז היה צעיר ממנו באיזה שנים מ"מ עמד לפניו‬
‫בהתבטלות כתלמיד בפני רבו‪.‬‬
‫הרה"ק מצאנז נהג ברבינו אותות יקר וגדולה‪ ,‬ותמיד‬
‫כיבדהו ביותרת הכבוד‪ ,‬ומגודל הערכתו היה רבינו בין‬
‫שלשה יחידי סגולה אשר נתכבדו על ידו לומר "הלל"‬
‫לפני התיבה בבית מדרשו‪( .‬הקול אריה)‪ .‬הרה"ק מצאנז‬
‫היה מנשאו על כל שרי התורה והחסידות אשר אתו‪,‬‬
‫ופעם היה הרה"ק מצאנז בעיר סטראפקוב לרגל שמחת‬
‫נישואי אחד מנכדיו‪ ,‬ונתלוו עמו בניו ונכדיו והמון‬
‫חסידיו‪ ,‬ולשבת קודש באו הרבה רבנים חשובים‬
‫מאונגארן ופולין להסתופף בצל קדשו‪ ,‬ובליל שבת‬
‫קודש ערך שלחנו ברבים‪ ,‬ובהמשך הלילה נצטנן וניחר‬
‫גרונו עד שלא היה יכול להוציא הגה מפיו‪ ,‬והרופא צוה‬
‫עליו שישכב במטה ואל יצא מפתח אכסנייתו‪.‬‬
‫הוא נמצא בקאליב‪ ,‬הבין מיד כוונת חותנו‪ ,‬ולכן‬
‫ב‬
‫הרה"ק רבי חיים יוסף גאטליב מסטראפקוב זי"ע‬
‫עלונים מכל הסוגים ‪ -‬לכבוד שבת קודש ‪https://t.me/Chassidicleaflets -‬‬
‫שישב ממולו הוציא אף הוא את מקטרתו החל לעשן‪.‬‬
‫כך ישבו כשעתיים בדממה זה מול זה‪ ,‬עד שלפתע‬
‫התעורר הרבי מצאנז זיע"א משרעפיו‪ ,‬ואמר לרבינו‬
‫זיע"א‪" :‬א גוטען שבת סטראפקאווער רב"‪ ,‬וענהו "א‬
‫גוטען שבת" ונפרדו‪ .‬לאחר מכן התבטא רבינו באזני‬
‫בניו לאמר‪" :‬קיינמאל האב איך מיך נישט אזוי גוט‬
‫אויסגעשמיסט מיט דעם צאנזער רבי ווי א צינד"‪( ,‬מעודי‬
‫לא שפכתי את לבבי בשיחה לבבית כה טובה כאשר עתה)‪.‬‬
‫בשובו לביתו‪ ,‬נחלש רבינו ונפל למשכב‪ ,‬מצב בריאותו‬
‫הלך והתדרדר מיום ליום‪ ,‬ויהי ביום ד' לחודש אדר ב'‬
‫תרכ"ז‪ ,‬אראלים ומצוקים אחזו בארון הקודש‪ ,‬והנה‬
‫כבה נר ישראל‪ ,‬חשך מאור עיניו ויאסף אל עמיו‪ ,‬ונשבה‬
‫ארון הקודש לדאבון לב המוני תלמידיו וחסידיו‪ ,‬וכל‬
‫בית ישראל אשר ביכו את פטירתו‪.‬‬
‫ארונו הוטמן בבית העלמין הישן דק"ק סטראפקוב‬
‫הנמצא על פסגת הר גבוה בכפר 'טיסינעץ' הסמוך‬
‫לסטראפקוב‪ ,‬והעמידו אהל על קברו‬
‫(מתוך מאמר שנתקבל מאת נכדו הרה"ג ר' נפתלי אהרן וקשטיין‬
‫שליט"א)‬
‫***‬
‫פ"נ‬ ‫וזה נוסח מצבתו‪:‬‬
‫חכם מופלג בענוה ובקדושה‬
‫ימיו בלה בטהרה ובפרישה‬
‫ישראל הורה תורה מצוה וחוקה‬
‫מ"ב שנים שפטם במשפט ובצדקה‬
‫יפה במשפט את כל דרכיו כלכל‬
‫ועד זקנה ועד שיבה הכל עשה בהשכל‬
‫סיפורי תהלותיו לדור ודור יביעו‬
‫פעלי צדקותיו עלי תבל נודעו‬
‫הרב המאוה"ג בו"ק חו"פ נודע בחכמה ובענוה‬
‫כקש"ת מו"ה חיים יוסף במו"ה ארי' ז"ל‬
‫נפטר זקן ושבע ימים‬
‫ביום ד' לחודש אדר ב' תזכ"ר לפ"ק‬
‫ת'נ'צ'ב'ה‬
‫בצל רבותיו הקדושים‬
‫בראשית ימי בחרותו החל להתנוצץ בו ניצוץ הראשון‬
‫של אור החסידות בבואו לפני הרה"ק רבי יצחק אייזיק‬
‫מקאלוב זי"ע‪ ,‬ועד מהרה נחה עליו רוח החסידות‪ ,‬קיבל‬
‫את מרותו ונתקשר אליו בכל נימי לבבו ונפשו‪.‬‬
‫ויש נוסח שרבינו לא נתקרב לדרך החסידות עד אחרי‬
‫נישואיו‪ ,‬ובהשפעת חמיו שהיה חסיד נלהב וכרוך אחרי‬
‫הרה"ק רבי יצחק אייזיק מקאלוב זי"ע ותמיד ניסה‬
‫להשפיע עליו ולדבר על לבו שיצטרף עמו למסעותיו‬
‫לקאלוב‪ ,‬אך רבינו שלא נתחנך על ברכי החסידות‬
‫מנעוריו מיאן בדבר‪.‬‬
‫ופעם אחת ביקש ממנו חמיו שיתלוה עמו בדרכו‬
‫להיריד באחת הערים‪ ,‬ועל אם הדרך‪ ,‬במקום לקחתו אל‬
‫היריד עשה את דרכו לקאלוב‪ ,‬וכשנוכח רבינו לדעת כי‬
‫מתוך גליון "דברי תורה ליזענסק"‬
‫היהודים שפעלו את הישועה"‪ .‬ואז נחה דעתו של אותו‬
‫רב‪.‬‬
‫(כ"ק אדמו"ר הגה"ק השפ"ח מצאנז זי"ע)‬
‫***‬
‫גודל ערכו של רבינו בעיני רבו הרה"ק מצאנז בולט‬
‫מעובדא שפעם נפל מעל רבינו את חגורתו‪ ,‬והרה"ק‬
‫מצאנז הבחין בדבר וכרע והרים אותה מעל הארץ‬
‫ובעצמו חגרו על רבינו על מתניו‪ ,‬באומרו‪" :‬הנני מקיים‬
‫כעת גלילת ספר תורה" ‪. 2‬‬
‫***‬
‫סטראפקוב‪ ,‬בעת התפילה קיפל את דפי הסידורים של‬
‫אחרי פטירתו של רבינו שלח הרה"ק מצאנז זצ"ל אל‬
‫בני המשפחה וביקש לקבל את מקלו של רבינו ‪. 3‬‬
‫***‬
‫ספרו של רבינו‪ ,‬טיב גיטין וקידושין‪ ,‬מעוטר בהסכמת‬
‫הרה"ק מצאנז זצ"ל שמעיד על גדולת המחבר וכותב‬
‫בין השאר "וידיו הי' רב לו בטיב גיטין וקידושין"‪ ,‬ומסיים‬
‫בברכה מיוחדת להעומדים לימין בניו בהפצת תורתו‬
‫"והמסייע להם יתברך בכל טוב"‪.‬‬
‫***‬
‫עמוד העבודה‬
‫כמדת גודל קדושתו העצומה כך היתה מדת ענותנותו‪,‬‬
‫ובענוה אמיתית וטהורה היה משים עצמו כשיריים לכל‬
‫דבר ומחשיב עצמו לאין ואפס ‪. 4‬‬
‫נהג בפני אדם בפשטות‪ ,‬ובחכמה נפלאה הסתיר כל‬
‫מעשיו מעיני הבריות‪ ,‬וכל תהלוכותיו הקדושות עשה‬
‫בהצנע לכת עם ה' אלקיו‪.‬‬
‫***‬
‫פרוש מתענוגי עולם הזה‬
‫משחר נעוריו התקדש עצמו בקדושה של מעלה ברמ"ח‬
‫אבריו ושס"ה גידיו‪ ,‬קידש מעשיו וזיכך מחשבתו לשמים‬
‫בזיכוך גדול מכל סיג וחלאה‪.‬‬
‫שרוי היה הרבה שנים בתעניות וסיגופים‪ ,‬וכ"ב שנה‬
‫התענה משבת לשבת‪ ,‬ועל אותן תעניות היה רגיל לומר‬
‫"דאס האט מיר דערהאלטן אויף די עלטער"‪.5‬‬
‫העיד הרה"צ רבי מנחם ארנשטיין זצ"ל מסטראפקוב‪,‬‬
‫שפעם הבחין ברבינו בעת לימודו שהתעמק בעיונו‪,‬‬
‫ובתוך כך שרף את אצבעותיו בהמקטרת שבידו‪ ,‬ומגודל‬
‫התעמקותו בלימודיו לא הרגיש בדבר כלל‪( ...‬תולדות איש‬
‫ח"י)‬
‫***‬
‫פעם אחת פגע בו פריץ רשע‪ ,‬ובשנאה כבושה קרא לו‬
‫בשפת הגר "דזשידוי"‪ .‬רבינו פנה אליו בעינים מלאים‬
‫תוגה והשיבו‪" :‬והלואי שאזכה לכך"‪( .‬תולדות איש ח"י)‬
‫***‬
‫שהכה אותו עבור זה‪ ,‬באמרו אוי לדור שקוראים לזה צדיק‪.‬‬
‫מפי נכד רבינו הרה"ח ר' ישראל מאיר שווארטץ ע"ה‪.‬‬
‫מובא בספר 'תפארת חיים' (תולדות הרה"ק ה'דברי חיים' מצאנז זי"ע) בשם הגה"צ רבי ישראל פריינד זצ"ל אבד"ק‬
‫הוניאד‪ ,‬כי כשהיו תוארים את רבינו בתואר "צדיק" היה בכעס גדול‪ ,‬ואמר שאם היה רואה מי שכינהו צדיק כמעט‬
‫ג‬
‫הרה"ק רבי חיים יוסף גאטליב מסטראפקוב זי"ע‬
‫עלונים מכל הסוגים ‪ -‬לכבוד שבת קודש ‪https://t.me/Chassidicleaflets -‬‬
‫למחרתו ביום שב"ק שאלו את פיו‪ ,‬מי יערוך היום את‬
‫השלחן במקומו‪ ,‬והראה בידו נגד זקנו‪ ,‬היינו אותו עם‬
‫זקן הארוך‪ ,‬וכוונתו לרבינו שהיה לו זקן ארוך‪( .‬תולדות‬
‫איש ח"י)‬
‫בחיבתו היה מכנהו "דער אונגארישער חכם"‪ .‬ופעם‬
‫אמר לו בחיבה גלויה‪ :‬הלא שמך "חיים" כשמי‪ ,‬ושם‬
‫אביך "אריה לייבוש" כשם אבי‪ ,‬אלא שהנך נוסף עלי‬
‫בשמך "יוסף"‪( ."...‬תולדות איש ח"י)‬
‫בעת ששבת פעם הרה"ק מצאנז זי"ע את שבתו בעיר‬
‫בניו הצעירים שנתיתמו מאמם לסמן להם איפה לומר‬
‫את הקדיש‪ .‬אחרי התפילה נכנס אליו האב"ד רבינו‪,‬‬
‫והתאנח‪ .‬אמר לו הרה"ק מצאנז‪ ,‬שב נא‪.‬‬
‫אח"כ שטח לפניו הרה"ק מצאנז את רגשי לבו ואמר לו‪:‬‬
‫אתה רואה הרב מסטראפקוב‪ ,‬נשארתי לעת זקנתי‬
‫אבא ליתומים צעירים‪ ,‬תתפלל נא בעדי שאזכה‬
‫לאריכות ימים ושנים‪ ,‬שמי נקרא חיים בן מרים וגם‬
‫שמך נקרא כך בהוספת השם יוסף‪( .‬רבינו הקדוש מטשחויב)‬
‫מגודל חיבתו אליו שלח לו פעם הרה"ק מצאנז את‬
‫הקאפטי"ן שלו במתנה‪ .‬בקאפטין זה השתמש בו רבינו‬
‫לעתים כדי לפעול ישועות לנזקקים הנתונים בצרה‪.‬‬
‫***‬
‫פעם נפל הרה"ק מצאנז זי"ע למשכב‪ ,‬ובכל העיירות‬
‫הרעישו עולמות והתפללו לרפואתו ולשלומו‪ ,‬ורב אחד‬
‫ממדינת אונגארן נקלע באותה שעה לאיזה עיר‪ ,‬ושמע‬
‫כי בבית הכנסת‪ ,‬שלא היה למהדרין‪ ,‬מתאספים‬
‫לאמירת תהלים לרפואת צדיק הדור‪ ,‬ובלית ברירה‬
‫התפלל עמהם‪ .‬אח"כ המשיך את דרכו ונסע דרך עיר‬
‫סטראפקוב‪ ,‬ונכנס לרבינו ושפך לפניו מר שיחו על‬
‫שהתפלל בביהמ"ד כזה‪ .‬השיב לו רבינו‪ :‬דע‪ ,‬הלא הקב"ה‬
‫שומע תפלת כל פה‪ ,‬ומי יודע אולי היהודים הללו‬
‫שהתפללו באותו ביהמ"ד פעלו בתפלתם לבטל הגזירה‬
‫שנגזרה על הצדיק‪.‬‬
‫לאחר תקופה הוטב מצבו של הרה"ק מצאנז‪ ,‬והרב‬
‫הנ"ל נסע להסתופף בצל קדשו‪ ,‬ומיד בבואו להיכל‬
‫קדשו בירך שהחיינו‪ ,‬ואח"כ פנה אל הרה"ק מצאנז‬
‫ואמר לו כי הוא חושש שיש לו לעשות תשובה על‬
‫שהתפלל באותו ביהמ"ד שאין נוהגין בו בשלימות כפי‬
‫רוח ישראל סבא‪ .‬השיב לו הרה"ק מצאנז בדיוק‬
‫כדברים שהשיב לו רבינו‪ ,‬ואמר‪" :‬הלא אי אפשר לדעת‬
‫מי המה היהודים שפעלו ישועה עבורי‪ ,‬אולי היו הם‬
‫מפי נכד רבינו הרה"ח ר' אברהם מרדכי פאלאטשעק ז"ל שקיבל כן מאבותיו איש מפי איש‪.‬‬
‫מפי נכד רבינו הרה"ח ר' ישראל מאיר שווארטץ ע"ה‪.‬‬
‫מתוך גליון "דברי תורה ליזענסק"‬
‫ומספר על כך הגאון רבי יצחק ווייס זצ"ל הי"ד ראב"ד‬ ‫באור קדושת השבת‬
‫ווערבוי‪ ,‬בספרו 'אלף כתב' וז"ל‪ :‬והנה הי' דבר ידוע ונודע‬ ‫בשבת קודש קרן אור פניו שבעתיים מימות החול ונחה‬
‫לרבים שלהגה"ק נתגלה אליהו ז"ל בלילי שמורים‪,‬‬ ‫עליו רוח קדושה יתירה‪ .‬מיד עם כניסת שבת קודש ראו‬
‫והשתוקקו מאוד רבים מבע"ב להיות אצל הסדר שלו‪,‬‬ ‫כל בשר כי קרן אור פניו בנהירו עילאה ותוארו כמלאך‬
‫ובקשו ממנו פ"א שיתן להם רשות לבוא על הסדר שלו‪,‬‬ ‫ה' צבאות‪.‬‬
‫והשיבם למה לא יבואו כרצונם‪ ,‬וכאשר ישבו אצל‬ ‫בלילי שבתות נאספו אליו העדרים סביב לשולחנו‬
‫הסדר נפלה עליהם תרדימה גדולה עד אחר גמר הסדר‬ ‫לראות בתפארת עבודתו ולשמוע מפיו אמרות טהורות‬
‫ושום איש לא היה יכול לראות דבר‪( .‬אלף כתב)‬ ‫שהשמיע בלהב אש קודש‪ .‬לפעמים פנה אל הבחורים‬
‫בנוסחא אחרת מסופר שפעם הפצירו בו בניו שרוצים‬ ‫שהיו סמוכים על שלחנו ובחן אותם ממה שלמדו בכל‬
‫לראות את אליהו הנביא זכור לטוב בליל פסח‪ ,‬והנה‬ ‫השבוע‪ .‬ולעתים כשהיה בדיחא דעתיה היה אומר‬
‫בליל פסח באמצע הסדר דפקו בפתחו‪ ,‬ונפל על כל בני‬ ‫מילתא דבדיחותא כדי לשמחם ולענג את השבת‬
‫ביתו פחד גדול‪ ,‬ומרוב פחד הסתתרו זה בכה וזה בכה‪,‬‬ ‫בשמחה דקדושה‪.‬‬
‫ורק ילד אחד נשאר יושב במקומו‪ ,‬ונכנסה ערלית זקנה‬ ‫בבואו מבית הכנסת בליל שבת לא היה מברך את בניו‪,‬‬
‫אחת‪ ,‬והיתה מדברת סלאוויס 'קופי מוקי'‪ ,‬כלומר‬ ‫וטעמו ונימוקו עמו בשם רבותיו‪ ,‬שבברכה יש להמתין‬
‫שמוכרת קמח נקי‪ ,‬ופתחה את הכלי שבידה‪ ,‬והראתה‬ ‫עד שיהיה עת רצון לברכה‪ ,‬ואין לברך כמצות אנשים‬
‫את הקמח שהוא נקי ומשובח‪ ,‬ורבינו היה שואלה והיא‬ ‫מלומדה בכל עת מצוא‪.‬‬
‫השיבה‪ ,‬ויצאה ונעלמה‪ .‬ולאחר ששבו ב"ב כל אחד אל‬ ‫במוצאי שבת קודש היה מנהגו לערוך את שלחנו‬
‫מקומו‪ ,‬שאלם מדוע זה נתפחדו כל כך‪ ,‬ולא זכו לראותו‬ ‫לסעודת מלוה מלכה ברוב עם‪ ,‬והרבו בזמירות שירות‬
‫(תולדות איש ח"י)‪ .‬מני אז והלאה‪ ,‬מגודל הפחד לא הניחו‬ ‫ותשבחות עד קרוב לאור הבוקר‪ ,‬והיה מאריך בסיפורי‬
‫לנכדים הקטנים להיות ער בחצי השני של הסדר‪.‬‬ ‫צדיקים שקיבל מרבותיו הק' תלמידי הבעש"ט הק' זי"ע‪,‬‬
‫קודם הסתלקותו של רבינו שאלו אותו בני המשפחה‪,‬‬ ‫והיה מרגלא בפומיה לומר שבכח סיפורי מעשיות‬
‫האם אמת נכון הדבר שזכה למדריגת גילוי אליהו‬ ‫מצדיקים הקודמים יש לעורר ישועות‪ .‬כידוע שהיה בעל‬
‫הנביא בכל פעם שאותה נפשו לזה‪ ,‬והשיב ברוב‬ ‫מספר‪ ,‬פה מפיק מרגליות‪ ,‬וכל העם שומעים את דבריו‬
‫ענותנותו שאינו אמת‪ ,‬שלא זכה לזה רק איזה פעמים‪...‬‬ ‫בשפה ברורה ובנעימה קדושה‪.‬‬
‫(תולדות איש ח"י)‬ ‫כאשר היה רבינו משובתי שבת אצל הרה"ק מצאנז‬
‫***‬ ‫זי"ע‪ ,‬היה הרה"ק מכבדו בעת סעודת מלוה מלכה לספר‬
‫מקונן על גלות השכינה‬
‫איזה עובדא מה ששמע מרבותיו הק'‪ ,‬והרה"ק מצאנז‬
‫פעם היה רבינו בקאלוב להשתטח על קבר רבו הרה"ק‬ ‫הטה אוזן קשבת לכל הגה שיצא מפיו‪( .‬תולדות איש ח"י)‬
‫רבי יצחק אייזיק מקאלוב זי"ע‪ ,‬והיה יושב עם אחוזת‬
‫כן היה "יודע נגן ומושך בכינור"‪ ,‬ועוד בימי בחרותו היה‬
‫מרעהו אשר באו ונקבצו לכבודו בבית האכסניא‪ ,‬ושח‬
‫מנגן בכינור לפני רבו מקאליב את ניגוניו המפורסמים‪.‬‬
‫עמהם את שיחת קדשו‪ .‬בחצות הלילה‪ ,‬לתמיהת‬ ‫ובעת שהיה מנגן‪ ,‬נהג לשבת בעיניים עצומות ופניו‬
‫הנוכחים‪ ,‬עמד פתאום ממקומו ונכנס לחדר מיוחד ואת‬ ‫להטו כאש בוער‪ ,‬וניכר עליו כי שקוע בעבודת קודש‪.‬‬
‫הדלת סגר אחריו‪.‬‬
‫בליל פורים בעת הסעודה‪ ,‬ויהי כנגן המנגן ותהי עליו‬
‫נכדו שהיה עמו לשמשו‪ ,‬וגם הוא תמה על מה שזקינו‬
‫רוח ה'‪ ,‬היה מזמר בכינורו ניגונים נעימים ונפלאים‪,‬‬
‫עושה שם‪ ,‬הציץ מבעד חור הדלת לראות מעשהו שם‪,‬‬ ‫בעצימת עינים ופניו להטו כאש בוערת‪ ,‬ואחר כך היו‬
‫וראה איך שרבינו הולך אנה ואנה‪ ,‬ועיניו הק' זולגות‬
‫מרקדים בשמחה של מצוה עד שהאיר השחר‪.‬‬
‫דמעות בעת שפניו לוהטות כלהב אש‪ ,‬ואחר שעה קלה‬ ‫***‬
‫מחה דמעותיו מעל לחיו‪ ,‬ויצא מחדרו וישב אצל‬ ‫גילוי אליהו‬
‫השלחן‪ ,‬ושוב נכנס בשיחה עם אנשי שלומו‪ ,‬ולא היה‬ ‫בקרב חסידים ידוע‪ ,‬שזכה רבינו כמה פעמים למדריגה‬
‫ניכר מאומה על פניו כי לפני איזה רגעים היה מקונן על‬ ‫הגבוה של גילוי אליהו הנביא זכור לטוב‪ ,‬ובפרט בלילי‬
‫חורבן המקדש וגלות השכינה בדמעות שליש‪( .‬תולדות‬ ‫פסחים‪.‬‬
‫איש ח"י)‬ ‫המסובים שהסבו אצל שלחנו בליל הסדר בקשו תמיד‬
‫***‬
‫הנה יד ה' שלוחה‬
‫גם הם לזכות לגילוי אליהו‪ ,‬אולם בהיות שלא באו‬
‫פעם נסע רבינו בדרך לדבר מצוה‪ ,‬ובאמצע הדרך‬ ‫למדריגה נעלה זו‪ ,‬טחו עיניהם מראות האור הגדול‪.‬‬
‫הובילו הסוסים את העגלה לתוך רפש עמוק‪ ,‬ושקעה‬

‫ד‬
‫הרה"ק רבי חיים יוסף גאטליב מסטראפקוב זי"ע‬ ‫מתוך גליון "דברי תורה ליזענסק"‬
‫עלונים מכל הסוגים ‪ -‬לכבוד שבת קודש ‪https://t.me/Chassidicleaflets -‬‬
‫פעם כשסבב הלה ברחובות העיר‪ ,‬פגש בו רבינו ונתן‬
‫לו שלום‪ ,‬ותיכף הכניסו לביתו‪ ,‬וכיבד אותו בכבוד גדול‬
‫וצוה להכין לכבודו סעודה גדולה‪ ,‬ובערב גם מסר לו‬
‫חדר מיוחד ללון‪.‬‬
‫כמובן היה הדבר לפלא בעיני בני ביתו על הכבוד‬
‫הגדול שהנחיל להאורח הפשוט‪ ,‬ואיך שמכבדו בהפלגה‬
‫יתירה כדרך שמכבדים גדולי ישראל‪.‬‬
‫רק אחרי שעזב האורח את בית רבינו והלך לו לדרכו‪,‬‬
‫גילה רבינו את הענין‪ ,‬שנודע לו כי זה האיש הוא נכד‬
‫הרה"ק הרבי ר' אלימלך מליזענסק זי"ע‪ ,‬וקבלה בידו‬
‫מרבותיו הק'‪ ,‬שזכותו של הרבי ר' אלימלך זי"ע מגין על‬
‫שליש העולם‪ ,‬וגם סטראפקוב נמצא בזה השליש‪ ,‬ועל‬
‫כן היה מוטל עליו לכבדו‪ ,‬כי במקום הזה מגיע לו כל‬
‫הכבוד שבעולם‪( .‬תולדות איש ח"י)‬
‫***‬
‫עם גאוני וצדיקי דורו‬
‫רבינו היה בידידות כנה ואמיצה עם הגאון מהר"ם שיק‬
‫זצ"ל אב"ד חוסט‪ ,‬שאף ביקש ממנו שיבוא לחוסט לשרת‬
‫לצידו בתור ראב"ד‪ ,‬אך רבינו‪ ,‬מטעם הכמוס אצלו‪,‬‬
‫מיאן לעזוב את עיר סטראפקוב‪.‬‬
‫פעם נתהוה איזה סכסוך בין רבינו ובין אחד מדייני‬
‫הקהלה‪ ,‬והלה כתב אל הגאון המהר"ם שיק כדי לשמוע‬
‫חוות דעתו בענין‪ ,‬והגאון השתמט מלפניו באמרו שהרב‬
‫מסטראפקוב יש לסמוך עליו ואין דבריו צריכים‬
‫הכרעה‪ ,‬וכתב מרורות אל השואל על שחולק על רבו‪.‬‬
‫***‬
‫חיבה יתירה נודעת לו מהגאון מהר"ם א"ש זצ"ל אב"ד‬
‫אונגוואר‪ ,‬והשתעשעו יחדיו בשעשועי אורייתא ‪6‬‬
‫(תולדות איש ח"י)‪.‬‬
‫***‬
‫מרוב דבקותו בצדיקי אמת השפיע גם על אחרים‬
‫להיות דבוק בצדיקי הדור‪ ,‬לראות וליראות בהיכל‬
‫קדשם כדי לחזות בנועם ה' ולקבל שפע קודש על‬
‫ידיהם‪.‬‬
‫פעם איקלע רבינו לעיר אינטערדאם לבקר אחד מיו"ח‬
‫שהתגורר שם‪ ,‬ובהיותו שם הלך לבקר את המרא‬
‫דאתרא הגאון רבי מרדכי יהודה לעוו זצ"ל אב"ד‬
‫אינטערדאם‪ .‬במשך הביקור ביקש רבינו מהגאון‬
‫שיאמר לו איזה פלפול‪ ,‬ונעתר לבקשתו ואמר לו איזה‬
‫פלפול‪ .‬אך רבינו לא היה שבע רצון עם הפלפול שאמר‬
‫וביקש ממנו שיאמר פלפול אחר‪ ,‬והגאון הציע פלפול‬
‫עמוק יותר‪ ,‬אך גם הפעם הראה רבינו בפניו איזה‬
‫תנועות המורין שאינו שבע רצון‪ ,‬ושאלו הגאון האם‬
‫רוצה שיאמר פלפול עמוק יותר מזה‪ ,‬ואמר רבינו הן‪,‬‬
‫וז"ל בהסכמתו על ספר רבינו 'טיב גיטין וקידושין'‪ :‬ורק לאשר כי הי' לי היכרות עם הרב הגאון המחבר זצ"ל‪ ,‬ואיזה‬
‫ה‬
‫הרה"ק רבי חיים יוסף גאטליב מסטראפקוב זי"ע‬
‫עלונים מכל הסוגים ‪ -‬לכבוד שבת קודש ‪https://t.me/Chassidicleaflets -‬‬
‫העגלה לתוך הרפש עמוק עמוק‪ ,‬ונלאו להוציא את‬
‫העגלה והנוסעים מעומק הבצה‪ ,‬והיה רבינו בסכנה‬
‫גדולה‪.‬‬
‫הבעל עגלה אמנם הצליח בקושי גדול לצאת מתוך‬
‫הרפש‪ ,‬והלך לכפר הסמוך להביא איזה סוסים שיעזרו‬
‫לו להוציא העגלה משם‪ .‬אך בינתים נראה אדם גבוה‬
‫וענק עובר על הגשר שעמד שם‪ ,‬ומתחת הגשר הוציא‬
‫זרועו הארוכה‪ ,‬ובכחות בלתי אנושיים הוציא את‬
‫העגלה והנוסעים כאחד‪ ,‬וכשהגיע הערל עם הסוסים‬
‫כבר היו מחכים עליו הנוסעים להמשיך בנסיעתם‪ ,‬והיה‬
‫הדבר לנס ולפלא‪( .‬תא"ח)‬
‫***‬
‫עמוד החסד‬
‫ביתו פתוח לרווחה‬
‫נודע היה רבינו במדת הצדקה והחסד‪ ,‬כאשר ביתו היה‬
‫פתוח לרוחה‪ ,‬ורבים היו תמיד מאוכלי שלחנו‪ .‬גידל‬
‫יתומים בתוך ביתו‪ ,‬וכאב רחום דאג לכל צרכיהם‪,‬‬
‫וחינכם לתורה וליראת שמים‪.‬‬
‫***‬
‫מסופר‪ ,‬שהרה"ק מצאנז זי"ע‪ ,‬שדרכו היה למעט בקניית‬
‫ספרים לעצמו בהעדיפו לתת את הכסף לצרכי צדקה‪,‬‬
‫ראה פעם את ארגז הספרים של רבינו שהיה מלא‬
‫ספרים יקרי ערך‪ ,‬והוכיחו על זה‪ ,‬בטענה שהיה יכול‬
‫בעד כסף זה להאכיל ולהשקות הרבה עניים‪ ,‬ולצורך‬
‫לימודו היה יכול לשאול ספרים מאחרים או ללמוד‬
‫בביהמ"ד כפי שהוא נוהג‪.‬‬
‫התנצל רבינו לפניו‪ ,‬וגילה לו שאת כל ספריו קנה‬
‫מתלמידי חכמים עניים בכדי להחזיקם בדרך כבוד‪,‬‬
‫ובכך נחה דעתו של הרה"ק מצאנז זי"ע‪( .‬תולדות איש ח"י)‬
‫***‬
‫בכבוד תלמידי חכמים וזרע קודש‬
‫רבינו היה מקבל את כל אדם בפנים מסבירות‪ ,‬ומאוד‬
‫היה נזהר בכבוד הזולת‪ ,‬ובמיוחד בכבוד תלמידי‬
‫חכמים‪ .‬מימיו לא חס על כבודו מאומה ולא היה דבר‬
‫קשה בעיניו בעשיית טובה לזולתו‪ .‬התמסר לכל אחד‬
‫כקטן כגדול אף בדברים שלא היו לפי כבודו‪ ,‬ולפעמים‬
‫כשנזדמן לעירו איזה בנש"ק השליך מעליו אדרת כבוד‬
‫הרבנות‪ ,‬וטרח בעצמו לסבב על פתחי נדיבים לקבץ‬
‫עבורו נדבות‪.‬‬
‫פעם איקלע לעיר סטראפקוב איש אורחי פרחי‪ ,‬וכדרך‬
‫העניים הקבצנים שחזרו על הדרכים מעיר לעיר ומכפר‬
‫לכפר‪ ,‬היה מזלזל בכבוד עצמו‪ ,‬ובכל מקום בואו היה לן‬
‫בחדר "הקדש" יחד עם כל העניים הנודדים‪.‬‬
‫פעמים אשר נדברנו יחד בדברי תורה וראיתי דבריו כי נעמו וראויין להוציאן לאורה וכו'‪.‬‬
‫מתוך גליון "דברי תורה ליזענסק"‬
‫בעוז ובגבורה עמד רבינו על משמרת הקודש‪ ,‬לחם‬
‫מלחמת ה' בגבורים להגן בעד חומת הדת לבל יפרצו‬
‫בה פרצות‪ .‬ואכן גדולי וצדיקי הדור ראו בו מנהיג דגול‬
‫לבית ישראל‪ ,‬העריצהו ביותר והעמידו אותו בראש‬
‫הלוחמים במלחמת קודש נגד ההשכלה ומנהיגיה‪.‬‬
‫בשנת תרכ"ד‪ ,‬נעמד רבינו בשער הלוחמים נגד אחד‬
‫ממנהיגי הניאולוגים‪ ,‬ראבינער אויסטערליץ שר"י‪ ,‬על‬
‫שהתיר בשאט נפש אשת איש לעלמא נגד דעתם של‬
‫גדולי הדור‪.‬‬
‫***‬
‫כן ערך מערכת מלחמה נגד אחד הרמאים שהתחזה‬
‫כצדיק ופועל ישועות שלא היה תוכו כברו‪ .‬שמו של‬
‫האיש היה אלתר נח קייזער (ואח"כ שינה שמו לראבינאוויטש)‬
‫מכפר רעמיט ליד סיגוט‪ ,‬שבנכליו וערמומיותיו המשיך‬
‫אחריו המון רב מבין שכבות העם‪ .‬רבינו בחכמתו ראה‬
‫שיצמח מזה קלקול גדול‪ ,‬ולעיני כל הסיר מסוה השקר‬
‫מעל פניו וגילה קלונו ברבים‪ ,‬וכך מנע את התגדלותו‬
‫והתפשטותו‪ ,‬וכח השפעתו הלך ונתמעט עד שנתבטל‪.‬‬
‫ומעשה שהיה כך היה‪ ,‬שפעם בא האיש הזה לבית‬
‫רבינו‪ ,‬ואיזה אנשים פשוטים בורים וריקים לווהו בכבוד‬
‫מלכים‪ ,‬ורבינו היה אז סגור ומסוגר בחדרו כדרכו‬
‫בקודש כמה שעות ביום ועסק בסתרי תורה‪ ,‬המתינו‬
‫עליו עד שגמר שיעוריו ויצא אליהם‪ ,‬פנה אליו האורח‬
‫בעזות מצח ושאל‪ :‬וכי לא ידע מר מה שאמרו חז"ל‬
‫'גדולה הכנסת אורחים יותר מקבלת פני השכינה'‪,‬‬
‫ובפרט אם האורח הוא איש מפורסם כמוני‪ .‬ושאלו‬
‫רבינו על מקום מוצאו‪ ,‬והשיב שהוא יליד ארץ ישראל‪,‬‬
‫והתיחס עצמו שהוא נכד הרדב"ז‪ ,‬וכעת מקום מושבו‬
‫הוא בסיגוט‪ ,‬אז שאלו רבינו על שלומו של הרה"ק בעל‬
‫ייטב לב זצ"ל‪ ,‬והשיב לו תשובה שאינה הוגנת‪ ,‬ויהי‬
‫כאשר שמע את דברי תשובתו נתחוורו פניו מכעס‪,‬‬
‫וגירשו מביתו בבזיון‪ ,‬ועזב תיכף את העיר‪( .‬תא"ח)‬
‫***‬
‫בתוכחת מוסר ולחזקם בעבודת השי"ת ובקיום‬
‫הקפיד רבינו מאד על השו"ב בגלילו שיהיה איש כלבבו‬
‫ירא שמים מרבים‪ ,‬ופעם היה שוחט שלא היה לפי רוחו‬
‫בענוותנותו הגדולה אמר לו רבינו כי אנשי העיר המה‬
‫והעבירו מאומנותו‪.‬‬
‫טובים וישרים ומדקדקים במצוות ואולי אין צורך כ"כ‬
‫פעם העביר רבינו שוחט בגלילו‪ ,‬ואחר כמה שנים נסע‬
‫רבינו ביער ופגע בו לסטים מזוין ושאל לו אם מכירו‪,‬‬
‫ולא הכירו‪ .‬גילה השוחט לרבינו שהוא אותו השוחט‬
‫הבין רבי הלל שזה המדבר אליו פנים אל פנים אין זה‬
‫שהעביר‪ ,‬וכיון שלא היה לו פרנסה אחרת נעשה גזלן‪,‬‬
‫והתרה בו שאם יקבל רבינו על עצמו כל חטאותיו וגם‬
‫יפרנסנו מכאן ואילך אז יעזוב את הגזלנות‪ ,‬ואם לאו‬
‫יהרגנו‪ .‬אמר לו רבינו שיתיישב בדבר‪ ,‬ולבסוף הסכים‬
‫ו‬
‫הרה"ק רבי חיים יוסף גאטליב מסטראפקוב זי"ע‬
‫עלונים מכל הסוגים ‪ -‬לכבוד שבת קודש ‪https://t.me/Chassidicleaflets -‬‬
‫וכך נשנה הדבר איזה פעמים‪ ,‬ובכל פעם אמר הגאון‬
‫פלפול עמוק יותר על מה שאמר מכבר‪ ,‬ואף פעם לא‬
‫היה רבינו שבע רצון מאמרותיו‪ ,‬עד ששאלו הגאון‪" ,‬אם‬
‫כן‪ ,‬שמע מינה כי לא אוכל ללמוד?"‬
‫השיב לו רבינו‪ :‬דער פשעטל איז זייער גוט‪ ,‬אבער עס‬
‫פעלט דער שוועבל" (הפלפול טוב מאוד‪ ,‬אבל חסר הגפרור)‪.‬‬
‫ולשאלת הגאון מה כוונתו הסביר רבינו את דבריו‪,‬‬
‫שכוונתו שיסע לצדיקים ואז לא יחסר לו הגפרור‪ ,‬כי‬
‫הם יבעירו לפניו אש קודש ואז לא יחסר לו מאומה‪.‬‬
‫שאל הגאון לאיזה צדיק יסע‪ ,‬יעץ לו רבינו ודיבר על‬
‫לבו שיסע אל הרה"ק ה'דברי חיים' מצאנז זי"ע‪ ,‬מפני‬
‫שג' מאות שנה לא ירדה לעולם נשמה גבוה כמו נשמת‬
‫הרה"ק מצאנז‪.‬‬
‫בנוסח אחר אמר לו רבינו שהרה"ק רבי אליעזר‬
‫מדזיקוב זי"ע התבטא ואמר כי מי שאינו נוסע לקבל פני‬
‫הרה"ק מצאנז בשלש רגלים עבירה הוא בידו‪ ,‬ונחשב‬
‫כמו מי שלא עלה לרגל לירושלים עיה"ק בזמן שבית‬
‫המקדש היה קיים‪( .‬הללו עבדי ה')‬
‫נענה הרב מאינטערדאם ואמר שעל זה צריך לשאול‬
‫בעצת רבו הגאון בעל 'יריעות שלמה' זצ"ל‪ ,‬והלך‬
‫לשאול את רבו‪ ,‬והשיב לו רבו‪" :‬בני‪ ,‬תדע כי להרה"ק‬
‫מצאנז מצוה לנסוע"‪.‬‬
‫אכן מאז‪ ,‬בהשפעת רבינו‪ ,‬נתדבק הרב מאינטערדאם‬
‫להרה"ק מצאנז זי"ע‪ ,‬ונתקרב אליו עד שנעשה מגדולי‬
‫חסידיו‪( .‬גדולת מרדכי)‬
‫***‬
‫פעם אחת נסע רבינו על מסילות הברזל בקרון שישב‬
‫בו רבי הלל מקאלאמייא זצ"ל‪ ,‬ובתקופה ששניהם עוד‬
‫לא הכירו זה את זה‪ .‬רבינו הושיט ידו בברכת שלום‬
‫לרבי הלל‪ ,‬ושאלו לאן הוא נוסע‪ ,‬והשיב רבי הלל שנוסע‬
‫לעיר סטראפקוב‪ ,‬וכששאל רבינו על מטרת נסיעתו‬
‫לסטראפקוב השיב שנוסע לשם לעורר אנשי העיר‬
‫המצוות‪.‬‬
‫להוכיחם‪ ,‬אך אדם אחד יש בעיר‪ ,‬הוא האב"ד‪ ,‬שהוא‬
‫יכול לקחת מוסר לתיקון ושיפור המעשים‪.‬‬
‫כי אם האב"ד גופא‪ ,‬ונענה לרבינו והתחיל להטיף לו‬
‫אמרי מוסר ותוכחה‪ ,‬וכך ישבו שני הצדיקים משך שעה‬
‫ארוכה ובשפלות רוח הורידו יחד דמעות ‪. 7‬‬
‫***‬
‫אשר קינא לאלקיו‬
‫מפי הרה"ח ר' אשר לעמל שווארץ נ"י בשם אביו הרה"ח ר' משה ע"ה‪.‬‬
‫מתוך גליון "דברי תורה ליזענסק"‬
‫מליזענסק‪ ,‬והוא הוסמך מרבו המגיד הגדול ממעזריטש‪,‬‬ ‫עמו‪( .‬כ"ק אדמו"ר רבי יעקב מפשעווארסק זצ"ל בשם הרה"ק‬
‫והוא מרבו הבעש"ט הק'‪ ,‬והוא מן אחיה השילוני‬ ‫משינאווא זצ"ל ('י"ג אורות'‪ ,‬מערכת שינאווא))‪.‬‬
‫***‬
‫כמקובל‪ ,‬ואחיה השילוני מאליהו הנביא זכור לטוב‪,‬‬
‫פועל ישועות בקרב הארץ‬
‫ומעתה הוסמכתי איש מפי איש עד אליהו הנביא‪ ,‬וכבר‬
‫בראשית תקופת כהונתו בעיר סטראפקוב‪ ,‬יצא לו שם כפועל‬
‫יכולים לבוא אצלי בלי שום חשש של "לא תעשה לך‬ ‫ישועות ואיש מופת‪ ,‬ורבים החלו לבוא אצלו להיפקד בפקודת‬
‫פסל ומסכה"‪( ...‬תולדות איש ח"י)‬ ‫ישועה ורחמים‪.‬‬
‫***‬ ‫רבינו היה לו חדר מיוחד בו התפלל תמיד עבור חולים ונזקקים‬
‫צדיק גוזר והקב"ה מקיים‬ ‫לישועה‪ ,‬והיה דרכו בקודש לישב שם במקטרתו‪ 8‬זמנים טובא‬
‫פעם בא איש אחד עם בתו הנערה שנחלתה בחולי‬ ‫ולהעלות עשן הרבה כ"כ עד שנתמלא החדר כולו עשן והיו‬
‫הרוח ר"ל‪ ,‬בסטראפקוב אל הצדיק רבי זאב וואלף‬ ‫יכולים למשש העשן בידים ‪. 9‬‬
‫שרייבער זצ"ל‪ ,‬שנודע לאיש קדוש ובעל מופת‪ .‬כאשר‬ ‫***‬
‫פקודת רבו שמרה רוחו‬
‫נכנס לחדרו‪ ,‬והצדיק הנ"ל בהיותו נודע לגבר קפדנא‪,‬‬
‫הרים כשופר קולו ודחה אותם מעל פניו‪.‬‬ ‫אמנם מתחלה דחה רבינו מעל פניו את הבאים לפניו‬
‫לבקש ברכה מפיו‪ ,‬באומרו שהוא איננו "רבי"‪ ,‬עד שפעם‬
‫הלך האב עם בתו לבית רבינו‪ ,‬ומכיון שהיה האב‬
‫שלח אצלו הרה"ק מצאנז זי"ע אשה קשת רוח‪ ,‬ואמר‬
‫מתיירא פן יגרשנו הרב מביתו‪ ,‬ביקש מהנערה החולנית‬
‫שתישאר בחוץ‪ ,‬והוא לבד נכנס אל הקודש פנימה‪ ,‬פרץ‬ ‫לה שבענין שצריכה עליה ליסע אל הרב מסטראפקוב‬
‫בבכי מר ושפך את לבו לפני הצדיק על החולי שדבק‬ ‫אשר בידו להושיעה‪ ,‬וכשבאה לפניו האשה ומסרה‬
‫פקודת הרה"ק מצאנז‪ ,‬אז נכנע רבינו ואמר‪" :‬אם כן‪ ,‬הרי‬
‫בבתו‪.‬‬
‫מחויב אני לקיים פקודת רבי"‪ ,‬ובירכה‪ ,‬ועד מהרה‬
‫שאלו רבינו‪ :‬אנה הנחת את בתך? סיפר לו האיש את‬
‫כל אשר קרהו בבית הצדיק‪ ,‬ועל כן התיירא מלהביאה‬ ‫נתקיימה ברכתו‪ .‬מני אז והלאה התחילו רבים מכל‬
‫המדינה ומחוצה לה לנהור אל רבינו לבקש את ברכתו‪.‬‬
‫לתוך ביתו‪.‬‬ ‫(תולדות איש ח"י)‬
‫צוה לו רבינו להביאה לפניו‪ ,‬וביקש את האב שיספר לו‬ ‫***‬
‫בפרטיות את כל הדברים שקרה אותה‪ .‬אחר כך לקח‬ ‫וימשח אותו לקדשו‬
‫רבינו מטפחת וזרקה על ראש הנערה החולנית ובירך‬ ‫פעם נסע רבינו לצאנז להסתופף בצל הרה"ק ה'דברי‬
‫אותה שתבריא‪ ,‬ואכן ברכת רבינו נתקיימה ותיכף שבה‬ ‫חיים' זי"ע‪ ,‬ונתלוו עמו סגל חסידים גדולים ומפורסמים‪,‬‬
‫לבריאותה‪.‬‬ ‫ביניהם הגה"צ רבי יעקב שפירא זצ"ל שהיה אח"כ אב"ד‬
‫טרם עזבו את הבית הזהיר רבינו את אבי הנערה‬ ‫טערצאל‪ ,‬והצדיק הגביר רבי יעקב יוחנן מאירבע זצ"ל‪,‬‬
‫לבלתי לגלות הדבר לאיש זולתו את מעשהו‪ ,‬והוא‬ ‫ועל אם הדרך אמר להם רבינו שקבלה אצלו מהרה"ק‬
‫אמנם שמר את הדבר עד אחר הסתלקות רבינו‪ ,‬ואז‬ ‫רבי צבי הירש מזידיטשוב זי"ע שאם נוסעים לרבי‬
‫גילה את הדבר‪( .‬זכרנו לחיים)‬ ‫שאינו מוסמך איש מפי איש עד אליהו הנביא ז"ל‪ ,‬הרי‬
‫***‬ ‫זה בכלל "לא תעשה לך פסל ומסכה"‪.‬‬
‫ויוסף הוא השליט‬ ‫כשהגיעו לצאנז מצאו שם הרה"ק רבי אליעזר‬
‫באחד הערים הסמוכות לסטראפקוב‪ ,‬אירע פעם באשה‬ ‫מדזיקוב זי"ע יושב לפני מחותנו הרה"ק מצאנז זי"ע‪,‬‬
‫נגידה שנשתטתה ויצאה מדעתה ר"ל‪ ,‬ובשגעונה היתה‬ ‫ופנה אליו הרה"ק מצאנז ואמר‪" :‬מחותן‪ ,‬יש לנו אורחים‬
‫דרכה לרוץ ברחובות העיר בפראות‪ ,‬והזיקה את כל מי‬ ‫נכבדים‪ ,‬ובתוכם גם רביים"‪ .‬שאלו הרה"ק מדזיקוב "ומי‬
‫שפגעה בה‪ ,‬ואשר על כן הכריחו המשטרה את בעלה‬ ‫המה?"‪ ,‬ענהו הרה"ק מצאנז לפליאת הנוכחים‪" :‬הוא‬
‫ליתנה בבית החולים המיוחד לחולי נפש בעיר קאשוי‪,‬‬ ‫הרב מסטראפקוב‪ ,‬ורבי הוא‪ ,‬ורבי יתקרי"‪...‬‬
‫כדי שלא תוכל לצאת לרחוב ולהזיק‪ ,‬ונפשו של הבעל‬ ‫בדרך חזרה לבתיהם‪ ,‬חזרו החסידים על אימרת‬
‫מרה עליו מאוד‪ ,‬כי היה מטופל בבנים ובנות‪ ,‬והיה‬ ‫הרה"ק מצאנז וכי קרא את רבינו בתור "רבי"‪ .‬הביע‬
‫מתיירא שאם יודע הדבר שאשתו עקרת ביתו סגורה‬ ‫רבינו את שמחתו על שזכה להיקרא "רבי" מפי הרה"ק‬
‫בבית המשוגעים‪ ,‬אז לא יוכל לעשות שידוכים הגונים‪.‬‬ ‫מצאנז זי"ע‪ ,‬ואמר‪" :‬כעת נעשיתי מוסמך מהרה"ק‬
‫על כן החליט בדעתו‪ ,‬שבדרכו לעיר קאשוי יחד עם‬ ‫מצאנז‪ ,‬שהוסמך מרבותיו הרה"ק מראפשיץ ומלובלין‪,‬‬
‫אשתו החולנית‪ ,‬ילך דרך העיר סטראפקוב‪ ,‬ויכנס אל‬ ‫והרה"ק מלובלין הוסמך מרבו הרה"ק הרבי ר' אלימלך‬
‫רבינו ויפציר בו שיפעול ישועה לאשתו‪.‬‬
‫מפי נכד רבינו הרה"ח ר' ישראל מאיר שווארטץ ע"ה‪.‬‬ ‫רבינו היה לו ברשותו המקטרתו של רבו הרה"ק מקאלוב זי"ע‪ ,‬ולאחר פטירתו נפל בירושה בחלקו של בנו רבי‬
‫מנשה ז"ל וממנו עבר לבנו רבי מרדכי מהערטניק‪-‬בארדיוב ז"ל‪.‬‬

‫ז‬

‫הרה"ק רבי חיים יוסף גאטליב מסטראפקוב זי"ע‬ ‫מתוך גליון "דברי תורה ליזענסק"‬
‫עלונים מכל הסוגים ‪ -‬לכבוד שבת קודש ‪https://t.me/Chassidicleaflets -‬‬
‫לרבינו לבקש ברכה מפיו להינצל מדין קשה ומבעל דין‬
‫קשה‪ .‬הבטיח לו רבינו באמרו‪" :‬אל תדאג‪ ,‬לא יצא שום‬
‫דבר מזה"‪.‬‬
‫הנה יום הדין והגיעו הצדדים לבית המשפט לדון בפני‬
‫השופטים ולפתע פתאום נתעלף הגוי ומת על אתר‪.‬‬
‫כמובן‪ ,‬בהעדר בעל דין סרו כל התביעות מעל ר' לייבוש‬
‫ונשתחרר מהם לחלוטין‪.‬‬
‫כשחזר ר' לייבוש ומסר לרבינו כל מה שאירע בבית‬
‫המשפט‪ ,‬השיב לו רבינו‪" :‬בבקשה‪ ,‬עוד פעם אל תביא לי‬
‫בקשות כאלו" ‪. 10‬‬
‫***‬
‫רוח הקודש הופיע בבית מדרשו‬
‫הגאון רבי שלמה זלמן עהרנרייך זצ"ל הי"ד אב"ד‬
‫שאמלוי בעמח"ס 'לחם שלמה' ועוד‪ ,‬היה שגור בפיו‬
‫לספר עובדות וסיפורים מעזוז נפלאותיו של רבינו‪,‬‬
‫ורגיל היה לכנותו "דער גרויסער סטראפקאווער רב"‪.‬‬
‫(תולדות איש ח"י) ופעם סיפר‪ ,‬שיהודי אחד בא לפני רבינו‪,‬‬
‫והגיש לפניו פתקא בבקשה על אשה חולנית‪ ,‬ובפתקא‬
‫לא נכתב שם האשה כראוי‪ .‬וכשהעביר רבינו את עיניו‬
‫הק' על הפתקא והרגיש כי שם האשה לא נכתב כראוי‪,‬‬
‫גער בו והתרעם על מה שאינו מקפיד לכתוב את‬
‫השמות כהלכתם‪ ,‬ומיד הורה לתקן את השם כתיקונו‪.‬‬
‫ישב שם בחור אחד מתלמידי רבינו‪ ,‬ותמה על מה‬
‫שחרה אפו של רבינו כ"כ‪ ,‬ומדוע הוא מקפיד שהשמות‬
‫בפתקאות יהיו נכתבים כהלכה‪ ,‬וכי איזה נפק"מ לדינא‬
‫איכא באופן כתיבת שמות בפתקאות?‬
‫עברו ימים ושנים‪ ,‬ותלמיד זה נעשה לרב ומורה הוראה‬
‫בישראל‪ ,‬ונזדמן לו לסדר גט פטורין לאשה‪ ,‬והבי"ד‬
‫נתקשו איך לכתוב שם האשה בגט‪ .‬אז עלה על זכרונו‬
‫עובדא הנ"ל שראה בנעוריו אצל רבו‪ ,‬ונזכר כי שמה של‬
‫אותה חולנית היה כשם האשה המגורשת‪ ,‬אז הבין‬
‫שרוח הקודש הופיע בבית מדרשו‪ ,‬ולהורות נתן בלבו‬
‫כדת מה לעשות בעת שתזדמן לפניו שאלה להלכה‬
‫בענין כתיבת אותו שם‪ ,‬והורה לכתוב השם כפי שצוה‬
‫רבינו בשעתו לתקן בהפתקא‪( .‬תולדות איש ח"י)‬
‫***‬
‫עמו אנכי בצרה אחלצהו ואכבדהו‬
‫עמדו פעם אנשי בליעל להעליל על רבינו אצל‬
‫השלטונות‪ ,‬שמכביד עולו על בני קהלתו‪ ,‬ומעמיס‬
‫עליהם חומרות גדולות ויתירות שאין להם שחר‪,‬‬
‫וביניהם שאינו מניח לנערים שילמדו בבית הספר את‬
‫שפת המדינה וקורות ימיה‪ ,‬כפי שהיה החוק‪ ,‬והמתנגדים‬
‫הללו הציקו לו מאוד עבור זה‪.‬‬
‫דין ודברים שהיה ביניהם‪ .‬בצר לו נכנס ר' לייבוש‬
‫ח‬
‫הרה"ק רבי חיים יוסף גאטליב מסטראפקוב זי"ע‬
‫עלונים מכל הסוגים ‪ -‬לכבוד שבת קודש ‪https://t.me/Chassidicleaflets -‬‬
‫הגיעו לעיר סטראפקוב‪ ,‬ואותו היום היה יום השוק‪,‬‬
‫וחצרות בית רבינו היתה מלאה עם בני הכפרים שבאו‬
‫מקרוב ומרחוק על השוק‪ ,‬והמתינו בחצירו של רבינו‬
‫לקבל פניו המאירים‪.‬‬
‫והנה החולנית היתה קשורה בחבלים על העגלה שלא‬
‫תוכל לקפוץ אל הרחוב ותזיק כדרכה‪ ,‬ויהי כאשר באו‬
‫לחצר רבינו‪ ,‬פתאום נתעוררה החולנית בפראות‬
‫נוראה‪ ,‬ונתקה את החבלים שהיתה קשורה בהם‪,‬‬
‫וקפצה מעל העגלה אל תוך ההמון הגדול שבחצר‪,‬‬
‫ונעשה צעקה ומהומה גדולה בין הנאספים‪ ,‬וכל אנשי‬
‫ביתו של רבינו נבהלו ויצאו החוצה לראות סיבת‬
‫הצעקות הגדולות שנשמעו בחצר‪ ,‬וגם רבינו בכבודו‬
‫ובעצמו יצא‪.‬‬
‫ויהי כאשר ראה את האשה המשוגעת‪ ,‬וירא וירץ‬
‫נאר?‬
‫לקראתה‪ ,‬וצעק אליה‪ :‬וואו אהין לויפסטו‪ ,‬דו ַ‬
‫ותיכף עמדה על מקומה‪ ,‬ונעצה עיניה בו‪ ,‬ועמדה כן‬
‫רגעים אחדים כמי שניעור משינתו‪ .‬ומעת ההוא והלאה‬
‫שבה לבריאותה כאיתנה‪ ,‬והאריכה ימים ושנים‬
‫בבריאות השלימות‪( .‬תולדות איש ח"י)‬
‫***‬
‫רגלי חסידיו ישמור‬
‫הביאו פעם לרבינו קמח שמור למצות מצוה מאיש‬
‫מהימן שהיה דרכו לקנות הקמח ממנו בכל שנה ושנה‪.‬‬
‫ויהי בערב פסח כשהלכו לאפות מצות מצוה‪ ,‬פתאום‬
‫הרגיש רבינו לא בטוב ונפל למשכב‪ ,‬ומתוך המהומה‬
‫שנעשה בבית רבינו הלכו בניו לאפות מצות מצוה‬
‫מקמח שלהם ושכחו לגמרי משק הקמח השמור שהיה‬
‫מונח בחדר רבינו‪.‬‬
‫ויהי לעת ערב‪ ,‬בטרם התקדש החג‪ ,‬הוטב מצבו של‬
‫רבינו לגמרי‪ ,‬וקם ממשכבו לטבול לכבוד הרגל‪ ,‬והלך‬
‫לבית הכנסת‪.‬‬
‫בשובו לביתו‪ ,‬המתין עליו ערל אחד‪ ,‬שלוחו של האיש‬
‫שהכין לו את הקמח השמור‪ ,‬ומסר לרבינו שלא יאכל‬
‫ממצות אלו‪ ,‬כי על פי טעות נתחלף לו הקמח ההוא‬
‫בקמח אחר שיש עליו חשש חימוץ‪ ,‬ולא נתברר הטעות‬
‫עד ערב פסח אחר חצות היום‪.‬‬
‫אז הבין רבינו כי מן השמים עכבוהו שלא להכשל‬
‫בחשש איסור חמץ ח"ו‪( .‬תולדות איש ח"י)‬
‫***‬
‫תמותת רשע רעה‬
‫מחותנו של רבינו הרה"ח ר' לייבוש זעלמאנאוויטש ע"ה‬
‫מעיר בארדיוב סבל צרות רבות ורעות מנכרי אחד‬
‫שהציק לו והעיק לרוחו‪ ,‬והלה הזמינו לערכאות בדבר‬
‫מפי הרה"ח ר' משה ארגעל שיחי' נכד בעל העובדא‪.‬‬
‫מתוך גליון "דברי תורה ליזענסק"‬
 ‫שומר נפשות חסידיו‬ ‫באחד הימים נסע רבינו לאיזה כפר סמוך לעירו‪ ,‬ועל‬
‫בעת ששלטה מגיפת החולי‪-‬רע שהפילה חללים רבים‬ ‫הדרך מצא איש שוכב על הארץ באין אונים‪ ,‬ופצעים‬
‫ר"ל‪ ,‬היה דרכו בקודש לסובב ברחובות העיר כל הלילה‬ ‫קשים כיסו את גופו‪ ,‬ותיכף לקחו על העגלה‪ ,‬והביאו‬
‫והיה מעשן מקטרתו‪ .‬פעם אחת ראוהו באמצע הלילה‬ ‫למקום ישוב‪ ,‬וחבשו את פצעיו‪ ,‬ונתנו לו תרופות עד‬
‫איך שרודף מישהו לחוץ לעיר‪ ,‬ואמר עליו שהיה הס"מ‪,‬‬ ‫ששבה רוחו בקרבו‪.‬‬
‫ומני אז והלאה נעצרה המגיפה‪( .‬זכרנו לחיים)‬ ‫אחר שנתרפא האיש וכבר הלך על משענתו‪ ,‬בא לפני‬
‫בשעת המגיפה בעיר צאנז‪ ,‬בשנת תרט"ו‪ ,‬עזב הרה"ק‬ ‫רבינו ויבך ויתחנן לו‪ ,‬שימחול לו על חטאתו אשר חטא‬
‫מצאנז את עירו ונמלט לעיר סטראפקוב לאיזה תקופה‪,‬‬ ‫נגדו‪ ,‬וסיפר לו את כל אשר קרהו בדרך‪ ,‬שמתנגדיו‬
‫שאף"‪,‬‬
‫ונימוקו עמו באומרו‪" :‬דער פאסטוך היט ערליך די ָ‬ ‫חשבו עליו מזימות להעליל עליו עלילות שקר לפני‬
‫וכוונתו לרבינו שהיה רועה נאמן למרעיתו ושמר‬ ‫השלטונות בעיר המחוז‪ ,‬והם שכרוהו שילך אל העיר‬
‫עליהם לבל תשלוט בהם המגיפה‪( .‬מפי הרה"ח ר' ישראל‬ ‫ההוא‪ ,‬ושיגרו בידו כתב העלילה לימסרנו לידי שרי‬
‫מאיר שווארטץ ע"ה)‬ ‫המחוז‪ ,‬ויהי בדרך התנפלו עליו שודדים וגזלו את כל‬
‫לפני פטירתו מן העולם אמר על עצמו‪" ,‬ב"ה איך בין‬ ‫אשר לו‪ ,‬וגם הכהו מכות רצח‪ ,‬עד שנפל לארץ באין‬
‫געווען א גוטער געטרייער שומר פאר די שטאט"‪ ,‬כיון‬ ‫אונים‪ ,‬ונטשוהו על פני השדה לגורלו והלכו להם‪ ,‬ומאת‬
‫ששמר את העיר מכל נזק ופגע רע‪( .‬זכרנו לחיים)‬
‫ה' היתה זאת שרבינו מצא אותו בדרך‪ ,‬והשיב לו טובה‬
‫***‬
‫תחת רעתו‪ ,‬והוציאו ממות לחיים ומצרה לרוחה‪.‬‬
‫כי שם חלקת מחוקק ספון מקום קבורתו של רבינו‬
‫כמובן‪ ,‬המסור נהפך לאיש אחר‪ ,‬ומאויב נעשה אוהב‬
‫שימש למקום ישועות למאות ולאלפים‪ ,‬מרי לב וקשיי‬
‫נאמן‪ ,‬ונפשו נקשרה בנפש רבינו‪( .‬תולדות איש ח"י)‬
‫יום באו מקרוב ומרחוק להתפלל על קברו ולשפוך צקון‬ ‫***‬
‫לחשם לאביהם שבשמים‪ .‬במיוחד ביום היארצייט בכל‬ ‫עינים צופיות למרחוק‬
‫שנה ושנה יצאו המונים להשתטח על קברו ולעורר‬ ‫נוהג היה רבינו לערוך סעודה באחד הלילות של ימי‬
‫זכות הצדיק‪ ,‬ואף בזמנינו ממשיכים רבים לבוא על‬ ‫חנוכה‪ ,‬ולהזמין אליה מקורביו וידידיו‪ .‬פעם בהיותו עוד‬
‫קברו והרבה זכו להיפקד בכל מיני ישועות‪ .‬ומקובל‬ ‫בטערצאל‪ ,‬הזמין לסעודה זו גם את הרה"צ רבי ליבוש‬
‫אצל צאצאי משפחת רבינו בקבלה מדור אחר דור‪,‬‬ ‫פאנעט זצ"ל‪ ,‬אשר מלבד היותו צדיק וחסיד היה גם‬
‫להזכיר בעת צרה שמו של רבינו חיים יוסף בן ארי'‪,‬‬ ‫בעל אחוזה גדולה‪.‬‬
‫וסגולה הוא להינצל ממנה‪.‬‬ ‫רבינו התחיל לשוחח עם רבי ליבוש בדברי תורה‬
‫***‬ ‫ובמילי דמתא‪ ,‬וערבה להם שיחתם‪ ,‬ונתמשכה עד‬
‫זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אמן‬
‫שכבר כילו המסובים לאכול ולשתות‪ ,‬והאורחים כבר‬
‫***‬
‫הלכו לבתיהם‪ .‬כך ישב רבינו ושוחח עם רבי ליבוש‬
‫ארוכות וקצרות‪ ,‬ונתאחרה השעה עד אחר חצות‬
‫הלילה‪ .‬רבי ליבוש ביקש רשות מרבינו שיניחהו לילך‬
‫לביתו‪ ,‬אולם רבינו לא שת לבו לדבריו‪ ,‬והמשיך‬
‫בשיחותיו אתו עד קרוב לאור הבוקר‪.‬‬
‫בשוב רבי ליבוש לביתו‪ ,‬ראה קבוצת שוטרים ברחוב‬
‫נגד ביתו‪ ,‬והם מחזיקים ביד ערל אחד שמצאוהו בביתו‪,‬‬
‫והערל הסתתר תחת מיטתו עם גרזן בידו וחשב מזימה‬
‫לבוא עליו ולהרגו‪ ,‬ולגזול את כל אשר לו‪ ,‬וכך המתין‬
‫עליו כל הלילה לרצחו נפש‪ ,‬ויהי כאשר נטה אור‬
‫הבוקר‪ ,‬התיירא להישאר עוד שם על ארבו‪ ,‬ויגנב עצמו‬
‫לחוץ‪ ,‬ונתפס ע"י שוטרי העיר‪ ,‬שהכהו מכת רצח עד‬
‫מדור ההילולא על הרה"ק מסטראפקוב זי"ע‪ ,‬נלקט מתוך קונטרס "מקור חיים"‬ ‫שהודה שרצה להרוג את רבי ליבוש ולגזלו‪.‬‬
‫שבסוף ספר "טיב גיטין וקידושין" שנדפס מחדש‬
‫התודה והברכה למע"כ נכדי המחבר‪ ,‬ששלחו לנו מאוצרם הטוב‪.‬‬
‫אז הבין רבי ליבוש כי רבינו ברוח קדשו עיכבו אצלו‬
‫הרה"ג ר' יעקב זאב שווארץ שיחי'‪ ,‬מו"ל הספר הנ"ל‪.‬‬ ‫ולא הניחו לשוב לביתו עד שיאיר השחר‪ ,‬וכך פעל‬
‫וכן הרה"ג ר' נפתלי וקשטיין שיחי' על עזרתם המרובה‪,‬‬
‫זכות זקינם הק' יעמוד לימינם להיוושע בכל מילי דמיטב‪ ,‬אמן‪.‬‬ ‫להצילו ממות בטוחה‪( .‬תא"ח)‬
‫***‬
‫להשתתפות בהוצאות הגליון לרגל שמחה או לע"נ ולקבלת הגליון במייל‪ ,‬להערות ולהארות‪GILYON.LIZENSK@GMAIL.COM ,‬‬

‫ט‬
‫הרה"ק רבי חיים יוסף גאטליב מסטראפקוב זי"ע‬ ‫מתוך גליון "דברי תורה ליזענסק"‬
‫עלונים מכל הסוגים ‪ -‬לכבוד שבת קודש ‪https://t.me/Chassidicleaflets -‬‬