‫ספר‬

‫סודי רדא‬
‫לדבינו הקדוש‪ ,‬מקובל אלקי‪ ,‬עיר וקדיש מגאוני•‬
‫קמאי•‬
‫דבי אלעזר מגרמיזא זצ״ל בע״ם‪.‬רסח״•‬
‫הלק ההלכות והם ‪:‬‬
‫הלכות המלאכים‪ ,‬הלכות הכסא‪ ,‬הלכות הכבוד‪ ,‬הלכות הדמר*‬
‫הלכות הנבואה והלכות האמנה‬

‫ובראשו‬

‫סו ד הי חו ד‬
‫לרבינו י ת ד ה ה ח סיד זצ״ל בע׳ם ח סי די ס‬
‫יוצאים לאור בפעם הראשונה מכתבי יד הגנוויט בבית עקד הספרים‬
‫של הממשלה במינכן אשר בבייארן המדינה‪.‬‬
‫יים מראה מקומות‪ ,‬מקורים‪ ,‬הגהות והערות‪.‬‬

‫על‪-‬ידי‬
‫ישראל לןאמפלהאר‬
‫הועתק והוכנס לאינטרנט‬
‫‪www.11ebrewbooks.org‬‬
‫‪.‬‬ ‫ע"י חיים תשס״ט‬

‫בילגורייא תרצץ‬
 ‫‪•iim‬‬
‫סאפר‬

‫ח י פולס‪.‬‬
‫מכבוד אאמד״ר הגאון שלימ״ו!‬

‫ר יודא בר׳ סימון נ«ח )איוב לד‪ ,‬ד( ממלוך אדם חנף כטוקמי « ‪-‬‬
‫נוח להם לבריות להגדיל להם כנסים ולםרוח באויר ואל ימ‪o‬ו ‪ v‬וישמאבדו‬
‫תחת יד מלך הנף 'אסתר רבה פתיחתא א‪.fo ,‬‬

‫בדורות הקדמונים בימי •!ז‪ /-‬התנאים והאמוראים‪ ,‬בדורות של שפד וכלמן •‪,‬‬
‫׳בעתות הקשות והמרות שהיו חייהם תלוים להם מנגה היו גאה דורשימ ונאה‬
‫מקיימים מה שדרשו ‪ :‬רב יכם סוב את ההר הזר• פנו לכם צפונה‪ ,‬מהו »סנו לכם‬
‫צסונה* א׳ר הייא‪ ,‬אמר להם ‪ :‬אם ראיתם אותו)עשס שמבקש להתנרות בכם אל‬
‫תעמדו כננדו אלא הצפינו עצמכם ממגד כר‪ .‬א״ר יהודא בר שלום אמרו ישראל ‪:‬‬
‫רבש״ע אביו מברכו עי חרבך תחיה ואתה מסכים עמו ואומר לגו הצפינו עצמכמ‬
‫פפגיו ולהיכן נברת אמר להם ברחו לתורה אין צפונה אלא תורה שנאמר יצפון‬
‫לישרים תושיה )דברים רבה א‪ .‬יה‪ .‬וכה חיו עושים ברחו לתורד• ולסתרי תורה‬
‫לקיים מר• שנאמר‪ ,‬פנו לכס «צפונה^ במובן הפשוט‪ ,‬לדברים הצפונים והנסתרים‬
‫שבתורה ‪,‬מעשה בראשית״ ‪,‬ומעשה מרכבה״‪ ,‬ואם פה עלי אדמות צרו צעדיהם ולא‬
‫ד‪.‬י׳ להם מקום מנוחה לשוסט בחוצות ולדותהלן ברחבה ברחובות קריה מפחד אויב‬
‫ומפת יקוש‪ ,‬הצפינו עצמם בבתי כנסיות ובתי מדרשות‪ ,‬ושם שמו קנם ואיתן מושבם‬
‫בעולמות העליונים‪ ,‬ושם בין צבא מרום ודרי מעלה יכלו לשוטט בשבילי דרקיע‪,‬‬
‫באין מפיר ומפריע‪ .‬שסה היו חפשיס לנפשם‪ ,‬וישבעו מזיו האורות העליונים‪ ,‬ותסלא‬
‫נפשם עוז וחדוד• מנעימה קדושה ושירה וזמרה של מלאכי השרת הסובבים את‬
‫כסא הכבוד ‪:‬‬
‫וזר• הי׳ עצת ר׳ יודא ב״ר סימון הנ״ל לאמור ‪, :‬ממלוך אדם חנף ממוקשי‬
‫עם״‪ ,‬בעת אשר השי״ת הזמין שימלוך אדם חנף שירגיז וירעיש הארץ‪ ,‬או שהזמין‬
‫מוקשי עם‪ ,‬שרשעים רבים יקומו להיות למוקש אל העם‪ ,‬רוצחים ושודדים ומחריבי‬
‫הישוב‪ ,‬כדי להעניש בהם את העולם ולהיות שבט אפו ועברתו‪ ,‬בעת ההיא נוח להם‬
‫^לבריות לעשות להם כנסים ולפרוח באויר ‪ . . .‬לדאות למעלה לעולמות העליונים על‬
‫כגסי העיון והעמק מחשבה‪ ,‬בחקר אלוקי‪ ,‬לדעת את ה׳ והנהגתו בעולם‪ ,‬מן העולם ועד‬
‫עולם‪ ,‬כסי המקובל מבעלי הקבלה ומארי‪:‬דרדן הקדמונים‪ ,‬ואז יפתחו לפניהם אופקים‬
‫חדשים ויראו בעליל מחזות נפלאים ויפשטו העקפימות שבלב ולא יהרהח עוד אחרי‬
‫מדותיוית״ש ותטח דעתם וימצאו מנוח בלבבם‪:‬‬
‫כעצת ר״י ב״ר סימון עשו גם גאוני קמאי ר׳ חמאי גאון ורב האי גאון וכד׳‬
‫ג״ע זללה״ה בימיהם‪ .‬בעת אשר החושך כסר• א ^ והרדיפות לא פסקו ולא מצאה‬
‫יונת אלם־‪-‬האוםה הישראלית‪-‬מנוח לכף רגלה סאימת הנחשים והעקרבים והיות‬
‫טרף אשר רדפור• והדריכוה מנוחה‪ ,‬אז בימים ההם קיימו ‪, .‬פנו לכם צפונד• ‪ I‬״‬
‫הקהילו קד‪.‬לות לבתי מדרשות וגילו לפניהם סצפנותיהם מגילות סתרים שהיו לד^ס‬
‫בבית גנזיהד מסתרי תורה שהי׳ להם בקבלר• מרז״ל ור^עסיקו אותם בדברים רמיס‬
‫ונשגבים‬
 ‫מאמר רזי עולם‬

‫ונשגבים‪ ,‬בכבשונו של עולם‪ .‬והדברים הללו היו להם שקוי לעצמותיהם וצרי ומרפ«‬
‫לכל יגונם וצרותיהם‪ ,‬בהם מצאו סל של תחי׳ לעודד את רוחם ולחזק את אמונתם‬
‫כאשר נראה ספרות שלימה ממדרשי חז״ל בסתרי תורה שנתגלו בימים ההם כמו‪:‬‬
‫אלפא ביתא דרע״ק‪ ,‬מסכת אצילות‪ ,‬מעשה בראשית‪ ,‬מס׳ גן עדן‪ ,‬סרקי‬
‫היכלות‪ ,‬זרובבל‪ ,‬חרבא דמשה‪ ,‬ספר יצירה‪ ,‬מדרש כונן‪ ,‬מדרש מי השילוח‪ ,‬מעין‬
‫חלמה‪ ,‬שבעים שמות למט״ט‪ ,‬פרקי דר׳ שמעץ בן יוחאי ועל כולם הזוה״ק ועזד‬
‫ועוד אשר כבר נתפרסמו בס׳ רב פעלים‪ ,‬ואכמ״ל ‪:‬‬
‫רבינו אלעזר מגרמיזא ז״ל‪ ,‬המחבר ספר הזה בספרו ‪#‬יין הרקח״ על חמש‬
‫מגלות כתב וז״ל ; ששים המה מלכות‪ ,‬אלו ששים מסכתוו^ ושמונים פלגשים‪ ,‬אלו‬
‫שמונים מדרשות‪ .‬ועלמות אין מספר‪ ,‬אלו ברייתות דמעשה בראשית ומעשה מרכבה‬
‫ודרש עלמות לשון תעלומות חכמה וסודות נעלמות הגנוזות במעשה בראשית ומעשה‬
‫מרכבה(‪ .‬כנראה שהיו תחת ידו הרבה מהם ובשנות ראה רעת הרג ואבתן ר״ל‪,‬‬
‫ממשלחת פגעים רעים מידי עשו ר״ל >ראה בתולדות הר״א מגרמיזא( קיים גם הוא‬
‫׳בזמנו עצת ר׳ יודא בר סימון הנ״ל ‪ :‬פנו לכם צפונה‪ ,‬לסתרי תורה‪ ,‬ופתח את‬
‫אוצרותיו שהיו בבית גנזיו מדרשי חז״ל בקבלה לפני שומעי לקחו‪ ,‬להורות לעם ה׳‬
‫דרכי ה׳ והנהגתו בעליונים ובתחתונים‪ .‬וכן פתח לפניהם ארובות השמים להראות‬
‫להם גדולת יוצר בראשית‪ ,‬והוא הי׳ המפרש להם את הדברים בפירושים ברורית‬
‫ומזהירים‪ ,‬כאשר נראה בספר *סודי רזיא״ שלפנינו בזה‪ ,‬ומנהל עדניו השקם לרוי׳‬
‫‪ ,‬להשיב נפש ולהתרוממות הרוח ‪:‬‬
‫המלחמה הנוראה משנות תרע״ד‪-,‬תרע״ח הפכה את כל העולם לגי צלמות‬
‫וללא סדרים‪ .‬היא הרגה ללא חמלה לא רק רבבות מיליונים גופים צעירים‪,‬‬
‫כי אם גם החריבה את כל האנושיות‪ .‬המיתה את כוחות המוסריים‪ ,‬והרסה עד היסוד‬
‫את כל יסודות הצדק והיושר‪ ,‬ואת כל רגשי לבב אנוש‪ .‬המלחמה בלבלה את כל‬
‫העולם כלו וגעשו בני אדם כמבולבלים ומטורפים בלי דעת ובלי השטן נפש‪ .‬ותעש‬
‫אדם כדגי הים ‪* :‬מה דגים שבים כל הגדול מחברו בולע את חברו אף בני אדם ק״י‬
‫)קדושין י״ג(‪ .‬והאומה הישראלית‪ ,‬ה*מעט מן העמים״ הכבשה שבין הזאבים מאד‬
‫מעולם‪ ,‬היא גם היום בסאה העשרים כצאן לטבח יובל להרוג ולאבד‪ ,‬למכה ולחרפה^‬
‫אין בשבילה מקום בעולם הנדול‪ .‬מדעות גדולות ואדירות המכילות רבבות מליונים‬
‫מלאומים שונים‪ ,‬צר להן המקום להכיל גם חצי מליון יהודים‪ .‬ובכל מקום אשר‬
‫תדרוך כף רגל יהודי יחשב בעיניהם כ״מסיג גבולם״ וישטמוהו בעלי חצים וימררוהר‬
‫וירדפוהו ויתנפלו עליו כזאבים על טרפם ‪:‬‬
‫וגם בארצנו הקדושה‪ ,‬ארץ אבותינו שנתנה לגו למורשה ולנחלת עולמים‪ ,‬היתה‪.‬‬
‫במשך אלף ושלש מאות שנה‪ ,‬שהחזיקו בה הערבים‪ ,‬למדבר שממה ולעיי מפלה‪,‬‬
‫ויעזבוד• הפקר כמדבר למעון תנים ולמאורות צפעונים‪ .‬ואולם כאשר אך נזכרו בה‬
‫‪ ,‬בני ישראל הנרדפים על צואר מכל מדינה ומדינה בחו״ל‪ ,‬ובאו לארץ אבותיה®‬
‫‪ -‬לבנותה על תלה ולהרימה מערמת עפרה ולעשותה לארץ זבת חלב‪ .‬ודבש‪ ,‬כאשר‬
‫היתד• בימי קדם כשבת ישראל על אדמתה‪ ,‬שלתכלית זאת הם קונים כל שעל אדמה‬
‫בכסף מלא טבין ׳ותקילין‪ ,‬והנד• הרימו הערבים קול צוחה‪ ,‬כי ישראל מסיג־ את גבולם ‪i‬‬
‫ישראל דו ח ק את רגליהם לגרש אותם מן הארץ‪ ,‬וכזאבי ערב התנפלו על הישוב‪,‬‬
‫להשמיד ולהרוג ולאבד מנער ועד זקן טף ונשים*‪ ,‬מהרסים ומחריבים בל עץ עושה‬
‫פרי‬
 ‫‪ 1(9‬םר‬

‫שרי יכל נטע נאמן אשר טפהו ידי ישראל זה עשרות בשנים‪ ,‬ויעשום לשפה ולבתד^‬
‫!!ה גש? שה הדשים אשר מקוים ו פ ח ד ת ל י ל ה ו י ו ם כד וכר וה׳ ירחם‪,‬‬
‫___ __‬ ‫ימהר ישועה ויחיש נאולה בב״א ;‬
‫ביפים הנוראים הללו גם עלינו לקיים עצת ר״י בר סי מ ץ‪ :‬פנו לסם‬
‫ציפוגד^ ברהו לתורה ולסתרי תורה‪ ,‬ממלוך אדם חנף ממוקשי עם אשר סביב שתו‬
‫עליך ישראל‪ ,‬אין עצה כי אם להגדיל כנסים ולפרוח באויר‪ ,‬בעולמות העליונים‬
‫כאשר עשו רבותינו ז״ל בימיהם‪ ,‬כדי להשקיט את סערות הרוחות אשר בקרב ולב‬
‫_‬ ‫»י םה‪ ,‬מבלי להרהר אחר מדותיו של הבוית״ש‪ ,‬כאמור ‪:‬‬
‫לכן הנני רואה בהשתדלותך־בני יקירי‪-‬להו״ל סיר ‪,‬סודי רזיא״ בימים הקשים‬
‫והסוערים האלה כדבר בעתו‪ ,‬לעודד את הרוחות ולחזק את הלבבות באמונה‬
‫ובטחון בה׳‪ ,‬בזה שיעמיקו את מחשבותיהם ברזי עולם אשר יאירו לפניהם בספר‬
‫סודי רזיא הזה‪ ,‬אשר דבריו הקדושים •ועילו גם היום לפתור על פיהם כפה ענינים‬
‫מסובכים שהנם פרובלימות המעסיקים כהיום הזה את בעלי המחשבה והעיץ‪ .‬ועל‬
‫ידי דבריו יהיו הרכסים לבקעה והמעקשים למישור‪ ,‬כאשר יראה כל קורא מבין בספר‬
‫הזד‪ -‬ועל ידי העמק חקר ברזין עילאין גזכר• לגאולה קרובה‪ ,‬כמ״ש בזוה״ק ובתקונים‬
‫שע״י התפשטות לימודי האצילות נזכה לפורקנא בעגלא ובזמן קריב‪ .‬ואולי הוא מהאי‬
‫טעמא שהזכרתי למעלה‪ ,‬כי ע״י לימודים בכבשי דרחמנא תתחזק האמונה והבטחץ‬
‫בה‪ /‬וכבר אמרו חז״ל שבזכות האמונה נזכה לגאולה קרובה כמ״ש ‪ :‬תשובו‪-‬לאה״ק‪-‬‬
‫^מראש אמנה ‪:‬‬
‫ברוך שמסר עולמו לשומרים! שבע מאות שנח נשתמר הכת״י הלזה‬ ‫‪.‬‬
‫כלוא באוצרות ובתי עקד שונים‪ ,‬ולא ראה אור עולם‪ ,‬ועתה הגיע זמנו של‬
‫ספר זה להגלות ולהתפשט בעולם‪ ,‬ונתגלגל הזכות לידך‪ ,‬בני יקירי‪ ,‬שתוציאו לאור‬
‫בהוצאה מתוקנת עם מראה מקומות והארות בבקיאות כיד ה׳ הטובה עליך מעשה‬
‫ידי אמן‪ .‬זכותו של מרנא ורבנא הר״א מגרמיזא זצ״ל הגן עלינו ועל כל הנלוים‬
‫אלינו וצל כל ישראל המוקירים ומהבבים תורתו ויושר יליץ בעדנו מעתה ועד‬
‫אסן■‬
‫ער‪,‬״ק תוכ״א בחודש תמוז תרצ״ו לפ״ק‪,‬‬
‫יקותיאל ארי׳ קאמעלהאד‪,‬‬
 ‫כ״נ^‬
‫ה מד מ ה ומבוא‬
‫א‪.‬‬

‫הספר מ ה שהגני ו‪1‬תן לפניכם היום‪ ,‬הוא חלק מן הסיר הגדול ‪,‬סודי‬
‫רזיא״ לרבט אלעזר מגרמיזא זצ״ל בעל ס׳ הרקה‪ ,‬הנמצא בכתב יד בבית עקד‬
‫הספרים של הממשלה במינכן במדינת בייזט‪-‬ן‪ ,‬בכרך הנרשם במספר ס״א‪ ,‬גדלו‬
‫כרבע גדול וסמזיק שס״ט דפי^‬
‫הכרך" הזה כולל את הספרים האלה ‪ :‬א( רויאל הגדול‪ .‬ס הלכות שוגוו^‬
‫גז ם׳ ד‪.‬שנ ‪ J‬ד( סי״ ס׳ יצירה‪ .‬ה( הכמת הנפש‪ .‬וכולם נכללים תחת השם ‪,‬סודי•‬
‫רזיא• שגימסריא שלו עם התיבות והאותיות עולה כמבין ‪,‬אלעזר״‬
‫א< הספר הראשון ‪.‬רזיאל הגדול״‪> ,‬כן מכנהו המו״ל הראשון האמסטרדמי‬
‫יועם התיבות והאותיות הוא ג״ב כטנין ‪,‬אלעזר״( מיוסד על אותיות הא״ב‬
‫והחזיק בכ״י ע״ם דסינג מהציתו האותיות א ‪-‬ג שהם בכ״י מ׳ דפים הדששוגיס‪,‬‬
‫נדפסו ע״י ר׳ יצחק בר׳ אברהם דיין באמסטרדם בשגת תס״א‪ ,‬בספר רזיאל המלאך*‬
‫והוא בדפוס אמססרדם מדף ז׳ ע״ב עד דף כ״ד ע״א ומתחיל כמו בכ״י הג״ל‪ ,‬ברוך‬
‫חכם הרזים כו׳‪ ,‬אמנם בכת״י בדף י׳ כתוב וז״ל‪, :‬אח״כ אכתוב לך פוד המרכבות‬
‫בסי אשר קבלתי מרבגו יהודא החסיד כאשר קיבל מאביו רבנו שמואל החסיד וגם‬
‫קגלתי אני מסי אבא סורי הר׳ יהודה אני אלעזר הקטן וגם כאשר בימתי בספרים‬
‫וגסדרשים ואכתוב לך דבר דבור על אופניו ועזרת שדי עמדי לכתוב כאשר עם‬
‫לבבי ואלקי ישראל יודע ויגל עיני במאור תורתו ואאלפך חכמה לאהבה את ה׳י‬
‫ללכת בדרכיו ולדבקה בו״‪ .‬הדברים האלה נשמטו בם׳ רזיאל האפסטרדמי בפנים‬
‫*ן בהוצאות האחרות שנדססו לפיהו אח״כ‪ ,‬רק בהקדמתו שם יאמר‪ ,‬שבכ״י שהי״‬
‫ת״י הי׳ חתום הקטן אליעזר בן א״מ הרב יהודה שקבל מעשה מרכבה מרביגו‬
‫יהודה ויזסיד שקיבל מאביו רבינו )שמעון( !שמואל! החסיד‪ ,‬ואץ בזה^שום ספק‬
‫ששני אלה בני אב אחד הם‪ .‬מרבמ בעל הרוקח‪ .‬דבר זה‪ ,‬מדוע לא הדפיס המו״ל‬
‫האספסרדמי יותר רק עד אות ג׳ לא נדע‪ ,‬אולי לא מצא יותר בכ״י אשר לפניו^‬
‫או שכבר השיג בזה את מסרתו‪ ,‬שהציג לו ב^!וצאת הספר רזיאל המלאך‪ ,‬שכלו הואל‬
‫ילקום מספרים שונים‪ ,‬כאשר יאמר שמה בהקדמתו‪ ,‬והמה ‪, :‬ם״ המלבוש והוא ם״‬
‫רזיאל המלאך‪ ,‬ס׳ רזיאל הגדול‪ ,‬פי׳ שם של ע״ב‪ ,‬ספר נח‪ ,‬מעשה בראשית‪ ,‬שיעור‬
‫קופה וס׳ המזלות״‪ .‬מזה נראה‪ ,‬שמטרתו הי׳ לתת לגו ילקוט כזה‪ ,‬וע״כ הסתפק‪,‬‬
‫אולי‪ ,‬בהחצי מסדר האותיות של ‪,‬סודי רזיא״‪ ,‬וחציו השני נשאר בכ״י ‪:‬‬
‫‪ a‬הלצות שונות‪ ,‬והם ‪ :‬הליכות מטטדו״ן‪ ,‬הלכות מלאכים‪ ,‬הילך המרכבות‬
‫הלכות הכסא‪ ,‬הלכות הכבוד‪ ,‬הלכות הדבור‪ ,‬הלכות הנבואה והלכות האמנה‪ ,‬והת‬
‫סכת״י ‪ p‬דף ע״ט עד דף קי״^‬
‫צ( ספר השם‪ ,‬והוא שמות הקדושים וסודות התפלה ושטות המלאכים וצירופים‬
‫שונים פן דף קי״ג עד דף ר׳׳ל‪ .‬נמצא גם אצל רד״אואצל ר׳ חיים מיכאל אוה״ח‬
‫רל^ג^מספר זה נדפס ס׳’החשק על ע׳ שמות של מםטרו״ן)לבוב ופיוטרקוב(;‬
‫ד< סי׳ ספר יצירה והוא חפי׳ שנדפס מכתב יד שהי׳ אצל הגאץ^ הקתש‬
‫'^והרצ״א סדיטב שנ״ל עם הגהותיו )פרעמיסלא ‪ (1883‬והנדפס במנטובה כשנת שכ״ב‬
‫ימירחס‬ ‫י‬
 ‫הקדמה ומבוא‬

‫יופיוחס להר״א מגרמיזא אינו דק קיצור מזו^ והגה״ק הנ״ל העתיקו מכתב יד מוטעה‬
‫׳סאד והעיר עלא הי׳ יו סנאי להגיהו כרצונו‪.‬‬
‫ה< ס׳ חכמת הנפש‪ .‬והוא הנדפס ג״כ מכת״י שנשאר פעזבון הגה״ק הג״ל‬
‫>לבוב תרלו‪ ,‬צפת תרעג(‪ ,‬ואם אמנם לא נזכר שם רבנו עליו רק שהוא מחוקר‬
‫קדמון‪: ,‬פבל החוקר הקדמון הוא רבנו אלעזר מגרמיזא זצ״ל‪ .‬וספר זה הוא חלק‬
‫״‬ ‫האחתן מספר ‪,‬סודי רזיא״ הנ״ל בכת״י מינכן‬
‫המעתיק של כתב יד הזה הי׳ הסופר משה גד ‪ p‬הח״ר טובי׳ הי״ד מק״ק‬
‫קרמקא כפי הנרשם בחתימת הספר בזה״ל ; ‪,‬אמר• המתנצל ההותב ספר הזה‬
‫־אל יאשיסגו אדם כאשר בספר הזה טעותים עד אין חקר כי הנני נשבע ביוצרי‬
‫כי כפל כפלי כפלים היו בהעתק אשר לפני ואני תקנתי מהם הרבה והרבה ולפעמים‬
‫הנחתי מקום פנוי מתיבה אחת או שתים כאשר לא הבנתי את ענין התיבה ההוא‪/‬‬
‫וכתבתי'הספר הזה לאחד מחסידי אומות העולם איש תם וישר מכהני ב ג ת שגטו‬
‫אגו^^טיני שפו אדון יוחנן אלברכת וידמאנסתיתר ראש וקצין על כל כהגי‪-‬הבמו)‪1‬‬
‫־הנזכרים אשר בכל מדינות ארץ הנוצרים השם יזכהו להגות בו ולהבץ מה ???תוב‬
‫‪:‬בו ובלואר ספירי ספריו אשר קנה והכתיב והוציא ממון רב ועוד ידו נטוי׳ להוציא‬
‫ממוינו עד שיהיו לו כל הספרים הנמצאים אצלני בשלימווג והשלמתי הספר הקדוש‬
‫'הזה היום יום ה׳ ו׳ אלול שט״ו נאום הסופר משה גד בן הח־ר טובי׳ הי״ד ז״ל‬
‫‪.‬‬ ‫‪. ,‬‬ ‫'מק״ק ^ראקא ממדינת פולין קטן״‪.‬‬
‫הכרך שממנו העתיק הסופר הג״ל את הספר הזה‪ ,‬הוא הכרך שהי׳ ביד‬
‫־שד״ל שכתבו והעתיקו בכתב ידו הר׳ אליהו בחור בעל ‪,‬התשבי״‪ ,‬בעד הקרדינל‬
‫אגי'דיו די ויטרבו‪ ,‬וגם שם נאמר ההתנצלות הנ״ל‪ ,‬שהר׳ משה גד העתיקו אות‬
‫באות רק בשנוי השמות לשם מי ועל ידי מי‪ .‬ובחתימת׳ר׳ אלי׳ בחור נאמר בזה״ל‪:,.‬‬
‫והז^למתי הספר הקדוש'הזה היום יום ד׳ שהוא יום הושענא רבא רע״ו אשר ראיתי‬
‫בו ראשי בצל הלבנה ברוך ה׳ כי מובטחני שלא אמות השנה הזאת נאום הסופר‬
‫‪.‬‬ ‫אלי׳ בן אשר הלוי אשכנזי המדקדק‪' .‬‬
‫את הקובץ הזה‪ ,‬המציא לי בטובו‪ ,‬החכם הגדולה פרום‪ .‬דר‪ ,‬א‪ .‬פריימאן‬
‫־בפרנקפורט ענ״מ על עת קצרה בהיותי שמה בשנות מלחמת התבל‪ ,‬והי׳ בדעתי‬
‫־להעתיק ממט את כל אשר לא נדפס עוד‪ ,‬היינו תשלום סדר האותיות שלא נדפסו‬
‫בס׳ רזיאל הגדול וכדומה‪ ,‬ולהשוות את הנדפס עם הכת״י‪ ,‬אבל לא הי׳ לי האפשרות‪,‬‬
‫להוציא את מחשבתי מכח אל הפועל‪ ,‬כי לא הייתי פנוי להיות עבודתי רק בזה‪,‬‬
‫'ולא הספיקה לי העת‪ ,‬שהי׳ הכת״י בידי‪ ,‬רק להעתיק את ההלכות האלה‪ ,‬שנתתי‬
‫להם הקדימה‪ ,‬מפגי כי כשהם לעצמם‪ ,‬הנם ג״ב דבר שלם מתורת רבנו‪ ,‬כי כל‬
‫ץ־‪,‬לכה והלכה תדין בענין אחד ; ואם כי אמנם אינם רק טבעות טבעות מהשלשלת‬
‫הגדולה ‘ של כל הספר‪ ,‬שנערך ונסדר'ע״י רבנו‪ ,‬בטח במחשבה תחלה באופן הנ״ל‪.‬‬
‫וכל חלק הוא המשך להקודם לו עד גמירא‪ ,‬אבל מפני שדנים בענינים מיוחדים‬
‫יכולים לראות בהם דבר שלם‪ .‬את הליכות מטטרו״ן לא העתקתי‪ ,‬שכבר נדפסו‬
‫'בספר היכלות ב‪,‬בית מדרש״ וכן באוצר המדרשים שיצא לאור בנויארק‪ ,‬ומה‬
‫שחידש בו רביגו הוא מעט מזעיר‪ .‬והעתקתי רק את ההלכות הנמצאות בכת״י מן‬
‫בף פ״ב עד דף קי״ג‪ ,‬והם ‪ :‬הלכות המלאכים‪ ,‬הלכות הכסא‪ ,‬הלכות הכבוד‪ ,‬הלכות‬
‫זהדבור‪ ,‬הלכות הנבואה והלכות' האמנה‪ ,‬העתקתים אות באות כדיוק* עם כל הטעיות‬
‫כ םו‬
‫‪j‬‬ ‫׳ הקדמה ו‪6‬וב‪1‬וא‬

‫יבמו שמצאתים לפני‪ .‬וזאת נ״ל להעיר בזה‪ ,‬כי ״הלכות הכביד• מ״ ל אץ להחליפס‬
‫•»ם ‪,‬ספר הכבוד״ הסוזכר בם׳ חסידים‪ .‬שהוא מר״י החסיד‪ *,‬אם י שיוכל היות‬
‫‪’■ .‬‬ ‫׳‬ ‫ישתכנם אהד הוא‪:‬‬
‫הר״א‬ ‫כאמור לעיל‪ ,‬הי׳ הכת״י הזה שהעתקתי ‘ מפנו‪'',‬העתקה‬
‫‪-‬בחור‪ ,‬שהעתיק ג״כ מכת״י אחר‪ ,‬ומרוב ההעתקות נ^לו בכת״י שגיאות הרבה‬
‫•מאד‪ ,‬והרבה פעמים‪ ,‬שכל הענין קבל ’צורה חדשה‪ ,‬אי‪-‬מובנת‪ ,‬מסגי הטעיות‬
‫זהשגיאות וחסר ויתירל‘ויגעתי לתקן מד מקום שידי מגעת בע״ו‪ )5‬בהשוואות למקורים‬
‫בש׳יס ומדרשים שונים‪ ,‬וכל ענין שהי׳ל^ בית אב ויכלתי לעמוד על מקורו‪ ,‬אפשר‬
‫הי׳ להגיה ולתקן‪ ,‬לדוגמא בע׳ כ״ה שעם המקור באותיות דרע״ק‪ ,‬אפשר הי׳ להעמיד‬
‫הדבר קל בריו‪ ,‬אבל עפ״י רוב אין המדרשים‪ ,‬שהשתמש בהם רבנו‪ ,‬ת״י׳ וע״כ‬
‫ולמרות כל'יגיעותי‪ ,‬גשארו הרבה עגיגים תלוים ועומדים כחדה סתומה‪ .‬ובסרס‬
‫בדברי רבגו‪ ,‬שאמרם מלבו‪ ,‬שאי אפשר להגיהם רק בהשוואה לכ״י אחר‪ ,‬והוכרחתי‬
‫להניחם כמו שהם‪ .‬דבלים אחדים תקנתי‪ ,‬בהשואה להמו‪^1‬א ^לקוט ראובני‪ ,‬בשם‬
‫ספר סודי 'רזי‪ ,‬ש^וא ספר ״‪ 6‬ו ף רזיא״ זה‪ ,‬שכנראה הי׳ הספר ביד בעל ה י ל ^‬
‫שהוא ר׳ ראובן בן' מהו״ר ‘ הז‪)1‬שקי כ״ץ 'מפראג‪ ,‬זזתן הגא^ן האלקי ר׳ אפרים איש‬
‫•לונטשיץ בעל ס׳ עוללות אפרי^ו וכלי יקר‪ .‬אבל מהמובא שם נראה‪ ,‬שלא הי׳ בידו‬
‫כל הספר בשליפות‪ ,‬רק ן‪/‬לק הראשון ה^נו‪ ,‬רזיאל הגדול‪ ,‬ההלכות ואולי גם ספר‬
‫השם‪ ,‬שמהם מביא דברים שונים‪ ,‬ופי׳ ‪b‬׳ יאירה ונזכמת הנפש לא היו בידו‪ ,‬שלא‬
‫נמצא מהם בילקוטו‪ ,‬אולם מחלק הראשון מעתיק הרבה דברים‪ ,‬למו שנראה מהרשימה‬
‫להלן‪ .‬והלברים האלה הנמצאים בשניהם‪ .‬היינו בילקוט ולעומתו בם׳ רזיאל הגרפס‬
‫ובהלכ^ האלה מתחלפים ענינם‪ ,‬לסעמים נמצא הנוסח הנכון בס׳ רזיאל ולפענחם‬
‫בילקוט וכן בהלכות‪ .‬אבל הרבה פעמים מאד‪ ,‬שבילקוט הענינים מסורסים ומשובשמו‬
‫•יותר‪& ,‬אשר ברזיאל הנדפס‪ .‬וע״כ גם בילקוט זה לא יכלתי למשתמש הרבה לעממוי‪,‬‬
‫‪ 0\.‬ף שהשתמשתי בו ימצא' הקורא בהערותי !‬
‫וזאת אשר עשיתי לקרב את הדברים האלה‪ ,‬שלספר‘׳!־!זה‪ ,‬אל לבנו ולפנותו‬
‫'להם פתח‪ ,‬שלא יהיו כסתומים ומסוגרים כתמם‪ ,‬בפנים הוספתי מראה מקופתו‬
‫של פסוקי התנ״ן•‪ ,‬שמשתמש בהם רבנו‪ ,‬וכן תקנתי בפנים‪ ,‬במקום שאפשר‪ ,‬את‬
‫הענינים המוטעים והחסרים באופן זה‪ ,‬שנתתי את התיבות הבלתי מובנים בשגי‬
‫חצאי לבנה‪ ,‬ובצדם הצגתי את תיקוניי בשני חצאי מרובזב שיהיו הדברים לפני‬
‫הקורא כמו שמצאתים בכת״י ותיקונם בצדם‪ ,‬ואם לא קלעתי המטרה‪ ,‬יסלחו נא לי‬
‫ויתקנו כפי רוח מבינתם וראות עיגיהם‪ .‬ומלבד זה הוספתי מראה מקומות ומקורי‬
‫הרזים והסודות‪ ,‬מש״ם ומדרשים‪ ,‬שעל ידם אפשר יהי׳ להבין את דברי רבנו‪ .‬ואם‬
‫כאמור לא אוכל לאפר שעבודתי שלימה היא‪ ,‬בכ^ זאת ^קיה‪ ,‬שכל מי שישיץ‬
‫‪-‬בספר הזה דקת לידו את חלקי ״סודי רזייא• הנדססים מקודם‪ ,‬כמו פי׳ ס׳ ^ • ה‬
‫וחכמת'הנפש וחלק הנדפס ברזיאל המלאך‪ ,‬שנדפסו משובשים ואי מתוקניס; יבץ‬
‫את עדך עבודתי בזת וחבל מאד על זה‪ ,‬שלא זכינו לאור תיקוניו והגהותיו שר‬
‫מד ^ק מוהרצ״א זצ״ל מדינות על הספרים שהיו תי״ק‪ .‬כמו שכותב בעצמו באי‪,‬‬
‫>לס׳ יצירה דף ך‪ ,.‬ע״א בזה״ל‪ :‬״כל חספרים^הללו העתקתי ולא הגהתי אותם והס‬
‫‪.‬מוטעים מאד ולא היה הזמן מסמי^ להגיה אותם כפי שכלי כר והעתקתים כ «‬
‫‪-‬שמצאתי עי־ יוזעי הש״י להגיה אותם כרצוני״‪ ,‬עכ״ל‪ .‬הגהותיו אלה שלא זכינו לאורת‬
‫היי‬
 ‫הקדסר• וסבוא‬

‫»יו במה לאור ‪1‬ךול לעניגו‪ ,‬כאשר נראה מח‪ 6‬עם שהתחיל לעשות בזה‪ ,‬וחבל על דאבדין ‪:‬‬
‫^ואלה ה^ העגיגים סס׳ רדאל )למגי דסיס יוזעמאף תרל״ג( ומהלכות האלה‪,‬‬
‫שמובאים בילקוט ראובבי )לפגי דמום ווארשא ‪ (1880‬ובשכחת הלקט שם ‪:‬‬
‫כסור רזיאל ד״ו ע״ב‪ ,‬בספר יבירד• הסלין אות שייכו׳ עד בכל רגל ג״‪-‬‬
‫שבמים‬
‫גיל״ר ש׳ וישלח ע׳ ‪: 274‬‬
‫שם ד׳ כנגד הצואר כנגד ‪.‬יצחק כר ®‪1‬־ א אסרו של יעחק‪(.‬‬
‫ביל״ר פ׳ וירא ע״ ‪: 203‬‬
‫ד״ז ע״ב‪ ,‬א׳ הופכת פני״ כר עד ושכנתי אותיות ושני חך‪.‬‬
‫ביל״ר מ׳ בראשית ע׳ ‪: 3‬‬
‫ד״ם ע״א ה׳ סיגי רוחות חן כר עד לעשות לרוח משקל‬
‫ביל״ר ס׳ בראשית ע׳ ‪: 17‬‬
‫ש‪ 4 0‬כד באמש כר עד וסירות שמנים״‬
‫ביל״ר י׳ בראשית ע׳ ‪ 0‬בשינוים והיסוך חענינים‪.‬‬
‫שם ע״ב בית זה עוה״ז כו׳ עד לברוא עולפו‪.‬‬
‫ביל״ר ם׳ בראשית ע׳ ‪: 4‬‬
‫ד״י ע״א אותם המלאכים שנטרדו כר עד מאלף עד תיו‬
‫ביל‪-‬ר ם׳ בראשית ע׳ ‪ 41‬בשינוים;‬
‫שם ע׳יב וכשקרא האור כד עד כך מצאתי במדרש‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫ביל״ר פ׳ בראשית ע׳ ‪: 10‬‬
‫די־א ע״א שם סלך המשיח חקוק כר עד וז׳ ארצות עמים‬
‫ביל׳־ד ס׳ בראשית ע׳ ‪: 22‬‬
‫שם ע״ב הרי עשה את הארץ כו• עד וחזרו לאחוריתן‬
‫ביל״ר ס׳ בראשית ע׳ ‪4 -5‬‬
‫שם העולם ת״ק על ת״ק כר עד דייב ע״א אומרים לו שיגמור­‬
‫ביל״ר פ׳ בראשית ע׳ ‪.7-8‬‬
‫די״ב ע״א להודיעך שבסדרי משגה נתיעץ כר עד צאתך ובואך ו׳‪-.‬‬
‫ביל״ר שם ע׳ ‪,0‬‬
‫ובזכות ששומרים התורה סר ער שנצולו ממנו‪.‬‬ ‫שם‬ ‫‪.‬‬
‫ביל׳־ר שם ע׳ ‪.68‬‬
‫גן ע ק בהר מ׳ עד את הבהמוו ‪4‬‬ ‫‪ ,‬שס‬
‫ביל־יר שם‪,‬‬ ‫‪, .‬‬
‫בראשית ברא א״ ר״ת בב״ז^‬ ‫שם‬
‫ביל״ר ס׳ בראשית ע׳ ‪A‬‬ ‫‪,‬‬
‫; ‪n‬״‪ a‬ע״א השמים מהלך ת״ק שגה סו׳ עד בטהרה ויצליח‬
‫ביל״ר שם ‪.12-18‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬
‫אהי׳ אשר אהי' שלחני כר עד ע״ב וגוהגים במדה״ר‪-‬‬ ‫‪ ,,‬שס‬
‫ביל״ר ‪0‬׳ נה ע׳ ‪ 7‬־‪. 146‬‬ ‫‪,‬‬
‫ר״• ‪, - , .‬שם ע״ב למעלה סך השמים ים כו׳ עד מה רבו מעשיך בהשמטת‪:‬‬ ‫‪.‬‬
‫‪ p‬ודע כי כאשרנניורנו כן הוא עד ם׳ מראות במעשה‬ ‫‪,‬‬ ‫י ‪,‬‬ ‫>‬
‫הרקיע ׳‬
‫ת‬ ‫הקדמה ומבוא‬
‫‪it‬‬
‫והרקיע‪ .‬ושם‪ ,‬למעלה מן השמים רקיע עד די״ד ע״א וכל אשר‬
‫יזכרו תהי׳ רפואד‪-‬‬
‫ביל״ר פ׳ בראשית ‪. 10-11‬‬
‫די״ד ע״א אהל יפה ונאה כר עד יהיו שניו ע״ז‬
‫ביל״ר שם;‬
‫‪ .‬די״ד ן״ א הראשונים חקרו כי עז בינתם כו׳ עד ל׳ יום‪.‬‬
‫ביל״ר שם ע׳ ‪.31‬‬
‫סדר ד הכוכבים כך הם כו׳ עד ע״ב ממוסך בקר וחם‪.‬‬ ‫שם‬
‫ביל״ר שם ע׳ ‪.30-31‬‬
‫שם ע״ב המה הלקי הארץ גוג כד עד טובים לדגים‪.‬‬
‫ביל״ר שם ע׳ ‪.32‬‬
‫די״ה ע״ב ע״כ נבראו כוכבים כר עד ' במקום חמה בלילוב‬
‫נראה מהלשון שאינו מסודי רזייא‪.‬‬

‫’‬ ‫הלכות המלאכים‬

‫ע׳ ב׳ דע כי אין עת ורגע פנוי למלאכיגג‬
‫ביל״ר‪ ,‬שכחת הלקט ע׳ ‪.28‬‬
‫ג׳ והנה האיש לבוש הבדים‪.‬‬
‫ביל״ר פ׳ בראשית ע׳ ‪. 35‬‬
‫« ד׳ פעמים מבקש אדם אשה‪.‬‬
‫ביל״ר ס׳ חיי ‪ .213,‬בשם הכם הרזים וע״ל סודי רזי‪.‬‬
‫‪ ,‬ח׳ המלאכים המליצים‪.‬‬
‫ביל״ר פ׳ וישלח ‪.279 ,‬‬
‫שם וכך בא המלאך כדמות עשו‪.‬‬
‫ביל״ר פ׳ וישלח ע׳ ‪ 276‬בשם פדר״א ולא מצאתי שם‬
‫וצ״ל סודי רזייזב‬
‫שם המלאכים שסופן ממונים‪.‬‬
‫ביל״ר פ׳ בראשית ע׳ ‪•35‬‬
‫^ ם׳ המלאכים גדוגינ‪J‬‬
‫ביל״ר ע׳ ‪36‬‬
‫« י״ג ויהי בנסע הארץ‪.‬‬
‫ביל״ר ם׳ ויצא ^ג׳ ‪ 248‬משובש‪.‬‬

‫הלכות הכסא‪.‬‬
‫ע׳ כ״ם וכרוביאל השר‪.‬‬
‫ביל״ר פ'בראשית ע׳ ‪. 107‬‬
‫‪ ,‬ל׳ פיטסרץ שר הפנים‪.‬‬
‫ביל״ר שם ע׳ ‪ 114‬בשיגוים רבים‪.‬‬
‫עמוד‬
 ‫הקדמד• ומבוא‬ ‫‪%‬‬

‫‪,‬‬ ‫י ‪V/‬‬ ‫‘ הלכות הבבי■־‬

‫עמוד ל״ה ויאמר אלי מלאך האלקינ!‬
‫ביל״ר מ׳ ויחי ע׳ ‪ 347‬בקיצור‪.‬‬
‫‪ ,‬ל״ו ומראה הנביא כפי הענין‪.‬‬
‫ביל״ר שכחת הלקט ע׳ ‪ 36‬בשינוים ובקיצור‪.‬‬
‫‪ ,‬מ״א הבורא אין שייך לו ריח ניחוו!‬
‫ביל״ר ם׳ נח ע׳ ‪.139‬‬

‫׳‬ ‫הלכות הנבואה‪.‬‬

‫‪ ,‬נ׳ הנביא איך הי׳ יודןג‬
‫ביל״רם׳ ויצא ע׳ ‪.247‬‬
‫‪t‬‬
‫ב‪.‬‬ ‫‪,‬‬
‫את שטת רבנו בתורת הרזים והסודות‪ ,‬כבר בררתי בסםרי‪.‬רבנו אלעזר מגרמיזא״‪.‬‬
‫אולם מה שנוגע לתוכן הספר הקדוש הזה‪ ,‬ההלכות שבסודי רזיא‪ ,‬שהנם בזה‬
‫לפניכם וכל הספר בכלל‪ ,‬משתמש רבנו‪ ,‬לבירור ולביאור העגיגים הנעלים האלה‪.‬‬
‫עם דברי חז״ל המפוזרים בתלמודים ובמדרשים‪ ,‬שישנם אתנו‪ ,‬ובהרבה מדרשי׳ קדמונים‬
‫שאינם בנמצא היום ; ויותר מכל אלה‪ ,‬משתמש עם מקראי כתבי הקודש‪ ,‬לבירור‬
‫עניני המלאכים‪ ,‬הכסא והנבואה וכדומה‪ ,‬באופן כזה‪ ,‬שכל שטתו בחכמת הקבלה‪.‬‬
‫מיוסדת ע״פ רוב‪ ,‬בביאורי המקראות לפי דרכו בקודש לעניניו אשר עסוק בהם‪.‬‬
‫ודבריו הקדושים האלה‪ ,‬העומדים ברומו של עולם‪ ,‬נראים כה פשוטים‪ ,‬ברורים‪ ,‬נכוחים‪,‬‬
‫ואמתיים‪ ,‬כי רזיו וסודותיו *הלא מקראי כתבי הקודש מלאים מהם‪ ,‬וחז״ל קבעו להם‬
‫מקום חשוב מאד בשני התלמודים ובמדרשים‪ .‬כי אם אמנם נעיין בדבר זה‪ ,‬הלא‬
‫נמצא כי הרזים והסודות האלה‪ ,‬יסוד גדול יש להם בתורה‪ ,‬נביאים וכתובים‪ ,‬וכמו‬
‫שגדול מגי ים ספרותנו ההלכתית והאגדתית‪ ,‬אשר ממקור תורתנו הקדושה נובעים‬
‫ומקירים‪ ,‬כן מעין מבית ה׳ יצא‪ ,‬להשקות ענינים נעלים ונשגבים האלה‪ ,‬כבוד ה‪/‬‬
‫מלאכים‪ ,‬כסא הכבוד ונבואה וכדומה‪ .‬ומאז מעולם‪ ,‬כמו שהי׳ לנו רבני ההלכה‬
‫ורבני דאגדתא‪ ,‬כן הי׳ לנו גם חכמי הרזים והסודות‪ ,‬שהי׳ בידם קבלה איש מפי‬
‫איש עד למשה מסיגי וכן מסרוה להראוים לקבלה מדור לדור‪ ,‬ועבדו במקצוע זה‬
‫ומצאו בה שדה ת^אות סורי׳‪ ,‬דשנה ורעננה‪ ,‬כמו שכבר הערתי‪ ,‬במבוא לשטת‬
‫רבנו בספרי הנ״ל‪ ,‬וכמו שהנגלה יסודה בתנ״ך כן גם הנסתרות‪ ,‬כאשר נראה בלקחנו את‬
‫מפר הספרים לידינו ונעלעל בו‪ ,‬החל מתורתיגו הקדושה עד אחרון הנביאיג! ורבנו‬
‫שקבל את התורה הזאת מאביו‪ ,‬רבנו יהודה בך קלונימוס ממגנצא‪ ,‬ומרבו רבנו יהודה‬
‫החסיד בעל ס׳ חסידים‪ ,‬הי׳ לאור בחכמה זו להמקובלים הבאים אחריו והשפעתו רבה‬
‫עליהם‪ ,‬כי דרכו ושטתו קרובים בעניניט הרבה לספר הזהר‪ ,‬שנתגלה אחרי פטירתו‬
‫ושהר״מ מריקנטי »( כבר השתמש בו והתבשם ממנו וזהרו עליו הגיה ;‬
‫בהלכות‬ ‫י‬

‫בספרי ר״א מגרמיזא סרק ד׳ הערת ג׳ כתבתי כי רבי מנחם שסחשביס כין מלסידי הריש!‬
 ‫ז‬ ‫הקדמה ומבוא‬

‫בהלכוון האלה‪ ,‬מביא רבנו‪ ,‬מלבד■ ‪ D’rniDrr‬רבה ותנחום^ סדר״א‬

‫זשותר טוב‪ ,‬את המדרשים‪ ,‬פה רבו‪ ,‬סדור רבא דבראשית‪ ,‬א״ב דרע״ק‪ ,‬ברייתא דמעשה‬
‫בראשית וספר יצירר^ וכן משתמש בספרי הקדמונים של רס״ג ורבינו חננאל‪ ,‬ומביא‬
‫‪ nai‬רבי אליעזר הקליר‪ ,‬ואתר׳ מאיר שליחצבור‪ ,‬בעל האקדמוו^ ויש בו גם הרבה‬
‫מתורת רבו הר״י חסיד‪ ,‬כמו בהל׳ הכבוד ע׳ ל״ט ום׳ מענין היחוד‪ ,‬שהוא כמעט‬
‫אותן הדברים שב‪#‬סוד היחוד״‪ ,‬הנדפס בראש הספר ועוד משלים אותם‪ .‬ומ״ש בהל׳‬
‫מלאכים ע׳ ט׳‪ ,‬המלאכים נדונין על מה שיש להם לחשוב כו׳ כיו״ב נמצא בס׳ חסידים‬
‫וסי׳ תק״ל(‪ ,‬ומ״ש )שם ע׳ יא(‪ ,‬ויש מלאכים שאין יודעין כו׳ עד מתי קץ הפלאות‬
‫ע׳ ס׳ חסידים )שם(‪ .‬ומ״ש >שם ע׳ יא( והגוזר והמצור• נקרא עיר וקדיש ע׳ ס״ח)‪ 0‬י׳‬
‫תתשס״ט(‪ .‬ומ״ש )שם ע׳ לט( כל מי שעוצר רוחו לעת״ל יהי׳ לפנים ממלאה״ש כד‬
‫ע׳ ס״ח )סי׳ קמא( ועוד‪ .‬וכן משתמש בכל ספריו עם דברי הראשונים‪ ,‬כמו שיאמר‬
‫בעצמו בראש ספרו זה כנ״ל‪ ,‬וז״ל ‪, :‬ונם כאשר בינותי בספרים ובמדרשים״‪ .‬ואולי‬
‫מפני זה מכנה את עצמו בשם ‪,‬מסדרן כתבונות״‪ ,‬בפי׳ ס׳ יצירה )פרעמיסלא ‪<1883‬‬
‫ד ‪ r‬סע״א ‪,‬הן אני הקטן אלעזר המסדק כתכונות״‪ /‬ואולי הי׳ מסדר גס כתבי‬
‫זולתו‪ .‬ובכלל בלולים ספריו במקרא משנה וגמרא‪ ,‬נגלה ונסתר‪ ,‬תורת הרזים והסודות‪,‬‬
‫חכמת הטבע וסתרי הטבע‪ ,‬קבלה מעשית ולמודית‪ .‬צירופים‪ ,‬רמזים וגימטריאות‪,‬‬
‫שמות הקדושים ושמות המלאכים‪ ,‬כחות כוכבים ומזלות פעולותיהם ושמושם בעולם‪,‬‬
‫שנה ונפש‪ ,‬סדר עולם‪ ,‬שימושי השנה וחכמת נפש רוח ונשמה‪ .‬אוצר של ידיעות‬
‫רבות חדשות ומענינות‪ ,‬שהועילו הרבה לפרסומם הגדול של ספריו‪ ,‬שהתאזרחו‬
‫בעמנו‪ .,‬והשפעתם היתד‪ .‬נכרת בחיי בני עמנו עד למאד‪ ,‬והרבה מנהגים עממיים‪,‬‬
‫שמתהלכים בעם בענינים שונים קודש וחול‪ ,‬יתגלה לנו מקורם בספרי רבנו‪ .‬ולא רק‬
‫במחגנו זכו ספריו לפרסום רב‪ ,‬כי אם גם מחוץ למחננו‪ ,‬וכמו שהי׳ שמד גדול‬
‫ומפורסם גם בגוים‪ ,‬לאיש קדוש ובעל מעשים‪ ,‬כן השתדלו להתודעות מתורתו‪ ,‬ועוד‬
‫במאה הקזש עשרה למספרם‪ ,‬כשלש מאות שנה אחרי פטירתו״ הזילו חכמי הגויס‬
‫הרבה זהב מכיסם‪ ,‬להעתיק להם את ספריו כמוזכר לעיל‪ .‬ומי יודע‪ ,‬שאם לא הי׳‬
‫לנן ההעתקות האלה‪ ,‬אם הגיע תורתו אלינו‪ ,‬ורק הודות להעתקת הר״א בחור‬
‫שהעתיק עבור הקרדינל די ויטרבו )‪ (1515‬הגיע הספר ‪,‬סודי רזייא״ בשלימות‬
‫אלינו‪ ,‬כי אם אמנם נמצאים חלקים בודדים ממנו פה ושם‪ ,‬אבל הספר כלו בשלימות‬
‫לא נמצא׳ ברוך שמסר את עולמו לשומרים‪ ,‬והבה ונקוה‪ ,‬שעוד ימצא לו הספר‬
‫הזה את הגואל‪ ,‬שיקח על עצמו את העבודה‪ ,‬לסדרו‪ ,‬לעבדו ולתקנו ולהוציאו לאור‬
‫בשלימות‪ ,‬לזכות את הרבים באור תורת רביני‪ ,‬ראש המקובלים זי״ע ועכ״י‬

‫ג‪.‬‬ ‫’ ־‬
‫בראש הספר הנני נותן לפניכם את ‪,‬סוד היחוד מרבנו יהודה החסיד״‪,‬‬
‫שמצאתי‬ ‫‪,‬‬

‫חוא אולי הר״מ מריקנטי‪ ,‬כי יוכל להיות נכון גם לפי סדר הזמנים כי רבנו הרקת נפמר בתחלזו‬
‫האלן* הששי והריקגמי בשנת נ׳ והי׳ יכול ללמוד אצלו בנעריו‪ ,‬אולם לפי העובדא המובא בסח״ד כי‬
‫מתחלה לא הי< הריקנטי יודע ללמוד‪ ,‬רק באשר בא בשנים ע״כ שוב אי אפשר שהי׳ תלמיד הרוקח‪ .‬ובסרש‬
‫כי בבל ספרו _הריקנטי עה״ת שמביא את הרוקת עשרות ‪-‬פעמים וגם בם״א לא נשמט לקרותו בשמ‬
‫'מורי רק בשם' הרב ר׳ אלעזר‪ .‬וע׳ בקדמות ם׳ הזהר לרד״ל ענף ראשץ אות ג ‪ -‬ח‪ .‬ובשה׳י׳ג מערטו‬
‫‪. .‬‬ ‫י מפרים אות‪ ..‬ת' תרגום יונתן‪.‬‬
 ‫‪1*3‬‬ ‫|■ '< ־‬

‫!•■‪ -‬׳> ‪^ ■ •a‬‬

‫הקדסה וס‪3‬י«‬

‫שמצאתי בקובץ כת״י‪ ,‬של בית עקד הפפרים■ שפמינק‪ ,‬מספר שכ״ה‪ Kviw ,‬ספו‘ ' ‪m :‬‬
‫י ‪ 1.71‬׳ ‪■! -‬י­‬

‫‪,.‬מאירת עינים״ על התורה פ ד יצחק דמן עכו דיל‪ ,‬אי‪-‬שלם‪ ,‬ועל דף קפ״ו״^ו^‬
‫קובץ< הזה‪ ,‬כתוב שם ‪, :‬סוד היחוד מרבנו יהודה החסיד״‪ ,‬הנדפס לפנינו‬
‫זבשלהי הנליון באותו הדף‪ ,‬נכתב בכתב יד אחר‪ ,‬על אדות ‪,‬סוד הכרובים‪ ,‬תשלו|ן‬
‫ולחם הפנים״‪ ,‬אשר מסגנונו נראה שהוא ג״כ מבית תלמודו של ר״י החסיד‪^ ,‬‬
‫אי אפשר הי״ לקרוא ולהעתיק את הכתב הזה כלו‪ ,‬שנטשטש ‪ fDp‬הדיו מרוב יושגו‪,‬‬
‫ומה שעלה בידי להעתיק הנו ג״כ פה לפניכם‪ ,‬עם תיקוניי והערותי וברוך ה׳ אשד‬
‫׳‬ ‫זיכני לגלות ממורות האלה ולהוציאם לאור‪ ,‬להיות בזה ממזכי הרבים ;‬
‫‪}•V‬‬
‫■! וי‬ ‫עד‬ ‫הזה‪,‬‬ ‫שבספר‬ ‫שבע מאות שנד״ מבדילים בין הזמן שבו נאמרו הדברים‬
‫היום הזה‪ ,‬והנם חדשים כיום שנכתבו‪ ,‬אקטואליים המה גם היום‪ .‬וכפו שנאמרו‬
‫'הדברים אז‪ ,‬לחזק את האמונה ולקרב את האדם אל בוראו‪ ,‬אל האצילות‪ ,‬אל אהבת‬
‫■ הבורא דראת השם‪ ,‬כן יוכלו הדברים האלה לשמש גם היום למטרה זו‪ ,‬בדור אשר‬
‫פגה האמונה ‪ p‬הלבבות‪ ,‬דור חכם בעיניו‪ ,‬לא מחכמתו ותבונתו כי אם מפני שבזמן‬
‫החכמות והמדעים יחי״‪ ,‬במאה העשרים‪ ,‬ודור אשר כזה הלא לנסיגה לאחור חז)‪ 1‬ב‬
‫לי‪ ,‬להאמין שיש בורא לעולם ושהכל מושגח מאתו ית״ ושכל הכחות כולם הוא בראם‪,‬‬
‫יצרם‪ ,‬סדרם וכומם‪ .‬והאמונה רחוקה מכליותיהם‪ ,‬לא מפני‪,‬שהתעמקו בחקיתתי שפו‬
‫לילות כימים לדעה את ה״‪ ,‬לדעת את מעשי ה״‪ ,‬לדעת תבל ומלואה ולהבין את‬
‫מחזותי״‪ ,‬לדעת מהות נפש רוח ונשמה‪ ,‬ובאו למסקנות אחרות‪ ,‬זאת לא ול* אבל‬
‫אינם מאמינים‪ ,‬כי לא לפי רוח העת והז ‪ p‬להאמץ‪ ,‬לא יאות לדור של ו ^יו‬
‫‪.‬ותיליוויזיא‪ ,‬להאמץ אמונה פשוטה ותמימה‪ ,‬בדברים שאין השכל האנושי משיב‬
‫אותת הדור הזה רוצים לראות הכל בעיני בשר שלהם ולהשיב הכל במוחם העכור‬
‫מהבלי ‪ ,p!,n‬ואם לא יראו ולא ישיגו‪ ,‬לא יאמינו‪.‬‬
‫הנביא ירמי׳‪ ,‬בזמן בית ראשץ אמר על אנשי דורו‪ ,‬קרוב אתה בפיהם‬ ‫־‬
‫ורחוק מכליותיהם )ירמי״ יב‪ a ,‬היינו שהיו מזכירים את ה״ על כל דבר ודבר‪,‬‬
‫כמצות אנשים מלומדה‪ ,‬אבל לא האמינו בו‪ ,‬כי כליותיהם היועצות‪ ,‬לא יעצי למט‬
‫לראות את ה׳ והוויתו בכל‪ ,‬כמו שראה דוד המע״ה‪ ,‬כי אראה שמיך מעש״ אצבעותיך ירא‬
‫‪.‬וכוכבי״ אשר כוננת)תהלים ה״(‪ ,‬כי הי״ רחוק מכליותיהם שלא רצו לדעת את ה״‪ .‬דהמע״ה‬
‫אמר לשלמה בנו )דהי״א כח‪ ,‬ס( דע את אלקי אביך יעבדוע‪ ,‬שלא יסתפק במסורת‬
‫אבות לבד‪ ,‬כי במסורה לבד תוכל האפונה להיות רק כהרגל בלי שום חיות‪ ,‬ע״צ‬
‫אפר לו‪ ,‬שיתאמץ בחקר אל^י ויחקור בשכלו עד כמה שידו מגעת‪ ,‬להכיר את‬
‫הבורא וגדולתו‪ ,‬וכמו שאמר הרמב״ם ז״ל )הלכות יסודי התורה ס״ב ה״ב( ‪ ,‬ה אין‬
‫הוא הדרך לאהבתו ויראתו בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים‬
‫ויראה מהם חכמתו שאין לה ערך ולא קץ מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר ומתאוה‬
‫‪.‬תאוה גדולה לידע השם הנדול כמו שאמר דוד‪ ,‬צמאה נפשי לאל חי ^ ״ ע״ש‪.‬‬
‫והי״ הדור של ירמי׳ עכ״פ ה״ בפיהם ממסורת שבידם‪ ,‬ולא רצו להכיר את ה״‬
‫ממעשיו בי רחוק הי״ מכליותיהם ומעשתוגותיהם‪ .‬אבל היום התקדמו עוד יותר‪ 3 ,‬י‬
‫רח ^ ה״ מפיהם‪ ,‬הס להזכיר בשם ה״‪ ,‬ומכליותיהם‪ ,‬שהאזניחו נם מסורת אגן‪1‬ת '‪i );)1‬‬
‫החקירה באלקות‪ .‬דור האומר לאל סור ממנו ומה שדי כי נעבדגו‪ .‬והדור הזה אשר‬
‫כל חייו ומגמותיו הוא לתור אחר הלב והעיגים למלאות אחר‪ .‬מאויי'ולטירת ^ ש‬
‫' תמריים{ דור אשר כל שאיפותיו המה השיפור ההצוני‪ ,‬י פף הגוף ב קי שוי נשים‬
 ‫הקדמה ומבוא‬

‫‪-‬על חשבון הנפש הרוחני; בלי זיק שאיפה לעלי׳ נפשית אגיליית •‪ ,‬דור ^ושר אין‬
‫■להם לב גם לא לחכמה ולא למדע‪-‬הראינוע הוא חכמתם וכל מיני ספורט‪ ,‬המדע‬
‫שלהם‪-‬הםה היו למבקרים לאסונה‪ ,‬המה חפנוערים מכל דק ץ«ל אידיאליות‪,‬‬
‫של רוח סהרה‪ ,‬של מוסר ומדוק‪ ,‬הפה אין לבם להאמין‪ .‬ופדוע? ‪,‬״כי כל פ ני‬
‫הרהוריס‪-‬יא׳פר הקאור ושפש ז‪*^1‬ל‪-‬הן בעיקר האפונה הן כשנולד לאדם ספיקות‬
‫על צדיקי הדור וכן הקשיות שנולד לאדם אפילו בתורה‪ ,‬כולם הם מאחיזת הקליפות‬
‫שיש באדם‪ ,‬שהוא ע״י שלא בירר עדיין פדותיו הרעות ועדיין הוא משוקע בתאוות‬
‫הגשמיות וצריך תחלה לברר פדותיו מכל סיג ופסולת וע״י כך יוכל לבטל הרהורים‬
‫הרעים״ )פ׳ פנחס(‪ .‬דור אשר נושא את נפשו אל הלחם אשר הוא אוכל‪ ,‬לחם‬
‫בכל משמעותיו‪ ,‬רק לא משמעות תורה‪ ,‬דור אשר כל מגמתו הוא למלאות נפשו‬
‫בתענוגי החיים ובשעשועי התבל‪ ,‬שכל חכמתו היא חיצונית בלא חמימות בלא רגש‪.‬‬
‫כל אחד עולם בפני עצמו והאני שלו ממלא את עולמו‪ ,‬והאם יש מקום בדוי‬
‫אשר כזה לאמונה‪ ,‬מקום למושגים אשר !צרו למאוים ונטיות‪ ,‬למושגים הדורשים‬
‫לרקן את החמריות‪:‬‬
‫מספרים על הרב הצדיק מברדיטשוב זצ״ל‪ ,‬שבהיותו רב בעירה זיליחיב‪,‬‬
‫שלח את שליחו לעירות הקרובות וצוה להכריז; ‪,r‬אגי מכריז ומודיע שיש אלוה‬
‫בעולם״‪ .‬הרה״ק הזה ראה ברוח קדשו את רוח העת הבא‪ ,‬שעלול למחוק‬
‫את האמונה מלב בני ישראל‪ ,‬ע״כ הקדים והכריז את הכרוז הנ״ל‪ .‬וכן הי׳ נחוץ‬
‫גם עתה לשלוח לשוקים ולרחובות ולהכריז בפומבי״ שישאלוק בעולם‪ ,‬בורא ומנהיג‪,‬‬
‫עשה ועושה ויעשה לכל המעשים‪ ,‬אשר לב מלכים ושרים בידו והוא יטם לחפצו‪,‬‬
‫הוא משגיח על דרכי כל איש ואין דבר נעלם ממנו‪ ,‬לנפלאותיו אין חקר לתבונתו‬
‫‪.‬אין מספר וכולי וכולי ;‬
‫הרה״ק הג״ל‪ ,‬בהקדימו את כרוזו בעוד מועד הסתפק בכרוז קצר הג״ל‪ ,‬אבל‬
‫עתה אחרי שכבר פגה האמונה לגמרי‪ ,‬יש להוסיף ולפרסם עוד‪ ,‬כי אין כל חדש‬
‫תחת השמש ודור חכם בעיניו כמו זה של היום כבר הי׳ לעולמים וכל ספרי האמונה‬
‫שנכתבו לפני מאות בשנים נכתבו להגן מפני חכמים כאלה שכבר אז לא רצו‬
‫׳להאמין‪ ,‬כי חפציהם ונטיותיהם עיוורו את עיניהם ולא האמינו‪ ,‬בלי מסוה של הסאה‬
‫של חכמה ומדע‪ ,‬וכן נכתב גם ספר זה של רבינו הרקח וכל ספריו באמונה‪ ,‬מוסר‬
‫ומדות‪ ,‬רזים וסודות לחיזוק האמונה‪ ,‬להראות שיש אלוק בעולם‪ ,‬בורא ומנהיג‪ ,‬יש‬
‫מנהיג לבירה ומשרתיו עושי רצונו‪ ,‬ומלאכים ממוגים ובכל עושי שליחותו‪ ,‬וכזאת‬
‫רואים נם בספרי רבו רבינו יהודה החסיד בע״ס חסידים‪ ,‬שכבר היה לפניו ‪n n‬‬
‫חכם כזה‪ .‬והקדושים האלה בלבם הרחב כאולם בחכמה ובתבונה‪ ,‬הראו את גדולתו‬
‫של הבורא‪ ,‬נוראותיו ונפלאותיו גם בענינים כאלה שהדורות שלהם לא הי׳ להם‬
‫האפשרות להעריך אותם כראוי לדעת ולהבין את הגדולות והגבורות הטמורות בהן״‬
‫ואשר התפתחות החכמה והמדע של המאה הנוכחית קיימה ואשרה את דבריהם״‬
‫סתריהם ורזיהם שגלו מסוד ה׳ ליראיו‪) ,‬ראה ס׳ חסידים ראשונים לכ׳ אאמו״ר שי׳‬
‫פ״ח‪ ,‬ובספרי ר״א מגרמיזא סו׳ פ״ז‪ ,‬ובספר זה הלכות הדבור ‪ .n w‬ודבריהם נם‬
‫היום המה דברים נאמרים בעתם ובזמנם‪ ,‬מלאים חכמה ודעת ה׳‪ ,‬ועיקר דבריהם״‬
‫לידע ולהודיע שכבודו מלא עולם ותורתו נצחית‪ ,‬וכל חכמה ומדע שבעולם אינם‬
‫־בדאים לקוצו של יוד שלה‪ ,‬המלאה חן וחסד ורחמים על כל הנבראים‪ ,‬מעלת האדפ‬
‫למדרגה‬
 ‫^ ד‪7.‬דמד• ומבוא‬ ‫י‬

‫למדרגה העליונה ועם האמונה בה׳ מקימה מעפר השפלות‪ ,‬דלי מעש‪ ,‬ומאשסות<‪-‬‬
‫‪ p m‬תרים האביונים המתאוים‪ ,‬לפקוח עינים עורות וללמד לתועי רוח בינה• ואשר'‬
‫כל חמודי וזבל לא ישוו בה‪ .‬וע״כ הנני מודה ומשבח לבוראי שגלגל זכות ‪ 1‬ה עלי‬
‫‪.. .‬‬ ‫ידי ובה ״וסיף חסדו עמדי מעתה ועד עולם‬
‫דמו״ל‪.‬‬ ‫יישא׳ תיצ״י*‬

‫שגיאות‬
‫עי׳ אות שפ״ר;ג‬ ‫בהערה שצ״ב צ״ל‬ ‫בהערה קע״ד צ״ל לעיל אותק״ם‬
‫עי׳ אות ת״ם‪.‬‬ ‫תי״ג ‪.‬‬ ‫‪ ,‬עי׳ אות קס״ז‪.‬‬ ‫» קצ׳ א‬
‫לעיל אות תי״ם‬ ‫^ תכ״ד ‪,‬‬ ‫‪ ,‬עי׳ אות ק״ם‬ ‫» ר״ו‬
‫לעיל אות תכ״ד;‬ ‫‪ ,‬תמ״ג ‪.‬‬ ‫‪ ,‬עי׳ אות שי״ג‪.‬‬ ‫‪ ,‬ש׳‬
‫‪ .‬בהערה תס״א צ״ל לעיל אות תכ״ו‪.‬‬ ‫‪,‬‬
‫בע׳ ג״ס שורה ס* תחת ב׳ האלפי״ן האי מנוקדים צ״ל קבוץ או שורק־‬
‫שם שורה י׳ תחת או האי מנוקדים צ״ל חטף קמץ‬
 ‫■‪/‬׳ז־‬

‫‪V‬‬

‫ב^ז‬
‫סוד היהוד‬
‫•‬ ‫אלה דבדי דבי יהודה החסיד וסוד הייחוד‪...‬‬
‫ן(ו^״ךן איך יאמין הלב שהב״ה יודע כל דבר ודורש וחוקר ברגע אחד‪ .‬הרי לבו‬
‫של אדם יחשוב שתי מחשבות כאחת ורואה בפעם אחת כמה מיני צבעים‬
‫ולא יחשוב זה אחר זה אלא ביחד‪ ,‬כ״ש הבורא ית׳ שרואה ופוקד הכל‪ ,‬הרי נפלאותיו‬
‫זכר לייחודו «(‪ .‬וא״ת איך יאמין הלב שיש אלוה בעולם מאחר שעין לא ראתת‬
‫!אותו!‪ ,‬י״ל הרי חמה זורחת דרך חלון ואנו רואים ‪1‬אבק‪ 1‬דק עולה ויורד בעמוד‬
‫האור ובהיקף ש״ישנ״ו ב(‪ .‬וכ״י ב״עבור האור לא נראה הדק ג(‪ ,‬וגם ברחוב כשחמה‬
‫זורחת לא נראה אע״פ שישנו‪ .‬וכי בעבור שלא ראינו נכפור חלילה חלילה ולא‬
‫נאמר כי נדמה דבר לדבר עד שנדע האמת ח‪ ,‬כי בימות החורף בתוך !ביתן‬
‫החורף או בבית המרחץ כשהם חמין אז אין עין רואה את הרוח היוצא מפיו ונחיריו ^‬
‫וכן בימות החמה אין נראה חמ״ה הרוח ‪ ,0‬כי בימות החורף האדם רוחו חם ואויר‬
‫קר ומין !בןשאיגו מינו נראה החום שבו‪ ,‬אבל אויר חם מבטלו ‪ .0‬וכן אדם מת ל«‬
‫ראינו יוצא ממנו מאומה ואם היינו חותכין אותו לאיברים לא היינו מוצאים‬
‫הרי אנו רואים שישנן^ ואם תאמר המחשבה תלוייה בגוף כמו‬ ‫המחשבה והדעת‬
‫שהראייה תלוייה בעינים‪ ,‬שאם נעשה עיור הרי פסקה הראייה כך פסקה המחשבה‬
‫מן האדם כשמת‪ ,‬דע שהמחשבה אינה פוסקת שהרי בעלת אוב העלתה את שמואל‬
‫הנביא ודבר עם שאול ‪ jp‬הרי דעת הראשונה מקויימת‪ .‬ואפי׳ לאחר שכלה גופו של אדם‬
‫בעלת אוב מעלת)אותן !אותו!‪ .‬הרי ]הןמדם )מחשבתן( !מחשבתו! אינה ניכרת ‪ r‬והב״ה‬
‫אע״פ שאינו נראה יש לנו להאמין שישנו‪ .‬ועוד אם איל וצבי ופרא ילכו ביערים אע״ם‬
‫שפסיעותיו אינם נרשמים וניכרים‪ .‬הרי כלב של צייד הוא יריח אחריו עד שיבא‬
‫אחרהגנב בין אלף בני אדם‪ .‬אפי׳ אם טמן עצמר‬ ‫אחריו‪ .‬ועוד כלב יודע לבוא‬
‫בארץ יבא הכלב אחריו וחופרברגליו עד שימצאנו‪ .‬או טמן עצמו בתנור וסותם את‬
‫ןפיו! יבא■ הכלב וימצאנו‪ .‬הרי הכלב אחד מבריותיו נתן לו הב״ה דיעה שיבאאחר‬
‫הגנב‪ .‬כדי שיאמינו בגי אדם שאין חשךוצלמות להסתר שם פועלי און )איוב לד‪.‬‬
‫כב( י«(‪ .‬ועוד ריח שאדם נודה אינו נראה לעינים‪ .‬אם תאמר איך יראה הב״ה‬
‫במקום‬

‫א( ע״ש המקרא )תהלים קי״א( זכר ‪ nvv‬לנפלאותיו‪ ,‬אמר הכא‪ ,‬שנםלאותיו הם זכר ליייחודו‪ .‬וע׳ גם׳‬
‫כו׳ ע״ש וראה סודי רזייא ע׳ ל״ח ד״ה הבורא‬ ‫ר״ה יח‪ ,‬א א״ר יוחנן וכולן נסקרץ בסקירה אחת‬
‫יודע ‪ :‬ב( ובהיק* שישנו‪ ,‬ר׳ל שלא רק נגד עמוד האור כי אם גם בהיקף העמוד ובכל החלל ישנו‪,‬‬
‫ר׳ סודי רזייא ע׳ ג׳ ד״ה שמעתי ‪ :‬ג( ר״ל ומפני האור לא נראה האבק הדק‪ .‬האותיות י׳ ו׳ י׳ ע״ב‬
‫בתיבות ‪,‬שישנו וכי בעבור* מנוקדים בכת״י בקוים כפולים עליהם ‪ :‬ד( שישנם הרבה דברים שאץ‬
‫החושים תופשים אותם רק נשכילם בשכלנו‪ ,‬כן ע״י דימד דבר לדבר נשכיל ונדע שיש בורא עולם ‪:‬‬
‫ה( של האדם או החי ‪ :‬ו( חמימות הרוח‪ ,‬ההבל החם ; ז( ר״ל שמתבטל חמימות רוח הפה בחמימייג‬
‫האויר התם ואינו נראה‪ ,‬אבל בימות החורף נראה אויר החם כשיוצא לתוך אויר הקר ‪ :‬ח( והאם‬
‫תאמר שאינה‪ ,‬מפני שלא מצאתה ; ט( שמואל א כח‪ ,‬יא—יט ‪ (* :‬ועל פרחך תודד‪ .‬שישנח ‪ :‬יא^ ר׳‬
‫סודי רזייא ע׳ לט ד״ה הבורא הוא הכל‪ .‬והיום יש להוסיף עוד בביאור הכתובים )קהלת י‪ ,‬כ( גם‬
‫במדעך מלך אל תקלל ובחדרי משכבך אל תקלל עשיר‪ ,‬במדעך‪ ,‬םהיותך ברום המדרגות של מרנג‬
 ‫סוד היחיד‬ ‫ב‬
‫‪.‬בסקוס הסנוסת ואין יהיה בסקום שמנאסים ועוברי עברה‪ .‬הלא תדע מן הנ ‪70‬‬
‫שאין )בגוף( !הגוף[ ודופי הגוף יזיק בו‪ .‬אבל הבורא ית׳ אין דבק בו ירחיק הוייתו‬
‫וייחודו ואין גנאי ודופי של עבירה יבריח ייחוד הוייתו יב(‪ .‬ומה שכתוב )דברים‬
‫בג‪ .‬טו( פן יראה בך ערות דבר ושב מאחריך‪ .‬לא שהוייתו תסור מאחריו אלא‬
‫^עזרתו וישועתו שקתבה אצל האדם ישוב מאחריו וקרובה ליראיו ע(‪ .‬ואם תאמר‬
‫למה הב״ה אינו מראה עצמו לעיגים‪ .‬יש לום׳ )לכל( ]שכל[ שהעין שולטת נבו‪ 1‬יש‬
‫לו קצב וקצבה ומראה ‪ 1‬ו‪1‬צבע והוא לפני רואיהן ולא לאחריו והב״ה אין לו מכל‬
‫אלו יי(‪ .‬וכן יש סוס שלא יזוז ממקומו כדי למסור את רוכבו ביד הנגזר לו‪ .‬אע״מ‬
‫שלא ראינו פי התופש טס אלא שהב״ה שולח מלאכו לתופשו אע״פ שאינו נראה טז(‪.‬‬
‫וכן בדניאל אומ׳ )דניאל ו‪ .‬כג( אלקי שלח מלאכ׳ וסגר פום אריות׳ אע״ם שאינו‬
‫‪1‬ראה יז(‪ .‬וכן יש להמשילהו ‪ 1‬כפו‪ 1‬לחם רק שרויי ביין הרי נבלע היין ואין מקום‬
‫רק מן היין‪ .‬כך הב״ה מלא את הכל ואין מקום ואין דבר ריק ]ממנו! יז»( ;‬

‫■וחכמה‪ ,‬מלך אל תקלל‪ ,‬מלכו של עולם אל תקל ראשך כגגדו‪ .‬ובחדרי משכבך‪ ,‬פשוט כמשמעו‪,‬‬
‫^אל תקלל עשיר‪ ,‬אל תקל במאמריו ובעוויו של עשירו של עולם כי‪ ,‬הלא תראה‪ ,‬עוף השמים‬
‫ייליך את הקול ובעל כנםים יגיד דבר‪ ,‬אתה יושב בביתך ושומע קול שיר‪ ,‬נאומים ושיחות מסוף‬
‫העולם רפד סו«‪ ,‬על ידי מכונת הראדיו‪ ,‬כן נשמעים דבריך אשר תדבר וכן נרשמים מעשיך אשר‬
‫תעשה כמו שארז״ל )אבות פ‪-‬ב( וכל מעשיך בם«* נכתבים‪ ,‬בספר תולדות אדםשכלמעשה ופעולה‬
‫א( בהמעסה‪,‬‬ ‫תשאיר רושם מזכרת פועלה לטוב ולמוטל על ‪ p‬יהיו דבריך מועטים )קהלת ה‪,‬‬
‫ד״יכנעה ושפלות לפני הבורא‪ .‬ואל תאמר לפני המלאך כי שגגה היא )שם ה‪ ,‬ה(‪ ,‬כי הגלים נושאים‬
‫את הקול והפעולות נרשמות ואץ להשיבן וע״כ למה יקגוף האלקים על קולך יחבל את מעשה ידיך‬
‫‪).‬שם׳‪ ,‬הרי‪ ,‬שבלי מכונת הראדיו לא ידעת שהקול משוטט בכל חלל העולם‪ ,‬והרי ישנו‪ ,‬והב״ה אע״ם‬
‫שאינו נראה יש לגו להאמץ שישנו‪ ,‬וראה בסודי רזייא ע׳ מ״ג ובהערות ועוד הרבה יש לדבר‬
‫‪.‬בענינים האלה ואץ כאן המקום להאריך ‪ :‬יב( ראה שיר היחוד סוף יום ג‪ .‬וע׳ שמו״ר פס״ו‪ ,‬א‬
‫גדולה חיבתן של ישראל כו׳‪ .‬ושם אות י״ם אתה הולך למקום טומאה‪ .‬ושם פייה‪ ,‬א קפץ עליו‬
‫אלקים וע׳ רש׳י על פסוק‪ ,‬השוק אתם בתוך טומאותם )ייקרא טז‪ ,‬טז( ‪ :‬יג( ר׳ סודי רזייא פ׳ ם׳‬
‫‪T‬״ה הבורא ועדיתו בכל‪ ,‬והנני להעיר בזה כי בכת׳״י כתוב הוייתן‪ ,‬עזרתן יישועתן בנו״ן ארוכה‬
‫ולא העמדתי בפנים כדרך שמעאתי בכת״י עם התיקונים בחגאי מרובע כי ברור בעיני שהי׳ הכת״י‬
‫‪1‬ידים כאלו שבכיץ האריכו את קו הואיו לעילוי אמונתם חיו‪ ,‬וד״ל ‪ :‬יז•( ע׳ בם׳ האמונות והדעות‬
‫■ירס״ג פרק שני ובשיר היחוד ליום חמישי ‪ :‬טו( ע׳ פ׳ במדבר כב‪ ,‬כב—כז ‪ ^ :‬ר׳ סודי רזיוא עי‬
‫סו׳׳ר שם ; יה( ר׳ סודי‬ ‫ג׳ ד״ה שמעתי במלאכים ושם ע׳ חי דיה המלאכים הם גופים ‪ :‬יז^ ר׳‬
‫את הכל ומלא את על‬ ‫־יזייא ע׳ מ׳ דיה הבורא אין בו גבול‪ ,‬וע׳ שיר היחוד ליום שלישי‪,‬׳ סובב‬
‫ובהיות הכל אתה בכל‪) .‬שם( ואץ מקום ריק ממן נח‪*1‬לנ‬
 ‫סוד המ שכן וכליי‬
‫■ך‪,‬ין הכרובים פורשי כנפים למעלה )שפות כה‪ ,‬ס לאצילת )בוראס !הבוראן שהוא‬
‫אחד‪ .‬להקב״ה המציאו כנפים‪ ,‬אצילות שכלו ממעל «(‪ ,‬והכל שב אל מקום‬
‫אחד‪, .‬וזה ראה ישעיהו ולכןי נענש״ ב(‪ .‬ופניהם איש אל אחיו )שם(‪ .‬בא ללמד כי‬
‫שנים רמז למטטרון ג(‪, .‬דע באמת כי שני חלולים היו בארון והיה )עלה( ןעולה(‬
‫שם הקול ומהארון לחלל ב׳ הכרובים כפן קול גדול ןשל‪ 1‬אדם במקום חלל ד<‬
‫המבדיל כמה הבדלות״ ה(‪ ,‬המבין יבין י( סוד גדול‪ ,‬הוא בא ללמדך סוד ב׳‬
‫הכרוביג! זהב טהור‪ ,‬שאין רוה הקודש שורה אלא באדם שאין בו חטא כיעור זהו‬
‫זך ונקי‪ .‬עיקר השולחן על דרך קצרה כ״ו טפחים )בכלה( !בכללו( לחשבץ שם‬
‫ארבע ז(‪ ,‬נא ללמד השולחן )דומד‪ (.‬שעשיר שיהיה עושה צדקה ומכנים עניים ]דומה!‬
‫לשולחן! הקב״ד‪ -‬ועליו לחם הפנים‪ ,‬בא ללמד שיאמר דברי תורה על שלחנו‪. . . .‬‬
‫>ישאד‪! (.‬ישיא! בתו לת״ח‪ . . .‬בנו לבת ת״ח‪ . . . .‬ובא ללמד מלת זהב שאדם שהוא‬
‫עשיר ‪1‬ו(יעשה לפי עשרו יזכה לחזות בנועם רזיאל דהי׳ מעוטר בשכלו לחיי העולם‬
‫‪ jn27t‬והמסגרת יהיה סביב‪ ,‬בא ללמוד כי הקב״ה עמו ולא ירד מנכסיו ויהיה‬
‫עומד על )רגלו( !רגליו(‪ .‬הבדים‪ ,‬אלו המלאכים הנושאין שלחנן לפני הקב״ה )ואחרי(‬
‫!דאומרימן צדקתן וח שיבד‪ ...‬לחם אינן עגול ״(‪ ,‬ככר לחם בא ללמד כי בגלל הדבר‬
‫הזה וגו׳ ‪ (0‬והמבין יבין‪ .‬לפגי ה׳ תמיד‪ ,‬זה השלחן אשר לפני ה׳)יחזקאל מא‪ ,‬כב(‬
‫ולא ימנע מעשות צדקה כל ימיו וחייו‪ .‬ומה שהיה מכוסה בקנים‪ .‬רמז מתן בסתר‬
‫יכסה אף )משלי כא‪ ,‬יד( הלבונה נודף ריחו בכל‪«..‬‬

‫א( כנסיס היינו אגילות שכולו ממעל הפמיאו לבורא לסבר את האוץ ‪ :‬ב( בקרא נאמר )ישעי׳ ו‪,‬‬
‫א—‪ (3‬ואראה את ד׳ יושב על כסא רם ונשא ושוליו מלאים את ההיכל שרפים עומדים ממעל לו‬
‫שש כנפיס שש כנסים לאהד‪ ,‬זה ראה ישעי׳ ולכך נענש וזהו כנגד מה שארז״ל )שהש״ר ם״א( שנענש‬
‫על שאמר ובתוך עם טמא שפתים‪ ,‬ואולי שניהם גרמו וע׳ יבמות מ״ם ע״ב ‪ :‬ג( ע׳ בק׳ היכלות‬
‫•׳־ג‪ ,‬פ״ס וסט״ו ‪ :‬ד( ר״ל כאלו בא הקול מן קול גדול של אדם הנותן קולו למקום חלול ‪ :‬ה( ר»ל‬
‫להבדיל בין המשל לנמשל ‪ :‬ו( אות מ׳ של תיבת המבץ ואות ב׳ של תיבת יבין מנוקדים בכת׳י ‪:‬‬
‫ז( אמתייב ארכו הם י״ב ספחים‪ .‬אמה רחבו—ששה טפחים‪ .‬ואמה וחצי קומתו—ט טפחים הם בזנירון!‬
‫כ״ז טפחים ואולי צריך לומר בפנים כ״ז טפחים והיינו התיבה הוי׳ בכלל‪ ,‬וכ׳־ו מספרו הפרסי ‪ :‬זז( ר״ל‬
‫לחם הפנים לא הי׳ עגול אלא רק כתיבה פרוצה ; ט( ע׳ שבת קנ״א ע־*ב‪ ,‬אקדים לי׳ רפתא עתנגול כי‬
‫בגלל הדבר הזה גלגל זעא שחוזר בעולם ואמ שייך לומר זה על לחם הפנים ‪:‬‬

‫‪... ........................!»--‬‬
 ‫סודי רזייא‬
‫הלכות המלאכים‪.‬‬
‫ב ד ב ר ה׳ שמים נעשו וברוח פיר כל צבאם )תהלים לג‪ .0 .‬מלמד שמדבורו נבראו‬
‫שפים וארץ א(‪ .‬ופנפיחת רוח קדשו נבראו כל צבא מעלה‪ .‬כיצד מן הרוח‬
‫שנפח האל ומון!יאו פרוח קדשו בכחו הגדול‪ ,‬הוציא פים ליחלוח הרבה לאין שיעור‬
‫>חצב במים ההם תהו קו ירוק המקיף כל העולם פ ס ביג )ובהם( !ובהון אבנים‬
‫מפולמות המשוקעות בתהום ומביניהם המים זכים ב(‪ .‬ותלה באויר‪ ,‬המים ג(‪ .‬ולאחר‬
‫שתלאו בכחו הגדול והנורא הגיה זוהרו מתוך המים י(‪ .‬ומתוך אותו הזוהר שהגיה‬
‫גזתוך המים יצאה האש ה(‪ .‬ומאותו האש חקק וחצב כסא כבודו ואופנים ושרפים‬
‫בספר יצירה ז(‪ .‬א׳‬ ‫וחיות הקודש ומלאכי השרת וכל צבא מרום י<‪ .‬זהי‬
‫רוח אלקים חיים‪ ,‬הוא דבורו‪ .‬ב׳ רוח מרוח‪ ,‬הוא האויר שנמתח חללו של עולם‬
‫כחפצו עד שאמר די ח(‪ .‬ג׳ מים מרוו‪ J‬ד׳ אש ממים‪ .‬לפי שהרוח והמים והאש יצאו‬
‫מרוח קדשו‪ ,‬לא מצינו בקרייה איך נבראו אלא מצינו )בראשית א‪ a ,‬ורוח אלקים‬
‫מרחפת על פני המים‪ ,‬הרי הרוח והמים ט( ‪:‬‬
‫שמים‪ ,‬אש ומים י(‪ .‬הרי האש‪ .‬ולפיכך המלאכים חציים אש וחציים מים יא(‪,‬‬
‫השלב עושה מלאכיו רוחות )תהלים קד‪ ,‬ד( הרי מצינו שברוח פיו נבראו‬
‫בולם‪ ,‬על כל דבור ודבור נברא בו מלאך יב(‪ .‬יש מחנות של אש )ודברות( ןודמות‪1‬‬
‫פניהם שלי שלג !ומחנות של שלג[ ודמות פניהם שלאש‪ .‬ויש ממתניהם ולמעלה אש‬
‫וממתגיהם ולמטה שלג ואין השלג מכבד• האש ואין האש מזיק למים ע(‪ ,‬עושה‬
‫שלום במרומיו )איוב כה‪.‬ב(‪ ,‬ועשה דוגמתו‪ ,‬ברקים למטר עשה )תהלים קלה• ‪ .a‬ואש‬
‫מתלקחת בתוך הברד )שמות ט‪ .‬כד( ‪:‬‬
‫ר׳ עקיבא‪ ,‬בשעה שעליתי וצפיתי בכבוד ראיתי בתוך שבילי שמים יש‬
‫)בריח( !כריה! שארכו למעלה למעלה ורחבו למטה‪ ,‬את שארכן למטה ורחבן‬
‫למעלה‪ ,‬היש מספר לגדודיו)איוב כ״ה‪ ,‬ג( הלא כוכביא״ל השר‪ ,‬הממונה על הכוכבים‬
‫ועמו שס‪-‬ה אלפים רבוא של מלאכי השרת גדולים ורמים יי(‪ .‬המלאכים גדולים‬
‫ורמים‬

‫א( עי׳ בראשית רבה ם״ג‪ .‬ב ופ״ד‪ .‬ז ומדרש תהלים ם׳ ס״ב‪ .‬ובסדר רבה דבראשית דר׳ ישמעאל‬
‫כה״ג )בתי מדרשות לוורטהימר‪ .‬בית ראשץ( נאמר ברא קע״ו אלפים עולמים ברוח פיו וברוח שפתיו‬
‫שנא׳ בדבר בו׳ ‪ :‬ב( חגיגה יב‪ .‬א ושם נאמר‪ .‬שמהן יתאין מים‪ :‬ג( בבראשית רבה פ״ד‪ .‬ג ‪ /‬המים‬
‫העליונים* תלויים במאמר ‪ :‬ד( שם פ״ג‪ .‬א האורה נבראת תחלה ‪ :‬ה( שם פ״ד‪ .‬ב ועי׳ חידושי הרד״ל ‪ :‬ו( ספר‬
‫ידירה ס‪-‬א רעי׳ פרדר״א פ״ד וביר פ״א‪ .‬ג׳ ובמדרש כונן נאמר‪ .‬נטל אש ומים ועשה מהן חיות הקודש ‪:‬‬
‫ז( פרק א׳ ‪ :‬ח( חגיגה שם ופדר״א פ״ג וב״ר פה‪ ,‬ח ‪ :‬ט( עי׳ מדרש תמורה פ״ה)באוצר מדרשים‪ .‬וורטהימר‬
‫ח״ב( שני דברים שלא מציגו להם בריאה‪ ,‬הרוח והמים ‪ :‬י( חגיגה יב‪ .‬א ובראשית רבה פ״ד‪ ,‬ז ‪:‬‬
‫יא( ירושלמי ר־ה פ״ב ה״ד וע׳ מדרש כתפוח בעצי היער )בבתי מדרשות בית רביעי ‪ :‬יבן עי׳ חגיגח‬
‫יד‪ .‬א כל דבור ודבור שיוצא מפי הקב״ה נברא ממנו מלאך אחד וע׳ תיקוני זהר תי׳ לח‪ .‬דבל דיבור‬
‫ודיבור דגפיק מפומי׳ אתעביד מלאך ודא איהו וכל העם רואים את הקולות ואת הלפידים‪ :‬יג(עי׳‬
‫ירושלמי הנ״ל‪ .‬תגחתלא ויגש אות ו׳‪ ,‬במדב׳־ר סי״ב‪ ,‬ח ודברים רבה ס׳־ה‪ ,‬יב ‪ :‬יד( בססר היכלות לר״י‬
‫כה״ג פס׳ז‪ ,‬כוכביא׳ השר שהוא ממונה על הכוכבים כולם ועמו שס׳־ה אלפים רבבות מלאכי משחו‬
 ‫המלאכים‬ ‫סודי רזייא‬ ‫הלכות‬

‫נרפים בקומה ופלובשים אש לבנה והם מלאים עיגים »‪ .0‬הנה עטפיא״ל השר הגדול‬
‫‪:‬‬ ‫על ראשי אצבעותיו פרוס ערבות רקיע‬
‫ר׳ עקיבא פי יוכל להרהר בז׳ היכלות כי בהיכל ראשץ ד׳ אמפים רבבות‬
‫מרכבות אש וב׳ אלפים רבבות שלהבת מתערבין בהם‪ .‬בהיכל השני‪ ,‬יש ק׳־‬
‫אלף רבבות של אש ומ״א אלף וב׳ אלף רבבה שלהבת מתער׳ בהם‪ .‬בהיכל ג ‪ /‬ד׳‬
‫אלף רבבות מרכבות אש וד׳ אלף רבבה שלהבת מרכב׳ בהן‪ .‬בהיכל ד‪ /‬אלף אלפים‬
‫רבבות מרכבות אש וי״ד וד׳ אלף רבבות שלהבת מתע׳ בהן‪ .‬בהיכל ה׳‪ ,‬ד׳ אלף‬
‫אלפים רבבות מרכבות של אש וי״ד מרב׳ שלהבת מתערב׳ בהן‪ .‬בהיכל ו‪ /‬מ׳‬
‫אלף אלפים רבבות מרכבות של אש וי״ב אלף מרכבות שלהבת מתער׳ בהן‪ .‬כהיכל‬
‫ז‪ /‬ק׳ אלפי אלפים מרכבות אש וי״ד רד׳ אלף רבב׳ שלהבת מתער׳ בהן ‪:‬‬
‫;י ען בכל רקיע ורקיע כתות כתות‪ ,‬הבורות חבורות‪ .‬גדודים גדודים ואין קץ וסוף‬
‫ומספר‪ ,‬צבאות צבאות‪ ,‬חיילות חיילות יי(‪ .‬וכל מלאך ומלאך מעין סבול׳ של‬
‫אש נגד לבו דכתיב )תחלים סח‪ .‬יח( ה׳ בם כדאמרינן ב תנ חו מ א י"( ו ב שו ח ד‬
‫טו ב ייס‪ .‬וכתיב )שמות ג'‪ ,‬ב( מלאך ה׳ אליו בלבת אש‪ .‬אליו עונה אל המלאך שיש‬
‫לו לבת אש ‪ .P‬לכך מלאך בגי׳ צ״א כמבין אדג״י יקדה כא(‪ .‬מלאך מלאך ה׳ הם‬
‫דש מלאך‬ ‫ת״ק שגה ממהלך העולם )ויכיל לפירושו( ן ויכול לפחשן ידו משמים‬
‫גופו תרי אלפי פרסי )»(‪) .‬ושני( !ויש שטס! כרגע מסוף העולם ועד סופר )כי(‪.‬‬
‫סלא‪-‬ך׳ )כה(‪ .‬משוט בארץ ןוןמ‪ 1‬ה‪1‬תהלך בר• )איוב א‪ ,‬ח(םהתהלך בגי׳ ת״ק‪ ,‬משוס‬
‫בגי׳ שנר• כלומר ת״ק שנה‪ .‬והמלאך מדלג וקופץ ממחשבה למחשבה‪ ,‬מלב אדם זה‬
‫ללב אדם אחר‪ ,‬כמו מים שתשים בכלי בחמה ותנעגע‪ ,‬ילך זוהר השמש לסי שער•‬
‫ברצוא ושוב‪ ,‬כן המלאך )רי(‪ ,‬ועוד שהוא גדול כשליש העולם )כי(‪ ,‬תדע המלאך‬
‫כרגע אחד י ר ק אלף‪ ,‬וכשהקב״ה חפץ ירוץ המלאך שנאמר )תהלים קמז‪ ,‬טס עד‬
‫מהרה ירוץ דברו‪) .‬שם קמח‪ ,‬ח( רוח סערה עושה דברו‪) .‬שם ק ד‪) ,‬ד( עושה‬
‫מלאכיו רוחות ‪:‬‬
‫ןייען מלאכים של רוחות‪ .‬ויש של רעש ויש של אש ויש של ברק ויש של לפיד‬
‫ויש של גחל )כח<‪ .‬דע כי אץ עת ורגע פנד למלאכים‪ ,‬שאין שקט להם פנימי‬
‫אלא תדיר עושים מלאכה )»«(‪ ,‬נמהרים בשליחותם כדי לעשות שליחות אחרת‪ ,‬שנא׳‬
‫תהלים‬

‫גדולים תבבדים ! טי( בס׳ היבלות הג״ל םי״ז‪ ,‬פ״כ וגוכ״ג‪ .‬ברייתא מעשה מרבבה )בתי מדרשות ‪im‬‬
‫שני(‪ .‬מדרש כתפוח בעעי היעו*‪ .‬ובסדר רבה דבראשית הנ״ל נאמר ומלובשים לבושי אש וע■ ריקנטי‬
‫ם׳ בראשית ד״ו ע״ב אית מלאכי דאינץ מרוח‪ ,‬כו׳ כי המלאכים לובשים צורה אף בהיותם משמשים‬
‫למעלה כמו שאמרו ומתעטפים כסות אש לבנה ; טז( בהיכלות פי״ז‪ .‬עטפיא׳ השר הגדול של שלש אצבעות‬
‫ברום ערבות רקיע‪ ,‬ואץ לזה שום מובן והנכץ כנוסחת רבינו ‪ :‬יז( עי׳ ם׳ היכלות ומעשה מרכבה הנ״ל ‪:‬‬
‫יה( אולי כוונת רבינו לתנהומא ם׳ משפטים אות יח‪ ,‬ארשב״ל שמו של הקב״ה משותף עם כל‬
‫מלאך עיין שם‪ .‬אולם נ״ב כי צ״ל בפסיקתא והיא דרב כהנא סכ״א‪ ,‬א״ר לוי טבלרין שלו חקוקה על לבם ‪:‬‬
‫ים( פי״ז‪ ,‬שמו של הקב״ה חקוק על לבן של מלאכים כפץ איסטירטיגום ע״ש ובמדרש תהליסהמאת‬
‫בובר פי‪-‬ז‪ ,‬ג׳ ט ב ל ^ של הקב״ה חקוקץ על לבן של מלאכים‪ .‬ושם פס״ח‪ ,‬טבלא יש על לגי של כל‬
‫מלאך ומלאך ועי׳ שמות רבה פכ״ט טבלא של שם המפורש כתיב על לבם ‪ :‬כ< עי׳ שמות רבה פל׳׳ב‪,‬‬
‫ט ‪ :‬כא( עי׳ תיקוני זהר בהקדמה ‪ :‬כב( עי׳ תנחומא בראשית אות ה׳ בוא וראה מלאך שלח ידו מך‬
‫הרקיע כו׳‪ ,‬ושמו״ר פ״ג‪ ,‬י אחד ‪ p‬המלאכים כו׳ פושט ידו ‪ p‬השמים ומגעת לארץ ; כג( חילץ צא‪,‬‬
‫ב ‪ :‬כד( אדר״נ פל׳ז ועי׳ ברכות ד‪ ,‬ב מיכאל באחת ועי׳ מדרש מנץ )אוצר מדרשים ורטהימר ח״א(‬
‫כל העולם בפני מיכאל כאמה אחת ‪ :‬כה( ך׳ הוא ת״ק‪ ,‬כידוע שאותיות מנצפך הם אותיות המסמר עד‬
‫ם׳ מאית ור׳׳ל מלאך‪ ,‬מלא ת״ק‪ ,‬משמים לארץ ‪ :‬כי( עי׳ זהר חדש ם׳ יתרי ד״ה רצרא ישיב וספר‬
‫תסידים סי׳ חמ״א‪ ,‬המלאך מדבר בתוך מחשבות האדם ; כז( עי׳ ב״ר פס״ח‪ ,‬יב‪ .‬פצ*ז‪ ,‬ד‪ ,‬ידא דדתת‬
‫תלימאה דעלמא כו׳ ‪ :‬כת( ס׳ היכלות פ״ו ופי׳ג וסד״ר דבראשית הנ״ל ‪ :‬כם( בילקוט ראובג*‪ ,‬שכחת הלקט‬
 ‫המלאכים‬ ‫סודי רזייא‬ ‫הלכות‬

‫)תהלים קמז׳ טו( עד מהרה ירוץ דברו‪) .‬יחזקאל ט‪ ,‬יא( והבה האיש לבוש הבדים‬
‫אשר ןהןקסת )הסופר( במתגיו משיב דבר לאמר עשיתי כאשר צויתני‪) .‬שם י‪ ,‬ס‬
‫ויאמר אל האיש לבוש הבדים ויאמר בא אל בינות לגלגל‪ .‬ולא יעשה המלאך ב׳‬
‫שליחות כאחת )ל(‪ ,‬דוגמתו אין ב׳ נביאים מתנבאים בסגנון אחד לא(‪ .‬ומה שגבריאל‬
‫הכה את חיל סנחרב ושרפו‪ ,‬מפני כשהלך לבשל סירות לב(‪ ,‬דרך עוברו לחמם יש‬
‫לו לעשות ב׳ המדות ‪:‬‬
‫ש מ ע ת י במלאכים ורוחות ונשמות‪ ,‬י״א שאינן נראין לעינים‪ ,‬מפני שגופן דק‪:‬‬
‫ביותר‪ ,‬הרי )האבן( !האבק! הדק שנראה בעמוד אור‪ ,‬שנכנס בבתים דרך‬
‫חלונות וחורין‪ ,‬לא יוכל אדם לראות‪ ,‬חוץ הנכנס‪ ,‬פפני דקותו‪ .‬ועוד אם ברחוק‬
‫ממך קורה עכביש‪ ,‬לא יוכל האדם לראות וכל שכן אלה שיהיו דקין ביותר לג(‪.‬‬
‫ואילו היה קור עכביש גדול מאד‪ ,‬כשאתה עוצרו היה קטן וכל שכן רוחין יכולין‬
‫לצמצם בקוטן‪ ,‬ולו שיכולין לעשות בו לי( בכל עת‪ ,‬כן יעשה בכל שעה‪ ,‬אלא•‬
‫כשיודעים שהגיע זמנו של אדם‪ ,‬או כשנותן רשות ואינו חולה מחמת אוכלין‘ומשקין‪,‬‬
‫אז מזמין עצמו עד שיגיעו יחן לבני האדם פלאות ראיתי כך וכך ואז נותן להם‬
‫רשות להזיק או להמית כי שומעים מאחורי הפרגוד לס‪ .‬ועוד כדמות‪ ,‬ישלח בם‬
‫חרון אפו עברה ןו‪1‬זעם וצרה משלחת מלאכי רעים )תהלים עח‪ ,‬מט(‪ ,‬ואף הרוחות‬
‫והנשמות עולין למעלה וחקרו מהם הקול והגידו להם והכריזו ברקיע‪ ,‬שכל הבא‬
‫לעשות רע לאותו אדם יעשה‪-.‬ויש אומרים מה שבראה מלאך באותו דמות איבר‬
‫למעלה‪ ,‬שהרי המלאך שלישו‪.‬של עולם לז(‪ .‬ואין נראה לאדם קטון לת(‪ ,‬אלא‬
‫משים מחשבות בלב אותו האיש‪ ,‬פרצוף מה שחפץ שיהיה נדמה לו‪-.‬ועל כל דבר‬
‫מלאכים ממונים לט(‪ ,‬ואין לך פינה בעולם שפנוי מן המלאכים השומרים »(‪ ,‬מלא‬
‫כל הארץ כבודו )ישעי׳ ו‪ ,‬יג(‪ .‬והקב״ה גוזר הכל ואחר גזרה שולח מלאך לעסוק‪.‬‬
‫בדבר‪ .‬ויאמר )ה׳( למלאך המשחית )בנגף( בעם הרף ידך )דהי״א כא‪ ,‬טו(‪ .‬המלאך‬
‫עומד בין השמים ובין הארץ )שם טז( ולא ראהו דוד בכנסים )אלא( א״כ האיך‬
‫ידלג ממקום למקום‪ ,‬כי כל דבר ןקל‪ 1‬אינו יכיל לקפץ אלא ממקום למקום‪ ,‬והמלאך‬
‫באויד העולם לפי שהמלאך גופו זך יותר‪ ,‬ו ד ק מ ן ה א ו י ד ה ו א ק ו ל­‬
‫ו ה א ו י ר ס ו ב ל ו ונעשה האוירעב נגד ברייתו ו מ ק פ ע מ מ ק ו ם ל מ ק ו ם •‬
‫כחפצו‬

‫בשם סודי רזי ‪ :‬אץ מלאך פנוי רגע אהד‪ ,‬לבן אמר אליעזר אל תאחרו אותי וה׳ הגלית דרכי‪ ,‬לטי‬
‫שהממונה ילך ממני כי הוא מדווה לעשות שליחות אחרת ועי׳ תיקוני זהר תי' שבעין ד״ה רישא‬
‫ל( ב״ר ם״נ‪ ,‬ב‪ ,‬אין מלאך אחד עושה שתי שליחות ; לא( סנהדרין פט‪ ,‬א ‪ :‬לב( שם צ״ה‪ ,‬ב‪ .‬ובילקוט‬
‫ראובני ם׳ בראשית מביא מאמר זה בזה״ל ; גבריאל שמח לעשות רצון בוראו דכתיב והנה האיש לבוש הבדים‬
‫אשר קסת הסופר במתניו משיב דבר לאמר עשיתי ככל אשר צויתני‪ ,‬ומה נפקא מינה ורי הקב׳׳ה לא הי׳ יודע‪,‬‬
‫אלא א״ל כבר עשיתי מה שצויתני אם רצונך שלחני בשליחות אחרת בי אץ מלאך אחד עושה ב׳ שליחות‬
‫כדאמרינן בסנהדרין וזהו עד מהרה ירוץ דברו הקב״ח אומר למלאך וזהו ממהר שליחותן עד דגנוז ר״ל ירוץ‬
‫למהר שליחותו עד מי שהוקבע לו‪ ,‬עכ־ל ‪ :‬לג( עי׳ ם׳ האמונות והדעות לרס״ג ס״ד ע״ד‪ ,‬עומק ענינו‬
‫ודקותו של הבורא ועי׳ סוד היחוד הנדפס בראש הספר ‪ :‬לד( נ״ל שצ״ל ולא מפני שיכולין לעשות ‪; P‬‬
‫לה( נ״ל שצ״ל שיגידו ‪ :‬לו( עי׳ ס׳ חסידים סי׳ תתש״ע ונותן לחם רשות להזיק למחללי שבתות‬
‫אי אם היו עצבין בשבתן או אפי׳ אינו מתעדן בו כו׳ ‪ :‬לז( ראה אות כז ‪ :‬לח( ר״ל בדמות‬
‫קטון ‪ :‬לט( עי׳ סנהדרין צד‪ ,‬א‪ ,‬ממונה על הרוחות‪ ,‬נ־דה סו‪ ,‬ב‪ ,‬ממונה על הריון‪ ,‬במדרש תהלים‬
‫םם״ו‪ ,‬ממונה על האף ושם פפ״ח‪ ,‬ממונה דל התפלת ועי׳ ס׳ היכלות פי״ג ובמדרש אלפא ביתות‬
‫הנדפס עם מדרש אותיות דר׳ עקיבא השלם‪; ,‬ירושלים תרעד( ועי' שמו״ר פכ״א‪ ,‬ד‪ ,‬ועי׳ ריקנסי‪-‬‬
‫פ׳ ויצא דכ״ח ע״ב‪ ,‬בל הנעשה בארץ נעשה ע׳׳י הנולאכים והכל במידות עליץ שעליהם ; מ( עי«■‬
‫תנחוםא פ׳ משסטיס אות י ס;‬
 ‫הםלאכים‬ ‫ס ן ף‪1‬‬ ‫הלכות‬

‫‪ :‬כ ח פ צ ו ‪ .‬והקב״ה שולח לכל אדם כפי מחשבתו ונמסר לו שנאמר )שטות‬
‫‪ ,‬ז‪ ,‬יד< כבד לב פרעה וכתיב )שם י‪ ,‬א( כי אני הכבדתי את לבו‪ ,‬שמ‪-‬סר‬
‫כו מלאך וינהגהו בכבדות לפי מחשבות לבו שנאמר )שמואל א ב‪ ,‬כה( ולאישטעו‬
‫>אל( ןלקול‪ 1‬אביהם כי חפץ ה׳ להמיתם‪ ,‬לפי שכבר גדלה חטאתם ומסר להם מראנים‬
‫■לפי מחשבתם‪] ,‬וכן‪ 1‬לטובים שג׳ )ירמי׳ יז‪ ,‬י( חוקר לב )ו(בוחן כליות )ולב(‬
‫נר‪1‬לתת לאיש כדרכיו )ו(כפרי מעלליו מא(‪-.‬ונענש האדם על מחשבת מסיתיו כמו‬
‫על מחשבת לבו‪ ,‬לפי שנתן הקב״ה יצרו בידו שג׳ )בראשית ד‪ (1 ,‬ואתה‬
‫תמשול בו »(‪ .‬ובעת שהקב״ה מנסה את האדם‪ ,‬נותן לו יצר רע לראות אם‬
‫ימשול במסיתיו‪ .‬ודוד נענש כשנסה בבת שבע »(‪ ,‬וחזקיהו במלאכי מלך בבל מי(‪.‬‬
‫נהמסיתו[ לחטא ואינו חוטא מ ה(‪-.‬ו;!ו ד‬ ‫ועקר שכר המצות במושלו ביצרו‬
‫מלאכים משלח להשלים גזירתו‪ ,‬כתמר ליהודה מי(‪-.‬ופעמים נגזר על אדם ליהרג‬
‫ומגלגל ליהרג לשם שמים כר׳ חנניה מי( בן תרדיון בשריפה‪ ,‬שהי׳ הוגה השם‬
‫‪,‬באותיותיו וזכה שעל יחוד השם נהרג וספר תורה עמו מ״(‪ .‬וכשאמר ר׳ אליעזר‬
‫•לר׳ עקיבה בשחיטה תהי מיתתך מט(‪ ,‬זכה שעל יחוד השם נהרג נ(‪--‬פעמים‬
‫שולח מלאך וסבורים שהם בני אדם ילוד אשה‪ ,‬להמית ולהחיות‪ ,‬כגון אחד‬
‫להפוך את סדום ואחד להציל את לוט נא(‪-.‬ופעמים מבקש אדם אשד‪ .‬וממאנים‪,‬‬
‫דע שמלאך מסית אותו למאן‪ ,‬ופעמים אומרים‪ ,‬בעל כרחם נתן לי כי מלאך הסיתם‪.‬‬
‫^ישלח מלאכו לפניך ולקחת אשר‪ .‬לבני )בראשית כד‪ ,‬ז( והמלאך הסיתם שאמרו‬
‫‪):‬שם נא‪ ,‬נח( הנד‪ .‬רבקד‪ .‬לפניך קח ולך ואמרה אלך‪ ,‬בעל כרחם נב(‪ ,‬וגם‬
‫מסית לרע‪ ,‬מי יפתד‪ .‬את אחאב )מלכים א כב‪ ,‬כ(‪ .‬ויסת את דוד כי סיבה‬
‫מאת ה׳ )שמואל ב כד‪ ,‬א(‪ .‬ואם נגזר לילך ברחוק‪ ,‬פעמים ברע‪ ,‬כי שולח בי שת‬
‫ברגליו)איוב יח‪ ,‬ח( וחוטא ילכד בה )קד‪.‬לת ז‪ ,‬כו(‪ ,‬ופעמים לטובה‪ ,‬יבא המלאך‬
‫ויגלגל שילך לדבר מצוה‪ ,‬כיעקב שהלך אחר האשה והלך למצרים אחר יוסף‬
‫או הולך ללמוד‪ ,‬שהכל על ידי מלאכים ועצת מלאכיו ישלים )ישעי׳ מד‪ ,‬כו(‬
‫וכתיב )דניאל ו‪ ,‬כג( אלקי שלח מלאכה וסגר פום אריותא «(‪ .‬המלאך הגואל‬
‫אותי מכל רע )בראשית מח‪ ,‬טז( כי מלאכיו יצור‪ .‬לך )תהלים צא‪ ,‬יא(‪ ,‬אחד עם‬
‫האדם ואחד להטות לב האדם אחר אליו שנ׳‪) .‬בראשית כד‪ ,‬מ( ישלח מלאכו‬
‫אתך והצליח דרכך ני(‪ .‬ואם לא זכד‪ ,.‬מלאך ה׳ רודפם ומלאך ה׳ דוחה )תהלים‬
‫לד‪ .(.‬ואם זכה‪ ,‬מלאכים יצוד‪ .‬לך לשמרך בכל דרכיך )שם צא‪ ,‬יא(‪ ,‬חונה מלאך‬
‫‪.T‬׳ סביב ליראיו )שם לד‪ ,‬ח(‪ ,‬הנה אנכי שולח מלאך לפניך לשמרך )שמות כג‪,‬‬

‫»א( עי׳ זהר שמות פסוק ויאמר אל עמו הנה עם‪ ,‬ה׳ אמר לו כו׳ מהשבת הלב בלבד ‪ :‬סב( בם׳ תסידים‬
‫סי׳ ש״ב נאמר‪ ,‬פלגי מים לב מלך ביד ה׳ אל כל אשר יהפץ יטנו כו׳ ואם לא זכו המלך והעם‬
‫יטנו לרעד‪ .‬ונפרעים מן המלך שלא זכה שיטה לבו לטובה ; מג( שמואל ב יב‪ ,‬יא‪ ,‬ועי׳ םנהדרין קז‪ ,‬א ;‬
‫מז־( מלכים ב כ‪ ,‬יז‪ ,‬ועי׳ םנהדרץ קד‪ ,‬א ; מר‪ (.‬עי׳ מגילת טו‪ ,‬ב‪ ,‬ולגבורה ד‪.‬מתגבר על יערו ‪:‬‬
‫‪.‬מו( בראשית רבה פפ״ה‪ ,‬ת‪ ,‬ביקש לעבור וזימן לו הקב״ה מלאך ‪ :‬מז( בגמרא חנינא ‪ :‬פה( עי׳ ע׳׳ז‬
‫יה‪ ,‬א ‪ :‬מט( בגמי פסחים םט‪ ,‬א‪ ,‬בשהיסר‪ .‬תד‪,‬א מיתתו ; נ( ברכות םא‪ ,‬ב ‪ :‬נא( בראשית ים‪ .‬ועי׳‬
‫•ריקנטי בראשית ד״ו ע״ד‪ ,‬רמז כי הראות המלאכים בשני ענינים האחד בראיית תעיין ממש כ• ל ו ב שים‬
‫עורה כו׳ ; נב( בילקוט ראובני ם׳ חיי מביא את המאמר הזה בשינוים בשם ס׳ חכם הרזים אב נ״ב‬
‫שהוא מסודי רזייא ‪ :‬נג( עי׳ סוד היחוד לרי״ה בראש הספר ‪ :‬נד( עי׳ ס׳ חסידים סי׳ ש״ם‪ ,‬הסותר שהשעה‬
‫סשהקת לו מזמן לו הקב׳׳ה מלאכים הממונים עליו‪ ,‬נכנסים בלב אחרים להביא לאותו מקום שזה הסוחוי‬
‫׳•ם ומכוק לב הסוחר לקנות כו׳ וכל העוסקבתורה תדיר הקב״ד‪ .‬שולח לו מלאכים מרהוק לד‪.‬בי»‬
 ‫הסלווביס‬ ‫כ‪ 1‬די רדיא‬ ‫הלכות‬

‫>כ(‪-.‬יש מלאך ממונה על האש ויש על המים נח<‪ ,‬וכמה מלאכים לצרכי גן עדן‬
‫־לצדיקים לעתיד לבא ני(‪ .‬וכמה מלאכים מזומנים על נשמות‪ ,‬לדונם לאחר מיתה‬
‫בגיהנם ״(‪-.‬כתיב )דהי״ב יה‪ ,‬יה( כל צבא השמים עומדים‪ ,‬וכתיב )מלכים א‬
‫כב‪ .‬יט( עומד עליו‪ ,‬אלא זה מטסרו״ן שממונה על כולם נח(‪ ,‬זה אומר ככה וזה‬
‫אומר ככה והוא המכריזג כדיין עומד לגמור דבר‪ .‬ואליהו זכור לטוב ממונה על‬
‫הרבה‪ ,‬ויש לו שלוחים הרבה‪ ,‬שהרי כשנימולים בשבת בהרבה מקומות‪ ,‬אין יהיה‬
‫בכאן ובכאן אם יש תחומין למעלה מי׳ טפחים נם(‪ ,‬אלא שיש לו שליחים תחתיו‪“ .‬‬
‫»ש מלאכים ששולחים לארץ ויש שקובעים בשמים ואינם נשלחים לארץ‪ ,‬אך הם‬
‫לפני הכבוד וכל אותם שלפניו !רואי[ פני המלך ולכל אחד סריס‪ .‬ואלו עיר וקדיש‬
‫‪-‬מן שמיא נחיו ‪ J‬קרא בחיל ]וכן אמר‪ 1‬גודו אילנא‪ .‬בגזרת עירין פתגמא )ובמינד(‬
‫‪!,‬ומאמרן קדישין שאלתא )דניאל ד‪ ,‬י‪ .‬יא‪ .‬יד( ‪ .(0‬וכך מנהג העליונים‪ ,‬מכאן ומכאן‬
‫עומדים לכבוד !מימינו ומשמאלו )מלאכים א כב‪ ,‬יט( כחצי גרן עגולהן וכל מי‬
‫■שצריך לדבר לפני הכבוד‪ ,‬יוצא מן השורה ובא לפני הכבוד‪ ,‬ויצא הרוח ויעמוד‬
‫■לפגי ה׳ >שם כא()מימינו ומשמאלו כחצי גרן עגולה( סא(‪ .‬כיץ שאמרו »(‪ ,‬המלאך‬
‫של עולם־כתרשי׳יש בגי׳ הו״א שליש״ו ש׳״ל עול״ם המלא״ך‪-‬הרי קרובים‬ ‫שלישו‬
‫זה לזה בכל'מקום‪ ,‬לפני הכבוד יש לכל אחד דבור לבדודעה‪ .‬ועוד אע״ם‬
‫שרחוקים‪ ,‬מקבלים דברי חבריהם )ושלחם( !ושולחים! בכח הדבור איש לחברו‪,‬‬
‫יבאדפ המורה חץ לחבירו‪ ,‬כי אין ביניהם איבה ותחרות »(‪ ,‬על כן מודיעים‬
‫מלאכי אלקים זה לזה מה שנגזר‪ .‬ומרוב מה שרואים שלהבת אש והוד )שיוציאו‬
‫!שיוצא! מן הכבוד‪ ,‬עושים באימה רצון קוניהם‪ ,‬ומתעטפים באש לבנה טרם יקדישו‬
‫׳למלך הכבוד‪ ,‬ונשלחים חוצה לעשות רצון קונם בענוה ביראה )למלאך( !למלך!‬
‫הכבוד סד( ‪:‬‬
‫‪ :‬א ל ה ת ו ל ד ו ת ה ש מ י ם בבראשית רבה סה( תני‪ ,‬כל מי שיש לו תולדות‪ ,‬מת‬
‫וכלה ונברא ואינו בורא‪ ,‬וכל מי שאין לו תולדות‪,‬‬
‫■לא מת ולא כלה ובורא ואינו נברא‪ .‬וקשה הדבר‪ ,‬איך נאמר על המלאכים שנבראים‬
‫ואינם בוראים «‪ r‬ואינם מתים ולא כלים ״(‪ .‬אלא כמו שאמר החכם‪ ,‬מחשבות‬
‫גזרות‬

‫■לו כל ערכיו ‪ :‬נה( ססהיס קיח‪ ,‬א‪ ,‬גבריאל שר של אש ועי׳ במדבר רבה ס״׳ב ודב״ר פ׳׳ה ^יכ׳׳ר ס״ב‪n ,‬‬
‫נו( סד׳׳ר דבראשית דר״י כה״ג הנ״ל ‪ :‬נז( מדרש כתפיה בעעי היער ^בתי מדרשות בית רביעי( ‪:‬‬
‫נו‪ ( 1‬ספר היכלות פ״ט ומדרש אותיות דרע״ק הנ״ל ‪ :‬בם( עי׳ עירובין מג‪"^ ,‬א‪ ,‬ועי׳ חדוותא דשמעתח*‬
‫לאאמו״ר הגאץ שליט״א ח״ב בקונטרס כנהר שלום סי׳ ז‪ ,‬לענין הני שב שמעתתא דאתאמר; כעפרא‬
‫דשבתא בסררא ע׳־ש‪ .‬ולפי דברי רבינו בזה‪ ,‬הי׳ אליהו יכול להודיע לפומבדיתא ע״י שליהיי ; ס( מהפסדקים‬
‫אאלד‪ ,‬יועא‪ ,‬שעיר וקדיש נשלח לא‪1‬ץ לעשות גזרת עירץ וקדישץ שבשמים ועי׳ תנחומא שמות אומ‬
‫■יה‪ ,‬כשם שהשואל שואל למטן כך למעלן ; סא( התיבות האלה אץ כאן מקומם והעגתים למעלה בשני‬
‫העאי מרובים ועי׳ תנחומא ש^ וכי יש שמאל למעלן‪ ,‬אלא אלו מימינים מטין לכף זכית כו׳ ‪:‬‬
‫סב( בראשית רבה פס׳ה‪ ,‬יב‪ ,‬שמו‪-‬ר פ׳יג‪ ,‬ועי׳ הולץ עא‪ p ,‬וגויתו כתרשיש‪ :‬סג( עי׳ ספרי ם׳‬
‫גשא ובמ(־בזד פי״א‪ ,‬ז‪ ,‬איבה ושנאה‪ .‬ודברים רבה פיה‪ ,‬יב‪ ,‬לא שנאה ולא תחרות ‪ :‬סד( עי׳ סוף‬
‫סד״ר דבראשית הנ׳־ל ‪ :‬סה( פרשה יב‪ ,‬ז ‪ :‬סו( למי הענין נראה שע׳ל שבוראים ואינם נבראים נ‬
‫סז( במדרש שם רבי עזרי׳ בשם רבי אמר‪ ,‬כלפי מעלה הדבר אמור‪ ,‬ר״ל כלפי הקב״ה‪ ,‬כי המלאכים‬
‫כלים ג־כ‪ ,‬כדרשת חז״ל איכ״ר פ‪-‬ג‪ .‬ה‪ ,‬חדשים לבקרים רבה אמונתך^ הקב׳־ה בורא כת מלאכים‬
‫אומרים שירה והולכץ להם^ ועי׳ במדרש אלפא ביתות הנ׳ל ע* ק״ג ולוקח ‪ p‬כל מלאך ומלאן כד׳‬
‫ג־וחו ונשמתו ושלטונו ורוח קדשו כדי שיסופו כו ק כאהד כו׳ ע״ש‪ .‬וע״ב אומר רבינו בשם ההכם שהמלאכים‬
‫ו « המדות ולא שייך לומר בהם שבוראי^ לזן מתים ולא כלים^ כי אמנם נבראים לעורך וכשעושים‬
‫•שליחותם כלים וספים כדברי חז׳ל‪ .‬רעי׳ רמב״ם ה׳ יסודי התורה ^פיב והשגת הרמב״ן עהית פ׳ וירא‬
‫*‬ ‫•עבריקנטי שם ‪:‬‬
 ‫המיאכים‬ ‫סודי רזייא‬ ‫הל‪5‬ות‬ ‫י‬
‫גורות הבורא עם שמו מעוטפות בזוהר ופעמים בחושך ס״(‪ ,‬כפי הגזרה כל פדה*‬
‫לבדה־ לעיני הנביא‪ ,‬לאותה המדה שמכפרת קורא שרף‪ ,‬ויעף אלי אחד מן השרפים‬
‫)ישעי׳ ו‪ .0 ,‬ולפי שלקח אש ושרף שפתי הנביא נקרא שרף‪ .‬ועוד שכתיב )במדבר‬
‫כא‪ ,‬ה‪ -‬ס וידבר העם באלקים ובמשה וישלח ה׳ בעם את הנחשים השרפים‪ ,‬וכתיב‬
‫)ישעי׳ יד‪ ,‬כט( ופריו שרף מעופף‪! .‬שרפים עומדים ממעל לו שש כנפים שש כנפיס‬
‫לאחדן בשתים יכסה פניו )שם ו‪ ,a ,‬שש כנפים רמז על ו׳ סדרים ולחיות ד׳ סס( רמז‬
‫ש י ה ס ר ו ב ׳ ס ד ר י ג מ ר א ע< בשתים יכסה פניו‪ ,‬הרי משה לא הי׳‬
‫מסוה על פניו בשעה שהדבור עמו‪ ,‬לכך אמרו עא( אלה לפני ואלה לפני ולפנים^‬
‫ואם המדות הם איך יתרחקו שהצדיקים לפנים‪ ,‬כי לעתיד לבא כתיב )תהלים קכ׳׳ה‪,‬‬
‫‪ a‬וי״י סביב לעמו וכתיב )דברים ד‪ ,‬ד( ואתם הדביקים בי״י אלקיכם חיים כולכם‬
‫היום‪ .‬הן על כפים חקותיך )ישעי׳ מ״ט‪ ,‬טח ןכי‪1‬־ )ו(םי גוי גדול אשר לו אלקים‬
‫קרובים !אליו! כי״י אלקינו !דברים ד‪ .« ,‬קרובים למדות הפנימיות ולא אצל המדות‬
‫החיצוניות‪ .‬שימני כחותם על לבך )שה״ש ח‪ ,‬ו( למדות הטובות שכתוב בהן )שמות‬
‫לג‪ ,‬יט( אני אעביר כל טובי על פניך עב(‪ ,‬ועליהם נאמר )תהלים פט< טו‪-‬י ס‬
‫אשרי העם יודעי תרועה י״י באור פניך יהלכץ‪ .‬בשמך יגילון כל היום ובצדקתך‬
‫ירומו‪ ,‬שידעו דעות שכינה להתחבר עם הכבוד »(‪ ,‬כי להקב״ה אין דעות שב׳‬
‫>תהלים צד‪ ,‬כ( היחברך כסא הוות‪ ,‬אלא יקרבם אצל הכבוד פנימי‪ ,‬נעימות בימינך‬
‫)סלה( ננצח! שובע שמחות את פניך‪ ,‬כמו‪ ,‬כאשר ידבר איש אל רעהו )שמות לג‪.‬‬
‫יא( וימינו תחבקני )שה״ש ב‪ 0 ,‬זה שעשוע לצדיקים‪ .‬זהו )ישעי׳ סה‪ ,‬יח‪-‬יט( כי‬
‫אם שישו וגילו עדי עד )את( אשר אני בורא כי הנני בורא את ירושלים גילה‪.‬‬
‫)אתז ‪ 1‬ו‪ 1‬עמה משוש‪ .‬וגלתי בירושלים וששתי בעמי הרי ו׳ מיני שמחות‪ .‬הרי‬
‫בעולם הבא ו׳‪ ,‬שישו‪-‬חג המצות‪ ,‬וגילו‪-‬חג השםעית‪ ,‬וגילה‪-‬ראש השגה‪ ,‬משוש—‬
‫חג הסוכות‪ ,‬וגלתי‪-‬בחנוכה‪ ,‬וששתי‪-‬בפורים‪ .‬ד״א יום טוב ראשץ של פסת־־א׳‬
‫ויום סוב אהרון־ב׳ ושבועות‪-‬ג׳ ור״ה‪-‬ד׳ וסוכות יו״ט ראשון־ה׳ והאחרון־ו׳ באור‬
‫ובשפך יגילון‪-.‬ולאותן פילוסופים שדברו על המלאכים !שהם! מראות ומחשבותם‬
‫גזירתו‪ ,‬א׳*כ איך יכולים החרטומים לעשות בלהטיהם עי(‪ .‬אמ׳ עה(‪ .‬לא יוכלו את‪.‬‬
‫מהשבת ה׳ להטותם לשום דרך‪ ,‬רק בעולם יש רוחות ושדים ועל ידי קסמים‬
‫ולהטיהג! אבל למחזות ה׳ לא יוכלו להטות‪ ,‬רק לרוחין ושדין יכולין לעשות‪ ,‬שיבואו‬
‫ויטו הלבבות‪ ,‬לאהוב איש את האשד‪ .‬ואשד‪ .‬את האיש ולעשות שרי צוס ושרי‬
‫בוהן »‪ ,0‬שיבאו השדים והרוחות ויראו לפחשבותם ולדעת מה שחפץ והראייה‪.‬‬
‫)דניאל ב‪ ,‬י‪-‬י א( לא איתי אגש על יבשתא די מלת סלכא יוכל להחויה )די(‪1‬כל‪1‬‬
‫קבל ןדין כל מלך רב ושליט )מילת׳( זמלר‪ [.‬כדנד‪ .‬לא שאל לכל חרטום ואשף וכשד)א(י‬
‫ופלתא די מלכא שאל יקירה ואחרן לא איתי די יחונה קדם מלכא להן אלקין די‬
‫מדרהון עם בשרא לא איתוהי‪:‬‬
‫הרי‬

‫סח( עי׳ יקבלן בחינות הנבואה ; סם( כנסים שנא׳ )יחזקאיא׳ ו( ארבעה פנים יאחת וארבעה כנפים ן‬
‫ע( עי׳ חגיגה יג^ ב׳ כאן בזמן שביהמ״ק קיים כאן בזמן שאין ביהמ״ק קיים‪ ,‬כביכול שנתמעטו כנפי‬
‫הדזיות ‪ :‬עא( עי׳ ירושימי שבת ספיו‪ ,‬דברים רבה פ״א‪ ,‬יב‪ .‬תנחומא ביק ’אות יד ונדרים לב א ג‬
‫עב( עי• שמות רבה‪-‬פמ״ה^ ה ; עג( רבינו דורש יודעי תרועה מלשון איש רעים להתרועע >םשלי*‬
‫יח^ כז־( ‪ :‬עד( עי׳ שמו״ר ס׳‪-‬ס^ יא‪ ,‬בלהטיהם אלו מעשה כשפים ונעשה ע׳י מלאכי חבלה‪ .‬כ ל פ י ^‪.‬‬
‫» ש ה שדים ‪ :‬עה( אולי ז״י אמת ‪ :‬עו( עי׳ רשיי סנהדרין קא‪ ,‬א ד״ה שרי שמן ועי׳ ‪ .‬בם׳ חכסוד‬
‫הנמש לרבינו ובריקנסי ריש ם׳ וירא ועי׳ מאמר החכם דץ אברהם איגק הלוי בענץ השדי^‬
‫במלאכים ז ל‬ ‫שגבתב בשנת ק״ם ונדפס בכנסת ישראל לשפ׳־ר שנת תרמ״וע ולעיל ע׳ ג׳ ד״ה שמעתי‬
 ‫ז‬ ‫המיאכים‬ ‫בןי ך ר ךץרי«^‬ ‫הלכות‬

‫י ךז ךי נדע שלא יוכלו לדחוק וללחוץ את העליונים עי(‪ ,‬אבלגהרורי׳( ןהרוחותן שעם‬
‫י ‪ ,‬בשר‪ ,‬כשחוקרין מן הקול שמוןתן המלאכים שבין בני ארם‪ ,‬אותם יכולים‬
‫׳לדעת עתידות ולהשביע ולא אותן שרחוקין מן הישו^ וכיוון שכת׳ )חבקוק ג‪ ,‬טו<‬
‫ידרכת בים סוסיך ולמה לא נאמר׳ תחלה היה סוסים ואח״כ ה)ו(פכם לחיד^ לפי‬
‫׳שכתוב )יחזקאל א‪ ,‬י( פני השור >שם יא‪ ,‬יד( פני הכרוב עח( לכך אמרו עט( הפכו‪,‬‬
‫יאבל סוס לא נאמר פני סוס‪ .‬ועוד לישועות ישראל או מין אחר‪ ,‬תרכב על סוסיך‬
‫מרכבותיך ישוער• )חבקוק ג‪ ,‬ח( ‪ ,(0‬וירכב על כרוב )תהלים יח‪ .‬יא(‪ .‬ה׳ רוכב על‬
‫י עב קל )ישעי׳ יט‪ ,‬א( למפולות האומות‪ .‬אבל בהרבה מינין כביכול לשונאי ישראל ‪:‬‬
‫ב מ ר כ ב ה הראשינה סוסים אדומים‪ .‬ובמרכבה רביעית סוסים ברודים אמוצים‬
‫)זכרי׳ ו‪ ,‬ב‪-‬ג( וכתי׳ )שם א‪ ,‬ח( שרוקים‪ ,‬לפי שלא יצאו לישועות‬
‫׳ובתי׳ )מלאכים ב ב‪ ,‬יא( והנה רכב אש וסוסי אש‪ ,‬שאם יאמרו מה לנו אדם‬
‫אצלנו שיושיענו‪ ,‬והנה ההר מלא סוסים ורכב אש סביבות אלישע )שם ו‪ ,‬יז(‪ .‬למה‬
‫אסרו‪ ,‬אני ולא מלאך והכיתי כל בכור אני ולא שרף אני ולא השליח פא(‪ ,‬זהו‬
‫לסכות בכורות שהוא לבדו יודע להבחין‪ ,‬אבל שאר שאינ׳ מכות בכורות ע״י‬
‫משחית‪ ,‬זהו )שמות יב‪ ,‬ל( כי אין בית אשר אין שם מת‪ .‬אני ולא שרף‪ .‬מפני‬
‫מכשפין וקוסמין והיו רוצים בהשבעות להשביע המשחית מבתיהם‪ ,‬לכך הוצרך אני‬
‫ולא מלאך‪ .‬שאק יכולין להעביר מהם גזרתי ולא השליח פב( ‪:‬‬
‫ן^ ‪0‬ך‪ ,‬שאמרו שהקב״ה מעטף גזרת מחשבות עצתו‪ ,‬למה אמר אני ולא השלין‪ J‬כי‬
‫מחשבות גזרות העמרות הם למעלה‪ ,‬זהו )במדבר כד‪ ,‬טז( ויודע דעת עליון‪.‬‬
‫ושם ממקום שהדבור יוצא משם לד׳ רוחות‪ ,‬כל דבור בין ב׳ כרובים פג(‪ .‬וכל מלאך‬
‫שנשלח לעשות שליחות אחד‪ ,‬בעודו שלוח מתוכחין למעלה ואחד יש למעלה ואחד‬
‫למסה ועוד יותר למטה ואם של מעלה שומע למעלה מאותו ענין‪ ,‬מיד צועק‬
‫מלמעלד‪ .‬לאלה של מטה לעשות כך וכך‪ ,‬זהו )זכרי׳ ב‪ ,‬ז‪-‬ח( והנה המלאך הדובר‬
‫בי יוצא ומלאך אחר יצא לקראתו ויאמר אליו‪ ,‬חסרים פי(‪ ,‬כי צועק מלמעלה)שם(‬
‫רוץ דבר אל הנער‪ ,‬רץ כתי׳‪ ,‬עד מהרה ירוץ דברו )תהלים קמז‪ ,‬טו(‪ .‬ואלו )ו(עיר‬
‫וקדיש מן שמיא נחית קרא בחיל וכן אמר גודו אילנא )דניאל ד‪ ,‬י‪-‬יא( ולא קרא‬
‫מן שמים אלא יורד‪ ,‬כי לא יגורך רע )תהלים ה‪ ,‬ה(‪ .‬כשגוזרין למעלד‪ ,‬לפורענות‪,‬‬
‫יורד המכריז למטה‪ ,‬ודי אמרו למשבק עקר )דניאל ד‪ ,‬כג(‪ ,‬אמרו‪ ,‬והלא אחד‬
‫אמר וכתיב ואמר פה( אלא )שם יד( בגזרת עירין סתגמא ומאמר קדישין שאלתזס‬
‫וכן )שם כח( קל מן שמיא נפל לך א ם ^‪ ,‬זה לא אחד אמר‪ ,‬כי לא יעשה אחד‪,‬‬
‫עד שיחקר בטוב מה אומרים עליונים‪ ,‬וכשגוזרין אז אחד!אומרן דברי כולן‪ ,‬השולח‬
‫אמרתו ארץ עד מהרה ירוץ )תהלים קמז‪ ,‬טו( כשנופלים לומר אז מתקיים מהרה‪,‬‬
‫‪ p r‬אמרין לה קומי אכולי בשר שגיא )דניאל ז‪ ,‬ה( וידבר עמי ויאמר )שם ט‪ ,‬כבז‬
‫‪.‬וכן כולם שעונים ממהרים‪ ,‬בך )בראשית כא‪ ,‬א( וה׳ פקד את שרה ןכאשרן אמר‪ ,‬מתקיים‬
‫במהרה‬ ‫‪-‬‬

‫עז( שיאמרו להם מה למעלה ‪ :‬עח( ר״ל בפסוק אחד נאמר פני השור ובפסוק שני נאמר פני הכרוב‬
‫ולא שור ‪ :‬עט( חגיגה יג‪ ,‬ב‪ ,‬ועי׳ תנא דבי אליהו רב־ פל״א ‪ :‬ם( ר״ל לישועת ישראל נאמר‬
‫תרכב על סוסיך אבל למפלת האומות נאמר וירכב על כרוב וע״כ לא שייך בזח להפך ‪ 1‬סא( בהגדת‬
‫ובמכילתא ם׳ בא ס״ז ופי״ג‪ ,‬והכיתי שומע אני על ידי מלאך או ע״י שליח ת״ל והי׳ כו׳‬
‫וע׳׳ שמו״ר פי״ז‪ ,‬ה‪ :‬פב( עי׳ רמב״ן עה״ת פ׳ ב א‪ :‬פג( עי׳ במדב״ר ספי״ד ופדר׳׳א ס״ד‪ ,‬ועי‪/‬‬
‫להי הכרובים בראש הספר ‪ :‬פד( ר״ל‪ ,‬התיבות דובר יוצא‪ ,‬אליו כתובים חסר ; פה( שם לעיל פסוק י ‪ /‬ופן אמד ;‬
 ‫המאלכים‬ ‫סודי רזייא‬ ‫הלכות‬

‫במהרה‪ ,‬ויעש ה׳ לשרה כאשר דבה שאם׳ במלה ודבר ה׳ על ידי םלאך‪-.‬המלאכי׳ הפליצים‬
‫על בני אדם רואים להם כדמות פרצוף‪ ,‬כראות פני אלקים ותרצני)בראשית לג י‪ (,‬וכן כל‬
‫אומרפס שזה דומה למלאך פז(‪ .‬אבל המלאכים הנשלחים למטה‪ ,‬כפי צורך השער• וכפי‬
‫החפץ הם סח(‪ .‬אליהו דומה עצמו לדוב‪ ,‬להטריד ר׳ חייא ובניו בבבא ‪,‬מציעא סט(‪.‬‬
‫ולמה לדוב לפי שהדוב בעל שער‪ ,‬וכתיב באליהו )מלכים ב א‪ ,‬ח( איש בעל שער‬
‫וכשאמרו לאלישע )שם ב‪ ,‬כג( עלה קרח עלה קרה‪ ,‬יצאו ב׳ דובים• ולא הי׳ אליהו‬
‫באותה שעה דוב‪ ,‬אלא נדמד‪ .‬להם כך »(‪ .‬וכך בא המלאך כדמות עשו יא( ליעקכ יאמר‬
‫לו שקרן אתה‪ ,‬למה אמרת אנכי עשו בכורך‪ ,‬אמר לו‪ ,‬שקניתי בכורתך ואמרתי )בגשיתי(‬
‫!עשיתי( כאשר צויתני הרבה פעמים גב(‪ ,‬אמר לו ומה שמך‪ ,‬אמר לו‪ ,‬יעקב אמר‪,‬‬
‫לא יעקב לשון עקכר• ומרמה כי אם ישראל ישר לאל וראוי לברכר• דכתיב )משלי‬
‫כה‪ ,‬כ( )ל(איש אמונות רב ברכות‪ .‬שארית ישראל לא ידברו כזב )צפני׳ ג‪ ,‬יג(‪ .‬לא‬
‫הביט און ביעקב וברך ולא אשיבנה )במדבר כג‪ ,‬כ‪-‬כא(‪ .‬וכשהיו הכהנים מזכירין‬
‫השם במקדש היו המלאכים יורדים נ״א רבוא וח׳ אלפים ות׳ וממלאים העולם כולו‪:‬‬
‫ה מ ל א כ י ם הם גופי׳ דקין מאוד‪ ,‬כרוח שהוא דק ולא נראה‪ ,‬כי גופו הוא מן הרות‬
‫ומן האש‪ ,‬עושה מלאכיו רוחות )תהלים קד‪ ,‬ד< »(‪ ,‬ואף על פי שקצת‬
‫גופן אש‪ ,‬אולם גופו דק בחילוף האש שבינינו ואם יחפוץ להראותם יכביד משאם‪,‬‬
‫ויעף אלי אחר מן השרפים )ישעי׳ ו! ובדניאל )י‪ ,‬ד•( והנה איש ןאחד‪ 1‬לבוש )ה(בדים‪,‬‬
‫כי יחזק הקכ״ה אור העין שנ׳ )מלכים ב ו‪ ,‬יז( ויפקח ה׳ את עיני הנער‪ .‬וירבה‬
‫הקב״ה למלאך להראות בטוב ויהיה גופו עב ולא דק‪ ,‬ויש סתר בינו לבין !בנין אדם‬
‫שעומדים שם שלא יראו‪ ,‬ככל עם שלא ראה והאתון ראתה‪ .‬וכן )דניאל י‪ ,‬ז( ‪ 1‬ו‪1‬ראיתי‬
‫אני דניאל לבדי את המראה והאנשים אשר היו )אתי( ‪1‬עמין לא ראו )מאומד•( ]את‬
‫המראה(‪-.‬ד״מלאך מלא דעתנות וצד האדם כפי הגזרר•‪ ,‬ומצודו עלי הקיף )איוב ים‪ ,‬ו(‪,‬‬
‫כי שולח ברשת ברגליו )שם‪.‬יח‪ ,‬ח(‪ .‬כי המלאך הולך ומקיף בר‪.‬קף נתפש פלוני ויר^רג‬
‫על ידי פלוני או פורענות יבא לו‪ ,‬או מזיקין נתן רשות להזיקו)וכשתחפץ(!וכשהחפץ!‬
‫להודיע למלאכים אנה יקחו הנפש נשל( אדם‪ ,‬או אנה יביא עליו פורעניות‪ ,‬אפר‬
‫הקב• ה למלאכים תנו עצה האיך להם יתן‪ ,‬שיתן לאותו מקום ויעשו עוגל בד‪.‬קף‬
‫ומסיבין אותו שיבא באותו ]מקום( גי( ובא שם מי שנגזר עליו למרגו ןכפו‪)1‬מלכים‬
‫א כב‪ ,‬כ( מי ‪-‬יפתה את אחאב׳ סר צלם מעליהם )במדבר יד‪ ,‬ס( ‪:‬‬
‫ה מ ל א כ י ם שסופן ‪1‬א״ל( מפונים על האומות ומנצחים זה את זר• כאלים המתנגחים‬
‫צי•(‪ ,‬והמלאכים שואלים לאותם שנבראים בכל יום בדבורו צי(‪ .‬הראיתם‬
‫מאי‬

‫סו( ר׳ל כל אהד אומר ‪ :‬פז( ע• זהר וישב דיה ויהי אחר הדברים‪ ,‬אלקי שלה מלאכיה וסגר פום‬
‫פ׳ וירא^ כי כל הדברים הרוחניים המשמשים ועושים‬ ‫אריותא כו׳ ע״ש נ פח( ע׳ ריקנטי‬
‫שליחותם בזה העולם השפל כולן מתלבשין בעת הצרך בו׳ שאינו עומד בלי לבוש כל זמן אשר הוא‬
‫תחת השמים ואץ נראץ רק למי שהן שלוחים אליו‪ .‬וע׳ אדר׳־ן פל״ז^ והופכין פניהם לכל דמגת שירצו ‪:‬‬
‫סם( דף פ״ה‪ ,‬ב ; צ( כל המאמר הזה נמצא משובש בילקוט ראובני וישלח בשם סודי רזי ; צא( בלד‬
‫גשם פרדר׳־א אבל בפרדר״א אשר לפני לא מצאתיו‪,‬‬ ‫את המאמר הזה‬ ‫צב( בילקוט ראובני מביא‬ ‫פע׳׳ח‪ ,‬ג ‪:‬‬
‫ושם נאמר‪ ,‬ואמרתי עשיתי כאשר צויתני ‪ :‬צג( ע׳ רינקטי ס׳ בראשית ד״ו ע״ב ‪ :‬צד( תיבת ‪,‬מקום■*‬
‫או ‪,‬הקף״ הסר פה וע׳ סוכה נג‪ ,‬א‪ ,‬רגלוהי דבר נש אינץ ערבץ ביה לאתר דמתבעי תמן מרבילין‬
‫יתיה‪ ,‬ע״ש הסיפור מעבדי שלמה ‪ :‬צה( ע* דניאל פרשה ח‪ .‬ובילקוט ראובני פ׳ בראשיתי מביא אה‬
‫המאמר הזה‪ ,‬בזה״ל ‪ :‬מלאכים הממונים על האומות סיסן אל )נ״ב שציל סופן ור״ל סוף שמותם אל(‬
‫מיגאל וגבריאל‪ ,‬לפי שמנצחים זא״ז כאלים נקראו הבו לה׳ בני אלים‪ ,‬כאלים המנגחים ע״ב‪ .‬והמאמר‬
‫*‬ ‫פה בפגים לקוי בחוסר ‪ :‬צי( ע׳ חגיגה יד‪ ,‬א ‪:‬‬
 ‫המלאכי ‪(0‬‬ ‫סודי רזייא‬ ‫הלכות‬
‫&‬
‫מאי זה מקום באתם לקלס הכבוד‪ ,‬שם ״( ברוך כבוד ה׳ ממקומו )יחזקאל ג י ‪>0‬‬
‫זהו !׳״(‪ ,‬משרמיו שואלים זה לזא איה מקום כבורר והם משיבים‪ ,‬הלא כשזנןבראתי‬
‫הלבוש של להבה ומחיצתגו אש ברא עמנו‪ ,‬והדבור שיוצא מפי קדשו הקיפו‬
‫זוהר וענן סביב‪ ,‬עד שכפינו פנינו מראות תמונתו ואין לידע מקומו מ( ‪:‬‬
‫דב ‪ 0‬י הדבור נבראים המלאכים׳ אם ברחמים‪-‬מלאכי רחמים ־‪ ,‬אם דבור תורה‪-‬מלאך‬
‫של תורה ; אם בזעם־מלאכי אכזךי ק(‪ .‬הכל לסי העת‪ .‬ובכח דברקון בוקעים‬
‫בענני חשך‪) ,‬ו(מנוגה נגדו עביו עברו‪,‬ברד וגחלי אש )תהלים יח‪ ,‬יג(‪-.‬יש מלאכים‬
‫שיודעים עתידות קא( וסתרי הכבוד‪ ,‬על ידי ראייה שבענן כבודו‪ ,‬ויש בהקול ויש‬
‫בהגדה ויש בס<לות ויש על ידי ראיית תורה‪ ,‬ואין למלאכים ואין למלאך קפיצים קב<‬
‫כסו לפיל‪ ,‬אך מכת אש אוכלה אש׳ משתחוים וכורעים כאש המ)ת<רכך הברזל‪.‬‬
‫וכל תואר )בריאה( ןבריאי( מטה יש דוגמא למעלה קג< בפנים כדי לבקש רחמים‬
‫על מינו קי(‪ ,‬הללו את ה׳ מן הארץ וכר )תהלים קמח‪ ,‬ז(‪ ,‬אבל כולם עומדים‬
‫כאדם וכל מלאך נקרא כמנהג החפץ שממונה עליו קח( ‪:‬‬
‫ל ה מ ל א ף מפונה לשמור ממון עד שיבא אדם לאחר כסה דורות וימצאנו‪ .‬ויש‬
‫לזוג איש ואשתו‪ .‬ויש ליתן מחשבות כל דבר ויש לבטל דבר׳ וה׳ צוה‬
‫להפר ןאת[ עצת אחיתפל )שמואל ב׳ יז‪ ,‬יד‪ .(.‬וכשעושים שליחותם למטה‪ ,‬עולים‬
‫במחיצתם לשרותם ויורדים אחרים כמו ליעקב‪ .‬וכן הגדולים קי( ויעף אלי אחד מן‬
‫השרפים )ישעי׳ ו‪ ,‬ו(‪ .‬יש מלאך בכנפים‪ ,‬מלאך המות י׳־ו כנפים כדאמרי׳ ב פ ר ק י‬
‫ד ר ׳ א ל י ע ז ר בפ׳ נחש קז(‪ .‬ויש מלאך בע״ב כנסים קח(‪ .‬ויש בלא כנפים‪.‬‬
‫ומה שכתוב )דניאל ט‪ ,‬כא( מועף ביעף כמו )תהלים צא‪ ,‬ר‪ (.‬מחץ יעוף יומם וכן‬
‫)יחזקאל לב‪ ,‬י( בעופפי חרבי על פניהם‪ .‬חרב היונה )ירמי׳ מו‪ ,‬טז‪ .‬נ‪ ,‬טז( שבפתאום‬
‫באה במהירות‪ ,‬ותדע מועף ביעף בלי כנפים‪ ,‬שהרי תדע דניאל מנה זרועותיו‬
‫ומרגלותיו קס( ולא מנה כנפים‪ .‬וכל מלאך עושה רצון הבורא‪ ,‬כי יודע רצונו ועושה‬
‫כמו שנחתך מפי עירין וקדישין‪ .‬ומה שאין מלאכים ‪,‬יודעים אנה כבודו‪ ,‬כדי‬
‫שיתרחקו מאש אוכלה אש‪ ,‬שהרי השרפים מתרחקים ל״ו אלפים רבוא קי( פן)יכול(‬
‫!יאוכלון ולכך לבושיה כתלג חווך )דניאל ז‪ ,‬ט(‪ .‬להגן פחמימות האש אוכלה וכן‬
‫המלאכים‪ .‬וכן )תהלים יח‪ ,‬יב( חשכת מים עבי שחקים‪ ,‬לקרר חמימות ברד וגחלי אש ‪:‬‬
‫המלאכים נדונים על מה שיש להם לחשוב ולא חשבו קיא(‪ .‬כשאמרו מה אנוש‬
‫כי תזכרנו קיב(‪ ,‬הי׳ להם לחשוב‪ ,‬אל תדין את חברך עד שתגיע‬
‫למקומו‬

‫‪ ( rt‬נראה שחסר פה^ כי בפדר״א ס״ד נאמר‪ .‬עונות ואומרות בכל מקום שכבודו שם ברוך כו׳ ‪:‬‬
‫צח( בקדושת כתר ‪ :‬צט( עי׳ חגיגה יג‪ ,‬ב‪ .‬שמויר ספכ״ג‪ .‬במיב״ר ספי״ד‪ .‬מדרש תחלים פק״ג‪.‬‬
‫פדר״א פ״ד‪ .‬פסיקתא פרשה כ• אות ג׳ ומעין החכמה )בית המדרש ח״א ע׳ נט( ותדא״ר פל׳א‬
‫ועי׳ ריקנטי ס׳ תשא די״ז ע״ב‪ ,‬פסוק ויאמר לא תוכל לראות את פני‪ :‬ק( ע׳ בם׳ נועם אלימלך‬
‫אינו הולך לריק ולבטלה ב״א מדברי הצדיק הקדוש נברא‬ ‫םו״פ פנחס‪ ,‬כל דיבור היוצא מהאדם‬
‫מלאך הקדוש—ולהיפוך מאדם רע נברא מלאך רע ח״ו ‪ :‬קא( ע׳ אדר״נ סל׳יז ‪ :‬קב( עי׳ ירושלמי‬
‫ברכות פ״א ה״א‪ ,‬המלאכים אין ל ק קפיצין ע״ש ופרקי דר״א פמ״ו‪ :‬קג( ע' זהר שמות פסוק ומשה‬
‫הי׳ רועה ; קד( בס״ר דבראשית אות מ״ה איתא‪ ,‬שאין כל ברי׳ מתה והולכת ק העולם עד שנופל‬
‫שרו תחלה מלמעלה כו׳ ע״ש ‪ :‬קהן ע׳ ם׳ היכלות פי״ג ומדרש אלפא ‪,‬ביתות הנ״ל פ״ה‪ ,‬כל אתד‬
‫שמותן לפי מעשיהן כו׳ ע״ש וע' תיקוני זהר תי׳ נז ‪ :‬קו( ר״ל המלאכים הגדולים ע׳ ברכות ר‪ ,‬ב ‪:‬‬
‫קז( פי״ג ושם נאמר‪ ,‬וחיות ושרפים משש כנפים וסמאל משתים עשרה כנפינז‪ :‬קז‪ (1‬ע׳ ‪ '0‬היכלות‬
‫ספר חסידים סי׳ תק׳׳ל‪ ,‬נדונים‬ ‫קיא( ע׳‬ ‫ס״ח ‪ :‬קט( דניאל י‪ ,‬ו ‪ :‬קי( אותיותדרע״ק אות ח ‪:‬‬
‫על דברים שבלא ידיעה ‪ :‬קיב( ע׳ סנהדרין לח‪ ,‬ב ;‬
 ‫הפלאכים‬ ‫סודי רזייא‬ ‫הלכות‬

‫למקומו קיג(‪ ,‬שאם היינו נבראים כבשר ודם ביצר הר‪ 1‬היינו חוטאים‪ ,‬על כן)השיבו(‬
‫!הושיט! אצבעו ביניהם ונשרסו קיי(‪ .‬וכן הנבראי׳ בכל יום)משכים(!נמשכים! לנהר דינור‬
‫אלף אלפים ורבוא רבבות ונשרפים קסי(‪ ,‬מפני מה‪ ,‬מסני שכל מי שמוקדם ומאוחר‬
‫מחבירו בשירה מיד נשרף קטי(‪ ,‬כי פולסאות של אור ביד חייליא״ל י״י השר‬
‫המכלכל ד׳ חיות ‪7‬י(‪ .‬וכל המלאכים הנשרפים אין שייך תחיית המתים ‪7‬״(‪ ,‬כי אס‬
‫בגוף האדם שמת‪ ,‬אבל נשמתו למעלה חיה‪ .‬והרוח תשוב אל האלקים )קהלת יב‪ ,‬ז<‬
‫שם יש תחייה‪ ,‬אבל המלאכים חוזרים לנהר דינור כמו שהיו‪ .‬המלאכים כשנשלחים‪,‬‬
‫עושה מלאכיו רוחות )תהלים קד‪ ,‬ד(‪ .‬וכשהם לפניו‪ ,‬משרתיו אש לוהט )שם( קים(‪,‬‬
‫ומתקדשים באש ומתלבשים באש לבנה כשמורשים לקדש ולברך ולהלל‪:‬‬
‫מלאכים נקראים אותם הנשלחים לבני אדם ואותם שלפניו נקראים משרתיו‪,‬‬
‫ולא נקראו עבדיו‪ .‬כי אין להם עבודה בכתף כעבדים לאדוניהג^‬
‫ונקראו בני אלקים אותם שאצלו‪ ,‬ויבאו בני האלקים להתיצב על דר )איוב א‪ ,‬ו‪.‬‬
‫ב‪ ,‬א(‪ ,‬אבל המשולחים למטה נקראים בני עליון‪ ,‬אני אמרתי אלקים אתם ובני‬
‫עליון כולכם )תהלים סב‪ ,‬ו< קר( ‪:‬‬
‫ה מ ל א כ י ם משונים זה מזה׳ כדי שיכירו זה את זה וכן השדים וכן הנשמות‪ ,‬כי‬
‫אין אחד יודע מה בדעת חברו שהרי מביעל קרא( )בכ״י חלק( בלע‬
‫)בכ״י חלק( היה נזהר‪ .‬וכל מלאך שהוא קרוב לכבוד יותר‪ ,‬יודע )מן הרחוק(‬
‫יותר ממשלתו מן חרחוק‪ ,‬ויותר רחמנים משלפניו מאותם של אחריו ושל ימין משל‬
‫שמאל‪ ,‬המשל ופחד עמו )איוב כה‪ ,‬ב( לפיכך עושה שלום במרומיו )שם(‪ ,‬םסג?‬
‫שממונה על כולם מתפחדים הימנו‪ ,‬זהו סימן למעלה בשכמל״ו קכב(‪ .‬כשהמשל‬
‫מיכאל בימין ופחד גבריאל בשמאל שלום קכג(‪ .‬אבל כשמשים שרים אחרים של‬
‫אומות במקומם‪ ,‬ערבוביא של פמליא של מעלה‪ ,‬זהו )ירמי׳ כא‪ ,‬ד‪ (.‬ונלחמתי ןאני‪1‬‬
‫אתכם ביד )א׳ הזנטויה ובזרועוד•( חזקה‪ ,‬הסך הדברים קכי( לפי שםהפך שרים של‬
‫מעלה‪ .‬ושינוי קול מלאך זה מקיל חברו‪ ,‬קול דבריו כקול המון )דניאל י‪ ,‬ו( שאינם‬
‫שיוין‪) .‬ואם( )וגם! שם מלאך משונה ממלאך אחר קכה(‪ .‬ומלאך הנברא מפי הקדוש‬
‫שמו חתום בו קרי(‪ .‬וקול ברוך משמיע שמו‪ ,‬שכל מלאך ומלאך בשם יקרא ופעמים‬
‫לכולם שמות יקרא )תהלים קמז‪ ,‬ד(קכז(‪ ,‬כשמשביעין אותו ופעם לא נגזר וקורא‬
‫להם שם אחר וכשנוי סלאכתו שגוי שמו‪ ,‬למה !זה! תשאל לשמי והוא פלאי)שופטים‬
‫יג‪ ,‬יח( קכח( ;‬
‫ה מ ל א כ י ם יש מהם ממונים על כל ממשלה וחפץ קכט(‪ .‬אץ ממונה‬
‫נכנם‬

‫קיג( אבות ס״ב ‪ :‬קיד( סנהדרין שם ויומא כא‪ ,‬ב‪ ,‬וכל המאמר הדה מובא בילקום ראובני פ׳ בראשית ‪:‬‬
‫קשו‪ 1‬ע׳ חגיגה יג‪ ,‬ב‪ .‬ב״ר סע״ח‪ .‬שמו״ר סמ״ו ואיכיר ס״ג ; קמז( ע׳ סוף סד״ר דבראשית ועי׳‬
‫תוס׳ הגיגה ‪ j t‬ב‪ .‬ד»ה מזיעתן של חיו^ שרק החדשים כלים‪ ,‬מפני שאינם יודעים הדת להמתין;‬
‫קיז( ס׳ היכלות פי״זז ‪ :‬קיח( ע׳ מדרש אלפא ביתות הנ״ל אות תיא ש״ב ‪ :‬קיט( פרקי דר׳א ס״ד‬
‫ומדרש תהלים ‪ / ip‬ז ‪ :‬קב( ע׳ רמב״ם ה׳ יסודי התורה פ״ב ‪ :‬קכא( אולי צ״ל מבוהל ע׳ ס׳ היכלות‬
‫■״ל‪ ,‬משרתים אותך בבהל וברעדה מתבתלין מלפניך‪ ,‬ולפי הענין^ ' ע״כ אינו יודע מה שבלב ח ב ^‬
‫שסבוהל לקבל משלחתו ‪ :‬קבב( ע׳ דברים רבה פ״ב‪ ,‬לו‪ ,‬ורבינו בחיי עה׳׳ת מביא את המדרש ‪am‬‬
‫בנוסח א אחרת וע׳ חידושי הרד״ל שם ‪ :‬קכג( ע׳ תנחומא ויגש‪ ,‬במדב׳׳ר םי(׳ב‪ ,‬ודב״ר ם״ה‪ ,‬וע״‬
‫ילקוט ראובני ם׳ בראשית‪ ,‬שמביא שמה את המאמר הזה באריכות יותר ‪ :‬קכד( כי לטובה נאסר‬
‫)דברים ד‪ ,‬לד( וביד חזקה ובזרוע נטוי‪> /‬שם ז‪ ,‬ים( והיד החזקה והזרוע הנטוי• ‪ :‬קכה( ע׳ אבות‬
‫דר״נ •י״ב ; קנו( ע׳ שמו״ר פמיח‪ ,‬וחידושי הרד״ל שם ובם׳ היכלות סי״ז ; קכז( ע׳ שמו״ר שם‪,‬‬
‫במדב״ר טי״א‪ ,‬י‪ ,‬ותנחומא פ' ויקהל אות ד ‪ :‬קכח( ע׳ בראשית רבה פע״ת ובמדב״ר שם ; קכט( »י׳‬
‫״‬ ‫לעיל הערה ט״ל ;‬
‫יא‬ ‫המלאכים‬ ‫סלדי רזיי^י^‬ ‫הלכות‬

‫‪.‬נכנס בשל חברו‪ .‬והיה מלאך אחד לכל ישראל‪ ,‬כי מלאכי ילך לפניך )^מוון‬
‫■כג‪ ,‬כג( קל(‪ ,‬הנה אנכי שולח מלאך לפניך לשמרך בדרך >שמ ס‪ .‬ומלאך‬
‫‪.‬אחר להבאה‪ ,‬כי ילך מלאכי לפניך והביאך אל האמורי )שם כס‪ ,‬ועתר• לך נחה את‬
‫העם אל אשר דברתי לך הנה מלאכי ילך לפניך )שם לב‪ .‬לד(‪ .‬ולכל אדם ‪a‬‬
‫מלאכים קלא(‪ ,‬כי מלאכיו יצוה לך לשמרך‪ .‬כפי שנוי המקומות שנוי המלאכים‪ .‬ודוםלאך‬
‫בהרבד‪ .‬דמויות‪ ,‬זהו )דניאל י׳‪,‬םז( כדמות בני אדם נגע על שפתי ואפתח סיואדברד•‬
‫ואומרה אל העומד לנגדי אדני במראה נהפכו צירי עלי ולא עצרתי כח‪ ,‬ואם הנת‬
‫כדמות אדם לא נאמר‪ ,‬אלא כדמות בני אדם‪ ,‬שהמלאך דמויות ‪:‬‬
‫ד ה ם ל אז ד הממונה על האדם דומה לאותו אדם‪) ,‬כדמות( )כראתן פני אלקים‬
‫)בראשית לג‪ ,‬י( קלב(‪ ,‬וכן כדמות בני אדם ע ע על שפתי‪ .‬ויש מלאכים‬
‫שאעם יודעים וגם לא ראו מראה‪ ,‬עד שנתן רשות ללבוש הבדים להגיד‪ ,‬וכן‬
‫ודניאל ט‪ .‬כב( עתה יצאתי להשכילך בינה‪ ,‬עתה ולא קודם התחנונים‪? .‬ה‬
‫שבדניאל כתיב )שם כג( ואני באתי להגיד‪ ,‬ולא אמר להגיד לך‪ ,‬אלא להגיד כחם‬
‫לכל המלאכים‪ ,‬זהו )שם יב‪ ,‬ו( ויאמר לאיש !לבוש! הבדים אשר ממעל למימי‬
‫ד‪%‬זוור עד מתי קץ הפלאות‪ ,‬אחד שאל ולא נאמר ויאמרו לאישיי‪ ,‬אלא אחד שואל‬
‫׳לכל דבר‪ ,‬שאחד יכול לעשות למעלה ואין שנים עושים קלג(‪ ,‬וכן אין ב׳ נביאים‬
‫מתנבאים בסגנון אחד קלי(‪ ,‬וכן אין טעם אחד יוצא לב׳ מקראות קלח(‪ ,‬שלא יהי״‬
‫האחד שלא לצורך‪ .‬ומד• שכתוב מכרל׳ א‪ ,‬יא( ויענו את מלאך ה׳ העומד בין‬
‫ההדסים ויאמרו‪ ,‬מפני שכל אחד נשלח לאמר אחת והוצרכו כולם לדבר וענו אל‬
‫המלאך המליץ טובה‪ ,‬ואין המלאך צריך לשאול‪ ,‬כי מיד רואה במחזה שדי רצץ‬
‫הבורא‪ ,‬כי ד׳ עורות לכסות קלי( ‪:‬‬
‫ה מ ל א כ י ם הם של חי הכבוד כי נותן בהם חפצו והוא שולח את מלאכיו שג׳‬
‫)שמואל ב כד‪ ,‬יט( ויעל דוד כדבר גד כאשר צוה ה׳‪ ,‬וכתיב )בראשית‬
‫סז יא( ויאמר לה מלאך ה׳ הנך הרה וכתיב )שם יג( ותקרא שם ה׳ המבר אליה‬
‫אתה אל ראי וכתיב )שם יט‪ ,‬יגן וישלחנו ה׳ לשחתה וכתיב )שם יד( כי משחית‬
‫ה׳ את העיר‪ .‬המעשים ע״י המלאכים וכן העצה‪ ,‬ומאמר קדישין שאלתא )י(בגזרת‬
‫עירין פתגסא )דניאל ד‪ ,‬יד(‪ .‬ואותם היועצים אינם עושים בעצמם‪ ,‬אלא שולחים‬
‫שאר מלאכים שנאמר )זכרי׳ ב‪ ,‬ז‪-‬ח( והנה המלאך הדובר בי יצא נומלאך אחר יצאן‬
‫לקראתו ויאמר אליו‪ .‬ובדניאל )ד‪ ,‬י‪-‬יא( ואלו עיר וקדיש מן שמיא נחית קרא בחיל‬
‫וכן אמר גודו אילנא‪ .‬זמלאך שבפנים גוזר‪ .‬והגוזר והמצוה נקרא עיר וקדיש קלז(‪,‬‬
‫והשולח לעשות נקרא מלאך והשלוחים שואלים ץמחדש נשלחים‪ .‬וכן)שמות יב‪ ,‬י ס‬
‫בהכותי‬

‫קל( ע׳ שמו״ר פל״ב ופמ״ה ‪ :‬קיא( ע׳ תענית יא‪ ,‬א‪ ,‬ובתנחומא פקודי אות ג׳ ומזמנץ »ו שני‬
‫סלאכים ושרמ ‪ p‬אותו וע׳ עמות רבה פל״ב^ ושוחר טוב סצ״א ‪ :‬קלב( ע׳ ב״ר פפ״ח‪ ,‬ג ‪ :‬קלג( ע‪,‬‬
‫ג״ר ם״נ‪ ,‬ב‪ ,‬ולא שני מלאכים עושים שליחות אחת ‪ :‬קלד( ע׳ סנהדרין פט‪ ,‬א ‪ :‬קלח( שם לד א‪,‬‬
‫אין טעם אחד ימא מכמה מקראות ‪ :‬קלו( נ׳ ל שצ״ל ד׳ אורות‪ .‬אץ לי עסק בנסתרות ורק להעיר‬
‫באתי על הנאמר ברקנטי פ׳ בראשית‪ ,‬שקודם האצילות היה האויר הקדמון יחיד כו׳ ודרו כחותיו של‬
‫הקכיה נסתרים ונעלמים בתוכו וכשעלה הרצץ מלפניו לגלות פעליו הי׳ ההתגלות בהוי״ר‪ ,‬עטה אור‬
‫כשלמה בד׳ אורות הד׳ ב״ה‪ .‬והאצילות לעולם התחתון לא הי׳ יכול להיות כ״א בעשרה לבושין‬
‫■כדאמריק כפסיקתא עשרה לבושץ לבש הקכ״ה בבריאת העולם‪ ,‬עכ״ל‪ .‬חאת אולי כינת רבינו ד״‬
‫‪ nrruc‬לכסית כי המלאכים רואים במחזה שדי ע״י ד׳ אורות הוי׳ ב״ה ; קלז( ע׳ היכלות פכי ו יבסמר‬
 ‫המלאכים‬ ‫הל‪vo‬ו‬
‫יב‬
‫בהכותי בארץ מצרי^ על ידי מלאך קיח(‪ ,‬ולא יתן המשחית לבא אל בתיכם )שגא‬
‫מ<‪ .‬ופה שכתוב)במדבר ג‪ ,‬יג( ב‪1‬יוםן הכותי כל בכור‪ ,‬אגי ולא מלאך קלט(‪ ,‬להראות יקד‬
‫מ י בכורי קם(‪ .‬וארד להצילו מיד מצרים)שמות ג‪ ,‬ח(‪ ,‬וישלח מלאך ויוציאנו ממצריס‬
‫»מדבר כ‪ ,‬סז< ; וה׳ הולך למגיהס יומם )שמות יג‪ ,‬כא<‪ ,‬ויסע מלאך האלקים ההולך‬
‫)שם יד‪ ,‬ים(♦‪ ,‬ויצמח ה׳ אלקים ןמן האדמהן כל עץ )בראשית ב‪ ,‬ט( ואמרינן בחלק‬
‫גבריאל הלך לבשל סירות*‪ ,‬ויחר אף ה׳ )במדבר יב‪ ,‬ט( כי עורתי וכד )דברים ם‪,‬‬
‫יט(‪ .‬ואל זועם בכל יום )תהלים ז‪ ,‬יב<‪ ,‬מלאכים הפנימיים כי אין לפניו חמה‪ ,‬כי‪,‬‬
‫אם יכעוס ופעם ישתוק הי‪ /‬בו שנוי וכתיב )מלאכי ג‪ 0 ,‬אני ה׳ לא שגיתי‪ ,‬אלא‬
‫יש לפניו חדרים‪ ,‬חדר לבכייה קמב( על תלמיד שהי׳ יכול לעסוק בתורה ואינר‬
‫עוסק קמג(‪ .‬וזהו )ירמי׳ יג‪ ,‬יח במסתרים תבכה נפשי‪) ,‬תהלים קיט‪ ,‬קט( נפשי בכפי•‬
‫תמיד ותורתך לא שכחתי‪) .‬שם קנג( ראה עניי וחלצנ‪ ,‬כי תורתך לא שכחתי •‪ ,‬וחדר‬
‫אחד שארא״ל מכניס מלאך שיוציא קמי( מפי הקדוש על אותו דבור‪ ,‬שרוצה להתרעם‬
‫על אדם המתגאה על הצבור בחנם קמה(‪:‬‬
‫ו מ ל א ך אחד בחדר אחד אצל אותו חדר ומשמיע קול )כפי( קמס‪ ,‬על העוסק בצרכ^‬
‫צבור שעוסק מה שהיה לפרנס ןלעסוקן‪ ,‬דבריו של זה נשמעין ןו!אץ‬
‫דבריו של זה גשמעין והארא״ל צועק מבחוץ כסו קמז( להולך^ עד שלא גחלף גורל‬
‫זה לזה‪ ,‬על כן יבא פלוני לגיהש‪ ,‬שהי׳ יכול ללמוד ולא למד‪ ,‬או לעשות מציה‪.‬‬
‫מדקה ולא עשה‪ ,‬ויבא פלוני ויקח בג״ע שכרו ושכר זד‪ .‬שעשה הטוב‪ ,‬אשר זה הי׳‬
‫לו לעשות ק מ ח(‪:‬‬
‫אראלים הם המראים את הגזרות למלאכים‪> ,‬כן(ןהןן אראלים צעקו חוצה )ישעי׳‬
‫לג‪ ,‬ז( ואמר לו )דניאל יב‪ 0 ,‬עד מתי קץ הפלאווב עיר‪ ,‬הוא שמעורר‬
‫רוח האדם‪ ,‬ושולח מלאכים ועיר לחקור מעשה הבריות ומעיד לאדם להראות בחלומו‪.‬‬
‫נקדיש[‪ ,‬קדוש‪ ,‬פרוש ומובדל‪:‬‬ ‫‪,‬‬
‫ד ו מ ל א כ י ם תתק״ו אלפים רבבות עומדים מימין הכסא ובעדם עומדים משמאד‬
‫הכסא‪ ,‬וגדוד לאין מספר וצבא לאין חקר מלמדים שירה וזמרה קמט(‪.‬‬
‫משחקים תתרי״ח מחנות שאומרים קדוש וברוך מבקר ועד ערב קב(‪ .‬ולפניו תצ׳ר‬
‫אלפים אומרים קדוש ביום וברוך בלילה קנא(‪ ,‬כנגדו רי״א אלף רבבות מלאכי‬
‫רחמים אומרים ק׳ ק׳ ק׳ ברוך‪ ,‬וכל מחנות טובלים בנהרי אש ז׳ פעמים‪ ,‬ובודקיט‬
‫עצמם באש שס״ה פעמים‪ ,‬מפני שיורדים בכל יום לשום שלום בעולם ‪:‬‬
‫שמואל קגב(‪ ,‬כפה חביבין ישראל לפני הקב״ה יותר ממלאכי השרת‪ ,‬שהמלאכיט‬
‫מבקשים לומר שירה תחלה‪ ,‬כמו הרים של אש וגבעות של להבה‪ ,‬ואומר‬ ‫‪.‬‬
‫להם הקב״ה‪ ,‬החרישו עד שאשמע קול שירות ותושבחות ותפלות ונעים זמירות‬
‫ישראל‬

‫אסידים סי׳ תתשס׳״ט‪ ,‬עיר וקדיש בגיפטריא פסקנית‪ ,‬זהו וגזרת עילאה היא‪ ,‬כמו שהיא פוסקת כך■‬
‫‪ p r o‬למעלה ‪ :‬קלח( שמרי׳ר פי״ז ‪ :‬קלם( מכילתא פ׳ גא פרז ; קם( ע׳ במד״ר פ״ד‪ ,‬ה‪ ,‬וע׳ רקנסי‬
‫בא פסוק ועברתי בארץ מצרים ‪ :‬קמא( דף עה‪ ,‬ב ‪ :‬קמג( חגיגה ה‪ ,‬ב‪ ,‬איכ״ר פתיחה אות כד‪ ,‬וע״‬
‫■גהומא שמות יה‪ ,‬נכנם למקום שאץ להם רשות ליכנם‪ ,‬ובמדרש אלפא ביתות הנ״ל ספ״ה‪ ,‬ביו!‬
‫■מתרים שלו ; קמג( הגיגה שם^ על שאפשר לעסוק בתורה ואינו עוסק ‪ :‬קמד( ג״ל שצ״ל שיוצא ‪ :‬קמה( חגיגה‪:‬‬
‫»ם‪ ,‬על פרנס כו׳ ולא נאמר שם בחנם רק בפסחים קיג‪ ,‬ב נאמר בחנם ‪ :‬קמו( אולי צ׳י כנד הכרוז ‪4‬‬
‫קמז( אולי צ״ל בכי להולך )ירמי׳ כב‪ ,‬י( ; קמח( ‪ m‬תענית יא‪ ,‬א‪ ,‬הפורש מן הצבור כו׳ ‪:‬‬
‫^זם( סד״ר דבראשית לר״י כה׳׳ג ‪ :‬קג( אותיות דרע׳׳ק אות גימל ‪ :‬קנא( תדב״א רבח פל״א־ וזוטא פי ״ ^‬
‫>ע׳ חולץ צא^ ב ; קנב( בסד״ר דבראשית^ אמר ר׳ ישמעאל ‪t‬‬
 ‫יג‬ ‫המל‪.%‬כים‬ ‫הלכות‬
‫סודי רזייא‬
‫ישראל‪ .‬ושסעיא״ל השר משתיקם בכל בקר וערב‪ ,‬דכתיב‪),‬איוב לח‪ a ,‬ברן יחד‬
‫כוכבי בקר‪ ,‬אלו ישראל‪ .‬ויריעו כל בני האלקים‪ ,‬אלו המלאכים קנג(‪ .‬קול הכבוד‬
‫דרך החשס״ל בגי‪ /‬ז״ה מולי״ך דבו״ר הכבו״ד קנ ס‪ ,‬ואח״כ בשם שבלב מטטרז״ן קנה(‬
‫ואח״כ בפרגוד‪ ,‬הרי ג׳‪ ,‬כנגד הקול הולך ממעלה התחתונה לשנייה ומשנייה לשלישית‪.‬‬
‫קול הוא בת קול‪ ,‬לכך‪ ,‬ממעל‪ ,‬ג׳ פעמים ‪ :‬אל ידרשהו אלוק ממעל )איוב ג‪ ,‬ד(‪.‬‬
‫ומה חלק אלוק ממעל >שם לא‪ ,‬ב(‪ .‬כי כחשתי לאל ממעל )שם לא‪ ,‬כח(‪ .‬וג׳‪ ,‬בשמים‬
‫ממעל ‪ :‬כי ה׳ הוא האלקים בשמים ממעל )דברים ד‪ ,‬לט(‪ .‬ולא קמה עוד רוח באיש‬
‫מפניכם כי ה׳ אלקיכם הוא אלקים בשמים ממעל )יהושע ב‪ ,‬יא(‪ .‬ןאין כמוך אלקים‬
‫בשמים ממעל )מלכים א‪ ,‬ח‪ ,‬כג([ ג׳ כנגדן חשמל‪ ,‬החשמל‪ ,‬החשמלה )יחזקאל א‪ ,‬ד‪.‬‬
‫כז •‪ ,‬ח‪ ,‬ב(‪ .‬וכן ג‪ ,‬ומתוכה‪ ,‬ומתוך האש‪ ,‬ומתוכה)שם א‪ ,‬ד‪-‬ה(‪ .‬וכן ג׳‪ ,‬ספיר ‪ :‬כמראה‪:‬‬
‫אבן ספיר )שם א‪ ,‬כו(‪ ,‬כאבן ספיר )שם י‪ ,‬א(‪ ,‬לבנת הספיר )שמות כד‪ ,‬י(‪ .‬חשמ״ל‬
‫בגי׳ כ״ל מינ״י זוה״ר‪ .‬כזוהר כעין חשמ״ל קני(‪ .‬כעין החשמל״ה בגי׳ שסובבי״ם‬
‫בס״א הכבו׳־ד‪ .‬חשמ״ל בגי׳ מקי״ף לכס״א הכבו״ד‪ .‬החשמל״ה בגי׳ מור״ה ע״ל הכבו״ד‪.‬‬
‫על כן ראה יחזקאל בחשמל‪ ,‬להכיר בדבור‪ ,‬ולפי רצון הכבוד יודע החשמ״ל‪ ,‬דכתיב‪.‬‬
‫עליון )ופונ( קני(‪ .‬ופונה חיות אופן וכרוב כחפצו ומוליך מכל עבדיו קנח< שחפץ‬
‫להוליך‪ .‬חשמ״ל בגי׳ מחשי״ך‪ .‬חשכת חשרת סביב סוכו חשמל בלי לסוכן קנט(‪.‬‬
‫חשמ״ל בא״ת ב״ש סבי״ך‪ ,‬שהכל מסבכין אחריו •‪ ,‬וחשמ״ל בא״ל ב״ם אבי״ק‪ .‬שכל בגי"‬
‫המרכבה קשורין ואבוקין ואדוקים בו‪:‬‬
‫ןיך‪,‬י בנסע הארון בנס״ע בגי׳ יעק״ב‪ ,‬ודמות פניהם פני אדם )יחזקאל א‪ ,‬י( המרכבה‬
‫על אבות העולם‪ ,‬והנה ה׳ נצב עליו )בראשית כח‪ ,‬יג( ויעל מעליו אלקים )שם‬
‫לה‪ ,‬יג( ייעל אלקים מעל אברהם )שם יו‪ ,‬כב( קם(‪ ,‬והופך נו״ן של בנסע לומר‬
‫שהופך ןל!צדדין ולאחריו ולכל עבריו‪ .‬וכן בנס״ע בא״ט ב״ח חשמ״ל‪ ,‬שהכל טסעין‬
‫אחריו ועומק החשמל‪ ,‬על זה נאמר )משלי כה‪ ,‬ב( כבוד אלקים הסתר דבר קסא( ‪:‬‬
‫ב פ ר ק י דר׳ אליעזר קסב(‪ ,‬ומראית כבודו כעין החשמל חציו אש וחציו ברד‪ .‬וכן‬
‫שם והדום רגליו כאש וברד‪ .‬כי כשהדבור יוצא מפי הכבוד מבריק‬
‫בענן‪ ,‬מנוגה נגדו עביו עברו ברד וגחלי אש )תהלים יח‪ ,‬יג( דכתיב )יחזקאל א‪ ,‬י ס‬
‫ומן האש יוצא ברק ‪:‬‬
‫ה ח ש מ ״ ל בגי׳ המלי״ץ בי״ן המלאכי״ם‪ .‬המלאכים ירא קסג(‪ .‬המולי״ך המרכב״ה‪.‬ד״א‬
‫המקי״ף לכס״א הכבו׳יד )ירא( חשמ״ל בגי׳ מיג״י צבעוני״ם‪ .‬ד״א דמיו״ן‬
‫צבעוני״ם‪ .‬ד״א אבנ״י יקר״ה‪ .‬ד״א חמ״ה ע״ל הענני״ם‪) .‬ירא( ע״ל )הןכרובי״ם‪ .‬כעי״ן‬
‫החשמ״ל !בגי׳‪ 1‬כא״ש ובר״ד‪ .‬ד״א כא״ש צבעי״ם‪ .‬ד״אכזה״ר א״ש‪ .‬ד״אכהשח״ר‪.‬‬
‫‪,‬‬ ‫״זהר ״כעיז י־החשמלה )יחזקאל ח‪ ,‬ב< התחלת התיבות זכ״ה‪:‬‬
‫אל‬

‫קנג( ע׳ שם‪ ,‬ובגמי חולין שם ואותיות דרעיק‪ .‬אח״ם בט״ע‪ ,‬ובמדרש תהלים ק״ד משמקלסין ישראל■‬
‫מקלסץ המלאכים אחריהם ‪ :‬קנד( עם מספר האותיות עולים שס׳־׳ג במו החשמ״ל ‪ :‬קנה( ע׳ בילקוט‬
‫ראובני פ׳ בראשית פ׳ ‪ ! 2‬ן בשם סודי רזי‪ ,‬והקול מכה ומתיש כח במקום שהשם חקוק בו ועי לקמן‬
‫ה׳ הדבור ‪ :‬קנו( ביחזקאל ח‪ ,‬ב זהר בעין החשמלה ‪ :‬קנז( התיבות עליץ ופונה‪ ,‬אץ להם מובן ואולי‬
‫צ״ל עליו ע׳ יחזקאל א‪ ,‬כו כמראה אדם עליו ‪ :‬קנח( נ״ל שע״ל עבריו ‪ :‬קנט( שחרית ליום כפור‪,‬‬
‫פיוט אדר יקר ‪ :‬קס( ע׳ בראשית רבה פמ״ז‪ ,‬ו ופפ״ב‪ ,‬ו אר״ל האבות הן הן המרכב־ כו׳ ‪ :‬קסא( המאמר‬
‫הזח מובא משובש בילקוט ראובני ם׳ ויצא ‪ :‬קסב( פרק ד ‪ :‬קסג( נ״ל שתיבת המלאכים פה הוא יתר‪,‬‬
‫ותחת תיבת ירא צ״ל ד״א‪ ,‬וכן להלן‪ ,‬כי תיבת ירא אין לו מובן‪ ,‬לולי שנאמר שחסר פ ה תי כז הוי‪/‬‬
‫שעמו הוא ג״ב גי׳ החשמל‪ ,‬אבל תיבות ירא להלן אין להם מו ק ;‬
 ‫המרכבר!‬ ‫סודי תיי א‬ ‫יייר‬ ‫י ד‬

‫הילך המרכבה‪.‬‬
‫א ל נערץ בסוד קדושים רבד‪ .‬ונורא על כל סביביו »תהלים ‪ ,00‬ס מאחורי הכסא‬
‫הנור״א רו״ח שסובב את הכסא ואור סובב את הרוח ונוגה סובב את ר‪.‬אור‪ .‬ואש‬
‫סובב את הנוגה וגהלים סובבים את האש‪ .‬ונוגה סובב את הגת‪ 7‬י‪ 0‬ואור סובב את‬
‫הנוגה‪ .‬ואש סובב את האור ולהבות סובב את האש‪ .‬ועין השפל סובב את הלהבות‪.‬‬
‫^ועגן סובב את החשמל ורעש סובב את הענן‪ .‬וברק סובב את הרעש ורעם סובב את‬
‫הברק וסער סובב את הרעם וקשת סובב את הסער ורוח סובב את הכל ‪:‬‬
‫ןיי^^ן מחיצות ענני אש‪ .‬ענני גחל‪ ,‬ענני לפיד‪ .‬ענני קול‪ .‬ענני כבוד‪ .‬למעלה מקרני‬
‫החיות רקיע כעין הקרח הנורא )יחזקאל א‪ .‬כב< קסי(‪ .‬ודמות על ראשי החיה‬
‫‪p‬יע )שם(‪ .‬והרקי״ע שמו הדר״י ויש ספרים כתוב שהרריאל למעלה מעין‪ ,‬כמראד‪ .‬נוגה‬
‫נתון על קרח הנורא למעלר‪) .‬מעון( ]מעין! ומראיהו נוראים נתון על מראה ו‪.‬נוגה‬
‫דכרובי כבוד‪ ,‬ולפני הכבוד ארבעה ראשי נהר דינור‪ .‬כסא הכבוד‪ .‬סוכות זוהר ספיר‬
‫וברקת הכבוד הגדול חשמלי נורא‪ .‬והכסא לפניו גשרים קסה( ובין גשר לגשר י״ב‬
‫דבוא פרסאות ושם נהרי אימה ומנהרי אימה לנהרי יראה כ״ב רבוא פרסאות‪ .‬בין‬
‫גהרי ברד לגהרי שלג ל״ו רבוא פרסאות קסי(‪ .‬בין סדרי ברקים לענבי גיחומיס מ״ב‬
‫רבוא פרסאות‪ .‬ענגי ניחומים שמנחמין את הכבוד‪ .‬בין ענני ניחומים למרכבה פ״ד‬
‫רבוא פרסאות‪ .‬בין מרכבד‪ .‬לכרובים קס״ה רבוא פרסאות‪ .‬בין כרובים לאופנים כ״ד רבוא‬
‫פרסאות‪ .‬ובאותן חדרים הוד והדר זהו)יחזקאל א‪ ,‬טז( מראה האופנים ומעשיהם‪ .‬בין‬
‫חדרי חדרים לחיות הקודש מ׳ אלפים רבוא פרסאות‪ .‬בין כנף לכנף י״ב רבוא פרסאות‬
‫וכן ארכו וכן רחבו‪ .‬ומחיות לכסא הכבוד ל׳ אלפים רבוא פרסאוו^ ומרגל הכסא עד‬
‫מקום שיושב עליו ם׳ אלפים רבוא פרסאות‪ .‬חצר יש לפני כסא הכמד שאין שרף‬
‫ומלאך יכול ליכנס לשם והוא ל״ו אלפים רבוא פרסאות דכתיב )ישעי׳ ו‪ a ,‬שרפים‬
‫עומדים ממעל לו כמנין ל״ו‪ .‬יש גשרים שם ושם כ״ד רבוא גלגלי אש ומלאכי השרת‬
‫יי״ב אלפים רבוא וי״ב אלפים נהרי ברר וי״ב אלפים אוצרות שלג ובז׳ היכלות מרכבות‬
‫של אש ושלהביות לאין מספר •קץ וחקר;‬

‫הלכות הכסא‪.‬‬
‫נברא קודם‬ ‫כבוד מרום מרא^סון מקום מקדשנו)ירכי׳ יז‪ ,‬יב< מלמד שכסא הכבוד‬
‫העולם קסז(‪ ,‬ויסדו על ד׳ נהרות קסח(‪ ,‬נשאו נהרות ה׳ )תהלים צג‪ a ,‬כמו‬
‫שיסד ד׳ א ל י ע ז ר ה ק ל י ר בגשם ‪ :‬הכין שבעה בריאות עד לא ארץ ושמים‪ .‬השרד‪.‬‬
‫בם שכיבה קדם דר שמים‪ .‬ונכון מאו צר כס ויחסו שמים ובססו על רוח מרחפת על‬
‫פני המים קסט(‪ .‬והאיך נבראו מתתלת העולם‪ .‬אלא הראה הקב״ר‪ .‬אז זוהרו על המים‪,‬‬
‫ומנוגד‪ .‬אורו הגדול לאין חקר הגיה זוהרו מתוך המים ומכה אותו הזוהר שהגיה מתוך‬

‫קסד( ע׳ חגיגה יג‪ ,‬א‪ ,‬אמר רג אחא מר יעקב ‪ r.y‬רקיע אחד יש למעלת מראשי החיות ‪ :‬קסה( על‬
‫ענץ הגשרים האלח ע׳ ריקנטי ריש ם׳ בשלח ! קסי( פרקי היכלות זוטא ‪ :‬קסז( פסחים גד‪ ,‬א‪.‬‬
‫נדרים לט‪ ,‬ב‪ .‬תנחומא ם׳ גשא‪ ,‬יא‪ .‬ב׳־ר פ״א‪ ,‬ד‪ .‬תדב״א רבה םל״א‪ .‬פדר״א ^פ״ג ומדרש תהלים‬
‫מ ״ ג ‪ :‬קסח( מדרש תהלים שס אות ה׳ בסד״ר דבראשית אות מו‪ ,‬וארבעה נהרות סל ‪ mu‬מועזכץ‬
‫■ייוצאץ מזיעתן של תחת רגלי כסא הכבוד ; קסט( במוסף לשמיני עצרת המתחיל‪ .‬אקשטח כסל וקרב ‪:‬‬
 ‫מי*‬ ‫סודי רזייא‬ ‫מלכות‬
‫‪freji'■::‬‬ ‫זהמים ‪r‬אה האש‪ ,‬ומאותה האש חקק וחצב בה כסא הכבוד והאופנים ^>‪ «0‬ול(‪7 ^ ;1‬‬
‫יהקב״ד‪ .‬לעשותו ’פאשו הגדולה שלא ישוו !לו! קעא(‪ ,‬כי הוא אש אוכלה אש‪ .‬כי ]לא[‬
‫היו המיס יכולין לעמוד לסני כה אשו כי יהיו נלהכים כפו שעשה בענין אליד^ ‪1‬״ל ׳‬
‫)מלכים א יח‪ ,‬לח( ותסול אש ה׳ ותאכל ובר ואת המים אשר בתעלה לחכה‪ ,‬וכתיב‬
‫■)דניאל ז‪ ,‬ט( כורסיה שביבין די‪-‬גור‪ /‬כורסיה ולא של שר הסנים קעב<‪ .‬כסא הכבח*‬
‫משביבין שבאו מן המים‪ ,‬לכך לא אפר מכרסיה שביבין אלא כרסיה שביבין‪ ,‬זכר‬
‫לדבר >תהלים צג‪ ,‬ב‪-‬ג( נכון בסאך מאז מעולם אתה נשאו נהרות ה׳ נשאו נהרות‬
‫‪,‬‬ ‫קולם ישאו נהרות דכים ‪:‬‬
‫ו ה כ ס א מן אש ספירות‪ .‬כמראה א ק ספיר דמות כסא )יחזקאל א‪ ,‬כו(‪ .‬כרסיה שביבץ‬
‫דינור )דניאל שם(‪ .‬נו‪1‬םראה האופנים ומעשיהם כעין תרשיש )יחזקאל א‪,‬‬
‫סס‪ ,‬מלמד שראה דניאל יותר מיחזקאל‪ ,‬שביחזקאל כתיב )שם( דמות הכסא ובדניאל‬
‫;'‪V/.‬‬
‫•׳ 'ג'‬ ‫•כתיב‪ ,‬כרסיה שביבין דינור‪ .‬מראה האופנים ומעשיהם כעין תרשיש‪ ,‬המראת אבל‬
‫‪' ■4 V‬‬
‫גלגלוהי גור דליק )דניאל שם(‪ .‬לאופנ]ים להם! קורא הגלגל באזני)יחזקאל י‪ ,‬י ‪ .a‬ולא‬
‫‪■,-.‬י׳‬ ‫כתב כורסייה אבל כורסייו לסי כשנגלה הכבוד על הכסא מיד שביבין דינור‪ .‬נהר‬
‫דינור נגד ונסק מן קדמוהי )דניאל ז‪ ,‬י( מלמד הכבוד מוכן על מים רבים שנ׳ )תהלים‬
‫צג‪ ,‬ב( גבון כסאך מאז מעולם אתה‪ ,‬נשאו נהרות ד^‪ ,‬ובכל מקום ששכינה שורה‬
‫שם מים‪ .‬ומעין מבית ה׳ יצא גיואל ד‪ ,‬יח(‪ .‬הנחל היורד מן ההר )דברים ט‪ ,‬כא(‬
‫י‬
‫ובהר יוצא מעדן )בראשית ב‪ ,‬י( לפי‪ ,‬כי עמך מקור חיים באורך נראה אור‪ .‬ל כ ך‬
‫י ש ל כ ל ‪ ,‬ט ה ר ה ב מ י ם ‪ .‬ולמה פי׳ ‪ ,‬בדניאל מן הלבוש ושער והכסא‪ ,‬אלא‬
‫אינו מדבר אלא בזכות ישראל‪ .‬לבושיה כתלג חיור‪ ,‬אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג‬
‫'‪Jv‬‬ ‫ילבינו )ישעי׳ א‪ ,‬יח( ; ושער רישי כעמר בקי‪ ,‬ואם יאדימו כתולע כצמר יהיו )שם(‪.‬‬
‫כורסייה שביבין לא כתב אצל כורסוון שלא תאמר שלשה הם‪ .‬ועוד‪ ,‬מה למשיה‬
‫^ושער רישיה לזכות ישראל‪ ,‬כך אף הכסא שביבין דינור‪ .‬צדק ומשפט מכון כסאך‬
‫‪l-r 4‘1‬‬
‫)תחלים ■ס‪ ,‬סו( צדק ומשפט‪ ,‬הקדים צדק למשפס‪ .‬וכן )שם ט‪ ,‬ה‪ m .‬ישבת לכסא‬
‫שופט צדק וא‪ 1‬ד כ כונן למשפט כסאו‪ .‬מלך יושב ]על! )כ(כסא דין)משלי כ‪ ,‬ח( בראש‬
‫• ‪lb‬‬ ‫השנה לשפוט את העולם וסמך לי׳ )שם כ‪ 0 ,‬אשרי בניו אחריו‪ .‬בר״ה לאברהם להעלות‬
‫‪:',‬׳*!ין?‬ ‫בנו לעולה‪ ,‬כי אברהם ויעקב נולדו בר״ה ביום שנברא העולם ביום שיושב על כסא‬
‫‪ p r‬ק»(‪ .‬וכסא על האבות ‪ :‬ויעל מעליו אלקים‪ ,‬ויעל אלקים מעל אברהם‪ ,‬והנה ה׳ נצב‬
‫‪I‬‬ ‫עליו ק״ס‪ .‬רק באבותיך חשק ה׳)דברים י‪ ,‬טו( הרי יצחק בכלל‪ .‬מלך יושב פלא ר‪ ,‬על ד‬
‫מעלות וכן עושה שלום‪ ,‬ו׳ מעלות לכסא ועוד עד ו׳ שעות יושב בדיןקעה(‪ ,‬חצי היום‬
‫ועוד ג׳ שעות ביום וג׳ שעותבליל ת ועודו׳ )ישעי׳ נז‪ ,‬טו(רם א׳ ונשא ב׳‪ ,‬שוכן‬
‫קדוש ד׳‪ ,‬מרום ה׳‪ ,‬וקדוש ו׳ קעס‪ .‬כסא פשוט ובא״ל ב״ם בגי׳ ישרה ק״(‪ .‬מף רגל חמש‬
‫•מאות וחמש עשרה ישרה לכסא קעח!‪ ,‬כס״א בא״ל ב״ם דל״ת‪ ,‬כי יש דלת תחת הכסא‪ ,‬משם‬
‫‪m‬‬ ‫מקבל תפלות בעלי תשובה קעק(‪ .‬שובה ישראל עד ה׳ אלקיך )הושע יד‪ ,‬ס ואוםר‬
‫משלי‬
‫?‪[iS‬‬
‫•קע( ע‪ ,‬מדרש כונן יספר מירח פ״ א‪ :‬קעא( עי״ פי״ ם׳ מידה ליבינו ד״ג ע״ב ‪ :‬קעב( בם״‬
‫היכלות נרס‪ ,‬אמר לי ‪ p n w n‬כר״ עשה לי כסא מעץ כסא הכבוד ‪ :‬קעג( ע״ ד״ה י״י‪ ,‬ב ‪ :‬קעי( יאה‬
‫^לעיל אזת קנ ט‪ :‬קעה( בתדב״א רבה םי״ח ופל״א‪ ,‬שליש היום דן• את הדין‪ :‬קעו( ע״ ברייתא‬
‫מעשה הרכבה )בבתי מדרשות בית שני( ‪ :‬קעז( נ״ב שע״ל כמאו פשוט‪ ,‬כסא״ו בא״ל ב״ם בנים״‬
‫מקי״ד ועם התיבד‪ .‬בגי» ישר״ה ‪ :‬קעת( קדושת מוסף לר״ח וע׳ תום״ הגיגה יג‪ ,‬פ ד״ח ורגלי ‪:‬‬
‫׳‬ ‫‪.‬‬ ‫^עם( ע׳ ירושלמי סנהדרין ם״י ח״ב ‪ t 3ti‬ט״ב‪ ,‬פ ‪:‬‬
 ‫הכ‪1(0‬‬ ‫הלכות‬
‫סודי רזייא‬ ‫מז‬
‫‪ .w‬ונקרא מלך שבמלך בפמליא‬ ‫)משלי שם( מלך יושב על כסא‪ ,‬כלומר מלך להפך‬
‫‪.‬שלו‪ ,‬נמלך ביועציוקסא(‪:‬‬
‫האותיות נקראים שנים שנים לבד מהלמד שגבוה מכל האותיות קסב^‪ .‬א״ב ג״ד‬
‫ה׳יו ז״ח ט׳־י כ״ך ל מ״ם נ״ן ם״ע פ׳ ף צ״ץ ק״ר ש״ת‪ .‬לפי שהמלך יושב‬
‫למעלה מכולם ואין שוה לו‪ ,‬ואשכון כמלך בגדוד )איוב כט‪ ,‬כה(‪ .‬מל״ך בגים׳ צדיק‪.‬‬
‫אין הקב״ה שוכן פחות מצ׳ אלפים רבבות של מלאכים ושלמה צ״א קפגי כסאות‬
‫ששם היו יושבים ע׳ סנהדרין וב׳ קתדרות כנגדו אחד לגד‬ ‫היי סביבות הכסא‬
‫לימינו לבת שבע לשמוע חכמתו קפה(‪.‬‬ ‫החוזה ואהדלנתן הנביא קפד(‪ .‬וכסא אחד‬
‫את ה׳ יושב על כסארם ונשא >ו‪ ,‬א(‪ ,‬לפי שהכסא באויר‬ ‫ישעי׳ אמר‪ ,‬ואראה‬
‫ה ק ל י ר י במלך אזור בגבורה קפי(‪ ,‬וכסאו תלה למעלה‪.‬ומה‬ ‫העולם‪ ,‬כמו שיסד‬
‫שכתוב )תהלים קג‪ ,‬ים( ה׳ בשמים הכין כסאו‪ ,‬מכוין בכלן‪! ,‬בזשמים בעובי רקיעים^‬
‫כנגד כסא הכבוד‪ ,‬מרוב הזוהר כאלו כסא בכל אחד ואחד׳ אבל אין כסא כי אם‬
‫אחד לבד‪ ,‬וזהו שיסד ה ק ל י ר י בקדושה דר״ה ק״( עד ברוך כל החרוזים‪ ,‬כסא‪ .‬ועד‬
‫שמע כל חרז‪ ,‬אחד‪ ,‬להודיע‪ ,‬כי אין כסא כי אם אחד‪ ,‬המסוכך וחשמל מבפנים לסכך ‪:‬‬
‫ו ה מ ד ר ש שאומר בכל רקיע כסא קפח(‪ ,‬וכן יסד ד׳ מ א י ר בכבודו אות כרבואות‪.‬‬
‫לא ממש כסא אלא כעין כסא הכבוד‪ ,‬כסא אחד היא דכתיב כורסייה‬
‫שביבין דינור ודניאל ז‪ ,‬ט(‪ .‬מה שיש בתפלה לקדש ז׳ כסאות‪ :‬בערבות‪ ,‬כסא‬
‫הנכון ; במכון‪ .‬כסא מלוכה ; במעון‪ ,‬כסא הצדק ; בזבול‪ ,‬כסא הקדש ‪ j‬בשחקית‬
‫כסא הגאוה*‪ ,‬ברקיע‪ ,‬כסא הגבורה ; בשמים‪ ,‬כסא הגדולה וכן יסד ר ׳ ם א י ר‬
‫ש ל י ח צ ב ו ר ‪ ,‬קבלתי כי מזוהר כסא רם ונשא כולם‪ ,‬שהרי יש כסא למטה ‪P‬‬
‫הארץ ותהלתו מלאה הארץ‪ .‬ו ב ב ר י י ת א ד מ ע ש ה ב ר א‪ ,‬שי ת ק ם ט( ובארץ‬
‫התחתונה יש בה היות הקודש ואופנים וכסא הכבוד הדום רגליו לאדץ כל העולמים‬
‫שג׳ השמים כסאי והארץ הדום רגלי )ישעי׳ סר‪ ,‬א(‪ ,‬כשם ששכינתי למעלה כך‬
‫שכינתי למטה שג׳ סביב שמנה עשר אלף )יחזקאל מח‪ ,‬לה( ומה שכתוב כרסוץ קי(^‬
‫לא שיש שנים‪ ,‬אם כן איזה קדם קודם העולם קצא(‪ ,‬אלא כסא הכבוד יש בו מקומות‪,‬‬
‫פעמים כשמדבר יוצא למזרח לפעמים לרוח אחרת קצב(‪ ,‬לפעמים לכל הרוחות כי‬
‫במקום שהדבור של רחמים מפוצץ אין יוצא דבור של דין ק»( כך מקום הכסא‬
‫קצת גבוה במקום אחד‪ ,‬ויגבה ה׳ צבאות במשפט )ישעי׳ ה‪ ,‬טס‪ ,‬עלה אלקים‬
‫בתרועה ה׳ בקול שופר )תהלים מז‪ .‬ו( הרחמים‪ ,‬כאלו נחלק הכסא ועומד בגבהו של‬
‫עולם רם ונשא באויר וכנגדו )הרקיע( חקוק בכל רקיע כעין כסא‪ ,‬זהו )ישעי׳ סו^‬
‫א( השמים כסאי והארץ הדום רגלי‪ ,‬זהו )תהלים קג‪ ,‬ים( בשמים הכין כסאו‪ ,‬ואלה‬
‫לא נבראו קודם העולם‪ ,‬אלא העומד באויר למעלה והוא כסא המשפט ואותר כסא‬
‫רם‬

‫קם( ר״ל אותיות כ׳ ל׳ מ׳ הם לזזפך מלך‪ ,‬לרמז כסא למלך ‪ :‬קפא( עי» ב״ר ס״ח‪ ,‬ז‪9 ,‬ם המלר‬
‫במלאכתו ישבי כו׳ שבהן נמלך כו׳ ע״ש ‪ :‬קפב( מדרש אותיות דרע״ק ‪ :‬קפג( אולי צ״ל פ״א‬
‫אינו מונה רק ע״א‪ :‬קפד( במדרש אבא גוריון' על מגלת אסתר‪ ,‬ושתי קתדראות‬ ‫כסאות כי בפרטות‬
‫היו עומדין משני צדי הכסא אחד לגד החוזה ואחד לנתן הנביא ושבעים קתדראות מקיסין לכסא •‬
‫קפה( מלאכים א ב‪ ,‬ים‪ :‬קפו( י תר ליום ראשק של ראש השנה‪ :‬קפז( קדושת מוסף‪ ,‬וחיות אשוי‬
‫הנד• ‪ :‬קפח( בית המדרש לילניק ה״א מדמז לחנוכה ‪ :‬קסט( ע׳ הנדפס בס׳ רזיאל המלאך ובנדפס‬
‫קצ( דניאל ז‪ ,‬ט ועיין הגיגה יד א ‪ :‬קצא( שאז״ל כסא הכבוד‬ ‫בבתי מדרשות אות ים בשינוים ‪:‬‬
‫עי׳ אות קסו ‪:‬קצב( פדר״א פ״ד ; קצג( עי׳ נועם אלימלך ריש פ׳ אזזרי‪ ,‬בעולמות‬ ‫נברא קודם העולם‬
‫העליונים שם כולו רחמים בלא תערובות דץ ע״ש ‪5‬‬
 ‫הבס«‬ ‫סודי רזייא‬ ‫הלכות‬

‫>דם ו^שא הוא קיי(‪ ,‬ותוכו חלול כעין ’ ארון ויש לו גלגלים חיים ו מ ^ף זוהר‪ .‬פאורות‬
‫נתן;סביבות עזו‪ ,‬הוא אור שנברא ביום ראשון והדיבור יוצא ומקבל בכח רחב‬
‫באמצע וקצר בסוף והוא בת קול‪ ,‬על שם האיפה והבת )יחזקאל מה‪ ,‬יא( ולפי‬
‫שכתוב כורסייה שביבין דינור לכך לבושיה בתלג חיור )דניאל ז‪ ,‬ט( לקרר בין‬
‫חמימות אש אוכלה לבין המלאכים‪ ,‬לכך חשכת מים עבי שחקים )תהלים יח‪ ,‬יב(‬
‫לקרר חמימות ‪:‬‬ ‫־‬
‫ר מ מ ע ל ל ר ^ןי ע אשר על ראשם כמראה אבן ספיר דמות כסא !ועל דמות הכסא!‬
‫דמות כמראה אדם עליו מלמעלה )יחזקאל א‪ ,‬כו(‪ .‬והנה אל‬
‫הרקיע אשר על ראש הכרובים כאבן ספיר כמראה דמות כסא נראה עליהם‬
‫)מלמעלה( )שם י‪ ,‬א(‪ .‬ויראו את אלקי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר‬
‫וכעצם השמים לטוהר )שמות כד‪ ,‬י( הרי ג׳ ספיר וג׳ דמות וג׳ חשמל‪ ,‬החשמל‪ ,‬החשמלר‪-‬‬
‫בג׳ קשתות לכך ג׳קשת בפר׳‬ ‫הלא תראהפעמים נראה בענן‬ ‫כי ג׳ מדות בכסא‪,‬‬
‫נח קגה(‪ .‬כך ענין דמות הכסא‪ ,‬מתוקף דמות הכסא )צדאין( ןנראין! כג׳ דמויות של‬
‫כסא לג׳ רוחות‪ ,‬לפני הכסא ולצדדין‪ .‬וכסא כבוד של ג׳ מעלות‪ ,‬כאבן שתייה‬
‫■גכוהה ג׳ אצבעות ק»י(‪ ,‬לכך עשה בצלאל ג׳ ארונות‪ ,‬וכן ג׳‪ ,‬והשבות אל לבבך כי‬
‫ה׳ הוא האלקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת ק״(‪ ,‬וכן ג׳ ; שיר המעלות אליך‬
‫נשאתי את עיני היושבי בשמים )תהלים קכג‪ ,‬א(‪ .‬יושב בשמים ישחק )שם ב‪ ,‬ד(‪,‬‬
‫מי כה׳ אלקינו המגביהי לשבת )שם קיג‪ ,‬ה(‪ ,‬וכן ג׳ ממעל כמו שכתבנו לעיל ק‪1‬ח(‪,‬‬
‫וג׳ עתה ‪ :‬עתה אקים‪ .‬עתה ארומם‪ .‬עתה אנשא)ישעי׳ לג‪ ,‬י(‪ .‬וג׳ גובה ‪ :‬הלא אלוק‬
‫גובה שמים וראה )איוב כב‪ ,‬יב(‪ .‬ויגבה ה׳ צבאות במשפט )ישעי׳ ה‪ ,‬טח‪ .‬המגביהי‬
‫לשבת )תהלים קיג‪ 0 ,‬קצם(‪ .‬וג׳ ‪ :‬לה׳ מגיני ארץ מאד נעלה)שם מז‪ ,‬י(‪] .‬וכבוד‬
‫אלקי ישראל נעלה מעל הכרוב )יחזקאל ט‪ ,‬ג(‪ 1‬כי אתה ה׳ עליון )טרא( על כל‬
‫ואמר דוד ןג׳‪ 1‬שם עליון‪ ,‬אודה‬ ‫על כל אלקים )תהלים צז‪ ,‬ט(‪.‬‬ ‫הארץ מאד נעלית‬
‫ה׳ כצדקו ואזמרה שם )אלקים( וה׳ן עליון )שם ז‪ ,‬יח(‪ .‬אשמתה ואעלצה בך אזמרה‬
‫שמך עליון )שם ט‪ ,‬ג(‪ .‬טוב להודות לה׳ ולזמר לשמך עליץ )שם צב‪ ,‬ב(‪ .‬כך כסא‬
‫הכבוד )קצאל( זחצבון ס ומקיפו מחצית הרקיע׳ והכסא קצתו בעובי הרקיע ועולה‬
‫למעלה ולא ממש בגובה אלא אצל הגובה‪ ,‬והכסא אינו במקום משופע שבגובה‬
‫הרקיע‪ ,‬כמו התפלין באדם איג׳ בגובה הראש‪ ,‬אלא קצת למטה במקום גבוה על‬
‫המוח מקום שכינת הנשמה יא(‪ .‬בירושלים שלא במקום גבוה כעין עינים‪ -‬אלא‪ ,‬בין‬
‫כתפיו שכן )דברים לג‪ ,‬יב( רב(‪ .‬וג׳ עזי וזמרתי׳‪ ,‬א׳ בתורה‪ ,‬א׳ בנביאים וא׳‬
‫בכתובים יג( ; כנגדם ג׳ תפלות ביום וג׳ פעמים אומר ההלה לדוד‪ .‬וג׳ ‪ :‬מכון‬
‫לשבתך פעלת )שמות טו‪ ,‬יז( מכון לשבתך עולמים )מלכים א ח‪ ,‬יג( מכץ לשבתך‬
‫עולמים )דהי״ב ו‪ ,‬ב(‪ .‬וג׳ ‪ :‬והנה ה׳ נצב עליו‪ ,‬ויעל אלקים מעל אברהם‪ ,‬ויעל מעליו‬
‫אלקים יי(‪ ,‬לפי שיש ג׳ מעלות אסר ג׳ ויעל )בכ׳יי חלק( רה( עליו מלמעלה לכך‬
‫ד׳‬

‫קצד( במס׳ היכלות ומנץ שאף כ‪6‬או רם וגשא‪ ,‬ובממשה מרכבה ס״ג וכסא הכבוד הוא כסא רם וגשא‬
‫יעי׳ שם ם״א‪ .‬קצה( בראשית ט׳ יג‪ .‬יד‪ .‬מז ‪ :‬קצו( יומא נג‪ ,‬ב ‪ :‬קצז( דברים ד‪ - ,‬ים‪ ,‬יהושע ב‪,‬‬
‫יא‪ .‬מיכיס א ה‪ ,‬כג ‪ :‬קצה( סוף הל׳ מלאכים נ קצם( מקודם השתמש בססוק זה לענץ יושב ועתה‬
‫•לעגץ גו^‪ : J‬ר( עי׳ ס׳ יצירה ס״א וחצב בה כסא הכבוד‪ .‬ואילי צ״ל קצבו ‪ :‬רא( עי׳ בס׳ חכמת‬
‫דנסש‪.‬לרבינו )צפת תרע־־ב( דל״א ע״א‪ ,‬נמצא שק הנשמה על המוח כ שק הכביד על הכסא ‪ :‬רב( נ״ל‬
‫שצ״ל מקוב השכינה בירושלים שלא במקום גבוה כעץ עימם‪ ,‬עי׳ זבחים נד‪ ,‬ב ; רג( שמות סו‪ .‬כ‪,‬‬
‫•ישעי׳ י ^ ‪ j‬תהלים קיח‪ ,‬יד ‪ :‬רד( עי׳ אות קנם ‪ :‬ררי( אולי צ״ל וג׳ עליו מלמעלה‪ ,‬שמות מ‪,‬‬
 ‫הכ‪«0‬ל‬ ‫הלכות‬
‫סודי רזייא‬ ‫יח‬
‫)ד׳ כורסיהוף ןב׳ כרםוק‪ ,1‬כורסיה שביבץ הדי ג׳ ו כ ע ק נ׳ םעסים ‪ :‬דיג* יתיב•‬
‫דיגא יהיב‪ .‬דינא יתיב )דניאל ז‪ ,‬י‪ .‬כ ב כס כ ע ד עתיק יומין וג׳ סעפים ק׳ ק׳ ‪7‬‬
‫ונ׳ כתות לפניו‪ :‬א׳ אלף אלסים ישמשונד‪ -‬ב׳ ורבוא רבוץ )ישמשון סן קדםוהי<‬
‫ןקדמוהי יקופון[ )שם( ‪1‬ג׳‪ 1‬היש מספר לגדודיו )איוב כה‪ ,‬ג(‪ .‬וג׳ אני לדודי בשיר‬
‫השירים ‪ :‬אני לדודי ודודי לי‪ ,‬דודי לי ואני לו‪ .‬אני לדודי ועלי תשוקתו )שה״ש‬
‫ו‪ ,‬ג ־‪ ,‬ב‪ ,‬טז*‪ ,‬ז‪ ,‬י ס ואליו תשוקתו לא נאמר כמו ואליך תשוקתו )בראשית ד‪ ,‬ז<‬
‫ולמה אמר ועלי‪ ,‬מלמד שתשוקת מעשה מרכבה על דמות ישראל‪ ,‬זהו שיסד על‬
‫ישראל גאותו יס‪ ,‬וכנגד ג׳ מעלות אם׳‪ ,‬כמראה אש בית לה סביב‪ ,‬זג ונוגה ןלון‬
‫סבי^ ב‪ /‬כן מראה הנוגה סביב‪ ,‬ג׳ )יחזקאל א‪ ,‬כז‪-‬כח(‪ .‬כ עדן ג׳ ‪ :‬כונן למשפט‬
‫נסאו )תהלים ט‪ ,‬ה(‪ ,‬א‪ /‬ישבת לכסא שופט צדק )שם הא ב‪ .‬צדק ומשפט מכון‬
‫כסאן )שם פט‪ ,‬טס‪ ,‬ג‪ /‬ולמה ג׳‪ ,‬כי כשהכבוד יושב על כסא בדין‪ ,‬הרי נראה‬
‫כעתיק יומץ וגם מלאכי השרת שמתייעץ בהם בדין )כולם(‪ ,‬זקן ויועץ כולם‪ ,‬לכך‬
‫‪1‬׳ פעמ׳ עתיק יומין‪ .‬עתיק יומיא‪ .‬עתיק יומייא )דניאל ז‪ ,‬ט‪ .‬יב כב( כי כסאר‬
‫לדיני נפשות׳ לדיני יסורין‪ ,‬לדיני ממונות ‪:‬‬
‫ו כ ש ב א יום הדין‪ ,‬הגה המלאכים המסונים על הרקיעים‪ ,‬והממונים על הארצות‪,‬‬
‫והממונים על המינג וכשדן על צבא מרום‪ ,‬יושב ןעל[ כסא אחד‪ ,‬וכשיושב‬
‫לדין על בריות הארץ‪ ,‬יושב על כסא השני‪ ,‬וכשדן על בריות המיה‪ ,‬יושב על כסא‬
‫! ‪ /‬ומשלשות קדושה ולא שיש ג׳ כסאות יז(‪ ,‬זהו )תהלים צג‪ ,‬ב( נכץ כסאן מאז‬
‫מעולם אתה‪ ,‬בעתיק יומין נשאו נהרות ה׳ נשאו נהרות שמע )בכ״י שורה שלימה‬
‫חלקז יותר חמה זורחת בענן לבן כשלג וזוהר שמש במים שבכלי ונוגה ‪ p‬המים‬
‫בכותל האחדץ‪ .‬ראה יחזקאל )א‪ ,‬ד‪-‬ה( ומתוכה כעין החשמל מתוך האש ומתוכה‪,‬‬
‫הרי ג״ מתוך‪ ,‬ולפי שיש ג׳ מעלות על כן ביתגדל אמ׳ ג׳‪ ,‬דתרומם ויתנשא ויתעלה‬
‫וכעד ג׳ ‪ :‬ולקחתי אתכם לי לעם !והייתי לכם לאלקים( )שמות ו‪ ,‬ז( והייתי לכם‬
‫לאלקים ואתם תהיו לי לעם )ויקרא כו‪ ,‬יב( למען הקים אותך היום לו לעם והוא יהי׳‬
‫לך לאלקים )דברים כט‪ ,‬יב(‪:‬‬
‫ע לינ ר לשבח לאדון הכל‪ ,‬דור לדור ישבח מעשיך )תהלים קמה‪ a ,‬שבחוהו כל‬
‫האופים )שם קיז‪ ,‬זס ופי ביותר אנחנו‪ ,‬כי גבר עלינו חסדו )שם ס(‪ .‬לאד^‬
‫ד‪.‬כל‪ #‬הודו אדץ כל הארץ‪ .‬שלא עשאט כגויי הארץ‪ ,‬למילה‪ .‬ולא שמנו‪ ,‬למצור‪.‬‬
‫ולתורה‪ ,‬כמשפחות האדמה‪ .‬ולשמירת שבת והוא‪ ,‬ליוצר בראשית‪ .‬שלא שם חלקינו‬
‫כהם‪ ,‬הלקי ה׳ אפרה נפשי לשמור דבריך י״(‪ ,‬כי חלק ה׳ עמו יעקב חבל נחלתו‬
‫)דברים לב‪ ,‬ט(‪ .‬וגורלינו ככל ה מ ת ^ אתה תומך גורלי )תהלים טז‪ 0 ,‬שישראל‬
‫גוהלין ג״ע והם בגיהנם‪ ,‬ישראל עובדים להקב״ה והאומות לע״ז‪ .‬שהם משתחוים‬
‫להבל ולריק‪ ,‬ולאומים יהגו ריק )שם ב‪ ,‬א( וילכו אחרי ההבל ויהבלו )מלכים יו^‬
‫טו‪ .‬ירמי׳ ב‪ ,‬ה(‪ .‬ומתפללים אל אל לא יושיזג ואנחנו כורעים ומשתחוים ומודיט‬
‫לפגי מלך מלכי המלכים הקב״ה שהוא נוטה שמים‪ .‬והלא כבר אמר ליוצר בראשית‪.‬‬
‫אלא‬

‫במדבר ד‪ ,‬פח‪ ,‬יחזקאל א‪ ,‬כו ‪ :‬רו( בשתרית יום חכםודים וע״ בראשית רגה ס׳*כ‪ ,‬אץ תשוקתו ס ר‬
‫הקג״ה אלא » ישראל ‪ :‬רז( עי׳ מעשה מרכבה ס״א )בבתי מדרשות בית ^ני(‪ ,‬כמח כסאות יש לו‬
‫כסא »דק ומשסם‪ ,‬כסא חסד‪ ,‬כסא כבוי כו׳ ע״ש ‪ :‬תז( רבנו ערבב בזה שני ■ססוקיפ‬ ‫^קב״ה‪ ,‬כסא‬
‫חלקי ה׳ אמרה נפשי על כן ״אוחיל לו‪ ,‬הוא פסוק ^איכה ג‪ ,‬כד‪ .‬וחלקי תי אמרתי לשמור ד ^ ד ‪.‬‬
‫חוא פסוק בתהלים קיס‪ ,‬גז ‪ p‬נמ*א הו*מ בקדמוניס ועיי תום״ מגילה ג‪ ,‬א ד״ח ד לן;‬
 ‫י ט‬ ‫הכסא‬ ‫סודי רדיא‬ ‫הלכות‬

‫אלא לפי שאמ׳ ויפרוש כפיו לשמים )מלכים א‪ ,‬ח‪ ,‬כ ס ואמרו רם<‪ ,‬מי שאינו יוד»ג‬
‫לכוין לירושלים יכון לבו לאביו שבשמיני ויוסד ארץ‪) ,‬למאס׳( למה אומר לפי שאמ^‬
‫לנטע שמים וליוסד ארץ ולאם׳ לציץ עמי אתה )ישעי׳ נא‪ ,‬ט ס‪:‬‬
‫מ ו ש ב יקרו בשמים ממעל‪ ,‬לכן אנו מכוני׳ לבינו לאבינו שבשמים‪ ,‬אלו לא ברא■‬
‫העולם‪ ,‬לא יתכן מושב ולא יתכן ושכינת עזו בגבהי מרומים‪ ,‬כיון שאין בני‬
‫אדם לא יתכן כסא‪ ,‬כי כסא הכבוד יש לו היקף סביב וגבול‪ ,‬והבורא ית׳ אין לר‬
‫גבול וקץ והכסא יש לו קץ סביביו‪ .‬ולפי שחפץ לבראות בני אדם יי(‪ ,‬הוצרך לבראות‬
‫עולם‪ ,‬וכיון שהוצרך לבראות עולם הוצרך שמים ועליו מושב יקרו ייא(‪ ,‬כלום׳‬
‫שישתחוו כלפי שמים‪ .‬כי הבורא כך הוא במקום אחד ן כמון במקום אחר והוא למטה‪.‬‬
‫כמו למעלה שנ׳ )ירמי׳ כג‪ ,‬כד( את השמים ואת הארץ אני מלא ריב(‪ ,‬א״כ למ‪71‬‬
‫יכוין לבו לשסים‪ ,‬אלא כיון שברא העולם‪ ,‬וכדי להורות ליצותו ״אנה ״לבם‬
‫®יכוונו ®הוצרך ריג( להכין לו כסא בשמים‪ .‬והיכן ידענו אנה כסא הכבוד‪ ,‬כיון‬
‫שאומר )ראיתי( !ואראה! את ה׳ יושב על כסא רם ונשא ושוליו פלאים את ההיכל‬
‫)ישעי׳ ו׳‪ ,‬א(‪ ,‬הרי ידענו כיון ששוליו מלאים את ההיכל הרי הוא למעלה‪ ,‬רק כנגד‬
‫הדבור ייי(‪ ,‬ועוד שהאש ירדה מלפניו מלפני כסא הכבוד מאש נור דלי>‪ 4‬האש‬
‫של כסא משמש לשנים רטי( ואש שלפני כסא הכבוד משמש לתחתונים‪ .‬כי כמו התורה‬
‫נתנה באש‪ p ,‬הזבח נשרף באש‪ ,‬והנשמה בעלותה‪ ,‬קודם שתכנס תחת הכסא‪ ,‬המלאך‬
‫מצרפה באש שלפני הכסא ומרפא אותה בעץ החיים שמגיע עד הכסא‪ ,‬ומכנ סין‬
‫אותה ‪ orto‬ןהכסאן ושם רואין הסודות ורזי סתרי התורה‪ .‬וגם נשמות נשים צדיקות רטז<‬
‫מתעלסות באהבים של מראות הכבוד והנשמות עליזות על אות׳ הכבוד‪ .‬ומאש שלפני‬
‫הכסא הוציא והפיל על המזבח‪ ,‬ולפי שהאש של כסא הכבוד ולכך לקח במלקחיים■‬
‫מעל המזבח )ישעי׳ ו‪ ,‬ו( וכתיב)יחזקאל י‪ ,‬ב( ויאמר אל האיש לבוש הבדים ויאם׳‬
‫בא אל בינות לגלגל‪ ,‬למה ב׳ אמירות‪ ,‬באמירה הראשונה מה אמר‪ ,‬אלא לפי שכתוב‬
‫למטה‪ ,‬וישלח הכרוב את ידו )שם ‪ ,0‬בדבור אחד יוצא לשנים‪ ,‬אחד ללבוש הבדים‬
‫ואחד לכרוב ייז( והנה אמר )שם ב( ומלא חפניך גחלי אש‪ ,‬והנה ננע באש ואיך‬
‫יאמר במלקחיים לקח‪ ,‬משמע שלא הי׳ יכול לינע באש‪ ,‬וכי אש של המזבח יותר‬
‫חם מאש של בין הכרובים‪ ,‬אלא כי אש שעל המזבח לקח מן האש שמן הכסא וכל מה‬
‫שבא מן הכסא אין מלאך רשאי ליגע בו‪ ,‬לכך יבאו ויעמדו אצל המזבח הנחשה‬
‫ולא היו רשאין ליקרב אצל האש וגם בתוך הבית‪ ,‬וכתיב )עמוס ט‪ ,‬א( ראיתי את‬
‫ה׳ נצב על המזבח ויאמ׳ הך הכפתור‪ ,‬ולא יתכן כשהכבוד בבית שיכה את הבית‬
‫ולא היו רשאין‪ ,‬זהו )דקרא כו‪ ,‬לא( והשמותי‪ ,‬על ידי המלאכים‪ ,‬וכל זמן שהכבוד‬
‫בבית לא היו יכולין‪-.‬והלוחות מן הכסא‪ ,‬לח״ת בא״ת ב״ש כס״א‪ ,‬והלוחות והתורה‬
‫)הית׳( ןהיון בכסא‪ ,‬לכך חרות על הלחות חרות מן מלאך המות‪ .‬לפי שחלוחות‬
‫התורה‬

‫ר»( ברכות ל‪ ,‬א ‪ :‬רי( ע׳ ב״ר פ׳י^ א‪ ,‬קלוסו של הקב״ה עולה ‪ p‬המים אמר הקב״ה כו׳ כשאברא■‬
‫אדם על אחת כמה וכמה‪ :‬ריא(‪.‬במעשה מרכבה הג׳י ם״ג‪ ,‬וכסא כבוד מתוקן למושבי יקרי‪ :‬ריב( ע׳■‬
‫שטת רכנו‪ ,‬כספרי «רכנו אלעזר מגרמיזא״‪ ,‬פרק ז ‪ :‬ריג( ככ״י נקוד על ראשי תיכות האלה'שהם‬
‫אותיות אליהו‪ .‬ואולי נקד אותם המעתיק את הכ״י‪ ,‬שקודם לזה שהעתקתי ממנו‪ ,‬שהוא ר׳ אלי׳ בהוד‬
‫בעל התשבי לרמז את שמו‪ ,‬ע׳ בהקדמה ‪ :‬ריד( ר״ל‪ ,‬לשכר את האזן נאמר כשמים ממעל ‪ :‬רנזו( אולי״‬
‫ע‪-‬ל לעליונים ‪ :‬רמז( ע׳ מדרש אלפא כיתות הנ״ל אות ש״י מ״ך ‪ :‬ריז( ע׳ איכ״ר פ״א‪ ,‬מא‪ ,‬חקב״זע‬
‫אמר למלאך ומלאך אמר לכרוב ‪:‬‬
 ‫הגס*‬ ‫סודי חייא‬ ‫חלכות‬

‫־והתורה מן הכסא לכך סמך אל‪ ,‬דמות כסא נראה עליהם ויאמר אל האיש לבוש‬
‫הבדים ויאמר )יחזקאל י‪ ,‬א‪-‬ב( ולא פירש מה אוסר לו׳ אלא אמ׳ כיץ שהוטאים‬
‫במזבח בזבחים שג׳ )ירמי׳ יא‪ ,‬טס ובשר קדש יעברו מעליך‪ ,‬אס׳ לו לכך תקח אש‬
‫במקום הכסא‪ ,‬אמר המלאך‪ ,‬ומה אחד מן השרפים לקח במלקחים מע^ המזבח)ישעי׳‬
‫ז‪ 0 ,‬ולא הי׳ רשאי לקחת בידו )והאש( ןשהאש‪ 1‬שעל המזבח מן הכסא לכך לא‬
‫‪-‬יכול ליגע ואני איך אגע והלא איך מלאן יכול להתקרב אל הכסא ריח(‪ ,‬ואח״ב אמר‪,‬‬
‫‪-‬בא אל בינות לגלגל ואח״כ !מלא חפניך גחלי אש מבינות לכרוביםן‪ ,‬הקכ״ה יודע‬
‫■שאין מלאך יכול להתקרב אצל הכסא‪ ,‬שהרי כשהיו המלאכים באים להזיק למשה ימז(^‬
‫‪.‬אמר לו אחוד ברגלי הכסא שג׳)איוב כוי ט( פרשז עליו עננו‪ ,‬אלא אמר לו ראויין‬
‫!להעגש! באש של כסא‪ ,‬לפי שאין מקיימין התורה שבאש נתנה‪ ,‬וסבזין קדשי המזבח‪,‬‬
‫דכתיב )יחזקאל כב‪ ,‬ח< קדשי בזית‪ ,‬ואט׳ המלאך אפי׳ באש שבינות לגלגל אין‬
‫יכולין‪ .‬לסבול ואם׳ לו קח אש מבינות לגלגל והמלאך אם׳ גם את זה לא יוכל‬
‫לסמל‪ ,‬אם׳ לו מבינות לכרובים אם יכולים לסבול‪ ,‬אמר שיוכל לסבול עשה ובקש‬
‫•לכרוב ונתן וזהו )שם י‪ ,‬ז( וישא ויתן אל חפני לבוש הבדים ויקח ויצא יב(‪ .‬מאחז‬
‫פני כסה ‪.‬בה׳ כתיב‪ ,‬כנגדן ביחזקאל )י״י אלקי ישראל( ‪1‬ה׳‪ ,‬כבוד אלקי ישראל רכא(‪.‬‬
‫כנגד ה׳ ‪ :‬וארון אלקים ניקח‪ .‬וארון אלקים נלקחה‪ ,‬הלקח ארון האלקים‪ .‬הלקח ארץ‬
‫האלקי‪ /‬נלקח ארון האלקים )שמואל א ד‪ ,‬יא‪ .‬יז‪ .‬יט‪ .‬כא‪ .‬כב( וכתי׳ )שם ד‪,‬‬
‫׳כב( גלה כבוד מישראל‪ ,‬כי ידעןהן‪ ,‬כשגלה ארון גלה הכבוד‪ ,‬ה׳ פעמים‪ ,‬כי ה׳‬
‫פעמים כתיב מלך הכבוד רכב( כנגד ה׳ ‪ :‬ראשץ של פסח ואחרון של פסח ושבועות‬
‫•וראשון דסוכות ושמיני עצרת‪ ,‬כי אז רבים ישראל כ*י את פני האדץ ולא יראו‬
‫יפני ריקם‪ ,‬ה׳ פעמים בתורה להראות את פני ‪ ,‬ה׳ רכג( וכנגדו ה׳ ‪ :‬בשנת מות‬
‫המלך עוזיה ואראה אח ה׳ יושב על כסא וחברו הרי ה׳ רני( ‪:‬‬
‫>ןעל הלוחות בה׳ דברות כתי׳ השם לכך‪ ,‬ויאמר צא ועמדת בהר לפגי ה׳‪-‬א‪ .‬והנה‬
‫ה׳‪-‬ב‪ .‬ומשבר סלעים לפני ה׳‪-‬ג‪ .‬לא ברוח ה׳‪-‬ד‪ .‬לא ברעש ה׳‪-‬וד ואחר‬
‫הרעש אש‪ ,‬לא באש ה׳ ואחר האש קול דממה דקה רריי( ב״ט נעלם רכס לאחר כ״ט יום‬
‫ביום ל׳ נדונים בגיהנם מהפכים עליהם סערתה׳ חמה )יוצא( ויצאה! וכו׳ על ראש‬
‫דשעים יחול )ירמי׳ כג‪ ,‬ים( רוח זלעפות מנת כוסם )תהלים יא‪ ,‬ו(‪ ,‬באש ה׳ נשפט‬
‫־>ישעי׳ סו‪ ,‬טז(‪ .‬והנה ישראל בעלותם לראות פניו מכבדין אותו בה׳ ‪ :‬שבעתי עולות‬
‫אלים‬

‫■ריח( ע׳ פסיקתא דר׳ כתנא םיסקא אנכי מנחמכם אות י׳ אשו של דבור קשת מאשם של מלאכים‬
‫ע״ש ‪ :‬ריס( שמו״ר פמ״ב‪ ,‬ד‪ ,‬ומעין החכמה בבית המדרש לילינק ח״א‪ ,‬ובמס׳ שבת פח‪ ,‬ב‪ ,‬מתיירא אני‬
‫שמא ישרפוני בחבל שבפיהם ז רכ( ע׳ תנחומא ם׳ תזריע אות ט‪ ,‬אלמלא לא נעסננו הגחלים מיד‬
‫של כרוב לידו טל גבריאל ע״ש ואיכ״ר פ״א שם ‪ :‬רכא( יחזקאל ח‪ ,‬ד ‪ .‬ט‪ ,‬ג ‪ .‬י‪ ,‬ים ‪ .‬יא‪ ,‬כב ‪.‬‬
‫מג‪ ,‬ב‪ .‬י״י אלקי ישראל הוא בעכן כדלקמן אות רלב ‪ :‬רכב( תחלים כד‪ ,‬ז— י ‪ :‬רכג( שמות כ^ יז ‪.‬‬
‫לד‪ ,‬כג' ‪ ,‬לד‪ ,‬כד ‪ .‬דברים טז‪ ,‬טז ‪ .‬לא‪ ,‬יא ‪ :‬רכד( אולי כוונתו על יחזקאל א׳ א ואראה מראות אלקים‪,‬‬
‫ושם א‪ ,‬כח ואראה ואפול על פגי ושם ת‪ ,‬ב וי‪ ,‬א ‪ :‬רכה( מלכים א ים‪ .‬יא—יב ‪ :‬רכו( ע׳ פני יהושע‬
‫לקידושין ל׳ ע״א‪ ,‬מה שכתב לענץ ס׳ רבוא אותיות לתורה‪ ,‬שלכך חי׳ מספר כל ישראל ששים רבוא‪,‬‬
‫י כנץ‪ ,‬מספר אותמת התורה‪ .‬ושכל אחד מישראל יש לנשמה שלו מגוה אחת ואחיזה באות אחת‪ ,‬ומביא‬
‫שמה בשם ם׳ חסד לאברהם שכתב‪ ,‬שנמצא דאותיות התורה ‪ p‬שלשים ואחד רבוא‪ ,‬אלא מה שנמצא‬
‫‪.,‬־שאותיות התורה עולים ששים רבוא‪ ,‬היינו השבעה ועשרים האותיות האלפא ביתא עם מנצס״ך‬
‫במילראי ‪ ,p‬ומילוי דמילוי ע״ש‪ .‬וע׳ בם׳ הפליאה לר״א קרא )פשעמישל תרמ״ד( חיב דף כ״ב‪ ,‬כי בעשרו(‬
‫הדדיות כלולה כל התורה כולה‪ .‬ואולי לזאת מכוון רבנו‪ ,‬כי כמו שנעלם בתורה כ״ס רכוא כן גם בעשרה‬
‫חדבוי^ת ו*ק בה׳ 'דברות' כתיב השם ונעלם בזיברות האחרונות לרמז על נשמות הרשעים שיש להמ‬
‫טוהיזה בתורה בהעלם וע*כ אינם נדונים כי אם אחר כ״ט יום ‪:‬‬
 ‫כא‬ ‫הג ^‬ ‫מלכות‬
‫סודי רזייא‬
‫ד‪1‬ולים־־א‪ /‬וחלב מריאים־ב‪ ,‬ודם פריס‪-‬ג‪ ,‬וכבשיס‪-‬ד‪ ,‬ועתודים‪-‬ה ואח״ב כי חבאו‬
‫לראות מני רכז(‪ .‬וכתי׳)םלא‪ 3‬י ב‪ a ,‬לתת כבוד לשמו‪ ,‬הרי במקום שכבודו מצומצם‬
‫‪-‬יאמר •כבוד אלקי ישראל‪ ,‬כי‪ .‬בימי יחזקאל עוסק לצאת הכבוד‪ .‬וכל זמן שבמקדש‬
‫■מכבדין אותו ‪.‬בה׳ הוא מכבדם בה׳‪ .‬וכשנגלה‪ ,‬ה׳‪ ,‬כבוד )י״י( אלקי ישראל‪ ,‬ה׳‬
‫•פעמים לא תחוס עיני ולא אחמול רכח(‪ .‬והשבתי כל משושה‪-‬א‪ ,‬חגה‪-‬ב‪ ,‬חדשה‪-‬ג‪,‬‬
‫ושבתה‪-‬ד‪ ,‬וכל מועדה‪-‬ה רכש(‪ .‬משושה‪ ,‬שבועות •‪ ,‬חדשה‪ ,‬ר״ה ; ושבתה‪ ,‬יום הכפורים ‪J‬‬
‫מועדה‪ ,‬פסח ; וכל‪ ,‬סוכות‪ .‬וה׳ תפלות על ישראל‪ ,‬עד כצדקתו‪-‬א‪ ,‬לאבותם־ב‪ ,‬עד‬
‫לנחלה־ג‪ ,‬לאבותינו‪-‬ד‪ ,‬עד סוף־ה ואחד על הנכרי רל(‪ ,‬ולכך במקום שיש י״‬
‫מתפללים ה׳ פעמים‪ .‬ולפי שכתוב ה׳ אריאל‪ ,‬אריאל‪ ,‬לאריאל‪ ,‬כאריאל‪ ,‬על אריאל‬
‫)ישעי׳ כט‪ ,‬א‪ ,‬ב‪ .‬ז( ה׳ כבוד אלקי ישראל רלא(‪ ,‬וב׳ תחת אלקי ישראל ריב( ןוג׳ן‬
‫י״י אלקי ישראל בעכן רלג( וה׳ ‪ :‬אורי‪ .‬קומי אורי כי בא אורך‪ .‬זרח‪ .‬יזרח יראה רלי(‪.‬‬
‫וב׳ ‪ :‬גוים לאורך‪ .‬מלכים לנוגה זרחך רלה( כנגד יום מוסף וכתיב )ישעי׳ כו‪0D ,‬‬
‫יספת לגוי ה׳ יספת לגוי נכבדת‪ .‬הדבור יוצא מלמעל׳ מן הכסא לא הצורה מדברת‪ .‬וביגוד‬
‫^ב׳( ןבית‪ 1‬ראשון לא הי׳ גביא צריך לשאול‪ ,‬כי השכיגה בבית והדבור אומ׳ בפירוש‪,‬‬
‫•בם׳ לירמי׳ לעמוס ודומיה׳‪ ,‬אבל בבית שגי היו צריכים ישראל לשאול‪ ,‬ואף דניאל‬
‫שהיה מבין בכל חזון וחלומות‪ ,‬מ״ם היה צריך לשאול שג׳ )דניאל י‪ ,‬ט( ואשמע‬
‫עת )מדבר אלי( ‪1‬קול דבריו( רלי(‪ ,‬את מרבה המלאך‪ ,‬לפרש יו הדבר‪ .‬אבל בבית‬
‫כתי׳ )יחזקאל מג‪ ,‬ו( ואשמע מדבר אלי‪ ,‬לא נכתב את ‪:‬‬ ‫;‬
‫־ י ר ו ש ל מ י ר' עקיבא ב״ר אחא בשם ר׳ אסי ילז( נתן כח בקולו של משה והי״‬
‫קולו מהלך בכל ארץ מצרים מהלך מ׳ יום רלח(‪ ,‬מה הוא אום׳ ממקום‬ ‫‪,‬‬
‫‪.‬מלוני עד מקום פלוני בת אחת‪ .‬ואל תתמה‪ ,‬אבק שאין דרכו להלך‪ ,‬את אם׳‪ ,‬והיה‬
‫לאבק על כל ארץ מצרים )שמות ט‪ ,‬ם( קול שדרכו להלך לא כ״ש רלט( ‪:‬‬
‫־׳אמד ר׳ לוי‪ ,‬כשם שנתן בח בקולו של משה‪ ,‬כך נתן כה בקולו של פרעה והיה‬
‫‪ .‬קולו מהלך בכל ארץ מצרים‪ ,‬מהלך מ״ם יום‪ ,‬והיה אומ׳> קומו צאו מתוך‬
‫עסי )שם יב‪ ,‬לא( רם(‪ .‬וכיצד קולו מהלך‪ ,‬בין המלאכים עושין ב׳ מדות עניינים‪,‬‬
‫שנכנס מלאך בגרונו וצועק ומלאכים אחרים מביאים את הקול באזני בני אדם‪ ,‬ו ק‬
‫קול רבב וסוס ששמעו מחנה ארם )מלכים ב ז‪ ,‬ו(‪ .‬המלאכים לוקחים קול רכב וסוס‬
‫במקום שהם ומביאים אותו הקול ‪1‬אלן השומעים ולא כקול ישראל‪ ,‬ויש אומרים‬
‫מלאכים מדמין את עצמן לרכב וסוס בלב השומעים • אע‪-‬פ שאין קול‪ .‬כי נכנסין‬
‫■אצל הלבבות ור‪-‬יעצים ללבותם וסוברים כמו ששומעים‪ ,‬לכך קול מלאכים נכנם‬
‫באזני אחד כמו לר׳ יוחנן ששמע ואלפא לא שמע רפא( ‪:‬‬
‫׳ מ א ח ז פ ד כ ס ה פ ר ש ן ע לי ך ענגך )איוב כו‪ ,‬ט( בה׳ כתיב וכן וראש עגול‬
‫לכסה בנה׳!‪ ,‬ה׳ מדות יש לכסא הכבוד‬
‫‪.‬בד׳ רוחות ןו!באמצע‪ ,‬ולפניו ד׳ מעלות גדולות וא׳ קטנה למעלה מכולן כנגדן ד׳ ‪:‬‬
‫•רם ה׳ ושפל יראה )תהלים קלח‪ ,‬ס‪-‬א״רם על כל נוים ה׳ על השפים >שם קיג‪ ,‬ד ( ‪^ -‬‬
‫ורם‬

‫רכז( »שזד׳ א‪- ,‬י א‪-‬י ב ‪ :‬רכח(‪-‬י‪1‬זזקאל ה« יא‪ .‬ז‪ ,‬ד‪ .‬ט‪ .‬זז‪ ,‬יח‪ .‬ט‪ ,‬י ‪ :‬רכס( הושע ב‪ ,‬יג ‪ :‬רל( סלהי■‬
‫א ה‪ ,‬ל ‪ -‬נ ג ‪ :‬רלא( עי׳ אית רכא ‪ :‬רלב( שמות כד‪ ,‬י‪ .‬יחזקאל י‪ ,‬כ ‪ :‬רלג( יהושע ז‪ ,‬יג‪ .‬יט‪ .‬כ ‪:‬‬
‫רלד^ ישעי׳ ם‪ ,‬א— ב ‪ :‬רלה( שם ם‪ ,‬ג ‪ :‬רלו( ואשמע את מדבר אלי הוא כיזזזקאל ב‪ ,‬ב ‪ :‬רלז( בירושלטי‬
‫שלסגינו ר בי יעקב בר אחא בשם ר׳ יסא ‪ :‬רלחן ירושלמי סשחים ס״ה דדה וע׳ ילקוט כא ; רלט( ע*‬
‫• וו‪1‬אונוא ם׳ בא אות ט ‪ :‬רם( ירושלמי שם ‪ :‬רמא( עי׳ תענית כא‪ ,‬א ;‬
 ‫הכסא‬ ‫פודי רזייא‬ ‫הלכות‬
‫כב‬
‫)ורם הוא על כל אלקים ג׳( ורם הוא על כל העמים >שם צט‪ ,‬ב(‪-‬ג‪ ,‬רם ונשא שוכן‪:‬‬
‫עד )ישעי׳ נז‪ ,‬טח‪-‬ד‪ .‬יושב על כסא רם ונשא )שם ו‪ ,‬א( הרי יש ד׳ מעלות וא‪/‬‬
‫ו ק ד׳ ‪ :‬ה׳ בהיכל קדשו )חבקוק ב‪ ,‬כ(‪ ,‬ה׳ בשמים הכין כסאו )תהלים קב‪ ,‬יט(‪.‬‬
‫ומפעל לרקיע אשר על ראשם כמראה אבן ספיר דמות כסא ועל דמות הכסא)דמות{‬
‫כמראה אדם עליו מלמעלה )יחזקאל א‪ ,‬כו(‪-‬ג‪ ,‬ואראה והגה אל הרקיע אשר על‬
‫ראש הכרובים כאבן ספיר כמראה דמות כסא נראה עלי!הש )שם י‪ ,‬א( הרי ד׳‪,‬‬
‫וא׳ השמים כסאי והארץ הדום רגלי וכו׳‪ .‬וכנגדן ד׳ ; השמים כסאי והארץ הדום‬
‫רגלי )ישעי' סו‪ ,‬א(‪-‬א‪ ,‬בית מנוחה לארון )ברית ה׳‪ 1‬ולהדום רגלי אלקינו )דהי״א‬
‫כח‪ ,‬ב(‪-‬ב‪ ,‬והשתחוו להדום רגליו )תהלים צט‪ ,‬ה(‪-‬ג‪ ,‬גשתחוה להדום רגליו )שם‬
‫קלב‪ - a ,‬ד‪ ,‬וא׳ ולא זכר הדום רגליו )איכה ב‪ ,‬א(‪ .‬וכן ד׳ ‪ :‬כמראה אבן ספיר דמות‬
‫כסא‪-‬א‪ ,‬ועל דמות הכסא‪-‬ב‪ ,‬כאבן ספיר כמראה דמות כסא‪-‬ג‪ ,‬מקום כסאי)יחזקאל‬
‫פג׳ ז(‪-‬ד‪ ,‬וא׳ מקום כפות רגלי )שם(‪ .‬וכן ד׳ על כסא וא׳ לכסא וכו׳ כדלעיל‬
‫וכנגדם ד׳ בתי תפילין בראש וא׳ ביד כנגדן א׳ בכבוד ד׳ ראש וא׳ רישיה וכו׳‬
‫כדלעיל ימב(‪ ,‬וכן ד׳ וא׳ ‪ :‬תועבת מלכים עשות רשע כי בצדקה יכץ כסא )משלי‬
‫טז‪ ,‬יבז‪-‬א‪ ,‬חסד ואמת יצרו מלך וסעד בחסד כסאו )שם כ‪ ,‬כ״ח(‪-‬ב‪ ,‬ויכון כצדק‬
‫כסאו )שם כה‪ ,‬ד‪-(.‬ג‪ ,‬כסאו לעד יכון >שם כט‪ ,‬יד(‪-‬ד‪ ,‬וא׳ מלך יושב על כסא‬
‫דין)שם כ‪ ,‬ה(‪ ,‬כלפי שיש ד׳ דברים בד׳ רוחות ובאמצע כמו שאמרינן ב פ ר ק י ד ר ׳‬
‫אליעזר רמג‪ (,‬כשמדבר פני המזרח מדבר פני אדם וכו׳ כמו שכתבתי כבר בקש‬
‫ותמצא ימי( כ י א נ י ה ס ו פ ר ח ס ת י ש כ י נ ת ו ‪ .‬ובאמצע ד׳ מחנות שלםני)ו<י‬
‫שכינתו והוא יושב על כסא רם ונשא גבוה)וחליל( ןותלוי[ למעלה למעלה באויר‬
‫ומראית כבודו כעין החשמל חציו אש וחציו ברד רמה(‪ .‬וכנגדו ה׳ קולות בפסוק‪,‬‬
‫)יחזקאל א‪ ,‬כ״ד( ואשמע את קול כנפיהם כקול מים רבים כקול שדי בלכתם קול‬
‫המולה כקול מחנה רמס‪ .‬ועוד ה׳ קולות ‪ :‬כקול שדי בלכתם‪ .‬ויהי קול מעל הרקיע‪:‬‬
‫)שם כה(‪ .‬ואשמע קול מדבר )אלי( )שם כח(‪ .‬כקול אל שדי בדברו )שם י‪ ,‬ה(‪.‬‬
‫וקולו כקול מים רבים >שם מג ב(‪ .‬וכן ד׳ אחד ‪ :‬י״י אחד )דברים ו‪ ,‬ד(‪-‬א‪ ,‬אל'‬
‫אחד )מלאכי ב‪ .‬י(‪-‬ב‪ ,‬אחד )שם טס‪-‬ג‪ ,‬י״י אחד )זכרי׳ יד‪ .‬ט(‪-‬ד‪ ,‬וא׳ ושמו אחד‬
‫)שם(‪ .‬וה׳ מלך הכבוד בתהלים )כד‪ ,‬ז‪-‬י(‪ .‬וה׳ ארון במקומו רמי( וביחזקאל ה׳ נוגה‬
‫רמח( וה׳ כבוד אלקי ישראל רפמי( וה׳ כרובים וכבוד בפסוקים רנן ‪:‬‬
‫כסא‪ ,‬ב א ״ ב ד ר ׳ ע ק י ב ה ‪ ,‬בשעה שירד כ׳ שעל כסא הכבוד ונכנס לפניר‬
‫ברעש ממקומו וקול המרכבה אוחזין חלחלה‪ ,‬משיב הקב״ה ואם׳ להם‪ ,‬כבודי‪-‬‬
‫וגלגלי מרכבתי מפני מה אתם מרעשים‪ .‬משיבין לפניו ואומרץ לפניו‪ ,‬רבונו של עולם‪.‬‬
‫מפני הכ״ף שירד מעל ראשינו ונכנס לפניך‪ ,‬שכל כבו דינו ויקרינו אינו אלא בר‬
‫‪1‬קרא שג‪) /‬ירמי׳ יז‪ .‬יב( כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשט‪ .‬ואום׳ )תהלים‬
‫קמה‪ ,‬יא( כבוד מלכותך יאמרו‪ .‬ואום׳ שם )קד‪ ,‬לא( יהי כבוד ה׳ לעולם‪ .‬ואום׳‬
‫)ישעי׳ ס‪ ,‬א( וכבוד ה׳ עליך זרת מיד קרא הקב״ה לכ״ף ואם׳ לו‪ ,‬בני פה אתת‪.‬‬
‫מבקש‬

‫רמב( היינו בחלק סודי רזייא‪7 ,‬זלסגי הלכות האלה‪ ,‬עי׳ בהקדמה‪ :‬רמג( םרק ד‪ :‬ררי( ע'׳ אוו‪./‬‬
‫רנזב ‪ :‬רמה■( פדר״א פ״ד ‪ :‬רמר( עי׳ זהר חדש ס׳ יתרו ד״ה נטוי על ראשיהם‪ :‬רמז^ שמואל א י‪ ,‬ב‪..‬‬
‫דהי״ב ה^ ז ‪ :‬רמוז( יחזקאל א^ ד‪ .‬יג‪ .‬כז‪ .‬כת‪ ,‬יד ג‬ ‫שמואל ב ו‪ ,‬יז‪ .‬מלכים א ח‪ ,‬ו‪ .‬דהי״א סו^‬
‫רמס( עי׳ אות רכא ‪ :‬רג( יחזקאל פרשה ם‪ ,‬וי׳ ‪:‬‬
 ‫‪3‬ג‬ ‫סודי רדיא‬ ‫הלכות‬

‫מבקש‪ .‬אם׳ לפניו רבש״ע רצונך שבי תברא העולם‪ ,‬שבי קוראין כתרך כסאך‬
‫כבודך‪ .‬כסא מנין‪ ,‬שנ׳ )תהלים צנ‪ .‬ב! נכון כסאך מאז‪ .‬כתרך מנין שב׳ )משלי ח‪,‬‬
‫טס בי מלכים ימלוכו‪ .‬כבודך מנין‪) ,‬ישעי׳ ו‪ ,‬נ< מלא כל הארץ כבודו‪ .‬ומשיב אמ׳‬
‫וכתיב )מלכים א י‪ ,‬ים( וראש עגול לכסה‬ ‫ל ו רנא( למדנו כי כסא כבודו כמו‬
‫סאהריו וידות מזה ומזה‪ ,‬והרי כף כף ולמה כסא כף עגול כי למד אצל כף׳ נפשי‬
‫בכפי תמיד ותורתך לא שכחתי )תהלים קיט‪ ,‬קט( כלומר להפך מל״ך כס״א כת״ר‬
‫מל״ך כי אין מלך בלא כסא ובלא כתר וכתיב )ישעי׳ סב‪ ,‬ג( והיית עטרת תפארת‬
‫ביד ה׳ וצניף מלוכה בכף אלקיך‪ .‬למ״ד‪ ,‬אין מלך בלא למר‪ ,‬וקרא בו כל ימי חייו‬
‫למען ילמד )דבריט יז‪ ,‬יט( למי גאה מלכות למי שאין בו מום‪ ,‬תורת ה׳ תמימה‬
‫)תהלים יט‪ ,‬זס זהו למס ולבנה ינב(‪ .‬כסא ‪ 3‬עגול ‪ q‬עגול מאחז פגי כסא וסתום‬
‫א שהוא א׳ לכך קדושה של ר״ה בתחלה חרוזות כסא ואחריו חרוזות אחד רנג<‬
‫אע״פ שכתוב כרסוון רמיו אעפ״כ כורסייה אחד ואח״כ חרוזות א ר ץ רני(‪ ,‬שכל מה‬
‫שנברא בארץ זוגות הם רנה(‪ .‬ולמה מאחז פני כסה‪ ,‬וראש עגול לכסה כתובין בה״א‪,‬‬
‫להודיענו כפו שה״א דמות כסא כתיב במעלה‪ ,‬כך בכסא שלמה שכתוב )תהלים‬
‫קלב‪ ,‬יא( ספרי בטנך אשית לכסא לך־א‪) .‬שם יב( גס בניהם עדי עד )אשית( וישבו!‬
‫לכסא לך‪-‬ב‪) .‬שם פט‪ ,‬ה( ובניתי לדור ודור כסאך סלה‪-‬ב )שם לס וכסאו כשמש‬
‫נגדי‪-‬ד‪> .‬שם ל( וכסאו כימי שמים־ה‪ .‬כתיב)דהי״א כט‪ ,‬כג( וישב שלמה על‪ ,‬כסא ה׳‬
‫‪ n‬יוחנן שהושיבו הקב״ה על העליונים ועל התחתונים וכסא שעשה כדמות‬
‫כסא הכבוד‪ .‬מה כסא !הכבוד! כדמות ד׳ חיות אף כסאנון כן רני( ;‬
‫ןקןרא ר׳ חייא‪ ,‬ברוח הקדש עשה שלמה כסאו‪ ,‬כדמות גלגל וכרוב הקיפן מאחורי‬
‫הכסא ודמות חיות ואופנים העמידם מלפני הכסא וס׳ גבורים קבועים שם‬
‫וכתיב על מצחו ס׳ אותיות של ברכת כהנים ‪:‬‬
‫א‪ 52‬ןך ר׳ אליעזר‪ ,‬גם באבנים טובות ומרגליות כולו וכעצם השמים וגם כדמות חיות‬
‫ועופות טמא כנגד טהור‪:‬‬
‫ר׳ יוחנן‪ ,‬האיך היה דרך שלמה לעלות על הכסא‪ ,‬בתחלה נוטלו שור בקרנו‬
‫ונותנו לארי׳ והיה מזהירו‪ ,‬הזהר במלך שלא יארע ‪1‬בו! דבר רע שכשהוא‬
‫‪ p‬הוא שלמה שלם השלמנוהו‪ .‬ואריה גותנו לאיל ואום׳‪ ,‬הרי נתתיו לך שלם ואיל‬
‫נתנו לנמר‪ ,‬ונמר לכבש‪ .‬וכבש לזאם וזאב לצבי‪ .‬וצבי לדום ודוב לחמור‪ .‬וחמור‬
‫לפיל‪ .‬ופיל לראם‪ .‬וראם לגריפת‪ .‬וגריפת לאדם‪ ,‬ואומר לו בקול גדול ראה השלמנו‬
‫את הפלך ועד אתה בינינו‪ .‬ואדם נותגו לשד‪ .‬ושד הי׳ פורחו בין השמים ובין‬
‫‪ pHO‬ואחר !כך! מביאו ומןוןשיבו במקומו על קטידר״א של זהב ומקובעת באבנים‬
‫סובות ומרגליוו^ ויונה מפורחת ומביאה ספר תורה ומניחה על ברכיו והיה קורא‬
‫‪ ,u‬לקיים מה שנאס׳ )דברים יז‪ ,‬יס( והיתה עמו וקרא בו‪ .‬וקודם זה‪ ,‬היה השד‬
‫עולה‬

‫רנא( ע״כ בשיגוים קלים באותיות דר׳־־ע ‪ :‬רנב( אולי ע״ל למס עובד )בראשית מט‪ ,‬טו‪ .‬יהושע‬
‫סו‪ ,‬י‪ ,‬מלכים א ם‪ ,‬כא(‪ .‬או למס ועבדוך )דברים כ‪ ,‬יאן‪ :‬רנג( קדושת מוסף וחיות ■אשר הנה‬
‫מרובעות כסא וד״ה ועמך תלואים בתשובה ‪ :‬רגד( שם ד־ה תהלות כבודך ‪ :‬רנה^ עי׳ מדרש תמורה‬
‫באוער מדרשים וודטהימר חלק שני‪ .‬ועי׳ זד‪.‬ר ויעא דקנ׳׳ז ע״ב א״ר יוסי לית לך מלח בעלמא‬
‫דלא הוי דכר ונוקבא וכל מה די בארעא הכי נמי בימא ‪ :‬רנו( ע׳ סנהדרין כ‪ ,‬כ‪ .‬שמר‪-‬ר סט״ו‪,‬‬
‫בו‪ .‬אסת״ר ס״א‪ ,‬יב‪ .‬אגדת אסתר הוצאת באבער ס׳׳א‪ ,‬א ובית המדרש לילנק ח״ח‪ ,‬כסא ואיפודרומין‬
‫‪,‬‬ ‫זיל שלמו־‪ ,.‬ע׳ לד והלאה ‪:‬‬
 ‫הכסא‬ ‫הלכות‬
‫סודי דזייא‬ ‫כד‬
‫עולה לרקיע ומביא אבן ספיר ומניחה תחת רגליו‪ ,‬כדי שיחזיק הס‪-‬ת על ברכיו ‪:‬‬
‫א ^ ך ר׳ יוחנן‪ ,‬כולם היו נותנים קולם ומרעימים כל העולם‪ .‬שור גועה‪ .‬אריה‬
‫שואג‪ .‬איל צוהל‪ .‬נמר צורח‪ .‬כבש כונס‪ .‬זאב זורח‪ .‬צבי מסריט‪ .‬דוב מגמגם‪.‬‬
‫חמור מבריס‪ .‬פיל טופס‪ .‬ראם מצלצל‪ .‬גריפת מלבלזג אדם מרנן שיר מזמור‪ .‬זיר‬
‫קורא וקולו עולה לשמים‪ .‬נשר צועק קורא כקול מים רבים‪ .‬יונה הוגה‪ .‬נץ מצפצף‪.‬‬
‫‪ .‬ונחש שעשה משה שורק וכל חולים שבירושלים מתרפאין ‪:‬‬
‫ת נו ר ב‪;5‬ן על ג׳ דרכים הי׳ שלמה עולה לכסא‪ .‬על כל דרך ודרך היה קנקליות‬
‫וקטדריאות ועל כל קטדרא וקטדרא י״ב אריות עומדים מזה ומזה ‪:‬‬
‫ר׳ שמעון בן יוחי‪ ,‬אלנות ארכות למעלה מן הכסא ונטועין על קטדראות‬
‫מלאות עפר וחבלי בוץ וארגמן תלויין על ראשי אילונות וכל מיני צבעונין‬
‫קלועין ואלנות מכסי! על הכסא וסביב הכסא ז׳ אמה על ז׳ אמה ונראין כמראה‬
‫הבזק ולפידי אש ופעמוני זהב ביניהם והרוח מצלצלו‪ ,‬כתיב )מלכים א י‪ ,‬יט( שנים‬
‫אריות עומדים אצל הידות אחת לימינו ואחת לשמאלו‪ .‬בא המלך לישב פשט ארי‬
‫שמאל את ידו ונוטל העטרה ומניחה על ראשו ופושט ‪ 1‬ארי‪ 1‬ימין ונוטל שרביט של‬
‫זהב ונתנו ביד המלך‪:‬‬
‫מעלות לכסא וכל מעלה ומעלה מכובשת באבנים טובות ומרגליות ובהן‬ ‫ן ךין‬
‫לבנות‪ ,‬ירקרקות‪ /‬אדמדמות ויש בהן אדומות כזכוכית טובה שקורץ‬
‫מלינץ רני(‪ .‬ואלני תמרים היו מקיפים לכסא מכוסין בבגדי שש לבן‪ .‬ועל ראשיהון‬
‫טווסין של שן מכוונין כנגד גפי נשרים‪ .‬ושני אריות של זהב אטומין היו עומדים על‬
‫מעלה הראשוג׳ וב׳ עמודים של שיש עומדי׳ על ראשי אריוו ‪ J‬וב׳ גפנים של זהב‬
‫היו עומדות מב׳ צידי הכסא ומצילות על ראשי העמודים‪ .‬וב׳ אריות חלולים של‬
‫זהב‪ .‬אריה כנגד נשר ונשר כנגד ארי מנין האריות ע״ב והנשרים ע״ב‪ .‬וראש עגול‬
‫•‬ ‫לכסא מלמעלה מקום מושב המלך ולו ו׳ מעלות על‬
‫אריה זהב כנגדו שור זהב‪.‬‬ ‫מ ע ל ה ר א שונ ה‬
‫זאב זהב כנגדו שה זהב‬ ‫מ ע ל ה שניי ה‬
‫נשר זהב כנגדו אונקא זהב‪.‬‬ ‫מעלה שלישית‬
‫גריפת זהב כנגדו כו ס זהב‪.‬‬ ‫מעלה רביעית‬
‫חתול זהב כנגדו תרנגול זהב‪.‬‬ ‫מ ע ל ה ח מי שי ת‬
‫נץ זהב כנגדו יונה זהב‪.‬‬ ‫מ ע ל ה ש שי ת‬
‫ועל ראש הכסא יונה זהב ובידה נץ של זהב׳ לפי שעתידין כל אומה ולשון להמסר‬
‫ביד ישראל‪ .‬ועל ראש הכסא מנורת זהב כפתוריה ופרחיה כו׳ כדאיתא ב ת ר ג ו ם ׳‬
‫ש ל מ ג י ל ת א ס ת ר על )רספסוק ה׳‪ .‬לכך נאמר )דהי״א כט‪ ,‬כג( וישב שלמה‬
‫על כסא ה׳‪ .‬כסה שלמה שעה עומק לכסא הכבוד‪ .‬כשם ששלמה עלה נתן ביניהם‬
‫שלום כך בכסא כבודו והוא נותן שלום ביניהם‪ ,‬עושה שלום במרומיו )איוב כה‪.‬‬
‫‪ a‬רנח(‪ .‬שהרי הברקים יוצאים מתוך המים ואין הברקים שורפים המים ולא המים‬
‫מכבין הברקים כמו‪ ,‬ואש מתלקחת בתוך הברד )שמות ט‪ ,‬כדא וכן בארץ אי אפשר‬
‫להראות‬

‫‪ p n‬נ״ל שצ״ל קריסטלינון והיא קי־יסטאל ע׳ ־במדרש אבא גוריון על מגילת אם^• הוצאת באכער‪,‬‬
‫ואבני קריסטלינת ופה חסר חצי התיבה ‪ :‬רנח( במדרש תהלים פרשה ע״ב‪ ,‬־ ב‪ ,‬וישב • שלמה על ■צסא הי‬
‫בו׳ שהי׳ דן ביוצרו בלא עדים ובלא התראה ‪:‬‬
 ‫‪;1‬כסו‬ ‫סודי רזייא‬ ‫הלכות‬
‫כה‬
‫להראות לאריה‪ ,‬אבל בשמים שלום ביניהם שנאם׳ )שמות כר^ כ •‪ ,‬לז‪ « .‬ומניהש‬
‫איש אל אחיו רנם( ‪:‬‬
‫ב א ״ ב דר׳ עקיבא רם(‪ .‬האותיות מתאוות בעלייתן שנאם׳ )תהלים סב‪ 0 ,‬מתי‬
‫אבוא ואראה פני אלקים‪ .‬רוח הקדש אם׳ זה כ ע ד אות׳ נשעה! שאוסרות‬ ‫‪-‬‬
‫אותיות !שןבמרכבה קודם שתבוא !שכינהן ויורדת במרכבה מתי יבוא נהקכ׳יהן וגשב‬
‫על כסא הכבוד ונקבל את פניו בשירות ובשמהד‪ -‬וכיון שיורד הקב״ה על המרכבה‬
‫כל הנשרים וכל החיות והאותיות שבמרכבה מקבלין פני שכינה‪) .‬אותה שעה בשירי‬
‫עוז מלכות כל עולמים( ‪:‬‬
‫א ף מ״ם ם*ם במרכבה מקבלין פני שכינה ןבאותה שעה בשירי עוז ומלכות מ״ם‬
‫פתוח אומר מלכותך מלכות כל עולמים! ומ״ם סתום !אומרן וממשלתך בכל‬
‫דור ודור )תהלים קמה‪ ,‬יג< מה עושה הקב״ה תופש לכל האותיות שבמרכבה ומחבקן‬
‫ומנשקן וקושר לכל אחת ואחת ב׳ )קשרים! !כתרים! אחד של מלוכה ואחד של‬
‫כבוד )ואחד כתרים ש(בראש)ם על( מ״ם פתוחה‪ .‬וקושר אחד )קשר( של )מלכות(‬
‫!ממשלה! ואחד של תפארת !בראש מ״ם סתומהן‪ .‬ומושיבן הקב״ה‪,‬אחת בימינו ואחת‬
‫בשמאלו !ואומר להן‪ 1‬אותותי שחקקתי באצבעותי )באש( )בעט! שלהבת אש )גלוי‬
‫וידוע לפגי שןלא נקרא מלכותי אלא בכם מיד מ״ם מ׳׳ם פותחין‪:‬‬
‫ל ך ה׳ הגדולה והגבורה וכר‪ .‬וכל שרי מלכיות שבכל רקיעים •נוטלין כתר!מלכותן‬
‫מעל ראשם! ומשתחוין ומקבלין פני שכינה בשירות ואומרין ק׳ ק׳ ק׳ ‪:‬‬
‫כ ש ם שהיו ו׳ מעלות לכסא שלמה כך הכסא משמש לו׳ ימים‪ ,‬כמו שאמרו‬
‫במדרש רסא(‪ .‬על פסוק ועוזב תוכחת מתעה )משלי י‪ ,‬יז( בשעה שבא אדם‬
‫לדין וכו׳ כדאית׳ במדרש עד כסא הכבוד האיך הוא‪ ,‬לאיזה רוח הוא משמש באחד‬
‫בשבת‪ ,‬לאיזה רוח הוא משמש בב׳ בשבת‪ .‬לא זה רוח הוא משמש בג׳ בשבו^‬
‫באיזה רוח הוא משמש בד׳ בשבת‪ .‬לאיזה רוח הוא משמש בה׳ בשבת‪ .‬לאיזה רוח‬
‫הוא משמש בו׳ בשבת‪ .‬זהו כבודי וזהו הדרי וזהו גדולתי וזהו גבורתי וזהו הודי‬
‫וזהו הדר לפני שבני אדם מכירין את כבודי במדה הזאת‪ .‬עליו‬
‫דוד )תהלים קד‪ ,‬כד( מה רבו מעשיך ה׳‪ .‬כמו בעליות שלמה האריות נוהמות‬
‫וכולן מתרעשין כך כשהכתר עולה כל חיילי מרום מזדעזעין וחיות דוממות‬
‫ונוהמות כארי‪ ,‬באותה שעה עונין כולן ק׳ ק׳ ק׳‪ ,‬ובשעה שהגיע הכתר לכסא‬
‫מתגלגלין גלגלי המרכבה ומתרעשים אדני רשף וכל רקיעים וכולן אוחזין חלחלה‪,‬‬
‫ובשעה שעובר על כסא כל חיילי מרום וכתר שלהם פותחים פיהם ואומרים ברוך‬
‫כבוד ה׳ ממקומו‪ .‬בוא וראה שבחו של הקב״ה‪ ,‬שבשעה שמגיע כתר לראשו מחזיק‬
‫לקבל כתר מן עבדיו וכל חיות ושרפים ואופנים וגלגלי מרכבה וכסא כבוד וכל‬
‫חיילי מעלה ומטה מתגדלין ומתגאין הוד והדר וממליכים כולם בפה אחד ואומרים‬
‫ה׳ ימלוך לעולם רסב( ‪:‬‬
‫כ ש ם שהי׳ לשלמה ם׳ גבורים כך ס׳ אותיות של יברכך ה׳ לפניו יסג(‪ ,‬וריבוא‬
‫רבבות‬

‫רנס( ע׳ מדרש תנחומא ס׳ ויקהל אות ז׳ ופניהם כו׳ כנגד כסא הכבוד שהי׳ מכית כנגד שני‬
‫הכרובים ‪ :‬רם( באותיות דרע״ק אות מ׳‪ .‬המאמר הוא פה משובש ומסורס הנקנתיו עפ״י מדרש‬
‫אותיות דרע״ק השלם הוצאת וורטהימר )ירושלים תרעד( ועם התיקונים הוא רק קישור דברים מהנאמר‬
‫שם ; רסא( שוחר סוב משלי פרשה י ‪ :‬רסב( כל המאמר הזה‪ ,‬כשהכתר עולה וכו׳ בשינמס ע׳ פסיקתא‬
‫רבתי פרשה כ׳ אות ג׳ ובם׳ מעין החכמה )בית המדרש ח״א( ע׳ נט ‪ :‬רסג( ע׳ במדב״ר >יי•*‪ ,‬ג ;‬
 ‫הכס«‬ ‫הלכווו‬
‫סודי רזיייא‬ ‫ס‬
‫רבבות לאין מספר גדודים לפניו ושם זוהר בכל אבן יקרה אש ספירות אדטדפות‬
‫לבנה ירקרקת‪ .‬ושם כל מין ומין דומה יש לאדם יש לכל מיני חיות ובהמות‪:‬‬
‫שכל מה שבכסא שלמה שהיה של זהב והי‪ ,‬כן כל מה שבכסא הכבוד‬
‫הי‪! .‬הכסא( יסי( עצמו מתפלל בכל יום‪ ,‬אל תנבל כסא כבודך זכור אל תסר‬
‫בריתך אתנו )ירמי׳ יד‪ ,‬כא(‪ .‬כשם ןש[כל מה שבכסאו צועק והומה כן המלאכים‬
‫שלפני כסא הכבוד והגלגלים )ותוכה( )ותיבה! שתחת הכסא כולם רועשים באימה‪.‬‬
‫כשם שהיו אילונות סביב לכסא שלמה כך סביב הכסא עומדים !אלנותן של אש‬
‫לבנה ועליהם שמות הקדושים שלא נמסרו לשום אדם ל)י(ראות פניהם והם עלו‬
‫למשה והם משמיעים שירות לאין סוף ועליהם אט׳ שלמה )שה״ש ג‪ ,‬י< עמנדיו‬
‫עשה כסף רפידתו זהב‪ .‬ויצאה אש כזהב מלפניו‪ ,‬מרכבו ארגמן‪ ,‬באותו שבאמצעית‬
‫הכנף של הטווס ואומר ב מ ד ר ש ה ז י ת רסה( מרכבו ארגמן זהו המרכבה‪ ,‬ו‪¥‬כו‬
‫רצוף אהבה‪ ,‬הם הצדיקים שמקושטות כבנות ירושלים המושלים ביראה רסי( ‪:‬‬
‫כ ש ם שקטדראות סביב הכסא כך מקום כבוד לכל צדיק וצדיק סביב סביב !כסת‬
‫גוהרקי דר׳ חייא רמז( וכתיב )תהלים סט‪ ,‬לז< כסאו כשמש נגדי‪ ,‬וכתיב‬
‫לישעי׳ כד‪ ,‬כג( ונגד זקניו כבוד‪ ,‬וכתיב )דהי״א ד‪ ,‬כג( המה היוצרים ויושבי נטעים‬
‫;וגדרה! עם המלך במלאכתו ישבו שם ‪:‬‬
‫כ ש ם ששלמה היו קטדראות סביב לכסא כך כעין כסא ברא לכל ע׳ שרים של‬
‫מעלה רסח( כדי ליתן מוראן על שאר מלאכים ולא שיושבין כי אין ישיבה‬
‫למעלה אלא כמ׳ )דברים י‪ ,‬י( ואנכי עמדתי בהר‪) .‬שם ט‪ ,‬ט( ואשב בהר‪ .‬לא יושב‬
‫אלא מוטה אמרו רסס(‪ .‬עד כרסוון רמיו )דניאל ז‪ ,‬ט( אחד לו ואחד לשר הפנים ער(‪,‬‬
‫ולא שיושב כי אם הכבוד שכתיב ועתיק יומיא יתיב רעא(‪ .‬וכשיושב על כסא דין‬
‫כתי׳ )מלכים א כב‪ ,‬יט( וכל צבא השמים עומד!יפן עליו מימינו ומשמאלו‪ .‬לכך אמר‬
‫אחד לו ואחד לשרפרף רעב(‪ .‬שרי האומות הם בעצמם שופטים ולא על עצסם‬
‫אלא כמו שהמלך שואל דין על דוכסין ופחות לדוכסין אחרים כך למעלה ואף‬
‫לנשמות שואלים ;‬
‫כ ס א כ ב ו ד מרום מראשון )ירמי׳ יז‪ ,‬יב( וכתי׳ )שם יד‪ ,‬כא( אל תנבל כסא‬
‫כבודך‪ .‬וכסא כבוד ינהלם )שמואל א ב‪ .‬ה( יש לכל צדיק כסא נאם‬
‫זוכה לפני השכינה יעלה הכסא של צדיק וידבק לכסא הכבוד‪ .‬יש שזוכה אתרי‬
‫הכסא ויש שזוכה לצדדין ויש לפגי הכסא דכתיב )תחלים סח‪ ,‬ד( וצדיקים ישמטו‬
‫יעלצו לפני אלקים‪) .‬דברים ד‪ ,‬ד( ואתם הדבקים בה׳ אלקיכם חיים כולכם היום‪.‬‬
‫וכשחפצים מלאכי חבלה להסירה משם מפני שום עוון‪ ,‬אומרי׳ אין ראוי להדבק‬
‫‪8‬ו ואם קבל ‪.‬דינו‪ ,‬נסרכת ונסבכת הנפש בכסא שלה והכסא בכסא הכבוד‪ ,‬זהו‬
‫)שמואל א כה‪ ,‬כם( נפש אדוני צרורה בצרור החיים )עם( ןאתן ה׳ אלקיך‪ ,‬ושם‬
‫הצדיק בכבוד כנגד לב האדם וכנגד מעשיו וכן ברוחב והקף הזהר מקיפו‪ ,‬וכבוד‬
‫הזהר‬

‫רסד^ חסר פה תיבה ואולי תיבת ״הכסא• ע׳ רש״י ירמי׳ יד‪ ,‬כא ‪ :‬רסה( שהשיר פ״ג פסוק אשריץ ‪:‬‬
‫רסו( ע׳ במדב״ר פי״ב‪ ,‬ד‪ ,‬מבנות ירושלים שיהיו כל הבריות ירא‪-‬ם מהם ומושלמים להם‪ ,‬אבל‬
‫נוסחת רביגו לא מצאתי לא בחזית ולא בבמד״ר ; רכז( ע׳ בבא מציעא פה‪ ,‬ב ‪ :‬רסח( ע׳ מעשה‬
‫מ׳־כבה ם*ב‪ ,‬ע׳ כסאות של מלכות יש לו להקב״!‪ .:‬ושם פ״ז‪ ,‬שבעה מלאכים על ז' כסאות ‪ :‬רסט( בגט׳‬
‫מגילה כא‪ ,‬א איא שוחה ; כר( חגיגה יד‪ ,‬א ובגה׳ סנהדרין לה‪ ,‬ב אחד לו ואחד לדוד ועי‬
‫ריקישי ‪ m‬בשלח ם‪0‬וק כי יד ^ כס י׳ ‪ :‬רעא( בלשץ יחיד ע׳ סנהדרין שם ‪ :‬רעב( חגיגה שם ;‬
 ‫‪3‬כ‪«0‬‬ ‫^־כות‬
‫סודי רזייא‬
‫!הזהר שעל פניו גדול משל הברו‪ ,‬והמלבוש הדרו והודו יותר פחבירו וכן גדולתו‪1 .‬דימבה‬
‫שתחת הכסא מלאה הוד והדר גדול לכבוד‪ ,‬אשרי הנשמה שתשרה בתוכה ושם)מלבושס‬
‫‪4‬םלבישין[ את הנשמה בכבוד כפי פעלה וכמו שהראה לבוש הבדים לפני דניאל‪ ,‬מתניו‬
‫הגורים בכתם אופז )דניאל י‪ ,‬ד!( כך עושים המלאכים לנפש צדיק‪:‬‬
‫כ ס א כ ב ו ד מרום מראשון וכתיב אל תנבל כסא כבודך וכתיב)תהלים מז‪ ,‬ט( אלקים‬
‫ישב על כסא קדשו‪ ,‬הרי נקרא כסא כבודו וקדשו‪ ,‬כעד השרפים‬
‫שאומרים ק׳ ק׳ ק׳ ונקרא כסא כבוד על שם החיות שאומרים ברוך כבוד ה׳ ממקומו רעג(‪,‬‬
‫ועוד נקרא כסא קדשו שמקדש אחרים כמו )שמות כט‪ ,‬לס כל הנוגע במזבח יקדש‬
‫וכן >שם לז‪ ,‬כטן שמן המשהה קדש‪ ,‬כך הצדיקים כשנוגעים בכסא הכבוד לא יוכלו‬
‫המלאסים ליגע בו רעי(‪ .‬ונקרא כסא הכבוד‪ ,‬שהמלאכים מברכים את הכבוד לפי הוד‬
‫זוהר שרואין על הכסא ולא שרואין אלא מה שנראה למרחוק מעד ועל דמות הכסא דמות‬
‫)יחזקאל א כו(‪ .‬כשישראל מרוממים בשבה כביכול הכסא מתרומם‪ ,‬זהו )תהלים צס<‬
‫רוממו‪ ,‬אבל כשעשה עמלק לישראל‪ ,‬נשבע בכסאו שלא יהי׳ שלם עד שינקום‪ ,‬כי יד‬
‫על כס י׳)שמות יז‪ ,‬טז( כמו שאמרו רעה( כתיב )ישעי׳ ו‪ a ,‬שש כנפים וכתי׳)יחזקאל‬
‫א‪ ,‬ו< וארבע כנפים‪ ,‬כביכול נתמעטו כך ]נתמעט! הוד הכסא קצת‪ ,‬כמו שכתוב )ישעי׳‬
‫כח‪ ,‬ס כי קצר המצע מהשתרע וכתיב )ירמי* יד‪ ,‬כא( אל תנבל כסא כבודך וכתיב‬
‫)שם יז‪ ,‬יב( כסא כבוד מרום מראשון‪ ,‬הרי יותר מרום‪ ,‬כי כשנשבע נשבע בכסאו‬
‫דכתיב יד על כס י׳‪ .‬אל תנבל כסא כבודך‪ .‬זכור אל תפר בריתך אתנו‪ ,‬כישראל עושין‬
‫רצונו מוסיף זיו וזוהר וכבוד על דמות יעקב של מעלה‪ ,‬וכשאינם עושים רצונו‪,‬‬
‫השליך משמים ארץ תפארת ישראל )איכה ב‪ ,‬א(‪-.‬ה׳ בהיכל קדשו ה׳ בשמים כסאו‬
‫עיניו יחזו עפעפיו יבחנו בגי אדם )תהלים יא‪ ,‬יד( וכתיב•)שם קג‪ ,‬יט( ה׳ בשמים‬
‫הכין כסאו ומלכותו בכל משלה‪ ,‬כשהיכלו קיים כביכול אין קביעות מקומו בשמים רעו(‪.‬‬
‫לכך בפסוק ראשון‪ ,‬לפי שבהיכל קדשו קבוע וכשחרב הבית שמים הכין כסאו עיניו‬
‫יחזו עפעפיו יבחנו בני אדם ונתת לאיש ‪1‬ככל! )כ(דרכיו )פלכים א ח‪ ,‬לט( רעל(‪) .‬אבל(‬
‫כשהבית חרב כס י׳ כביכול בנמוך ישפילנה ישפילנה אבל כשראיתי את ה׳ יושב‬
‫על כסא רם ונשא‪ ,‬ושוליו פלאים את ההיכל)ישעי׳ ו‪ ,‬א( רעיי(‪ .‬כס״א באלב״ם דל״ת‪,‬‬
‫להודיענו כי יש דלת פתוח לשבים כל שעה‪ ,‬כי הכסא חלול כארון וכפורת ‪:‬‬
‫דלתות לכל הרקיעים ושערים וארובות וחלונות‪ .‬ויש בז׳ רקיעים ז׳ שערים‪,‬‬
‫לכל אחד שער ולרקיע שעל ראש החיה שער‪ .‬ועל הרקיע כסא חלול ולפני הכסא‬
‫חלול רעם(‪ ,‬לאחר שהתפלה נכנסת דרך ח׳ שערים נכנם לפניו דרך אותו חלון‪ .‬ואותן‬
‫ח׳ שערים שהם י״ו כמן שער דלת לימין וא׳ לשמאל ועל כל שער כמו חדר‪ ,‬לכך ח׳ שמיעות‬
‫במלכים‬

‫רעג( ע׳ חולין צא‪ ,‬ב ומדרש כונן )כיהמ״ד ח״ב( וסוף סדד רבה דבראשית ‪ :‬רעד( אולי »״ל בד&‬
‫וע׳ שבת פח‪ ,‬ב אחוז בכסא כבודי שלא יוכלו ליגע בו ‪ :‬רעה( חגיגה יג‪ ,‬ב וע׳ מדרש תהלים‬
‫פרשה ט ‪ :‬רעח ע׳ במדרס ש־מו״ר פיב‪ ,‬וה׳ בהיכל קדשו איר שמואל בר נחמן עד שלא חרב בהמיק‬
‫היתה שכינה שורה בתוכו שנא׳ )תהלים יא( ה׳ בהיכל קדשו ומשחרב בהמ״ק נסתלקה השכינה לשמים‬
‫שנא־ )שם קג( ה׳ בשמים הכין כסאו כו׳ וכתיב )שם יא( עיניו יחזו עפעפיו יבחנו בני אדם א׳״ר ינאי‬
‫אע״ם ששכינתו בשמים עיניו יחזו עפעפיו יבחנו בני אדם וע׳ מדרש תהלים הוצאת באבער פרשה‬
‫יא ‪ :‬רעז( כנראה נתלרבב פה המאמר ולפ׳׳ד צריך לנסחו כזה‪ ,‬בפסוק ראשון לפי שבהיכל קדשו קבוע‬
‫ונתת לאיש בכל דרכיו וכשהרב הבית בשמים כסאו עיניו יחזו עפעפיו יבחנו בני אדם כשהבית חר»נ‬
‫כו׳ ; רעת( ר״ל כשהי׳ שוליו מלאים את ההיכל‪ ,‬ה׳ בהיכל קדשו‪ ,‬הי׳ על כסא רם ונשא ; רעט( נ׳־ל‬
‫שצ׳ל חלון ;‬
 ‫‪X03.'l‬‬ ‫סודי רזי־יא‬ ‫הלכות‬
‫כדו‬
‫־בםלכים וח׳ שמיעות בדברי הימים ר®(‪ .‬ומן החלון ממכון שבתו השגיח )תהלי©׳‬
‫ל ג יד( לכך ח׳ פסוקי רחמים בתורה וח׳ ססוקי חנינה רפא(‪ .‬ובימין יש ה׳ חלונות‬
‫משגיח מן ןהחלונוח! )שה״ש ב‪ ,‬ט! ה׳ חלונות רפב(‪ .‬כנגדן אמר שלמר‪ .‬ה׳ סליחות ‪:‬‬
‫וסלחת רפג(‪ .‬מציץ מן החרכים ;ה׳ חרכים! רפי( כנגדן תקנו ה׳ תפלות ןערבית‪-‬אן‪,‬‬
‫שחרית‪-‬ב‪ ,‬מוסף־ג‪ ,‬מנחה‪-‬ד‪,‬נעילה‪-‬ה‪ .‬כנגד ה׳)עבירות(!עבודות! ביום הכפוריסרפת(‪.‬‬
‫וה׳ שמות לנפש רפי( וה׳ מדות לכסא לכך ה׳ נוגה ביחזקאל רפי(‪ ,‬וכן ה׳ ראש ד׳‬
‫בחיה וא׳ בכרוב רפת(‪ ,‬כנגר ה׳ כסא ‪ :‬דמות כסא‪ .‬דמות כסא‪ .‬דמות כסא )יחזקאל‬
‫‪ ,M‬כו•‪ ,‬י‪ ,‬א( מקום כסאי וא׳ מקום כפות רגלי )שם פג‪ ,‬ז! וכן ד׳ פסוקים יושבעל־‬
‫כסא רפט( וא׳ ישבת לכסא )תהלים ט‪ ,‬ה( ‪:‬‬
‫ן ^ן ה׳ כסא‪ ,‬כונן למשפט כסאו )שם ט‪ ,‬ח( ודום׳ וא‪ /‬כנגדן ה׳ מראות אש בתורה רג<‪.‬‬
‫וכן ה׳ מדות באש רצא( וד׳ אש באיכה רצב(‪ ,‬ור‪.‬׳ כבוד אלקי ישראל ר‪1‬ג(‪ .‬וה׳י‬
‫מלך הכבוד רצי( )ור‪,‬׳( ןוד׳ן כבוד בכרובים רצי׳( כנ ג ד ם ןדן מלכות בתר‪.‬לר‪ .‬לדוד רצי(‪..‬‬
‫דהודיע שאין כבוד דומה זה לזה‪ ,‬ד׳ פסוקןי[ יושב על כסא רצי( כנגד רגלי הכסא■‬
‫‪;) -‬י כסא ראשונ׳ ע ; ל ע‪; 1‬ן לד‪ ,‬שמה‪ .‬רגל ^נייי׳ אצבייה בזבן שמד^ רגל‬
‫שלישית ב״ב ב ״ י ; שמה‪ .‬רגל רביעיות בב״ת רצבעיה שמה רגת( ‪:‬‬
‫׳ ה ב ס א עומד באויר וחתום בטבעות י״ק יהו״ד רצם(‪ .‬ופרוס על כסא הכבוד )ננד־‬
‫כל( !בגד של‪ 1‬״( מיני מאורות שאין כיוצא בו‪ .‬ורגיון שא( מקיף‬
‫סביב כסאו בגשריו ובשלהבת‪ ,‬שמתגברות ועולות בין גשר לגשר ובין מבוהל שב(‬
‫יחשמל נורא סביב לו וחוצה להם צבאות נוראים אין חקר ואין מספר סובבים‬
‫‪:‬סא נורא‪ ,‬ודמות פניהם כמראה נוגה ושכינת עזו על גביהם‪ .‬וכלפי כסא הכבוד‬
‫וסותר* א עןי א ״ ל י״י השר והנורא והנכבד ממונה עליהם‬ ‫'י‬
‫יכל שר שהוא נכנס ויוצא לפני השכינה אינו נכנס ואינו יוצא אלא מרשותו‪ .‬בפני‬
‫שחותמות בהר דינור מסורות בידו ולא עוד אלא שרום גבהו ע׳ אלפים רבבות‬
‫פרסאות והוא סותר אש של נהר !דיבורן ויוצא ונכנס לפני השכינה לפרוש ככתובים שג(‬
‫צל כל באי עולם כס׳ שב׳ )דניאל ז‪ ,‬י( דינא יתיב וספרין פתיהו‪ .‬ונהר אש עומד‬
‫לכל צד הכסא וד׳ עננים מקיפין אותו‪ .‬ואלו הן ‪ :‬ענני אש‪ .‬ענני לפידים ענני גחל‬
‫וענני‬

‫דפי( בתפלת שלמה המע״ה מלכים א פרשה זז רדהי״ב פרשה ו ‪ :‬רפא( ג״ל שאלה הם ‪) :‬בראשית‬
‫לג‪ ,‬ה( אשר חנן‪) .‬שם יא( כי הנני‪) .‬שם מג‪ ,‬כם( יתנך בני‪) .‬שמות כב‪ ,‬כי( כיחנון אני‪) .‬לג יט(‬
‫ויחנך‪ .‬ופסוקי רחמים ‪:‬‬ ‫וחנון‪) .‬במדבר ו‪ ,‬כה(‬ ‫)שם(את אשר אחן )שם לד‪ ,‬ו( רחום‬ ‫יחנתי‪.‬‬
‫)בראשית מג) יד( לכם רחמים‪) .‬שם ל( נכמרו רחמיו‪) .‬שמות לג‪ ,‬יט( ורחמתי‪) .‬שם( את אשר‬
‫ארחם‪) .‬שם לד‪ ,‬ו( רחום וחנון‪) .‬דברים יג‪ ,‬יח( ויתן לך רחמים‪) .‬שב( ורחמך‪) .‬שם ל‪ (> ,‬שבותך‬
‫ירחמך‪ ,‬וע׳ רקנטי פ׳ תשא פסוק ויעביר ה׳ ‪ :‬רפב( ע׳ פי׳ שיר השירים לרבינו אביגדור כהן צדק‬
‫)פרנקפורט תרגם( ע׳ יז ‪ :‬רפג( מלכים א פרשה ח ‪ :‬רפד( ע׳ פי׳ שה״ש הנ׳ל ובמדב׳־ר פי׳א‪ ,‬ב ‪:‬‬
‫רפה( ע‪ /‬יומא לב‪ ,‬א‪ ,‬וברעי׳ מהימנא פ׳ צו‪ ,‬ולקבל ה׳ מראות אלין חקינו ה׳ צלותי ביומי דבפורי‬
‫כו׳''ה׳צנויין לקבל ה׳ בתראה ‪ :‬רפו( נפש‪ ,‬רוח נשמה‪ ,‬יחידה חיה ע׳ ב׳יר פי״ד‪ ,‬ט ‪ :‬רפז( פרשה‬
‫א‪ ,‬פסוקי ד‪ ,‬יג‪ ,‬בז ונח ופרשה י׳ פסוק ד ‪ :‬רפח( שם פרשה א‪ ,‬פסוקי כב‪ ,‬כה ובו ופרשה י‪ ,‬א ‪:‬‬
‫רפט( מלכים א כב‪ ,‬יט‪ .‬ישעי׳ ו‪ ,‬א‪ .‬משלי כ‪ ,‬ח‪ .‬דהי״ב יח‪ ,‬יח ‪ :‬רצ( שמות ג‪ ,‬ג‪ .‬שם כד‪ ,‬יז‪.‬‬
‫במדבר ט‪ ,‬טו וטז‪ .‬דברים ד‪ ,‬לו‪ :‬רצא( בגם׳ יומא בא ב ה׳ דברים נאמרו באש של מרכבה רו׳‬
‫ו»׳ רע־מ ם׳ צו‪ ,‬חמש אשים הוו נוזתין על קרבנא‪ .‬אש אוכל ואינו שותה בו׳ ובגמ׳ שם ת״ר שש‬
‫אשות הן כו׳ וכן איתא במדרש אבא גוריון פ״ד והלא שש אשות יש להקב״ה בו׳ וש׳ שמו״ר פ״ב‪ ,‬ת‬
‫ומדרש הזית פסוק צאנה וראנה והראהו אש אדומה ירוקה שחורה ולבנה ‪ :‬רצב‪ /‬פרשה א‪ ,‬יג‪ .‬ב‪ ,‬ג ‪ -‬ד‪.‬‬
‫ד‪ ,‬יא‪ :‬רצג( ע׳ אות ר כ א ‪ :‬רצד( תחלים כד‪ ,‬ז ‪ -‬י ‪ :‬רצה( יחזקאל ס‪ ,‬ג‪ .‬י \ ד‪ .‬יח‪ .‬י ם;ר צו( ת הלי‪0‬‬
‫קמ׳ה ‪ :‬רצז! ע׳ אות רפט ‪ :‬רצוז( ע׳ מעשה בראשית שבם' רזיאל המלאך ‪ :‬רצט( ‪ *s‬סד״ר דברזמזית‬
‫ג'‪ ,‬ומעין החכמה‬ ‫דמרכבה אות ח ‪ :‬ש( ע׳ אותש״י ב ‪:‬שא( נחר רגיון ע׳ פסיקתא רבתי פרשה כ׳‪ ,‬אות‬
‫בבהמ׳ד ה״ א ‪ :‬שב( צי׳ לציל אות קכא ‪ :‬שג( בספר היכלות פי״ז‪ ,‬לפרש בכתובים ‪:‬‬
 ‫»כסא‬ ‫הלכות‬
‫כט‬ ‫סודי רזייא‬
‫ודכביאל י״י השר הגדול ונודא שמו עוסד אצל המרכמו‬ ‫תנני‬
‫והוא ממונה על ח׳ גלגלי המרכבה ב׳ בכל רוח ורוח שה( ‪:‬‬ ‫‪1‬‬
‫וכרוביא״ל י״י השר גבוה שר גאוה שר צדיק שר קדוש‪ ,‬קומו כרום ז׳ רקיעים‬
‫ועובי קומתו כרוחב ים‪ ,‬מפיו לפיד אש‪ ,‬ולשונו כאש אוכלת‪,‬עפעפיו‬
‫כאור ברק׳ עיניו כזקוקי זוהר‪ .‬מראה פניו כאש יוקדת‪ ,‬כתר קדושה על ראשר‬
‫ששם המפורש חקוק בו‪ ,‬שממנו ברקים יוצאים וקשת שכינה בין כתפיו‪ .‬גדפו מלא‬
‫עינים‪ .‬גובה קומתו כולו כנפים‪) .‬ממנו( !מימינון להבה תלהב‪ .‬משמאל להם תלהט‬
‫גחלים בערו ממנו ולפידים יוצאים מגופו שי(‪ .‬ולמה צריך לגשריו‪ ,‬אלא לפי שהאש‬
‫נופל למטה אצל הגשרים וגם השרפים מעופפיפ להתיעץ וכשהשכינה יצר רואה‬
‫צורך שז( לפני מים את הגשרים והשרפים שפורחים למעלה היו נשרפים מאש‬
‫אוכלה אש אם לא הגשרים‪ .‬לכן לבושיה כתלג חוור )דניאל ז‪ ,‬ט( לקרר מחום אש‬
‫הכסא‪ ,‬לכך סופי תיבות‪ ,‬שביבי׳ן ד׳י נדר גלגלוה׳י נו׳ר דלי׳ק )שם(׳קרירי״ן‪ .‬ולכך‬
‫סביב דבורו באש והאש מתוך חושך הוא חשכת מים להתיש חמימות הדבור‪ .‬וכתיב‬
‫)תהלים סח‪ ,‬י( גשם נדבות תניף אלקים‪ ,‬מתוך הענן מתוך האש הכל לצנן דכתיב‬
‫)שם יח‪ ,‬יג( עביו עברו ברד וגחלי אש‪) .‬ופני( !ומפני! הכבוד לא ימס הברד מפני‬
‫האש‪ .‬וכשהוא על כסא כורסייה שביבין דינור לא היו יכולין חיות וצבא השמים‬
‫לטבול עד שלובש הכבוד לבושיה בתלג חיור‪ .‬לבושיה חיור כתלג לא נאמר אלא‬
‫כתלג ןחיור[‪ ,‬לקרר חום גור דליק לכן )שם יד( ועליון יתן קולו ברד וגחלי אש ‪:‬‬
‫ו ה כ ס א באויר להודיע שאין מי שסובלו‪ .‬ומה שכתוב )דניאל ז‪ ,‬ט( די כרסוץ‬
‫רמיו‪ ,‬של האומות‪ .‬ועתיק יומין יתיב‪ .‬ולא נאמר על כורסיה עד שיבנה‬
‫ירושלים כסא ה׳ )ירמי׳ ג‪ ,‬ין( שח(‪ ,‬כי תחלה יושב לצדקה ‪:‬‬
‫ב כ ס א דמות יעקב‪ ,‬לכך ט׳ פעמים בקרייה עבדי יעקב ש«(‪ ,‬כנגד ט׳ מיני זוהר שי‪1‬‬
‫גחלי אש‪-‬א‪ ,‬מראה בזק‪-‬ב‪ ,‬אבן ספיר‪-‬ג‪ ,‬מראה נוגה מראה זוהר וכו׳‬ ‫•‬
‫)בכ״י חלק( נמצא ט׳ מחזות לכבוד ונראה על דמות יעקב והנה ה׳ נצב עליו‬
‫)בראשית כח‪ ,‬יג( וט׳ חדרים למראות וט׳ פעמים נראה לאבות שיא( ועל כן מנשיץ‬
‫ליעקב כשאומרין ק׳ ק׳ ק׳ כדאיתא ב ה י כ ל ו ת שיב(‪,‬וגשר הכבוד חוצצות הבל‬
‫האש ואין מזיק ליעקב כלל‪ .‬והיה בית יעקב אש )עובדי׳ א‪ ,‬יח( וירכב על כרוב‬
‫)תהלים יח‪ ,‬יא( ישראל סבא‪ .‬על הכסא כל מיני מאור שע( זהו )שה״ש ג‪ ,‬י( מרכבו‬
‫ארגמן‪ .‬מעשה המרכבה כמו אריגה של מיני גוונים הרבה כך סביב לכסא מראה‬
‫הוד והדר שיי(‪ .‬תוכו רצוף אהבה )שה״ש שם( צדיקים שמאהבה עושים מצות שטי( ‪:‬‬
‫ל כ ס א הכבוד עומד באויר כי אמ׳ רם ונשא וכתיב )ישעי׳ ו‪ m ,‬ואראה את ה׳‬
‫יושב על כסא רם ונשא‪ ,‬והכסא נברא שידעו שיש שכינה עליהם ושם‬
‫ישתחוו‬

‫שד( סן וכלפי ססא הכבוד עד כאן בשיניים בס׳ היכלות פי״ז ‪ :‬שה( ם׳ היכלות שם ‪ :‬שי( ע״כ־‬
‫ראובני פ׳ בראשיו‪J‬‬ ‫גשינוים וקיצור ממ״ש בס׳ היכלות פ״כ‪ ,‬וכץמובא קיצור ממאמר זה בילקוט‬
‫ש׳ ‪ 07‬ן בשם ס׳ סודי רזי ‪ :‬שז( אולי צ׳ל וכשהשכינה נראית יש צורך ; שח( ע׳ פסיקתא רבתי‬
‫פיסקא זכור אות ט ‪ :‬שט( ישעי׳ מא‪ ,‬ח‪ .‬מד‪ ,‬א‪ .‬ב‪ .‬כא‪ .‬מה‪ ,‬ד‪ .‬ירמי׳ ל‪ ,‬י‪ .‬מו‪ ,‬כז‪ .‬כח‪ .‬יחזקאל‬
‫טו‪ ,‬א‪ .‬יז‪ ,‬א‪ .‬יח‪ ,‬א‪ .‬כו‪ ,‬ב‪ .‬כד‪ .‬לה‪ ,‬א‪ .‬ט‪.‬‬ ‫לז‪ ,‬כה ‪ :‬שי( יחזקאל א ‪ :‬שיא( בראשיתיב‪ ,‬ז‪.‬‬
‫נע‪ ,‬ב ‪ :‬שיב( ע׳ קב הישר ‪ 9‬מ'א ומדרש אותיות דרע״ק )ירושלים( ע׳ עז ‪ :‬שיג( בסד־ר דבראשית‬
‫אות מ״ה‪ ,‬ופרוש על כסא הכבוד בנד של מיני מאורות‪ .‬וכמעשה מרכבה פ״ג‪ ,‬שיש מאות‬
‫ועית מיני מאורות של זיו קבועים בו כמגין חשמ״ל ‪ :‬שיד( בגלעשה מרכבה שם‪ ,‬כמראה זוהר סביבות‬
‫ססאו ‪ :‬שטי( שהש״ר ס״ג ‪:‬‬
 ‫הכסא‬ ‫הלכות‬
‫סודי־ רדיא‬
‫ישתזזוו כל בני עליונים וגדוד מלאכי האימה סובבים הכסא הנורא של אש ;‬
‫י ה ו ז ט ק י ה ו ט ה ו ז ק ה תחת רשותם רי״א רבבות של מלאכי רחמים מלמדי זכותם‬
‫של ישראל עומדים שם ופרוכות של אש פרוסה לפני‬ ‫־‬ ‫‪:‬י‬ ‫‪:‬‬
‫הכסא וז׳ שמשי גבורי חיל כח לפני ויפנימ מן הפרוכת‪ .‬בחוץ הכסא י״ב ממונים‪,‬‬
‫ייו • כובביא״ל פדיא״ל מיכא״ל שמן הימין ומן‬ ‫’בל יי"‬
‫השמאל עזריא״ל ובריא״ל שמ^יא״ל׳ גבריא״ל רפא״ל אחריא״ל לאחריו‬
‫ילסביי דגיעא״ל דמא״ל אוריא״ל •‬
‫כל‪ ,‬המהולליושב באמצע ומראית כבודו כעין החשמל׳ ועל‬ ‫י ת ב ר ך שמו בפי‬
‫ימינו שני שרים גבורי ב״ *טבכיא״ל ופחדיא״ל ועל שמאלו גבורי‬
‫כח שלשה הם הביריא״ל וגליצרר ‪:‬‬
‫מי ט ט ר ו ץ שר הפנים עומד לפגי פתח היכל עוזו של הקב״ה יושב ודן כל חיילי‬
‫מרום כדיין לפני המלך‪ .‬ג׳ שעות בכל יום מלמד תורה לתינוקות של‬
‫‪ 1‬ית רבן שמתו על ה׳ חומשי תורד^ וגם עוברין שמתו במעי אמן ויונקי שדים‬
‫שמתו דכתיב )ישעי׳ כח‪ ,‬ט( את מי יורה דעה ואת מי יבין שמועה גמולי מחלב‬
‫עתיקי משדים שטז(‪ .‬והכבוד הגדול עליו נאמר )יחזקאל ג‪ ,‬יב( ברוך כבוד ה‪ ,‬כי‬
‫הכסא באויר שנ׳ )ישעי׳ א‪ ,‬ו< כסא רם ונשא‪ ,‬מלמטה עב וענן וסביב עדיין עשך‬
‫כפול לז׳‪ ,‬יפרש ז׳ עליו עננו‪ .‬פרשז עליו עננו)איוב כו‪ ,‬ט(‪ ,‬והדבור היוצא מן הכבוד‬
‫אשר למעלה למעלה כגנד הכסא פעמים יוצא מן המזרח ופעמים מן המערב ופעמים‬
‫בדרום ופעמים בצפץ ופעמים באמצע שיי(‪ ,‬לכך ה׳ קול בפסוק )יחזקאל א‪ ,‬כ ח‬
‫ואשמע אה קול )כנפי( כגפיהם כקול שדי זה הכבוד לכך כתיב )איוב כו‪ ,‬ט< מאחז‬
‫כתיב‪ ,‬כנגדויושב על כסא רם )ישעי׳ ו‪ ,‬א( יושב על כסאו‬ ‫פני כסא כסה בה׳‬
‫נמלכים א כב‪ ,‬יט( וחברו בד״ה )ב יח‪ .‬יח< במיכה‪ .‬ועוד אחד )תהלים מז‪ ,‬ט<‬
‫אלקים ישב על כסא קדשו וא׳ >שם ט׳ ה( ישבת לכסא שופט צד ‪ f‬וכן בד׳ פרקים‬
‫בשנה העולם נידון וא׳ ביום הכפורים יחתמון שיח(‪ .‬והכסא מתווך בין חשכת מים‬
‫לחשרת מים לכך מתווך הכסא בין מים למים כדכתי׳ איוב )כו‪ ,‬ח‪-‬י( צורר מים‬
‫בעביו ולא נבקע ענן תחתיו‪ .‬מאחז פני כסה‪ .‬חק חג על פני )תהום( מים‪ .‬ולפיכך‬
‫נקרא כסא כבוד‪ ,‬כסא כבוד מרום מראשון לפי שהכבוד עליו בכבודו ב׳־ה ;‬

‫הלכות הבביד‬
‫ב ר ו ך כבוד ה׳ ממקומו )יחזקאל ג‪ ,‬יב( במקומו לא נאמר אלא ממקומו‪ ,‬מדמד‬
‫שכל חי אינו יודע מקומו שיט(‪ ,‬כי כבודו למעלה למעלה כנגד כסא כבודו‬
‫זהו )ישעי׳ ו‪ ,‬א( יושב על כסא רם ונשא ושוליו מלאים את וכו‪ /‬י״ק שמו ונעים‬
‫מעיני כל חי‪ .‬שכינת עוזו בגבהי מרומים‪ .‬שוכן בחדרי מרום בהיכל גאוה כבוד‬
‫הגדזל‪ .‬ונקרא שכינה לפי כשתאמר א׳ אחד‪ ,‬ב׳ שנים‪ ,‬ב׳ פעמים ב׳ הם ד׳ ושים‬
‫א׳ עמה‪ ,‬הרי ה׳‪ .‬ג׳ פעמים ג׳ הם ט‪ /‬הרי י״ד‪ .‬ד׳ פעמים ד׳ הם ט״ז‪ ,‬הרי ל׳‪.‬‬
‫ה׳‬

‫שסן( ע׳ ע״ז ג‪ ,‬ב‪ .‬אותיות דרע׳־ק ע׳ יא‪ ,‬ספר חנוך בביהמ״ד ח״ב‪ ,‬דע׳ ילקוט ראובני ס׳ בראסיו!‬
‫בשס סודי רד באריכות יותר ‪ :‬שיז( ע׳ פדר׳׳א פ*ד ‪ :‬שיח( ע׳ ראש השנה טז‪ ,‬א ‪ :‬שים( ע־ חגיגמ‬
‫ב‪ ,‬מדרש תהלים קג‪ ,‬ר‪ .‬פסיקתא רבתי פיסקא מתן תורה אות ג׳ וס׳ מעין החכמת בבהפ״ד ת״א‪;:‬‬
 ‫לא‬ ‫הכבוד‬ ‫סו די‬ ‫הלכ»ו‬

‫פעמים ה׳ הם כ״ה‪ ,‬הרי נ״ה‪ .‬ו׳ פעמים ר הם ל״י‪ ,‬הרי צ״ז‪ 4‬ז׳ פעמים ז׳ הם‬ ‫ג׳‬
‫מ״ט הרי ק״ם‪ .‬ח׳ פעמים ח׳ הם ס״ד‪ .‬הרי ר״ד‪ .‬ט׳ פעמים ס׳ הם פ״א‪ ,‬הרי רפ״ה‪.‬‬
‫** פעמים י׳ הם ק‪ /‬הרי שפ״ה כמנין שכינה שב(‪ ,‬לומר עד י׳ שם השכינה מקדמת‬
‫ובאה שבא(‪ ,‬וכל דבר שבקדושה לא יהי׳ פחות מי׳ שכב(‪ ,‬ומה י׳ פחות מכל האותיות‬
‫אף השכינה‪ ,‬כה אמר רם ונשא וכו׳ עד ןואת דכא ושפל רוח! )ישעי׳ נז‪ ,‬טו(‪.‬‬
‫!השמים כסאי כו׳ עד( אל עני ונכה רוח וכו׳ )שם סו‪ ,‬ב(‪ ,‬יכך נקרא אלקים‪ ,‬י״ק‬
‫מלא)ני(‪ .‬הבורא ממלא כל‪ ,‬בקרבך קדוש׳ הוא מלא גויות‪ ,‬מלא כל הארץ כבודו‬
‫)ישעי׳ ו‪ ,‬ג( וכתיב )תהלים טז‪ ,‬ח( שויתי ה׳ לנגדי תמיד‪ .‬וכבודו נמשל לנשמה‬
‫כדאם׳ בברכות שכג(‪ ,‬הני חמשה ברכי נפשי כנגד הקב״ה והנשמה‪ ,‬מה גשמה מלא‬
‫כל גוף‪ ,‬אף הקב״ה מלא כל העולם‪ ,‬מה הקב״ה יושב בחדרי חדרים בגובה מרומים‬
‫כבודו וכל ישראל מכוונים לאביהם שבשמים‪ ,‬אף הנשמה בהדרי חדרים שעקר‬
‫חנייתה במוח‪ .‬מה הקב״ה טהור שאין בו דבק מאומה מטומאות העולם כשמש שאין‬
‫טנופות מזיק לו‪ ,‬אף הנשמה טהורה שאין בה דבק טומאות הגוף‪ .‬פה הקב״ה כי‬
‫הוא קרוב לעין על כן אין שולט בו עין לראות שכן )איר( !אין( אור חמה נראית‬
‫ב אויר העולם שום קירון שלו אם לא על הכתלים או שיכנוס בתוך האור או חלון‪,‬‬
‫אף הנשמר‪ .‬רואה ואינה נראית‪ .‬ואחז״ל שכי(‪ ,‬יש מעון‪ ,‬אתה הוא מעונו של עולם‬
‫ואין עולם מעונו‪ ,‬כי היה קודם הויה והוא מקים עולמו ואין העולם מקימן שכח(‪:‬‬
‫ך ע כי בורא עולם ממלא כל‪ ,‬כי הוא בוראו ולא נברא‪ ,‬הור‪ .‬בשמים ובארץ ובים‬
‫ובאבן ובקיר ובכל דבר בלב ובכליות‪ ,‬אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו‬
‫)ירמי׳ כג‪ ,‬כד( וכל צבא עליונים ותחתונים לא ראוהו ולא יראוד‪,‬ו לעולם‪ ,‬כי מה‬
‫נח לעין עליונים ותחתונים הנבראים‪ ,‬לראות מד‪ .‬שלא נברא‪ ,‬כי הוא היה והוה‬
‫ויהי׳‪ .‬על כן הבורא יהו״ד שמו ואליו יתפללו‪ .‬על כן אמרו רז״ל ביבמות שכי(‪,‬‬
‫עיני האדם יהיו למטה בתפלתו אך לבו למעלה‪ .‬לפי שעקר הכבוד מתראה למעלה‬
‫ואש נוגה לאין חקר למעלה כנגד הכסא ובה מתראה כבוד כפי רצון הבורא׳ פעמים‬
‫זקן ופעמים בחור שכל(‪ .‬ומדות הקומה רל״ו אלפים רבבות פרסאות דכתיב )תהלים‬
‫קמז‪ ,‬ה( גדול אדוננו ורב כח‪ ,‬ור״ב כ״ח בגי׳ רל״ו‪ ,‬וכל פרסה ופרסה שלו ח׳‬
‫מילין וכל מיל ומיל ד׳ אלפים אמה וכל אמה ד׳ זרתות וזרתו מסוף העולם ועד‬
‫סופו דכתיב )ישעי׳ מ׳‪ ,‬יב( ושמים בזרת תכן‪ ,‬הרי זרתו כמלא עולם באמה שלו‬
‫ד׳ וד׳ אמות( ןזרתות! שמהלך כל אחד ת״ק שנה ובמיל ד׳ אלף אמה הרי במיל‬
‫שמ ט״ז )אלף! עולמות‪ .‬ויש ח׳ מילין בפרסה ח׳ פעמים ט‪-‬ז אלף‪ ,‬הם י״ב רבואות‬
‫וח׳ י אלף עולמות בפרסה שלו‪ .‬והקומה של הכבוד הנראה רל״ו אלפים רבבות פרסאות‪.‬‬
‫אלף רבואות הם ק׳ רבוא רבוון הרי י׳ אלף רבואות הם אלף אלפים רבוון הרי‬
‫רל״ו אלפים ות״ר רבו״א רבתן פרסאות שלו הקומה והפרסה י״ב רבואות וח׳ אלף‬
‫עולמות‪ .‬הרי י״ב רבוא וח׳ אלף פעמים כ״ג אלף רבא‪ ,‬הם אלף רבא ע״ו אלף ריבי‬
‫רבבות פעמים רבא רבוץ וחצי‪ ,‬ח׳ אלף פעמים כ״ג אלף רבוא )הם אלף רבוא( הם‬
‫אלף‬

‫כ״וו‬ ‫שב( ע׳ תיקוני זהר תקונא כ״א ד׳־ה קם ר׳ שמעץ‪ ,‬שסה ודאי דא שכינה ע״ש ותיקונא‬
‫תהלים‬ ‫שכא( ע׳ ברכות ו‪ ,‬א ‪ :‬שכב( שם כא‪ ,‬כ ובגמ׳ מגילה כג‪ ,‬ב ‪ :‬שכג( דף י‪ ,‬א וע׳ מדרש‬
‫פיסקא‬ ‫קג‪ ,‬ד ‪ :‬שכד( ע׳ ב״ר פס״ח‪ ,‬ם‪ .‬שמו׳־ר פמ״ה‪ ,‬ו‪ .‬מדרש תהלים פרשה צ‪ ,‬י‪ .‬ופסיקתא רבתי‬
‫העולם‬ ‫עשרת הדברות אות י ‪ :‬שכה( בכל המקומות הנ״ל באות הקודם הגוסחא‪ ,‬הוא מקום העולם ואין‬
‫מקומו ‪ :‬שכי( דף קה‪ ,‬ב ‪ :‬שכז( פסיקתא רבתי פרשה כא‪ ,‬ו ופרשה לד‪ ,‬א ‪:‬‬
 ‫הכבוד‬ ‫הלכות‬ ‫לב‬
‫סודי דדיא‬
‫אלף תת״ם רבי רבוות מעמים רבוא רבוון הרי סך הכל רע*ח אלף ותר״ד מעמיס‬
‫ריבי רבבות מעמי׳ רבוין רבוץ עולמות בזה העולם מראות קומות כבודו הגדול ‪(for‬‬
‫גדול אדונינו ור״ב כ״ח רבבות מרסאות אשרי היודע רז זה ‪:‬‬
‫ר׳ ישמעאל אני ועקיבה ערבים בדבר זה גדול אדונינו ור״ב כ״ה רבבות‬
‫מרסאות !שיעורן קומר‪ -‬המרסה ה׳ מילין הרי אלף ותתמ״ה רבבות מילין‪.‬‬
‫והמיל ד׳ אלמים אמה‪ ,‬הם תשנ״ה רבי רבוון וב׳ אלמים רבוא אמר‪ -‬והאמה ד׳‬
‫זרתוו^ הם ג׳ אלמים וב׳ רבוא רבוץ וח׳ אלמים רבוא זרתוו ‪ J‬וכתיב )ישעי׳ ם‪ ,‬יב<‬
‫ושמים בזרת תכן‪ .‬א״כ האיך אנו אומרים הסרסה ד׳ מילין וכלמי למעלה הסרסה‬
‫ה׳ מילין והאמה ד׳ זרתות וק״ל באמה ב׳ זרתות‪ .‬ואם תאמר ב׳ על ב׳ האמה והלא‬
‫כשתחשוב הסרסה יהיו ט״ז מילין ד׳ על ד׳ לכך אין לומר כך אלא ד׳ זרתות ד׳‬
‫על ד׳ ט״ז הם‪ ,‬ט״ז זרתות באמר‪ -‬אלא ממני שכל דבר שלמעלה כסול‪ ,‬מנה של קודש‬
‫כמול היה שכיס וכן הדיוט עומד ןבשערון של( ל׳ יום‪ /‬לכך כהן גדול מחצית בבוקר ומחצית‬
‫בערב שלא( דכתיב )במדבר כח‪ ,‬ד‪ -‬ח( ועשירית האימה לכבש בבוקר וכן עשרון‬
‫לערב‪ ,‬הרי כמל ולכך כסל הפרסה ח׳ מילין והאמה ד׳ זרתות‪ .‬ואיך ראה יחזקאל‬
‫דמות כמראה אדם‪ ,‬כאדם שרואה במראה גדול‪ ,‬סרצוף גדול‪ .‬במראה קטנה‪-‬‬
‫פרצוף קטן שלב( ‪:‬‬
‫ך ״ א בנבואה מראה לנביאים דברים גדולים‪ ,‬מה שלא יוכלו לראות ולדעת בלי‬
‫נבואה‪ ,‬שהרי דניאל ראה אלף אלפים ורבוא רבוץ מלאכים בפעם אחת שלג(‪.‬‬
‫והלא בכמה ימים אין כך רגעים‪ ,‬ן»לא בנבואה ראה‪ ,‬וכן ברגע יהיו המלאכים‪ ,‬אומ׳‬
‫אפי׳ הרוחין והלילין ברגע מסובבין את העולם שלי(‪ .‬והנה היחוד אין לו סוף הוא‬
‫הכל ואם לא שביד הנביאים מדמה שלה( ומראה להם כמלך היושב על כסא לא היו‬
‫יודעים למי להתפלל‪ ,‬לכך אמר )תהלים ה‪ ,‬ג( הקשיבה לקול שועי מלכי ואלקי כי‬
‫אליך אתפלל‪ .‬וכתיב )ישעי׳ ו‪ ,‬ה( כי את המלך ה׳ צבאות ראו עיני‪) .‬זכרי׳ יד‪ ,‬טז(‬
‫להשתחוות למלך ה׳ צבאות‪) .‬תהלים צח‪ ,‬ו( הריעו לפני המלך ה׳‪) .‬שם קמה‪ ,‬א(י‬
‫ארוממך אלקי המלך‪ .‬זהו שאומר ב ס פ ר י צ י ר ה שלס והשב יוצר על מכונו‬
‫והוא היה קודם שום מכון‪ .‬ואום׳ אדון יחיד אל מלך נאמן מושל בכל‪ .‬ואום׳ לפני‬
‫כסאו הם משתחוים והלא אמר י׳ ספירות בלימה שאין להם סוף שלי(‪ ,‬אם ‪ P‬איך‬
‫יושב על כסא ואיך יקיפנו כסא‪ ,‬אלא כוון שעלתה על לב לברא העולם ויתןחכמה‬
‫יתירה לנביאים ולחכמי התורה‪ ,‬יהב חכמתא לחכימין ומנדעא ליודעי בינה )דניאל‬
‫ב‪ ,‬כא( ואומרים בלבם כיון שאין יודעים מן הבורא מה הוא ואיך עניינו‪ ,‬וידע‬
‫היוצר כי צריכין לו הכל‪ ,‬ויודע כי צריכין זה לזה בין למזונו בין להזדווג‪ ,‬ויודע‬
‫הבורא שעתידין יהיו מתפללין על כל אשר יהיה צורך האדם וכתיב )עזרא ז‪ ,‬כז‪-‬כח(‬
‫ברוך ה׳ אלקי )ישראל( !אבותינו! אשר נתן כזאת בלב המלך לפאר את בית ה׳ אשר‬
‫בירושלים‬

‫שכח( החשבון אינו עולה פה מכוון מפני הטעותים שנפלו בהעתקות וע׳ מעשה מרכבה ם״ ב‪,‬‬
‫אותיות דרע״ק ע׳ כס ום׳ רזיאל המלאך ד״ל עיב ד׳*ה אמר ר׳ ישמעאל אני ראיתי כו׳ ‪ :‬שכס( ב״ב‬
‫וסנהדרין כב‪ ,‬ב כהן הדיוס אחת‬ ‫ע‪ ,‬ב ‪ :‬שי( העירנילהוספה זו חכם אחד וע׳ תענית יז‪ ,‬א‬
‫לשלשים יום ‪ :‬שלא( ויקרא ו‪ ,‬יג מנחה תמיד מחציתה בבקר ומחגיתה בע‪*.‬ב ‪ :‬שלבן ע׳ ב״ר פ״ד‪ ,‬ד‬
‫ופסיקתא רבתי פיסקא אחרי מות אות ג׳ העליונים והתחתונים אינם מחזיקים כבודו בו׳ ע״ש יע׳ שמו‪-‬ר‬
‫א ססין מסוף העולם ועד סופו ‪:‬‬ ‫פ״ג‪ ,‬יב ופל״ד א ‪ :‬שלג( דניאל ז‪ ,‬י ‪ :‬שלד( ע׳ חגיגה טז‪,‬‬
‫שיה( הושע יב‪ ,‬יא וע׳ מדרש תהלים א‪ ,‬אשריהם הנביאים שהן מדמין את הצורה ליוצרה כו׳ וע׳‬
‫ריקנטי ם׳ וארא ‪ :‬שלו( פרק א‪ :‬שלזן ספר יצירה שם ‪:‬‬
 ‫לג‬ ‫הכבוד‬ ‫סודי רזייא‬ ‫הלכות‬

‫בירושלים ועלי הטה חסד לפני המלך ויועציו ולכל שרי המלך הגבורים ואני התחזקתי‬
‫כיד ה׳ אלקי עלי ואקבצה מישראל ראשיהם לעלות עמי‪ .‬וכתי׳ ונחמי׳ ב‪ ,‬ד‪ .‬ו<‬
‫ויאמר ‪ 1‬לי‪ 1‬המלך על מה !זה[ אתה מבקש‪ .‬ואתפלל אל אלקי השמים וייטב לפני‬
‫המלך וישלחני וכתיב ודניאל א‪ ,‬ט( ויתן האלקים את דניאל לחסד ולרחמים ‪:‬‬
‫ך‪ ,‬ךי צריכין להתפלל שיודעים שהבורא שולח מלאך‪ ,‬פי׳ דעת ומחשבה בלב ומערב‬
‫בדעת מחשבת לרצון המלך‪ .‬לכך הוצרך הנביא לראות כסא הכבוד ועליו‬
‫כמלאך והוצרך ד׳ חיות שהוא ברייה אחת וי״ו פנים לכל אחד ד׳ ביחד‪ ,‬כי ד׳‬
‫הבורות מקיפין לכל צד והם ט״ז והוצרכו ס״ד פנים ט״ז לכל חיה שלח(‪ .‬וד׳ פנים‬
‫לאחד פני האחד פני הכרוב ופני השני פני אדם והג׳ פני אריה והד׳ פני נשר‬
‫>יחזקאל י‪ ,‬יד(‪ .‬פני האחד פני הכרוב ופני השני פני אדם‪ ,‬פני פני ב׳ לכרוב וב׳‬
‫פעמים פני לאדם אבל לאריה ולנשר )פנים( ןפעםן אחת פני כי כתי׳ )בראשית א‪ ,‬כו‪ ,‬כ‪(1‬‬
‫געשה אדם בצלמנו כדמותנו‪ .‬ויברא אלקים את האדם בצלמו בצלם אלקים ברא‬
‫אותו‪> .‬שם ה‪ ,‬א( זה ןסםר[ תולדות אדם ביום ברא אלקים !אדם[ בדמות אלקים‬
‫עשה אותו‪) .‬שם ט‪ 0 ,‬כי בצלם אלקים עשה את האדם‪ ,‬וכתיב ד׳ פני‪ ,‬באדם‬
‫ובכרוב ובתי׳ )דניאל ח‪ ,‬טו‪ ,‬טז( והנה עומד לנגדי כמראה גבר ואשמע קול אדם‬
‫בין אולי‪) .‬שם י‪ ,‬טז( והנה כדמות בני אדם נגע על שפתי‪) .‬שם יח( ויוסף ויגע‬
‫בי כמראה אדם‪ .‬וידי אדם‪ .‬ודמות פניהם פני אדם‪ .‬דמות כמראה אדם עליו‬
‫מלמעלה )יחזקאל א‪ ,‬ח‪ .‬י‪ .‬כו( תבנית יד אדם תחת כנפיהם‪ .‬פני האחד פני הכרוב‬
‫ופני השני פני אדם‪ .‬ודמות ידי אדם תחת כנפיהם )שם י‪ ,‬ז^ יד‪ .‬כא( הרי כדמות‬
‫)פני( !בנין אדם־א‪ .‬ודמות פניהם פני אדם־ב‪ .‬דמות‪-‬ב !ודמות‪-‬ד‪ .1‬כמראה אדם‪,‬‬
‫תבנית ידי אדם‪ ,‬ןפני האחד פני הכרוב ופני השני[ פני אדם‪ ,‬ודמות ידי אדם‪,‬‬
‫כמראה גבר ‪:‬‬
‫ךי‪,‬ךי ד׳ דמות וב׳ מראה‪) ,‬פני( פניהם פני‪ ,‬פני פני פניוהם( פני‪ ,‬ובעדם בצלמנו‬
‫כדמותנו האדם בצלמו‪ ,‬בצלם לכך בפני אדם ובכרוב פני פני פני מני‪ .‬לכך‬
‫נקראו יחזקאל ודניאל בן אדם כלומי הוי יודע במה שאתה רואה דמות אדם‪ ,‬דע‬
‫שאתה בן אדם ולא אלה דמות אדם לא היו מבני אדם‪ ,‬כלום׳ ראו דמות אדם‬
‫מפני שהיו בחוצה לארץ שלט(‪ ,‬וכדי שלא יהיו מבוהלין כי בארץ ישראל לא היו‬
‫הנביאים מתבהלים כי ארץ קדושה ומקום הכבוד ןהואן ולפי שהכבוד יותר משאר‬
‫)מלכים( !מלאכים[ מזוהר לכך בחר הקב״ה בארץ ישראל שהיא גבוה מכל הארצות‪,‬‬
‫סי כל ארץ וארץ מינה מלאך ולפי מה שהמלאך היה אות׳ עניין שנוהג באות׳‬
‫ארץ‪ ,‬אבל בארץ ישראל חלק כבוד‪ .‬לפיכך כשהכבוד יראה לרבים שנ׳ ונגלה כבוד‬
‫ה׳ וראו כל בשר יחדיו )ישעי׳ מ‪ ,‬ד!( לכך תהי׳ משונה משאר ארצות‪ ,‬לכך )שם‬
‫סד״ כו( לא יריעו ולא ישחי‪.‬תו בכל הר קדשי‪ .‬כי תמלא הארץ לדעת את ‪1‬כבוד[ ה׳‬
‫*חבקוק ב‪ ,‬יד(‪ .‬הרי כשהכבוד יהיה נגלה בכל עניין !שלן)שזהכבוד בזוהר המרכבה‬
‫ובזוחרם שמ‪ 1‬לכן יהיה בעולם פחד על כל אוכל חי ויכנע כל חי שאוכל חי וזהו‬
‫שאמרו‬

‫שלח( ע׳ מעשה מרבבה פ׳׳ו‪ ,‬כ׳ד פנים לכ״א ובמעשה בראשיה שבם׳ רזיאל המלאך ס״ד םניםע׳ש‬
‫באריכור‪ : .‬שלטן ע׳ תיקוני זהר בהקדמה ד*ה קום‪ .‬ואי חימא דרזא דא חזא יחזקאל‪ ,‬לא הוה אלא‬
‫דמות דאיין חיוץ ולא דחזא חיוץ אלא כמלכא •דשלח שנזר בחותמיה ודיוקנא דמלבא רשימא על שעור‪.‬‬
‫מחותמי דבםפי ‪ p‬דאצילות איהו די ‪p‬נא דמלבא ממש ובםםי ‪ p‬דבריאה חותמא דמלכא ובספירה דיצ‪-‬רז‬
‫ובסלאכין דאינין חיוון זייורא דחותמא בשצוה בו׳ ע״ש ובתקונא תלתץ נתיב רביעאה ‪ :‬שם( אולי צ׳׳ל‬
‫‪3‬‬ ‫גימל‬
 ‫הכבוד‬ ‫הלמת‬
‫סודי רדיא‬ ‫לד‬
‫שאמרו ״מיי(‪ ,‬והוא דקאעביד שריקרוק ועומד על רגל אחד מפני כי אותו עוף‬
‫רוליו כסופות ואינו יכול לפשוט את אצבעותיו‪ ,‬בלשון אשכנז וואיי שמב(‪ ,‬אותו‬
‫שלוקה האפרוחים ואינו יכול לעמוד על הארץ אלא על דבר דק ולעתיד שכתוב‬
‫וישעי׳ יא‪ 0 ,‬וגר זאב עם כבש ויאכל עשבן וכן כל חי שאוכל חי ועופות ושרצים‬
‫כנע בימי אדם הראשון שכתוב )בראשית א‪ ,‬כט‪-‬ל( את ירק עשב נתתי לכם לאכלה‪.‬‬
‫כי מעשה המרכבה תהיה שבעתים כאור ז׳ הימים‪ ,‬שמ״ג שמג(‪ ,‬כי לבך תהיה ולמה‬
‫שמ״ג כי )פת( ‪ 1‬פא‪ 1‬ותורה אור >םת( ‪1‬סה[ ותורה אור פתח דבריך יאירשד׳ם(‪ .‬הרי‬
‫כ״ב אותיות הם אורות‪ ,‬שמ״ג וכ״ב הם שס״ה‪ .‬ובבבל לא ראו יחוקאל ודניאל אור‬
‫הגדולה בחיות ובכסא‪ ,‬מפני שכביכול קודם שגלה הכבוד בהיות הכבוד בבית היתה‬
‫אורה גדולה‪ ,‬אבל כשנתמעטו הכנפים שמה( ונתמעטה האורה לכך ראו בכבוד‪ .‬משל‬
‫אין אדם רואה בחמה וכשמעונן רואה בחסה כשאין ענן עב שמי(‪ .‬לפיכך אמרו דמות‬
‫בהיות דמות בכסא‪ ,‬דמות כמראה אדם‪ .‬כרסייה שביבין די נור )דניאל ז‪ ,‬ט( והוצרך‬
‫לראות בבבל הכסא והכבוד‪ ,‬כי כשהקב״ה !רוצהו להמשיל לו ולהשליט אומה‪ ,‬שם‬
‫יבא עם הכסא וחיות‪ ,‬וכשרוצה להשליט וגם כשרוצה להפילם ולהעבירם‪ .‬ולכך בשנת‬
‫חדא לבלשצר ראה ובשנת ג׳ שמז(‪ ,‬וביחזקאל בתחלה ולעתיד לבא יבא עם האמה‬
‫הגדולה‪) ,‬יחזקאל מג‪ ,‬ב( והנה כבוד אלקי ישראל בא מדרך הקדים וקולו כקול‬
‫סים !רבים[ והארץ האירה מכבודו‪ ,‬ממקצת כבודו ולא כולו לכך ושם ג( אשר ראיתי‬
‫בבאי לשחת את העיר‪ ,‬ועזב מקצת )שם ד( וכבוד ה׳ בא אל הבית דרך שער‬
‫אשר פניו דרך הקדים‪ ,‬והכבוד באור הגדול ישב זהו )ישעי׳ ב‪ ,‬ה( בית יעקב לכו‬
‫^לכה באור ה׳‪) .‬שם ס‪ ,‬יט‪ .‬כ( והיה לך ה׳ לאור עולם ואלקיך לתפאדתך‪ .‬כי ה׳‬
‫יהיה לך לאור עולם ‪:‬‬ ‫‪.‬‬
‫ו כ ב ר היו הפילוסופים והחכמים יושבים ומתווכחים על היחוד ועל מראות אלקים‪,‬‬
‫ענה אחד מן המעמיקים‪ ,‬כיון שכתוב ה׳ צבאות שמח( ופעמ׳ יאמר ה׳ אלקי‬
‫מצבאות שמט( ולמה לא יאמר תדיר כן והנה שמו ה׳ איך יתכן לומר ה׳ צבאות‪.‬‬
‫אלא היחוד הוא הכל וברא דמויות נכבדות ומכנים דעתנות של גזרותיו בתוך‬
‫הדמויות ובתוכם דמות מפוארה )מרורות( ונכבדת! מכולם‪ ,‬ופעמים כדמות בני אדם‬
‫ובתוכם דעתנות‪ ,‬השם מביא דעתנות של נביא אצל הדמות הגדולה‪ ,‬והנביא בראותו‬
‫הדמויות )כבוד( נסבור! שהן גופין חלוקין ועל הנכבדת סבור שהיא השם‪ ,‬החלוקין‬
‫סבור שהם צבאותיו ובסוף רואה המחולקים פעמ׳ קורא אותם בניהאלקים ופעמים‬
‫עירין וקדישין ופעמים צבא השמים‪ .‬ופעם׳ נשלחים על מנת לחזוי* ופעמים כולם‬
‫אחד‪ ,‬ורואה המראה משתנה ובא לו דבור ולא מפי הדמות‪ .‬כי הדמות אינו מעצמה‬
‫להיות כגוף האדם‪ ,‬אלא הדבר בא מעם ה׳ להודיעהו המראות שראה‪ ,‬כדי שידע‬
‫דעת עליון מה חפץ ה׳‪ .‬ולפי שפעמים הדמות מדבר עם האדם כאילו הוא גוף)מוחל(‬
‫מוחלק‬

‫טוהרה היינו של השכינה ; שמא( חולין סג‪ ,‬א‪ ,‬דיתיב אמידי ועביד שרקויק וגמירי דאי •יתיב אאדעא‬
‫ושריק אתי משיחא‪ ,‬וחסר פה לפי הענין אחר‪ ,‬וגר זאב עםכבש‪ ,‬שאז יאכל עשב שהשלמתי במנים ‪:‬‬
‫שסב( ווייהע ואולי הוא הקןןרנווייהע ‪ :‬שמג( בישעי׳ ל‪ ,‬בו‪ ,‬ואור החמה יהי׳ שבעתים כאר^ שבעת‬
‫הימים‪ .‬וא״ב אור שבעת הימים הוא ז׳ פעמים ז׳ הם מ• ט ומעשה המרכבה ז׳ פעמים מ־׳ם ולם שמי׳ ג ‪:‬‬
‫שד׳־ם( ע׳ רקח סי׳ רטז‪ ,‬שקודם האור הי׳ שיעור פ׳ אלף אמה חשך היינו לילה אחת יבפ״א היתה‬
‫אורה וכן הי׳ פ׳יד שעות עד תלית המאורות ביום ד׳ בשעה הפ׳־ה ע״ש ‪ :‬שמהן ע׳ דגיגה‬
‫יג‪ ,‬ב ‪ :‬שמו( ע׳ ריקנטי פ׳ וארא חנ׳׳ל ‪ :‬שמז( דניאל ז‪ ,‬א‪ .‬ח‪ ,‬א ‪ :‬שמח( שמואל א א‪ ,‬ג ועוד ‪:‬‬
‫שמט( ואשע יב‪ ,‬ו‪ .‬עסוס ו‪ ,‬יד ‪:‬‬
 ‫לה‬ ‫הכבוד‬ ‫סודי רזייא‬ ‫הלכות‬

‫!מוחלקן וכשלא יאמר ה׳ אלקי ישראל ה׳ אלקינו שב(‪ .‬ובהשתנות כולם למראה אחד‪,‬‬
‫ידע הנביא כי שם הבורא הדעתנות במראות׳ לעשות המראות כפי הדעת ומשנה‬
‫המראה לפי הגזרה ואם הגזרות משונות גם הגזרות לפי הדמויות‪ ,‬ואם רואה כולם‬
‫מקובצות להיות אחד‪ ,‬ידע כי אין ספק כי הבורא גוזר ולא ישוב‪ ,‬כי נגמר הדין‬
‫רכתי׳ )יחזקזי‪.‬ל מג‪ ,‬ג! וכמראה !המראה! אשר ראיתי כמראה אשר ראיתי בבאי לשחת‬
‫את העיר ומראות וכמראה! אשר ראיתי אל נהר כבר ואפול אל פני ‪:‬‬
‫ד‪,‬ךי הוא אום׳ ומראות כמראה‪ ,‬הרי ידע כי כל העצות נגמרו לעצת הבורא ולא‬
‫תשתנה וגם ידע כי הבורא חושב כל המחשבות‪ ,‬לכל מחשבה כדמות וכל‬
‫המחשבות מן הבורא מה שרואה זה אום׳ בכה וזה אום׳ בכה‪ .‬להודיע שהקב״ה נושא‬
‫ונותן קודם שגומר‪ ,‬וידע )שכולם( !שכל! המראות כנגד המחשבות וכולם אחו^ זהו‬
‫)בראשית לא‪ ,‬יא( ויאמר אלי מלאך האלקים‪ .‬וכתי׳ )שם יב‪ ,‬יג( כי ראיתי את כל‬
‫א;;׳ ר לבן עושה לך‪ .‬אנכי האל בית אל אשר משחת שם מצבה אשר נדרת לי‪,‬‬
‫וכתי׳ )שם לב‪ ,‬י! ה׳ האומר אלי שוב לארצך ולמולדתך ואטיבה עמך וכתי׳ )שם‬
‫לה‪ ,‬א( ויאמר אלקים אל יעקב קום עלה בית אל וכתיב )שם( לאל הנראה אליך‪#‬‬
‫ולא לי‪ .‬וכתי׳ )שם ג! לאל העונה אותי ביום צרתי וכתי' )שם ‪ a‬ויקרא למקום אל‬
‫בית אל כי שם נגלו אליו האלקים‪ ,‬נגלו לשון רבים‪) .‬שם יא( ויאמר אני אל שדי‪,‬‬
‫ואומר )שם ט( וירא אלקים אל יעקב‪) .‬שם יג( ויעל מעליו אלקים‪) .‬שם טו( אלקים‬
‫בית אל‪ .‬ואומר )שם מח‪ .‬ג( אל שדי נראה אלי‪ .‬ואמ׳ )שם מו‪ ,‬ב( ויאמר אלקים‬
‫לישראל במראות הלילה‪) ,‬שם ג! ויאמר אנכי האל אלקי אביך‪ ,‬ואם׳ )שם כח‪ ,‬יג<‬
‫והנה ה׳ נצב עליו ויאמר אני ה׳ אלקי‪ .‬והנה כמה שינוי שמות ביעקב להודיענו‬
‫שהרבה מראות ראה יעקב‪ ,‬כדי שידע מעשים רבים‪ ,‬גזרות הבורא מהעתיד לעשות‬
‫זהו )בראשית מט‪ ,‬א( ואגידה לכם את אשר יקרא )לכם(!אתכם! באחרית הימים שנא(‪.‬‬
‫כי לא יוכל יעקב לדעת אלא על ידי המראות זהו)שם כח‪ ,‬כא( והיה ה׳ לי לאלקים*‬
‫פי׳ היחוד שהוא חכל‪ ,‬לא אוכל לדעת מה מחשבותיו עלי ועל זרעי‪ ,‬עד שיראה‬
‫לי במקום שראיתי המראות‪ .‬היחוד יגלה לי מחשבותיו על ידי מראות אלקים‪ ,‬לכל‬
‫מחשבה וגזרה מראה‪ ,‬מתקבצים אחר כך להיות כולם אחד‪ ,‬להודיענו שהיחוד גמר‬
‫לכך‪ .‬שרה את האלקים‪ .‬דשר אל מלאך‪ .‬וה׳ אלקי הצבאות ה׳ זכרו )הושע יב‪,‬‬
‫ד‪-‬ו( ואחריו )שם יא( ודברתי על הנביאים ואנכי חזון הרביתי וביד נביאים אדמה‪.‬‬
‫ושם יג( ויברח יעקב שדה ארס‪ ,‬להודיענו ענין השמות‪! ,‬הם! המראות וראה מלאכים‬
‫ולא דברו עמו‪ .‬כי אס ה׳‪ ,‬ידע כי כל הפיאות להסכמה אחת ‪:‬‬
‫‪ 1‬ה‪ 2‬״ך‪ ,‬סול״ם מוצ״ב ארצה‪ ,‬ש״מ שנה משנולד יעקב עד שעלה משה לקבל את‬
‫התורה שנב(‪ .‬והנה סולם מוצב ארצה‪ ,‬רוח הקודש‪ ,‬מלאכי אלקים עולים‬
‫ויורדים‪ ,‬מעזימ׳ רוח הקודש על הנביא והנביאים מלאכי אלקים !עולים! שנג(‪ ,‬ורוח‬
‫ה׳ ישאך )מלכים א יח‪ ,‬יב(‪ .‬ותשאני רוח )יחזקאל ג‪ ,‬יב(‪ .‬ותשא אותי רוח בין הארץ‬
‫ובין השמים )שם ח‪ ,‬ג(‪ .‬ויורדים‪ ,‬כן )שם( ותבא אותי ירושלימה במראות אלקיג^‬
‫והנה ה׳ נצב עליו)בראשית כח‪ ,‬יג(‪ .‬ואראה והנה אל הרקיע אשר על ראש הכרובים‬
‫כאבן‬

‫שנ( כנראה חסר פה איזה תיבות ‪ :‬שנא( המאמר הזה מובא בקידוד בילקוט ראובני פ׳ ויחי בשם‬
‫סודי רזי ‪ :‬שגב( והנה סולם מודב בגי׳ שי מ ‪ :‬שנג( ע׳ במדרש ריש ויק׳־ר ותנחומא ובמדרש‬
‫תהליס קג‪ ,‬יז ‪:‬‬
 ‫הכבוד‬ ‫הלכות‬
‫סודי רזייא‬ ‫לו‬
‫כאבן ספיר כמראה דמות כסא נראה עליהם )יחזקאל י‪ ,‬א(‪ .‬ויעל מעלי הפראה‬
‫)שם יא‪ ,‬כד(‪ .‬ודברתי על הנביאים )הושע יב‪ ,‬יא(‪ .‬בצל ידו החביאני )ישעי־ סט‪,‬‬
‫ב< וזהו על הנביאים וכתיב )שמות לג‪ ,‬כב( ושמתיך בנקרת הצור ושכותי כפי עליך‪.‬‬
‫)בראשית לה‪ ,‬יג< ויעל מעליו אלקים במקום אשר דבר אתו ‪:‬‬
‫כ ש ה ר ב ״ ד ‪ ,‬עושר• טובה לטובים ורעה לרעים‪ .‬אז הכסא למעלה למעלה והכבוד‬
‫על כסא מכוון‪ ,‬והכבוד ממלא את הכסא לד׳ רוחות והחיות מרובעת‬
‫זהר )ישעי׳ ה‪ ,‬טו‪-‬טז( וישח אדם וישפל איש ועיני גבוהים תשפלנה ואח״כ ויגבה‬
‫ה׳ צבאות במשפט ור‪,‬אל הקדוש נקדש בצוקי• ואומר )שם יד( הרחיבה שאול נפשה‪.‬‬
‫כי מלפני הכסא יורד נהר דינור על ראשי רשעים בגיהנם שני( ויגבר• ה׳ צבאות‬
‫במשפט‪ ,‬כשמגביה אז צדיקים למעלה‪ ,‬ואז הכסא מתעלה על |ידי‪ 1‬תרועה והקדוש‬
‫מתעלה‪ .‬וכפי שעלה הכבוד הכסא עולה וכפי מרחב הכבוד מתרחב הכסא‪ ,‬כסא רם‬
‫ונשא‪ ,‬כאבן שואבת שמעלה הברזל‪ ,‬כך הכסא מעלה הצדיקים וזד\ )דברים ד‪ ,‬יד(‬
‫ואתם הדבקים בה׳ אלקיכם וגו׳ ‪:‬‬
‫ה כ ב ו ד לעתיד לבא בין הצדיקים‪ ,‬ואז הקומה ג׳ אלפים ו!ב׳ן רבוא רבו ‪ p‬וזד‬
‫אלפים רבוא זרתות שנה( וכתיב )ישעי׳ מ‪ ,‬יב( שמים בזרת תכן )וביתו׳(‬
‫‪1‬וביחודן ז׳ לפניו וז׳ למעלה מזו לכך ז׳ פעמים אלקי ישראל ;ביחזקאל[ וכתי׳)תהלים‬
‫טז‪ ,‬י( שובע שמחות את פניך שני(‪ .‬הכבוד נתראה כשעור רל״ו אלפים פרסאות שלו‬
‫האל הגדול הגבור והנורא‪ ,‬ונתן קץ אצל הכבוד‪ ,‬אבל הקב״ה אין לו שיצור והוז«‬
‫•ד•׳ אחד‪ ,‬כי הכל שנים והוא באחד שגז(‪ .‬אך ברצון הבורא כבודו מתראה לנבראים‪,‬‬
‫זהו )הושע יב‪ ,‬יא( חזון הרביתי וביד הנביאים אדמה‪ .‬הכל כפי הענין שיחפוץ‬
‫‪-‬לעשות‪ .‬כי לפי מה שמראה המראה לנביא הי׳ דבור הנביא ולא שהכבוד מדבר‪ ,‬כי‬
‫איננו חלול כגוף האדם שצריך לקבל מאכל ולהוציא ולנשם‪ .‬אלא מראה דבר אתד‬
‫והדבר דבר אחד‪ ,‬כי האדם חלול והרוח בקרבו כמו )דניאל ז‪ ,‬טו( אתכרית רדחי‬
‫אנא דניאל בגו נדנה‪ .‬חלילה לדמויות שרואה הנביא שיהי׳ כך‪ ,‬ומראה הנביא כפי‬
‫העגין שיהא‪ ,‬כמו בשמואל )שמואל א ג‪ ,‬טו( כי ירא מהגיד את המראה אל עלי‪,‬‬
‫שראה פנים זועפות שנח( וראה )הריגת( ן הרמת[ היד ומגבהת ומכה‪ ,‬הכל ראה באש‬
‫אור הכבוד ושמע דבר הנברא מרצון הבורא‪ ,‬או מלאך )הבא( ןהגידן לו שכתי׳‬
‫)שם יח< ויגד לו שמואל את כל הדברים ולא כחד ממנו את המראה‪ .‬ונראה הכבוד‬
‫לשמואל שחורות כעורב כבחור ]במלחמה שנט( כמו )נחום ב‪ ,‬ד( מגן גמריהו ‪jortM‬‬
‫)ישעי׳ סג‪ ,‬ג( ויז נצחם על בגדי‪) .‬שם ב( מדוע אדום ללבושךן‪ .‬בים‪) ,‬שמות יד‪,‬‬
‫כז( וינער ה׳ את מצרים‪ ,‬כנער‪ .‬וראה שלמה )שה״ש ה‪ ,‬י( דודי צח ואדום )במלחמה‬
‫כמו מגן גבורתו מאדם ויז נצחם על בגדי מדוע אדום ללבושך( צח בחור בלא‬
‫קמטין שבעור‪ .‬וראוד!ו דניאל עתיק יום ן היושב בישיבה‪ .‬ישעיהו ראהו יושב על‬
‫כסא‪ ,‬׳ על שם )משלי כ‪ ,‬ח( מלך יושב על כסא דין מזרה בעיניו כל ר?ג ורם‪ ,‬על‬
‫שם ‪1‬תהלים קלח‪ ,‬ו( כי רם ה׳ ושפל יראה‪ .‬ונשא‪ ,‬על שם )ישעי׳ ב‪ ,‬יב‪-‬ג( כי יום‬
‫לה׳ על הרמים והנשאים‪ .‬וירמי׳ ראה הכבוד נאזר בגבורה והי׳ סבור לשובר•)ירמי׳ כ‪9 ,‬‬
‫פתיתני‬

‫שנד( ע׳ סדיר דבראשית אות כח ‪ :‬שנה( ע׳ לעיל ע׳ לב ‪ :‬שני( ע׳ ערכין יג‪ ,‬ב אל תקו־י שרכש‬
‫אלא שבע ‪ :‬שנז( ע׳ מדרש תמורה )אוצר מדרשים וורטהימר ח״ב( פיה ‪ :‬שנח( ע׳ ילקוט ראובני קונטרס‬
‫שכחת הלקט בשם סודי רזי ושם‪ ,‬פנים זעומות ‪ :‬שגט( ע׳ פסיקתא רבתי פכ״א‪ ,‬ו ופל״ד‪ ,‬יא‪ P ,‬נ׳ ל‬
 ‫לז‬ ‫הכבי‪1‬‬ ‫סודי רזייא‬ ‫הלכזת‬

‫י׳פתיתני ה׳ ואסת‪ ,‬אם׳ לו )בבת( !כברן היד• כזה העניין‪) ,‬שם יג‪ ,‬יא( כן הדבקתי‬
‫״)לב׳( ןאלי את כי!‪ 1‬בית ישראל ואת בית יר!ודה‪) ,‬דברים ד‪ ,‬ד( ואתם הדבקים ביו׳‬
‫אלקיכם ח ים‪ ,‬אבל עתה )שם( !הםן נצמדים לע״ז‪ ,‬על כן אגלה אותם‪ .‬משה ראה‬
‫<הכבוד בפנים מרובות שם( פני רחום פני חנון ומראה של ארך אסים‪ ,‬זהו )שמות‬
‫לג‪ ,‬יט( אני אעביר כל טובי‪ ,‬הרבה מראות על פניך לדעת באיזה מראה תחפוץ‬
‫שאשכון במשכן‪ ,‬וימהר משה כשראה מראה הכבוד ארך אפים שסא(‪ ,‬מיד חפץ‬
‫באותו מראה ובדבור ארך אפים כי עם קשר• עורף הוא‪ ,‬ויש לך להאריך אף‬
‫וסלחת שסב(‪ ,‬ויש לך מן הכעס להפוך לרחמן‪ ,‬אבל הבורא יחודו לא יהפך ולא‬
‫ישתנה ולא גשתנה‪ ,‬אך לפי העניין מראה כבודו ומן זוהר אשר הגדולה מראה‬
‫הכל‪ ,‬אם לכעס מראה כפנים זועפים‪ ,‬והכל בענן כבודו שכנגדו‪ ,‬ואם להרוג‪,‬‬
‫>ויקרא כו׳ ל ‪ a‬והריקותי אחריכם חרב‪ ,‬מראה כאילו חרב בידו‪ .‬אם לרחמים רואה‬
‫פני רחמים ‪:‬‬
‫ה ב ו ר א הוא קרוב לך ממש‪ ,‬פי׳ הוא ממלא כל ואין ריק נעלם ממנו‪ ,‬ומה שכתוב‬
‫)קהלת ה‪ ,‬א( כי האלקים בשמים‪ ,‬לפי שעיקר כבודו מראה למעלה כתיב‬
‫כן‪ ,‬כמו שכתר )שמות כט‪ ,‬מה( ושכנתי בתוך בני ישראל‪ ,‬לשם הראה כבודו‪ .‬ו ק‬
‫)יואל ד‪ ,‬כא( וה׳ שוכן בציץ ש״(‪ .‬על כן אמרו חכמים ביבמות ״סי(‪ ,‬המתפלל עזן‬
‫עיניו למטה ולבו למעלה‪ ,‬כי הבורא אצלו‪ ,‬אך כבודו כנגד הכסא למעלה רם ונשא ‪:‬‬
‫ה ב ו ר א אחד ואמר ר ב י נ ו ס ע ד י ה שסה(‪ ,‬אם אמור יאמר האדם שני יוצרים‬
‫הם‪ ,‬נשיב תשובה‪ ,‬אם לא יוכל האחד לעשות מעשה אלא בעזרת האחד‬
‫כבר שניהם חלושים‪ .‬ואם האחד יוכל להכריח את חבירו שניהם מוכרחין‪ ,‬ואם‬
‫שניהם רשאי׳ ובקש אחד להחיות משם אחד והאחד בקש להמיתו‪ ,‬כבר ראוי שיהיה‬
‫הגושם ההוא פת וחי לאלתר כהרף עין‪ .‬וגם אם יוכל הא׳ להסתיר דבר מחבירו‪,‬‬
‫כבר; שניהם טפשים‪ .‬ואם לא יוכל להסתיר‪ ,‬כבר שגיהם נלאים‪ .‬ואם שניהם דבוקים‬
‫ואגידים׳ כבר שניהםאחד‪ .‬ואם הם נפרדים ונבדלים‪ ,‬כבר יש ביניהם שלישי‬
‫לדמותם כצל ואור שסי(‪ ,‬אשר הם ארעי ומקרה‪ .‬וכיון שנתברר לנו שהיוצר‬
‫ברא העולם ויצר כל )המחודשים(‪ ,‬ידוע כי כל עושה ופועל הוא‪ ,‬וכל יכול ובמל‬
‫כח חי וקים ‪:‬‬
‫׳ ה ב ו ר א יתעלה זכרו אין לו שנוי‪ ,‬ומה שכתוב )שמואל א ג‪ ,‬י( ויבא ה׳ ויתיצב‬
‫ויקרא כפעם בפעם שמואל‪ ,‬שמואל‪ ,‬פתרונו‪ ,‬ויבא הכבוד המאיר ויתיצב‬
‫וכן פי׳ כל הדוסין לאלו‪:‬‬ ‫•‬
‫ה ב ו ר א לא רואה כל חי‪ ,‬ואפי׳ חיות הקודש‪ ,‬כדאמרינן בריש ת ו ר ת‬
‫כ ה נ י ם שסי(‪) ,‬שמות לג‪ ,‬כ( כי לא יראני האדם וחי‪ ,‬כי איך יראה‬
‫הנברא דבר שאינו )בראוי( ןברואן‪ .‬אך כבוד גדלו האור הגדול הראה לו‪ ,‬ולא‬
‫ממש ראייה )אך היו מוכים בסנורים( אך קצת הראה מכבודו‪ .‬ומה שכתוב )מלכים‬
‫א כב‪ .‬ים( ראיתי את ה׳‪ ,‬היה מחשב לומר את כבוד ה׳‪ ,‬כפו שכתוב )שפות כד‪ ,‬ים‬
‫ומראה‬

‫שהמאמר הלא סה על מקומו הנכון כי נתערבבו בכ׳׳י השורות‪ :‬שם( ע׳ פסיקתא רבתי סכ׳יא‪ ,‬ומונים‬
‫דרבה נראה לדם הלב'ה ‪ :‬שסא( ע׳ סנהדרין קיא‪ ,‬א‪ ,‬מה ראה משד‪ .‬כו׳ ארך אפים ראה ‪ :‬שסב( שמחו‬
‫לד‪ ,‬ח‪ -‬ט ‪ :‬שסג( ר״ל וכי רק בעיון שוכן אלא שם נראה השראת שכינתו יותר מכמקום אחר ‪ :‬שסד( קי‬
‫ב ‪.‬׳ שסי‪ (.‬באמונות ודעות מאמר שני ‪ :‬שסו( באמונות ודעות אשר לפני נאמר‪ ,‬ולא אפשר לבעליהם‬
‫•לדמותם אל החושך והאור המשתמשים בלא שלישי ‪ :‬שסז( רע׳ במז־כ־ר סופי״ד ומדרש תהלים פק״ג ‪:‬‬
 ‫הכבוד‬ ‫הלכות‬ ‫לד‬
‫סודי רד^א‬
‫ומראה כבוד ה׳ כאש אוכלת בראש ההר‪ ,‬ומשה בקש שיראהו מכבודו אור ‪m‬‬
‫הגדול והשיבוהו)תחלה( ןתחלת‪ 1‬האור קשה ועצומה מלראות ואין כל ]נבראו יכול לראות‬
‫חחלתה‪ ,‬אך כסהו בענן‪ ,‬עד שעברה קרינת תחילת חוזק )לא בן( האור ]לאחר כך(‬
‫הסר הענן מעל משה וראה אחורי הכבוד בסוף האור‪ ,‬אבל שאר הנביאים לא היו‬
‫יכולין לראות על כן באור שסח( ‪:‬‬
‫ה ב י ר א הוא בכל‪ .‬ואם ישאל שואל ויאט׳‪ ,‬איך אאמין שבכל מקום הוא מצו ואין‬
‫דבר נעלם טמנו‪ .‬נשיב לו‪ ,‬כיוון שנתברר שהוא קודם כל מקום וטרם כל‬
‫מעון ״י״(‪ ,‬אם היו טקוטות מחלקין אותו‪ ,‬הטקוטות לא היה יוצר‪ .‬ואם היו סותרים‬
‫אותו‪ ,‬לא היה כוננם‪ ,‬על כן ישנו אחר )יציאתם טקודם יציאתם( ]יצירתם כקודם‬
‫יצירתם( בלי שגוי וחילוף וכן אט׳ )ירטי׳ בג‪ ,‬כד( אם יסתר איש במסתרים ואני‬
‫י א אראנו‪) .‬תהלים קיא‪ ,‬ד( זכר עשה לנפלאותיו‪ ,‬לא ראינו הזכוכית שלפני החלונות‬
‫שיסתרו המאורות ולא ראינו הטנופות שטטנפים את המאורות‪ ,‬כל שכן שנאמין‬
‫בבורא כל‪ ,‬שאין דבר חוצץ לפניו ואין טנופת וגיעול יכחישנו ש*( ‪:‬‬
‫ה ב ו ר א סובל עולמו‪) ,‬דברים לג‪ ,‬כזו ופתחת זרועות עולם‪ ,‬כמו שאבן שואבת ‪I‬שואבן‬
‫הקש ונושאו‪ .‬והוא אינו צריך לכסאו כי לגדולתו אין חקר‪ .‬והקב״ה היה‬
‫■וסק קודם העולם וקודם לאלפים שנה שקדמה התורה ״»«(‪ ,‬היה עוסק בחכמתו‬
‫הרחבה וצרף האותיות וחשב קודם על העולם )כמו( !כמהן יהיו באותו הדור ומה‬
‫יהיה להם ומי זוג של פלוני ופלוני וטה מלאכתם ופרנסתם‪ .‬וברא התורה לזכות‬
‫הוגיה לעולם הבא‪) ,‬ישעי׳ מב‪ ,‬כא( ה׳ חפץ למען צדקו וגו׳‪ ,‬ונכון כסאך מאז‬
‫להיות בורא נשמות‪ ,‬ותורה בכסאו כמו בארץ ומצד ארון ספר תורת עדות‪ ,‬עד‬
‫שישראל מקייטים התורה שעב(‪ .‬והנה הבריות כאין נגדו ויושביה כחגבים‪ .‬וכי ישמח‬
‫האדם בחגבים או יועיל ל^וות‪ ,‬אלא לא ברא העולם כי אם לצרכי החיים‪ ,‬ועוד‬
‫שרוב העולם עוברים רצונו ומכעיסי׳ אותו‪ ,‬אם כן לא לצורכו ברא העולם‪ .‬וא״ת‬
‫בעבור שירה‪ ,‬הלא יצר המלאכים האומרים שירה או יברא קול נאה לשורר‪ ,‬ומה‬
‫שהיו )הנעימים( ומנעימים( לפניו בכלי שיר‪ ,‬אלא הכל למען צדקו בריותיו בראו‪,‬‬
‫לגלות להם קצת ‪T‬רכיו וחכמתו‪ ,‬לגלות יחודו להעליז נפש צדיקים בו‪ .‬וברא עליונים‬
‫בלי יצר הרע ומודיעם סודיו ורזיו‪ ,‬וברא תחתונים מעין עליונים שיעשו רצונו‬
‫דיגלה להם סוד כמו לעליונים‪ ,‬וברא להם מיני יצרים וברא יצר של הרהורים‬
‫רעים למשוך אחריו את האדם‪ ,‬וכל זה עבור אחד מן ל׳ רבוא שהיצר מושכו ואינו‬
‫נמשך אחר הרעים‪ ,‬כמו כלב ויהושע מס׳ רבוא‪ .‬וסוף אדם למות והיה לו לחשוב‬
‫שלא יחטא‪ ,‬ולפי שאינו חושב ידינוהו בגיהנם‪ ,‬אבל הצדיקים בגן עדן על חלקם‪,‬‬
‫ומה שיראה טוב קורא גמול וזהו )תהלים קמז‪ ,‬יא( רוצה ה׳ את יראיו‪) .‬שם פה‪ ,‬ב(‬
‫רצית ה׳ ארצך‪ .‬וכשחייבו פרעון ונקמות‪ ,‬ההוא קורא פרעץ ונקם כעס וחרץ שנ׳‬
‫)תהלים לד‪ ,‬יז( פני ה׳ בעושי רע‪ ,‬והוא שותק וסובל הכל ;‬
‫ה ב ו ךי א יודע כל נסתרות‪ ,‬ואם תאם׳ מניין‪ ,‬נשיב לו‪ ,‬הרי אדם יודע המזלות‬
‫ויודע מה שזה חושב‪ ,‬כל שכן מי שבראן שיודע כל‪ .‬ועוד היצורים‪ ,‬מה‬
‫שאינם‬

‫שסח( ע׳ ריקנסי ם׳ וארא ‪ :‬שסם( ע׳ לעיל בריש הלכות הכבוד ‪ :‬שע( ע'כ מדברי רם*ג ‪ :‬שעא( ע״‬
‫בראשית רבה פ״ח‪ ,‬ב שני אלפים שגה קדמה התורה לברייתו של עולם ‪ :‬שעב( דברים לא‪ ,‬כי‪* .‬תיל‬
‫את ספר התורה הזהישמתם אותו מעד ארץ ברית ה׳ אלקיכם והי׳ שם בך לעד ‪:‬‬
 ‫לט‬ ‫הכבוד‬ ‫סודי רזיייא‬ ‫וורכו‪1‬ו‬

‫שאינם יודעים העתידות‪ ,‬בשביל שטדעם נהיה ונעשה בהשגחת הרגשות וכל שאין הרגשתם‬
‫משתתםו׳ עמו ולא משגיחו׳)קצמ׳יו(‪1‬קצתו( כבר אינם יודעים אסתתו‪ .‬והיוצר ית׳ אינו צריך‬
‫)למראית( !למראות[ מםני שהוא חכם בעצמו מלמדה‪ ,‬לכן העוברות והעתידות ידועות‬
‫אצלו בלי שליש וכלי ובלי שיתוף מדע אחר מ»( והוא יודע מה !עתיד! להיות באמת‬
‫והוא מכיר הראשונות מן )האחרות( !האחרונות( שנא׳ )ישעי׳ סו‪ ,‬י( מגיד מראשית‬
‫אחרית‪ ,‬והוא ברא עולמו כרצונו ולא בעל כרחו שנא׳ )איוב כג‪ ,‬יג( והוא באחד ומי‬
‫ישיבנו ונפשו אותה ויעש‪) .‬תהלים לג‪ ,‬ו( בדבר ה׳ שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם‪,‬‬
‫למד אותם כי ברוח פיו ובדבריו נעשו המעשים ונבראו בבת אחת כהרף עין‬
‫בנפיחה אחת‪:‬‬
‫ה ב ו ר א אינו צריך לעולמו שהרי היה קודם העולם‪ .‬והוא בכל שהרי הבורא אין‬
‫סוף להוייתו ועולם יש לו קץ‪ .‬הרי העולם כאין נגדו ודבר דק דק כאפר‬
‫שאין אדם חפץ בו שנא׳ )דניאל ד‪ ,‬לב( כלא חשיבין‪ .‬אבל בשביל צדיקים גמורים‬
‫בראו‪ .‬למה ברא הרשעים כי תחלה ברא מלאכים והיו כולם צדיקים לכך ברא בגי‬
‫אדם ויצר הרזב וכל מי שעוצר רוחו‪ ,‬בשבילו ברא העולם לכך לעתיד לבא הצדיקים‬
‫שעצרו רוחם הם לפני ולפנים ומלאכים חוצה להם שנ׳ )במדבר כג‪ ,‬כג( כעת יאמר ליעקב‬
‫ולישראל מה סעל אל שעי( ‪:‬‬
‫שאפר הקב״ה )לשלמה( ןלדוד! )שמואל ב ז‪ ,‬יי( אני אהיה לו לאב והוא יהיה‬
‫לי לבן‪ .‬למה הניחו לחטוא‪ ,‬אלא להודיע כי ביד האדם דרכיו ולא יאט׳ הכל‬
‫על כן צריך כל אדם לבקש אל תביאנו לידי נסיון‪ ,‬לסייעו מיצר‬ ‫בגזרת הקב״ה‬
‫הרע‪ .‬כדוד לפני השטן שעי(‬
‫א ^ן ף רבונו של עולם תניח אותו בידי ואנסנו הילך בתורתך אם לא‪ .‬כי הגבור תוסס‬
‫ראש החבל ומושך בראשו והחלש בקצה השני מי נוצח‪ .‬כך הקכ״ה גבור והשטן‬
‫חלש והאדם החבל וכשמנסהו עוזב כחזקיר‪ ,‬שעי(‪ .‬וכתי׳ )תהלים לז‪ ,‬לג( ה׳ לא יעזבנו‬
‫בידו‪ ,‬אלא בשעת נסיון עוזבו ועל זה אמרו שעת( הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים‪.‬‬
‫מ״מ הכל גלוי לפניו כו׳ ימי בראשית שעט(‪) ,‬דהי״ב ו‪ ,‬ל( ידעת את לבב בני האדם‪.‬‬
‫וכשראה הנביא שאין יכולין לסבול אמר כנגד המהרהרין )חבקוק א‪ ,‬יג( למה תביט‬
‫בוגדים תחריש בבלע רשע צדיק ממנו‪ .‬ואמ׳ )ישעי׳ סג‪ ,‬יז( למה תתענו ה׳ מדרכיך‬
‫תקשיח לבינו מיראתיך‪ .‬על כן תפיג חורה ואעפ״י שרוב בני אדם אינם צדיקים‬
‫צריך הקב״ה לסבול הכל ב״ה ‪:‬‬
‫ה ב ו ר א הוא הכל וממנו כל ההויות ואם יאמר הלב איך אאמין שיש אלוק בעולם‬
‫והלא לא שזפתהו עין רואה‪ .‬ישיב אל לבו הלא אור החמה כשזורחת בנקב‬
‫או בחלון נראה בו אבק דק עולה ויורד וברחובות לא נראה‪ .‬חלילה לנו לכפור בהבורזב‬
‫ועוד רוח האדם לא נראה בימות החמה ולא בבית החורף חם אבל בימות הגשפים‬
‫רואה‬

‫שעג( ע׳ רמבים ה׳ יסוה״ת פ״ב‪ ,‬הבורא הוא ודדחו *חד וע׳ שיר היחיד ליום שלישי ‪ :‬שעד( ע׳ בדד״ר ם'כ‪.‬‬
‫■דב*ר ם״*‪ .‬ירושלמי שבר‪ ,‬ספ״ו וע׳ ‪0‬׳ חס־דים סי׳ ק׳ימ מאמר זה באריכות יוחד ‪ :‬שעה! רבנו מבליט‬
‫בזר‪ ,‬דעתו‪ ,‬נגד הדעות שאומרים שיש לכוכבים ומזלות השפעהי על מעשה בני אדם ויסוד מדבריו אלה‬
‫לידיעה ובחירה‪ ,‬שבכאן מלבד הידיעה‪ ,‬הבטיח גם שיהי׳ לו לאב ובכל זאת לא הי׳ מוכרח במעשיו‬
‫והניח לו את בחירתו בידו ‪ :‬שעו( דהי״א כא‪ ,‬א‪ .‬וע׳ ברכות סב‪ ,‬ב וסנהדרין קז‪ ,‬א ‪ :‬שעז( ע׳‬
‫סנהדרין קד‪ * ,‬בשביל הטוב בעיניך עשיתי מה אות בו׳ ע׳ש ‪ :‬שעה( ברכות לג‪ ,‬ב ‪ :‬שעם( אולי‬
‫»'ל מימי או מקודם ימי בראשית ע׳ ב־ר עכ׳ד וגם׳ ע״ז ה‪; * ,‬‬
 ‫הכבוד‬ ‫סודי רדיא‬ ‫הלכות‬
‫מ‬
‫רואה רוחו‪ ,‬אעס״י שאין נראה במקום הם‪ .‬ישנו שפ(‪ .‬כן תאות איש לאשה כשיראה‬
‫אותה כמה לבו קשור‪ .‬או למרחוק יריח מלחפה הסוס‪ ,‬או הכלב יריח את הגנב או‬
‫הולד יריח אבן תקומה‪ ,‬והכלב‪ ,‬איל וצבי יריח בהרים וביער )ד״ילוכס והילוכם[‪ ,‬כל זהכדי‬
‫שיאמינו בני אדם שאין חשך ואין צלמות להסתר שם פועלי און )איוב לד‪ ,‬כס‪ .‬את‬
‫השמים ואת הארץ אני מלא )ירמי׳ כג‪ ,‬כד! ‪:‬‬
‫ה ב י ד א הווייתו בכל ואין הטנופת ודופי מזיק לו‪ ,‬תדע מן הנפש שאין דופי‬
‫וטנופת מזיק בו‪ ,‬כי אין עבירה יבריח יחוד הוייתו‪ .‬ומה שכתוב )דברים‬
‫כג‪ ,‬טו( פן יראה בך ערות דבר ושב מאחריך‪ .‬פי׳ עזרתו וישועתו יסיר וכשיתפללו‬
‫לא יענם‪ ,‬זהו )משלי טו‪ ,‬כט( רחוק ה׳ מרשעים‪ ,‬שלא יעשה רצונם׳ אבל‪ ,‬ותפלת‬
‫צדיקים ישמע ‪:‬‬
‫ה ב ו ף א אין בו גבול והיקף ומיאה‪ ,‬שאם נראה בו הי׳ לו גבול‪ ,‬וכל הנברא יש‬
‫לו גבול ונדבק‪ ,‬אך הבורא הוא בתוך הכל ואין נוגע בו‪ ,‬כמו הרוח‬
‫בחיים אין דבוק למחשבות לבו שום טנופת וליחלוח מן הגוף ואינ׳ נראית שהיא‬
‫דקה מלראות‪ ,‬כל שכן בוראה‪ .‬ואין מחלקין יחודו הברואים‪ ,‬כמו לחם רק שרויי‬
‫ביין ונבלע בו יין ואין המקום ריק כך אין מקום ריק ממנו שפא(‪ ,‬והיין פמהה‬
‫החתיכה כך הוא מבלה את מעשיו ‪:‬‬
‫הבורא יש לו י׳ שמות שאינש נטחקין יאלי • ידרד‪ .‬שדי‪ .‬ארזיר אשר‬
‫אהיה‪ .‬אלהים‪ .‬אלוה‪ .‬אלהיבם‪ .‬איהיך‪ .‬אלהיר‪ .‬אלהי‬
‫וכנגדן י׳ פסוקים ברוך ה׳ אלקי ישראל י׳ בקרייה שפג( וכן י׳ פסוקים ואין עור‬
‫בקרייה ‪ :‬ו׳ אני ואין עוד שפי(‪ ,‬וד׳ ד א י ן ע ו ד שפה(‪ .‬לפי שעל כל ברכה צריך לחשוב‬
‫בלבו לכוון לבו לאביו שבשם־ם‪ ,‬וישיב היחיד בי׳ רוחות ויחשוב על כל רות ואץ‬
‫עוד‪ .‬כיצד‪ ,‬יחשב למעלה ולא יתן קץ למחשבתו אלא יחשב על הבורא שהוא למעלה‬
‫ואין חקר לו ואין עוד‪ .‬וכן למטה עמוק עמוק מי ימצאנו ולא יתן סוף לפתשבתו‬
‫אלא‬

‫שם( ע׳ סוד היחוד לר־י החסיד בראש הספר ‪ :‬שפא( עד כאן תמצא שם ‪ :‬שפב( במם׳ שבועות לה‪tja X ,‬׳‪,‬‬
‫אלו הן שמות שאין נמחקין בגון קל אלקיך אלקים אלקיכם אהי׳ אשר אהי׳ א״ ד וי״ה סדי‬
‫רבינו במנ־נו ם־ אינו מונה קל שבגמ׳ אבל מיניי אלי? *לקיי אלק־ שלא נמנו שמה וכן לא סגה‬
‫רבינו א״ד ואולי הוא השמטת הסופר כי בפרטית מנין רבינו לא נמצא כ״א ט׳ שמות‪ .‬וע׳ רפב״ם‬
‫ס״ו מה׳ יסוה־ת‪ ,‬שמונה ז׳ שמות שאינם נמחקין ומונה הוי׳ אדני כאחת וז״ל ‪ :‬השם הנכתב יזד הא‬
‫ואו הא והוא שם המפורש או הנכתבאדני‪ .‬ובגמ׳ מונה א׳־ד לחוד וי״ה לחור‪ .‬אמנם ד״ז בסלרגתא‬
‫הדמב״ם והראב״ד אס י״ק שם בפני עצמו ש־רמב־ם סובר שי״ק שם בפני עצמו הוא וכן נמנה‬
‫באדר״נ פל״ד וגם רבינו בפי׳ לס׳ יצירה מונה י׳׳ק בפני עצמו וע״ב א״ד דגמי בויל אולי גם ועי׳‬
‫ויש' אמנם דעות דבי״ה דגמ׳ נכלל גם שםהוי׳ וגס רבינו מונה הוי׳ אדני כאהת וע׳ תיקוני זהר‬
‫כהקדמה «‪ . . .‬ואיהו מרכבה לתרווייהו כגווגא דא יאקדונק״י כו׳ ע״ש ועל תרין שמהן אלין אר׳סד‬
‫אז ירננו עצי היער כו׳ הן הן מעשה מרכבה כר׳ ע־ ש ואין להפריד אלוף‪ .‬רכן לא נגלצא כמנץ ’‬
‫אלא‬ ‫רכינו השם צכאות כי פלוגתאכגמ׳ שם ר׳ יוסי אומר ניכאית כולו נמחק שלאנקרא צכאות‬
‫ע־ש ישראל שנאמר והוצאתי את צכאותי את עמי בני ישרא“ מארץ מצרים ובאדר״ב פל״ד וכמם׳‬
‫סופרים פ״ד‪ ,‬משום שנא׳ ופקדו שרי צכאות כראש העם ובנמ׳ שם אמר שמואל אץ הלכה כד׳‬
‫ויש אולי להשלים גם‬ ‫רמכ׳׳ם שם וע׳ שו׳יע יו־ד סי׳ רע־׳רסע׳ ט׳ שמונים צכאות‬ ‫־ יוסי וע׳‬
‫פ׳ ויקרא ד״ה אם זבת שלמים ושם ד׳׳ה רבי אבא פתח‪.‬‬ ‫רכינוהשם צבאות‪ .‬וע׳ זהר‬ ‫במניי‬
‫לתנא קמא צבאות אין נמחק‪ ,‬מכלל דלי׳ לא ס״ל וע׳ פי׳‬ ‫בהל׳ האמנה אומר רבינו‪,‬‬ ‫וע׳ לקמן‬
‫גם אדני לחוד‪ ,‬אבל המספר שמה איני כא‬ ‫ס׳ יציר־ לרבינו שמונה שם גם צבאות ושם מונה‬
‫כד‪ ,,‬לב‪ .‬מלכים‬ ‫למנות את האינן נמחקיןע״כ אין לי לעמוד על דעתו מזה ‪ :‬שפג( שמואל א‬
‫א א‪ ,‬מה‪ .‬ח‪ ,‬סו‪ .‬דהי׳יא סז‪ ,‬לו‪ .‬כם‪ ,‬י‪ ,‬דהי״ב ב‪ ,‬יא‪ .‬ו‪ ,‬ד‪ .‬תהלים מא‪ ,‬יד‪ .‬עב‪ ,‬יח‪ .‬קו‪ ,‬סח ‪:‬‬
‫שפה( ישעי׳ מה‪,‬יד‪ .‬מי‪ ,‬ט‪ .‬ואולי דברים ד‪,‬‬ ‫שפד ן ישעי׳ מה‪ ,‬ה‪ .‬ו‪ .‬יח‪ .‬כא‪ .‬כב‪ .‬יואל ב‪ ,‬כז ‪:‬‬
‫לה‪ .‬ים‪ ,‬כי שם נאמר אין דוד ולא ואין‪ .‬בקהלת ט‪ .‬ה נמצא ואין עוד שכר אבללזה לא כוץ‬
‫רבינו וניב שלדברים הנ״ל כוון ‪:‬‬
 ‫מא‬ ‫הכבוד‬ ‫סודי רזייא‬ ‫‪imTn‬‬

‫אלא יחשב ואין עוד‪ .‬ויחשב למרחבי רקיע וכן למטה וכן יעשה לרוח מזרחית‬
‫ולרוח מערבית וכן לצפון וכן לדרום‪ .‬ויחשוב קודם העולם מראשית העולם ולמעלה‬
‫ואל יתן קצה למחשבתו שמחשב בבורא אלא עדין מהלאה למחשבת הלב ואין עוד‪,‬‬
‫שאין לו קצה‪ .‬וכן יעשה לאחרית העולם )פכן( ןמכאן[ והלאה ויתחיל לחשוב מראשית‬
‫ולא יהן קץ למחשבתו כי אם ה׳ אחד ואין עוד‪ .‬וכן באחרית עומק טוב ועומק רע‬
‫להטיב לטובים ולהרוג לרעים והווה בנכבד ובחלומו‪ .‬והבורא כולן מחמדים ומלא‬
‫דעתנות ויכולות ‪:‬‬
‫ומך• שמצינו בשכינה שנויין‪ ,‬פעמים כבחור ופעמים כזקן‪ .‬דע כי הסבה הכבוד‬
‫מתראה לנביאים כן כפי צורך השעה שפס‪ ,‬וכן לעתיד )ישעי׳ ס‪ ,‬ב( וכבודו‬
‫עליך יראה‪ ,‬כפי מעשה הצדיקים‪ .‬ובכל יום ויום )דומה( ‪ ^ J‬א הן בי״ח אלף עולמות שפז(‪.‬‬
‫וכשחוזר משונה זיוי זהו )יחזקאל ג‪ ,‬יב< ברוך כבוד ה׳ ממקומו‪ .‬והכבוד רואה‬
‫ילב‪ .‬כי ה׳ יראה ללבב לעושים מאהבה נאמו ונפש חפיצה‪ ,‬וכשישךאל מברכין אז‬
‫הכבוד מתרבה‪) ,‬תהלים קמה‪ ,‬י‪-‬יב( וחסידיך יברכוכה‪ .‬כבוד מלכותך יאמרו‪ ,‬להודיע‬
‫לבני האדם גבורתיו וכבוד הדר מלכותו‪ ,‬שכבוד ההדר )מתוכד‪! (.‬מתרבהן והעטרה‬
‫של ברכות מתפאר‪ ,‬כמו שמברך באהבת הלב בשמחה וביראה‪ ,‬ממנו מחבר ועושין‬
‫נתר עד שיפטר הצדיק מן העולם ויחזירו לו‪) ,‬ישעי׳ כח‪ ,‬ה( יהיה ה׳ וצבאות[ לעטרת‬
‫צבי )ולתפארת( !ולצפירת! תפארה ‪:‬‬
‫ה ב ו ר א אין שייך לו ריח נחות אלאכתרגומו‪ ,‬לאתקבלא !בןרעווא‪ ,‬כי לא יתכן‬
‫ריח לבורא‪ ,‬תדע !אלו( הי׳ ריח נחוח לבורא ונהנה מן הריח‪ ,‬היה בורא‬
‫בהמות חיות ועופות הרבה ואש הרבה לשורפם שפח( אלא )שמ״ה( אינו נהנה מריח‬
‫הקרבנות ואינו חסר מה )שבבנין( ןשמכעיסים[ לפניו שימי(‪ ,‬ואינו נהנה ממה שעושץ‬
‫רצונו‪ ,‬תדע שאם היה חסר היה מונע יצר הרע ובורא לב טוב שיעשו רצונו‪,‬‬
‫זבתי׳ )ירמי׳ ז‪ ,‬ים( האותי הם מכעיסים‪ .‬משל למלך שיש לו ק״ח משרתים ואחד‬
‫אינו רוצה לעבדו ואינו צריך לעבדו ואום׳ האדון האותי הוא מכעיס והלא איני‬
‫צריך לו‪ ,‬אלא השכר שיש לי לתת לו לא אתן לו נמצא לעצמו הוא מריע וכתיב‬
‫♦מלאכי ג‪ ,‬יח( בין עובד אלקים לאשר לא עבדו‪ .‬וכשיכלו כל הנשמות ימותו‬
‫ערשעים רשארו רק הטובים וימסור בידם יצר רע‪ ,‬ויצר יברא להם לטובים כמו‬
‫שיש למלאכים ‪:‬‬
‫ה ב ו ר א אצל הכל הוה‪ ,‬כאשר שמי מ^יי ^ליי י ה ו ״ ד והוא עם כל אותיות ואין‬
‫נראין לעין כל‪ ,‬אבל כבודו אל גדול ונורא )דברים ז‪ ,‬כא( ונקרא י״ר‪,‬‬
‫דחילא ״*(‪ .‬י׳׳י )ובשובים( !להטובים! כמראה בכבודו פני החיבד^ ומלאכים‬
‫משתלחים לעשות חפצו‪ .‬וכשמכעיסין‪ ,‬למראה פני כעם ומלאכים אכזרים משתלחים‬
‫זהו )תהלים עח‪ ,‬מט( משלחת מלאכי רעיב^ )משלי יז‪ ,‬יא( ומלאך אכזרי ישולח בו‪,‬‬
‫ועל הפנים חקוקין כתובי׳ שם המפורש שיא (‪ ,‬זה>)ישעי׳ ל‪ ,‬כס שם ה׳ בא ממרחק‬
‫שפתי׳‬

‫שמי( ע׳ פסיקתא רבתי פכ״א‪ ,‬ו ופל״ד‪ ,‬יא ‪ :‬שפז( ע׳ מם׳ ע״ז דף ג‪ ,‬ב ושט בי״ח עולמות וע׳‬
‫מדרש תהלים סי״ח‪ ,‬יש לו עולמות הרבה והוא מיידא על כנפי הכרובים וע׳ סד״ר דבראשית אות כב ‪:‬‬
‫שפה( ע׳ תנחומא פ׳ עו‪ ,‬אם הייתי מבקש קרבן הייתי אומר למיכאל ולגבריאל ‪ :‬שפם( כל המאמר הזה‬
‫םפצא בילקוט ראובני ם׳ נח בשם סודי רזי ושם הגי׳‪ ,‬ואינו חושש ממה שמכעיסים לפניו ‪ :‬שגן תרגוס‬
‫גדול ונורא‪ ,‬רבא רדחילא ; שצא( ע׳ תנחומא פ׳ משפטים שמו של הקב״ה משותף עם כל מלאן ‪:‬‬
 ‫הכבוד‬ ‫הלכות‬
‫סודי רדיא‬ ‫מב‬
‫שסתיו מלאו זעם‪ ,‬שמראה לנביאים כסי השעה שיב(‪ ,‬לא שהוא כועס או ש*ח^‬
‫)שמות‪ ,‬לג‪ ,‬יד( סני ילכו‪ ,‬פני זעם‪ ,‬וכתי׳ )ישעי׳ סד‪ ,‬י( אני ראשון ואני אחרץ‬
‫זכתיב >שם מא‪ .‬ד( ואת אחרונים אני הוא‪ .‬לסי שהצדיקים והמלאכים יהיו לעולם מג‪.,‬‬
‫א״כ מהו ואני אתרץ והלא הצדיקים קיימים לעולם והתרגום‪ ,‬אנא הוא דמלקדסין‬
‫אף עלמי עלמיא דילי אינון ובר מיני לית אלוה‪ ,‬שקשה לו שהרי הצדיקים הם‬
‫הנשארים ואחרון דמיון דראשון מה ראשק קודם לכל אף אחרון לאחר הכל מד‪,,‬‬
‫והצדיקים הן למעלה זה מזה הם‪ ,‬המעולין רואין יותר מהתחתונים מהם מייל(‪ .‬וכן‬
‫הכבוד יש זוכה לראות זיוו הפנים ויש מאחוריו‪ ,‬זהו )שוסטים ה‪ ,‬לא( ואוהביו‬
‫כצאת השמש בגבורתו‪ ,‬א״כ מה צריכים לאורר^ והכבוד שהי׳ רואה נביא לא היו‬
‫יכולין להביט בזוהר הכבוד עד שראה הנוגה נגדו‪ ,‬ומשה בקש לראות הכבוד‬
‫הראשון‪) ,‬שמות לג‪ ,‬יח( הראיני נא את כבודך ולאן האמצעי )והנביאים רואה<‬
‫‪J‬שהנביאים רואים! וראה יותר ברחוק מן הכבוד מו(;‬

‫הלב״ת הדבור‬
‫ד‪ ,‬בו ר א כולו דעתנות ולא שמע ברייה בעולם קולו מדבר‪ ,‬אך הדבר יוצא מסי‬
‫כבודו כדסוס לדבור ולא שהכבוד יענה דכתי׳ )איוב לג‪ ,‬יד( כי באחת‬
‫ידבר אל ובשתים לא ישורנו‪ ,‬כשדבר עם אברהם לא נאמר ויען ה׳ או ויוסף ה׳‪,‬‬
‫כי ידע כי אברהם יבקש מנ׳ עד י׳ וברא והכנים בפעם אחת כל האמיריות שהיה‬
‫לו לדבר לאברהם‪ ,‬כאדם שקישר בארנקי ארוכה כל מטבע לבד‪ ,‬כן כל אמירה לבד‪,‬‬
‫הוצאה בשעה שהוא חפץ זהו !שם לז‪ ,‬ר‪ (.‬ירעם אל בקולו נסלאות‪ ,‬בקול אחד יהיו‬
‫אמירות הרבה נסלאות כך ;‬

‫כי לא יוכלו היצורים לקבל את הקול ביחד ןרקו כסורט את מעותיו‪ ,‬כי הבורא בכסא‬
‫ובתוך החלל הקב״ה בורא הדבור יחד כל העניות‪ ,‬ומתחלק ותהעניות !בעדם(!בעתסן‪,‬‬
‫וסבר השומע שבכל פעם מדבר‪ ,‬ואיב׳ יודע שבפעם אהת נבראו הדבורים וכל אחד‬
‫יוצא בעתו‪) ,‬משלי טו‪ ,‬כג( דבר בעתו מה טוב ‪:‬‬
‫ד‪ ,‬ב ו ך א הוריד על ההר אש גדולה בהוד והדר שנא׳ )שמות יט‪ ,‬יח( והר סיני עשן‬
‫כולו מפני אשר ירד עליו ה׳ )באפו( ]באש!‪ ,‬והקיפו ענן וערפל וחשך‪,‬‬
‫וזה‬

‫נאמר‪ ,‬אף מלאכי‬ ‫ה ת א ת וורסהימר ע׳ ק״ו‬ ‫שז ב( ע׳ אות שפה ‪ :‬מ ג ן ב מ ד ר ס אלפא כיתות‬
‫השרת ד^לכין ואינן חוזריץ כו׳ ו אינן חוזרין אלא זדי קים בלבד ‪ :‬ש ז י ( כנראה חסד פה ור״ל לזאת‬
‫לג‪ ,‬כ ב ‪ -‬כ ג ( ו שכיתי‬ ‫שנ׳ ) שמות‬ ‫כתיב ואת אחרונים אני הוא ‪ :‬שז ה( מ׳ סנהדרין ‪ 1‬ז‪ ,‬ב ‪ :‬שזי(‬
‫רו ת די ה ויהי בימי שפרס השרפסים‪ ,‬ר בי‬ ‫כפי עליך עד עב‪.‬־י וראית את אחורי וע׳ זהר חדש‬
‫וע׳ יבמות מם‪a ,‬‬ ‫חלקי■ בר אלעזר פתח קרא כו׳‪ ,‬שאר הנביאים מרחוק ומשה םי‪ 9‬־וב כ ר ע״ש‬
‫ובר ש״י שם ובג ם׳ סנהדרין שם ‪:‬‬
‫מג‬ ‫מדבור‬ ‫הלכות‬
‫סודי רזייא‬
‫•זזה החשך הוא ענן שחור שנא׳ )תהלים יז^ י ס ישת חשך סתרו‪ .‬הקול כמע ערבב‬
‫וייצא הקול באש ‪1‬ו‪1‬נראה דמותו בענן‪ ,‬כדבר שיצא )מחוטן ‪1‬םחרסן ומחוגה יש יו‬
‫גיענוע התיבה באויר‪ ,‬וראו העם הדבור ודמות האותיות‪ ,‬אז ידעו כי ועא מחרם אור‬
‫מחושך‪ ,‬שהקדיחה האש )ולהם( ‪1‬ולהם‪ 1‬כברך האויר החושך הסובב בה שנ׳ )דברים ד‪.‬‬
‫יב! וידבר ה־אליכם מתוך האש‪ .‬והנה אנוש ידבר ביום קר)ביציאות(!ביציאתן האות מהמה‪,‬‬
‫יראה דמות אאית דמות האותיות ש‪1‬י(‪ ,‬והוא קול ששומעין מצור תענה הצור‪ ,‬רהע‬
‫קוראים אותו בת קול והנולד מן הקול‪) .‬ישעי׳ ל‪ ,‬כא( ואזניך תשמענה דבר מאחריך‬
‫ולא אומר מלסניך׳ כי זה העניין הוא הראשון לכל דבר שיהיה‪ ,‬והוא דק מכל דק‬
‫והעניין חזק מכל חזק ש!״(‪ ,‬ואחריו האויר הגלוי שבו יצר הבורא והוא שולם על‬
‫כל‪ ,‬וכשהיה מדבר בסיני כתי׳ )דברים ה‪ ,‬כ< כשמעכם את הקול מתוך האש‪ ,‬הרי אש‬
‫פנימי אצל הדבור‪) .‬תהלים קיט‪ ,‬קל( פתח דבריך יאיר ומעוטף חשך שלא יראו‬
‫הקול ונכנס הדבור אל לב השומע והיה נראה לו כאלו גאת‪ 1‬הקול שומע מפה אל‬
‫פה כזה‪:‬‬

‫ו כ ש י ו צי א הדבור נפרץ הדבר ומתחלק לכמה חלקים )ואשמע את הקול( ןוישמע‬

‫קול‪ 1‬מדבר )במדבר ז‪ ,‬פט( ולא נאמר מדבר‪ ,‬כי משה היה שומע שהקול‬
‫יוצא מפי הגבורה מבין ב׳ הכרובים והקול מדבר אליו פה אל פה‪ ,‬ושעל הכפורת נאס*‬
‫)שמות לג‪ ,‬ס לא יראני האדם וחי שמ( ושעל פתח אהל מועד נאם׳ )במדבר יב‪ ,‬ח(‬
‫ותמונת ה׳ יביט‪ ,‬קול יורד מבין הכרובים שעל כסא הכבוד ויורד אל בין הכרובים‬
‫שעל הארון ומאותו קול מהלך ומובילו׳ בכלי ושמו בת המקבלת הקול כסו)יחזקאל מד‪/.‬‬
‫יא( האיפה והבת תוכן אהד להם ומדד‪ .‬אחת ארוכה ופדה אחת קצרה ;‬

‫‪/‬‬ ‫ר*ל‬

‫‪\ .‬‬
‫כה‪-‬כס לעשות לרוח‬ ‫)איוב כח‪,‬‬ ‫)ישעי׳ ם‪ ,‬יג( מי תכן את רוח ה׳‪.‬‬
‫משקל‬

‫‪ ( :r v‬הע‪ 1‬ץ הזה ע׳ ס־י קנ סי ם׳ וירא בשם ר ביני סעדי׳ גאין ישם נא מר כידיאת האות מהפה •תמוז‬
‫ב אויר ויתהרס בו דמות כדמות הארתיות ע״ש ‪ :‬ש‪ 1‬ח( ע׳ רי קנ סי ס׳ קדושים דכ״ז‪ ,‬כמה גדיל רזו הדבזר‬
‫ייפעול כו׳ כ♦ האותיות ביועאם מהפה עדשות רושם ב אויר ופועלו ת לפסה ‪ :‬שעט( ע׳ ב ‪ 0‬ד*ר שי׳ד כב‬
 ‫הדבור‬ ‫סודי רזייא‬ ‫הלכות‬ ‫מד‬
‫משקל ודרך לחזיז קולות‪ .‬לכך בת קול באוזן )הנכנס( ]הנביא! ואשר אצלו ל*׳‬
‫ישמזג ת( לפי שהבת היא המדך• המקבלת אותו‪ .‬והקול בדפוס כאדם שלוקח קלף‬
‫ארוך ומדבר לחכירו דרך הקלף ואיש לא ישמע‪ .‬כי אם מי שמדבר אליו זהו )ויקרא‬
‫א‪ ,‬א( ויקרא אל משה בקול ראשון‪ ,‬וידבר ה׳ אליו מאהל מועד ולא מעל הכפורו^‬
‫וזהו )במדבר ז‪ ,‬פט( וישמע את הקול מדבר אליו מעל הכפורת אשר על ארון העדווג‪.‬‬
‫מבין שני הכרובים‪ .‬היה מדבר ואחר כך נסתלקה קול משום )שמות לג‪ ,‬יא( וידבר‬
‫אליו כאשר ידבר איש אל רעהו‪ .‬וזה שבסוף ספרי ןנאסח‪ ,‬משה לא ידע סי ידבר‬
‫עבו ופתי ידבר עמו‪ ,‬ולפי שהקול משתנה א׳ של ויקרא קטן‪ ,‬שאינו אוס׳ ויקרא ה׳‬
‫אל משה‪ ,‬ובתחלה׳מדבר כמלך המדבר ליועציו ואחר כך מדבר לעבדיו‪ ,‬זהו )דניאל‬
‫ד‪ ,‬יד( במאמר קדישין שאלת ובגזרת עירין פתגמא‪ ,‬ואח״כ )שם כח( קל ‪1‬מן‪ 1‬שסיא‪J‬‬
‫נפל‪ ,‬דוגמת )יונה ג‪ (T ,‬מטעם המלך וגדוליו ‪:‬‬
‫ו ה ד ב ו ר יוצא מתוך האש תא(‪ ,‬והקול מעוטף ומחותל בתכריכיחשך ענן וערפל‪ ,‬זוע‬
‫שנאם׳ )דברים ה‪ ,‬יט( דבר ה׳ אל כל קהלכם בהר מתוך האש‪) .‬ירמי״‬
‫כג‪ ,‬כט( הלא כה דברי כאש‪) .‬דברים ה‪ ,‬כא( ואת )דבריו( ‪1‬קולו‪ 1‬שמענו מתוך האש תב(‪,‬‬
‫הא כיצד הקול באש וסביב לאש חשך ומכניס בתוך האש והאש בתוך הענן וכתי׳‬
‫)תהלים יח‪ ,‬יב‪-‬יג( ישת חשך סתרו סביבותיו סוכתו‪ ,‬אבל מנוגה נגדו עכיו עבח‬
‫ברד וגחלי אש‪ .‬כששלח הקכ״‪.‬ז ןאת! משה לאבותינו בהראותו לפגי הקול והדבור‬
‫)לאש( !לאטן בו בנחת שלא )יתפאי( ‪1‬יתבהל‪ 1‬תג(‪ ,‬הראה לו אש תחתית בארץ אדמית‬
‫שב׳ )שמות ג‪ ,‬ב( וירא והנה הסנה בוער באש‪ ,‬בהיכלו מראה האש‪ ,‬הראהו אור זיר‬
‫השכינה שנ׳ )שם ד( ויקרא אליו אלקים מתוך הסנה תי(‪ .‬וכן בהשמיע לאבותינו‬
‫קולו על הר סיני)לאש( ןלאטן בהם שנא׳ )שמות יט יט( ויהי קול השופר תה(‪ ,‬ובאדם‬
‫כן התחיל בטרם תי( בזה העניין בלט‪ ,‬שנאמ׳ )בראשית ג‪ ,‬ח( וישמעו את קול אלקים‬
‫מתהלך !לרוח היום!‪ ,‬ועניין לרוח היום בלט תי(‪ ,‬כנגד הילוך השמש על הארץ ביום‬
‫שלא יבהל פתאום‪ .‬בזה העניין היו המספרות והאותיות כברק כבראשונ׳ ואין קץ‬
‫לאחריתם‪ ,‬כי אם חקרגדם לא ישיגום היצורים‪ ,‬אבל יוצרם יודע חק שג׳ )איוב כח‪U ,‬‬
‫קץ שם לחשך ולכל תכלית הוא חוקר אבן אופל וצלמות‪) ,‬במדבר כד‪ n ,‬ובלעם‬
‫מחזה שדי יחזה שוסע אפרי אל כי קול אחד היה‪ ,‬פעמים המלאך מדבר ובתוך כך‬
‫קול בא מן הכבוד‪ .‬אמר אליהו )מלכים א יט‪ ,‬י‪ .‬יד( קנא קנאיתי לה׳‪ ,‬כשדבר עם‬
‫המלאך‪ ,‬וכשדבר עם התמונה בא לו פה אל פה‪ ,‬את בריתך‪ ,‬זהו )זכרי׳ ז‪ ,‬יב( הדברים‬
‫אשר שלח ה׳ !צבאות! ברוחו ביד הנביאים הראשונים‪ ,‬כי הרוח דפוס לדבור‪) ,‬איוב‬
‫כח‪ ,‬כו( ודרך לחזיז קולות כנקב קטן לאוזן הנביא תח(‪ ,‬והרוח כמלאך )תהלים קד‪ .‬ד<‬
‫עושה מלאכיו רוחות‪) ,‬בראשית כב‪ ,‬יב‪ .‬טז‪ .‬יח( ויאמר אל תשלח ידך אל הנער ולבסוף‬
‫אמר‬

‫ז‪ (1‬ע׳ פסיקתא פיה‪ ,‬יא‪ ,‬והי׳ הדיבור בא לתוך אזנו‪.‬כמין סילץ ולא הי׳ אחד מישראל שומע‪ .‬אבל‬
‫כשזזי׳ פניו של משה מאדימות‪ ,‬היו יודעים שהדיבור בא אצלו‪ ,‬וע׳ במד״ר שם‪ ,‬כא‪ .‬ותנחומא ויקרא‬
‫אות א ‪ :‬תא( ע׳ תנחומא פ׳ יתרו אות טז‪ ,‬אף הדבור יצא מתוך האש ‪ :‬תב( בדברים ד‪ ,‬לו נאמר‬
‫ודבריו שמעת בתוך האש ; תג( ע׳ ילקוט שמות ושמו״ר פ״ב‪ ,‬בלבת אש ללבבו כשיבא לסיני ויראה‬
‫אותן אישות ולא יירא ‪ :‬תד( ע׳ תגחומא שמות אות מז ‪ :‬תה( דהי קול השופר הולך וחזק כו׳ והאלקים‬
‫יעננו בקול בקולו של כאו״א‪ .‬ע׳ שמו״ר פכ״ט קול ה׳ בכה בכה של כל אחד ואחד הבחורים לפי כחן ורו׳‬
‫וע׳ ברכות מה‪ ,‬א ‪ :‬תו( ר׳ל בתחלה ‪ :‬תז( ע׳ ב״ר פייט ופסיקתא רבתי פטיו אות ג׳ ‪ :‬תה( עי‬
‫תנחומא ויקרא‪ ,‬לסי שגזר הקב׳־ה על הדבור שיצא והלך אצל משה ועשה לו הקב״ה שביל שבי יוצא‬
‫מקול ‪ re‬עד שיגיע למשה ולא נשמע לכאן ולכאן שנא׳ לעשות לרוח משקל‪ ,‬שכל דבור ודבור שיוצא■‬
 ‫הדכור‬ ‫ס ף ךי ףןי‪,‬י א‬ ‫הלכות‬

‫אפר‪ ,‬את בנך את יחידך ספנו‪) ,‬יען( ‪ 1‬עקט אשר שמעת לקולי‪ .‬וכן )שם לא‪ ,‬ג‪.‬‬
‫יס ויאפר ה׳ אל יעקב שוב אל ארץ וגו‪ /‬אפר אלי פלאך האלקים אנכי ביתאל‪.‬‬
‫וכן )שמות ג‪ ,‬ב‪ .‬ד‪ .‬ו( וירא פלאך ה׳ אליו בלבת אש‪ ,‬וירא ה׳ כי סר לראות‪, ,‬אג‪9‬י‬
‫אלקי אביך‪ .‬וכן בגדעון תם(‪ .‬אלא הפלאך בא תחילה להזהיר הנביא לטהר ולקדש‬
‫את עצפו‪ ,‬ואח״כ קול פן הכבוד בא או הפלאך פוליך הקול עמו‪) ,‬קהלת י‪ ,‬כ( ‪ ,‬כי עוף־‬
‫השפים יוליך את הקול תי(‪ .‬וקול הבא מן הכבוד אום׳ אנכי אלקי אכיך‪ .‬הקול יוצא‬
‫מלפני הכבוד בכח גדול ומקבלו מלאך בחסניו ומסוצצו לד מלאכים שעל ד שערי‬
‫ד רקיעים קול מקול והאחרון מחלישו‪ ,‬ומקבלו מלאך השלוח‪ ,‬זהו בת קול שהוא קול‬
‫מקול‪ ,‬זהו )במדבר כב‪ (0 ,‬ויבא אלקים ואתא פיפר פן קדם ה‪) ./‬יחזקאל א‪ ,‬ג< ותהי‬
‫עליו שם יד ה׳‪ ,‬ושרת עלוהי תפן ןרוחן נבואה פן קדם ה׳ תיא(‪ .‬והמלאך אין פניה רןח‬
‫הכב־‪-‬ד ליכנם בקרבו פן יקיץ עד שישמע קול הדבור‪) .‬שם ב‪ ,‬ב( ותבא בי רוח כאשר‬
‫דבר !אלי! ותעמידני על רגלי‪ .‬שהבורא בורא הדבור והממונה מובילו‪) .‬דהי״א כא‪,‬‬
‫ים( ויעל דוד בדבר גד אשר דבר בשם ה‪ /‬וכתי׳ )שם יח( מלאך ה׳)דבר( )אפרן‬
‫אל גד לאפר לדויד‪ .‬וכן )בראשית לא‪ a ,‬יא‪ .‬יב( ויאמר ה׳ אל יעקב שוב וגר ויאט״‬
‫אלי מלאך אלקים בחלום יעקב אנכי האל ביתאל‪) .‬פלכים א יט‪ ,‬ט( והנה דבר ה׳י‬
‫אליו מה לך פה אליהו‪) .‬תהלים כט‪ ,‬ד( קול ה׳ בכח קול ה׳ בהדר‪ .‬באוזן הנביא דממה‬
‫וקול אשפע)פלכים שם יב( קול דממה דקז‪ -‬נצוצי הקול הם בת קול שהקול ב פ ט ט ר ו ״ ן‬
‫ומשם לכרובים ומשם למלאכים תיב( ומשם קול דק לנביא זהו קול‪) .‬במדבר יא‪ ,‬כד!(‬
‫ויהי כנוח עליהם הרוח‪ .‬הנושא‪ ,‬כשהיה יחזקאל קרוב לרוח ולכביד נאם׳ ויאמר אלי‬
‫אבל ברוח ויהי דברה׳ אלי‪ ,‬שמלאך מוליך הדבור‪ ,‬אלא הצורה עדות על פי הדבור‬
‫כפי הגזרד‪) -‬בראשית כח‪ ,‬כא( והיה ה׳ לי לאלקים יהי׳ מימרא דה׳ לי לאלקים‪ .‬וכתי׳‬
‫)שמואל א ג‪ ,‬סו( ושמואל ירא מהגיד את המראה אל עלי‪) ,‬שם יז‪ .‬יה( פה הדבר‬
‫אשר דבר‪ .‬ולא כחד המראה ‪:‬‬
‫ה ד ב ו ר גברא ומלאך מובילו לאוזן שמואל וראה כדבור במראה כעם‪ ,‬לשונו כאש‬
‫אוכלת‪ ,‬זהו )שם ג‪ ,‬כא( כי נגלה ה׳ אל שמואל בדבר ה׳‪ ,‬ולא יצא הדבור‬
‫לא פן הבורא ולא מן הכבוד‪ ,‬אלא המראה נברא והדבור נברא‪ ,‬והמראה עדות לגזרה׳‬
‫לרצון הבורא‪ ,‬וכתי׳ )יחזקאל מג‪ ,‬ו( ואשמע מדבר אלי מהבית ואיש היה עומד אצלי‪.‬‬
‫כי ידע שהכבוד לא דבר שהרי כתי׳ למעלה )שם ב( וקולו כקול מים רבים‪ ,‬אבל‬
‫המדבר קול הדיבור נחלק מאות׳ קול‪ ,‬כי לא יתכן כלפי הכבוד כפו לאדם שמנשם‬
‫והקול יוצא מן הקנה‪ ,‬וחלילה לכבוד על זה‪ ,‬כי אדם אוכל ושותה ויש לו פעים׳‬
‫אבל בעליונים לא יתכן בהם זה וכ״ש בכבוד‪ .‬וקול הדבור‪ ,‬הבורא בראו והמלאך‬
‫מובילו לאזני ועביא לכן אין אחרים שומעים תע(‪ ,‬זהו )ישעי׳ ה‪ ,‬ט ; כב‪ ,‬יד( באוני‬
‫ה׳ צבאות ולא באזני אחרים‪ .‬והקול שבא אינו מדבר מתוך הדמות כקולו של ‪ .‬אדס‬
‫בתוך הגוף חלילה שיש לדמויות שראו הנביאים חלל‪ ,‬כי לאדם צריך חלל מפני הם(וכל־‬
‫ונקבים ‪,‬‬

‫מפי הקב׳ה הכל במשקל‪ ,‬וכה״א‪ ,‬ודרך יחזת קולות‪ ,‬שעשה לו הקב״ה דרך לאותו הקול שילך אגל נדזז‪4‬‬
‫בלבד‪ :‬תם( שוסטים ו‪ ,‬יב—טז ‪ :‬תי( ע׳ ב״ר פי״ט‪ ,‬ח ד״ה וישמעו‪ ,‬שמעו קולן של מלאכים‪:‬‬
‫תיא ן ע׳ רמב״ן פ׳ בלק פסוק ויקר אלקים ‪ :‬תיב( בילקוט ראובני פ׳ בראשית מביא בשם מ‪+‬י רזי‪,‬‬
‫הקול מכה ומתיש כת במקום שהשם חקוק בו ומשם שומעין ה׳ שרי מעלה ומשם מתפובץ הלא כה‬
‫דברי כיש נאם ה׳ וכפטיש יפוגץ סלע‪ .‬וע׳ לעיל סו׳ הלכות מלאכים ‪ :‬תיג( ע׳ תנחומא ם׳ וי^־א ^ע׳׳ל־‬
‫כאות תז ‪:‬‬
 ‫הדבור‬ ‫הלכות‬
‫סודי רזייא‬ ‫‘ מו‬
‫ונקבים לצאת‪ ,‬אזלילה לדמויות‪-‬מעלה כן )הושע יב‪ ,‬יא( יכיר הנביאים אדפה‪ ,‬וכתי׳‬
‫)יחזקאל א‪ ,‬כה( מראה דמות כבוד ה׳ ואראה ואפול על ‪ 9‬ני ואשמע קול סדבר )שם‬
‫ב‪ ,‬ב( ואשמע את מדבר אלי‪ ,‬ולא אמר שהכבוד דבר׳ וכתי* )שמואל א ג‪ ,‬כא( ויוסף‬
‫ה׳ להראה בשילה כי נגלה ה׳ אל שמואל בשילו בדבר ה׳‪ ,‬שבדיבור רואים ניהוג‬
‫המראה כפי הגזרה‪ .‬והקול באש מתוך חושך דכתי׳ )דברים ה כ‪-‬כא( ויהי כשמעכם‬
‫את הקול מתוך החושך ואת קולו שמענו מתוך האש‪ ,‬כיצד היה הקול‪ ,‬אלא בתוך‬
‫הקול אותיות נכרות בלשון הקודש שישראל מדברין בו‪) .‬דברים ד‪ ,‬לג ‪ j‬ה‪ ,‬כג( השמע‬
‫עם קול אלקים חיים מדבר מתוך האש כמונו‪ ,‬ולא אמר כאשר שמענו‪ ,‬אלא כמונו‬
‫מדבר בלשון שלנו‪ .‬וכתי׳ )שם ד‪ ,‬ים( פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך‪ ,‬הכי‬
‫רואים בקול אותיות‪) ,‬תהלים כט‪ ,‬ז( קול ה׳ חוצב להבות אש‪ ,‬ומן הקול נחצבים‬
‫בלוחות כחותם בשעוה תיס וכתי׳ )דברים ד‪ ,‬לג( !השמע! עם קול אלקים מדבר מתוך‬
‫האש כאשר שמעת אתה‪ .‬הקול מתחלק לע׳ לשונות תטי(‪ ,‬ולא ישמעו העמים את‬
‫הנראה כאשר שמעת מאחר שנא׳ כאשר שמעת למה אומר אתה‪ ,‬אלא אתה ראית את‬
‫הנראה ולא אומות העולם‪) ,‬דברים ה‪ ,‬כא( היום הזה ראינו כי ידבר אלקים‪ ,‬שראו‬
‫בקול כמה טעמים וכמה הלכות וכמה מדרשות בכל מצוה‪ .‬זהו שאמר בספרי תסז(‪.‬‬
‫יבוננהו בי׳ הדברות‪ ,‬מלמד שהיה הדבור יוצא מפי הקדוש !ב״ד•[ וישראל םסתכלין‬
‫כמה מדרשות יש בה וכמה גזרות שוות תיז(‪ ,‬וכתי׳ )ירמי׳ כג‪ ,‬כט( הלא כה דברי‬
‫כאש וכפטיש׳ שהדבור למעלה בזה העניין‪ ,‬רואים בקול ויודעים בגזרה ‪:‬‬
‫ך‪ ,‬ףי קולו למעלה יש לה הכר בכתיבה‪ ,‬כי דברי כאש שבמתן תורה‪ ,‬ורואין קול‬
‫דמר‪) .‬איוב לז‪ ,‬ב( הגה מפיו יצא‪ ,‬ואף במראה הכבוד מתוך הענן יודעים כל‬
‫טעם ושער לבד‪ .‬ומה שאסור לכתוב תורה שבעל פה תיח(‪ ,‬מפני שאותן דברים ששמעו‬
‫ניתן לכתוב ואשר ראו בקול לא נתן לכתוב‪ .‬בספרי‪ ,‬יבוננהו בב׳ מתנות‪ ,‬מלפד‬
‫שכשהיה אחד מן האומות פורש ידו לקחת מן‪ ,‬לא היה מוצא כלום תים( ]למלאות‬
‫מים מן הבאר לא היו עולים בידר כלום! )משלי ה‪ ,‬טו( ונוזלים מתוך בארך )שם יז<‬
‫יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך ולא רצו לקבל התורה שמן השמים‪ ,‬ולחם שפים‬
‫עלה לישראל שקבלו התורה ולא לגויים תם(‪ ,‬וכן רוח הקודש )נחמי׳ ם‪ p ,‬ורוחך‬
‫הטובה נתת להשכילם ומנך‪ ,‬הקיש המן לרוח הקודש מה רוח הקודש נסתלקה מאומות‬
‫‪ p‬מן ובאר לא היה עולה לגוים‪) ,‬תהלים קמז‪ ,‬י ט ‪ -‬ט מגיר דבריו ליעקב לא עשה‬
‫כן לכל גוי‪:‬‬

‫‪.‬‬ ‫הלכות הנבואה‪.‬‬

‫ה ב ו ר א ית׳ שם ה׳ ההוה עם הנביאים‪) ,‬עמום ג‪ a ,‬כי אם גלה סודו אל עבדיו‬
‫הנביאים‪) ,‬הושע יב‪ ,‬יא( וביד הנביאים אדמה ;‬ ‫’‬
‫ה ב ו ר א לא נראה לכל מי שהוא נברא והכל נברא‪ ,‬אך נברא כבוד ה׳ היא‬
‫השכינה תבא( הכל כפי צרך השעה ורוב סעמים מתראה בפנים הפוחדים‪.‬‬
‫בראשית‬

‫מיי( ע׳ שהש״ר פ״א‪ ,‬פסוק ישקני מנשיקות ופ< זהר חדש סו׳ פ׳ יתרו ד״ה אנכי ‪ :‬חסי( ע׳ תגתומא ם• יתרו‬
‫ושמו״ר פכ״ח‪ .‬הקול נחלק לז׳ קולות ומשם לשבעים לשץ ; תסז( פ׳ האזינו ‪ :‬תיז( ע׳ שהש״ר שם ; תיח( ע׳ מם׳‬
‫>יםין ‪ ,0‬ב ‪ 1‬תי»( בספרי שם‪ ,‬לקבל מן לא היה כידו עולה כלום ‪ :‬תב( ע׳ שמו״ר פכ׳״ה‪ ,‬ז ‪ :‬תכא( ע׳ תיקוני‬
 ‫מז‬ ‫הנבואה‬ ‫סודי רזייא‬ ‫הלכות‬

‫)בראשית »ו‪ ,‬י□ הנה אימה חשכה נדולה נופלת עליי‪) ,‬איוב ד‪ ,‬טו‪-‬טח ורוח על‬
‫פני יחלוף תסמר שערת בשרי תמונה לנגד עיני‪:‬‬
‫‪ 5‬ך א ד‪ ,‬בסיגי כזקן בישיבה ועל הים כבחור גבור מלחמה תכב\ ופעמים פני רצון‬
‫ופעמים פני כעס תכג(‪ .‬ומלאך שולח בראשונה להכין לב הנביא בטהרה‬
‫ובקדושה זהו )שמות כד‪ ,‬יא( ויחזו את האלקים ויאכלו וישתו‪ ,‬וכתי׳ )יחזקאל ח‪ ,‬ג(‬
‫וישלח תבנית יד ויקחני בציצת ראשי‪) ,‬שם ב‪ ,‬ט( והנה יד שלוחה אלי )שם ח‪ ,‬א(‬
‫ותפול עלי שם יד ה׳‪ ,‬כי ז׳ מלאכים שבד רקיעים מקבלים הקול שברא הבורא‬
‫לדבר כחפצו )והלז( ןוהולךן כח הדבור דרך חשמל )ומשמאל( ]ומחשמל! בשר הפנים‬
‫בלבו בשם חכי(‪ ,‬ומשם לכרובים ומשם לד מלאכים ולעולם מחליש והולך עד שבא‬
‫לאוזן‪ ,‬הנביא בדרך אחד בבת תכה( ולכך דקולות במתן תורה תכי( וד קולות לפני השכינה‬
‫>תהלי‪ 0‬כט‪ ,‬ג‪-‬ט( קול ה׳ על המים‪-‬א‪,‬קול ה׳ בכח‪-‬ב‪ .‬קול ה׳ בהדר‪-‬ג׳‪ ,‬קול ה׳ שובר‬
‫ארזים־ד‪ ,‬קול ה׳ חוצב להבות אש‪-‬ה‪ ,‬קול ה׳ יחיל מדבר‪-‬ו‪ ,‬קול ה׳ יחולל אילות‪-‬ז‪,‬‬
‫וכן ד קולות ביחזקאל‪ ,‬ואשמע את קול כנפיהם וכו׳ כמו שכתבתי כבר פעמים תכז( ‪:‬‬
‫;• ל עו ל ם נשאר כח הגדול )בין( ןמןן כח הראשון ביד כל אחד מעט‪ ,‬עד אשר יבא‬
‫לאוזן הנביא‪ ,‬והמלאך מפרש לו במראה עניין הדבור‪ ,‬ולא היה לו לנביא‬
‫אית׳ שעה לב )אחד( ןאחר‪ 1‬זה העולם כי אם הבורא עד סיום הדבור היה בא רוחו‬
‫אל קרבו‪ ,‬ולפי שמוליך בחפניו לא היה שומע כי אם הנביא‪) ,‬מלכים א יט‪ ,‬יג(‬
‫ויעמוד פתח המערה והנה אליו קול ולא לאחרים תכח(‪ ,‬אליו קול שיוכל לסבול ולא‬
‫כמו למלאכים שבא להם בחוזק תמי(‪ ,‬והיה מתראה באש לבנה עד מאד כאש אוכלת‪,‬‬
‫ולמשה הראה מכבודו הגדול לאחוריו שהוא כנגד העולם הזה‪ ,‬וראה יותר מהוד‬
‫כבודו מכל הנביאים תל(‪ .‬ומה שכתוב )שמות כד‪ ,‬י( ויראו את אלקי ישראל‪ ,‬אור‬
‫מובהק )הבראוי( זהברוא[ לדמות כאשר חפץ לפניו‪) ,‬שהחבור( זשהדבוח עם האור‬
‫המופלא זהו )מלכים א כב‪ ,‬יט( ראיתי את ה׳‪ ,‬ראיית הלב ולא בעיניו תל*(‪ ,‬וכן‬
‫ר׳ ישמעאל ראה אכתריא״ל ואמר לו הכבוד שהראהו ברכני תלב( כפו)תהלים קג‪ ,‬ס‬
‫ברכו >כל( ‪1‬ה׳[ מלאכיו‪ ,‬והאור שראה יחזקאל נדבר עמו ואור כבוד הגדול עם משה‬
‫)דברים לד‪ ,‬י( ולא קם עוד נביא בישראל כמשה‪ ,‬ושם ראה כמו צורה מדברת עמו‬
‫פה אל פה תורת אמת‪ ,‬ולנביא בא הדבור לאוזן הנביא כדפוס‪) .‬בראשית כח‪ ,‬כא(‬
‫והיה‬

‫זדיר בהקדמה והאסונות והדעות לרסיג מאמר שגי ולהלן הל׳ חאמנה ‪ :‬תכב( ‪ '9‬פסיקתא רבתי ‪0‬כ״«‬
‫ושמו״ר סכיח וחגיגה יד‪ ,‬א ‪ :‬תכג( ע׳ ברכות סג‪ ,‬ב‪ .‬שמויר פמ״ה ודביר סיג וע׳ רש״י ם׳ עקב‬
‫פסוק כימים הראשונים ותיקוני זהר תקונא שבעין ‪ :‬תכד( ע׳ שמו״ר פכ״ם ה׳ בם א״ר לוי שהי׳‬
‫סבלא של שם המפורש כתוב על לבם ובמדרש תהלים י״ז‪ ,‬שמו של הקב״ח חקוק על לבן של מלאכים‬
‫וע׳ לעיל אות תי׳א המובא שם מילקוס ראובני ; תכה( ע׳ לעיל הלכות הדבור מכלי ששמו בת ‪:‬‬
‫תכי( ע׳ ברכות ו‪ ,‬ב תורה גתגה בה׳ קולות שגא׳ ויהי ביים השלישי ויהי קולות וקול שופר וגו׳‬
‫קול השופר והאלקים יעגנו בקול‪ .‬איני והכתיב וכל העם רואים את הקולות‪ ,‬אותן קולות דקודם‬ ‫ויהי‬
‫מהן תורה הוו‪ .‬וע׳ ילקוט תהלים רמז תשיט שחשב ג״ב ויען כל העם קול אחד ויש אולי לחשוב‬
‫ג״כ הקולות דקושי׳ דגם׳ לאהד ויהי׳ מכוון ז׳ קולות וע׳ שמו׳־ר סכ״ת הקול נחלק לז׳ קולות וע׳‬
‫חידושי הרש׳יש ‪ :‬תכז( ע׳ לעיל בהלכות הכסא ‪ :‬תכח( ע׳ יומא ד‪ ,‬ב קול לו קול ז>‪.‬ליו משה שמע‬
‫וישראל לא שמעו‪ :‬תכט( ע׳ שמוי־ר ט׳׳ה ופי״ד ‪ :‬תל( ע׳ לעיל סוף הלכות הכבוד‪ :‬תלא( ע׳ זהר‬
‫בחר‪ ,‬פקודא לירא נץ המקדש ‪ :‬לאו כל • מארי תורה שקילין ולאו כל נביאים שקילין דאית נביאים‬
‫דגבואה דלהון בלבושין דמלכא כו׳ ואית אחרנין דסלקין יתיר באברים דגופא דמלכא‪ ,‬דאתמר בהון‬
‫ואראה‪ .‬וראיתי במראה בעיינץ‪) .‬חבקוק ג׳( ה׳ שמעתי שמעך יראתי‪ ,‬בשמיעה‪ .‬יחזקאל אמתכלותיה ונביאותית‬
‫סעיינין‪ ,‬חבקוק מאודנץ בשמיעה ובגין דא יחזקאל הזא כל אלץ מראות דמרכבה בראיית בעץ השכל‪.‬‬
‫חבקוק בשמיעה נר׳ א־ש ; תלב( פרכות ^ א ז‬
 ‫הנביאה‬ ‫סודי רדיא‬ ‫הלכות‬ ‫מח‬
‫והיה ה׳ לי לאלקיס‪-‬מימרא דה׳ לי לאלהא‪) .‬שם לא‪ ,‬מט( יצף ה׳ ביגי‪-‬יסך מימרא‬
‫דה׳ וכן )שם ט‪ ,‬יב‪ .‬טו*‪ ,‬יז‪ ,‬י‪ ,‬יא ; שמות לא‪ ,‬יג( ביני וביניכם־בין מימרי וביניכון‪.‬‬
‫והדבור כחפץ הבורא והגה מאיו ועמו מלאך‪) ,‬תהלים א( ובתורתו יהגה יומם ולילה‪.‬‬
‫ולשון יצוף עומד על המצפה‪ ,‬מלאך הנושא דברים ויהי מימרא דה׳ יי לאלקא‪ ,‬כשאבא‬
‫לבית אבי אברכה ואקרב קרבנות ואתפלל ממקום שהכבוד‪ ,‬היה וכתי׳ )יחזקאל ג‪.‬‬
‫כב( ותהי עלי !שם[ יד ה׳‪ ,‬מחשבות הרהורי לבו לקח להראהו כחפצו‪ ,‬זהו )הושע‬
‫יב‪ ,‬יא( ודברתי על הנביאים ואנכי חזון הרביתי וביד הנביאים אדמה‪ ,‬יד ה׳ הוא‬
‫הדפום שביד המלאך ולוקח לו דעתו וישן והוא כאלו ער ומכנים בו רצון הכבוד‬
‫בלי מחשבה מעורבת‪ .‬ולפעמים רואה כלפי הכבוד מתוך הנוגה נגדו וגו׳ תיג(‪ ,‬ומה‬
‫שאין מלאך השלוח נראה‪ ,‬מפני שאש של מלאך צלולה ואין נראית‪ ,‬כי להבת אש‬
‫אינ׳ נראית למרחוק‪ ,‬והענן המקיף צלול והרוח מקיפו‪ ,‬ולכך הוצרך לשאול‪) ,‬ירפי׳‬
‫כד‪ ,‬ג( מה אתה רואה‪ ,‬שלא יהיה םבור חלום הוא ואומר לו מה ראית ופותר לו ‪:‬‬
‫ו^ןך‪ ,‬שהיה אומר חי ה׳‪ ,‬פתרונו חי לעשות גבורות ונפלאות כמו )מלכים א יב‪ ,‬ו<‬
‫ויועץ המלך רחבעם את הזקנים אשר היו עומדים לפני המלך שלמה אביו‬
‫בהיותו חי תלי(‪ ,‬וכי לאחר מותו יעמדו לפניו אלא בהיותו חי בתוקף חכמתו כמו‬
‫)בראשית כה‪ ,‬ו( וישלחם מעל יצחק בנו בעודנו חי‪ ,‬וכמו )תהלים קטז‪ ,‬י( בארצות‬
‫החיים‪ ,‬שווקים ורחובות‪) .‬דברים ה‪ ,‬כג( אלקים חיים תלה( שעושה נפלאות‪ ,‬לכך‬
‫יאמר חי ה׳ ולא יאמ׳ חי ה׳ כי אם באדם יאמר חי‪) ,‬שמואל א כ‪ ,‬ג ועוד( חי ה׳‬
‫וחי נפשך וכן )בראשית מב טו‪-‬טז( חי פרעה‪ ,‬כי חיות האדם חוץ כגופו פעמים‬
‫חי מת פתאום‪ .‬ער וישן גבור וחלש‪ .‬אבל הבורא לא ישתנה חי בתקפו לעולם תלס‬
‫ומה שכתוב )דניאל יב‪ ,‬ז( וישבע בחי)י עולמים( ןהעולם(‪ ,‬פתרונו בחיות של כל‬
‫העולם‪ .‬וכן בקיום כבוד שבמקדש שנםתלקה‪ .‬ופי׳ )שמואל א יז‪ ,‬לו( מערכות‬
‫אלקים חיים‪ ,‬שבאורים ותומים נערכים למלחמה בנצחון‪ .‬והוא עושה גבורות ויפיץ‬
‫לכלות האויבים‪ .‬אלקים חיים‪ ,‬שןב‪ 1‬דבריו חיים נבראים )תהלים לג‪ ,‬ו( וברוח פיר‬
‫כל צבאם‪ ,‬זהו )דברים ה‪ ,‬כג( אלקים היים )מה( מדבר‪ ,‬לכך אנו אומרים‪ ,‬ודבריו‬
‫חיים וקיימים‪ .‬ומעטה לבושו חיים )תהלים לו‪ ,‬י( כי עמך מקגר חיים ‪, :‬‬
‫ו ה מ ל א כ י ם כשנראים לנביא בדמות אדם‪ ,‬רואה לבוש בדים‪ .‬אבל כשאין ‪ ,‬רואה‬
‫דמות אדם אז רואה עליו לבוש כשרפים‪ .‬וכן דניאל )שם י‪ ,‬ו( וגוייתו‬
‫כתרשיש והמלאך מגיד לנביא פתאום הכל‪ ,‬וזהו )תהלים נא‪ ,‬יג( ורוח קדשך אל‬
‫תקח ממני ‪:‬‬
‫ן ך ע כי מלאכי רהמים הם לפני הכבוד ומלאכי כעס וחבלה והשטן ברחוק תלח ובדין‬
‫נכנס תלח( )איוב א‪• ,‬ו( ויבא גם השטן בתוכם‪ ,‬ומביא שם לחזותם כדבריו אז‬
‫נשבע בשם דכתי׳ )ישעי׳ ל‪ ,‬כז( הגה שם ה׳ בא ממרחק בוער אפו וכובד משאה‬
‫שפתיו מלאו זעס ולשונו כאש אוכלת והנביא כשהיה רואה כעס היה בוכה ומתפלל‪,‬‬
‫במדבר‬

‫תלג( ע׳ לעיל סו׳ הל׳ הכבוד ‪ :‬תלד! ע׳ רד״ק שם ‪ :‬תלה( ע׳ רמב״ן שם‪ ,‬אלקים חיים שעמו מקיר‬
‫חיים ; תלו( ע׳ רמב״ם פ״ב מהל׳ יסודי התורה‪ ,‬רלפיכך אומר חי פרעה וחי נ ‪5‬שך ואין אומר חי‬
‫מ׳ אלא חי ה׳‪ ,‬שאין הבורא וחייו שנים כמו חיי הגופים החיים או כחיי המלאכים כו׳ ‪ :‬תלז( ע׳‬
‫תנחומא פ' תזריע‪ ,‬אין עומדין יפני הקב״ה אלא מלאכי שלום אבל מלאכי זעף רחוק ם ממנו וע׳‬
‫מדרש תהלים פרשה פ״ו‪ .‬וכשמאריך רוחו הוא מרחיק את חאף כו׳ ע״ש ‪ :‬תלח( רי׳ל בשעת הדץ‬
‫י‬ ‫‘‬ ‫‪.‬‬ ‫נכנס ‪:‬‬
 ‫מט‬ ‫הנסאה‬ ‫סודי רזייא‬ ‫הלכות‬

‫■עמדבר יד‪ ,‬יט( סלח נא לעוון העם הזה כגודל חסדך‪ ,‬כפו שמנהג המלאכים כדאיתא‬
‫בספר היכלות בפרק )יב( מבטלי נזירה• מפירי שבועה‪ ,‬מעבירי חימר• משיבי קנאה‪,‬‬
‫מזכירי אהבתו של אברהם לפני מלכם‪ ,‬כשהיו רואין אותו שהוא כועס על בניו‪ .‬פה הם‬
‫עושים מחבטי׳ כתריהם ומתירין מתניהם ומכים על ראשיהם ונופלין על פניהם‪ ,‬התר‬
‫התר יוצר בראשית‪ ,‬סלח סלח אביר יעקב‪ ,‬מחול מחול‪ ,‬קדוש ישראל כי אתה אדיר‬
‫פלכים סלך נורא מלך מבור‪,‬ל תלם(‪ ,‬מלך יקר מלך נכבד מלך נאדר‪ ,‬למה לך איבה‬
‫עם זרע אברהם‪ ,‬למה לך קנאה עם זרע יצחק‪ ,‬למה לך תחרות עם זרע יעקב‪ ,‬כי‬
‫קניין שפים וארץ קראת אותם ויוצאות קרנות מתחת כסא כבודו‪ .‬פמליות פפליות ותוקעות‬
‫ומריעות ומברכות ברוכים אתם מלמדי זכות‪ ,‬שבח לכם מסלסלי אבות וכל צבא מרום‬
‫כבוד וגדולה עשו להם‪ .‬כך הנביא מבקש על ישראל ‪:‬‬
‫ז כ ^ ה נ ב י א רואה בענן אודם זהו מלחמה כמו המאורות שלקו תם( על שם )ישעי׳‬
‫סג‪ ,‬ב( מדוע אדום ללבושך‪ ,‬ומלאך מפרש לו על פי המלחמה‪ .‬ורואה‬
‫הנביא בצורות האדם פן יתבהל לו כשידע מקומו כי אפי׳ החיות לא ראוהו שנא׳‬
‫)יחזקאל ג‪ ,‬י ס ברוך כבוד ה׳ ממקומו תמא(‪ ,‬ולא אופר במקומו‪ ,‬וכתי׳ )ירמי׳ כג‪(0 ,‬‬
‫לנביאים נשבר לבי בקרבי רחפו כל עצמזתי הייתי כאיש שכור וכגבר עברו יין מפני‬
‫ה׳ ומפני דברי קדשו‪ ,‬מפני ה׳‪) ,‬שם א‪ ,‬ז‪-‬ח( על כל אשר אשלחך תלך כי אתך‬
‫אני להצילך‪ ,‬ומפני דברי קדשו שאמר בתורה הכובש את נבואתו תמב(‪ .‬כשהנביא רוצה‬
‫לעסוק ‪1‬ב[דברים אחרים והנבואה בתוך לבו מסיתים אותו ]לדבר[ ושומעוים( הדברים‪.‬‬
‫>תהלים קה‪ ,‬ם□ כיזכר את דבר קדשו‪> ,‬שם ם‪ m ,‬אלקים דבר בקדשו‪ ,‬כי רוח הקודש‬
‫ונבואה לא היו יכולין לסבול שאר דברים‪) .‬ירמי׳ כ‪ ,‬ט( כאש ]בוערת[ עצור בעצמותי‬
‫ונלאיתי כלכל ולא אוכל‪ .‬מפני ה׳‪ ,‬שהייתי אופר איך אכבוש את נבואתי‪ ,‬ומפני דברי‬
‫קדשו שאמר )יחזקאל ג‪ ,‬יח‪ .‬כ •‪ ,‬לג‪ .‬ח( ודמו מידך אבקש‪ ,‬ובא אלי דבור אחר דבור‬
‫בלי ערבוב ‪:‬‬
‫ב ש ם שהשם על לב המלאך חמג(‪ ,‬כן תפילין על היד וכן על הראש‪) .‬ישעי׳ נא‪,‬‬
‫טז( בצל ידי כסיתיך מגן על ראש הצדיקים‪ ,‬כך היה רואה הנביא לידע מי‬
‫יחיה‪ ,‬על מי יגן בצל ידו‪ ,‬כמו עתה בליל הושענא רבה‪ ,‬מי שיש לו צל יחיה ומי‬
‫שאין לו צל ראשו קטן בלי צוואר ימות באותו שנה‪ ,‬לפי שאז דן על המים‪ .‬והנביא‬
‫יראה כבוד הנברא תמי(‪ ,‬לראות חפץ הבורא‪ ,‬כי הבורא בכל‪ ,‬באויר ובעובי‪ .‬אך לא‬
‫ללב להתפלל במקום שאינו נכבד תמה(‪ ,‬ולפי מחשבת הלב צריך שישא לבו כלפי שפים תמי(‪,‬‬
‫וכתי׳ )תהלים טז‪ ,‬ח( שויתי ה׳ לנגדי תמיד׳ אך יכוון לבו למעלה לרום על כל וקרוב‬
‫בתוך שער וכולו שומע כולו נחמד‪ ,‬והנביאים בגבור בני אדם אמרו )ירפי׳ יב‪ ,‬א(‬
‫מדוע דרך ‪.‬רשעים צלחה‪ .‬אך נסיון הוא לצדיקים‪ ,‬שאעפ״י שרואין את הרשעים‬
‫מצליחין והצדיקים ירודים בין בגוף בין בממון בין בבנים‪) ,‬תהלים עג‪ ,‬ב( ואני כמעבו‬
‫נטוי רגלי‪ ,‬לא יעזבו דרכם הטובה שהצדיקים רואים הרשעים מדברים בבית הכנסת‬
‫ועוברים התורה ויצליחו והוא מונע‪ ,‬בידוע בעבור אהבת שמים עושה והצריק יצעק‬
‫ולא‬

‫נורא ומבוהל כו׳ משרתים אותך נבהל וברעדה מתבהלץ מלםניך‪.‬׳‬ ‫תלם( בס׳ י־רכלות פ׳ל מלך‬
‫תמ( ע׳ סוכה כס‪ ,‬א‪ ,‬דומים לדם חרב בא לעולם ‪ :‬תמא( ע׳ חגיגה יג‪ ,‬א ובמדב״ר ספי׳ד ועוד ‪:‬‬
‫תמב( דברים יח‪ ,‬יט וע׳ סנהדרין פם‪ ,‬א ‪ :‬תמג( ע׳ לעיל אות תי״ם ; תמד^ ע׳ תיקוני זהר בהקדמה‪,‬‬
‫ראית כבוד נברא ואית כבוד נאעל ובאמונות ודעות מאמר שני‪ :‬תסה^ ע׳'ברכות כג‪ ,‬א ‪ :‬תמו( ע״‬
‫ברכות לא‪ ,‬א‪ ,‬תענית ה‪ ,‬א ויבמות קה‪ ,‬ב ‪:‬‬

‫דלירז‬
 ‫גלכות‬
‫וו‪ 8‬נו א ה‬
‫פודי רזייא‬
‫‪1‬לא יענה‪) ,‬איכה ג‪ ,‬ח( גם כי אזעק ואשוע סתם תפלתי‪) ,‬דברים ג‪ ,‬כו( אל תוסף‬
‫דבר אלי עוד‪ ,‬כי לכפר םיעוט עבירות שבידו תסל(‪ .‬ופה שנתמלא העולם בשמים‬
‫בדבור ראשון כדאמריגן במסכת שבת תמח(‪ ,‬לפי שנקרע השמים ובשמים ןבןשמים‪,‬‬
‫אבל כשמדבר לנביא לא נתמלאו מפני שאין השמים נקרע‪ .‬בנביא יתכן תפלה‬
‫כאליהו‪) ,‬מלכים א יח‪ ,‬מב( וישם פניו בין ברכיו‪ ,‬לבקש המטר‪ ,‬וכן באלמנה )שם‬
‫יז‪ ,‬כא( תשב נא )רוח( ןנפש‪ 1‬הילד‪ ,‬וכן )שם יח‪ ,‬לז( ענני ה׳ ענני •‪ ,‬אבל לא‬
‫במלאכים‪ ,‬שאמרו ללוט )בראשית יט‪ ,‬כא( הנה נשאתי פניך‪ ,‬ולא בקש המלאך‬
‫מהקב״ה‪ ,‬כי הוא כיועץ והמלך שומע עצה וזהו הכרי׳ א‪ ,‬יא( ויענו אל מלאך ה׳‬
‫העומד בין ההדסים ויאמרו התהלכנו בארץ והנה כל הארץ יושבת ושוקטת‪; ,‬שם‬
‫ח( והנה איש רוכב על סוס אדום‪ ,‬מלאך הוא הכבוד עומד על הכרובים כין‬
‫)שם( ויען האיש‪ ,‬המלאך היועץ סדכתיב‬ ‫)בכ״י חלק(‬ ‫ההדסים אשר במצולה‬
‫והוא עומד הנביאים אמרו מן כבוד ה׳‪) .‬בראשית כח‪ ,‬יג( והנה ה׳ נצב עליו‪-‬והא‬
‫יקרא דהי‪ ,‬ולא הבורא‪ ,‬אין להקב‪-‬ה גוף שצריך למקום‪) ,‬ירמי׳ כג‪ ,‬כד( הלא את‬
‫השמים ואת הארץ אני מלא נאם ה‪ /‬ומה שכתוב )הושע יא‪ ,‬ט( בקרבך קדוש‪ ,‬להראות‬
‫הבת׳ כפו )שמות כט‪ ,‬מה( ושכנתי בתוך בני ישראל‪ .‬והבורא אין לו חילוף ולא‬
‫שינוי‪ ,‬וכשמראה גדולות גיסין שייך לומר )במדבר יד‪ ,‬יס יגדל נא כת ה׳ ‪:‬‬
‫ה נ ב י א איך היה יודע איזה נבואה או איז׳ חלום‪ ,‬אלא תחלה ראה כסא הכבוד‬
‫ומלאכים ונשמות עומדים‪ ,‬והיה שומע קול הגדול מלפני הכסא‪ ,‬והענן‬
‫לפניו והקול בוקע הענן כקול בני אדם בהמון והנביא מתחלש לבו‪ .‬והמלאך מקרבו‬
‫לדבר נמוך שישמע מן הכבוד קול רעם‪) ,‬תהלים ס״ב‪ ,‬יב( אחת דבר אלקים שתים‬
‫זו שמעתי‪ ,‬בכח והדר‪ ,‬והקול בוראו הבורא ושולחו משם אל אזני הנביא ומקדיש‬
‫המקום ההוא מפני הכבוד תמם(׳ והקול יהי׳ יכול בלי מראה‪ ,‬אלא שהמראה ןשל‪1‬‬
‫הכבוד כפי הדברים זהו )שמות כד‪ ,‬י( ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר‪ ,‬אבל בסנה‬
‫היה המראה כאלו נושא עליו בעינוי הצדיקים תג(‬
‫ה נ ב י א היה רגיל בעוד שמראה דמות הכבוד ‪1‬נגדון כדי שידע הנביא‪ ,‬ומראה‬
‫לו הדמות כרי שידע מה חפץ הבורא על פה שידבר‪) ,‬איוב ד‪ ,‬טס‬
‫תמונה ולנגד עיני דממה[ וקול אשמע‪) .‬יחזקאל א‪ ,‬כח( ואראה ואפול על פני‬
‫ואשמע קול מדבר‪ ,‬ולא מן המראה אלא גברא הקול‪ ,‬ולב הנביא עם אהבת הכבוד‪,‬‬
‫כנפש בגוף‪ ,‬כארץ וכרובים‪ .‬וכן עומדים צפופים ומשתחוים רוחים תנא(‪ .‬וכן המלאכים‬
‫ברקיע‪ .‬אין מלאך וכוכב קטון שנברא שלא לצורך )ישעי׳ מג‪ .‬ז( כל הנקרא בשמי‬
‫ולכבודי בראתיו‪) ,‬שם מ‪ ,‬כו( לכולם בשם יקרא‪) ,‬תהלים קפז‪ ,‬ד( לכולם שמות יקר<ב‬
‫וממוני׳ )בכ״י חלק חצי שורה( ועל כל דבר! תנב(‪) .‬יחזקאל יא‪ ,‬כה( ואדבר אל‬
‫הגולה את כל דברי ה׳ אשר הראני‪ ,‬אשר דבר עלי או אשר ציווני עלי לא אפר‪,‬‬
‫ד^י המלאך והנביא מראים לו הקול תנג(‪ ,‬וכתיב )שם ט‪ ,‬ג‪-‬ד( ויקרא אל האיש‬
‫ויאמר ה׳ אליו‪ ,‬ולא נאמר ויקרא ה׳‪ ,‬כי לא יתכן לקרוא כי הדבור נברא‪ ,‬והכבוד‬
‫זגדות על הדבור וקול הנברא קורא ללבוש הבדים והמלאך בארץ יודע כל גזרותיו וכן‬
‫הנביא‬

‫‪ (ran‬ע׳ תנחומא ם׳ ואתחנן ‪ :‬תמח( דף פת‪ ,‬ב ‪ :‬תמש( עד כאן בזינוי ם מובא בירקוש ‪:‬־ארבני‬
‫ם׳ ויצא ‪ :‬תג( ע׳ שמויר פ״ב‪ ,‬ה ; אנא( אבות פ״ה ‪ :‬תגב( ע׳ ל עי' הלנות נליאכים ; תגג^ ר״ל‬
‫סראים למלאך ולנביא את הקול ‪:‬‬
 ‫נא‬ ‫הנבואה‬ ‫סודי־ רזייא‬ ‫הלכות‬

‫גנביא‪ ,‬ובסיני שמעו קולו מסוף העולם עד סוסו ועס‪) ,‬דברים ד‪ .‬לג( כאשר שמעת‬
‫אתה ויחי;‬
‫ה נ ב י א היה לבו שמח כשהשכינה שורה עליו‪ ,‬ולא היד• יודע איך בא הקול אליו‬
‫כמשה ראש הנביאים‪ ,‬ולא היה יודע מתי ידבר עמו ומי מדבר עמו ועה(‪,‬‬
‫וד!איך הקול בא אליו שאפילו המלאכים לא יראו האיך הקול יוצא‪ ,‬כי נשמע הקול‬
‫‪ p n‬לפרגוד להכריע כחפצו‪) ,‬תהלים פט‪ ,‬ז( כי מי בשחק יערוף לה׳ ידמה לה׳‬
‫בבני אלים‪) ,‬איוב לו‪ ,‬כ< מי כמור‪.‬ו מורד!‪ .‬ולמה חוץ כדי שלא יהיו יודעים איה‬
‫מקומו‪ ,‬ומאיזה המקום יוצא הדבור מתחלתו‪ .‬ועוד כי לא יוכלו לסבול כח הדבור‬
‫בקירוב מקום‪) ,‬ירמי׳ כג‪ ,‬יח( טי עמד בסוד ה׳‪) ,‬איוב כח כ< והחכמה מאין תבא‪.‬‬
‫לבך ‪1‬לןמשה יצא מבחוץ והקול יוצא מבין הכרובים תני(‪ ,‬והולך על מזבח הקטרת‬
‫ועל מזבח העולה ומשה שמעו‪ .‬ולמה בהרבה מקומות‪ ,‬כדי להתיש כח הקול כדי‬
‫שיוכל להבין רצון הכבוד ‪:‬‬
‫הנביא רואה במראה כל חגזרד‪ ..‬אברהם ויעקב ראו מראה )מי מי( ]הרבר•! בני‬
‫אדם‪) ,‬דניאל י‪ ,‬טו( והנה כדמות בני אדם נוגע על שפתי‪ ,‬כדמות אדם‬
‫לא נאמר אלא בני אדם‪ .‬שהןנביא ראהן בראיות הרבה‪ ,‬ולפי שאברהם ויעקב‬
‫ראו רוב מראות )ידמו( !ידעון שיולידו רוב בנים ונאם׳ לשניהם)בראשית יז‪ ,‬א ; לה‪,‬‬
‫יא( אני אל שדי‪ .‬אבל יצחק לא ראה מראות מרובות ולא נאמ׳ בפי׳ אני אל שדי‪,‬‬
‫ידע שיוליד בנים מועטים ולא לקח כי אם רבקה ואע״פ)כ( ‪1‬שכ׳( )שמות ו‪ ,‬ס‬
‫וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי לא מצינו בפירוש ביצחק אל שדי‪,‬‬
‫)יהושע כד‪ ,‬יט( כי אלקים קדושים הוא‪ ,‬שמראה מראות הרבה‪) ,‬יחזקאל א‪ ,‬א<‬
‫ואראה מראות אלקים‪) ,‬הושע יב‪ ,‬יא( ודברתי אל הנביאים לא נאסר אלא על הנביאים‪,‬‬
‫דברתי למלאכים שיראו להם הכל ויגידו הכל‪) ,‬שם( ואנכי חזון הרביתי‪ .‬כמו ליעקב‬
‫בסולם כל מה שיהיה באחרית הימים מן הכסא ימן סיני ומן הגליות ומן ירושלים‬
‫ומן המשפט תנז(‪ .‬ותחלת‪ ,‬הכבוד מדבר לנביאים ואח״כ רואים חזיונות שידעו הכל‪.‬‬
‫ודברתי על הנביאים הכבוד עליהם והדבור )במדבר יא‪ ,‬כד•( כנוח עליהם הרוח‬
‫דתנבאו‪) .‬יחזקאל ג‪ ,‬כב( ותהי עלי שם יד ה׳‪) ,‬קד^לת ה‪ ,‬א( כי אלקים בשמים‬
‫למעלה ממך‪ ,‬דע מה למעלה ממך תנח( ודעת האדם מביאים אצל חזיונות וכולם‬
‫מדעת עליון זד•) )במדבר כד‪ ,‬ד< שומע אמרי אל מחזה שדי יחזה‪ ,‬על ידי זה‬
‫יודע דעת עליון‪ ,‬כי הבורא מראה ומדמה מחשבותיו אשר חפץ לעשות‪ ,‬זהו)תהלים‬
‫כד‪ ,‬י( ה׳ צבאות הוא‪ .‬ומכנים מדעת עליוג׳ לנביא לידע כל‪ ,‬כתי׳ )הושע יב‪ ,‬ה<‬
‫וישר אל מלאך ואח״כ )שם יא( ודברתי על הנביאים‪ ,‬לומר אז אמר ליעקב‪ ,‬כל‬
‫המראות והדברות והדמיונות שאני מראה לך להשרות שכינתי בתוך זרעך ואדבר‬
‫לנביאים ואראה להם‪ ,‬לכך שתוק והם יגידו לכך כשאמר )בראשית מט‪ ,‬א( ואגידה‬
‫לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים‪ ,‬ואמר להם‪ ,‬עתידים נביאים לעמוד מכמ‬
‫ויגידו‬

‫תנד( ע׳ שמז״ר פכ״ם‪ ,‬ם ומדרש חזית פ״א פסוק ישקני מנשיקות אות ב ‪ :‬תנה( ע׳ ספרי סוף ס״־‬
‫וזאת הברכה ובמדב־־ר פי״ד ‪ :‬תנו( ע׳ במדב׳ר שם‪ ,‬שהי׳ נכנס משה ועומד באהל וקול יורד מך‬
‫השמים וכו׳ לבין שני הכרובים והוא שומע את הקול כו׳ מבפנים ‪ :‬תנז( ע׳ תנחומא פ׳ ויגא•‬
‫אות ב‪ ,‬ויק״ר פכ״ם‪ ,‬שהרא־ לו ד׳ מלכיות וע׳ ב״ר פם־ח מזבח‪ ,‬סיני‪ ,‬כסא‪ ,‬עולם ושליש עולם‪ ,‬וגלות‬
‫בבל הראה לו וע׳ מדרש תהלים פע״ה ד׳ מלכיות הראה לו ועוד שם‪ ,‬ובספרי ם׳ קרח ‪jr a‬‬
‫דימקדש הראה לו וע׳ רקח סי׳ רם־ז מוגב ארזו; בגי׳ המשפט ‪ :‬תנח( אבות ס״ב ‪:‬‬
 ‫הלכות‬
‫הננואת‬ ‫סודי רזייא‬ ‫גב‬
‫>יגידו לכם הכל‪ ,‬לכך לא פירשו יעקב‪) ,‬תהלים יז‪ ,‬י ס והניחו יתרם לעולליהם‪,‬‬
‫לכך הזכיר יעקב למעלה ולמטה תנט<‪ ,‬לכך נאמר )במדבר כד‪ ,‬ד!( מה טובו אוהליך‬
‫•יע^ןב‪ ’,‬ממנו זכו‪ ,‬כי יב״א שיל׳״ה‪ ,‬אלף ושל״ה משנולד יעקב עד שמתו חגי זכרי׳‬
‫מלאכי שפסקה בהם הנבואה ‪:‬‬
‫ך‪ ,‬ףי כל המראות שראה יעקב נעשו לאחת וידע שהבורא גומר הדבר לכך שינה‬
‫בלשונו וגם עניינים הרבה ראה מכל שבט ושבט ולבסוף למראה אחת‪ ,‬וראה‬
‫השבטים חלוקים ואחר כך )ועשיתם( )יחזקאל לז‪ ,‬כב( !ועשיתי אותם[ לגוי אחד‬
‫בארץ ומלך אחד יחיה לכולם‪ .‬ודברתי על הנביאים כמו )במדבר ז; פט( וישמע‬
‫את הקול מדבר אליו‪) ,‬יחזקאל ב‪ ,‬ב< ואשמע את מז־בר אלי‪ .‬הדבור היה למעלה‬
‫מן הנביא כי הוא ראה הכסא למעלה הימנו או הוא בקרוב שהרי כתיב )ישעי׳‬
‫■ו‪ ,‬א( ואראה את ה׳ יושב על כסא רם ונשא‪ ,‬וכתיב )שם ו( ויעף אלי אחד מן‬
‫השרפים ובידו רצפה במלקחיים לקח מעל המזבח‪ ,‬לאחר שלקח מן המזבח ויעף‬
‫אלי‪ .‬הרי ידענו ששם היה הנביא‪ ,‬וכך דרך העליונים הכבוד על הכסא והדבור‬
‫יוצא והמראות חלוקים‪ ,‬הם המלאכים וכתי׳ )תהלים קד‪ ,‬ד( משרתיו אש לוהט‪ ,‬כל‬
‫מחשבות גזרותיו מעטף באש ולפי מחשבה האש‪ ,‬ובמת שצריך להודיע לנביא את‬
‫גזרת הבורא והדבור מעוטף באש אחרת כרוח סערה ומביא הדבור על לב הנביא‪,‬‬
‫הלא האש המעוטפת והדבור נכנס אל הנביא כחץ יעוף ביד הממונה הראשון שר‬
‫׳הפנים‪) .‬תהלים קמז‪ ,‬טו< ע״ד מהר״ה בגי׳ מיטטרו״ן‪ ,‬ירוץ דברו‪ ,‬ומשם לחוץ לפרגוד‬
‫הממונים על הדברים לתת )שם( לשולח אמרתו ארץ‪ ,‬על ידי שליחים חצונים‪ ,‬עד‬
‫׳מהרה ירוץ דברו‪ ,‬העומד בפנים )ולפי שהחצונים( זהו ודברים לג‪ ,‬ג( והם תכו‬
‫לרגליך ישא מדברותיך‪; ,‬ולפי שהחצונים[ מזומנים הקדימום‪ ,‬וסמיך לו )תהלים‬
‫שם( )בשמים( !הנותן! שלג‪ ,‬לפי שכתוב )ישעי׳ נה‪ ,‬י‪-‬יא( כי כאשר ירד הגשם‬
‫■והשלג מן השמים ושמה לא ישוב כי אם )הרויח(!הרוה! את הארץ והולידה והצמיחה‬
‫ונתן זרע לזורע ולחם לאוכל כן יהיה דברי‪-‬ביד החצונים־והצליח אשר שלחתיו‬
‫אשר יצא מפי כי עשה את אשר חפצתי‪-‬ביד הפנימי‪ ,-‬לכך !הכתוב השולח אמרתו‬
‫־ארץ( בין חטים ושלג ומים )תהלים שם( וכן )דברים לב‪ ,‬ב( יערף כמטר לקחי תזל‬
‫כטל אמרתי כשעירים עלי דשא וכרביבים ואומר תס( כשיאמר משיב הרוח ישיב‬
‫זמוריד הגשם יזלו מים‪) ,‬ישעי׳ סה‪ ,‬כד( ועוד הם מדברים ואני אשמע‪ ,‬וכן )איוב‬
‫לו‪ ,‬כז‪-‬כח( נטפו מים יזלו שחקים‪ ,‬אחר כך )שם לז‪ ,‬ב( ברוגז קולו )שם כח‪ ,‬כו'(‬
‫לחזיז קולות‪) ,‬שם לז‪ ,‬ב( והגה מפיו יצא‪ ,‬בפנים ואחר כך לשלג ואם׳ )שם ‪(1‬‬
‫גשם מטר‪ ,‬לפי שכתיב )יחזקאל א‪ .‬כד( ואשמע את קול כנפיהם כקול מים רבים‬
‫כקול שדי‪ ,‬הרי כקול מים לכך במתן תורה ‪ 1‬ז׳ קולות! תסא(‪ .‬כתי׳ כקול שדי‬
‫בחיות וכתי׳ בכרובים כקול אל שדי )שם י‪ ,‬ד‪ (.‬הוסיף אל‪ ,‬כי בחיות כתיב‬
‫בלכתם ואחריו קול המולה‪ ,‬לפי שמדבר בקול שנשמע לחצונים לכך שדי שמרחיב‬
‫והולך תסב(‪ .‬ובכרובים כקול אל שדי כי נותן קץ וגבול‪ ,‬ופי׳ אל שדי תחלה בחוזק‬
‫ואח׳־כ מרחיב ולא כל כך‪ ,‬כי יש משקל לרוח הקול כמה גבול לו׳ צדדים למעלה‬
‫ומטה‬ ‫‪.‬‬

‫חייא •בניו ‪J‬‬ ‫בר‬ ‫מנ ם( בראשית מם א ‪ -‬ב ‪ :‬תם( ע׳ מס׳ תענית כד‪ ,‬א וכה‪ ,‬ב וב׳ ם פ״ה‪ ,‬ב‬
‫מסא( ע׳ לעיי אות תכה‪ :‬תסבן ע׳ חגיגה יב‪ ,‬א וב״ר פ׳־א וסמ״ו ;‬
 ‫‪•jj‬‬ ‫הנבואה‬ ‫סודי־ רזייא‬ ‫'‬
‫מ׳פטד• יד׳ חחות וכפה קול קדוש סעסים הקול לד‪.‬׳ קולות דקים וםעפים לג׳ )סאחר(‬

‫ופעפיס הוא כן‬ ‫תסי(‪.‬‬ ‫לפני‬ ‫כך נ״ל זה הציור אף כי לא פצאתיו פצוייר‬

‫קול‬ ‫קול‬ ‫קול‬

‫קול‬ ‫קול‬ ‫קול‬ ‫קול‬

‫ולבסוף מתיש עך‬ ‫בתחלה מתיש אבל ן — קול קול קול אחריו ואחריו אל‬
‫הגבול שנתן לה קול ^ ד החצר החצונה‪ .‬משל למגדל גבוה ואחד צועק לפעלה‪,‬‬
‫וחלונות סביביו׳ הרי החיצוני׳ שומעין קול רם‪ ,‬ואין למטה !רקן >ב(קול נפוך‪ .‬ועוד‬
‫מנהג כל בשר ודם הקרובים שופעים קולו כקול היוצא מפיו או מן השופר כקול‬
‫רם‪ ,‬והרחוקים בקול נפוך‪ ,‬אבל לפעלה אינו כך אצל הכבוד דמפד‪ /.‬ואחרכ לחוץ‬
‫וקול אשמע מדממה‪ ,‬ספני שאצל הכבוד הקול מעוטף ו)ב(דברים ןב[עבים )תהלים‬
‫יה‪ ,‬יב^ השכת מים עבי שחקים‪> ,‬שם י‪ ,‬יג( וערפל תחת רגליו‪ ,‬ולחוץ‪ ,‬עביו ע ב ת‬
‫ברד וגחלי אש‪ ,‬ואחר הרעש קול בחק ברחב‪ ,‬ואח״כ דממה דקה אצל אזני הנביא‬
‫אצל הכבוד אצל הדבור‪ ,‬זהו )יחזקאל י‪ ,‬ה( כקול אל שדי בדברו‪) ,‬דניאל י‪0 ,‬‬
‫וקול דבריו כקול המון‪) ,‬שם י( ואשמע את קול דבריו וכשמעי את קול דבריו‪ ,‬ולא‬
‫יכול להבין עד אחר כן‪) ,‬שם יא( הבן בדברים אשר אנכי דובר אליך ועמוד על‬
‫עפדך כי עתה )שולח( שולחתי !אליך( ובדברו עפי )את הדבר הזה! עמדתי מרעיד‪,‬‬
‫ולפה דבר עפו תחלה שלא היה יכול להבין‪) ,‬ו(להודיע כי העליונים בשעה‪ .‬שיוצאים‬
‫מלפני הכבוד מראיהן משונה וכוחן גדול מופלא ומרובה ואח״כ לא היה כל כך‪.‬‬
‫הדבור בין)ג׳( !ב׳ן כרובים פחזה שדי יחזה ואצלו הדבור דרך חלולים וכתי׳)יחזקאל‬
‫י‪ ,‬ה< כקול אל שדי בדברו‪ ,‬קול נדול מאד‪ ,‬ומה ידבר להשתיק המחנה מידת א״ל‬
‫הממונה על המאפרות שיוצאין פן אל זהו )במדבר כד‪ ,‬ד( נאם שומע א מ ת אל‪,‬‬
‫>בראשית לא‪ ,‬יג( אנכי האל‪ ,‬לכך כקול אל שדי בדברו‪ ,‬אבל שדי מקום המזוזה‪,‬‬
‫לדעת מקום הכבוד של מעלה מקום שנגפרין המחשבות הגזרות‪ ,‬והמראה כ ע ד‬
‫הדבור לקיים הדבר‪ ,‬אבל המחזה רואה בה מה עתיד להיות ומה שבמחזה לא ישגה;‬
‫כי‬ ‫‪.‬‬

‫‪ p‬הו« בכ׳י שהעתקתי ממנו ‪:‬‬ ‫‪ p‬ד‪.‬מ בכ״י ‪ :‬תסד(‬ ‫־מסג(‬

 ‫הגנוא‪3‬‬ ‫סודי רזייא‬ ‫ה‪7‬כי&‬
‫נד‬
‫כי מחשבה גגטרוו היא דעת עליון וזוהר עליה וזהו )בפדבר שנ« מחזה שדי מזזן^‬
‫וכל מחשבת גזרה שלא נגמרה ג׳ מעמים עדיין לא נגבהה עד שנתלשה זהו )ישעי״‬
‫ד^ טס ויגבר• ה׳ צבאות במשפט‪ ,‬כשנגמר‪ ,‬זהו )שם נדי‪ /‬ח‪-‬ט( כי לא )סמחשבותי‬
‫מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי נאם ה׳‪ ,‬כי )כאשר( גבהו שפיט )על הארץ( ומהארץ! כן‬
‫גבהו דרכי מדרכיכם ומחשבותי ממחשבותיכם‪ ,‬וכתי׳)תהלים צב‪ ,‬ו( מאד עמקו מחשבותיך‪.‬‬
‫וכתיב גבריו וכן עמקו זהו שאמרו ב מ ד ר ש מ ה ר ב ו ‪ ,‬כל המרכבה של מעלה יש‬
‫למטה זזע )קהלת ז‪ ,‬כד( עמוק עמוק מי ימצאנו‪ .‬אם בא לו קול )גבול( !גדולן יש‬
‫להגיד לרבים כך בקול גדול ]ואם בקול נמוך! אין לו להגיד כי אם לצנועים כקול‬
‫נמוך בצגערי זדיו )עמום ג‪ ,‬ז( אם ‪1‬גלה‪ 1‬סודו אל עבדיו הנביאים‪ ,‬והקול בוער בו דכתי׳‬
‫)ירמי׳ כ ט( והירי בלבי כאש בוערת וכתי׳ )יואל ב‪ ,‬יא( ודי׳ נתן קולו לפני חילו‪,‬‬
‫זדיו )מיכה א‪ ,‬ג( כי הנה ה׳ יוצא ממקומו‪ ,‬סי׳ ישאג ויתן קולו מן המקדש מציון‪,‬‬
‫ואצל הקול מלאך וזהו )בראשית כח‪ ,‬כא( והיה די׳ לי לאלקים‪ .‬שיראה לי גזרותיו‬
‫בדבורו וידיא מימרא דה׳ וכו׳‪ ,‬וכשחזר )שם לה‪ 0 ,‬כי שם נגלו אליו האלקים‪) ,‬שם‬
‫כח‪ ,‬י□ והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו‪ ,‬כי סולם בגי׳ קול‪ .‬מוצב ארצה‪ ,‬כל‬
‫מר‪ .‬שיש לריציב בארץ וראשו מגיע השמים )הארץ( בגזרת בני עליון )בכ״י חלק( וב׳‬
‫)בכ״י חלק( עומד‪ .‬הנביא היה מזמר זמירות להקב״ה ומתוך שמחה של מצוד‪ .‬בא לו‬
‫אדבור כמו שנאם׳ )תהלים קיט( שש אנכי על אמרתיך )שם גא‪ ,‬יד( השיבה לי ששון‬
‫ישעך ורוח נדיבה תסמכני‪) ,‬שמואל א י‪ ,‬ר‪ (.‬ופגעת חבל נביאים יורדים מהבמה‬
‫ןהלמניהם !נבל ו‪1‬תוף וחליל וכגור והמה מתנבאים )ישעי׳ יב‪ ,‬ג( ושאבתם מים בששון‬
‫משם שואבים רוח הקודש תסה( ‪:‬‬
‫בי רו ^‪ 2‬ל מ י דסוכה תסי( גבי יונה בן אמתי‪ .‬והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד ה׳ תםז<‬
‫וכל דבר שיש לנביא לדבר‪ ,‬בתחלרי נמלך בעליונים אם ידבר זהו‬
‫)שמואל ב כג‪ .‬ג( )את( !אמרן אלקי ישראל לי דבר צור ישראל‪ ,‬זהו )הושע יב‪ ,‬יא(‬
‫ודברתי על הנביאים‪ .‬למעלרי ואחר כך )שם( ואנכי חזון הרביתי‪ ,‬שידע עפ״י החזיינות‬
‫דעת העליון ואח״כ וביד הנביאים אדמה‪ .‬במקל שוקד‪ .‬באזור‪ ,‬בבקבוק )ירמי׳ א‪ ,‬יא ‪j‬‬
‫יג‪ ,‬א ; ים‪ ,‬א(‪ ,‬ודעת רוח הנביא יצאה כנגד רוח העליון‪) .‬שדי״ש ה‪ ,‬ו( נפשי יצאה‬
‫בדברו‪ .‬ובמראה ובמלאך )בראשית לא‪ ,‬יא‪ .‬יג( ויאמר אלי מלאך האלקים‪ .‬קום צא מן‬
‫הארץ‪ ,‬וכתי׳ )שם לב‪ ,‬י( ה׳ האומר אלי שוב לארצך‪ .‬אלקים‪ ,‬קורא הדמיון‪ .‬די׳‪ ,‬הוא‬
‫הבורא העושה הכל‪) .‬שם לרי‪ 0 ,‬כי שם נגלו אליו האלקים‪ ,‬גזרותיו מלאכי אלקים‪,‬‬
‫זהו )שם כח כא( ודייה די׳ לי לאלקים‪ ,‬שכל הגזרות וההויות ממנו‪ ,‬לאלקים שיראד‪.‬‬
‫לי דמויות )על( ןכלן מדי שחפץ לעשות‪ ,‬מעירות תם״( באותו מקום שיראה לי שאבנה‬
‫המזבח לפני כבודו‪ .‬ה׳ אלקי ]ה‪1‬צבאות‪ ,‬אעס״י שאנחנו הנביאים נראה לנו ה׳ יושב‬
‫על כסא דמלאכים סביבו צבאות עומדים כמשרתים לפני אדוניהם‪ ,‬ה׳ זכרו הוא כל זה‬
‫מראה לנביאים לכך לא נאמר מרא ת ה׳ אלא מראות אלקים )יחזקאל א‪ ,‬א(‪ ,‬ולכך יאמר‬
‫המלאך הנראה אני ה׳‪ ,‬וכן )במדבר כג‪ ,‬יב‪ (,‬אשר ישים די׳ בפי‪) ,‬שם כד‪ ,‬יג( לא‬
‫אוכל לעבור את סי די׳‪ .‬לכר המלאך לא יאמר אלקי‪ ,‬אלקיגו‪ .‬זהו וירא ה׳‪ .‬כל מה‬
‫שמראה‬

‫תסז( מלכים ‪ p‬ג‪ ,‬ט י‪ :‬תסחי אולי­‬ ‫וב״ר מ׳׳ע‪ : n .‬תסי( ס״ד‪ .‬ה״א ‪:‬‬ ‫מסח( ■סיקתא רבאי ס־א‪ ,‬ב‬
‫*״? מאירות ‪:‬‬
 ‫נד‪.‬‬ ‫הנביאה‬ ‫^ן ף ף ך ך ־י א‬ ‫הלכדי!‬

‫ומתתיר ובחשמתיו סראה לכך נאמר )יהושע כד‪ ,‬י®‬ ‫שמראה או כעין גבאות ד‪.‬״‬
‫אלקים קדושים הוא‪ ,‬לשק רבים ולשון יהיד כי הוא הבל ומראה כרצק הושקתאותו‬
‫לגכיא״ם‪) .‬עמום ג‪ ,‬ז( ג ל ה ס ו ד ו א ל ע ב ד י ו ה נ ב י א י ם ‪ ,‬וזעביא מתהסך כמו‬
‫מלאך באורו זהו )הגי א‪ ,‬י‪ (1‬ויאמר הגי מלאך ה׳ במלאכות ה׳ וגו׳‪ ,‬ובאשת מנוה כתי׳‬
‫*שופטים יג‪ a ,‬ותנא האשה ותאמר לאישה לאם׳ איש האלקים בא אלי ומראהו כמראה‬
‫מלאך האלקים טרא מאד‪:‬‬

‫‪.‬‬ ‫הלכות האמנה‬

‫ה ב ו ר א הוא הכל וכבודו והוא שמר‪ ,‬וכל ברואיו אין שרים לבורא‪ ,‬וכל מיני גונים‬
‫אין בו‪ .‬ואין לו גוף ואברים וגבול והקף לכך תרגום )שמות ט‪ ,‬ג( יד ה׳‬
‫*מהי( ‪1‬מחא( מן קדם ה׳ )שם כד‪ ,‬י( ותחת רגליו‪-‬ותהות )כורסיה( כרסא יקרא )שם‬
‫יז‪ ,‬א( על פי ה׳‪-‬על מימר׳ דה׳‪) ,‬במדבר יא׳ א( באזני ה׳‪-‬קדם ה׳ והדומין לאלו‪:‬‬

‫אלה דברי רבנו סעדיה תם״(‪.‬‬

‫ה א מ ת כי אין ליוצר לא דמות ולא צורה‪ ,‬ובזו האמונה היו אבותינו מאמינים ביוצרם‪.‬‬
‫וי׳ כנרים נמצאים בדברי החוזים ‪ :‬א׳ ראש‪) ,‬ישעי׳ נט‪ ,‬יס וכובע ישועה‬
‫בראשו‪ .‬ב׳ עין‪) ,‬דברים יא‪ ,‬יב( עיני ה׳ אלקיך בה‪ .‬ג׳ אוזן‪) ,‬במדבר יא‪ ,‬ית( כי‬
‫בכיתם באזני ה׳‪ .‬ד׳ פה׳ )שמות יז‪ ,‬א( על פי ה׳‪ .‬ה׳ שסה׳ )תהלים פט‪ ,‬לה( ומוצא‬
‫שפתי לא אשנה‪ .‬ו׳ פנים‪) ,‬במדבר ו‪ ,‬כה( יאר ה׳ פניו אליך‪ .‬ז׳ יד‪) ,‬שמות ט‪ ,‬ג(‬
‫הנה יד ה׳ הריר‪ -‬ת׳ לב‪) ,‬ברז'‪.‬שית ח‪ ,‬כא( ויאמר ה׳ אל לבו‪ .‬ס׳ טעים‪) ,‬ירמי׳ לא‪,‬‬
‫יט( המו מעי לו‪ .‬י׳ רגלים )תהלים צם‪ ,‬ה ; קלב‪ ,‬ז( להדום רגליו‪ .‬כמו שמציגו)שם‬
‫יט‪ ,‬ב( השמים מספרים‪ .‬זכתי׳ )ישעי׳ כג‪ ,‬ד( כי אמר ים‪ .‬וכתיב )איוב כה‪ ,‬כב( )מרח‬
‫סאבדון ‪1‬וםות[ אמרו‪ .‬ובתי׳ )יהושע כד׳ כ!( האבן שמעה את דבר ה׳‪ .‬ובתי׳ )ישעי׳‬
‫גה‪ ,‬יב( ההרים והגבעות יפצחו‪ .‬ובתי׳ )תהלים סה‪ ,‬בג( וגיל גבעות תחגורנה‪ ,‬כמו‬
‫שאלו משל כך הכינוים שביוצר משל‪ .‬ואם בקשנו שלא נזכיר לאלקיגו שם וכינוי‪.‬‬
‫א״כ לא היינו מזכירין לו רואה ושומע מרחם וחפץ ולא היינו יודעים מענייני גדולתו‬
‫מאומה‪ ,‬לכך כתב כינוייו לנו‪ .‬וכנויין כלפי למעלה ככנוי ראש‪ ,‬גדול ונשיאות כמו‬
‫שנאם׳ בבני אדם )שם ג‪ ,‬ד( כבודי ומרים ראשו‪ .‬וכנוי עין‪ ,‬עזרה ונטירה ככתוב‬
‫)בראשית מד‪ ,‬כא( ואשימה עיני עליו‪ .‬ובדבור פניו‪ ,‬רצויין וכעם ככתוב )משלי סז‪,‬‬
‫סו( באור פגי מלך חיים‪ .‬ועוד )שמואל א א‪ ,‬יה( ופניה לא היו לה עוד‪ .‬ובספור אוזן‪,‬‬
‫קבול עתירר‪ ,‬כגון )כראשית מד‪ ,‬יה( ידבר נא עבדך דבר באזני אדוני‪ .‬ובכינוי שפד‪,‬‬
‫ופה‪ ,‬אמירה כגון )במדבר ד‪ ,‬כ!( על פי אהרון ובניו וכתי׳ )משלי י‪ ,‬כא( שפתי צדיק‬
‫ירעו רבים‪ .‬ובספור יד‪ ,‬גבורה )ישעי׳ לז‪ ,‬כס ויושביהן קצרי יד‪ .‬ודבור לב׳ הכמה‬
‫כגון )תד‪,‬לים מ‪ ,‬ט( ותורתך בתוך סעי‪ .‬ובספור רגל‪ ,‬נצחנות‪ ,‬כגון >שם קי‪ ,‬א( עד‬
‫אשית אויביך הדום לרגליך‪ .‬ואזכיר )י״ב( ‪ 1‬י״ג‪ 1‬כינויים הנאמרים על הארץ ועל המים ‪:‬‬
‫הראש‪) ,‬משלי ח‪ ,‬כו( ראש עפרות תבל‪ .‬העין‪) ,‬שפות י‪ ,‬ד‪ (.‬וכסה ואחז עין הארץ‪.‬‬
‫האוזן‬

‫להךעו‪1‬ן‪)(&,,‬הך עגי *‪,‬‬

 ‫האמנה‬ ‫סודי רזייא‬ ‫הלבות‬ ‫נו‬
‫;דיאוזן‪) ,‬ישעי׳ א‪ a ,‬האזיני ארץ‪ .‬הפנים‪) ,‬איוב ה׳ י( על סני ארץ‪ .‬הסה‪) ,‬בסדבר‬
‫״מז‪ ,‬לב( ותפתח הארץ את פיה‪ .‬הכנף‪) ,‬ישעי׳ כד‪ ao ,‬מכנף הארץ‪ .‬היד‪) ,‬דניאל י‪,‬‬
‫יד( על יד הנהר‪ .‬השפה‪) ,‬בראשית מא‪ ,‬ג( שפת היאור‪ .‬הלב׳ )שפות טו‪ ,‬ח( קפאו‬
‫’תהומות בלב ים‪ ,‬הטבור‪). ,‬יחזקאל לה‪ ,‬יב( יושבי על טבור הארץ‪ .‬הבטן‪) ,‬יונה ב‪ ,‬ב(‬
‫מבטן שאול שוועתי‪ .‬הרחם‪) ,‬איוב לו^ ח( בגיחו מרחם יצא‪ .‬הירך‪) .‬ירמי׳ ו‪ ,‬כב<‬
‫מירכתי הארץ‪ ,‬הרי אלו על דרך המשל‪ .‬ואם יאמר האוסר‪ ,‬שכל הכנויין הנאמרין‬
‫על הארץ לא נאמרו על האמת אלא על דרך משל‪ ,‬כך אלו על היוצר וכל אחד לפי‬
‫מנהגו‪ .‬והצורה שראו הנביאים מדברןת( ויושבת על כסא ומלאכיב נושאים את הכסא‬
‫והכסא מעל לרקיע מונח עליו כמ׳ שכתוב )יחזקאל א‪ ,‬כו( וממעל לרקיע אשר על ןראשםן‪.‬‬
‫וראו הצורה יושבת על הכסא ומלאכים עומדים על ימינו ועל שמאלו‬
‫ך ע כי זו הצורה ברואה היא וחדשה וכן כסא והרקיע נושאי׳ אות׳ כולם ברואים‬
‫והבורא ברא אותם מאור המובהק ונוגה ומברק למען שיתברר אצל הנביא הנשלם‬
‫כי הבורא הוא המדבר עמו והוא משלחו‪ ,‬אבל זו הצורה היא צורה מופלאה וכנושאת‬
‫כדמות מלאכים הנשאים והנפלאים‪ ,‬והיא עצומה במראיה‪ ,‬מובהקה ומוצהרת ומובהרה‪,‬‬
‫זוהרת באורה באור השכינה‪ ,‬לכך נקראת כבוד ה׳ ושכינתו‪ .‬ועליה אמר הנביא)דניאל‬
‫ז׳ ט( חזה הווית עד די כרסוון רמיו‪ ,‬והחכמים קראו אותה שכינה‪ .‬ופעמים הרבה‬
‫תהיה האור )מאור( נמאיר[ בלי דמות וצורה‪ ,‬והיוצר נשא את עבדו הנביא וגדלו‬
‫)וכבודו( ‪1‬וכבדו‪ 1‬כאשר השמיע את דברו מן הצורה מובהקה ופוצהרה ומופלאה ובריאה‬
‫מאור מובהק ונוגה מוברק וקרואה כבוד ה׳‪ ,‬וראייה לדבר דברי הנביא שאמר על זו‬
‫הצורה )יחוקאל ב‪ ,‬א< ויאמר אלי בן אדם עמוד על רגליך‪ ,‬ואי אפשר שיהא זה המדבר‬
‫הוא היוצר ית׳‪ ,‬מפני שהתורה בארה לנו‪ .‬כי לא דבר היוצר עם נביא בלא שליש‬
‫ותורגמן חוץ ממשה עליו השלום‪ ,‬כמו שכתוב )דברים לד‪ ,‬י( ולא קם ג‪:‬יא עוד בישראל‬
‫כמשה אבל שאר כל הנביאים היו שומעין את הדבור מפי המלאכים‪ ,‬לפיכך אם מצינו‬
‫מפורש שום כבוד כבר הוא נוצר וחדש‪ .‬ואם פורש שם ה׳ ולא חבר לו שם כבוד‬
‫ולא שם מלאך‪ ,‬אבל החביר לו והטפיל לו שם כסא‪ ,‬או דמות‪ ,‬או ראייה‪ ,‬או ישיבר״‬
‫‪,‬או עמידה או שאר כל הכנויין‪ ,‬כבר ראוי שיהיה בכלל אלה הדברים הנזכרים דבר‬
‫אחד סתום וסתור )אבל( ן אצלן הכתוב‪ ,‬ומה הוא הוי אומר‪ ,‬כבוד ה׳‪ ,‬מלאך ה׳‪ ,‬כי‬
‫התורה נוהגת שהיא חסרה מלה אחת או מלות הרבה‪ .‬ואום ]אי[ אפשר ליוצר הכל‬
‫ית׳ שיקרוהו מקרה או יערעהו ערע‪ .‬או יחול בו שינוי או ישרה עליו חילוף‪ ,‬מפני‬
‫‪.‬שהוא בורא כל כקרה וכל ערעור וערע ומשנה את השינויין ומחליף את החלופין‪.‬‬
‫‪ .‬ומה שכתוב )בראשית א‪ .‬כז( ויברא אלקים את האדם בצלמו‪ .‬על דרך היקר וכבוד‪,‬‬
‫שחפץ באדם מכל הצורות וקרא לארץ ישראל ארצו‪ ,‬והלא כל הארצות שלו‪ ,‬אלא‬
‫בחר בה מכל הארצות‪ ,‬כי אין לומר צלמו כמו אדם שכתוב )ישעי׳ ם‪ ,‬כה( אל פי‬
‫הדמיוני ואשור•‪) ,‬שם יח( ומה דמות תערכו לו‪ ,‬אלא בצלמו המפואר מכל הבריות‪.‬‬
‫בשמונה נתתי הכבוד בשיר השירים תע(‪ .‬מוגה בלמעלה למטה‪ .‬אלא להודיע‬
‫שאין דבר למעלר‪ .‬הימנו זהו )תהלים מז‪ ,‬י( מאד נעלה‪ ,‬זהו ארוממך רם ונשא‬
‫י‬ ‫גינותיו‬ ‫‪.‬‬

‫תע( שה״ש ה‪ ,‬י א _ םו‪ .‬וע׳ בשערי הסוד והיחוד והאמונה לרביגי וז׳׳ל שם ‪ :‬ובזה אבותינו הקדושים‬
‫פאמינים כל מה שיש בשיר השירים ראשו קווצותיו עיניו לתייו שפתומיי ידיי מןניו שוקיו חבו •אלנו אלא ממל ‪:‬‬
 ‫נז‬ ‫‪njDKn‬‬ ‫סודי דדייא‬ ‫מלכות‬

‫‪jf‬‬ ‫גיגותיו *»• לפטה כלסי בריותיו‪) .‬דהי״ב טז‪ ,‬מן עיניו משוטטות בכל הארץ‪,‬‬
‫לא נראה כי מעוטף בטליתו אך הראש ‪:‬‬

‫כ פ ר ״ ח‪.‬‬ ‫^‬

‫ס נ ד ל פ ו י קושר כתרים ומשביע ואזיל ויתיב במקום שהלך לו הקב״ה להושיבו‬

‫שם תעב(‪ .‬וחלילה שיש שם דמות כל עיקר כדרך הברואים‪ ,‬אלא לקבל‬
‫מלכותו כדרך שמזכירין בכל יום ישראל בתפלתם‪ ,‬כתר יתנו לך הפוני מעלה‪ ,‬כתוב‬
‫אחד אופר )דניאל ז‪ ,‬ט( ושער רישיה כעפר גקא‪ ,‬וכתוב אחד אומר )שה״ש ה‪ ,‬יא(‬
‫וקווצותיו תלתלים שחורות כעורב‪ ,‬יש מי שאומר מראות הללו כך נראי‪ /‬זקן בדין‬
‫בחור במלחמה ‪ .(»n‬ויש פי שאומר כתיב )במדבר יב‪ ,‬ו( אם יהיה נביאכם ה״‬
‫במראה אליו אתוודע בחלום אדבר בו‪ ,‬וכתיב )הושע יב‪ ,‬יא( ביד הנביאים אדמד^‬
‫להודיע שמראה לנביאים כעין דמות כאובנתא דלבא תעי(‪ ,‬אבל הקב״ה ית׳ אין לו‬
‫דמות‪ ,‬וכן מוכיח שאם יש דמות ממש יהיה לעולם בחור או זקן‪ ,‬אלא מראה לנביאים‬
‫כעין דמות מה שישר לפניו‪ .‬וי״א מלאך הוא זה‪) .‬דניאל ז‪ ,‬ט( ושער רישיה כעמר‬
‫נקי עד די כרסוון רמיו‪ ,‬אחד לכסא ואחד לשרפרף תעה(‪ .‬דש מי שאומר תעו<‬
‫ראיתי את אכתריא׳ל דליבא‪ ,‬ויש אומר כי מלאך לקח דעתו והביאו אצל הכבוד‪,‬‬
‫ומראה לו הקב״ה כבוד זוהר וכתר על ראשו‪ ,‬ללמדך שעשה כתר מתהלות ישראל‬
‫ונענע‪ .‬בראשו אותו זוהר הנראה לר׳ ישמעאל‪ ,‬ונקרא אכתריא״ל שממתין עד‬
‫שנומרין מכווני לבם תפלתם כפו )איוב לו‪ .‬ב( כתר לי זעיר‪ .‬אבל הבורא לא נראה‬
‫יו‪ ,‬כך פי׳ ר ב י נ י ח נ נ א ל תעז( ;‬
‫ה כ ב ו ד הוא למעלה מכל‪ ,‬מה שכתי׳)ישעי׳ ו‪ ,‬ב( שרפים עומדים ממעל לו‪ ,‬שהם‬
‫היועצים הלא כתיב )תהלים פז‪ ,‬י( כי לאלקים מניני ארץ מאד נעלד^‬
‫וכתי׳ )שם צז‪ ,‬ט( כי אתה ה׳ עליץ על כל הארץ מאד נעלית על כל אלקים‪,‬‬
‫ועליהם כל‪ .‬השרים‪ ,‬כל זמן שחפץ הכבוד לשכון בתחתונים שמחה למעלה‪ ,‬והכבוד‬
‫בהוד והדר ושמחנהן לפניו‪ .,‬לכך אחר מעשה בראשית )שם קד‪ ,‬לא( יהי כבוד ה׳‬
‫לעולם ישמח ח׳ במעשיו‪) ,‬דהי״א טז‪ ,‬כו‪-‬כס וה׳ שמים עשה הוד והדר לפניו עוז‬
‫וחדוה במקומו ולפיכך המלאכים >םנ׳ אדרים( זמאדריס! בקול רם להודיע שהכבוד‬
‫רם ברחוק מהם ;‬ ‫‪., :‬‬ ‫‪.‬‬
‫ה ב ו ר א שם יתידו הנכבד והנורא הוא שם אותיות יו״ד ה״א •ו״ו היא‪ .‬לום׳‬
‫הוא שהיה הוה ויהיה‪ .‬וכל ההויות הוא מהוה אותם‪ ,‬וממנו ?היו שנא׳‬
‫)עמום ב‪ ,‬ו( אם תר\ה רעה בעיר וה׳ לא עשה‪) ,‬ישעי׳ מד‪ ,‬כד( אנכי ה׳ עושה כל‪,‬‬
‫)מלכים א יב‪ .‬טו •‪ ,‬דהי״ב י‪ ,‬טו( מאת ה׳ היתה נסיבה‪ ,‬לכך נקראהו ככתוב בגבולין‪,‬‬
‫כדי שיחשוב שהשם כך משסזג ;יהיה והוד• ועושה כל ההויות‪) ,‬והקרירות( !והקירות(‬
‫לא יחלקוהו )ירמי׳ מ ‪ ,‬כד( !אתו השמים ‪1‬ואת‪ 1‬הארץ אגי פלא‪ ,‬ולא נאם׳ מים פי‬
‫לחים‬ ‫‪.‬‬

‫ת ‪ («5‬אולי ע״ל כינויו ‪ :‬תעב( ע׳ חגיגה יג‪ ,‬ב דאמר ‪ dv‬אתגא ואזיל ייתיב בר׳ישיה ‪ :‬תעג( שס‬
‫ע״ב וע׳ שמו־ר פכ״מ ; תעד^ ע׳ מגילה כד‪ : a ,‬תעה( ע׳ חגיגה יד‪ ,‬א ‪ :‬תער( ע׳ ברכות ‪ , 1‬א ‪t‬‬
‫‪• n (wm‬י׳ ריזו •ל •ם׳ ‪ junn‬דף יג ‪:‬‬
 ‫הלכות‬
‫האמנת‬ ‫סות רדיא‬ ‫נה‬
‫לחים הם ואין צריך להודיענו‪ ,‬שהרי בתיב תשיב להם במים יהיה לח תעח(‪ ,‬לכך‬
‫הוצרך לומר שמים וארץ שהם קשים אני מלא‪ ,‬שאין מחלקים ‪:‬‬
‫ו ה ב ו ר א מראה לנביאים כרצונו לזה בחור ולזה זקן‪ .‬לזה* שרפים ולזה היות ולזה‬
‫כל צבא השמים‪ .‬לזה רכב אש וסוסי אש זהו ה׳ צבאות‪ .‬לתנא קמא‬
‫צבאות אינו נמחק שהוא שם תעס(;‬
‫ו ה נ ב י א דעתו הביא הבורא כחפץ גזרותיו )ירמי׳ כג‪ ,‬יח( מי עמד בסוד ה׳ וירא‬
‫וישמע את דברו מי הקשיב דברו וישמע‪ ,‬וסמך לו )שם כ( עד הקימו‬
‫מזימות לבו‪ ,‬שהבורא עצמו מראה חפץ מחשבות גזרותיו ולא שממש הם כמו )שם‬
‫כד■ א( הראיני ה׳ והנה שני דודאי תאנים‪ ,‬וכי תאנים היו אנה הם‪ ,‬אלא שיבין‬
‫הנביא כמו )ישעי׳ ו‪ ,‬א( ואראה את ה׳ יושב על כסא‪ ,‬וכי עבל הבורא‪ .‬אלא הראה‬
‫כבודו יושב בשקט כשכבר נקם מן האויבים‪ ,‬זהו)תהלים ט‪ ,‬ה( ישבת לכסא שופט‬
‫צדק‪ ,‬אבל קודם שינקם )ישעי׳ ג‪ .‬יג( נצב ולריב! ה׳ ועומד לדין עמים‪:‬‬
‫ן ף ע כי הבורא אינו צריך לכסא כי אין לו גביל‪ ,‬אך הכבוד מתראה כנגד הכסא‬
‫והכסא מעט תם( שכתוב)ישעי׳ סו‪ ,‬א( השמים כסאי והארץ הדום רגלי‪) ,‬דהי׳׳א‬
‫כז^ ב( ולהדום רגלי אלקינו‪ ,‬והספסל לפני הכסא‪ ,‬זהו )ירמי׳ יז‪ ,‬יב! כסא כבוד‬
‫מרום מראשון מקום מקדשגו‪ ,‬שהכסא מכוון כנגד ארון וכפורת וכתי׳ )שם יד‪ ,‬כא(‬
‫אל תנבל כסא כבודך‪ .‬כסא דין כסא רחמים שחלוק הכסא לשנים תפא( כעדם ב ‪:‬‬
‫)תהלים מז‪ ,‬ו( לה׳ מגיגי ארץ מאד נעלה‪) .‬שם צז‪ (u ,‬כי אתה ה׳ עליון על כל‬
‫הארץ מאד נעלית על כל אלקים‪ .‬ועל כסא דין חתום שם המפורש וכן על כסא‬
‫רחמים וכן במצחות הכרובים שנא׳ )שמואל ב ו‪ ,‬ב( אשר נקרא שם שם ה׳ צבאות‬
‫יושב הכרובים עליו‪ .‬וכעדו ב׳ שמות‪) ,‬דהי״א כט‪ ,‬יג( ומהללים לשם תפארתך וכן‬
‫>ישעי׳ סג‪ ,‬יד( נהגת עמך לעשות לך שם תפארת‪ ,‬שהשם בכסא דין ובכסא רחמים‬
‫וכנגדן בכרובים זהו )איכה ב‪ .‬א( השליך משמים ארץ תפארת ישראל ולא זכר‬
‫הדום רגליו‪ ,‬זהו)ירמי׳ יד‪ ,‬כא( אל תנאץ למען שמך אל תנבל כסא כבודך‪ .‬וכנגדם‪,‬‬
‫זתהלים מז‪ ,‬ו( עלה אלקים בתרועה ה׳ בקול שופר וכתי׳)שם פג‪ ,‬יט( וידעו כי אתה שמך‬
‫ה׳ )עליון( לבדך )מלך( ןעליוןן על כל הארץ‪) ,‬שם צז‪ ,‬ט( כי אתה ה׳ עליון על‬
‫הארץ מאד נעלית על כל אלקים וכנגדם‪) ,‬דברים כח‪ .‬א( ונתנך ה׳ !אלקיך! עליון‬
‫על כל גויי הארץ‪) ,‬שם כו‪ ,‬ים( ולתתך עליון על כל הגוים אשר עשה )לשם‬
‫ו(לתהלה !ולשפן ולתפארת‪ ,‬הרי פסוק אחד למעלה שמך עליון וכן פסוק אחד‬
‫ולשם‪) .‬שיר השירים ו‪ ,‬ג( אני לדודי ודודי לי‪) ,‬קהלת א‪ ,‬ט( מה שהיה הוא‬
‫שיהיה״ )שם( כי אין כל חדש‪-‬ג‪ ,‬חדש הוא כבר היה לעולמים‪-‬ד‪ ,‬אשר היה‬
‫מלפנינו‪-‬ה‪ .‬אין זכרון לראשונים וגם לאחרונים שיהיו לא יהיה להם זכרון־ו‪,‬‬
‫עם שיהיו לאחרונה‪-‬ז‪ .‬לכך ז׳‪) :‬משלי ח‪ ,‬יב‪-‬יג( ראשית דרכו‪-‬א‪ ,‬קדם־ב‪,‬‬
‫מאז‪-‬ב מעולם־ד‪ .‬מראש‪-‬ה‪) .‬מזרחי( מקדמי‪-‬ו׳ ז׳‪ .‬וכן)שם כד‪-‬כו( באין תהומות‪-‬א‪,‬‬
‫באין מעינות נכבדי מים־ב‪ .‬בטרם הרים‪-‬ב לפני גבעות‪-‬ד‪ .‬עד לא עשה ארץ־ה‪,‬‬
‫וחוצות‪-‬ו‪ .‬וראש עפרות‪-‬ז‪ .‬הרי ז׳ כנגד ז׳ ימי בראשית שהבורא היה בעולם בזכות‬
‫התורה‬

‫תעח^ אולי כוגתו על ועתוב )תחלים קמז‪ ,‬יח( ישב רוחו יזלו מים ‪ r‬תעט( • ע׳ שבועית לח>י ‪t K‬‬
‫^*ס( אולי ע״ל מעט בגובה ע׳ לעיל הל׳ הכסא ‪ :‬תפא( ע׳ חגיגח יד‪ ,‬א אחד לדין ואחד לעד^ן ;‬
 ‫גם‬ ‫חאסונה‬ ‫סודי רזייא‬ ‫הלכות‬

‫?התזרה תפב( >שם ם‪ ,‬א( חצבה עמודיה שבעד^ ראשית‪-‬א‪ ,‬קדם־ב‪ ,‬םאז‪-‬ג‪ ,‬מעולם־ד‪,‬‬
‫מראש‪-‬ה‪ ,‬מקדמי‪-‬ו‪ ,‬באין־ז‪ ,‬באין־ה‪ ,‬בטרס‪-‬ט‪ .‬לםני‪-‬י‪ ,‬עד לא‪-‬יא )וכן ו׳ מתוך‬
‫האש וא׳ מתוך החושך( ואם מקדמי ב׳ תפג( הרי י״ב‪ .‬לעומת )תהלים יט‪ ,‬ה‪-‬י(‬
‫תמימה‪-‬א‪ ,‬משיבת‪-‬ב‪ ,‬נאמנה‪-‬ג‪ ,‬מהכימת־־ד‪ ,‬ישרים־ה‪ ,‬משמחי‪-‬ו‪ ,‬ברה‪-‬ז‪ ,‬מאירת‪-‬ח‪,‬‬
‫טהורה‪-‬ט‪ ,‬עומדת‪-‬י‪ ,‬אמת‪-‬יא‪ ,‬צדקו‪-‬יב‪) .‬משלי ח‪ ,‬כז‪-‬כט( בהכינו‪-‬א‪ ,‬בחקו‪-‬ב‪,‬‬
‫באמצו‪-‬ג‪ ,‬בעזוז‪-‬ד‪ ,‬בשומו‪-‬ה‪ ,‬בחקו‪-‬ג וכן )תהלים יט‪ ,‬ה‪-‬י( תורת‪-‬א‪ ,‬עדות‪-‬ב‪,‬‬
‫פקודי‪ ^-‬מצות‪-‬ד‪ ,‬יראת‪-‬ה‪ ,‬משםטי‪-‬ו‪ ,‬וכן ו׳ ימי בראשית‪ .‬ולעומת ו׳ ימי בראשית‬
‫וי׳ ספירות וי׳ מאמרות י׳ דברות‪ ,‬מלא ויתר בקרייה בי׳ )וכו׳( ‪1‬ורן ומרמז על מקום‬
‫אחד י׳ או ו׳ על שם ו׳ נקודות א א א א א‪ 1‬או ועוד תוסיף ד׳ א או א א ‪9‬‬
‫א א א‪ 1‬או א הרי י׳‪' ,‬לכך ו״י בשם יהו״ק‪ ,‬כי הקולות מן השם והשם להפך כנגד‬
‫העולם הזה שמלא צער הוה״י הו הו קינים והגה והי )יחזקאל ב‪ ,‬י(‪ ,‬כי זה העולם‬
‫מהפכין רצונו לכך הו הו זהו )תהלים פט‪ ,‬םט< מי גבר יחיה ולא )ימות( )יראה‬
‫מות‪ ,1‬לקין העולם בהפיכת השם‪ ,‬לפי שמהפכין רצונו וכתי׳ )תהלים צד‪ ,‬ז( )אמרו‬
‫לא יראנה( !ויאמרו לא יראה יה‪) 1‬ירמי׳ ה‪ ,‬יב< ויאמרו לוא הוא‪) ,‬יחזקאל ח‪ ,‬י ס‬
‫עזב ה׳ את הארץ אין ה׳ רואה אותנו‪ .‬לכך בטובה )ישעי׳ נד‪ ,‬ד!( בועליך עושיך‬
‫ה׳ צבאות שמו‪) ,‬שם סב‪ a ,‬וקורא לך שם חדש אשר פי ה׳ יקבנו‪) ,‬שם מג‪« ,‬‬
‫כל הנקרא בשמי‪) ,‬שם מד‪ ,‬ה( זה יכתוב ידו לה׳ וזה יקרא בשם ה׳‪ ,‬וכשלוקה‬
‫לוקה בשם הפוך הוהי יאמרו הוהו הגה והי‪ .‬ולפי שהשם ממלא ומחסר בשמו‪ ,‬כשהם‬
‫על ימין האדם‪ ,‬מתוספות על האדם הצלחתו לפי שהשטן מסתלק‪ .‬וכשהשטן מן‬
‫הימין ותקלתו בכל ויורד ומתחסר‪) ,‬תהלים קט‪ ,‬לא( כי יעמוד לימץ אביון‪ ,‬מברי׳‬
‫ג‪ .‬א( והשמן עומד על ימינו‪ .‬והשם הו״י והוסיף ה׳ ב ס פ ר י צ י ר ה חמש חתום‬
‫רום )בירד( !בירח שלש ואותיות מי״ב[ פשוטות וקבען בשמו הגדול ‪1‬יה״ו[ וחתם‬
‫בהם ך׳ קצוות ופנה למעלה וחותמו ביה״ו )וברא ה׳ מאות שנה< שש חתם ופנה‬
‫למטה וחותמו ביו״ה שבע חותם מזרח ופנה לפניו וחתמו )ביה״ס נבהי״ח שמינית‬
‫חתם מערב ופנה לאחוריו וחותמו בהו״י תשיעי חתם !דרום פנה לימינו חתמו בוי״ה‬
‫עשר חתם! צפון ופנה לשמאלו וחתמו )בהו״י( נבוה״י^ העולם ו״ו קצוות מעלה‬
‫ומטה וד׳ רוחות וכל רוח ה׳ מאות שנה ואמ׳ ה׳ מעלה ומטה ו׳ מאות מזרח‬
‫ומערב י׳ מאות וכן דרום וצפון הרי השם הו״י וה׳ שהוסיף מפני שבכל רוח שעשה‬
‫אם׳ י׳ והיד• ה׳ מאות שנה לכך הוסיף ה׳ בסוף השם ובתי׳ )שמואל א ב׳ ו‪-‬ז(‬
‫ה׳ מוריש ומעשיר ה׳ ממית ומחיה‪ ,‬ולפי שהשם ממלא ומוסיף ומחסר ומעלים לכך‬
‫חסרות ויתרות באותיות של שם או חסר ד*י או ו׳ ולפעמים מלא יו״ד ולפעמים ו׳‬
‫חסר וכן ה׳ ואמר בריש ס ד ו ר ר ב א ד ב ר א ש י ת ד מ ר כ ב ה כי בי״ה‬
‫יהו״ד צור עולם־ם‪) ,‬ישעי בו‪ ,‬ד( י״ק יהו״ד באלו ו׳ אותיות ברא שמים וארץ )וקצות(‬
‫‪1‬וקצ״ו! עולמים כמנין עולמים והעולם הזה והעולם הבא וכל המדות שבהם תטי( וכולם‬
‫חותמים‬

‫תסב( אק לזה מובן ואולי־ ע״ל ז שברא ח* העולם בזכות התורה‪ ,‬ח‪ 1‬םז כו׳ ; תפג(‬
‫בראשית רבה פ״א‪ : n ,‬תפי( ע׳ סד״ר דבראשית‪ ,‬בבתי מדרשות לוותזתימר בית ראשץ‪ ,‬אות א׳ ב׳ ת׳‬
‫וע׳ ב־ר סי״ב‪ ,‬אוח י׳ בשתי אותיות ברא הקב״ה את עולמו‪ ,‬אץ אנו יודעין אס העולם הזח נברא בהא והעולם‬
‫הבא ביוד כי׳ בהבראם בהא בראם הוי העוד״ז נברא בהא בו׳ והעולם הבא נברא ביוד‪ ,‬י ק הוא‬
‫בירושלמי הנינה פ״ב וע׳ מנחות כם‪ ,‬ב ומדרש תהלים פרשה ס׳ח וע׳ תנהומא ויקו־א אות ז׳ והוא‬
‫^־שלא ם־ברי המדרש הזה שמביא רבנו שבוא״ו אותיות נבראו‪ ,‬ובפירושו לס׳ יבירה דף יד ע*כ מביא‬
 ‫האמונה‬ ‫הלבות‬
‫סודי חיי א‬
‫תותמים בטבעת אהי״ד‪ .‬אשר אהי״ה העולם הזה חתם באד״י״ה א״ה מלמטה וייה־‬
‫אבל כסא הכבוד בטבעת י״ה יהו״ד י״ה זו שכיבה יהו״ד זהו רטן‬ ‫מלמעלה‬
‫העזלפים ומ‪-‬ג אותיות של אש שהן עומדות ופורחות בכנפי להבה כנגד ‪ .‬כתר‬
‫להבה תטי(‪ ,‬הרי הכל חתום בשמו לכך התחלת י׳שמחו ה׳שמים רתגל ה׳ארץ‪ ,‬השם‪,‬‬
‫כי הבורא שכתוב יהו״ד‪ ,‬שמו הוה בכל‪ ,‬ומראה כבודו כאשר טוב לפניו‪) ,‬ישעי׳‬
‫עושה כל‪) .‬תהלים קנ‪ ,‬י( כל הנשמה תהלל יה הללויה‪ ,‬יהי שם‬ ‫מד‪ ,‬כד( אנכי‬
‫ה׳ מבורך מעתה ועד עולם ברוך ה׳ לעולם אמן ואמן ‪:‬‬

‫בשם אביו שהשם י־ק הם שני שמות ^ה ורי בשם אהד ברא העחד‪-‬ז ובסגי העוה״בוע׳ בסי׳ התפלות‬
‫*יי* יסז? לייק׳ מוהר״י מראדוויל במנחה לשבת שכותב שם כי ביה ה׳ עור עולמים שעולמות עליתים‬
‫נבראו ביוד הא משם הוי׳ ב״ה ועולם התחתון בואו הא ע״ש ‪ :‬תפה( ע׳ סד״ר הנ״ל ואותיות דרע״ק‬
‫אות ה׳ ואות א ‪ :‬תפו( ע׳ סד״ר דבראשיח אות ח׳‪ ,‬אלו ארבעים ושלש אותיות של אש שפורתות‬
‫בכנפי להבה ועומדות כנגד כתר גבורה ‪:‬‬