‫פרק ראשון‬

‫ה ק ד מח‪ .‬הסתכלת בהשגחה האבהית אשר רוכי פעו‪-‬תה‬

‫נעלמו מבינת אנוש‪.‬‬
‫עד מה אנחנוהישישים עודינוילדים! אמנם אשר לגוף זרקה‬
‫בנו שיבה מרוב ימים‪ ,‬אך מבחינת הרוח הרי כמונו כעוללים ממש‬
‫מחוסרי בינה‪ .‬וככה נחשוב את הדבר העובר וחולף‪ ,‬את המקרה‪,‬‬
‫לשריר וקים‪ ,‬ואת הדבר היציב וקבוע‪ ,‬את הטבע‪ - ,‬למחוסר בל‬
‫יסוד‪ .‬אנחנו מערבביםומחליפים אתהענינים כדרך שעושים במשחק‪-‬‬
‫הרבועים שכן לדברים הבאים במקרה ניחס יותר יציבות מאשר‬
‫י‬
‫לאלה ששרשם בטבע‪ 1‬ולדברים שבטבעיסודם ‪-‬ניהםיותר התחל‪-‬‬
‫פות מאשר לאלה שבאים במקרה‪ .‬סבת הדבר היא שאנחנו חורציפ‬
‫משפט על ההווה בלא לראות מראש את העתיד לבוא‪ ,‬ונסמוך יותר‬
‫על החושיםהכוזבים מאשר על כוח התבונההבלתי‪-‬כוזבת‪.‬כיבעינים‬
‫אפשר לתפוש רק מה שנמצא בעליל תחתידינה ואילו השכלישיג‬
‫גם אתהדבריםהסמוייםמןהעין‪,‬העתידיםלבוא‪ .‬אמנםאנחנובעצמנו‬
‫מכהים את מבט השכל שעולה בחדותו עלעיני בשר‪ :‬אלה מבלבלים‬
‫אותו באשר הםזוללים וסובאים‪ ,‬ואלה בבערותם שהיא הגדולה מכל‬
‫הצרות‪ .‬ברם התקופה אשר אנחנו עומדים בה והענינים הרביד‬
‫והנכבדים שבאו בהלידי הכרע עלולים להוכיח לכל האנשים‪ ,‬גם‬
‫לשאינםנוחים להאמין‪,‬כיאלהים משגיח עלהבריות‪,‬וביחודעל העפ‬
‫השם בו מבטחו‪ ,‬אשר אבי כלהיצורים ומלכם‪ ,‬עלת כל העלות‪ ,‬בחר‬
‫לו לנחלה‪ .‬שם העם הזה בשפת כשדים‪:‬י שראל‪ ,‬ותרגום השם‬
‫כשפההיונית‪:‬י ש‪1‬ר אל‪ .‬והדבר הזה הוא לדעתי נכבד מכלקניני‬
 ‫הא‪5‬כסנררוני‬ ‫"ילו‪,‬‬
‫הפרטוהכלל‪.‬כי אםפני הזקנים‪,‬המורים‪ ,‬המושליםוההורים מעוררים‬
‫כבר את רואיהם לצניעות‪ ,‬לדרך‪-‬ארץ‪ ,‬לאהוב את מדת ההסתפקות‬
‫בחיים על אחת כמה וכמה שתשגבנה המעלות הטובות‪ ,‬הנאה והטוב‬ ‫י‬
‫באותן הנפשות אשר התרגלו להתנשא מעל לכל הנבראים ולראות‬
‫אתהבלחי‪-‬נוצר‪ ,‬אתאלהים‪ ,‬את הטובהעליון ואת הנאה‪ ,‬את המאושר‬
‫והמוצלח‪ ,‬או ‪ -‬אםיאות להגיד את האמת ‪ -‬את הטוב מעצם הטוב‪,‬‬
‫הנאה מן הנאה‪ ,‬המאושר מעצם האושר והמוצלח מעצם ההצלחה‪ ,‬או‬
‫אם יש עוד איזה דבר העולה בשלמותו על כל המעלות האמורות‪.‬‬
‫כי נבצר מכוח הדבור להתעלות עד אלהים‪ ,‬אשר אין מגע ותפישה‬
‫חליםבוכלל‪ ,‬אלאיבעתויסוג אחור מבלתייכולת למצוא אתהבטויים‬
‫הנכונים ולעלות בהם כבמדרגות כדי לבאר את ענינו‪ .‬בדברי אלה‬
‫אינני מתכון אל עצם ההויה‪ ,‬שהרי לו גם ניתן קול הברה לשמים‬
‫ולכל צבאם‪ ,‬לאהיו מספיקים למצוא מלים מתאימות ומקבילות לדבר‬
‫הזה ‪ -‬אלא כונתי לכוחותיו שהם משרתיו של אלהים‪ :‬היינו‪ :‬כוח‬
‫היצירה‪ ,‬כוח השלטון‪ ,‬כוח ההשגחה ויתר הכוחות אשר מהם גומלים‬
‫חסד ומהם מביאים עונש‪ .‬אףכי באמת גם הכוחות המענישים מקומם‬
‫בין הכוחותהמיטיבים‪ .‬ראשית‪,‬מפני שהם חלק מןהחוקים והמשפטים‪,‬‬
‫שכן החוק כולל בקרבו שני יסודות‪ :‬שכר לטובים ועונש לפושעים‪.‬‬
‫שנית‪ ,‬מפני שהעונש יורה לעתים קרובות גם את החוטאים מוסר‬
‫השכל‪ ,‬ואם לאו‪ ,‬הרי למצער את הקרובים לחטא‪ .‬כי ענשם של‬
‫האחרים מחזיר רבים למוטב באשריראים הם פןיהיה גורלם כגורל‬
‫הראשונים‪.‬‬

‫פרקשני‬
‫החרשים הראשונים לססש‪5‬ה קאיום היו תקופת אושר ‪5‬כ‪5‬‬
‫מדינות הקיסרות הרומית‪ .‬מחלת קאיום בחורש השמיני לשלמונו‪.‬‬

‫כאשר לקה קאיוס בידו את רסן השלטון ביבשה ובים אחרי‬ ‫‪8‬‬
‫כבא הקיסר טיבריוס היתה הממלכה שקטה ממהומות והתנהלה לפי‬
‫י‬
‫משטר קבוע שלום ושלוה שררו בכל חלקיה‪ ,‬במזרח ומערב‪ ,‬דרום‬
 ‫כתבי היםמ‪1‬ריה‬

‫וצפון‪ .‬גזעהלועזיםוהיונים‪ ,‬שלטון הצבא ושלטונות האזרחים לעריהם‬

‫עשויד אחת והתענגו על ברכת השלום‪ .‬מי האיש שראה כל אלה‬
‫ולא התפלא ולא השתומם על שפעת ההצלחה אשר אין בשפה די‬
‫מלים לתארה? בחלקו של קאיוס נפלו נכסים רבים ועצומים מן‬ ‫‪9‬‬
‫המוכן‪ ,‬כסף וזהב‪ ,‬אם בגרוטאות‪ ,‬אם במטבעות ואם בשכיות חמדה‪,‬‬
‫כגון כוסות וכלים אהרימ הנעשים לשםנוי והדור‪ ,‬חילות עצומים‪:‬‬
‫רגליים‪ ,‬פרשים‪ ,‬ספנים הכנסות שבאו למכביר כאלו ממקור אשר‬
‫י‬
‫לאיכזבלעולם‪ .‬מדינת שלטוןקאיוס הקיפה את רוב החלקים הנכבדים‬ ‫‪19‬‬
‫של ארצות הישוב ‪ -‬אלה הארצות אשר בצדק תקראנה בשם‪:‬‬
‫י שוב‪ .‬גבולותיהן היו שני הנהרות‪ ,‬פרת ורינוס‪ .‬הרינוס הפריד‬
‫(בין מדינת קאיוס ר) בין ארץ הגרמנים ויתר העמים הפראים‪,‬‬
‫והפרת ‪ -‬בינה ובין ארץ הפרחים‪ ,‬שבטי הסרמטים והסקיתים אשר‬
‫ידמו בפראותם לגרמניטו יתר על כן (מדינתו השתרעה)‪ ,‬כאמור‪,‬‬
‫ממזרח שמש עד מבואו עד לגדות האוקינוס וממנו והלאה‪ .‬ולב עם‬
‫הרומיים וכל איטליה ועמי אסיה ואירופה רחב מרוב שמחה‪.‬כי כלם‬ ‫‪11‬‬
‫היו ששים ושמחים‪ ,‬כאשר לא אירעבימיו שלמי מןהקיסרים שמלכו‬
‫לפניו‪ ,‬ולא זו בלבד שקוו לרכוש להם נכסי יחיד וצבור וליהנות‬
‫מטובם‪ ,‬אלא דמו‪,‬כי השיגו כבר שפעת אושר ורוב הצלחה‪ .‬ובערי‬ ‫‪12‬‬
‫(המדינה) נראו רק מזבחות‪ ,‬זבחים ומנחות‪ ,‬אנשים לבושים לבנים‬
‫וזריפרחים בראשיהם‪,‬עליזים‪,‬מסביריםפניםועיניהם מפיקות חדוה‪,‬‬
‫חגיגות‪ ,‬עצרות‪ ,‬משחקי תחרות לזמרה‪ ,‬מרוצי סוסים‪ ,‬מסבות‪ ,‬לילות‬
‫שמורים אשר בהםנגנובחלילים וקתרוס‪ ,‬שעשועים‪,‬ימי נופש‪ ,‬שבתון‬
‫וכל מיני תענוגים‪ .‬בזמן ההוא לא היה לעשירים יתרון מן העניים‪,‬‬ ‫‪13‬‬
‫לנכבדים מן הנקלים‪ ,‬למלוי כסף מן הלנוים‪ ,‬והבעלים כו נבדלו‬
‫מעבדיהם משפט אחדהיה לכולם בעתההיא‪ ,‬עד שתאורחייהאנשים‬
‫י‬
‫תחת שלטון קרונוס בפי המשוררים לא נחשב עוד לאגדה בדויה מן‬
‫הלב‪,‬כי שפע ושובע (היו בארץ)‪,‬אין עצבואין פחד‪ ,‬עליצות שררה‬
‫בכל בית ובכל עם‪ ,‬יומם ולילה‪ ,‬בלי הרף במשך שבעת החדשים‬
‫הראשונים‪ .‬בחודש השמיני תקפה מחלה עזה את קאיוס‪ ,‬מפני שהפך‬ ‫‪14‬‬
 ‫פילון האלכסנירוני‬

‫‪-‬‬
‫‪-‬‬
‫לחיי מותרות אתחייו אשר היו פשוטים עוד לפני זמן קצר‪ ,‬בימי‬
‫טיבריוס‪ ,‬וממילא גםנוחיםלבריאות‪ .‬במקוםהחיים האלה באו עכשו‪:‬‬
‫שתיתיין שלא כדת‪ ,‬זלילה‪ ,‬תאבון לא ידע שבעה בכרס מלאה‪.‬‬
‫רחיצות שלא בזמנן‪ ,‬הקאות ואחריהן שוב זלילה וסביאה‪ ,‬משכבי‬
‫זכר ונקבה‪ ,‬ועוד מעשים אחרים העשויים להתיש כות הנפש והגוף‬
‫שבכל אחד מהם‪ .‬כי עקב ההסתפקות ‪-‬‬
‫ולהפריד בין הדבקים‬
‫בריקות ועצמה‪ ,‬ועקב זוללות ‪ -‬רפיון ומחלה‪ ,‬שכנת המות‪.‬‬

‫פרק שלישי‬
‫האבו הכללי לרמי בוחלת קא‪,‬וס‪ ,‬והשמחה שהסבה השסועה על‬
‫שובו לבריאות‪.‬‬

‫והשמועהעלדבר מחלתקאיוסנפוצהעודבעונת הפלגת הספינות‪4‬‬ ‫‪15‬‬

‫האנשים המפליגים בים חותרים כבר‬ ‫עת‬ ‫‪,‬‬‫ו‬‫ת‬‫ס‬‫ה‬ ‫ת‬‫י‬‫ש‬‫א‬‫ר‬‫ב‬ ‫ה‬‫י‬‫ה‬ ‫ה‬‫ז‬ ‫כי‬
‫לבתיהם לחוף‪-‬מבטחים ממקומות המסחר השונים‪ ,‬וביחוד אלה שאיך‬
‫בדעתם לחרוף בנכר‪ .‬והאנשים הזניחו את חיי התפנוקים ולבשר‬
‫קדרות‪ ,‬דאגה ועצבון מלאו את כל הבתים והעריםו גדולהיה העצב‬
‫‪ 16‬בגודל השמחה אשר שררה עוד לפני זמן קצר ועתה הלכה ונעלמה‪.‬‬
‫יחד עמה וחלים היה קשה מזה שתקף ‪.‬את‬ ‫וכל חלקי הישוב‬
‫ואילו של כל‬ ‫‪,‬‬‫ד‬‫ב‬‫ל‬‫ב‬ ‫מחלת הגוף‬ ‫ק‬‫ר‬ ‫ה‬‫ת‬‫י‬
‫י‬‫ל‬
‫ה‬‫ח‬‫נ‬‫ו‬‫ת‬‫קאיוס‪ ,‬כי מחל‬
‫וי‬
‫האנשים לארצותיהם נגעה בעוז‪-‬רוחם‪ ,‬בשלום (ארצם)‪ ,‬בתקוותיהם‪,‬‬
‫דו באפשרות לרכוש נכסים וליהנות מהם‪ .‬הם שת לנגד עיניהם את‬
‫הצרות הרבות והאיומות הבאות עם העדר השלטון‪ :‬כפן‪ ,‬מלחמה‪,‬‬
‫כריתת עצים‪ ,‬הרס מושבות‪ ,‬גזלת ממון‪ ,‬חובת גלות‪ ,‬אימת עבדות‬
‫‪ 18‬וחרדת מות‪,‬ואין פודה ומציל מכל הצרות האלה‪ .‬המהידעו רק דרך‬
‫הצלה אחת‪ ,‬הוא שובו של קאיוסלאיתנו‪ .‬וכאשר הוקלה מחלתו מעד‬
‫הגיעה הבשורה במשך זמן קצר גם אל אנשים הדרים בגבולות‬
‫הרחוקים‪,‬כיאין דבר מהיר מן השמועה‪ .‬ואנשי כל הערים חכו עד‬
‫כלות הנפש ונכנסו לשמוע כפעם בפעם בשורות חדשות טובות אחת‬
‫מרעותה‪ .‬לסוף שמעו מפי עוברי דרכים כי קאיוס נתרפא רפואת‬
‫‪74‬‬
‫כתבי היסטוריה‬

‫שלמה‪ ,‬ואז שבו לעליזותם כבתחלה‪ ,‬כי כל יושבי מדינות היבשה‬

‫יהים חשבו את הצלת קאיוס להצלתם הם‪ .‬והשמחה אשר שמחו‬ ‫ואי‬ ‫‪19‬‬
‫השלטון בידו וגם‬ ‫ן‬‫ס‬‫ר‬ ‫את‬ ‫ח‬‫ק‬‫ל‬ ‫ס‬‫ו‬‫י‬‫א‬‫ק‬‫ש‬ ‫ת‬ ‫ע‬‫ב‬ ‫ם‬‫ג‬ ‫‪,‬‬‫ב‬‫ו‬‫ש‬‫י‬‫ה‬ ‫ת‬‫ו‬‫צ‬‫ר‬‫א‬ ‫כל‬
‫בזמן ששב מן המחלה לקדמותו‪ ,‬היתה גדולה‪ ,‬עד שאין איש זוכר‬
‫דוגמתה אפילו במדינה אחת או בעם אחד לרגלי תשועתו של מושל‬
‫(הארץ) או בעת התמנותו‪ .‬הם היו ששים ושמחים כאילו זה עתה‬ ‫‪20‬‬
‫החלו לעבור מחיי נודדים פראים לחיי חברה מסודרים‪ ,‬ממערות‬
‫וממחלות עפר ‪-‬לבתיםולערי מבצר‪,‬ומחיים משוללים כל השגחה ‪-‬‬
‫לקבלת עול מפקח אשר ינחם כרועה את צאן מרעיתו‪ .‬אך הם לא‬ ‫‪21‬‬
‫השכילו להכיר את האמת‪ .‬כי השכל האנושי מוכה סנורים ואינו‬
‫מכיר את תועלתו האמתית‪ ,‬ויש ביכלתו להשתמש יותר בסברה‬
‫ובהשערה מאשר בהכרה ברורה‪.‬‬

‫פרקרביעי‬
‫בו דודו טיבריום‪ ,‬אשר נוער להיות שותה‬
‫מ‪.‬‬ ‫אי‬ ‫קאיוס מתנכל‬
‫בצמאת הקיסר (טיבריוס)‪ ,‬להרחיקו השלחיןולהמית‪.‬‬ ‫לשלט‪..‬‬
‫אך עבר זמן לא רב והנה האיש אשר נחשב לגואל ולגומל‬ ‫‪22‬‬
‫חסד ושהיה צריך לפתוחמעיני ישועה חדשים ואושראין קץ לאסיה‬
‫ואירופה בכלל ובפרט‪ ,‬התחיל פתאום לשלוחיד בקודש‪ ,‬כדברת העם‪,‬‬
‫ולנטותלחיי פריצות‪ ,‬או‪,‬יותר נכון‪ ,‬הוא גלה רק את גסות לבו חשר‬
‫‪ 23‬היה מחפהעליה (עדהנה) בדבריחנופה‪.‬הוא הרג אתבןדודו שנועד‬
‫להיות שותף בשלטון‪ ,‬ושזכותו לרשת את השלטון היתה יפה מזו‬
‫של קאיוס‪,‬כי זה היה נכדו של טיבריוס רק על יסוד חוק האמוץ‪,‬‬
‫והלה היה נכדו באמת‪ .‬קאיוס העליל עליהכי שם מארב לנפשה אף‬
‫כי מפאתגילו לא היה מקום לאשמה כזו‪ ,‬שהרי האומלל אך זה עבר‬
‫‪ 24‬מתקופת ילדות לתקופת נערות‪ .‬כמו כן יש אומרים‪ ,‬שאלמלי נשאר‬
‫טיבריוסבחיים עודזמן קצר‪,‬כי אזהסיר את קאיוס מעל דרכו‪,‬מפני‬
‫שטיבריוס הגה בלבו חשדים נרראים על קאיוס‪ ,‬והנכד האמתי היה‬
‫‪ 25‬מתמנה אז למושל וליורשיחידי של שלטון זקנו‪ .‬אולם טיבריוס מת‬
 ‫‪74‬‬
‫מ‪,‬ן‪1‬ן האיכסנדר‪1‬ני‬

‫מיתה חטופה בגזרת הגורל‪ ,‬ולא הספיק לבצע את מחשבתו‪ .‬וקאיוס‬

‫חשב‪ ,‬כי בעזרת תחבולה יעלה בידו לגולל מעליו את האשמה‬
‫שהאשימוהו בקפוח זכות שותפו לשלטון‪ .‬וזה דבר ערמתו‪ :‬הוא אסף‬ ‫‪26‬‬
‫את שרי הארץ ואמר להם כדברים האלה‪" :‬אמנם חפצי הוא לשתף‬
‫בשלטון הקיסרות את (העלם) שהוא בןדודי מפאת קרבת המשפחה‬
‫ואחי מהמת רוב אהבתי אותו‪,‬כדילקיים את מצות טיבריוס המנוח‪.‬‬
‫אולם עיניכם הרואות‪ ,‬כי עוד צעיר לימים הוא מאד‪ ,‬וזקוק הוא‬
‫למפקחים‪ ,‬מורים ומחנכים‪ .‬כלום יש דבר יותר נעים מלקבל עזרה‬ ‫‪27‬‬
‫מאיש שיש בידו להקל את עול השלטון‪ ,‬באופן שעול כבד זה לא‬
‫יעיק על נפש אחת או על גוף אחדו ואשרלי ‪-‬הוסיף ‪ -‬הנקללי‬
‫למלא את מקום מחנכיו‪ ,‬מוריו ומפקחיו‪,‬כיאנימציין כבר את עצמי‬
‫כאביו ואותו כבני"‪.‬‬

‫פרק חמישי‬
‫‪.D1'Hp‬‬ ‫ט‪,‬ברי‪1‬ם הצעיר שאבר עצו ידעת‬
‫בפקזרת‬

‫בדבריו אלה הוליך שולל את הנאספים ואת העלם‪ ,‬ובענין‬ ‫‪28‬‬

‫האמוץ השתמש רק כדי לפתותם‪ .‬תחת ליחן לעלם את השלטון‬
‫המקווה‪( ,‬שאף) לשלול ממנו את השלטון שכבר היהבידו‪ .‬אחרי‪-‬כן‬
‫זמם קאיוס לקחת את נפש הצעיר שהיה שותף לירושה ולממלכהלפי‬
‫החוק‪( .‬וקאיוס עשה את מעשיו) מתוך בטחון גמור‪,‬באין צורך לשום‬
‫לב לכל דבר‪ ,‬שכן לפי חוקי הרומיים נתון הבן לגמרי לרשותאביו‪.‬‬
‫חוץ מזה יש לו לקיסר שררה בלתי מוגבלה‪,‬ואין איש שימצא בלבו‬
‫את העוז או שתהיה לו היכולת לדרוש ממנודין וחשבון על מעשים‬
‫כלשהם‪ .‬קאיוס הכניע את הנער‪ ,‬כאילו חשב אותו לשונא האורב‬ ‫‪29‬‬
‫לנפשו בקרב ההתחרות‪ .‬ואףכי התחנךיחד עמו והתרעה עמה והוא‬
‫היהעודצעירלימים‪ ,‬לא נכמרורחמיקאיוס על העלם האומלל שנגזר‬
‫עליו למות בדמי ימיה והוא שותף לשלטון ולירושה‪ ,‬ואפילו היתה‬
‫י‬‫תקוה‪,‬כי הוא לבדויהיה השליט בגלל קרבתו הגדולה לטיבריוס‬
‫שהרי השבים חושבים את נכדיהם לבניהם במקום אבותיהם שמתו‪.‬‬
 ‫‪75‬‬ ‫כתב' היסטו רי ה‬

‫‪ 30‬מספרים שהעלם נאלץ לטרוף נפשו בכפו במעמד שר‪-‬מאה אחד ושר‪-‬‬
‫אלף‪ .‬אלה קבלו את הפקודה שלא לקחת בידים חבל ברצח הזגכי‬
‫לא יתכן‪ ,‬שצאצאי קיסרים יהרגו בידי אחרים‪ .‬כי קאיוס זכר את‬
‫החוקים בשעת הפרת החוקים ואתענין הקדושה בשעת חלול הקודש‪,‬‬
‫ובזה שם ללעג ולקלס את עצם האמת‪ .‬ולעלם לא היה כל נסיון‬
‫בדבר‪,‬כי מעולם לא ראהבעיניו רצח אדם‪ ,‬גס לא אמןידיו בשנוני‬
‫הנשק ‪-‬בתרגילים האלה מחנכים אתהילדיםהנועדים לשלטון בשום‬
‫לב אל המלחמות התכופות‪ - ,‬ולכן הושיט מתחלה את ערפולשליחי‬
‫‪ 31‬קאיוס לבקש מהם שיערפוהו‪ .‬מאחר שאלה סרבו ולו לא היתה שום‬
‫ידיעה ונסיון בדבר‪ ,‬תפש את החרב בידו‪ ,‬ושאל את השליחים‪,‬‬
‫איזהו המקום בגוף המסוכן ביותר‪ ,‬בדי שיקלע אל המטרה וישים‬
‫קץלחייו העלובים בהכאה אחת‪ .‬והאנשים האלה הורו אותו כמורי‪-‬‬
‫עמל‪ ,‬והראו לו את המקום אשר 'בו צריך לתקוע את החרב‪ .‬והעלם‬
‫האומלל למד מהם את הלקח הראשון והאחרון‪ ,‬והיה לרוצח‪ ,‬שופך‬
‫דם נפשו מתוך אונס‪.‬‬

‫פרק ששי‬
‫אכזריותו של קאיוס רמשת קרבנות חדשים‪ .‬השר מאקרן ופעולתו‬
‫לטובת קאיום בימי חיי סיבריום‪.‬‬
‫לאחר שקאיוס עשהחיל בקרב הראשון והגדול הזה‪ ,‬ולא היה‬ ‫‪32‬‬
‫עוד איש [מתחרה בו] בשלטון אשר יטו אחריו האנשים החשודים‬
‫בשנאה (לקיסר) מיד התכונן הלז לקרבשני נגד מאקרון‪ .‬האיש הזה‬
‫היהעומדלימינובכלעניני המלוכה‪ ,‬לא רק לאחר שהפקד לשליט‪,‬כי‬
‫מטבע החנפים להעריץ את המאושרים‪ ,‬אלא גם טרם שהגיע לשלטון‪.‬‬
‫כי טיבריוס אשרהצטיין בכוח בינתו העמוקה‪ ,‬ויותם מכלבני דורו‬ ‫‪33‬‬
‫הפליא לחקור את מסתרי לבב אנוש ומזמותיה ועלה על כלם בחכמתו‬
‫במדה שעלהעליהם באשרו‪ ,‬השדלעתים קרובות בקאיוס‪,‬כיעויןהוא‬
‫את כלבית קלודיוס‪ ,‬ודבק רק במשפחת אמו‪.‬ולפיכךיראהיה לנכדו‬ ‫‪34‬‬
‫הצעיר‪ ,‬פן ישלח בויד בהשארו בדד לנפשו‪ .‬לדעתטיבריוס לאהיה‬
 ‫‪76‬‬
‫חילון האלכסנרר‪1‬ני‬

‫קאיוס ראוי למלוכה‪ ,‬וביחוד לממלכה גדולה כזה שכן היה מטבעו‬
‫איש אשר דעתואינה מעורבת עםהבריותוהליכותיומוזרות‪.‬טיבריוס‬
‫מצא בהןסימני זרותוטירוף הדעת‪,‬כי לאהיה קשר וסדר לאבדבריו‬
‫ולא במעשיה אמנם מאקרון השתדל בכל מאמצי כוחו לכלכל את‬ ‫‪35‬‬
‫הענין ככל האפשר ולהפיג מלב טיבריוס את החשדים ואת המחשבות‬
‫שהטרידוהו ביותר‪,‬כי החרדה לשלום נכדו לא עזבתו מעולם‪ .‬הוא‬ ‫‪36‬‬
‫תאר את קאיוס כאוהבו (של טיבריוס) וסר למשמעתה (והוסיף)‬
‫כי כה גדולה התמכרותו וחבתו לבן דודו עד שהוא נכון למסור את‬
‫י‬
‫המלוכהלו לבדו ורק הבושה המופרזה המביאה נזק לרביםהיאהיא‬
‫בעוכריו של קאיוס‪ ,‬אשר בגלל תמימותו נחשב לאיש מרמה‪ .‬וכאשר‬ ‫‪37‬‬
‫לא עלהבידי מאקרון לשדל אותו בדברים המתקבלים על הדעת‪ ,‬נתן‬
‫להם חזוק בקבלו על עצמו אתהאחריות‪ .‬הוא אמר‪" :‬אנכי ערב‪,‬ואני‬
‫איש מהימןהנני‪ .‬אנכי נתתי אותות נאמנים לאהבתי את הקיסרים‪.‬‬
‫וביחוד אתטיבריוס כאשר הוטלעלי לדכא אתמיאנוס"‪ .‬מאקרון גלה‬ ‫‪38‬‬
‫בכלל כשרון גדול בתהלות קאיוס ‪ -‬אם מותר לקרוא בשם "תהלות"‬
‫לנאומי התנצלות שנשאו נגדעלילות דברים והאשמות בלתי ברורות‬
‫ובלתי בהירות שנאשם בהן קאיוס על יסוד חשדים סתם‪.‬כי בדרך‬
‫כלל מנה מאקרוןלפניטיבריוס את שבחיקאיוס כאשריאמראיש על‬
‫אחיו ועלבניויוצאי חלציו‪ ,‬ועוד כהנה וכהנה‪ .‬הגרם לדבר היה‪,‬לפי‬ ‫‪39‬‬
‫דבת רבים‪ ,‬לא רק מה שקאיוסהכיר תודה וחלק כבוד למאקרון אשר‬
‫כוהוהיה גדול‪ ,‬או יותר נכון‪ ,‬כליכולבעניני השלטון‪ ,‬אלא גםיד‬
‫אשת מאקרון היתה בזה מטעם שבצנעה‪ .‬היא עוררה וזרזה את בעלה‬
‫יום יוםכי ישקוד בלי הרף לטובת הצעיר (קאיוס)‪ .‬אכן יש בכוח‬
‫האשה לבטל את רצון בעלה מפני רצונה ולהטות את לבואחריה‪.‬‬
‫ומה גם אםהיא להוטה אחרי תאות בשרים‪ ,‬כי כגודל מוסרכליותיה‬ ‫‪40‬‬
‫כן תרבה להתרפקעליו‪ .‬והוא (מאקרון) לאידע את דברחליל אשת‬
‫בריתו ו(כבוד) ביתו‪ ,‬וחשב את החנופה לאהבה תמה וטהורה‪ ,‬ובלי‬
‫משים נלכד בפח‪ .‬בגלל התחבולות האמורות התמכר לשונאיו בנפש‬
‫כאילוהיוידידיוואוהביו‪.‬‬
 ‫כתב' היסטוריה‬

‫פרק שביעי‬
‫מאקר‪ ..‬מתאמץ (דדריד אתקאי‪.‬ס בדרך הישרה זטעיר אתדעת‪.‬‬
‫ע( חובותיו כרפי נתיניו‪.‬‬
‫מאקרון ידע איפוא בנפשו‪,‬כי פעמים רבות הציל את קאיוס‬ ‫‪42‬‬
‫עת נשקפה לו סכנת מות מקרוב‪ ,‬ולכן נועז להוכיחו באמת ובתמים‪.‬‬
‫בשאיפתו זו דמה לאומן טוב השומר על מעשיידיו מכל נזק לבל‬
‫יבלה אותם לא הוא ולא אחר‪ .‬מדי ראותו את קאיוס נרדם במסבה‬ ‫‪42‬‬
‫התקרב אליו ועוררו מתרדמתו‪ .‬הוא התכון בזה גם לדרך‪-‬ארץ וגם‬
‫לבטחונו של קאיוס‪,‬כי נקל להתנפל על בן אדם בשעה שהואישן‪.‬‬
‫יש שקאיוס הביט בעינים מפיקות שכרון תאוה ברקדנים‪ ,‬ולפעמים‬
‫היה גם מחקה את רקודיהם‪ ,‬או פער אתפיו בשחוק‪ ,‬בשעת משהקי‬
‫המימוס‪ ,‬בשל הלצות מגונות‪,‬ולאהיהמחייך דרך כבוד ויש שנתפעל‬
‫י‬
‫מצלילי הקתרוס או מקול המקהלה‪ ,‬והתחיל לפעמים לשיריחד עמם‪,‬‬
‫ואז היה מאקרון שישב או הסב בקרבתו נותן לו אות בדחיפת‪-‬יד‬
‫והתאמץ למנוע אותו ממעשים אלה‪ .‬לעתים קרובות הטה ראשו לצד‬ ‫‪43‬‬
‫קאיוס‪ ,‬לבל ישמעו אחרים‪ ,‬ולחש באזנו בנחת ובנעימות דברי מוסר‬
‫כאלה‪" :‬לא יאה לך להדמות לאחד הנאספים או בכלל לאיש אחר‪,‬‬
‫לא במשחקי הראוה‪ ,‬ולא במשחקי השמע ולא בשום משחקים אחרים‬
‫הפועלים על ההושימ; אלא דרוש שתצטיין בכל הליכותיך כגודל‬
‫אשרך המרומם עלכל‪.‬כי לאיתכן‪ ,‬שאדון הארץוהיםיתפעל מזמרה‪,‬‬ ‫‪44‬‬
‫ממחול‪ ,‬מהלצות טפלות וכיוצא בהן‪ ,‬לעומת זהעליו לזכור בכל שעה‬
‫ובכל מקום את דבר שלטונו כרועה נוהג עדרה ולהפיק מכל דבר‬
‫ומכל מעשה תועלת כלשהי לתקון מדותיו"‪ .‬הוא הוסיף עוד‪" :‬אם‬ ‫‪45‬‬
‫תראה במקרה משחקיחזיון‪ ,‬התגוששות או מרוץ הסוסים‪ ,‬לא תשים‬
‫לב לכל הענינים האלה (כשהם לעצמם)‪ ,‬אלא לשלמות אשר בהם‪,‬‬
‫ותתבונן ברוחך‪ :‬אם דברים שאין בהם כל תועלתלחיי אדם‪ ,‬רק‬ ‫‪46‬‬
‫מביאים קורת רוח ותענוג לקהל הרואים‪,‬יש אנשים שמקדישים להם‬
‫כל כך מאמצי‪-‬כוח‪,‬כדי לקבל אותות תהלה והכרה‪ ,‬תשורות‪,‬כבודים‬
 ‫האלכסנדרוני‬ ‫פיקת‬ ‫‪78‬‬

‫כמה צריך להתיגעמי‬ ‫וזרי נצחון אשר מכריזים עליהם קבל עמו‬
‫שחפץ להשכיל ולדעת את האומנות העליונה והגדולה מכולןוכי‬ ‫‪47‬‬
‫האומנות הגדולה והטובה מכולן היא השררה אשר על פיה עובדים‬
‫כל אדמה טובה ופוריה במישור ובהר‪ ,‬ופני הים מתכסים ספינות‬
‫מטען ואין מחריד‪ .‬שהרי המדינות שואפות לבוא במגע ומשאזו עם‬
‫זו לשם סהר‪-‬חליפין‪ ,‬לקבל מה שנחוץ להן ולתת תמורתו מן המצוי‬
‫אצלן בשפע‪ .‬שכן מעולם לא עברה רוח הקנאה את כל הישוב‪,‬ואפילו‬ ‫‪48‬‬
‫את חלקיו הגדולים בלבד‪ ,‬את כל אירופה וכל אסיה‪ ,‬אלא היא‬
‫מסתתרת כשרץ המטיל ארס ומתגנבת למקומות צרים‪ ,‬ללב איש‬
‫אחד‪ ,‬למשפחה אחת‪ ,‬או ‪ -‬אם פוערת את פיה לבלי חוק ‪ -‬לעיר‬
‫י‬
‫אחת ולעולם לא תתפשט על עם שלם או על מדינה שלמה‪ ,‬וביחוד‬
‫למן היום אשר משפחתכם‪ ,‬משפחת אבגוסטוס (המרומם)‪ ,‬שכשמה‬
‫כן היא‪ ,‬התחילה למשול בכיפה‪ .‬כי בית אבגוסטוס הדיה מחוץ‬ ‫‪49‬‬
‫לגבולותינו הרחוקים‪ ,‬והלאה עד מעמקי השאול‪ ,‬כל מיני פורענות‬
‫שנשארו לפלטה בקרבנו ובאו לידי גילוי‪ .‬את הדברים הטובים‬
‫*‬ ‫והמועילים אשר כאילו גורשו מאתנו‪ ,‬השיב מקצות הארץ והים‬
‫אל מדינת מושבנו‪ .‬ושלטוןזה הפקדכולובידך בלבד‪ .‬ומאחר שהטבע‬ ‫‪50‬‬
‫בחר בך שתעמוד על המשמר בראש האניה ונתן בידך את ההגה‪,‬‬
‫נהג את הספינה המשותפת לכל אנשי (הישוב) לאשרם‪ ,‬ויותר מכל‬
‫תשמח ותתענג‪ ,‬אם תגמול טובלנתיניךכי לאהרי אזרח אחד כהרי‬
‫אזרחשני אשר לחלק שכל אחד ואחדמחויב לתת משלו לטובתהערים‬ ‫‪51‬‬
‫י‬
‫השונות ואילו החלק המיוחד לשליט הוא‪ :‬לטכס עצות לטובת‬
‫הנתינים ולהוציא לפעולות את העצות ההגונות ולפזר את אוצרותיו‬
‫ביד רחבה וברוחנדיבה‪ .‬הוא רשאי לחשוך רק במדה שהחסכון דרוש‬
‫מבחינת העתיד הנעלםמעיני האיש"‪.‬‬
 ‫‪79‬‬
‫כתב' היסטוריה‬

‫פרק שמיני‬
‫תואנות‪ ,‬נדי יהפכו מטאקר‪.‬ו ומדברי תוכחת‪..‬‬ ‫מבקש‬ ‫קא‪..‬ס‬
‫עפשם‪.‬‬ ‫מאקרה ואשתו נאלצ‪.‬ם לשלוח יד‬
‫נוברים כאלה חזר ושנה האומלל‪ ,‬כדי להדריך את קאיוס בדרך‬ ‫!‪5:‬‬
‫הטובה‪ .‬אך הלז שהיה מטבעו אוהב קטטה ומדון נשא את נפשו אל‬
‫ההפך מזה‪ ,‬כאילו נצטווה לעשותכן‪ .‬הוא התחצף להעליבבגלוי את‬
‫בעל המוסר‪.‬ויש שראה אותו מרחוק כשהוא הולך וקרב‪ ,‬ואז פנה אל‬
‫האנשים העומדים עלידו ואמר בזו הלשון‪" :‬הנה זה בא המורה של‬ ‫‪53‬‬
‫מי שאין לו כברצורךבהוראה‪,‬המחנך שלמי שאינו כבר ילד‪ ,‬המטיף‬
‫מוסר למי שגדול הימנו בחכמה‪ .‬האיש הזה סובר‪ ,‬כי השליטייחיד‬
‫חיב לסור למשמעתנתיניו; אמנם הוא רואה את עצמו מומחה ומורה‪-‬‬
‫דרך בחכמת השלטון‪ ,‬אך מפי מי למד הלכות ממשלה ‪ -‬לא אדע‪.‬‬
‫למאז שכבתי עוד בחתוליםהיולי מורים במספר רב‪ :‬אבות‪,‬אחים‪.‬‬ ‫‪54‬‬
‫דודים‪ ,‬בני דודים‪ ,‬שבים ואבות השבים עד לאבות משפחתנו‬
‫הראשונים‪ ,‬וכל קרובי הן מצד אבי והן מצד אמי‪ ,‬כולם רכשו להם‬
‫ממשל רב‪.‬זולת זה כבר בראשית אונם של השליטיםצפונים (שרשי)‬
‫כשרון הממשלה‪ .‬וכשם שראשית כלשויון‪,‬הן של הגוףוהן של הנפש‪,‬‬ ‫‪55‬‬
‫מבחינת הצורה‪ ,‬הקומה‪ ,‬התנועות‪ ,‬המזמות והמעשים נעוצה ביסודות‬
‫הזרע‪ ,‬כך קרוב לאמת‪ ,‬שהיסודות האלה מכילים גם את הדוגמה‬
‫הכללית של הדמיון שהבן דומה אל אבותיו מבחינת כשרון השלטון‪.‬‬
‫ובכן מי זה האיש שיהין בבערותו לתתלי לקח בעוד שהוא נבער‬ ‫‪56‬‬
‫מדעת‪ ,‬ואני יודע ענין‪ 1‬הלאידי הטבע היוצר עצבוני כשליטיחיד‬
‫עוד ברחם אמי עד שלא נוצרתי! היתכן‪ ,‬שאנשים אשר זה לא כבר‬
‫היו רק הדיוטות‪,‬יחדרו לעומק מחשבות לב השליט‪ 1‬ואשר זה מקרוב‬
‫נתקבלו בין חברי המסטורין נועזים בגאות‪-‬לבם למלא תפקיד‬
‫ההייריפנטיםולהורות את אחרים תעלומות חכמת השלטון!" בראשונה‬ ‫‪57‬‬
‫התאמץ קאיוס להרחיק יותר ויותר את מאקרון מעל פניו‪ ,‬אחרי כן‬
‫התחיל לטפול עליו האשמות שקר שהיו דומות לאמת ובכוחן לפתות‬
 ‫‪80‬‬
‫םיל‪ 11‬האלכסנרר‪1‬ני‬

‫את הבריות‪,‬כי אנשים המצטיינים בכשרונות גדולים ובכוח המצאה‬

‫‪ 58‬מסוגלים הם לבדות מלבם דברי שקר הדומים לאמת‪ .‬והנה דבר‬
‫תואנותיו‪ [ :‬קאיוס העיד כי מאקרון אמר‪:‬ן "אני מאקרון אשר‬
‫קאיוס הוא פועל כפי‪,‬ואנייוצרו במדה מרובה‪ ,‬או למצער לא מעטה‪,‬‬
‫מזו של אבותיו‪ .‬לא פעם אחת‪ ,‬אלא שלש פעמים התנכל טיבריוס‬
‫אליולהמיתווהיה עומד לההרג‪ ,‬לולאאני אשר המלצתיעליו‪ 1‬לאחר‬
‫מותטלבריוס מסרתי מיד לרשותקאיוס אתאנשי הצבא שעמדו תחת‬
‫פקודתי‪ ,‬ושדלתי אותם בדברים‪,‬כי צורך לנו באיש (מושל) אחד‪,‬‬
‫‪ 59‬אז ישאר השלטון מוצק ואיתן כלעומת שהיה"‪ ,‬בדבריו אלה פתה‬
‫קאיוס אנשים אחדים כבאמרי אמת‪,‬כי הם לאידעו את ערמת האיש‬
‫המדבר אליהם‪ ,‬וחנופתו ותהפוכות לבו טרם נגלו‪ .‬כעבורימים מספר‬
‫נשמד האומלליחד עם אשתו ונשא את העונשהחמיר ביותר (עונש‬
‫‪ 60‬מות) חלף חבתו היתרה‪ .‬זה חלקו של עושה טובה לאנשים כפויי‪-‬‬
‫טובה‪ .‬אלה מביאים פורענות גדולה על אנשי חסדם תמורת הטוב‬
‫שגמלו להם‪ .‬הנה כי כן זה היה שכרו של מאקרנן שעשה את כל‬
‫מעשיו באמת ובתמים‪ ,‬ובכל מאמצי כוחו השתדל תחלה להציל את‬
‫‪ 61‬קאיוס‪ ,‬ואחריכן התאמץ להסב את כל השלטון לולבדו‪ .‬מספרים‪,‬כי‬
‫מאקרון העלוב נאלץ לשלוחיד בנפשו‪ .‬כזההיה גם גורל אשתה אף‬
‫כי‪ ,‬לפי השמועה‪ ,‬היו בינה ובין קאיוס יחסי עגבים‪ .‬ברם‪ ,‬אין כל‬
‫יציבותבגרויי אהבה‪,‬לפי שאומרים‪ ,‬בגלל רגש הבהילה הבא בעקבות‬
‫התאוה ההיא‪.‬‬

‫פרק תשיעי‬
‫רצח מארקס סילאתם‪ ,‬ח‪1‬תנ‪ 1‬של קאי‪1‬ם לשעבר‪ .‬גם הוא נתפש‬
‫בפשע הטפת מוסר לקיסר השובב‪.‬‬

‫לאחר שהחריב קאיוס והשמיד את מאקרון ואת כל בני ביתו‬ ‫‪62‬‬

‫התכונן לתועבה שלישית גדולה מן הקודמות‪ .‬חותנו היה לפנים‬
‫מארקוס סילאנוס‪,‬איש אשר שאר רוח לו ומוצאו ממשפחה רמה‪ .‬ואף‬
‫כי בתו מתה עליו בדמי ימיה‪ ,‬הוסיף לכבד את קאיוסילחבבו כאב‬
‫וא‬
‫כתבי היסטוריה‬

‫נאמןיותר מאשר כחותה הוא חשב‪ ,‬שקאיהישיב לו חבה תחת חבה‬

‫לפי מדת היושר‪ ,‬שהרי הוא התנהג עם חתנו כעם בנו‪ .‬ובזה שגה‬
‫‪ 63‬ורמה את עצמו‪ .‬כי לעתים תכופות הטיף נאומים לקאיוס כיאות‬
‫לקרוב‪ ,‬ולא העלים ממנו שום דבר אשר היה עשוי לתקן ולהשביח‬
‫אתמדותיו‪ ,‬אורחחייוושלטונו‪ .‬לחופשדבורוזה גרמו סבות חשובות‪:‬‬
‫מוצאו הנעלה ממשפחת אצילים וקרבתו (לקאיוס) על יסוד יחסי‬
‫החתונים‪ .‬גם בתו לא מתה אלאלפני זמן קצר‪ ,‬וזכות קרבת החתונים‬
‫לא פקעהעדיין‪,‬אלאהלכה כביכול ונעורה כאילו נשארו עוד לפליטה‬
‫שרידי נפש חיה אחרונים אצורים בגויה המתה (של בת סילאנוס)‪.‬‬
‫‪ 64‬וקאיוס חשב את תורת המוסר לעלבון לו‪,‬כי על כןהיהבעיניו חכם‬
‫ונבון‪ ,‬ואמיץ‪-‬לב וצדיק מכל אדם‪ ,‬והרבה לשטום את מלמדיו משונאיו‬
‫‪ 65‬הגלויים‪ .‬הוא שער בנפשו‪,‬כי סילאנוס יהיה בעוכריה מפני שירצה‬
‫לעצור בעד התפרצות תאוותיו העצומות‪ ,‬ולפיכך בקש סליחה גמורה‬
‫מנשמת אשתו שהלכה לעולמה‪ ,‬אם ישגר אליה את אביה הוא חותנו‪,‬‬
‫ואחרי כן רצח אותו בצדיה‪.‬‬

‫פרקעשירי‬
‫העם מתאמץ במרת האפשר (הצדיק את מעשי קאיום‪ .‬ערוקהרי‪.‬‬
‫ע( רצח טיבריוס הצעיר‪ ,‬טאקרו‪. .‬סילאנוס‪.‬‬
‫ושמע מעשה קאיוס נפוץ בכל הארץ‪ ,‬והרציחות התכופות של‬ ‫‪66‬‬
‫אנשי מעלה והתועבות הנוראות מצאו את הדןבפי כל העם‪ .‬אךמתוך‬
‫יראה לא נשמע קול צעקה‪ ,‬אבל היו מתלחשים בלט‪ .‬אחרי כן שנו‬ ‫‪67‬‬
‫את דעתם‪,‬כי ההמון הפכפך הוא בכל‪ ,‬במזמותיו‪ ,‬בדבריו ובמעשיו‪.‬‬
‫הם לאיכלולהאמין‪,‬כי תמורה פתאומיתכזו חלה בנפש קאיוס אשר‬
‫עודלפני זמן מועט נחשב לאיש טוב וישר‪ ,‬אוהב אדם ודעתו מעורבת‬
‫עם הבריות‪ .‬הם חתרו למצוא זכותעליו ‪ -‬ומצאו‪ .‬אשר ל(רצח) בן‬
‫דודו שהיה עומדלהיות שותף לירושה טענו‪" :‬אין שותפות בשלטון‪,‬‬
‫חק הטבע הוא ולא יעבור‪ .‬את אשר עלול היה קאיוס לסבול מיד‬ ‫‪68‬‬
‫התלש ממנו‪ ,‬הקדים לעשות לו כחזק ממנו; הגנה יש כאן‪ ,‬ולא רצח‬
 ‫האלכסנדרוני‬ ‫מייק‬ ‫‪82‬‬

‫אדם‪ .‬ואפשר שהסתלקות העלם נגזרה בגזרת ההשגחה לטובת הגזע‬

‫האנושי כלו‪,‬כי (לולא זאת) היו מקצת אנשים עומדים על צדו (של‬
‫טיבריוס) ומקצתם על צד קאיוס‪ ,‬ודברים כאלה הם מקור מהומות‬
‫בין האזרחים מבפנים ומלחמות עם שונאים מחוץ‪ .‬כלום יש ברכה‬
‫גדולה מן השלוםו אך השלום לאיכון אלא בשלטון מוצק‪ ,‬והשלטון‬
‫מוצק הוא רק באין קטטות ומריבות‪ ,‬ורק אזיכונו גם כל יתרעניני‬
‫המדינה"‪ .‬ואשר למאקרון אמרו‪" :‬הוא התגאה יותר מדי‪ ,‬הוא לא‬ ‫‪69‬‬

‫י‬
‫הכיר (כנראה) את הכתובת שבדלפוי‪ :‬דע את עצמך והן הידיעה‬
‫היא‪ ,‬לפי שאומרים‪ ,‬מקור ההצלחה‪ ,‬והבערות היא מקור הרעה‪ .‬מה‬
‫ראה (מאקרון) על ככה לשנות את טעמו? הוא הנתין נקט עמדת‪.‬‬
‫מושל‪,‬ולשליט‪-‬יחידקאיוס השאיר תפקידנתין‪.‬כי למושליאהלהוציא‬
‫פקודות‪ ,‬כמו שעשה מאקרון‪ ,‬ולנתין נאה לציית‪ ,‬כמו שדרש מאת‬
‫קאיוס"‪ .‬והאנשים האלה הנבערים מדעת קראו ל תוכחה בשם‬ ‫‪70‬‬
‫פקודה וליועץ בשם מושל (הם עשו זאת) אם משום‬
‫אולתם‪,‬כי לא ידעו באמת להבהין בע הדברים‪ ,‬ואם משום נטיתם‬
‫לחנופה‪ ,‬ובגלל זה ערבבו את סגולות השמות והענינים גם יחד‪.‬‬
‫ואשר לסילאנוס טענו‪" :‬מה מגוחכה היתה התנהגותו של סילאנוסו‬ ‫‪71‬‬
‫הוא השב שיפה כוח החותן לגבי חתנו ככוח האב לגבי בנו‪ ,‬יוצא‬
‫חלציו! חוץ מזה‪ ,‬אם אבות הדיוטות יש להם בנים שהגיעו לשררה‬
‫גדולה ולממשלה‪ ,‬הלא יכנעו לפניהם‪ ,‬ומרוצים הם‪ ,‬אםיהיו שניים‬
‫במעלה לבניהם ופתי זה‪ ,‬שכבר לאהיה אפילו חותנו (של קאיוס)‪,‬‬
‫י‬
‫התערב בדברים לא לו‪ ,‬ולא השכיל להבין‪ ,‬שבה בשעה שבתו עברה‬
‫מן העולם‪ ,‬עברה עמה גם קרבת החתונים (עם קאיוס)‪.‬כי כן ברית‬ ‫‪72‬‬
‫החתונים היא קשר המהדק שתי משפחות זרות שהיו תחלה רחוקות‬
‫אחת מרעותה ואחר כך נעשו קרובות‪ ,‬אךיחד עם התפרקות הקשר‬
‫תתפרק גם הקרבה‪,‬וביחוד כשנותק הקשר עדשאיןלו תקוהעולמית‪,‬‬
‫היינו במות האשה שנשאה למשפחה זרה"‪ .‬דברים כאלה נשמעו בכל‬ ‫‪73‬‬
‫אספות העם‪,‬כי האנשים השתדלו בכל מאמצי כוחםלגולל מעל הקיסר‬
‫את האשמה‪ ,‬שבאכזריותיתנהג‪ .‬הם תלו את כל תקותם במדת היושר‬
‫‪83‬‬
‫נתני היסטו רי ה‬

‫ואהבתהברית אשר (לפי דעתם) הכו בלב קאזוס שורש עמה מאשר‬
‫ולפיכך לאיכלו בשום פעם להשלים‬
‫בלב כל המושלים שהעלפתוי‬
‫עם הרעית ולהאמינן שלפתע פתאום נהפך לגמרי והיה לאיש אחרו‬

‫פרק אחד עשר‬

‫האנשים ברציחותי‪,.‬‬ ‫יאחר שהטיק קאיום פ‬
‫י‬‫י רקבלבשמיים חיצונייםגיא התחי‬
‫במעשים‬ ‫אותםחדע‬
‫חקה‬ ‫(הרמזהלבני‪-‬איים‪.‬‬
‫טובים‪.‬‬
‫ככה הראה קאיוס את גבורתו בקרב המשולש‪ ,‬כאמור‪ ,‬עם‬ ‫‪74‬‬
‫שלשה אנשים משלשה סוגים הקרובים אליו ביותר‪ .‬שנים מהם היו‬
‫בני מולדתו‪ ,‬אחד ממעמד הישישים (הסינטורים) והשני ממעמד‬
‫הפרשים‪ ,‬השלישי היה בן משפחתו‪ .‬קאיוס קוה להטיל אימת מות‬
‫על כל יתר האנשים בדכאו את ההזקים והתקיפים‪ .‬ברצה סילאנוס‬ ‫‪75‬‬
‫(קוה להטיל אימה) על חברי המועצה (הסינט)‪,‬כי במועצתהישישים‬
‫לא היה איש עולה עליו במדרגה; ברצח מאקרון ‪ -‬על הפרשים‪,‬‬
‫ה ראש וראשון בסודם‪ ,‬וזכה לכבוד ולפרסום גדול מכולם ‪1‬‬
‫כי הואהי‬
‫וברצח בן דודו השותף לירושה ‪ -‬על כל בני משפחתו‪.‬‬
‫ויהי המעט לו להשאר בתחומים הקבועים לזרע אנוש‪,‬כי גם‬
‫שאף לפרוץ גדר ולהחשב כאל‪ .‬בראשית שגעונו זה השתמש‪ ,‬כפי‬ ‫‪76‬‬
‫שמספרים‪ ,‬בדרך ההקש‪ ,‬והוא‪ :‬כשם שמנהיגי בריות אחרות‪,‬כרועי‬
‫בקר‪ ,‬צאן וכבשים‪,‬אינם לאפרים‪ ,‬לאתישים ולא כבשים‪ ,‬אלא אנשים‬
‫שזכו לחלק טוב ולסגולות טובות (מן הבהמות)‪ ,‬כךיש להודות‪ ,‬שגם‬
‫אנינפליתי במעלותי‪ ,‬שכןהנני רועה העדר הטוב מכולם‪ ,‬עדראנשים‪.‬‬
‫ובכן אינני נכנס בגדר בני אדם‪ ,‬אלא תכונה רוממה ואלהית נפלה‬
‫בחלקי‪ .‬אויל זה נשא את הרעיון חתום בלבו ובדיה דמיונית היתה‬ ‫‪77‬‬
‫בעיניו כאמת ברורה‪ .‬ואחרי שנועז והתחצף פעם להכריז ברבים‬
‫על התאלהותו ‪ -‬תועבת אלהים‪ ,‬התחיל עורך אתחייו בהתאם לכך‪.‬‬
‫הואהלךבזהמחילאלחיל‪ ,‬מןהמדרגה הנמוכה עד המדרגה העליונה‪.‬‬
‫תחלה דמה את עצמו לנקראים בשם בני‪-‬אלים (חצי‪-‬אלים)‪ ,‬והם‪:‬‬ ‫‪78‬‬
 ‫פי‪ 115‬הא‪5‬כסנרר‪1‬ני‬
‫‪84-‬‬

‫דיוניסוס‪ ,‬הירקליס והדיוסקורים‪ ,‬ושלח את חצי לעגו בטרופוניוס‪,‬‬

‫אספיאראוס‪ ,‬אמפילוכוס ובדומים להם וגם בתרפים ובפולחן‪-‬סתרים‬
‫המיוחד להם‪ ,‬כי השוה (את אפסותם) עם גדולתו הוא‪ .‬אחרי כן‬ ‫‪79.‬‬
‫התחיל מחליף את תלבשתו פעם בפעם כדרך שעושים בבית‬
‫החזיון‪ ,‬פעם התחפש בעור אריה ולקח בידו טלה כהירקליס‪ ,‬שניהם‬
‫מצופים זהב‪ ,‬ופעם חקה אתהדיוסקורים וחבש כובע (ידוע) על ראשו‪,‬‬
‫ויש שחקה אתדיוניסוס בקסום‪,‬תירסוס ועור העופר‪ .‬חפץהיה לנצחם‬ ‫'‪80‬‬
‫גם בדבר הזה‪ :‬בעוד שכל אחד מן הנזכרים מקבל רק אותות כבוד‬
‫משלו‪ ,‬ואינו חומד את הכבוד שנפל בחלק האחרים‪ ,‬נטל לו קאיוס‬
‫מתוך קנאה וצרותעין את כבוד כלם יחדו‪ .‬יתר על כן‪ ,‬הוא יחס‬
‫לעצמו את סגולותיהם הם‪ .‬הוא לא התחפש כגיריאוניס בעל הגוף‬
‫המשולש‪ ,‬כדי למשוך על עצמו את לב כל רואיו על‪-‬ידי רבוי‬
‫(הצורות)‪ ,‬אלא‪ ,‬מה שמופלא ביותר‪ ,‬החליף ושנה דמות גוף אחד‬
‫לצורות שונות ומשונות‪ ,‬בזה דמה לפרוטיאוס המצרי‪ .‬הלז לובש‪,‬לפי‬
‫תאורו של הומירוס‪ ,‬צורות שונות הדומות למראה היסודות והחיות‬
‫והצמחים המרכבים מן היסודות‪ .‬אמנםאיזו תועלת היתה לך‪ ,‬קאיוס‪,‬‬ ‫י‪8‬‬
‫בסימנים החיצונים אשר בהם רגילים לקשט את פסלי (בני האלים)‬
‫הנזכרים? את מעלותיהם הטובות חיבהיית לחקות! הירקליס טהר‬
‫אתהיםואתהיבשהוערךקרבותנחוציםשהביאו תועלת לכל האנשים‪,‬‬
‫ובער את מפלצות האבדון משני יסודות הטבע‪ .‬דיוניסוס גדל את‬ ‫‪82‬‬
‫הגפן וממנה הוציא משקה ערב וטוב לגוף ולנשמה‪.‬כי לנשמה הוא‬
‫מקור העליזות‪ ,‬שמשכיחה את הצרות ומעוררת תקוות טובות לעתיד‪,‬‬
‫ואת הגוף הוא מבריא ומוסיף לו עוז ומרץ‪ .‬הוא פועל לטובה על כל‬ ‫‪8%‬‬
‫איש ואיש בפרט‪ ,‬ועל בתי אבות ומשפחות עצומות (בכלל)‪ ,‬הוא‬
‫מוציאםמחייעוני ועמל ויפרוש עלחייהם מעטה חדוה וששון‪.‬וערים‬
‫שלמות‪ ,‬הן של היונים והן של הלועזים‪,‬יחוו במסבות‪ ,‬בתענוגים‪,‬‬
‫בכרות וחגיגות צרופות‪ .‬הן היין הוא מקור כל הדברים האמורים‪.‬‬
‫ואשר לדיוסקורים נפוצה הדעה‪,‬כי הם זכו איש את אחיו בנצחיות‪,‬‬ ‫‪84‬‬
‫יעןכי (תחלה) היה אחד מהם בן‪-‬תמותהוהשני בן אל‪-‬מות‪ .‬אמנם זה‬
‫‪15‬‬ ‫היסטו רי ה‬ ‫כתבי‬
‫שנפל חלקו בנעימים‪ ,‬בחר להראות חבה לאחת מאשר לדאוג רק‬
‫לשלומו הוא‪ .‬הוא שוה לנגדו אתהיי הנצח‪ ,‬והתבונן בדבר‪,‬כי הוא‬ ‫‪85‬‬
‫לבדויחיה לעולם‪,,‬ואחיוימות לנצח‪ ,‬ושביחד עםנצחיותו שומהעליו‬
‫לסבול צער נצחי בגלל (צרת) אחיו‪ .‬לסוף מצא עצה נפלאה ונעלה‪.‬‬
‫הוא לקח לעצמו חלק מן התמותה ואחיו נתן חלק מן הנצחיות‪ .‬וכך‬
‫נצח השויון מקור היושר‪ ,‬את העדר השויון‪ ,‬ראשית העול‪.‬‬

‫פרק שנים עשר‬

‫בני האסם‬ ‫את מפעיי‬ ‫מעשי קיום אינם מזכירים במאומה‬
‫לטובת הנע האנושי‪.‬‬

‫הם כלם‪ ,‬קאיוס‪ ,‬נערצו ועוד היום נערצים בעבור חסדיהמי‬ ‫‪86‬‬
‫וזכו לכבוד אלים ורוממו על כל ברכה ותהלה‪ .‬והנה אמור נא גם‬
‫אתה לנו‪ :‬מהו המפעל שאתה מתגאה בו ומתימר לדמותו למפעלם?‬
‫כלום חקית את הדיוסקורים מבחינת אהבת אחים? ‪ -‬אם ארשהלי‬ ‫‪87‬‬
‫להתחיל מכאן‪ .‬הן אתה‪ ,‬איש קשה ואכזר‪ ,‬רצחת בלי חמלה את אחיה‬
‫שותפך לירושה‪ ,‬בשחר ילדותו‪ ,‬ואחרי כן הגלית את אחיותיך! שמא‬
‫גםהןעוררו בלבך פחד‪,‬פן תשלולנה ממך את המלוכהן אתדיוניסיס‬ ‫‪88‬‬
‫חקיתז אפשר השפעת (לאנשים) חסדים חדשים כמוהו? את כל‬ ‫‪89‬‬
‫ארצות הישוב מלאת ששון?אסיה ואירופה קטנות מהכיל את מתנותיך‬
‫הרבות? אכן המצאת אמניות וחכמות חרשות ‪ -‬כמשחית עולם‬
‫ומלאך חבלה! בעזרתן הפכת לכל האנשים בכל הארצות את העונג‬
‫והשמחה לצער ותוגה ומררת אתחייהם‪ .‬תאוותיך הפוערות את פיהן‪.‬‬
‫לבלי חוק בלעוכל מחמדי אחרים‪ ,‬ממזרח וממערב ומכל חלל העולם‪:‬‬
‫כל הנמצא בין בדרום ובין בצפון‪ .‬ותמורתם השבעת את האנשים‬
‫ממרוריך ומן הרע והמשחת אשר הנפשות המתועבות והנפסדות‬
‫מוציאות מקרבן‪ .‬כלום בעבור זה הופעת לפנינו כדיוניסוס חדש?‬
‫האומנם הלכת גם בדרכי הירקליס וכמוהו מלאת את היבשה ואתאיי‬ ‫‪90‬‬
‫הים חוק ומשפט‪ ,‬שובע וברכה ושפעת כל טוב‪ ,‬פרי שלום‪ ,‬שלוה‬
‫י‬
‫והשקט כלום זאת עשית במפעליך הכבירים ובגבורותיך העצומות ‪1‬‬
 ‫‪86‬‬
‫פי ל ‪ 11‬ה א ‪5‬כסנ ד ר‪1‬ני‬
‫הף חדל אישים ומוג לב מאץ כמוהו! אתה בערת מקרב המדעות‬
‫את שרשי המשטר והאושר והרבית להביא עליהן מהומות ובהלות‬
‫ופורענות איומה‪ .‬ובכן אמור נא לי‪ ,‬קאיוס‪ ,‬האם בעד מעשי הרס‬ ‫‪91‬‬
‫ואבדון אלה אשר עוללת תדרוש חלקבחייעולם‪ ,‬למעןתהיינה הצרות‬
‫שהבאת (על העולם) לא חולפות ועיברות‪ ,‬אלא קימות לנצה? ואני‬
‫חושב להפך‪,‬כי לו גם היה מקום לאמונה שאל אתה מבטן ומלידה‪,‬‬
‫מן הצורךהיה להורידך למדרגת בן‪-‬תמותה בגלל תהפוכותיך‪,‬כי עקב‬
‫המדות הטובות ‪ -‬אלמות‪ ,‬ועקב המדות הרעות ‪ -‬צלמות‪ .‬וגם אל‬ ‫‪92‬‬
‫תמנה עצמך בין הדיוסקורים‪ ,‬שהרי אלה הצטיינו באהבת אחים‪,‬‬
‫ואתה רוצח ומשחית היית לאחיך‪ .‬גם אל תשאף להשיג את כבוד‬
‫הירקליס ודיוניסום‪ ,‬שכן הם הביאו תועלת לבני אדם‪ ,‬ואתה קפחת‬
‫והרסת את מעלליהם‪.‬‬

‫פרק שלשה עשר‬

‫מחקי נזי‪-‬האלים עבר קאי‪1‬ם ‪5‬חק‪1‬ת את האלים‪ :‬הרמיכ‪ ,‬אפ‪1151‬‬
‫‪1‬אר‪,‬כ‪ .‬טעשי קאים האכזר ע‪1‬טדים ‪3‬נג‪1‬ד (טעשי הרט'יס‪ ,‬ציר‬
‫השעם‪.‬‬
‫והוללות קאיוס ושגעונו גדלו והתגברו עד לאין ערוך‪ ,‬ולסוף‬ ‫‪93‬‬
‫התנשא על בני האלים‪ ,‬ושאף בכל לבו לקבל את אותות ההערצה‬
‫של אלה (האלים) אשר לדעת העם הם הגדולים והמאושרים ביותר‪,‬‬
‫‪ 94‬אלה הם‪ :‬הרמים‪ ,‬אפולון ואריס‪ .‬קאיוס פתח בהרמיס‪ .‬הוא הזדיין‬
‫במטהו‪ ,‬בסנדליו ובמעילו‪ .‬בדבר זה הראה קאיוס (כעין) סדר בתוך‬
‫‪ 95‬אי‪-‬סדרים‪ ,‬משטר בתוך מבוכה וישוב הדעת בטרוף הדעת‪.‬ויש שרוח‬
‫אחרת היתה עמו והשליך את החפצים האלה ממנו והלאה והתחפש‬
‫כאפולון‪ .‬אז שם קאיוס כתר מקרין על ראשו‪ ,‬בידו השמאלית אחז‬
‫קשת וחצים‪ ,‬ואת הכאריסות בידו הימנית כשהיא שלוחה לפניהכי‬
‫כן יאות‪ ,‬להעניק את הטוב בנפש חפצה ולהקצות לו מקום משובח‪,‬‬
‫היינומימין‪( ,‬ומן הצדהשני) להשפיל את ערך הענשים ולחלוק להם‬
‫‪ 9,‬מקום עלוב‪ ,‬והוא משמאל‪.‬עדמהרההתלקטומקהלות ועמדו על הדוכן‬
‫‪87‬‬ ‫כתבי היסטוריה‬

‫ושרו פאיאנימ לכבוד קאיוס‪ .‬אלההיו אותם המשוררים עצמם אשר‬

‫זה לא כבר קראו לו בשם בככוס‪ ,‬אבאיאוס וליאיאיס‪ ,‬ורוממוהו‬
‫בהלולים כאשר לבש את בגדידיוניסוס‪ .‬לעתים קרובות לבש שריון‪,‬‬ ‫ז‪9‬‬
‫קסדה ומגן וצעד כשחרבו שלופה בידו וכינה את עצמו בשם אריס‪,‬‬
‫מימינו ומשמאלו של "אריס החדש" הלכו משרתיה חבר מרצחים‬
‫ומחבלים‪.‬הםהיונכוניםלמלא את הפקודות הרעות של האיש שארב‬
‫וצמא לדם אדם‪ .‬והאנשים שראו זאת השתוממו למעשי השוטה‪ .‬אף‬ ‫‪98‬‬
‫הם התפלאו‪ ,‬שקאיוס עושה את ההפך ממח שעשו אותם (האלים)‬
‫אשראליהםחפץלהדמות‪,‬ושלא ראהצורך לעשות כמעשיהם הטובים‪,‬‬
‫אלא השתמש בסימנים חיצונים בלבד‪ ,‬כדי לחקות כל אחד מהם‪ .‬הן‬
‫בכל הלבושים והקשוטים האמורים מכסים את הפסילים והמסכות‬
‫רק לזכר הברכות אשר (האלים) הנערצים משפיעים לזרע אדם‪.‬‬
‫חת הרמיס מנעילים סנדלים שכנפים בסוליהםו על שום מה? הלא‬ ‫‪99‬‬
‫אך ורק מפני הטעם הזה‪ ,‬כי נאה למי שהוא ציר‪ ,‬ונביא משמיע‬
‫נשגבות ‪ -‬ומזה נגזר השם הרמים ‪ -‬ומבשר טובות‪ ,‬להיות קל‪-‬‬
‫רגלימוכאילו טס בכנפים לעוצם השקידה‪.‬ואילווכר הרעות לא יבטא‬
‫בשפתיו לא אל ולא איש חכם‪ .‬כי יפה הזריזות למבשרי טובות‪,‬‬
‫והרשלנות ‪ -‬למבשרי רעות‪ ,‬או בכלל (נוחה להם) השתיקה‪ ,‬אםאין‬
‫איש מצוה עליהם לדבר‪ .‬חוץ מזה לקח (קאיוס) בידו שבט צירים‪,‬‬ ‫‪100‬‬
‫סמל הברית והחוזה‪,‬כי המלחמות נפסקות או מסתימות עלפיצירים‬
‫המכריזים על השלום‪ ,‬ואם לא ישמע קול הכרוז‪ ,‬תבאנה צרות רבות‬
‫גם על התוקפים וגם על (הנתקפים) העומדים על נפשם‪.‬ואילו קאיוס‬ ‫‪101‬‬
‫לשם מה נעל את הסנדלים בעלי הכנפים? שמא לרוץ במהירות‬
‫רבה ולפרסם בכל מקום בקול רם את מעשיוהמגונים והמכוערים אשר‬
‫השתיקהיפה להםז ולמה כל החפזון הזה? הן לו גם נשאר במקומו‪,‬‬
‫היה מרבה להביא צרות על צרות כאילו ממקור נאמן אשר לא יכזב‬
‫ובהן היה מציף את כל חלקי הישוב‪ .‬ומה צורך היה בשבט צירים‬ ‫‪102‬‬
‫לאיש שאין וכר לשלום לא בדבוריו ולא במעשיו‪ ,‬אשר ימלא כלעיר‬
‫ומשפחה מלחמת אחים‪ ,‬בארץ היונים והלועזים? יחדל נא‪ ,‬איפוא‪,‬‬
‫מהשתמש בשםהבדוי של הרמיס‪ ,‬וימנע מהקרא בכנוי שאינו הולמו!‬
 ‫‪]8‬‬
‫פילו; האלכסנדר‪1‬ני‬

‫כורי) ארבעה עשר‬

‫עומרים בנאד גמור לתכונותיו של אפותו אשר‬ ‫מעיטי קא‪.‬וס‬
‫אותו חקה בתלבשתו‪.‬‬
‫ובויו; הואדוינהלאפרלין‪ 1‬קאיוס נושא על ראשו כתרמקרין‪.‬‬ ‫‪103‬‬
‫מפני שהאומן ידע לחקות כהוגן את קרני השמש‪ .‬אך היתכן שימצא‬
‫חפץ בשמש‪ ,‬או בכלל באור‪ ,‬ולא בלילה [ובמחשכים]‪ ,‬או בדברים‬
‫עוד יותר מעורפלים מן החושך ‪ -‬אם יש כאלה במציאות‪ - ,‬למעך‬
‫יוכל לבצע את מזמיתיו? כי המעשים הטובים זקוקים לאור גדול‬
‫כשמש בצהרים‪,‬כדי שיראולעיני כל‪,‬ואילו התועבות מקומן‪ ,‬כאמרת‬
‫העם‪ ,‬בעמקי השאול; שמה יאה להדיחן ולהאפיל עליהן כמשפט‪.‬‬
‫קאיוס חיב להחליף גם את החפצים הנמצאים בשתיידיו לבלתי סלף‬ ‫‪104‬‬
‫את הסדר והמשטר‪ .‬בידו הימנית יושיט את הקלע ואת הקשת‪ ,‬שהרי‬
‫הוא יודע לכונן היטב את קלעו וקשתו לאנשים ולנשים‪ ,‬למשפחות‬
‫שלמות ולערים רבות‪-‬עם ולהשמידם מתחת השמים‪ .‬ואת הכאריסות‬ ‫‪105‬‬
‫ישליך נא מהר מכפו‪ ,‬או יחפה עליהן בידו השמאלית‪ ,‬שהרי תעב‬
‫את יפעתן בלטשו אתעיניו ובפערו אתפיו לבלוע ברשעתו אוצרות‬
‫עצומים‪ ,‬ורצח את בעליהם שאשרם גרם לאסונם‪ .‬ברם קאיוסזייף גם‬ ‫‪106‬‬
‫את חכמת הרפואה של אפולון מכל וכל‪.‬כי הלז המציא סמי תרופה‬
‫הטובים לבריאות האנשים‪ ,‬והואיל בעצמו לרפא גם את המחלות‬
‫שבאומידי אחרים‪,‬כי על כן רב‪-‬חסד הוא גם בטבעו וגםבהליכותיו‪.‬‬
‫ונהפוך הוא בקאיוס‪ .‬הוא הביא מחלות על הבריאים‪ ,‬פצעים על‬ ‫‪107‬‬
‫השלמים‪ ,‬ובכלל מיתות קשות ומשונות עלאנשים אשר טרם באיומם‪,‬‬
‫ובכל מאמצי כוחו חתר למצוא כל מיני פורענות‪ ,‬ולולא מדת הדין‬ ‫'‬

‫שקדמה והעבירה אותו מן העולם‪,‬כי אז לא נבצר ממנו להשמיד‬

‫בהם את שמנה וסלתה של כל עיר ועיר‪.‬כי הוא כונן את מזמותיו‬ ‫‪108‬‬
‫נגד ראשי העם ובעלי עושר‪ ,‬וביחוד נגד אלה שברומי וביתר חלקי‬
‫איטליה‪ .‬הם הרבו לצבור אוצרות כסף וזהב‪ ,‬עדכיאילו הביאו כסף‬
‫מכל יתר חלקי הישוב ולמקצה העולם עד קצהו‪ ,‬גם אז היה עשרם‬
‫מכריע עדאין שעור‪ .‬וככה שלחיד בקודש והתחיל חותר במולדתו‬
‫‪89‬‬ ‫כתבי היסטוריה‬

‫תחת כל יסודות השלום כצר המדינה‪ ,‬מוצץ לשד העם‪ ,‬משחית‪,‬‬

‫‪ 109‬מחבל וצרעת ממארת‪ .‬ואשר לאפולון אומרים‪,‬כי הוא לא רק רופא‬
‫הנהו‪ ,‬אלא גם נביא אמת‪ ,‬ובחרפיו יגיד מראשית אחרית לטובת‬
‫האנשים‪ ,‬פן יחשוב אדם את הדברים העלולים להביא נזק לדברי‬
‫חפץ וירדוף אחריהם ונפל בפח‪ .‬כי אם יהיה העתיד מכוסה בעלטה‬
‫ונעלםמעיניאיש‪,‬יהיה האדם כמוכהסנורים ולא יזהר במעשיוז אך‬
‫אם ידע מראש את העתיד לבוא כאילו היה כבר לפניו‪ ,‬ויראה אותו‬
‫בעיני רוחו‪ ,‬כשם שרואים בעיני הגוף את הדברים הנמצאים תחת‬
‫‪ 110‬ידינו‪ ,‬יהיה זהיר וישמור נפשו מכל פגע רע‪ .‬שמא אפשר להשוות‬
‫את מאמריאפולון למאמריקאיוס? הלא אלה הם ההפך מן הראשונים‪,‬‬
‫מפני שהם מכריזים קבל עם על החרמת רכוש‪ ,‬קלון‪ ,‬גולה וגזרת‬
‫מות לשרים ונגידים לארצותיהם‪ .‬מה הוא איפוא הצד השוה בין‬
‫אפולוןובין האיש הלזה שלא עשה מעולם דבר שוה או דומה למעשי‬
‫אפולוןז יחדל נא איפוא הפאיאן המזויף לחקות את הפאיאן האמתי‪1‬‬
‫כי דמות אל איננה מטבע שאפשרלזייפו‪.‬‬

‫פרס חמשה עשר‬

‫איוכי דט‪.‬וו כין קאיוכ האי‬
‫אריס לא בגוף ולא בנפש‪.‬‬ ‫ובין‬

‫פ‪,‬הךת מכל אפשר היה לקוות‪ ,‬כי גוף כזה ונפש כזו‪ ,‬שניהם‬ ‫‪111‬‬
‫חסרי אונים‪ ,‬שבורים ונדכים‪,‬ידמו לאלה של אריס אשר כוחו וגבורתו‬
‫גם בגוף וגם בנפש‪ .‬וקאיוס אחז אתעיני רואיו במראות שוא‪ ,‬ושינה‬
‫‪ 112‬פרצופו פעמים רבות כעל הבימה‪ .‬ולפיכך אין מן הצורך להסתכל‬
‫אפילו באחת מסגולות גופו ונפשו‪ ,‬שהרי בקומתו ובכל תנועותיו‬
‫הוא שונה תכלית שנוי מן האל הנזכר‪ .‬הלא גלוי וידוע‪ ,‬שכוחו של‬
‫אריס ‪-‬כונתי לא לאותואריס הידוע מספורי בדים‪ ,‬אלא לזה שהוא‬
‫יסוד התבונה ביצירה ושלו יאחה הגבורה ‪ -‬היה להציל מכל צרה‪,‬‬
‫לחוש לעזרה ולעמודלימיןהנענים‪ ,‬כעדות השם עצמו‪.‬כי לדעתינגזר‬
‫השם ‪ Ares‬מן המלה ‪( arreg~ein‬הישע)‪ ,‬ובשפתיוםיום‬
 ‫‪90‬‬
‫פיל‪ 11‬האלכםנרר‪1‬ני‬

‫‪ 113‬יאמר ‪( boetheirl‬עמי)‪ .‬אריס זה הוא משבית מלחמות ועושה‬

‫שלום‪ ,‬ואילו ‪(,,‬אריס) השני"היה שונא שלום ואוהב מלחמות והסב‬
‫מהומות וקטטות תחת שקט ושלוה‪.‬‬

‫פרק ששה עשר‬

‫‪ .‬להודות באיה‪1‬ת‪1‬‬
‫היהודים היו (העם) היחידיבי‪ ,‬העמיםשמא‬
‫של קאי‪1‬ס‪ .‬טעם מרננם‪.‬‬

‫וג‪:‬כן נמצאת למדים מכל אלה‪ ,‬שקאיוס אינו יכול להדמות‬ ‫‪114‬‬
‫לא לאחד האלים ולא לאחד מבני‪-‬האלים‪,‬כיאינו שוה להם לא בטבע‬
‫(גופו)‪ ,‬ולא בתכונת (נפשו)‪ ,‬ולא בנטיותיו‪ .‬אך סמויה היא התאוה‪,‬‬
‫כנראה‪ ,‬וביחוד כשהיא מאחדת בקרבה חמדת כבוד ואהבת מדון עם‬
‫שלטון עצום‪ .‬מתגרתיד השלטון הזה באה הצרה עלינו‪ ,‬אשרהיינו‬
‫‪ 115‬מאושריםלפנים‪.‬כי רקהיהודיםהיולצניניםבעיני קאיוס‪ ,‬מפני שהם‬
‫בלבד רוח אחרת היתה עמם‪ .‬הלא מימי החיתולים‪ ,‬מפי אבותיהם‪,‬‬
‫מחנכיהם ומוריהם‪ ,‬וזמן רב לפני כן מתוך החוקים הקדושים ומן‬
‫המנהגים שאינם כתובים (בתורה) למדו כביכול להכיר בבורא אחד‬
‫‪ 116‬שהואאבי העולםויוצרו‪.‬כי כל יתר האנשים והנשים‪ ,‬הערים‪ ,‬העמים‪,‬‬
‫המדינות וחלקי הארץ‪ ,‬וכמעט כל בני הישוב הצטערו אמנם על‬
‫המעשים האלה ואעפ"כ החניפו לקאיוס וחלקו לו מחמאות שלא‬
‫כשורה‪ ,‬והגבירו בזה את גאות לבו‪ .‬מקצתם הכניסו אפילו את‬
‫מנהג ההשתחויה אשר ללועזים‪ ,‬וחללו את חרות הרומיים הרוממה‪.‬‬
‫‪ 117‬ורק עם אחד בלבד‪ ,‬הם היהודים‪ ,‬היה חשוד על התנגדותו (לרצון‬
‫קאיוס)‪ .‬הלא העם הזה רגיל לצאת ברצון לקראת המות כ(הולך)‬
‫לקראת אל‪-‬מות‪ ,‬לבלתי עבור אפילו על חוק אהד‪ ,‬אף הקל ביותר‪,‬‬
‫מחוקי אבותיהם‪.‬כי דבר זה הוא כמשפט הבנינים‪ ,‬שאםיזיזו אפילו‬
‫אריח אחד מהם יתרופפו וימוטו גם יתר החלקים מפני החלל הריק‬
‫‪ 118‬שבתוכם‪ ,‬ואף אם עומדים הכן למראיתעין‪ ,‬סופם להרס‪.‬ואילו קאיוס‬
‫לא בדבר קטן נגע‪ ,‬אלא בענין נכבד מאד‪ .‬הוא חפץ להפוך כביכול‬
‫את הטבע האנושי של ילוד (אשה) ובן חלוף לטבע של בלתי‪-‬נוצר‬
‫‪91‬‬
‫כתבי היסטוריה‬

‫וסלתי‪-‬חולף ולעשות עצמו אלוה‪ ,‬דבר שנחשב (בעיני היהודים)‬

‫לעוון פלילי‪ .‬כי נקל לאלהים לההפך לאיש מאשר לאיש להיות‬
‫לאלהים‪ .‬נוסף על כך גורר הדבראחריו עברות חמורות מאד‪ :‬כפירה‬
‫באלהיםוכפית טובתו‪ ,‬באשר הוא מטיבלכלבאיעולם‪,‬והוא בגבורתו‬
‫משפיע רוב חסדיו לכלקיקי תבל‪.‬‬

‫פרס שבעה עשר‬

‫שגאת קאיוס טיהורים הגרירה אותם (מדרגת עבדי עבדים‬
‫בקיסרות הרומית‪.‬‬
‫והנה פרצה מלחמה עזה וממושכה נגד בני עמנו‪ .‬היש צרה‬ ‫‪119‬‬
‫קשה לעבד מאיבת אדוניו אליו? והלא הנתינים עבדיו של השליט‪-‬‬
‫יחיד הם; אמנם לאהיה כדבר הזהבימי אחדהקיסרים הקודמים‪,‬כי‬
‫אלה משלו במתינות‪ ,‬והחוקים היו נר לרגליהם‪,‬כי אםבימי קאיוס‬
‫(היוהנתינים לעבדים)‪ .‬הוא עקר מלבו כל שורש הבה לבריות ויצר‬
‫לבו היה רק רע‪ .‬הוא חשב את עצמו למקור החוקים‪ ,‬ואת (החוקים)‬
‫שהוציאו מחוקקי כל הארצות בטל קאיוס כדברים אשר אין חפץ‬
‫בהם‪ .‬אך אנחנו לא כעבדים סתמ נחשבנג אלאכבזוייםבין העבדים‪.‬‬
‫סבת הדבר משום שהשליט נהפך לעריץ‪.‬‬

‫פרס שמונה עשר‬

‫ההמו האיכסנדרוני טשתמש בשעת כושר ‪ 11‬לגזול את היהודים‬
‫ולגרש אותם מבתיהם‪.‬‬
‫כאשרנודעהדברלאספסוףולערב‪-‬רבשבאלכסנדריה‪,‬התחילולהכל‬ ‫‪12)1‬‬
‫עלינו תחבולות‪,‬כי חשבו שהגיעה השעה המתאימה ביותר לכך‪ .‬אז‬
‫גלה [ההמון] את משטמתו אשר היתה עצורה בעצמותיו מימים רבים‬
‫והכניס מהומה וערבוביה בכל‪ .‬הם התנפלו (על היהודים) בשצף‬ ‫‪121‬‬
‫קצף כחיות טורפות כאילו הפקרו היהודים מטעם הקיסר להתעלל‬
‫בהם כרצון איש ואיש וליסרם בענויים נוראים‪ ,‬אוכאילוהיושבויי‬
‫מלחמה‪ .‬הם הסתערו על בתי היהודיט וגרשו משם את בעליהםיחד‬ ‫‪122‬‬
 ‫‪92‬‬
‫פי(‪ 11‬הא(כםנדר‪1‬ני‬

‫עם נשיהם ובניהם‪ ,‬עד שנשמו הבתיםמאיןיושב‪ .‬את הכלים והחפצים‬

‫היקרים הוציאו בגלוי לאור היום והראו לכל עובר כאילו באו להם‬
‫בירושה‪ ,‬או קנו מידי הבעלים ולא גנבו כשודדי ליל האורבים‬
‫במחשך מיראה‪ ,‬פן יתפשו‪ .‬ויש שהתלקטו אחדים יחדיו לשלול‬
‫שלל וחלקו את הבזה בשוק מתוך צחוק ולעג‪ ,‬ולעתם תכופות עשו‬
‫‪ 123‬זאת אפילו לעיני הבעלים‪ .‬הן דברים אלה כשהם לעצמם הם כבר‬
‫נוראים מאד‪ .‬האין זאת? הלא לפתע פתאום נהפכו מעשירים לעניים‬
‫ומאמידים לדלים‪ ,‬אףכיהיו חפים מכל פשע‪ ,‬גלו ממקומות דירתם‬
‫וממעונותיהם‪ ,‬נדחו וגורשו מבתיהם להתגורר יומם ולילה תחת כפת‬
‫‪ 124‬הרקיע או למות מחורבביום ומקרח 'בלילה‪ .‬אך כל זה דבר קל הוא‬
‫לעומת המסופר להלן‪ :‬הם הדפו רבבות אנשים עם נשיהם וטפם‬
‫מכל העיר לשכונה צרה אחת‪ ,‬כבהמות והיות לרפת אחת‪ ,‬וקוו‬
‫למצוא כעבור ימים אחדים ערמות של פגרי האנשים אשר יגועו‬
‫ברעב מחוסר צרכי נפש‪ ,‬שהרי הם לא ראו מראש את הצרות‬
‫י‬
‫‪ 125‬שתבאנה עלהם עד מהרה ולא הכינו להם צידה או (קוו שימותו)‬
‫מתוך לחץ ומחנק באויר המעופש הסובב אותם באין כל מגרש רחב‬
‫ידיםבקרבתם‪.‬גם האארנתרוקןמכליסודחיוני מפני נשימת האנשים‬
‫או‪ ,‬אםלהגיד את האמת‪,‬מפני הפרכוסים של האנשים הפולטים בקושי‬
‫את הבל פיהם‪ .‬והאויר נדלק כאילו העיקו עליו זרמי הום לוהט‪,‬‬
‫וממנו חדר רוח בוערומוזר לתוךהנחירים והפהוהוסיף‪,‬כמושאומרים‪,‬‬
‫‪ 126‬שמן על המדורה‪.‬כי המעים מכילים מטבעם את יסוד האש במדה‬
‫מרובה‪ ,‬ואם תשובנה עליהם מחוץ רוחות קרות בשעור מתאים‪ ,‬תפעל‬
‫התערובת ההיא לטוב עלכלי הנשימה‪ 1‬ואם הרוחות מחוץ תגברנה‬
‫עוד את ההום‪,‬ישפיע הדבר בהכרח לרע‪ ,‬כשם שיגדליסוד האש על‬
‫ידי זרמי אש חדשים‬
‫‪93‬‬

‫פרק תשעה עשר‬

‫‪.‬הורי איכסנרר‪.‬ה שבלים ענוים נוראים מ‪,‬די ההמר המתאכזר‪.‬‬
‫היהודים לא יכלו כבר להתקיים בפנה הנדחת ההיא ונפוצו‬ ‫‪127‬‬
‫במקומות שוממים על גדות הים ובבתי הקברות‪,‬כי השתוקקו לשאוף‬
‫אויר צח ומבריא‪ .‬אך אלה שנתפסו לפני‪-‬כן ביתר חלקי העיר‪ ,‬או‬
‫שבאו מערי השדה מבלי לדעת את דבר החלאות אשר באו עלינה‬
‫סבלו יסורים שונים‪ .‬הם נרגמו באבנים‪ ,‬או נפצעו בשברי חרש‪ ,‬או‬
‫בענפי אלה ואלון והוכו מכות מות בחלקי הגוף אשר מהם יוצאת‬
‫הנשמה‪ ,‬וביחוד בקדקדם‪ .‬ואנשים אחרים מהולכי בטל‪ ,‬הקיפו סביב‬ ‫‪128‬‬
‫את היהודים שהיו דחוקים וצפופים בשכונה צרה אחת בקצה העיר‪,‬‬
‫כאמור‪ ,‬ושמו עליהם משמר כאילוהיו במצור‪ ,‬לבל ימלט משם איש‬
‫בסתר‪.‬כי מחוסר צרכי נפש אמרו רבים לשום נפשם בכפם ולהגיח‬
‫ממקומותיהם‪ ,‬באשר פחדו‪ ,‬פן יגועו ברעב‪ ,‬הם וכל בני משפחתם‪.‬‬
‫האורבים חכו לצאתם בכליון עינים‪ ,‬ואם נתפשו אחדים מהם‪ ,‬יסרו‬
‫אותם בכלמיני יסורים‪ ,‬ואחרי כן המיתו אותם כרגע‪ .‬להקה אחרת‬ ‫‪129‬‬
‫שמה מארב בנמליהנהר(נילוס) לתפוש בכפם את היהודים העולים‬
‫מן האניות ליבשה ואת הסחורות אשר יביאו עמם‪ .‬האורבים‬
‫חדרו לתוך הספינות והוציאו משם את מטענן לעיני בעליהן‪ ,‬ואת‬
‫הבעלים עצמם כפתהידיהם מאחוריהם‪ ,‬והשליכום לתוך האש‪ .‬חומר‬
‫דלקה שמשו להם המשוטים‪ ,‬ההגה‪ ,‬המוטות והקרשים של מכסה‬
‫הספינה‪ .‬נוראה מכל היתה מיתת האנשים שנשרפו ברחובות העיר‪.‬‬ ‫‪130‬‬
‫בהם אש וזרקו באומללים‪.‬‬ ‫ויש שהביאו זרדים‪ ,‬מחוסר עצים‪,‬‬
‫י מן העשן מאשר מן האש‪,‬‬ ‫ת‬‫י‬‫צ‬
‫ה‬‫ו‬
‫אלה נשרפו רק לחצאין‪ ,‬ומותם בא יותר‬
‫כי חומר דלקה כזה של הזרדים מעלה אש כהה ועמומה ונוחה לכבות‪,‬‬
‫ומפני אפסותו אינו משאיר גחלים‪ .‬רבים מן היהודים נאסרו בעודם‬ ‫‪131‬‬
‫חיים ברצועות ובחבלים ובהם הדקו קרסוליהם‪ ,‬וסחבו אותם בקרב‬
‫השוק וענו אותם מאד‪ .‬ואפילו מפגרי המתים לא משכו את רריהם‪.‬‬
 ‫פיי‪11‬‬ ‫‪4‬ע‬
‫הא‪5‬כםנדר‪1‬ני‬

‫האנשים שבאכזריותם ובפראותם עלו עלחיות טרף‪,‬פוררו את הגופות‬

‫לאיברים וחלקים ודשו אותם בעקביהם עד שנטשטשה צורתם לגמרי‬
‫ולא נשארו גם שרידים ראויים לקבורה‪.‬‬
‫פרס עשרים‬
‫‪1‬צ‪5‬ס‪,‬ם‪.‬‬ ‫המצרים מחילים את בתי הכנסיגת בהליטם פסילים‬
‫ונעין‪ :‬המדינה אשך הוא לבדו היה יכול לדכא בשעה אחת‬ ‫‪132‬‬
‫את התקוממות העם‪ ,‬אילו רצה בכך‪ ,‬עשה עצמו כאינו רואה ואיבר‬
‫שומע מאומה‪ ,‬ונתן לעורר קרבות באין מעצור‪ ,‬ובדבר הזה הכבבית‬
‫את השלום‪ .‬והאנשים התעודדו עוד יותר‪ ,‬ובעזות מצחם שמו פניהם‬
‫לתועבות גדולות מן הראשונות‪ .‬הם לקטו סיעות עצומות והרסו את‬
‫בתי הכנסיות אשר מספרם רב בכל שבונות העיר‪ ,‬מקצתם ‪ -‬כרתו‬
‫את עציהם‪ ,‬ומקצתם ‪ -‬החריבו מן המסד עד הטפחות‪ .‬ויש אשר‬
‫שלחו אש בבתי כנסיות ושרפו אותם ומתוך שגעון וטרוף דעת לא‬
‫שמו לב אל הבתים הסמוכים‪ ,‬והלאאין דבר מהיר מן האש הנאחזת‬
‫בחומר דלקה‪ .‬אעבור בשתיקה על החפציט המוקדשים לכבוד‬ ‫‪133‬‬
‫השליטים‪-‬היחידים שנהרסו ונשרפה והם‪ :‬שלטים‪ ,‬כתרים מצומים‬
‫זהב‪ ,‬מצבות וכתבות‪ .‬והרי בעבורם חיבים היו להשמר משלוח יד‬
‫גם בחפצים אחרימו אך הם מצאו עוז בנפשם (לעשות ~את) כי‬
‫מיד קאיוס לא נשקף להם כל עונש‪ .‬הם ידעו נאמנה‪ ,‬שבלבו משטמה‬
‫כבושה ליהודים‪ ,‬וחשבו‪ ,‬שאם יביא מי שהואמיני פורענות על עמנו‬
‫תהיה מזה לקאיוס קורת רוח שאין למעלה ממנה‪ .‬הם חפצו לצודד את‬ ‫‪134‬‬
‫לב קאיוס בחנופות חדשות‪ ,‬כדי שיוכלו להתעלל בנו כתאות לבם‬
‫בלי פחד העונש‪ 1‬מה עשו? היו בתי כנסיות שהאנשים לא עצרו‬
‫כוח לשרפם או להרסם‪,‬כי בקרבתם גרויהודים רבים‪ .‬אשר לאלה‬
‫המציאו תחבולה חדשה‪ .‬הם טמאו אותם והפריעו כאחד את החוקית‬
‫והמנהגים הקיימים‪ .‬בכל בתי הכנסיות האלה הקימו פסלי קאיוס‪,‬‬
‫ובבית הכנסת הגדול המפואר מכלם העמידו צלם מוצהב על מרכבת‬
‫רתומה לארבעה סוסים‪ .‬הדבר נעשה בחפזון ובשקידה נפלאה‪ .‬באין‬ ‫‪135‬‬
 ‫‪95‬‬

‫להם מן המוכן מרכבה רתומת‪-‬ארבע חדשה‪[ ,‬הביאו] מן הגמנסיון‬

‫מרכבהעתיקה שהעלתה כבר חלודהושאזניסוסיה‪,‬זנבותיהם‪,‬רגליהם‬
‫ועוד הרבהאיברים אחריםהיולקויים‪ .‬ויש אומרים‪ ,‬שהמרכבה ההיא‬
‫היתה מוקדשת לכבוד אשה‪ ,‬והיא קליאופטרה הזקנה‪ ,‬אם סבתה של‬
‫קליאופטרה האחרונה‪ .‬אך גלוי וידוע לכל איש‪ ,‬כי מעשה‬ ‫‪136‬‬
‫זה כשהוא לעצמו עלול לקטרג על מקימי המרכבה‪ .‬כי מה ענין‬
‫מרכבה מוקדשה לכבוד אשה לכאן‪ ,‬ולו גם היתה חדשה? או מה‬
‫ענין מרכבה ישנה לכאן‪ ,‬ולו גם היתה מוקדשה לאיש‪ ,‬ובכלל ‪-‬‬
‫אם היא מוקדשה לאחרז ואלה שהקדישו הפץ כזה לשם הקיסר‪,‬‬
‫כלום לא היו צריכים לפחד‪ ,‬פן יגיע הדבר לאזניוז הלא‬ ‫‪137‬‬
‫הוא היה מדקדק תמיד כחוט השערה‪ ,‬ביחוד בדברים הנוגעים לו‬
‫עצמו! והם השתובבו משובה נצחת וקוו לזכות באותות כבוד‬
‫ולהתענג על שפע הטוב מפני שהקדישו לקאיוס את בתי הכנסיות‬
‫כמין עזרות קדושות חדשות‪ .‬ואת הדבר ההוא עשו לא מתוך רגש‬
‫הערצה לקיסר‪ ,‬אלא משום שחפצו להגביר את צרות עמנו במדת‬
‫האפשר‪ .‬והנה ראיות מוכיחות לדבר‪ :‬קודם כל צא ולמד מן (היחס‬
‫שלהם אל) המלכים‪.‬כי במשך שלש מאות שנה עמדו להם כעשיה‬ ‫‪138‬‬
‫מלכים ‪ -‬או יותר‪ - ,‬ולהם לא הקימו אפילו פסל אחד או צלת‬
‫הכנסיות‪ ,‬אם כי מלכים אלה היו בני מולדתם וגזעם‪,‬‬
‫אחד בבתי‬
‫ונחשבו לאלים‪ ,‬ובשם אלים נקראו גם בכתב וגם בעל‪-‬פה‪.‬‬
‫שהרי המצרים העריצו כלבים‪ ,‬זאבים‪ ,‬אריות‪,‬תנינים ועודחיות רבות‬ ‫‪139‬‬
‫אשר בים וביבשה‪ ,‬ובעלי כנף‪ ,‬והקדישו להם מזבחות‪ ,‬חורשות‪.‬‬
‫מקדשים ועזרות בכל ארץ מצרים ‪ -‬ומדוע לא יעריצו את המלכיס‬
‫שהיו בני‪-‬אדם?‬