‫מגדר ומיניות בתרבות חז"ל ‪ /‬אופיר מינץ־מנור‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 1‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:27‬‬

10947-Book 1-8.indb 2 19/03/2017 11:51:27
 ‫מגדר ומיניות‬
‫בתרבות חז"ל‬
‫אופיר מינץ־מנור‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 3‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:27‬‬

 ‫‪Gender and Sexuality in Rabbinic Culture‬‬
‫‪Ophir Münz-Manor‬‬

‫כתיבה‬
‫ד"ר אופיר מינץ־מנור‬

‫יועצים‬
‫פרופ' גלית חזן־רוקם — האוניברסיטה העברית‬
‫פרופ' ישי רוזן־צבי — אוניברסיטת תל אביב‬
‫פרופ' אבריאל בר־לבב — האוניברסיטה הפתוחה‬
‫ד"ר רבקה ניר — האוניברסיטה הפתוחה‬

‫אסיסטנט‬
‫עקיבא שליזנגר‬

‫עריכה‪ :‬ד"ר איה ברסקי־אלישב‬

‫גרפיקה ועיצוב עטיפה‪ :‬נאוה שנקמן‬
‫התקנה והבאה לדפוס‪ :‬ענבל מנליס‬
‫סדר‪ :‬שוש רוחלין‬
‫טיפול בזכויות יוצרים‪ :‬נינה איזנקרפט‬

‫סוֹטה‪2011 ,‬‬
‫תמונת העטיפה‪ :‬באדיבות עפרי כנעני‪ ,‬פרויקט ָ‬

‫מק"ט ‪10947-5061‬‬
‫‪ISBN‬‬ ‫מסת"ב ‪978-965-06-1538-3‬‬

‫‪ ‬תשע"ז — ‪ .2017‬כל הזכויות שמורות לאוניברסיטה הפתוחה‪.‬‬

‫בית ההוצאה לאור של האוניברסיטה הפתוחה‪ ,‬הקריה ע"ש דורותי דה רוטשילד‪ ,‬דרך האוניברסיטה ‪ ,1‬ת"ד ‪ ,808‬רעננה‬
‫‪.4353701‬‬
‫‪The Open University of Israel, The Dorothy de Rothschild Campus, 1 University Road, P.O.Box 808, Raanana‬‬
‫ ‪4353701. Printed in Israel.‬‬
‫אין לשכפל‪ ,‬להעתיק‪ ,‬לצלם‪ ,‬להקליט‪ ,‬לתרגם‪ ,‬לאחסן במאגר מידע‪ ,‬לשדר או לקלוט בכל דרך או בכל אמצעי‬
‫אלקטרוני‪ ,‬אופטי‪ ,‬מכני או אחר כל חלק שהוא מהחומר שבספר זה‪ .‬שימוש מסחרי בחומר הכלול בספר זה אסור בהחלט‪,‬‬
‫אלא ברשות מפורשת ובכתב ממדור זכויות יוצרים של האוניברסיטה הפתוחה‪.‬‬

‫‪18‬‬ ‫‪19‬‬ ‫‪20‬‬ ‫‪21‬‬ ‫‪22‬‬ ‫‪23‬‬ ‫‪24‬‬ ‫‪25‬‬ ‫‪26‬‬ ‫‪ 27‬‬

‫‪ /‬מגדר ומיניות בתרבות חז"ל‬ ‫‪4‬‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 4‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:27‬‬

 ‫תוכן העניינים‬

‫‪9‬‬ ‫מבוא ‬

‫‪19‬‬ ‫פרק ראשון‪ :‬גופו של עניין‪:‬‏ בריאת ההבדלים המגדריים בתרבות חז"ל ‬
‫‪19‬‬ ‫הקדמה ‬ ‫‪ 1.1‬‬
‫‪20‬‬ ‫שני סיפורי בריאת האדם בספר בראשית ופרשנותם עד לימי חז"ל ‬ ‫‪ 1.2‬‬
‫‪20‬‬ ‫‪ 1.2.1‬בריאת האדם בפרק הראשון של ספר בראשית ‬
‫‪21‬‬ ‫‪ 1.2.2‬בריאת האדם בפרק השני של ספר בראשית ‬
‫‪22‬‬ ‫‪ 1.2.3‬פרשנות שני סיפורי הבריאה בהגותו של פילון האלכסנדרוני ‬
‫‪23‬‬ ‫בריאת האדם וכינון ההבדלים בין הגוף הגברי לגוף הנשי במדרשי אגדה ‬ ‫‪ 1.3‬‬
‫‪24‬‬ ‫— סוגיית האנדרוגינוס ‬ ‫‪ 1.3.1‬בריאת האדם כיצור דו־מיני‏ ‏‬
‫‪27‬‬ ‫‪ 1.3.2‬האנדרוגינוס וברכות החתונה ‬
‫‪28‬‬ ‫‪ 1.3.3‬סיפור הבריאה בספר בראשית והבניית ההיררכיה בין גברים לנשים ‬
‫‪32‬‬ ‫‪ 1.3.4‬הבריאה הכפולה של חוה ‬
‫‪34‬‬ ‫הגוף הנשי והגוף הגברי בדיונים הלכתיים ‬ ‫‪1 .4‬‬
‫‪37‬‬ ‫סיכום ‬ ‫‪ 1.5‬‬

‫‪38‬‬ ‫פרק שני‪ :‬הפרד ומשול‪ :‬חוקי הנידה ‬

‫‪38‬‬ ‫‪ 2.1‬הקדמה ‬
‫‪39‬‬ ‫‪ 2.2‬דיני הנידה במקרא ‬
‫‪41‬‬ ‫‪ 2.3‬דיני הנידה בספרות חז"ל ‬
‫‪42‬‬ ‫‪ 2.3.1‬הנידה כסמל וההסברים לקיומה ‬
‫‪46‬‬ ‫‪ 2.3.2‬סוגיות בדיני הנידה ‬
‫‪47‬‬ ‫‪ 2.3.2.1‬מבית המקדש לחדר המיטות ‬
‫‪50‬‬ ‫‪ 2.3.2.2‬חומרא דרבי זירא‏—‏ הארכת משך ההרחקה של הנידה ‬
‫‪53‬‬ ‫‪ 2.3.2.3‬לידתו של מדע הכתמים ‬
‫‪56‬‬ ‫‪ 2.3.2.4‬חכמים ונשים — שאלות של פיקוח והתנגדות ‬
‫‪60‬‬ ‫‪ 2.4‬ברייתא דמסכת נידה ‬
‫‪62‬‬ ‫‪ 2.5‬סיכום ‬

‫‪63‬‬ ‫פרק שלישי‪ :‬יצר הרע טוב מאוד‪:‬‏ היצר והמיניות ‬

‫‪63‬‬ ‫‪ 3.1‬הקדמה ‬
‫‪64‬‬ ‫‪ 3.2‬היצר בספרות המקראית והבתר־מקראית ‬
‫‪65‬‬ ‫‪ 3.2.1‬המקרא ‬

‫תוכן העניינים ‪5 /‬‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 5‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:27‬‬

 ‫‪65‬‬ ‫‪ 3.2.2‬הספרות הבתר־מקראית‏—‏ ספר בן סירא ‬
‫‪66‬‬ ‫‪ 3.2.3‬כתבי כת קומראן‏—‏ מגילת ההודיות ‬
‫‪68‬‬ ‫‪ 3 .3‬היצר בתרבות חז"ל — ספרות התנאים ‬
‫‪68‬‬ ‫‪ 3.3.1‬היצר במשנה ובתוספתא ‬
‫‪70‬‬ ‫‪ 3.3.2‬דבי רבי עקיבא ‬
‫‪72‬‬ ‫‪ 3.3.3‬דבי רבי ישמעאל ‬
‫‪76‬‬ ‫‪ 3.4‬היצר בתרבות חז"ל‏—‏ ספרות האמוראים ‬
‫‪76‬‬ ‫‪ 3.4.1‬התפתחויות בהצגת היצר ‬
‫‪79‬‬ ‫‪ 3.4.2‬היצר והתשוקה המינית ‬
‫‪80‬‬ ‫‪ 3.4.3‬היצר והמיניות במימרות בתלמוד הבבלי ‬
‫‪85‬‬ ‫‪ 3.4.4‬היצר והמיניות בסיפורי מעשים בתלמוד הבבלי ‬
‫‪86‬‬ ‫‪ 3.4.4.1‬רב גידל בפתח המקווה ‬
‫‪87‬‬ ‫‪ 3.4.4.2‬הארוסים שנשבו ‬
‫‪88‬‬ ‫‪ 3.4.4.3‬מעשה חרותא ‬
‫‪90‬‬ ‫‪ 3.5‬סיכום ‬
‫‪91‬‬ ‫פרק רביעי‪ :‬נישואין וחיי משפחה ‬
‫‪91‬‬ ‫‪ 4.1‬הקדמה ‬
‫‪92‬‬ ‫‪ 4.2‬משמעות הנישואין ‬
‫‪92‬‬ ‫‪ 4.2.1‬התשתית הקדמונית של הנישואין ‬
‫‪97‬‬ ‫‪ 4.2.2‬סיכום ‬
‫‪97‬‬ ‫‪ 4.3‬טקסי האירוסין והנישואין ‬
‫‪97‬‬ ‫‪ 4.3.1‬האירוסין ‬
‫‪98‬‬ ‫‪ 4.3.1.1‬סעודת האירוסין ‬
‫‪98‬‬ ‫‪ 4.3.1.2‬ברכת האירוסין ‬
‫‪100‬‬ ‫‪ 4.3.2‬הנישואין ‬
‫‪101‬‬ ‫‪ 4.3.2.1‬ברכת החתנים ‬
‫‪102‬‬ ‫‪ 4.3.2.2‬ברכת בתולים ‬
‫‪103‬‬ ‫‪ 4.3.3‬האירוסין והנישואין כטקסי מעבר ‬
‫‪104‬‬ ‫‪ 4.4‬היבטים סוציולוגיים־היסטוריים של הנישואין ‬
‫‪105‬‬ ‫‪ 4.4.1‬גיל הנישואין ‬
‫‪105‬‬ ‫‪ 4.4.1.1‬גיל הנישואין של נשים ‬
‫‪108‬‬ ‫‪ 4.4.1.2‬גיל הנישואין של גברים ‬
‫‪110‬‬ ‫‪ 4.4.1.3‬גיל הנישואין ובחירת בן הזוג ‬
‫‪113‬‬ ‫‪ 4.4.2‬שיקולים חברתיים בבחירת בני זוג ‬

‫‪ /‬מגדר ומיניות בתרבות חז"ל‬ ‫‪6‬‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 6‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:27‬‬

 ‫‪116‬‬ ‫פרק חמישי‪ :‬נשים‪ ,‬גברים ולימוד תורה ‬
‫‪116‬‬ ‫‪ 5.1‬הקדמה ‬
‫‪116‬‬ ‫‪ 5.1.1‬המתח שבין תלמוד תורה ובין חיי נישואין ‬
‫‪118‬‬ ‫— תלמוד או מעשה? ‬ ‫‪ 5.1.2‬מי גדול‏ ‏‬
‫‪119‬‬ ‫‪ 5.1.3‬פרישותו של משה ‬
‫‪122‬‬ ‫‪ 5.1.4‬פרישות מינית בשלהי העת העתיקה ‬
‫‪125‬‬ ‫‪ 5.1.5‬יציאת תלמידי חכמים מביתם לצורך לימוד תורה ‬
‫‪132‬‬ ‫‪ 5.1.6‬סיפור רבי עקיבא ואשתו ‬
‫‪136‬‬ ‫‪ 5.2‬נשים ולימוד תורה ‬
‫‪ 5.2.1‬בין "חייב אדם ללמד את בתו תורה" לבין "ישרפו דברי תורה ואל‬
‫‪136‬‬ ‫ימסרו לנשים" ‬
‫‪141‬‬ ‫‪ 5.2.2‬נשים מלומדות בספרות חז"ל ‬
‫‪142‬‬ ‫‪ 5.2.2.1‬הסיפורים על שפחתו של רבי יהודה הנשיא ‬
‫‪ 5.2.2.2‬הבת הפיקחית והרעיה החכמה‏—‏ מלומדות בקרב בנות חכמים‬
‫‪144‬‬ ‫ונשותיהם ‬
‫‪147‬‬ ‫‪ 5.2.2.3‬מכלול סיפורי ברוריה ‬
‫‪153‬‬ ‫‪ 5.3‬סיכום ‬
‫‪154‬‬ ‫פרק שישי‪ :‬מעשיות מן השכונה‪ :‬מגדר וחיי היום־יום ‬
‫‪154‬‬ ‫‪ 6.1‬הקדמה ‬
‫‪155‬‬ ‫‪ֵ 6.2‬א ֶׁשת ַחיִ ל ִמי יִ ְמ ָצא (משלי לא‪ ,‬י)‏—‏ האישה ומלאכותיה ‬
‫‪158‬‬ ‫‪ 6.3‬טווייה בפלך כמלאכה נשית ‬
‫‪162‬‬ ‫— יחסי שכנות כאינטראקציה חברתית ‬ ‫‪ 6.4‬טֹוב ָׁש ֵכן ָקרֹוב ֵמ ָאח ָרחֹוק (משלי כז‪ ,‬י)‏ ‏‬
‫‪166‬‬ ‫‪ 6.5‬שכנות ואפייה במבט רב־תרבותי ‬
‫‪174‬‬ ‫‪ 6.7‬סיכום ‬

‫‪175‬‬ ‫פרק שביעי‪ :‬סקס אחר‪:‬‏ פרקטיקות מיניות לא נורמטיביות ‬

‫‪175‬‬ ‫‪ 7.1‬הקדמה ‬
‫‪175‬‬ ‫‪ 7.2‬הנורמות של קיום יחסי מין בין איש לאשתו ‬
‫‪176‬‬ ‫‪" 7.2.1‬תורה היא וללמוד אני צריך"‪ :‬יחסי מין‏—‏ למידה ופיקוח ‬
‫‪178‬‬ ‫‪ 7.2.2‬מתי לקיים יחסי מין ובאילו דרכים ‬
‫‪180‬‬ ‫‪ 7.2.3‬גבולות הפיקוח של חכמים על יחסי המין ‬
‫‪183‬‬ ‫‪ 7.3‬הוצאת זרע לבטלה ‬
‫‪183‬‬ ‫‪ 7.3.1‬חומרת האיסור על הוצאת זרע לבטלה ‬
‫‪184‬‬ ‫‪ 7.3.2‬הוצאת זרע לבטלה במקרא ‬
‫‪185‬‬ ‫‪ 7.3.3‬הוצאת זרע לבטלה בספרות חז"ל ‬

‫תוכן העניינים ‪7 /‬‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 7‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:27‬‬

 ‫‪189‬‬ ‫‪ 7 .4‬קיום יחסי מין בין גברי ם‬
‫‪189‬‬ ‫‪ 7.4.1‬האיסור המקראי על קיום יחסי מין בין גברים וסיפור סדום ‬
‫‪192‬‬ ‫‪ 7.4.2‬האיסור על יחסי מין בין גברים בספרות חז"ל ‬
‫‪196‬‬ ‫‪ 7.4.3‬היחס למשכב זכר ‬
‫‪198‬‬ ‫‪ 7.4.4‬שמירה על גבולות המגדר ‬
‫‪200‬‬ ‫‪ 7.4.5‬הומו־ארוטיות ‬
‫‪202‬‬ ‫‪ 7.5‬קיום יחסי מין בין נשים ‬
‫‪204‬‬ ‫‪ 7.6‬סיכום ‬

‫‪205‬‬ ‫פרק שמיני‪ :‬טקס האישה הסוטה‪ :‬מן המקרא אל ספרות חז"ל ‬
‫‪205‬‬ ‫‪ 8.1‬הקדמה ‬
‫‪206‬‬ ‫‪ 8.2‬טקס האישה הסוטה במקרא ‬
‫‪206‬‬ ‫‪ 8.2.1‬קנאת הבעל במקרא ובספר בן סירא ‬
‫‪207‬‬ ‫‪ 8.2.2‬הבאת האישה אל הכהן ופריעת שער ראשה ‬
‫‪208‬‬ ‫‪ 8.2.3‬הכנת המים המאררים‪ ,‬שתייתם והתוצאות ‬
‫‪209‬‬ ‫‪ 8.3‬הרחבת הטקס המקראי בטקסטים מתקופת הבית השני ‬
‫‪209‬‬ ‫‪ 8.3.1‬טקס הסוטה במגילת ברית דמשק ‬
‫‪210‬‬ ‫‪ 8.3.2‬טקס הסוטה בכתבי יוסף בן מתתיהו ואצל פילון האלכסנדרוני ‬
‫‪212‬‬ ‫‪ 8.4‬טקס הסוטה בספרות חז"ל ‬
‫‪212‬‬ ‫‪ 8.4.1‬שלבי הטקס על פי המשנה ‬
‫‪212‬‬ ‫‪ 8.4.1.1‬הקינוי והסתירה ‬
‫‪213‬‬ ‫‪ 8.4.1.2‬האיום ‬
‫‪214‬‬ ‫‪ 8.4.1.3‬הביזוי ‬
‫‪214‬‬ ‫‪ 8.4.1.4‬עונש המוות ‬
‫‪214‬‬ ‫‪ 8.4.2‬סוגיות נבחרות בטקס הסוטה בספרות חז"ל ‬
‫‪215‬‬ ‫‪ 8.4.2.1‬בין הקנאה המקראית לקינוי המשנאי ‬
‫‪217‬‬ ‫‪ 8.4.2.2‬האיום‪ :‬בין דיני הסוטה לדיני הנפשות ‬
‫‪219‬‬ ‫‪ 8.4.2.3‬הביזוי הפומבי ועונש הנואפות בספר יחזקאל ‬
‫‪222‬‬ ‫‪ 8.4.2.4‬מידה כנגד מידה בטקס הסוטה‪ :‬ספרות חז"ל והפיוט ‬
‫‪227‬‬ ‫‪ 8.4.2.5‬השתייה‪ ,‬המוות והזכות התולה ‬
‫‪230‬‬ ‫‪ 8.4.2.6‬שאלת הקיום ההיסטורי של טקס הסוטה והמסורות על ביטולו ‬
‫‪233‬‬ ‫‪ 8.5‬סיכום ‬
‫‪234‬‬ ‫ ‬ ‫אחרית דבר‬
‫‪237‬‬ ‫רשימת בעלי זכויות היוצרים ‬
‫‪240‬‬ ‫ ‬ ‫רשימת מקורות‬
‫‪247‬‬ ‫ ‬ ‫מפתח המושגים והשמות‬
‫‪250‬‬ ‫ ‬ ‫מפתח שמות החכמים‬

‫‪ /‬מגדר ומיניות בתרבות חז"ל‬ ‫‪8‬‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 8‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:27‬‬

 ‫מבוא‬

‫לכאורה‪ ,‬כותרת הספר שבידיכם‪" ,‬מגדר ומיניות בתרבות חז"ל"‪ ,‬היא ברורה‪ ,‬למרות זאת‬
‫כל אחד מרכיביה מחייב הסבר והבהרה‪ .‬בראש ובראשונה כיצד אפשר להשתמש במושג מגדר‬
‫שהורתו ולידתו במחצית השנייה של המאה שעברה‪ ,‬ולהחיל אותו על תרבות שהתקיימה לפני‬
‫כ־‪ 1500‬שנים‪ ,‬מה היא בדיוק המיניות שאנחנו מתכוונים אליה ומה הקשר שלה למגדר? מורכבות‬
‫לא פחות הן השאלות הנוגעות למושג תרבות חז"ל‪ .‬ראשית מדוע נבחר מושג זה ולא כפי‬
‫שמקובל בדרך כלל ספרות חז"ל‪ ,‬ומה מקופל בכינוי חכמינו זכרונם לברכה? בדברים הבאים‬
‫נדון בשאלות הללו‪ ,‬ובשאלות נוספות הכרוכות בהן‪ ,‬כדי לסייע בתהליך הלמידה של קורס זה‬
‫שהוא רב־תחומי בהגדרתו‪ .‬ספר זה מיועד בראש ובראשונה ללומדים שעיקר עניינם בספרות‬
‫היהודית בשלהי העת העתיקה ולכן נתחיל בבירור המושג שאנו מכנים תרבות חז"ל‪ ,‬לאחר מכן‬
‫נעבור לדון בשאלה כיצד יכולים לשמש אותנו המושגים מגדר ומיניות בבואנו לחקור תחום זה‪.‬‬

‫‪ .1‬בין ספרות חז"ל לתרבות חז"ל‬

‫השם ספרות חז"ל כולל את הספרות שחיברו חכמים בארץ ישראל ובבבל במשך כ־‪ 600‬שנה‪,‬‬
‫למן המאה הראשונה לספירה הנוצרית ועד המאה השביעית לערך‪ 1.‬כידוע‪ ,‬הקורפוס המכונה‬
‫ספרות חז"ל הוא אוסף אקלקטי של חיבורים רבים שכוללים כמעט כל סוגה אפשרית‪ :‬אמרות‬
‫של חכמים‪ ,‬פסיקות הלכתיות‪ ,‬מעשיות‪ ,‬פתגמים‪ ,‬ויכוחים תאולוגיים ועוד‪ .‬יותר מכך‪ ,‬ספרות‬
‫חז"ל מאגדת טקסטים מתקופות שונות וממרחבים גיאוגרפיים נבדלים‪ .‬במקרים רבים הניתוחים‬
‫המובאים בספר מתייחסים לשאלות הנוגעות לחכמים הנזכרים במקור‪ ,‬לתקופת פעולתם‬
‫ולמקומם‪ .‬מבחינה זו הספר שלפניכם הולך בתלם חרוש היטב של המחקר האקדמי בתחום חקר‬

‫‪ 1‬התיחום הכרונולוגי של ספרות זו מסובך והוא נדון בהרחבה בספרה של מירה בלברג‪ ,‬פתח לספרות חז"ל‬
‫(רעננה תשע"ג)‪ ,‬המצורף לחומרי הקורס "מגדר ומיניות בתרבות חז"ל"‪ .‬מומלץ לעיין בספר זה כל אימת‬
‫שאתם נתקלים במושג או בחיבור מספרות חז"ל שאינו נהיר לכם‪.‬‬

‫מבוא ‪9 /‬‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 9‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:27‬‬

 ‫ספרות חז"ל‪ ,‬מחקר המבוסס במידה רבה על עיון ביקורתי הן מבחינת נוסח הטקסט‪ ,‬הן מבחינת‬
‫תוכנו‪2.‬‬

‫הזכרנו לעיל שאחד המאפיינים העיקריים של החקר האקדמי של הספרות היהודית בשלהי‬
‫העת העתיקה הוא הגישה הביקורתית למקורות‪ .‬מבחינה זו אין הבדל בין ספרות חז"ל‪ ,‬ספרות‬
‫המקרא או ספרות נוצרית או מוסלמית — החוקר או החוקרת מבקשים לבחון את המקורות‬
‫לא (רק) מנקודת המבט הפנימית שלהם‪ ,‬על ההנחות שלה‪ ,‬אלא גם‪ ,‬ובעיקר‪ ,‬במבט חיצוני‬
‫שאינו מחויב להנחות של העולם הנחקר‪ .‬שוני זה מבדיל את המחקר האקדמי מהעיון המסורתי‬
‫בטקסטים מספרות חז"ל‪ ,‬עיון שהתקיים בימי־הביניים‪ ,‬ובראשית העת החדשה ומתקיים גם‬
‫בימינו במוסדות לימוד דתיים‪ .‬מן הבחינה הזו הכינוי חכמינו זכרונם לברכה (חז"ל) הוא בעייתי‬
‫משום שהוא משקף נקודת מבט פנימית על הקורפוס — החכמים שאמרותיהם מצוטטות במקורות‬
‫הם החכמים שלנו‪ ,‬ואנחנו מקווים לכך שזכרונם יהיה לברכה‪ 3.‬לעומת זאת‪ ,‬במחקרים בשפות‬
‫לועזיות מכונה ספרות חז"ל בדרך כלל בכינוי ‪ ,Rabbinic Literature‬הספרות של הרבנים‬
‫(או החכמים) או פשוט "ספרות רבנית" או "ספרות תלמודית"‪ .‬כינויים אלה מוצלחים יותר‬
‫מהבחינה האקדמית‪ ,‬משום שהם מתארים את הספרות שאותה חיברו האנשים המכונים רבנים‬
‫ואינם מצביעים על עמדה או על זיקה כלפי עולמם או כלפי סוגי הספרות שחיברו‪ .‬לעומת זאת‬
‫בעברית הכינוי ספרות רבנית חל בדרך כלל על הספרות היהודית של ימי־הביניים והעת החדשה‬
‫ולכן הוא מטעה‪ .‬בעולם המחקר האקדמי העברי מקובל להשתמש בכינוי ספרות חז"ל למרות‬
‫הבעייתיות שבו‪ ,‬ולפיכך הוא ישמש אותנו גם בספר הזה כדי שלא ליצור סרבול מיותר וחוסר‬
‫התאמה לשיח המחקרי הנהוג‪.‬‬

‫בספר זה אנחנו מעדיפים להשתמש בביטוי תרבות חז"ל ולא בביטוי המקובל ספרות חז"ל‪.‬‬
‫ספרות חז"ל הוא כינוי לקורפוס הטקסטואלי שבו מקובצים דברי החכמים (המשנה‪ ,‬המדרשים‬
‫והתלמודים‪ ,‬למשל) ולפיכך מודגשים ההיבטים הלשוניים‪ ,‬הספרותיים והתוכניים שלהם‪ ,‬כך‬
‫אכן התפתח המחקר האקדמי של ספרות חז"ל משלהי המאה ה־‪ 19‬ובמרוצת המאה ה־‪ .20‬משנות‬
‫השישים של המאה ה־‪ ,20‬חל שינוי גדול במדעי הרוח‪ ,‬ולאחר מכן גם במדעי היהדות‪ ,‬שעיקרו‬
‫היה מעבר מחקר של הטקסט כטקסט‪ ,‬לחקר של הטקסט כרכיב במערכת תרבותית רחבה יותר‬

‫‪ 2‬באוניברסיטה הפתוחה מלמדים בתחום דעת זה את הקורסים האלה (לימוד אחד מהם לפחות הוא תנאי‬
‫קבלה לקורס זה)‪" :‬מדרש ואגדה" (‪" ,)10446‬זמן‪ ,‬חברה ומשפחה‪ :‬סוגיות בתלמוד" (‪" ,)10105‬מבוא‬
‫לתורה שבעל־פה" (‪ )10133‬והקורס החדש שמחליף אותו "בין משנה למדרש‪ :‬קריאה בספרות התנאית"‬
‫(‪ .)10815‬הקורס המתקדם "סוגיות היסטוריות בעולמם של חכמים" (‪ )10572‬מתבסס על ספרות חז"ל‪,‬‬
‫וכך גם חלקים מהקורס "סוגיות במשפט עברי" (‪.)10229‬‬
‫‪ 3‬הרעיון המונח ביסוד מושג זה הוא כפול‪ :‬באופן בסיסי הוא מביע תקווה שיזכרו את מעשיו ומחשבותיו‬
‫של האדם שנפטר כדברים טובים ומועילים‪ .‬באופן כללי יותר איחול זה מתייחס לכך שזכרם של החכמים‬
‫יפעל לטובת הדורות הבאים‪ ,‬בדומה לרעיון "זכות האבות"‪ ,‬על פיו מעשיהם של גדולי האומה ממשיכים‬
‫לזכות את צאצאיהם‪.‬‬

‫‪ /‬מגדר ומיניות בתרבות חז"ל‬ ‫‪10‬‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 10‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:27‬‬

 ‫(לימודי תרבות)‪ 4.‬המונח תרבות יכול לציין דברים רבים אך בהקשר שלפנינו מדובר במכלול‬
‫צורות השיח הפועלות בקרב חברה מסוימת‪ 5.‬אם נדגים מן התרבות היהודית בשלהי העת‬
‫העתיקה‪ ,‬תרבות זו כללה את דברי החכמים‪ ,‬מחשבותיהם או פסיקותיהם (בין אם בכתב בין‬
‫אם בעל פה) אך לא רק את אלה‪ .‬בתרבות זו התקיימו גם ספרות מאגית ומיסטית ושירה‬
‫ליטורגית (המכונה גם פיוט)‪ ,‬ובכל מקרה התרבות מורכבת לא רק מיצירה ספרותית אלא גם‬
‫מדברים נוספים שמתגלים בתרבות החומרית (ארכיטקטורה‪ ,‬פסיפסים‪ ,‬מבנה יישובי‪ ,‬מזון‪,‬‬
‫צמחייה ועוד) או במוסדות חברתיים שונים (בתי ספר או בתי משפט למשל)‪ .‬אכן‪ ,‬בספר שולבו‬
‫מקורות נוספים בני הזמן ובעיקר הדברים נוגעים לשירה הליטורגית (פיוט) שנכתבה החל‬
‫מהמאה החמישית בארץ ישראל‪ .‬שירה זו מקבילה אמנם רק לחלקים המאוחרים באופן יחסי‬
‫של ספרות חז"ל (בעיקר לתקופת מדרשי האגדה הארץ־ישראליים) אך בכל זאת היא חושפת‬
‫ממדים חדשים בתרבות היהודית בת הזמן‪ ,‬בעיקר משום ששירה זו בוצעה בבתי הכנסת נוכח‬
‫קהל מתפללים מגוון בעוד שספרות חז"ל היא ספרות אליטיסטית המיועדת לגברים למדנים‬
‫(והם היו מיעוט ניכר בחברה בת הזמן)‪ .‬עניין נוסף שראוי להזכיר בהקשר של ההתמקדות‬
‫בתרבות ולאו דווקא בספרות בא לידי ביטוי מובהק בפרק השישי העוסק בחיי היום־יום‬
‫ובפעילויות כגון טווייה בפלך‪ ,‬אפיית לחם ויחסים בין שכנות‪ .‬אחד הדברים שאפיינו את‬
‫המחקר עד למהפכת לימודי התרבות היה ההתמקדות במה שמכונה התרבות הגבוהה (בניגוד‬
‫למשל לתרבות עממית) ובפרק הזה‪ ,‬אם כי גם בפרקים אחרים‪ ,‬המבט התרבותי מאפשר לדלות‬
‫מספרות חז"ל הרבה יותר ממה שנגלה לעין במבט ראשון‪ 6.‬על כל פנים‪ ,‬הספר מבקש ללמד‬
‫על התרבות באמצעות המקורות שבהם השתמרה‪ ,‬ומכיוון שהעדות העיקרית לתרבות היהודית‬
‫בשלהי העת העתיקה היא העדות הכתובה — ספרות חז"ל‪ ,‬ספרות זו עומדת במרכז הדיון‪ 7.‬עניין‬
‫נוסף שיש לזכור הוא שההשתקפות של התרבות בספרות‪ ,‬והאופן שבו הספרות מנסה לעצב‬
‫את התרבות‪ ,‬אינם תהליך פשוט וחד־ממדי‪ .‬התפיסה שרווחה באקדמיה עד לשנות השבעים של‬
‫המאה שעברה מכונה בדרך כלל תפיסה פוזיטיביסטית‪ ,‬היינו תפיסה שחושבת שיש קשר ישיר‪,‬‬
‫מעין סוג של השתקפות‪ ,‬בין המקור הטקסטואלי לבין המציאות החיצונית‪ 8.‬הגישות האקדמיות‬

‫על לימודי התרבות ראו בספר הקורס תורת הספרות והתרבות‪ :‬אסכולות בנות זמננו (‪.)10734‬‬ ‫ ‪4‬‬
‫הספר החלוצי שעסק בחקר המגדר והמיניות בעולם היהודי בשלהי העת העתיקה כולל בכותרת שלו‬ ‫‪ 5‬‬
‫את המושג תרבות ולא ספרות‪ .‬הספר‪ ,‬שכתב במקור‪ ,‬באנגלית‪ ,‬דניאל בויארין נקרא ‪Carnal Israel:‬‬
‫‪ .Reading Sex in Talmuic Culture‬ספר זה נזכר פעמים רבות בספרנו הודות לחשיבותו הרבה ולחלוציותו‬
‫בתחום‪ .‬הספר תורגם לעברית בשנת ‪ 1999‬בשם‪ ,‬הבשר שברוח — שיח המיניות שבתלמוד (ראו עוד על‬
‫הספר וחשיבותו להלן)‪.‬‬
‫מחקר ראשוני בתחום המחקר של ספרות חז"ל מהפרספקטיבה של לימודי הפולקלור הוא ספרה של גלית‬ ‫‪ 6‬‬
‫חזן־רוקם‪ ,‬רקמת חיים — היצירה העממית בספרות חז"ל‪ ,‬תל־אביב ‪ .1996‬על ההבחנה (הבעייתית) בין‬
‫תרבות עילית ותרבות עממית ראו גם בקורס "סוציולוגיה של התרבות" (‪.)10659‬‬
‫בלשונו של בויארין‪" :‬ספרות היא צורה אחת בין צורות רבות אחרות של פרקטיקה‪ .‬אבל בתרבות שלנו‪,‬‬ ‫‪ 7‬‬
‫כמו בתרבויות רבות אחרות‪ ,‬זו למעשה הפרקטיקה היחידה שיש לנו גישה אליה" (עמ' ‪.)22‬‬
‫הפרק הרביעי בקורס עוסק בנישואין וחיי משפחה ובו קיים הפוטנציאל הפוזיטיביסטי הגדול ביותר משום‬ ‫‪ 8‬‬
‫שעניינו בניסיונות לשחזר את המציאות החברתית של הנישואין‪.‬‬

‫מבוא ‪11 /‬‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 11‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:27‬‬

 ‫החדשות יותר‪ ,‬המכונות‪ ,‬לפעמים באופן לא מדויק‪ ,‬בשם התואר פוסט מודרניות‪ ,‬ערערו על‬
‫גישה זו וטענו שיש להבין את היחס בין המציאות לבין הייצוגים שלה באופן מתוחכם יותר‪,‬‬
‫ואין להניח שהטקסט מייצג את המציאות באופן פשוט‪ .‬דניאל בויארין בספרו "הבשר שברוח"‪,‬‬
‫שכבר נזכר לעיל‪ ,‬כתב בהקשר זה כך‪" :‬שאלת היחס בין הטקסט הכתוב לשאר התרבות היתה‬
‫תמיד שאלה חיה בפירוש המודרני של כתבי חז"ל‪ .‬בגישות ההיסטוריוגרפיות הפוזיטיביסטיות‬
‫המסורתיות ללימוד ספרות חז"ל נתפשו הסיפורים הביוגרפיים כהפלגות של אגדה שיש להן‬
‫בסיס בסיפורים "אמיתיים"‪ ,‬כלומר בסיפורים המכילים גרעין של אמת היסטורית־ביוגרפית‪...‬‬
‫[בניגוד לכך] מבקרים רבים הבינו שטקסטים אלה הינם ספרותיים במהותם‪[ ,‬הם] סיפורים על‬
‫אנשים (ולעתים גם) נשים שכנראה חיו באמת‪ ,‬אבל הם מתפקדים בעיקר כמסמנים של ערכים‬
‫בתרבות‪ 9 ".‬אפשר להדגים עניין זה מנושא שידון בתחילת הפרק השני בספר‪ .‬במסכת שבת‬
‫במשנה (ב‪ ,‬ו) כתוב‪" :‬על שלוש עבירות הנשים מתות בשעת לידתן‪ :‬על שאינן זהירות בנידה‬
‫ובחלה‪ ,‬ובהדלקת הנר"‪ .‬לפנינו‪ ,‬לכאורה‪ ,‬תיאור של סיבות למוות של נשים יהודיות בשעת‬
‫לידתן‪ ,‬בספר זה ננסה להמחיש שיותר משטקסט זה מייצג מציאות הוא שואף להבנות אותה‪,‬‬
‫במקרה זה באמצעות הטלת מורא על הנשים‪ ,‬כדי שיקפידו בקיום מצוות הנידה (ההתרחקות‬
‫מקיום יחסי מין בעת הווסת)‪ ,‬מצוות הפרשת החלה (הפרשה של חלק מסוים מהבצק בעת‬
‫אפייה)‪ ,‬ובהדלקת נרות שבת‪ .‬במילים אחרות‪ ,‬לטקסט שנשתמר במשנה תפקיד תרבותי־חברתי‬
‫מובהק — יצירת נורמת התנהגות ראויה‪.‬‬

‫‪ .2‬מגדר ומיניות‬
‫ִמגְ ּדָ ר הוא תרגום המושג האנגלי ‪ ,Gender‬כהלחם של המילים מין וגדר למילה אחת‪ .‬באופן‬
‫היסטורי בא המונח ‪ gender‬לציין את המין הדקדוקי של מילים‪ ,‬כך למשל המין הדקדוקי של‬
‫המילה שולחן בעברית הוא זכר בעוד שהמין הדקדוקי של המילה דלת הוא נקבה‪ ,‬חלוקה זו‬
‫היא שרירותית ואין קשר מהותי בין העצמים הללו לבין המין הדקדוקי שהוצמד להם‪ .‬השינוי‬
‫במשמעו של המושג החל להסתמן בשנות השישים של המאה ה־‪ ,20‬תקופה שבה חלו תמורות‬
‫חברתיות ותרבותיות רבות‪ ,‬שהשפיעו גם על העולם האקדמי‪ .‬כחלק מהמהפכה הפמיניסטית‪,‬‬
‫שהיה לה תפקיד חשוב בשינויים אלה (אם כי תחילתה של התנועה עוד במאה ה־‪ ,)19‬החלו‬
‫להתפתח תאוריות סוציולוגיות ותרבותיות חדשות בנוגע ליחסים שבין גברים ונשים בחברה‬
‫והמושג ג'נדר קיבל את משמעותו המקובלת היום‪ .‬עד אז מקובלת הייתה ההבחנה בין זכר‬
‫לנקבה‪ ,‬הבחנה שמתבססת על הבדלים ביולוגיים בין אברי הרבייה של נשים וגברים‪ .‬המושג‬
‫מגדר בא להבחין בין ההבדלים הפיזיולוגיים הללו לבין תפיסות ונורמות חברתיות שנקשרו‬
‫להבדלים הללו‪ 10.‬כך למשל נוצר קשר‪ ,‬בתפיסה המסורתית‪ ,‬בין מי שמינו זכר לבין קודים‬
‫התנהגותיים כגון גבורה או חוזק ולמרחב הציבורי‪ ,‬ובין מי שמינה נקבה לקודים כגון עדינות או‬

‫‪ 9‬דניאל בויארין‪ ,‬הבשר שברוח — שיח המיניות בתלמוד‪ ,‬תל־אביב ‪ ,1999‬עמ' ‪.19‬‬
‫‪ 1 0‬או בלשונה של אחת מחלוצות ההגות הפמיניסטית סימון דה־בובואר‪" :‬אישה אינה נולדת אישה‪ ,‬אלא‬
‫נעשית אישה"‪ .‬‬

‫‪ /‬מגדר ומיניות בתרבות חז"ל‬ ‫‪12‬‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 12‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:27‬‬

 ‫רוך ולמרחב הביתי‪ .‬באופן בסיסי הלכה והתעצבה התובנה שבעוד שהמאפיינים הפיזיולוגיים הם‬
‫קבועים ומוגדרים‪ 11,‬התפיסות המגדריות הן תלויות חברה ומקום ומעל לכל הן אינן הכרחיות‪.‬‬
‫במילים אחרות‪ ,‬העובדה שליצור אנושי יש פין או פות אינה אמורה לקבוע את תכונות האופי‬
‫שלו‪ ,‬או לקבוע את מה שמצופה ממנו‪ ,‬ואת הדברים שהוא או היא יכולים לעסוק בהם‪ .‬הבחנה‬
‫בסיסית זו הפנתה את תשומת הלב המחקרית לשאלות הנוגעות לאופן שבו מעצבות חברות‬
‫שונות את ההבדלים המגדריים בין המינים ואוכפות אותם‪ .‬כשמביטים במציאות דרך משקפיים‬
‫המגדריים קל להבין עד כמה לשאלות של מגדר תפקיד מרכזי ומכריע בכל תרבות‪ 12.‬בהקשר‬
‫זה חשוב לזכור שתרבותם של החכמים הייתה תרבות פטריארכלית ואנדרוצנטרית‪ .‬המושג‬
‫"פטריארכיה" (מהמילה היוונית "פטר"‪ ,‬אב) מתייחס לחברה בה האב‪ ,‬ומכאן הגברים‪ ,‬הם‬
‫העומדים בראש התאים המשפחתיים של החברה‪ 13.‬בהתאמה‪ ,‬המושג "אנדרוצנטרי" (המבוסס‬
‫על המילה היוונית "אנדרוס"‪ ,‬גבר) מתייחסת לחברה בה הגבר נתפס כמרכז‪ .‬עניין זה יכול‬
‫לבוא לידי ביטוי במרכזיות הגבר במבנה הכלכלי של מוסד הנישואין (נושא שיידון בפרק‬
‫הרביעי) או ביכולתו (או אף חובתו) לעסוק בתחום הנתפס כחשוב ביותר בעולמם של חכמים‪,‬‬
‫לימוד התורה‪ .‬דוגמה מובהקת לעניין האחרון נדונה בפרק החמישי בנוגע לשאלת לימוד התורה‬
‫לנשים‪ .‬לימוד התורה הוא כאמור אחד הערכים החשובים ביותר בעולמם של החכמים והוא‬
‫מיועד לגברים בלבד‪ .‬באור של לימודי המגדר ברור שההדרה של נשים מלימוד תורה הוא מעשה‬
‫שרירותי שקבעו החכמים מסיבות שונות‪ ,‬אך לא משום שבאופן מהותי נשים אינן יכולות או‬
‫אינן צריכות ללמוד תורה‪ .‬זאת ועוד‪ ,‬מרכזיות הגבר אינה קשורה רק למבנה החברתי והיא‬
‫מתבטאת בתרבות למשל במתח שבין שני סיפורי הבריאה שבפרקים א‪ ,‬ו־ב בספר בראשית‪.‬‬
‫בפרק הראשון הזכר והנקבה נבראים יחד‪ ,‬ואילו בפרק השני נברא קודם הגבר ואחר כך האישה‬
‫ולהבדל זה יש השלכות מגדריות כבדות משקל על האופן שבו התעצבה התרבות היהודית‪14.‬‬
‫חשוב לציין שבעיני החברה המסורתית איסור לימוד התורה לנשים אינו שרירותי אלא נובע‬
‫מהאופן שבו האל ברא את העולם‪ ,‬ובו האישה מופקדת על ענייני הבית וגידול הילדים‪ ,‬כך‬
‫שהגבר יוכל להתפנות לעסוק במלאכה החשובה של לימוד התורה‪ .‬עניין זה מבהיר שלימודי‬
‫המגדר הם כמעט תמיד ביקורתיים ביחס למציאות החברתית הקיימת‪ ,‬אחת היא אם עוסקים‬
‫בעולם היהודי הקלאסי או בחברה המערבית בת ימינו‪ .‬עוד הוא חושף גם את הקשר העמוק שבין‬
‫לימודי מגדר לבין המאבק הפמיניסטי‪ .‬המחקר האקדמי הקלאסי שאף להיות אובייקטיבי ונטול‬
‫פניות או אינטרסים‪ ,‬אך כחלק ממהפכת שנות השישים התחדדה התובנה שמחקר מסוג זה איננו‬
‫אפשרי וגם איננו רצוי‪ ,‬משום שלדעת מחוללי המהפכה לאינטלקטואלים שמור תפקיד חשוב‬

‫‪ 11‬בשלבים מאוחרים יותר של חקר המגדר החלו חוקרים להטיל ספק גם ב"טבעיות" ובמוגדרות של‬
‫ההבדלים הפיזיולוגיים‪ .‬מהלך זה מזוהה בעיקר עם מחקריה של ג'ודית באטלר‪ .‬ראו‪Judith Butler, :‬‬
‫‪Gender Troubles Feminism and the Subversion of Identity, Routledge 1990‬‬
‫‪ 1 2‬נושאים אלה נדונים בהרחבה בקורס "מבוא ללימודי מגדר" (‪.)10680‬‬
‫‪ 13‬חשוב לציין שאף על פי שחלק ניכר מתרבויות העולם הן תרבויות פטריארכליות מוכרות גם תרבויות‬
‫מטריארכליות‪ ,‬שבהן הנשים עומדות בראש הסדר החברתי‪.‬‬
‫‪ 14‬עניין זה נדון בהרחבה בפרק הראשון בספר‪.‬‬

‫מבוא ‪13 /‬‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 13‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:27‬‬

 ‫בשיפור ובקידום המצב החברתי‪ .‬במרוצת השנים התרחבה התפיסה שבבסיס לימודי המגדר גם‬
‫לתחומים אחרים שבהם התקיימו הדרות מובנות כמו למשל הלימודים ההומו־לסביים‪ ,‬שהתמקדו‬
‫באופן שבו העמידו החברה המערבית המסורתית והמודרנית את הקשר ההטרו־סקסואלי כקשר‬
‫הנורמלי‪ ,‬או הלימודים הפוסט־קולוניאליים‪ ,‬שהתמקדו באופן שבו תפס המערב באופן מתנשא‬
‫את העמים ואת הארצות שאותם כבש באסיה‪ ,‬אפריקה ואמריקה‪15.‬‬

‫העמדה הפוליטית של לימודי המגדר מעלה לעתים קרובות שאלות שעניינן תקפות התפיסות‬
‫הללו על תקופות היסטוריות קדם מודרניות‪ .‬טענה שנשמעת לעתים קרובות‪ ,‬היא שאי אפשר‬
‫להחיל תפיסות מודרניות־ליברליות על תקופת המקרא או על ימי הביניים‪ .‬במילים אחרות‬
‫הטענה היא שלא סביר למתוח ביקורת על החכמים משום שהדירו נשים מתפקידים ציבוריים‬
‫היות שבתקופתם הדבר לא היה מקובל‪ ,‬או שתפיסתם הייתה שונה היות שהעולם היה שונה‪ .‬אין‬
‫ספק שלימודי המגדר מציבים אתגר גדול לחברות המסורתיות‪ ,‬שממשיכות להתקיים גם כיום‪,‬‬
‫בשל הביקורת העמוקה שמונחת בתשתיתם‪ ,‬אולם חשוב להדגיש שבאופן עקרוני חקר המגדר‬
‫ונקיטת עמדה פמיניסטית הם שני דברים שונים‪ .‬המחקר המגדרי מבקש לנתח מערכות חברתיות‬
‫ותרבותיות ולחשוף את המנגנונים המגדריים הפועלים בהם‪ ,‬מבלי לנקוט עמדה‪ .‬אמנם התודעה‬
‫בנוגע למגדר התחדדה בשנות השישים של המאה ה־‪ 20‬אך המנגנונים עצמם היו קיימים מאז‬
‫ומעולם‪ .‬דומה הדבר ל"גילוי" כוח הכבידה על ידי אייזיק ניוטון — כוח זה היה קיים בטבע‬
‫מאז ומעולם אך ניוטון ניסח לראשונה את אופן פעולתו‪ .‬במילים אחרות‪ ,‬הבניות מגדריות‬
‫היו קיימות מאז ומעולם גם אם בני האדם החלו להבחין בהן‪ ,‬או לפחות לקרוא להן בשם‪ ,‬רק‬
‫במחצית המאה שעברה‪ .‬ספר זה אינו ספר פמיניסטי במובן המקובל של המילה‪ ,‬והוא מבקש‬
‫בראש ובראשונה לפתח אצל הלומדים את הרגישות לסוגיות של מגדר ומיניות ואת היכולת‬
‫לקרוא טקסטים מספרות חז"ל בעין ביקורתית‪ 16.‬עם זאת כפי שכתב בויארין‪..." :‬אין בידינו‬
‫לשנות את העבר הממשי‪ ,‬אלא רק את ההווה והעתיד‪ .‬אנו יכולים לעשות זאת בין השאר על־ידי‬
‫שינוי בהבנת העבר שלנו"‪17.‬‬

‫זה גם הזמן להבהיר את מקום "המיניות" בכותרת הספר‪ .‬ראשית יש להבדיל בין מין למיניות;‬
‫בעוד שהמילה הראשונה מתייחסת למציאות גופנית ובעיקר לפעילות הקשורה לאיברי המין של‬
‫נשים וגברים‪ ,‬השנייה נוגעת לאופן שבו התרבות (כל תרבות) מפרשת את המציאות הגופנית־‬
‫מינית‪ .‬לאור זאת ברור ההקשר ההדוק שבין מיניות למגדר‪ ,‬שכן פעילות מינית ומשיכה מינית‬
‫הם תחומים הקשורים באופן הדוק הן למציאות פיזיולוגית‪ ,‬הן למציאות חברתית‪ .‬בהקשר של‬

‫‪ 1 5‬הלימודים ההומו־לסביים או הלימודים הקוויריים (‪ ,)Queer Studies‬כפי שהם נקראים לעתים‪ ,‬הטילו‬
‫ספק גם בהנחות היסוד של לימודי המגדר וטענו שלמעשה גם החלוקה בין זכר לנקבה היא שרירותית‬
‫ותלוית תרבות‪ .‬לנושא זה ראו בפרק השמיני בספר העוסק ביחסי מין הומוסקסואליים‪.‬‬
‫‪ 16‬לתיאור גישה פמיניסטית למקורות קלאסיים יהודים‪ ,‬במקרה זה הספרות המקראית ראו‪ :‬אילנה פרדס‪,‬‬
‫הבריאה לפי חוה‪ :‬גישה ספרותית פמיניסטית למקרא‪ ,‬תל־אביב ‪.1996‬‬
‫‪ 17‬בויארין‪ ,‬הבשר שברוח‪ ,‬עמ' ‪.221‬‬

‫‪ /‬מגדר ומיניות בתרבות חז"ל‬ ‫‪14‬‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 14‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:27‬‬

 ‫התרבות שאנו עוסקים בה ניתן להצביע לדוגמה על עיסוקם של חכמים בשאלות הנוגעות לקיום‬
‫יחסי מין — מתי יש לקיימם‪ ,‬עם מי ובאילו צורות‪ ,‬ולשאלות הללו נגיעה ישירה גם לשאלות‬
‫של נישואין וקיום התא המשפחתי‪ .‬בעניין זה חשוב להדגיש עוד היבט נוסף שקשור לצירוף של‬
‫מגדר ומיניות‪ .‬מגדר‪ ,‬כפי שהגדרנו אותו הוא קטגוריה אנליטית שבאמצעותה אנחנו בוחנים‬
‫חברה‪ ,‬תרבות או ספרות מסוימת‪ ,‬בעוד שמיניות היא תופעה המתייחסת לבני אדם (ולבעלי‬
‫חיים)‪ 18‬ולכן יש לה קיום במציאות‪ ,‬ויש לה היסטוריה משלה‪ 19.‬בהקשר זה אי אפשר שלא‬
‫להזכיר את מחקרו של ההיסטוריון וחוקר התרבות מישל פוקו‪ ,‬תולדות המיניות‪ 20.‬בספר חלוצי‬
‫זה הראה פוקו שהמושג מיניות כפי שאנחנו מבינים אותו לא היה קיים בתרבות (המערבית)‬
‫לפני המאה ה־‪ 21.19‬הדוגמה המובהקת של פוקו נוגעת ליחסים הומוסקסואליים לעומת יחסים‬
‫הטרוסקסואליים‪ ,‬ועל פיו עד לתקופה המודרנית לא הייתה קיימת תפיסה של זהות אחת לעומת‬
‫זהות אחרת‪ .‬כך למשל בתקופות רבות נהגו גברים לקיים יחסי מין גם עם נשים וגם עם גברים‬
‫(בדרך כלל נערים או גברים צעירים) מבלי שהדבר יגדיר את אופיים באופן מיוחד‪ .‬במשך רוב‬
‫התקופות הללו יחסי המין עם הגברים היו אסורים אך לא משום שהם אפיינו זהות מסוימת אלא‬
‫משום שהיו אסורים מבחינה דתית‪ .‬עם זאת‪ ,‬ברוב החברות הקדם־מודרניות מעבר על איסור‬
‫קיים יחסי המין בין גברים (כפי שהתגבש בעיקר בעולם היהודי־נוצרי־מוסלמי) לא נתפס‬
‫כשונה באופן עקרוני מחטאים אחרים‪ ,‬ובוודאי לא נתפס כמלמד משהו על זהותו של מבצעי‬
‫ה"עברה"‪22.‬‬

‫‪ .3‬ההיסטוריה (הקצרה) של חקר סוגיות של מגדר ומיניות בתרבות חז"ל‬

‫סוגיות שונות הנוגעות למיניות בספרות חז"ל נדונו בספרות המחקר הקלאסית של היהדות‬
‫בשלהי העת העתיקה אם כי בדרך כלל באופן פוזיטיביסטי‪ ,‬למשל גיל הנישואין של בני הזוג‪,‬‬
‫תדירות קיום יחסי המין בין איש לאשתו או היחס להפרשות מאיברי המין הגוררים טומאות‬
‫מסוימת‪ ,‬כגון הווסת הנשית‪ 23.‬רק בשנות השמונים של המאה ה־‪ 20‬החלו לימודי המגדר לחלחל‬
‫אל תחומי מדעי היהדות‪ ,‬ובתחילה אל חקר התקופה המודרנית‪ 24.‬כמו כל תהליך היסטורי‬
‫אינטלקטואלי גם תהליך הקליטה של לימודי המגדר בתחומי מדעי היהדות היה ארוך ואיטי‪.‬‬

‫‪ 1 8‬גם במקרא וגם בספרות חז"ל קיימים איסורים על קיום יחסי מין בין בני אדם לבעלי חיים‪ ,‬בעיקר בין‬
‫גברים לבהמות‪ .‬לנושא זה ראו בפרק השמיני‪ ,‬בסעיף ‪.7.4‬‬
‫‪ 19‬על עניינים אלה ראו‪David Halperin, John Winkler and Froma Zeitlin (eds.), Before Sexuality – :‬‬
‫‪The Construction of Erotic Experience in the Ancient Greek World, Princeton 1990, pp. 3-20‬‬
‫מישל פוקו‪ ,‬תולדות המיניות ‪ — I‬הרצון לדעת‪ ,‬תל־אביב ‪.1996‬‬ ‫‪2 0‬‬
‫‪ 21‬ראו שם‪ ,‬עמ' ‪.7-5‬‬
‫‪ 22‬למעשה גם מושג הזהות‪ ,‬על פי התפיסה הרווחת בתחום לימודי התרבות‪ ,‬היא תופעה מודרנית‪ .‬ראו על‬
‫כך בפרק השמיני‪.‬‬
‫‪ 23‬נושא זה נדון בהרחבה בפרק השני‪.‬‬
‫‪ 24‬המחקר במדעי היהדות נטה לפגר בעשור או שני עשורים בתחומים שונים אחרי המחקר הכללי במדעי‬
‫הרוח במאה ה־‪.20‬‬

‫מבוא ‪15 /‬‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 15‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:27‬‬

 ‫חוקרות וחוקרים רבים סייעו בו‪ ,‬ועם זאת‪ ,‬תהליכים מסוג זה נתלים במחקר מסוים שמשמש‬
‫מעין קו פרשת מים‪ .‬במקרה זה מדובר בספרו של חוקר ספרות חז"ל דניאל בויארין‪ ,‬שהחל‬
‫את דרכו כפילולוג מסורתי של ספרות חז"ל באקדמיה הישראלית‪ .‬לאחר מכן עבר בויארין‬
‫לחקור וללמד באוניברסיטת קליפורניה בברקלי ושם החל לפרסם מחקרים בהשפעת לימודי‬
‫המגדר והתרבות שאוניברסיטת ברקלי הייתה אחד המרכזים הראשיים שלהם בעולם‪ .‬בשנת ‪1993‬‬
‫פרסם בויארין את הספר ‪ Carnal Israel: Reading Sex in Talmudic Culture‬שהיה לספר‬
‫יסוד בתחום הצעיר של חקר ספרות חז"ל ולימודי המגדר‪ .‬מאז פרסום ספרו של בויארין החלו‬
‫להתפרסם מחקרים נוספים ברוח ספר זה‪ ,‬אף אם המסקנות של המחקרים האחרים סתרו לא פעם‬
‫טענות שונות שלו‪ ,‬אם כי דבר זה הוא מאפיין בסיסי של המחקר האקדמי‪ .‬רוב המחקרים ששילבו‬
‫בין מחקר חז"ל לבין לימוד התרבות והמגדר נכתבו באנגלית‪ ,‬בארצות הברית‪ 25.‬באקדמיה‬
‫הישראלית התקבל סוג המחקר הזה בספקנות‪ ,‬ורק בשנות התשעים החל התחום להתרחב אט אט‬
‫גם בישראל‪ .‬הספר הזה אם כך‪ ,‬הוא מהראשונים ששפתו עברית ועוסקים באופן כללי בסוגיות‬
‫של מגדר ומיניות בתרבות חז"ל‪.‬‬

‫‪ .4‬אופן הבאת המקורות בספר‬

‫בעוד שספרות חז"ל התחברה במרוצת שבע המאות הראשונות של האלף הראשון לספירה כתבי‬
‫היד שמוסרים אותה ושהגיעו לידינו מתוארכים למאה העשירית לספירה לכל המוקדם‪ .‬לפיכך‬
‫קיים פער של מאות שנים לעתים בין זמן החיבור או העריכה של המקורות לבין הזמן שבו הועלו‬
‫על הכתב בצורה שהגיעה לידינו‪ .‬יותר מכך‪ ,‬מקורות חז"ל המוכרים לנו על פי רוב מנוסחי‬
‫הדפוס השונים שהחלו להופיע רק במאה ה־‪ 2617‬ולכן הפער מהמקורות גדול עוד יותר‪ .‬עובדה‬
‫זו מחייבת כל חוקרת או חוקר של ספרות חז"ל לזהירות בנוגע לנוסח הטקסט‪ ,‬ולפיכך כל‬
‫מחקר ביקורתי של של ספרות חז"ל צריך להתחיל בבירור הנוסח הטוב ביותר של המקור על‬
‫ידי השוואה בין הדפוסים לכתבי היד‪ ,‬ובין כתבי היד השונים לעצמם‪ .‬מסוף המאה ה־‪ 19‬ובמהלך‬
‫המאה ה־‪ 20‬עמלו חוקרים על הכנת מהדורות ביקורתיות של הטקסטים העיקריים של חז"ל אם‬
‫כי עד היום אין בידינו מהדורות ביקורתיות של המשנה או של התלמוד הבבלי‪27.‬‬

‫‪ 2 5‬על מתח (או הניתוק) שבין החקר ה"קלאסי" (הפילולוגי־היסטורי) של ספרות חז"ל לבין לימודי התרבות‬
‫בהקשר הישראלי־אמריקני ובכלל ראו‪ :‬ישי רוזן־צבי‪ ,‬הטקס שלא היה‪ :‬מקדש‪ ,‬מדרש ומגדר במסכת‬
‫סוטה‪ ,‬ירושלים תשס"ח‪ ,‬עמ' ‪.15-11‬‬
‫‪ 26‬היינו‪ ,‬עברו מאות שנים מאז שנוצרו הטקסטים השונים ועד שהועלו על הכתב בגרסאות‬
‫המוכרות לנו‪ ,‬כמו כן ספרות חז"ל היא ספרות שלא נכתבה אלא נמסרה בעל פה והועלתה‬
‫על הכתב רק בתקופות מאוחרות בהרבה למסירתה מדור לדור‪ .‬ראו על כך‪ :‬בלברג‪ ,‬עמ'‬
‫‪.38-28‬‬
‫‪ 27‬מהדורה ביקורתית היא מהדורה שמביאה את נוסח הטקסט תוך ציון השינויים שלו בכתבי היד והדפוסים‬
‫השונים כדי לאפשר לקוראים לעמוד על השוני בין הגרסאות השונות‪.‬‬

‫‪ /‬מגדר ומיניות בתרבות חז"ל‬ ‫‪16‬‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 16‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:27‬‬

 ‫חשיבות השימוש בנוסח הטוב ביותר של הטקסט הקיים בידינו מכרעת אם ברצוננו להצליח‬
‫וללמוד מתוך המקורות על המציאות התרבותית בשלהי העת העתיקה ולכן העבודה הפילולוגית‬
‫היא אבן יסוד בכל מחקר ביקורתי של תרבות חז"ל‪ .‬משום כך המקורות בספר הובאו מתוך‬
‫המהדורות הטובות ביותר הקיימות לכל טקסט (ראו את רשימת המהדורות בסוף הספר) ולעתים‬
‫אף צוינו שינויים משמעותיים בכתבי היד‪ .‬כדי להקל על הלימוד הובאו הטקסטים בשורות‬
‫קצוצות‪ ,‬תוך סימון מבני של דיאלוגים ודיאלוגים פנימיים בתוך המקורות‪ .‬כדי להקל על‬
‫ההבחנה בין הטקסט של החכמים ופסוקי המקרא הרבים המצוטטים בהם הובאו אלה האחרונים‬
‫כשהם מנוקדים‪ .‬כמו כן‪ ,‬נוסף תרגום עברי לקטעים בארמית‪ ,‬שמופיעים פעמים רבות במקורות‪,‬‬
‫בעיקר הללו מהתלמוד הבבלי‪ .‬מאחר שבמקרים רבים הטקסטים הנדונים בספר לקוחים מתוך‬
‫הקשר רחב יותר‪ ,‬במיוחד בקטעים הלקוחים מהתלמוד הבבלי או התלמוד הירושלמי‪ ,‬צורפה‬
‫לקורס חוברת ובה צילומי הטקסטים מתוך המהדורות הביקורתיות שלהם‪ ,‬או מתוך הפרסום‬
‫הטוב ביותר שלהם במקרה של טקסטים שאין להם מהדורה ביקורתית‪ .‬העיון בחוברת זו לאורך‬
‫הקריאה בספר ממחיש את ההבדל בין הטקסטים במהדורות המובאים כטקסט רציף לבין הטקסטים‬
‫בספר המובאים כאמור באופן שמקל על קריאתם והבנתם‪ .‬העיון בחוברת הנלווית עשוי להקל‬
‫על ההבנה משום שאפשר לראות את הטקסט בהקשר רחב יותר‪ ,‬אם כי על פי רוב הקשר זה‬
‫יוזכר גם בספר עצמו‪.‬‬

‫מבוא ‪17 /‬‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 17‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:27‬‬

 ‫‪ /‬מגדר ומיניות בתרבות חז"ל‬ ‫‪18‬‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 18‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:27‬‬

 ‫פרק ראשון‬
‫גופו של עניין‪:‬‬
‫בריאת ההבדלים המגדריים בתרבות חז"ל‬

‫‪ 1.1‬הקדמה‬
‫פרק זה‪ ,‬שהוא הראשון בפרקי הקורס‪ ,‬המוקדש כולו לסוגיות של מגדר ומיניות בתרבות‬
‫היהודית‪ ,‬בשלהי העת העתיקה‪ ,‬פותח צהר אל העולם התרבותי של חכמים במאות הראשונות‬
‫לספירה הנוצרית‪ ,‬באמצעות עיון באופנים שבהם תפסו את גוף האדם‪ .‬לכאורה‪ ,‬הגוף הוא ישות‬
‫אובייקטיבית־פיזיולוגית‪ ,‬אולם כפי שהראו מחקרים בתחום המגדר והמיניות כבר מראשיתם‪,‬‬
‫הגוף הוא גם יצירה תרבותית שאפשר לפרשה בדרכים שונות במקומות ובזמנים שונים‪ .‬מאליו‬
‫מובן שלגוף האנושי מאפיינים פיזיולוגיים אובייקטיביים העומדים בזכות עצמם (למשל גיוון‬
‫במערכות הרבייה) אולם השאלה העיקרית היא כיצד פירשה תרבות חז"ל את ההבדלים הללו‪,‬‬
‫וכיצד היא הבנתה על פיהם מערכת של הנחות‪ ,‬תפיסות ונורמות שמתוות את דרכה של התרבות‬
‫שבתוכה הם פועלים‪ .‬תובנה זו תלווה אותנו לכל אורך הקורס‪ ,‬ומכיוון שהגוף האנושי הוא חיוני‬
‫לשאלות של מגדר‪ ,‬יתפרש העיסוק בו על פני רוב פרקי הקורס‪ .‬כאן ננסה להתמקד בהיבט‬
‫אחד של הגוף האנושי שמשמש מבחינות רבות הבסיס לתפיסתו באופן רחב יותר‪ ,‬והכוונה‬
‫לרגע הולדתו של הגוף האנושי בעת בריאת האדם כפי שהיא מתוארת בפרקים הראשונים של‬
‫ספר בראשית‪ .‬האופי המיתי של סיפורי הבריאה אפשר לחכמים למצוא בהם הסברים טבעיים‪,‬‬
‫כביכול‪ ,‬להבדלים בין הגוף הגברי לגוף הנשי‪ ,‬ומכאן גם להבדלים מגדריים ומיניים באופן רחב‬
‫יותר‪ .‬רוב הפרק יוקדש לדיון באופן שבו תפסו החכמים את ההבדלים שבין הגוף הגברי לגוף‬
‫הנשי‪ ,‬בהתבסס על פרשנותם לסיפורי בריאת האדם בספר בראשית‪.‬‬

‫גופו של עניין‪ :‬בריאת ההבדלים המגדריים בתרבות חז"ל ‪19 /‬‬ ‫פרק ראשון‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 19‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:27‬‬

 ‫‪ 1.2‬שני סיפורי בריאת האדם בספר בראשית‬
‫ופרשנותם עד לימי חז"ל‬
‫נקודת המוצא של ספרות חז"ל היא כמעט תמיד הטקסט המקראי‪ .‬החכמים מפרשים את המקרא‪,‬‬
‫דנים בסתירות‪ ,‬במתחים ובחסרים שבו ומנסים להתאים את חוקיו למציאות זמנם‪ .‬משום כך‪,‬‬
‫רבים מפרקי הקורס יפתחו בדיון בבסיס המקראי המונח ברקע נושאי הקורס השונים‪ .‬גם בפרק‬
‫זה נפתח את הדיון בקטע מכונן בתולדות התרבות היהודית לדורותיה‏—‏ בריאת העולם ובריאת‬
‫האדם‪ .‬לענייננו חשובה במיוחד העובדה ששני הפרקים הפותחים את ספר בראשית‪ ,‬מספרים שני‬
‫סיפורים שונים על בריאת העולם והאדם‪ ,‬והשוני שבין שני הסיפורים הוא נקודת מפתח להבנת‬
‫הגישות השונות כלפי הגוף האנושי אצל חז"ל ואצל הוגים יהודיים מתקופות מאוחרות יותר‪.‬‬

‫‪ 1.2.1‬בריאת האדם בפרק הראשון של ספר בראשית‬

‫הפרק הראשון בספר בראשית מתאר את בריאת העולם בחלוקה לשישה ימים שבהם ברא‬
‫אלוהים את העולם‪ .‬לאחר תיאור בריאת בעלי החיים שעל הארץ בתחילת היום השישי‪ ,‬מופיעים‬
‫שלושת הפסוקים האלה‪:‬‬
‫מּותנּו וְ יִ ְרּדּו ִב ְדגַ ת ַהּיָ ם ְּובעֹוף ַה ָּׁש ַמיִ ם ַּוב ְּב ֵה ָמה ְּוב ָכל‬
‫ֹלהים נַ ֲע ֶׂשה ָא ָדם ְּב ַצ ְל ֵמנּו ִּכ ְד ֵ‬
‫ֹאמר ֱא ִ‬
‫וַ ּי ֶ‬
‫ֹלהים ָּב ָרא‬
‫ֹלהים ֶאת ָה ָא ָדם ְּב ַצ ְלמֹו ְּב ֶצ ֶלם ֱא ִ‬ ‫ָה ָא ֶרץ ְּוב ָכל ָה ֶר ֶמׂש ָהר ֵֹמׂש ַעל ָה ָא ֶרץ‪ .‬וַ ּיִ ְב ָרא ֱא ִ‬
‫ֹלהים ְּפרּו ְּורבּו ִּומ ְלאּו ֶאת‬ ‫ֹאמר ָל ֶהם ֱא ִ‬ ‫ֹלהים וַ ּי ֶ‬ ‫אֹתֹו‪ ‬זָ ָכר ּונְ ֵק ָבה ָּב ָרא א ָֹתם‪ .‬וַ ָיְב ֶרְך א ָֹתם ֱא ִ‬
‫ָה ָא ֶרץ וְ ִכ ְב ֻׁש ָה ְּורדּו ִּב ְדגַ ת ַהּיָ ם ְּובעֹוף ַה ָּׁש ַמיִ ם ְּוב ָכל ַחּיָ ה ָהר ֶֹמ ֶׂשת ַעל ָה ָא ֶרץ‪.‬‬
‫(בראשית א‪ ,‬כו‪-‬כח)‬ ‫ ‬

‫הפסוקים הללו מעלים שאלות מרתקות‪ ,‬אבל אותנו מעניינת במיוחד שאלת היחס בין המילה‬
‫אדם לבין צמד המילים זכר ונקבה‪ .‬נראה שאדם הוא שם כללי ליצור האנושי‪ ,‬שבשונה מבעלי‬
‫החיים‪ ,‬נברא בצלמו של האל‪ ,‬ומה שברא האל למעשה הם שני אנשים‪ ,‬אחד זכר ואחד נקבה‪.‬‬
‫הטקסט המקראי אינו מפרט מה ההבדל בין הזכר לבין הנקבה‪ ,‬ומהפסוק האחרון בקטע‪ ,‬המצווה‬
‫עליהם לפרות ולרבות‪ ,‬אפשר להסיק שההבדל בין השניים קשור להבדל ביולוגי ביניהם וליכולת‬
‫— מעט לפני‬‫שלהם להעמיד צאצאים‪ .‬בהקשר זה כדאי להזכיר כי גם על בעלי החיים ציווה האל‏ ‏‬
‫— לפרות ולרבות‪ ,‬אם כי במקרה שלהם לא צוין קיומם של זכרים ונקבות‪ .‬סיפור הבריאה‬ ‫כן ‏ ‏‬
‫הראשון מסתיים למעשה רק בתחילת הפרק השני בספר בראשית שבו מתוארת מנוחת האל ביום‬
‫השביעי לאחר שהשלים את בריאת העולם‪ ,‬תהליך ששיאו בריאת האדם‪ ,‬הזכר והנקבה‪.‬‬

‫‪ /‬מגדר ומיניות בתרבות חז"ל‬ ‫‪20‬‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 20‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:27‬‬

 ‫‪ 1.2.2‬בריאת האדם בפרק השני של ספר בראשית‬
‫בפסוק הרביעי של הפרק השני של ספר בראשית אנו מתוודעים לסיפור בריאה שונה‪:‬‬
‫ֹלהים ֶא ֶרץ וְ ָׁש ָמיִ ם‪ .‬וְ כֹל ִׂש ַיח ַה ָּׂש ֶדה‬ ‫תֹולדֹות ַה ָּׁש ַמיִ ם וְ ָה ָא ֶרץ ְּב ִה ָּב ְר ָאם ְּביֹום ֲעׂשֹות יְ יָ ֱא ִ‬ ‫ֵא ֶּלה ְ‬
‫ֹלהים ַעל ָה ָא ֶרץ וְ ָא ָדם ַאיִ ן‬ ‫ֶט ֶרם יִ ְהיֶ ה ָב ָא ֶרץ וְ ָכל ֵע ֶׂשב ַה ָּׂש ֶדה ֶט ֶרם יִ ְצ ָמח ִּכי ֹלא ִה ְמ ִטיר יְ יָ ֱא ִ‬
‫ֹלהים ֶאת‬ ‫ַל ֲעבֹד ֶאת ָה ֲא ָד ָמה‪ .‬וְ ֵאד יַ ֲע ֶלה ִמן ָה ָא ֶרץ וְ ִה ְׁש ָקה ֶאת ָּכל ְּפנֵ י ָה ֲא ָד ָמה‪ .‬וַ ּיִ ֶיצר יְ יָ ֱא ִ‬
‫ָה ָא ָדם ָע ָפר ִמן ָה ֲא ָד ָמה וַ ּיִ ַּפח ְּב ַא ָּפיו נִ ְׁש ַמת ַחּיִ ים וַ יְ ִהי ָה ָא ָדם ְלנֶ ֶפׁש ַחּיָ ה‪.‬‬
‫(בראשית ב‪ ,‬ד‪-‬ז)‬ ‫ ‬

‫שאלה‬ ‫ ‬
‫‪‬‬
‫מצאו לפחות שני הבדלים בין הפסוקים הללו לבין הפסוקים מבראשית א‪,‬‬
‫כו‪-‬כח‪.‬‬

‫חוקרי המקרא רואים בסיפור הבריאה השני‪ ,‬סיפור המשקף מקור שונה ונפרד מזה שמונח בבסיס‬
‫הסיפור הראשון‪ .‬לענייננו חשובים בעיקר הפרטים שבסיפור כאן לפיו האדם נוצר עם תחילת‬
‫תהליך בריאת העולם‪ ,‬שבריאתו נעשתה מן העפר‪ ,‬ויותר מכך שבמקור זה לא נזכרת בריאה‬
‫כפולה של זכר ונקבה‪ .‬בפסוקים הבאים מתוארת בריאת גן העדן והפקדת האדם על שמירת הגן‪.‬‬
‫לאחר מכן מוסר הטקסט שהאלוהים ראה כי ֹלא טֹוב ֱהיֹות ָה ָא ָדם ְל ַבּדֹו ועל כן החליט לעשות לו‬
‫ֵעזֶ ר ְּכנֶ גְ ּדֹו (פסוק יח)‪ .‬האל בורא עבור האדם את בעלי החיים‪ ,‬האדם קורא לכולם בשמות‪ ,‬אולם‬
‫ֵעזֶ ר ְּכנֶ גְ ּדֹו אינו נמצא לו‪ .‬מכיוון שכך‪:‬‬
‫יׁשן וַ ּיִ ַּקח ַא ַחת ִמ ַּצ ְלע ָֹתיו וַ ּיִ ְסּגֹר ָּב ָׂשר ַּת ְח ֶּתּנָ ה‪ .‬וַ ּיִ ֶבן יְ יָ‬
‫ֹלהים ַּת ְר ֵּד ָמה ַעל ָה ָא ָדם וַ ּיִ ָ‬
‫וַ ּיַ ֵּפל יְ יָ ֱא ִ‬
‫ֹאמר ָה ָא ָדם זֹאת ַה ַּפ ַעם‬ ‫ֹלהים ֶאת ַה ֵּצ ָלע ֲא ֶׁשר ָל ַקח ִמן ָה ָא ָדם ְל ִא ָּׁשה וַ ִיְב ֶא ָה ֶאל ָה ָא ָדם‪ .‬וַ ּי ֶ‬ ‫ֱא ִ‬
‫ֹאת‪ .‬על ֵּכן יַ ֲעזָב ִאיׁש ֶאת‬ ‫ַ‬ ‫ֶע ֶצם ֵמ ֲע ָצ ַמי ָּוב ָׂשר ִמ ְּב ָׂש ִרי ְלזֹאת יִ ָּק ֵרא ִא ָּׁשה ִּכי ֵמ ִאיׁש ֻל ְקחָ ה ּז‬
‫רּוּמים ָה ָא ָדם וְ ִא ְׁשּתֹו וְ ֹלא‬ ‫ָא ִביו וְ ֶאת ִאּמֹו וְ ָד ַבק ְּב ִא ְׁשּתֹו וְ ָהיּו ְל ָב ָׂשר ֶאחָ ד‪ .‬וַ ּיִ ְהיּו ְׁשנֵ ֶיהם ֲע ִ‬
‫יִ ְתּב ָֹׁשׁשּו‪.‬‬
‫(בראשית ב‪ ,‬כא‪-‬כה)‬ ‫ ‬

‫שאלה‬ ‫ ‬
‫‪‬‬
‫מה‪ ,‬לדעתכם‪ ,‬מוסיף הפסוק השני על הנאמר בפסוק הראשון בקטע זה? האם יש קשר בין‬
‫קטע זה לקטע הקודם בנוגע לבריאת בעלי החיים?‬

‫לאחר קריאת הפסוקים הללו אפשר להצביע על ההבדל שבין שני סיפורי הבריאה‪ .‬בעוד שבסיפור‬
‫הראשון הקשר שבין האדם שנברא‪ ,‬לבין הזכר והנקבה שנבראו‪ ,‬הוא הדוק ואפשר לראות בהם‬
‫דבר אחד מנוסח בשתי דרכים שונות‪ ,‬בסיפור השני אין ספק שתחילה נברא האיש מן העפר ורק‬
‫לאחר זמן נבראה האישה מגופו של האיש‪ .‬השוני שבין שני הסיפורים מתבלט גם נוכח העובדה‬
‫שבתיאור השני לא נזכרות המילים זכר ונקבה‪ .‬עם זאת קל להבחין שטקסט זה מניח קיומם של‬

‫גופו של עניין‪ :‬בריאת ההבדלים המגדריים בתרבות חז"ל ‪21 /‬‬ ‫פרק ראשון‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 21‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:27‬‬

 ‫שני המינים‪ ,‬הן בשל ההסבר שבשל בריאת האישה מהאיש שניהם שואפים להתאחד‪ ,‬הן בשל‬
‫ציון העובדה שעצם היותם עירומים לא גרם להם בושה‪28.‬‬

‫ההבדלים שבין שני סיפורי הבריאה הציבו אתגר בפני המפרשים השונים של הטקסט‪ ,‬שניסו‬
‫בדרך כלל למצוא דרך ליישב בין שניהם‪ ,‬אולם כבר בטקסט המקראי עצמו ניכרת מגמה זו‪ ,‬כפי‬
‫שעולה מהפסוקים הבאים מהפרק החמישי בספר בראשית‪:‬‬
‫ֹלהים ָע ָׂשה אֹתֹו זָ ָכר ּונְ ֵק ָבה ְּב ָר ָאם‬
‫ֹלהים ָא ָדם ִּב ְדמּות ֱא ִ‬ ‫ּתֹולדֹת ָא ָדם ְּביֹום ְּברֹא ֱא ִ‬ ‫זֶ ה ֵס ֶפר ְ‬
‫וַ ָיְב ֶרְך א ָֹתם וַ ּיִ ְק ָרא ֶאת ְׁש ָמם ָא ָדם ְּביֹום ִה ָּב ְר ָאם‪.‬‬
‫(בראשית ה‪ ,‬א‪-‬ב)‬ ‫ ‬

‫שאלה‬ ‫ ‬
‫‪‬‬
‫כיצד מנסה המחבר המקראי לשלב בין שני סיפורי הבריאה? האם לדעתכם הצליח בכך?‬

‫‪ 1.2.3‬פרשנות שני סיפורי הבריאה בהגותו של פילון‬

‫האלכסנדרוני‪29‬‬

‫לפני שנעבור לדון בדרכים שבהן פירשו חכמי המשנה והתלמוד את שני סיפורי הבריאה נעיין‬
‫בקצרה באופן שבו התפרשו שני הסיפורים אצל הוגה יהודי חשוב זה שחי בקהילה היהודית‬
‫דוברת היוונית באלכסנדריה שבמצרים‪ .‬בהגותו שילב פילון בין עולם המחשבה היהודית לבין‬
‫העולם הפילוסופי היווני־הלניסטי‪ .‬איננו יודעים בבירור עד כמה הכירו החכמים את כתביו של‬
‫פילון‪ 30,‬אך מבט בכתביו מסייע לא פעם להבין תהליכים מחשבתיים רחבים יותר שהתחוללו‬
‫בעולם היהודי בעת העתיקה‪ ,‬ומשום כך נדון בדבריו במקומות רבים בספר‪ .‬בהקשר שלפנינו‬
‫חשובים במיוחד דבריו בנוגע לשני סיפורי הבריאה ולאופן שבו פירש אותם‪.‬‬

‫‪ 2 8‬לשני סיפורי הבריאה ולפרשנותם היה תפקיד חשוב בחידוד הכלים המחקריים לקריאה מגדרית‬
‫ופמיניסטית בספרות היהודית הקדומה‪ .‬על הגישות השונות ראו‪ :‬אילנה פרדס‪ ,‬הבריאה לפי חוה‪,‬‬
‫עמ' ‪.34-17‬‬
‫‪ 29‬פילון היה פילוסוף יהודי־הלניסטי שחי באלכסנדריה שבמצרים במחצית הראשונה של המאה הראשונה‬
‫לספירה‪ .‬פילון הרבה לעסוק באפולוגטיקה של הדת היהודית‪ ,‬ולפרש אותה בהתאם לעקרונות‬
‫הפילוסופיה היוונית‪ ,‬אך היו לו גם כתבים היסטוריים שבהם תיעד את האירועים שעברו על הקהילה‬
‫היהודית באלכסנדריה בתקופתו‪ .‬פילון מסמל במחשבתו‪ ,‬בהגותו‪ ,‬ביצירתו ובתפיסת עולמו את השילוב‬
‫של המחשבה היהודית בעולם ההלניסטי רומי מחוץ לתחומי ארץ ישראל‪ ,‬לעומת החכמים בארץ ישראל‪,‬‬
‫(שאותם הקדים מעט מבחינה כרונולוגית)‪ ,‬שהכירו אמנם עולם זה אך לא היו מעורים בו כמוהו‪ .‬כמו‬
‫כן נודעה לו השפעה רבה על התאולוגיה הנוצרית‪.‬‬
‫‪ 30‬על הקשר בין הגותו של פילון לבין ספרות חז"ל ראו‪ :‬י' בער‪ ,‬ישראל בעמים‪ ,‬ירושלים ‪,1955‬‬
‫עמ' ‪David Winston, "Philo and Rabbinic Literature", The Cambridge Companion to ;99-81‬‬
‫‪Philo, Cambridge 2009, pp. 231-253‬‬

‫‪ /‬מגדר ומיניות בתרבות חז"ל‬ ‫‪22‬‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 22‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:27‬‬

 ‫וכך כותב פילון בחיבורו "על בריאת העולם"‪:‬‬
‫לאחר מכן הוא אומר כי ייצב אלוהים את האדם בקחתו עפר מן האדמה ונפח באפיו‬
‫נשמת חיים‪ .‬על ידי כך הוא מבהיר בתכלית הברור‪ ,‬כי יש הבדל עצום בין האדם שעוצב‬
‫אז ובין האדם שנוצר קודם לפי צלם אלוהים‪ .‬זה שעוצב הוא מוחשי‪ ,‬יש לו כבר חלק‬
‫באיכות‪ ,‬הוא מורכב מגוף ונפש‪ ,‬הוא גבר או אישה‪ ,‬ומטבעו בן תמותה‪ .‬ואילו האדם‬
‫שלפי הצלם הוא אידיאה‪ ,‬סוג כללי או חותם‪ ,‬הוא מושכל‪ ,‬בלתי גשמי‪ ,‬לא זכר ולא‬
‫נקבה‪ ,‬ומטבעו בן אלמוות‪.‬‬
‫(פילון האלכסנדרוני‪ ,‬על בריאת העולם‪31)134 ,‬‬ ‫ ‬

‫שאלה‬ ‫ ‬
‫‪‬‬
‫א‪ .‬האם דבריו של פילון מלמדים שהוא מנסה לשלב בין שני סיפורי הבריאה או שהוא מנסה‬
‫לטעון שיש ביניהם הבדל עקרוני?‬
‫ב‪ .‬קראו במקראת המאמרים עמודים ‪ 46-44‬מספרו של דניאל בויארין‪ ,‬הבשר שברוח‪,‬‬
‫בנוגע לתפיסתו של פילון‪ .‬מה הקשר‪ ,‬לדעת בויארין‪ ,‬בין פילון לבין כיתות נוצריות‬
‫שדגלו בחיי פרישות מינית?‬

‫המסקנות שמסיק פילון על מהותם של הגבר והאישה מטרימות תפיסות דומות שעולות בטקסטים‬
‫מספרות חז"ל‪ .‬אחד ממאפייני הגותו של פילון הוא קרבתו הרבה לעמדות הפילוסופיות של‬
‫ההוגה היווני המפורסם אפלטון‪ ,‬בן המאה הרביעית לפני הספירה‪ .‬ככלל אפשר לומר שפילון‪,‬‬
‫כאפלטון לפניו‪ ,‬האמין בקיומן של אידאות שמימושן הפיזי במציאות היום־יומית הוא רק בגדר‬
‫העתק חיוור שלהן‪ .‬באופן זה תפס פילון את שני סיפורי הבריאה‪ :‬התיאור בפרק הראשון של‬
‫ספר בראשית נוגע לאידאה של האדם‪ ,‬למהותו הרוחנית והמופשטת בעוד שהתיאור בפרק השני‬
‫עניינו האדם הגשמי הבלתי מושלם‪ ,‬שבו יש הבדל‪ ,‬למשל‪ ,‬בין זכר לנקבה‪.‬‬

‫‪ 1.3‬בריאת האדם וכינון ההבדלים‬

‫בין הגוף הגברי לגוף הנשי במדרשי אגדה‬
‫לאחר שהתוודענו למורכבות המהותית הנוגעת לתיאור בריאת האדם‪ ,‬הזכר והנקבה בפרקים‬
‫הראשונים בספר בראשית‪ ,‬נבחן כעת כיצד התייחסו חכמים לתיאור זה ולהשלכותיו‪ .‬כידוע‪,‬‬
‫החכמים פעלו בזמן הרה גורל בתולדות התרבות היהודית‪ .‬חורבן בית המקדש בשנת ‪ 70‬לספירה‬
‫והתובנה שאיננו עתיד להיבנות מחדש בקרוב הניעו תהליך של בנייה מחדש של התרבות‪ ,‬הדת‬
‫והחברה‪ .‬בתהליך שנמשך לאורך המאות הראשונות של האלף הראשון לספירה הנוצרית‪ ,‬יצרו‬
‫החכמים דגם דתי־תרבותי חדש ששימש תחליף לדת היהודית שהייתה מרוכזת עד אז סביב בית‬

‫‪ 31‬פילון האלכסנדרוני‪ ,‬כתבים‪ ,‬סוזן דניאל־נטף (עורכת)‪ ,‬ירושלים תשנ"א‪ ,‬כרך ב‪ ,‬עמ' ‪.51‬‬

‫גופו של עניין‪ :‬בריאת ההבדלים המגדריים בתרבות חז"ל ‪23 /‬‬ ‫פרק ראשון‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 23‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:27‬‬

 ‫המקדש בירושלים‪ .‬המהפכות של חז"ל נגעו להיבטים מגוונים של הדת והתרבות כגון יצירת‬
‫ריטואלים‪ ,‬פסיקת הלכות ופיתוח כלים פרשניים חדשניים‪ .‬בפרקי הספר השונים נעסוק בהרחבה‬
‫במהפכות אחדות שנוגעות לענייני מגדר ומיניות‪ ,‬ומתבססות במידה רבה על הפרשנויות של‬
‫החכמים לסיפורי הבריאה‪.‬‬

‫‪ 1.3.1‬בריאת האדם כיצור דו־מיני‏—‏ סוגיית האנדרוגינוס‬

‫מקורה של המילה אנדרוגינוס הוא יווני ומשמעה "גבר־אישה"‪ ,‬האנדרוגינוס משמש בספרות‬
‫חז"ל לכינוי יצור אנושי שלו מאפיינים זכריים ונקביים כאחד‪ .‬לחלק ניכר מהדיון בספרות חז"ל‬
‫באנדרוגינוס אופי אגדי־מיתי‪ ,‬אולם קטגוריה זו הייתה קיימת גם בדיונים הלכתיים‪ .‬הזכרנו‬
‫שבמקומות מסוימים אפשר למצוא השפעה של רעיונות אפלטוניים במחשבת חכמי המשנה‬
‫והתלמוד‪ ,‬ודוגמה לכך אפשר לראות בסוגיית האנדרוגינוס‪ .‬הרעיון שבראשית הימים התקיים‬
‫יצור אנדרוגיני מופיע לראשונה בחיבורו של אפלטון "המשתה"‪ ,‬שהתחבר מאות שנים לפני‬
‫שמופיעים אזכורים ליצור כזה בספרות חז"ל‪ .‬הסיפור המיתי על האנדרוגינוס מופיע בנאומו של‬
‫אריסטופנס ב"המשתה"‪ ,‬ונביא כאן חלק קטן ממנו‪:‬‬
‫בימי קדם לא היה טבע האדם כמו שהוא בימינו‪ ,‬אלא שונה ממנו תכלית השינוי‪ .‬ראשית‬
‫כל נחלקו בני־האדם לשלושה מינים‪ ,‬ולא לשניים‪ ,‬זכר ונקבה‪ ,‬הקיימים כיום‪ .‬שהרי‬
‫בנוסף להם היה גם המין השלישי‪ ,‬המורכב משניים אלה‪ ,‬מין שרק שמו נותר ממנו והוא‬
‫עצמו נכחד‪ .‬המין השלישי הזה היה מיזוג של הזכר והנקבה גם בצורתו החיצונית וגם‬
‫בשמו‪ ,‬אנדרוגינוס‪ ,‬והיום אין הוא אלא שם גנאי‪ ...‬כך פסק (זאוס)‪ ,‬וחתך את בני־האדם‬
‫לשניים‪ ,‬כמו שחותכים תותים כשרוצים לייבשם או כמו שחותכים ביצה קשה בחוט‪ .‬ואף‬
‫ציווה על אפולון לסובב את הפנים ואת חצי הצוואר כלפי החתך שנוצר כדי שבראותו‬
‫את מומו יהיה האדם צנוע יותר‪ ,‬וגם ציווה עליו לרפא את כל השאר‪ ...‬ובכן‪ ,‬לאחר‬
‫שהאדם נחתך לשניים‪ ,‬כל חצי השתוקק לחצי האחר שלו ולא יכול היה להיפרד ממנו‪...‬‬
‫— כמו דג הסנדל‪ ,‬שניים‬‫ולכן כל אחד מאיתנו אינו אלא שבר־אדם‪ ,‬שכן האדם פרוס ‏ ‏‬
‫שווים אחד‪ .‬וכל אחד מאיתנו מחפש תמיד את החלק השני של עצמו‪.‬‬
‫(אפלטון‪ ,‬המשתה)‪32‬‬ ‫ ‬

‫שאלה‬ ‫ ‬
‫‪‬‬
‫האם אפשר לקשר את תיאור האנדרוגינוס אצל אפלטון לתיאור הבריאה בספר בראשית או‬
‫לתיאור הבריאה אצל פילון?‬

‫‪ 32‬אפלטון‪ ,‬המשתה‪ ,‬מרגלית פינקלברג (מתרגמת)‪ ,‬תל־אביב ‪ ,2001‬עמ' ‪.55 ,54 ,52‬‬

‫‪ /‬מגדר ומיניות בתרבות חז"ל‬ ‫‪24‬‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 24‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:27‬‬

 ‫תרבות חז"ל‪ ,‬כמו כמעט כל תרבות אנושית‪ ,‬התקיימה והתפתחה תוך מגע עם תרבויות נוספות‪.‬‬
‫בארץ ישראל הזיקה הייתה בעיקרה לתרבות ההלניסטית (היינו‪ ,‬התרבות הפגאנית היוונית‬
‫וממשיכתה התרבות הרומית) והתרבות הנוצרית־ביזנטית‪ ,‬שהייתה ההמשך הישיר של התרבויות‬
‫הללו‪ .‬בבבל‪ ,‬הייתה זו בעיקר התרבות הסאסנית שלצדה צמחה התרבות היהודית כפי שהיא‬
‫מוכרת לנו מהתלמוד הבבלי‪ .‬משום כך‪ ,‬חלקים מהדיונים בספר יתייחסו גם לתפיסות בנושא‬
‫מגדר ומיניות שרווחו בתרבויות הללו‪ .‬נעיין אפוא במופע הראשון של מוטיב האנדרוגינוס‬
‫בספרות חז"ל‪ ,‬במדרש בראשית רבה‪ ,‬ונעמוד על הקשרו התרבותי הרחב יותר‪33:‬‬

‫מּותנּו וְ יִ ְרּדּו ִב ְדגַ ת ַהּיָ ם ְּובעֹוף ַה ָּׁש ַמיִ ם ַּוב ְּב ֵה ָמה ְּוב ָכל‬
‫ֹלהים נַ ֲע ֶׂשה ָא ָדם ְּב ַצ ְל ֵמנּו ִּכ ְד ֵ‬
‫ֹאמר ֱא ִ‬ ‫וַ ּי ֶ‬
‫ל־ה ָא ֶרץ (בראשית א‪ ,‬כו)‬ ‫ָה ָא ֶרץ ְּוב ָכל ָה ֶר ֶמׂש ָהר ֵֹמׂש ַע ָ‬
‫אמר רבי ירמיה בן לעזר‪:‬‬
‫"בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את אדם הראשון‪ ,‬אנדרוגינס בראו‪.‬‬
‫שנאמר‪:‬‬
‫זָ ָכר ּונְ ֵק ָבה ְּב ָר ָאם וַ ָיְב ֶרְך א ָֹתם וַ ּיִ ְק ָרא ֶאת ְׁש ָמם ָא ָדם ְּביֹום ִה ָּב ְר ָאם‬
‫(בראשית ה‪ ,‬ב)" ‬
‫אמר ר' שמואל בר נחמן‪:‬‬
‫"בשעה שברא הקדוש ברוך הוא אדם הראשון‪,‬‬
‫דיפרוסופון [דו־פרצופי] בראו‪,‬‬
‫וניסרו ועשאו גביים [גב] לכאן וגביים [וגב] לכאן"‪34.‬‬
‫(בראשית רבה ח‪ ,‬א‪ ,‬עמ' ‪)55-54‬‬

‫המדרש אינו מפרט מה הייתה מהותו של האנדרוגינוס‪ .‬האם היה זה יצור בעל איברי מין גבריים‬
‫ונשיים גם יחד‪ ,‬או אולי יצור ללא מאפיינים ביולוגיים־מיניים כלל (בדומה לתפיסה שראינו‬
‫אצל פילון)? זאת ועוד‪ ,‬קשה לקבוע מה ההבדל בין האנדרוגינוס לבין הדי־פרסופון (שהטקסט‬
‫מציג בנפרד ובשם שני חכמים שונים)‪ ,‬מה גם שבקטע מקביל בתלמוד הבבלי האנדרוגינוס אינו‬
‫נזכר כלל‪:‬‬
‫דאמר רבי ירמיה בן אלעזר‪:‬‬ ‫ ‬
‫דו פרצופין ברא הקב"ה באדם הראשון שנאמר‪:‬‬ ‫ ‬
‫ָאחֹור וָ ֶק ֶדם ַצ ְר ָּתנִ י (תהלים קלט‪ ,‬ה)‪.‬‬ ‫ ‬
‫(בבלי כתובות ח‪ ,‬ע"א)‬

‫‪ 3 3‬בראשית רבה הוא מדרש אגדה ארץ־ישראלי המפרש את פסוקי ספר בראשית על פי סדרם‪ ,‬על כן אפשר‬
‫להבין מדוע יובאו בו דיונים נרחבים בשאלות בריאת האדם‪ .‬על מדרש זה ראו‪ :‬יונה פרנקל‪ ,‬מדרש‬
‫ואגדה‪ ,‬רמת־אביב תשנ"ו‪ ,‬עמ' ‪.789-780‬‬
‫‪ 34‬משום שליצור הראשון היה רק גב אחד‪ ,‬לאחר שהופרד היה צורך להוסיף גב נוסף‪ .‬לניתוח טקסט זה‬
‫מבראשית רבה ח‪ ,‬א לאור הגותם של אפלטון ופילון ראו גם אצל יונה פרנקל מדרש ואגדה‪ ,‬יחידה א‪,‬‬
‫תל אביב תשנ"ז‪ ,‬עמ' ‪.74-65‬‬

‫גופו של עניין‪ :‬בריאת ההבדלים המגדריים בתרבות חז"ל ‪25 /‬‬ ‫פרק ראשון‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 25‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:27‬‬

 ‫שאלה‬ ‫ ‬
‫‪‬‬
‫בהתחשב בכך שהמקור הראשון הוא ארץ־ישראלי והשני בבלי נסו להסביר מדוע אין‬
‫האנדרוגינוס נזכר במסורת הבבלית‪.‬‬

‫נוסף על כך‪ ,‬קשה לקבוע אם הפרדת האנדרוגינוס (או הדי־פרסופון) מקבילה לזכר ולנקבה‬
‫שנזכרים בפרק הראשון בבראשית או שהיא מקבילה לבריאת האישה מצלעו של אדם על פי‬
‫המתואר בפרק השני‪ 35.‬לפי בויארין רעיון האנדרוגינוס כפי שהוא מופיע במדרש זה נוגע‬
‫להיבטים פיזיולוגיים של היצור הראשון בעוד שאצל פילון מדובר ב"אנדרוגינוס רוחני"‪ .‬במילים‬
‫אחרות‪ ,‬לפי בויארין‪ ,‬האנדרוגינוס אצל חז"ל הוא יצור בעל מאפיינים מיניים כפולים שבשלב‬
‫השני מופרד באופן פיזי לשני יצורים נפרדים‪ ,‬ואצל פילון ההבדל בין שני היצורים הוא במעלתו‬
‫הרוחנית של היצור הראשון האנדרוגיני לעומת היצור השני הגשמי המובדל לזכר ונקבה‪ .‬בלשונו‬
‫של בויארין "בתרבות חז"ל טבוע המין האנושי מראשית בריאתו בחותם של גופניות‪ ,‬הבדל‬
‫ושונות‪ .‬לדידם של חז"ל‪ ,‬המיניות שייכת למצב הבריאה המקורי של האנושות ולא למצבה אחרי‬
‫הגירוש מגן עדן‪ .‬אצל חז"ל‪ ,‬האנושי אינו נתפס כנפילה ממצב מטאפיסי קודם ומיניות אינה‬
‫מקושרת עם שום נפילה"‪36.‬‬

‫שאלה‬ ‫ ‬
‫‪‬‬
‫קראו במקראת המאמרים עמודים ‪ 86-60‬במאמרו של שי סקונדה ‪"The Construction,‬‬
‫"‪ 37,Composition, and Idealization of the Female Body in Rabbinic Literature‬כיצד‬
‫משפיע‪ ,‬לטענתו‪ ,‬הטקסט הסאסאני על האנדרוגינוס על טענתו של בויארין?‬

‫כפי שמציין בויארין‪ ,‬לסיפור האנדרוגינוס קשר הדוק לאופן שבו נתפסו הנישואין בספרות‬
‫חז"ל‪ ,‬משום שהוא מעמיד מסגרת רעיונית לקשר הקמאי שבין הגבר לאישה ולרצון שלהם‪,‬‬
‫כביכול‪ ,‬לשוב אל הזמן שבו היו חלק מגוף אחד (רעיון שנרמז כבר ב"המשתה" לאפלטון)‪ .‬נעיין‬
‫אפוא בסיפור מעשה מהתלמוד הבבלי שכורך את מנהגי החתונה המקובלים‪ ,‬כפי שנהגו בימים‬
‫ההם‪ ,‬עם סיפור בריאת האדם האנדרוגיני‪.‬‬

‫‪ 3 5‬על האנדרוגינוס והדי־פרסופון בספרות חז"ל ראו עוד‪ :‬גלית חזן־רוקם‪" ,‬אנדרוגינוס ודו־פרצופין‪:‬‬
‫פתיחה לדיון על ההיריון ועל הלידה בדמיונם של חז"ל על פי ויקרא רבה יד"‪ ,‬חוט של חסד‏—‏ שי לחוה‬
‫טורניאנסקי‪ ,‬ירושלים תשנ"ג‪ ,‬עמ' ‪ ;422-393‬משה אידל‪ ,‬קבלה וארוס‪ ,‬ירושלים תש"ע‪ ,‬עמ' ‪.93-91‬‬
‫‪ 36‬בויארין‪ ,‬הבשר שברוח‪ ,‬עמ' ‪.52‬‬
‫‪Shai Secunda, Nashim 23 (2012), pp. 62-67 37‬‬

‫‪ /‬מגדר ומיניות בתרבות חז"ל‬ ‫‪26‬‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 26‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:27‬‬

 ‫‪ 1.3.2‬האנדרוגינוס וברכות החתונה‬
‫לעיסוקם של חז"ל במוצא הבראשיתי של הגבר והאישה יש לעתים קרובות אופי מופשט‪ .‬עם‬
‫זאת חשוב לזכור שגם לדיונים מופשטים השלכות מעשיות‪ .‬תופעה זו תחזור על עצמה בדיונים‬
‫לכל אורך הספר‪ .‬סיפור הבריאה האנדרוגיני השפיע הלכה למעשה על מנהגי חתונה בתרבות‬
‫חז"ל‪ ,‬כך עולה למשל מסיפור אחד במסכת כתובות בתלמוד הבבלי שמתאר את מנהגיהם של‬
‫שני חכמים בכל הנוגע לברכות שיש לברך בזמן החתונה‪.‬‬
‫לוי איקלע לבי רבי בהלוליה דרבי שמעון בריה‏—‏‬
‫[לוי הגיע לבית רב בחתונה של רבי שמעון בנו]‬
‫בריך [בירך] חמש‪.‬‬
‫רב אסי איקלע לבי רב אשי בהלוליה דמר בריה‏—‏‬
‫[רב אסי הגיע לבית רב אשי בחתונה של מר בנו]‬
‫בריך [בירך] שית‪.‬‬
‫לימא‪ ,‬בהא קמיפלגי‪:‬‬
‫[אמור‪ ,‬בכך חולקים]‬
‫דמר סבר‏—‏ חדא יצירה הואי‬
‫[שחכם אחד סבר — יצירה אחת הייתה]‬
‫ומר סבר שתי יצירות הואי‪.‬‬
‫[וחכם אחר סבר — שתי יצירות היו]‬
‫לא‪ ,‬דכולי עלמא חדא יצירה הואי‏‪-‬‬
‫[לא‪ ,‬שלפי כולם יצירה אחת הייתה]‬
‫מר סבר בתר מחשבה אזלינן‪,‬‬
‫[אחד סבר — אחרי מחשבה אנו הולכים]‬
‫ומר סבר בתר מעשה אזלינן‪.‬‬
‫[והשני סבר — אחר המעשה אנו הולכים]‬
‫כי הא דרב יהודה רמי‏—‏‬
‫[כפי שרב יהודה העלה (הקשה)]‬
‫ֹלהים ֶאת ָה ָא ָדם ְּב ַצ ְלמֹו (בראשית א‪ ,‬כז)‪ ,‬‬
‫כתיב‪ :‬וַ ּיִ ְב ָרא ֱא ִ‬
‫וכתיב‪ :‬זָ ָכר ּונְ ֵק ָבה ְּב ָר ָאם (בראשית ה‪ ,‬ב)‏—‏‬
‫הא [זה] כיצד?‬
‫בתחלה עלה במחשבה לבראות שנים‪,‬‬
‫ולבסוף נברא אחד‪.‬‬
‫(בבלי כתובות ח‪ ,‬ע"א)‬ ‫ ‬

‫הסיפור קשור למנהג החתונה אצל חכמים‪ ,‬כפי שהתפתח בשלהי העת העתיקה‪ ,‬לברך במהלך‬
‫טקס הנישואין סדרה של ברכות‪ .‬כיום נהוג לכנות מנהג זה "שבע ברכות"‪ ,‬אולם‪ ,‬כפי שנראה‪,‬‬

‫גופו של עניין‪ :‬בריאת ההבדלים המגדריים בתרבות חז"ל ‪27 /‬‬ ‫פרק ראשון‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 27‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:27‬‬

 ‫המחלוקת המתוארת במקור זה הייתה על מספרן המדויק‪ .‬רבי לוי נהג לברך ‏—‏ על פי הטקסט‬
‫— חמש ברכות‪ ,‬בעוד שרבי אסי נהג לברך שש‪ .‬נמקד את הדיון בברכה שעליה נסבה‬ ‫התלמודי‏ ‏‬
‫המחלוקת‪ .‬על פי הספירה המקובלת מדובר בברכה השלישית שנוסחה הוא‪:‬‬
‫ברוך אתה יי אלוהינו מלך העולם אשר יצר את האדם בצלמו‪,‬‬
‫בצלם דמות תבניתו‪ ,‬והתקין לו ממנו בנין עדי עד‪.‬‬
‫ברוך אתה יי יוצר האדם‪.‬‬

‫שאלה‬ ‫ ‬
‫‪‬‬
‫לאיזה משני סיפורי הבריאה שבספר בראשית מתאים נוסח הברכה?‬

‫נשוב אל הסיפור עצמו‪ .‬תחילה מתאר מחבר הטקסט את מנהגם של שני חכמים ‏—‏ האחד נהג‬
‫לברך חמש ברכות והאחר שש‪ .‬מן הסיפור לא משתמע שמדובר במנהג קבוע אלא יש תיאור‬
‫כיצד נהג כל אחד מן החכמים במקרה ספציפי‪ ,‬כאשר רב לוי נקלע לחתונת בנו של רבי וכאשר‬
‫רב אסי נקלע לחתונת בנו של רב אשי‪ .‬לאחר מכן מנסה הטקסט לעמוד על שורש העניין ביסוד‬
‫שני המנהגים‪ .‬תחילה הוא מעלה את האפשרות שייתכן ששני החכמים חולקים על עצם מעשה‬
‫— האחד יכול לטעון ששני סיפורי הבריאה מתארים אירוע אחד והאחר יטען‪ ,‬כביכול‪,‬‬‫הבריאה‏ ‏‬
‫שמדובר בשני אירועים נפרדים‪.‬‬

‫לאחר שהועלתה השאלה מתברר שבעיני עורכי הטקסט האפשרות שמדובר בשתי בריאות שונות‬
‫אינה סבירה‪ ,‬והם מציעים הסבר משלהם לכפל הסיפורים שבפרקים הראשונים בספר בראשית‪.‬‬
‫על פי הסבר זה כפל הסיפורים משקף את המתח שבין מחשבה למעשה‪ ,‬כלומר תיאור אחד מתאר‬
‫מה חשב האל לעשות מלכתחילה‪ ,‬והתיאור האחר מתאר מה שנעשה בפועל‪ .‬בצורה כזאת מנסה‬
‫הטקסט להראות שלמעשה אין סתירה בין שני הכתובים אלא שדעת רבי לוי הייתה נתונה להיבט‬
‫אחד של הסיפור המקראי‪ ,‬ודעת רב אסי להיבט אחר שלו‪.‬‬

‫‪ 1.3.3‬סיפור הבריאה בספר בראשית והבניית ההיררכיה בין‬

‫גברים לנשים‬
‫הזכרנו כבר במבוא שהתרבות היהודית בשלהי העת העתיקה הייתה אנדרוצנטרית ופטריארכלית‪,‬‬
‫בתרבות כזו הגבר נתפס כעומד במרכז וסביבו נבנה אחד התאים הבסיסיים ביותר בחברה האנושית‬
‫(לפחות עד התקופה הפוסט־מודרנית)‏—‏ התא המשפחתי‪ .‬מובן שבהקשר של התרבות היהודית‪,‬‬
‫לא תרבות חז"ל יצרה מציאות זו‪ ,‬ששורשיה נטועים עמוק בעולם המקראי‪ ,‬אלא המשיכה‬
‫במסורת ובמציאות שקדמו לה‪ .‬סיפור בריאת האנושות בספר בראשית‪ ,‬ובעיקר גרסת הסיפור‬
‫בפרק השני‪ ,‬יצר היררכיה ברורה בין גברים ונשים‪ ,‬היררכיה שהלכה והשתרשה בחוק המקראי‪.‬‬
‫הנושא‪ ,‬אם כן‪ ,‬איננו המצאת הפטריארכליות בתרבות היהודית העתיקה אלא בהופעתה בהקשר‬

‫‪ /‬מגדר ומיניות בתרבות חז"ל‬ ‫‪28‬‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 28‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:27‬‬

 ‫שבו אנו דנים כאן‪ ,‬כלומר בהקשר של בריאת האדם‪ .‬אפשר לומר שהמסורת האנדרוצנטרית‬
‫בתרבות חז"ל התבססה על סיפור הבריאה השני שבספר בראשית והדבר ברור למדי‪ ,‬בסיפור זה‬
‫הגבר נברא ראשון‪ ,‬הוא נזר הבריאה‪ ,‬האישה היא תוספת מאוחרת ואופן בריאתה שונה — את‬
‫הגבר ברא האל מהעפר בעוד שאת האישה ברא מצלעו של הגבר‪ .‬במדרש בראשית רבה מוצאים‬
‫את הקטע הבא שעניינו בריאת האישה‪ ,‬או ליתר דיוק פרק הזמן שלפני בריאתה‪:‬‬

‫רבי יהושע דסכנין בשם ר' לוי‪:‬‬

‫ֹלהים ֶאת ַה ֵּצ ָלע (בראשית ב‪ ,‬כב)‬
‫"וַ ּיִ ֶבן יְ יָ ֱא ִ‬
‫כתיב [כתוב];‬
‫התבונן מאיכן לברותה‪.‬‬
‫אמר‪:‬‬
‫"לא נברא אותה מן מראש‏—‏ שלא תהא מוקרת ראשה‪.‬‬
‫ולא מן העין‏—‏ שלא תהא סוקרנית‪.‬‬
‫ולא מן האוזן‏—‏ שלא תהא צייתנית‪.‬‬
‫ולא מן הפה‏—‏ שלא תהא דברנית‪.‬‬
‫ולא מן הלב‏—‏ שלא תהא קונתנית‪.‬‬
‫ולא מן היד‏—‏ שלא תהא משמשנית‪.‬‬
‫ולא מן הרגל‏—‏ שלא תהא פורסנית‪.‬‬
‫אלא ממקום צנוע באדם‪,‬‬
‫אפילו בשעה שאדם עומד ערום‪ ,‬אותו מקום מכוסה‪".‬‬
‫(בראשית רבה יח‪ ,‬ב‪ ,‬עמ' ‪)163-162‬‬ ‫ ‬

‫על פי המסורת המיוחסת לרבי לוי התלבט האל בינו לבין עצמו לפני בריאת האישה מאיזה חלק‬
‫בגופו של הגבר לברוא אותה‪ .‬רשימת האיברים מובאת בסדר יורד מן הראש אל הרגל‪ ,‬מהרשימה‬
‫עולה שכל אחד מהאיברים המוצעים נפסל משום שהוא עלול לגרום לאישה‪ ,‬שתיווצר ממנו‪,‬‬
‫לנהוג באופן לא ראוי‪ .‬לבסוף נופלת ההחלטה על מקום המוגדר כצנוע באדם‪ .‬הטקסט המקראי‬
‫מציין‪ ,‬כזכור‪ ,‬שהאישה נבראה מ"הצלע" ואפשר להסיק‪ ,‬שלפי הפרשנות של רבי לוי מדובר‬
‫באזור החלציים‪.‬‬

‫שאלה‬ ‫ ‬
‫‪‬‬
‫מה‪ ,‬לדעתכם‪ ,‬ההסבר המובלע במקור זה בעניין הבחירה ב"צלע" של הגבר? איזו תכונה‬
‫מיוחסת לחלק זה בגופו?‬

‫גופו של עניין‪ :‬בריאת ההבדלים המגדריים בתרבות חז"ל ‪29 /‬‬ ‫פרק ראשון‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 29‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:27‬‬

 ‫לאחר שנבחר אבר הגוף המתאים שממנו תיברא האישה מוסיף המדרש‪:‬‬
‫ועל כל אבר ואבר שהיה בורא היה אומר‪:‬‬
‫"אשה צנועה‪ ,‬אשה צנועה"‪.‬‬
‫(בראשית רבה יח‪ ,‬ב‪ ,‬עמ' ‪)163‬‬ ‫ ‬

‫מכאן אפשר ללמוד שהאיבר הצנוע באדם ממנו נבראה האישה אמור לשמש לה מורה דרך לחיים‪.‬‬
‫לפי המקור על האישה הבראשיתית‪ ,‬שאמורה להיות דגם לחיקוי לכל אישה בעתיד‪ ,‬להיות‬
‫צנועה (הטקסט חוזר על כך פעמיים)‪ ,‬אך‪ ,‬כפי שקרה לא פעם בסיפור הבריאה‪ ,‬גם במקרה זה‪,‬‬
‫על פי המדרש‪ ,‬השתבשו הדברים‪:‬‬
‫אף על פי כן‏ ‏‬
‫—‬
‫וַ ִּת ְפ ְרעּו ָכל ֲע ָצ ִתי (משלי א‪ ,‬כה)‪.‬‬
‫לא בראתי אותה מן הראש‏—‏ והרי היא מוקרת [זוקפת] ראשה‪,‬‬
‫שנאמר‪:‬‬
‫ֵוּת ַל ְכנָ ה נְ טּויֹות ּגָ רֹון ָהלֹוְך וְ ָטפֹף ֵּת ַל ְכנָ ה ְּוב ַרגְ ֵל ֶיהם ְּת ַע ַּכ ְסנָ ה (ישעיה ג‪ ,‬טז)‬
‫ולא מן העין‏—‏ והרי היא סוקרנית‪,‬‬
‫ְּומ ַׂש ְּקרֹות ֵעינָ יִ ם (ישעיה ג‪ ,‬טז)‪.‬‬
‫— והרי היא ציתנית [מצותתת]‪,‬‬ ‫ולא מן האוזן‏ ‏‬
‫וְ ָׂש ָרה ׁש ַֹמ ַעת ֶּפ ַתח ָהא ֶֹהל (בראשית יח‪ ,‬י)‪.‬‬
‫— והרי היא קונתנית [קנאית]‪,‬‬ ‫ולא מן הלב‏ ‏‬
‫וַ ְּת ַקּנֵ א ָר ֵחל ַּב ֲאח ָֹתּה (בראשית ל‪ ,‬א)‪.‬‬
‫ולא מן היד‏—‏ והרי היא ממשמשנית‪,‬‬
‫וַ ִּתגְ נֹב ָר ֵחל ֶאת ַה ְּת ָר ִפים (בראשית לא‪ ,‬יט)‪.‬‬
‫ולא מן הרגל‏—‏ והרי היא פרסנית [יוצאת‪ ,‬הולכת]‬
‫וַ ֵּת ֵצא דִ ינָ ה ַּבת ֵל ָאה (בראשית לד‪ ,‬א)‬
‫(בראשית רבה יח‪ ,‬ב‪ ,‬עמ' ‪)163‬‬ ‫ ‬

‫שאלה‬ ‫ ‬
‫‪‬‬
‫הפסוק ממשלי א‪ ,‬כה הבא בראש המקור מלמד שלדעת מחבר הקטע השתבשה התכנית‬
‫המקורית של האל‪ .‬כיצד משתמש המחבר בפסוקים בהמשך המקור כדי להמחיש את טענתו?‬
‫מה היא דמותה של האישה כפי שהיא עולה מהמקור?‬

‫בקטע אחר‪ ,‬אף הוא ממדרש בראשית רבה‪ ,‬מתוארת מחשבת האל לפני בריאת הגבר‪:‬‬
‫אמר רבי ברכיה‪:‬‬
‫"בשעה שבא הקב"ה לבראות אדם הראשון‪,‬‬
‫ראה צדיקים ורשעים עומדים ממנו‪.‬‬

‫‪ /‬מגדר ומיניות בתרבות חז"ל‬ ‫‪30‬‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 30‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:27‬‬

 ‫אמר‪:‬‬
‫'אם אני אבראנו‪ ,‬רשעים עומדים ממנו‪,‬‬
‫לא אבראנו‪ ,‬צדיקים היאך עומדים ממנו?'‬
‫מה עשה הקדוש ברוך הוא?‬
‫הפליג דרכן שלרשעים מכנגד פניו‪ ,‬ושיתף בו מדת רחמים ובראו‪,‬‬
‫הדא הוא [כך הוא]‪:‬‬
‫ֹאבד (תהלים א‪ ,‬ו)‪.‬‬
‫יֹוד ַע יְ יָ ֶּד ֶרְך ַצ ִּד ִיקים וְ ֶד ֶרְך ְר ָׁש ִעים ּת ֵ‬
‫ִּכי ֵ‬
‫ֹאבד?‬ ‫מהו ּת ֵ‬
‫איבדה מכנגד פניו ושיתף בו מידת רחמים ובראו‪".‬‬
‫(בראשית רבה ח‪ ,‬ד‪ ,‬עמ' ‪)59‬‬ ‫ ‬

‫נקל לראות שהמשותף לשני המקורות הוא החשש שדבר פגום עתיד לצאת מן היצור שהאל‬
‫עומד לברוא‪ ,‬אולם בעוד שהקטע הראשון מסתיים בצורה פסימית בתיאור כישלונו של האל‬
‫לברוא אישה בעלת תכונות טובות‪ ,‬הקטע השני מסתיים בצורה אופטימית‪ ,‬האל הצליח להתעלם‬
‫ממגרעותיו של היצור שברא‪ .‬שני קטעי מדרש אלה ממחישים בבירור את האופי האנדרוצנטרי‬
‫של ספרות חז"ל‪ .‬סיפורי הבריאה של הגבר והאישה ממחישים‪ ,‬שאף על פי שראשיתם של הגבר‬
‫והאישה בתהליכי בריאה דומים‪ ,‬חכמים רואים באישה יצור שמוגדר על דרך השלילה מעצם‬
‫בריאתו‪ ,‬בעוד שבבריאת הגבר עצר האל את הסכנה והקושי שהיו טמונים בו באופן פוטנציאלי‪.‬‬
‫מעניין לשוב כאן אל חיבורו של פילון‪" ,‬על בריאת העולם"‪ ,‬שאותו הזכרנו לעיל‪ ,‬ולראות כיצד‬
‫גם הוא כורך בסיפור הבריאה תיאור שלילי של האישה‪.‬‬
‫אולם מאחר ששום יצור אינו יציב‪ ,‬שבני תמותה נתונים בהכרח למפנים ותמורות‪ ,‬היה‬
‫מן הצורך שגם האדם הראשון יטעם טעם הפורענות‪ .‬ראשית החיים הנפשעים היתה לו‬
‫האשה‪ .‬שכן כל עוד היה יחיד‪ ,‬דומה היה בייחודו לעולם ולאלוהים‪ ,‬וחורת בנפשו את‬
‫רישומי הטבע של זה ושל זה; לא את כולם אלא את אלה שמהות בת תמותה מסוגלת‬
‫לקבלם‪ ,‬אבל משעוצבה גם האשה‪ ,‬בראותו דמות כדמות אחותו וצורה כצורת שארו‪,‬‬
‫שמח במראה זה‪ ,‬קרב אליה ובירכה לשלום‪ .‬והיא‪ ,‬שלא ראתה שום בעל חיים הדומה‬
‫לה יותר מזה‪ ,‬נעלזה והשיבה לו בצניעות‪ .‬נתעוררה האהבה‪ ,‬האוספת כביכול‪ ,‬את שני‬
‫פלגיו הנפרדים של בעל חיים אחד ומחברת אותם יחד; והיא השרישה בלבו של כל אחד‬
‫מהם את הכמיהה לשיתוף עם השני על מנת להוליד שכמותם‪ .‬אך כמיהה זו יצרה גם את‬
‫תענוג הגוף‪ ,‬שהוא מקור העוון והפשע‪ ,‬ובגינו ממירים הבריות חיי אלמוות ואושר בחיי‬
‫תמותה ועצבון‪.‬‬
‫(פילון‪ ,‬על בריאת העולם‪38)152-151 ,‬‬ ‫ ‬

‫‪ 38‬פילון‪ ,‬על בריאת העולם‪ ,‬עמ' ‪.56‬‬

‫גופו של עניין‪ :‬בריאת ההבדלים המגדריים בתרבות חז"ל ‪31 /‬‬ ‫פרק ראשון‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 31‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:27‬‬

 ‫שאלה‬ ‫ ‬
‫‪‬‬
‫לעיל ראינו את דברי בויארין לפיהם היה הבדל מהותי ביחס העקרוני לאישה בתרבות‬
‫הרבנית‪ .‬קראו במקראת המאמרים עמודים ‪ 64-60‬מספרה של ג'ודית בסקין המתמקדים‬
‫בחלק מהטקסטים שניתח בויארין‪ 39,‬במה היא מסכימה עם בויארין ובמה היא חולקת עליו?‬

‫‪ 1.3.4‬הבריאה הכפולה של חוה‬

‫עד כה ראינו כיצד הניע כפל סיפורי הבריאה בספר בראשית את החכמים להציע הסברים שמדובר‬
‫— ובראש ובראשונה‬‫בעצם במעשה בריאה אחד של הזכר והנקבה‪ ,‬אולם במקומות אחרים ‏ ‏‬
‫— חוה היא שנבראה פעמיים‪:‬‬
‫במדרש בראשית רבה‏—‏ אנו מוצאים רעיון מקורי נוסף‏ ‏‬
‫ֹאמר ָה ָא ָדם זֹאת ַה ַּפ ַעם ֶע ֶצם ֵמ ֲע ָצ ַמי ָּוב ָׂשר ִמ ְּב ָׂש ִרי (בראשית ב‪ ,‬ו)‏—‏‬ ‫וַ ּי ֶ‬
‫רבי יהודה ברבי אמר‪:‬‬
‫"בתחלה בראה לו וראה אותה מליאה רירין ודם‪ ,‬והפליגה ממנו‪.‬‬
‫וחזר ובראה לו פעם שנייה‪".‬‬
‫היא דהוא אמר‪:‬‬
‫זֹאת ַה ַּפ ַעם ֶע ֶצם ֵמ ֲע ָצ ַמי‏—‏‬
‫זו היא שלאותה הפעם‪ ,‬זאת היא שהיא עתידה לקיש עלי בזוג‪.‬‬
‫ולומר‪ :‬היאך מה דאת אמר [מה שאתה אומר]‪:‬‬
‫ַּפ ֲעמֹן זָ ָהב (שמות כח‪ ,‬לד)‪,‬‬
‫זו היא שהיתה מפעמתני כל הלילה‪.‬‬
‫(בראשית רבה יח‪ ,‬ד‪ ,‬עמ' ‪)164-163‬‬ ‫ ‬

‫שאלה‬ ‫ ‬
‫‪‬‬
‫מה מטרת התיאור המדרשי בתיאור הבריאה הכפולה של חוה‪ ,‬כיצד מצטיירת האישה כאן‬
‫לעומת בראשית רבה יח ב?‬

‫הרעיון שחוה נבראה פעמיים‪ ,‬מופיע פעמים ספורות בספרות חז"ל והובא כאן בעיקר כדי‬
‫להדגים את השפעתם של רעיונות שהופיעו לראשונה בספרות חז"ל על התרבות היהודית‬
‫בימי־הביניים‪ .‬בתקופה זו ‏—‏ שבה הייתה היהדות הרבנית לזרם הדומיננטי ביותר בעולם‬
‫היהודי — התפתח רעיון זה בצורה ניכרת‪ ,‬כפי שאפשר להיווכח מן הדוגמה הבאה‪ .‬הטקסט לקוח‬
‫מתוך חיבור מדרשי המכונה "אלפא ביתא דבן סירא" או "תולדות בן סירא"‪ ,‬שהתחבר בערך‬

‫‪Judith Baskin, Midrashic Women: Formations of the Feminine in Rabbinic Literature,‬‬ ‫‪ 39‬‬
‫‪Hannover, 2002‬‬

‫‪ /‬מגדר ומיניות בתרבות חז"ל‬ ‫‪32‬‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 32‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:27‬‬

 ‫במאה העשירית‪ ,‬כנראה בבבל‪40:‬‬

‫בשעה שברא הקב"ה את עולמו וברא אדם הראשון‪,‬‬

‫כיון שראה אותו יחידי מיד ברא לו אשה מאדמה כמותו‬
‫וקרא שמה לילית והביאה לאדם‪.‬‬
‫מיד התחילו שניהם לעשות מריבה‪.‬‬
‫זה אומר‪:‬‬
‫"את תשכבי למטה"‪,‬‬
‫וזאת אומרת‪:‬‬
‫"אתה תשכב למטה מפני ששנינו שוין‪ ,‬ושנינו מן האדמה"‪.‬‬
‫ולא היו משמיעין זה את זה‪.‬‬
‫(אלפא ביתא דבן סירא)‪41‬‬ ‫ ‬

‫המאבק בין אדם הראשון לאישה הראשונה (המכונה כאן "לילית" שלא כמו השם המוכר לנו‬
‫"חוה") מגיע כאן לשיאו בטענה שטוענת לילית כלפי אדם ששניהם שווים‪ ,‬משום ששניהם נוצרו‬
‫בצורה זהה‪ .‬יש לשים שהמיניות נכרכת בעניין המגדרי — אדם ולילית מתווכחים באיזו תנוחה‬
‫יש לקיים את יחסי המין‪ ,‬אם הגבר למעלה או אם האישה למעלה‪.‬‬

‫שאלה‬ ‫ ‬
‫‪‬‬
‫האם אפשר לומר‪ ,‬לדעתכם‪ ,‬שקיים היבט חתרני בשאלה שהטקסט שם בפיה של לילית?‬
‫קראו‪:‬‬
‫כיון שראתה לילית כך זכרה את שם המפורש ופרחה באויר וברחה‪.‬‬
‫מיד חזר אדם הראשון בתפלה לפני קונו ואמר‪:‬‬
‫"ריבונו של עולם‪ ,‬הרי האשה שנתת לי ברחה כבר"‪.‬‬
‫מיד שלח הקב"ה שלשה מלאכים הללו ואמר להם‪:‬‬
‫"לכו הביאו לילית‪ .‬אם רצונה תבוא‪ ,‬ואם לאו לא תביאוה בעל כרחה"‪.‬‬
‫מיד הלכו שלושת מלאכים הללו והשיגו אותה בתוך הים‪,‬‬
‫במקום שעתידין המצריים למות שם‪.‬‬
‫נטלו אותה ואמרו לה‪:‬‬
‫"אם תלכי עמנו מוטב ואם לאו נטבע אותך בים"‪.‬‬

‫‪ 4 0‬אין לבלבל בין חיבור מאוחר זה לבין ספר בן סירא‪ ,‬שהתחבר כנראה בסוף המאה השלישית או בראשית‬
‫המאה השנייה לפני הספירה‪ ,‬בתקופת ימי הבית השני‪ ,‬ונעסוק בו בפרקי הקורס השונים‪ .‬על החיבור‬
‫— מהדורה ביקורתית ופרקי מחקר‪ ,‬ירושלים‬‫המאוחר ראו‪ :‬עלי יסיף‪ ,‬סיפורי בן סירא בימי הביניים ‏ ‏‬
‫תשמ"ה‪.‬‬
‫‪ 41‬שם‪ ,‬עמ' ‪( 232-231‬נוסח א)‪.‬‬

‫גופו של עניין‪ :‬בריאת ההבדלים המגדריים בתרבות חז"ל ‪33 /‬‬ ‫פרק ראשון‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 33‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:27‬‬

 ‫אמרה להם‪:‬‬
‫"חביביי‪ ,‬יודעת אני בעצמי שלא בראני הקב"ה‬
‫אלא כדי להחליש את התינוקות כשהן בן שמונת ימים‪.‬‬
‫ומיום שנולד עד שמונת ימים יהיה לי רשות בו‪,‬‬
‫ומשמונת ימים ולמעלה אין לי רשות בו כשהוא זכר‪.‬‬
‫אבל כשהיא נקבה אמשול בה י"ב ימים"‪.‬‬
‫ולא היו מניחין אותה עד שהשביעה עליהם בגזירת המקום‪,‬‬
‫שכל מקום שאני רואה אתכם או שמכם בקמיעא‪,‬‬
‫שלא אמשול באותו תינוק‪.‬‬
‫מיד עזבו אותה והיא לילית שמחלשת את בני האדם כשהן קטנים‪".‬‬
‫(אלפא ביתא דבן סירא)‪42‬‬ ‫ ‬

‫שאלה‬ ‫ ‬
‫‪‬‬
‫עיינו במקראת המאמרים בניתוח של בסקין לסיפור זה בעמודים ‪ 60-56‬בספרה‪ .‬האם‬
‫מסקנתה‪ ,‬שסיפורים מעין אלה מעידים על החרדה התרבותית מפני נשים שהייתה קיימת‬
‫אצל חז"ל‪ ,‬משכנעת?‬

‫‪ 1.4‬הגוף הנשי והגוף הגברי בדיונים הלכתיים‬

‫עד כה עסקו כל המקורות שקראנו בשאלת ההבדלים בין הגוף הנשי והגברי‪ ,‬ובהבדלים בין‬
‫גברים ונשים בכלל‪ ,‬באופן לא קונקרטי וא־היסטורי‪ .‬במילים אחרות‪ ,‬הדיון עסק לכאורה כמעט‬
‫אך ורק בסיפורי הבריאה ובברואים הראשונים‪ ,‬להוציא הסוגיה על השינוי במנהגי הברכות‬
‫בחתונה‪ .‬במקרה זה ראינו שלמעשה יש זיקה הדוקה בין פרשנות המקרא של החכמים‪ ,‬לבין‬
‫אופני התנהלות בעולם הממשי שבו חיו‪ .‬כעת נפנה את תשומת הלב להיבט נוסף שנוגע לגוף‬
‫— בספרות חז"ל‪ .‬הכוונה לדיונים ההלכתיים‬ ‫— ובהרחבה יחסית ‏ ‏‬
‫הגברי והנשי שאף הוא מיוצג ‏ ‏‬
‫הנוגעים לאנשים שזהותם המינית לא הייתה ברורה לחלוטין‪ .‬בראש ובראשונה אמורים הדברים‬
‫באנדרוגינוס‪ .‬לכאורה אפשר היה לחשוב שמדובר ברעיון תאורטי‪ ,‬אולם למעשה מעת לעת‬
‫נולדים בני אדם שלהם איברי מין כפולים‪ ,‬נקביים וזכריים‪ ,‬וקיומו של מצב זה ‏—‏ אף שאינו‬
‫— העסיק את התנאים‪ .‬כך למשל בדיון הבא‪:‬‬ ‫שכיח‏ ‏‬
‫אנדרוגינוס יש בו דרכים שוה לאנשים ויש בו דרכים שוה לנשים‪,‬‬
‫ויש בו דרכים שוה לאנשים ולנשים‬
‫ויש בו שאינו שוה לא לאנשים ולא לנשים‪.‬‬
‫דרכים ששוה בהן לאנשים‪:‬‬

‫‪ 42‬שם‪ ,‬עמ' ‪( 234-232‬נוסח א)‪.‬‬

‫‪ /‬מגדר ומיניות בתרבות חז"ל‬ ‫‪34‬‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 34‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:27‬‬

 ‫מיטמא בלובן כאנשים‪,‬‬
‫נושא אבל לא נישא כאנשים‪,‬‬
‫ואין מתיחד עם הנשים כאנשים‪...‬‬
‫ועובר על "בל תקיף" ועל "בל תשחית" כאנשים‪43,‬‬
‫וחייב בכל מצות האמורות בתורה כאנשים‪.‬‬
‫דרכים ששוה בהן לנשים‪:‬‬
‫מטמי באודם כנשים‪,‬‬
‫ואין מתיחד עם האנשים כנשים‪,‬‬
‫ואין זוקק ליבום כנשים‪...‬‬
‫ופסול מכל עדות שבתורה כנשים‪,‬‬
‫ואם נבעל בעבירה פסול מן הכהונה כנשים‪.‬‬
‫דרכים ששוה לאנשים ולנשים‪ :‬‬
‫חייבין על נזקו‪ ,‬בין איש בין אשה‬
‫ההורגו במזיד נהרג‪,‬‬
‫בשוגג‪ ,‬גולה לערי מקלט‪...‬‬
‫ונוחל בכל נחלות כאנשים וכנשים‪...‬‬
‫דרכים שלא שוה בהן לא לאנשים ולא לנשים‪:‬‬
‫אין חייבין על חטאתו‪,‬‬
‫ואין שורפין על טומאתו‪,‬‬
‫ואין נערך לא כאנשים ולא כנשים‪,‬‬
‫אין נמכר לעבד עברי לא כאנשים ולא כנשים‪.‬‬
‫(תוספתא ביכורים ב‪ ,‬ב‪-‬ו‪ ,‬עמ' ‪)291-289‬‬ ‫ ‬

‫שאלה‬ ‫ ‬
‫‪‬‬
‫מדוע היה לחכמים צורך להגדיר במדויק את חובות האנדרוגינוס ואת האיסורים המוטלים‬
‫עליו?‬

‫שרלוטה פונרוברט‪ ,‬שהקדישה מחקר מיוחד לעניין הדיון ההלכתי באנדרוגינוס‪ ,‬מדגישה‬
‫שהרשימה בתוספתא ביכורים מבוססת על הבחנה מגדרית ומכאן נובעת חשיבותה להבנת האופן‬
‫שבו הבנו החכמים את זהותו של האנדרוגינוס‪ .‬כפי שהיא כותבת‪" :‬ההיגדים שבהם אנדרוגינוס‬
‫"יש בו דרכים שווה לאנשים‪[ ...‬ו]לנשים"‪ ,‬אינם מנוסחים בדרך מופשטת‪ ,‬אלא נבחנים באמצעות‬
‫כללים מגדריים ספציפיים‪ ,‬והאופן שבו הם דנים באנדרוגינוס כפרדוקס מושגי יסודי‪ :‬לאדם‬

‫‪ 43‬הכוונה לאיסורים הנוגעים לפגיעה בשער הראש והפנים של הגבר המופיעים בויקרא יט‪ ,‬כז‪ֹ :‬לא ַת ִקּפּו‬
‫ֹאש ֶכם וְ ֹלא ַ ׁת ְש ִחית ֵאת ְפ ַּאת זְ ָקנֶ ָך‪.‬‬
‫ְפ ַּאת ר ׁ ְ‬

‫גופו של עניין‪ :‬בריאת ההבדלים המגדריים בתרבות חז"ל ‪35 /‬‬ ‫פרק ראשון‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 35‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:27‬‬

 ‫שהעברית ההלכתית מסמנת בשם עצם זכרי יש איברי מין נקביים וזכריים כאחד‪ 44.‬מכאן אפשר‬
‫ללמוד שהעניין של חכמים באנדרוגינוס נובע בעיקר מהרצון שלהם להבהיר מה הוא היוצא מן‬
‫הכלל כדי לחזק את המבנה המגדרי הבינארי המקובל של זכר ונקבה‪ .‬עניין זה מובע באופן ברור‬
‫בסוף הקטע שבו מובא סיכום הדברים מפי רבי יוסה (יוסי‪ ,‬בכתיב המקובל כיום)‪:‬‬
‫רבי יוסה אומר‪:‬‬
‫"אנדרוגינוס בריה לעצמו‪".‬‬
‫ולא יכלו חכמים להכריע עליו אם איש הוא או אשה היא‪,‬‬
‫אבל טומטום אינו כן אלא או ספק איש או ספק אשה‪.‬‬
‫(תוספתא ביכורים ב‪ ,‬ב‪-‬ו‪ ,‬עמ' ‪)291-289‬‬ ‫ ‬

‫כפי שמציין רבי יוסי‪ ,‬וכפי שעולה מן הקטע כולו‪ ,‬התקשו החכמים להכריע בשאלת זהותו‬
‫המינית וההלכתית של האנדרוגינוס והדבר נכון גם בנוגע לחכמי התלמוד שפירשו את ההלכות‬
‫התנאיות‪ .‬מכאן אנחנו למדים עוד שפעמים רבות המאמץ של חכמים להגדיר את הגבולות באופן‬
‫ברור‪ ,‬חושף הן את השרירותיות של הגבולות והן את שבריריותם‪ .‬תופעה זו חוזרת על עצמה‬
‫בדיון ב"טומטום" שרבי יוסף מזכיר בתוספתא ביכורים‪ .‬ה"טומטום" הוא אדם חסר איברי מין‬
‫ועל כן קשה להגדירו כזכר או נקבה‪ .‬בתוספתא יבמות מופיע קטע שמשווה בין שתי התופעות‪:‬‬
‫טומטום אינו אוכל בתרומה; אשתו ועבדיו אוכלין‪.‬‬
‫משוך ומי שנולד כשהוא מהול הרי אילו אוכלין בתרומה‪.‬‬
‫אנדרוגינוס אוכל בתרומה אבל לא בקדשים‪.‬‬
‫טומטום אינו אוכל לא בתרומה ולא בקדשים‪.‬‬
‫אמר רבי אלעזר‪ :‬שמעתי באנדרגינוס שחייבין על משכבו סקילה כזכר‪.‬‬
‫במה דברים אמורים בזמן שבא עליו דרך הזכרות‪.‬‬
‫לא בא עליו דרך הזכרות — פטור‪.‬‬
‫(תוספתא יבמות י‪ ,‬ב‪ ,‬עמ' ‪)31‬‬ ‫ ‬

‫יש תופעות נוספות שמציבות אתגר בפני הניסיון למיין את האנושות בחלוקה חדה לזכרים‬
‫ונקבות בהן למשל סריסים‪ 45.‬בתופעות אלה נעסוק בפרק שעניינו יחסי מין אסורים‪ ,‬משום‬
‫שחלק ניכר מהשאלות הרלוונטיות עוסק בשאלה אם אנדרוגינוס או טומטום רשאים להינשא‬
‫ולקיים יחסי מין‪ ,‬ועם אילו מן המינים‪.‬‬

‫‪ 4 4‬ראו במקראת המאמרים‪ :‬שרלוטה פונרוברט‪ ,‬הפיקוח על הגוף האנושי‪ :‬השיח ההלכתי של החכמים‬
‫ועיצוב המגדר היהודי‪ ,‬עמ' ‪.186-171‬‬
‫‪ 45‬תופעת הסריסים היא מסובכת עוד יותר מפני שכאן עולה השאלה אם הם נולדו כך‪ ,‬סורסו על ידי אחרים‬
‫מטעמים שונים או סירסו עצמם בעצמם מסיבות שונות‪.‬‬

‫‪ /‬מגדר ומיניות בתרבות חז"ל‬ ‫‪36‬‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 36‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:27‬‬

 ‫נקודה נוספת ראויה לציון היא ההקשר התרבותי של המושג אנדרוגינוס‪ .‬בדיון לעיל באזכורי‬
‫האנדרוגינוס בספרות המדרש עמדנו על כך שלמושג הקשר הלניסטי ברור‪ ,‬וייתכן שמשום כך‬
‫הוא נעדר מהדיון המקביל בתלמוד הבבלי שנכתב בהקשר פרסי־סאסני‪ .‬גם בהקשר ההלכתי של‬
‫המושג יש לרקע התרבותי מקום — לשאלות שעניינן מורכבות מינית ומגדרית היה מקום חשוב‬
‫גם בדיונים בעולם הרומי ובחקיקה שלו‪46.‬‬

‫‪ 1.5‬סיכום‬
‫פרק זה‪ ,‬שדן בשאלת הגוף הגברי והנשי בתרבותם של חכמים‪ ,‬ביקש לפתוח צהר לדרכים שבהן‬
‫כוננה תרבות חז"ל את ההבדלים שבין גברים ונשים‪ .‬ראינו עד כמה חשוב הטקסט המקראי‬
‫לפרשנות של החכמים וכיצד שימשו אותם החסרים הטקסטואליים במקרא ליצירת המערכת‬
‫המחשבתית והנורמטיבית שאותה עמלו לבנות‪ .‬נשוב ונדון בעניינים רבים שעלו בפרק זה בעיון‬
‫רב‪ ,‬הן מהבחינה הטקסטואלית‪ ,‬הן מהבחינה הרעיונית‪ ,‬בפרקים הבאים‪ ,‬אולם אנו מקווים שכבר‬
‫עתה התחוור לכם עד כמה התמונה העולה מהטקסטים היא מורכבת ונחוצה תשומת לב רבה כדי‬
‫לנסות ולפענח אותה‪.‬‬

‫‪ 46‬פונרוברט‪ ,‬הפיקוח‪ ,‬עמ' ‪.185-182‬‬

‫גופו של עניין‪ :‬בריאת ההבדלים המגדריים בתרבות חז"ל ‪37 /‬‬ ‫פרק ראשון‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 37‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:27‬‬

 ‫פרק שני‬
‫הפרד ומשול‏‪ :‬חוקי הנידה‬

‫‪ 2.1‬הקדמה‬
‫על שלוש עבירות הנשים מתות בשעת לידתן‪:‬‬
‫על שאינן זהירות בנידה ובחלה‪ ,‬ובהדלקת הנר‪.‬‬
‫(משנה שבת ב‪ ,‬ו‪ ,‬עמ' ‪)23‬‬ ‫ ‬

‫בלשון אובייקטיבית‪ ,‬כביכול‪ ,‬מצדיקה המשנה מותן של נשים בזמן הלידה (תופעה שהייתה‬
‫שכיחה בעולם העתיק)‪ .‬על פי הנאמר במקור זה‪ ,‬המוות הוא תולדה של חוסר ההקפדה של‬
‫הנשים בקיום מצוות הדלקת נר של שבת (המצווה הקשורה למסכת שבה מופיעה משנה זו)‪ ,‬בגלל‬
‫הזלזול במצוות הפרשת חלה (הפרדת חלק מסוים מן הבצק בשעת הכנת החלה) ובאי שמירה על‬
‫דיני טומאת הנידה‪ ,‬כלומר הטומאה הנובעת מהפרשת הדם במהלך הווסת‪ .‬האמנם ערכו מחברי‬
‫הטקסט מחקר בנוגע לסיבות המוות של נשים בלידה? כפי שנאמר במבוא לקורס‪ ,‬פעמים רבות‬
‫נע תוכן הטקסטים של ספרות חז"ל (ולמעשה כל טקסט תרבותי) בתחום האפור שבין תיאור‬
‫— מבקש הטקסט המשנאי להבהיר לנשים — באמצעות‬ ‫מציאות לבין הבניה שלה‪ ,‬גם במקרה זה‏ ‏‬
‫— שיש חשיבות רבה בהקפדה על קיום שלוש המצוות הללו‪ ,‬שנתייחדו להן‪.‬‬ ‫הטלת מורא עליהן‏ ‏‬
‫— על פי ההקשר של המשנה (דיני השבת) אפשר‬ ‫יש לשים לב לסדר המצוות המנויות במשנה ‏ ‏‬
‫היה לצפות שהדלקת הנר תופיע במקום הראשון בסדר החשיבות ולא כך הוא‪ ,‬ראשונה מופיעה‬
‫מצוות הנידה‪ .‬קשה לקבוע במדויק מדוע סדר הדברים הוא כזה‪ ,‬אולם הסדר מצביע על החשיבות‬
‫של מצוות הנידה בעולמם של חכמי המשנה והתלמוד‪ ,‬כפי שנראה בדיון בפרק זה‪ .‬נדון תחילה‬
‫ברקע המקראי של דיני הנידה‪ ,‬המשמשים בסיס להלכה של חז"ל‪ ,‬הדיון בהם יאפשר להדגיש את‬
‫השינויים הרבים שחוללו החכמים‪ .‬עיקר הדיון בפרק יוקדש לחוקי הנידה כפי שהתעצבו בספרות‬
‫— במשנה‪ ,‬בתלמודים‪ ,‬במדרשים ואף בפיוטים מתקופה זו‪47.‬‬ ‫חז"ל‏ ‏‬

‫‪ 47‬על הרקע של הפיוטים והקשרם ראו להלן‪.‬‬

‫‪ /‬מגדר ומיניות בתרבות חז"ל‬ ‫‪38‬‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 38‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:27‬‬

 ‫לאחר שבפרק הראשון עסקנו בגוף‪ ,‬בייצוגו ובכינונו נעסוק כאן במקרה בוחן שיאפשר לראות‬
‫כיצד מתממשת תפיסת הגוף בספרות חז"ל הלכה למעשה לאור פעילותו הביולוגית הממשית‪.‬‬
‫לחוקי הנידה היבטים רבים ואחד החשובים שבהם הוא ההקשר המשפחתי‪ ,‬שמושפע מאוד מחוקי‬
‫הנידה ומההגבלות שהוא מטיל על חיי האישות של בני הזוג במשך פרק זמן ארוך בכל חודש‪.‬‬
‫עניינים אלה יידונו בפרק זה בהרחבה וישובו ויעלו בפרקים הבאים שעניינם חיי הנישואין‪,‬‬
‫הלכה למעשה‪.‬‬

‫‪ 2.2‬דיני הנידה במקרא‬

‫החוקים הבסיסיים בנוגע לטומאת הנידה וההיטהרות ממנה מופיעים בספר ויקרא‪ ,‬כחלק ממכלול‬
‫רחב של דיני טומאה וטהרה שעוסקים בהפרשות גופניות‪ .‬הטקסט המקראי קצר וממוקד‪ ,‬ומשאיר‬
‫פתח לדיונים פרשניים רבים של חכמי המשנה והתלמוד‪ ,‬פעמים רבות תוך יצירת מהפכות‬
‫פרשניות‪ .‬נפתח לפיכך את הדיון בעיון בבסיס המקראי של הנידה‪ ,‬הן כדי להבין את העקרונות‬
‫הבסיסיים‪ ,‬הן כדי להבחין בשינויים שחלו בתקופות מאוחרות יותר‪.‬‬

‫החוקים הנוגעים לנידה מופיעים בפרקים טו ו‪-‬יח בספר ויקרא‪ .‬בפרק טו הדיון בעניין מפורט‬
‫וסבוך‪ ,‬ובפרק יח הנידה נזכרת בקיצור בהקשר רחב הרבה יותר‪ .‬הדיון המפורט בטומאת הנידה‬
‫מובא בהקשר של טומאות הגוף הנובעות מהפרשות מאיברי המין של גברים ונשים‪ ,‬בדרך כלל‏—‏‬
‫הפרשות דמיות‪ .‬פרק טו פותח בטומאת הזב‪ ,‬היא טומאת גבר הנוגעת להפרשה לא סדירה‬
‫מאיבר מינו‪ .‬נביא כאן פסוקים אחדים הנוגעים לטומאת הזב‪:‬‬
‫ִאיׁש ִאיׁש ִּכי יִ ְהיֶ ה זָב ִמ ְּב ָׂשרֹו זֹובֹו ָט ֵמא הּוא‪ .‬וְ זֹאת ִּת ְהיֶ ה ֻט ְמ ָאתֹו ְּבזֹובֹו ָרר ְּב ָׂשרֹו ֶאת זֹובֹו‬
‫אֹו ֶה ְח ִּתים ְּב ָׂשרֹו ִמּזֹובֹו ֻט ְמ ָאתֹו ִהיא‪ָּ .‬כל ַה ִּמ ְׁש ָּכב ֲא ֶׁשר יִ ְׁש ַּכב ָע ָליו ַהּזָ ב יִ ְט ָמא וְ ָכל ַה ְּכ ִלי‬
‫ֲא ֶׁשר יֵ ֵׁשב ָע ָליו יִ ְט ָמא‪ ...‬וְ ִכי יִ ְט ַהר ַהּזָ ב ִמּזֹובֹו וְ ָס ַפר לֹו ִׁש ְב ַעת יָ ִמים ְל ָט ֳה ָרתֹו וְ ִכ ֶּבס ְּבגָ ָדיו‬
‫וְ ָר ַחץ ְּב ָׂשרֹו ְּב ַמיִ ם ַחּיִ ים וְ ָט ֵהר‪ַּ .‬ובּיֹום ַה ְּׁש ִמינִ י יִ ַּקח לֹו ְׁש ֵּתי ת ִֹרים אֹו ְׁשנֵ י ְּבנֵ י יֹונָ ה ָּובא ִל ְפנֵ י‬
‫מֹועד ּונְ ָתנָ ם ֶאל ַהּכ ֵֹהן‪.‬‬ ‫יְ יָ ֶאל ֶּפ ַתח א ֶֹהל ֵ‬
‫(ויקרא טו‪ ,‬ב‪-‬ד‪ ,‬יג‪-‬יד)‬ ‫ ‬

‫הפסוקים מפרטים את סוגי ההפרשות השונות‪ ,‬את האפשרויות השונות של העברת הטומאה‬
‫לאנשים או לחפצים אחרים ואת אופן ההיטהרות מהטומאה‪ .‬על הזב לקיים פעולות טהרה שונות‬
‫בהן רחצה במים‪ ,‬המתנה של שבעה ימים והבאת קרבן למקדש‪ .‬קובץ חוקי הזב מסתיים בקביעה‬
‫שאישה המקיימת יחסי מין עם הגבר זב נטמאת אף היא‪ ,‬וחלים עליה חלק מדיני ההיטהרות‬
‫(ויקרא טו‪ ,‬טז)‪ .‬כעת עובר הפרק לדון באישה הזבה‪ ,‬המכונה כאן גם נידה‪:‬‬
‫וְ ִא ָּׁשה ִּכי ִת ְהיֶ ה ָזָבה ָּדם יִ ְהיֶ ה ז ָֹבּה ִּב ְב ָׂש ָרּה ִׁש ְב ַעת יָ ִמים ִּת ְהיֶ ה ְבנִ ָּד ָתּה וְ ָכל ַהּנֹגֵ ַע ָּבּה יִ ְט ָמא ַעד‬
‫ָה ָע ֶרב‪ .‬וְ כֹל ֲא ֶׁשר ִּת ְׁש ַּכב ָע ָליו ְּבנִ ָּד ָתּה יִ ְט ָמא וְ כֹל ֲא ֶׁשר ֵּת ֵׁשב ָע ָליו יִ ְט ָמא‪ .‬וְ ָכל ַהּנֹגֵ ַע ְּב ִמ ְׁש ָּכ ָבּה‬
‫יְ ַכ ֵּבס ְּבגָ ָדיו וְ ָר ַחץ ַּב ַּמיִ ם וְ ָט ֵמא ַעד ָה ָע ֶרב‪ .‬וְ ָכל ַהּנֹגֵ ַע ְּב ָכל ְּכ ִלי ֲא ֶׁשר ֵּת ֵׁשב ָע ָליו יְ ַכ ֵּבס ְּבגָ ָדיו‬

‫הפרד ומשול‪ :‬חוקי הנידה ‪39 /‬‬ ‫פרק שני‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 39‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:27‬‬

 ‫וְ ָר ַחץ ַּב ַּמיִ ם וְ ָט ֵמא ַעד ָה ָע ֶרב‪ .‬וְ ִאם ַעל ַה ִּמ ְׁש ָּכב הּוא אֹו ַעל ַה ְּכ ִלי ֲא ֶׁשר ִהוא י ֶֹׁש ֶבת ָע ָליו ְּבנָ גְ עֹו‬
‫בֹו יִ ְט ָמא ַעד ָה ָע ֶרב‪ .‬וְ ִאם ָׁשכֹב יִ ְׁש ַּכב ִאיׁש א ָֹתּה ְּות ִהי נִ ָּד ָתּה ָע ָליו וְ ָט ֵמא ִׁש ְב ַעת יָ ִמים וְ ָכל‬
‫ַה ִּמ ְׁש ָּכב ֲא ֶׁשר יִ ְׁש ַּכב ָע ָליו יִ ְט ָמא‪.‬‬
‫(ויקרא טו‪ ,‬יט‪-‬כד)‬ ‫ ‬

‫המצב הראשוני המתואר בפסוק הראשון הוא של יציאת דם מאיבר המין של האישה (המכונה כאן‬
‫בלשון נקייה ּבְ ָׂשרָ ה)‪ .‬על פי הוראת הפסוק על אישה זו להיות ְּבנִ ָּד ָתּה במשך שבוע‪ .‬המילה נידה‪,‬‬
‫בדומה למילה נידוי‪ ,‬באה מהשורש נד"ד ומשמעותה היא התרחקות או הרחקה‪ ,‬אם כי התורה‬
‫אינה מפרטת מה המשמעות המדויקת של הרחקה זו‪ 48.‬בדומה לדיני הזב‪ ,‬גם הנידה מטמאת‬
‫חפצים ובני אדם הבאים אתה במגע‪ ,‬והגבר המקיים יחסי מין עם האישה בזמן נידתה נעשה אף‬
‫הוא טמא לשבעת ימים‪ ,‬הכול בהתאמה לחוקת הזב‪.‬‬

‫שאלה‬ ‫ ‬
‫‪‬‬
‫עיינו בפסוקים הבאים בפרק טו והשוו אותם לדיני הנידה והזב‪ .‬ציינו קווי דמיון ושוני בין‬
‫כל אחת משלוש החטיבות (תוכלו להיעזר גם בפסוקים א‪-‬יח בפרק)‪:‬‬
‫וְ ִא ָּׁשה ִּכי יָ זּוב זֹוב ָּד ָמּה יָ ִמים רַ ִּבים ְּבֹלא ֶעת נִ ָּד ָתּה אֹו ִכי ָתזּוב ַעל נִ ָּד ָתּה ָּכל יְ ֵמי זֹוב‬
‫זֹובּה ְּכ ִמ ְׁש ַּכב‬
‫ֻט ְמ ָא ָתּה ִּכ ֵימי נִ ָּד ָתּה ִּת ְהיֶ ה ְט ֵמ ָאה ִהוא‪ָּ .‬כל ַה ִּמ ְׁש ָּכב ֲא ֶׁשר ִּת ְׁש ַּכב ָע ָליו ָּכל יְ ֵמי ָ‬
‫נִ ָּד ָתּה יִ ְהיֶ ה ָּלּה וְ ָכל ַה ְּכ ִלי ֲא ֶׁשר ֵּת ֵׁשב ָע ָליו ָט ֵמא יִ ְהיֶ ה ְּכ ֻט ְמ ַאת נִ ָּד ָתּה‪ .‬וְ ָכל ַהּנֹוגֵ ַע ָּבם יִ ְט ָמא‬
‫ּזֹובּה וְ ָס ְפ ָרה ָּלּה ִׁש ְב ַעת יָ ִמים וְ ַא ַחר‬‫וְ ִכ ֶּבס ְּבגָ ָדיו וְ ָר ַחץ ַּב ַּמיִ ם וְ ָט ֵמא ַעד ָה ָע ֶרב‪ .‬וְ ִאם ָט ֲה ָרה ִמ ָ‬
‫אֹותם ֶאל ַהּכ ֵֹהן ֶאל‬ ‫ִּת ְט ָהר‪ַּ .‬ובּיֹום ַה ְּׁש ִמינִ י ִּת ַּקח ָלּה ְׁש ֵּתי ת ִֹרים אֹו ְׁשנֵ י ְּבנֵ י יֹונָ ה וְ ֵה ִב ָיאה ָ‬
‫מֹועד‪ .‬וְ ָע ָׂשה ַהּכ ֵֹהן ֶאת ָה ֶא ָחד ַח ָּטאת וְ ֶאת ָה ֶא ָחד ע ָֹלה וְ ִכ ֶּפר ָע ֶל ָיה ַהּכ ֵֹהן ִל ְפנֵ י יְ יָ‬ ‫ֶּפ ַתח א ֶֹהל ֵ‬
‫ִמּזֹוב ֻט ְמ ָא ָתּה‪ .‬‬
‫(ויקרא טו‪ ,‬כה‪-‬ל)‬ ‫ ‬

‫כפי שראינו‪ ,‬כל הפרק דן בטומאות שנובעות מהפרשות מאיברי המין‪ ,‬אולם עד כה לא הוזכרה‬
‫הסיבה שבגינה יש להיטהר מהטומאות הללו‪ .‬התורה אינה מציינת בפירוש את הסיבה לחומרות‬
‫הטומאה הזו ואינה מסבירה אותה‪ :‬וְ ִהּזַ רְ ֶּתם ֶאת ְּבנֵ י יִ ְׂש ָר ֵאל ִמ ֻּט ְמ ָא ָתם וְ ֹלא יָ ֻמתּו ְּב ֻט ְמ ָא ָתם ְּב ַט ְּמ ָאם‬
‫תֹוכם‪ .‬אולם מפסוק זה עולה כי טומאת הזבים (ובכלל זה טומאת הנידה)‬ ‫ֶאת ִמ ְׁש ָּכנִ י ֲא ֶׁשר ְּב ָ‬
‫קשורה לסכנה שבחילול המשכן או המקדש ובהכללה חילול מקומות שיש בהם קדושה‪ .‬בעולם‬
‫העתיק היה עניין זה דבר שבשגרה‪ .‬יחסי מין בכלל‪ ,‬והפרשות מאיברי המין בפרט‪ ,‬נתפסו‬
‫כמונעים מגע עם הקודש (כך למשל בני ישראל נצטוו‪ ,‬בספר שמות‪ ,‬לא לגשת אל אישה במשך‬
‫שלושה ימים לפני מתן התורה)‪ 49.‬אנו מציינים עובדה זו משום‪ ,‬שכפי שנראה בהמשך הפרק‪,‬‬

‫‪ 4 8‬בספרות חז"ל שומעים על ההרחקות המוטלות על האישה בנידתה‪ ,‬אך הקשרן החברתי שונה בפרטים‬
‫רבים מההקשר המקראי‪.‬‬
‫‪ 49‬בעניין זה נעסוק בהרחבה בפרק החמישי בסעיף ‪.5.1.3‬‬

‫‪ /‬מגדר ומיניות בתרבות חז"ל‬ ‫‪40‬‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 40‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:27‬‬

 ‫חוקי הנידה תפסו מקום מרכזי בתרבות חז"ל‪ ,‬אף ששינוי גדול עבר על חוקי הטומאה והטהרה‬
‫עם חורבן המקדש‪ ,‬מאחר שחוקים רבים הנוגעים למקדש בטלו‪ 50.‬עם זאת‪ ,‬המקום החשוב‬
‫שמקנים החכמים לטומאת הנידה מוכיח שחוקי הטומאה והטהרה‪ ,‬שלא קשורים בהכרח במקדש‪,‬‬
‫המשיכו לתפוס מקום חשוב בתרבות היהודית בשלהי העת העתיקה‪ .‬תופעה זו מודגמת היטב‬
‫כבר ממקום אחר במקרא העוסק בטומאת הנידה ואינו קשור למקדש‪ .‬בפסוק יט בפרק יח בספר‬
‫ויקרא נאמר "וְ ֶאל ִא ָּׁשה ְּבנִ ּדַ ת ֻט ְמ ָא ָתּה ֹלא ִת ְקרַ ב ְלגַ ּלֹות ֶערְ וָ ָתּה"‪ .‬ההקשר הרחב של הפרק שבו‬
‫מופיע הפסוק הם איסורי העריות‪ ,‬כלומר כל יחסי מין האסורים מסיבות שונות (על פי רוב קרבה‬
‫משפחתית)‪ .‬מכך אנו מסיקים שקיום יחסי מין עם אישה נידה נתפס כמעשה חמור ביותר‪ ,‬כמוהו‬
‫כקיום יחסי מין עם אחות או עם בהמה‪.‬‬

‫שאלה‬ ‫ ‬
‫‪‬‬
‫כיצד יש להבין איסור חמור זה לאור העובדה שבפרק טו ראינו שהתורה מתייחסת בצורה‬
‫שונה לקיום יחסי מין עם אישה נידה?‬

‫אפשר‪ ,‬אם כן‪ ,‬לסכם את הדיון הקצר בחוקי הנידה במקרא במסקנה שהנידה נתפסת כעניין‬
‫חמור‪ ,‬כמו גם טומאות אחרות‪ ,‬לעניין טומאת הגוף ויש צורך להפריד את הטמאים מהחברה‬
‫בכלל ומהמקדש בפרט‪ .‬זאת ועוד‪ ,‬על פי פרק יח הנידה (אך לא שאר הטומאות) נתפסת כעניין‬
‫חמור בהקשר של יחסי מין אסורים‪ ,‬נושא שאינו קשור למקדש‪ .‬כפי שנראה בהמשך‪ ,‬הצירוף‬
‫הזה תרם לחשיבות הרבה של חוקי הנידה בעת העתיקה‪ ,‬בימי־הביניים‪ ,‬ואצל מגזרים מסוימים‬
‫של העם היהודי‪ ,‬עד עצם היום הזה‪.‬‬

‫‪ 2.3‬דיני הנידה בספרות חז"ל‬

‫במקרים רבים‪ ,‬ספרות חז"ל מרחיבה מאוד את הדינים שנזכרו במקרא באופן מצומצם‪ ,‬כך גם בכל‬
‫הנוגע לדיני הנידה‪ ,‬ההרחבה נוגעת הן לממד הכמותי של הדינים‪ ,‬הן להיבטים הכלליים־עקרוניים‬
‫שלהם‪ .‬במקרה של דיני הנידה אפשר להסביר חלק מהתמורה באמצעות הנסיבות ההיסטוריות‪,‬‬
‫כלומר חורבן המקדש וביטולם הלכה למעשה של רוב חוקי הטומאה והטהרה‪ .‬אמנם חורבן המקדש‬
‫לא מנע מהחכמים לדון במקומות רבים בהלכות הנוגעות לו‪ ,‬אך בכל הנוגע לדיני הנידה‪,‬‬
‫בשל הממד הזוגי שלהם נעשה הדיון רלוונטי גם לחיי היום־יום הן בעת העתיקה והן בתקופות‬

‫‪ 50‬יש לציין שדיני טומאה וטהרה מסוימים המשיכו לנהוג גם לאחר חורבן בית המקדש‪ ,‬ובמיוחד אמורים‬
‫הדברים ביחס לאכילת חולין וביחס לתרומות ומעשרות‪ ,‬שהמשיכו לנהוג בפועל לפחות במאה השנייה‪.‬‬
‫על כך מעיד למשל המקור הבא‪" :‬וכבר נשתהא ר' טרפון [שהיה כהן] מלבוא לבית המדרש‪ .‬אמר לו רבן‬
‫גמליאל‪ :‬מה ראית להשתהות? אמר לו הייתי עובד‪ .‬אמר לו‪ :‬הלא כל דבריך תימה‪ .‬וכי יש עבודה עכשיו‬
‫[לאחר החורבן]? אמר לו‪ :‬הרי הוא אומר ֲעבֹדַ ת ַמ ָתּנָ ה ֶא ֵתּן ֶאת ְכּהֻ נַ ְּת ֶכם (במדבר יח‪ ,‬ז) — לעשות אכילת‬
‫קדשים בגבולים כעבודת מקדש במקדש" (ספרי במדבר קטז‪ ,‬עמ' ‪.)133‬‬

‫הפרד ומשול‪ :‬חוקי הנידה ‪41 /‬‬ ‫פרק שני‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 41‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:27‬‬

 ‫מאוחרות יותר‪ .‬הדיון בדיני הנידה מופיע בסדר טהרות שבמשנה‪ ,‬סדר שעניינו דיני טומאה וטהרה‬
‫הקשורים לעבודת המקדש‪ .‬סדר זה כולל גם את מסכת זבים‪ ,‬שעניינה טומאת גברים‪.‬‬

‫אחד הסימנים לכך שלמסכת נידה נודעת חשיבות מיוחדת בתרבות היהודית לדורותיה הוא‬
‫העובדה שמכל סדר טהרות שבמשנה רק למסכת נידה יש מסכת מקבילה בתלמוד הירושלמי‬
‫ובתלמוד הבבלי‪ ,‬מכאן אפשר ללמוד עד כמה היו הלכות הנידה רבות ערך בתרבות חז"ל‪ .‬חשוב‬
‫לציין שאזכורים רבים לענייני הנידה באים בשני התלמודים לא רק במסכת עצמה אלא גם‬
‫במקומות אחרים‪ ,‬אגב דיונים בנושאים שאינם קשורים בהכרח בנושא זה‪ .‬את הדיון בסוגיות‬
‫השונות בעניין הנידה בספרות חז"ל ננהל בחלוקה נושאית‪ .‬נפתח בשאלה כיצד נתפסה הנידה‬
‫כתופעה עקרונית בעיני חכמים שונים‪ ,‬נפנה לעסוק בתמורות שחלו במעבר מדיני המקרא‬
‫לדיני חז"ל‪ ,‬נתעמק במנגנונים השונים שפיתחו חכמים כדי לשלוט בתהליכי הטומאה והטהרה‬
‫של נשים ולפקח עליהם‪ ,‬ונסיים בכמה סוגיות היסטוריות שנוגעות להתפתחויות מאוחרות של‬
‫דיני הנידה‪.‬‬

‫‪ 2.3.1‬הנידה כסמל וההסברים לקיומה‬

‫כבר בספרי הנבואה במקרא אפשר למצוא שימוש בנידה על דרך הייצוג המטפורי‪ ,‬כייצוג לעם‬
‫ישראל שחטא לפני האל‪ .‬כך לדוגמה בספר יחזקאל ובספר עזרא‪:‬‬
‫אֹותּה ְּבדַ רְ ָּכם‬
‫ן־א ָדם ֵּבית יִ ְׂש ָר ֵאל י ְֹׁש ִבים ַעל ַאדְ ָמ ָתם וַ יְ ַט ְּמאּו ָ‬ ‫וַ יְ ִהי דְ ַבר יְ יָ ֵא ַלי ֵלאמֹר ֶּב ָ‬
‫ילֹותם ְּכ ֻט ְמ ַאת ַהּנִ ָּדה ָהיְ ָתה דַ רְ ָּכם ְל ָפנָ י‪ .‬וָ ֶא ְׁשּפְֹך ֲח ָמ ִתי ֲע ֵל ֶיהם ַעל ַה ָּדם ֲא ֶׁשר ָׁש ְפכּו‬
‫ַּוב ֲע ִל ָ‬
‫אּוה‪.‬‬
‫ּלּול ֶיהם ִט ְּמ ָ‬
‫ַעל ָה ָא ֶרץ ְּובגִ ֵ‬
‫(יחזקאל לו‪ ,‬טז‪-‬יח)‬ ‫ ‬

‫ֹלהינּו ַא ֲחרֵ י זֹאת ִּכי ָע ְזַבנּו ִמ ְצ‍ו ֶֹתיָך ֲא ֶׁשר ִצּוִ ָית ְּביַ ד ֲע ָבדֶ יָך ַהּנְ ִב ִיאים ֵלאמֹר‬
‫ֹאמר ֱא ֵ‬ ‫וְ ַע ָּתה ַמה ּנ ַ‬
‫אּוה‬
‫תֹועב ֵֹת ֶיהם ֲא ֶׁשר ִמ ְל ָ‬ ‫ָה ָא ֶרץ ֲא ֶׁשר ַא ֶּתם ָּב ִאים ְל ִר ְׁש ָּתּה ֶא ֶרץ נִ ָּדה ִהיא ְּבנִ ּדַ ת ַע ֵּמי ָה ֲא ָרצֹות ְּב ֲ‬
‫נֹות ֶיכם ַאל ִּת ְּתנּו ִל ְבנֵ ֶיהם ְּובנ ֵֹת ֶיהם ַאל ִּת ְׂשאּו ִל ְבנֵ ֶיכם וְ ֹלא‬ ‫ִמ ֶּפה ֶאל ֶּפה ְּב ֻט ְמ ָא ָתם‪ .‬וְ ַע ָּתה ְּב ֵ‬
‫עֹולם ְל ַמ ַען ֶּת ֶחזְ קּו וַ ֲא ַכ ְל ֶּתם ֶאת טּוב ָה ָא ֶרץ וְ הֹורַ ְׁש ֶּתם ִל ְבנֵ ֶיכם‬
‫טֹוב ָתם ַעד ָ‬ ‫ֹלמם וְ ָ‬ ‫ִתדְ רְ ׁשּו ְׁש ָ‬
‫עֹולם‪.‬‬
‫ַעד ָ‬
‫(עזרא ט‪ ,‬י‪-‬יב)‬ ‫ ‬

‫בפסוקים מספר יחזקאל מדומים מעשיהם הרעים של ישראל לטומאת הנידה ְ(ּכ ֻט ְמ ַאת ַהּנִ ָּדה)‪,‬‬
‫ובספר עזרא הטומאה של ישראל מיוחסת לארץ ֶ(א ֶרץ נִ ָּדה ִהיא) על דרך המטונימיה‪ 51.‬גם‬

‫‪ 51‬מטונימיה היא אמצעי ספרותי‪ ,‬מילה או ביטוי שבאמצעותו מציינים דבר באמצעות שימוש בדבר קרוב‬
‫אליו‪ ,‬כמו למשל בביטוי "האולם הוכה בתדהמה"‪ ,‬כשהכוונה היא שהקהל באולם הוכה בתדהמה ולא‬
‫המבנה עצמו‪.‬‬

‫‪ /‬מגדר ומיניות בתרבות חז"ל‬ ‫‪42‬‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 42‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:27‬‬

 ‫בספרות חז"ל אפשר למצוא ביטויים ספרותיים לקטעי נבואה כאלה והם מציגים את האישה‬
‫הנידה כסמל לחטאים קשים‪ .‬עם זאת‪ ,‬הדיון של חכמים בנידה אינו מצומצם רק לייצוגים מסוג‬
‫זה‪ .‬במקומות שונים בספרות חז"ל אפשר למצוא עיסוק תאורטי הנוגע למהות טומאת הנידה‬
‫ולשורשיה התאולוגיים‪ .‬פתחנו פרק זה בטקסט מן המשנה שקבע כי התעלמות ממצוות נידה‬
‫גורמת למות נשים בשעת לידתן‪ ,‬ועמדנו בקצרה על המשמעת הרטורית־חינוכית של קביעה זו‪.‬‬
‫לרעיון זה‪ ,‬השלכה רחבה יותר על האופן שבו נתפסת האישה במקומות שונים בספרות חז"ל‪.‬‬
‫פיתוח של הרעיון המובע במשנה האמורה מופיע במדרש בראשית רבה‪ .‬בראש הטקסט שאלו‬
‫את רבי יהושע סדרת שאלות הנוגעת להבדלים בין הגבר לאישה‪ .‬בהמשך הטקסט מופיעים‬
‫הדברים האלה‪:‬‬
‫ומפני מה הן מהלכות אצל המת תחילה?‬
‫אמר להם‪:‬‬
‫"על ידי שגרמו מיתה לעולם‪ ,‬לפיכך הן מהלכות לפני המת תחילה‪".‬‬
‫מפני מה ניתן לה מצות נידה?‬
‫"על ידי ששפכה דמו של אדם הראשון‪ ,‬לפיכך ניתן לה מצות נידה‪".‬‬
‫ומפני מה ניתן לה מצות חלה? ‬
‫"על ידי שקלקלה את אדם הראשון‪ ,‬שהיה גמר חלתו של עולם‪,‬‬
‫לפיכך ניתנה לה מצות חלה‪".‬‬
‫ומפני מה ניתן לה מצות נר שבת?‬
‫אמר להם‪:‬‬
‫"על ידי שכבתה נשמתו של אדם הראשון‪,‬‬
‫לפיכך ניתן לה מצות נר שבת‪".‬‬
‫(בראשית רבה יז‪ ,‬יג‪ ,‬עמ' ‪)160‬‬ ‫ ‬

‫במסכת שבת הזהירה המשנה את הנשים שהן עלולות למות בלידתן אם לא יקפידו על שמירת‬
‫מצוות הנידה‪ ,‬החלה ונר השבת‪ .‬המדרש בבראשית רבה מחמיר יותר ותולה את עצם קיומן של‬
‫שלוש המצוות הללו במוות הקמאי של אדם הראשון‪ ,‬שעל פי מדרש זה איבד את חיי העולם‬
‫שלו בשל חטא עץ הדעת‪ ,‬שבו אשמה חוה לבדה‪ .‬המדרש מקשר באופן מטפורי בין החטאים‬
‫— היא שפכה דם ולכן‬‫השונים של חוה לבין המצוות שנגזרו עליה בתהליך של מידה כנגד מידה‏ ‏‬
‫נענשה בדם הווסת‪ ,‬היא קלקלה את אדם הראשון המתואר כחלת העולם ולכן עליה להקפיד על‬
‫הפרשת חלה‪ ,‬לבסוף‪ ,‬הריגת אדם הראשון מתוארת בעזרת מטפורה של כיבוי נר ומכאן מצוות‬
‫נר השבת‪ 52.‬העניין החשוב והמטריד העולה ממדרש זה הוא שהמצוות הללו מתפרשות כעונשים‬
‫שחלים על הנשים ולא כזכויות‪ .‬במדרש תנחומא‪ ,‬שהוא מדרש אגדה מאוחר משלהי התקופה‬

‫‪ 52‬על פי עיקרון זה קיימת התאמה בין שני אירועים‪ ,‬שלכאורה מתרחשים ללא קשר ביניהם‪ ,‬אך למעשה‬
‫מתקיים ביניהם קשר של סיבה ותוצאה‪ .‬על עקרון זה במקרא ראו‪ :‬יהונתן יעקבס‪ ,‬מידה כנגד מידה‬
‫בסיפור המקראי‪ ,‬אלון שבות תשס"ו‪.‬‬

‫הפרד ומשול‪ :‬חוקי הנידה ‪43 /‬‬ ‫פרק שני‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 43‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:27‬‬

 ‫האמוראית ומהתקופה המוסלמית הקדומה (המאה השמינית לספירה לערך)‪ 53,‬אנו מוצאים ניסוח‬
‫חריף עוד יותר‪:‬‬
‫ולמה נצטוו הנשים על המצוות הללו?‬
‫אלא אמרו חכמינו‪ ,‬שאדם היה תחילת ברייתו של עולם ‬

‫ובאה חוה ושפכה דמו‪...‬‬

‫ואמר הקדוש ברוך הוא ‪:‬‬
‫"תנתן לה מצוות דם הנידה‪,‬‬
‫שיתכפר לה על אותו הדם ששפכה‪".‬‬
‫(מדרש תנחומא נח‪ ,‬א‪ ,‬עמ' ‪)27‬‬ ‫ ‬

‫שאלה‬ ‫ ‬
‫‪‬‬
‫מה מוסיף המדרש בתנחומא על מה שנאמר במדרש בבראשית רבה?‬

‫כיוון שונה נוקט התלמוד הבבלי בבואו לפרש את המשנה ממסכת שבת שאנו עוסקים בה‪:‬‬
‫נידה מאי טעמא [מה פשרה]?‬
‫אמר רבי יצחק‪:‬‬
‫"היא קלקלה בחדרי בטנה‪ ,‬לפיכך תלקה בחדרי בטנה‪".‬‬
‫תינח [הדבר מובן בנוגע ל] נידה‪,‬‬
‫חלה והדלקת הנר — מאי [מה]?‬
‫איכא למימר כדדרש ההוא גלילאה עליה דרב חסדא‪:‬‬
‫[יש לומר כפי שדרש הגלילי ההוא בפני רב חסדא]‬
‫אמר הקדוש ברוך הוא‪:‬‬
‫"רביעית דם נתתי בכם‪ ,‬על עסקי דם הזהרתי אתכם‪.‬‬
‫ראשית קראתי‪ ,‬אתכם על עסקי ראשית הזהרתי אתכם‪.‬‬
‫נשמה שנתתי בכם קרויה נר‪ ,‬על עסקי נר הזהרתי אתכם‪.‬‬
‫אם אתם מקיימים אותם מוטב‪ ,‬ואם לאו הריני נוטל נשמתכם‪".‬‬
‫(בבלי שבת לא ע"ב‪-‬לב ע"א)‬ ‫ ‬

‫בדומה להסבר של רבי יהושע בבראשית רבה יז‪ ,‬יג‪ ,‬מסביר רבי יצחק את מצוות הנידה על‬
‫דרך השלילה‪ .‬האישה חוטאת מבחינה מינית (חדרי בטן הוא לשון נקייה לאיבר המין הנשי)‬
‫ולכן נענשת בדימום מאיבר המין שלה ובבידוד חברתי‪ .‬לאחר מכן מביא התלמוד את דעתו של‬
‫חכם גלילי (שאינו נזכר בשמו) המקשר גם את מצוות הפרשת חלה והדלקת נר שבת לאזהרות‬

‫‪ 53‬מדרש תנחומא הוא מקבץ של טקסטים מדרשיים המוכרים לנו מחיבורים נוספים ועל כן קשה להכריע‬
‫בנוגע לתקופה בו נתחברו או נערכו מרכיביו השונים‪ .‬ראו‪ :‬פרנקל‪ ,‬מדרש ואגדה‪ ,‬עמ' ‪.838-826‬‬

‫‪ /‬מגדר ומיניות בתרבות חז"ל‬ ‫‪44‬‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 44‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:27‬‬

 ‫אלוהיות קמאיות‪ .‬דניאל בויארין מנתח את הקטעים הללו וטוען שהבבלי מתרחק מהמיזוגניות‬
‫(שנאת הנשים) של בראשית רבה ושל המשנה בשבת ב‪ ,‬ו (שהובאה בראש הפרק) ומציג מצב‬
‫מאוזן יותר שבו גם הנשים וגם הגברים נצטוו במצוות מסוימות ואם יעברו עליהם ייענשו אלה‬
‫ואלה בעונשים שונים ואף במוות‪.‬‬

‫שאלה‬ ‫ ‬
‫‪‬‬
‫קראו במקראת המאמרים את דבריו של דניאל בויארין בספרו הבשר שברוח‪ ,‬עמ' ‪,98-95‬‬
‫ועמודים ‪ 34-29‬בספרה של שרלוטה פונרוברט‪Charlotte Fonrobert, Menstrual Purity: :‬‬
‫‪54.Christian Reconstructions of Biblical Gender, Stanford 2000 Rabbinic and‬‬
‫במה חלוקים שני החוקרים?‬

‫נקל להבחין שטומאת הנידה מוצגת בטקסטים מספרות חז"ל‪ ,‬שהופיעו בסעיף זה‪ ,‬בצורה‬
‫מגמתית‪ .‬אכן לדינים הקשורים לנידה היה מקום חשוב בעולמם של חכמים‪ .‬ממקומות שונים‬
‫במשנה אנו למדים על החשיבות הרבה שייחסו החכמים לשמירה על חוקי הנידה‪ .‬כך למשל‬
‫במסכת כתובות דנה המשנה בנשים שאינן זכאיות לקבל את כתובתן במקרה של גירושין‪:‬‬
‫ואלו יוצאות שלא בכתובה‪:‬‬
‫העוברת על דת משה ויהודים‪.‬‬
‫ואיזו היא דת משה?‬
‫מאכילתו שאינו מעושר‪ ,‬ומשמשתו נידה‪,‬‬
‫ולא קוצה לה חלה‪ ,‬ונודרת ואינה מקיימת‪.‬‬
‫ואיזו היא דת יהודים?‬
‫יוצאה וראשה פרוע‪ ,‬וטווה בשוק‪ ,‬ומדברת עם כל אדם‪ .‬‬
‫אבא שאול אומר‪:‬‬
‫"אף המקללת יולדיו בפניו‪".‬‬
‫רבי טרפון אומר‪:‬‬
‫"אף הקולנית‪ ".‬‬
‫(משנה כתובות ז‪ ,‬ו‪ ,‬עמ' ‪)112‬‬ ‫ ‬

‫שאלה‬ ‫ ‬
‫‪‬‬
‫מה בין משנה זו לבין המשנה ממסכת שבת שהובאה בראש הפרק? מה ההבדל בין החטאים‬
‫המנויים בקטגוריה "דת משה" לבין אלה המנויים ב"דת יהודים"?‪55‬‬

‫‪ 5 4‬להלן‪ :‬פונרוברט‪ ,‬טהרת הווסת‪.‬‬

‫‪ 55‬על ביטוי זה ראו‪ :‬מנחם קיסטר‪' " ,‬כדת משה ויהודאי'‪ :‬תולדותיה של נוסחה משפטית־דתית"‪ ,‬עטרה‬
‫לחיים‪ :‬מחקרים בספרות התלמודית והרבנית לכבוד פרופסור חיים זלמן דימיטרובסקי‪ ,‬ירושלים תש"ס‪,‬‬
‫עמ' ‪.208-202‬‬

‫הפרד ומשול‪ :‬חוקי הנידה ‪45 /‬‬ ‫פרק שני‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 45‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:28‬‬

 ‫נעיין כעת בפיוט משל יניי‪ ,‬פייטן שחי בארץ ישראל במאה השישית לספירה‪ ,‬היא התקופה שבה‬
‫נערכו גם מדרשי האגדה החשובים ובהם בראשית רבה‪ ,‬ויקרא רבה ופסיקתא דרב כהנא‪ .‬הפיוטים‬
‫הם יצירות שיר שהשמיע החזן לקהל המתפללים בבית הכנסת‪ .‬כיצירות מסוג זה‪ ,‬חשובים‬
‫הפיוטים להבנת האופן שבו נמסרו רעיונות מספרות חז"ל לציבור שלא פקד את בית המדרש‬
‫באופן קבוע‪ .‬יש לזכור שציבור זה היה הרוב המכריע של האוכלוסייה והיו בו גם נשים וילדים‪,‬‬
‫שכן ללמוד תורה יכלו רק מעטים‪ ,‬וגם הם היו גברים בלבד מאחר שעולמה של תורה היה חסום‬
‫כמעט לחלוטין בפני נשים כפי שנראה בהמשך‪ .‬יניי חיבר פיוטים שעקבו אחרי קריאות התורה‬
‫בתפילת שחרית של שבת‪ .‬במקרה כאן מדובר בחלק מפיוט שחובר לסדר הקריאה מויקרא טו‪,‬‬
‫כה‪ :‬וְ ִא ָּׁשה ִּכי יָ זּוב זֹוב ָּד ָמּה יָ ִמים רַ ִּבים ְּבֹלא ֶעת נִ ָּד ָתּה אֹו ִכי ָתזּוב ַעל נִ ָּד ָתּה ָּכל יְ ֵמי זֹוב ֻט ְמ ָא ָתּה‬
‫ימי נִ ָּד ָתּה ִּת ְהיֶ ה ְט ֵמ ָאה ִהיא‪56:‬‬ ‫ִּכ ֵ‬
‫עֹוברֹות ֵּומתֹות ְמ ֻע ָּברֹות‬ ‫ָא ְמנָ ם ַעל ָׁשלֹוׁש ֲע ֵבירֹות ‪ַ /‬הּנָ ִׁשים ְ‬
‫ַעל ַח ַּלת קֹדֶ ׁש ‪ /‬וְ ַעל נֵ ר ַׁש ָּבת קֹדֶ ׁש ‪ /‬וְ ַעל נִ ּדַ ת קֹדֶ ׁש ‪ִּ /‬כי ֹלא ִׁש ְמ ָּרה ַּבּקֹדֶ ׁש‬
‫עֹולם‬
‫וְ נֵ ר ִּכי ִּכ ַּבת נִ ְׁש ַמת ָא ָדם ‪ֲ /‬א ֶׁשר הּוא ָהיָ ה נֵ ר ָה ָ‬
‫עֹולם‬
‫וְ נִ ָּדה ִּכי ִט ְּמ ָאה ָט ֳהרַ ת ָא ָדם ‪ֲ /‬א ֶׁשר הּוא ָהיָ ה ָּדם ָה ָ‬
‫ִמ ֻּט ְמ ַאת נִ ָּדה ִּומ ֻּט ְמ ַאת זִ ָיבה ‪ /‬נִ ְׁש ַּתּנּו ֵמ ֵימינּו ְּכ ָת ֵמינּו ָּד ֵמינּו‬
‫ותינּו ָטהֹור וְ ָקדֹוׁש‪57‬‬ ‫צֹוא ֵתינּו ‪ /‬וְ ַת ְט ִהיר ֻט ְּמ ָא ֵ‬
‫ּנּופינּו ‪ /‬וְ ַתרְ ִחיץ ָ‬ ‫ַעד ַּת ְל ִּבין ָאדְ ֵמינּו ‪ְּ /‬ות ַכ ֵּבס ִט ִ‬

‫שאלה‬ ‫ ‬
‫‪‬‬
‫מה ההבדל בין הפיוט של יניי למקורות הקודמים? האם אפשר למצוא קשר בין קטע הפיוט‬
‫לבין הפסוקים מיחזקאל ועזרא שהובאו בתחילת הסעיף?‬

‫‪ 2.3.2‬סוגיות בדיני הנידה‬

‫לתפיסות שדנו בהן לעיל חשיבות רבה לשחזור הדרכים שבהן הבינה התרבות הגברית של חז"ל‬
‫את תופעת המחזור החודשי‪ ,‬ולבירור המנגנונים שפיתחה כדי להתמודד עם התופעה ולנסות‬
‫לשלוט בה‪ .‬עם זאת‪ ,‬ראוי לזכור שרוב הטקסטים מספרות חז"ל עוסקים בשאלות פרקטיות של‬
‫זיהוי הטומאה‪ ,‬היטהרות ממנה‪ ,‬מכלול האיסורים המוטלים על האישה הנידה ועל בני ביתה ועוד‪.‬‬

‫‪ 5 6‬בימיו של יניי נהגו בארץ ישראל לקרוא את התורה בשבת במחזור של שלוש וחצי שנים וכל חלק שבועי‬
‫נקרא סדר‪ .‬מאוחר יותר נתקבל בכל קהילות ישראל המנהג הבבלי שבו קוראים את התורה במשך שנה‬
‫וכל חלק שבועי נקרא פרשה‪ .‬על מנהג זה ראו‪ :‬עזרא פליישר‪" ,‬קריאה חד־שנתית ותלת־שנתית בתורה‬
‫בבית הכנסת הקדום"‪ ,‬תרביץ סא‪ ,‬א (תשנ"ב)‪ ,‬עמ' ‪.43-25‬‬
‫‪ 57‬מחזור פיוטי רבי יניי לתורה ולמועדים‪ ,‬צ"מ רבינוביץ (מהדיר)‪ ,‬כרך א‪ ,‬ירושלים תשמ"ה‪ ,‬עמ' ‪.434-433‬‬

‫‪ /‬מגדר ומיניות בתרבות חז"ל‬ ‫‪46‬‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 46‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:28‬‬

 ‫‪ 2.3.2.1‬מבית המקדש לחדר המיטות‬
‫במקומות רבים במשנה יש דיונים שעיסוקם בעניינים שמבחינה מעשית לא היו מעשיים עוד‬
‫במציאות החיים שלאחר חורבן בית המקדש‪ .‬כך למשל מסכת ביכורים עוסקת בדיני הבאת‬
‫הביכורים למקדש‪ ,‬מסכת יום הכיפורים עוסקת בעיקר בדיני עבודת הכהן הגדול בבית המקדש‬
‫ביום הכיפורים‪ ,‬ומסכת סוטה עוסקת בטקס המקדשי שבו נבדקת אישה החשודה בניאוף‪58.‬‬

‫כאמור‪ ,‬המקורות המקראיים מעמידים שני הקשרים לדיני הנידה‪ .‬האחד‪ ,‬המגמה להרחיק טומאה‬
‫מן המשכן בפרט ומבני ישראל בכלל‪ ,‬והאחר‪ ,‬האיסור על קיום יחסי מין בזמן הנידה‪ ,‬איסור‬
‫העומד בפני עצמו במרחב הביתי של בני הזוג הנשואים‪ .‬ככלל‪ ,‬הפרק הראשון במשנת נידה‬
‫עוסק בטומאת הנידה בהקשר הרחב יותר של חוקי הטומאה והטהרה הן בהקשר המקדשי‪ ,‬הן‬
‫בהקשר רחב יותר שאינו קשור בהכרח למקדש‪ .‬בפרק השני של המסכת נדונים עניינים רבים‬
‫הקשורים לטומאת הנידה בהקשר של חיי המין של בני הזוג‪ .‬כך למשל במקור הבא‪:‬‬
‫כל הנשים בחזקת טהרה לבעליהן‪.‬‬
‫הבאין מן הדרך‏—‏ נשיהן להן בחזקת טהרה‪.‬‬
‫בית שמאי אומרין‪:‬‬
‫"צריכה שני עדים על כל תשמיש ותשמיש‪,‬‬
‫או תשמש לאור הנר‪".‬‬
‫ובית הלל אומרין‪:‬‬
‫"דיה בשני עדים כל הלילה‪".‬‬
‫(משנה נידה ב‪ ,‬ד‪ ,‬עמ' ‪)382‬‬ ‫ ‬

‫ההקשר הביתי של דיני הנידה מתבסס על האיסור מספר ויקרא על קיום יחסי מין עם אישה‬
‫בזמן נידתה (וְ ֶאל ִא ָּׁשה ְּבנִ ּדַ ת ֻט ְמ ָא ָתּה ֹלא ִת ְקרַ ב ְלגַ ּלֹות ֶערְ וָ ָתּה [ויקרא יח‪ ,‬יט])‪ ,‬משום כך נושא‬
‫— בעיקר בתקופת האמוראים ‏—‏ הוא פיתוח דינים‬ ‫מרכזי שמתחיל להתפתח בקרב חכמים ‏ ‏‬
‫שנועדו למנוע מבני זוג קרבה אינטימית שתגרור אותם לקיום יחסי מין‪ .‬כך למשל עולה מן‬
‫הקטע מאבות דרבי נתן‪ ,‬שהוא מדרש הדומה באופיו למסכת אבות אם כי נתחבר מאוחר יותר‪,‬‬
‫בתקופת האמוראים‪59:‬‬

‫איזהו סייג שעשתה תורה לדבריה?‬

‫הרי הוא אומר‪:‬‬
‫וְ ֶאל ִא ָּׁשה ְּבנִ ּדַ ת ֻט ְמ ָא ָתּה ֹלא ִת ְקרַ ב ְלגַ ּלֹות ֶערְ וָ ָתּה (ויקרא יח‪ ,‬יט)‪.‬‬
‫יכול יחבקנה וינשקנה וידבר עמה דברים בטלים?‬
‫— ֹלא ִת ְקרַ ב‪.‬‬ ‫תלמוד לומר‏ ‏‬

‫‪ 5 8‬הפרק השמיני בקורס מתמקד בעניין הסוטה‪ .‬בפרק זה נדון גם בשאלת המשך העיסוק במקדש לאחר‬
‫שחרב‪.‬‬
‫‪ 59‬בלברג‪ ,‬פתח לספרות חז"ל‪ ,‬עמ' ‪.255‬‬

‫הפרד ומשול‪ :‬חוקי הנידה ‪47 /‬‬ ‫פרק שני‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 47‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:28‬‬

 ‫יכול תישן עמו בבגדיה על המטה?‬
‫— ֹלא ִת ְקרַ ב‪.‬‬
‫תלמוד לומר‏ ‏‬
‫(אבות דרבי נתן נוסח א‪ ,‬ב‪ ,‬א‪ ,‬עמ' ‪)8‬‬ ‫ ‬

‫ההתמקדות בפסוק מויקרא יח גוררת אחריה שינוי נוסף‪ ,‬מהותי יותר‪ .‬על פי דיני המקרא‬
‫האישה הנידה (כמו גם כל אדם ששרוי במצב טומאה) עלולה להעביר את טומאתה לאנשים‬
‫ולחפצים באמצעות מגע‪ .‬איסור הנגיעה באישה נידה מתקשר אפוא להלכות טומאה וטהרה‬
‫בהקשר המקדשי אך הוא מוסט יותר ויותר לתחום קיום יחסי מין אסורים‪ .‬מגמה זו ניכרת גם‬
‫בדרשה הבאה בספרא‪ ,‬מדרש ההלכה התנאי על ספר ויקרא‪60:‬‬

‫וְ ַה ָּדוָ ה ְּבנִ ָּד ָתּה וְ ַהּזָ ב ֶאת זֹובֹו ַלּזָ ָכר וְ ַלּנְ ֵק ָבה ְּול ִאיׁש‬
‫ֲא ֶׁשר יִ ְׁש ַּכב ִעם ְט ֵמ ָֽאה (ויקרא טו‪ ,‬לג)‬
‫זקנים הראשונים היו אומרים‪:‬‬
‫"תהיה בנידתה‏—‏‬
‫לא תכחול ולא תפקוס (לא תתאפר ולא תתקשט)‬
‫עד שתבוא במים‪".‬‬
‫עד שבא רבי עקיבא ולמד‪:‬‬
‫"נכנס הדבר לידי איבה והוא מבקש לגרשה;‬
‫הא‪ ,‬מה אני מקיים‏—‏ וְ ַה ָּדוָ ה ְּבנִ ָּד ָתּה?‬
‫תהא בנדתה עד שתבוא במים‪.‬‬
‫(ספרא מצורע זבים ה‪ ,‬ט‪ ,‬יב‪ ,‬עט‪ ,‬עמ' א)‬

‫רבי עקיבא חושש שאם האישה לא תתאפר ותתקשט בימי נידתה — כפי שהורו ה"זקנים‬
‫הראשונים" (חכמי העבר) — ימאס בה בעלה ויבקש להתגרש ממנה‪ .‬משום כך הוא מבקש להגביל‬
‫את האיסורים שהטילו החכמים‪.‬‬

‫נוסף על כך ביקשו החכמים להציע הסבר פסיכולוגי לדיני ההרחקה המחמירים שבין איש לאשתו‬
‫בזמן נידתה‪ .‬כך למשל בברייתא הבאה מוצגת ההפרדה בין האיש והאישה כמטפחת וכמשמרת‬
‫באופן סדיר את המתח האירוטי ביניהם‪:‬‬
‫תניא‪ ,‬היה רבי מאיר אומר‪:‬‬
‫"מפני מה אמרה תורה נדה לשבעה?‬
‫מפני שרגיל בה וקץ בה אמרה תורה‪:‬‬
‫תהא טמאה שבעה ימים כדי שתהא‬
‫חביבה על בעלה כשעת כניסתה לחופה‪".‬‬
‫(בבלי נידה לא‪ ,‬ע"ב)‬

‫‪ 60‬על הספרא ראו שם‪ ,‬עמ' ‪.110-109‬‬

‫‪ /‬מגדר ומיניות בתרבות חז"ל‬ ‫‪48‬‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 48‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:28‬‬

 ‫הסברים מסוג זה לא פגמו בכובד הראש שבו התייחסו חכמים לטומאת הנידה ולחשיבות הריחוק‬
‫הפיזי המוחלט שבין האיש והאישה‪ .‬עניין זה נרמז במשנה ביחס לדיני יום הכיפורים‪.‬‬
‫יום הכיפורים אסור באכילה ובשתיה וברחצה‬
‫ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המיטה‪.‬‬
‫(משנה יומא ח‪ ,‬א‪ ,‬עמ' ‪)245‬‬

‫את האיסור על תשמיש המיטה‪ ,‬כלומר קיום יחסי מין ביום הכיפורים‪ ,‬וגם בהכללה‪ ,‬בימי נידת‬
‫האישה הבינו כבר בתקופת האמוראים כאיסור נגיעה של ממש‪ .‬רעיון זה הובע באופן חד משמעי‬
‫באחד החיבורים ההלכתיים החשובים ביותר שנתחברו בימי הביניים‪ ,‬ה"שולחן ערוך" לרבי יוסף‬
‫קארו‪:‬‬
‫יום הכיפורים אסור בתשמיש המיטה ואסור ליגע באשתו‬
‫כאלו היא נידה וכן אסור לישן עם אשתו במיטה‪.‬‬
‫(שולחן ערוך תרט"ו‪ ,‬סעיף א)‬ ‫ ‬

‫לכיוון פרשנות מחמיר זה יש כאמור שורשים תלמודיים‪ ,‬כפי שניתן להיווכח מהסיפור התלמודי‬
‫הבא‪:‬‬
‫תני דבי אליהו [שנוי מבית (מדרשו) של אליהו]‪:‬‬
‫מעשה בתלמיד אחד ששנה הרבה וקרא הרבה‬
‫ושימש תלמידי חכמים הרבה ומת בחצי ימיו‪.‬‬
‫והיתה אשתו נוטלת תפיליו ומחזרתם בבתי כנסיות ובבתי מדרשות‪.‬‬
‫ואמרה להם‪:‬‬
‫"כתיב בתורה‪:‬‬
‫ֹלהיָך ִל ְׁשמ ַֹע ְּבקֹלֹו ְּול ָד ְב ָקה בֹו‬
‫ְל ַא ֲה ָבה ֶאת יְ יָ ֱא ֶ‬
‫ִּכי הּוא ַחּיֶ יָך וְ א ֶֹרְך יָ ֶמיָך (דברים ל‪ ,‬כ)‪.‬‬
‫בעלי ששנה הרבה וקרא הרבה ושימש תלמידי חכמים הרבה‬
‫מפני מה מת בחצי ימיו?"‪.‬‬
‫ולא היה אדם מחזירה דבר‪.‬‬
‫פעם אחת נתארחתי אצלה והיתה מסיחה כל אותו מאורע‪.‬‬
‫ואמרתי לה‪:‬‬
‫"בתי בימי נדותך‪ ,‬מה הוא אצלך?"‬
‫אמרה לי‪:‬‬
‫"חס ושלום אפילו באצבע קטנה לא נגע בי"‪.‬‬
‫"בימי לבוניך‪ ,‬מהו אצלך?"‬
‫"אכל עמי ושתה עמי וישן עמי בקירוב בשר‬
‫ולא עלתה דעתו על דבר אחר"‪.‬‬

‫הפרד ומשול‪ :‬חוקי הנידה ‪49 /‬‬ ‫פרק שני‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 49‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:28‬‬

 ‫ואמרתי לה ברוך המקום שהרגו שלא נשא פנים לתורה‪,‬‬
‫שהרי אמרה תורה‪:‬‬
‫וְ ֶאל ִא ָּׁשה ְּבנִ ּדַ ת ֻט ְמ ָא ָתּה ֹלא ִת ְקרַ ב ְלגַ ּלֹות ֶערְ וָ ָתּה‬
‫(ויקרא יח‪ ,‬יט)‪.‬‬
‫(בבלי שבת יג‪ ,‬ע"א‪-‬ע"ב)‬ ‫ ‬

‫פסיקת ה"שולחן ערוך" עניינה ככלל‪ ,‬דיני יום הכיפורים‪ ,‬אך אגב כך היא מגלה גם מה הוא‬
‫היחס הרצוי בין איש לאשתו בימי נידת האישה‪ .‬על פי הפסיקה במקור ימי־ביניימי זה על הגבר‬
‫והאישה להימנע לחלוטין מכל סוג של מגע גופני‪ .‬הסיפור בבבלי שבת מביע תפיסה דומה‪,‬‬
‫ומוקדמת יותר‪ ,‬באמצעות הבאת סיפור מעשה המתאר מותו בגיל צעיר של תלמיד שלכאורה‬
‫היה צדיק‪ .‬אשתו של התלמיד מבקשת להבין מדוע נפטר בעלה בגיל כה צעיר‪ ,‬אולם משיחה‬
‫שניהלה עם חכם אחד‪ ,‬שאינו נזכר בשמו‪ ,‬התברר שבעלה הקפיד על איסור נגיעה רק בימי‬
‫הווסת עצמה ולא בימי ההיטהרות שאחריה (בעניין זה נעסוק להלן)‪ ,‬ומשום כך נענש ומת‪.‬‬

‫‪ 2.3.2.2‬חומרא דרבי זירא‏—‏ הארכת משך ההרחקה של הנידה‬

‫אם נעיין שוב בחוק המקראי נוכל לראות שהתורה מבחינה בין טומאה הנובעת מיציאת דם‬
‫הקשורה לווסת (והאישה הנתונה במצב זה מכונה נידה) לבין טומאה הנובעת מיציאת דם שאינה‬
‫קשורה לווסת (והאישה הנתונה במצב זה מכונה זבה)‪ .‬על פי הדינים הללו על אישה נידה להמתין‬
‫שבעה ימים מיום שהופיע הדם עד שתוכל להיטהר‪ ,‬ואילו על אשה זבה‪ ,‬כלומר אישה שדיממה‬
‫במשך שלושה ימים שלא בזמן הווסת‪ ,‬להמתין שבעה ימים נקיים‪ ,‬שבהם לא ראתה דם כלל‪.‬‬
‫אפשר להסיק‪ ,‬אפוא‪ ,‬שטומאת הזבה חמורה מטומאת הנידה‪ .‬אבל בתקופת האמוראים אנו עדים‬
‫לטשטוש תחומין בין טומאת הנידה לטומאת הזבה‪ .‬הרמב"ם תיאר תהליך זה בבהירות‪:‬‬
‫בימי חכמי תלמוד‪ ,‬נסתפק הדבר הרבה בראיות הדמים‪ ,‬ונתקלקלו הווסתות‪ ,‬לפי שלא‬
‫היה כוח בכל הנשים למנות ימי נידה וימי זיבה‪ ,‬ולפיכך החמירו חכמים בדבר‪ ,‬וגזרו‬
‫שיהיו כל ימי האישה כימי זיבתה‪ ,‬ויהיה כל דם שתראה ספק דם זיבות‪.‬‬
‫(רמב"ם משנה תורה‪ ,‬הלכות איסורי ביאה יא‪ ,‬ג)‬ ‫ ‬

‫המקור הראשון ממנו עולה שינוי זה מביא אותו בשם רבי זירא‪ ,‬והוא מכונה בדרך כלל חומרא‬
‫דרבי זירא‪ .‬הסוגיה בכללה עוסקת בשיטות של חכמים שונים למניין ימי הטהרה של אישה נידה‬
‫ואישה זבה ופעמיים חוזרת קביעתו של רבי זירא‪:‬‬
‫בנות ישראל החמירו על עצמן‪,‬‬
‫שאפילו רואות טפת דם כחרדל‬
‫יושבות עליה שבעה נקיים‪ .‬‬
‫(בבלי נידה סו‪ ,‬ע"א)‬ ‫ ‬

‫‪ /‬מגדר ומיניות בתרבות חז"ל‬ ‫‪50‬‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 50‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:28‬‬

 ‫על פי קביעתו של רבי זירא הנשים עצמן בחרו להחמיר בשמירה קפדנית יותר על ימי הטהרה‬
‫ולא החכמים הגברים החמירו‪ .‬בהמשך הסוגיה מביע רבא הסתייגות מהתוקף ההלכתי של חומרה‬
‫זו‪ .‬הטקסט פותח בדיון על אישה שהפילה את עוברה ביום השלישי לאחר יומיים שלא חשה‬
‫בטוב‪ ,‬וכפי הנראה ראתה דם יוצא מרחמה‪:‬‬
‫אדבריה רבא לרב שמואל ודרש‪:‬‬
‫[הציגו רבא לרב שמואל ודרש]‬
‫קשתה שני ימים ולשלישי הפילה‏—‏ תשב שבעה נקיים‪,‬‬
‫[קשתה שני ימים ולשלישי הפילה‏—‏ תשב שבעה נקיים]‬
‫קסבר אין קשוי לנפלים‪,‬‬
‫[משום שסבר שאין קשוי לנפלים]‬
‫ואי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם‪.‬‬
‫[ואי אפשר לפתיחת הרחם בלא דם]‬
‫אמר ליה רב פפא לרבא‪:‬‬
‫[אמר לו רב פפא לרבא] ‬
‫"מאי אריא קשתה שני ימים?"‬
‫[מדוע דווקא קשתה שני ימים?]‬
‫אפילו משהו בעלמא‪.‬‬
‫[אפילו בשיעור כלשהו]‬
‫דהא אמר רבי זירא‪:‬‬
‫[שהרי אמר רבי זירא]‬
‫"בנות ישראל החמירו על עצמן‪,‬‬
‫שאפילו רואות טפת דם כחרדל יושבות עליה שבעה נקיים"‪.‬‬
‫אמר ליה‪" :‬אמינא לך איסורא ואת אמרת מנהגא‪,‬‬
‫[אמר לו‪ :‬אני אומר לך איסור ואתה אומר מנהג] ‬
‫היכא דאחמור אחמור היכא דלא אחמור לא אחמור"‪.‬‬
‫[היכן שהחמירו החמירו‪ ,‬והיכן שלא החמירו לא החמירו]‬
‫(בבלי נידה סו‪ ,‬ע"א)‬ ‫ ‬

‫שאלה‬ ‫ ‬
‫‪‬‬
‫מדוע לדעת רבא להחמרה הבאה בשם רבי זירא אין תוקף של חוק כללי?‬

‫המחלוקת בין רב פפא לרבא שבה ועולה גם בהמשך הסוגיה‪:‬‬

‫אמר ליה רב פפא לרבא ולאביי‪:‬‬
‫[אמר לו רב פפא לרבא ולאביי] ‬
‫מכדי האידנא כולהו ספק זבות‪,‬‬

‫הפרד ומשול‪ :‬חוקי הנידה ‪51 /‬‬ ‫פרק שני‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 51‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:28‬‬

 ‫[מאחר שבזמן הזה כולן ספק זבות]‬
‫שוינהו רבנן ליטבלינהו ביממא דשביעאה‪,‬‬
‫[עשאון חכמים שתטבולנה ביום השביעי]‬
‫משום דרבי שמעון דתניא‪:‬‬
‫וְ ַא ַחר ִּת ְט ָהר (ויקרא טו‪ ,‬כח)‬
‫אחר לכולן‪ ,‬שלא תהא טומאה מפסקת ביניהן‪.‬‬
‫רבי שמעון אומר‪:‬‬
‫"וְ ַא ַחר ִּת ְט ָהר‏—‏‬
‫אחר מעשה תטהר‪".‬‬
‫אבל אמרו חכמים‪:‬‬
‫"אסור לעשות כן‪ ,‬שמא תבוא לידי ספק‪ ".‬‬
‫(בבלי נידה סז‪ ,‬ע"ב)‬

‫שאלה‬ ‫ ‬
‫‪‬‬
‫מה ההבדל בין טענתו של רב פפא לטענתו של הרמב"ם?‬

‫מובן שאין אפשרות לקבוע אם דברי רבי זירא נכונים מהבחינה ההיסטורית‪ .‬באותה מידה‬
‫אפשר היה לטעון שהוא עצמו חידש את החומרה ההלכתית אך ייחס אותה לנשים כדי להקל‬
‫את קבלתה‪ .‬כך או כך נהוג לראות בדבריו בסיס להלכה שנקבעה לדורות ומורה להמתין בכל‬
‫מקרה שבעה ימים לאחר תום הווסת (בשונה מהחוק המקראי הדורש לטבול שבעה ימים לאחר‬
‫תחילת הווסת)‪.‬‬

‫המנהג העולה מדברי רבי זירא נעשה להלכה מחייבת‪ ,‬ונשים נדרשו להקפיד על שבעה ימים‬
‫"נקיים" לאחר סיום הווסת‪ ,‬ימים שבהם לא ראו דם כלל‪ 61.‬לשינוי זה חשיבות רבה מכיוון‬
‫שהוא מכפיל‪ ,‬פחות או יותר‪ ,‬את מספר הימים שבהם חלים דיני הנידה על האישה‪ .‬להתארכות‬
‫פרק הזמן הזה יש השלכות רבות והחמורה שבהן היא מה שמכונה בספרות ההלכתית המודרנית‬
‫עקרות הלכתית‪ .‬במה דברים אמורים? אצל נשים מסוימות מתרחש הביוץ ימים אחדים לאחר‬
‫תום הווסת ובמקרים כאלה תקופת הפוריות שלהן חלה בתקופה שבה אסור להן לקיים יחסי‬
‫מין ועל כן אינן יכולות להרות‪ .‬עובדה רפואית זו לא הייתה מוכרת בימי הביניים ובראשית‬
‫העת החדשה אך כיום היא מוכרת בתחום הרפואה והפריון‪ ,‬ומעמידה שאלות קשות בפני פוסקי‬
‫הלכה‪ .‬אלה מתקשים להתיר לנשים לטבול ולקיים יחסי מין במשך שבעת הימים הנקיים‪,‬‬
‫אף על פי שמדובר בעצם בעניין המבוסס על מנהג (כדברי רבי זירא) ולא על ההלכה המקראית‪.‬‬
‫הדיון בהשלכות המעשיות של דיני חז"ל שעניינן שאלות מגדר ומיניות חורג מתחום הקורס‬

‫‪ 61‬על עניין זה בעת העתיקה ובמיוחד בימי־הביניים ראו‪ :‬שמחה עמנואל‪" ,‬שבעה נקיים‪ :‬פרק בתולדות‬
‫ההלכה"‪ ,‬תרביץ עו (תשס"ז)‪ ,‬עמ' ‪.254-233‬‬

‫‪ /‬מגדר ומיניות בתרבות חז"ל‬ ‫‪52‬‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 52‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:28‬‬

 ‫שלנו‪ ,‬אך מצאנו לנכון להצביע על עובדה זו כדי להדגיש שחלק מהנושאים הנדונים בקורס‬
‫אינם אקדמיים או תאורטיים בלבד‪ ,‬אלא יש להם מקום חשוב במגזרים לא מבוטלים של החברה‬
‫היהודית בת זמננו‪62.‬‬

‫‪ 2.3.2.3‬לידתו של מדע הכתמים‬

‫אחד החידושים הגדולים של ספרות חז"ל בכלל‪ ,‬ושל המשנה בפרט‪ ,‬בכל הנוגע לדיני הנידה‬
‫הוא פיתוח מערכת דיני הכתמים‪ .‬כפי שראינו בפתח הפרק‪ ,‬הפסוקים המקראיים דנים ביציאת‬
‫הדם באופן כללי בלבד אבל כבר במשנת נידה אפשר למצוא הבחנה בין סוגי דמים שונים‪:‬‬
‫חמישה דמים טמאים שבאישה‪:‬‬
‫האדום‪ ,‬והשחור‪ ,‬וכקרן כרכום‪ ,‬וכמימי אדמה‪ ,‬וכמזג‪ .‬‬
‫בית שמאי אומרין‪:‬‬
‫"אף כמימי תלתן‪ ,‬וכמימי בשר צלי"‪,‬‬
‫ובית הלל מטהרין‪.‬‬
‫הירוק ‏—‏‬
‫עקביה בן מהללאל מטמא‪ ,‬וחכמים מטהרין‪.‬‬
‫אמר רבי מאיר‪:‬‬
‫"אם אינו מטמא משום כתם‪ ,‬מטמא משום משקה"‪.‬‬
‫רבי יוסי אומר‪:‬‬
‫"לא כך ולא כך‪.‬‬
‫איזה הוא האדום? כדם המכה‪.‬‬
‫והשחור? כחרת; דיהה מכן‏—‏ טהור‪.‬‬
‫וכקרן כרכום? כברור שיש בו‪.‬‬
‫וכמימי אדמה?‬
‫מבקעת בית כרם‪ ,‬מצף כמים‪.‬‬
‫וכמזג?‬
‫שני חלקים מים ואחד יין‪ ,‬מן היין השרוני‪".‬‬
‫(משנה נידה ב‪ ,‬ו‪-‬ז‪ ,‬עמ' ‪)383‬‬ ‫ ‬

‫נקודת המוצא של המשנה היא שאישה יכולה להפריש דם בצבעים שונים‪ ,‬ויותר מכך שצבע דם‬
‫שונה מצביע על מקור שונה‪ .‬במילים אחרות‪ ,‬לא כל הפרשת דם היא בהכרח הפרשה של דם‬
‫שקשורה לווסת‪ .‬כפי שמראה שרלוטה פונרוברט בניתוח הקטעים הללו (עמודים ‪63,)108-105‬‬

‫‪ 62‬על הפולמוס שמעורר עניין זה בימינו ראו בכתבה הבאה שפורסמה בעיתון הארץ‪:‬‬
‫‪http://www.haaretz.co.il/misc/1.1558549‬‬ ‫ ‬
‫‪ 63‬פונרוברט‪ ,‬טהרת הווסת‪.‬‬

‫הפרד ומשול‪ :‬חוקי הנידה ‪53 /‬‬ ‫פרק שני‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 53‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:28‬‬

 ‫אפשר לפרש את דיני הכתמים בשתי דרכים בכל הנוגע להשפעה שיש להם על חיי הנשים‪ .‬מן‬
‫הצד האחד אפשר לראות בהם פיתוח חיובי המסייג את הקביעה הכללית של המקרא‪ ,‬ומאפשר‬
‫לקיים הבחנות ביניים‪ ,‬שלפחות באופן תאורטי‪ ,‬עשויות להקל בפסיקת ההלכה‪ ,‬אך מן הצד‬
‫האחר הפיתוח של מדע כתמים שנתון בשליטת החכמים הופך את הגוף הנשי (והפרשותיו) לשבוי‬
‫של החכמים מבחינה מעשית ומבחינה סמלית גם יחד‪ ,‬שכן בסופו של דבר הם המומחים שיודעים‬
‫כיצד לפרש את הכתמים‪ .‬מהדיון בתלמוד הבבלי במשנה שהובאה לעיל מתברר שלהבחנות הללו‬
‫אין סימוכין במקרא בדיני הזבה או בדיני הנידה‪:‬‬
‫מנלן דאיכא דם טהור באשה?‬
‫[מנין לנו שיש דם טהור באשה] ‬
‫דלמא כל דם דאתי מינה טמא?‬
‫[שמא כל דם שבא ממנה טמא]‬
‫אמר רבי חמא בר יוסף‪ ,‬אמר רבי אושעיא‪:‬‬
‫"אמר קרא [הכתוב]‪:‬‬
‫וכי יִ ָּפ ֵלא ִמ ְּמָך ָד ָבר ַל ִּמ ְׁש ָּפט ֵּבין ָּדם ְל ָדם ֵּבין ּדִ ין ְלדִ ין‬
‫ֵּובין נֶ גַ ע ָלנֶ גַ ע ּדִ ְברֵ י ִריבֹת ִּב ְׁש ָע ֶריָך (דברים יז‪ ,‬ח)‏—‏‬
‫בין דם טהור לדם טמא‪.‬‬
‫אלא מעתה בין נגע לנגע‪,‬‬
‫הכי נמי [כך גם] בין נגע טמא לנגע טהור‪".‬‬
‫(בבלי נידה יט‪ ,‬ע"א)‬ ‫ ‬

‫שאלה‬ ‫ ‬
‫‪‬‬
‫כיצד מנסה רבי חמא להסביר את המקור המקראי של דיני הכתמים?‬

‫פונרוברט מנסה להציע הסבר אחר לפיתוח מדע הכתמים בספרות התנאית‪ .‬לשיטתה‪ ,‬החכמים‬
‫ביססו את הפיתוח של מדע זה על הבחנה בין צבעי עור שונים במסכת נגעים שבמשנה (מסכת‬
‫שנמצאת גם היא בסדר טהרות)‪ ,‬הבחנה שבמקרה זה יש לה סימוכין מן המקרא‪ .‬הנה קטע מדיני‬
‫הנגעים מספר ויקרא ולצדו קטע ממסכת נגעים‪:‬‬
‫ָּוב ָׂשר ִּכי יִ ְהיֶ ה בֹו ְבעֹרֹו ְׁש ִחין וְ נִ ְר ָּפא‪.‬‬
‫וְ ָהיָ ה ִּב ְמקֹום ַה ְּׁש ִחין ְׂש ֵאת ְל ָבנָ ה אֹו ַב ֶה ֶרת ְל ָבנָ ה ֲאדַ ְמ ָּד ֶמת‬
‫וְ נִ ְר ָאה ֶאל ַהּכ ֵֹהן (ויקרא יג‪ ,‬יח‪-‬יט)‬
‫"מראות נגעים‪ ,‬שנים שהן ארבעה‏—‏‬
‫בהרת עזה כשלג‪ ,‬שניה לה כסיד ההיכל‪.‬‬
‫והשאת כקרום ביצה‪ ,‬שניה לה כצמר לבן"‪,‬‬
‫דברי רבי מאיר‪.‬‬
‫וחכמים אומרים‪:‬‬

‫‪ /‬מגדר ומיניות בתרבות חז"ל‬ ‫‪54‬‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 54‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:28‬‬

 ‫"השאת כצמר לבן‪ ,‬שניה לה כקרום ביצה‪.‬‬
‫הפתוך שבשלג‪ ,‬כיין המזוג בשלג‪.‬‬
‫הפתוך שבסיד‪ ,‬כדם המזוג בחלב"‪,‬‬
‫דברי רבי ישמעאל‪ .‬‬
‫רבי עקיבא אומר‪:‬‬
‫"אדמדם שבזה ושבזה‪,‬‬
‫כיין המזוג במים‪.‬‬
‫אלא שלשלג עזה‪ ,‬ושלסיד דהה ממנה"‪.‬‬
‫(משנה נגעים א‪ ,‬א‪-‬ב‪ ,‬עמ' ‪)199‬‬ ‫ ‬

‫שאלה‬ ‫ ‬
‫‪‬‬
‫עיינו בספרה של פונרוברט‪ ,‬בעמודים ‪ 109-108‬במקראת המאמרים‪ ,‬בניתוח קטעים אלה‪,‬‬
‫ובהסבר כללי הנוגע לפיתוח דיני הכתמים‪ .‬אילו קטעים מספרות חז"ל מנחים אותה במסקנותיה?‬

‫נפנה שוב אל הפיוט של יניי שכבר עיינו בו לעיל ושעניינו דיני הכתמים‪ ,‬אך בצורה חדשנית‪.‬‬
‫ראינו לעיל שיניי מקשר בצורה יצירתית בין דיני הנידה הנוגעים לאישה לבין הנידה הסמלית‬
‫של עם ישראל‪ .‬הדינים שנועדו לטהר את האישה שימשו ליניי בסיס לתפילה לגאולה‪ ,‬שהתנסחה‬
‫במושגים של טהרת עם ישראל מהטומאה שבה הוא שרוי‪ .‬בקטע שלפנינו אפשר להבחין במהלך‬
‫דומה‪ .‬יניי קושר באופן מדרשי בין חמישה עונשים שבהם נענשה האישה לבין חמישה סוגי הדמים‪,‬‬
‫לאחר מכן הוא מנסח סיבות להופעתם של סוגי הדם השונים הנובעים‪ ,‬לכאורה‪ ,‬מחטאי האישה‪:‬‬
‫אתה ָּב ִא ָּׁשה‬ ‫ָאז ֲח ִמ ָּׁשה ְצ ָע ִרים ִה ְט ַענְ ָּתה ָל ִא ָּׁשה ‪ /‬וַ ֲח ִמ ָּׁשה ָד ִמים ִט ֵּמ ָ‬
‫ָּבּה נִ ַּתן ַצ ַער ִעּדּוי וְ ִעּבּור ‪ /‬נְ ִפ ָילה וְ ֵל ָידה וְ גִ ּדּול ָּבנִ ים‬
‫ּדֹומים ‪ָ /‬אדֹום וְ ָׁשחֹור ֵּומי ֲא ָד ָמה ְּוכ ֶק ֶרן ּכֹורּכֹום ְּוכ ֶמזֶ ג‬ ‫ּגַ ם ֲח ֵמ ֶׁשת ָּד ִמים ‪ֲ /‬א ֶׁשר ֵהם ִ‬
‫ָּדם ָאדֹום ִּכי ָח ְט ָאה ַעל ָא ָדם וְ ִאּדְ ָמה ָפנָ יו ‪ /‬וְ ָדם ָׁשחֹור ִּכי ִה ְׁש ִח ָירה ָפנָ יו‬
‫ּדֹומה ְל ֵמ ֵימי ֲא ָד ָמה ‪ִּ /‬כי ֹלא ֶה ֱע ִמידַ ּתּו ְּב ֵמ ָימיו וְ ֶה ֱחזִ ירַ ּתּו ָל ֲא ָד ָמה‬
‫ַה ָּדם ַה ֶ‬
‫ְּוכ ֶק ֶרן ּכֹורּכֹום ִּכי ִּכרְ ְּכ ַמּתּו וְ גִ ּדְ ָעה ַקרְ נֹו ‪ְּ /‬וכ ֶמזֶ ג ִּכי ּכֹוס ָמוֶ ת ָמזְ גָ ה ּלֹו‬
‫זִ יו ּדְ ֵמי נָ ִׁשים נִ ְמ ְׁשלּו ְּביֵ ינֹות ּגְ ָפנִ ים ‪ִּ /‬כי ֵהם ְמ ֻשּנִ ים ְּכ ַמרְ ֵאה ָפנִ ים‬
‫ֲח ָכ ִמים ִ‪‎‎‬‏ה ְ‪ׂ‎‎‎‬ש ַּכ ְל ָּתה ‪ַ /‬על ִּפ ֶיהם ִה ְס ַּכ ְמ ָּתה ‪ֵּ /‬בין ָּדם ִּכי הּוא ָדם ‪ְ /‬ל ָדם ִּכי ֵאין הּוא ָדם‬
‫ִטּנּוף ֹלא ָהיְ ָתה רְ אּויָ ה ְל ִה ָּט ֵמא ‪ִּ /‬כי ִאם ַּב ֲעבּור ָל ֵתת ָטהֹור ִמ ָּט ֵמא‬
‫יֹותר‪64.‬‬
‫יׁשה וְ ִל ְהיֹות ֲח ִב ָיבה לֹו ֵ‬ ‫יֹותר ‪ /‬וְ ִל ְפרֹוׁש ֵמ ִא ָ‬ ‫לֹוׁשה אֹו ֵ‬
‫יָ ִמים ְׁשנַ יִ ם אֹו ְׁש ָ‬
‫ ‬
‫שאלה‬ ‫ ‬
‫‪‬‬
‫השוו את דברי יניי כאן למדרשים שדנו בהם בסעיף ‪ 2.3.1‬לעיל ובמיוחד לקטע הפיוט שהובא‬
‫ממנו‪ .‬מה משותף לקטעים הללו?‬

‫‪ 64‬רבינוביץ'‪ ,‬פיוטי יניי‪ ,‬עמ' ‪.435-434‬‬

‫הפרד ומשול‪ :‬חוקי הנידה ‪55 /‬‬ ‫פרק שני‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 55‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:28‬‬

 ‫‪ 2.3.2.4‬חכמים ונשים — שאלות של פיקוח והתנגדות‬
‫העיסוק המרובה של חז"ל בפיתוח דיני הכתמים‪ ,‬ועלייתו של החכם כמומחה לפירושם‪ ,‬הפכה‬
‫סוגיה זו לסוגיה עיקרית מבחינת יחסי הכוח שבין החכמים לבין הנשים‪ .‬מלכתחילה העיסוק‬
‫בנידה הוא תחום שבו הייתה לחכמים‪ ,‬הגברים‪ ,‬יכולת פיקוח מוגבלת‪ ,‬בשל המצב האינטימי‬
‫הכרוך בתופעת הווסת הנשית‪ .‬על עניין זה אנו למדים למשל מהקטע הבא בתוספתא‪:‬‬
‫בנות ישראל קטנות‪ ,‬עד שלא הגיעו לפירקן‏ ‏‬
‫—‬
‫הרי הן בחזקת טהרה ואין הנשים בודקות אותן‪.‬‬
‫וכשהגיעו לפרקן‏—‏‬
‫הרי הן בחזקת טמאה והנשים בודקות אותן‪.‬‬
‫ר' יהודה אומר‪:‬‬
‫"אף משהגיעו לפרקן אין הנשים בודקות אותן‪,‬‬
‫שמא יקלקלהו בידיהן‪.‬‬
‫אלא סכות ומקנחות מבחוץ והן נבדקות מאליהן‪".‬‬
‫(תוספתא נידה ה‪ ,‬ב‪ ,‬עמ' ‪)645‬‬ ‫ ‬

‫מהמקור הזה בתוספתא עולה בבירור הקושי הגברי של החכמים לבצע את הבדיקה בעצמם בגוף‬
‫הנשי ולכן מבהירה התוספתא שרק האישה עצמה‪ ,‬או נשים אחרות יכולות ורשאיות לבדוק‬
‫עניינים הקשורים ליציאת הדם הממשית מאברי המין‪ .‬קטע נוסף‪ ,‬אף הוא מהתוספתא‪ ,‬עוסק‬
‫בשאלת בדיקת הבגרות הפיזית של נשים צעירות‪ ,‬ומגדיר אילו נשים רשאיות לבדוק‪:‬‬
‫כל הנבדקות אינן נבדקות אלא בנשים‪65,‬‬
‫וכך היה ר' אליעזר מוסר לאשתו‪,‬‬
‫ור' ישמעאל מוסר לאמו‪.‬‬
‫ר' יהודה אומר‪:‬‬
‫"לפני הפרק ולאחר הפרק נשים בודקות אותן‪.‬‬
‫תוך הפרק — אין הנשים בודקות אותן‪,‬‬
‫שאין משיאין ספיקות על פי נשים‪".‬‬
‫ר' שמעון אומר‪:‬‬
‫"אף תוך הפרק נאמנת אשה להחמיר אבל לא להקל;‬
‫נאמנת אשה לומר קטנה היא שלא תחלוץ וגדולה היא שלא תמאן‪ .‬‬
‫אבל אין נאמנת לומר קטנה היא שתמאן וגדולה היא שתחלוץ‪".‬‬
‫(תוספתא נידה ו‪ ,‬ח‪ ,‬עמ' ‪)647‬‬ ‫ ‬

‫‪ 65‬עיקרון זה מופיע כבר בכתבי כת קומראן‪ ,‬במגילה המכונה ‪ .4Q159 2:8‬על כך ראו‪:‬‬
‫‪Hannah Harrington, "Examining Rabbinic Halakha through the Lens of Qumran",‬‬
‫‪The Qumran Legal Texts between the Hebrew Bible and Its Interpretation, Leuven 2011, pp.‬‬
‫‪137-155‬‬

‫‪ /‬מגדר ומיניות בתרבות חז"ל‬ ‫‪56‬‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 56‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:28‬‬

 ‫שאלה‬ ‫ ‬
‫‪‬‬
‫מה הקשר בין מקור זה למקור הקודם? מה היא המחלוקת העקרונית בין רבי יהודה לרבי‬
‫שמעון‪ .‬מה הקשר בין מחלוקת זו לאמור בתחילת המקור על מנהגיהם של רבי אליעזר ורבי‬
‫ישמעאל?‬

‫אפשר לראות‪ ,‬אפוא‪ ,‬שמצד אחד החכמים מודעים לכך שיכולת הפיקוח הישירה שלהם על‬
‫הגוף הנשי והמנגנונים הפיזיולוגיים שלו מוגבלת‪ ,‬ומן הצד האחר הם מפתחים מערכת מסועפת‬
‫של דינים הנוגעים לסימנים החיצוניים של זרימת הדם‪ ,‬הרי הם כתמי הדם‪ .‬לטענת שרלוטה‬
‫פונרוברט שני העניינים הללו משלימים זה את זה‪ .‬לשיטתה‪ ,‬החכמים פיתחו את מדע הכתמים‬
‫מלכתחילה כדי לייצר לעצמם מרחב פיקוח שבאמצעותו יוכלו להתגבר על המכשול הכרוך‬
‫בבדיקת הגוף הנשי עצמו‪ .‬אולם‪ ,‬לשיטתה‪ ,‬גם פיתוח פרשנות כתמי הדם של חז"ל לא היה נקי‬
‫מבעיות של פיקוח כפי שאפשר לראות בבירור במקור הבא‪:‬‬
‫מעשה באישה אחת שבאת לפני רבי עקיבא‪,‬‬
‫אמרה לו‪:‬‬
‫"ראיתי כתם‪".‬‬
‫אמר לה‪:‬‬
‫"שמא מכה היתה בך?"‬
‫אמרה לו‪:‬‬
‫"הן‪ ,‬וחייתה‪".‬‬
‫אמר לה‪:‬‬
‫"שמא יכולה להגלע ולהוציא דם?" ‬
‫אמרה לו‪:‬‬
‫"הן"‪.‬‬
‫וטיהרה רבי עקיבא‪.‬‬
‫ראה תלמידיו מסתכלין זה בזה‪,‬‬
‫אמר להם‪:‬‬
‫"מה הדבר קשה בעיניכם?‬
‫שלא אמרו חכמים הדבר להחמיר‪ ,‬אלא להקל‪,‬‬
‫שנאמר‪:‬‬
‫וְ ִא ָּׁשה ִּכי ִת ְהיֶ ה ָזָבה ָּדם יִ ְהיֶ ה ז ָֹבּה ִּב ְב ָׂש ָרּה‬
‫ִׁש ְב ַעת יָ ִמים ִּת ְהיֶ ה ְבנִ ָּד ָתּה וְ ָכל ַהּנֹגֵ ַע ָּבּה‬
‫יִ ְט ָמא ַעד ָה ָע ֶרב' (ויקרא טו‪ ,‬יט)‏—‬
‫ולא כתם‪".‬‬
‫(משנה נידה ח‪ ,‬ג‪ ,‬עמ' ‪)399‬‬ ‫ ‬

‫הפרד ומשול‪ :‬חוקי הנידה ‪57 /‬‬ ‫פרק שני‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 57‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:28‬‬

 ‫גישתו המקלה של רבי עקיבא מוצגת בהמשך ישיר לדברי המשנה הקודמת שקבעה את הכללים‬
‫המקלים האלה‪ .‬המשנה מגדירה את המצבים שבהם האישה יכולה להסתמך על פעולה מסוימת‬
‫שעשתה כדי להסיר מעליה את החשד ליציאת דם לא טהור (המשנה משתמשת כאן בלשון תולה‬
‫לשם הבעת רעיון חפות זה)‪66:‬‬

‫ותולה בכל דבר שהיא יכולה לתלות‪.‬‬

‫שחטה בהמה חיה ועוף ונתעסקה בכתמים או שישבה בצד‬
‫והעוסקין בהן הרגה מאכולת‏—‏ הרי זו תולה בה‪.‬‬
‫עד כמה היא תולה?‬
‫רבי חנניה בן אנטיגנוס אומר‪:‬‬
‫"עד כגריס של פול‪ ,‬ואף על פי שלא הרגה"‪.‬‬
‫ותולה בבנה ובבעלה‪.‬‬
‫אם יש בה מכה‪ ,‬והיא יכולה להתגלע‬
‫ולהוציא דם‏—‏‬
‫הרי זו תולה בה‪.‬‬
‫(משנה נידה ח‪ ,‬ב‪ ,‬עמ' ‪)398‬‬ ‫ ‬

‫המשנה מלמדת במקום זה‪ ,‬כיצד יכולה האישה לטהר את עצמה מחזקת ספק טומאת הנידה‪,‬‬
‫וכך נעשים דבריו של רבי עקיבא מובנים יותר‪ .‬לאור הפיתוח המדוקדק של דיני הכתמים על‬
‫ידי חכמי המשנה‪ ,‬משמשת הגישה המוצגת בפרק השמיני של המסכת גורם מאזן לדיני הכתמים‬
‫באמצעות הצבת סייגים בולטים ליכולת של החכמים לפסוק שדם שאישה מציגה לפניהם‪ ,‬דם‬
‫טמא הוא‪ .‬מקור חשוב נוסף לעניין גבולות הפיקוח של חכמים בעניין הנידה מביא את סיפורה‬
‫של ילתא‪ ,‬שהייתה אשתו של רב נחמן בר יעקב‪ ,‬אמורא בבלי חשוב‪ .‬ילתא היא אחת הנשים‬
‫המעטות שנזכרות בשמן בספרות התלמודית‪ ,‬ובדרך כלל המסורות הנוגעות אליה מציגות אותה‬
‫כדמות חזקה ואסרטיבית‪67.‬‬

‫ילתא אייתא דמא לקמיה דרבה בר בר חנה וטמי לה‪.‬‬

‫[ילתא הביאה דם לפני רבה בר בר חנה והוא קבע שהוא טמא]‬
‫הדר אייתא לקמיה דרב יצחק בריה דרב יהודה ודכי לה‪.‬‬
‫[חזרה והביאה אותו לפני רב יצחק בן רב יהודה וטיהר לה (אותו)]‬
‫והיכי עביד הכי?‬
‫[וכיצד עשה כך] ‬
‫והתניא [והרי שנוי]‪:‬‬

‫‪ 6 6‬עניין הזכות התולה נדון בהרחבה בפרק החמישי‪ ,‬בסעיף ‪.5.2.1‬‬

‫‪ 67‬סיפור נוסף על ילתא מופיע בפרק החמישי בסעיף העוסק בנשים למדניות‪ .‬על דמותה בספרות חז"ל‬
‫ראו‪Tal Ilan, Mine and Yours are Hers: Retrieving Women's History from Rabbinic Literature, :‬‬
‫‪Brill 1997, pp.121-128‬‬

‫‪ /‬מגדר ומיניות בתרבות חז"ל‬ ‫‪58‬‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 58‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:28‬‬

 ‫ ‬ ‫"חכם שטימא אין חברו רשאי לטהר‪,‬‬
‫ ‬ ‫אסר אין חבירו רשאי להתיר"‪.‬‬
‫מעיקרא טמויי הוה מטמי לה‬
‫[בתחילה רב יצחק טימא את הדם]‬
‫כיון דאמרה ליה דכל יומא הוה מדכי לי כי האי גונא‬
‫[אך מכיוון שאמרה לו שכל יום היה (רבה בר בר חנה) מטהר דם בצבע כזה]‬
‫והאידנא הוא דחש בעיניה‏—‏ דכי לה‬
‫[ובפעם הזאת כאבו עיניו‪ ,‬לכן רב יצחק טיהר לה]‪ .‬‬
‫(בבלי נידה כ‪ ,‬ע"ב)‬ ‫ ‬

‫שאלה‬ ‫ ‬
‫‪‬‬
‫מדוע פנתה ילתא לרב יצחק בן רב יהודה? מדוע איננה מקבלת את פסיקתו של רבה בר בר‬
‫חנה?‬

‫תהיה הסיבה לפנייתה של ילתא לפוסק שני אשר תהיה‪ ,‬למעשה עצמו פוטנציאל חתרני‪ .‬ילתא‬
‫אינה מקבלת את הפסיקה שמשאירה אותה במצב טמא (ולא מאפשרת לה‪ ,‬בין השאר‪ ,‬לקיים‬
‫יחסי מין עם בן זוגה) ופונה לפוסק נוסף המטהר אותה‪ .‬עורך הסוגיה אינו מתייחס באופן ישיר‬
‫למעשיה של ילתא אך הוא מוטרד מההיבט הפורמלי של הפסיקה השנייה‪ .‬על פי הברייתא שהוא‬
‫מביא אין חכם יכול להפוך פסיקת חברו בענייני טומאה וטהרה‪ .‬כעת מתברר שילתא התערבה‬
‫באופן אקטיבי בפסיקה בפעם השנייה — על פי הסוגיה‪ ,‬תחילה טימא גם רב יצחק את ילתא‬
‫(ומכאן מסתבר שההנחה היא שהוא ידע על פסיקת רבה בר בר חנה) אלא שהיא הסבירה שבאותו‬
‫היום הוא לא ראה טוב ולכן טימא כתם שבדרך כלל טיהר‪ .‬יש יותר מדרך אחת לפרש את‬
‫הסיפור הזה כפי שמראה שרלוטה פונרוברט‪ 68,‬אך הסיפור ממחיש היטב את מאמצי השליטה‬
‫של החכמים בנידה הנשית מחד גיסא‪ ,‬ואת מגבלות הכוח שלהם מאידך גיסא‪.‬‬

‫בפתח הדברים ציינו שהחוק המקראי מתייחס במידה שווה של חומרה לזיבה של גבר‪ ,‬כלומר‬
‫יציאת דם מאיבר מינו‪ ,‬עם זאת ברור שהלכה למעשה‪ ,‬זיבה במקרה של גבר היא תופעה נדירה‬
‫יותר מאשר מחזור חודשי של נשים‪ .‬עניין זה מקבל משנה תוקף לאור העובדה שלאחר חורבן‬
‫בית המקדש‪ ,‬איבדו חלק מדיני הטומאה והטהרה מחשיבותם‪ ,‬בעוד שדיני הנידה נשארו בתוקפם‬
‫גם בגלל איסור קיום יחסי המין עם האישה הנידה‪ ,‬לא כך היה בנוגע לגברים‪ .‬כך נמסר בקטע‬
‫ממסכת זבים‪:‬‬
‫בשבעה דרכים בודקין את הזב עד שלא נזקק לזיבה‪:‬‬
‫במאכל‪ ,‬במשתה‪ ,‬ובמשא‪ ,‬בקפיצה‪ ,‬בחולי‪ ,‬ובמראה ובהרהור‪.‬‬
‫הרהר עד שלא ראה או שראה עד שלא הרהר —‬

‫‪ 68‬פונרוברט‪ ,‬טהרת הווסת‪ ,‬עמ' ‪.126-118‬‬

‫הפרד ומשול‪ :‬חוקי הנידה ‪59 /‬‬ ‫פרק שני‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 59‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:28‬‬

 ‫רבי יהודה אומר‪:‬‬
‫"אפילו ראה בהמה וחיה ועוף מתעסקין זה עם זה‪,‬‬
‫אפילו ראה בגדי צבע האישה‪".‬‬
‫רבי עקיבא אומר‪:‬‬
‫"אפילו אכל כל מאכל‪ ,‬בין רע בין יפה‪ ,‬ושתה כל משקה‪".‬‬
‫אמרו לו‪:‬‬
‫"אין כאן זבין מעתה‪".‬‬
‫אמר להם‪:‬‬
‫"אין אחריות זבים עליכם‪".‬‬
‫(משנה זבים ב‪ ,‬ב‪ ,‬עמ' ‪)442‬‬ ‫ ‬

‫שאלה‬ ‫ ‬
‫‪‬‬
‫קראו את הדיון של יהודית האופטמן במשניות הללו (בעמודים ‪ 156-153‬במקראת‬
‫המאמרים)‪ 69.‬איזו תאוריה מציגה האופטמן בנוגע לגישתו של רבי עקיבא לעניין הנידה?‬

‫‪ 2.4‬ברייתא דמסכת נידה‬

‫סעיף זה אינו קשור באופן ישיר לדיני הנידה בספרות חז"ל אך מכיוון שהוא מלמד פרק חשוב‬
‫על דינים אלה בימי־הביניים נקדיש לו דיון קצר‪ 70.‬החל מן המאה ה־‪ 12‬החלו רבנים אשכנזיים‬
‫להזכיר חיבור בשם "ברייתא דמסכת נידה"‪ ,‬שלכאורה נתחבר בעת העתיקה‪ .‬רבי משה בן‬
‫נחמן (רמב"ן)‪ ,‬החכם הספרדי בן המאה ה־‪ ,13‬הזכיר את החיבור‪ ,‬כבדרך אגב‪ ,‬בפירושו לספר‬
‫בראשית לא‪ ,‬לה‪:‬‬
‫‪...‬וכמו שהזכירו רבותינו בברייתא של מסכת נידה‪ ,‬תלמיד אסור לשאול בשלומה של‬
‫— אפילו הדיבור היוצא מפיה הוא טמא‪ .‬אמר רבי יוחנן‏—‏ אסור‬
‫נידה‪ .‬רבי נחמיה אומר‏ ‏‬
‫לאדם להלך אחר הנידה ולדרוס [ולדרוך] את עפרה שהוא טמא כמת כך עפרה של נידה‪,‬‬
‫ואסור להנות ממעשה ידיה‪.‬‬

‫והקטע המצוטט מתוך ה"ברייתא דמסכת נידה"‪:‬‬

‫— אין לה רשות לישב עם בני ביתה על השולחן ואסור למלאות לה את הכוס יין‬
‫הנידה‏ ‏‬
‫להשקותה ויחזרו הן וישתו בו ואסורה להניח את ידה עמהן בקערה‪ .‬למה? שהיא טמאה‬

‫‪Judith Hauptman, Rereading the Rabbis: A Woman's Voice, Boulder 1997 69‬‬
‫‪ 7 0‬לנושא הנידה בימי־הביניים ראו גם‪ :‬אלישבע באומגרטן‪'" ,‬ויפה הן עושות'‪ :‬מבט חדש על מנהג נשים‬
‫שלא להיכנס לבית הכנסת בימי נידותן באשכנז בימי הביניים" (ר‪ .‬ריינר ואחרים‪ ,‬עורכים) תא שמע‪:‬‬
‫מחקרים במדעי היהדות לזכרו של ישראל מ‪ .‬תא־שמע‪ ,‬כרך א‪ ,‬אלון שבות תשע"ב‪ ,‬עמ' ‪.104-85‬‬

‫‪ /‬מגדר ומיניות בתרבות חז"ל‬ ‫‪60‬‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 60‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:28‬‬

 ‫ומטמאה בכל צורך‪ .‬אמר רבי יוחנן‪ :‬אסור לשאול בשלום נידה יושבת שלא תהרהר‬
‫ותאמר אמן ומתחללת את השם‪ .‬אמר רבי יודן‪ :‬אסור לברך בפני נידה יושבת שלא‬
‫תהרהר ותאמר אמן ומתחללת‪.‬‬
‫(ברייתא דמסכת נידה ב‪ ,‬ה‪ ,‬עמ' ‪)17-16‬‬ ‫ ‬

‫שאלה‬ ‫ ‬
‫‪‬‬
‫מה הקשר בין אמירות החכמים המצוטטות לעיל ליחס חכמי המשנה והתלמוד לטומאת‬
‫הנידה?‬

‫רבי משה בן מימון (הרמב"ם‪ )1204-1138 ,‬שקדם לרמב"ן בכמאה שנה כתב בחיבורו הגדול‬
‫"מורה נבוכים" על מנהגים דומים‪ ,‬שאותם ייחס לכת הזורואסטרית (דת פרסית עתיקה שהייתה‬
‫נפוצה בימיהם של חכמי התלמוד הבבלי‪ ,‬והייתה הדת הרשמית בפרס עד הכיבוש המוסלמי‬
‫במאה השביעית) הרמב"ם מקפיד להדגיש שדינים מעין אלה מנוגדים לתפיסה היהודית הקדומה‪:‬‬
‫מנהג מפורסם של הצאביה עד זמננו זה בארצות המזרח‪ ,‬כוונתי לשארית הזורואסטרים‪,‬‬
‫שהנידה תהיה בבית לבדה‪ ,‬המקומות שהיא דורכת עליהם נשרפים‪ ,‬מי שמדבר אליה‬
‫נטמא‪ ,‬ואף אם נושבת רוח על הנידה ועל איש טהור הוא נטמא‪ .‬ראה אפוא מה רב ההבדל‬
‫בין זה לבין דברנו [המנהגים היהודיים]‪ :‬כל מלאכות שאשה עושה לבעלה‪ ,‬נידה עושה‬
‫לבעלה חוץ מרחיצת פניו וגומר! ולא נאסרת אלא ביאתה כל ימי לכלוכה וטינופה‪ .‬מנהג‬
‫מפורסם שלהם עד זמננו זה שכל הפורש מן הגוף‪ ,‬כגון ׂשערות‪ ,‬ציפורניים‪ ,‬או דם ‏—‏‬
‫טמא‪ .‬לכן כל ַס ָּפר טמא‪ ,‬לדעתם‪ ,‬מפני שהוא נוגע בדם ובשער; וכל המתגלח טובל במי‬
‫מעיין‪ .‬מטלות כגון אלה רבות אצלם מאוד‪ .‬ואילו אנחנו איננו טוענים (שיש) טומאה‬
‫וטהרה אלא (ביחס) לקודש ומקדש‪71.‬‬

‫דבריו הנחרצים של הרמב"ם (ושל חכמים נוספים מימי הביניים) נוסף על כך שניתוח טקסטואלי‬
‫של ה"ברייתא דמסכת נידה" מעלה בבירור שהיא אינה יצירה שנתחברה בתקופת המשנה‬
‫והתלמוד‪ ,‬הובילו את החוקרים להשערות שונות בנוגע למקורה — היו ששיערו שמדובר בחיבור‬
‫שמקורו בחוגים יהודיים בעלי נטיות סגפניות במיוחד (כמו למשל הקבוצה המכונה חסידי‬
‫אשכנז)‪ ,‬אחרים טענו שמדובר בשהחיבור הוא זיוף של בני הכת הקראית‪ ,‬שרצו להבאיש את‬
‫ריחם של חכמי ההלכה היהודיים‪ .‬כך או כך‪ ,‬חיבור זה אינו משקף את רוח הזרמים המרכזיים‬
‫בתרבות היהודית לדורותיה ביחסה אל האישה בכלל ואל האישה הנידה בפרט‪.‬‬

‫‪ 71‬מיכאל שוורץ‪ ,‬מורה נבוכים לרבנו משה בן מימון‪ ,‬תל־אביב ‪ ,2002‬עמ ‪.147‬‬

‫הפרד ומשול‪ :‬חוקי הנידה ‪61 /‬‬ ‫פרק שני‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 61‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:28‬‬

 ‫‪ 2.5‬סיכום‬
‫דיוננו בדיני הנידה בספרות חז"ל הגיע לסופו‪ ,‬אך יש להדגיש שלא עסקנו בכל התחומים‬
‫וההיבטים של נושא זה‪ .‬מטרת הקורס היא בראש ובראשונה לחשוף אתכם לסוגיות יסוד בתחום‬
‫המגדר והמיניות בספרות חז"ל‪ ,‬ויותר מכך לתת בידיכם כלים‪ ,‬טקסטואליים וביקורתיים‪ ,‬כדי‬
‫שתוכלו להתמודד עם המגוון הרחב של הטקסטים שלא קראנו כאן ועוסקים בסוגיות הנידה‪.‬‬
‫כך גם בשאר פרקי הספר‪ ,‬שיפתחו אשנבים רבים לשאלות של מגדר ומיניות בספרות חז"ל‬
‫אך ישאירו מקום נרחב לעיון ולמחקר עצמאיים‪ ,‬שיוכלו לבוא לביטוי‪ ,‬למשל בכתיבת עבודות‬
‫סמינריונית‪ .‬נדגיש עוד שהדיון בסוגיית הנידה בספרות חז"ל הסתיים בדיון שחשף שוב את‬
‫הקשר של הדיון לסוגיות בנות זמננו‪ ,‬כפי שהראינו לעיל גם באזכור העקרות ההלכתית‪ .‬טומאת‬
‫הנידה היא מקרה יוצא דופן שמפגיש את העבר עם ההווה והעתיד‪ .‬עובדה זו משפיעה גם על‬
‫המחקר האקדמי של הנידה‪ ,‬בעיקר משום שבמקרים רבים החוקרים והחוקרות בתחום מתייחסים‬
‫במודע להקשר העכשווי של חוקי הנידה‪ ,‬ולעתים אף לנגיעתו לחיים הפרטיים שלהם עצמם‪72.‬‬

‫‪ 72‬ראו למשל בספרה של פונרוברט‪ ,‬טהרת הווסת‪ ,‬עמ' ‪.14-1‬‬

‫‪ /‬מגדר ומיניות בתרבות חז"ל‬ ‫‪62‬‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 62‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:28‬‬

 ‫פרק שלישי‬
‫יצר הרע טוב מאוד‏‪ :‬היצר והמיניות‬

‫‪ 3.1‬הקדמה‬
‫בשני הפרקים הקודמים עמדנו על האופן שבו נתפסו הגוף הגברי והגוף הנשי בתרבות חז"ל‪,‬‬
‫ועל השיטות השונות שבהן השתמשו החכמים כדי לשלוט בגוף ולהגדיר את גבולות המותר‬
‫והאסור בנוגע אליו‪ .‬בפרק זה נמשיך ונעסוק בגוף‪ ,‬ונתמקד באחת מתכונותיו העיקריות ‏—‏‬
‫התשוקה המינית‪ .‬אחד המושגים הטעונים ביותר בהקשר של הגוף המשתוקק הוא מושג היצר‪.‬‬
‫בפרק זה ננסה לעקוב אחר גלגול היצר בתרבות היהודית בעת העתיקה‪ ,‬מספרות המקרא‬
‫ועד ספרות חז"ל‪ .‬עיון זה יבהיר שגם המושגים עצמם מתפתחים‪ ,‬משתנים ועוברים תהפוכות‬
‫ותמורות לאורך ההיסטוריה‪ .‬לאחרונה עסק בהרחבה בשאלת אופיו ומהותו של היצר בספרות‬
‫חז"ל‪ ,‬ישי רוזן־צבי‪ .‬בפרק זה נשתמש במידה רבה בדיונים ובמסקנות שלו‪ ,‬אם כי נקפיד לעיין‬
‫בדברים במבט ביקורתי‪ 73.‬אחת הטענות המרכזיות של רוזן־צבי היא שרק בהדרגה אומצה‬
‫דמותו של היצר (ובעיקר‪ ,‬יצר הרע) בספרות חז"ל‪ ,‬ובניגוד למקובל לחשוב‪ ,‬הקישור בין היצר‬
‫לבין התשוקה המינית התרחש דווקא בשלבים המאוחרים ביותר של גיבוש הספרות הזו‪ ,‬כלומר‬
‫ברבדים המאוחרים של התלמוד הבבלי‪74.‬‬

‫את הדיון בשאלת הקשר בין היצר לבין המיניות בתרבות חז"ל נפתח דווקא בשיר ילדים מודרני‬
‫המיטיב להציג אחד הגיבורים המרכזיים של פרק זה‏—‏ יצר הרע‪ .‬השיר‪ ,‬שאותו חיברה המשוררת‬

‫בגרסתו החדשה ביותר בא מחקרו של רוזן־צבי בספרו האנגלי‪Demonic Desires: "Yetzer Hara" and :‬‬ ‫‪ 73‬‬
‫‪the Problem of Evil in Late Antiquity, Philadelphia 2011‬‬
‫ ספר זה מתבסס‪ ,‬בחלקו‪ ,‬על מאמרים שהתפרסמו במקור בעברית‪ ,‬במידת האפשר נפנה למחקרים הללו‬
‫במהלך הדיון בפרק‪.‬‬
‫‪ 7 4‬ראו על כך אצל בלברג‪ ,‬פתח לספרות חז"ל‪ ,‬עמ' ‪.222-214‬‬

‫יצר הרע טוב מאוד‪ :‬היצר והמיניות ‪63 /‬‬ ‫פרק שלישי‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 63‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:28‬‬

 ‫לאה גולדברג‪ ,‬נקרא "הילד הרע"‪ ,‬והוא מתאר את סיפורו של גד‪ ,‬שפעם אחר פעם עושה‬
‫מעשים רעים‪ ,‬אף על פי שאיננו רוצה לעשותם‪ .‬הנה שני בתים מתוך השיר‪:‬‬
‫שיחקתי אתמול בחצר עם יוכבד‬
‫נתתי לה אוטו שלי ורכבת‬
‫נתתי לה לזכות בגולה‬
‫הכי אדומה והכי גדולה!‬
‫ואינני יודע כיצד זה קרה‏—‏‬
‫לפתע נכנס בי הילד הרע‬
‫דחפתי אותה והיא נפלה‪.‬‬
‫ואמא שלה כעסה ואמרה‪:‬‬
‫"פרא‏—‏ אדם! איום ונורא!"‬
‫וסבתא שלה יצאה ואמרה‪:‬‬
‫"אל תבכי את יודעת שגד ילד רע!"‬
‫אז אמרתי לה‪" :‬חמורה!"‬
‫באמת זה איום הם אינם מבינים —‬
‫זה הילד הרע שנכנס לי בפנים‪ .‬‬
‫תמיד הוא נכנס בי בלי כל אזהרה‪,‬‬
‫הילד הרע‪.‬‬

‫השיר מציג את גד כילד טוב שלעתים הילד הרע משתלט עליו ומסית אותו לעשות מעשים‬
‫אסורים‪ .‬האם זו גם התפיסה ביהדות של העת העתיקה? בפסוק מספר בראשית קובע האל כי‬
‫יֵ ֶצר ֵלב ָה ָא ָדם ַרע ִמּנְ ֻע ָריו (בראשית ח‪ ,‬כא)‪ ,‬שלא כמו המחבר המקראי המשוררת אינה מקבלת‬
‫תפיסה זו‪ ,‬לכל הפחות לא במלואה‪ .‬מתיאורו של גד בשירה של גולדברג עולה תמונה של ילד‬
‫שיצר הרע (בלשון השיר‏—‏ הילד הרע) תוקף אותו שוב ושוב‪ ,‬ועם זאת גד הוא בעצם ילד טוב‬
‫שמוכן לחלוק עם חבריו צעצועים ומשחקים‪.‬‬

‫‪ 3.2‬היצר בספרות המקראית והבתר־מקראית‬

‫החלק הראשון של הפרק יוקדש לדיון קצר במושג היצר בתקופה שקודמת לתרבות חז"ל‪ .‬במקרא‬
‫מופיע היצר לעתים נדירות ובדרך כלל במבע ניטרלי‪ .‬בספרות שנכתבה בסמוך לכתיבת ספרי‬
‫המקרא היצר ממשיך להופיע במובנו המקראי‪ ,‬ורק לקראת סוף תקופה זו‪ ,‬בכתבי כת קומראן‬
‫מוצאים לראשונה התפתחות ניכרת במושג היצר‪ ,‬בהדגשת צדדיו השליליים‪.‬‬

‫‪ /‬מגדר ומיניות בתרבות חז"ל‬ ‫‪64‬‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 64‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:28‬‬

 ‫‪ 3.2.1‬המקרא‬
‫במקרא מופיעה המילה "יצר" תשע פעמים בלבד‪ ,‬ברוב המופעים משמעותה היא יצירה ובריאה‪,‬‬
‫ובהשאלה מחשבה או נטייה אנושית‪ .‬מכאן יוצא שברוב המקרים יש למילה זו במקרא משמעות‬
‫ניטרלית כמו למשל בתהלים קג‪ ,‬יד‪ִּ :‬כי הּוא יָ ַדע יִ ְצ ֵרנּו זָ כּור ִּכי ָע ָפר ֲאנָ ְחנּו‪75.‬‬

‫ֹלהי ָא ִביָך וְ ָע ְב ֵדהּו ְּב ֵלב ָׁש ֵלם ְּובנֶ ֶפׁש‬ ‫בדברי הימים א כח‪ ,‬ט אנו קוראים‪ :‬וְ ַא ָּתה ְׁשֹלמֹה ְבנִ י ַּדע ֶאת ֱא ֵ‬
‫ּדֹורׁש יְ יָ וְ ָכל יֵ ֶצר ַמ ֲח ָׁשבֹות ֵמ ִבין ִאם ִּת ְד ְר ׁ ֶשּנּו יִ ָּמ ֵצא ָלְך וְ ִאם ַּת ַע ֶזְבּנּו יַ זְ נִ ֲיחָך‬
‫ֲח ֵפ ָצה ִּכי ָכל ְל ָבבֹות ֵ‬
‫ָל ַעד‪ .‬כפי שאפשר לראות‪ ,‬בשני הפסוקים היצר הוא מעין ייצוג של כוח פנימי באדם‪ ,‬בדומה‬
‫למחשבה או לכוח הרצון אך לא יותר מכך‪.‬‬

‫בשני מקומות בספר בראשית היצר נתפס כדבר שלילי‪ :‬וַ ּיַ ְרא יְ יָ ִּכי ַר ָּבה ָר ַעת ָה ָא ָדם ָּב ָא ֶרץ וְ ָכל‬
‫ֹאמר יְ יָ ֶאל ִלּבֹו ֹלא א ִֹסף ְל ַק ֵּלל‬‫יֵ ֶצר ַמ ְח ְׁשבֹת ִלּבֹו ַרק ַרע ָּכל ַהּיֹום (ו‪ ,‬ה)‪ ,‬וַ ּיָ ַרח יְ יָ ֶאת ֵריחַ ַהּנִ יחֹחַ וַ ּי ֶ‬
‫עֹוד ֶאת ָה ֲא ָד ָמה ַּב ֲעבּור ָה ָא ָדם ִּכי יֵ ֶצר ֵלב ָה ָא ָדם ַרע ִמּנְ ֻע ָריו וְ ֹלא א ִֹסף עֹוד ְל ַהּכֹות ֶאת ָּכל חַ י‬
‫ַּכ ֲא ׁ ֶשר ָע ִשׂיתי (ח‪ ,‬כא)‪ .‬בשני הפסוקים מספר בראשית מתואר כיצד האל מגלה שהיצר של האדם‬
‫שברא הוא שלילי לחלוטין‪ .‬פעולתו השלילית היא בלתי פוסקת ָ(ּכל ַהּיֹום)‪ ,‬לא זו בלבד אלא‬
‫שהוא קיים באדם כבר משחר חייו (נער בלשון המקרא מוסב על ילד ואפילו על תינוק)‪ .‬אמנם‬
‫מפסוקים אלה אי אפשר להסיק או ללמוד על פעולת היצר או על הנזק שהוא גורם אך התיוג‬
‫השלילי שנלווה אליו הוא רב משמעות‪ .‬ההיבטים השליליים של היצר בספרות חז"ל ובמקומות‬
‫נוספים מתקשרים לעתים קרובות לשני פסוקים אלה‪ .‬עם זאת‪ ,‬יש לזכור שבארבעה פסוקים אלה‬
‫מתפקד היצר כייצוג של כוחות פנימיים באדם שצמוד למחשבות האדם וללבו‪.‬‬

‫‪ 3.2.2‬הספרות הבתר־מקראית‏—‏ ספר בן סירא‬

‫הספרות הבתר־מקראית מציגה תפיסה קרובה ברוחה לספרות המקראית בכל הנוגע ליחס ליצר‪.‬‬
‫גם בספרות זו אזכור היצר אינו שכיח ובדרך כלל הוא בא במשמעות ניטרלית‪ .‬אחד החיבורים‬
‫החשובים מתקופה זו הוא החיבור המכונה "ספר בן סירא"‪ ,‬שנתחבר בשלהי המאה השלישית‬
‫או ראשית המאה השנייה לפני הספירה‪ .‬שני קטעים מתוך הספר יסייעו להמחיש את דמותו של‬
‫היצר בתקופה זו‪:‬‬
‫אל תאמר מאל פשעי ‪ /‬כי את אשר שנא לא עשה‬
‫פן תאמר הוא התקילני ‪ /‬כי אין צורך באנשי חמס‬
‫רעה ותועבה שנא יי ‪ /‬ולא יאננה ליראיו‬

‫‪ 75‬המילה "יצר" על הטיותיה השונות הודגשה בפסוקים כאן אך במקור המקראי אינה באה בהדגשה‪.‬‬

‫יצר הרע טוב מאוד‪ :‬היצר והמיניות ‪65 /‬‬ ‫פרק שלישי‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 65‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:28‬‬

 ‫אלוהים מבראשית ברא האדם ‪ /‬וישתיהו ביד חותפו ויתנהו ביד יצרו‪...‬‬
‫לפני אדם חיים ומוות ‪ /‬אשר יחפץ ינתן לו‪.‬‬
‫(בן סירא טו‪ ,‬יא‪-‬יז)‪76‬‬ ‫ ‬

‫הנושא העיקרי שמטריד את מחבר ספר בן סירא כאן הוא שאלת מקור החטא‪ .‬המחבר מזהיר‬
‫את האדם לבל יטען שהאל אחראי לחטאי בני האדם ("אל תאמר מאל פשעי")‪ .‬לדעת המחבר‬
‫לא ייתכן שהאל‪ ,‬שהוא טוב במהותו‪ ,‬יברא דברים רעים באופן מוחלט‪ ,‬לפיכך הוא ברא אדם‬
‫בעל נטיות או יצרים טובים ורעים ועל האדם לדעת לשלוט בהם‪ .‬תפיסה זו מובילה את המחבר‬
‫להדגיש את רעיון הבחירה החופשית של האדם‪ .‬על האדם לבדו מוטלת האחריות לבחור בין טוב‬
‫לרע‪ ,‬בין מוות לחיים ("לפני אדם חיים ומוות ‪ /‬אשר יחפץ ינתן לו")‪.‬‬

‫שאלה‬ ‫ ‬
‫‪‬‬
‫עיינו בקטע הבא‪ ,‬גם הוא מתוך ספר בן סירא‪ .‬האם היצר כאן דומה ליצר בקטע הקודם ובמה?‬
‫מי יקים על יצרי שוט ‪ /‬ועל לבי מוסר חכמה‬
‫ואל ימחלו על עוונותי ‪ /‬ואל יעברו על פשעי‬
‫פן ירבו עוונותי ‪ /‬ופשעי יעצמו‪.‬‬
‫(בן סירא כג‪ ,‬ב‪-‬ד)‪77‬‬ ‫ ‬

‫‪ 3.2.3‬כתבי כת קומראן‏—‏ מגילת ההודיות‬

‫באוסף המזמורים הקרוי "מגילת ההודיות" שנתגלה בקומראן‪ ,‬אוסף המשויך לקבוצה יוצאת‬
‫הדופן שהתגוררה במקום זה‪ ,‬נזכר היצר פעמים רבות‪ .‬במגילה ששמה נגזר מכך שרבים‬
‫מהמזמורים פותחים בהבעת תודה לאל‪ ,‬מוצג היצר בדרך כלל לשלילה‪ ,‬כאויב מושבע של‬
‫האדם שמנסה להדיחו מדרך הישר‪ 78.‬ככלל‪ ,‬האדם מתואר בחיבור זה (ובחיבורים נוספים של‬
‫כת זו) כיצור שפל שנמשך אל החטא‪ .‬קיומו של יצר הרע בא למעשה כדי להצדיק את טובו של‬
‫האל שאין לו כל נגיעה לחטאי האדם‪ .‬כך עולה משני הקטעים הבאים מתוך מגילת ההודיות‪:‬‬

‫‪ 7 6‬משה צבי סגל‪ ,‬ספר בן־סירא השלם‪ ,‬ירושלים תשי"ג‪ ,‬עמ' ‪.40-39‬‬
‫‪ 77‬אברהם כהנא‪ ,‬הספרים החיצוניים לתורה‪ ,‬לנביאים ולכתובים‪ ,‬כרך ב‪ ,‬עמ' ‪ .49‬גם כאן הדגשת המילה‬
‫"יצרי" איננה במקור‪.‬‬
‫‪ 78‬ראו‪ :‬איילין שולר‪" ,‬מגילת ההודיות"‪ ,‬מנחם קיסטר (עורך)‪ ,‬מגילות קומראן — מבואות ומחקרים‪,‬‬
‫ירושלים ‪ ,2009‬עמ' ‪.275-261‬‬

‫‪ /‬מגדר ומיניות בתרבות חז"ל‬ ‫‪66‬‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 66‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:28‬‬

 ‫אודכה אדוני כי לא עזבתני בגורי בעם [כבד עוון וחטא‬
‫ולוא כפשעי ו]כאשמתי שפטתני ולא עזבתני בזמות יצרי‬
‫ותעזור משחת חיי ותתן [את עבדך לפלי]ט‪.‬‬
‫(מגילת ההודיות ט‪ ,‬א‪-‬ז)‪79‬‬ ‫ ‬

‫‪...‬ואני נפתח לי מקור לאבל מרורים [ומספד אנחה]‬

‫לא נסתר עמל מעיני בדעתי יצרי גבר‬
‫ותשובת אנוש [לעפר‪ ,‬ופקודתו] לחטאה ויגון אשמה‪.‬‬
‫(מגילת ההודיות כא‪ ,‬יט‪-‬כא)‪80‬‬ ‫ ‬

‫שאלה‬ ‫ ‬
‫‪‬‬
‫כיצד מתוארת דמות האדם בשני הקטעים? מה מקומו של היצר בתיאור זה?‬

‫מהעיון בשני הקטעים עולה כי במגילת ההודיות‪ ,‬שמייצגת כאמור קו מחשבה שונה מזה שמיוצג‬
‫בספרות המקראית‪ ,‬נתפס היצר כרע במהותו‪ ,‬הוא מקבל צורה ממשית‪ ,‬ואינו מתואר רק בצורה‬
‫מופשטת‪ .‬הצירוף הכבול יצר רע בא לראשונה בעברית במגילה אחרת מקומראן המכילה את‬
‫מזמורי תהלים המוכרים לנו מנוסח המסורה (היינו‪ ,‬נוסח המקרא שבידינו כיום) אך בנוסחים‬
‫שונים‪ 81.‬באחד ממזמורי תהלים שנתגלו בקומראן אנו מוצאים את הפסוק הבא‪:‬‬
‫אל תשלט בי שטן ורוח טמאה‪ ,‬מכאוב ויצר רע אל ירשו בעצמי‪.‬‬
‫ (‪ 11QPsa‬יט‪ ,‬שורות ‪82)16-15‬‬

‫גם כאן אפשר לראות שהיצר נתפס כדבר שלילי‪ ,‬בעיקר כשמעמידים אותו בשורה אחת עם‬
‫השטן‪ .‬יש לציין עוד‪ ,‬שקיים דמיון בין מגילת ההודיות לספר בן סירא בעניין היצר‪ .‬שני‬
‫החיבורים מנסים להציע הסבר לקיומו של החטא בעולם‪ ,‬ולפטור את האל מהאחריות למעשים‬
‫הרעים של בני האדם‪ .‬אך בעוד שבספר בן סירא הצדקת האל‪ 83‬מבוססת על רצונו החופשי‬
‫של האדם הבוחר בדרך הרע ללא שום סיבה חיצונית‪ ,‬במגילת ההודיות חטאי האדם נובעים‬

‫‪ 7 9‬יעקב ליכט‪ ,‬מגילת ההודיות‪ :‬ממגילות מדבר יהודה‪ ,‬ירושלים תשי"ז‪ ,‬עמ' ‪ ;100-99‬גם כאן הודגשה‬
‫המילה "יצר"‪.‬‬
‫‪ 80‬שם‪ ,‬עמ' ‪.166‬‬
‫‪ 81‬נוסח המסורה הוא נוסח המקרא כפי שהוא מוכר לנו היום‪ ,‬על פי רוב מתוך כתבי יד מימי־הביניים‪.‬‬
‫הגילוי של טקסטים מקראיים בקומראן חשף במקרים מסוימים הבדלים מנוסח המסורה וכך הוא מלמד‬
‫על שינויים שעבר הטקסט המקראי לאורך ההיסטוריה‪.‬‬
‫‪Elisha Qimron, "The Psalms Scroll of Qumran Cave 11 (11QPsalms)" ,Disscoveries in the 82‬‬
‫‪Judean Desert 4, Oxford 1965, p. 351‬‬
‫‪ 83‬הצדקת האל מכונה לעתים קרובות בספרות המחקר בשמה הלועזי — תיאודיצאה‪.‬‬

‫יצר הרע טוב מאוד‪ :‬היצר והמיניות ‪67 /‬‬ ‫פרק שלישי‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 67‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:28‬‬

 ‫בין השאר מהעובדה שהוא נולד בחטא‪ ,‬ומקיומו העצמאי של היצר המסית את האדם למעשיו‬
‫הרעים‪84.‬‬

‫‪ 3.3‬היצר בתרבות חז"ל — ספרות התנאים‬

‫ציינו כבר כי צמיחתה של תרבות חז"ל לאחר חורבן בית המקדש השני התבססה‪ ,‬בין השאר‪ ,‬על‬
‫מהפכות מחשבתיות והלכתיות‪ ,‬שהטביעו את חותמן על התרבות היהודית בשלהי העת העתיקה‪,‬‬
‫בימי־הביניים ובמידה רבה גם על היהדות בת זמננו‪ .‬בפרק זה נתמקד בדוגמה אחת לתמורה‬
‫— הדמות החדשה והמרכזית של היצר בתפיסת העולם והאדם של החכמים‪ .‬בסעיפים‬ ‫מעין זו ‏ ‏‬
‫הבאים נדון בהתפתחות מושג היצר בתרבות חז"ל‪ ,‬תוך עיון בדגמים המקראיים והבתר־מקראיים‬
‫ששימשו בסיס לפיתוח דמותו של היצר על פי תפיסת החכמים‪ .‬הדיון בפרק יתנהל באופן‬
‫כרונולוגי כך שיקל עלינו להבחין בשלבי ההתפתחות השונים של מושג היצר‪.‬‬

‫‪ 3.3.1‬היצר במשנה ובתוספתא‬

‫היצר או יצר הרע אינם שכיחים במשנה‪ ,‬אך כמה אזכורים חשובים של היצר מופיעים במסכת‬
‫אבות‪ .‬נפתח בשני קטעים ממסכת זו‪:‬‬
‫רבי יהושע אומר‪:‬‬
‫"עין הרע ויצר הרע ושנאת הבריות‬
‫מוציאין את האדם מן העולם"‪.‬‬
‫(משנה אבות ב‪ ,‬יא‪ ,‬עמ' ‪)361‬‬ ‫ ‬

‫בן זומא אומר‪...‬‬

‫"איזהו גיבור?‬
‫הכובש את יצרו‪,‬‬
‫שנאמר‪:‬‬
‫ֹּלכד ִעיר (משלי טז‪ ,‬לב)"‪.‬‬
‫טֹוב ֶא ֶרְך ַא ַּפיִ ם ִמּגִ ּבֹור ּומ ֵֹׁשל ְּברּוחֹו ִמ ֵ‬
‫(משנה אבות‪ ,‬ד‪ ,‬א‪ ,‬עמ' ‪)369‬‬ ‫ ‬

‫שאלה‬ ‫ ‬
‫‪‬‬
‫לאילו כוחות מושווה יצר הרע במשנה הראשונה? כיצד אפשר להסביר את הפסוק ממשלי‬
‫שמביא בן זומא ומדוע‪ ,‬לדעתכם‪ ,‬הוא מביא אותו?‬

‫‪ 84‬על היצר בספר בן סירא ובקומראן ראו עוד‪ :‬מנחם קיסטר‪' " ,‬יצר לב האדם'‪ ,‬הגוף והטיהור מן הרע‪:‬‬
‫מטבעות תפילה ותפיסות עולם בספרות בית שני ובקומראן וזיקתם לספרות חז"ל ולתפילות מאוחרות"‪,‬‬
‫מגילות‪ :‬מחקרים במגילות מדבר יהודה ח‪-‬ט (תש"ע)‪ ,‬עמ' ‪.284-243‬‬

‫‪ /‬מגדר ומיניות בתרבות חז"ל‬ ‫‪68‬‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 68‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:28‬‬

 ‫נפתח באמרה של ר' יהושע‪ .‬ראוי לשים לב לצירוף הכבול יצר הרע‪ ,‬שכבר הופיע בנוסח ספר‬
‫תהלים מקומראן (ראו סעיף ‪ 3.2.3‬לעיל)‪ .‬משנת אבות היא אחד המקומות הראשונים שבו מופיע‬
‫ביטוי זה בספרות חז"ל‪ .‬אבל האם משמעות הצירוף זהה בהופעתה במסכת אבות לזו שבתהלים‬
‫נוסח קומראן? נראה שלא‪ .‬יצר הרע מופיע במשנה יחד עם הביטויים עין רעה ושנאת הבריות‪,‬‬
‫שהם אמנם ביטויים שליליים אבל קשה מאוד למצוא כאן תפיסה של יצר הרע כישות חיצונית‬
‫עצמאית המסיתה את האדם לדבר ֲע ֵב ָרה‪ ,‬כפי שהיה בקומראן‪ .‬למעשה הצגת יצר הרע במשנה‬
‫דומה בעיקרה להצגת היצר במקרא‪ .‬כלומר‪ ,‬מדובר בייצוג של נטייה אנושית להתנהגות לא‬
‫רצויה‪ .‬אפשר לומר אפוא שיצר הרע במימרה זו קשור לתפיסת היצר המקראית כפי שהיא עולה‬
‫משני הפסוקים המציגים אותו באופן שלילי בתחילת ספר בראשית (ראו סעיף ‪ 3.2.1‬לעיל)‪.‬‬
‫במימרה השנייה‪ ,‬המובאת בשם בן זומא‪ ,‬נראה מצב דומה‪ .‬המימרה עצמה מנוסחת באופן כללי‬
‫שאינו מאפשר להגדיר במדויק מה הוא היצר שעל הגיבור לכבוש‪ ,‬אי אפשר למצוא כאן את‬
‫התפיסה השלילית של היצר‪ ,‬כמו למשל במגילת ההודיות מקומראן שבה מוצג היצר כישות‬
‫שלילית במהותה שנאבקת באדם ומנסה להדיח אותו לדבר עברה‪.‬‬

‫במקום אחר במשנה עולה חידוש נוסף‪ :‬תפיסה כפולה של היצר המבחינה בין יצר הרע לבין יצר‬
‫הטוב‪ 85.‬כך דורש רבי עקיבא במסכת ברכות שבמשנה את הפסוק מדברים ו‪ ,‬ה‏—‏ וְ ָא ַה ְב ָּת ֵאת יְ יָ‬
‫ֹלהיָך ְּב ָכל ְל ָב ְבָך ְּוב ָכל נַ ְפ ְׁשָך ְּוב ָכל ְמא ֶֹדָך‪:‬‬
‫ֱא ֶ‬
‫ְּב ָכל ְל ָב ְבָך —‬
‫בשני יצריך‪,‬‬
‫ביצר טוב וביצר רע‪.‬‬
‫(משנה ברכות ט‪ ,‬ה‪ ,‬עמ' ‪)32‬‬ ‫ ‬

‫רבי עקיבא מבסס את דרשתו על כך שהמילה המופיעה במקרא היא ְל ָב ְבָך ולא ִל ְּבָך‪ .‬מכאן הוא‬
‫לומד שמדובר בלב שיש בו שני חלקים‪ ,‬שמסמלים את שני היצרים‪ .‬עם זאת לא ברורה מהותם‬
‫של שני היצרים‪ ,‬ובמיוחד לא נתבררה הדרישה כיצד יש לאהוב את האל בשני יצרים אלה‪.‬‬

‫שאלה‬ ‫ ‬
‫‪‬‬
‫כיצד אפשר להסביר את פירושו של רבי עקיבא לתביעה לאהבת את האל בעזרת שני היצרים‬
‫שבאדם?‬

‫נעבור כעת לעיין בחידוש נוסף בהצגת היצר בתוספתא‪ .‬פה אפשר לראות ייצוג מפותח יותר של‬
‫היצר‪ ,‬כמו גם דרך הצגה שלילית יותר‪ .‬כך למשל‪:‬‬

‫‪ 85‬למעשה רק אחרי תקופת המשנה והתלמוד קנה לו רעיון זה שביתה בתרבות היהודית‪ .‬ראו על כך‪ :‬משה‬
‫אידל‪" ,‬מלחמת היצרים"‪ ,‬אבריאל בר־לבב (עורך)‪ ,‬שלום ומלחמה בתרבות היהודית‪ ,‬ירושלים תשס"ו‪,‬‬
‫עמ' ‪.144-99‬‬

‫יצר הרע טוב מאוד‪ :‬היצר והמיניות ‪69 /‬‬ ‫פרק שלישי‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 69‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:28‬‬

 ‫ר' שמעון בן לעזר אמר משם ר' חלפאי בן אגרא‪,‬‬
‫שאמר משם ר' יוחנן בן נורי‪:‬‬
‫"מתלש בשערו‪ ,‬מקרע את כסותו‪ ,‬משבר את כליו‪,‬‬
‫מפזר את מעותיו בחמתו‪,‬‬
‫יהא בעיניך כעובד עבודה זרה‪.‬‬
‫שאילו אומר לו יצרו‪:‬‬
‫"לך ועבוד עבודה זרה"‪,‬‬
‫עובד היה‪,‬‬
‫שכך היא עבודתו של יצר הרע"‪.‬‬
‫(תוספתא בבא קמא ט‪ ,‬לא‪ ,‬עמ' ‪)49‬‬ ‫ ‬

‫המקור בתוספתא מציג אדם שהתנהגותו אינה מקובלת ואינה נורמטיבית (תולש את שערו‪,‬‬
‫משליך את כספו בכעס ועוד)‪ ,‬בגלל ההתנהגות החריגה קובעת התוספתא שלאדם מעין זה יש‬
‫להתייחס כאילו הוא משתתף בפולחן אלילי‪ .‬מובן שזו קביעה קיצונית — מה הקשר בין אדם‬
‫שהתנהגותו חריגה לעובד עבודה זרה? על פי התוספתא הבעיה טמונה לאו דווקא במעשים‬
‫עצמם אלא בגורם למעשים הללו ובמה שהם מייצגים‪ .‬ראינו כבר בדברי בן זומא במשנה שהיצר‬
‫ולח ָמה‪ .‬מכאן מסיקה התוספתא שהיצר הוא האחראי להתנהגות החריגה של‬
‫נתפס כאחראי לכעס ֵ‬
‫האדם‪ .‬אם כך‪ ,‬אפשר להניח שלּו חפץ יצר הרע לגרום לאדם מישראל להשתתף בפולחן אלילי‬
‫הוא היה מסוגל לעשות כן‪ ,‬ולכן אין הבדל עקרוני בין התנהגות חריגה לבין עבודה זרה — זו‬
‫וזו מקורן ביצר הרע‪.‬‬

‫עקיבא‪86‬‬ ‫‪ 3.3.2‬דבי רבי‬

‫לעיל הזכרנו את החלוקה המקובלת לגישות של בתי המדרש של רבי עקיבא ורבי ישמעאל‪,‬‬
‫המכונים בהתאמה דבי רבי עקיבא ודבי רבי ישמעאל‪ 87.‬ההבדלים בין שתי המסורות קשורים‬
‫לדרכי פרשנות שונות של המקרא ולתפיסות שונות המאפיינות כל אחד מהם‪ .‬לטענת ישי‬
‫רוזן־צבי גם בעניין היצר אפשר למצוא הבדלים בין שתי האסכולות הללו‪ .‬על פי רוזן־צבי בבית‬
‫מדרשו של רבי עקיבא היצר מוצג באופן ניטרלי למדי ומייצג נטיות שונות של האדם‪ ,‬טובות‬
‫ורעות בדומה לתפיסה המקראית‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬בבית מדרשו של רבי ישמעאל‪ ,‬היצר מוצג באופן‬
‫שלילי וכישות אוטונומית שמפנה את האדם שוב ושוב אל עבר החטא והעברה‪ ,‬בדומה ליצר כפי‬

‫‪ 8 6‬היום מקובל להשתמש בצורה "עקיבא" (שהיא הצורה הארמית של השם)‪ ,‬הכתיב העברי המקורי הוא‬
‫"עקיבה" כפי שמופיע בכתבי היד הטובים של ספרות חז"ל‪.‬‬
‫‪ 87‬משמעות המילה הארמית דבית היא‏—‏ של הבית; בית משמש פה במשמעות של גישה רעיונית עקרונית‬
‫כמו למשל במושגים בית הלל ובית שמאי‪ .‬על הבתים בספרות התנאית ראו‪ :‬בלברג‪ ,‬פתח לספרות חז"ל‪,‬‬
‫עמ' ‪.48-44‬‬

‫‪ /‬מגדר ומיניות בתרבות חז"ל‬ ‫‪70‬‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 70‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:28‬‬

 ‫שמוצג בכתבים הכיתתיים מקומראן‪ 88.‬נעקוב אחר טיעוניו של רוזן־צבי בדיון באופן שבו מוצג‬
‫היצר בדרשה אחת שלקוחה מחיבור שמשתייך לגישת בית המדרש של רבי עקיבא‪ .‬הדרשה נוגעת‬
‫לציווי המקראי בעניין הנאה מפרות העץ בשנה החמישית לאחר נטיעתו‪:‬‬
‫ל־ה ָא ֶרץ ּונְ ַט ְע ֶּתם ָּכל ֵעץ ַמ ֲא ָכל וַ ֲע ַר ְל ֶּתם ָע ְר ָלתֹו ֶאת ִּפ ְריֹו ָׁש�ֹלׁש ָׁשנִ ים יִ ְהיֶ ה ָל ֶכם‬
‫וְ ִכי ָתבֹאּו ֶא ָ‬
‫ֹאכלּו‬
‫יׁשת ּת ְ‬ ‫ּלּולים ַליְ יָ ַּוב ָּׁשנָ ה ַה ֲח ִמ ִ‬
‫ֲע ֵר ִלים ֹלא יֵ ָא ֵכל‪ַּ .‬וב ָּׁשנָ ה ָה ְר ִב ִיעת יִ ְהיֶ ה ָּכל ִּפ ְריֹו ק ֶֹדׁש ִה ִ‬
‫ֹלה ֶיכם‪.‬‬ ‫בּואתֹו ֲאנִ י יְ יָ ֱא ֵ‬
‫הֹוסיף ָל ֶכם ְּת ָ‬ ‫ֶאת ִּפ ְריֹו ְל ִ‬
‫(ויקרא יט‪ ,‬כה)‬ ‫ ‬

‫ֹלה ֶיכם (ויקרא יט‪ ,‬כה)‪.‬‬

‫בּואתֹו ֲאנִ י יְ יָ ֱא ֵ‬
‫הֹוסיף ָל ֶכם ְּת ָ‬
‫ֹאכלּו ֶאת ִּפ ְריֹו ְל ִ‬
‫יׁשת ּת ְ‬
‫ַּוב ָּׁשנָ ה ַה ֲח ִמ ִ‬
‫ר' יוסי הגלילי אומר‪:‬‬
‫"הרי אתה כמוסיף פירות חמישית על פירות רביעית‪.‬‬
‫מה פירות חמישית לבעלים אף פירות רביעית לבעלים‪".‬‬
‫ר' עקיבא אומר‪:‬‬
‫"דברה תורה כנגד היצר‪89.‬‬
‫שלא יהיה אדם אומר הרי ארבע שנים אני מצטער בו חינם‪,‬‬
‫לכך נאמר‪:‬‬
‫בּואתֹו (ויקרא יט‪ ,‬כה)‪".‬‬ ‫הֹוסיף ָל ֶכם ְּת ָ‬ ‫ְל ִ‬
‫(ספרא קדושים ג‪ ,‬ט‪ ,‬צ‪ ,‬עמ' א)‬ ‫ ‬

‫שאלה‬ ‫ ‬
‫‪‬‬
‫מה מעמדם של ֵּפרות השנה החמישית לדעת רבי יוסי הגלילי ולדעת רבי עקיבא?‬

‫יש להבהיר את הביטוי דיברה תורה כנגד היצר‪ ,‬שבו משתמש רבי עקיבא‪ .‬אפשר היה לחשוב‬
‫שהשימוש במילה כנגד מביע עמדה שלילית כלפי היצר‪ ,‬אלא שבלשון חכמים משמשת המילה‬
‫גם בהוראת "ביחס ל־(יצר)"‪ ,‬כלומר‪ ,‬רבי עקיבא אומר כאן שהתורה הביאה את דין פרות השנה‬
‫— יצרו) האדם מצפה להשתמש במה שעמל למענו‪,‬‬ ‫החמישית משום שהיא יודעת של פי טבעו (או‏ ‏‬
‫וליהנות ממנו ולכן היא מתחשבת ביצר זה‪ .‬עולה מכאן‪ ,‬שבדבריו של רבי עקיבא אין בהכרח‬
‫ראייה שלילית של היצר אלא רק התחשבות בו ככוח אנושי לגיטימי‪ ,‬גם אם מּועד לפורענות‪.‬‬

‫נעיין במדרש קצר נוסף מדבי רבי עקיבא המביא אותו ביטוי ממש‪:‬‬
‫ֹלתָך ֵל ָראֹות ֶאת‬
‫בּולָך וְ ֹלא יַ ְחמֹד ִאיׁש ֶאת ַא ְר ְצָך ַּב ֲע ְ‬
‫אֹוריׁש ּגֹויִ ם ִמ ָּפנֶ יָך וְ ִה ְרחַ ְב ִּתי ֶאת ּגְ ֶ‬
‫ִּכי ִ‬
‫ֹלהיָך ָׁש�ֹלׁש ְּפ ָע ִמים ַּב ָּׁשנָ ה (שמות לד‪ ,‬ד) ‪-‬‬ ‫ְּפנֵ י יְ יָ ֱא ֶ‬

‫‪ 8 8‬ישי רוזן צבי‪'" ,‬דברה תורה כנגד היצר'‪ :‬דבי ר' ישמעאל ומקורו של יצר הרע"‪ ,‬תרביץ עו (תשס"ז)‪,‬‬
‫עמ' ‪.79-41‬‬
‫‪ 89‬הביטוי "דברה התורה כנגד היצר" מאפיין מקורות מדבי ר' עקיבא‪.‬‬

‫יצר הרע טוב מאוד‪ :‬היצר והמיניות ‪71 /‬‬ ‫פרק שלישי‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 71‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:28‬‬

 ‫דברה התורה כנגד היצר‪.‬‬
‫שלא יאמרו ישראל‪:‬‬
‫"היאך אנו מניחין ארצנו ובתינו ושדותינו וכרמינו ועולין לרגל‪,‬‬
‫שמא יבואו אחרים וישבו במקומותינו‪".‬‬
‫לפיכך ערב להן הקב"ה‪:‬‬
‫ֹלתָך ֵל ָראֹות (שמות לד‪ ,‬ד)‪.‬‬
‫וְ ֹלא יַ ְחמֹד ִאיׁש ֶאת ַא ְר ְצָך ַּב ֲע ְ‬
‫(מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי על פי מדרש הגדול לשמות לד‪ ,‬כד‪ ,‬עמ' ‪)223‬‬

‫שאלה‬ ‫ ‬
‫‪‬‬
‫ממה חוששים ישראל על פי המדרש? האם דמותו של היצר כאן שונה מזו שעלתה מהמקור‬
‫הקודם?‬

‫‪ 3.3.3‬דבי רבי ישמעאל‬

‫מניתוח המקורות התנאיים עולה שיצר הרע‪ ,‬כפי שהוא מוכר לנו בדרך כלל‪ ,‬התפתח במסגרת‬
‫בית המדרש של רבי ישמעאל‪ ,‬שמבחינה מחשבתית המשיך במידה רבה את הקו שהחל להתפתח‬
‫בספרות קומראן‪ ,‬הרואה ביצר ישות שלילית המדיחה את האדם (ראו סעיף ‪ 3.2.3‬לעיל)‪90.‬‬

‫נפתח את הדיון בדרשה המופיע במדרש "ספרי במדבר"‪ 91,‬המתמקדת בסצנה ממגילת רות שבה‬
‫שוכבת רות למרגלות בועז בגורן‪ .‬כדי להבין את המתרחש בדרשה נקרא תחילה את פרק ג‬
‫ממגילת רות ולאחר מכן את הדרשה התנאית‪:‬‬
‫מֹותּה ִּב ִּתי ֲהֹלא ֲא ַב ֶּקׁש ָלְך ָמנֹוחַ ֲא ֶׁשר יִ ַיטב ָלְך‪ .‬וְ ַע ָּתה ֲהֹלא ב ַֹעז מ ַֹד ְע ָּתנּו‬ ‫ֹאמר ָלּה נָ ֳע ִמי ֲח ָ‬ ‫וַ ּת ֶ‬
‫רֹותיו ִהּנֵ ה הּוא ז ֶֹרה ֶאת ּג ֶֹרן ַה ְּׂשע ִֹרים ַה ָּליְ ָלה‪ .‬וְ ָרחַ ְצ ְּת וָ ַס ְכ ְּת וְ ַׂש ְמ ְּת‬ ‫ֲא ֶׁשר ָהיִ ית ֶאת נַ ֲע ָ‬
‫ֹלתיִ ְך ָע ַליִ ְך וְ יָ ַר ְד ְּת ַהּג ֶֹרן ַאל ִּתּוָ ְד ִעי ָל ִאיׁש ַעד ַּכֹּלתֹו ֶל ֱאכֹל וְ ִל ְׁשּתֹות‪ .‬וִ ִיהי ְב ָׁש ְכבֹו וְ יָ ַד ַע ְּת‬ ‫ׂשִ ְמ ַ‬
‫ֹלתיו וְ ָׁש ָכ ְב ְּת וְ הּוא יַּגִ יד ָלְך ֵאת ֲא ֶׁשר ַּת ֲע ִׂשין‪.‬‬ ‫ֶאת ַה ָּמקֹום ֲא ֶׁשר יִ ְׁש ַּכב ָׁשם ָּובאת וְ גִ ִּלית ַמ ְרּגְ ָ‬
‫מֹותּה‪.‬‬‫ֹאמ ִרי ֵא ַלי ֶא ֱע ֶׂשה‪ .‬וַ ֵּת ֶרד ַהּג ֶֹרן וַ ַּת ַעׂש ְּככֹל ֲא ֶׁשר ִצּוַ ָּתה ֲח ָ‬ ‫ֹאמר ֵא ֶל ָיה ּכֹל ֲא ֶׁשר ּת ְ‬ ‫וַ ּת ֶ‬
‫ֹלתיו וַ ִּת ְׁש ָּכב‪.‬‬ ‫ֹאכל ּב ַֹעז וַ ּיֵ ְׁש ְּת וַ ּיִ ַיטב ִלּבֹו וַ ּיָ בֹא ִל ְׁש ַּכב ִּב ְק ֵצה ָה ֲע ֵר ָמה וַ ָּתבֹא ַב ָּלט וַ ְּתגַ ל ַמ ְרּגְ ָ‬
‫וַ ּי ַ‬
‫ֹאמר‬ ‫ֹאמר ִמי ָא ְּת וַ ּת ֶ‬ ‫ֹלתיו‪ .‬וַ ּי ֶ‬
‫וַ יְ ִהי ַּב ֲח ִצי ַה ַּליְ ָלה וַ ּיֶ ֱח ַרד ָה ִאיׁש וַ ּיִ ָּל ֵפת וְ ִהּנֵ ה ִא ָּׁשה ׁש ֶֹכ ֶבת ַמ ְרּגְ ָ‬
‫רּוכה ַא ְּת ַליְ יָ ִּב ִּתי ֵה ַיט ְב ְּת‬‫ֹאמר ְּב ָ‬ ‫ָאנ ִֹכי רּות ֲא ָמ ֶתָך ָּופ ַר ְׂש ָּת ְכנָ ֶפָך ַעל ֲא ָמ ְתָך ִּכי ג ֵֹאל ָא ָּתה‪ .‬וַ ּי ֶ‬
‫חּורים ִאם ַּדל וְ ִאם ָע ִׁשיר‪ .‬וְ ַע ָּתה ִּב ִּתי‬ ‫חַ ְס ֵּדְך ָה ַא ֲחרֹון ִמן ָה ִראׁשֹון ְל ִב ְל ִּתי ֶל ֶכת ַא ֲח ֵרי ַה ַּב ִ‬

‫‪ 90‬אין הדבר אומר שחכמי אסכולת בית המדרש של רבי ישמעאל הכירו את כתבי כת קומראן אלא שיש‬
‫דמיון בין אלה לאלה בהתפתחות תפיסת היצר‪ .‬לקשר האפשרי בין הספרות הכיתתית מקומראן לדבי‬
‫ר' ישמעאל ראו ‪Azzan Yadin, "4QMMT, Rabbi Ishmael, and the Origins of Legal Midrash",‬‬
‫‪Dead Sea Discoveries 10 (2003), pp. 130-149‬‬
‫‪ 91‬על חיבור זה ראו‪ :‬בלברג‪ ,‬פתח לספרות חז"ל‪ ,‬עמ' ‪.111-110‬‬

‫‪ /‬מגדר ומיניות בתרבות חז"ל‬ ‫‪72‬‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 72‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:28‬‬

 ‫יֹוד ַע ָּכל ַׁש ַער ַע ִּמי ִּכי ֵא ֶׁשת חַ יִ ל ָא ְּת‪ .‬וְ ַע ָּתה ִּכי‬ ‫ֹאמ ִרי ֶא ֱע ֶׂשה ָּלְך ִּכי ֵ‬ ‫ַאל ִּת ְיר ִאי ּכֹל ֲא ֶׁשר ּת ְ‬
‫ָא ְמנָ ם ִּכי ִאם ג ֵֹאל ָאנ ִֹכי וְ גַ ם יֵ ׁש ּג ֵֹאל ָקרֹוב ִמ ֶּמּנִ י‪ִ .‬לינִ י ַה ַּליְ ָלה וְ ָהיָ ה ַבּב ֶֹקר ִאם יִגְ ָא ֵלְך טֹוב‬
‫לֹותו ַעד‬ ‫יִגְ ָאל וְ ִאם ֹלא יַ ְחּפֹץ ְלגָ ֳא ֵלְך ּוגְ ַא ְל ִּתיְך ָאנ ִֹכי ַחי יְ יָ ִׁש ְכ ִבי ַעד ַהּב ֶֹקר‪ .‬וַ ִּת ְׁש ַּכב ַמ ְרּגְ ָ‬
‫ֹאמר ָה ִבי‬ ‫ֹאמר ַאל יִ ּוָ ַדע ִּכי ָב ָאה ָה ִא ָּׁשה ַהּג ֶֹרן‪ .‬וַ ּי ֶ‬ ‫ַהּב ֶֹקר וַ ָּת ָקם ְּב ֶט ֶרם יַ ִּכיר ִאיׁש ֶאת ֵר ֵעהּו וַ ּי ֶ‬
‫ֹאחז ָּבּה וַ ּיָ ָמד ֵׁשׁש ְׂשע ִֹרים וַ ּיָ ֶׁשת ָע ֶל ָיה וַ ּיָ בֹא ָה ִעיר‪ .‬וַ ָּתבֹוא‬
‫ַה ִּמ ְט ַּפחַ ת ֲא ֶׁשר ָע ַליִ ְך וְ ֶא ֳחזִ י ָבּה וַ ּת ֶ‬
‫ֹאמר ֵׁשׁש ַה ְּׂשע ִֹרים‬ ‫ֹאמר ִמי ַא ְּת ִּב ִּתי וַ ַּתּגֶ ד ָלּה ֵאת ָּכל ֲא ֶׁשר ָע ָׂשה לָ ּה ָה ִאיׁש‪ .‬וַ ּת ֶ‬ ‫מֹותּה וַ ּת ֶ‬
‫ֶאל ֲח ָ‬
‫ֹאמר ְׁש ִבי ִב ִּתי ַעד ֲא ֶׁשר ֵּת ְד ִעין‬ ‫מֹותְך‪ .‬וַ ּת ֶ‬
‫בֹואי ֵר ָיקם ֶאל ֲח ֵ‬ ‫ָה ֵא ֶּלה נָ ַתן ִלי ִּכי ָא ַמר ֵא ַלי ַאל ָּת ִ‬
‫ֵאיְך יִ ּפֹל ָּד ָבר ִּכי ֹלא יִ ְׁשקֹט ָה ִאיׁש ִּכי ִאם ִּכ ָּלה ַה ָּד ָבר ַהּיֹום‪.‬‬
‫(רות ג)‬

‫כן הוא‪:‬‬
‫ִלינִ י ַה ַּליְ ָלה וְ ָהיָ ה ַבּב ֶֹקר ִאם יִגְ ָא ֵלְך טֹוב יִגְ ָאל‬
‫וְ ִאם ֹלא יַ ְחּפֹץ ְלגָ ֳא ֵלְך ּוגְ ַא ְל ִּתיְך ָאנ ִֹכי ַחי יְ יָ ִׁש ְכ ִבי ַעד ַהּב ֶֹקר (רות ג‪ ,‬יג)‏—‏‬
‫לפי שהיה יצרו הרע יושב ומצערו כל הלילה‪.‬‬
‫אמר לו‪:‬‬
‫"את[ה] פנוי ומבקש אשה והיא פנויה ומבקשת איש‪,‬‬
‫עמוד ובועלה ותהי לך לאשה"‪92.‬‬
‫נשבע ליצרו הרע ואמר‪:‬‬
‫"חַ י יְ יָ "‪,‬‏ שלא אגע בה‪,‬‬
‫ואל האשה אמר‪:‬‬
‫"ׁש ְכ ִבי ַעד ַהּב ֶֹקר"‪.‬‬
‫ִ‬
‫(ספרי במדבר פח‪ ,‬עמ' ‪)223‬‬ ‫ ‬

‫השימוש בביטוי יצרו הרע אינו מותיר מקום לספק בשאלה מה היא עמדת בעל הדרשה בנוגע‬
‫ליצר‪ .‬כמו מחברים אחרים בני התקופה גם כאן מוצא הדרשן צורך להבהיר שבין רות ובועז לא‬
‫התקיים מגע מיני בלילה שבו שהו יחד בגורן‪ 93.‬עם זאת‪ ,‬מדברי הדרשן עולה שבאותו לילה‬
‫התנהל מאבק איתנים בין בועז ובין יצר הרע‪ ,‬שניסה לפתותו לשכב עם רות ולעשותה בדרך‬
‫זו לאשתו‪ .‬דבריו של יצר הרע מראים עד כמה מתוחכם ומסוכן הוא היצר שאינו פונה אל בועז‬
‫ומעורר בו תשוקות מיניות חבויות אלא מנסה לשכנע אותו בעזרת הטיעון ההלכתי שאם ישכב‬

‫‪ 9 2‬הושמט כאן הביטוי — "מלמד שהאישה נקנית בבעילה" שלדעת מנחם כהנא אינו שייך לטקסט המקורי‪,‬‬
‫ונראה שהצדק עמו‪ .‬ראו‪ :‬מנחם כהנא‪" ,‬גופים זרים מדברי רבי במדרשי ההלכה"‪ ,‬ש‪ .‬יפת (עורכת)‪,‬‬
‫מחקרים במקרא ובתלמוד‪ ,‬ירושלים תשמ"ז‪ ,‬עמ' ‪.77-76‬‬
‫‪ 93‬ההיסטוריון היהודי בן המאה הראשונה לספירה יוסף בן מתתיהו כתב למשל כי בועז ציווה על רות‬
‫לעזוב את הגורן‪..." :‬לפני שיראה מישהו ששכבה שם‪ ,‬הואיל ומן התבונה הוא שתישמר מן הדיבה הרעה‬
‫בענינים כאלה ובפרט שלא קרה כל דבר" (קדמוניות היהודים‪ ,‬אברהם שליט (מתרגם)‪ ,‬ירושלים תשמ"ג‪,‬‬
‫פרק ה‪ ,‬פסקה ‪.)330‬‬

‫יצר הרע טוב מאוד‪ :‬היצר והמיניות ‪73 /‬‬ ‫פרק שלישי‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 73‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:28‬‬

 ‫עם רות היא תהיה לאשתו‪ 94.‬היצר עושה פה שימוש בטיעון מחוכם משום שזו הייתה המטרה‬
‫שלשמה הלכה רות לגורן‪ .‬לכאורה יצר הרע פועל מתוך מניעים הגונים‪ ,‬אבל בועז מבין היטב‬
‫מה מסתתר מאחורי הטיעונים שלו ולמה הוא מתכוון‪ ,‬ולכן נאבק בו כל הלילה‪.‬‬

‫נעבור כעת לקטע המפותח ביותר בנוגע ליצר הרע בספרות התנאית‪ ,‬אף הוא מחיבור מבית‬
‫מדרשו של רבי ישמעאל‪:‬‬
‫וְ ַש ְׂמ ֶּתם ֶאת ְּד ָב ַרי ֵא ֶּלה ַעל ְל ַב ְב ֶכם וְ ַעל נַ ְפ ְׁש ֶכם‬
‫טֹוטפֹת ֵּבין ֵעינֵ ֶיכם (דברים יא‪ ,‬יח) —‬ ‫ְּוק ׁ ַש ְר ֶּתם א ָֹתם ְלאֹות ַעל יֶ ְד ֶכם וְ ָהיּו ְל ָ‬
‫מגיד שנמשלו דברי תורה בסם חיים‪.‬‬
‫משל למלך שכעס על בנו והכהו מכה רעה ונתן רטייה על גבי מכתו‪.‬‬
‫ואמר לו‪:‬‬
‫"בני כל זמן שרטיה זו על גבי מכתך‪,‬‬
‫אכול מה שהנאך ושתה מה שהנאך ורחוץ בין בחמין בין בצונן‬
‫ואי [ואין] אתה נזוק כלום‪.‬‬
‫אבל אם הגבהת אותה מיד היא מעלה נומי [כיב]‪".‬‬
‫כך אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל‪:‬‬
‫"בני‪ ,‬בראתי לכם יצר הרע שאין רע הימנו —‏‬
‫ֲהלֹוא ִאם ֵּת ִיטיב ְׂש ֵאת (בראשית ד‪ ,‬ז)‪:‬‬
‫היו עסוקים בדברי תורה ואינו שולט בכם‪.‬‬
‫ואם פורשים אתם מדברי תורה הרי הוא שולט בכם‪,‬‬
‫שנאמר‪:‬‬
‫ַל ֶּפ ַתח חַ ָּטאת ר ֵֹבץ‪,‬‬
‫ׁשּוקתֹו‏—‏ אין משאו ומתנו אלא בך‪,‬‬ ‫וְ ֵא ֶליָך ְּת ָ‬
‫אבל אם רצה אתה תשלט בו‪,‬‬
‫שנאמר‪:‬‬
‫וְ ַא ָּתה ִּת ְמ ָׁשל ּבֹו‪.‬‬
‫ואומר‪:‬‬
‫ִאם ָר ֵעב שֹׂנַ ֲאָך ַה ֲא ִכ ֵלהּו ָל ֶחם וְ ִאם ָצ ֵמא ַה ְׁש ֵקהּו ָמיִ ם‪.‬‬
‫ִּכי גֶ ָח ִלים ַא ָּתה ח ֶֹתה ַעל רֹאׁשֹו וַ יְ יָ יְ ׁ ַש ֶּלם ָלך (משלי כה‪ ,‬כא‪-‬כב)‪.‬‬
‫רע הוא יצר הרע‪ ,‬שמי שברא אותו מעיד עליו שהוא רע‪,‬‬

‫‪ 94‬יש לשים לב גם לעובדה שקטע זה הוא היחיד עד כה שהעמיד את היצר בהקשר מיני כלשהו‪ .‬התמונה‬
‫העולה מהקטעים שהובאו עד כה היא שהיצר (הרע) מנסה לגרום לאדם לעבור על דברי תורה באשר הם‪,‬‬
‫ואין הוא מעדיף עברות מסוג מסוים‪.‬‬

‫‪ /‬מגדר ומיניות בתרבות חז"ל‬ ‫‪74‬‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 74‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:28‬‬

 ‫שנאמר‪:‬‬
‫ִּכי יֵ ֶצר ֵלב ָה ָא ָדם ַרע (בראשית ח‪ ,‬כא)‪95.‬‬
‫(ספרי דברים מה‪ ,‬עמ' ‪)104-103‬‬ ‫ ‬

‫שאלה‬ ‫ ‬
‫‪‬‬
‫מה הוא המשל ומה הוא הנמשל? כיצד מתגבר האדם במשל על המכה וכיצד אמור האדם‬
‫להתגבר על יצר הרע? מה ניתן ללמוד על מקורו של יצר הרע על פי המשל?‬

‫דרשה זו מציגה באופן מלא את תפיסת היצר על פי דבי רבי ישמעאל‪ ,‬תפיסה שאותה סיכם ישי‬
‫רוזן־צבי כך‪96:‬‬

‫‪ .1‬יש באדם יצר אחד שניתן בו על ידי האל‪ ,‬הוא שוכן בלב וטיבו רע‪.‬‬
‫‪ .2‬בין האדם ובין יצר הרע יש מאבק תמידי‪ ,‬שכן היצר מבקש לשלוט באדם ולהפילו בפח‪.‬‬
‫‪ .3‬ניתן לנצח את יצר הרע בעזרת עיסוק בדברי תורה‪.‬‬

‫חוקרים אחרים‪ ,‬דוגמת מנחם קיסטר‪ ,‬חולקים על דעתו של רוזן־צבי שיצר הרע (על פי‬
‫המאפיינים דלעיל) הוא חידוש מבית מדרשו של רבי ישמעאל‪ .‬לטענת קיסטר כבר בספרות‬
‫מקומראן אפשר לראות תהליך מקביל בתיאור דמותו של היצר‪ ,‬גם אם יצר הרע טרם הבשיל‬
‫בספרות זו‪97.‬‬

‫נעיין כעת בדרשה נוספת‪ ,‬ממדרש האגדה לספר בראשית‪ ,‬בראשית רבה‪:‬‬
‫אֹויְביו יַ ְׁש ִלם ִאּתֹו (משלי טז‪ ,‬ז) —‬
‫ִּב ְרצֹות יְ יָ ַּד ְר ֵכי ִאיׁש ּגַ ם ָ‬
‫ר' יהושע בן לוי אמר‪:‬‬
‫"זה יצר הרע‪.‬‬
‫בנוהג שבעולם אדם גדל עם חבירו שתים או שלוש שנים‬
‫והוא קושר לו אהבה‪.‬‬
‫וזה גדל עם אדם מנערותו ועד זקנותו‪,‬‬
‫ואם מצא בתוך שבעים הוא מפילו‪ ,‬בתוך שמונים מפילו‪.‬‬
‫הוא שדויד אמר‪:‬‬
‫ֹאמ ְרנָ ה יְ יָ ִמי ָכמֹוָך‬ ‫מֹותי ּת ַ‬‫ָּכל ַע ְצ ַ‬
‫ַמ ִּציל ָענִ י ֵמ ָחזָ ק ִמ ֶּמּנּו וְ ָענִ י וְ ֶא ְביֹון ִמּגֹזְ לֹו (תהלים לה‪ ,‬י)‪.‬‬

‫‪ 9 5‬לפסוק מבראשית ח‪ ,‬כא על יצר לב האדם הרע מנעוריו תפקיד מרכזי בדרשה כפי שציינו בפתח הפרק‪,‬‬
‫בסעיף ‪.3.2.1‬‬
‫‪ 96‬על פי‪ :‬רוזן־צבי‪" ,‬דברה תורה"‪ ,‬עמ' ‪.57-56‬‬
‫‪ 97‬קיסטר‪" ,‬יצר לב האדם"‪ ,‬עמ' ‪.284‬‬

‫יצר הרע טוב מאוד‪ :‬היצר והמיניות ‪75 /‬‬ ‫פרק שלישי‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 75‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:28‬‬

 ‫אמר ר' אחא‪:‬‬
‫"וכי יש גוזלן גדול מזה?‬
‫ואמר שלמה‪:‬‬
‫ִואם ָר ֵעב שֹׂנַ ֲאָך ַה ֲא ִכ ֵלהּו ָל ֶחם (משלי כה‪ ,‬כא)‬
‫מלחמתה שלתורה‪ ,‬היך דאת אמרת [כפי שאתה אומר‪]:‬‬
‫ּוׁשתּו ְּביַ יִ ן ָמ ָס ְכ ִּתי (משלי ט‪ ,‬ה)‪.‬‬
‫ְלכּו ַל ֲחמּו ְב ַל ֲח ִמי ְ‬
‫וְ ִאם ָצ ֵמא ַה ְׁש ֵקהּו ָמיִ ם (משלי כה‪ ,‬כא) —‬
‫מימיה שלתורה‪,‬‬
‫הֹוי ָּכל ָצ ֵמא ְלכּו ַל ַּמיִ ם וַ ֲא ׁ ֶשר ֵאין לֹו ָּכ ֶסף‬
‫ְלכּו ִׁש ְברּו וֶ ֱאכֹלּו ְּולכּו ִׁש ְברּו ְּבלֹוא ֶכ ֶסף ְּובלֹוא ְמ ִחיר יַ יִ ן וְ ָח ָלב (ישעיה נה‪ ,‬א)‪".‬‬
‫(בראשית רבה נד‪ ,‬א‪ ,‬עמ' ‪)576-575‬‬ ‫ ‬

‫שאלה‬ ‫ ‬
‫‪‬‬
‫השוו דרשה זו לדרשה מספרי דברים מה‪ ,‬ועמדו על שתי התפתחויות מרכזיות בתפיסת היצר‬
‫במעבר מהמדרש התנאי (ספרי דברים) למדרש האגדה האמוראי (בראשית רבה)‪.‬‬

‫‪ 3.4‬היצר בתרבות חז"ל‏ ‏— ספרות האמוראים‬

‫בספרות האמוראים אנו עדים להתפתחות מהירה של מושג היצר ולשילובו דווקא בתחום המיני‪.‬‬
‫ככלל אפשר לומר שבתקופה זו עובר היצר תהליך של דמוניזציה‪ ,‬הוא מוצג כישות זדונית‬
‫המנסה להכשיל את האדם על כל צעד ושעל‪ .‬מבחינה זו ממשיכה ספרות האמוראים את הקו‬
‫שהחל להתבסס אצל דבי רבי ישמעאל‪.‬‬

‫‪ 3.4.1‬התפתחויות בהצגת היצר‬

‫בשלושה תחומים מרכזיים מוצאים את דמותו של היצר מתרחבת בספרות האמוראים‪:‬‬
‫‪ .1‬לדמותו של היצר נוסף ממד פיזי מובהק‪.‬‬
‫‪ .2‬היצר מופיע כעת לא רק בהקשר אישי אלא גם בהקשרים קולקטיביים‪ ,‬כאויב של ישראל‪,‬‬
‫ולעתים גם כאויב האנושות כולה‪.‬‬
‫‪ .3‬מוצעות טכניקות נוספות‪ ,‬פרט ללימוד תורה‪ ,‬כדי להתמודד עם היצר‪.‬‬

‫בסוגיה רחבת הקף בתלמוד הבבלי‪ ,‬שעניינה היצר‪ ,‬עולה עדות לתפיסה הפיזית־ממשית של‬
‫יצר הרע‪:‬‬

‫‪ /‬מגדר ומיניות בתרבות חז"ל‬ ‫‪76‬‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 76‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:28‬‬

 ‫אמר רב‪:‬‬
‫"יצר הרע דומה לזבוב ויושב בין שני מפתחי הלב‪,‬‬
‫שנאמר‪:‬‬
‫רֹוקחַ‬
‫זְבּובי ָמוֶ ת ְיַב ִאיׁש ִיַּב ַיע ׁ ֶש ֶמן ֵ‬
‫ֵ‬
‫יָ ָקר ֵמ ָח ְכ ָמה ִמ ָּכבֹוד ִס ְכלּות ְמ ָעט (קהלת י‪ ,‬א)‪".‬‬
‫ושמואל אמר‪:‬‬
‫"כמין חיטה הוא דומה‪,‬‬
‫שנאמר‪:‬‬
‫ַל ֶּפ ַתח חַ ָּטאת ר ֵֹבץ (בראשית ד‪ ,‬ז)‪".‬‬
‫תנו רבנן‪:‬‬
‫"שתי כליות יש בו באדם אחת יועצתו לטובה ואחת יועצתו לרעה‪.‬‬
‫מסתברא [מסתבר‪ ,‬מתברר] דטובה [שטובה] לימינו ורעה לשמאלו‪,‬‬
‫דכתיב‪:‬‬
‫ֵלב ָח ָכם ִל ִימינֹו וְ ֵלב ְּכ ִסיל ִל ְׂשמֹאלֹו (קהלת י‪ ,‬ב)‪".‬‬
‫(בבלי ברכות סא‪ ,‬ע"א)‬ ‫ ‬

‫שני החכמים הבבליים‪ ,‬רבא ושמואל‪ ,‬מדמים את יצר הרע לזבוב או לגרגר חיטה‪ .‬החידוש של‬
‫שניהם טמון בתמונה הפיזיולוגית שהם מציירים‏—‏ יצר הרע‪ ,‬שהוא בעיניהם דמות ממשית בעלת‬
‫גוף‪ ,‬שוכן בתוך לבו של האדם בין שני החדרים המרכיבים את הלב‪ .‬הדברים האנונימיים הבאים‬
‫בסיום הדרשה מבליטים את האופי הפיזיולוגי של התיאור כמו גם מדגישים את ייחודו של היצר‪.‬‬
‫על פי הנאמר הכליה הימנית של האדם משפיעה על האדם ללכת בדרכים טובות והשמאלית‬
‫דוחפת אותו לכיוון המעשים הרעים‪.‬‬

‫שאלה‬ ‫ ‬
‫‪‬‬
‫האם הנטייה לטוב או לרע העולה מתיאור הכליות יכולה ללמד על קיום שני יצרים —‏ טוב‬
‫ורע? היעזרו גם בקטע הבא ממסכת נדרים ונסו לבחון אם קיימת היררכיה בין שני היצרים‪:‬‬
‫ואמר רמי בר אבא‪:‬‬
‫מאי דכתיב [מהו שכתוב]‪:‬‬
‫ִעיר ְק ַטּנָ ה וַ ֲאנָ ִׁשים ָּבּה ְמ ָעט ָּובא ֵא ֶל ָיה ֶמ ֶלְך ּגָ דֹול‬
‫צֹודים ּגְ ד ִֹלים‪.‬‬
‫וְ ָס ַבב א ָֹתּה ָּובנָ ה ָע ֶל ָיה ְמ ִ‬
‫ָּומ ָצא ָבּה ִאיׁש ִמ ְס ֵּכן ָח ָכם ִּומ ַּלט הּוא ֶאת ָה ִעיר ְּב ָח ְכ ָמתֹו‬
‫וְ ָא ָדם ֹלא זָ ַכר ֶאת ָה ִאיׁש ַה ִּמ ְס ֵּכן ַההּוא? (קהלת ט‪ ,‬יד‪-‬טו)‪.‬‬
‫ִעיר ְק ַטּנָ ה‏—‏ זה הגוף;‬
‫וַ ֲאנָ ִׁשים ָּבּה ְמ ָעט‏‪ -‬אלו אברים;‬
‫ָּובא ֵא ֶל ָיה ֶמ ֶלְך ּגָ דֹול וְ ָס ַבב א ָֹתּה —‏ זה יצר הרע;‬
‫צֹודים ּגְ ד ִֹלים‏—‏ אלו עונות;‬ ‫ָּובנָ ה ָע ֶל ָיה ְמ ִ‬

‫יצר הרע טוב מאוד‪ :‬היצר והמיניות ‪77 /‬‬ ‫פרק שלישי‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 77‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:28‬‬

 ‫ָּומ ָצא ָבּה ִאיׁש ִמ ְס ֵּכן ָח ָכם‏—‏ זה יצר טוב;‬
‫ִּומ ַּלט הּוא ֶאת ָה ִעיר ְּב ָח ְכ ָמתֹו — זו תשובה ומעשים טובים;‬
‫וְ ָא ָדם ֹלא זָ ַכר ֶאת ָה ִאיׁש ַה ִּמ ְס ֵּכן ַההּוא —‬
‫דבשעת יצר הרע לית דמדכר ליה ליצר טוב‬
‫[שבזמן (שתוקף) יצר הרע אין זוכרים את יצר הטוב]‬
‫(בבלי נדרים לב‪ ,‬ע"ב)‬ ‫ ‬

‫החידוש השני בספרות האמוראים הוא הצגת היצר כאויב הקולקטיב ולא רק כאויב של היחיד‪.‬‬
‫כך למשל עולה מהמדרש הבא‪:‬‬
‫אמר ר' אבא בן יודן‪:‬‬
‫"(היצר דומה) ללסטים [גנב] שפוף‪,‬‬
‫שהיה יושב בפרשת דרכים‪.‬‬
‫כל דעבר הוא אמר‪:‬‬
‫[כל מי שעבר היה אומר]‬
‫הב מה דעלך‪.‬‬
‫[תן (לי) מה ששלך]‬
‫עבר פיקח אחד וראה שאין בו תוחלת‪,‬‬
‫התחיל מכתתו [מכה אותו]‪.‬‬
‫כך‪ ,‬כמה דורות איבד יצר הרע‪,‬‬
‫דור אנוש‪ ,‬ודור הפלגה‪ ,‬ודור המבול‪.‬‬
‫כיוון שעמד אברהם אבינו וראה שאין בו תוחלת התחיל מכתתו‪.‬‬
‫הדא הוא דכתיב‬
‫[כך הוא שכתוב]‪:‬‬
‫ּתֹותי ִמ ָּפנָ יו ָצ ָריו ְּומ ַשׂנְ ָאיו ֶאּגֹוף (תהלים פט‪ ,‬כד)‪".‬‬
‫וְ ַכ ִ‬
‫(בראשית רבה כב‪ ,‬ז‪ ,‬עמ' ‪)211‬‬ ‫ ‬

‫על פי המדרש‪ ,‬כל הדורות שלפני אברהם סבלו מעולו של היצר ונכנעו לו ללא מאבק‪ ,‬רק‬
‫הופעתו של אברהם (המכונה "פיקח" במשל בחלק הראשון של המקור) חילצה את האנושות‬
‫מאחיזת החנק של היצר‪98.‬‬

‫— אופן ההתמודדות עמו‪ .‬לעיל ראינו שבספרות‬

‫לבסוף‪ ,‬נדון בחידוש השלישי באופיו של היצר‏ ‏‬
‫התנאים הדרך העיקרית להתמודד עם היצר היא באמצעות לימוד התורה‪ .‬בספרות האמוראים‬
‫ממשיכה השיטה הזו לתפוס מקום מרכזי אך לצדה מוצאים שגם תשובה ומעשים טובים (בבלי‪,‬‬

‫‪ 98‬רעיון דומה מובע במדרש האמוראי פסיקתא דרב כהנא‪ ,‬שבו נאמר‪" :‬יצר הרע מכשול גדול הוא לעולם"‬
‫(כד‪ ,‬יז‪ ,‬עמ' ‪.)376‬‬

‫‪ /‬מגדר ומיניות בתרבות חז"ל‬ ‫‪78‬‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 78‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:28‬‬

 ‫נדרים לב ע"ב) עשויים להכניע את יצר הרע‪ .‬שיטות נוספות מציעה מסכת ברכות בתלמוד‬
‫הבבלי‪:‬‬
‫לעולם ירגיז אדם יצר הטוב על יצר הרע‪,‬‬
‫שנאמר‪:‬‬
‫ִרגְ זּו וְ ַאל ֶּת ֱח ָטאּו ִא ְמרּו ִב ְל ַב ְב ֶכם ַעל ִמ ְׁש ַּכ ְב ֶכם וְ דֹּמּו ֶס ָלה (תהלים ד‪ ,‬ה)‪.‬‬
‫אם נצחו מוטב‪ ,‬ואם לאו יעסוק בתורה‪,‬‬
‫שנאמר‪:‬‬
‫ִא ְמרּו ִב ְל ַב ְב ֶכם‪.‬‬
‫אם נצחו מוטב‪ ,‬ואם לאו יקרא קריאת שמע‪,‬‬
‫שנאמר‪:‬‬
‫ַעל ִמ ְׁש ַּכ ְב ֶכם‪.‬‬
‫אם נצחו מוטב‪ ,‬ואם לאו יזכור לו יום המיתה‪,‬‬
‫שנאמר‪:‬‬
‫וְ דֹּמּו ֶס ָלה‪.‬‬
‫(בבלי ברכות ה‪ ,‬ע"א)‬ ‫ ‬

‫הביטוי הרגזת היצר אינו ברור די הצורך‪ ,‬אך על פי ההקשר פה ובמקומות אחרים נראה שמדובר‬
‫בסוג של התמודדות עמו באמצעות הפרעה לשלוותו או הבאתו למצב של אי שקט בעזרת יצר‬
‫הטוב‪.‬‬

‫שאלה‬ ‫ ‬
‫‪‬‬
‫האם תוכלו למצוא מקור שנוסף שקראנו בפרק זה שהצביע על דרך פעולה דומה? מהם‬
‫ההבדלים בין שני המקורות?‬

‫אם האדם נכשל בהרגזת היצר יש לו שלוש אפשרויות נוספות להתמודד עם יצר הרע‪ .‬הוא יכול‬
‫לעסוק בתורה‪ ,‬הוא יכול לקרוא קריאת שמע והוא יכול להזכיר ליצר הרע את יום המיתה‪,‬‬
‫טכניקה שמשמעותה המדויקת אינה מפורשת‪ .‬שלוש האפשרויות מוצגות באופן הדרגתי תוך‬
‫קביעת היררכיה ברורה‪ .‬הרגזת היצר‪ ,‬על פי המדרש‪ ,‬היא הדרך הרצויה ביותר ואזכור יום‬
‫המיתה בפני היצר היא האפשרות שמומלצת כמוצא אחרון לאדם‪.‬‬

‫‪ 3.4.2‬היצר והתשוקה המינית‬

‫העניין המרכזי של הפרק הוא שאלת הזיקה בין יצר (הרע) לבין המיניות‪ .‬ננסה לבדוק כעת אם‬
‫לפי תרבות חז"ל המשיכה האנושית לקיום יחסי מין נתפסת כדבר טוב או רע‪ ,‬ואם יש הבדל‬
‫מגדרי בתחום זה‪ ,‬כלומר אם יצר הרע פועל על גברים ונשים באותו אופן‪ .‬נתמקד בעיקר‬

‫יצר הרע טוב מאוד‪ :‬היצר והמיניות ‪79 /‬‬ ‫פרק שלישי‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 79‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:29‬‬

 ‫בשאלה כיצד הפך יצר הרע שווה ערך למיניות באמצעות עיון בכמה סוגיות מפתח מספרות‬
‫חז"ל ולצדן קריאה ביקורתית במחקרים שונים‪.‬‬

‫שאלה‬ ‫ ‬
‫‪‬‬
‫קראו את הפרק על היצר והמיניות בספרו של דניאל בויארין‪ ,‬הבשר שברוח (עמודים‬
‫‪ )82-67‬ואת הקטע הבא הלקוח ממאמר של ישי רוזן־צבי‪:‬‬
‫יצר הרע הוא אחד הרכיבים במערכת דואלית של שני יצרים‪ ,‬העומדים זה מול זה‪,‬‬
‫ונלחמים זה בזה‪ .‬אף כי היצר עשוי להופיע בהקשרים שונים‪ ,‬אחד מהקשריו המרכזיים‬
‫הוא זה המיני‪ ,‬והיצר מתפקד על כן בייחוד כביטוי למשיכה המינית של האדם‪ .‬באופן‬
‫כללי יותר מסמן היצר את התאוות והתשוקות הגופניות‪ ,‬ובהקשר זה הוא מוצג כבעל‬
‫אופי מורכב ודיאלקטי וכגורם שאינו רע במהותו‪ ,‬אלא בעל פוטנציאל להרע בלבד‪.‬‬
‫מתיאור זה נגזר אופי המאבק ביצר בספרות חז"ל‪ .‬אפיונו של היצר כמייצג את עולם‬
‫התאוות מכתיב כלים אסקטיים של טהרת המחשבה וחיזוק השליטה העצמית‪ ,‬ואילו טיבו‬
‫הדיאלקטי שולל את הכרתו ומכתיב כלים לגיוסו לטובה וכדומה‪99.‬‬

‫שאלה‬ ‫ ‬
‫‪‬‬
‫האם תיאורו של רוזן־צבי עולה בקנה אחד עם דברי בויארין או סותר אותם?‬

‫כיום ברור שהתמונה שהציג בויארין בספרו אינה מלאה משום שהיא מבוססת רובה ככולה על‬
‫הרבדים המאוחרים של התלמוד הבבלי ולכן אינה מייצגת את כלל ספרות חז"ל או את תרבותם‪.‬‬
‫במשך הזמן נעשה התלמוד הבבלי לטקסט מכונן בתרבות היהודית‪ ,‬ומשום כך יש נטייה במחקר‬
‫לראות את הנאמר בבבלי כמייצג את תרבות חז"ל באופן כללי‪ .‬אולם‪ ,‬כידוע התלמוד הוא יצירה‬
‫שבה רבדים שונים שהתפתחו במשך מאות שנים‪ .‬עריכת התלמוד הבבלי היא סוגיה מורכבת‬
‫מאוד‪ ,‬כדי להבהירה נביא כעת דוגמאות מפורטות שידגימו כיצד משפיע רובד העריכה של‬
‫הבבלי על הקישור בין היצר למיניות‪ .‬הדיון יתנהל בשני שלבים‪ .‬תחילה נדון במימרות בתלמוד‬
‫הבבלי שבהן נוצר קישור זה‪ ,‬ולאחר מכן נבחן כמה טקסטים מן הבבלי‪ ,‬שמסייעים בדרכם‬
‫המיוחדת ליצירת הזיקה בין היצר למיניות‪.‬‬

‫‪ 3.4.3‬היצר והמיניות במימרות בתלמוד הבבלי‬

‫נפתח בכמה מקורות מספרות חז"ל שנדונו גם בספרו של בויארין‪ .‬קראו את הקטע הבא‬
‫מהתלמוד הבבלי‪:‬‬

‫‪ 99‬ישי רוזן־צבי‪" ,‬יצר הרע בספרות האמוראית‪ :‬בחינה מחדש"‪ ,‬תרביץ עז (תשס"ח)‪ ,‬עמ' ‪.73-72‬‬

‫‪ /‬מגדר ומיניות בתרבות חז"ל‬ ‫‪80‬‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 80‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:29‬‬

 ‫אמרו‪:‬‬
‫"הואיל ועת רצון הוא נבעי רחמי איצרא דעבירה‪.‬‬
‫[הואיל ועת רצון הוא נבקש רחמים על יצר העברה]‬
‫בעו רחמי ואמסר בידייהו‪".‬‬
‫[ביקשו רחמים ונמסר לידם]‬
‫אמר להו [להם]‪100:‬‬
‫"חזו דאי קטליתו ליה לההוא‪ ,‬כליא עלמא"‪.‬‬
‫[ראו שאם תהרגו אותי יכלה העולם]‬
‫חבשוהו תלתא יומי ובעו ביעתא בת יומא בכל ארץ ישראל ולא אשתכח‪.‬‬
‫[אסרוהו שלושה ימים חיפשו ביצה בת יומה בכל ארץ ישראל ולא נמצאה]‬
‫אמרי [אמרו]‪:‬‬
‫"היכי נעביד?‬
‫[איך נעשה]‬
‫— כליא עלמא‪.‬‬ ‫נקטליה‏ ‏‬
‫[נהרוג אותו‏—‏ יכלה העולם]‬
‫— פלגא ברקיעא לא יהבי‪".‬‬ ‫ניבעי רחמי אפלגא‏ ‏‬
‫[נבקש רחמים למחצית‏—‏ מחצית בשמים לא נותנים]‬
‫כחלינהו לעיניה ושבקוהו‪.‬‬
‫[עוורו את עיניו ושחררו אותו]‬
‫ואהני‪ ,‬דלא מיגרי ביה לאיניש בקריבתה‪.‬‬
‫[ומועיל‪ ,‬שלא יחשוק אדם בקרובות משפחתו]‬
‫(בבלי יומא סט‪ ,‬ע"ב)‬

‫שאלה‬ ‫ ‬
‫‪‬‬
‫כיצד מפרש בויארין קטע זה (בעמודים ‪ 71-67‬במקראת המאמרים)? האם אתם מסכימים עם‬
‫פרשנותו? נמקו את דעתכם‪.‬‬

‫נשווה קטע זה לקטע אחר ממדרש בראשית רבה‪:‬‬

‫רב נחמן בשם ר' שמואל‪:‬‬
‫"הּנֵ ה טֹוב ְמאֹד‏—‏‬
‫ִ‬
‫זה יצר טוב‪.‬‬
‫וְ ִהּנֵ ה טֹוב ְמאֹד (בראשית א‪ ,‬לא) —‬
‫זה יצר הרע‪.‬‬

‫‪ 100‬ברוב כתבי היד מופיעה הגרסה‪" :‬אמר להו נביא‪ ."...‬כפי הגרסה שבחלקו הראשון של הסיפור‪ ,‬שאיננו‬
‫לפנינו‪ ,‬המתייחס ליצר העבודה הזרה‪.‬‬

‫יצר הרע טוב מאוד‪ :‬היצר והמיניות ‪81 /‬‬ ‫פרק שלישי‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 81‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:29‬‬

 ‫וכי יצר הרע טוב מאוד? אתמהא [אני תמה]‪101.‬‬
‫אלא שאילולי יצר הרע לא בנה אדם בית‬
‫ולא נשא אישה ולא הוליד בנים‪".‬‬
‫(בראשית רבה ט‪ ,‬ז‪ ,‬עמ' ‪)72-71‬‬ ‫ ‬

‫רב נחמן (בשמו של רבי שמואל) דורש את הפסוק מבראשית ולומד ממנו שיש בעולם שני‬
‫— טוב ורע‪ ,‬ובניגוד למה שאפשר להניח או לצפות‪ ,‬יצר טוב הוא הטוב ויצר הרע הוא הטוב‬
‫יצרים‏ ‏‬
‫— הכיצד יצר‬‫מאוד‪ .‬אחרי שמובאים דברי רב נחמן מעלה עורך הסוגיה במדרש תמיהה גדולה ‏ ‏‬
‫הרע הוא טוב מאוד? אמירה זו סותרת לחלוטין את כל הידוע לנו על מושגי הרע והטוב בעולם‪.‬‬
‫כיצד ייתכן שרב נחמן מכנה את יצר הרע טוב מאוד? תשובת העורך היא שאלמלא היה קיים יצר‬
‫הרע לא היה האדם חש צורך לבצע את הפעולות הבסיסיות ביותר בעולם‪ ,‬בהן נישואין והעמדת‬
‫צאצאים‪ .‬נראה‪ ,‬שעל פי התפיסה הנרמזת בקטע זה המשיכה הבסיסית של הגבר אל הנשים‪ ,‬או‬
‫— כשלילי‪ .‬מכאן עולה שהמשיכה‬ ‫— לפחות לכאורה‏ ‏‬‫אל המסחר מקורה במשיכה אל דבר שנתפס‏ ‏‬
‫לדבר שנחשב שלילי יכולה להיות מועילה בסופו של דבר משום שהעולם לא יכול היה להתקיים‬
‫ללא משיכה זו‪ ,‬ובמקרה שלפנינו‪ ,‬ללא תשוקה לקיום יחסי מין שמביאה להולדת ילדים או ללא‬
‫תשוקה להתעשר‪ ,‬אנשים לא היו מייצרים את הנחוץ לאנשים אחרים‪ .‬עניין נוסף העולה ממקור‬
‫זה הוא‪ ,‬שלתפיסת היצר אצל חז"ל אופי מגדרי מובהק‪ .‬המקור עוסק באופן מובהק בגברים‪ ,‬שעל‬
‫פי התפיסה הפטריארכלית המקובלת הם אלה שבונים בתים‪ ,‬עוסקים במסחר ונושאים נשים‪ .‬יתר‬
‫על כן‪ ,‬העובדה שלימוד תורה היא אחד האמצעים המרכזיים למאבק ביצר מראה שהעיסוק ביצר‬
‫מכוון במידה רבה לגברים‪ ,‬משום שבתרבות חז"ל לימוד תורה הוא עיסוק גברי מובהק‪102.‬‬

‫נבחן כעת כמה קטעים המשולבים בסוגיה הארוכה ביותר בספרות האמוראים המוקדשת ליצר‪,‬‬
‫כאן אפשר להבחין כיצד נארגים זה בזה היצר והתשוקה המינית‪ .‬עוד אפשר לעמוד על ההשפעה‬
‫הרבה שיש לעורכי הסוגיה ולרבדיה השונים‪ ,‬כפי שהשתלבו אלה באלה במהלך הדורות‪ ,‬על‬
‫תפיסת היצר והמיניות‪ .‬כפי שנראה‪ ,‬הברייתות התנאיות והמימרות האמוראיות המשולבות‬
‫בסוגיה (כלומר‪ ,‬הרבדים המוקדמים) אינן מזהות בהכרח את היצר עם המיניות אבל מבנה‬
‫הסוגיה כולו‪ ,‬ששייך לרובד העריכה הסופית של הבבלי‪ ,‬קושר את היצר למיניות באופן ישיר‪.‬‬
‫במקום אחד בסוגיה מובאת קביעתו של האמורא אביי שהיצר מתגרה במיוחד בתלמידי חכמים‬
‫("ובתלמידי חכמים יותר מכולם")‪ .‬לאחר מכן מביא עורך הסוגיה את הסיפור הזה‪:‬‬
‫כי הא דאביי שמעיה לההוא גברא דקאמר לההיא אתתא‪:‬‬
‫[כזה שאביי שמע את אותו האיש שאמר לאותה אישה]‬
‫"נקדים וניזיל באורחא"‪.‬‬
‫[נקדים ונלך בדרך]‬

‫‪ 1 01‬הביטוי אתמהא שימש בימי־הביניים פעמים רבות כסימן השאלה ('?') של הדפוס‪.‬‬
‫‪ 102‬לנושא זה ראו להלן בפרק החמישי‪.‬‬

‫‪ /‬מגדר ומיניות בתרבות חז"ל‬ ‫‪82‬‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 82‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:29‬‬

 ‫אמר‪:‬‬
‫"איזיל אפרישניהו מאיסורא‪".‬‬
‫[אלך אפריש אותם מאיסור]‬
‫אזל בתרייהו תלתא פרסי באגמא‪.‬‬
‫[הלך אחריהם שלוש פרסות באחו]‬
‫כי הוו פרשי מהדדי‪ ,‬שמעינהו דקא אמרי‪:‬‬
‫[כשהיו נפרדים זה מזו שמע שאומרים]‬
‫"אורחין רחיקא וצוותין בסימא"‪.‬‬
‫[דרכנו ארוכה והצוותא שלנו מתוקה]‬
‫אמר אביי‪:‬‬
‫"אי מאן דסני לי הוה‪ ,‬לא הוה מצי לאוקומיה נפשיה‪".‬‬
‫[אם מי ששונא לי היה לא היה מצליח להעמיד עצמו]‬
‫אזל‪ ,‬תלא נפשיה בעיבורא דדשא ומצטער‪.‬‬
‫[הלך‪ ,‬תלה את עצמו בבריח הדלת והיה מצטער]‬
‫אתא ההוא סבא‪ ,‬תנא ליה‪:‬‬
‫[בא אותו זקן‪ ,‬שנה לו]‬
‫כל הגדול מחבירו‪ ,‬יצרו גדול הימנו [ממנו]‪.‬‬
‫)בבלי סוכה נב‪ ,‬ע"א(‬

‫לאביי אין ספק שהאיש והאישה ההולכים בדרך עומדים לעשות מעשים אסורים מבחינה מינית‪,‬‬
‫אך מתברר לו שלחשד אין בסיס‪ .‬שני האנשים הללו מתגלים כאנשים טובים יותר מן החכם‬
‫הגדול‪ ,‬המודה שלּו היה במקומם הוא לא היה יכול לעמוד בפיתוי‪ .‬הדברים החותמים את הסיפור‬
‫מבהירים לאביי מדוע נכשל‪ ,‬משום שעל פי דברי הזקן החכם יצרו של אדם שנמצא במדרגה‬
‫גבוהה יותר גדול יותר‪ ,‬כלומר‪ ,‬הוא מתאווה יותר‪ .‬אבל יש לשים לב לעריכה של הקטע‬
‫שלפנינו ולרבדיו השונים‪ .‬קביעתו של אביי בפתח הדברים ("ובתלמידי חכמים יותר מכולם")‬
‫אינה קשורה לעניין מיני כלשהו‪ ,‬אלא שעורך הסוגיה החליט לצרף לאמירה זו סיפור אחר על‬
‫אביי‪ ,‬סיפור הצובע את דבריו הכלליים של אביי בצבע מיני בולט‪ .‬הרושם שנוצר אצל קורא‬
‫הסוגיה הוא שדבריו של אביי כוונו מלכתחילה לקשור בין היצר לתשוקה המינית‪.‬‬

‫— מובאת אמירה נוספת המעניקה לכל‬ ‫— שאינו עוסק באופן ישיר ביצר ‏ ‏‬
‫במקום אחר בסוגיה ‏ ‏‬
‫— רעב"‪ .‬כוונת‬
‫— שבע‪ ,‬משביעו‏ ‏‬
‫היחידה נופך מיני‪ :‬אמר רבי יוחנן "אבר קטן יש באדם‪ ,‬מרעיבו‏ ‏‬
‫רבי יוחנן כאן לאיבר המין הגברי‪ ,‬המייצג למעשה את תשוקות הגבר בכלל‪ ,‬ויש לתת את הדעת‬
‫שוב על האופי המגדרי של האמירה לפיה כלל זה חל רק על מי שיש לו פין‪ .‬אפשר לפרש את‬
‫דברי רבי יוחנן לשתי פנים‪ .‬מחד גיסא אפשר לראות דברים אלה כמציגים תפיסה סגפנית של‬
‫המיניות‪ .‬אם הגבר ממעט לקיים יחסי מין (או לקיים פעילות מינית אחרת כמו למשל אוננות)‬
‫הרי שתשוקתו קטנה‪ ,‬בעוד שגבר המרבה בפעילות מינית מתאווה ליותר ממנה‪ .‬על פי פירוש‬

‫יצר הרע טוב מאוד‪ :‬היצר והמיניות ‪83 /‬‬ ‫פרק שלישי‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 83‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:29‬‬

 ‫זה‪ ,‬רבי יוחנן מציג לוגיקה הפוכה למצב האנושי הבסיסי‪ ,‬שבו אדם רעב אוכל כדי להשביע את‬
‫רעבונו‪ .‬מאידך גיסא‪ ,‬אפשר לפרש את דברי רבי יוחנן כבדיחה על דרך הפרדוקס‪ :‬ככל שאיבר‬
‫המין הגברי רעב יותר‪ ,‬משתוקק יותר‪ ,‬הוא יותר גדול‪ ,‬כלומר שבע‪ ,‬וכשבעליו משביעו‏—‏ קיים‬
‫יחסים‪ ,‬הוא מתמעט בגודלו‪ ,‬כלומר הופך רעב‪ .‬כך או כך‪ ,‬דבריו של רבי יוחנן צובעים בצבעים‬
‫מיניים עזים את הסוגיה כולה‪ ,‬אף על פי שהיצר מקושר בה לעברות שונות שחלקן אינן קשורות‬
‫במין כל עיקר‪.‬‬

‫דרך נוספת להבחין כיצד מקשרים עורכי התלמוד הבבלי בין המיניות ליצר עולה מהדוגמה‬
‫ֹאמר יְ יָ יַ ַען ִּכי גָ ְבהּו ְּבנֹות ִצּיֹון וַ ֵּת ַל ְכנָ ה‬
‫הבאה‪ .‬במסכת שבת בתלמוד הבבלי באה דרשת הפסוק וַ ּי ֶ‬
‫נְ טּויֹות ּגָ רֹון ְּומ ַש ְּׂקרֹות ֵעינָ יִ ם ָהלֹוְך וְ ָטפֹף ֵּת ַל ְכנָ ה ְּוב ַרגְ ֵל ֶיהם ְּת ַע ַּכ ְסנָ ה (ישעיה ג‪ ,‬טז)‪ .‬ר' אמי‬
‫האמורא הארץ ישראלי דורש את הפסוק כך‪:‬‬
‫שמטילות מור ואפרסמון במנעליהם‪,‬‬
‫ומהלכות בשוקי ירושלים‪.‬‬
‫וכיוון שמגיעות אצל בחורי ישראל‪,‬‬
‫בועטות בקרקע ומתיזות עליהן‬
‫ומכניסות בהן יצר הרע כארס של בכעוס [נחש]‪.‬‬
‫(בבלי שבת סב‪ ,‬ע"ב)‬ ‫ ‬

‫תיאור זה‪ ,‬כפי שהוא בידינו‪ ,‬יוצר קשר ישיר בין יצר הרע לבין הפיתוי המיני‪ .‬נשווה מקור‬
‫זה לדרשת המילים ְּוב ַרגְ ֵל ֶיהם ְּת ַע ַּכ ְסנָ ה (ישעיה ג‪ ,‬טז) בפסיקתא דרב כהנא‪ ,‬שהיא כזכור מקור‬
‫אמוראי ארץ־ישראלי‪:‬‬
‫רבי אבא בר כהנא אמר‪:‬‬
‫"שהיתה אחת מהן צרה צורת הדרקון [נחש] על מנעלה"‪.‬‬
‫ורבנין אמרין‪:‬‬
‫"שהיתה אחת מהן מביאה שלפוחית של תרנגולת‬
‫וממלא אותה אפרסמון‪ ,‬ונותנת אותה בין עקיבה למנעלה‪,‬‬
‫וכשהיתה מגעת לכת של בחורים עומדת והיתה דורסת עליה‪,‬‬
‫והיא נבקעת‪ ,‬והיה הריח יוצא ממנה‪,‬‬
‫ומפעפע בהם כריסה של חכינה [כארס של נחש]‪".‬‬
‫(פסיקתא דרב כהנא יז‪ ,‬ו‪ ,‬עמ' ‪)289‬‬ ‫ ‬

‫שאלה‬ ‫ ‬
‫‪‬‬
‫מה ההבדל העיקרי בין הגרסה הבבלית והגרסה הארץ־ישראלית של הדרשה?‬

‫‪ /‬מגדר ומיניות בתרבות חז"ל‬ ‫‪84‬‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 84‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:29‬‬

 ‫עיבוד בבלי נוסף לתפיסה של היצר מדגים עניין זה בצורה ברורה‪:‬‬
‫אמר רב‪:‬‬
‫"המקשה עצמו לדעת יהא בנידוי‪".‬‬
‫ולימא אסור‪,‬‬
‫[ולומר שאסור]‬
‫משום דקמיגרי יצר הרע אנפשיה‪.‬‬
‫[משום שמגרה יצר הרע על עצמו]‬
‫ור' אמי אמר‪:‬‬
‫"נקרא משומד‪ ,‬שכך אומנותו של יצר הרע‪,‬‬
‫היום אומר לו עשה כן‪,‬‬
‫למחר אומר לו לך עבוד עבודה זרה‪ ,‬הולך ועובד‪".‬‬
‫(בבלי נידה יג‪ ,‬ע"ב)‬ ‫ ‬

‫בסוגיה זו אפשר להבחין בריבוד של התפיסה המוקדמת הרואה ביצר יצור המסית את האדם‬
‫לעבור על חוקי התורה ושל התפיסה המאוחרת הבבלית הקושרת אותו למיניות דווקא‪ .‬המקור‬
‫פותח בקביעתו של רב שיש לנדות אדם שמזקיף את איבר המין שלו בכוונה תחילה‪ ,‬כלומר‪,‬‬
‫מאונן‪ 103.‬לאחר דברי רב נוספו בארמית דברי עורך הסוגיה המפרש את דברי רב כאילו הם‬
‫מוסבים על יצר הרע‪ ,‬ומכיוון שנזכר יצר הרע מביא העורך כאן את דעת רבי אמי (שהוא אמורא‬
‫ארץ ישראלי) שמציג את היצר כאחראי לכל עברה שהיא‪ ,‬ובמיוחד עבודה זרה‪.‬‬

‫‪ 3.4.4‬היצר והמיניות בסיפורי מעשים בתלמוד הבבלי‬

‫להתמקדות בסיפורים מהבבלי חשיבות רבה עבורנו‪ ,‬משום שיש מגמה בקרב חוקרים לראות את‬
‫סיפורי המעשים שבבבלי‪ ,‬שאינם ממקור ארץ ישראלי‪ ,‬כשייכים לרובד המאוחר שלו‪ 104.‬יותר‬
‫מכך‪ ,‬אפשר לומר עוד‪ ,‬שבסיפורים רבים בבבלי תופס הנושא המיני מקום מרכזי גם במקומות‬
‫שבהם לא נעשה קישור לשאלת היצר‪ .‬תופעה זו מוכרת מסיפורים על יכולות מיניות יוצאות‬
‫דופן של חכמים ושל אנשים אחרים‪ ,‬בתיאור גודל עצום של איברי מין של חכמים‪ 105‬וסיפורים‬
‫על מפגשים בין תלמידי חכמים לזונות‪ 106.‬כדי לעמוד על אופיים של סיפורים כאלה נתמקד‬
‫כעת בשלושה סיפורי מפתח שעניינם המיניות והיצר‪.‬‬

‫‪ 1 03‬במקור זה נעסוק בהרחבה בפרק השביעי בקורס שעניינו פרקטיקות מיניות לא נורמטיביות‪.‬‬
‫‪Jeffrey Rubenstein, "Criteria of Stammaitic intervention in aggada," Creation and 104‬‬
‫‪Composition; the Contribution of the Bavli Redactors (Stammaim) to the Aggada, ed., idem.‬‬
‫‪(Tübingen: Mohr Siebeck, 2005), pp. 417-440‬‬
‫‪ 1 05‬ראו על כך אצל בויארין‪ ,‬הבשר שברוח‪ ,‬עמ' ‪.207-198‬‬
‫‪ 106‬ראו על כך‪ :‬מירה בלברג‪'" ,‬בין הטרוטופיה לאוטופיה'‪ :‬קריאה בשני סיפורי מסע אל זונות ובחזרה"‪,‬‬
‫מחקרי ירושלים בספרות עברית כב (תשס"ח)‪ ,‬עמ' ‪.213-191‬‬

‫יצר הרע טוב מאוד‪ :‬היצר והמיניות ‪85 /‬‬ ‫פרק שלישי‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 85‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:29‬‬

 ‫‪ 3.4.4.1‬רב גידל בפתח המקווה‬
‫במסכת ברכות בתלמוד הבבלי אנו מוצאים סיפור על חכמים היושבים בפתח המקווה ומתבוננים‬
‫בנשים הבאות לטבול בטרם יקיימו יחסי מין עם בעליהן‪ .‬הנה הסיפור על מנהגו של חכם בשם‬
‫רב גידל‪:‬‬
‫רב גידל הוה רגיל דהוה קא אזיל ויתיב אשערי דטבילה‪.‬‬
‫[רב גידל היה רגיל שהיה הולך ויושב על שערי טבילה]‬
‫אמר להו [להן]‪:‬‬
‫"הכי טבילו והכי טבילו‪".‬‬
‫[כך תטבלו וכך תטבלו]‬
‫אמרי ליה רבנן‪:‬‬
‫[אמרו לו חכמים]‬
‫"לא קא מסתפי מר מיצר הרע?"‬
‫[אין מפחד אדוני מיצר הרע?]‬
‫אמר להו [להם]‪:‬‬
‫"דמיין באפאי כי קאקי חיורי‪".‬‬
‫[דומות הן בעיני כאווזים לבנים‪].‬‬
‫(בבלי ברכות כ‪ ,‬ע"א)‬ ‫ ‬

‫על פי הסיפור רב גידל חשש שהנשים הטובלות לא ינהגו על פי כל דיני הטבילה ולכן לא יוכלו‬
‫להיות מותרות לבעליהן‪ .‬משום חשש זה החליט לנהוג באופן לא דיסקרטי ולהורות לנשים‬
‫כיצד לטבול‪ ,‬ממש בפתח המקווה‪ .‬לפי המקור‪ ,‬חוששים החכמים שמא דבריו של רב גידל‬
‫הנאמרים בפרהסיה יהיו כר פעולה פורה ליצר הרע‪ ,‬שעשוי לפתות את החכם לעשות מעשים‬
‫לא נורמטיביים מבחינה מינית‪ .‬תשובתו של רב גידל משונה לא פחות ממנהגו‪ .‬הוא אינו רואה‬
‫במעשיו בעיה מכיוון שהנשים נראות בעיניו כעופות מים‪ ,‬ובאופן ברור אין לו‪ ,‬ולא יכולה‬
‫להיות לו‪ ,‬משיכה מינית לבעלי כנף‪ .‬סיפורו של רב גידל הוא דוגמה מובהקת לנטייה של‬
‫סיפורים בבבלי לעסוק במיניות ובדברים הקשורים אליה‪ ,‬תוך יצירת קישור‪ ,‬טבעי כביכול‪ ,‬בין‬
‫המיניות לבין היצר‪.‬‬

‫שאלה‬ ‫ ‬
‫‪‬‬
‫השוו סיפור זה לסיפור הבא מיד לאחריו על רבי יוחנן שהיה יושב בפתח המקווה‪ .‬האם מגמת‬
‫שני הסיפורים זהה לדעתכם?‬
‫ר' יוחנן הוה רגיל דהוה קא אזיל ויתיב אשערי דטבילה‪.‬‬
‫[רבי יוחנן היה רגיל שהיה הולך ויושב על שערי טבילה]‬
‫אמר‪:‬‬
‫"כי סלקן בנות ישראל ואתיין מטבילה מסתכלן בי‬

‫‪ /‬מגדר ומיניות בתרבות חז"ל‬ ‫‪86‬‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 86‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:29‬‬

 ‫[כאשר עולות ובאות בנות ישראל מהטבילה יסתכלו בי]‬
‫ונהוי להו זרעא דשפירי כוותי‪".‬‬
‫[ויהיו להם צאצאים יפים כמותי]‬
‫אמרי ליה רבנן‪:‬‬
‫[אמרו לו חכמים]‬
‫"לא קא מסתפי מר מעינא בישא?"‬
‫[אין מפחד אדוני מעין הרע]‬
‫אמר להו [להם]‪:‬‬
‫"אנא מזרעא דיוסף קא אתינא‪,‬‬
‫[אני בא מזרעו של יוסף]‬
‫דלא שלטא ביה עינא בישא‪",‬‬
‫[שלא שולטת בו עין הרע]‬
‫דכתיב‪:‬‬
‫י־עיִ ן ָּבנֹות ָצ ֲע ָדה ֲע ֵלי־ׁשּור (בראשית מט‪ ,‬כב)‪.‬‬
‫יֹוסף ֵּבן ּפ ָֹרת ֲע ֵל ָ‬
‫ֵּבן ּפ ָֹרת ֵ‬
‫(בבלי ברכות כ‪ ,‬ע"א)‬

‫‪ 3.4.4.2‬הארוסים שנשבו‬
‫נקרא כעת סיפור נוסף שמציג אף הוא סיטואציה יוצאת דופן‪:‬‬
‫מעשה בארוס וארוסתו‪,‬‬
‫שנשבו לבין עובדי כוכבים והשיאום זה לזה‪.‬‬
‫אמרה לו‪:‬‬
‫"בבקשה ממך‪ ,‬אל תגע בי‪ ,‬שאין לי כתובה ממך‪".‬‬
‫ולא נגע בה עד יום מותו‪.‬‬
‫וכשמת‪ ,‬אמרה להן‪:‬‬
‫"סיפדו לזה שפטפט ביצרו יותר מיוסף‪.‬‬
‫דאילו ביוסף לא הוה אלא חדא שעתא והאי כל יומא ויומא‪.‬‬
‫[שאילו ליוסף לא היתה אלא שעה אחת והוא כל יום ויום]‬
‫ואילו יוסף לאו בחדא מטה והאי בחדא מטה‪.‬‬
‫[ואילו יוסף לא היה במיטה אחת והוא במיטה אחת]‬
‫ואילו יוסף לאו אשתו והא אשתו‪".‬‬
‫[ואילו יוסף לא אשתו והוא אשתו]‬
‫(בבלי גיטין נז‪ ,‬ע"א)‬

‫סיפור זה לקוח מתוך מסכת גיטין (שעניינה בנישואין ובגירושין) ומכאן ברור ההקשר של סיפור‬
‫על זוג שהתארס אך טרם התחתן‪ .‬אתרע מזלם של בני הזוג ונשבו בידי בני דת נוכרית‪ .‬מסיבות‬

‫יצר הרע טוב מאוד‪ :‬היצר והמיניות ‪87 /‬‬ ‫פרק שלישי‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 87‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:29‬‬

 ‫שאינן ברורות החליטו השובים להשיא את בני הזוג‪ ,‬אך בטקס לא יהודי‪ .‬על כן טוענת הארוסה‬
‫שאסור להם לקיים יחסי מין היות שאין בידיה כתובה‪ ,‬המייצגת כאן מבחינה ספרותית את טקס‬
‫הנישואין‪ .‬הארוס מקבל את דבריה של ארוסתו וכך הם חיים כזוג נשוי אך מבלי לקיים יחסי‬
‫מין‪ .‬לבסוף‪ ,‬כשמת הארוס מציגה אותו הארוסה כמי שביזה את יצר הרע כל ימיו‪ ,‬הוא נאבק‬
‫בו ולעג לו‪ .‬על פי הסיפור‪ ,‬יצר הרע מזוהה עם המשיכה המינית שוודאי הייתה לגבר זה כלפי‬
‫אשתו‪ ,‬ולכן היה עליו להתמודד עמו בכל יום ובכל שעה‪ .‬הארוסה מדגישה עוד שבן זוגה עמד‬
‫במבחן קשה שבעתיים מזה שעמד בו יוסף המקראי מול אשת פוטיפר‪ .‬יוסף היה צריך להתמודד‬
‫עם יצר הרע במשך זמן קצר נוכח אישה זרה‪ ,‬בעוד שהארוס נאלץ להתמודד במשך שנים עם‬
‫זו שחלק אתה את יצועו‪ .‬שוב אפשר לראות עד כמה מושרשת בסיפור התפיסה של יצר הרע‬
‫המזוהה באופן כמעט מוחלט עם המשיכה המינית הגברית‪.‬‬

‫‪ 3.4.4.3‬מעשה חרותא‬
‫הסיפור המכונה מעשה חרותא הוא אחד הסיפורים הקלאסיים בספרות חז"ל שעניינם הזיקה בין‬
‫יצר הרע למיניות‪ ,‬משום כך בחרנו לסיים בו פרק זה‪.‬‬
‫רב חייא בר אשי הוה קא רגיל כל עידן דהוה נפל לאפי‪,‬‬
‫[רבי חייא בר אשי היה רגיל כל זמן שהיה נופל על פניו (בתפילה)]‬
‫הוה אמר [היה אומר]‪:‬‬
‫"הרחמן יצילנו מיצר הרע‪".‬‬
‫יומא חד שמעתינהו דביתהו‪,‬‬
‫[יום אחד שמעה אותו אשתו]‬
‫אמרה‪:‬‬
‫"מכדי הא כמה שני דפריש ליה מינאי‪ ,‬מאי טעמא אמר הכי?"‬
‫[הרי כמה שנים שפרש ממני‪ ,‬מה טעם הוא אומר כך]‬
‫יומא חדא הוה קא גריס בגינתיה‪ ,‬קשטה נפשה‪ ,‬וחלפה ותנייה קמיה‪.‬‬
‫[יום אחד היה לומד בגינתו‪ .‬קישטה עצמה‪ ,‬חלפה ובאה לפניו]‬
‫אמר לה‪:‬‬
‫"מאן את?"‬
‫[מי את]‬
‫אמרה‪:‬‬
‫"אנא חרותא‪ ,‬דהדרי מיומא‪".‬‬
‫[אני חרותא שחוזרת מיום (העבודה שלי)]‬
‫תבעה‪.‬‬
‫[תבע אותה (ביקש לקיים אתה יחסי מין)‪].‬‬
‫אמרה ליה [לו]‪:‬‬
‫"אייתי ניהליה להך רומנא דריש צוציתא‪".‬‬

‫‪ /‬מגדר ומיניות בתרבות חז"ל‬ ‫‪88‬‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 88‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:29‬‬

 ‫[הבא לי את הרימון הזה שבראש העץ]‬
‫שוור‪ ,‬אזל‪ ,‬אייתי ניהלה‪.‬‬
‫[קפץ הביא אותו לה]‬
‫כי אתא לביתיה הוה קא שגרא דביתהו תנורא‪,‬‬
‫[כאשר בא לביתו‪ ,‬היתה מסיקה אשתו את התנור]‬
‫סליק וקא יתיב בגויה‪.‬‬
‫[עלה וישב בתוכו]‬
‫אמרה ליה [לו]‪:‬‬
‫"מאי האי?"‬
‫[מהו זה]‬
‫אמר לה‪:‬‬
‫"הכי והכי הוה מעשה‪".‬‬
‫[כך וכך היה המעשה]‬
‫אמרה ליה [לו]‪:‬‬
‫"אנא הואי!"‬
‫[אני הייתי זו]‬
‫לא אשגח בה עד דיהבא ליה סימני‪.‬‬
‫[לא השגיח בה עד שהביאה לו סימנים]‬
‫אמר לה‪:‬‬
‫"אנא‪ ,‬מיהא‪ ,‬לאיסורא איכווני‪".‬‬
‫[אני מכל מקום לאיסור התכוונתי]‬
‫(בבלי קידושין פא‪ ,‬ע"ב)‬ ‫ ‬

‫שאלה‬ ‫ ‬
‫‪‬‬
‫מה היא ההנחה הסמויה של אשת רבי חייא בר אשי כשהיא שואלת "הא כמה שני דפריש ליה‬
‫מינאי‪ ,‬מאי טעמא אמר הכי?" מדוע בחרה להופיע בפני רבי חייא בדמות אישה זרה? מה פשר‬
‫השם "חרותא" שבחרה לעצמה? למה התכוון רבי חייא כשאמר "אנא מיהא לאיסורא איכווני"‪.‬‬

‫סיפור חרותא מציג בצורה חדה וברורה את דמותו של יצר הרע וזיקתו העמוקה למיניות כפי‬
‫שבאה לידי ביטוי ברובד המאוחר של התלמוד הבבלי‪ .‬לא בכדי התפלל רבי חייא ונפל על פניו‬
‫מדי יום שהאל יציל אותו מיצר הרע‪ ,‬שכן ההנחה היא שיצר הרע אינו מרפה מן האדם לרגע‪.‬‬
‫אפילו המידע המוגש במקור זה‪ ,‬שרבי חייא פרש מקיום יחסי מין מאשתו אינו מסייע לו‪ .‬ברגע‬
‫אחד של חולשה נופל רבי חייא בפח‪ .‬רבי חייא אמיץ וישר מספיק כדי להודות שהוא בחר במודע‬
‫לקיים יחסי מין עם אישה זרה‪ ,‬ליתר דיוק‪ ,‬עם זונה‪ ,‬תמורת תשלום‪ ,‬אף על פי שזונה זו הייתה‬
‫בעצם אשתו החוקית‪ .‬כך הוא מעניש עצמו פעמיים‪ ,‬הן שנכנע ליצר הרע‪ ,‬והן שיצר הרע פה‬
‫— מתגשם בדמות אשתו שמותרת לו למעשה‪ ,‬ועל כן מעניש את עצמו בישיבה בתנור המוסק‪.‬‬
‫בפרק החמישי בספר נעסוק בהרחבה בסוגיית "הנזיר הנשוי"‪ ,‬תלמיד חכם שנשא אישה אך בשל‬

‫יצר הרע טוב מאוד‪ :‬היצר והמיניות ‪89 /‬‬ ‫פרק שלישי‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 89‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:29‬‬

 ‫מסירותו ללימוד התורה נמנע מלקיים יחסי מין עם אשתו‪ .‬כפי שנראה‪ ,‬יש קולות בתרבות‬
‫חז"ל המגנים מעשה פרישות מעין זה‪ .‬נדמה שאפשר לקרוא את סיפור חרותא באופן דומה‪,‬‬
‫כביקורת על כך שרבי חייא פרש מאשתו ולכן התחיל את שרשרת האירועים שהובילה לנפילתו‪.‬‬
‫מן הסיפור עולה שאשתו פיתתה אותו רק משום שכעסה על שפרש ממנה‪ ,‬בעוד שהוא עדיין‬
‫חשש מיצר הרע‪ .‬מהצגת הדברים באופן הזה ברור שיצר הרע מקושר למיניות דווקא או אולי‬
‫להתנזרות קיצונית מיחסי מין עם אישה שמותר ואף ראוי ורצוי לקיים עמה יחסי מין‪.‬‬

‫שלמה נאה ניתח את סיפור חרותא ועמד על קשר רעיוני בין סיפור זה לבין דרשות של אב‬
‫הכנסייה הנוצרי־סורי בן המאה הרביעית אפרהט‪ 107.‬במקרים רבים התפתחויות פנימיות שחלו‬
‫בעולמם של חכמים ובתרבותם משקפות ומושפעות מהתפתחויות שחלו בה בעת בתרבויות‬
‫שכנות‪ ,‬במיוחד בנצרות המזרחית‪ ,‬בין אם ההתפתחויות הללו הובילו לאימוץ גישות מסוימות‬
‫על ידי החכמים‪ ,‬בין אם הובילו לדחייתן או המרתן באחרות‪ .‬כך‪ ,‬גם בעניין היצר אפשר למצוא‬
‫רמזים חשובים בספרות אבות הכנסייה בת הזמן‪ ,‬בין בארץ ישראל‪ ,‬בין בבבל‪ .‬לא נוכל לעסוק‬
‫בעניין זה במסגרת פרק זה‪ ,‬אך בפרקים אחרים נדון גם במקורות מסוג זה‪ .‬המבקשים להרחיב‬
‫יוכלו להמשיך לקרוא בנושא זה במקומות אחרים‪108.‬‬

‫‪ 3.5‬סיכום‬
‫בפרק זה דנו בהרחבה בתפיסת היצר בספרות חז"ל ובזיקה בין היצר לבין המיניות‪ .‬ראינו שמושג‬
‫יצר הרע התפתח אצל האסכולה המכונה דבי ר' ישמעאל‪ ,‬ומכאן חדר המושג לספרות האמוראים‪.‬‬
‫על פי תפיסה זו ראו חז"ל באדם יצור טוב מטבעו שנמצא במאבק מתמיד עם יצר הרע‪ ,‬שהוא‬
‫גורם חיצוני לאדם (אף על פי שהוא שוכן בלבו) ומנסה שוב ושוב להסית את האדם ולגרום‬
‫לו לחטוא‪ .‬ברבדים המוקדמים של ספרות חז"ל פעולתו של יצר הרע לא הייתה מוגבלת לסוג‬
‫מסוים של חטאים‪ ,‬אך לקראת סוף העת העתיקה‪ ,‬ברבדים המאוחרים של התלמוד הבבלי נעשה‬
‫יצר הרע מזוהה באופן כמעט מוחלט עם המיניות‪ .‬עובדה זו קשורה לכך שהרבדים המאוחרים של‬
‫ספרות חז"ל עסוקים יותר ויותר בעולם המיני של האדם גם ללא קשר ליצר הרע‪ 109.‬ראינו גם‬
‫שבתקופת חז"ל נזרעו הזרעים לתפיסה כפולה של היצר‏—‏ יצר הרע והיצר הטוב‪ ,‬אם כי תפיסה זו‬
‫נעשתה מקובלת רק לאחר תקופת המשנה והתלמוד‪ .‬לבסוף נעיר שההבחנה בין הספרות התנאית‬
‫לספרות האמוראים ובין השכבות השונות של התלמוד הבבלי חשפה את העובדה שהאופן בו‬
‫הציגו חוקרים את היצר בתרבות חז"ל עד לאחרונה‪ ,‬לא הייתה מדויקת‪ .‬הראייה החדשה אינה‬
‫משנה את התמונה באופן מוחלט‪ ,‬אלא מדגישה דקויות שונות בתוך ספרות חז"ל‪.‬‬

‫‪ 1 07‬שלמה נאה‪" ,‬חרותא"‪ ,‬סוגיות במחקר התלמוד‪ ,‬תשס"א‪ ,‬עמ' ‪ .27-10‬על כתביו של אפרהט וזיקתם‬
‫לספרות חז"ל ראו בפרק החמישי (סעיף ‪ ,)5.13‬בדיון בפרישותו של משה‪.‬‬
‫‪ 108‬ישי רוזן־צבי הקדיש לנושא פרק בספרו על היצר‪ .‬ראו לעיל הערה ‪ .73‬‬
‫‪ 109‬ראו‪ :‬רוזן־צבי‪" ,‬יצר הרע"‪ ,‬עמ' ‪.107-100‬‬

‫‪ /‬מגדר ומיניות בתרבות חז"ל‬ ‫‪90‬‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 90‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:29‬‬

 ‫פרק רביעי‬
‫נישואין וחיי משפחה‬

‫‪ 4.1‬הקדמה‬
‫בשלושת הפרקים הראשונים עסקנו בהרחבה בדרכים השונות שבהן נתפסו הגוף הגברי והגוף‬
‫הנשי בספרות חז"ל ובמנגנונים השונים המפקחים עליהם‪ .‬הדיון בפרקים הללו העמיד במרכזו‬
‫את הגבר או את האישה כל אחד לעצמו‪ ,‬אף על פי שהדיונים התייחסו לממד החברתי של‬
‫הבניית הגוף‪ ,‬הדיון סבב‪ ,‬רובו ככולו‪ ,‬סביב האדם היחיד‪ .‬בפרק זה אנו מבקשים להרחיב את‬
‫נקודת המבט ולעיין בתא החברתי הראשוני ביותר בחלק ניכר מתרבויות העולם בכלל ובתרבות‬
‫חז"ל בפרט‪ ,‬התא המשפחתי‪ ,‬וליתר דיוק המערכת הזוגית שבין גבר לאישה‪ .‬ספרות חז"ל‬
‫מקדישה תשומת לב רבה למערכת החברתית המסדירה את הקשר בין גבר ואישה‪ ,‬כלומר הדרכים‬
‫שבאמצעותן נוצר הקשר הזוגי‪ ,‬כמו גם סוגי המצבים שבהם מסתיים קשר זה‪ ,‬הטקסים המלווים‬
‫את התהליך‪ ,‬והמנגנונים החברתיים המשתתפים בו‪ .‬בשל החשיבות הרבה של מוסד המשפחה‬
‫בתרבות חז"ל עניינים הנוגעים לו‪ ,‬בהם המתח בין חיוב הגברים ללמוד תורה לבין חובתם לשאת‬
‫אישה או מקרים שבהם הבעל חושד שאשתו מקיימת יחסי מין עם גבר זר‪ ,‬ישובו ויעלו בהמשך‪.‬‬
‫גם בפרקים הקודמים כבר עסקנו בסוגיות שעניינן המשפחה‪ ,‬למשל ניתוח של מעשה חרותא‬
‫שהציג סיטואציה דרמטית מתוחה מחיי הנישואין של רבי חייא ואשתו‪.‬‬

‫בפרק זה נעיין באופן שבו מוצג ומובן מוסד המשפחה בתרבות חז"ל באמצעות עיון ודיון בכמה‬
‫רכיבים יסודיים של מוסד זה‪ .‬נפתח את הפרק בדיון עקרוני על מהות הנישואין כפי שעולה‬
‫מטקסטים שונים בספרות חז"ל‪ .‬לאחר מכן נדון בטקסים השונים המלווים את בני הזוג למן‬
‫קבלת ההחלטה על נישואיהם‪ .‬כפי שנראה בני הזוג אינם היחידים‪ ,‬ולעתים קרובות אף לא‬
‫העיקריים‪ ,‬המשתתפים בקבלת החלטה זו‪ .‬בחלק האחרון של הפרק נדון בכמה סוגיות מפתח‬
‫הנוגעות לסוציולוגיה של הנישואין (למשל באיזה גיל מתחתנים‪ ,‬ואיך נבחר בן הזוג) ולהיבטים‬
‫הכלכליים שלהם (הבאים לידי ביטוי‪ ,‬למשל‪ ,‬בכתובה)‪ .‬לכל אורך הדיון נתמיד‪ ,‬כהרגלנו‪,‬‬
‫לבחון את מקורות בעין ביקורתית‪ ,‬נעמוד על שינויים שחלו במרוצת הזמן בהיבטים השונים של‬

‫נישואין וחיי משפחה ‪91 /‬‬ ‫פרק רביעי‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 91‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:29‬‬

 ‫הנישואין ועל שינויים הנובעים מהשוני החברתי־תרבותי בין תרבות חז"ל בארץ ישראל ובבבל‪.‬‬
‫כמו כן‪ ,‬נפנה את מבטנו מעת לעת לטקסטים יהודיים מתקופות שקדמו לתרבות חז"ל ומתקופות‬
‫מאוחרות יותר כדי להבהיר את מה שהתרחש בתקופת חז"ל‪ .‬מעת לעת נעיין בתהליכים דומים‬
‫שהתרחשו בנצרות‪ ,‬שהלכה והתפתחה באותה תקופה‪.‬‬

‫‪ 4.2‬משמעות הנישואין‬
‫בפתח הדברים ננסה לעמוד על הנחות היסוד והתפיסות העקרוניות של הנישואין בתרבות חז"ל‪.‬‬
‫נוכל ללמוד עליהן מאזכורים ישירים של הנושא כמו גם מסיפורים ותיאורים המזכירים נישואין‬
‫כבדרך אגב‪ ,‬או בהקשר של עניין אחר‪.‬‬

‫‪ 4.2.1‬התשתית הקדמונית של הנישואין‬

‫אמר רבי אלעזר‪:‬‬
‫"כל אדם שאין לו אשה אינו אדם‪ ,‬שנאמר‪:‬‬
‫זָ ָכר ּונְ ֵק ָבה ְּב ָר ָאם וַ ָיְב ֶרְך א ָֹתם וַ ּיִ ְק ָרא ֶאת ְׁש ָמם ָא ָדם ְּביֹום ִה ָּב ְר ָאם‪".‬‬
‫(בראשית ה‪ ,‬ב)‪.‬‬
‫ואמר רבי אלעזר‪:‬‬
‫"כל אדם שאין לו קרקע אינו אדם‪ ,‬שנאמר‪:‬‬
‫ַה ָּׁש ַמיִ ם ָׁש ַמיִ ם ַליְ יָ וְ ָה ָא ֶרץ נָ ַתן ִל ְבנֵ י ָא ָדם" (תהלים קטו‪ ,‬טז)‪.‬‬
‫ואמר רבי אלעזר‪:‬‬
‫"מאי דכתיב [מהו שכתוב]‪:‬‬
‫ֶא ֱע ֶׂשה ּלֹו ֵעזֶ ר ְּכנֶ גְ ּדֹו (בראשית ב‪ ,‬יח)?‬
‫זכה‏—‏ עוזרתו‪,‬‬
‫— כנגדו‪.‬‬ ‫לא זכה‏ ‏‬
‫(בבלי יבמות סג‪ ,‬ע"א)‬ ‫ ‬

‫הרעיון שמקופל בדברי רבי אלעזר‪ ,‬שדבר מה פגום באופן מהותי בגבר שאין לו אישה‪ ,‬מתקשר‬
‫למעשה לתפיסה עמוקה יותר הרואה בגבר ובאישה שני חלקים של יצור קדמוני אחד‪ 110.‬זיהוי‬
‫בריאת האדם עם יצור שמלכתחילה היה גם זכר וגם נקבה‪ ,‬מתקשר ישירות להצגת אדם וחוה‬
‫כחתן וכלה‪ .‬כך למשל במקור הבא‪:‬‬

‫‪ 110‬בתפיסה זו דנו בפרק הראשון בדיון בסיפור הלידה האנדרוגינית של אדם הראשון‪.‬‬

‫‪ /‬מגדר ומיניות בתרבות חז"ל‬ ‫‪92‬‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 92‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:29‬‬

 ‫מעשה ברבי יהודה בר אלעאי שהיה יושב ושונה לתלמידיו‪,‬‬
‫ועברה כלה לפניו‪.‬‬
‫אמר‪:‬‬
‫"מהו זה?"‬
‫אמרו לו‪:‬‬
‫"כלה שעברה"‪.‬‬
‫אמר להם‪:‬‬
‫"בני‪ ,‬עמדו והתעסקו בכלה‪,‬‬
‫שכן מצינו בהקדוש ברוך הוא שנתעסק בכלה‪,‬‬
‫שנאמר‪:‬‬
‫ֹלהים ֶאת ַה ֵּצ ָלע ֲא ֶׁשר ָל ַקח ִמן ָה ָא ָדם ְל ִא ָּׁשה‬ ‫וַ ּיִ ֶבן יְ יָ ֱא ִ‬
‫וַ ִיְב ֶא ָה ֶאל ָה ָא ָדם (בראשית ב‪ ,‬כב)‪...‬‬
‫הוא נתעסק בכלה?‬
‫אני על אחת כמה וכמה"‪.‬‬
‫והיכן מצינו [מצאנו] שהקדוש ברוך הוא נתעסק בכלה?‬
‫שנאמר‪:‬‬
‫ֹלהים ֶאת ַה ֵּצ ָלע (שם)‪,‬‬ ‫וַ ּיִ ֶבן יְ יָ ֱא ִ‬
‫‪111‬‬
‫שכן קורין בכרכי הים לקלעיתא ‏—‏‬
‫בנאיתה‪.‬‬
‫מכאן שתקנה הקדוש ברוך הוא לחוה וקשטה ככלה‪,‬‬
‫והביאה אצל אדם‪,‬‬
‫שנאמר‪:‬‬
‫וַ ִיְב ֶא ָה ֶאל ָה ָא ָדם (שם)‪.‬‬
‫פעם אחת נעשה הקדוש ברוך הוא שושבין לאדם‪,‬‬
‫מכאן ואילך אדם קונה שושבין לעצמו‪,‬‬
‫שנאמר‪:‬‬
‫ֹאמר ָה ָא ָדם זֹאת ַה ַּפ ַעם ֶע ֶצם ֵמ ֲע ָצ ַמי ָּוב ָׂשר ִמ ְּב ָׂש ִרי‬‫וַ ּי ֶ‬
‫ְלזֹאת יִ ָּק ֵרא ִא ָּׁשה ִּכי ֵמ ִאיׁש ֻל ְק ָחה ּזֹאת (בראשית ב‪ ,‬כג)‪.‬‬
‫פעם אחת נטלה חוה מאדם‪,‬‬
‫מכאן ואילך מקדש אדם את בת חברו‪.‬‬
‫(אבות דרבי נתן נוסח א‪ ,‬ד‪ ,‬עמ' ‪)19-18‬‬ ‫ ‬

‫‪ 111‬כך בנוסח המהדורה הביקורתית של המדרש‪ .‬בהערה מוסיף המהדיר‪ ,‬זלמן שכטר‪ ,‬כי בדפוסים ובכת"י‬
‫הנוסח הוא "קורין לכלה"‪.‬‬

‫נישואין וחיי משפחה ‪93 /‬‬ ‫פרק רביעי‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 93‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:29‬‬

 ‫רבי יהודה בר אלעאי מסביר לתלמידיו שחוה‪ ,‬האישה הראשונה‪ ,‬הייתה כלה‪ ,‬והטיפול בה‬
‫היה מעשה חשוב ביותר משום שבתחילה הייתה זו אחריותו של האל‪ .‬מכאן אפשר ללמוד על‬
‫החשיבות העליונה שיש לעיסוק‪ ,‬לטיפול ולטרחה סביב הכלה‪ .‬מעניין לראות שתפיסה זו‪ ,‬לפיה‬
‫האל הוא שהשיא את הזוג הראשון‪ ,‬הייתה עילה למחלוקת עמוקה בין יהודים לנוצרים‪ .‬המקור‬
‫המציג מחלוקת זו בצורה הבולטת ביותר מופיע באוונגליון של מרקוס בברית החדשה‪:‬‬
‫ויגשו אליו (לישוע) הפרושים (היהודים) לנסותו‪,‬‬
‫וישאלוהו ויאמרו‪:‬‬
‫"היוכל איש לשלח את אשתו"?‬
‫ויען ויאמר אליהם‪:‬‬
‫"מה צוה אתכם משה"?‬
‫ויאמרו‪:‬‬
‫"משה התיר לכתוב ספר כריתות ולשלחה"‪.‬‬
‫ויען ישוע ויאמר אליהם‪:‬‬
‫"מפני קשי לבבכם כתב לכם את המצוה הזאת‪.‬‬
‫אבל מראשית הבריאה 'זכר ונקבה ברא אותם אלהים' (בראשית א‪ ,‬כז);‬
‫'על כן יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו‪,‬‬
‫והיו שניהם לבשר אחד' (בראשית ב‪ ,‬כד)‪112.‬‬
‫ואם כן‪ ,‬אפוא‪ ,‬אינם עוד שנים כי אם בשר אחד;‬
‫לכן את אשר חיבר האלוהים לא יפרידנו אדם"‪.‬‬
‫ויהי בבית וישובו תלמידיו לשאול אותו על זאת‪.‬‬
‫ויאמר אליהם‪:‬‬
‫"המשלח את אישתו ולקח אחרת נואף הוא עליה‪.‬‬
‫ואישה כי תעזוב אישה והיתה לאיש אחר נואפת היא‪".‬‬
‫(מרקוס י‪)12-2 ,‬‬ ‫ ‬

‫שאלה‬ ‫ ‬
‫‪‬‬
‫מה טוען ישוע נגד הפרושים? כיצד מתקשרים דבריו לתפיסת הבריאה האנדרוגינית שנידונה‬
‫לעיל?‬

‫על פי הברית החדשה הנוצרים והיהודים אינם חלוקים בהכרח בשאלת הקשר האלוהי בין הגבר‬
‫והאישה שנבראו בתחילה‪ ,‬אף לא בראייתם כחתן וכלה‪ ,‬המחלוקת היא בשאלה אם אפשר להפר‬
‫ברית זו‪ ,‬כלומר אם יכולים בני זוג שנישאו לבטל את נישואיהם‪ .‬לפי האמור בספר דברים‪ ,‬פרק‬
‫כד‪ ,‬הגבר רשאי להפר את ברית הנישואין אם החליט שאשתו נהגה באופן בלתי ראוי‪ ,‬כלומר‬

‫‪ 112‬הפסוקים מן המקרא אינם מנוקדים כאן משום שנוסחם בברית החדשה (הכתובה יוונית) שונה מנוסח‬
‫המסורה העברי‪.‬‬

‫‪ /‬מגדר ומיניות בתרבות חז"ל‬ ‫‪94‬‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 94‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:29‬‬

 ‫י־מ ָצא ָבּה ֶע ְרוַ ת ָּד ָבר‪ ,‬כלשון הפסוק הפותח את‬
‫א־חן ְּב ֵעינָ יו‪ִּ ,‬כ ָ‬
‫אם בגדה בו (וְ ָהיָ ה ִאם־ֹלא ִת ְמ ָצ ֵ‬
‫הפרק)‪ .‬אבל ישוע טוען שמלכתחילה היה אסור לעשות כן והאל חוקק חוק זה בגלל עקשנותם‬
‫— לקיים את הכלל הזה‪ .‬כך או כך‪ ,‬חשוב להבין שזיווג‬ ‫— או לא רצו‏ ‏‬ ‫של בני ישראל‪ ,‬שלא יכלו‏ ‏‬
‫הגבר והאישה כמעשה אלוהי לא נתפס בעיני חכמים כאירוע חד פעמי שהתרחש בעבר הרחוק‬
‫אלא כתהליך השב ומתרחש כל פעם מחדש‪ .‬רעיון זה בא לידי ביטוי באמרה במסכת סוטה‪,‬‬
‫בתלמוד הבבלי הקובעת ש"ארבעים יום קודם יצירת הולד בת קול יוצאת ואומרת בת פלוני‬
‫לפלוני" (בבלי סוטה ב‪ ,‬ע"א)‪.‬‬

‫נעיין כעת במדרש שמרחיב ומפתח רעיון זה‪ .‬המדרש מציג מפגש בין מטרונה (אישה נכבדה)‬
‫לבין חכם מתלמידיו של רבי עקיבא‪113:‬‬

‫מטרונה שאלה את ר' יוסי בר חלפותא‪.‬‬

‫אמרה לו‪:‬‬
‫"לכמה ימים ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו?"‬
‫אמר לה‪:‬‬
‫"לששה ימים‪ ,‬דכתיב [שכתוב]‪:‬‬
‫ֵּבינִ י ֵּובין ְּבנֵ י יִ ְׂש ָר ֵאל אֹות ִהוא ְלע ָֹלם‬
‫ִּכי ֵׁש ֶׁשת יָ ִמים ָע ָׂשה יְ יָ ֶאת ַה ָּׁש ַמיִ ם וְ ֶאת ָה ָא ֶרץ‬
‫ַּובּיֹום ַה ְּׁש ִב ִיעי ָׁש ַבת וַ ּיִ ּנָ ַפׁש" (שמות לא‪ ,‬יז)‪.‬‬
‫אמרה לו‪:‬‬
‫"מיכן ואילך מה יושב ועושה"?‬
‫אמר לה‪:‬‬
‫"יושב ומזויג זיווגים —‬
‫בתו שלפלוני לפלוני‪ ,‬אשתו שלפלוני לפלוני‪ ,‬ממונו של פלוני לפלוני"‪.‬‬
‫אמרה לו‪:‬‬
‫"כמה עבדים וכמה שפחות יש לי‪ ,‬ולשעה קלה אני מזווגתן"‪.‬‬
‫אמר לה‪:‬‬
‫"אם קלה היא בעיניך‪ ,‬קשה היא לפני המקום כקריעת ים סוף‪,‬‬
‫דכתיב [שכתוב]‪:‬‬
‫ּכֹוׁשרֹות‬
‫מֹוציא ֲא ִס ִירים ַּב ָ‬ ‫מֹוׁשיב יְ ִח ִידים ַּביְ ָתה ִ‬ ‫ֹלהים ִ‬ ‫ֱא ִ‬
‫סֹור ִרים ָׁש ְכנּו ְצ ִח ָיחה" (תהלים סח‪ ,‬ז)‬ ‫ַאְך ְ‬
‫הלך לו רבי יוסי בן חלפותא לביתו‪ .‬‬
‫מה עשתה?‬

‫‪ 113‬ספרות חז"ל מייחדת סוגה שלמה של סיפורים (חלקם נזכרים בהמשך הספר) לתיאור מפגשים ושיחות‬
‫בין מטרונה (בלטינית‪ :‬גבירה נכבדה) לבין חכמים‪ .‬בחלק מהמקרים מדובר באישה יהודייה ובחלק‬
‫באישה רומית‪.‬‬

‫נישואין וחיי משפחה ‪95 /‬‬ ‫פרק רביעי‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 95‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:29‬‬

 ‫שלחה והביאה אלף עבדים ואלף שפחות והעמידה אותן שורות שורות‪.‬‬
‫אמרה להן‪:‬‬
‫"פלוני יסב פלניתא‪ ,‬ופלנית יסב פלן"‪.‬‬
‫[פלוני ישא פלונית‪ ,‬ואת פלונית ישא פלוני]‬
‫מן צפרא אתו לגבה‏—‬
‫[בבוקר באו אליה]‬
‫דין פריע ראשיה‪ ,‬דין סמי עייניה‪,‬‬
‫[זה ראשו פרוע‪ ,‬זה עינו סומא]‬
‫ודין תבירא ידיה ודין תבירא רגליה‪.‬‬
‫[זה שבורה ידו וזה שבורה רגלו]‬
‫דין אמר‪' :‬לית אנא בעי הדא'‪,‬‬
‫[זה אומר‪ :‬אינני רוצה את זאת]‬
‫ודא אמרה‪' :‬לית אנא בעי הדין'‪.‬‬
‫[וזו אומרת‪ :‬אינני רוצה את זה]‬
‫שלחה לו ואמרה לו‪:‬‬
‫"יפה תורתכם נאה ומשובחת"‪.‬‬
‫אמר לה‪:‬‬
‫"לא כך אמרתי לך?‬
‫אם קלה היא בעיניך‪ ,‬קשה לפני המקום כקריעת ים סוף‪ ,‬‬
‫דכתיב [שכתוב]‪:‬‬
‫ּכֹוׁשרֹות (שם)‪.‬‬
‫מֹוציא ֲא ִס ִירים ַּב ָ‬
‫מֹוׁשיב יְ ִח ִידים ַּביְ ָתה ִ‬
‫ֹלהים ִ‬ ‫ֱא ִ‬
‫ּכֹוׁשרֹות?‬
‫מהו ַּב ָ‬
‫בכו שירות —‬
‫אילו בוכין ואילו משוררים‪.‬‬
‫מה הקדוש ברוך הוא עושה?‬
‫מביאן על כורחן ומזווגן זה לזו‪.‬‬
‫(ויקרא רבה ח‪ ,‬א‪ ,‬עמ' קסד‪-‬קסז)‬ ‫ ‬

‫שאלה‬ ‫ ‬
‫‪‬‬
‫מדוע משווה המדרש את זיווג הגברים והנשים לקריעת ים סוף? היעזרו בפרשנותו של‬
‫עדיאל שרמר בספרו "זכר ונקבה בראם"‪( ,‬עמ' ‪ )46-44‬במקראת המאמרים‪114.‬‬

‫‪ 114‬עדיאל שרמר‪ ,‬זכר ונקבה בראם‪ :‬הנישואים בשלהי ימי הבית השני ובתקופת המשנה והתלמוד‪ ,‬ירושלים‬
‫תשס"ג‪.‬‬

‫‪ /‬מגדר ומיניות בתרבות חז"ל‬ ‫‪96‬‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 96‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:29‬‬

 ‫‪ 4.2.2‬סיכום‬
‫עסקנו כאן בבחינת כמה סוגיות עקרוניות שעניינן האופן שבו התייחסו חכמים למוסד הנישואין‪.‬‬
‫אפשר להניח שרצונם של החכמים להאדיר את מוסד הנישואין נשען בעיקר על נקודת המבט‬
‫השלילית של חוגים נוצריים‪ .‬באופן מורכב עוד יותר נדמה שאידאל הפרישות הנוצרי השפיע‬
‫על אידאל לימוד התורה אצל חכמים‪ .‬כללו של דבר‪ ,‬בשל החשיבות הרבה של חיי הנישואין‬
‫בתרבות חז"ל משיקים להם תחומים רבים מאוד‪ ,‬דברינו בפרק זה נועדו בעיקר כדי להניח‬
‫תשתית שתשמש אותנו בהמשך‪.‬‬

‫‪ 4.3‬טקסי האירוסין והנישואין‬

‫בסעיף זה נתמקד בטקסים שליוו את המעבר של בני הזוג ממצב של רווקות לחיי הנישואין‪.‬‬
‫התהליך כלל שני אירועים מרכזיים‪ :‬טקס האירוסין (המכונים גם קידושין)‪ ,‬שבו נוצר הקשר‬
‫הפורמלי הראשוני בין בני הזוג ובין משפחותיהם‪ ,‬וטקס הנישואין שבאמצעותו היו בני הזוג‬
‫באופן מעשי לבעל ואישה והחלו בחייהם המשותפים‪ .‬בכל אחד מהאירועים התקיימו סעודות‬
‫חגיגיות‪ ,‬טקסים דתיים ופעולות ממוניות‪ .‬בתחילה חלף פרק זמן בין שני השלבים הללו (על פי‬
‫מנהג חז"ל לא יותר משנה)‪ ,‬אך במשך הזמן אוחדו שני הטקסים וקיימו אותם זה אחר זה‪ .‬נעיין‬
‫ברכיבים עיקריים של טקסי האירוסין והנישואין‪ ,‬לאחר מכן ננתח את המשמעות החברתית־‬
‫תרבותית שלהם לאור המודל האנתרופולוגי של טקס המעבר‪.‬‬

‫‪ 4.3.1‬האירוסין‬
‫טקס האירוסין הוא השלב הראשון בתהליך יצירת הקשר בין שני בני הזוג ובין משפחותיהם‪ .‬בלב‬
‫שלב האירוסין הגבר מקדש את האישה בברכת האירוסין והאמירה הטקסית "הרי את מקודשת‬
‫לי"‪ .‬טקס זה מתבצע בבית הורי הכלה ומלווה בסעודה חגיגית‪ .‬לאחר הטקס המשיכו בני הזוג‬
‫לחיות איש בבית הוריו‪ ,‬אף על פי שנפגשו מעת לעת‪ ,‬ובמיוחד בעת קיומן של שתי ארוחות‬
‫חגיגיות נוספות‪ .‬הסעודה השנייה ציינה את משלוח המתנות ("סבלונות") מהחתן (או ממשפחתו)‬
‫למשפחת הכלה (ולכן מכונה גם "סעודת סבלונות")‪ .‬הסעודה השלישית ("פרוטוגמיא") ציינה‬
‫את ְּפ ֵר ַדת הכלה מבית הוריה‪ 115.‬מלכתחילה היו האירוסין פעולת קניין בלבד ורק מאוחר יותר‬
‫נוספה אליה גם ברכה המוכרת ממקורות מאוחרים יותר כברכת האירוסין‪ .‬כך למשל מתאר את‬
‫האירוסין רב סעדיה גאון‪ ,‬הגאון הבבלי בן המאה התשיעית־עשירית‪" :‬כשישא בת ישראל צריך‬
‫לכתוב לה כתובה‪ .‬ומאסף מניין אנשים ומקדש אותה בכוס יין והדס‪ ,‬אם אפשר למוצאם"‪116.‬‬

‫‪ 1 15‬על הסעודות הללו ראו בספרו של ניסן רובין‪ ,‬שמחת החיים‪ :‬טקסי נישואים ואירוסים במקורות חז"ל‪,‬‬
‫תל אביב‪ ,‬תשס"ד‪ ,‬עמ' ‪.175-173 ,160-158‬‬
‫‪ 116‬סידור רס"ג‪ ,‬עמ' צו‪-‬צז‪.‬‬

‫נישואין וחיי משפחה ‪97 /‬‬ ‫פרק רביעי‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 97‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:29‬‬

 ‫‪ 4.3.1.1‬סעודת האירוסין‬
‫על סעודת האירוסין‪ ,‬כמו גם על הסעודות הנוספות בשלב זה‪ ,‬שומעים כבדרך אגב מכמה‬
‫מקורות בספרות חז"ל‪ ,‬המוקדמת‪ ,‬והמאוחרת גם יחד‪ .‬כך למשל במשנה‪:‬‬
‫השולח סבלונות לבית חמיו —‬
‫שילח שם מאה מנה ואכל שם סעודת חתן‪,‬‬
‫אפילו בדינר‏—‏ אינן נגבין‪.‬‬
‫— הרי אלו נגבין‬
‫לא אכל שם סעודת חתן‏ ‏‬
‫(משנה בבא בתרא ט‪ ,‬ה‪ ,‬עמ' ‪)149‬‬ ‫ ‬

‫בתלמוד הבבלי אפשר למצוא תיאור נרחב יותר של הסעודה‪ .‬התלמוד מתייחס למשנה הבאה‬
‫ממסכת גיטין‪" :‬יצא שמה בעיר מקודשת ‏—‏ הרי זו מקודשת‪ ...‬ובלבד שלא יהיה שם אמתלא"‬
‫(משנה‪ ,‬גיטין ט‪ ,‬ט)‪ .‬הדיון במשנה ובבבלי עניינו האפשרות שמתהלכת שמועה במקום היישוב‪,‬‬
‫שאישה שאמורה להתארס‪ ,‬בעצם כבר מאורסת‪ ,‬שהיא עומדת להתארס ובעצם היא כבר מאורסה‪.‬‬
‫בהקשר זה עולים ההסברים הבאים‪:‬‬
‫אמר עולא‪:‬‬
‫"לא ששמעו קול הברה‪,‬‬
‫אלא כדי שיהו נרות דולקות ומטות מוצעות‪,‬‬
‫ובני אדם נכנסין ויוצאין ואומרים פלונית מתקדשת היום‪"...‬‬
‫וכן תני לוי‪:‬‬
‫"לא שישמעו קול הברה‪,‬‬
‫אלא כדי שיהו נרות דולקות ומטות מוצעות‪,‬‬
‫ונשים טוות לאור הנר‬
‫ושמחות לה ואומרות פלונית מתקדשת היום"‪.‬‬
‫(בבלי גיטין פט‪ ,‬ע"א)‬ ‫ ‬

‫שאלה‬ ‫ ‬
‫‪‬‬
‫מה ההבדל בין שתי הסעודות המתוארות כאן?‬

‫‪ 4.3.1.2‬ברכת האירוסין‬
‫כאמור לעיל‪ ,‬החל מתקופה מסוימת החלו לברך במעמד האירוסין‪ .‬העדויות על כך אינן רבות‬
‫אך במקום אחד בתלמוד הבבלי אפשר למצוא דיון בנוסח הברכה‪:‬‬
‫ברכת האירוסין‏—‏‬
‫מאי [מה] מברך?‬
‫ברוך אתה יי אלוהינו מלך העולם‬

‫‪ /‬מגדר ומיניות בתרבות חז"ל‬ ‫‪98‬‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 98‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:29‬‬

 ‫אשר קדשנו במצותיו וצונו על העריות‬
‫ואסר לנו את הארוסות והתיר לנו את הנשואות‬
‫על ידי חופה וקדושין‪.‬‬
‫רב אחא בריה [בנו] דרבא [של רבא]‬
‫מסיים בה משמיה [בשמו] דרב [של רב] יהודה‪:‬‬
‫ברוך אתה יי מקדש ישראל על ידי חופה וקדושין‪.‬‬
‫(בבלי כתובות ז‪ ,‬ע"ב)‬ ‫ ‬

‫שאלה‬ ‫ ‬
‫‪‬‬
‫קראו עמודים ‪ 165-163‬בספרו של מייקל סטלאו שבמקראת המאמרים‪ 117,‬בנוגע להבדלים‬
‫שבין ארץ ישראל ובבל בעניין ברכת האירוסין‪ .‬מה היא הטענה המרכזית של סטלאו וכיצד‬
‫הוא מבסס אותה?‬

‫ייצוג יפה למתרחש בשלב האירוסין אפשר למצוא בברכות מזון חגיגיות שנועדו לסעודת‬
‫האירוסין‪ .‬על פי ההלכה של חז"ל כל סעודה שכוללת אכילת לחם מחייבת אמירת שלוש‬
‫(ומאוחר יותר‪ ,‬ארבע) ברכות לאחר סיום הסעודה‪ .‬מכלול זה המכונה ברכת המזון זכה לנוסחאות‬
‫שיריות בעיקר למועדים חגיגיים‪ ,‬כמו חגים או אירועים משפחתיים בהם ברית מילה או נישואין‪.‬‬
‫כך למשל בברכת מזון שירית שנכתבה לכבוד סעודת אירוסין‪:‬‬
‫רּוסים ֲא ֶׁשר נִ ְת ָא ְרסּו‬ ‫ֲא ִ‬
‫ְּב ַא ֲה ָבה ְּוב ִח ָּבה יִ ְת ַע ְּלסּו‬
‫ּגִ יל יָגִ ילּו וְ יָ ִׂשיׂשּו‬
‫ּדִ ַירת ֻח ָּפה יִ ָּכנֵ סּו‬
‫אֹור ִסים יְ ִהי ִס ָימנָ ם טֹוב‬
‫ַה ְּמ ָ‬
‫ּבּובם ְּב ַמה ּנָ ִעים ַּומה ּטֹוב‬
‫וְ ִח ָ‬
‫זֶ ה ֵמ ִפיק טֹוב ְל ֶח ֶבר טֹוב‬
‫חַ ְק ָּת ָא ָדם ְל ַבּדֹו ֹלא טֹוב‬
‫ֹלהים ֹלא טֹוב ֱהיֹות ָה ָא ָדם ְל ַבּדֹו ֶא ֱע ֶׂשה ּלֹו ֵעזֶ ר ְּכנֶ גְ ּדֹו (בראשית ב‪ ,‬יח)‬
‫ֹאמר יְ יָ ֱא ִ‬
‫ככתוב‪ :‬וַ ּי ֶ‬
‫ּפֹותחַ ֶאת יָ ֶדָך ַּומ ְׂש ִּב ַיע ְל ָכל חַ י ָרצֹון (תהלים קמה‪ ,‬טז)‬ ‫ונאמר‪ֵ :‬‬
‫ברוך אתה יי הזן את הכל‬
‫טֹובים ַה ְּׁשנַ יִ ם ִמן ָה ֶא ָחד‬‫ִ‬
‫יִ ַּד ְע ָּת ְלגֹוי ֶא ָחד‬
‫ְּכנִ ְתחַ ְּברּו זֶ ה ָלזֶ ה יַ חַ ד‬
‫ִל ָּבם ַאל יֶ ֱח ַרד וְ ַאל יִ ְפחַ ד‬

‫‪Michael Satlow, Jewish Marriage in Antiquity, Princeton 2001‬‬ ‫‪ 117‬‬

‫נישואין וחיי משפחה ‪99 /‬‬ ‫פרק רביעי‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 99‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:29‬‬

 ‫ָמנֹון ִמ ִּל ָּבם ָה ִס ָירה‬
‫נַ ְפ ָׁשם ִמּטּוב ֵלב ַאל ְּתחַ ֵּס ָרה‬
‫אֹותם ְּת ַב ֵּׂש ָרה‬
‫ׂש ַֹבע ְׂש ָמחֹות ָ‬
‫ַע ְּדנֵ ם ְּב ִב ְר ַּכת ֲאנָ ִׁשים ֲע ָׂש ָרה‬
‫ֹאמרּו ָּכל ָה ָעם ֲא ֶׁשר ַּב ַּׁש ַער וְ ַהּזְ ֵקנִ ים ֵע ִדים יִ ֵּתן יְ יָ ֶאת ָה ִא ָּׁשה ַה ָּב ָאה ֶאל ֵּב ֶיתָך‬ ‫ככתוב‪ :‬וַ ּי ְ‬
‫ְּכ ָר ֵחל ְּוכ ֵל ָאה ֲא ֶׁשר ָּבנּו ְׁש ֵּת ֶיהם ֶאת ֵּבית יִ ְׂש ָר ֵאל וַ ֲע ֵׂשה חַ יִ ל ְּב ֶא ְפ ָר ָתה ְּוק ָרא ֵׁשם ְּב ֵבית ָל ֶחם‬
‫(רות ד‪ ,‬יא)‬
‫יהּודה ִמן ַהּזֶ ַרע ֲא ֶׁשר יִ ֵּתן יְ יָ ְלָך ִמן ַהּנַ ֲע ָרה‬
‫ונאמר‪ :‬וִ ִיהי ֵב ְיתָך ְּכ ֵבית ֶּפ ֶרץ ֲא ֶׁשר יָ ְל ָדה ָת ָמר ִל ָ‬
‫ַהּזֹאת (רות ד‪ ,‬יב)‬
‫ֹלהיָך ַעל ָה ָא ֶרץ ַהּט ָֹבה ֲא ֶׁשר נָ ַתן ָלְך (דברים ח‪ ,‬י)‬ ‫ונאמר‪ָ :‬וא ַכ ְל ָּת וְ ָׂש ָב ְע ָּת ֵּוב ַר ְכ ָּת ֶאת יְ יָ ֱא ֶ‬
‫ברוך אתה יי על הארץ ועל המזון‬
‫ְּפקֹד נָ א ְמג ֶֹר ׁ ֶשת ְל ָא ְר ָסּה‬
‫ׂשֹוׂשּה‬
‫ַצּוֵ ה ְל ַה ְרּבֹות ְמ ָ‬
‫יסּותּה וְ ָׁשם ְּת ַע ְּל ָסּה‬
‫קֹומם ֲה ִר ָ‬ ‫ֵ‬
‫ְר ִד ַידת ֵׁשׁש וָ ֶמ ִׁשי ְּת ַכ ָּסּה‬
‫ַׁש ְּמ ָעּה ׂשִ יׂשִ י וָ גִ ִילי‬
‫זְבּולי‬
‫ׁשֹוב ְב ִּתיְך ְל ֻח ַּפת ִ‬ ‫ַ‬
‫ְּת ַׂש ְּמ ָחּה ְּבׂשִ ְמחַ ת חַ ְכ ִל ִילי‬
‫ֹאמר ְּב ֶצ ֶדק וְ ֵא ַר ְׂש ִּתיְך ִלי‬‫ּת ַ‬
‫עֹולם וְ ֵא ַר ְׂש ִּתיְך ִלי ְּב ֶצ ֶדק ְּוב ִמ ְׁש ָּפט ְּוב ֶח ֶסד ְּוב ַר ֲח ִמים (הושע ב‪ ,‬כא)‬
‫ככתוב‪ :‬וְ ֵא ַר ְׂש ִּתיְך ִלי ְל ָ‬
‫רּוׁש ַליִ ם יְ יָ נִ ְד ֵחי יִ ְׂש ָר ֵאל יְ ַכּנֵ ס (תהלים קמז‪ ,‬ב)‬ ‫ונאמר‪ּ :‬בֹונֵ ה יְ ָ‬
‫ברוך אתה יי בונה ירושלים‪118.‬‬

‫שאלה‬ ‫ ‬
‫‪‬‬
‫אילו רכיבים מטקס האירוסין ומהסעודות שהזכרנו לעיל אפשר למצוא בברכת מזון מפויטת‬
‫זו? כיצד מתקשרים פסוקי המקרא המצוטטים בפיוט לנושא האירוסין?‬

‫‪ 4.3.2‬הנישואין‬
‫את השלב השני במכלול החתונה‪ ,‬שלב שלאחר סיומו מתחילים בני הזוג לחיות יחד‪ ,‬מציינים‬
‫בראש ובראשונה בטקס הנישואין‪ .‬עוד לפני שיתקיים טקס זה‪ ,‬אפשר להבחין בשלב ביניים‬

‫‪ 118‬אבי שמידמן‪" ,‬ברכות מזון מפויטות לאירוסין מן הגניזה"‪ ,‬פרקי שירה ד (תשס"ט)‪ ,‬עמ' ‪.19-18‬‬

‫‪ /‬מגדר ומיניות בתרבות חז"ל‬ ‫‪100‬‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 100‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:29‬‬

 ‫שמסמל את מעבר הכלה מבית הוריה לבית הורי החתן (מקום שבו אמור הזוג הצעיר להקים את‬
‫ביתו‪ ,‬לפחות בתחילת החיים הזוגיים המשותפים)‪ .‬מעבר הכלה מבית הוריה לבית הורי החתן‬
‫צוין בתהלוכה חגיגית ובפעולות נוספות שהדגישו את המעבר‪ ,‬בהן הכנת הכלה לקראת יציאתה‬
‫לבית החתן‪ ,‬הכלה מתאפרת ומתקשטת ולאחר מכן נישאת באפריון בתהלוכה חגיגית‪ .‬בתהלוכה‬
‫מנגנים בכלי נגינה‪ ,‬מרקדים לפני הכלה‪ ,‬מפזרים מאכלים המסמלים פריון‪ .‬על כל אלה אפשר‬
‫ללמוד ממקורות המסיחים לפי תומם‪ ,‬שעניינם נושא אחר לחלוטין אך תוך כדי כך מביאים‬
‫פרטים שנוגעים לענייננו‪ .‬דוגמה מובהקת לכך היא הקטע הזה‪:‬‬
‫בפולמוס [במלחמה] של אספסינוס גזרו על עטרות חתנים‪ ,‬ועל הארוס‪.‬‬
‫בפולמוס של קיטוס גזרו על עטרות כלות‪ ,‬ושלא ילמד אדם את בנו יוונית‪.‬‬
‫בפולמוס האחרון גזרו שלא תצא הכלה באפריון בתוך העיר‪.‬‬
‫ורבותינו התירו שתצא הכלה באפריון בתוך העיר‪.‬‬
‫(משנה סוטה ט‪ ,‬יד‪ ,‬עמ' ‪)260‬‬ ‫ ‬

‫בדרך כלל התקיים טקס הנישואין בבית הורי החתן‪ ,‬או לכל הפחות בחסותם‪ .‬שיאו של הטקס‬
‫היה בברכות מיוחדות שנאמרו תחת החופה ("ברכת חתנים") וביחסי מין שבני הזוג קיימו בפעם‬
‫הראשונה‪ .‬יש להזכיר גם את סעודת הנישואין‪ ,‬ובשבעת הימים שלאחריה גם את שבעת ימי‬
‫המשתה שלאחר החופה‪ ,‬הכוללים אף הם סעודות חגיגיות וחזרה על ברכת החתנים‪.‬‬

‫‪ 4.3.2.1‬ברכת החתנים‬
‫ברכת חתנים נזכרת במשנה ובתוספתא אך נקשרת באופן מפורש בשמו של האמורא הבבלי רב‬
‫יהודה‪ ,‬ומופיעה רק במקורות בבליים‪ .‬נעיין במקור המרכזי שעוסק בברכות הללו‪:‬‬
‫תנו רבנן‪:‬‬
‫"מברכין ברכת חתנים בעשרה כל שבעה‪".‬‬
‫אמר רב יהודה‪:‬‬
‫"והוא שבאו פנים חדשות"‪.‬‬
‫מאי [מה] מברך?‬
‫אמר רב יהודה‪:‬‬
‫"ברוך אתה יי אלוהינו מלך העולם שהכל ברא לכבודו; ויוצר האדם;‬
‫ואשר יצר את האדם בצלמו בצלם דמות תבניתו והתקין לו ממנו‬
‫בנין עדי עד ברוך‪ ,‬אתה יי יוצר האדם;‬
‫שוש תשיש ותגל העקרה בקבוץ בניה לתוכה בשמחה‪,‬‬
‫ברוך אתה יי משמח ציון בבניה;‬
‫שמח תשמח ריעים האהובים כשמחך יצירך בגן עדן מקדם‪,‬‬
‫ברוך אתה יי משמח חתן וכלה;‬

‫נישואין וחיי משפחה ‪101 /‬‬ ‫פרק רביעי‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 101‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:29‬‬

 ‫ברוך אתה יי אלוהינו מלך העולם אשר ברא ששון ושמחה‬
‫חתן וכלה גילה רינה דיצה חדוה אהבה ואחוה ושלום וריעות‪.‬‬
‫מהרה יי אלהינו ישמע בערי יהודה ובחוצות ירושלים‬
‫קול ששון וקול שמחה‪ ,‬קול חתן וקול כלה‪,‬‬
‫קול מצהלות חתנים מחופתם ונערים ממשתה נגינתם‪.‬‬
‫ברוך אתה יי משמח חתן עם הכלה‪.‬‬
‫(בבלי כתובות ז‪ ,‬ע"ב‏—ח ע"א)‬ ‫ ‬

‫שאלה‬ ‫ ‬
‫‪‬‬
‫קראו בעיון את הברכות וציינו מה הם הנושאים המרכזיים שנזכרים בהן‪ .‬האם אפשר למצוא‬
‫מכנה משותף לחלק‪ ,‬או לכל הברכות? קראו את ניתוחו של סטלאו לברכות (עמ' ‪66-64‬‬
‫בספרו במקראת המאמרים) מדוע‪ ,‬לדעתו‪ ,‬הן מייצגות את הגישה הארץ ישראלית למוסד‬
‫הנישואין?‬

‫בנוסח זה יש שש ברכות‪ ,‬בשלב מסוים צורפה אליהן ברכה על היין ומכאן השם המקובל‪ ,‬שבע‬
‫ברכות‪ 119.‬על חשיבותן הרבה של הברכות הללו אפשר ללמוד מההלכה הבאה ממסכת כלה‪120:‬‬

‫כלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה‪.‬‬

‫מה נדה שלא טבלה אסורה לבעלה‪,‬‬
‫אף כלה בלא ברכה אסורה לבעלה‪.‬‬
‫(מסכת כלה א‪ ,‬א‪ ,‬עמ' ‪)123‬‬ ‫ ‬

‫‪ 4.3.2.2‬ברכת בתולים‬
‫בספרות הגאונים‪ ,‬היא היצירה הספרותית שנוצרה לאחר חתימת התלמוד הבבלי‪ ,‬מוצאים ברכה‬
‫מיוחדת המכונה ברכת בתולים‪ .‬החתן אמור לומר ברכה זו לאחר שקיים יחסי מין עם אשתו‬
‫בפעם הראשונה‪ ,‬וראה את דם הבתולים‪ .‬נעיין תחילה בברכה זו‪:‬‬
‫וכד מפיק ליה לסודרא מחייבינן לברוכי‪ :‬‬
‫[וכאשר מוציאים את הסודר (הסדין)‪ ,‬חייב לברך]‬
‫[‪...‬ברוך אתה יי אלוהינו מלך העולם]‬
‫אשר צג אגוז בגן עדן‪ ,‬שושנת העמקים‪.‬‬

‫‪ 1 19‬במקורות ארץ ישראליים יש עדויות לקיומן של חמש ברכות‪ .‬ראו רובין‪ ,‬שמחת החיים‪ ,‬עמ' ‪.246‬‬
‫בברכות החתונה עסקנו גם בפרק הראשון‪ ,‬בסעיף ‪.1.3.2‬‬
‫‪ 120‬מסכת כלה משתייכת לקבוצה של מסכתות הדומות באופיין למסכתות התלמודיות אך נתחברו בתקופה‬
‫מאוחרת יותר לעריכת התלמוד‪ ,‬או שנתחברו בתקופת התלמוד אך לא זכו להיכלל בו משום שאין להן‬
‫מסכת מקבילה במשנה‪.‬‬

‫‪ /‬מגדר ומיניות בתרבות חז"ל‬ ‫‪102‬‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 102‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:29‬‬

 ‫בל ימשול זר במעין חתום‪.‬‬
‫על כן אילת אהבים שמרה בטהרה‪ ,‬חק לא הפרה‪.‬‬
‫ברוך אתה יי הבוחר בזרעו של אברהם‪.‬‬
‫(ספר הלכות גדולות ב‪ ,‬עמ' ‪)226‬‬ ‫ ‬

‫שאלה‬ ‫ ‬
‫‪‬‬
‫מה משמעות נוסח הברכה? מדוע היא מסתיימת באזכור זרעו של אברהם‪.‬‬

‫בתקופה מאוחרת יותר מוצאים שהרמב"ם מתנגד באופן נחרץ למנהג זה‪:‬‬
‫ומעניין אותה (הברכה) הנקראת ברכת בתולים‪ ,‬הרי זו ברכה לבטלה בלא ספק‪ ,‬נוסף‬
‫להיותה מנהג מגונה מאוד‪ ,‬שיש בו מחוסר הצניעות ומזניחת קדושת הדת וטהרתה מה‬
‫שאין למעלה ממנו‪ ,‬רוצה לומר אותה התקהלות מגונה‪ ,‬שקוראים קידוש הבתולים‪.‬‬
‫ואסור למי שיש בו יראת שמים או צניעות לבוא אליו בשום פנים‪121.‬‬

‫שאלה‬ ‫ ‬
‫‪‬‬
‫קראו במקראת המאמרים את מאמרה של רות לנגר על ברכת הבתולין‪ 122.‬כיצד מפרשת‬
‫לנגר את הטקס? האם לדעתה היה נפוץ ומי השפיע‪ ,‬לכאורה‪ ,‬על צמיחת מנהג זה? כיצד‬
‫מסבירה לנגר את ההתנגדות החריפה של הרמב"ם לברכה זו?‬

‫‪ 4.3.3‬האירוסין והנישואין כטקסי מעבר‬

‫במחקר הפולקלוריסטי והאנתרופולוגי מקובל לראות טקסים מסוימים כטקסי מעבר‪ ,‬כלומר‬
‫טקסים שמלווים מעבר של חבר או חברה בקהילה ממצב חברתי אחד למצב חברתי אחר‪ .‬שני‬
‫חוקרים חשובים בניסוח תפיסת טקסי המעבר הם ארנולד ואן־גנפ וויקטור טרנר‪ ,‬ושניהם הצביעו‬
‫על כך שטקסי מעבר כוללים שלושה שלבים‪ .‬על פי החלוקה של ואן־גנפ‪ ,‬למשל‪ ,‬השלב הראשון‬
‫הוא שלב ההפרדה שבו האדם העובר את השינוי מופרד מסביבתו החברתית הרגילה‪ .‬השלב השני‬
‫הוא השלב הלימינלי‪ ,‬שבו האדם נמצא על הסף בין המצב הישן למצב החדש‪ ,‬במיקום לא מוגדר‪,‬‬
‫מעין אזור דמדומים‪ .‬השלב השלישי הוא שלב השילוב מחדש של האדם בתוך המסגרת החברתית‬
‫והסטטוס החדש שלו‪ .‬נקרא כעת מתוך ספרו של טרנר את הפרק "התהליך הטקסי"‪.‬‬

‫‪ 1 21‬תשובות הרמב"ם‪ ,‬מהדורת יהושע בלאו‪ ,‬ירושלים תשע"ד‪ ,‬עמ' ‪.363‬‬

‫‪Ruth Langer, "Birkat Betulim: A Study of the Jewish Celebration of Bridal Virginity," 122‬‬
‫‪Proceedings of the American Academy for Jewish Research LXI (1995): pp. 53-94‬‬

‫נישואין וחיי משפחה ‪103 /‬‬ ‫פרק רביעי‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 103‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:29‬‬

 ‫שאלה‬ ‫ ‬
‫‪‬‬
‫קראו עמודים ‪ 115-87‬מספרו של טרנר‪ 123.‬מהי החלוקה שמציע טרנר לטקס המעבר? האם‬
‫אפשר להחיל אותה על טקסי האירוסין והנישואין בתרבות חז"ל‪ ,‬כפי שראינו אותם עד כה?‬

‫גם בתרבות היהודית‪ ,‬כמו בכל תרבות אנושית‪ ,‬אפשר להצביע על טקסי מעבר מובהקים כמו‬
‫טקסי הלידה‪ ,‬המילה‪ ,‬טקס הבר־מצווה‪ ,‬ומנגד הטקסים הכרוכים במותו של אדם‪ .‬טקסי נישואין‬
‫הם טקסי מעבר‪ ,‬שבהם בני הזוג עוברים שלב בחייהם ובחיי הקהילה ‏—‏ מחיי יחידים לחיי‬
‫משפחה‪ .‬בסעיף הזה נבקש לבחון את הטקסים האלה באמצעות נקודת המבט של טקסי המעבר‪.‬‬
‫נעקוב אחרי טקסי המעבר האמורים בסיוע הניתוח של ניסן רובין בספרו "שמחת החיים‏—‏ טקסי‬
‫אירוסים ונישואים במקורות חז"ל"‪ .‬רובין דן במרכיבי טקסי האירוסין והנישואין שעסקנו בהם‬
‫לעיל ומנסה להבהיר את פעולתם החברתית על פי המודלים של ון־גנפ וטרנר‪.‬‬

‫‪ 4.4‬היבטים סוציולוגיים־היסטוריים של הנישואין‬

‫העיסוק והדיון בטקסי האירוסין והנישואין כטקסי מעבר עניינם שדה מחקר שונה מזה שבו התנהל‬
‫הדיון בפרקים הקודמים‪ .‬עד עתה התמקדו הדיון והניתוח בעיקר בטקסט ובתוכנו‪ ,‬ובשאלות‬
‫שנוגעות להיסטוריה תרבות שהוא מעלה‪ .‬טקסי מעבר לסוגיהם‪ ,‬מציעים אופן שונה של מחקר‪,‬‬
‫בשדה האנתרופולוגי והסוציולוגי‪ ,‬מחקר שבו החוקרים אינם רק מנתחים טקסטים אלא גם‬
‫צופים‪ ,‬מנתחים ולעתים משתתפים פעילים בתרבויות שאותן הם חוקרים‪ ,‬על פי דרכו — מחקרו‬
‫של רובין עוסק באנתרופולוגיה תרבותית‪ ,‬הוא מיישם את המתודולוגיה האנתרופולוגית על‬
‫הטקסטים של ספרות חז"ל ומסיק מהם מסקנות תרבותיות וחברתיות ולא רק היסטוריות‪ .‬בחלק זה‬
‫של הפרק ננסה לעמוד‪ ,‬אפוא‪ ,‬על כמה היבטים סוציולוגיים ואנתרופולוגיים הנוגעים למערכת‬
‫הנישואין כפי שהתעצבה בתרבות חז"ל‪ .‬יש לזכור שספרות חז"ל איננה נענית בקלות לקריאות‬
‫ולפרשנויות היסטוריות‪ ,‬סוציולוגיות או אחרות מכיוון שהיא מתרכזת בראש ובראשונה בשיח‬
‫טקסטואלי פרשני‪ ,‬שבדרך כלל אינו מגלה עניין במציאות ההיסטורית שבה פעלו החכמים‪.‬‬
‫זאת ועוד‪ ,‬ספרות חז"ל היא ספרות אידאולוגית מובהקת‪ ,‬היא מנסה לייצר מציאות (הלכתית‪,‬‬
‫מחשבתית ועוד) יותר מאשר לשקף מציאות זו‪ .‬מכאן שהקריאה בספרות חז"ל בניסיון לפענח‬
‫את המציאות ההיסטורית והחברתית שבתוכה פעלו היא מעשה מורכב ולא מדויק‪.‬‬

‫שאלה‬ ‫ ‬
‫‪‬‬
‫קראו את דבריו של עדיאל שרמר על היסטוריה וסוציולוגיה (עמודים ‪ 20-16‬במקראת המאמרים)‬
‫ובררו לעצמכם מה ההבדל בין מחקר היסטורי של התרבות לבין מחקר סוציולוגי שלה‪124.‬‬
‫האם דיוננו בטקסי הנישואין כטקסי מעבר הוא דיון שמעיקרו הוא דיון היסטורי או סוציולוגי?‬

‫‪ 1 23‬ויקטור טרנר‪ ,‬התהליך הטקסי‏—‏ מבנה ואנטי מבנה‪ ,‬תל־אביב ‪.2004‬‬

‫‪ 124‬שרמר‪ ,‬זכר ונקבה בראם‪.‬‬

‫‪ /‬מגדר ומיניות בתרבות חז"ל‬ ‫‪104‬‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 104‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:29‬‬

 ‫‪ 4.4.1‬גיל הנישואין‬
‫לכאורה גיל הנישואין הוא נתון סטטיסטי יבש‪ ,‬למעשה הוא יכול ללמד הרבה על החברה‬
‫והתרבות‪ .‬כך למשל נישואין בגיל מוקדם משליכים על מעורבות המשפחה בהחלטה על בחירת‬
‫בן הזוג‪ ,‬בעוד שנישואין בגיל מבוגר יותר יכולים להצביע על עצמאות כלכלית של בני הזוג‬
‫ועל כך שאינם תלויים במשפחה‪ ,‬כמו גם על עצמאות שנטלו לעצמם בבחירת בן הזוג‪ .‬עניין‬
‫מרכזי שיש להדגיש מן ההתחלה הוא שאין בהכרח זהות בין גיל הנישואין של גברים לבין זה‬
‫של נשים‪ ,‬ההבדלים היו גדולים למדי‪ .‬חשוב עוד להבחין בין גיל הנישואין הרצוי או המומלץ‪,‬‬
‫לבין גיל הנישואין בפועל‪ .‬כפי שראינו‪ ,‬לשאלת היחס בין הרצוי למצוי נודעת חשיבות מרובה‬
‫בבחינת חברות עתיקות‪.‬‬

‫שאלה‬ ‫ ‬
‫‪‬‬
‫קראו במקראת המאמרים את דבריו של רובין בנוגע להבדלים שבין גישות היסטוריות‬
‫וגישות אנתרופולוגיות לשאלת גיל הנישואין בתרבות חז"ל (עמודים ‪ 47-42‬בספרו)‪125.‬‬
‫האם הגישה שהוא מציע עולה בקנה אחד עם זו שמציע שרמר (על פי דבריו שדנו בהם‬
‫בסעיף הקודם בעמודים ‪?)20-16‬‬

‫‪ 4.4.1.1‬גיל הנישואין של נשים‬

‫יש בידינו מקורות מעטים שעניינם גיל הנישואין של נשים‪ ,‬ולכן קשה לשחזר את המציאות‬
‫ההיסטורית בעניין זה‪ .‬נבחין בין המצב בארץ ישראל לבין המצב בבבל‪.‬‬

‫‪ 4.4.1.1.1‬העדויות מארץ ישראל‬

‫באופן כללי אפשר למצוא בספרות התנאית אזכור של נישואי נערות צעירות‪ ,‬תופעה המכונה‬
‫בדרך כלל "נישואי קטנות"‪ .‬תופעה זאת נזכרת כבדרך אגב במסכת נידה במשנה ובתוספתא‪:‬‬
‫איזוהי בתולה?‬
‫כל שלא ראתה דם מימיה‪ ,‬אף על פי שנשואה‪.‬‬
‫(משנה נידה א‪ ,‬ד‪ ,‬עמ' ‪)380‬‬ ‫ ‬
‫שלוש נשים משמשות במוך‪:‬‬
‫קטנה‪ ,‬מעוברת ומניקה‪.‬‬
‫— שמא תתעבר ותמות‪ .‬‬‫קטנה‏ ‏‬
‫איזו היא קטנה?‬
‫מבת אחת עשרה שנה ויום אחד‪,‬‬
‫ועד בת שתי עשרה שנה ויום אחד‪.‬‬
‫(תוספתא נידה ב‪ ,‬ו‪ ,‬עמ' ‪)642‬‬ ‫ ‬

‫‪ 125‬ניסן רובין‪ ,‬שמחת החיים‪.‬‬

‫נישואין וחיי משפחה ‪105 /‬‬ ‫פרק רביעי‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 105‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:29‬‬

 ‫מקורות אלה‪ ,‬ואחרים‪ ,‬משקפים מציאות שהכירה בתופעה של נישואי נערות צעירות‪ ,‬אך‬
‫אי אפשר ללמוד מהם מה היה היקף התופעה‪ ,‬בשל ההגבלות שמטילים מקורות חז"ל מעצם טיבם‬
‫וטבעם על חקר המציאות ההיסטורית‪ .‬במקומות אחרים אנו שומעים גם על השאיפה להשיא את‬
‫הבנות בעודן צעירות‪.‬‬
‫נֹותּה וְ ֹלא ִתזְ נֶ ה ָה ָא ֶרץ ָּומ ְל ָאה ָה ָא ֶרץ זִ ָּמה‬
‫ַאל ְּתחַ ֵּלל ֶאת ִּב ְּתָך ְל ַהזְ ָ‬
‫(ויקרא יט‪ ,‬כט)‪...‬‬
‫רבי אליעזר אומר‪:‬‬
‫"זה המשיא את בתו לזקן"‪.‬‬
‫רבי עקיבא אומר‪:‬‬
‫"זה המשהא בתו בוגרת"‪.‬‬
‫(בבלי סנהדרין עו‪ ,‬ע"א)‬ ‫ ‬

‫שאלה‬ ‫ ‬
‫‪‬‬
‫מה‪ ,‬לדעתכם‪ ,‬הקשר בין הקביעה של ר' אליעזר לזו של ר' עקיבא?‬

‫ממקום אחר במסכת סנהדרין בבבלי עולה שאיפת האב להשיא את הבת בצעירותה‪ ,‬מוקדם ככל‬
‫האפשר‪ .‬מקור זה מבוסס על האמור בספר בן סירא‪ .‬נעיין בשני המקורות‪:‬‬
‫בת לאביה מטמונת שוא‪ ,‬מפחדה לא יישן בלילה‬
‫— שמא תתפתה‪.‬‬ ‫בקטנותה‏ ‏‬
‫— שמא תזנה‪.‬‬
‫בנערותה‏ ‏‬
‫בגרה‏—‏ שמא לא תנשא‪.‬‬
‫נישאת‏—‏ שמא לא יהיו לה בנים‪.‬‬
‫הזקינה‏—‏ שמא תעשה כשפים‪.‬‬
‫(בבלי סנהדרין ק‪ ,‬ע"ב)‬ ‫ ‬

‫בת לאב מטמנת שקר דאגה תפריע נומה‪.‬‬

‫בנעוריה פן תגור‪ ,‬ובבתוליה פן תשנא‪.‬‬
‫בבתוליה פן תפותה‪ ,‬ובבית בעלה לא תשטה‪.‬‬
‫בבית אביה פן תזנה‪ ,‬ובבית אישה פן תעצר‪ .‬‬
‫(בן סירא מב‪126)12-9 ,‬‬

‫שאלה‬ ‫ ‬
‫‪‬‬
‫השוו בין המקורות‪ .‬במה הם נבדלים זה מזה? קראו את דברי שרמר בעמודים ‪113-102‬‬
‫במקראת המאמרים‪ .‬מדוע‪ ,‬לדעתכם‪ ,‬טוען שרמר שמהמקורות שבידינו אי אפשר ללמוד על‬
‫נישואי קטנות?‬

‫‪ 126‬כהנא‪ ,‬בן סירא‪ ,‬עמ' רפד‪.‬‬

‫‪ /‬מגדר ומיניות בתרבות חז"ל‬ ‫‪106‬‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 106‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:29‬‬

 ‫דברי שרמר מדגימים היטב את הקושי שעומד בפני היסטוריונים חברתיים המבקשים להסיק‬
‫מסקנות בהסתמך על ספרות חז"ל‪ ,‬אפילו בסיוע של מקורות רומיים בני הזמן‪ ,‬המתייחסים‬
‫לתרבות הכללית בשלהי העת העתיקה‪ .‬קושי זה מסמן היטב את מורכבות הפרויקט של שרמר‬
‫המנסה ללמוד על מציאות החיים של תרבות חז"ל בהתבסס על מקורות שאינם נענים בקלות‬
‫לקריאות היסטוריות מסוג זה‪.‬‬

‫‪ 4.4.1.1.2‬העדויות מבבל‬
‫על דברי המשנה במסכת קידושין "האיש מקדש את בתו כשהיא נערה" (ב‪ ,‬א) אנו קוראים בשני‬
‫מקומות בתלמוד הבבלי‪:‬‬
‫"האיש מקדש את בתו כשהיא נערה" ‪-‬‬
‫כשהיא נערה‏—‏ אין [כן]‪,‬‬
‫כשהיא קטנה‏—‏ לא‪.‬‬
‫מסייע ליה לרב‪,‬‬
‫[תומך ב(עמדת) רב]‬
‫דאמר [שאמר] רב יהודה אמר רב‪,‬‬
‫ואיתימא (ויש אומרים שהדבר נאמר מפי) רבי אלעזר‪:‬‬
‫"אסור לאדם שיקדש את בתו כשהיא קטנה‪,‬‬
‫עד שתגדל ותאמר בפלוני אני רוצה"‪.‬‬
‫(בבלי קידושין מא‪ ,‬ע"א)‬ ‫ ‬

‫רב אחא בר אבא איקלע לבי רב חסדא חתניה‪.‬‬

‫[רב אחא בר אבא הגיע לבית רבי חסדא חתנו]‬
‫שקליה לבת ברתיה אותבוה בכנפיה‪.‬‬
‫[נטל את נכדתו והושיבה על ברכיו]‬
‫אמר ליה‪:‬‬
‫"לא סבר לה מר דמקדשא"?‬
‫[אמר לו‪ :‬אין אתה סבור שהיא מאורסת]‬
‫אמר ליה [לו]‪:‬‬
‫"עברת לך אדרב‪.‬‬
‫[עברת על דברי רב]‬
‫דאמר רב יהודה אמר רב‪ ,‬ואיתימא [ויש אומרים] רבי אלעזר‪:‬‬
‫'אסור לאדם שיקדש את בתו כשהיא קטנה‬
‫עד שתגדיל ותאמר בפלוני אני רוצה'"‪.‬‬
‫מר נמי עבר ליה אדשמואל‪,‬‬
‫[אדוני עבר גם על דברי שמואל]‬

‫נישואין וחיי משפחה ‪107 /‬‬ ‫פרק רביעי‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 107‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:29‬‬

 ‫דאמר שמואל‪:‬‬
‫"אין משתמשים באשה"‪.‬‬
‫אמר ליה [לו]‪:‬‬
‫"אנא כאידך דשמואל סבירא לי‪,‬‬
‫[אני סובר כאימרה אחרת של שמואל]‬
‫דאמר שמואל‪ :‬הכל לשם שמים"‪.‬‬
‫[דאמר שמואל‪ :‬הכל לשם שמים]‪.‬‬
‫(בבלי קידושין פא ע"ב‪-‬פב ע"א)‬

‫שאלה‬ ‫ ‬
‫‪‬‬
‫מדוע גער רב אחא בר אבא ברב חסדא? מה פשר תשובתו האחרונה של רב חסדא? האם אפשר‬
‫ללמוד ממקורות אלה על הנוהג להשיא בנות בקטנותן?‬

‫סיפורים מעין אלה מופיעים במקומות נוספים בתלמוד הבבלי (למשל נידה סו ע"א‪ ,‬יבמות‬
‫קי ע"א) ומהם מסיק שרמר שהמנהג להשיא בנות בצעירותן רווח בבבל יותר מאשר בארץ‬
‫ישראל‪ 127.‬מסקנות כאלה רופפות למדי בשל מיעוט המקורות ואופיים הא־היסטורי‪.‬‬

‫‪ 4.4.1.2‬גיל הנישואין של גברים‬

‫אחת האמרות המפורסמות ביותר הנוגעות לשאלת גיל הנישואין הרצוי של גברים מופיעה בפרק‬
‫החמישי של מסכת אבות‪ 128.‬במקור זה אנו קוראים‪:‬‬

‫בן שמונה עשרה לחופה‪.‬‬

‫(משנה אבות ה‪ ,‬כא‪ ,‬עמ' ‪)381‬‬ ‫ ‬

‫ברייתא בתלמוד הבבלי מאשרת קביעה זו‪:‬‬

‫אמר רבא וכן תנא דבי רבי ישמעאל‪:‬‬
‫"עד עשרים שנה יושב הקדוש ברוך הוא ומצפה לאדם מתי ישא אשה‪.‬‬
‫כיוון שהגיע עשרים ולא נשא‪ ,‬אומר‪:‬‬
‫'תיפח עצמותיו'"‪.‬‬
‫(בבלי קידושין כט‪ ,‬ע"ב)‬ ‫ ‬

‫‪ 1 27‬עוד על כך ראו אצל שרמר‪ ,‬זכר ונקבה‪ ,‬עמ' ‪.125-115‬‬

‫‪ 128‬למעשה‪ ,‬פרק זה צורף למסכת אבות שבמשנה רק בשלב מאוחר יותר‪ ,‬ואינו מגוף המסכת עצמה‪ ,‬אולם‬
‫אין ספק שהוא שייך למסורת הספרותית־תרבותית של חז"ל ולפיכך הוא שייך לדיוננו‪.‬‬

‫‪ /‬מגדר ומיניות בתרבות חז"ל‬ ‫‪108‬‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 108‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:29‬‬

 ‫לכאורה‪ ,‬על פי עדות המקורות הללו‪ ,‬ועדויות של מקורות נוספים‪ ,‬אפשר להסיק כי גיל‬
‫הנישואין של גברים היה לקראת סוף העשור השני לחייהם‪ .‬מבחינה הלכתית לא ניתן למצוא‬
‫קביעה של גיל נורמה לנישואיו של גבר אלא רק גיל מינימום למעשה הקידושין‪ .‬דוגמה מובהקת‬
‫לכך באה בתלמוד הבבלי הקובע ש"הכל יודעין שאין קידושי קטן כלום" (בבלי קידושין נ‪ ,‬ע"ב)‪.‬‬

‫שאלה‬ ‫ ‬
‫‪‬‬
‫האם קביעה זו יכולה לאשר שקידושי קטין היו עניין מוכר? היעזרו גם באזכורים האלה‪" :‬בן‬
‫תשע שנים ויום אחד‪[ ...‬ו]נשא אישה" (משנה יבמות י‪ ,‬ח‪ ,‬עמ' ‪ )51‬ו"קטן שהשיאו אביו"‬
‫(משנה כתובות ט‪ ,‬ט‪ ,‬עמ' ‪.)122‬‬

‫המקורות הארץ ישראליים מלמדים שגברים נישאו רק במהלך העשור השלישי לחייהם‪ .‬עניין זה‬
‫מקבל אישוש במסורת המופיעה ב"מסכת שמחות"‪ ,‬אחת המסכתות הקטנות‪ ,‬הנספחות לתלמוד‪.‬‬
‫בפרק השלישי של מסכת זו אנו קוראים‪" :‬מבן עשרים ועד בן שלושים יוצא כחתן" (מסכת‬
‫שמחות ג‪ ,‬ז‪ ,‬עמ' ‪.)112‬‬

‫קראו את הקטע הבא מהתוספתא‪:‬‬

‫לימדה תורה דרך ארץ‪:‬‬
‫נתמנה לאדם פרנסה יקח בית‪ ,‬ואחר כך שדה‪ ,‬ואחר כך אשה‪.‬‬
‫שנאמר‪:‬‬
‫ִמי ָה ִאיׁש ֲא ֶׁשר ָּבנָ ה ַביִ ת ָח ָדׁש וְ ֹלא ֲחנָ כֹו יֵ ֵלְך וְ יָ ׁשֹב ְל ֵביתֹו (דברים כ‪ ,‬ה)‪,‬‬
‫ִּומי ָה ִאיׁש ֲא ֶׁשר נָ ַטע ֶּכ ֶרם וְ ֹלא ִח ְּללֹו יֵ ֵלְך וְ יָ ׁשֹב ְל ֵביתֹו (שם)‪,‬‬
‫ִּומי ָה ִאיׁש ֲא ֶׁשר ֵא ַרׂש ִא ָּׁשה וְ ֹלא ְל ָק ָחּה יֵ ֵלְך וְ יָ ׁשֹב ְל ֵביתֹו (שם)‪.‬‬
‫וכן שלמה אומר‪:‬‬
‫אכ ֶּתָך (משלי כד‪ ,‬כז)‏—‏ זה בית‪,‬‬ ‫ָה ֵכן ַּבחּוץ ְמ ַל ְ‬
‫וְ ַע ְּת ָדּה ַּב ָּׂש ֶדה ָלְך (שם)‏—‏ כמשמעו‪,‬‬
‫ַאחַ ר ָּובנִ ָית ֵב ֶיתָך (שם)‏—‏ זו אשה‪.‬‬
‫(תוספתא סוטה ז‪ ,‬כ‪ ,‬עמ' ‪ ,199‬כי"ע)‬ ‫ ‬

‫שרמר טוען שהנורמה שגברים נושאים אישה בגיל מאוחר יחסית מתאימה גם למסופר על גיל‬
‫הנישואין של גברים בכמה חיבורים של הספרים החיצוניים‪ .‬הנה שתי דוגמאות לכך‪:‬‬
‫ואקח לי אשה ואני בן שמונה ועשרים שנה‪129.‬‬
‫(צוואת לוי יא‪ ,‬א)‬ ‫ ‬

‫‪ 129‬כהנא‪ ,‬הספרים החיצונים‪ ,‬כרך ב‪ ,‬עמ' קסה‪.‬‬

‫נישואין וחיי משפחה ‪109 /‬‬ ‫פרק רביעי‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 109‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:29‬‬

 ‫בן שלושים וחמש הייתי כאשר לקחתי אשה‪130.‬‬
‫(צוואת יששכר ג‪ ,‬ה)‬ ‫ ‬

‫על מקורות אלה ואחרים כותב שרמר‪:‬‬

‫חשיבותם של מקורות אגדיים ובלתי היסטוריים אלה נעוצה דווקא בעובדה הפרדוקסלית‪,‬‬
‫שאין לראות בהם דיווח היסטורי מהימן‪ .‬אילו חשבנו שמקורות אלה משמרים עבורנו‬
‫מידע אמיתי על אודות הדמויות הנזכרות בהם‪ ,‬לא היה בהם אלא מידע חד־פעמי‪...‬‬
‫ואולם מדובר במסורות עממיות‪ ,‬ועל כן הן מלמדות שבעולמם של המספרים אכן היה גיל‬
‫הנישואין כפי שנזכר במקורות אלה‪ ...‬לשון אחר‪ ,‬המספרים של סיפורים אלה השתמשו‬
‫כאן בנתונים שהיו נורמליים ורגילים בעולמם שלהם‪ ,‬ועל כן יש במסורות אלה עדות‬
‫רבת ערך על הנוהג הרווח והרגיל במשך התקופה שבה אנו עוסקים‪131.‬‬

‫שאלה‬ ‫ ‬
‫‪‬‬
‫למה‪ ,‬לדעתכם‪ ,‬כוונת שרמר בדברו על "מסורות עממיות"? האם אפשר ללמוד מהסיפורים‬
‫הללו על המציאות בתקופת חז"ל? נמקו‪.‬‬

‫‪ 4.4.1.3‬גיל הנישואין ובחירת בן הזוג‬

‫לגיל הנישואין של גברים ונשים הייתה השלכה ישירה על האופן שבו נוצר הקשר הזוגי בין‬
‫האיש והאישה‪ .‬כפי שראינו לעיל‪ ,‬סביר להניח שבארץ ישראל נהגו גברים רבים לשאת אישה‬
‫בעשור השלישי לחייהם בעוד שבבבל גברים נהגו לשאת אישה במהלך העשור השני לחייהם‪.‬‬
‫אצל הנשים ראינו שבשני המרכזים גיל הנישואין המקובל היה בדרך כלל בעשור השני לחייהן‬
‫ובכל מקרה נישאו בגיל צעיר יותר מזה של הגברים‪ ,‬אפילו הבבליים‪.‬‬

‫באופן מסורתי נהגו בחברות העתיקות שהורי הכלה (ובעיקר האב) היו מחליטים על נישואי הבת‪.‬‬
‫תופעה זו מוכרת מהמקרא ומהספרות היהודית הבתר־מקראית‪ ,‬כמו למשל מהמעשייה הבאה‬
‫מספר טוביה‪ ,‬אחד הספרים החיצוניים‪" :‬ויהי כאשר טבלו ורחצו ויסבו לאכול ויאמר טוביה‬
‫לרפאל‪ :‬עזריה‪ ,‬אחי‪ ,‬אמר־נא לרעואל ויתן לי את שרה אחותי [כלתי]" (ספר טוביה ז‪ ,‬ט)‪132.‬‬

‫גם לאחר תקופת התלמוד מוצאים אזכור מפורש לנוהג זה‪ ,‬כפי שעולה מתשובה הלכתית של רב‬
‫צמח גאון‪ ,‬גאון בבלי בן המאה התשיעית‪:‬‬

‫‪ 1 30‬שם‪ ,‬עמ' קפא‪.‬‬

‫‪ 131‬שרמר‪ ,‬זכר ונקבה‪ ,‬עמ' ‪.88‬‬
‫‪ 132‬כהנא‪ ,‬הספרים החיצונים‪ ,‬כרך ב‪ ,‬עמ' ש"ל‪.‬‬

‫‪ /‬מגדר ומיניות בתרבות חז"ל‬ ‫‪110‬‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 110‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:29‬‬

 ‫הכין איתחזיאת לנא מילתא דהכין מנהגא דכל בנות ישראל‪ ,‬אף על גב דהויה ברתא‬
‫בית אביה בוגרת ואפילו בת עשרים שנה‪ ,‬ואיתיה לאב בחיים‪ ,‬בתר אביה גרירא‪ .‬וליכא‬
‫מידי פריצותא וחוצפה בבנות ישראל לגלויי איהי דעתא ולמימרא לפלוני אני רוצה אלא‬
‫על אביה סמכה‪.‬‬
‫[כך נראה לנו הדבר‪ ,‬שכך הוא מנהגן של כל בנות ישראל‪ :‬אף על גב שהבת בוגרת‪,‬‬
‫— אחרי אביה היא נגררת‪.‬‬
‫ואפילו בת עשרים שנה‪ ,‬אם היא בבית אביה ואביה בחיים ‏ ‏‬
‫ואין שמץ של פריצות וחוצפה בבנות ישראל לגלות היא את דעתה ולומר בפלוני אני‬
‫רוצה‪ ,‬אלא על אביה היא סומכת‪].‬‬
‫(רב צמח גאון‪ ,‬סימן קצד)‪133‬‬

‫המקורות מספרות חז"ל שדנים בעניין בחירת בני זוג מעטים‪ ,‬אולם מעיון במקומות שבהם נזכר‬
‫הנושא במישרין או בעקיפין‪ ,‬מתאשרת התמונה שציירנו לעיל‪.‬‬

‫קראו את שני הקטעים הבאים‪:‬‬

‫כי הא דבת רב חסדא הוה יתבה בכנפיה דאבוה‪,‬‬
‫[כמו המקרה של בת רב חסדא‪ ,‬שהייתה יושבת בחיקו של אביה]‬
‫הוו יתבי קמיה רבא ורמי בר חמא‪.‬‬
‫[והיו יושבים לפניו רבא ורמי בר חמא]‬
‫אמר לה‪:‬‬
‫"מאן מינייהו בעית?"‬
‫[איזה מהם את רוצה?]‬
‫אמרה ליה [לו]‪:‬‬
‫"תרוייהו"‪.‬‬
‫[(את) שניהם]‬
‫(בבלי בבא בתרא יב‪ ,‬ע"ב)‬

‫עולא איקלע לפומבדיתא לבי רב יהודה‪.‬‬

‫[עולא הגיע לפומבדיתא לביתו של רב יהודה]‬
‫חזייה לרב יצחק בריה דרב יהודה דגדל ולא נסיב‪ .‬‬
‫[ראה את רב יצחק‪ ,‬בנו של רב יהודה‪ ,‬שגדל ולא לקח (אישה)]‬
‫אמר ליה [לו]‪:‬‬
‫"מאי טעמא לא קא מנסיב ליה מר איתתא לבריה?"‬
‫[אמר לו‪ :‬מדוע אין אדוני משיא אישה לבנו?]‬

‫‪ 133‬א"א הרכבי‪ ,‬תשובות הגאונים‪ ,‬זכרון לראשונים וגם לאחרונים‪ ,‬כרך א‪ :‬זכרון לראשונים‪ ,‬ברלין תרמ"ז‬
‫עמ' ‪.87‬‬

‫נישואין וחיי משפחה ‪111 /‬‬ ‫פרק רביעי‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 111‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:29‬‬

 ‫אמר ליה [לו]‪:‬‬
‫"מי ידענא מהיכא אנסיב?"‬
‫[מי יודע מהיכן אקח (אישה)?]‬
‫אמר ליה [לו]‪:‬‬
‫"אטו אנן מי ידעינן מהיכא קאתינן‪",‬‬
‫[וכי אנו יודעים מהיכן באנו?]‬
‫ילמא מהנך [שמא מאלה]‪,‬‬
‫דכתיב [שכתוב]‪:‬‬
‫הּודה (איכה ה‪ ,‬יא)‪.‬‬
‫נָ ִׁשים ְּב ִצּיֹון ִעּנּו ְּב ֻתֹלת ְּב ָע ֵרי יְ ָ‬
‫(בבלי קידושין עא‪ ,‬ע"ב)‬

‫שאלה‬ ‫ ‬
‫‪‬‬
‫מה אפשר ללמוד משני המקורות הללו על גיל הנישואין הרצוי של גברים ונשים ועל חלוקת‬
‫התפקידים בבחירת בן ובת הזוג?‬

‫נסכם סעיף זה במבט על המציאות הארץ ישראלית בעניין בחירת בן או בת הזוג‪ .‬נראה שבמרחב‬
‫הארץ ישראלי נישאו גברים בגיל מבוגר יחסית‪ .‬מן המקורות הארץ ישראליים מצטיירת תמונה‬
‫— בעיקר האבות ‏—‏ היו מעורבים בנישואי הבן‪ 134.‬עניין זה מתברר‬
‫דומה שבה ההורים‪ ,‬ושוב ‏ ‏‬
‫מכך שבמקומות רבים שומעים על חכמים הנושאים אישה‪ ,‬מבלי שאביהם יוזכר כלל‪ .‬לדוגמה‪:‬‬
‫"מעשה ביהושע בנו של רבי עקיבא שנשא אשה‪( "...‬תוספתא כתובות ד‪ ,‬ז‪ ,‬עמ' ‪ )67‬וגם‬
‫מסיפורים שמבוססים על ההשערה או ההנחה שההורים לא היו מעורבים בבחירת הכלה‪ ,‬כמו‬
‫למשל הטקס הבא המתואר בתלמוד הירושלמי‪:‬‬
‫אמר רבי יוסי בירבי בון‪:‬‬
‫"אף מי שהיה נושא אישה שאינה הוגנת לו‪,‬‬
‫קרוביו ממלין חביות קליות ואגוזים ושוברין לפני התינוקות‪,‬‬
‫והתינוקות מלקטין ואמרים‪:‬‬
‫'נקצץ פלוני ממשפחתו'‪".‬‬
‫ובשעה שהיה מגרשה היו עושין לו כן ואומרים‪:‬‬
‫"חזר פלוני למשפחתו"‪.‬‬
‫(ירושלמי כתובות ב‪ ,‬י‪ ,‬עמ' ‪)966‬‬ ‫ ‬

‫טקס הקציצה שמתואר במקור זה מבקש להתמודד עם בן משפחה שנשא לאישה מישהי שאינה‬
‫נחשבת מתאימה או ראויה לו‪ .‬עיקרו של הטקס הוא מעשה סמלי של נידוי (קציצה) של האדם‬

‫‪ 134‬לדעת שרמר מעורבות האבות הייתה בעיקר בארגון החגיגה ובמימון הנישואין ופחות בבחירת בת הזוג‬
‫ובניהול הקשר עם הוריה ועמה‪ .‬ראו שם‪ ,‬עמ' ‪.139‬‬

‫‪ /‬מגדר ומיניות בתרבות חז"ל‬ ‫‪112‬‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 112‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:29‬‬

 ‫ממשפחתו‪ ,‬עד שיגרש את האישה הלא ראויה שנשא‪ .‬מצב עניינים זה מלמד שהאדם נשא אישה‪,‬‬
‫על דעת עצמו‪ ,‬ללא מעורבות של המשפחה בכלל ושל אביו‪ ,‬בפרט‪ ,‬שכן יש להניח‪ ,‬שלּו האב‬
‫היה מעורב‪ ,‬הבן היה נושא אישה שהמשפחה הייתה רואה בעין יפה‪.‬‬

‫‪ 4.4.2‬שיקולים חברתיים בבחירת בני זוג‬

‫שאלה נוספת הכרוכה בסוגיות שיש לנו עניין בהן כאן‪ ,‬היא השאלה עם מי ראוי להתחתן‪.‬‬
‫במחקר הסוציולוגי של הנישואין נהוג להבחין בין קשרי חיתון בתוך המשפחה המורחבת המכונים‬
‫נישואין אנדוגמיים‪ ,‬לבין קשרי חיתון הפונים למשפחות או לקבוצות שונות‪ ,‬ומכונים נישואין‬
‫אקסוגניים‪ .‬אפשר לדבר על נישואין אנדוגמיים גם במקרה של נטייה להתחתן עם קבוצות‬
‫אוכלוסייה דומות מבחינת מעמד‪ ,‬ייחוס וכדומה‪ .‬מהמקורות שבידינו עולה שהחברה היהודית‬
‫בארץ ישראל‪ ,‬כמו גם החברה היהודית שבבבל‪ ,‬העדיפה להלכה נישואי פנים על נישואי חוץ‪.‬‬
‫זאת ועוד‪ ,‬לכאורה נראה כי חכמי ארץ ישראל עודדו נישואין עם בת האחות‪ .‬המקור המפורסם‬
‫ביותר המציג זאת הוא התוספתא במסכת קידושין שקובעת‪" :‬לא ישא אדם אשה עד שתגדל בת‬
‫אחותו" (תוספתא קידושין א‪ ,‬ב‪ ,‬עמ' ‪.)276‬‬

‫קראו את שני הקטעים הבאים‪:‬‬

‫אמורה הייתי להנשא לאחי אמי‪,‬‬
‫ועל ידי שגדלתי עמו בבית התכערתי בעיניו‬
‫והלך ונשא אשה אחרת‪.‬‬
‫(בראשית רבה יז‪ ,‬ז‪ ,‬עמ' ‪)158‬‬ ‫ ‬

‫ֹאמר ָה ָא ָדם זֹאת ַה ַּפ ַעם ֶע ֶצם ֵמ ֲע ָצ ַמי ָּוב ָׂשר ִמ ְּב ָׂש ִרי‬
‫וַ ּי ֶ‬
‫ְלזֹאת יִ ָּק ֵרא ִא ָּׁשה ִּכי ֵמ ִאיׁש ֻל ְק ָחה ּזֹאת (בראשית ב‪ ,‬כג) —‬
‫(הפעם הזאת) נבראת אשה מאיש‪,‬‬
‫מכאן ואילך אדם נושא את בת חברו‪.‬‬
‫(אבות דרבי נתן נוסח ב‪ ,‬ח‪ ,‬יב ע"א‪ ,‬עמ' ‪)23‬‬ ‫ ‬

‫שרמר סיכם את האמור במקורות הללו וקבע שבארץ ישראל את הנישואין קבע היחיד‪ ,‬ועניינו‬
‫של היחיד לא היה בנישואי פנים‪ ,‬שהערך שעמד בתשתיתם שיקף את האינטרסים של המשפחה‬
‫כקבוצה חברתית‪ .‬דעתו הייתה נתונה לאינטרסים של טובתו האישית‪135.‬‬

‫מוקד מיוחד ומרכזי בחברה היהודית בנוגע לנישואי פנים קשור למעמד הכוהנים בחברה‪.‬‬
‫ממקורות רבים מתקופת הבית השני עולה החשיבות שבנישואי פנים בקרב כהנים‪ .‬דוגמה‬
‫מובהקת לכך אפשר למצוא ב"צוואת לוי" מהספרים החיצוניים‪:‬‬

‫‪ 135‬שרמר‪ ,‬שם עמ' ‪.168‬‬

‫נישואין וחיי משפחה ‪113 /‬‬ ‫פרק רביעי‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 113‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:29‬‬

 ‫לקדמין היזדהר לך ברי מן כל פחז וטמאה ומן כל זנות‪.‬‬
‫ואנת אנתתא מן משפחתי סב לך ולא תחל עם זרעך עם זניאן‪,‬‬
‫ארי זרע קדיש אנת וקדיש זרעך‪.‬‬
‫[תחילה הישמר לך בני מכל פחז וטומאה ומכל זנות‪.‬‬
‫ואתה‪ ,‬שא לך אישה ממשפחתי‪ .‬ולא תחלל את זרעך עם זונים‪,‬‬
‫כי זרע קדוש אתה‪ ,‬וקדוש זרעך‪].‬‬
‫(צוואת לוי לד‪ ,‬יד‪-‬יח)‪136‬‬ ‫ ‬

‫גם בספרות חז"ל ניתן למצוא המשך של תפיסה מעין זו‪ .‬נעיין לדוגמה במקור הבא מתוך‬
‫בראשית רבה‪:‬‬
‫וַ יְגָ ֶרׁש ֶאת ָה ָא ָדם וַ ּיַ ְׁש ֵּכן ִמ ֶּק ֶדם ְלגַ ן ֵע ֶדן ֶאת ַה ְּכ ֻר ִבים‬
‫וְ ֵאת ַל ַהט ַה ֶח ֶרב ַה ִּמ ְת ַה ֶּפ ֶכת ִל ְׁשמֹר ֶאת ּדֶ ֶרְך ֵעץ ַהחַ ּיִ ים (בראשית ג‪ ,‬כד)‏—‏‬
‫רבי יוחנן אמר‪:‬‬
‫"כבת כהן שנתגרשה ואינה יכולה לחזור"‪.‬‬
‫רבי שמעון בן לקיש אמר‪:‬‬
‫"כבת ישראל שיכולה לחזור"‪.‬‬
‫(בראשית רבה כא‪ ,‬ח‪ ,‬עמ' ‪)203-202‬‬ ‫ ‬

‫שאלה‬ ‫ ‬
‫‪‬‬
‫מה הקשר בין הפסוק מספר בראשית לבין מדרש הפסוק? מה משמעות השימוש בדימויים‬
‫של בת הכהן ושל בת ישראל?‬

‫נעיין במקור נוסף שעניינו בכהונה וניסיונה לשמר את טהרת הייחוס שלה‪:‬‬
‫לשכת הגזית‏—‏ שם הייתה סנהדרי גדולה שלישראל יושבת ודנה את הכהונה‪.‬‬
‫וכוהן שנמצא בו פסול‏—‏ לובש שחורים ומתעטף שחורים‪ ,‬ויוצא והולך לו‪.‬‬
‫— לובש לבנים ומתעטף לבנים‪,‬‬‫ושלא נמצא בו פסול‏ ‏‬
‫ונכנס ומשמש עם אחיו הכוהנים‪.‬‬
‫ויום טוב היו עושים‪ ,‬שלא נמצא פסול בזרעו שלאהרון הכהן‪.‬‬
‫וכך היו אומרין‪:‬‬
‫"ברוך המקום‪ ,‬ברוך הוא‪ ,‬שלא נמצא פסול בזרעו שלאהרון"‪.‬‬
‫(משנה מידות ה‪ ,‬ד‪ ,‬עמ' ‪)334‬‬ ‫ ‬

‫‪ 136‬כהנא‪ ,‬הספרים החיצונים‪ ,‬כרך ב‪ ,‬עמ' מב‪.‬‬

‫‪ /‬מגדר ומיניות בתרבות חז"ל‬ ‫‪114‬‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 114‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:29‬‬

 ‫לאחר חורבן בית המקדש הקדישו החכמים מאמצים ניכרים להדגשת חשיבות לימוד התורה כערך‬
‫הדתי העליון‪ ,‬ולצמצום חשיבותה של הכהונה‪ ,‬שהייתה מטבעה מעמד חברתי סגור שנולדים‬
‫לתוכו ואפשר להשתייך אליו בדרך זו בלבד‪ .‬עדות למגמה זו בהקשר של העניין שאנו דנים בו‬
‫עולה בקטע הבא‪ ,‬אף על פי שאינו עוסק בענייני קידושין‪:‬‬
‫כהן קודם ללוי‪ ,‬לוי לישראל‪ ,‬ישראל לממזר‪ ,‬וממזר לנתין‪,‬‬
‫ונתין לגר‪ ,‬וגר לעבד משוחרר‪.‬‬
‫אימתי? בזמן שכולן שוין‪.‬‬
‫אבל אם היה ממזר תלמיד חכם‪ ,‬וכהן גדול עם הארץ‏—‏‬
‫ממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץ‪.‬‬
‫(משנה הוריות ג‪ ,‬ח‪ ,‬עמ' ‪)401‬‬ ‫ ‬

‫שאלה‬ ‫ ‬
‫‪‬‬
‫כיצד יש לפרש את הביטוי "בזמן שכולן שווין"? קראו גם את הטקסט הבא העוסק אף הוא‬
‫בדירוג הפנימי של הקבוצות השונות בתוך ישראל‪:‬‬
‫עשרה יוחסין עלו מבבל‪:‬‬
‫כהני‪ ,‬לויי‪ ,‬ישראלי‪ ,‬חללי‪ ,‬גרי‪ ,‬וחרורי‪ ,‬ממזרי‪ ,‬נתיני‪ ,‬שתוקי‪ ,‬ואסופי‪.‬‬
‫כהני לויי וישראלי‏—‏ מותרים לבוא זה בזה‪.‬‬
‫לויי ישראלי חללי גרי וחרורי‏—‏ מותרים לבוא זה בזה‪.‬‬
‫גרי וחרורי ממזרי נתיני שתוקי אסופי‏—‏ מותרין לבוא זה בזה‪.‬‬
‫(משנה קידושין ד‪ ,‬א‪ ,‬עמ' ‪)325‬‬ ‫ ‬

‫שאלה‬ ‫ ‬
‫‪‬‬
‫קראו את הניתוח של סטלאו למשנה זו בעמודים ‪ 155-148‬במקראת המאמרים‪ .‬מה היא‬
‫הטענה המרכזית של סטלאו וכיצד הוא מוכיח אותה‪ .‬האם דבריו עולים בקנה אחד עם‬
‫תפיסתו של שרמר?‬

‫אנחנו חותמים פרק זה‪ ,‬שהתמקד בריאליה של חיי הנישואין על פי תפיסתם של החכמים‪,‬‬
‫בשאלת השיקולים החברתיים בבחירת בני הזוג‪ .‬בפרק הבא נתמקד במתח שנוצר בין חיי‬
‫הנישואין של הגבר לבין רצונו להתמסר ללימוד התורה‪.‬‬

‫נישואין וחיי משפחה ‪115 /‬‬ ‫פרק רביעי‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 115‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:29‬‬

 ‫פרק חמישי‬
‫נשים‪ ,‬גברים ולימוד תורה‬

‫‪ 5.1‬הקדמה‬
‫לימוד התורה נחשב לאחת החובות העיקריות בחייו של האדם היהודי(או במילים אחרות —‬
‫הגבר) לפי תפיסת עולמם של החכמים‪ ,‬ונקשרה בו גם יוקרה רבה‪ .‬יוקרה זו הולידה מתח ניכר‬
‫בין לימוד התורה לבין תחומי חיים נוספים‪ ,‬חשובים לא פחות‪ ,‬ובראש ובראשונה חיי הנישואין‬
‫שאף בהם ראו החכמים ערך חשוב‪.‬‬

‫‪ 5.1.1‬המתח שבין תלמוד תורה ובין חיי נישואין‬

‫נעיין במקור מהתלמוד הבבלי המעמיד על הבעיה בכל חריפותה‪ ,‬מציע פתרונות וייתכן שאף‬
‫רומז להבדלי גישה בין חכמי ארץ ישראל לחכמי בבל‪:‬‬
‫תנו רבנן‪:‬‬
‫"ללמוד תורה ולישא אישה?‬
‫ילמוד תורה ואחר כך ישא אישה‪.‬‬
‫ואם אי אפשר לו בלא אישה?‬
‫ישא אישה ואחר כך ילמד תורה‪".‬‬
‫אמר רב יהודה אמר שמואל‪:‬‬
‫"הלכה‏—‏ נושא אישה ואחר כך ילמוד תורה"‪.‬‬
‫רבי יוחנן אומר‪:‬‬
‫"ריחיים בצווארו ויעסוק בתורה?!"‬
‫ולא פליגי [חלוקים]‏—‏‬

‫‪ /‬מגדר ומיניות בתרבות חז"ל‬ ‫‪116‬‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 116‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:29‬‬

 ‫הא לן [זה לנו]‪,‬‬
‫והא להו [זה להם]‪.‬‬
‫(בבלי קידושין כט‪ ,‬ע"ב)‬ ‫ ‬

‫הקטע מהבבלי פותח בברייתא ממנה עולה שככלל‪ ,‬על הגבר הצעיר ללמוד תחילה תורה ורק‬
‫לאחר מכן לשאת אישה‪ .‬בהמשך מביא התלמוד שתי דעות שונות של אמוראים‪ ,‬הראשונה של‬
‫חכם בבלי והשנייה של חכם ארץ ישראלי‪ ,‬שניהם בני המאה השלישית‪ .‬ההלכה המובאת בשם‬
‫שמואל סותרת במידה רבה את הברייתא (או לכל הפחות את הרישא שלה) בעוד שרבי יוחנן‬
‫משתמש במטבע לשון שנוגע לנישואין אך מדגיש את חשיבות העיסוק בתורה (בהתאמה לסיפא‬
‫של הברייתא)‪ .‬עורכי המקור מסכמים שאין מחלוקת בין שני האמוראים‪ ,‬אלא שגישה אחת היא‬
‫לנו ("לן") והאחרת להם ("להו")‪ .‬נעיין בפירוש רש"י לביטוי "הא לן והא להו"‪:‬‬
‫הא לן‪ :‬בני בבל היו הולכין וגורסין משניות התנאים בארץ ישראל‪,‬‬
‫ומתוך שלומדים חוץ למקומם אין צרכי הבית מוטלים עליו‪.‬‬
‫נושא אשה דהוה בלא הרהור ואחר כך הולך ולומד תורה‪.‬‬
‫להו‪ :‬לבני ארץ ישראל הלומדים במקומם;‬
‫אם נושא אשה יהו צרכי הבית מוטלין עליו ויבטלוהו‪.‬‬

‫שאלה‬ ‫ ‬
‫‪‬‬
‫כיצד מסביר רש"י את ההבדלים שבין חכמי ארץ ישראל לחכמי בבל?‬

‫מקור זה מהתלמוד הבבלי ממחיש היטב את המתח המתקיים בין הקדשת החיים ללימוד התורה‬
‫לבין חיי משפחה תקינים‪ ,‬וברבים דוגמתו נעסוק בחלק הראשון של הפרק‪ .‬תחילה נעסוק בעניין‬
‫— המתח שבין לימוד תורה וחיי המעשה‪,‬‬ ‫שיש לו נגיעה רחבה יותר לשאלות המעניינות אותנו‏ ‏‬
‫בעיקר קיום המצוות‪ .‬כפי שנראה‪ ,‬מתח זה דומה מבחינה עקרונית למתח שבין לימוד תורה וחיי‬
‫נישואין‪ .‬מכאן נעבור לעסוק בשאלת המתח בין חיי עיון אינטלקטואליים לחיי משפחה והולדת‬
‫ילדים‪ ,‬דרך העיון בשאלות של פרישות מינית‪ .‬נדון תחילה בכמה טקסטים מספרות יהודית‬
‫קדומה‪ ,‬מספרות חז"ל ומספרות נוצרית בת זמנה שעוסקים בפרישות המינית של משה‪ .‬מעמדו‬
‫הרם של משה‪ ,‬והמסורות על פיהן פרש מקיום יחסי מין עם אשתו כדי להיות מסוגל לשהות‬
‫— על הדיון בפרישותם של תלמידי‬ ‫בקרבת האל‪ .‬מסורות אלה השליכו בצורה כזו או אחרת ‏ ‏‬
‫חכמים‪ .‬בסעיף הבא נעסוק בעניין זה‪ ,‬תוך השוואה למנהגים דומים בני הזמן בקרב הנוצרים‬
‫והרומאים‪ .‬נעבור לעסוק בשאלת תלמידי החכמים העוזבים את ביתם לצורך לימוד ובאתגרים‬
‫שמצב זה מזמן להם ולנשותיהם‪ .‬לבסוף נעיין בסיפורים על שנות לימודו המרובות של רבי‬
‫עקיבא‪ ,‬היעדרותו מביתו בשנים אלה‪ ,‬ומערכת היחסים שלו עם אשתו‪.‬‬

‫נשים‪ ,‬גברים ולימוד תורה ‪117 /‬‬ ‫פרק חמישי‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 117‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:29‬‬

 ‫‪ 5.1.2‬מי גדול‏ ‏— תלמוד או מעשה?‬
‫בכמה מקומות בספרות חז"ל אנו מוצאים חכמים מתלבטים במדרג החשיבות בין לימוד התורה‬
‫לעומת קיום המצוות כפי שעולה מן המקור הזה‪:‬‬
‫וכבר היו רבי טרפון ורבי עקיבא ורבי יוסי הגלילי‬
‫מסובים בבית עריס בלוד‪.‬‬
‫נשאלה שאלה זו לפניהם‪:‬‬
‫"מי גדול‏—‏ תלמוד או מעשה?"‬
‫אמר רבי טרפון‪:‬‬
‫"גדול מעשה"‪.‬‬
‫רבי עקיבא אומר‪:‬‬
‫"גדול תלמוד"‪.‬‬
‫ענו כולם ואמרו‪:‬‬
‫"גדול תלמוד‪ ,‬שהתלמוד מביא לידי מעשה‪".‬‬
‫רבי יוסי הגלילי אומר‪:‬‬
‫"גדול תלמוד שקודם לחלה ארבעים שנה‪ ,‬ולמעשרות חמישים וארבע‪,‬‬
‫ולשמטים שישים ואחת וליובלות מאה ושלוש"‪.‬‬
‫(ספרי דברים מא‪ ,‬עמ' ‪)85‬‬ ‫ ‬

‫שאלה‬ ‫ ‬
‫‪‬‬
‫האם אפשר לקבוע כיצד מכריע הקטע בשאלת העליונות של לימוד התורה או המצוות‪.‬‬

‫נשווה מקור זה לדברים המובאים בשם רבי נהוראי במשנה‪:‬‬

‫מניח אני כל אומנות שבעולם ואיני מלמד את בני אלא תורה‪,‬‬
‫שאדם אוכל משכרה בעולם הזה‪ ,‬והקרן קיימת לעולם הבא‪.‬‬
‫ושאר כל אומנות אינן כן‪.‬‬
‫כשאדם בא לידי חולי‪ ,‬או לידי זקנה‪ ,‬או לידי יסורין‪,‬‬
‫ואינו יכול לעסוק במלאכתו‪ ,‬הרי הוא מת ברעב‪.‬‬
‫אבל התורה אינה כן‪,‬‬
‫אלא משמרתו מכל רע בנערותו‪ ,‬ונותנת לו אחרית ותקוה בזקנותו‪.‬‬
‫בנערותו מה הוא אומר?‬
‫וְ קֹויֵ יְ יָ יַ ֲח ִליפּו כֹחַ יַ ֲעלּו ֵא ֶבר ַּכּנְ ָׁש ִרים‬
‫יָ רּוצּו וְ ֹלא יִ יגָ עּו יֵ ְלכּו וְ ֹלא יִ ָיעפּו (ישעיה מ‪ ,‬לא)‪.‬‬
‫בזקנותו מהו אומר?‬
‫עֹוד יְ נּובּון ְּב ֵׂש ָיבה ְּד ֵׁשנִ ים וְ ַר ֲענַ ּנִ ים יִ ְהיּו (תהלים צב‪ ,‬טו)‬
‫וכן הוא אומר באברהם אבינו עליו השלום‪:‬‬

‫‪ /‬מגדר ומיניות בתרבות חז"ל‬ ‫‪118‬‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 118‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:29‬‬

 ‫וְ ַא ְב ָר ָהם זָ ֵקן ָּבא ַּבּיָ ִמים וַ יְ יָ ֵּב ַרְך ֶאת ַא ְב ָר ָהם ַּבּכֹל (בראשית כד‪ ,‬א)‬
‫מצינו שעשה אברהם אבינו את כל התורה כלה עד שלא נתנה‪,‬‬
‫שנאמר‪:‬‬
‫ֵע ֶקב ֲא ֶׁשר ָׁש ַמע ַא ְב ָר ָהם ְּבק ִֹלי‬
‫ּקֹותי וְ תֹור ָֹתיי (שם כו‪ ,‬ה)‪.‬‬ ‫וַ ּיִ ְׁשמֹר ִמ ְׁש ַמ ְר ִּתי ִמ ְצו‍ ַֹתי ֻח ַ‬
‫(משנה קידושין ד‪ ,‬יד‪ ,‬עמ' ‪)330‬‬ ‫ ‬

‫שאלה‬ ‫ ‬
‫‪‬‬
‫רבי נהוראי מציע שני הסברים לעליונות לימוד התורה על פני המלאכה‪ .‬האם שני ההסברים‬
‫עולים בקנה אחד או סותרים זה את זה? איך‪ ,‬על פי קטע זה‪ ,‬אמור האדם הלומד תורה‬
‫להתקיים?‬

‫המתח שמתגלה בין לימוד התורה לבין חיי המעשה הוא רק דוגמה אחת למתח הקיים בין תלמוד‬
‫התורה לבין חיי הנישואין בכלל וקיום יחסי מין בפרט‪ .‬כפי שנראה בהמשך הפרק ישוב ויעלה‬
‫מתח זה בהקשרים ובמקורות שונים‪.‬‬

‫‪ 5.1.3‬פרישותו של משה‬
‫לדמותו של משה נודעת חשיבות רבה בתרבות ובמחשבה היהודית בעת העתיקה‪ ,‬פעמים רבות‬
‫היא משמשת נקודת מוצא לדיונים בעניינים שונים‪ .‬כך גם בנושא שאנו עוסקים בו כאן‪,‬‬
‫כלומר המתח שבין חיי נישואין לבין הקדשת החיים לעבודת האל באמצעות לימוד התורה‪ .‬אחד‬
‫הראשונים לעסוק בדמותו של משה בהקשר זה היה פילון‪ ,‬שכתב חיבור שלם המוקדש למשה‪.‬‬
‫בחלק השני של החיבור כתב כך‪:‬‬
‫תיארנו כבר שני צדדים בחיי משה‪ ,‬של המלוכה ושל החקיקה‪ ,‬ועלינו להוסיף ולתאר‬
‫את השלישי‪ ,‬של הכהונה‪ .‬ובכן‪ ,‬הסגולה העיקרית והחיונית ביותר הנדרשת מכוהן־גדול‬
‫היא החסידות‪ ,‬ומשה נהג בה במידה מופלגת‪ ...‬אבל בתחילה היה עליו להיות טהור גם‬
‫בגופו כמו שהיה בנפשו‪ ,‬שלא יהא לו כל עסק בהיפעלויות‪ ,‬שיינזר מכל דרישות הטבע‬
‫בן־התמותה‪ ,‬ממאכל ומשקה ומתשמיש המטה‪ .‬אמנם את זה הזניח כבר מזמן‪ ,‬כמעט מאז‬
‫החל להתנבא ברוח־הקודש‪ ,‬שסבור היה כי עליו להיות תמיד מוכן לקבל את דבר ה'‪.‬‬
‫(חיי משה ב‪137)69-68 ,‬‬ ‫ ‬

‫— אכילה‪ ,‬שתייה וקיום יחסי‬

‫לתפיסתו של פילון כי על משה היה להתנזר מן הצרכים הגופניים‏ ‏‬
‫מין — כדי להגיע למדרגת הקדושה‪ ,‬הדים רבים בספרות חז"ל ובספרות נוצרית הקרובה לה‪ ,‬גם‬

‫‪ 137‬פילון האלכסנדרוני‪,‬‏ כתבים‪ ,‬סוזן דניאל־נטף (עורכת)‪ ,‬כרך א‪ ,‬ירושלים תשמ"ו‪ ,‬עמ' ‪.74‬‬

‫נשים‪ ,‬גברים ולימוד תורה ‪119 /‬‬ ‫פרק חמישי‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 119‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:29‬‬

 ‫אם הטקסטים המאוחרים לא הכירו את דבריו מכלי ראשון‪ .‬בעמודים הבאים נעמיד אלה לצד‬
‫אלה טקסטים שונים מן הרבדים השונים של ספרות חז"ל (כמו גם טקסט אחד ממקורות הנצרות‬
‫הסורית) הדנים במשה ובפרישתו מקיום יחסי אישות‪ .‬ננסה להבחין באילו פסוקי מקרא נתלים‬
‫החכמים כדי לבסס את קביעתם שמשה נמנע מקיום יחסי מין‪ ,‬מה לדעתם היו ההשלכות של‬
‫מעשה זה ומה הן הדעות השונות בעניין‪ .‬ראוי לציין שפרישותו של משה אינה נזכרת במקרא‬
‫כלל‪ .‬למרות זאת‪ ,‬המדרש נתלה‪ ,‬בפסוקים א‪-‬ב בפרק י"ב שבספר במדבר‪ :‬וַ ְּת ַד ֵּבר ִמ ְריָ ם וְ ַא ֲהרֹן‬
‫ֹאמרּו ֲה ַרק ַאְך ְּבמ ֶֹׁשה ּדִ ֶּבר יְ יָ‬
‫ְּבמ ֶֹׁשה ַעל אֹדֹות ָה ִא ָּׁשה ַה ֻּכׁשִ ית ֲא ֶׁשר ָל ָקח ִּכי ִא ָּׁשה ֻכ ִׁשית ָל ָקח‪ .‬וַ ּי ְ‬
‫ֲהֹלא ּגַ ם ָּבנּו ִד ֵּבר וַ ּיִ ְׁש ַמע יְ יָ ‪.‬‬

‫בספרי במדבר נדרשים הפסוקים כך‪:‬‬

‫וכי מנין היתה יודעת מרים שפירש משה מפרייה ורבייה?‬
‫אלא שראת את ציפורה‪ 138‬שאין מתקשטת בקישוטי נשים‪.‬‬
‫אמרה לה‪:‬‬
‫מה לך אי [אין] את מתקשטת בקישוטי נשים?‬
‫אמרה לה‪:‬‬
‫אין אחיך מקפיד בדבר‪.‬‬
‫בכן ידעה מרים ואמרה לאחיה ושניהם דברו בו‪...‬‬
‫ֹאמרּו ֲה ַרק ַאְך ְּבמ ֶֹׁשה —‬‫וַ ּי ְ‬
‫והלא אף עם האבות דבר הקב"ה‬
‫ולא פירשו מפריה ורביה‪.‬‬
‫ֲהֹלא ּגַ ם ָּבנּו ִד ֵּבר —‬
‫ולא פירשנו מפריה ורביה‪.‬‬
‫(ספרי במדבר צט‪-‬ק‪ ,‬עמ' ‪)248-246‬‬ ‫ ‬

‫שאלה‬ ‫ ‬
‫‪‬‬
‫קראו את ניתוחו של בויארין למדרש זה ולכמה מדרשים נוספים הקשורים אליו (בעמודים‬
‫‪ 167-162‬במקראת המאמרים)‪ .‬בויארין מוצא במדרשים הללו קו של התנגדות למסורת‬
‫מקובלת שטענה שמשה התנזר מקיום יחסי מין על מה הוא מבסס את טענתו?‬

‫נעיין כעת במדרש הלכה מתקופת התנאים העוסק בפרישותו של משה ונשווה אותו לדברי אחד‬
‫מאבות הכנסייה‪:‬‬

‫‪ 138‬על פי הפרשנות המדרשית האישה הכושית שנזכרת בבמדבר יב‪ ,‬א היא ציפורה‪ .‬ראו‪ ,‬עמוד ‪ 271‬הערה‬
‫‪ ,41‬בספרו של בויארין‪.‬‬

‫‪ /‬מגדר ומיניות בתרבות חז"ל‬ ‫‪120‬‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 120‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:29‬‬

 ‫ֹלתם‪.‬‬
‫ֹאמר יְ יָ ֶאל מ ֶֹׁשה ֵלְך ֶאל ָה ָעם וְ ִק ַּד ְׁש ָּתם ַהּיֹום ָּומ ָחר וְ ִכ ְּבסּו ׂשִ ְמ ָ‬ ‫וַ ּי ֶ‬
‫יׁשי ִּכי ַּבּיֹום ַה ְּׁש ִל ִׁשי יֵ ֵרד יְ יָ ְל ֵעינֵ י ָכל ָה ָעם ַעל ַהר ִסינָ י‪.‬‬
‫וְ ָהיּו נְ כֹנִ ים ַלּיֹום ַה ְּׁש ִל ִ‬
‫�ֹלׁשת יָ ִמים ַאל ִּתּגְ ׁשּו ֶאל ִא ָּׁשה‪( .‬שמות יט‪ ,‬י‪-‬יא‪ ,‬טו)‬ ‫ֹאמר ֶאל ָה ָעם ֱהיּו נְ כֹנִ ים ִל ְׁש ֶ‬ ‫וַ ּי ֶ‬
‫אבל לא שמענו שאמר המקום לפרוש מן האשה‪.‬‬
‫אלא —‬
‫ֱהיּו נְ כֹנִ ים (שמות יט‪ ,‬טו)‪,‬‬
‫וְ ָהיּו נְ כֹנִ ים (שמות יט‪ ,‬יא)‏—‏‬
‫לגזירה שוה‪.‬‬
‫מה ֱהיּו נְ כֹנִ ים האמור כאן‪ ,‬לפרוש מן האשה‏—‏‬
‫אף וְ ָהיּו נְ כֹנִ ים האמור להלן‪ ,‬לפרוש מן האשה‪.‬‬
‫רבי אומר‪:‬‬
‫"ממקומו הוא מוכרע‏—‏‬
‫ֵלְך ֶאל ָה ָעם וְ ִק ַּד ְׁש ָּתם ַהּיֹום ָּומ ָחר‪,‬‬
‫ואם על ענין טבילה‪ ,‬יטבול בחמישי ויהי טהור כמו הערב שמש‪.‬‬
‫ומה תלמוד לומר ֵלְך ֶאל ָה ָעם?‬
‫אלא שאמר המקום למשה לפרוש מן האשה‪.‬‬
‫(מכילתא דרבי ישמעאל מסכתא דבחדש ג‪ ,‬עמ' ‪)214-213‬‬ ‫ ‬

‫וכך כתב אפרהאט‪ ,‬אב הכנסייה הנוצרי ממוצא פרסי בן המאה הרביעית‪:‬‬
‫משה הרי דיבר ואלוהים ענה לו בקול‪ .‬וישראל עמדו ביום ההוא באימה‪ ,‬בפחד וברתת‬
‫ונפלו על פניהם ולא יכלו לשאת זאת ואמרו למשה‪" :‬אל ידבר עמנו אלהים פן נמות"‬
‫(שמות כ‪ ,‬יט)‪ .‬הו‪ ,‬קשה לב‪ ,‬המוטרד מדברים אלו ומתבלבל‪ .‬אם עם ישראל‪ ,‬ששעה‬
‫אחת בלבד דיבר עמו האלוהים‪ ,‬לא היה מסוגל לשמוע את קול האלוהים עד שהתקדשו‬
‫שלושה ימים ואף מבלי שהעפילו להר ונכנסו אל ענן הכבוד‪ .‬כיצד האיש משה‪ ,‬הנביא‪,‬‬
‫העין המאירה לכל עמו שעמד כל העת לפני האלוהים ופה אל פה דיבר עמו‪ ,‬יכול היה‬
‫לחיות כאיש נשוי?‪139‬‬

‫גם אפרהאט וגם המכילתא מציינים את העובדה שבני ישראל הצטוו לפרוש מנשותיהם כדי‬
‫שיוכלו לקבל את דברי האל במעמד הר סיני‪ .‬בעיניהם‪ ,‬עובדה זו מלמדת שמשה‪ ,‬שהיה בקשר‬
‫ישיר עם האל באופן רציף‪ ,‬חייב היה גם הוא לעזוב את אשתו כדי לאפשר את קיום תקשורת זו‪.‬‬
‫פרישות מינית היא לפיכך‪ ,‬בעיני מחבר הדרשה במכילתא כמו גם בעיני אפרהאט‪ ,‬תנאי הכרחי‬
‫לקדושה ולמגע בלתי אמצעי עם האלוהות‪.‬‬

‫‪ 139‬המקור הסורי מופיע ב‪ ,Parisot, Patrologia Syriaca, Paris 1894, pp.827-829 :‬תרגום לעברית אופיר‬
‫מינץ־מנור‪.‬‬

‫נשים‪ ,‬גברים ולימוד תורה ‪121 /‬‬ ‫פרק חמישי‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 121‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:29‬‬

 ‫שאלה‬ ‫ ‬
‫‪‬‬
‫קראו את דבריה של קולטון־פרום במאמרה "מיניות וקדושה‪ :‬תפיסות של התנהגות מינית‬
‫בקרב נוצרים ויהודים שמיים" שבמקראת המאמרים‪ .‬האם דבריה של קולטון־פרום תואמים‬
‫לטענת בויארין‪ ,‬סותרים אותה או מציעים פרשנות חלופית?‬

‫‪ 5.1.4‬פרישות מינית בשלהי העת העתיקה‬

‫בסעיף זה נעסוק בסתירה שבין הדרישה מן הגבר להקדיש עצמו לחיים של לימוד לבין הדרישה‬
‫החברתית להינשא ולהעמיד צאצאים‪ .‬על החשיבות העליונה של הדרישה האחרונה לומדים‪,‬‬
‫למשל‪ ,‬מדברי בן עזאי‪ ,‬התנא בן המאה השנייה לספירה‪ ,‬המובאים בתוספתא יבמות‪:‬‬
‫בן עזאי אומר‪:‬‬
‫"כל מי שאינו עוסק בפריה ורביה‬
‫הרי זה שופך דמים ומבטל את הדמות‪ ,‬‬
‫שנאמר‪:‬‬
‫ֹלהים ָע ָׂשה ֶאת ָה ָא ָדם (בראשית ט‪ ,‬ו)‬ ‫ִּכי ְּב ֶצ ֶלם ֱא ִ‬
‫וכתוב‪:‬‬
‫בּו־בּה (בראשית ט‪ ,‬ז)‪".‬‬
‫וְ ַא ֶּתם ְּפרּו ְּורבּו ִׁש ְרצּו ָב ָא ֶרץ ְּור ָ‬
‫(תוספתא יבמות ח‪ ,‬ז‪ ,‬עמ' ‪)26‬‬ ‫ ‬

‫דבריו של בן עזאי כאן אינם משאירים מקום לספק ‏—‏ קיום יחסי מין והולדת ילדים נתפסים‬
‫כמעשים שמערכת האמונות והמצוות של הדת היהודית מחייבת ורואה בהם חשיבות מרובה‪.‬‬
‫אולם‪ ,‬כפי שכתב בויארין על מקור זה‪" :‬סיפור בן עזאי הוא עדות למידת האנרגיה הנפשית‬
‫שהיתה דרושה כדי להיאבק באטרקטיביות של חיי הרווקות"‪ 140.‬המתח שבין קיום חיי משפחה‪,‬‬
‫שבמרכזם העמדת צאצאים‪ ,‬לבין חיי עיון אינטלקטואליים ודתיים‪ ,‬התקיים לא רק בתרבות‬
‫היהודית בשלהי העת העתיקה‪ ,‬אלא גם בקרב הנוצרים והפגאנים‪ .‬הרופא היווני המפורסם בן‬
‫המאה השנייה גָ ֶלנֹוס‪ 141,‬כתב על הנוצרים בהקשר זה כך‪:‬‬
‫הבוז שלהם למוות נגלה לעינינו מדי יום ובאופן דומה הימנעותם מקיום יחסי מין‪ .‬הרי‬
‫אצלם לא רק גברים נמנעים מדבר זה לאורך כל חייהם אלא גם נשים‪142.‬‬

‫‪ 1 40‬הבשר שברוח‪ ,‬עמ' ‪.140‬‬

‫‪ 141‬גלנוס‪ ,‬שנולד בעיר פרגמון (כיום עיר במערב תורכיה) בשנת ‪ 129‬לספירה היה רופא ופילוסוף יווני‬
‫שכתביו השפיעו באופן מכריע על התפתחות מדע הרפואה בשלהי העת העתיקה ובימי הביניים‪ .‬לחיבוריו‬
‫השונים נודעה השפעה רבה על הוגים ורופאים נוצרים‪ ,‬מוסלמים ויהודים‪.‬‬
‫‪R. Walzer, Galen on Jews and Christians, Oxford 1949, pp. 19 142‬‬

‫‪ /‬מגדר ומיניות בתרבות חז"ל‬ ‫‪122‬‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 122‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:29‬‬

 ‫בערך באותו הזמן כתב יוסטינוס‪ ,‬מרטיר‪ 143‬נוצרי ואחד מראשוני הדוברים בזכות האמונה‬
‫החדשה‪ ,‬את הדברים האלה‪:‬‬
‫רבים‪ ,‬נשים כגברים בגילאי שישים ושבעים שהיו תלמידיו של המשיח מנעוריהם‪,‬‬
‫ממשיכים לדבוק בטהרה המוחלטת‪ ...‬אנו מתגאים באנשים אלו בפני המין האנושי‪144.‬‬

‫הרעיון שחיי פרישות הם הצורה העדיפה לעבוד את האלוהות רווח מאוד בדתות העולם העתיק‪,‬‬
‫באגן הים התיכון‪ .‬על רקע מציאות זו יש לראות גם את הדיונים בספרות חז"ל‪ ,‬המיוחדים‬
‫לחברה היהודית‪ ,‬בנושא זה‪.‬‬

‫שאלה‬ ‫‪‬‬‫ ‬
‫קראו במקראת המאמרים עמודים ‪ 266-263‬בספרו של פיטר בראון על שלהי העת‬
‫העתיקה‪ 145.‬מה הוא‪ ,‬לדעת בראון‪ ,‬ההבדל העקרוני שחל במעבר מהעולם הפגאני לעולם‬
‫הנוצרי בעניין הפרישות המינית?‬

‫כדי להיטיב להבין את ההתנגדות לנישואין בקרב פילוסופים הלניסטים־רומים ותלמידי חכמים‬
‫גם יחד‪ ,‬נעיין כעת בשני טקסטים שעניינם בכך‪ .‬נפתח בדברים שכתב אפיקטטוס‪ ,‬פילוסוף יווני‬
‫מן האסכולה הסטואית‪ ,‬בן המאה הראשונה והשנייה לספירה‪ .‬הדברים לקוחים מחיבור שנקרא‬
‫"השיחות של אפיקטטוס"‪ .‬שיחות אלה מוצגות כדיאלוג בין תלמיד ומורה‪:‬‬
‫והנישואים והולדת בנים‪ ,‬שאל הצעיר‪ ,‬כלום יקבל הקיניקן‪ 146‬את אלה על עצמו כדבר‬
‫של חובה ראשונה במעלה?‬
‫‏אם תיתן לי‪ ,‬אמר אפיקטטוס‪ ,‬עיר של חכמים‪ ,‬אפשר מאוד שלא יימצא אף אחד שיקבל‬
‫על עצמו בחפץ־לב את תפקיד הקיניקן‪ .‬וכי מה ימריצו לקבל אורח־חיים כזה? אבל אם‬
‫בכל זאת נניח שיהיו כאלה‪ ,‬דבר לא ימנע את הקיניקן מלשאת אשה ולהוליד בנים‪,‬‬
‫שהרי אשתו תדמה לו‪ ,‬וגם חותנו ידמה לו‪ ,‬ובניו יחונכו על־פי אורח החיים הזה‪ .‬אבל‬
‫בסדר־העולם בו אנו חיים כעת‪ ,‬הדומה לשדה־מערכה‪ ,‬עלינו לשאול אם לא רצוי‬
‫שנפשו של הקיניקן לא תהיה מפוזרת עליו כלל וכלל‪ ,‬שלבו יהיה נתון כולו לעבודת‬
‫האלוהים‪ ,‬שיכול להתהלך בין הבריות‪ ,‬שלא יהיה כבול להתחייבויות פרטיות ולא יסתבך‬

‫‪ 1 43‬מרטיר (ביוונית‪ֵ ,‬עד) הוא אדם המוכן למות למען אמונתו הדתית‪ .‬בשלוש המאות הראשונות לקיומה‬
‫של הנצרות היו המרטירים (גברים ונשים כאחד) דמויות מרכזיות מאוד באמונה החדשה‪ .‬בעולם היהודי‬
‫מוכר המושג בשם מקדש השם ובעולם המוסלמי בשם שהיד (כמו ביוונית‪ ,‬מהמילה ֵעד)‪.‬‬
‫— דיאלוג עם טריפון היהודי‪ ,‬דוד רוקח (מתרגם)‪ ,‬ירושלים ‪ ,2004‬עמ' ‪.121-120‬‬
‫‪ 144‬יוסטינוס מרטיר‏ ‏‬
‫‪Peter Brown, Late Antiquity, Harvard 1998 145‬‬
‫‪ 146‬קיניקן‪ ,‬או בצורה העברית המוכרת יותר‪ ,‬ציניקן‪ ,‬הוא אדם שהשתייך לזרם הפילוסופי היווני שהטיף‬
‫לחיים של פרישות חומרית‪.‬‬

‫נשים‪ ,‬גברים ולימוד תורה ‪123 /‬‬ ‫פרק חמישי‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 123‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:29‬‬

 ‫ביחסים חברתיים‪ ,‬שאי־אפשר לאדם להשתחרר מהם מבלי שימעט את דמותו כאדם‬
‫המעלה‪ ,‬ומאידך גיסא אם יקיימם‪ ,‬ימעל בתפקידו כשליח‪ ,‬כמרגל וככרוז של האלים‪.‬‬
‫וזכור גם זאת‪ :‬עליו להיות מוכן לעזור לחותנו ולכל קרוביה של אשתו ולאשתו גופה‪.‬‬
‫לבסוף הוא נידח מיעודו ונעשה לאח ולמפרנס‪ .‬לא נזכיר כל שאר הדברים‪ ,‬אבל הוא‬
‫צריך קומקום לחמם את המים בשביל התינוק כדי לרוחצו באמבטיה; בשביל אשתו‬
‫שילדה הוא צריך צמר‪ ,‬שמן‪ ,‬ערש‪ ,‬ספל (מספר הכלים הולך וגדל!) וכל שאר העיסוקים‬
‫וההטרדות הגורמים לפיזור־הנפש‪ ...‬ומבחינה זו לא נמצא שבתנאי חיינו אנו‪ ,‬הנישואין‬
‫ייראו לקיניקן כחובה ראשונה במעלה‪.‬‬
‫‏ואם כך‪ ,‬איפוא‪ ,‬מה יהא על חלקו בהמשך קיום החברה?‬
‫‏בשם האלוהים! הסבור אתה שאלה המביאים לעולם שניים או שלושה ילדים מכוערי־‬
‫האף למלא את מקומם הם בבוא זמנם מיטיבים יותר לעולם מאלה המשגיחים‪ ,‬כמיטב‬
‫יכולתם‪ ,‬על כל בני־האדם לראות מה הם עושים‪ ,‬כיצד הם חיים‪ ,‬במה הם עמלים ומה הם‬
‫הדברים שהם מזניחים‪ ,‬שחובתם עליהם? וכי סבור אתה שאנשי תיבי הפיקו יותר תועלת‬
‫מאלה שהשאירו להם ילדים מאשר מאפאנינודאס שמת ערירי? וכלום תרם פריאמוס‬
‫יותר לטובת הכלל‪ ,‬כשהוליד חמישים בנים וכולם נוכלים‪ ,‬או דאנאוס או אייאולוס‪,‬‬
‫מאשר הומירוס?‪147‬‬

‫נשוב ונעיין כעת בקטע מתוך התוספתא שכבר ציטטנו ממנה לעיל את דברי בן עזאי‪ .‬החכמים‬
‫המופיעים במקור‪ ,‬הם בני זמנו של אפיקטטוס‪:‬‬
‫רבי עקיבא אומר‪:‬‬
‫"כל השופך דמים הרי זה מבטל דמות‪ ,‬שנאמר‪:‬‬
‫ׁש ֵֹפְך ַּדם ָה ָא ָדם ָּב ָא ָדם ָּדמֹו יִ ָּׁש ֵפְך" (בראשית ט‪ ,‬ו)‪.‬‬
‫רבי לעזר בן עזריה אומר‪:‬‬
‫"כל שאינו עוסק בפריה ורביה הרי זה שופך דמים ומבטל את הדמות‪,‬‬
‫שנאמר‪:‬‬
‫ֹלהים ָע ָׂשה ֶאת ָה ָא ָדם (בראשית ט‪ ,‬ו)‬ ‫ִּכי ְּב ֶצ ֶלם ֱא ִ‬
‫וכתוב‪:‬‬
‫וְ ַא ֶּתם ְּפרּו ְּורבּו ִׁש ְרצּו ָב ָא ֶרץ ְּורבּו ָבּה" (בראשית ט‪ ,‬ז)‪.‬‬
‫בן עזאי אומר‪:‬‬
‫"כל מי שאינו עוסק בפריה ורביה הרי זה שופך דמים ומבטל את הדמות‪,‬‬
‫שנאמר‪:‬‬
‫ֹלהים ָע ָׂשה ֶאת ָה ָא ָדם (בראשית ט‪ ,‬ו)‬ ‫ִּכי ְּב ֶצ ֶלם ֱא ִ‬
‫וכתוב‪:‬‬

‫‪ 147‬השיחות של אפיקטטוס‪ ,‬שלמה ויסמן (מתרגם)‪ ,‬ירושלים תשל"ו‪ ,‬עמ' ‪.212-211‬‬

‫‪ /‬מגדר ומיניות בתרבות חז"ל‬ ‫‪124‬‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 124‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:29‬‬

 ‫וְ ַא ֶּתם ְּפרּו ְּורבּו ִׁש ְרצּו ָב ָא ֶרץ ְּורבּו ָבּה" (בראשית ט‪ ,‬ז)‪.‬‬
‫אמר לו רבי לעזר בן עזריה‪:‬‬
‫"בן עזיי‪ ,‬נאין דברין כשהן יוצאין מפי עושיהן‪.‬‬
‫יש נאה דורש ואין נאה מקיים‪,‬‬
‫נאה מקיים ואין נאה דורש‪.‬‬
‫בן עזי נאה דורש ואין נאה מקיים‪".‬‬
‫אמר לו (בן עזאי)‪:‬‬
‫"מה אעשה?‬
‫חשקה נפשי בתורה‪ ,‬יתקיים עולם באחרים"‪.‬‬
‫(תוספתא יבמות ח‪ ,‬ז‪ ,‬עמ' ‪)26‬‬ ‫ ‬

‫שאלה‬ ‫ ‬
‫‪‬‬
‫קראו במקראת המאמרים עמודים ‪ 140-139‬מספרו של בויארין "הבשר שברוח"‪ .‬על פי‬
‫הניתוח של בויארין במה דומים ובמה נבדלים בן עזאי ואפיקטטוס זה מזה?‬

‫‪ 5.1.5‬יציאת תלמידי חכמים מביתם לצורך לימוד תורה‬

‫קראנו לעיל את דברי רש"י בפירושו לסוגיה במסכת קידושין שבו הבחין בין חכמי התורה בבבל‬
‫הנעדרים מביתם לתקופות ארוכות לצורך לימוד תורה לבין החכמים בארץ ישראל הלומדים‬
‫קרוב לביתם‪ .‬הבחנה גיאוגרפית־תרבותית זו אינה פשוטה מבחינה היסטורית אבל באופן עקרוני‬
‫היא מקפלת בתוכה את שורש המתח בין לימוד תורה לבין חיי נישואין‪ ,‬או במקרים רבים בין‬
‫לימוד תורה לקיום יחסי מין באופן סדיר עם האישה‪ .‬על פי התורה ִ(אם ַא ֶחרֶ ת יִ ַּקח לוֹ ְׁש ֵארָ ּה‬
‫סוּתּה וְ עֹנָ ָתּה ֹלא יִגְ רָ ע [שמות כא‪ ,‬י]) וביתר שאת על פי נוסח הכתובה שגיבשו חכמים‪ ,‬הגבר‬
‫ְּכ ָ‬
‫מתחייב בפני האישה לקיים אתה יחסי מין בזמנים קבועים ("אפרנס יתיכי [אותך] ואלביש‬
‫ואיעול לותיכי [ואבוא אליך] כמנהג גוברין יהודאין")‪ .‬כך דנה המשנה במסכת כתובות במשך‬
‫הזמן שאדם יכול להיעדר מביתו בהקשר של קיום יחסי מין‪:‬‬
‫המדיר את אשתו מתשמיש המטה‏—‏‬
‫בית שמאי אומרים‪:‬‬
‫"שתי שבתות"‪.‬‬
‫בית הלל אומרים‪:‬‬
‫"שבת אחת"‪.‬‬
‫(משנה כתובות ה‪ ,‬ו‪ ,‬עמ' ‪)106-105‬‬ ‫ ‬

‫שאלה‬ ‫ ‬
‫‪‬‬
‫האם קביעת בית הלל כאן מקלה על הגבר או מחמירה אתו לעומת קביעת בית שמאי?‬

‫נשים‪ ,‬גברים ולימוד תורה ‪125 /‬‬ ‫פרק חמישי‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 125‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:30‬‬

 ‫בהמשך קובעת המשנה‪:‬‬
‫התלמידים יוצאין לתלמוד תורה שלא ברשות‏—‏ שלשים יום‪.‬‬
‫הפועלים‏—‏ שבת אחת‪.‬‬
‫(משנה כתובות ה‪ ,‬ו‪ ,‬עמ' ‪)106-105‬‬ ‫ ‬

‫שאלה‬ ‫ ‬
‫‪‬‬
‫מדוע התלמידים והפועלים זוכים להיתר מיוחד לעזוב את נשותיהם מבלי לקבל את הסכמתן?‬

‫כעת מגיע דיון במשך הזמן של ה"עונה"‪ ,‬כלומר תדירות קיום יחסי המין‪:‬‬
‫העונה האמורה בתורה‪:‬‬
‫"הטיילין‏—‏ בכל יום‪.‬‬
‫הפועלים‏—‏ שתים בשבת‪.‬‬
‫— אחת בשבת‪.‬‬ ‫החמרים‏ ‏‬
‫הגמלים‏—‏ אחת לשלשים יום‪.‬‬
‫הספנים‏—‏ אחת לששה חדשים‪".‬‬
‫דברי רבי אליעזר‪.‬‬
‫(משנה כתובות ה‪ ,‬ו‪ ,‬עמ' ‪)106-105‬‬ ‫ ‬

‫שאלה‬ ‫ ‬
‫‪‬‬
‫מי נעדר מרשימת בעלי המקצוע? מדוע?‬

‫מהמשנה עולה שהתלמיד החכם אינו יכול לעזוב את ביתו לתקופה ארוכה‪ ,‬אפילו לצורך תלמוד‬
‫תורה‪ .‬את מורכבות המצב סיכם יונה פרנקל‪:‬‬
‫אנו יכולים לתאר לעצמנו שלא תמיד קל למתוח קו ברור בין "ברשות" לבין "שלא‬
‫ברשות"‪ .‬שהרי היחסים בין בעל לאשה אינם כשל עובד ומעביד או כשל עבד ואדון‪ .‬וכי‬
‫מה תעשה אשה האוהבת את בעלה ורואה שחשקה נפשו מאד לשמוע תורה בבית מדרש‬
‫רחוק? אמנם נוסח המשנה הוא "התלמידים יוצאים לתלמוד תורה שלא ברשות שלושים‬
‫— שבת אחת"‪ ,‬אך אין להשוות כלל "תלמידים" ל"פועלים"‪ .‬פועל יוצא‬ ‫יום‪ ,‬הפועלים‏ ‏‬
‫מביתו כדי למצוא פרנסה‪ .‬מלאכתו היא ענין טכני שבא למלא צרכים חומריים ואין בו‪,‬‬
‫בדרך כלל‪ ,‬עניין הממלא את נפשו של הפועל‪ .‬אם הוא עוזב לזמן מה את אשתו‪ ,‬יש‬
‫כאן צורך בוויתור מסוים מצד שני בני הזוג אך לא צריכה להיווצר התנגשות נפשית‬
‫בינו לבין אשתו או בינו לבין עצמו מה שאין כן ביציאה לתלמוד תורה‪ .‬תלמוד תורה‬
‫הוא אידיאל שבו משקיע האדם את כוחותיו הרוחניים והנפשיים‪ .‬ואם בגלל אידיאל כזה‬
‫עוזב אדם את אשתו‪ ,‬הוא בחר בתורה במקום באשתו‪ ,‬מעדיף תורה על אשה ומוותר‬

‫‪ /‬מגדר ומיניות בתרבות חז"ל‬ ‫‪126‬‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 126‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:30‬‬

 ‫על האשה‪ .‬אולי אפשר להשוות את המצב הנפשי של בחירה זו ליציאתם של אבירים‬
‫להרפתקאות גבורה כשנותרת בבית האשה‪ ,‬המנותקת מאווירת התהילה של הקרבות‪.‬‬
‫אמנם לא יצאו תלמידי חכמים מביתם למצוא תהילות גבורה ותפארת עצמם‪ ,‬אך אם‬
‫נזכור את דברי התלמוד‪" ...‬כל הלומד תורה בפנים‪ ,‬תורתו מכרזת עליו בפרהסיא"‪ ,‬נוכל‬
‫לשער שגם מאוויים כאלה יכולים להגדיל את הניכור שבין תלמידי חכמים השואפים‬
‫לגדולה בתורה לבין נשותיהם"‪148.‬‬

‫קראו את המקור הבא מהתלמוד הבבלי‪:‬‬

‫אמר ר' שמואל בר נחמני‬
‫"מאי דכתיב [מה הוא שכתוב]‪:‬‬
‫ַאּיֶ ֶלת ֲא ָה ִבים וְ יַ ֲע ַלת ֵחן (משלי ה‪ ,‬יט)?‬
‫למה נמשלו דברי תורה לאילת?‬
‫לומר לך‏—‏‬
‫מה אילה רחמה צר וחביבה על בועלה כל שעה ושעה כשעה ראשונה‪,‬‬
‫אף דברי תורה חביבין על לומדיהן כל שעה ושעה כשעה ראשונה‪.‬‬
‫— שמעלת חן על לומדיה‏—‏‬ ‫ויעלת חן‏ ‏‬
‫ַּדּדֶ ָיה יְ ַרּוֻ ָך ְב ָכל ֵעת ְּב ַא ֲה ָב ָתּה ִּת ְׁשּגֶ ה ָת ִמיד (משלי ה‪ ,‬יט)‬
‫למה נמשלו דברי תורה כדד?‬
‫מה דד זה כל זמן שהתינוק ממשמש בו מוצא בו חלב‪,‬‬
‫אף דברי תורה כל זמן שאדם הוגה בהן מוצא בהן טעם‪".‬‬
‫(בבלי עירובין נד‪ ,‬ע"ב)‬ ‫ ‬

‫מקור זה מציג באופן גלוי את המתח שבין לימוד התורה לבין קיום חיי משפחה ויחסי מין‪ .‬המקור‬
‫מציב את לימוד התורה כתחליף לקיום יחסי מין ולא זו בלבד אלא שאף עולה עליהם‪ .‬ברור אפוא‬
‫שהניסיון של המשנה להציב הגבלות ברורות ונוקשות בכל הנוגע ליציאה של הגבר מהבית לשם‬
‫לימוד תורה התפרש באופן שונה אצל חכמי התלמוד הבבלי‪ .‬כך עולה במפורש מהקביעה הבא‬
‫בבבלי‪:‬‬
‫— שלשים יום‪.‬‬
‫התלמידים יוצאין לתלמוד תורה שלא ברשות‏ ‏‬
‫ברשות‪ ,‬כמה?‬
‫כמה דבעי [כמה שרוצים]‪.‬‬
‫(בבלי כתובות סא‪ ,‬ע"ב)‬ ‫ ‬

‫‪ 148‬יונה פרנקל‪ ,‬עיונים בעולמו הרוחני של סיפור האגדה‪ ,‬תל אביב ‪ ,1981‬עמ' ‪.100-99‬‬

‫נשים‪ ,‬גברים ולימוד תורה ‪127 /‬‬ ‫פרק חמישי‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 127‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:30‬‬

 ‫על פי קטע זה אם האישה מסכימה‪ ,‬הגבר יכול לעזוב את הבית כדי ללמוד תורה לתקופה בלתי‬
‫מוגבלת‪ .‬בהמשך הטקסט מובעת הסתייגות מכלל זה‪ ,‬הסתייגות שמתירה לגברים לעזוב את הבית‬
‫לשנים אחדות גם ללא הסכמת נשותיהם‪:‬‬
‫אמר רב אדא בר אהבה אמר רב‪:‬‬
‫"זו דברי רבי אליעזר‪ ,‬אבל חכמים אומרים‪:‬‬
‫'התלמידים יוצאין לתלמוד תורה שתיים ושלוש שנים שלא ברשות'"‪.‬‬
‫אמר רבא‪:‬‬
‫"סמכו רבנן אדרב [על דברי רב] אדא בר אהבה‬
‫ועבדי עובדא בנפשייהו‪.‬‬
‫[ועשו מעשה בעצמם]‬
‫(בבלי כתובות סא ע"ב‪-‬סב ע"ב)‬ ‫ ‬

‫בהמשך הסוגיה מופיע הסיפור על רב רחומי‪:‬‬

‫כי הא דרב רחומי‬
‫[כמו זה שרב רחומי]‬
‫הוה שכיח קמיה דרבא במחוזא‪.‬‬
‫[היה מצוי לפני רבא במחוזא (שם עיר בבבל)]‬
‫הוה רגיל דהוה אתי לביתיה כל מעלי יומא דכיפורי‪.‬‬
‫[היה רגיל שבא לביתו בכל ערב יום הכיפורים]‬
‫יומא חד משכתיה שמעתא‪.‬‬
‫[יום אחד משכו הלימוד]‬
‫הוה מסכיא דביתהו‪" :‬השתא אתי‪ ,‬השתא אתי"‪.‬‬
‫[היתה מצפה אשתו עכשיו בא‪ ,‬עכשיו בא]‬
‫לא אתא‪.‬‬
‫[לא בא]‬
‫חלש דעתה‪ ,‬אחית דמעתא מעינה‪.‬‬
‫[הצטערה‪ ,‬הורידה דמעה מעינה]‬
‫הוה יתיב באיגרא‬
‫[היה יושב בגלל]‬
‫אפחית איגרא מתותיה ונח נפשיה‪.‬‬
‫[נפתח הגג תחתיו ומת]‬
‫(בבלי כתובות סב ע"ב‪-‬סג ע"א)‬ ‫ ‬

‫שאלה‬ ‫ ‬
‫‪‬‬
‫מה הקשר בין ההלכה הבבלית שנפסקה בקטע הקודם לבין סיפורו של רב רחומי? מדוע הובא‬
‫כאן סיפור זה?‬

‫‪ /‬מגדר ומיניות בתרבות חז"ל‬ ‫‪128‬‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 128‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:30‬‬

 ‫מעדויות שונות מתברר שבעת שגברים נעדרו מן הבית לתקופה ארוכה הם לא נמנעו מקיום‬
‫יחסי מין עם נשים במקום שבו שהו‪ .‬פרקטיקה זו עולה משני סיפורים בתלמוד הבבלי שבהם‬
‫מסופר על חכמים‪ ,‬שכאשר היו נוסעים הרחק מעיר מגוריהם היו מבקשים לשאת אישה ללילה‬
‫אחד‪ ,‬כדי לקיים אתה יחסי מין בהיתר‪ .‬המידע שנמסר בנוגע למנהג זה מופיע בהקשר לתיאור‬
‫ההכנות של הכהן הגדול לעבודת יום הכיפורים‪.‬‬

‫במשנה יומא אנו קוראים‪:‬‬

‫כל שבעת הימים לא היו מונעין ממנו מאכל ומשתה‪.‬‬
‫ערב יום הכיפורים עם חשיכה‪ ,‬לא היו מניחין אותו לאכול הרבה‪,‬‬
‫מפני שהמאכל מביא את השנה‪.‬‬
‫(משנה יומא א‪ ,‬ד‪ ,‬עמ' ‪)224‬‬ ‫ ‬

‫החשש המובלע במשנה הוא שהכהן הגדול ייטמא בשנתו בגלל קרי לילה ולא יוכל לקיים את‬
‫עבודת היום‪ .‬על פי דרכו הנפתלת של התלמוד מתדיינים החכמים על סוגי האוכל השונים‬
‫המביאים לידי קרי‪ .‬אגב דיון זה‪ ,‬המתרחב לא רק לסוגי מזון שונים אלא גם לשימוש בטלית‬
‫— כשהיו מגיעים לשתי‬
‫— רב נחמן ורב ‏ ‏‬
‫לצרכים שונים‪ ,‬עולה תיאור מעשיהם של שני חכמים ‏ ‏‬
‫ערים בבבל‏—‏ דרשיש ושכנציב‪:‬‬
‫רב כי מקלע [כאשר הגיע] לדרשיש מכריז‪:‬‬
‫"מאן הויא ליומא?"‬
‫[מי תהיה ליום]‬
‫רב נחמן כד מקלע לשכנציב מכריז‪:‬‬
‫"מאן הויא ליומא?"‬
‫(בבלי יומא יח‪ ,‬ע"ב)‬ ‫ ‬

‫על פי המשך הדיון בתלמוד מתברר שלא ִּב ְכ ִדי ביקשו החכמים אישה ללילה אחד‪ ,‬וכדי להימנע‬
‫מעברָ ה ביקשו לשאת אותן ללילה אחד‪:‬‬
‫ֵ‬
‫והתניא‏—‏ רבי אליעזר בן יעקב אומר‪:‬‬
‫"לא ישא אדם אשה במדינה זו‪ ,‬וילך וישא אשה במדינה אחרת‪,‬‬
‫שמא יזדווגו זה אצל זה‪,‬‬
‫ונמצא אח נושא את אחותו‪,‬‬
‫וממלא כל העולם כולו ממזרות‪.‬‬
‫ועל זה נאמר‪:‬‬
‫נֹותּה וְ ֹלא ִתזְ נֶ ה ָה ָא ֶרץ‬
‫ַאל ְּתחַ ֵּלל ֶאת ִּב ְּתָך ְל ַהזְ ָ‬
‫ָּומ ְל ָאה ָה ָא ֶרץ זִ ָּמה (ויקרא יט‪ ,‬כט)‪".‬‬
‫(בבלי יומא יח‪ ,‬ע"ב)‬ ‫ ‬

‫נשים‪ ,‬גברים ולימוד תורה ‪129 /‬‬ ‫פרק חמישי‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 129‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:30‬‬

 ‫את הסתירה שבין מעשי החכמים לבין קביעתו של רבי אליעזר בן יעקב מנסה הטקסט לפתור כך‪:‬‬
‫"אמרי‪ :‬רבנן קלא אית להו‪.‬‬
‫[אומרים‪ :‬חכמים‪ ,‬קול יש להם]‬

‫שאלה‬ ‫ ‬
‫‪‬‬
‫מה פירוש הקביעה "רבנן קלא אית להו"?‬

‫כעת מערים הטקסט קושי נוסף הנובע מקביעתו הבאה של רבא‪:‬‬

‫והאמר רבא‪:‬‬
‫"תבעוה להנשא ונתפייסה‏—‏‬
‫צריכה לישב שבעה נקיים‪".‬‬
‫והרי אמר רבא‪:‬‬
‫"תבעוה להנשא ונתפייסה‏—‏‬
‫צריכה לישב שבעה נקיים‪".‬‬

‫רבא מציג הלכה לפיה אישה שמסכימה להצעת נישואין צריכה לנהוג על פי הלכות הנידה‬
‫ולחכות שבעה ימים לפני שתוכל לקיים יחסי מין עם בעלה‪ .‬במקרה שלפנינו הלכה זו מונעת‬
‫מן החכמים להשיג את שחפצו בו מלכתחילה‪ ,‬היינו לשאת אישה ללילה אחד‪ .‬התלמוד מציע‬
‫לקושי זה פתרון שנראה לא הגיוני‪ ,‬ואף אינו עולה בקנה אחד עם מה שנאמר בראשית הסוגיה‪:‬‬
‫רבנן אודועי הוו מודע להו מקדם הוו מקדמי ומשדרי שלוחא‪.‬‬
‫[חכמים‪ ,‬היו מודיעים להם מראש והיו מקדימים ושולחים שליח]‬
‫(בבלי יומא יח‪ ,‬ע"ב)‬ ‫ ‬

‫על פי קביעה זו‪ ,‬החכמים שעמדו לנסוע לעיר הרחוקה הודיעו מראש לכלות המיועדות על רצונם‬
‫לשאתן‪ ,‬וכך התגברו על מכשול שבעת הימים הנקיים‪ .‬לאחר תפנית זו בטיעון המצדד במעשה‬
‫החכמים נחתמת הסוגיה‪ ,‬לבסוף‪ ,‬בפירוש שונה לגמרי של דברי החכמים שנזכרו בפתיחתה‪:‬‬
‫ואי בעית אימא‪:‬‬
‫[ואם תרצה אמור]‬
‫"יחודי הוו מיחדי להו‪,‬‬
‫[(רק) ייחוד היו מתייחדים איתן]‬
‫לפי שאינו דומה מי שיש לו פת בסלו‪,‬‬
‫למי שאין לו פת בסלו‪".‬‬
‫(בבלי יומא יח‪ ,‬ע"ב)‬ ‫ ‬

‫‪ /‬מגדר ומיניות בתרבות חז"ל‬ ‫‪130‬‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 130‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:30‬‬

 ‫על פי קטע זה‪ ,‬מלכתחילה לא מתעוררת בעיה משום שהחכמים האלה לא קיימו יחסי מין עם‬
‫נשותיהם החדשות‪ ,‬אלא רק שהו אתן בייחוד (היינו בחדר סגור)‪ ,‬דבר שמותר רק לזוג נשוי‪.‬‬
‫באופן זה נפתרת בעיית איסור הנגיעה שעלתה לעיל מדברי רבא‪.‬‬

‫שאלה‬ ‫ ‬
‫‪‬‬
‫מה פירוש הפתגם המובא בסוף הסוגיה?‬

‫נשווה כעת סוגיה זו לסוגיה המקבילה בבבלי יבמות‪:‬‬

‫אמר רבי אליעזר בן יעקב‪:‬‬
‫"לא ישא אדם אשה במדינה זו וילך וישא אשה במדינה אחרת‪,‬‬
‫שמא יזדווגו זה לזה ונמצא אח נושא את אחותו"‪.‬‬
‫איני?‬
‫[האמנם (כך)]‬
‫והא רב כי איקלע לדרדשיר מכריז ואמר‪:‬‬
‫[והרי רב‪ ,‬כאשר היה מגיע לדרדשיר היה מכריז ואומר]‬
‫"מאן הויא ליומא?"‬
‫[מי תהיה ליום]‬
‫ורב נחמן כי איקלע לשכנציב מכריז ואמר‪:‬‬
‫[ורב נחמן כאשר היה מגיע לשכנציב היה מכריז ואומר]‬
‫"מאן הויא ליומא?"‬
‫[מי תהיה ליום]‬
‫שאני רבנן דפקיע שמייהו‪.‬‬
‫[שונים חכמים שמפורסם שמם]‬
‫והאמר רבא‪:‬‬
‫[והרי אמר רבא]‬
‫"תבעוה לינשא ונתפייסה צריכה לישב שבעה נקיים"‪.‬‬
‫רבנן שלוחייהו הוו משדרי ומודעי להו‪.‬‬
‫[חכמים היו משגרים שליחים ומודיעים להם]‬
‫ואיבעית אימא‪ :‬לרבנן‪ ,‬יחודי בעלמא הוא דמייחדי להו‪.‬‬
‫[ואם תרצה אמור חכמים היו מתייחדים אתן בלבד]‬
‫דאמר [שאמר] מר‪:‬‬
‫"אינו דומה מי שיש לו פת בסלו למי שאין לו פת בסלו"‪.‬‬
‫תנא‏—‏ רבי אליעזר בן יעקב אומר‪:‬‬
‫"לא ישא אדם אשתו ודעתו לגרשה"‪,‬‬

‫נשים‪ ,‬גברים ולימוד תורה ‪131 /‬‬ ‫פרק חמישי‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 131‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:30‬‬

 ‫משום שנאמר‪:‬‬
‫יֹוׁשב ָל ֶב ַטח ִא ָּתְך (משלי ג‪ ,‬כט)‪.‬‬
‫ַאל ַּת ֲחרֹׁש ַעל ֵר ֲעָך ָר ָעה וְ הּוא ֵ‬
‫(בבלי יבמות לז‪ ,‬ע"ב)‬ ‫ ‬

‫שאלה‬ ‫ ‬
‫‪‬‬
‫השוו בין שתי הגרסאות ונסו לקבוע מה משמעות השינויים‪.‬‬

‫המקורות הללו משקפים את ההתלבטות והקשיים של תלמידי חכמים שנדרשו הן לשאת נשים‬
‫והן להקדיש את חייהם ללימוד תורה‪ ,‬כמו כן הם משקפים את העיסוק המרובה של החכמים‬
‫בניסיון להתמודד עם תביעה כפולת פנים זו‪149.‬‬

‫‪ 5.1.6‬סיפור רבי עקיבא ואשתו‬

‫במרכז הדיון בסעיף זה תעמוד הסוגיה הארוכה בבבלי כתובות סב‪-‬סג‪ ,‬שחלקים ממנה הוזכרו‬
‫— הסיפור על רבי עקיבא‪ ,‬אשתו ויציאתו מן‬
‫לעיל‪ ,‬וליתר דיוק אחד הסיפורים המרכזיים בה ‏ ‏‬
‫הבית כדי ללמוד תורה במשך שנים ארוכות‪.‬‬

‫נביא תחילה את הטקסט כפי שהוא מופיע בתלמוד הבבלי כתובות סב‪ ,‬ע"ב‪-‬סג ע"א‪:‬‬
‫רבי עקיבא רעיא דבן כלבא שבוע הוה‪.‬‬
‫[רבי עקיבא‪ ,‬רועה של בן כלבא שבוע היה]‬
‫חזיתיה ברתיה דהוה צניע ומעלי‪.‬‬
‫[ראתה בתו שהיה צנוע ומעולה]‬
‫אמרה ליה‪:‬‬
‫[אמרה לו]‬
‫"אי מקדשנא לך אזלת לבי רב?"‬

‫‪ 1 49‬קשה לקבוע אם לסיפורים אלה תוקף היסטורי‪ .‬מחקרים היסטוריים הראו שמנהג דומה רווח בתקופה זה‬
‫בחברה הבבלית־פרסית‪ .‬ההיסטוריון ישעיהו גפני‪ ,‬שדן בנושא מזכיר שהמחבר הנוצרי יוסטינוס מרטיר‬
‫טען דברים דומים כלפי החכמים היהודיים‪ ,‬אם כי הוא חי מאות שנים קודם לכן ובסביבה תרבותית‬
‫שונה‪ .‬יוסטינוס מתייחס בביקורת לסיפור על ניאופו של דוד עם בת שבע ואומר כנגד מנהגי הנישואין‬
‫היהודיים כך‪:‬‬
‫ לפי שאם היו מתירים לאדם לקחת לאישה את מי שלבו חפץ וכפי שהוא חפץ וכמה שהוא חפץ‏—‏ כמו‬
‫שעושים האנשים מבני גזעכם בכל ארץ וארץ שבה הם יושבים או שאליה הם נשלחים‪ ,‬בכנסם נשים על‬
‫ידי נישואין‏—‏ על אחת כמה וכמה שהיו מתירים לדוד לעשות זאת (רוקח [לעיל הערה ‪ ,]144‬עמ' ‪.)318‬‬
‫לדיון המלא של גפני ראו‪:‬‬
‫‪Isaiah Gafni, "The Institution of Marraige in Rabbinic Times", in The Jewish Famaily:‬‬ ‫ ‬
‫‪Metaphor and Memory, David Kraemer (ed.), Oxford 1989, pp. 13-30‬‬

‫‪ /‬מגדר ומיניות בתרבות חז"ל‬ ‫‪132‬‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 132‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:30‬‬

 ‫[אמרה לו אם אתקדש לך‪ ,‬תלך לבית רב]‬
‫אמר לה‪:‬‬
‫"אין"‪.‬‬
‫[כן]‬
‫איקדשא ליה בצינעה‪ ,‬ושדרתיה‪.‬‬
‫[התקדשה לו בסתר ושלחתו]‬
‫שמע אבוה‪ ,‬אפקה מביתיה‪ ,‬אדרה הנאה מנכסיה‪.‬‬
‫[שמע אביה‪ ,‬הוציאה מביתה‪ ,‬הדיר אותה הנאה מנכסיו]‬
‫אזיל‪ ,‬יתיב תרי סרי שנין בבי רב‪.‬‬
‫[הלך‪ ,‬ישב שתיים עשרה שנים בבית רב]‬
‫כי אתא‪ ,‬אייתי בהדיה תרי סרי אלפי תלמידי‪.‬‬
‫[כשבא‪ ,‬באו עמו שנים עשר אלף תלמידים]‬
‫שמעיה לההוא סבא דקאמר לה‪:‬‬
‫[שמע לאותו זקן שאמר לה]‬
‫"עד כמה קא מדברת אלמנות חיים?"‬
‫[עד כמה את מתנהגת כאלמנה חיה]‬
‫אמרה ליה‪:‬‬
‫[אמרה לו]‬
‫"אי לדידי ציית‪ ,‬יתיב תרי סרי שני אחריני"‪.‬‬
‫[אם לי שומע‪ ,‬יישב שנים עשר שנים נוספות]‬
‫אמר‪:‬‬
‫"ברשות קא עבידנא"‪.‬‬
‫[אני עושה ברשות]‬
‫הדר אזיל ויתיב תרי סרי שני אחריני בבי רב‪.‬‬
‫[חזר והלך וישב שנים עשר שנים נוספות בבית רב]‬
‫כי אתא‪ ,‬אייתי בהדיה עשרין וארבעה אלפי תלמידי‪.‬‬
‫[כאשר בא באו עמו עשרים וארבעה אלפי תלמידים]‬
‫שמעה דביתהו‪ ,‬הות קא נפקא לאפיה‪.‬‬
‫[שמעה אשתו‪ ,‬יצאה לפניו]‬
‫אמרו לה שיבבתא[שכנותיה]‪:‬‬
‫"שאילי מאני לבוש ואיכסאי"‪.‬‬
‫[שאלי מאתנו בגד והתכסי]‬
‫אמרה להו [להן]‪:‬‬
‫"יֹוד ַע ַצ ִּדיק נֶ ֶפׁש ְּב ֶה ְמּתֹו" (משלי יב‪ ,‬י)‪.‬‬
‫ֵ‬
‫כי מטיא לגביה‪ ,‬נפלה על אפה‪ ,‬קא מנשקא ליה לכרעיה‪.‬‬
‫[כאשר הגיעה אליו נפלה על פניה ונשקה לו לרגליו]‬

‫נשים‪ ,‬גברים ולימוד תורה ‪133 /‬‬ ‫פרק חמישי‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 133‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:30‬‬

 ‫הוו קא מדחפי לה‪.‬‬
‫[היו דוחפים אותה]‬
‫שמעיה‪ ,‬אמר להו‪:‬‬
‫[שמע‪ ,‬אמר להם]‬
‫"שבקוה! שלי ושלכם‏—‏ שלה הוא"‪.‬‬
‫[עזבוה שלי ושלכם — שלה הוא]‬
‫שמע אבוה דאתא גברא רבה למתא‪,‬‬
‫[שמע אביה שבא אדם גדול לעיר]‬
‫אמר‪:‬‬
‫"איזיל לגביה‪ ,‬אפשר דמפר נדראי"‪.‬‬
‫[אמר אלך אליו אפשר שיפר את נדרי]‬
‫אתא לגביה‪ ,‬אמר ליה‪:‬‬
‫[בא אליו אמר לו]‬
‫"אדעתא דגברא רבה מי נדרת?"‬
‫[על דעת שהוא אדם גדול נדרת]‬
‫אמר ליה‪:‬‬
‫[אמר לו]‬
‫‪150‬‬
‫"אפילו [שונה ] פרק אחד ואפילו הלכה אחת"‪.‬‬
‫אמר ליה‪:‬‬
‫[אמר לו]‬
‫"אנא הוא"‪.‬‬
‫[אני הוא]‪.‬‬
‫נפל על אפיה ונשקיה על כרעיה‪,‬‬
‫[נפל על פניו‪ ,‬ונשקו על רגליו]‬
‫ויהיב ליה פלגא ממוניה‪.‬‬
‫[ונתן לו חצי ממונו]‬
‫ברתיה דרבי עקיבא עבדא ליה לבן עזאי הכי‪.‬‬
‫[בתו של רבי עקיבא עשתה לבן עזאי]‬
‫והיינו דאמרי אינשי‪:‬‬
‫[וזה שאומרים אנשים]‬
‫רחילא בתר רחילא אזלא —‬
‫[רחלה (כבשה צעירה) אחרי רחלה הולכת]‬
‫כעובדי אמה כך עובדי ברתא‪.‬‬
‫[כמעשי אמה כך מעשי בתה]‬
‫(בבלי כתובות סב ע"ב‪-‬סג ע"א)‬

‫‪ 150‬על פי כ"י מינכן ‪.95‬‬

‫‪ /‬מגדר ומיניות בתרבות חז"ל‬ ‫‪134‬‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 134‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:30‬‬

 ‫שאלה‬ ‫ ‬
‫‪‬‬
‫קראו עמודים ‪ 159-150‬בספרו של דניאל בויארין "הבשר שברוח"‪ ,‬ועמודים ‪ 80-56‬בספרה‬
‫של שולמית ולר "נשים ונשיות בסיפורי התלמוד"‪ 151.‬מה היא טענתה העיקרית של ולר נגד‬
‫קריאתו של בויארין? איזו גישה חלופית היא מציעה?‬

‫כיוון קריאה שונה של סיפור רבי עקיבא ואשתו הציע אדמיאל קוסמן‪ .‬לשיטתו יש לקרוא את‬
‫הסיפור כעוסק בדגם של אהבה רוחנית בין אישה לגבר‪ .‬בסוף דבריו יוצא קוסמן נגד מה שהוא‬
‫מכנה "הקריאה הפוליטית" של דניאל בויארין‪ .‬כך מציג קוסמן את חילוקי הדעות עם בויארין‪:‬‬
‫לדעת בויארין‪ ,‬גירסת הסיפור שלפנינו היא תוצר של תרבות־חכמים בבלית המרחיקה‬
‫את האשה בדרך נמרצת ביותר מתלמוד תורה‪ ,‬ומאידך מעודדת אותה‪ ,‬בכל דרך אפשרית‪,‬‬
‫לסייע לבעלה ולבניה הזכרים לשקוד על תלמודם‪ ...‬לפי הצעת הקריאה שלי מצוי עיקרו‬
‫של הסיפור בהעמדת שני הגיבורים כבעלי יכולת נתינה‪ .‬אין הוא רומז כלל כי על האשה‬
‫— העובדה שרק הגבר‬ ‫לפנות את עצמה לצורך לימודיו של בעלה‪ ,‬אף שהנתון הזה ‏ ‏‬
‫— והאשה מנועה מכך‏—‏ משוקע כאמור ברקע ההיסטורי־ריאלי של‬ ‫מיועד ללמוד תורה‏ ‏‬
‫סיפורנו‪ ,‬כנתון חברתי שלא היה ניתן לערער עליו בזמנו‪152.‬‬

‫נוסף על כך מקדיש קוסמן תשומת לב לרקע ההיסטורי העומד מאחורי סיפור רבי עקיבא ואשתו‪,‬‬
‫ועניין זה יחתום את הדיון בסיפור‪ .‬במבוא לספר דנו בהכללה בשאלת הזיקה שבין הטקסטים‬
‫של ספרות חז"ל לבין המציאות שבה נכתבו ועמדנו על הקושי לגשר ביניהם‪ .‬סיפור רבי עקיבא‬
‫ואשתו‪ ,‬מאפשר לדון בשאלה זו באופן קונקרטי‪ .‬בקורס "מדרש ואגדה" (‪ )10446‬הקדיש המחבר‪,‬‬
‫יונה פרנקל‪ ,‬סעיף שלם לקשר שבין סיפורים העוסקים בחכמים לבין המחקר ההיסטורי‪ ,‬ודן גם‬
‫בסיפור רבי עקיבא‪.‬‬

‫שאלה‬ ‫ ‬
‫‪‬‬
‫קראו את דברי יונה פרנקל‪ ,‬בקורס מדרש ואגדה‪ ,‬עמודים ‪ 374-365‬במקראת המאמרים‪153.‬‬
‫מה היא המסקנה של פרנקל בדבר ההיסטוריות של הסיפור?‪154‬‬

‫‪ 1 51‬שולמית ולר‪ ,‬נשים ונשיות בסיפורי התלמוד‪ ,‬תל־אביב ‪.2001‬‬

‫‪ 152‬אדמיאל קוסמן‪ ,‬נשיות בעולמו הרוחני של הסיפור התלמודי‪ ,‬תל אביב תשס"ח‪ ,‬עמ' ‪ .107 ,105‬לגישה‬
‫שונה נוספת‪ ,‬המשלימה ומתקנת את פרשנותו של דניאל בויארין ראו‪Shamma Friedman, "A Good :‬‬
‫‪Story Deserves Retelling – The Unfolding of the Akiva Legend", Jewish Studies Internet‬‬
‫‪Journal 3 (2004), pp. 55-93‬‬
‫‪ 1 53‬יונה פרנקל‪ ,‬מדרש ואגדה‪ ,‬תל־אביב ‪.1996‬‬
‫‪ 154‬בשאלת ההיסטוריות של סיפורי רבי עקיבא ואשתו עסקו גם חוקרות וחוקרים נוספים‪ .‬ראו למשל‪ :‬טל‬
‫אילן‪'" ,‬ירושלים של זהב' והגרעין ההיסטורי בסיפורי אשת ר' עקיבא"‪ ,‬אשה בירושלים‪ :‬מגדר‪ ,‬חברה‬
‫ודת‪ ,‬טובה כהן ויהושע שוורץ (עורכים)‪ ,‬רמת־גן תשס"ב‪ ,‬עמ' ‪Susan Marks, "Follow That .46-33‬‬
‫‪Crown: Or, Rhetoric, Rabbis, and Women Patrons", Journal of Feminist Studies in Religion 24‬‬
‫‪(2008), pp. 77-96‬‬

‫נשים‪ ,‬גברים ולימוד תורה ‪135 /‬‬ ‫פרק חמישי‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 135‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:30‬‬

 ‫‪ 5.2‬נשים ולימוד תורה‬
‫— שאלת‬ ‫נעבור כעת לעסוק בעניין שקשור להיבט מגדרי נוסף של שאלת לימוד התורה ‏ ‏‬
‫האפשרות (או חוסר היכולת) של נשים להשתתף במעשה דתי זה‪ .‬בדרך כלל הודרו נשים מלימוד‬
‫תורה בעת העתיקה ובמשך רוב ימי הביניים‪ .‬בראשית העת החדשה החל המצב להשתנות אט אט‪,‬‬
‫במאה ה־‪ 20‬חלה תפנית‪ ,‬וכיום לימוד תורה לנשים (בצורה זו או אחרת) מקובל ברוב הקהילות‬
‫הדתיות‪ ,‬כולל בזרמים האורתודוקסיים‪ .‬כאן נתמקד בקביעה הגורפת של חכמים כי אין ללמד‬
‫תורה לנשים‪ .‬עם זאת ננסה לחלץ מספרות חז"ל רמזים מהם אפשר להבחין בעמדות שונות או‬
‫בגוונים מחשבתיים אחרים‪.‬‬

‫‪ 5.2.1‬בין "חייב אדם ללמד את בתו תורה" לבין "ישרפו דברי‬

‫תורה ואל ימסרו לנשים"‬
‫לעיל ראינו את דברי בן עזאי שטען שאדם שאינו נושא אישה ומביא ילדים לעולם נחשב כשופך‬
‫דם אך הסביר שהוא עצמו אינו עושה כך משום שהוא מבקש להקדיש את כל חייו ללימוד‬
‫התורה‪ .‬במסכת סוטה שבמשנה מביע בן עזאי עמדה לא שגרתית בנוגע ללימוד תורה של נשים‪.‬‬
‫הדיון במסכת זו נסב על טקס הסוטה המקראי (הנזכר בפרק החמישי בספר במדבר)‪ ,‬שבו נבחנת‬
‫אישה שבעלה חושד בה בניאוף באמצעות טקס מאגי שאמור לגלות אם היא אשמה או חפה‬
‫מפשע‪ .‬באחד השלבים המרכזיים בטקס‪ ,‬על האישה לשתות את המים המאררים (נוזל מיוחד‬
‫המורכב ממים‪ ,‬עפר וחתיכת קלף עליה נרשם שמו המפורש של האל) שיבררו את אשמתה או את‬
‫חפותה‪ .‬על פי הטקס המקראי אם האשה חפה מעוון לא יאונה לה כל רע‪ ,‬אם סטתה תחת בעלה‬
‫היא תמות בייסורים בו במקום‪ 155.‬נעיין בקטע מהמשנה הדן בעניין זה‪:‬‬
‫אינה מספקת לשתות עד שפניה מוריקות ועיניה בולטות‪,‬‬
‫והיא מתמלאת גידין‪.‬‬
‫והם אומרים‪:‬‬
‫"הוציאוה‪ ,‬הוציאוה! שלא תטמא את ַה ֲעזָ ָרה‪156".‬‬
‫אם יש לה זכות‏—‏ היתה תולה (עומדת‪ ,‬מסייעת) לה‪.‬‬
‫יש זכות תולה שנה אחת‪ ,‬יש זכות תולה שתי שנים‪,‬‬
‫יש זכות תולה שלוש שנים‪.‬‬
‫מכאן אומר בן עזאי‪:‬‬
‫"חייב אדם ללמד את בתו תורה‪,‬‬

‫‪ 1 55‬לעיון ולניתוח של טקס הסוטה ראו בפרק השמיני‪.‬‬

‫‪ 156‬החצר הפנימית של בית המקדש‪ ,‬שבה נאסף העם לתפילה‪ .‬העזרה הייתה גדורה ומחולקת במחיצה‬
‫לשלושה מדורים‪ :‬עזרת כוהנים‪ ,‬עזרת ישראל (לגברים) ועזרת נשים‪.‬‬

‫‪ /‬מגדר ומיניות בתרבות חז"ל‬ ‫‪136‬‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 136‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:30‬‬

 ‫שאם תשתה‪ ,‬תדע שהזכות תולה לה"‪.‬‬
‫רבי אליעזר אומר‪:‬‬
‫"כל המלמד את בתו תורה‪ ,‬כאילו מלמדה תפלות"‪.‬‬
‫רבי יהושע אומר‪:‬‬
‫"רוצה אשה בקב ותפלות מתשעה קבין ופרישות‪".‬‬
‫(משנה סוטה ג‪ ,‬ד‪ ,‬עמ' ‪)240‬‬ ‫ ‬

‫לעומת בן עזאי טוען רבי אליעזר "כל המלמד את בתו תורה כאילו מלמדה תפלות"‪ .‬המפתח‬
‫להבנת דבריו של רבי אליעזר הוא פענוח משמעות המילה "תפלות"‪ .‬מדברי רבי יהושע עולה כי‬
‫"תפלות" היא היפוכה של "פרישות"‪ ,‬ומכאן שעל פי תפיסתו לימוד תורה לנשים עלול להוביל‬
‫אותן לבסוף לחטאים בעלי אופי מיני‪.‬‬

‫שאלה‬ ‫ ‬
‫‪‬‬
‫כיצד לימוד תורה שאמור להרחיק את האדם מן העברה (כפי שראינו למשל בפרק השלישי‬
‫שעסק ביצר) עלול להוביל את האישה לחטא?‬

‫בסוגיה בתלמוד הירושלמי שדנה במשנה זו אנו מוצאים שוב אותם החכמים במקור שעוסק‬
‫בלימוד תורה לנשים‪:‬‬
‫ובן עזאי דלא [שלא] כרבי לעזר בן עזריה‪.‬‬
‫דתני [ששנוי]‪:‬‬
‫מעשה ברבי יוחנן בן ברוקה ורבי אלעזר חסמא שהיו מהלכין מיבנה ללוד‪,‬‬
‫והקבילו את רבי יהושע בבקיעין‪.‬‬
‫אמר להן‪:‬‬
‫"מה חידוש היה לכם בבית המדרש היום?"‬
‫ואמרו לו‪:‬‬
‫"הכל תלמידיך ומימיך אנו שותים"‪.‬‬
‫אמר להן‪:‬‬
‫אפילו כן‪ ,‬אי אפשר לבית המדרש שלא יהא בו דבר חדש בכל יום‪.‬‬
‫מי שבת שם?"‬
‫אמרו לו‪:‬‬
‫"רבי לעזר בן עזריה"‪.‬‬
‫"ומה היתה פרשתו?"‬
‫"ה ְק ֵהל ֶאת ָה ָעם ָה ֲאנָ ִׁשים וְ ַהּנָ ִׁשים וְ ַה ַּטף וְ גֵ ְרָך ֲא ֶׁשר ִּב ְׁש ָע ֶריָך‬
‫ַ‬
‫ְל ַמ ַען יִ ְׁש ְמעּו ְּול ַמ ַען יִ ְל ְמדּו" (דברים לא‪ ,‬יב)‪.‬‬
‫"ומה אמר בה?"‬
‫"הואיל והאנשים באין ללמוד והנשים באות לשמוע‪,‬‬

‫נשים‪ ,‬גברים ולימוד תורה ‪137 /‬‬ ‫פרק חמישי‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 137‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:30‬‬

 ‫הטף למה בא?‪ ‬‬
‫אלא ליתן [לתת] שכר למביאיהן‪".‬‬
‫אמר להן‪:‬‬
‫"אין הדור יתום שרבי אלעזר בן עזריה שרוי בתוכו"‪.‬‬
‫(ירושלמי סוטה ג‪ ,‬ד‪ ,‬עמ' ‪)920‬‬ ‫ ‬

‫שאלה‬ ‫ ‬
‫‪‬‬
‫קראו עמודים ‪ 176-174‬מספרו של בויארין במקראת המאמרים‪ .‬מה מסקנתו בנוגע לעמדת‬
‫הירושלמי בדבר לימוד תורה לנשים?‬

‫מעשה נוסף הבא מיד לאחר קטע זה מציג פעם נוספת את דעתו הקיצונית של רבי אליעזר בכל‬
‫הנוגע לנשים ולימוד תורה‪:‬‬
‫מטרונה [אישה מכובדת] שאלה את רבי לעזר‪:‬‬
‫"מפני מה חט [חטא] אחת במעשה העגל והן מתים בה שלש מיתות?‬
‫אמר לה‪:‬‬
‫"אין חכמתה של אשה אלא בפילכה [בפלך]‪,‬‬
‫דכתיב‪:‬‬
‫וְ ָכל ִא ָּׁשה חַ ְכ ַמת ֵלב ְּביָ ֶד ָיה ָטוּו (שמות לה‪ ,‬כה)"‪ .‬‬
‫אמר לו הורקנוס בנו‪:‬‬
‫"בשביל שלא להשיבה דבר אחד מן התורה‪,‬‬
‫איבדת ממני שלש מאות כור מעשר בכל שנה"‪.‬‬
‫אמר ליה [לו]‪:‬‬
‫"ישרפו דברי תורה ואל ימסרו לנשים"‪.‬‬
‫וכשיצתה [וכשיצאה] אמרו לו תלמידיו‪:‬‬
‫"רבי‪ ,‬לזו דחיתה‏—‏ לנו מה אתה משיב?"‬
‫(ירושלמי סוטה ג‪ ,‬ד‪ ,‬עמ' ‪)920‬‬ ‫ ‬

‫רבי אליעזר מסרב לענות למטרונה על שאלתה בנוגע לעונש של בני ישראל בחטא העגל משום‬
‫שלדעתו נשים אינן ראויות לעסוק בחכמת התורה‪ ,‬את חכמתן עליהן להקדיש למלאכת הטווייה‬
‫בלבד‪ .‬בנו מתפלא על תשובה זו של אביו‪ ,‬משום שהוא עתיד להפסיד בגינה כסף רב שהיה יכול‬
‫להרויח‪ ,‬לּו היה משיב לה דבר מן התורה כפי שביקשה‪ ,‬אך רבי אליעזר עומד על דעתו ומסיים‬
‫בקביעה הקיצונית שעדיף לדברי התורה להישרף מאשר להימסר לנשים‪ .‬רבי אליעזר מבטל‬
‫אפוא את דברי בן עזאי במשנה‪ .‬גם בתלמוד הבבלי נשללת האפשרות שאישה תלמד תורה באופן‬
‫חד משמעי‪ ,‬כפי שאפשר לראות‪:‬‬

‫‪ /‬מגדר ומיניות בתרבות חז"ל‬ ‫‪138‬‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 138‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:30‬‬

 ‫‪...‬ויש זכות תולה שלוש שנים‪.‬‬
‫זכות דמאי [של מה]?‬
‫אילימא [אם תאמר]‪ ,‬זכות דתורה‪,‬‬
‫הא [הרי] אינה מצווה ועושה היא‪.‬‬
‫אלא זכות דמצוה‪.‬‬
‫זכות דמצוה‪,‬‬
‫מי מגנא כולי האי?‬
‫[האם מגינה כל כך]‬
‫והתניא [ושנויה]‪:‬‬
‫את זו דרש רבי מנחם בר יוסי‪:‬‬
‫תֹורה אֹור (משלי ו‪ ,‬כג)‪,‬‬ ‫ִּכי נֵ ר ִמ ְצוָ ה וְ ָ‬
‫תלה הכתוב את המצוה בנר ואת התורה באור‪.‬‬
‫את המצוה בנר לומר לך —‬
‫מה נר אינה מגינה אלא לפי שעה אף מצוה אינה מגינה אלא לפי שעה‪.‬‬
‫ואת התורה באור לומר לך‏—‏ מה אור מגן לעולם אף תורה מגינה לעולם‪...‬‬
‫רבינא אמר‪:‬‬
‫"לעולם זכות תורה"‪.‬‬
‫ודקאמרת [ושאתה אומר]‏—‏‬
‫אינה מצווה ועושה‪,‬‬
‫נהי דפקודי לא מפקדא‬
‫[על אף שלצוות הן אינן מצוות]‪,‬‬
‫באגרא דמקרין ומתניין בנייהו‪,‬‬
‫[בשכר זה שמקריאות ומשנות בניהן]‪157‬‬
‫ונטרן להו לגברייהו עד דאתו מבי מדרשא‪.‬‬
‫[ומצפות לבעליהן עד שיבואו מבית המדרש]‪.‬‬
‫(בבלי סוטה כא‪ ,‬ע"א)‬ ‫ ‬

‫שאלה‬ ‫ ‬
‫‪‬‬
‫כיצד מתמודד הטקסט עם דברי בן עזאי במשנה? היעזרו בניתוח של דניאל בויארין לטקסט‬
‫זה בספרו‪ ,‬עמודים ‪ 181-176‬במקראת המאמרים‪.‬‬

‫הניגוד בין ארץ ישראל ובבל בנוגע ללימוד תורה לנשים עולה גם מקטע אחד בתוספתא‪ ,‬שעוסק‬
‫אמנם בענייני טומאה וטהרה‪ ,‬אך נוגע בשאלת לימוד התורה באופן עקיף‪:‬‬

‫‪ 157‬על פי רש"י הכוונה היא שהנשים דואגות שהבנים ילכו ללמוד ולא שהן מקריאות אותם בעצמן‪.‬‬

‫נשים‪ ,‬גברים ולימוד תורה ‪139 /‬‬ ‫פרק חמישי‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 139‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:30‬‬

 ‫הזבין והזבות והנדות והיולדות‬
‫מותרין לקרות בתורה‪ ,‬בנביאים ובכתובים‪,‬‬
‫ולשנות במשנה‪ ,‬במדרש‪ ,‬בהלכות ובאגדות‪.‬‬
‫ובעלי קריין אסורין בכלן‪.‬‬
‫(תוספתא ברכות ב‪ ,‬יב‪ ,‬עמ' ‪)8‬‬ ‫ ‬

‫התוספתא דנה כאן בשאלה באיזה מצב גופני יכולים גברים ונשים לקרוא בתורה או לעסוק‬
‫בלימוד‪ .‬על פי המקור שלפנינו אפילו אלה שמגופם יוצא דם באופן טבעי (ובאופן הלכתי הם‬
‫טמאים לעניינים מסוימים) רשאים לעסוק בפעילות הכרוכות בתורה‪ ,‬בעוד שעל בעלי קרי הדבר‬
‫אסור‪ .‬תוספתא זו מובאת במסורת הבבלית כך‪:‬‬
‫מכאן אמרו‪:‬‬
‫"הזבין והמצורעים ובאין על נדות‬
‫מותרים לקרות בתורה ובנביאים ובכתובים‪,‬‬
‫לשנות במשנה וגמרא ובהלכות ובאגדות‬
‫אבל בעלי קריין [קרי] אסורים‪".‬‬
‫(בבלי ברכות כב‪ ,‬ע"א)‬ ‫ ‬

‫שאלה‬ ‫ ‬
‫‪‬‬
‫קראו את המקור הבא מהתלמוד הבבלי שעניינו לימוד תורה לנשים‪ .‬האם תוכנו עולה בקנה‬
‫אחד עם עמדת הבבלי במסכת סוטה?‬
‫דתנו רבנן‪:‬‬
‫"האב חייב בבנו למולו ולפדותו וללמדו תורה"‪...‬‬
‫‪"...‬ללמדו תורה"‪.‬‬
‫מנלן [מנין לנו]?‬
‫דכתיב [שכתוב]‪:‬‬
‫וְ ִל ַּמ ְד ֶּתם א ָֹתם ֶאת ְּבנֵ ֶיכם (דברים יא‪ ,‬יט)‪.‬‬
‫והיכא דלא אגמריה אבוה‪,‬‬
‫[והיכן שלא לימד אותו אביו]‬
‫מיחייב איהו למיגמר נפשיה‪,‬‬
‫[חייב הוא ללמד עצמו]‬
‫דכתיב [שכתוב]‪:‬‬
‫ּול ַמ ְד ֶּתם‪158.‬‬ ‫ְ‬
‫איהי‪ ,‬מנלן דלא מיחייבא?‬

‫‪ 158‬כלומר‪ ,‬שאפשר לקרוא את המילה בניקוד אחר‪.‬‬

‫‪ /‬מגדר ומיניות בתרבות חז"ל‬ ‫‪140‬‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 140‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:30‬‬

 ‫[והיא מניין לנו שלא חייבת]‬
‫דכתיב [שכתוב]‪:‬‬
‫וְ ִל ַיּמ ְד ֶּתם‪ְּ ,‬ול ַמ ְד ֶּתם‪.‬‬
‫כל שמצווה ללמוד‏—‏ מצווה ללמד‬
‫וכל שאינו מצווה ללמוד‏—‏ אינו מצווה ללמד‪.‬‬
‫ואיהי מנלן דלא מיחייבה למילף נפשה?‬
‫[והיא מניין לנו שלא מחויבת ללמד עצמה]‬
‫דכתיב [שכתוב]‪:‬‬
‫וְ ִל ַיּמ ְד ֶּתם‪ְּ ,‬ול ַמ ְד ֶּתם‪.‬‬
‫כל שאחרים מצווין ללמדו‏—‏ מצווה ללמד את עצמו‬
‫וכל שאין אחרים מצווין ללמדו‏—‏ אין מצווה ללמד את עצמו‪.‬‬
‫ומנין שאין אחרים מצווין ללמדה?‬
‫דאמר קרא [שאמר הכתוב]‪:‬‬
‫וְ ִל ַּמ ְד ֶּתם א ָֹתם ֶאת ְּבנֵ ֶיכם (דברים יא‪ ,‬יט)‏‪-‬‏‬
‫ולא בנותיכם‪.‬‬

‫(בבלי קידושין כט‪ ,‬ע"ב)‬ ‫ ‬

‫‪ 5.2.2‬נשים מלומדות בספרות חז"ל‬

‫על קביעתו הנחרצת של רבי אליעזר ש"כל המלמד את בתו תורה כאילו מלמדה תפלות כתב‬
‫הרמב"ם‪:‬‬
‫אשה שלמדה תורה יש לה שכר‪ ,‬אבל אינו כשכר האיש ‏—‏ מפני שלא נצטוות‪...‬‬
‫— ציוו חכמים שלא ילמד אדם את בתו תורה מפני שרוב הנשים‬‫ואף על פי שיש לה שכר‏ ‏‬
‫אין דעתן מכוונת להתלמד אלא הן מוציאות דברי תורה לדברי הבאי‪ ,‬לפי עניות דעתן‪.‬‬
‫אמרו חכמים‪" :‬כל המלמד את בתו תורה כאילו מלמדה תפלות"‪ .‬במה דברים אמורים?‬
‫— אינו‬‫בתורה שבעל פה; אבל תורה שבכתב לא ילמד אותה לכתחילה‪ ,‬ואם למדה ‏ ‏‬
‫כמלמדה תפלות‪.‬‬
‫(ספר המדע‪ ,‬הלכות תלמוד תורה א‪ ,‬יג)‬ ‫ ‬

‫מדברי הרמב"ם משתמע שהוא מכיר במצב שבו נשים (מיעוטן‪ ,‬אמנם) לומדות תורה על פי‬
‫הכוונה הנכונה‪ .‬בסעיף זה נדון במקרים שספרות חז"ל מזכירה נשים מלומדות או נשים שנאמר‬
‫עליהן שלמדו תורה והשתתפו בשיח החכמים‪ .‬מטבע הדברים‪ ,‬מספר הסיפורים על נשים מעין‬
‫אלה מצומצם מאוד‪ ,‬בדרך כלל מדובר בנשים שהיו בנות של חכמים חשובים או שהיו נשואות‬
‫לחכמי הדור והיו קשורות לחוגי החכמים‪.‬‬

‫נשים‪ ,‬גברים ולימוד תורה ‪141 /‬‬ ‫פרק חמישי‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 141‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:30‬‬

 ‫‪ 5.2.2.1‬הסיפורים על שפחתו של רבי יהודה הנשיא‬
‫נפתח את הדיון במקרה שבו חכמים לא ידעו פירוש של שתי מילים בעברית ולא היו בטוחים‬
‫ביחס להיררכיה ביניהן‪ .‬את הפתרון לקושיותיהם שמעו משפחתו של רבי יהודה הנשיא‪ .‬הנה‬
‫עדות התלמוד הירושלמי‪:‬‬
‫אמר רבי חגיי‪:‬‬
‫"סירוגין וחלוגלוגות‪ .‬ומי גדול‏—‏ בחכמה ובשנים?"‬
‫אצרכת לחברייא‪.‬‬
‫[נצרכו לחכמים]‬
‫אמרין‪:‬‬
‫[אמרו]‬
‫"ניסוק ונשאל לאילין דבבית רבי"‪.‬‬
‫[נעלה ונשאל את אלו שבביתו של רבי (יהודה הנשיא)]‬
‫סלקון מישאול ויצאת שפחה משלבית רבי ואמרה להן‪:‬‬
‫[הלכו לשאול ויצאת שפחה משל בית רבי ואמרה להן]‬
‫"היכנסו ְל ָׁשנִ ים (על פי הגיל)"‪.‬‬
‫אמרין [אמרו]‪:‬‬
‫"ייעול פלן קדמאי‪ ,‬ייעול פלן קדמאי‪.‬‬
‫[יכנס זה לפני‪ ,‬יכנס זה לפני]‬
‫שורון עללין קטעין קטעין‪.‬‬
‫[התחילו נכנסין חלקים חלקים]‬
‫אמרה להן‪:‬‬
‫"מפני מה אתן נכנסין סירוגין סירוגין?"‬
‫חד רבי הוה טעין פרפחיניה בגולתיה ונפלון מיניה‪.‬‬
‫[רבי אחד נשא פרפחונים (סוג של צמח) בגלימתו ונפלו ממנו]‬
‫אמרה ליה [לו]‪:‬‬
‫"רבי רבי‪ ,‬נתפזרו חלוגלותיך"‪.‬‬
‫(ירושלמי שביעית ט‪ ,‬א‪ ,‬עמ' ‪)208‬‬ ‫ ‬

‫שאלה‬ ‫ ‬
‫‪‬‬
‫קראו במאמרה של דינה שטיין "מה שראתה שפחה‪ :‬הרהורי חז"ל על שפה וזהות‪,‬‬
‫עמודים ‪ 16-9‬במקראת המאמרים‪ 159.‬כיצד מפרשת שטיין את יחסי הכוח (המגדריים‬
‫והמעמדיים) המוצגים בסיפור?‬

‫לסיפור זה (המופיע במקום נוסף בתלמוד הירושלמי) שתי מקבילות גם בתלמוד הבבלי‪ .‬התלמוד‬
‫פותח בציטוט המשנה העוסקת בקריאת מגילת אסתר‪ ,‬לאחר מכן נתלה במילה אחת קשה מן‬

‫‪ 159‬דינה שטיין‪ ,‬מחקרי ירושלים בפולקלור יהודי כד‪-‬כה (תשס"ו‪-‬תשס"ז)‪ ,‬עמ' ‪.31-9‬‬

‫‪ /‬מגדר ומיניות בתרבות חז"ל‬ ‫‪142‬‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 142‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:30‬‬

 ‫המשנה‪" ,‬סירוגין"‪ ,‬שמוזכרת בדיון על קריאת מגילת אסתר ובעזרתה עובר לסיפור על שפחתו‬
‫של רבי יהודה הנשיא‪:‬‬
‫קראה סירוגין ומתנמנם‏—‏ יצא‪.‬‬
‫לא הוו ידעי רבנן מאי סירוגין‪.‬‬
‫[לא היו יודעים חכמים מה היא סירוגין]‬
‫שמעוה לאמתא דבי רבי‪,‬‬
‫[שמעו את השפחה של בית רבי]‬
‫דקאמרה להו לרבנן דהוי עיילי פסקי פסקי לבי רבי‪:‬‬
‫[שאמרה לחכמים שהיו נכנסים חלקים חלקים לבית רבי]‬
‫"עד מתי אתם נכנסין סירוגין סירוגין"?‬
‫לא הוו ידעי רבנן מאי חלוגלוגות‪.‬‬
‫[לא היו יודעים חכמים מה הם חלוגלוגות]‬
‫שמעוה לאמתא דבי רבי‪,‬‬
‫[שמעו את השפחה של בית רבי]‬
‫דאמרה ליה לההוא גברא דהוה קא מבדר פרפחיני‬
‫[שאמרה לאיש ההוא שהיה מפזר פרפחינים]‬
‫"עד מתי אתה מפזר חלוגלוגך?"‬
‫לא הוו ידעי רבנן מאי‪:‬‬
‫[לא היו יודעים חכמים מה זה]‬
‫רֹומ ֶמ ָּך (משלי ד‪ ,‬ח)‪.‬‬ ‫ּות ְ‬ ‫ַס ְל ְס ֶל ָה ְ‬
‫שמעוה לאמתא דבי רבי‪,‬‬
‫[שמעו את השפחה של בית רבי]‬
‫דהוות אמרה לההוא גברא דהוה מהפך במזייה‪.‬‬
‫[שהייתה אומרת לאותו אדם שהיה הופך בשערו]‬
‫אמרה ליה [לו]‪:‬‬
‫"עד מתי אתה מסלסל בשערך?"‬
‫לא הוו ידעי רבנן מאי‪:‬‬
‫[לא היו יודעים חכמים מה זה]‬
‫ַה ְׁש ֵלְך ַעל יְ יָ יְ ָה ְבָך וְ הּוא יְ ַכ ְל ְּכ ֶלָך (תהילים נה‪ ,‬כג)‪.‬‬
‫אמר רבה בר בר חנה‪:‬‬
‫זימנא חדא הוה אזילנא בהדי ההוא טייעא‬
‫[פעם אחת הייתי הולך עם אותו ערבי]‬
‫וקא דרינא טונא ואמר לי‪:‬‬
‫[והיה נושא משא ואמר לי]‬
‫"שקול יהביך ושדי אגמלאי"‬
‫[קח יהביך וזרוק על גמלי]‬

‫נשים‪ ,‬גברים ולימוד תורה ‪143 /‬‬ ‫פרק חמישי‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 143‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:30‬‬

 ‫לא הוו ידעי רבנן מאי‪:‬‬
‫[[לא היו יודעים חכמים מה זה]‬
‫את ָיה ְּב ַמ ְט ֲא ֵטא ַה ְׁש ֵמד (ישעיה יד‪ ,‬כג)‪.‬‬
‫אט ִ‬
‫וְ ֵט ֵ‬
‫שמעוה לאמתא דבי רבי‪,‬‬
‫[שמעו את השפחה של בית רבי]‬
‫דהוות אמרה לחברתה‪:‬‬
‫[שהייתה אומרת לחברתה]‬
‫"שקולי טאטיתא וטאטי ביתא"‪.‬‬
‫[קחי מטאטא וטאטאי את הבית]‬
‫(בבלי מגילה יח‪ ,‬ע"א)‬ ‫ ‬

‫שאלה‬ ‫ ‬
‫‪‬‬
‫השוו בין גרסת הבבלי לגרסת הירושלמי‪ .‬מה אפשר ללמוד מהבדלי הגרסאות?‬

‫לדברי שולמית ולר‪:‬‬

‫מהשוואה בין סיפורי הירושלמי לסיפורי הבבלי אפשר להסיק שעיצוב הסיפורים‬
‫שבבבלי‪ ,‬המדגיש את ההעזה ואת ההערכה העצמית הגבוהה של האמה‪ ,‬מצביע על‬
‫מגמה להציג אשה זו כמי שזכתה למעמד גבוה בקרב ציבור החכמים‪ .‬ייתכן שבשל‬
‫מגמה זו‪ ,‬הסיטואציות הטבעיות והדיבורים הטבעיים של האמה‪ ,‬המתקיימים בסיפורים‬
‫הארצישראליים‪ ,‬נהפכו בבבל לסיטואציות מלאכותיות ומקריות‪ ,‬ולדיבורים של גערה‬
‫מצד האמה כלפי החכמים‏—‏ כקבוצה וכבודדים‪ .‬הצגתה של אשה (ועוד אמה) כמי שנוזפת‬
‫בחכמים‪ ,‬מלמדת‪ ,‬אולי‪ ,‬על הערכה שרחשו חכמי בבל לנשים ידעניות‪160.‬‬

‫שאלה‬ ‫ ‬
‫‪‬‬
‫קראו את הניתוח של ולר בעמודים ‪ 160-152‬במקראת המאמרים והשוו אותו לניתוח של‬
‫שטיין‪ .‬האם תוכלו להצביע על הבדלי הגישות של שתי החוקרות?‬

‫‪ 5.2.2.2‬הבת הפיקחית והרעיה החכמה‏ ‏—‬

‫מלומדות בקרב בנות חכמים ונשותיהם‬
‫קבוצה נוספת של נשים שאפשר לומר עליהן שהפגינו ידע‪ ,‬חוכמה ולימוד במכלול הטקסטואלי‬
‫של ספרות חז"ל הן בנותיהם של חכמים מפורסמים או נשותיהם של חכמים (במקרים רבים‬
‫מדובר באותן נשים)‪ .‬כך לדוגמה סיפור על בתו של רבן גמליאל המובא בתלמוד הבבלי‪:‬‬

‫‪ 160‬שולמית ולר‪ ,‬נשים בחברה היהודית בתקופת המשנה והתלמוד‪ ,‬תל אביב תשס"א‪ ,‬עמ' ‪.160‬‬

‫‪ /‬מגדר ומיניות בתרבות חז"ל‬ ‫‪144‬‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 144‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:30‬‬

 ‫אמר ליה [לו] קיסר לרבן גמליאל‪:‬‬
‫אמריתו דשכבי חיי‪.‬‬
‫[אמרתם שהמתים חיים]‬
‫הא הוו עפרא‪ ,‬ועפרא מי קא חיי?‬
‫[הרי היו עפר‪ ,‬האם העפר חי]‬
‫אמרה ליה ברתיה [לו בתו]‪:‬‬
‫"שבקיה ואנא מהדרנא ליה‪".‬‬
‫[הנח לי לענות לו]‬
‫שני יוצרים יש בעירנו —‬
‫אחד יוצר מן המים ואחד יוצר מן הטיט‪ .‬איזה מהן משובח?‬
‫אמר לה‪:‬‬
‫"זה שיוצר מן המים"‪.‬‬
‫אמרה לו‪:‬‬
‫"מן המים צר מן הטיט לא כל שכן?"‬
‫(בבלי סנהדרין צ ע"ב‪-‬צא ע"א)‬ ‫ ‬

‫שאלה‬ ‫ ‬
‫‪‬‬
‫קראו את ניתוחה של שולמית ולר לסיפור זה בעמודים ‪ 182-178‬במקראת המאמרים‪ ,‬מתוך‬
‫ספרה‪" ,‬נשים ונשיות בסיפורי התלמוד"‪ 161.‬מה ניתן ללמוד‪ ,‬לדעת ולר‪ ,‬מסיפור זה על‬
‫חינוכה של בתו של רבן גמליאל וחוכמתה?‬

‫נעיין כעת בסיפור נוסף מן התלמוד הבבלי על ילתא‪ ,‬אשתו של רב נחמן‪:‬‬

‫אמרה ליה [לו] ילתא לרב נחמן‪:‬‬
‫"מכדי כל דאסר לן רחמנא שרא לן כוותיה"‬
‫[אמנם מכל מה שאסר לנו‪ ,‬הרחמן התיר לנו כמותו]‬
‫אסר לן דמא‏—‬
‫[אסר לנו דם]‏‬
‫שרא לן כבדא‪,‬‬
‫[התיר לנו כבד]‬
‫נדה‏—‏ דם טוהר‪,‬‬
‫— חלב חיה‪,‬‬ ‫חלב בהמה‏ ‏‬
‫חזיר‏—‏ מוחא דשיבוטא [מוח של דג שיבוטא]‪,‬‬
‫גירותא [עוף טמא]‏—‏ לישנא דכוורא [לשון דג]‪,‬‬
‫אשת איש‏—‏ גרושה בחיי בעלה‪,‬‬

‫‪ 161‬ולר‪ ,‬נשים ונשיות בסיפורי התלמוד‪ ,‬תל אביב ‪.1993‬‬

‫נשים‪ ,‬גברים ולימוד תורה ‪145 /‬‬ ‫פרק חמישי‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 145‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:30‬‬

 ‫אשת אח — יבמה‪,‬‬
‫— יפת תאר‪.‬‬ ‫כותית‏ ‏‬
‫בעינן למיכל בשרא בחלבא‪.‬‬
‫[ברצוני לאכול בשר בחלב]‬
‫אמר להו רב נחמן לטבחי‪:‬‬
‫[אמר להם רב נחמן לשוחטים]‬
‫"זויקו לה כחלי‪".‬‬
‫[שפדו לה עטין]‬
‫(בבלי חולין קט‪ ,‬ע"ב)‬ ‫ ‬

‫סיפור זה מציב בפנינו תמונה רב ממדית של ילתא‪ .‬היא מוצגת כבקיאה בהלכות רבות‪ ,‬מסוגלת‬
‫לערוך הפשטה מושגית ויש לה ידע תאולוגי רב‪ .‬עם זאת‪ ,‬היא מתוארת כאישה ארצית‪,‬‬
‫תאוותנית‪ ,‬בעלת תיאבון וככזו שמתאווה דווקא למאכלים אסורים‪ ,‬כלומר דומה במידה מסוכנת‬
‫לגבר ועל כן יש לרסן אותה‪162.‬‬

‫הדוגמאות שהובאו כאן עסקו בנשים שהפגינו את חכמתן בסיטואציות פרטיות ולא בשדה‬
‫השיח המרכזי של החכמים‪ ,‬שהוא בבית המדרש‪ .‬עם זאת‪ ,‬לעתים נדירות אפשר למצוא נשים‬
‫המעורבות בשיח חכמים מובהק‪ ,‬כפי שעולה בדוגמה מן התוספתא‪:‬‬
‫תנור‏—‏ מאימתי מקבל טומאה?‬
‫משיסיקנו כדי לאפות בו סופגנין‪.‬‬
‫— מטמא מיד‪.‬‬ ‫ורבי שמעון‏ ‏‬
‫רבן שמעון בן גמליאל אומר משם רבי שילא‪:‬‬
‫— מאימתי טהרתו?"‬ ‫"הטיחו בטהרה ונטמא‏ ‏‬
‫אמר רבי חלפתא איש כפר חנניא‪:‬‬
‫"אני שאלתי את שמעון בן חנניא‪,‬‬
‫ששאל את בנו של רבי חנניא בן תרדיון‪,‬‬
‫ואמר‪:‬‬
‫"משיסיענו ממקומו"‪,‬‬
‫ובתו אומרת‪:‬‬
‫"משיפשט את חלוקו"‪.‬‬
‫כשנאמרו דברים לפני רבי יהודה בן בבא אמר‪:‬‬
‫"יפה אמרה בתו מבנו"‪.‬‬
‫(תוספתא כלים בבא קמא ד‪ ,‬יז‪ ,‬עמ' ‪)574-573‬‬ ‫ ‬

‫‪ 162‬על ילתא ראו גם לעיל בפרק השני בדיון בדיני הנידה‪ ,‬בסעיף ‪.2.3.2.4‬‬

‫‪ /‬מגדר ומיניות בתרבות חז"ל‬ ‫‪146‬‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 146‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:30‬‬

 ‫שאלה‬ ‫ ‬
‫‪‬‬
‫במה נבדל סיפור זה על בתו של רבי חנניא בן תרדיון מן הסיפורים הקודמים? על מה‪ ,‬לפי‬
‫דעתכם‪ ,‬ביססו בנו ובתו את תשובותיהם?‬

‫התוספתא מביאה מסורת דומה‪:‬‬

‫קלוסטרא (סוג של תנור)‏—‏‬
‫רבי טרפון מטמא וחכמים מטהרין‪.‬‬
‫וברוריא אומרת‪:‬‬
‫"שומטה מן הפסח זה ותולה בחברו בשבת"‪.‬‬
‫כשנאמרו דברים לפני רבי יהודה אמר‪:‬‬
‫"יפה אמרה ברוריא"‪.‬‬
‫(תוספתא כלים בבא מציעא א‪ ,‬ו‪ ,‬עמ' ‪)579-578‬‬ ‫ ‬

‫מתן שם לאישה במקור זה ‏—‏ ברוריה ‏—‏ מוביל לסעיף שיחתום פרק זה ויתמקד בדמותה של‬
‫ברוריה ובאגדות השונות שנקשרו בדמותה‪.‬‬

‫‪ 5.2.2.3‬מכלול סיפורי ברוריה‬

‫ברוריה היא כנראה הדמות הנשית המפורסמת ביותר בקורפוס של ספרות חז"ל‪ ,‬בהקשר של‬
‫למדנות נשית‪ .‬דמותה העסיקה פרשנים מסורתיים בימי הביניים ובעת החדשה כמו גם חוקרים‬
‫וחוקרות בעידן המודרני‪ .‬ננסה לעקוב אחר הגלגולים השונים של המסורות הקשורות בה ולנתח‪,‬‬
‫בד בבד‪ ,‬את הסיפורים מנקודת המבט המגדרית‪.‬‬

‫התלמוד הבבלי הוא המקור העיקרי לסיפורים על ברוריה‪ .‬במקום אחד בו (פסחים סב‪ ,‬ע"ב)‬
‫נאמר‪:‬‬
‫ברוריה דביתהו דרבי מאיר‪,‬‬
‫[ברוריה אשתו של רבי מאיר]‬
‫ברתיה דרבי חנינה בן תרדיון‪,‬‬
‫[בתו של רבי חנינה בן תרדיון]‬
‫דתניא תלת מאה שמעתתא ביומא‪,‬‬
‫[שלמדה שלוש מאות הלכות ביום]‬
‫משלש מאה רבוותא‪.‬‬
‫[משלוש מאות חכמים]‬
‫(בבלי פסחים סב‪ ,‬ע"ב)‬ ‫ ‬

‫נשים‪ ,‬גברים ולימוד תורה ‪147 /‬‬ ‫פרק חמישי‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 147‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:30‬‬

 ‫במקום אחר בתלמוד הבבלי מסופר כיצד הוכיחה את רבי מאיר‪ ,‬אישּה‪ ,‬והעמידה אותו על טעות‬
‫חמורה בשיקול הדעת‪:‬‬
‫הנהו בריוני דהוו בשבבותיה דרבי מאיר‬
‫[אותם בריונים שהיו בשכנותו של רבי מאיר]‬
‫והוו קא מצערו ליה טובא‪.‬‬
‫[והיו מצערים אותו מאוד]‬
‫הוה קא בעי רבי מאיר רחמי עלויהו כי היכי דלימותו‪.‬‬
‫[היה מבקש רבי מאיר עליהם שימותו]‬
‫אמרה ליה ברוריא דביתהו‪:‬‬
‫[אמרה לו ברוריא אשתו]‬
‫"מאי דעתך‏—‏ משום דכתיב‪:‬‬
‫[מה דעתך‏משום שכתוב]‬
‫יִ ַּתּמּו חַ ָּט ִאים ִמן ָה ָא ֶרץ (תהילים קד‪ ,‬לה)?‬
‫מי כתיב [האם כתוב] 'חוטאים'?‬
‫חַ ָּט ִאים כתיב [כתוב]"‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬שפיל לסיפיה דקרא‪:‬‬
‫[ועוד המשך לסופו של הפסוק]‬
‫ְּור ָׁש ִעים עֹוד ֵאינָ ם (תהלים קד‪ ,‬לה)‪.‬‬
‫כיון ד [ש]יִ ַּתּמּו חַ ָּט ִאים‏—‏‬
‫ְּור ָׁש ִעים עֹוד ֵאינָ ם‪.‬‬
‫אלא בעי רחמי עלויהו דלהדרו בתשובה‪.‬‬
‫[אלא ביקש רחמים עליהם שיחזרו בתשובה]‬
‫כיוון דיהדרו [שיחזרו] בתשובה —‬
‫ְּור ָׁש ִעים עֹוד ֵאינָ ם‪ 163‬‏—‏‬
‫בעא רחמי עלויהו והדרו בתשובה‪.‬‬
‫[ביקש רחמים עליהם וחזרו בתשובה]‬
‫(בבלי ברכות י‪ ,‬ע"א)‬ ‫ ‬

‫תפנית מרתקת בסיפורה של ברוריה מופיעה בשולי דף התלמוד הבבלי‪ ,‬בפירוש רש"י למסורת‬
‫נוספת על ברוריה במסכת עבודה זרה‪ .‬נעיין תחילה בסיפור התלמודי‪:‬‬
‫ברוריא דביתהו דרבי מאיר‪,‬‬
‫[ברוריא‪ ,‬אשתו של רבי מאיר]‬

‫‪ 163‬כך בחלק מכתבי היד‪ .‬בדפוס וילנא מופיע רק "ורשעים עוד אינם"‪ .‬בכתב יד מינכן ‪ 95‬המשפט אינו‬
‫מופיע‪.‬‬

‫‪ /‬מגדר ומיניות בתרבות חז"ל‬ ‫‪148‬‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 148‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:30‬‬

 ‫ברתיה דרבי חנינא בן תרדיון הואי‪.‬‬
‫[בתו של רבי חנינא בן תרדיון הייתה]‬
‫אמרה לו‪:‬‬
‫"זילא בי מלתא דיתבא אחתאי בקובה של זונות"‪.‬‬
‫[באה אלי השמועה שיושבת אחותי בקובה של זונות]‬
‫שקל תרקבא דדינרי ואזל‪.‬‬
‫[נטל שק דינרים והלך]‬
‫אמר‪:‬‬
‫"אי לא איתעביד בה איסורא מיתעביד ניסא‪.‬‬
‫[אם לא נעשה בה איסור‪ ,‬יתרחש נס]‬
‫אי עבדה איסורא לא איתעביד לה ניסא"‪.‬‬
‫[אם עשתה איסור‪ ,‬לא יתרחש נס]‬
‫אזל נקט נפשיה כחד פרשא‪.‬‬
‫[הלך ונתחזה לפרש]‬
‫אמר לה‪:‬‬
‫"השמיעני לי"‪.‬‬
‫[(שכבי איתי)]‬
‫אמרה ליה [לו]‪:‬‬
‫"דשתנא אנא"‪.‬‬
‫[נידה אני]‬
‫אמר לה‪:‬‬
‫"מתרחנא מרתח"‪.‬‬
‫[אני מוכן לחכות]‬
‫אמרה לו‪:‬‬
‫"נפישין טובא דשפירן מינאי"‪.‬‬
‫[יש כאן רבות יפות ממני]‬
‫אמר‪:‬‬
‫"שמע מינה‏—‏ לא עבדה איסורא‪.‬‬
‫[מכאן אני למד שלא עשתה דבר אסור]‬
‫כל דאתי אמרה ליה הכי"‪.‬‬
‫[לכל מי שבא אמרה כך]‬
‫(בבלי עבודה זרה יח‪ ,‬ע"א‪-‬ע"ב)‬ ‫ ‬

‫ככל הידוע לנו‪ ,‬הבבלי כורך הושבתה של אחות זו בקובה של זונות‪ ,‬בפרשת ההתנגדות של האב‪,‬‬
‫ר' חנינא בן תרדיון‪ ,‬לגזרות השמד שהוטלו על החברה היהודית בארץ ישראל בהקשר של מרד‬
‫בר כוכבא‪ .‬משום כך "גזרו עליו לשריפה ועל אשתו להריגה ועל בתו לישב בקובה של זונות"‪.‬‬

‫נשים‪ ,‬גברים ולימוד תורה ‪149 /‬‬ ‫פרק חמישי‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 149‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:30‬‬

 ‫בת זו של רבי חנינא בן תרדיון היא חסרת שם‪ ,‬לעומת הבת האחרת‪ ,‬ברוריה‪ ,‬המתייחדת בחוכמה‬
‫ובכישורים אינטלקטואליים‪ ,‬שגמרה אומר להצילה מהמקום שלשם נשלחה כעונש‪ .‬למטרה זו‬
‫מגייסת ברוריה את ר' מאיר‪ 164.‬במקור מתוארים הניסיונות של רבי מאיר להציל את אחותה‬
‫של ברוריה‪ ,‬הסכנה שנשקפת לו עקב כך מן השלטונות‪ ,‬והמסקנה שעליו להימלט‪ .‬לבסוף‪ ,‬הוא‬
‫ניצל בזכות התערבותו של אליהו הנביא‪ .‬לאחר השתלשלות האירועים מוסיף הבבלי ומתאר מה‬
‫עלה בגורלו של רבי מאיר‪.‬‬
‫קם ערק אתא לבבל‪.‬‬
‫[קם ברח ובא לבבל]‬
‫איכא דאמרי מהאי מעשה‬
‫[יש אומרים ממעשה זה]‬
‫ואיכא דאמרי ממעשה דברוריא‪.‬‬
‫[ויש אומרים ממעשה ברוריה]‬
‫(בבלי עבודה זרה יח‪ ,‬ע"א‪-‬ע"ב)‬ ‫ ‬

‫התלמוד אינו מפרש מה הוא "מעשה דברוריא" אולם רש"י בפירושו לצמד מילים זה כתב‪:‬‬
‫שפעם אחת לגלגה (ברוריה) על שאמרו חכמים‪:‬‬
‫"נשים דעתן קלות הן עלייהו [עליהן]"‪,‬‬
‫ואמר לה (רבי מאיר)‪:‬‬
‫"חייך סופך להודות לדבריהם"‪.‬‬
‫וצוה לאחד מתלמידיו לנסותה לדבר עבירה‪,‬‬
‫והפציר בה ימים רבים עד שנתרצית‪,‬‬
‫וכשנודע לה חנקה עצמה וערק רבי מאיר מחמת כסופא [הבושה]‪.‬‬

‫שאלה‬ ‫ ‬
‫‪‬‬
‫קראו במקראת המאמרים את הניתוח של רחל אדלר למעשה ברוריה במאמרה ‪"The Virgin‬‬
‫‪and Other Anomalies: Character and Context in the Legend of" in the The Brothel‬‬
‫‪ 165 Beruriah‬ואת ניתוחו של בויארין לסיפור ברוריה (בעמודים ‪ .)197-185‬מה הן נקודות‬
‫הדמיון והשוני בין החוקרים?‬

‫‪ 1 64‬קיים דמיון רב בין סיפור מסעו של רבי מאיר אל גיסתו שנענשה בגלל אביה ודינה לזנות לבין סיפורים‬
‫אחרים על חכמים שנסעו לקיים יחסי מין עם זונות‪ .‬ראו במאמרה של מירה בלברג הנזכר בפרק השלישי‪,‬‬
‫הערה ‪.106‬‬
‫‪Rachel Adler, Tikkun 3 (1988), pp. 28-31, 102-105 165‬‬

‫‪ /‬מגדר ומיניות בתרבות חז"ל‬ ‫‪150‬‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 150‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:30‬‬

 ‫לסיכום סעיף זה על ברוריה נקרא כעת מקור נוסף שעניינו ברבי מאיר ואישה אחת שבאה מדי‬
‫ליל שבת לשמוע אותו דורש בבית הכנסת‪ .‬הסיפור‪ ,‬הכתוב ארמית‪ ,‬מופיע במדרש האגדה הארץ‬
‫ישראלי ויקרא רבה וכן בתלמוד הירושלמי‪ .‬כאן נביא את הנוסח מויקרא רבה‪:‬‬
‫רבי מאיר הוה יתיב ודריש בלילי שבתא‪.‬‬
‫[רבי מאיר היה יושב ודורש בלילי שבת]‬
‫הוות תמן חדא איתתא‪,‬‬
‫[הייתה שם אשה אחת]‬
‫יתיבא ושמעה ליה‪.‬‬
‫[יושבת ושומעת לו]‬
‫תנתה מדרשיה‪ ,‬אמתינת עד דיחסל מה דדריש‪,‬‬
‫[נתאחרה דרשתו‪ ,‬המתינה עד שגמר מה שדרש]‬
‫אזלת לביתא‪ ,‬אשכחת בוצינא טפי‪.‬‬
‫[הלכה לביתה ומצאה הנר כבה]‬
‫אמר לה בעלה‪:‬‬
‫"אן הוית?"‬
‫[היכן היית]‬
‫אמרה ליה [לו]‪:‬‬
‫"אנה יתיבה ושמעה דרושה"‪.‬‬
‫[אני ישבתי ושמעתי דרשן]‬
‫אמר לה‪:‬‬
‫"לא כן וכן את עיילא להכא‪,‬‬
‫[כך וכך שאין את נכנסת לכאן]‬
‫עד דאזלת ורוקת באנפי דרושא"‪.‬‬
‫[עד שתלכי ותירקי בפני הדרשן]‬
‫יתיבין שבתא קדמייתא‪ ,‬שבתא תניינה ותליתאה‪.‬‬
‫[ישבו שבת ראשונה‪ ,‬שניה ושלישית]‬
‫אמרו לה מגירתא [שכנותיה]‪:‬‬
‫"כדו אתון צהיבין‪ ,‬איתי אנן עמך לגבי דרושא"‪.‬‬
‫[כעת אתם במריבה‪ ,‬הבה נלך עמך אל הדרשן]‬
‫כיון דיחמא יתהון רבי מאיר‪ ,‬צפה ברוח הקודש‪,‬‬
‫[כיוון שראה אותן רבי מאיר‪ ,‬צפה ברוח הקודש]‬
‫אמר להון [להן]‪:‬‬
‫"אית מינכון איתתא דחכימא למילחש לעיינא"?‬
‫[יש ביניכן אשה היודעת ללחוש לעין]‬
‫אמרו לה מגירתא [שכנותיה]‪:‬‬
‫"כדו את אזלת ורוקת באנפיה ומישתרי לבעליך"‪.‬‬

‫נשים‪ ,‬גברים ולימוד תורה ‪151 /‬‬ ‫פרק חמישי‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 151‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:30‬‬

 ‫[כעת את הולכת ויורקת בפניו וניתרת לבעלך]‬
‫כיון דיתבת קמיה‪ ,‬איבדלת מיניה‪.‬‬
‫[כיוון שישבה לפניו‪ ,‬נרתעה מלפניו]‬
‫אמרה ליה [לו]‪:‬‬
‫"רבי‪ ,‬לית אנא חכימא למילחש עיינה"‪.‬‬
‫[אין אני יודעת ללחוש לעין]‬
‫אמר לה‪:‬‬
‫"רוקי באנפי שבע זימנין ואנא מינשם"‪.‬‬
‫[רוקי בפני שבע פעמים ואני מתרפא]‬
‫רקת באנפיה שבע זימנין‪.‬‬
‫[ירקה בפניו שבע פעמים]‬
‫אמר לה‪:‬‬
‫"איזילי אמרי לבעליך‪:‬‬
‫[לכי אמרי לבעלך]‬
‫"אמת אמר חדא זימנא‪ ,‬אנא רקת שבע זימנין"‪.‬‬
‫[אתה אמרת פעם אחת‪ ,‬אני ירקתי שבע פעמים]‬
‫אמרו לו תלמידיו‪:‬‬
‫"רבי‪ ,‬כך מבזין את התורה?‬
‫לא הוה לך למימר לחד מינן למילחש לך?"‬
‫[לא היה לך לומר לאחד מאתנו ללחוש לך]‬
‫אמר להו [להם]‪:‬‬
‫"לא דיו למאיר להיות שוה לקונו?‬
‫דתני [ששנה] רבי ישמעאל‪:‬‬
‫"גדול שלום‪ ,‬ששם הנכתב בקדושה‪,‬‬
‫אמר הקב"ה‪ ,‬ימחה על המים בשביל להטיל שלום בין איש לאשתו'"‪.‬‬
‫(ויקרא רבה ט‪ ,‬ט‪ ,‬עמ' קצא‪-‬קצב)‬ ‫ ‬

‫שאלה‬ ‫ ‬
‫‪‬‬
‫קראו במקראת המאמרים עמודים ‪ 190-188‬אצל בויארין ולאחר מכן את ניתוחה של גלית‬
‫חזן רוקם בעמודים ‪ 74-55‬מתוך ספרה ‪Tales of the Neighborhood: Jewish Narrative‬‬
‫‪ .Dialogues in Late Antiquity‬מה מקבלת חזן־רוקם בניתוחו של בויארין ומה היא דוחה?‬

‫‪ /‬מגדר ומיניות בתרבות חז"ל‬ ‫‪152‬‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 152‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:30‬‬

 ‫‪ 5.3‬סיכום‬
‫בפרק זה עסקנו בעניינים שונים הנוגעים ללימוד תורה בהקשר של חיי הנישואין‪ .‬את חציו‬
‫הראשון של הפרק הקדשנו למורכבות של הניסיון לשלב בין חיים של לימוד תורה לחיי משפחה‬
‫ולפתרונות (החלקיים) השונים שהוצעו בתרבות חז"ל בתקופות ובמקומות שונים‪ .‬סיימנו חלק‬
‫זה בעיון בסיפור רבי עקיבא ואשתו‪ ,‬סיפור שקיבל מעמד מרכזי בתרבות היהודית משלהי העת‬
‫העתיקה ועד ימינו‪ .‬בחלק האחר של הפרק עברנו לעסוק בעניין שלו נגיעה לעניינים אלו ‏—‏‬
‫חוסר הלגיטימציה להשכלת נשים בכלל וללימוד תורה בפרט‪ .‬ראינו כיצד מפעילים החכמים‬
‫מנגנונים שונים שנועדו למנוע מנשים ללמוד תורה‪ ,‬והעמקנו במספר הסיפורים המצומצם‬
‫בספרות חז"ל שבהם אפשר להבחין בניצנים של לימוד נשי או חוכמה הבאה לידי ביטוי במרחב‬
‫— בדומה לרבי‬‫הציבורי‪ .‬חלק זה של הפרק סיימנו בעיון במכלול הסיפורים על ברוריה‪ ,‬שהפכה‏ ‏‬
‫עקיבא‏—‏ לדמות פרדיגמטית של אישה מלומדת‪ ,‬לטוב ולרע‪.‬‬

‫נשים‪ ,‬גברים ולימוד תורה ‪153 /‬‬ ‫פרק חמישי‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 153‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:30‬‬

 ‫פרק שישי‬
‫מעשיות מן השכונה‪ :‬מגדר וחיי היום־יום‬

‫‪ 6.1‬הקדמה‬
‫ההתמקדות בסוגיות של מגדר ומיניות בתרבות חז"ל מעמידה במרכז לעתים קרובות סוגיות‬
‫הנוגעות לחיי היום־יום‪ .‬כך עסקנו למשל בסיטואציות יום־יומיות הנובעות מהחיים המשותפים‬
‫של בני הזוג במסגרת חיי הנישואין‪ ,‬או בסוגיות הנוגעות לענייני טומאה וטהרה בהקשר למחזור‬
‫החודשי של האישה‪ .‬בתולדות חקר תרבות חז"ל מגמות מחקריות מעין אלו לא היו מקובלות עד‬
‫לעשורים האחרונים‪ .‬בדומה למחקרים היסטוריים־תרבותיים בתחומים אחרים‪ ,‬מושאי המחקר‬
‫— החכמים)‪ ,‬והעיון והדיון היו בדרך כלל ברעיונות‬
‫היו בדרך כלל האליטות (ובמקרה שלפנינו‏ ‏‬
‫מופשטים או לכל היותר במימוש המעשי של רעיונות אלה‪ .‬חיי היום־יום נדונו‪ ,‬אם בכלל‪,‬‬
‫כתופעה שולית‪ .‬מגמה מחקרית זו נבעה לעתים קרובות מן העובדה שהמקורות שהשתמרו בידינו‬
‫הם מקורות שנתחברו ונערכו על ידי החכמים ובחוגיהם‪ ,‬ובמידה רבה הם משקפים את עולמם‬
‫ואת הנושאים שעמדו בראש מעייניהם‪ .‬עם זאת‪ ,‬דווקא ספרות חז"ל משמרת מספר גדול‪ ,‬באופן‬
‫יחסי‪ ,‬של טקסטים שעיסוקם בנושאים שאינם מופשטים או תאולוגיים בלבד ולכן קל‪ ,‬לכאורה‪,‬‬
‫לנסות ולחקור את התחומים הנוגעים למעשים ולתפיסות הקשורים לחיי היום־יום של נשים‬
‫וגברים בשלהי העת העתיקה‪ .‬לאור כל זאת‪ ,‬ובעזרת מחקרים חדישים שנערכו בשני העשורים‬
‫האחרונים‪ ,‬נתבונן בסיטואציות מחיי היום־יום‪ ,‬שאינן קשורות בסוגיות של מגדר ומיניות‬
‫אלא שייכות לתחומים כלליים יותר של מלאכות‪ ,‬מסחר ויחסי שכנות‪ .‬גם בתחומים הללו‬
‫אפשר להבחין באופן ברור במעורבות של תפיסות מגדריות מובהקות בעיצוב השיח והנורמות‬
‫החברתיות‪ .‬במבוא ציינו שאי אפשר לקרוא את מקורות חז"ל כפשוטם‪ ,‬כלומר כמייצגים את‬
‫המציאות כפי שהתרחשה‪ .‬ראשית‪ ,‬תמיד יהיה פער בין המציאות לבין מקור טקסטואלי (או מקור‬
‫אחר) שמייצג אותה‪ ,‬בשל העובדה שאפשר לייצג מציאות מסוימת באופנים שונים ומנקודות‬
‫מבט שונות‪ .‬שנית‪ ,‬את ספרות חז"ל חיברו חכמים בעלי דעות ומגמות שביקשו לעצב באמצעות‬
‫הטקסטים את הלכות חייהם של היהודים שסרו למרותם‪ .‬כך‪ ,‬כפי שבפרק על הנישואין שבנו‬
‫והדגשנו את העובדה שיש להטיל ספק בתיאורים המופיעים במקורות חז"ל העוסקים בגיל‬

‫‪ /‬מגדר ומיניות בתרבות חז"ל‬ ‫‪154‬‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 154‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:30‬‬

 ‫הנישואין או בדרכי השידוכין‪ ,‬גם בפרק הנוכחי נעיין בטקסטים בעין ביקורתית‪ .‬בדיון נבקש‬
‫להמחיש כיצד אפשר לקרוא את המקורות הללו כמשקפים היבטים שבדרך כלל לא נחשפים‬
‫לעינינו בעיון בספרות חז"ל‪ ,‬או שהורגלנו לראות בהם טקסטים שוליים שאין בהם חשיבות‪.‬‬

‫נפתח את הפרק בדיון בעניין יסודי בתרבות הנוגע לחיי היום־יום ולעבודה‪ ,‬כלומר ההבניה‬
‫המגדרית של המלאכות השונות וחלוקתן לנשיות ולגבריות‪ .‬לאחר מכן נעיין בסיפורים ובהלכות‬
‫שעניינם שתי עבודות הנתפסות באופן מובהק כנשיות (אם כי כפי שנראה‪ ,‬לא באופן מוחלט)‏—‏‬
‫טווייה ואפייה‪ .‬העיסוק במקורות על אפיית לחם יוביל אותנו לעיסוק כללי יותר שלו חשיבות‬
‫רבה בהקשר המגדרי‪ ,‬היחסים בין שכנות‪ .‬בסעיף זה נעמוד גם על היבטים בין־תרבותיים‬
‫הנגזרים מהעניין‪ ,‬ובעיקר הדברים אמורים בהקשר הנוצרי של ספרות חז"ל‪ .‬לסיום נעסוק בזיהוי‬
‫שעורכים חכמים בין האישה לבין הבית‪ ,‬ולבסוף נדון בשוק‪ ,‬אתר ציבורי תרבותי וחברתי חשוב‬
‫בכל תרבות ובכל תקופה בכלל‪ ,‬ובשלהי העת העתיקה בפרט‪.‬‬

‫‪ֵ 6.2‬א ֶׁשת ַחיִ ל ִמי יִ ְמ ָצא (משלי לא‪ ,‬י)‏—‏‬

‫האישה ומלאכותיה‬
‫בידוע הוא‪ ,‬בכל חברה ובכל תקופה‪ ,‬שעבודות מסוימות נחשבות כראויות לנשים ואחרות‬
‫לגברים‪ .‬במקרא‪ ,‬שהוא המסד לתרבות היהודית של חז"ל אנו מוצאים אזכור מפורש לעניין זה‪.‬‬
‫כך למשל עולה בספר שמות קישור בין נשים לבין טווייה בפלך‪ :‬וְ ָכל ִא ָּׁשה חַ ְכ ַמת ֵלב ְּביָ ֶד ָיה ָטוּו‬
‫(שמות לה‪ ,‬כה)‪ .‬על דרך ההיפוך נזכרת הטווייה בסיפור הריגת אבנר בן־נר‪ ,‬שר הצבא של המלך‬
‫שאול בידי יואב בן צרויה‪ ,‬שר הצבא של דוד‪ .‬דוד מקלל את זרעו של יואב (שהרג את אבנר)‬
‫שהגברים‪ ,‬בני ביתו ייאלצו לעסוק בטווייה‪ ,‬ובמקרה זה מוצג העיסוק כסמל לחולשה ולכישלון‪:‬‬
‫יֹואב זָב ְּומצ ָֹרע ַּומ ֲחזִ יק ַב ֶּפ ֶּלְך וְ נ ֵֹפל ַב ֶּח ֶרב וַ ֲח ַסר ָל ֶחם (שמואל ב ג‪ ,‬כט)‪ .‬במקומות‬
‫וְ ַאל יִ ָּכ ֵרת ִמ ֵבּית ָ‬
‫רבים במקרא נזכר‪ ,‬כבדרך אגב עיסוק הראוי לאישה (למשל‪ ,‬שאיבת מים) והראוי לגבר (למשל‪,‬‬
‫יציאה למלחמה)‪ ,‬אולם טקסט מקראי אחד מתייחד בכך שהוא מציג באופן נרחב את דמות‬
‫האישה האידאלית‪ ,‬הרי הוא המזמור "אשת חיל" בספר משלי‪ .‬בשל חשיבותו הרבה של המזמור‬
‫נקרא אותו במלואו (הדגשנו את המקומות שבהם נזכרות מלאכותיה של אשת החיל הזו)‪:‬‬
‫ֵא ֶׁשת חַ יִ ל ִמי יִ ְמ ָצא וְ ָרחֹק ִמ ְּפנִ ינִ ים ִמ ְכ ָרּה‬
‫ָּב ַטח ָּבּה ֵלב ַּב ְע ָלּה וְ ָׁש ָלל ֹלא יֶ ְח ָסר‬
‫ּגְ ָמ ַל ְתהּו טֹוב וְ ֹלא ָרע ּכֹל יְ ֵמי חַ ּיֶ ָיה‬
‫ָּד ְר ָׁשה ֶצ ֶמר ִּופ ְׁש ִּתים וַ ַּת ַעׂש ְּב ֵח ֶפץ ַּכ ֶּפ ָיה‬
‫סֹוחר ִמ ֶּמ ְר ָחק ָּת ִביא ַל ְח ָמּה‬ ‫ָהיְ ָתה ָּכ ֳאנִ ּיֹות ֵ‬
‫וַ ָּת ָקם ְּבעֹוד לַ יְ לָ ה וַ ִּת ֵּתן ֶט ֶרף לְ ֵב ָיתּה וְ חֹק לְ נַ ֲער ֶֹת ָיה‬
‫זָ ְמ ָמה ָׂש ֶדה וַ ִּת ָּק ֵחהּו ִמ ְּפ ִרי ַכ ֶּפ ָיה נָ ְט ָעה ָּכ ֶרם‬
‫ָחגְ ָרה ְבעֹוז ָמ ְתנֶ ָיה וַ ְּת ַא ֵּמץ זְ רֹוע ֶֹת ָיה‬

‫מעשיות מן השכונה‪ :‬מגדר וחיי היום־יום ‪155 /‬‬ ‫פרק שישי‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 155‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:30‬‬

 ‫ָט ֲע ָמה ִּכי טֹוב ַס ְח ָרּה ֹלא יִ ְכ ֶּבה ַב ַּליְ ָלה נֵ ָרּה‬
‫יָ ֶד ָיה ִׁשּלְ ָחה ַב ִּכיׁשֹור וְ ַכ ֶּפ ָיה ָּת ְמכּו ָפלֶ ְך‬
‫ַּכ ָּפּה ָּפ ְר ָׂשה ֶל ָענִ י וְ יָ ֶד ָיה ִׁש ְּל ָחה ָל ֶא ְביֹון‬
‫ֹלא ִת ָירא ְל ֵב ָיתּה ִמ ָּׁש ֶלג ִּכי ָכל ֵּב ָיתּה ָל ֻבׁש ָׁשנִ ים‬
‫בּוׁשּה‬
‫ַמ ְר ַב ִּדים ָע ְׂש ָתה ּלָ ּה ֵׁשׁש וְ ַא ְרּגָ ָמן לְ ָ‬
‫נֹודע ַּב ְּׁש ָע ִרים ַּב ְע ָלּה ְּב ִׁש ְבּתֹו ִעם זִ ְקנֵ י ָא ֶרץ‬ ‫ָ‬
‫ָס ִדין ָע ְׂש ָתה וַ ִּת ְמּכֹר וַ ֲחגֹור נָ ְתנָ ה לַ ְּכנַ ֲענִ י‬
‫בּוׁשּה וַ ִּת ְׂשחַ ק ְליֹום ַא ֲחרֹון‬ ‫עֹז וְ ָה ָדר ְל ָ‬
‫תֹורת ֶח ֶסד ַעל ְלׁשֹונָ ּה‬ ‫ִּפ ָיה ָּפ ְת ָחה ְב ָח ְכ ָמה וְ ַ‬
‫ֹאכל‬ ‫צֹופּיָ ה ֲה ִליכֹות ֵּב ָיתּה וְ ֶל ֶחם ַע ְצלּות ֹלא ת ֵ‬ ‫ִ‬
‫רּוה ַּב ְע ָלּה וַ יְ ַה ְל ָלּה‬
‫ָקמּו ָבנֶ ָיה וַ יְ ַא ְּׁש ָ‬
‫ַרּבֹות ָּבנֹות ָעׂשּו ָחיִ ל וְ ַא ְּת ָע ִלית עַ ל ֻּכ ָּלנָ ה‬
‫ֶׁש ֶקר ַה ֵחן וְ ֶה ֶבל ַהּי ִֹפי ִא ָּׁשה יִ ְר ַאת יְ יָ ִהיא ִת ְת ַה ָּלל‬
‫לּוה ַב ְּׁש ָע ִרים ַמ ֲע ֶׂש ָיה‬ ‫ְּתנּו ָלּה ִמ ְּפ ִרי יָ ֶד ָיה וִ ַיה ְל ָ‬
‫(משלי לא‪ ,‬י‪-‬לא)‬ ‫ ‬

‫שאלה‬ ‫ ‬
‫‪‬‬
‫כיצד מצטיירת כאן האישה?‬

‫מזמור זה‪ ,‬שברבות הימים הפך סמל לאישה היהודייה האידאלית‪ ,‬ובקהילות מסוימות שרים‬
‫אותו כל ליל שבת לפני הסעודה‪ ,‬הוא יוצא דופן מבחינות רבות‪ ,‬ובעיקר מן הבחינות הקשורות‬
‫למלאכות‪ .‬בניגוד לתפיסה הרווחת שעל פיה תפקיד האישה בחברה המקראית־מסורתית מצטמצם‬
‫ל"מרחב הביתי"‪ ,‬כאן עולה דמות של אישה פעילה מאוד בתחומי הייצור‪ ,‬המסחר והכלכלה גם‪,‬‬
‫ואולי בעיקר‪ ,‬מחוץ לבית‪ ,‬כלומר במרחב הציבורי‪ .‬כדי לחדד את אופיו של מזמור זה נשווה‬
‫אותו לטקסט מהמשנה המגדיר גם הוא את מלאכות האישה‪:‬‬
‫אלו מלאכות שהאישה עושה לבעלה‪:‬‬
‫טוחנת ואופה ומכבסת‪ .‬מבשלת ומניקה את בנה‪ .‬‬
‫מצעת לו את המיטה ועושה בצמר‪.‬‬
‫— לא טוחנת ולא אופה ולא מכבסת‪.‬‬ ‫הכניסה לו שפחה אחת‏ ‏‬
‫שתיים‏—‏ אינה מבשלת ואינה מניקה את בנה‪.‬‬
‫שלוש‏—‏ אינה מצעת לו את המיטה ואינה עושה בצמר‪.‬‬
‫ארבעה‏—‏ יושבת בקתדרא‪.‬‬
‫רבי אליעזר אומר‪:‬‬
‫"אפילו הכניסה לו מאה שפחות‏—‏‬
‫כופה לעשות בצמר‪ ,‬שהבטלה מביאה לידי זימה"‪.‬‬
‫רבן שמעון בן גמליאל אומר‪:‬‬

‫‪ /‬מגדר ומיניות בתרבות חז"ל‬ ‫‪156‬‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 156‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:30‬‬

 ‫"אף המדיר את אשתו מלעשות מלאכה יוציא וייתן כתובה‪,‬‬
‫שהבטלה מביאה לידי שעמום"‪.‬‬
‫(משנה כתובות ה‪ ,‬ה‪ ,‬עמ' ‪)105‬‬ ‫ ‬

‫שאלה‬ ‫ ‬
‫‪‬‬
‫מה הם ההבדלים בין פרק לא בספר משלי למקור מהמשנה? קראו גם את דבריה של מרים‬
‫פסקוביץ' במקראת המאמרים (עמודים ‪ 166.)108-105‬מה הם‪ ,‬לדעתה‪ ,‬ההבדלים בין שני‬
‫המקורות?‬

‫קטע זה מן המשנה מתאר מלאכות שמוטלות על האישה‪ ,‬וממודרות לפי מעמדה הסוציו־אקונומי‪.‬‬
‫במקומות נוספים בספרות חז"ל אנו מוצאים גם אזכורים ישירים לחשיבות ההפרדה בין גברים‬
‫ונשים בתחומי העבודה‪ .‬הדיונים הללו נקשרים בדרך כלל לסוגיות של ייחוד‪ ,‬כלומר מערכת‬
‫ההגבלות על שהות בצוותא של גברים ונשים בגלל חשש להתנהגות לא נאותה‪ .‬נעיין במקורות‬
‫האלה‪:‬‬
‫כל שעסקו עם הנשים‪ ,‬לא יתייחד עם הנשים‪.‬‬
‫ולא ילמד אדם את בנו אמנות בין הנשים‪...‬‬
‫לא ילמד אדם את בנו חמר‪ ,‬גמל‪ ,‬ספר‪ ,‬ספן‪ ,‬רועה וחנווני‪ ,‬‬
‫שאמנותן אמנות ליסטים‪.‬‬
‫(משנה קידושין ד‪ ,‬יד‪ ,‬עמ' ‪)329-330‬‬ ‫ ‬

‫כל שעסקו עם הנשים לא יתיחד עם הנשים‪.‬‬

‫כגון הסרידין‪ ,‬והסרוקות‪ ,‬והגרדין‪ ,‬והרוכלין‪ ,‬והחייטין‪,‬‬
‫והספרין‪ ,‬והכובסין והנקורות‪.‬‬
‫רבי מאיר אומר‪:‬‬
‫"אין לך אומנות שעברה מן העולם‪,‬‬
‫אלא אוי לו לאדם שרואה את הוריו באומנות פגומה"‪.‬‬
‫רבי אומר‪:‬‬
‫"לעולם ישתדל אדם וילמד את בנו אומנות נקייה מגזל וקלה‪,‬‬
‫ויתפלל לפני מי שהעושר שלו‪ ,‬שאין לך אומנות שאין בה עניות‪,‬‬
‫להודיעך שאין עשר ועני מן האומנות"‪.‬‬
‫(תוספתא קידושין ה‪ ,‬יד‪-‬טו‪ ,‬עמ' ‪)298-297‬‬ ‫ ‬

‫שאלה‬ ‫ ‬
‫‪‬‬
‫מה מוסיפה התוספתא על דברי המשנה? מה אפשר ללמוד על אופי ההפרדה שהחכמים‬
‫שואפים לייצר בין גברים ונשים בכל הנוגע לעבודות השונות?‬

‫‪Miriam Peskowitz, Spinning Fantasies: Rabbis, Gender and History, Berkeley 1997‬‬ ‫‪ 166‬‬

‫מעשיות מן השכונה‪ :‬מגדר וחיי היום־יום ‪157 /‬‬ ‫פרק שישי‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 157‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:30‬‬

 ‫מן המקורות הללו‪ ,‬וממקורות אחרים‪ ,‬עולה שחכמים השתדלו ליצור חיץ בין עבודות של גברים‬
‫ושל נשים‪ ,‬משום חשש הייחוד‪ ,‬אך בעיקר כנראה בגלל הרצון לבסס בידול מגדרי מובהק‪ .‬מגמה‬
‫זו נוגעת‪ ,‬בין השאר‪ ,‬למתח בין המרחב הביתי־פרטי למרחב הציבורי‪ .‬ב"שוק"‪ ,‬כפי שנראה‬
‫להלן‪ ,‬לא הצליחו להשיג מטרה זו בשלמותה‪ .‬עם זאת‪ ,‬ספרות חז"ל מכירה בכך שגם גברים‬
‫עוסקים בפועל במלאכות כמו אריגה או אפיית לחם‪ ,‬כפי שעולה למשל משני המקורות הבאים‪:‬‬
‫אורגין בין בעומדין בין ביושבין‪ ,‬או טוחנין‪.‬‬
‫(משנה זבים ג‪ ,‬ב‪ ,‬עמ' ‪)444‬‬ ‫ ‬

‫נחתום‪ ,‬שהוא עושה למכור בשוק‪,‬‬

‫וכן האישה‪ ,‬שהיא עושה למכור בשוק‪.‬‬
‫(משנה חלה ב‪ ,‬ז‪ ,‬עמ' ‪.)280‬‬ ‫ ‬

‫‪ 6.3‬טווייה בפלך כמלאכה נשית‬

‫כפי שראינו‪ ,‬טווייה בפלך היא אחד העיסוקים הנשיים המובהקים מאז ומעולם‪ ,‬הן בתרבות‬
‫ישראל והן בחברות הסובבות‪ .‬בתלמוד הבבלי מובע רעיון זה בצורה חדה ובוטה‪:‬‬
‫שאלה אשה חכמה את רבי אליעזר‪:‬‬
‫"מאחר שמעשה העגל שווין‪ ,‬מפני מה אין מיתתן שוה?"‬
‫אמר לה‪:‬‬
‫"אין חכמה לאשה אלא בפלך‪".‬‬
‫וכן הוא אומר‪:‬‬
‫וְ ָכל ִא ָּׁשה חַ ְכ ַמת ֵלב ְּביָ ֶד ָיה ָטוּו (שמות לה‪ ,‬כה)‬
‫(בבלי יומא סו‪ ,‬עב)‬

‫שמה של האישה אינו נמסר אבל התלמוד מדגיש שהייתה אישה חכמה‪ .‬אישה זו שואלת את רבי‬
‫— מדוע נענשו בני ישראל בשלושה‬‫אליעזר שאלה הנוגעת לחטא העגל של בני ישראל במדבר‏ ‏‬
‫עונשים על חטא אחד‪ .‬רבי אליעזר אינו מוכן לנהל שיחה כזו עם אישה‪ ,‬למרות חוכמתה‪ ,‬הוא‬
‫מבהיר לה שהחוכמה היחידה המסּורה לאישה היא חוכמת הטווייה‪ ,‬ומסתמך על הפסוק מספר‬
‫שמות שהוזכר לעיל‪ .‬במקור הבא כבר עיינו בפרק החמישי (בסעיף ‪ )5.2.1‬בהקשר של נשים‬
‫ולימוד תורה‪ .‬כעת נוכל לשים לב לקישור שיש במקור בין האישה לבין הטווייה בפלך‪:‬‬
‫מטרונה [אישה מכובדת] שאלה את רבי לעזר‪:‬‬
‫"מפני מה חט [חטא] אחת במעשה העגל והן מתים בה שלש מיתות?‬
‫אמר לה‪:‬‬
‫"אין חכמתה של אשה אלא בפילכה [בפלך]‪,‬‬

‫‪ /‬מגדר ומיניות בתרבות חז"ל‬ ‫‪158‬‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 158‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:30‬‬

 ‫דכתיב [שכתוב]‪:‬‬
‫וְ ָכל ִא ָּׁשה חַ ְכ ַמת ֵלב ְּביָ ֶד ָיה ָטוּו (שמות לה‪ ,‬כה)"‪ .‬‬
‫(ירושלמי סוטה ג‪ ,‬ד‪ ,‬עמ' ‪)920‬‬ ‫ ‬

‫שאלה‬ ‫ ‬
‫‪‬‬
‫מה הקשר בין גרסת הירושלמי לגרסת הבבלי? איזו גרסה קיצונית יותר ביחסה לחוכמה‬
‫הנשית?‬

‫הקישור בין נשים לטווייה אינו מצטמצם רק לאזכורים כאלה אלא משתקף גם בהיבטים ריאליים‬
‫של חיי היום־יום של גברים ונשים‪ .‬כך לדוגמה אנו מוצאים בדיון הלכתי בנגעי עור במשנה‬
‫הבחנה מגדרית בענייני מקצועות‪:‬‬
‫כיצד ראית הנגע?‬
‫— נראה כעודר‪ ,‬וכמוסק זיתים‪.‬‬
‫האיש‏ ‏‬
‫— כעורכת‪ ,‬וכמניקה את בנה‪ ,‬כאורגת בעומדין לשחי‪ ,‬ליד הימנית‪.‬‬‫האישה‏ ‏‬
‫רבי יהודה אומר‪:‬‬
‫"אף כטווה בפשתן‪ ,‬לשמאלית"‪.‬‬
‫(משנה נגעים ב‪ ,‬ד‪ ,‬עמ' ‪)205‬‬ ‫ ‬

‫המשנה עוסקת בשאלת התנוחה שבה יש לבדוק את גופם של האיש או האישה במקרה של חשש‬
‫לנגע‪ .‬הגבר אמור לעמוד בתנוחה הקשורה למלאכות חקלאיות והאישה אמורה לעמוד בתנוחות‬
‫הקשורות למלאכות ביתיות של לישת בצק‪ ,‬הנקה ואריגה‪167.‬‬

‫הקשר ההלכתי בין טהרה‪ ,‬טווייה ומגדר הולך ומתפתח בשיח ההלכתי התנאי‪ ,‬כפי שנראה כעת‬
‫משני קטעים ממסכת כלים במשנה ובתוספתא‪ .‬ענייננו כאן הוא לא בפרטים הטכניים הנוגעים‬
‫לחלקי מכשיר הטווייה (הנול) ובזיקה שלהם לענייני טומאה וטהרה‪ ,‬אלא בהבניה המגדרית של‬
‫הקטע ובמציאות החברתית שהוא מייצג‪ .‬נפתח בקטע מהמשנה‪:‬‬
‫הנוגע בכובד העליון‪ ,‬בכובד התחתון‪,‬‬
‫בנירים ובקירוס‪ ,‬ובחוט שהעבירו על גבי ארגמן‪,‬‬
‫ובעירה שאינו עתיד להחזירה —‬
‫טהור‪.‬‬
‫בנפש המסכת‪ ,‬ובשתי העומד‪,‬‬
‫ובכפול שהעבירו על גבי הארגמן‪,‬‬
‫ובעירה שהיא עתידה להחזירה —‬

‫לניתוח מקור זה ראו‪Mira Balberg, "Rabbinic Authority, Medical Rhetoric, and Body :‬‬ ‫‪ 167‬‬
‫‪Hermeneutics in Mishnah Nega'im", AJS Review 35 (2011), pp. 333-337‬‬

‫מעשיות מן השכונה‪ :‬מגדר וחיי היום־יום ‪159 /‬‬ ‫פרק שישי‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 159‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:30‬‬

 ‫טמא‪.‬‬
‫הנוגע בצמר שעל העימה‪ ,‬באשויה —‬
‫טהור‪ .‬הנוגע בפיקה‏—‏ עד שלא פרעה‏—‏‬
‫טמא‪.‬‬
‫משפרעה ‏—‏ טהור‪.‬‬
‫(משנה כלים כא‪ ,‬א‪ ,‬עמ' ‪)92‬‬ ‫ ‬

‫המקור לקוח ממסכת כלים‪ ,‬מסכת מסדר טהרות‪ ,‬שמתמקדת בשאלות של טומאה וטהרה של‬
‫כלים‪ .‬הקטע שלפנינו עוסק בנול המשמש לטווייה והוא דן בשאלה באילו מצבים נטמא אדם‬
‫הנוגע בחלקי הנול השונים‪ .‬המשנה אינה מבחינה בין נשים וגברים לעניין הטומאה והטהרה אך‬
‫התוספתא המקבילה למשנה זו צובעת את השאלה בצבעים מגדריים‪:‬‬
‫הנוגע בעמודין על צדדין מכאן ומכאן ובמכביש שעל גבי הקנים‪,‬‬
‫אף על פי חקוק ומקבל‏—‏ טהור‪ ,‬ואינו טמא‪ ,‬אלא נוגע בברזל בלבד‪.‬‬
‫נדה שמשכה את החבל ודרסה על הבגד‪,‬‬
‫הנשען על הקנה‪ ,‬העולה ויורד‏—‏ הבגד טמא‪.‬‬
‫מעשה באשה אחת שהיתה אורגת בגד בטהרה‪,‬‬
‫ובאת לפני רבי ישמעאל לבדקה‪.‬‬
‫אמרה לו‪:‬‬
‫"רבי‪ ,‬יודעת אני שלא נטמא הבגד אלא שלא היה בלבי לשומרו"‪.‬‬
‫מתוך בדיקות שהיה בודקה רבי ישמעאל אמרה לו‪:‬‬
‫"רבי‪ ,‬יודעת אני שנכנסה נדה ומשכה עמי בחבל"‪.‬‬
‫אמר רבי ישמעאל‪:‬‬
‫"כמה גדולים דברי חכמים‪,‬שהיו אומרים‪:‬‬
‫"לא נתכוון לשומרו‏—‏ טמא"‪.‬‬
‫שוב מעשה באשה אחת שהיתה אורגת מפה בטהרה‪,‬‬
‫ובאתה לפני רבי ישמעאל והיה בודקה‪.‬‬
‫אמרה לו‪:‬‬
‫"רבי‪ ,‬יודעת אני שלא נטמאת המפה אלא שלא היה בלבי לשומרה"‪.‬‬
‫מתוך בדיקות שהיה רבי ישמעאל בודקה‪,‬‬
‫אמרה לו‪:‬‬
‫"רבי‪ ,‬יודעת אני שנפסקת נימה וקשרתיה בפי"‪.‬‬
‫אמר רבי ישמעאל‪:‬‬
‫"כמה גדולים דברי חכמים‪ ,‬שהיו אומרים‪:‬‬
‫"אם לא נתכוון לשומרו‏—‏ טמא"‪ .‬‬
‫(תוספתא כלים בבא בתרא א‪ ,‬א‪ ,‬עמ' ‪)590‬‬ ‫ ‬

‫‪ /‬מגדר ומיניות בתרבות חז"ל‬ ‫‪160‬‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 160‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:30‬‬

 ‫הוספת המגדר לדיון בתוספתא חלה באזכור המקרה שבו אישה העושה פעולה מסוימת בנול בעת‬
‫שהיא בנידתה‪ .‬במקרה כזה‪ ,‬מלמדת התוספתא‪ ,‬נטמא אף חלק הנול שבו נגעה‪ .‬לאחר הקביעה‬
‫הזו מביאה התוספתא שני סיפורי מעשה על נשים שארגו בנול‪ .‬בשני הסיפורים לא היו הנשים‬
‫בנידתן‪ ,‬אך נוכחות של אישה נידה (בסיפור המעשה הראשון) ופעולה של אישה כזו (בסיפור‬
‫השני) הביאו את הנול למצב של טומאה‪ .‬מכאן שהאופן שבו המגדר משפיע על דיון במלאכות‬
‫יום־יומיות נובע מהעובדה שקיימים הבדלים מגדריים בין העוסקים במלאכות הללו‪.‬‬

‫שאלה‬ ‫ ‬
‫‪‬‬
‫כיצד מקשרת פסקוביץ‪ 168‬בין המקורות דלעיל לבין השינויים הטכנולוגיים שחלו בנולים‬
‫במאות הראשונות לספירה‪ .‬כיצד היא מסבירה את ההבניה המגדרית של השימוש בנולים‬
‫לאור השינויים הללו?‬

‫נסיים סעיף זה באזכור קצר החושף טפח בנוגע לקישור בין טווייה בפלך לבין סוגיות של מגדר‬
‫ומיניות‪ .‬הנושא בכללותו קשור לעניין האישה הסוטה שבו נעסוק בהרחבה בפרק השמיני החותם‬
‫את הספר‪ .‬כאן נציין רק שמדובר בטקס מקראי הבא להתמודד עם מצב שבו הגבר חושד שאשתו‬
‫קיימה יחסי מין עם גבר אחר‪ .‬המקרא מחייב את האישה החשודה כנואפת לעבור מבחן‪ ,‬הנערך‬
‫באמצעות שתיית מים מאררים‪ .‬אם האישה לא חטאה שתיית המים לא תזיק לה‪ ,‬אך אם אכן‬
‫קיימה יחסי מין עם גבר אחר המים יביאו עליה את מותה‪ .‬מסכת שלמה במשנה מוקדשת לעניין‬
‫הסוטה והחכמים דנים במהלכה בשאלות רבות הקשורות לעניין‪ .‬באחד המקומות במסכת זו‬
‫מתקיים דיון על שמועה שפשטה במקום היישוב בנוגע לאישה שנאפה‪ ,‬ונאמרים הדברים הבאים‪:‬‬
‫"מי שקינא לאשתו ונסתרה‪ ,‬אפילו שמע מעוף הפורח‏—‏‬
‫יוציא ויתן כתובה";‬
‫דברי רבי אליעזר‪.‬‬
‫רבי יהושע אומר‪:‬‬
‫"עד שישאו ויתנו בה מוזרות בלבנה‪".‬‬
‫(משנה סוטה ו‪ ,‬א‪ ,‬עמ' ‪)247‬‬ ‫ ‬

‫לדעת רבי אליעזר די בשמועה בלבד כדי שאדם יחשוד באשתו שנאפה‪ 169.‬רבי אליעזר מכנה‬
‫שמועה זו "מהעוף הפורח"‪ .‬רבי יהושע מעמיד מקור אחר לשמועה‪ ,‬עד שנשים הטוות בשעות‬
‫הלילה יתחילו לדבר (או לרכל) על המעשה‪ .‬גם מהתלמוד הבבלי במסכת גיטין עולה גישה דומה‪:‬‬
‫אמר רבא‪:‬‬
‫"יצא לה שם מזנה בעיר‪ ,‬אין חוששין לה"‪.‬‬

‫‪ 1 68‬ראו הערה ‪ 166‬לעיל‪.‬‬

‫‪ 169‬במקרה זה אין מעמידים את האישה למבחן המים המאררים‪ ,‬ועל הבעל לגרשה‪.‬‬

‫מעשיות מן השכונה‪ :‬מגדר וחיי היום־יום ‪161 /‬‬ ‫פרק שישי‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 161‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:30‬‬

 ‫מאי טעמא [מה הטעם]?‬
‫—‬
‫פריצותא בעלמא הוא דחזו לה כתנאי‏ ‏‬
‫[פריצות גלויה העמידו לה כתנאי]‬
‫אכלה בשוק‪ ,‬גירגרה בשוק‪ ,‬הניקה בשוק‪,‬‬
‫בכולן רבי מאיר אומר‪:‬‬
‫"תצא"‪.‬‬
‫רבי עקיבא אומר‪:‬‬
‫"משישאו ויתנו בה מוזרות בלבנה"‪.‬‬
‫אמר לו רבי יוחנן בן נורי‪":‬‬
‫אם כן‪ ,‬לא הנחת בת לאברהם אבינו שיושבת תחת בעלה"‪.‬‬
‫והתורה אמרה‪:‬‬
‫ִּכי יִ ַּקח ִאיׁש ִא ָּׁשה ְּוב ָע ָלּה וְ ָהיָ ה ִאם ֹלא ִת ְמ ָצא ֵחן ְּב ֵעינָ יו‬
‫ִּכי ָמ ָצא ָבּה ֶע ְרוַ ת ָּד ָבר וְ ָכ ַתב ָלּה ֵס ֶפר ְּכ ִר ֻיתת וְ נָ ַתן ְּביָ ָדּה וְ ִׁש ְּל ָחּה ִמ ֵּביתֹו (דברים כד‪ ,‬א)‪.‬‬
‫ולהלן הוא אומר‪:‬‬
‫ֹלא יָ קּום ֵעד ֶא ָחד ְּב ִאיׁש ְל ָכל עָ ו‍ֹן ְּול ָכל חַ ָּטאת ְּב ָכל ֵח ְטא ֲא ֶׁשר יֶ ֱח ָטא‪,‬‬
‫�ֹלׁשה ֵע ִדים יָ קּום ָּד ָבר (דברים יט‪ ,‬טו)‪.‬‬ ‫ַעל ִּפי ְׁשנֵ י ֵע ִדים אֹו ַעל ִּפי ְׁש ָ‬
‫מה להלן דבר ברור‪ ,‬אף כאן דבר ברור‪.‬‬
‫(בבלי גיטין פט‪ ,‬ע"א)‪170‬‬ ‫ ‬

‫שאלה‬ ‫ ‬
‫‪‬‬
‫כיצד קושר הבבלי‏‪-‬‏ בשונה מהמשנה ‪-‬‏ בין עבודה המשויכת לנשים‪ ,‬לבין המגדר והמיניות?‬

‫‪ 6.4‬טֹוב ָׁש ֵכן ָקרֹוב ֵמ ָא ח ָרחֹוק (משלי כז‪ ,‬י) ‪ -‬יחסי‬
‫שכנות כאינטראקציה חברתית‬
‫גלית חזן־רוקם‪ ,‬חוקרת ספרות חז"ל והתרבות העממית‪ ,‬עסקה לאחרונה בהרחבה בענייני‬
‫השכנות בהקשר לחיי היום־יום ולמגדר‪ 171.‬עצם הפניית המבט אל סוגיית השכנות היא מהלך‬
‫מובהק הנוגע לגיוון דרכי המחקר ונושאיו כפי שהזכרנו לעיל‪ .‬לכאורה‪ ,‬יחסי שכנות הם שוליים‬
‫בעולמם של חז"ל ואינם יכולים ללמד הרבה על התרבות‪ ,‬אולם יש לזכור שבחיים הממשיים‪,‬‬

‫‪ 1 70‬לקטע זה מהבבלי מקבילה מוקדמת בספרי זוטא דברים כד‪ ,‬א (מהדורת כהנא‪ ,‬עמ' ‪ )346‬אלא ששם לא‬
‫נזכרות המוזרות בלבנה‪.‬‬
‫‪Galit Hasan-Rokem, Tales of the Neighborhood: Jewish Narrative Dialogues in Late Antiquity, 171‬‬
‫‪ .Berkeley 2003‬ראו גם בספרה בעברית‪ :‬גלית חזן־רוקם‪ ,‬רקמת חיים‪ :‬היצירה העממית בספרות חז"ל‪,‬‬
‫תל־אביב ‪.1996‬‬

‫‪ /‬מגדר ומיניות בתרבות חז"ל‬ ‫‪162‬‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 162‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:30‬‬

 ‫בוודאי במציאות של העולם העתיק‪ ,‬היחסים עם השכנים בכלל ועם שכנים לא יהודים בפרט היו‬
‫בעלי חשיבות רבה לדיון‪ ,‬לעיון‪ ,‬לבירור ולקביעת הלכות ודרך חיים‪ .‬ממחקריה של חזן־רוקם‬
‫על יחסי השכנות‪ ,‬כפי שהם משתקפים ומוצגים בספרות חז"ל‪ ,‬עולה מובהקות ברורה לעיסוק‬
‫ביחסי נשים כשכנות‪ ,‬עובדה המתקשרת‪ ,‬כנראה‪ ,‬למגמה להשאיר את הנשים במרחב הפרטי של‬
‫הבית או השכונה‪ ,‬בניגוד לכיכר השוק שייצגה את המרחב הגברי הציבורי המובהק‪ .‬נפתח בעיון‬
‫קצר בשלושה טקסטים המציגים פנים שונות של יחסי השכנות‪ .‬במקרה הראשון אנו למדים על‬
‫מעלת השכנות הטובה‪:‬‬
‫בסורא הוות דברתא‪,‬‬
‫[בסורא הייתה מגפת דבר]‬
‫בשיבבותיה דרב לא הוות דברתא‪.‬‬
‫[בשכונתו של האמורא רב לא הייתה מגפת דבר]‬
‫סברו מיניה משום זכותיה דרב דנפיש‪,‬‬
‫[סברו שכך היה משום זכויותיו של רב‪ ,‬שמרובות]‬
‫איתחזי להו בחילמא‪ ,‬רב דנפישא זכותיה טובא‪,‬‬
‫[נראה להם בחלום‪ :‬רב‪ ,‬שמרובות זכויותיו מאוד]‬
‫הא מילתא זוטרא ליה לרב‪,‬‬
‫[זה הוא עניין שולי לגביו]‬
‫אלא משום ההוא גברא‪,‬‬
‫[אלא בשל האיש]‬
‫דשייל מרא וזבילא לקבורה‪.‬‬
‫[שהיה משאיל מעדר ואת לצרכי קבורה]‬
‫בדרוקרת הוות דליקתא‪,‬‬
‫[בדרוקרת (שם מקום) הייתה שרפה]‬
‫ובשיבבותיה דרב הונא לא הוות דליקתא‪.‬‬
‫[ובשכונתו של רב הונא לא הייתה שרפה]‬
‫סבור מינה בזכותא דרב הונא דנפיש‪,‬‬
‫[סברו שהיה כך בזכותו של רב הונא שרבה היא]‬
‫איתחזי להו בחילמא האי זוטרא ליה לרב הונא‪,‬‬
‫[נראה להם בחלום‪ :‬זה עניין קטן הוא לו‪ ,‬לרב הונא]‬
‫אלא משום ההיא איתתא‪,‬‬
‫[אלא (בשל אותה האישה]‬
‫דמחממת תנורא ומשיילי לשיבבותיה‪.‬‬
‫[שהיתה מחממת את התנור ומשאילה לשכנותיה]‬
‫(בבלי תענית כא‪ ,‬ע"ב)‬ ‫ ‬

‫מעשיות מן השכונה‪ :‬מגדר וחיי היום־יום ‪163 /‬‬ ‫פרק שישי‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 163‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:31‬‬

 ‫שאלה‬ ‫ ‬
‫‪‬‬
‫מה הקשר בין שני הסיפורים במקור? מה מקומם של יחסי השכנות הטובה במקור בכלל‬
‫ותפקיד הנשים בשימור הקשר הטוב בפרט?‬

‫לשכנות לא רק הבטים חיוביים כפי שעולה מהמקור הבא‪:‬‬

‫ֹאמר ֶאת ק ְֹלָך ָׁש ַמ ְע ִּתי ַּבּגָ ן וָ ִא ָירא ִּכי ֵעירֹם ָאנ ִֹכי וָ ֵא ָח ֵבא‪.‬‬
‫וַ ּי ֶ‬
‫ֹאמר ִמי ִהּגִ יד ְלָך ִּכי ֵעירֹם ָא ָּתה‪ֲ ,‬ה ִמן ָה ֵעץ ֲא ֶׁשר ִצּוִ ִיתיָך ְל ִב ְל ִּתי ֲא ָכל ִמ ֶּמּנּו ָא ָכ ְל ָּת‬ ‫וַ ּי ֶ‬
‫(בראשית ג‪ ,‬י‪-‬יא) ‬
‫אמר רבי לוי‪:‬‬
‫"לשואלת חמץ‪ ,‬שנכנסה אצל אשת חבר‪.‬‬
‫אמרה לה‪:‬‬
‫"מה בעליך עושה עמך?"‬
‫אמרה לה‪:‬‬
‫"כל טוב הוא עושה עימי‪ ,‬חוץ מחבית זו‪,‬‬
‫שהיא מליאה נחשים ועקרבים‪ ,‬שאינו משליטני עליה"‪.‬‬
‫אמרה לה‪:‬‬
‫"כל קוזמידין שלו בתוכה הם‪,‬‬
‫והוא מבקש לישא אשה אחרת וליתנם לה"‪.‬‬
‫מה עשת?‬
‫הושיטה ידה בתוכה‪ ,‬התחילו מנשכות אותה‪,‬‬
‫כיון שבא בעלה שמע קולה צווחת‪,‬‬
‫אמר לה‪:‬‬
‫"שמא באותה חבית נגעת?"‬
‫כך‪:‬‬
‫ֹאמר ִמי ִהּגִ יד ְלָך ִּכי ֵעירֹם ָא ָּתה‬ ‫וַ ּי ֶ‬
‫ֲה ִמן ָה ֵעץ ֲא ֶׁשר ִצּוִ ִיתיָך ְל ִב ְל ִּתי ֲא ָכל ִמ ֶּמּנּו ָא ָכ ְל ָּת'? (בראשית ג‪ ,‬יא)‬
‫אתמהה‪172.‬‬
‫(בראשית רבה יט‪ ,‬יא‪ ,‬עמ' ‪)180-179‬‬ ‫ ‬

‫שאלה‬ ‫ ‬
‫‪‬‬
‫א‪ .‬כיצד מנתח בויארין בעמודים ‪ 92-88‬במקראת המאמרים את הסיפור דלעיל וכיצד‬
‫מנתחת אותו חזן־רוקם בעמודים ‪ 40-33‬במחקרה?‬

‫‪ 172‬הביטוי אתמהא שימש בימי־הביניים פעמים רבות כסימן שאלה ('?') של הדפוס‪ .‬ראו לעיל גם הערה ‪101‬‬
‫בפרק השלישי‪.‬‬

‫‪ /‬מגדר ומיניות בתרבות חז"ל‬ ‫‪164‬‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 164‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:31‬‬

 ‫ב‪ .‬מה הקשר בין המקור מבראשית רבה לסיפור על תבת פנדורה לפי שני החוקרים? במה‬
‫הם חולקים זה על זה?‬

‫שני הסיפורים מייצגים מדגם רחב של סיפורים על יחסי השכנות לסוגיהם‪ .‬כמו כל מערכת‬
‫יחסים בין אנשים‪ ,‬גם מערכת היחסים שבין שכנים יכולה לדעת עליות ומורדות‪ .‬ספרות חז"ל‬
‫מקשרת‪ ,‬על פי דרכה‪ ,‬בין השכנּות לבין הנשים‪ ,‬כפי שהתרבות הכללית מקשרת בין נשים‬
‫ומלאכתן לבין המרחב הביתי‪ .‬נעיין כעת בסיפור מורכב‪ ,‬המשלב‪ ,‬בדרכו‪ ,‬את ענייני השכנות‬
‫כפי שעלו בשני הסיפורים הקודמים‪:‬‬
‫אמר רב יהודה אמר רב‪:‬‬
‫"בכל יום ויום בת קול יוצאת ואומרת‪,‬‬
‫כל העולם כולו ניזון בשביל חנינא בני‪,‬‬
‫וחנינא בני דיו בקב חרובים מערב שבת לערב שבת"‪.‬‬
‫הוה רגילא דביתהו למיחמא תנורא כל מעלי דשבתא‪,‬‬
‫[הייתה רגילה אשתו לחמם את התנור כל ערב שבת]‬
‫ושדייא אקטרתא משום כיסופא‪.‬‬
‫[וזרקה פנימה חומר מעלה עשן‪ ,‬מחמת הבושה]‬
‫הוה לה הך שיבבתא בישתא‬
‫[הייתה לה אותה שכנה רעה]‬
‫אמרה‪:‬‬
‫"מכדי ידענא דלית להו ולא מידי‪ ,‬מאי כולי האי?" ‬
‫[אני הרי יודעת שאין להם דבר מה כל זה]‬
‫אזלא וטרפא אבבא‪.‬‬
‫[הלכה ודפקה בדלת]‬
‫איכספא ועיילא לאינדרונא‪.‬‬
‫[התביישה ונכנסה לחדר פנימי]‬
‫איתעביד לה ניסא‪ ,‬‬
‫[נעשה לה נס]‬
‫דחזיא לתנורא מלא לחמא ואגנא מלא לישא‪.‬‬
‫[ונראה התנור מלא בלחם והאגן מלא בצק]‬
‫אמרה לה‪:‬‬
‫"פלניתא‪ ,‬פלניתא‪ ,‬אייתי מסא דקא חריך לחמיך"‪.‬‬
‫[פלונית פלונית הביאי מרדה שהרי הלחם נחרך]‬
‫אמרה לה‪:‬‬
‫"אף אנא להכי עיילי"‪.‬‬
‫[גם אני לשם כך נכנסתי]‬

‫מעשיות מן השכונה‪ :‬מגדר וחיי היום־יום ‪165 /‬‬ ‫פרק שישי‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 165‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:31‬‬

 ‫תנא‪:‬‬
‫אף היא להביא מרדה נכנסה‪ ,‬מפני שמלומדת בנסים‪.‬‬
‫(בבלי תענית כד ע"ב‏—כה ע"א)‬ ‫ ‬

‫המקור שלפנינו מציג זו מול זו את האישה הענייה‪ ,‬אשת ר' חנינא ואת שכנתה‪ .‬אשתו של‬
‫ר' חנינא מתביישת בעוני ששורר בבית ומעמידה פנים כאילו היא אופה לחם לכבוד השבת‪.‬‬
‫השכנה‪ ,‬המתוארת כסקרנית יתר על המידה‪ ,‬כוונותיה אינן טהורות‪ ,‬היא אינה קוראת לאישה‬
‫בשמה‪ ,‬אולם היא מזרזת אותה להציל את לחמה פן יישרף‪.‬‬

‫שאלה‬ ‫ ‬
‫‪‬‬
‫מה לדעתכם מנסה סיפור זה לומר בעניין יחסי השכנות? היעזרו גם בניתוח של חזן־רוקם‪,‬‬
‫במקראת המאמרים‪ ,‬עמודים ‪.33-28‬‬

‫‪ 6.5‬שכנות ואפייה במבט רב־תרבותי‬

‫מקור זה‪ ,‬כמו גם סיפורים רבים אחרים מקשר באופן בלתי אמצעי בין יחסי השכנות ששררו‬
‫בין נשים לבין מלאכת אפיית הלחם‪ .‬לעיל‪ ,‬בדיון במלאכת הטווייה‪ ,‬הזכרנו שגם אפייה נתפסה‬
‫— בספרות חז"ל מוצאים הבחנה בעניין זה בין גברים‬
‫כמלאכה נשית‪ .‬יש לסייג קביעה זו ולדייק‏ ‏‬
‫לנשים‪ ,‬כפי שעולה למשל מהמקור הבא ממסכת חלה במשנה‪ ,‬העוסק בשאלת כמות הבצק ממנה‬
‫יש להפריש חלה‪ ,‬הוא החלק שיש להניח בצד ולא לאפות על פי החוק המקראי‪:‬‬
‫שיעור החלה‏—‏ אחד מעשרים וארבעה‪.‬‬
‫העושה עיסה לעצמו‪ ,‬והעושה למשתה בנו —‬
‫אחד מעשרים וארבעה‪.‬‬
‫נחתום‪ ,‬שהוא עושה למכור בשוק‪,‬‬
‫—‬
‫וכן האישה‪ ,‬שהיא עושה למכור בשוק‏ ‏‬
‫אחד מארבעים ושמונה‪.‬‬
‫(משנה חלה ב‪ ,‬ז‪ ,‬עמ' ‪)280‬‬ ‫ ‬

‫המקור מבחין כאן בין הנחתום לבין האישה‪ .‬מוצא המילה נחתום מארמית‪ ,‬הנחתום הוא בעל‬
‫מקצוע שפרנסתו על האפייה‪ ,‬האישה אופה אמנם לחם לצרכים ביתיים אך יכולה בה בעת‬
‫לאפות לחם גם לצרכים מסחריים‪.‬‬

‫‪ /‬מגדר ומיניות בתרבות חז"ל‬ ‫‪166‬‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 166‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:31‬‬

 ‫שאלה‬ ‫ ‬
‫‪‬‬
‫קראו את מאמרה של סוזן ויינגרטן (באסופת המאמרים) על אפייה ומגדר בספרות חז"ל‪173.‬‬
‫מה היא ההבחנה המגדרית של החכמים‪ ,‬לטענת המחברת‪ ,‬בכל הנוגע לאפייה ביתית ואפייה‬
‫מסחרית? האם הבחנה זו משקפת‪ ,‬לדעת המחברת‪ ,‬את המציאות החברתית?‬

‫לאפייה לצורכי הבית‪ ,‬המזוהה כאמור עם הנשים‪ ,‬היבטים חברתיים מובהקים של שיתוף מצד‬
‫אחד ושל הפרדה מצד אחר‪ ,‬עניין הקשור לשניּות שעמדנו עליה לעיל בין יחסי שכנות טובים‬
‫לטובים פחות‪ .‬קראו את המקורות הבאים והשוו ביניהם מבחינת מערכת היחסים המוצגת בין‬
‫הנשים בשני המקרים המובאים להלן‪.‬‬
‫רבן גמליאל אומר‪:‬‬
‫"שלוש נשים לשות כאחת ואופות בתנור אחד‪ ,‬זו אחר זו"‪.‬‬
‫וחכמים אומרים‪:‬‬
‫"שלוש נשים עסקות בבצק‪:‬‬
‫אחת לשה ואחת עורכת ואחת אופה"‪.‬‬
‫(משנה פסחים ג‪ ,‬ד‪ ,‬עמ' ‪)150‬‬ ‫ ‬

‫משאלת אישה לחברתה החשודה על השביעית‪:‬‬

‫נפה וכברה וריחיים ותנור;‬
‫אבל לא תבר‪ ,‬ולא תטחן עימה‪.‬‬
‫אשת חבר משאלת לאשת עם הארץ‪:‬‬
‫נפה וכברה‪ ,‬ובוררת וטוחנת ומרקדת עמה;‬
‫אבל משתטיל את המים לא תגע אצלה‪,‬‬
‫שאין מחזיקין ידי עוברי עברה‪.‬‬
‫וכולן‪ ,‬לא אמרו אלא מפני דרכי שלום‪.‬‬
‫ומחזיקין ידי גויים בשביעית אבל לא ידי ישראל‪,‬‬
‫ושואלין בשלומן מפני דרכי שלום‪.‬‬
‫(משנה שביעית ה‪ ,‬ט‪ ,‬עמ' ‪)154-153‬‬ ‫ ‬

‫שאלה‬ ‫ ‬
‫‪‬‬
‫מה ההבדל בין שני המקורות בנוגע ליחסים בין הנשים האופות? מה משמעות המושג "מפני‬
‫דרכי שלום" החוזר פעמיים בקטע השני? כיצד משמש מושג זה ככלי חברתי בסיטואציות‬
‫השונות המתוארות בקטע ומה פשר הדוגמה הנוגעת ליחסים עם שאינם יהודים?‬

‫‪Susan Weingarten, " 'Magiros', 'nahtom' and Women at Home: Cooks in the Talmud", Journal‬‬ ‫‪ 173‬‬
‫‪of Jewish Studies 56 (2005), pp. 285-297‬‬

‫מעשיות מן השכונה‪ :‬מגדר וחיי היום־יום ‪167 /‬‬ ‫פרק שישי‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 167‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:31‬‬

 ‫נעבור כעת להתחקות אחר גלגוליו של מוטיב המשלב שכנות ואפייה בטקסטים נוספים מספרות‬
‫חז"ל‪ ,‬גם בהקשר של התרבות הנוצרית בת הזמן‪ ,‬וגם כאן נעקוב אחר מחקרה של חזן־רוקם‪.‬‬
‫נפתח בקטע מתוך הבשורה על פי לוקס מהברית החדשה‪:‬‬
‫יֹותר ֵמ ֲא ֶׁשר ַעל‬ ‫ׁשּובה‪ֵ ,‬‬
‫חֹוטא ֶא ָחד ֶׁשחֹוזֵ ר ִּב ְת ָ‬ ‫אֹומר ֲאנִ י ָל ֶכם‪ָּ ,‬כְך ִּת ְהיֶ ה ׂשִ ְמ ָחה ַּב ָּׁש ַמיִ ם ַעל ֵ‬ ‫ֵ‬
‫ׁשּובה‪ .‬אֹו ֵאיזֹו ִא ָּׁשה‪ֶׁ ,‬שּיֵ ׁש ָלה ֲע ָׂש ָרה ַמ ְט ְּבעֹות‬
‫ִּת ְׁש ִעים וְ ִת ְׁש ָעה ַצ ִּד ִיקים ֶׁש ֵאינָ ם ְצ ִר ִיכים ִל ְת ָ‬
‫אטא ֶאת ַה ַּביִ ת ְּותחַ ֵּפׂש ֵה ֵיטב ַעד ֲא ֶׁשר‬ ‫נֹורה ְּות ַט ֵ‬
‫ֶּכ ֶסף וְ ָא ַבד ָלּה ַמ ְט ֵּב ַע ֶא ָחד‪ֹ ,‬לא ַּת ְד ִליק ְמ ָ‬
‫אתי‬
‫ֹאמר‪ׂ' ,‬שִ ְמחּו ִא ִּתי‪ִּ ,‬כי ָמ ָצ ִ‬‫נֹות ָיה וְ ת ַ‬
‫ּוׁש ֵכ ֶ‬
‫רֹות ָיה ְ‬
‫ִּת ְמ ָצ ֵאהּו? וְ ַכ ֲא ֶׁשר ִּת ְמ ָצא אֹותֹו ִּת ְק ָרא ְלחַ ְב ֶ‬
‫ֶאת ַה ַּמ ְט ֵּב ַע ֶׁש ָא ַבד ִלי'‪.‬‬
‫(לוקס טו‪)9-7 ,‬‬ ‫ ‬

‫משלים הם אחת הסוגות הספרותיות הנפוצות בברית החדשה‪ ,‬במקומות רבים משתמש ישוע‬
‫במשל ככלי חינוכי כדי להעביר את המסר שהוא מבקש להשמיע‪ .‬במקרה זה הוא מבקש להדגיש‬
‫את חשיבות החזרה בתשובה‪ ,‬אפילו של אדם אחד‪ ,‬בעזרת משל על אישה שאיבדה מטבע יקר‬
‫וכשמצאה אותו שמחה שמחה גדולה והזמינה את שכנותיה לחגוג את האירוע‪ .‬למשל זה כמה‬
‫מקבילות בספרות חז"ל‪ 174.‬נפתח בגרסה המופיעה בתלמוד הבבלי‪:‬‬
‫מעשה באדם אחד בשני [בשנת] בצורת‬
‫שהפקיד דינר זהב אצל אלמנה‪,‬‬
‫והניחתו בכד של קמח ואפאתו בפת ונתנתו לעני‪.‬‬
‫לימים בא בעל הדינר ואמר לה‪:‬‬
‫"הבי לי דינרי"‪.‬‬
‫אמרה ליה‪:‬‬
‫"יהנה סם המוות באחד מבניה של אותה אשה‪,‬‬
‫אם נהניתי מדינרך"‪.‬‬
‫כלום אמרו‪:‬‬
‫"לא היו ימים מועטין עד שמת אחד מבניה?"‪.‬‬
‫וכששמעו חכמים בדבר אמרו‪:‬‬
‫"מה מי שנשבע באמת‪ ,‬כך הנשבע על שקר על אחת כמה וכמה"‪.‬‬
‫(בבלי גיטין לה‪ ,‬ע"א)‬ ‫ ‬

‫גרסת הבבלי היא נוסח מקוצר של סיפור המופיע במדרש ויקרא רבה‪.‬‬
‫אמר רבי סימון‪:‬‬
‫"מפני מה משביעין את האדם בספר תורה‬

‫‪ 174‬גם בספרות חז"ל יש שימוש רב במשלים‪ .‬ראו‪ :‬דויד שטרן‪ ,‬המשל במדרש — סיפורת ופרשנות בספרות‬
‫חז"ל‪ ,‬תל־אביב ‪‎.1995‬‬

‫‪ /‬מגדר ומיניות בתרבות חז"ל‬ ‫‪168‬‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 168‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:31‬‬

 ‫ומביאין לפניו נודות נפוחין?‬
‫לומר‪ ,‬אתמול היה הנד הזה מלא גידים ועצמות‬
‫ועכשיו ריקן מכולן‪.‬‬
‫כך המשביע לחבירו לשקר סוף שיצא ריקן מממונו"‪.‬‬
‫רב אסי אמר‪:‬‬
‫"על שקר"‪,‬‬
‫רבי יונה אמר‪" :‬אפילו על אמת"‪.‬‬
‫רבי יניי הוה יתיב ודריש על הדא דרבי יונה‪:‬‬
‫[רבי יניי היה יושב ודרוש על מה ש(אמר) רבי יונה]‬
‫עובדא הוה בחדא דעלת למילש גבי מגירתא‪.‬‬
‫[מעשה היה באחת שנכנסה ללוש עיסתה אצל שכנתה]‬
‫והוו מציירין בשושיפא תלתא דינרין‪.‬‬
‫[והיו צרורים במטפחת שלושה דינרים]‬
‫סבתינון ויהבתינון קמה‪.‬‬
‫[לקחה את הדינרים ושמה אותם לפניה]‬
‫ומן דיתיבא וערכה איתערבון בעיגלא‪.‬‬
‫[וכשישבה וערכה את העיסה נתערבו הדינרים בכיכר]‬
‫בעיתנון ולא אשכחתנון‪.‬‬
‫[בקשתם ולא מצאתם]‬
‫אמרת למגירתא‪:‬‬
‫[אמרה לשכנתה]‬
‫"אשכחת תלתא דינרין?"‬
‫[האם מצאת שלושה דינרים]‬
‫הוה לההיא מגירתא תלתא בני‪.‬‬
‫[היו לשכנה ההיא שלושה בנים]‬
‫אמרת [אמרה] לה‪:‬‬
‫"קברת ברה דין אם אשכחתנון"‪,‬‬
‫[תקבור בנה זה אם מצאה אותם]‬
‫וקברתיה‪[ .‬וקברה אותו]‬
‫זמן אוחרן אמרת [אמרה] לה‪:‬‬
‫[פעם אחרת אמרה לה]‬
‫"אשכחת תלתא דינריא?"‬
‫[האם מצאת שלושה דינרים]‬
‫אמרת [אמרה] לה‪:‬‬
‫"קברת ברה תיניינא דא דאשכחתנון"‪,‬‬
‫[תקבור בנה השני זו שמצאתם]‬

‫מעשיות מן השכונה‪ :‬מגדר וחיי היום־יום ‪169 /‬‬ ‫פרק שישי‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 169‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:31‬‬

 ‫וקברתיה [וקברה אותו]‪.‬‬
‫זמן אוחרן אמרת [אמרה] לה‪:‬‬
‫[פעם אחרת אמרה לה]‬
‫"אשכחת תלתא דינריא?"‬
‫[האם מצאת שלושה דינרים]‬
‫אמרת [אמרה] לה‪:‬‬
‫"קברת בנה תליתאה דאשכחתנון"‪,‬‬
‫[תקבור בנה השלישי זו שמצאתם]‬
‫וקברתיה [וקברה אותו]‪.‬‬
‫אמרת [אמרה]‪:‬‬
‫"לית אנא אזיל ומנחמא הדא מגירתי?"‬
‫[האם אין אני הולכת ומנחמת שכנתי זו]‬
‫נסיבת חד עיגול ויתיבת‪.‬‬
‫[לקחה כיכר לחם אחת וישבה]‬
‫כיון דקצעתיה נפלון תלתה דינרייה‪.‬‬
‫[כיוון שבצעה אותו נפלו שלושת הדינרים]‬
‫והדין דברייתא אמרין‪:‬‬
‫[וזהו שאומרים הבריות]‬
‫— למומי לא תיעול"‪.‬‬ ‫"בין זכאי בין חייב‏ ‏‬
‫(ויקרא רבה ו‪ ,‬ג‪ ,‬עמ' קלא‪-‬קלה)‬ ‫ ‬

‫בגרסת הבבלי נקבע ששבועת שקר חמורה הרבה יותר משבועת אמת‪ ,‬אפילו אם האחרונה‬
‫עלולה להוביל לתוצאות הרות אסון‪ ,‬כפי שאכן אירע על פי הסיפור‪ .‬בגרסת המדרש מנוסח סוף‬
‫המעשה כפתגם עממי‪ ,‬שעיקרו המלצה להימנע משבועה בכל מחיר‪.‬‬

‫נדון כעת במתח ששורר בין המרחב הביתי למרחב הציבורי באמצעות עיסוק בשאלות הנוגעות‬
‫לנוכחות של נשים בשוק הן כקונות‪ ,‬הן כמוכרות‪ .‬הזכרנו לעיל שעל פי התפיסה המקובלת‬
‫הצטמצם תפקיד האישה בתרבות היהודית המסורתית למרחב הביתי והגבר קיבל מקום לפעול‬
‫במרחב הציבורי‪ .‬כנקודת מוצא לדיון במתח זה ניתן לציין שבספרות חז"ל הקישור בין האישה‬
‫לבין המרחב הביתי‪ ,‬הוא בחלקו גם עניין לשוני‪ ,‬משום שבית הוא לעתים שם נרדף לאישה‪.‬‬
‫רעיון זה מובע בצורה ברורה במשנה הבאה‪:‬‬
‫שבעת ימים קודם יום הכיפורים‪,‬‬
‫מפרישין כהן גדול מביתו ללשכת פלהדרין‪,‬‬
‫ומתקינין לו כהן אחר תחתיו‪ ,‬שמא יארע בו פסול‪.‬‬
‫רבי יהודה אומר‪:‬‬
‫"אף אישה אחרת מתקינין לו‪ ,‬שמא תמות אשתו‪,‬‬

‫‪ /‬מגדר ומיניות בתרבות חז"ל‬ ‫‪170‬‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 170‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:31‬‬

 ‫שנאמר‪:‬‬
‫וְ ִה ְק ִריב ַא ֲהרֹן ֶאת ַּפר ַהחַ ָּטאת ֲא ֶׁשר לֹו וְ ִכ ֶּפר ַּב ֲעדֹו ְּוב ַעד ֵּביתו (ויקרא טז‪ ,‬ו)‏‬
‫ֵ‏ּביתֹו‏—‏ זו אשתו‪.‬‬
‫(משנה יומא א‪ ,‬א‪ ,‬עמ' ‪)223‬‬ ‫ ‬

‫המשנה דנה בהכנות של הכהן הגדול לקראת יום הכיפורים‪ .‬תחילה נאמר כי יש למנות כהן גדול‬
‫חלופי למקרה שהכהן הגדול לא יוכל למלא את תפקידו שמא יארע בו פסול‪ .‬על פי רבי יהודה‬
‫יש למצוא לו אף אישה חלופית למקרה שאשתו תמות בפרק הזמן שבין פרישת הכהן מביתו‬
‫ליום הכיפורים‪ .‬עמדה זו נראית תמוהה‪ .‬מדוע יש להקפיד על כך שלכהן הגדול תהיה אישה‬
‫בזמן עבודת יום הכיפורים? מהמקור עולה שרבי יהודה תלה עמדה זו בדרשת הפסוק מספר‬
‫ויקרא המציין שהכהן מכפר על מעשיו ועל מעשי ביתו‪ ,‬על פי רבי יהודה הבית הנזכר בפסוק‬
‫הוא האישה‪ .‬הקישור בין האישה לבית והזיהוי הלשוני בין השניים מובע בצורה שירית בטור אחד‬
‫מתוך פיוט של יניי העוסק בעקרותה של שרה‪:‬‬
‫יֹוׁש ֶבת ֲע ֶק ֶרת ַה ָּביִ ת‬
‫ֶ‬
‫יָ ְׁש ָבה ְּב ִע ָּקר ָּביִ ת‬
‫ּתֹוׁשיב ְּביַ ְר ְּכ ֵתי ָביִ ת‬
‫ֵּכן ִ‬
‫נֶ ֱע ֶק ֶרת ִמ ָּביִ ת‪175‬‬

‫הטור כולו חורז במילה בית‪ ,‬בחירה זו של הפייטן מעצימה את דמותה הביתית של שרה‪ .‬תחילה‬
‫היא מכונה "עקרת הבית" (כלומר העיקר בבית) ועוד נאמר עליה שהיא ישבה בבית‪ .‬דמותה של‬
‫שרה מתקשרת בשני הטורים האחרונים לאישה אחרת‪ ,‬מטפורית‪ .‬יניי עוסק כאן בדמותה של‬
‫ציון המתוארת כאישה עזובה ("נעקרת מבית") בעקבות קטעי נבואה מקראיים רבים והוא מייחל‬
‫שתשוב לירושלים ולמקדש‪ ,‬המכונים כאן "ירכתי בית" בהסתמך על לשון תהלים קכח‪ ,‬ג ֶ(א ְׁש ְּתָך‬
‫ְּכגֶ ֶפן ּפ ִֹרּיָ ה ְּביַ ְר ְּכ ֵתי ֵב ֶיתָך)‪ .‬כך או כך‪ ,‬ראינו כבר לעיל שלהשקפת חז"ל נשים אמורות להישאר‬
‫במרחב הביתי הפרטי ולעסוק במלאכות "נשיות" כגון טווייה ואפיית לחם עבור המשפחה‪ .‬בד‬
‫בבד ראינו שלמלאכות הללו יש פוטנציאל כלכלי שאפשר לממש באמצעות מסחר‪ ,‬שמתקיים‬
‫רובו כולו במרחב הציבורי ‏—‏ בשוק‪ .‬בדברים הבאים נעמוד‪ ,‬אפוא‪ ,‬על היחס המורכב בספרות‬
‫חז"ל בנוגע לנוכחותן של נשים בשוק‪ .‬התוספתא במסכת בבא קמא מוסרת את הדברים הבאים‪:‬‬
‫לוקחין מן הנשים כלי צמר ביהודה‪,‬‬
‫ואין לוקחין פירות‪ ,‬יינות‪ ,‬שמנים וסלתות‪,‬‬
‫לא מן הנשים ולא מן העבדים ולא מן הקטנים‪.‬‬
‫אבא שאול אומר‪:‬‬
‫"לוקחין מן האשה בחמשה דינרין‪,‬‬

‫‪ 175‬רבינוביץ'‪ ,‬פיוטי יניי‪ ,‬כרך א‪ ,‬עמ' ‪.78‬‬

‫מעשיות מן השכונה‪ :‬מגדר וחיי היום־יום ‪171 /‬‬ ‫פרק שישי‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 171‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:31‬‬

 ‫כדי שתקח בהן כפה לראשה"‪.‬‬
‫גבאי צדקה‪ ,‬נוטלין מהן דבר מועט בצדקה‪,‬‬
‫אבל לא מרובה‪.‬‬
‫אין לוקחין מן הבדדין (יצרני שמן)‪,‬‬
‫לא שמן במועט ולא זיתים במועט‪,‬‬
‫אבל לוקחין מהן שמן במדה‪ ,‬זיתים במדה‪.‬‬
‫רבן שמעון בן גמליאל אומר‪:‬‬
‫"לוקחין מן הנשים זיתים בגליל העליון‪,‬‬
‫שפעמים שאדם בוש להיות יושב על פתח חנותו‪,‬‬
‫ונותן לאשתו ומוכרת"‪.‬‬
‫(תוספתא בבא קמא יא‪ ,‬ה‪-‬ז‪ ,‬עמ' ‪)59‬‬ ‫ ‬

‫מקור זה מציג מקרים שונים שבהם מתירים החכמים לרכוש מאישה מוצרים מסוימים בשוק‪,‬‬
‫המקור מצביע גם על הבדלים במנהגי מסחר מסוימים בין יהודה לגליל‪ .‬רבן שמעון בן גמליאל‪,‬‬
‫שדבריו משקפים קרוב לוודאי את המציאות הכלכלית בדור שלאחר כשלון מרד בר כוכבא‪,‬‬
‫מעיד שלעתים עסקו הנשים במסחר בשוק מאחר שהגברים‪ ,‬כנראה‪ ,‬התביישו וחששו להיראות‬
‫במצב כזה‪.‬‬

‫נוכחותן של נשים בשוק לא הייתה דבר של מה בכך ועוררה בעיות לא מעטות בשל הימצאותן‬
‫במרחב שהוא מעצם טבעו מפוקח פחות ומאפשר אינטראקציות בין גברים ונשים שאינם מכירים‬
‫זה את זה‪ .‬בעייתיות זו עולה משני המקורות הבאים‪ ,‬מהמשנה ומהתוספתא‪ ,‬המשלימים זה את זה‪:‬‬
‫ואלו יוצאות שלא בכתובה‪:‬‬
‫העוברת על דת משה ויהודים‪.‬‬
‫ואיזו היא דת משה?‬
‫מאכילתו שאינו מעושר‪ ,‬ומשמשתו נידה‪,‬‬
‫ולא קוצה לה חלה‪ ,‬ונודרת ואינה מקיימת‪.‬‬
‫ואיזו היא דת יהודים?‬
‫יוצאה וראשה פרוע‪ ,‬וטווה בשוק‪ ,‬ומדברת עם כל אדם‪.‬‬
‫אבא שאול אומר‪:‬‬
‫"אף המקללת יולדיו בפניו"‪.‬‬
‫רבי טרפון אומר‪:‬‬
‫"אף הקולנית"‪.‬‬
‫(משנה כתובות ז‪ ,‬ו‪ ,‬עמ' ‪176)112‬‬ ‫ ‬

‫‪ 176‬לדיון במשנה זו ראו לעיל פרק שני‪ ,‬סעיף ‪.2.3.1‬‬

‫‪ /‬מגדר ומיניות בתרבות חז"ל‬ ‫‪172‬‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 172‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:31‬‬

 ‫הדירה שתהא מטעמת תבשילה לכל אדם‬
‫או שתהא ממלא ומערה לאשפות‪,‬‬
‫ושתאמר לכל אדם דברים שבינו לבינה‏—‏‬
‫יוציא ויתן כתובה מפני שלא נהג עמה כדת משה וישראל‪.‬‬
‫וכן היא‪ ,‬שיוצאה וראשה פרוע יוצא ובגדיה פרומים‪,‬‬
‫ולבה גס בעבדיה ובשפחותיה‪ ,‬בשכנותיה‪,‬‬
‫יוצא וטווה בשוק‪ ,‬רוחצת ומרחצת במרחץ עם כל אדם‪,‬‬
‫תצא שלא בכתובה‪ ,‬מפני שלא נהגה עמו כדת משה וישראל‪.‬‬
‫רבי מאיר אומר‪:‬‬
‫"אם יודע בה שמדירה ואינה מקיימת‪,‬‬
‫אל ישנה להדירה"‪.‬‬
‫רבי יהודה אומר‪:‬‬
‫"אם היה יודע בה שאינה קוצה לה חלה‪ ,‬‬
‫יוציא ויתקן אחריה"‪.‬‬
‫אי זו היא קולנית?‬
‫כל שמדברת בביתה ושכיניה שומעין את קולה‪.‬‬
‫(תוספתא כתובות ז‪ ,‬ו‪-‬ז‪ ,‬עמ' ‪)80‬‬ ‫ ‬

‫שאלה‬ ‫ ‬
‫‪‬‬
‫מה המשותף לכל המידות הרעות של האישה שהמקורות מעלים? האם הטווייה בשוק‬
‫שונה מיתר המעשים הרעים? היעזרו בדיון של סינתיה בייקר בעמודים ‪ 93-83‬בספרה‬
‫‪ 177Rebuilding the House of Israel‬במקראת המאמרים‪ .‬מה היא טענתה העיקרית? האם‬
‫המקורות דלעיל תומכים בטענתה?‬

‫נסיים את הדיון בקטע מהתוספתא המסכם נושאים רבים שנוגעים לשאלות של מלאכה ומגדר‬
‫שעסקנו בהם עד כה‪:‬‬
‫רבי יהודה אומר‪:‬‬
‫"כל שאין מלמד את בנו אומנות‪ ,‬מלמדו לסטות"‪.‬‬
‫רבן גמליאל אומר‪:‬‬
‫"כל שיש בידו אומנות למה הוא דומה?‬
‫וכל שאין בידו אומנות למה הוא דומה?‬
‫לכרם שאין מוקף גדירו‪ ,‬ולחריץ שאין מוקף סייג"‪.‬‬
‫רבי יוסה אומר משם רבן גמליאל‪:‬‬

‫‪Cynthia Baker, Rebuilding the House of Israel: Architectures of Gender in Jewish Antiquity,‬‬ ‫‪ 177‬‬
‫‪Stanford 2002‬‬

‫מעשיות מן השכונה‪ :‬מגדר וחיי היום־יום ‪173 /‬‬ ‫פרק שישי‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 173‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:31‬‬

 ‫"כל שבידו אומנות למה הוא דומה?‬
‫לאשה שיש לה בעל‏—‏‬
‫בין שהיא מתקשטת ובין שאינה מתקשטת‪,‬‬
‫אין הכל מסתכלין בה‪ .‬‬
‫ואם אין מתקשטת היא תהא לה מורא‪.‬‬
‫וכל שאין בידו אומנות למה הוא דומה?‬
‫— בין מתקשטת ובין שאינה מתקשטת‪,‬‬‫לאשה שאין לה בעל‏ ‏‬
‫הכל מסתכלין בה‪ .‬ואם אין מתקשטת היא לא תהא לה מורא‪.‬‬
‫(תוספתא קידושין א‪ ,‬יא‪ ,‬עמ' ‪)280-279‬‬ ‫ ‬

‫‪ 6.7‬סיכום‬
‫בפרק זה עסקנו בסוגיות אחדות הנוגעות לחיי יום־יום ולמגדר‪ .‬ראינו שאף על פי שספרות‬
‫חז"ל אינה עוסקת לכאורה ברגיל‪ ,‬בשכיח ובנפוץ‪ ,‬בעצם העיון‪ ,‬הדיון והוויכוח היא מקדישה‬
‫לחיי היום־יום תשומת לב לא מעטה‪ .‬בדיון הזה‪ ,‬יש חשיבות רבה משום שהוא יכול לקרב אותנו‬
‫לעולמם של נשים וגברים שאינם משתייכים לעילית האינטלקטואלית שהשאירה את העדות‬
‫המתועדת‪ ,‬מזווית ראייה לא שכיחה‪ .‬אמנם‪ ,‬מדובר בעדויות מעטות באופן יחסי‪ ,‬אולם חשיבותן‬
‫רבה לעצם הניסיון להתבונן בתרבות חז"ל באופן נרחב ומקיף ככל האפשר‪.‬‬

‫‪ /‬מגדר ומיניות בתרבות חז"ל‬ ‫‪174‬‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 174‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:31‬‬

 ‫פרק שביעי‬
‫סקס אחר‏‪ :‬פרקטיקות מיניות לא נורמטיביות‬

‫‪ 7.1‬הקדמה‬
‫בפרקים הקודמים עסקנו בדרכים השונות שבאמצעותן הגדירה תרבות חז"ל את גבולות המותר‬
‫והאסור בעניינים הנוגעים לפעולות שיש להן אופי מיני‪ .‬ברוב הדיונים הללו התמקדנו במה‬
‫שחכמי המשנה והתלמוד התירו‪ ,‬או לכל הפחות‪ ,‬במעשים ובתפיסות שנתפסו בעיניהם כרצויים‪.‬‬
‫פרק זה יתמקד בצד השני של המטבע‪ ,‬כלומר בפרקטיקות מיניות שהחכמים ראו כאסורות‬
‫וכמגונות‪ ,‬וינסה להסביר מדוע נתפסו כך וכיצד התמודדו החכמים עם פרקטיקות אלו‪.‬‬

‫נפתח בקיום יחסי מין בין בני זוג‪ .‬ראינו כבר בפרק על הנידה‪ ,‬שיש זמנים שבהם נאסר על בני‬
‫הזוג לקיים יחסי מין‪ .‬בפרק זה נתמקד בעיקר בתנוחות ובמעשים בשעת המשגל שנראו בעיני‬
‫חכמים‪ ,‬או בעיני חלק מהם‪ ,‬כאסורים‪ .‬לאחר מכן נעבור לעסוק בפרקטיקה מינית שבין אדם‬
‫לעצמו‪ ,‬פעילות המכונה כיום אוננות‪ ,‬ומוכרת במקורות העתיקים כהוצאת זרע לבטלה‪ .‬נשוב‬
‫לדיון על יחסי מין בהקשר זוגי‪ ,‬אלא שהפעם נעסוק בקיום יחסי מין בין בני אותו המין‪ .‬נרחיב‬
‫בעיקר בתחום של יחסי מין בין גברים‪ ,‬בשל העובדה שבעניין זה המקורות מרחיבים‪ ,‬בעוד‬
‫שבתחום יחסי מין בין נשים יש בידינו רק מקורות מעטים‪.‬‬

‫‪ 7.2‬הנורמות של קיום יחסי מין בין איש לאשתו‬

‫לעיל עמדנו כבר על היבטים שונים של חיי המין אצל זוגות נשואים‪ .‬ראינו שלהלכה בני הזוג‬
‫רשאים לקיים יחסי מין כל אימת שלבם חפץ‪ ,‬כל עוד האישה אינה בתקופת הווסת או בתקופת‬
‫ההיטהרות שלאחריה‪ .‬אבל היו חכמים שסברו שנחוץ פיקוח קפדני יותר על האופן שבו מקיימים‬
‫בני הזוג הנשואים יחסי מין‪ .‬מאליו מובן שפיקוח במקרים אלה אינו דבר שאפשר ליישם אותו‬
‫על נקלה משום שמדובר בפעילות שמתרחשת בדרך כלל בצנעה הרחק מעינם של החכמים‪ .‬כמו‬

‫סקס אחר‪ :‬פרקטיקות מיניות לא נורמטיביות ‪175 /‬‬ ‫פרק שביעי‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 175‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:31‬‬

 ‫בחוקי הכתמים של הנידה גם כאן ניסו החכמים לשלוט בפרקטיקות המיניות שבין איש ואשתו‬
‫אם לא בפועל‪ ,‬לפחות ברמת השיח התרבותי וההלכתי‪.‬‬

‫‪" 7.2.1‬תורה היא וללמוד אני צריך"‪ :‬יחסי מין‏ ‏— למידה ופיקוח‬
‫כאמור‪ ,‬קשה להוציא מן הכוח אל הפועל את רצון החכמים לפקח על קיום יחסי מין בין איש‬
‫לאשתו בעיקר בשל האופי האינטימי שלהם‪ .‬עם זאת‪ ,‬מספרות חז"ל עולים סיפורים המתארים‬
‫התפרצות לאינטימיות זו‪ ,‬בצורה גסה‪ ,‬גם אם אינם מתארים הליך של פיקוח אלא רצון ללמידה‪,‬‬
‫כפי שעולה מהתלמוד הבבלי‪:‬‬
‫תניא‪ ,‬אמר רבי עקיבא‪:‬‬
‫"פעם אחת נכנסתי אחר רבי יהושע לבית הכסא‪,‬‬
‫ולמדתי ממנו שלושה דברים‪:‬‬
‫למדתי שאין נפנין מזרח ומערב אלא צפון ודרום‪,‬‬
‫ולמדתי שאין נפרעין מעומד אלא מיושב‪,‬‬
‫ולמדתי שאין מקנחין בימין אלא בשמאל"‪.‬‬
‫אמר ליה [לו] בן עזאי‪:‬‬
‫"עד כאן‪ ,‬העזת פניך ברבך"‪.‬‬
‫אמר לו‪:‬‬
‫"תורה היא וללמוד אני צריך‪"...‬‬
‫(בבלי ברכות סב‪ ,‬ע"א)‬ ‫ ‬

‫שאלה‬ ‫ ‬
‫‪‬‬
‫כיצד אפשר לפרש את תשובתו של רבי עקיבא "תורה היא וללמוד אני צריך"? קראו את‬
‫המשך הסוגיה‪:‬‬
‫רב כהנא על גנא תותיה פורייה דרב‪.‬‬
‫[רב כהנא נכנס ושכב תחת מיטתו של רב]‬
‫שמעיה דשח ושחק‬
‫[שמע שהוא משוחח ומשחק]‬
‫ועשה צרכיו‪.‬‬
‫אמר ליה [לו]‪:‬‬
‫"דמי פומיה דאבא כדלא שריף תבשילא"‬
‫[דומה פיו של אבא כמי שלא אכל תבשיל]‬
‫אמר ליה‪:‬‬
‫"כהנא‪ ,‬הכא את? פוק‪ ,‬דלאו אורח ארעא"‬
‫[כאן אתה? צא‪ ,‬שאין זו דרך ארץ]‬

‫‪ /‬מגדר ומיניות בתרבות חז"ל‬ ‫‪176‬‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 176‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:31‬‬

 ‫אמר לו‪:‬‬
‫"תורה היא וללמוד אני צריך"‪.‬‬

‫כפי שרבי עקיבא עקב אחרי רבי יהושע לבית הכסא‪ ,‬כך מתגנב רב כהנא לחדרו של רב‬
‫כדי ללמוד ממנו כיצד יש לקיים יחסי מין כהלכה‪ .‬חוסר ההיגיון של הטקסט (כמו גם של‬
‫עצם המעשה) מתגלה משום שרב כהנא מתערב בנעשה בין בני הזוג‪ ,‬וכך עולה שהוא מתחבא‬
‫מתחת למיטתם‪ .‬נראה שאינו יכול לשים מחסום לפיו משום שהוא שומע שרב מדבר עם אשתו‬
‫בזמן קיום יחסי המין‪ ,‬דבר שנראה בעיניו אסור או לכל הפחות פסול‪ .‬רב‪ ,‬שמתפלא למצוא‬
‫את תלמידו מסתתר בחדרו מגרש אותו מהחדר בטענה שאין זו דרך ארץ‪ .‬בדברי רב יש כפל‬
‫משמעות‪ :‬מצד אחד הם יכולים להיות מוסבים על מעשהו הלא ראוי של רב כהנא שהתגנב אל‬
‫חדרם של בני זוג‪ ,‬מצד אחר אפשר לפרשם כמתייחסים לדיבור בשעת המשגל‪ ,‬שכן הביטוי "דרך‬
‫ארץ" משמש בלשון חז"ל כלשון נקייה ליחסי מין‪ .‬כך או כך‪ ,‬תשובתו של רב כהנא מתקיימת‪,‬‬
‫משום שבעיניו‪ ,‬כתלמיד חכם‪ ,‬גם קיום יחסי מין יש ללמוד‪ .‬כדי להבין טוב יותר מדוע התפלא‬
‫רב כהנא על מעשיו של רב‪ ,‬יש לעיין במקור נוסף המקביל בחלקו למקור מבבלי ברכות‪:‬‬
‫רבי אילא הוה סליק בדרגא דבי רבה בר שילא‪,‬‬
‫[היה עולה במדרגות בית רבה בר שילא]‬
‫שמעיה לינוקא דהוה קא קרי‪:‬‬
‫[שמע ילד שהיה קורא]‬
‫יֹוצר ָה ִרים ּוב ֵֹרא רּוחַ ַּומּגִ יד ְל ָא ָדם ַמה ֵּׂשחֹו (עמוס ד‪ ,‬יג)‪.‬‬
‫ִּכי ִהּנֵ ה ֵ‬
‫אמר‪:‬‬
‫"עבד שרבו מגיד לו מה שיחו‪ ,‬תקנה יש לו?"‬
‫מאי [מה (פירוש)] ַמה ֵּׂשחֹו?‬
‫אמר רב‪:‬‬
‫"אפילו שיחה יתירה שבין איש לאשתו מגידים לו לאדם בשעת מיתה‪".‬‬
‫(בבלי חגיגה ה‪ ,‬ע"ב)‬ ‫ ‬

‫הדברים האמורים כאן סותרים לכאורה את האמור במקור הקודם שהביא לידיעתנו שרב דיבר‬
‫עם אשתו בזמן קיום יחסי המין‪ ,‬בעוד שבמקור שלפנינו כאן טוען רב שאסור לאדם לדבר עם‬
‫אשתו דברים מיותרים בזמן קיום יחסי מין‪ .‬אפשר להסיק אם כך‪ ,‬שעל פי המקובל בעולמם של‬
‫חכמים דיבור בשעת משגל נתפס כשלילי וכמיותר או לכל הפחות לא רצוי‪.‬‬

‫שאלה‬ ‫ ‬
‫‪‬‬
‫מדוע‪ ,‬לדעתכם‪ ,‬סבורים החכמים שהדיבור בשעת מעשה המשגל הוא מיותר? קראו את‬
‫המשך הטקסט והסבירו כיצד פותרת הסוגיה את הסתירה‪ ,‬לכאורה‪ ,‬שבין דבריו של רב‬
‫למעשיו‪.‬‬

‫סקס אחר‪ :‬פרקטיקות מיניות לא נורמטיביות ‪177 /‬‬ ‫פרק שביעי‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 177‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:31‬‬

 ‫איני [האמנם]?‬
‫והא רב כהנא הוה גני תותי פורייה דרב‪,‬‬
‫[והרי רב כהנא שכב תחת מיטתו של רב]‬
‫ושמעיה דסח וצחק‬
‫[ושמע שהוא מדבר ומצחק]‬
‫ועשה צרכיו‪.‬‬
‫אמר‪:‬‬
‫"דמי פומיה דרב כמאן דלא טעים ליה תבשילא"‬
‫דומה פיו של רב כמי שלא טעים לא התבשיל‪.‬‬
‫אמר ליה [לו] כהנא‪:‬‬
‫"פוק‪ ,‬לאו אורח ארעא‪".‬‬
‫[צא‪ ,‬אין זו דרך ארץ]‬
‫לא קשיא‏—‏‬
‫כאן דצריך לרצויה‪,‬‬
‫[כאן היה עליו לעורר את אשתו]‬
‫הא דלא צריך לרצויה‬
‫[(במקרה) זה לא היה צריך לעורר אותה]‪.‬‬
‫(בבלי חגיגה ה‪ ,‬ע"ב)‬ ‫ ‬

‫שאלה‬ ‫ ‬
‫‪‬‬
‫קראו בספרו של דניאל בויארין "הבשר שברוח" עמודים ‪ 129-126‬במקראת המאמרים את‬
‫פרשנותו למקורות דלעיל‪ .‬כיצד הוא מסביר את השימוש בציטוט "תורה היא וללמוד אני‬
‫צריך"?‬

‫‪ 7.2.2‬מתי לקיים יחסי מין ובאילו דרכים‬

‫ראינו כבר שיש מתח בין העובדה שיחסי המין אמורים להתקיים במרחב פרטי שבו נמצאים‬
‫רק האיש ואשתו‪ ,‬לבין העובדה שהחכמים ביקשו לפקח גם על מרחב פרטי זה‪ .‬דינמיקה דומה‬
‫התקיימה גם בנושא דיני הנידה שעליהם ביקשו החכמים לפקח‪ ,‬וגם כאן אפשרות הגישה שלהם‬
‫אל תחום הפרט‪ ,‬במקרה זה‪ ,‬אבריה המוצנעים של האישה‪ ,‬הייתה מצומצמת ביותר‪ .‬למרות זאת‪,‬‬
‫חכמים ניסו להכתיב ולקבוע כיצד יש לקיים יחסי מין בצורה נאותה‪.‬‬

‫בתלמוד הבבלי קובע רבי יוחנן‪" :‬אסור לאדם שישמש מטתו ביום" (נידה‪ ,‬טז ע"ב)‪ .‬רב המנונא‬
‫ֹאבד יֹום ִאּוָ ֶלד ּבֹו וְ ַה ַּליְ ָלה‬
‫מאשש את דבריו ודורש כך‪" :‬מאי קרא [מה (אומר) הפסוק] שנאמר‪ :‬י ַ‬
‫ָא ַמר ה ָֹרה גָ ֶבר (איוב ג‪ ,‬ג)? לילה ניתן להריון‪ ,‬ויום לא ניתן להריון"‪ .‬בהמשך הדברים מוסיף‬
‫עורך הסוגיה שדבריו של רבי יוחנן מתקשרים לרעיון שכבר נזכר בספר בן סירא‪:‬‬

‫‪ /‬מגדר ומיניות בתרבות חז"ל‬ ‫‪178‬‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 178‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:31‬‬

 ‫'שלשה שנאתי וארבעה לא אהבתי‪:‬‬
‫שר הנרגל בבית המשתאות‪ ,‬ואמרי לה שר הנרגן‪,‬‬
‫והמושיב שבת במרומי קרת‪,‬‬
‫והאוחז באמה ומשתין מים‪,‬‬
‫והנכנס לבית חברו פתאום‪.‬‬
‫אמר רבי יוחנן‪:‬‬
‫"ואפילו לביתו"‪.‬‬

‫שאלה‬ ‫ ‬
‫‪‬‬
‫מה המשותף לארבעת המעשים שאותם מתייג בן סירא לשלילה? מה חשיבות התוספת של‬
‫רבי יוחנן ואיך היא מתקשרת לדבריו בתחילת הסוגיה?‬

‫אמר רבי שמעון בן יוחאי‪:‬‬

‫"ארבעה דברים הקב"ה שונאן ואני איני אוהבן‪:‬‬
‫הנכנס לביתו פתאום ואין צריך לומר לבית חבירו‪,‬‬
‫והאוחז באמה ומשתין מים‪,‬‬
‫ומשתין מים ערום לפני מטתו‪,‬‬
‫והמשמש מטתו בפני כל חי‪".‬‬
‫אמר ליה רב יהודה לשמואל‪:‬‬
‫"ואפילו לפני עכברים"‪.‬‬

‫שאלה‬ ‫ ‬
‫‪‬‬
‫מה הקשר בין דברי בן סירא לדברי רבי שמעון בר יוחאי? ‬

‫האיסור שמבקשים חכמים אחדים להטיל על קיום יחסי מין ביום מקבל אישוש בהמשך הסוגיה‪:‬‬
‫אמר רב חסדא‪:‬‬
‫"אסור לו לאדם שישמש מטתו ביום‪,‬‬
‫שנאמר‪:‬‬
‫וְ ָא ַה ְב ָּת ְל ֵר ֲעָך ָּכמֹוָך (ויקרא יט‪ ,‬יח)‪.‬‬
‫מאי משמע [מה המשמעות]? ‬
‫אמר אביי‪:‬‬
‫"שמא יראה בה דבר מגונה ותתגנה עליו"‪.‬‬

‫האיסור של רב חסדא לקיים יחסי מין באור מסתמך על הפסוק וְ ָא ַה ְב ָּת ְל ֵר ֲעָך ָּכמֹוָך מספר ויקרא‪.‬‬
‫את ֵהרע המקראי הוא מפרש כאן כמשמעות של בת הזוג‪ ,‬האישה‪ ,‬וכפי שמסביר אביי מדובר‬
‫ברצון למנוע מהגבר להביט באשתו באור היום פן ימצא בה פגמים ואז היא עלולה להתכער‬

‫סקס אחר‪ :‬פרקטיקות מיניות לא נורמטיביות ‪179 /‬‬ ‫פרק שביעי‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 179‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:31‬‬

 ‫בעיניו‪ .‬לאחר מכן מובאת דעתו של רב הונא‪" :‬ישראל קדושים הם ואין משמשין מטותיהן‬
‫ביום"‪ ,‬קביעה כללית זו מוסבת על הממד האתני ואינה מסתמכת על הסבר כלשהו‪ .‬הקביעה החד‬
‫משמעית נגד קיום יחסי מין באור מתחילה להתערער עם דבריו של רבא שקובע‪" :‬ואם היה בית‬
‫אפל מותר ותלמיד חכם מאפיל בכסותו ומשמש"‪ ...‬המהלך המחליש את הטיעון הגורף שבתחילת‬
‫הדברים הולך מתעצם עם הבאת הדעה הנגדית‪:‬‬
‫תא שמע [בוא ושמע]‏‪-‬‏‬
‫ושל בית מונבז המלך היו עושין שלושה דברים ומזכירין אותן לשבח‪:‬‬
‫היו משמשין מטותיהם ביום‪,‬‬
‫ובודקין מטותיהם במילא פרהבא‪,‬‬
‫ונוהגין טומאה וטהרה בשלגים‪.‬‬
‫קתני מיהא [אנו למדים מכך שהיו] משמשין מטותיהן ביום‪.‬‬
‫(בבלי נידה טז ע"ב‪-‬יז ע"א)‬ ‫ ‬

‫שאלה‬ ‫ ‬
‫‪‬‬
‫כיצד מנסה המקור דלעיל להפריך את הקביעה שאסור לקיים יחסי מין באור יום? כיצד‬
‫מסביר דניאל בויארין את המתח שבין שני הטקסטים (עמודים ‪ 133-129‬במקראת המאמרים)?‬

‫‪ 7.2.3‬גבולות הפיקוח של חכמים על יחסי המין‬

‫נעיין כעת בסוגיה ארוכה מבבלי נדרים כ ע"א‪-‬ע"ב‪ .‬נקודת המוצא של הסוגיה היא הקשר בין‬
‫בושה לבין יחסי מין‪ 178.‬בהקשר שלפנינו מתפרשת "בושה" על הצד החיובי משום שהיא מרחיקה‬
‫את האדם מן החטא‪ .‬הסוגיה פותחת כך‪:‬‬
‫תניא —‬
‫—‬
‫ַּוב ֲעבּור ִּת ְהיֶ ה יִ ְר ָאתֹו ַעל ְּפנֵ ֶיכם (שמות כ‪ ,‬טז)‏ ‏‬
‫זו בושה‪.‬‬
‫ְל ִב ְל ִּתי ֶת ֱח ָטאּו (שם)‏—‏‬
‫מלמד שהבושה מביאה לידי יראת חטא‪.‬‬
‫מיכן אמרו‪:‬‬
‫"סימן יפה באדם שהוא ביישן"‪.‬‬
‫אחרים אומרים‪:‬‬
‫"כל אדם המתבייש‪ ,‬לא במהרה הוא חוטא‪.‬‬
‫ומי שאין לו בושת פנים בידוע שלא עמדו אבותיו על הר סיני"‪.‬‬

‫‪ 178‬לעניין ה"בושה" בתרבות חז"ל ראו‪ :‬יקיר אנגלנדר ואורית קמיר‪' " ,‬בשר — בושה סרוחה רימה'‪ :‬הגוף‬
‫והבושה בעולמם של חז"ל"‪ ,‬מדעי היהדות ‪( 49‬תשע"ג)‪ ,‬עמ' ‪.101-57‬‬

‫‪ /‬מגדר ומיניות בתרבות חז"ל‬ ‫‪180‬‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 180‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:31‬‬

 ‫הקדמה זו אינה מקשרת בין הבושה לבין חטאים מוגדרים אולם בהמשך‪ ,‬מצביע המקור על סוגים‬
‫שונים של חטאים ושל עונש בצדם בצורה ישירה וברורה‪:‬‬
‫אמר רבי יוחנן בן דהבאי‪:‬‬
‫"ארבעה דברים סחו לי מלאכי השרת‪:‬‬
‫חיגרין‪ ,‬מפני מה הויין [נוצרים]?‬
‫מפני שהופכים את שולחנם‪.‬‬
‫אילמים‪ ,‬מפני מה הויין?‬
‫מפני שמנשקים על אותו מקום‪.‬‬
‫חרשים‪ ,‬מפני מה הויין?‬
‫מפני שמספרים בשעת תשמיש‪.‬‬
‫סומין‪ ,‬מפני מה הויין?‬
‫מפני שמסתכלים באותו מקום‪.‬‬

‫רבי יוחנן בן דהבאי מסביר מומים מסוימים אצל תינוקות בגין מעשים לא ראויים שעשו הוריהם‬
‫בעת תשמיש המיטה שהובילו בסופו של דבר ללידת הילדים הפגומים‪.‬‬

‫שאלה‬ ‫ ‬
‫‪‬‬
‫לפי המקור הזה‪ ,‬האם אפשר להצביע על קשר בין המום הגופני אצל הילדים לבין המעשים‬
‫הלא ראויים שביצעו הוריהם בזמן שקיימו יחסי מין?‬

‫קראו כעת את המשך הסוגיה‪:‬‬

‫ורמינהו [אבל קיימת סתירה]‏—‏‬
‫שאלו את אימא שלום‪:‬‬
‫"מפני מה בניך יפיפין ביותר"?‬
‫אמרה להן‪:‬‬
‫"אינו מספר עמי לא בתחלת הלילה ולא בסוף הלילה‬
‫אלא בחצות הלילה וכשהוא מספר מגלה טפח ומכסה טפח‪,‬‬
‫ודומה עליו כמי שכפאו שד"‪.‬‬
‫ואמרתי לו‪:‬‬
‫"מה טעם?"‪,‬‬
‫ואמר לי‪:‬‬
‫"כדי שלא אתן את עיני באשה אחרת‪,‬‬
‫ונמצאו בניו באין לידי ממזרות"‪.‬‬
‫לא קשיא [אין קושי]‏—‏‬
‫הא במילי דתשמיש [זה בדברים של המשגל]‬
‫הא במילי אחרנייתא [זה בדברים אחרים]‪.‬‬

‫סקס אחר‪ :‬פרקטיקות מיניות לא נורמטיביות ‪181 /‬‬ ‫פרק שביעי‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 181‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:31‬‬

 ‫שאלה‬ ‫ ‬
‫‪‬‬
‫מה מלמדת "עדותה" של אמא שלום‪ ,‬אשתו של רבי אליעזר בן הורקנוס?‬

‫הסוגיה מציגה דעה נוקשה ותקיפה בעניין הפיקוח ההדוק על האופן שבו על בני הזוג לקיים יחסי‬
‫מין‪ .‬אמנם ראינו לעיל שהייתה מגמה של חכמים להטיל פיקוח על המתרחש בחדר המיטות‪,‬‬
‫אולם מהמקור שלפנינו עולה שאין מדובר רק באזהרה כללית אלא בסוג של הטלת מורא ממש‬
‫באמצעות אזכור‪ ,‬פירוט וקטלוג מומי התינוקות‪ .‬העמדה הקיצונית של רבי יוחנן בן דהבאי‬
‫נדחית בהמשך‪ ,‬בשמו של רבי יוחנן‪ ,‬התנא המפורסם‪:‬‬
‫אמר רבי יוחנן‪:‬‬
‫"זו דברי יוחנן בן דהבאי‪,‬‬
‫אבל אמרו חכמים אין הלכה כיוחנן בן דהבאי‪.‬‬
‫אלא כל מה שאדם רוצה לעשות באשתו עושה‪.‬‬
‫משל לבשר הבא מבית הטבח‏—‏‬
‫רצה לאכלו במלח‪ ,‬אוכלו; צלי‪ ,‬אוכלו; מבושל‪ ,‬אוכלו; שלוק‪ ,‬אוכלו‪,‬‬
‫וכן דג הבא מבית הצייד‪".‬‬

‫שאלה‬ ‫ ‬
‫‪‬‬
‫כיצד אפשר לפרש את הקביעה "כל מה שאדם רוצה לעשות באשתו עושה"? האם קביעה‬
‫זו עלולה לפגוע במיניות הנשית או עשויה לסייע לה? היעזרו בדברי בויארין במקראת‬
‫המאמרים‪ ,‬עמודים ‪.126-118‬‬

‫מכאן ממשיכה הסוגיה לדיון בנושא מלאכי השרת‪ ,‬האם במלאכים של ממש מדובר‪ ,‬או בכינוי‬
‫לחכמים? לענייננו חשוב המשך הסוגיה שבו שומעים על מקרים של נשים שבאו לפני חכמים‬
‫חשובים והתלוננו על ההתנהגות המינית הלא נורמטיבית של הבעל‪ .‬במקור שלפנינו באה אישה‬
‫לפני רבי יהודה הנשיא‪ ,‬גדול החכמים בדורו‪ ,‬שהיה הסמכות העליונה של חכמי תקופת המשנה‪.‬‬
‫לפסיקתו היה משקל רב מאוד‪:‬‬
‫ההיא דאתאי לקמיה דרבי‪,‬‬
‫[ההיא שבאה לפני רבי]‬
‫אמרה לו‪:‬‬
‫"רבי ערכתי לו שלחן והפכו"‪ .‬‬
‫אמר לה‪:‬‬
‫"בתי‪ ,‬תורה התירתך ואני מה אעשה לך?"‬
‫ההיא דאתאי לקמיה דרבי‪,‬‬
‫[ההיא שבאה לפני רבי]‬
‫אמרה לו‪:‬‬

‫‪ /‬מגדר ומיניות בתרבות חז"ל‬ ‫‪182‬‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 182‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:31‬‬

 ‫"רבי ערכתי לו שלחן והפכו"‪ .‬‬
‫אמר‪:‬‬
‫"מאי שנא מן ביניתא?"‬
‫[מה ההבדל מדג]‬
‫(בבלי נדרים כ‪ ,‬ע"א‪-‬ע"ב)‬ ‫ ‬

‫המקורות מעלים אפוא שהביקורת המחמירה שהחכמים ניסו להטיל על הפרקטיקות המיניות‬
‫שבין איש לאשתו לא צלחה ותחום זה נותר‪ ,‬במידה רבה‪ ,‬מחוץ לתחום השליטה‪ ,‬הפיקוח והבקרה‬
‫של החכמים‪.‬‬

‫‪ 7.3‬הוצאת זרע לבטלה‬

‫בסעיף זה נדון בפעילות מינית המתקיימת ללא בן זוג וידועה כיום בשם אוננות‪ .‬כינוי זה‪,‬‬
‫המבוסס על הסיפור המקראי על אונן‪ ,‬מוטעה‪ .‬מבחינה פיזיולוגית מדובר בכמה מקרים שונים‪,‬‬
‫שהמשותף להם הוא יציאת זרע מאיבר המין של הגבר שלא במסגרת קיום יחסי מין (אם כי לא‬
‫בהכרח באופן רצוני)‪ .‬בשל ההיבט הפיזיולוגי של התופעה הדיון בה נוגע לגברים בלבד‪ ,‬ואין‬
‫בספרות חז"ל או בספרות ימי הביניים דיון באוננות של נשים‪ ,‬תופעה שכפי הנראה לא הייתה‬
‫קיימת בתודעה התרבותית של החכמים‪ .‬יש לציין שהמיניות של האישה‪ ,‬להוציא תפקודי הרבייה‬
‫שלה‪ ,‬אינה עולה כלל בספרות זו‪ ,‬ולעובדה זו זיקה ישירה גם להתעלמות מאוננות של נשים‪,‬‬
‫כמו גם היבטים אחרים במיניותן‪.‬‬

‫‪ 7.3.1‬חומרת האיסור על הוצאת זרע לבטלה‬

‫די לקרוא את דבריו של רבי יוסף קארו‪ ,‬ב"שולחן ערוך"‪ ,‬אחד מספרי ההלכה החשובים ביותר‬
‫בתולדות התרבות היהודית‪ ,‬כדי לעמוד על מקומה החשוב של תופעה זו בתרבות היהודית‬
‫לדורותיה‪ .‬אף שהספר התחבר במאה ה־‪ 16‬הוא מסכם בצורה טובה את היחס לנושא זה גם‬
‫בספרות ההלכתית המוקדמת‪:‬‬
‫אסור להוציא שכבת זרע לבטלה ועוון זה חמור מכל עבירות שבתורה‪ ,‬לפיכך לא יהיה‬
‫אדם דש מבפנים וזורה מבחוץ‪ ,‬ולא ישא קטנה שאינה ראויה לילד‪ .‬אלו שמנאפים ביד‬
‫ומוציאים שכבת זרע‪ ,‬לא די להם שאיסור גדול הוא‪ ,‬אלא שהעושה זה בנידוי הוא יושב‬
‫ועליהם נאמר‪ :‬יְ ֵד ֶיכם ָּד ִמים ָמ ֵלאּו (יש' א‪ ,‬טו)‪ ,‬וכאילו הרג הנפש‪.‬‬
‫(שולחן ערוך‪ ,‬אבן העזר כג‪ ,‬א‪-‬ב)‬ ‫ ‬

‫סקס אחר‪ :‬פרקטיקות מיניות לא נורמטיביות ‪183 /‬‬ ‫פרק שביעי‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 183‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:31‬‬

 ‫שאלה‬ ‫ ‬
‫‪‬‬
‫מדוע‪ ,‬לדעתכם‪ ,‬משווה רבי יוסף קארו בין אוננות לבין רצח? היעזרו גם במשנת סנהדרין‬
‫ד‪ ,‬ה להלן‪:‬‬
‫הוו יודעין שלא כדיני ממונות דיני נפשות‪:‬‬
‫דיני ממונות‏—‏ אדם נותן ממון ומתכפר לו‪.‬‬
‫דיני נפשות‏—‏ דמו ודם זרעיותיו תלויין בו עד סוף העולם‪,‬‬
‫שכן מצינו בקין שהרג את אחיו‪ ,‬שנאמר‪:‬‬
‫ְּד ֵמי ָא ִחיָך צ ֲֹע ִקים (בראשית ד‪ ,‬י)‪.‬‬
‫אינו אומר 'דם אחיך' אלא ְּד ֵמי ָאחִ יָך‏—‏‬
‫דמו ודם זרעיותיו‪ .‬‬
‫(משנה סנהדרין ד‪ ,‬ה‪ ,‬עמ' ‪)182-181‬‬ ‫ ‬

‫כבר בפתח דבריו קובע קארו שהוצאת זרע לבטלה חמורה מכל עברות התורה‪ .‬לכאורה זו‬
‫טענה מפתיעה‪ ,‬אמנם התורה מגנה את התופעה‪ ,‬אך כיצד היא נהפכה לעברה חמורה המשולה‬
‫לרצח? הדוגמאות שמביא קארו אינן מבהירות או מבארות את הדברים‪ .‬תחילה הוא מזכיר מה‬
‫שמכונה משגל נסוג‪ ,‬כלומר קיום יחסי מין עם בת הזוג‪ ,‬אלא שפליטת הזרע מתרחשת מחוץ‬
‫לגוף האישה‪ .‬הדוגמה השנייה משונה אפילו יותר‪ ,‬משום שבה מדובר על קיום יחסי מין עם‬
‫אישה צעירה שאינה יכולה להרות‪ ,‬וגם אז כביכול הזרע יוצא לבטלה‪ .‬רק הדוגמה השלישית‬
‫היא המעשה שמכונה אוננות‪ ,‬גירוי מכוון של איבר המין הגברי כדי להגיע לסיפוק מיני‪ .‬רק‬
‫למעשה זה מייחס קארו חומרה השווה לרצח‪ .‬לכאורה אפשר היה לפטור את דברי קארו כהגזמה‬
‫קיצונית‪ ,‬אלא שדבריו משקפים נאמנה את הדיונים שקיימו החכמים בנושא זה ומתועדים‬
‫בספרות חז"ל‪.‬‬

‫‪ 7.3.2‬הוצאת זרע לבטלה במקרא‬

‫העיסוק המקראי בהוצאת הזרע לבטלה מתבסס על פרשת יהודה ותמר בספר בראשית‪ .‬ממעשה‬
‫זה הגיעה המילה אוננות לעברית המודרנית‪ ,‬אם כי בצורה לא מדויקת‪.‬‬

‫נקרא תחילה את סיפור יהודה ותמר‪:‬‬

‫הּודה‬ ‫ּוׁשמֹו ִח ָירה‪ .‬וַ ּיַ ְרא ָׁשם יְ ָ‬
‫הּודה ֵמ ֵאת ֶא ָחיו וַ ּיֵ ט ַעד ִאיׁש ֲעדֻ ָּל ִמי ְ‬ ‫וַ יְ ִהי ָּב ֵעת ַה ִהוא וַ ּיֵ ֶרד יְ ָ‬
‫ׁשּוע וַ ּיִ ָּק ֶח ָה וַ ּיָ בֹא ֵא ֶל ָיה‪ .‬וַ ַּת ַהר וַ ֵּת ֶלד ֵּבן וַ ּיִ ְק ָרא ֶאת ְׁשמֹו ֵער‪ .‬וַ ַּת ַהר‬
‫ּוׁשמֹו ַ‬ ‫ַּבת ִאיׁש ְּכנַ ֲענִ י ְ‬
‫עֹוד וַ ֵּת ֶלד ֵּבן וַ ִּת ְק ָרא ֶאת ְׁשמֹו אֹונָ ן‪ .‬וַ ּת ֶֹסף עֹוד וַ ֵּת ֶלד ֵּבן וַ ִּת ְק ָרא ֶאת ְׁשמֹו ֵׁש ָלה וְ ָהיָ ה ִב ְכזִ יב‬
‫הּודה ַרע ְּב ֵעינֵ י יְ יָ‬
‫ּוׁש ָמּה ָּת ָמר‪ .‬וַ יְ ִהי ֵער ְּבכֹור יְ ָ‬ ‫הּודה ִא ָּׁשה ְל ֵער ְּבכֹורֹו ְ‬ ‫ְּב ִל ְד ָּתּה אֹתֹו‪ .‬וַ ּיִ ַּקח יְ ָ‬
‫הּודה ְלאֹונָ ן ּבֹא ֶאל ֵא ֶׁשת ָא ִחיָך וְ ֵיַּבם א ָֹתּה וְ ָה ֵקם זֶ ַרע ְל ָא ִחיָך‪ .‬וַ ּיֵ ַדע אֹונָ ן‬ ‫ֹאמר יְ ָ‬ ‫וַ יְ ִמ ֵתהּו יְ יָ ‪ .‬וַ ּי ֶ‬

‫‪ /‬מגדר ומיניות בתרבות חז"ל‬ ‫‪184‬‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 184‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:31‬‬

 ‫ִּכי ֹּלא לֹו יִ ְהיֶ ה ַהּזָ ַרע וְ ָהיָ ה ִאם ָּבא ֶאל ֵא ֶׁשת ָא ִחיו וְ ִׁש ֵחת ַא ְר ָצה ְל ִב ְל ִּתי נְ ָתן זֶ ַרע ְל ָא ִחיו‪ .‬וַ ּיֵ ַרע‬
‫ְּב ֵעינֵ י יְ יָ ֲא ֶׁשר ָע ָׂשה וַ ּיָ ֶמת ּגַ ם אֹתֹו‪.‬‬
‫(בראשית לח‪ ,‬א‪-‬י)‬ ‫ ‬

‫בבסיס הסיפור מונח מנהג הייבום‪ ,‬כלומר החוק המצווה על אח לשאת את אשת אחיו שנפטר‬
‫ולא הותיר אחריו בנים‪ .‬על פי הסיפור הורה יהודה לבנו אונן לשאת לאישה את תמר‪ ,‬אשת‬
‫אחיו‪ ,‬ער‪ ,‬שמת‪ .‬אונן שלא רצה‪ ,‬מסיבות הנוגעות לענייני ירושה‪ ,‬לייבם את תמר‪ ,‬סירב לקיים‬
‫עמה יחסי מין‪ .‬הוא ביטא סירוב זה באמצעות השחתת הזרע על הארץ‪ ,‬כלומר יציאת הזרע‬
‫מחוץ לגופה של תמר (רש"י מפרש את מעשהו כך‪" :‬דש מבפנים וזורה מבחוץ"‪ ,‬כפי שראינו‬
‫לעיל בדברי יוסף קארו)‪ ,‬מעשיו של אונן הכעיסו את האל והוא המית אותו כפי שהמית את‬
‫אחיו הבכור‪ .‬מהסיפור המקראי אי אפשר ללמוד על איסור גורף על הוצאת זרע שלא לצורך‬
‫פריון‪ ,‬זאת ועוד שקיים פער גדול בין פעולתו של אונן לבין משמעות הפועל לאונן‪ ,‬שבעברית‬
‫מודרנית מתייחס דווקא לפעולה של הוצאה רצונית של זרע כחלק מתהליך של עינוג עצמי‪ .‬עם‬
‫זאת‪ ,‬אין גם להכחיש כי סיפור אונן הוציא שם רע לפעילות מסוג כזה‪ ,‬אלא שבהקשר המקראי‬
‫אפשר להצביע על איסורים נוספים שתרמו לדימוי השלילי של יציאת זרע שלא במסגרת קיום‬
‫יחסי מין עם אישה‪ ,‬וכוונת הדברים לחוקי טומאת הזרע‪ .‬בשני מקומות בתורה מוצאים אזכורים‬
‫למקרה של קרי‪ ,‬יציאה של זרע שלא במסגרת יחסי מין‪ .‬המקרים הנדונים במקרא עניינם יציאת‬
‫זרע לא רצונית‪ ,‬בדרך כלל מתוך שינה‪.‬‬
‫וְ ִאיׁש ִּכי ֵת ֵצא ִמ ֶּמּנּו ִׁש ְכ ַבת זָ ַרע וְ ָרחַ ץ ַּב ַּמיִ ם ֶאת ָּכל ְּב ָׂשרֹו וְ ָט ֵמא ַעד ָה ָע ֶרב‪.‬‬
‫(ויקרא טו‪ ,‬טז)‬ ‫ ‬

‫ִּכי יִ ְהיֶ ה ְבָך ִאיׁש ֲא ֶׁשר ֹלא יִ ְהיֶ ה ָטהֹור ִמ ְּק ֵרה ָליְ ָלה וְ יָ ָצא ֶאל ִמחּוץ ַל ַּמ ֲחנֶ ה‪ֹ ,‬לא יָ בֹא ֶאל ּתֹוְך‬
‫ַה ַּמ ֲחנֶ ה‪ .‬וְ ָהיָ ה ִל ְפנֹות ֶע ֶרב יִ ְרחַ ץ ַּב ָּמיִ ם ְּוכבֹא ַה ֶּׁש ֶמׁש יָ בֹא ֶאל ּתֹוְך ַה ַּמ ֲחנֶ ה‪.‬‬
‫(דברים כג‪ ,‬יא‪-‬יב)‬ ‫ ‬

‫אין בפסוקים הללו התייחסות שלילית במיוחד לקרי הלילה‪ ,‬תופעה זו מצטרפת לטומאות גוף‬
‫אחרות הנזכרות במקרא בהקשר המקדשי‪ .‬גם בתקופה הבתר־מקראית אין לעניין הוצאת הזרע‬
‫לבטלה יחס מיוחד‪ ,‬לחיוב או לשלילה‪ ,‬וכמעט שאין מזכירים אותו‪ .‬בספרות הבית השני‪ ,‬למשל‪,‬‬
‫האוננות אינה נזכרת כלל‪ ,‬אלא רק קרי הלילה‪ .‬אפשר אם כך לסכם שבחוק המקראי כמו גם‬
‫בימי הבית השני‪ ,‬הוצאת זרע לבטלה היא קטגוריה שכמעט אינה קיימת‪ ,‬על אחת כמה וכמה‬
‫שאין לראות בה נושא כה מאיים כפי שמופיע ב"שולחן ערוך"‪.‬‬

‫‪ 7.3.3‬הוצאת זרע לבטלה בספרות חז"ל‬

‫בספרות חז"ל הולך ותופס הסיפור המקראי על אונן מקום מרכזי בדיון בהוצאת הזרע לבטלה‪.‬‬
‫אף שסמכותו ההלכתית מצומצמת יותר מחוקים מקראיים מפורשים‪ ,‬נעשה מרכזי מאוד‪ .‬נעיין‬

‫סקס אחר‪ :‬פרקטיקות מיניות לא נורמטיביות ‪185 /‬‬ ‫פרק שביעי‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 185‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:31‬‬

 ‫למשל במקור הבא מהתלמוד הבבלי‪:‬‬
‫הא הוו [הרי היו] ער ואונן‏ ‏‬
‫—‬
‫ער ואונן שמשו שלא כדרכן‪.‬‬
‫מיתיבי [משיבים]‪:‬‬
‫"כל עשרים וארבעה חדש דש מבפנים וזורה מבחוץ"‪,‬‬
‫דברי ר' אליעזר‪.‬‬
‫אמר ליה [לו]‪:‬‬
‫"הללו אינו אלא כמעשה ער ואונן"‪.‬‬
‫כמעשה ער ואונן ולא כמעשה ער ואונן‪.‬‬
‫כמעשה ער ואונן‏‪-‬‏‬
‫דכתיב [שכתוב]‪:‬‬
‫וְ ָהיָ ה ִאם ָּבא ֶאל ֵא ֶׁשת ָא ִחיו וְ ִׁש ֵחת ַא ְר ָצה ְל ִב ְל ִּתי נְ ָתן זֶ ַרע ְל ָא ִחיו (בראשית לח‪ ,‬ט)‬
‫ולא כמעשה ער ואונן‏ ‏‬
‫—‬
‫דאילו התם [שאילו שם] שלא כדרכה‪,‬‬
‫והכא [וכאן] כדרכה‪.‬‬
‫בשלמא [(אין קושי במקרה של)] אונן‪,‬‬
‫דכתיב ביה [שכתוב בו] וְ ִׁש ֵחת ַא ְר ָצה‪,‬‬
‫אלא ער מנלן [מנין לנו]?‬
‫אמר רב נחמן בר יצחק‪:‬‬
‫"דכתיב [שכתוב]‪ :‬וַ ּיָ ֶמת ּגַ ם אֹתֹו (בראשית לח‪ ,‬י)‪.‬‬
‫אף הוא באותו מיתה מת‪.‬‬
‫בשלמא [(אין קושי במקרה של)] אונן‪,‬‬
‫משום ֹּלא לֹו יִ ְהיֶ ה ַהּזָ ַרע‪,‬‬
‫אלא ער מאי טעמא [מה טעמו]?‬
‫עבד הכי [עשה כך] כדי שלא תתעבר ויכחיש יפיה‪.‬‬
‫(בבלי יבמות לד‪ ,‬ע"ב)‬ ‫ ‬

‫שאלה‬ ‫ ‬
‫‪‬‬
‫מדוע טוענים החכמים שער ואונן עברו אותה עברה?‬

‫נקל להבחין שהחכמים רואים בשלילה הן את מעשהו של אונן‪ ,‬והן את מעשהו של ער‪ ,‬אלא‬
‫שחל שינוי מהותי בפירוש ובהבנת הסיפור המקראי‪ .‬במקרא חטאו של אונן הוא בסירוב לייבם‬
‫את תמר‪ ,‬ולכן הוא נענש‪ .‬כאן מדגישים החכמים שחטאו הוא בפרקטיקה המינית האסורה שלו‪,‬‬
‫ובדיוק בכך טמון החידוש של חז"ל‪ ,‬ההופך את איסור הוצאת הזרע לבטלה לחטא בפני עצמו‪.‬‬
‫בעוד שמקור זה התרכז במקרה של ער ואונן מבלי לדון באופן מפורש במציאות ההלכתית‬
‫בימיהם של חז"ל‪ ,‬המקור הבא מקשר בין הדברים בצורה ישירה‪:‬‬

‫‪ /‬מגדר ומיניות בתרבות חז"ל‬ ‫‪186‬‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 186‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:31‬‬

 ‫רבי אליעזר אומר‪:‬‬
‫"כל האוחז באמה ומשתין כאילו מביא מבול לעולם"‪.‬‬
‫אמרו לו לרבי אליעזר‪:‬‬
‫"והלא נצוצות נתזין על רגליו‪,‬‬
‫ונראה ככרות שפכה ונמצא מוציא לעז על בניו שהן ממזרים"‪.‬‬
‫אמר להן‪:‬‬
‫"מוטב שיוציא לעז על בניו שהן ממזרים‪,‬‬
‫ואל יעשה עצמו רשע שעה אחת לפני המקום"‪.‬‬
‫(בבלי נידה ג‪ ,‬ע"א)‬

‫רבי אליעזר מגנה בחריפות אדם האוחז באיבר מינו (המכונה כאן בלשון נקייה‪ ,‬אמה) בזמן שהוא‬
‫משתין‪ ,‬אבל לא ברור במה בדיוק הדברים אמורים‪ ,‬אם בהוצאת שתן או בהוצאת זרע‪ ,‬או אולי‬
‫חמתו של רבי אליעזר נובעת מכך שהאדם אוחז באיבר מינו בשעת המעשה‪ .‬תשובת החכמים‬
‫לרבי אליעזר אינה מבהירה את הדברים‪ ,‬אולם עיון בהמשך הסוגיה מגלה מעט יותר‪:‬‬
‫תניא אידך [שנוי בנוסף]‪:‬‬
‫אמר להן רבי אליעזר לחכמים‪:‬‬
‫"אפשר יעמוד אדם במקום גבוה וישתין‪,‬‬
‫או ישתין בעפר תיחוח ואל יעשה עצמו רשע שעה אחת לפני המקום"‪.‬‬
‫וכל כך למה?‬
‫מפני שמוציא שכבת זרע לבטלה‪.‬‬
‫דאמר רבי יוחנן‪:‬‬
‫"כל המוציא שכבת זרע לבטלה חייב מיתה‪,‬‬
‫שנאמר‪:‬‬
‫וַ ּיֵ ַרע ְּב ֵעינֵ י יְ יָ ֲא ֶׁשר ָע ָׂשה וַ ּיָ ֶמת ּגַ ם אֹתֹו" (בראשית לח‪ ,‬י)‪.‬‬
‫רבי יצחק ורבי אמי אמרי‪:‬‬
‫"כאילו שופך דמים שנאמר‪:‬‬
‫ַהּנֵ ָח ִמים ָּב ֵא ִלים ַּתחַ ת ָּכל ֵעץ ַר ֲענָ ן‬
‫ׁש ֲֹח ֵטי ַהיְ ָלדִ ים ַּבּנְ ָחלִ ים ַּתחַ ת ְס ִע ֵפי ַה ְּס ָל ִעים (ישעיה נז‪ ,‬ה)‪.‬‬
‫אל תקרי [תקרא] ׁש ֲֹח ֵטי אלא 'סוחטי'‪.‬‬
‫רב אסי אמר‪:‬‬
‫"כאילו עובד עבודת כוכבים‪.‬‬
‫כתיב הכא [כתוב כאן]‪:‬‬
‫ַּתחַ ת ָּכל ֵעץ ַר ֲענָ ן‪,‬‬
‫וכתיב התם [וכתוב שם]‪:‬‬
‫ל־עץ ַר ֲענָ ן' (דברים יב‪ ,‬ב)‪.‬‬
‫ַ'על ֶה ָה ִרים ָה ָר ִמים וְ ַעל ַהּגְ ָבעֹות וְ ַתחַ ת ָּכ ֵ‬
‫(בבלי נידה ג‪ ,‬ע"א)‬

‫סקס אחר‪ :‬פרקטיקות מיניות לא נורמטיביות ‪187 /‬‬ ‫פרק שביעי‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 187‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:31‬‬

 ‫שאלה‬ ‫ ‬
‫‪‬‬
‫מה מבהיר רבי אליעזר בחלק זה של הסוגיה? האם עמדתם של רבי יצחק‪ ,‬רבי אמי ורב אסי‬
‫דומה לדעתו של רבי אליעזר או שהם חולקים עליו?‬

‫פתחנו את הפרק בדברי רבי יוסף קארו בנוגע להוצאת זרע לבטלה וראינו כיצד הרעיון החל‬
‫להתפתח בספרות חז"ל‪ .‬לסיום נעיין במקור העומד בתווך בין שתי התקופות הללו‪ .‬מדובר‬
‫בטקסט מ"מסכת כלה"‪ ,‬אחת מהמסכתות הקטנות‪ ,‬שהן חיבורים בתר־תלמודיים הנספחים‬
‫לתלמוד הבבלי‪ ,‬וחלקם התחברו כנראה בארץ ישראל‪ .‬מסכת כלה בנויה אמנם על טקסטים‬
‫תלמודיים‪ ,‬אבל באופן כללי התמונה העולה ממנה כבר קיצונית יותר ומובעת בצורה ישירה‬
‫שמייצגת פחות מחלוקות‪ .‬נקל לראות כיצד התגבשה תפיסתו של רבי יוסף קארו לאור טקסט‬
‫מסוג זה‪:‬‬
‫רבי אליעזר בן יעקב אומר‪:‬‬
‫"כל המוציא שכבת זרע לבטלה כאילו הורג את הנפש‪,‬‬
‫שנאמר‪:‬‬
‫ׁש ֲֹח ֵטי ַהיְ ָלדִ ים ַּבּנְ ָח ִלים (ישעיה נז‪ ,‬ה) —‬
‫אל תקרי [תקרא] ׁש ֲֹח ֵטי אלא 'סוחטי'‪.‬‬
‫וחכמים אומרים‪:‬‬
‫"כאילו עובד עבודה זרה"‪.‬‬

‫כל המחמם עצמו להוציא זרע לבטלה חשוב כבהמה‏—‏‬

‫מה בהמה אינה מקפדת ואינה עומדת אלא לשחיטה‬
‫ואין לה חלק לעולם הבא‪,‬‬
‫אף הוא אין לו חלק לעולם הבא‪...‬‬
‫שכל המחמם את עצמו חייב מיתה‪,‬‬
‫וכל המקשה את עצמו הרי זה משומד‪ ,‬‬
‫שנאמר‪:‬‬
‫וַ ּיֵ ַרע ְּב ֵעינֵ י יְ יָ ֲא ֶׁשר ָע ָׂשה וַ ּיָ ֶמת ּגַ ם אֹתֹו (בראשית לח‪ ,‬י)‪.‬‬
‫(מסכת כלה‪ ,‬יח‪-‬יט)‬ ‫ ‬

‫שאלה‬ ‫ ‬
‫‪‬‬
‫מקור זה מתייחס בבירור באופן שלילי ל"הוצאת הזרע לבטלה"‪ .‬מה בינו לבין הטקסטים‬
‫התלמודיים שקראנו קודם?‬

‫‪ /‬מגדר ומיניות בתרבות חז"ל‬ ‫‪188‬‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 188‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:31‬‬

 ‫‪ 7.4‬קיום יחסי מין בין גברים‬
‫לעיל הראינו כיצד ראו חכמים בשלילה את האוננות ותפסו אותה כפעולה פסולה אצל גברים‬
‫ובנוגע לנשים התעלמו ממנה כליל‪ .‬דברים דומים אפשר לומר בנוגע לקיום יחסי מין בין בני זוג‬
‫מאותו המין‪ .‬רוב המקורות בספרות חז"ל שעוסקים בעניין זה מתמקדים בקיום יחסי מין בין שני‬
‫גברים‪ ,‬האפשרות שנשים יעסקו בפעילות מעין זו כמעט שלא נדונה‪ .‬גם כאן מסבירים תופעה‬
‫זו‪ ,‬לפחות בחלקה‪ ,‬באמצעות ההקשר המקראי וההיבטים הפיזיולוגיים שלה‪.‬‬

‫שאלה‬ ‫ ‬
‫‪‬‬
‫האם לדעתכם "התעלמות" של החכמים משאלות האוננות הנשית והיחסים בין בנות אותו מין‬
‫מספקים עדות נוספת לאנדרוצנטריות של התרבות היהודית העתיקה?‬

‫‪ 7.4.1‬האיסור המקראי על קיום יחסי מין בין גברים‬

‫וסיפור סדום‬
‫החוק המקראי אומר דברים מפורשים בנוגע לקיום יחסי מין בין גברים‪ ,‬מעשים המכונים בדרך‬
‫כלל‪ ,‬משכב זכר‪ .‬בשני מקומות בספר ויקרא‪ ,‬מתפרש האיסור‪ ,‬כמו גם העונש המוטל על גברים‬
‫העוברים עליו‪ ,‬שהוא עונש מוות‪:‬‬
‫ּתֹוע ָבה ִהיא (ויקרא יח‪ ,‬כב)‬
‫וְ ֶאת זָ ָכר ֹלא ִת ְׁש ַּכב ִמ ְׁש ְּכ ֵבי ִא ָּׁשה ֵ‬
‫יּומתּו ּדְ ֵמ ֶיהם ָּבם (ויקרא‬
‫ּתֹוע ָבה ָעׂשּו ְׁשנֵ ֶיהם מֹות ָ‬
‫וְ ִאיׁש ֲא ֶׁשר יִ ְׁש ַּכב ֶאת זָ ָכר ִמ ְׁש ְּכ ֵבי ִא ָּׁשה ֵ‬
‫כ‪ ,‬יג)‬

‫כמו במקרה של הוצאת הזרע לבטלה גם במקרה זה הטקסטים המכוננים את האיסור אינם בהכרח‬
‫החלקים ההלכתיים של המקרא‪ ,‬אלא החלקים הסיפוריים שבו‪ .‬הטקסט המכונן במקרה זה הוא‬
‫סיפור סדום‪:‬‬
‫אתם וַ ּיִ ְׁש ַּתחּו‬ ‫וַ ּיָ בֹאּו ְׁשנֵ י ַה ַּמ ְל ָא ִכים ְסד ָֹמה ָּב ֶע ֶרב וְ לֹוט י ֵֹׁשב ְּב ַׁש ַער ְסדֹם וַ ּיַ ְרא לֹוט וַ ּיָ ָקם ִל ְק ָר ָ‬
‫ֹאמר ִהּנֶ ה ּנָ א ֲאדֹנַ י סּורּו נָ א ֶאל ֵּבית ַע ְבּדְ ֶכם וְ ִלינּו וְ ַר ֲחצּו ַרגְ ֵל ֶיכם וְ ִה ְׁש ַּכ ְמ ֶּתם‬ ‫ַא ַּפיִ ם ָא ְר ָצה‪ .‬וַ ּי ֶ‬
‫ֹאמרּו ֹּלא ִּכי ָב ְרחֹוב נָ ִלין‪ .‬וַ ּיִ ְפ ַצר ָּבם ְמאֹד וַ ּיָ ֻסרּו ֵא ָליו וַ ּיָ בֹאּו ֶאל ֵּביתֹו‬ ‫וַ ֲה ַל ְכ ֶּתם ְל ַד ְר ְּכ ֶכם וַ ּי ְ‬
‫ֹאכלּו‪ֶ .‬ט ֶרם יִ ְׁש ָּכבּו וְ ַאנְ ֵׁשי ָה ִעיר ַאנְ ֵׁשי ְסדֹם נָ ַסּבּו ַעל ַה ַּביִ ת‬ ‫וַ ּיַ ַעׂש ָל ֶהם ִמ ְׁש ֶּתה ַּומּצֹות ָא ָפה וַ ּי ֵ‬
‫ֹאמרּו לֹו ַאּיֵ ה ָה ֲאנָ ִׁשים ֲא ֶׁשר ָּבאּו ֵא ֶליָך‬ ‫ִמּנַ ַער וְ ַעד זָ ֵקן ָּכל ָה ָעם ִמ ָּק ֶצה‪ .‬וַ ּיִ ְק ְראּו ֶאל לֹוט וַ ּי ְ‬
‫ֹאמר ַאל‬ ‫הֹוצ ֵיאם ֵא ֵלינּו וְ נֵ ְדעָ ה א ָֹתם‪ .‬וַ ּיֵ ֵצא ֲא ֵל ֶהם לֹוט ַה ֶּפ ְתחָ ה וְ ַהּדֶ ֶלת ָסגַ ר ַא ֲח ָריו‪ .‬וַ ּי ַ‬ ‫ַה ָּליְ ָלה ִ‬
‫אֹוצ ָיאה ּנָ א ֶא ְת ֶהן ֲא ֵל ֶיכם וַ ֲעׂשּו‬ ‫נָ א ַאחַ י ָּת ֵרעּו‪ִ .‬הּנֵ ה נָ א ִלי ְׁש ֵּתי ָבנֹות ֲא ֶׁשר ֹלא יָ ְדעּו ִאיׁש ִ‬
‫ָל ֶהן ַּכּטֹוב ְּב ֵעינֵ ֶיכם ַרק ָל ֲאנָ ִׁשים ָה ֵאל ַאל ַּת ֲעׂשּו ָד ָבר ִּכי ַעל ֵּכן ָּבאּו ְּב ֵצל ק ָֹר ִתי‪.‬‬
‫(בראשית יט‪ ,‬א‪-‬ח)‬ ‫ ‬

‫סקס אחר‪ :‬פרקטיקות מיניות לא נורמטיביות ‪189 /‬‬ ‫פרק שביעי‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 189‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:31‬‬

 ‫שאלה‬ ‫ ‬
‫‪‬‬
‫מה אפשר ללמוד מתיאור זה על האופי המיוחס לאנשי סדום? מדוע מציע לוט למסור לאנשי‬
‫העיר את בנותיו?‬

‫פרק יג בספר בראשית מדווח‪ :‬וְ ַאנְ ֵׁשי ְסדֹם ָר ִעים וְ חַ ָּט ִאים ַליְ יָ ְמאֹד‪ .‬הסיפור על לוט ואורחיו‬
‫מתאים להצגת סדום כעיר של חטאים‪ .‬אולם בעוד שהקוראים בני זמננו סבורים שחטאי סדום‬
‫קשורים קשר הדוק לרצון אנשי העיר לקיים יחסי מין עם אורחיו הגברים של לוט‪ ,‬קישור זה‬
‫כמעט שאינו קיים בתרבות היהודית‪ ,‬והוא תולדה של פרשנות נוצרית לסיפור סדום‪ ,‬פרשנות‬
‫שרק בתקופה המודרנית החלה להשפיע על הפרשנות היהודית‪ .‬בספרות חז"ל חטאם של אנשי‬
‫סדום אינו קשור דווקא בהומוסקסואליות‪ ,‬אף שהספרות היהודית־ההלניסטית מאשימה את אנשי‬
‫סדום‪ ,‬בין היתר‪ ,‬גם במשכב זכר‪ .‬דוגמה מובהקת לכך באה בדבריו של פילון‪ ,‬המתאר את אנשי‬
‫סדום כך‪:‬‬
‫ומכיוון שלא יכלו לשאת את השובע‪ ,‬קפצו כבני־צאן ופרקו מעליהם את עולו של חוק‬
‫הטבע ברודפם אחר רוב יין שלא נמהל‪ ,‬מטעמים והזדווגויות אסורות‪ .‬כי לא זו בלבד‬
‫שמתוך תאוותם המטורפת לנשים הרסו את נישואי הזולת‪ ,‬אלא הם הגברים‪ ,‬שכבו עם‬
‫זכרים‪ ,‬כשהבועלים אינם חרדים לכבודו של הטבע המשותף להם ולנבעלים‪.‬‬
‫(פילון‪ ,‬על אברהם ‪179)141-133‬‬ ‫ ‬

‫גם בחיבורים אחרים שלו יוצא פילון נגד קיום יחסי המין בין גברים‪ ,‬שהיו מקובלים מאוד‬
‫בעולם היווני־ההלניסטי‪ ,‬כחלק מתהליך ההתבגרות והחניכה של הנערים הצעירים‪ .‬כך כתב‪,‬‬
‫למשל‪ ,‬בחיבורו "על החוקים לפרטיהם"‪:‬‬
‫אך רעה אחרת פלשה אל הערים‪ ,‬חמורה בהרבה מזו שאמרתי‪ :‬משכב זכור‪ ,‬שבעבר‬
‫היה משום שמצה גדולה אפילו להזכירו‪ ,‬ועכשיו הוא לגאווה לא רק לבועלים אלא גם‬
‫לנבעלים‪ .‬הללו‪ ,‬המרגילים את עצמם לחלות בחולי הנשיות‪ ,‬סוחטים את נפשם ואת‬
‫גופם ואינם מניחים אפילו לגחלת של הגבריות להבהב‪ .‬באיזו ראוותנות הם קולעים‬
‫ומקשטים את שער ראשם‪ ,‬משפשפים ומאפרים את פניהם בכחל‪ ,‬בפוך וכיוצא באלה‪,‬‬
‫— הרי בקישוטים שכאלה אין מושך כריח‬ ‫מושחים את שפתותיהם בבשמים ריחניים ‏ ‏‬
‫הניחוח הנהוג אצל כל המתגנדרים! בלא בושת פנים הם זוממים באורח חייהם להפוך‬
‫את טבע הזכר לטבע הנקבה‪ .‬מן הראוי לבקש את נפשם ולציית לתורה‪ ,‬המצווה כי‬
‫האנדרוגינוס‪ ,‬המזייף את מטבע הטבע‪ ,‬יומת בלי שיינקם דמו‪ ,‬ולא יורשה לחיות יום‬
‫אחד ואף לא שעה אחת‪ ,‬בהיותו לשמצה לעצמו‪ ,‬למולדתו ולמין האנושי כולו‪.‬‬
‫(פילון‪ ,‬על החוקים לפרטיהם ‪180)3.39‬‬ ‫ ‬

‫‪ 1 79‬פילון האלכסנדרוני‪ ,‬כתבים‪ ,‬סוזן דניאל־נטף (עורכת)‪ ,‬ירושלים תשנ"א‪ ,‬כרך ב‪ ,‬עמ' ‪.100-99‬‬
‫‪ 180‬שם‪ ,‬עמ' ‪.95-94‬‬

‫‪ /‬מגדר ומיניות בתרבות חז"ל‬ ‫‪190‬‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 190‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:31‬‬

 ‫שאלה‬ ‫ ‬
‫‪‬‬
‫מה הקשר בין דברי פילון במקור הראשון לדבריו כאן? כיצד אפשר לפרש את דבריו בנוגע‬
‫ל"אנדרוגינוס" (ראו לעיל גם בפרק הראשון‪ ,‬סעיף ‪ ,1.3.1‬עמ' ‪?)7-5‬‬

‫עמדתו של פילון‪ ,‬ועמדתם של מחברים יהודים אחרים כדוגמת יוסף בן מתתיהו‪ ,‬השפיעו‬
‫מאוד על ההגות הנוצרית בשלהי העת העתיקה ובימי הביניים‪ ,‬שקישרה שוב ושוב בין הסיפור‬
‫על סדום לבין הומוסקסואליות‪ .‬מכאן צמח הביטוי מעשה סדום (באנגלית ‪ ,)Sodomy‬ככינוי‬
‫לקיום יחסי מין הומוסקסואליים או יחסים לא נורמטיביים אחרים‪ .‬על כך שחטא סדום היה‬
‫קשור בטבורו במחשבה הנוצרית לקיום יחסי מין בין גברים אפשר ללמוד למשל מדבריו של אב‬
‫הכנסייה רב ההשפעה אוגוסטינוס‪ ,‬שחי במאה החמישית‪:‬‬
‫יש לסלוד מן המעשים המגונים המנוגדים לטבע‪ ,‬ולהעניש את עושיהם תמיד ובכל‬
‫מקום‪ :‬כאלה היו מעשיהם של אנשי סדום‪.‬‬
‫(וידויים‪ ,‬ספר שלישי ‪181)15‬‬ ‫ ‬

‫בניגוד למגמה שעולה בספרות היהודית ההלניסטית ובספרות הנוצרית‪ ,‬בספרות חז"ל אין‬
‫למצוא זיהוי בין סיפור סדום לבין הומוסקסואליות דווקא‪ .‬כבר בספרים המאוחרים של המקרא‬
‫מסתמנת מגמה שונה‪ .‬כך למשל מוכיח הנביא יחזקאל את ישראל על חטאיהם‪:‬‬
‫בֹות ֶיהן ָעׂשִ ית ִּכ ְמ ַעט ָקט וַ ַּת ְׁש ִח ִתי ֵמ ֵהן ְּב ָכל ּדְ ָר ָכיִ ְך‪ .‬חַ י ָאנִ י נְ ֻאם‬
‫תֹוע ֵ‬
‫וְ ֹלא ְב ַד ְר ֵכ ֶיהן ָה ַל ְכ ְּת ְּוכ ֲ‬
‫נֹותיִ ְך‪ִ .‬הּנֵ ה זֶ ה ָהיָ ה ֲעו‍ֹן‬
‫נֹות ָיה ַּכ ֲא ֶׁשר ָעׂשִ ית ַא ְּת ְּוב ָ‬ ‫חֹותְך ִהיא ְּוב ֶ‬ ‫ֲאדֹנָ י יְ יָ ִאם ָע ְׂש ָתה ְסדֹם ֲא ֵ‬
‫נֹות ָיה וְ יַ ד ָענִ י וְ ֶא ְביֹון ֹלא ֶה ֱחזִ ָיקה‪.‬‬
‫חֹותְך ּגָ אֹון ׂשִ ְב ַעת ֶל ֶחם וְ ַׁש ְלוַ ת ַה ְׁש ֵקט ָהיָ ה ָלּה וְ ִל ְב ֶ‬
‫ְסדֹם ֲא ֵ‬
‫(יחזקאל טז‪ ,‬מז‪-‬מט)‬ ‫ ‬

‫גם ספרות חז"ל מדגישה שחטא אנשי סדום היה בתחום החברתי ולאו דווקא בפרקטיקה מינית‬
‫לא נורמטיבית‪ .‬המקור המובהק ביותר המלמד על כך מופיע בפרק החמישי של מסכת אבות‬
‫שאינו מגוף המסכת אלא נוסף אליה בתקופה מאוחרת יותר‪:‬‬
‫ארבע מדות באדם‪:‬‬
‫האומר‪:‬‬
‫"שלי שלי ושלך שלך"‏—‏‬
‫זו מדה בינונית‪,‬‬
‫ויש אומרים זו מידת סדום‪.‬‬
‫"שלי שלך ושלך שלי"‏—‏ עם הארץ‪.‬‬

‫‪ 181‬אוגוסטינוס‪ ,‬וידויים‪ ,‬אביעד קליינברג (מתרגם)‪ ,‬תל־אביב ‪ ,2001‬עמ' ‪.79‬‬

‫סקס אחר‪ :‬פרקטיקות מיניות לא נורמטיביות ‪191 /‬‬ ‫פרק שביעי‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 191‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:31‬‬

 ‫"שלי שלך ושלך שלך"‏—‏ חסיד‪.‬‬
‫"שלי שלי ושלך שלי"‏—‏ רשע‪.‬‬
‫(משנה אבות ה‪ ,‬י‪ ,‬עמ' ‪)378-377‬‬ ‫ ‬

‫שאלה‬ ‫ ‬
‫‪‬‬
‫מדוע‪ ,‬לדעתכם‪ ,‬מתקשרת כאן מידת סדום למידה הבינונית ולא למידת הרשע?‬

‫‪ 7.4.2‬האיסור על יחסי מין בין גברים בספרות חז"ל‬

‫כפי שכבר הזכרנו‪ ,‬מקורות נוצריים רבים רואים בחומרה ובאופן שלילי קיום יחסי מין בין‬
‫גברים‪ .‬יתרה מכך‪ ,‬הדיון בנושא תפס בהגות הנוצרית מקום מרכזי‪ ,‬כנראה בגלל המקום המרכזי‬
‫שהיה לתרבות היוונית־רומית בחברות הנוצריות המתהוות‪ ,‬ובשל העובדה שבתרבויות הללו‬
‫קיום יחסי מין בין גברים היה תופעה מקובלת‪ .‬בספרות חז"ל היחס הוא מתון יותר הן מבחינת‬
‫חומרת הניסוח‪ ,‬הן מבחינת שכיחות אזכור התופעה‪ .‬במילים אחרות‪ ,‬האיסור על משכב זכר‬
‫בספרות חז"ל אינו שונה מדיונים אחרים שעניינם איסורים אחרים מן התורה‪ .‬עובדה זו קשורה‬
‫לכך שבתרבות חז"ל משכב זכר אינו נתפס כנטייה (מינית) אלא כביטוי למיניות לא מרוסנת‪182.‬‬
‫ראויה גם לציון העובדה הנוגעת לקיום יחסי מין בין גברים‪ ,‬שעלתה ממחקריו של חוקר‬
‫התרבות וההיסטוריון מישל פוקו‪ .‬כפי שהראה פוקו‪ ,‬עד העת החדשה לא הייתה קיימת תפיסה‬
‫עקרונית של ההומוסקסואל‪ ,‬שראתה בקיום יחסי מין בין גברים תופעה המגדירה את זהותם של‬
‫המשתתפים באקט המיני‪ ,‬וניתנת להגדרה ברורה‪ .‬כלומר‪ ,‬אף על פי שהיו גברים שהיו מעורבים‬
‫בפעילות מינית עם בני מינם לאורך כל התקופות ובכל התרבויות‪ ,‬לא הייתה בנמצא תפיסה‬
‫מחשבתית שראתה בכך סימן לדגם חיים שונה או לזהות נבדלת‪ .‬רוב הגברים שקיימו יחסי מין‬
‫עם גברים בעולם העתיק ובימי־הביניים לא עשו כן רק עם גברים‪ ,‬ורובם חיו בה בעת עם נשים‪,‬‬
‫בדגם של משפחה פטריארכלית־הטרוסקסואלית רגילה‪ .‬האיסור על קיום יחסי מין לא נגע‬
‫להתנגדות עקרונית מקיפה לדרך חיים חלופית‪ ,‬שעלולה הייתה להציב איום על חיי המשפחה‬
‫או על הפריון‪ ,‬אלא לאיסור ספציפי על פעילות מינית מסוימת שנתפסה כאסורה‪ .‬הסבר זה‬
‫מבקש להבהיר שוב‪ ,‬ללומדים ולקוראים בני זמננו‪ ,‬שאנו עוסקים בתופעה שונה מאוד בהקשרה‬
‫ובפרשנותה מזו המוכרת ומתפרשת לנו כיום‪.‬‬

‫נעיין בדיונים אחדים מספרות חז"ל בהקשר למשכב זכר‪ ,‬וכך נוכל להתרשם מהלך רוח זה‪.‬‬
‫נפתח באחד הדיונים המוקדמים בנושא המופיע בספרות התנאית‪ ,‬כמדרש לפסוק מויקרא פרק‬
‫יּומתּו ְּד ֵמ ֶיהם ָּבם‪ ,‬שהבאנו‬
‫ּתֹוע ָבה ָעׂשּו ְׁשנֵ ֶיהם מֹות ָ‬
‫כ'‪ :‬וְ ִאיׁש ֲא ֶׁשר יִ ְׁש ַּכב ֶאת זָ ָכר ִמ ְׁש ְּכ ֵבי ִא ָּׁשה ֵ‬
‫בתחילת הפרק‪ .‬תחילה עוסק המדרש בהגדרות פורמליות הנוגעות ללשון הפסוק‪:‬‬

‫‪ 182‬ולפיכך בתפיסה של חכמים הגויים חשודים בעיסוק בכך‪ ,‬כפי שעולה למשל ממשנה עבודה זרה ב‪ ,‬א‪.‬‬

‫‪ /‬מגדר ומיניות בתרבות חז"ל‬ ‫‪192‬‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 192‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:31‬‬

 ‫ִאיׁש‏—‏ להוציא את הקטן‪.‬‬
‫ֲא ֶׁשר יִ ְׁש ַּכב ֶאת זָ ָכר‏—‏ אף הקטן במשמע‪.‬‬
‫ִמ ְׁש ְּכ ֵבי ִא ָּׁשה‏—‏ מגיד הכתוב ששתי משכבות באשה‪.‬‬

‫— שוב באופן פורמלי — כיצד יש להוציא להורג את העוברים על‬

‫מכאן עובר המקור לבחון ‏ ‏‬
‫האיסור‪:‬‬
‫ר' ישמעאל אומר‪:‬‬
‫"הרי זה בא ללמד ונמצא למד‪ .‬‬
‫יּומת‏—‏‬
‫מֹות ָ‬
‫בסקילה אתה אומר?‬
‫בסקילה או באחת מכל מיתות שבתורה?‬
‫תלמוד לומר‪ְּ :‬ד ֵמ ֶיהם ָּבם‪.‬‬
‫ולהלן הוא אומר‪:‬‬
‫ְּד ֵמ ֶיהם ָּבם‏—‬
‫מה דמיהם האמור להלן בסקילה אף כאן בסקילה"‪.‬‬

‫— על מי אמורים להטיל את העונש?‬

‫כעת עולה שאלה מהותית יותר‏ ‏‬
‫עונש שמענו‪ ,‬אזהרה לא שמענו‪.‬‬
‫תלמוד לומר‪:‬‬
‫וְ ֶאת זָ ָכר ֹלא ִת ְׁש ַּכב ִמ ְׁש ְּכ ֵבי ִא ָּׁשה (ויקרא יח‪ ,‬כב)‬
‫אין לי אלא אזהרה לשוכב‪,‬‬
‫אזהרה לנשכב מנין?‬
‫תלמוד לומר‪:‬‬
‫ֹלא יִ ְהיֶ ה ָק ֵדׁש ִמ ְּבנֵ י יִ ְׂש ָר ֵאל (דברים כג‪ ,‬יח)‬
‫ואומר‪:‬‬
‫וְ גַ ם ָק ֵדׁש ָהיָ ה ָב ָא ֶרץ (מלכים א יד‪ ,‬כד)‬

‫שאלה‬ ‫ ‬
‫‪‬‬
‫כיצד "מוכיח" המדרש כי שני המשתתפים‪ ,‬צריכים לשאת בעונש?‬

‫לבסוף עוסק המקור בקשר שבין האיסור על משכב זכר לבין האיסור על משכב בהמה‬
‫רבי עקיבא אומר‪:‬‬
‫"וְ ֶאת זָ ָכר ֹלא ִת ְׁש ַּכב ִמ ְׁש ְּכ ֵבי ִא ָּׁשה (ויקרא יח‪ ,‬כב)‪.‬‬
‫קרי ביה [קרא בו]‪ִ :‬ת ְׁש ַּכב‪".‬‬
‫רבי חנינא בר אידי אומר‪:‬‬

‫סקס אחר‪ :‬פרקטיקות מיניות לא נורמטיביות ‪193 /‬‬ ‫פרק שביעי‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 193‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:31‬‬

 ‫"משכב זכר והבהמה היו בכלל כל העריות‪,‬‬
‫והרי הכתוב מוציאן מכללן וקוראן תועבה‪.‬‬
‫לומר מה אלו ערוה שחייבין על זדונה כרת‬
‫ועל שגגתה חטאת ועליה גלו כנעניים‪,‬‬
‫אף כל ערוה שחייבין על זדונה כרת‬
‫ועל שגגתה חטאת ועליה גלו כנעניים"‪.‬‬
‫(ספרא קדושים י‪ ,‬יד‪ ,‬עמ' ‪92‬ב)‬ ‫ ‬

‫התלמוד הבבלי מוסיף‪:‬‬

‫עונש שמענו‪ ,‬אזהרה מניין?‬
‫תלמוד לומר‪:‬‬
‫ּתֹוע ָבה ִהיא (ויקרא יח‪ ,‬כב)‪.‬‬ ‫וְ ֶאת זָ ָכר ֹלא ִת ְׁש ַּכב ִמ ְׁש ְּכ ֵבי ִא ָּׁשה ֵ‬
‫למדנו אזהרה לשוכב; אזהרה לנשכב מניין?‬
‫תלמוד לומר‪:‬‬
‫וְ ֹלא יִ ְהיֶ ה ָק ֵדׁש ִמ ְּבנֵ י יִ ְׂש ָר ֵאל (דברים כג‪ ,‬יח)‪.‬‬
‫אומר‪:‬‬
‫הֹוריׁש יְ יָ ִמ ְּפנֵ י ְּבנֵ י יִ ְׂש ָר ֵאל (מלכים א‬
‫ּתֹועבֹת ַהּגֹויִ ם ֲא ֶׁשר ִ‬
‫גַ ם ָק ֵדׁש ָהיָ ה ָב ָא ֶרץ ָעׂשּו ְּככֹל ַה ֲ‬
‫יד‪ ,‬כד)‪,‬‬
‫דברי רבי ישמעאל‪.‬‬
‫רבי עקיבא אומר‪:‬‬
‫"אינו צריך‪ ,‬הרי הוא אומר‪:‬‬
‫וְ ֶאת זָ ָכר ֹלא ִת ְׁש ַּכב ִמ ְׁש ְּכ ֵבי ִא ָּׁשה (ויקרא יח‪ ,‬כב)‪.‬‬
‫קרי ביה [קרא בו]‪:‬‬
‫ֹלא ִת ְׁש ַּכב‪.‬‬
‫בהמה מנא לן [מנין לנו]?‬
‫דתנו רבנן‪:‬‬
‫"וְ ִאיׁש‏—‏ פרט לקטן‏—‏ ֲא ֶׁשר יִ ֵּתן ְׁש ָכ ְבּתֹו ִּב ְב ֵה ָמה‏—‏ בין גדולה בין קטנה‏—‏‬
‫יּומת' (ויקרא כ‪ ,‬טו)‪.‬‬ ‫מֹות ָ‬
‫בסקילה אתה אומר?‬
‫בסקילה או אינו אלא באחת מכל מיתות האמורות בתורה‪.‬‬
‫נאמר כאן‪:‬‬
‫ַּת ֲהרֹגּו (ויקרא כ‪ ,‬טו)‪,‬‬
‫ונאמר להלן‪:‬‬
‫ִּכי ָהרֹג ַּת ַה ְרגֶ ּנּו (דברים יג‪ ,‬י)‏—‏‬
‫מה להלן בסקילה אף כאן בסקילה‪.‬‬
‫(בבלי סנהדרין נד‪ ,‬ע"ב)‬ ‫ ‬

‫‪ /‬מגדר ומיניות בתרבות חז"ל‬ ‫‪194‬‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 194‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:31‬‬

 ‫שאלה‬ ‫ ‬
‫‪‬‬
‫מה הם קווי הדמיון והשוני בין שני הקטעים?‬

‫עד עתה אפשר היה להתרשם מהעיסוק הטכני־פורמלי בשאלת קיום יחסי המין בין גברים‪.‬‬
‫במקומות אחרים מוצאים חריגה מהקו ההלכתי היבש‪ ,‬לכיוון של גישות ערכיות לתופעה‪ .‬כך‬
‫למשל במקור זה מהתלמוד הירושלמי‪:‬‬
‫אליהו זכור לטוב שאל לרבי נהוריי‪:‬‬
‫"מפני מה באין זועות [רעידות אדמה] לעולם?"‬
‫אמר ליה [לו]‪:‬‬
‫"בעון תרומה ומעשרות"‪.‬‬
‫כתוב אחד אומר‪:‬‬
‫ּה‪ּ ‬ת ִמיד‬
‫ֹלהיָך ּד ֵֹרׁש א ָֹת ָ‬ ‫ֶא ֶרץ ֲא ֶׁשר יְ יָ ֱא ֶ‬
‫ֹלהיָך ָּבּה ֵמ ֵרׁשִ ית ַה ָּׁשנָ ה וְ ַעד ַא ֲח ִרית ָׁשנָ ה (דברים יא‪ ,‬יב)‪,‬‬ ‫ֵעינֵ י יְ יָ ֱא ֶ‬
‫וכתוב אחד‪:‬‬
‫ַה ַּמ ִּביט ָל ָא ֶרץ וַ ִּת ְר ָעד יִּגַ ע ֶּב ָה ִרים וְ יֶ ֱע ָׁשנּו (תהלים קד‪ ,‬לב)‪.‬‬
‫הא כיצד יתקיימו שני כתובין הללו?‬
‫בשעה שישראל עושין רצונו של מקום‬
‫ומוציאין מעשרותיהן כתיקונן‪,‬‬
‫—‬
‫ֹלהיָך ָּבּה ֵמ ֵר ִׁשית ַה ָּׁשנָ ה וְ ַעד ַא ֲח ִרית ָׁשנָ ה‏ ‏‬
‫ָּת ִמיד ֵעינֵ י יְ יָ ֱא ֶ‬
‫ואינה ניזוקת כלום‪.‬‬
‫בשעה שאין ישראל עושין רצונו של מקום‬
‫ואינן מוציאין מעשרותיהן כתיקונן —‬
‫ַה ַּמ ִּביט ָל ָא ֶרץ וַ ִּת ְר ָעד‪.‬‬
‫אמר ליה [לו]‪:‬‬
‫"בני‪ ,‬חייך‪ ,‬כך היא סברא דמילתא [סברה של הדבר]‪.‬‬
‫אבל כך עיקרו של דבר ‪-‬‬
‫אלא בשעה שהקב"ה מביט בבתי תיטריות [תיאטראות] ובבתי קרקסיות‬
‫יושבות בטח ושאנן ושלוה‪,‬‬
‫ובית מקדשו חרב הוא‪ ,‬אפילון [מאיים] לעולמו להחריבו‪.‬‬
‫הדה הוא דכתיב [זה הוא שכתוב]‪:‬‬
‫ָׁשאֹג יִ ְׁש ַאג ַעל נָ וֵ הּו (ירמיה כה‪ ,‬ל)‏—‏‬
‫בשביל נויהו‪.‬‬
‫אמר רבי אחא‪:‬‬
‫"בעון משכב זכר‪.‬‬
‫אמר הקב"ה‪:‬‬

‫סקס אחר‪ :‬פרקטיקות מיניות לא נורמטיביות ‪195 /‬‬ ‫פרק שביעי‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 195‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:31‬‬

 ‫'אתה זיעזעתה איברך על דבר שאינו שלך‪.‬‬
‫חייך שאני מזעזע עולמי על אותו האיש'"‪.‬‬
‫(ירושלמי ברכות ט‪ ,‬ב‪ ,‬עמ' ‪)70‬‬ ‫ ‬

‫המקור אינו עוסק באיסורים המקראיים על קיום יחסי מין בין גברים כשהוא מבקש להסביר‬
‫את הסיבה לתופעות של רעידות אדמה‪ ,‬אולם קל להבחין שלמשכב הזכר הוצמד דימוי שלילי‬
‫בטקסט כבדרך אגב‪ .‬יש לשים לב גם לקישור הסמוי שבין רעידות האדמה וסיפור סדום ועמורה‪,‬‬
‫וכמו כן יש לציין שבתחילה נקשרו רעידות האדמה לחטא בעל אופי חברתי‪ ,‬דיני התרומות‬
‫והמעשרות‪.‬‬

‫שאלה‬ ‫ ‬
‫‪‬‬
‫קראו במקראת המאמרים את מאמרו של דניאל בויארין "רבנים וחברים‪ :‬האם יש יהודים‬
‫ב'תולדות המיניות?"‪ 183‬בנוגע לקיום יחסי מין בין גברים בספרות חז"ל‪ .‬לאיזו קטגוריה‬
‫משווה בויארין את האיסור על קיום יחסי מין בין גברים? מה לשיטתו הוא האיסור היחיד‬
‫על יחסים שבין שני גברים?‬

‫‪ 7.4.3‬היחס למשכב זכר‬

‫אפילו הדיון האחרון בסעיף הקודם‪ ,‬שהיה יותר ממוקד מקודמיו‪ ,‬עסק בתופעה באופן עקרוני‬
‫ותאורטי‪ ,‬ואפשר לראות בו‪ ,‬בדומה למקרים נוספים רבים בספרות חז"ל‪ ,‬דיון שאינו קשור‬
‫בהכרח למציאות החיים של החכמים עצמם (כמו למשל הדיונים הרבים בהלכות הנוגעות‬
‫למקדש)‪ .‬אולם במקומות מספר בספרות חז"ל אפשר למצוא אזכורים מוגדרים לתופעה‪ .‬המקור‬
‫העושה כן בצורה הברורה ביותר מופיע במשנה‪ ,‬במסכת קידושין‪:‬‬
‫רבי יהודה אומר‪:‬‬
‫"לא ירעה רווק בהמה‪,‬‬
‫ולא יישנו שני רווקים בטלית אחת"‪,‬‬
‫וחכמים מתירין‪.‬‬
‫(משנה קידושין ד‪ ,‬יג‪ ,‬עמ' ‪)329‬‬ ‫ ‬

‫דברי רבי יהודה‪ ,‬שהחכמים דוחים אותם‪ ,‬מעלים שני חששות בעלי אופי מיני לא נורמטיבי‪:‬‬
‫קיום יחסי מין עם בעל חיים‪ ,‬וקיום יחסי מין בין שני גברים‪ .‬התלמוד הבבלי בדיונו במשנה זאת‬
‫מוסיף ומסביר‪" :‬תניא [שנוי]‪ ,‬אמרו לו לרבי יהודה‪" :‬לא נחשדו ישראל על משכב זכור ולא על‬
‫הבהמה"' (בבלי‪ ,‬קידושין פב ע"א)‪.‬‬

‫‪ 183‬זמנים ‪ ,)1995( 52‬עמ' ‪.88-50‬‬

‫‪ /‬מגדר ומיניות בתרבות חז"ל‬ ‫‪196‬‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 196‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:31‬‬

 ‫שאלה‬ ‫ ‬
‫‪‬‬
‫מדוע מגביל רבי יהודה את דבריו לרווקים? מה ההסבר שמביא התלמוד?‬

‫האיסור על משכב זכר משתייך לאיסורי העריות שבתורה‪ ,‬הכוללים גם את האיסור על קיום‬
‫יחסי מין עם בעלי חיים‪ .‬האיסורים הללו באים בספר ויקרא בצמידות לאיסורים על משכב זכר‪:‬‬
‫ְּוב ָכל ְּב ֵה ָמה ֹלא ִת ֵּתן ְׁש ָכ ְב ְּתָך ְל ָט ְמ ָאה ָבּה‬
‫וְ ִא ָּׁשה ֹלא ַת ֲעמֹד ִל ְפנֵ י ְב ֵה ָמה ְל ִר ְב ָעּה ֶּת ֶבל הּוא‪( .‬ויקרא יח‪ ,‬כג)‬
‫יּומת וְ ֶאת ַה ְּב ֵה ָמה ַּת ֲהרֹגּו‪ .‬וְ ִא ָּׁשה ֲא ֶׁשר ִּת ְק ַרב ֶאל ָּכל‬
‫וְ ִאיׁש ֲא ֶׁשר יִ ֵּתן ְׁש ָכ ְבּתֹו ִּב ְב ֵה ָמה מֹות ָ‬
‫יּומתּו ּדְ ֵמ ֶיהם ָּבם (ויקרא כ‪ ,‬טו‪-‬טז)‬ ‫ְּב ֵה ָמה ְל ִר ְב ָעה א ָֹתּה וְ ָה ַרגְ ָּת ֶאת ָה ִא ָּׁשה וְ ֶאת ַה ְּב ֵה ָמה מֹות ָ‬

‫שאלה‬ ‫ ‬
‫‪‬‬
‫מה הדמיון ומה השוני בין האיסורים הללו לאיסור על משכב זכר?‬

‫מקור נוסף שבו יש אזכור מוגדר לסכנה שבמשכב זכר‪ ,‬מופיע בתלמוד הבבלי‪ ,‬אגב הדיון‬
‫בסכנות האורבות לתלמיד חכם‪:‬‬
‫תנו רבנן‪:‬‬
‫"ששה דברים גנאי לו לתלמיד חכם‪:‬‬
‫אל יצא כשהוא מבושם לשוק‪,‬‬
‫ואל יצא יחידי בלילה‪ ,‬‬
‫ואל יצא במנעלים המטולאים‪ ,‬‬
‫ואל יספר עם אשה בשוק‪,‬‬
‫ואל יסב בחבורה של עמי הארץ‪,‬‬
‫ואל יכנס באחרונה לבית המדרש"‪.‬‬
‫ויש אומרים‪:‬‬
‫"אף לא יפסיע פסיעה גסה‪,‬‬
‫ואל יהלך בקומה זקופה‪,‬‬
‫אל יצא כשהוא מבושם לשוק‪".‬‏ ‬
‫אמר רבי אבא בריה דרבי [בנו של רבי] חייא בר אבא‪ ,‬אמר רבי יוחנן‪:‬‬
‫"במקום שחשודים על משכב זכור"‪.‬‬
‫אמר רב ששת‪:‬‬
‫"לא אמרן אלא בבגדו‪ ,‬אבל בגופו זיעה מעברא ליה‬
‫[הזיעה מעבירה אותו]"‪.‬‬
‫אמר רב פפא‪:‬‬
‫"ושערו כבגדו דמי [גם]"‪.‬‬
‫ואמרי לה [ואמרו לו]‪:‬‬
‫"כגופו דמי [גם]"‪.‬‬

‫סקס אחר‪ :‬פרקטיקות מיניות לא נורמטיביות ‪197 /‬‬ ‫פרק שביעי‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 197‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:31‬‬

 ‫ואל יצא יחידי בלילה‏—‏‬
‫משום חשדא [החשד]‪,‬‬
‫ולא אמרן אלא דלא קביע ליה עידנא‪.‬‬
‫[ולא אמרו אלו שלא קבע לו זמן (ללימוד)]‬
‫אבל קביע ליה עידנא מידע ידיע דלעידניה קא אזיל‪...‬‬
‫[אבל (אם) קבע לו זמן ידוע שלזמן (הלימוד) הוא הולך]‬
‫ואל יספר עם אשה בשוק‏—‏‬
‫אמר רב חסדא‪:‬‬
‫"ואפילו היא אשתו"‪.‬‬
‫תניא נמי הכא [שנוי גם כך] —‬
‫אפילו היא אשתו ואפילו היא בתו ואפילו היא אחותו‪,‬‬
‫לפי שאין הכל בקיאין בקרובותיו‪.‬‬
‫(בבלי ברכות מג‪ ,‬ע"ב)‬ ‫ ‬

‫שאלה‬ ‫ ‬
‫‪‬‬
‫האם יש מכנה משותף בין שישה הדברים שהם גנאי לתלמיד חכם? מה בין שישה הדברים‬
‫המובאים בראש המקור לבין התוספות בחלקו השני?‬

‫‪ 7.4.4‬שמירה על גבולות המגדר‬

‫ראוי לתת את הדעת על עניין נוסף שאמנם אינו קשור ישירות לתופעה‪ ,‬אבל נודעת לו חשיבות‬
‫בתקופת המקרא‪ ,‬בימי הבית השני וגם לאחר חורבן הבית‪ .‬הכוונה היא להבחנה בין גברים ונשים‬
‫בכל הנוגע ללבוש בפרט‪ ,‬ולמראה הגופני בכלל‪.‬‬
‫המקרא מסייג‪:‬‬
‫ֹלא יִ ְהיֶ ה ְכ ִלי גֶ ֶבר ַעל ִא ָּׁשה וְ ֹלא יִ ְל ַּבׁש ּגֶ ֶבר ׂשִ ְמ ַלת ִא ָּׁשה‪ ‬‬
‫ֹלהיָך ָּכל ע ֵֹׂשה ֵא ֶּלה‪.‬‬
‫תֹוע ַבת יְ יָ ֱא ֶ‬
‫ִּכי ֲ‬
‫(דברים כב‪ ,‬ה)‬ ‫ ‬

‫שאלה‬ ‫ ‬
‫‪‬‬
‫מה ההבדל בין האיסור המוטל על הגבר לאיסור המוטל על האישה? מה הקשר בין פסוק זה‬
‫לבין הפסוקים האוסרים על משכב זכר?‬

‫מדרש ההלכה התנאי ספרי דברים דורש את הכתוב‪:‬‬

‫ֹלא יִ ְהיֶ ה ְכ ִלי גֶ ֶבר ַעל ִא ָּׁשה (דברים כב‪ ,‬ה)‏—‏ ‬
‫וכי מה בא הכתוב ללמדנו?‬

‫‪ /‬מגדר ומיניות בתרבות חז"ל‬ ‫‪198‬‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 198‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:31‬‬

 ‫שלא תלבש אשה כלי לבנים והאיש לא יתכסה צבעונים‪.‬‬
‫תלמוד לומר‏—‏ תועבה‪ ,‬דבר הבא לידי תועבה‪.‬‬
‫זהו כללו של דבר‪:‬‬
‫שלא תלבש אשה כדרך שהאיש לובש‪ ,‬ותלך לבין האנשים‪.‬‬
‫והאיש לא יתקשט בתכשיטי נשים‪ ,‬וילך לבין הנשים‪.‬‬
‫רבי אליעזר בן יעקב אומר‪:‬‬
‫"מנין שלא תלבש אשה כלי זיין ותצא למלחמה?‬
‫תלמוד לומר‏—‏‬
‫ֹלא יִ ְהיֶ ה ְכ ִלי גֶ ֶבר ַעל ִא ָּׁשה‪,‬‬
‫והאיש לא יתקשט בתכשיטי נשים‪,‬‬
‫—‬
‫תלמוד לומר‏ ‏‬
‫וְ ֹלא יִ ְל ַּבׁש ּגֶ ֶבר ׂשִ ְמ ַלת ִא ָּׁשה"‪.‬‬
‫(ספרי דברים כי תצא רכ"ו‪ ,‬עמ' ‪)320‬‬ ‫ ‬

‫שאלה‬ ‫ ‬
‫‪‬‬
‫כיצד מתפרשת המילה תועבה במדרש זה? מדוע חשובה לכאן ההפרדה בין נשים לגברים?‬
‫האם יש קשר בין מדרש זה לבין איסורי משכב הזכר?‬

‫בתלמוד הבבלי שומעים על דיון הנוגע להרחבת גדרי הסייגים הנוגעים למנהגי נשים אצל גברים‪:‬‬
‫איכא דאמרי [יש שאומרים]‬
‫אמר ר' חייא בר אבא אמר רבי יוחנן‪:‬‬
‫"המעביר בית השחי ובית הערוה לוקה‬
‫משום וְ ֹלא יִ ְל ַּבׁש ּגֶ ֶבר ׂשִ ְמ ַלת ִא ָּׁשה" (דברים כב‪ ,‬ה)‬
‫מיתיבי [משיבים] —‬
‫העברת שיער אינה מדברי תורה אלא מדברי סופרים‪,‬‬
‫הוא דאמר כי האי תנא דתניא‬
‫[הוא שנאמר כי שנויה ההלכה התנאית]‪:‬‬
‫"המעביר בית השחי ובית הערוה‬
‫הרי זה עובר משום וְ ֹלא יִ ְל ַּבׁש ּגֶ ֶבר ׂשִ ְמ ַלת ִא ָּׁשה"‪.‬‬
‫ותנא קמא [והדעה הראשונה]‪,‬‬
‫האי [זה] ֹלא יִ ְל ַּבׁש ּגֶ ֶבר‪.‬‬
‫מאי דריש ביה?‬
‫[מה נדרש בו]‬
‫מיבעי ליה לכדתניא‪:‬‬
‫[מבין אותו כפי ששנוי]‬
‫ֹלא יִ ְהיֶ ה ְכ ִלי גֶ ֶבר ַעל ִא ָּׁשה (דברים כב‪ ,‬ה)‪.‬‬

‫סקס אחר‪ :‬פרקטיקות מיניות לא נורמטיביות ‪199 /‬‬ ‫פרק שביעי‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 199‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:31‬‬

 ‫מאי [מה] תלמוד לומר?‬
‫אם שלא ילבש איש שמלת אשה ואשה שמלת איש‪,‬‬
‫הרי כבר נאמר תועבה היא‪,‬‬
‫ואין כאן תועבה אלא שלא ילבש איש שמלת אשה וישב בין הנשים‪,‬‬
‫ואשה שמלת איש ותשב בין האנשים‪ .‬‬
‫(בבלי נזיר נט‪ ,‬ע"א)‬ ‫ ‬

‫שאלה‬ ‫ ‬
‫‪‬‬
‫כיצד מסבירה הסוגיה את האיסור על גברים לגלח את בית השחי או את אזור איבר המין‬
‫שלהם? מה ההבדל בין סוף הסוגיה בבבלי לבין סופה בספרי דברים?‬

‫לעתים אפשר למצוא אצל חז"ל עמדות סותרות בנוגע להבדלים בין הגוף הגברי והנשי‪:‬‬
‫תנו רבנן‪:‬‬
‫מעשה באחד שמתה אשתו והניחה בן לינק‪,‬‬
‫ולא היה לו שכר מניקה ליתן‪,‬‬
‫ונעשה לו נס ונפתחו לו דדין כשני דדי אשה והניק את בנו‪.‬‬
‫אמר רב יוסף‪:‬‬
‫"בא וראה כמה גדול אדם זה‪ ,‬שנעשה לו נס כזה!"‬
‫אמר לו אביי‪:‬‬
‫"אדרבה‪ ,‬כמה גרוע אדם זה שנשתנו לו סדרי בראשית‪".‬‬
‫(בבלי שבת נג‪ ,‬ע"ב)‬ ‫ ‬

‫שאלה‬ ‫ ‬
‫‪‬‬
‫מה הן ההנחות השונות המונחות בבסיס הדברים של רב יוסף ואביי בנוגע לגוף האנושי‬
‫הגברי והנשי ובנוגע לסדרי הטבע?‬

‫‪ 7.4.5‬הומו־ארוטיות‬
‫בשונה מהמושג הומוסקסואליות‪ ,‬הומו־ארוטיות מציינת מערכת יחסים בין אנשים בני אותו‬
‫המין שאינה מבוססת דווקא על קיום יחסי מין‪ .‬כאמור לעיל‪ ,‬הראה מישל פוקו שהתפיסה של‬
‫זוגיות הומוסקסואלית היא תופעה מודרנית‪ ,‬אולם הדבר אינו אומר שלא התקיימו מערכות‬
‫יחסים מעין אלו גם בעולם העתיק‪ .‬ברוב המקרים ממילא אין דרך לדעת אם הקשר ההומו־ארוטי‬
‫התגשם בפועל בצורה של קיום יחסי מין‪ ,‬אולם עניין זה כשלעצמו אינו מכריע לעניין ההומו־‬
‫ארוטיות‪ ,‬שיכולה להתקיים‪ ,‬כאמור‪ ,‬גם ללא קיום ממשי של יחסי מין‪ .‬לאמיתו של דבר אין‬
‫— מהמתואר בתלמוד הבבלי‪ ,‬ניתן להבחין במאפיינים הומו־ארוטיים‬ ‫הדבר מעלה או מוריד הרבה‏ ‏‬
‫של קשר בין שני חכמים חשובים כמו ר' יוחנן וריש לקיש‪.‬‬

‫‪ /‬מגדר ומיניות בתרבות חז"ל‬ ‫‪200‬‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 200‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:32‬‬

 ‫כבר במקרא אפשר למצוא תקדים מפורסם למערכת יחסים שכזו בין דוד ויהונתן כמתואר בספר‬
‫שמואל‪:‬‬
‫וַ יְ ִהי ְּכ ַכֹּלתֹו ְל ַד ֵּבר ֶאל ָׁשאּול וְ נֶ ֶפׁש יְ הֹונָ ָתן נִ ְק ְׁש ָרה ְּבנֶ ֶפׁש ָּדוִ ד וַ ּיֶ ֱא ָה ֵבהּו יְ הֹונָ ָתן ְּכנַ ְפׁשֹו‪ .‬וַ ּיִ ָּקחֵ הּו‬
‫ָׁשאּול ַּבּיֹום ַההּוא וְ ֹלא נְ ָתנֹו ָלׁשּוב ֵּבית ָא ִביו‪ .‬וַ ּיִ ְכרֹת יְ הֹונָ ָתן וְ ָדוִ ד ְּב ִרית ְּב ַא ֲה ָבתֹו אֹתֹו‬
‫ְּכנַ ְפׁשֹו‪ .‬וַ ּיִ ְת ַּפ ֵּׁשט יְ הֹונָ ָתן ֶאת ַה ְּמ ִעיל ֲא ֶׁשר ָע ָליו וַ ּיִ ְּתנֵ הּו ְל ָדוִ ד ַּומ ָּדיו וְ ַעד ַח ְרּבֹו וְ ַעד ַק ְׁשּתֹו‬
‫וְ ַעד ֲחגֹרֹו‪ .‬וַ ּיֵ ֵצא ָדוִ ד ְּבכֹל ֲא ֶׁשר יִ ְׁש ָל ֶחּנּו ָׁשאּול יַ ְׂש ִּכיל וַ יְ ׂשִ ֵמהּו ָׁשאּול ַעל ַאנְ ֵׁשי ַה ִּמ ְל ָח ָמה‬
‫וַ ּיִ ַיטב ְּב ֵעינֵ י ָכל ָה ָעם וְ גַ ם ְּב ֵעינֵ י ַע ְב ֵדי ָׁשאּול‪.‬‬
‫(שמואל א יח‪ ,‬א‪-‬ד)‬ ‫ ‬

‫ַצר ִלי ָע ֶליָך ָא ִחי יְ הֹונָ ָתן נָ ַע ְמ ָּת ִּלי ְמאֹד נִ ְפ ְל ַא ָתה ַא ֲה ָב ְתָך ִלי ֵמ ַא ֲה ַבת נָ ִׁשים‪.‬‬
‫(שמואל ב א‪ ,‬כו)‬

‫שאלה‬ ‫ ‬
‫‪‬‬
‫מה הם הביטויים המעניקים לקטע אופי הומו־ארוטי?‬

‫וכך מתאר התלמוד הבבלי את סיפור פגישתם של ר' יוחנן וריש לקיש‪:‬‬
‫יומא חד הוה קא סחי ר' יוחנן בירדנא‪.‬‬
‫[יום אחד שחה רבי יוחנן בירדן]‬
‫חזייה ריש לקיש וחשביה דאיתתא הוא‪.‬‬
‫[ראה אותו ריש לקיש וחשב שהוא אישה]‬
‫דצייה לרומחא בירדנא ושוור לאידך גיסא דירדנא‪.‬‬
‫[נעץ את הרומח בירדן וניתר לצד השני של הירדן]‬
‫אמר ליה‪:‬‬
‫[אמר לו]‬
‫"חילך לאורייתא"‪.‬‬
‫[כוחך לתורה]‬
‫אמר ליה‪:‬‬
‫[אמר לו]‬
‫"שופרך לנשי"‪.‬‬
‫[יופייך לנשים]‬
‫אמר ליה‪:‬‬
‫[אמר לו]‬
‫"אי הדרת בך יהיבנא לך אחותי דשפירא מינאי"‪.‬‬
‫[אם תחזור בך אתן לך את אחותי שיפה ממני]‬
‫קביל עליה‪.‬‬
‫[הסכים]‬

‫סקס אחר‪ :‬פרקטיקות מיניות לא נורמטיביות ‪201 /‬‬ ‫פרק שביעי‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 201‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:32‬‬

 ‫בעי למיהדר לאתויי מאניה ולא מצי הדר‪.‬‬
‫[רצה לחזור לקחת בגדיו ולא היה יכול]‬
‫אקרייה ואתנייה ושוייה גברא רבה‪.‬‬
‫[לימד אותו מקרא ומשנה ועשה אותו אדם גדול]‬
‫(בבלי בבא מציעא פד‪ ,‬ע"א)‬ ‫ ‬

‫שאלה‬ ‫ ‬
‫‪‬‬
‫קראו מספרו של דניאל בויארין "הבשר שברוח"‪ ,‬עמודים ‪ 220-216‬במקראת המאמרים את‬
‫הניתוח לסיפור זה‪ .‬השוו אותו לניתוח של יקיר אנגלנדר במאמרו 'הפרסונה והצל‏—‏ מדרש‬
‫יונגיאני לסיפור חייהם ומותם של רבי יוחנן וריש לקיש‪ 184.‬האם נקודת המוצא הפרשנית‬
‫שלהם דומה? מה תורמת נקודת המבט הפסיכואנליטית לניתוחים שלהם את הסיפור?‬

‫‪ 7.5‬קיום יחסי מין בין נשים‬

‫לסיום פרק זה נעסוק במקרים הספורים שבהם אפשר למצוא אזכורים בספרות חז"ל לקיום יחסי‬
‫מין לסביים‪ .‬במקום אחד בספרות חז"ל אנו שומעים על הקישור בין הומוסקסואליות גברית‬
‫ונשית‪ ,‬בהקשר של עמים אחרים‪:‬‬
‫ְּכ ַמ ֲע ֵׂשה ֶא ֶרץ ִמ ְצ ַריִ ם ֲא ֶׁשר יְ ַׁש ְב ֶּתם ָּבּה ֹלא ַת ֲעׂשּו‪,‬‬
‫ְּוכ ַמ ֲע ֵׂשה ֶא ֶרץ ְּכנַ ַען ֲא ֶׁשר ֲאנִ י ֵמ ִביא ֶא ְת ֶכם ָׁש ָּמה‬
‫—‬
‫ֹלא ַת ֲעׂשּו ְּוב ֻחּק ֵֹת ֶיהם ֹלא ֵת ֵלכּו (ויקרא יח‪ ,‬ג)‏ ‏‬
‫יכול לא יבנו בניינות ולא יטעו נטיעות כמותם? ‬
‫תלמוד לומר‏—‏‬
‫ְּוב ֻחּק ֵֹת ֶיהם ֹלא ֵת ֵלכּו‪.‬‬
‫לא אמרתי אלא בחוקים החקוקים להם ולאבותיהם ולאבות אבותיהם‪.‬‬
‫ומה היו עושים?‬
‫האיש נושא לאיש והאשה לאשה‪,‬‬
‫האיש נושא אשה ובתה‪,‬‬
‫והאשה ניסת [=נשאת] לשנים‪.‬‬
‫לכך נאמר‏—‏ ְּוב ֻחּק ֵֹת ֶיהם ֹלא ֵת ֵלכּו‪.‬‬
‫(ספרא אחרי מות ט‪ ,‬ח‪ ,‬פה ע"ג‪ ,‬עמ' ‪)302‬‬ ‫ ‬

‫‪ 184‬יקיר אנגלנדר‪" ,‬הפרסונה והצל — מדרש יונגיאני לסיפור חייהם ומותם של רבי יוחנן וריש לקיש"‪ ,‬דעות‬
‫‪ ,)2004( 18‬עמ' ‪ .36-32‬ראו במקראות המאמרים‪.‬‬

‫‪ /‬מגדר ומיניות בתרבות חז"ל‬ ‫‪202‬‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 202‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:32‬‬

 ‫מקור זה דורש את הפסוק מויקרא יח‪ ,‬ג המורה לבני ישראל לא לנהוג כדרך המצרים‪,‬‬
‫המדרש מדגיש שלא מדובר בעניינים כלליים אלא דווקא בענייני נישואין החורגים מהנורמה‬
‫ההטרוסקסואלית והמונוגמית‪ .‬על פי המדרש‪ ,‬במצרים הפרעונית נהגו נישואין בין בני אותו‬
‫המין (גברים ונשים כאחד) והתקיים גם מנהג של ריבוי גברים‪ ,‬היינו אישה הנשואה לשני גברים‪.‬‬
‫ברור שהמקור הזה יותר משהוא עוסק בהיסטוריה של מצרים העתיקה הוא כלי להתוויית הסדר‬
‫החברתי הרצוי לפי תפיסת עולמם של החכמים‪185.‬‬

‫שאלה‬ ‫ ‬
‫‪‬‬
‫כיצד יש להבין את המסקנות של פוקו בנוגע להומוסקסואליות לאור האמור במדרש הזה?‬

‫שלילת קיום יחסי מין בקרב בני אותו מין‪ ,‬ואזכור ישיר של נשים‪ ,‬אפשר למצוא גם בברית‬
‫החדשה‪ ,‬מקור שעל חשיבותו לחקר ספרות חז"ל המוקדמת כבר עמדנו לעיל‪:‬‬
‫בעבור זה נתנם האלוהים לתאוות בושה כי נשיהם החליפו את דרך ארץ בשלא כדרך‬
‫ארץ‪ .‬וכן גם הזכרים עזבו דרך גבר באישה ויחמו זה בזה בתאוותם ויעשו תועבה זכר עם‬
‫זכר ויקחו שכר משובתם הראוי להם בעצם גופם‪.‬‬
‫(האגרת אל הרומים א‪ ,‬כו‪-‬כז)‬ ‫ ‬

‫אפשר לומר‪ ,‬אם כך‪ ,‬שמעורבות נשים בפרקטיקה מינית לא נורמטיבית הייתה מוכרת לחכמים‪,‬‬
‫אף על פי שהם התעלמו ממנה כמעט לחלוטין‪ .‬בספרות חז"ל יש רק מקור אחד שמזכיר עניין‬
‫זה וגם בו באופן לא לגמרי נהיר‪ .‬בתלמוד הבבלי נאמר בשם רבי הונא‪" :‬נשים המסוללות זו בזו‬
‫פסולות לכהונה" (בבלי‪ ,‬יבמות עו ע"א)‪ .‬השאלה העיקרית העולה כאן היא מה פירוש המילה‬
‫"מסוללות"‪ ,‬ופרשני התלמוד אכן התחבטו בשאלה זו‪ .‬המילה קשה לפירוש‪ ,‬ולעתים היא מופיעה‬
‫בצורה "מסלדות" (כמו בקטע מהירושלמי המצוטט בסמוך)‪ ,‬אולם מתוך הניתוח הלשוני שלה‪,‬‬
‫ומתוך ההקשר עולה כי מדובר בפעולת חיכוך של איברי מין בכלל‪ ,‬ואיבר המין הנשי בפרט‪.‬‬
‫הביטוי מופיע למעשה כבר בתוספתא‪:‬‬
‫המסללת בבנה קטן והערה בה‏ ‏‬
‫—‬
‫בית שמאי פוסלין מן הכהונה ובית הלל מכשירין‪.‬‬
‫(תוספתא סוטה ה‪ ,‬ז‪ ,‬עמ' ‪)178‬‬ ‫ ‬

‫לניתוח מעמיק של מקור זה ראו‪Beth Berkowitz, "The Afterlives of the Torah's Ethnic :‬‬ ‫‪ 185‬‬
‫‪Language: The Sifra and Clement on Leviticus 18.1-5," in N. Dohrman and A. Yoshiko-‬‬
‫‪Reed (eds.), Jews, Christians, and the Roman Empire; the Poetics of Power in Late Antiquity,‬‬
‫‪Philadelphia 2013, pp. 29-42‬‬

‫סקס אחר‪ :‬פרקטיקות מיניות לא נורמטיביות ‪203 /‬‬ ‫פרק שביעי‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 203‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:32‬‬

 ‫בתלמוד הירושלמי אנו מוצאים אזכור לנאמר בתוספתא יחד עם קישור לנשים המסוללות‪:‬‬
‫המסלדת בבנה בית שמאי פוסלין‪ ,‬ובית הלל מכשירין‪.‬‬
‫שתי נשים שהיו מסלדות זו את זו‏—‏‬
‫בית שמאי פוסלין ובית הלל מכשירין‪.‬‬
‫(ירושלמי גיטין ח‪ ,‬ח‪ ,‬עמ' ‪)1089‬‬ ‫ ‬

‫נקרא כעת את דברי רב הונא במסכת יבמות בתלמוד הבבלי במלואם‪:‬‬

‫דאמר רבי הונא‪:‬‬
‫"נשים המסוללות זו בזו פסולות לכהונה"‪.‬‬
‫ואפילו לרבי אלעזר דאמר [שאמר]‪:‬‬
‫"פנוי הבא על הפנויה שלא לשם אישות עשאה זונה‪".‬‬
‫הני מילי‏[דברים אלו] —‏ איש‪,‬‬
‫אבל אשה פריצותא בעלמא [פריצות בעולם]‪.‬‬
‫(בבלי יבמות עו‪ ,‬ע"א)‬ ‫ ‬

‫שאלה‬ ‫ ‬
‫‪‬‬
‫קראו את הניתוח של אדמיאל קוסמן וענת שרבט‪ 186‬במקראת המאמרים למקורות הללו‬
‫ואת ניתוחו של דניאל בויארין (במאמרו שבהערה ‪ .)183‬על מה נסבה המחלוקת העיקרית‬
‫בין החוקרים?‬

‫‪ 7.6‬סיכום‬
‫בפרק זה עסקנו בסוגיות הנוגעות להיבטים של פרקטיקות מיניות לא נורמטיביות שונות‪ .‬הפרק‬
‫השלים את התמונה ששרטטנו לאורך רוב פרקי הספר בנוגע לדרכים ולשיטת שבהן ביקשו‬
‫החכמים להגדיר מה מותר ומה אסור בתחום המיניות והמגדר ולפקח על האסור והמותר‪ .‬הדיון‬
‫במקרים היוצאים מן הכלל בפרק זה‪ ,‬האיר מחדש‪ ,‬ובאור בהיר יותר‪ ,‬את המקרים המקובלים‬
‫יותר שנתקלנו בהם לאורך פרקי הספר‪ .‬הפרק האחרון‪ ,‬שיוקדש לטקס הסוטה המקראי‪ ,‬יקשר‬
‫בין כל הנושאים הללו ויציע‪ ,‬בדרכו‪ ,‬סיכום של הנושאים הרבים שנדונו בו‪.‬‬

‫‪Anat Sharbat and Admiel Kosman, "'Two Women who Were Sporting with Each Other': A‬‬ ‫‪ 186‬‬
‫‪Reexamination of the Halakhic Approaches to Lesbianism as a Touchstone for Homosexuality‬‬
‫‪in General", Hebrew Union College Annual 75 (2004), pp. 37-73‬‬

‫‪ /‬מגדר ומיניות בתרבות חז"ל‬ ‫‪204‬‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 204‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:32‬‬

 ‫פרק שמיני‬
‫טקס האישה הסוטה‪ :‬מן המקרא אל ספרות חז"ל‬

‫‪ 8.1‬הקדמה‬
‫פרק זה‪ ,‬המסכם את הדיון בשאלות של מגדר ומיניות בתרבות חז"ל‪ ,‬מוקדש כולו לעיון‬
‫— טקס הסוטה המקראי וגלגוליו בתרבות היהודית בעת העתיקה בכלל ובתרבות‬ ‫בסוגיה אחת ‏ ‏‬
‫חז"ל בפרט‪ .‬הצורות השונות שלבש טקס הסוטה במקרא‪ ,‬בספרות הבתר מקראית ובספרות‬
‫חז"ל וההשלכות המגדריות והמיניות שלו יאפשרו לצרף יחד נושאים רבים שנדונו בפרקים‬
‫ההקודמים‪ ,‬ולהציג תמונה רחבה של יחס החכמים כלפיהם‪ .‬הפרק בנוי בצורה כרונולוגית‪:‬‬
‫תחילה נעסוק בטקס הסוטה כפי שהוא מתואר בספר במדבר וננסה לעמוד על משמעות הטקס‬
‫המקראי ומהלכו‪ .‬לאחר מכן נבחן תיאורים אחדים של טקס הסוטה בחיבורים מימי הבית השני‪.‬‬
‫נתמקד בתיאור הטקס כפי שמופיע אצל פילון האלכסנדרוני ויוסף בן מתתיהו ונעיין‪ ,‬בטקסט‬
‫ייחודי של כת קומראן המכונה מגילת ברית דמשק‪ .‬לאחר מכן נעבור לחלק העיקרי של הפרק‏—‏‬
‫טקס הסוטה כפי שמוצג בספרות חז"ל‪ .‬הטקס זכה לתשומת לב נרחבת בספרות זו והוקדשה‬
‫לו מסכת שלמה במשנה‪ ,‬כמו גם בתלמוד הירושלמי והבבלי‪ .‬דיון מיוחד יוקדש למסכת סוטה‬
‫במשנה משום שטקס הסוטה המעוצב בה סוטה באופן קיצוני מהטקס המקראי‪ .‬כדי להבהיר‬
‫פרטים שונים במשנה נעיין בטקסטים הנוגעים לעניין מהתוספתא‪ ,‬ממדרשי התנאים‪ ,‬משני‬
‫התלמודים ובקטעי פיוט הקשורים לעניין‪ .‬כסיכום לפרק נעיין באופן ממוקד בפרשנות הייחודית‬
‫של ישי רוזן צבי לטקס הסוטה במשנה‪ ,‬ונשווה את גישתו לגישות של חוקרים אחרים‪.‬‬

‫טקס האישה הסוטה‪ :‬מן המקרא אל ספרות חז"ל ‪205 /‬‬ ‫פרק שמיני‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 205‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:32‬‬

 ‫‪ 8.2‬טקס האישה הסוטה במקרא‬
‫טקס הבדיקה שבעזרתו נבחנת אישה החשודה בניאוף מופיע בספר במדבר פרק ה‪ ,‬פסוקים‬
‫יא‪-‬לא‪ .‬על פסוקים אלה מתבססים כל הדיונים בטקס הסוטה בתקופות שלאחר המקרא‪ ,‬נעיין‬
‫בהם תחילה‪ .‬כדי להקל על הקריאה וההבנה של הפסוקים‪ ,‬נחלק אותם לכמה יחידות קטנות‪.‬‬

‫‪ 8.2.1‬קנאת הבעל במקרא ובספר בן סירא‬

‫המקרא פותח בתיאור הסיטואציה הבסיסית ממנה נובע הטקס כולו‪:‬‬
‫וַ יְ ַד ֵּבר יְ יָ ֶאל מ ֶֹׁשה ֵּלאמֹר ּדַ ֵּבר ֶאל ְּבנֵ י יִ ְׂש ָר ֵאל וְ ָא ַמ ְר ָּת ֲא ֵל ֶהם ִאיׁש ִאיׁש ִּכי ִת ְׂש ֶטה ִא ְׁשּתֹו‬
‫יׁשּה וְ נִ ְס ְּת ָרה וְ ִהיא נִ ְט ָמ ָאה וְ ֵעד‬
‫ָּומ ֲע ָלה בֹו ָמ ַעל וְ ָׁש ַכב ִאיׁש א ָֹתּה ִׁש ְכ ַבת זֶ ַרע וְ נֶ ְע ַלם ֵמ ֵעינֵ י ִא ָ‬
‫רּוח ִקנְ ָאה וְ ִקּנֵ א ֶאת ִא ְׁשּתֹו וְ ִהיא נִ ְט ָמ ָאה אֹו ָע ַבר ָע ָליו‬ ‫ֵאין ָּבּה וְ ִהיא ֹלא נִ ְת ָּפ ָׂשה‪ .‬וְ ָע ַבר ָע ָליו ַ‬
‫רּוחַ ִקנְ ָאה וְ ִקּנֵ א ֶאת ִא ְׁשּתֹו וְ ִהיא ֹלא נִ ְט ָמ ָאה‪.‬‬
‫(במדבר ה‪ ,‬יא‪-‬יד)‬ ‫ ‬

‫עניינו של הקטע אישה נשואה שקיימה יחסי־מין עם גבר שאינה נשואה לו‪ ,‬אבל במרכזו עומד‬
‫דווקא האיש הנשוי החושד שאשתו בגדה בו‪ .‬הקושי העקרוני המונח בבסיס הטקס הוא חוסר‬
‫הוודאות ואי הידיעה ‏—‏ אין עדים או עדויות אחרות שמצביעים על כך שהאישה אכן בגדה‬
‫בבעלה‪ .‬עניין זה מובלט במקור ומודגש שייתכן שהאישה עברה את העברה המיוחסת לה‪ ,‬אך‬
‫ייתכן גם שלא עשתה כן ולא נטמאה‪ .‬כך או כך‪ ,‬הבעל מקנא לאשתו‪ ,‬כלומר חושד שבגדה בו‪.‬‬
‫קנאה זו מניעה את התהליך הטקסי‪ .‬מכאן‪ ,‬קנאת הבעל עומדת במרכז המקור ובמרכז הטקס‪.‬‬
‫מה היא המהות של קנאה זו? הטקסט המקראי אינו מפרט ומפשוטו של מקרא עולה שמדובר‬
‫במצב נפשי של קנאה שאין לו בהכרח ביסוס של ממש במעשה של האישה‪ .‬האם מצב נפשי של‬
‫הבעל הוא עילה מספקת לתהליך כה מורכב ורגיש? לשאלה זו יהיה תפקיד מרכזי בפרשנות של‬
‫חז"ל לטקס הסוטה‪ ,‬כבר כעת ראוי להעיר שבספרות ימי הבית השני אפשר למצוא דיון ביקורתי‬
‫בקנאת הבעל לאשתו‪ .‬נעיין לפיכך בקצרה בקטע מתוך ספר בן סירא‪ ,‬שהוא אחד הספרים‬
‫החיצוניים והתחבר בזמנם של ספרי חוכמה אחרים שנכללו במקרא‪ ,‬דוגמת ספר משלי‪ .‬כפי‬
‫שראינו לעיל בפרקים קודמים‪ ,‬למחבר ספר בן סירא דעות מוצקות בענייני מגדר ומיניות‪ .‬גם‬
‫בנושא זה אפשר למצוא בפרק התשיעי של החיבור התייחסות ישירה לפסוק המקראי וְ ָע ַבר ָע ָליו‬
‫רּוחַ ִקנְ ָאה וְ ִקּנֵ א ֶאת ִא ְׁשּתו" (במדבר ה‪ ,‬יד)‪ .‬מחבר ספר בן סירא ממליץ‪" :‬אל תקנא את אשת‬
‫חיקך‪ ,‬פן תלמד עליך רעה"‪.‬‬

‫שאלה‬ ‫ ‬
‫‪‬‬
‫חשבו‏‪-‬‏ כיצד ניקוד שונה של המילה "תלמד" ישפיע על משמעות פרשנות הפסוק?‬

‫‪ /‬מגדר ומיניות בתרבות חז"ל‬ ‫‪206‬‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 206‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:32‬‬

 ‫בן סירא מזהיר את הגבר מפני אפשרות שקנאתו תפגע בסופו של דבר בו עצמו‏—‏ בין אם משום‬
‫שקנאה זו תעורר באישה רגשות שליליים כלפיו‪ ,‬בין משום שהדבר יוציא לו שם רע‪187.‬‬

‫כדי להבין טוב יותר את ההמלצה של בן סירא נעיין כעת בפסוקים הבאים לאחר הפסוק המתייחס‬
‫לקנאת הבעל לאשתו‪:‬‬
‫אל תקנא לאשה נפשך‪ ,‬להדריכה על במותיך אל תקרב אל אשה זרה‪ ,‬פן תפול במצודותיה‬
‫עם זונה אל תסתייד‪ ,‬פן תלכד בלקותיה עם מנגינות (נשים המנגנות או שרות) אל‬
‫תדמוך‪ ,‬פן ישרפך בפיפיתם בבתולה אל תתבונן פן תוקש בעונשי האל תתן לזונה נפשך‪,‬‬
‫פן תסוב את נחלתך להתנבל במראה עיניך‪ ,‬ולשומם אחר ביתה העלם עין מאשת חן‪,‬‬
‫ואל תביט אל יפי לא לך עם בעלה אל תטעם‪ ,‬ואל תסב עמו שכור פן תטה אליה לב‪,‬‬
‫ובדמים תטה אל שחת‪.‬‬
‫(פרק ט‪ ,‬פסוקים א‪-‬יב)‪188‬‬ ‫ ‬

‫שאלה‬ ‫ ‬
‫‪‬‬
‫בן סירא מזכיר סוגים שונים של נשים‪ .‬מה משותף לכולן ומה המסקנה העולה מהפסוקים‬
‫הללו? האם לדעתכם נכונה קביעתו של ישי רוזן־צבי ש"בן סירא אינו מדבר מתוך דאגה‬
‫לאישה‪ ,‬אלא מתוך הפחד ממנה"?‪189‬‬

‫‪ 8.2.2‬הבאת האישה אל הכהן ופריעת שער ראשה‬

‫וְ ֵה ִביא ָה ִאיׁש ֶאת ִא ְׁשּתֹו ֶאל ַהּכ ֵֹהן וְ ֵה ִביא ֶאת ָק ְר ָּבנָ ּה ָע ֶל ָיה ֲעׂשִ ִירת ָה ֵא ָיפה ֶק ַמח‬
‫ְׂשע ִֹרים ֹלא יִ צֹק ָע ָליו ֶׁש ֶמן וְ ֹלא יִ ֵּתן ָע ָליו ְלבֹנָ ה ִּכי ִמנְ חַ ת ְקנָ אֹת הּוא ִמנְ חַ ת זִ ָּכרֹון‬
‫ַמזְ ֶּכ ֶרת ָע‍וֹן‪ .‬וְ ִה ְק ִריב א ָֹתּה ַהּכ ֵֹהן וְ ֶה ֱע ִמ ָדּה ִל ְפנֵ י יְ יָ ‪ .‬וְ ָל ַקח ַהּכ ֵֹהן ַמיִ ם ְקד ִֹׁשים ִּב ְכ ִלי‬
‫ָח ֶרׂש ִּומן ֶה ָע ָפר ֲא ֶׁשר יִ ְהיֶ ה ְּב ַק ְר ַקע ַה ִּמ ְׁש ָּכן יִ ַּקח ַהּכ ֵֹהן וְ נָ ַתן ֶאל ַה ָּמיִ ם‪ .‬וְ ֶה ֱע ִמיד ַהּכ ֵֹהן‬
‫ֶאת ָה ִא ָּׁשה ִל ְפנֵ י יְ יָ ָּופ ַרע ֶאת רֹאׁש ָה ִא ָּׁשה וְ נָ ַתן ַעל ַּכ ֶּפ ָיה ֵאת ִמנְ חַ ת ַהּזִ ָּכרֹון ִמנְ חַ ת ְקנָ אֹת ִהיא‬
‫ְּוביַ ד ַהּכ ֵֹהן יִ ְהיּו ֵמי ַה ָּמ ִרים ַה ְמ ָא ְר ִרים‪.‬‬
‫(במדבר ה‪ ,‬טו‪-‬יח)‬ ‫ ‬

‫על הגבר‪ ,‬שחושד באשתו כי בגדה בו‪ ,‬לקחתה ולהביאה אל המקום שבו נמצאים הכהנים (תחילה‬
‫— קורבן שעורים‪ .‬במעמד זה לוקח‬
‫המשכן ומאוחר יותר המקדש)‪ ,‬שם עליו להקריב מן הצומח‏ ‏‬
‫הכהן מים שקודשו‪ ,‬מערבב בהם עפר מקרקע המשכן ופורע את שערה של האישה‪.‬‬

‫‪ 1 87‬על האפשרויות השונות ראו אצל רוזן־צבי‪ ,‬הטקס שלא היה‪ ,‬עמ' ‪( 45-44‬במקראת המאמרים)‪.‬‬
‫‪ 188‬כהנא‪ ,‬בן סירא‪ ,‬עמ' מט‪.‬‬
‫‪ 189‬שם‪ ,‬עמ' ‪.47‬‬

‫טקס האישה הסוטה‪ :‬מן המקרא אל ספרות חז"ל ‪207 /‬‬ ‫פרק שמיני‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 207‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:32‬‬

 ‫וְ ִה ְׁש ִּב ַיע א ָֹתּה ַהּכ ֵֹהן וְ ָא ַמר ֶאל ָה ִא ָּׁשה ִאם ֹלא ָׁש ַכב ִאיׁש א ָֹתְך וְ ִאם ֹלא ָׂש ִטית ֻט ְמ ָאה ַּתחַ ת‬
‫יׁשְך וְ ִכי נִ ְט ֵמאת וַ ּיִ ֵּתן ִאיׁש‬ ‫יׁשְך ִהּנָ ִקי ִמ ֵּמי ַה ָּמ ִרים ַה ְמ ָא ְר ִרים ָה ֵא ֶּלה‪ .‬וְ ַא ְּת ִּכי ָׂש ִטית ַּתחַ ת ִא ֵ‬ ‫ִא ֵ‬
‫יׁשְך‪ .‬וְ ִה ְׁש ִּב ַיע ַהּכ ֵֹהן ֶאת ָה ִא ָּׁשה ִּב ְׁש ֻב ַעת ָה ָא ָלה וְ ָא ַמר ַהּכ ֵֹהן ָל ִא ָּׁשה‬
‫ָּבְך ֶאת ְׁש ָכ ְבּתֹו ִמ ַּב ְל ֲע ֵדי ִא ֵ‬
‫אֹותְך ְל ָא ָלה וְ ִל ְׁש ֻב ָעה ְּבתֹוְך ַע ֵּמְך ְּב ֵתת יְ יָ ֶאת יְ ֵר ֵכְך נ ֶֹפ ֶלת וְ ֶאת ִּב ְטנֵ ְך ָצ ָבה‪ָּ .‬ובאּו‬ ‫יִ ֵּתן יְ יָ ָ‬
‫ַה ַּמיִ ם ַה ְמ ָא ְר ִרים ָה ֵא ֶּלה ְּב ֵמ ַעיִ ְך ַל ְצּבֹות ֶּב ֶטן וְ ַלנְ ִּפל יָ ֵרְך וְ ָא ְמ ָרה ָה ִא ָּׁשה ָא ֵמן ָא ֵמן‪.‬‬
‫(במדבר ה‪ ,‬יט‪-‬כב)‬

‫‪ 8.2.3‬הכנת המים המאררים‪ ,‬שתייתם והתוצאות‬

‫לאחר שהכהן הבהיר לאישה במה היא חשודה (קיום יחסי מין עם איש אחר) ולאחר שהזהיר‬
‫אותה בדבר העונש הצפוי לה (פגיעה בגופה)‪ ,‬האישה מצהירה שההליך מקובל עליה (באמירה‪,‬‬
‫אמן אמן)‪ 190,‬עובר הטקסט המקראי לתאר את השלב האחרון בהכנת המים המאררים ושתייתם‪:‬‬
‫וְ ָכ ַתב ֶאת ָה ָאֹלת ָה ֵא ֶּלה ַהּכ ֵֹהן ַּב ֵּס ֶפר ָּומ ָחה ֶאל ֵמי ַה ָּמ ִרים‪ .‬וְ ִה ְׁש ָקה ֶאת ָה ִא ָּׁשה ֶאת ֵמי ַה ָּמ ִרים‬
‫ַה ְמ ָא ְר ִרים ָּובאּו ָבּה ַה ַּמיִ ם ַה ְמ ָא ְר ִרים ְל ָמ ִרים‪ .‬וְ ָל ַקח ַהּכ ֵֹהן ִמּיַ ד ָה ִא ָּׁשה ֵאת ִמנְ חַ ת ַה ְּקנָ אֹת‬
‫וְ ֵהנִ יף ֶאת ַה ִּמנְ ָחה ִל ְפנֵ י יְ יָ וְ ִה ְק ִריב א ָֹתּה ֶאל ַה ִּמ ֵזְּבחַ ‪ .‬וְ ָק ַמץ ַהּכ ֵֹהן ִמן ַה ִּמנְ חָ ה ֶאת ַאזְ ָּכ ָר ָתּה‬
‫וְ ִה ְק ִטיר ַה ִּמ ֵזְּב ָחה וְ ַאחַ ר יַ ְׁש ֶקה ֶאת ָה ִא ָּׁשה ֶאת ַה ָּמיִ ם וְ ִה ְׁש ָקּה ֶאת ַה ַּמיִ ם וְ ָהיְ ָתה ִאם נִ ְט ְמ ָאה‬
‫יׁשּה ָּובאּו ָבּה ַה ַּמיִ ם ַה ְמ ָא ְר ִרים ְל ָמ ִרים וְ ָצ ְב ָתה ִב ְטנָ ּה וְ נָ ְפ ָלה יְ ֵר ָכּה וְ ָהיְ ָתה‬ ‫וַ ִּת ְמעֹל ַמ ַעל ְּב ִא ָ‬
‫ָה ִא ָּׁשה ְל ָא ָלה ְּב ֶק ֶרב ַע ָּמּה‪ .‬וְ ִאם ֹלא נִ ְט ְמ ָאה ָה ִא ָּׁשה ְּוטה ָֹרה ִהיא וְ נִ ְּק ָתה וְ נִ זְ ְר ָעה זָ ַרע‪.‬‬
‫(במדבר ה‪ ,‬טו‪-‬יח)‬ ‫ ‬

‫לבסוף חוזר הקטע פעם נוספת על עיקרי הטקס‪:‬‬

‫יׁשּה וְ נִ ְט ָמ ָאה‪ .‬אֹו ִאיׁש ֲא ֶׁשר ַּת ֲעבֹר ָע ָליו רּוחַ‬
‫ּתֹורת ַה ְּקנָ אֹת ֲא ֶׁשר ִּת ְׂש ֶטה ִא ָּׁשה ַּתחַ ת ִא ָ‬ ‫זֹאת ַ‬
‫ּתֹורה ַהּזֹאת‪.‬‬‫ִקנְ ָאה וְ ִקּנֵ א ֶאת ִא ְׁשּתֹו וְ ֶה ֱע ִמיד ֶאת ָה ִא ָּׁשה ִל ְפנֵ י יְ יָ וְ ָע ָׂשה ָלּה ַהּכ ֵֹהן ֵאת ָּכל ַה ָ‬
‫וְ נִ ָּקה ָה ִאיׁש ֵמ ָעו‍ֹן וְ ָה ִא ָּׁשה ַה ִהיא ִּת ָּׂשא ֶאת ֲעו‍ֹנָ ּה‪.‬‬
‫(במדבר ה‪ ,‬כט‪-‬לא)‬ ‫ ‬

‫פסוקים אלה מספר במדבר מתווים את הטקס שעל האישה החשודה כסוטה לעבור‪ .‬הטקס אינו‬
‫נזכר פעם נוספת בכל מקום אחר במקרא‪ .‬כפי שקורה לא אחת בטקסטים מקראיים יש בטקסט‬
‫חלל ריק והוא משאיר שאלות רבות שאין עליהן מענה‪.‬‬

‫‪ 190‬על הניסיון במשנה להניא את האישה מלשתות את המים המאררים ראו להלן‪.‬‬

‫‪ /‬מגדר ומיניות בתרבות חז"ל‬ ‫‪208‬‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 208‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:32‬‬

 ‫‪ 8.3‬הרחבת הטקס המקראי בטקסטים‬
‫מתקופת הבית השני‬
‫התקופה שבין זמן חיבורם של ספרי המקרא האחרונים ועד לכינוס התורה שבעל־פה‪ ,‬והעלאתה‬
‫על הכתב בימי רבי יהודה הנשיא‪ ,‬כקובץ המוכר כיום בשם שישה סדרי משנה‪ ,‬היא תקופה‬
‫חשובה מאוד בתולדות הדת והחברה היהודית‪ ,‬כפי שכבר ראינו לעיל‪ .‬גם בנוגע לטקס הסוטה‬
‫השתמרו בספרות הבית השני אצל פילון ויוספוס‪ ,‬עדויות שהקדימו אך במעט את הספרות‬
‫התנאית‪ ,‬וכך גם בספרות הכיתתית‪.‬‬

‫‪ 8.3.1‬טקס הסוטה במגילת ברית דמשק‬

‫גם במגילת "ברית דמשק" אחת היצירות שנתגלו באוסף המגילות מקומראן שליד ים המלח‬
‫יש אזכור לטקס הסוטה‪ .‬חיבור זה עוסק בחוקים שונים המסדירים את אורח החיים של קבוצה‬
‫ייחודית‪ ,‬שיש חוקרים המזהים אותה עם כת האיסיים‪ 191.‬בין היתר מזכיר החיבור את טקס‬
‫הסוטה המקראי‪ .‬למרבה הצער הקטע הרלוונטי השתמר באופן מקוטע ביותר‪.‬‬
‫‪...‬יבא איש אשה להאלותה‪ ...‬הרואה אם יראה אשת‪ ...‬אמרה אנוסה הייתי‪ ...‬יביאה כי אם‬
‫דמה יצוא‪ ...‬איש ‪ ...‬הכהנים ופרע‪ ...‬האשה והשקה את‪ ...‬לא תקח מידו כל‪ ...‬הקדושים‪192.‬‬

‫שאלה‬ ‫ ‬
‫‪‬‬
‫מה הם קטעי המשפטים המצביעים על כך שהטקסט שלפנינו עוסק בפרשת האישה הסוטה?‬
‫האם יש הבדלים בפרטי הטקס כאן לעומת הטקס המקראי?‬

‫קשה ללמוד הרבה מטקסט מקוטע זה אבל כמה מן הביטויים המופיעים בו הם בבחינת מעט‬
‫המחזיק את המרובה‪ .‬כך למשל המגילה נוקטת לשון ָא ָלה כדי לתאר את בחינת האישה בשבועה‬
‫באמצעות המים המאררים ומשתמשת בפועל פרע‪ ,‬המלמד מעל לכל ספק על פריעת שער‬
‫האישה‪ .‬עם זאת אפשר להבחין שהטקסט של מגילת ברית דמשק נבדל לפחות בשני פרטים‬
‫מהמקור המקראי‪ .‬נזכרת פעולת ראייה ("הרואה אם יראה")‪ ,‬המרמזת על רכיב של עדות ראייה‬
‫במהלך הטקס ועולה גם טענה אפשרית של האישה הטוענת שלא קיימה יחסי מין מרצון אלא‬
‫נאנסה ("אמרה אנוסה הייתי")‪ .‬אין בתופעה זו כדי להפתיע שכן חוקים וטקסים עוברים תמורות‬
‫ותהפוכות רבות במרוצת השנים‪ .‬אנו מבקשים כאן לעמוד על השינויים שהתרחשו בטקס‪ ,‬כמו‬
‫גם לנסות לפרש את משמעותם במרוצת הדורות‪.‬‬

‫‪ 1 91‬ראו‪ :‬יהודה שיפמן‪" ,‬ספר ברית דמשק ומגילת הסרכים"‪ ,‬מנחם קיסטר (עורך)‪ ,‬מגילות קומראן ‏—‏‬
‫מבואות ומחקרים‪ ,‬ירושלים ‪ ,2009‬עמ' ‪.299-275‬‬
‫‪ ,4Q270 4:1-8, DJD 154-152 192‬מהדורת צ'רלסוורת‪ ,‬כרך ג‪ ,‬עמ' ‪.136‬‬

‫טקס האישה הסוטה‪ :‬מן המקרא אל ספרות חז"ל ‪209 /‬‬ ‫פרק שמיני‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 209‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:32‬‬

 ‫‪ 8.3.2‬טקס הסוטה בכתבי יוסף בן מתתיהו ואצל פילון‬
‫האלכסנדרוני‬
‫הזכרנו בפרקי הקורס השונים את חיבוריהם של פילון האלכסנדרוני ויוסף בן מתתיהו‪ ,‬שני‬
‫ההיסטוריונים היהודים שפעלו במאה הראשונה לספירה‪ ,‬ועמדנו על חשיבותם להבנת התרבות‬
‫היהודית בעת העתיקה בכלל וכרקע לספרות חז"ל בפרט‪ .‬שני המחברים הזכירו גם הם את טקס‬
‫הסוטה‪ .‬יוסף בן מתתיהו מתאר את הטקס בחיבורו "קדמוניות היהודים"‪:‬‬
‫ואם חושד איש באשתו שזנתה תחתיו‪ ,‬מביא עשרון שעורים טחונות וזורק קומץ אחד‬
‫ממנו לאלהים ואת השאר נותן לכהנים לאכילה‪ .‬ואחד הכהנים מעמיד את האשה על יד‬
‫השערים הפונים לצד המקדש ומסיר את הצעיף מראשה וכותב את שם האלהים על עור‬
‫ומצוה אותה להשבע‪ ,‬שלא חטאה לבעלה; אם עברה על הצניעות תפול שוקה הימנית‬
‫ותצבה בטנה ותמות באופן כזה; ואם מרוב אהבה ומקנאה‪ ,‬הבאה בעטיה של זו‪ ,‬נתפס‬
‫הבעל לחשד נחפז‪ ,‬יוולד לאשה בחודש העשירי בן זכר‪ .‬לאחר גמר האלות מוחה הכהן‬
‫את השם מעל העור וסוחטו לתוך ספל ולוקח מעפרו של המקדש בכל מקום שמצאו‬
‫ומפזרו על פני המים ונותן לה לשתות‪ .‬ואם נאשמה שלא בצדק‪ ,‬מתעברת ונושאת את‬
‫הוולד עד היגמרו בבטנה‪ .‬ואם שיקרה לאיש‪ ,‬שנישאה לו‪ ,‬ולאלהים בשבועותיה‪ ,‬היא‬
‫מוציאה חייה בבושה‪ ,‬שוקה נופלת ובטנה צבה במחלקת המים‪ .‬אלה הם הדברים‪ ,‬שהורה‬
‫משה את בני עמו בעניני הקרבנות ובטהרה‪ ,‬התלויה בהם‪.‬‬
‫(יוסף בן מתתיהו‪ ,‬קדמוניות היהודים ג‪193)273-270 ,‬‬ ‫ ‬

‫שאלה‬ ‫ ‬
‫‪‬‬
‫השוו את תיאורו של יוסף בן מתתיהו לתיאור המקראי‪ ,‬מה הם ההבדלים בין התיאורים‪ .‬האם‬
‫יש דמיון בין תיאורו של יוספוס לתיאור הטקס ב"מגילת ברית דמשק"?‬

‫תיאורו של יוסף בן מתתיהו דומה במידה ניכרת לטקס המקראי אך שונה מתיאורו של פילון‪,‬‬
‫המובא בספר השלישי של חיבורו "על החוקים לפרטיהם"‪:‬‬
‫מעשי הניאוף הנחשפים בו במקום‪ ,‬או המאושרים בהוכחות ברורות‪ ,‬גזרה התורה‬
‫שעושיהם יבואו על עונשם‪ .‬אבל אם הם בגדר ספק‪ ,‬היא לא מצאה לנכון שייחקרו בידי‬
‫בני אדם‪ ,‬אלא הביאה אותם לפני בית דינו של הטבע (האלוהים)‪ .‬מכיוון שבני האדם‬
‫בעלי סמכות על הנגלות ואלוהים בעל סמכות על הנסתרות‪ ,‬והוא היחיד שביכולתו‬
‫לחזות את הנפש בבהירות‪ .‬היא אומרת אפוא לאיש החושד באשתו‪' :‬כתוב תביעה ולך‬
‫עם אשתך על עיר הקודש‪ ,‬עמוד לפני הדיינים וגלה את החשד המקנן בלבך‪ ,‬לא כמו‬
‫מעליל ונוכל‪ ,‬כדי לנצח בכל מחיר‪ ,‬אלא כמו חוקר האמת בקפידה ובלא התחכמות'‪.‬‬

‫‪ 193‬יוסף בן מתתיהו‪ ,‬קדמוניות היהודים‪ ,‬אברהם שליט (מתרגם)‪ ,‬ירושלים תשמ"ג‪.‬‬

‫‪ /‬מגדר ומיניות בתרבות חז"ל‬ ‫‪210‬‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 210‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:32‬‬

 ‫— הן קיפוח נפשה והן חרפת חייה המדאיבה יותר‬ ‫אשר לאשה‪ ,‬הנמצאת בסכנה כפולה ‏ ‏‬
‫— עליה לשקול בתוך תוכה את העניין‪ .‬אם היא טהורה‪ ,‬שתצטדק בלב‬ ‫מכל מתיה ‏ ‏‬
‫סמוך ובטוח‪ ,‬ואם מצפונה תובעה‪ ,‬שתכבוש את פניה בקרקע ותיתן את הבושה כמסווה‬
‫לחטאותיה‪ ,‬שהרי עזת מצח עד הסוף היא בבחינת רשעה מופלגת‪ .‬אבל אם יהיו מוטלים‬
‫בספק דברי שני הצדדים ואף לא אחד מהם יכריע את הכף‪ ,‬עליהם ללכת אל המקדש‪.‬‬
‫האיש יעמוד מול המזבח בנוכחות הכהן המשרת באותו היום‪ ,‬ויבהיר את חשדו‪ .‬הוא‬
‫יביא עמו קמח שעורים‪ ,‬כמין מנחה לאשתו‪ ,‬לראיה כי אין הוא מאשימה כדי לפגוע‬
‫בה‪ ,‬אלא בתום לב על סמך פקפוק סביר‪ .‬הכוהן יקח את המנחה ויגישנה לאשה‪ ,‬ויסיר‬
‫את צעיפה למען תדון בגילוי ראש‪ ,‬מחוסרת הסמל לצניעות שהנשים הזכות מכל רבב‬
‫נוהגות לחבוש‪ .‬לא יהיה שמן ולא לבונה כמו על שאר מנחות‪ ,‬משום שהמנחה זו אמורה‬
‫להיקרב בנסיבות שאינן משמחות אלא מדאיבות עד מאוד‪ .‬הקמח קמח שעורים‪ ,‬אולי‬
‫משום שהמזון הבא מן השעורים הוא דו ערכי‪ ,‬מתאים הן לבעלי חיים חסרי תבונה והן‬
‫לבני אדם עלובים‪ :‬סמל לכך שהנואפת אינה נבדלת במאומה מן החיות‪ ,‬שרביעותיהן‬
‫בערבוביה ובלא הבחנה‪ ,‬והנקייה מן האשמות דבקה בחיים ההולמים בני אדם‪ .‬הכוהן‪,‬‬
‫הוא אומר‪ ,‬ייקח כלי חרס וימזוג בו מים טהורים ששאב מן המעיין‪ ,‬וייתן בהם רגב עפר‬
‫מקרקע המקדש‪ .‬הדברים הללו‪ ,‬קשורים לדעתי‪ ,‬לחקר האמת דרך סמלים‪ :‬כלי החרס‬
‫קשור לניאוף בשל שבירותו‪ ,‬שכן עונשם של הנואפים מיתה; ואילו העפר והמים קשורים‬
‫לחפות מפשע‪ ,‬הואיל ושניהם מביאים לידי התהוות‪ ,‬גידול והשלמה של כל דבר‪ .‬משום‬
‫כך הוא גם הוסיף לשמותיהם תארים קולעים‪ ,‬באומרו שיש לקחת מים 'טהורים' ו'חיים'‬
‫— ושהעפר אינו מן הבא ליד‬ ‫— הואיל והאשה בלא דופי חייה טהורים‪ ,‬וראוי לה לחיות‏ ‏‬‫‏‏‬
‫אלא מן הקרקע הקדושה‪ ,‬שהיא בהכרח פורייה‪ ,‬וכמוה גם האשה הצנועה‪ .‬בגמר ההכנות‬
‫הללו‪ ,‬תקרב האשה והיא‪ ,‬כאמור‪ ,‬גלוית ראש ובידיה קמח שעורים‪ ,‬והכוהן הנושא את‬
‫כלי החרס שבו המים והעפר‪ ,‬יעמוד מולה ויאמר את הדברים האלה‪' :‬אם לא עברת על‬
‫ברית הנישואים‪ ,‬אם לא ידעך איש אחר ולא זנחת את איש חיקך מדין תורה‪ ,‬היי בלי‬
‫דופי והינקי‪ .‬אך אם זלזלת בבעלך ונגררת אחר תשוקות חדשות מתוך אהבתך לאחר‬
‫וכניעתך לאהבתו‪ ,‬אם בגדת ובזת לקרבה ההדוקה והיקרה ביותר‪ ,‬עליך לדעת היטב כי‬
‫צפויה את לכל המארות‪ ,‬ואת אותותיהן תציגי על גופך‪ .‬הבה שתיית משקה ההוכחה‪,‬‬
‫שיגלה ויחשוף את אשר נסתר עכשיו וסמוי‪ '.‬הוא יכתוב את הדברים האלה על קלף‪,‬‬
‫ימחקם במים שבכלי ויגישנו לאשה‪ .‬והיא תשתה ותסתלק‪ ,‬בציפייה או לשכר המתינות או‬
‫לעונש העליון על ההפקרות‪ .‬שהרי אם העלילו עליה‪ ,‬יינתן לה לבטוח בהיריון ובלידת‬
‫בנים‪ ,‬להתעלם מכל פחד ודאגה בדבר עקרות ואי הולדה‪ .‬אבל אם אשמה היא‪ ,‬עליה‬
‫לדעת כי תארוב לה צבות בטנה‪ ,‬שתיפגע בגידול ובדלקת‪ ,‬בזיהום איום במקום רחמה‪,‬‬
‫שלא רצתה לשמור אותו בטהרתו בשביל האיש שנשאה כדת אבותיהם‪.‬‬
‫(פילון האלכסנדרוני‪ ,‬על החוקים‪194)62-52 ,‬‬ ‫ ‬

‫‪ 194‬פילון האלכסנדרוני‪ ,‬כתבים‪ ,‬סוזן דניאל־נטף (עורכת)‪ ,‬ירושלים תשנ"א‪ ,‬כרך ג‪ ,‬עמ' ‪.99-98‬‬

‫טקס האישה הסוטה‪ :‬מן המקרא אל ספרות חז"ל ‪211 /‬‬ ‫פרק שמיני‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 211‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:32‬‬

 ‫שאלה‬ ‫ ‬
‫‪‬‬
‫מה הם רכיבי הטקס אצל פילון שאינם מופיעים או נרמזים במקרא או אצל יוספוס?‬

‫‪ 8.4‬טקס הסוטה בספרות חז"ל‬

‫על החשיבות הרבה שמייחסים חז"ל לטקס הסוטה אפשר ללמוד מעצם העובדה שיוחדה לו מסכת‬
‫שלמה במשנה ובעקבותיה גם בתוספתא ובתלמודים‪ .‬אמנם‪ ,‬את הטקס המקראי כבר אי אפשר‬
‫היה לערוך ככתבו‪ ,‬משום שלאחר חורבן בית המקדש‪ ,‬גם לטקס זה‪ ,‬כלטקסים אחרים שהיו‬
‫תלויים במקדש‪ ,‬לא היה קיום עוד‪ ,‬ומשום כך פסקו מלהתקיים‪ .‬עם זאת‪ ,‬הדיון של חז"ל והטקס‬
‫החדש שהם מעצבים מקבלים חיים משל עצמם‪ ,‬כפי שנראה בהמשך הפרק‪.‬‬

‫לקראת סוף הפרק ננסה לבדוק מדוע היה הנושא כה חשוב בעיני החכמים‪ ,‬אף על פי שהלכה‬
‫למעשה לא יכול היה לנהוג יותר לאחר חורבן המקדש‪ .‬שאלה זו נוגעת כמובן גם למסכתות‬
‫רבות אחרות במשנה בפרט ובספרות חז"ל בכלל ואף לעניין זה נרמוז בהמשך הדברים‪ .‬על כל‬
‫פנים‪ ,‬הדיון בטקס הסוטה בספרות חז"ל יתנהל דרך הטקסט המשנאי אליו נצרף מעת לעת‬
‫חומרים מחלקים אחרים של ספרות חז"ל‪ ,‬כדי לעמוד על מורכבות הדיון בספרות זו‪ ,‬על רבדיה‬
‫השונים ועל מגמותיה‪.‬‬

‫‪ 8.4.1‬שלבי הטקס על פי המשנה‬

‫שישה הפרקים הראשונים במסכת סוטה במשנה עוסקים בטקס עצמו‪ ,‬ושלושה הפרקים האחרונים‬
‫אינם קשורים במישרין לנושא‪ .‬בשישה הפרקים הראשונים עולים דיונים שונים שעניינם התהליך‬
‫שיוצרים החכמים לפרשת הסוטה‪ ,‬בדיונים שונים הנוגעים לאופן הקרבת קרבן הסוטה וניהול‬
‫הטקס על צדדיו המקדשיים ועוד‪ .‬נתמקד כאן בפרטים שלהם נגיעה ישירה לשאלות של מגדר‬
‫ומיניות ומרוכזים בעיקר בפרק הראשון של המסכת המתאר את ההכנות לטקס‪ ,‬ובפרק השלישי‬
‫העוסק בתוצאותיו‪ .‬באופן כללי אפשר להבחין בארבעה חלקים בטקס כפי שהוא מעוצב במשנה‪.‬‬

‫‪ 8.4.1.1‬הקינוי‪ 195‬והסתירה‬
‫גם לפי המשנה‪ ,‬המעשה המוביל אל טקס הבדיקה במקדש הוא קנאת הבעל‪ .‬עם זאת במשנה‬
‫קנאת הבעל לאשתו הופכת לתהליך משפטי‪ ,‬שקשור לאופן הפורמלי שבו על הבעל לקנא‬
‫לאשתו‪ .‬הנה המשנה המתארת תהליך זה‪:‬‬

‫‪ 195‬קינוי הוא מושג טכני־הלכתי שמופיע לראשונה בתלמודים ומשמעותו קנאה (כפי שמופיע במשניות‬
‫שלפנינו)‪ .‬כאן ישמש המושג גם למקורות מן המשנה אף שאינו נזכר בספרות המשנה‪.‬‬

‫‪ /‬מגדר ומיניות בתרבות חז"ל‬ ‫‪212‬‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 212‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:32‬‬

 ‫כיצד מקנא לה?‬
‫אמר לה בפני שנים‪:‬‬
‫"אל תדברי עם איש פלוני"‪.‬‬
‫(משנה סוטה א‪ ,‬א‪ ,‬עמ' ‪196)233‬‬ ‫ ‬

‫שאלה‬ ‫ ‬
‫‪‬‬
‫מה ההבדל בין מעשה הקינוי במשנה לבין קנאת הבעל במקרא?‬

‫זאת ועוד‪ ,‬על פי המשנה כדי לפתוח בהליך בדיקת הסוטה יש להביא עד (או עדים) שראו את‬
‫האישה מתייחדת עם איש זר (בלשון המשנה נקרא מעשה כזה סתירה‪ ,‬מלשון מסתור כפי שעולה‬
‫מדברי המשנה‪:‬‬
‫נכנסה עמו לבית הסתר‪ ,‬ושהתה עמו כדי טמאה‪.‬‬
‫(שם א‪ ,‬ב)‬ ‫ ‬

‫‪ 8.4.1.2‬האיום‬
‫רק אם התמלאו התנאים המקדימים של הקינוי‪ ,‬הייחוד עם גבר זר והבאת עדים למעשה‪ ,‬יש‬
‫לעבור לשלב הבא של הטקס‪ .‬גם שלב זה הוא שלב מקדים לביצוע הטקס ואינו נזכר כלל במקרא‪.‬‬
‫כעת על האישה החשודה להתייצב בפני בית הדין ובפני הכהנים‪ ,‬והם מנסים להניע אותה להודות‬
‫בחטאה ולהניא אותה משתיית המים המאררים‪ .‬כך מנוסחים הדברים בלשון המשנה‪:‬‬
‫היו מעלין אותה לבית דין הגדול שבירושלם‪,‬‬
‫ומאימין עליה כדרך שמאימין על עדי נפשות‪.‬‬
‫ואומרים לה‪:‬‬
‫"בתי‏—‏ הרבה יין עושה‪ ,‬הרבה שחוק עושה‪,‬‬
‫— ‬
‫הרבה ילדות עושה‪ ,‬הרבה שכנים הרעים עושים‏ ‏‬
‫עשי לשמו הגדול שנכתב בקדושה‪ ,‬שלא ימחה על המים"‪.‬‬
‫(שם א‪ ,‬ד)‬

‫שאלה‬ ‫ ‬
‫‪‬‬
‫באילו אמצעים ניסו חברי בית דין הגדול לשכנע את האישה להודות שחטאה?‬

‫‪ 196‬משום שמשנת סוטה נסקרת כאן כמעט במלואה‪ ,‬ועל פי סדרה‪ ,‬לא נציין יותר את מספרי העמודים‬
‫במהדורת המשנה של אלבק‪.‬‬

‫טקס האישה הסוטה‪ :‬מן המקרא אל ספרות חז"ל ‪213 /‬‬ ‫פרק שמיני‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 213‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:32‬‬

 ‫‪ 8.4.1.3‬הביזוי‬
‫בטקס המקראי על הכהן לפרוע את שער האישה (במדבר ה‪ ,‬יח)‪ .‬יוסף בן מתתיהו ופילון מציינים‬
‫שפריעה זו משמעה הסרת הצעיף מראשה של האישה‪ .‬הטקס המשנאי מרחיק לכת ומתרחק מן‬
‫המקור המקראי‪ .‬כשם שהקנאה המקראית הפכה לתהליך משפטי אף פריעת שער האישה נעשתה‬
‫רחבת ממדים והתרחבה לקלון פומבי של גוף האישה כולו כחפץ שמוצג לראווה‪:‬‬
‫וכהן אוחז בבגדיה; ‬
‫אם נקרעו‏—‏ נקרעו‪ ,‬אם נפרמו‏—‏ נפרמו‪ ,‬‬
‫עד שהוא מגלה את לבה וסותר את שערה‪...‬‬
‫ואחר כך מביא חבל מצרי וקושרו למעלה מדדיה‪,‬‬
‫וכל הרוצה לראות בא לראות‪.‬‬
‫(שם ה‪-‬ו)‬ ‫ ‬

‫‪ 8.4.1.4‬עונש המוות‬
‫לאחר הביזוי הפומבי של האישה‪ ,‬משקים אותה במים המאררים‪ .‬כאן מתארת המשנה בפירוט‬
‫מה יעלה בגורל האישה אם היא אכן אשמה אך אינה מפרטת מצב הפוך שבו מתברר שהאישה‬
‫הואשמה על לא עוול בכפה‪:‬‬
‫אינה מספקת לשתות עד שפניה מוריקות‪,‬‬
‫ועיניה בולטות והיא מתמלא גידין‪.‬‬
‫והם אומרים‪:‬‬
‫"הוציאוה הוציאוה‪ ,‬שלא תטמא את העזרה"‪.‬‬
‫(שם ג‪ ,‬ד)‬ ‫ ‬

‫המשנה מספקת תיאור של פני האישה המוריקות‪ ,‬עובר עליה שינוי גופני לא מוגדר המתואר‬
‫כהתמלאות בגידים‪ ,‬תחת הבטן הצבה והירך הנופלת כמובא במקרא‪.‬‬

‫שאלה‬ ‫ ‬
‫‪‬‬
‫מה בין הטקס המשנאי לתיאור הטקס אצל פילון ויוסף בן מתתיהו?‬
‫האם תיאוריהם קרובים יתר למקרא או למשנה?‬

‫‪ 8.4.2‬סוגיות נבחרות בטקס הסוטה בספרות חז"ל‬

‫עד כה סיכמנו בקצרה את מהלך הטקס כפי שעוצב במשנה‪ .‬כעת נעבור ונדון בכמה סוגיות‬
‫רחבות יותר העולות מדיוני המשנה וממקורות חז"ל אחרים בנוגע לטקס‪.‬‬

‫‪ /‬מגדר ומיניות בתרבות חז"ל‬ ‫‪214‬‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 214‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:32‬‬

 ‫‪ 8.4.2.1‬בין הקנאה המקראית לקינוי המשנאי‬
‫נפתח את הדיון המפורט בטקס הסוטה המשנאי בעיון בהליך הקינוי‪ ,‬כפי שפיתחו אותו חז"ל‪.‬‬
‫נקרא את המשנה הפותחת את מסכת סוטה במלואה וננסה לעמוד על אופייה על פי מחלוקות‬
‫בין החכמים בנוגע לפרטים שונים בהליך הקינוי‪ .‬ראינו לעיל שהמשנה מדגישה כי הקינוי הוא‬
‫בעצם התראה של הבעל לאשתו שלא לדבר עם אדם מסוים‪ .‬המשנה אינה מסתפקת בהתראה זו‬
‫ודורשת נוכחות של עדים‪ ,‬בעניין זה מתגלה מחלוקת בין חכמים‪:‬‬
‫המקנא לאשתו‏ ‏‬
‫—‬
‫רבי אליעזר אומר‪:‬‬
‫"מקנא לה על פי שנים‪,‬‬
‫ומשקה על פי עד אחד או על פי עצמו"‪.‬‬
‫רבי יהושע אומר‪:‬‬
‫"מקנא לה על פי שנים‪ ,‬ומשקה על פי שנים"‪.‬‬
‫(משנה סוטה א‪ ,‬א)‬ ‫ ‬

‫רבי אליעזר ורבי יהושע מסכימים שהבעל צריך להתרות באשתו‪ ,‬בנוכחות שני אנשים‪ ,‬שלא‬
‫תדבר עם אדם מסוים‪ ,‬אולם הם חלוקים ביניהם במספר העדים הדרושים שיעידו נגד האישה‪.‬‬
‫התוספתא סוטה מציגה גישה אחרת משמו של רבי אליעזר‪:‬‬
‫רבי יוסה בי רבי יהודה אומר משם רבי ליעזר‪:‬‬
‫"מקנה על פי עד אחד‪ ,‬או על פי עצמו‪ ,‬ומשקה על פי שנים"‪.‬‬
‫השיבו על דברי רבי יוסה בי רבי יהודה‪ :‬‬
‫"אין לדבר סוף"‪197.‬‬
‫(תוספתא סוטה א‪ ,‬א‪ ,‬עמ' ‪)151‬‬ ‫ ‬

‫שאלה‬ ‫ ‬
‫‪‬‬
‫מה משתנה בטקס של חז"ל לעומת הטקס המקראי בעקבות הוספת הצורך בעד או עדים?‬

‫קושי מסוים בהוספת הדרישה לעדות מתעורר נוכח העובדה שבספר במדבר מצוין בפירוש‪ֵ :‬עד‬
‫ֵאין ָּבּה וְ ִהיא ֹלא נִ ְת ָּפ ָׂשה‪ .‬לעניין זה נדרש ישירות הספרי במדבר‪198:‬‬

‫וְ נִ ְס ְּת ָרה וְ ִהיא נִ ְט ָמ ָאה —‬

‫אין עדים לטומאה אבל יש עדים לסתירה‪,‬‬
‫או אין עדים לטומאה ולא לסתירה‪.‬‬

‫‪ 1 97‬אין לדבר סוף הוא מונח שכיח המופיע בספרות חז"ל וכוונתו כאן שאימוץ קו המחשבה שמציע רבי יוסה‬
‫עלול להוביל לאבסורד‪ ,‬מכיוון שהוא פותח פתח לעוד ועוד דרישות הנוגעות למספר העדים הנחוצים‪.‬‬
‫‪ 198‬על מדרש זה ראו בלברג‪ ,‬פתח לספרות חז"ל‪ ,‬עמ' ‪.111-110‬‬

‫טקס האישה הסוטה‪ :‬מן המקרא אל ספרות חז"ל ‪215 /‬‬ ‫פרק שמיני‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 215‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:32‬‬

 ‫אם אמרת כן אף היא מותרת לבעלה‪ ,‬הא אין עליך לומר כלשון האחרון אלא כלשון‬
‫הראשון‪ ,‬וְ נִ ְס ְּת ָרה‪ ,‬אין עדים לטומאה אבל יש עדים לסתירה‪.‬‬
‫(ספרי במדבר ז‪ ,‬עמ' ‪)26‬‬ ‫ ‬

‫שאלה‬ ‫ ‬
‫‪‬‬
‫קראו את הפרשנות של משה הלברטל לפסקה זו (עמ' ‪ 199.)99-97‬האם אתם מסכימים עם‬
‫קביעתו שהמגמה המשתקפת במשנה היא להגביל את אפשרות הקינוי של הבעל?‬

‫החכמים משנים רכיבים מטקס הסוטה המקראי באמצעות קריאה דקדקנית בטקסט המקראי‬
‫וניצול החללים הריקים הקיימים בו‪ .‬אולם גם בטקסט שבמשנה קיימים חללים ריקים כאלה‪.‬‬
‫בפתח המסכת מפורט‪:‬‬
‫כיצד מקנא לה?‬
‫אמר לה בפני שנים‪:‬‬
‫"אל תדברי עם איש פלוני"‪,‬‬
‫ודברה עמו‏—‏‬
‫עדין היא מותרת לביתה ומותרת לאכול בתרומה‪ .‬‬
‫נכנסה עמו לבית הסתר‪ ,‬ושהתה עמו כדי טמאה —‬
‫אסורה לביתה ואסורה לאכול בתרומה‪.‬‬
‫ואם מת‪ ,‬חולצת ולא מתייבמת‪.‬‬
‫(משנה סוטה א‪ ,‬א‪-‬ב)‬ ‫ ‬

‫מצד אחד הבעל אוסר על אשתו לדבר עם אדם מסוים ומן הצד האחר קובעת המשנה שגם‬
‫אם דיברה עם אדם זה אין היא נחשבת לטמאה‪ 200.‬איך אפשר ליישב סתירה זו? הן התלמוד‬
‫הירושלמי והן הבבלי שמים לב לקושי זה ומציעים לו פתרון‪ .‬הירושלמי קובע‪:‬‬
‫אל תתייחדי עם איש פלוני‪.‬‬
‫(ירושלמי סוטה א‪ ,‬ב‪ ,‬עמ' ‪)906‬‬ ‫ ‬

‫כלומר שלשון "דיבור" שבמשנה רומז למעשה ייחוד מיני אסור‪ .‬הבבלי מציע כיוון פתרון אחר‪:‬‬
‫הא גופא קשיא [זה עצמו קשה]‏—‏‬
‫אמרת‪:‬‬
‫"אמר לה בפני שנים‪:‬‬
‫'אל תדברי עם איש פלוני זה'‪.‬‬

‫‪ 1 99‬משה הלברטל‪ ,‬מהפכות פרשניות בהתהוותן‪ ,‬ירושלים תשנ"ט‪.‬‬

‫‪ 200‬עניין האכילה בתרומה נוגע לאישה שהיא בת כהן ולכן חלים עליה כללים נוספים של טומאה וטהרה‪.‬‬

‫‪ /‬מגדר ומיניות בתרבות חז"ל‬ ‫‪216‬‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 216‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:32‬‬

 ‫אלמא [מכאן ש] דבור‏—‏ סתירה הוא‪ .‬והדר תני [ואחר כך שנה]‪:‬‬
‫"דיברה עמו‏—‏ עדיין מותרת לביתה ומותרת לאכול בתרומה"‪,‬‬
‫— לא כלום הוא‪.‬‬
‫אלמא דיבור‏ ‏‬
‫אמר אביי‪:‬‬
‫"הכי קאמר‪[ :‬כך נאמר]‬
‫— ודברה‪' ,‬אל תדברי'‏—‏ ונסתרה‪' ,‬אל תסתרי'‏—‏ ודברה עמו‪,‬‬
‫'אל תדברי'‏ ‏‬
‫עדיין מותרת לביתה ומותרת לאכול בתרומה‪.‬‬
‫נכנסה עמו לבית הסתר ושהתה כדי טומאה‪,‬‬
‫אסורה לביתה ואסורה לאכול בתרומה"‪.‬‬
‫(בבלי סוטה ה‪ ,‬ע"ב)‬ ‫ ‬

‫שאלה‬ ‫‪‬‬‫ ‬
‫מה היא‪ ,‬אם כן‪ ,‬מסקנת שני התלמודים? באיזו לשון צריך להתריע הבעל באוזני אשתו?‬
‫קראו כעת במקראת המאמרים עמודים ‪ 44-25‬מספרו של ישי רוזן־צבי‪ 201‬ועמודים ‪104-94‬‬
‫מספרו של משה הלברטל‪ 202.‬מה היא מגמת הדיון בפרק הראשון של מסכת סוטה במשנה‬
‫לדעת כל אחד מהחוקרים?‬

‫‪ 8.4.2.2‬האיום‪ :‬בין דיני הסוטה לדיני הנפשות‬

‫לאחר שקינא הבעל לאשתו ויש עדים לכך שהתייחדה עם גבר זר קובעת המשנה מה על הבעל‬
‫לעשות‪:‬‬
‫כיצד עושה לה?‬
‫מוליכה לבית דין שבאותו מקום‪.‬‬
‫ומוסרין לו שני תלמידי חכמים‪ ,‬שמא יבוא עליה בדרך‪.‬‬
‫רבי יהודה אומר‪:‬‬
‫"בעלה נאמן עליה"‪.‬‬
‫(משנה סוטה א‪ ,‬ג)‬ ‫ ‬

‫על פי דברי המשנה נראה שבבית הדין המקומי לא התקיים כל הליך שיפוטי והוא שימש תחנה‬
‫בדרך‪ ,‬כדי להסדיר את שליחת האשה בבטחה אל בית הדין הגדול שבירושלים‪ ,‬כמתואר במשנה‬
‫העוקבת‪:‬‬
‫היו מעלין אותה לבית דין הגדול שבירושלם‪,‬‬
‫ומאיימין עליה כדרך שמאיימין על עדי נפשות‪ .‬‬

‫‪ 2 01‬ראו הערה ‪ 187‬לעיל‪.‬‬

‫‪ 202‬ראו הערה ‪ 199‬לעיל‪.‬‬

‫טקס האישה הסוטה‪ :‬מן המקרא אל ספרות חז"ל ‪217 /‬‬ ‫פרק שמיני‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 217‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:32‬‬

 ‫ואומרים לה‪:‬‬
‫"בתי הרבה יין עושה‪ ,‬הרבה שחוק עושה‪,‬‬
‫הרבה ילדות עושה‪ ,‬הרבה שכנים הרעים עושים‏—‏‬
‫עשי לשמו הגדול שנכתב בקדושה‪ ,‬שלא ימחה על המים"‪.‬‬
‫ואומרים לפניה דברים שאינה כדאי לשומען‪,‬‬
‫היא וכל משפחת בית אביה‪.‬‬
‫(משנה סוטה א‪ ,‬ד)‬ ‫ ‬

‫נקל לראות שהדברים הנאמרים לאישה בבית הדין יוצאים מנקודת הנחה שהיא אשמה‪ ,‬הדיינים‬
‫מנסים לשכנע אותה להתוודות על חטאה‪ ,‬מבלי שתזדקק למבחן המים המאררים‪ .‬במשנה אין‬
‫אפשרות של ספק שמא האישה אינה אשמה‪ .‬התוספתא‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬מציעה אפשרות כזו‪:‬‬
‫וכדרך שמאיימין עליה בית דין שתחזור בה‪,‬‬
‫כך מאיימין עליה שלא תחזור בה‪.‬‬
‫אומרים לה‪:‬‬
‫"בתי‪ ,‬אם ברור לך הדבר שטהורה את‪ ,‬עמדי על בורייך ושתי‪,‬‬
‫שאין המים הללו דומין אלא לסם יבש שנתון על גבי בשר חי ואין מזיקו‪,‬‬
‫ולכשמוצא שם מכה מחלחל ויורד‪".‬‬
‫(תוספתא סוטה א‪ ,‬ו‪ ,‬עמ' ‪)153-152‬‬ ‫ ‬

‫הדברים המאוזנים יותר בתוספתא‪ ,‬הנכפלים גם בקטע דומה בספרי‪ ,‬שמכריז בפירוש שהדיינים‬
‫פותחים בזכות האישה (יב‪ ,‬עמ' ‪ ,)18‬מחדדים את העובדה שהתמונה העולה מהמשנה היא של‬
‫הליך המניח מראש וללא עוררין‪ ,‬שהאישה סרחה‪ .‬על מגמה זו אפשר ללמוד גם מהשוואת האיום‬
‫על האישה לאיום על עדי הנפשות במסכת סנהדרין‪:‬‬
‫כיצד מאימין על עדי נפשות?‬
‫היו מכניסין אותן ומאימין עליהן‪:‬‬
‫"שמא תאמרו מאומד‪ ,‬ומשמועה‪ ,‬עד מפי עד‪,‬‬
‫ומפי אדם נאמן שמענו‪,‬‬
‫או שמא אי אתם יודעין שסופנו לבדוק אתכם בדרישה ובחקירה‪.‬‬
‫הוו יודעין שלא כדיני ממונות דיני נפשות;‬
‫— אדם נותן ממון ומתכפר לו‪.‬‬ ‫דיני ממונות‏ ‏‬
‫דיני נפשות‏—‏ דמו ודם זרעיותיו תלוין בו עד סוף העולם‪"...‬‬
‫‪...‬ושמא תאמרו‪:‬‬
‫"מה לנו ולצרה הזאת?"‬
‫והלא כבר נאמר‪:‬‬
‫וְ הּוא ֵעד אֹו ָר ָאה אֹו יָ ָדע‪ִ ,‬אם ֹלא יַּגִ יד וְ נָ ָׂשא ֲעו‍ֹנֹו (ויקרא ה‪ ,‬א)‪.‬‬

‫‪ /‬מגדר ומיניות בתרבות חז"ל‬ ‫‪218‬‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 218‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:32‬‬

 ‫ושמא תאמרו‪:‬‬
‫"מה לנו לחוב בדמו של זה?"‪,‬‬
‫והלא כבר נאמר‪:‬‬
‫ַּוב ֲאבֹד ְר ָׁש ִעים ִרּנָ ה‪( .‬משלי יא‪ ,‬י)‬
‫(משנה סנהדרין ד‪ ,‬ה‪ ,‬עמ' ‪)207‬‬ ‫ ‬

‫שאלה‬ ‫ ‬
‫‪‬‬
‫האם יש זהות בין מטרת האיום במקרה של הסוטה ובין מטרתו במקרה של דיני נפשות? מה‬
‫היא מטרת האיום בשני המקרים?‬

‫היחס המחמיר כלפי האישה מופיע כבר בתחילת המשנה‪:‬‬

‫— אסורה לביתה ואסורה לאכול בתרומה‪.‬‬
‫נכנסה עמו לבית הסתר ושהתה עמו כדי טמאה‏ ‏‬
‫(משנה סוטה א‪ ,‬ב)‬ ‫ ‬

‫על פי המשנה כבר במצב של החשד הראשוני‪ ,‬לאחר שהבעל קינא לאשתו ולאחר שהיא התייחדה‬
‫עם אדם זר (אבל לא בהכרח קיימה עמו יחסי מין) היא אסורה לבעלה‪ ,‬ההנחה הראשונית‬
‫אפוא היא שקיימה יחסי מין עם אדם שאינו בעלה ולכן היו אלה יחסים אסורים‪ .‬אפשר אם כן‬
‫לקבוע שמצד אחד ההליך המשנאי מוסיף על הטקס המקראי פרטים שמגבילים את חופש הקינוי‬
‫השרירותי של הבעל ומצד אחר אנו מוצאים שהחשדנות כלפי האישה מעמיקה בצורה ניכרת‬
‫ואינה מותירה כמעט מקום לספק בדבר חפותה‪.‬‬

‫‪ 8.4.2.3‬הביזוי הפומבי ועונש הנואפות בספר יחזקאל‬

‫כעת נבחן כיצד הפכו פריעת שער האישה הנזכרת במקרא‪ ,‬והסרת הצעיף מראשה על פי יוסף‬
‫בן מתתיהו ופילון האלכסנדרוני למסכת ארוכה של השפלות גופניות של האישה החשודה בניאוף‬
‫במשנה‪ .‬תחילה מתארת המשנה את מעשי האישה לאחר שלב האיום‪:‬‬
‫אם אמרה‪:‬‬
‫"טמאה אני"‏—‏‬
‫שוברת כתובתה ויוצאת‪.‬‬
‫ואם אמרה‪:‬‬
‫"טהורה אני"‏—‏‬
‫מעלין אותה לשער המזרח שעל פתח שער נקנור‪,‬‬
‫ששם משקין את הסוטות ומטהרין את היולדות ומטהרין את המצורעים‪.‬‬

‫טקס האישה הסוטה‪ :‬מן המקרא אל ספרות חז"ל ‪219 /‬‬ ‫פרק שמיני‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 219‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:32‬‬

 ‫כעת עוברת המשנה לתאר את מעשי הכהן‪:‬‬
‫— נקרעו‪ ,‬אם נפרמו‏—‏ נפרמו‪ ,‬עד שהוא מגלה את לבה‬ ‫וכהן אוחז בבגדיה; אם נקרעו‏ ‏‬
‫וסותר את שערה‪.‬‬
‫רבי יהודה אומר‪:‬‬
‫"אם היה לבה (החזה שלה) נאה לא היה מגלהו‪ ,‬ואם היה שערה נאה לא היה סותרו"‪.‬‬
‫היתה מתכסה בלבנים‏—‏ מכסה בשחורים‪.‬‬
‫היו עליה כלי זהב וקטליאות נזמים וטבעות‏—‏ מעבירים ממנה כדי לנוולה‪.‬‬
‫ואחר כך מביא חבל מצרי וקושרו למעלה מדדיה‪.‬‬
‫(משנה סוטה א‪ ,‬ה‪-‬ו)‬ ‫ ‬

‫שאלה‬ ‫ ‬
‫‪‬‬
‫מדוע חושש רבי יהודה מפני חשיפת גוף האישה במקרה שחזה ושערה נאים?‬

‫אם נסתמך על האמור במשנה‪ ,‬אפשר יהיה לקבוע לא רק שהמשנה מקצינה ללא שיעור את ניוול‬
‫גוף האישה‪ ,‬היא מעניקה לטקס זה מעמד ציבורי־חינוכי‪ ,‬עוד לפני שהוכח‪ ,‬שהאישה‪ ,‬שהואשמה‬
‫כסוטה‪ ,‬היא אכן כזאת‪ .‬עובדה זו לא נעלמה מעיני חכמים אחדים שדבריהם מתועדים במקורות‬
‫תנאיים אחרים‪ .‬כך‪ ,‬למשל‪ ,‬דברי רבי יוחנן בן ברוקה בספרי במדבר‪:‬‬
‫אין מנוולים בנות ישראל יותר ממה שכתוב בתורה‪.‬‬
‫אלא ִל ְפנֵ י יְ יָ ‏—‏ ָּופ ַרע ֶאת רֹאׁש ָה ִא ָּׁשה (במדבר ה‪ ,‬יז)‪.‬‬
‫סדין שלבּוץ היה פורס בינו לבין העם‪,‬‬
‫כהן פונה לאחוריה ופורעה כדי לקיים בה מצות פריעה‪.‬‬
‫(ספרי במדבר יא‪ ,‬עמ' ‪)38‬‬

‫דברי רבי יוחנן בן ברוקה אינם מתקבלים כפשוטם אף לא בספרי במדבר‪ ,‬אלא נשארים כדעת‬
‫מיעוט‪ .‬לאחר דבריו מובאת דעה התומכת בניוול גוף האישה‪:‬‬
‫אמרו לו‪:‬‬
‫"כשם שלא חסא על כבוד המקום‪,‬‬
‫כך אין חסין על כבודה‪,‬‬
‫אלא כל הניוול הזה מנוולה‪,‬‬
‫כל הרוצה לראות‪ ,‬יבוא ויראה‪,‬‬
‫חוץ מעבדיה ושפחותיה מפני שלבה גס בהן"‪.‬‬
‫(ספרי במדבר יא‪ ,‬עמ' ‪)38‬‬ ‫ ‬

‫‪ /‬מגדר ומיניות בתרבות חז"ל‬ ‫‪220‬‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 220‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:32‬‬

 ‫עמדה דומה מופיעה בתוספתא סוטה‪:‬‬
‫רבי שמעון בן אלעזר אמר משם רבי מאיר‪:‬‬
‫"מה תלמוד לומר וְ ָא ְמ ָרה ָה ִא ָּׁשה ָא ֵמן ָא ֵמן (במדבר ה‪ ,‬כב)?‬
‫ראויה היתה זו לבוא עליה פורענויות גדולות מאילו‪,‬‬
‫שהביאה עצמה לידי ספק‪.‬‬
‫אלא שניקל ניוולה‪ ,‬שנאמר‪ :‬וְ נִ ְּק ָתה (במדבר ה‪ ,‬יח)‏—‬
‫נקתה מכל פורענויות הראויות לבוא עליה‪.‬‬
‫(תוספתא סוטה א‪ ,‬ו‪ ,‬עמ' ‪)156‬‬

‫לאחר התיאור המפורט של הפשטת האישה וניוולה ממשיכה המשנה‪:‬‬

‫וכל הרוצה לראות בא לראות‪,‬‬
‫חוץ מעבדיה ושפחותיה מפני שלבה גס בהן‪.‬‬
‫וכל הנשים מותרות לראותה שנאמר‪:‬‬
‫וְ נִ ּוַ ְּסרּו ָּכל ַהּנָ ִׁשים וְ ֹלא ַת ֲע ֶׂשינָ ה ְּכזִ ַּמ ְת ֶכנָ ה (יחזקאל כג‪ ,‬מח)‪.‬‬
‫(משנה סוטה א‪ ,‬ה‪-‬ו)‬ ‫ ‬

‫יש להבהיר שני פרטים בקטע זה‪ .‬האחד‪ ,‬הקביעה שהעבדים והשפחות של האישה אינם רשאים‬
‫לצפות במחוות הביזוי‪ ,‬והאחר‪ ,‬שילוב הפסוק מיחזקאל כאסמכתא לכך שכל אישה שחפצה בכך‬
‫יכולה לצפות אף היא‪ .‬המפתח להבנת הקביעה הראשונה טמון בהבנת משמעות הביטוי "מפני‬
‫שלבה גס בהן"‪ .‬כדי לנסות ולעמוד על משמעותו נעיין בשני קטעים מספרות חז"ל המביאים‬
‫לשון דומה‪ ,‬ובפירושו של רש"י לביטוי‪:‬‬
‫אין משקין שתי סוטות כאחת‪ ,‬שלא יהא לבה גס בחברתה‪.‬‬
‫(תוספתא סוטה א‪ ,‬ו‪ ,‬עמ' ‪)153‬‬ ‫ ‬

‫והעמידה ‏ ‏‬
‫—‬
‫שלא יעמיד עמה לא עבדיה ולא שפחותיה‪ ,‬מפני שלבה סמוך עליהם‪.‬‬
‫(ספרי במדבר ט‪ ,‬עמ' ‪)15‬‬ ‫ ‬

‫כשאדם רואה בני ביתו‪ ,‬דעתו מתגברת עליו‪ ,‬ולא תירא ולא תודה‪.‬‬
‫(פירוש רש"י לבבלי סוטה)‬ ‫ ‬

‫שאלה‬ ‫ ‬
‫‪‬‬
‫על פי שלושת הקטעים הללו‪ ,‬מה הוא‪ ,‬לדעתכם‪ ,‬פירוש הצירוף לב גס? קראו את דיונו של‬
‫רוזן־צבי במשמעות הביטוי (עמודים ‪ 100-91‬במקראת המאמרים‪ ,‬ראו הערה ‪ 187‬לעיל);‬
‫כיצד הוא מסביר את משמעותו?‬

‫טקס האישה הסוטה‪ :‬מן המקרא אל ספרות חז"ל ‪221 /‬‬ ‫פרק שמיני‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 221‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:32‬‬

 ‫כעת נבחן מה מקומו של הפסוק מיחזקאל בסיום המשנה דלעיל‪ .‬הפסוק לקוח מנבואה המתארת‬
‫את עונש האישה הנואפת מידי האל‪ ,‬האישה מסמלת את עם ישראל שבגד באלוהים‪ .‬כדי להבין‬
‫את מהותו ותפקידו של הפסוק במשנה יש לעיין בהקשר הרחב יותר של החטיבה ממנה לקוח‬
‫הפסוק‪:‬‬
‫ָל ֵכן ָא ֳה ִל ָיבה ּכֹה ָא ַמר ֲאדֹנָ י יְ יָ ִהנְ נִ י ֵמ ִעיר ֶאת ְמ ַא ֲה ַביִ ְך ָע ַליִ ְך ֵאת ֲא ֶׁשר נָ ְק ָעה נַ ְפ ֵׁשְך ֵמ ֶהם‬
‫אֹותְך ְּב ֵח ָמה ַא ֵּפְך וְ ָאזְ נַ יִ ְך יָ ִסירּו וְ ַא ֲח ִר ֵיתְך‬
‫אתים ָע ַליִ ְך ִמ ָּס ִביב‪ ....‬וְ נָ ַת ִּתי ִקנְ ָא ִתי ָּבְך וְ ָעׂשּו ָ‬ ‫וַ ֲה ֵב ִ‬
‫נֹותיִ ְך יִ ָּקחּו וְ ַא ֲח ִר ֵיתְך ֵּת ָא ֵכל ָּב ֵאׁש‪ .‬וְ ִה ְפ ִׁשיטּוְך ֶאת ְּבגָ ָדיִ ְך וְ ָל ְקחּו‬ ‫ַּב ֶח ֶרב ִּתּפֹול ֵה ָּמה ָּבנַ יִ ְך ְּוב ַ‬
‫ְּכ ֵלי ִת ְפ ַא ְר ֵּתְך‪ִּ ...‬כי כֹה ָא ַמר ֲאדֹנָ י יְ יָ ִהנְ נִ י נ ְֹתנָ ְך ְּביַ ד ֲא ֶׁשר ָׂשנֵ את ְּביַ ד ֲא ֶׁשר נָ ְק ָעה נַ ְפ ֵׁשְך‬
‫אֹותְך ְּבׂשִ נְ ָאה וְ ָל ְקחּו ָּכל יְגִ ֵיעְך וַ ֲעזָבּוְך ֵעירֹם וְ ֶע ְריָ ה‪ ,‬וְ נִ גְ ָלה ֶע ְרוַ ת זְ נּונַ יִ ְך‬ ‫ֵמ ֶהם‪ .‬וְ ָעׂשּו ָ‬
‫אֹות ֶהם ִמ ְׁש ַּפט נ ֲֹאפֹות ִּומ ְׁש ַּפט ׁש ְֹפכֹות ָּדם‬ ‫נּותיִ ְך‪ ...‬וַ ֲאנָ ִׁשים ַצּדִ ִיקם ֵה ָּמה יִ ְׁש ְּפטּו ְ‬ ‫וְ זִ ָּמ ֵתְך וְ ַתזְ ָ‬
‫ִּכי נ ֲֹאפֹת ֵהּנָ ה וְ ָדם ִּב ֵיד ֶיהן‪ִּ .‬כי ּכֹה ָא ַמר ֲאדֹנָ י יְ יָ ַ‪ ‬ה ֲע ֵלה ֲע ֵל ֶיהם ָק ָהל וְ נָ תֹן ֶא ְת ֶהן ְלזַ ֲעוָ ה וְ ָל ַבז‪.‬‬
‫נֹות ֶיהם יַ ֲהרֹגּו ָּוב ֵּת ֶיהן ָּב ֵאׁש יִ ְׂשרֹפּו‪.‬‬ ‫בֹותם ְּבנֵ ֶיהם ְּוב ֵ‬ ‫אֹות ֶהן ְּב ַח ְר ָ‬
‫וְ ָרגְ מּו ֲע ֵל ֶיהן ֶא ֶבן ָק ָהל ָּוב ֵרא ְ‬
‫וְ ִה ְׁש ַּב ִּתי זִ ָּמה ִמן ָה ָא ֶרץ וְ נִ ּוַ ְּסרּו ָּכל ַהּנָ ִׁשים וְ ֹלא ַת ֲע ֶׂשינָ ה ְּכזִ ַּמ ְת ֶכנָ ה‪ .‬וְ נָ ְתנּו זִ ַּמ ְת ֶכנָ ה ֲע ֵל ֶיכן‬
‫ּלּול ֶיכן ִּת ֶּׂשאינָ ה וִ ַיד ְע ֶּתם ִּכי ֲאנִ י ֲאדֹנָ י יְ יָ ‪.‬‬
‫וַ ֲח ָט ֵאי גִ ֵ‬
‫(יחזקאל כח‪ ,‬כב‪-‬כט‪ ,‬מה‪-‬מט)‬ ‫ ‬

‫שאלה‬ ‫ ‬
‫‪‬‬
‫היעזרו במהדורת מפורשת למקרא ונסו לעמוד על משמעותו של הקטע המתאר באופן‬
‫סמלי את עונשם של ישראל על שחטאו לאלוהים‪ .‬סמנו את הפסוקים בהם מופיעים עונשים‬
‫הדומים לאלה שבמשנה‪.‬‬

‫‪ 8.4.2.4‬מידה כנגד מידה בטקס הסוטה‪ :‬ספרות חז"ל והפיוט‬

‫כאן נקטע הרצף התיאורי של הטקס ואנו קוראים‪:‬‬
‫במדה שאדם מודד בה‏—‏ מודדין לו‪.‬‬
‫היא קשטה את עצמה לעבירה‏—‏ והמקום ניוולה‪.‬‬
‫— והמקום גילה עליה‪.‬‬ ‫היא גלתה את עצמה לעבירה‏ ‏‬
‫— לפיכך תילקה הירך תחילה ואחר כך‬‫ירך התחילה בעבירה תחילה ואחר כך הבטן ‏ ‏‬
‫הבטן‪ ,‬ושאר כל הגוף לא פליט‪.‬‬
‫(משנה סוטה א‪ ,‬ז)‬ ‫ ‬

‫קטע זה בנוי על העיקרון המדרשי המוכר בשם מידה כנגד מידה‪ 203.‬בלשון המשנה מנוסח‬
‫עיקרון זה כך‪" :‬במידה שאדם מודד בה — מודדין לו"‪ .‬על פי העיקרון הזה יש יחס של סיבה‬

‫‪ 203‬על טכניקה זו ראו לעיל בפרק השני‪ ,‬הערה ‪.52‬‬

‫‪ /‬מגדר ומיניות בתרבות חז"ל‬ ‫‪222‬‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 222‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:32‬‬

 ‫ותוצאה בין מעשים‪ .‬וכך לדוגמה האישה ייפתה עצמה והאל (המכונה כאן "המקום") גרם לה‬
‫להיות מכוערת‪ .‬בדרך דומה קובע הטקסט שהירך והבטן של האישה היו מעורבות בפיתוי‬
‫(בתחילה‪ ,‬היא חשפה‪ ,‬כנראה‪ ,‬את ירכה ולאחר מכן את בטנה‪ ,‬לשון נקייה לאיבר המין שלה)‬
‫ולכן העונש יהיה בהתאמה — תחילה תלקה האישה בירכה ולאחר מכן בבטנה‪.‬‬

‫לקטע זה מהמשנה יש מקבילה מורחבת בתוספתא סוטה‪ .‬בתוספתא היחידה הספרותית אינה‬
‫קוטעת את רצף תיאור הטקס אלא באה בסופו‪ .‬נעיין כעת בקטע מהתוספתא‪:‬‬
‫היא עמדה לפניו‏ ‏‬
‫—‬
‫לפיכך כהן מעמידה בפני הכל לראות את קלונה‪.‬‬
‫היא פירסה סדין‏—‏‬
‫לפיכך כהן נוטל כפה מעל ראשה ומניחה תחת רגליו‪.‬‬
‫היא קישטה לו פניה‏—‏‬
‫לפיכך פניה מוריקות‪.‬‬
‫היא כיחלה לו את עיניה‏—‏‬
‫לפיכך עיניה בולטות‪.‬‬
‫היא חגרה לו בציצין‏—‏‬
‫לפיכך כהן מביא חבל המצרי וקושרו למעלה מדדיה‪.‬‬
‫היא הראתו את בשרה‏—‏‬
‫לפיכך כהן מראה קלונה לרבים‪.‬‬
‫היא פשטה לו יריכה‏—‏‬
‫לפיכך יריכה נמסית‪.‬‬
‫היא קיבלה אותו על בטנה‏—‏‬
‫לפיכך בטנה צבה‪.‬‬
‫היא האכילה אותו מעדנים‏—‏‬
‫לפיכך קרבנה מאכל בהמה‪.‬‬
‫היא השקתו יין בכוסות משובחין‏—‏‬
‫לפיכך כהן משקה מים המרים בכלי חרס‪.‬‬
‫היא עשתה בסתר‏—‏‬
‫והיושב בסתר משים פנים עליה‪ ,‬שנאמר‪:‬‬
‫ׁשּורנִ י ָעיִ ן וְ ֵס ֶתר ָּפנִ ים יָ ׂשִ ים (איוב כד‪ ,‬טו)‬
‫וְ ֵעין נ ֵֹאף ָׁש ְמ ָרה נֶ ֶׁשף ֵלאמֹר ֹלא ְת ֵ‬
‫דבר אחר‪ ,‬שהוציא סתרין שלה בגלוי‪ ,‬שנאמר‪:‬‬
‫ִּת ַּכ ֶּסה ׂשִ נְ ָאה ְּב ַמ ָּׁשאֹון ִּתּגָ ֶלה ָר ָעתֹו ְב ָק ָהל (משלי כו‪ ,‬כו)‪.‬‬
‫(תוספתא סוטה ג‪ ,‬כי"ע‪ ,‬ב‪-‬ה‪ ,‬עמ' ‪)160-159‬‬ ‫ ‬

‫טקס האישה הסוטה‪ :‬מן המקרא אל ספרות חז"ל ‪223 /‬‬ ‫פרק שמיני‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 223‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:32‬‬

 ‫שאלה‬ ‫ ‬
‫‪‬‬
‫רוזן־צבי מכנה את משנה סוטה א‪ ,‬ז ואת התוספתא המקבילה לה בשם הפירוש הקדום ביותר‬
‫לטקס הסוטה המשנאי‪ .‬הסבירו מדוע? מה ההבדל העקרוני בין הקטע מהתוספתא לבין הקטע‬
‫מהמשנה?‬

‫לכאורה קל להתרשם שהיחידה מהתוספתא רחבה הרבה יותר ומזכירה את מכלול חטאיה של‬
‫האישה ולא רק את התקשטות האישה וחשיפת גופה כפי שעולה מן המשנה‪ .‬יותר מכך‪ ,‬כפי‬
‫שהראה רוזן־צבי‪ ,‬התוספתא אינה מסודרת על פי הסדר הכרונולוגי של הטקס משום שתפקידה‬
‫אינו לערוך רשימה אלא להעמיד פירוש כוללני למהלך כולו‪ ,‬וליצור את הרושם שהטקס‬
‫מעוצב כתמונת ראי של החטא‪ .‬אולם יש לזכור שנוסף על ההיגיון הבסיסי של הטקס המקראי‬
‫שבו האישה היא בגדר חשודה בלבד‪ ,‬עיצוב הקטע בתוספתא על כל ההרחבות וההוספות של‬
‫הטקס המשנאי שדנו בהם עד כה‪ ,‬מלמד שאפשרות החפות של האישה אינה קיימת בעיני חז"ל‪.‬‬
‫בסיכומו של דבר‪ ,‬טוען רוזן־צבי‪ ,‬הטקס המעוצב במקורות התנאיים הוא טקס של ענישה ולא‬
‫טקס בדיקה‪204.‬‬

‫שאלה‬ ‫ ‬
‫‪‬‬
‫קראו את דבריה של יהודית האופטמן בנוגע לטקס הסוטה (עמודים ‪ 29-27‬במקראת‬
‫המאמרים)‪ 205.‬האם עמדתה עולה בקנה אחד עם טענתו של רוזן־צבי?‬

‫לסיכום עניין מידה כנגד מידה נשווה את שני הקטעים מהמשנה ומהתוספתא למקור נוסף‬
‫המביא רשימה דומה‪ ,‬במקרה זה מדובר בחיבור פיוטי שונה באופיו מהמקורות שכבר דנו בהם‬
‫עד כה בפרק זה‪ ,‬אם כי הבאנו דוגמאות בפרקים קודמים לפיוטים‪ .‬פייטן בשם יניי שחי בארץ‬
‫ישראל במאה השישית לספירה חיבר פיוט מיוחד שעסק בענייני הסוטה עבור השבת שבה נקראו‬
‫הפסוקים מפרק ה בספר במדבר‪ .‬יניי חיבר יצירה גדולה המורכבת‪ ,‬פחות או יותר‪ ,‬משמונה‬
‫שירים עצמאיים‪ ,‬ומכילה מאות טורי שיר‪ .‬בין השירים הללו מוצאים שניים שבהם רשימה הדומה‬
‫ברבים מפרטיה ובמהותה לרשימות המידה כנגד מידה שעסקנו בהן‪ .‬לפני שנפנה לשני השירים‬
‫הללו‪ ,‬נעיין בקטע השיר הבא לפניהם ובעזרתו ננסה לעמוד על המאפיינים הייחודים של השירה‬
‫הפייטנית לעומת ספרות חז"ל‪:‬‬
‫יֹוצ ֵרינּו ‪ָ /‬רעֹות יִ ְצ ֵרינּו ‪ֲ /‬א ֶׁשר הּוא ָצ ֵרינּו ‪ָ /‬רבּוץ ְּב ִצּדֵ ינּו‬
‫יָ ַד ְע ָּתה ְ‬
‫חֹוקר ֶמ ְח ְק ֵרי ֵלב‬
‫יֹוצר ֵלב ‪ֵ /‬‬ ‫צּורת ֵלב ‪ /‬וְ ַא ָּתה ֵ‬ ‫נֹוא ֶפת נְ ַ‬
‫נו ֵֹאף נִ ְק ָרא ֲח ַסר ֵלב ‪ /‬וְ ֶ‬
‫יּוסר ‬
‫גֹוח ֶלת ‪ /‬וְ חַ ּדֵ ׁש ֵלב ָּב ָׂשר ‪ /‬וְ ֵלב ָׁש ִמיר ַ‬
‫יָ ּה ַּכ ֵּבה גַ ֶח ֶלת ‪ֲ /‬א ֶׁשר ָּבנּו ֶ‬
‫יֵ ֶצר ָרע ַת ֲעקֹור ‪ /‬וְ עֹוד ֹלא ִת ְפקֹוד ‪ַ /‬על ָּבנֹות ִּכי זָ נּו ‪ /‬וְ ַעל ַּכּלֹות ִּכי זִ ּנּו‬

‫‪ 2 04‬ראו רוזן צבי‪( ,‬הערה ‪ 187‬לעיל)‪ ,‬עמ' ‪.139-137‬‬

‫‪Judith Hauptman, Rereading the Rabbis: A Woman's Voice, Boulder 1997‬‬ ‫‪ 205‬‬

‫‪ /‬מגדר ומיניות בתרבות חז"ל‬ ‫‪224‬‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 224‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:32‬‬

 ‫ּלֹות ֶיכם ִּכי ְתנָ ַא ְפנָ ה‬
‫נֹות ֶיכם ִּכי ִתזְ נֶ ינָ ה וְ ַעל ַּכ ֵ‬
‫ככתוב‪ֹ :‬לא ֶא ְפקֹוד ַעל ְּב ֵ‬
‫ִּכי ֵהם ִעם ַהּזֹנֹות יְ ָפ ֵרדּו וְ ִעם ַה ְּק ֵדׁשֹות יְ ֵזַּבחּו וְ ָעם ֹלא ִיָבין יִ ָּל ֵבט (הושע ד‪ ,‬יד)‪206‬‬

‫בפיוט שלפנינו ארבעה טורים‪ ,‬המחולקים כל אחד לארבעה חלקים‪ ,‬המכונים צלעיות‪ .‬בכל‬
‫טור ארבע הצלעיות חורזות זו עם זו‪ .‬אפשר לראות שיניי הביא בראש כל טור אות אחת וכולן‬
‫יחד מצטרפות לחתימת שמו (הדגשנו אותיות אלו באות בולטת)‪ .‬מצד התוכן יש כמה מאפיינים‬
‫בולטים‪ .‬ראשית‪ ,‬בפיוט יש דובר (או דוברים) ונמען‪ .‬במקרה שלפנינו הדוברים הם ישראל‬
‫והנמען הוא האל‪ ,‬חלוקה זו קשורה לכך שהפיוט שולב בתפילה‪ .‬בסיום הקטע מצוטט פסוק‬
‫מספר הושע‪ .‬פסוק זה מסמן את המקום שממנו יתחילו לקרוא בבית הכנסת את ההפטרה‪ ,‬הקטע‬
‫מהנביאים או הכתובים המצטרף לקריאה מתוך החומש‪ .‬בקטעי הפיוט שלפני החלק שלפנינו‬
‫נרמזים בדומה פסוקי הקריאה בתורה באותה שבת‪ .‬נבחן כעת את הפיוט טור אחרי טור‪ :‬הפייטן‬
‫פותח‪ ,‬פונה לאל (המכונה כאן יוצרינו) ואומר שיצר בני האדם רע והוא אורב לאדם בכל עת‪.‬‬
‫בטור השני מנגיד הפייטן בין הנואף לנואפת‪ ,‬הראשון הוא על פי יניי "חסר לב" והשנייה‬
‫"נצורת לב"‪ ,‬ושני הביטויים מתארים את לב הנואפים באופן שלילי‪ .‬כדי לעמוד על אמנותו של‬
‫יניי ועל בקיאותו הרבה בלשון המקרא נצביע על היסוד המקראי של שני הצירופים הלקוחים‬
‫מספר משלי‪ :‬הראשון נ ֵֹאף ִא ָּׁשה ֲח ַסר ֵלב (ו‪ ,‬לב) והשני וְ ִהּנֵ ה ִא ָּׁשה ִל ְק ָראתֹו ִׁשית זֹונָ ה ּונְ ֻצ ַרת ֵלב‬
‫(ז‪ ,‬י)‪ .‬יניי משלב את חזרת המילה לב בכל צלעיות הטור ומנגיד את ההתנהגות השלילית של‬
‫הנואף והנואפת לרוממותו של האל המכונה כאן שוב בשני כינויים שלהם בסיס מקראי יוצר לב‬
‫וחוקר מחקרי לב‪ .‬בטור השלישי פונה הפייטן אל האל ומבקש ממנו לעקור את הלב הרע הנתון‬
‫באדם ולהחליפו בלב בשר‪ ,‬שהוא לב טוב‪ .‬בטור הרביעי משתמש הפייטן באופן ישיר במושג‬
‫היצר הרע‪ ,‬מבקש מהאל להכחידו מהעולם‪ ,‬ומביע תקווה שהאל לא יכעס ויעניש את הנשים‬
‫החוטאות‪ ,‬המכונות כאן בנות וכלות בהתאמה לפסוק מהושע שבא בסמוך‪.‬‬

‫כעת משהכרנו במידה מסוימת את יניי ודרכו הפיוטית נקרא את שני הקטעים הבאים מתוך‬
‫מערכת הפיוטים של יניי המציגים גם הם את רעיון המידה כנגד מידה של טקס הסוטה‪ .‬גם כאן‬
‫כל טור חורז (אם כי כאן לכל טור שני חלקים בלבד)‪ ,‬ויש כאן שימוש באקרוסטיכון אלפבית‪207:‬‬

‫ֹאׁשּה‬
‫ָל ֵכן ְּבב ֶֹׁשת יִ ָּפ ַרע ר ָ‬
‫ָל ֵכן ּדִ ינָ ּה ִל ְסּתֹור ְס ָע ָרּה‬
‫ָל ֵכן ְּותּנֻ ַּבל וְ ֻת ְכ ַאר ַּב ֲע ֵב ָר ָתּה‬
‫ָל ֵכן ָחוְ רּו וְ יָ ְרקּו ָפנֶ ָיה‬
‫ְ‪ׂ‎‬ש ָרּה‬
‫ָל ֵכן יֵ ָרזֶ ה וְ יִ ְד ֶהא ב ָ‬
‫ָל ֵכן ְל ֵעין ּכֹל יְגַ ֶּלה ָע ֶל ָיה‬
‫ֹאׁשּה ‬
‫ִהיא ָא ְס ָרה ֲע ִדי ְּבר ָ‬
‫ִהיא גָ ַאת וַ ִּת ְקׁשֹר ֲעבֹות ְס ָע ָרּה ‬
‫ִהיא ִהּדְ ָרה ַע ְצ ָמּה ַל ֲע ֵב ָר ָתּה ‬
‫ִהיא זָ ָדה וְ ֵה ִעיּזָ ה ָפנֶ ָיה ‬
‫ְ‪ׂ‎‬ש ָרּה ‬
‫ִהיא ִטּנְ ָפה וְ ִט ְּמ ָאה ב ָ‬
‫ִהיא ִּכ ְס ָּתה ַעּוָ ָתּה ָע ֶליהָ ‬

‫‪ 2 06‬מחזור פיוטי רבי יניי לתורה ולמועדים‪ ,‬צ"מ רבינוביץ (מהדיר)‪ ,‬כרך ב‪ ,‬ירושלים תשמ"ז‪ ,‬עמ' ‪.22‬‬
‫‪ 207‬אקרוסטיכון הוא אמצעי מקובל בפיוט ובשירה העברית שבו בראש כל טור שירי באה אות מהאלפבית‪.‬‬
‫כאן לדוגמה בא הרצף "אסרה"‪" ,‬בבשת"‪" ,‬גאת"‪" ,‬דינה" וכך הלאה עד האות ת ("תהי")‪.‬‬

‫טקס האישה הסוטה‪ :‬מן המקרא אל ספרות חז"ל ‪225 /‬‬ ‫פרק שמיני‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 225‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:32‬‬

 ‫בּועה‬
‫ָל ֵכן נִ ְּתנָ ה ְל ָא ָלה וְ ִל ְׁש ָ‬
‫תּובה‬
‫ָל ֵכן ֲע ֵב ָר ָתּה ְּב ֵס ֶפר ְּכ ָ‬
‫ ‬ ‫יעּורּה ְב ָא ְב ָדן יָ ֵרְך‬
‫ָל ֵכן ִצ ָ‬
‫ָל ֵכן ִר ֲטפּוׁש ִּתּנָ ָפח ְּכ ֵר ָסּה‬
‫יׁשּה וְ ֹלא ְל ַא ֵחר‬‫ָל ֵכן ְּת ִהי ֹלא ְל ִא ָ‬
‫בּוע ה‬
‫ִהיא ָמ ָרה ְב ָא ָלה ִּוב ְׁש ָ‬
‫כֹותב ָלּה ְּכ ֻת ָּבה ‬ ‫ִהיא ָס ְר ָרה ְב ֵ‬
‫ִהיא ָּפ ֲע ָרה ְלנָ ְכ ִרי יָ ֵרְך ‬
‫ִהיא ָק ְר ָאה ְלזָ ר וְ ִח ֵּבק ְּכ ֵר ָסּה ‬
‫ִהיא ָׁש ָתה ֵעינֶ ָיה ְּב ַא ֵחר ‬

‫שאלה‬ ‫ ‬
‫‪‬‬
‫השוו את רשימת "החטא ועונשו" בפיוט לשתי הרשימות מהמשנה ומהתוספתא (המובאת‬
‫לאחר הפיוט)‪ .‬האם יש קווי דמיון או שוני בין שלוש הרשימות (בעיקר בין הפיוט והתוספתא)?‬

‫אחרי פיוט זה בא פיוט המשמש לו מעין תמונת ראי‪ .‬אם בפיוט הראשון הופיע חטאה של האישה‬
‫והעונש שקיבלה בגללו‪ ,‬בפיוט השני מוצאים רשימה של השכר שתקבל האישה על כל אחד‬
‫מהחטאים שלא חטאה בהם‪ .‬בפיוט זה חסרות מילים‪ ,‬בגלל ליקויים בכתב היד המביא את הפיוט‪,‬‬
‫בדומה למצב הטקסט מ"מגילת ברית דמשק"‪ ,‬שהזכרנו לעיל‪:‬‬
‫בֹורְך ִמּנָ ִׁשים ְּב ָא ֳה ָלּה‬ ‫ְּת ָ‬ ‫ִאם ֹלא א‪ ...‬נוחל ה‬
‫ּפֹורּיָ ה‬
‫תד‪ּ ...‬גֶ ֶפן ִ‬ ‫ִאם ֹלא ג‪ְּ ...‬כמֹו נָ ְכ ִרּיָ ה ‬
‫ֻת ְּׁש ַּתל עֹוד ְּביַ ְר ְּכ ֵתי ָבית‬ ‫ִאם ֹלא ָה ְמ ָתה חּוץ ַל ָּבית ‬
‫ַּתחַ ת נְ ֵקבֹות זְ ָכ ִרים ַּת ֲענִ יף‬ ‫ִאם ֹלא זָ נְ ָתה ‪ ...‬וְ ַת ֲחנִ יף ‬
‫תי‪ ...‬וְ ַתזְ ִר ַיע זֶ ַרע‬ ‫ִאם ֹלא ט‪ ....‬‬
‫תל‪....‬‬ ‫יקֹותיהָ ‬
‫ִאם ֹלא ִּכּזְ ָבה ַב ֲח ִׁש ֶ‬
‫ְּתנֻ חַ ם וְ זָ ִרים ֹלא יִ ְמ ְׁשלּו ָבּה‬ ‫מֹוׁשל ָּבּה ‬ ‫ִאם ֹלא ָמ ְר ָדה ְּב ֵ‬
‫תע‪ִ ...‬אם ְּת ִהי ֲע ָק ָרה‬ ‫ִאם ֹלא ָס ְר ָרה ְכ ָפ ָרה ‬
‫ ‬ ‫ִּת ְצּדַ ק ְּב ֶה ְריֹון ֵּב ַירְך‬ ‫ִאם ֹלא ָּפ ְר ָסה ְב ֶר ַשע ֶּב ֶרְך ‬
‫ְּתרֻ ַחם ְּב ָׂש ָכר ְּפ ִרי ַה ֶּב ֶטן‬ ‫ִאם ֹלא ָק ְר ָאה ַלּזָ ר ַל ֶּב ֶטן ‬
‫ּוב ֶּס ֶתר‪208‬‬
‫ִּת ְת ַע ֵּטר ְּב ָרצֹון ְּבגָ לּוי ַ‬ ‫נּובים ַּב ֶּס ֶתר ‬ ‫ִאם ֹלא ָׁש ַתת ּגְ ִ‬

‫ר' יהודה בן פתירא אמר משם לעזר בן מתיא‪:‬‬

‫"מה תלמוד לומר וְ ִאם ֹלא נִ ְט ְמ ָאה ָה ִא ָּׁשה (במדבר ה‪ ,‬יח)?‬
‫שאם היתה יולדת בצער‏—‏ יולדת בריוח‪,‬‬
‫נקבות‏—‏ יולדות זכרים‪,‬‬
‫כעורין‏—‏ יולדת נאין‪,‬‬
‫שחורין‏—‏ יולדת לבנים‪,‬‬
‫קצרין‏—‏ יולדת ארוכין‪,‬‬
‫אחד אחד‏—‏ יולדת שניים שנים‪.‬‬
‫(תוספתא סוטה ב‪ ,‬ג‪ ,‬עמ' ‪)156‬‬

‫‪ 208‬שם‪.27-25 ,‬‬

‫‪ /‬מגדר ומיניות בתרבות חז"ל‬ ‫‪226‬‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 226‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:32‬‬

 ‫יש לזכור שהטקסט הפייטני נשמע בקול בפני הקהל המגוון של באי בית הכנסת ולעובדה זו‬
‫משמעות רבה‪ .‬טקסטים מספרות חז"ל שקראנו בפרק זה‪ ,‬כמו גם בכל פרקי הקורס האחרים‪,‬‬
‫היו נחלת מעטים מקרב החברה היהודית‪ .‬הם היו נגישים רק לגברים יודעי קרוא וכתוב‪ ,‬ובעיקר‬
‫לגברים שהיו פנויים ללימוד בבית המדרש‪ .‬מבחינה היסטורית‪ ,‬כמו גם חברתית וכלכלית‪ ,‬מדובר‬
‫בפלח קטן ביותר של כלל האוכלוסייה‪ .‬הפיוטים לעומת זאת‪ ,‬הושמעו לקהל רחב הרבה יותר‬
‫שהיו בו גברים לא מלומדים‪ ,‬זקנים‪ ,‬נשים וילדים‪ .‬אפשר להניח שגם בקרב קהל באי בית הכנסת‬
‫יכלו רק מעטים לקלוט ולהבין את תוכן הפיוט‪ ,‬הן בשל שפתו העברית שלא הייתה שפת הדיבור‬
‫בתקופה זו‪ ,‬הן בשל מורכבות התוכן של הפיוטים‪ .‬כך או כך‪ ,‬משימתו של הפייטן שונה ממשימתם‬
‫של החכמים‪ .‬היה עליו לייצר חוויה רב־ממדית המערבת צלילים‪ ,‬טקסטים‪ ,‬תנועה במרחב ואמנות‬
‫חזותית (בעיקר הפסיפסים שבבתי הכנסת הגליליים) ועוד‪ .‬כל אלה הופכים את הפיוט לנדבך‬
‫חשוב ביותר בשחזור התרבות היהודית של שלהי העת העתיקה ובהבנה מעמיקה יותר שלה‪.‬‬

‫‪ 8.4.2.5‬השתייה‪ ,‬המוות והזכות התולה‬

‫לפני שהמשנה החלה לעסוק בעקרון "במידה שאדם מודד בה‏—‏ מודדין לו"‪ ,‬היא עסקה בביזוי‬
‫הפומבי של האישה בפני האנשים שנקהלו במקדש וכך מסתיים הפרק הראשון במסכת סוטה‪.‬‬
‫הפרק השני במסכת עוסק בעניינים הנוגעים לקורבן השעורים‪ ,‬לכתיבת המגילה ולהמסת הכתוב‬
‫בה במים‪ .‬רק לקראת סוף הפרק השלישי חוזרת המשנה לעסוק בהשקאת הסוטה ובתוצאות‬
‫השתייה‪ .‬תחילה דנה המשנה באפשרות שהאישה הסוטה תבקש להימנע משתיית המים המאררים‪,‬‬
‫כלומר להודות שחטאה‪ ,‬בשלב זה של הטקס‪ .‬המשנה מבחינה בשלוש אפשרויות‪:‬‬
‫עד שלא נמחקה המגילה‪ ,‬אמרה‪:‬‬
‫"איני שותה"‏—‏‬
‫מגילתה נגנזת‪ ,‬ומנחתה מתפזרת על הדשן‪.‬‬
‫ואין מגילתה כשרה להשקות בה סוטה אחרת‪.‬‬
‫נמחקה המגילה ואמרה‪:‬‬
‫"טמאה אני"‏—‏‬
‫המים נשפכין ומנחתה מתפזרת על הדשן‪.‬‬
‫נמחקה המגילה ואמרה‪:‬‬
‫"איני שותה"‏—‏‬
‫מערערים אותה ומשקין אותה בעל כורחה‪.‬‬
‫(משנה סוטה ג‪ ,‬ב)‬ ‫ ‬

‫הרכיב החשוב בעניין שתיית המים המאררים‪ ,‬שהוא ליבת הטקס‪ ,‬הוא המסת המגילה במים אלה‬
‫ובעצם המעשה‪ ,‬הענקה של משמעות שונה‪ ,‬מגית‪ ,‬בלתי הפיכה‪ ,‬למים‪ .‬חז"ל‪ ,‬כזכור‪ ,‬העצימו‬
‫מאוד את פעולת מחיקת המגילה במים משום שהיא כוללת את מחיקת השם המפורש של האל‬
‫המופיע בטקסט המקראי‪ ,‬כך עולה באופן ברור משלב האיום בבית הדין שבו נאמר לסוטה‬

‫טקס האישה הסוטה‪ :‬מן המקרא אל ספרות חז"ל ‪227 /‬‬ ‫פרק שמיני‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 227‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:32‬‬

 ‫"עשי לשמו הגדול שנכתב בקדושה‪ ,‬שלא ימחה על המים" (משנה סוטה א‪ ,‬ד)‪ .‬על כן‪ ,‬השאלה‬
‫העיקרית מוסבת על מקרה שבו האישה אינה רוצה לשתות את המים לאחר המסת המגילה‪ .‬אם‬
‫היא מסרבת לשתות ומודה באשמה‪ ,‬המשנה מאפשרת ביטול השתיה‪ ,‬אך אם היא מסרבת לשתות‬
‫ומסרבת להודות‪ ,‬המשנה מורה להשקותה בכוח‪.‬‬

‫שאלה‬ ‫ ‬
‫‪‬‬
‫האם אפשר להסביר הבחנה זו של המשנה? מדוע מתירה המשנה לשפוך את המים המכילים‬
‫את המגילה המומסת במקרה הראשון?‬

‫כעת עוברת המשנה לתיאור המתרחש לאחר שתיית המים‪ .‬בהמשך לקו שבלט לאורך כל הטקסט‬
‫והטקס כפי שמובא במשנה גם כאן האפשרות היחידה היא שהאישה אשמה‪ ,‬ולכן‪:‬‬
‫אינה מספקת לשתות עד שפניה מוריקות ועיניה בולטות והיא מתמלאת גידין‪.‬‬
‫והם אומרים‪:‬‬
‫"הוציאוה הוציאוה‪ ,‬שלא תטמא את העזרה"‪.‬‬
‫(משנה סוטה ג‪ ,‬ד)‬ ‫ ‬

‫כזכור‪ ,‬המקרא מציין שאם האישה אכן אשמה‪ ,‬וְ ָצ ְב ָתה ִב ְטנָ ּה וְ נָ ְפ ָלה יְ ֵר ָכּה‪ ,‬ביטויים שהתפרשו‬
‫הן בעת העתיקה הן במחקר המודרני כמצביעים על פגיעה במערכת הרבייה של האישה‪ .‬בהמשך‬
‫מציין הטקסט המקראי (במדבר ה‪ ,‬כח) שאם האישה הייתה חפה מעוון לא יפול בה כל מום גופני‬
‫והיא תהרה‪ ,‬כלומר אם היא לא חטאה היא לא תיענש ולכן לא ייגזר עליה העונש שימנע ממנה‬
‫ללדת ילדים‪ .‬בניגוד לכך במשנה מדובר במוות‪ ,‬כך עולה הן מהתיאור הפיזי והן מהקריאות‬
‫להוציא את האישה ממתחם המקדש שאסור לו להיטמא בטומאת המת‪ .‬המשנה נוקטת אפוא קו‬
‫חריף הרבה יותר מאשר המקור המקראי‪ .‬אולם לאחר מכן נוסף רכיב חדש לדיון‪ ,‬שעשוי להקהות‬
‫את העונש החמור של הסוטה‪:‬‬
‫אם יש לה זכות‏—‏ היתה תולה (עומדת‪ ,‬מסייעת) לה‪.‬‬
‫יש זכות תולה שנה אחת‪ ,‬יש זכות תולה שתי שנים‪,‬‬
‫יש זכות תולה שלוש שנים‪.‬‬
‫מכאן אומר בן עזאי‪:‬‬
‫"חייב אדם ללמד את בתו תורה‪ ,‬שאם תשתה‪,‬‬
‫תדע שהזכות תולה לה"‪.‬‬
‫רבי אליעזר אומר‪:‬‬
‫"כל המלמד את בתו תורה‪ ,‬כאילו מלמדה תפלות"‪.‬‬
‫רבי יהושע אומר‪:‬‬
‫"רוצה אשה בקב ותפלות מתשעה קבין ופרישות"‪.‬‬
‫הוא היה אומר‪:‬‬
‫"חסיד שוטה‪ ,‬ורשע ערום‪,‬‬

‫‪ /‬מגדר ומיניות בתרבות חז"ל‬ ‫‪228‬‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 228‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:32‬‬

 ‫ואשה פרושה‪ ,‬ומכות פרושין —‬
‫הרי אלו מכלי עולם"‪.‬‬
‫רבי שמעון אומר‪:‬‬
‫"אין הזכות תולה במים המרים‪.‬‬
‫ואם אתה אומר‪' :‬הזכות תולה במים המאררים'‪,‬‬
‫מדהה אתה את המים בפני כל הנשים השותות‪,‬‬
‫ומוציא אתה שם רע על הטהורות ששתו‪,‬‬
‫שאומרים‪ :‬טמאות הן‪ ,‬אלא שתלתה להן זכות"‪.‬‬
‫רבי אומר‪" :‬הזכות תולה במים המאררים‪,‬‬
‫ואינה יולדת ואינה משבחת‪ ,‬אלא מתנונה והולכת;‬
‫לסוף היא מתה באותה מיתה"‪.‬‬
‫(משנה סוטה ג‪ ,‬ד‪-‬ה)‬ ‫ ‬

‫במשנה זו ובפרשנויות התלמוד הירושלמי והבבלי עליה‪ ,‬דנו בהרחבה בפרק החמישי שעסק‬
‫בלימוד תורה לנשים‪ .‬ראינו שהתלמוד הבבלי ביטל באופן מוחלט את אפשרות לימוד התורה‬
‫לנשים‪ ,‬כפי שהיא עולה מרעיון הזכות התולה של בן עזאי במשנה בעוד שהירושלמי התייחס‬
‫לרעיון בצורה מורכבת יותר‪.‬‬

‫שאלה‬ ‫ ‬
‫‪‬‬
‫חזרו וקראו את הדיון במשנה זו בפרק החמישי‪ ,‬עמ' ‪ 141-136‬וקראו עמודים ‪ 25-22‬בספרה‬
‫של האופטמן במקראת המאמרים;‪ 209‬האם אתם מסכימים עם קביעתה שבן עזאי שאף לבטל‬
‫את טקס הסוטה כליל? איזה סוג של הוכחות היא מביאה לחיזוק טענתה?‬

‫לדיון במשנה על הזכות התולה מקבילה בספרי זוטא‪:‬‬

‫רבי חלפתא אומר‪:‬‬
‫"הרי אשה ששתת מים והיו בידיה זכיות יתלו לה לשעה‪,‬‬
‫ומניין שסופן לבדקה אחר זמן?‬
‫אמרת —‬
‫וְ נִ ָּקה ָה ִאיׁש ֵמ ָעוֹן וְ ָה ִא ָּׁשה ַה ִהוא ִּת ָּׂשא ֶאת ֲעו ָֹֽנּה" (במדבר ה‪ ,‬כט‪ ,‬לא)‪.‬‬
‫רבי שמעון אומר‪:‬‬
‫"חלול השם היה בדבר‪ ,‬‬
‫שאילו לא היו המים בודקין אותה על אתר‪,‬‬
‫כיון שאלו יורדת מן המקום היתה אומרת לחברותיה‪:‬‬
‫'אל תמנעו מלחטוא כבר שתיתי ולא פגעו בי המים‪.‬‬

‫‪Hauptman, Rereading the Rabbis‬‬ ‫‪ 209‬‬

‫טקס האישה הסוטה‪ :‬מן המקרא אל ספרות חז"ל ‪229 /‬‬ ‫פרק שמיני‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 229‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:32‬‬

 ‫דומה שאין בהן צורך כלל'‪,‬‬
‫לכך נאמר‪:‬‬
‫וְ ָה ִא ָּׁשה ַה ִהוא ִּת ָּׂשא ֶאת ֲעו ָֹֽנּה —‬
‫מיד"‪.‬‬
‫(ספרי זוטא ה‪ ,‬לא‪ ,‬עמ' ‪)239‬‬ ‫ ‬

‫שאלה‬ ‫ ‬
‫‪‬‬
‫קראו את הניתוח של רוזן־צבי למקבילה זו ואת דיונו בשאלת הזכות התולה בעמודים‬
‫‪ 123-104‬במקראת המאמרים‪ .‬מה ההבדל בין מסקנתו של רוזן־צבי למסקנתה של האופטמן‬
‫לעיל?‬

‫‪ 8.4.2.6‬שאלת הקיום ההיסטורי של טקס הסוטה והמסורות‬

‫על ביטולו‬
‫נפתח בשאלת ביטול טקס הסוטה כפי שעולה מכמה מקומות בספרות חז"ל‪ .‬הזכרנו כבר לעיל‬
‫שאין בידינו מקורות חיצוניים לספרות חז"ל (כגון מקורות רומיים או נוצריים) המתארים את‬
‫הטקס או מזכירים אותו‪ .‬העדויות ההיסטורית או ההיסטוריות למחצה שיש בידינו הן אלה‬
‫המובאות בכתבי פילון‪ ,‬יוסף בן מתתיהו וספרות חז"ל‪ .‬ספרות חז"ל כשלעצמה איננה מקור‬
‫היסטורי‪ ,‬כפי שכבר הזכרנו במבוא לקורס‪ ,‬ולכן קשה להסיק ממנה מסקנות היסטוריות כלשהן‪,‬‬
‫והדברים יפים גם לעניין הסוטה‪ .‬העדות הראשונה — וגם היחידה‪ ,‬המזכירה השקיית סוטה‬
‫מסוימת באה במסכת עדויות במשנה בה מסופר כי חכמים מספרים לעקביא בן מהללאל‪:‬‬
‫מעשה בכרכמית שפחה משחוררת שהיתה בירושלים‪,‬‬
‫והשקוה שמעיה ואבטליון‪.‬‬
‫אמר להם‪:‬‬
‫"דגמא השקוה"‪.‬‬
‫(משנה עדויות ה‪ ,‬ו‪ ,‬עמ' ‪)307‬‬ ‫ ‬

‫מסורת אחרת מזכירה גם היא‪ ,‬ובדרך אגב‪ ,‬את עניין הסוטה‪ .‬במקרה זה מדברת המשנה על כלים‬
‫שנידבו עשירי ירושלים למקדש ובכלל של תרומתו של מונבז מלך חדייב‪ .‬המשנה ממשיכה‬
‫ואומרת‪:‬‬
‫הילני אמו עשתה נברשת שלזהב על פתחו שלהיכל‪,‬‬
‫ואף היא עשתה טבלא שלזהב שפרשת סוטה כתובה עליה‪.‬‬
‫(משנה יומא ג‪ ,‬י‪ ,‬עמ' ‪)232‬‬ ‫ ‬

‫על שימוש אפשרי בטבלה מעין זו שתרמה הלני אנו שומעים בתוספתא סוטה‪ ,‬בהקשר של הכנת‬
‫המגילה לטקס‪:‬‬

‫‪ /‬מגדר ומיניות בתרבות חז"ל‬ ‫‪230‬‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 230‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:32‬‬

 ‫היה נוטל את מגלתה ונכנס לו לאולם‪.‬‬
‫טבלה של זהב היתה קבועה בכותלו של היכל‪,‬‬
‫והיא נראית מבאולם‪ .‬‬
‫ממנה רואה וכותב‪ ,‬לא חסר ולא יתר‪.‬‬
‫יוצא ועומד בצד סוטה‪,‬‬
‫קורא ודורש ומדקדק כל דקדוקי פרשה‪,‬‬
‫ומשמיעה בכל לשון ששומעת‪.‬‬
‫(תוספתא סוטה ב‪ ,‬א‪ ,‬עמ' ‪)154‬‬ ‫ ‬

‫התמונה העולה מהמקורות שיש בידינו מראה‪ ,‬שההנחה שהטקס התקיים בימי הבית סבירה‪,‬‬
‫ונראה שהיה דומה לטקס המקראי ולא לזה המתואר בספרות המשנה‪210.‬‬

‫נעבור כעת למקור החשוב ביותר מבחינה היסטורית‪ ,‬הוא הקטע מסוף משנת סוטה המתאר את‬
‫ביטול הטקס‪ .‬נעיין בו ובמקבילה בתוספתא‪:‬‬
‫משרבו הרצחנין בטלה עגלה ערופה‪...‬‬
‫משרבו המנאפים‪ ,‬פסקו המים המרים‪.‬‬
‫ורבן יוחנן בן זכיי הפסיקן‪,‬‬
‫נֹות ֶיכם ִּכי ִתזְ נֶ ינָ ה‬
‫שנאמר‪ֹ :‬לא ֶא ְפקֹוד ַעל ְּב ֵ‬
‫ּלֹות ֶיכם ִּכי ְתנָ ַא ְפנָ ה ִּכי ֵהם ִעם ַהּזֹנֹות‬ ‫וְ ַעל ַּכ ֵ‬
‫יְ ָפ ֵרדּו וְ ִעם ַה ְּק ֵדׁשֹות יְ ֵזַּבחּו וְ ָעם ֹלא ִיָבין יִ ָּל ֵבט‪( .‬הושע ד‪ ,‬יד)‬
‫(משנה סוטה ט‪ ,‬ט)‬ ‫ ‬

‫על פי מקור זה הסיבה שבגינה ביטל רבן יוחנן בן זכאי את טקס הסוטה הייתה ריבוי מקרי‬
‫הניאוף‪ .‬על פי ההיגיון הפנימי של המקור‪ ,‬טקס מעין זה (כדוגמת טקס העגלה הערופה המקראי‬
‫שבא להתמודד עם מציאת אדם שנרצח מבלי שהרוצח ייתפס)‪ ,‬יעיל מבחינה חברתית רק אם יש‬
‫לו יכולת הרתעה‪ .‬אם הגבולות החברתיים והדתיים נפרצו אין עוד טעם בטקס שמנסה בסופו של‬
‫דבר להסדיר את הגבולות הללו‪.‬‬

‫שאלה‬ ‫ ‬
‫‪‬‬
‫קראו את דברי הלברטל (עמודים ‪ 106-104‬במקראת המאמרים) המקשר את ביטול טקס‬
‫הסוטה עם דרישת ההדדיות ביחסים שבין האיש לאשתו‪ ,‬ואת דבריו של רוזן־צבי (עמודים‬
‫‪ )180-175‬שאינו מקבל טענה זו‪ .‬דבריו של מי משכנעים יותר לדעתכם?‬

‫‪ 210‬ראו את דברי הסיכום של רוזן־צבי‪" ,‬הטקס שלא היה"‪ ,‬עמ' ‪.160‬‬

‫טקס האישה הסוטה‪ :‬מן המקרא אל ספרות חז"ל ‪231 /‬‬ ‫פרק שמיני‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 231‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:32‬‬

 ‫נחתום את הדיון בעיון קצר בטקסט נוסף הנוגע לעניין הסוטה אך אינו שייך ישירות לספרות‬
‫המגְ יָ ה היהודית הקדומה‪ .‬בהיעדר בית מקדש אי אפשר לקיים טקסים רבים‬
‫חז"ל אלא לספרות ַ‬
‫המצווים במקרא‪ ,‬טקס הסוטה הוא אחד מהם‪ .‬חוקרים שונים דנו בשנים האחרונות בשאלה מדוע‬
‫אם כן מקדישה המשנה‪ ,‬כמו גם מקורות אחרים מספרות חז"ל‪ ,‬מקום כה נרחב לעיון ודיון‬
‫בטקסים שאינם נוהגים עוד‪ .‬בעוד שהגישה המחקרית המסורתית ראתה בטקסטים שעניינם‬
‫טקסים כאלה ניסיון לשמר את העבר האבוד תוך שימור הידע והתקווה לעתיד שבו בית המקדש‬
‫עשוי להיבנות מחדש‪ ,‬רואות גישות חדשות יותר בטקסטים המקדשיים שבספרות חז"ל (וביתר‬
‫שאת בספרות הפיוט) סוג של תחליף לעבודת המקדש או לכל הפחות תחום ידע שסביבו‬
‫ובאמצעותו אפשר לדון בסוגיות שהעסיקו את החכמים‪ 211.‬בגניזה הקהירית נמצא טקסט מאגי‬
‫מתקופת הגאונים שכפי הנראה מבקש להחליף הלכה למעשה את טקס הסוטה המקדשי‪ .‬כפי‬
‫שנראה הטקסט מציין בפירוש כי כעת משאין מקדש‪ ,‬אפשר לקיים את מבחן הסוטה באמצעות‬
‫שימוש בשמות מאגיים ובטכניקות מאגיות נוספות‪:‬‬
‫עד זמן סנהדרי ישראל שהיו יודעים בשבעים שמות ‪ /‬ושם בטהרה ושם בטומאה ‪ /‬וכל‬
‫עיקר עשיות היו יודעין הכל ‪ /‬ודע ובן שמן אלו השמות הסתורות ‪ /‬שהם שם המפורש‬
‫היו משקין את ‪ /‬השוטה ומכם השמות תצבה בטנה ‪ /‬ותפול יריכה ‪ /‬ואילו הדברים עם‬
‫אלו השמות היו ‪ /‬כותבין לה והם שם המפורש שהיה ‪ /‬מזכיר כהן גדול בקדושה ובטהרה‬
‫‪ /‬והפסוק שיאמר וכתב את האלות ‪ /‬האלה הכהן בספר ומחה אל מי המרים ‪ /‬שהם‬
‫השמות עם האלות והם ‪ /‬הדברים שאמרנו למעלה ‪ /‬והמים המרים היו לא למעלה ‪/‬‬
‫מזה הפסוק ואמר ולקח הכהן מים קדשים ‪ /‬הרי מי קדשים טהורים ‪ /‬ועפר ואין בה שום‬
‫מרירה אלא את ‪ /‬המים מרים לשום האלות והשמות ‪ /‬שמהם היו מתים ואל השבועות ‪/‬‬
‫והאלות והשמות שהיה כהן גדול ‪ /‬כותב בספר בשם יי אלהי ישראל‪212...‬‬

‫שאלה‬ ‫ ‬
‫‪‬‬
‫קראו את מאמרו של מיכאל שוורץ על הטקסט הזה ועל טקסטים מאגיים נוספים המתקשרים‬
‫לפולחן המקדש במקראת המאמרים‪ 213.‬מה לדעת שוורץ הקשר שבין טקס הסוטה שבמקרא‬
‫ובספרות חז"ל לטקסט זה?‬

‫‪ 2 11‬על גישות אלו ראו שם‪ ,‬עמ' ‪.257-242‬‬

‫‪Peter Schäfer, Shaul Shaked, Magische Texte aus der Kairoer Genizah, Tubingen 1997, pp. 212‬‬
‫‪18-19‬‬
‫‪ 213‬מיכאל שוורץ‪" ,‬פולחן המקדש בספרות המגיה היהודית"‪ ,‬פעמים ‪( 85‬תשס"א)‪ ,‬עמ' ‪.75-62‬‬

‫‪ /‬מגדר ומיניות בתרבות חז"ל‬ ‫‪232‬‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 232‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:32‬‬

 ‫‪ 8.5‬סיכום‬
‫פרק זה חותם את הקורס ולכן בחרנו לשלב בו סוגיות רבות שנדונו כבר בפרקי הקורס השונים‪.‬‬
‫טקס הסוטה‪ ,‬כפי שהתעצב במקרא‪ ,‬והתמורות הרבות שחלו בו מאוחר יותר בספרות חז"ל‪,‬‬
‫אפשר לנו לשזור יחד חוטים רבים שנטוו לאורך הקורס‪ .‬המקרה של האישה הסוטה הוא ביטוי‬
‫קיצוני להבניית החברה הפטריארכלית‪ ,‬כפי שעיצבו אותה החכמים לאור המקור במקרא אך‬
‫הלך והתרחק ממנו‪ ,‬בעיקר בשל הקלות הרבה שבה הוכרעה‪ ,‬או שאפשר היה לקבוע מראש את‬
‫אשמתה של האישה‪ ,‬ללא ספק‪ ,‬ערעור או הרהור‪.‬‬

‫כבר עמדנו על כך שטקס הסוטה המקראי לא יכול היה להתקיים בעולמם של חכמים משום‬
‫שהמקדש חרב ולכן מבחינה זו איבד הטקס ממשמעותו‪ .‬עם זאת‪ ,‬ראינו שהאופן שבו החכמים‬
‫מעצבים מחדש את הטקס‪ ,‬לפחות באופן טקסטואלי‪ ,‬הופך אותו לחמור לא פחות ברמת השיח‬
‫התרבותי‪ .‬במקרה של טקס הסוטה ובפרקי הקורס השונים עמדנו שוב ושוב על ההבניה המגדרית‬
‫שעיצבו החכמים‪ ,‬על ביסוס המערכת הפטריארכלית ועל פיקוח ושליטה על מיניות‪ .‬בה בעת‬
‫ניסינו להדגיש קולות נוספים‪ ,‬חתרניים יותר‪ ,‬או לפחות כאלה שהדגישו את השרירותיות של‬
‫הטקסטים הקנוניים שעל פיהם נפסקה בדרך כלל ההלכה‪.‬‬

‫טקס האישה הסוטה‪ :‬מן המקרא אל ספרות חז"ל ‪233 /‬‬ ‫פרק שמיני‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 233‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:32‬‬

 ‫אחרית דבר‬
‫הפרק האחרון בספר עסק בטקס הסוטה המקראי ובשינויים שעברו עליו בתקופת החכמים‬
‫ובתקופות מאוחרות יותר‪ .‬הזכרנו כבר בראש הפרק שעניין הסוטה אורג יחד נושאים רבים‬
‫מפרקי הספר השונים ומסיבה זו גם נבחרה התמונה שעל עטיפת הספר הלקוחה מתוך מיצג של‬
‫האמנית עפרי כנעני המתמקד בטקס זה‪ 214‬התמונה מציגה את סצנת הבחינה של האישה החשודה‬
‫בבגידה והיא משלבת בין הבסיס המקראי והחז"לי של הטקס לבין המציאות בת־ימינו‪ .‬כך כתבה‬
‫על הפרויקט מבקרת האמנות הילה שקולניק־ברנר‪:‬‬
‫הדימוי היחיד שנותר קבוע לכל אורך העבודה הוא בריכת השחייה‪ .‬למים תפקיד כפול‏—‏‬
‫הם משמשים לטיהור ולזיכוך (טבילה ומקווה)‪ ...‬אך בד בבד הם משמשים גם מקור‬
‫הרעלה ומניעים את העלילה בסצנת שתיית המים המרים‪ .‬דבר זה בולט במיוחד בסצנת‬
‫הבחינה של האשה הבוגדת‪ ,‬העומדת בתוך מה שנראה כמו בריכת בטון ריקה עמוקה‪,‬‬
‫מעין קבר סימבולי‪ ,‬ועל שפתה יושבות נשים וצופות באירוע הגורלי‪ ,‬המנוהל על ידי‬
‫כהן דת‪ .‬נקודת המבט הגבוהה‪ ,‬האור המסנוור והעולם הפטריארכלי המשעבד והמשפיל‬
‫יוצרים מועקה קשה‪ ,‬מכניסים את הצופה לתוך הסיפור אך עדיין מאפשרים לו מרחק‬
‫ביקורתי‪215.‬‬

‫מבחינות רבות ביקש גם ספר זה להכניס את קהל הקוראים והלומדים לתוך עולמם של חכמים‬
‫בכל הנוגע לסוגיות של מגדר ומיניות תוך שמירה על מרחק שמאפשר לבחון את תרבות חז"ל‬
‫באופן ביקורתי‪.‬‬

‫להלן נבקש לומר דברים אחדים על הסוגיות העיקריות שנגענו בהן לאורך הספר ועל חשיבותן‬
‫האקדמית והתרבותית‪ ,‬וכפי שנהגנו לכל אורך הדיונים נקודת המוצא תהיה טקסטואלית‪ .‬בפיוט‬
‫ּוׁש ָמּה ָהגָ ר (בראשית טז‪,‬‬
‫לסדר הקריאה בתורה וְ ָׂש ַרי ֵא ֶׁשת ַא ְב ָרם ֹלא יָ ְל ָדה לֹו וְ ָלּה ִׁש ְפ ָחה ִמ ְצ ִרית ְ‬
‫א) כתב יניי‪ ,‬הפייטן בן המאה השישית‪:‬‬
‫ּסּורי" ָצ ֲע ָקה ָׂש ָרי‪.‬‬ ‫סּורי וְ ַר ֵּפא יִ ָ‬
‫סּורים‪ַ ,‬ה ֵּתר ֲא ָ‬ ‫"מ ִּתיר ֲא ִ‬
‫ַ‬
‫נֹוצ ְר ִּתי ִּכי נֶ ֱע ָצ ְר ִּתי‪ַ ,‬מה ּנֶ ֱח ַק ְר ִּתי ִּכי נֶ ֱע ָק ְר ִּתי?‬
‫"לּו ֹלא ַ‬
‫מֹוליד?‬‫יׁשי ִהיא ִּכי ֹלא ִ‬ ‫ִאם ִמ ֶּמּנִ י ִהיא ִּכי ֹלא אֹולִ יד וְ ִאם ֵמ ִא ִ‬
‫מֹוליד"‪ ,‬וְ ֵעת ָּבא ֵא ֶליה ִמּיָ ד ִמ ֶּמּנָ ה הֹולִ יד‪ .‬‬ ‫יָבֹוא נָ א ֶאל ֲא ָמ ִתי וְ ֵא ַדע ִמי ִ‬

‫‪ 214‬לניתוח מעמיק של 'פרויקט הסוטה' של כנעני ראו את סקירתו של נועם סגל בכתובת‪:‬‬
‫‪http://www.erev-rav.com/archives/5202‬‬
‫עוד על סוגיות של מגדר ומיניות בתרבות היהודית באמנות בת זמננו ראו‪ :‬מטרוניתא — אמנות יהודית‬ ‫ ‬
‫פמיניסטית (קטלוג תערוכה)‪ ,‬משכן לאמנות‪ ,‬עין חרוד ‪.2012‬‬
‫‪http://www.mouse.co.il/CM.articles_item,610,209,62506,.aspx‬‬ ‫‪ 215‬‬

‫‪ /‬מגדר ומיניות בתרבות חז"ל‬ ‫‪234‬‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 234‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:32‬‬

 ‫"ׂשם ֵקץ ְל ָכל ִּת ְכ ָלה‪,‬‬
‫ָּב ְט ָחה ִב ְת ִפ ָּלה וְ ֹלא ָט ָחה ִת ְפ ָלה‏—‏ ָ‬
‫ַר ֲח ֶמיָך ֹלא ִת ְכ ָלא ִמ ֶּמּנִ י‪ָ ,‬קדֹוׁש"‪.‬‬

‫בפיוט הזה מציג הפייטן את תפילתה של שרה על עקרותה‪ ,‬תפילה שאיננה נזכרת במקרא‪.‬‬
‫שרה‪ ,‬שנקראת כאן עדיין ָׂש ָרי‪ ,‬מוצגת באור ייחודי בתפילה זו‪ :‬תחילה היא פונה לאל (המכונה‬
‫סּורים‪ ,‬כינוי שמוסב בדרך כלל על שחרור ממאסר בפועל) ומתחננת‬ ‫באופן מתוחכם ַמ ִּתיר ֲא ִ‬
‫אליו שיגאל אותה מעקרותה (שמוצגת כסוג של מאסר) ויגאל אותה מייסוריה‪ .‬למעלה מכך‪,‬‬
‫היא שואלת מה בעצם הטעם בחייה אם אין לה ילדים‪ ,‬ומדוע בכלל עליה לעמוד במבחן הזה?‬
‫ייצוג זה של שרה כאישה חזקה שאינה מהססת לטעון כלפי האל טיעונים חזקים הוא מורכב‬
‫מבחינה מגדרית‪ .‬מחד גיסא‪ ,‬דגם זה של אישה הפועלת באופן עצמאי נוגד את התפקיד המסורתי‬
‫שנשמר לנשים‪ ,‬מאידך גיסא הוא משמר את התפיסה הפטריארכלית שלאישה ללא ילדים אין‬
‫זכות לקיום‪ ,‬הילדים הם תמצית קיומה‪.‬‬

‫תעוזתה של שרה מגיעה לקיצוניות בטור הבא שבו היא מעלה את הסברה שאולי לא היא העקרה‬
‫אלא דווקא אברהם (הנקרא בשלב זה עדיין ַא ְב ָרם)‪ .‬הרעיון‪ ,‬שהעקרות אינה בהכרח מנת חלקה‬
‫— עד לתקופה המודרנית‪ .‬שרה עורכת‪,‬‬ ‫של האישה בלבד‪ ,‬לא היה מקובל ‏—‏ בלשון המעטה ‏ ‏‬
‫לפיכך‪ ,‬ניסוי ושולחת את אברהם לשכב עם השפחה שלה‪ ,‬הגר‪ ,‬וגם פה מגלה יניי תעוזה משום‬
‫שבסיפור המקראי שרה שולחת את אברהם להגר כדי שהיא תלד עבורה צאצא ולא כדי לערוך‬
‫לאברהם מבחן פוריות‪ .‬אך תעוזתה של שרה‪ ,‬כפי שמציג יניי‪ ,‬מתנפצת על קרקע המציאות‬
‫הפטריארכלית‪ ,‬משום שהגר נכנסת להיריון ומתברר שאכן שרה היא העקרה‪ .‬לבסוף‪ ,‬שרה‬
‫אינה מתייאשת וממשיכה בתפילתה באמונה שהאל ישמע לה ויגאל אותה מייסורי עקרותה‪216.‬‬
‫מבחינות מסוימות קרוב פיוטו של יניי למאמר המופיע במדרש בראשית רבה מה‪ ,‬ד‪" :‬ולמה‬
‫נתעקרו האמהות? שהקדוש ברוך הוא מתאוה לתפילתן ומתאוה לשיחתן"‪ .‬גם מאמר זה אינו‬
‫חף מבעייתיות מגדרית ומינית‪ :‬שוו בנפשכם את הסיטואציה הזו שבה אל גברי מתאווה(!) לכך‬
‫שאישה תתחנן אליו ולכן גורם לעקרותה‪.‬‬

‫פיוט זה של יניי משלב בצורה יפה (הן פואטית‪ ,‬הן תוכנית) בין הרבה סוגיות שעלו במהלך‬
‫פרקי הספר‪ ,‬שאלות של מגדר ומיניות‪ ,‬פיקוח ושליטה‪ ,‬תפקידים חברתיים וההשלכות המעשיות‬
‫שלהם‪ .‬בה בעת‪ ,‬הניתוח הקצר של הפיוט ממחיש את אופן הקריאה הביקורתי במקורות שאותו‬
‫ביקשנו לפתח לכל אורך הספר‪ .‬אמנם‪ ,‬הדיונים בספר נגעו לעתים רבות רק בקצה הקרחון‪,‬‬
‫ועל סוגיות שעסקנו בהן במספר עמודים מוגבל נכתבו ספרים שלמים ומאמרים רבים (כפי‬
‫שאפשר להיווכח ממקראת המאמרים עבת הכרס הנלוות לספר)‪ .‬כוונת הספר לא הייתה להקיף‬

‫לניתוח מלא של פיוטו של יניי מבחינה מגדרית ומינית ראו‪Ophir Münz-Manor, "All About Sarah: :‬‬ ‫‪ 216‬‬
‫– ‪Questions of Gender in Yannai's Poem on Sarah's (and Abraham's) Barrenness," Prooftexts‬‬
‫‪A Journal of Jewish Literary History 26:3 (2006), pp. 344-374‬‬

‫אחרית דבר ‪235 /‬‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 235‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:33‬‬

 ‫את מכלול הנושאים הנוגעים לסוגיות של מגדר ומיניות בתרבות חז"ל (או אפילו את עיקרם)‪.‬‬
‫הוא ביקש לתת בידיכם כלים לניתוח ספרותי‪ ,‬חברתי ותרבותי עצמאי של החטיבות השונות של‬
‫הספרות היהודית בת הזמן‪.‬‬

‫כפי שציינו במבוא לספר‪ ,‬חקר המגדר והמיניות הוא נושא חדש באופן יחסי בתולדות מדעי‬
‫היהדות בעת העתיקה (ובכלל)‪ ,‬וחלק ניכר מהמחקרים העוסקים בתחום התפרסמו רק באנגלית‬
‫גם אם חלקם תורגמו לעברית בתקופה מאוחרת יותר‪ .‬גם בנושא זה ביקש הספר לתרום את‬
‫תרומתו לחקר המגדר והמיניות בתרבות חז"ל במערכת ההשכלה הגבוהה בישראל‪ .‬לעניין זה‬
‫נודעת חשיבות רבה במיוחד משום שחלק גדול מהסוגיות שנדונו בקורס‪ ,‬ולכאורה עוסקות‬
‫בעבר הרחוק נוגעות גם למציאות המודרנית והפוסט־מודרנית שאנו חיים בה‪ .‬ציבור גדול בעם‬
‫— על פי העקרונות והתפיסות שפיתחו החכמים‬ ‫היהודי ממשיך לנהוג ‏—‏ מי יותר‪ ,‬מי פחות ‏ ‏‬
‫וגם מי שמבקשים לבטל או לשנות עניינים שונים נדרשים לעשות כן תוך התמודדות ישירה‬
‫וכנה עם המקורות העתיקים הללו‪ .‬דברים אלה נכונים שבעתיים במדינת ישראל שבה חלק‬
‫ניכר מדיני האישות מבוסס עד עצם היום הזה על התפיסות‪ ,‬הטקסים והעקרונות שגיבשו‬
‫החכמים‪ 217.‬המחקר של האופנים שבהם התייחסה תרבות חז"ל לשאלות של מגדר ומיניות הוא‬
‫מחקר שמביט על העבר אבל ההקשר של ההווה שלו אינו יכול ואינו צריך להשתכח‪ .‬אם יש דבר‬
‫שלימודי המגדר והמיניות לימדו אותנו באופן מיוחד הוא התובנה שחקר השיח‪ ,‬ובמקרה הזה חקר‬
‫תולדות השיח הוא לא רק חקר היסטורי אובייקטיבי של מציאות שאיננה עוד‪ ,‬אלא גם חקר של‬
‫העבר המתייחס למציאות ההווה‪ .‬בהקשר זה אפשר רק לציין שהתקדמות המחקר בענייני המגדר‬
‫והמיניות בתרבות חז"ל השפיעה באופן ברור על השיח המודרני (ובכלל זה השיח הדתי־הלכתי)‬
‫בכל הנוגע למעמד האישה‪ ,‬ליכולתה ולזכותה ללמוד תורה‪ ,‬להיות חלק פעיל מהליטורגיה‪,‬‬
‫ולא פחות בסוגיות של דיני נישואין וגירושין הן הטרוסקסואליים‪ ,‬הן הומוסקסואליים‪ .‬לא נותר‬
‫אלא לקוות שהתובנות שעלו לאורך דפי הספר ובמהלך הלימוד נעשו ברורות יותר כעת‪ ,‬במבט‬
‫כוללני‪.‬‬

‫‪ 217‬דבר זה‪ ,‬יש לציין‪ ,‬אינו נוגע רק לתרבות היהודית או למדינת ישראל‪ .‬כל תרבות בת־זמננו שמקיימת‬
‫קשרים תרבותיים עם מקורותיה הקלאסיים‪ ,‬ויהיו אלה מקורות מהמיתולוגיה היוונית־רומית או מקורות‬
‫נוצרים או אסלאמיים‪ ,‬נמצאת במשא ומתן תמידי עם התפיסות המקופלות בחיבורים תשתיתיים אלו‪.‬‬

‫‪ /‬מגדר ומיניות בתרבות חז"ל‬ ‫‪236‬‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 236‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:33‬‬

 ‫רשימת בעלי זכויות היוצרים‬
‫אנו מודים לבעלי זכויות היוצרים על הרשות להשתמש בפריטים המופיעים בספר זה‪.‬‬
‫‪We are grateful to the copyright holders who granted their permission to use the items‬‬
‫‪that appear in this book.‬‬

‫עמוד ‪19‬‬
‫פילון האלכסנדרוני‪ ,‬כתבים‪ ,‬ערכה סוזן דניאל נטף‪ ,‬ירושלים כרך א‪ ,‬תשמ"ו‪ .‬באישור מוסד‬
‫ביאליק בשיתוף עם האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים‪.‬‬

‫עמודים ‪190 ,31 ,23‬‬

‫פילון האלכסנדרוני‪ ,‬כתבים‪ ,‬ערכה סוזן דניאל נטף‪ ,‬ירושלים כרך ב‪ ,‬תשנ"א‪ .‬באישור מוסד‬
‫ביאליק בשיתוף עם האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים‪.‬‬

‫עמוד ‪211‬‬
‫פילון האלכסנדרוני‪ ,‬כתבים‪ ,‬ערכה סוזן דניאל נטף‪ ,‬ירושלים כרך ג‪ ,‬תש"ס‪ .‬באישור מוסד‬
‫ביאליק בשיתוף עם האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים‪.‬‬

‫עמודים ‪210 ,73‬‬

‫יוסף בן מתתיהו‪ ,‬קדמוניות היהודים‪ ,‬תרגם מיוונית אברהם שליט‪ ,‬ירושלים תשמ"ה‪ .‬באישור‬
‫מוסד ביאליק בשיתוף עם מסדה‪.‬‬

‫עמוד ‪24‬‬
‫כתבי אפלטון‪ .‬הספר‪ :‬המשתה ‪ -‬אפלטון‪ .‬תרגמה מרגלית פינקלברג‪ ,‬ת"א‪ .2001 ,‬באדיבות‬
‫הוצאת חרגול‪.‬‬

‫עמודים ‪61 ,50‬‬

‫הרמב"ם ‪ -‬מורה נבוכים לרבנו משה בן מימון‪ ,‬תרגם מיכאל שורץ‪ ,‬תל אביב‪ ,‬תשנ"ז‪ .‬באדיבות‬
‫הוצאת אוניברסיטת תל אביב‪.‬‬

‫רשימת בעלי זכויות היוצרים ‪237 /‬‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 237‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:33‬‬

 ‫עמוד ‪64‬‬
‫לאה גולדברג‪ ,‬צריף קטן‪ ,‬מרחביה‪ ,‬תש"ך‪ .‬באישור הוצאת הקיבוץ המאוחד‪.‬‬

‫עמוד ‪80‬‬
‫ישי רוזן־צבי‪" .‬יצר הרע בספרות האמוראית‪ :‬בחינה מחדש"‪ ,‬תרביץ עז (תשס"ח)‪ ,‬באדיבות‬
‫הוצאת מאגנס‪.‬‬

‫עמודים ‪132 ,123‬‬

‫יוסטינוס מרטיר ‪ -‬דיאלוג עם טריפון היהודי‪ .‬תרגם דוד רוקח‪ ,‬ירושלים ‪ .2004‬באדיבות‬
‫הוצאת מאגנס‪.‬‬

‫עמודים ‪124 ,123‬‬

‫אפיקטטוס ‪ -‬השיחות של אפיקטטוס‪ ,‬תרגם שלמה ויסמן‪ ,‬ירושלים‪ ,‬תשל"ו‪ .‬בהוצאת‬
‫י' מרכוס‪.‬‬

‫עמודים ‪127 ,126‬‬

‫יונה פרנקל ‪ -‬עיונים בעולמו הרוחני של סיפור האגדה‪ ,‬תל אביב ‪ .1981‬באישור הוצאת‬
‫הקיבוץ המאוחד‪.‬‬

‫עמוד ‪135‬‬
‫אדמיאל קוסמן ‪ -‬נשיות בעולמו הרוחני של הסיפור התלמודי‪ ,‬תל אביב‪ ,‬תשס"ח‪ .‬באישור‬
‫הוצאת הקיבוץ המאוחד‪.‬‬

‫עמודים ‪145 ,144 ,135‬‬

‫ספר אקדמי של שלומית ולר ‪ -‬נשים בחברה היהודית בתקופת המשנה והתלמוד‪ ,‬תל אביב‬
‫תשס"א‪ .‬באישור הוצאת הקיבוץ המאוחד‪.‬‬

‫עמוד ‪191‬‬
‫אוגוסטינוס ‪ -‬וידויים‪ .‬תרגם אביעד קליינברג‪ ,‬תל אביב ‪ ,2001‬באדיבות ספרי עליית הגג‪,‬‬
‫ידיעות אחרונות‪.‬‬

‫‪ /‬מגדר ומיניות בתרבות חז"ל‬ ‫‪238‬‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 238‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:33‬‬

 ‫רשימת המהדורות של ספרות חז"ל שנעשה בהן שימוש בספר‬
‫אבות דרבי נתן‪ ,‬מהדורת שכטר‪ ,‬ניו־יורק וירושלים תשנ"ז‬
‫בראשית רבה‪ ,‬מהדורת תיאודור־אלבק‪ ,‬ירושלים תשכ"ה‬
‫ברייתא דמסכת נידה‪ ,‬מהדורת הורוויץ‪ ,‬פרנקפורט תר"ן‬
‫ויקרא רבה‪ ,‬מהדורת מרגליות‪ ,‬ירושלים תש"ך‬
‫מדרש תנחומא‪ ,‬מהדורת בובר‪ ,‬ירושלים תשכ"ד‬
‫מכילתא דרבי ישמעאל‪ ,‬מהדורת הורביץ ורבין‪ ,‬פרנקפורט תרצ"א‬
‫מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי‪ ,‬מהדורת אפשטיין ומלמד‪ ,‬ירושלים תשל"ט‬
‫מסכת כלה‪ ,‬מהדורת היגער‪ ,‬ניו יורק תרצ''ז‬
‫מסכת סופרים‪ ,‬מהדורת היגער‪ ,‬ניו יורק תרצ''ז‬
‫משנה‪ ,‬מהדורת אלבק‪ ,‬ירושלים תשי"ב‬
‫ספרא‪ ,‬מהדורת וייס‪ ,‬ירושלים תשי"ט‬
‫ספרי במדבר‪ ,‬מהדורת כהנא‪ ,‬ירושלים תשע"ה‬
‫ספרי דברים‪ ,‬מהדורת פינקלשטיין‪ ,‬ניו־יורק תשנ"ג‬
‫ספרי זוטא‪ ,‬מהדורת האראוויטץ‪ ,‬לייפציג תרע"ו‬
‫פסיקתא דרב כהנא‪ ,‬מהדורת מנדלבוים‪ ,‬נויארק תשמ"ז‬
‫תוספתא‪ ,‬מהדורת ליברמן‪ ,‬נויארק תשמ"ח [למסכתות ביכורים‪ ,‬יבמות‪ ,‬בבא קמא‪ ,‬סוטה‪,‬‬
‫יבמות‪ ,‬ברכות‪ ,‬קידושין‪ ,‬כלים‪ ,‬כתובות]‬
‫תוספתא‪ ,‬מהדורת צוקרמנדל‪ ,‬ירושלים תשל"ה [למסכתות נידה‪ ,‬כלים]‬
‫תלמוד ירושלמי‪ ,‬מהדורת האקדמיה ללשון העברית‪ ,‬ירושלים תשס"א‬

‫עשינו ככל יכולתנו לאיתור בעלי זכויות היוצרים של כל הפריטים שנלקחו ממקורות חיצוניים‪.‬‬
‫אנו מתנצלים על כל השמטה או טעות ואם יובאו לידיעתנו‪ ,‬נפעל לתקנן במהדורות הבאות‪.‬‬
‫‪We have endeavored to trace the copyright owners of all the external material. We‬‬
‫‪sincerely apologize for any omission or error and upon notification will be pleased to‬‬
‫‪rectify it in future editions.‬‬

‫רשימת בעלי זכויות היוצרים ‪239 /‬‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 239‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:33‬‬

 ‫רשימת מקורות‬
‫שמות‬
‫עמ' ‪40‬‬
‫יט‪ ,‬יא — עמ' ‪121‬‬
‫יט‪ ,‬טו — עמ' ‪121‬‬
‫יט‪ ,‬י‪-‬יא‪ ,‬טו — עמ' ‪121‬‬
‫כ‪ ,‬טז — עמ' ‪180‬‬
‫כ‪ ,‬יט — עמ' ‪121‬‬
‫כא‪ ,‬י — עמ' ‪125‬‬
‫כח‪ ,‬לד — עמ' ‪32‬‬
‫לא‪ ,‬יז — עמ' ‪95‬‬
‫לד‪ ,‬ד — עמ' ‪72-71‬‬
‫לה‪ ,‬כה — עמ' ‪159-158 ,155 ,138‬‬
‫ויקרא‬
‫ה‪ ,‬א — עמ' ‪218‬‬
‫יג‪ ,‬יח‪-‬יט — עמ' ‪54‬‬
‫טו‪ ,‬ב‪-‬ד‪ ,‬יג‪-‬יד — עמ' ‪39‬‬
‫טו‪ ,‬טז — עמ' ‪185 ,39‬‬
‫טו‪ ,‬יט — עמ' ‪57‬‬
‫טו‪ ,‬יט‪-‬כד — עמ' ‪40‬‬
‫טו‪ ,‬כה — עמ' ‪46‬‬
‫טו‪ ,‬כה‪-‬ל — עמ' ‪40‬‬
‫טו‪ ,‬כח — עמ' ‪52‬‬
‫טו‪ ,‬לג — עמ' ‪48‬‬
‫טז‪ ,‬ו — עמ' ‪171‬‬
‫יח‪ ,‬ג — עמ' ‪203-202‬‬
‫יח‪ ,‬יט — עמ' ‪50 ,47‬‬
‫יח‪ ,‬כב — עמ' ‪194-193 ,189‬‬
‫יח‪ ,‬כג — עמ' ‪197‬‬
‫יט‪ ,‬יח — עמ' ‪179‬‬
‫יט‪ ,‬כה — עמ' ‪71‬‬
‫יט‪ ,‬כז — עמ' ‪35‬‬
‫יט‪ ,‬כט — עמ' ‪129 ,106‬‬
‫כ — עמ' ‪192‬‬
‫כ‪ ,‬טו — עמ' ‪194‬‬
‫כ‪ ,‬יג — עמ' ‪189‬‬
‫לח‪ ,‬י — עמ' ‪188-186‬‬
‫‪ /‬מגדר ומיניות בתרבות חז"ל‬
‫‪10947-Book 1-8.indb 240‬‬
‫תנ"ך‬
‫בראשית‬
‫א‪ ,‬כו — עמ' ‪25‬‬
‫א‪ ,‬כו‪-‬כח — עמ' ‪21-20‬‬
‫א‪ ,‬כז — עמ' ‪94 ,27‬‬
‫א‪ ,‬לא — עמ' ‪81‬‬
‫ב‪ ,‬ד‪-‬ז — עמ' ‪21‬‬
‫ב‪ ,‬ו — עמ' ‪32‬‬
‫ב‪ ,‬יח — עמ' ‪99 ,92‬‬
‫ב‪ ,‬כא‪-‬כה — עמ' ‪21‬‬
‫ב‪ ,‬כב — עמ' ‪93 ,29‬‬
‫ב‪ ,‬כג — עמ' ‪113 ,93‬‬
‫ב‪ ,‬כד — עמ' ‪94‬‬
‫ג‪ ,‬י‪-‬יא — עמ' ‪164‬‬
‫ג‪ ,‬יא — עמ' ‪164‬‬
‫ג‪ ,‬כד — עמ' ‪114‬‬
‫ד‪ ,‬ז — עמ' ‪77 ,74‬‬
‫ד‪ ,‬י — עמ' ‪184‬‬
‫ה‪ ,‬א‪-‬ב — עמ' ‪22‬‬
‫ה‪ ,‬ב — עמ' ‪92 ,27 ,25‬‬
‫ו‪ ,‬ה — עמ' ‪65‬‬
‫ח‪ ,‬כא — עמ' ‪75 ,65-64‬‬
‫ט‪ ,‬ו — עמ' ‪124 ,122‬‬
‫ט‪ ,‬ז — עמ' ‪125-124 ,122‬‬
‫טז‪ ,‬א — עמ' ‪234‬‬
‫יח‪ ,‬י — עמ' ‪30‬‬
‫יט‪ ,‬א‪-‬ח — עמ' ‪189‬‬
‫כד‪ ,‬א — עמ' ‪119‬‬
‫ל‪ ,‬א — עמ' ‪30‬‬
‫לא‪ ,‬יט — עמ' ‪30‬‬
‫לא‪ ,‬לה — עמ' ‪60‬‬
‫לד‪ ,‬א — עמ' ‪30‬‬
‫לח‪ ,‬א‪-‬י — עמ' ‪185‬‬
‫לח‪ ,‬ט — עמ' ‪186‬‬
‫מט‪ ,‬כב — עמ' ‪87‬‬
‫‪240‬‬
‫‪19/03/2017 11:51:33‬‬
 ‫יחזקאל‬ ‫במדבר‬
‫טז‪ ,‬מז‪-‬מט — עמ' ‪191‬‬ ‫ה — עמ' ‪224 ,136‬‬
‫כח‪ ,‬כב‪-‬כט‪ ,‬מה‪-‬מט — עמ' ‪222-219‬‬ ‫ה‪ ,‬ה‪-‬ו — עמ' ‪214‬‬
‫לו‪ ,‬טז‪-‬יח — עמ' ‪42‬‬ ‫ה‪ ,‬טו‪-‬יח — עמ' ‪208-207‬‬
‫ה‪ ,‬יא‪-‬יד — עמ' ‪206‬‬
‫הושע‬ ‫ה‪ ,‬יז — עמ' ‪220‬‬
‫ב‪ ,‬כא — עמ' ‪100‬‬ ‫ה‪ ,‬יח — עמ' ‪226 ,221 ,214‬‬
‫ד‪ ,‬יד — עמ' ‪231 ,225-224‬‬ ‫ה‪ ,‬יט‪-‬כב — עמ' ‪208‬‬
‫ה‪ ,‬כב — עמ' ‪221‬‬
‫עמוס‬ ‫ה‪ ,‬כח — עמ' ‪228‬‬
‫ד‪ ,‬יג — עמ' ‪177‬‬ ‫ה‪ ,‬כט‪-‬לא — עמ' ‪229 ,208‬‬
‫יב‪ ,‬א‪-‬ב — עמ' ‪120‬‬
‫תהלים‬ ‫יח‪ ,‬ז — עמ' ‪41‬‬
‫א‪ ,‬ו — עמ' ‪31‬‬
‫ד‪ ,‬ה — עמ' ‪79‬‬ ‫דברים‬
‫לה‪ ,‬י — עמ' ‪75‬‬ ‫ו‪ ,‬ה — עמ' ‪69‬‬
‫נה‪ ,‬כג — עמ' ‪143‬‬ ‫ח‪ ,‬י — עמ' ‪100‬‬
‫סח‪ ,‬ז — עמ' ‪95‬‬ ‫יא‪ ,‬יב — עמ' ‪195‬‬
‫פט‪ ,‬כד — עמ' ‪78‬‬ ‫יא‪ ,‬יח — עמ' ‪74‬‬
‫צב‪ ,‬טו — עמ' ‪118‬‬ ‫יא‪ ,‬יט — עמ' ‪141-140‬‬
‫קד‪ ,‬לב — עמ' ‪195‬‬ ‫יב‪ ,‬ב — עמ' ‪187‬‬
‫קד‪ ,‬לה — עמ' ‪148‬‬ ‫יג‪ ,‬י — עמ' ‪194‬‬
‫קטו‪ ,‬טז — עמ' ‪92‬‬ ‫יז‪ ,‬ח — עמ' ‪54‬‬
‫קכח‪ ,‬ג — עמ' ‪171‬‬ ‫יט‪ ,‬טו — עמ' ‪162‬‬
‫קלט‪ ,‬ה — עמ' ‪25‬‬ ‫כ‪ ,‬ה — עמ' ‪109‬‬
‫קמה‪ ,‬טז — עמ' ‪99‬‬ ‫כב‪ ,‬ה — עמ' ‪199-198‬‬
‫קמז‪ ,‬ב — עמ' ‪100‬‬ ‫כג‪ ,‬יא‪-‬יב — עמ' ‪185‬‬
‫כג‪ ,‬יח — עמ' ‪194-193‬‬
‫משלי‬ ‫כד — עמ' ‪94‬‬
‫א‪ ,‬כה — עמ' ‪30‬‬ ‫כד‪ ,‬א — עמ' ‪162‬‬
‫ג‪ ,‬כט — עמ' ‪132‬‬ ‫ל‪ ,‬כ — עמ' ‪94‬‬
‫ד‪ ,‬ח — עמ' ‪143‬‬ ‫לא‪ ,‬יב — עמ' ‪137‬‬
‫ה‪ ,‬יט — עמ' ‪127‬‬
‫ו‪ ,‬כג — עמ' ‪139‬‬ ‫שמואל א‬
‫ו‪ ,‬לב — עמ' ‪225‬‬ ‫יח‪ ,‬א‪-‬ד — עמ' ‪201‬‬
‫ט‪ ,‬ה — עמ' ‪76‬‬
‫יא‪ ,‬י — עמ' ‪219‬‬ ‫שמואל ב‬
‫יב‪ ,‬י — עמ' ‪133‬‬ ‫א‪ ,‬כו — עמ' ‪201‬‬
‫טז‪ ,‬ז — עמ' ‪75‬‬ ‫ג‪ ,‬כט — עמ' ‪155‬‬
‫טז‪ ,‬לב — עמ' ‪68‬‬
‫כד‪ ,‬כז — עמ' ‪109‬‬ ‫מלכים א‬
‫כה‪ ,‬כא — עמ' ‪76‬‬ ‫יד‪ ,‬כד — עמ' ‪194-193‬‬
‫כה‪ ,‬כא‪-‬כב — עמ' ‪74‬‬
‫כו‪ ,‬כו — עמ' ‪223‬‬
‫כז‪ ,‬י — עמ' ‪162‬‬

‫רשימת מקורות ‪241 /‬‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 241‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:33‬‬

 ‫צוואת יששכר‬ ‫לא‪ ,‬י — עמ' ‪155‬‬
‫ג‪ ,‬ה — עמ' ‪110‬‬ ‫לא‪ ,‬י‪-‬לא — עמ' ‪156‬‬

‫איוב‬
‫ספרות הבית השני ‪ -‬כתבים‬ ‫ג‪ ,‬ג — עמ' ‪178‬‬
‫כד‪ ,‬טו — עמ' ‪223‬‬
‫היסטוריים‬
‫רות‬
‫פילון האלכסנדרוני‬ ‫ג — עמ' ‪73-72‬‬
‫על בריאת העולם‬ ‫ג‪ ,‬יג — עמ' ‪73‬‬
‫‪ — 134‬עמ' ‪23‬‬ ‫ד‪ ,‬יא — עמ' ‪100‬‬
‫‪ — 152-151‬עמ' ‪31‬‬ ‫ד‪ ,‬יב — עמ' ‪100‬‬

‫חיי משה‬ ‫איכה‬

‫ב‪ — 69-68 ,‬עמ' ‪119‬‬ ‫ה‪ ,‬יא — עמ' ‪112‬‬
‫על אברהם‬ ‫קהלת‬
‫‪ - 141-133‬עמ' ‪190‬‬ ‫ט‪ ,‬יד‪-‬טו — עמ' ‪77‬‬
‫על החוקים‬ ‫י‪ ,‬א — עמ' ‪77‬‬
‫‪ - 62-52‬עמ' ‪211-210‬‬ ‫י‪ ,‬ב — עמ' ‪77‬‬

‫עזרא ‪46‬‬
‫יוסף בן מתתיהו‬ ‫ט‪ ,‬י‪-‬יב — עמ' ‪42‬‬
‫קדמוניות היהודים‬
‫ג‪ - 273-270 ,‬עמ' ‪210‬‬
‫דברי הימים א‬
‫כח‪ ,‬ט — עמ' ‪65‬‬
‫ה‪ — 330 ,‬עמ' ‪73‬‬

‫ספרות קומראן‬ ‫ספרות הבית השני‬

‫ברית דמשק‬ ‫ספר טוביה‬
‫‪ — 4:1-8 4Q270‬עמ' ‪209‬‬ ‫ז‪ ,‬ט — עמ' ‪110‬‬

‫מגילת ההודיות‬ ‫בן סירא‬

‫ט‪ ,‬א‪-‬ז‪ ,‬עמ' ‪67‬‬ ‫עמ' ‪179-178‬‬
‫כא‪ ,‬יט‪-‬כא — עמ' ‪67‬‬ ‫ט‪ ,‬א‪-‬יב — עמ' ‪207‬‬
‫טו‪ ,‬יא‪-‬יז — עמ' ‪66-65‬‬
‫תהלים (קומראן)‬ ‫כג‪ ,‬ב‪-‬ד — עמ' ‪66-65‬‬
‫‪ 11QPsa‬יט‪ - 16-15 ,‬עמ' ‪67‬‬ ‫מב‪ ,‬ט‪-‬יג — עמ' ‪106‬‬

‫צוואת לוי‬
‫הברית החדשה‬ ‫יא‪ ,‬א — עמ' ‪109‬‬
‫לד‪ ,‬יד‪-‬יח — עמ' ‪114‬‬
‫הבשורה על פי מרקוס‬
‫י‪ — 12 ,‬עמ' ‪94‬‬

‫‪ /‬מגדר ומיניות בתרבות חז"ל‬ ‫‪242‬‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 242‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:33‬‬

 ‫שבת‬ ‫הבשורה על פי לוקס‬
‫ב‪ ,‬ו — עמ' ‪38‬‬ ‫טו‪ — 9-7 ,‬עמ' ‪168‬‬
‫פסחים‬ ‫האגרת אל הרומים‬
‫ג‪ ,‬ד — עמ' ‪167‬‬ ‫א‪ — 27-26 ,‬עמ' ‪203‬‬
‫יומא‬
‫א‪ ,‬ד — עמ' ‪129‬‬
‫א‪ ,‬א — עמ' ‪171-170‬‬ ‫מחברים נוצריים‬
‫ג‪ ,‬י‪ ,‬ע — עמ' ‪230‬‬
‫ח‪ ,‬א — עמ' ‪49‬‬ ‫יוסטינוס מרטיר‬
‫כתובות‬ ‫דיאלוג עם טריפון היהודי‬
‫ה‪ ,‬ה — עמ' ‪157‬‬ ‫עמ' ‪132 ,123‬‬
‫ה‪ ,‬ו — עמ' ‪126-125‬‬
‫ז‪ ,‬ו — עמ' ‪45‬‬ ‫אוגוסטינוס — וידויים‬
‫ט‪ ,‬ט — עמ' ‪109‬‬ ‫ספר שלישי‪ — 15 ,‬עמ' ‪191‬‬
‫ז‪ ,‬ו — עמ' ‪172‬‬
‫אפרהאט‬
‫סוטה‬ ‫בתולין וקדושה ‪ -‬עמ' ‪121‬‬
‫א‪ ,‬א — עמ' ‪215 ,213‬‬
‫א‪ ,‬א‪-‬ב — עמ' ‪216‬‬
‫א‪ ,‬ב — עמ' ‪219‬‬ ‫מחברים הלניים־רומיים‬
‫א‪ ,‬ג — עמ' ‪217‬‬
‫א‪ ,‬ד — עמ' ‪228 ,218‬‬ ‫אפיקטטוס‬
‫א‪ ,‬ה‪-‬ו — עמ' ‪221-220‬‬ ‫השיחות של אפיקטטוס ‪ -‬עמ' ‪124-123‬‬
‫א‪ ,‬ז — עמ' ‪224 ,222‬‬
‫ג‪ ,‬ב — עמ' ‪227‬‬ ‫אפלטון‬
‫ג‪ ,‬ד — עמ' ‪228 ,137-136‬‬ ‫המשתה — עמ' ‪24‬‬
‫ג‪ ,‬ד‪-‬ה — עמ' ‪229‬‬
‫ו‪ ,‬א‪ ,‬ע — עמ' ‪161‬‬ ‫גלנוס‬
‫ט‪ ,‬ט — עמ' ‪231‬‬ ‫סיכום הדיאלוגיים האפלטוניים ‪ -‬עמ' ‪122‬‬
‫ט‪ ,‬יד‪ ,‬ע — עמ' ‪101‬‬
‫קידושין‬
‫ד‪ ,‬א — עמ' ‪115‬‬
‫ספרות חז"ל‬
‫ד‪ ,‬יג — עמ' ‪196‬‬ ‫משנה‬
‫ד‪ ,‬יד — עמ' ‪119-118‬‬
‫ד‪ ,‬יד — עמ' ‪157‬‬ ‫ברכות‬
‫ט‪ ,‬ה — עמ' ‪69‬‬
‫בבא בתרא‬
‫ט‪ ,‬ה — עמ' ‪98‬‬ ‫שביעית‬
‫ה‪ ,‬ט — עמ' ‪167‬‬
‫סנהדרין‬
‫ד‪ ,‬ה — עמ' ‪184‬‬ ‫חלה‬
‫ד‪ ,‬ה — עמ' ‪219-218‬‬ ‫ב‪ ,‬ז — עמ' ‪166 ,158‬‬

‫רשימת מקורות ‪243 /‬‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 243‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:33‬‬

 ‫ב‪ ,‬א — עמ' ‪231‬‬ ‫עדויות‬
‫ב‪ ,‬ג — עמ' ‪226‬‬ ‫ה‪ ,‬ו — עמ' ‪230‬‬
‫ג‪ ,‬כי"ע‪ ,‬ב‪-‬ה — עמ' ‪223‬‬
‫ה‪ ,‬ז — עמ' ‪203‬‬ ‫הוריות‬
‫ז‪ ,‬כ‪ ,‬כי"ע — עמ' ‪109‬‬ ‫ג‪ ,‬ח — עמ' ‪115‬‬

‫קידושין‬ ‫אבות‬
‫א‪ ,‬ב ‪ -‬עמ' ‪113‬‬ ‫ב‪ ,‬יא — עמ' ‪68‬‬
‫א‪ ,‬יא‪ — ,‬עמ' ‪174-173‬‬ ‫ד‪ ,‬א — עמ' ‪68‬‬
‫ה‪ ,‬יד‪-‬טו — עמ' ‪157‬‬ ‫ה‪ ,‬י — עמ' ‪192-191‬‬
‫ה‪ ,‬כא — עמ' ‪108‬‬
‫בבא קמא‬
‫ט‪ ,‬לא — עמ' ‪70‬‬ ‫כלים‬
‫יא‪ ,‬ה‪-‬ז‪ ,‬ע — עמ' ‪172-171‬‬ ‫כא‪ ,‬א — עמ' ‪160-159‬‬

‫כלים‬
‫בבא בתרא‪ ,‬א‪ ,‬א — עמ' ‪160‬‬
‫בבא מציעא‪ ,‬א‪ ,‬ו — עמ' ‪147‬‬
‫בבא קמא‪ ,‬ד‪ ,‬יז — עמ' ‪146‬‬
‫נידה‬
‫ה‪ ,‬ב — עמ' ‪56‬‬
‫ו‪ ,‬ח‪ ,‬ע — עמ' ‪56‬‬
‫ב‪ ,‬ו — עמ' ‪105‬‬
‫מכילתא דרבי ישמעאל‬
‫מסכתא דבחדש‪ ,‬ג — עמ' ‪121‬‬
‫מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי‬
‫על פי מדרש הגדול לשמות לד‪ ,‬כד — עמ' ‪72-71‬‬
‫ספרא‬
‫אחרי מות ט‪ ,‬ח‪ ,‬פה ע"ג ‪ -‬עמ' ‪202‬‬
‫מצורע ה‪ ,‬ט‪ ,‬ע"ט א — עמ' ‪48‬‬
‫קדושים ג‪ ,‬ט‪ ,‬צ‪ ,‬א — עמ' ‪71‬‬
‫קדושים י‪ ,‬יד‪ ,‬ב — עמ' ‪194-193‬‬
‫ח‪ ,‬ז — עמ' ‪125 ,122‬‬
‫ספרי במדבר‬
‫ז — עמ' ‪216-215‬‬
‫יא — עמ' ‪220‬‬
‫פח — עמ' ‪73-72‬‬
‫פט — עמ' ‪221‬‬
‫צט‪-‬ק — עמ' ‪120‬‬
‫קטז — עמ' ‪41‬‬
‫א‪ ,‬ו — עמ' ‪221 ,218‬‬
‫א‪ ,‬ו — עמ' ‪221‬‬
‫נגעים‬
‫א‪ ,‬א‪-‬ב — עמ' ‪55‬‬
‫ב‪ ,‬ד — עמ' ‪159‬‬
‫נידה‬
‫א‪ ,‬ד — עמ' ‪105‬‬
‫ב‪ ,‬ד — עמ' ‪47‬‬
‫ב‪ ,‬ו‪-‬ז — עמ' ‪53‬‬
‫ח‪ ,‬ב — עמ' ‪58‬‬
‫ח‪ ,‬ג — עמ' ‪57‬‬
‫זבים‬
‫ב‪ ,‬ב — עמ' ‪60‬‬
‫ג‪ ,‬ב — עמ' ‪158‬‬
‫תוספתא‬
‫ביכורים‬
‫ב‪ ,‬ב‪-‬ו — עמ' ‪35‬‬
‫ב‪ ,‬ב‪-‬ו — עמ' ‪36‬‬
‫יבמות‬
‫י‪ ,‬ב — עמ' ‪36‬‬
‫כתובות‬
‫ד‪ ,‬ז — עמ' ‪112‬‬
‫ז‪ ,‬ו‪-‬ז — עמ' ‪173‬‬
‫סוטה‬
‫א‪ ,‬א — עמ' ‪215‬‬

‫‪ /‬מגדר ומיניות בתרבות חז"ל‬ ‫‪244‬‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 244‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:33‬‬

 ‫תענית‬ ‫ספרי דברים‬
‫כא ע"ב — עמ' ‪163‬‬ ‫מא — עמ' ‪118‬‬
‫כד ע"ב — כה ע"א — עמ' ‪166-165‬‬ ‫מה — עמ' ‪76-74‬‬
‫רכו — עמ' ‪199‬‬
‫מגילה‬
‫יח ע"א — עמ' ‪144-143‬‬ ‫ספרי זוטא‬
‫חגיגה‬ ‫ה‪ ,‬לא‪ ,‬ע — עמ' ‪230‬‬
‫ה ע"ב — עמ' ‪178-177‬‬
‫תלמוד ירושלמי‬
‫יבמות‬
‫לד ע"ב — עמ' ‪186‬‬ ‫ברכות‬
‫לז ע"ב — עמ' ‪132-131‬‬ ‫ט‪ ,‬ב — עמ' ‪196-195‬‬
‫סג ע"א — עמ' ‪92‬‬ ‫שביעית‬
‫עו ע"א — עמ' ‪204-203‬‬ ‫ט‪ ,‬א — עמ' ‪142‬‬
‫כתובות‬ ‫כתובות‬
‫ז ע"ב — עמ' ‪102-101 ,99-98‬‬ ‫ב‪ ,‬י — עמ' ‪112‬‬
‫ח ע"א — עמ' ‪102-101 ,27 ,25‬‬
‫סא ע"ב — עמ' ‪127‬‬ ‫סוטה‬
‫סא ע"ב‪-‬סב ע"ב — עמ' ‪128‬‬ ‫ג‪ ,‬ד — עמ' ‪159-158 ,138‬‬
‫סב ע"ב‪-‬סג ע"א — עמ' ‪134 ,132 ,128‬‬ ‫א‪ ,‬ב — עמ' ‪216‬‬
‫סב‪-‬סג — עמ' ‪132‬‬
‫גיטין‬
‫נדרים‬ ‫ח‪ ,‬ח — עמ' ‪204‬‬
‫כ ע"א‪-‬ע"ב — עמ' ‪183 ,180‬‬
‫לב ע"ב — עמ' ‪78-77‬‬ ‫תלמוד בבלי‬
‫נזיר‬ ‫שבת‬
‫נט ע"א — עמ' ‪200‬‬ ‫יג ע"א‪-‬ע"ב — עמ' ‪50-49‬‬
‫לא ע"ב‪-‬לב ע"א — עמ' ‪44‬‬
‫סוטה‬ ‫נג ע"ב — עמ' ‪200‬‬
‫ב ע"א — עמ' ‪95‬‬ ‫סב ע"ב — עמ' ‪84‬‬
‫ה ע"ב — עמ' ‪217-216‬‬
‫כא ע"א — עמ' ‪139‬‬ ‫עירובין‬
‫נד ע"ב — עמ' ‪127‬‬
‫גיטין‬
‫לה ע"א — עמ' ‪168‬‬ ‫פסחים‬
‫נז ע"א — עמ' ‪87‬‬ ‫סב‪ ,‬ע"ב — עמ' ‪147‬‬
‫פט ע"א — עמ' ‪162-161 ,98‬‬
‫יומא‬
‫קידושין‬ ‫יח ע"ב — עמ' ‪130-129‬‬
‫כט ע"ב — עמ' ‪141-140 ,117-116 ,108‬‬ ‫סו‪ ,‬עב — עמ' ‪158‬‬
‫מא ע"א — עמ' ‪107‬‬ ‫סט ע"ב — עמ' ‪81‬‬
‫נ ע"ב — עמ' ‪109‬‬
‫עא ע"ב — עמ' ‪112-111‬‬ ‫סוכה‬
‫פא ע"ב — עמ' ‪89-88‬‬ ‫נב ע"א — עמ' ‪83-82‬‬

‫רשימת מקורות ‪245 /‬‬

‫‪10947-Book 1-8.indb 245‬‬ ‫‪19/03/2017 11:51:33‬‬

 ‫פסיקתא דרב כהנא‬
‫כד‪ ,‬יז ‪ -‬עמ' ‪78‬‬
‫יז‪ ,‬ו — עמ' ‪84‬‬
‫אבות דרבי נתן‬
‫נוסח א‪ ,‬ב‪ ,‬א — עמ' ‪48-47‬‬
‫נוסח א‪ ,‬ד — עמ' ‪93‬‬
‫נוסח ב‪ ,‬ח‪ ,‬יב ע"א — עמ' ‪113‬‬
‫מדרש תנחומא‬
‫נח‪ ,‬א — עמ' ‪44‬‬
‫צ ע"ב‪-‬צא ע"א — עמ' ‪145‬‬
‫חיבורים ימי־ביניימיים‬
‫יח ע"א‪-‬ע"ב — עמ' ‪150-149‬‬
‫אלפא ביתא דבן סירא‬
‫עמ' ‪34-33‬‬
‫ברייתא דמסכת נידה‬
‫ב‪ ,‬ה — עמ' ‪61-60‬‬
‫מסכת כלה‬
‫א‪ ,‬א — עמ' ‪102‬‬
‫יח‪-‬יט — עמ' ‪188‬‬
‫ספר הלכות גדולות‬
‫כרך ב — עמ' ‪103-102‬‬
‫הרמב"ם‬
‫מורה נבוכים‬
‫עמ' ‪61‬‬
‫משנה תורה‬
‫הלכות איסורי ביאה יא‪ ,‬ג — עמ' ‪50‬‬
‫הלכות תלמוד תורה א‪ ,‬יג — עמ' ‪141‬‬
‫רבי יוסף קארו‬
‫שולחן ערוך‬
‫אורח חיים תרטו‪ ,‬א — עמ' ‪50-49‬‬
‫אבן העזר כג‪ ,‬א‪-‬ב — עמ' ‪183‬‬
‫‪ /‬מגדר ומיניות בתרבות חז"ל‬
‫‪10947-Book 1-8.indb 246‬‬
‫פא ע"ב‪-‬פב ע"א — עמ' ‪108‬‬
‫פב ע"א — עמ' ‪196‬‬
‫בבא מציעא‬
‫פד ע"א — עמ' ‪202‬‬
‫בבא בתרא‬
‫יב ע"ב — עמ' ‪111‬‬
‫סנהדרין‬
‫נד ע"ב — עמ' ‪194‬‬
‫עו ע"א — עמ' ‪106‬‬
‫ק ע"ב — עמ' ‪106‬‬
‫עבודה זרה‬
‫חולין‬
‫קט ע"ב — עמ' ‪146-145‬‬
‫מסכת כלה‬
‫א‪ ,‬א — עמ' ‪102‬‬
‫יח‪-‬יט — עמ' ‪188‬‬
‫מדרשי אגדה‬
‫בראשית רבה‬
‫ח‪ ,‬א — עמ' ‪25‬‬
‫ח‪ ,‬ד — עמ' ‪31‬‬
‫ט‪ ,‬ז — עמ' ‪82-81‬‬
‫יז‪ ,‬ז — עמ' ‪113‬‬
‫יז‪ ,‬יג — עמ' ‪46-43‬‬
‫יח‪ ,‬ב — עמ' ‪32 ,30-29‬‬
‫יח‪ ,‬ד — עמ' ‪32‬‬
‫יט‪ ,‬יא — עמ' ‪164‬‬
‫כא‪ ,‬ח — עמ' ‪114‬‬
‫כב‪ ,‬ז — עמ' ‪78‬‬
‫מה‪ ,‬ד — עמ' ‪235‬‬
‫נד‪ ,‬א — עמ' ‪76‬‬
‫ויקרא רבה‬
‫ו‪ ,‬ג — עמ' ‪170-168‬‬
‫ח‪ ,‬א — עמ' ‪96-95‬‬
‫ט‪ ,‬ט — עמ' ‪152-151‬‬
‫יד — עמ' ‪26‬‬
‫‪246‬‬
‫‪19/03/2017 11:51:33‬‬
 ‫מפתח המושגים והשמות‬
‫בן סירא‪ ,‬ספר ‪206 ,178 ,106 ,68-65 ,33‬‬
‫בסקין‪ ,‬ג'ודית ‪34 ,32‬‬
‫בראשית רבה ‪,78 ,76-75 ,46-43 ,32-29 ,25‬‬
‫‪239 ,235 ,164 ,114-113 ,82-81‬‬
‫בריאת העולם ‪31 ,23 ,21-20‬‬
‫ברייתא ‪239 ,170 ,117 ,108 ,61-59 ,48‬‬
‫ברכה ‪,87-86 ,79 ,77 ,69 ,34 ,28-27 ,10‬‬
‫‪239 ,198 ,196 ,177-176 ,148 ,140 ,103-97‬‬
‫גאונים ‪232 ,111 ,102‬‬
‫גבולות ‪231 ,198 ,180 ,175 ,63 ,58 ,41 ,36‬‬
‫גוף ‪,39 ,36-36 ,34 ,31-30 ,26 ,23 ,20-19‬‬
‫‪,108 ,91 ,78-77 ,68 ,63 ,61 ,57-56 ,54 ,41‬‬
‫‪222 ,220 ,214 ,200 ,191 ,185-184 ,180‬‬
‫גוף גברי ‪200 ,91 ,63 ,37 ,34 ,23 ,19‬‬
‫גוף נשי ‪91 ,63 ,57-56 ,54 ,34 ,23 ,19‬‬
‫גירושין ‪236 ,87 ,45‬‬
‫גלנוס ‪122‬‬
‫גרסה ‪168 ,159 ,144 ,132 ,84 ,81 ,16‬‬
‫דבי רבי ישמעאל ‪108 ,76-75 ,72 ,70‬‬
‫דבי רבי עקיבא ‪71-70‬‬
‫דם ‪,102 ,61 ,59-50 ,46 ,44-42 ,40-38 ,32‬‬
‫‪222 ,218 ,184 ,145 ,140 ,136 ,124 ,105‬‬
‫האופטמן‪ ,‬ג'ודית ‪230-229 ,224 ,60‬‬
‫הברית החדשה ‪203 ,168 ,94‬‬
‫הומוסקסואליות ‪,200 ,192-190 ,15-14‬‬
‫‪236 ,203-202‬‬
‫הוצאת זרע לבטלה ‪189-183 ,175‬‬
‫הלברטל‪ ,‬משה ‪231 ,217-216‬‬
‫הלכה ‪,102 ,99 ,73 ,61 ,54 ,52 ,48 ,38‬‬
‫‪,159 ,138 ,134 ,130 ,128 ,120 ,117 ,113-112‬‬
‫‪233 ,199-198 ,183-182 ,177 ,175‬‬
‫(בית) המקדש ‪,61 ,59 ,48-47 ,42-39 ,24-23‬‬
‫‪,207 ,196-195 ,185 ,171 ,136 ,115 ,68‬‬
‫‪233-232 ,230 ,228-227 ,212-210‬‬
‫ויקרא רבה ‪,170 ,168 ,152-151 ,96 ,46 ,26‬‬
‫‪239‬‬
‫ולר‪ ,‬שולמית ‪238 ,145-144 ,135‬‬
‫זורואסטרי ‪62‬‬
‫זכות תולה ‪229-228 ,139 ,137-136‬‬
‫זכר ‪,94 ,92 ,48 ,36 ,34 ,32 ,27-20 ,14-12‬‬
‫מפתח המושגים והשמות ‪247 /‬‬
‫‪10947-Book 1-8.indb 247‬‬
‫אברהם ‪235 ,190 ,162 ,119-118 ,103 ,78‬‬
‫אדם (הראשון) ‪,93-92 ,66-65 ,44-43 ,33-19‬‬
‫‪124 ,122 ,114-113 ,101‬‬
‫אוגוסטינוס ‪238 ,191‬‬
‫אוננות ‪189 ,185-183 ,175 ,83‬‬
‫איברי מין ‪,59 ,44 ,40-39 ,36 ,34 ,25 ,15 ,14‬‬
‫‪223 ,203 ,200 ,187 ,184-183 ,85-83‬‬
‫אירוסין ‪104-103 ,100-97‬‬
‫אלוהים‪/‬אל ‪,45 ,42 ,31-28 ,23 ,21-20 ,13‬‬
‫‪,117 ,102-101 ,98 ,95-94 ,75 ,69 ,67-64‬‬
‫‪,207 ,203 ,189 ,185 ,136 ,124-123 ,121 ,119‬‬
‫‪235 ,227 ,225 ,222 ,210‬‬
‫אליהו (הנביא) ‪195 ,150 ,49‬‬
‫אמוראים ‪,82 ,80 ,78 ,76 ,58 ,50-49 ,47 ,44‬‬
‫‪238 ,163 ,117 ,101 ,90 ,85-84‬‬
‫אנדרוגינוס ‪191,190 ,37-34 ,27-24‬‬
‫אנדרוצנטריות ‪189 ,31 ,29-28 ,13‬‬
‫אפייה ‪168-166 ,155 ,12‬‬
‫אפיקטטוס ‪238 ,125-123‬‬
‫אפלטון ‪237 ,26-23‬‬
‫אפרהאט ‪121 ,90‬‬
‫ארץ ישראל ‪,85-84 ,81 ,46 ,26-25 ,22 ,11 ,9‬‬
‫‪,113-112 ,110-108 ,105 ,102 ,99 ,92‬‬
‫‪224 ,188 ,151 ,149 ,144 ,139 ,125 ,117-116‬‬
‫בבל ‪,54 ,52-50 ,48 ,46-44 ,33 ,27-25 ,9‬‬
‫‪,99-97 ,95 ,92 ,90-89 ,87-77 ,59-58‬‬
‫‪,132-125 ,117-115 ,113-105 ,102-101‬‬
‫‪,159-158 ,150-144 ,141-139 ,135-134‬‬
‫‪,183 ,180 ,178-176 ,170 ,168 ,166 ,163-162‬‬
‫‪,205-202 ,200 ,198 ,196 ,194 ,187-186‬‬
‫‪221 ,217-216‬‬
‫בויארין‪ ,‬דניאל ‪,45 ,32 ,26 ,23 ,16 ,14 ,12-11‬‬
‫‪,139-138 ,135 ,125 ,122 ,120 ,85 ,81-80‬‬
‫‪204 ,202 ,196 ,182 ,180 ,178 ,164 ,152 ,150‬‬
‫בית הלל ‪204-203 ,125 ,70 ,53 ,47‬‬
‫בית כנסת ‪227 ,225 ,151 ,60 ,46 ,11‬‬
‫בית מדרש ‪,126 ,75-74 ,72-70 ,49 ,46 ,41‬‬
‫‪227 ,197 ,146 ,139 ,137‬‬
‫בית שמאי ‪204-203 ,125 ,70 ,53 ,47‬‬
‫בלברג‪ ,‬מירה ‪215 ,150 ,85 ,72 ,70 ,63 ,47 ,16 ,9‬‬
‫‪19/03/2017 11:51:33‬‬
 ‫כהן גדול ‪232 ,171-170 ,129 ,115 ,47‬‬
‫כתב יד ‪226 ,148 ,81 ,70 ,67 ,17-16‬‬
‫כתובה ‪,161 ,157 ,125 ,97 ,91 ,88 ,87 ,45‬‬
‫‪173-172‬‬
‫לידה ‪211 ,181 ,104 ,92 ,55 ,43 ,38 ,26 ,12‬‬
‫לימוד תורה ‪,119-115 ,97 ,90 ,82 ,78 ,76 ,13‬‬
‫‪229 ,158 ,153-152 ,140-136 ,132 ,127 ,125‬‬
‫לסביות ‪202 ,14‬‬
‫מגדר ‪,37-35 ,33 ,25 ,24 ,22 ,19 ,16-11 ,9‬‬
‫‪,155-154 ,147 ,142 ,136 ,83-82 ,79 ,62 ,52‬‬
‫‪,212 ,206-204 ,198 ,174-173 ,167 ,162-158‬‬
‫‪236-233‬‬
‫מגילת ההודיות ‪69 ,67-66‬‬
‫מדעי היהדות ‪236 ,180 ,60 ,15 ,10‬‬
‫מדרש ‪,38-37 ,32-29 ,26-25 ,23 ,16 ,11-10‬‬
‫‪,79-78 ,77-70 ,55 ,49-46 ,44-43 ,41‬‬
‫‪,137 ,135 ,126 ,120 ,114 ,96-95 ,93 ,82-81‬‬
‫‪,193-192 ,170 ,168 ,151 ,146 ,140-139‬‬
‫‪,235 ,227 ,222 ,215 ,205 ,203-202 ,199-198‬‬
‫‪239‬‬
‫מוות ‪,214 ,189 ,168 ,122 ,66 ,45 ,43 ,38 ,12‬‬
‫‪228-227‬‬
‫מטרונה ‪158 ,138 ,95‬‬
‫מידה כנגד מידה ‪225-224 ,222 ,43‬‬
‫מיזוגיניות ‪45‬‬
‫מין ‪,41-39 ,36 ,34-33 ,26-23 ,15-14 ,12 ,8‬‬
‫‪,86-82 ,79 ,77 ,74 ,59 ,56 ,52 ,50-47 ,44‬‬
‫‪,120-119 ,117 ,114 ,102-101 ,91-88‬‬
‫‪,161 ,150 ,131-129 ,127-125 ,123-122‬‬
‫‪,203-202 ,200 ,197-195 ,192-189 ,185-175‬‬
‫‪223 ,219-217 ,213 ,211 ,209-208 ,206‬‬
‫מיניות ‪,52 ,33 ,26-24 ,19 ,16-14 ,12-11 ,9‬‬
‫‪,154 ,122 ,90-88 ,86-82 ,80-79 ,73 ,63-62‬‬
‫‪,196 ,192 ,183-182 ,176-175 ,162-161‬‬
‫‪236-233 ,212 ,206-204‬‬
‫מנהג ‪,86 ,61-60 ,57 ,52-51 ,46 ,34 ,28-26‬‬
‫‪,172 ,132 ,129 ,125 ,117 ,111 ,108 ,103 ,97‬‬
‫‪203 ,199 ,185‬‬
‫מרים ‪157 ,120‬‬
‫משה ‪,173-172 ,121-119 ,117 ,94 ,90 ,45‬‬
‫‪210 ,206‬‬
‫משל ‪168 ,78 ,75-74‬‬
‫משנה ‪,47 ,45-42 ,39-38 ,24 ,22 ,16 ,12 ,10‬‬
‫‪,98-96 ,90 ,70-68 ,61-57 ,55-53 ,50-49‬‬
‫‪,119-118 ,115-114 ,109-107 ,105 ,102-101‬‬
‫‪10947-Book 1-8.indb 248‬‬
‫‪,203 ,199-192 ,190-189 ,110 ,108 ,104 ,96‬‬
‫‪226 ,210‬‬
‫זרע ‪,175 ,155 ,114 ,103 ,100 ,90 ,87‬‬
‫‪226 ,218 ,208 ,206 ,189-183‬‬
‫חוה ‪94-92 ,44-43 ,33-32 ,26 ,22 ,14‬‬
‫חזן־רוקם‪ ,‬גלית ‪168 ,166 ,164-162 ,152 ,26 ,11‬‬
‫חטא ‪,68-66 ,55 ,45 ,43-42 ,40 ,35 ,15‬‬
‫‪,158 ,148 ,138-137 ,90 ,79 ,77 ,74 ,70‬‬
‫‪,191-190 ,186 ,181-180 ,171 ,162-161‬‬
‫‪,224 ,222 ,218 ,213 ,211-210 ,196 ,194‬‬
‫‪228-226‬‬
‫חרותא ‪91-88‬‬
‫חתונה ‪102 ,100 ,34 ,28-26‬‬
‫טבילה ‪234 ,121 ,87-86‬‬
‫טהרה ‪,62-61 ,59-58 ,56-50 ,48-45 ,42-39‬‬
‫‪,154 ,147-146 ,139 ,123 ,114 ,103 ,80‬‬
‫‪,219 ,216 ,211-210 ,208 ,180 ,175 ,160-159‬‬
‫‪232‬‬
‫טווייה ‪173 ,171 ,166 ,161-158 ,155 ,138 ,11‬‬
‫טומאה ‪,59-58 ,55 ,52 ,50-45 ,43-35 ,15‬‬
‫‪,180 ,161-159 ,154 ,146 ,139 ,114 ,62-61‬‬
‫‪232 ,228 ,217-215 ,185‬‬
‫טקס ‪,101-100 ,97 ,91 ,88 ,47 ,27 ,16‬‬
‫‪,225-219 ,217-204 ,161 ,136 ,104-103‬‬
‫‪236 ,234-227‬‬
‫יוון‪/‬יווני ‪,190 ,123-122 ,101 ,94 ,25-22 ,13‬‬
‫‪237 ,236 ,192‬‬
‫יום הכיפורים ‪171-170 ,129-128 ,50-49 ,47‬‬
‫יוסטינוס מרטיר ‪238 ,132 ,123‬‬
‫יוסף בן מתתיהו ‪,219 ,214 ,210 ,205 ,191 ,73‬‬
‫‪237 ,230‬‬
‫יחסי מין ‪,49-47 ,41-39 ,36 ,33 ,15-14 ,12‬‬
‫‪,102-101 ,91-88 ,86 ,83-82 ,79 ,59 ,52‬‬
‫‪,150 ,131-129 ,127-125 ,122 ,120-119 ,117‬‬
‫‪,200 ,197-195 ,192-189 ,185-175 ,161‬‬
‫‪,219 ,209-208 ,206 ,203-202‬‬
‫ימי־הביניים ‪,54 ,52 ,49 ,41 ,33-32 ,14 ,10‬‬
‫‪,164 ,147 ,136 ,122 ,100 ,82 ,68-67 ,61-60‬‬
‫‪192-191 ,183‬‬
‫יצר ‪225 ,137 ,101 ,90 ,87-63‬‬
‫יצר הטוב ‪90 ,79-78 ,69‬‬
‫יצר הרע ‪238 ,225 ,90-63‬‬
‫כהן ‪,135 ,129 ,115-114 ,54 ,47 ,41-39‬‬
‫‪,220 ,216 ,214 ,211-210 ,208-207 ,171-170‬‬
‫‪234 ,232 ,223‬‬
‫‪ /‬מגדר ומיניות בתרבות חז"ל‬ ‫‪248‬‬
‫‪19/03/2017 11:51:33‬‬
 ‫קומראן ‪209 ,205 ,75 ,72-71 ,69-66 ,64 ,56‬‬
‫קוסמן‪ ,‬אדמיאל ‪238 ,204 ,135‬‬
‫קיסטר‪ ,‬מנחם ‪209 ,75 ,68 ,66 ,45‬‬
‫רב צמח גאון ‪111-110‬‬
‫רבי משה בן מימון (רמב"ם) ‪,103 ,61 ,52 ,50‬‬
‫‪237 ,141‬‬
‫רבי שלמה יצחקי (רש"י) ‪,148 ,139 ,125 ,117‬‬
‫‪221 ,185 ,150‬‬
‫רוזן־צבי‪ ,‬ישי ‪,205 ,90 ,80 ,75 ,71 ,70 ,63 ,16‬‬
‫‪238 ,231-230 ,224 ,221 ,217 ,207‬‬
‫רומא ‪117‬‬
‫שולחן ערוך ‪185 ,183 ,50-49‬‬
‫שוק ‪,166 ,163-162 ,158 ,155 ,84 ,45‬‬
‫‪198-197 ,173-170‬‬
‫שטיין‪ ,‬דינה ‪144 ,142‬‬
‫שכנות ‪,155-154 ,151 ,148 ,133 ,90 ,11‬‬
‫‪173 ,169-162‬‬
‫שרה ‪235 ,171 ,110 ,30‬‬
‫שרמר‪ ,‬עדיאל ‪115 ,113-112 ,110-104 ,96‬‬
‫תוספתא ‪,109 ,105 ,101 ,70-68 ,56 ,36-35‬‬
‫‪,147-146 ,140-139 ,125-124 ,122 ,113-112‬‬
‫‪,215 ,212 ,205-203 ,174-171 ,161-159 ,157‬‬
‫‪239 ,231-230 ,226 ,224-223 ,221 ,218‬‬
‫תלמוד בבלי ‪,48 ,44 ,42 ,37 ,27-25 ,17-16‬‬
‫‪,92 ,90-89 ,87-76 ,63 ,61 ,59 ,54 ,52-50‬‬
‫‪,112-111 ,109-106 ,102 ,99-98 ,95‬‬
‫‪,150-144 ,142-138 ,134 ,132-117 ,117-116‬‬
‫‪,178-176 ,170 ,168 ,166 ,163-161 ,159-158‬‬
‫‪,217-216 ,205-196 ,194 ,188-186 ,183 ,180‬‬
‫‪229 ,221‬‬
‫תלמוד ירושלמי ‪,142 ,138-137 ,112 ,42 ,17‬‬
‫‪,229 ,216 ,205-203 ,196-195 ,159 ,151 ,144‬‬
‫‪239‬‬
‫תנאים ‪,76 ,74 ,72 ,70 ,68 ,54 ,48 ,36 ,34 ,10‬‬
‫‪,159 ,124 ,121-120 ,117 ,105 ,90 ,82 ,78‬‬
‫‪224 ,220 ,213 ,209 ,205 ,199-198 ,192 ,162‬‬
‫תרבות חז"ל ‪,37 ,29-25 ,19 ,17-15 ,10-9‬‬
‫‪,92-90 ,82 ,80-79 ,76 ,68 ,64-63 ,42-41‬‬
‫‪,180 ,175-174 ,154-153 ,107 ,105-104 ,97‬‬
‫‪236 ,234 ,205 ,192‬‬
‫מפתח המושגים והשמות ‪249 /‬‬
‫‪10947-Book 1-8.indb 249‬‬
‫‪,162-156 ,144-142 ,140-136 ,129 ,127-125‬‬
‫‪,192 ,184 ,182 ,175 ,172-170 ,167-166‬‬
‫‪,232-227 ,224-212 ,209-208 ,205 ,202 ,196‬‬
‫‪239-238‬‬
‫משפחה ‪,97 ,91 ,81 ,41 ,39 ,28 ,1315 ,11-10‬‬
‫‪,142 ,127 ,122 ,117 ,114-112 ,105-104 ,99‬‬
‫‪218 ,192 ,171 ,152‬‬
‫נאה‪ ,‬שלמה ‪90‬‬
‫נידה ‪,146 ,130 ,108 ,105 ,85 ,62-38 ,12‬‬
‫‪239 ,187 ,180 ,178 ,176 ,175 ,172 ,161 ,149‬‬
‫נישואין ‪,88-87 ,82 ,39 ,27-26 ,15 ,13 ,11‬‬
‫‪,113-112 ,110-108 ,106-96 ,94 ,92-91‬‬
‫‪,152 ,132 ,130 ,125-123 ,119 ,117-115‬‬
‫‪236 ,211 ,203 ,190 ,155-154‬‬
‫נצרות ‪,97 ,94 ,92 ,90 ,25 ,23-22 ,15 ,10‬‬
‫‪,192-190 ,181 ,168 ,155 ,132 ,123-119 ,117‬‬
‫‪236 ,230‬‬
‫נקבה ‪,94 ,92 ,48 ,36 ,34 ,32 ,27-20 ,14-12‬‬
‫‪226 190 ,110 ,108 ,104 ,96‬‬
‫סאסני ‪37 ,25‬‬
‫סדום ‪196 ,192-189‬‬
‫סוטה ‪,159 ,140-136 ,109 ,101 ,95 ,47 ,16‬‬
‫‪239 ,234-203 ,161‬‬
‫סוציולוגיה ‪113 ,104 ,91 ,12-11‬‬
‫סטלאו‪ ,‬מייקל ‪115 ,102 ,99‬‬
‫עבודה זרה ‪192 ,188 ,150-148 ,85 ,81 ,70‬‬
‫עורך ‪209 ,178 ,85 ,83-82 ,69 ,66 ,59‬‬
‫עקרה‪/‬עקרות ‪235 ,226 ,211 ,171 ,101 ,62 ,52‬‬
‫עריות ‪197 ,194 ,99 ,41‬‬
‫פונרוברט‪ ,‬שרלוטה ‪,57 ,55-53 ,45 ,37-35‬‬
‫‪62 ,59‬‬
‫פוקו‪ ,‬מישל ‪203 ,200 ,192 ,15‬‬
‫פטריארכליות ‪235-233 ,192 ,82 ,28 ,13‬‬
‫פיוט ‪,222 ,205 ,171 ,100 ,55 ,46 ,38 ,11‬‬
‫‪235-234 ,232 ,227-224‬‬
‫פילון האלכסנדרוני ‪,191-190 ,119 ,31 ,26-22‬‬
‫‪237 ,230 ,219 ,214 ,212-209 ,205 ,195‬‬
‫פיקוח ‪,183-182 ,180 ,176-175 ,58-56 ,36‬‬
‫‪235 ,233‬‬
‫פרישות ‪228 ,137 ,123-119 ,117 ,97 ,90 ,23‬‬
‫פרנקל‪ ,‬יונה ‪238 ,135 ,127-126 ,44 ,25‬‬
‫פרקטיקה ‪,186 ,183 ,176-175 ,129 ,85 ,11‬‬
‫‪204-203 ,191‬‬
‫‪19/03/2017 11:51:33‬‬

‫רבה בר שילא ‪177‬‬
‫רבי אבא בר כהנא ‪84‬‬
‫רבי אבר בר יודן ‪78 ,61‬‬
‫רבי אושעיא ‪54‬‬
‫רבי אילא ‪177‬‬
‫רבי אליעזר ‪,131-128 ,126 ,106 ,57-56‬‬
‫‪,188-187 ,182 ,161 ,158 ,156 ,141 ,138-137‬‬
‫‪228 ,215 ,199‬‬
‫רבי אליעזר בן יעקב ‪199 ,188 ,131-129‬‬
‫רבי (א)לעזר בן עזריה ‪138-137 ,125-124‬‬
‫רבי אמי ‪188-187 ,85‬‬
‫רבי ברכיה ‪30‬‬
‫רבי זירא ‪52-50‬‬
‫רבי חגיי ‪142‬‬
‫רבי חלפתא ‪229 ,146‬‬
‫רבי חמא בר יוסף ‪54‬‬
‫רבי חנינא ‪193 ,166-165 ,150-149‬‬
‫רבי חנינא בר אידי ‪193‬‬
‫רבי טרפון ‪172 ,147 ,118 ,45 ,41‬‬
‫רבי יהודה ‪,143-142 ,94-93 ,60 ,57-56 ,32‬‬
‫‪,197-196 ,182 ,173 ,171-170 ,159 ,147-146‬‬
‫‪220 ,217 ,215 ,209‬‬
‫רבי יהודה בר אלעאי ‪94-93‬‬
‫רבי יהודה הנשיא‪/‬רבי ‪,182 ,157 ,144-142 ,28‬‬
‫‪,209‬‬
‫רבי יהושע ‪,177-176 ,161 ,137 ,68 ,44-43 ,29‬‬
‫‪228 ,215‬‬
‫רבי יהושע בן לוי ‪75‬‬
‫רבי יהושע דסכנין ‪29‬‬
‫רבי יוחנן ‪,117-116 ,114 ,86 ,84-83 ,61-60‬‬
‫‪,199 ,197 ,187 ,182-181 ,179-178 ,162 ,137‬‬
‫‪220 ,202-201‬‬
‫רבי יוחנן בן ברוקה ‪220 ,137‬‬
‫רבי יוחנן בן דהבאי ‪182-181‬‬
‫רבי יוחנן בן נורי ‪162 ,70‬‬
‫רבי יונה ‪169‬‬
‫רבי יוסה‪/‬יוסי ‪215 ,53 ,49 ,36‬‬
‫רבי יוסי בירבי בון ‪112‬‬
‫רבי יוסי בר חלפ(ו)תא ‪95‬‬
‫‪10947-Book 1-8.indb 250‬‬
‫מפתח שמות החכמים‬
‫אבא שאול ‪172-171 ,45‬‬
‫אביי ‪217 ,200 ,179 ,83-82 ,51‬‬
‫אימא שלום ‪181‬‬
‫בי מנחם בר יוסי ‪139‬‬
‫בן זומא ‪70-68‬‬
‫בן עזאי ‪,176 ,139-136 ,134 ,125-124 ,122‬‬
‫‪229-228‬‬
‫ברוריה ‪153 ,151-150 ,148-147‬‬
‫חנניא בן תרדיון ‪150-149 ,147-146‬‬
‫חנניה בן אנטיגונוס ‪58‬‬
‫יהודה בן בבא ‪146‬‬
‫ילתא ‪163 ,146-145 ,59-58‬‬
‫יניי ‪235-234 ,225-224 ,171 ,55 ,46‬‬
‫(רבי) לוי ‪164 ,29-27‬‬
‫עולא ‪111 ,98‬‬
‫עקביה בן מהללאל ‪53‬‬
‫רב ‪,163 ,133 ,131 ,128 ,107 ,86-85 ,77 ,27‬‬
‫‪178-176 ,165‬‬
‫רב אדא בר אהבה ‪128‬‬
‫רב אחא (בר אבא) ‪108-107‬‬
‫רב אסי ‪188-187 ,169 ,28-27‬‬
‫רב גידל ‪86‬‬
‫רב הונא ‪204-203 ,180 ,163‬‬
‫רב חייא בר אשי ‪89-88‬‬
‫רב חסדא ‪198 ,179 ,111 ,108-107 ,44‬‬
‫רב יהודה ‪,116 ,111 ,107 ,101 ,99 ,59-58 ,27‬‬
‫‪179 ,165‬‬
‫רב יוסף ‪200‬‬
‫רב יצחק ‪111 ,59-58‬‬
‫רב כהנא ‪239 ,178-176 ,84 ,78 ,46‬‬
‫רב נחמן ‪146-145 ,131 ,129 ,82-81‬‬
‫רב נחמן בר יצחק ‪186‬‬
‫רב פפא ‪197 ,52-51‬‬
‫רב רחומי ‪128‬‬
‫רב שמואל ‪51‬‬
‫רב שמואל ‪51‬‬
‫רבא ‪,131-130 ,128 ,111 ,108 ,99 ,77 ,51‬‬
‫‪180 ,165 ,161‬‬
‫רבה בר בר חנה ‪143 ,59-58‬‬
‫‪ /‬מגדר ומיניות בתרבות חז"ל‬ ‫‪250‬‬
‫‪19/03/2017 11:51:33‬‬
 ‫רבי שילא ‪146‬‬
‫רבי שמואל בר נחמן ‪25‬‬
‫רבי שמואל בר נחמני ‪127‬‬
‫רבי שמעון ‪,179 ,146 ,114 ,72 ,57 ,52 ,27‬‬
‫‪239 ,229 ,221‬‬
‫רבי שמעון בן (א)לעזר ‪221 ,70‬‬
‫רבי שמעון בן (בר) יוחאי ‪239 ,179 ,72‬‬
‫רבי שמעון בן לקיש (ריש לקיש) ‪202-200 ,114‬‬
‫רבינא ‪139‬‬
‫רבן גמליאל ‪173 ,167 ,145-144 ,41‬‬
‫רבן שמעון בן גמליאל ‪172 ,156 ,146‬‬
‫רמי בר אבא ‪77‬‬
‫רמי בר חמא ‪111‬‬
‫שמעון בן חנניא ‪146‬‬
‫מפתח שמות החכמים ‪251 /‬‬
‫‪10947-Book 1-8.indb 251‬‬
‫רבי יוסי הגלילי ‪118 ,71‬‬
‫רבי יניי ‪169‬‬
‫רבי יצחק ‪188-187 ,44‬‬
‫רבי ירמיה בן (א)לעזר ‪25‬‬
‫רבי ישמעאל ‪,121 ,90 ,75-74 ,72-70 ,57-55‬‬
‫‪239 ,194-193 ,160 ,152‬‬
‫רבי מאיר ‪,157 ,151-150 ,148-147 ,54-53 ,48‬‬
‫‪221 ,173 ,162‬‬
‫רבי נהוראי ‪119-118‬‬
‫רבי נהוריי ‪195‬‬
‫רבי נחמן בר יעקב ‪58‬‬
‫רבי עקיבא ‪,95 ,71-69 ,60 ,58-57 ,55 ,48‬‬
‫‪,153 ,135-134 ,132 ,124 ,118-117 ,112 ,106‬‬
‫‪194-193 ,177-176 ,162‬‬
‫‪19/03/2017 11:51:33‬‬
10947-Book 1-8.indb 252 19/03/2017 11:51:33