‫אגף קהילה‪ ,‬המחלקה לזהויות‬

‫מגילת‬
‫רות‬
‫קריאה ישראלית‬
‫במגילת הנשים‬
‫נעמי‪ ,‬רות ונשות בית לחם‬
‫יעקב מעוז‬

‫ברקוד לחוברת‬
‫דיגיטלית‪-‬מוזיקלית‬
‫בכריכה האחורית‬
‫סיוון תשפ"א‬
‫הצרוף המופלא הזה בשמות ההיסטוריים של המושבה “אבן יהודה”‪,‬‬
‫שהוקמה על ידי אגודת בני בנימין ונקראה בראשית דרכה “יהודייה”‪ ,‬מלמד‬
‫על אופייה הייחודי של הקהילה‪ .‬מצד אחד קשר עמוק למורשת התרבות‬
‫היהודית‪ ,‬ומצד שני יכולת נדירה לנהל חיים חברתיים רב תרבותיים מתוך‬
‫כבוד לכל קבוצות הזהות‪ .‬לא בכדי נקראת המושבה על שמו של מחדש‬
‫הלשון העברית‪ ,‬אליעזר בן יהודה‪ .‬קהילת אבן יהודה שואפת להתחדש‬
‫מיום ליום בחיי החברה‪ ,‬הקהילה והתרבות‪ .‬אחת מדרכי ההתחדשות הללו‬
‫סובבת על ציר מעגל השנה העברי‪ ,‬חגים שמחים וימי זיכרון נוגים‪ .‬המועצה‬
‫המקומית אבן יהודה עושה מאמצים רבים להעשרת חיי החברה והקהילה‪.‬‬
‫הודות לפועלם של מר משה בבלפור מנכ"ל המרכז קהילתי וצוותו‪ ,‬מרכז‬
‫קהילתי אבן יהודה שייך לקבוצת מתנ"סים מובילה בישראל‪ ,‬שבהם מושם‬
‫דגש על פעילות קהילתית סביב מעגל השנה‪ .‬במסגרת זאת נערכים אירועים‬
‫קהילתיים המגבירים את הערבות ההדדית‪ ,‬הלכידות החברתית וגאוות‬
‫המקום של התושבים‪ .‬במסגרת זאת‪ ,‬הפיק המרכז הקהילתי בשיתוף עם‬
‫המחלקה לזהויות בקהילה‪ ,‬של החברה למתנ"סים‪ ,‬את מגילת רות לרגל‬
‫חג השבועות‪ .‬המגילה‪ ,‬כמו מקורות יהודיים עתיקים אחרים‪ ,‬מזמינה אותנו‬
‫לנצל את תכני החג לטובת התבוננות בחיים החברתיים באבן יהודה בפרט‬
‫ובישראל בכלל‪ .‬היא מעוררת שאלות ומציבה בפנינו דילמות עתיקות היפות‬
‫גם לימי החברה המודרנית‪ ,‬שבה אנו חיים‪ .‬הביאור הישראלי המתלווה‬
‫אליה מעורר את המודעות לסוגיות הללו והוא בבחינת הזמנה לעיון ולדיון‬
‫קהילתי‪ .‬מועצת אבן יהודה מאחלת לקהילת אבן יהודה ולכל בית ישראל‬
‫שימוש פורה בחוברת וחג של שמחה‪.‬‬
‫הילה קולט‬ ‫אבי הרר י‬
‫יו"ר מרכז קהילתי‬ ‫ראש המועצ ה‬
‫אבן יהודה‬ ‫אבן יהוד ה‬

‫‪2‬‬
 ‫משקפי קריאה ישראלים‬
‫קריאה ישראלית משמעה יציקה של הלך המחשבה הנוכחי לטקסט התנ"כי‪.‬‬
‫לעולם לא נוכל לדעת לְ מה באמת התכוון המסּפֵ ר ולמען האמת אין לנו‬
‫צורך באמת שלו‪ .‬אנו עסוקים בהבנת הבעיות של זמננו ומתוך כך אנחנו‬
‫למדים את הבעיות של זמנם‪ .‬מעבר לעיסוק בבעיות‪ ,‬בטרדות ובמצוקות אנו‬
‫יוצאים נשכרים גם מהערך האומנותי המּוסף של הספרות היהודית‪ .‬מגילת‬
‫רות מצטיינת באתיקה נשגבת‪ ,‬באסתטיקה נאהבת ובפואטיקה משובבת‪.‬‬
‫המגילה ממציאה לנו את אחת האסמכתאות העתיקות לתרומתן המכרעת של‬
‫נשים להתהוות האומה ולהישרדותה בעתות סופה‪ .‬כל קורא שעיניו בראשו‬
‫יבחין על נקלה כי יד אישה אחזה בקולמוס‪ .‬הסגנון‪ ,‬הרגישות‪ ,‬התבונה‬
‫והתעוזה הנשיים מעידים על כך‪ .‬העובדה שדווקא מואביה‪ ,‬בת לעם שנתפס‬
‫כנתעב‪ ,‬היא שנעשית לאחת מאימהות האומה‪ ,‬באה לעקור מליבנו את שנאת‬
‫הזרים ואת האמונה בטוהרת זרע ישראל‪ .‬משפחת נעמי גולה לשדות נוכרים‬
‫מתוך אונס הרעב‪ .‬אין הורה שפוי אחד שלא ידאג לפרנסת ילדיו‪ ,‬גם אם‬
‫כרוך הדבר בירידה מן הארץ‪ .‬אבותינו‪ ,‬אברהם‪ ,‬יעקב ובניו יורדים למצרים‬
‫באותן הנסיבות‪ .‬זהו סיפורו של העם היהודי והוא חלק חיוני בזהותו; עם כל‬
‫היותנו ציונים יושבי ואוהבי ארץ ישראל‪ .‬פסו לבלי שוב הימים שבהם העזנו‬
‫לכנותם נפולת נמושות‪ .‬כל אותם יורדים היסטוריים שבזכותם אנו קיימים‬
‫היו מהגרי עבודה בארצות הנכר‪ .‬עובדה זו מעוררת מיד את שאלת היחס‬
‫שלנו למהגרי עבודה בישראל‪ .‬רות‪ ,‬הנחשבת למודל של כל המתגיירים מאז‬
‫ומעולם‪ ,‬איננה נדרשת לשנות את שמה המואבי ומותר להניח שלא הופיעה‬
‫בפני בית דין של שלושה רבנים‪ .‬חז"ל מלמדים כי מי שגיירה אותה היא‬
‫אישה אחת בלבד ושמה נעמי‪ .‬אז איפה הן הבחורות ההן?!‬
‫ד"ר יעקב מעוז‬
‫עורך‪ ,‬מבאר ומצלם‬

‫‪3‬‬
‫א‬ ‫הּודה לָ גּור‬

‫מֹואב וַ ּיִ ְהיּו‬

‫הּודה‪ ,‬וַ ּיָ בֹאּו ְׂש ֵדי ָ‬

‫א‬
‫(א) וַ יְ ִהי ּבִ יְ ֵמי ְׁשפֹט ַהּׁש ְֹפ ִטים וַ יְ ִהי ָר ָעב ּבָ ָא ֶרץ‪ ,‬וַ ּיֵ לֶ ְך ִאיׁש ִמּבֵ ית לֶ ֶחם יְ ָ‬
‫ימלֶ ְך וְ ֵׁשם ִא ְׁשּתֹו נָ ֳע ִמי‬ ‫ּוׁשנֵ י ָבנָ יו‪( .‬ב) וְ ֵׁשם ָה ִאיׁש ֱאלִ ֶ‬ ‫מֹואב הּוא וְ ִא ְׁשּתֹו ְ‬ ‫ִּב ְׂש ֵדי ָ‬
‫וְ ֵׁשם ְׁשנֵ י בָ נָ יו ַמ ְחלֹון וְ כִ לְ יֹון ֶא ְפ ָר ִתים ִמּבֵ ית לֶ ֶחם יְ ָ‬
‫ּוׁשנֵ י בָ נֶ ָיה‪( .‬ד) וַ ּיִ ְׂשאּו לָ ֶהם נָ ִׁשים‬
‫ימלֶ ְך ִאיׁש נָ ֳע ִמי‪ ,‬וַ ִּת ָּׁש ֵאר ִהיא ְ‬ ‫ָׁשם‪( .‬ג) וַ ּיָ ָמת ֱאלִ ֶ‬
‫מ ֲֹאבִ ּיֹות ֵׁשם ָה ַא ַחת ָע ְר ָּפה וְ ֵׁשם ַה ֵּׁשנִ ית רּות‪ ,‬וַ ּיֵ ְׁשבּו ָׁשם ּכְ ֶע ֶׂשר ָׁשנִ ים‪( .‬ה) וַ ּיָ מּותּו‬
‫יׁשּה‪( .‬ו) וַ ָּת ָקם ִהיא‬ ‫ּומ ִא ָ‬
‫מֹואב ּכִ י ָפ ַקד ה' ֶאת ַעּמֹו לָ ֵתת‬
‫ֹּלת ָיה ִע ָּמּה‪ ,‬וַ ֵּתלַ כְ נָ ה‬
‫גַ ם ְׁשנֵ ֶיהם ַמ ְחלֹון וְ כִ לְ יֹון‪ ,‬וַ ִּת ָּׁש ֵאר ָה ִא ָּׁשה ִמ ְּׁשנֵ י יְ לָ ֶד ָיה ֵ‬

‫ּוׁש ֵּתי כַ ֶ‬
‫מֹואב‪ּ ,‬כִ י ָׁש ְמ ָעה ִּב ְׂש ֵדה ָ‬ ‫ֹּלת ָיה וַ ָּת ָׁשב ִמ ְּׂש ֵדי ָ‬
‫לָ ֶהם לָ ֶחם‪( .‬ז) וַ ֵּתצֵ א ִמן ַה ָּמקֹום ֲא ֶׁשר ָהיְ ָתה ָׁש ָּמה ְ‬

‫יהודים כמהגרי עבודה‬

‫הּודה‪.‬‬
‫וְ כַ ֶ‬

‫בַ ֶּד ֶרְך לָ ׁשּוב ֶאל ֶא ֶרץ יְ ָ‬

‫סיפור הפותח בביטוי "וַ יְ ִהי ּבִ יְ ֵמי" גורר אחריו טרגדיה‪ .‬קודם לשאּול‪ ,‬המלך‬
‫הראשון‪ ,‬הנהיגו את ישראל שופטות ושופטים‪ .‬כאברהם אבינו וכיעקב ובניו‪,‬‬
‫ימה) לִ גלות למואב להצלת נפשות‪.‬‬ ‫הרעב מאלץ את משפחת נעמי (נָ ָאה ּונְ עִ ָ‬
‫כמצרים‪ ,‬שקיבלו את אבותינו בסבר פנים יפות‪ ,‬גם המואבים מאפשרים‬
‫למהגרי העבודה היהודים להתאזרח בארצם‪ ,‬להתפרנס מאדמתם ולהינשא‬
‫לבנותיהם‪ .‬חכמים קושרים את הסיפור למשבר רוחני "ֹלא ָרעָ ב לַ ּלֶ ֶחם וְ ֹלא‬
‫צָ ָמא לַ ַּמיִ ם‪ּ ,‬כִ י ִאם לִ ְׁשמֹעַ ֵאת ִּדבְ ֵרי ה'" (עמוס ח יא)‪ .‬במואב שוכלת נעמי‬
‫(ׂשׂשֹון‪ָ ,‬מחֹול)‬ ‫ֹלהי הּוא ַה ֶּמלֶ ְך)‪ ,‬ואת שני בניה‪ ,‬מחלון ָ‬ ‫(א ָ‬
‫את אישּה אלימלך ֱ‬
‫(ּת ְקוָ ה‪ּ ,‬כִ לְ יֹון עֵ ינַ יִ ם)‪ .‬הללו משאירים אחריהם שתי אלמנות מואביות‬ ‫וכליון ִ‬
‫ּומ ָטר) ורות ְ(רוָ יָ ה‪ֵ ,‬רעּות)‪ .‬הורים סבירים אינם‬ ‫צעירות‪ ,‬ערפה (עֲ ִריפַ ת ַטל ָ‬
‫מעניקים לילדיהם שמות שליליים‪ .‬נעמי מבינה שהלחם מצוי בבית‪-‬הלחם‪,‬‬
‫בארץ מולדתה; אליה היא שבה מיוסרת‪ ,‬מעונה וכאובה‪.‬‬

‫הּודה‪...‬‬
‫ִמּבֵ ית לֶ ֶחם יְ ָ‬ ‫וְ ָא ַמ ְר ְּת ּבִ לְ בָ בֵ ְך ִמי יָ לַ ד לִ י ֶאת ֵאּלֶ ה‬
‫סּורה‬
‫מּודה ּגֹלָ ה וְ ָ‬ ‫וַ ֲאנִ י ְׁשכּולָ ה וְ גַ לְ ָ‬ ‫שירה‬
‫וְ ֵאּלֶ ה ִמי גִ ֵּדל ֵהן ֲאנִ י נִ ְׁש ַא ְר ִּתי לְ בַ ִּדי‬
‫ֵאּלֶ ה ֵאיפֹה ֵהם‪.‬‬
‫ופיוט‬
‫ישעיה מט כא‬
‫‪4‬‬
‫ֹּלת ָיה לֵ כְ נָ ה ׁש ְֹבנָ ה ִא ָּׁשה לְ ֵבית ִא ָּמּה‪ ,‬יַ ַעׂש ה' ִע ָּמכֶ ם‬
‫נּוחה ִא ָּׁשה‬ ‫ּומצֶ אןָ ְמ ָ‬ ‫יתם ִעם ַה ֵּמ ִתים וְ ִע ָּמ ִדי‪( .‬ט) יִ ֵּתן ה' לָ כֶ ם ְ‬
‫ֹאמ ְרנָ ה ּלָ ּה‪ּ ,‬כִ י ִא ָּתְך נָ ׁשּוב‬

‫נְּתי ִמ ְהיֹות לְ ִאיׁש‪ּ ,‬כִ י ָא ַמ ְר ִּתי יֶ ׁש לִ י ִת ְקוָה‬ ‫א‬

‫ֹאמר נָ ֳע ִמי לִ ְׁש ֵּתי כַ ֶ‬‫(ח) וַ ּת ֶ‬
‫ֶח ֶסד ּכַ ֲא ֶׁשר ֲע ִׂש ֶ‬
‫יׁשּה‪ ,‬וַ ִּת ַּׁשק לָ ֶהן וַ ִּת ֶּׂשאנָ ה קֹולָ ן וַ ִּתבְ ּכֶ ינָ ה‪( .‬י) וַ ּת ַ‬
‫ֹאמר נָ ֳע ִמי ׁשֹבְ נָ ה בְ נ ַֹתי לָ ָּמה ֵתלַ כְ נָ ה ִע ִּמי‪ַ ,‬העֹוד לִ י בָ נִ ים ּבְ ֵמ ַעי וְ ָהיּו‬
‫ּבֵ ית ִא ָ‬
‫לְ ַע ֵּמְך‪( .‬יא) וַ ּת ֶ‬
‫נָׁשים‪( .‬יב) ׁשֹבְ נָה בְ נ ַֹתי לֵ כְ ןָ ּכִ י זָ ַק ִ‬
‫לָ כֶ ם לַ ֲא ִ‬
‫יתי ַהּלַ יְ לָ ה לְ ִאיׁש וְ גַ ם יָ לַ ְד ִּתי בָ נִ ים‪( .‬יג) ֲהלָ ֵהן ְּת ַׂשּבֵ ְרנָ ה ַעד ֲא ֶׁשר יִ גְ ָּדלּו ֲהלָ ֵהן‬
‫ֵּת ָעגֵ נָ ה לְ בִ לְ ִּתי ֱהיֹות לְ ִאיׁש‪ַ ,‬אל ּבְ נ ַֹתי ּכִ י ַמר לִ י ְמאֹד ִמּכֶ ם ּכִ י יָ צְ ָאה בִ י יַ ד ה'‪( .‬יד)‬
‫ֹאמר‬‫מֹותּה וְ רּות ָּדבְ ָקה ּבָ ּה‪( .‬טו) וַ ּת ֶ‬
‫ּגַ ם ָהיִ ִ‬

‫וַ ִּת ֶּׂשנָ ה קֹולָ ן וַ ִּתבְ ּכֶ ינָ ה עֹוד‪ ,‬וַ ִּת ַּׁשק ָע ְר ָּפה לַ ֲח ָ‬
‫ֹלה ָיה‪ׁ ,‬שּובִ י ַא ֲח ֵרי יְ בִ ְמ ֵּתְך‪.‬‬
‫נשים כדמויות מופת‬
‫ִהּנֵ ה ָׁשבָ ה יְ בִ ְמ ֵּתְך ֶאל ַע ָּמּה וְ ֶאל ֱא ֶ‬

‫אנו למדים כבוד הדדי משלוש דמויות נשיות‪ .‬כלותיה של נעמי עוקרות‬
‫מארצן ללוותה אל ארצּה‪ .‬נעמי מכנה אותן בְ נ ַֹתי‪ ,‬מאיצה בהן לשוב למקומן‬
‫הטבעי‪ ,‬להתחתן ולשקם את חייהן‪ .‬הן מבקשות לשוב איתה לארץ שממנה‬
‫לא באו‪ .‬כל אחת מבקשת את טובת זולתּה על חשבון עצמה‪ .‬נעמי מפצירה כי‬
‫ישובו לבית האימהות‪ .‬רק שם תמצאנה את נחמתן המיידית‪ .‬רבי מאיר טען‪:‬‬
‫יֹותר ֵמ ָאבִ יָך" (רות רבה ב יג)‪ .‬היא משחררת אותן מהצער‬
‫"א ְּמָך ֲחבִ יבָ ה עָ לֶ יָך ֵ‬
‫ִ‬
‫הנוראי של עגינות והינזרות מיחסים חדשים‪ .‬המואביות הנוכריות מלמדות‬
‫את עם ישראל מהו חסד ובזכותן נכתבת המגילה‪ .‬כל נשיקה חשודה במיניות‬
‫(ּתפְ לּות)‪ ,‬אך נשיקתה של הצדקת ערפה‪ ,‬היא נשיקה זכה וברה (שמות רבה‬ ‫ִ‬
‫ה א)‪ .‬הלכות גדולות למדה היהדות משלוש הנשים המופתיות הללו‪.‬‬

‫ׁשּובִ י ַא ֲח ֵרי יְ בִ ְמ ֵּתְך‪...‬‬

‫צְ בִ ּיָ ה‪ ‬לִ ּבִ י ֳח ַמ ְר ָמר‬

‫דֹודְך ְמאֹד ַמר לִ י ָמר‬ ‫לִ נְ ֵ‬ ‫שירה‬
‫אֹומר‬
‫ּומה ַ‬ ‫ָמה ֶאעֱ נֶ ה ָ‬
‫חֹותי כַ ּלָ ה‬
‫ֲא ִ‬
‫ופיוט‬
‫מחבר לא ידוע‬
‫‪5‬‬
‫ב‬ ‫ֹלהי‪( .‬יז) ּבַ ֲא ֶׁשר ָּת ִ‬

‫ֹאמ ְרנָה ֲהזֹאת ֳנָע ִמי‪( .‬כ) וַ ּת ֶ‬

‫אֹלהיִ ְך ֱא ָ‬

‫וַּתהֹם ּכָ ל ָה ִעיר ֲעלֵ ֶיהן וַ ּת ַ‬ ‫א‬

‫ֹאמר רּות ַאל ִּת ְפּגְ ִעי ִבי לְ ָעזְ ֵבְך לָ ׁשּוב ֵמ ַא ֲח ָריִ ְך‪ּ ,‬כִ י ֶאל ֲא ֶׁשר ֵּתלְ כִ י ֵאלֵ ְך‬
‫מּותי ָאמּות וְ ָׁשם ֶא ָּקבֵ ר‪,‬‬
‫(טז) וַ ּת ֶ‬
‫ּובַ ֲא ֶׁשר ָּתלִ ינִ י ָאלִ ין ַע ֵּמְך ַע ִּמי וֵ ַ‬
‫ּכֹה יַ ֲע ֶׂשה ה' לִ י וְ כֹה י ִֹסיף ּכִ י ַה ָּמוֶ ת יַ ְפ ִריד ּבֵ ינִ י ּובֵ ינֵ ְך‪( .‬יח) וַ ֵּת ֶרא ּכִ י ִמ ְת ַא ֶּמצֶ ת ִהיא‬
‫לָ לֶ כֶ ת ִא ָּתּה‪ ,‬וַ ֶּת ְח ַּדל לְ ַדּבֵ ר ֵאלֶ ָיה‪( .‬יט) וַ ֵּתלַ כְ נָ ה ְׁש ֵּת ֶיהם ַעד ּב ָֹאנָ ה ּבֵ ית לָ ֶחם‪ ,‬וַ יְ ִהי‬
‫ֹאמר ֲאלֵ ֶיהן‬ ‫ּכְ ב ָֹאנָה ּבֵ ית לֶ ֶחם ֵ‬
‫ַאל ִּת ְק ֶראנָ ה לִ י נָ ֳע ִמי ְק ֶראןָ לִ י ָמ ָרא‪ּ ,‬כִ י ֵה ַמר ַׁש ַּדי לִ י ְמאֹד‪( .‬כא) ֲאנִ י ְמלֵ ָאה ָהלַ כְ ִּתי‬
‫וַּת ָׁשב ֳנָע ִמי‬‫וְׁש ַּדי ֵה ַרע לִ י‪( .‬כב) ָ‬
‫ֵוְר ָיקם ֱה ִׁשיבַ נִי ה'‪ ,‬לָ ָּמה ִת ְק ֶראנָה לִ י ֳנָע ִמי וַה' ָענָה בִ י ַ‬
‫מֹואב‪ ,‬וְ ֵה ָּמה ּבָ אּו ּבֵ ית לֶ ֶחם ּבִ ְת ִחּלַ ת‬

‫הצהרת אמונים נצחית‬

‫ּמֹואבִ ּיָ ה כַ ּלָ ָתּה ִע ָּמּה ַה ָּׁשבָ ה ִמ ְּׂש ֵדי ָ‬ ‫וְ רּות ַה ֲ‬
‫ְקצִ יר ְׂשע ִֹרים‪.‬‬

‫רות‪ ,‬האישה‪ ,‬האלמנה‪ ,‬המואבייה והנוכרייה‬

‫מוסרת לנעמי את הצהרת הנאמנות שאין‬
‫למעלה ממנה בתולדות ישראל‪ .‬היא מקבלת‬
‫על עצמה את שלושת מרכיבי הזהות‬
‫היסודיים‪ :‬מגורים בארץ ישראל‪ ,‬השתייכות‬
‫לעם ישראל ואמונה באלוהי ישראל‪ .‬אפילו‬
‫המוות לא יפריד בין השתיים‪ ,‬שכן רות‬
‫מבקשת להיקבר לצד נעמי‪ .‬משתי נשים‬
‫אלו למדו כל רבני ישראל הלכות גיור רבות‪.‬‬
‫העיקרית שבהן היא שמקבלים את המתגייר‬
‫מייד‪ ,‬מבלי להכביד עליו ומבלי לדקדק‬
‫אתו (יבמות מז ב)‪ .‬לעם קטן ונרדף‪ְּ ,‬דוּויִ ים‬
‫ּוסחּופִ ים‪ ,‬כל מתגיירת היא תוספת כוח‪.‬‬ ‫ְ‬
‫בוא וראה כמה חביבים הגרים לפני המקום‬
‫(רות רבה ג ה)‪ .‬תושבי העיר נחרדים לראות‬
‫את האישה שעזבה כגבירה מהודרת וחזרה‬
‫שבירה ומיוסרת‪ .‬השם נעמי כבר אינו הולם‬
‫את מצבה הבלתי נעים בעליל‪ .‬היא רואה‬
‫באלוהים כאחראי להמתת כל בני משפחתה;‬
‫ָהיָ ה ֲאדֹנָ י ּכְ אֹויֵ ב (איכה ב ה)‪.‬‬
‫ֵמעֹולָ ם ּבְ יָ ִמים ֲא ֻרּכִ ים‬
‫יֹוק ִדים ֶׁשל ָקצִ יר‬ ‫וְ ְ‬ ‫שירה‬
‫מּוסת ֲאלֻ מֹות‬
‫רֹומי עֲ גָ לָ ה עֲ ַ‬ ‫ּבִ ְמ ֵ‬
‫ֹלא נָ ַת ִתי קֹולִ י ּבְ ִׁשיר‬
‫ופיוט‬ ‫ְק ֶראןָ לִ י ָמ ָרא‪...‬‬
‫רחל‬
‫‪6‬‬
‫ֹאמר‬‫ּוׁשמֹו ּב ַֹעז‪( .‬ב) וַ ּת ֶ‬

‫ֹאמר‪ ,‬נַ ֲע ָרה‬

‫ימלֶ ְך‪ְ ,‬‬

‫ֹאמר ֲאלַ ֳק ָטה ּנָ א וְ ָא ַס ְפ ִּתי‬

‫יׁשּה‪ִ ,‬איׁש ּגִ ּבֹור ַחיִ ל ִמ ִּמ ְׁש ַּפ ַחת ֱאלִ ֶ‬

‫מֹואב‪( .‬ז) וַ ּת ֶ‬
‫וַּת ֲעמֹוד ֵמ ָאז ַהּב ֶֹקר ַוְעד ַע ָּתה זֶ ה ִׁשבְ ָּתּה ַהּבַ יִ ת‬

‫היפה אהוב והאהוב יפה‬

‫ב‬
‫מֹודע לְ ִא ָ‬ ‫(א) ּולְ ֳנָע ִמי ַ‬
‫ּמֹואבִ ּיָ ה ֶאל נָ ֳע ִמי‪ֵ ,‬אלְ כָ ה ּנָ א ַה ָּׂש ֶדה וַ ֲאלַ ֳק ָטה בַ ִּׁשּבֳ לִ ים ַא ַחר ֲא ֶׁשר ֶא ְמצָ א‬
‫ֹאמר לָ ּה לְ כִ י בִ ִּתי‪( .‬ג) וַ ֵּתלֶ ְך וַ ָּתבֹוא וַ ְּתלַ ֵּקט ּבַ ָּׂש ֶדה ַא ֲח ֵרי ַהּקֹצְ ִרים‪,‬‬
‫ימלֶ ְך‪( .‬ד) ִוְהּנֵה ב ַֹעז ּבָ א ִמּבֵ ית‬
‫ֹאמר ּב ַֹעז לְ נַ ֲערֹו ַהּנִ ּצָ ב‬ ‫ֹאמר לַ ּקֹוצְ ִרים ה' ִע ָּמכֶ ם‪ ,‬וַ ּי ְ‬

‫וַּתבֹוא ַ‬
‫רּות ַה ֲ‬
‫ֵחן ּבְ ֵעינָ יו‪ ,‬וַ ּת ֶ‬
‫וַּיִ ֶקר ִמ ְק ֶר ָה ֶחלְ ַקת ַה ָּׂש ֶדה לְ ב ַֹעז ֲא ֶׁשר ִמ ִּמ ְׁש ַּפ ַחת ֱאלִ ֶ‬
‫ֹאמרּו לֹו יְ בָ ֶרכְ ָך ה'‪( .‬ה) וַ ּי ֶ‬ ‫לֶ ֶחם וַ ּי ֶ‬
‫ַעל ַהּקֹוצְ ִרים‪ ,‬לְ ִמי ַהּנַ ֲע ָרה ַהּזֹאת‪( .‬ו) וַ ּיַ ַען ַהּנַ ַער ַהּנִ ּצָ ב ַעל ַהּקֹוצְ ִרים וַ ּי ַ‬
‫מֹוא ִבּיָ ה ִהיא ַה ָּׁש ָבה ִעם נָ ֳע ִמי ִמ ְּׂש ֵדה ָ‬ ‫ֲ‬
‫בָ ֳע ָמ ִרים ַא ֲח ֵרי ַהּקֹוצְ ִרים‪ָ ,‬‬
‫ֹאמר ּב ַֹעז ֶאל רּות‪ֲ ,‬הלֹוא ָׁש ַמ ַע ְּת ּבִ ִּתי ַאל ֵּתלְ כִ י לִ לְ קֹט ּבְ ָׂש ֶדה ַא ֵחר וְ גַ ם‬ ‫ְמ ָעט‪( .‬ח) וַ ּי ֶ‬
‫בּורי ִמּזֶ ה‪ ,‬וְ כֹה ִת ְדּבָ ִקין ִעם נַ ֲער ָֹתי‪.‬‬‫ֹלא ַת ֲע ִ‬

‫יחסי נעמי ורות כיחסי אם ובתה; ַא ֲהבַ ת נָ ִׁשים נִ פְ לָ ָאה‪ .‬נעמי לא נחפזת לנצל‬
‫את קשרי המשפחה שלה עם הטייקון בועז‪ .‬רות לא מסתמכת על נדבנים‬
‫גֹור ֶרת‬
‫ּתֹורה ֶׁש ֵאין עִ ָּמּה ְמלָ אכָ ה‪ ,‬סֹופָ ּה ּבְ ֵטלָ ה וְ ֶ‬
‫ומתייגעת להשיג את לחמה‪ּ .‬כָ ל ָ‬
‫עָ וֹן (אבות ב ב)‪ .‬רות מודעת ליופייה ולנועם הליכותיה ומאמינה שתמצא חן‬
‫בעיני אחד מבעלי השדות (תורה תמימה ב ג)‪ .‬אתיקה ואסתטיקה הן שילוב‬
‫מנצח‪ .‬היפה אהוב והאהוב יפה‪ .‬בועז מישיר מבט אל פני הנערה הנאה ללא‬
‫חשש וללא חשד; מותר לדבוק בה (שבת קיג ע"ב)‪ .‬הוא שואל למי מהגברים‬
‫שייכת האישה ומגלה להפתעתו כי היא עצמאית‪ ,‬יוזמתית ופעלתנית‪ .‬ניצוץ‬
‫הקדושה היה מקשקש במעיה (אמרי יושר ב א)‪ .‬הענייה הנוכרייה המואבייה‬
‫שובה את ליבו של הגביר היהודי‪.‬‬

‫וַ ֲאלַ ֳק ָטה בַ ִּׁשּבֳ לִ ים‪...‬‬

‫ּובְ ֻקצְ ְרכֶ ם ֶאת ְקצִ יר ַא ְרצְ כֶ ם‬

‫ֹלא ְתכַ ּלֶ ה ּפְ ַאת ָׂש ְדָך לִ ְקצֹר‬ ‫שירה‬
‫צילומי אילוסטרציה‪:‬‬
‫וְ לֶ ֶקט ְקצִ ְירָך ֹלא ְתלַ ֵּקט‬
‫לֶ עָ נִ י וְ לַ ּגֵ ר ַּתעֲ זֹב א ָֹתם‬
‫ופיוט‬
‫איימי אוריאן לימן‬ ‫ויקרא יט ט‪-‬י‬
‫‪7‬‬
‫ב‬ ‫יתי ֶאת ַהּנְ ָע ִרים לְ בִ לְ ִּתי‬
‫וַּתּפֹל ַעל ָּפנֶ ָיה‬
‫אתי ֵחן ּבְ ֵעינֶ יָך לְ ַהּכִ ֵירנִ י וְ ָאנֹכִ י נָ כְ ִרּיָ ה‪( .‬יא)‬
‫יׁשְך‪,‬‬
‫מֹותְך ַא ֲח ֵרי מֹות ִא ֵ‬
‫ּדּוע ָמצָ ִ‬
‫ֹאמר ֵאלָ יו‪ַ ,‬מ ַ‬

‫ב‬
‫(ט) ֵעינַ יִ ְך ּבַ ָּׂש ֶדה ֲא ֶׁשר יִ ְקצֹרּון וְ ָהלַ כְ ְּת ַא ֲח ֵר ֶיהן‪ֲ ,‬הלֹוא צִ ּוִ ִ‬
‫וְׁש ִתית ֵמ ֲא ֶׁשר יִ ְׁש ֲאבּון ַה ָּנְע ִרים‪( .‬י) ִ‬ ‫נָגְ ֵעְך‪ ,‬וְצָ ִמת ָוְהלַ כְ ְּת ֶאל ַהּכֵ לִ ים ָ‬
‫וַ ִּת ְׁש ַּתחּו ָא ְרצָ ה וַ ּת ֶ‬
‫ֹאמר לָ ּה ֻהּגֵ ד ֻהּגַ ד לִ י ּכֹל ֲא ֶׁשר ָע ִׂשית ֶאת ֲח ֵ‬ ‫וַ ּיַ ַען ּב ַֹעז וַ ּי ֶ‬
‫וַ ַּת ַעזְ בִ י ָאבִ יְך וְ ִא ֵּמְך וְ ֶא ֶרץ מֹולַ ְד ֵּתְך וַ ֵּתלְ כִ י ֶאל ַעם ֲא ֶׁשר ֹלא יָ ַד ַע ְּת ְּתמֹול ִׁשלְ ׁשֹום‪.‬‬
‫ֹלהי יִ ְׂש ָר ֵאל ֲא ֶׁשר ָּבאת‬

‫ֹאמר לָ ה ב ַֹעז לְ ֵעת ָהאֹכֶ ל ִ‬

‫ּות ִהי ַמ ְׂשּכֻ ְר ֵּתְך ְׁשלֵ ָמה ֵמ ִעם ה' ֱא ֵ‬
‫ֹאמר ֶא ְמצָ א ֵחן ּבְ ֵעינֶ יָך ֲאדֹנִ י ּכִ י נִ ַח ְמ ָּתנִ י וְ כִ י ִדּבַ ְר ָּת ַעל‬
‫ּגׁשי‬
‫(יב) יְ ַׁשּלֵ ם ה' ָּפ ֳעלֵ ְך ְ‬
‫לַ ֲחסֹות ַּת ַחת ּכְ נָ ָפיו‪( .‬יג) וַ ּת ֶ‬
‫לֵ ב ִׁש ְפ ָח ֶתָך‪ָ ,‬וְאנֹכִ י ֹלא ֶא ְהיֶ ה ּכְ ַא ַחת ִׁש ְפח ֶֹתיָך‪( .‬יד) וַ ּי ֶ‬
‫ֲהֹלם וְ ָאכַ לְ ְּת ִמן ַהּלֶ ֶחם וְ ָטבַ לְ ְּת ִּפ ֵּתְך ּבַ ח ֶֹמץ‪ ,‬וַ ֵּת ֶׁשב ִמּצַ ד ַהּקֹוצְ ִרים וַ ּיִ צְ ּבָ ט לָ ּה ָקלִ י‬
‫וַּת ָקם לְ לַ ֵּקט‪ ,‬וַיְ צַ ו ּב ַֹעז ֶאת ָנְע ָריו לֵ אמֹר ּגַ ם ּבֵ ין ָה ֳע ָמ ִרים‬ ‫וַּת ְׂשּבַ ע וַ ּת ַֹתר‪( .‬טו) ָ‬
‫ימּוה‪.‬‬
‫וַ ּתֹאכַ ל ִ‬
‫ְּתלַ ֵּקט וְ ֹלא ַתכְ לִ ָ‬
‫נשים נוכריות מייסדות האומה‬
‫רות מורשית ליהנות מהיבול בשדות‬
‫בועז‪ ,‬והוא ערב לביטחונה של הזרה מפני‬
‫הנערים העבריים‪ .‬היא נדהמת מרוחב‬
‫לבו‪ ,‬נופלת למרגלותיו ומתפעמת שכך‬
‫נוהגים יהודים בנוכרים‪ .‬לבועז ידיעה‬
‫מוקדמת אודות התנהגותה ההרואית‪.‬‬
‫הוא מעלה על נס את ההקרבה העצומה‪,‬‬
‫את עזיבת המשפחה והמולדת והדבקות‬
‫בישראל‪ .‬אברהם אבינו עזב את מולדתו‬
‫ומשפחתו במצוות האל ואילו רות מרצונה‬
‫החופשי‪ .‬בועז מברך אותה בשם המפורש‪.‬‬
‫היא זוכה למעמד נאצל ביהדות ומקיימת‬
‫את הפסוק‪ִׁ :‬ש ְמעִ י בַ ת‪ ...‬וְ ִׁשכְ ִחי עַ ֵּמְך ּובֵ ית‬
‫ָאבִ יְך‪ ,‬וְ יִ ְת ָאו ַה ֶּמלֶ ְך יָ פְ יֵ ְך (תהילים מה‬
‫יא)‪ .‬זוהי גרּות לשם שמיים‪ .‬היא נחשבת‬
‫לנביאה וקונה את חלקה עם שרה ורבקה‬
‫לאה ורחל (יונתן ב יב)‪ .‬זוהי תשובה‬
‫ניצחת למגרשי נשים נוכריות (עזרא ט)‪.‬‬ ‫וְ צָ ִמת וְ ָהלַ כְ ְּת ֶאל ַהּכֵ לִ ים וְ ָׁש ִתית‪...‬‬
‫גֹואלִ י יָ ּה‬
‫צּורי ֲ‬ ‫י‪ ‬גֹואלִ י יָ ּה ִ‬
‫צּור ֲ‬ ‫ִ‬
‫ַמ ֵהר וְ ָה ֵחׁש ּפְ דּות יַ עֲ לָ ה יְ פֵ הפִ ּיָ ה‬ ‫שירה‬
‫דֹון‪ ‬חיׁש ּובַ ֵּׂשר סֹעֲ ָרה עֲ נִ ּיָ ה‬
‫ארְך ְׁשבִ ּיָ ה‬ ‫מֹוס ֵרי צַ ּוָ ֵ‬
‫ָא ִ‬
‫ִה ְתּפַ ְּת ִחי ְ‬
‫ופיוט‬
‫ר' ישראל נג'ארא‬
‫‪8‬‬
 ‫וַּת ָּׂשא ָ‬ ‫וַּת ְחּבֹט ֵאת ֲא ֶׁשר לִ ֵּק ָטה‪ ,‬וַיְ ִהי ּכְ ֵא ָיפה ְׂשע ִֹרים‪( .‬יח) ִ‬
‫הֹות ָרה ִמ ָּׂשבְ ָעּה‪.‬‬ ‫וַּת ֶּתן לָ ּה ֵאת ֲא ֶׁשר ִ‬

‫ּמֹואבִ ּיָ ה‪ּ ,‬גַ ם ּכִ י‬

‫מֹותּה ֵאת ֲא ֶׁשר לִ ֵּק ָטה‪ ,‬וַּתֹוצֵ א ִ‬
‫מֹותּה ֵאיפֹה לִ ַּק ְט ְּת ַהּיֹום וְ ָאנָ ה ָע ִׂשית יְ ִהי ַמּכִ ֵירְך ּבָ רּוְך‪ ,‬וַ ַּתּגֵ ד‬
‫יתי ִעּמֹו ַהּיֹום ּב ַֹעז‪( .‬כ)‬ ‫ֹאמר ֵׁשם ָה ִאיׁש ֲא ֶׁשר ָע ִׂש ִ‬
‫ֹאמר רּות ַה ֲ‬
‫ב‬
‫(טז) וְ גַ ם ׁשֹל ָּתׁשֹּלּו לָ ּה ִמן ַהּצְ בָ ִתים‪ ,‬וַ ֲעזַ בְ ֶּתם וְ לִ ְּק ָטה וְ ֹלא ִתגְ ֲערּו בָ ּה‪( .‬יז) וַ ְּתלַ ֵּקט‬
‫וַּתבֹוא‬ ‫ּבַ ָּׂש ֶדה ַעד ָה ָע ֶרב ַ‬
‫וַּת ֶרא ֲח ָ‬
‫ֹאמר לָ ּה ֲח ָ‬
‫ָה ִעיר ֵ‬
‫(יט) וַ ּת ֶ‬
‫מֹותּה ֵאת ֲא ֶׁשר ָע ְׂש ָתה ִעּמֹו וַ ּת ֶ‬
‫ֹאמר ֳנָע ִמי לְ כַ ּלָ ָתּה ּבָ רּוְך הּוא לַ ה' ֲא ֶׁשר ֹלא ָעזַ ב ַח ְסּדֹו ֶאת ַה ַחּיִ ים ֶוְאת ַה ֵּמ ִתים‪,‬‬

‫ָא ַמר ֵאלַ י ִעם ַהּנְ ָע ִרים ֲא ֶׁשר לִ י ִּת ְדּבָ ִקין ַעד ִאם ּכִ ּלּו ֵאת ּכָ ל ַה ָּקצִ יר ֲא ֶׁשר לִ י‪( .‬כב)‬
‫רֹותיו וְ ֹלא יִ ְפּגְ עּו בָ ְך ּבְ ָׂש ֶדה‬
‫לַ ֲח ָ‬
‫ֹאמר לָ ּה נָ ֳע ִמי ָקרֹוב לָ נּו ָה ִאיׁש ִמּג ֲֹאלֵ נּו הּוא‪( .‬כא) וַ ּת ֶ‬
‫וַ ּת ֶ‬
‫וַ ּת ֶ‬

‫ֹאמר נָ ֳע ִמי ֶאל רּות ּכַ ּלָ ָתּה‪ ,‬טֹוב ּבִ ִּתי ּכִ י ֵתצְ ִאי ִעם נַ ֲע ָ‬
‫ַא ֵחר‪( .‬כג) וַ ִּת ְדּבַ ק ּבְ נַ ֲערֹות ּב ַֹעז לְ לַ ֵּקט ַעד ּכְ לֹות ְקצִ יר ַה ְּׂשע ִֹרים ְּוקצִ יר ַה ִח ִּטים‪,‬‬
‫מֹותּה‪.‬‬
‫וַ ּת ֶ‬

‫וַ ֵּת ֶׁשב ֶאת ֲח ָ‬

‫לעקור מלבנו שנאת זרים‬
‫בועז מרביץ בנעריו תורה; לכבד את‬
‫האישה הענייה הזרה‪ .‬ניצנים של רווחה‬
‫כלכלית מבצבצים בעת שרות חוזרת‬
‫לבית חמותה עם שפע שעורים ושיירים‬
‫מארוחת הצהריים‪ ,‬להשביע את נעמי‪.‬‬
‫היא מדווחת כי בועז הורה לה לדבוק‬
‫בנערים‪ .‬חשש מתעורר ונעמי מדייקת‪,‬‬
‫נא לדבוק בנערות בלבד‪ .‬את רות לא‬
‫יישא נער דוגמן אלא זקן נאמן שנעמי‬
‫ייעדה מזמן‪ .‬החסד עם המתים‪ ,‬חסד‬
‫האמת‪ ,‬הוא הדאגה לבני משפחתם‪,‬‬
‫שנותרו בחיים שבורים מרירים‬
‫ומיוסרים; תמיכה כלכלית‪ ,‬גאולת‬
‫הרכוש וייבום האלמנה‪ .‬המגילה שבה‬
‫ומזכירה לנו שש פעמים כי רות היא‬
‫וַ יְ ִהי ּכְ ֵא ָיפה ְׂשע ִֹרים‪...‬‬
‫מואביה כדי להדגיש שההיסטוריה‬
‫ת‪-‬אל‪-‬נֵ כָ ר וכדי‬
‫היהודית נסמכת על ּבַ ֵ‬
‫לעקור מלבנו את שנאת הזרים‪.‬‬
‫ת‪ ‬חן ּבְ גָ לּות ִּת ְס ְמכֵ נִ י‬
‫ַאיֶ לֶ ֵ‬
‫ּובַ ּלַ יְ לָ ה ּבְ תֹוְך ֵח ָיקּה ְמלֹונִ י‬ ‫שירה‬
‫זּוּמן‬
‫לְ כֹוס יֵ ינָ ּה ֲאנִ י ָּת ִמיד ְמ ָ‬
‫וְ נִ ְתעָ ַרב ֲח ַמד יֵ ינָ ּה ּבְ יֵ ינִ י‬
‫ופיוט‬
‫ר' שלום שבזי‬
‫‪9‬‬
‫ג‬ ‫יטב לָ ְך‪( .‬ב) וְ ַע ָּתה‬

‫ֹאמ ִרי‬
‫נֹוח ֲא ֶׁשר יִ ַ‬

‫ֹאמר ֵאלֶ ָיה‪ּ ,‬כֹל ֲא ֶׁשר ּת ְ‬

‫מֹותּה‪( .‬ז) וַ ּיֹאכַ ל ּב ַֹעז וַ ּיֵ ְׁש ְּת‬
‫ֹלתיו וַ ִּת ְׁשּכָ ב‪( .‬ח) וַ יְ ִהי‬
‫ֹאמר ִמי ָא ְּת‪,‬‬
‫ֹאמר ּבְ רּוכָ ה‬
‫חּורים‬
‫ֹלתיו‪( .‬ט) וַ ּי ֶ‬
‫מֹותּה‪ּ ,‬בִ ִּתי ֲהֹלא ֲאבַ ֶּקׁש לָ ְך ָמ ַ‬
‫רֹותיו‪ִ ,‬הּנֵה הּוא ז ֶֹרה ֶאת ּג ֶֹרן ַה ְּׂשע ִֹרים ַהּלָ יְ לָ ה‪.‬‬
‫ֹאמר לָ ּה נָ ֳע ִמי ֲח ָ‬

‫ג‬
‫(א) וַ ּת ֶ‬
‫ֲהֹלא ב ַֹעז מ ַֹד ְע ָּתנּו ֲא ֶׁשר ָהיִ ית ֶאת ֲנַע ָ‬
‫ֹלתיִ ְך ָעלַ יִ ְך וְ יָ ַר ְד ְּת ַהּג ֶֹרן‪ַ ,‬אל ִּתּוָ ְד ִעי לָ ִאיׁש ַעד ּכַ ֹּלתֹו‬‫(ג) וְ ָר ַחצְ ְּת וָ ַסכְ ְּת וְ ַׂש ְמ ְּת ִׂש ְמ ַ‬
‫לֶ ֱאכֹל וְ לִ ְׁשּתֹות‪( .‬ד) וִ ִיהי בְ ָׁשכְ בֹו וְ יָ ַד ַע ְּת ֶאת ַה ָּמקֹום ֲא ֶׁשר יִ ְׁשּכַ ב ָׁשם ּובָ את וְ גִ ּלִ ית‬
‫וְׁשכָ בְ ְּת‪ ,‬וְהּוא יַ ּגִ יד לָ ְך ֵאת ֲא ֶׁשר ַּת ֲע ִׂשין‪( .‬ה) וַ ּת ֶ‬‫ֹלתיו ָ‬ ‫ַמ ְרּגְ ָ‬
‫ֵאלַ י ֶא ֱע ֶׂשה‪( .‬ו) וַ ֵּת ֶרד ַהּג ֶֹרן‪ ,‬וַ ַּת ַעׂש ּכְ כֹל ֲא ֶׁשר צִ ּוַ ָּתה ֲח ָ‬
‫יטב לִ ּבֹו וַ ּיָ בֹא לִ ְׁשּכַ ב ּבִ ְקצֵ ה ָה ֲע ֵר ָמה‪ ,‬וַ ָּתבֹא בַ ּלָ ט וַ ְּתגַ ל ַמ ְרּגְ ָ‬ ‫וַ ּיִ ַ‬
‫ּבַ ֲחצִ י ַהּלַ יְ לָ ה וַ ּיֶ ֱח ַרד ָה ִאיׁש וַ ּיִ ּלָ ֵפת‪ִ ,‬וְהּנֵ ה ִא ָּׁשה ׁשֹכֶ בֶ ת ַמ ְרּגְ ָ‬
‫ֹאמר ָאנֹכִ י רּות ֲא ָמ ֶתָך ָּופ ַר ְׂש ָּת כְ נָ ֶפָך ַעל ֲא ָמ ְתָך ּכִ י ג ֵֹאל ָא ָּתה‪( .‬י) וַ ּי ֶ‬
‫יטבְ ְּת ַח ְס ֵּדְך ָה ַא ֲחרֹון ִמן ָה ִראׁשֹון‪ ,‬לְ בִ לְ ִּתי לֶ כֶ ת ַא ֲח ֵרי ַהּבַ ִ‬
‫וַ ּת ֶ‬
‫ַא ְּת לַ ה' ּבִ ִּתי ֵה ַ‬
‫ִאם ַּדל וְ ִאם ָע ִׁשיר‪.‬‬
‫יוזמה תעוזה וסכנה‬
‫הּודה ֹלא ָמצְ ָאה‬ ‫איכה מקוננת‪ּ ,‬גָ לְ ָתה יְ ָ‬
‫נֹוח‪ ,‬ונעמי מבקשת למצוא לרות מנוחה‬ ‫ָמ ַ‬ ‫ְקצִ יר ַה ְּׂשע ִֹרים ְּוקצִ יר ַה ִח ִּטים‪...‬‬
‫ורווחה בטוחה בנישואין שניים‪ .‬נעמי‬
‫מתואמת עם בועז ומכוונת את רות‬
‫למקום ולזמן מסוימים‪ .‬היא מורה לה‬
‫להתנקות‪ ,‬להתבשם ולהתייפות‪ ,‬וָ ֶא ְר ָחצֵ ְך‬
‫ּבַ ַּמיִ ם וָ ֲא ֻסכֵ ְך ּבַ ָּׁש ֶמן וַ ּיֵ צֵ א לָ ְך ֵׁשם ּבְ יָ פְ יֵ ְך‬
‫וַ ִּת ְהיִ י לִ י (יחזקאל טז)‪ .‬היא מזהירה אותה‬
‫מפני יצר המציצנות השפל והלשונות‬
‫הרעות שיפיצו הבריות אם יראו אותה‬
‫בחברת בועז‪ .‬רות‪ ,‬שהייתה נשואה‪,‬‬
‫מבינה מעצמה את טיב שליחותה‪ .‬היא‬
‫מבקשת מבועז הנחרד לפרוש את כנף‬
‫חסותו עליה‪ ,‬וְ ִהּנֵ ה עִ ֵּתְך עֵ ת ּד ִֹדים וָ ֶאפְ רֹׂש‬
‫ּכְ נָ פִ י עָ לַ יִ ְך וָ ֲאכַ ֶּסה עֶ ְרוָ ֵתְך וָ ָאבֹוא בִ בְ ִרית‬
‫א ָֹתְך (שם)‪ .‬בועז מוקסם מהתעוזה הנשית‬
‫ומהבחירה בזקן כמותו‪ .‬האישה אוהבת‬
‫בחור מסכן מזקן עשיר (רות רבה ו ב)‪.‬‬
‫ּדֹודי לְ גַ ּנֹו לַ עֲ ֻרגֹות ּבָ ְׂשמֹו‬
‫יָ ַרד ִ‬
‫לְ ִה ְתעַ ּלֵ ס עִ ם ּבַ ת נָ ִדיב‬ ‫שירה‬
‫וְ לִ פְ רֹוׂש עָ לֶ ָיה ֻסּכַ ת ְׁשלֹומֹו‬
‫ַאּפִ ְריֹון עָ ָׂשה לֹו ַה ֶּמלֶ ְך ְׁשֹלמֹה‬
‫ופיוט‬
‫ר' ישראל נג'ארא‬
‫‪10‬‬
‫יֹוד ַע ּכָ ל ַׁש ַער ַע ִּמי ּכִ י‬

‫ֹאמר‬
‫ֹאמר‬
‫ֹאמ ִרי ֶא ֱע ֶׂשה ּלָ ְך‪ּ ,‬כִ י ֵ‬

‫לֹותיו ַעד ַהּב ֶֹקר וַ ָּת ָקם ּבְ ֶט ֶרם יַ ּכִ יר ִאיׁש ֶאת‬
‫ֹאמר ָהבִ י ַה ִּמ ְט ַּפ ַחת ֲא ֶׁשר ָעלַ יִ ְך‬
‫ֹאמר ִמי ַא ְּת ּבִ ִּתי‪ ,‬וַ ַּתּגֶ ד לָ ּה ֵאת ּכָ ל ֲא ֶׁשר ָע ָׂשה לָ ּה ָה ִאיׁש‪( .‬יז) וַ ּת ֶ‬
‫מֹותְך‪( .‬יח) וַ ּת ֶ‬ ‫בֹואי ֵר ָיקם ֶאל ֲח ֵ‬ ‫נָתן לִ י‪ּ ,‬כִ י ָא ַמר ֵאלַ י ַאל ָּת ִ‬
‫ג‬
‫(יא) וְ ַע ָּתה ִּב ִּתי ַאל ִּת ְיר ִאי ּכֹל ֲא ֶׁשר ּת ְ‬
‫ֵא ֶׁשת ַחיִ ל ָא ְּת‪( .‬יב) וְ ַע ָּתה ּכִ י ָא ְמנָ ם ּכִ י ג ֵֹאל ָאנֹכִ י‪ ,‬וְ גַ ם יֵ ׁש ּג ֵֹאל ָקרֹוב ִמ ֶּמּנִ י‪( .‬יג) לִ ינִ י‬
‫ַהּלַ יְ לָ ה וְ ָהיָ ה בַ ּב ֶֹקר ִאם יִ גְ ָאלֵ ְך טֹוב יִ גְ ָאל וְ ִאם ֹלא יַ ְחּפֹץ לְ גָ ֳאלֵ ְך ּוגְ ַאלְ ִּתיְך ָאנֹכִ י ַחי‬
‫ה'‪ִׁ ,‬שכְ בִ י ַעד ַהּב ֶֹקר‪( .‬יד) וַ ִּת ְׁשּכַ ב ַמ ְרּגְ ָ‬
‫ֹאמר ַאל יִ ּוָ ַדע ּכִ י בָ ָאה ָה ִא ָּׁשה ַהּג ֶֹרן‪( .‬טו) וַ ּי ֶ‬
‫ֹאחז ּבָ ּה וַ ּיָ ָמד ֵׁשׁש ְׂשע ִֹרים וַ ּיָ ֶׁשת ָעלֶ ָיה וַ ּיָ בֹא ָה ִעיר‪( .‬טז) וַ ָּתבֹוא ֶאל‬
‫ֵר ֵעהּו‪ ,‬וַ ּי ֶ‬
‫וְ ֶא ֳחזִ י בָ ּה‪ ,‬וַ ּת ֶ‬
‫מֹותּה וַ ּת ֶ‬ ‫ֲח ָ‬
‫ֵׁשׁש ַה ְּׂשע ִֹרים ָה ֵאּלֶ ה ַ‬
‫ְׁשבִ י בִ ִּתי ַעד ֲא ֶׁשר ֵּת ְד ִעין ֵאיְך יִ ּפֹל ָּדבָ ר‪ּ ,‬כִ י ֹלא יִ ְׁשקֹט ָה ִאיׁש ּכִ י ִאם ּכִ ּלָ ה ַה ָּדבָ ר ַהּיֹום‪.‬‬
‫אשת חיל בועז מצא‬
‫בועז מספר לרות שכל תושבי העיר‬
‫מכירים את סיפור גבורתה‪ ,‬ולכן הוא נכון‬
‫לפרוס עליה את חסותו בציבור; למרות‬
‫שישנו גואל נוסף בעל זכות קדימה‪ .‬הם‬
‫מבלים את הלילה זה בצד זו‪ .‬כל אותו‬
‫הלילה היה יצרו מקטרגו ונשבע שאינו‬
‫נוגע בה (רות רבה ו ד)‪ .‬לפנות בוקר‬
‫היא יוצאת לבית חמותה בהסתר מפחד‬
‫המציצנים‪ ,‬החטטנים והרכלנים‪ .‬נעמי‬
‫שואלת מי את‪ ,‬במובן של האם היית לו‬
‫לאישה הלילה‪ .‬בועז שולח סימן מוסכם‬
‫לנעמי‪ ,‬באמתלה של שי‪ ,‬דורון ותשורה‪.‬‬
‫ממנו היא למדה שבועז עומד להגשים‬
‫את תוכניתּה בו ביום‪ .‬מבלי להפוך‬
‫את כללי ההירארכיה הגברית השכילו‬
‫נשים במקרא לשחק אותם ולהשיג את‬
‫מטרותיהן עד תום‪.‬‬

‫ּגֹואל‬
‫ּגֹואל יָ בֹוא ַה ֵ‬
‫בֹוא‪ ‬ה ֵ‬
‫ַ‬ ‫יָ‬
‫יְ בַ ֵּׂשר עֲ ָד ִתי ְק ַהל יִ ְׂש ָר ֵאל‬ ‫שירה‬
‫חּוׁשה עֶ זְ ָר ִתי‬
‫חּוׁשה עֶ זְ ָר ִתי ָ‬
‫דּותי ֲאבִ יר יִ ְׂש ָר ֵאל‬
‫ָ‬
‫ַמ ֵהר ֵקץ ּפְ ִ‬
‫ופיוט‬
‫לִ ינִ י ַהּלַ יְ לָ ה‪ִׁ ...‬שכְ בִ י ַעד ַהּב ֶֹקר‪...‬‬ ‫ר' שמואל שאמי‬
‫‪11‬‬
‫ד‬ ‫סּורה ְׁשבָ ה‬

‫ּומ ֵאת‬
‫ֹאמר ָ‬
‫ֹאמר ְׁשבּו פֹה‬
‫ימלֶ ְך‪ָ ,‬מכְ ָרה ֳנָע ִמי ַה ָּׁשבָ ה‬
‫ּיׁש ִבים וְ נֶ גֶ ד זִ ְקנֵ י‬
‫ֹאמר לַ ּג ֵֹאל ֶחלְ ַקת ַה ָּׂש ֶדה ֲא ֶׁשר לְ ָא ִחינּו לֶ ֱאלִ ֶ‬
‫מֹואב‪( .‬ד) וַ ֲאנִ י ָא ַמ ְר ִּתי ֶאגְ לֶ ה ָאזְ נְ ָך לֵ אמֹר ְקנֵ ה נֶ גֶ ד ַה ְ‬
‫נֹותָך ַה ָּׂש ֶדה ִמּיַ ד נָ ֳע ִמי‪ֵ ,‬‬
‫ֹאמר ַהּג ֵֹאל ֹלא‬ ‫נַחלָ תֹו‪( .‬ו) וַ ּי ֶ‬
‫ֹאמר ּב ַֹעז ּבְ יֹום ְק ְ‬‫ֹאמר ָאנֹכִ י ֶאגְ ָאל‪( .‬ה) וַ ּי ֶ‬
‫נִית לְ ָה ִקים ֵׁשם ַה ֵּמת ַעל ֲ‬
‫נַחלָ ִתי‪ּ ,‬גְ ַאל לְ ָך ַא ָּתה ֶאת ּגְ ֻאּלָ ִתי ּכִ י ֹלא אּוכַ ל לִ גְ אֹל‪.‬‬
‫הסכמת הקהילה למעמד האישי‬
‫המגילה נמנעת מציון שם הגואל הראשון‬
‫ּמֹואבִ ּיָ ה ֵא ֶׁשת ַה ֵּמת ָק ָ‬
‫ד‬
‫(א) ּוב ַֹעז ָעלָ ה ַה ַּׁש ַער וַּיֵ ֶׁשב ָׁשם‪ִ ,‬וְהּנֵה ַהּג ֵֹאל עֹבֵ ר ֲא ֶׁשר ִּדּבֶ ר ּב ַֹעז וַ ּי ֶ‬
‫ּפֹה ְּפֹלנִ י ַאלְ מֹנִ י‪ ,‬וַ ּיָ ַסר וַ ּיֵ ֵׁשב‪( .‬ב) וַ ּיִ ַּקח ֲע ָׂש ָרה ֲאנָ ִׁשים ִמּזִ ְקנֵ י ָה ִעיר‪ ,‬וַ ּי ֶ‬
‫וַ ּיֵ ֵׁשבּו‪( .‬ג) וַ ּי ֶ‬
‫ִמ ְּׂש ֵדה ָ‬
‫ַע ִּמי‪ִ ,‬אם ִּתגְ ַאל ּגְ ָאל וְ ִאם ֹלא יִ גְ ַאל ַהּגִ ָידה ּלִ י וְ ֵא ְד ָעה‪ּ ,‬כִ י ֵאין זּולָ ְתָך לִ גְ אֹול וְ ָאנֹכִ י‬
‫ַא ֲח ֶריָך‪ ,‬וַ ּי ֶ‬
‫רּות ַה ֲ‬
‫אּוכַ ל לִ גְ ָאל לִ י ֶּפן ַא ְׁש ִחית ֶאת ֲ‬

‫ומכנה אותו בשם הבא מהלשון הארמית‪-‬‬

‫אשורית; ּפְ לָ נְ יָ א בעתיקה או פְ לַ נְ ּכַ ס‬
‫במדוברת של יהודי ארץ‪-‬אשור‪ .‬בועז‬
‫מעוניין למסד את הקשר עם רות‪ .‬נעמי‬
‫מעוניינת למכור את ירושתּה‪ ,‬אך בתנאי‬
‫שהקונה נושא את רות ומעמיד ממנה‬
‫צאצאים על שם המת‪ .‬כדי להכשיר את‬
‫העסקה נדרשת הסכמת הקהילה ובועז‬
‫עושה זאת באמצעות עשרה מנכבדי העיר‪,‬‬
‫סּומי ִמּלְ ָתא‪ .‬הוא פונה לגואל הראשון‬ ‫לְ פִ ְר ֵ‬
‫לממש את זכותו ומסביר שקניין השדה בא‬
‫במחיר הנישואין לאלמנה‪ .‬הגואל מוותר‪,‬‬
‫שמא יצער את רעייתו‪ ,‬ולפי תוכניתה של‬
‫נעמי עוברת הזכות לבועז‪ .‬הסדרת המעמד‬
‫האישי מחייבת הענקת לגיטימציה של‬
‫יׁשא‪ ,‬עִ ְּקׁשּות‬‫הקהילה והיא המונעת עֵ ינָא בִ ָ‬
‫ּפֶ ה ּולְ זּות ְׂשפָ ַתיִ ם‪ .‬המינימום הנדרש לכך‬
‫עַ ְׂש ָרה גַ בְ ֵרי‪ .‬כיום אנו זוכים לראות כי‬ ‫ּוב ַֹעז ָעלָ ה ַה ַּׁש ַער וַ ּיֵ ֶׁשב ָׁשם‪...‬‬
‫גם נשים יושבות בשער העיר‪ ,‬שופטות‬ ‫(שער העיר לכיש)‬
‫ומנהיגות ומכהנות ברבנות‪.‬‬
‫ימְך ְׁשפָ ָרא בְ ֵרוָ ָתא‬ ‫ן‪ּ ‬ומאן הּוא ְר ִח ָ‬ ‫ְמנָ ָ‬
‫ֲארּום ּבְ גִ ינֵ ּה ָספֵ ית ְמדֹור ַא ְריָ וָ ָתא‬ ‫שירה‬
‫אֹוהבֵ ְך יְ פַ ת ַה ְּת ָא ִרים‬
‫ִמיהּו זֶ ה ֲ‬
‫לְ ַמעֲ נֹו נֶ ֱה ַרגְ ְּת ּבִ ְמעֹונֹות ּכְ פִ ִירים‬
‫ופיוט‬
‫ר' מאיר ברבי יצחק ש"ץ‬
‫‪12‬‬
‫מּורה לְ ַקּיֵ ם ּכָ ל ָּדבָ ר ָׁשלַ ף ִאיׁש נַ ֲעלֹו‬
‫ֹאמר ַהּג ֵֹאל לְ ב ַֹעז ְקנֵ ה לָ ְך‪ ,‬וַ ּיִ ְׁשֹלף‬
‫יתי ֶאת ּכָ ל ֲא ֶׁשר‬
‫עּודה ְּביִ ְׂש ָר ֵאל‪( .‬ח) וַ ּי ֶ‬
‫ֹאמר ּב ַֹעז לַ ּזְ ֵקנִ ים וְ כָ ל ָה ָעם‪ֵ ,‬ע ִדים ַא ֶּתם ַהּיֹום ּכִ י ָקנִ ִ‬
‫ּומ ְחלֹון‪ִ ,‬מּיַ ד ֳנָע ִמי‪( .‬י) וְגַ ם ֶאת רּות ַהּמ ֲֹאבִ ּיָ ה ֵא ֶׁשת‬
‫יתי לִ י לְ ִא ָּׁשה‪ ,‬לְ ָה ִקם ֵׁשם ַה ֵּמת ַעל נַ ֲחלָ תֹו וְ ֹלא יִ ּכָ ֵרת ֵׁשם ַה ֵּמת ֵמ ִעם‬
‫ֹאמרּו ּכָ ל ָה ָעם ֲא ֶׁשר ּבַ ַּׁש ַער ַוְהּזְ ֵקנִים‬

‫יתָך ּכְ בֵ ית ֶּפ ֶרץ ֲא ֶׁשר‬ ‫וִיהי בֵ ְ‬

‫ד‬
‫(ז) וְ זֹאת לְ ָפנִ ים ּבְ יִ ְׂש ָר ֵאל ַעל ַהּגְ אּוּלָ ה וְ ַעל ַה ְּת ָ‬
‫וְ נָ ַתן לְ ֵר ֵעהּו‪ ,‬וְ זֹאת ַה ְּת ָ‬
‫נַ ֲעלֹו‪( .‬ט) וַ ּי ֶ‬
‫ימלֶ ְך וְ ֵאת ּכָ ל ֲא ֶׁשר לְ כִ לְ יֹון ַ‬
‫לֶ ֱאלִ ֶ‬
‫ַמ ְחלֹון ָקנִ ִ‬
‫ּומ ַּׁש ַער ְמקֹומֹו‪ֵ ,‬ע ִדים ַא ֶּתם ַהּיֹום‪( .‬יא) וַ ּי ְ‬
‫יתָך ּכְ ָר ֵחל ּוכְ לֵ ָאה ֲא ֶׁשר ּבָ נּו ְׁש ֵּת ֶיהם ֶאת ּבֵ ית‬
‫ֶא ָחיו ִ‬
‫ֵע ִדים‪ ,‬יִ ֵּתן ה' ֶאת ָה ִא ָּׁשה ַהּבָ ָאה ֶאל ּבֵ ֶ‬
‫יִ ְׂש ָר ֵאל‪ֲ ,‬וַע ֵׂשה ַחיִ ל ּבְ ֶא ְפ ָר ָתה ְּוק ָרא ֵׁשם ּבְ בֵ ית לָ ֶחם‪( .‬יב) ִ‬
‫יהּודה‪ִ ,‬מן ַהּזֶ ַרע ֲא ֶׁשר יִ ֵּתן ה' לְ ָך ִמן ַהּנַ ֲע ָרה ַהּזֹאת‪.‬‬
‫לאה רחל תמר נעמי רות‬
‫יָ לְ ָדה ָת ָמר לִ ָ‬

‫המגילה‪ ,‬שנכתבה זמן רב לאחר ההתרחשות‪ ,‬מלמדת כי בעת ההיא היו‬

‫נוהגים לחתום עסקת חליפין בפעולה סמלית; חליצת נעל המוכר בפני עדים‪.‬‬
‫לאחר פעולה זאת‪ ,‬לא ניתן להתחרט‪ .‬שיטת הקניין השתנתה עם הזמן וכללה‬
‫כסף‪ ,‬שטר ועדים (ירמיה לב)‪.‬‬
‫יתי לִ י לְ ִא ָּׁשה‪...‬‬
‫ָקנִ ִ‬ ‫בועז מקבל את הזכות לגאול את‬
‫ירושת נעמי והיא האמורה לקבל‬
‫את התמורה‪ .‬האישה היא הבעלים‬
‫החוקיים של הרכוש‪ .‬לכאורה‬
‫רות היא חלק מהקניין‪ ,‬אך בועז‬
‫מבהיר כי בכוונתו להנציח את‬
‫שם אישּה של רות‪ .‬הוא מקבל‬
‫תוקף פומבי ליחסיו עם האלמנה‬
‫הצעירה הנוכריה‪ .‬נכבדי העדה‬
‫מעידים בקול‪ ,‬מאשרים את הזיווג‬
‫ומוסיפים ברכה נאמנה‪ .‬ברכה‬
‫זו נשתמרה עד ימינו כברכת‬
‫ההורים לבנותיהם על שולחן‬
‫השבת והחג‪ .‬לאה‪ ,‬רחל ותמר‬
‫הצדקניות הן הדמויות המופתיות‬
‫שבהן תתברכנה בנות ישראל‪.‬‬
‫שטר כתובה‪ ,‬דוהוק‪ ,‬ארץ‪-‬אשור ‪1948‬‬
‫ֹלהים ּכְ ָשֹ ָרה ִרבְ ָקה ָר ֵחל וְ לֵ ָאה‬ ‫ימְך ֱא ִ‬ ‫יְ ִשֹ ֵ‬ ‫שירה‬
‫יְ בָ ֶרכְ ָך ה' וְ יִ ְׁש ְמ ֶרְך‪ ,‬יָ ֵאר ה' ּפָ נָ יו ֵאלֶ יָך וִ ֻיחּנֶ ְך‬
‫יִ ָּשא ה' ּפָ נָ יו ֵאלֶ יִ יְך וְ יָ ֵשֹם לַ ְך ָׁשלֹום‬
‫ופיוט‬
‫‪13‬‬
‫יה וַ ּיִ ֵּתן ה' לָ ּה ֵה ָריֹון וַ ֵּתלֶ ד ּבֵ ן‪( .‬יד)‬

‫ד‬
‫(יג) וַ ּיִ ַּקח ּב ַֹעז ֶאת רּות וַ ְּת ִהי לֹו לְ ִא ָּׁשה‪ ,‬וַ ּיָ בֹא ֵאלֶ ָ‬
‫ֹאמ ְרנָ ה ַהּנָ ִׁשים ֶאל נָ ֳע ִמי בָ רּוְך ה' ֲא ֶׁשר ֹלא ִה ְׁשּבִ ית לָ ְך ּג ֵֹאל ַהּיֹום‪ ,‬וְ יִ ָּק ֵרא ְׁשמֹו‬ ‫וַ ּת ַ‬
‫ּבְ יִ ְׂש ָר ֵאל‪( .‬טו) וְ ָהיָ ה לָ ְך לְ ֵמ ִׁשיב נֶ ֶפׁש ּולְ כַ לְ ּכֵ ל ֶאת ֵׂשיבָ ֵתְך‪ּ ,‬כִ י כַ ּלָ ֵתְך ֲא ֶׁשר ֲא ֵהבַ ֶתְך‬
‫יְ לָ ַדּתּו ֲא ֶׁשר ִהיא טֹובָ ה לָ ְך ִמ ִּׁשבְ ָעה ּבָ נִ ים‪( .‬טז) וַ ִּת ַּקח נָ ֳע ִמי ֶאת ַהּיֶ לֶ ד וַ ְּת ִׁש ֵתהּו‬
‫ְב ֵח ָיקּה‪ ,‬וַ ְּת ִהי לֹו לְ א ֶֹמנֶ ת‪( .‬יז) וַ ִּת ְק ֶראנָ ה לֹו ַה ְּׁשכֵ נֹות ֵׁשם לֵ אמֹר יֻ ּלַ ד ֵּבן לְ נָ ֳע ִמי‪,‬‬
‫וַ ִּת ְק ֶראנָ ה ְׁשמֹו עֹובֵ ד הּוא ֲאבִ י יִ ַׁשי ֲאבִ י ָדוִ ד‪( .‬יח) וְ ֵאּלֶ ה ּתֹולְ דֹות ָּפ ֶרץ‪ֶּ ,‬פ ֶרץ הֹולִ יד‬
‫ֶאת ֶחצְ רֹון‪( .‬יט) וְ ֶחצְ רֹון הֹולִ יד ֶאת ָרם‪ ,‬וְ ָרם הֹולִ יד ֶאת ַע ִּמינָ ָדב‪( .‬כ) וְ ַע ִּמינָ ָדב הֹולִ יד‬
‫ֶאת נַ ְחׁשֹון‪ ,‬וְ נַ ְחׁשֹון הֹולִ יד ֶאת ַׂשלְ ָמה‪( .‬כא) וְ ַׂשלְ מֹון הֹולִ יד ֶאת ּב ַֹעז‪ּ ,‬וב ַֹעז הֹולִ יד‬
‫ֶאת עֹובֵ ד‪( .‬כב) וְ עֹבֵ ד הֹולִ יד ֶאת יִ ָׁשי‪ ,‬וְ יִ ַׁשי הֹולִ יד ֶאת ָּדוִ ד‪.‬‬
‫טובה משבעה בנים‬
‫לאחר ההליך המשפטי הגברי מתחתן הזוג ושוב חוזרת העלילה להתנהל בידי‬
‫נשים ובידי נעמי‪ ,‬גיבורת הסיפור‪ .‬חברותיה של נעמי מברכות אותה ומעניקות‬
‫לרך הנולד את שמו‪ .‬כל הסימנים מעידים כי המגילה נתחברה בידי נשים‪.‬‬
‫אחד מהם הוא המשוואה המפתיעה‪ ,‬רות טובה לנעמי משבעה בנים‪ .‬הגמול‬
‫הגדול ביותר לנעמי על מעשה גבורתה הוא לחבוק את הרך הנולד‪ ,‬לגדלו‬
‫ולטפחו כאחד מאבות האומה‪ .‬ואלה תולדות משפחת דוד המלך‪ .‬בנות לוט‬
‫שכבו את אביהן והולידו את מואב‪ ,‬אבי העם של רות‪ .‬לאה שכבה את יעקב‬
‫המרומה במקום‬
‫רחל והולידה את‬
‫יהודה‪ ,‬מאבותיו של‬
‫בועז‪ .‬תמר האלמנה‬
‫שכבה את חמיה‬
‫יהודה והולידה את‬
‫פרץ‪ ,‬מאבותיו של‬
‫דוד‪ .‬רות המואביה‬ ‫וַ ִּת ְק ֶראנָ ה ַה ְּׁשכֵ נֹות‬
‫האלמנה שכבה‬ ‫ְׁשמֹו עֹובֵ ד‬
‫למרגלות בועז‬ ‫הּוא ֲאבִ י יִ ַׁשי ֲאבִ י ָדוִ ד‬
‫והולידה את עובד‪,‬‬
‫סבו של דוד מלך‬
‫ישראל חי וקיים‪.‬‬
‫לַ ְמנַ ּצֵ ַח ִמזְ מֹור לְ ָדוִ ד‬
‫ּבְ בֹוא ֵאלָ יו נָ ָתן ַהּנָ בִ יא‬ ‫שירה‬
‫ּכַ ֲא ֶׁשר ּבָ א ֶאל ּבַ ת ָׁשבַ ע‬
‫ֹלהים‬
‫לֵ ב ָטהֹור ּבְ ָרא לִ י ֱא ִ‬
‫ופיוט‬
‫רּוח נָ כֹון ַח ֵּדׁש ּבְ ִק ְרּבִ י‬
‫וְ ַ‬
‫תהילים נא‬
‫‪14‬‬
 ‫ְּתפִ ּלָ ה לִ ְׁשלֹום ָהעֹולָ ם‬
‫צּורים‬ ‫ֹלהי ּכָ ל ָה ָא ֶרץ‪ֲ ,‬אדֹון ּכָ ל ַהּיְ ִ‬ ‫ֱא ֵ‬
‫עֲ ֵׂשה לְ ַמעַ ן ּגֹויֵ י ָה ָא ֶרץ ּבְ כָ ל ַקצְ וֹות ֵּתבֵ ל‬
‫ימת ַה ֶח ֶרב ַה ִּמ ְת ַהּפֶ כֶ ת‬ ‫ָה ֵסר ֵמעֲ לֵ ֶיהם ֶאת ֵא ַ‬
‫ַה ְׁש ֵקט ֶאת ַה ַּמ ֲאבָ ק ַה ַּמ ְח ִריף ֶׁשּבֵ ין ַהּלְ ֻא ִּמים‬
‫ַטע ּבְ לֵ ב ּכָ ל ּבְ נֵ י ֱאנֹוׁש ֶאת ַא ֲהבַ ת ָה ָא ָדם‬
‫ַה ְׁש ֵרׁש ּבָ ֶהם ּכָ בֹוד לְ בֶ ן ַה ָּדת וְ ָה ָא ֶרץ ָה ַא ֶח ֶרת‬

‫ֹלהי ּכָ ל ָה ָא ֶרץ‪ֲ ,‬אדֹון ּכָ ל ַהּבְ ִרּיֹות‬ ‫ֱא ֵ‬

‫עֲ ֵׂשה לְ ַמעַ ן ּכָ ל ּבְ נֵ י ָה ָא ָדם ַהּנְ תּונִ ים לִ נְ גָ עִ ים ַרּבִ ים‬
‫ְמנַ ע ּבְ טּובְ ָך ֶאת ּכָ ל ּפִ גְ עֵ י ַה ֶּטבַ ע ַה ִּמ ְת ַרּגְ ִׁשים עָ לֵ ינּו‬
‫ּומ ֲחלָ ה‪ּ ,‬כָ ל ִח ָּסרֹון וְ ִׁשבְ רֹון לֵ ב‬ ‫ַסּלֵ ק ּכָ ל נֶ גַ ע ַ‬
‫יֹוׁשבֵ י ֵּתבֵ ל לְ ִמלְ ָח ָמה ּבְ אֹויְ בֵ י ָה ָא ָדם‬ ‫ַא ֵחד ֶאת ּכָ ל ְ‬
‫מֹוראֹות ַה ַחּיִ ים‬ ‫מֹודד עִ ם ְ‬ ‫ֵּתן ּבָ נּו ְּתבּונָ ה יְ ֵת ָרה לְ ִה ְת ֵ‬

‫ֹלהי ּכָ ל ָה ָא ֶרץ‪ֲ ,‬אדֹון ּכָ ל ַהּנְ ָׁשמֹות‬ ‫ֱא ֵ‬

‫עֲ ֵׂשה לְ ַמעַ ן עֹולָ ְמָך ַה ָּׁשרּוי ּבְ ַסּכָ נֹות ַרּבֹות‬
‫ַה ְר ֵחב ֶאת ַּדעְ ֵּתנּו לְ ַהּכִ יר ֶאת עֹולָ ֵמנּו ַה ַּׁשבְ ִר ִירי‬
‫ַקח ֵמעִ ָּמנּו ַמ ְח ָׁשבֹות ָרעֹות ֶׁשל ֶה ֶרס ּוכְ לָ יָ ה‬
‫ַמּלֵ א ֶאת יָ ֵדינּו ּבַ ּיְ כֹלֶ ת לְ ָׁש ְמרֹו ּכְ ִתּקּונֹו‬
‫ּדֹומם‬
‫ּצֹומ ַח וְ ֶאת ַה ֵ‬ ‫ַחּבֵ ב עָ לֵ ינּו ֶאת ַה ַחי וְ ֶאת ַה ֵ‬

‫ֹלהי ּכָ ל ָה ָא ֶרץ‪ֲ ,‬אדֹון ּכָ ל ַהּנְ פָ ׁשֹות‬ ‫ֱא ֵ‬

‫ּׁשֹוח ִרים ֶאת ַהּנָ ֶאה וְ ַהּטֹוב‬ ‫עֲ ֵׂשה לְ ַמעַ ן ּבָ נֶ יָך ַה ֲ‬
‫ָה ֵאר ֶאת עֵ ינֵ ינּו לְ ַהּכִ יר ּבִ יפִ י ַה ַחּיִ ים ַה ְּמגֻ ּוָ נִ ים‬
‫ַחזֵ ק ֶאת יָ ֵדינּו לִ יצֹר ּולְ ַח ֵּדׁש ּבִ ְמלֶ אכֶ ת ַמ ֲח ֶׁשבֶ ת‬
‫נֹוׁשית‬‫עׁשר ַה ַּת ְרּבּות ָה ֱא ִ‬ ‫לַ ְּמ ֵדנּו לְ ַהעֲ ִריְך ֶאת ֶ‬
‫אׁשר‬ ‫ֲהבִ ינֵ נּו ֶאת ְּד ָרכָ יו ַהּנִ ְס ָּתרֹות ֶׁשל ָה ֶ‬

‫צּורים‬ ‫ֹלהי ּכָ ל ָה ָא ֶרץ‪ֲ ,‬אדֹון ּכָ ל ַהּיְ ִ‬

‫ֱא ֵ‬
‫עֲ ֵׂשה לְ ַמעַ ן ַהּכֹל‪ ,‬לְ ֹלא יֹוצֵ א ִמן ַהּכְ לָ ל‬

‫‪15‬‬
 ‫חתן תורה‬
‫אֹותְך‪,‬‬ ‫קֹורא ָ‬ ‫ֲאנִי ֵ‬
‫ַוְא ְּת ֲנַענֵית לִ י‬
‫ּומּצִ ָיעה ִמ ִּמכְ ַמּנַיִ ְך‬ ‫ַ‬
‫ּנֶח ָמ ִדים ִמּזָ ָהב‬ ‫ַה ְ‬
‫תּוקים ִמ ְּדבַ ׁש‪.‬‬ ‫ּומ ִ‬ ‫ְ‬

‫קֹורא ּבָ ְך‪,‬‬

‫ֲאנִי ֵ‬
‫ֵוְאינֶּנִי ֵמבִ ין ּכִ ְדבָ ֵעי‪,‬‬
‫ּפְ ָע ִמים ּגָ לּוי ּובָ רּור‪,‬‬
‫ּפְ ָע ִמים ָסמּוי ָוְעכּור‪,‬‬
‫וְתֹועה‪.‬‬
‫ֲוַאנִי נָבֹוְך ֶ‬

‫קֹורא לָ ְך‪,‬‬
‫ֲאנִי ֵ‬
‫נַפְ ִׁשי ְמבַ ֶּק ֶׁשת לְ כָ בְ ֵׁשְך‪,‬‬
‫ַוְא ְּת זְ ִה ָירה ּכִ ְמ ַה ֶּס ֶסת‪,‬‬
‫ִטּפִ ין ְמגַ ּלָ ה ֶ‬
‫ּומֹוס ֶרת‬
‫וְנֶעלֶ ֶמת‪.‬‬‫וְטּפִ ין נִכְ לֶ ֶמת ֱ‬ ‫ִ‬

‫קֹורא ֵאלַ יִ ְך‪,‬‬

‫ֲאנִי ֵ‬
‫ּוכְ כָ ל ֶׁש ֲאבַ ֵּקׁש לְ ַה ְׂשּבִ ַיע‪,‬‬
‫יֹותר‪,‬‬
‫ֲנַע ֶׂשה ָר ֵעב ַאף ֵ‬
‫ַעד ֶׁש ִּמּבְ ָׂש ִרי ֲאנִי לָ ֵמד‬
‫ּכִ י לְ עֹולָ ם ֹלא ַא ְׂשּכִ יל לִ ְקרֹא‬

‫ּתֹור ִתי‪...‬‬
‫יֹונָתי‪ַּ ...‬ת ָּמ ִתי‪ָ ...‬‬
‫ִ‬

‫לחוברת המוזיקלית‬
‫עיצוב גרפי‪:‬‬
‫סטודיו אינקה ‪052-3673363 -‬‬