‫‪itth‬‬ ‫טעם‬

‫כפי חפני ופנחס‬ ‫משיב דברים נכוחים וטעסים מרווחים ‪/‬‬

‫‪,‬‬ ‫המתווכחים ‪ /‬ובמקל נעם כמשפט ‪S‬אשר כה‪ S‬כה נוחים‬
‫קיים מצות הכנסת אור׳חים‬
‫משפטים ידבר על ס פ ר הוי כו ח על חכמה הקבלה‬
‫מפארווא‬ ‫החיקי נשא ירם שמואל דוד לוצאטו‬ ‫להחבם‬
‫מאת אליהו בן אמחג מליוורנו‬
‫הועתק והוכנס ל אי נ ט ר ב ^ ^‬
‫‪WWW.hebrewbooks.org‬‬
‫ע״י היים תשס״ה‬

‫‪N0UVEAUX DIALOGUES‬‬
‫‪SUB LA KABBALE‬‬
‫‪ou‬‬
‫‪R efutation critiq u e , h is t c - iq u e , et th eologiq u e‬‬
‫‪des D ia lo g u es sur la raem e‬‬
‫‪de M. le P ro f. LUZZATO de P adoue‬‬
‫‪par‬‬
‫‪EUE‬‬ ‫‪BENAMOZEGH‬‬
‫‪Rabbin P red icateu r a L ivourne.‬‬

‫‪L IV O U R N E‬‬
‫‪|fHE55 l’Aoteuh et‬‬ ‫‪C.‬‬

‫‪1863‬‬ ‫•‬
 •< a • • • •<5 “ ® • • * • • • ® ‫* י • ® • • • * • • ® • • • • • • ® * • • • • י‬

‫בס ד‬

‫ס פ ר ז ה נסר ק ונעבד ע״י‬

."‫"יודאיקה אימג' אוצרות ה תור ה בע"מ‬ 4

I I
"‫ני תנ ת רשות ל״היברא בוקס" שע״י חיים רוזנברג‬
.‫להכניסו ל א ת ר ולהפיצו לצורך שימוש אישי ב ל ב ד‬
‫וזאת למודעי‬
‫אין רשות לאף א הד להדפיסו או להעתיקו‬
‫ס‬
‫בכל אופן שהוא או ב כ ל אמצעי שהוא‬
‫ס‬
o ‫בין ב חינ ם בין ב שכר בין ליהיד בין לרבים‬ 0

‫ניתן לה שיג עותק מ ס פ ר ז ה ועוד ספרי ם‬

I ‫ה מ שולב ת‬ 1) 1 1‫ ם‬10 :‫ו‬

( □ ■ ‫)ב שילוב א ו צ ר ה פ ו ס ק‬
‫וכן ה תוכנ ה‬ &

I I
:‫אצל‬
‫בי ת ספריי ת מורגנשטרן‬
‫ א שדוד‬3 6 2 0 .‫ד‬.‫ ת‬1 4 ‫רחוב רבא‬

(>
0 8 -8 6 6 -5 0 5 9 ‫ פקס‬08-866-0821 ‫טלפון‬ m
a
‫ם‬
OTZROT HATORAH
THE MORGENSTERN EIBRARY
■
14 RAVAH STREET
«
P.O.B.3620 ASDOD, ISRAEE ‫ס‬
Email- kidosheypolin@bezeqint.net

4
a
#
This sefer has been provided by ‫ס‬
Judaiea Image OTZROT HATORAH for individual use only.
All rights reserved by Judaiea Image OTZROT HATORAH.

I
‫ס‬
Permission is only granted to Hebrew Books Org.
No Permission is granted (in any form to distribute these books) 0
to anyone else even if they don’t sell them.
o

•0
* • © • ® ‫* יי‬ ®
 ‫מוקטר ׳מוגש‬
‫על מז‪-‬בח ה׳ לרצון‬
‫ומנהה טהורה‬
‫אחת היא ל א מי‬
‫ברה היא ליולדתי‬
 ‫הקדמה‬
‫י י ט ו ע ת ה ל ה ‪ /‬אשר נדרתי אשלמה — א ש ר פצו שפתי‬
‫כהצעתי להפר אימת מפגי ע לאמר ‪ ,‬כי עור תזון‬
‫למועד לדכר נכחות ‪ ,‬על הפר הויכוח לאהוכינו החוקר והחכם‬
‫הנכבד שד״ל כר״ו‪ ,‬הכה הכאתי במגלת הפר כתוב עלי‪.‬־ ‪-‬‬
‫ו א ו ל □ לא כחדתי האמת בקהל רב‪ ,‬כי אחרו פ ע מי הפרי‬
‫זה לצאת על פני חוץ‪ ,‬יותר ‪,‬ממה שהיה ראוי גם‬ ‫‪ -‬י‬
‫יותר ממ ה שהיה ע ם לבכי לעשות‪.,‬וגם עתה‪ .‬לא הגדתי החצי‬
‫ממ ה שעדיין‪.‬עצור באמתחותי ‪ ,‬ובחדרי עשתונותי ‪ ,‬וזה להבות‬
‫האחת ‪ ,‬כי גמרתי כי*עתי שלא לההתפק בהעכות מועעו ת ‪,‬‬
‫ודחיות קלושות ‪ ,‬לא מחוקות ולא גרושות ‪ ,‬אבל לההב פני‬
‫המלחמה אל כל פנה וזוית אשר אליה יוכל להמלע האיש בעל■‬
‫ריבי ‪ ,‬ולא לתתו השב מ חו עד יודה ויאמר כי צדקתי כדברי‪,‬זכיתי‬
‫כשופטי — מכל הבא בידי רקחתי המרקחה ‪ ,‬אולי תעלה ש מכ ה‬
‫ואמרתי כלבי כי טוב וראוי ומועיל לעשות ק ‪ ,‬אם מ פני כי ע ם‬
‫איש חכם אנכס נשפט‪ ,‬וכשמן הטוב יורק שמו ככלקצוי ארץ וים‬
‫‪.‬רחוקים ‪ ,‬בקור ישרים נמנ ה לעטרת צבי ולצפירת תפארה — ואת‬
‫פיו ישאלו כאשר ישאל איש כדבר אלהים ~ ואם אזיד לצאת‬
‫לקראת ינשק ואשפתי לאמלאתי מכל חץ כמר* ומגני נגעל מבלי־‬
‫משוח כשמן‪ ,‬אז אפול שמר ואהיה לחרפה ולקלהה לכל מאי ‪:‬‬
‫ואס מפני כי הן בעון‪.‬לא נוכל מלט מלהורות כי רבו כעת‬
‫המתפרצים על החכמה האלהית הזאת‪,‬וכל אשר לתאר חוקר‪.‬‬
‫חפשי יכהוף ‪ ,‬הלא יבוש מלהעלות על לבו גם הפק רחוק אולי‬
‫מוריו ומלמדיו היושכים ראשונה על כהא החכמות הרמות ‪ ,‬שגו‬
‫והשגו‪ ,‬ומשכו את עצמם ואחרים ע מ ס כדרך לא טוב ‪ ,‬ומי זה‬
‫יערב אל לכו להאציל רוח עצה וגבורה וכח אמיץ לפשוט מהוה‬
‫הבושת מעל פניהם ‪ ,‬ולקרוא כאמת דרור מכל עול אנושי גס אם‬
‫יהיה מצופה מזהב החכמה הנאהכה והנעימה‪ ,‬אם לא יעמוד‬
‫כמבחן ‪ ,‬ככהף כתוך כור ? ולהגיע לתכלית ז‪.‬ה לו יעתיר החוקר‬
‫רכות ראיות ואותות ומופתים כאלה אלף פעמים ‪ ,‬לא יגיע ער‬
‫חצי חוכתו — ואולי יש תקוה ‪:‬‬ ‫׳‬
‫זאת לא יכולתי להפיק זממי ולהשלים מחכרתי בפעם‬
‫אחת ‪ ,‬כי זה הדרך כחרתי לי שם בהד רגלי ולא‬
‫נקנני‬ ‫־‬
 ‫‪-‬‬ ‫()‪)Ov‬‬
‫נחנני לדק ארח כאותי ‪ ,‬גס מזה אחד ומזה אחד היןיפוני‬
‫למודים וקונטריהיס אחרים אשר אני ע מל כהם כל היום וכל‬
‫הלילה " ומהנחוצים יותר והקרוכיס לצאת לאור עולם הוא הפר‬
‫אם למקרא על ה' חומשי קורה‪ ,‬ואחריו ימשוך אם למהורת‬
‫על הפרי רכרתינו מ מנו כמעשהו — גם ידי אוחזת בקורות‬
‫האיהיני שכתבתי בלשון איטלקי ‪ ,‬עור לא כביר‪ :‬יפוצו מעינותיה‬
‫קוצה — והשלישי מכריע הוא את כלם ‪ ,‬היא מלאכה רכה וגדולה‬
‫•על התחלת הנצרות ואמונותיה ומדותיה ומה שמץ דבר נמצא‬
‫כה מי ת היהדות‪ ,‬הכל בכתב ולשון צרפת מיד ה׳ עלי השכיל —‬
‫ואם יקחך לכך וירזמון עיניך לשאול ולמה תחזיק בכנף עשרה‬
‫מלאכית בפעם אחת ~ ולמה תעלה על שלחנך כהעודת שלמה‬
‫ואין בית הבליעה פנוי גם רגע אחד ? ההבי פניך ושאול לגרגרניס‬
‫אשר נחת שלחנם מלא דשן‪,‬וקבר פתוח גרונם צועקים לאמר הב‬
‫הב למלא בטנם כי ירעב ‪ ,‬או פנה אל ימין‪ .‬ושאל זקניך ויאמרו‬
‫לך למה גזרו לעולם ישים ארם עצמו כשור לעול וכאמור למשאוי‬
‫־ על ד״ת ״ ־ ואשריו למי'שצריך להשים עצמו כשור וכחמור ‪:‬‬
‫א מ נ ם אמיתי כלבי כי לא נכון לעכב עוד ראשית פרי‬
‫מלאכתי על תשלום הספר כלו — אם מפני כי‪-‬‬ ‫‪. ,‬‬
‫יארך הזמן עד בלי די‪ ,‬ואם מפני כי אולי בשולחי החוצה חלק מה‬
‫ממלאכתי ‪ ,‬אוסיף אומץ והשתדלות לבוא עד תכליתה‪ ,‬על ק אתה‬
‫הקורא קח נא את כרכתי אשר הובאת לך — והעתר אל אלוה‬
‫‪ .‬וירצני להוציא מחשבתי לפעל מכל וכל כקרב ימים ‪:‬‬
‫ו כ כ ר מלתי אמורה כהמשך הספר כי לא שמתי כל מעייני‬
‫כמחברת זאת ^ רק להשיב על טענות אהובינו החכם‬ ‫׳‬ ‫‪-‬‬
‫שד״ל ‪ ,‬להרוס ולא לכנות ‪ ,‬לעקור ולא לנטוע ‪ ,‬על כן אל יתמה‬
‫הקורא על החפץ אם ירגיש כאיזו פנה מהפנות שנדברנו כה כי‬
‫יותר היה ראוי להככיר כמלין — ולהכיא ראיות כפלים לקושיה ‪,‬‬
‫כי גם אנכי כדעתך הקורא ידעתי ‪ ,‬ירק עת לכל חפץ תחת השמים ‪,‬‬
‫ואם יהיה אלהים ע מדי עור אשוב לבנות הריסות הקכלה ‪ ,‬ולהחיות‬
‫אכניה מערמות עפר ‪ ,‬כאשר ישקיף וירא הקורא בספר אשר יעדתי‬
‫כתוך הויכוח ‪^,‬משמות החכמה וספריה אצל חז״ל״ ואיננו כאשר‬
‫יוכן על נקלה ‪ ,‬ל׳א חלק הלא מצער מהחקירה הרמה והנשאה‬
‫אשר עליה תטוף מלתי ;‬ ‫־‬ ‫;‬
‫‪ 7 V‬זאת אחוך שמע לי ‪ ,‬כי גדול יהיה כבוד המלאכה האחרונה‬
‫הזאת‬
 ‫()‪)(v‬‬ ‫•‬ ‫^‬
‫הזאת מהראשונה ‪ ,‬ואין קצה לכל העמל אשר יוטל‪.‬על׳ איש אשר‬
‫יכוא לאחוז כהכך עץ השיים הזה^ וזה מ ט ע ם אשר אומר ‪ ,‬כי למן‬
‫היום אשר נתנו עליה החוקרים בקולם ‪ ,‬למן היום־ אשר הוציאו‬
‫דכה ‪ ,‬על ארץ רבה ^ לא היה איש‪ .‬אשר יאחוז בכנפות החכמה‬
‫האנושית לנער הפוקרים ממכה — לא היה איש אשר יאמר‬
‫לחכמה תני‪.,‬ולחקירה אל תכלאי ‪ ,‬הביאי‪.‬טענות מרחוק ‪ ,‬וראיות‬
‫מקצה ארץ ‪ ,‬אשר יאמר למתפארים בה ההו ‪ ,‬כי ‪.-‬שקר אתם‬
‫דוברים ‪ ,‬וחכמת מה לכם ‪ ,‬יען וביען לא כאשר דמיתם תשיב‬
‫אמריה‪ ,‬והחרוץ משפיה — לא אליכם לעשות בה כטוב בעיניכם ;‬
‫לשום בפיה את אשר יכשר‪.‬בעיניכם‪ ,‬לחסות תחת צל‪.‬כנפיה‬
‫להסתיר מערומיכם — גם לנו לבב כמוכם ‪ ,‬גס אנו שוחרי תורה‬
‫וקושיהגם‪.‬יח! — ו א ס‪ .‬היו אנשים כורדים אשר הרהיבו נפשם‬
‫עוז להתקומם ‪ .‬נגד אויבי הקבלה ‪ ,‬רק בצל האמונה ייחסיון‬
‫ומבלעדי מ ע טי ם ונער יכתכם אשר הליצו בעד הקבלה בקצת‬
‫טענות חיצוניות לה‪ ,‬כרובם כן חטאו‪ ,‬בכחי*; הכלים הנאותים‬
‫למלחמה הזאת ‪ ,‬ויצאו לקראת שוטניהס כ מ ע ט מעוטרים‬
‫בציציותיהם ומוכתרים כתפליהס‪ ,‬ולא ■ידעו כי כפתן חרש יאטם‬
‫אזנו לקול מלחשים ‪ ,‬כן אויבי הקבלת לא יאפו‪ .‬שמוע מופתיס‬
‫לקוחים‪.‬מהקבלה עצמה ‪ ,‬רק מהספרים המוזרים לה כי יאמרו ‪,‬‬
‫כי אין ארם ולא■ חכ מה‪ .‬מעידי ם על עצמם — •ומזה ימשך שכל‬
‫אשר נדבו רוחו לפנות אל חכמת הכקור ‪ ,‬והלשון ‪ ,‬והקדמוניות‬
‫להיות לו לעזר ולהועיל בחקירותיו ‪ ,‬הלא כאיש בורד יהיה ההולך‬
‫בדרך לא ■עכר בה איש ולא ישב ארם שם ‪■ ,‬כיונה פותה עוגרת‬
‫ומצפצפת ואין עונה ‪ ,‬ככבש אלוף המשולח ככר נרחב משוטט‬
‫‪.‬הנה והנה ‪ ,‬ולא ידע לכלכל פעמיו ולא תשורנו עין לחמלה ולהיות‬
‫לו חכרה נאמנה — כאדם הראשון‪ ,‬פולח ובוקע ‪ ,‬וחורש ‪ ,‬וזורע ‪,‬‬
‫וקוצר ‪ ,‬וטוחן ‪ ,‬ולש ‪ ,‬ואופה ‪ ,‬ולא ימצא במי שקרמו ‪ ,‬כאשר ימצאו‬
‫כשאר החכמות רבים ונכבדים אשר הכינו את אשר יביאו ‪ ,‬וכל‬
‫אחד בורר חלקה אחת לעצמו ‪ ,‬יעזקה יסקלה ויטעה שורק ‪,‬‬
‫ובהצטרפות כל המלאכות וההכנות הפרטיות גם יחד ‪ ,‬תהיה‬
‫שלהבת האמת עולה מאליה ‪ ,‬ישוטטו רכים ותרבה ׳הדעת —‬
‫וכנגד זה מה טובו אהלי המנגדים ‪ ,‬ומה נעים גורלם ! אין גם‬
‫אחד מהם שלא ימצא מימינו ומשמאלו תומכים ביריו מזה אחד‬
‫ומזה אחד ‪ ,‬לפניו ילך דבר ויצא רשף לרגליו ‪ ,‬לפניו יעברו חלוצים‬
‫נושקי‬
 ‫( ‪)(" 0‬‬ ‫‪.‬‬
‫נושקי רומי קשת אםר לא הפכו‪.‬כיום קרב — א תריה ם ירוצו ולא‬
‫ייגעו‪ ■,‬חבל נביאים מתנכאיס כהגנון אחד ועליהם נפשם תשתוחח‬
‫להדמית למוריהם וללכת בדרכיהם ‪ ,‬אולי גס לירות החצי להעבירם‬
‫— וכל ארם יחזה כי למען נוכל להתקומם על אלה אשר להם ‪,‬‬
‫החכמה‪ .,‬ו ה עז‪ ,‬והמכין^‪ .‬לא ימלט שאחד ירדוף אלף ושנים יניסו‬
‫רכבה ‪■ :‬‬ ‫‪.‬‬ ‫־‬
‫ון^ם אחרי כן כאשר יבואו דברי האחייס אשר יעדתי לא‬
‫‪ .‬כזאת אתהלל כמתת שקר לאמר כי באתי עד תכלית‬ ‫‪,‬‬
‫כוונתי — ידעתי כי חכמת הקבלה והחקירות הנלוות אליה ‪ ,‬אל‬
‫זה נדמיה יתשוה וזה רמות נערוך אליה — ליער גדול צומח עצים ‪,‬‬
‫כל עץ נחמד ־למראה וטוב למאכל‪ ,‬רק צא עלה הכורת לעשות‬
‫דרך ומסלול ‪ ,‬לחשוף יערות ‪ ,‬ולתקן המעברות — לא הועמדו‬
‫הסולמית לאחוז בסנסני תמרים‪,‬לעלוק אל צמרת הארז ללקט משם‬
‫פריו למאכל ועליהו לתרופה‪ ,‬לא נחתרו המערות ונקיקי הסלעים‬
‫להבריח משם ‪ ,‬החפר פארות והעטלפים ‪ ,‬ואולי גס זאבי ערב‬
‫תשטים סביב סביב לערף־ערף להביא — ועל כן לא לאחד ולא‬
‫לשנים תהיה המלאכה ‪ ,‬ואם יערב הראשון גם השני אל לבו‬
‫'לגשת'אל ע מ ק הבכא הלזו ולא פחד ורחב לבבו ‪ ,‬הלא לצדקה‬
‫תחשב לו ‪ ,‬ומשכרתו תהיה שלמה' מע ם ה׳ ומע ם ישראל ‪:‬‬
‫ז א ת תקותי וזאת תחנתי ‪ ,‬וכאשר היה אלהי אכותי ע מדי‬
‫בדרך אשר הלכתי כן יוסיף אומץ ובריאות בגויתי ונפשי‬
‫למען אוכל להקדיש עתיתי למלאכת שמים כאשד שקדתי על‬
‫דלתותיה עד היום הזה ;‬
‫ו ‪ jt/‬ת ה אליך החוקר החכם אשר חצבתי לי למטרה אשים‬
‫דברתי — לשמע אזן שמעתיך ‪ ,‬ועד עתה כעיני לא‬ ‫י’‬
‫ראיתיך — ידעתיך בשם ‪ ,‬וגם מצאת חן בעיני ‪ ,‬כי אהבת החכמה‬
‫אש תמיד תוקד על לכך לא תכבה ‪ ,‬לא יעצרה גשם שוטף ואבני‬
‫אלגביש אשר מידי הזמן הבוגד סקול יסקל או ירה יירה ‪ ,‬לשוא‬
‫תרתיח מצולה שאון מים כבירים לעלות על ראשך ‪ ,‬לשוא באת‬
‫עד נבכי יס ‪ ,‬וכפשע בינך ובין המות ‪ ,‬כי בשוא גליו אתה תשבחם‬
‫— לשוא שתית מצית שכול ואלמון א חד‪,‬וכ מו פ ת 'היית לרבים‬
‫כעצבך וברוגזך ולכך החלל כקרכך כי המר לך שדי מאד ‪ ,‬גם‬
‫אנכי‪,‬אחת נשבעתי אם לדוד אכזב‪ ,‬בכיתי לקשה יום‪,‬וטפי דמעותי‬
‫נוזלים ע ס טפי הדיו אשר תטוף ק׳ למוסי על ספר חקה — ממלח‬
‫טהור‬
 ‫‪)(v»X‬‬
‫טהור קדש ! וככל זאת על משמרתך ע מד ת ‪ ,‬י מינך אחור לא‬
‫השכת — לא ־כפלו ׳פניך‪ ,‬לא גרפו ידיך ^לא מעדו‪ .‬קרסוליך ‪,‬‬
‫זכרכיך הכושלות^ לא כי ע ת תחת משא ציות רכות ורעות עליך‬
‫■ עלות י— וכת־ורחך זכשקידתך על דלתות החכמה הוספת יום יוס‬
‫^ ע ל כץ ישכחוך ע ס עז ‪ ,‬כי לך יאתה השבח והתהלה למעלה‬
‫מחכמתך כי רכה — כי‪.‬לו חכם אתה מדניאל אהכת החכמה‬
‫אשד כקרכך היא עולה למעלה מחכמתך ] ומי יתן ואהיה במרה‬
‫זו אנוש כערכך ופחות ממך — זאת היתה לי לשמור לפי מחסום‬
‫ולא להשב לך כפעלך וכמעשה ידיך^ כי ניאץ נאצת את אויבי ה'‬
‫ככל הדברים אשד העתית נגד כבודם של ראשונים נוחי עדן אשר‬
‫קטנם עבה ממתנינו* גם בחכמה וגס יותר ביראת אלהים !‬
‫עתה הסכלת ־עשו ! ואם אולי יבואו בך פרושים ויחללוך וישימו‬
‫את שמך מרמס תחת כפות רגליהם ! מידך היתה זאת לך ! כי לא‬
‫חסו על כבודך יותר מאשר חפת על כבודם של מרן והרמל׳ן אשר‬
‫הצגת ככלי ריק וכתנין כלעת לא חמלת — רגזת ושחקת ואין‬
‫נחת — מר״ן ‪ ,‬והרמב ‪ — ! ! f‬צדיק הראשון עשיתו כאיש‬
‫עכרו יין‪ ,‬כגבר אשר חשכו כוכבי נשפו אשר קדר מאור שכלו‬
‫אשר יקוט כסלו ובית עכביש מבטחו ‪ — ,‬והש;י ראשון כמעלה‬
‫עשיתו כעובד אלילים ו‪-‬קדאת עליו המשא אשר חזה ירמיה על‬
‫עובדי פסל וכתועבות אבותיהם הלכו ‪ :‬האיש כמוך יבחר לשפוך‬
‫בוז על נדיבי ע ם ישראל עד השיעור הזה ‪ ,‬האם הארי המת‬
‫תמנענו מהכבוד הראוי יותר מהכלב החי ? האם לא מצאת‬
‫נגדם מ ענ ה אם לא לארץ חללת נזרם ? ה מ ע ט ממך לחלל את‬
‫‪ ,‬מחמד עיניהם גאון תפארתם ‪ ,‬הקבלה ‪ ,‬כו תלאה וכי תמרה‬
‫ותעציב את רוח קדשם ? — הלא בידך נתת מתג ורסן עדיין‬
‫לבלום‪ ,‬ביום אשר ידובר בך קשית ‪ ,‬כי יאמרו כאשר עשית יעשה‬
‫לך ‪ ,‬ואס איש יש בארץ אשר לא יאות להשיב חורפו דבר ‪ ,‬אתה‬
‫האיש ‪:‬‬ ‫ן ‪.‬‬
‫ו ב כ ל זאת שמתי כבודך וכבודי ומדותיך היקרות על פני ולא‬
‫השפתי גמולך בראשך ‪ ,‬ולא נתתי את לשוני לנגוע בך‬
‫חלילה כי כבבת עיני אהבתיך — וזאת אשר תעשה לכפר על‬
‫אשר העוית ‪ ,‬בחון ככור שכלך כל הדברים הנאמרים ב א מ ת‬
‫)ולא ל ה ת ר צ ו ת כי נהפוך הוא‪ ,‬ובמה נחשב הוא( במשך‬
‫החלק הזה ובמה שיבוא אחריו — ועליהם תוסיף על אחת‬
‫שבעתים‬
 ‫()״‪)( VI‬‬
‫שכעתים כיד שכלך כי רב ‪ ,‬ואס יתעשת האלהים עלינו ועליך‬
‫ויאירו‪ .‬אל עכר פניך הס ע מי ם אשד אספתי ואשר אאקוף ואשר‬
‫נא אל יעצרכה‬ ‫תחצוב ממחצב הזהה העוב אשר כקרכך‬
‫מעיק או מונ ע חיצון או פנימי^ רק שים נא ככור לה׳ אלהי‬
‫ישראל ותן לו תודה‪ ,‬וכזה תועיל לאמונתינו ורב סוב תאצור לבית‬
‫ישראל ולמין האנושי ככלל לימים יוולרו;ואם אנכי לפי רוב‬
‫השנים והחכמה לפניך ככן — שפתיך לא תכלא ‪ ,‬כאשר כבר‬
‫כתבתי לך ביחוד‪ ,‬לאמר נצחוני בני‪ ,‬ובזה תשוה לקונך שהוא‬
‫אב מנוצח ושמח ‪:‬‬

‫י״ב אדל תרכ״ג‬ ‫איוורני‬

‫אליהו כן אמוזג יש׳ע‬ ‫ע״ה‬

 ‫ט ^; ם‬

‫ח פגי ו פ נ ח ס‬
‫לזפני'■■'הראית ‪f‬‬
‫פנתה• ומהו זה ?‬
‫תפני •‪ .‬ה' הויכוח מעשה ירי האומן הגדול ‪ ,‬תכימא דיהודאי‬
‫” שד״ל שיחיה •‬
‫פנחה* אכרךה' אשר זכני לראותו ואשר יעצני ללמוד ולהגות כו‬
‫■‬ ‫מראש ועד הוף ־‬
‫תפני • מה קול הדברים אשר אנכי שומע ! אתי וראש ! נהפכת‬
‫כרגע לאיש אחר ונאמנו כל־ דכרי ־אשר רכרפי אליך לחמר‬
‫שהופך לבעוע כהכלי המקובלים וכהפריהם’•‬
‫•‬ ‫פנאה ־ לא ירדת ערייך להוף כוונתי •‬
‫חפני • אני שמעתי ולא אכין ־‬
‫פנחה ־'ב א מ ת כי מחוייב אנכי לתת תודה לאלהים ‪ ,‬כי על ידי‬
‫ההפר הזה ^ נדדו הלכו כל ההפקות שהיה לכי מאופק על‬
‫אמתת החכמה הזאת וקדושתה •‬
‫חפני • ואיך אפשר ?‬
‫פנאה• אפשר ואפשר ‪ ,‬כי מרם אחלה לראות כ ל הזה ‪ ,‬עמדתי ‪.‬‬
‫מרעיד בחשבי כי אריה עלה מקפכו להלחם נגד החכמה‬
‫הזאק^ וכלי מפצוכירו לנתוש ולנרון להאביד ולהרוה‪ ,‬מענו ת‬
‫נוראות ‪ ,‬וראיות נשגכות אשר לא זכו להם ‪ ,‬לא הרב יעב[‬
‫במטפחתו ולא ה לי ממודינא ב ל ארי נוהם ‪ ,‬ואשר לא יוכלון‬
‫שאת כל אנשי החכמה הזאת■‬
‫ןפני ־ וכן הוא כאמת■‬
‫‪1‬‬
 ‫() ‪)( 2‬‬
‫פצחת־ נואשת כאמרי פיך ‪ ,‬כי אררכה ‪ ,‬כל מי שיש לו מולז‬
‫כקדקורו ויקרא כתפר הזה ‪ ,‬אין תפק שיאמין יותי ויותר‬
‫כחכמת הקבלה מאחר ‪ ,‬שאיש גבור חיל צלל במים אדירים ‪,‬‬
‫להפיל חומותיה והעלה כידו חרת■‬
‫חפני■ ומי הגיר לך אחי שהחכם הזה ‪ ,‬לא כתב תפרו ככוקף זית‬
‫כ׳ ג׳ גרגירים כראש אמיר ועודנו עוצר באמתחות כתביו‬
‫אותות ומופתים גדולים ורעים לחכמת הקבלה ולמאמינים כה*‬
‫פינחת■ מי הגיר ? ע ב ע האיש הזה ‪ ,‬ומנהגו ככל תפריו וחקירותיו ‪,‬‬
‫שלא להוציא לאור דבר קעון או גדול אם לא ינ פ ה‪ /‬כי״ג נפה‬
‫בתולת נקיה ויחזקהו כמתמרים לא י מו ע ושכחוהו חכמים ‪,‬‬
‫י ועוד כי ככר נודע לי‪,‬ממכירי החכם הזה ‪ ,‬והוא כעצמו מודיע‬
‫לנו איך היום כמה שנים שכתב התפר הזה ‪ ,‬ואין תפק שבכל‬
‫הזמן שחלף מיום שחכר הת' עד היום ‪ ,‬אם כאולי היה מוצא‬
‫ט ענ ה או כדמות מ ענ ה לה ככיתה בתוך הת' ‪ ,‬ברור הרכר‬
‫שהיה מחבקה כב׳ ידים כי למה יעלים ׳האמת מאנשי דורו ‪,‬‬
‫ולמה יכחיד תחת לשונו מה שיועיל לפרתמ ‪ ,‬ולתקוע אותו‬
‫■‬ ‫‪-‬‬ ‫כלב קוראיו ?‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫חפני • כן דכרת •■‬
‫פנחת ׳ אם כן ‪ ,‬מוכרחים אנו לומר ‪ ,‬שאם כל הטענו ת שהעמית‬
‫עלינו ‪ ,‬וכל הכרכורים שכרכר לבלע את הקדש לא יועילו ולא‬
‫יצילו כי תהו המה כרור הדכר כשמש שלא לאמונה ג כ רו כ א ק‬
‫המתהללים כמתת שקר כאמור כי יש לאל ידם לשרש אחר‬
‫החכמה הזאת ולעוקרה מן העולם ‪ ,‬וטובה ־חכמה שהנחילו‬
‫לנו אבותינו מכל כלי קרב המתפקרים האלה ורק אין דבר‬
‫בידם כי אס חץ שחוט לשונם במרמה דבר■‬
‫חפני ־ קול ענות גבורה אנכי שומע ‪ ,‬אך ראיות ותשובות לא‬
‫שמעתי עד הנה •‬
‫פנחס • רצונך שנקרא הספר הזה יחד ונתווכח עליו ?‬
‫חפני • טוב הדבר■‬
‫פנחס• ראשית כל‪ ,‬מה דעתך על התפור שבדה מלכו ‪ ,‬על‬
‫אודות מה שקרה לו כלל הוש״ר עם האיש החכם הבא מארצות‬
‫פולין •‬
‫חפני■ כן דרך כל מחבר אשר ישים כפי שני אנשים מתוכחיס ‪,‬‬
 ‫‪)(3X‬‬
‫‪. .‬־‬ ‫הרכרים היוצאים‪ .‬מקלמושו ואין כזה שום דופי •‬
‫פכחם■ וכריך עוכים ונכוחים ‪ ,‬אכל מן הראוי לקרב המאורע אל‬
‫האמת כל מה שאפשר וזולה זה יחשכ להמחכר ‪ ,‬לח הרון גמור■‬
‫חפני • ומהו הדכר שיוצא כהפור זה מ ט כ ע האפשר ?‬
‫פכחת • האינך רואה אחי ג י החכם הזה אשר רמה המחכר אינו‬
‫מאמין שיהיה כליל הוש״ר גמר דין■ ומשירת ‪ :/‬פ ת קין וככל‬
‫‪ .‬זאת ראינו שלא נתן שינה לעיניו תמיד כל הלילה לא יחשה‬
‫מלעשוקכתורה‪,‬ו^כר כשהגיעלקריתהארזאזהחללהתנמנם■‬
‫ומי שלא יאמין למה יתעורר כליל זה יותר משאר הלילות ‪,‬‬
‫‪ .‬וכפרע כי■ חוששני לו מחעאת כמו שהודה כפיו והוא מקנא‬
‫לאלהיו על תענוג *המועיות כדרך המתקנאים ‪ ,‬והמתחשייס‬
‫■ הרוככים על העגלה כשכת ומוצצין השיגארו וכל זה להיוק‬
‫‪ :‬מהדרין מן המהדרין כי זו חוכתס ויעשוה ■להתענג כמועדי‬
‫■‬ ‫־‪ ,‬ה'‪ ,‬וכשכתותיו ‪ ,‬מזיז ככודם •‬
‫_‬ ‫‪,‬‬ ‫חפני • מה ענין זה לזה ?‬
‫פנחש‪-‬״איני אומר שיהיה הענין שקול אכל תודה לי^שהעעם‬
‫'‬ ‫אחד הוא■‬
‫תפני■ אפילו אם אודה לך ‪ ,‬שלא כאו הדברים‪^,‬כצד היוקר קרוב‬
‫אל האפשר‪ ,‬כאמת שאין זה מום כגוף החכור אך שומאקענה‪,‬‬
‫שאין ראוי ל^קרק כה יותר מדאי ‪ ,‬אכל אר^ זה תודיעני מה‬
‫תשיכ על ה ע ענ ה החזקה שמען האורח ‪ ,‬כאומרו ‪ ,‬ווי לכון‬
‫חייכיא שאתם כופרים כדכרי קדמו׳ אכה״ע שתקנו וכו' •‬
‫פנחש • האורח הוה ארח לחכרה ע ם המתקדשים והמטהרים ‪,‬‬
‫כשיועיל לחזק דעותיהם ‪ ,‬רוקא‪ ,‬כי מה ראיה היא זו ממ ה‬
‫ש קדרו לנו ק־ן מחילה ושליחה■ ראשית כל דכר‪ ,‬וכי משדרי‬
‫תפלותינו כראש השנה ויום הכפוריס ‪ ,‬אנשי ככשת הגדולה‬
‫היו או מאה ועשרים זקנים אשר הופיע עליהם רוח הקדש ?‬
‫זאת ו עו ד‪ ,‬מ ה הלשון אומרת חץ מחילה וכו׳ ? אפילו תנוק‬
‫מבית השפר יודע שאין הכוונה לומר שאין אחר המחילה הזאת‬
‫‪ .‬כלום אכל ‪ ,‬שהוא קץ לכל הכריות ‪ ,‬ויום ק״וש וראוי לבקש‬
‫ולעתור שליחה‪ ,‬ומי שיכחיש מה שאמר כקורה כי כיום הזה‬
‫‪- .‬יכפר‪,‬האם בהיותינו מאמינים שמי שיצא חייב מכי תדינו‬
‫הצדק עדיין נפתחים לו שערי תשובה‪ ,‬אנו הורשיםומכחישים‬
 ‫( ‪)W‬‬
‫אמונת תורתינר‪ ,‬אשאלך אחי אם רכי יושי שתמר כגמ' אדט‬
‫נדון ככל יום‪,‬ומעשינו תמיר ! להתפלל על המחיה ועל הכלכלה‬
‫ולרפואת החולים יכחישו הפשוק הזה ואם יכחישוהו מה שכא‬
‫במשנה כארכעה פרקים העולם כדון בפשח וכו׳ ואם חז״ל‬
‫שאמרו על רשעים גמורים שנכתכין ונחתמין לאלתר למיתה‬
‫מנגדים למה שכיארה התורה ? וגס מה שהושיפו שאין גזר דין‬
‫של צכור נחתם ואם נחתם מקקרע אם היא הותר התורה ‪ ,‬ואס‬
‫מת שאמרו כר״ה לדעת ר״י שגזר דין שכל א' וא' כזמנו הוא‬
‫נחתם ומ״ש דכי יצחק יפה צעקה לאדם כין קודם גזר דין כין‬
‫לאחר גזר דין אם הוא מנגד למ״ש התורה או דוקא למ׳י׳ש‬
‫האורח הכא מפולין ?‬
‫חפני■ • כאמת שכאומרס ז״ל אדם נדון ככל יום ‪ ,‬אין גז״ד ש״צ‬
‫־ נחתם ויפה צעקה אפילו לאחר גז״ד הניחו לנו מקום להשיב‬
‫על תלונות האורח‪ ,‬אס לא ירצה להכחיש גס מ״ש חז״ל כתלמוד■‬
‫פכחש■ כריך היודע וחוקר לכות בני ארם •‬
‫חפני‪ ■.‬אמנם אחי אם הוכחת נגד פניו של האורח הלז שלא על‬
‫חכמי הקכלה כלבד תלונותיו כ״א גם על חכמי התלמוד ‪,‬‬
‫עדיין נשאר לנו לכרר איך לא ינגדו כל המאמרים שזכרת למה‬
‫שכא מפורש בתורה ‪:‬‬
‫פנחש • לא תקוה ממני שפעם כפעם אערח לישב דברי חז״ל‬
‫במשנה והתלמוד ע ם המקרא כי אין אנו עשוקים כעת כמלאכה‬
‫זו ולא יספיקו מגלות לכרר כל־הענינים הנצרכים כאופן נאות‬
‫ודי לי שאראה לך כאצכע כדור כשמש שדכרי המקוכלים אינם‬
‫שותריס לחכמי המשנה והתלמוד ‪ ,‬ונהפוך הוא כי שניהם‬
‫עולים כקנה אחד אבל כפעם־ הזאת כדי שלא להשיב פניך‬
‫ריקם אומר לך כקוצר מלין כי האמונה וקכלת חז״ל ישכימו‬
‫כי יש איזה זמן מן הזמנים מיוחדים לשפוע כל כאי עולם ‪,‬‬
‫אכן לידע מהו המשפע הזה ‪ ,‬ואיך הוא מיזחלק כאותם‬
‫כהו׳ וכקב' דהיינו אימהי תועיל‬
‫הזמנים אשר כא עליהם ר י‬
‫התשובה ואימתי לא תועי'י ייי לא מצינו מפורש וכל מה‬
‫שיאמר כענין זה אינו סותר למה שכא כתורה וכ״כ כרור זה‬
‫הדכר ופשוע הוא לכל מכין כי הרב שמעון בר צמח כהקדמה‬
‫פירושו על איוב העריך כמה קושיויז וקפקות שלא יתורצו ‪ ,‬ולא‬
 ‫()‪)(S‬‬
‫יתפשמו הקממיס אם לא כמונח זה שאמרנו אלא שהוא ז״ל‬
‫הפריז על המרה כיותר כמו שכא באפיו קחנו משם■‬
‫חפני • הן לו יהי כדברך שאין התקון הזה אותר למה שכא כתורה‬
‫ובדברי חז״ל ‪ ,‬לפחות בעל כרחך תודה לי שלא מצאנו למנהג‬
‫הזה יאור ואיוע לא כתורה ולא ברברי רכותינו■‬
‫פנחא■ איך אורה לך ואין זה אמת ?‬
‫‪,‬חפני■ לזאת יקרא חרוש גדול כי מעולם לא שמעתי ולא העליתי‬
‫על לכי שיהיה למנהג הזה שורש ועקר כדברי הקדמונים ־‬
‫פנחא■ לרעתי ‪ ,‬אין אתה מיחל ממני שאראה לך מקרא מלא ‪,‬‬
‫'‪.‬ברברי מרע״ה ! ולא מצוה מתרי״ג מצות! שכאו־ מפורשות‬
‫כאורה כי כמה עני׳נים רמים ונשגבים אשר יאור האמונה נשען‬
‫עליהם לא כאו מהם כי אס רמזים קלים כתו' כהררים התלויס‬
‫כשערה ר״מ לא מצינו מקרא מלא שיודיענו שיום א' כתשרי‬
‫הוא יום ראש השנה )הגם שיש ללמוד זה בלי ערעור ופקפוק‬
‫מכמה פאוקים כמו שהורו כע״כ גם רודפי הפשע כלבד( ואין‬
‫צריך לומר שלא הורע לנו שהוא יום הדין ומאוגל לתשוכה כמו‬
‫שמאמינים כל כני ישראל היום■ וככל זאת יש להוציא שני‬
‫העניניס'האלה רכי הערך כמו שאתה רוא‪.‬ה מאיזה מליצות‬
‫יקריא שכאו כתורה ‪ ,‬ומאיזה רמוים אשר כל כעל שכל לא ימאן‬
‫לישא להם פנים ‪ ,‬ולצרור אותם בשקידה רכה ‪ ,‬ואם אראך אחי‬
‫שג' מועדים אלה ר״ה ויו״הכ ושמיני עצרת כלס נאקריס‬
‫כאקירה אחא ליתן את של זה כזה מה תאמר ‪1‬‬
‫חפני■ רופא אומן תקרא^ אך ירא אנכי פן אכשל באבן נגף וצור‬
‫מכשיל אשר הקימו לנו כמה מן הנודעים אצלנו כשם חכמים‬
‫המהפכים דברי תורה כחומר ביד היוצר אל כל אשר יהיה רוח‬
‫‪ ..‬הדמיון ללכת ע״י היוע הגימ' וכיוצא מן הענינים האלה■‬
‫‪ .‬פנחא • אל אירא ואל ימהר לכך לחושדני כמרמות ואוך כי הגימ׳‬
‫יהר׳ת אע״פי שאינם הכלים ורעות רוח כז״כרי החוקרים‬
‫נמהרי הלכ החורצים משפע לא כאמא ולא כצר !ה עא׳ז אין‬
‫להם מבוא בויכוחים וחקירורל כאלה^וככורם כמקומה מונח •‬
‫חפני ־ אתה מלהיב תשוקתי לידע הרמז שכא כתו׳ע״ע זה •‬
‫פנחא ־ אשאלך אחי והודיעני מה ע ע ם לחגיגא עצרא ומה רמז‬
‫י יש כה ; הנה ראינו ככל המועדות עעם מאפיק למצותם‬
 ‫() ‪)■(6‬‬ ‫■‬
‫ולשמירתם ! הפשח לזכור צאתט ממצרים ‪ ,‬חג השכועות‬
‫להיות זמן הבכורים ומתן תולתינו כפי עדות חז״ל הנאמנת ‪,‬‬
‫ר־׳ה ויו״הכ הנה הנם ימי הדין לשפוע כל באי עולם ‪ ,‬חג‬
‫השנות למען ידעו דורותינו כי כשנות וכו׳ אבל עצרת למה‬
‫נתישדה‪ ,‬ולמה נצעוינו כה ‪ ,‬ני אין שפק שחז״ל נתכוונו לנקודת‬
‫האמת כמה שאמדו ״עצרת חג כפני עצמו״ הן מנ ח קכלתם‬
‫המכרעת הן מנ ח השכרא ושיוע הכתובים ‪ ,‬שהרי נל המצות‬
‫המיוחדות לחג השנות נפשקים ביום השביעי ולא תמצא שתחיוכ‬
‫התורה לינוול ר' מינים ולישב בשוכה ביום שמיני עצית וזה‬
‫מופת חותך היות לה מציאת ועע ם כפני עצמה■‬
‫חפכי■ כן הוא כאמת ‪ ,‬אכל כבר הקדימו חז״ל שיום שמיני עצרת‬
‫הוא כדמיון חג השכועות לחג הפשח הנק׳ ג״כ עצרת אלא‬
‫שנתקרב לחג השנות מן השנות שזכרו הם ז״ל■‬
‫פנחש■ אך מה יועיל זה ‪ ,‬מאחר שמעם חגיגת יום הבכירים‬
‫נתגלה לנו בתורה ‪ ,‬וזה לא נתגלה אם לא כרמזים והערות כמו‬
‫~‬ ‫שאמרתי■‬
‫חפני • והיכן באו ?‬
‫פנחש • שא נא נניניך וראה כפרשת'הקרכנות מה הם הקרבנות‬
‫שנקבעו חובה‪ ,‬כיוס הכפורים‪ ,‬שהוא‪ ,‬כ ע ד ו ת ה ת ו ר ה ‪,‬‬
‫מיוחד לשליחה ולכפרה •‬
‫חפני■ אני קורא בו פי־ אחד איל אחד כפשיס שבעה ושעיר‬
‫לחמאת ־‬
‫פנחש • וכקרכנות יום הזכרון ?‬
‫חפני■ אני קורא ג״כ כדרך זה ממש■‬
‫פנחש • וכיוס שמיני עצרת ?‬
‫חפני־ פ ר א ח ד א י ל א ח ד כ כ ש י ס ש ב ע ה ו ש ע י ר לח מ א ת •‬
‫פנחש ־ חתר נא אולי תמצא יום מימים יוקבעו בו קרכמת חובה‬
‫כאופן זה ממש כלי שנוי או תושפת או מגרעת •‬
‫חפני • כאמת כי יש מקום לחקור למה זה ועל מה זה •‬
‫פנחש ־ דבר נקל יהיה לך אחי ‪ ,‬אס תקבל מה שבא מפורש ב ל‬
‫הזוהר היות ביום זה גמר דין ‪ ,‬ומשירת הפתקין■‬
‫חפני ‪ ,‬והלא כיום הושענא רבה אמרו ‪ ,‬ולא כיוס שמיני עצרת■‬
‫פנחש ־ שדר התחנות והלמודים לחוד ‪ ,‬וגמר המשפמ לחו־־ ‪ ,‬שהיי‬
 ‫()‪)(7‬‬
‫שפתי כעל הזוהר ברור‪-‬מללו שאין זה כי אם כיוס שמיני של חג‬
‫כמו שתמצא מפורש כפ' ויחי רר״ך הל ואי זכי כתשוכה שלימה‬
‫כדקא יאות תליין ליה עד ההוא י ו מ א ד ע צאת דהוא יום‬
‫■‬ ‫‪-‬‬ ‫שמיני דחג •‬
‫חפכי■ אם כן למה אנו נוהגים לעשות התקון המהודר לנו כליל‬
‫‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫■‬ ‫• הושענא רכה ־‬
‫פנתה • לדעתי כתרןן כליל זה להיות אז מותר להרבות ככקשות‬
‫וכפנונים וכתקיעת שופר מה שאין כן כעצם יום השמיני שהוא‬
‫יום עוכ‪/‬ייש לנו כיוצא כו כיום הקהל שחל להיות כשכתשכתכ‬
‫הרמכ״ם )חגיגה פ״ג ה״ז( שמאחרין אותו לאחר השכת מפני‬
‫ת ק ע ת החצוצרות ו ה ת ת נו ת שאינם דוחים השכת• וגם כיום‬
‫עוכ עצמו אינם עושים יום הקהל כמו שאמרו כירושלמי מפני‬
‫הכימה שא״א לעשותה כיו״ע ואעפ״י שלהלי[ כעד הרמכ״ם‬
‫י כתב שם הכ״מ שאלו היו עושים אותו כיו׳י׳ע לא היו נאהריס‬
‫התקיעות והתחנות מפני שהם דכרים‪ .‬מיוחדים לעשות כו‬
‫כיום דכחג ההכות אמר רחמנא ואפילו כיו״ע עין רואה שלא‬
‫נתפייה הרב כתי' זה והוהיף ועי״ל וכו'‪ ,‬ועוד שלא מצינו חיוכ‬
‫התחנה והתקיעה כשמיני עצרת כמו שמצנוהנ כחג ההכות של‬
‫שמעה כיוס הקהל■ וגם הרב לח״ס גמגם כ^י' הראשון ונ ענ ע‬
‫לו כראשו לחי' השני יעוי׳ש י‬
‫חפני • מכאן ראיה שמעולם לא נתכוון נותן התורה למה שכרו‬
‫מלכם המקוכליס ‪ ,‬מאחר שעשאו יו״ע■‬
‫פנחה • והלא יום הזכרון כפי עדות חכמי המשנה והתלמוד ! ולא‬
‫כלכד חכמי הקכלה הוא התחלת הדין וג' הפריס נפתחים כו‬
‫ואע״פי כן עשאו הכתוב יום עוב ־‬
‫חסני ־ אין להכחיש זה ‪ ,‬אס נניח שצדקו חכמינו ז״ל כאומרם‬
‫שהוא יום דין •‬
‫פנחה■ די לי כזה^ כי אני מתוכח כעת עס המאמינים לכל‬
‫הפחות כדכרי התלמודיים וכקכלתם •‬
‫חפני■ אם כן לפי דעתך יהיו שלשה רגלים כצר אחד ‪ ,‬כל אחד לפי‬
‫ע ע מו שנקגלה כו וג' מועדים אלו היינו א׳ה ויו״הכ ושמיני‬
‫עצרת כצד אחר כע ע ם מיוחד להם■‬
‫פנחק■ כן הוא כאמת‪ ,‬וזה היום כמו אלף שנים שנתעורר על זה‬
 ‫‪m i‬‬
‫יכינו תעדיה גאון כמאמר נכבד ויקר כמאד מאד לעניטנו‬
‫הביאו רבינו דוד קמחי כפירושו להושע כ׳ על פתוק והשבתי‬
‫כל משושה חגה חדשה ושבתה וכל מועדה ו־״ל ורב שיעדיה‬
‫גאון פירש חגה אלו שלשה רגלים וכל מועדה א ל ו ר א ש ה ש נ ה‬
‫ויום ה כ פ ו ר י ם ושמיני עצרת•‬
‫חפני • אם כן צריך לומר‪ ,‬שג׳ מועדים ■אלו ‪ ,‬נקשרים זה בזה וזה‬
‫בזה כחבלי עכו תו ת העע ם האחד המיוחד הכמוש בהם‪ ,‬היינו‬
‫‪ .‬תשובה ו מע״ט מצר אחד ‪ ,‬והמשך הדין ומשפע חרוץ מצד אחר‬
‫על כל מה שעשינו למעוב וער רע לשנה שחלפה •‬
‫פנחש ־ בצדק כל אמרי פיך־ ויש לנו כזה רמז ברברי הקדמונים‬
‫כמה שאמרו ראשון לחשבון עונות כי הלא יש לתמוה איך לא‬
‫יחשוב ה לנו עון באותם הימים ‪ ,‬וכי עולם של הפקר הוא ?‬
‫והגס שידעת מה שרצו ליישב כענין זהבאופן שלא ינגד לשכל‬
‫ולאמונה כאומרם פי העשק ־במצות החג לולב ושוכה מרחיק‬
‫האדם מן־העבירה‪ ,‬תורה לי שאין בזה כדישביעה‪ ,‬ולאיתישב‬
‫כ״א במה‪,‬שזכרנו ע ם היות שהם דברו על יום א׳ של חג‪ ,‬אבל‬
‫־ מאחר שהם כלם ימים נרדפים וכלם מקראי קדש לא דקדקו‬
‫כ״כ בדבר ‪ ,‬ומה שיש עוד ללמוד ממאמרם זה ומשאר דברי‬
‫חז״ל עוד תשמענו מדי דברי כקרוב על הראיית הנלקחות‬
‫משפריהס לכבוד קדושת היום ‪ ,‬נמצא כי מראש השנה וער‬
‫שמיני עצרת הם כלם ימים השייכים לשנה שעברה במה שנוגע‬
‫לדין ולתשובה •‬
‫חפני■ ל־א אכחד ממך אחי שדבר זר וחדש כזה יצטרך לראיות‬
‫■עצומות וחזקות להאמין בו •‬
‫פנחש • והלא זכרתי לך קצתם ? ומה תאמר אם אוכיח לנגד פניך‬
‫שהשערה זו משכמת עם מליצות ה ת ו ר ה ‪ ,‬וכלתה ישארו‬
‫בלי מוכן כשפר החתום ?‬
‫חפני • ואיך זה •‬
‫פנחש■ הלא מצינו כפ׳ וילך מקץ שבע שנים כמועד שנת השמיטה‬
‫בחג השובות וכל גדולי המפרשים זולתי ראב״ע השכימו ‪ ,‬וחז״ל‬
‫ככח קבלתם גזרו אומר כי הרצון לחג השמת של שנה שמינית‬
‫דהיינו שנה ראשונה לשמטה ‪) ,‬הגס שהרב אכרכנאל נתהפך לו‬
‫הפירוש המקובל מן הקצה אל הקצה וייאש לחכמינו ז״ל דעת‬
 ‫() ‪^ )( 9‬‬
‫נגדיי ממש למה שביארו הם כזה הענין יוק ותשכח •‬
‫חפני • ומה תרצה כזה ?‬
‫פנחת• אני שואל ממך איך יצדק לקרות לשנה השמינית מ קז שכע‬
‫שנים‪ ,‬ויותר היה נכון לומר כר אש ית שנה ראשונה‪ ,‬ואין‬
‫מנות לומר שמלת מקץ תשמש לכאוף שהרי חג ההוכית של שנה‬
‫■ שמינית איננו כשום צר נגרר אחר שנה שכיעית אפת הוא‬
‫‪.‬‬ ‫התחלת השמינית■‬
‫חפני■ אין מכאן ראיה ‪ ,‬שיכולים אנו לפרש אחר תשלום שבע‬
‫שנים‪ ,‬דהיינו כתחלת השמינית •‬
‫פנחת • נניח שאין הכאוב תוכל הפירוש כי מה לנו במה שעכר ?‬
‫אלא שהוא קורא כ^רון ב מ ו ע ד שכת ה ש מ ע ה ‪ .‬ואיה ישנת‬
‫השמעה בתחלת השמינית‪ ,‬ועוד איך תפרש מקרא אחר שאומר‬
‫■ וחג האתיף כ ^ א א השנה )שמות כ״ג ע״ז( הלא חג האתיף‬
‫הוא חג התוכות והוא תמוד כתחלת השנה למנין שאנו מוכים‬
‫ואיך י ת ק לומר שהוא בצאת השנה לולי שנאמר שלדעת‬
‫קדמונינוזכרונסלברכעמר״ח תשרי ואילך עד אחר התוכות‬
‫היו כלם ימים נרדפים ולחג אחד יחשב בו תשלום השנה שעברה‬
‫ותחלת השנה החדשה ‪ ,‬ואעירה לי מלבר מצות הקהל שאמרה‬
‫עליה תורה מקץ שבע שנים והיא היתה נעשית כתכות של שכה‬
‫שמינית כמו שביארנו )‪ C‬־ עוד זאת והיא יזארה בעיני שכפי‬
‫למעלה כתבתי על היב דון יצחק שנתהסך לו הפירוש המקובל מהקצה‪-‬אל‬
‫הקצה ובאמת פליאה היא בעיניץלבעבור לא יחשלנ׳ שומע כי לחנס העתרתי‬
‫עליו דבריסהטאזנך ושמע מה שכתב בפ' וילך ע"פ במועד שנת השמטה וזי׳ל ‪:‬‬
‫והקריאה הזאת היתה כ ת ח ל ת שנת השמטה כמו שאמר מקן שבעשניס כמו‬
‫שפירשו רזייל בסוטה דף מי׳ג שהיה בתחלת שנת השמטה בחג הסכות הסמוך‬
‫לתחלתה ע''כ • והרואה שס בדברי הגמרא יראה ממש להפך ■ ועוד ראיתי‬
‫דברים בלתי מצודקיס במה שכתב שס כספק הששי וז״ל ‪ ,‬ובאה בקבלתם ז״ל‬
‫שבשמיני עצרת לא קודם לזה בשאר ימי החג )תהיה הקריאה( וגס בזה‬
‫במחילה מכבודו שגה כרואה כי בגמרא הכריחו להפך הייני הלא תהיה הקריאה‬
‫כש״ע ממ״ש בבוא כל ישראל מאתחלתא דמועד ואין חולק כזה• כאופן שבכל‬
‫הענין הזה לא שכל את ידיו כמנהגו הטוב ‪ .‬ואחר שנגענו כדברי האכרכנאל‬
‫זאת אגיד שכפי פנחס גס הואז״ל נתעורר קצת על הנדל הקיכנית מש׳יע לשאר‬
‫המיעדיס והשתיותס לרי׳ה וליו״הב וכתב שם כשאלה הששית מדוע ‪...............‬‬
‫אבל בייס תרועה וכיו״הב וכש״ע היה פר אחד ‪ -‬ובשאלה הח׳ ז״ל למה זה‬
‫היו שויס בקרבנות מוספיהס יום הרועה וש״ע ופה ההדמות שיש ביניהם שהושוו‬
‫כקרבנותיהס‬
 ‫() ‪)( 10‬‬
‫קכלת חז״ל חג הסכות הוא זמן כל תאחר לג׳ רגלים כסדרן‬
‫ו מסע ם זה היו אומרים כיוס שני כמקדש ולרשע אמר אלהים‬
‫וכו׳ שכתוב כסופו זכח לאלהים תורה ושלם לעליון כדרך‬
‫ומהיותו נחשב אצלם לכל ענין לאחרון שברגלים יציבאןמלתא‬
‫כי לרעתם נגרר היה אחר השנה שעכרה כי חוס של חסד הולך‬
‫וקושר מראש השנה ער סוף החג כמו שאמרנו • חזרנו אם‬
‫כן לכללינו הראשון היות סיוע ורמז בדכרי תורתיכו הקרושה‬
‫לאמונה הזאת שמאמינים היום רוכה של אומלזינו שכהוש״ר‬
‫או ש״ע הוא גמר הדין ומסירת הפתקין■‬
‫חפני • זולת ההערות והרמזים שהזכרת עד הנה יש לך עור להכיא‬
‫׳‬ ‫ראיה מן הכתוכים ?‬
‫פנחס • מה אככירה עליך מלין ואני ככר הכאתי הוכחות יספיקו ‪,‬‬
‫לכל משכיל דורש אלהים אך מכלי הרכות דכרים הנני אוסיף‬
‫להעירך כרכר ה׳ יקר על ירי יחזקאל נכלאו כסוף ככואתי •‬
‫חפני • הזכירני נשפעה יחד■‬
‫פנחס • אלה הם דכרי קדשו ‪ ,‬כעשרים וחמש שנה לגליתינו כראש‬
‫כקרננותיהס )ראה כי גס הוא הזיל ומו‪ 7‬ה שאין סנ ה מספקת לבאר השתוות‬
‫קרכמתיהס זולת ההלמות שיש ביניהס( ובשאלה הי״ג■ • • • אמכס כמוסף ר״ה‬
‫ויי׳הב וש״ע היו עשרה בהמות ‪ ,‬וגס הרלכ״ג נהעירר על זה ינתן כועס כפי‬
‫דרכו ‪ ,‬והנה האברכנאל ע ס היותו מרחיק פירושו סל הרלב״ג הנוסד על‬
‫חכמת הגלגלים כפי ידיעת זמט הנה גס הוא רודף היזר רמזים ופירושים‬
‫רחוקים שאין כהס כדי שביעה והן לו יהי כלכריו הנה ככרמציני לי ולהרלב״ג‬
‫שהשגיחו כר וח מבינתם על ההתדמות וחתרו למצוא לזה טעם ודי לנו כעת‬
‫בהודאה זו ■ ואלו היה הפנאי מסכים היינו מרחיבים הדבור על גלוי יקר היוצא‬
‫מתוך ד ב ר י ה הו ר ה ו אז ה רו תי ה להבדיל כיןג׳ רגלים מצד אחד וכין ר״ה‬
‫ו"הכ וש״ע מצד אחר ודי לנו כעת לגלות אזן הקורא על מצות ראיה המקימה‬
‫חומה גבוהה בין שתיס המערכות להיותה מיחדת בסוג אחד פסח ושבועות‬
‫וסכות ‪ -‬ובחוק ׳עמודו ר״ה ויו״הכ ושמיני עצרת שאין בהם כלל מצות‬
‫ראיה והוא הדבר שדברנו למעלה שעם היותו סמוך ומצין לחג הסכות עכ׳׳ז‬
‫רגל כפני עצמו הוא ואם אמרו )חגיגה א( מ׳ שלא חג כיוי׳ט הראשון של חג‬
‫חוגג את כל הרגל ויו'ט אחרון של חג אין מזה ראיה שלחג אחד יחשב אצל רז״ל‬
‫שהרי מהראיה עצמה שהכיאו שס יש ללמוד שהוא רגל כפ״ע שהרי אמרו ומנין‬
‫שאס לא חגג וכו'חוגג כל הרגל וי״ט אחרון של חג ת״ל בחרש השביעי הרי‬
‫לך שאין שייכות לש״ע עם סכות אלא היות שניהם כחדש אחר ולולי מלת או תו‬
‫)תחגו או הו( היינו לומדים שגם בשאר ימי החדש יוכל להשלים ועוד שבועות‬
‫יוכיח שיס לו תשלומין נל ז' הגס שהס ימי חול■‬
 ‫() ‪)(H‬‬
‫השנה כ ע ש ו ר לחדש כי הלא יש לתמוה איך יאמר על יוס‬
‫העשור שהוא ר״ה והאמת ר״ה הוא כיום א' לחדש■ ‪.‬‬
‫■חפני • ככר קדמוך רכנן^ כאומרם שלהיות אותה השנה שנת‬
‫■ היוכל ואין עכדים יוצאים כה לחירות אלא כיו״הכ לזאת יקרא־‬
‫■‬ ‫‪ .‬ראש השנה ליו״הכ הגם שהוא כעשור לח^ש •‬
‫פנ ח ה‪:-‬ר א ה אתה אומר אלי כי אותה שנה שנת היוכל היתה^‬
‫ואתה לא הודעתני מנין למרת רכר זה אס לא מקכלת חז״ל ‪,‬‬
‫הכיעה אם כן וראה כי לפי דעתך דכר ה' כפי חז״ל אמת ואל‬
‫תתעקש עוד לדחות אותי כשהכיא לך ראיות מספריהם ‪ ,‬לא‬
‫כן אנכי עמדי^ודכריהס אענדס עערה על ראשי^ואקכל‬
‫כשכר פנים יפית כי אותה שנה יוכל היה כמו שלמדונו‬
‫‪ .‬זכרונם לכרכה אכל לא עליהם תלונותי כי אם עליך חפני‬
‫האינך רואה כי ממקום שבאת‪ ,‬יש לאל ידי להוסיף על ראיותי‬
‫־ כהנה וכהנה ? הן לו יהי ששנת היוכל היתה ואין עכרים יוצאים‬
‫לחירות כ״א כיו״הכ‪ ,‬ע״ז אני שואל למה לא יצאו מתחלת‬
‫החדש שהוא ר״ה‪,‬מאחר שנגמרו ימי שעכודם ‪ ,‬ולמה גזר אומר‬
‫‪ . ..‬ה״ית כיום הכפוריס תעבירו שופר ככל ארצכם ? אם לא‬
‫שימים אלו נזכרים ונעשים כאלו הם נמשכים אחר השנה‬
‫■שעכרה ‪ ,‬וזהו ה ע ע ם שיחזקאל כרוח הקדש קרא ליו״הה ראש‬
‫*‬ ‫‪.‬השנה •‬
‫חפני■ נניח כעת רכר זה ‪ ,‬ונחזור למה שהיינו עוסקים כו ‪ ,‬היינו‬
‫הלמוד והתקון הנעשה אצלינו כיום הוש״ר כי לפי רעתך יותר‬
‫היה ראוי לעשותו כיוס ש״ע ‪ ,‬והגם שככר השכת לי כפי מה‬
‫שעלה כמצוותך מ״מ איפה הרמז כדכרי הקדמונים לקדש‬
‫עצרה כיוס הוש״ר ביהר שאת משאר ימי החג כאלו יש לו קדושה‬
‫ויתרון רב על שאר הימים■‬
‫פנחס־ קדמונינו חכמי המשנה והגמ' הם ‪ ,‬שהגדילו מעלתו‬
‫ונשאוהו וככיוהו כמו שכא מפורש כספריהס ‪ ,‬פקח עיניך‬
‫וראה מה שכא כמשנה ואותו היום )היינו יום הוש״ר( מקיפים‬
‫את המזכח ז' פע מי ם תחת שהיו מקיפים אותו פעם א׳ כלכר‬
‫־כשאר הימים ‪ ,‬ועוד הוסיפו ‪ ,‬כשעת פעירתן מה הם אומרים‬
‫יופי לך מזכח יופי לך מזכח ‪ ,‬ורצו כזה‪ ,‬כי היו עושים למזכח‬
‫כל הככוד ההוא לעטרו ולהקיפו כשכר מהשהיה מכפר עליהם‬
 ‫()‪)(12‬‬
‫כמו שפירש"י ככיאור הרי לך כי ככפרה היו עתוקים כאותו‬
‫היום ומקלהים את המזכה על הכפרה ה מג ע ת להם על ידי‬
‫הקרככית שהיו קרכיס עליו ולא זו כלכד ‪ ,‬אלא שחז״ל מנו מצות‬
‫ערכה ככלל אותם המצות שהם מדאורייתא כמו שאמרו כפירוש‬
‫כפ׳ לולב וערכה כי אין מי שחולק היותה כמקדש מדאורייתא‬
‫אלא שכגכולין נחלקו אם היא יהוד ככיאים או מנהג ככיאי^^‬
‫כמו שכא■ שם בארוכה ‪ ,‬ומכח זה ‪ ,‬היינו היורצה לרעתם‬
‫מ״אורייתא תקנו רז' ש ^‪:1‬וחה שכת כמקדש‪ (*).‬וגס התקינו‬
‫ענין הדחיות כלן כשכיל מצות ערכה ‪ ,‬עד שחזר אצלנו חג‬
‫הפתח ויו״הכ הימים הנוראים והמקודשים להיותם הכיף‬
‫ומשועבדים ליום ה ו ש ע נ א ר כ ה ולמצות ערכה •‬
‫חפני • הלא על זה ג״כ התרעמו כמה חוקרים והאחרון הכביד‬
‫'־דכי יהודה אריה ממודינא באפרו אשר קרא לו קול הכל שמה‬
‫ירה חצי השגותיו על דברי חז״ל וכפרת על ה מנ הג הזה ויותרת‬
‫הכבוד אשר ככדו היום הזה עד שנשאוהו למעלה ‪ ,‬מן הימים‬
‫אשר נקראו כתורה מועדי ה ' ‪ ,‬ושנצתוינו עליהם כפירוש■‬
‫פנחת• למה תקניטני באמרי נואש ‪',‬ו עד אנה לא רלזכור מ ה‬
‫שאמרהי ושנלתי ושלשתי זה עשר פעמים שאינני כא להלי׳ן‬
‫בעד חז״ל כעלי המשנה והתלמוד ולחתום פי כל המקטרגים‬

‫ב סנ ה ת״ג ב' ערבה בשביעי ת״נז דח־א שבת א״ר יוחנן כדי לפרסמה‬
‫שהיא מן התורה וכזה כבדלני חהב״תוסיס שהיו מערערים עליהם )כמו‬
‫שמערערים הנייתיסיס שכזמנכו( כמו שסיפר שם פעם אתת חל שביעי של‬
‫ערכה כשבת והביאו מורכיות של ערבה מע״ס והניחום כעזרה והכירו בהם‬
‫בייתוסים ונטלום וכבשוס תחת אכנים )ונס הס כנראה לכבוד שכת קדש היו‬
‫מתקנאים( ועוד שתי חליצות אחרית נאמרו מל יום זה הכי נכבדות ‪ ,‬האי הלכה‬
‫לגזשה מסיני • א״ר אם׳ א״ר יוחנן משום רבי נחוניא איש כקעת בית חורתן‬
‫)תאר לו והדר כנזאנזר קדמון( עשר נטיעות ע _ ר ב ה ונסוך המיס הל״מ‪,‬‬
‫והשנית ‪ -‬י סו ד או נזנ ה ג נ ב י א י ם ולפי שמליצה כזאת נראית כסיתרת‬
‫להל״מ תמהו בנמרא וא״ל רבי חייא לרבי אבהי ומי אמר רי׳י הכי ? והאמר ר״י‬
‫עשר נטיעות ערכה וכו' הל'מ ‪ -‬אשתימס כשעה חדא )אולי האורח היה משיב‬
‫תכף כ׳ עש' נטיעות ערבה וכו' לא עמדו א מתיהס על ה׳יס( ואחר שכחום וחזרו‬
‫ויסיוס ומכת שהוקשה להם עוד איך יסבור ר״י שתהיה שכחה כבכל והוא‬
‫האומר דלהוןהיא )כלומר התורה כלה שלהככלייס היא( חלקו ואמרו ל״ק כאן‬
‫בנזקדש )הל"מ( כאן כגבולין)יסוד או מנהנ נביאיס( ומה כל החרדה הזאת על‬
‫ערבה קלה‪ ,‬לולי היום הוא הגורס וקדושתו כי רבה היא ?■‬
 ‫()‪)(13‬‬
‫עליהם ‪ ,‬חרשים גם ישנים ^ אך ורק להוכיח כראיות השתוות‬
‫דעותיהם עם רעות המקובלים ואיך שגו כרואה האוחזים‬
‫בכנפות תושבע״פ ‪ ,‬ומשליכים אחרי גוום חכמת הקכלה‬
‫והמקובלים באומרם אנחנו נעלה וללחמנו כנגד כל צורר‬
‫ומשעין על רכרי חז״ל כמשנה וכתלמוד ‪ ,‬אכל על אורות‬
‫הקכלה אין מזור לחלי זה ‪ ,‬רפואות העלה אין לה וכיוצא מן‬
‫ההבלים האלה המכאיבים לב כל מאמין ‪ ,‬אשר לו עינים‬
‫לראות כי כנפול חומות הקבלה ארצה שם נפלה ואין מקימה גם‬
‫קכלת התלמודיים וכל התורה מראש ועד הוף שמה המות‬
‫•‬ ‫ושמה תקבר■ ^‬
‫ן ק ך‘■ עיקר הדרוש שאיו דנים כו ‪ ,‬הלא הראיתיך ער למדי‬
‫מן התורה ^ מן הנביאים ומדברי כעלי המהורת כי‬
‫■יום אחרון של חג אחוז כככלי החשוכה והשליחה עם יום א'‬
‫של ר״ה ואחרון הכביד להיוקו זמן גמר הדין ומהירת הפתקין ׳‬
‫ואם מ ע ע כל‪.‬האמור אוהיפה לך כהנה וכיננה והיו תוצאות‬
‫הויכוח כ' פרידות עוכות אשר מ מ עיו יפרדק האחת התקשרות‬
‫כל‪.‬שמנת ימי החג דרך כלל‪.‬עם ר״ה ויו״הכ כמהפר ירחים‬
‫וכהגלת התשובה מצד‪ ,‬וההליחה מצד אחר‪ ,.‬והשנית ע כ ע יום‬
‫הוש״ר כ ^ ע והגלתו הלזו כיתר■ שאת אצל חז״ל ועם כי על‬
‫ענף זה השני כבר נגעתי■ כקצה ה מ ע ה ככל זאת עוד לאלוה‬
‫מלין רכים ונכבדים כאשר בעיניך תראה ‪ ,‬והנה ראשונה ע כ ע‬
‫הכפרה ככל ימי החג נודע לנו ממאמרם ז״ל כפ׳ החליל א״ר‬
‫‪,‬יוחנן אוי להם לאומות שאבדו ואינן יודעים מה אבדו כזמן‬
‫שבי״המק קייס מזכח מכפר עליהם ) פירושו בע׳ פרי החג‬
‫שהיו מכפרים עליהם ( עכשיו מי מכפר עליהם והיות הימים‬
‫האליה נזכרים ונעשים להזכר ולהפקר זכדון כל בני אדם לפני '‬
‫כוראנו ית' יך שרשיו בעמקי פשועי המקראית כאשר יוכנו על‬
‫מתכונתם כי העכורה אינני רואה ע ע ם זולת זה אל הייעוד‬
‫היקר היוצא מפי נכיאנו כאומרו והיה כל הנשאר מכל הגוים‬
‫הכאים על ירושלים יעלו להשתחוות למלך ה׳ צבאות ולחוג‬
‫את חג האכות ולולי זה לא ידענו למה יתייחד יותר חג החכות‬
‫משאר החגים והמועדי' להכיא המלך חדריו כל הגוים והלשונות■‬
‫אך עפ״י המונח מה נ ע מו אמרי קרוש ! כי הלא זה הדרך‬
 ‫‪m x‬‬
‫דרכו בו ע ם הקדש כתקון ה מ ש מ ר ו ת למען יהיה המקריב‬
‫עומד על קרבנו ומאתר כי שבעים פרי התג היו כקרכים לשם‬
‫ע' האומות יאותה להם לראית את פני האדון ביום זה יותר‬
‫מבשאר ימים■ ואס לא שגיתי תפני הכלל הזה היות הימים‬
‫האלה מעותדים לפתות שערי ירושלים לכל הגוים המתאויס‬
‫לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו ‪ ,‬הוא אשר שם בפי קדמונינו‬
‫קצת אמונות ודעו‪-‬־ז הנשקפים אל תפלית זה ולא יחעיאו‪ ,‬מזה‬
‫אומרם )ע״ז פ״א( לעת״ל מתכנתים כל או״הע ואומרים תנה‬
‫לנו מראש ונעשנה ‪ ,‬א״ל הקב״ה מצוה קלה יש לי ו ת כ ק‬
‫ש מ ה וכו׳)והדברים הנמשכים תארן מוכיח עליהם כי מרוב‬
‫שיחם וכעתם של רז״ל דברו כזאת והתבו היעוד־ הנבואיו‬
‫לתכלית התול ושחוק ורוגז על מעשיהם המתועבים ועל אשר‬
‫אכלונו הממונו מנוחה הדריכונו( וגם מזה קוכעם מלחמת‬
‫גוג ומגוג כאותן הימים כאשר תעיד על זה נכואת זכריה‬
‫כתמיכות הפקוק שזכרנו המעיד התאתפות הגוים והלשונות‬
‫לתכלית עבודה ורצוי בחג הקכות כירושלים )*( ומהמאמרים‬
‫המעידים על תגולת התשובה הדבקה כאלה הימים הוא מה‬

‫)"( זה ל' תניס רכות עמדתי‪ .‬על התנין הנכיד הזה וכ תי תי עליו הערות‬
‫בזכרונותי כלשון איטזלקי והמה נצמדים עס כמה חקירות ודרושים‬
‫החרים לא יוכל איש לבוא עד תכליתן ולעמוד על טעמם מכלי שישקיף על‬
‫הענין כלו ועל כל חלקי הכנין ככלל ככל זאת נמשי אותה להציכ לפני הקורא‬
‫רק העתקה קצרה מאשר כתכתי על הענין הזה בפרט ואם להמון הקוראים‬
‫יהיו איזה דכריס כספר החחוס ‪ ,‬ואולי גס הבל ואין כס מועיל • הקורא הכקי‬
‫הנלכב אשר לקחה אזנו שמק מידיעות שונית ‪ ,‬מי יודע אילי ימצאו דכרי אלה‬
‫חן ושכל טוב לפניו וישפוט מהתגלות רק חלק קטן מהבניןעל כל שאר חלקיו‬
‫ואוללזיו וחדריו ועליותיו וגנזי מרומיו — וזאת אשר כתכתי אז י־ פסח וסכות^‬
‫חדש ניסן וחדש תשריהנה הנס ראשית השנים אשר כהס ייוחסו‪ ,‬האחדחתוס‬
‫בחותם אםת ‪ ,Vero‬והשני כחותם הקיש ‪ = Santo‬האמת‪) ,‬השכל‪ ,‬הטכע מצות‬
‫שכליות טבעיות מדיניות( הן הנה נחלת שדי אשר חלק ה' לכל אוחה ולשון ‪i r‬‬
‫ידיהתויה הנלמדת מעס ישראל אשר הסממלכת כהניס וגוי קדוש ‪ -‬הקדש‬
‫ומיל שלמעלה מהשכל ומהטבע )מצית שמעיות אל־יות( חק לישר‪ !:‬היא ואין לזריס‬
‫אתנו ~ ושניהם הקדש והאמת — הטכע ומה שלמעלה הימני ‪ ,‬השכל והנשג־‬
‫מהשכל ‪ ,‬הלא הס רמוזים כמנהגי האומה יכתורותיה על ידי שני ראשי סניס‬
‫הללו הקבועים עפי׳י התורה • האחד תחלתי בא' בתשרי והשני באחד בניסן‬
‫הראשון הוא יום שנברא בו העולם והשני יוס שנירא כו ישראל ושיברא יו‬
‫‪.‬מחדש‬ ‫’‬
 ‫‪xm‬‬
‫שהורונו חז״ל)שם שכה( כחלוק השיר שהיו אומרים על הדוכן‬
‫‪ .‬ביעות החג ודעת לנכון כקל ־כי גיול ומהולל מאד הוא הלמוד‬
‫מתיש לעת ק־ן )כניסן נגאלו וכניסן עתידיס ל׳גאל( האחי‪ ,‬ת סר; הוא ר״ה‬
‫לבל באי עולס כפו ס ה א מ ת אשר אליו רומז יאירנת־כ ככל סכל ננראכישראל‬
‫וכאדס• וכזה תכין אומרס )כרייה כ'( שלמלכי ישראל מוניס מניסן אכל למלכי‬
‫או״הע מתשרי מנינן דא״ר יזסדא ל״ש אלא למלכי ישראל אכל למלכי או״הע‬
‫מתשרי מנינן שנא וכו׳ )ומה שיש להתקשית כדכרי רש״י כר״א למלכיס ע״ש‬
‫התוספות( ניסן הוא מיומד ופרטי לישראל כמו שהקלש אינו כלל' לכל כי׳א אכל‬
‫פרטי ליחידי סכלה וישראל הס הצזנלה וכוי קדוש וזי׳ש התורה המדש הזה‬
‫ל כ ס )ועיין כאברננא^ןנ"פ זה כלמיד הכי דנריס יקרים לענייננו( לכס ולא‬
‫לכוים ומקבילות השנים האלה לעולס הב‪-‬ריהה והיצירה )הכריאה־נקראת‬
‫קדש )חכמה ובינה( היצירה )תי׳ת(‪,‬נקי אמת( באופן שהאמת והקדש הס רמוזים‬
‫בשני הזמנים הראשייק מתקופת השמש באמונת ישראל ‪ -‬ולא די כזהיאלא‬
‫שבט״ו בניסן חג הנזצית‪,‬שבעת ׳מיסויוס הז' ע צ ר ת ‪ -‬כט״ו כתשרי חג הסכות‬
‫שלעת •מיס וסמוך לה מלאחריה עוד יוס אחר הנקי גס היא ■עצרת;בז גס‬
‫י כראשונה ג ס כשניה כפסח ובסבות חוגת ראיה את פני האדון ה ‪ /‬בשתיהן‬
‫היוס הראשון ׳מקרא קדש ‪ -‬וכל הדמויים וההסכמות האלה יבוארו נאד היטב‬
‫אם נעלה ■על לב שימי ניסן רומזיס לקדש ישראל ולענין האלה׳ למעלה מהשכל‬
‫ומהטבע וימי תשרי וחג הסכות רומזים לאמת לשכל ולטבע • שכעת ימי הפסח‬
‫רומזית לז' ספירות הבנין מעולס הכריאה)קדש()ונשמות ישראל מבריאה כידוע(‬
‫ושכעת ימי החג לז' ספירות הבנין מעולם היצירה )אמת( ‪ -‬העצרת )יוס‬
‫השביעי נק' עצרת( הנלוה לחג הפסח רומז לספירת ו;תלכות שאס יש לה‬
‫מציאות כפני עצמה ואישיות פרטי )לזאת תקרא אני( בכל זאת אינה נפרדת‬
‫מהפליונות והוא אשר דבר רמביין עליה שהיא עמהם באצילות ואינה עמהס‬
‫כאחדות ‪ -‬ולעמת זה ש״ע הכלוה לחג הסבות הרומזת למלכות היצירה היא‬
‫רגל כפני עצמה כי אין הקשר אמי[ כ׳יכ בינה וכין הספירות העליונות‪-‬כידוע ‪:‬‬
‫ה א ‪ 0‬נ □ אס בכל אלה הדבריס הושוו חג המצות וחג הסכות עוד נראה‬
‫אותם מתפרדות כיתד הדברים המיוחדים לכל אחת מהס אשר‬
‫כהס חבדל כל אחת מזולתה כפי טבעה ומהותה • מצד העונש‪ ,‬הנה בחג‬
‫המצות הוא העונש הנשגב הרוחני שלמעלה מהטכע והוא ה כ ר ת ‪ -‬מה שאין‬
‫כן כשוס איפן כחג ה סכו ת ובמצות התלויות כו■ איש איש כי יהיה טמא לנפש‬
‫וכל שאר פרטי הטמאה והטהרה הנס חנאיס שלא הוטלו כ״א כחג המצות ולא‬
‫כסכות וכן שאר חליקיס ופרטיס שישקיף עליהם החוקר אס יעריך כ' המועדים‬
‫החי אל אחי ‪ -‬ולהפך חג הסכות הוא חג כללי ו אנו שיי ‪Umanitario‬‬
‫כעצם — על כן פי פרי החג על שס שכעיס אומות )'אס מצאנו לרז׳יל חלוק‬
‫לעית בזה לטוכה או לרעה צרות הזנזןה□ ■שגרמו והוא פלא איך נשאר אצלם‬
‫טעס לשבח ששבעת •פי החג כנגד כל האומות וש״ע כנגד ישי כמ״ש כמדרש‬
‫‪-‬הנחמד והכעיס בש׳יהש פה יונה זו מכפרת על העולים כך ישראל מכפרים על‬
‫הייימות שכל איתס ע' פ״יס ■שמקייכיס בחג כנגד ע' אומות שלא יצרה העולם‬
‫מהס‬
 ‫‪x m‬‬
‫שנוכל ללמוד מהרבריס הנאמרים כהם‪.‬למען דעת ‪.‬מכעס‬
‫ותגלתם כפי אמונת קדמונינו ‪ ,‬כי קרוב הדבר מאד שכפי‪ -‬מה‬
‫שיחשכו ויאמינו כקגלת הימיס ק יכחרו כמזמור זולת מזמור‬
‫כפי התיחתויז הרעיונות הגגייות כתוכו אל מ כ ע הימים‬
‫וקגלתן ‪ -‬ואם רק מ ע ע נוכל ללמוד מהנאמר ■ביום א' של‬
‫חול ה מו עד שהוא מזמור לדוד הבו להיותו נוהד על נהוךהמים‬
‫המתחיל כיוס•ההוא‪ ,‬הנה חוע האור כן ירכה ו קי פ רוז‬
‫מהם הה"‪ 7‬תתת ‪-‬אהנתי ׳עטנונ׳ ואני תפלה )ע' עיניך יוניס( וכן רבי יוח;ן‬
‫פ' החליל דורשו לשבח אוי להם לאו״הע שאבדו ואינן יודעים מה שאבדו ויש‬
‫עוד כדרז״ל דברים על פרט זה אין כאן מקימס( על כן אמרו בזהו א' רבייה‬
‫ואפי' אוייהע חדאן כחדוותא ומתכרכיןמנה ופל לא קרכנין ככל יומא עלייהו‬
‫לאטלא עלייהרשלס ויתירכון מנן • על כן אמרו חז״ל במדבר רבה אחר שדרשו‬
‫תחת אהבתי ונו' כמד' ס״הש הוסיפו א״ל הקב״ה עכשיו הקריבו על עצמכם‬
‫כיוס השמיני והקרבתם עולה משל למלך שעשה סעודה שבעת ימים וזמן כל בני‬
‫א ד ם שבמדינה בז'ימי המשתה כיון שעברו ז'ימי המשתה אמר לאוהבו כבר‬
‫יצאנו ידינו מכל בני המדינה ננלנל אני ואחה במה שנמצא ליטרא בשר או‬
‫ליטרא סל דנ‪.‬או ירק כך אומר הקב״ה לישראל ביום הח' עצרת תהיה לכס ‪-‬‬
‫ולמול פני הסעודה הזאת יסכימו דברי הפסיקתא ילקוט א׳רנ״א אס תשים‬
‫עינך עליו והאריסיס ‪ 00‬הס משל לאו״הע והמטרונא רמז לישראל )נמו‬
‫שעצרת נק׳ כאמת מ‪.‬טרונא וכנסת ישראל כפי המקונליס( ‪ -‬ועטרת תפארת‬
‫לכל הויכוח הלז הוא ההבדל הנורא שכין מג המצות לחג הסכית המקנה לכל‬
‫א' מהן טבע וצורה פרטית יהפכ״ת כמעט והוא שבחג הפסח מצינו כל בן נכר‬
‫לא יאכל בו • )ובירושלמי ‪ ,‬אנטונינוס קיסר שאל מרבי שיאכילהו מלויתן ומבשר‬
‫הפסח ‪ ,‬ובלויתן נתרצה לו ובבשר הפסח לא נתרצה לו ועי׳ז תמה אנטינינוס‬
‫מלויהן את מוכלג׳ ומכשר פסחא לית את מוכלני ‪ -‬ולא ידע הקיסר שאמונת‬
‫יש' עס היותה מ״עדת השארות והצלתה נצחית לכל כ״א כתנאי שמירת חק׳‬
‫הטבע והאמת ע״פי התורה ומאכלת מ לוי תן ככל זאת ככל קדש לא תנ ע‬
‫שעליו בא סימן קרבן הפסת כאשר אמרנו ‪ ,‬ומה נכבד אומרו מלויתן את מוכלני‬
‫אס נזכור אומרם כמי׳א שעתיד הקב״ה לעשות מעורו ס כ ו ת לצדיקים שנאמד‬
‫התמלא בסכות עורו באיפן שמצינו כויכוח רבי עס אנטוניטס הסכמה נפלאה‬
‫למה שנדברנו בסנל ת הפסח ו ה ס ט ת איש על דנלו ולמ״ש ז״ל כע״ז לעתיד‬
‫לבא ‪ ..............‬מ צ ו ה קלה יש לי וסכה שמה כמו שרמזנו מזה ועס כל האמור‬
‫עד עתה והאמת עד על עצמו( וכנגד זה מצינו בזכריה שבל האימית עתידות‬
‫לחוג את חג הסכות והוא אומרו והיה נל הנותר מכל הגויס הכאיס על ירושלט‬
‫ועלו מדי שנה כשנה )הביטה וראה כי אין זו מצות עוברת וכפי השעה אכל חק‬
‫וקבע לא יעבור( להשתחוות וגו' ול חג א ת חג ה ס כ ו ת הפך כל בן נכר לא‬
‫•אכל בו ואיני יודע כיצד תוכל התורה לבאר סגולת החגים האלה ותכליתן יותר‬
‫מזה ‪:‬‬
 ‫‪x m‬‬
‫‪ ,‬מהנאמר ביום כ' והוא ולרשע אמר אלהים מה לך לחפר חקי‬
‫וכו' עד חוף המזמור ־ ואחרי רש״י ז״ל ככוא עד תכלית כוונת‬
‫ה מנהג ההוא שכתב וז״ל וכל המזמור דבר י כ כ וש י ן הן‬
‫לנאחפים לעזרה■■ • ומוכיחם כלומר למה לך לכוא לכית זה‬
‫ע ם שאר ע מי אם ^ נו ח ו זר כ ת ש ו ב ה ) מ י יגלה עפר מעיני‬
‫‪ .‬דש״י‪ .‬וישמע‪ -‬האורח תמ׳ה יקרא ־והלא אמרו על יו״הכ ק־ן‬
‫‪ .‬מחילהוחליחה כאשר השמיענו למעלה( ואם־גם הג׳ גם הד׳‬
‫גם הה' רוא התשוכה מ פ ע מ ת בתוך המזמור מי יקום לי ע ם‬
‫מרעים ב ג ‪ /‬בינו‪.‬בוערים כע ס כ ד ‪ /‬החירותי מחבל שכמו‬
‫בה ' ‪ ,‬הנה כ שהגענו‪.‬אל יום ששי שהוא יום הוש״ר נתמלא‬
‫‪ .‬הכית כלו אורה ולא׳נוכל לשמור לפינו מחחום ולאמר איך לא‬
‫ראה‪.‬ולא ידע מזה ־האורח כלום כי המזמור המיוחד כמקדש‬
‫ליום הוש״ר אם היו מתכנחים בעלי הקכלה לכחור להם מזמור‬
‫כלל פי דרכם ‪. ,‬ממנו אל ‪.‬יזוזו כי הוא הקדוש ) כי כאומרם‬
‫אלהיס כצב כעדת אל כקרכ אלהים ישפוט שהוא־ התחלת‬
‫׳ המזמור עד קומה אלהים שפטה ה א ק שהוא כחופו יתנו‬
‫‪ .‬עדיהם מראש ועד הוף על־התיחדות פרטי וחגלה דכקה ליום‬
‫הזה לתשוכה ולחליחה ‪ ,‬ולא זו כלכד כי לא‪ .‬לחנם תפחו כש״ח‬
‫המזמורים האלה כאמצעיתךתחת שיזכירום מראש המזמור ‪,‬‬
‫ומכלי שנקור אחד הטע ם אשר הביאס לעשות כן כשאר‬
‫הימים ‪ ,‬אך כזאת נחפשה ונחקורה מ ה היה להם לומר‬
‫כששי מה היו אומרים ימוטו כל מוהרי ארץ ומה היה המאמר‬
‫חהר‪.‬כאומרם אלהיס נצבוגו' אם לא שנאמר )והוא האמת‬
‫הכרור גם כשאר הימים כמו שתראה כדברי רש״י( שהדכר‬
‫העקרי אשר היה סכה לאמירת המזמור כלו הוא אשר יקרא‬
‫בשם המזמור כלו כאלו רצו כזה להעירנו על פנימיות כוונת‬
‫; האומרו ‪ ,‬ואס כאנו לראות כיצר נקרא בשם מזמור אלהים‬
‫־ נצב נראה שיורו עליו במלות אלה ימוטו כל מוהרי הארץ שאם‬
‫■ תחכרט־ לראש הפסוק לא ירעו ולא יכינו וגו' תהיה הכוונה‬
‫שאחר היית היום ההוא תכלית הימים המקודשים לתשוכה‬
‫‪.‬ולסליחה ‪ ,‬אם לא נחם איש על רעתו וכחשכה‪.‬יתהלט ימוטו‬
‫־ כל מוסדי‪-‬הארץ כי אחריו לא נמצא כית מנוס לנו והרכר אשר‬
‫ידבר ה' ‪ ,‬לא ישוכ ריקם כי אס עשה את אשר יצוונו■‬
‫‪5‬‬
 ‫() ‪)( 18‬‬
‫ומ^? ‪£‬ר ם על לוח לכך הדכרים הנאמרים בפ' החלול ת״)‬
‫י יש מהן) מהחהידי ם ואנשי מעשה ■־כשמחת כיר‪,‬‬ ‫■‬
‫השואכה ( אומרים אשרי ילדותינו וכו' ויש אומרים אשרי‬
‫זקנותינו שכפרה על ילדותינו אלו צעלי תשוכה אלו ואלו‬
‫אומרים אשרי מי שלא תעא ומי שחעא ישוכ וימחול לו ע"כ‪,‬ואיה‬
‫האורח שישתיק אותם כנזיפה הן על המתעהקים כ תשו כ ה‬
‫וסליחה כחגים וכמועדים ! והן על'תוחלת שוא שהיו מייחלים‬
‫־ עוד מחילה שנית אחר יו״הכ ‪,‬״שהוא א[ מחילה והליחה כאשר‬
‫השמיענו אומרם עוד לא צביר‪? ^,‬‬
‫ו כ מ ה מתיישכים ומהכימים אל מול פני האמור עד עתה‬
‫מליצות חז״ל כמדרש ויק״ר וז״ל כיו״ע א' של חג כל‬
‫ישראל עומרים לפכיהכ״ה ולולכיהן ואתרוגיהן לשמו שלהל׳ה‬
‫־ואומר להם מה דאזל אזל מן הכא נחל חושכנא לפיכך־משה‬
‫מזהיר לישראל וכו'וכאלו שם פחדו פחד שמא לא נכיןהדכרים‬
‫על כוריין שכוונתם להרחיכ קץ המחילה והסליחה עד הגכול‬
‫הזה ‪ ,‬הוסיפו תכף כז״הל אמר רכי אחא בי ע מ ד הסליחה‬
‫‪ -‬למען תורא מראשית השנה הסליחה ממתנת לך כל כך למה‬
‫למען תוראכשכילליתן אימתך על כריותיךע״כ ‪ -‬וכאמת קול‬
‫ענות גכורה אנכי שומע כדכריהם הללו שתכליתם למצוא ע ע ם‬
‫נכון ולתת פנים מחכימות אל התיחכות הימים המסוגלים‬
‫לתשוכה ואחר שהכניסו ככלל גם ימי הסכות נתנו ע ע ם לדכר‬
‫ואמרו מראשית השנה הסליחה ממתנת לך ‪ -‬ולא לחנם כ״א‬
‫ל מ ע ן תו ר א‪,‬כלומר שעל ידי הקיצים הללו והזמנים‪ .‬שונים‬
‫הפותחים פתח עוכ לעוכרים ושכים ‪ ,‬לא יאמרו עוד אכדה‬
‫תקותנו נגזרנו לנו ‪ ,‬אכל את קדוש ישראל יעריצו לשוב אליו‬
‫הדופק וחוזר ודופק פעמי ם שלש על פתחי לככם ‪ ,‬ועוד תשוכ‬
‫חפני תתפלא כלשונם הנזכר אם יפנה לככך לרעת כי מ ע ע‬
‫שורות סמוך לו מלפניו אמרו אותו הלשון עצמו על יו״הכ ״מת‬
‫דאזל אזל מן הכא וחל חושכנא‪,‬״ והוכפל אצל יום א׳ לחשכון‬
‫עונות כמו שזכרנו וכזה גלו לנו ‪ ,‬כיתר שאת כי נחשכו אצלם‬
‫השני ימים אלה חתומים כחותם אחד תשוכה מצד ‪ ,‬וסליחה‬
‫וכפרה מצדו יתכרך ־ וזאת לא זאת כי הלא זה הדכר שלא■‬
‫יכחיש מציאותו כל היודע קורות דתינו ואומהינו כי פעמים‬
 ‫()‪)(19‬‬
‫‪,‬רכוא ימצא מנהג כישראל שלא נודע מקורו איה כדברי‬
‫הקדמונים וככל זאח אין להפלא איך יחזיק איש יהודי ב מנ הג‬
‫ההוא ני מ ע ב ע המהורת והקכלה שלא להעלות על הפד אם‬
‫‪ ,‬לא מ ע ט מ ע ט ולעתים רחוקות כפי אשר תכריח יד הזמן‬
‫לכאוב ולהעלות ‪ ,‬ואם יקרה שהן בעוד הדבר תלוי ברפיון ‪,‬‬
‫ולא‪.‬נכאב כהפר ובדיו ישאל השואל איה מקום כבודו בקפרי‬
‫האומה ‪ .‬ולא ימצאנו ‪ ,‬הייטב בעיני ה' שככחיש מציאואו‬
‫־ואמתתו‪ ,‬אמור נא האיש הנלבב הן‪.‬בעוד תושבע״פ כלה‬
‫נ מהי ת מפה לאזן‪ ,‬היינו מבקשים לרעת איה מקום כל ההלכות‬
‫הנובעות מן‪.‬הקבלה‪-,‬אם היינו שואלים ודורשים אחר כתיבת‬
‫המשנה דברי התלמוד ‪ ,‬או אחר התלמוד כמה וכמה מנהגים‬
‫שלא העלום על הפר לעיני כל רואה‪ ,‬ולא יראה ולא ימצא דבר‬
‫כתוב וחתום באפרי האומה האם לזאת נחליט ונאמר לא הוא ?‬
‫מלבד כי הלא ככר הראיתיך בעיניך כי'מזמן חז״ל ככר מצינו‬
‫יום שביעי של חג"מקודש מחכיריו‪,‬ועוד מצינו שהיו שמחים‬
‫כזמן החג כשמחת כית השואכה יהיו נעורים כל הלילה‪ ,‬לא‬
‫•יתנו שינה לעיניהם ע ד הבקר כמו ■שאמר ‪ ,‬ר׳ יהושע כמשנה‬
‫כשהיינו שמחים‪-‬כשמחת כית השואבה לא ראינו שינה בעינינו‬
‫ולמה לא'יעמוד האורח )שלא כזמנו כא( להוכיח אותו כמו‬
‫‪.‬שהוכיח אותנו לאמר ״ששינה בשכת תענוג וללילה חוכה היא‪,,‬‬
‫וגם ‪.‬רבי יהושע וכל החהירים ואנשי מעשה שהיו שמחים‬
‫במקדש ״הם מחללי׳ את הקדשים ומבזים את המועדות ומענים‬
‫נפשותיהם בימים שנאמר כהם והיית אך שמח״ האינך רואה‬
‫אחי שהנוגע כחכמי הקבלה נוג ע גם בחכמי המשנה ושלשות‬
‫ייגעו החוקרים האלה להפריד כין הדבקים ?‬
‫ו ^ ^‪ ,‬ת ה טרם אלקח מ ע מך להמשיך הויכוח על שארית ההפר‪,‬‬
‫עוד ראיה אחרת אביא לך להכין ולהשכיל כי גם לדעת‬
‫חזל הראשונים מיום ר״ה עד הושע״ר היו כלם ימים נרדפים‬
‫־מיום ר״ה הפלו וכיום הושע״ר כלו ולא זו כלכר אלא שיוםר״ה‬
‫ויום הוש״ר היו אצלם השני ימים יותר חשובים ‪ ,‬וגם כל העם‬
‫למהטון ועד גדול שמו את כ' ימים הללו על ראש מהללס יותר‬
‫׳ מכל שאר הימים ער שלא נמצא בכל מקראי קרש ב׳ ימים‬
‫שיתאהפו כבאי ככהיות קהל רב‪ ,‬כחול הים הרכה מאד כב'‬
 ‫() ‪)( 20‬‬
‫הימים ה ל ל ו ‪ ,‬ו כ ל י ק ר א כראש הומיות התלמוד ירושלמי‬
‫כפ׳ ד׳ דראש השנה אחר שהפרו אותו מעשה שעל ידי ההכנה‬
‫התקינו ־שיהיו תוקעין כמוהף וז״ל הירושלמי ואמר )כמו‬
‫ני מ א( אף כהלל כן ? )כלומר ליתקנו נמי הלל כמוהף ?( לית‬
‫כל ע מ א תמן ) פי' שאחר תפלת שחרית היו רכים יוצאים‬
‫ומתפללים מוהף כיחיד ( ואמר אף כתקיעה כן לית כל ע מ א‬
‫תמן ) כלומר ויתקעו כשחרית השתא דאין הכנה ( אמר רכי‬
‫יונה כתיב ואותי יום יוס ידרושוץ זו ת קי ע ה ו ע ר ב ה‬
‫׳‬ ‫י‬ ‫) פי' שהיו כל ישראל זהירים כהה‬
‫הרכה ולא חיישינן שיצאו מהע ם עד שיתקעו‪ .‬וזה יום יום כ׳‬
‫ימים( ויפ׳ה הורה יפ׳ה פירש כעל יאה מראה ‪).‬שם(‪,‬וז״ל זו‬
‫תקיעה וערכה מה שנזהרים כימים אלו עפי מאחרי‪,‬ם‪.‬מפכי‬
‫^ שר״ה תחלת דין והושענא רכה חתימת גזד דין על המים ‪,‬‬
‫ולדעת חכמי האמת אז נודע מי נחתם למיתה וירא כצלו־וכו'‬
‫‪.‬ומה שתפק ״לדעת חכמי האמת״‪,‬היה לו‪-‬לתפוה’כלשון יוקר‬
‫פשונו כי דעת חכמי האמת היא היא כוונת הירושלמי לפי פשועו‬
‫הגמור‪ ,‬ומכלעדי הפירוש הזה איני רואה הכנה לתלמוד‪ .‬ידוש'‬
‫שאם הכוונה על חתימת גזר דין על המים ‪ ,‬מה כל החרדה‬
‫הזאת כהוש״ר יותר מכפתח שנדונים על התכואה‪ ,‬מכעצרת^‬
‫שנדונים על צירות האילן ? ולמה היה‪.‬אצלם יום הוש״ר מתומן‬
‫ומצויין להתאתף‪ .‬כל הע ם מקצהו יותר מיום עוכ עצמו‪ .‬ע ם‬
‫כל קדושתו ? אין זה כי אם לאיזו תכה שלא היתה לא כפתח‬
‫ולא כעצרת ואיזו ? זו אמונת ישראל הקדמונית שכעצם היום‬
‫הזה היתה חתימת גזר דין ‪ ,‬ומתירת הפתקין היא הגורמת‬
‫שקרכנותש״ע יקדמו ככל חלקיהם למותפי ר״ה ויו״הכ ‪ ,‬היא‬
‫הנותנת לוית חן ‪ .‬לראש היום ההוא לככוד ולתפארת כמ״ש‬
‫‪ .‬כמשנה ואותו היום מקיפים המזכח ז׳ פעמי ם ‪ ,‬היא המנשאה‬
‫מצות הערכה למעלה ראש‪ ,‬היא אשר תשים כפי השמחים אלי‬
‫גיל ככית המקדש דברי ככושין הן כשירי הדוכן והן כמליצות‬
‫המרקדים ״מי שחעא ישוב וימחול לו״ והיא היתה ע ם פיהם‬
‫של חול כאומרם מראשית השנה התליחה ממתנת לך אשר תאר‬
‫לו כ ת אי הירושלמי ואותי יו ם יו ם ידרושוןיום תקיעה ויום‬
‫ערכה כי‪ .‬הם ה י מ י ם הנאמרים כאמת י מ י ם )כמ״שחז״ל‬
 ‫() ‪)('21‬‬
‫‪ -‬ויהי ה י ו ם זה יום ר״ה וכן או י ו מ ו יבוא יום המיוחד ויום‬
‫ה'פקורה(‪-‬להיותן ה ח ל ת ימי התשובה ו ת כ ל י ת ן■‬
‫תפני*־ לא אהחיש שדבריך נראים כצודק?ם^ ולא ידעתי אם ימצאו‬
‫‪.‬מקום ללון המנגדים האלה‪,‬האמנם לא ידעתי מהתשיב על‬
‫דברת האיהור שאהיו חכמי הקבלה כהנחת תפלין כח״ה‪,‬ונראה‬
‫שהעיב המחבר‪.‬צל אשר דבר כפרע‪.‬זה שלא נכון לבעל מצות‬
‫תפלין בימי ח״ה‪,‬ועור איך יאמרו המקובלים שיש איתור כרכר‬
‫והלא אפילו בשכתותיוי״ע לא אמרו שאאור להניחם רק אמרו‬
‫שאינם זמן תפלין וכ״ש שלא יהיה המניחם ־חייב מיתה כי־ברי‬
‫הזהרשה״ש‪ ,‬ועל כלם ־‪,‬יפה הוכיח ממעשה הירושל' שהתירו‬
‫לתופר לכתוה תפלין לצורך עצמו ומה ישיכו המקובלים על כל‬
‫■‬ ‫■‬ ‫‪,‬‬ ‫העיעכות האלה ?‪ ■ .‬־‬
‫פנחם■ ;ישיכו תשובה נצחת ואת כל ונצחת ‪ ,‬ראשונה מה שאמרת‬
‫שלא נכון לבעל מצית תפלין כח״ה צדקת באמרי פיך אלו העולה‬
‫מהתלמוד מהפותקים יכריח להניח תפלין כח״ה הגם שככל‬
‫■ זאת־'הייתי יצול ׳לדחותך ולומר הבא ראיה שאין הזהר כדאי‬
‫־לחלוח ‪ .‬עליהם ‪ ,‬אכל עוד רגע אחד תשוב תראה כי אין‬
‫‪:‬מהתלמוד ומהפותקים הכרח לחיוב זה ו כ מ ע ע לא אמרתי‬
‫־ שדבריהם־ מכוונים לדעת המקובלים‪ ,‬וערם אוכיחך ואערכה‬
‫־■־־לעיניך הראיות האלה‪ ,‬אנכי הרואה כי נפגלת כעעו ת האורח‬
‫בחשבו שמה שאמרו שכת וי״ע אינם זמן תפלין הכוונה שאין‬
‫‪:‬חיוב להניחם אבל לא שיהיה איתור בדבר וכזה‪.‬נלכדת ברשת‬
‫־זדעמן לך האורח הבא מפולין נגד הכנת הגמרא והפותקים‬
‫־כאשר עיניך תראה‪ ,‬שהרי אמרו בתוף פרק הקומק‪ ,‬תניא רבי‬
‫־ עקיבא אומר יכול'יניח אדם תפלין בשכתות‪.‬וי״ע ת״ל וכו׳ שכל‬
‫־ דובר אמת בלבבו יגידה ויערכה כי הלשון הזה אינו תוכל‬
‫פירוש האורח שתהיה הנחת תפלין רשות ולא מצוה שאם הדבר‬
‫כן לא היה אומר ר״ע‪,,‬יכול‪.‬יניח״ שבא לשלול התר הנחתן אבל‬
‫■ היה אומר יכול יהיה חייב וגו' והיה שולל חוכת הנחתן לא זולת‬
‫־כדעת האורח ‪ ,‬וממה שאמר יטל יניח וגו׳ משם ראיה כי לא‬
‫■זאת שאין מצוה בדבר‪ ,‬אלא אף זאת שיש איתור כהנחתן וביותר‬
‫■יתאמת אצלך העקר הזה אס אפנה לראות מהיכן למדו איתור‬
‫■הנחתן בשכתות וי״ע ‪ ,‬מפקוק ושמרת את החקה וגו׳ ‪ ,‬ומזה‬
 ‫‪)m i‬‬
‫הפהוק עצמו למדו שלילה לאו זמן תפלין‪ ,‬נמצא שדין שמהם‬
‫כובע ממקור אחד ושניהם שוו בשיעוריהן ליתן את של זה כזה‬
‫ככל מוצאיהם רמוכאיהם לא נופל דכר■ ואם‪-‬אוכל להוכיח נגר‬
‫פניך כי מ ה שאמרו לילה לאו זמן תפלין יש איהור בכלל למנייחם‬
‫כליצה היעז אנוש בהוותו לאמר כי כשהוהיפו כזה הלשון עצמו‬
‫שכת וי״ע לאו זמן תפלין לא נתכוונו כ״א לשלול חוכח הנחתן ?‬
‫לא כי כי מאן ימאן ‪ ,‬שכלינו לחשוב כיאת ועתה בא ואראך‬
‫שבאומרם לילה לאו זמן חפלין יש איחור ככלל למניחם שהרי‬
‫שם כפ׳ הקומך ‪ .‬א״ר אלעזר כל המניח תפלין אחר שקיעת‬
‫החמה עוכר כעשהור״י אומר עוכר כלאו ושניהם דורשים מלת‬
‫ושמרת שכפחוק שזכרנו שהוא הפשוק"עצמו )אל יליז מנגד‬
‫עיניך( שממנו נוכ ע איחור הנחתן כשכת מעוא״כ חוכה עלינו‬
‫להודית שדין שמהם שוה וכמו שיש איחור להניחם ‪ .‬כלילה כן‬
‫אריא דאיחורא רכיע על המניחם כשכת וינו^ ואם היה הדכר‬
‫צריך הכרע הייתי מזכיר לך אומרם שם אמר רכי אלעזר ואס‬
‫לשמרן מותר להניחם כלילה שכל תנוק דלא חכים ממוצא דכר‬
‫יכין שאם אינו מניחם לשמרן אחור וכן דברי התוח' שם ד״ה‬
‫ושמרת שכתכו כפירוש ומחוייכ־ לחלקן וכ״ש שאשור להניחם‬
‫בעוד לילה ומה אוחיף עוד אחר דברי מרןבחפרו הקצר שכתב‬
‫כפירוש כשכת׳וי״ט אחור להניח תפלין ו ט ע מו כצדו ־ככתוב‬
‫שם ולא הוכיתי דברי התלמוד והנלמד מ מנו אס לא כעבור‬
‫תהיה לי לעדה כי איני חומך על רכרי האחרונים מכלי לתחוע‬
‫יתד חכרותי כדכרי הקדמונים אשר מהם תורה יוצאת לכל‬
‫ישראל■ ‪ -‬ואחר שהעירותיך כצדק כי כאמרם שכת ויט לאו זמן‬
‫תפלין ״יש איחור כמ שמע מי הוא זה שיתפתה לתלונות האורח‬
‫האומר״ ול׳ש שיהיה חייב מיתה כדכרי הז ה ^כי לא יתפלא על‬
‫הלשון הזה כי אם מי שמשים עצמו כאלו אינו רואה כל הכתוב‬
‫כשפרי התלמוד והמדרשים אשר מלאים על כל גדותיהם‬
‫ממליצה זאת אפי׳ על דברים חלים אשר לא ישוער ולא יאומן‬
‫חיוכ מיתה לעוכר עליהם אם לא שנאמר כי דרך הפלגה דכרו‬
‫חזל בקדשם ואף אנו נאמר כדכרי הזהר שלא כיוון כ״א להגדיל‬
‫־חומר האיחור על פי־ אמונת הקכלה כאשר הפליא עצה לכאר‬
‫הישודות אשר האיחור הזה נשען עליהם^ ובהיות הדכר כן כמו‬
 ‫()‪)(25‬‬
‫שאמרתי‪ ,‬הכה נא נכוא לראות אם תול ה מו ע ^ כפי התלמוד‬
‫■והפותקים ‪ ,‬הוא זמן תפלין אם לאו‪ ,‬שאס יתבאר שהוא ■בכלל‬
‫‪ .‬הימים שאינם זמן תפלין ‪ ,‬צדקו דכרי ה מ קווי ם כאומרם שלא‬
‫כלכד שאין כהם חיוכ אלא שיש איהור למניחס כמו שהוכחתי‬
‫_‪.‬ואף בדרוש הארוך והנכפר הזה לא אתהלך‪.‬בדרך ארוכה כי‬
‫יורע אני שרחכה ונחכה למעלה החקירה הזאת ‪ ,‬ואין קץ לכל‬
‫עמלינו אלו באנו'לעמוד על כליהדכריס שנאמרו כה ‪ ,‬וזה‬
‫הדרך אשר כחרתי להיות ה מ ע ע ־מחזיק את המדוכה ולעמוד‬
‫על עיקרן של דכרים ‪ ,‬אציגה נא לפג^ ־תחלה וראש‪-‬מקורות‬
‫־התלמוד אשר מהם שתוולעו המנגדים להוכיח מהם כי ח״המ‬
‫זמן־תפלין הוא‪ ,‬וכעמדינו על'דברי התלמוד‪ y‬תחזינה עינינו‬
‫‪.‬אס כוונו יפה ואם לאו ‪. ,‬ומאחר עלות דברי התלמוד מכוונים‬
‫לדכרי‪.‬המרןוכלים נחעה ונלכה לראות אם הפירוש שאנו מפרשים‬
‫‪ .‬כקברי התלמוד הוא פירוש מחודש שלא שערום הראשונים נולד‬
‫‪.‬אצלינו מן ההכרח שאנו כו להשוות רעות‪.‬התלמוד והמקובלים‬
‫או אם יחודתו בהררי קרש גדולי הפוחקיס שלא‪ .‬ידעו מאומה‬
‫‪::‬כדברי הזהרופיישו התלמוד כפי שכלם ועיונם הזך מבלי משים‬
‫־לב‪ ,‬אם יעלה‪:‬וירצה‪ .‬לפני המקובלים אם לאו‪ ,‬שאם נוכיח‬
‫היות פירוש המקובלים‪:‬קדום באומה בוקע ועולה עד הדורות‬
‫שקדמו‪ .‬לפרחום הזהר ‪ ,‬כל משכיל דורש לולהים‪',‬ירכא ישח‬
‫‪.‬כמורים דרבנן‪ ,‬כי דבר ה' בפיהם אמת וחוח של חחד מצמיד‬
‫־ומחבר התלמוד והקבלה מכלי חפק ‪ -‬ועתה הטאזנךליולבך‬
‫תשית לדעת ‪ ,‬כי שלשה המה נפלאו מקורית התלמוד שעל‬
‫דברת התפלין כח״ה תעוף מלתם ועליהם כרעו רבצו שתי‬
‫הכתות החולקות זו אומרת כלם שלי וזו אומרת כלם שלי הראשון‬
‫היאבפ״א דביצה רב ששתשרא להולרבנן לשרורי תפלין כיומא‬
‫עכא א״ל אכיי והא אנן תנן כל שנאותין בו כי״ט משלחין אותו‬
‫ה״ק כל שנאוחין בו כחול משלחי] אותו בי״ע ופירשו המנגדים‬
‫שבאומרם ^בחול‪ ,,‬הכוונה על חול המועד‪,‬ומ שם ראיה לדעתם‬
‫שהח״מ חייבכתפלין ובאמת שאין לך דעה כוזבת‪ ,‬לאיש נחר׳פת‬
‫■ ‪.‬כדעה זו שדופה לפני קמה ‪ ,‬ראשונה ‪ ,‬שאין לנו להחב מלה‬
‫‪.‬נהוגה‪.‬וידועה אצלינו לכוונה זרה‪ ,‬ולהקטין איפת הוראתה ‪,‬‬
‫‪ ,‬ולקצר מדת ארכה ורחבה להחזיק במחמד מן הצלוב ‪ ,‬פחק‬
 ‫‪x m‬‬
‫ר עו ע‪ ,‬קלוע ושרוע ועוד‪ .‬שנית כי אין זה מנהג ת‪1‬״ללרןרות‬
‫בלשון חול ימי ח״המ ונהפוך‪.‬הואכי זה לרכה לקרותו‪^/‬מוער^‬
‫התס כידוע‪,‬ואיך שיהיה ואפילו שלא יהיה‪.‬אלא הפק מאון‬
‫הרגלים להתליע כרעת המנגלים^ ואם לא היה הזהר אלא‬
‫‪,‬‬
‫פוהק בכלל הפוהקים למה יגרע להבין דברי התלמוד‪.‬כפי‬
‫‪,‬‬
‫הוראתם השעחיית הרי'לך יהוד מוהר ‪ ,‬לדברי כעלי ריבנו‬
‫כהר נופל יבול וכצור יעתק ממקומו ‪ ,‬והיהוד השני‪.‬אשר עליו‬
‫העמידו‪ .‬בנינם הוא כמ״ק פ״גאומרם שם ר׳ יהודה אומר כוקב‬
‫אדם תפלין ומזוזות לעצמו ופירשו לעצמו לצורך חול המועד‬
‫וכפי האמת והצדק אין זה כי אם פירוש בדוי מלכות האנשים‬
‫האלה ואין לו לההמך לא על על הכתוב ועל‪ -‬על ההברא כי‬
‫איפה ההכרח שילחצנו לפרש לעצמו לצורך המועד ואיה במלת‬
‫לעצמו רמז הרומז שלהניח אותם כח״המ הוא כותבן^ וגם אם‬
‫נאמר שזהו‪ -‬הפירוש האמתי מה שאינו כן כמו שביארתי‬
‫הרואה שם‪ .‬בדברי התותפות יוכל לקבל פירוש המנגרים כאין‬
‫שען ואין פגע רע' לרעת המקוש׳• שהרי לדעת התול ר״מ ור״י‬
‫לשיעתייהו אזלי רשבת‪-‬ל׳ע זמן תפלין הוא ומעתה אין להפלא‬
‫איככה יוכל לכתוב לעצמו כי לדעת המתיר שכת וי״ע זמן‬
‫‪,‬‬
‫תפלין הוא ולעומת זה האומר שאין שבק ויע זמן תפלין‪) .‬וה‪..‬יא‬
‫המקילה העולה שדרכו כה כל הפוהקיס(‪ ,‬לא זו שכשכת וי״ע‬
‫אהור להניחם‪.‬אף זו שכח״המ ג״כ האיקור כמקומו עומד־ואין‬
‫ראיה ממ״ק שתופק כדעת מי שאומר שלא כהלכה ‪ ,‬הרי לך‬
‫‪,‬‬ ‫שני עמודי התוך אשר דברי בעלי הריב נשענים עליהם‬
‫התמועעו ויתפוצצו הפן וכלה ‪ -‬ולהשלים הויכוח שאנו עקוקיס‬
‫כו חוכה עלינו לקפר כי המגדל עז והצור הנשגב אשר כו‬
‫נמלעו כעלי ריבנו הוא הירושלמי דמ ק פ״ג ר״ר שעליו רמז‬
‫האורח כתשובתו וזהו תארו חד כר נש אוכר תפלוי במועדא‬
‫אתא לגבי ר' אבא כר נתן א״ל הב ליה תפלך וזיל כתוב■לך אמר‬
‫ליה רב איזיל כתוב ליה‪ ,‬מתניתא פליגא על רב רתנן כותב‬
‫אדם תפליןומזוזוק לעצמו הא לאחר לא‪ ,‬פקר ליה בכותב להניח‬
‫ע״כ‪ ,‬וקמכו המנגדים על פי׳ הקמ״ג שפי׳ להניח לאחר המועד‬
‫אכל להניח כמועד מותר• ולזה התיר רב לכתוב לאחרים‬
‫והתולדה‪.‬הנמשכת שח'ה חייבכתפלין ואתה‪,‬תחזה כי ■אין'‬
 ‫■•מיפיריש'אזה מוצרם ■כשום פנים כי'לא ימלע שלהגיח שאמר‬
‫”היאוש׳ יאוצול יא' 'הנכ׳ הפירושים הללו או־פירושו להניח להצניע‬
‫־"או יהיה הפירוש להניח ממש דרך הנחתם כראש וכיד ועינינו‬
‫■׳הרויאוית'כרככל אחד מל'הפירושים אין התולדה עולה יפה‬
‫^שהולידו כעלי הריכ מהירוש׳׳הלז‪ ,‬שאפילו נאמר שהפי' להניח‬
‫׳כמו להצניע'נוכל לפרש כריות ולא כצמצום כמו שפי׳ ה' כית‬
‫׳;יוהף שלהניח כאקזיית למכרן ■כאשר יזדמן הואשאקרו׳אכל‬
‫'לצורך ־ עצמו ^או לצורך אחרים שאכדו תפליהן מותרי לכתוב‬
‫לח״המ־־כדי'שיהיה מזומך למוצאי החג״ולא יתכעל׳יוס א׳‬
‫ינהצאת אפלין'ואני רואה שפי' זה מיוהדעל אדני האמתוהצרק׳‪-‬‬
‫'שאם ־כפי׳‪-‬׳ההמ״ג'שח״הע חייה כתפלין ורוקא להניח אחר‬
‫'המועד‪ -‬הוא שאאור לכתכן מה ראו עיל ככה לחלק דוקא כשכותב‬
‫‪,‬‬
‫לאחרים ולא כשכותב לעצמו אכל אם כפי' הכי כן הוא מלכד‬
‫'שקושי‪.‬זה חלף'הלך גס לשון ל הני ח מתישכ יואר על אופניו‬
‫דלהניא התמא קאמר ואס להניח לאחר המועד כפי' ההמי׳ג‬
‫עיקר החלוק חקר■והיה לו לומר פתר לה ככותב להניח לאחר‬
‫המ^עדהאיין ■לומר'דמאליו ■מוכן שמאחר שלא חלקרך כין'ח״ה‬
‫לאחר המועד לענין הנחת תפלין שכלם חייכיס א״כ להניח‬
‫■‪.‬לאחי' המועד איכעי ליה למימר שהוא עיןר החלוק ’שהרי‬
‫להניחבמוןע׳'הורשה לכתבם ולהניח לאחר המועד לא הורשה‬
‫לכתכם ‪":,‬כ ‪6‬צערף'ג״כ־'שכמה פעמים נשתימשי חול כמלת‬
‫■להניח ופירושו תמיר להניח התמא כקרן זוית כפירוש הכ״י‬
‫ולא לזמן קצוב כפי' השמ״ג ‪ -‬ואם נפשך לומר כהחלוהה הב׳‬
‫שזה ״פתר לה להניח״ פירושו להניח כראש וכיד• צאנו לפירוש‬
‫■שכתב הרב ריקי כקונעריהו׳תפלין רמארי עלמא שפתר לה‬
‫'להניח שאמר הירושלמי חוזר לצד ההיתר כלומר התירו לכתוכ‬
‫'כשטתכ להניח כין לעצמו כין לאחרים אכל כשכותכ שלא‬
‫להניח היינו למכור או להצניע אהור ולעולם להניח שאמר‬
‫■ אחי המועד כזמן הנחתן ‪ -‬ולא אכחיד תחת לשוני שמאיזה צד‬
‫' הפירוש הזא נראה קרוכ יותר מפי' ההמ״ג והכית יוהף שאלו‬
‫■לפירושם פתר לה להניח שאמר הירושלמי אינו חוזר על מה‬
‫■שנאמר כפירוש כמשנה דהיינו צר ההיתר אכל על הדיוק‬
‫'והקולרה הנמשכת ממנה היינו צר האיתור וכלומר זה האיתור‬
 ‫()‪)( 28 :‬‬
‫והראיה שעד הנה הלכו התוק' בדרך האותרים שהרי תמוך ונרא'‬
‫החזירו פניהם כלפי ההיתר וכתבו כ׳ןהל‪\,‬מיהו כ״מק משמע‬
‫דח"י‪:‬מ חייב כתפלין״ ותכף שירו אכן פנת כנין ההיתר התרו‬
‫אותו באומרם ״ומיהו לאו ראיה רהנך תנאו לנועמייהו ראית‬
‫להו‪-‬שבת וי״נן‪ .‬זמןתפלין״ הרי לך ההור והתוה׳ שאין■ מרב'‬
‫‪.‬הוכחה ‪.‬לבעלי הריב ‪ ,‬ונהפוך ‪ ,‬מדברי העור‪ ,‬וביותר מרברי‬
‫התוהפות היא מוצאת הכרת המקובלים ‪ ,‬כרה כחמה ■איומה‬
‫כנרגלות ‪ -‬ומה יענה האורח על מאמר הכי‪.‬נככר גנוז בחררי‬
‫משכיות התוהפות הנזכרים אשר‪.‬כל חיך שהועמו יאמר לי לי‬
‫מהייע‪ ,‬ולא לאורח הבא מפולין ועדשים‪ ,‬שדמה עשות־ענבים‬
‫ויעש כאושים ■קחנו וכואה־ ושים עיניך עליו כי רה הוא‪,‬ככל‬
‫■חלקיו תיכותיו אותיותיו ודקדוקיו וזה לשונם והרא״ש כ תב‬
‫)ראה מי המעיד דבן של כל המניחים(‪ .‬ש כ הפר הע תי ם‬
‫כ תו ב כ ש ם‪.‬ג און שאהור ל הני ח תפלין כ חו ל ה מו ע ד‪,‬‬
‫הא לך‪ ,‬אהוכי ‪ ,‬שתי הפי מרגליות נובעים מן‪.‬המאמר הקצר‬
‫הזה‪ ,.‬האחת אהוכה קדמות‪.‬ההברא ■הזאת למעלה רא״שער‬
‫שהרא״ש עצמו זכר אותה כשם ה' העתים וכאשר יעיר תאר‬
‫ג און שכו מתואר כעל ההברא הזאת מה שיוכיח באר היהב‬
‫כי הדעת‪.‬הזה עולה כמעלות ער דורות הגאונים ‪ ,‬וזאת שנית‬
‫!אומרו שאקור ל הני ח תפלין הכה נא לשון א הוד שעוקר‬
‫רעת האורח מעקרו •שכתב ש מ עול ם לא אהרו להניח‬
‫בשכת ויום הוכ רק אמרו־לאו זמן תפלין ועינינו הרואות כי‬
‫שפתי גאון ברור מללו באומרו אהור להניח ‪ ,‬מלכד כל הראייה‬
‫‪ -‬הרי לך שלישיה כרכה‬ ‫שהשמעתיך והגדתי למעלה‬
‫ההור והתוספות ורעת הגאון כולם שוים להחזיק כרעת‬
‫המקובלים שלא כדברי האורח ‪ ,‬ואיך לא אעלה על דל שפתי‬
‫הרשכ״א זל כתשוכה והראב״ד כנזכר כדברי רשכ״א עצמו וסיים‬
‫כאומרו ו כ ן א נ ו נ ו ה ג י ם ‪ -‬הראיתיך בעיניך חמשה זקנים‬
‫‪ .‬גדולים ועצומים ‪ ,‬ההור והתול ‪ ,‬והגאון והראב״ד והרשכ״א‬
‫כלם קדושים וכלם קרומים לפיסוס הזוהר ודבר אין להם עם‬
‫חכמת הקכלה כלם אוסרים תפלין ככל המועד ולפני יקר‬
‫שהרותא של אלו המעירים בגדלם ‪ ,‬מה יענה האורח הבא‬
‫מפולין ? ‪ -‬יפלה את כליו ‪ ,‬לאור נר ה' נשמת ארסויאמר נא‬
 ‫()‪)(29‬‬
‫‪.‬אם■ ■ככון להחליש קל‪.‬חיש מהרה‪.‬כחותה על הגחלים דכר‪.‬‬
‫‪.‬שיתאמת כוזכו'על פי החקירה הצודקה ואם לא יקרא האיש‬
‫‪,‬‬
‫העושה ככה איש שוגה ומשגה ?‬
‫חפני■ למה תאשים האורח ‪ ,‬ולא תזכור לתוכה המחכיייתשוכתו‬
‫אשר השיב כאומרו‪ ,‬כי כן כתוב כקפר הזיהר‪ ,‬וכשהעיז פניו‬
‫האורח והקשה לשאול מי ה&־עדיו ‪ ,‬הלא השיב המחבר‪^,‬עדיו‬
‫‪.‬‬ ‫■■‬ ‫־‬ ‫י־ ׳■ ‪.‬‬ ‫■מתוכו״'־■ ‪.‬‬
‫פנחם‪ •,‬־איני יודע על מה אככה תחלה ‪ ,‬אם על עעכת האורח‬
‫או על תשוכות ■המחכר כי אם ׳ האורח פוער פיו לכלי חק נגד‬
‫הקבלה‪.‬־והמקוכלים הנה מצד אחר המחבר‪) ,‬מדעתו או שלא‬
‫מדעתו( בתשובותיו החולניות אשר מראיהן רע וכח אין להם‬
‫■ לרדות‬‫לעמוד בקשרי מלחמה הוא הוא הנותן; מקום לאורחי‬
‫ולבלע ולהשחית ביתר שאת לא נופל דבר ממה שעשה הר״י‬
‫ממודינא בה׳ קול■ הבל שגם הוא יליץ ככגד־ תושבע״פ בקול‬
‫ענוק חלושה לבושה וגם לחרפה וגם כל■ קורא אשר ישפוש‬
‫■שפוש על־פי רצרי המחבר יחשוב בעצמו ‪• ,‬כי אלה הם שענות‬
‫•המקוכ‪^.‬י ואפה‪ :‬זולתם ובראותו שרוח קימעא עוקרתם‬
‫והופכתן על‪ .‬פניהם ־הלא יאמר בלכר ‪ ,‬כי כל רכריהס הכל‬
‫המה מעשה■ תעתועים ‪ -‬על כן אמרתי שאיני יודע על מי‬
‫*‬ ‫■■ ־ ׳ ‪, .‬‬ ‫אככהחחלה•‬
‫• חפני ׳ אם כדברך ק הוא שאין בשענא המחבר ראיה לאמתת‬
‫תזוהר‪/‬הפר נא־ לי בחקדך איפיה השענות והראיות שעליהם‬
‫‪ .‬נשענים מאמיני הזוהר‪ ,‬והקבלה‬
‫‪-‬פנתה • הלא ככד הראיתיך בעיניך כי לא נכון לההמך על גוף‬
‫ההפר עצמו ‪ ,‬כמו שצדקו דברי האורח בענין זה כי אין איש‬
‫שוגה ופתי שיחליש ויאמר שרי כהיות כתוב בהפר אמר פלוני‬
‫‪.‬או כתב פלוני ‪ ,‬להאמין שהם האומרים והם הכותבים בעצמם‬
‫יאלו היה כן‪ .‬היה כל מזייף כותב כל העולה על לבו בשם מי‬
‫שירצה ויצליח ברמאותו ואם ■לא‪.‬חדלו לא יחדלו כישראל אנשים‬
‫■מ־וליס יעצומיס שיאמינו בהפר הזוהר לא מפני היות הדברים‬
‫‪,‬אנאמרים בתוכו תלוים באלן גדול רבי שמעון ורבי יהודה ורבי‬
‫‪,‬ןינהי‪:/ .‬־ולא יאמינו‪ ,‬כהזכרת שמם בלבד ‪ ,‬שמפיהם יצאו באמת‬
‫*!יכתמיס ויאמינו כענינים הנרצים בהם מפאת היותם נזכרים‬
 ‫()‪)(30‬‬
‫כשם גדולי האמונה ‪ ,‬אכל להפך ‪ ,‬ף ( כי הם יאמינו שיאויתו‬
‫לחכמי אומתינו הדכרים המלומדים כשפרי הקכלה וכפרע‬

‫)’’( (את ■לפנים בישראל מקלס קדמיתה סלא להאמין סיהיו הדכריס יוצאים‬
‫מפי אשר על שמו יקראו אם לא יסכימו הדברים מצד עצמם וכש״ס‬
‫אמרו פעמים שלא מפי‪-‬המצם שנ‪ 1‬נ ר שמו יצאו הדברים ורק המגיד תלה בו‬
‫הדברים כיהיכי דליקכלו מניה ואולי מכאן למדו המנגדיס לטעות ולהחזיק‬
‫הספרים בחזקת מזויפייס — ומצאתי בערכי פסחים דקיייב ככלל הדברים שצוה‪.‬‬
‫ר׳יע לרשב׳יי אם רצית ליחנק התלה כאילן' גדול ופירשייי אס בקשת לומר'ידבר‬
‫שיהא נשמע לבריות ויקבלו ממך תתלה באילן גדול למוד לפני רב גדול ותאמר‬
‫שמועתך משמו ‪ -‬וכסוף פר״ח דגטין תניא רבי אומר לאחי'הרגל שלשים יום‬
‫נפק רבי חייא דרשה משמיה דרכי וקלסוה )פירש״יי־ יפה אמרה דודאי יחידאה‬
‫היא( משמיה דרבים‪ .‬ולא קלסוה פירש״י לא הודו לו שנאמרה מפי רכים משוס‬
‫דלית הלכתא כוותיה ‪ -‬הבט וראה ני לעצם הדבריםי היו משגיחים ולא לשם‬
‫האומיס ‪ -‬ולהפיך )גטין ב׳( להיות הדברים יקרים בעיניהם ומתקכליס על‬
‫הלב וראויים ליאמר מרבים ראינו דבר כנגד זה ממש דתניא רבי אומר' כתבו‬
‫על איסור־הנאה כשר נפק לוי דרשה משמיה דרבי ולא קלסוה־)ר״ל ללוי האומר‬
‫כי לא ליחיד הדברים כ״א ראויס לרבים^ ‪.‬משמיה דרבים וקלסוה ‪ -‬וכן אומרם‬
‫ראה‪ .‬רבי דבריו של פלוני ושנאם כלשון חכמים ‪ -‬ומטעם זה הרשו עצמם להפך‬
‫דברי היחיד ־לרבים כדי שיקבלו דבריהם כמו שמצינו כשמואל בפ׳ י כל ישעה‬
‫דכ״ז וסבר שמואל אתנייה איפכא כייהיכי דניקו כרבנן לאיסורא ופירשי׳ישאס‬
‫היה אומר הלכה׳כרכי לא יאמינו לו דהוי יחיד נגד רבים וכי'‪-‬וזהו הטעם‬
‫שהוצרכו לומר הלכה“ כרבים אעי׳פי שהוא דכר מו סנ ס ■כלומר אפילו דיחיד‬
‫מסתבר ־טעמיה )עיין ■פ' המפלת ורש״י שם( וכן תירצו התוס׳־למה הוצרכו‬
‫לב״ק שתאמר הלכ‪.‬ה‪ .‬כב"ה משום דמסתבר טעמייהו דבי׳ש וכן כחולין אימא‬
‫משוס כן־־כחול שם אדם שוטה שהיה־ בימיהם וא״ל אפילו יהיה הוא בעל‬
‫השמועה אם נראים דבריו יותר אקבלם • ויש אשר יגזים הדיין כדי להכניס‬
‫מורא בלב בעל דין קשה ויזכור לו דבר משם שלא אמרו להפחידו כמו כה' המקכל־‬
‫דק״ט רב יוסף הו״ל ההוא שתלא וכו' ואי לא מסליקנא לכו בלא שבחא דאמר‬
‫רב יהודה ואי תימא רב הונא וכו' והרגיש בזה התלמוד ואמר ולאו מלתא היא‬
‫פירשו התוס' שלא אמר דבר זה מעולם אלא להפחידם אמר כן ‪ -‬וזהו לדעתי‬
‫הטעם שהקפידו רז״ל שיאמרו הדברים ע״ש אומרם כדי שיוכלו לעמוד על‬
‫אמתתס ומזה מי׳ש אגורה כאהליך עולמים שיהיו ההלכות נאמרות ע״ש וכן‬
‫מה שדרשו על דוכב שפתי ישנים — וכן כל האומר דבר כשם אומרו וכוי וזהז‬
‫הטעם שהאריכו כספקות מי אמרה לאיזו שמועה אפילו בדכריס שנראים קלים‬
‫כמו שאמרו אי׳ר פליני ואי תימא וכו׳ וכן מה שהזהירו לשלשל את השמועה כל‬
‫מה שנוכל ודברים יקרים תמצאכפ׳הגוזל עצים א״ל לא אמינא לך לא ת ח לי ף‬
‫נ כ רי וכתב הרשבי׳א כשם■ ר״ת דלא באה זאת השמועה אלא להניד כמה היו‬
‫זהירין להגיד השמועה מפי שקבל אותה מרבותיו כי כל דבריהם אינם אלא‬
‫‪..‬כל הזוהר ושהם מ ס ‪ /‬האומריס מפאת העניניס עצמם ■אשר‬
‫;בצפיונס ובקומקן ובמראיחן יעירון‪ .‬יגידון כי הס חלק גדול‬
‫וחשוב‪■:.‬ויקר מקוית מיע״ה והדכריס מקבילים וכצמדים‬
‫‪,‬ונקקריס יפה‪ .‬יפה עם שארית תורה שבכתב ושבע״ב עד‪.‬שאלו‬
‫■‪ .‬לא נאמרו מפי ר״שור׳י ור״י היה דין שיאמרו ויפקדו ויוכרו‬
‫בשמותס עלי ־אדמות ‪ ,‬צי להיותם מורי האומה וחכמיה אשד‬
‫אצלם כמוה‪.‬יחתום'פקרון־האמוכה אשר הפקד אתם אין‪.‬מקום‬
‫‪.‬להפלא'■אוי להסתפק שיעלו על ספריהם דבריה ‪ ,‬המעידים על‬
‫‪ .‬עצמם כי בחותם תורת משה נחתמו גם המה ‪ -‬ואנכי הרואה‬
‫י'כימלבד כל‪ :‬שאד הראיית המעידות על אמתת הזהר וקדושתו‬
‫■ראיה זו‪.‬היא העולה על כלנה כי רבה היא ומצר זהבלבד‪,‬‬
‫‪:.‬חכמת הקבלה‪.‬תצליח‪ .‬את דרכיה יתשיש שרשיה ‪ ,‬עמוק עמוק ‪,‬‬
‫‪ ,‬יותר‪ :‬משאר חלקי הקורה • כי ■הלא כל ארס ^רואה כי בבואינו‬
‫לשפוצו באמתית שאד‪.‬חלקי התורה אין לנו מקום להעריך‬
‫כקכלה גמירה ממי‪. ,‬שראו‪.‬י לקכל שמועה מקיז)ראה ‪.‬דכריס מכוינים לתכלית‬
‫אשר ייחסנו ל או ^ ^זו דהיינו לעמוד על אמתתק ושיהיה‪ ,‬האומרם ראוי לקנל‬
‫סמועה׳מפיו( וכך)בא״ק דחולין( סקק׳ דגבדי גריסי ‪ -‬ועיי׳ז היו יכוליס לכוון‬
‫עדות האחרונים המעידיס‪.‬על דברי הראשונים צמו ככ"מ שאמרו ימי א״דפלוני‬
‫הא* והא״ר ובו‪ .',‬ומצאו מקיס ליישב‪-‬הסתירות באומרסישבילדותו סנה לתלמיד‬
‫אתך‪■-‬באופן זה זכוקטתו לתלמיד איזר באופן אמר ואלי זה התכלית מקביל‬
‫אימלס‪ .‬כעדמות‪.‬וא״כ למה מזכירין דבר• היחיד‪.‬לכטלה ‪ -‬שאם יאמר אדס כך‬
‫אני מקובל יאמרו לו מק׳ יחיד שמעת ‪ -‬ועי׳יז היה לאל ידם להכחיש שיהיה‬
‫האומרס מי שנזכרו הדברים על שמו ע"' משא ומתן כמו בפ׳׳החילין דאפליגו‬
‫ר“ 'יל״ל ואיתכיה חל לחבריה ופריק לה ובתוספות דהא דקאמר אותוכיהלא‬
‫הד"־»־‪.‬וכה"ג‪.‬איכא‪ .‬כפי המפלתגבי קניו ממוסמסים ובכמה‪.‬דוכתי וכ״ה כנזיר‬
‫דלסעעיס‪.‬מזתק■ כמה תירוצים בשס אמורא א׳ ולפי המסקנא כל אותם תירוצים‬
‫לא מרצס אותו'‪.‬אמורא מעולם‪ .‬וכפי בנות דל״ד כתוס׳ ד״ה‪.‬כי קמכעיא ליה אחר‬
‫שלסאע״ק׳‪ ,‬שהגמרא קבעי בדברי רב פפא כפי רי׳ע איני כדברי רב קפא —‬
‫כאופן‪:‬שבשתים היו נעזרים להשיג אמתית הקבלה האחת כבחינת הדכריס‬
‫פצמסדוהשנית ע״י הדרישה והחקירה אחרהאומהם ומבחינת הדברים כעצמם‬
‫^*)■יייי׳ייח‪-‬מעמים על אמתת‪-‬מקורם ‪ . -‬ומזה‪ .‬נראה כמה נפלאו כשנכו חז״ל‬
‫כתכעת םכקיר אשר תקרא דרושה לבד מחכמי זמננו ‪ -‬ולא כן באמת; כמו‬
‫ש‪!1,‬ל!נו ליאות ילא‪,‬נזורו אחור פעמים מלהכחיש שיהיה מי שנזכר שמו‪ .‬בעל‬
‫כאמת' ובתמים ‪ -‬לא נופל דבר ממה שיעשו חכמי זמננו ‪ ,‬ומבלי נגוע‬
‫^ז ש ת‪-‬נ ת כי הקדש' גס בהם העמיקו הרחיבו חקירותיהם כאשר היה לאל •דם‬
‫כסו קה״תי יכול להוכיח אס היה המקום מסכיס‪: ,‬‬ ‫‪.‬‬
 ‫אותם לחלקים ‪-‬אחרים ־אשד קרמוילהם כי־ הלא המה ראשית‬
‫־קפדי אנמתינו הקודמיה לרלס כמעלה וכזמן ואל מי נדמה‬
‫אותם וישוו‪ ■:‬או מה דמות נערוך לראות אם מחכימים או‬
‫מנגדים אל אשר קדמום ? לא כן ככואינו לחרק משפנו על‬
‫דכרת הקכלה תלא עינינו'צופיות למרחוק גם כאורים גם‬
‫כנכיאים־גם כחפרי המשנה׳ והתלמוד‪,‬־ומשוטעות ככל קצוי‬
‫התורית וזמנים דחוקים ‪ ,‬למען דעת־ אם'חכמת הקכלה הוא‬
‫ענף גדול אחד אחוז כחכך שישי■ התורה הקדמונים אם‪.-‬לאו‬
‫ואם אחר ההחתיכלות והעיון והשקידה יתכאר לנו כיי כל דכרי‬
‫־המקוכליס הורתן ולידתן'כקדושת תו';שככתכ ושכע״פ הלא‬
‫כל משכיל דורש ‪ ,‬יגידה ויערכה ‪■,‬כי לא זו שראוי והגון להאמין‬
‫׳שנאמרו מפי הנזכרים כתפר הזוהר אף זו שאף אם נשער שלא‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬נהיה ולא נשמע ח׳ אשר כשם ■זהר יכונה עם כל זה לא ימלש‬
‫‪,‬‬
‫שתהיה אמונה־ זו כיד עם ישראל גם אם ישוער איש נכרי אשר‬
‫לא ראה ולא שמע מעם כפי ישראל רק כשכל יורד ונוקה עד‬
‫קוף מחשכת התודה דחק ונכנע'והקיר מחוה ההקדמות‬
‫ההכרכיות אשר מהן תחתעפנה כל‪-‬דיני התורה כדרך שקרה‪,‬‬
‫כחכמת האצטגנינים שעל פי חשכון כדוק ומנוחה עשר פעמים‬
‫חדר‪ .‬כחדר ‪ ,‬מכלי־ פנית •אל השמים‪.‬ממעל ועין לא ראתה זולת‬
‫צורת החשכונות לאור הנר ולאור האכוקה ‪ ,‬גזרו אומד שכמקום‬
‫פלוני'וקרוה לכוככ־ פלוני ‪ ,‬שס יראה וימצא כוככ אחר שלא‬
‫‪,‬‬
‫שזפתו עין אדם והוא עתיר להגלות ולהראות על ידי החוזיג‬
‫ככוככים כזמן קרוב אם ישימו כל מעיניהם ויעו קרן חזות‬
‫שכין עיניהם אל־ הנקודה הנרצית על־ פי חשכון כמו שנודע‬
‫מהחכם קאנט שהחליט גם ערם הורעו שימצאו כין שני כוככי‬
‫לכת עוד כוככים אחרים וכן היה כאמת■ ואחר שהוכחתי‬
‫שאין הקכלה נשענת על היחור שדמה המחכר ואין אנו‬
‫מאמינים כדכרים מפאת אומרם שעל שמם נזכרו‪:‬אכל אנו‬
‫מאמינים כאומרים מצר הענינים עצמם ‪ ,‬אקורה נא ואראה‬
‫אס צרקו דכרי האורח כשהכדיל והרחיק הרחק מאד כין קרש‪,‬‬
‫■לקדש כין קפרי הקכלה לחפרי תנ״ך ‪ /‬ותושכע״פ^ כי לקפרי‪.‬‬
‫■ הקכלה אין להם לדעתו־ חמך וראיה זולת^החפריםעצמם‬
‫וקפרי הקרש האחרים יש להם יקוד מוקד כקכלה המתמרח‬
 ‫()‪)(33‬‬
‫!עזמן‪ .‬מחכריהם עד ‪,‬היוס^ והכה כמעט הקר‪.‬מתי יפואה‬
‫‪.‬למכה זו‪ ■;.‬כמה שהצעתי ער‪ .‬הכה על ■דכית השתיות אמיזת‬
‫הקכלה‪.:‬עס 'כל שאיית הפרי קדשינו הן תו׳ שככתב ‪,‬והן■ תו׳‬
‫הכע״פולכל דוכר אמת כלככו הרי זה מופת שלא ישוער מופת‬
‫גדול ממנו וכל אדס יוכל לעמוד‪.‬עלאמתתו כשיערין‪.‬כטוכ‬
‫טעם ידעת כל המצות והחקים‪ .‬והמשפטים והתורות שבאו‬
‫‪■:‬כתורת משה־‪ .‬ודעות חז״ל כלצלמוד וכהפרי התלמודיים עם‬
‫פטת מאמונות הקכלה כי‪ ,‬אז עיניו־ יחזו‪ .‬כי־ שניהם אחוזים‬
‫ומעורים‪,.‬זה כזה‪.‬אחד‪.‬כאחד יגשו כדכיקה חשיקה וחפיצה‬
‫‪,‬ומלכהשאות זה הוא מהאותות הגדולים הנרצים לכל מי שאינו‬
‫’‪.‬הולך אחר ראות עיניו ומהתכל בפנימיית העניניס ויורד חררי‬
‫;כשין החקירות והדרי‪.‬שות‪,‬הנה זה מופת;מהוגל ומיוחד לכל הוד‬
‫■;מהודית התורה כאיזה זמן וכאיזה מקום שיהיה־כיהלא אשאלך‬
‫אחי‪.‬ותודיעני‪ :‬אם ־;באולי ימצא הוד אמוניי‪:‬אצל■ איזה אומה‬
‫ז שתהיה‪)-,‬מה שלא יכחיש אפשרויצוגם המנגד(‪ ,‬מהו ההימן‬
‫־אשי־‪;.‬בו‪:‬נכיר‪.‬שלא‪...‬נפל זיוף באמונה הנהתית‪ ,‬הלזו‪ ,‬ועדיין‬
‫‪:‬גועמה הראשון עמד בה וריחה לא כמר? כי לא תוכל לשאול שיהיו‬
‫ההפחים‪-‬אשר כה ■נכתבו גלויה ומפויהמים לעין כל על‪:‬פני‬
‫ת ק בראש‪.‬הימיית‪.‬ובפתחי שערים‪,‬־ כי זה ונגד לטבע האמונה‬
‫הלזו‪ :‬ששיערנו ודמינו היותה אוריית ומהורה בהצנע ומי‪,‬־‪.‬נתן‬
‫הרפיה והכתיבה‪.‬בכית ־ההתריס ? ראה עתה כי לא נשאר לך‬
‫אם לא להעריך האמונה שעליה אנו דנים עם שארית קורות‬
‫‪,‬‬
‫האומה ומשפטיה ומנהגיה ומליצות נביאיה •והעבודה אשר‬
‫'*תעכוד את האלהים בכית מקדשה וכל המצות הנעשות מאנשי‬
‫‪:‬כריתה‪,‬־הוף דבר כל חומריות הדת וחילוניותה עם‪.‬הפנימיות‬
‫׳זהתו‪.‬כיות הגנוז בקרבה כנשמה כתוך הגוף וכשיתכאר לך מן‬
‫הכחינה הלזו כי החיצוניות והפנימיות מקבילים זה לזה ונאים‬
‫גראוים והגונים זה לזה ‪ ,‬וזווגס וחכורם עולה יפה אזי לא תוכל‬
‫■לשעד‪.‬הפךדם אפילו רגע אחד אכל תאמין כי תאומים נוצרו‬
‫־ינולדו כיחס אמם‪,‬והיו לאחדים בידך ‪ -‬ונפשי יודעת כי דרך זו‬
‫שלאמת חכמיל הקכלה לאקערב כי אם‪.‬לאנשי לככ‪.‬ודעת רחבה‬
‫'‘*מדם חכילות חבילות של ידיעות מזה אחד הקבלה ושתייה‬
‫זומזה אחר משפטי ■ה׳ אמת כתורה שבכתב ושכע״פ וגס היא‬
 ‫‪)Wi‬‬
‫י ארוכה ורחבה ולא כבשוה הולכי על דרך החקירות כי לא צסו‬
‫ללכת האלה הנתיבות והשביליס אשר־ אני מראה לך באצבע‬
‫כיום הזה כי רובם ככלם לא■ הביעו כ״א לחיצוניות הספרים‬
‫וכמה נתמרמרו וכמה דיו נשפך וכמה קולמוסים נשתברו לדעת‬
‫!‬ ‫אס ספר זה קדמון מכח סימניו ומצריו ואותותיו החיצוניים‬
‫ולא השגיחו ולא התבוננו לענינים אשר באו בו אם תארן וצורתן‬
‫־תעיד על קדמותן ואמתתן אם לאו כי כאשר גבהו שמים מעל‬
‫‪,‬‬
‫הארץ כן גבהה החקירה'הזאת על הראשונה אם ־מצר כי‬
‫החכמה עצמה מעלתה נפלאה נשגכה על הספרים ‪ ,‬ואם‬
‫מפאת כי לכשתתבאר קדמות החכמה עצמה גם הספרים‬
‫־ המלמדים אותה יעלו עמה ויתקדשו בקדושתה ובאורה יראו‬
‫■ אורי צח ומצוחצח לדעת את מקורם ‪ ,‬מוצאיהם ומובאיהם‬
‫!‬
‫י כאשר יבין איש ואיש על נקלה וזאת היתה להם כי המלאכה‬
‫‪.‬רכה ועצומה וצריכה שרעוע ועע סופר מהיר כאמתה של‬
‫תורה ומכל שכן שלא תצפה ממני שאכלול לך כמלות קצרות מה‬
‫שיאריך ספורו ומה שלא יכילוהו כמה מגלות ולדעתי לא מעע‬
‫־"־הוא התועלת שיגיע לחקירה הכוללת הזאת מן הרמז הזה‬
‫שרמזתי לך כי מי יורע יתעשת האלהיס ליתן כלבות ■האנשים‬
‫־ האלה שלמים^ ליכנס בפתח זה שפתחתי ולהעות שכמם אל‬
‫המלאכה היקרה הזאת רצוני לומר להעריך פנות הקבלה עם‬
‫כל חלקי תו' שבכתב ושבע״פ ולראות אם יאמינו דברי שאמרתי‬
‫ששניהם כחותם אחד נחתמו ומקורם ותבניתם ותארן שוה‬
‫■‬ ‫‪ -‬לא נופל דבר •‬
‫חפני ־• הלא דברת ער הנה על הקבלה בכללות ועדיין ‪ .‬רצוני‬
‫לשמוע מה כפיך על דברת ה' הזוהר בפרעות כי לרעת המחבר‬
‫אין־ הקבלה מכרעת לאמת אותו כמו שמכרעת לאמת שאר‬
‫־ספרי הקדש •‬
‫‪,‬‬
‫פנחס'• עתה אקום למלאת את שאלתך רק הלא לך לדעת כולא‬
‫אוכל להרחיב הדבור על זה הפרע כאשר עס לבכי וכאשר יאות‬
‫לחקירה הגדולה הזאת ודי לי כעת וכעונה הזאת אם אשיב‬
‫תשובה לדברי האורח וארמוז לך כין הדבקים מה שראוי‬
‫‪,‬‬
‫להאמין על דברת הזוהר סוף דבר ‪ ,‬לא אעריך עתה נגד האורח‬
‫כי אם'מופתים שוללים רצוני לומר שלא אתעסק כי אם להפיל '‬
 ‫()‪)(35‬‬
‫דבריו ארצה ולקרות בניניו אך לאי להקים הכת הקכלה הנופלת‬
‫אם לא כרמזים קלים כאשר בין תכין את אקר לפניך^ כי לדבר‬
‫הזה חובה עלינו ליחד הדבור כקפר אחר שיבוא אחר זק ■אחר‬
‫שאפער מעונש האורח הבא מפולין ‪ -‬ועתה נדעה נרדפה‬
‫לדעת מה עיבם של היהודות שעליו נשען להכחיש אמתות ת'‬
‫־ הזהר; כשאר' הפרי הקרש ואנכי‪ ,‬הרואה שפתח דבריו לא יאיר‬
‫כאור השכל והאמת‪,‬כי הוא כקב שאיןאמונתנוכהפריס מיוהדת‬
‫‪,‬‬
‫על ההפרים עצמם והכלל הזה עם היותו צודק לפעמים‬
‫‪,‬‬
‫כאשך ביארנו והודינו כמה שקרם הוא כלל כוזב חועא ומחעיא‬
‫אם־תשימנו לראש‪,‬פנה פנשיקרה ויהור מוהר לכל הפר ולכל‬
‫‪,‬‬
‫מקום ולכל זמן כי הלא אס אמת ויציב הוא כשיזדמן לך הפר‬
‫משולל מכל האותות החיצונים והפנימיים אשר‪ .‬יגידו צדקתו‬
‫ואמונתו לבית ישראל שאז לא יועילו ולא יצילו כל שמות‬
‫‪ .‬הגדולים והקדמונים הבאים כתוכו ‪ ,‬כי מי יודע אולי המחבר‬
‫‪,‬‬
‫כדה מלכו קנה כנגד‪,‬זה הוא כלל עועה ומעעה אם תרחיבנו‬
‫‪,‬גם‪.‬לכל אותם ההפדים אשר כהצערף שמות הגדולים והקדמונים‬
‫אשר‪..‬כתוך הבאים גם‪.‬אותותיו החיצוניים והפני‪.‬מיים יתנו‬
‫‪.‬ערוהן ויצדקו‪ ,.‬להצדיק ולאמת אותושי הן אמת שהקבלה היא‬
‫ראיה גדולה‪.‬ואית אמת כאשר כקב המחבר אכל גם הקבלה‬
‫אינה דנה יחירית כעולם ואין הכל תלוי בה‪,‬אללאתה במחיצתה‬
‫ילוו עליה וישיתוה אותות ומופתים רכים וגם שלמים לקוחים‬
‫מגוף החפר ומהענינים הנלמדים בתוכו ‪ ,‬כי מלבד הקבלה‬
‫‪,‬‬
‫עין כל מכקר תשקוד על דלתות השפר לראות אם הזמן שיצא‬
‫‪ .‬לאור הוא ראוי'והגון לדברים הבאים בתוכו ‪ ,‬אם הדכריס‬
‫שבאו בו נקשרים יפה יפהעם־מה שקדם בשפרים שנגלו ויצאו‬
‫לא‪-‬ור לפניו ■ולפני פניו גם מתמול גם משלשום ‪ ,‬אם מה שעופר‬
‫כו על דכית האנשים שנודעו אצלינו משאר חפרים מתישכים‬
‫‪,‬‬
‫לעכעם לקויות חייהם לדעותיהם לאמונותיהם ועל הכל‬ ‫‪,‬‬
‫אם כזולת זה ההפר והנלמ״ מתוכו תשאר קרחה‬
‫ופרצה ומקום חלק ופנוי כחדרי האמונות וככללות הדת ואס‬
‫השפך הלז טדי ה פ ק ‪ ,‬וממלא חקרון הנכר על כל גדותיו ‪,‬‬
‫שאס לא כן כמה חפרים כריאיס ועוכים שנתפרקמו כעולם‬
‫אחר מחכריהס כמה מאות שנים ואחר שאבד זכרם וכעל‬
 ‫()‪)(36‬‬
‫־קכויים תתפייכ להשליך מנגד פניך תחוב והשלך לחכק אשפתות‬
‫ואס היה מקוס להאריך הייתי תזכיר לך חכילות חכילות של‬
‫הפרים שאשרו וקיומו אותס כל הגוים וכל חכמי הגוים ‪ ,‬מצד‬
‫היותם מקכימים כאותותס החיצוניים והפנימיים אל המקום‬
‫ואל הזמן ואל האנשים ואל האמונות אשר ממעיהן יצאו לאור‬
‫עולם ‪ -‬וכל שכן שלא יצדק אומרו ^‪,‬אכל אנחנו מאמיני׳ בהפרים‬
‫אשר עליהם כאה ׳הקפלה מדור לדור מזמן מחכריהס ער‬
‫׳היום״ כי התנאי הזה שהעמיד לעמוד ברזל ולחומת נחשת‬
‫הוא קנאי שאם תבינהו על צחיח הלע פשיעות פשיעותו הוא‬
‫אכן נגף וצור מכשול לכל כית ישראל וראשו מגיע השמימה‬
‫כהפרי התורה והככיאים והפרי תושבע״פ כלם כאחד והוא‬
‫חרה פיפיות תאכל את ישראל ככל יפה מזה אחד תדוש הרי‬
‫תורה שבכתב ומזה אחד כמון תשים גכעות תו' שכע״פ והקכלה‬
‫כי כשתבוא ׳לחקור איזה מקפיי הקדש ימלא תנאי זה ‪ ,‬לא‬
‫!‬
‫תמצא מי שיתקיים בו הקבלה מזמן מחבריהם לא תמצא מי‬
‫שכזמן‪.‬משה יעיד על הפרו ולא תמצא כימי יהושע שמואל‬
‫ישעיה וירמיה ייחזק׳ מי שיעיד על הפריהם אכל כל המעידים‬
‫הס אחרונים כזמן למחכרים שעליהם מעידים‪,‬נמצא כי הקבלה‬
‫האמיתית שכנליהם נהמכים כל הפרי התורה איננה קכלה‬
‫‪ .‬כ תו ב ה אכל ק ב ל ה מ קו ב ל ת ומהורה מפה לאזןולא תעלה‬
‫על הפר וכדיו אס לא כפי העת והזמן והמקרים ההווים ‪ ,‬ולא‬
‫כהכרח‪■,‬כי הלא תוכל לשער כלי אונה ודוחק שלא נמצא נכיא‬
‫שמו שמואל או ישעיה כעולם כמו שאחז״ל אלמלא זכו ישראל‬
‫לא נתן להם ל׳א הפר תורה והפר יהושע כלבד )*( או שנאכדו‬
‫הפריהם כמו שנאבדו נבואות נתן וגד החוזה וא״כ מי■ היה‬
‫המעיר על שקדמום ? אס לא כמו שאמרנו הקפלה המקוכלת‬
‫כאומה ככלה או רובה כמה שנוגע לרכרים המפורהמים‬
‫והנלוים ‪ ,‬כמיעועה וכמכתי אנשיה כמה שנוגע לרכרים‬
‫)*( ספק קרוב כי על דננת זו המפורסמת כאימה ישגירה כפי חכמיה סמכו‬
‫השומרונים לרחק כל שאר ספרי הקדש זולת התורה וספר יהושע ואולי כס‬
‫על מ׳ש כירוש' פ׳יק דמגלה כשס רני יוחנן ויס יזקוס לחקור כזה ‪ -‬והפירופ‬
‫ע״ד הגיז' שהובא כע"׳ הוא מר״ן ולא מרש"י ופירש"׳ ככמ' רויז אתרח אתי‬
‫‪ .‬ומתיישב יותר על לשין הש’’ ס ‪:‬‬
 ‫‪x m‬‬
‫‪j‬‬
‫המיותרים למיעוט ולמכחד האומה זאת לא ואת נניח תורה‬
‫שבכתב התלויה בקכלה המקוכלת לא בלכד‪,‬במציאותה‪.‬־הכללית‬
‫■יאכל יותר ויותר בפרטות הפריה והדרם וכמותם וצורתן‬
‫ותבניתם כאשר הם לפנינו היום וכמו שהיה לאל ירינו לבאר‬
‫כאד היטב אם לא יראת ה אריכו ת‪ -‬אכל מה שעליו ראוי‬
‫‪,‬‬
‫לההב פני השקפת שכלנו הוא מה שקרה לתורה שכע״פ ומה‬
‫שמביא‪-‬האורח ממנה ראיה‪ ,‬לדבריו‪.‬כי לדעתי חרב זו שהניף‬
‫על ראשנו כעים רוחו תכוא כלב טענותיו ותתהפך כידו כקשת‬
‫דמיה‪,‬הוא־או‪.‬מר ״הנה אנחנו מאמינים כתלמוד מפני שהתכרר‬
‫‪ .‬לנו שהתקבל אצל לכללות אומתינו מזמן חכורו עד היום״‬
‫והתלמוד‪.‬עצמו יוליח והאמונה שאנו מאמנים כו‪ ,‬כי אינו‬
‫תנאי מוכרח שתבוא קבלה כתובה מזמן המחכר ‪ ,‬וממוצא דכר ‪,‬‬
‫שגס הזוהר שמזכיר דכרי התנאים אינו מוכרח שתתאמת‬
‫מציאותו‪.‬מזמן התנאים הנז׳ ‪ ,‬וכמה דרכים פתוחים לרוחה לבוא‬
‫עי־ תכלית מבוקשנו י ראשונה‪,‬מי לא ידע שרכינו הקדוש שחכר‬
‫המשנהר חיה וכתכ ‪.‬כזמן רחוק כמה דורות מזמן החכמים‬
‫׳התנאים ‪.‬הראשוניס שנזכרו־־כמשנה ובמה דורות עכרו ־מזמן‬
‫חגי ■הנביאי ושמעון הצדיק וכיוצא בהם; ער ז‪.‬מן‪.‬דכינו‪.‬הקדוש‬
‫שצץ •ופיח כזמן אנטונינוא הקיהר‪,‬־ועס כל זה לא נמנע‬
‫להזכיר ■אותם ■יאת דכריהס ואין מי שיטיל הפק שכך יצאו‬
‫מפיהם‪ .‬כאמת כמו שנכתב כהפר‪ ,‬ולא כמשנה כנכד שקדמה‬
‫לתלמוד ולמדרשים אכל גם כתלמוד ובמדרשים עצמם נמצאו‬
‫לרוב מאד דכרי התנאים הראשונים הגם שעכרו ■יותר משבעה‬
‫או שמונה מאות שנה מזמנם עד שהעלו דכריהס על הפר ולא‬
‫ישים אל לכו האורח הזה להטיל הפק כאמתיתס ולכל הרכריס‬
‫אשר■ ידכרי הפרי התלמודים כשם הקדמונים החריש התאפק‬
‫)*( רק דכרי הזוהר כשם התנאים שלא קדמו כ"כ כזמן כתנאים‬
‫הנזכרים כמשנה ובקלמוד היו לקוצים כעיניו ולצניניס בצריו‬
‫כלאה כלכל ולא יוכל עד שיצא יצוא וקלל כאשי* שמענו גם‬
‫)״( גס לשטח הנאוניס שחדש נעוריה‪ .‬אהובינו הרב החוקר המיפלא משה ׳ ‪'0‬‬
‫״י״זאי״י ■לא היו כתבים נסתרים מתוסבעי׳פיאס לא מזחן קריב לרני״הק‬
‫’ מ׳ו״ייעל הכל מעולם לא חשכו‪ ,‬לדעתי‪ ,‬כעלי השטה הזו שכל מה שנחפרסס‬
‫' חח'כ נקשנה ו ב ת ל מו ד יכו' יהיה כבר כלול באותם הכתבים הנסתרי ם ‪:‬‬
 ‫()‪)(38‬‬
‫ראינו ועכר על מה שכתוב כתו׳ לא יהיה‪.‬לך בכיקך אכן ואכן‬
‫איפה ואיפה גדולה וקטנה ‪ ,‬וכמה יצא משפע מעוקל כפלים‬
‫לתושיה אם זכור תזכור כי לרעת החכם שד״ל)שהאורח הזה‬
‫ממאהכיו ומיודעיו אם לא שגיתי(‪.‬המשנה לא־ נכתכה כלל‬
‫כזמן רכיכו היןדוש ועכרו עוד כמה דורות ער שנתנה ליכחכ‬
‫‪,‬‬
‫כמגלת הפר כאשר רצה להוכיח מלשון דשי';“ל ולדעת זו יגדל‬
‫הכאב מאד איך לא חש האורח לשעת אוהכו החכם שד״ל ולא‬
‫‪,‬‬ ‫ראה כי אס הוא מהתפק שמר״ש יצאו הדכרים שכה׳ הזוהר‬
‫אלף‪ .‬פעמים כהנה וכהנה ראוי לההתפק שמהתנאים הקדמונים‬
‫יצאו הדכרים שנכתכו כשמס כמשנה שלנו ‪ -‬וחזות קשה אני‬
‫רואה שגדולי חכמי הנוצרים שכזמנינו נשאו פנים לאמת ‪ ,‬לא‬
‫הכחידו אותה תחת לשונם אכל כקול גדול‪ .‬וכשפה ־כרודה‬
‫יתנו עידיהם ויצדקו והן כעון נתקיים כנו זנח ישראל עו‪.‬כ‬
‫אויב ירדפו כי ראיתי לכותב אחד שלא מבני כריח הוא החכם‬
‫ניקולאה פראפיהור כהעראהכורג כהפדו ^‪,‬מאמונות היהודים‬
‫כשתי הדורות הקודמות לישוע הנוצרי״ אחר שהוכיח שמאז‬
‫החלו דעות הקכלה להכות שרש כלכות ישראל הגם שלא‬
‫נכתכי על הפר כ״א זמן רב אחדי כףהוהיף‪ .‬כזהל‪ -‬״הלא כזאת‬
‫ראינו מקרה קרה כה׳ המשנה שרבי‪-‬נו הקדוש אהף ו ק ק כל‬
‫חלקי המשנה ’כחצי האחרון לדור השני אחר הנוצרי והם הם‬
‫דכרי חכמי ישראל שקדמו לו כמו ד׳ דורות לפניו״ ~ הלא זה‬
‫הרכר אשר דכיתי זאת _לפנים ואזניך תשמענה הדכר ההוא‬
‫עצמו מפי איש נכרי אשר לא מכני ישראל הוא ועין רואה‬
‫תדמע דמוע איך גוי מהיח לפי תומו עוד רד עם אל ועם‬
‫קדושי ישראל נאמן ככרית האמת וקיים כמאמר השכל וההכרא‬
‫יותר מאיזה חכם יהודי ; ־‬ ‫ן‬
‫ו ג ל ו ל ה מזו כוא ואראך חופני הנה האורח עשה עצמו‬
‫כאלו אינו יודע כי אין אנו מאמינים כדברי‬
‫התלמוד מצד שהובאו כתלמוד כלכד ולא מפני שנתכרר לע‬
‫ועלה כידינו מן החקירה והדרישה שרבי מאיר ורכי יהודה ורכי‬
‫אמי ורבי אהי כן כתבו בשפריהם^ אכל אנו מאמינים שרוכי‬
‫דבריהם והיחידות והפנית שעליהם כנו פירושיהם ודרושיהם;‬
‫עולים מדור לדור וממקכל למקבל עד משה רכינו מפי‬
 ‫()& ‪)( 5‬‬
‫הגבורה ‪ ,‬כי זו ■תוכתינו להאמין אנתנו אלה פה כת הרבטס‬
‫והפרושים אס לא כאכה ולא נשמע להיות מערת הקראים ‪,‬‬
‫ויאחר שכן הבט נא בעין שכלך ואמור נא האיש הנלבב ‪ -‬זאת‬
‫‪,‬‬
‫'התורה תורה שכע״פ ככללותיה ופרעותיה כיום הולדת אותה‬
‫‪-‬בהר היני‪-‬החלה להתהלך לאורך ולרוחב הדורות והזמנים אשר‬
‫י חלפו מאז ועד הנה^ ועם כל תהפוכות הזמן לא חדלה להיות‬
‫רבתי בישראל שרתי בישורון בצרה וברוחה כארץ וכחוצה לאר׳ן‬
‫ככל‪-‬מקום אשר תררון כף רגליהם לאורה יהיו אור כן דרך‬
‫כל מאמין יהודי שלא עבר עליו רוח הקראות להודות ולהאמין;‬
‫אס כן איפה יאמר^ נא ישראל‪ ,‬בכל הדורות שעברו ממשה‬
‫עדי חכמי ישראל שוטטו בחצות היהודים לבקש איה מקום ככור‬
‫תורה שבע״פ ואיפהי מקום תחנותה ‪ ,‬כאמת תבקשנה ולא‬
‫ולאי תמצאנה ועם כל‪-‬החקירה והדרישה עקבותיה לא נודעו‬
‫רצוני שלא■ תמצא שיזכרו ויפקדו הדינים המקובלים שבאו‬
‫במשנה ובתלמוד זולתי־ מעט ׳מזער נער וכתבם‪ ,‬ל ( שאם‬
‫יתפיקו להראות דרך כלל כי מבלעדי הכתוב היתה אצלם קבלה‬
‫מקיכלת לא יהפיקו‪:‬כשום אופן להראות שזוהי הקבלה בצביונה‬
‫ובמראיתה כאשר אתנו פה היוסהיא ולא אחית‪...,‬וביותר שכל‬
‫‪.‬רבי שהוא‪-‬במקרה וישוער חסרונו כמו שיש;ער חסרון עדות‬
‫הנכיאיס לא יבוא ככף מאזנים ‪ ,‬וככל זאת לא שב אחורהיהורי‬
‫‪ -‬ולא ישוב‪ ,‬מלהאמין־ כה כי נפשו יודעת שהקבלה איש מפי איש‬
‫;גס מכלי ערות כתובה מזמן המחבר ‪ ,‬היא עד ממהר לא‬
‫בלבד להצדיק דין תושבע״פ אכל היא ג״כ היקוד הראשון והגדול‬
‫שעליו הושתת כל תורה שבכתב כי מבלעדי הקכלה‪ ,‬לא יוכל‬
‫איש לתקוע בלבו אמונה חזקה ששפרי הקדש נכתבו ונחתמו ‪,‬‬
‫י‬

‫ממחבריהס למקומותם ובזמנם כאשר באה לנו הקבלה עד‬

‫־היום ‪ ,‬ודרך ־הלוכינו כחקירה הזאת שלח ידך ואחוז כהנהני‬
‫■ התולדה הזאת היוצאת מהנרבר עד עתה שאמתות תורה שככתב‬
‫)*(■ אין כאן מקיס להרחיב הויכוח ע״ז רק אעיר אזן הקורא על כל מה סנמצא‬
‫כם'׳חזכאל מתיחם לדיני התורה ועמ״ם חז״ל ועד דאתא יחזקאל וכו׳ אלא‬
‫יאתא יחזקאל ואסמכיה אקרא ‪ -‬ועל הכל עדות נאמנה‪ ,‬יקר‬
‫הייפא‪ .‬להמצא תוהבע״ס בזמן הנביאים הוא הויכוח הנכבד והנירא כין חני‬
‫הנביא והכהגים' )חגי סימן ב' י׳ ואילך( ;‬
 ‫‪)(A0.X‬‬
‫היא מוצאת מאמתות האכלה וכמה שגו כרואה פקו פליליה‬
‫הנמשכים‪.‬אחר רוח הקראות המרחף על ילדי הז ץ הכועמיס‬
‫כתישכע״פ וכורעים ומשתחוים לתורה שככקכ לכדה וכמה‬
‫הפליא עצה אכי ‪ .‬הקכלה הלל הזקן ע״ה כשלמד לגר המקגייל‬
‫אלף כית כהדרה ‪ ,‬־וכיום מחר ההכ לאויליות שמות אחרים ‪-‬‬
‫דכהיוקו כמתעתע כעיני התלמיד‪ ,‬הוכיח לו מהמעשה עצמו‬
‫כדגם שמות האותיות וככלל הכנת המקראות‪-‬כלם■ תלויים‬
‫ועומדים כהתמדת הקכלה איש מפי איש ואנו נאמר גס כתכי‬
‫הקדש‪.‬ככלל כאשר‪ .‬מצאתי און לי דכרים יקרים מפנינים‬
‫כתשוכה מרכינו־האי‪.‬גאון')*( ודעת לנכון כקל כייכמו שאין‬
‫אנו מהתפקים שכזמן משה ויהושע וישעיה־ ויחזקאל היו‬
‫מכינים ושומרים המצות כתקונסעל פי■ הכללים המקוכליס‬
‫וידועים אצלם הגם שלא נמצא להם רמז כתורה כן אף אתה אל‬
‫־תתמה על החפץ אם ראה תראה שמזמן רשכי׳י אשר רוכרכרי‬
‫הזוהר ממקורו יצאו^ עד זמן‪ .‬פרקוס האפר ■לא נודע ש ק‬
‫דכד מנהו וכיותר אם תהתכל כי יש יתרון לקכלה האלהיית על‬
‫האחרת מה שלא ישוער‪ .‬כי הנה מזמן‪.‬רשכ״י ער פרהום הזוהר­‬
‫­ אם לא נמצא זכרון אצל כותכי הדורות מ ל אחד שמו זוהר)וגם‬
‫זה היה כלתראפשר כי אין אנו‪.‬מאמינים כלל כהמון המקוכלים‬

‫)*( רעיון ‪ 1‬ה עלה על לכי מכמה ׳מיסר״ל סאמתית תורה הככתב אין לה יסיד‬
‫חזק יותר מתישבע״ע המעידה עליה כ׳ לולי‪-‬הקכלה המתמדת מדור אל דור‬
‫סססרי הקדם יצאו מידי מחכריהס מנין לנו ליחסס למספחותס לכיתאכותס?‬
‫והיה מורך בלככי לכטא כשסתיס ולסמוך עליו אפילו כשעת הדחק עד תאויו‬
‫עיני כתשובה מרכינו האי כאין הוכאה כס' קומת ישריס דף ‪-‬קי״ט שכה הגאון‬
‫ז״ל פתח לנו פתח כסתחוסל אולם לבוא אחריו למלאת את דבריו ולהשיב דנו‬
‫‪-‬עם רוב‬ ‫■אל המתפקרים בתורתינו ; והוא ירה אבן פנת הויכוח‬
‫מנגדינו‪ ,‬עליה נכנה חומה גכוהה וכצורה כשמים ועליות מרווחים תחתיים‬
‫סנ״ס ושלישיים וזאת אשר דפר הכינו הגאון ז״ל כתשובה הנז' שעקר שרשה כעני‬
‫התקיעות של ר״ה וז״ל "ומנין אנו יודעים ני יש עלינו מצוה לתקוע ביום זי‬

‫)‪ ipp‬ההורה הכתובה מנין אנו יודעים כי היא תורח‪.‬‬

‫משה שכתבה מפי הגבורה אלא מפי ‪ DP‬ישראלי‬
‫הנה אלו מעידים עליה ג ס הם וזעידיס כי ננזעשה זה יצאנו ידי חוכתנו רני >‬
‫העתיקו כקבלה״ ‪:‬‬
 ‫()‪)(41‬‬
‫י‪ .‬שספכ הזותר כלו כצורתו •כשמו ובמעשיו ובמקומו יצא שלס‬
‫‪,‬בגופוישלם‪ .‬כתורתו מתחת ידי רשבי( עס כל זה מתחלת' חיבור‬
‫‪,‬וכתיכת‪,‬תורה שכע״פ ותכף שהאיר פני המזרח מקרנות הוד‬
‫‪:.:‬הבוקעות ועולות ככפת הרקיע ‪ ,‬הלא■ זרח על הארץ קו וחוט‬
‫^של־חהד משוך מגלגל ■חמת הקבלה רק וחלוש מתחלת זריחתו‪,‬‬
‫■אכל‪:‬הולך ואור ־־לאט לאט ‪ -‬מתחלה רמז קל מתוך כמה‬
‫‪,‬‬
‫־מכןכים ואחר כן מעט קט מפורש ושום שכל וכן על זה הררך‬
‫עד שהגענו לתלמוד בכלי וירושלמי המלאים על כל גדותיהם‬
‫‪:‬אגרות‪,‬ורמזים חצובייס מצור הקבלה כאשר לא יכחיש כ״א‬
‫־המתעק ש‪ -‬ואחר ‪3‬זכל הפרי המקובלים וגם המה מבארים‬
‫הדברים בהיר המדרגה מגלים טפחומכקים מאה טפחים עד‬
‫‪.‬שבאנו להפר הזוהר ואז הקו של אור נעשה עש כשיל וכימה‬
‫־וכלהגולה נעשית‪ .‬לפניו כמדורת האש • נמצא שמזמן המחבר‬
‫)רשב״י(עדפר‪.‬הום חכמתו ותורתו)הזהר( לא היה בשום זמן‬
‫מקום פנוי ו חל ק‪/‬ו ל א נמצא ריקרא בעולם ככל הזמנים‬
‫‪:‬הממוצעים‪ ...‬אכל תבל‪ .‬מתוח פעמים בא בארוכה ‪.‬ופעמים‬
‫■כקצרה‪, :‬ד אכן מכלי הפהק‪ ,‬עד זמן פרהום הזוהר כעולם ‪-‬‬
‫וכשתפנה‪:‬־לראות ־הנהיה כדבר הזה משאר תורה‪.‬שבע״פ אתה‬
‫‪:‬תחזה שלא נהיה ‪ -‬כי לא‪,‬קמצא כין משה ראש המעתיקים לרבי'‬
‫הקדוש שהעלה קבלתי על הפר הולם מוצב מצד זה וראשו מגיע‬
‫לצר זה מכריח‪,‬מן הקצה אל הקצה מקרב רחוקים כהדרגה‬
‫‪,‬‬ ‫שאינה מפאקת כאשר מצינו כין רשכ״י לזמן פרהום הזוהר‬
‫מלכך כי הרויית שחלפו ממשה ועד יבינו הקרוש כפלי כפלים‬
‫■מדורות שעברו מזמן רשכ״י עד הזוהר ומלכד שקורות הימים‬
‫עמדו מנגד אלף פעמים'יותר מזמן משה עד ר״הק ממה‬
‫שעמדו מזמן רשפ״י עד הזוהד\מלבד שברכות החכמה והשקידה‬
‫‪.‬והלמוי■ כישראל מזמן כית שני ואילך רבו ג״כ המתעהקיס‬
‫ככל חלקי התורה מה שאין כן כימים ראשונים אשי לא טובים‬
‫מאלה כאהכת התויה והחכמה כאשר יודע כל שער עמי ואם‬
‫'צפנה למנות מזמן החכמים שהובאו ־דבריהם בתפרי חז״ל עד‬
‫‪,‬‬
‫תזמן שחוברו התפרים ההם צא וחשוב מזמן ראשוני התנאים‬
‫‪,‬‬
‫■על‪.‬זמן שגכתכה המשנה לרעת החכם שד״ל וביותר עד זמן‬
‫י חתימת התלמוד שנזכרו בו דברי התנאים הקדמונים זולתי מה‬
‫‪6‬‬
 ‫( ‪)W‬‬
‫‪,‬‬
‫שבא כשמם כ ל המשנה וכעיכיך תראה כי עכרו שמכה מאה‬
‫ואלף שנה או יותר ‪ ,‬צא וחשוכ מזמן רשב״^ לפרשוס ־הזוהר‬
‫ותמצא כזה ■או מעה יותר מזה ‪ -‬ואם כן למה יפריד כין‬
‫הרכקים ולמה לא יאמין כ ל הזוהר כמו שאנו מאמינים כמשנה‬
‫‪,‬‬
‫וכתלמוד שהרי שכיהם מזכירים דכרי מי שקדמום כמשך כמה‬
‫דורות וכמו שאין לההתפק שהוכאו דכרי התנאים כמשנה‬
‫וכתלמוד כצכיונם וכקומתן וכתארן הגם שעכרו דורות הרכה‬
‫כן כאמין מה שהוכא כ ל הזוהר שהם דכרי רשל׳י הגם שעכרו‬
‫דורות כהנה או המוך להם הן רכ הן מע ע ‪ ,‬ואדכרה ולא‬
‫אכוש כי יותר יהיו דכרי אלה קרוכים ל ל הזוהר מהפרי‬ ‫‪,‬‬
‫המשנה והתלמוד כי מזמן ראשוני התנאים עד זמן כתיכה‬
‫ההפרים הללו לא נמצא כשום כותכ או ■הופר שיעלה שמותם‬
‫על שפתיו ודכריהם ומחלקותיהם׳הוף דכר־שיעיר אזן הקוראים‬
‫לשמוע אחר כך בלמודי המשנה ויכין לכם‪ ,‬להקשיכ אזכם אל‬
‫‪ .‬מה שיכוא אחר מופלג כ ל המשנה והתלמוד■ לא כן אכי כה׳‬
‫הזוהר‪ ,‬כי רשב״י אכי המקוכלים חיה כזמן קרוכ לרכינוהקדוש‬
‫שהריר״א כנו הוא חכרו של רבי‪.,‬ומזמן קרוב לדכי‪..‬ואילך׳‬
‫החלו להעלות על הפר כחרע אנוש דכרי תושכע״פ ואם לא‬
‫נכתכה המשכה כדעת ר'שר״אלפחות נהדרה רכתחכרה מרבינו‬
‫הקדוש ומאז והלאה ג״כ החלו ההפרים האלה לדבר כרמיזנז‬
‫על למור נהתר‪ ,‬נורא מאד יקרואו כשמות משונים כפי הזמן‬
‫והרמזים הללו הולכים הלוך וגדל במרוצת הזמן עד כי גדל‬
‫מאד וכל הפר הקרב הקרב לפרהום הזוהר ‪ ,‬יוהיף כיאור ע‬
‫הקודמו וכן רשכ״י מיום צאת שמו על פכי חוץ ‪ ,‬ראינוהו דגו‬
‫מרככות קדש חכמי ישראל ואות כצכא שלו‪ ,‬כקדושה‪,‬כמפעלו‬
‫"נוראות ‪ ,‬וכדברים חתומים כחותם הקכלה כאשר יכין כל ית‬
‫וחרד ככקשת האמת ‪ ,‬כאופן שמזמן ■רשכ״י ‪ ,‬כל המחברין‬
‫והתפרים יכינו את אשר יביאו וכל יום ויום מכין לחבירו לפנר‬
‫הדרך לפני פרהוס הזוהר עד יכוא אל היכלו האדון אשר אנן‬
‫מכקשים ומלאך הכרית אשר אנו חפצים הוא רשב״י ‪ ,‬ולא יהיג‬
‫כמו זר נחשב לאזני שומעיו אכל תהיינה אזנינו קשוכות מכג‬
‫‪.‬ההכנה ההיא שקדמה לו ‪ ,‬לכל הכא כהפרו כמו שיקרה למוני‬
‫■כהנורים כי כהגיע תור פקודתו לפקוח עינים עורות‪,‬לי*‬
‫ו\ציאוהו תכף מאפלה לאור גדול^ אכל‪.‬יפתחו ■לו ככית חשוך^‬
‫פתח‪ .‬כחודו של מחנן עד שיוכל לקכול פתח כפתחו של אולם כן‬
‫‪.‬־הדכרהזה‪ - :‬הרי לך שלא נפשקה שלשלת הקכלה מרשמ עד‬
‫‪ .‬הזוהר ‪ ,‬וכל השרשיות תכופות ונצמדות זו לזו וקרא זה אל זה ‪-‬‬
‫>כלההפרים והיריעות חוכרות אשה אל אחותה עד עת כוא‬
‫‪,‬‬
‫'‪'..‬הזמן שפקד ה' את׳עמו כפרסום הזוהר וכל זה ממה שיוכיח‬
‫‪.‬שכמו שלא נאכדה הושכע״פ ככל אליה הדורות וכפל המעיקים‬
‫‪,‬‬
‫שעמדו מנגד מכית ומחק אכל הותיר ה' לנו שריד כמשנה‬
‫וכתלמוד כן לא עצרו כח הדורות שעכרו מזמן דשכ״ו עד‬
‫' פרסום הזוהר להכחיד כל היוצא מפיו כאמונת ישראל אכל‬
‫השאיר לנו ה' כרכה כמה שהוכא מדכריו כס' הזוהר •‬
‫תפני ־ דאיתי דכריך כצר מה מוכים ונכוחים אכל עדיין לא נתת‬
‫־ אל לכך לפשמ איזה עקמומיות הנולדות כלכ כל מעיון ואשר‬
‫י עליהם רמז האורח ‪ -‬א' ׳שהתלמוד התקכל אצל כללות האומה‬
‫‪,‬‬
‫מה שאין כן הזהר שלא ידעוהו אלה‪ .‬יחידי סגולה כ' שסוף כל‬
‫הוף כקיכת התלמוד ופרסומו קדמה כזמן לפרסום הזוהר‬
‫‪.‬ןרכנן‪:‬סבוראי והגאונים ראשונים ואחרונים ידעוהו מה שאין‬
‫כן הזוהר^ ג' שלא שמענו ולא ראינו שס' הזוהר יזפר כמשנה‬
‫‪,‬‬
‫■ וכתלמוד וגם לא‪ .‬כימי הגאונים וגם לא כימי רש״י וראכ״ע‬
‫י‬ ‫ורמכ״ם והרמכ״ן והרא״ש •‬
‫פנחס •‪■.‬אשיכך כקוצר מלין כי ירא■ אנכי שהויכוח יתפשט מהלאה‬
‫‪,‬‬
‫לגכול הראוי ואומר ראשונה אם הזוהר לא נתקכל ככללות‬
‫האומה מיום הולדו הגס שרוב חכמי ישראל שידעוהו הראו לו‬
‫פנים של חכה‪,‬לא לחנם קרה מקרה זה כלתי טהור כי אם‬
‫■לסכות רכות ונפכדות הראשונה תלויה ועומדת כטכע הלמודים‬
‫אשר כאו כו כי לשתי ס ט ת לא נתפשטו כשיס זמן ככללות יש'‬
‫‪.‬אס;מצד איכותם ועומקם ורומס שלא יאותו כי אם לחכמי לכ‬
‫המעמיקים עצה בגנזי מרומים וכחקירות האלהיות ) *( ואם‬
‫‪;(*),‬סקים היה לנו להאריך ככל פנה מפנית אלה ‪ ,‬כי מט־ע הכחישה להסתפק‬
‫■ כתלית מועטות ‪ -‬ומטכע הקייס לפרוש הדכריס כשמלה ‪ -‬אגל ההכרח‬
‫עימי ע טנו לשמור לפינו מחסוס ולא אזכירך כ׳ אס שלשה ראיות לדוגמא כ׳‬
‫ג ס עי קזיל נראה שמלבד היות רכגותאלפי אלופי ישראל מחולקים כפי הכנתם‬
‫י^^קקמ שנתס נחלק מיוחד מחלקי התורה‪ ,‬עיי זאת כ׳ הלמודים החשובים‬
 ‫{) ‪)(U‬‬
‫מפני המקרה החיצוני הנלוה אליהם והרכק אליה׳ רצוני ההעלס‬
‫וההשתר ומשני המעמיס האלה לא נתרחכה ידיעת חכמת‬ ‫‪,‬‬
‫האלהות גם קורם שכתפשע הזוהר גס אחר פרקומו אכל כשעדין‬
‫לא נכתכו הדכדיסעל הפר‪ ,‬לא היה המיעוע הזה ככר כי חכמי‬
‫האלהות היו לומדים ומלמדים אותה כחשאי ולא היה מקום‬
‫לחלוק הדעות הכנים הדכרים אם לאו כי העלם הידיעות ההנה‬
‫היה מציל מהמחלוקות אכל כשהחלו לגלית הרכריס ‪,‬‬
‫וכשנתפרהם כעולם מציאות החכמה וכיותר כשנכתכה על‬
‫הפר‪ ,‬ה ע ד ר הי די ע ה שהיתה עד הנה כקצת אנשים חזרה‬
‫להיות כ פי ר ה‪ ,‬ו ק הדכ ר מוכרח מצד עצמו כי כשהאדם‬
‫נתגדל כאיזו אמונה שתהיה וחשה שכא עד תכלית־יריעתה‪-‬ולא‬
‫הופר לו שיהיו עור דכרים נעלמים ממנו‪,‬כשיעכירו קול כמחנה‬
‫לאמר‪ ,‬כי יותר ממה שכתוכ־ לפניהם ‪ ,‬כמוה וחתום אצל קצת‬
‫אנשי הכרית‪ ,‬לא ימלע שההפק והכפירה ימצאו מקום לנוח‪,‬‬
‫ולא זו כלכד אלא שהעדר הידיעה הזאת תתן חרכ כיד מי שאינו‬
‫והחלקים הרמים שכה רק מעטים היו המ ‪ c‬תדל’ ס ומצליחים כהס והואאומרס‬
‫)סוף בתרא( א׳יר ישמעאל הרוצה שיחכים יעסוק בדיני ממונות שאין לך מקצוע‬
‫בתורה גדול מהן והן כמעיין הנובע והרוצה שיעסוק כדיני"ממונות ישמש את‬
‫שמעון בן ננ ס ‪ ,‬ולמוד מזה שתים זו שמעת הא׳ שדיני ממונות חשובים היו‬
‫אצלם עד לאחת ומכח זה החשיבות היו מסומנים ומפורסמים אצלם החכמים‬
‫שהצליחו בהם ומהם שמעון‪ .‬כן נכס והרי זה קשר של קיימא קושר ומצמיד נין‬
‫ראשית המאמר לאחריתו; הכ׳הוא הדבר אשר נתבאר ככמה מקומות מהתלמוד כי‬
‫מעט מזער מחז״ל היו הבקיאים בסוד העכור ומשתכחים היו שכח גדול היודעים‬
‫שמק מנהו כמ״ש שמואל יכילנא לתקוני לכלה גולה ולא יד הכל היתה ממשמשת‬
‫כאלה ה סו דו ת המכינים לכנו לקבל גס סודית הקבלה ‪ -‬ואין גס המקראות‬
‫שלא היו מיוחדים לקצת חכמים כי מרבית חז״ל לא היו שוקעים עצמם יותר‬
‫מדאי כהבנת המקראות ‪ -‬ומי לנו גדול מפנין הפרדס והוא אח קרוב לחכמת‬
‫הקבלה )והיא היא בשם קדום( ואמרו ארבעה נכנסו לפרדס ואף כי לא יאומן‬
‫כשום אופן‪.‬שרק אלה היו הנכנסים )והרבה יש ממאמרי חז״ל המגבילים מספר‬
‫כפי הנראה מהלשון ורוח אחרת אתם ולאו דוקא כמו שידוע( ‪ -‬עכ״ז אין להכחח‬
‫שכיונת התלמוד להודיענו כי רק אלה היו הג דו לי ם שבז מנ ם ועינינו הרואוגי‬
‫שלא היו רק ארבעה ומהארכעה לא הטיב אחריתו כי אס א חד שיצא כשלום "‬
‫וכריש כל אתיון הם דברי רבי שמעון כן יו ח אי עצמו המעיד בגדלו ראית(‬
‫בני עליה ו ה ס מו ע טי ם א ס שנים הס אני ו בני מ ה ם וכוי וכל אחמן‬
‫זזהראיות האלה ראוי היה לעמוד עליה שנפה נקיים לולי אריכות התלאניז‬
‫תלתצנו להסתפק ברמיזות ולהתהלך כמישריס מבלי להטות ימין ושמאל ‪’ :‬‬
 ‫()‪)(45‬‬
‫ץדע ותבער כאש קנאתו נגד המפרקמיס‪ .‬האמונה הקדמונית‬
‫אשר אתם ‪ ,‬כחשכו שחדשות הס ■מגידים לא שערום ראשוניס‬
‫כמו שקרה‪.‬לקצת ‪,‬מאויבי הקבלה וככלל הפכם שד״ל שבלב‬
‫תמים את ה׳־אלהיהם ואת תורתו הטה פצעוה נשאו את רדידה‬
‫‪,‬מעליה מכלי חמלה ולא ידעו המכים כי כשבט יכו על הלחי‬
‫■את‪ .‬שופט יש'‪-‬ואת עצמם ואת בשרם הם מכים‪,‬הכה ופצוע ולו‬
‫‪.‬ידעו כיאת היו קוצצים את כהונות ידיהם טרם‪ .‬ירימו יד‬
‫ככהאו של מלך מלכו של עולם חלילה ‪, :‬נמצא כי העדר‬
‫הידיעה היתה הבה שלא נתקבל הזוהר בכללות האומה ‪ ,‬אעירה‬
‫לי עד נאמן הוא הרמכ״ס שכתב בפי׳ המשניות חגיגה ב׳ על‬
‫‘מ־ש■ ולא במעשה *בראשית כב' וז״ל והוא כי ההמון אינם‬
‫‪,‬יכולים להכין אותם הענינים ואינם מתלמרין אלא מ א ח ד‬
‫לאחד ב ק ב ל ה כי מ ע ט מז ע ר הוא מ ה שישכילו מ ה ם‬
‫‪.‬והה מון הטפ ש כ שי ש מ עם תשתבש א מונ תו ויח שוב‬
‫‪■.‬שהם׳ תות‪.‬רי‪.‬ס'‪ .‬האמתוהוא ה א מ ת ו ה נ כ ו ן ע״כ‪,‬ואלו‬
‫־ הרב ז״ל היה מתכוון לאמת דברינו לא היה‪ ,‬כותב דברים‬
‫‪-..‬מבוארים יותר מאלה כנועם שיח שפתי קודש ‪ -‬ומה שקרה‬
‫לאושכע״פ ג״כ ער נאמן על זה כי כל עוד שלא נתפרקמו‬
‫הדברים ולא החלו עולים על הפר אם כהקר ואם כגלוי אין‬
‫קול ענות גבורה ואין קול ענות חלושה לא לטוכה ולא לרעה ‪-‬‬
‫רה כזמן שנתייעצו ראשי אלפי ישראל לפרהס הדברים ולהעלותם‬
‫‪,‬‬ ‫על הפר‪ ,‬אז ‪ ,‬לא קודם לכן ‪ ,‬הרחיבו פה הקראים ‪ ,‬הצדוקים‬
‫‪:‬הכיאוהיס ‪ ,‬האריכו לשון מפני שהגם שתושבע״פ לא היתה‬
‫‪.‬ל'‪.‬כ אהכה מהוקרת כחלק האלהי ממנה דהיינו הקכלה ככל‬
‫זאת מטבעה ‪ ,‬ומקושי למודיה ‪ ,‬ורוחכ הקדמותיה ‪ ,‬ורוב‬
‫הענפים המהתעפים ממנה לא היתה ראויה להתהלך בחון‬
‫‪..‬כשוקיס וכרחוכות עם הוחריס אומנים ודלת עם הארץ רק את‬
‫‪:‬צעעים חכמה כככודה כת מלך פנימה לפני ולפנים כחדר‬
‫הורתם ‪ -‬ולא בלבד ט'כע החכמה עשתה זאת כי אס ג״כ טבע‬
‫;וריח המישל כאומתינו כאשר יכין כל חוקר אם ישים אליו לכו‬
‫יאק היתה לנו מהיותינו על האדמה ומאז היינו לגוי‬
‫^חד‪,‬כארז־כי אין אנחנו כת דתיית ‪ ,‬וחכרת מאמינים ‪ ,‬כלבד‬
‫בישמעאלים והנוצרים שכל קשרם וחברתם עומדת על דכרת‬
 ‫‪)(^*6X‬‬
‫האמונה ודבר אין להם זולתה שיקשרס ויהברם זה לוה ובפרט‬
‫׳‪,‬‬
‫אין להם אשר מריניי להיות כלם לעם א' תחת מלך א תורה‬
‫א' ומשפע א׳ ‪ ,‬וארץ אחת לשכת כה ‪ -‬א ^ הנוצרי יהיה צרפתי‬
‫או אנגלי או אשכנזי או איטלקי לא יחדל ׳עכור זאת להיות‬
‫נוצרי כמו שלא יחדל הישמעאלי וכיוצא לא כן עם כט ישראל ‪,‬‬
‫כי אל מחוללינו לא עשה אותנו כת וחברת מאמינים בלכר אכל‬
‫גוי ועם אחד כארץ מוכתר כנימוהי וטכהיהי האומות ‪ -‬מיוחד‬
‫‪,‬‬
‫ונבדל משאר כני אדם כיחהינו כמנהגינו במולדתינו כלשונינו‬
‫כעכר בהווה וכעתיד ‪ ,‬ומזה נמשך שלהיות טכענו הקיים‬
‫‪,‬‬
‫והראוי טבע מדיניי והורגלנו כו כמשך כמה דורות שהיינו‬
‫‪,‬‬
‫לגוי על ארצנו ועל נחלת אכותינו כל הדברים שאינם נוגעים‬
‫מקרוב או מרחוק לטבענו המריניי היה לכו לזרא גם כהיותינו‬
‫לעם גס אחר שטלטלכוה' טלטלה גבר מגוי אל גוי ומממלכה אל‬
‫עם אחר וכן כל חלק מחלקי התורה שלא ישקיף על פ עו לו ת‬
‫האדם על‪ .‬המחיה ועל הכלכלה בין דם לדם כין דין לרין וכין‬
‫נגע לנגע ‪ ,‬או לא ידעו ממנו ההמון מאומה או נמכזה וכמת‬
‫אותו החרימו ‪ 0‬ועל פי הדכרים והאמת האלה תוכל להכין‬
‫!‬
‫י‬

‫כיצד לא הרכו כתלמוד ולא האריכו למעניתם ברכרים אלהיים‬

‫כי זאת היתה להם מתכת העלם ההוד היינו תכונת אומתיכו‬
‫ונטייתה אל המעשה ואל התלמוד הנוגע למעשה יותר‬
‫מההשתכלות כדברים האלהיים כאשר ‪.‬כצדק העיר החכם‬
‫ניקולאת כ ל הנז'^‪ • 174‬ולולי יגורתי מפני האריכות כמו‬
‫שאמרתי הייתי מגלה טפח ממה שכתה עתיק יומין מתכות‬
‫הגלית הארוך הזה‪ ,‬כי אחת מהנה ‪ ,‬לא נעדרה‪ ,‬היא זאת שרמזנו‬
‫עליה^רצוט שכראותו יתברך כמה היינו אחוזים כחכלי החומר‬
‫העכור בהיותינו לגוי ואין דכר רק הפעולות החילוניות שבהם‬
‫נשים כל מעינינו וכי המצב ההוא עלול ומתוכן להכחיד מכל‬
‫וכל מקרב אומתינו ‪ ,‬החיים השכליים הפנימיים הרוחניים ‪,‬‬
‫)*( דרום ונכבד ויקר הוא זה וגס כו מ׳ ׳חן נוכל להרחיב גכולו ולהניא‬
‫ראיות ולהכרייז הקצור אז מר רק ראם׳ פרקים ‪ -‬מזה אומרס הלנה‬
‫ותעשה נזקקין למעשה ‪ -‬מתים סח״ס לעת״ל צריכים הזאה או אינם צריכים‬
‫הזאה לכשנגיע סם נחכיס‪ ,‬ואינם מתרצים למסכר קראי אלא פעמים לזעטים‬
‫ומתוך דוחק ‪ ,‬והתמיהה הלכתא למסיחא היא תדירית ונוהגת אצלם ‪:‬‬
 ‫‪)(^7)C‬‬
‫י ופקדון האמונות הרמות אשר הפקד אתנו לכן בכוא יום פקודת‬
‫עונותינו■ כרת שוררינו שהיינו אחוזים‪-‬ומעורים כו כארץ‬
‫■הקדושה‪ ,‬והשליכנו כיום הזה אלה מפה ואלה מפה‪ :‬כאשר‬
‫־׳תעשה האם החומלת שכהגיע יום הגמל הילד אשר אהכתו ‪,‬‬
‫^תעתיק אותו ‪ ,‬כרוגז רחם ‪ ,‬מכין שדיה ‪ ,‬לכעכור יאכל לחם‬
‫׳אבירים ויעעם פת כג הגדולים הראוי יותר לקרכו ומעיו שגדלו‬
‫ועשו חיל לעכל לחם שקם אשר לכבו יהעד יותר ממציצת החלב‬
‫אשר נהה כו וכמו שיעשו עופות השמים השולחים מעל‬
‫־ פניהם ‪ ,‬גוזליהם לכשיגדילו ‪ ,‬ולא יתנו אותם השב רוחם כקן‬
‫כפעם כפעם לכעבור נהות אותם היוכלו לעוש עלי אוכל לערוף‬
‫י ערף להכיא ‪ ,‬איך *שיהיה לא הרו ישראל גם כהיותס גולים‬
‫ומעלעלים לשאת על שכמם הימני החכרה המדינית וכל הנלוה‬
‫אליה היינו‪.‬אהכת החיצוניות והמעשה יותר מההתכודדות‬
‫והעיון ‪ ,‬ומן התורה עצמה ‪ ,‬לשוס על ראש מהלליהם החלק‬
‫'ממנה הנוגע לחיצוניות ולמעשה ומזה נולד כי‪-‬אמונות הקכלה‬
‫והזוהר כשכתפרהמו כעולם לא נתקבלו כ״כ ככללות האומה‬
‫כמ״ש האורח‪,‬וחוץ מזה כמה היו הגורמים מיעוע ההתקבלות‬
‫הזה ‪ -‬ההכרח ■התדירי המתחדש יום יום לדעת איש ואיש מה‬
‫דינו או מה משפעו אם יעשה אם יחדל ‪^ ,‬אם יאכל אם לא‬
‫ייאכל ‪ ,‬אם יזכה אם יתשייכ וכנגד זה חשרון ההכרח לשקוד על‬
‫דלתות העינינים 'הנשגכים האלה ‪ -‬החכמות היושכות על‬
‫כסא ‪ ,‬כעת וכעונה ההיא אצל קצת מחכמי ישראל ‪ ,‬ומוצאותן‬
‫ממקור יווני ערכי רומיי ‪ ,‬להן תכרע כל כרך תשבע כל לשון‬
‫יאת פיהם ישאלו כאשר ישאל איש כדכר אלהיס ‪ ,‬הן הנה היו‬
‫לכני ישראל לפוקה ולמכשול לכגוד כככודה כת מלך לחכק‬
‫חיק נכריה שלעת כאין מעצור ופוהעת ופושעת על ראשי עם‬
‫קדש חכמי הזמן וחוץ מאלו עוד כמה הכות ילאה הכותכ‬
‫להזכירם ‪ ,‬מלכד סכה אחרת אמרתי לא אזכרנה כי אם ברמיזה‬
‫והמכין יכין והיא כי הלא אח עשו ליעקב וממעי ישראל יפרדו‬
‫שתי אחיות תאומות האחת אהוכה והאחת שנואה ועם היות‬
‫‪,‬‬
‫שרכ המרחק כיניהם ועדר הכדלות עד אין מספר עכ״ז קצת‬
‫דמיון לשנואה אל האהוכה כדמות הקוף כפני אדם ‪ ,‬וכדמות‬
‫לילית כפני חוה ‪ -‬ויהי אנשים אשר היו עמאים ומגואלים ‪,‬‬
 ‫‪m x‬‬
‫נתפתו מן ההתדמות הזת וכהפד לתם אדם כקוף וחוה צלילית‬
‫והמירו את ככודס כלא יועיל ־כחשכם פי הקכלה ואחותה‬
‫הקרוכה אליה דא ודא אחת היא ולא הטעו כ״א אל ההתדמות‬
‫‪,‬‬
‫הנראה החוצה אל העין ולא אל ההתנגדות הפנימי על כן‬
‫קצת מחכמי ■ישראל כחלה נפשם כחכמת הקכלה כראותם‬
‫‪,‬‬
‫כמה עלול הלמוד הזה לקכנה עצומה ‪ ,‬מכלי משים לכ כי‬
‫כדרך שאמרו חז״ל כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו כן כל‬
‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬
‫חכמה הגדולה מחכיתה הכנתה גדולה ממנה הן אלה קצות‬
‫ויכול הייתי‬ ‫‪,‬‬
‫הקפות שלא נתקכל הזוהר בכללות האומה‬
‫‪,‬‬
‫להכחיש המונח או לפחית להוכיח במישור לענוי ארך ולאוהבי‬
‫‪,‬‬
‫אמת כי מיום שנודע כישראל קפר הזוהר לא היה כי אס‬
‫המעט מן המעע שהפכו לו עורף ולא פנים אהל הרבים‬
‫והחשוכים ככדוהו ונשאוהו וגם זה מן ההוכחות והראיותששרשיו‬
‫מרובים ועמוקים עמוק עמוק כקדמוניות האומה כי לולי וה‬
‫!‬ ‫‪.‬לא ישוער ולא יאומן שיום אחד יקום עד חמק כאיש ישראל‬
‫להעיד כמציאות חכמה ועבודה שהיא ־זרה לנו ולא ימצא מי‬
‫‪,‬‬
‫שיענה כחשו בפניו ויתחוב קוץ בגרונו לאמר הה אכל לפניו‬
‫יכרעו וישתחוו כל חכמי ישראל או רובם כמו שיתכאר לך ג״כ‬
‫לפנים כע״ה • ואחר הדברים והאמת האלה ‪ .‬הן לו יהי כדכרי‬
‫האורח שלא נתקכל הזוהר בכללות ישראל הלא בזאת וכזאת‬
‫ראינו בתורה שבעל פה בכללה ‪ ,‬שמהיום שהתחילה להתפדהם‬
‫כראש כל חוצות יצאו נצים נצפים לעקוד עד היקוד כה כת‬
‫הצדוקים והביתוקים והקראים לאותם הקכות בעצמן או‬
‫הדומים להם שבעבורו העמיקו שיחתו אויבי הקכלה ויאמרו לא‬
‫׳!‬ ‫היא ואס הקבלה האלהית והעיונית לא נתקבלה ככללות יש‬
‫גם הקבלה המעשיית המשנה והתלמוד לא נתקבלו בכללות‬
‫יש׳ ובשתיהן מצאו עלה ושחיתא הצדוקים ראשונים ואחרונים‬
‫אשר אויבי הקבלה ג״כ מהמונס ומהמהם וטעמם וניתוקם‬
‫שוה ככל מכל כל■ ואחר שיצאתי ידי חובתי בתשובתי לשאלתך‬
‫הראשונה עתה אקום לראות אם צדקו דכריך כטענתך השנית‬
‫שאמרת כי הוף כל קוף פרקום החלמוד קרמה לפרסום הזוהר‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫הגם שמחברי התלמוד אחרונים למחכרי הזוהר ואיך זה אם‬
‫לא שנובין ונדון מהפרקום הזה המאוחר שמא כקפר חשש‬
 ‫()‪)(49‬‬
‫■שיוף;זאני אענה הלא לאמונה לא אכחיש הפדהום המאוחר‬
‫׳ה^המכלזכל‪ ,‬רק אס תורה לי ראשונה שהפריהוס' המאוחר‬
‫ה;ה לא קרה ל׳א ל ל הזו ה ר‪ /‬ל־א ל ח כ מ ת הקכ‪-‬לה ככללה‬
‫שלמן היום אשר נכתכו רכרי תוהכע״פ על הפר החלו עולים‬
‫קוי האור הגנוז הולכים ומאירים כמשנה' וכתלמוד * שנית כי‬
‫אס הפרהום המאוחר הזה יתישב ל ל הזוהר כמות שהוא‬
‫לפנינו היום לא כשכיל זה נכחיש שימצאו כתלמוד רמזים‬
‫והערות‪.‬מגידים ומעירים שגם כאותו פרק וכאותו־ זמן נמצאו‬
‫קצת הפריס שלהם עם־ ל הזוהר יחה וקורכה גדולה כמו ל‬
‫יצירה וכפרע אחרים שנקראו כשם הפרי ראגדתא אשר מכל‬
‫‪,‬‬
‫הנראה מן התלמודיגוכה להם מראה להם ‪ ,‬וכלדבריהס‬
‫על התרי התורה יהוכו כלכתן ואם היינו יכולים לחזות הנועם‬
‫ההפרים האלה כמה דברים היו לאחדים עם מה שאנו קורים‬
‫כ ל הזוהר כאשר קצת מהם עלה כידי ללקוע ■מאגדות הירול‬ ‫יי‬

‫וכפרע אותה ההגדה הנוראה החתומה כחותם הקכלה שדרשו‬

‫על פהוק ותתצכ אחותו מרחוק כאשר מצאנוה כדמותה‬
‫כצלמה כ ל הזוהר ואין לה פתרון אפשרי כי אם על פי עקרי‬
‫המקופלים ומליצותיהם הידועות והמפורסמות וכהנה רכות‬
‫■ער אין מהפר כאשר אלקע אותם יאחת לאחת אם יהיה ל‬
‫כהומכי נפשי ‪ ,‬ואחר שתודה לי כשתי הפנות האלה ^הכה נא‬
‫נכוא להתוכח על מה שאחרו פעמי הזוהר לצאת על פני חו׳ן‬
‫וערם כל אשאלך והודיעכי ‪ -‬אס נאמנו מאד דברי המקובלים‬
‫כמציאות חכמה אחת כוללת התרי התורה והאמונות היערן‬
‫אנוש להכחיש כי גס היא ככלל תורה שבעל פה היתה ? לא‬
‫‪,‬‬
‫כי כי בכל לכ תודה ותאמין כי גס היא ככלל תושע״פ היתה‬
‫־ואם אוהיף שאלה ‪ ,‬אם החכמה הזאת היתה נהתרת וגנוזה‬
‫‪,‬‬
‫ומלומדת רק בחשאי וקנאה גדולה קנאו לה להעלימה מן‬
‫׳העין מה תענה ? הלא כהכרח תודה הודאה אחר הודאה כי כן‬
‫היה באמת ‪ -‬ואם שתי הקדמות אלא לא יכזכו ‪ -‬ראה הרו‬
‫;מהד תלועת המנגדים על איחור פרהוס והקכלה והזוהר כי‬
‫י‪ .‬להלותה חלק מחלקי תושכע״פ כמו שכיארנו כהקדמה האי ‪/‬‬
‫■?התה גם היא פניה ככל המשך הדורות שנשארה תושכע״פ‬
‫‪-‬כלתי כתוכה על הפר‪ /‬ולהיותה החלק הגנוז והנהתר ממנה‬
‫‪7‬‬
 ‫()‪)(SO‬‬
‫לא כתתה ‪5‬כף‪ .‬רגלה־ הצג על פני ‪ pn‬אס לא אחר מופלג‬
‫ששאר‪ :‬תורה ‪.‬שכע״פ כראש הומיות תקרא פפתחי שערים‬
‫אמריה תאמר ‪ ,‬וגם אחר שכתפרהמה ־ ככתב תושכע״פ‬
‫המעשיית נשארה האלהיית יושכת ורוממת כקרן זוית כתולה‬
‫ואיש לא ירעה לא יצאנית ולא רכרנית כרעותה האחרת כמו‬
‫שיאות'לעבעי הלמודים ההנה הנמתרי׳ כחשאי וכהצנע לכת ‪-‬‬
‫ואף גם ואת ראוי להביא כמספר הסכות־ המונעות או‬
‫המאחרות פעמי מרככות גאונו של ל הזוהר להראות על פני‬
‫חוץ והוא כי למן היום אשר‪ .‬התחילו חכמינו לכתוב‪.‬תוריזם‬
‫על ספר אחזו כ מנהג זה ולא ירפוהו לשוס מג מ ת פני כתכיהם‬
‫אל •איזה יחידים ולא לכללות האומה כאשר נהוג היום אצל כל‬
‫סופרי כני ע מנו ‪ ,‬וכאותו פרק וכאותו זמן והיה האיש אשר‬
‫נדכה רוחי אותו למסור חכמתו‪.‬לבניו ‪ ,‬או לתלמידיו משך‬
‫כקסת עד־ תום הרכרים שרוצה־ למסור להם ‪ ,‬כאשר ידענו‬
‫מראשית כתיכתתושבע״פכמנהג ה פ נ ק סי ם וגס אחרי כן ס׳‬
‫הלכות גדולותולהשאלתות לרכי' אחאו גאון זאת היתה ראש־ת‬
‫סכת מלאכתם ולא‪.‬אצלנו בלכר נתפשע מנ הג ‪.‬זה אבל גס‬
‫אצל סופרי‪.‬העמים ופילוסופיהם‪ .‬ו פ ו ר פי ר י ו ס ■שחיה כזמן‬
‫ראשוני האמוראים כתב על פלוטינו רכן)שהוא לדעתי אכלע‬
‫קבירו דשמואל( שלא‪ .‬היה כיתכ חכמאו על ספד אם לא לצורך‬
‫תלמידיו‪ ,-‬־לכלול ולאסוף כראשי פרקים כל מה ‪.‬שהיה מלמד‬
‫להם על פה ■־)עיין איני׳אדיס פאר כולי׳איעחלק א דף ‪(351‬‬
‫‪ .‬וזוהי הסיכה‪ -‬שנתאחר פרסום הזוהר בצורתו ותכניתו כאשר‬
‫לפנינו היום כי לדעתי קורם שיקנה הצורה הזאת שאנו רואים‬
‫כו‪,‬ינשאר זמן מה תלוי‪ ,‬ועומד‪ .‬מן השפה ולחוץ מכלי כתיבה‬
‫וחתימה על ספר כמו שקרה לכל הו שכע״פ‪ -‬ואחר כך התחילו‪:‬‬
‫לכתוכ קולעריסיס נפרדים מ מנו ‪ ,‬מזה אחד ומזה אחד ומי‬
‫יודע ־ג"כ אם־ היה נ־סדר על סדר הפרשיות כאשר לפנינו היום‬
‫ונהפוך‪ .‬הוא כי לא פע ם ולא שתים את זה חזיתי ואספרה‬
‫שתמצא כס' הזוהר יתחיל הדבור על פסוק מפסוקי הפרשה‬
‫שכו הסדר לפנינו ‪ ,‬וכמרוצת הקריאה אתה תחזה כי עקר‬
‫השקפת המאמר והתכלית המרוצה כו הוא לבאר ענין הנוגע‬
‫לפרשה אחית ולדעתי לא ‪.‬השגיחו המסדד־ם לתתם איש על‬
 ‫‪x m‬‬
‫■מקומו ואיש על דגלו ואולי גם המאמרים לא היי חובלים חלוק‬
‫מקומי מדוקדק והגון ויפה ‪ ,‬הרי לך שתים כהלכתן הוכחות‬
‫יפות'ובריאות האחת שאין כל מאמר מתישב לפרשה שנקבע‬
‫כה^ השניתי כי רכים ממאמרי הזוהר אינם חובלים חלוק‬
‫‪,‬‬
‫מקומיי ואין להם הכרע ועוד אוחיפה לך שתים אחרות כי‬
‫מוכות הנה הראשונה שתמצא דרושים ומאמרים בזוהר קבעו׳‬
‫אותם ־כאיזו פרשה ועיניך‪ ,‬תחזינה שלא יתישבו לשום חדר‬
‫מחרכי התורה אבל רוב עבים ורוב היקפם חובב חובב הולך‬
‫‪:‬על פחוק מפחוקי נביאים או כתובים אאולי לא הוזכר פקוק‬
‫של תורה כי־ אם'כתוך הבאים כמרוצת הויכוח‪ ,‬ועוד זאת אעירך‬
‫על רכר אמת והוא ''שלא תמצא כשום פנה וזוית כיחפר הזוהר‬
‫דבור או חצי דרור שיורה כאצבע על פרשה מפרשות התורה‬
‫ויזכירנה או יעלנה על שפתיו כאמרו א'מ כמה דאמרךבפרשתא‬
‫פלוניתא' או בהאי פרשתא או בפחוק פלוני חוף •דבר שירמוז‬
‫לאיזה חדר יחלוק בחפר ההוא ‪ ,‬וכל זה ממה שיוכיח שלא‬
‫היה מחורר ומונח'מיום הולדו כמות שהוא לפנינו היום ‪ ,‬כי‬
‫'■'אלו היה כן באמת‪ .,‬לא ימלע שמחברו או מחדרו יקשור חבל‬
‫;בחבל ונימא בנימא ייכעיז חופו כתחלתו ובאמצעיתו וכל דף‬
‫‪ :‬ודף יקרא זה אל־זה־ ואמר פוק חזייפרשה פלונית פחוק פלוני‬
‫׳‪■-‬כמו שמצינו במשנה המחולקת לחדרים‪ ,‬למחלתית‪ ,‬שאמר רבי‬
‫'ייחי אשריך כלים וכו׳ וכן כתלמוד לרוב מאד כמו שאמרו תנא‬
‫׳בקדושין דכי לוי וביומא כ״ר וכן תני לוי במתניתיה מכרי תנא‬
‫מנזיר חליק ‪ -‬וכן נמצא מלת בפרקין חנהדרין נ״ב ע״ב והא‬
‫דרבנן כאידך פרקין מה שיורה שחלוק הפרקים ככר היה נודע‬
‫אצלם וכן מזמן הכרייתות מצינו נכנח אהרן שנה לו פרקו וכו׳‬
‫וכן ראשי פרקים ‪ ,‬והכל ממה שיורה שחלוק הפרקים ככר היה‬
‫ידוע ומפורחם וכן כמדרשים ר"פ פתח לה פתחא להאי פרשתא‬
‫מהכא וכו׳ ורכים כיוצא כאלה ‪ ,‬מה שאין כן בזוהר כמו‬
‫שאמרנו וכל רודף צדק ומגיד מישרים יענה יאמן ככל נפשו‬
‫ומאודו להשערתינו הקודמת רצוני לומר שהיה הזוהר מתחלה‬
‫ייאש‪.‬נתחים נתחים קונעריחים נפרדים ‪ ,‬גם בלא קשר זה‬
‫עם זה‪,‬־ מכוחיס מן העין כמו שיכולני להוכיח גס בראיות‬
‫^יייות לאואות מ ל הזוהר עצמו לולי' יראת האריכות ‪.‬אכל‬
 ‫()‪)(S4‬‬
‫הזוהר מתורגמים ללשון הקדש וכמעע שנשחת מראהו ותוארו‬
‫כי שם כלל המחבר שפת עבר ללשון תרגום כאשר יראה המעוין‬
‫וגם מי יולע־‪-‬אם כאולי זה היה מקור ומעין פתוח לחבור‬
‫)*(‬
‫•‬ ‫‪.‬המדרש הנעלם הבלול כלשון תורה וכל' ארמי כמו שידוע‬
‫‪ -‬א כ ן לעת־כזאת אעברה נא ואראה מה שיבה של השענה‬
‫י הג׳־ ששען האורח כאומרו שאין הזוהר נזכר לא‬
‫כמשנה ולא כתלמוד וגם לא כימי הגאונים וגם לא כימי רש״י‬
‫וראכי׳ע ורמב״ן‪.‬ורמכ״ם והרא״ש ‪ -‬ומה שירצה להוכיח מזה‬
‫הואשההפר כרוי כדורית אחרונים‪ ,‬והכה ממה שהקדמתי'‬
‫והצעתי עדי הכה היה מקום פעור ‪ ,‬להשיב על שענה זו כי‬
‫ככלל דבריו הראשונים דבריה‪,‬וממה שרמזתי לך מאיחור פרקוס‬
‫החכמה והכיתיו וממה שיוכיח מכותלי הזוהר כי הוא קדום ‪-‬‬
‫לפרהימו יהפיק כחלק מה גם להשיב על תלונותיו‪,‬הנוכחיות ‪-‬‬
‫אלא שלהפיך ענני המבוכה מהדרוש הזה שאלה קשנה אשאל‬
‫מהמחבר לדעת מה דעתו‪.‬באומרו שהזוהר ״לא נודע אצל‬
‫המחברים שזכרנו״ שאם כוונתו לומר שלא נמצא זכר למו‬
‫מהפר אשד קרוי ז ה ר־ החרשתי הגס שהיינו■ יכולים להוכיח כי‬
‫‪.‬כנוי האורה והזוהר‪.,‬להתרי התורה לא נעלם מהם כאשר יכין‬
‫כל חוקר כקי וכאשר נרחיב ־הדבור ‪ ,‬אחר המוך כהפר אחר‬
‫איה משמית החכמה והפריה אצל חז״ל אך מה יושיענו זה ?‬
‫האם מפני זה יערך אנוש להכחיש ‪ ,‬ראשונה ‪ ,‬שלא נודעה‬

‫‪ ("J‬וחובה עלי לגלות אוזן הקורא שבדקתי במכילתא הידועה אצליני והיא לרבי‬
‫ישמעאל והגם שהובאו כה קצת מדברי הרמב״ן ‪ ,‬ככל זאת לא אאמין‬
‫שעליה תטוף מלתו ‪ ,‬כי אם למכילתא אהרת וזה מטעמים רכים ונכבדים ‪-‬‬
‫א' ‪ :‬אומרו הרמכ״ן כמכילתא דרכי שמעין בן יוחאי ‪ ,‬והדבר ידוע מקדם‬
‫;ןדמתה לכל תלמיד ותיק שהמכילתא היא לדכי ישמעאל ‪ -‬כ' סג טן הלשון שאל‬
‫־בי יונתן כןיותאי את רשב״י ‪ -‬ואין זה כמכילתא שלנו כ׳יא שאל רבי נתן‬
‫ותו לא ‪ -‬ג׳ ‪ :‬הדברים הנאמרים כדף ס״ד בהי' הרמכ׳ין משם מכילתא דרשב״י‬
‫לא נמצאו כלל במכילתא של רבי יססעאל‪ ,‬והנם שהובא שם הסיק כאשר יציל‬
‫הרועה וגו' הרואה יראה שאין טעמם ונמוקם שוה ‪ -‬קנצי למלין ההתדמות‬
‫הנמצא בין דברי רמכ״ן הנז' למכילתא שלנו ‪ ,‬הוא מעין דוגמת ההתדמות‬
‫ה נ מ ^ כ י ן התלמוד והמדרשים כ‪.‬קצת מאמרים ‪ ,‬אבל עדיין שגבו נכלאו סדרי‬
‫יזגן^זן^«^מעידיס בגדלם כיי־לא ממקור אחד נשאנו וזה יספיק לתכלית‬
‫■‬ ‫מבוקשינו •‬
 ‫‪X^5X‬‬
‫‪..‬חכמה זו אצלם 'שמת שלא נמצאו אצלם^מהחכמה הזא^‬
‫־הפרים‪ .:‬ומגלות ? אם כזאת ■יאמרו המכחישים הנה הנם‬
‫חונואים נגד השכל והאמת הגמור אם מצר החכמה המתעקש‬
‫לכד'יכחיש שלא ימצא ממנה רמז כמשנה וכתלמוד מלכר‬
‫שכל הדינים׳ וההלכות‪ .‬וככלל כל תורת קשה כראש הומיות‬
‫תקרא‪ .‬כי על אדני ■הקבלה מהדת וכן כזמן־ הגאוניס אחר‬
‫שיצאו לאור■ ‪ -‬עולם תשוכית־ רכיני האיי גאון‪ -‬ושאר תשוכות‬
‫הגאונים שהיו כמוהי‪.‬ם והמוים מן העין לא‪-‬יעלה על לכ איש‬
‫■ להכחיש שידעו ממנה מה שיש־כו די מלכד כי כמו‪.‬זר נחשכ‬
‫;שרכר‪ .‬ידוע ומפורהם אצל התלמודי ים כל יראה ובל ימצא אצל‬
‫]‬
‫'נוחלי תורתם וחכמתם ובאי כחס בזמן לא 'רחוק וחכמת‬
‫האורות תעשה■לה כנפיס לעוף אל אשר לא ידעו ממנה^ כאלו‬
‫‪' .‬לא נהיתה ילא תואיף להיות ‪ ,‬ראשי אלפי ישראל שיצאו בעקכות‬
‫אנשי התלמור ; ואס בזמן ראכ״ע ‪ ,‬מי שקרא באפרו כלב נקי‬
‫מההקדמות המעוותות כעיניקראה כי לא זו שלא היתה מימנו‬
‫■ נעלמת‪',‬אבל‪.:‬שהרבה דברים וביאורים ׳ שהעלהי־ על הפרו‬
‫'חתןמים בחותמה של חכמת הקבלה והיה הרמכ״ן‪ .‬לעד כאומרו‬
‫י כפעם בפעם על דברי ראב״ע נבא‪.‬ולא ירע מה נבא־ומהאודות‬
‫‪.‬׳של־ ראכ״ע יש מהם ראוים למשרפות איד■־וישי מהם אודות‬
‫‪,‬‬
‫באמת ובאמונה מעין אודות הקבלה דומים זה לזה כאחים‬
‫וכן הרמב״ס למה רגז ושחק על אודותיה‬‫‪,‬‬ ‫)*{‬
‫תאומים ‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫■כמקומות שונים אם לא‪ .‬שירעה אבל לא האמין בה ׳מאבות‬
‫‪,‬‬
‫רכות יארך אפורם הוא המעיר באפרו המורה שבימי חכמי‬
‫׳התלמוד‪ ,‬מצאה בית וקן לה חכמה אוריית מיוחדת ליחידי‬
‫קגולה ‪ ,‬ואס הוא מכחיש^ שתהיה זאת שקורא לה בשם קבלת‬
‫‪,‬‬
‫וכי מפיו אנו חיין לו נאה לומריכן ולהכחיש המוחש מאהבתו‬
‫את היו;ני וחכמתו שאשר וקיים כאלו היא היא חכמת חכמינו‬
‫■וכינת נבונינו ואלו הודה שחכמת התלמודיים נמשכה כקרב‬
‫ישראל אמון מופלא ונבדל מחכמת היונים ‪ ,‬כמו שהודה׳‬
‫‪- 0‬לקנים כע״ה עת לכל ‪ p n‬היקר‪.‬הזש לדבר כו נככדית כנ׳‪.‬ו שראוי ולרמוד‬
‫■'‪,■..‬עיד על קיב ת הראב״ע אל הקכלה וככר החלו עולים אחרוני‪,‬החוקריס‬
‫[כזמניני להודית ולקלס המוניז ה‪ 1‬ה אלא שנהפכו אצלם אכות לכנים וכנים אל‬
‫■אנית ‪v‬אין אליהו כא אלא להשיב ל'כ אכית על כניס ולב כנים על אכותס ־‬
 ‫' קרמב״ן‪ ■,‬היג?‪ :‬מוברח ־כחזקת היד;לכיוח ממל־רשו של הילעי ‪,‬‬
‫במו‪ .‬שכיח‪.‬רמכ״ן ■להשליך‪:‬־צלס■ בדמות תככיהו זכגצר‪-‬נהעב‬
‫‪■ :‬לקללו קללה ׳־נמרצח‪-‬כי■ ־אולי־‪-‬־איןי־במוהר ככל חכמי היונים‬
‫־רחוק מרעות‪..:‬הקבלה וכל זה היה נגר עכעו‪-,‬והרגלו ‪ ,‬ורוח‬
‫המושל ■על■‪-‬חכמי״הוצז‪ ,;.‬להודות ולומר־ לריק יגעתי להכל ותהו‬
‫כחי‪-‬יכליתי לשוס לילות־כימיס‪:‬עד הפרי אבן־רשר׳ואכן הינא‬
‫‪:‬דאלאגזאלי‪ ,‬וכל ארחת ■ישמעאלים־הכאה־מכגדר ודמשק ופאת‬
‫־יאתפמייא■והוראה כזו מוצא אני מרה‪-‬ממות‪ ,‬קשה כשאול‬
‫לכל מי שבלה בשרו ועורו•על■ חכמה ■שתהיה ‪ -‬הנתונה ■כתררי‬
‫לכו הנבלעת בדמו ובבשרו ‪. ,‬הנאהכה והנעימה־ כנפשו‬ ‫‪■,‬‬
‫\‬
‫ומאורו־‪■-‬ולאי אדבר דכה על רמכ״ן אבי• אבות‪.‬המקובלים‬
‫'איש אשר ריח בו־ רוח אלהים‪.-‬־קדושיס‪.,.‬זתלמודי ומקובל ורופא‬
‫‪,‬‬ ‫־‪.‬ופילוהוף •אמתי דגול מרככות קדש החכם הישראלי השלם‬
‫בפל'פנות‪:‬חל‪5‬ןיו^'לו •יקרבו ויאתיו ‪ ,‬אליו יתרמו כל מבקשי ה׳‬
‫■באמת־וכתמים‪./‬־והכה עיניך‪.‬רואות כי לא דברתי עד הנה־אס‬
‫‪:‬לא עלהחכמיס‪-‬שהוכיריהאורח־אחד לאחד־ואלו פשעתי■ מהלאה‬
‫■לגבול־ הזה‪ .‬ושמתי מעיני ׳לחכמיס‪.‬־אחרים ‪ ,‬אשר לא ־נופלים‬
‫־מהם‪,‬־בחכמה‪:‬ובקדימת זמן ; יכול הייתי להוכיח בחזקת היד‬
‫• כגר פני האורח ־־יותר ממה שעשיתי ‪. ,‬־יכול הייתי' לההב ■פני‬
‫המלחמה ״על‪:-‬אודות‪.‬המשורר והפילוהוף־ העצום רבי נו שלמה‬
‫כן גכירול אשר־ עין כעין כראה;מהפרו הפילואופי‪ .‬מקוד‪ .‬חיים‬
‫כי שרשו פתוח אל מי הקבלה כאשר יודו כלהוקרי זמנינו אל'‬
‫שגם בזה הפנו אבות אל■ כנים מרפיון ידי החקירה כררן‬
‫■שכתכנו למעלה על ראב״ע ‪ -‬ואם לא יכחישו שהיתה החכמה‬
‫‪.‬מצויה היוכלו להכחיש הפריה היכחישו הפר יצירה הידוע‬
‫לראשוני התנאים^־ היכחישו הפרי דאגדתא הנעכעים ב מעכע‬
‫הקכלה כאשר יראה המעיין כהעריך‪-‬המקומות‪-‬כלם שבהם‬
‫נזכרו וכאשר נוכיח במישר ‪ ,‬כהפר מיוחד ‪ ,‬בו ־נדבר על‬
‫*^עמות ה ח כ מ ה ו ס פ ר י ה אצל התנאים והאמוראים?‬
‫היכחישו ה ב ריי תו ת שהזכיר רשיי׳י כחגיגה הם המדברים על‬
‫'מעשה בראשית ‪-‬ומעשה מרככה ‪ ■.,‬היכחישו היכלות ‪,‬רבתי‬
‫והיכלות זוערתי ‪ .‬הידועים לקדמוני הגאונים ‪ ,‬ולולי‪■ .‬יראתי‪:‬‬
‫‪.‬להטק הקורא כקמהון הייתי מזכיר עוד כמה הפרים שנזכרו‬
 ‫()‪)(57‬‬
‫אצל‪.‬התלמודיים ואשר לא עלה עד היום על דעתינו ‪-‬שיהיה‬
‫להם; מבוא כחכמת הקבלה ואשר אפר הדרישה והפקירה עלה‬
‫■בירי להוכיח כמישור‪.‬כי‪,,‬הקשר א מק כינותם וכין החכמה‬
‫־הזאת ‪ ,‬כמו הבר יופהין שנזכר כגמרא ‪ ,‬מגלת התריס ומגלת‬
‫‪,‬‬
‫‪.‬חהידים שנזכרו בבבלי ובירושלמי פנקהיה דרכי יהושע בן‬
‫‪,‬לוי ופנקסו של שמואל שתלו לו בארוכו ‪ ,‬ועוד כהנה כאשר‬
‫■ אזכיר בארוכה בספר אשר יעדתי משמות החכמה והפריה אצל‬
‫‪ .‬התלמודיים ‪ -‬ואם שתי ההקדמות האלה כאחת עוכים רצוני‬
‫■‪.‬לומר שהחכמה ידועה היתה ‪ ,‬וספריה לא מזער נזכרו בספרי‬
‫‪ ,‬התלמודיים איך נזיל לגזור לחלועין שהזוהר לא ידעו ממנו‬
‫מאומה‪ ,‬האם כשביל שלא נזכר כשמו זה ס פ ר הזו ה ר ? הלא‬
‫■’הראיתיך בעיכיך ששמות אחרים קורא לו מרס יוודע בקרב‬
‫ישראל בשם זוהר‪ ,‬ומי הוא זה עדב אל לכו לומר שמיום הולדו‬
‫זה שמו וזה זכרו‪,‬ולא מצאוהו כזמן מאוחר ? וגם אם ימצא כגוף‬
‫׳הספר רמז קנוון או גדול לפנוי זהר‪ ,‬הלא מעולם לא עלה על‬
‫לבי לומרמזספר הזוהר גס הוא לא היה עלול לשליחות יד כשאר‬
‫‪:‬ספרי הקדמונים ובמה דברים נתוספו בו במשך הזמנים אשר‬
‫כל רואיהם יכירום כמקומותם ללשונותס וגם זה ככלל ‪ /‬ואין‬
‫מכל זה מקום להפלא כי ק יגזור השכל והכסיון אכל ־מה‬
‫שראוי להתפלא הפלא ופלא הוא שכל החכמהי׳האלהית וספריה‬
‫־רכים ונכבדים שהיו־ ידועים וכמוסים אצל התלמודיים כאשר‬
‫הוכחתי■ לא ישאירו אחריהם רושם הנכר כספר הנורא הזה ל‬
‫הזוהר אשר אליו ינהרו כל קוי החכמה האלהית וכל נחליה‬
‫־ אל הים הגדול הזה יסוכו בלכתם ולא יהיה הספר הזה נושא‬
‫משך הזרע אשר ‪ .‬זרעו הקדמונים ‪ ,‬ושארית פליסת פכמתס‬
‫; כאשר עלה בידם להציל מיד הזמן המורף שתי כרעים או כדל‬
‫‪.‬אוזן קונעריסים נפרדים אשר בהתחברם‪ ,‬ובהסתפחם אל‬
‫הנוספות אשר שתו איש עדיו אחרוני האלהיים‪ ,‬יצא שלם כגופו‬
‫היוד בלכושו זה ספר הזוהר כאשר הוא לפנינו היום ‪ ,‬הלא‬
‫לאמונה מי שיכחיש שכן היה כאמת הוא יוצא הרחק מאד‬
‫מגדר־־האפשר ונופל במכמורות אשד חשב להנצל מהם‬
‫ההסתפקו באמתות ספר הזהר ‪ ,‬ומיראתו שלא להיות פתי‬
‫ימא‪.‬מין יהיה פתי ממאן כי הפתיות נופלת בין להאמין או למאן‬
‫‪8‬‬
 ‫()‪)(58‬‬
‫כמקום שיש להם ־מכחישים מן השכל • וכל זה מלכד'איזה‬
‫ראיות הלא הם כמוסות‪.‬עמלי‪',‬־שמשם תצא הוראה כי גס‬
‫בשמו זה ספר הזוהר ככר היה ־נודע בישראל גם ערם פרסומו ״‬
‫האחת מדברי התוספות )הגם שקראו עליה ערער קצק‬
‫מהאחדונים( ואחת וגדולה וחדשה היא מדכרי ה ע מ נ ו א ל ‪,‬‬
‫ויספיק לך כעת בהערה הזאת אם לא אפרש שיחותי ־כיתר‬
‫שאת‪.‬לכל אשחית יקר תפארת הראיות בזוכרי אותם ־נפרדות‬
‫‪,‬‬
‫ונכרתות מכל האותות והמופתים הנלוים אליהם וכשאשליס‬
‫חובתי עם בעל הויכוח לזרות ולהכר כל המענות שהביא‬
‫בספרו ואסקל המסילה ■אשר אנו ב ה‪ ,‬תשוב תראה אחר‬
‫הריסותיו בכין חדש ומפואר אלף המגן תלוי עליו לעזרת‬
‫החכמה ובכללם שתי פרידות שזכרתי מדברי התוספות ומספר‬
‫ע מ נו א ל ‪ -‬ולא אכחד ממך חפני שראיתי ■כן תמהתי‪.‬כסיף‬
‫דברי המאכר ׳שכתב וז״ל ואיננו עור )ס׳ הזוהר( אלא‪ .‬מכלל‬
‫הספרים הנמצאים בדורית אחרונים׳ ומיוחסים למחברים‬
‫קדמונים כגון ס' הישר וס' דברי הימים של ‪-‬משה ואכריהס‬
‫שהרשות נתונה לכל חכם לב לקרבם או לרחקם כפי מה שיהיה‬
‫נראה לעיני שכלו מכלי ■שיהיה כזה‪-‬מקום כלל לאמונה ע״כ ‪:‬‬
‫כאלו כפי דעתנו לא נתנה רשות לכל חכם לב לקרבם או לרחקם‪,‬‬
‫וכאלו האמונה‪ ,‬עצמה לא היתה נטיעה על יסודית השכל ותהיה‬
‫כאפשר אמונה מכלי דעה והשכל ונהפוך הוא ‪ -‬אם ־מצר‬
‫האמונה הלא כשמה כן היא הוראה פנימית שכלית על איזה‬
‫דבר שיהיה ואיך תוכל לשער הודאה פנימית אם השכל ימאן ?‬
‫ואם מצד ספר הזהר שנתן רשית לקרבו או לרחקו גס אנו‬
‫נאמר כן ומעולם לא עלה על דעתינו לומר קבלו הזוהר‬
‫בעינים סגורות אם לא מפי עדים נאמנים וראיית נכונות אשר‬
‫עליהן יסמוך השכל השלם ולתכלית זה כלבד היינו לאסוף‬
‫ולהביא עדים וראיית שמחי מגמת פני בחבור זה ובחכוריס־‬
‫אחרים אי״ה וכן יקרה לכל ספר אשר קמו נגדו המעוררים‬
‫והנוקפים וכן קרה בימינו אלה לספר הישר שעם היית שרוב‬
‫חכמי אומתינו השליכו אותו מעל פניהם מצא עזר כנגדו‬
‫בחכם יהודי שנתנלר ושמו דרא׳ק ‪ ,‬והוא רר׳ך קס׳תו כאוהי‬
‫לתרגמו ולהליץ בעד קדמותו ואם יעלה בידו להוכיח בראיות‬
 ‫‪x m‬‬
‫‪-‬שק הוא כאמת יקוכל האמת מפי האומרו■ וגס אותו כמנה‬
‫^פכלל אפרי תדמוכנו וררך כללאני■ אומר שלא יפה עשה המחבר‬
‫הלז ליחש לכעל הריה דרך אמונה פתאית מכלי חקירה וגם‬
‫התנצלותו כהכרח החקירה ‪.‬כדרוש הוה■ היא משנה שאיכה‬
‫צריכה אם לא אצל איזה מתחהד שועה אשר לא יאכה;לתת‬
‫‪-‬עעס‪-‬לדכריו •‬
‫תפני •‪ .‬ומה אתה אומר על פירוש רכיכו כהים שזכר למשנת וכחג‬
‫כרוכים על המים ובדברי הרמל׳ך וכעל הרוקח כמה שנוגע‬
‫■‬ ‫לליל הוש״ר ־‬
‫פנאת • אני אומר שכל דכרי המפרשים שיתנגדו לחכמת הקכלה‬
‫‪,‬הס כעיני המחכר *כראי מוצק חזקים ומהם עישה יהירות‬
‫‪,‬‬
‫להקים נגדה מצודים‪ .‬וחרמים ואפי' לא יהיה אלא תכס אחד‬
‫‪,‬‬
‫מהרכניס כיבינו נסים לא תנא ולא אמורא די‪-‬לו כפירושו‬
‫להכחיש דברי המקובלים •‪ ,‬כאלו פירוש ר״ן■ מקובל משיני ולא‬
‫נוכל לשער פירוש אחר שישכים ייתר לדכרי המקוכליס וכאלו‬
‫גס פירוש ר״ן לא יוכל להתישב ולהשכיס עם דכריהם כי איני‬
‫■רואת למה לא כורשה להתפלל לעוכת הכלל כליל הוש״ר וככל‬
‫מת ובכל זמן גם על הכלל גס על‪.‬הפרע‪.‬כאשר הארכתי‬
‫לכתחלת ויפוחנו ‪. -‬ועל דברי הרמב״ן והרוקח היקרים‪/‬‬
‫המעידים ומגידים כי‪-‬גם קודם פרשום הזהר כצי היה לעולמים‬
‫מנין החתימה בליל הוש״ר מה ענה המחבר ? אם לא אמירה‬
‫רכה‪ .‬כשפתיס כמות ותכלית דבריו כי קכלת הימכ״ן והרוקח‬
‫גס היא מאותו המין שעליה צווח הנביא ירמיה על שלשה‬
‫פשעי יהודה וכו' ויתעום כזביהם אשר הלכו אבותס אחריהם •‬
‫‪,‬הלזאת תקרא תשובה ותענה חזקה? אין זה כי אם דברי‬
‫חרו‪-‬פין וגדופ^ן לא זולת לומר ששני שרי צכאות ישראל חזרו‬
‫‪-‬להיות כעובדי אלילים אשר עליהם יריע אף יצריח הנכיא‬
‫‪:‬ירמיה וגם בכל נאצותיו וחרופיו האלה לא העלה ארוכה‬
‫‪,‬למחלתו ונהפוך שהרבה יותר מדאי אשר וקייס קדמות הקכלה‬
‫^כןהרי ‪ .‬כפי עדותו גם רמכ״ן גס הרוקח נתפתו אחר קבלת‬
‫•|פותס וא"כ גם קורס שניהם כבר שלחה בארץ גזעה חכמת‬
‫הקכלהער שרמכ״ן והרוקח לקחחאזנס מה שלקחה וי ת עו ם‬
‫‪,‬כזכיהס־א שר ה לכו א כ ו ת ם א ח ר י ה ם כמו שהזיר לומר‬
 ‫() ‪)( 62‬‬
‫כדבריהם שילמדו קצת עכינים ‪ ,‬גדולים ו מוכי ס ! מאיזה גלוי‬
‫כבואיי‪ ,‬כ חלום או כחזיון ו א ם‪ .‬א מרו לא בשמים היא^ לא אמרו‬
‫אלא כדבר שכפי ה ע דו ת השמימיי יחתור הכללים ה מקובלים‬
‫כ או מ ה ‪-‬והשרשים שעל פי הם התורה נדרשת אכל אם ‪-‬ברבר‬
‫שעלה ונ ח ת פ ק ע ל ראשי ע ם קרש ולא נ תבאר איזה יכשר משני‬
‫ה ד עו ת תו פי ע רוח הקדש או כ ת קול או‪ .‬איזה גלוי שיהיה מזה‬
‫המין שזכרנו ‪ ,‬מ עו ל ם לא א מ רו שלא ננ הוג בו כבוד כמאזניב׳‬
‫לעלות ולהכריע הענין‪.‬אל אשר יהיה‪.‬הרוח הזהה עליוני ל ל כ ת‪,‬‬
‫וים לכלל הזה שרש כשכל הישר הננוו ע כנו ‪ ,‬ואין ה מ קו ם‬
‫מ ח כי ם להאריך בו אכל מי שהשקיף ע ל פני ים ^ מ ו ד זכור‬
‫יזכור יותר מזה שאוכל לכתוב ועל כלם מ ה שנפחקה הלכה‬
‫כ כ ״ ה ע ל פי כ ת קול ואף לרכרי ה תו ח פו ת ש ם ו מ ה שהקשו‬
‫ותרצו עדיין הראיה כ מ קו מ ה עו מ ד ת כ מו שיראה ה מ עיין וחוף‬
‫דכר אני ‪.‬אומר כי מאד צדק בדבריו החניגור כאו מרו שכל‬
‫מ ענו ת האורח מ ענו ת‪ .‬שמא ‪ ,‬ו ע ענו תיו ע ענו ת ודאי ‪ -‬ואיני‬
‫מוצא לא מ ע ם ולא ע ר כו ת כ מ ה שחתם רכריו האורח‪.‬ל אמר‬
‫‪.‬״חלילה לי מלחשוב כזאת) שר מב״ן כדה הדברי‪.‬ם מלבו( ו הנני‬
‫מ ח כי ם שרמכ״ן ז״ל קכל קבלתו מרכו‪ .‬אכל לא אחכים ע מ ך‬
‫שהגיעה‪ .‬אליו הקכל ה ה הי א כשלשלת כלתי מו פ ח ק ת לא ע ד‬
‫הנ בי א ם ואף לא ע ד ה א מור אי ם ע״כ כי א חר כל מ ה שכתבנו‬
‫ל מ על ה כ ק ד מו ת ה ק ל אצל ה תנ אי ם והאמוראים לכל ה פ חו ת ‪-‬‬
‫נני ח מ ל ע ד הנכי איס כי למי שמאמין בתושבע״פ אין מן‬
‫הצורך להוכיח מדברי‪ .‬הנביאים ‪ ,‬אכל מ״ש ע ד הא מור אי ם הוא‬
‫מ שפמ מ עו ק ל ודין מרו מ ה בכל כחיכותיו כאין ה פ ק ‪ ,‬וזו ׳כחו‬
‫בלבד לאמר ‪ ,‬לא אחכים או לא אאמין כ מו שהוא אומר א כ ל‪,‬‬
‫כ מו שלא ראינו אינה ראיה כך איני מ ח כי ם או איני מ א מין‬
‫אינה ראיה ‪ ,‬ו א ם ל א‪.‬בד ה הרמב״ן הדברים מלכו אכל קבלם‬
‫מרבותיו ‪ ,‬ואם אין בינם וכ ן הא מור אים זמן כ״כ רחוק ע ר‬
‫שנוכל לשער אבדן הקכל ה הראשונה ותולדת הקבלה השנית ‪,‬‬
‫ואם רבותיו של ר מ ל׳ן ורכות רבותיו כלם אנשי א מ ת יראי‬
‫אלהיס ‪ ,‬שונאי הכלי הגויס‪ .‬מואחים כ א מונ תי ה ם הכוזבות‬
‫אבל ל פ נ י‪ .‬ל יתהלכו ‪ ,‬ודבקים בו כתורתו ו א מונ תו וג ם ה מו ת‬
‫לא יפריד בינו ו כינ ס ‪ ,‬ו אם תמיד יזכרו ה ח כ מ ה הזאת כ אי מ ה‬
 ‫()‪) ( 65‬‬
‫כ ר ת ת'וזי ע‪ ;,‬וקדוש יאמר לה וכשם ק כ ל ה יכנו ה‪,‬־ול אייגלו‬
‫מ מ נ ה כי‪,‬אם שמ׳ן מנ הו תח ת מ הי ה הפירה והמשל ‪ -‬איך‬
‫יזיר לומר‪,‬־ שאין לה שיש ו ע ק ר ג ם בדכרי האמוראים ואם לא‬
‫איפה הוא השרש שממנו גדל ועשה פרי ל מ עלה האלן הזה ?‬
‫חפצי • לפי דכרי האורח ‪ ,‬לא כלכד כז מן ה א מור׳ אבל ג ם‪ .‬כז מן‬
‫י הג אוני ם לא נו ד ע מ מנו מ או מ ה‪ ,‬ולשוא זכר רבי' שם עו ב בה'‬
‫ה א מונו ת דכרים כשם רב קשישא' גאון שלא נמצא גאון כז ה‬
‫בכל הג אוני ם ועוד מ״ש עליו שהרביץ תורה כארץ פוליא הוא‬
‫בהילות ג מו ר ה כי מי הביא הג אוני ם לארץ פוליא ואומרו עו ר‬
‫‪:‬ג און' מזרע הגאוניש אין לו מוכן כי הגאונים לא היו כלם‬
‫מ מ ש פ ח ה א ח ת כי ח כ מ ה היו מבק שים ולא יחה ״ וה עולה‬
‫מרכרי האורח שכל אלה הדברים בר א ם מלכו הרב שם עו ב‬
‫■וקרא שם הגאון ק ש י ש א להכניה בלב הפת אי ם כי איש קד מון‬
‫■‬ ‫■ היה־ כ הורא ת קשישא שענינו זקן •‬
‫פנ אה ׳ שחוק ע ש ה לי האורח ב מ ה שזכרת מדבריו ‪ ,‬ראשונה‬
‫■מה שכיתב משם הרש״ע הותר דבריו הראשונים כ מ ה ‪,‬שאמר‬
‫;■שהמקוכלים או מרים שקבלו ח כ מ ת ם מאליהו' לא זולת‪.‬והרי‬
‫אנו רואים בדברי הרש״ע שכפי ד ע ת ם מז מן הג אוני ם נ מ שכה‬
‫־נבד ז מנ ם ‪ -‬שני תכי הן לו יהי כדבריו שאין‪.‬דברי י כ על ש״ע‬
‫־■מכוונים ל א מ ת ה א ס כשביל שגגת מ ח ב ר אחד יצעק נג ד‬
‫ה מקובלים ואיש אחד י ח ע א ועל כל ה ע ד ה יקצוף שלישית‬
‫'שלחנם דן את הרש״ע לכף חובה ומי יורע א ס זכרונו ה ע ע הו‬
‫‪-‬או שמרת האנשים והמקומות■ הגי עו אליו משונים מ מראי תן‬
‫'רביעית הכלל שהחליע שלא ידעו הג אוני ם מ או מ ה מ תב אר‬
‫■צוזבו כתשוכות הג אוני ם שיצאו לאור עול ם ‪ ,‬וג ס כ מ ה שנודע‬
‫קודם לכן מתשובית רבינו האיי שנדפתו בם' עין ישראל וזכרם‬
‫ה מ חבר ב מ ה שיבוא ומקצת דברי הגאונים מתוך תשובותיהם‬
‫'כאשר לק מ תי ם ‪ ,‬ו ע ת ה בא ואראך כי ל חנ ם מ ען האורח ע ל‬
‫‪.‬רש"מ ואחר שבדקתי כתשובת רכינו שרירא ג און‪ ,‬וספרים‬
‫'אחרים ראיתי כי כל אלה ה מ ענו ת ללא צדק וללא א מ ת ע ל כן‬
‫קפצתי צדקו־ מ ענ תו ראשונה שלא מצא גא־ן כשם רב קשישא ‪-‬‬
‫ציין הגאונים ו הנ ה אכוהון דכולהו שלשלת הג אוני ם היא התשובה‬
‫׳היארה לרבינו שרירא גאון והיא ה מל מד ת לאדם ד ע ת בכל‬
 ‫קורות הגאונים ע ד ז מנו וכתשובה זו תחזינה עינינו הי א מנו‬
‫דברי הרש״ט אם לאו‪ ,‬כפיי ע דו ת הרש״ע הוא רכי׳ קשישא מ מ ת א‬
‫מ ח תי א הי א קורא ולגאוני הורא נפנ' לראות כתשו׳ רש״ג שזכרנו‪,‬‬
‫אם לא נמצא‪-‬מקום לזה הגאון ־שזכד־הרש״ט כשם רב קשישא ‪-‬‬
‫וזאת‪,‬אומר שגם אם ישוער שאין תשובת רש״ג הובלת שיהיה‬
‫נמצא‪ ,‬גאון הורא כשם רב קשישא ככל זאת׳ לא הורשינו‬
‫להחליט שלא היה ולא נברא אם מצד שקול ה ד ע ת ה מ ע כ ב ע ל‬
‫ידינו כי ■אין זה מ ח ק ה נ מ נ ע שישמט מהיב ת‪ ,‬ה שכחה או‬
‫ה מ ע תי קי ם זכרון גאון א חד כין שאר גאונים כאלו •לא היה ואס‬
‫מצד הנקיון שכן יוכיח כ א מ ת כ מו שראינו מעין זה ממ ש כרכ‬
‫נ ח מן ■גאון שבארבעה מ קו מו ת אצל ה מ ח ב רי ם נזכר שם רכ‬
‫נ ח מן גאון ועכ״ז כ תב ה ח כ ם והחוקר הנפלא רפאפורט־הי״ו‬
‫ששם גאון ■כזה ל א‪.‬נ מ צ א ככל אגר ת רש״ג וג ס‪-‬ל א ככל שערי‬
‫צדק ואם טר ח ו ע מ ל הי פ א פו ר ט להוכיח כי ט עו ת נפל כשם‬
‫־ זה כ א ר ב ע ת ה מ קו מו ת שזכרנו וצריך לומר רב נחשון או רכי‪.‬‬
‫נתן ב מ קו ם רב נ ח מן ל מה לא כצדיק בכיוצא בזה ג ס דברי הרכ‬
‫שם טו כ בזוכרו את רב קשישא גאון ‪ -‬ו כ מו שראינו עוד בכלל־‬
‫השנויים הנמצאים כין נ ס ח תשובת ■רא׳ג ׳ כ ה' יוחהין ונ ה ח‬
‫חופש מ ט מוני ם שכה ע ת ק היוחסין נמצאו‪.‬שני ג אונים שחסרו‬
‫כנסחי‪,‬החפ ש ‪ ,‬והם רב נהילאי‪ .‬ורבי י ע ק ב הכהן ואשרם‬
‫וקיי מם הרב רפ א פו ר ט וכמד שחהרו שנים מ ה ע ת ק החופש ק‬
‫יוכל להיות שחסר גאון אחד משתיהן לפי רוכ השכים‬
‫ו ה מ ע תי קי ם וכל השיעורין הללו לא נ א מרו אלא כפי מה‬
‫שרמינו איו ת אגרת רש״ג סותרת ה מונ ח אכן ע ת ה תשוכ תראה‬
‫א׳ כי אין נ ס ת ר מ ח מ ת תשוכת רכינו שרירא למציאות גאון‬
‫אחד‪.‬כ שם רכ קשישא ‪ -‬כ' שלא זאת שאינה סותרת אף זאת כי‬
‫ארכה סיוע נמצא כ ה לקיים ול אמת מציאות הגאון הזה ‪ -‬אם‬
‫לשלול ההתירה כ א מ ת כי הרכה פ ת חי ם להגיע■ למכוקשינו ‪,‬‬
‫הלא ת ד ע ראשונה שהעולה מ ה ח קי ר ה החפשית ־הצודקי!‬
‫ומגדולי אנשי ה קרי טי ק א שהרכה מגאוני פו מכדי ת א וסורא‬
‫שמות רכים קורא להם מפי ה מ חכרי ם וככל השמות האלו אחי‬
‫הוא הגאון ו פ ר ס מו הכ תוב כשמות ותארים רכים ולא אזכירן‬
‫כי א ס שנים מ ה ם ־ הלא יד ע ת שרכ צדוק הוא אבי רכ נחשי‬
 ‫()‪)(6S‬‬
‫וכשם ר ב צדוק יכונ ה כתשו' רש״ג ואחריס • ועכ״ז הראה־ לנו‬
‫ה פ כ ם ר פ א פו ר ע שלגאוןזה יקר' הראכ״ד כ ל הקכלה שם אחר‬
‫היינו שם יצחק באופן שכשני שמית נו ד ע גאון זה ■ועכ״ז לא‬
‫'■נכחיש ‪ ,‬היותו אחד ‪ ,‬ולא די כזה כי מצינו ג״כ גאון כשלשה‬
‫•שמות יכונ ה ו הו א הנזכר כתשיכת רש״ג כשם רב משישיא ‪,‬‬
‫וכתשוכה לרב נחשון ) ת שו׳ ■גאונים ק ד מוני ם ד פו ה כ ר לין (‬
‫נ קרא מ ר רב משה ג אוןו כ ה פ ר ה ע טו ר הכי נ קר א שמו■ מר רב‬
‫אשי ‪ ,‬ו ע ם כל שנויי שמות אלו ; לא מ נ ע ע צ מו ה ח כ ם‬
‫ר פ א פו ר ט הנז' מל קיי ם היות שלשתן אחד ‪ ,‬ואם מצאנו ראינו‬
‫כ מ ה ג אוני ם נ קו ב; ם בשמות ה ר כ ה ' א י ך נחלי ט שלא יוכל‬
‫להיות ככלל הג אוני ם הנוד עי ם אחד המיוחד שגם כשם קשישא‬
‫יכונה ? ו א ם לא נזכר בשם זה כתשו׳ רש״ג מ ה בכך ? וכי תנ א‬
‫■כרוכלא לזכור כל גאון בכל שמות ותארים שיש לו ‪ -‬דיו לי בינו‬
‫שרירא לזכור מ ה ם קצתם כ ת אר ס ובכל שום ו חניכ א שלהם‬
‫כ מו שאראך • אכל שיתחייכ לתאר אותם כלם■ בכל חאריהם‬
‫וחניכותיהם‪:‬זה לא ש מענו ואי אפשר לה שמע ; וג ם א ם נ א מ ר‬
‫) מ ה שלא יחייבהו הויכוח הלז( שאין ג ם אחד מגאוני‪ .‬הורא‬
‫שזכר רש״ג שיתישכ אליו שם קשישא מ ה שלא יוכל להכחיש כי‬
‫אס דרך נ כי או ת‪. ,‬בוא ואראך שרכינו שרירא גאון כ מ ה שנוגע‬
‫לגאוני הורא■ ולקורותיהם לא יכול לכוין אל ה א מ ת הכרור‬
‫והרכה דברים נ ע ל מו מ מנו וזה לא מלכי חלילה כי אם על פי‬
‫שנים‪..‬עדים נ א מני ם שאין אתה יכול להזימם ‪ ,‬ה ע ד האחד‬
‫הוא המוציא לאור הפ ר חופש מ ט מוני ם חוקר חופשי מילדי ‪.‬‬
‫הזמן ודכר אין לו ע ם הקבלה ו ח כ מי ה ועכ״ז משכים הולך‬
‫למה שכתבנו כזה הלשון ״הנה אנ חנו רואים כי הגאון רב‬
‫שרירא בג אוני פו מכ רי ת א רשם כל גאון וגאון את שנת ס מי כ תו‬
‫א ב ל ב ג א ו נ י ס ו ר א ה י ה מ ס ו פ ק ב הרכה מ ה ם כי‬
‫כגאוני פו מ ב די ת א אפשר לו היה לדעת יותר כבירור כי שם‬
‫היה ג ם הוא ו כ ו ‪ /‬א כ ל ב ג א ו נ י ס ו ר א א פ ש ר ש י ד ע‬
‫על■ פ י ה ש מ ו ע ה ל כ ד ה ו ע ל כ ן ה י ה מ ס ו פ ק‬
‫כ ק צ ת ם״ ו ה ע ר השני הוא ה ע ד הוא הדיין הוא ה ב ע' ד הוא‬
‫'הוא ע צ מו ר ב י נ ו ש י י ר א ג א ו ן מ ע י ד ב ג ד ל ו כי‬
‫כ מ א ה שנים מ שנת ‪ 4 4 4 9‬לשנת ‪ 4■5 4 9‬ליצירה לא נוד ע לו‬
‫‪9‬‬
 ‫() ‪)( 66‬‬
‫ככירור כל הג אונים שהיו כהורא ואת הידועים לו כתה • וזה‬
‫לשונו היקר \ כ א לין שני כלהון ג אונים דהוו כמלזא מההיא‬
‫) הי א‪ .‬הור א( ע י ש נ ת אלפא ■ ל א ' נ ה י ר נ א ל ה ו ן ש פ י ר על‬
‫ה ה ד ר ו ה ו ה א י ת כ ה ו ן ■כמי׳ ת ו פ נ ת א ו מ ל י א ת ‪/‬‬
‫הרי לך הוראת כ ע ל דין כי בג אוני הורא לא השיגה יד רש״ג‬
‫לאהוף‪ .‬הכל ב אגרתו וככלל הנ שכחים ב מ א ה שנה הללו מי‬
‫יורע אולי היה גאון זה שזכר הרש״מ הוא מר קשישא ‪ -‬ראה‬
‫נתתי■ לפניך שתי הוכ חו ת טו בו ת ובריאות ‪ ,‬ה אח ת שאף אס‬
‫נ א מ ר כי תשו׳ רש״גי סותרת ומכח שת מציאות גאון כשם רב‬
‫ק שי שאעכ״ז עדיין נוכל ■לקיים דכרי>הרש״ע ונתלה שתיקתן‬
‫של ראשונים כ א ח ת מ ה ה כו ת שזכרנו • שנית שאין מדברי רש״ג‬
‫התירה למציאות ■גאון אם מ פני היות שם קשישא תאר שנשמה‬
‫משם איזה גאון הנזכ ר כת שוכתו ואם מ פני שהוא ע צ מו רש״ג‬
‫הודה ולא כוש כי לא שלמה עינו כל כך כג אוני הורא ע ד‬
‫שיוכל לקיים מי היה'ו מי לא היה ‪ :‬ואקר כל זה נשאר לי לבאר‬
‫ה פנ ה השלישית שיסדתי ליהוד מוהר והוא שלא כלכד‪ -‬שאין‬
‫מדברי רש״ג סתירה לדברי הרש״ט ! אכל שיש ללמוד מתוך‬
‫התשובה ע צ מ ה כי קרוב ונר אה שנמצא בין הג אונים גאון‬
‫אחד שמו מר קשישא וזה מ ה מ ע מי ס שאזכור ־ ראשונה הלא‬
‫ל א מונ ה עינינו הרואות מ תוך התשו׳■ ע צ מ ה כי זה היה מנ הג‬
‫ראשי‪.‬ישיכרת שבבבל ל ס פ ח אל שמם ה טו ב כנוי או חניכה‬
‫שעל ידה היו נכרים וידועים כיתר שאת ואף כי הרכה מ חניכו ת‬
‫אלה נ ס תר ה ט ע מ ם והוראתם מ מנו היום עכ״ז כי ת עבור על‬
‫פני התשובה לרש״ג לא תוכל להתעלם שכך היה כ א מ ת הלא‬
‫ראית מ ה‪ .‬שכ אב הגאון ע ל מ ר רב יוסף וזה לשונו ‪\, :‬כתריה‬
‫מלך מר רכ יוסף דהוה ידיע יבכר כותנאק‪ ',‬וכן מה שכתב על‬
‫רכ יוסף אחר כריה דרב י ע ק ב גאון רי די ע; ב כ ר ס ט י ‪ /‬והכוונה‬
‫כשניהם שהיה נו ד ע ו מ פו ר ס ם לרביס ב כנוי‪.‬ז ה כר ס טיא או‬
‫כר כותנאי וכן כג אוני ם אחרים המצא ‪ ,‬א ס לא שגיתק שנשאו‬
‫על שכמם תאר כזה כנר א ה מהת שוכה עצ מה דוק ותשכח‬
‫ואחר שכן אל ת ת מ ה על החפץ אם אזנך ת ש מענה מ ה ר‪/‬׳נו‬
‫שהיה גאון כשם מר קשישא כי תאר זה יוכל להיות קרוב לודאי‬
‫תאר כ שאריהתאריס שכהם היו מצויינים הג אוני ם לכני דורם‬
 ‫()ל ‪)( 6‬‬
‫‪.‬וצייתר א ם תהתכל ב ה תי ס הכה הערות‪ ,‬עוכו ת אמרתי לא‬
‫‪:‬אכחידן ת ח ת לשוני ‪ ,‬ראשוכה שככר מציכו כ חכ מי התלמוד‬
‫תאר יזה קשישא ומן הכורע וגלוי ומפור שם כי הרכה מ אד‬
‫תפ או הג אוני ם כ שעת י הא מור אי ם שקרמו להם וכמכ הגי הם‬
‫‪.‬והיו נחשכים אצל ע צ מ ם לאחדים ע ד שיעור שרכינו שרירא‬
‫י מנ ה ככלל הג אוני ם ג ם האמוראים ע צ מ ם כנר אה מתשובתו‬
‫ולא זו כלכר שמציכו כתלמוד מר קשישא ; אלא שזה כלל גדול‬
‫אצל ה ק ד מוני ם תנ אים ואמוראים להוסיף על שמותם חניכ ה‬
‫ותאר מ סויי ם ‪ ,‬ואלו כ אנו ליחד הדכור על פ ר ע זה תככד‬
‫ה מל אכ ה כיתר שאק רק״אלה אזכרה מן הבא‪ .‬כירי מ עין‬
‫דו ג מ א‪,‬י הלא ראינו ר כ יהודה נקרא אצל חז״ל שי נ נ א ‪,‬‬
‫ושמואל נ ק ר א ‪ .‬א ר י ו ך ‪ ,‬ורב נ קר א א ב א ‪ ,‬ודכי זירא כקרא‬
‫ק עי־נ א שתוארו 'כמו זירא או זעירא׳וכין התנאים כור סיד ‪,‬‬
‫מעין' ה מ הג כ ר ‪ ,‬חסיד ‪ ,‬אחריו רכינו הקרוש וכיוצא כאלה ־‬
‫ל ( וז א ת שמת וגדולה היא כ עיני כ י מ צ י נ ו כ י ן ה ג א ו נ י ם‬
‫ה מנ הג לתאר ע צ מ ם לפי רוב או מי עו ע השכים‪ .‬ולכנות‬
‫ע צ מ ם כשם י נ ו ק א כאשר עינינו צופיות כתשוכת רש״ג‬
‫שזכרנו גאון א ח ה שהעלה ע ל דל שפתיו מ ר ר כ י נ ו ק א‬
‫כין שתהיה הכוונ ה שכך היה נ קר א כעצ ם כשם ינו קא כין‬
‫־שיהיה כ נ ו י ־ ל ר כ נ ע רונ אי גאון כאשר רצה להוכיח כ ע ל‬
‫חופש מ ע מוני ם וכאשר יתישכ יפה יפ ה להשערתיכו ה קו ד מ ת‬
‫'שיהיה שם קשישא תאר לאחד מג אוני סורא כ מו ששמעת‬
‫ו כ ע ת איני זוכר‪- .‬אס מר־ ינו קא שזכר ‪-‬רכינו ‪.‬שרירא לפנים‬
‫כ או מרו ״וביומא דהדין רב ס מ א כ ע כ ת שנת תשפ״א אתאסרו‬
‫רכנא א מי מ ר כר מר ינוקא״ אם הוא עצמו מר רב ינוקא‬

‫חז״ל נ ת אחת‬ ‫)*( ־ייאת זו חויתי ואספרה‪ ,‬שמצאתי כסיליסיפי רומי‬

‫'המלאה‪ .‬לה דעות ואמונות ודרכים יומנהכיס קרוכיס מאד לחז״ל כאשד‬
‫העירותי בזכרוגות׳ לרוב מאד ‪ ,‬וגס אצלם היה מנה; זה לספח אל שמס‬
‫תאר פרטי להורות תכנות כל א' וא' וטבעו ודעותיו ומדותיו הפרטיות‬
‫שלאחד קורא כשס‬ ‫כאשר תחזינה עיניך כ ל ו ק י א נ ו ס כמשתהו ‪4‬‬
‫לאכירינטו לקידודו ולחורפתו‪ ,‬ולאחר קרח חרב כי בוטה היה כמדקרות‬
‫’‬ ‫חרב ולשלישי' מדה ‪ ,‬כ׳ היה איש מדה בכל דרכיו■‬
 ‫()‪)(69‬‬
‫כאלו כרור ושריר וקייס כי ה מ חוז פוליא שזכר הרש״ע היא‬
‫ה מ דינ ה הכורעת כשם פוליא כאיטליא ‪ ,‬וכפי ה א מ ת איני‬
‫רואה הכרח שילחצנו לחשוב כזאת ‪ -‬שאם זו כחו של האורח■‬
‫שלא מצינו כ מז ר ח וככל עי ר או מדינה שמה פוליא ‪,‬אין זו‬
‫ראיה ‪ ,‬ונפשו יודע ת מאד כי לרוב מאד מצינו מ קו מו ת אצל‬
‫גאוני בכל שלא נ ד ע שחרם ואיה מ קו ם כבודם ושמו ה חוקרים‬
‫‪.,.‬כל־ימעיניהם לבאר כאר הי ע כ מ ה הנ ה ה מ קו מו ת האלה‪ •',‬פ ק ח‬
‫עיני ך וראה מ ה שכתב רביכו שרירא ע״ה כתשוכתו הנזכר ת‬
‫ע ל רבי ישעיה הלוי וז״ל ‪ ,‬רבי ישעיה הלוי ב ר‪ .‬מ ר רב א כ א‬
‫ומן כ ל ו ד א י הזה‪ ,‬ומי יתן יהפר לנו האורח איפה ה מ קו ם‬
‫ה'ה ש מ מנו נ ת כנ ה רבי ישעיה הלוי ‪ -‬ואחרון הכביר‪ ,‬מ ה‬
‫■ ■שמצאנו בתשובת רבינו האיי נ ד פ ה ה בתשובות ג אונים ק ד מוני ם‬
‫‪ .‬שכתב ע ל רכי׳־שמעון ב ע ל ‪ -‬ה ״ ג ריבן ש מ ע ו ן כ צ ד ו י א‬
‫כ ע ל הלכות גדולות ודבריו כ תפר ה ח תו ם כ מ ה שכתב כצדויא‬
‫ולא זכינו שיאמר עליו פירוש נראה ע ד שבא הרב ה חו ק ר‬
‫ר פ א פו ר ע והודיע לנו שהכוונה ע ל עיר קאירא עיר ה מלוכ ה‬
‫אשר במצרים ו ט עו ת נפל ב מ ע תי קי ם וכ תבו כ צ ד ו ו י א‬
‫ב מ קו ם כיירואה על משקל קוראה ככלאה ו ע ם כל זה אין‬
‫ידעתו נו ח ה בפירושו ו ב א מ ת קשה להולמו כי לא נ תבאר כל‬
‫הצורך שבאותו פר ק ובאותו זמן היתה עיר במצרים שמה‬
‫קאירא ו אם כן היקוד עצמו י ת מו ט ט וחזר הקושי לאיתנו‬
‫הראשון ‪ -‬ו כ מו כן יאותה לנו שלא‪ ,‬להשליך אחרי גוונו ע דו ת‬
‫ארש״ט בשביל ישם מ קו ם שלא י ד ענו שמו ■כי שמות כאלה‬
‫בנ קל ישתבשו או יהיו רומזים לאיזה מחוז קטן‪,‬שלא נשאר זכר‬
‫לו ברורות‪ ,‬הבאים ‪ ,‬או יכנו ה מ קו מו ת ההנ ה בשמות מושאלים‬
‫כ מו שמצינו משל הגון ויפה׳‪-‬ובהיר ומתישב לנדון אשר לפנינו‬
‫והוא שרש״י ו כ על ה עי טור קוראים לשלמה כרכי יהודה שהיה‬
‫צאיטליא ש ל מ ה ה ב ב ל י וכ תב עליו הרב■ ר פ א פו ר ט ואולי‬
‫כנו אז עי ר רומא בשם כבל כאשר עשו ככר כשנים קדמוניות‪,‬‬
‫ודברי ה ר פ א פו ר ט הללו עולים כ ה ק כ מ ה א ח ת ע ם ד ע ת קצת‬
‫מ ח כ מי הנוצרים שמפרשים דברי ׳פיטרוק שלוחם ‪ ,‬מדי דברו‬
‫על עיר כבל אשר היה גר שם ‪ ,‬ע ל רומי שהיתה נקר א ת בבל‬
‫כפי ה שערתם • ועוד ימצא קיוע ל דב רי' ה ר א פ א פו ר ט ב מ ה‬
 ‫() ‪)( 68‬‬
‫שזכרנו ל מ עלה א& א ח ר ‪ ,‬ול כל ה דכ רו א מ צ ע ו א ת ש א ה כ ה‬
‫נפשנו קאר ינואא אצל הג אונים ונכנ שנו שיעור שני פ ת חי ם‬
‫לקרכה־אל מר קשישא׳ שלנו ה פ ת ח הא' מציאות תארים וכנוייס‬
‫תלויים כ שמותס ‪ ,‬פ ת ח שני תאר וכנוי חצוב מ מ ק פ ר השנים ‪,‬‬
‫ודעת ־לנכון נקל שעל ידי שתיםי הנ ה ה ה ק ד מו ת שזכרנו נשאר‬
‫כפ שע דוקא בינינו וכין מר קשישא להרכ~ש״מ ואחר שנכנתנו‬
‫ע ד פ ת ח הכית ה פני מי לא נשאר כי אם לדלג על ה מפ תן כדי‬
‫ליכנק לטרקלין רצוני לומר‪ ,‬ל פ ר ע וליחד הדכור על התאר ננצמו‬
‫של קשישא ולמצוא מ מנו איזה רושם כדברי רש״ג כתשובתו וזאת‬
‫אומר שעל שני ־אחים ג אוני ם ת עו ף רנלתו ושניהם כר מר רב‬
‫חייא וכה דבר הרש״ג בתשובתו וכתר מר רב אכר הם מלך מר‬
‫רב יועף ובתריה כשנת קמ״ר מלך מר רכ יוהף־כר מר רב חייא‬
‫ואחתוהי ע ל מר רב יוהף בר מ ר רב חייא ומר רב יצחק ה ו ה‬
‫ק ש י ש ‪ ,‬מ נ י ה ע ״ כ ‪ ,‬ואינני מזה מ ח לי ע שרב קשישא‬
‫להרש״ע יהיה זה רב יצחק ושנקרא קשישא להבדילו מאחיו‬
‫הגאון כי ה שערה כז א ת יש לה מב טלי ם הרכה כנג ד ה )אף כי‬
‫שערי תשובה לא ננ ע לו( אבל אני אומר שלא יחדל ע בו ר זאת‬
‫שימצא ככלל גאוני הורא איזה גאון שיתואר להבדילו מאחרים‬
‫או מא חר מא חיו וקרוביו בשם קשישא כ מו שמצינו שנתאר‬
‫איזה מ ה ם בשם ינו קא ו כ מו שראינו שני אשים שזכו לגאונות‬
‫והיו אומרים על אחר מ ה ם שהיה ה ש י ש מא חיו הגאון ‪ ,‬וכל‬
‫זה לגיראת החופש מ ט מוני ם ‪ ,‬אכל כפי נ ק ח ת תשובת רש״ג‬
‫הנמצאת ביוחתין ‪ ,‬יהיה מ כונ ה להדיא כשם ק ש י ש א ונ ת פ ח‬
‫תאר זה‪,‬לשמו העצמי יצחק כז״הל ‪^,‬וכד א מכי ה דוד כר הונא‬
‫נשיא א מר רב יצחק ק ש י ש א‪ ,‬מר רב יותף הוי ריינא דבכא‪,‬‬
‫אתא רב יצחק לותיה וכו' וכו‪ ,/‬וכפי נ ת ח זה רחוקים נעשו‬
‫קרובים שיהיה זה רב קשישא הוא הנזכר כרש״ט וכרוך היודע ־‬
‫ואחר שתתרנו ע ע נ ת האורח הראשונה על מציאות גאון הנק'‬
‫רב קשישא ‪ -‬ע ת ה נבוא לחזות מ ה טיב ה של ט ענ תו השנית‬
‫על ה מ חוז שבו הרביץ תורה הגאון הנז' 'והיא ארץ פ ו ל י א‬
‫ו ט ען האורח כי מי הביא הג אוני ם לארץפוליא אשר באיטליא‪,‬‬
‫ואומר ראשונה כי כל תוקף השגה זאת'היא מוצאת מה מלה‬
‫האיעאלקית שכרך האורח ע ל ע ק ב ה מלה ה ע ברי ת פוליא‬
 ‫()‪)(72‬‬
‫שאהוכינר ה ח כ ה זקש )תחיה א׳ ‪ ( 4 5‬רוח אחרי) אתו ‪ ,‬הנ ה‬
‫מצאנו ראינו שאין כה שערה כזאת שום צד זרות'שלא וקובל ‪:‬‬
‫ו א ל תשגיח ל ע ענ ת האורח שכתה ״כי אומרו מז ר ע הג אוני ם‬
‫אין לו מובן כי הגאוני' לא היו מ מ שפ ח ה א ח ת כי ח כ מ ה‬
‫יהיו מכק שים ולא יחה״ ש ט ענ ה כזאת לא תאות כשום אופן לאיש‬
‫אחר כ מוהו חוקר כקי‪ -‬ככל קדרי ‪-‬זמנים וכל הג אונים עוכרי ם‬
‫לפניו ‪-‬ככני מרון ‪ -‬ראשונה הלא י ד ע ת שהכלל ו ה מנ ה ג‬
‫‪.‬ב או מ תנו הוא הותר מ עי ק ר ה ה ק ד מ ת האורח שכתב ‪,‬שחכמה‬
‫״היו מכק שיס ולא ‪ -‬י ח ה שידוע לכל תלמיד שאם הכן מ מל א‬
‫‪ .‬מ קו ם אכותיו הו א קורם לכל אדם ככ‪,‬ל שררה שכישראל ‪ ,‬ואם‬
‫כן■יש ליחה מ בו א גדול בכל ה מנויי ם והשררות כ מו שמתכאר‬
‫מהתלמוד ו מ הר מכ״ ם וז א ת לפנים כישראל הלכה רו׳וחת ומן‬
‫ה ק ת ם לא זזו הג אוני ם מ מנ ה אפילו כ מלא ט מ א ולא זאת שכך‬
‫היה ראוי להיות אבל אף זאת שכן היה כ א מ ת ו כ פו ע ל ג ם‬
‫א צ ל ה ג א ו נ י ם ה פ ך מ ה שאמר ה או ר ח ‪ ,‬ג ש כ ל א ה כ ח י כ ה‬
‫הראויה כאלו ע ל ה ק כ ל ה נ א מ ר אין טו עני ם ל מהי ת כנחש‬
‫ה קד מוני ‪ ,‬דרשו מ ע ל תשוכת־הגאון רב שרירא ואם לא תמצאו‬
‫מלא חפניכ ם ג אוני ם מז ר ע ג אונים ‪ -‬על שלשים ועל רכעיס^‬
‫אחריש א ת א פ ק וכחשי ב פני ת ענו ‪ -‬י לכו חזו מ״ש ע ל רכ‬
‫איכומאי גאון אחי אביו ר מר רב אבר ה ם גאון ולפי ר ע ת‬
‫החופש מ ט מוני ם היה רב איכומאי אחי אביו של רב‪ ,‬כ הנ א‬
‫גאון והוא כנו של בר חכינא גאון שמלך לפניו ‪ -‬מי׳ש לפנים‬
‫ואחריו מלך ב פו מכ די ת א מר רב'מרי ז קננו כריה דרכ מר רב‬
‫דימי הורנו ‪ -‬ועוד מ״ש וביומוי היה בקורא מר כר מר כן מר‬
‫רכ הונא גאון ומ״ש יעוד וכתריה מר רב דודאי והוא ■אחוהי‬
‫דמר רב יהודה גאון ‪ -‬ועור שם ובתריה מלך מר רב חנינ א‬
‫כ הנ א גאון בר ת ר רב אבר הם גאון ‪ ,‬ו עוד שם רב יהוראי בר‬
‫מר רב נ ח מן מלך ג' שנים ומחצה והוא נ מי מפו מכ די ת א הוה‬
‫ולא הוה איכה מאן דאפלג כקורא אף הוא נ מי שקליה שלמה‬
‫נשיא ל ה ת םו מ או ר עי ני ם הוה ו ה ו א ו א ח י ו ה ג א ו נ י ם ‪,‬‬
‫ועוד שם ״ובקריה מר רב רבי כ הנ א גאון כר מר רכ חני' גאון‬
‫ועוד שם וכחריה הות פלוגתא מר רב מנ ח ם גאון בריה רמר‬
‫רב יוקף גאון בר רב יוקף גאון כר רב חייא ו עור שם ובתריה‬
 ‫‪X73X‬‬
‫■כשנח קפ״ג מר ר ב צמח גאון כר מר רב פלמוי והוא אכי א מו‬
‫■של‪ .‬הגאון אבינו ‪ ,‬ו עוד שם ו כ מ ת א מ ח קי א רב כהן צרק גאון‬
‫כר מ ר רב איכונאי גאון ‪■ ,‬ועור שם וכאריה מר רב נ טרונ אי‬
‫כד מר רב הילאי גאון ‪ ,‬ו עוד שם ובתריה מר רב נחשון גאון‬
‫ככ‪-‬מר‪ .‬רב צדק גאון בר מר רב אשי )יוחסין( ועוד שם וכתר‬
‫רב ־האי גאון בריה דרב ע ר נחשון גאון ובן דודו רב צמח גאון‪,‬‬
‫ועור שם ובתריה ־מר הילאי גאון בר מ י כטרונאי גאון ‪ ,‬ואחר‬
‫;■מן מ ר רב י ע ק ב בר מר רב נ ערונ אי גאון ומלבד כל אלה‬
‫ויותר מ אלה־ה מדכרים די ב א ל ; על און שו מ ע ת‪ ,‬מ צינו לרבינו‬
‫שרירא כתשובתו הנו׳ א מרו ת טהורות מ פניני ם וקרו ‪ ^p‬ועידון‬
‫יגידון כי וה דרכ ם ל ה ע מיד ג אוני ם מז ר ע ג אוני ם ‪ ,‬ולא י קי מו‬
‫גאון שלא יהיה מז ר ע ג אוני ם כי אם ע ל צד הזרות והתי מא •‬
‫וכשיזדמן להם מ ק ר ה כזה יז כ מ הו כאלו הוא דבר יוצא‬
‫מ ה מנ ה ג‪ ,‬ה בי ע ה וראה‪.‬דברי רבי׳ שרירא גאון ע״ה מדי דברו‬
‫ע ל רב'אהרן בר מ ר רב יוסף הכ הן כ אב ר״ש וז״ל; ל א ו מן‬
‫כ נ י ר ב נ ן ה ו א א ל א מ ן ת ג ר י ״ הרי לך יקר סהדו תא‬
‫שזה היה■ מנ ה ג באותן הישיכות ל ה ע מיד להם גאון מן בכי‬
‫רבנן ולא יזוזו מ מנו כי אם א ח ת לאלפי ר כ ב ה ‪ ,‬וכ שההכרח‬
‫יביאם להננמיר גאון מן ת ג ר י כ מו שאומר ר״ש יעשה רושם‬
‫הנכ ר בלב כל שומעיו ע ר שכותבי קורות ה ע תי ם כר״ש בבו אם‬
‫לספר ע ל אותו מנוי יתלו לו לגאון זה פ ת ק א מלאחריו להודיע‬
‫לרבנן כי מן כני תגרי הוה ולא מן כני רבנן ‪ ,‬ו ה ט ה אזנך‬
‫ו ש ת ע מ ה שכתב היוחסין ע ל דבר העצה שנתיע׳ן ראש גלות‬
‫אחרי מו ת ר ה כהן צדק להושיב תחתיו צמח בן שהין ונתן ט ע ם‬
‫למנוי ז ה ל א מ ר כ י ה ו א ה י ה ב ר א כ ה ן ו ב ר א ו ר י י ן‬
‫יוכל זה ע ד מ מ ה ר שנכון הדבר שדבר הרש״ע כאו מרו גאון‬
‫מזרע הג אוני ם ה פ ך מ״ש האורח כי ח כ מ ה היו מבק שים ולא‬
‫יחס כי הי ח ס ראינו שהוא תנאי קודם למע שה הג אונו ת ‪ ,‬וכל‬
‫שאפשר ל ה ע מיד גאון כן גאון הרי זה משובח וכן א מרו כ ג מ׳‬
‫עצמה אי כ ר אוריין הוא ובר אכהן יאי ויאי •‬
‫חפני ־ כפי דבריך אלה שגם בזמן הג אוני ם היתה ח כ מ ת ה קבלה‬
‫ידועה להם אין שוב צורך ל מה שאמר האורח מ ה ס בו ת‬
‫שחלו ג ס ילדו ה ח כ מ ה הזאת כ ק ר ב ישראל ‪ -‬אבלן ח כ מ ת‬
‫‪10‬‬
 ‫()‪)(76‬‬
‫ג ם לכל פירוש אשר יפרש דכרי הג ת׳ כ אופן רוחני ולא חומרי‬
‫וגו פני כ מו שאתם מ ביני ם כדברי רש״י כי העכודר^ איני רואר‪v‬‬
‫ט ע ם שהפירוש‪ .‬ע ל נ שמה יתירה שנתקבל ב או מ ה דהיינו‬
‫תו הפ ת הארה ורוחניו ת ו שפע אלהי נ על ה ונשגב ‪ ,‬יהיה פירוש‬
‫מיוחד ופר טי ל חכ מי ה קבל ה ואיני רואה שום צר התלות הפי'‬
‫־הזה ל א מונו ת ה ק ב ל ה‪ ,‬כי אם לכל־ א מונ ה רוחנית שתאמין‬
‫‪-‬כרוחניות הנפ ש וכהתק שרה ע ם יוצרה ובוראה ב״ה ע ד שיש‬
‫כידו לפתוח לה שערי אורה ו ר ע ת והשכל כיום זולת יום וכ שעה‬
‫זולת שעה ‪ -‬ו מ מילא רווחא שכל מי שיפרש הפך זה לא נוכל‬
‫לומר עליו ‪ €‬ה תו ר דברי ה מקובלי ם פי הן א מ ת שפירשו ה ם‬
‫כ מו שפירשו אכל אין בדברי הם דבר ולא חצי דבר שלא יאומן‬
‫ולא יקוכל ג ם אצל מי שלא ב א בשורם ובלבד שיאמין לרוחניות‬
‫הנפש ודבקו ת ה בבורא יתעלה‪ .‬כ מו שאמרנו ‪ ,‬וממוצא דבר אין‬
‫מדברי רש״י ראיה ה פ ך ה ק ב ל ה‪ ,‬כי ■אין פירוש נ שמה יתירה‬
‫שפי' ה מ קו בלי ם תלוי ב א מונו ת הקבלה אם לא‪ .‬כאופן כללי‬
‫ורחוק רצוני לומר ב ב חינ ת היות הקבלה ג ם היא מל מד ת השני‬
‫פכות שזכרנו ל מ על ה רוחניות הנפש ודבקו ת ה ביוצרה ב״ה כ מו‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬שתלמדנה ג ם הנ ה שאר א מונו ת מבלעדי ה קבלה •‬
‫ו א ת ם ־ ה חוקרים אשר קר א ת ם דרור מכל שעבוד אנושי ‪,‬‬
‫ה או מרי ם ע ל ע צ מ כ ם שאין לפני כ ם משוא פני ם‬ ‫■‬
‫בתורה וכל פירוש אשר יפורש ברברי ־רבותינו א ם לא ישכים‬
‫ע ם דבריהם ‪ ,‬תשליכו מ ע ל פני כ ם ‪ ,‬מ ה לכם להתחשר ע ד‬
‫גבול זה ‪ ,‬לפני מ אור עינינו רש״י ע ד לקבל ד בריו‪ .‬ב עיני ם‬
‫שגורות ולא ת א מרו בל בב כ ם הכה נא נרדה לראות א ם דברי‬
‫התלמוד ישכימו לפירושו אם לא ‪ -‬ו ע ר שאתה ה חוקר מג ב ב‬
‫דברים ע ל רש״י ז״ל שא נ א עיני ך וראה התלמודים שניהם‬
‫כ א ח ד ‪ -‬המדרשים ל מיניהם ואמור לי א ם נ ג ע אלהים בלב ך‪,‬‬
‫אם זך וישי לקחך ‪ ,‬אם לא ישודות ה קבל ה הושתתו על דברי‬
‫ה תנ אי ם ו ה א מו ר אי ם ‪ ,‬א ם לא כחול הים הרכה מ אד תחזינה‬
‫עינינו רמזים ו ה ע רו ת‪ ,‬כ או ת מ אי רו ת‪ ,‬כשמש בצהרים להעיר‬
‫בגדלן ע ל ידיעת חז״ל כ ח כ מ ת הקבלה ־ ועל הנדון שלפנינו‬
‫יאמר נא ישראל אם כ א מ ת וב ת מי ם מליצות התלמוד בביצה‬
‫ישכימו לפירוש רש״י בכוונ ת נ שמה יתירה ‪ ,‬או יעלו כ קנ ה אחד‬
‫;עם פי' ה מ קו כלי ם כי הלא זה יקראו ה חוקרי ם אכן כחן ויסוד‬
‫מוהר להבחין ה א מ ת מ שכנגדו ‪ ,‬ול מה כן לא ע שה האורח‬
‫‪ ,‬כ מנ הגו ה עו ב ת ח ת הזכירו דברי לש״י מבלי משים לב א ם‬
‫ה תל מוד‪ ,‬מ סייעו א ס לא ? ו מ א חר שהחקירה החפשית ה כני ס ה‬
‫צוארה כ ש מחה‪ ,‬ו פ עו ב לבב תח ת עול דברי יש״י וחופשה לא‬
‫נתן לה ‪ ,‬ב קור ת תהיה בדברי התלמוד ו מל אכ ת ה חוקרים‬
‫תיעשה ע ל ידי אחרים ‪ -‬ה בי ע ה וראה לשון התלמוד כצורקו‬
‫ואחר ס מו ך תהיינה אוניך קשובות לשמוע בלמודים היקרים‬
‫ו הנ ח מדי ם היוצאים מ מנו לעוכ תינו ולהכאתינו וזל התלמוד ‪:‬‬
‫‪^,,‬א״ר יוסי משוס רשכ״י בל מלית שנתן הכ״ה לישראל נתן להם‬
‫בפר ה סי א חון מ שבת שנתן להם בצנעא ‪ ,‬אי הכי לא ליענשו‬
‫גוי ס ע לי ה ? שכת־אודעינהו מאז שכרה לא אוד עינהו ואכ״א‬
‫מתן שכרה נ מי אי ר עינ מ נ ש מ ה י ת י ר ה לא אודעינהו״‬
‫יי‬ ‫_‬ ‫וממוצא דבר תבין לאשורו ‪.‬‬
‫כ ע ל ה מ א מ ר נפלא ונשגב לתהלה לשם ולתפארת‬ ‫א'‬
‫כ ח כ מ ת הקבלה הוא רבי ש מ ע ו ן ב ן י ו ח א י ו ל א ל ח נ ס ש ס‬
‫אלהים בפי התלמוד את השם היקר הזה אשר כלו אומר כבוד ‪,‬‬
‫והוא ע צ מו ע ד מ מ ה ר קרוב ונר אה לפירוש ה מקובלי ם ע ל‬
‫נ שמה ותירה כי איך יעלה ע ל ה ד ע ת שתנא קדוש ונורא שמאס‬
‫ב תלמוד אפילו כצורך חיי נפש‪ ,‬וחלק ע ל רבי ישמעאל ה או מ ר‬
‫נ הוג ב ה ם מנ ה ג דרך א רן‪ ,‬שכקתפק י״ג שנים כחרוכא ו עינ א‬
‫דמיא יאמר כי ה מ תנ ה ר\קר ה שסגל הפ״ה לישראל כיום שכת‬
‫קי ש הוא תאוה לאכול ולמלא ב טנ ם יותר מ הנ הו ג ? וג ם זו‬
‫יוסי משום רשב״;‪ ,‬כי כפי הנו ד ע אצלנו רבי‬ ‫ל טובה אומרו‬
‫יוסי הוא חבירו שלרשב״י וכמו זר יחשב שיאמר רבי יוסי‬
‫שמועותיו של רשכ״׳י על פי הנ ש מ ע מ שניהם כדברי ה תל מוד ‪,‬‬
‫אך לא ברברי הז הר‪ ,‬כי הזהר כלו מלא ע ל כל גדותיו מ מ א מ רי‬
‫רשב״י נזכרים ע ל ירי רבי יוסי והוא היה מ ה חב ר ה הקדושה ‪,‬‬
‫ובין שתאמר כי רבי יוסי כ ע ל שמועות ר ש ס הוא התנא הידוע‬
‫כשם רכי יוסי כין שתאמר שאחר הוא ‪ -‬לכל הדכרות ולכל‬
‫האמירות דבר ה' היה יקר פגמ' דכיצה כ או מרו‪,,‬ר׳ יוסי משוס‬
‫רשכ״י״ יהיה זה ה תנ א רכי יוסי או רבי יוסי אחר ככר מצינו‬
‫שמות ו שמועות מ סכי מי ם לכל־הנמצא כזהר לא נופל רבר •‬
 ‫() ‪) ( 8 0‬‬
‫אין‪ .‬זה דגר תיש אל חז״ל‪ .‬לרמוז ללשונות ומליצות סנג מים‬
‫‪ .‬כתלמוד ובמדר שים‪;,.‬וכיותר כלשון יוני הנ הוג אצלם ולא כ מו‬
‫שתשב אהובנו ה ח כ ם ה מו פלא שניאור זקש ב ה פרו ה ת חי ה כי‬
‫ב או מר ם כאי לשון הורתי ל מה או לשון קדש או לשון יוני כוונו‬
‫להרחיק מל' תורתי ולהקריב לשון יוני וכנראה מדכריו כי‪ .‬לא‬
‫היה ■מורגל אצלם ואין כן כ א מ ת‪ .‬כי א הוב ורגיל היה‪ .‬אצלם‬
‫היוני• ו א ם תאוה נפשך לד ע ת איך י צד קופ תו קי איוב הנדרשים‬
‫כמדרש ע ל הנ שמה ובפרת‪.‬לע שות לרוח משקל תן עיני ך כת׳‬
‫א מונ ה ישרה להרב קאלי שער מדף נ״ב ואילך( ‪ -‬ולא בלבד‬
‫ביוני אבל ברו מי‪ .‬הצהוג ג ם‪ .‬הו א מ צ עו‪:‬ג ם כן כ מו שאמרו‬
‫‪.‬‬ ‫א ר ך ־ אפים ) ל ו נ ג א נ י מ י ט א ת ( להוראה א ח ר ת •‬
‫ו א ם בל׳ מ קר א י מ צ אנו‪ .‬א ת שאהבה נפ שנו מרגלית תו כ ה הלא‬
‫‪ .‬היא כ מו ת ה ו ח תו מ ה כ ת פ ר דניאל‪,‬והוראתה וצביונה ו קו מ ת ה‬
‫כ מר א ה ד מו ת מליצת חו״ל כ ש מ ה •י ת ר ה‪.‬ו הו א־ מ ה שאמרה‬
‫אשת כלשאצר למלך הנ כ ה ל ו ה מ ש תו מ ם למראה עיניו אשר‬
‫ראה פ ת ידא די כ תב א ‪ ,‬מדי דברה ע ל דניאל ״איתי גבר‬
‫ב מלכותך די רוח אלהין קדישין ביה וכיומי אבוך נהירו‬
‫ושוכלתנו •וחכמה ‪ .‬כ ח כ מ ת אלהין א שתכחת כיה ומלכ א‬
‫נבוכדנצאר אבוך רב חרבוומין אשפין כשדאין ■גזרין ה קי מי ה‬
‫אבוך ‪.‬מלכא כל ק בל די ר ו ח י ת י ר א ו מ נ ד ע ושוכלתנו‬
‫ומפשר ‪.‬חלמין ואחוות אחידן וכו' וכו' ועוד ־ מע ת פתוקיס‪-‬לא‬
‫כ בי ר) הי' ‪ ( 4 . 6 .‬ארין דניאל דנא הוה מתנצח ע ל תרכיא‬
‫ואח שדרפניא כ ל ק ב ל ד י ר ו ח י ת י ר א בי הו מ ל כ א ע שי תו כו'‬
‫הרי שני‪,‬מקראות שנוקבים ויורדים ע ד חדרי לבב וכל רואיהם‬
‫יכירום כי נ א מנו מ א ד ע ם פירוש ה מקובלי ם ע ל נ ש מ ה‬
‫י ת י ר ה ושניהם היינו רוח יתירא של דניאל ‪ ,‬ונשמה יתירה‬
‫אצל חז״ל שתי מליצות אחיות מ ת אי מו ת ואין בין ביניהן אפילו‬
‫כ מלא נימא ‪ .‬זאת לא זאת ‪ -‬שא נא עיניך וראה הדבר‬
‫ה א מור מאלישע הנבי א לאליהו זל בערם הלק חו‪ -‬ממנו ותר אה‬
‫מפלאות‪ .‬ת מי ם דעים אשר הותיר לנו שריר כ מ ע ע ממליצות‬
‫הנביאים להאיר מחשכי עינינו במליצות חז׳׳ל ולתתום פי כל‬
‫ה מ ח ע רגי ם ע ל ח כ מ ת ה ק בל ה ועולתה ת ק פון פיה ‪ - .‬מי לא‬
‫יתפלא ביקוראו בדברי אלישע‪ .‬ו י ה י ■נא פ י ‪ .‬ש נ י ם כ ר ו ח ך‬
 ‫() ‪)( 81‬‬
‫אלי־ ‪ -‬הרי ל ך‪ ,‬לשון‪.‬הדור‪-,‬בלכושו־ לו ע ה ברוב כר|וי ככל‬
‫חקותיו וכל מ שפעיו שראינו‪.‬בלשון כשמה ית יה ‪ ,‬הן במליצה‬
‫ע צ מ ה ‪ ,‬הן כעכין הנרצה בה כאשר יאריך ה א פור א ם א מ רנו‬
‫‪.‬כבוא לבאר הרברים ממוורים כשמלה ‪ ,‬רק אה שהים אלה‬
‫תקח כי ר ך‪ .‬ד ו ס י ת י ר א דרכיאל ו פ י ש נ י ם ב ר ו ח ך של‬
‫אלישע א שי הע שה ב ה ם אוקות ו מו פ תי ם ‪ ,‬להוציא כנג ה צדק‬
‫‪.‬־‬ ‫■‬ ‫ה קבלה וישועתה כלפיד י ב ער ‪.‬‬
‫ד׳' ה ר א י ה או ה א ק מ כ ת א שמביא מ ה פ תו ק כי ששת‪.‬וגו׳‬ ‫‪.‬‬
‫שכת ויכפש כיון ששכת וי נפש כלומר אוי לנפש שהלכה לה ‪,‬‬
‫ואם כל תו ק ף נ שמה יתירה הוא להרבות ה שמחה ותאות‬
‫־המאכלים ‪ ,‬הלזה תחיל תז ע ק בחבליה נ שמת הישראלי אוי■‬
‫^‬ ‫־ואבוי ע ל חהרון התאוה■ וה שמחה הגו פני ת ?‬
‫ה ׳ ואם י פנ ה לבבך לראות ב מ ל ת עני ת שהוכפל בו‪,‬‬ ‫■ '‬
‫מ א מ ר זה של ג שמה‪ .‬יתירה‪,‬־ ג ס שם אתה רואה ראייה אח ת‬
‫ואני רואה שתי ראיות ‪ ,‬הדבר הראשון שאני רואה הוא שרש״י‬
‫ז״ל לחץ מליצות ה תלמוד לפרש אותם כפי שישתו )כל זה‪ ,‬אני‬
‫או מר לרע ת ה מנג רי ם שהבינו ברברי רש״י הפ ך ה מ קו ב לי ס‬
‫ולא כן הוא ב א מ ת כ מו שיבוא ( שהרי התלמוד לשא׳ול ־הגיע‬
‫וזל ״בא' בשבת מ״ ט אין מ ת עני ם ? א״ר יוחנן'‪,‬מפני ה או מו ת‪,‬‬
‫ר״ש בן נ ח מני א מ ר מ פני שהוא שלישי ליצירה א״נ משום־ נ שמה‬
‫יתירה ר א מר ר'ש בן לקיש וכו׳ כדאיתא כג מ' רביצה ‪ ,‬ורש״י‬
‫‪.‬ז״ל פירש דכשנושלים מ מנו נ שמה יתירה הוי חלש ‪ ,‬ונר אה‬
‫מדבריו רלהכי לא היו מ ת עני ם ‪ ,‬ו מלכד כל־התתירות שזכרנו‬
‫למעלה ע ל פירוש זה שלא יתיישב כלל למליצת נשמה יתירה ‪,‬‬
‫עוד ראיתי שדברי ה תלמוד הללו■ לא יקבלו פירוש זה מ כ מ ה‬
‫פנים אי כ עי ת קרא ואי כ עי ת קכר א ‪ ,‬א״ב קרא ראי כפירוש‬
‫רשי מ ה ט ע סי ל הו קי ף אי כמי משום נשמה יתירה שאם מ ט ע ם‬
‫החולשה ככ ר נכלל כמ״ש ר״ש בר נ ח מני משוס שהוא שלישי'‬
‫ליצירה■ וא׳־׳ב קכר א שאם כפירוש רש״י ותהי ל ה פ ך‪ ,‬דאדרכא‬
‫מ ט ע מו ‪-‬ז״ל אין לך יום ראוי ל ה ת ענו ת בו יותר מיום ראשון‬
‫שהרי כ ל‪ .‬עי ק ר הגוף כיום הצום הוא״־לקגור כ ע ד התאוה‬
‫'וצורך ה מ אכל וכל שארכה־ התאוה כן ירכה הצער והסגוף‬
‫וכל אשר ק מ ע ט התאוה כן י מ ע ט ג״כ הצער והקגוף וכיום‬
‫‪11‬‬
 ‫() ‪) ( 8 4‬‬

‫כבוד לשכת שנאמר ויברך אלהים את יום השביעי ו ב מ ה ברכו‬

‫באור וכו׳ הנ ך רואה ב עיני ך ‪.‬שלדעת המדרש ־האור הגנוז‬
‫לצדיקים לעתיד‪.‬לבוא שמש כל ליל שכת וכל יום שכת ושבאותו‬
‫האור היה מ ס ת כל אד״ הר)אפי׳ אחר שחעא ביום שכת( ‪ ,‬מקוף‬
‫־ ׳‬ ‫העולכ‪ J‬ו ע ד קופו״ ועי״ז המדרש'תכין לאשורו •‬
‫או מר ם ול כמ״א שכת מ עין עו״הכ כי כו שולע־האור‬ ‫■‪ .‬א׳‬
‫הגנוז לצדיקים לעת״ל וכן נ קר א עו״הב עול ם שכלו שבת■‬
‫ב ׳ הקגלה ה מיו חד ת ליום שכת שלכבודו לא נגנז האור‬
‫הרא שון‪ ,‬שהרי כל‪ ,‬יום ששי הג ם שהיה אוקו ה אור משמש‬
‫עדיין לא ח ע א אר״הר ; והיה תשמישו כדרך מ ב ע לא כן‬
‫אחר שחסא שהיה‪.‬ראוי שיסתלק ‪ ,‬ז א ף ע ל פי כן נתן הב״ה‬
‫־מתנה עו ב ה לשכת שישמש כל היום וכל הלילה •‬
‫‪J .,‬׳ ג ס תבין מ ה־ עי כו של א ו ר זה ואת־ כל ׳ונוכחת כי‬
‫איננו האור הגשמי ה שולנראתנו פ ה היו ם שהרי לדעת המדרש‬
‫שמש ג ם ב ל י ל י ש ב ת וזה לא יתכן באור הגשמי שנס קורם‬
‫ח ע א א ד ״ ה ר אין ס פ ק שהיה שוקע בלילה להבדיל בין ־היום‬
‫ובין הלילה ■וכפירוש נ א מ ר ויהי ע ר ב ויהי ■כקר־ הרי שהיתה‬
‫שם שקיעה וזריחה ו עוד שעל אור זה נ א מ ר שהיה אד״הר‬
‫מ בי ט ב ר מ קו ף ה עולם ו ע ר קופו וזה לא כתן ליאמר על האור‬
‫הגשמי שאין ככ ח האור הלז אפילו יהיה שכעתיס כאור שבעת‬
‫הי מים ל הבי ט בו מ סו ף ה עול ם'וכו׳‪-‬כי אין הדבר תלוי ה אור‬
‫כ״א ככ ח הראות וג ם היום האור שלנו שולט בכ ת אח ת מסו״הע‬
‫וכו׳ ו ע ם כל זה אין מי שיכול להסתכל בו מס ה״ו ס ‪ -‬וביותר‬
‫אם תשגיח שכמליצת מ ס ה״ו ס יש בכללה הן הדאות ה מקו מי‬
‫מקצה ה א ק׳ ו ע ר קצה הן ההשתפלות הז מני מבריא ת העולם‬
‫ו ע ר סופו מ ק בי ל למ״ש חז״ל במ״א שהראהו הקכ״ה לאד״הר‬
‫כל דורות ע ד י מו ת המ שיח דור דור ודורשיו דור דור וחכמיו‬
‫והראייה ה שנית'הזאת ■אין לאור הג שמי מ כו א אליה מלכד‬
‫כ מ ה ה ע רו ת לקוחות מדברי חז״ל כ מ קו מו ת שונים יתנו‪.‬עדיהן‬
‫כי האור הראשון אשר נדברו בו כ פ ע ם כ פ ע ם הוא אור נעלה‬
‫ונשגב מה אור שלנו לא בלבד ככ מו ת אכל ג ם כ אי כו ת)ו א ם‬
‫תאווה נפשך לראית ב עיני בשר לך כוונ ת או מר ם מכיב‬
‫משהו״ק לך נא ראה כמיס' כדה ע ל ה עו כ ר ב מ עי א מו נר רלוי‬
 ‫( )‬ ‫‪85‬‬ ‫( )‬

‫‪:‬לו על ראשו וצופה ומכיע־ מהוף ה עול ם ו ע ד שוכנו( כאופן שככל‬

‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫א׳ מ מנ ו בכפל לשעתו ככורו של‪:.‬אד״הר■'‬
‫ך ' ו ע ל הכל יתבאר לך כיאור נכון מ הו הנרצה אצלם כנ שמה‬
‫יתרה הר מוזה כ מל ת וינפש וי נ פ ש שהלכה■לה שאיננה כי ■אס‬
‫ניצוץ■ מה אור הראשון ששמש ל כ ה ו ד ש כת ‪ -‬כ ל היום וכל הלילה‬
‫ושכו היה מ כי ע אד״הר מהוף העולם ו ע ר הופו ‪ -‬כן הנ שמה‬
‫י תי ה הוא ניצוץ מה אור הזה נתון כ אד ם לכבוד שכת )כמ״ש‬
‫כירוש׳־שאין מ ת עני ם כיו ס א׳; מ פני ככור השבת( כל הלילה‬
‫וכל יו ם‪ .‬ה מ ח ר ת־ ובו קונ ה האד ם י תרון‪.‬ד ע ה והשכל כ מו‬
‫שקנה אד״הר כרכיו״ם ע״י האור הר א שון ■‪.-‬ו מפני ההשתוות‬
‫הזה וקדימת־ ה ת ענו ג הכצחיי בעו״הז כיו ם שבק א מרו חז״ל‬
‫שכת ‪-‬מעין העו״הב כי ■האור הראשון שנגנז לצדיקים לעת״ל‬
‫שהוא ה עו״ הכ הוא ה מו פי ע‪ .‬כיו ס שכת על האיש'הישראלי ע״י‬
‫נשמה יקרה שהיא ניצוץ מאיתו אור ע צ מו כ מו שכתבנו הרי‬
‫לך‪.‬שמצינו ברחז״ל ע ק ר ושרש לנשמה יתדה כ א ד ם הראשוץ‬
‫ביום שכת והוא־ נע שה דוג מ א לכל‪:‬הכ אי ם אחריו ו מנו ב ע ה‬
‫ושגולותיה‪ .‬אשרי ביררנו תקיש׳ ע ל הנ שמה היקרה של כל אדם‬
‫ותראה איך צדק פי' ה מקופלים‪■.‬‬
‫‪ ■:‬י ולא" אשלחך ח פני ע ר אשר תראה כעיניך כאור נג ה‬
‫‪:‬אולך ואור־ הפירוש הזה היינו שהנשמה יתרה‪ .‬שעליה נדכרו‬
‫חז״ל איננ ה ר ק חזרה מקצתית מאותו האור הראשון שהיה־‬
‫ריאה בו אד״הר ‪ -‬ו ק די מ ת ת ענוג מאותו אור ע צ מו שנגנז‬
‫■לצדיקים לעת״ל ‪ -‬והוא כי הלא הוגד לך מראש כי לא בלבד‬
‫ה מ או רו ת נ עלו מאד״הר אכל ג ס ה' דברים שזכרנו זיוו וחייו‬
‫■וקומקו ופרי הארץ ופרי האילן ואתם ע מ ם המאורות ו ע ת ה‬
‫בוא ואראך שכמו שאמרו חז״ל שהאור הזה שנסתלק מ מנו‬
‫חוזר ב מק צ ת לכל אדם ) כ מו שהתעככ לאד״הר כיוס שבת( ע״י‬
‫הנ שמה י תי ה ‪ -‬כן א מרו ע ל שאר הדברים והסגולות ה ח מודו ת‬
‫שנסתלקו מ מנו ‪ -‬ה א ח ת היא זיוו)ו א מ ר שם כ ב' ר( זיוו מנין‬
‫■ ‪ 0‬נ' משנה פניו ותשלחהו ושם כתחי' פרשה י״א ע״פ ויכרך‬
‫אלהיס ׳את יום השביעי א מרו כריכו באור פניו של ארם לא‬
‫די מה אור פניו של ארם כל י מו ת השבק כ מו שהוא בשכת הרי‬
‫לן* הזיו חוזר כאור פניו של ארס ־ הסגולה השנית שנאבדה‬
 ‫() ‪)( 88‬‬
‫תתאה ‪ ,‬חכמת שלמה ( וכן אמר הוא ‪^,‬כי‪,‬הש־כת רמז לכח‬
‫השכיעי והיא חכמת אדם^^ ויותר מפורש כתב למעלה ^גם נוכל‬
‫להכעהו )ה שכא( ע״ד מש־לעל ה ח כ מ ה להיות■ כל אור‬
‫■‬ ‫■‬ ‫נוכע ממנה״ ־ ‪,‬‬
‫ה ר א ת ׳ לדעת ■כי לארהטוכלוש יום שכת יקרא‬ ‫■‬
‫תולדות האור הראשון אשר בו נהתכל בכללות כל הנמצאים ‪,‬‬
‫להיות שהאור הראשון שמשכ ו כל היום וכל הלילה יוכו היה‬
‫רואה אד״הר מתוה״ה ובזה יום ראשון ויום שכתגעוק תחלתן‬
‫כאופן זשופן כתחלתן וכלשון זה עצמודכר האיש פילון הוא‬
‫ידידיה אלכאנדרי כהפרו ז ר ע ו של קין על אודות השכת ‪-‬‬
‫וארשטוכלוה עצמו אחר שמוך הכיא הרכה מאמרים ומליצות‬
‫לקוחית ממשוררי י־ון להוכיח מתוצם איך יום שכא נודע גם‬
‫אצלם לתהלה לשם ולתפאדת‪ ,‬אכל יד אריהטוכלוש שלטה‬
‫כמאמרים האלה והוא גורע‪.‬ומושיף ודודש כהן ככל העולה‬
‫על רוחו באופן שיוקר ■ממה שיוחשו למחברים הנזכרים כשמם‬
‫בצדק ניחשם לאדישטוכלוש עצמו)כאשר העירו כצדק החוקרים‬
‫האחרונים( ומדכריהס נדון ונובין לדעות ארישטוכלוש עצמו‬
‫ומכלל■ המאמר הנזכר הכיא משם 'לי נ ו ש כדברים האלה‬
‫לאמר ״יום השביעי הוא מהימים המוצלחים ‪ ,‬כיום השכיעי■‬
‫היא התולדת ‪ ,‬השביעי הוא בראשונים'^ ואת אחרונים הוא■ ועל‬
‫אומרו הי א ה ת ו ל ד ת העיר המגיה החוקד־וולתולדת מה?■‬
‫כפי דעת היהודים תולדות העולם^ ולדעת פילון וארישטובלוש‬
‫ת ו ל ד ו ת ה א ו ר על־כן נועדו יחדיו אצלם הדאשון והשביעי‪,‬‬
‫ולדעת היונים תולדות אפוללון שתחת זה כנו אותו כשם‬
‫א י כ ד ו מ א ט ו ג י ט א רצונו ה נ ו ל ד כ ש כ י ע י ע״כ ■‬
‫)‪ ( Prep. ev. Lib. II. n o ta 31 .‬לו שלטו עיני המגיה‬
‫כדברי חז״ל במדרש שעשו יום שכת יום אחד לילו כיומו יאיר‬
‫כחשכה כאורה ‪ ,‬ושכו נ ש ת כ ל ־א ד״ה ר מ ש ה וי׳ש ושנתכרך‬
‫ב א ו ר ומצות נר ש ב ת כ פ ו ל ולחם משנה כפול חד כנגר‬
‫זכור וחד כנגר שמור ) מ׳ חכמה תתאה חכמת ארם כח‬
‫השביעי כת שבע שאמר ארישטוכלוש ( לא היה מחלינו‪,‬‬
‫שהיותו תולדות האור הוא לרעת ארישטובלוש ופילון לכדני‬
‫והיה מורה שכשהזכיר ארישטוכלוש דברי היונים שככרו הי‘‬
 ‫‪xm‬‬
‫להיותו יום הולדת אפוללון י פ ה דכר וכזמכו דהר כי אפוללון‬
‫הוא יש ר ‪ .‬ה א ו ר ) א ו ר המ צרים( והוא היאור או הזכור שככגדו‬
‫יאיר כרו של הישראלי וג ס הוא נק' שכת ) ז כ ו ר ו ש מ ו ר (‬
‫ו כ כ ת ת י ש ר א ל היא כת‪.‬זוגו כמ״ש קז״ל אמרה שכת לפני‬
‫■הכ״ה'‪.‬לכל נת ת ק יזו ג ולי לא נ ת ת כן זוג א״ל הכ״ה כ נ ה ת‬
‫י ש ר א ל ת ה א כ ת זוגך‪'.‬‬
‫ו ר א ה איך מרכרי ת ל כמדר שים שהזכרנו ו מדכרי‬
‫■ אריהטוכלוה וידידיה נאצל מן הרות אשר עלי ה ם ונתן כרברי‬ ‫־‬
‫‪:‬א׳ הבהיר בזה ה מ א מ ר היקר שכנה כנין אב כי ג ם במדרשי‪-‬ם‬
‫ה מו חזקים לאחרוניס^רוח חז״ל ה ק ד מוני ם מ פ ע מ ת כ תו כ ם‬
‫‪.‬יוזל‪,,.‬ישב רבי כרכיה ודרש האי מאי ר ק א מ רי כלי ■יומא עו״הב‬
‫‪'.‬־ולא ידעינן י מאי ק א מיינן עו״הב ו מ ת רג מי ע ל מ א דקאתי ‪,‬‬
‫ומאי ע ל מ א דאתי מל מד שקודם שנברא ה עול ם עלה במח שבה‬
‫■לברוא ■א ו ר להאיר ונבר א אור שאין כל כריה יכולה לשלוט‬
‫• כו עינ ה ראה הב״ה שאינם יכולים לשכלו לקח ש ב י ע י ת ושם‬
‫י להם כ מ קו מו והשאר גנזו לעת״ל א מ ר‪ -‬א ם יוכו‪ .‬בזה ה שביעית‬
‫וישמרוהו' יזכו שאתן להם זה עו ל ם האחרון וכו׳ ו מלכד מ ה‬
‫מה שהיה ‪-‬להעיר לרוב מ אד שתים זו ש מע ת ‪ -‬ה א ח ת כי‬
‫ה א ו ר ש כ ג ג ז‪ .‬ביום א׳ו ה עו ״ ה כ הכל‪ .‬דבר א ח ד ‪ ,‬וה שנית‬
‫שהשבת הוא■ מעין אותו ה א ו ר )השגה רוחנית שכלית נו שפת‬
‫‪.‬והוא פי' נשמה יתירה כפי ה מ קובלי׳ול א כפי מ ה שתלו בדברי‬
‫רש״י והוא היוצא כריש גלי מכל הנ דכד מחז״ל ומפילוקופינו‬
‫ה קד מוני ם( והוא בשיעור מוגבל ה ש ב י ע י ת עול ה בה שכמה‬
‫נפל א ה הן ע ם דברי ארישטובלוש ג ם מ שמו ג ם משם קד מוני‬
‫־היונים‪ ,‬והן ע ם דברי ה מ קו ב לי ם ה מ ר מזי ם השבת ל ש ב י ע י ת‬
‫־‪.‬האור העליון שהיא ה מ ל כ ו ת ‪ -‬ו מ ה כ ע מו אחר זה דברי‬
‫הנכיא והיה או ר הלבנ ה כאור החמה־ ואור ה ח מ ה יהיה כאור‬
‫־של ע ת ה י מ י ם שיהיה פירושם שלעת״ל יחזור האור הראשון‬
‫כשלמות ו מאחר כי לעת ע ת ה־ אין לנו מ מנוי כי א ם חלק‬
‫׳מ שבעה כשיחזור לאיתנו הראשון יהיה ש ב כ נ ת י ם מ מ ה‬
‫■‬ ‫‪.‬‬ ‫ז שהוא בעו״הז ‪.‬‬
‫‪ ,‬ו ח ר ץ מז ה הכה מצאנו עו ר את שאהבה נפשנו להורות‬
‫כיי־ א מונ ה ק ד מוני ת הי א זו אצל חז״ל כ תו ק פ ת נשמה יתירה‬
‫‪12‬‬
 ‫() ‪)( 9 0‬‬

‫ביום שבת כפי פ תיו‪,‬ן‪ .‬ה מ קו ב לי ם או ארוב לו ‪' :‬יהוא כ מ ה‬

‫שמצינו מזמן בית שמאי וב״ה שהיו מ ב ר מ ס ע ל הבשמים‬
‫במ״ש ולא נחלקו אלא בםדר־ הברכו ת ‪ ,‬ואין לך ט ע ם נכון‬
‫ל מנ הג וה ־ייתר מ א מונ ת כשמה יתירה אשר על אבד תה היו‬
‫צועקים ו ו י נ פ ש ול עכבי צי א ת ה ולהשאיר מ מנ ה שמץ מנ הו ‪,‬‬
‫ולהחזיק כתות הנפש השלולים מאותו האור הרוחני היו מריחים‬
‫כבשמים שכפי ד ע ת ה ק ד מוני ם חוש הריח הוא הרוחני שבכל‬
‫החושים‪ /‬ועל זה היו מרי חי ם‪.‬להפיג צער וחסרון אכיל ת הנפש‬
‫יתירה ‪ ,‬ואין לך ר חוק יותר מפי׳ שראיתי ב ס פ ר הגיון לב שהיה‬
‫תחת ה מוג מ ר שהיו מביאים אחר ה ס עו ד ה ולהיות שביום שבת‬
‫לא היו מבי אים לכן‪.‬כמ״ש היו ׳מריחים בו כדרך ■שנאותים לאור‬
‫הנר ■במ״ש ולדעתי ט ע ם זה אינו לא ראוי‪ .‬ולא כדאי שאון‬
‫דרך להשתמש כרכר ־שלא 'בשעת־ הנ א תו כי דרך המי־גמר‬
‫להביאו אחר ה ס עו ד ה וזהו מ קו מו וז מנו לא זולתו ‪ ,‬ואיך‬
‫יביאוהו שלא כ שעת ס עו ד ה ? ו עוד שאין ענין כשמים ל מוג מר‬
‫ולא ישוער שיהיה זה ת ח ת זה •‬
‫ו א ח ר שביררנו ואשרנו וקיימנו היות מליצת התלמוד‬
‫מ ס כ מ ת ע ם פי׳ ה מ קו בלי ם ולא ע ם פירוש שהכינו בדברי רשי‬
‫ז״‪-‬ל ‪ -‬מ ה ' ל נ ו ■לתור א חר הפירושים שמצינו‪ ,‬לכל הבאים‬
‫אחריהם לחכמי התלמוד יהיה מי שיהיה ? ולא די כזה׳ כי‬
‫אפילו נ א מ ר שחובה עלינו לשקול בפלס־ ומאזני משפנו‬
‫דבריהם של אחרוני ה ח כ מי ם ‪ ,‬הלא ידענו כי מ ט ב ע החכ מה‬
‫הזאת אפילו ע ד ימותינו אלה הו א להתהלך כ ס ת רו ל ה ח כ א ־־‬
‫‪ ,‬ואפילו נ א מ ר שלא‬ ‫ואם כן מ ה זו ת מי ה ה אם ישתקו‬
‫כלבד ששתקו אלא שמדברי ■רש״י יוכן הפך כוונתם ופירושם‬
‫של חכ מי הקבלה ‪ -‬מ ה זו ראיה שרש״י לא ידע או לא האמין‬
‫כה האם כ ע בו ר פירוש אחד שפירש על התלמוד ה פ ך כוונתם‬
‫יכחיש ככל ה ח כ מ ה ? או תהיה מזה ראיה שלא יד ענ ה ? הלא‬
‫ג ס כזמן דש״י וקודם לו היו• ח כ מי ם ומפרשים אחרים שהכינו‬
‫כתלמוד פירושים הד ח ק מאד מפירוש רש״י ג ם באיסורי גס‬
‫כדיני ‪ /‬ה א ם נ א מ ר שרש״י לא י ד ע ם ‪ ,‬מ א חר ■שלא הזכירם ?י‬
‫וכמה' פידושוס ו מדרסי ס ידע‪.‬רשי על פשוקי תנ״ך ולא הזכירם‬
‫על דל שפתיו ונהפוך הר חיקם וכתב ^\אני לא כ א תי אלא ליישצ‬
 ‫()‪)(9i‬‬
‫‪.‬המ^רא״ על‪.‬פ שועו ה א ס בזה הכחיש רש״י או לא‪ .‬י ר ע שיש‬
‫‪:‬רמז‪ ■,‬ומדרש ‪ ,‬ואגדה‪ .‬על ה פ קו ק ההוא ‪ ,‬ואפילו יהיכנא ליה‬
‫כל ריליה שרש״י מ א ה בפירוש ה מקובלי ם ע ל כשמה יתירה מי‬
‫‪.‬יאמר שהאמת אתו ולא ע ם ה מ קובלי ס ? וראיתי מ ה שהגדיל‬
‫רש״י ע ל גפי מ רו מי ה מ ע לו ת ‪,‬וכתב עליו ע נ ק שלא ה י ה‬
‫ה ב ר נ ע ל ם מ מ נ ו ־ ה ן כ ח כ מ ת ת ו ר ה ש ב כ ת ב הן‬
‫ב ת ו ר ה ש ב ע ל פ ה והרי זה מעין דוג מ ת האפיקורוהים‬
‫ה או מרים עז ב ה ׳ ‪ .‬א ת הארץ ו מרוב גרולתו אינו‪ ...‬משגיח‬
‫כ ת ח תוני ם ואומרים כי ג בו ה־ מ ע ל ג בו ה הכורא ית׳ ולבב ם‬
‫לא‪ .‬כן יחשוב ‪ ,‬כי אם לשלוח דהן ליצרם הזונה ^כמאמר‬
‫המשורר אשר יומרוך ל מז מ ה נשוא לשוא ■עריך; כן‬
‫הדבר ‪ .‬הזה ‪ -‬תחלה וראש שקר ע נ ה כאותו צדיק •ולא לפניו‬
‫‪.‬חנף יכוא ב או מרו ■לא היה דבר נ ע ל ם מ מנו ‪ -‬ואנו נ א מ ר‬
‫כי היה ׳והיה רבר כעלם מ מנו ‪ ,‬ורש״י‪,‬ז״ל מ אור עינינו הוא‬
‫ה מ עי ר ע ל עצמו‪ .‬אם ■בתורה שבכתב ב כ מ ה ‪.‬מלות ועניכים‬
‫שהודה ולא כוש כי לא יר ע פירושם^ ואם כ תלמוד ג' כ הרי ־כתב‬
‫‪,‬פעמים‪.‬אין מ ה פ ר לא ידענא‪.,‬מאי‪..‬הוא או לא‪.‬ידעכא היכא‬
‫כדאי׳ כשכת‪.‬דז״ז והתוס' גלו את מקורו;וכויקר‪.‬א ח׳ לא יד ענ א‬
‫היכן נצמוה כהזאות הללו ‪ ,‬או לא פירשו לנו ‪ ,‬או כיוצא מאלה‬
‫הלשונות ‪. ,‬ואיך יאמר עליו שלא היה רכר נ ע ל ם מ מנו והוא‬
‫הוא ה מ עי ר שפעמים לא השיג איזה ענין ע ל בוריו כי ג ם הוא‬
‫‪.‬ז״להיה‪,‬לו"שכל ככל קץ ותכלית ככל שוכני כתי חומר‪ .‬א שר‬
‫‪.‬‬ ‫■ ‪.‬‬ ‫כ ע פ ר יהורם •‬
‫ו א ח ר הרברים וה אמ ת האלה לא אחריש לך חפני כי‬
‫כל מ ה שדברתי ע ד הנ ה אינו רק לדכרי האומר שיש פ ן פירוש‬
‫לש״י לפירוש ‪ .‬ה מקובלים ‪ ,‬עו מ ק רום ו עו מ ק ת ח ת‪.‬ו ר חו קי ם‬
‫זה מזה ‪ ,‬אכל לכל ה ו פ ע ־כצדק ואינו נכהל לשמע אזן אפילו‬
‫יהיה ה מד ב ר הגדול שכגרולים ‪ ,‬יהיו דברי ■דש״י אלה ודברי‬
‫המקור‪.‬ליס‪ ,‬אחוזים ודבוקים זה כזה ‪ ,‬מהכימיה ואחריס ‪,‬‬
‫כאשר יוכלו להיית אחדים דברי מפרש ופשען גדול כרש״י ז״ל‬
‫‪:‬ודברי הפילוהופים האלהיים הנור עי ס כשם מקובלי ם ‪ ,‬ע ם כל‬
‫שטי לשונם ‪ ,‬ומליצותס ו ט ב ע ם ומז גם ‪ ,‬אכל אומר ולא אבוש‬
‫‪:‬כי כ ע ק ר הכוונ ה אחדים ה מ ה ‪ ,‬ושתים הנ ה לשונותיו של רש״י‬
 ‫()‪)(94‬‬
‫והוא עקר‪-‬־פירוש כשמה יתירה שזכרו חז״ל והעד שהרמב״ן ול‬
‫אחר שהביא דברי ראב״ע הללו תפה אותם‪,‬כשתי ירים כהוראת׳‬
‫בעל דין היקרה מ מ א ה ערים והוסיף מדיליה בז״הל ‪\,‬רברו‬
‫כזה נכון' למאמיכיס וכו‪ ^/‬וייסר העניץ כלו על מכונות הקבלה‬
‫'‬ ‫כמבואר שם • ■‬
‫חפני■ היכ ה יגעת ומלאת'להוציא לאור משפע נשמה יתירה ולא‬
‫אוכל לכחש^ שלא הניחת זוית שלא נתחכעת כה וכך היה ראוי‬
‫לעשות לבעל רי‪-‬כך תחת שיפעור עצמו כאמירה רכה ‪ ,‬וגס‬
‫אתה תן תורה לאורח שרש״י לא ירע״הקבלה מה היא' שהרי‬
‫■‬ ‫כתה על שם בן מ״ב‪ ,‬לא פירשוי־ילנו‪..‬‬
‫פנחס■ ה ט אזכך ושמע וראה שלא הצליח בטענ ה ‪.‬זו יותר‬
‫מטענתו־ על נשמה יתירה וזה מראיות יפות ובריאות; האחת‬
‫אהובה פי כאומרו‪ .‬לא פירשו לניו ולא כתב לא ידענא ך הורה‬
‫לרעת כי רכותיו ככר היו יודעים‪ ,‬תהו שם כן מ״ב וגם קצת‬
‫מחבריו שאולי תקעו עצמם יותר מ מנו בחכמה זאת כבר‬
‫‪.‬השיגו שמך־־מנהו ‪ ,‬וזה יורה כצדק לשון לא פירשו ■לנו ; וזאת‬
‫שניתי לו ‪ ,‬שיקול ישקל כח המליצה הזאת לא פירשו לנו ^ ראה‬
‫יראה ׳ האוקר' ישיש בכללה שרש״י ו״ל כקש למצוא דברי חפץ‬
‫■ ונפשו אויתה לדעת מהו שם כן מ״ב אלא שלאיזו סכה שתהיה‬
‫לא פ י ר ש ו ל נ ו אם מפני שנטרפה השעה‪ ,‬אם מפני שלא‬
‫הגיע לזקנה הראויה כאומרם בש״ס על מעשה מרכבה אכתי־‬
‫לא קשאי כי לא יתכן שלא שאל על זה ‪ -‬ומי יודע אס רש״י זל‬
‫משוס ככור אלהיט הסתר דבר‪ ,‬ושלא למסור סתרי תורה לכל‬
‫הקורא כספרו עשה עצרלו כמי שאינו יורע ‪ ,‬וקייס בעצמו כי‬
‫ה' יהיה ככסלך כדכרים שאתה כ ס י ל כה ם ‪ ,‬ולכל הפחות כל‬
‫ישר יחזה ‪ ,‬שאלו רש׳י ידע והשיג ולא היה דבר נעלם ממנו‬
‫בחכמת הקכלה ככה היה כותב כלי ספק כדי שלא למסור‬
‫סויות התורה לכל הכא ספרו כידו ראוי ושאינודאוי ‪-‬וכן צוו‬
‫והזהירו חזי׳ל לעשות ־וממצותם רש״י ז״ל לא יזוז כלל ומאחר‬
‫שפן מה ראיה ממה שכתב לא פירשו לנו ‪ ,‬שלא היה יודעו ‪,‬‬
‫מאח' שאפילו ידע והשיג חובה עלינו להורות שכך היה כותב‬
‫ומודה כפה מלא שלא ידע ‪ ,‬ולא השיג מה טע מי ם שכתבנו■‬
‫־ ושלישיה כרכה ‪ ,‬כי כאומרו ז״ל ל א פ י ר ש ו ל נ ו לרעתי‬
 ‫לא'נתכוון הוא ז״ל‪,‬כי אם לעניינים הכשגכים הרמוזים כשה‬
‫ע צ מו ; ולאל תיכותיו ואותיותיו ולכנינו ולצירופו המומרי כי‬
‫ג ס שם ג ם פירוש לא יאמרו בעצם א ם לא ע ל ההוראה‬
‫והכוונה־ ה פני מי ת •כאשר ■האריך כזה הרמכ״ם כ תפ ר ה מו ר ה‬
‫ואחריו כל אדם ימשוך אשר לא י ע מוד כ חו ץ כ ה כנ ת העניניס^‬
‫וההשגה היקרה‪.‬הזא ת רצוני‪ .‬לומר יריעת פני מיו ת המכוון‬
‫כשמות הקדש יאמר נא ישראל א ם צדק האורח כאומרו‪ ,‬שאפי'‬
‫‪ .‬תנו קו ת שכ״ר יודעים אותו עכשיו ‪ -‬ו ג ס אם נ א מ ר‪ ,‬מ ה‬
‫שאינו כ א מ ת ‪ ,‬כי הן ע ת ה רכים היודעים מה‪ .‬שלא יד ע רש״י‬
‫ז׳׳ל ‪ ,‬רואה אנכי כי לא‪.‬יתמה ע ל החפץ אם׳לא מי שלא השגיח‬
‫ככל ה ה ת כוננו ת הראוי כקולות הדודות ‪ ,‬ו כ מ ה שעינינו רואות‬
‫‪^.‬ם כ ח כ מ ת הקפלה ג ם ככל חלקי התורה שכפתכ ושכע״פ ‪,‬‬
‫■ומי לנו גדול ממ שה אדונינו ע״ה שנאמר לו כן כנו ת צלפחד‬
‫דוכרות והואי ע״ה הוצרך להקריב מ שפען לפני ה׳ ‪ -‬ויתלו‬
‫'חותנו ידע ימה שלא יד ע הוא ככל חכ מ תו‪.‬ו קדו ש תו ‪ ,‬וחז״ל‬
‫'‪.‬אמרו ע ל רכי ע קי כ א שהש־־ג מ ה שלא זכה משה להש יג ‪,‬‬
‫;והפירוש נכון וקיים ל מבינים כי ר״ע אצל‪.‬מ שה^כפרי לנוף‪.‬‬
‫■האילן ‪ ,‬והוא או מר ם כפ תיק ת א‪ .‬הן כל יקר ראתה עינו )עיין‬
‫;ילקוע ישעיה מ״כ( ) * ( וג ם אנ חנו אלה פ ה היום כלנו ל מ ק עון‬

‫‪..‬לאיתי לקחכם ■זקס בהערותיו על ה פ לי ט דמ״א שמחיךייכיחי על מקיר‬

‫־‪. ■.‬ס' איתיות לרבי עקיבא וס' יצירה נבעל כאיזה טעית אשר אהדת׳ כ׳ טוב‬
‫להעיר עליו ולהרים מכשול ‪ -‬הנה הוא נראה במנחיע היית טי האיתיית וס'‬
‫יצירה יס' מדרש האותיות יוצאים מקילמיסי או מפיו סל ר״ע רק לדעתי מחברי‬
‫מ מ י ס תלי עצמם בר״ע על סמך ההגדה ) מנחית כ״ט ב' ( _‪,‬אר"י אמר רב‬
‫נשעה שעלה משה למרים‪ ,‬וכי' עד ״ועקיבא שעתיד לדרוש על כל קיק יקיז‬
‫'יג‪-),’5‬חל’ ס של הלנית״ ואלו לא היטיף דכר אמרתי אין זאת רק ריח המושל‬
‫יייתתיני להנלית הבנים מעל שלחן אפיהם ולהיבית ממורים בישראל ‪ -‬אבל‬
‫יאאיכל להתאפק במה שרצה להסב פני ההגדה ההיא אל כוונה בלתי מדוקדקת‬
‫ניךשלא ימצאו מקים להסמך עליה והיא שהחליט שהמכיון בהגדה ההיא‬
‫יק^_על רוב כחו סל רייעק וגבורתו במדרשי ההלכה • • ■ ‪.‬ולא היו ידיו רב‬
‫‘^כ״ב במדרש ההגדה ‪ -‬ועל הראשינה אומר שלדעתי שגה כרואה והמביון‬
‫??■ ’ה‪.,‬ליא יותר כללי וננחרחכ כין להגדה כין להלכה וכמעט אימר יותר מא'‬
‫״׳ואומר תחלה כ׳ ראיותיו אין כח בהם לסתור המכיון ששיערנו שאם‬
‫® מי רי ת ל׳ ה ל נ י ת שמשמע מדרשי ריניס אין משם היכחה שמצינו הלכות‬
‫ונט‪?,‬מה שאיני טג ע בלל לריניס ‪ ,‬רק להגדה וגס למעשה כשפים ‪ ,‬ילסתר׳‬
 ‫()‪)(96‬‬
‫ו ע ד גדול אין ג ם אחד שלא י ר ע מ ה שלא ידעי חכמי התלמוד‬
‫בכל מ ה שנתתפקו ושאלו ודרשו כ ר כ ר ‪ ,‬ע ד שמשך הדורות‬

‫תורה בסנהדרין פ׳יז אמרו‪,‬על ר״ח יד״ה דהוו‪,‬עסק׳ כ ה ל כו ת יצירה ‪ ,‬וליזד‬

‫פירושא הרי אמרו על אחיתופל מהיה שונה ג׳ מאות ה ל כו ת כמגדל הפורח‬
‫באויר‪ ,‬ור״א א״ל לר״ע \ ל א ע ו ד אלא שאני שונה שלש מאות ה ל נ ו ת וא״ל‬
‫שלשת אלפים הלכות בנטיעת קיישואין ואמרו הלכות כשפים כהלכות שכת״‬
‫וכו' ‪ -‬ועל הלמודים המוסרייס' המיוסדים על אדני הטכ‪-‬ע אמרו ) סנהדרין‬
‫קיא א'( ונתעלמה ממנו ה ל כ ה אכר יש‪,‬כאדם משביעו רעב־ הרעיבו שבע ‪,‬‬
‫ותהדבר עצמו שרצה ללמוד ממנו‪ ,‬ממנו‪ ,‬נקח להבין הכוונה שמאמר זה קווצותיו‬
‫תלתלים נכפל בערובין דכ״א על שלמה שהיה דיהש על כל קוץ וקון וכו' ואחר‬
‫‪.‬סמוך ״שחורות כעורב כמי אתה מוצא ס ת רי תו ר ה ) ה טס' שלפנייסדרי‬
‫והוא טעות שאס מצינו סדרי חכמה )כתובות( סדרי תורה לא מצינו ( יבמי‬
‫שמשכים וכו' ‪ -‬וכתמורה פ׳ יש כקרכנות למדו איסור כתיבת ה ה ל כ ו ת מע"פ‬
‫הדברים האלה ואמרו ״מלתא חדתא שאני דהא ר״י ור״ל מעייני בספרא‬
‫ד אנ ד ת א הרי לך שכללו האגדה בכלל ה ל כ ו ת ‪ -‬וכן אומרו אחר כן הל"מ‬
‫אין בו‪.‬כ די‪,‬הוכחה בי למה לא יוכל ליאמר על‪ ,‬כל דבר המסיר למשה מסיני‬
‫מלבד שמצינו יקרין וכוי עיטור ספורים וכו׳ הלל״ מ ואין בזה דין ומעשה כלל •‬
‫ו כ נ ג ד זה רבו ההוכחות מגיף הספור שהכוונה על כל התורה בכלל ועל‬
‫האגדה כ פי ט ■ א'‪ .‬או מ רו כ ת רי ם ל או תיו ת לשין תפארת‬
‫וגדולה ומליצה נשגבה והרי זה כעין אומרו למטה מ"ט אית ליה תגא ? ‪) .‬להא(‬
‫אמר הב״ה אם חוזר נו אני קושר לו כ ת ר הבט וראה כי נערך כתר האות‬
‫לכתר הגמול שנאמר עליו כמ׳׳א צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ■‬
‫אומרו מי מעכב‪ .‬על ידך באמת שהוא קשה ההכנה וגס פירוש‪,.‬רש"י צריך‬ ‫ב׳‬
‫פירוש שכתב מי מעכב על ידך מה שכתבת שאתה צריך ונו( וכנראה שדעתו לומר‬
‫שמי' הוא המעכב שי‪.‬כתוכ כפירוש ולא בדרך רמז ע״י הנתריס אלא שלפי פירושו‬
‫אין התשובה מספקת שאייל אדם שעתיד להיות כסיף כל הדורות וכו׳ וכיצד נוכל‬
‫לשער שיהיה היא המעכב אס לא שנאמר שהכוונה שזהו חלקו ולו לכדו ’ אתה‬
‫לגלות המכוון ככתרום ולא למשה‪ :‬וגם לפי׳המהרש״א שהקשרים אלה לזכרון‬
‫ואומרו מי מעכב כלומר ‪,‬מה צורך לבעל הזכרונית כלם לסימנים ולקשרים‬
‫אין התשובה מעין השאלה כאשר יראה הרואה שהשיב אדם שעתיד ואלו‬
‫כתב עתיד אדם'או אדם עתיד וכו'החרשתי ‪ ,‬רק אומרו שעתיד ■מובן מאליו‬
‫שהכוונה הוא הוא ה מ ע כ ב — סוף כל סוף לכי הפירושים גם יחד הצד השוה‬
‫שהדברים האלה הרעוזיס בכתרים הס מטבעם נסתרים וכמוסים ונשגבים ־‬
‫ג' על קוץ וקוץ■ ג ם זו מן התוכחות ■שהכוונה על האגדה ועל הסוד שלא‬
‫מצאנו מדרש ההלכה נלמד ״מהקוצים והתגייס או הכתרים״ אכל רק מחסר‬
‫ויתר וכוי רק זאת מצאנו כאגדה הנדרשת על התגיס הקיצין"והכתרים ‪ ,‬ועדיו‬
‫מתוכו כמ״‪,‬ש כשמו ״אמר רב אשי חזינא וכי' וכו' וכוי״ וכל הנדרש על צורת‬
‫ה או תיו ת וחלקיהן ואכדיהן הכל היא לתכלית א ג ד ״ ולא להלכה ולמעשה‬
‫נתפשטו‪:‬כל ה א ס קו ת ונ ב ר רו‪ :‬ה ה ל מ ת וכל אדם ‪ ,‬ה ק כ ס יהיה‬
‫או אכל יתברך בלבבו ‪ ,‬ככןוראו כ ל שלחן ע רו ך שהוא יוד ע‬

‫ובעיניזוה׳ ראיה גדולה העל‪.‬דכדתהאגדה יםוכ הויכוח ־ ׳ד' ״ולא היה יודע‬
‫מה ה ס א ומרים‪ ;,‬אם הכיונה על האגדה ועל הסוד ^׳תכן לומר בן ‪ ,‬אכל אם‬
‫להלכה ולמעשה‪ .‬כיצד ‪,‬יאמר אפילו נדרך הפלגה הלא ׳דע משה מה ־שהיו‬
‫‪ ,‬־‬ ‫ר״‬ ‫י■ ‪.‬‬ ‫‘ ‪■ :. .‬‬ ‫אומריס ?‪.‬‬
‫־ ‪ ,‬ן א ם ‪ ,‬אין‪.‬ממנחות ראוה לאלידעת׳ במה יתרצה הפירוש הל(‪.‬ממ״ש‬
‫ר״ל )סכהדרין ל״ה( שהראהו ה ל ה דור מ ר זדורשיו ‪ ,‬כוא שהגיע לדורו של‬
‫ר"ע‪-‬שמידבתור‪.‬תו ונתעצב כ מי ת תו‪,‬׳ ואהובינו התכס זקש הדפיס דורשיוי‬
‫ו תו ד תו באותיות סשונות‪.‬כלומר ע ״ן־ על ץ־‪ -‬ולדעתי אין משס אפי" נדמו ת‬
‫ראיה לד בריו כ׳‪.‬דורשיו ותורתו ׳אמר־כין על ההלכה כין על ההגדה ואין צורך‬
‫‪:‬‬ ‫־‪ ... ■■■ - .‬־ ■ ■׳ ‪. ■.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫להכ!א על (ה ראיה • ‪.‬‬
‫ו ל ה ו כ י ח שלא היה לר״ע יד ושם באגדה הביא׳ראיה לדבריו ממייק‬
‫כ״ג ת׳׳ד כשמתו כניו של רנ’‪'.‬ישמעאל‪:‬וכר־אמר;לה ‪ 0‬רבייסרפון דעו שמכס‬
‫גדול הוא ;ובקי"באגדות וכו׳ אמר ר ״ ע׳ו אני א ח רון ו מדנדיו‪ .‬אלה כקש‬
‫ללמוד שהיה'‪ .‬במדרגה פחותה מכיולס בעצינייהאגדה‪ ,‬ולכל ■מכין מבואר נגלה‬
‫חולשת ראיה ‪.‬זו ‪-‬ז׳■א'‪-‬דאין‪-‬אדם ■דאו׳ להעיד־עצמיו לפי רוב ה ע ט ה׳ ואפשר‬
‫איהיה אדס גדול ובק׳ זלא יחשוב עצמו^לנלוס׳‪; ,‬או ’ אמר דרך לכוד לאחרים■>‬
‫'ב׳ דבל ש־אר החכמים ההולכים אתו לנחם לרבי־ישמפאל היוגדוליס־ממנו זהוא‬
‫'הקטון ■שככולס ולא אאריך בראיות כי אס אעיר און הקורא ויחכס׳עוד •■ א׳‬
‫שהמאמר עד על;עצמו שמנה ר׳;עקיבא אתרון לשלשת חבריו ר״ט‪ .‬ור"׳ הגלילי‬
‫וראביע ־ ב‪ -‬כמעשה דר' דוסא כסוף פ״א דיכמות‪-‬סאמר לב! יהושע ■אני אלך‬
‫‪ .‬ואחריו‪;;,‬׳ ‪ 7‬ר א כ ״ ע‪ ,,‬ואחריו מי ? רפי עקיבא ‪ -‬וגס עס”׳ מ״סיהתוספות‬
‫בריש פר‪,‬ק‪.‬י"ג ‪.‬דבתו‪3‬ית' ד ר׳‪ ,‬ע קי ב א ראש לחכימיס ככל זאת גס התוספות '‬
‫נתנו■ ט ע ס להקדים לו אחרים או־חשוס יתס־משפחה או משוס נשיאות וע״"ש‬
‫מה שכתבו'על חנן המצרי וחנן פן אכישלום ולכל הדברות או משוס ־חכמה או‬
‫משוס לבר אחר‪.‬מצינו ט עס להתאחר ז כ מן ר״ע כין שאר חבריו‪■ ,‬וכן בענין‬
‫שלפניט • וגס (את מציגו שר״ע עצסו לא ׳חשיב עצתו גדול ■מחכריו אפילו‪.‬‬
‫במקום שיידיס מוכיחית כי רב הוא כמ‪-‬״ש‪,‬כמדרש שיר השירים הביאני המלך וגו׳‬
‫ד״עעלה בשלום וירד בשלוסא;;ר לא מ פנ י שאני ג דו ל מ ח בי ר׳ וכו׳ •‬
‫ו ה ג ם שכל ההשערות הללו מתישכות על הלב וכח בהן לדחות דברי‬
‫אהובינו מעקרן לכי אומר לי נ׳ כוונת המא;;ר אחרת היא ואומרו אני א ח רון‬
‫יובן על פי מה שהקדים ר״ט להזהיר אותם לאמר ״דעי שחכם גדול הוא ובקי‬
‫בהגדות ואל יכנס ■אחד מהם לתוך דפריחכירו״‪ .‬שהנכון כבל הפירושים הוא‬
‫■'מ״‪-‬ש הד׳ין שלא ידרוש שוס ‪.‬אחד ממנו מה שיאמר חכירו שאס' לא כן יתבזו‬
‫צפני ר"׳ ה ב קי ב ה ג דו ת ות'כף לאזהרה זו אמר רבי עקיבא ו אני א ח רון‬
‫ו ה טונה אני ערב אל־לבי למצוא מקום לדרוש ולחדש ב ה ג ד ה גס אחד כל‬
‫מה שתאמרו כולכם וזה אות וסימן מובהק יעל רוב בקיאותו כאגדות הפך מה‬
‫‪45‬‬
 ‫‪)(lOO)c‬‬
‫הדבר הזה כי ככללית‪-‬ישראל■ א מ ת נכון הדבר פ ג כ ר ת ידיעתנו‬
‫מידיע ת הרא שונים; כאשר יקרה בכל ח כ מ ה וי די ע ה; ומצד‬
‫זה נוכל־ לומר כצדק שקנוקות שלנו יודעיס מ ה שלא יד עו‬
‫ח כ מי ה תלמוד‪ ■,‬כי הלא אין תנו ק עתה;שלא יתרגם השלך ע ל‬
‫ה׳־יהכך ‪ ,‬ע ט א ט א תי ה כ מ ש א ע א השמד וכתלמוד א מרו דלא‬
‫הוו ידעי‪ .‬רכנן מאי ^יהכך ומאי‪ •.‬מ ט א ט א • יוכ מ ה חכ מי ם‬
‫לשואליהם דכר לא מ צ או‪ .‬מ ענ ה ‪ .‬ו‪.‬א יש ת י פ ו כדכרי התלמוד‬
‫‪.‬ואין־תלמיד ע ת ה הקורא‪ .‬כ ל• שלחן ע רו ך שלא י ד ע להשיב אכל‬
‫■ מצר אחר א ם כ אגו ל ה ע רי ךי חי ד א ל יחיד ‪ ,‬ו ת נ א או א מו ר א‪,‬‬
‫‪-‬נשים'‪ .‬אותו ככ ף■ מ אזני ם ע ם חכ ם ורכן שיהיה‪-‬כזמן הזה‪ ',‬הלא ‪,‬‬
‫זה־כשחק מ אזני ם ?חשה אצל הראשון הן כ ערך ה ק פ ת ידיעותיו‪,‬‬
‫הן כ ער ך ח כ מ ת ח כ מי ז מנו וכינ ת נכוצי הדור אשר הו א‪ .‬עו מ ר‬
‫‪.‬כו ‪.;-‬ו ע ל כל פני ם מצאנו ראינו שלא זו שאין‪ .‬להפלא א ם‬
‫■תש״בר יודעים עתה•‪.‬מה‪ .‬שלא י ד ע ר ל אלא ש ט כ ע הלמודים‬
‫ככל ח כ מ ה שתהיה ‪ ,‬י ק יחייב בלי ה פ ק ‪ ,‬וכן ■דמו ה ח כ מי ם‬
‫את האחרונים לגכי הראשונים לננ ה הרוככ על‪•.‬גכי ענק‪ ,..‬כי‬
‫הננ ה רואה ■מה; שאינו‪ .‬רואה הענק אע "פי‪ ..‬ש אםתעריך‪ .‬שני הם‬
‫■לא יגי ע הנכה לקיהולי ה ענ ק;‪ ,‬כן הדכר הזה'■ ■‬
‫ח פני ־ אכל'לא א שתוק שאתי עליך חר פ ה ע ל דכרת השם הכרוי‬
‫' מלכות המלןוכלים' רכ ח ע אי גאון ה מזכירי ם לשם;ולתפארת‬
‫י י ‪ . . :‬י ‪. .‬‬ ‫‪ .‬והוא לא היה ולא‪.‬נכרא •‬
‫פנ ח ה■ א מ ת שכן החלי ט האורח ‪ ,‬והמכשלה הזאת תח ת ידו כי‬
‫נלכד כ ט עו ת ה ה מון שכל מ ה שלא ידעוהו ‪ ,‬יגזרו עליו לא‬
‫הוא ‪ -‬ולכל ה פ חו ת צריך היה לומר כי לא נזכר שם זה כיתה‬
‫הג אוני ם וההבוראים ‪ -‬אהל להוהיף שלא היה ולא נברא ; לא‬
‫נוכל שאתו ‪ ,‬כי מי ע מ ד בהוד השתלשלות הדורות ו ה חכ מי ם ‪,,‬‬
‫‪ .‬ויגידה וי ערכה לאמר זה היה ‪ v‬זה לא היה ‪ ,‬ואפילו היה ברור‬
‫לנו שכל ח כ מי‪ .‬ה דו רו ת שידעו כותכי היוחהין כרש״ג וכיוצא‬
‫כו ‪ ,‬העלו ע ל לוח קפ רי ה ם ‪ ,‬בכל זאת ככר יכנה בגדר‬
‫האפשר־ שנ על ם‪ .,‬מ ה ם א חד או שנים ‪ ,‬כל שכן שבהיר הוא‬
‫כשחקים לכל שוקד על דלתות הפריהם כי מ עול ם לא עלה על‬
‫לבם‪■ ,.‬ולא כיונו מל אכ ת ם להזכיר כשמותם כל חכ מי הדורות‬
‫אשר חלפו ‪ ,‬ר ק לזאת שמו‪ .‬כל מ עיני ה ם וזאת היתה ראשית‬
 ‫() ‪)( 101‬‬
‫כוונ ת ם ל ק כו ע כ ה פ די ה ס׳יז כ לון ל א שי הדולות ו ל א ש י ישיכות‬
‫'־להודיע השתלשלות ■הסכמה והתודה בקרה מ תנ ה ישלאל‪/‬׳־ואם‬
‫‪-‬הדיך‪-‬׳הלוכס יקדה ■להם ‪ ,‬לסשאיד־ כרכ הייכ קרכ ■האלז‪ .‬ג ם‬
‫’ זכלון איזה גאון או ח כ ם אחל ‪,‬׳ ■לא ישיכו ידיהם׳ אאול וצה‬
‫יעשו כלי ס פ ק אך לא יזאת המ שלה אשל שמו ע ל שכמם ‪ ,‬כדי‬
‫שכולשה ‪,‬ללמוד מ שתיקתם ‪ ,‬כי לא נמצאו■ ולא היו כי■'אם‬
‫הכזכליס ו א פ ס כלתם •■ ונהפוך הוא כי ‪-‬גם‪.‬כתוך‪ ,‬הגכול■ אשל‬
‫גכלו ל ע צ מ ם כ ספרי היחוסין פ ע מי ם שלא‪ .‬עצרו כח לשלשל ס ד ר‬
‫ה ח כ מי ם מבלי א פ ס ק כי נ ע ל מו מה® ‪ ,‬איזה‪-‬גדולים שלא נו ד ע‬
‫שמם ‪ -‬או מ ח מ ת ‪.‬הצלוק‪ .‬כשאלה ק ל ח ה כישראל כלאשי‬
‫ישיכות ב מ שך‪.‬ז מן מ ה צ מוי ש כ ח כ ־ ס א׳ ה אחרי רכינא ורב‬
‫עינ א ‪ ■,‬ואחריהם‪.‬היו תלמידיהם של אלו ולא הוזכרו י מותיהם‬
‫כי הישיכות כטלו■ כ עכור‪ -‬שנא ת‪ .‬מלכי פ י ס ורדיפתם ■עשרים‬
‫שנה והתלמידים■ לא יכלו ל הקי ם‪ .‬עלי ה ם ראש ישיבה■ ע ל שהגיע‬
‫־רכ חכ־ן מ אי ס קי א ■יכו׳ ־ ׳ומלכד שאיין ל ה ס ת פ ק‪ :‬ב כ ל ה א מור רק‬
‫־ אם נאכהילה שגיח כעינאפקיחא ■ ע ל כל כו תכלסדרי ה דו לו ת‪,‬‬
‫ו ע ל' כוונ ת מ ל אכ ת ם ־הנלמרת מכין ריסי ■׳עיניהם וכותלי‬
‫ספרי הם ‪. ,‬הלא ז‪,‬ה‪,‬הדכר הנר א ה ברור החו׳שה •אל ה ע י (‪ /‬כ י‬
‫איך יתכן שככל־ מאכה‪-‬י שר אל‪.‬לא יהיו־ ר ק או ת ם‪ ,.‬ה ח כ מי ם‬
‫ה מ ע טי ם ־ונער יכ ת כ ם אשל היו לראש בכל■ מדינה'ומדינה‪ .‬ולא‬
‫תהיה אצלם ‪, ,‬במחיצתם ; ‪:‬לפכיהס־ ולאחריהם ‪;,‬הלמידיהס־‬
‫ו חברי הם ל הקת נכי אי ס תופשי התורה ‪ ,‬רורפי■ צדק מבק שי ה׳‬
‫כאשר לא חדלו בכל דור ורוד ‪ -‬ואיה‪ ,‬שמותם למ שפחוקס‬
‫לבית אכו ת ם ‪ ,‬אצל כותבי הרריות ? ואיה ‪.‬גם כן שמות‬
‫הנבי אי ם כל ם אשר היו בכל דור ודור כזמן נביאי ה׳ הנ קו בי ם‬
‫ב שמות והנור^עים מ־ספריהם‪ ',‬כי אין ס פ ק כי נכיאי‪.‬ה׳ רבים‬
‫היו ע ד אין מ ס פ ר מז מן משה ע ד עז ר א ‪ ,‬ריק■ מ ע ט מז ע ר‬
‫'מהם כשאר זכר ל מו אצל הכ אי ם אמריהם ‪ ,‬א ם לא שנאמר כי‬
‫בין ספרי הקדש ‪ ,‬כין כותבי דולות ה ח כ מי ם ‪ ,‬לא נ תנו לכם ‪,‬‬
‫כי אם להזכיר כ ש מותס עלי א ד מו ת נקובי לאשית הנבי אים‬
‫ו ה ח כ מ י ם‪ ,‬ומכלל הג אוני ם שלא נזכרו אצל כיתכי'‪.‬שלשלת‬
‫יוחסין למה לא יוכל ל ה מנו ת ג ם הוא רב ח מ אי הנזכר אצל‬
‫׳ ה מ קו ב לי ם ? הן לו יהי שהלאשוניט שתקו מ מנו הלא גפי‬
 ‫() ‪)( 102‬‬
‫ה תל מוד ככלי לא הזכיר כמה‪ .‬לזכמים גלולים שנזכרו בירושלמי‬
‫וכן בירושלמי כאו ׳ תנ אים ו א מו ר אי ס' ש ל א‪.‬נז כרו ולא נ פ ק דו‬
‫כככלי■ וג ם כמדר שים ש מו ה׳ חכ מי ם שלא נזכרו כלל‪ .‬כ שני‬
‫התלמודייס ׳וכנגד ■זה ‪ , ,‬רכים ונכבדי ם הנזכרים ל עו כ ה כשתי‬
‫הגמדות־ יפקד י מו ש ב ם‪ ■/‬במדר שים ו ב א ג דו ת‪ /‬וכן בתפרי‬
‫ומכילתא ותפרא ידאה ה מ עיין כזאת וכזא ת ואלו ב אנו להוכיח‬
‫‪.‬‬ ‫כל דבר ע ל מ ת כונ תו יארך הדכור יותר מן הצריך■‬
‫את ה מ ל א ה הגדו‪.‬ל‪ .‬הזה ראינו ככל התפרים־׳הנז׳‬ ‫־ו א ם‬
‫אף כ י ■על‪. .‬נושא■ א ח ד־י תוכו׳כלכ תן‪ .‬ד היינו‪.‬׳־ ר די פ ת פשטי‬
‫ה מ קר או ת וההלכות והדינים ^ הל א‪.‬כ פלי ם לתושיה תחזינה‬
‫עינינו כ ענין הנו ג ע ל ח כ מ ת ה קבל ה וכ א הב ה וברצון ‪- ,‬נקרכ‬
‫ונרצה ו־נצחר'‪ /‬שיזכרו ויפקדו‪ .‬כתפרי ם שמות חכמים'א שר לא‬
‫נוד עו‪ .‬א ש אר הפרי ק ר מונינו ‪ ,‬־ כי קרוב‪.,‬ונר א ה לכל ישר‬
‫הולך ־שככר ■היו לעול מים׳ חכ מי ם־ ■גדולי ם‪ -‬שייחדו ע ת ק ס‬
‫ו מלאכ ת ם ל חכ מה מ ח כ מו ת התורה יו ת ר‪ /‬מ כזו ל ח ה ו ב פ ר ט‬
‫כ ח כ מ ת ה אבלה אץ שוס מ קו ה ל ה ת פ ל א ‪. /‬אבל כ מ ע ט‪ .‬ראוי‬
‫ו מו כ ר ח׳ מ צ ד עצמו־ שיזכרו ׳ויפקדו ב ת פ ר מ׳ ה ח צ מ ה ההיא ‪,‬‬
‫אנ שי ם‪.‬רבי ם ונכבדי ם אשר לא ע ל ה זכרונם ה ט הור ב ת פרים‬
‫ה א ח רי ם‪ -‬ל מי עו ט־ ה ת ע ת ק ס׳ ב עניני ם אשר כתיתדו‪.‬עליהם‬
‫התפרים ה ה ם ו מלבד ש ק ראינו־ בתלמודים ובמדרשית כ מו‬
‫שזכרתי ל מ עלה הנ ה יותר מזה ראינו כתלמוד עצמו שקראו‬
‫כ שמותם ל עו ת קי ס ב אגד ה רבנן דאנד ת א או בעלי■ אגדה‪- .‬‬
‫ותארו איזה ח כ ם כשם ר ״ פ ר א ג ד ת א והדרישה והחקירה‬
‫הנ כ בד ת והיקרה הזא ת היינו להוכיח מ תוך התלמוד התחלקו ת‬
‫חכ מי ישראל ל מ עי ה ם אין■די באר יקר תפ אר ת גדולתה ‪ ,‬ומי‬
‫יתן תכוא שאלתי‪ .‬לחזות כנו ע ם נבוך ע ל דבר ‪ ,‬שיתן שכמו‬
‫לתכול הנושא הגדול הזה ברב אונים ואמיץ כח ־ ;■‬
‫האורח ״שלא נמצא ח כ ם ששמו כך לא‬ ‫וכ או מ רו‬
‫בג אוני ם ולא ‪.‬בתבוראים י ואף לא כחכ מי‪ .‬התלמוד״ הרכה‬
‫הפריז ע ל ה מר ה ולא שת לכו כי השם ■הזה בצביונו ו ב קו מ תו‬
‫כ מר א ה דמות־ שמות הג אוני ם וחותם■ הג אונו ת נושא עליו בלי‬
‫ת פ ק כי ח מ אי נגזר מן ח מ א הידו ע כתלמוד ‪ ,‬כ מו רב אילאי‬
‫גאון הנגז ר מ ן ‪ .‬א י לא ורב יהודאי גאון מ ר ב יהודה^ ורב‬
 ‫()‪)(105‬‬
‫דכאי מ ד כ א ‪ ,‬ורב א א אי ר מ ש כ ס א גאון נגזר מ א ח א ; ‪:‬ורכ‬
‫תנינאי ‪ .‬ג און‪:‬נ גז ר מחמנא'וזה‪:‬כלל‪■-‬גדול■ כ הרב ה מ שמות‬
‫הג אוני ם לאפח אל ש»ם ‪.‬התלמוריי איהאת‪-‬יור ■לפהוף ו ג ס זו‬
‫ר אי ה‪ -‬כי רב ח מ אי גאון‪ .‬היה‪-‬־וככרא ־כי לתשש ׳זיוף שיזייפו‬
‫וימציאו שם חדש כשמות הגאיכים ‪ ,‬לא נ שמע‪.‬ולא נ א ב ה^’־ א ם‬
‫מ פני שאין כל שמות הג אוני ם י ג ם לא‪■ .‬רובם מת חלפים ב תגנון‬
‫זה זולתי הלקוחים מחכמי‪ .‬ה ת ל מו ד‪. ,‬ואם_כן ־הלא־זההרכר‬
‫כ מ ע ע האמוי מן ה עין ‪ ,‬יואס ■מפני כי־ לא'אאמין שהבר שלא‬
‫הרגיש בו כ ע ל הויכוח ע ם כל רקי ת שכלו ובקיאותו ואמון ידיו‬
‫כנ תן ח ה מלו ת הייכו תרצאות‪ -‬ח מ אי מן ח מ א ‪ ,‬כ תו א פ ת יו״ר‬
‫כ מנ ה ג הג אוני ם ; ירגיש כו מזייף קד מון מ כני כלי ■שם •■‬
‫יי ו ב ר י■ מן דין למה לו למזייף להכני ש ע צ מו כ שכנ ה ‪ ,‬ללא‬
‫צורך וללא תו ע ל ת‪ ,.‬־הלא עו ש היה‪.,‬לו להתפאר ■כשם ידוע‬
‫ו מ פו ר ק ם קדוש ומקודש מ הג אוני ם ומה שכוראי ש‪.‬ולא‪.‬לקד ש‬
‫נזדותיו ‪ ,‬ולבדות‪.‬מלכו‪,‬שם‪.‬חד ש אשד פי ה ק ד מוני ם לאייקבנו ‪,‬‬
‫ל ב ע כו ר תת חר שכיר כ ע ל הויכוח להרגו‪ .‬ולגלות יחרפתו כ ק ה ל‬
‫נ בוני ם ‪ ,‬ו מ מ ה שראינו שלא‪.■.‬פחד‪; .‬להעלות־^על דל‪':‬שפתיו ‪ .‬שם‬
‫הדש ‪ .‬שלא נודע■ שחרו■ ‪ - ,‬כזאת נ ד ע כי ■צאמצה א ת אל יו חו‬
‫גם כזנרו;רכ קשישא‬ ‫ונכון לכו‪ .‬כ עו ח כי לא ישקר‪ .‬ולא יכזב■‬
‫כאשר הארכתי ל מ ע ל ה ג ם‪ .‬מדי דכרו כנל רב חמא■ ‪ ,‬ואלו ע ל‬
‫ר ב קשישא כ כ ר מצא האורח כ ד מו ת ט ע נ ה למה קרא אותו‬
‫המזייף כשם קשישא ‪ ,‬אך ע ל ר כ ח מ אי מ ה י א מר ו מ ה י ענ ה ?‬
‫ועל הכל למה לו למזייף לחדש שמות מלכו ‪ ,‬אשר לא היו‬
‫לעולמים ‪ ■,‬מ א ח ר כי כאותו פר ק ובאותו מ קו ם שם נמצאו‬
‫ושם היו אנ שים שלמים ג אוני ם ‪.‬מפורפמיס‪ .‬אשר לא יפול‬
‫עליהם ה פ ק שידעו והא מינו כ ח כ מ ת ה קבלה ‪ -‬ומה לו‬
‫לשקר? וזה בלל נכון וקייס וישר ג ם כדינים ג ם כ ח קי רו ת‬
‫שאין אדם חו טא ולא לו‪ ,‬ו מאחר שהיו ת ח ת ידו אנשים חכ מי ם‬
‫וידועי׳ ו מ ק ו כ לי ם ‪ ,‬מ ה היה לו להגיד חדשות ונצורות ולפשוע‬
‫נגדיה׳ ונגד אנ שים? ו כ מ קו ם שהיה לו להזכיר א ת ר בינו ה איי‬
‫גאון אשר ג ם‪.‬ל פי דכרי ■האורח הזכיר הפרי היכלות למה הי ה‬
‫וילד מלכו את שם רב חמאי‪ ,‬לא כ א מ ת ולא כצדקה ? אלא שגם‬
‫כ מ ה ש עג ע לרכינו איי גאון רואה אנכי שמרוב שיחו ו כ ע קו‬
‫לא הכיע און ■‪.‬כ^שגתו' א שי׳ה שיג לאמר ״כי או־אפשר־ שרכינו‬
‫האיי יר ק אגרו חוו ־לרב פלעוי ג או ך מ א חר שרביפלעוי נ פ ע ר‬
‫מ א ה שכה קו ד ם דביכו תאיו״ ו כ ע ת אין ת ח ת ידי תולדות רכינו‬
‫האיי גאון ש ח כ ר‪ ,‬א ח רו ך ח כי כ כישראל ־גדול שמו אכל אשר‬
‫' א ע אח^ה‪.‬לי'‪.-‬כהדרי הדורות‪:‬הואי; שרא פלעוי גאון נע שה דאש‬
‫‪'-.‬ושיכה כ פו מ כ רי ת א משנת■ ד״א ק״ר ע ד י ש כ ^ א תרי״ו־ ורכיכו‬
‫האיי־ראאישיכה‪-‬יכפומכדיתא שנתד״א ת ד מ מ| *נ מ צ א לפי זה‬
‫שאפשר ק רו כ ונד א ה שרכינו האיי יוכל להקריכ כ קכיו לפני רכ‬
‫פלעוי ואין כזה ־שוס צר זרות כאשר■ ד מה ה או ר ח■ ‪.‬־‬
‫ץ א ף גיש זו; מן ה תו כ חו ת‪ /‬שגם כהודאתו ■אשר הודה‬
‫•כידיעת רכינו האוי גאון כ חכ מ ת' הקכל ה לא פ ר ע חוכתו‬
‫כראויי־ולא הודה כשלמות לכל מ ה שנודע מהגאון ז״ל כידיעה‬
‫ההיא א ‪ 6‬כצנכור שלא ׳הזכיר מ מנו כי א סי התשוכה הכ אה‬
‫■כעין ישראל־ ושתק־־מגלוייסי אחדים כאשר כצדק אעירך כ מ ה‬
‫שיכוא ;■‪ ;-‬ואם־ מ פני ־'כי ג ם ־■'מהתשוכה היקרה ההיא‪ .‬לא־‪-‬מלא‬
‫כ פו ‪ ,‬כ מד ה׳ גדושה ללקע■ מ מניז כל הנו ג ע לנדון שלפנינו ‪,‬‬
‫־אכל ה כי א לנו שנים שלשה ־ גרגידים והוא לא־ ידע■ או■ שכח‬
‫■כי■ ילתר ־מימה׳ שקרא האורח־ לפנינו׳ כ תיכ כתשוכת ה ג א ו ן ‪,‬‬
‫■‪ :‬כי;לא ־הכיא מ מ נ ה אסי ׳לא‪.‬זכרון‪:‬שמות הפרים'היכלות־‪.‬רכתי‬
‫‪.‬ו הי כ לו ת'זו עי תי ת ארים ע רו מי ם שלוליי ההכנה‪-‬־ימכלי■ משים‬
‫־‪.‬לכ לאמרות‪.‬הגאון'ז״ל העהורות‪-‬כת שוכה ה הי א ככל השתדלות‬
‫הג אוןל הכני ה כלכ‪-‬שומע'כיצד‪.‬היה־אצל ה ק ד מוני ם■ע־ני־ן צפיית‬
‫המירככה שרראין כ חדרי לכם ואף כי לא אכ חד כי ששת הגאון‬
‫ומליצותיו י ע ע ם כ ה ם הקורא ע ע ם משונה ־ממליצות המקוכלי׳‬
‫ו כפרנו' ה א חרוני ם שכהס ‪ ,‬ככל זאת אין להפלא מז ה ‪ ,‬ואין‬
‫ללהכאיש השתוות ד עו תי הם ‪ ,‬כי י כ הנ ה ו כ הנ ה מצילו אלפי‬
‫הכרלות‪.‬כין ה מקוכלים'הרא שונים להאחרוניס וג ם כין ע קוכל‬
‫יאחד לחכירו ו כ פ ר ע כיךהרא שוניס‪ ■,‬ו ב עינינו אנו רואים כ מ ה‬
‫נשתנו דרכי הרמכ״ן זל ■מדרכי הכאיס אחריו ע ד שמי שלא ■ירד‬
‫לעו מ קן של‪.‬דכדיס ויעריך דרך משל דכרי־הרמכ׳־׳ן ומליצותיו‬
‫לכתכי רכינו' ה אר״י ו תלמידיו‪ .‬כ מ ע ע ‪.‬יכאיש שיתלכדו ולא‬
‫יתפרדו כ א מונ ה' א ח ת ו ר ע ה אחת וי אמר כי רחוקים ה ם הר ח ק‬
‫מאד וירחק את הקרוכים כזרו ע ‪ -‬ומהת שוכה ההיא ע צ מה‬
 ‫()‪)(105‬‬
‫שתק האורח דפור אתר יכןר ‪ ,‬מכריז ואומר כי לא כאשר ד מ ה‬
‫האורח ה פ א מפולין נ ע ל מו היורות הקכלה‪ ,‬כדורות רא שונים ‪,‬‬
‫אכליידועה וחפיפה היתה אצלם כאשר‪ .‬יעיד פגדלו־ רפינו האיי‬
‫גאון כתשוכה ההיא כ או מ רו‪,,‬ו ד כ ר זה ידוע ו מ פור ת ם‪ . “ ,,‬הן‬
‫כל אלה אצית שגיאות האורח ושתיקיתיו אשר לא כרת כת שוכה‬
‫אשר הזכיר ‪ ,‬ו מ ה ת א מר חפני ■על חיות קשה מזו ‪-‬כפלים‬
‫לתושיה ־? כי לא כלבד בירר ■לנו‪.‬כתשו׳ הנא הפ תולת והניח א ת‬
‫האוכל ‪ ,‬אכל מכ תפי רפינו האיי גאון לא זכר ולא פ ק ד ולא‬
‫ה על ה ע ל שפתיו שאר תשובותיו הר מו ת והנ שגכות אשר כל‬
‫רואיהם יכירום כי מהררי הקכלה חוצבו כלי ק פ ק ותאר להן‬
‫והדר להן כ מ ר א ה דמורל מליצות המקוכליס^לא יכחישם כי א ס‬
‫ה מו כ ה פ ענו רי ס ולא י שמע ולא‪-‬ימלע■ מהן הח וקר ‪ .‬החפשי‪,‬‬
‫א פ ע כי גדר מזה‪ .‬וגדר מז ה ■תלחצנה אותו התשוכות האלה‬
‫ל ע מ ת‪ .‬א מן כ ע ל כרחו — פו ק חזי דברות קדשו כ תפ ר שערי‬
‫תשובה הנ ד פ ע כ ה ״ ה‪.‬נ ה רו ת דמשק^והוא לקועי תשוכות גאוני'‬
‫ק ד מוני ם ושם תיראנו בהי' של״ז חוצב להכות אש‪.‬מדי דברו ע ל‬
‫מ ה שאין נופלים ע ל פני ה ם ביומי ניסן וכיומי תשרי ‪ ,‬ואזניך‬
‫ת ש מ ענ ה‪ .‬מ פיו מליצות ־קצרות וצחות ורמיזות ע מו קו ת חיות‬
‫אש מ מללו ת כאחד' המיו חד מ ק הל ע י ת המקו;בליס כ או מרו ;‬
‫״וששאלתם וכו' וכי רב יצחק ג ס כן י א חר ששמע דבר מ פ י נ ו‪,‬‬
‫יזכור ההיא‬ ‫הדבר שמע ‪ ,‬ורכר גדול הוא בר מז דבר ‪. .‬‬
‫דגרתי' אין מונ עין תכשיעין מן הכלה כל ל׳ יום וידע —‬
‫והראיה לזה פ ת ח שני ‪ . . > .‬שעדיין קכשיעי כלה ע מ ה ואחר ‪.‬‬
‫ת מוך מבי א כשם ה י ר ו ש ל מ י לשון שלא נמצא כלל כ תלמוד‬
‫ירושלמי ומדרשים שלפנינו וג ם לשונו ותארו איננו כלשון‬
‫ותאר הירושלמי ‪ ,‬אכל חיך י ע ע ם בו מ ע ם הזהר ‪ ,‬בלשון ‪,‬‬
‫כפירושים ‪ ,‬ברמזים ‪ ,‬ובכפל המלי ת ‪ -‬וז״ל ‪ :‬רבי הושעיא‬
‫‪.‬כשם דה זעירא א מר מאי דכתיכ ו פני ת ב כ ק ר והלכ ת‬
‫לאהליך ופני ת והלכת דיו לקרא מאי ופני ת ב ב ק ר וכי כ ב ק ר‬
‫ה ו ל כ י ם ) התתכל שהכנית לשון הקדש ב א מ צ ע כמינהג‬
‫הזהר ב כ מ ה מ קו מו ת ( ולא ככל ו מנ א אלא כ ב ק ר ההוא‬
‫דכתיב כיה פ ק ר לא ע בו ת בקר דשמחה ב ק ר ר א קרים אבר ה ם‬
‫ו מ אי‪ ,‬אי הו שמחת כית השואכה ע״כ ‪ ,‬ואלו כ אנו להעיר על קיז‬
‫■‪1-4‬‬
 ‫() ‪) ( 1 0 6‬‬

‫התשוכה‬ ‫רק ק מהלשון הזה הקצר היריעה מהכיל‪ .‬ף ( כא‬

‫הנר שמת כהימן ה' שאע״פשלא פורש יכה ״לרבי^‪-‬חא‪1‬מ״ עיריה‬
‫מ תוכה כי הורתה ולידתה כ קרו א ת הגאון ז״ל ■כאשר ה עיר‬
‫בצדק■ כ ע ל ה׳ ק ד מו ת הז ה ר‪ ,‬וכתשוכה ההיא רמז הגאון להוד‬
‫הנדה ־באופן נ ע ל ם על׳ירי פ ה ת מ צ ר י ם ‪ ,‬ו ה ל ל ג ‪ -‬מ ו ר ‪,‬‬
‫ו ש ב ע ש כ ת י ת ת מ י מ ו ת ‪ ,‬הכל כדרך שנוהגים ה מ קו ב לי ם‬
‫לפרש ‪ ,‬ו מ ה לי עוד לבדוק כחורין ובהדקין אחר שרבי' האיי‬
‫ז״ל חשף זרוע קדשו גלייה לאדרעיה ונפל נהורא כתשובה‬
‫הנוראה היא מוצאת הי'‪-‬קכ״ב וכל דבריה כגחלי א ש׳והתומיס‬
‫ו חתו מים הרכרים כ ה' ה ח תו ם ו ט כ א האי פלפלא חריפא מ מל א■‬
‫צנא דהפרי ‪ -‬ל א‪.‬י ערכו ה כל^יהפרי ה מנג די ם ■שיצאו לאור‬
‫מששת ימי כראשית וכל לשון ת קו ם א תה למ שפט ת ר שי ע‪ ,‬ואף‬
‫או ק ה‪ .‬א ש ר ה על ה על הפרו ה ת ח י ה אהובינו ה ח כ ם ז ק ש‬
‫מו ע ת ק ת מכ״י אוקהפורד ‪ ,‬ועוד אנו ע תידי ם ‪:‬להעיר עלי ה‬
‫מדי דברנו ע ל שיעור קו מ ה ב מ ה שיכוא‪),‬עייךתחיה ‪( 1 ; 4 1 .‬‬
‫‪ .‬ז א ם ■■ אין ה מ קו ם ■והזמן‪.‬מהכים לברר וללבן כל הדברים‬
‫כראוי ולהוציא מהת שובות ההן ■נהרי נחלי רפש ו ח מ א ה כאשר‬
‫פ ע ל ועשה כ‪.‬הפרו שיצא לאור כ ק רו ב ידידנו הרב ה מו פל א‬
‫‪ .‬משה ישראל‪,,‬חזן נר״ו ‪ -‬ראה כל ה מו פ תי ם אשר שמתי כיפיך‬
‫ואס‪ .‬כ על נפש ■אתה תודח‪ .‬שהמלאכה היתה דיה והותר להשיב‬
‫לא ורח ‪ ,‬ולכל הנלוה ע מ ו • ‪.‬ו נ פ ע‪ ,‬מ נ ה מ ת כיונה ל ד ע ת ל מ ה‬
‫יעשה כה כ ע ל הויכוח שלם כ ח כ מ קו להכליע כנ עי מ ה כל‬
‫הדכריס הני תני ם ל מ על ה ולא יזכור מרכינו האיי א ס לא‬
‫שני דברים קלים שאין להוציא מ ה ם אחר ט חינ ה‪ ,‬לישה‪ ,‬ואפיית‬
‫כי אם עו ג ה ק טנ ה ככ ף איש‪ ,‬תח ת כי עינינו הרואות שהיורד‬
‫לתוך שדה הגאון ללקט א מרים א מ ת בוא יבוא ברנ ה נושא ע ל‬
‫שכמו אלומות אלומות ‪ -‬ע ד שיכלו שפתותיו מלומר די •‬
‫ח פני • לכי אומר שלא ת ק ע ע צ מו ה מ ח כ ר יותר מראי כ כ ל מ ה‬
‫שנוגע לי בינו האיי גאון כי לא נתכוון לו כיחוד כי א ם ללמוד‬
‫מדבריו כל ה מ תי ח ת לרכותינו הראשונים א ם ידעו או לא ידעו‬

‫ע״ן קיר‪1‬ב^נפלא כזהר ח״ג ‪7‬כ"כ ע"כ ו‪ 7‬כ ‪ /‬ע״ב ו‪7‬ל"ו פ״א‘ו‪7‬ר״‪ 7‬ע״א‬ ‫ף(‬
‫וח”כ ‪7‬ס"א ע״א■‬
‫■צחכמת ה ק בל ה ועלו במצודתו היכלות דכיתי והיכלות זונורתי‬
‫שהזכיר הגאון ־ י ו ה כי ת פניש ‪ ,‬ו מ ע שה מרכבה‪ .‬שזכר הכוזרי ‪,‬‬
‫ושיעור קו מ ה שזכר ראכ״ע ‪ ,‬להיו ת שעל ירי הה' היללו יהיה‬
‫הקור א נכרך ו כ מ ע ע יבוא להא מין שידעו חז״ל הראשונים‬
‫כ ח כ מ ת ה קבלה לזאת ה עריך ט ענו תיו האורח כאו מרו ; א׳ כי‬
‫לא ראה אותם י ולא ירע אם מ שכימים ע ם ה קבלה א ם לאו ־‬
‫כ' ‪ ,‬ה מזכירם ו ה מ חזי ק ם ‪ ,‬לא האמין ב ר עו ת ה מ קו בלי ם ‪,‬‬
‫ומשם ראיה ־כי אין להם ע מ ה־ שייכות‪-‬או קורבה■ ג׳ שאם ■לא‬
‫י‬ ‫‪ .‬היה כן ‪ ' ,‬ה ו ה מ קו ב לי ם' מ מ ה רי ם ל פר ה מ ם בישראל ‪,‬‬
‫ח פני■ חן ושכל טו ב תמצא'כעיני אלהיס ו ארס כל מרך זכות ע ל‬
‫האורח■ ה ח כ ם אשר ע ם רוב שגיאותיו ‪ ,‬לו נאוה ק הלה ‪ ,‬ולא‬
‫אבקש הנצוח‪:‬במה‪ .‬שאתה מ ל ץ לז כו תו‪,‬־ וכזה אני מקיים מ״ש‬
‫ז״ל ע ל הב״ה זמרו למי שהוא מנוצח ושמח ‪ -‬אבל א ס כוונתו‬
‫רצויה זכה' וברה‪ .‬מעשיו ודכרו תיד א שר כ א פ ר יוחקו־ איכם‬
‫רצויים‪ ,‬כי ג ם ב עיני ך ח פני ג ס כ עיני יפלא איך עצרו כ ח‬
‫לפני כ הא תורתו ה טענו ת׳ה של שה־ אשר זכרת לבטל■ את ■כל‬
‫תוקף ייקר תפ אר ת ■השפריס־ הללו •המעטרים ככור והדר ע ל‬
‫ראש ה ק ב ל ה •־ ■כי ה ט ענ ה‪■ .‬ראשונה מ ה ב ל ת מ ע ט כאו מרו ל א‬
‫ר א י ת י כי לא ראינו אינה ראיה ‪ ,‬ב מ קו ם שיש מכריעים■ מן‬
‫■השכל וג ם רכים'ונכבדים ■ מ ח כ מי בני ע מ נו ■תמיד ה חזיקו‬
‫ה ה פ רי ם הללו לראשית פרי תבואת ה קבל ה כ ק רב ישראל‪ ,‬ו ח ץ‬
‫מ ע דו ת ם הנ א מנ ת הלא אפילו כ מ ת שישיג כל קורא על נ ק ל ה‬
‫ב עוברו קל חיש מ הרה על פני החקירה הלזו לא ישתפק כי‬
‫האפריס כלם שזכרת שרשם פ תו ח אל מימי הקבלה ■כי הלא‬
‫ההיכלות שזכר רכינו האיי מלבר פי שמותם יורו ע ל מ הו ת ם‬
‫הנ ה ג ם הדברים הנלוים להם לפניהם ולאחריהם בתשובת רבי׳‬
‫האיי גאון יתנו עידיהן כי יהודתם בהדרי הקב לה ‪ ,‬והכר ת‬
‫פני ם ‪ ,.‬ככ ר הזכיר אותה הרמכ״ן עיין בראשית פשוק זה שפר‬
‫תולדות אדם וגו' ועליה ת טוף מלתו כאלו היא חלק נ כ ב ד‬
‫כאשר היא ב א מ ת מ ח כ מ ת הקבלה ו אס תבדוק בחורין וכשדקין‬
‫כשפרי ר׳ול זולת הזהר לא זו שלא תמצא להם ח כ מ ה או ידיעה‬
‫זו‪.‬כללותיה ופרטותיה אף זו שלא הזכירוה מ עול ם ע ל דל‬
‫שפתיהם כאלו לא‪,‬נהיתה מ עול ם ‪ ,‬ו כנגד זה בשפר ■הזהר לא‬
 ‫() ‪)( 108‬‬
‫בלבד שנודע מציאותה אכל הי חי כו פ ה האריכו לשון ל ד ^‬
‫ע ל אורותיה כ הי מני ה וכמצריה ‪ ,‬־ ללמד ל אי ם כ ה ד ע ה‬
‫והשכל ‪ ,‬ועל מע שה מ ר כ כ ה אין צורך ליחד הדכור כי כל‬
‫מ ג מ תינו פ ה היום אינו רא להוכיח נגד ט ע נו ת‪ .‬האורח‬
‫שהגאונים ו ה חכ מי ם שהזכירו האפריס האלה ידעו כ ח כ מ ת‬
‫הקכל ה וככן כל ־האפרים ־שלא נז כ רו' ש מו ת ם באפרו רז״ל‬
‫הראשונום‪ .‬ורק כאפרי ה ח כ מי ם ה ל לונ ק כו ב שמות הן הנ ה‬
‫י ע מ דו למ שפט לראות היצדקו ה מנג די ם לומר שאין להם יחא‬
‫ושייכות כ ח כ מ ה ה ק כ ל ה ‪ ,‬אכל מ ע א ה‪ -‬מ ר כ כ ה ‪ ,‬בו ק ע ו עולה‬
‫ע ר הרי מרו ם ישראל במ שנה וכ תלמוד ואפי׳ שלא ידעתי מנין‬
‫הוציא שהוא אפר ו ח כו ר מיוחד כי לא ש מ ענ ד מ מנו שיהיה כי‬
‫א ם ח כ מ ה מ תו אר ת בשם מ ר כ ב ה ‪ -‬על כל פני ם תהיה ח כ מ ה‬
‫או אפר >חבור ידובר יב ה ה נכבדות■ על ה ח כ מ ה ההיא ‪ ,‬לכל‬
‫הדברו ת ‪ ,‬הלא היא ח כ מ ת ח כ מינו תנ אים ואמוראים ‪ ,‬ובינ ת‬
‫נכוכינו הראשו' ולהם הדברים מגי עי ם ולא לג אונים ו ה ח כ מי ם‬
‫שנזכרו כ שמואס ע ‪ 4‬פ^האירח ‪ ,‬־ ע ל כן אחריש א ת א פ ק ולא‬
‫א ע מי א על הקור א כל אשר אאפתי ולקטתי מ עודי על ה ח קירה‬
‫הגלולה הזאת כי אין מ קו מ ה רק אצל קז״ל ה ק ד מוני ם רק זאת‬
‫כלאתי כלכל ולא אוכל שלא דכר האורח נ כונ ה באומרו ע ל‬
‫ה מ ר כ ב ה ב פ ר טו ת כי לא י ד ע א ם היא מ א כ מ ת ע ם ה ק בל ה א ם‬
‫ילאו ‪ -‬ואלו א מ ר ב ה ח ל ט שאינה מ א כ מ ת אעפ״י ששקר ענ ה‬
‫החרשתי ^ אכל כ או מרו שלא י ד ע‪ ,‬־ ל א כלבד שכפה על ה א מ ת‬
‫פ ה כ ק ר אלא שנעל דלת ה ח קירה כ פני כל משכיל דורש אלהים‬
‫כאלו נשארנו ריקים מ כ ל רמז ו מכל גלוי ו ה ע ר ה ע ל דבר ת‬
‫ה מ ד כ כ ה מ ה היא ‪:‬כשפרי חז״ל ^ וכאלו ע כ ר ה ע ל שדמות‬
‫התלמוד והמדרש ‪ ,‬כאניה בלב ים ‪ ,‬אשר ע ק כו תי ה לא נו ד עו‬
‫ו ה א מ ת אינו כן ‪ ,‬כי אלף אלפי גלויים ימצא ה חוקר אצל רז״ל‬
‫לדעת מ ה טיבה של מ רכ כ ה ; ואיך שיהיה ה מ שפ ט שיחרוץ‬
‫ה חוקר ‪ ,‬הן יאמר כי היא זו הקכלה הידו עה אצלנו ‪ ,‬הן יאמר‬
‫כי א חר ת היא יודה ל פ חו ת כי על ידי הלמודים והגלויים‬
‫הנ ל ק טי ם מ תוך ה תלמוד יוכל איש ל הגי ע לתכלית ה חקירה‬
‫‪-‬‬ ‫■‬ ‫‪■.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫הזאת ‪. .‬‬
‫שדברי רבי' האיי בתשו׳ הנזכר ת יורו בצדק על‬ ‫ו כ מו‬
 ‫() ‪) ( 4 0 9‬‬
‫מ הו ת ההיכלו ת שלא י ד ע שחיס‪-‬האורח כפי ע דו תי ‪ p -‬דברו‬
‫הכוזרי שמ שמו הביא ג ם הפרי היכלות ג ם ה כי ת פני ם ‪,‬ומ״מ‬
‫הן'הן עדיו כי מ מ עי הקפל ה יצאו כי היה דברו של■ הכוזרי מ׳‬
‫ג' סי׳ ה״ה ע ל רכי י שמעאל ־כ״א כ״ג בזה״ל ‪ ,‬והוא ר׳ י שמעאל‬
‫של היכלות והכר ת פני ם ומע שה מ ר כ ב ה כי יד ע ה ו ד י ת י ה ס‬
‫ע ד שהיה ראוי למדרגה קרובה מ הנ כו א ה‪ /‬ע ״ כ ‪ -‬ראה ב עיניך‬
‫כי כלל שלשת ה עניני ם האלה תחת הוג ה ס ו‪-‬ד ו' ה^ ו מ עול ם‬
‫ל א' ש מ ענו שיהיו ב או מ ה הו דו ת' זולת הודית הקבלה ) * ( וכל‬
‫כ ךנ פ ל או נשגבו לעיניו הסודות האלה ע ד שחשב אותם ראוים‬
‫להיות מ בו א גדול ו ה כנ ה קרובה ל ה ש ג ת רו ס ה ק ד ש כאשר‬
‫תמיר היתה א מונ ה זו ת קו ע ה כלכות המקו‪-‬בלים ‪ ,‬ו אם לא‬
‫ח כ מ ת ה ק בל ה איה ה ח כ מ ה ש מ ה כ ע להכין דרך הקדש לכל‬
‫ה קרב אל משכן הנ בו א ה ? ‪.‬יאמר׳ נא■'ישראל ‪ ,‬א ם ה ה י כ ל ו ת‬
‫ו ה כ ר ת פ נ י ם ו מ ״ מ היו דרך משל הפרים ■מעמיקים עצה‬
‫כת שבוי ת ו הנ ד ס ה ‪ ,‬או מ ה פרי ם קו מ ת העתים‪ ^.‬או שירים ‪,‬‬
‫או ח כ מו ת מדיניו ת ואפילו‪ :‬ח כ מו ת תיייו ת ועל דיני איסור‬
‫‘ ■והתר; י מ מונו ת ונפ שו ת‪ -‬ת סובנ ה בלכ תן‪ ,‬הלזה ת קי א ה כנ ה‬
‫ורירך ־ומסלול ל הגי ע אל השגה נכיאיית כ מו שעל ידיהן הגי ע‬
‫'ר' י שמעאל לדעת הכוזרי ? ולא א ג ע כ ע ת בקצה ה מ ע ה אשר‬
‫בידי כאשר ע ם לבבי ב ח קיר ה יפה ונ עי מ ה היינו לדרוש‬
‫ולתור א חר כל מ קו ם שבו נזכר כ ל חז׳׳ל רי ב״א כ״ג ולהצמיד‬
‫ולחבר ניצוצי האור ה מפוזרי ם ב תל מוד‪ -‬על אורותיו ע ד שתהא‬
‫שלהבת ה א מ ת עולה מאליה כי לא לדף ולא לב׳ דפים תהיה‬
‫ה חקירה הזאת • רק א ע עי מ ך לנהיון ־המאמר הנפל א■ הובא‬
‫בתלמוד כשם ר״א כ״א כ״ג והזכירו הכוזרי ס מו ך לו מלאחריו‬
‫״ פ ע ם א ח ת נ כנ ס תי להקעיר ק עו י ת וראיתיייא כ ת ר י א ל יה ה'‬

‫)־( לא ננחיש שימצאו כססר ראב״פ סודות שיאית להם כסס יקראו ס ת ר י‬
‫ע ריו ת ‪ ,‬כבל זאת האיש ה;לככ עיניו יחזו כ׳ דוכי סודותיו של ראב״ע‬
‫נצר מסעי הקבלה יהמה■־ בלי ס פ ק ועליהם תזל אמרתו של רמב״ן ז״ל כפעס‬
‫בפעם ״ורכי אברהם‪ .‬נכא ולא ידע מה נכא‪ ,‬ואני הימר שנבא וידע כאשר היה‬
‫לאל ידי להוכיח כמישור לולי ׳כורתי מפני האריכות והשכח זהתהלה לאלה׳‬
‫אמן ‪ .‬שכבר החלו חכמי קדמוניות להרגיש בדכרי ראכ״ע נ ט ע ס אמונות הקכלה‬
‫וכן‪ .‬יקרה לכל שאר הפנות‪.‬התלויות ע דין בספק אצל החוקרים כמשך הזע! •‬
 ‫()‪X i40‬‬
‫לצאות וכו' יושב ע ל כשא רם ונשא ואמר'לי ישמעאל כני ברכני‪:‬״‬
‫ו ב ב ר ט ת פ' ג' שאכלו ״אמר רבי י שמעאל ג׳ דברים שפר לי‬
‫שוריאל שי ה פני ם וכו׳״ ועל ל■ ה מ א מרי ם האלה אם אמרתי‬
‫אבו א; אעיר כל דבר טו ב ו ע רב‪.‬ו מו עי ל תכבד ה ע כו ר ה■ ולא■‬
‫אוכל לה■ ותהי‪ .‬זאת נ ה מ תי שהמאמרים האלה כראש הו מיות‬
‫יקראו מרו ם הרים יצוחו וכל אדם יחזה מה טו ב ם ו מ ה יופים‬
‫מבלי‪ .‬שיצטרך למלמד ומורה שיעיר לו אזן לאמר איזה הדרך‬
‫‪■ .‬‬ ‫_‬ ‫ילך להימין או להשמאיל *‬
‫ו^!^_וד רג ע אחד נעצרה נא"אותך לדבר ע ל ה חבור האחרון‬
‫שזכר הוא שיעור ■'קומה ולהביא בכור ה כ חינ ה‪ .‬א ם נכון וראוי‬
‫לומר שלא ידענו‪ -‬א ס משכים ע ם הקבלה אס לאו ‪ -‬ו טרם כל‪,‬‬
‫הנ ה ה שו מע שמעו■ והנושא את שמו ע ל שפתיו יזכה יבחין‬
‫׳כי לא ש מענו כזאת ולא‬ ‫הקשר אמיץביכו ובין ח כ מ ת ה קבל ה‬
‫ראינו כאלה בכל קצוי התלמוד ומדרשים רחו קי ם שידובר ב ה ם‪,‬‬
‫ב ש י ע ו ר ק ו מ ת ו של יוצר בראשית א ס לא כאשר יהיה רוח‬
‫ה קבל ה מ פ ע םי■ בתוך מ א מרי חז״ל צאשר עוד נעיר כ מ ה‬
‫שיטא ; וחוץ מזה עינינו הרואית ככל מ ה ‪ .‬שנודע כשיעור‬
‫קו מ ה רושם הנכ ר וכמן פשת יד כו ק כ ת ואומרת כי ל ח כ מ ת‬
‫'הקבלה יהיה׳הזרע ‪ ,‬ה כ ט ימין וראה; מ ה שכתב ראכ״ע משם‬
‫שיעורי קו מ ה צפ׳ כי תשא ״וע״ציכתוב בשיעור קו מ ה כי השם‬
‫הוא בורא כל'גוף‪,‬וכל נכבד מהגוף והינכזה מ ה גו ף ״ ל ( ו הכוונה‬
‫מבו אר ת שרצונו על הנכרלים והשכלים הנפ שטים מ ח ו מ ר‪,‬‬
‫ועל הגופו ת ועל מקרי ה ט פו ת‪ ,‬הרי לך חלוקה שלישיה וריח‬
‫לה כלבנון היא הפילושויפיאה היאלהית ׳ ה מ חל ק ת היצורים‬
‫ל מיני הם ‪ -‬שים כה נגד אחי ואחיך מה שכתוב בשיעור קו מה‬
‫והזכירו שם ראכ״ע ואחרים אל ״אמר רבי י שמעאל כל היודע‬
‫ש־עורו של יוצר בראשית מו ב ט ח לו שהוא כן ה עול ם הבא‬
‫ואני ורבי ע קי ב א ערבים כדבר״ וכל מי שלא חשכו לו הרואות‬
‫בארוכות יראה' אורים גדולים ‪ ,‬שמחים בצאתם מ ה מ א מ ר‬
‫■‬ ‫י‬ ‫הנזכר •‬
‫לדעתי שלסת המדרגות האלה הס מכוונים לבריאה ‪ ,‬יצירה ‪ ,‬עשיה ‪ ,‬ועל‬ ‫)~(‬
‫סיהן חלק ב מי נו ז א המציאית לג' מחלוקות ‪Sostanza — A ttributo‬‬
‫‪— Modo‬כאשר הוכיזתי כקונטריס בלסון צרפת סיצא לאור אי׳יה •‬
 ‫ן ״ א ׳ א ו מ י ו‪ .‬ש י ע ו ר ו של יו צ ר כ ר א ש י ת ו כנ השןמעו^‬
‫יאמר־ראה זה חדש לא שערו‪ .‬ראשונים התל מודים והמדר שים‬
‫רק בזהר 'מצאנו ^ שגיא כ ח ית׳ שמו י ע תי רו‪ ,‬ע ליו דברים‬
‫■כהנה‪-‬וכהנה ■וביחור ‪.‬כחלק הנ ב ח ר מ מנו ובראשית תבואתו‬
‫הוא האדרא אשר כ ה האריכו ל מ עני ת ם להביא בשיעור ו כ מ ד ה‬
‫הנ שגב מכל שיעור ומדה^כאומרם ד^ מאהואלף על מין אתפ שה‬
‫חיורא דגולגלתא דרישוי ו כ הנ ה רכות ילאה הקור א להזכירם •‬
‫‪ -‬ב ׳ כ מ ה ■נפלאה נ שגבה ד ע ה זו עד׳ שיעור שהמשיגה י‬
‫‪.‬‬ ‫״יהיה מובע ח‪ .‬לו שהוא כן העו״הב‪■^,‬‬
‫■|‪ J‬׳ מ ה שהוסיף ״ואני ור״ע ע ר כי ם‪ .‬כ ר כ ר ״ הלא לזה יקרא‬
‫מ א מ ר נ כ כ ד ויקר כ מ א ד מ א ד ־מפנים שונים ‪ ,‬א ס מ ה תי ח ס‬
‫הככור ו ה מ ע ל ה לעצמו ע ד ל הכנ ס ״ ע ר ב כרכר״ הנו ג ע‬
‫למ שפע האלהי ולהשתמש ח״ו‪.‬בםרכועו' של מ ל ך‪ ,‬ולשונות‬
‫כ אלו' ל א‪-‬י כונו‪,‬ו ל א נמצא להם קבר א סיל א כזהר ו כ ח כ מי‬
‫הזהר להיותם מבני עלייה ונפ שם יודע ת מ א ד וקר תפ אר ת‬
‫‪.‬מעלתה ‪ ,‬וגם‪.‬ק צ ת כ ת ל מו ד וכמדר שים ״ אכל ת מיד ע ל שפתי■‬
‫ו א ם‪ .‬מ ה ס ת פ ח‪ .‬א ל ר ^‬ ‫חכ מי יועצי הקכל ה ירונו ישאו קולם‬
‫י שמעאל ‪ - ,‬ק ם קדשו שלרכי ע קי כ א ■הנודע אצל ה מ קו ב לי ם‬
‫ל ע מוד ברזל ול חו מ ת כחשת לכל ח כ מ ת ם ‪ . -‬וא^ מ מ ה שמצינו‬
‫■שני הדברים האלה היינו שיעור קו מ ה ומע שה מ רכ כ ה שניהם‬
‫כאחד אצל חז״ל כמדרש משלי ‪ .‬תנאי גדול והכרקי להצלחת‬
‫הנפ ש ע ד שב ה ת עס ק כ סו דו ת ס יוכל איש ל קנו ת חיי'נ צ ח‬
‫ועליהם י בי א‪ .‬כ מ ש פ ע' שו פ ע צדק ביוס הדין כ או מרם שס ‪,‬‬
‫ששואלים לאדם כיום הדין ; ״צפית ב מ ד כ כ ה ‪ ,‬צפית כשיעור■‬
‫קו מ ה שלי״? הרי■ לך למוד יקר־ מו עיל כי שניהם׳ ת ח ת סוג‬
‫אחד י כנ סו וכל מ ה שנודע אצלינו ממ ע שה מרככ ה ראוי‬
‫ליאמר ג ס על שיעור קומה‪,‬וליתן את של זה בזק ו כ מו שמעשה‬
‫מ ר כ כ ה ברור ושריר וקייס היותו עולה כ ה ס כ מ ה ע ם דעות‪,‬‬
‫ה מ קובלי ם ככה שיעור קו מ ה לא יסור מ מנו חותם ה ק כ ל ה‬
‫־ כאשר הוכ חנו זאת לפנים ג ס כראיות א חיו ת ) ‪ C‬ו מ ק עוב־ ‪.‬‬
‫)'״( הטוב אשר הטיב עמנויאהיכיני התכס החוקר סניאור זקיס‪ .‬כמיזברת‬
‫‪', .‬א'‪,‬מהתאיה‪.‬דמ״א והטכחי לך שסשס לי תשיבה •מרגיג‪-‬ו הא״‪-‬נאין היא‬
‫מוצאת מאוצר הספריס אשר כאוקסשורד וסם ידובר ננכדו‪-‬ח עלהקבלה‪-‬כבלל‬
 ‫‪X H 2X‬‬
‫■ומה נ עי ם אמר המדרש הנז כ ר ו כ מ ה נתמלא מ א מ י חז״ל כלו‬
‫אורה כ ש א מרו;בכרכו ת‪-‬כ ש מכני םין האדם ‪.‬לדין שואלים לו‬
‫נשאת ונ ת ת ב א מונ ה א נ ע ק ע תי ם לתורה פ ל פ ל ת ־ כ ח כ מ ה‬
‫וכל השומע‪ ,‬יתפלא ב או מרו פ ל פ ל ת ב ח כ מ ה ללא צורך‬

‫ועל שיעור קומה כהרס ומה הנוגע לקבלה בכלל אין כאן מקומו זולתי ק ל ב ד ס‬
‫הנוגעים לשיעיר קומה אמרתי לא אכחידס מחת לשוני'כי יקרים הס כי הנה‬
‫חוק מהנלמד שם מדברי רבינו האיי גאון כי גס שיעור קומה לקבלה יחשב ובזה‬
‫חלפי להם ספקות האורח הנה ־חוק מזה ראוי להרגיש כאופן המובא ‪.‬שם לשון‬
‫השיעור קומה וז־ל ; ורבי ישמעאל יאמר לך נמה שיעורו של יוצרנו שהוא‬
‫שהוא מכוסה ■;מכל הבריות וכו'‪.‬ועוד מוסיף ידו השואל וכותב ומגיל על‬
‫הנמצא בש״ק וז״ל ; ״והתחיל מעפר ופורס ככלל ופרט וקרא שתות האדם‬
‫שהוא קורא שמות לאברי חכרו״ ויפה דן ה חכס‪ ,‬הנזנר שהכוונה שקרא שמות‬
‫לאברי הנורא■ כאדם שהוא קורא וכו׳ ‪ ,‬ואני מוסיף דהיינו רישא עיינין אודנין‬
‫רוטמא חוורא דעיינין חוורא אוכמא וכו׳ וכו' הכל כנמצא לפנינו כאררא ווו‬
‫הסכמה יקרה ובפרט כי כעלה אדר א לא שת לכו לתהלוכות שיעור קומה‬
‫ומלבו כותב הדברים כאשר יראה יגיד ‪ -‬עול זאת אעירך שכתשוכה הנזכרת‬
‫אחר ״מובטח לו שהוא בן העו״הב״ כתוב ״ובלבד שיהא שונה אותו כמשנה״‬
‫וגס וו חליצה נכבדת ואין המקום מסכים להוציא ממנה התולדות הראויות •‬
‫והלמוד העולה על כלנה מהתשוכה ההיא יוכיח עול כיתר שאת כי השיעור‬
‫קומה אצלם היה כדמשי האדרא אצלנו‪ ,‬וכמו שדרושי האדרא רמים ונשאים‬
‫על כל שאר■ חלקי״הזהר עד שלא נמצא מקים מוכן ושעה ראויה לפרסם אותם‬
‫זולתי בשעת חזרת הנשמה אל מקורה‪ .,‬ובמורא גדול ונאותות‪.‬ובנזופתיס‪ ,‬כן‬
‫שיעור קומה אצלם נחשב להם גבוה מעל גבוה על כל שאר חלקי סתרי תורה‬
‫כאשר בפה מלא יגיד לנו רבינו האיי בתשובתו הנז׳ והרי זה לדעתי למור יקר‬
‫ונשגב לכל ישר הולך שהרי כתב שס וז״ל ‪ :‬״והללו )של שיעור קומה( רמזין‬
‫שלהן וסודותיהן ורזין וסתרין שאי אפשר למסרם לכל אדם אלא מי שיש בו‬
‫מ ס ת המסורות כילינו ואפי' ראשי פרקים וכ״ש פרטיהם כי על דכר ועל מה‬
‫שהוא למטה מ מנו מ מע שה מ ר כ כ ה אמרו חכמים א״ר חייא איןמוסרין‬
‫וכו׳ ■וכדברים שלמטה מ כ ל אלו א״ר אמי אין מוסרין סתרי תורה אלא‬
‫ליועץ חכם חרשים וצו'״ ע"כ • ‪.‬הדי לפניך ג׳ מדרגות מסודרות מידי קדשו של‬
‫רכינו הא״ ס ת רי תו ר ה למטה ועליהן מע שה מ ר כ ב ה ועליהן שיעור‬
‫קו מ ה• צא וראה כמה גדל כחו של שיעור קומה בעיני הגאון‪ ,‬ומעט מהרבה‬
‫שנוכל ללקיט בדחז״ל מסכים הולך‪.‬עם שיעור קומה ויתן עדיו כי מדי עכרו על‬
‫פני הדורות יסור שתה ‪ -‬הוא אומרם ״ללבי גליתי לאברי לא גליתי״ )סנהדרין(‬
‫וכין תבין פנימיות הענין אס תעריכהו לאומרם שם למלאכי ה^ית לא גליתי‬
‫ו היו ד ע י ם ‪ G noslici‬שלהם ע ם חכמת הקבלה יחס גדול היו קוראים‬
‫לנשמות השכליות א ב רי ה ח כ מ ה )מלכות כן נקראת אצלם וכן אצל המקוב׳‬
‫חכמה תתאה חכמת שלמה)‪.‬ל ‪ E o u ea d es V 01-1 2 8‬ומהסתויכים אשר להם‬
 ‫() ‪)(il5‬‬
‫יללא תועל ת אחר שאמר ק כ ע ת ע תי ם ל תור ה; י ואם כרכרו‬
‫איזה מפרש כן הוא שרצונו אם נשא ונתן כתורה ב ח כ מ ה ולא‬
‫ולא בפלפול של הכל^ ב מו זר יחשב להביא את ה ארס במ שפע‬
‫על מ ה שאין בידו לעשות כי אילו היה כידינו להיית ח כ מי ם‬
‫ולפלפל ב ח כ מ ה לא נשאר כאיל ו כ ע ר כ מ חנ ה ישראל מלכד כי‬
‫‪ .‬לפירוש ה ת ו ל שפירשו נשאת ונ ת ת ב א מונ ה על ד״ת ־נשארה‬
‫שאלה זו פלפל ת וכו' אך ל מו תי )*( ואחר הרכרים ו ה א מ ת‬
‫ששמעת משם מדרש מ שלי' הבי עו יי או אותיות מ ח כ מות‬
‫כ או מ רו‪ ,‬פלפל ת ב ח כ מ ה ו כ מ ה יתייחהוויתי שכו י פ ה‪-‬י פ ה‬
‫לח^מת האלהות א ס כאו מרו פלפל ת‪ .‬שנגזר מן פלל כ כפל פ ה‬
‫ה פו על כ מנ ה ג ל ל ב הרבה פ ע לי ם כ מו ל ע ר ע ר לכלכל וכ הנ ה‬
‫ר כו ת‪ ,‬והוא ה מ שפע השכלי הנ שגב ו ה מ עולה שאין למעלה‬
‫ה י מ נ ו‪ ,‬ו אם כ או מרו כ ח כ מ ה היינו ה ח כ מ ה הארלמית‬
‫הידו עה והיא הפילואופיא האלהית־כמו שקראו היוונים ג ם‬
‫ה מ ה את הפילואופיא כשם ח כ מ ה אתם למעלתה או׳פיא‬
‫ו ה ח כ ם כ ח כ מ ה זו־‪.‬יקראוהו א ו׳ פ ו‪ ,‬־ ו כ מ ו שכימי בית שני‬
‫באופו נורנבה אצל היונים והנוצרים כת אחד שדומה ־ ככל‬
‫■חלקיה ל ח כ מי‪ .‬ה ק ב ל ה ולא יקראו־ ‪ .Gnosi‬או ח כ מ ה אתם‬
‫ולשוחריה יכנו בשם ח כ מי ם א א ם ‪ Gnosiici‬ו ן מ ו שחז״ל ג"כ‬
‫קראו לפילואופיא היונית ח כ מ ה י ו ו נ י ת ) ע ם כי ה ח קיר ה‬

‫העריך יוסף הכהן חכמינו הפרושים ‪ ,‬ס י נ י כ א ) אגית צ״ד( היא היה אומר‬
‫״שותפי הבורא ו א ב ריו נ ח נ ו ‪ ,‬וכשתים נתחחן לחזי׳ל בתאר שיתף )צדיקים‬
‫צעשיס שותף להבי׳ה ( ו־כתאר א ב רי ם מליצה חצובה מהשיעור קימה ואבן‬
‫פנתה ומכל אלה למדו הנוצרים לכנות עצמם אברי המשית‬

‫)״( ועל הכל כ׳ בזמן הגמרא עדיין לא פשתה בישראל מספחת הפלפול של‬
‫הכל עד שיצטרך להבדיל כינו וכין הפלפול האמת׳ הנקרא פלפול חכמה‬
‫צי לא יזהירו רז"ל על ההפך אם לא כהיות הקצה האחר לאבן נגף ולציר מכשיל‬
‫‪.‬לכל בית ישראל ומעולם לא שמענו שיהיה בזמן הגמרא הפלפול של הכל שנולד‬
‫בדורות האחרונים ולא ישיא אותך המנגד בהביאו ככלל ־הפלפול של הבל מה‬
‫שגנו כגמרא תלמודם של ככליים כי הן לו יהי שלא היה תלמודם עולה יפה‬
‫צעיל׳ ־חכמי א"׳ ככל זאת לא ראי תלמודה של ככל שאמרו כגמ׳לפלפיל הנודע‬
‫לאחרונים ואס היה נזשחת מראהו ותוארו לא מפני אותן המומין כעצמם‬
‫שירגיש המעיין בפלפול הכוזב ‪ ,‬אכל מצדדים אחרים כאשר יבין המשכיל על‬
‫נקלה ■‬
‫‪15‬‬
 ‫() ‪) ( 1 1 4‬‬
‫על ה כ מ ה יוונית רכה ונ כ כ ד ת וקצרה היריעה מ ה כ יל( )*(‬
‫ואו מרו כככלי פלפל ת כ ח כ מ ה מ קכי ל למה שאמרו כ מ ד׳ משלי‬
‫צפית כ מ ר כ כ ה צפית כשיעור קו מ ה ■שלי ונלמד שתמו של ככלי‬
‫מפירושו של מדרש משלי ולולי זה ירכו הג מגו מי ם ו ה ה פ קו ת‬
‫ע ר לאין תכלית • ראשונה כי מי יגיד לנו איך ולמה הוהיפו‬
‫י כמדרש שאלות שלא נזכרו כככלי ‪ -‬וזאת שנית שלולי פירושינו‬
‫■תשאר מליצת פ ־ ל פ ל ת ‪ .‬כ ח כ מ ה כעיר פרוצה אין ח ו מ ה ‪,‬‬
‫‪ .‬וכלשון כל י מן להוראה פ ר עי ת ‪ ,‬אכל יכיא אל חיקו כל ה עולה‬
‫עלי ה רו ח) מ ל כ ד ה ה תי מ ת שזכרנו כקוד ם רכות ונככדו ת( ‪-‬‬
‫ודק על פי פירושינו תהיה לו הוראה מוגכל ת ו מ ק כ מ ת הן ע ם‬
‫‪.,‬אומרם צפית כ מ ר כ כ ה‪ ,‬והן ע ם מ״ש כה' הזהר כאררא זועא■‬
‫והוא גלוי יקר ל עינינו זל‪ :‬אר״ש כאררא לא גלינא כלא וצל הני‬
‫מלין עמירין כלכאי הוו ע ר השתא ו ב עינ א ל א ע מ ר א לון‬
‫ל על מא דאתי משום י ת מן ש א ל ת א שא י ל ל נ א כ מ ה דכ תיכ‬
‫והיה א מונ ת עתך חושן ישועות ח כ מ ה ו ד ע ת ו ח כ מ ה כעיין‬
‫מני ע״כ״'ראה כ מ ה נתיכות פליאות מ ת חל קי ם מז ה ה מ א מ ר‪,‬‬
‫ענין השאלה ■לעתיד ע ל ע שק הקכל ה משכים לכל מ״ש' ‪ -‬שם‬
‫־חכמה שתמיתמיוח ש אליה כמ״ש ו ח כ מ ה כ עייןי מני‪,‬ו כיו ת ר‬
‫תגדל הראיה אם תשתכל שכא כזהר פ שוק והיה א מונ ת שעליו‬
‫דישו כמש' שכת כשמכנישין את האדם לרין ‪ -‬ולא נזכרו‬
‫שאר השאלות כזוהר כי אם ע ל ה ח כ מ ה כ מו שכתבנו הרמוזה‬
‫כ מל ת ח כ מ ת‪ ,‬לפי שהשעה צריכה ל כ ך ‪ ,‬ועל א מ ת ת פירושינו‬
‫יתן עדיו מ ה שחשכו ח כ מינו ככ״מ וככל זמן מכל כת ושוג‬
‫שיהיו‪ :‬ה מ קו בלי ם ה מדכרי ם כפי ה ק נ ה הוא ש׳ ה קנ ה וז״ל‬
‫מ״ש כפ' המקד ש ״א״ל הרי את מקודשת לי ע ״ מ שאני ח כ ם‬

‫)־'{ ואלו היה הויכוח הזה מתוח לרוחה הייתי מאריך הדכור על ‪ 0D‬ח כ מ ה‬
‫ס ת ס הנמצא כתלמוד כאחד מסכזות החכמה האלהית כאשר אברר הענין‬
‫יפה יפה בספר אשר קריתי לי‪ ,‬שמות החכמה וססריה הנמצאיס בתלמוד‪ ,‬ועל‬
‫כלנה היא העולה כמשנה דאבות תקופות וגיסטריאית פרפראות לחכמה שכלתי‬
‫הקדמתינו זאת אין לה מוכן וכל מה שנאמר כה תשאנו רוח ובזה אשביח שאון‬
‫כעל הויכוח שהרעיש העולם באומרו כי לא על חכמי הקכלה נתכוון ראב״ע‬
‫כנקכו סס חכמי־ ה ס פי רו ת אכל על חכמי האצטגנינות כאשר תחזהי לפנים‬
‫כעי׳ה■‬
 ‫() ‪)(H o‬‬
‫וכו׳ ו כ מ ה עוי רי השכל עו עי ם לומר שאס למד לישא רליתן‬
‫כתורה והו ח כ ם ואף כי עיני ם להם ולא יראו משחזל ששואלים‬
‫אותו ר כ ר ח כ מ ה ו ל א‪ .‬א מ רו ד כי תורה והלכה ומכאן יש‬
‫ללמוד שאפילו ל מי הפר א ושכרי לא יקרא ח כ ם ‪ ,‬כי מ ה‬
‫תועלת לו ככל אלה אם לא ישתדל לדעת ■ ע ק ר ם ו י ש ו ד ס‬
‫של דכרים וכו‪ ,/‬הפילושופים ו מלכ ם כראשם הוא הרכ ה מו ר ה‬
‫הוףח "ג‪.‬ז "ל‪ :‬״ ה חכ מ ה הנ א מ ר ת התם בכ״מ היא התכלית‬
‫והיא‪.‬ה שגתו יל■ ו הנכוני ם הם ח כ מי ה ת כונ ה ע״כ • ) וצרור‬
‫וחתום תח ת ידיך האלהות ו ה תכונ ה הולכים צמדים כדכדי‬
‫רמכ״ם ו ה ס ישייעוך להכין כיצד קרא ראכ״ע לחכמי ה ת כונ ה‬
‫חכ מי התפירות כ מו שיכוא ( ולא זו כלכד אלא שע״פ הכלל‬
‫הזה פירש הרמכ״ס ז״ל מ א מ ר דברכות כ מו שזכינו לפרש‬
‫ולכוין לדעתו העליונה ותיים שם ״הנה ה תכ אר לך שידיעת‬
‫התורה אצלם מין אחד ו ה ח כ מ ה מין‪ -‬אחר והיא א מ ת ת ד עו ת‬
‫התורה כעיון אמדלי״ ע כ ״ ל•) עיין כתוף ה ל ה ע ר ה על ה ח כ מ ת‬
‫אן ‪ Gnosi‬אצל הנוצרים ( ואל השלישי לו צא כי כ מ קו ם‬
‫‪ -‬שרצו רז״ל לדכר ע ל פלפול הג מ ר א א מרו פלפול תורה ולא‬
‫פלפול ח כ מ ה כמ״ש ר׳י׳ל כ מ ציעא דפ״ה על רכי חייא רכש״ע‬
‫לא פלפלתי תודה כ מותו וכו׳ ‪ ,‬ו מ כל הא מור תדון דין א מ ת‬
‫לאמתו כי השיעור קו מ ה שיקנה ^ כפי הנ ש א ע מ מנו אצל‬
‫ראב״ע ^העולס הנצחי ליודעיו״' ומשיגיו הוא ב ע צ מו חלק‬
‫ופנ ה גדולה מ מ ע ש ה מדככה^ ושניהם כאחד נצמדים ונקשרים‬
‫ע ם א מונו ת הקכל ה ‪ ,‬מדותיה ‪ ,‬משליה ‪ ,‬מליצותיה וג ס‬
‫אנשיה ‪ -‬וראה ה א מ ת הולך ואור כ ח מ ה ־שכעתים ‪ ,‬שככר‬
‫מצאנו ראינו שמיום אשר החלה הקכל ה להעלות זכרונה ע ל‬
‫ה פ ר‪ ,‬מן הוא והלאה היה שיעור־ קו מ ה לכבוד ולתפארת אצל‬
‫ה מקובלים ותן הוא והלאה נדברו וה תפ ארו יראי ה׳ בידיע ת‬
‫ש י ע ו ר ו של י ו צ ר כ ר א ש י ת ‪ -‬ואצללט ה' כ ר כ ה בת׳ עזר ת‬
‫ה' כ תב יד להרב רכי עזריאל לכו של רמכ״ן‪ .‬כאשר הוכח יוכיח‬
‫אהוכי ה ח כ ם שניאור זקש ה פ ר י ז י ה מל מ ד סניגורית לפני‬
‫חכמי הפרד על ח כ מ ת הקכל ה ועל ר׳ עזריאל זה כ תב המשורר‬
‫ר' משולם בר' שלמה כתוף השיר שחבר נגד ה מורה ״אפוד‬
‫כ ק ר בנו ־ ־ *'לנו כנו נ ח מן למגדל עז ^ עזרא ועזריאל ויתר '‬
 ‫אוהכי רעות • • ■‪,‬סם יודעיס ס פ ר וספור ו ג פ ס פ ר‪ ,‬א כ ן לספר‬
‫היקרכזהרו הם יודעים א־ל‪.‬יוצרם ש י ע ו ר ‪ ,‬אכל מלין ליראת‬
‫כופרים עצרו ) ס פ לי ע לסת׳ זקש‪.‬דף מ״א‪ (.‬־‬
‫ו א ח ר ש;כינו לרין ‪ • ,‬ו ל מ ש פ ט' ס ת מ ץ יכוליס הי‪-‬נו‬
‫להחריש מ מ ה שהכיא מ מ ר ח ק ראייתיו ולהורות נתן שאין■‬
‫תספרים הללו מיוסדים ע ל אדני ה ק כל ה מ מ ה שראינו‬
‫שהמזכירים ו ה מ חזי קי ם כ ה ם ) הכוזרי וראכ״ע (‪ .‬לא יד עו או‬
‫לא ה א מינו כ ה ‪ ,‬כי‪ .‬מ א ח ר עלי ת מ כ ל ה א מו ר כי ה ס פ רי ם‬
‫הללו'כאשר ה מ ה ‪ ,‬ואותותיהם ה חי צוניי ם'‪.‬ו ה פני מיי ם יתנו‬
‫עדיהן כי מ ה ק כ ל ה חוצכו ‪ ,‬אין עו ד מ קו ם להעלות ככף‬
‫מאזנים אם ה מזכירים אותם הא מינו כ ח כ מ ת ה ק כ ל ה אם לאו‬
‫וכין שנני ח‪ ,‬א מונ ת ם כין שנלחיקנה‪ , .‬שוכ ■לא‪..,.‬י‪.‬זוז‪:‬ה‪.‬א‪,‬מת‬
‫מ מ קו מו לעולם ו ע ד ‪- -‬ו א ם ת ס תכ ל ייפה כנדון שלפנינו‬
‫כ עיניך תראה כי כ מ קו ם שישפוט ע ל ה ס פ רי ם ו מ הו תן‬
‫מ ד עו ת ה מזכירים אותם ו מכי אי ם דכריהם יותר היה לו להפוך‬
‫פניו לצד אחר חרוץ ולשפוט ע ל א מונו ת‪.‬ו ה מז כי רי ם שמותם‬
‫מ ט כ עי ה‪.‬ספרים ע צ מ ם ‪ ,‬ו מ ה מוכן מהרכרים‪ .‬אשי■ הוכ או‬
‫כחכורי ה ח כ מי ם האלה ‪ -‬זאת היחה לדעקי‪. .‬ארח זו יהלך‬
‫כ ע ל הויכוח להשיג מכוק שו‪ ,‬לו היה ראוי לפקוח ע י ני ה שגחתו‬
‫על כ ל‪ .‬ה ר כ רי ס ‪.‬אשר‪ .‬הובאו מ ההיכלו ת ‪ . ,‬משיעור‪..:‬קומה• ‪,‬‬
‫־מהמרככה ‪ ,‬כ ס פ רי האחרונים האלה■ ולראות חכלי ע כי תו ת‬
‫א הכה הקושרים אותם ל ח כ מ ת הקכלה וכ שכעיניו יראה‬
‫הדכרים הללו וכאזניו י שמע ה שכח וההודאה והקלוס‪.‬היוצ אים‬
‫מפי ה מ ח כ רי ם ה מזכירים ‪ ,‬ג ם הוא יכיר ויודה ע ל ה א מ ת‬
‫כי הי הכוזרי הן ראכ״ע לא נ כ ח ד מ ה ם א מונ ת ה ק כל ה ; ו תח ת‬
‫זה ראה מ ה ‪.‬עשה לכו האורח הלז ! הניח‪ .‬כ מונ ח קיי ם‬
‫שהמחברים האלה לא ה א מינו כ ח כ מ ת הקכל ה ‪ ,‬וכשנשאלה‬
‫שאלה זו לפניו לאמר מ ה טיכ ס של‪ .‬פרקי היכלות ו הכר ת‬
‫פני ם ‪ ,‬ושיעור קו מ ה ‪ ,‬לא הבי ט להם כע צ מ ם אבל הפ ך פניו‬
‫לצד המזכירים אותם ולהיות שאלה השלמים נצטיירו לעיני שכלו‬
‫לאויבי הקכלה ‪ ,‬א מ ר כלבו ‪ ,‬ג ס אלה ה ס פיי ם לצרי ה ק כל ה‬
‫יחשכו ‪ -‬ואלה לדעתי ארחו ת עקל קלו ת ‪ ,‬ה מ ר חי קי ם את‬
‫האדם מתכלית השגת ה א מ ת ולא מקרכים‪ .‬אותו ‪ ,‬אכל אנו‬
 ‫()‪)(117‬‬
‫נ א מ ר ‪ - .‬כ תהו כלילה לאורח הלז ‪ -‬לא כחשוב לו עון■לעוות‬
‫הקכל ה כריכו ‪ -‬ונתן לו כל מאויי נפשו שהכוזרי’ וראכ״ע לא‬
‫ה א מינו כ ח כ מ ת הקכלה ‪..‬התחת זאת נ א מ ר שגם שיעור קו מ ה‬
‫והיכלות וצל ה הפריס שהזכירו לא תהיו רוח ה ק כל ה ■דוחפת‬
‫עלי הס? מי שמע כזאת שלהיות ה מ ח ב ר כ על א מונ ה א ח ת ג ם כל‬
‫הקפרים אשר ישא את שמותם ע ל שפתיו ואשר יקריב מדברי ה ם‬
‫מנ ח ה אל הקור א ג ם ה ס כלם כאחד לאותה א מונ ה ■יכרעו‬
‫וישתחוו באין מנו ק ? וכל מי ■שקכע ע תי ם להגות כקפרי ע ם‬
‫ו ע ם לא ישאל מ מני אות ו מו פ ת על ד ב רי‪ ,‬כי‪ .‬בכל זוית־ופנה‬
‫ימלא כפו מ ה ם ע ר שיהיו לו ־לזרה ‪ -‬ויראה שכל ע ם ולשון‬
‫ח כ מי ס והופרי ס יזכירו דברי זולתם שקדמוס^או שהיו בי מי ה ם‬
‫ולא כשביל זה יע מיהו‪-‬על ע צ מ ם ־כל הא מור כ תפ ר ‪ -‬ו א ם כן‬
‫■גם אם נודה לו שהכוזרי וראב״ע ג על ה נפשם כ ח כ מ ת ה קבלה‬
‫ה ב ע כו ר זה נאמר־ שכל ק פר ■אשר יזכירו לא יהיה כו שמץ‬
‫מנ הוי מ ח כ מ ת ה קבלה ‪ ,‬וזה האות לת ישקר ־ולא יכזב לעולם !‬
‫ולא ימצא‪ .‬ככל שטחי דבריהם זכרין ‪.‬הפר ' שיקפיד פני ם‬
‫מקכירו‪.‬ת‪ .‬פני ם שוחקות ל ח כ מ ת הקבלה ?■ ■באמת־כושני לשאולי■‬
‫■שאלות כאלה הנ כזי ם ושפלים כ עיני כל חוקר לולי זרות‬
‫■המונח ‪ .‬א‘לצני לדחוק הדברים ול הגי ע ם ע ד תכלית־ ה ט עו ת‬
‫ע ד מ קו ם שהנפש תקוץ־ בו ‪ -‬ו עור מ קו ם ^תי להאריך אפי‬
‫ע ם האורח ה ח כ ם ולהפיק לו רצון כאוות נפשו ולתת לו מתנה‪.‬‬
‫)ע״מ‪.‬להחזיר( כל אשר ישאל מ מנו לא ב א מ ת ולא ־כצד־קה‬
‫ולומר לו ‪ -‬אהי יהיה לך אשר לך ‪ -‬לא נוכיח )כאשר יאות(‬
‫מ ט ב ע הקכלה ‪ .‬הנר אי ת‪.‬ל עין ב ק פרי ם ה ה מ ה ל א מונו ת‬
‫ה מזכירים ומ שכחיס אותם ‪ ,‬וג ם בא הבה וברצון כ שמחה‬
‫וכששון נ ק כ ל עללינו‪ .‬עול ברזל וכ מוך נ א מ ר שמאמוטת־‬
‫ה מ ח ב ר ‪ ,‬נלמור ונוכי ח א מונו ת הק פרי ם אשר יזכור כ מ ח כ ר תו‬
‫‪ -‬וכל אלה הכזבים הנגלים ו ה מ כו ר ק מו ם נשים אותנו ע ט ר ה‬
‫לראש ע נ ק לצוואר ‪ ,‬ונ א מ ר עלי ה ם כרכי אלעזר ליישורין‬
‫לא נצרכה אלא לקכולינהו בשמחה ‪ -‬הכ ע בור זה נשים יד‬
‫לפינו ונהיה כמחרישיס ? לא ‪ -‬כי אם נ א מ ר הבא■ ראיה‬
‫שמהכוזרי ו מר אכ״ע לא נוכל להוציא כריוח ולא בצמצום ‪,‬‬
‫כנ ח ת ולא כצער רכות ונכבדו ת מ א מונו ת הקבלה ומרתשית‬
 ‫‪xmi‬‬
‫התחלותיה^ ו עינינו רואות כי לחקירה הלזו לא שת לכו ה מ ח כ ר‬
‫אכל קכל עליו במו שכל ראשון היית השני ה ח כ מי ם אלה כלתי‬
‫יודעים ‪ ,‬או גועלים כ ח כ מ ת הקכלה וזאת ה פנ ה היתה לו‬
‫לאכן נגיף ולצור מכשול ולולי על ה ונ ק ת פ ק כ רג ע א ח ד ‪ ,‬אם‬
‫א מ ת נכון הדכר אם לא ‪' ,‬לא• היה הוי ט ח הלז יורד פלאים‬
‫ופלאי פלאים להוציא תולדות־ כוזכות מ ה ק ר מ הי כוז כ ת ‪-‬‬
‫ו מ א חר שלא חש'לזה ולא א מר יכלכו הכה נרדה ע ד ע ו מ ק‬
‫ה ח קירה הלזו היה לכי או מר לי ל ה ע מי ה עלי מלאכה זו ואם‬
‫לא ‪ ,‬כ מ ה יוודע איפה כי ה א מ ת אתנו ותהא מלאכתו נעשית‬
‫על ירי אחרים ‪ -‬אלא שאחור נהוגותי מאריכות הדברים ‪,‬‬
‫ומיראתי שלא לעשות הפ ר כגלרי כצלים קפר כתוך הפר‬
‫ו מ א מ ר בתוך מ א מ ר ‪ -‬אכל לא אלד לריק ולא ייגע הקורא‬
‫לבהלה ‪ ,‬ו אם הכבר■י ה ע כו ר ה להכיא ככור■ הב חינ ה שני‬
‫ה ח כ מי ם כ א ח ד ר א כ ״ ע ור״י הלוי‪,‬אמרתי לא יהור שבצו מיהודה‬
‫ואשימה עיני עליו עוד ר ג ע א ח ר) *( ‪ -‬ואם לאי אוכלל הכי א‬
‫כמצרף העיון כל דכריו מראש ו ע ר הוף יהיו שני ה מ א מ רי ם‬
‫בלבד ל או ת‪.‬ו ל מו פ ת והם השני ‪ ,‬והרביעי ‪ ,‬ו מ ה ם תקיש לכל‬
‫׳השאר ‪ -‬וזאת היתה ■לי לבחור בכוזרי ו כ ל ה מ א מ רי ם כי‬
‫מדי ע ב רי כנל ה׳ הייכוח ■היתה ימין מ ק ר כ ת ה' •'הכוזרי לחזור‬
‫על תלמודי אשר הגיתי בו ב שני ם' ש עברו ו מ ה' הי ת ה נ ה כ ה‬
‫לקרבם בידי אחד אל אחד הויכוח והכוזרי כדי שיתכדה הראשון‬
‫ויצא לאור מ שפע השני ‪ -‬וחוכה עלי לגלות אזן הקורא כי‬
‫ב ה ע רו ת הכ או ת לא ימצא כ״א דברים קצרים מו ע ע מ חזיק את‬
‫ה מ רו ב ה כי הדרוש נ כ ב ד וארוך ולהזכיר כל הפר עי ם הרכים‬
‫אין ק ץ‪ ,‬ו על הקורא המשכיל להכין‪.‬דכר מתוך דכר ולהפרות‬
‫ולהרבות גרגיר הזר ע ה כ מו ת וח תו ם כ מ א מ ר קצר ‪ -‬ועל הכל‬
‫לא י מ ל ע שתהיה לו איזו ידיעה קוד מ ת ב ל הכוזרי‪ ,‬ו כ עניני ם‬
‫הפילו תופי ם‪,‬ו א ם לא‪,‬אולת אדם תתלף דרכו ועלי יזעף לכו ‪-‬‬

‫)י( בחרתי הסתופף כצל קורת הלוי ’ יתר מהראב״ע כי על הראב״ע כבר‬
‫‪ .‬החלו עולים חכמי הזמן להודות כי רובי דבריו על אדני הקבלה נו ס דו‪,‬‬
‫ולא ראיתי כאלה על ר״י הלוי • ואנכי נ"כ העירותי על עניניס רבים ונככדיס‬
‫המותחיס־ חוט של אהבה כין ראכ״ע לקבלה יואל אלוה להקמת לפני עת נ ס‬
‫‪.‬‬ ‫■ ‪. .‬‬ ‫‪,‬‬ ‫לכל ח ק הוה ■‬
 ‫^()‪X il9‬‬
‫וכשיתקיימו‪ -‬כך ה תנ אים האלה כוא כרוך ה' ‪ -‬הנ ה אנכי‬
‫פני תי הדרך לפניך•‬

‫מ א מ ר כ׳ ו ד מס׳ ה כוז רי‬ ‫ה ע רו ת‬

‫מאמר ב'‬
‫וכן מצנויירות מן הגשם ה ד ק ‪ .‬ה ר ו ח נ י הנ ק ר א אצלנו‪.‬‬
‫ר ו ח ה ק ר ש הצורות הרוחניות הנקר אי ם ככור ה' ו נ ק'‬ ‫־‬
‫על דרך ה ע ב ר ה ה׳ בלכד ־כמו וירד'ה׳ על היני ____‬
‫ונעיר על המאמר זה‪.‬היקר בקצר אמיץ‬
‫א' לאסמענו כלתי היום ככל חכמות חכמינו)חוץ מהמקובלים( ג שס דק‬
‫ר ו חנ י סנ ק' רו ח הקרש ‪ :‬והרוח הקדש שידעו ממנו כל חכמינו זולת‬ ‫־‬
‫האלהיים הוא הלזתלבש כנכיאיס לנכא אותם •‬
‫ג' לא צן אצל המקובלים ; כי עליהם אמת נכון הדבר לומר־ ע צ ס דק‬
‫רו חני הנק' רות הקדש והוא מבלי ריח ססק ססירת ה מ ל כו ת‬
‫הנקראיעכפי המקוכליס רוח הקדש • וצר״י הלוי ‪ ,‬כמוהו כמוהם יאמרו פה‬
‫אחד שממנה מ צ סיי רו ת ■••* ה צו רו ת ■הרוחניו‪,‬ת הנ ק׳ כ בו ד ה'ונו׳‪:‬‬
‫וע"כ היא נקראת אצלם ד מו ת‪ ,‬ת ח ו נ ה‪ ,‬ו שו מ רת כל ה ת מונו ת ■ )עיין‬
‫‪.‬‬ ‫מערכת האלהות( ■ ‪.‬‬
‫ג׳ ולא בלבד שוו ר״י הלוי והמקוכל־‪-‬ם בשיעוריהן דרך כלל‪ ,‬אכל גם כסרט‬
‫ובנלוןשעליו ידבר‪ ,‬שגס ה ס כמוהו יאמרו־שהמלכות ‪!5‬ו רוח הקדש קיא‬
‫סבת ה מ ר או ת כלס ועל הכל המראה הגדולה על הר סיני שזכר המחבר ‪:‬‬
‫ו מ םיכתיהיותה וזקור המראות כלס היא נקראת מ ר א ה‪ ,‬א ס פ ק ל ר י א ‪,‬‬
‫מחזה‪ .‬גי א חזיון וכיוצא מהתארים האלה ‪ :‬ובזהר ב'פ״ב קרא ל ש כינ ת א‬
‫‪.‬‬ ‫)מלכות( מראת אלהים •‬
‫ד' גס שניהס יקראו למלה זו כ בו ד ה ‪ /‬גס שניהס יאמרו שנקראת דרך‬
‫העברה ה' ) והיא המלאך הנראה בטנה והנקרא ה ו י ה ( שמע דברי‬
‫הרמכ״ן )שמות( ״ועל דרך האמת המלאך הזה הוא ה מל א ך הגואל' שנא מר‬
‫כי שמי בקרבו הוא שאמר ליעקב אנכי האל בית אל ונו' ‪ ,‬ובזהר־חי׳א ק״ז ע״ב‬
‫וה׳ המטיר על סדזס וגו׳ מאח ה' מן השמים ‪ ,‬וה' המטיר דא דרגא דבי דינא‬
‫דלתתא דנטיל רשו מעילא ‪ -‬ועול ברסב״ן פ׳ בשלח ויסע מלאך האלהים וה׳‬
‫הולך לפניהס יומם רמז ל בי ת ד י נ ו של הכ״ה )זכור מליצת הזהר הקודמת(‬
‫שנק' מלאך וכו׳ וכן הזכיר מלאך האלהים ויתכן שאינו נסמך אבל הוא ביאור‬
‫)כלומר שהיאנק' אלהיס( וראיתי במכילתא דרשב"׳ שאל לב׳ יינתן בן יוחאי‬
‫את רשכ״י וכו׳ ‪.‬וכו' רמז למה שאסינו ע"כ״ עיין למעלה מה שכתבנו על‬
‫המכילתא הלזו ‪ ,‬וראה כאן בזכירתה על ענין מקובל סימן כתוך סימן■ ■‬
‫ה' ובענין וי רד ה' על הר סיני שהוא עצמו שהביא הכוזרי לדוגמא שמע‬
‫דברי מזכ״ן‪ ,‬ומשה עלה אל האלהיס ונו' כיעלה אל כ כו ל השם )כנזו‬
 ‫() ‪)( 120‬‬
‫שהכוזרי יקראנו( ששכן כהד וכו' וכשמו הגדול '׳דכד ע ס משה ככיעסה'‬
‫כנז ר א ה אליו אתידע ; ובס'‪,‬וירד ה' על ה״ס זייל רמכ״ן אם תשכיל כפרשה‬
‫תכין כי שמו הגדול ירד על ה״ס וכו' • • • והעליה והיציאה לקראת מקום‬
‫ה כ כו ד‪ ,‬ועל מ״ש הכוזרי הצורות הרוחניות הנקראות כבוד ה׳ כתכמפרשו‬
‫המוסקאטו ־דככר ידעת כי שס כבוד מורה על דבר גשמי כאות' פ' חלק ע״ס‬
‫ותחת כבודו • • • לדעת ר״י מורה על הכגדיס ולרבי אלעזר על הגוף^^ ע״כ‪•.‬‬
‫ולעיל מזה הביא מאמר רבי אליעזר שמיס מהיכן נכראו מ או ר לבו שו של‬
‫הב״ה הרי לך כל אלה שמות ה מ ל כו ת אצל המקובלים הנקראת כ ב ו ד‪,‬‬
‫וכבוד יאמר רני יוחנן שהוא הלכוש ‪ ,‬רכי אליעזר יפרש שקוא הגו ף ‪ ',‬רבי‬
‫אליעזר יקראנה או ר לכו שו‪ ,‬והכיזרי יאמר על הצירות המצטיירות‪.‬שהגשם‬
‫הדק הרוחני שהם נק' כ בו ד ה׳■‬

‫׳טס ‪Dtr.‬‬
‫הגופים ו ת א מר כ ד ב ו ר ו כאשר הצנויורו‬ ‫ומצטיירים‬
‫שמיס וארץ ונ ק׳ כ ו ת ב )הלוחות( ו מ ד ב ר■‬ ‫׳‬
‫‪,‬‬ ‫י‬ ‫ועל זה נעיר‬
‫א' לא תוכל להיגיש ביחס המאמר הזה עם חכמת הקבלה אס לא תשמע‬
‫דברי המוסקאטו הבלתי יחשוב להסביר לו פנים כי הוא הוא האומר שלא‬ ‫'‬
‫ד ר ך ר״י הלוי ב נ ת י ב ו ת הקכלה^ והוא עתה יתן עדיו'נגד הנחתו ■וז‪-‬׳ל‬
‫בדבורו‪ :‬״ורמז ג״כ למה שיבוא ברביעי סימן נ׳יה על ביאור ס פ ר וסיפור■‬
‫״וספר שהם ג'ספרים הנז׳ כס'יצירה ואם תעיין שם תראה כי מה שקרא בכאן‬
‫״דבור יקראני שם עייס ס' ’צירה ס פו ר )א״כ אינו חתוךהאויר כלבד( כמ״ש‬
‫‪Verlbo‬‬ ‫״שס ורצה כ ס פו ר ה ד כי ר ו ה קו ל אכל‪ .‬הו א ד בו ר אלהי‬
‫‪ Logo— D isco rso‬קול א ל הי ס חיי ם ת הי ה בו מציאות ה ת כו נ ה‬
‫״והצלם״ עי׳כ•‘ אמר תכונה על כנין הדבור ותאיו כצורתו החיצונית המושגת‬
‫כתושים ‪ Form a‬וצלם על הצירה הטכע״ת ה מיניי ת ה פני מיי ת — ‪S pecie‬‬
‫‪ Tipo—-Paradigma‬אשו־ בה נתעצם הדכור והיה מה שהוא •‬
‫כ' ואחר שנתבארה■ כוונת החחכר זכור אל חסכח כי למקיכליס ה ס פ ו ר‬
‫סל כ ״ ע הו א ה ת פ א ר ת‪ ,‬הוא ה ק ו ל ס ת ס ‪ ,‬הוא כפרט הקול ד מ ת״ ת‬
‫אשר עליו נאמר קולאלהים חיים שהביא הכוזרי ואעפ״י שממ״ש רמביין בפרשת‬
‫יתרו ע"פ אס שמוע תשמעו בקולי וגו' יראה שהקול הוא המלכית הנה בפי'‬
‫קדמון לרמכ״ ןשנדפס כס' מאיר ושמש לדודי ורבי כמהרר״י קורייאטז״ל מוסיף‬
‫בז״הל ועשית'כל אשר אדבר שהדבור הוא כרחמיס‪) :‬ת״ת( ועל מ״ש רמב״ן‬
‫‪ .‬לכן אמרו קרב אתה ושמע וגי׳ הוסיף המפיש ה' אלהיני הוא השס הגדול)ת״ת(‬
‫תו א ר לקול והי הגדול מ ד ב ר מתוך האש ‪ -‬ונס' ואתחנן ז״לירמכ״ן וכן‬
‫ע״ד האמת‪,‬כלבור אחד נאמרו זכור ושמור )י סו ד ו מלכות( צי יהיה ה קו ל‬
‫)ת״ת( כזכור ושמור ‪ -‬ועיר שם על פ׳ קיל אלהיס חייס ) הסתכל שהחבר‬
‫תפס זה הלשון עצמו קיל אלהים חיים('ועליו פירש רמכ״ן ויתכן לפרש שהזכיר‬
 ‫() ‪)( 121‬‬
‫כן לומר שהשומע קול אלהיס שעמו מקור החיים תדבק נפשו ונו' א"כ וישבע‬
‫בחי העולם שבועה בשם הגדול )ת״ת( ״ ולא־ רמב״ן בלבד יאמר על הקול‬
‫שהוא הת״ח‪ ,‬שמע דברי הפרדס שער ערכי ה כ מ ״ ס ערך קו ל וז״ל ״אין קול‬
‫אלא מצד הת״ת והוא הנקרא קול ככ"מ; וכן"פירש רשב"׳ שסתם קול הוא‬
‫בתפארת״ ע״כ ‪ -‬ומזה קוראים למלכות כ ת קול ‪ Eco‬יודאה מפלאות תמים‬
‫דעיס שהשאיר לנו כרכה ממשורר ישראלי קדמון כקרא פי לון )איננו ידידיה‬
‫האלכסנדרי(שח׳ לא ככיי אחר הנוצר‪ /‬וכשיר אחד הטתר ממנו קורא לאברהם‬
‫״בחיר ה כ ת קו ל האלהי״ וים פותרים מליצתו ״אבי הבת קול הנבחר‪) ,‬כת‬
‫קול בל' יוני כ ו א ו ס גם המלכות נקראת ״כה‪ ,‬בפי המקובלים ונקראת בת‬
‫קול( ולא בלבד סילון המשורר ‪ ,‬אבל גם פילון הפילוסוף סתר שם אברהם‬
‫״אכי הבת קול הנבחר״ ולכל הדברות מצינו ‪ :‬א' • שהשכינה נק' מאיתו זמן‬
‫בת קול • ב'‪ -,‬ועוד ה ס כ מ ה נ פ ל א ה ע ם מ״ש חז״ל בת היתה לו לאברהם‬
‫ו כ כ ל שמה על הי פירוש המקובלים‪.‬שהכוונה למלכות הנקרא כל והיא בתו‬
‫של א״א כ ת ‪ -‬ה ק ו ל ‪ :‬ראה ‪ • E useb. P rep . E vang. II . 5 0 1 .‬ועל‬
‫דברת■ ״הבת קול״ לא בלבד אצל המקובלים אבל גס אצל פלוטינו ‪P lotino‬‬
‫מצאנוה לכנות ה היולי ‪ He‬החומר הראשון)מלכות העשיה( וטעמו ונימוקו‬
‫עמו בז״הל ‪ :‬״היא ) ההיולי ( תשיב אחור באור חוזר מה שמקבלת מהנבדל‬
‫הימנה כטבע )הוא הדעת או הת״ת( כמו שהכת קול תשיב אחור הקול כמקומות‬
‫החלקים והשויס‪ ,‬וכן הדברים הבלתי נמצאים בחומר נראים‪ .‬כאלו נמצאים כה‬
‫‪ E n neades‬ועוד מעט וז׳יל ‪ :‬״היא‬ ‫ויוצאים ממנה ‪II. p . 10 8 .‬‬
‫)ההיולי( ה ע מי ד ה ו ה פ ס י ק ה האצילות״ כדרך שהבת קול ) מ ל כו ת (‬
‫מעמיד ומחזיר הקיל לאחוריו״ — וכבר ידעת שאור חוזר הוא הדין והוא‬
‫‪.‬‬ ‫המלצות והוא הבי׳ק ! והדרום ארוך לאין תכלית ■‬
‫ג׳ והנפלא כזה הוא דעת הזהר על ג'ספרים של ספר יצירה ״םפר ‪ ,‬ס פ ר‪,‬‬
‫וספור‪ ,‬וז״ל הפרדס שער הנתיבות פ״א ואמר ספר וכו' בג׳ מלות אלה‬
‫רגו הפירושים )וא״כמה יקד הסכמת הכוזרי לזהר באשר תשמע( בין המפרשים‬
‫ואנא לא חילק ידענא ולא בילק ידענא אלא מתניתא ידענא וז״ל הרשב״’ •‬
‫ואחר שהאריך כתב ״ואיהו מרזא ספור דפירוש הת״ת )שנקי קול( שהם השמים‬
‫הנז' לנזעלה עיין מה שפי׳ המקוב' כי מן השמים השמיעך‪ .‬את קולו והוא בסוד‬
‫ס פו ר כ׳ הוא עצמות הדברים הנספרים • • • • ולכן נקרא ספור כי הוא‬
‫הספור עצמו דהיינו הדבר הפעול על ידי הסופר )ראה דמיון מתמיה עס מ״ש‬
‫הכוזרי ברביעי סי' כ״ה( וכוונת הזהר לפרש השמים )ת״ת( מספרים כבוד‬
‫)מלכות( אל״ ע"כ •‬

‫שם — שם‪;! .‬חלוקה מדותיו ית'‬

‫של דכר כי ה מדו ת מ ת חל קו ת זולתי השם המפור ש‬ ‫כללו‬
‫')פירש ק״י מדו ת התלויות בשם המפורש( לג' חלקים‬
‫שתהיינה מע שיות נל ק חו ת מ המ ע שי ם הבאים מ מנו כאמצעיים‬
‫‪16‬‬
 ‫‪.‬‬ ‫() ‪)( 122‬‬
‫נוכעייס כ מו מוריש ומע שיר ____ ו ה מ פ ליו ת כ מו כרוך ו מכורך‬
‫וכו‪/‬ה שולליו ת כ מו חי ואחר וכא _____ י כ פ ו ף הסימן אכל ה מרו ת‬
‫התלויות כשם המפור ש יתכרך ה ס היצירות מכלי מצועים ע כ עיי ם‬
‫כ מו יוצר אור וכורא חשך ‪ : . .‬ואפשר שזה רצה כ או מרו וארא וגו'‬
‫כאל שדי וגו׳ ונ קר א אותו ח כ ם לככ מ פני שהוא עצם ה ח כ מ ה‬
‫ואין ה ח כ מ ה מ ד ה לו •‬

‫‪ .‬ועל זה נעיר‬

‫א' כמו סריוק התכר מדעת רמכ״ם בענין התאריס הםולליס כן קרב לדעת‬
‫המקוכלים במיוכ״ס והן הן הספירות וכמו ההם אמרו אנת קכיס ולא‬
‫כחכמה ידיעה וכמו טקראו ספירה הב' חכמה כן אמר הוא טהוא עצם הקכמה‬
‫‪,‬‬ ‫ואין החכמה מדה לו•‬
‫כ' להכין הנרצה אצל החבר כשדי והויהנשמע לדכרי המוסקאטו וז״ל ״כאל‬
‫שדי כוון אל המדות המעשיות הכאות כאמצעייס טכעייס^ וכאומרו שמי‬ ‫‪,‬‬
‫ה' כוון אל התלויות כשם המפורש *אשר עשה להפליא עס משה וישראל)כאשר‬
‫ביאר‪ .‬דעתו החכר( ע"כ • והדכריס האלה כלם כחותם הקכלה נח ת מים‪ ,‬כי‬
‫שם נאמר כי המלבות הנק' שדי היא עולם המעשה והיא הטבע■—י שם נאמר‬
‫כי שם כן ד'הוא הפועל‪.‬הנםיס למעלה מהטבע כי הוא הבעל הוא ה ח ת ן ‪,‬‬
‫והמלכות האשה ואין לאשה לזוז ממצית כעלה‪,‬וכן הטבע לא יזוז ממצית הבורא‬
‫אבל הבעל יכול לשכות הדברים כחפצו ולכל אשר יחפוק יטנה ‪ ,‬וסוף ד כ רג ס‬
‫הסקוכליס פירשו פסוק וארא כאל שדי ובו׳ באופן זה ממש וכראשס רמב״ן ז״ל‬
‫וז״ל‪ :‬״וצדקו כל דברי ר״א בזה‪.‬אלא‪.‬שהוא כמתנבא ואינו יודע״ והפלא שגם‬
‫דברי רש״י ז״ל מכוונים לפירוש זה ויש כהם רמז לדעת הקבלה כאשר יודה כל‬
‫דובר אמת כלבו ‪ ,‬וז״ל רש״י ״לא נודעתי להם כמדת אמתות שלי שעליה נקרא‬
‫שמי הוי״ה נאמן לאמת דכרי״ — הסתכל אומרו כמדח אמתות שלי‪,‬כי הת״ת‬
‫שנק'הויה הוא למקובלים מ ד ת ה א מ ת ) כ סו ד ת ת ן אתת ליעקב( ופי׳־זה‬
‫מוכרח כדברי רש"י‪,‬שלולי כן מהיכן נכין ששם הויה יורה על האמתות? וביותר‬
‫שכפי דברי רש״י מדת אמתות שלו אינה השם עצמו כאשר יוכן למראה עיניס‬
‫וכן הכריח הרא״ס בדברי רש׳יי‪ ,‬והוצרך רש״י להאריך ולומר שעליה נק' שמי‬
‫ה' ולא אמר שהוא שמי ה' ‪ ,‬מפני שאין מדת אמתיחו השם של הויה‪ ,‬שאיננו רק‬
‫כשאר שמות העצסהמוריס‪-‬על העצמים‪,‬לא שהשמות‪.‬ההם עצמים‪ ,‬על כן הוצרך‬
‫לומר במדת אמתות שלי ■שעליה נקרא שמי ה'‪ ,‬וביותר שביאר שיחותיו הרב‬
‫פתרדו כספר משכיל לדוד שפירש ממש כמו שכתבתי וקירב דברי רש״י ע ם‬
‫דברי הזהר והיו כידו לאחדים‪ ,‬והמפרש הזה לא כוון מלאכתו להביא דברי‬
‫רש״י כמסורת הכרית ע ם הזהר‪,‬ועכ"ז לא יכול להתעלם מהדמיון הנפלא הזה‬
‫ולזה יביט האורח האומר כי נסתרה דרך המקובלים מרש״י ז״ל •‬
 ‫() ‪)( 125‬‬
‫בסימן ז׳‬
‫הכוזרי כבר ה תב אר לי ____ ה כנ ת ענין ככוד ה ׳ ‪,‬‬ ‫א מ ל‪.‬‬
‫ומלאכות ) צ״ל מלכית ( ל ושכינה ____ ו ש ה ם שמות‬ ‫‪.‬‬ ‫■‬
‫נופלים ע ל דברים נראים אצל הנביאים ‪ ,‬כמו שתאמר ע מו ד‬
‫ע נ ן ‪ ,‬ואש אוכלת ‪ ,‬ו ע ב ‪ ,‬ו ערפל ‪ ,‬ואש נוג ה ־‬
‫א׳ הסתכל שנוסף על ככול ה׳ מכבר זכר ‪ ,‬מלאכות ) צ״ל מלכות ה' ( ‪r‬׳‬
‫ושכינה מכואר שהכל אחד וכלם שמות לנ שס ה ד ק ה רו חני הנקרא‬
‫אצלינו רוח הקדש וכו' כמ״ש הקול יהודה ס ס•‬
‫כ' תחת מלאכות‪ ,‬צריך לגרוס מלכות ה' ושכינה והראיה מאמר ל' ם׳ נ' על‬
‫הי סו ד ה ד ק ה רו חני וז הו כבוד״ ה’ ו מ ל כ ו ת ה' ו שכינ ת ה׳‬
‫כ שמות ה תו רי י ס ע” כ ואין להטיל טעות ודושי כמאמר ד' ס'ג' כי ההמשך‬
‫יורה שהזכיר ומלכותו בכל משלה ואמר שיתברר מזה לאפיקורוס כי יש לאלהיס‬
‫ממשלה ומלכות■ ■ • ואז יאמר באמת ה' סלך לאמר לציון פלך אלהיך ע"כ‪ ,‬ועוד‬
‫תוסף ת ת כחה הראיה במה שפי' בו הק״י ״וכן ומלכותו בכל משלהענינו הכח‬
‫הטבעי השופע ממנו לכל הנמצאים הטבעייס״ ועוד כמה שלא מצינו שס‬
‫מ ל א כו ת בכתבי הקדש שיאמר על המראה כמו נזמצינו אש וענן וכו׳ —■ומזה‬
‫תבין כי היו אצל החבר כנויים מקוכליס מבלעדי הכנוייס שמצאנו בדברי‬
‫הנבואה ‪ ,‬והמפרש עצמו הרגיש כהתדמות עס הקבלה ומיראתו שלא נאמר כי‬
‫אחדים הם כתב כסוף הדף )שס ריי׳גע״ב( בין בדבר גהבן כמראה כי לא‬
‫ע״ד המקובלים חכמי האמת נאמרו הדברים ■ • • מה שאמר החבר על שכינה‬
‫ומלכות ודומיהם הכלתי נמצאים אצלם זולת כעולם האצילות המסולק מכל‬
‫צד גשמיות ע"כ * ובמחילה מכבודו אם קרא לא שנה ושלש גספרי המקובלים ‪.‬‬
‫כי ידוע לכל מתחיל בחכמה שכמו שיש מ ל כו ת ו שכינה באצילות‪-‬כן ישנה‬
‫בבריאה וכן ביצירה וכןבעשיה וכן בעשיה דעשיה וכלן בשם אחד יקראו והחבר‬
‫■ אכל מראות הנבואה‬ ‫שלא היתה כוונתו לבאר למלך הכוזר חכמת האלהות —‬
‫והסתלקות הגשמות והרכוי מאתוית׳נגד מליצות התו'המורות על הגשמות‪,‬לא‬
‫אחז כי אס בשולי החכמה דהיינו כמדרגותיה התחתונות וכשכינה ומלכות־‬
‫התחתונות והוא הגשם ה ד ק ה רו חני הנ ק ר א א צלינו רוח הקדש■‬
‫ו?!‪,‬ור כי הגשמות הזה הדק הרוחני איננו לדעת החבר כגשמות הגופים‬
‫שלנו ; והקול יהודה עצמו הודה בדבר‪ ,‬ואמר כי לדעת החבר גס‬
‫הנפשות וגס המלאכים יש להס גשם כמקצת ואפ״ה ראינו שהחבר יקרא אותם‬
‫■‬‫רוחניים וידמה אותם לה״ית — ויביא ראיה לרוחניות ה״ית מרוחניות הנפש■ —‬
‫וביותר כשתתן לפך שהחבר ישתמש להורות ליסוד הזה בשם ע צ ם שהואענין‬
‫‪ Substantia‬ולא גשם ‪ Materia‬וזה ממה שיורה כי כאומרו גשם אין דעתו‬
‫־לגישס כגשמים שלנו ‪ :‬וכיוצא בזה שמענו לר״ס גאון באמונות אצל הדעת הב'‬
‫שידבר על ה״גשמיס ה ר ו ח נ י י ם‪ ,‬ומהם ומהמונס הוא הג שם הדק ה רו חני‬
‫'‬ ‫שלר״יהלרי'•‬
‫‪ 1‬ע ן ד שלדעת החכר אין המראות האלה העב‪,‬הענן‪,‬הערפל‪,‬האש‪,‬והקשת ‪,‬‬
 ‫() ‪■ )(:1 2 4‬‬
‫הי סו ד ה ד ק ה רו חנ י כלו ‪ .— •.‬אכל צורות ננזיו ת מהיסוד הזה נמ״ש‬
‫כפירוש ״וכן מ צ טיי רו ת מן ה ג ס ס הדק ה רו חני וכו׳ אגל היסוד עצמו‬
‫כבודו במקומו מונח ואין המראות האלה כי אס החיצוניות הנראה לעין •‬
‫ו ^ו ר ראיה מהדמיון והמשל שהביא מן האור בעננים להודיע כי האור האלהי‬
‫מתלבש בי סו ד הדק ה רו ח ני‪ ,‬ואלו זה היסוד הדק הרוחני הוא‬
‫הענן והאש ממש שאנו רואיס‪,‬היה מטיל מוס במהותו יח' הנשנב עד להשפילו‬
‫להתערב פ ס החומר העכור — והיה מהותו יתברך ב מדינת השמש הלזה שאנו‬
‫רואים שנם הוא מתלבש בענן החומרי ולא יהיה הפרש בין השמש לה״ית וחלילה‬
‫לחבר מלחשוב כזאת ‪ ,‬והמשל עצמו היא ראיה אחרת להודאתו בקבלה במו‬
‫שיבזא כי קזא כתב‬

‫״ואשר נ א מ ר על האור ב ב ק ר ו ב ע ר ב וביום ה מ עונן כי האור ניצוץ‬

‫״מן השמש אעפ״י שה־א נשארת ונ א מ ר שהאור והניצוץ מ ע צ ם‬
‫״השמש‪ /‬ואינו ק ‪ ,‬אך הגו פו ת הנ פ ע לו ת כ ככ ח ם ראורו להם״‬
‫שמע דברי הקול יהודה ״וכן הדין ביום המעונן כי האד אשר פרשז עליו עננו‬
‫מתחלק לכמה נווניס כסי איכות דקותו ועכירותו וטעות המחשבה בכל אלה‬
‫הוא במה שתחשוב אור השמש ב עלנווני ס ותחליף משכורתו עשרת מונים‪ ,‬ואין‬
‫החלוף ההוא זולתי מצד החומר שסונס בו הניצא ההוא‪ ,‬כי על ידי פנישה זו‬
‫מתראה הניצוץ בלבוש מצוייר הנה הוא לו כסות עינים בעל גוונים תמונה‬
‫לננד עינינו וזהו ענין הקשת הנ ר א ה ב ענן • • ־ הנ ה כ ה מ שפטו של‬
‫הניצוץ האלהי אל מול פני הנ שס הדק ה רו חני הנ ק ר א רוח‬
‫הקדש כי הכשס ה‪/‬הנפיעל בכחי ייא׳ר בי ובכן יצטייד לכמה פניס היא מראה■‬
‫כבוד ה' לא שישתלה עצמו ית' מצד עצמי״ ע"כ • ועתה בוא וראה‬
‫א' המשל הכללי הוא הקשת ‪ ,‬והשם הזה הוא עד‪ .‬ממהר כי על דעות הקילה‬
‫יתהלכו העמי הויכוח הלז וכי הי סו ד ה ד ק ה רו חני הנ ק ר א רו ח‬
‫הקד ש‪,‬היא המלכית הנקראת רוח הקדש‪,‬והננזשלת והנקראת כשם ק ש ת כפי‬
‫מקובלים ראשונים ואחרונים מהטעם עצמי שכתב המחבר ר״ל מטעם החלבשות‬
‫ניצוצי האור העליון כמלכות והראותס החו׳שה אל העין בעלי נוונזס רביס ‪,‬‬
‫תחת היותם אורפשיט צח ומצוחצח‪ ,‬ולא קשת כלבד אכל נ ס כ כו ר יקראו‬
‫לה • — ולא המקובלים בלבד אבל נ ס התנאים‪ ,‬הנם כי כחשו כזה המנגדיס‬
‫והוא המאמר הנכבד והנורא‪ :‬כל שלא חם על כבוד קונו רתוי לו שלא בא‬
‫לעולם מאי היא רבי אבא אמר זה המסתכל כקשת שנאמר כמראה הקשת‬
‫אשר יהיה בענן כיוס הנשם וני׳ כן מראה דמית כבוד ה' )חנינה ב׳ א״ד( ולא‬
‫בלבד הקשת אבל גם אור הבקר והערב שנס להם נשא משלו המחבר מצינו‬
‫כיוצא כס בדמיתס כתככיתס לחכמי הקבלה יקדאי כהן שמית המלכית באומרם‬
‫עליה ‪ ,‬אילת השחר ) על אור הבקר( וכין הערבים או דמדומי חמה )על אורי‬
‫הערב( ועל הכל נק' הת״ת השופע עליה שמש באופן כי כל חלקי המשל ניסדו‬
‫על אדני הקבלה השמש‪ ,‬הניצוץ ‪ ,‬והקשת ‪ ,‬או אילת השחר‪) ,‬אור הבקר( או‬
‫דמדומי חשה ‪) ,‬אור הערב( ואלו היה זה מקיס ראוי להאריך לשון כמציאות‬
 ‫() ‪) ( 1 2 5‬‬
‫הקבלה בספרי התלחוד״ס ה״נו מזכירים כל עניג’ הקשת המובאים בתלמוד‬
‫הנוזמלים מזהב ומתוקים לעניניכו יזכרם הקורא בהערה זו ובשם אלהיכו ‪,‬‬
‫נזכירכז נ ס אנחנו בספר ס מו ס ה ת כ מ ה וס‪.‬פריה אצל ה ת ל מ ו ד י י ם ‪,‬‬
‫אשר יבוא'בקהל עדת נבוני עמנו כזמן קריה • ■‬
‫כ' ■יתכאר כיאור נכון כי אין המראות שזכר ‪; ,‬ענן וערפל ואש ‪ ,‬עצם הכבוד‬
‫■והיסוד ה ד ק ה רו חני הנ ק׳ אצלנו רוח הקדש אבל תי צוניו ת‬
‫ח י צ ו נ י ו ת ו‪ ,‬וזה מהמשל עצמו‪ ,‬שאס העב ו כו׳ ה ס ע צ ם הככוד חזרו להיות‬
‫המשל'והנמשל אחד כלי פירוד בלי שכוי ‪ ,‬וזה כטל •‬
‫ג' משם בא׳רה נ"כ העיקר שזכרנו מצד אחר והוא כי מצינו כמשל נ' דבלים‬
‫וכננדס נ' דברים בנמשל ‪ ,‬כמשל השמש — הגיציק — הענן ואין להחליפם‬
‫או להתירם זה בזה כי ברור מלל המחבר ^^ונאמר שהאור והניצוץ מעצם השמש‬
‫ואינו כן אך הגופית הס נפעלות בנכחס ויאירו כהס״ הרי לך שלשה דברים‬
‫מחולקים ‪ ,‬עצם השמם — הניניז — והנופות ‪ ,‬וכננדס בנמשל הבורא יתברך‬
‫כנגד השמש‪ ,‬הניצוץ והוא האור‪ ,‬והשפע המתפשט ממנו והוא היסוד הדק‬
‫הרוחני הנק׳ וכו'• — והגופות‪ ,‬הס המראות והצורות שמצטיירות מן היסוד‬
‫■‬ ‫‪.‬‬ ‫הדק הזה •‬
‫ואעידה לי עד נאמן על אמתת■ פירוש זה והוא ‪ —-‬הקיל יהודה ‪ ,‬נאמן‬
‫בבריתו וקייס במאמרו כי לא יאבה מעילם להודות שעל פי דרבי‬
‫הקבלה יכיע אומר החיר ‪ ,‬ובכל זאת הורה וכתב ״ולהורית נתן בלבנו ני״ אור‬
‫ה מ ר אי ת ה רו חניו ת שקדס זכרם איננו הניצו ץ־האלהי בעצמו )הריילך‬
‫הנדל אי( וכי׳ש שאיננו עצמותו ית' )הרי לך הבדל ב'( אשד ממנו ימשך הניצוץ‬
‫׳‬ ‫רק הוא אור אלה׳ ני יהל בגופות הרוחניות ההנה ע"כ ■‬
‫ומה לי עוד אחרי דבריו של חכר)מ' ד׳ סי' ג'( שס ביאר שיחותיו בזה״ל אך‬
‫על הדעת השניה ״יהיה כבוד ה' כלל המלאכים והכלים הרוחנייס כסא‬
‫ומרכבה ורקיע ואופנים וגלגלים וזולת זה ממה־ שהוא קייס עומד והוא נקרא‬
‫כבוד ה' בחו שנקראו שמושי המלך כבודה וככבוד ההוא מה שיוכל לסובלו‬
‫ראית רנביאיסוי ש ב ע ק בו תיו) ה רי לך כפה מלא מודה החבר במה שאמרנו‬
‫עליו כי לא אחו רק כשולי ה ח כ מ ה מדי דברו על אענןוהאש‪ ,‬עיין למעלה(‬
‫מה שראיתינו סוכלת אותו כמו הענן ואש אוכלת ׳ • • • ויש א ח ריו דק‬
‫יו ת ר מדק עד שיגיע למדרגה‪.‬שלא ישיגנה הנכיא וז הו כ בו ד ה' ו מ ל כ ו ת‬
‫ה' ושכינת ה׳ )הסתכל שאס כבוד ושכינה שמענו כתורה ובדחז״ל מלכות ה'‬
‫לא שמענו רק אצל המקובליס לבדם( — ולכל אלה ראה קרא כשס מ דו ת‬
‫כמ״ש הק״י מאמר ד' סי'א׳״ וזה כי מדות יקראו ג"כ אצלו ת כ ו נ ו ת ה צו רו ת‬
‫ה רו חניו ת ה מ צ טיי רו ת מגשם דק רו חני • • • ‪ -‬״ ולא זו בלבד אלא‬
‫שלכבוד ה' ולמדות או ללי־ראות התלויות כו) כי כל הספירות והחדות נראים‬
‫ונגלים על ידי המלכות( ייחס נמו שיחסו המקובלים שם א י נ י כמ״ס הק״י‬
‫שס "וז״ל ונם אחרי כן יבאר שאליהם יהיה הרמז כשם אלף דלת ע״פי הדרך‬
‫וכו' כ׳ על ידו יושלם הרמז אליו ית׳ ובלעדיו לא יאמר אליו כי הוא זה — ) ג ס‬
‫זה פלא שלמלכות קראו המקובלים זה‪ ,‬זאת ‪ ,‬הפך הת״ח שס הויה כ״ה שנקרא‬
‫'הוא וטעמם כ ט ע ם החבר כי ע׳יי המלכות יוכל איש לרמוז אליו ית' ובלתה לא‬
 ‫() ‪)( 126‬‬
‫תהיה לנו בו תסיסה כלל( והנה ‪ oc‬אלף דלת הרומז על הצירות ההן הרוחניות‬
‫הוא נרחקו של שס המפורש ע"כ)ראה נסלאות שהמלכות נקראת בית‪ ,‬משכן‪,‬‬
‫היכל^מקלש‪ ,‬נר חק בסוד ח מה מנ ר ת ק ה יכל הכנו״ס המוריס דרך כלל בית‬
‫קבול ‪ — ( R eceptacle‬ועוד שמע דברי הקי׳י הדוחה כמקומות אחרים בל‬
‫אחוה יריעות עס חכמי הקבלה ועתה קטיגור נעשה סניגור כזה הלשון היקר‬
‫"ואצל חכמי הקבלה שם אלף דלת הוא בית המקדש ומשכן לשס הויה • • • *‬
‫וכוונת החבר כי שם הייה הוא שס עצמותו הנעלם אין הרמז אליו כ״א על ידי‬
‫סס א דני ה מו ר ה על כ בו ד ה' ו ה ם ה צו רו ת הרי חניוי ת הנראות למשיגיהם‬
‫כי הוא ה מ צוע )ככה יקראו המקובלים למלכות( שעל ידו יהיה הרמז הנאות‬
‫אליו ית' כאומרו סי' ג' אבל אי׳ד הנכתב באדני הוא כרמז אליו־ ‪ ■ • • .‬ואומרו‬
‫רמוז ־אליו כמדות ענינו שהרמז אליו הוא‪-‬במציע הצירות הרוחניות • ■ • •‬
‫וקוראים אותם כבוד ה' ולעומתם מתנשאים ע״י שםאדנות״ — וכן ■כסימן ג'‬
‫אמר שרמז ה׳ לאד׳׳הר ב ד בו ר ו ב מ דו ת )נ״א דמות( פי' הק״׳ הן הנה הצורות‬
‫הרוחניות ע"כ ודמות ומדות שתיהס מכוונים למלכית ‪ ,‬כי בשתיהס נקראת‬
‫— וכמאמר ד' סי׳ג׳ כתב על שם א דני שהוא כרמז אליו כאשר ירמזו אל השכל‬
‫ויאמרו שהוא בלב או במח״ ומה יקרו גס דכריו אלה שהמלכות הנק' א דני‬
‫היא נקראת ני׳כלב בסוד ויתעצב אל לכו •‬

‫גשמות המלאכים‬
‫כבר רמזנו מזה למעלה ‪ ,‬וכמאמר ד' סי' ג' דכ״ד כתוב •‬

‫ו מ כוון‪ .‬כ ק דו ש‪ ,‬הרוחני אשר לא י תג ש ם‪,‬ול א יתלה כו רכר מ מ ה‬

‫• ■‬ ‫■‬ ‫שיתלה צגשמיצו •‬
‫כתב שם הק"׳ "שהרי המלאכים הס לדעתו גשמיים ע"כ• ועוד ברביעי רי״ב‬
‫כתב המפרש "ועוד העיריתיך למעלה אצל אומרו ומכוון כקדוש‬
‫הרוחניות״ כי משם הוראה על סברתו שאין קדוש ונבדל מחומר מכל וכל‬
‫בלעדי אלהינו גס ביארנו כג׳סי' י״א שזוהי רעח חכסי ה א ט ת‪-‬וסס מ צ אנו הו‬
‫כותב וז׳׳ל‪ ,‬רחק החבר ממנו וכו' רק תמכה ימינו ב ד ע ת קדו שי ם בעלי‬
‫הזהר שכן כתוב שס וכזה כתב רמכ״ן פ' וירא וז״ל ‪ :‬״אכל כמקים אשר יזכיר‬
‫המלאכים כשם אנשים כענין הפרשה הזאת • • • • הו א כ בו ד נ ב ר א כמלאכים‬
‫יקרא אצל היודעים מלביש ולא אוכל לפרש )יודעים ! מה נעים תאר זק אחר‬
‫מה ששמעת מ היו ד עי ס או ‪ G nostici‬שבדורות ראשונים לחשכונס( וכמו‬
‫שכתוב נם' הפרדס שער ההיכלות״ ע׳׳סואם רצינך לרוות צמאונך ולגלות מצפוני‬
‫האמת והדברים הללו על אמתתן הגמור לך נא ראה חקירה נכבדת לעזר‬
‫ולהועיל לכל האמור כס' התחיה לאהובינו החוקר הרב שניאור זקש ‪.‬מדף ’"א‬
‫עד דף יי׳ז ■‬
 ‫()‪)(127‬‬
‫מ א מ ר ב׳ סימן י״ד‬
‫ה א רן הנ ק ר א ת לפני ה' ‪ ,‬־הנאמר עליה תמיד עיני ל‬ ‫ו הי א‬
‫אלהיך כה וגו' •‬
‫פ״ן והר ח״ג דנ״ה ע״א וחי אתי לקמיה‪,‬כמקדש מלך ״היא מלכות שקיא לפני‬
‫זעיר כמ׳יש כזהר בכ"מ לפני ה' היא מלכות״ ע"כ ‪ ,‬ואני מוםיו< והיא‬
‫י‬ ‫כנודע ארץ ישראל •‬
‫שם ׳‪Dtj‬‬
‫קין והכל כשרצו לידע איזה מ ה ם הרצוי ־ • • ויהיה זולתו כקליפה‬
‫‪.‬‬ ‫׳‬ ‫■ • • ונד תה י שמעאל כקליפה ׳‬
‫הכיטה וראה רעיון ומליצה כרעיונות ומליצית קמקוכליס והוא הוא מ״ש הזהר‬
‫ככמה מקומות שזרע ישראל נתברר ונזדכך ע״י הבדל הסינים המעורכיס בכסף‬
‫הצרוף ע״י התרחקות ישמעאל ועשו ■‬

‫שם שם‬
‫עניני ם עוזרים אל הנ כו א ה‪ ,‬המהרות‪ ,‬ו ה עכודו ת‪ ,‬ו ה ק ר כנו ת כ״ש‬
‫כהמצא השכינה וה ענין האלהי כמו צופה למי שראוי להדכק כו‬
‫כאשר השכל צופה למי שנשלמו ט כ עיו ונשתווה נפשו ומדותיו ו כ מו‬
‫שהנפש צופה למי שנשלמו כחותיו ה ט כ עיי ס ‪ .. • .‬יתחול כו ‪. . .‬‬
‫ו כ מו ש ה ע כ ע צופה למזג השוה כאכיותיו ש־חול כו ויהיה צמח ‪. . .‬‬
‫יותר ממה שקריתי לפניך תמצאנו כי תדרשנו בד״ע ע"כ שקרא שם העבודות‬
‫האלה כלם — ״מעשים משוערים מאתו יתברך״ — ולעילא מנהין כארוכה‬
‫כסי' כ״ו בו דמה ״הרכבת המשכן להרכבת האדם וכמו שהרכבת האדם החומרי‬
‫מכף רגל ועד ראש תנאי הכרחי'לשתחול עליו הנפש השכלית כן הרכבת המשכן‬
‫לכל כליו ולכל עבודתו תנאי הכרחי לשיחול עליו הענין האלהי״ ומי זק יקרא‬
‫כדברים האלה ולא יאמר אין זק רק דעת המקובלים כסנלת העבודות ? ומה‬
‫רחוק דעת החבר מדעת המנגדים שלא יאמינו היות העבודות ראויות מצד‬
‫עצמם וכקשו לכל אחד מהן טעמים מבחוץ עפי׳י איזה מנהגים המפורסמים‬
‫באותו סרק ובאותו מקום ! וביותר תגדל תפארת‪ .‬דברי החבר במק שהוסיף‬
‫כאשר השכל ציפה וכו'משם כאריה כי לדעתו שכר ומעלת המצות הוא טבעי‬
‫ומסוגל בקס לא דרך נטילת פ ר ס‪ ,‬והרי זו דעת המקובלים בצביונה וכקומתה‪,‬‬
‫ולהם לבדם הדכריס מגיעים‪,‬כ׳ לא שמענו מפי זולתם שיהיה במצות כח פנימי‬
‫וסנלה טבעית פועלת בפעלתם‪,‬הפך המוכן משטחיות המאמר הידוע לא המת‬
‫מטמא ולא אפר פרה מטהר וכוי • — ומה שכתב סי' כ׳יו יריע אף יצריח כי אין‬
‫בכל חכמי ישראל כמוהו משוה דעיתיו אל דעת המקובלים — וכדי שלא תחשוב‬
 ‫()‪)(428‬‬
‫סלדעת החבר כל כת הינכודות הללו להכין לכות המקריבים לבענור ׳נסאו‬
‫לעמת כוראס לשאת מסאות מאת סניו אליהם‪,‬סמע נא אתה ורעיך מי׳ס המתרס‬
‫סוף סי' כ״ט להבדיל בין דעת בעל העקדה לדעת התנר וז״ל ‪ :‬״הלא ידעת‬
‫ושמעת כי סגלת הגבלת שיעור הערכים כמעשים המציויס מאת ה׳ מן השמים‬
‫ותמימות הישרים כלכותם להשלים ציויו סל מקים הס שני דנריס ישבו אחים‬
‫יחדו״ מ"כ • 'ולדעת בעל העקדה שלמות הלב הוא לבדו הכרחי ואליו ישקיפו‬
‫^ ומי שיש לו עיניס לראית יראה כי דעת התבר כהגכלח שיעור‬ ‫העבודות■ —‬
‫הערכים היא ולא אחרת דעת המקובלים והוא דבר הנראה בעליל‪ ,‬אין צורך‬
‫‪.‬‬ ‫להעתיר ראיות■‬
‫יטם סי מן כ״ב־‬
‫וככר שמו לארץ מצדיס מ ע ל ה ע ל שאד ארצות א תיו ת ושפעו ע ל‬
‫זולתה מ ק ל וחומר וא מרו ו מ ה מצרים וכו׳ ;‬
‫ע־י'ין בם' קול יהודה כמה נתתכם אותו צדיק לדעת איה מקום מוצא הדברים‬
‫הנתניס למעלה ובבל זאת לא מצא מניח והוציא מפיו־ מלים יקרים לעניינינו‬
‫וכתכ ״רואה אני את דברי כי נרפים הס נרפים וזרים על ביאייי״ — ועוד‬
‫לקחן ״ותם חשבני כי אחרית לאיש סליםנהסציר דבריי להעלותם עס דברינו‬
‫כקנה אחד וכו׳ הסר און‪-‬ותרסיס הפצר כי לא הועלנו פ תקנ ת ט ^^ וסוף‬
‫דבריו ״נפסי יבשה וכל ידעה מה״ — ולמה לא שת לבו אותו צדיק אל אמינות‬
‫הקבלה ? כ׳ עתה לא היה מתיאס למצוא פתרון לדברי החבר ‪ ,‬כי עתה ישר‬
‫יחזה כי כן הוא כאמת ול מ צ רי ם ת ע ל ה על נ ל שאר ארצות אחר ארן‬
‫ישראל כידוע לנבונים‪.‬בזאת החכמה והיא נקראת מפיהם ומפי כתבם מ ר כ ב ת‬
‫המ שנה דומה ל מ ל כו ת הקדושה כסוד לסוסתי ברכבי פרעה דמיתיך רעיתי‪,‬‬
‫והיא קליפת נגה שהיא הדקה שבכלן הסובבת •רושלם של מעלה ועליה נאמר‬
‫כי ערות האריץ באתם לראות — והחבר כפל דבריו על מצרים כמאמר ד' סי'‬
‫ג' וכה ידבר ״נס מצרים ‪ ,‬כי נ ס למקים ההוא מעלה כאשר יזדמן״ •‬

‫שם סימן כ״ג‬

‫כ״ש שהיא ) א״י ( שער השמים וכבר השכימו כל ה או מו ת ע ל זה‬
‫אומרים שהנפשות נקבצות אליה ו מ מנ ה מ עלין אותן אל השמים■‬
‫כל זה לא נמצא כלל ב ס פ רי חז״ל זולתי בספרי המקובלים כי סס‬
‫פורש הדבר באר היטב ^^ זולתי רמז קטן נמצא כתלמוד כמליצתס נ תון‬
‫ב מ קו סל א ב ר ה ם א ב י נ ו ‪ ,‬על המיתה לאחד מהפירושים‪ ,‬ומליצה זו היתה‬
‫שגורה כפי הנוצרי כשאמר על חלעזר המצורע שהיה נתין בחקו של אברהם ‪,‬‬
‫ואברהם קבור במערת המכפלה ששם בית מועד לכל הנפשות כדנריהמקונליס‬
‫— ולא אחריש שע״ד מאויבי תחכמנ׳‪ ,‬ניכל להכריע מדברי הנוצרי שכוונת‬
‫אומרם כתלמוד ״נתין בחקי של אברהם אבינו״ הכוונה על המיתה ולא על המילה‬
‫כפירוש השני ‪ ,‬שהרי לא יתכן שישתמש בה הנוצרי כאופן רחוק הרחק מאד‬
‫מנוונת מי דורו ‪ ,‬וכננד זה מדברי רז״ל נוכל להכין כמה שנו ביואש בפירוש‬
‫מליצת הנוצרי הבאיס אתריו שפירשו במליצת חקי של א״א מקום ממוצה כין‬
‫נ"ע וניכנס שכו הנפשות תלויות ועומלות‪,‬ואין כן כוונת התלמוד כמו ששמעת •‬

‫ל״ז ל״ח ^״ט ■‬ ‫שם סימן ‪rh‬‬ ‫שם‬

‫משל הלב והאכריס לרמה על ישראל ואו״הע •‬
‫גדולת פרשת המשל הזה ודמיוני־הנפלא עס מי׳ש נז ה ר‪ ,‬העיר את רוח‬
‫המפרש להביא דכרי הזהר ■)פנחס דף רכ״א( והעיר ג"כ את רוח אנשי‬
‫מלחמתנו לומר שמהכוזרי לקח הזהר המשל הזה ‪ ,‬כמו שהיו אומריס פילוסופי‬
‫צרפת שבדור שלפנינק שמהיונים לקח משה ; והאמת להפך‪,‬כ״כ יקר הדמיון הלז‬
‫ולו חכמו ישכילו זאת שאלו מהכוזרי לקח הזהר היה לוקח נ ס המשל נ ם הנחשל‬
‫כי כן דרך כל גונב ‪ ,‬לגנוב מן הבא בידו ולא ליקח חצי הבגד ולהניח חציו ‪,‬‬
‫ואנו רואים ■שהמשל אחד כשניהם‪ ,‬והנמשל משיכה — והאמת‪ ,‬שהמשל מצגזו‬
‫לדמות כל כני אדם כגוף אחד ולחלק בין הלב לאיכרים הוא משל א ל הי׳‬
‫ו מ קו פ ל מצד עצמו וטכעו ‪ ,‬כמו האומר שהעולם כלו גוף אחד והקב״ה לכו‬
‫של עולם‪ ,‬גס זה למשלי הקבלה יחשב — ומגנזי הקבלה השלטת כאומה לקחו‬
‫גס שניהם — הזהר‪ ,‬לתכלית אחד‪ ,‬והחבר לתכלית אחר‪ ,‬כי המשל כמו הנד‬
‫ונ ר לאחד נד ל מ א ה‪ ,‬עיין עליו עוד‪-‬גמ״א מסי' ט׳יל ‪:‬דסי׳ מ״ו ■משם באר׳ה‬
‫־ יתרון נשמת הישראל על נפש אדם ס ת ם להיותו הוא לבדו ראוי לחול עליו‬
‫■ ה עניך ה אל הי ודמיונו שאר ב״א אצל ישראל כ ד מו ת צו רו ת ח קו קו תי או‬
‫מ צויי רו ת כ כו ת ל אצל ה צו ר ה ה חי ה ה מ ד כ ר ת ע"כ וה״זבכשיל וכילפות‬
‫יהלוס יכה ‪ ,‬מכה ‪ ,‬כלתי סרה דברי נרגן הוא האורח ‪,‬התופס עוד מעט‬
‫המקובלים להיותס נותנים יתיון ומעלה לנשמת הישראלי על זולתו ומה יענה‬
‫אחר הודאת הכוזרי האהוב לבעל הויכוח ■כנפשו ומאדו ועליו כתב כי ״כל דבריו‬
‫■סלת ואין בהם פסולת‪ ~ ,,‬וראה אמרית טהורות — מקעקעות כל בירת‬
‫‪-‬הויכוח כנדון זה להרב'המופלא החכם הישראלי השלם כמהר״ר מ״י חזן נרייו‬
‫בספרו שארית הנחלה דף קי״ג •‬
‫שם מ״ו מ״ז מ״ ח‬
‫בארה מעלת מצות השמעיות על השכליות וביאר הכתובים המורים על‬ ‫משם‬
‫ההפך כאופן יציב ונכון וקיים כאומרו וז״ל •‬

‫וכאשר הגי ע המרי מ כני ישראל אל ענין שהקלו כתורות‬

‫השכליות — והחזיקו ע ם זה כ ע כו דו ת כקרככו ת וכו׳‬ ‫־ ־‬
‫א ס ת פ ק מ ה ם כ פ חו ת ו אמר ■ולואי ■שתשמרו התורות ששומרים‬
‫אותם הפ חו ת ה שכקהלות מ ק כל ת הצדק וכו' • •■ • והתורות אשר‬
‫החיחדו כ הם כני ישיאל תו ספ ת ע ל השכליות וכ ה ס היה להם‬
‫י‬ ‫יתרון העגין האלהי •‬
‫‪17‬‬
 ‫() ‪) ( 1 3 0‬‬
‫ובאמת הלא זה רעיון מקיכל בצביונו קומתו ימרהיתו •‬

‫שם שם‬
‫ונקרא אלהי אברהם נאלהי יעחק ואלהי יעקב )ע״ן ק"׳( כאשר נקרא יושב‬
‫הכרובים ויושב ציון ושוכן ירושלם לרמותם כשמים כמו היושני‬
‫בשמים מפני הראות אותו כאלה בהראותו כשמים אך במצוע ראוים לקכל‬
‫האיר ההוא יהיא מאציל אורו עליהם ) וכמאמר ג' ס׳יה ( • • • • הם בעצמם‬
‫מעון לשכינה ובהמצאם יקנו הנמצאים מררגת הנכואה •‬
‫כפי המקוב' ‪ ,‬כל העולם נזון בשביל חנינא כני ‪ ,‬הצדיק צנור משפיע הפך‬
‫־ ונהר ייזרב ויכם ‪ ,‬הצדיק אכד• —^סוד ה צ די ק כקכלה ‪ ,‬ועל הכל האכות‬
‫הן הן המרככה — וכמ״נ כסי' ע״ג וכאשר היתה כוונת המכמה ככריאת העולס‬
‫התורה שהיא נוף החכמה ‪ ,‬ונושאיה הס הצדיקיט וביניהם כסא הכבוד ע"כ ‪-‬‬
‫א' • ראה קרא הצדיקים ‪.‬כשס מרכבה •או נושא במו סקראם עוד מעט מעון‬
‫לשכינה לא נופל‪,‬ממה שיקראוס המקוכלים •‬
‫ב' • התורה הוא גוף ההכמה‪ — .‬וכסימן י״ז התורה מאצלו התחלת חפץ ממנו‬
‫להראית מלכותו בארץ — וככ״ר נוכלות קכמה של מעלה‪ ,‬תורה ועל זה‬
‫העיר נס הק״י ולא סת‪.‬לכי שגס הב"ר נ ם דברי הכוזרי נחתמים בחו תס‬
‫הקכלה־בי שם נקראת החכמה חורה קדומה‪ ,‬והיא הכלי לכריאת עולם כתו‬
‫שאמרו יזז״ל שהתורה כלי אימנותו של הקבי׳ה ואינני כי אס רומז הדברים ותן‬
‫לחכם ויחכם ‪ :‬ולדעתי‪,‬דברי הכוזרי האלה וכיוצא בהס מפרקי הריס ומשברי‬
‫סלעים •‬

‫שם שם — מניעי הג לג ל‬
‫נפשו קוהה על מציאותם ־ • • • ושפתיו ברור מללו כוזרי סימן נ' •‬

‫השמים ה ס כלי משנגש כחפצו ית' גרידא מכלתי ‪ .‬קכית אחרות'‬

‫אמצעיות כני ה ס ־‬
‫נם כחתימת הספר כתוב לאמר‬

‫אל תשגיח לדכרי הפילוקופיס אשר מחלקי ם העולם האלהי אל‬

‫מדרגו ת אך כלם אצלנו מדרגה אלהית •‬
‫א'■ לדעת המקוכליס עולס המלאכיס כיצירה ועולם הגלגלים כעשיה — אלא‬
‫שאחרוני המקובלים מדרכם לחבר ולהצמיד החכמות עס חכמת האלהות‬
‫שמו נ ס כן נגלגליס מניעים קראו כשמותם שמות שונים — ואפשר שנס‬
‫החבר יורה וכזה תסתלק הסתירה שהרי כתב כסיף הפסקא םיח\ א' שנס‬
‫המלאכיס סכה כהוויה ובהפסד ‪ :‬ולכל הפנים טעות גדול יטעה החושכ שיש‬
‫מדעת המקוכליס כמניעי הגלגל ראיה על זיוף החכמה עפ״י דעית הפילוסופים‬
‫האחרונים כי עיניכם‪.‬תראנה הגנוסטיכים ‪ G nostici‬אשר מראיהס כחאר‬
 ‫()^‪X^5‬‬
‫דעות הקבלה בדמיון טרא ונשגב שגס כפי דכריהש השבעה רקיעים הס‬
‫עצמס שכלייס ‪ ,‬מלאכים ‪ P lotin. Enneades vol. I. 311) e 3 5 S .‬ופילזן‬
‫)ידידיה האלכסנדרי( שקדם ב‪ 1‬מן הרבה מאד לגניסטיקיס )יודעים( כנראה קבל‬
‫מזקני אומתינו אמות דעת מניעי הגלגל וכתב בספרו מן העגקים״ ואמנם אס‬
‫הצוככים לא היו שכל״ס טהורים' ואלה״ס ‪ ,‬עתה לא ראינו בתוש התנועה‬
‫הסכוכית המיוחדת לשכל )עוד נדבר מזה על הודית הספירות( ‪,‬מוכרח‬
‫א״כ שהאויר יהיה מלא מנמצאיס ח״ס ‪.‬־גם שהעין לא תראה אותם • —‬
‫‪.‬‬ ‫;־‪V‬‬ ‫‪E n n ea d es . 2 7 9 .‬‬
‫כ'■• כיותר יתבארו דברי החכר מסכימים עס הקבלה באומרו אך כולם אצלינו‬
‫מררנה אלהיח״ ולא ישוער זה הענין כ׳׳א ע"פ שטת הנזקוכליס המהווים‬
‫‪.‬‬ ‫כל ההויות מאתו ית' ע"ד אצילות •‬

‫מאמר כ' סיסן ג׳ דטאר שמות המלכות‬

‫שהיו רו אי ם ארקו כ מ צ ו ע מ ה כ ק ר א כ כו ד‪ ,‬ו ש פ י ג ^ ומלסיר‪,‬‬ ‫עד‬
‫‪ -‬ו א ש\ ע כן\ צל ם\ ת מוג ה ^ו מר א ה קשה^וזולק זה • • •■ וקור אים‬
‫־אוקו ככוד ה׳ ‪ ,‬ויש שקראוהו ה'‪ ,‬ויש שיקרואוהו ארון ה' כ מו שהיו‬
‫או מרים קו מ ה ה' וכו' • ־ • • ו ה ם היו רוצים ארון ה' •‬
‫יא'■ כל המראות בכללם יקראס כבוד ה' כמו שהמ' שהיא מקור המראות נק׳‬
‫‪.‬‬ ‫■‬ ‫•‬ ‫■ ■■‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.‬י‬ ‫כבוד ה' ■‬ ‫י‬
‫כ'• שיתו שומו כנגד זהי הקרא ה'‪ ,‬לארון ה'‪ — ,‬ומנה שארון ה' הוא‬
‫הככוד “ ושניהם דכר אחד והיא המלכות שאליה רמוז הארון החומרי‬
‫והמראות הנראות לחוש — ול א‪.‬החבר בלבד העיר על*הענין הזה היינו‬
‫היות הארון רמז וכינוי לכבוד ה׳ — ולמלאך — ומצד אחר הקרא הארון‬
‫כשם ה׳ וזה מצינו בתשובות גאונים ‪.‬קדמונים ל' כרלין — ד״ג כ' תשובה‬
‫לרב סר שלום גאון ־בסורא וז״ל ‪ • • ■ -‬ומעשה הארין כעבור המלאך שהיה‬
‫מהלך לפניהם שהארן הוא הטלאך טנאמר הנה ארון הברית ארון כל הארץ‬
‫עיבר לפניהם ביררן י‪"1‬כ • והרב החוקר הנפלא כמהר״ר ראפאסורט אשר לא‬
‫יחשדהו שומע באהבת חכמת הקבלה‪ ,‬פירש דברי הגאון כזייהל ד״ה כ׳מהקדיזתו‬
‫הנעימה^‪ ,‬ר״ל ש־אי־ון כעצמו הוא האדון בעבור שהוא המלאך העוכר לפניהם‬
‫שכ׳׳כ במ״א הנה אנכי שילח מלאך לפניך וגו' א"כ המלאך כמו אדון שלהם‬
‫העוכר לפניהם וכן היה הארון נאמת את' כ עובר לפניהם תמיד ע"כ והגס‬
‫שבדברות האלה האחרוטת מזג בעין יפת ״ ט של הגאון במים קרים לקוחים‬
‫מפשט׳ הנזקראית ענ״ז לא יכול ל הנ צל‪,‬כ׳ האמת לחצתו בדברות הראשונות‪,‬‬
‫מהתהלך על שפת‪.‬הים הגדול הוא‪ .‬ים הקבלה הגס שבסופו ברח זימלט‬
‫ודעתלנבין נקל ני אין הארן החומרי ראי' יהגין שיאמר עליי כלי מה שאמר ה‬
‫על המלאך השטר מפניו‪ .‬יט'■ ואס ככל ■זאת‪,‬אנו רואים הגאון סונר שהארון‬
‫המלאך או כעבור המלאך צי׳ל שהארון הוא דוגמא — וסימן — למלאך‬
‫ולאדון כל ה א ק )העי הנק' גם היא אר‪.‬ון הקדש‪ ,‬ומלאך‪ ,‬ואדון כל הארן כפי‬
‫המקובלים( —והשנ‪/‬שזכר מעין זה הפירוש הוא ראב״עכשס ״׳״א״ כ׳ המלאך‬
‫כל אלה ‪ 7‬כר׳‬ ‫ס״ת בעבור כ׳ שמי כקרבו ואתרים אמרו ארון הכרית‬
‫רוח״ עי׳ב — והר' החוקר העצום הנז' תשב כ׳ פירוש ■ראב״ע ופי' הגאון רב שר‬
‫שלום אחדים המ ^ ולהיות שמתקו לחכו הרבריס‪,‬כחב עליו וזי׳ל ואצלינו אין‬
‫אלה דברי רוח קל מתנודד ‪ ,‬רק דברי רוח‪,‬עליון צח וקיים ע"כ■ והאריך הרחיב‬
‫להסביר פנים מסבירות לפירוש ההוא כאשר נדמה בעיניו‪ ,‬ובאמת שהדברים‬
‫ערבים‪.‬לאוזן שומעת‪,‬וטוב הוא להשמעות אזנים‪,‬כמו שרגיל הראכ״ע לומר על‬
‫האגדות הזרות ‪ ,‬אבל בדרך הלצי׳ ושיריי לא זולת ‪ ,‬כי לא אאמין שמשה רכינו‬
‫ע״ה‪-‬ומפרש׳ דברו יבינו שזה־המלאך איננו כ׳ אס התורה האלהית העומדת‬
‫לעינינו כבל אשר נלך ושכ‪-‬שמירת מצותיה תשמרנו מבלי נאבד בגיים —• כל‬
‫אלה תסוסנהי שסתי‪ .‬פילוסוף —‪ -‬או חוקר חפשי — ולהם נאים הדברים אכל‬
‫אס יאבו לפרש דברי משה על סגנון זה — יפה אמר עליהם ראב״ע שהם דברי‬
‫רוח — ולא יהיו דברי רוח עליון צח וקייס ‪,‬כדבר הראפאפורט‪ ,‬אס לא נבין‬
‫שהארן יקרא‪ .‬מלאך ואדון כל‪.‬הארץ לא מצד חומרו אלא ‪.‬מצד רמיזתו‬
‫כעליונים — ומה שיסתוס פי המנגלים ויורה בהיר כשחקים כי דעת רב שר‬
‫שלום לא כדעת הראפאפורט שהכוונה על התורה ותועלייתיה הומניות —‬
‫אכל כמחשבותיו מחשכיתינו כי הארון סימן ודוגמא למלאך ולאדון‪.‬כל הארץ‬
‫)נזלכות( שנקראת ג ס היא ארון למעלה כיהואמחזיק ומקבל הס"ת)ת״ת( הוא‬
‫הלשון שב' הגאון ז״ל מעשה הארון בעבור המלאך — שמדבריו שיבואו נראה ברור‬
‫שכל מקום שימצא לו זה הלשון‪ ,‬כעבור‪ ,‬כוונתי לימד‪ ,‬כנגד‪ ,‬כמו שאומרים חז״ל‬
‫זה כננד זה והוא אומרו אחר סמוך ״שולחן בעבור קמן״וני' יאמר שהמן איננו‬
‫כ״א השולחן כמו שאמר הראפאפורט כי המלאך איננו רק הארון ? — ועוד‬
‫הוסיף ״המנורה געכוריעמוד האש״ ומי יאמר שעמוד האש אינו רק המנורה ?‬
‫ארך היריעה האחת כ״ח כאמה למה לא ל' ולא מ' כעבור כי׳ח הפסקות וכו׳ ‪,‬‬
‫וחברת את ה׳ היריעות בעבור ה׳ ס״ת ‪ ,‬ואת שש היריעות כעבור ששה סדרים‬
‫של תלמוד • •■ • ועשית מכסה לאהל כעביר ויכסהו הענן ששת ימים‪ ,‬עשרים‬
‫קרש כעביר יעקכ וכו' וכו' ולכל חוקר כאמת חפשי אין כזה מן הספק • ‪.‬‬

‫כסימן ג׳‬
‫הזה מכלל ה מ עלו ת ה טוכו ת אשר יחדנו כהם וסודו נ ק תי‬ ‫והשם‬
‫אך מ עלו ת וכו' •‬
‫דברי החבר אינם צריכים הערה כי הם הס מעירים נרדמים •‬

‫‪•■ .‬שם‬
‫והמה ) ה פ ת א א לאל״׳ף והה״א והקמץ לוא״ו והשכר ליו״ך‪(,‬‬
‫‪ .‬כרותו ת ושאר האותיות כגופי ת ‪, ■ .‬‬
‫אמרו המקובלים ישמו הנקודות למעלה מן האותיות וקראו להן רוחית‬ ‫כן‬
‫ולאותיות גופות — וקוץ מהס^לי־^שנזענו כספרים אחרים כדבר הזה■‬
 ‫() ‪)(i3 5‬‬
‫‪ .‬נ פ׳ ט ה א ד ם‬
‫לא תמל מ ג ם היי מהתלות דכר מ מ ה‬ ‫ה מ ד כר ת‬ ‫גם‬
‫שיתלה כג שמים ־ ; • • )ולקמן כק״י( ו כ מו שכתב הפייןו‬
‫מיראכדולאכו כי יש לו לאדם שצי גו פי ם ־האחד מ ה ם נצתי וכהיר‬
‫אשר קראוהו כעלי דרך אפלטון מ רכ ב שמימיי — ו האחד‬
‫הוא מ עי ת ד אל ה ת פ ק ר והוא הנראה‪ .‬לעיני כשר מורכב ■עד‬
‫־‬ ‫יקודותן־‬ ‫‪.‬‬ ‫‪■ .‬‬ ‫‪,‬‬
‫וזוהי דעת התקיכליס בעצ^מה — ומה שים להעיר כ׳ האמת' מסכים פ ס‬
‫עצמו ועושה שלום כמרומיו ” — תלע שהסחויכיס ‪ Stoici‬שלהם‬
‫נדמו חז״ל כעדות זוסף לרומיים — כך היו אומרים על הנשמה עיין ‪K u s .‬‬
‫‪P rep . ev . 2. p . ^84. se g g .‬‬
‫ואם כאני לח‪^.‬ור אחד גדולי הפילוס' הראשונים‪ .‬והאחרונים נראה אותם‬
‫מסכימיס לדעת הקכלה שכל נמצא ונמצא אפילו הרוחניים יש להם‬
‫פנימיות‪ .‬שהוא אצלם ככחי' רוח וחיצוניות שהוא אצלם ככח׳'גוף‪ .‬ואין כין‬
‫רוח ורוח וגוף וגוף כ״א הבדל מעלה ומדרגה — הלא ככר שמענו מיאפלאטי‬
‫והסתויכיים עתה שמע האחל הוא פלונוינו דגול מרככה להיותו מסכים הולך‬
‫גס כשאד דעותיו עם המקוכליס ‪ ,‬הוא היה אומר שהפניאומא ‪ P neum a‬הוא‬
‫גוף רוחני• או אשיי שהנפש כו מתלכסח קודם ירידתה לגוף האיצי׳ וכ״ב‬
‫באיניאד ד' ספר ג' סעיף ט' וט״ו יפורפיריו תלמידו כ תכ כשהנפש יוצאה‬
‫מהגוף החומרי איננה פורשת מהלכוש הרוחני שקבלה‪ .‬מהגלגלים הדיחנייס ‪,‬‬
‫‪.‬ופרוקלו תלמיד תלמידו קרא ללכוש הזה כשם מרכב הנפס ‪v eh icu le de‬‬
‫‪ am e ’1‬ע״ן ג"כ חייב דף תרת"ג ‪ ,‬מאקרוביו ‪ ,‬אחרון להם קרא לו ‪aethcrea‬‬
‫‪obvoluve v e s titu r‬‬ ‫‪..‬‬
‫וכדורות קרוכיס יותר לנו דאנטי ‪ ) . ,‬פורגאטוריו ‪ ( XX \ .‬כתכ שתקום‬
‫י נקבע לנפש אחר המות הכח הצוריי שבה מאיר סריר סביב כאשר‬
‫היתה וייתר מאירה כאיכריה הגופנ״ס וכדרך שהאויר כשהוא מלא אידים‬
‫וניציצי האור כאיס ומכיס כו נראה לעין הרואה בגוונים רבי ם‪ ,‬כן האויר‬
‫שסיככ הנפש קינה הצורה מחוקקת הנפש כעברה כי ‪ ,‬יכמו השלהבת שהולכת‬
‫אתר האש ככל מקיס מהוא הולך כן הצירה הזאת רודפת אחר הנפש ככל מקום‬
‫אשר תלך •‪.‬‬
‫י לי כניין‪ ,‬הפיליסיף המפורסם‪ ,‬ז״ל ״אני משער בכלל רוביהקדמוניםשכל‬
‫הרוחניים‪ ,‬כל הנשמית ‪ ,‬כל העצמים הפשיטיס הנבראים ‪ ,‬כלם‬
‫מחיכריס אל גיף ושאין לעולם רוחות שיהיו מכל וכל נבדלים מחומר ; ואני‬
‫מוסיף עוד‪.‬שאין שים כלכול הנולד נאיכרים החומריים מיעציר כח להשחית‬
‫בהחלט כל האיברים ולפשיט הנפש מכל גופה המורגש וסכל הרשמים המוקדמים‬
‫הבלתי עלילים להפסד וכליון — אמנם להיות שפל נקלה עזבו האמינה‬
‫הקדמיניח מהנופים הלקיס הנספחים אל המלאכים )שחשבו קצת היות דעק‬
‫יו מסכמת לחומריות המלאך( וכו'״ ־‬
 ‫()‪X13i‬‬
‫זאחריו כ ו נ י ט כס דכר ‪en esie p hilosop.‬׳‪ B 01)nel,Paling‬וכה ענה ­‬
‫״הגיף הקטן הבלתי נפסד ששס משכן הנפש ונזלוכש־ כמף הזה הנס‬
‫והעכור וקעלול לכליון‪ ,‬הנה 'הוא ימלט מהנליון וההפסד הבעל חי ויתמיז־הו‬
‫באיש • — הטף הזה הקטן ’ ‪ p p‬בחקי מספר רב מאיכרים הבלתי עתידים‬
‫לצאת אל הפועל כסדר זמנים זה עד שיעברו עליו תולדות ונלטליס‬
‫)‪, (revolution‬חדשים המעותדים אליו — ועוד לובמ״אלא מאן הפילוסוף‬
‫דזלהאלזין שהאל ית' יצר הרבבות חיים ׳ ‪ Machines organ iq u es‬שהאש לא‬
‫‪.‬יוכל לשרוף ולכלא — ואס ידמה הפילוסוף כי ההרכבות הללו נוצרו מחלקי‬
‫חומד שמימיי ‪ M atiere eth eree‬או מאיזה חומד כיוצא בו בנקל ■יוכל‬
‫לצייר כדעתו כיצד יוכלו להתמיד ההרכבות הללו ‪V. Enneades vol. I.‬‬
‫‪. .‬‬ ‫‪450. 36.‬‬
‫וממה שיש להעיר חון מררושכו הוא מה שטעמתי ז? לי למעלה תט״ו שנים‬
‫בדברי כוניט כטעם דברי חזי׳ל‪.‬האומרים על הנסכוי והוא לוז שבשדרה‬ ‫‪.‬‬
‫מה שאמר בוניט על הנוף הרק הכלתי נפסר — ועוד זאת ראיתי כי טוב‬
‫לגלית אזן הקירא בי הריוולרעייז שעליה נדברו בוניט וכיוצא בו היא כיאור‬
‫מלת גלגול כדקדוק כי שניהם יורו על סבוב האיפן והנלגל על עצמו ־‬
‫‪-‬ונ ס אהובינו החכם המופלא זקש אשר‪ .‬לו נאוה תהלה להיותו צופה ומגיד‬
‫השתיות דעת רשב״נ וראב״ע עם חכמי הקבלה )הגם בי רוח אחרת אתו‬
‫מאשר אתני( לא יצול להתעלם איך גם בדרוש הנפש וככלל ככל הרוחניים זולתו‬
‫יתברך‪ ,‬יתלצמ‪-‬ילא יתפרדו השנ‪-‬ים שוכרכו כשארית חכמי הקבלה וכתב בז״הל‬
‫)תחיה מ׳יב א'( ג□ הראכ׳יע אומר כרשכ״נ שכל הנמצאים ואפילו המלאכים‬
‫ונשמת האדם מורכבים מרזיטר ועורה לכד הנמצא הראשין יתברך; והאריך שס‬
‫להביא‪,‬ראיות ~ וזאת האמונה שהאמינו נס‪.‬חכמי או״הע גם חכמינו היא‬
‫היתה נסכה •שנתנו כנשמת האדם כח גופני ילהיית שהאורח לא יבין את זאת‬
‫נתן תפלה ביום שני כמקובלים כאלו הס מגשימים הנפשות •‬
‫וכמה שטנע למלאכים כפרט כן יחשוב רשבי׳נ ונזכרה דעתו בס' מצרף‬
‫לחכמה להרב לזקאנדיא משם' אויצימכרון והוא רשכ״ג‪ .‬כאשר הוכיח‬
‫על שעד בת רכים אהיכינו החכם הגדול שלמה מינק הי״ו — וראכ״ע על פ'‬
‫והנחש היה ער‪.‬ום מיחס דעת זו לרבינו סעדיה ולרשב״ג )ועל רכינו סעדיה‬
‫ננילה ונשמחה כי כפעס הזאת תקעאהלו אצל המקובלים( וכן ע״ח ויפתח ה'‬
‫את סי האתין‪ ,‬וככל זאת אל יטעה הקורא לחשוב כי ממימי שלמה סאבו‬
‫המקובלים כאשר ירמיו לנו החכם המופלא אהובינו סניאור זקש כתחיה ב'‬
‫כי הרבה תשובית לדבר אין באןמקווזס‪ ,‬ושוכרו בצדו‪ ,‬שהרי‪ .‬הוא מביא תשם‬
‫המקיכלים נפלאתת שסופרו על רשכ״ג וראב׳יע ומעשה נסים • ואלו דברי‬
‫התקיבלים ג טכיס הס אתם מאלה החכמים לא היו' משתדלים להראות קורבתס‬
‫וחבתם ע״י הספורים הללי ני הממזר הרוצה לייחס את עצמו אחר הנעל לא‬
‫■ אנל יסתירהו כל מה שיוכל‬ ‫יכריז על נפי מרומי קרת אביו הנואף —‬
‫ולחנימא ברמיזה■ — לכל הדברות‪ ,‬להיות שרשי הדעת‪ .‬הזאת כוקעיס ועולים‬
‫עד שלוטינו שהיה קרוב לחרבן הבית מלאחריו הרי מכאן ראיה כי ישיכה‬
‫אחת להם כעולם ע ס קמ!ונ׳ התלמודיים ולמה נשפיל לראות לזמן ר״ש בן‬
 ‫() ‪) ( 1 3 5‬‬
‫גכירול והיות הדעת הזאת מלומדת בססר׳ פלוטינו כנר ‪ t‬נ ר ט מזיז לפעלה‬
‫והאכרכנאל'כפ׳ מלכיס סי' ג׳ זכר פלוטינו ואת אשר גזר על המלאביס —‬
‫‪.‬‬ ‫ועיין תחיה לה חנס זקש חוכרת כ' מדף טי עד ׳"א • ‪.‬‬
‫ומלכד ‪.‬פלוטינו ואכיזריה שזכרנו למעלה עוד‪-‬נזכיר יאמכליקוס יפילוסופים‬
‫אחרים שהשוו דכריהס לאחדים שזכרנו וז׳יל )כמאמר הנפש פרק י״א(‬
‫— ועוד ראיתי כת אחרת מההפלטיניס מדי דברם על ירידת הנפש ׳ ’ •‬
‫יחליטו שהנשמה היא תמיד כגוף ואלה הפילוסופים כמו איראטוסטיניס ופטולומי‬
‫ואחרים טלתס אומרים שהנשמה נעתקת מגיפים דקים לגוף אחר ג ס הימנו‬
‫‪-‬‬ ‫‪E nneades v o l. 2 . p . 649.‬‬
‫יזאת היתה לפילוסופי יון הראשונים לומר שאלהיהס)אשר שם מלאכים יאות‬
‫‪,‬להם( מגשם העולם נוצרו ומהיסוד היושכ ראשונה ‪ ,‬דרך‪.‬משל‬
‫אנ א ק סי מינ‪ /‬יאמר כי העולם והאלהים מיסוד האויר או הרוח חוצכו‬
‫ופיטאגוראם יאמר כ׳ מהאש יצאו או מהאיטיד׳ ׳ ‪ E tere‬ואין לך אפילו‬
‫ליאוציפו ודימוקריטו'המאמינים כגופים הבלתי מתחלקים ‪ Aiomi‬שלא ייחסו‬
‫להס חיות והשכלה ולא יאמרו גס הס כ׳ הנשמות והאלהיס מהם יוצרו‪ ,‬ונזה‬
‫לא כלכר הסכימו היית כל הברואים מירככיס מתומר וצירה אלא שגס כדבר‬
‫אחר השוו דכריהס ע ם אמינות הקבלה והוא הוות המלכות )היסור הגשתי‬
‫הראשון( נושא כחקו כל היצורים הן המלאכים הן הנשמות ‪ ,‬ראה ‪C onstant‬‬
‫־ ‪. e t .l7 9‬׳ ‪du p olylh . R om , v o l, 1, p , 16 9 .7 0‬‬
‫ואין ספק סכל האמור מסכים הולך אל מקים אחד והוא מה שידוע אצל‬
‫• י ‪ .‬המקופלים מסול המלבוש המלביש הנשמה והמחבר בין הנפש‪-‬לגיף‬
‫וכשם זה עצמו מריע אצל הפילוסופיס וביחול בין אותם שתיו בזנזן אחד ע ם‬
‫ראשוני‪-‬המקובלים רשכ״י ותכיריו וגם זו מן התוכחות שעד איתו זסן‬
‫• נוקעיס ועולים שרשי החכמה וסעיפיה פוריה‬
‫)והס הנקראים אצלם מלבושיים דקים שמימיים ריחניים )יאמכליכים‬
‫המקיפים הנפש השכלית והנושאים אותה ומשרתים אותה והס המרכבה‬
‫שלה ומחברים איתה חבור נאה ע ס הגוף ע״י קשרים אמצעיים ‪Enneades‬‬
‫‪V01. 2 , 606. 7 .‬‬
‫פריקליס — לכל נשמה פרטית יתיחס ערבב רוחני בלתי נפרד ובלתי נפסד‬
‫~ שם הערה ג' •‬
‫סיגיכיוס )מכהני וחכמי הנינייס'הראשונים( וז״ל ; הדמיון הוא תיש החושים‬
‫ני הרוח הדמיוני ■הוא התיש המשותף והטף הראשין לנשמה הכח‬
‫הדמיוני היא המרכב הראשון והעצמי לנפש והוא נעשה דק וריחני כעליתה‬
‫כמעלות השכל‪ ,‬וגס כעשה עב וארצ״ בירידתה ובו' — וזה הנקרא כפי קוריירט‬
‫‪C udw orlh, Natiira plastica.‬‬
‫ובמאסר ד׳ סימן ג׳‬ ‫‪.‬‬
‫ישם למי שכחר מברואיו עין נ ת תי ת רואה דכרים ב עיני ה ם‬
‫)כ א מ תו ת ם ו ע צ מו תס( לא י ת ח ל פו\י ק ח מ ה ס השכל ראיה‬
‫על ענין הרבדים ה הם ולבואס •■■ • ואפשר שיהיו ה עניני ם ה ה ם‬
 ‫()‪Xd56‬‬
‫מ כ ח ה מ ד מ ה כ עו ד שישמש ה כ ח ־השכלי י ת ר א נ ה צ ו ר ו ה‬
‫ג ד ו ל ו ת נ ו ר א ו ת מורו ת על‪ -‬א מ ת ת ס שאין כ ה ס ^ ה פ ק • • • ■‬
‫ומה‪ .‬שהרגילו מ ה פ רי ם אותם כ תכני ת אשר ראום מ ו ג ש מ ו ת‬
‫)א״כ מצד ע צ מ ם אינם מוג ש מות( ו התכניות ה ה ם א מ תיו ת‬
‫כ ה ע ר כ ת ה אל מ ה שיכאשהו המחשה והדמיון ‪ ,‬והחוש ו אינ ם‬
‫א מתיות ב ה ע ר כ ת ם ‪.‬א‪.‬ל ה ע צ ם אשר ‪ .‬י כ ק ש ה ו ה ש כ ל כאשר‬
‫הב אנו הדמיון כמלך כי מי שיאמר שהוא הארוך‪.,‬הלכן־‪,‬הלוכש‬
‫המ שי‪ ,‬אשר הנז ר‪ .‬ע ל ראשו ו הדו מ ה לזה איננו כוז כ‪ ,‬ומי שיאמר‬
‫שאיננו צי א ס המ שכיל‪ ,‬ה מכיר‪ ,‬המצוה‪ ,‬המזהיר‪ ,‬איננו כוזב ג״כ‬
‫וכשרואה הנביא ב עין הנ ה תר ת הצורה ה ת מי מ ה שבצורות אשר‬
‫ראו אותה׳‪-‬בדמות מלך וכו' •■■ ‪ -‬י ד ע שהיא צורה ראויה למלך‬
‫נ ע ב ד נ ש מ ע • • • • וכאשר יראה דמות‪ ,‬נשא כלי יהקופרו ת או‬
‫‪-‬‬ ‫יד ע שהיא צורה ראויה לעובר ששומע •‬ ‫חגור ■‬
‫ופירש ק״י)ר״ח( וכן העניןישוה כסס אל״ף דל״ת אשר סביב כיאורו כוסעיס‬
‫־ כי הנה‬ ‫• ■ * והרי ענינו שיה אל המשל הנשיא ;‬ ‫’ אנ חנו‬
‫הרמז יאות ע״־כ הפנים כלן‪ ,‬הרמז אל הדבר האלה׳ הנצב ■לקראתינו)האש‬
‫הענן העב ( והרמז אל הניצק האלהי השוכן בקרבי ) המלכות או הכבוד (‬
‫ועתה ׳הסכת ושמע מה ש‪.‬כתב ראכ״ע על פ' הנה אנכי שולח מלאך לפניך‬
‫שלדעתו כבוד ה' הנוסע בתוך המחנה ״ואל תשתומס כעבור שהוא כתוב‬
‫ועשית כל אשרלאדבר והנה אתן לך משל‪ ,‬והביא משל הלבנה המקבלת אורה‬
‫‪.‬מן השמש והוסיף ״והנה אס אמר ראובן זה אור הלבנה יאמר אמת ואס אמר‬
‫‪.‬‬ ‫‪■ ,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫שמעון זה אור החמה יאמר אמת״ •‬
‫■‬ ‫א' • ראה דברים מסכימיס עס מ״ש החפר כמשל המלך •‬
‫■ שנקרא עליו שמו יח' בי‬ ‫ב' • עס דעת ^‪.‬המקובלים שהמלאך הוא הכביד^ —‬
‫ממנו יקבל הכבוד ושמצד עצמו נעדר האור כענין הנזקוב' על המ׳ דלית‬ ‫‪,‬‬
‫לה מנימה כלוס■‬
‫ג' • מסכים נ ס בנמשל עצתו כי ידוע סהת״ת נקרא ממש‪ ,‬חמה — והמ' נקרא‬
‫לבנה וכל מה שיאמר על כ' המאורות הנשמ״ס יאתרו‪,‬המקיבליס ‪.‬של‬
‫השני המאורות דאלהייס ‪:.‬‬

‫אדם‬ ‫שס‪ .‬שט —‬

‫דמו ה פי לו ל העולם כאדם גדול והאדם כ עול ם ק טן‬ ‫וככר‬
‫לדעתי אס אין החלק השני ראיה גדולה להתיחסות דעת החבר לדעת הקב'‬
‫החלק הראשון היא ראיה רכה ועצומה וגס המורה כשכתב כי הנמצא‬
‫ככללו כאיש אחד היה קיקונל גם כלא דעת •‬
 ‫() ‪.)(i3 7‬‬

‫הדכר כן והאלהים הוא רוח ה עול ם‪ ,‬ונפשו‪ ,‬ושכלו‪ ,‬וחיותו‬ ‫ואס‬

‫צאשר נ קר א חי העולם כ ב ד נתכרר הדמיון ע״ד השכל ־‬
‫ועל זה כתב הק״י‪,‬על כן אמרו כזהר אחרי מות ככיאור אמרו ‪ :‬נפשי אויתיך‬
‫בלילה תאנא קכי׳ה רוחא ונפשא רכלא וכו׳ ■ • • • וכזאת היה יכול‬
‫‪-‬‬ ‫להביא מהזכר והמקוכליס אלף פעמים •‬

‫ש ם — ש ם א ר ם מיו ח ס ל מ ל א כ י ם‬
‫וראות ' הנ בו א ה השיג עין כעין ההמון העליון וראה צבא השמים‬
‫מ הרו חנייס ה ק רו בי ם מו ל ת ם כ צ ו ר ת אדם ולהם רמו‬
‫באומרו נעשה ארם • ■ • • ‪.‬‬
‫וכתב שם הק״י‪,‬והסכים כזה עם ח כ סי ה א ט ת שקראו למ"ט‪,‬עילם המלאכים‬
‫■ ומה יקרו‬
‫האדם העליון כמו שכתב החייט ‪3‬״ט הוא שער ההריסה —‬
‫דכריו אלה אתר שידענו שאין כוונתו לקרב החבר אל הזהר רק לרחק !‬

‫ש ם — מ ל א כי ם ח מ ר ו צו ר ה‬ ‫שם ‪,‬‬
‫מן הגופים היתודייס הדקים ־‬
‫)ק׳׳י( וכתב הריייא בסי' מלכים סי' נ' כי זהו דעת הר' שלמה גן נבירול‬
‫כס' מקור חיים שהמלאכים מורכנים מחמר וצורה‪ ,‬אלא שחומרם הוא‬
‫משולל מההויה וההפסד וההשתנות והתנועה והגשמות והוא דעת הפילוסופים‬
‫הקדמונים — ע"כ חומר כזה אינו חומרי אלא מצד השס>לכד ודומה לחומר‬
‫שאומרים המקובלים על הרוחנייס דרך חיצוניות ופנימיות■ ומה נאוו על‬
‫הדברים האלה דברי ראב״ע פ׳ ויאבק איש וז״ל דעתו כזה־ המלאך שנראה‬
‫ליעקב שהוא גוף יתבאר לך אס יפתח ה' את לבבך בס' כי שמי בקרבו ע"כ‬
‫וראה שתים המערכות ■‬
‫ראשונה■ כי גס הוא אזיל ומודה כי למלאכים גוף •‬
‫שנית • שאלול׳ מה שהוסיף וכו' דפ' כי שמי בקרבו היינו חושבים בדברי‬
‫ראב״ע שכוונתו לומר שהיה איש אחד מכ״א כמונו — ומזה נשכיל‬
‫על דבר שלא להחליט על ראבייע דעות המטים עקלקלותם כי שמא ובריא‬
‫היתה כוונתו להפך כמו שאנו‪ .‬רואים ביעינינו‪ ,‬ומ״ש צס'שמות שהמלאכים‬
‫אינם גופות מתבאר בעניינו שכוונתו על גופות שלט‪ ,‬שהרי כתב ומעלתם‬
‫נשגבו מדעות‪ ,‬הנקלות כנגדם — והמפרש קול יהודה‪ ,‬לעצור במלין לא ערל‬
‫וכתב ז״ל גס ביארנו ונו׳ שזוהי דעת הכמי האמה ובו' והביא מ״ש בזוהר‬
‫פקודי וכפ' וירא ועוד הזכיר מ״ש כס' תולדות אצל העניןשכתב עליו ראכ״ע‬
‫מה שנתב ‪ ,‬כנזכר לעיל וזי׳ל הזהר וכי היך יכיל נר נש דאיהו גופא וכשרא‬
‫לאתתקפא ביה מלאכא דאיהו רוח ממש וכו' אלא מכאן דמלאכי וכו' כד נחתי‬
‫להא' עלמא גלימין ואתגלימו ומתלכשי כגופיא ״וסוף דבר ראה שלישיה ברכה‬
‫הד״י הלוי ‪ ,‬וראב״ע ור' שלמה כן גכירול ‪ ,‬כלס אהובים כלס ברורים וכלם‬
‫׳‬ ‫‪iS‬‬
 ‫()‪)(138‬‬
‫מסנימיס לאמונת הקללה שלא כרצון‪,‬האורח ונרצון ’ריאיו■‬
‫■ שם ׳טם‬
‫כ תכ הק״י שם א מנ ם כ מ ע שה מ ר כ כ ה לא ירח ק מה&‬
‫) מ ה מ קו כ לי ם( כשככח'ן ה מ ר כ כ ה כ עו ל ם היצירה כ מוזכר‬
‫‪.‬‬ ‫כ מ ע ר כ ת וכ חייע פ׳ י״א הוא ש׳ ה מ ר כ כ ה •‬
‫זה שלא כדעת הח׳ שד״ל שאמר שלא ראי החלד כראי המקובלים והומח‬
‫מזה שהמרכבה ושיעור קומה אין להס מבוא כחכמת הקללה ‪ ,‬ועתה‬
‫אנו רואים שבין החבר כין המקובליס כלס לאור כני הקבלה יהלכו כהבנת‬
‫■‬ ‫■‬ ‫המרכבה ובהבנת שיעור קומה •‬
‫ואחר ששמעת מה שנוגע למרכבה ‪ ,‬בא וראה מה שנוגע לשיעור קומה —‬
‫עליו ספת׳ הק׳יי ברור מללו אחר שדחה כראיות שיהיה דעת התבר‬
‫כז פ ת ראכ״ע והפילוס' בשיעור קומה כתל וז״ל אך אס זזה ידו בזה מתחת‬
‫יל המקובלים אסורה נא ואראה וכו׳ ו עלררך יה לא ירחק ממך המקום לכוון‬
‫דעתו של חבר כלפי דעתם כי מ״ט עולם הטלאבים הוא לרעתם בעל גשם‬
‫רק רוהני יגב הוא רעת החבר כאשר רכרגו ־‬

‫מאמר ד סימן כ״ה‬

‫נכחות ׳עוול כעל קול יהודה שכתב כ׳ לא נתבאר ‪ '0‬יצירה אצל החבר על דרך‬
‫הקבלה‪,‬ובראש ראיותיו שהכוזרי שאל מהחבר שיראה לו מעט משיורי‬
‫החכמות הטכעיות אשר אמרת שהיו אצליכס וע"פ הדברים האלה השיב החבר‬
‫מהם ם' יצירה וכו' ראה עד כמה כוונתו רחוקה מהיות הדברים וכו׳ סובכיס‬
‫על עניני תעלומות החכמה ההיא העולה למעלה למעלה תדרכי הטבע ע"כ ־‬
‫^ —■ ותמהני על חכמתו שחשכה לזו ראיה ־‬
‫א' * ני גס המקובלים אזלי ומודו שס' יצירה בו רכיס ונכבדים מעקרי חכמת‬
‫הטבע •‬
‫ב' ־ שאצלם חכמת הטבע קשורה ואדוקה כחכמת האלהות ואין בניהם אפילו‬
‫כמלא נימא כי כל עניני האלהות ימצאו לטכע ‪ ,‬ואס מראיהן שפל‪ ,‬וכן‬
‫להפך כי כל דברי הטבע הן הנה באלהוח ואס כאופן נשגב ‪ ,‬פוק חזי מה‬
‫שכתב החייט מערכת האלשות ל״ח ע״א על דברי ס' יצירה הללו וז״ל עולס‬
‫מושכל עולס מורנם ועולס מוטבע‪,‬אשר יש ימז לכלס כאצילות הקדוש ‪,‬‬
‫והרמ״ק זייל כסי הפרדס כתחילת שער הנתינות וז״ל והענין כי דפוס כל‬
‫הנבראים הס בחכמה ‪ ,‬כדכתיכ כלס כחכמה עשית ומשס נמשכים כדקות עד‬
‫המלכות מלב' אל לב' עד המ' שהיא חכמה תתאה והיא אדני הנ‪1‬׳ במעשה‬
‫בראשית ~ ולבל מתחיל כחכמה‪ ,‬הענין בהיר כשחקיס‪,‬ולא הכאתי זה לראיה‬
‫לדבר ‪ ,‬אכל זכר לדבר •‬
‫ג'• ג ס עשה עין שלמעלה כאלו אינה רואה‪ ,‬שזה דרך הקבלה לדבר בתחתונים‬
‫ולרמוז בעליונים ‪ ,‬ולמשל משלים לקוחים מהיסודות ומזווגס ‪ ,‬מהשמים ‪,‬‬
‫וכסיליהם‪ ,‬מהארן‪ ,‬ומצמחיה‪ ,‬לעשית מהם כוונים מכוונים למלאכת השמים‬
 ‫() ‪) ( 1 5 9‬‬
‫עד שהשומע סבור שהאש‪ ,‬והאויר‪ ,‬והרוה‪ ,‬והמיס‪ ,‬וכיוצא הן הןהדבריס ההס‬
‫כסעל‪ ,‬ואינם רק סימן בעלמא או דוגמא מובלת שני התכליתיות — תחתוני‬
‫ועליונ׳‪ ,‬ודע שקדמוני פילוסופי יון לעילא מסוקראטי ואחריו מעט גס הס‬
‫נדברו על האש‪ ,‬והאויר ‪ ,‬והמיס ‪ ,‬כאלו הס ההתחלות הראשיות ‪ ,‬וטעו רכיס‬
‫ונכבדים לומר דבריס ככתבן האמכס חשוכי החוקרים לא כן יאמינו‪,‬ומהראיות‬
‫הכמוסות עמדי הוא שאנאקסאגורא היה אומר שהרוח ראשית ההויות והשומע‬
‫סבור רוח ממשובארעהו ותלמידו ‪ C onsiant. P olyth. 1. p . 1 8 3 .‬וביאר‬
‫דבריו ותחת ריח כתב אאוה ונלמוד סתמו של אנאקאסגורא מפירוש תלמידו •‬
‫ד' • שגס לפי דברי החבר אין כל ס'יצירה קלוט ואסיף בין גבולי הטבע כי ענין‬
‫ספר ספור וספר גס הוא פירשס עי׳ד אלה׳ ופילוסופי • ומהנראה מכתלי‬
‫דברי קול יהודה שם‪,‬כי גם בזמנו היו אנשים מכינים ברברי החבר כמונו היום‬
‫אלא שיהודה עס קדושים אינו נאנזן ‪ ,‬וכמו זר בעיניו שיהיו הקבלה והחבר‬
‫מתנבאים כסגנון אחד להיות שגס בזמנו היה לבית ישראל לפח ולנזוקש טעות‬
‫זה שאין לבקש כקדתונים דעות תקבלה‪ ,‬ני לאחרונים תחשב ולא לראשונים‬
‫וכזה סרו מני דרך הטו מני ארח רבים כמוהו •‬
‫ואין לך דבר גדול חישוב ככל ס' יצירה יותר מעני! הג' ספרים ספר וספור‬
‫וספר אשר החל החבר ככיאורם ואדברה ולא אבוש כי דבר החבר‬
‫■‬ ‫בביאורם כאחד העקיבליס ‪ ,‬ולא שת לכו המפרש גס לזאת ־‬
‫אציגה נא לפניך תחלה וראש דברי ר' עזריאל הובאו בחייט מערכת האלהות‬
‫דף ל״ז ע״ב ועזר כנגדו יהיו דבריו אלה של החבר‪ ,‬וגס אתה תתמה‬ ‫י־‬
‫על החפן בראות כי השוו מדותס ומליצותס במקימותם ללשונותם וז״ל החייט‬
‫ו&ירש החסיד ר' עזריאל ז״ל אז ראה ויספרה הביט במחשבה הטהורה כאדם‬
‫העשעההמעשה ועוסק בלבו ואחי׳ב מתחיל לעסוק בו וכפי* הציורים שהיו כה‬
‫צייר באותו כלל שהאציל ממנה ‪ ,‬ויספרה רמז לג' ספרים ספר ספר וספור‬
‫הכינה ר״ל כי ההויות לא היו עומדות על סדר תכונת הבנין והוא ית' המשיך‬
‫אותם ההויות וסדרם על סדר ועשה מהם בנין אחד ושם כל אחד בצירוף‬
‫ושיקול • ־ • • וגם חקרה שס אותה במדות שיש להס חקר וגבול אפעי׳פי‬
‫שאין להם גבול■‬
‫ואלה דברי החבר — רצונו בספר השיעור והפילוס כגופים הנבראים כי‬
‫השיעור עד שיהיה הגיף מסודר וערוך ראוי למה שנברא לו לא יהיה‬
‫כ״א במנין וכמדה ובמשורה ובמשקל‪.‬וערך התנועות וסדור המוסיק א הכל‬
‫במנין רוצה לומר ם ‪ 2‬ר כאשר אתה רואה הבונה לא יצא מתח״י בית עד‬
‫שיקדם ציורו בנפשו‬
‫הביטה וראה עתה דרך כלל ‪ ,‬לא כלבד בענין החלוקה ראשונה ק פ ר אבל‬
‫דעות‬ ‫בכל איברי החלוקה כמה ישתוו דעות החבר עם‬
‫המקובלים‪ ,‬וכדי לקצר הדבור נקבל עלינו מ״ש הק״י בפירוש דבריו וז״ל‬
‫ונמצאוילפי בן ספר ספור וספר מניוניס כנגד מחשבה ‪ ,‬דבור ומעשה■‬
‫להראות ההתאחמת הנזכר מכלי אריכות‬ ‫ודי לנו בזה‬
‫א ך ל מו ת ר‪ ,‬וזה בהזכירנו דברי החייט בפירוש הג' ספרים וז״ל מערכת כ ז‬
‫ע^יב ״ומאחר שידעת זה אתה צריך גס להצעה אחרת והיא כי לאותיות וגס‬
 ‫()‪)(140‬‬
‫ל ד ב רי ם ה נ א י ם מ צ ד ם ׳ ‪ 0‬ל ה ס ג' מ צי או ת ה א ח ד ב ט ח ש כ ה ה מי ו ח ס ת ל ^ ‪ 5‬ר‬
‫ר״ל ה ש ע ר ת ה ר כ רי ם כ ש ס ל קו ר ם היו ת ם כ פ ע ל‪ .‬ר"מ ה בנ אי ) ה ב י ט ה ‪.‬‬
‫ו ר א ה נ פ ל או ת שהוא המ של שהביא ה ח ב ר ( שיצייר ה בנין ב ד מיונו ק ו ד ם שימציאהו‬
‫— • • • ו נ ס יש‬ ‫אל‪ ,-‬הפעל ו ה א ו ת יו ת כ מ ק ו ם ה הו א ה ס נ ח ו ת א ל הי ס חיי ם‬
‫־ ו הו א ה מ י ו ח ס ל ס פו ר ו נ ס שם ה ם‬ ‫ל ה ם מ צי או ת שני כ ד בו ר ה חי צוני ■‬
‫חיי ם )ר״ל קו ל א ל הי ם חיי ם כ מו ש א מר ב א׳ כ הו ת א ל הי ם ח יי ם ( ה ח ב ר א ח ר‬
‫ורצ ה כ ס פ ו ר ה ד מ ר ו ה קו ל‪ ,‬א ב ל הו א ד בו ר אלה> קו ל דברי א ל הי ס ח יי ם ) עיין‬
‫מ ה ש כ ת ב תי ל מ ע ל ה ב ד ב רי ה ח ב ר ע ל קו ל דברי א ל הי ם חיי ם ו ה ת ד מו ת ד ב ריו‬
‫ל ד ב רי ה ר מ כ ״ן( ו ג ס יש ל ה ם מ צי או ת ש לי שי ו הו א כ ^ פ ר אשר הי א ה כ ת י ב ה‬
‫ר״ל ה מ כ ת □ו מ כ ת ב‬ ‫ו ה ח קי ק ה ו נ ס יש ל ה ס ח יו ת ת ה ‪ :‬ו ה ח ב ר א ח ר י ס פ ר‬
‫■‬ ‫א ל חי ם הי א י צי רו תיו •‬
‫ו דון ל ב ה מ נ נ ד י ס ישיאך ל א מ ר כי אין ע ני ן ה ח ב ר כ ע נ י ן ה מ ק ו ב ל י ם כי‬ ‫ואס‬
‫הו א יפרש ס פ ר ע ל הי צי רו ת כ עי ן ו מ כ ת ב א ל הי ס הו א י צי רו תיו שהרי‬
‫ה א ל ה׳ הו א ד ב רו‬ ‫א ח ר ס מ ו ך כ ת ב וז״ל ו ד ב ר ה א ל הי ס הו א מ כ ת ב ו ו שי עו ר‬
‫ה נ ה שס ה ס פ י ו ה סי פו ר ו ה ס פ ר כ ח ק ה א ל ד ב ר א ח ד ו כן ■אומרו א ח ״ כ א ב ל‬
‫שיעור ה א ל הי ס ו ד בו רו הו א ה ד בו ר ב ע צ מו ו הו א מ כ ת בו‪ ,‬ו ח לי ל ה ל אל מ ל פ נ ל א ת‬
‫א ח ד ‪ ,‬א ג ל כוונ תו‬ ‫קדש ה ק ד שי ם ל ת ע ר ו ב ת ה חו מ ר ע ד שיהיו ס צי ה ס ד ב ר‬
‫ע שי ה ^ —■‪.‬‬ ‫כ ס פ ר ה כ ה היו צ ר ו פ ע ל הי צי ר ה שהוא מ ה ש ה מ קי ב לי ס ק ו ר אי ס‬
‫— או א ד רי כ ל ו כיו צ א מ ש מו ת ה ל לו ו כן משל ה או רג ב נ ד‬ ‫ו מ ע ש ה או מ ל כו ת‬
‫פ ס י ם כן יו ר ה ־‬
‫שקיי ם ה ח ב ר‪ ,‬ה א ל מ ה‬ ‫ספר וספור וספר‬ ‫ו חו ץ‪ .‬מ ז ה‪ ,‬ה ה ת א ח ד ו ת כין‬
‫כין נ׳ ר א שונו ת ש כ ה ם‬ ‫י י‬ ‫זה ‪ T‬ו מ ה‪ ,‬ל מ ״‪ D‬ה מ קו ב לי ם י‬
‫שרש כ ל ה ס פ י ר ו ת׳ ה ת ח ת ו נ י ת ד היינו ח כ מ ה בינ ה ו ד ע ת — ו כ ץ ד ע ת יו ד ע‬
‫וי דו ע — ובין שכל ‪ ,‬מ ש כי ל‪ ,‬ו מו שכל ‪ ,‬ו ה כ ל הו ל ך א ל מ קו ם א ח ד ח ת ו ם ור שום‬
‫כ ח ו ת ם ה ק ב ל ה ל חי ך י ט ע ם מ לי צו ת ס •‬
‫— לא‬ ‫ה ח ב ר עו לי ם כ ה ס כ ח ה א ח ת ע ס דברי ה חיי ט‬ ‫שר אינו ד ב רי‬ ‫ואחר‬
‫ת ח ת לשוני כי ב ה ש ק פ ה ר א שונ ה י ר א ה שלא כן ב ד ב רי הזו ה ר‬ ‫אכחד‬
‫פ' ת רו מ ה שהביא ה פ ר ד ס כ שער ה ת י ב ו ת‪ ,‬א פ ל כ מ ע ט ה ה ת ב ו נ נ ו ת ‪ ,‬ה ה ת נ ג ד ו ת‬
‫הז ה ע ל פ נ י נ ו יחליף כ ע נ ן ב ק ר כי ה רו א ה י ר א ה שאין ג ר ס ת הז ה ר ב ס פ ר‬
‫י צי ר ה‪ ,‬כ ג י ר ס ת ה חיי ט ו ה ח ב ר‪ ,‬שהרי ה ח ב ר וי^ח״ט ג ו ר ס י ס בו ס פ ר ס פ ו ר‬
‫ו ס פ ר ו ב כן פירו ש ם ג "כ מ ס כ י ם הו ל ך אל ‪ ,‬מ קו ם א ח ד ל א כן‬
‫לז א ת‬ ‫א שר‬ ‫ס פ ר ס פ ר ו ס פו ר‬ ‫בו‬ ‫ג ר ס ת הז ה ר ו ה פ ר ד ס ש קו רי ם‬
‫שי אי תו ל או רו‬ ‫ע ני ן א ח ר כדי‬ ‫אל‬ ‫ה ו כ י ח ו ל ה ס ב פירו ש ם‬
‫מ לי צי ת ‪ '0‬יצירה ופירשו ס פ ר ראשון ע ל ס פ י ר ת ח מ ז ה ו כז ה ל א זזק י ד ם מ תו ך‬
‫ידי ה ח ב ר י ה חיי ט‪ ,‬כי שס ע ק ר ה מ ח ש ב ה ה מ ת פ ש ט ת‪ ,‬ש הי א קו צי של יו ל ‪ ,‬ו ס פ ד‬
‫י י‬ ‫ב חינ ת מ ס פ ר‬ ‫פיר שיהו ע ל ה ב י נ ה שהי א ל ע ר ך ה ח כ מ ה אי ה מ ח שב ה‬
‫ס פו ר‬ ‫ד היינו ה כ ר ל ה עניני ם בל א' כ פ ״ ע ו ב צ י י ת י ה פ ר טי ת — יפיר שו‬
‫כז ה צדקי י חדיו שני‬ ‫= וג ם‬ ‫פ ל ה ת׳׳ ת ד היינו קו ל ד כ רי ס ‪ ,‬ו ס פו ר חציכי‬
‫הפירו שי ם ר ק כז א ת נ ב ד לו זה מ ז ה‪ ,‬כ ח ל ק ה שני‪ — ,‬ש ל חיי ם ו ל ח כ ר ‪ ,‬י ק ר א‬
‫ס פי ר ו לז ה ר ו ל פ ר ד ס ס פ ר ו מ ח מ ת שנוי יז קו ם ניל ד ג ״ ב שינוי פירוש כי הו צ ר כו‬
 ‫{) ‪){iU‬‬
‫לי ח ס או תי א ל ה נ י נ ה ‪ = .‬ו ד ר ך כ ל ל ה כינ ו כ ס פ ר ו כ ו ׳ ח כ מ ה מנ ר‪ ,‬ו ר ע ת )ו כ ן‬
‫א ח ק רו ב ל ת קו כ לי ס ‪ ,‬ה שכל‬ ‫) ‪( E n n e a d e s . 2 .X X V 1 1 I .‬‬ ‫כ ד כ רי ‪ ,‬פ לו טי כו‬
‫ו ה מ שכיל ו ה מו שכל מ ת א ח די ם כ ר ע ת ש ־ו ת ה ת פ א ר ת ( ת ח ת ש ה ח ״ ט ו ה ח נ ר‬
‫~ ולפי ה א מ ת אין ה שינוי כ"כ נ דו ל כ א שד‬ ‫י ב י ^ כ ה ס ח כ מ ה ח ״ ת ו מ ל כו ת‬
‫כנו ד ע‬ ‫ה ת ״ ת!‬ ‫הו א ע צ תו‬ ‫ו ה פ ר ד ס ה ס פי ר ‪,‬‬ ‫יר א ה ‪ ,‬כי ה ר ע ת שיי ח סו לו הז ה ר‬
‫נ ב ח י נ ת ו ה ע ל י ו נ י ת ו ל ת ״ ת ייחסו־ ה מ כ ר ו ה חיינו ה ס פו ר ש כ ס ' י צ י ר ה ‪ ,‬ו ה מ ל כו ת‬
‫שיי חסו הז ה ר‬ ‫הספר‬ ‫הנז' בס׳' 'יצירה הי א‬ ‫ספר‬ ‫שלה יי ח סו ה ח ב ר ו ה חיי ט ‪.‬שס‬
‫א ח ת ‪ .‬הי א‬ ‫י‬ ‫מ ל כו ת ו כינ ה ה ו ר א ת ם‬ ‫י‬ ‫ו ה פ ר ד ס ל מ נ ה ו ש תי הן היינו‬
‫ל מכין‪ ,‬א ל א שנ ש תני ס כ פי מ קו מ ם ו מ צ כ ס ‪ ,‬ו ה כינ ה א מ א ע ל א ה ו ה מ ל כו ת א ח א‬
‫ת ת א ה ״— ו ה קו ר א יר חיב ב שכלו ה ע ני ן וי ר א ה מ או רו ת יו ת ר מ מ ה ש כ ת ב תי‬
‫ו סו ף ד ב ר כ׳ ה שינוי נו ל ד מ ח לו ף נ ר ס א ו ה ר אי ה של היו ת ש ה חיי ט נ ר ס ב ס פ ר‬
‫יצירה כ מו ה ח ב ר‪ ,‬פירש כ מו ה ו — ו הנ פ ל א כז ה ש או תיו ת יה״ו ש ל ד ע ת ס' יציר ה‬
‫ו ל כ ל מפר שיו ה ס כ נ ג ד ס פ ר ס פ ר ו ס פו ר הן ה נ ה כ פי ד ע ת הז ה ר א ו ת י ו ת הג'‬
‫ס פ י רו ת יו״ד כ נ ג ד ח כ מ ה ה״ א כ נ נ ד כ י נ ה ואייו כ נ נ ד ת ״ ת וז ה מ מ ה שי קיי ם‬
‫ג י ר ס ת הז ה ר ו ה פ ר ד ס ‪ ,‬ו ה נ ך רו א ה ש תל ה כ מו ת ו זוי מ ת הנלז צ אי ם שבו נ ב ל ל י ם‬
‫הימנין ה מ ד ה ה מ ש קל ו כו' ו ע ר ך ו כ ו ‪ /‬ב ס פ ר רא שון ש א מ רנו היו תו ת לוי ל כ ל‬
‫ה נ י ר ס א ו ת ב ס פ י ר ת ח כ מ ה שהיא ה מ ח ש ב ה ‪ ,‬ו מ ה ט ו ב ו מ ה נ ע י ם או מ רו את"כ‬
‫ע ל ע שר ס פ י ר ו ת ו כ ב' א ו ת יו ת ש ה ם ר מי א ל י צי א ת הנ מ צ או ת א ל מ ע ש ה כ כ מ ו ת‬
‫מ ה ס פ ר רא שון ס כ ו ה מנין וכו'‬ ‫ו ב א י מ ת ' נ מ צ א כי כ"כ א ו ת י ו ת וי״ ם מו צ א ם‬
‫ו ה ע ר ך — ו ת ן ע י נ י ך ב מ קו ב לי ם ו ת ר א ה כי ג ס ה ס יי ח סו ל״ב נ ת י ב ו ת אל ה ח כ מ ה ‪,‬‬
‫נ מ צ א כי ג ם זו ר אי ה ה יו ת ה ס פ ר רא שון ו ה ח כ מ ה א ח ד ‪ ,‬כ מ ו ש א מ רנו ‪ ,‬ו כ פי רו ש‬
‫א ח ר כ ע ל ס' יציר ה ל״ב נ ת י ב ו ת ח כ מ ה ו נ ו ׳ •‬
‫^‬ ‫‪t‬‬
‫י‬ ‫יצ‪ 1‬ם שם‬ ‫‪.‬׳‬
‫המכין המרה המשורה והמשקל וערך ■התנועות ו‪p‬דור המו‪p‬יקא •‬
‫אל מול פני מ נ ו ר ת‬ ‫ש מי ת כ ל ס מ ל אי ם ‪.‬־זיו ו מ פי קי ם נ ג ה‬ ‫הם‬ ‫שזכר ה ח ב ר‬
‫הקכלה •‬
‫— י לוו ה אל ה ס פ י ר ו ת או ה מ ס פ ר י ם ‪ ,‬ו ל ד עו ת פ י ט א ג ו ר א ם אשר יש■‬ ‫ה מני ן‬
‫ה ק כ ל ה כא שר הו רו אנ שיה‬ ‫לחכמת‬ ‫ע צי מ ה‬ ‫שייכו ת ו ק ו ר ב ה‬ ‫להם‬
‫ק רו מי‬ ‫היו‬ ‫ככר‬ ‫רל״א וז״ל‬ ‫כרף‬ ‫כי ת ב‬ ‫ה עי דו תי ב כ ס ב ע ל קו ל י הו ד ה‬
‫ה פ י ל ו ס ו פ י ם כ פי ט א גו ר א ו ס י ע ת ו מי ח סי ם אל ס ו ד ה מ ס פ ר ת כ ל י ת כ ל הנ מ צ או ת‬
‫ב פ ר קיו‬ ‫שנ ת ב‬ ‫• • • ו כ ל ז ה מ ת י י ח ס מ א ד ל ד ע ת ה מ ק ו כ לי ס כ מו‬ ‫וכו׳ •‬
‫מ הר״ר ב ר כ א ל כ או מ רו פ״ ה כי לז ה נ ק ר או ס פ י ר ו ת מלשון ס ו פ ר ו מונ ה כי‬
‫מ מ ס פ ר ס נו ל ד ה לז ס פ ר ‪ ,‬ע"כ •‬
‫ו ה מ שו ר ה‪,‬יזני רן ל ך ה מ ד ו ת אשר י ק ר או ה מ קו ב לי ם■ — ו ה כ לי ם‪ ,‬מ ק בי לי ס‬ ‫המדה‬
‫‪.‬‬ ‫ל ח שור ה •‬
‫ו ע ר ך התנועות ו פ רו ר ה מו סי ק א נ ק ש רי ם י פ ה ע ם ד עו ת פי ט א גו ר א ם‬ ‫הנז ש קל‬
‫הנז' ו ס ו ד ה שי רו ת אצל ה מ ק ו ב ל י ם ו ע ;י ן ^קרא !ה אל זה שת" ’‬
‫וגוקבלין דין מן דין ‪ ,‬ו פ ר קי שירה ‪ ,‬ו ע ל ה כ ל או מ ר ם מ ל מ ד שנ ת ע ט ף ה קניי ה‬
 ‫() ‪)(U 2‬‬
‫כ שלי ח צכור ו ס ׳ ו שירי שס ע ל ה מ ל כ ו ת ס' ל מנ צ ח ע ל ה ש מיני ת‪ ,‬ו ענין כ נ ו ר של‬
‫ד ו ד‪ ,‬ואשר י ע נ ה כאש א מ רו תיו הו א ק ר מ כ ״ ס מ״ו מ ק ח׳ ה א' ש הו ש א לו לו י ת'‬
‫ה פ ע ו ל ה ו ה י כ ו ר ל ה ו רו ת ע ל ש פ ע שו פ ע מ א ת ו ‪ — .‬כ ל ס ענ י כי ס ו ד כ רי ס ■לא‬
‫נ ג ע כ ה ס ע ת ה כ׳יא ב ר מיז ה *‬

‫שם סימן כ״ה‬ ‫י‪.‬‬

‫לי ע ו ד ל ש א ר ר איו ת א ח ר או מ רו ‪■ GD‬‬ ‫ומה‬

‫כי צורית האותיות אינם כלא כוונ ה‪ ,‬אכל לעכין נאו ת ע ם ה מכוון‬
‫■‬ ‫מכל ■אות ואות •‬
‫ו עיין שס לק״י שלא מ צ א ח כ ר יו ת ר נ א ו ת ל ח כ ריני נ ז ס ' ה ו ו ה ר ו ה כי א ש ס‬
‫מ א מ ר ר' י צ ח ק פ' שמיני ו א ח ר ס מ ו ך וז״ל ו כ א ל ה ר ב ו ת נ מ צ א ו ל ה ם ד ר‬
‫■‬ ‫‪,‬‬ ‫כספר ההוא הנכבד ־‬
‫מזו ה י ד א ת י כ כ ח ו ת ו ע ל ת ה ש מי ת מ ה שהרחיקו■ כ ל אוי בי ה ק כ ל ה‬ ‫ו ג דו ל ה‬
‫ואשר אין ל ה ס י סו ד כי א ם כ ח כ מ ה ה הי א‪,‬ו הו א אי מ רו' ז״ל ואל■ יהי‬
‫רחוק בעיון הזה רשם השמורה והדומה רהכם מדרך הדבור‬
‫והכתב ; ותורה אהם השיעור רוצה אומר מהשכרה הנפש‬
‫הטהורה הדומה אמאאכים■‬
‫׳‬ ‫שם דף רל״א‬
‫כ קו ד ם‬ ‫שהלך‬ ‫מדרך‬ ‫רג ליו‬ ‫ל ע ל קו ל י הו ד ה כ מ ע ט נ ט י ו‬ ‫תדאנה‬ ‫עיני ך‬
‫ו ה ר חי ב פ ה ו ה א רי ך לשון ל ה בי א מן ה ב א כי דו ס מ ו כ ו ת שלו ת ס ה י ן‬
‫מדרש ו מ פ ר שי ם‪ ,‬מי ני ם מ י נ י ס שוני ס‪ ,‬ע ל ק ו ט ב ה ק ב ל ה י סו כ ו כ ל כ ת ס ו עו ד ז ה‬
‫מ ד כ ר ו ה נ ה ב א וי א מ ר ‪ ,‬ל ת ת ט ו ב ט ע ם ו ד ע ת ע ל כי רו ח א ח ר ת א ת ו מא שר‬
‫ה ב ט י ח לקייא ייען יאמי ; לא כה ת ה עיני ולא נת מזכרוני מ ה‬
‫שכתכאי ל מעלה לכלאי ה פני ה עצמי כ עו מ ק כתיכויצ פליאות‬
‫אותה ח כ מ ה כא שי לא כווץ ה חכר ככאן לדכר ע ל תורותיה‬
‫עם היות כרתי דוחה ענייניה ; אלא שלא הרשה את עצמו‬
‫להדום אליה כאומרו אח״ב שפה בו־ורה והסור עמוק למאד‬
‫והפירוש אסור; וכבר אמיו איל דורשים כס' יצירה אל<ה‬
‫כתנאים ומעט שהם מזומנים ע״ם ־ — ו א ל ז ה א ב י ט כ ל ב ד ‪ ,‬כ ע ת‬
‫הז א ת ל ד ב רי הק״י ‪ ,‬ובמיה שנוג ע ל ד ב רי ה ח ב ר הנ ח מ די ם מז ה ב ו מ פז רב ‪ ,‬עו ד‬
‫נ מ ת י ק סוד ב מ ה שיבו א •‬

‫שם‬
‫דרל׳יג ע״א השקיפה ממעין שכלך‪ ,‬אל דברי כעל שער השמים שהביא‬ ‫בק״י‬
 ‫() ‪U 5‬׳()‬
‫כ ד כ ריו אי ך‬ ‫מ ה ג דו לי ם ת כין‬ ‫הו א הי ה מ קו כ ל‬ ‫כ׳‬ ‫ומאתר שתדע‬ ‫המסר ש‬
‫ע ס ה פי לו סו עי א ‪ ,‬ו ת ו כ ל ל ש קו ט כ צ ד ק ע ל איז ה‬ ‫דברי ה ק כ ל ה י היו נ ק ש רי ם‬
‫מ לי צו ת ה ת כ ר וזו ל תו ‪ ,‬אשר ל מ ר א ה ע י נ י ס נ ר אי ם כי לי די ה פ י ל ו ס ו פ י א‪ ,‬ו ב א מ ת‬
‫י ס ו ד ו ת ס ב ה ר רי קדש ה ק כ ל ה •‪ -‬י‬

‫׳טם ד ף ר ל ״ ה‬
‫‪,,‬ועור כי יש לאכריס שהם ל מ ע ה מ ה ק ד ו ם ה חו ל רן )כלשון‬
‫הזהר פר ע א( קו ד‪ /‬מ פני שהם ה ע כ ע הראשון והתולדה‬
‫הראשונה ! ו ה ק רו ס חולק כין עול ם ה ט כ ע ועולם החיים ‪ ,‬כ מו‬
‫שהצואר חולק כין עול ם החיים וכין עול ם הדכור ‪ ,‬כאשר זכר‬
‫אפלעון כ ה פ ד ע י מ א ו ה •‬
‫‪.‬‬ ‫ע״ז נ עי ר‬
‫ה ע נ י ן ע צ מו ‪ ,‬א של לו שרש ו ע נ ף הצל ה מ קו כ לי ס ה קו ר אי ם ה ק ר ו ס פ ר ס א‬ ‫א' •‬
‫ו מ פר שי ם ע נ י נ י ה א ב רי ם ה ת ח ת ו נ י ם ב ר מזי ם ע ל ע נ י נ י ה א ל הו ת ■‬
‫כ״ א ע ל שגי‬ ‫סור‬ ‫— ו ה בנו ו ר א ה שלא י ת כן ל א מ ר‬ ‫סוד‬ ‫ב' * או מ רו שיש לו‬
‫— או ע ל ד ב ר א מ ת ו ע נ ו ה‬ ‫ד ב רי ם — או ע ל ד ב ר מ י נ י ת ו א פ י ק ו ר ו סו ת‬
‫אס‬ ‫מ נ ד האיש ‪,‬‬ ‫צדק מ ס ת ר י ת ו ר ה — ו אי אפ שר לו מ ר הר א שון ע ל ה ח ב ר א ם‬
‫= ו א ם כן ל א ■נשאר כ״ א ה ח לו ק ה ה שני ה ‪ ,‬כ׳ ד ב ר ‪ -‬ח כ מ ה ‪ .‬ס ת ס‬ ‫מצד ה ע ני ן‬
‫א ם ל א ת הי ה א ל הי ת ו כ א ה ב ה מסו תר ת־‪ ,‬אין לו מ ר ע לי ה ס ו ד ב ס ו ס פני סו כ י ל מ ה‬
‫י ס תי רו ה ? ו ה כ ת ו ב או מ ר ברא ש הו מ יו ת ת ק ר א וכוי ו ת פ ו ס כלל ג דו ל ז ה בי ד ך‬
‫אשר ת ע ש ה בו א ו ת א מ ת ל מ ען ד ע ת ל ה ב חין ג ס כ שתמצא שם ז ה בשאר מ ח כ ד י ס‬
‫“‬ ‫*‬ ‫■‬ ‫כ ר א נ ״ ע וזו ל תו •‬
‫מ ה שנ ר א ה‪ .‬מ ד ב ר י ה ח נ ר ‪ ,‬כ מ ג ל ה ט פ ח מ ה ס ו ד ש ד כ ר ע ל י ו ‪ ,‬ו הו א ע ני ן‬ ‫ג' •‬
‫ה ק ר ב נו ת ו ב חי ר ת ה א י ר י ס ה עו לי ם ע ״ג ה מזגיז מ ה א ב רי ם ה ש פ לי ם ול א‬
‫מ ה ע ל י ו נ י ם ‪ ,‬ו ה ר אי ה ש סו ד ז ה הו א שרמז ע ליו שהרי שתי פ ע מי ם ז כ ר ס ס שם‬
‫ס ו ד ע ל שפ תיו ו ב ש תי הן מדי ד ב רו ב ק ר בן — ה ר א שונ ה הו מ רו ו עו ד כי יש‬
‫ס ו ד ‪ ,‬מ פ נ י ש ה ם ה ט ב ע הרא שון ז כו'‬ ‫מ ה ק רו ם ה תו ל ק‬ ‫למטה‬ ‫ל א ב רי ם ש ה ם‬
‫ו ה שני ת יו ת ר מפור ש או מ רו בפירו ש‪ ,‬א חר ס מ י ו ‪ :‬ומשם כחר הכורא הנ ת חי ם‬
‫ה מו קרכי ם‪ ,‬ה חלכ והדס‪,‬ויותרת הכבר‪ ,‬ושתי הכליות ולא כחר כלב‬
‫ולא כ מו ת‪ ,‬ולא כריאה‪ ,‬ולא כ ק רו ם ו ה ס ו ד ע ע ו ק ל מ א ד וכו׳‬
‫כמו שנזכיר כ ת מון ^ הרי ל ך ע ני ן ה ס ו ד שרצה כו ו ק רו ב ונר אה " מ״ם הק״י‬
‫שם כ מ ג ל ה ס ו ד י של ח כ ר יז״ל ויתר ה ק ר כנו ת לשכון ככור כארצנו כי‬
‫חילת ענין האלהי יושלם כ א מ צ עו ת ם‪ ,‬כ מו שזכר כשני תימן כ״ו‬
‫ו כ מ קו מו ת זזי ל תו ) ג ס זו סן ה ת ו כ ח ו ת כי ה ק כ ל ה ו ה ח ב ר א חי ם שלא י ת פ ר ד ו (‬

‫ע"כ היתה כ חיי ת האכרים הנ ק ר פי ם מן החל ק ה מ תי ח ת אל‬

‫העולם הטכעיי התחתון אשר יחול שם הככור כ א מ צעו ת ם וכו' וכו'־‬
 ‫() ‪)(IM‬‬
‫׳טם‬
‫ע מו ק למאד והפירוש א ‪ p‬ו ר )נ״א א רי ך ( וכבר נ א מ ד אין‬ ‫והשוד‬
‫דורשים בה׳ יצירה אלא כ תנ אי ם ו מ ע ע שהם מזו מני ם ־‬
‫ו כ ס ק י ר ה א ח ת הנ ך רו א ה‬
‫או מ רו ו ה ס ו ר ע ס ו ק ו כ ו ו נ ת ו ע ל סו ד ת ו ר ״ ‪ ,‬א ל ה ״ ‪ ,‬ל א פי לו סו פי ול א‬ ‫א׳‬
‫א פי קו רו ס׳‪ ,‬כ שו ס ס נ י ס מ ה נ ו ע מי ס פ ו נ ר נ ו ו כיו ת ר מ ד כ ריו ה ס מ ו כ י ס לו •‬
‫או מ רו ע מ ו ק ל מ א ד כי מ ס ס ב א ר ה ה יו ת ה ד ב רי ם ה נ א מ ר י ס ע ל ס פ ד‬ ‫ב׳ •‬
‫על‬ ‫כ ט פ ה מ ן ה י ם אצל ה מ ס ו ת ר מ ה ם ‪ ,‬ויו ת ר מ מ ה שקרא ‪ ,‬ל פנינ ו כ ת ו ב‬
‫לו ח ל ב ו ‪ :‬ג ס או ס רו ע מ ו ק ל מ א ר ‪ ,‬ל ר א י ה‪ ,‬כ י אין ס ו ד ו ה א פ י ק ו ר ו ס ׳ ‪ ,‬ר ק ס ו ד‬
‫■‬ ‫מ צל ע ו מ ק ה מ ו ש ג ר״ל ס ו ד ח כ מ ה •‬
‫ג׳ ■ או מ רו ו ה פ י ר ו ש א ס ו ר ‪ ,‬ו כז ה כ ת ב כ ס פ ר וי ח תו ס בי ה סו ד הז ה הו א‬
‫א ר ו ך ל א נ פ ק א לן ולא מדי כ׳ כ ב ר‬ ‫מ כ ל ל ה ס ו ד ו ת ה א ל ה יי ם‪ ,‬ו א ף ל ג י ר ס ת‬
‫ג ל ה ד ע ת ו פ מ ה ש א מ ר וז״ל •‬

‫ה סו ד‬ ‫ה רי ל ך חיו ב‬ ‫י' • וכבר נ א מ ר אין דורשים בשפר יצירה וכו'‬

‫כ״א על‬ ‫ו א סו ר ה ג ל ו ת ו — ו ה פ ל א שלא מ צינו ז ה ג מ ר א ו ל א ב מ ד ר שי ם‬ ‫'‬
‫מ ע ס ה כר א שי ת ו מ ע ס ה מ ר כ ב ה ‪ ,‬ל א ע ל ס פ ר יצירה כי ע ל א ח ת מ ש תי הן נ ת כ ו ו ן‬
‫"ו ת ח ת מי׳ב או מ"מ ס ס ס ס לו ם' יצירה ל ת ו ס פ ת כי או ר ‪ ,‬ונ ל מו ד לפי ד ר כ נ ו —‬
‫—‬ ‫א ' כ י ל ד ע ת ה ח כ ר מ ״ ב או מ"מ ויו ת ר ק רו ב לו מ ר מ " כ‪ ,‬ה ו א ס׳ יציר ה‬
‫ב' כי ל א כ א שר ד מו ה מ נ ג ד י ם א ב ד ה ח כ מ ת חז״ל דמ״ב ומ׳׳ס ‪ ,‬כי ע י נ י נ ו ר ו א ו ת‬
‫בז מנו של ח כ ר י ל ו ע י ס ה ר כ רי ם ו מ אי רי ם כ ל בו א ף כי שמד לפי מ ח ס ו ס מי ר א ת‬
‫‪,‬‬ ‫ה א י סו ר ה עו מ ד ל נ ג דו ‪:‬‬
‫דף רל״ו ע״ב‬ ‫שם‬
‫תלי שם התנין הנזכר ה ח כ מ ת התכונה הוא כ ע ר ב גוזהר רמז‬
‫בר אל עול ם השכל כי הע צס )נ ״ א ה ת ני ן ( כו מ כני ס הרכרים‬
‫‪-‬‬ ‫הנ על מי ם אשר לא יושגו כחוש■‬
‫מ נ י ן שהוציא ה ח כ ל ה ת לי שג ס' יצירה מ מ ש מ עו ת פ שו טו‪ ,‬ו נ ת ן מ הו ד‬ ‫הלב‬
‫ה ק כ ל ה ע ליי כ או מ רו שהוא ר מז אל ע ו ל ס ה שכל כ א ש ר י ק ר או ה מ ק ו ב לי ם ‪,‬‬
‫עצם‬ ‫תקרא‬ ‫אשר בפי איז ה מ ח ב ר‬ ‫—‬ ‫הי שו ד‬ ‫ת נ י ן ל ס פי ר ת‬ ‫ל ו י א ] אי‬
‫)ר״ש כן ג בי רו ל כ ש מ קו ר ח ״ ס ( או י ס ו ר שני ה ס כ א ח ד ■‬

‫שם דף רל״ח ע״ב‬

‫הדכר החשוב והוא רוח אלהיס וכו' ולא זכר האר׳ן וכו' ־‬ ‫והקרים‬
‫כ צ ד ק ב ל א מרי פי ה מ ו ס ק א ט ו ש כ ת ב ש ס וז״ל •‬

‫יורו דבריו הססוכים‪-‬כי לא על היסודות התחתונות ל כ ר ס‬

‫היתה הכוונה כי הליך ילך ובאר אטרי ספר יצירה על‬
 ‫() ‪)(l/iK‬‬
‫בטו ׳שיכא ־ ־ ־ ־ והשלות הללו )אדר מיט‬ ‫דברים‬
‫א ש ( משותעיס לבל נביא״ וככר יחסום נס לשרשי היסורור־ז‬
‫בעולם האצילות בנודע לבעלי החכמה ההיא ) ה י ׳ א ס ע מ ד ה ל פ ני ך‬

‫הי א ח כ מ ת ה ק כ ל ה ( ז כו ר אל ת שכ ח מ ה ש ה עי רו תי ו א ת ל פ ט ם ע ל ה ש ת ת פו ת‬
‫ס מו ת ה י ס ו ד ו ת ל ד ב ר י ס רו ח כ ״ ס ע ל יי ני ס מ ה ‪; 0‬י ת מ הנ׳ כי צ ד ל א ע מ דו ה ד ב רי ס‬
‫ו ה א מ ת ה א ל ה צ פני ה קו ל י הו ד ה כ א ו ת ה שעה ו הו א היו ד ע ו ה ע ד ‪ ,‬הו א ה מו ד ה‬
‫■‬ ‫כ מ ה של פנינו ‪:‬‬

‫שם דף רל״ט‬
‫רוח אל הי ם‪,‬ו הו א רוח הקד ש ^ממנה נכר אי ם ה מלאכים‬ ‫ו ה ק די ס‬
‫הרואניים ובה מ ת חפרו ת הנפ שות הרוחניות ־‬
‫שם הק״י ע ל ו ב ה מ ת ח פ רו ת ו כו' ה כ ו ו נ ה כי ס ם ת ד כ ק נ ה ב ה פ ר ד ס‬ ‫וכתב‬
‫ו כ עי ן או מ רו ב” ה סי'־ י' ו הו א ע ו ל ם ה מ ל א כו ת ו ע ו ל ם ה מ נ ו ח ה ) ש ב ת‬
‫הי א מ ל ט ת ( כ א שר ת ד ב ק הנ פ ש בו ת נ ו ח ע " כ • ו כ ל ז ה מ תיי שב י פ ה י פ ה‬
‫ל ע נ י י נ י ם הנ א מ רי ם ע ל ה מ ל כו ת ששם ש נו ת הנ ש מו ת ו שם צ רו ר ה חיי ם •‬

‫שם שם‬
‫האדר המו שג ואחריו ה מי ם אשי מ ע ל לרקיע ■לא‬ ‫ואחריה‬
‫השיגתם הקשת הפילושופים■‬
‫ה ם הק״י ו כ ל א לו ה ס ד כ רי ס ד קי ם ע ל יו נ י ם ל מ ע ל ה מן ה ש מי ם‪ ,‬ויו ר ה‬ ‫וכתב‬
‫ע ל ז ה מ ה שיזכור א ח ״ ב ב א מ רו מי ם מ רו ח ח ק ק ו ח צ ג ת ה ו ו ב הו ורפ ש‬
‫ו ט י ט ו כו' ו א לו הי ת ה כ ו ו נ ת ו ע ל ה מ י ס ה ח לז ר ״ ס ־ אי ך י א מ ר ש מ ה ם ח ק ק ו ח צ ב‬
‫ת ה ו ו כ ה ו הו איל ו נ כ ר נ ת ב א ר כ מ ה ש קד ם כי ת ה ו נ א מ ר ע ל ה הוו לי הר א שון ?‬
‫ע "כ א מ ר תי שאין א לו זו ל תי ע נ י נ י ס ד ק י ם ר ו ח נ י י ם מ ש ת ל ש ר י ם ז ר ה‬

‫מ מי ס‬ ‫— אש‬ ‫— א מר כ ס מו ך‬ ‫א ח ר ז ח מ ל מ ע ל ה ל מ ט ה ע "כ ‪ ,‬ו ע ל האש‬

‫ח ק ק ו ח צ ב ב ה כתא הככוד ו אופני ם ושרפים וחיית הקדש ומלאכי‬
‫השרתוכו' והדברים מוכיחים הייתה אש עליונה דקה שכה ראויה‬
‫ליצירת כל ה עניגי ם האלה ו עיין ל מ ע ל ה כ ה ע ר ה ל ד ף רל״ח ע"ב •‬

‫■‬ ‫‪yy‬‬ ‫שם‬

‫וחצה ע מו די ם גדולים מאויר שאינו נתפש ־‬
‫הק״י שכוון כ ע מ ו ד י ם ג דו ל י ס ה ל ד' י ס ו ד ו ת ע צ מ ם ו הו א פ ר ט ו של‬ ‫עיין‬
‫רא שון • י • ■ ו כ ל זה מ אוי ר ש אינו נ ת פ ש ו הו א רו ח א ל הי ם ה מוז כ ר‬ ‫‪.‬‬
‫ל מ פ ל ה שהוא ס כ ת ה ה ת א ״ ך ) מ ל ' אי ך( ה חו מ ר‪ ,‬ו ל ק ב ל ה צ י מ ת כ א מו ר ו ק ר א ם‬
‫כן ל עו צ ם ד קו ת ו ע ״ כ' — ו מ פו א ר שמליצת ע מו די ם הי א מ ה נ כ כ ד ו ת שב מלי צו ת‬
‫י׳^קכלה‪ ,‬ו כיו צ א כ ה נ מ ל ר שי ס ו ב ת ל מו ד ו כ פ ר ט נ ח נ י ג ה ■‬
‫‪19‬‬
 ‫() ‪ 1 /. 6‬׳()‬
‫שם רמ״א ‪y y‬‬ ‫־‬
‫כן כצמרך לחקור מאין נתרכו • הדברים‪ ,‬קו ד ם הכו ה הגלגל‬
‫והבורא אאד הוא והגלגל על דרך הדמיון ששה צדדים‬ ‫‘‬
‫והניח־ בדבור השכלי שמות הבורא •‬
‫'ק״י ז ה ה ח לו ל ת ת ט ע ם ל ט נ ץ ה ר בו׳ כששה נ די ה ג ל ג ל ‪ ,‬ו א ס ר ש ב ע ל ס״י‬ ‫סי'‬
‫הני ח ו ק ב ע שס ל נ ו ר א אשר י ק ר א לו ב ד בו ר ה שכלי ה מיו ח ד לו י ת ב ר ך‬
‫ול שכלייס ‪ ,‬ו א ח ר כ ך ה בי א מ ס ר ק׳ ה מ קי כ ל ר ' ב ר נ א ל ו מ ח ל בי הן ‪ ,‬מ יו ס ד י ם ע ל‬
‫א דני ה ק ב ל ה ו ע ו מ די ם כ ת ו ו ך בין ה ק ב ל ה ו ה פ י לי ס ו פ י א ויד א ח ת או חז ת‬
‫ו ע ס היו ת ש ה פ רז תי‬ ‫כ א ל הו ת ^ ו י י א ו חז ת כ פי לו ס ו פ י א ; ו א ח ר כ ך ב ת ב וזי׳ל ‪:‬‬
‫ע ל ה מ ד ה‪ .,‬א ש ר ק ד מ תי ל ב ל תי ל כ ת ב ג דו לו ת ו ב נ פ ל או ת ו ב פ ר ט כ ב י או ר ד ב רי‬
‫ה ח נ י הבלתי נככקום כ עו מ ק ה ח כ ע ח‬
‫) ר א ה כי אשר ל פניו ה כ ר י חו ה ו‬
‫ו אינו שולל‬ ‫ל ה ס ת פ ק בחצי ד בו ר כא״יי הבלתי נ כנ הי ם כ עו מ ק ה ח כ מ ה‬
‫בז ה שלא י ד ע מלזנה מ או מ ה( ה הי א כא שר הו ד ע ת י ‪ ,‬אף ג ס ז א ת לא נ מ נ ע ת י‬
‫כדבור השכלי שמות‬ ‫— ו או ת רו‬ ‫ק רו כי ס‬ ‫ד ב רי ם‬ ‫דהירתם‬ ‫מז כ י ר ת ם‬
‫ק ד מוניו ת כ ח כ מ ת‬ ‫ה ם מלי צי ת‬ ‫ת ד ע כי מ לי צו ת כ א ל ה‬ ‫■ — י דו ע‬ ‫הבורא‬
‫הרכור‬ ‫ה ק ב ל ה ■קרונית יו ת ר ללשון ה פי לו סו פ י א מ ה ב או ת א ח רי הן )ו ה ע ד‬
‫ל ה ר מ כ ״ ם שיורה ע ל שפ ע שופ ע מ א ת ו ית' כא שר ש מ ע ת ל מ ע ל ה( כ׳ ע ני ן‬
‫ה א צי לו ת כלו י ק ר א כ שם ק ד מון הדבור ה שכלי ו לנו מז ה ר איו ת ר בו ת‬
‫ס פי ר ה ו ס פי ר ה ב שם‬ ‫מ ה נ ה ה ק ר א עדיין בפי ה מ קו ב לי ם כ ל‬ ‫ונ כ ב מ ת‪ ,‬ואחת‬
‫אונ ק לו ס‬ ‫ו כ ת ר גו ם‬ ‫וכן מ ה שנמצא ב ת ר ג ו מ י ם ‪,‬‬ ‫דכר‬ ‫אי‬ ‫דבור אי אמירה‬
‫ל ה מו כ ן כ ״ א ע ״ פי ש ט ת ה ח ק ו ב ל י ס ו ה ד ב ר א רו ך ו נ כ ב ד‬ ‫מי מר א ‪ 7‬ה' כ י ' א י ן‬
‫עשרת הדברות‬ ‫י סיי‬ ‫כע שרה מ א מ רו ת‬ ‫ו אין ב כ א ן כ די שבי ע ה ‪ ,‬י ט י ל‬
‫שען^ ו כ א לו א מ ר‬ ‫ו ג ס ל ס פ י רו ת ל ה ם קו ר א ב ס פ רי ה ת ק י ג ל י ם ה ר א שוני ם כ שם‬
‫שעל ידי ה א צי לו ת נ ת ג ל ו ו נ ת ח ל ק ו ה ש תו ת כי היו ק ו ד ס לכן כ ל ס כ מ ו ס ו ת‬
‫ה מ א מ ר י ת י א ר לך כ שת שכיל ‪ ,‬כי‬ ‫ב א ח דו ת ו ית' ה פ שו ט — ופ ר ש ת ג ל ו ל ת זה‬
‫מהאחד הפשוע יצאו הרבים ו הנ פ דרי ס‬ ‫ה ח ב ר רצה כז ה ל ח ת ט ע ס כ י צ י‬
‫■ ו ה ה כ ר ח שנ תנו‬
‫ש הו א כ ע צ ס ה מ ק צו ע וה ש אל ה ה ג דו ל ה ששאלו ה מ ק ו כ לי ס ^ —‬
‫ל מ צי או ת ה ס פ י ר ו ת ו ת שו ב ת ם הי א ה ת שו ב ה כ ע צ מ ה שהשיבו ה מ קו ב לי ם היינו‬
‫א צי לו ת ה ס פ י ר ו ת — אי כל שין א ח ר כ פי ה ק ב ר ההוצאה כרכור השכדי‬
‫‪.‬‬ ‫ש ש ו ת ה בו ר א ■‬
‫שם רף רפ״ר סימן כ״ו‬
‫א מד ‪ .‬הכהדי מ ה הוצרך אל אותיות הו״י או אל מלאך וגלגל‬
‫^ וזולת זה ‪ ,‬ע ם ההודאה כ תפק הבורא ^ ובחרוש ה עול ם‬
‫ישהאלה־ם ברא את הדכדיס הרבים כ מנינ ם כב ת אח ת •‬
‫אנ כי ה רו א ה כז א ת ה שאלה כ מ ה ר א ״ו ת •‬
‫נ ת נ ו ע ל פי ס ט ת ה ח כ י ‪ ,‬ת ח ת ה מ ל א כי ם ו ה ג ל ג לי ם‬ ‫הו״י‬ ‫ה או תיו ת‬ ‫א' • כי‬
‫‪ .‬לששת ה פ י ל ו ס ו פ י ם ‪- ,‬רצוני לו מ ר כי הש ה מ ח ב רי ם ו מ ק ש רי ם כין ה נ ו ר א‬
‫ל נ ב ר א ‪ ,‬כ מו ש ה מל אך ו ה ג לג ל מ ח ב רי ם ו מ ק ש רי ם‪ ,‬ע"פ ש ט ת ה פ י ל ו ס ו פ י ם ‪,‬‬
‫ואייכ נ ע שו ה א ו ת יו ת ה ח ל הי א צ ל ה ח ב ר משמשץ מ ה שמשמשין ו רו מזי ם אצל'‬
‫ה מ ק ו ב לי ם ל א נו פ ל ד ב ר ‪ ,‬ו ה ס ה ס עי ק ר ה א צי לו ת ■‬
‫ב' • ש א ל תו ז א ת הי א שאלת כל אוי בי ה ק ב ל ה ה או מ רי ם כי אין צו ר ך ל ס פ י ר ו ת‬
‫— ע ל כן ת ה י ה ת שו ב ת ה ח ב ר ל מ ל ך‬ ‫ע ם ה הו ד א ה ו ב ו'‪ ,‬ד ב רי ם כ ב ת כ ן‬
‫ה כוז ר י ק ר ה מ סנ’ נ’ ‪ , 0‬כי כ ה נ ד ע גייב לה שיב שו אלנו ד ב ר ‪ ,‬ו ח מנ ה נ כין כ׳ ה ח ב ר‬
‫לא כ מ ח ש בו ת ה מ ל ך מ ח ש בו תיו — ו קו ד ם שא שמיעך ת שו ב ת ה ח ב ר א עי ר ך ע ל‬
‫ד ב ר א מ ת כי ב ל תו ל א ת ו כ ל ל שפו ט כ צ ד ק ה ת שו כ ה הלזו — ו הו א כי ת ו ד ת‬
‫ה' ת מי מ ה מזון ל כו ל א כ ה ‪ ,‬ת מי מי ה ל ב ‪ ,‬ו רבי הנפ ש י מצ או כ ה א ע ו נ ה נ ע י מ ה‬
‫ה צו ר ך ה ג דו ל‬ ‫ו ק מ ש ה ‪ ,‬ג ס כ ל א ד ע ת ס ד רי ח כ מ ה‪ ,‬ו הי א ה א מונ ה שיש כ ה‬
‫ל כ ל ישראל ‪ ,‬א ב ל א ת ם ב מ חי צ ת ם י היו אנשי ה ח כ מ ה‪ ,‬מ כיני מ ד ע‪ ,‬א ס ר תשאלם‬
‫הנפ ש הי פ ה ליעמוד כ ס ו ד ה' ו ל ה ס בי ר פ נ י ם ל כ ל או ת ן ה א מ ו נו ת אשר ק ב ל נ ו‬
‫— ל דיני א סו ר ו ה ת ר ‪ ,‬ו מ מ ו נו ת ‪ ,‬ו טו מ א ה‬ ‫— ה א ל מ ה זה דו מ ה‬ ‫מ א בו ת ינו‬
‫ו ט ה ר ה ‪ ,‬ש ע ם ה יו ת שכל ישראל מ ס כי חי ס ■ כ א ע ת ו ת ס ‪ ,‬ה מ ה נ פ ר ד ו ב שי עו ר‬
‫— מ ה ם מי שי ס ת פ ק ל ד ע ת ה ל כ ה ב רו ר ה ו דין ע רו ך מ כ לי שישקיף ע ל‬ ‫ה שג ת ם‬
‫ה צו ר ך‬ ‫מו צ א ה דין ו ט ע מ י ה הו ר א ה ו ע ס היו ת ש ה פ ס ק דין ו ה הו ר א ה הי א‬
‫ר ז ג ל ו ל שאין ל מ ע ל ה ה י מ נ ו‪ ,‬ל היו תו ת די ר י ו כ ל לי‪ ,‬ב כ ל ז א ת מי ז הי' א מ ר‬
‫שלא נ ת ע ס ק ב ת ל מו ד ו ב מ פר שי ם ו כ פ ו ס ק י ס ל ד ע ת טו ב ט ע ם ו ד ע ת ב הו ר א ה ?‬
‫~ כן ה ד ב ר ה ז ה‪ ,‬ה א מ ו נו ת ב ת כ ל י ת ה נ ח ו תי ה ן שוות כין ל ה מוני בין ל ח כ ם‬
‫מ ס ת פ קי ם ב א מונו ת‬ ‫ו ל פ י ל ו ס ו ף ‪ ,‬א ב ל ב ה שג ת ם נ ב ד לי ם ז ה מ ז ה‪ - ,‬מ ר ב י ת ה ע ס‬
‫כ צו ר ך ה פ ס ק דין‬ ‫ה צ ו ר ך ךז ג רו ל‬ ‫ג ס כ ל א ט ע ם ו ח כ מ ה ו ה ס ב ר ת פ נ י ם‪ ,‬ו ז ה ו‬
‫ליי שב■‬ ‫נפ שם‬ ‫תאאה‬ ‫ל ה ל כ ה ול מ ע ש ה י— ת ב ל ה מ ש כי לי ם ו ה נ ב ו נ י ם ב ע ם‬
‫ה ד ב רי ם ע ל א דני ה שכל ו ל י כ נ ס ב פנ י מ יו ת ה ט ע מ י ם וזה א ע ״ פי שאינו עו ר ך‬
‫הו א צו ר ך‬ ‫ב כ מו ת‪-‬‬ ‫גדול הו א ד ב ר נ שא ו ר ם ו א ם צ רנ ו אינו כ"כ ג דו ל‬
‫גדול ב א י כ ו ת כי הו א צי כי הנ פ שי ת ה ז כו ת ו ה ב ח ת ‪ ,‬אשר ח ל ק ל ה ס ה׳‬
‫ב בינ ה ו מ מ עיני ת ו ר ת ם ו ח כ מ ת ם י שתו כ ל ישראל — ו כ ל פ ו נ ו ת‪ .‬א ש ר י פ נ ה‬
‫ה ת כ לי ת‬ ‫ל ה נ ר י ל ו ל ה א די ר ה תו ר ה ב א מ ת ו ב ת מי ם ‪ ,‬י הי ה לז ה‬ ‫שאים ישראלי‬
‫נ ל כ ד ד היינו ל ת נ ך מ ע ט מ ע ט כ ל לי ת ישראל בי די ע ת ה ת ו ר ה חד ר ל פ ני ם מ ח ד ר‬
‫יקיטון ל פ צי ם מ קי טון ו ל ה ר חי ב ל ר כ בו ת א ל פי ישראל מ ה שהיה ר אי׳ מ ק ד ם‬
‫ליחידי ס ג ו ל ה דו ק א ‪ ,‬וז הו ה או ש ר השכלי ו ה רו חני כ מו שהאישר ה גו פני‬
‫‪ P r o g r e s s o‬הו א ל ה ר חי ב לרוב ה ע ס ‪ ,‬מ ה שלא היו מ שיגי ם או תו ב הו צ א ה‪.‬‬
‫ו ל ח ם ‪ ,‬ו מזין ‪ ,‬ויינו ת ‪ ,‬ו ש מני ם‪ ,‬ו ס ל ת ו ת‬ ‫ב ע ם ‪ ,‬כד‬ ‫רב ה כ״ א ה מו צ ל חי ם‬
‫דעה‬ ‫מייו חי ס ‪ ,‬ו חכ מ ה‬ ‫׳ ת ע נ ו ג ו ת כני א ‪ , 0 7‬כ ס י ת ‪ ,‬ו בי ת מושב ‪ ,‬ו ע ליו ת‬
‫ו ה שכל •‬

‫ו אחר ש ה כינו ת כ ל ה א מו ר ‪ ,‬ה ט אזנ ך ו ש מ ע ח שו ב ת ה ח ב ר וז״ל ‪:‬‬

‫מלך כהר ‪ 1 ,‬הו ה א מ ת ו ה א מונ ה כ א מ ת ו עזיכ ת מ ה‬ ‫הטיכית‬
‫שאין צורך אליו‪ ,‬אך שמא היה זה העיון מ א כר ה ם‬
 ‫() ‪) ( 1 /. 8‬‬

‫אכינו כשנתכררה לו האלהות והאחרות קודם שידכר ע מו כ מ חז ה‬

‫ואחר שדבר ע מ ו הכיח כל בקשותיו ושב לכקש רצון האלהים‬
‫מ ע מו אחר שלמדו •‬
‫א' • הביטה אומרו עזיכת מה שאין עורך אליי‪ ,‬ראה רי לא נסתפק כאמתות‬
‫הענינים בעצמס רק הורה לטענת הכוזר כי אץ צורך אליו ‪ ,‬וראוי לך‬
‫לתת ככף‪-‬מאזנים להכריע לצד זכות הקבלה‪ ,‬שהחבר הוצרך לשאת פנים‬
‫למיעוט התחנכות מלך הכוזר בידיעות האלהיות ונסתפק בהכרחי )כמו שאמר‬
‫החבר עצמו באזהרות הנביאים על עשית משפט ואהבת חסד בנז״ל( היינו‬
‫לשיודה באמונה עצמה‪ ,‬ואם לא יתן אזן קשבת לחכמה האלהית בכל חלקיה‪,‬‬
‫לא יקפיד‪ ,‬מעין דוגמת מה שהורונו חז״ל כגר הבא להתגייר שמודיעין‪ .‬לו קצת‬
‫מצות קלות ומצות חמורות ואין מ כ כ י ד י ן צ;ריו י ו ת ר מ ר א י “‬
‫והראיה שלא גלה למלך את כל לבו אומרו למעלה כאשר הערנו והענק‬
‫ארוך והפירוש א ס ו ר • ׳ — וזה היה דרך הנוצרים כהתחלת פרסום דתם שלא‬
‫לחנך הנוים הנספחים אליה כ׳ אס לאט לאט כידיעת מסתריה וממנו למדו •‬
‫פ׳ • שגס גהניח לאמת גמור היות ‪ '0‬יצירה מאברהם ‪ .‬אבינו קולס שידבר‬
‫■ אין מזה להקל בכבוד הקבלה ‪ ,‬כי מ׳ לט גדול מא״א‬ ‫עמו במחזה —‬
‫אפילו מצד אנושתו וגס כאין אומד ואין לכריס בנבואה או'חזיון ? — ׳כי‬
‫הלא הכל מודים כי הוא ע״ה מאליו ומעצמו נתעורר לחקור ולהשיג אמרותיו‬
‫ואחדותו ית' ‪ ,‬והיה שכרו שנתגלה לו ה״ית לקיים כלבו ע״ד נבואה בל מה‬
‫שהשיג מצד חקירותיו‪ , .‬ומה גדל זה העיון שהסכים עמו יתברך !‬
‫ג' • סוף דבר ברור מלל המחבר שעי'׳ ‪ '0‬יצירה נתברר לא"א האלהית והאחרות‬
‫— כלומר }ע״פי שאלת מלך הכוזר( כיצר מהאחר הפשוט יצאו הדברים‬
‫הרכים כמנינם ‪*,‬וזה תכלית כל חכמת הקכלה כידוע •‬
‫שם רף רמ״ר‬
‫והנגרד בשפר הזה כשוד העשדה האחדים שמשכימים עליהם‬
‫כ מזד ח ו מ ע ר ב מכלי שיביא אל יה ט ב ע ולצ יכריעם‬
‫שכל אכל לשור אלהי מ ה שאמר עשר שפירות בלי ת ה וכו' ;‬
‫‪.‬‬ ‫ואעירך‬ ‫‪.‬‬
‫א'■ כמה גבהו דרבי החבר מדרכי האורח )כס' הויכוח( כי האורח דמה‬
‫בהשערת ‪ C ondillac‬כי מספר העשר־ נתפרסם בין ב״א מצד היות‬
‫להס עשרה אצכעות‪ ,‬ומלכד כי כל השומע יצחק לו לייחס אל ם' יצירה דעות‬
‫) ‪ ( C ondillac‬צמר ופשתים כתכיפה אחת‪ ,‬הנה ראינו כי לא כן יחשוה החבר‬
‫— אכל יאמר כפרירוש מכלי שיביא אל וה טכע ובו' ואלו מן האצבעות נולד‬
‫מספר העשרה‪ ,‬קרוב אלינו הלכר וי רי ם מוכיחות מאד‪ ,‬ואיך יאמר שלא יביא‬
‫אל זה טי ע ? וגס ״חם ה ס ו ד ה א ל ה י הזה אל בעל ‪0‬׳ יצירה הפך דעת‬
‫האורח התולה זיינו בדברי החבר •‬
 ‫( ) ‪)( U 9‬‬
‫כ'• אומרו סור אלהי — ולא יתכן‪.‬לומר זה אלא עלי לכר כמום ותתום‬
‫‪ .‬ולדעתי מה סכסתפקכוהק״י כאומרו או שכוון כזה ר ע ש ר ה ס פ י ר ו ת‬
‫העליונות הוא האמת הגמור‪,‬ומנה לא תזוע שהרי אומרו לסוד אלה• הוא‬
‫לדעתי נקשר פס הבא אמריו וז״ל מה שאמר עשר ספירות כאלו יאמר הסוד‬
‫הזה הוא במה שאמר עשר ספירות ונו' הגם שהמפרש לא הרגיש כנראה‬
‫■‬ ‫‪.‬‬ ‫בזה ה ס מי כו ת•‬

‫‪ J7‬ו ד אלקטה נא כמאמרים אחת מני אלף המובאים כמאמר חמשי ולא אאריך‬
‫כהס כי תספיק הערה אחת קטנה לאבין — והמלאכה ארוכה רבה‬
‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫הלאוי אוכל לנגוע בה אפילו באצבע קטנה •‬
‫ואומר‪ ,‬ראשונה‪ .‬שסצינו לו )במאמר חמישי( שיודה במציאית ה ס ב ר ה‬
‫ה ר א ׳ ט ו נ ה כ ״ ה ותחתיה ה ׳ ט כ ל ה פ ל ל י ועול תחתיו נ פי ש‬
‫ה ע‪ ,‬ו ל ‪ 0‬או הנפש הכללית “ שהרי כתב בסימן י״ב וכבר יצליח הכח הדברי‬
‫בקצת אנשים מהתלכקו כשכל היללי וביותר פירש שיחותיו מעט לפניו —‬
‫כאומרו וקיום הכירא הראשון ‪ ,‬והנפש הכללית ‪ ,‬ואיכות הסינים — ותפוס‬
‫דברי המפרש בידיך נמה שכתב וז״ל ושוב אשוב אליך כעת לבאר הדברים‬
‫כלרך אחרת קרובה אלי יותר מן הראשונה וזה כי אפלטון כספר הטימיאו־‬
‫וסיעתו שוס ישימו מלך ממ״ה הקב״ה מאציל ‪ .‬מאתו שכל פשיט‪-‬אחר שלם‬
‫כתכלית השלמות שאפשר לעלול ובו צורות כל הנמצאות למיניהם וע"כ‬
‫נקרא העולם המושכל^ — י)הוא התי׳ת־למקוכלים( והעלול הזה השפיע לדוגחתו‬
‫)מלכות אצל המקובלים היא רמות ככול ה' תמונה וכו'( העולם המורגש‬
‫)מ' דעשיה( • • ■ • והעולם הוה כלו היא גוף אחל כעל נפש משכלת כללית‬
‫ונקרא אצלם נפש העולם )כן הת' נק' נפש( וכו' וכו' וע״פי הלבריס האלה‬
‫כרתי ברית הביאור כאשר אנחנו שס כי אל דעת אפלטין וסיעתו הוא ־נושא‬
‫את נפשו כאומרו וקיום הבורא הא' והנפש הכללית וכו' והיא נפש העולם‬
‫שזכרנו ואיכות הסינים הס הצורות האפלטוניות ) ‪ ( Idee‬הנכללות כשכל‬
‫העלול הראשון)ת״ת ‪ ( Logo‬אשר כו מהות ועצמיות כל המינים כלס במציאות‬
‫■‬ ‫מעולה ומשובח מאד וכו' •‬
‫סימן ך‬
‫אחד שחלק כין דבר שצריך אל סבות אמצעיות ובין הדכר הנמשך מגזרתו‬
‫ית׳ בלתי שוס סכה אמצעית כהצלת משה מן הרעב ונאכדן עם‬
‫סנחייכ ‪ ,‬הוסיף וכתב ובהם יאכזר כי לא יועיל בהם ההזרמנות והוא אמת‬
‫א ב ל הז מוגי ם הנ פ שיי ם ו ה ס ס ו ד ו ת ה ת ו ר ה ל מ י שי ד ע ם ו ה ת ח כ ם‬
‫ב ה ם )נ״א שעישה אותם על מתכונתם( ה ס טו עי ל י ם מ בי אי ם ה ט ו ב‬
‫■ ע״ןשס הקיל יהודה שעל הלשין הזה הנכבד והנורא —‬ ‫ו דו חי ס ה ר ע —‬
‫מגמגם כלישניה — ומביא סלון של צונן לתוך אמה של חמין ‪ ,‬להסב פני‬
‫הדבור ההוא לכוונה ‪ 7‬לא קרירא ודלא חמימא — וההוראה מבוארת שגס‬
 ‫() ‪)(is o‬‬
‫ה חנ ר‬ ‫ה כ נ ו ת רו חנ יו ת וי חו די ת י ק י א ס‬ ‫ה נ ס י ם הנ פ ל אי ם ה ל לו כ ע סי ס ע"׳‬
‫נהם‬ ‫כ׳‬ ‫הרי ל ך‬ ‫סודות ‪.‬התורה‬ ‫והס‬ ‫ופי' יו ת ר ו א מ ר‬ ‫זסוגים נפשי־ם‬
‫— א מו ר נ א א ם על■ ק צ ת סו רו ת ר א כ ״ ע ו כיו צ א ב ה ם‬ ‫ת לוי ה פ ע ו ל ת ה נ ס י ם‬
‫י או ת לו מ ר כ ד ב ר הז ה ? —• ו א תו ר נ א א ם ל א ר ח קו ד ר כי ה ח כ ר מ ד ר כי ה או ר ח‬
‫ה או מ ר כי אין ח כ מ ה ו אין ע צ ה ו אין תכונה ■ כ פ ע ו ל ו ת ה נ ס י ם ? ו א ת ה ל א ‪ .‬נ ן‬
‫ש מ ע ת מפי ה ח ב ר כ ד כ רי ם ה נ ת נ י ס ל ת ע ל ה אשר נ ו כ ה ל ה ם וי ד א ה ל ה ם כ א ח ת‬
‫ה מיו ח ד ת ת א מו ני ת ה ק ב ל ה ■‬

‫נ ח ת ו ם ה ע ר ו ת ינ ו א ל ה ע ל ‪ '0‬ה כ ו ז ר י לא מ ד ע ת י כ׳ ה נ ע ת י ל ת כ לי ת‬ ‫ובזה‬
‫ה מ ל א כ ה; כ׳ ג פ ש ״ ו ד ע ת מ א ד כי ר בו מ ה ר ב ה ' פ נ י נ י ם י ק רי ם אשר ל א‬
‫כ ת ב ת י ול א ד מי תי ו ל א ע ל ת ה ע ל לבי ; ו ל א רי כי ת ה מ ל א כ ה ל א הו סי ף ד ב רי ם ‪,‬‬
‫ל כו של קי ר א ל ה ו סי ף שאלה‬ ‫ד כ י ' א ל ה מ עו ר רין ונו ק פי ן‬ ‫ר ק כנו ח תי שיהיו‬
‫מ ה ח כ ר כ ה נ ה ו כ ה נ ה ‪ ,‬ו אין ס פ ק שימצא ל ך כי ת ד ר שנו ב כ ל ל ב ב ך ו ב כ ל נ פ ש ך •‬

‫חפצי■ דאיתי כדכרי האורח על ‪p‬׳ יצירה מ ת שיש כו להוכיח‬

‫כ מי שור‪,‬כי נ א מנ ה את ה א מ ת דוחו כי ע ס היותו מכחש‬
‫כ ח כ מ ת ה ק פל ה הנ ה הוא ^מודה כש' יצירה■‬
‫פנפ ש ־ א מ ת נכון שהעיב אשר דבר האורת ב ק ד מו ת ל יצירה ‪,‬‬
‫ורואה אני כר תימני ע ה ר ה בזה כי לא הלך אחרי צו כ מו‬
‫י ששמעתי מי שקרב להאמין שיהיה ל יצירה אשר כידינו הוא‬
‫כעצמו שהיה לפני התלמודיים כ ט ענו ת שיופות ‪ ,‬ולא כן יחשוב‬
‫אהובינו האי^ח — אכל אליה וקוץ כה ! כי כ ע דנ א ד מי ע ק ר‬
‫ט עי ת מכתישי ל יצירה ‪ ,‬מקי‪-‬ים עשה דלא תתור מהכח שתי‬
‫כקכלה^ כי כ ט ענו תיו שטען להליץ ע ל ל יצירה מהלשון הצח‬
‫שכתוב כו ‪ . ,‬כ ט ענ ת ע צ מ ה יורה זיקים חצים ו מו ת ‪ ,‬כאו מרו‬
‫‪,,‬מה שאין כן ספרי הקכלה ה מיו ח תיס לרבותינו שכלם כתוכיס‬
‫כלשון מכולכל ו מ עו ר ב ב מלשון מ קר א ולשון משנה ולשון‬
‫תלמוד ולשון תלמוד ירושלמי ולשון ל׳ א ולשון מ ח כ רי ס‬
‫אחרונים״ — ולא ארחיב הדכור כ ע ת כ ענין הלשון כי הלא זה‬
‫הדכר אשר דכרתי מראש כי אין מג מ תי כזה ה חבור כי אם‬
‫להאכיד ולהדום — אכל לכנות ו לנ טו ע איחד מ א מ ר כ פני‬
 ‫■‬ ‫■‬ ‫() ‪) ( 1 5 4‬‬
‫ע צ מו אי״ה ~ וזאת אומר כלכד‪ ,‬כי המ שפה הזה אשי חרץ‬
‫נגר הפרי■ ה ק כל ה — שריר ונכון וקיים ג ם לכל שאר הפרי‬
‫חז״ל הראשונים‪,‬כי הלא המ שנה זה לשונה מ עו ר כ כ מל' מ ק ר א‬
‫מל' תרגום מל' יווני ולשון רומי‪,‬ואולי ג ם לשון פר הקו אולי ג ס‬
‫שאר לשונות‪,‬ועל התלמוד אין מי שיראה כי זולת אלה הלשונות‬
‫שזכרנו עו ד נ או הפו עליהם־ ג ם לשונות א חיו ת‪ .‬ע ר כי והורי‬
‫ואולי עו ד אחרים — וכן ע ל המדרשים והירושלמי יכון מ אד‬
‫ה מ ש פ ע הזה ע צ מו■י‪-‬״‪ .‬ואין אחר מה חכורי ם הללו שזכרנו שלא‬
‫יד מה כצד מ ה לחכירו — ו כ מו שכתב האורח על הפרי הקכל ה‪,‬‬
‫כלשון ההוא ע צ מו נוכל לומר עליה שהיא מ כ ו ל כ ל ת מ ל ש ו ן‬
‫מ ד ר ש ו ת ל מ ו ד ושאר מ ח כ ר י ס א ח ר ו נ י ם ‪ ,‬כ ע כו ר שיש‬
‫לה קצת ה ת ד מו ת ע מ ה ם‪ ,‬וכן התלמוד לגכי כלם‪,‬־ וכן המדר ש‬
‫והירושלמי לגכי כלם — לכד כ שדכי על ה' הזוהר׳‪ ,‬תח ת אשר‬
‫היה לו לומר שיש כו לשונות הרכה תכופים ו מ עו ר כי ם זה ע ס‬
‫זה ת פ ה כלשונו — ״לשון ת ל מ ו ד לשון י ר ו ש ל מ י לשון‬
‫או נ ק ל ו ה וכי' וכו'״ כדי שיכין הקורא מדבריו כי מ ה ם לקח‬
‫מ חבר ם' הזהר ~ ו המעיין יראה כי‪ .‬הדברים א מ ת מצר‬
‫ע צ מ ם רצוני י לומר■ כ ה ת ד מו ת הזהר ע ם אלה התפרים אך לא‬
‫מצד ה ת כ ה רצוני לומר מצד היות לשון הזהר ג;ו כ מ פ ה ו מ פ ה‬
‫— הא למה זה רו מ ה ללשון איזה מ ח ב ר שיהיה ו ל ט ב ע הנ הג תו‬
‫כרכור — כי לא י מלט שנרגיש כרכורו תימני מ חברים אחרים‬
‫שהיו או שיהיו — אכל לא מ פני זה נחליט ‪ ,‬כי מדברי‬
‫ה מ חברי ם אחרים גנו ב אתו רק לתכות ידועות נתיחדו‬
‫כתפרו קצת תכונות שלא נמצאו כ״א מפוזרים ומפורדים בין‬
‫שאר כו ת כי ם‪ ,‬כן עכין תפר הזהר ע ם שאר ׳תפרים שהזכיר‬
‫־‬ ‫האורח •‬
‫חפני ־ ו מ ה ת א מ ר כראותך איך נתן האורח אצבעו ה ק טנ ה בין‬
‫השוברים שת'יצירה מלא קכלה — ו שרפם וידק ל עפר כאו מרו‬
‫ו מ ה ‪ .‬ע נ י ן ל ת ' יציר‪.‬ה ע ם ח כ מ ת ה ק כ ל ה ?‬
‫פנ ח ת • אני קורא עליו שלח אצכע ורכר און — ואנכי הרואה‬
‫ע ת ה כי ג ם החקירה הלזו נצכת לפני כשאר החקירות שזכרנו‪,‬‬
‫והיא מ חז ק ת כ כנ ף כגדי לתת לה מדור לפי ככורה כתפרי‬
‫■ זה ‪ ,‬אכל מ ה אומי־ ! התתפקי אחותי רעיהי — כ מ ו ע ט‪ ,‬כי‬
 ‫() ‪ 2‬צ ‪) ( 1‬‬
‫לא אוכל לפרכת אותך כרת של תורה א ס לא כ ה ע רו ת רדממות‬
‫שיהיה ב ה ם עי והדר ‪ ,‬להשחית אר צה‪ ,‬מ ענו ת האורח ~ רק‬
‫להכיא׳כל ל יצירה כ מ ש פ ט ע ל כל נ ע ל ם הנמצא כו — לא‬
‫אוכל עשיהו ~ תשלח אמרי פיהו כעכין התפירות וז״ל ״לא‬
‫כמח שכ ת ה מ קו כ לי ם מח שכת ל יצירה כי הוא לא א מ ר כשום‬
‫מ קו ם היות התפירו ת לא אלהות ולא מלאכים רק אמר עשר‬
‫תפירות ולא פירש יותר מז הו א ח ר שלא פירשו אין לנו לפרשו‪.‬‬
‫אלא כ מ ש מ עו תפירות לשון מ ת פ ר ■ • • • מא חד ע ר‬
‫עשרה״ ׳ • • א ר ש מי ם י ששים רכוא ט עיו ת כ כ ר ת א ח ר !‬
‫א'•'לא א מ ר כ ש ו ם מ ק ו ם ו כ ו ׳ י — א כ ל א מ ר יותר מזה‬
‫ו מ ט ע ם שיח שפתותיו נר א ה כדור — שהתפירות האלה הן הנ ה‬
‫ענין נשגה ונורא מ א ד ‪ ,‬לא מ ת פרי ם פשוטים כחלום האורח‬
‫ל — כ קור או אתתן נ ת י כ ו ת פ ל י א ו ת ח כ מ ה ח ק ו ‪ -‬ק י ם‬
‫■‬ ‫מ א ת ו י ח' ויש ככללן כ״כ אותיות וי' תפירות‬
‫ל ■ להן קורא עשר תפירות כ ל י מ ה ו כ מ פי ש כלי מה‬
‫הותיף ו א מר כ ל ו ם פיך מלרכר ו כו׳‪-‬‬
‫ג'■ ‪ ,‬א מ ר עליהן ״מרתן עשר ש א י ן ל ה ם תו ף ״ •‬
‫ר' • תאר והדר להן ״צפייתן כ מ ר א ה הכז ק ותכליתן אין‬
‫להם קץורהרו כ ה ם כרצוא ושוב ול מא מרו כ תו פ ה יררופו ולפני‬
‫עו ד זאת כי מבואר נגלה ממליצות‬ ‫כתאו ה ס מ שתחויס״‬
‫ה תפ ר כי ה ם נוג עי ם לאלהות ׳ א' כ או מ רו נ ע ו ץ ה ו פ ן‬
‫כ ת ח י ל ת ן וכו׳ כ ש ל ה כ ת ק ש ו ר ה כ ג ח ל ת ש א ד ו ן‬
‫י ח י ד ואין לו שני ‪ ,‬ולפני אחד מ ה אתה תופר■ — כ׳ •איתור‬
‫ההרהור כהן להיותן עצם מעצמיו ית' כ ל ו ם פ י ך וכו'‬
‫ו ל כ ך מ ל ה ר ה ר וכו׳ כ מ ו ש ז כ ר נ ו ■ — ג' מפרש שמות‬
‫התפירו ת ותכונותיהן — א ח ת ר ו ח א ל ה י ס ח י י ם ו ה ו א‬
‫ר ו ח ה ק ד ש — א ר כ ע ח ק ק וחצב כ ה ל ת א ה כ ב ו ד‬
‫שרפים ו א ו פ נ י ם וחיות הקרש ו מ ל א כ י השרת‬
‫־= )ר אה פלא אשד יאמר האורח על התפירות שכפי כ ע ל ת׳‬
‫יצירה' אינ ם ל א א ל ה ו ת ו ל א מ ל א כ י ם ו עינינו רואות‬
‫שמאחת מ הי כלכד נ ח ק קו ונחצכו כתא הככוד וכו' ומלאכי‬
‫השרת• ( — ר'־ התפירות להן קורא כ ש מ ו ת ה כ ו ר א‬
‫ה ע ש ר ה כ או מרו אלו הן כ״כ אותיות שכהן ח ק ק א ה י ה‬
 ‫()‪)(4S5‬‬
‫‪.‬יה ה' א ל ה י ם ו כו׳ צ א ומכה ותמצא ע ש ר ה ש מ ו ת שהם‬
‫עשרה קפירו ת — הן אלה קצות הרמיזות והה ערו ת הכ או ת‬
‫‪-‬תוך ל יצירה להתכיר לכל קורא מ ה ה מ ה אלה התפירות‬
‫שהזכיר‪-‬בפתח דבריו — וכל ה שמע יצחק לו לאורח ב או מ רו‪ ,‬ר ק‬
‫א מ ר י׳ ת פ י ר ו ת ו ל א פ י ר ש י ות ר ״ א ם מ פני שלא‪ .‬צדק‬
‫כרכרו כ א מו ר ‪ ,‬ואם מ פני שעשה ע צ מו כאלו אינו יודע שלא‬
‫י כי רן מ חכרי יון ורומי ההגיוניים ‪ 101‬״ ‪ , 10‬מ ח כ ר י ישראל —‬
‫כותבי יון ורומי וג ם אנ חנו אלה פה כני איוורופ א‪ ,‬תכף אשר‬
‫נ ק כו כ שמות הנמצאים יהיו גופניים או רוחניים יותיף ידו‬
‫ה מ ח ב ר להודיע גדרן ומהותן — אכל כותכי ישראל ה ק ד מוני ם‬
‫לא כן ד ר כ ם‪ ,‬אכל מתוך התפור יתכאר אצלם מ הו הנרצה‬
‫כ או מ ר ם תפירות וכיו צ א‪,‬וכז א ת קרה כ ענין שלפנינו —־ הן לו‬
‫יהי שתכף שהעלה ע ל שפתיו שם ת פ י ר ו ת לא נלות אליו‬
‫ביאור ה ענין ‪ ,‬אכל ממרוצת הויכוח יזרח אור גדול וכהיר ע ל‬
‫הנרצה כשם תפירות כאשר דכרנו ־‬
‫ו ה מ עו ת הכ׳ כאו מרו ״ו א ח ר שלא פ י ר ש ו און ל נ ו‬
‫ל פ ר שו א ל א כ מ ש מ ע ו ת פ י ר ו ת לשון מ ה פ ר ״ כי הקור א‬
‫המשכיל יראה כין שתי מלות א לה ‪ ,‬כ מ ש מ ע ו — ו ש פי רו ת‬
‫לשון מ ת פ ר ‪ ,‬תהום רכה — דלג עליו כ^שע ה אורח הלז‬
‫אץ כרגלים ח ו ת א נ ג ד ההגיון ו ה א מונ ה שתיהן כ א ח ד‪ ,‬שאף‬
‫אש נני ח ככל אוות נפשו שלא פירש ה' יצירה מ הו תפירות ‪,‬‬
‫מנין לנו לפרשו לשון מ ת פ ר כאלו אין מ קו ם כראש לפרשו‬
‫באופן אחר ע ל פי צחיא תלע כשימותו ? והרי עין רואה שגם‬
‫ע"פ פ שמ ה מלה ו עו מ ק שרשה נוכל לפר שה‪.‬כאופנים שונים‬
‫זולת פירוש מ ת פ ר שמצא חן בעיני האורח הן מלשון תפור ‪,‬‬
‫הן מלשון ת פי ר‪ ,‬הן מלשון תפר כאשר ככר נ תעוררו על פירושים‬
‫‪-‬‬ ‫אלו דכים מ ה ק ד מוני ם■‬
‫ו ה מ עו ת הג' שגם אם נ קכל מ מנו היות מ ש מ עו ת ה מלה‬
‫לשון מ ת פ ר דוקא — לא בכ ח זה יגבר איש לאמת כל דמיונות‬
‫האורח אשר כנ ה ע ל יתוד זה כי דבריו אלה ‪ ,‬כזה להם ל עג ה‬
‫להם כ או מרו שכוונ ת ה' יציריה ע ל ע ש ר ת ■י ״׳ ה מ ת פרי ס‬
‫מ א ח ד ע ד ע ש ר ה — ומי יאמין שא״א או ר ״ ע אוי הי ה מי‬
‫שיהיה וכלכר שלא יהיה אחר הריקים יושיע קנ ה לכתוב תפר‬
‫‪20‬‬
 ‫( )‪) ( I S /.‬‬
‫למען ד ע ת כי ה מ ח פ רי ם מ א חד ע ד עשרה וחוזרים חלילה ?‬
‫— ואלו א מ ר שהיות מ?ןפר כני אדם עו מ ר ע ל גבול זה לא‬
‫פ חו ת ולא י ת ^ מ ת כ ת היות ה מ ת פ ר הז ה ט כ עי‪ ,‬ו אל הי‪,‬ו מיו םד‬
‫ע ל עשיריות א חרו ת ל מ ע ל ה מ הן — החרשתי ‪ — ,‬וכן נו כ ל‬
‫׳ לייחת כוונה זו לת׳ יצירה‪ — .‬אכל אם לחשך אדם לומר שת'‬
‫יצירה הוא החל ללמד כאשר ילמד ה מורה ל ת ט קו ת ככן שש‬
‫ככן שכע שהמתפר הולך ומושך ע ד עשרה ושם עו מ ד ‪ ,‬אף‬
‫אתה א מור לו — כי לא חלא לו ה׳ כ כינ ה — וכיותר יגדל‬
‫ה תי מה ע ל האורח ה ח כ ם כי לא נ על ם מ מנו שגם ע ל פי‬
‫מ שמעות זה אשר נשא לו פני ם ‪ ,‬עדיין יהיו דכרי כ ע ל ת' יצירה‬
‫מאירים ומזהירים ע ל פי מ ה שנודע אצלינו מהפילותוף‬
‫פימ אגורא והי עתו שרמזו כ מ ת פ ר העשרה התחלת כל הנמצאו ת‬
‫כלם — ו ל א בלכר פיטאגורא^אבל ג ם פ לו ט י נ ו ת הארוה יותר‬
‫בזמן וכ ה ת ר מו ת לחכ מ ת האכלה ארא הנ שמה כ שם מ ת פ ר‬
‫ואולי גם כזה אר מו לו אחרים מפילותופי יון אם לא ט עי תי‬
‫והוא מכ אר ה ט ע ם למה הכי ארא כשם מ ת פ ר לנ ש מ ה) עיין‬
‫אגו ת טינו ת‬ ‫לו ‪ Enneades‬ד' פ ארית ח״כ ראכ״ו( וגם ׳ י"י‬
‫הנוצרי הולך ו מ ת א רכ לנו כ מ ה שהכדיל כין המתפרי' המוחשיים‬
‫למתפרים ה ש כ ל י י ם ‪) camaies spiritaies numeri‬שם‪/‬שס(‬
‫ואס' כן הרי ידים מוכיחית לכל דובר א מ ת כ ל כ כו' כי לא וזה‬
‫ידו מ ת ח ת ידי ה מ אוכלי ס והם שני נכיאיס מ תנ ב אי ם ב תגנון‬
‫‪.‬אחד ‪ — :‬ול מתח תדים ואומרים שאין לדמות ולארכ אדש‬
‫לחול‪,‬לא א שמע ולא אובה‪ ,‬ויהא חלאי ע ם חכ מי וגאוני ישראל‬
‫ומכללם תלמידי רכינו האר״י אשר לא נחשכ אצלם לעון לאשר‬
‫בחכלי ע כו תו ת א ה כ ה פיט אגורא ואפלטון והאכלה■ — וכין‬
‫האורח האומר זרה הלאה ‪ ,‬יהמאוכלים ה מ א רכי ס א ותם ‪— ,‬‬
‫להם שומעים שאמרו כהלכה •‬
‫חפני■ א מ ת שכן ר עתו של האורח כאשר א מרת שכוונת כ ע ל ת״ו‬
‫על ה מ ת פרי ס מא' ע ד עשרה ‪ ,‬אכל מכיא הוא ראיות לדבריו‬
‫— ולהן צריך אתה להתכ פני ה מל ח מ ה •‬
‫פנ ח ת • הראני נ א כבודו של ‪ .‬אורח כראיות האלה — וכשאני‬
‫לעצמי לא ד מו ת ראיות להנה כי■ אם ד מו ת אורי עככי ש ‪ ,‬יפול‬
‫ארצה כל הנ ק מ ך עליהן — הו א' א מר כי ממ״ש ל יצירה עשר‬
‫ס פי מ ח פ נ ג י עשר אצבעות משת ראית כי כוונתו ע ל ה מ ת פ רי ם‬
‫כי קוכריללאק ‪ Condillac‬גזר אומר שלהיות האצכעות עשרה‬
‫משם החלו כני אדם ל מנו ת ע ר עשרה — ואיני יודע ע ל מי‬
‫אב כ ה תחלה מכל השגיות אשר נקכצו כאו כ מ א מ ר קצר כזה —‬
‫הלא ל א מונה העלים עינו ממ״ש ה׳ יצירה כ נ ג ר ולשון כנג ד‬
‫ימצא תמיד‪,‬אצל חול לא ע ל שני דכרים הנולדים זה מז ה אבל ע ל‬
‫דבר הרומז או הנר מז בדבר אחר ~ זאת לא זאת ‪ ,‬כי לא ראה‬
‫או לא הכין שכל ־ מג מ ת ל יצירה למצוא לרבריס ה עליוני ם‬
‫דוג מ או ת כדברים ה חמרייס כ מו שכיאה מכל המשך ה ה פ ר‬
‫ו ב פ ר ע באדם לעשותו כלול מכל צורות העול ם העליון באיבריו‬
‫ובכ חוקיו )‪ ( Microcosmo‬ו מכלל ם האצבעות הע שרה שם‬
‫אותם רומזים לעשר־־הפירות כי זה כלל גדול כ ק ב ל ה‬
‫וכפ‪-‬־לושופיא ‪-‬אחותה ה קרוב ה אליה ה א פל א עוני ת “ או‬
‫ה פי ט אגו רי ת‪ ,‬שהתחתונים הם רק צל ו ד מ ו ת מ הדברי ם‬
‫העליונים ואלו זכר זה האורח לא היה שואל — ‪ V‬א י ך י ת ל ה‬
‫משפר הנ מ צ או ת העליונות במ שפר האצבעות?״^״‬
‫מלבד כי כל חוקר‪ .‬אפילו‪.‬ביי שני ימלא פיהו שחוק כ שו מ עו‬
‫מ פי האורח שדברי ש׳ יצירה קרובים לדברי ק ו נ ד י ל ל א ק‪ ,‬ואין‬
‫מי שלא י ד ע ש ק ו נ ד י ל ל א ק א ס לא הכ ח‪1‬ש ברוחניים להיותו‬
‫כו מר לנוצרים וה תם רבי קרו ליה^ ע ם כל זה לא היה נכון‬
‫לבו ע ם אל ו ע ם קדושים ‪ ,‬וככל הפילוערפיא שלו ח פ ק ב שעת‬
‫א פי קו רו ס היוני כאשר יודע כל שער ע מ ק ר ק כדפדים הנוג עי ם‬
‫לי ת אין ולאו רפיא בידיה ‪ ,‬ומי הוא זה שיתפתה‬ ‫י‬
‫להאמין שאיש אשר כזה יהיו דבריו עולים כ קנ ה א חד ע ם‬
‫דברי ה מ קוכלי ס אשד שגבו נפלאו מ מנו כאשר ג ב הו שמים‬
‫ע ל האר־ן ? “ ואלו יראת המושל והדת ה שוירת לא שמרה‬
‫־לפי ק ו נ ד י ל ל א ק מח שום‪,‬היה מוציא מפיו הכל שיש בו ח ע א‬
‫נג ד ה א מוני ת הרוחניות ככלל ‪ ,‬וג ס הזמן אשר ע מ ר בו גרם‬
‫כ מ ק צ ת כי היו כ אוחו פ ר ק ד עו ת אפיקורוס וסי עתו לכבוד‬
‫ול תפ אר ת‪ ,‬ו ב פ ר ע ב מדינו ת צרפת שמה ישבו כסאות למ שפע‬
‫הפילוסופיא האפיקורית רבים ונכבדי ם ומשם ירדו לשערים‬
‫ה ד עו ת ה ה מ ה ו הגי עו ע ד מדינ ת איעאליא אשר שם היה‬
‫ק ו נ ר י ל ל א ק עו מ ד בהיכלי מלך פ אר מ א ‪ ,‬והרבה שתה ג ס‬
 ‫()‪)(156‬‬
‫הוא מפיון ת מ י ה הוא ‪ ,‬אלא ש מ ה ע ע ס שזכיתי היה ‪ p‬כ או‬
‫מהול כ מי ם י בי ס ^כיי שלא יעלילו עליואנ שי כני ע מ ו ויציבוהו‬
‫כ מ מ י ה לתץ — כי ש מיי מ ת אימליא עו דנ ה י ת ה מ ציי ת‬
‫כ ת ק פ ה כ מ אז ויי המושל מ חז ק ת כה ל ע כי ה ולשמיה■ — ראו‬
‫ע ת ה למי ר מ ה וה עריך ה אוי ח ה ל ז ק כ מ ת ה ק כ ל ה ! ה דו מ ה‬
‫לפני ח כ מ ת א פי קו רו ה כ ע נ ק לפני ננ ת ! כאור שמש כי יהל‬
‫לפני פשתה כ הה ! כרכי שמעון כן יוחאי וכהאר״י לפני‬
‫ו ו ל ע י ר רכי ו מל מדו של ק ו נ ר י ל ל א ק ! הלזה ת קר א חקירה‬
‫— וכאשת ה א מ ת והצדק? וכל כך רחוקים הקכלה וקונדיללאק‬
‫^ ה ר ח ק מ א ד ‪ ,‬כי לא ישקר ולא יכזב ה או מ ר א ם י א מ ר‬
‫שכ מקום שכתה קוניילל א ק שהיו המשפרים עשרה מ פני שהיו‬
‫האצכעות ע שי ה — נכון וקיים שיאמרו ה מ קו כלי ם ה ה פ ך‬
‫דהיינו שהיו הא צכ עות ע שרה מפני שהיו המ שפרים ע שרה —‬
‫) *( וכל משכיל נ א מן רוח יודה כזה‪ — .‬הכנו נ א וראה כ מ ה‬
‫ר חקו הקכל ה וקונריללאק זה מז ה — שקירכס האורח כ חז ק ת‬
‫‪ .‬היר להשתייע מ ת ע רו כ ת אישור הלז — ע ד שלכל אחד יאות‬
‫לומר ה הפך מ ת ת שאמר חכירו — ו ה תי מ ה והזרות ירום ונשא‬
‫וג כ ה ל מ על ה ל מ ע ל ה‪ ,‬כ ה ע די כנו דכרי ל י ה ו ד ה הלוי כשפר‬
‫הכוזרי‪ ,‬לדכרי האורח ‪ ,‬שעוד מ ע ש י מל ט מידינו לחשות ת ח ת‬
‫כנ פי אותו צדיק כ או מרו‪ ,‬כי מפיו יצאו הדכרים ‪ ,‬ואיך יזיר‬
‫לומר שלדעת ל׳י הלוי עשר שפירות הן הנ ה רק עשר המ שפרים‬
‫ומוצאם ממציאות עשר אצכעות אחר שכאזנינו ש מ ענו; שפתי‬
‫צדיק נו שפות מ ר ואהלות כ ז ״ ה ל ) מ א מ ר ד' שי' כ״ה( ו ש ו ד‬
‫המ שפר אינו כ״א כע שרה כ מו שאמר עשר שפימת כלי מה‬
‫וכו' ו ל ה ם ש וד ח ת ו ם ל מה ע מ ד החשכון ע ל ע שרה —‬
‫ולמה לא כת ת רגליו לפני קונדיללאק והיה מודיעו זה ה ש ו ד‬
‫ה ח ת ו ם למה ע מ ד החשכון ע ל ע שרה והוא מ פני שהאצכעות‬
‫ע ש ר ה ? אס לא י א מ ר האורח הכא מפולין ש ה ש ו ד ה ח ת ו ם‬
‫הוא ל מה לא כככשו כ מנין ג ם אצכעו ת הרגלים ‪ ,‬ג ם החו שם‬
‫או כ ל ך ל ד ר ך זי ש הור ה ג כ ר ת כ ם כ ע ז הי א א פ ל טון ‪T i m c e p . 0 9 . t r a d .‬‬
‫‪ M a r tin‬ו הי א ס ת ח ל ת ה מ ס פ ר ל היו ת תו צ או תיו מ ה יו ם ו לי ל ה ו מ ת ק ו פ ת‬
‫הי מי ס ו ה לי לו ת ל מדו כ ״ א ל מ נ ו ת ע ד שכיס ו מן הו א ו ה ל א ה ע"׳ כ פ ל ה מ ס פ ר‬
‫‪Plot Enn. Yol. 2.° 202.‬‬
 ‫‪)(157X‬‬
‫הכול ע כמגדל ה ל כ מן‪ ,‬ג ם האזנים התלויות כאלף ה מ ג ן‪ ,‬ג ס‬
‫השנים ‪ ,‬וכרית הלשון‪ ,‬וכרית ה מ ע ו ר‪ ,‬ע ד שערות הראש‬
‫והזקן■‬
‫זאת ראיתי ר ע ה חולה שרצה האורח להוכיח א מו ת ששתו‬ ‫עוד‬
‫כמ ה ש מ צינו כ ל יצירה עשר ספירות ב ל י מ ה כי בלימה‬
‫יורה כ א צכע שאינם דברים הנ מ צ אי ם ־ כ פ ע ל‪ ,‬כאלו יציכא‬
‫מלתא שפירוש בלי מה ש כ ל יצירה פירושו ב ל י מ ה ו ת ואף כי‬
‫מצינו פירוש זה לכעלי ה ק ב ל ה‪ ,‬אין בידם ־עון אשר חשא כי‪.‬‬
‫לא ישהחו ע צ מ ם להיות רודפי הפשש ‪ ,‬אבל על האורח פלי א ה‬
‫זו נ שגכה איך מצא מ קו ם לפרש כלימה מלשון כלי מ הו ת —‬
‫אם מ פני שמלה זו א ח ת היא ואינה נ חלק ת ואם‪ ,‬מצינו בלי מ ה‬
‫כ מ ק ר א הוא'מלשון אין‪ .‬ו א פ ק ומוחל ש לא כן כ ל ו שאף לפי‬
‫האורח יהיה לספירות לפחות מציאות שכלי ולא ו א מר עליו‬
‫בלי ימה ו מלכד זה אף אם נני ח חלוק התיבה לשנים ב ל י ~ מ ה‪,‬‬
‫׳ שכאמת מצינו כיוצא כה כ ספ ר איוב עצמו כו ת ש ק כאהלו‬
‫מ כ ל י — לו ) ל י ל י ( וה לא יורה כי א ם שלא תשיג יר שכלנו‬
‫להגכיל כדבור מ ה •המה אלה לא שלא יהיה להם מצייאות‬
‫^הויה כלל‪ ,‬כי ידוע ש ה מ ה יורה ע ל הגדר ואו מרו כלי מ ה‬
‫כאלו א מ ר כלי אפשרות ג ד ר ־ ״ ואם ת ע מי ק‪ ,‬כשמות שבהם‬
‫יתארו ה מ קובלי ם ה בינ ה ו ה מלכו ת ב קר א ם לכינה מי‬
‫ו ל מ ל כ ו ל מ ה תכין ז ה הי ש ב; מלבד שאיך יעלה ע ל ה ד ע ת‬
‫‪.‬שלפי ל י לא יהיה להם מציאות א חי ששפתיו ברור מללו‬
‫שב ה ם ב ר א ה ק כ ״ ה א ת ה ע ו ל ם ‪ ,‬ואיך יברא ה עול ם ברבר‬
‫שאינו ו ב א פ ס ואין ? — והרי זה מ א מ ר סותר את ע צ מו ‪,‬‬
‫שהרי לד ע ת האורח כאלו א מ ר שכרא את ה עול ם בלי שוס דבר‬
‫ו א ס ש מ ענו ש ה ק ל ה כר א את ה עול ם מ א פ ס לא ש מ ענו‬
‫‪.‬וא? אפשר לה שמע שיכרא אותו כ א פ ס ככי״ת הכלי ‪ ,‬כל שכן‬
‫שלא יעלה ע ל לב איש לחכר ספר קדוש ומקודש ולפתוח כו‬
‫כדכריס של מ ה ככך כאשר ידבר אחד הריקים לומר ש ה ק ל ה‬
‫ברא כאיזה דבר ~ וזה הדכר הוא לא ד ב ר — א י ן ו א פ ס ‪,‬‬
‫וכל זה כשלא נזוז מפירושו שעליו נשען ראשו ורוכו כלי מ הו ת ‪,‬‬
‫אכל לא מפיו א ט חיין ועוד הרב ה פירושים נראים וקרובים‬
‫נ א מרו במילת ב ל י מ ה ^ הא חד יפרש כלימה שאין שם‬
 ‫() ‪)(1 S 8‬‬

‫מ ק פ ד יוצא מכלל ה ע שי ה ו כ מו שתמך עשר ולא תשע כאלו‬

‫א מר מכלי שימצא עו ד מ ק פ ר והב׳ לשון תגירה כ מו עדיו‬
‫לבלום ‪ ,‬ו הכוונה שיכלום פיו לדבר מ פני מ ה ע מ ד החשבון‬
‫■ ע ל עשרה ‪ ,‬ולא ידעתי כיצד לא נ תכיר פני ם לפירוש הזה אשר‬
‫עדיו מתוכו ויקר ק היו ת א הולך ואור מתוך ת׳ יצירה עצמו‬
‫שדבר בקדשו כז״הל ;;׳שר ספירות בלימה ‪,‬כלום פיך‬
‫מלדבר ולבך מלהרהר ~ הרי שנה ופירש שכלימה‬
‫מקררו מכלו ם — תגוד — )*( וידעתי ג ם אני שמזה ע צ מו‬
‫חשב האורח ל ה ת ת עד והוא נשען ע ל ה מ כ הו מ כ ה רכה כי‬

‫)י‘ ( ואלו היה המקיס ראוי כמו שהמקוס גורס ה״תי מאריך כדבור להורות‬
‫איך ענין השחיקה הלזו מתיישבת יפה יפה ע ס מה שיאמרו המקובלים‬
‫על עשר הספירות העליונות התלויות במקום השתיקה ורק המחשבה שולטת‬
‫כמקוס משכין ככודס‪ ,‬כי קצר כח הדבור להכיל שמ־ן דבר מגדרס ומהותם ג ס‬
‫הייתי מעריך לעמת זה מראות אלהים שראה אליהו ע״ה ; הרפס ‪ ,‬האש ‪ ,‬־הרוח‬
‫ואחריהם קול רממה רקה שהוא מקום השחיקה שעליה נדברו יראי ה' המקובלים‬
‫ע״ה ועליה נאמר וילט פניו באדרתו כ׳ אין ה' לא ברעש ולא כרוח ולא כאש‬
‫כ׳ אס כקיל רמסה רקה • ובס' הזוהד ח״א דר׳יט קול דממה דקה דח הוא‬
‫אתר פנימאה דכלא דמניה נפקין כל נהורין וגו' ‪ ,‬ובקורא׳ בדברים האלה‬
‫טרם עמדי על שוס מפרש חשבתי למשפט שהכוונה על הג' ראשונות או על‬
‫הכינה והעד אומרו דמניה נפקין נהורין — ומה גדלה תמיהתי בשמצאת‬
‫כמק״מ שפי' על המלכות — וכלאתי למצוא הפתח ליישב פירוש זה עס מליצות‬
‫הזהר הרומזות למקום גבוה הימנו עם הנודע דרך כלל 'כחכמת הקבלה על‬
‫הבינה ועל המלכות וגס מם הפילוסופיות הקדמוניות הקרובזת לקבלה‬
‫■ וכיוצא כה שנתנו‬ ‫כפילוסופיאה הניאופלאטונית ‪— N eop latonicienn c‬‬
‫השחיקרז במקיס עליון בנמצאות היושבות ראשונה בסדר האצילות וקראו אחת‬
‫מהן ‪ S ig e‬כלשון יוני שתיקה)והדרוש נכבד וארוך לאין תכלית גם על חלה גס‬
‫על רעיונית קרובות להן אצל ראשוני הנוצרים( פד שיגעתי ומצאתי כלי‬
‫שביעה בספר היקר כחם פז )שכל ביאוריו נוסליס על אדני הפילוסיפיאה‬
‫האמתית( שביאר )כאשר עלה על דעתי בראשונה( ק־ל רממה רקה על הכינה‬
‫ולא זו כלבד אלא שהעמיק שאלה לראות איזה דרך נוכל להסכיס הסתירות‬
‫הנראות כס' הזהר במקצוע זה שפעמים ייחס השחיקה למדת הבינה ופעמים‬
‫למלכות והוא זייל ברוח מבינתו קלע אל מטרת האמת ולא החטיא שהרי‬
‫בדש״־ן ע״ב נ ת ב ואחר האש קול רמטה רקה הרמז למדת הבינה וכו' וכשצ״א‬
‫ע״ב וז”ל להצילך‪,‬מפת יקיש בדבריהם ע” ה וזה לפי שפעמיס הקול הנשמע‬
‫לעטרת ■שהיא המוציאש המבטא והדבור לחוק כי ע“ כ נקראת פי ה' כי על‬
‫פיה ידבר ע ם נביאיו ונקראת דברי״ס כסוד לא איש דבריס אנכי וזולתו לפי‬
‫שהיא היא המדכרת והוא ככאן קירא אותה קלא ‪ 7‬לא אשתמע ומיחס הקול‬
 ‫‪)(m )i‬‬
‫מ שענ ת קנ ה רצק הוא‪,‬יבא ב כ פו וכאכה‪ /‬שהרי כ תר ״שאם היו‬
‫דכרים הנמ צ אים כ פ ע ל איך י א מר שכהן נכר א ה עול ם והלא‬
‫לא היה דכר קודם הכלי אה אלא הוא ית' לכדו ?״ ~ ודכריו‬
‫שועים ו מ ע עי ם ‪ ,‬אם מ פני שכאומלו שכהם נכל א ה עולם לא‬
‫ישלול הכלי אה הלוחני ת ה מ תי ח ת ת לתפילות ה קו ד מ ת לכליאת‬
‫ה עול ם ‪ ,‬ועוד שהלי ת מי ה תו זו לא תמצא מ קו ם לנוח אלא‬
‫אזי‬ ‫אחל שנ ע מי ם עלינו שאין לדעת ת״י התפילות אלהות‬
‫יתכן לומד כיצד יהיו הפילו ת כ פ ע ל אחל שקודם הכלי א ה לא‬
‫היה אלא הוא לכדו ית' ? — א כ ל אם אחוך מלין אהוכי ה אול ח‬
‫שהתפילות אל הו תוהו א ההתפששות לאשון מ מנו ית׳ — איפ ה‬
‫תהיה ה ת מי ה ה מ א ח ל שהתפילות הן הנ ה ית' שמו והוא ית׳‬
‫הוא התפילות כעצמן וכ מ קולן הלאשון ? — ואל תכהל‬
‫להשיכני כ מו שהשיב האולח שאם התפילו ת הן ע צ מותו ית'‬
‫כיצד י א מל ו ל פ נ י כ ת א ו ה ם מ ש ת ח ו י ם ? ■שהלי כק שת‬
‫ל מיה ת ת הפך שענתו זו ‪ ,‬ואף אתה א מול לו — אם התפילו ת‬
‫אין הנ ה ל ק ה מ ת פלי ם כלי מציאות איך יא מל ו ל פ נ י כ ת א ו‬
‫ה ם מ ת ת ח ו י ס ? ומי לאה ה א ח ד ‪ ,‬השנים ‪ . ,‬ה ש ל ש ה ‪,‬‬
‫ה א ד כ ע ה ‪ .‬מ תנו ע עי ם מ מ קו ם ■למקום וכולעים ומ שתחוים‬
‫במודים דלכנן ? הלא י א מל כ ה כל ח שלא דכלו‪ /‬כ ״ א על דלך‬
‫משל — ג ם אנו נ א מ ד שאם ע ם היות התפילו ת ע צ מו ת האל‬
‫ית׳ א מלו כק״י ו ל פ נ י כ ת א ו ה ם מ ש ת ח ו י ם ע ל ד ל ך משל‬

‫הנ ש מע אל ה ח ת ן ה מ שפי ע ב ה‪ ,‬ו א ת ה ה מ עיין ב ת ח ל ת מ ח ש ב ת ך ת ע מ ו ד ו ת ב ה ל‬

‫על ז ה ל כ ך הו צ ר ך ל ה ר חי ב ע ה ו ל ה א רי ך לשון ל הו די ע ך ק ש ט א מרי א מ ת כי ק ו ל ה‬
‫הנ ש מע לחוץ הו א מ נ ח ■המשפיע ב ה ואזי קי ל ה י שמע נ י הי א פי ה ‪ /‬ו ד ב ר ה' —‬
‫ויש אשר קו ל ה ל א י שמע ב ע ת מ כו ר ה כ ב ע ל ה שהי א בחשאי • ‪ • - -‬ו מ ה‬
‫שחזר ר' א ל עז ר ו א מ ר ק ל א בח שאי ל א הו א ק ל א עי ל א ה ד נ ל קלין נ פ קי ן מ ת מן‬
‫הוא ע״ד ה ס י ד שנר א ה שהוא מי ח ס ה קו ל אל ה כ ינ ה כן הו א ה א מ ת כי ה ח ש אי‬
‫ה א מי תי שס הו א נ ׳ קיל ה כינ ״ ה נ ס ת ר ונ ח ב א בי מי י ש מ ענו ו איז ה מ קי ס כינ ״ ה‬
‫ע ״ כ‪-‬ו כ ל ל כ ריו דברי א ל הי ם חיי ם‪ ,‬מ אי רי ס ו מז הי רי ם ע ם כ ל ה ד ו נ מ או ת הנ מ צ או ת‬
‫בכיוצ א כ א ל ה ה ל כ ר י ס כ ש טו ת ה פי לו סו פי א ה ה ק ר ו נ ו ת ל ח כ מ ת ה ק ב ל ה^ ו א ם‬
‫א מרנו נ ב ו א ל ח קו ר ו ל נ מ ק ב פני מיו ת כ ו ו נ ת ם ד לי ד ע ל מ ה כ ה ג י ע תו ר ה מ ל ר ג ה‬
‫ו ט ע ם נ כו ן וישר ונ א מ ן‬ ‫ההיא ה ע ל י ו נ ה ל ה רובזיה ת ה ל ה ל א נ מ צ א פירוש‬
‫ב ס פ רו‬ ‫האמת‬ ‫לחכמת‬ ‫ק רו ב‬ ‫פ לי טינו אח‬ ‫ש כ ת ב ה פי לו סו ף‬ ‫’ו ת ר מ מ ה‬
‫‪Eniicacics Y01. I. LXII. XIV-‬‬
 ‫() ‪)(J 6 0‬‬

‫דכרו כאלו ה ם דכרים נפרדי ם ז ת מוה־כמו שאמר משה כתורה‬

‫ויתעצב אל לכו כאלו לכו זולתו ית' ‪ ,‬ואל משה‪ .‬א מ ר על ה אל‬
‫ה׳■ ~ ו כנ כי אי ס ה׳ שלחני ורוחו ~ ו כ מו כשכע ה׳ כנפשו‬
‫אמרתי אני אל ל כ י ‪ ,‬וכן כ ג מ׳ ל ל כי ג לי תי‪ ,‬וכיוצא כאלה‬
‫הרכה ״ וכר מן רץ ו מן רץ לא י א ת פ ק כזה אלא מי שאינו‬
‫מכין מ ה כין אצילות לעשיה ‪ ,‬ו מ ה כין התפ שטות ע צ מו תו ית׳‬
‫כפני מיות ‪ Ad intra‬לכריאה חוצה לו ‪ Ad extra‬והדרוש ר ק‬
‫ו ע מו ק יורר חדרי כטן הפילותופיא האלהית יהיה אך ל מו ת ר‬
‫הכ קי — ולשאינו ‪-‬כקי שוא ותפל ‪ ,‬ע ל פן די לי כר מיזה קלה‬
‫‪I‬‬ ‫״‬ ‫■‬ ‫■‬ ‫והחכם מכין מ ד ע תו • ‪.‬‬
‫ו כ עיניי פ ל א אין הראיות עצמן־ שמהן היה ראוי להוכיח‬
‫שהספירות שכס״י הן הנ ה כצכיונן וכמראיתן ספירות הקכל ה‬
‫נ ת הפכו לאורח לראיות סיתרות ה מונ ח הזה ‪ ,‬ה ט ה אזנך ו שמע‬
‫אם א מ ת יהגה חכי — כ ע ל ס״י תאר הספירו ת כשם ע ש ר‬
‫שא י ן ל ה ם ס ו ף — וכל חוקר ישר י א מר כלכו הרי זה ע ד‬
‫מ מ ה ר כי לדעת ס׳י׳י הספירו ת הן חלק אלוה מ מ ע ל ‪ ,‬להיות‬
‫שתוארו כתאר שלא יאות■כי אם לכורא ית״ש ‪ ,‬ונ א מ ר עלי ה ם‬
‫ע ש ר שאין ל ה ם ס ו ף ‪ ,‬ו ל ה י ו ת שלא ישוער כי א ם אין סוף‬
‫א ח ד) כי שני אין סיף סותרים זא״ז‪',‬ואץ אחד מ ה ם אץ סוף‬
‫כ א מ ת כי יש לו חכר( ע ל כן מוכרח לומר שהספירות הן הן‬
‫האלוה ית׳ כ ע צ מו ובהתפ שטותו — כך היה מוציא הדין לאמתו‬
‫‪.‬כל מי שאינו אורח הכ א מפולין — אכל האורח רוח א חר ת אתו‬
‫ותחת שהיה לו ללמוד ממ״ש אין להם סוף כי ה ס עצם האלהות‬
‫— למד מזה כי אין ל ה ם מ צ י א ו ת כ ל ל וכנר אה שלדעתו‬
‫זוהי הכוונ ה כאין להם סוף — ו עד היום היינו חושכים שכאשר‬
‫י אמר איש ואיש אין ס י ף תהיה ה כוונ ה‪ ,‬ש ל מ ו ת ה מ צ י א ו ת‬
‫ע ד א י ן ת כ ל י ת ‪ ,‬ו ע ת ה שמועה שמענו חדשות יגיד האורח‬
‫כי האין אוף הוא סימן להעדר המציאות כ פ ע ל — וזה למוד‬
‫יקר תוכל להכין מ מנו מליצות חז״ל הקד מוניו ת דרך משל‬
‫כשתראה כ תלמוד מדברים על מי ש טכ ע כ מי ם שא י ן ל ה ם‬
‫ס ו ף חדל לך להכין הים גדול ורחב ירים אכל קבין כפי שטת‬
‫האודח מ קו ם שאין בו מים כלל — וכאלה מה שג עונו ת‬
‫הנמ שכות מהפירוש הבדוי הזה ‪.‬‬
 ‫()‪)( 164‬‬
‫ו מ ה ת א מ ר מ ה ט ענ ה א חי ת שטען כי להיותן ע תי מ א ח ד‬
‫כ ה כ ר ח להן חוף וגכול כי לא יתכן ככ״ת אלא אחד ? ~ ו ג ם‬
‫ט ענ תו זאת ראיתי כי איין כ ה מו עיל ‪ ,‬כי ה ג ס שהכלל א מ ת ‪,‬‬
‫שאין שם ככ״ת אלא החד והיא ית״ש — משם היה יכול‬
‫ללמוד ה אור ח כי לרעת ה' יצירה ההפירות הן הנ ה האלהות‬
‫כ מו שאמרנקולכן כצדק קורא ל ה ם אין הוף כי מ ט פ ע הכור א‬
‫י ת עלה ט כ ע ס ו מ הו ת ם ‪ ,‬ואף על פי שהם ע שי ת לא יפלא‬
‫שיאמר ע לי ה ם אין קוף ‪ ,‬כי מצד שהם ככדליס ‪ 5‬ה מז ה יהיה‬
‫להם הוף אבל מצד הכורא י ת עלה ה מי חד ס בעצ מותו הנ שגב‬
‫ג ם עלי ה ם י א מר שאין להם הוף; כי הוא מחי ה את כלם ו מי‬
‫שדרך כנ תי בי ת ה קבל ה יבין זה — ובר מן דין ג ס ע״פ פ שטן‬
‫של דברים תא ו א הכ ר א לך מלתא באופן שלא ישאד שוס רושם‬
‫ז מ ת ופליאה כעני‪-‬ן זה ; ני הנ ה כל פילוקופיא ו א מונ ה שתהיה ‪,‬‬
‫ת א מ ר ב ה כ ר ח עליו ית׳ שלו ה ח כ מ ה ; ו ה י כ ו ל ת ; ו ה ח י י ם‬
‫ו ה ר צ ו ף ו ה ט ו ב ה; ו ה ש ל מ ו ת ; שאין ■להם קוף ™ ו הג ם שהם‬
‫תארים י בי ס ונבדלים י א מר ע ל כל אחד מ ה ם שהוא בכ״ת‬
‫ח כ מ ה כלי תכלית‪ ,‬והיכילת ב״ת‪ ,‬וכן ע ל זה הדרך —• ולא זו‬
‫כלבד אלא שכך ראוי להיות כ ה כ ר ח מ א ח ר כי ע צ מותו ית' היא‬
‫בכ״ת א״כ כל הנוגע‪ -‬אליו וכל מ ה שיאמר עליו ראוי ג ם כן‬
‫להיותו כ״כ תכלית אלא שהרכוי ב מדו ת אלה‘ אינו ר ק מצר‬
‫הנב ר אי ם אכל כו יתכרך הם אחדות שלמה ו ה ח כ מ ה והיכולת‬
‫והחיים והרצון וכו׳ ה ם אצלו דבר א חד מ ה שאין ה פ ה יכולה‬
‫להפר ואין האזן יכולה ל שמוע ) * (■— ו א ם כן איה הזרות לומר‬

‫)*( חן ו כ כ ז ד א תן ל ה ״י ת אשר ל א י מנ ע טי ב ל ה י ל נ י ס כ ת מ י ס ו ה ו א ה ק ר ה‬
‫ל פני ; ציף דכש א מ רי נ ו ע ם ש מצ את• ב ס פ ר ה מ פ ת ח ל ר ב׳נ ו נ ס י ם ע ל מ ס '‬
‫ב ר כו ת או ד ה ה' ב ם׳ ו ב תו ך ר כי ם א ה ל לנ ו כי ל א כ ל ב ד ‪ t‬י ו א י קו נ י ס שלו דו מ ה‬
‫ל ד ב רינו א ל ה ‪ ,‬א ב ל כ ת ו ך ד בו רו ה ט הו ר ר אי תי א מ ה מ לי צי ת ו ל פ נ י ה ס ע מ ד ת י‬
‫מ ר עי ד‪ ,‬א שו ב א ת פ ל א בי ל א מי; שקרוב ו נ ר א ה ש ל ד ע ת ה ק ב ל ה נ ת כ ו ו ן ה ר ב ז׳ י ל‬
‫— "ו אול ם ח׳ אני א מ ר ר בי י צ ח ק‬ ‫י ה א ל ך ל שוני ב ק צ ת ה ע ר ו ת כין ה מ ס ג ר ו ת‬
‫א״ל ה ק ב ״ ה ל מ שה ה חיי תני ב ד ב ר ך ע׳׳ב הי א הדר ש ה שנ א מ ר ה כו ה ה פ ס ו ק •—־‬
‫ופירו ש ה א נ ו מ זנ י די ן ר ע ל ך נ י ה חיי ם ו הי כו ל ת ש תי מ רי ת ר‪,‬ן מ מ דו תי ו ש ל‬
‫ה ק כ ״ ה ש הן מ רו ת ע ע מו וג דו ל תו ש אינן נ ח ל פי ס ס מ נ י ) פ י ר ש י ה מפר ש נ כ ד ל י ם‬
‫מל שון ע ר ב‪ ,‬ו ל ד ע ת י לשון ח לו ף כ לו מ ר ש אינ ם מ שוני ם מ ע צ מו ת ו אבל ע צ מ ו ת ו‬
‫ו מ לו תיו ה כ ל ל ב ר א ח ד או יהי ה שידושו ב מו חל ף ע ל ך לו כ לו מ ר ש ל כ קי ם כו‬
‫‪21‬‬
 ‫() ‪) ( 1 6 2‬‬

‫שהתפילות ע ם היותן אלהות ה ס בלתי כעלי תכלית במ״ש‬

‫כת״י עשר שאין להם קוף — ויותף עו ד שאלה האורח וי א מר ‪,‬‬
‫ועוד אם התפירות ה ס ב א מ ת נמצאים עליוני ם ככברים מ ה‬
‫ענין להם אצל כ״כ א ו ת י ו ת אשל אינ ם רק תימני ם לקולות‬
‫ה מ ב ט א ? — אף אתה א מו ר לו ~ ומי גלה א;נך ו אי פ ה‬
‫ל ק ט ת היו ם שלדעת חול האותיות אינם רק ת י מ נ י ם ל ק ו ל ו ת‬
‫ה מ ב ע א ‪ ,‬לא אכחיש שאתה האורח ‪ ,‬ור ע ך קונדיללאק ! וכל‬
‫אנשי מו פ ת‪ ,‬אשר לא יאמינו כ״א ל מופ ת החוש כן יאמרו וכן‬

‫ואינם סריס ממנו לעולם( כלל ב׳ הכח והיכולת אינם נמצאים אלא כמי שהוא‬
‫חי ומי שהוא חי העולמים שלא ׳תמו שנותיו א׳ אפשר שלא יהיה יכול וזה‬
‫הדבר אע"פ שהוא שריר ומקויים בסברא יש לו חיזוק מן הכתוב והיינו‪,‬דכתכ‬
‫רחמנא כי אשא וגו' ואמרתי חי אנכי לעולם‪ ,‬פתח כזררון היר שהוא היכולת‬
‫וסיים נזכר החיים ואמרתי חי אנכי לעולם קיימת לו היכולת מפני שהוא חי‬
‫העולמים • • • • ולפיכך קבל תפלתו)של משה( בעדם ונעתר לו ואמר‬
‫סלחתי כדברך וא״ל אח"כ ואולם חי אני הודיע לנביאו שבודאי הלו השמידם‬
‫לעס היו האומות אומרים שאין לו יכולת • ‪ - . .‬והואיל ואין ׳מתברר להם‬
‫‪ . . . . tp‬ולפי׳ א״ל רחמנא ואולם‬ ‫שהוא יכול ג"כ אין מתכרר להס‬
‫חי אני ■ ■ • • ודרשו ליה רבנן החייתני בדברך כלומר שבשביל תורתך גרס‬
‫הדבר ונתברר לאומות שאני חי וזהו צד התיריז של זה ־הדבר והיה נעלם מאד‬
‫יסייענו הקכ״ה לגליתי ולפרשו • ‪ • • -‬ולזה הפירוש יהיה שמיר כ’ ’ ד )יייו( •‬
‫ומאחר שבא ליד׳ני ענין כ' המדות האלה היכולת והחיים‪ ,‬אגידה לך את כל‬
‫לכי כ׳ אין הדכרים רחוקים מרעיוני הקכלה כאשר יראה כהשקפה‬
‫ראשונה ולכי אומר לי‪ ,‬שעם פשטי הסוד יחשבו‪ ,‬גס הם כלי ספק והוא שהחיים‬
‫והיכולת‪,‬והחכמה‪,‬הם ג' מדות מקבילות לג' ספירות ראשונות שהם שרש ומקור‬
‫כל הספירות כלס‪ ,‬ואסמיך השערתי זאת על דברי ר״ס גאון באמונות ודעות‬
‫מאמר כ׳ ‪ S3‬שלהיותו רחוק מחכמת הקכלה לא יהיה חסוד כעיני הקורא‬
‫להוציא מפיו מליצות על פי דרכם‪ ,‬רק ע׳ייפ דרך החקירה‪ ,‬ובכל זאת נראה אותם‬
‫עולים בהסכמה אחת עם דעות הקכלה והוא ז״ל אחר שהניח אלה הג' מדות‬
‫חי יכול הכם‪,‬הוסיף ״ואלה השלשה עניניס מצאם שכלנו לעושינו פתאום • * • •‬
‫ולא יתכן שיגיע השכל אל אחד מהג' ענינים האלה קודם האחר אך הוא מגיע‬
‫אליהם פתאום ־ • ■ ־ וכאשר התקיימו בשכלנו אלה הג' ענינים בכת אחת‬
‫לא נתכן ללשינותינו להגיעו ככת אחת כי לא מצאנו כלשון מלה מקבלת אלה‬
‫הג' עניכיס ע״כ • וכל זה מקכיל לדעת המקוכליס האומרים שכין ג׳ ראשונות‬
‫דבקות בקשר נצחי סלא ׳פרדו ‪ ,‬וכן אמרו כזהר ע"פ אכלו רעים לעילא דלית‬
‫בנהון פרודאלעלמיןמשא׳יכימתי׳תומלכות למכתב גנן מאמרים יורו עלזה •‬
‫ומהראיות שהיכולת‪ ,‬והחכמה‪ ,‬וההייט מקבילות לג' ספירות הוא מה שייסדו‬
‫הנוצרים טעותם על ג' המדות האלה וככר ידוע ני מהררי קדש חצכו להס‬
 ‫() ‪)( 1 6 5‬‬
‫י א מינו — לא כאלה שלק חז״ל הקדושים — ואלו כאתי למלא‬
‫את ידי מהראיות ה מו כי חו ת נג ד פני ך — תכבד ה ע כו ר ה‬
‫ויאריך הזמן‪ — ,‬רק אח ת היא ע״כ אמרתי אליגה לך פ ה לדוג מא‬
‫כ מ ה שגבו דרכי חז״ל מדרכך והוא־ או מר ם על בצלאל ״יודע‬
‫היה בצלאל לצרף אותיות שבהם נכראו שמים וארץ״ הרי לך‬
‫כי לדע תם האותיות אינם הי מני ם לקולות ה מ כ ע א ותו לא ‪,‬‬
‫אכל זו כ ח ם ליכראת ע ל ידם שמיס ו א ק כ מו שאמרו כ ה פ ר‬
‫יצירה — ואלו לא כהו עיני האורח מר אות הדברים הקו תרים‬

‫אכניס לבניה להם כמה לעצמס ‪ ,‬ועי הוא המעיד על זה ? הוא ר״ס גאין‬
‫בעצמו)שם ‪ ( S3‬וז״ל ואח״כ אומר שבשער הזה טעו הנוצרים וחשכו כו זולתו‬
‫והביאם זה אל שישימוהו שלשה ויצאו אל הכפירה ‪ • • • .‬אבל אכוון להשיב‬
‫אל חכמיהם אשר חושבים שהם מאמינים בשלשה בעיון ובדקות תכונה וכאו‬
‫אל אלה המדות ותלו עצמם כס ואמרו'לא יברא כ״א רכר‪,‬חבם‪,‬חי וחשבו כ׳‬
‫חיותו וחכטוזו שני דברים זולת עצמו ושנו אצלם נ' ע''כ — ודאנטי המשורר‬
‫אמר שמצא בתוג על פתח גיהנס עשאיני הכה האלהי החכמה העליונה והאהבה‬
‫הראשונה — והס הימלת ‪ ,‬והחכמה‪ ,‬והחיים‪ ,‬כי החיים ואהבה אחדים ‪ —:‬ואם‬
‫באנו לעמוד על פרטן של דברים לראות כיצד יתיקסו השלשה לשלשה נאמק‬
‫שהעצם או היכולת )ר״ס תשב להשוות וליחד■ החי ליכול ולדעתי קרוב יותר‬
‫להשוותו' וליחדו אל העצם( הוא כתר המקוכלים והוא עומק כוונתם בקראם‬
‫אותו רצץ והוא העולה ומתבאר יפה יפה מדברי פלוטינו אח קרוב לחכמת‬
‫הקבלה אחר שהאריך הרחיב בשכל והמושכל הרומזים לחכמה ובינה שלנו העמיק‬
‫שאלה מה שמו אשר יקראו לאחד והטוב העולה על גביהן ? ואחל הויכוח מעין‬
‫ויכוחי‪ .‬המקובלים‪ ,‬החליט ‪ ,‬שהשם הנאות לו הוא יכולת הכל‪ ,‬ולכאר כוונתו‬
‫הזכיר המתרגם מה שדבר פלוטינו עצמו כמ״א להורות כיצד האחד)הכתר(‬
‫הוא יכולת הכל — וז״ל תשער בשכלך אור מתפשט לכל צד מאור אחל העומד‬
‫כעצמו — האור המתפשט הזא הרמות ‪ ,‬והמקור שיוצא ממט היא האוד‬
‫האמת׳ ובכל זאת האור הוזתפסט ר״ל החכמה איננו דמות משונה ממקורו כי‬
‫איננה חולפת ) ‪ ( C o n iin g e n t‬אבל היא מלה וסבה בכל חלקיה — באופן‬
‫שהאחד הוא עלת העלות וכו' )איניאר ח״ב ‪( E aneades 229 ed. P a ris .‬‬
‫וראה בעיניך הקשי אמיץ בין דבריו אלה ודברי האדרא זוטא וז׳יל עת׳קא‬
‫קדישא פריש ואתפרש מכלא ולא פריס ■ • ■ • כד אתתקן אפיק ט' נהורין‬
‫מלהטין מניה מתיקונוי ואנון נהורין מניה מתנהרן ומתלהטיןואזלין ומתפשטין‬
‫לכל עיבר כבוצינא דאתפשטין מניה נהורין לכל עיבר ואנץ נהורין דמתפשטין‬
‫כד ׳ קינון למנדע לון לא שכיח אלא גוצינא בלחודוי כך הוא עתיקא קדישא‬
‫בוצינא עלאה סתיעא דכל סתימין — ועוד להלן‪ ,‬כלהו ביציני וכלהי נהורין‬
‫נהרין מעתיקא קדישא סתימא רכל סתימין בוצינא עלאה‪ ,‬וכד מסתכלן כלהו‬
‫נהורין דמתפשסין לא אשתכח כר כוצינא עלאה ראסתר ולא אתנליא — וטוב‬
 ‫‪)(4 6 4 )C‬‬
‫כנינו‪ ,‬היה רואה כי הצטרפות הכ"כ אוקיות ע ס עשר תפירות‬
‫היה לתכלית זה‪,‬הלא הוא להשלים מ ס פ ר הל״כ נתיכית פליאות‬
‫ח כ מ ה וכו׳ ג ס היה רואה שהאותיות ו ה ס פי מ ת יש להם‬
‫יחס וקורבה גדול ה‪ .‬א ם יהיה הפירוש ספירו ת מלשון מ ס פ ר‬
‫כאשר ה עיד על ע צ מו כתחלת דבריו — כי כין שניהם כוללים‬
‫כל חלקי הדבור שעל ידו יוכל אדם לבטא בשפתים כל‬
‫הנמצאים כלם^ תאריהס ‪ ,‬גרריהם ‪ ,‬כ מו ת ם ‪ .‬איכותם ‪ ,‬סכו ת ם‬
‫וכו' כי ה מ ס פ ר הוא אות וסימן להודות על ה כ מ ה והדבור‬

‫בעיני להעירך עוד כי פלוסינו יקרא לטוב או ליכולת הבול )והוא בתר‬
‫המקובלים( אחר בלשון יוני הן ועתה סמע מ״ש בס׳ מאורי אור מערכת ה׳‬
‫"הן מורה על האתדות כנז' בדרז״ל )כוונתו למ״ש חז״ל על פסוק הן יראת ה׳‬
‫וע״ע אותו ואתהן שכן בל' יוני קורים לאחת הן( גס מ״ש וי' אותיות גימ' הן‬
‫וחוק מזה מצינו שתי מלית בלשוננו והס און והון — און יורה על היכולת‬
‫והוא הכתר כפי פליטינו שקרא אותו יכולת הכל ועיין פרדס דמונים שער‬
‫הכנו״ם און —’והון יורה על הרכוש והישית‪ ,‬והון כלשון יוני יש ואי׳ש ההי״ב •‬
‫יהחכמה ‪ ,‬כשמה כן היא הספירה השנית ‪ ,‬והבינה היא החיים וכן נקראת‬
‫בפירוש כפי המקובלים ולזה נקרא הת״ת עץ החיים כלומר ען‬
‫השלישית הנקראת חיים — ואס תאוה נפשך לדעת יחס שתי שמות אלה בינה‬
‫ותיים זה לזה אתה תחזה כדברי פליטינו • ‪ E nn. voL 2° . — 2 24‬אח קרוב‬
‫לחכמת הקבלה ומשם בארה אחדות הבינה והחיים ואיך הפליאו עצה המקוב'‬
‫בקראם לשלישית׳תתי שמית אלה‪ ,‬וממוצא דבר תשלם הוכחת ר״ןכי הוא מצא‬
‫מקום לייחד היכולת והחיים־ומדברי פלוטינו הנז' יתבארו אחדים הבינה והחיים‬
‫ומבין שניהם יצא האחדות משלם בין הג' ראשונות מכח הכלל הנודע כי"שני‬
‫רכרים )היכולת והחכמה( השוים לדבר שלישי)בינה חיים( הם כהכרח שיים‬
‫ז״לו״ כאשר יורה לעה המושכל הראשון — וזאת אשר דבר פלוטינו‪,‬כחכמח לא‬
‫יתראה המושכל מצד והמשכיל מצד‪ ,‬שאי׳כ היינו צריכים מדה אחרתשיתיחדו‬
‫בה המשכיל והמושכל על כן בהכרח שבחכמה המשכיל והמושכל לא יהיו רק‬
‫דבר אחד לכדו והוא שכל חי ולא בלבד מושכל בחק דכר זולתו כי המציאות‬
‫כחק הזולת אשר הוא חי לא יקרא חיים עצמיים׳ ‘י י— ומזה ‪ ,‬לשיהיה חי‬
‫מוכרח שיהיה המושכל)הכינה נקראת מושכל וספור ‪ ,‬חיים ‪ ,‬אלהיט חיים(‬
‫החיים עעמם * ■ ‪ ■.‬כל חיים הוא מחשכה שיכולה להיות אמתית הן רב‬
‫הן מעט כחיים עצנזם — המחשבה האמתית כעצם‪ ,‬היא החיים כעצם‪ ,‬והחיים‬
‫אינם רק החכמה הראשונה‪ ,‬באופן שהמדרגה הראשונה מהחיים היא המדרגה‬
‫הראשונה מהחכמה‪ ,‬והשנית 'מהחייס השנית מהחכמה‪ ,‬והמדרגה האחרונה‬
‫מהחיים היא האחרונה מהחכמה ■ ■ • • ״והדבוק הנצחי התדיר׳ שעליו נדבר‬
‫פלוטינו הוא אותו שרמזנו עליו משם המקובלים כין חכמה וכינה — ועוד‬
‫לפלוטינו)שס ח"כ רל״ח(״ עלינו לחקור אס ההי הנמצא )שזכר פלאטו( הוא‬
 ‫( ) ‪)(1 6 S‬‬
‫יורה ככל חלקיו ע ל שאר ט ב עי התארים מ ה ‪ ,‬ו א י ך ‪ ,‬־ ו ל מ ה‬
‫‪.‬וכו' — אלא שיש דבור ו מ ק פ ר אנושי ‪ ,‬ויש דבור ו מ הפ ר אלהי‬
‫והאלהי הוא סבה ורפוס לדבור ול מ קפר האנושי ‪ ,‬ו ט עו ת‬
‫האורח זה ולא אחר ‪ ,‬היינו שנתחלף לו הדבור ו ה מ ה פ ר‬
‫האלהי לדבור ו ל מ ק פ ר האנושי וחשב שכוונת ב על ל יצירה‬
‫לדבור‪ .‬ו ל מ ק פ ר האנושי י ~ ואלו היה אומר שהכוונה ע ל‬
‫האלהי ‪ ,‬היינו מודים לו ע ד שיתפקקו כל החליות ‪ ,‬שאפשר‬
‫וקרוב לי שמע שיהיה ‪ ,‬פירוש ה פי מ ת מלשק מספר ויתישב‬
‫יפה יפה ה ת ח ב ר שניהם האותיות ו ה מ ה פרי ם ת ח ת הוג אחד‬
‫היינו נתיבות פליאות חכמה הכוללים כלם ‪ ,‬והיה לנו‬
‫מ עי ר לעזור מ ה שנשאר ז כ ר ל ט מ פ י ט א ג ו ר א ו מ ה מ ס פ רי ם‬
‫שלו כאשר עו ד מ ע ט אעירך ע ל דבר א מ ת ב פ ר ט זה ‪ ,‬כתר‬
‫לי זעיד‪ ,‬ע ד אבוא מלון ק צו‪-,‬ואחוך מלין■‬
‫ח פני • ראיתי קצת תלומתיך יוצאים ג ם מ פי ה מ ח ב ר אלא‬
‫שהאורח ה ת פ א ר לאמר ‪ ,‬שכל דבריו מיואדים ע ל דברי‬
‫השכל והחכמה או אס הוא דכר זילתה והנה הדבר שבי פעילת ההשכלה היא‬
‫חשבל)חכמה( א"כ החי נקראנו לא שכל אבל המישכל)ספיר( ועוד לי)רל״ט(‬
‫המושכל הוא כעצמו ה שכל)חכמה וכינה( אכל השכל במנוחה ובאחדות ‪ ,‬רק‬
‫השכל שרואה המושכל הוא הפעל היוצא ממנה והמשתכל פה‪ ,‬מדכריו אלה‬
‫האחרוניס עלה בלכי ספק שמא צריך להפך ולייחם המושכל לחכמה והשכל‬
‫לכינה והחקירה דקה מן הדקה וכבל ממני הדבר לא אוכל כעת עשוהו ~ ועוד‬
‫לפלוטינו דר״ס ככר הודענו שניס מהתחלות האלה )ר״ל ג'התחלות של אפלטון‬
‫)השכל ~ המושכל — והמיליר( ר״ל השכל והמושכל‪ ,‬עתה נחקור מהו‬
‫השלישי הוא הדכר אשר רצה להוליד‪ ,‬ולחלק ולהפריד השכלים הנמצאים כחי‬
‫)הוא המושכל חכמה או כינה( וכי תאמר כלככך היתכן שהשכל)חנמה או כינה(‬
‫יהיה הההלת הפרור‪ ,‬והחילוק בבחינה אחת ‪ ,‬וככחינת אחרת התחלת הפרוד‬
‫לא יהיה השכל ? — ל!את אשיב שבבחינת יציאת הנפרדיס מהשכל בצדק‬
‫נקראנו התחלת הפרור ובבחינת השאר השכל בלתי נפרד לא תהיה רק הנפש‬
‫)מלכות‪ ,‬נפש כלשון יוני פכיקי( הכללית )כן יקראנה נ ם רש״בג כמקור חיים‬
‫וכן משמו יפרש רא״כע כל הנשמה תהלל יה( התהלת הפרור לנפשות רכות״ ע"כ‬
‫מסכיס הסכמה נוראה למ״ש המקובלים על המלכות שהיא ר»ש לשועלים‬
‫ועולם הנפרדים בסוד ומשם יפרר והיה לד' ראשיס‪ ,‬ומ״ש פלוסיכו על השכל‬
‫שבבחינת יציאת הנפרדים ממנו וכו' הוא הענין עצמו כפול כמלות שונות מ״ם‬
‫המקובלים על הכינה ראע״ג הלאו רינא ‪ ,‬דינין נפקין מנה^ והוא כלל נדול‬
‫בחכמת האמת‪ ,‬ולמי שבקי במליצותס הדינין הן הן הפרוד וחלוק כלי ספק‬
‫וכזה שוו בשיעוריהן פלוטינו והחקוכליס באופן נשגב‬
 ‫()‪Xi66‬‬
‫הכוזרי והתחיל להוכיח ול א מ ת ה מונ ח כהזכירו את דכרי‬
‫הפילו הופי ס כפיע אגורא והי עתו ה מי ח תי ם אל סור המספר‬
‫התחלת כל הנמצאות אלא ש ה מ ח ב ר‪ ,‬ע ע ה כמעיל קנ א ה‬
‫ויב ע ר כ אור ח המיןפלהף כאש להכה כ או מרו ״רב לף• • •■‬
‫ו א י ך ת ז י ר ‪ ..........................‬ל ע ר כ כ ה ת ר י ת ו ר ה כ ה כ ל י‬
‫— ״ו א ח ר חרון האף הגדול ה ז ה ‪ ,‬ע ב ר ה ‪,‬‬ ‫הפילותופיים‬
‫וז ע ם ‪ ,‬ומשלחת מל אכי ר עי ם ‪ ,‬חתם דבריו ‪ ,‬״וא״כ עשר‬
‫תפירות של ת״י אינם כלל ע שרת ה מ ה פ רי ס כאשר א מר ת‬
‫כ פ חזו תך אכל הן ע נ י נ י ם נ ש ג כ י ם כ ת ת ר ה י ד י ע ת ם‬
‫מ מ נ י ו מ מ ך ו נ ג ל ת ה ל י ו ד ע י חן״ ■‬
‫פ נ ח ת‪ ,‬ומי הוא אשר כזאת ידבר ?‬
‫ח פני ‪ ,‬ה מ ח ב ר ‪ ,‬ה מ א מין ‪ ,‬ואוהב ח כ מ ת ה ק כל ה •‬
‫פנ ח ת ‪ ,‬חי אני ‪ ,‬כי אין אלו דברי אוהב ‪ ,‬כ״א דברי אויב ושונא‬
‫ומשטין ו מ ק ע ר ג — כי ה מקובלי ם הא מ תיי ם לא יצעקו כקול‬
‫רעש גדול ‪ ,‬לא יקרעו בגדי הם — וככשרם לא ישרטו שרטת‬
‫— א ם י שמעו שמות הפילותופים ה ק ד מוני ם וכלכר שיהיו‬
‫ה מוכ חדי ם שכהם כ פי ט אגו ר א ואפלטון וכיוצא כ ה ם — לא‬
‫שלפניהם ■יכרעו ה מקובלים כאשר יכבד ע כ ר אדניו — אכל‬
‫ה ק כ ל ה תהיה להם לאבן כ ח ך לכחור כ טו ב‪ ,‬ולמ אות כרע^ וכל‬
‫ה קרב ה ק ר ב לה כיתר שאת הוא הפילותוף ה טוב ו ה א מ תי ‪,‬‬
‫וכל ה מ ת ר ח ק מ מנ ה הוא ה ר ע הכוזב — ו ה מ ח ב ר שהרעיש‬
‫את ה עולם ב שומעו את שם פ י ט א גו ר א לא נתכוון כ״א‬
‫להכאיש ריחם של ה מ קובלי ם כ עיני כני אר ם — או לפחות ‪,‬‬
‫תח ת ה מ קובלי ם האמתיים שידה נז ד מנ ה לו — ו מאיזה‬
‫מ ת ח תד שוטה ל מ־ להרחיב הכלל וישפוט שפוט ע ל כל‬
‫כאלו שנאו ד ע ת וישליכו הלאה מ ע ל פני ה ם כל‬ ‫ה מ קו בלי ם‬
‫מין פילותופיא מאיזה תוג שתהיה — ואם מצאנו להם פ ע מי ם‬
‫רכות ‪ ,‬שיטיחו דברים נגד הפילותופיא לא דברו כי א ס ע ל‬
‫הפילושופיא ה הו מה ושוררת ‪ ,‬וככי ח ה א מונ ה לא ישכנו רגליה‬
‫היא האריתטוטילית השלטת והבדילו כינ ה לכין הפל א טוני ת‬
‫ע ד לייחת ד ע ו ת א פ ל ט ו ן אל ה נ כ י א י ס כמ״ש תורת‬
‫ה עולה ח״א פי״א כי"אפלטון אצל ה ח כ מ ה מן הנבי אי ם •■ ■ •‬
‫ואח״ב כאו ה א חרוני ם ארתטו וחכ' ולקחו ה ח כ מ ה כ או מד‬
 ‫()ל‪)(16‬‬

‫ה י ע ת ואין לה צר ענין כתורתינו ו כו׳) עיי ן מ ע ב ר י ב ק קל״ר‬

‫ע ״ כ ־(‬
‫יראה כת השנאה ה מ קל קל ת שורת ה א מ ת ו ה צ ד ק‪ ,‬ה מ שי כ ה‬
‫פ כ מי ס אחור ו ד ע ת ם מהכלת‪ ,‬שאס לא כן לא כ הי עיניו מ ר או ת‬
‫דכרי כ ע ל ק״י ע ם היותו זר נחשב ל ח כ מ ת ה ק פל ה מפיו ו מ פיו‬
‫כתפו ‪ ,‬־שאפי שהכיא תמצית כוונ ת פ ע ל ק״י כפי ר ע ת‬
‫ה כוז רי‪ ,‬הו הי ף ו כ תב ״ו כ כ ר ה י ו ק ד ו מ י ה פ י ל ו ה ו פ י ם‬
‫כ פ י ט א ג ו ר א ו ק י ע ק ו מ י ח ק י ם א ל ק ו ד ה מ ק פ ל וכו■‬
‫י תכ ף ל תמיכה וו ע ל ראש פי ע אגור א ~ כתה עו ד כז״הל‬
‫שכחב‬ ‫״וכר זה מתייחס מאד רד^ ‪i‬ת המקוכלים כסו‬
‫נ ק ר או‬‫בפרקיו מוהר״ר ברכאל כ או מרו פ׳ ה׳ כי לזה‪.‬‬
‫הפירוק מל' ק ו פ ד ו מ ו נ ה ו מ מ ק פ ר ם נולד המקפר״ עו ד‬
‫תשוכ תל אה פליאה נ שנפה שההתדמות הזה שהלפיק ה מ פ כ ר‬
‫משם ה מ קו פלי ם כין פי ט אגור א ו ה ק כ ל ה‪ ,‬הודה כו לפני כל‬
‫קהל ישראל וזכרו משם ה מ קו פלי ם למצוא נג ד ם על ה להתגולל‬
‫עלי ה ם ולהתנפל עלי ה ם כאריה יכקוף לטרוף הוא האר״י‬
‫מ מורינ א כ ק פרו כן דוד וז״ל ״די ש ע ל י ה ם ) ע ל ה מ קו כ לי ם(‬
‫י ח י ה א פ י כ כ ל ע ת אשר א נ י ר ו א ה א ו ק ם א ו מ ר י ם‬
‫ה הי א לחז״ל מן ה נ כ י א י ם ו ש ק ק כ י ם‬ ‫שהקכלה‬
‫ע מ ה ם פ י ט א ג ו ר א כ אלו י תנ ו ק י ו ע לאשר ה ס‬
‫ק ו כ ר י ם ש ה י א ק כ ל ת נ כ י א י ־ ס מ ר ע ת ‪.‬כן נ כ ר ^‬
‫ושני דפים ק מו ך לו מלאפריו דק״א ה פ ך פני ם של ז ע ם נג ד‬
‫ה אכרכנ אל וז״ל אקר כן קיי ע ע צ מו מ הדכרי ם שדכרו‬
‫פילוקופים ראשונים שזה היה ד ע ת תו קר א טי ופי ט אגוד א‬
‫ושאולי קכלוהו מהדורו ת הרא שונים ו מז מן הנכיאים‪,‬א שריהם‬
‫ואשיי ח ל ק ם שזפו לקכל מ ה שלא זכו רוכ ה קנ אי ם ו הא מור אים‬
‫וכו' ע״כ־ הן אלה דברי ל עג אשר כהקל כאנוש כ קו לו כ ע ר יהתל‬
‫ע ל ה אכרכנ אל ולהקת נכי אים אשי אתו ‪ - -‬ה פ ט ימין וראה‬
‫מי‪ .‬הוא כ א מ ת ה כו ע ט כפילו קופי ם‪ ,‬למי היו דכריהס לשיכים‬
‫כעיניוולצניניםכצדואסלמקוכלים כ א ש ר כ ז כ ושד‬
‫י ר כ ה ה מ ח כ ר הלוכש גם הוא א ד י ח ה מ קו ב'‬
‫ל מ ע ן כ ח ש — א ו א ו י כ י ה ק כ ל ה ו כ ר א ש ם ה א ר ״י‬
‫מ מ ו ד י נ א אשר אררכה חשה להם למזכרת עון זכרון שמות‬
 ‫() ‪) ( 1 6 8‬‬

‫הפילוהופים‪ .‬והרכה להשיפ כ אפו ו כ ח מ ת ו‪ ,‬כ א ל ו ‪ ,‬נפשו‬

‫ה מ טו הר ה‪ ,‬הרכ ה‪ ,‬ו ה ענוג ה‪ ,‬לא נאתה לשמוע שמות כני נכר‪.,‬‬
‫וכ שומעו אותם מ פי ה מ קו ב לי ם הזדים והפו שעים יראה ור עד‬
‫יכוא כו ותכההו פלצות ואזניו תצלנה כשני צלצלי ש מע —‬
‫כד מו ת ו כ מ ר א ה האשה הכלה ני אופים‪ ,‬אשר הכואה להשית‬
‫ולפתות איש צדיק מ ת הלך כ תו מו כשוק אצל פ נ ה ‪ ,‬תקל(‬
‫הצעיף ותתכש ‪ ,‬ו א ם דכד ידבר הוא ‪ ,‬כדברי עג בי ם וב מיני‬
‫רצויים ‪ ,‬תרכין ראשה ארצה ‪ ,‬פני ה כ תולע יאדימו ורק שפתיה‬
‫נעות‪.‬וקולה לא י שמע‪ ,‬כאלו ה עני ה ‪ ,‬לא יר ע ה אפי׳ כלה למה‬
‫נכנ שה לחופה ) *( ואלו ב אנו לראות מי הוא שונא הפילושופיא‬
‫האמתי ‪ ,‬כהכרח ‪ ,‬ו כ מ כ ע ‪ ,‬ורצון ‪ ,‬נר אה שהם הם הפ שמנים‬
‫ה מריקים מ ע ל דכרי תורה הזהב ה עו ב‪ ,‬הוא ‪ 1‬ה כ ה ק ב ל ה‪ ,‬כי‬
‫הפ שטנים הפו שטים א ת התורה מ כו תנ ת ה ה מ קובל ת להודיע‬

‫)"( ואלו היה ■המקום והעת חסכיס היינו יורדים חדרי כטן הסילוסופיא‬
‫הפיטאגורית ומשם הוראה מוצאת כ׳ ההשתוות ה(ה אמת ונבון ולאריכות‬ ‫־‬
‫הענין׳לא אדבר בו ולא אזכרנו — רק על סניף אחד אעירך ומשם תלמוד דרך‬
‫כלל כל הענין והס התלונות היוצאות מפי איאוסיביו הנוצרי כהבנתו‬
‫‪ — P rep ar. eYang. S . 5 9 0 ,‬על רובי הפילוסופיס הקדמונים‪ ,‬והוא אומרו‬
‫שם כי הם‪.‬מנשאים ומרוממים חכמות המספר ‪ M atliem atiques‬כאומרם‬
‫כי צירך גדול לכל מי שרוצה להשיב האמת ‪ ,‬להבין ולהשכיל בחכמת הכוכבים ‪,‬‬
‫כמספד ‪ ,‬בהנדסה‪ ,‬ובשיר‪ ,‬ובלתי זה לא יקרא נבון וחכס — ואין מי שישיג‬
‫אמתות הדכריס אם לא הרוה צסאונו מאלה הידיעית — ומלכד זה דברי‬
‫גבוהה גבוהה'עד שחשכו להתהלך עד חוג שמיס ושם שתו פיהם ולשונם עד‬
‫עזהאל יתעלה עמו אותו בכלל המספרים ע"כ — ואהבת חכמת המספר‬
‫כהכנה ללמוד הפיליסופיא התמידה גס בזמן מאוחר אצל האפיטאגורים‬
‫האחרונים מכללם נוטיניום ‪ , IVumenius‬ששם תנאי זה להשגת הטוב הנצחי‬
‫והיא הגורמת שהעלה הראשונה קראוה האהד כמליצה מספרית ‪Enneades‬‬
‫‪ C.‬׳‪ v o l . 1° .‬ועוד מעט תשמע ממני מדי דכרי על ר״ח ור״ה דברו עגלא‬
‫תלתא ועל אומרם שס דמן חכרייא את שהכוונה לכת האיסיגים אשר ביהודה‬
‫כי להם יקראו ח ב ר י ם כאשר הוכחתי כראיות אחרות בקירות האיסיני אשר‬
‫לי‪ ,‬וראה האמת מסכים בכל חלקיו ועושה שלום כמרומו כי מצינו יקר סהזיתא‬
‫בפי יוסף הכהן לרומיים שכתב כי האיסיני היו דומים ככל פונותיהס לכת‬
‫האפיטאמרים ודבריו אלה היקרים חתומים כחותם האמת ואת כל ונוכחת‪ ,‬נ׳‬
‫מקובלים‪ ,‬וחברים‪ ,‬ואיסינים ‪ ,‬יאפיסאגורים‪ ,‬הן הנה שמות נרדפים שנהם‬
‫נתארו חכמי האלהות בזמצים סונים כי דמות אחד להנה‪ ,‬כאשר אמרנו וכל כך‬
‫נתאמת _אצל חוקרי (מנינו ההתדמות והקורבה הלוו שחוקר אחד נוצרי מארז‬
 ‫()‪)( 169‬‬
‫לאדם איוו דרך א מונ ה‪ ,‬איכ כ ה ילכשיה מ א מוני ת פיל^ ‪ p‬ופיות‬
‫חיצוניות עמוניות‪,‬מואכיוה^יווניוה‪ ,‬א ס‪,‬ל א שיאמרו כאשר ה ס‬
‫אומרים ב א מ ת כי אין כתורת ה' י ק חו כ ת‪ .‬ה אי כ רי ם ו מ קו ם‬
‫יש בראש נ ק ר א מ ק ו ם פ ע ו ר לת־כניה ולהוציא כל מין‬
‫א מ ו נ ה‪ ,‬ה עו כ ה היא אם ר ע ה‪ ,‬עו ר ת או שבור ‪ ,‬או חרוץ‪ ,‬או‬
‫יכל ת — או יא מרו שאיך ה א מונו ת ראויות שעליהכז ת עו ף‬
‫מל ה ה התורה האלר^ת — להיותם דברים דקים ‪ ,‬רוחניים‬
‫שכליים‪ ,‬תלויים ■ברפיון ‪ ,‬ואין ב ה ם כדי אחיזה לא נראים ולא‬
‫נ ש מ עים ולא נמששים בי די ם‪,‬ו ה ם רק לדברים החושיים י תנו‬
‫כבוד‪ ,‬והדד י ע ע רו וימ׳ש חשך ~ אבל ה קבלה בשומה לראש‬
‫פנ ת התורה‪ ,‬הידיעה ב א מונו ת‪ ,‬ובהורא תה שחלק רב ונ שגב‬
‫מ תו ר ה ש כ ״ ע פ ע ל דברת ה א מונ ת הו כ ב הו ל ך‪ ,‬ה נ ה נ תנ ה‬
‫בזה תלוי ראש‪ ,‬וה תרו מ מו ת‪ ,‬ו כבו ד‪ ,‬וגדולה לכל דרוש אשר ע ל‬
‫הנו שאים ה ה ם ע צ מ ם ידרוך חצי חקירתו — ו ע כ ל ס תב ח ר‬
‫ו ת ק ר ב ותשכין חצריה אותן הפילוסופים אשר יקרבו ויאתיון‬
‫קרוב ות מוך ל מ ש ק‪ .‬ה') ול הפ ך תרחיק ותכריח ‪.‬מעליה כל‬
‫הפילותופיס אשר ערו מכתיבות ה א מ ת ‪ ,‬אכל ע ל כל פני ם לא‬
‫תבוז ולא תגנ ה אותם ‪ ,‬כי תוף תוף אל מול פני ה א מ ת היתה‬
‫מ ג מ ת ם ואם לא‪.‬הצליחו בה שגתם כראשונים ‪-‬י־ מ ה שאין כן‬
‫הפ שענים הפו שעים את ה קבל ה את כ תנ ת ה את כ תנ ת הפ תי ם‬
‫אשר עליה אח ת מ הנ ה לא ■נעדרה מ הן — או לחתרון‬
‫בילדי נכרי ם יספיקו ו בג ד‬ ‫פילועופיא ע ברי ת — מ קו ב ל ת‬
‫כלאים ש עענז יעלו על בשרם ‪ ,‬ב ק ח ת ם מהיווני ם ‪ ,‬רומיים ‪,‬‬
‫צ‪-‬רפתים ‪ ,‬מן הב א בידם א מונו ת ור עו ת להרכיבם ע ל מצות‬
‫׳התורה‪ ,‬כראש ג מל או חזיר או שור או שה על גוף אדם שלם‬
‫יפה אף נ עי ם — ‪ .‬או כראו תם כי ) ל ד ע ת ם( שתקה ה תור ה‬
‫‪ .‬מ ה א מונו ת הפילוסופיות ‪ ,‬ישפכו בוז על נדיבים מב ח ר המין‬

‫אשכנז גזר אימר כי האיסיניס או התסידיס שבימי בית סני ‪ ,‬נולדו אצלנו‬
‫מהפילוסופיא הפיטאגורית שנתפרסמה‪-‬כאיתו פרק בא"׳ ואס המחכר הזה‬
‫הפריז מל המלה כאשר העיר ‪N icolas des D oeiriu es P rcced en tcs‬‬
‫‪ au eh ristian ism e‬הרי כבר מצאנו עדות ברורה כי אין גס אחד‬
‫‪.‬מתכמי‪,‬הזמן שיכחיש התדמות פיטאנורא עס האיסיניס‪ ,‬שהס זקני המקונליס‬
‫הסך תמיהות רי׳י ממודינא והאורח אשר ארח עלזו לחברה •‬
‫‪22‬‬
 ‫‪)(170)C‬‬
‫האצושי אשר ה ת ע א קו כפילוסוכיא מכל ע ם ו ע ם ר א מ רו אך‬
‫שקר נחלו הכסילים האלה הבל ואין ב ס מו עיל ואין לאדם‬
‫י בכל ע מ לו ל׳ א ע שות מצוות הרכה אין ק׳ן בידים ‪ ,‬כרגלים‬
‫כ פ ה^ כאץ ‪ ,‬ב עיני ם; קוף דבר כאיברי גו פו זולתי הנ כ ב ד‬
‫כאיכריו והוא ה מו ח; ו הנ כ ב ד בכחותיו והוא השכל — לאלה‬
‫לבדם יאות לשרוק — לתרוק שניהם ‪ ,‬ולהניע יא שם כ ש מ עם‬
‫זכרון פי ט אגור א ואפאלטון וכיוצא ב ה ם כאשר ה ם עושים‬
‫כ א מ ת ויהיו השלמים האלה ללעג ולקלם ותעלולים ימשלו‬
‫כ ם — אך לא ה מ קו בלי ם ה א מ תיי ם כאשר א מ רנו כי ה ם‬
‫־ כ ע ת בו ת ־חז״ל הראשונים הלכו האישים לשבח לפאר לרומם‬
‫ולקלש איש כפי מהללו הראוי לו ‪ ,‬כל מי אשר חנן לרה׳ מ ד ע‬
‫והשכל ג ם כגויי הארצות ■וכפרט הפילוקופים שבהם כ מו‬
‫שראינו שהיו נ ט פ לי ם להם חז״ל כמ״ש שאלו פילוסופים את‬
‫ר״י ב רו מי; ואמרו נצחו חכמי‪-‬או״הע אח ח כ מי י ש ‪ /‬ואמר לו‬
‫ז ו נ י ן לר״פ לכי ולכך ידעי דע״ז לית כ ה מששא — ‪.‬ואמרו‬
‫'לא ע מ דו להם פילושופים לאו״הע כ ב ל ע ם וכאכני מו ש הג ר די‪,‬‬
‫ובל ע ם א מרו עליו‪.‬שהיה מתחילה נבי א א מ ה מצד הקרו שה‬
‫כמ״ש מן ארס ינ חני כל ק וגו׳ ימן ה ר מ י ם ינ חני שהיתה‬
‫מ על תו אצל־האבו״ת; ואמרו כישראל לא ק ם אכל כאו״הע ק ם‬
‫ו מנו ‪.‬בלעם — ו א בני מו ס הגררי היה אהובו של'ר ' מ אי ר‬
‫והלך ר״מ להקביל פניו ולנ ח מו כ שמתה א מו וכ שמת אביו ;‬
‫וכעניין אכנימו ש הגרדי יש לי ענין ארוך אין כאן מ קו מו‬
‫ותראהו ב ע׳ ר ת הצור כשפרי אשר קריתי לי ׳ט מ ו ת ‪ .‬ה ח כ מ ה‬
‫ו ס פ ר י ה א צ ל חז ״ ל אשר ירו אוחזת כ ע ק כ קונטרישי זה‬
‫אי״ה — ואות הוא כ ר כ כו ת קדש כל הנ א מ ר ב ג מ׳ ע ל רבינו‬
‫הקדוש ואנטונינו ש ו א הב ת ם ו התווכחם ומשאם ו מ תנ ם‬
‫בדברים ה עו מ די ם כרומו של עול ם ~ ע ל הנשמה■; — ע ל‬
‫הדין; — וכיוצא כזה כי הלא יד ע ת א ם לא ש מע ת שאנטונינו ש‬
‫' קישר ביותר שהיה מלך גדול ושולט כ מ ע ט ככל העולם הידוע‬
‫אז‪ ,‬עו ר זכה ל חכ מ ה ויעש לו שם ושארית בארך כ א חד‬
‫הפילושופים החשוכים ו ע ד היום ת חזינ ה עינינו א מרו ת‬
‫טהורות המלאים להם כל שפריו כ טוב ט ע ם ו ד ע ת והיה שמו‬
 ‫()‪)(171‬‬
‫לברכה בכל קצוי א ק־) *( וכל מי שהשיג אם מ ע ע ו א ם הרכ ה‬
‫מ ק פ רי■ ה מקובלים וביותר הראשונים ו ה ק ד מוני ס שבהם‬
‫יראה שעל כרכי ה פי לו ל הולרו ‪ ,‬ואל יחהר ה מזג ל מזג וין‬
‫הרק ח מעכבי‪ .‬הקכל ה ב מ ע ט מי ס צלולים ‪.‬כעין הבדולח‬
‫הנו ב עי ם מ מ עיני הפילוהו׳ ו כ מ ה פ ע מי ם כשאי את שמות‬
‫הפילוהופים על רל שפתם — ו כ מ ה פ ע מי ם‪ .‬נהתייעו־‬
‫מדברי ה ם ‪ ,‬ע ד שהגיעו ל ח כי הפר שער השמים שבו' הורה‬
‫לדעת כי שלום כין הקבלה‪ .‬וכין אפלטון ואין בני ה ם כ״א ג׳‬
‫אצבעות ״ ‪ -‬ובק צת‪ .‬מה ערו תי ע ל הכוזרי כבר ראית ב עיניך‬

‫)י’’( ואלו השביחו המפרפיס בבקיאות קז״ל בידיעות הפילוסופיס למיניהס היו‬
‫קולעים אל מטרת האמת בפירוש חליצה קשת ההכנה הלא היא כתובה‬
‫במשנה ד' פ׳ כ״ה דכלים וזה תארה אי׳ל של בת קורמין היא וכו׳ כדאיתא שם‬
‫ועל ר״ש ור״בע החרשתי כיי לא העמיקו הרחיבו עד לאדי בידיעת קירות‬
‫הפילוסופים ‪ ,‬ושמותס ‪ ,‬וכתותיהם ‪ ,‬ומחלקותיהם ‪ ,‬אבל מי לא יתפלא על‬
‫האדם הנדול בפילוסיפים‪ ,‬שנכנס לפני ולפנים בחדרי בתיהם‪ .,‬ובל ■דהר קטון‪,‬‬
‫או גדול לא נעלם ממנק הוא המיימיני זלה׳יה שנס הוא נתפס י בפירוש קלוש‬
‫תפל מבלי‪.‬מלח ולא זכר שר‪ ,‬שבימים ההם היתה לשם‪,‬ולתהלה כת אחת של‬
‫פילוסופי'יון ומשכן ככוידה כעיר אלכסנדריא הסמוכה לא״י'‪ ,‬והיו הולכים קצת‬
‫כדרכי אפלטון אבל לא נאמנה א תו‪,‬רוח ם ככל מכל כל‪ ,‬וזה שמס אשר‪.,‬יקראו‬
‫להם בת אקרמין ובא רבי'עקיבא ז״ל והשיב את שואלו ד»־‪ ,‬כי הספק אשר‬
‫העיר עליו הוא ספק המתהפך משני צדדיו ואין שם להכריע‪.‬דמאי חזית שיהיה‬
‫חצי רוכע אחוריים‪ ,‬ואימא אפכא‪■,‬שהרובע הוא האחור והחצי רובע הוא מתוך ‪,‬‬
‫וראה בננה צדקו דברי רני עקיכא ואיך באו דבריו‪.‬ז״ל כדקדוק עצום ונורא‬
‫מאד ‪ ,‬לא יכילנו אלא מי שירע והכין ‪ 7‬רב׳ הבת הזאת הנק'‪ ,‬כת אקרבזין ‪ ,‬כי‬
‫מלבד‪ ,‬שהיו■ אומרים שאין ביד האדם להשיג האמת הברור בשום עניין‪,‬עוד‬
‫כפירוש אמרו והניחו לכלליגיול כחכמתם )או כסכלותס( שהמופתים המקיימים‬
‫והמופתים השוללים כבל נושא ש‪-‬יהיה‪ ,‬שקולים ואין להכריע וכן כתב משמם‬
‫איאוסיביו בהכנתו חלק ב׳ דפוס פאריס ד' שע׳׳ג — עין רואה ואזן שומעת‬
‫איך באו דברי רי׳ע מפורש״יס ומחוורים כשמלה‪ ,‬לסתור כנין הרעוע אשר רצה‬
‫להקום המנגד‪ ,‬באומרו כי זה דרך כת הקורמין להראית פניס מסיירות לכל צד‬
‫וננלצא המופת סותר את עצמו‪ ,‬כי מה ראית לומר חצי רובע אחירייס לבלי‬
‫ואימא אפכא ומאחר שאין להכריע אם נטמא זה לא נטנזא זה ונתקיימו דברי‬
‫המשנה הראשונים — וע״פי הדברים והאמת האלה יאירו נגד עיניך כל מה‬
‫שאמרו כש״ס על ר' מאיר שהיה דורש מ״ט סכים טהור ומ״ט פנים טמא‪ ,‬ועל‬
‫אותו תלמיד שהיה מטהר את ׳‪:‬םי־ן מן התורה‪ ,‬ואין המקום ססכיס להרחיב '‬
‫הדבור‪ ,‬ולחכימיא ברמיזה ועוד אחוך מלין כקונטריסי אשר הכינותי'לבאר‬
‫סתומות חז״ל ע״פי ידיעות' וחכמות זמניהם ערך פיליסופיא אקארימיקא •‬
 ‫()‪)(472‬‬
‫שמץ מההשתווה הזה—ומה אוהיף עוד וכל זה ידוע למתשיליס‬
‫ולא הארכתי ל׳א מפני הלחץ■ אשר ילחצני המחבר כפעם ‪.‬‬
‫כפעה כהלפישו האמת הברור — לשנות לקורא מה שידוע‬
‫‪.‬לו לבעכור לאי תהיה שתיקתנו לפיקה ולמכשול■‬
‫׳וראה כמה חלש מעם המחבר בהראותו כי אין יחקודמיון‬
‫הין פימאגורא והמקובלים כאומרו כי פ י מ א ג ו ר א י ש י ע ת ו‬
‫ע ס כ ל ק ו ד ו ת ס וכו׳ מ י מ י ה ם לא ב ר א ו י ת וש‬
‫ק מ ו ן ו כ ה פ ך ח כ מ י ה ת ל מ ו ד כש ה י ו ע ו ת ק י ם בק׳‬
‫י‪.‬לירה ה י ו ‪ -‬כ ו ר א י ם ע ג ל י ם ו א נ ש י ם — נניח כי‬
‫הודאתו זו בבריאת עגלים ואנשים מחכמי התלמוד על‪-‬ירי ת׳‬
‫יצירתי תגלה חרפת האורח בקהל כבונים בהיות זה אות‬
‫ומופת חותך כי ת' יצירה איננו־ כאשר חשה האורח אכל כאשר‬
‫חשבו המקוכלים ראוי והגון שעל יידו י ב ר א ו ע ג ל י ם‬
‫ו א נ ש י ם ‪ ,‬מה שאץ כן לפי המשפע אשר על ל יצירה חרץ‬
‫האורח — אכן במה שרצה מזה להוכיח צי רב המרחק בין‬
‫ל יצירה ובין פימאגורא מפאת הנפלאות שעל ידו היו‬
‫נפעליס הבל יפצה פיהו ■כי לו הנפלאות היו נמשכות מהתפר‬
‫עצמו ומהכתוב כו וגם מהדעות הכלולות כתוכו מצד עצמם‬
‫מבלי שום התלות‪ .‬והתקשרות עם האיש הפועל אותם —‬
‫אמונתו ‪ ,‬קדושתו ‪ ,‬מעלתו ‪ ,‬מדרגתו בכללות הנבראים היה‬
‫הדבר כן כמו שאומר המחבר‪,‬והיה צודק בדברו זוכה בשופטו‬
‫כי מאחר שדעות פימאגורא לא הצליחו לעשות כאלה וכהפן‬
‫דעות המקובלים פעלו נוראות אין מעמם ונימוקם שוה —‬
‫אבל מאחר שלא כן הוא כאמת ואין השתיות הדעות והלמודים‬
‫וההתחלות קכה יחידית לפעולת האותית והמופתים אכל אתם‬
‫עמס כמחיצתס ילוו להם וישרתו אותם לתכלית זה הנשגב‬
‫מעלות המדות‪ ,‬הקדושה‪ ,‬הטהרה‪ ,‬ואהכת ל ‪ ,‬כאיש הפועל‬
‫ואין הדבר נעשה כ״א כהצמרפות' האמצעיים הרוחניים‬
‫בבחינת כלי ‪ ,‬והשכל ‪ ,‬והרצון ‪ ,‬המשתמשים כהם נקיים מכל‬
‫דופי ‪ ,‬הלא כהיות הרכר כן מה זו ראיה לשנוי הדעות בין ל‬
‫יצירה ופימאגורא משנוי המעשים והעדר כח ופעולת הנהים‬
‫ביוני הזה והנמשכים אחריו ?‪ -‬ולא אשיר ה מ ל ה אשר פרש‬
‫המחבר על פניו לכל יראו החוצה הלעג והקלש אשר הוא‬
 ‫() ‪) ( 1 7 5‬‬

‫מתקלק והקכלה משחק לו כהודאתו ז ו‪ ,‬החדה והשנונה‬

‫כשער מלוטש עושה דמיה‪ ,‬שיש כי ד ה מ ק ו ב ל י ם ל פ ע ו ל‬
‫נ ו ר א ו ת והוא לא כן יחשוכ‪ ,‬ולכבו לא ק יד מה‪,‬ותחת‬
‫השחוק וההתעיללות הזה אם היה זוכה היה מצחין אות וקימן‬
‫מוכהק יורה רעה יכין שמועה‪ ,‬והוא אשר כאזנינו שמענו‬
‫ראשוני הפיעאגורים גם אחמקים יתפארו ויתהללו מפיהם‬
‫ומפי כתבם כי רכים מהם השיגו לשנית הטכעים ולפעול‬
‫נוראות עצומות כאשר נזכרים ונעשים ע״י הנכיאים‪,‬החכמים‬
‫והמקוכליס‪ ,‬לא נופל דכר — וכזאת לא שמענו מפילוהופים‬
‫אחרים שיאמרו על עצמם שהגיעו למדרגה‪ -‬זו ולא התהלכו‬
‫כגדולות ובנפלאות כי אם זאת היתה להם לתכלית כקשתם‬
‫ה ח כ מ ה ה א נ ו ש י ת ב א מ צ ע י י ם ' א נ ו ש י י ם ‪ ,‬ואס‬
‫לקתה אזנו של המחבר שקונריללאק יהיה מ ל ו מ ד ה נ ס י ם‬
‫ויברא עגלים ואצשים ‪ ,‬על ידי הפר יצירה אשר ת א ר לו‬
‫ו לו הדר כ א מ ו נ ו ת ק ר נ ד ילל א ק כ פ י ר ע ת ה א ו ר ח‬
‫יעיר ‪.‬לי אזן כי לא שמענו כזאת ‪ — ,‬אכל שמענו‬
‫כי כגמול עלי אמו כגמול עלי נפשי הוא החל קונדיללאק‬
‫לחקור לדרוש ולתור איזה‪:.‬דרך עכרו האנשים ממדרגה אל‬
‫מדרגה ער עשותם וער הקימם מהמוה־ש ‪ ,‬׳ ה מ ו ש כ ל‬
‫— לא כן האפיטאגורים שהרחיבו פה‪,‬האריכו לשון לפאר‬
‫ולקלה הגדילות והנוראות אשר ראו עיניהם ואשר כוננו‬
‫אצבעותיהם — ומחדר הויתם ~ ומעצי עריהותם — ומיום‬
‫הולדם — מאז‪■,‬החלו להפר דברים נוראים יוצאים מהמשך‬
‫הטבעי — על ראש כית אב נשיא נשיאי העדה הוא פיטאגורא‬
‫עצמו וכמה דברים הפרו עליו נפלאים ונוראים וכמה נשאוהו‬
‫‪ .‬ורוממוהו מעלה מעלה לא כלכר בכחותיו השכליות הרוחניות‬
‫אך גם כתכונת איכריו כאומרם שהיה לו י ר ך של זהב ואס‬
‫החביאו כמאמרם זה איזו כוונת‪.‬פנימית עם כל זה מובן‬
‫הדבר מאליו כי ־כגדולות ובנפלאות כחרו והתפארו —‬
‫אתה עתה ברוך ה' אמור־ נא אם תרצה שהתפארות שוא‬
‫ומקהם כזב הוא זה‪ ,‬ומתהלליס היו כמתת שקר‪ ,‬לכל הפחות‬
‫הכל יודו ויאמרו כי טכע הדעות והלמודים ההמה הוא‬
‫הגורם להוליד כנפש המתלמד והמאמין בהם ‪ ,‬תשוקת‬
 ‫()‪Xl-7i‬‬
‫הנפלאות והיוצא מהגדר הטכעי וכי ממכע הלמוריס ההס‬
‫לדבר גבוהה גבוהה בכל‪,‬דבר חתום ונעלם ומזה ימשך כי ■גס‬
‫בגבול המעשים והפעולות החיצוניות יאמרו ידנו רמה לכנות‬
‫ולנעוע ככל העולה על ^רוחנו וא״כ תחזינה עיניך תולדות‬
‫אמתיות‪,‬וברורות יוצאות מהמבחן הזה אשי כח בהם לקרב‬
‫־ולקשר דעות פיעאגורא וה״י הפך רעת המחבר ‪ ,‬ואיך קשה‬
‫כשאול קנאת המחבר המקנא לקבלה ולבו לא נכון עמה‬
‫כאומרו אבל הם ע נ י נ י ם נשגב ים נ ק ת ר ה י ד י ע ת ם‬
‫מ מ נ י ‪ -‬ו מ מ ך ו נ ג ל ת ה ל י ו ד ע י ח‪.‬ץ—וככר שמעת שבחים‬
‫כגון אלו יוצאים מפי מכחישי השגחת אלהינו ב א ק באומרם‬
‫כי ר ם •ה' ושפל לא יראה ובאמת אין זה אלא חרוף וגדוף‬
‫כלפי מעלה ונגד משפטו וחכמתו יתעלה כן יצא עתק מפי‬
‫אויבי הקבלה אשר יומיוה למזמה וינשאוה ויגכיהוה למעלה‬
‫למעלה מקום שאין־‪,‬יד השכל שולטת בו‪ ,‬ואין העין יכולה‬
‫לראות ואין האזן יכולה לשמוע‪,‬למען יתיאשו אנשי לבב מהבין‬
‫כמראה ויחשבו שאקכה־כדי אחיזה לשכל האנושי ויקוצו כה‬
‫כאשי יקוץ איש בחשך ואפלה מנודח ‪ ,‬כאופן שמחהרון לומדים‬
‫ומשגיחים כה חשיב אחור ימינה ולא תוקף עוד תת כתה‬
‫בקרב־ ישראל כימים ראשונים■‬
‫ואם י בטלנו ההתנגדות כין הקבלה והפילושופיא נגד‬
‫המחבר המתחהד ‪ ,‬הנה מצד אחר לא נכון לעשות כמו שעשה‬
‫במקומות רכים האורח להוציא אמונות הקבלה מהפילול‬
‫כאלו איננה כ״א שליתה היוצאת מכין רגליה והורתה ולידתה‬
‫כחק הפילואופיא ‪ ,‬כי זולת ההתידות והכטוליס ההורהיס‬
‫חומות הרעה הזו המשובשת‪ ,‬הנה אס אמרנו נכות לראות‬
‫תחלת החפרהם הקבלה‪ .‬כקרב ישראל‪ ,‬נראה‪ ,‬שלא זו שלא‬
‫יצאה ממעי הפילוהופיא אלא שמיום הולדה מצאה לפתח‬
‫חטאת רוכץ היא הפילוהופיא ‪ ,‬העומדת על אס הדרך ‪ ,‬לאבן‬
‫נגף' ולצור מכשול — והוצרכה הקבלה לערוך אתה מלחמה‬
‫ולפרוץ לעשית לה דרך ומשלול להתהלך בו במחנה ישראל —‬
‫ואעירה לי קפר עזרת ה' אשד עליו העיר בצדק אהובינו‬
‫החכם החוקר שניאור זקש והנו כקב יד כאשר הוזכר כפליט‬
‫‪ 43‬ומשם נראה איך המחכר שלדעת אהובינו הנזכר הוא ר'‬
 ‫() ‪)(1 7 b‬‬
‫עזריאל רכו של רמ״כן ' כבואו לשפרד תצא שם חכמינו‬
‫הפילוסופים שכחשו פקכלה וירחיקוה מחסרון מופת‪,‬זבאמרם‬
‫תנו לכו מופת ונאמין‪.,‬והוצרך הוא ז״ל להלחם'אתס בכל עז‬
‫ויכתוב ל עזית ל‪ .‬להלי[ בעד הקכלהיוגם לפילוסופיא פנה‬
‫לעורה ‪ ,‬עיין בדברי אהובינו הנז׳ כי יקרים הס לרעת תחלת‬
‫הגלות הקבלה על פני חון ‪ ,‬וכמה כבדה המלחמה עם‬
‫הפילוסופיא השלמת — ואם גם היא לכשה שמלת הפילוסופיא‬
‫ונשתמשה כמופתיה הלא■ זה קרה ■לה מההכרח עצמו לבטל‬
‫הפילוקופיא המנגדת'ולהשתיק אותה בנזיפה — ושתים זו‬
‫שמענו־ שאין הקבלה מולדת יכית הפילוסופיא — וגם כיצד‬
‫קרה לה להשתמש בשרביטה ולהתעטף בשלמתה • ־ ‪. .‬‬
‫חפכי ‪ ,‬ומה תחשוכ על תמצית כוונא ספר יצירה לפי רעת ר״י‬
‫הלוי‪ ,‬אשר כלל בדברותיו האורח ‪ ,‬והדברים ‪-‬נראים צודקים‬
‫■‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ ..‬ולא אדע מה יאמרו בזה כעלי הקבלה■‬
‫פנ ח ס‪ /‬יאמרו כי גנג גונבו הדכריס מחדרי פנימיות־ הקבלה‬
‫עצמה ואין דבר כפירוש זה שלא'יודו עליו המקוכליס בכפיפת■‬
‫ראש ובכפיפת קומה וזולת הלשון הפילוסופי• ורות;הפשט‬
‫המרחף על פני הביאור הזה יכל רואיו יאמרו כי‪ .‬מצור הקבלה‬
‫■נחצב וזיו איקונים שלו‪-‬דומה לה ככל ענין‪---‬י רק זה ראיתי‬
‫כדברי האורח חסרון מצר^ ויתרון' מצר איחר ‪ ,‬ושניהם‪.‬כאחד‬
‫מעידים על אמתת המונח‪ ,‬היינו ה ש ת ו ו ת ה פ י ר ו ש ע ם‬
‫ר ע ו ת ה מ ק ו ב ל י ם ‪ — :‬אם החסרון‪ —.‬כי עם היותו כולל‬
‫כראשי פרקים הכוונה הראשיית של ס' יצירה ‪ ,‬או היסוד אשר‬
‫ירה עליו אכן פנתו — הכה שתק מאיזה פרטים נכבדים‬
‫ומאיזה מליצות נמרצות אשר מהם ילמד‪-‬הקורא לשפוט על‬
‫ספר יצירה כאחר המיוחד מספרי הקבלה הראשונים — וזה‬
‫אות והימן מובהק להכיר ולהבדיל כין ספר לספר‪ ,‬ולהכניס‬
‫כל אחד תחת הסוג ־הראוי לו מצד טבעו ומקורו היינו‬
‫להשגיח בשום שכל על הפרטים המכדילים בינו לבין אחרים‬
‫ושעל ידם יוכל איש לתת לו מדור לפי כבודו‪ ,‬עם הרומים‬
‫אליו ממשפחתו וממולדתו ולזה יקיא אית אמק — לא לדברים‬
‫הכלליים להיותם משתתפים להרבה סוגים ואין מהם הכרע‬
‫להבדיל בין מיט לשאינו מינו כמו שהרוצה ■לעמוד על איש‬
 ‫()‪ 6‬ד‪)( 1‬‬
‫אתר בפרמות — לא יתור אחד התארים התכונות יהפימכיס‬
‫הכלליים אשר יצדקו גם לו גם לאחרים — אכל יכדוק אחר‬
‫האותות והתימנים והתכונות הפרטיות האישיות המיוחדות‬
‫לו‪.‬אשר על ידו יוכר מתוך אלפי רככה‪ —.‬ו אלו זכר הפדטים■‬
‫האלה על דל שפתיו היה דמות מראה הקכלה נצה לפני הקורא‬
‫בכח ואל ער שיורה ויאמר כי הפר יצירה גם הוא לאחד מהם‬
‫יחשב לא נופל דבר וככר זכרתי מהפרטים האלה לא מזער‬
‫כדכרים שקדמו ואם מעט ואוהיפה לך כהנה וכהנה •‬
‫‪.‬ואם היתרון — שהרגשתי כדכרי האורח גם הוא יתן עריו‬
‫להצדיק דין אמת שהרי ראיתי האורח מכנית כתוך רכריו כאלו‬
‫גם זו ראה ויתפרה כתפר הכוזרי ומכטן ר״י הלוי יצאו הדכרים‬
‫והוא אומרו ו או ת ם ה ח כ מי ם א׳צ‪ 5‬ר ב א מ ת היו בוראי□‬
‫וכר ו כי הנה שלל כזה שיהיה כצרוף אותיות לשון הקדש שום‬
‫כת ותגלה לפעול הפעולות הנוראות ותלה הרכר כצרקתם‬
‫יחתידותם שהיו תכה שהקכ״ה יעשה רצונם וכל ‪-‬אלה חרושי‬
‫דברים‪.‬אשר‪ .‬כדה מלכו אין להם שרש וענף כדכרי הכחרי אכל‬
‫ההפך שמענו■ מפי אותו זקן הקדוש והנכבד ‪ ,‬כאשר העירותי‬
‫כצדק כהערותי מדי דברי' להוכית כי לא מהכגזרי נעלמה או‬
‫‪.‬נתעכה הקפלה כאשר החליט כחופזו האורח גם על ר״י הלוי‬
‫גם על רא״כע־ ואכפול ואשנה אותם להוכיח נגד פניך ‪,‬איך‬
‫כרגלים תרמתנה האמת־ והצדק ושקר■ ענה האורח כאותו‬
‫■צדיק — הט אזנך ושמע אומרו כמאמר ה' הימן ן' אחר‬
‫שחלק כין דכר שצריך אל תכות אמצעיות וכין דכר הנמשך‬
‫מגזרתו ית׳ כלתי שום תכה אמצעית כהצלת משה מן הרעב‬
‫וכאכדן עם תנחריכ ‪■ ,‬הותיף וכתב ״וכתם יאמר כי לא יועיל‬
‫כסם ההזרמטת והוא אמת ‪ ,‬אכל הזמוכים הנפשיים ו ה ם‬
‫סו דו ת ה תו ר ה למי שידעם והתחכם כהם ‪,‬י נ״א שעושה‬
‫אותם על מתכונתם הם מועילים מכיאים הטוב ודוחים הרע‪,‬‬
‫עיין שם כהערותי ‪ ,‬ומכואר יותר כמאמר תי' כ״ה וו״ל ״כי‬
‫צורות האותיית אינם כלא כוונה אכל לעניין נאות עם המכוון‬
‫מכל אות ואות ‪ ,‬ואל יהי רחוק כעיון הזה רשם השמות‬
‫והז^ומלן להם מדרך הדכור והכתב וקודם להם השיעור ר״ל‬
‫מחשכת הנפש הטהורה הדומה למלאכים״ ואע״פי שהקוונה‬
 ‫()‪)(177‬‬
‫מכוארת הכע וראה‪.‬לפירוש הק״י וז״ל רשם וכו־ ״ש;עשו רושם‬
‫באמירתם וכתיכתם כקמיעות והלחשים ויהיה להם ־‪.‬מבוא‬
‫כפעולות‪.‬חוץ לנפש כי יאמין החבר‪.‬שאמת נכון הדבר ■■ • ■‬
‫וכאומרו השמות רמז לשמית ■של קרושה‪.‬וכו‪ _;/‬ועור מעט על‬
‫מה שהיה לפניו בוכרי הכוזרי שכתב ‪,,‬ויהיה הרכר ההוא‬
‫יהמשוער כאשר שער אותו ■בעל‪ ,‬הנפש הכרה וכאשר וכר כו‬
‫וכאשר כ‪-‬תבו״ וע״ז תטוף מלקו המפרש כז״הל"וכבר ביארנו‬
‫טעמו שיקרה זה מצד היחש וההשכמה העצומה שכין המלות‬
‫העכריות‪-‬ככתכם וכלשונם ‪.‬וכין הדברים עצמם הנאמרים‬
‫והנכתכים״ ועיין שם לק״י שלא מצא חכר יותר נאות לחכירינו‬
‫מק׳ הז ה ר והביא שס מאמר רכי יצחק פ'שמיני ואחר שמוך‬
‫כתב ו כ א ל ה ר כ ו ת נמצא ו להם זל כשפר הה וא ה נ כ ב ד‬
‫~ ואין לן רכר אהוכ וחכיב לר״י הלוי‪.‬יותר מן המונח הזה‬
‫אשר שמו גס המקובלים על ראיש מהללם היינו‪.‬שאין המלות‬
‫והאותיות העבריות השכמיות כשאר הלשונות ‪ ,‬אבל קדושות‬
‫ומשוגלות מבטן ומהריון‪ ,‬ולידתן בקדושת רוח הקדש אשר בא‬
‫אל קרבנה לנשמת רוח חיים‪ ,‬ואיך יזיד האורח לומר ההפך‬
‫וליחשלו ז״ל דעה משובשת‪.‬ומתנגדת לדבריו■ והקדמותיו‪ .‬מן‬
‫הקצה אל הקצה אחר ? ~ ולא זו כלבר עשה לנו הבן יקיר הלז‬
‫כי גם כעניין השפירית לקח דברי קונדיללאק בעניין המשפרים‬
‫עשאם פשל וישגד למו ויביאם אל גכוצ קרשו של הר״י תלוי‬
‫כשמל הקנאה ‪ ,‬המקנא שלא כרצונו וברצון דבריו המבוארים‬
‫שהזכרנו למעלה יהיו לזכרון בין עיניך — תחת זרלא אוכל‬
‫שאת שתעשה תורילו של ר״י הלוי פלשתר ובכבלי ברזל ימשכו‬
‫ויגררו שלא כרצונו גם איש אלהיס קדוש הזה לעמוד כמשפט‬
‫נגד הקבלה האלהית אשר כשפרו מצאה בית'וכפירושו■לש'‬
‫יצירה קן לה‪ ,‬וכמה פעמים רמז עליה ונתקרב הלוך וקרב‬
‫אל מפתן כיתה עד לבוא ולהתכשות בענן כבודה והיו לאחדים‬
‫— והנה העקר הדרוש הזה אשר שגה ונכשל בו האורח היינו‬
‫שכת פעולות הנוראות המשופרות על הצדיקים הישרים‬
‫כלכותם — הלא שמעת שדעת האורח )אשר אלה עצמו ללא‬
‫אמת באלן גדול( הוא כי דק צדקתם וחשידותס היא הגורמת‬
‫לא מכח צרוף האותיות וחכמת מה להם ‪ ,‬והנה מלכד השתירות‬
‫‪25‬‬
 ‫() ‪) ( 1 7 8‬‬
‫והשכושיס אשר כאו ■אל קרב הפירוש הזה )אוכיחך ואערכה‬
‫אותם לפניך עוד מעט( הנה את זו חזיתי ואספרה ‪ ,‬שהאורח‬
‫הזה הפריד כין הדכקים ותפש כתנאי אחד לכדו־מהכ׳ תנאים‬
‫הנצרכים אל התכלית הנשגב הזה ‪ ,‬ואשי באו מפורשים כדכרי‬
‫הר״י הלוי‪,‬היינו ה כ תב‪,‬ו ה שי עור ורצונו כש יע ור מ ח ש כ ת‬
‫ה נפש ה ט ה ו ר ה כמו שזכרנו משמו‪ ,‬והאורח רק כאחת‬
‫רצתה נפשו והוא הש יע ור ונכשל כטעות נגריי ואס הוא‬
‫טעות כמוהו‪ .‬למה שחשבו קצת ‪ ,‬שיהיה שמוש האותיות‬
‫והשמות מקפיק לבצע‪ ,‬מעשהו ‪ ,‬ועל הכת הזאת שפך חמתו‬
‫אם תעיין היטב כרכריו ‪ ,‬הרב המורה כספרו פ׳ ה״א ואף גם‬
‫זאת שכתב שס״ויחשכו שהם צריכים קדושה וטהרה״ אשר מזה‬
‫היה נראה כי הוא דוחה הדבר מעקרו‪-,‬גם כהלוות הקדושה‬
‫והטהרה ‪ ,‬הנה אס תשגיח בעינא פקיחא אתה תראה כי שם‬
‫ידכר עמנו על השמות אשר כדו מלכם המזייפיס כבואם‬
‫לעשות בדמותם כאבונם חרשים וחשכו לעשות כעין שמות‬
‫הקדש הנזכרים כשפרי הראשונים וביוקר תגלה ותראה כוונתו‬
‫זו במה שיבוא 'שם כפרק השמוך לו כאומרו וכאשר מצאו‬
‫■האנשים הרעים ■הפתאים אלה הדברים התרחב להם הכזב‬
‫והמאמר שיקכצו איזה א ות י ות שירצו ו י א מ ר ו ש ז ה ו‬
‫ש ס וכו׳ ^ ואלולי שק הוא האמת הכיור בדברי הרב המורה‬
‫מה נעשה לרכינו ביום שידובר כו כל שמות הקרש הנזכרים‬
‫כתלמוד ואשר להם נתיחק העז והממשלה לפעול פעולות‬
‫נוראות בהקתפח להם קדושת הפועל והמשתמש כהם ?‬
‫ואיך שיהיה בכוונת הרב המורה ראינו שהתנאי הכפול הזה‬
‫היינו ש ה כ ת ב והשיע ור הוא מקובל ומרוצה לבעל הכוזרי‬
‫ואתו עמו תמכו בידיו‪,‬מזה אחד‪ ,‬הרב בעל אור ה׳ מאמר ר'‬
‫דרוש ה' הובאו דבריו בק״י מ' ד׳ כ״ה ‪ ,‬ומזה אחד הרש״כא‬
‫שי' ר״ך ‪ ,‬וכעל אור ה' שפתיו ברור מללו כי יש שני מינים‬
‫)כתיכות ולחשים( ומדרגתם מדרגת הכלי יש מהם עם קשר‬
‫תנאי שהפועל בהם יהיה חכם וירא חטא עושה פעולותיו‬
‫בקדושה וטהרה במחשכה נכונה ‪ ,‬ויש מהם כלא קשר תנאי‬
‫— והרש״כא קזל כטל אמרתו אחר הזכירו כמה פעמים מה‬
‫שקיימו ואשרו כתלמוד וכמד' כח השמית עוד הושיף ידו‬
 ‫() ‪)( 479‬‬
‫וכתב ״אבל מה‪.‬שאמרו כיודעיו)של שם כן מ״כ( שהוא אהוב‬
‫למעלה ונחמד למטה כבירור בך־נראה שלא •נאמרו הדברים‬
‫אלא כמי שיודע קודו ויודע לכוון א ר ה ק ר ש פני מ ה שהוא‬
‫רומז אליו‪ ,‬כי מי שאינו יודע אלא קריאתו לבד ואינו יודע אלא‬
‫קכיז האותיות ונקוד; ‪.‬ויעש־ה מעשה‪ .‬ואפילו לא יעשה ופו'״‬
‫■‬ ‫‪.‬‬ ‫אינו אהוב וכו׳ אלא■ ההפך ־‪.‬‬
‫■ ואחר שראינו היו‪.‬ת דעת האורח הותית הן לדעת הר״י הלוי‬
‫שעליו נשען ‪ ,‬הן על מונח המקובלים המקכים הולך עם‬
‫שטת הי״י הלוי עצמו‪,‬חתור נא בקירות לכה של דיעה זו וגלה‬
‫את נכלותה לעיני מאהביה וצא תאמר לו—אתה האיש האומר‬
‫כי רק מאהבת ה' אותם היתה מחשבתם יוצאה לפוננל ולא‬
‫מחכמה וכוונה נאותה — צא ופרנק לנו למה עשה ה׳ ככה‬
‫שדוקא בהיותם עקוקיס בק' יצירה היו נעשים‪ .‬להם הנקים‬
‫קאלו ~ ולמה לא יתן להם שאלתם‪ .‬גס בהיותם עקוקים‬
‫כהלכות‪•,‬נזיקין‪ ,‬חבלית‪ ,‬קנסות‪ ,‬וכיוצא כאלו‪ ,‬או כהקח‬
‫הרעת מבלי פכות אל שום עקק או למוד ? ואם ישלוט מידך‬
‫באומרו כי השערת הדברים שבק' יצירה תעורר בשכלם היא‬
‫הגורמת — שלח נא ירך ואחוז כזנבו ואמור לו ‪ ,‬פיך ענה בך‬
‫שקרי ראה אתה מודה הן באונק הן ברצון ה^ער הן ישן כי‬
‫המחשבה וההשערה להן מבוא גדול בפעולת נקים כאלה ‪ ,‬ומת‬
‫שאתה מוקיף שרצונו יה' קיא הנותנת להם כח לעשות חיל ‪,‬‬
‫משנה אתה שונה שאינה צריכה וכדי נקפא‪ ,‬כי מי זה אמר‬
‫שאין רצוני יק' קבה ראשונה להויית כל דכר ? אבל כשנתור‬
‫אחר־הקכה הקרובה גם אתה כאחד ממנו לא תוכל להתעלם‬
‫שהשערת הדברים היא הגורמת‪ ,‬ואל תשיב חרבך אל נדנה ‪,‬‬
‫אבל עור תשיג תרדוף ותאמר לו ראשונה שהיסוד הזה דהיינו‬
‫ההשערה כטל מעיקרו כי ע״י ק' יצירה לא היו משערים‬
‫מהית הדברים רק צרוף האותיות דיקא ‪ ,‬והרי זה נק כתוך נס‬
‫שלא יוכל להתפרש על פי שטתך כי מה עניין לזווג ולצרוף‬
‫אותיות עם טבעי הנמצאים א״ל תענה אמן על האלה —‬
‫אמן על השבועה — כי לאותיות הקרש י ח ק ו קש ר של קיימא‬
‫עם הנמצאים כלם כאשר יודו המקובלים ‪ ,‬וכאשר מבואר‬
‫יוצא מתוך ק׳ יצירה ‪ ,‬ולא זו בלבד ‪ ,‬ראפילו יהיכנא ליה כל‬
 ‫()‪)(iso‬‬
‫דיליה שההשעית היא שעמדה־ להם משא׳י׳כ כאמת כמו‬
‫שראינו‪ ,‬יאמר נא ישראל למה לא פעלו־ נוראות כאלה גס‬
‫בלא עסק ‪p‬׳ יצירה וע״י שישימו לנגר עיניהם קומתן ותארן‬
‫וצכיונן ומראיתן של‪-‬כל היצורים וירמו כמחשכתם כאלו צורת‬
‫עגל או אדם עומד לפניהם‪ ,‬או ישימו ‪ .‬א יק ו נ י ן ור י וק נ ן‬
‫של אלו על הנייר או על הרפש׳ אר על ה ^ תקוקים כששר‬
‫‪.‬או כמיני צכעונין וילדו להם כדמותם־ כצלמם כאשד עשה‬
‫יעקב לצאנו כמקלות אשר כצל ברהשים כשקתות המים ? ‪.‬‬
‫ומה לי עוד לעצ׳פים לשאת ולתת■ כפירושו זה מצד עצמו ‪,‬‬
‫נפנה אל ימין הוא מקור העניין עצמו אשר ממנו למדנו‬
‫כלנו הפעל הנורא והנשגכ הזה היינו כריאת היצורים ‪ ,‬והוא‬
‫מה שנאמר כגמרא כהנהדרין פ׳ ד' מיתית ונראה מה יהיו‬
‫חלומותיו של האורח הלז ‪ ,‬ואם פירושו זה ‪ ,‬יתיישב למליצות‬
‫התלמוד—ועור הפעם תעשה מלאכת החוקרים על ירינו ונר'‬
‫אס קיים האורח התנאי הראשון של מלאכת הכקור שלא לייחת‬
‫לשוס כותב רעה שלא עלתה על דעתו ואשר עליו ככר למימיס‬
‫קרמוניס העיר הגאון רכינו האיי כתשו׳ הוכאה כעין ישראל‬
‫באומרו ״ומעולם לא ייחסנו דכר לאחרים שלא מדעת האומרו‬
‫— אציגה נא ־לפניך מאמר הגמרא בצורתו ואחר סמיך תתן‬
‫עיניך‪,‬כנוי התולדות היוצאוה ממנו רבות‪,‬רעות‪ ,‬וצרות לסברת‬
‫־‬ ‫האורח •‬
‫תניא ודורש אל המתים זה המרעיב עצמו והולך ולן‬
‫בכי״הק כדי שתשרה עליו רוח טומאה וכשהיה ר״ע מגיע‬
‫למקרא זה היה בוכה ‪ ,‬ומה המרעיב עצמו כדי שתשרה עליו‬
‫רוח טומאה שורה עליו רוח טומאה ‪ ,‬המרעיב עצמו כדי‬
‫שתשרה עליו מ ח טהרה עא״כו‪ ,‬אכל מה אעשה שעונותינו‬
‫גרמו לנו שנאמר כי עונותיכם היו מבדילים כינכם ■לבין‬
‫אלהיכם — א מ ד רבא אי ב עו צדיקי ברו ע ל מ א שנ׳‬
‫כי עונותיכם היו מכרילים וגו' רב א ברא ג ב ר א שדריה‬
‫לקמיה דרב זירא הוה קאי משתעי בהדיה ולא הוה הוה קא‬
‫מהדר ליה א״ל מן חכרייא את הדר לעפריך — רב חנינא ורב‬
‫הושעיא הוו יתבי כל מעלי שבתא ועסקי בספר יצירה‬
‫ומ יבר ו להו ע ג ל א ת לתא ואכל י ליה■‬
 ‫() ‪X i8 1‬‬
‫טרם נכוא‪.‬להעיר על דברות קרשס ישל מפרשי הש״א ‪ ,‬יצוא‬
‫וראה לשון התלמוד ערום מבלי לכוש ותכשיט‪ ,‬וכאורוחראה‬
‫י‬ ‫‪■.‬‬ ‫אורים גדולים לטולתינו ‪ ,‬ולהנאתיכו •‬
‫א' צורך ההכנה ■זה לעמת זה ‪ ,‬הן מצר הטומאה כהרעיב‬
‫עצמו וכלינת כי״הק ‪ ,‬והמרעיכ עצמו כדי שתשרה עליו רוח‬
‫טהרה‪,‬וההכנה הזאת הלא היא לדעת המנגדים' ללא יועיל‬
‫כי הכל תלוי כרצונו הפשוט ית' מכלי התעוררות התחתונים ‪,‬‬
‫וכדרך הלוככו יהיה קרה גדולת פרש׳ת רכינו רש״י על דבור‬
‫זה ‪ ,‬ומשם תכין איך דכרו על צדיק עתק ‪ ,‬האומרים כאשר‬
‫שמעת מפי האורח כי נהתרה דרכם של המקוכליס מרש״י‬
‫‪.‬ז״ל‪,‬והוא אומרו שם בז״הל רוח ט ו מ א ה שד של כי״הק‬
‫יהיה א ו ה כ ו ו מ ה י י ע ו בכשפיו ע״כ‪-‬גסאל תעצום עיניך‬
‫מראות כדברי רש״י שס על־מ״ש כי עונותיכם היו מבדילים‬
‫ופירש״י ז״ל אס אין כאן עון אין כאן הכדל ‪ ,‬הכט אל מראהו‬
‫ואל גכוה קומתו של הדבור היקר הזה ‪ ,‬כי רצה כזה להעיר‬
‫על פנימיות כוונת ■התלמוד ‪ ,‬והוא שכהתיר הכדל העון כין‬
‫האדם וכינו ית׳ עדשה ר צ ו נ נ ו כ־דצונו ע״ד י ת ג ז ר‬
‫א ו מ ר ו י ק ם לך‪,‬וכמ״ש צדיק־ מושל יראת א ל ה י ם ‪,‬‬
‫ומי מושל בי ‪ ,‬צדיק ‪ ,‬והן הנה ‪ .‬שפה אחת ודברים‬
‫אחדים עם מ״ש ר' אכרהס כן עזרא כמקומות שונים כמליצה‬
‫צחה וכרה ‪ ,‬על חדיש הנקים ע״י ב״א ‪ ,‬והוא אומרו כי‬
‫כאשר ידע ה ח ל ק את ה כ ל ‪ ,‬י ד כ ק ב כ ל ויחדש כ כ ל‬
‫א ית ו ת ו מ ו פ ת י ם ; וכל משכיל דורש‪,‬נאמן רוח ואינו מבטל‬
‫רכר הגם שהן נהתר מחמתו הקדמותיו החביכות יודה ויאמר‬
‫כי דכרי רש״י באו לרמוז למכין שלא יחשוב על הש״ה שכא‬
‫ללמד כאומרו כי''עונותיכם וגו' שבהיותו הארס חף מפשע ‪,‬‬
‫הקכ״ה יעתר לו וירצהו ‪ ,‬אכל לכוונה נשגבה מזאת ‪ ,‬והוא‬
‫שאמר ז״ל שאם אין כאן עון אין כאן הכדל‪,‬דהיינו‬
‫שכח רצונו של צדיק ירום ונשא וגכה למעלה ער שיוכל לפעול‬
‫גס על קצת מהנבראים ‪ ,‬כמו שרצון איש ואיש פועל כאיכרי‬
‫גופו ומניעם כרצונו‪ — -‬שים כפלה ומאזני משפט דכרי‬
‫יש״י ז״ל וקכחין זה — ר״ל תזכה תבחין כי פירושנו זה‬
‫מוכרח מצד עצמו ובחזקת היר התלמוד יקחנו כציצק ראשנו‬
 ‫‪){mi‬‬
‫להודות כמודים דרבנן כי אמיז יהגה חכנו^ כי דכרי רש״י ז״ל‬
‫באו על מ״ש שם ר ב א אי ב ע ו צ ד י ק י ב ר ו ע ל מ א‬
‫— ובריאת העולם איננה זולת פ ו ע ל אל הי כי הוא הבורא‬
‫הוא היוצר הוא העושה — על כן באו דברי רש״י שזכרנו‬
‫‪ .‬להורות כי בהאתלק העון המעוות רצון בני אדם היה רצון האל‬
‫‪ .‬ית'^ ורצון ב״א מתאחדים בהשכמה ודבקות נצחי ‪ ,‬מה שאין‬
‫הפה יכולה לקפד ‪ ,‬ומי‪ .‬יודע אס אל מול פני הכוונה יא ירו‬
‫‪ .‬דברי רז״ל על נעשה אדם ‪ ,‬באמרס ב נ ש מ ו ת י ה ם ’של‬
‫צ ד י ק י ם נ מ ל ך שנא' ה ס ה היוצרים י ושב י נ ט ע ם ‪,‬‬
‫עין רואה כי הן הנה דברי רכא כשנוי לשון אי ב ע ו צ ד י ק י‬
‫ב ר ו ע ל מ א ‪ ,‬והכל הולך אל מקום אחד‪ ,‬והדרוש עמוק‬
‫וארוך‪ ,‬ודי כזה הערה■‬
‫כ׳ ומה מתוק מדבש אחי המוך לאומרו משם רכא אי‬
‫כעו‪ ,‬התלמוד יחווה דעת על רבא עצמו כאומרו ר ב א‬
‫ברא ג ב ר א ‪ ,‬ומי יזיד לומר שדברי התלמוד הללו יוכלו‬
‫להתפרש על פי שמת האורח — הלא כחשו כפניו יענו‪ ,‬אם‬
‫הלשון‪,‬ר ב א ב ר א ג ב ר א שלא יהכול פירוש האורח האומר‬
‫שבהיותו משער צוית האדם ‪ ,‬בריאה יברא ה׳ — ואם מפני‬
‫הדברים שקדמו מפי רבא עצמו‪ ,‬רבא אמר אי ב עו צדיקי‬
‫בר ו ע ל מאי‪ ,‬והוהיף התלמוד לראיה ילכו ■חזו צדיק זה מה‬
‫פעל ‪,‬דהא רב א ברא ג ב ר א ‪ ,‬ומזה דכייאתו הלזו היא‬
‫מעין הבריאה אשר עליה תטוף מלתו‪ ,‬דהיינו פ ע ל י וצא‬
‫מ כ ח ר ו ח ו ו נ ש מ ת ו של צד יק בהגיעו לאותה מעלה‬
‫שיהיו רצונו ורצון ית' אחדים ‪ ,‬א״ל ככל ‪ ,‬במקצת ‪ ,‬עד שיעור‬
‫שיוכל לשלוט בחלק מה מן הנכראיס — ואם מפני שהמשך‬
‫העניין יורה בצדק כי לא כמקרה קרה לרבא לבראת אדם ‪,‬‬
‫אפל בכוונה מאתו מכוונת ‪ ,‬דהיינו לשולחו לרבי זירא ‪ ,‬ואס‬
‫לא ידענו לאיזה תכלית — ולעילא מנהון דברי רש״י ז״ל‬
‫הסותרים כל בניין האורח כאומרו כז״הל"ברא גכרא על ידי‬
‫הפר יצירה שמלמד צרוף אותיות של שם^^ — אמור נא האורח‬
‫אם מצחך נחושה שלא מחכמה ולא מחיל ולא ככח של הצדיק‬
‫נעשההדבר‪ ,‬ורש״יצווח ע ל י רי וכו׳ ש מ ל מ ד צר וף‬
‫וכו' ‪ ,‬והאורח הנשען על רש״י הוא נשען על המכהו לחי ‪,‬‬
 ‫()‪)(485‬‬
‫ישכע כחרפה■‬
‫ג׳ מה שאמר לו רצי זירא מן חבר י יא א ת ‪ ,‬אות‬
‫הו'א והימן מובהק כי המעשה הזה של‪.‬רכא איכר‪,‬דן יחידי ‪,‬‬
‫אכל ככר היו מלומדי־ס גדולי החכמים ומצויינים כפעלות‬
‫כאלה ‪ ,‬שאם לא כן‪ ,‬לא היה אומר‪ ..‬לו‪ .‬דמן ח ב ר י י א ‪ ,‬כלו׳‬
‫מהככראיס ע״י החברים — א״ל שהיו ככר ידועים אצלם‬
‫מעשים כגון זה —שע״פ מעשה יחיד ומיוחד לא ידבר כזאת ‪,‬‬
‫ואל יהי קל בעיניך קופתס זה הלשון ח כר יי א בעניין אשר‬
‫יולד על ברכי הקבלה ‪ ,‬כי הלא זה‪ .‬דברי אשר דברתי ב ק ו ר ו ת‬
‫ה אי הי כ י אשר לי‪ ,‬כי כל מקום שימצא אצל חז״ל לשון זה‬
‫‪.‬חכר או ח ב ר ו ת תהיה הכוונה על הכת ההיא אשר היא‬
‫לדעתי פנת יקרת ויהוד מותד לחפמי הקכלה הכאים אחריהם ‪,‬‬
‫והכאתי שם ראיות לאי מזער — ואל תקטן בעיניך גם הוכחה‬
‫זו תלמדנו דעת מפי רכי זירא כשרצה לייחת אל סוג מהחכמים‬
‫פעל נורא ונשגב כזה באומרו ד מ ן ח כ די י א א ת —ואכ״מל ‪:‬‬
‫והשקיפה למעון קדשו של מהרש״א ‪ ,‬ותראה דברים כמעט‬
‫מתכימים אל האמור כי כתב שם ‪,‬מ ן ח כרי י א מ ה ח כ מ י ם‬
‫ש ע ו ס ק י ם כ ל יצירה ^ ואלו היתה הכוונה על החכמים‬
‫ככלל יוקר היה ראוי לומר מ ד ר כ נ ן — כמו שאמרו צ ו ר ב א‬
‫י‪,‬‬ ‫מ ר ב כ ן ״ א ר ע א דרבנן־‬
‫ד׳ וגם אחרי כן כאשר יכואו דכרי התלמוד על ר״ח ור״ה דהוו‬
‫יתבי כל מעלי שבתא וכו׳ מי לא יראה כי יסודתן על הרברים‬
‫שקדמו וכלן מקשה אחת זהב טהור‪ ,‬ואלו לא היו כי אם‬
‫הדכרים שקדמו כבר‪ ,‬היה לנו טעם מספיק לפרש המעשה‬
‫הזה כדברי המקובלים ולא כשמת האורח ‪ ,‬להיות הכנת‬
‫העניין תלויה כסמוך לו מלפניו או מלאחריו כידוע לכל חוקר‬
‫— כ״ש וק״ו כי העניין עצמו קורא בגרון לקכלה כי היא אמו‬
‫— פקח עיניך וראה הזמן שבו נעשית הפעולה הזאת הוא‬
‫ת ע ל י שכתא^ וכ ל מ ע ל י ס כ ת א ‪ ,‬ושום יום אחר לא‬
‫נשמע מפי התלמוד ולא כמקרה נהיה הדבר הזה‪ ,‬אכל טעמו‬
‫כצדו אם כפירוש רשב״א והוא נכון מאד שלהיות יום ששי יום‬
‫יצירת הב״ח כלס בו׳ ימי כראשית ‪ ,‬יוסיף תת כחו עור כל ימי‬
‫הארץ לסייע כל פעולה ממנו כמעשהו כאשר שמעו אזניך‬
 ‫() ‪)( 1 8 4‬‬
‫למעלה מדי דברנו על כשמה יתירה ‪ ,‬קחנו משם כי רב מקר‬
‫תוא■— ואם לאידך גיתא על ררךשפירשכו למעלה בתגלת יום‬
‫הששי להשפיע בארם כשמה יתירה כי בו נפח ה' כשמת רוח‬
‫היים באפיו‪ ,‬והיום הוא הגורם להגדילה־ולהאדירה כמו ששאר‬
‫הימים פועלים איש יומר על הדברים שנבראו בו ‪ ,‬כן יום‬
‫הששי ־פועל כנשמת האדם להוהיף כה חוזק ■והארה יותר‬
‫מהנהוג‪,‬וזוהי הבה לנשמה יתרה כאשר הארכנו למעלה‪,‬‬
‫וגם בזה תשיב אחור ימינך בדפים שעברו ותהחהו משם •‬
‫ואם תשא עיניך לד״קו ע״ב אשי שם הוכפל המעשה הלז‪,‬‬
‫אתה תחזה כדברי רש״י מליצות יפות ובריאות ‪ ,‬ושכולה אין‬
‫יכהם‪ ,‬עס היות‪.‬כי התחלת הדבור נראה כמקייע ■לדברי‬
‫האורח ‪ ,‬ולבבו לא _כן יחשוב ולא כן ידמה כי הוא אמר שם ‪,‬‬
‫ע ס ק י ב ה ל כ ו ת יצירה ו מ מ י ל א איברי להו ע ג ל א‬
‫ק לחא ומתוך אלה הדברים היה נראה כי הבריאה הזו מאליה‬
‫‪.,‬ומעצמה‪,‬אכל המשפילי לראות בסוף הדבור יראה ‪.,‬כי לא‬
‫עתה יבושו המקובלים ‪ ,‬ולא עתה פניהם יחוורו ‪ ,‬שהרי‬
‫מוסיף והולך בז״הל ע ל י די שה י ו מ צ ר פ י ן א ו ת י ו ת‬
‫ה ש ם שבהם נברא העולם ‪ ,‬ואם תשאלך נפשך למה זה דבר‬
‫בקדשו רש״י ז״ל ו מ מ י ל א ו כ ו׳ ומי דחקו ? — בוא וראה‬
‫שני טעמים נכוחים ‪ ,‬והם היו הגורמים לדברי רש״י ז״ל ‪,‬‬
‫הראשון‪ ,‬כי לשון התלמוד מוכיח כן כאומרו ומ יהר ו או‬
‫ו מ כ ר י שמשמעו מאליוומעצמו‪ ,‬והשני‪■ ,‬אומדם ואכל י‬
‫ל י ה ‪,‬ש אם נתכוונו לבריאת הזו היה אסור להם ליהנות‬
‫הימנה‪ ,‬כאומרם אין נהנים ממעשה‪.‬נסים מלכד כי חוששני‬
‫להם‪ ,‬משוס דאשתמש כתנא חלף זה היה ההכרח אשר לחצהו‬
‫לרש״י ז״ל — ומה טוב ומה נעים אומרו ע״י שהיו מצרפין‬
‫וכו׳ אשר כזה הורה לרעת כמה גדול כחו של צרוף זה עד‬
‫שיעור שע״י היו נבראים עגלים משולשים ‪ ,‬והותר יזהירו דברי‬
‫רש״י כזהר הרקיע כמ״ש אח״כ ואין כאן מש וס כשפים‬
‫ד מ ע ש ה הב״ה ע ל ירי שם קד ושה שלו ‪ ,‬הוא הפך‬
‫הטומאה שזכר למעלה ‪ ,‬וממוצא רכר אתה למד כי אין כין‬
‫מעשה כשפים למעשה ס' יצירה רבר ‪ ,‬זולת היית הראשון ע״ו‬
‫נח הטומאה ‪ ,‬והשני ע'י שם קדושה ‪ ,‬והצד השוה שבהם‬
 ‫() ‪X « 5‬‬
‫ששניהם צריכים הכנה והתעוררות התחתוגיס ־‬
‫ולא כלבד מדכרי רש״י שוכרנו ^•אבל גם מהתלמוד עצמו‬
‫שם דת״ז יתכאר כיאור נכון ‪ ,‬כי לדעת הש״ם אין הפרש כין‬
‫מעשה כשפים למעשה ם' יצירה אלא מצד ה מ ק ו ר ‪ ,‬אכל‬
‫מצד הפעולה ותנאיה שניהם שוים ‪ ,‬שהרי אמרו שם אמר אכיר‬
‫הלכות כשפים כהלכות שכת ‪ ,‬יש מהן כקקילה ‪ ,‬ויש מהן פטור‬
‫אבל אקור‪ ,‬ויש ■מהן מותר ■לכתחילה — העושה מעשה ‪,‬‬
‫■ מותר‬ ‫כתקילה — האוחז את הענים פטור אכל אתור —‬
‫ל כ ת ח י ל ה כדרכי חנינא ורבי ׳הושעיא כל מעלי שכתא הוו‬
‫עתקי■ וכי' — אתה הראת לדכנת־כי גם מעשה תפר יצירה‬
‫נכלל כתוג הכולל הנקרא ה ל כ ו ת כ ש פ י ם ; שהרי אמרו‬
‫הלכית כשפים כהלכות וכו' וחד מנייהו מותר לכתחילה כדר'‬
‫חנינא ורכי הושעיא ומהתיחת שם זה גם למעשה הקדושה‬
‫נכין כי• נתיחדו בפעולתם וכתנאיהס ונפרדו מצד מקורם‬
‫כלבד כמו שפירש״י ע״י שם קרושה ‪ ,‬וזהו הטעם שהראשונים‪-‬‬
‫‪.‬־‬ ‫‪.‬‬ ‫‪■ .‬‬ ‫־אתורים וזה מותר לכתחילה* י‬
‫הראיתיך כעיניך ראיות יוצאות מגוף המאמר עצמו לרזו כיח‬
‫כמישור כפי פירוש המקובלים ‪ :‬ועתה'כתר לי זעיר ואחוך■ כי‬
‫עוד לאלוה מלין וראיות לא נופלות מאשר זכרנו ‪ ,‬והוא מה‬
‫שמצילו לחז״ל כמקומות שונים יבארו רעתם באר היטכ כי‬
‫לדעת המקוכליס נתכוונו ‪,‬׳ וכי יש לאל ידם לאותיות ולמלות‬
‫הקיש לפעול נוראות ע״י' תשמיש ראוי •והגון “־וזה לך האות‬
‫כי פירושנו על מאמר תנהדרין יתויתו כהררי קדש לא ימוט‬
‫לעולם — ואחר עלות היאיות האלה החיצוניות עד דל שפתי‪,‬‬
‫בפיהם ירצו תלה גם המנגרים ‪ ,‬ולאמת תכרע כל כרך תשבע‬
‫•‬ ‫■‬ ‫■‬ ‫כל לשון■‬
‫א' ‪ ,‬מצינו לחז״ל כמדרש ארח חיים פן תפלה נעו מעגלותיה‬
‫שאלמלא ידעו‬
‫' י‬ ‫לא תדע מטולטלים הם שכיליה של תורה ‪I‬‬
‫הכריות הדרה של תורה היו יודעים לרפאת החולים ולהחיות‬
‫את המתים — וכל המאמר הזה כלו אומר ככור לאמת ולקיים‬
‫המונח כמבואר יוצא לכל'מעיין ‪ ,‬ואס מעט ואוהיפה לך‬
‫ב' ‪ ,‬כמדרש שוחר טוב מנ' ג' לא ידע אנוש ■ערכה א״ר‬
‫אלעזר לא נתנו פרשיותיה של תורה על ההדר שאלמלא‪-‬נתנו‬
‫‪.‬‬ ‫‪2.4‬‬
 ‫() ‪) ( 1 8 6‬‬

‫על ה ה ד ר כל מי שהוא קורא כהס יכול להחיות המתים —‬

‫וגס בזה המדרש נתמלא כית המדיש כלו אורה‪,‬׳הן לקיים‬
‫המונח‪ ,‬הן להבין בדקדוק עצום ‪ ,‬אומרו למעלה במאמר א'‬
‫ס ד ר ה של ת ו ד ה דהיינו־ הדר הפדשיות באיחור וקדימה‬
‫־‬ ‫כמי׳ש לפנינו •‬
‫ג ‪ /‬ומה תאמר יעקב ותדבר ישראל אם אוכיחך כמה שגה‬
‫כרואה האורח הלז ואערן לפניך אתיצכה כראיה ברורה לקוחה‬
‫־ מ ה פ ר יצירה ע צ מ ו ‪ ,‬הלא היא גלויה ומפורסמת בפתח‬
‫עיניס לא ידעתי כיצר העלים עינו האורח ממנה ‪ ,‬והיא לא‬
‫לקחה הצעיף ותתכה ‪ ,‬והוא אומרו שם כחתימת ההפר‬
‫שמענה ודע לך"וכיון שצפה אברהם אבינו ‪ ,‬והביט ‪ ,‬וראה ‪,‬‬
‫וחקק‪ ,‬וחצב‪ ,‬וצרף ‪ ,‬ויצר‪ ,‬וחשכף־וערהה בידו ה ב רי א ה‬
‫שנאמר ואת הנפש אשר עשו בחרן״ וכתב על זה הראכ״ר ‪,‬‬
‫‪ ,‬מלמד שנתעהק אאע״ה בצרוף האותיות של ס״י כדארז״ל רכא‬
‫ברא גברא ‪ ,‬ומה שנראה כסותר זה הפירוש כמ״ש כבראשית‬
‫■ רכא על פסוק זת צא וראה מה שמעיר עליו בעל יפה מראה‬
‫■‬ ‫־‬ ‫כירושלמי פרק ד' ־מיתות■ ‪.‬‬
‫‪ .‬ולא אשלחך עד אקחך אל מקום‪ .‬אחר ותיאה משם ■אפס‬
‫׳ קצהו מעשים מסופרים על גדולי החכמים ‪ ,‬שגם להם קרה‬
‫כדבר ’הזה שסופר כבכלי על ר״ח ור' הושעיא ורבא ‪ ,‬ועין‬
‫בעין נראה כיצר היתה פעולה זו'אם כאופן שדמה האורח ‪,‬‬
‫או כאשר נדברנו אני ואתה ‪ ,‬והוא מ״ש כייוש׳שס■ר' יהושע ‪P‬‬
‫חנניה יכיל אנא נסיב קריין ואבטיחין ועכיד להון איילין‬
‫טכיין‪ ,‬והירינון מכירין איילין וטכיין ופי' שם יפ״מ יכול אני‬
‫ליקח דלועין ואבטיחין ולעשותם איילים וצבאים ויהיו עשויס‬
‫איילים וצבאים כלומר שישארו כן ולא לשעה כלבד ‪ ,‬כעניין‬
‫אחיזת עיניס — ואל תזוז ירך עד סוף הדבור‪ ,‬כי קווצותיו‬
‫תלתלים תלי תלים הנוגעים לעניינינו כיתד שאת־ •‬
‫חפני ‪ ,‬ראיתי בדברך שיעור כמה פיתתים ללמד את כני יהודה‬
‫קשת לסגור לקראת אויבי הקבלה ‪ ,‬ולא ידעתי כיצד האורח‬
‫הלז ‪ ,‬מצא ידיו ורגליו בכית המדרש ‪ ,‬אבל גם אליך פנחס‬
‫נכספה וגם כלתה נפשי לשמוע מה בפיך על אודות המקובלים‬
‫המתעשרים ואין כל באומרם כי הראכ״עיתן עדיו על קדמית‬
 ‫() ‪)( 1 8 7‬‬
‫תכמחם ‪ ,‬כהוכירו כהקדמת הפירוש משם רכינו סעדיה‬
‫ח כ מ י ה ס פ י ר ו ת ‪ ,‬והאורח ־מרחיק הריח מלקמה וימצא‬
‫לו עור כנגדו כמה שהכיא מהראכ״ע עצמסע״פ יהי מאורות‬
‫שמתוכו הראה כי על חכמת הכוככים היתה כוונתי שהרי‬
‫כקב ; הלא אמרו חכמי ההפירית שכוכב צדק וכל הכוככים‬
‫חק מכוכב נוגה גדולים מהלככה ‪ ,‬ואיך כתוב הגדולים‬
‫וכזה קרה לדעתי ראית המקוכלים על קדמותם ‪ ,‬הודיעני'נא‬
‫את דרכיך אס יש ממש כראיה זו ‪ ,‬או צראי תליגית האורח ־‬
‫פנחם ‪ ,‬צר לי על אכידת הזמן וכעול תלמוד תורה ועהק החכמה‬
‫מפני הכנסת אורחים — אכל 'מאחר שאמרו גדול הכנהת‬
‫אורחים ייתר מבעול כי״המ כדכרך כן אעשה ואחוך דעתי‬
‫— הלא מראש אמת אגיד כי לא מצאתי ולא ראיתי כשפרי‬
‫המקוכליס ראיה זו על קדמותם לאוחה מראב״ע אשי הזכיר‬
‫האורח ‪ ,‬ולולי ידעתי את האיש ואת שיחו כי רב מאד מחנה‬
‫ספריו ‪ ,‬אמרתי אולי משגה הוא — או דמית כמראה' עענה‬
‫המציא האורח מלכו לשפוך עליה חמקו — אכל חזרתי ואמרתי‬
‫אין לא ראינו ראיה ‪ ,‬והוא ראה או ירע ולא אשם כדכודו זה ‪,‬‬
‫גס לזאת תשית לכך שלא נשתדל האורח לרמת צמאוננו על‬
‫מה עשה ראכ״ע ככה לכנות לתכמי האצטגנינות לשם חכמי‬
‫הספירות ‪ ,‬והכה האורח כיחש כפירוש המלה הזאת הגלוי‬
‫והמפורסם ולא נתן פירוש אחר תחתיו שיתישב על הלב‪,‬כי‬
‫מה עניין ספירות אצל הכוככים ‪ ,‬וגם כזה תיעשה מלאכת‬
‫החוקרים על ידינו ויהיו לך לזכרון כין עיניך שני פירושים על‬
‫התיחסות מלה זו לכוככים‪,‬־כחר כטוב ומאוס כהפכו — הפי׳‬
‫הראשון ראיתיו כתוב משם אחדים לא ידערלי מי ילדו ‪ ,‬והוא‬
‫שפירוש ספירות הוא ע״־פי לשון לעז שכו קוראים לגלגלים‬
‫‪ siere‬וזה הפירוש לפי הנראה לי כעת חאוה הוא לעינים ‪,‬‬
‫אך לא נחמד להשכיל — או כמו שיאמר רא״כע על האגרות‬
‫התמוהות טוב ‪.‬הוא להשמעות א־ניס ‪ ,‬והשני והוא לדעתי‬
‫הנכון כי חכמינו כיחסם לחכמת הגלגלים שס זה אשר פי‬
‫ראיי׳כע יקכנו לא זזו מהמנהג המפורסם כזמנם גם אצל‬
‫חכמי אויהע ‪ ,‬וגם השם עצמו לא זז ממשמעותו הראשון ‪,‬‬
‫היינו לשון מ ס פ ר‪,‬ושם ח כמ י ה ס פ י ר ו ת אשר כשם יקרא‬
 ‫() ‪) ( i 8 8‬‬ ‫־‬

‫רא״כע לחכמי האצמגנינות איננו זולת מלה דומיית מתורגמת‬

‫כלשון הקרש ■והוא מל‪ Matcmaiici p‬או חכמי המתפר או‬
‫התפירות כאשר נקראוי כזמן מאוחר אצל הרומיים חכמי‬
‫התכוצה או האצערולוגין וזה ידוע לכקי כלשונם ‪ ,‬וזולת זה‬
‫איני‪-‬רואה טעם מתפיק להקרא כשם חכמי התפירות להוכרי‬
‫שמיס החוזים ככוכבים • ‪ .‬׳‬
‫ואחר שפרענו חוכו של חכירינו‪.‬האורח מדעתו או שלא‬
‫מדעתו כתתנו■ לפני הקורא הטעם ששתק ממנו‪ ,‬הכה נא‬
‫נרדה לראות את העיר ואת המגדל אשר־חשכ לכנות על יתוד‬
‫זה הרעוע כי ממה שאין כוונת רא״כע על חכמי הקכלה חשב‬
‫להוכיח כי אתמול כואס כקהל ישראל ועליהם יאמר זה העם‬
‫שולל ואין‬ ‫לא היה‪,‬ואני אומר ראשונה כי‪.‬אין זה י‪1‬א מופת‬
‫‪.‬כו כח אלא לכטל ‪ ,‬הראיה הנכחית הזאת ותו לא מדי ״־ שנית‬
‫שאין אנו צריכים לפתותי לחם הללו הנופלים מעל שלחן רא״כע‬
‫להוכיח מהם ידיעתו כקכלה ‪ ,‬מאחר כי רוכי תודותיו‬
‫ורמיזוחיו על קוכיכ החכמה ההיא יתוכו‪ .‬בלכתן‪ .‬כמו שהעיר‬
‫עליהם רמכ״ן ועליהם היה ראוי לשאת כליו האורח חרכו‬
‫וקשתו — שלישית‪ ,‬כי הן לו יהי כדכריו‪ ,‬האס חתרון ידיעה‬
‫או אמונה כרא״כע כחכמת הקכלה תשפילנה ל אק ואין‬
‫מקימה ? וכי זו כלכד עשה לנו דא״כע וכמה פעמים נגע‬
‫כככת עיצי התלמוד ‪ ,‬ועליו שפך חמתו רמ״כן כידוע כאומרו‬
‫יוצק זהב רותח וכו׳■‬
‫אלא שמתוך הפירוש האחרון שפירשנו ע״ש חכמי התפירות‬
‫מיוחת לאצטגנינים ‪ ,‬משם נוכין ונדון שעדין הראיה לקדמות‬
‫הקפלה מדכרי רח כע נכונה וקימת ‪ ,‬שלדעתי נח קרח רח כע‬
‫לאצטגנינים חכמי התפירות או חכמי המתפדים אם לא מפני‬
‫של״עתו היא חכמה ותוג נכנת תחת המין ‪-‬והחכמה היותר‬
‫כוללת שהיא חכמת התפירות או המקפריס העליונים ‪ ,‬והיא‬
‫■‬
‫מתכרח כי כין חכמות‬ ‫■‬
‫ומתכרח —‬ ‫חלק ממנה‪ .‬ממר ■‬
‫הטכעיות היא ׳היישכת ראשונה כמלכות ■ותמוכה ומצרנית‬
‫לחכמת‪.‬האלהות‪,‬־ שהרי אחר העולם העליון או האלהות —‬
‫תמוך לו מלאחריו עולם האמצעי או הגלגלים ‪ ,‬ואחי־ כולם‬
‫עולם השפל או התחתון‪ ,‬ומשכע־הראשון' נשפוט שפוט על‬
 ‫() ‪)( 189‬‬
‫עכע השני כי כל העולמות וכל סדרי המציאוא כשיתם זה‬
‫לזה ודמית‪.‬ומראה אפד להם^ והיו דכרי אל ה ק רו מ סל מ ה‬
‫שהיו חושבים כל התכמיס בזמן רא״בע ‪ ,‬ואס לא ימצאו פן‬
‫וחתד בעיני פכמי זמנינו לא בעבור’ זה יגרע כפו של מופת‬
‫כאשר יכין המכין — ואי כעית קרא כי ראינו כל מי ששם‬
‫לראש פנת אמונתו חכמת הספירות או המספרים ישימו ג״כ‬
‫על ראש ־מהללס חכמת המספר האנושי וחכמת התכונה‬
‫והגלגלים ~ ומלבד התאחדות השמית לספי׳ ולגלגלים ‪,‬‬
‫ומלכד העסק שנתעסקו בגלגלים כחלק הנק׳ אצלם מעשה‬
‫בראשית‪ ,‬עינינו הרואית שראשוני המקובלים שתו כשמים‬
‫פיהם ועשו הגלגלים יהספירות מקכילית אחת אל אחת ולא זו‬
‫בלבד אלא־ שנסתייעו מהקבלה לכאר להם כל סתום כעמידת‬
‫הגלגלים והכוכבים כאשר שמענו כס׳ עזרת ה' שהודיע לנו‬
‫אהובינו החכם זקש כפליט ‪ 51‬והוא למקובל קדמון כאשר‬
‫הורה כצדק ואמר בז״הל אמר המחכר כעבור כי מספר‬
‫הגלגלים וכוככי לפת ותנועתן נודע לנו מדרך חכמת התשכורת‬
‫בראיות ברורות‪ ,‬אמנם סדר הגלגלים עם כוככיהם כי מדוע‬
‫שכתי למעלה וכו׳ ־ • • ; וככוד מורי אבא מארי ז״ל פי׳ זה‬
‫העניין בדרך חכמת הקפלה ־ ־■■ ופה יכיא המחבר דברי‬
‫אביו המציג זה לעמת זה גלגל המקיף וגלגל הכוכבים‬
‫המקיימים נגד הספירות וכו׳ וכו' והדרוש ארוך ולא אעיר עליו‬
‫כ״א הרמיזה‪ .‬קלה‪,‬ורק שתים מהן זכור אזכור יתשיח עליך‬
‫'נפשך על האחרים אשר לא אזכור ‪ ,‬האחת קדש והיא חכמת‬
‫הקכלה־ שכאשר ידוע ‪ ,‬לראשית בכורי כל הנמצאים הניחה‬
‫הספירות או המספרים וחיתמם ודפיסם שמה כפק האל־ית'‬
‫עצמו ‪ ,‬ומזה הקדישה חלק גדול מחכמתה להסתכלות הגלגלים‬
‫וחסכונית דכים‪,‬אם ממת שמצינו השבעה כוככי לכת הידועים‬
‫לראשונים נקראו כשמות אשר היסכו אחרי כן לתאר הספירות‬
‫האלהיות ‪ ,‬כאלו התחתונים לא היו רק צל ודמות לעליונים‬
‫ויספיק למכין שנזכיר מהם■‪ ,‬צ ד ק ‪ ,‬ח מ ה ‪ ,‬נ ג ה ^ ל כ נ ה ^‬
‫■שהם ייתר ‪ -‬ידועים ומפויסמיס■ להקרא כהם גם הכוכבים‬
‫כמסלותם ‪ ,‬גם קלת מהספירות העליונות ‪ ,‬והחקירה רכה‬
‫ונככדת ואין המקום ראוי■להאריך‪ ,‬ואם ממה שעינינו רואות‬
 ‫() ‪)( 1 9 0‬‬
‫כחלק גדול ונכבד מהחכמה ‪.‬ההיא היא הנק׳ ־אצלם מעשה‬
‫בראשית ‪ ,‬שתו כשמים פיהם לדבר על הגלגלים ‪ ,‬מהפרס ‪,‬‬
‫שמותם ‪ ,‬הטלתם‪ ,.‬ומליצות פיפיות כידם‪ :‬לרמוז כדבור אחד‬
‫■גם לגלגלים אשר על ראשנו גם‪',‬על השמים הרוחניים או‬
‫התפירות ‪ ,‬כאשד ירגיש החוקר מדי רכרם על הרקיעים ‪ ,‬ומה‬
‫שפירשו יעל מאמרי מגלה על מהפר הרקיעים ושמרתם ‪ ,‬ואם‬
‫מצד השתוות הצורה אשר כה נשתתפו הגלגלים והספירות‬
‫להיותם שניהם גם יחד בצורה ע ג ל י א או כ דו יי י ת — וממה‬
‫שצריךשתדעהו‪ ,‬ובאורו תראה אור לח ומצוחצח בדרוש הזה ‪,‬‬
‫כי הצורה ה ע ג ו ל י ת היא היתה אצל מבחר הפילוהופים‬
‫לכבוד ולתפארת ־ ״ פלאטו בהפרו ה ק ו ר ו ת ‪ ,‬כפירוש כתב‬
‫כי הצורה הנככדת הראויה לתאר כה השכל והרוחנים ככלל‬
‫היא העגול או הגלגל ‪ ,‬דימוקריעוק ‪.‬הגס שדכר אין לו עס‬
‫פלאנוו ורחוקים הרחק נפלא זה מזה‪ ,‬ככל זאת כתב■ שנפש‬
‫העולם לה ראויה הצורה ע ג ו ל י ת או ה ג ל ג ל ‪ ,‬אריתעוטיליה‬
‫הגם שמשונה בדעותיו משניהם לדבר הזה הודה ־בכל‬
‫כחר ‪ ,‬וכתב שהעולם כלו עשוי גלגלים כדורים זה בתוך זה‬
‫;)דומה‪ .‬למ״ש ז״ל כגלדי בצלים( וזה קשור כ זה ‪ ,‬וכל גלגל‬
‫או כדור ‪-‬הוא כ ע ל חי )החיות אצלנו ידועות( או חיה‬
‫‪ Animale‬מאובר מ ג ו ף ו נפש — ולא די כזה^אשהקדמונים‬
‫לא האמינו שתהיה תנועת הגופים השמימיים כדוריית ‪ ,‬כ״א‬
‫מפני שחשכו היות ה ת נ ו ע ה ה ה י ב ו כ י י ת המעולה‬
‫והנכבדת שבכל התנועות כלם ‪ Eusebio % 460.‬ועם כל‬
‫אלה ההכים פא ר מי ני ד י ‪ Pfu’menide‬הוא היה אומר‬
‫שהעולם עשוי ע ג ו ל י ם זרים או כ ת ר י ס ‪) Couronnes‬הבן‬
‫לשון כ ת ר י ס בקבלה וקושר כ ת ר י ס כדברי חז״ל( קשורים‬
‫ומשולבים זה עם זה מטבעים ומיהודות שונים — ועל הכל‬
‫מצאנו לפלוטינו שברוב דעותיו כשתוה לחכמי הקבלה‬
‫שנשתמש כמשל העגולים להורות על ה נאצ ל ים מאתו ית'‬
‫כמו שנשתמשו כמשל זה המקוכלים‪,‬לא נופל דבר ‪,‬והוא‬
‫אומרו כחלק א'רקה״ב — יכולים אכו לצייר ה ט ו ב )כן נקרא‬
‫אצלו הנאצל הראשון מקכיל להפירת ה ח כ מ ה או ה כ ת ר‬
‫שנקרא גם הוא אצל התקוכלים טוב( כדמות מ ר כ ז ‪,‬‬
 ‫() ‪)( 491‬‬
‫ו ה ד ע ת )כן נקרא אצלו הנאצל השט מקכיל לספי' הת״ת‬
‫הנקרא גם הוא אצלנו דעת ( כ ע ג ו ל כלת י■ ;מת נ ועע —‬
‫וה נפש )כן נק' ה מ ל כ ו ת אצלו‪ ,‬הנקרא־ גם אצלנו נפש‬
‫כקוד‪ .‬נ ש ב ע ה' כ נ פש ו כי שם קוד השכ ועה( כ ע ג ו ל‬
‫מ ת נ ו ע ע )ע״כ נקרא ה ל כ ה מל' הליכה( ככח־החשק‬
‫־המניעו ‪ —.‬כי אמנם הדעק קוככ ■ומתכק ■)קוד ‪ :‬התכוק(‬
‫ה ט ו ב בלתי אמצעי ‪ ,‬וה נ פש י)המ׳( כוקפק למה שלמעלה‬
‫וכח״ב ר־רצ״ו ז״ל תצייר ■כדעתך נקודה‬ ‫מדעת והוא הטוב‬
‫כתווך וקכיכה עגולה המאירה ממנה ‪ ,‬וקכיכה עוד עגולה‬
‫אחרת אור מאור ‪ ,‬וחוצה להם עוד אופן אקר שאינו מאיר רק‬
‫מקכל האורה‪.‬וכו' ומפורש שם שקנקודה הוא ה א ח ר ה ט ו ב‬
‫)כח״כ( שהאופן הא׳ הוא ה ד ע ת )הת״ת( שהב׳ הוא ■הנפש‬
‫)מ׳( ונוהג עולם‪ .‬המורגש וכו' — גם כזה מקכיס לרעת י‬
‫קדושים כי יאמינו שער שם תוכל להגיע ה מ ל כ ו ת והוא‬
‫קו ר יו ם ה כ פ ו ר י ס ‪ -‬ו ק ו ד מאמרם ז״ל לא■זז מחככהעד‬
‫שקראה ב ת י ‪ ,‬לא זז מחככה עד שקראה אח‪.‬ו‪-‬תיי לא זז‬
‫מקבכה עד שקראה אמי — ופלאטו )‪ ( Timee.,55.54.‬מדי‬
‫דברו על תנועת העולם כתב והאל■שם כו ■התנועה הנאותה‬
‫לצורתו והיא מחוברת‪.‬מהתנועות היטכעה)מלכות נקראת‬
‫ש כ ‪ /‬ג ה ״ ש ב ו ע ה — כת ש כ ע ‪ ,‬ו כ ה ק ו ד כ להש כ י ע י ם (‬
‫ימין ושמאל מעלה ומטה פנים ואחור)הן אלה הששה‬ ‫■ י‬
‫קצוות של המקובלים המחוברים כמלכות( ונוקף עליהם‬
‫התנועה הפרטית למלכות שזכר פלאטו‪,‬־והי א ה ק ב ו כ י ת‬
‫ה ע ו מ ד ט )‪ ( Rotation sur soi-meme‬שכה נשלמו השביעה ‪,‬‬
‫עיין א י נ י א ד דפוק פאריק ח״א דף קק״ר ‪ ,‬והתנועה‬
‫ה ש כ י ע י י ת הזאת המיוחקת לנפש ה ע ו ל ם זכורתזכירנו‬
‫הערה יקרה נתתי לה מדור‪ .‬לפי כבורה כזכרונותי ‪ ,‬כי שתי‬
‫פעמים כלבד מצאנו לו ית׳ דבר ידבר על נפ׳טיושתיהן בעניין‬
‫י שכוקה התלויה כנפש או מלכות כפי דעת המקו' הנקראת‬
‫נ פ ש ו ש ב ו ע ה ‪ ,‬האחת אומרו נישכ‪/‬ך ה' בנפישו ‪ .‬והב'‬
‫אשר לא נישא לשוא ■גפשי‪ ..‬והיותר נפלא כי מכואר נגלה‬
‫שכב' פ ע מי ם הללו‪ ,‬ה נ פ ש תשמש תחח ‪.‬׳שם כמו שהעיר‬
‫ר״י אכן־גנאח ■רקמה ‪ 480‬כי נשכע ה׳ כנ פ שו‪ .,‬ע״ ר‬
 ‫() ‪)( 492‬‬
‫וב ש מו ■ת׳טכע‪ ,‬ולא נשא לשוא נפשי• הוא עצמו אומרו לא‬
‫תשא את שם ה' אלהיך — וככר ידענו כי שם כנוי מיוחה‬
‫לככוד או למלכות ‪ ,‬ראה איך האמת מקכיס עם עצמו ‪ ,‬וכן‬
‫היה כשוע גם כן אצלר״ת גאון)אמונות ודעות ‪ ( 55‬וז״ל־וככר‬
‫ידעכו כי הקפריס קוראים שם הכורא נפ ש כאשר אמר אשר‬
‫לא־ נשא לשוא נ פ ש י — ועל דכרת העגולים והקפידות‬
‫איככה אוכל ■לשתוק מרכינר שלמה כן גכירול שמלבד כל אכני‬
‫נזר הקכלה המתכוההות על אדמתו ‪ ,‬גס זו ראיתי מרגלית‬
‫עוכה שגם הוא נשתמש להורות על העצמים הרוחניים כתואר‬
‫ע ג ו ל ו ת ‪ .‬ר ו ח נ י ו ת וכנגדן כעולם המוחש ע ג ו ל ו ת‬
‫גשמ י ות^ וכתכ " ה ע ג ו ל ו ת ה ג ש מ י ו ת נ כ ח ה ע ג ו ל ו ת‬
‫הרוחניות ‪ ^,‬כלומר‪ ,‬אלה חותם ודפוק אלה )והקול קול‬
‫הקכלה‪ .‬וירים מוכיחות( )מקור חיים מאמר ד׳ כתחילתו(‬
‫וכקוף מ״ג כתב"וחזרת העצם הרוחני■ על עצמו כההשארות‬
‫וההתמדה כחזרת הגלגל על עצמו כההעתקה והקכוכ —‬
‫ועם זה נקשר עניין ■ההקפות וכפרע ה ק פ ו ת ה מ ז כ ח‬
‫כ ח ג ‪ ,‬וקוד ה מ חי ל שעתיד הקכ״ה לעשות לצדיקים‪,‬‬
‫יתמחול והרקור שהיו עושים כמקדש כשמחת כית השואכה‬
‫— ואם אמרנו לארחיה הדכור כאשר יאות אין קץלכלעמלינו‬
‫ודי כעת הרמיזה ‪ ,‬ולדעתי מלכד ההוראה הזאת האלהית‬
‫כ ה קפו ת ה חג‪ ,‬ובהקפותי'הו״שר ש כ ע ת י ם ‪ ,‬עוד יש מקום‬
‫להקתפק אולי ושמא גס לתכלית אחר היו נשקפים והוא‬
‫להורות תשלום הש נה ‪.‬כ י ‪,‬השנה הוא חזרת הגלגל על‬
‫עצמו ‪ ,‬וכן בכל הלשונות ירמזו לזה ‪ ,‬בל״הק שנה מל׳ ויאמר‬
‫שנו‪ ,‬בלשונותינו ‪ Anno‬מק נו לו ‪ Annuio‬עכע תועגיל —‬
‫ובפירוש אמרה קורה יחג האהיף ת ק ו פ ת השנה מלשון‬
‫י ה ק ף ‪ ,‬ו כ ת ק ו פ ת השנה היו ה ה ק פ ו ת — האין זו ראיה‬
‫‪.‬‬ ‫לכל מה שנדברנו על הוש״ר כראשית מאמר ?‬
‫נחזור על דכרת הקפירות כתאר עגולים ‪ ,‬וע"כ נקראו‬
‫כתרים כמו שדמינו והוא מ״ש ז״ל קושר כתרים לקונו ‪ ,‬והוא‬
‫‪.‬לשון שגור כפי המקובלים הראשונים ‪ ,‬והיה ר' שרירא ז״ל לעד‬
‫הכיא לשונו הרשל׳א )פרדק שער קדר האצילות פ״א( אחר‬
‫שמנה כל האצילות כקב ז״ל"כל סוד עשרה כתריס אשר קכלו‬
 ‫()‪X'193‬‬
‫ראשי ישיבות וכו׳״ — ו מ חכ מי הנוצרים שהיו קרוכיס ייתר‬
‫למקור היהדות כמאות הראשונים לקחו להם משלים להורות‬
‫על התפשטות הנאצלים שתאי להם כמשלי הקבלה ‪ ,‬ואות הוא‬
‫כצבא שלו דיניא ■אייאופאג‪/‬ט — ‪Deays I’ Areopagite‬‬
‫שנשתמש לתכלית זה כמשל המהפרים וכלולים כלם באחד ‪,‬‬
‫וככחות הנפש הכמואות כאחרותה הפשוט ; ועל הכל כתב‬
‫וז״לוכן כל קרני העגולה מתיחדיס כמרכז אחד‪ ,‬וזה המרכז‬
‫האחד הכלתי מתפרד לחלקים כולל כעצמו כל הקינים‬
‫והזויות הכלתי נפרדים או משתנים מזה לזה ולא מהנקודה‬
‫היחידה שממנה יוצאים — אכל להיותם מעורבים ומתייחדים‬
‫כזאת הנקודה ‪ ,‬משעה שמתחילים להפרר ממנה כמעט קט ‪,‬‬
‫מאז יתחילו ג״כ להפרד זו מזו — ואם עוד מתרחקים‬
‫מהנקודה האמצעית עוד יפרדו זר מזו כשיעור זה ~ קוף דכי‬
‫כאשר יתרחקו או יתקרכו מהנקודה האמצעית ‪ ,‬כן יתרחקו או‬
‫יתקרכו זה לזה ע״כ ‪ ,‬ואת זה ראיתי משל נאה ומקכים‬
‫לאמונות הקכלה ‪ ,‬ותמה אני אם לא נמצא‪ .‬כתפר מתפריהס‬
‫‪ Plotin.Enneades 701.2°. p. 223.‬וכללו של דכר כי הצורה‬
‫העגולית היתה בפי כל‪ ,‬למשל על הצורה השכלית עד שאמרו‬
‫על הגלגלים שמתדמיס לשכל על ילי תנועתם ההכוכית‬
‫*‬ ‫‪Em. 701,2°, p. 6bO.‬‬
‫וראוי והגון להעיר איך כלשון עברי נשאר רושם מהצ ור ה‬
‫ה ע גו לי ת מדי דברה על הסכות והעלות אשר תתאר בלשון‬
‫יורה על העגולה וזו מן התוכחות שקדמוננו דמו היות העלות‬
‫והתחלות הדברים מצויירין לעין ולדמיון בתאר עגולים לכוונת‬
‫מ ה‪ ,‬אשי אין כזה מקום לכאר ~ וזה ראינו הן במלת גלל‬
‫או ב גל ל להורות על ההכה ‪ ,‬כמ״ש כגלל הדבר הזה יברכך‬
‫ה׳ אלהיך ‪ ,‬והבט וראה כמה נתקרכו חז״ל לנקודת האמת‬
‫בדרשתם הידועה ע"פ זה עצמו ‪ ,‬באומרם כגלל הדבר הזה ‪,‬‬
‫גלגל הוא שחוזר כעולם ‪ ,‬כי י השיש והעניין א חד ‪ ,‬הן‬
‫כ ג ל ל ‪ ,‬והן ב ג ל ג ל ‪ ,‬והן בשם ה ב ה להורות על העלה ‪,‬‬
‫והיא נגזרת מן ה כ ב עניין ק כ ו כ — וראשוני המקובלים‬
‫ציירו התפירות העשרה כתאר עיגולים זה כתוך זה ‪ ,‬וכה'‬
‫האמונה והבטחון לרמב״ן ‪ ,‬החכמה היא האמונה והיא‬
‫‪23‬‬
 ‫הכיכואיו של האכ״ה שנאמר מי כמוך ההין יה ואמוצתך‬
‫הכיכיתך)פ״א(■רכש' ע״י ה״ל הרכרים כלם׳ כלולים ‪1‬״כ‪■• • ■1‬‬
‫כמו שקראה כגלוי כצלים וכו' עיין שם רכור נאמד וכן נקראו‬
‫הספירות כפי הראשונים‪ ,‬כ ת ר י ס ‪ ,‬דו רו ת^ שיש כמשמעותו‬
‫הסכוכ והנצחיות כמו שחוכרו כמלת א ו א ו ן ‪ Eons‬ל י ו ד ע ים‬
‫‪ Gnostiques‬ואין לך אפילו שס החכמה עצמה מ ע ש ה ‪.‬‬
‫מ ר כ ב ה שלא יעיד על עצמו היותו ■מחוכר מפרקים‬
‫כדוריים גלגליים כדרך כל מרככה לדמותם הכריאק — ותמיד‬
‫יהיה לזכרון כין עיניך עניין ה או פ ני ס שנזכרו כספר‬
‫יחזקאל ‪ ,‬והאופנים הם הם ג ל ג ל י ם ‪ ,‬ע ג ו ל י ם ‪,‬‬
‫כ ד ו ר י י ם וכפירוש אמר עליהם יחזקאל ל ה ם ק ו ר א‬
‫ה ג ל ג ל כ א ז נ י ‪ -‬״ ו כ ן אמר מכינות לגלגל ‪ ,‬ומלכד קצורה‬
‫העיגולית כאופני יחזקאל עור הסכי עיניך לראות השתמשותם ‪,‬‬
‫ולאיזה תכלית היו משלתיס כמראה הגדול ההוא ‪ ,‬כי מלכד‬
‫היותם חלק מהמרככה ככל אופן וגלגל שהיא דכוק ואחוז‬
‫כמרככה ‪ ,‬עוד תראה תפארת יקר התשמיש אשר לכעכורו‬
‫נספחו אליה ‪ ,‬והוא ת כ ל י ת ה ת נ ו ע ה כעניין שהאופנים‬
‫הס סכה והתחלה לתנועת המרככה ‪ ,‬וכן הגלגלים כעולם‬
‫העכעי ‪ ,‬וכן הספירות כעולם הרוחני ‪ ,‬ועליהם מלך הככוד‬
‫שנאמר עליו כרכרי הככיאים שהוא ר ו כ ב על המרככם‪,‬‬
‫כמ״ש משם ר ו כ ב שמים כעזרך ‪ ,‬ודוד אמר סלו ל ר ו כ ב‬
‫כערמת כיה שמו ~ ומשל הרכיכה הלזה נשקמשו בו גם‬
‫נכבדי האומות להוראה זו עצמה ‪ ,‬היינו חמר הגלגלים או‬
‫מניעיהם‪.‬הגופני והרוחני ‪ ,‬וממשלת השכל והנהגתו כחומר‬
‫האדם ‪ ,‬הלא משמו של קוקראטי זכר המשל פלאטו כשאמר‬
‫על הנשמה שהיא ה ר ו כ ב ועל הגוף שהוא ה מ רכ כ ‪ ,‬ואל‬
‫מול פני המשל הזה בין ועיין מליצות כאלה רכות בדחז״ל אין‬
‫כתן מקום להזכירם כפרטית ‪ ,‬ומ‪-‬וכם כעין החשמל ‪ ,‬הוא‬
‫משל החגר והסומא‪,‬שהמשיל רכינו הק־וש לאנטוניכיס —‬
‫כאומרו ה ר כי כ חגר על גבי סומא וכא ‪ ,‬ועל כלם יתרומם‬
‫ויתנשת שם מ ר כ ב ה מיוחס אל המציאות בכלל‪,‬כהיותו‬
‫דבוק ותקוז ברוכבו יתעלה כאומרם מעשה מרככה — והכל‬
‫הולך אל מקום אחד ‪ ,‬וכזה יאוקו שניהם גס יקר ‪ ,‬חכמת‬
 ‫() ‪) ( 1 9 5‬‬

‫הגלגלים‪ ,‬וחכמת ההפירות; כי כפי ■התכונה הקדמונית ‪p‬‬

‫הנה הקןפירית■ של העולם החומרי■ הלז ‪ ,‬כמו שההפירות‬
‫הריחניות יקראו ב צ ד ק ‪ ,‬ג ל ג ל י העולם העליון ‪ ,‬ויותן האמור‬
‫של זה בזה לחבר את אהל הבריאה להיית אחד כצורתו‬
‫וכתכוכתו ‪ ,‬והצד השוה שבהם ‪ ,‬שאלו ■היה הפנאי והמקום‬
‫מהכיס הייתי מאריך הדבור כפירוש משנה דאבות שעליה‬
‫רמזנו למעלה ; ת ‪.‬קופ ו ת ו ג י מ ט ר י א ו ת פ ר פ ר א ו ת‬
‫ל ח כ מ ה שכל דבריה לא יפורשו ולא יבוארו באר היטב ת'ל‬
‫ע״פ הנשמע‪ ,‬שהחשבונות והכוב הכוכבים הלא המה עיונים‬
‫קרובים וטייכיס לחכמת האלהות הנקראת כשם חכמה התם‬
‫כאשר לא■ שתקתי מזה למעלה‪ ,‬וזהו הטעם שהוד העכור זיו‬
‫איקונין שלו דומה ככל צד ופנה להודית הקבלה בדברי חז״ל‬
‫התלמודיים ‪ ,‬כמו שאני עתיד לבאר הרק היטב אם יהיה‬
‫אלהים עמדי בספרי שזכרתי כמה פעמים משמית הקבלה‬
‫והפריה אצל חז״ל האוחז בכנף קונטריהי זה לצאת לאור עולם •‬
‫והראיות האלה כלן מלבד הקפן עוביין ורומן ויקר תפארת‬
‫גדולתן עוד יקנו עוז והדר בהגיע תור זכירת ■הראיה השנית‬
‫שיעדנו עליה והיא לחם חול כמו שהראשונה היתה לחם קדש‬
‫וכל אחת מהן תיהיף תת כאה מההתפח אליה אחיתה הקרובה‬
‫אליה ‪ ,‬כן הקורכה והדביקה והחשיקה הנמלאת כין חכמת‬
‫המספר האנושי והאצטגטנית לחכמת הקבלה תתרומם‬
‫■ יתתהדר כשנזכיד פילוהופיא אחרת אשר הוציאה‬ ‫ותתנשס־‬
‫■זי‬
‫הפיצוהופיא‬ ‫כ מ ס פ ר כל צכאות מעצה ומטה והיא‬
‫האפיטאגורית כאשר אתה ידעת ואתה שמעת לעיל מזה‪ ,‬וגם‬
‫היא ‪ ,‬לא נופלת מהקבלה ‪ ,‬הגדילה ונשאה מעלה מעלה שתי‬
‫החכמות הנזכרות המספר )למיניו הנדהה תשכורת שיר ובו׳(‬
‫והתכונה — וזולת הפילוסופית הפיטאגורית ואחריה רעותיה‬
‫ממנה כמעשיה לא ראינו ולא שמענו שיהיו שתי הידיעות כל‬
‫כך אהובות וחביבות וההשתדלות בהם חובה ולא רשות ותנאי‬
‫הכרחי שמבלעדו גבר לא יצלח בלמוד הפילוסופית עצמו כאשר‬
‫בפיהם ירצו הלה הקציניס שבפיטאגוריס ‪ ,‬ולכל מי שישקול‬
‫הדברים במאזני צדק הדק היטב כתר׳ש חט׳ה ושע׳ורה יראה‬
‫כי הא למה זה רומה למה שזכרנו בקודם מדי דברנו על‬
 ‫() ‪) ( 1 9 6‬‬

‫התדמות הקכלת והפילוקופיא פיעאגורית נגד קנאת המחכר‬

‫המזוייפת ‪ ,‬ושם‪ .‬נאמר ט כראותינו שהיא האפינואגורית‬
‫לבדה‪ ,.‬כין כל‪.‬שאר הפילוסופיא הקרמוכית רחב פיה להתפאר‬
‫בפעולוק הוראות ‪ ,‬משם ראיה כי שכע הלמודים השוה הוא‬
‫הגורם בשניהם■ ולא נופל הנדון זה מהראשון כי עינינו‬
‫הרואות שאין בכל‪.‬הדרי הקדמונים פילואופיא או ‪-‬אמונה‬
‫שתגביה וקפאר החשבון והתכונה כפילואופיא הפיטאגורית‬
‫כמו שירום ונשא וגבה בפי המקובלים — ומלכד כי מעלת‬
‫' התכונה אצל הפיטאגורים מבואר יוצא מתוך כתביהם ‪ ,‬בא‬
‫האות והמופת עד כמה שמו כה כל מעייני שכלם בראותינו‬
‫האפיטאגורים יותר מכל הקדמונים קלעו אל מטרת האמת‬
‫בענייני התכונה עד שיעור שאחרוני זמנינו המה ראו כן‬
‫תמהו כיצד בכל אשר־יפנו דעתם בשמים ממעל יצלחו וישכילו ‪,‬‬
‫ושתים מהן אזכירך לדוגמא מצב השמש התיכוני באמצע‬
‫הגלגלים האמינו בו האפיטאגורים לבדם ‪ ,‬אכת לקות הירח‬
‫ע״י התמצעות הכרור הארציי בינה וכין השמש בשעת הטגוד !‬
‫גם זו מההוכחות כיצד הגביהו עוף כידיעות ההן■ גם‪ .‬בזמן‬
‫שהעתירו אנשי זמנם‪ .‬חלומות והכלים על תכונת השמים‬
‫וכוכביהם — ‪ Eus. prep. EvaDg. voi. T . p. SI7 .‬ומהמראה‬
‫הגדול הזה 'חוכה עלינו להודות כי טכע שניהם השוה הוא‬
‫הגורם וט זוהי אגלה המאפר הנתון כשניהם לראש פנה להאציל‬
‫מהודו והדרו על ראש החכמות אשר על המאפר נואדו‬
‫כחכמות החשבון ככלל והתכונה גם היא להיות גס היא מושגת‬
‫בחשבון ובמדה‪ ,‬ומזה שלכלם כשם יקרא‪ ,‬חכמי האפירות הן‬
‫לחכמי התכונה בפרעות ‪ ,‬הן לחכמי הקבלה או‪.‬האפירות‬
‫העליונות כמו שיקראו היום חכם טבעו ‪ F^sico‬לכל מי אשר‬
‫ישים מעיניו להשגת הגופים מאיזה מין שיהיו ‪ ,‬אם דומם‬
‫או צומח ‪ ,‬או חי ‪ ,‬או מדבר ‪ ,‬הגס שלכל אחד מאלה יקראו‬
‫ג'כ כשם פרטי‪ ,‬וכמו שיקראו חושק ‪ Matematico‬לכל‪.‬מי‬
‫שישתדל להשיג שיעור או מדה או מאפר אע״פי שלכל אחד‬
‫תאר בפני‪ .‬עצמו‪ ,‬וראה אבי שהאכה זו עצמה שגרמה להקרא‬
‫כשם אחד התכונה והחשבון והקבלה היא הגורמת שהרבה‬
‫מחשובי הפילואופים ומאציליהם‪.‬יוציאו מפיהם מלין ומליצות‬
 ‫()‪)(197‬‬
‫הגשקפית לתכלית זה עצמו ‪ ,‬כי ס ה תכין למה קרא פלאטו‬
‫להבורא ית״ש ה מ ה נ ד ס ה נ צ ת י וכן היה אומי האצטגכין‬
‫ק י פ ל י ל ‪ Kepiero‬אחריו ‪ ,‬ואיך ולמה התכם הארור‬
‫ל י כ נ י ץ שכדור שלפני פנינו הוא היה‪-‬אומר ^ כ ש ה א ל‬
‫ה ו פ ר ‪ ,‬ה ע ו ל ם נ כ ל א — ‪dum Deus caicuiat, tit‬‬
‫)‪ jundus. (Lcibinitz.‬״ וגאליליאו המוך לו מלפניו או‬
‫מלאחריו ‪ ,‬מ־גלא ־ כפומיה לומר ש‪-‬ה ט ב ע הו א ס פ ר‬
‫ה א ל ה י ם ‪ ,‬ו ש א ו ת י ו ת י ו הן הן ה מספרים ‪ ,‬ומלכד‬
‫כל האמור אם האמת יכריחנו להודות שוכרי ראכ״ע בפהוק‬
‫יהי מאומת ‪ ,‬ישקיפו אל מול פני התוכנים כפרטית ‪ ' ,‬עם‬
‫היות השם הזה כ ל ל י כאשר הוכחנו ‪ ,‬לא כן כמה שזכר‬
‫משם אחרים כהקדמתו כי שם יוכר עמנו כז״הל ‪ ,‬וכפירוש‬
‫נפשות החיות‪,‬הכיא חכמות נכריות‪,‬לרעת המרות הנזכרות‪,‬על‬
‫פי חכמי ההפימת הנך מאה כעיניך שאין הלשון מהכים‬
‫לההכ הרכור לגלגלים רוקא “ ונהפוך■הוא כי לא כזכרו ולא‬
‫נפקדו כלל ‪ ,‬ואם לא לחכמי ההפימת האלהיות כוונתו כאשר‬
‫אינו מן הנמנע ‪ ,‬לכל■ הפחות הדכרים עד ‪ W‬עצמן כי שם‬
‫חכמי ההפימת אינו אצל ראכ״ע כנוי פרטי לתוכנים ‪ ,‬להוכרי‬
‫שמים ‪ ,‬אכל יתרחב ויתפשט ‪ ,‬וכחקו ישא כל מין חכמה אשר‬
‫על המהפי ועל השיעור יהומתיה ‪ ,‬ואעירה לי אומרו תחלה‬
‫לדעת ה מ ר ו ת הכזכמת‪ ,‬ולכל הפירושים שתפרש תיבת‬
‫מ ד ו ת תראה כי שוא עמל האורח כהשגתו שאם תפרשנו‬
‫מעניין־ ממת ותכונות נפשיות הלא כזה ככר תינו מהר‬
‫מהדרך אשר דרך האורח ונמצא שם חכמי השפימת מוקב‬
‫כלפי ענייטם שאין להם עם׳ הגלגלים יחש וההכמה ‪ ,‬ואם‬
‫יפנה לככך לפרשו כפשוטו לשון מדידה והיא חכמת המפה או‬
‫חלוקת הארץ )וכהוראה זו נשתמש ■במליצתנו הרמב״ן בשער‬
‫הגמול על ג״ע וז״ל ו א נ ש י מ ר י ת אומרים שהוא תחת קו‬
‫השוה וט'( — לכל הפחות תראה כי לא צדק כדברו שעל‬
‫התכונה בפרטות ׳ תהיה כוונתי השם ‪ ,‬אכל גס לכל הדברים‬
‫אשר על־ המשפי הושתתו ‪ ',‬ואס ק הוא זכינו לדין שאפילו‬
‫לדעת ראב״ע אין חכמה ואין תכונה שיאות ללומדיהם שם‬
‫חכמי השפימת יותר מחכמי הקכלה' אשד שמו המשפרים‬
 ‫()‪)(198‬‬
‫'‬ ‫במרום כהאו כרוך הוא■‬
‫חפני ‪ ,‬הארכת הרכה כזה המקצוע הגם שלדעתי לא היה ראוי■‬
‫־‬ ‫מצד עצמו לכל זה האריכות■‬
‫פנתה ‪ ,‬לא למכס תקעתי ־עצמי לכדוק עד מקום שידי מגעת ‪,‬‬
‫לפי שראיתי האורח כתחכילות יעשה לו מלחמה וכלכל דבריו‬
‫באופן שהקורא גס כלא דעת יפיל כישת הכחישה ‪ ,‬והוא‬
‫שנתקכס לזרוע כלכ הקורא במפולת יד שעורה וחרצן ‪ ,‬רצוני‬
‫לומר שנתן‪ ,‬זה כצר זה החלוש שכמופתיס העוזרים הקכלה ‪,‬‬
‫והחזק והאמקשככל הצריקאותה מסכיכ — חכמי הספירות‬
‫שזכר ראכ״ע אצל הטענות נגד הגלגול — ואחר שחשב להראות‬
‫באצבע לפי לעתו חולשת המונח כמופת העוזר‪ ,‬תקע כשופר‬
‫וקרא כקול גדול לכו חזו מה כין כני לכן חמי — המקובלים‬
‫סומכים עצמם‪ ,‬על קולי עככיש — על שמועות ‪ ,‬צולעות ‪,‬‬
‫רעועות ‪ ,‬טועות ומטעות — ואני סותר כניינם בכשיל‬
‫וכלפות ‪ ,‬מכות גדולות ונאמנות ‪ ,‬הם מתהלכים על משענת‬
‫קנה רצוץ ‪ ,‬הם דברי ראכ״ע שלא נתכוון מעולם לדכר לא‬
‫מהם ולא מהמונם ‪ ,‬ואני ארועס בשכט כרזל‪ ,‬כקשת נחושה ‪,‬‬
‫‪.‬־ כאכן הראשה ‪ ,‬הוא רכינו סעדיה שלא כ־סתר דכר כדברים‬
‫מסופקי ההבנה ‪ ,‬אכל ידיו נטפו מר‪ .‬ואצבעותיו מר עוכר‬
‫על ראש המקובלים יחול‪ ,‬כאשל ' לעג ובזה וגנהוהתעיב‬
‫האמונה אשר‪ .‬אצלם הנקראת ג ל ג ו ל ככקכו כדכרים האלה‬
‫לאמר ; ״אכל אומר שאנשים ממי שנק' יהוריס מצאתים‬
‫אומרים כהשנות וקוראים אותו ה ה ע ת ק ה ועניינו אצלם ‪,‬‬
‫שרוח ראוכן תש‪,‬יכ אל שמעון ‪ ,‬ואח״כ כלוי ואח״כ כיהודה ‪,‬‬
‫ויש מהם רכים אומרים שפעמים שתהיה רוח האדם ככהמה‬
‫ורוח הכהמה באדם ‪ ,‬ודברים רכים מזה השגעון והערבול‪• ,‬‬
‫‪ .‬אלה דכרי ר״ס שזכר האורח — להיותם לרעתו לשכיים‬
‫כעיני המקובלים ‪ ,‬ולצנינים בצדם — ושם אותם אצל דברי‬
‫ראכ״ע לסכה שזכרנו ‪ ,‬ובראותי כי זאת עשה כדי להכניס‬
‫הקורא ‪ ,‬הוצרכתי להאריך כפי׳ דברי ראכ״ע‬ ‫טינת כלכ ‪, .‬‬
‫והנלמד מהם‪,‬אע״פ שאין הדין כך מפני שהשעה צריכה לכך‪,‬‬
‫ובזה ידע הקורא נאמנה כי הנכשל כמופתי הקכלה עדיין‬
‫רוח חיים כאפיו להתקומם‪ ,‬נגד כל צר ומשטין ‪ ,‬ואפילו‬
 ‫() ‪) ( 1 9 9‬‬
‫החלושות שהראיות שלא וכר אותם האורה כ״א להלעיג עליהם‬
‫ולהתפאר ולשוש כמפלתם — וכנגד זה אם תתן ללך לי ‪ ,‬ותהיין‬
‫אזניך קשוכות לכל מה שאומר‪ ,‬אתה תראה כי אין גם הגדולה‬
‫בהשגות אויבי הקבלה שלא תקטן כעיני הרואה החוקר אם‬
‫‪ .‬ישים אליו לכו ‪ ,‬ורוקו ונשמתו אל עצמו יאאוף ‪ ,‬מכלי פנות‬
‫לכל הדבריס אשר ידכרו לצודד נפשות ‪ ,‬והנה על פנה‪.‬זו ככר‬
‫נגעקי בקצה המטה כשפרי אשד יצא ראשונה‪ ,‬הוא אימת‬
‫מפגיע ‪ ,‬ולצאת ידי חוכת החשוכה‪ .‬יכול הייתי לאמר ‪ ,‬לך נא‬
‫ראה — רק למען' הקורא לא אחשה^ ראשונה ‪ ,‬לחזור ולשנות‬
‫בקצ׳ר אמיץ ‪ ,‬הרכרים הנתנים כקפר ההוא• — שנית ‪ ,‬לישב‬
‫; מעט‪.‬מזער על‪.‬מבוכה זו‪ ,‬ולעיין היטב כדהרי ר״ה כהוציא‬
‫מהם כל התולדות הכמושות בפנימיותן — ואומר תחלה שכבר‬
‫הוגד לך מראש כשפר ההוא‪ ,‬כי אין הקבלה אחראית וערבאית‬
‫לאמונת הגלגול ער שבנפול הענף הזה יכרת שאלן מעקרו‬
‫‪.‬ושרשו — שמעת ‪ ,‬כמה נאים הדברים ‪,‬ומה טובים ומה‬
‫יופים להלהיב את הנפש היפה לכחור כטוב ולמאוק יכרע‬
‫כשומו לנגר עיניו כי כפעם בפעם ילווה אליו רוח טהור‬
‫וקדוש לעוזרו ולתומכר ‪ ,‬מה רב טוכו וכחו של עקר‪.‬זה להצדיק‬
‫דינו יתעלה ‪ ,‬ולשלק מעליי תלונות בכי אדם כראותם משפט‬
‫מעוקל כקיים הגופניים וצדיק ורע לו רשע וטוב לו —־ ולא‬
‫אכחד תחת !לשוני מהאועליות שיצאו מאמונה זו כימי‬
‫חכמינו ז״ל כעלי התלמוד שבימיהם רכים ונככדים מכתות‬
‫הפילושופיס‪ ,‬וכיקוד כת השתוייכים‪,‬הרשו לאכד עצמם בחרב‬
‫או כשם כאשי תקק נפשם כאלה החיים הגופניים ‪ ,‬רק‬
‫אנשים כה מעט כגון פ לו ט י נ ו ת וחבריו נזורו אחור‬
‫משלוח ידם לחבול כעצמם מיראת הגלגול כי היו אומרים‬
‫שהנפש חשוב לגוף אחר טוש או רע כפי תכונתה כעת הפרדה‬
‫מהגוף ‪ ,‬ע"כ קיו מזהירים להכין אותה ולשעדה כיראת‬
‫אלהים ומנוחת שלום השקט וכטח כשעת המיתה כדי שלא‬
‫תתגלגל כגוף חיה רעה ולהטקר ולהתקדש ‪ ,‬כמי ■שיכין‪.‬עצמו‬
‫ל ה כ י ן כ ה ו ר ו ת ה א ל ה י ס ‪commc lorsqu’ on est‬‬
‫‪ ioitic aux mystercs. Enncades LVIII-‬והיו עיניך רואות‬
‫צורך הטהרה והקדושה כמי שמכין עצמו וכו׳ וכל זה מקכיל‬
 ‫() ‪)( 2 0 0‬‬
‫ונקשר ומתיישכ יפה יפ ה ע ם הנזכר כאדרא כשם ר״ש והשתא‬
‫עדן הוא לגלאה רלא איעול כ כ סי פ א ק מי פלטרוי ‪ — ,‬ג ס‬
‫חשפתי זרוע קדשם של בעלי התלמוד כ מגל ה ע פ ח דווקא‬
‫מכל הראיות הנל ק חו ת מדברי ה ם להוכיח כי ידעו ו ה א מינו‬
‫ב פנ ה־זו — ואלו לא יראתי מ עו מ ק המושג כי רב הוא הייתי‬
‫מוסיף שמכתבי ה קי ש וממצות התורה יש להוכיח כן כלי ס פ ק‬
‫וכל אלה מו פ תי ם מ קיי מי ם אין זה מ קו ם כבוד ם להעריצס‬
‫ואדרבה יותש כ ח ם ויחשך מ אור ם כהזכיר אותם מבלי הביאור‬
‫הנצרך " הני ח ה לי ע ד שאגמור מל אכ ת הסתירה ואתחיל‬
‫לבנות ו לנ עו ע ״־־ ג ם ל ק ח ה אזנך שם שמץ דבר מ מ ה שכתב‬
‫י י ס י פ ו ן לרומיים כשייחס לכת הפרושים )שהם ח כ מינו ז״ל‬
‫כידו ע לכל משכיל( א מ ו נ ת ה ג ל ג ו ל — ומלבד היוסיפון‬
‫אורו עיניי לחזות בנו ע ם דברי ח כ ם ישראל‪,‬פילוסוף שעמד ע ל‬
‫נ ס כז מן יוסף או ס מו ך לו מ ל פ נ י ו‪ ,‬והוא פ י ל ו ן הנו ד ע‬
‫אצלינו בשם י ר י ד י ה והוא הולך ו מונ ה ככלל א מונו תינו ‪,‬‬
‫א מ ו נ ת ה ג ל ג ו ל ושוב הנפש אל גוף אחר לטהר ולצרף‬
‫‪Nicolas 237, Des doctrines qui‬‬ ‫אלאתה וקיגי עווני ה‬
‫‪ precede Jesus — Paris ,‬זיזי• ו על הכל ראוי ונכון לשית לב‬
‫לכל הגלויים הכוב עים מ ספרי האונגליון שאמונת הגלגול היתה‬
‫מ קובל ת אצל קד מוניכו והוא מ ה שנחלקו היהודים יעל ישוע‬
‫א ס היה ירמיה או אליה או אחר מ הנ בי אי ם הראשונים ‪ ,‬ואל‬
‫ת ת מ ה שידברו ספרי אלו מ מ ה ׳ששתקו ספרי ח כ מינו כי עלי הם‬
‫לא הוטל חיוב הסוד‪,‬כי אין שוטה נ פ ג ע ולא כשר ה מ ת מדגיש‬
‫כ אז מל‪ ,‬וסוף דבר — שותא רינוקא בשוקא דאכוה‪,‬או דא מיה־‬
‫והרי שתים אלה אבן נגף וצור מכשול כדרך זו הלך האורח‬
‫לא ידעתי כיצד י מל ט מהן ‪ ,‬וכשאני לעצמי ‪ ,‬יהפף הצור אג ס‬
‫מי ס וחלמיש ל מ עינו מי ם לחזק את ידינו ולדבר ע ל לכנו‬
‫ל אוב ת ה א מונ ה הזאת כאשר נדברנו שם — וג ם לא אחריש‬
‫שעל ה א גי ת להבדרשי אשר עליה ת ק ע יתדותיו האריה‬
‫מ מו דינ א שמתי עיני ולבי שם כ אי מ ת מ פגי ע ומכלל הדברים‬
‫אשבתי על ט ענ ת הח' מ מו דינ א שכתב שאיך יעיז פניו הכדרשי‬
‫לדבר סרה ע ל הגלגול לפני הלשכ״א אלו הגלגול נו ד ע אצלם‬
‫לא מונה נ כבד ת ו מ קוב ל ת בישראל ‪ ,‬ובאותה שעה לא שלטו‬
 ‫() ‪) ( 2 0 1‬‬
‫עיני׳ ב ר כ ר אשר עליו ה עי רנו כצרק ■הפכם זקש ב^פדו‬
‫הפלי ע ‪ 4 9‬שכתוך האגרה ההיא כתוב לא מד "גס ראינו‬
‫אגרת שלוחה מן הח' ה מופל א הר' ה מוב ה ק‪ ,‬רמכ״ן שלוח אל‬
‫־ לזכות רכינו הגדול ) ר מ ב ״ ם(‬ ‫האיתנים רבני צרפת •‬
‫'כרכרים רכים ו כ פ ר ט כ הר ח ק ת ה ה ג ש מ ה שהיו מג שימים‬
‫כ פד ה קי א כז מן ההוא •■ • • ג ם ה ח כ ם המשורר א‪..‬ן כ י ד א ש‬
‫)הוא ‪ S‬משולם ל׳ ר שלמה שזכרנו ל מעלה ע ל עניין שיעור‬
‫קו מ ה( העיד ע ל גדולי ארן מגו ריו‪ ,‬ואולי כ מ ה תל או חושד‬
‫—‬ ‫ככשרים א מר ה ס י ו ד ע י ם ’ א ל י ו צ ר ם ־ ש י ע ו ר‬
‫ע"כ ו כ א מ ת שכן כ תוב כשיד ר״מכ״ר שלמה ה נ ז ‪ /‬ו עו ד כ תו ב‬
‫שם ״לנו כנו נ ח מן למגדל עז‪ ,‬עז ר א ועזריאל • • ■ ה ם יוד עים‬
‫— ע ל כן נוראות נפלא ה ח כ ם זקש איך‬ ‫אל• יוצרם שיעור‬
‫ע ר ב הכדרשי אל לכו לשפוך חציו ע ל הרמכ״ן לפני הרשכ״א ‪,‬‬
‫ב א מו ר עליו שהיה מ ג ש י ם כ פ ר ה ם י א ־ כ י ש כ ח י המ שורר‬
‫על היודעים אל יוצרם שיעור ״ חוזר ג״כ ע ל רמכ״ן כנ ר א ה‬
‫מלשונו ‪ ,‬עוין ל מ על ה ־ ״ ו מזה 'כלמוד שדרכו של ‪ .‬הכררשי‬
‫לה טי ח דברים‪,‬ולא מזו ב ל כ ד‪ ,‬אכל ג ם מ מ ה שנקתייע הבדרשי‬
‫בהתנצלות הפילוהופיא באגרתו הלזו מדכרי ר' יונה כן גנ א ת‬
‫‪.,‬כהקד מ ת ם׳ ה ר ק מ ה שהקדים שם ■כללים ההכרחיים ל מלאכתו‬
‫לקוחים מ מ ל א כ ת ההגיון וכו׳ ו כ א מ ת לא לעזר ולא להועיל‬
‫זכר את רכינו יונה‪.‬כי הוא ז״ל ה ר א מ ע צ מו מ ר חי ק ה ח קירו ת‬
‫הפילוסופיות כאשר הרגשתי בא מרי פיו דקה״א ואחד כן‬
‫העירני כצדק ג ם אהוכי הח' והחוקי■ ה מו פל א שניאור‪ .‬זקש‬
‫כר״ו כתחיה ב' הפ׳ ‪ ,‬וג ם אהוכינו הנז' לא יוכל ל ה ת א פ ק‬
‫מלשאול את ע צ מו ״ מ רו ע החריש הכדרשי מ מ א מ רו זה של ר' ‪.‬‬
‫יונה״ ויותר היה יכול להקשות ולשאול — ״איך יעיז פניו לפני‬
‫הישב״א לזכור את ר' יונה להניגורו והוא קטיג‪-‬ורו״ ! —‬
‫וככל זאת לא נ מ נ ע מע שות הבדדשי כמו שלא נ מ נ ע מלשכת‬
‫ולגנות כרכור אחר את רבו הרמכ״ן כ מ ו שלא נ מ נ ע להכיא‬
‫לו ס מו כו ת לתועלת הפילוה׳ מ ה כוזרי ‪ ,‬ע ם כי ע ק ר שישי‬
‫הכוזרי כ ח כ מ ת התורה ו הקכלה אחוזים ו מ עו רי ם כאשר יעיר‬
‫בצדק ג ם הוא א הובינו הנז' )דל״ג( וכן לא יבוש ולא יכלם‬
‫‪.‬‬ ‫מלדבר סרה עלי־הגלגול כ פני הרשב״א ־‬
‫‪26‬‬
 ‫() ‪) ( 2 0 2‬‬
‫־ועתה אני אומר — ט ר ם נכוא■‪,‬לראות ו ל כיו ק בו כ רי ד ״ פ‬
‫אל נא תהי מריכה כיני וכין האורח ע ל פרט־ זה ‪, ,‬ואנחנו ג ס‬
‫שנינו נ א מ ר שפה א ח ת ודברים אתרים ‪ ,‬כי ‪ S‬ס ע די ה‪ ,‬כ ח ש‬
‫בקבלה ויאמר לא היא כשמה הבדוי■ והמזוייף ו א חר כל זאת‬
‫שאלה‪:‬קטנה־ אשאל מ ה אור ח ‪ ,‬וכה או מר לך — א ם יש לאל‬
‫‪ ,‬הראני כא ר ק א ח ת ולא‪ .‬יותר‬ ‫ידך ‪ ,‬א ם כצדק כל אמ י י‬
‫מ א מונו ת ישראל שלא ימצא כמ שך הז מני ם גלול אחד או‬
‫הרבה משלומי א מוני ישראל‪.‬שיטילו ס פ ק באמתו־תה • — פ נ ת‬
‫הה שגחה ‪ ,‬הלא היא רכה ונכבדה ‪ ,‬יסוד ו ע ק ר לתורה‬
‫ו ל ת עו ד ה‪ ,‬ובכל זאת צאו וראו כ מ ה מגדולי ישראל נתפתו־‬
‫אחר ס פ קו ת הפילוסופיא ולא נ קנו לה מדור לפי כבודה —‬
‫־ הנ סי ם היותר מ פו ר ס מי ם כאומתינו לא נצולו משליחות יד‬
‫איזה יחידים ‪ ,‬כ ע מי ד ת השמש ליהושע לי ע ת רלכ״ג וכהנ ה‬
‫לכות ‪ ,‬השארות הנפש ורוחניותה עכרו־ ע ל ראשה תלאות‬
‫שונות ר עו ת וצרות ע ד ‪ .‬שהזידו לומר עלי ה שהיא ה כנ ה ~‬
‫רוחניותו יתברך היה ענן ו ערפל סביב ה קודם שיזרח שמשו‬
‫של רמב״ם ויחזיר ע ט ר ה ליושנה כא שי היתה ב א מנ ה א ת‬
‫הנבי אים ואת ה חכ מי ם‪,‬ול א בלבד המון ע ם ישראל אכל ראשי‬
‫האומה■ וקציניה הראו לה פני ם מ ס בי רו ת ^ ־ ביאת המ שיח‬
‫מ אז החל רבי הלל בג מ ר א לומר ע לי ה אין משיח לישראל‬
‫שככר אכלוהו בי מי צדקי ה‪ ,‬מ ס פ ר שרשי ה א מונ ה נתחלף־כפי‬
‫ד עו ת ח כ מינו כרב או כ מ ע ט ‪ ,‬לרב ירבו ע ד י״ג ‪ ,‬ו ל מ ע ט‬
‫י מ ע טו ע ד שלשה ‪ ,‬כ אופן שכשם ישדאל*יכונה ה מ א מין אותם‬
‫ולדע ת הראשון כופר יקדאו לו — עניין עול ם הכ א ■ותחיית‬
‫ה מ תי ם אשר ה ס פנו ת גדולות כ א מונ תינו ‪ ,‬נ חל קו כ ה בנ ת ם‬
‫גדולי ח כ מי ישראל לא כאיזה פרטים אכל בעי מרי ם גדולים‬
‫באופן שישתנה העניין לגמרי כאשר יורק מכלי אל כלי ו ט ע מו‬
‫לא י ע מו ד בו ולא יכירנו עו ד ה חוקר ~ חלוש העולם שגס‬
‫לדעת רמב״ם היא היתה לראש פנ ת א מונ תינו ככל זאת לא‬
‫נ ת א מ ת ה אצלו אלא אחד שנתאמ׳ן להלאות כי מופ תי ה ק ד מו ת‬
‫ומופ תי החדוש שקולים ובא הכ תוב הנבואיי ו ה כרי ע ביני ה ם‬
‫— ‪ .‬עניין ה פ ס ל ה עולם וחרבנו אף‪ ,‬ע ל פי שכפי ע דו ת‬
‫הכתובים וביותר כפי דברי חז״ל ג ס הוא מ עו ת ד לכלה‬
 ‫׳‬ ‫‪.‬‬ ‫‪)( 205 )(.‬‬
‫ונ אר צ ה‪ /-‬ו ע ם חז״ל ה הכי מו פ י ט א‪ .‬ג ו ר ה ‪ ,‬פ ל א ט ו‬
‫וה התריכי ס הקרוכים להם ככל פונות‪ .‬פ י פ נו‪ ,‬עכ״‪ 5‬רמב״ם‬
‫כשם א ר י’ ט ט ו ירגל; ותחת כנפיו יחהה האומר כי ה שמים‬
‫והגלגלים לעולם י ע מודו — ובכל אלה לא ׳־תמצא דכר שיצא‬
‫׳מהכלל כלו ‪ ,‬ומגכולי היהודית והרככות ‪ ,‬־שאלו ב אנו ל מנו ת‬
‫׳ ה מחלוקות שכפלו ב או מ תינו ע ד להפריד כין הדכקי ם ‪ ,‬ולהוציא‬
‫חוץ ממחיצתינו חלק מ ע ם ישראל יגדל ה כ א ב מאד ‪,‬׳ו עו ד‬
‫תיתיף תת כ ח ה הראיה כפלים לתישיה — הלא תו שכע״פ כולה‪.‬‬
‫כ מו ת שאיא הוכחשה מי מי קדם שנות עול מי ם ‪ ,‬ג מול וענ ש‬
‫ג ם ה ם היו לשמצה ב ק מי ט ‪ ,‬אחדות האל כ״ה חדל להיות לה‬
‫שיש ׳כלכוית'איזה יהודים והם היו שאור לעתה שנחתו מ ה‬
‫מעיד־ עליה — נצחיות התורה כתרוה ו מנו ח ה הדריכוה ע ל‬
‫‪ p‬ת פוג תורה ‪ ,‬ושפחה כי תירש גבירה ~ ולא אזיד להכיא‬
‫ב מ ה פ ר הכחישית האלה ‪ ,‬הכחשת רכינו העדיה כ א מונ ת‬
‫הגלגול חלילה לי מאלהים להקל בעצמותיו הקדושים ו מ אן‬
‫יהיב לן מ ע פ רו ת זהב לו ונמליינהו לעיינין־ ‪ ,‬אבל ב מ ח פ ר‬
‫מ פ ק ד הראשונים שז כ ר תי בחודם תבוא נפשו ובק הל ם יחד‬
‫׳כבודו‪.,‬כי כ מו הו כ מו ה ם ■לא נשאו פני ם לא מונה מ א מונו ת‬
‫ישראל ׳ הקכו עו ת ו ה מ פור ח מו ת כ או מ תינו‪ .‬״‪ -‬ו מ א ח ר שהעניין‬
‫א מ ת מצד עצמו והחוש והנחיון מ עירי ם עליו ‪ ,‬נ פ ט ר ה חו ק ר‬
‫מדי חיוב כריתת ■החיכות אשר הביאו ה ח כ מי ם •לידי מרה זו‬
‫— רק א ח ת היא על כן אמרתי‪ .‬לא אשתוק מ מ כ ה והוא כי‬
‫הגלות והפוור לד׳ רוחות העולם היה ב עו כ רנו‪ ,‬כי לו נשארו‬
‫יש'יושבים על א ד מ ת ם‪ ,‬ותורתם ו ח כ מ ת ם ל א־ הור ק ה מכלי‬
‫אל כלי ובגולה לא הלכה ‪ ,‬ככל הי ה לנו אבן כחן לרעת ולהכיר‬
‫הדבר אשר דברו ה' ~ כי מ ה שידעוהו חכ מי האו מה כ מ קו ם‬
‫אשר יבחר ה' הוא ה א מ ת — ואת הנותר ה חר מנו כי בדוי הוא‬
‫מלכו ת האנשים — אך ע ם גלות ישראל ופזורם‪,‬גלתה ונ תפזרה‬
‫תורתם ו ח כ מ ת ם ‪ ,‬וכל אחד כטל נתח טוב ‪ ,‬ירך או כתף וילכו‬
‫יזה מ פ ה וזה מ פ ה והתורה כשלמותה לא נשארה עוד כ מ קו ם‬
‫אחד כ ״ א‪ :‬מ ע ט הנה ו מ ע ט‪ .‬הנ ה בכל מ קו ם ומקום‪,‬ולא תקרא‬
‫תורה׳ שלמה כ״א בהתאהף חלק אל חלק ובה תקרב עצם אל‬
‫עצ מו‪,‬־וזה פשט־ קרוס ל חוד‪.‬כלו ת השכינה ‪ ,‬ומזה קרה כי‬
 ‫()‪)(204‬‬
‫‪.‬באורך‪ ,‬גלותינו ל פ ע מי ם שלכל ישן נושן יאמרו עליו ■השומעים‬
‫ראה זה חדש‪ ,‬־ לא מ פני חדושק רק כ ע בו ר היותו חדש אצל‬
‫ה שומעים ‪ ,‬הלא ■שמעת מ ה שהיה כז מן ר׳ צמח גאון שנת‬
‫אלף קצ״א לשערות שכא איש אחד מארצות רחוקו ת אשר‬
‫־בהודו המזרחית והוא א ל ד ד ה ד נ י לארץ א פרי ק א־ו הי ה‬
‫דכורו כדכוד ה ע ב רי ם והנביאים ‪ ,‬צח מ א ד ‪ ,‬ובידו הפרים ‪,‬‬
‫שלא נוד עו מלפני ם ‪ ,‬והם ה פ ר הי ש ר ו ה פ ר י ה ל כ ו ת‬
‫ו ד י נ י ם “ ושניהם‪ .‬כאחד ע די ם נ א מני ם ע ל‪ .‬ה א מו ר ע ד‬
‫ע ת ה‪ ,‬כי בה' הישר נ מ צ או‪ .‬איזה הפורים ופ ר עי ם לא נו ד עו‬
‫אצלינו מ אז‪-,‬ו כ ה' ההלכות והדינים עינינו הרואות כו תלי‬
‫תמיהי דדכירי ■אינשי — ה אח ת כי הדינים ע ם היותם נוהרים‬
‫ע ל כללי תורה שבעל פ ה משונים כ מ ק צ ת מ ה פ ה ״ ד׳ ש לנו‪,‬‬
‫והשנית שהלשון ע ם היותו כנוי ע ל שרשי כתכי הקדש ‪ ,‬הנ ה‬
‫באו בו מלות זרות לא נ ד ע ה שחרם וקדוב הדבר ונראה אצל‬
‫החוקרים שהמה מלים ע ב רי ם אשר רברו כ ה ס ב״י בי מי ם‬
‫ה ה מ ה — ) א ג ר ת ר״י כן קריש ‪XXII.‬־(‬
‫ו ע ת ה אשא רעי ל מר חוק ג ם בימי הנביאים ‪ ,‬כי ג ם בז מנ ם‬
‫אני רואה שלפעמים יקרה‪.‬לנכיא ללמד ד ע ת את ה ע ם ב א מונ ה‬
‫או מו ה ר‪ ,‬רכר שלא נ ש מע כ מו הו ‪ ,‬ו כ מ ע ט היה לזר ב עיני ה ם ‪,‬‬
‫ורק אחת אזכור ה עולה על כלנה כי רכה היא — הל א א ם כ א מ ת‬
‫פנ ת התחיה לא נ ע ל מ ה מ עיני הראשונים עכו‪-‬לא היתה נו ד ע ת‬
‫כ״א ליחידי הגלה ‪ ,‬והרכור כה כ מ ע ט לזר יחשכ כאשר יראה‬
‫הרואה משתיקתן של ‪.‬ראשונים או לפחות מרמיזותיהם‬
‫ה התו מו ת ו ה ח תו מו ת — עכ״ז כא ע ת ל חננ ה ולפרשמה ע ל‬
‫שער כ ת רכים‪ ,‬כאשר על ה כמח שכתו ית' לטובת הכלל וב ח ר‬
‫לו יה איש חמורות להודיעה כמליצות מבוארו ת כארי הי ט ב‬
‫יבינם‪.‬אי ש ואיש חכ ם יהיה או ה כ ל‪ ,‬ולולי שהכין ה' ל כו ת‬
‫שומעיו להקשיב אזנם אל דברי הנ כי א כס‪.‬עט היה נחשב‬
‫אצלם כ מגיד חדשות מלבו‪,‬והיו בו ע טי ם בו ובדבריו לאמר כי‬
‫דבריו חדשים מ ק רו ב לא שערום ראשונים כאשר או מרים‬
‫התורת ואיעתו על ח כ מי הקכל ה — ו כ הנ ה רכות יכול הייתי‬
‫להוהיף לך גב! מז מן הנבי אים ג ם מז מן ה ח כ מי ם כבית שני■‬
‫‪ .‬אלא‪..‬שלגדולה מזו א תה מ ו כ ן ~ והוא שלא בלכר נ ח ל ק ה‬
 ‫() ‪)( 205‬‬
‫ונפרד ה ח כ מ ת התורה הכל שכט ישכמ וקהל וקהל מ;שראל‬
‫ע ד שכיחת כל אחר מ ה ם תהיה ידיעתו ו ח כ מ תו של תכירו‬
‫כ פ ר ש ה — אלא' שגם אצל הגוי ס נפלו איזה פתותי לחם‬
‫מ ח כ מ ת חוי תינו ‪ ,‬ולא נ מ נ עו חכ מי ישראל ללקע אורות מ פ ת‬
‫ו מ פ ה כל מ קו ם אשר ימצאו למוד יקר ־ לתפח ע ל נחלתן‬
‫ולהשלים ול ה ת מים תירתם ו ח כ מ ת ם‪ ,‬אין‪ .‬די ב א ר'י ק ר תפ אר ת‬
‫גדולתן כזה כי ב מ קו ם שאתה מוצא גדולתן שם אתה מוצא‬
‫עכותנו תן ויו ח כ לכם ‪ ,‬יה ש תוקקם ל אמ ת יהיה ה או מיו‬
‫ישראלי ‪ ,‬פ ל שי‪ .,‬ע ר כי ‪ ,‬או יווני — הלא ‪ S‬ע קי כ א‪ .‬למד‬
‫מ ה ער כיי ם לפרש מלת'יוכל — ו מ ה שפ ח ה של כית רבי למדו‬
‫ה ח כ מי ם מלות קשית ולא יכושו ‪ ,‬ולמדו מ הו צ י מ א הנזכר‬
‫כ מ שנה מ פי מוכר כ ה מ ו ה ע ר כי ~ ולא נחשב להם לעון‬
‫ו שגיאה'אצל ‪.‬בני ^רורה ולא אמרו עלי ה ם שמכניתיס יצלם‬
‫כ היכל ו מ ע ר כי ם חול כקדש ~ או שגעון ו ע י כו ב כ מו‬
‫שאומרים עלינו כעלי הריב — ו מ ל כ ד קההתר ו ה ה על ם אצל‬
‫יחידי הגולה מ איז ה‪ ,‬א מונו ת אשר עליו כי כ רנו כה מוך כ א ח ת'‬
‫■מההכות המולידות השתיקה מ ה ם או רמיזתם רוקא אצל‬
‫הראשונים ~ עו ד ז׳את אדרש הכה'■אחרת ארוכה ונ ר א ת‪,.‬‬
‫והיא שכל ה א מונו ת ־בכלל ‪ ,‬היו בכלל תושככן״פ ‪ ,‬כי התורה‬
‫שבכתכ איננ ה מל מד ת ה א מונו ת כ״א המע שים והתורות‬
‫ו ה מ ש פ עי סו כ ל מ ה שי ב א כ ה מ ה א מ ו נ ו ת‪ ,‬א ם תזכ ה‪ .‬ת ב חין‬
‫שהכל כלאחד יד ובדרך הלוכו שלרכור הם מ קריבים לפנינו‬
‫רמזי ה א מונו ת •־ וואת היתה מ פני כי אין תכלית תו׳ שככתכ‬
‫ללמד י ת ו א מונ ה — כ״א מע שים ‪ ,‬וחוקים ‪ ,‬ומ שפטים ‪ ,‬והיא‬
‫משכה הדבור כלפי הכלל ו ה או מ ה ולא כלפי היחיד ‪ ,‬ו מז ה קר ה‬
‫שלא כאו ב ה כ״א רמזים קלים וקצרים כ ענייני ה א מונו ת —‬
‫ואף ג ם זאת‪,‬־‪.‬שרבים מאלה הרמזים־ תמצאם בתו׳ ובנבי אי ם‬
‫באופן שהכית פני ה ם ע נ ת ה כ ס ‪ ,‬כי היו מושרשים ו מ פו ר ס מי ם‬
‫אצל המון ע ם ישראל ו מ ה ם לקחו הנביאיס ‪ ,‬דמיונות ‪ ,‬משלים ‪. ,‬‬
‫■ותארים ‪ ,‬לפאר כ ה ם מליצותיהם‪ ,‬כי כ מו שיחידי סגלה ונכוני‬
‫ע ם הם נו צ רי‪ .‬ה ח כ מ ה‪,‬ו שו מ רי ה א מונו ת ה ר מו ת‪ ,‬ה ש כ ליו ת‪,‬׳‬
‫הפילוסופיות ‪ ,‬כן‪ .‬ה ע ם ככללו ‪ ,‬הוא אוצר וכלי מ חזיק התורה‬
‫שבעל פ ה ככלל — ו כנ ס ת יש'־ היא ה א ם שעליה נצטויכו‬
 ‫()‪)(206‬‬
‫ואל תטוש תוי ת א מך כ מו שדרשו רז״ל תיי ת אי מהך — ו א מ ח‬
‫אש הלכה רו פפ ת כידיך פו ק חזי מ אי ע מ א דכר — יהלל הזקן‬
‫א מ ר א ס א י כ ס כ כי א י ם הם כני נכיאים ^ו א מ רו מנ הג‬
‫ישראל תו ר ה‪ ,‬הכל מ מ ה שיורה כי שדי ה או מ ה הם מריקים‬
‫עלינו זהב ה קו ר ה‪ ,‬ומ שם ‪ ,‬מ ק ר ב ה א ו מ ה‪ ,‬ילכ ע מו ק ‪,‬‬
‫ייצאו' כ פ ע ם ב פ ע ם מי ם חיים לרוות צמאוניכו‪ ,‬והרואה הכלת׳‬
‫מ א מין בתורה שכעל פה• יחשוש כי שגיאית ה ה מון ה מ ה‬
‫' ה מ ת פ ת ה אחר־הכלים כ מו שקרה לאיזה כואכי הזמן שצראותם‬
‫כי א מונ ת ה מל אכי ם ‪ ,‬וה שייס ‪ ,‬והתחיה ‪ ,‬וה שארית'הנפ ש לא‬
‫נלמדו לנו מפי■ הנכי אי ם כאאת ה א מינו ת אשר להן יאות‬
‫ל ההכיס א מרו בלבם כי דמיונות ה מיניו ת הנ ה ולא זולת —‬
‫ז מ ל כ ד כי כ מו זר יחשכ שהככיאיס יקחו‪,‬מליצותיהם ומשליהם‬
‫מ מ עיין נרפש ו מ קו ר י משחת ויקיימו ההמון כ ט עו תו תח ת‬
‫א שי היה להם להלקם הי מנו ‪ ,‬הנ ה‪ .‬ה כו ת בי ם אלה לא הכי טו‬
‫'כי א מ ו נ ת י ש ר א ל איננ ה כלל כ תו כ ה ע ל הפ ר — ו ה תו ר ה‬
‫שבכתב ע ק ר תכליתה ללמד ר ע ת מ ה י ע ש ה יש׳ כ כ חינ ת‬
‫הייתי אי מ ה מכלל ה או מו ת וכל מ ה שבא כ ס פרי ה מ א מונו ת‬
‫ו ד עו ק הכל כלאחר יד ו מ פ ח מרוצת הכתיבה ‪ ,‬ולא להשקפת‬
‫תכלית הלמיד ^והפרסום — וככל מ ה שנוגע לפרטי המצות‬
‫ו ה א מונו ת הדכר מ סו ר לאומה וזקניה שהם מ ב ח ר אנשיה ו ה ם‬
‫נושאי תו שכע״פ כ מו שהארון ו ל׳ ת הוא נישא התורה שככתב‬
‫ו כ מו שקרה לכל שאר ה א מונו ת ג ס לפי ד ע ת החוקרים החפשיים‬
‫חללן ‪TSieolas. Des Doctrines precedentes a Jesus . -‬‬
‫־‪® 3 H .240 .‬יגי׳־יז שערם היותם מלומדים מפי יהנכיאיס‬
‫ו ה ח כ מי ם היו מבצבצים ועולים כלכות ה או מ ה כי שמה ה ס‬
‫־מופקדים מיום היותה כ מו שעצינו בשליתות מ שה' שבדקו‬
‫או תי ע ל פ י ה א מונו ת ה מסורות' אצלם כמ׳ ש ואמרו לי מ ה‬
‫ש מו וכו' — כן ה ר בי היה כ ת מונו ת הקכל ה וכגלגול כ פ ר ט‬
‫שלהיותו קל ה ה כנ ה ואינו צריך עיון גדול היה נתון כחדרי‬
‫לכות ה ה מון מ ק ד ם ק־ מ ת ה ושמת נשמר במשך הדורות —‬
‫וג ם כ שנכחד מלכות ה ח כ מי ם שמה ט מן בארץ חכלו ע ר יום‬
‫קו מוו ה ר או תו ע ל פני חוץ‪ ,‬ורכים מ ח כ מי ישראל כר׳יס ורבי‬
‫כני מן לא ידעו מ ה הוא‪,‬כמו'שלא ירע הלל מ ה לעשות כ הב א ת‬
 ‫() ‪X 2 0 7‬‬
‫הכין צקרכן פ ק ח ‪: ,‬וההמון ידעהו מ כ ה קכלה ו מנ הג‪ .‬ש הי ה‬
‫כידס וכמו‪-‬שאימרו א סי ה ל כ ה וכו׳ פו ק חזי■ מאי ע מ א ד ? ר‪,‬‬
‫ט ה או מ ה ז ק נ ה מ ז ק נ י ה להיותה כוקע‪.‬ת ו עולה ע ד א ט ת‬
‫העולם אל צור קוצכה מ מנו ^‪-‬ולכעבורלא׳תחשוכ כי היו דברי‬
‫אלה תלוים ע ל בלי מ ה וריח ראיה ו ט ע ם‪ .‬לא ע ד ת כהון‪ /.‬מ א‬
‫וראה בי ענ ת ה בי צדקתי ולא מראיות‪ .‬אשר אביא מ מ ר ח ק אבל‬
‫מדברי ד״ה עצמויורק אותו אכקש שיתן עדיו ויצדקו העקוב'• ‪.‬‬
‫‪.‬א׳‪-‬עיניך תראנה יקר ת פ א ר ת ה ל מו ד הראשון היוצא מדבריו‬ ‫‪.‬‬
‫כ או מרו אבל‪,‬אומר שאנשים מ‪.‬מי שנקראו יהודים‪ ..‬מצאתים‬
‫או מרים ב ה ש נ ו ת וכו' ומזה הלשון עין‪ .‬רואה כי איך‪ ,‬שנחליט‪.‬‬
‫כ ד ע ת י״ה ע צמו‪,‬הנה הוא ע ד מ מ ה ר כי כאותו פר ק ובאוחו‬
‫זמן כ כ ר היו יהודים מ א מיני ם בגלגול ‪ ,‬ולדעת חוקרי ז‪.‬מנינו‬
‫כי ה ק בל ה חולי חדש הו א'נ ת פ ש ט ב או מ ה מזמן■ קרוב יהיו‬
‫‪- ...‬‬ ‫יי ‪- .‬‬ ‫דכרי ר״ה אלה‪ .‬לקוץ מכ איב וחלון מ מ איר •‬
‫ב' • מציאות שמות מיוחדים לרעותם אלה אינו‪ .‬רק'•אות‬
‫ו מו פ ת לקד מו ת ■האמונה‪ .‬ההיא והשתרשה באומה‪ .‬כיי לא‬
‫‪.‬ימצאו תארים •כככדים לרעות אשר יולדו תמול שלשום‪■,‬‬
‫ו א ת ה תחזה ‪.‬שמדברי ר״ה נר אה ■שהיו ככר להם תארים‬
‫ושמות מיוחדים ‪ ,‬כ או מרו או מרים בה שטת וקוראים אותו‬
‫ה ה ע ת ק ה ‪ ,‬ואולי מלשון יווני למרו לכ ט תו בשם זה‪ .‬ו ג ס‬
‫מ קורו זה א שי שיערנו■ הוא מכלל הראיות המעידות■ ע ל‬
‫קדמותן כי לא אאמין שבזמן קרוב לרבינו ס עדי ה יהיו מ בני‬
‫ישראל כל כ ך כ קי אי ם‪ ,‬ב ח כ מ ה ולשון יוני ע י שיתרגמו מליצה‬
‫אח ת פילוסופיית מלשון יוני ללשונינו כ מו שתרגמו לדעתי‬
‫מל שוןיוןלל״הק‪.‬מלת מ י ת י מ פ ס י ק ו ס י כ או מ ר ם ה ע ת ק ה‬
‫‪..‬‬ ‫כי כן ממש■ הוראתה בלשון יון •‬
‫ג'■‪ .‬ואל השלישי לו בא האורח בשום שכל לא היה מפריז ע ל‬
‫המרה‪ .‬לשמוח כדברו ר״ס כמוצא‪ .‬שלל רב ‪ ,‬שהרי ר׳י׳ס כתב ויש‬
‫מ ה ם ר ב י ם שאומרים‪".‬־ ו א ם כזמץ רבינו ס עדי ה היו ר ב י ם‬
‫ה או מרים ככה ‪ ,‬איככ ה אוכל לשער כ מו שישער האורח‬
‫שחכמה ח״שה היא — ‪ .‬מ צ אנו ה ‪.‬כשדי י ער ?‪ .‬ולא יד עוה‬
‫‪. ..‬‬ ‫י‬ ‫ק ד מונינו תמול שלשום ? ‪.‬‬
‫‪ • h‬ועוד א חי ת היתח שם ובקשתי לגלותה והוא שהשגעון‬
 ‫()‪)(208‬‬
‫ץ־הערכוכ שהשליך ת פ אי ת יש׳ ר ״ ס' על ראש־ ה מ קובלי ם ^‬
‫הרואה יראה בדבריו שהפרופים אאלה אינ ם חוורים למי‬
‫הי ד ק ד ק כ ה ה הי טב אלא לחלק השני מ ה מ א מ ר היינו שתהיה‬
‫רוח ארם כ ב ה מ ה ורות הב ה מ ה כאד ם ! ועל אלה א מ ר ר״ה‬
‫שגעון ו ע ר בו ב ‪ ,‬ו ג ס ה מ קו כ לי ס‪ ,‬כ מו הו יאמרו ולא ובחירו‪ ,‬כי‬
‫מ עול ם לא ש מענו אותם מל מדים שרוח הב ה מ ה תהיה כ אד ם‬
‫‪-‬כמ״ש ר״ה משם אנשי זמנו ‪ ,‬וג ם שוב רוח אדם כ ב ה מ ה אינו‬
‫מו ה כ ם מכל ה מ קובלי ם ‪ ,‬והפלא שפילוהופיי אלכהנדריא שהיו‬
‫כתחלת־זמן הא מור אים היתה להם א מונ ת הגלגול ארם כ אר ס‬
‫לודאי■ ‪ ,‬ואדם כ ב ה מ ה ל הפ ק ושמא ‪ ,‬וג ם זו מן ה תוכ חו ת כי‬
‫שתיהן ילדי ז מ| אחד ה ס — ע ו ו ן ‪Enneades par Bouillet‬‬
‫‪V 0 1 . 1°. 385. ed. Paris ,‬‬
‫הן אלה קלות התשובות שישיבו ה מ קובלי ם ע ל דברי ר״ם‬
‫ולא כאשר ע שה ע צ מו ה מ ח כ ר כמליץ ב ע ד ם כאעגרו שר״ם‬
‫ל א ז כ ה ל ק ב ל ה ו ד ו ת ה ק ב ל ה מפי ח כ ם מ ק ו ב ל‪ ,‬כי‬
‫לזה י ק ר א‪.‬י חי ה כ קנ ה ודברים של מ ה ב כ ך‪ ,‬כי עינינו הרואות‬
‫שלקחה אזנו שמץ־דכר־מהודות א ל ה‪ ,‬ואיך י א מין‪ ,‬ה קו ר א‬
‫‪ -‬שלא זכה וכו' אין אלה כ״א דברי רו‪.‬ח שהוציא מפיו ה מ ח כ ר‬
‫להכניה כלב ה שומעים כי אין‪.‬ל מ קובלי ם מ ה להשיב אם לא‬
‫מליצות ריקות ושדופות וכל רוח אין ב ה ם כאלה וכיוצא כאלה‬
‫‪.‬ולמען יהקל המהילה ויפנוה הדרך לאורח להשיב ב חז ק ת היד‬
‫־כיר״ה לא היה כלתי יודע א מונו ת הגלגול וכו' כאשר השיב‬
‫כ א מ ת ויפה דן יפ ה הורה יפה חייב ובנקל יוכל להתפאר‬
‫להרוה מבצרי ה מ ח ב ר אשר ת ח ת חו מ ה גבו ה ה דלתים ובריח‬
‫הוא מציב לפניו הוגה כשושנים לכ עכור יוכל האורח לדלג‬
‫עליה כקפיצה א ח ת ולאמר אך עשרתי ־ — ואם דברי‬
‫ה מ ח כ ר שרכינו ה ערי ה ל א ז כ ה ל ק ב ל ו כ ו '‪ ,‬לא יוכנו‬
‫ע״פ הכוונה שאנו מי ח הים ל מ א מ ר זה — ע דיין נוכל לקיימם‬
‫ולצרפם ולבארם ‪ ,‬והוא שנאמד כי א ע״פ שי״ה יד ע קצת‬
‫מ א מונו תי ה ם ‪ ,‬עכ״ז מ א ה ב ה ם מ פני שלא זכה לקבל ‪ ,‬כלומר‬
‫שלא הגי עי אליו כאותו■ אופן שיוכלו להוליד כלבו א מונ ה‬
‫שלמה כאשר הגי עו אליו שאר דברי התורה מפי רכותיו‪,‬כי מ ה‬
‫שידע מ ה קבל ה לא מרבותיו קבלו אלא כקול ט מן האויר‬
‫ו מקול‬ ‫־‬
 ‫() ‪)( 2 0 9‬‬
‫ומאול הכרה שהיה כין היהורי־ם ה מ א מי ט ם כה — 'ומזה‬
‫■ קרה שהרתיק אותה כי ^לא נרןבצו כאו ל ע עי ר' ■קעדיה‬
‫האותות החיצוכים ה מעידי הי על א מ תו ת הדכרים ו מקורן‬
‫הראשון — וכן נוכל לומר נ ם ע ליי מ כ ״ ס — ו ה מ ת כ ד המליץ‬
‫ב ע ר ■הקכלה עשה אזנוי כ אפרכ ה ת לשמוע ־דכדי שקר מפי■‬
‫האורח כשאמר משם ר״ה שהגלגול היתה קבר ת ק צ ת‬
‫אנשים ‪ ,‬ו כ א מ ת לא ק צ ת אצשים א מ ר ר ״ ק׳ א ל ל ר כ י ם‬
‫כאשר ש מ ענו ל מ עלה באר הי ע ב מפיו ו מ פי כ תבו ־‬
‫ואם א מ ת נכון הדבר שכבר היו אצלינו רכים ונכבדי ם‬
‫שיאמינו בגלגול כיצד יעיזו עוד פני ה ם המכחי שים להכחיש‬
‫■ ק ד מו ת ה קבל ה‪ ■,‬והלא ר״ם שעליו נ ה מ כו הוא כ עו כ רי ה ס ‪,‬‬
‫הוא ה ע ד‪ ,‬הוא ה רי ק‪ ,‬כי כאותו פר ק נמצאו כ ק רב ישראל‬
‫א מונו ת ה ק בל ה‪',‬ול א כלבד ב מ ה שדבר על א מונו ת הגלגול‬
‫שאינה רק ק עי ף מ ק עי פי ה ח כ מ ה הרבים ‪ ,‬אכל ג ם כאשר ע ל■‬
‫שרשי ה ח כ מ ה ע צ מ ה י ת ח קה הגאון ז״ל ו הג ם שלא ה מ ה שכמו‬
‫'לקבול ולא קבל עליו עול מ ל כו ת ה‪ ,‬ככל זאת אליה ■ירמוז‬
‫כ א פ ק מ ה א מונו ת הר מו ת שבזמנו כ ק פרו מ ה א מונו ת ו ה ד עו ת ‪,‬‬
‫מ א מ ר ראשון‪ ,‬מדי דברו ע ל החדוש ‪ ,‬ואליה ייחד מ ר ו ר שני‬
‫אחר ק מו ך לרעתו הנ א ה ב ה ‪ ,‬והיא אשר יקרא לה בשם ד ע ת‬
‫ה ר ו ח;נ י י ם ק ד מ ו נ י י ם )*( וכזה יעיר אזן להכין ולהשכיל‬

‫ף ( לא ידעתי אם הקדימני אדם ואשלם לו שכחי סלתים בליאור דכוי ר״ם‬

‫הללו הנוגעים בכנף כנד הקבלה‪ ,‬יאס מוסכס כעיני הכל כ מו ס מו ס כ ס‬
‫אצלי כי על המקובלים תטוף מלתו‪ ,‬ולמען ידע הקורא כי לא לחנם הרחבתי‬
‫פה לגזור ולומר כי עליהם שם כל מעייניו כדעת השני ‪ ,‬לכה כא אתי וכריה‬
‫דודים נתעלסה כמליצות הגאון ‪ ,‬ומתוכן יצא אור גדול לדעת אל מי מקדושים‬
‫יבכה בדבריו אלה ‪ ,‬הוא החל וכתב ‪ ,‬והדעת השני)בעניין החדוש( דעת מי‬
‫שאמר שבורא הדברים יש לו נשמיט ריהנייס קרמוניי□ מהם ברא אלה הגשמים‬
‫המורכבים ע"כ ‪ ,‬ואלה הרוחניים לדעתי הם ספירות הקבלה בלי ספק ‪ ,‬ואל‬
‫תשתומם על מלת גשמים‪ .‬באלו תודה עניין גיפני ‪ ,‬כי מלכד שנשס פעמים‬
‫הוראתו כהוראת עצם ) ‪ ( Substantia‬הנה שוכרו כצדו מלת רוחניים‬
‫המורה על הרוחניות‪ ,‬ועוד להלן דבר י « ד הוא על הרוחניים האלה כזי׳הל‬
‫"והדברים ההם )הרוחניים( הס אצלם ק ת ס הגשמים״ — ועוד לפנים "אכל‬
‫אני דואה שיש במלאכה זו סתירה והיא שהעושה אצל□ אס הוא יכול להפיך ‪,‬‬
‫את הרוחניים‪.‬גשמיים וכו'״ וכופל עוד וכותב "כ״ש שלא יוכל להפכם מן‬
‫הרוחניות אל הגשמיות ‪ ,‬וכן במשך הויכוח ‪ ,‬תמיד קורא אותם רוחניים סתס״‬
‫‪27‬‬
 ‫()‪)(210‬‬
‫כי ששובה היתה בז מנו הן מצד אנשיה ‪ ,‬ושוחריה ה ר ב י ם הן‬
‫מצד ע צ מ ה ויקר תפ אר ת גדולתה ‪' ,‬כי לא לשנס הרכיבה‬
‫~ ואומר עוד "וטען )בעל הדעה הזאת( ע״ז מס‪:‬׳ שלא ■•היה דגר כי׳א‬
‫מדג^‪ ,‬ואמת הוא שטענה זו לא שמענוה כלתי היום מפי המקוכליס ! אכל יש‬
‫־לך לדעת ב׳ לא ראי המקוכליס המסתפקיס כקבלה לג ל ה‪ ,‬כראי המקובליס‬
‫הנזתפלספיס • הראשוניס ‪ ,‬לא ימציאו מופתים ויזלוקיס מדעתס כזה שאין כן‬
‫המתפלספים שכינס ‪■ ,‬שירשו פעמים את עצמם ליזדש מופתיס ולישא וליתן‬
‫כיד ■שכלס‪.,‬וזה חלוק אמתי ונזועיל מאד מאד לתת לכל איזד מהקוכליס מדור‬
‫לפי ככודו ובזה נוכל להכין כיצד יאמר האומר כאמת ׳ובאמונה ג ס על ראכ״ע‬
‫גס עלרשב״ג‪,‬שהס מקוב'היינו מקיבלים מתפלספים שאינם מקבלים עול‬
‫מלכות הקכלה שלמה‪ ,‬אכל מה שנראה להס נכון מכל אשר יכחדו‪ ,‬ואלה הס‬
‫כדמות הצוכאיס כאוות נפשם ולא ע״פי מאמר המלך ) ‪ ( Y olontarj‬שאינם‬
‫מקבלים מרות כאנשי הצבא ממש ‪ ,‬אפל עכ"פ לתכלית אאד מתכוונים —‬
‫ואמר עוד — ׳ "והתעסקו לדעות איך ברא הבורא י הדכרים המורכבים מן‬
‫הרוחניים ‪ ,‬אמרו נדמה ל ט שהוא ק ק מהם ‪ ,‬נקודות קטנות״ ואלה הנקודות‬
‫הס נקודות הקכלה‪ ,‬ועניין הטפין‪ ,‬והנקודה קדמאה וקוצו של יו׳יד ‪ ,‬והוסיף‬
‫"ועשה מהם קו ישר‪ ,‬הוא עניין ההתפשטות הראשון והקו הנכנס כתוך רתלל ‪.‬‬
‫אחר שנעשה הצמצום והא״רק — והנקרא כפי המקובלים קו חהו שהספירה‬
‫השנית נק' ת הו‪ ,‬והג' כ הו‪ ,‬ואומרו"ואח״נ גזר הקו ההוא לשני גזרים שויס״‬
‫‪ — .‬לא ידעתי למה אכוון זה לדעות המקובלים אם לא להפסק חוט האס׳■‬
‫באמצע העגול ואולי לזה קרא הגזר לשני גזרים שויס ‪ ,‬ולכל הפנים חזיתו‬
‫מוכיח עליו שבחותם הקבלה נחת ם המאמר הזה —י ואס נשאר תלוי כספק‬
‫אל מ׳ ■׳תיחס זה לדעות המקיבליס ‪ ,‬ריח ספק לא עדת במה שיוסיף אחייב‬
‫כאומרו ‪ ,‬אח"כ‪ ,‬הרכיב מהאחד פל השני הרככה אלכסונית עד שיהיו כצורת‬
‫הכ״ף‪-‬היונית )כן הגיה הח' שי״ר( אשר היא כצורת אלף למד ובערכי כלא‬
‫והרי זה בצורתו מ״ס המקוכלים על הסגילתא והסגול שג'‬ ‫תושכת כזה‬
‫ראשונית כמו סגולתא וחותם לתחתונות ‪ ,‬והתחתונות כמו סגול > והצורה‬
‫שעליה רמז הגאון היא סגולתא וסגול יחד מחופריס״ומה נתבאר העניין הזה‬
‫ממה שהוסיף וז״ל ואח״ב סימר אי חס כמקום שנפגשו)אולי רמז לת״ת המחבר‬
‫כין העליונית והתחתונות ‪ ,‬והוא מקום סגישחס( ואחר כן גזר אותם ט מ קו ם‬
‫ה ס י ס ו ר )זכר ללכר הנסירה שהוא בת״ת עצנזו והוא מקום הסמור( ועשה‬
‫האחד מהם הגלגל העליון הגדול ועשה מן האחרת הגלגלים הקטנים ‪ :‬פה לא‬
‫אכחד שנכנס עניין הגלגל באמצע אף כי אין לו מבוא לפי הנראה בעניין‬
‫הספירות‪•,‬או אולי רחוק‪ ,‬אך מה שבא אחר זה ייתר ברור ומוסכם ע ס ד עו ת‬
‫הקבלה ‪ ,‬שכתב "ואח״כ צ״ר חן החלקים ההם הרוחניים צורה אעטרובולית‬
‫וברא מהם עגלת אש ‪ ,‬וצירה שמינ״ה וברא ממנה עגלת העפר ‪ ,‬ואחר כך‬
‫צ״ר מהם ־’ צורה שתים עשרנ״ה ושם על הסבוב האויר ‪ ,‬ואחר כך צ״ר‬
‫ממנה צורה עשרימ״ה וכרא ממנה כל■ הימים ע"כ‪ ,‬וכל מלה ומלה מאשר שמעת‬
‫מצטרפת לחשבון ג דול‪ ,‬ראשינה ‪ ,‬ענין הצורה שמינ״ה־וכו' כאופן שמצירה‬
 ‫() ‪)(2 d d‬‬

‫הגאון ‪ ,‬כ מ ר כ כ ת ה מ ש כ ה אשר לו‪ ,‬ואחריה רעותיה מוכ או ת‬

‫ג ם את השנית ג ס א תי הג׳ ג ס הר׳ ע ר ה ד ע ת הי״ג ‪, ,‬באופן‬
‫מתחלפת יצאו גופיס מחולפיס ‪ ,‬חה ע" ‪ 5‬י עו מת הקבלה ■אף כי יש בזה קצת‬
‫לחלוחית מהפילוסופי׳א של אפלטון כעניין הצורות והעכלות — וככל זאת‬
‫אדכרה ולא אבוש שהעגולות ההנה יפנו דרך לפנינו להכין ענ ״ן הספירות‬
‫שגם ה ס לעגולים יחשכו וכשמס יקראו‪ ,‬וכצורתם ׳צטיירקכמו שקראה אצל‬
‫;מליצת ראייכע על חכמי הספירות — ועל פנה אחרת רמז הגאון אצל כעלי‬
‫■הרוחנ״ס בטענתו הרביעית נגדם‪ ,‬והוא ששפט כמין השתלשלות מדרגה אחר‬
‫מדרגה כל הפעולות אשר ראינו שקראו להס כשם חתוך‪ ,‬דבוק‪ ,‬הרכבה ‪ ,‬סימור ‪,‬‬
‫חתוך שני ‪ ,‬וכאלו הס מאלית מעלות בהם ירד מטה מטה הרוחני עד הגשמי‬
‫רטעז־ עליהם הטענה עצמה שטוענים מנגדי ההשתלשלות הלז‪■,‬שאם המעבר‬
‫מהרוחב׳ לגשמי הוא כאפשרות‪,‬יכול הוא להתק״ס כמדרגה אחת לכדה ויתגשם‬
‫הרוחני פתאום ברצונו יתעלה׳)ולדעתי זאת היתה להם לחז״ל לומר ‪ ,‬והלא‬
‫במאמר אחדי יכול להבראות ‪ ,‬וכבר ידעת כיצד במליצות הקדמונים תחת‬
‫מפירה או אעילות יאמרו מימרא או מאמר ‪ ,‬ובזה יתברר לך כי פירוש המקוכליס‬
‫על המשנה הזאת לא נבנה יעל קי תהו וכהשערה גרידא( ואס אי אפשר 'כי אס‬
‫ע״יימדרגות רבות ככר בטל אפשרות המעבר הלז כי הרוחני לא יסור מהיות‬
‫רוחני לעולם והן הן לברי הגאון שנתב "אייל אט רואה שיש במלאכה זו‬
‫סתירה והיא שהעושה אצלם אם הואי יכול להפי׳ך את הרוחניים גשמיים הוא‬
‫יכול להפכם ברגע אחד^ובטלו אלו החלוקים‪,‬ואס הוא אצלם אינו יכול להפכם‬
‫ני אס מעט מעט כמעשה הברואים דבר אחרי דבר‪ ,‬כל שכן שלא יוכל להפכם‬
‫מן הרוחניות אל הגשמיות ע״ב‪ ,‬ומתוך מחרכי‪ .‬דבור הגאו^יצקופרח עוד למוד‬
‫•קר שלא נתבאר בדברי הגאון כפירוש אבל נלמד מהם כטוב טעם ורעת והוא‬
‫שהגאון לא ייחס לרוחניים האלה טעם והכרח יילת מפני שלא יהיה דבר כ״א‬
‫מדבר כאשר שמעת מסיו‪ ,‬וכמו שעמדנו בזה למעלה ‪ ,‬ומדבריו אלה האחרונים‬
‫ומהשגתו שהשיג עליהם נראה בעליל כי מהטעמים היושכיס ראשונה אצל‬
‫הרוחניים הלז הוא להסביר פנים איז־ דרך יעביר הרוחני אל הגסנז׳ ‪ ,‬והב״בת‬
‫אלהב״ת כסדר המדרגה ‪ ,‬ועין רואה ואזן שומעת כי זהו ההכרח הגדול שבו‬
‫הכריחו המקובלים מציאות הספירות הוא ולא אחר ‪ ,‬ועל זה ירדוף ישיג הגאון‬
‫כמו שישיגו מנגדי הקבלה ככתבם וכלשונם — ועטרה לראש הויכוח הלז הוא‬
‫מה סחוסיף הגאק באר היטב באופן כי‪.‬לא ישאר שנק ספק כי על המקובלים‬
‫חטוף מלתו ‪ ,‬ואודה ואומר כ׳ אלול׳ שהטיב אחריתו הגאון ביתר כיאור עדיין‬
‫היה בלבי עצור ספק רחוק‪ ,‬שמא על איזו כתה פילוסופית תזל אמרתו ‪ ,‬ואולי‬
‫על אפלטון — ורק בדבריו אלה האחרונים נפוצו ענני ה מנוכ ה‪ ,‬ובל ספק■‬
‫תזרנו רוח ‪ ,‬ונודע הדבר שעל חכתי ישראל תטיף מלתו ומכני עמנו הם ־—‬
‫ישפיט השופט — "והגיעני נ׳ יש אנשים מעמנו חשכו העניין שאמר בו הכתוב‬
‫)משלי ח׳ כ"כ( ה' קנני ראשית ררכו קדם מפעליו מאז ‪ ,‬ושאר הפרשה הוא‬
‫עניין אלה הרוחניים״ ואחר שסדר טענותיו ננדם כתב טור דנרים־לא נפלים‬
‫ביקר תפארתן לראשונים ‪ ,‬וכתכ ז״ל והגיענ׳ שאחרים חשכו כי פרשת )היובכ״ח‬
 ‫‪,‬‬ ‫() ‪)( 2 1 2‬‬
‫י הברי א ה‪-,‬ו מכל הי״ג דעות אלו שהולך ו מונ ה‪ ,‬ד ע ת ה מקובלים‬
‫■ היא השנית ‪ ,‬פלומר ש כ מ ע ע נעיו רגליה מן ר‪ v‬א מ ת הג מור‬
‫׳” כ( והחכמה מאין תמצא ואיזה מקים כיגת ושאר שענ״ן שקוא תאר הריחניים‬
‫ממני שאמר כהקרונה אלהיס הכין דרכה והוא ידע את מקומה‪ ,,‬וכל השומע‬
‫יתפלא כיצד כאו הדכרים מכוונים לפירושי המקוכליס כאלו תחת לשונו של‬
‫גאון הם המדברים —י ועוד תשמענה אונך‪ -‬בסוף דבורו ‪ 0‬כתכ כסותר דעתם‬
‫של אלו בז״הל "ואין החפץ כה״)ר׳יל כחכחה שנוכרה כנ תוכיס( שהיא היחה‬
‫הרי לך^ דעת‬ ‫לבורא ככלי שכרא כה הדברים אכל התפץ כה וכו' •‬
‫המקיכליס עצמה מיוחסת לרוחניים יהוא היית החכמה כלי שנכראו כה‬
‫הדכרים ~ )ומה שיש לתמוה‪ .‬מהבאון כיצד יפרנס לנו וכיצד יוכל להכחיש‬
‫לכרי חו״ל כתלמוד וכמדרשיס הבאים נסגנין וה ממש כלי תוםפת‪.‬ומגרעת אין‬
‫כאן מקום לעמוד עליו('וטרס הפרד מעמך אעיר על דכר א‪.‬מת נסיתיו וגס‬
‫ינולתיו בכל אויבי הקכלה ‪ ,‬ני במקום שמצינו שנאתס שס מצינו אהכתס‬
‫מדעת או שלא מרעת ‪ ,‬כי מסך זרע הקבלה והרוח המפעם כתוך ‪.‬מעיה יכוא‬
‫אל קרבם ויוציא מפיהם מלין תתומיס בחותמה וכדברי ר״ס גאון נמצא כגון וה‬
‫לא נופל דברי‪ ,‬ואזכירה מהם קצתן ~ כמאמר ד׳ דף ‪ '0‬אך ■התברר להם‬
‫)להמתרגמיס( מהנביאים חוץ ממה שיש כשכלם בי אלה המלות המוגשמות רצה‬
‫בהם עניינים גדילים ויקרים ת׳רגמום כאשר התברר להם וככלל המלות‬
‫המיסכות מהוראתס הגשמית ימנה ותחת רגליו תרנמיהו ‪ ,‬יתחית כירסיה‬
‫יקריה ‪ ,‬ותרגמו‪.‬ע'פ ה' ‪ ,‬על ממרא רה׳ ‪ ,‬וכדס״כ אתר ששאל את עצמו כיצד‬
‫יפורש מראה הכסא ודמות כמראה אדם עליו מלמעלה כתב ז׳׳ל נענה כי זאת‬
‫הצורה בריאה וכן הכסא וכו' כלס מחודשים חדשס ם»ור‪,‬לאמת אצל נביאו ני‬
‫הוא שלת דבך‪.‬יו וכו׳־והיא צולת האדס צירהיקרה מן המלאכים עצומה בבריאתה‬
‫במלת הור והרר והיא נק' ככור ה' ועליה סכר קצת הנביאים הזה היית ער רי‬
‫כרסוקרמיו ועליה אמרו החכמים ׳ שכינה״ ודבריו האחרונים יורו על הראשונים‬
‫שאין כוונת הגאון לצירה כרואה לשעתה כמראה הקשת וכל רוח הין כה בחון‬
‫כדבריו ותראה והיא ג"כ אשר דנר הכוזרי במקומות הרבה מספרו ‪ .‬והנפלא‬
‫בזה מה שהביא ראיה מיניאל כנראה שמיחס הנאון לדבריו ערך רב ופרטי שלא‬
‫■יסן פל הכסא שראו שאר סנכיאים רק לכסא שראה דניאל לבדו‪ ,‬וראייתי ממ״ס‬
‫ועליה ספר קצה הנביאים והשליך אחרי גווי ישעיה‪ ,‬ויחזקאל שקדמו לו כזמן‪,‬‬
‫והערך הפרטי הלז הוא מבלי ספק כמלת כרסיון בלשון רבים וכלו' לו ית'‬
‫ולככודו או לשכינתו כל' הכמים‪ ,‬ומתפרשים דכרי הגאון כדברי חז״ל כסנהדרין‬
‫ע ד רי כרסוין רמיו‪ ,‬אר״ע אחל לו ואחד לדור‪ ,‬או אחד לדין ואחד לצדקה‬
‫—‪ -‬וכדט״ז "ואקרב להבין זה )שהקב״ה מלא כל העולם( ואומר על שהורגלנו‬
‫שקצת הפתליס חין סותרים בעד הקול ‪ ,‬ופן אנו רואים שהזכוכית איננה טכה‬
‫כעד האור וידענו ■כי איר העמש לא יזיקוהו הלכלוכים אשר כעולם היינו‬
‫תמהים ע״ז — ואחד‪-‬הרואה ואחד השומע כי אין זה ני אס מעיין יוצא מבית‬
‫ה' — וממקור זה עצמו הוא מ־ שכפל ושלש הגאון דעת המקיכליס שמספר‬
‫קצוב לנשמות לירד לזה העולם ולא יכלה העולם עד אשר תמו לכוא לאלה‬
 ‫‪-‬‬ ‫()‪X243‬‬
‫לרעת הגאון ולא נ ת ע ר ב כה‪ .‬מן ה ט עי ת אלא מ ענו מז ע ר כי‬
‫כן יורה כצדק ההדר שרדף ‪.‬הגאון ז״ל כאשר יר א ה‪ .‬הרו א ה‬
‫שהתחיל בשכח וקיים כגנו ת ‪ ,‬התחיל למנית הדעי ת ה קרו כו ת‬
‫יותר אל ה א מ ת‪ ,‬וכא שר‪.‬יתרחק מנ קוד ת האמת‪...‬שהיא ה ד ע ת‬
‫הא׳ כן ירכה וכן יפרוץ ה ט עו ת יהשכוש ע ד‪ :‬שכהגיע תור‬
‫הד ע ת הי״ג‪ ,‬כ פ ה מל א‪.‬י כנ הו הגאון ד ע ת ה ק כ ל י ס ‪ ,‬וכשמו‬
‫כן הוא ‪ ,‬וכן כאשר יצער הגאון מ הג' אל הד' ומד' אל הה'‬
‫ו ק עז״ה כן יוקיף שנית לכתוב בזי׳הל ואלה י ר ח מן האל‬
‫קכלים מן הראשונים ‪ ,‬וכן בכלם ‪ ,‬ולא די בזה אלא שמהתשובות‬
‫עצמן שמשיב על כל אח ת ואחת לקתור אותן‪ ,‬משם בארה כי‬
‫כזב ושוד ירבה באחרונים יותר מברא שונים‪ ,‬שכן דרך הגאון‬
‫ל מנו ת תתירותיו בלשון תו ק פ ת ע ל הרא שוני ם‪ ,‬רצוני לומר‬
‫שככל א ח ת ואחת הוא היה אומר בי בה נקבצו באו‪ .‬כל‬
‫השתירות שכראשונות ‪ ,‬ו עוד בטולים אחרים מבלעדן ‪ ,‬וג ם זו‬
‫מהראיות שדרך עלייתנו מ מ ט ה ל מ עלה כן נראה אור בהיר‬
‫הולך וגדל כאופן שהרעת השני שהוא ד ע ת ה מקובלי ם הוא‬
‫ג ם לדעת הגאון שהוא ה ק טיגו ר הגדול שהקימו נגדנו ‪ ,‬ק מו ך‬
‫ומצרן אל ה א מ ת ‪ ,‬ואין כינו וביניו אם לא כ מלא גימא ־‬

‫החיים הוא מ״ש מ' ו' קכ״ס ואת״ב אומר סזמן עמידתם נהרדיס יהיו ער‬
‫שיתקנעו שאר הנפשות אשר חייכה חבמח הבורא כריאחם והיא אחרית‬
‫עמירת העול□ ‪ ,‬ובאשר יושאם םספרם ויחקכעו וכו' וכו' ונחחלת מאמר ‪ DD‬׳‬
‫‪ . . . .‬ער שיקום מספר הנפשות אשר חייכה חכמתם לברוא‪.‬אותם • • • ■‬
‫וכמאמר ה׳ דק״ד והעולם ההוא )עולם הגמול( יכראהו כשישלים כל מספר‬
‫רמרכרים אשר הייכה חכמתו שיכראם‪— ,‬׳ואם אמרנו־ נבוא לראות מה חשב‬
‫הגאון כחבית הטף והנפש ‪ ,‬נראה כי לא זז מדעת המקוכלים שאין שלמות‬
‫האדם אם לא כהתחכר שניהם ‪ ,‬ומה רחקה דעת זו'מדעת המון פילוסופינו‬
‫המהבילים הנוף ככלי אין חפן בו ‪ ,‬והוא ז״ל כתב דברים נראים ביוצאים מפי‬
‫חכס מקוכל ‪ ,‬הלא כה דברו בדף קכ״ד חכור הנפש עס הגוף עריך לנפש ואלו‬
‫נשארה הנפש לכדה לא היתה פועלת דבר כ״ש וכו' ובדף קכ״נ אלו היה מניחה‬
‫נפרדת לא ה׳תה מגעת אל נע ם !לא אל הצלחה ולא אל ח״ם מתמידים כי‬
‫הגעתה אל כל אלה איננה כ׳יא כעבודת כויאה יא״א לה על חק הבניה כ״א‬
‫בנוף מפני שעמו פועלת כל פעל ע"כ• — וכסנלת המצות ובפעולתן כנפש האדס‬
‫יש לגאון דברים יקרים וארוכים אזכרס מדי דכי' על הכחשת האורת שתהיה‬
‫למצות סגלה טכעית פנימית ‪ ,‬ושם נראה חה רחקו דברי הגאון מדרכי האורח •‬
 ‫()‪X 2 i4 :‬‬

‫חפני> ע ת ה החל האורח להכיא אתו ג ם הרמב״ם כ מ ‪ 0‬ורת‬

‫הכרית ולומר ש ה ז כ י ר א ח ת מ פ נ ו ת ה ק ב ל ה ו ל ג ל ג‬
‫׳‬ ‫י‬ ‫‪..‬‬ ‫עליה•‬
‫פנ ח ש‪ ,‬רצונך שננוח מ ע ע מויכו חנו ע ר יום מ חר ?‬
‫ח פ כי‪ ,‬כן כעשה כאשר דבר ת■‬
 ‫() ‪)( 2 1 5‬‬

‫ה ע רו ת‬
‫שייך לדף ‪ — 7‬מ סיר ת הפתקין כש״ע כ פ׳ א מור כ ק׳ הזהר •‬
‫ואולס לא אכחד שכע' צו דל״א ע"כ איתא כיוס שכיעאה דאג והוא היומא‬
‫׳‬ ‫ודיכא דעלמא וכו' וע״ש כמא׳מ שיישר ההתירה ־‬

‫שייך לדף ‪ — 14‬ע ל מצות ס כ ה לגרים •‬

‫על רמז הכחוה ב!כריה ככו יסודותיהם א‪"1‬ל אם כאומרם )»‪ 'p‬ע"‪( 1‬‬
‫לעה״ל מחכניסים או״הע ואומרים להקכ״ה הכו לנו מראש וכעשנה‪ ,,‬אומר‬
‫להם הקכ״ה מצוה קלה יש לי וסכה שמה כמו שזכרנו מזה כגוף הספר ^ ומה‬
‫שאמרו כמס' סכה החה מסוה האגדה^ וכתוהפת וכשינוי כפי מה שהיה הזמן‬
‫והשעכוד גורם^ שפתיהם כרור מללו מכלי משל ומהוה ותוספת או נרעון^‬
‫אכל כמליצה פשוטה וקלה כמדרש ההלים^ לדוד ם' כעזך ישמח מלך זש״ה‬
‫והיה כיום ההוא ‪.‬שרש ישי אייר חנינא ‪ ,‬אין מלך המשיח כא אלא ליחך‬
‫לאומות העולם שתי מצית ‪ ,‬כגיז ס כ ה ו ר ו ל ב ^ אכל ישראל כלם למדים‬
‫תורה מפי הקב״ה שנאמר^ וכל כניך למודי ה' ונו׳יע״ס ‪ ,‬והגם שאין ספק כי‬
‫כאומרם אין מלך המשיח כא אלא וגו' לא דכרו כ״א^ררך הפלגה^ כי לא ישללו‬
‫התכליתיות האחרות הכככדות המיועדות ככיאת המשיח‪ ,‬ככל ואת עין רואה פי‬
‫הגדילו ונשאו התפלית האנושיי המתייחס לאו״הע^ ואומרם כ ג ו ן לא כמקרה^‬
‫כ״א כאו לדעתי לרמוז שלא יהיו שתי המצות אלה כפלאקותיהס ומשפטיהם‬
‫אצל ישראלי רק דומים להם כמקצת^ וז״א כנין — ועתה שמע רכרי ר״ס גאון‬
‫המכאר גס הוא קהכטחה הזאת כס' אמונות ודעות מאמר ח' ו״ל"ויגזור עליהם‬
‫כן דוד לכוא ככל שנה לחוג אח חג הסכות^ כמו שאמר והיה יכל הכותר וגו׳ וכל‬
‫אומה שלא החוג כו ^ לא ירד עליהם מטר וכו‪ ,/‬ועתה אני רואה י ס' העקדה ד״ג‬
‫דכר‪-‬־ם שיעירו על כל האמור כחלוק שני ראשי שנים ניסן ותשרקכישראל וכאדם^‬
‫והוא אומרו שם ‪ ,‬וככר יהיה זה הטכע השני )ההשגחיי( מעולה וחכם מהראשון‬
‫אשר ייוחד עניינו אל האומה הישראלית להשכיר ולהעניש על פי התורה ומצותיה^‬
‫על כן קכע להם ר״ח ניסן לסמנו ‪ ,‬כמו שהוקכע ר״ח תשרי לתחלת מציאות‬
‫י‬ ‫העכע ־‬

‫שיי‪-‬ך לדף ‪ ~ 4 7‬ע ל ה פ סו קי ם ה מורי ם עניינו של יום ב מז מו רי‬

‫ה חג ־‬
‫כראש השנה כחדש השכיעי‪ ,‬ומפטיר הכן יקיר לי אפרים^ ופירש״ימשום‬
‫זכור אז כ רני רחם וגו' — כיו״הכ קורין אחרי מות ומפטירין כי כה אמר רם‬
‫יגשא^ ורש״י נדחק לחזור לראש ההפטרה למצוא טעם לאמירתה כיו׳׳הכ^ ולחנם‬
‫נטה מדרכו הראשון ויכול היה למצוא רמז לאמייתה כפ' עצמו שזכרו כש״ס כי‬
‫כה אמר רם ונתזא ואת רכא ושפל רוח להחיות רוח שפלים ולהחיות לב‬
‫נדכאים ‪ ,‬שהכל רומז למרוכאום ומתענים כתטניהס ע״ד לכ כשכר ונדכא‬
‫אלהיס לא תכזה ‪ ,‬והוא הפסוק נעצמו שממנו למד ר' וואנן כהמוך)מגלה ל״א(‬
 ‫שכל מקוה שאתה ■מוצא גבורתו שלהקכ״ה אפה מ^‪6‬א נ‪i‬נ^^נ^^‪ r‬ו ‪ ,‬יאיהה א‪-‬מ‬
‫■מבקשים כהיוס הזה וכן שס אפסורי כפסח העצמות היכשית ופירש״י שיצאו‬
‫ממצרים לפצי הקץ והוא פסוק ‪ .‬כתוך ההכטרה — וכן)שש( ־ר״ח שחל להיות‬
‫בשבת מפטירין והיה מרי תדש בארשו — והוא כהין^ ההפטרה — וכן)שם( ר״ת‬
‫איב שאל להיות בשבת מפעירין חרשכם ומומרכם וגר וגם הוא באמצע ההפטרה‬
‫— ומכלל הגלוים המעודיס■ היות יום הוש״ר גמבה כמספר ימי התשובה‬
‫והתימתם^ מה שמצינו לנוצרי ביויאו הי' י' ל״ו אעתיק לשונו מהאונגיליון‬
‫הסורי אשר כידי — ביומא דין רכא דאיתוהי אחריא רערערא קאם הוא ישוע ‪,‬‬
‫־וקעא )כמו וגעא( ואמר אן אכש צהא כאתא לוקי ונשתא ‪.‬־ כל מן דמהימן כי‬
‫איכגא■ ואמרו כתבא_ נהרותא דמייא היא נררון מן פרסיייה הרא דין אמר על‬
‫רוחא דעתירין הוו למקכלו אלין רמהימנין כיה לא גיר עד כיל )ר״ל שהרי ער‬
‫כאן( אתיהיכת אתיהיבת הית רופא וכר ע"כ ־ ותעבורנה על ירי מוכה תולדות‬
‫י‬ ‫הדכרים הנאמרים ‪ ,‬ואלת הן■ ‪■ :‬‬

‫א' * ‪.‬תאר רכא מורה להריא לרע הי על ככוירכא הנהן ליום זה כשם‬
‫‪.‬‬ ‫הושענא רבא ־‬

‫ב ' ־ אומרו אס אנש צפה כוונתו לומר שסמים האמתיים הנסכים‬ ‫‪.‬‬
‫והכשאכיס כיום זה ע״ש ושאבתם מים כששון‪-‬ממעייכי הישועה )עיין הלמוד‬
‫סוכה(‪ .‬הס דכריו — והפסוק שהכיא נם שלא נמצא כמוהו כתנ״ך כוונתו על‬
‫מקרא י זה עצמו ושאכקם מים כששון ממעייני הישועה ורמז להם על עצמו‬
‫במעייני הישועה כלומר‪ ,‬מכטן)לשון מיעים( הישועה הוא ישוע ־‬
‫■ ג' ־ תגדל הראיה הפלא ופלא כמה שהוהין פדא דין אמר על רוחא וכו'‬
‫וכו' כשנזכור הדכי האמור כתלמוד כעעס הקרא שמחת כית השואכה הם‬
‫אמרו שמשם שיאכים רוח הקדש — ועל פי הקדמה ‪.‬זו אמר הוא דין אמר‬
‫על רוחא כלומר שהיו רכרי ישוע מוסכים אל רוח הקרש הנשאב כאותו‪-.‬‬
‫מעמד — ותלה הדנר כישוע הרמוז לרעתם כשם מעייני הישועה ולא כשמחה’■‪:‬‬
‫י‬ ‫כדכרי פז״ל •‬

‫־שייך לדף ‪ — 2 0‬ע ל ואותי י ו ם י ו ם ידרושון־‬

‫כר׳יס )אמוניה ורעית ‪ ( 6 4‬וכן נ ס ‪ Q l’fJ‬אני הוא )ישעיה מ׳׳ג י״ג(‬
‫סוא רומז אל יום נככר^ יום מעמד הר סיני או מה שדומה לו ע״כ —‬
‫והנכון יום ראשין לבריאה שהוא היום הידוע והנעלה — יכן נקי א ח ד ש ‪,‬‬
‫יום ראשון לחרשז‪ ,‬וכן להפך נקרא כלשון הז״ל יום סתם^ ראש חרש ‪ ,‬כמ׳׳ש‬
‫ביום הזה כאו מדכר םיני — ואולי גם שנה על ר״ה^ ומזה העניין וכן תעשה‬
‫■ ונראה‬ ‫שנה כשנח‪ ,‬ויסייע אומרם כמעשה ההוא עצמו‪ ,‬ויהי היום^ יוס ר״ה —‬
‫כרור כי ככלל הוראות שם ייס כל״הק יש כמשמעה יום סדין וסכקורה ‪ ,,‬ואכיהון‬
‫דכלהו או יו מו יכוא ‪ ,‬ועל יסוד יה נראה שפרשו כירוש' ואותי יים יים^ יום‬
‫ר״ה והוש״ר‪ — .‬וגם שאול הנוצרי )לקורונטיס ר' ג'( נמשך אסר המנהג כשכתב‬
‫— נקל כעיני שאתם תשפטוני או ישפטני היום האנושי ‪ ,‬ויפה כירש שם‬
‫דיוואטי ‪ ,‬כלומר יום הדיז האנושי •‬
 ‫() ‪) ( 2 1 7‬‬
‫שייך לרף ‪ — 2 0‬תשלום השנה כחדש^השכיעי ־‬
‫אסר שכאנו לכלל ‪ 1‬ה ‪ ,‬חונה עלינו לספר כאזגי‪ .‬הקורא כי כס' ירמיה)סי'‬
‫כ״ה י״ז( כא כתוב אהד הראוי להעיר עליו‪ /‬והוא־ אומרו וימת חנניה הנכיא‬
‫כשנה ההיא בחרש השביעי^ והנה לא ירענו אימהי קללו ירמיהו שימות כתוך‬
‫השנה ‪ ,‬והקרוב שהיה ‪ 1‬ה קודם שיכנס התדש השכיעי וא"כ כיצד 'נתקיימה‬
‫ככואתו של ירמיהו ? שתי חשוכות כדבר ‪ ,‬האאת כי כאומרו השנה אולי לא‬
‫נתכוון כ״א שימות בתוך י"כ הדש מיום הקללה — והשניה והוא הנכון כי ככל‬
‫המשך ההדש השכיעי עדיין לשכה מעוכרת יסשב כמו שקראה התורה תג האסין‬
‫כעאתהשנה אן ע״פי שהוא כפצי הפדש השכיעקנמצא שמת חנניה קודם שתשלם‬
‫השנה וכימי הדין שהם מר״ה ער תשלום החג כמו שאמרנו ע״ר מ״ש י״ל ויהי‬
‫כעשרה מימים ויגן ה' את נכל וימת שהם עשרת ימי חשוכה ; וכזה אין צורך‬
‫למה שנדחק רש״י ז״ללפרש )שם( שמת ערב ראש השנה וכו' וכו' •‬

‫שייך לרף ‪ — 2 0‬ע ״ ע הצל כהוש״ר ׳‬

‫אין ראוי לשחוק שמימי כעלי התלמוד היה אצלם הנסיון הזה כדוק ומנוסה‬
‫ואין כל חרש כדכרי המקוכלי®^ ואינו רחוק שהיו עושים אוהו כימים אלו צמו‬
‫שתשמעי דאיתא כפוריות פ״ג — א״ר אמי האי מאן־דכעי למיכק לארחא וכעי‬
‫למידע אי סדר לכיהיה אי לאו ניקום ככיחא דהברא אי חוי כבואה דככואה‬
‫■ וכן לכרוק אם ארם הוא אס שר הורו לנו כננ״א כי‬ ‫וידע דלא הדר לכיתיה —‬
‫הצל יוכיח ‪ /‬דכבואה אית להו^ כביאה רבכואה לית להו — ואמיתי שקרוכ‬
‫שעשו זה כימי החשוכה כי כראש המאמר הזכירו נסיון אחר וכיארו רעתם שזמנו‬
‫ריש שתא ‪ ,‬ואחי סמוך הזכירו זה הכסיון האחר ואפשר שממנו הוא כמעשהו‬
‫— ואיך שיהיה מהזמךהכסיון כעצמו יוכיח שמחשכות ההצמוריים הם כעצמם‬
‫מחשכות המקוכלים ויוחר ראוי להתפלא שאם נהיון הצל ידוע ושגור ככי כל‬
‫משם המקובלים^ לא כן הפרע הנזכר כתלמוד היינו ככואה דככואה)צל הצל(‬
‫וגם אנכי לא ידעתי כלתי היום שיהיה לזה שרש כדכרי המקוכלים‪.‬והזהר ‪ ,‬כי לא■‬
‫שמעכו רק הצל — ולא צל הצל או ככואה דבבואה בדברי הש״ס ובאמת נ כון‬
‫הדכר כי גם את זו ראיתי כדכרי הזהר ‪ ,‬ועל זה נוראית נפלאהי —וז״ל כראשית‬
‫רי״ע ע׳׳ב חא פזי האי צלם קדישא כד אזיל כר נש ואחרכי ואתעכיד מהאי‬
‫פרצופא ריוקכא דיליה אתעכיד צולמא אחרא ומתחכרן כחרא ודא נעיל לרא‬
‫כשעתא ראשתכחו תרין ־צולמין נטיר הוא כר נש וגופא ריליה כקיומא ורוחיה‬
‫■שריא כגוויה כשעתא דקריכו יומוי מתעכרן מניה ודא סליק לדא ואשתאר כר נש‬
‫כלא נעירו כדין עד שיפוח היום ונסו הצללים הרי וכל הרואה יראה שהן הן‬
‫רכרי הש״ס והזהר שוים כרכריהם ‪ ,‬הגם כי לא למרו זה מיה כנראה לעין‬
‫הל שהרי כל אחד לדרכו פנק והגמ' מדכרת על מאן דבעי למיפק לארחא‪ ,‬והזהר‬
‫על המשך חייו של ארם •‬

‫שייך לדף ‪0‬׳‪ — 4‬ע ל ה ה מ ך תורה שבכתב על‪ -‬הקכל ה‬ ‫‪,‬‬

‫מלכד תשוכה זו מרכיכו האי גאון מצאתי ®עד לרכריו כרכרי ר״ס גאון‬
‫‪28‬‬
 ‫() ‪)(2 1 8‬‬
‫)אמונות ודעות ‪" ( 79‬ואתר כן אוכנר שהתפם יתמלה^ מדעתו שתורותיו ודברי‬
‫אותותיו צריכים בארך הזמן אל מעתיקים כדי שיתאמתו לאחרוכיס ^ כמו‬
‫שהתאמתו לראשוכים^שם כשכלים מקום לקבול הפנלה הנאמנת ^‪,‬וכנפש מקום‬
‫להתיישב כה‪ ,‬כדי שיתאמתו בו ספריו והגדותיו — ויקר תפארת האמת ‪-‬‬
‫הולך ואור גט אצל הכוצדים שלא האמינו כקדמות הפרי קדמם‪,‬ויציאתם ממקור‬
‫מתכריהם א״ל ע״פי הערות והקבלה הנא מנת‪ ,‬חאת אשר דכר ראש חכמיהםת‬
‫אנוסטיגים ‪E go vero E van gelio non cred erem n isi m e Catho -‬‬
‫‪lica e ee clesia e con ven erit au ctoritas .‬‬ ‫‪.‬‬
‫"הלא לאמונה לא האמנתי כאוכגליון אס לא הניעחני עדות ומעות‬
‫‪,‬‬ ‫‪.‬־‬ ‫הכנסיה הכללית •״‬
‫וכן מה שוכרו סוכריהס על קיוט סכרי קרשם ע"פ הכנהיה הכל מתיישב‬
‫■‬ ‫‪.‬‬ ‫לספרינו ולאמוכתינו •‬
‫‪ .‬הבנסיה לא קכלה אמגכתה ותורתה מהאכגליונים‪ ,‬רק קכלה האנגליונים‬
‫להיות שמצאה כהם אמונפיה ותורוחיה ‪C hastel. V aleu r. de la R aison‬‬
‫*‪ — h u m ain e. T rad, it., p. TOl‬ומזה‪ ,‬שאין כל האמונות והתורות‬
‫מראש ועד פון! כלולים כספרים ואפס זולתם^ רק לא נפתכ כספרים כ״א מקצת‬
‫האמונות והתורות כפי הזמן והמאנריס ‪ ,‬והנותר נשאר תלוי כלמוד שכע״פ •‬
‫"וממה שצריך להעיר ‪ ,‬כי כותבי הפריכו^ לא שמו מג»ת פניהם לכתוב ספר כילל‬
‫כל אמרכית האליה מראש וערי הוף ‪ ,‬והאמת כי לא נכללו כל האמונות בספריהם‬
‫‪—:‬י רק כפי העת וצורך המאמינים נדכה רוחם אותם לספר באזניהם חלק מה‬
‫מסיי המשיה ופעולותיו ומאמריו״ )שם‪ ( 400 ,‬ורעיון‪:.‬ה אם פככיסהו אל‬
‫הקדושה הוא פותח פתח כפתחו של ■אולם לכוא כארמון תורה שבעל פה ופתח‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ואין סוגר ^‪,‬ודי כזה •‬

‫שייך ל ר ך ‪ — ■4 6‬ע ל הנמייה המע שית כ או מ תינו■‬

‫והרי זה ער ממהר שהרי תרגמנו שם דתינו חורה כלשוניח העמים כאופן דפוק‬
‫מכוונתה האמתית ורק כפי המפשכה המושלת כאומתינקרצוני לומר שריעא כלשון‬
‫ערב^ ליי בלשון ספרר ‪ ,‬ליג׳י כלשון איטלקי שכלם עניינ ם חק ומשפע ‪ ,‬ר״ל ענין‬
‫הנוגע למעשה ‪ ,‬משא״כ תורה שהוא עניין נוגע כעצם לשכל ולידיעה ^ ואין‬
‫ספק שכחלק מה גס חכמינו הראשונים נכלל הכרכה הזאת ‪ ,‬לא מחסרון אהנה‬
‫זפכה למושכלות ח״קרק מהבת ההכרה הדופק יום יום על דלתות כי״המד להורות‬
‫כין לס לרם כין דין לדין ‪ ,‬וכעבור היות שני כתריס נצמדיס על ראשם‪ ,‬כתר‬
‫החכמה ‪_ ,‬וכתר ההנהגה המדינית‪ ,‬והכתר הזאת השנית היא מטכע נוברת על‬
‫הראשונה‪ — .-‬וכן קרה להתויכים הדומים לסז״ל כעדות יוסף לרומיים‪,‬שאחר‬
‫שהושם על שכמם משרת‪ .‬הנהגת העם והשררות■ המדיניות עזכו נם נטשו חכמת‬
‫מה שאחר הטבע וסשכוה למה ולא כלום ‪ ,‬עיין — ‪Coslan.t. P o ly th .‬‬
‫— ‪ R em ain, vol. 1°. p . 2 6 8 ..‬ושם תמצא דברים יקרים לעניינינו •‬

‫שייך לרף ‪ — 4 8‬ע ל היית כלתי אפ של‪.‬שיקום ע ד ח מ ת ו ט׳‬

‫ותנה המציאות הזה כל כך רחוק בי לא יאכו חוקרי זמנינו להאמין‬
 ‫■‬ ‫() ‪)(2 id‬‬
‫שדת הקראות רתחרשה כ‪ 1‬מן עכן^ ו!ה לשון כעל ספר מאמר האישוה'״רחוק‬
‫היה כעיכיו של ר״י הלוי )שלא ייאס לענן החרוש הלז( שאיש אחר כימי‬
‫הגאונים יהין לחלוק על כל ישראל ועלתורתס תורה שכע״פ המקוכלת כאומה‬
‫ויחדש דת ואורה תרשה שלא היתה לעולמיס_ ויצליח כמעשיו להסיע אחריו כמה‬
‫וכמה מגדולי וחכמי כצי דורו כלתי היות לו קורמים ומתחילים כי דכר זה סותר‬
‫לשקול הדעת הישר' והנכון כחקירת קדמוניות לומר שמרוח איש אחד אשר יצא‬
‫ללחום נגד האמונה אשר הכיזה שרש‪,‬כלכות כ׳׳א זה כמעע אלף‪ .‬שנים תצא ויתוולד‬
‫אמונה חדשה כלתי צירים יחכלים היו לו כיולדה אשר יצאו לעציה והכינו את אשר‬
‫יכיאק היולד גוי פעם אחת ? ואס‪ ,‬תולד האמונה כלתי חכלי לידה ? ) ‪ ( 127‬ואם‬
‫הטענה סיאת רכ כפה אצל הולדת הקראים‪ — .‬עוד תוסיף תת כחת ■מרי דכרנו על‬
‫המקוכלים כיתרון האמונה עלי המעשה וכיתרון השנוים הנמשכים מהקכלה‬
‫כאמונות שיאמינו אנשי מצותה^ מהשנויים הנמשכים מהקראוח' לדת ישראל‬
‫המעשית^ ומי שיש לו לכ מכין‪,‬־ וכליות יועצות^ יכין זה — ועיין לו עוד כדף‬
‫קל"כ — לא נאת ולא יאה לחוקר להאמין כנסים ונפלאות ‪ ,‬ומטין הנסים ומסוג‬
‫הנפלאות הוא כל מעשה כפרד כורר כפ״ע ואשר אין לו קשר וחכור כהשתלשלות‬
‫‪.‬‬ ‫הסכות וכו' ־‬

‫שייך לדף ‪ — 5 0‬ע ל חלוק הזהר לפרשיות •‬ ‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬

‫אחר שכתכתי זה ררןי אומרנא ‪ ,‬מצאתי שזוהי דעת המקוכלים עצמם‪ ,‬וגם‬ ‫‪,‬‬
‫הם יודו שכקצת מקומות חלו כו ירים ‪ ,‬עיין פ״א קס״ח בהגהות משם ז״ח אלה‬
‫סם דכרי מחכרי הספר שחכרו כל המימרות יחד שכתכ ר' אכאישסיה סופרן של‬
‫רשכ״י^ וסם חלקום לפרשיית כל פסוק ופסוק כפרשה שלו^ וסם אמרו מדעתם‬
‫‪.‬‬ ‫כמה דתנינן וכו'■ ‪.‬‬

‫שייך לדף ‪ — 5 4‬ע ל ה מכילתא דרשב״ו •‬

‫וחדשות אני מגיר שראיתי כפירוש לאונגליון מאחר מהמתנצריס כעמינו‬ ‫־‬
‫)פ״ה דמ״ה ר' כרלין( שכתכ ואיתא במכילתא ררשכ״י כתלת שמהן פסק עעמא‬
‫גם כה' ה' כר מן משה כגין דקדמאי וכתראי שלים^ והמשכיל יכין וידום ע"כ^‬
‫ורשם כל האמור ער הנה כאותיות גדולות כאלי לקיח מהספר שזכר מכילתא‬
‫ררשכ״י‪,‬־ ולפי שממרוצת הלשון סמוך לו מלפניו ‪ ,‬היה נראה שלמד זה מרמכ״ן^‬
‫או מרכינו כחיי^ כדקתי כשניהם ולא מצאתי ־זכר מהמכילתא הלזו^ ומי יחן‬
‫וארע איזסת־רך עכר אותו רוח המכילתא הזאת ‪ ,‬ואיך היהה אצלו אמון מוצנע‬
‫עין לא ראתה ‪ ,‬והוספתי על התמיהה כראותי שכתכ עור וז״ל "פירש כעל ס'‬
‫המסורות ^‪ Y•s‬גכי משה משה וכו'^ ומי הוא זה כעל ס' המסורות ‪ ,‬מפרש‬
‫למכילתא ררשכ״י ? ולחשוכ שהמכילתא הזאת הן הן דכרי הזהרכאדרא‪ ,‬לא‬
‫יתכן אצלי כלל כי דרך המחכר'הלז לזכור ה׳ הזהר כשמו^ ולא כשם מכילתא‬
‫ררשכ״י ‪ ,‬ועוד שהלשון משונה שנוי הנכר ‪ ,‬ועוד שכאו כו רכרים אלה והמשכיל‬
‫יבין וידום ואין זה לא כזהר ולא לשון הזהר‪ ,‬ואולי כל תמיהותי אינם רק מחסרון‬
‫ידיעתי כספר ם שאין ור כל אדם ממשמשת כהם ־‬
 ‫■‬ ‫() ‪) ( 2 2 0‬‬ ‫‪.‬‬

‫שייך לדף ‪ — 5 7‬זיו ת ה מונ ח שהסתיים וחכ מי הסתרים שכאו‬

‫כתלמוד לא ישאירו אחרי ה ם שום רושם הנכר •‬
‫וזאת היפה הכה לחוקר מחוקרי ז מנינו להינחיש שיהיו הקראים זולת הצדוקים‬
‫ולדעתו אינם רק שליחם היוצאת מכין רגלם ז״ל"לזאת לא שמו החוקרים את לפם‬
‫לשאול מה היה לאיסינים ^ לחהידים ^ ליורדי ‪.‬הפררס^ לכני עליה ‪ ,‬לחכמי‬
‫כראשית ‪ ,‬ולחכמי המרככה ; כרבוי הימיס אחר סתימת התלמוד אשר לא נזכר‬
‫שמם עדיראשוני המקוכלים האפרונים וכא וכו' )מאמר האישות ‪( 1 2 9 .‬‬

‫שייך לדף ‪ 6 5‬־ “ שמות הג אוני ם■‬

‫ומה שקרא לגאונים להקרא כשמות שונים קרה נ"כ לחכמינו הסכררים‬
‫הסת ממשלת הערכיים ^ וכן קרה לחכמי פרוכיכצא ד"מ ירעיה הפניני היה נקרא‬
‫כוניה אכרהם ^ וגם פרופיאט — מנחם כן שלמה היה נקרא כשם כיואל שלמה‬
‫— אכא מארי הירחי כקרא און דוראן אהטרוק מלוניל^ וכן עז״ה רכים ונככדים‬
‫‪ — U n ivers isr a e lit. D ec . 1 8 6 1 . p . 1 7 6 .‬ואולי ג"כ הים גאון אחר‬
‫שמו קשישא ונשמט זכרו ונפקד מושכו כמו שני זקנים הנזכרים כהדר הדורות‬
‫•כמו שכתכנו כגוף ההפו‪ /‬ועתה אני רואה איש ריכי יריב את ריכי הוא^ אהוכינו‬
‫־החכם שד״ליתכא דמאייע לי כאכרו כית האוצר רי״ג ר״י כן כרזילי כרצלוני‬
‫שמוכיר כפירושו לה' )הנז' כ״י אצל אהוכיכו הנז'( קדמון אחר שמו ר' דוד‬
‫הככלי ועל זמנו כתכ כז״הל לא ידעכו אם היה מן הגאונים'אך שמענו שראהו‬
‫רכינו סעדיה ז״ל והיה כימיו ולמד מ מנו ולא הוכרר לנו הדכר ע"כ^ ולא ראי^‬
‫כעל הויכוח שיערער על זה כמו שערער על מציאות גאון אחר שמו רב קשישא‬
‫או רב חמא —י הלא זה הדצר אשר דכרחי שהוחזקה הקכלה אצל אהוכינו הנז״ל‬
‫וסיעתו כמסית וכמייח שנגרע חלקו משאר הנדונים ככ״ר •‬

‫~ אשר כ ע פ ר יסודם •‬ ‫שייך לדף ‪9 1‬‬

‫מכל הדכרים הרכים והעצומים שעשה רש״י עין שלמעלה כאלו אינה רואה‬
‫אחה היא אמדתי אזכרה וממנה הקיש^ הנה ככרכות )דל״ג( אמר רב ששת לא‬
‫שנו)שאפילו נחש כרוך( אלא נחש^ אכל עקרב פוסק^ ורש״י נתן טעם ע״ש‬
‫והפלא שכירוש' כתוכ לתדיא טעס אחר הכיאו הר״י כס' המפתח )ר״ך( ונפשנו‬
‫יודעת מאד שאלו כאותה שעה היה רש״י זוכר דכרי הירושלמי לא היה מחדש מלכו‬
‫פירוש אחר^ ומכאן ראיה שנע׳לם ממנו הירושלמי הלז ואיך צשוכ נתפלא אם‬
‫כעלם מ מנו פירוש נסתר כחדרי חדרים ל — ועייו עוד )שכת ךי"ג( כוא וראה‬
‫עד היכן פרצה טהרה כישראל וע״ש פירש״י ובירושלמי מפרשו מפסוק אחר וכשנוי‬
‫טעם כאשר ירגיש החוקר ‪ ,‬ולא זכר רש״י דכר^ מראית הירושלמי — וגס זו מן‬
‫התוכחות — ומה לי עוד להרכות ראיות ? הלא האורח אחד סמוך ילמדנו דעת‬
‫שרש״י ז״ל הודה ולא כוש שלא ידע מהו שם כן מ"כ אותיות‪ ,‬הרי שנעלם מ מנו‬
‫לכל הפחות דכר־זה‪ ,‬ואיך הפה שאסר הוא הפה שהתיר כפתכו שורה אחת זאת‬
‫לפנים שלא היה דכר כעלם ממנו ? והאמת ששנאת הקכלה הכיאתו לכלל טעות‬
‫ותפס החכל נכי ראשין — כעניין נשמה יתרה כתכ שלא היה דכר כעלם מ מנ ך‬
‫’‬ ‫וכעניין שם כן מ"כ הניח כמונח קיים שנעלם ממנו •‬
 ‫‪X221X‬‬
‫שייך לדף ‪ — 9 9‬על בקי או ת ר״ע כ אגד ה■‬
‫ועוד זאת מצאתי כירוש' דשקליס פ״ה א״ר יונח כתיב לכן אחלק לו כרכיס‬
‫וגו' זה ר׳׳ע שהתקין מקרא ומדרש והלכות ואגרות ־‬

‫״ כ ה ע ר ה אחר מלות לאיכרי לא גליתי •‬ ‫‪H i‬‬ ‫שייך לדף‬

‫ואם היה הפכאי מסכים להאריך כמקירה זו ולתור אסרעקכית חז״לככ״מ‬
‫שנמצא זכר לגגו מדכרים הכוגעיס לשיעור קומה יפרוץ הויכוח מאון לגכול;‬
‫ולא אזכור לדוגמא רק דרשתם על מי מדר כשעלו מים ושמים כזרת‪.‬תכן‬
‫וכשירדו לשיעורים ■למוכיח ני מלא עיסהו של הקכ״ה הוא שברן של צדיקים‬
‫לעת׳׳ל‪ ,‬וכל זה תאר לו והדר כויכוסי סזהר כאדרא ושניהן על יסודות השיעור‬
‫קומה כגו תומוהם‪ ,‬וככר שמעת אומרם ללכי גליתי לאיכרי לא גליתי וי״א ללבי‬
‫גלית למ״הש לא גליתי ולרעתי אין כאן רק שנוי לשון ותעבין א' כי מ״הש הן הן‬
‫איכרי השכינה ‪ ,‬והוא האמור כזהר א' ק״ע ע״א — אית ככ״ג רמ״ת שייפין לקכל‬
‫רמ״ס פקודין דאורייתא ולקכל רמ״ס מלאכין ראתלכשת כהי שכינתא ע״ש •‬

‫שייך לרף ‪4 d S‬‬

‫ספרי האונגליון מתארים כשם חכמה ‪ Gnosi‬כנגיד לשס אמונה ‪,‬‬
‫חכמה התורה‪.‬העמיקה המייחדת לחפמים'ומכיני מדע ^ והס נכדלו מראשית‬
‫הגלית דת הנוצריס ^ להכין ולהורות כתק אמונת הנוצרים חכמה סידייא‬
‫וחיו נקראים תמיר כשם גכוסיעיקים או תפמים סתם ‪ ,‬ואין ספק אצלי שכין‬
‫הלמוד הזה הסוריי כין השם שקורא לו הכל כגזר ממחצכ היהוריס והיא היא‪.‬‬
‫הקכלה‪.‬אכודעת אצלנו כשם חכמה התס^וממנה יצא משפט מעוקל שקלקלו ועשו‬
‫כה כרצונה ראשוני הנוצרים וכל עוד שלא הכרילו כינה וכיו׳הקכלה היו מזכירים‬
‫איתה לשכס בשם חכמה ‪ ,‬יאתר עכור זמן מה כאשי הוחל להכריל כין המקור‬
‫וכיו הקות חוט המים הנמשכים ממנו^ וכאשר נראה כעליל ההתנגדות כין‬
‫האם וכהה הולך וגרל^ אז החלו להזכיר אוסה לננאי ‪ ,‬וכראש כלס מה שזכר‬
‫ממכת שאול לטימוטיאו אגרת א' כסופה^ נא טימוטיאו שמור הפקרון וכיח‬
‫דברי פול והכל וסתירות מה שיכגו כשקר ככזם חימר‪Y. Cognat. ,‬‬
‫‪ — Clem, d’ Alex. p . 3 2 .‬וככר לקורינטים )סי' ד' פ' ו'( החל להכזות‬
‫כעיכיהם התכמה הנספחת אל האמונה אילי להיותם תושקים כס כיתר שאת‬
‫כאמור להם אנחנו משוגעים כעבור המשיח רק איי‪,‬ם חכמים כמשיח ־ ־ •י ־‬
‫■‬ ‫'‬ ‫דרך שתוק יהתול־‬
‫וממה ששמענו מפי שאול יראה כי מזמנו ככר הופל להפריד כין הדבקים‬
‫וגס זו מן כראיית כי התכמה המאיסה הזאת‪ ,‬היא שארית הפפמה הישראלית‬
‫המקובלת כי מכלעדה לא ישוער שכזמן קצר כזה מימית ישוע ער שאול^ ככר־‬
‫נכנסו חכמית ואמונות נכריות כחק הכצרית^ אם לא שנספחו אליו מעת ילדותו‪.‬‬
‫ובתק אמו הישראלית ‪ ,‬יהער טל זה כי היודעים או החכמים האלו שלשלו ■את‬
‫שמועתם ער תלמידי ישיע ומן הוא והלאה כי מהשנים החשיכיםשכהם כאסילירי‬
‫וואלנטיניס האחר היה אומר על עצמו שהיה תלמיד לגלוס־א מכיש פיטרו אי‬
‫כיפא התלמיד הראשון‪ ,‬ותשניהיה אומר שקכל מחירוה תלמיד שאול או פאוליס‬
 ‫() ‪)( 2 2 2‬‬
‫עיין ‪ Cognat. Clem ., p,. 0 2 .‬׳ ומ‪ 1‬ה אומים שמלבר המהולה הגלויה‬
‫והפועכיית והחיצונה שבנצרות^ ככד היתה מהוית או קבלה הוויית הנ‪-‬ימיית‬
‫הנמסרת להם מפי התלמידים הויאוום יותר להכין שמועות רכס )שם^ שם( זאת‬
‫היתה דעת הגנוהעיקיס שנפרדו כאותו פרק משאר הנוצרים — אכן אין העדות‬
‫הזאת מתקיימת מפיהם‪ .‬לכד כי אם מפי שאול ג"כ שאס ראינו אותי למעלה‬
‫שופך כוז על )הגניסי( או חכמה ‪ ,‬עתה נשמענו משכת ומפאר הגכוהי האמתית‬
‫והמצורקת אצלם ‪ ,‬וירכר עליה כרכר על חכמא כמוהה וסתומה‪ ,‬וזו אצלו ג"כ‬
‫מהראיות שכחק הנצרות כמשך זמן מה למוך כשנב מיוחד לקצינים שבמחנה‬
‫ומסכת ההכרלים והמחלוקות כלמוד הזה הנסתר נמשך פירוד הסתות ושנויי‬
‫חהכמית )גנוהי( ‪ ,‬מולדת כית )והיא המכובדת אצל שאול ותלמידיו ותלמידי‬
‫תלמידיו ^ ומהם קלימינה■ מאלכסנרריא( ומולדת חיץ והיא הנודעת אצל‬
‫כאסילידי וכאלינמינו שנזכרו למעלה — ועל המילדח כית תחון מלתו של‬
‫שאול באגרתו לקורינעיס )פ"כ ו'( וז״ל אנאנו מלמדים חכמה לאנשים השלמים‬
‫שאינה מזה הדור^ ונם לא מראשוני הדור הזה שנהיו לאפס ואין — אבל■ חכמת‬
‫האלהים הנעלמת אנחנו מלמדים כהתר חכמת האלהים הנסתרת וכו' ומסיים‬
‫על החכמה הזאת כפסוק מישעיה עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו‬
‫שהוא הפסוק השגור כפי החכרים ככורע‪ ,‬כס' הזהר ^ על החכמה המקובלת —‬
‫ובקלימינס מצינו הידיעה סנשגכת הזאת מיוערת לחכמים כלבד ‪G noslici‬‬
‫ויסורהו על הפסוק הזה עצמו עין לא ראתה^ וכזה נכין אומרם כתלמוד אכל‬
‫תלמידי" חכמים עצמן עין לא‪.‬ראתה וכו' ויתקשר יפה יפה ■כים מ״ש כזהר ‪,‬‬
‫ויוכן שהוא שכר רוחני והשגה כשגכה מיוחדת לת״ת הגנוהטיקים הישראלים‬
‫— ויוסף עור שאול ) כפ' נ' ‪ ( 0 .‬לאמי שהחכמה ההיא אינה ראויה כי אם‬
‫לאנשים הרוחניים ולא לכל אשי נשמד‪ ,‬רוח חיים כאפיו ‪) Animali‬אדם‬
‫הכהמי( ויותר ראוי לתרגם לנשמיים ולא לרוחניים והרי זה מעין ההבדל ששמו‬
‫המקובלים כין מארי״רכשמהא אשר פח בת‪.‬ם לעמוד כסוד ה' לשאר כ״א שלא זכו‬
‫לאותה מדרגה ומעין האכרל ששמו הגכוסטיקים כין הפניאומאטיקוס )כשמיים(‬
‫לפסיקיקוס רוחניום או נפש;ים ‪ ,‬עיין להלן מדי דברנו על התחלק הנשמה לרעת‬
‫המקובל'( על כן לא יכולתי דכר אתכם כרכר לרוחנייס)או נשמיים( רק כרכד‬
‫לכשריים וכרכי לנערים קטנים כיהושע המשיח — אנכי השקיתי אתכם חלכ‬
‫ולא האכלתי אתכם לחם כי לא יכולתם שאתו ‪ ,‬וגם עתה לא תאכלו ן^ כי כשריים‬
‫אתם ו כ ו‪ /‬ויותר מפורש כאר היטכ כרכרי קלימינס )‪ ( C ognat . 2 1 2 .‬החכמה‬
‫חאמתית היא הנמסרה פה אא פה ליחידי הגולה מהשלוחום והניעה ערגו סכלי‬
‫עזר הכתיבה ~ וכל אלה הדמויים שמצינו ושנמצא עיור כין הגנוהטיקיס‬
‫והאפלאטונים החרשים‪,‬וחכמת הקבלה לא דכר רק הוא ולא תלוי על כלי‪-‬מה אכל‬
‫יסודותיו כהר מרום הקבלה וממקכת הוהר נוקרו ‪ ,‬כי זה לי שנים רכות שעמדתי‬
‫על מאמר יקר מקפר ההוא שאמרו כו על ספרי כני קדם מלין אלין קריבין‬
‫ולא רשמתי שם מקומו‬ ‫למלי דאורייתא וזכרתי אותו כס' אימת מפגיע פרק‬
‫איה כי נעלם מזכרוני וער היום כקשתיהו ולא מצאתיהו‪ ,‬ועתה אורו עיני‬
‫ומצאפיהו חלק א' דף ‪ 100 .‬אמ״תי אעלהו על הפר לזכר עולם‪ ,‬ולא אשוב עוד‬
‫לכפלה‪ ,‬וזה תארו ‪ :‬א״ר אכא יומא הר אערענא בהר מתא מאינוןרהוו סן בני‬
‫קרם ואסרו לי מההיא רוכםר‪.‬א רהוו ירעין סיוטי קרמאי והוו אישכהן ספרין‬
‫רחכמתא רילהון וקריכו לי חד ספרא והוה בר‪,‬יב ביה רהא כנוינא ררעור‪,‬א‬
‫רכר נש אימון כיה בהאי עלמא הבי אמשיך עליה רוהא טלעילא בנוונא‬
 ‫() ‪)( 2 2 5‬‬
‫רההוא רעותא דאהיבק ביה ־ ־ ־ ־ ואשכחנא כיה כל אינון עוברין ופולחניז‬
‫רכככייא ומזלי ומלין ראעטריכו לון והיאך רעיתא לאהכוונא בהו כגין‬
‫לאמשכא לון לגכייהו כנוינא רא מאן דכעי לאנ^רבקא לעילא כרוחא קדישא‬
‫רהא כעוברא' וכמלין וברעותא רלכא לכווגא כההיא מלה‪.‬תלייא □לתא‬
‫לאמשכא ליה לגביה מעילא לתתא ולאתרכקא כההיא מלה והוו אמרי כמה‬
‫דכר נש אתמשך בההיא עלמא הכי נמי משכין ליה כר נפיק מהאי עלמא‬
‫־ ־ ־ ־ אמינא לין בני קריבא דא רמלין דאורייתא אכל אית לכו‬
‫לאתרחקא מאינין סכרין בגין רלא יסטי לכייכו לאלין פולחנין ‪. . . .‬‬

‫שייך לדף ‪ — . 47-4‬מדי רברו ע ל נןרכת‪ .‬ה פי לו ל פי ע אגור א‬

‫■ ו הקפל ה •‬ ‫‪.‬‬
‫לא ירע האורת כי דרך סמקוכלים אפילו אסרוני אחרוניס קינצה כלל‬
‫פררך הישס להם פתיות וכל ירכיה מה ולהאמין מכלי שקירה וכחיכה‪ .‬הט אזכך‬
‫ושמע כעל שומר אמונים יודיע דרכיו כפרט זה הגם כי מהאחלוצימ הוא‬
‫ומגדולי מסירי הקכלה שמטבעם להגרל אפי הראשוניס ‪ ,‬וככל ואת לא פחד‬
‫לככו מלדבר כזאת^ ואמת הוא כי יקוד הקכלה היא אמונת־ החכמים הקדמונים‬
‫אשר נתאמתה אצלינו פכמתם וחסידותם והשתלשלות קכלסם^ אכל לא מעני ‪ 1‬ה‬
‫נ מנ ע עצמנו מלררוש ולחקור ולהקשות על דבריהם ועל עיקרי הקדמותיהם‬
‫ואררכה דרכנו קוא לפלפל בלשונות המקוכלים כמו שאנו מפלפלים■ כהלכה‬
‫)שומר אמונים כ׳( —ך ומי פרא חפשי אשי תופשו יותן לו^יותר ממה שכתוב‬
‫‪.‬‬ ‫לפניכם ? כאמת אמרו איו־ תירוה אלא תורה !‬

‫‪ .‬שייך לרף ‪ ) — 1 8 2‬כ רו ע ל מ א ( לא אוכל להתא״פק מל תרגם מן‬

‫הכא כידי מדברי פלוטין שקראתיו כ מ קו מו ת שונים שכן קרוב‬
‫ל ח כ מ ת ה ק כל ה ‪ ,‬והא לך דכריו ע ל ד כי ת כריאת ה עול ם •‬
‫אם הנפש הכללית )מלכות המקונ'( והנפשות הפרטיות דומות הן ^ כיצר‬
‫נוכל להכין למה הנפש הכללית כראה העולם והאחרונות לא כראי ? — •‬
‫והתשוכה^ שאין זה פלא יותר מעה שעינינו רואות אנשים שוים כחכמתסישיטלטו‬
‫‪7‬‬
‫זה על עם רב וזה על מתי מהפר‪— .‬ואם השאל ואיל זה כופל להשיב כי הכדל‬
‫רב כין הכפשות^ וז״ל‪ ,‬והוא שמקצתן החת שיכרלו מהנפש הכללית )זכור לשון‬
‫הגמרא ורש״ו ז״ל אם אין עון אין הכרל( נשארו פעולס הרוחני ומשלו על הגון!‬
‫)צדיק מושל יראת אלהים עפ״י פירוש המקוב'( — ומקצתן כהיית נוף העולם^‬
‫ככר כמלא והנפש הכללית אחותן)הוא הוד ותהצכ אחיתו‪ ,‬אמור לפכמה אחישי‬
‫את וגו'( מנהגת אוחו קכלו החלק שכפל להם בגורל כאלו הנפש הכללית הכינה‬
‫להם בתים ומדור לפי כבודם ‪ ,‬וחון מזה הנפש הכללית מסתכלת)וכור מ׳יש ז״ל‬
‫הקב״ה הביט כתורה וכלא העולם והקכ״ה לדעת המקובלים הוא המלכות‪ ,‬וסת״ת‬
‫הוא הדעת נקרא תו' שבכתב ‪ ,‬והרמכ״ם המה על לשון הסתכלות הבא כרחז״ל‬
‫מסכים הולך עם מ״ש אפלטון שהאל הסתכל כשכלים הגברלים לברוא העולם‬
‫עיין כמורה( בשכל הכללי והנפשות הפרטיות מקתכלים ‘בשפלים הפרטים וסו'‬
‫עיי׳׳ש כל המאמר • )איכיאר פ״ב דף רע״ו(‪,‬‬