Professional Documents
Culture Documents
קובץ
שלשלת האור
-א ד מ ו ״ ר ה א מ צ עי ־־־
ח ד ש ה ו מ תו ק נ ת הו צ Kה
All rights reserved, including the right to reproduce this book or portions thereof,
in any form, w ithout prior permission, in writing, from the publisher, except by a
reviewer who wishes to quote brief passages.
ISBN 978-0-8266-5480-9
P rinted in Israel
קובץ
שלשלת האור
ראשון
ספר
דרו חייפ
ותוכחת מוסר השכל
אד ם של ל בו ש כו ב שין כ בו שין ד ב רי ו הן
ו מ ק ר ב י ן ל א ב י ו ש ב ש מ י ם ב ת שו ב ה ש לי מ ה ב ת שו ב ה
ב ל ב ש ל ם כ ל הי מי ם
א ש ר הו ע ת ק מ כי ״ ק
א ד מ ו ״ ר ה ר ם ה ג דו ל ה מ פו ר ס ם כ בו ד של
זלל ה״ ה ב ע ך מ הר
-א ד מ ו ״ ר ה א מ צ עי -
ו ה ו א הל ק ש ל י ש י מ ש ע ר ה ת ש ו ב ה
ח ד ש ה ו מ תו קנ ת הו צ א ה
VI פ ת ח ד ב ר מ ה מ ר ״ ל ..............................
ס פ ר ד ר ך חיי ם
הו ס פו ת מ כ ״ ק א ד מ ו ״ ר ז י ״ ע
קיג מ פ ת ח ע נ י נ י ם ..............................
ק טז ש מו ת א נ שי ם ו ס פ רי ם ................
232 ה ע רו ת ו צ י ו נ י ם ..............................
קיז ר ש י מ ת ד פ ו ס י ה ס פ ר ד ר ך חיי ם
הו ס פו ת
קל א ב י א ו ר מ א ת ה ר ה ״ ג ה ר ה״ ח הר ב ה ל ל מ פ א ר י ט ש . .
קנ ה צ י ל ו מ י ד פ י ה ש ע ר ש ל ד פו סי ם ה ר א ש ו ני ם ................
פתח דבר
מאת כ״ק אדמו״ר זי״ע להוצאת תשט״ו
ב״ ה
ל י מ י ה ר ח מי ם ה מ מ ש מ ש י ם ו ב אי ם ,א ש ר אז ״ ה מ ל ך ! . . .ר ש א י ן כ ל מי ש ר ו צ ה
ל צ א ת ל ה ק בי ל פ נ י ו ו ה ו א מ ק ב ל א ת כ ו ל ם ב ס ב ר פ ני ם י פ ו ת ו מ ר א ה פ ני ם שו ח קו ת
א ש ר ל כ ״ ק א ד מ ו ״ ר ה א מ צ עי.
א ד מ ו ״ ר ה א מ צ ע י ב ק א פו ס ט ) ב ש נ ת ס פ ר ז ה נ ד פ ס ב פ ע ם ה ר א ש ו נ ה ב חיי כ״ ק
הו צ א ה ז ו הי א פ ו ט ו ג ר א פ י א מ ד פ ו ס ז י ט א מ י ר .
# # #
ע ״י שנ ערך - ד ר ך חיי ם ה ספר ד( ר שי מ ת ד פו סי ה ע ר ו ת ו צי ו נ י ם . ו ס פ רי ם .ג (
ה מו ״ ל.
מנחם שניאורסאהן
עשרים במנוזם אב היתשמ״ו .ברוקלין .נ .י.
פתח דבר
-להוצאה העשירית -
ה נ נו מ ו צ י א י ם ל א ו ר בז ה ,ב הו צ א ה ח ד ש ה ע ם הו ס פו ת ,א ת ה ס פ ר ״ ד ר ך חיי ם ״
א ש ר ל כ ״ ק א ד מ ו ״ ר ה א מ צ עי.
ב הו צ א ה ז ו הו ס פ נו;
ק י צ ו ר י ם מ א ת כ״ ק א ד מ ו ״ ר מ ו ה ר י י ״ צ נ ״ ע ע ל כ מ ה פ ר קי ם מ ה ס פ ר'. א(
צ י ו נ י ם מ א ת ה מו ״ ל ג. ד(
צ י ל ו מ י ד פ י ה ש ע ר ש ל ד פ ו ס י ם ה ר א ש ו ני ם. ה(
שי׳ מ טו סו ב.
פתח דבר
-להוצאה האחת עשרה -
בז ה ה נ נו מ ו צ י א י ם ל א ו ר מ ה ד ו ר ה ח ד ש ה ש ל ה ס פ ר ״ ד ר ך חיי ם׳ /ו נ ו ס פ ו ב ה ע ו ד
קי צו רי ם מ כ ״ ק א ד מ ו ״ ר מ ה ו ר י י ״ צ נ ״ ע ) מ פ ר ק ז ע ד פ ר ק יז(.
• (T>«0
ב ס״ד
פתח דבר
-להוצאה השתים עשרה -
בז ה ה נ נו מ ו צ י א י ם ל א ו ר ,ב הו צ א ה ח ד ש ה ו מ תו ק נ ת ,א ת ה ס פ ר ״ ד ר ך חיי ם״ א ש ר
ל כ ״ ק א ד מ ו ״ ר ה א מ צ עי.
ב הו צ א ה ז ו נ ס ד ר ה ס פ ר מ ח ד ש ב א ו ת י ו ת ב ה י ר ו ת ) ע ״ פ ת ב ני ת ד פ ו ס ז י ט א מ י ר ,
ע ״ פ ה ש ו ו א ה ל הו צ א ה ה ש נ י ׳ ) ק א פ ו ס ט ,תקע״ט( ■.
(1בכמה מקומות שהיה חסר התחלת או סיום סוגריים הוספנו אותם בדרר אפשר בחצאי ריבוע.
הקדמה
כ ת י ב ראשית חכמה יראת ה׳ כר .וכתיב הן יראת ה׳ היא חכמה .ולכאורה שני פסוקים
אלו סותרים זא״ז דמ״ש ראשית חכמה כו׳ הרי יראח קודמת לחכמה וכמאמר כל
שיראת חטאו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת .ומ״ש הן יראת ה׳ היא חכמה הרי החכמח קודמת
ליראה וכמו שאמרו דאם אין חכמה אין יראה וכן להיפך אם אין יראה אין חכמה כמ״ש ראשית
חכמה יראת ה׳ וא״כ באיזה יקדים .אלא צריך לומר דהחכמה והיראח אחת היא ממש וכמ״ש הן
יראת ה׳ היא חכמה וכן מ״ש ראשית חכמה יראת ה׳ חיינו שיראת ה׳ ראשית בפתח החכמה כר ומ״ש
כל שיראת חטאו קודמת קודמת ממש חיינו יראת חטא דוקא .דאית יראה ואית יראה והיינו יראה
תתאה שנק׳ יראת חטא ויראה עלאה שנק׳ יראת ה׳ או יראת אלקים כידוע .ויראת חטא ודאי
קודמת ליראה עלאה שהיא החכמה כמ״ש הן יראת ה׳ היא חכמה כנ״ל דחכמה ויראה אחת היא ממש
שז״ש אם אין יראה אין חכמה ואם אין חכמה אין יראח .וכשיראת חטא קודמת לחכמתו היינו שקודמת
ליראת ה׳ שהיא החכמה .ונמצא כללות ענין שלימות העבודה התמה בדרכי ה׳ כולל במ״ש ראשית
חכמה כר אך שא״א להגיע לזה כ״א ע״י יראת חטא קודם שעי״ז דוקא חכמתו ויראתו מתקיימת ואם לאו
אינה מתקיימת רק לפי שעה לבד וד״ל .ויש להבין דהלא אמר סוף דבר כר את האלקים ירא ואת
מצותיו שמור כי זה כל האדם הרי נק׳ יראת אלקים סוף דבר ובאמת יראת אלקים נק׳ ראשית כמ״ש
ראשית חכמה כו׳ .וצריך לחלק בין יראת אלקים ליראת ה׳ דיראת אלקים היינו יראת חטא שסר מרע.
ואינו כן דיראת חטא נק׳ סר מרע לבד ויראת אלקים למעלה מזה שהוא עיקר יסוד למעשה הטוב
לשמור המצות מצד יראת אלקים ונק׳ עובד מיראה בקבלת עומ״ש כידוע .אלא ענין יראת חטא הוא
עיקר יסוד התשובה שקודמת ליראת אלקים ויראת ה׳ דחכמה והוא הנק׳ תשובה תתאה ששב בפ״מ
עד שהוא סר מרע בפ״מ לגמרי כי ירא למרוד ולפרוק עול מ״ש .וגם שעדיין אינו בכלל ירא אלקים
בקבלת עול מ״ש שלימה נק׳ בשם ירא חטא עכ״פ שירא לעשות החטא ועון בפ״מ כמו שנשמר בגזל
ואונאה ועול במו״מ ומעושק דלים ונושא ונותן ביגיע כפיו באמונה ונשמר מכל דבר רע שבזנות גם
בהרהור לבד דהיינו שאינו מביא עצמו לידי הרהור כלל .שעיקר החיפך מיראת חטא הוא רק בחי׳
פריקת עול שלבו ודעתו קלה ואינו חושש ומרגיש כעון שדש בעקביו מצד שאינו מרגישו לעון וחטא כלל
כך אינו מרגיש גם שיודע שזהו עון וחטא כהרהור זנות שכל המביא עצמו לידי הרהור אין מכניסים
אותו במחיצתו של הקב״ה ונק׳ נידוי כידוע .ועכ״ז מביא עצמו לידי הרהור במזיד דוקא דכרשע יחשב
שלא נק׳ רשע רק כשאינו עושה תשובה בפ״מ והוא שאינו מדחה זה ההרהור הרע ממחשבתו כלל
אדרבא יוסיף להמשיך לבו לזה ולהעמיק בו עד שיבא לכלל תאוה רעה ויבא לידי טומאת קרי בלילה
וכה״ג בכל יצר מחשבות אדם לרע כי יצר לב האדם רע מנעוריו רק רע ולא טוב כלל כו׳ וע״ז הוסד
כל עיקר ענין תיקון חצות בבכיה בדמעות על פריקת עול דוקא שהוא מקור כל הסתעפות רע במחשבה
עד שבא לפ״מ כמ״ש אוילים מדרך פשעם כו׳ פשעים אלו המרדים כו׳)כמשי״ת בפנים( .ובחלוקה
זו דיראת חטא שפחד אלקים לנגד עיניו להכניע לבו הקשה כאבן עד שיפחד מעשות הרע בעיני ה׳
בפ״מ עכ״פ יש הרבה כתות חלוקות .הא׳ אותן שיריאים מן מעשה החטא וגם לחשוב ולהרהר בו אבל
כבר מושקע בדבר החוא עד שלבו תמיד נמשך אח״ז וגם שתמיד מדחהו חוזר ונופל בזה כו׳ ואיננו
שב בתשובה שלימה כי חוזר לקלקולו תמיד כידוע לכל מי שאינו מטעה א״ע ואינו מחפה באהבתו
א״ע לעשות בלבו הקטנה בדבר או לעשות שקר בנפשו כאילו אינו עושה רע גמור ואע״פ שחוזר
וניעור בהתעוררות תשובה אבל אינו מתקיים בה זה לא נק׳ יראת חטא ולא בע״ת אמיתי .ומ״מ
באותה שעה ששב ומתחרט ומדחה הרע שבמחשבתו לגמרי נק׳ תשובה ויראת חטא ויעלה לרצון לפני ה׳
באותה שעה באשר הוא שם כי כל לבבות דורש ה׳ לשעתו ורחמנא לבא בעי כר .והכת הב׳ אותן
שעדיין לא נשקעו בעומק תאות שרירות לבם ובקל יטה לבו לבלתי יומשך כלל לדבר רע ולבו
ברשותו תמיד זהו שיש בו יראת חטא באמת לפי שלא נשרש בו עדיין קלות ופריקות עול ולבו נכנע
בקל ליפחד לעשות ולחשוב כל רע ולא ירצה להתמשך בדבר השנאוי ותעב בעיני ה׳ גם שאין בו
יראת אלקים בקבלת עול מלכות שמים באמת מ״מ יצא מכלל פריקת עול ונק׳ סור מרע וירא חטא
והוא קרוב לתשובה שלימה שנק׳ תשובה עילאה שהוא השב אל ה׳ באמת בכל לבו ונפשו ממש
הקדמה 4
שזהו יראת ה׳ היא חכמה בחי׳ כה מה שבנפשו כר כנ״ל וזהו כל שיראת חטאו קודמת כו׳ כנ״ל
ואע״פ שימצאו הרבה בכת זו שלעתים יש בהן פריקות עול כמו בהוללות וליצנות וכה״ג במדות רעות
שבין איש לרעהו בקנאה ושנאה וכעם וגיאות והתנשאות ואכזריות וכה״ג אין זה שייך לענין פר״ע
דהרהורים רעים וחטאים כלל שזהו רק מפני שטבעו הוא רע לבריות וכה״ג בהוללות וליצנות ודברים
בטלים מצד טבעו במרה הלבינה אבל לא מצד איזה מרד ופר״ע באלקים חיים רק שע״י הוללות כו׳
יבא ממילא לפר״ע כמ״ש לא יתיצבו הוללים כר .וכן בדברים בטלים שברבוים תפר ירא׳ אלקים כמדבר
בהרחבת פיו ולשונו תהלך בארץ שזהו רק מצד מיעוט הרגש׳ עול מלכות שמים בלבו ואין יראת
אלקים על פניו וגם מצד ריבוי הדבור יפתח בחי׳ ההעלם שברע הגנוז מאד בנפשו שנק׳ עומק רע
כידוע וזהו לעומת סט׳ דקדוש׳ שהוא מצד הדבור בד״ת כידוע וד״ל) .וע״כ מצד רבוי הדב״ט יבא
סיבת המחשבה זרה בתפלה גם שאין רצונו וחשקו בהם כלל וכן מצד ריבוי המ״ז יבא סיבת רבוי
הדב״ט דהכל א׳ כמ״ש במ״א( .והכת הג׳ אותן שמצד יראת אלקים שבקרבם בקבלת עומ״ש בתפלה
ותורה ביגיעת הנפש עד שנכנס בלבם בעומק .מזה נשאר רושם קבוע בלב כל היום גם בלכתו
בשוק ובטרדתו בעסקים לא יחשך אורו וימנע מהטות לבו ומחשבתו לשום דבר רע וזהו הנק׳ ירא
אלקים וכמ״ש סוף דבר הכל נשמע את האלקים ירא כר כי זה כל האדם וכמ״ש ועתה ישראל מה
ה׳ שואל מעמך כ״א ליראה כר וכן מעשה הטוב גם בשמחה של מצוה אינו בא רק מצד יראת אלקים
אע״פ שעובד מאהבה כמ״ש אשרי איש ירא כר במצותיו חפץ מאד .ומיראת אלקים זאת יבא ליראת
ה׳ שהיא חחכמה בחי׳ ביטול בפנימית הלב ומוח מקרב ולב עמוק מצד גילוי אור ה׳ בנפשו בבחי׳
כח מ״ה שבנפשו כידוע וזהו אם אין יראה אין חכמח כנ״ל אבל מירא׳ חטא שקודמת עי״ז חכמתו
מתקיימת לנצח כנ״ל וד״ל .והכת הד׳ אותן שאינן מוצאי׳ יר״ח בעצמם לפי ערך יראת אלקים
שבקרבם ע״י עבודתם בתפלה ותורה ומע״ט וזה בא מב׳ סיבות הא׳ מצד מיעוט היגיעה בלב
ומוח מידי יום ויום בקביעות בתפלה ותורה שלא נשרש עדיין יראת ה׳ ויראת אלקים בעומק הלב
כ״כ רק בדרך מעבר בלבד דהיינו בדמיון מוטעה בעצמו )בל״א גינארט בייא זיך( .והב׳ גם
שיגיעתו מגיע בקרב לבו ומוחו בהשרשה טובה ועמוקה )בל״א גאנץ טיף אין הארצין אריין כר( אך
מסיבת טרדת עומק לבו ודעתו בפרנסה ועסקי הזמן שמבלבלים ועוקרים מעט מעט השרשה זאת עד
שישאר כמו ריקם מכל יראת אלקים ויראת ה׳ הנ״ל ויפול בלבו עוד יותר עד שנעשה כדומם כר כידוע
בכלל ליודעים .וזהו סיבת הנפילה לרוב ההמון כגדול כקטן שע״ז אמ׳ יחוגו וינועו כו׳ וכל חכמתם
תתבלע כר .וע״ז הוסד יסוד ענין תיקון חצות שהשכינה בגלות כר שבפרט היינו בכל ניצוץ האלקי
שמובלע ומוסתר ונחשך אורו ע״י עומק בלבול העסקים שבאין מתוך דוחק ולחץ מכל צד עד שניזוז
ממקומו ומדרגתו בירידה אחר ירידה בפנימיות הלב ובחיצוני׳ שנק׳ יראת אלקים ויראת ה׳ כנ״ל
וד״ל .והנה העצה היעוצה לזה הוא שלא יהיה לבו ודעתו נסוג אחור כלל גם בעסקו במו״מ באופן
שלא יפול בסיבת זה כלל .ואין זה רק באופן שיהיה על ה׳ מבטחו בעסקו במו״מ ולא יחשב עצמו שמידו
יבא לו הברכה והריוח .ויש להקדים לזה ענין כללי בשרש ענין הפרנסה המבואר במ״א ע״פ אורך
ימים בימינה בשמאלה עושר וכבוד .ויש להבין עיקר ענין ההפרש בין עושר לכבוד דלכאורה שתי אלו
ענין א׳ הוא דבעושר יש כבוד וגדולה ממילא ולמה חלקם לשתים כר .אך הנה ארז״ל מה יעשה
אדם ויתעשר ירבה בסחורה כר וע״ד הפשוט עצה זאת נכונה היא עפ״י דרכי הטבע והוא בהיות
שהכסף מועט ואינו מספיק עפ״י הטבע כלל שירויח בו כ״כ כדי הצריך לפרנסתו לסך מסויים כמו
ממעות סך מאה ירויח עד אלף ויותר .אך כאשר ירבה בסחורח ירויח בכל סחורה וסחורה כמה פעמים
בשנה ברוב המסחור כאשר משתדל בו בריבוי העסקים עד שיגיע לקיבוץ הסך הנצרך לו לפרנסתו.
ואמנם יש כאן ב׳ דברים א׳ חריבוי בסחורה לקנות׳ הרבה ביותר מכפי מעותיו בכפלי כפלים
ובריבוי עסקים פרטיים וברוב הטרדה והשתדלות יתירה עד כמה וכמח פעמים יחזור וישוב כר והב׳
בהתחכמר עצם המסחור שיקנה בזול ולמכור ביוקר ובמיעוט ההוצא׳ ובמעט מזומן ורוב הקפה ויסולק
במועדו עד שבאמצעית כל הב׳ ענינים הנ״ל בכי טוב ירויח הרבה שלא לפי ערך הקרן כלל וכלל
כידוע .ועצה זו גם שהיא טובח ומתוקנת ותצלח ביותר עפ״י הטבע אך לא בכל עת תצלח שהרי
ג הקדמה 5
אנו רואים הרבה עושין כן בהשתדלות ויגיעה רבה ורוב העסק להרבות בסחורה ואינם מרויחים
כלום ולא עוד אלא שיוכלו לבא להפסד גדול עד הקרן ועד בכלל היינו להיות בע״ח גדול לנושים
רבים שלקח מהם בהקפה כר והוא מצד מיעוט ההצלחה מאד במסתור שלו ורוב המסחור עושה רוב
ההפסד יותר .וא״כ לכאורה עצה זאת מזקת עד הנפש והיה יותר טוב לו לעשות להיפך למעט בסחורה
מאד ולא לקנות ביותר מכפי שיש לו ולא יפסיד כ״כ ואם הריוח יהיה מועט זה יותר טוב מרוב
ההפסד וכר ,אך הנה באמת יש ב׳ דרכים בעסק הפרנסה א׳ בריבוי הסחורה דוקא כנ״ל ותצליח
דוקא בזה האופן כי חיי פרנסתו ומזונותיו הקצובין לו מאת ה׳ הזן ומפרנס לכל כר במדה ושיעור
הצריך לו בכל עניניו הרי הוא נמשך ומתלבש ברוב הסחורה דוקא ובהשתדלות רבה בכל מיני מסחור
ביותר מכפי ערך מדתו וקרנו כר וזולת זה האופן לא יצליח להרויח כדי פרנסתו כלל .והדרך הב׳
הוא בהיפך מאופן זה והוא שמזונותיו הקצובין לו מר״ה מאת ה׳ הזן ומפרנס כר בא בהתלבשות
במיעוט העסק דוקא והיינו שלא ירבה בסחורה כלל רק כפי קרנו יקנה ויתברך מדי יום במעט
הסחורה מעט מעט וכל אשר היה מקבץ ברוב הסחורה ימצא במעט עסק הזה ממש בשוה ואפשר
יצליח יותר עפ״י סיבות שונות מן הצד שלא עפ״י דרכי הטבע כלל .וזהו עיקר ענין הברכה שהברכה
הרי היא באה במעשה ידיו בלתי מוגבלת כלל כמו ויזרע יצחק כר וימצא מאה כר וכן עד״ז בפרי
תבואות במסחור כמו בדגן ותירוש וכל סחורה שמוליך ומביא ממקום למקום שמן המעט יעשה ריוח
הרבה ה״ז כמו מן זריעת הקב שיעשה כמה כורים כר וזהו וברכך ה׳ בכל אשר תעשה שהמעשה
מועטת והברכה בה מרובה שזה הבא מכח עליון שלמעלה מן הטבע .ואמנם אין זה נק׳ עושר אלא
ברכה שהעושר לא נק׳ אלא הבא מרוב הסחורה דוקא רק ברכת ה׳ היא תעשיר שממילא יבא לכלל
עושר רב מצד רוב הברכה וכמו וה׳ ברך את אברהם כר שהיה הברכה מרובה ביותר במעשה ידיו עד
שהיה לו כסף וזהב לרוב ובהמה רבה וכר וכן ביצחק ויעקב דכתיב ויפרוץ האיש כר .ואמנם גם
העושר מאת ה׳ הוא בא בודאי אך שבא בהתלבשות ברוב הסחורה דוקא וזהו שאמר מה יעשה אדם
ויתעשר ירבה בסחורה דוקא כי בריבוי הסחורה שם מוכן כלי ההצלחה לענין רוב העושר אם מאת
ה׳ יבא ויצא דבר מלכות שיתעשר פ׳ בעסקיו והוא דוקא עפ״י הטבע ברוב השתדלות בכל מיני
מסחור לרוב כנ״ל .ואם אנו רואים שיש מתעשר במיעוט המסחור היינו בהצלחה גדולה במסחור מועט
שלא לפי ערך כלל זה יוצא מן הכלל ואמנם יוכל להיות שלא ברוב הסחורה ימצא עושר רב כעושר
דיוסף שכל אשר עושה ה׳ מצליח בידו בבלתי מוגבל כו׳ .ודרך כלל הן ב׳ מיני ברכה והצלחה א׳ ברוב
העסק ברוב הסחורה דוקא כמו שא׳ ירבה בסחורה והב׳ במיעוט העסק ורוב ההצלחה וברכה ביותר
כנ״ל והיינו ב׳ מיני שפע פרנסה שנמשך מלמעלה .א׳ הבא ומתלבש בדרכי הטבע ביותר והוא ברוב
הסחורה שיצליח ע״י רוב המסחור דוקא ולא בזולת זה כנ״ל .והב׳ הבא מלמעלה למטה שלא בהתלבשות
בדרכי הטבע כ״כ רק במעט עסק יהיה מה שיהיה יתברך ויצליח בו בלי שיעור כר וד״ל .והנה ב׳
דרכים הנ״ל באופן שפע הפרנסה והברכה נמשך בכמה מיני אופנים שונים לכל אחד ואחד בשינוים
גדולים מדי שנה ושנה כידוע וזהו שאמרו שאין אדם יודע במה משתכר כו׳ עד שכל יום ויום אדם
נידון על חיי פרנסתו אע״פ שמזונותיו כבר קצובין לו מר״ה כידוע .אך לענין אופן הילוך השפע באיזה
דרך בכלל מב׳ דרכים הנ״ל משתנה מזמן לזמן עפ״י מעשיו ודרכיו באופן חיי נשמתו בתורה ועבודה
כר כמו בדרך דוגמא אם מעשיו מרובין מחכמתו הרי יותר מקבל עליו עול תו״מ מכפי מדתו בחכמה
כח מה שבנפשו ולבו באוי״ר כר אז פורקין ממנו עול ד״א לפי ערך זה היינו שיומשך לו שפע מזונו
בברכה מרובה במיעוט העסק והיגיעה ובמעט מסחור כנ״ל שכל הנותן עליו עול תורה כר ובהיפוך מי
שפורק ממנו עול תורה ועושה מלאכתו קבע ותורתו עראי כר ואין מעשיו בתו״מ ועבודה שבלב לפי ערך
חכמתו ויראתו כלל וכלל כר אזי נותנים עליו עול ד״א היינו שצריך להרבות בסחורה ומצליח באופן זה
דוקא שמתייגע בכל כח עבודתו ובהתחכמות יתירה ברוב מיני תחבולות וגם בריבוי העסקים שבזה ימצא
כדי חייו דוקא ולא זולת זה שכאשר ירפה בעבודה ומסחור רב ולא יתחכם בתחבולות כ״כ לא ירויח
כלום זהו עול ד״א כידוע .והוא בא לפי ערך מיעוט עול תורה ויראה בעבודה שבלב ומוח בתפלה ותו״ט
כר וזהו הנשקל במד׳ ושיעור לכל א׳ כפי מעשיו בכל ר״ה ור״ה ומתחלף ומשתנה מזמן לזמן כנ״ל כמו
הקדמה 6
גם במי שראוי לברכה במועט יבא לכלל היגיעה ועבודה רבה אע״ם שמעשיו מרובין מחכמתו כו׳ מצד
שממעט בגמ״ח ובצדקה ובפיקוח מעשה הטובות לרעהו ומכ״ש כאשר יעשה עול במו״מ ויגזול לרעהו ולא
יתאמץ לשלם מעות אחרים שבעסקיו במועדו שאיך יבא הברכה במה שאינו שלו כו׳ .ועוד יבא זה מצד
שממשיך זה ע״ע במה שירצה להתעשר בהון רב ויהיה אץ להעשיר כר וזהו שאמר מה יעשה אדם
ויתעשר דוקא הרוצה בזה כר ירבה בסחורה ממילא יבא לכלל זה שצריך להרבות כר .וכן להיפך יבא שפע
וברכה למי שאינו ראוי לה מצד מיעוט מעשיו בתו״מ כר אם על ה׳ ישליך יהבו ולא יחפוץ להתעשר
כר ויאמין בה׳ שיזמין לו ברכה במועט כמו במרובה כר ועושה צדקה וגמ״ח ויפקח בטובת רעהו כמו
בשלו כר זהו הגורם להמשיך עליו ברכה ביתר מכפי המדה שניתן לו בר״ה עפ״י הדין וכר וד״ל.
ובכל זה יתורץ הני תרי קראי דסתרי אהדדי כידוע והוא מה שכתוב החכמה תחי׳ בעליה וכתיב כי לא
לחכמים לחם לפי שיש ב׳ דרכים באופן שפע הפרנסה כנ״ל שהם ב׳ הפכים ממש שזה שראוי לברכה בלי
עסק ויגיעה כ״כ גם חכמתו תעמוד לו עד שתחיה בעליה שימצא שכל טוב במיעוט עסקיו לחיות בה
כדי פרנסתו בריוח וזהו החכמה תחי׳ בעליה פי׳ גם בעליה דחכמה שלו שהוא בחי׳ מזל העליון מה
שמצליח אור שפעו להביא ברכה אל ביתו הוא ע״י החכמה )והוא מפני שמעשיו מרובין מחכמתו
דוקא בחיי נשמתו דנעוץ תחלתן בסופן דוקא וד״ל( ומ״ש כי לא לחכמים לחם היינו במי שאינו ראוי
לברכה כ״א ברוב העסק לא יועיל לו חכמתו ובתחבולות רק ברוב העסק ביגיע כפיו לבד בלא שכל
וחכמה כלל ואדרבה כל מה שיוסיף התחכמות יפסיד וכמ״ש יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך
יגיע כפיך לבד אבל צריך להתייגע הרבה ברוב הסחורה והעסק וזהו כי לא לחכמים בלי עסק רב
לחם כר וד״ל .ויש חכמה שתחיה בעליה במיעוט העסק כנ״ל הטעם וד״ל) .ויש לפרש להיפוך דבמי
שראוי לברכה בלי עסק רב זהו מה שכתוב כי לא לחכמים לחם שלא יועיל לו שום חכמה כלל והחכמה
תפסיד כר ומה שכתוב החכמה תחיה כר הוא במי שפרנסתו תלוי׳ בעסק רב שצריך לזה תחבולות חכמה
ותועיל לו חכמתו דוקא שזהו עול ד״א שנותנין עליו מפני מיעוט עול תורה כנ״ל וד״ל(:
ו א ח ר הדברים והאמת האלה עתה באתי לפרש שיחתי זאת בתוכחת מגולה זו מאהבה מסותרת
לכל אנשים מאנ״ש חבירים מקשיבים אשר כערכי שמכירים מקומם באמת לאמיתו ולא יתעו
בדרכים שונים בגדולות ונפלאות מהם עד שידמו בנפשם דמיון שוא לומר רזי לי כר .ודאי כל איש
יחפוש בחפש מחופש הדק היטב מקרב ולב עמוק עמוק על כל הדברים והאמת האלה שמדברים
בענייני תשובח ויראת חטא ויראת אלהים הנוגעים למעשה ולמחשבה במוח ולב עד שיהיה לבבו ודעתו
בר ונקי מכל שוא וכזב דמיוני כמ״ש בכל לבי דרשתיך כר .ועל זה אמר נחפשה דרכינו ונחקורה
ונשובה כו׳ שצריך לחפש היטב בדרכיו ומעשיו ולא להטעות א״ע וכל לבבות דורש ה׳ כו׳ .והנה ע״ז
הוסדו כל דברי אמת הללו שכתבתי רק בשביל אנשים המשתוקקים והחפצים באמת וימצא כל איש
בהם מרגוע לנפשו לפי מקומו ומדרגתו ושעתו והן הן כל הדברים שידעתי היטב לכל מכאובי ונגעי
איש ואיש בכמה מיני חליים רעים בחולי הנפש שלא ניתן לכתוב ע״כ כל איש חפץ ורוצה לטהר לבבו
ולקרב אל העבודה האלקית באמת יחקוק בלוח לבו הדק היטב כל דבור ודבור ולא יקרא כקורא
בספר לצאת י״ח שבקל יסיח דעתו ולבו ולא יבין סיבת נפילתו מעט מעט במשך זמן עד שיאמר
נואש בנפשו כר .וה׳ יודע ועד שלא להתגדל עשיתי זאת כי אין כאן במה להתגדל ולהתפאר שאין
בזה חכמה ולא מלאכח כמלאכת סופר חובר חיבורים בחידושים ופשטים שונים כר וחס לי׳ לזרעא
דאבא כר כידוע לכל יודעי ומכירי מנעורי .רק מאשר אני רואה גודל העוני ודוחק השעה בצוק
העתים הללו בגודל הדחק בפרנסה מגדול עד קטן וידל ישראל מאד מאד ה׳ ירחם על עמו כר ואין
לאל ידם לפנות גם שעה א׳ ממש לעסוק ביגיעת הנפש בדברים שבלב ומוח בענין עבודת האלקי׳
בתפלה ותורה ומצות כר רק בפרקים מיוחדים .וגם מעט מהרבה שיש להם פנאי מעט תקצר רוחם
מאד מעבודה קשה ולא יכילו בכלי מוחם ולבם כל הדברים לאמיתתן ובקל נשכח הכל והיה כלא היה.
והנסיעה קשה מאד מרוב הטרדה וממיעוט היכולת בהוצאה רבה בעתים כאלה כידוע .על כל אלה
אמרתי ללקט באמרים אמרי נועם המתקבלים בלב שומע בכל פרטי הדברים שידעתי שצריך כל איש
ד הקדמה 7
ואיש כפי מקומו שיעסוק בהם בכל עת מצוא לפניו למען ילמדו ליראה את ה׳ בעצמם ולא יצטרכו
להפקיר עצמם ביתר מכפי מדתם וכחם .ואני תש כחי לצאת ולבא במקומות רחוקים ולזאת באתי
לבקש מכל אוהבי וריעי ליתן לבבם היטב לכל דברי אמת הללו ולא יקטן הדבר ח״ו .כגדול כקטן
הכל שוין בזה .ויעשו בכל מנין חק ודבר קבוע שיהיה כל א׳ מחזק לרעהו ללמוד יחד גם בספר
התניא ובב׳ חלקים דספר שער התשובה שמיוטדים על דברי אמת להוציא לאור דברים שבלב בכל
פרטי ענייני התשובה וענייני התפלה כו׳ וד״ל .ואם אמנם ידעתי טבע אנ״ש שבדברים שבכתב שגם
שמלאים טעות לא יחושו על כל הוצאה רבה להשיגם וכאשר יבואו אותן הדברים בעצמן בדפוס לא
יחושו לנפשו לקנות גם במקח היותר זול וגם אותו שקונה כורכו יפה ומניחו בקרן זוית למשמרת כשיפנה
ישנה ולא ימצא פנאי לעולם מפני שתקצר רוחו בעמלו שיעמול תחת השמש כר .לזאת אני מזהירם
באמת לטובתם ולא אבוש ולא אכלם בזה כי עלי הדבר מוטל חובה ומצוה רבה בעת כזאת .ואני נפשי
הצלתי ודי בזה .דברי המדבר באמת אוהבם דבק מאח לכל דורש אלקים באמת ובתמים.
זצ״ל נ״ע נאום ד1ב בער באאמו״ר הגאון מוהר״ר שביאור זלמן
שער התשובה 8
ישראל לו צר ממש כר וד״ל .והנה י״ל כאו״א אומר אלהי נשמה שנתת הנה א
דלפי הנ״ל למה זה ירדה הנשמה בגוף בי טהורה היא כו׳ ודאי א״א לומר
דידוע שכל ירידת הנשמה בגוף כמ״ש אתה על הנשמה שבגוף שאין צדיק בארץ ואיך
הראת כר ירידה זו לצורך עלייה הגבה למעלה יאמר טהורה היא לגמרי אלא על חלק נשמה
מכמו שהיא במקורה שנמצא מובן מזה דע״י העליונה שבלתי מלובשת בגוף וז״ש טהורה
התעוררו׳ תשובה שלמטה תתעלה יותר היא גם עתה .ומ״ש אתה בראת היא חלק
מתשובה עליונה דב״ק מכריז למעלה עד הנשמה שבגוף חו״ב שבמוח ומדות שבלב
שפועל התעוררות בנשמה שבגוף .וזה פלא כו׳ שיפול בה פגם בחטאו במחשבה בהרהורים
דודאי רוב התעוררות תשובה שלמטה הכל שהוא במוח חו״ב י״ה כמ״ש בוידוי דק״ש
מהתעוררות רוח ממרום מכח ושרש הנשמה שפגמתי באות יוד כר .ולא יתכן זה כלל
שמאיר בכלי הגוף לפעמי׳ מעורר במוח המח׳ בחלק אור הנשמה שלמעלה שנקרא מזלא
הרהור טוב ולפעמים בלב עד שישוב בפ״מ. וצלם כמ״ש אך בצלם יתהלך איש כידוע
וגם חיזוק התשובה וקיומה שלא יחזור לסורו שע״ז אמר בזהר ונפש כי תחטא תווהא כר.
משם נמשך תמיד כמו בתחלה שהבא לטהר וידוע שב׳ מיני נשמות הללו זהו כמשל
מסייעין אותו מלמעלה וכמו״כ יצרו של אדם החבל שאחוז ראשו הגבה למעלה וסופו אחוז
מתגבר עליו לחזור לקלקולו אלא שה׳ מסייעו בקצהו האחרון בעומק מטה מטה .וכך יעקב חבל
ועוזרו כו׳ ואיך יהיה התעוררות תשובה שמצד נחלתו קצה הראשון היינו שרש הנשמה
עצמו גדול ממנו עד שירידה זו כו׳ שהוא חלק למעלה אחוז ודבוק במקור חוצבה באלקי׳ חיים
נשמה שבגוף מגביה ומעלה לחלק נשמה וקצה האחרון שלו בא בהתלבשות בגוף
שלמעלה שהיא שרשה ומקורה איך בחי׳ מקבל החומרי במוח ולב .ולכך נתעורר האדם
יגביה ויעלה להמשפיע שלו למדריגה יותר בתשובה פתאום במוחו ולבו לפרקים גם
גבוה) .וגם בתו״מ בעוה״ז מגביה לשורש בלתי הכנה כלל שלא הכין לבו כלל מפני
נשמתו בעלייה יותר כמו גם נשמת משה שכח ושורש הנשמה כמו שהיא למעלה שנק׳
כשירדה בגוף זכה להעלות עי״ז שרש נשמתו מזלא מעורר לחלק התחתון כמשל המניע
הגבה למעלה יותר וז״ש אתה הראת למטה לחבל בראשו ינוע קצהו התחתון ממילא
בירידה לצורך עליה כנ״ל( ולפי הנ״ל אין מאיליו .וזהו ענין ב״ק מכרזת כר שמזה ממילא
הפרש בין תשו״ע ותשו״ת כלל דאין לחלק יתעוררו וישובו בנים כר .וכן להיפך כאשר
בבחי׳ העצמיו׳ .וכבנים שובבים הגם שישובו מתעוררים בתשובה למטה מצד הכנת לבם
מצד עצמם גם זה רק מצד שנמשכים לשרשם יעוררו למעלה אתעדל״ע לעורר את האהבה
כמ״ש הביטו אל צור חוצבתם כו׳ כך כל מלמעלה למטה כמשל תנועת החבל למטה
התעוררות תשובה שמצד עצמה מצד שינוע ראשו העליון וז״ש אם תעירו ואם
התקשרות עצמיות באה .והנה באמת ודאי תעוררו את האהבה כר תעירו מלמעלה למטה
עיקר מצות התשובה אינה רק בחלק נשמה כענין הב״ק הנ״ל ואם תעוררו מלמטה למעלה
שבגוף דוקא כי עיקר התשובה כמ״ש והרוח כנ״ל עד שתחפץ כי עת לכל חפץ כר .כי
תשוב כו׳ השבה זו מן הריחוק העצום הוא באמת אהבה זו אחת היא כי בבחי׳ העצמיות
שתשוב לשרשה ומקומה כמו השבת אבידה אין לחלק כמו אהבת האב אל הבן מצד
וכמו ושבתם לארץ כו׳ כאשר נדחו בארץ שעצמו הוא ואהבת הבן אל אביו מצד שממנו
רחוקה ישובו משם כו׳ כמו אם יהיה נדחך לוקח אין לחלק ביניהם אם ההתעוררות מאב
כו׳ וזאת המצוה אינה אלא בחוטא שאבד אל הבן או מן הבן אל האב רק שעת לכל
נפשו ונדח משרשו מאד ונתמרמר מאד חפץ כר וזהו עד שתחפץ וכמו לע״ל בביאת
בנפשו בהתעוררות עצמו לבלתי ידח כו׳ ושב אליהו דכתיב והשיב לב אבות כר .וגם עתה
אל ה׳ בכל לבו ונפשו כו׳ כמנשה ששב לאל לפרקי׳ מתעורר כר כמו בחצות לילה כר
כו׳ הרי יש כאן ב׳ דברים א׳ שניתק ונבדל ובכל גלות יש עתים מיוחדים כמו בעת צרות
ה שער התשובה
התשובה בלבו להיות מתקיימת לעולם ולא ונתרחק ממקום טומאה שהן היכלות הקליפות
יסור עוד למעשיו ומחשבותיו הקודמין .אמנם דמות ורע שנקרא שערי טומאה כל שיתמרמר
ודאי צער הנפש תיקון לפגם החטא אך בלבו על החטא יותר ניתק ונתרחק משם ובזה
באופן שישוב אל ה׳ בכל לבו בשמחה ואהבה עצמו יש בחי׳ הקירוב אל ה׳ יותר והוא מ״ש
שזהו עיקר חתשובה כששב אל ה׳ אבל ושובו אל ה׳ כמו הרוח שתשוב אל ה׳ ואין
אם אינו שב אל ה׳ אע״פ שמסגף עצמו לחלק בזה כלל וכלל דודאי לפי ערך הריחוק
ומצער נפשו על העבר באמת ומודה ועוזב מן המות והרע כך ערך קירובו אל החיים
כר אינה אלא לשעתה שנתעורר עתה ויכול והטוב שהוא התשובה אל ה׳ ואעפ״י שהן ב׳
לחזור לסורו כשיפול במשך זמן מהתעוררות תשובות א׳ תשובה מן הרע שנק׳ ריחוק
זו או כשיבא לכלל נסיון במקום טומאה כר. והבדלה והב׳ תשובה אל ה׳ שהיא הקירוב
משא״ב השב בתשובה שלימה הוא השב והדיבוק הכל א׳ ממש במשקל א׳ כי הא
אל ה׳ שמזה ישמח על היות שיצא מן המות בהא תליא ממש כמו השב מארץ מרחק כל
ואופל לחיי׳ ואור גדול זהו האות ששב באמת. שיתרחק יותר משם יתקרב יותר לארץ
וזהו הענין הנ״ל דבמשקל א׳ הם משום אחוזתו כר ומ״מ במהות אופן התשובה שני
דהשמחה לפי ערך הצער דמסתמא נגע לנקוד׳ הפכי׳ הן שזה בא בתכלית תעוצב ומרת
לבו מה שהיה מקושר במקום טומאה הנפש וזה בא בתכלית השמחה וחדות הנפש.
ונתרחק ע״כ הקירוב ישמח נפשו וכאשר לא כי הנה על עצם ריחוקו מאלקים חיים יתמרמר
ישמח כ״כ זהו הוראה שלא היה הצער מצד בנקודת הלב ותומ״י בכה יבכה על חטאת
עוצם הריחוק כו׳ וע״כ אינה מתקיימת כלל .אך נעורים ואם לאו לא נק׳ תשובה אמיתית
א״כ לא יובן איך יתבן שיחוברו ב׳ הפכים כלל כידוע וכמ״ש דוד אשחה בכל לילה
כאלה תכלית המרירות עם תכלית חשמחה מטתי בדמעתי ערשי כו׳ והוא בק״ש שעל
כא׳ ואין המשל דומה לנמשל במי שיצא וניצל המטה והרוחץ פניו בדמעו׳ מתקן לצלם
מן המות כו׳ דבמצות תשובה צריך לעורר אלקים שפגם כר .ומיד בזכרו שכבר הוחלט
לבו במרירות עצומה על ח״נ ואיך ישמח במה בלבו ושב באמת ולא יסור עוד לקלקולו
שכבר יצא מן הרע כר וגם איך יהיה נק׳ וידבק נפשו אחרי ה׳ ותורתו זהו הנק׳ תשובה
בזה שב אל ה׳ אחר שעדיין לא נטהר אל ה׳ יבא לכלל שמחת הנפש מאד מאד
מטומאתו כשאינו מצטער בכל נקודת לבו על כי במה שנפטר מן הרע ומות רוחני ויצא מן
העבר במה שפגם בכל חטאיו כר אלא צריך החושך כו׳ ישמח לבו כמו שהיה יוצא מן
לומר דשניהם א׳ הוא ממש מה שמיצר מאד המות הגשמי כי עונש מות הנשמה גדול הרבה
על העבר ומה שישמח נפשו בשובו אל ה׳ מעונש מות הגופני כידוע .ובאמת כאשר אין
כר כי הא בהא תליא כר ואיך יחוברו שמחה בלבו מאשר כבר נפטר מן הרע שהיה
כא׳ כר: מקושר במקוםטומאה ונכנס תחת קדושה
ב ו ה נ ה עיקר המשל בזה כידוע בענין האלקית אינו בגדר התשובה אמיתית כלל
תשו״ע ותשו״ת שזהו כניצוץ כמו הגר שמתגייר ששמח במה שנכנס כר.
הנמשך ומתקרב אל השלהבת שבהיות ולא כאותן שקורין שם תשובה רק מה
הניצוץ רחוק מאד מן האבוקה יכבה אורו שמסגפין עצמם על ח״נ כמ״ש אוילים מדרך
מעט מעט אך כל מה שמתקרב יותר יותר פשעם ומעונותיהם יתענו דהנה הגם שצער
יודלק ויאיר אורו ברוחב וגובה עד שבקירובו וסיגוף זה מצד מיעוט חלב ודם מתקן למה
לאבוקה ממש יוכלל בה וכמו הלבנה בקירובה שפגם בחטאו שהוסיף כח לטומאה בתאווה זרה
אל השמש תקבל מילוי אורה כר ויש בזה ב׳ שבחלב ודם שבנפשו שהוטמאה שם .מ״מ
אופנים א׳ שיתקרב האבוק׳ והמאור לגבי עיקר התשובה היינו מח ששב בלבו מחטאיו
הניצוץ שעי״ז ממילא יודלק ויאיר עד שיוכלל והוחלט שיעזוב דרכו הקדום ושב אל ה׳
כר או שיעלה הניצוץ מלמטה למעל׳ ויתקרב שמזה יגיל וישמח נפשו וזהו עיקר חיזוק ועוז
שער התשובה 10
ממש ואז ממילא יומשכו כל הניצוצות מעט מעט לגבי האבוקה כר .וידוע ומבואר
האובדים והנדחים וישובו אל המאור ויתקרבו במ״א שב׳ אופנים אלו הן הנקרא תש״ת
ממש וזהו רחוק שנעשה קרוב ממש וד״ל. ותש״ע דכאשר מתגלה מלמעלה למטה להאיר
ונמצא יש כאן תש״ת ותש״ע כפי המשל הנ״ל בנשמות בחי׳ עצמיות אלקות ממילא ישובו
ולא שכל עיקר התעוררו׳ תש״ת בא מתש״ע אל ה׳ והוא תש״ע שקדמה לתש״ת וכמו
שהוא קירוב המאר אלא אדרבה תש״ת גרם השיבנו ה׳ ואח״כ ונשובה תשובה אמיתית
לתש״ע שירד העצמות כר וזהו ענין השמחה שמתקיימת לעולם כמו בעי״ת וב״ק שמכרזת
שאחר הבכי׳ בהיותו הולך בבכי׳ כנ״ל בכל יום כר .וכאשר התעוררו׳ תשוב׳ מצד
ברגע זו עצמה שב אל ה׳ בכל לבו בשמחה עצמה בנשמות הולך ועולה ומתקרב למעלה
מפני שה׳ קרוב אליו ממש וה״ז ממש כמשל נק׳ תש״ת כר כמו הניצוץ שעולה מלמטה כר
הבן שנתרחק מאד מאביו בודאי הלך ילך שזהו בהיות הניצוץ רחוק מאד דוקא כר וד״ל.
ובכה לבקש את אביו אך בראותו ישמח ויבכה ומעתה יובן ג״כ בענין ב׳ הפכים דמרירו׳
כא׳ וכך בכיה וחדוה כא׳ בהליכה זו וז״ש ושמחה בבע״ת כנ״ל דמה שמיצר בבכי׳ על
בבכי יבואו וביאה זו הוא להקבלת פני אביהם ח״נ ועל נפילתו בכל יום במחשבות לא
שבשמים שבודאי ישמחו בו רק יהיה הילוכם טובות ועושה ההסכם חזק מאד בלבו לבלתי
לקדש לחזות בנועם ה׳ בבכי׳ שהוא התשובה ילך אחרי ההבל עוד זהו בחי׳ תש״ת שניתק
מעומקא דלבא כמאמר אם ישראל עושין ונבדל ממקום טומאה ונק׳ מי בוכין שעולין
תשובה נגאלין כר .אך הל״ל בבכי׳ ילכו הענין בבכיה כמ״ש בבכי יבואו כר הלוך ילך
הוא שיש ב׳ מיני בכי׳ א׳ בכי׳ של מרירות ובכה דמשמע שהליכתו זו בכל שעה היא
על רוב חטאיו וקושי לבבו ואשר יצרו מתגבר בבכיה דוקא והרי בהליב׳ זו שניתק ונתרחק
עליו בכל עת לדחותו בכל מיני טומאה במח׳ ממקומו הראשון נתקרב יותר להקדושה
כר וע״ז במסתרים תבכה נפשו מתי יפטר מן והר״ז כניצוץ שמתקרב לאבוקה שהולך ואור
הרע ומות הקשה כזה .ויש בזה ב׳ אופנים א׳ כנ״ל שזהו בשמחה דוקא והוא מה ששב אל
שהדמעות שלו מיד נובעין ממילא בזכרו על ה׳ שיגיל וישמח כנ״ל .הענין הוא כמ״ש
מעשיו ומחשבותיו בלבו רק רע כר שזהו שלום שלום לרחוק ולקרוב שרחוק נעש׳
אמיתר הכנעת הלב והשפלתו בעצם כמו קרוב והיאך הרחוק מה׳ כחוטא גמור נעשה
שיכנע הלב עפ״י הטבע כשנזכר העני ואביון קרוב ממש כעבדי ה׳ הקרובים אל אור פני מלך
על רוב דוחקו בעוני ויסורין בבני חיי ומזוני חיים כר ודאי מובן מפני שה׳ יוצא ממקומו
שיבכה במר נפשו תכף כר כך כמו טבע ויורד למטה מטה כמ״ש קרוב ה׳ לנשברי
בנפש זו החוטאת הבכי׳ זאת על חטאיו לב כר והן הבע״ת שלבבם נשבר לחלקים
בשפלות והכנעה עצומה שנקרא לב נשבר קטנים במרירות עצומה והכנעה גדולה ורוח
ונדכה תמיד כעני זה שלבו בשפלות והכנעה נשברה זו כזבח וכקרבן הוא ממש כמ״ש
גדולה תמיד .ואופן הב׳ היינו כשנזכר על ח״נ זבחי אלקים רוח נשברה כר וכמו במזבח
וכל אשר בלבו התקשרות במקום טומאה לא שירדה אש של מעלה כר כך עי״ז יורד אור
יבכה במר נפשו תכף רק אחרי שיתבונן היטב ה׳ ושוכן בלב ורוח נשבר זה של הבע״ת
איך שפגם באור נשמתו וכמת ממש יחשב האמיתי כי רם ה׳ ושפל יראה כר שמצד
לא יראה פני אלקים לעולם ויודח לגמרי אזי הבכיה במרירות והכנעה שנקרא מים תחתוני׳
יבכה באמת כר .ואמנם בעת גובה לבבו בוכין אנן בעינן למהוי קדם מלכא כר הרי כל
ורוחו גסה עליו מתענוגי עוה״ז או בהרחבת לבבות דורש ה׳ וכתיב כי תדרשנו ימצא לך
לבו בגאותו בחוצפא לבו כלב האבן בקשיו היינו כמשל המאור והאבוקה שנתקרב
לא יועילו ההתבוננות באיכות פגמיו כר עד ויורד ונמשך לגבי הניצוצר וזהו ימצא לך
אשר יקבל ביטוש בבני חיי ומזוני או בעתים שימצא לך באשר אתה שם בתחתית המדריג׳
שלבבו נשבר בלא״ה יבא לכלל תשובה בלב וכמו דרשו ה׳ בהמצאו היינו בעי״ת שנמשך
נשבר כר והוא למטה הרבה ממדריגת בע״ת המאור לניצוצות מצד רח״ר כר בהיותו קרוב
ו שער התשובה 11
של שמחה והעניין הוא כנ״ל במשל הבן הנ״ל שמיד בזכרו יגע ללבו כטבעיות ממש
שמבקש אביו שבראותו יבכה וישמח כא׳ כו׳. מפני שנגע בעצם נקודת הנפש ממש בבחיד
ויובן זה בהקדים תחלה ביאור הפסוק היתה לי שלמעלה מן הטעם והתבוננות כו׳ ומ״מ יש
דמעתי לחם יומם ולילה ולכאור׳ איך הדמעו׳ יתרון במי ששב מצד הכרתו שפגם באלקות
יהיו ללחם שבו יחיה האדם אך הנה ידוע בבחי׳ הב׳ במה ששב שתשוב׳ זו הוא ששב
דעיקר זמן הדמעות הוא בתיקון חצות והוא אל ה׳ ולא ירצה בריחוקו שנכלל בבחי׳
שנזכר על ח״נ כו׳ והעיקר על פריקת עמ״ש בכיה הב׳ שנקרא בכיה של שמחה שית׳
שהוא שרש לכל החטאים ופריקת עול היינו בסמוך וד״ל:
מה שהולך שובב בדרך לבו לכל אשר יחפוץ ודאי כל לבבות דורש ה׳ והנה ג
ימלא תאוותו מיד בלי ישים פחד אלקים לנגד ובפרט על לב נשבר שקרוב
עיניו כלל וכלל והיינו מפני שלא יפול לבו ה׳ מאד כנ״ל שזהו רחוק שנעשה קרוב כי
ולא יחוש כלל על שזהו נגד רצון ה׳ ואשר ודאי שוכן ה׳ בלב נשבר באמת בלי ספק
פוגם בנשמתו לשחת׳ לגמרי כי הוא פורק הרבה יותר משהוא נגלה לקרוביו באמיתית
עומ״ש לגמרי וזה קשה מאשר לפעמים לבו ההתפעלו׳ התענוג האלקי בתפילה ותו״מ כו׳
כלב האבן מבלי ירגיש פחד ומורא אלקים וכמאמר דבע״ת גדולים מצ״ג והיינו משום
כלל והוא כאשר הרים לבו בעושר ובנים דמשכין ליה לקב״ה בחילא יתיר כמ״ש בזהר
ופרנסתו מוצלחת או בהתנשאות כבוד יתירה פי׳ דמשכין ליה מבחי׳ עצמותו ופנימיותו
שאינו אלא לשעתו .אבל כאשר יפול מגובה בחילא יתיר מהמשכו׳ עובדי ה׳ בנשמתם
לבבו כמו בהצר לו בעוני ובשפלות וביטושים בעונג ושמחה האלקי׳ והטעם הוא כידוע .ועומק
בבנים וכה״ג אז ירך לבבו מאד ויבכה במר רום ועומק תחת משקל א׳ הוא וז״ש כי רם
נפשו ויתודה על ח״נ ויתחרט על אשר פגם ה׳ ע״כ דוקא ושפל ירא׳ וכן השמים כסאי כו׳
במעשיו ויכיר היטב כי רע ומר עזבו את ה׳ אל זה אביט אל עני ונכה רוח כו׳ משום
כר ואשר תייסרנו רעתו שנעשה רצועה דלפי ערך עוצם הרוממות לא יבוא למטה רק
לאלקאה ברע זה שעושה כנ״ל משא״כ השובב במקום השפל ביותר דכמו שאין שיעור למעל׳
בדרך לבו מצד שהוא קל בטבעו למרוד מצד בעומק רום ברוממות כך אין שיעור למטה
שאינו חושש על מ״ש כלל וכלל ולא מצד בשפלות בעמ״ת ע״כ שפל יראה דוקא להיותו
קושי לבו ולא מצד חוצפ׳ ועזות שאינו מפחד בתכלית יבא בזה דוקא גלוי אין נכנע
משום דבר רק מצד פריקות עול כמו ויאמרו האמתי כו׳ כידוע .ויש בבע״ת כמה מדריגות
לאל סור ממנו כו׳ ודאי גם בהצר לו בעוני בזה אם מרירות והכנעת הלב עמוק עמוק
ולחץ לא ישוב אל ה׳ כ״א ע״י שיוכבד עליו ביותר יותר ימשיך עליו מאמיתת אור
עול קשה משונאי׳ ורודפים עד שיכניעוהו עצמות אלקות )כנתן דצוציתא וכראב״ד
בתכלית אז יכיר ויבין שתחת אשר פרק שקנה עולמו מפני שיצא נשמתו בבכי׳ כו׳
עומ״ש נתנו עליו עול יראה זרה משונאי וכה״ג( וזהו פי׳ בחילא יתיר מכח ההעלאה
נפשו וכמ״ש תחת אשר לא עבדת כר ועבדת דנשמות דמי יעלה בהר ה׳ נקי כפים ובר לבב
את אויביך כר וכה״ג עול פרנסה בקושי כו׳ אבל בבע״ת נמשך ה׳ אליהם מעמ״ר
גדול מאד עד שיקוץ בחייו ממש אז יכנע לעמ״ת וכנ״ל במשל האבוקה והמאור שמתקרב
לבבו עד שיבוא לכלל תשובה אמיתית והוא למטה מטה כר .וזהו וימינך פשוטה לקבל
הבכי בדמעות על הקלות שהיקל ראשו ולבבו שבים אע״פ שהן בשאול תחתית מצד רוב
למרוד בקונו ואשר פרק עומ״ש .וישוב לקבל חטאיה׳ יקבלם באשר הם שם עודנ׳ בטומאת׳
ע״ע עומ״ש באמת דהיינו שכאשר יבא אם ישובו משם במרירות והכנעת הלב
לאיזה דבר מחשבה לא טוב׳ יפול לבו ביראה בתכלית כנ״ל וכמנשה ששב לאל בכל לבו
ופחד שלא ילך בשרירות לבו לנגד ה׳ וימנע דחתר מהתרת ברקיע לקבלו וד״ל .וכ״ז נק׳
מצד עול פחד אלקים לנגד עיניו )וכדוגמא בכיה של מרירות דבע״ת בהיותם כואבים מאד
זו היה במנשה ששב לאל בכל לבו ולא הועיל מאד בלבם :אך בכיה הב׳ נקרא בכיה
שער התשובה 12
פר״ע כר וכאשר לא שבו על העיקר שעדיין לו כל התוכחות רק היסורין שקיבל משונאיו
אוילים הם מדרך פשעם היינו שהולך שובב כשנפל ביד המלך שנצחו כו ול״ג שנה עשה
בדרך לבו בלי פחד ועומ״ש כלל וכלל מה תשובה אמיתית וכל עיקר חומר חטאיו מן
יועיל מה שמתחרט לפרקים על חטאיו שעשה מלכים שקדמו רק אשר עשה להכעיס והוא
בפ״מ וגם מה שמתענה על עונותיו וזהו שהעמיד כר שכ״ז הוא רק ענין פריקת עול
כמתמיה על אוילים הללו מה שמעונותיהם הנ״ל( .וכל אדם יכול לראות זה בעצמו איך
יתענו ללא הועיל לנפשם מאומה כי בהיות שפריקת עול קשה מגוף המ״ז כי המ״ז בזנות
שלא תיקנו עיקר הקלקול ביסוד ושרש לכל וכה״ג יכול להיות שאינו בא מצד חום התאוה
חטאים ועונות שהוא הפר״ע כנ״ל לא יועיל שמתאוה לזה כלל כי לא יעלה בלבו שום
הסיגוף ותענית לגוף העון והחטא כי ודאי יחזור דבר רע למעשה וגם לא להרהר בזה כלל
לסורו ויתחרט עוד ויתענה וע״ז א׳ רשעים וכלל רק שמביא עצמו לידי הרהור זה של
מלאים חרטו׳ שמתחרט כמה פעמים לפי זנות במזיד והוא להמשיך ע״ע הרהור רע הזה
שתמיד חוזר לקלקולו כר .אך עיקר התיקון עד שבהעמיק מחשבתו בזה פעמים ושלש
לנפשו שהוטמאה בחטא ועון הוא הבכי׳ יבוא לכלל התפעלות חום הטבעי וזהו כמו
בדמעות בתיקון חצות על פר״ע מ״ש ויתן אל ענין המקשה עצמו לדעת ע״י הרהור רע ולא
לבו היטב לקבל עליו עומ״ש באמת ובתמים בידים דוקא שהוא בנידוי למעלה ואין מכניסין
והוא שלא להמשיך ע״ע כל שמץ הרהור רע אותו במחיצתו של הקב״ה כידוע בדברי רז״ל
אשר נגד רצון ה׳ ולא תעלנה על לב כלל כי ואין זה בא רק באיש שהוא קל בטבעו ואינו
האלקי׳ הוא ירא ע״כ מיד שיבוא בלבו איזה שם פחד אלקים ללבו לאמר איך אמשיך על
דבר רע ידחנו ויסירנו ע״פ הסכם חזק שבלבו נפשי טומאה זאת לטמאה בכוונה אשר
שלא יהי׳ פושע ומורד בבחי׳ קלות .וכן תועבה היא ולא יוכל להתקרב לקדושה האלקית
בועשה טוב במ״ע ידקדק לצאת ידי חובת כר מפני שאינו חושש לזה כלל וכלל וכבהמה
מצות המלך ואז יועיל לו התעני׳ והסיגוף יחשב שכל מה שיעלה בלבו לא ימנע כלל
על חטא ועון העבר באופן שלא יחזור עוד גם אם אינו בכלל התפעלות לדבר זה כלל
לקלקולו כי ודאי ישוב אל ה׳ באמת ובוחן ונמצא שזהו המקור לחום ההתפעלות שיבוא מן
לבבות ירצ׳ בו ויקבל תשובתו כמא׳ וימינך ההרהור הזה אח״כ משא״כ מי ששם יראת
פשוטה לקבל שבים .אך לאותם שלבבם הוכן אלקי׳ ללבו מיד שיעלה בלבו להרהר ברע מיד
בכי טוב והסכם חזק מאד להיות סור מרע ידחה מלבו וימנע שלא לטמאות נפשו כי
ומיד שיבוא לזה תכף יסירנ׳ מלבו ומחשבתו עומ״ש יפול בלבו עכ״פ שלא יקל ראש להמשיך
לגמרי שהוא ע״י קבלת עול מ״ש דוקא כמ״ש ע״ע בתחלה כר וע״כ עונש המביא עצמו
סוף דבר כר את האלקים ירא כר היינו ירא להרהור רע שהוא בנידוי כר שגם אם ישוב
למרוד ולפשוע שזהו עיקר ומקור יסוד התשוב׳ אל ה׳ בקרבת אלקים כמו בעבודת התפילה
על עון וחטא כר וד״ל .וזהו גם מזדים חשוך לפרקים אין מכניסין אותו כר שמבלבלין
עבדך אל ימשלו בי אז איתם ונקתי מפשע מחשבתו ולבו ויפול מעבודתו מיד כידוע
רב וי״ל מה ענין זל״ז אם לא ימשלו כר אז ליודעים וכמ״ש בזוהר דחייבא מבלבלים
דוקא איתם כר דהנה עיקר סיבת בחי׳ מחשבתו כר ולאו דוקא חייבא בעבירות
ממשלת זדים שהן הקליפות כר בא מצד פר״ע בפ״מ אלא בפריקר עול במזיד שנקרא רשע
כנ״ל שאז הכל מושלין בו כי נעשה כהפקר עפ״י תור׳ דעיקר קריאת שם רשע על שאינו
לכל כר וכל הקליפות זורקים בו מ״ז לטמא חושש לעול מ״ש ועושה במזיד ואינו עושה
נפשו כר וממשלה זו היינו גם בעת שחפץ תשובה וכמו ויאמר לרשע למה תכה ריעך
אדם להרהר בתשובה ותגעל נפשו במ״ז כו׳ וד״ל:
להסירם מלבו רוח הטומאה ימשול בו לטמאו ד ו ז ה ו מ״ש אוילים מדרך פשעם כו׳
כי כל שע״ט פתוחין לו אחרי אשר בא כמה פשעים אלו המורדים בבחי׳
ז שער התשובה 13
אלקים אחרים שיודעים רבונם כר והמה פעמי׳ לטמא עצמו כנ״ל מצד מיעוט הרגשה
הקלים בבחי׳ הפקרות ממש שלמעלה בנפשו עול אלקי כו׳ אבל כאשר אין הזדים
מעלה מבחי׳ חכמה וטעם רק מצד עצם כר מושלי׳ בו דהיינו שלבו ברשותו להסיר
הנה זהו אשר שחת נפשו בעצם וממשיך מחשבתו ולבבו מכל רע תכף אז האות והסימן
עליו אדונים זרים להיות עבד לעבדים כר וזהו שיצא מכלל פר״ע הנ״ל ויש בו עמ״ש קצת.
הנק׳ פשע רב )שהוא בחי׳ כתר דקליפה( וידוע שמפני הארת מ״ש האלקי׳ בורחים
שאין מקבלים אותו בתשובה כו׳ דחייביא הקליפות וכמ״ש כהמם דונג כר יאבדו רשעים
מבלבלים מחשבתו כר כי פגם בבחי׳ יחידה מפני אלקים וכידוע במ״ש על כי אין אלוה
שבנפשו כר שקשה יותר מפגם דנר״ן כר ממש בקרבי בבחי׳ פחד אלקים כו׳ מצאוני
)וזהו הפושעי׳ בי בגופא דמלכא שהוא בחי׳ כל הרעו׳ האלה שהוא לעבוד את אויביך בעול
הכתר כר וכן מ״ש בנים גדלתי במוחי חב״ד קשה כו׳ )וזהו באמת עיקר טעם שיעבוד
ורוממתי בכתר דחכמ׳ כר והם פשעו בי הגלות שכולל ב׳ ענינים א׳ עול הקשה
בעצמי שהוא בחי׳ הכתר כו׳( אך כאשר לא בצוק העתים בלחץ ודוחק השגת הפרנסה
ימשלו זדים כר זהו האות שיצא מכלל פר״ע עד שבנפשו ישיג לחם חוקו כו׳ והב׳
שאין לו אדונים זרים שיבעלוהו כו׳ אז איתם מה ששונאי ישראל מסטינים ועושים כל
בבחי׳ התמימות דנקודת הרצון שבעצם הנפש רע ללחצם ולדוחקם כו׳ וזהו בעלונו
שלמעלה מן הטעם ודעת שנק׳ א׳ תם כידוע אדונים זולתך וזהו רק מצד בחי׳ פר״ע
שיש ג׳ מדרגות במהות התמימות א׳ תמימות הנ״ל כמה שכתוב תחת אשר כו׳ בשמחה
שבחכמה וטעם לרצון שנק׳ תם ים והוא ג״כ וטוב לב בקבלת מלכות שמים ברצון וחשק
התמימות שבלב כי המוח והלב א׳ הוא כאשר וכמו ומלכותו ברצון כו׳ ע״כ יעבוד אויביך
כל תום לבו כמו שהוא בדבר מה מבלי בעול קשה כו׳ והעונש לפי אופן החטא
שישונה לפעמים כך כו׳ וזהו הנק׳ איש תם ממש וד״ל( .וזהו רע ומר עזבך כו׳ פי׳
וישר כמו באיוב שנא׳ עליו איש תם וישר עזבך מהיות מלכותו ברצון כר כידוע דבחי׳
וירא אלקים וסר מרע ובנח נאמר איש צדיק מ״ל נק׳ יראה וכאשר פורקים יראת אלקים
תמים כר כי הנה ההתפעלו׳ בלב )בל״א נותנים עליהם יראת אדונים זולתו כר וזהו
ערינשטקייט( משונה משעה לשעה כמו שאנו אז איתם ונקתי מפשע רב דפשע זה המורד
רואים בכל המתעוררים פתאום וילהב לבבו במל׳ דלעילא ופשע רב למעלה מן החכמה
בתשובה הרי יפול במעט זמן להיפוכו כר והטעם כי יש פשע שאינו רב והוא כאשר
אבל התמימות בלב הוא בלתי התפעלות כ״כ בא מצד הטעם כמ״ש עזב ה׳ את הארץ
אבל הוא אמת כי לבבו שלם בדבר כמו כו׳ ועושה עצמו כאילו לא ידע את ה׳ כר
שהוא ממש מבלי יטה לבבו ימין ושמאל כלל מצד שחסר נפשו מן בחי׳ הביטול לאין
ולא ישונה מכל מונע כר כי לא יטה לבבו האלקי שנק׳ כ״ח מ״ה שבנפש כמו ע״ה
לעולם אך התמימות בלב נק׳ תמים וכאשר וחסידי הדעת או קלי הדעת שהרי אין אדם
התמימות במעשה לבד נק׳ תמים במעשיו וז״ש עובר עבירה אא״כ נכנס בו רוח שטות
להולכים בתמים כר והוא הנק׳ איש תם וישר כבהמה ממש דהיינו שסר ממנו צלם אדם
בדרכיו ומעשיו שהוא םו״מ בפ״מ בבחי׳ דמ״ה דחכמה כו׳ או מצד התגברו׳ רוח
התמימות שלא ישונה לעולם להפוך מעשיו הבהמה שבלבו החומרי׳ כח המתאווה ששולט
מטוב לרע כר ולא יחוש משום מנגד ומסית על נשמתו ע״י שכהיתר יחשב לו בקרבו כל
להדיחו כר .וידוע דנעוץ תחלתן בסופן כי זה אינו נק׳ פשע רב עדיין אך מי שיודע את
המעשה הוא הסוף ושרשו בראש שזהו עיקר בוראו ומכירו בכ״ח מ״ה כר ומתכוין למרוד
האמת דמדת התמימות )דאותיות אמת היינו בו בבתי׳ פר״ע ממש לומר בשרירות לבי אלך
ראש תוך סוף א׳ תם א׳ ראש ות״ם סוף אין פחד אלקים כלל וכלל כר ה״ז בא מצד
שהוא התמים במעשיו( והיינו פי׳ אז אתם א׳ שהוא כורת נפשו משרשה באלקי׳ כמו בבחינ׳
שער התשובה 14
התיקון על כל ח״נ בשעת תיקון חצות ת״ם דהנה שרש ומקור התמימות הוא ברצון
כנ״ל וד״ל: שלמעלה מן הדעת שבלתי נוטה כלל מנקודת
הנ״ל יובן מ״ש דרך רשעים ובכל ה רצונו הפשוט ותמים וזהו הולך בתום ילך בטח
כאפילה לא ידעו במה יכשלו מיניקת החיצונים שנק׳ אזונים זרים כנ״ל כי
דהנה עד״מ ההולך בחשך ואפילה שנכשל נעוץ תחילתן בסופן וגם הליכתו במעשה ילך
בעץ ואבן מבלי הודע לו במה נכשל שאם בטח בלי בלבול מ״ז כלל וכלל הרבה יותר
היה אור לא היה נכשל בו לפי שהיה נזהר ממנו מהילוך שבחכמה וטעם שלפעמים יכשל
אך מפני החשך והאפילה לא ידע במה יכשל ויפול כנ״ל וד״ל .וזהו גם מזדים כו׳ אל ימשלו
רגלו כר כך יובן בנמשל דיש ב׳ מיני רע א׳ בי אז איתם ונקתי מפשע רב דמקור הקליפות
שרואה ומרגיש בו בעצמו בבואו לידי התפעלות ואז יהיו לרצון אמרי פי כו׳ שיעלה לרצון
במורגש לאותו דבר ויודע במה יכשל ויוכל העליון כי ירצה ה׳ בנפשו ג״כ בבחי׳ נקודת
להשמר ממנו אם ירצה לעמוד על נפשו בדע׳ הרצון הפשוט כמ״ש בזהר זכאה ב״נ דקוב״ה
ובחירה שלא ילך בדרך זו שיוזק בה בודאי אתרעי ביה כר ויסך אלוה בעדו מכל קטרוג
כמו שא׳ ראה נתתי לפניך החיים והטוב הרי ונהפך מפשע רב שפע רב כידוע כר .ומובן
רואה בעיניו ב׳ דרכי׳ א׳ דרך החיים וטוב מזה להיפך במי שהולך בשרירות לבו בפר״ע
והב׳ דרכי המות ויבחר בדרך החיים ויברח היפך התמימות בעול מ״ש במעשה כר שלא
מדרך המות כר מצד שיש לו עינים לראות ינקה מפשע רב שזהו מקור הקליפות להיות עבד
והוא בחי׳ ראיה דאור החכמה כח מה שבנפשו לאדוני׳ זולתו ולמשול בו גם בעת שחפץ
האלקי׳ כידוע שהחכמה נק׳ אור והוא בחי׳ בתשובה שידיחוהו במ״ז כר כנ״ל דידוע דאת
ביטול לאין האלקי שבכאו״א שמאיר בנפשו. זה לע״ז עשה כר ולנגד עומק טוב יש עומק
וז״ש ראה נתתי לפניך כר בבחי׳ ראי׳ והכרה רע דקליפה וכמשי״ת וד״ל .וזהו מי יעלה בהר
אבל אם לא יראה ויכיר בבחי׳ ראיה דחכמ׳ ה׳ נקי כפים ובר לבב כר זכר כאן ג׳ דברים
לפי שפגם באות יו״ד דנשמתו ובחשך ואופל א׳ נקי כפים במעשה דוקא שלא גזל ורצח
יהלך הנה ודאי יפול וילכד ברע ומות מבלי ידע לשפוך דם נקי בפ״מ ולא עשה עול במו״מ ונק׳
וירגיש בו כלל וכלל כמו שהולך באפילה ממש נקי כפים ביגיע כפו שאז תפילתו מתקבלת
שלא ידע במה יכשל כנ״ל והוא הנק׳ בחי׳ עומק למעלה כמ״ש אז איתם כר יהיו לרצון אמרי
רע שכנגד עומק טוב כידוע .וביאור הענין יובן פי ולהיפך כתיב ובפרשכם כפיכם אעלים
ע״פ הנ״ל בענין פר״ע שהוא רק שרירות לב עיני כי ידיכם דמים מלאו דמשמע גם מי
והוא מקור לכל אשר תאוה נפשו ומקור שמתפלל בכונ׳ וידיו פרושו׳ בכל לבו למעלה
שרירות לב זה הנה הוא בא רק מצד שפרק עול יעלי׳ עינו מתפלתו כי ידיו דמי׳ תרתי בממון
מ״ש והוא שהסיר הרצון לקבל עמ״ש גם לא וש״ד מלאו אע״פ שלבו נכון בשעה זו כי העיקר
רצון לרצון כר שמזה יבא ממילא ענין שרירות הוא המעשה דידיו ונעוץ תחלתן בסופן כנ״ל
לבו שבחפקירא ניחא לי׳ כר להיות עבד לאדוני׳ וז״ש נקי כפים ובר לבב כר שהוא התמימות
זרים כר כנ״ל והוא מפני שכרת שרשו בבחי׳ שבלב כנ״ל .ולא נשא לשוא נפשו שהוא בחי׳
יחידה שלמעלה מן הטעם והדעת וזהו הנק׳ התמימות שבנקודת הרצון שלמעלה מן הטעם
עומק רע שהוא בהעלם מקור למקור כל רצון דוקא שנק׳ תו״ם בחולם הוא ישא ברב׳ מאת
רע כר א״כ מזה יש כח לקליפות שנק׳ כתרין ה׳ בח״י ברכאין דצלותא יהיו לרצון אמרי פי
דמסאבות׳ שערי טומאה לטמאות נפשו במ״ז כר כר שתפלתו נשמעת אבל מי שאינו נקי כפים
גם בלא חפץ ודעת ובחירה שמצד עצמו וכנ״ל הגם שיש בו התפעלות הלב לפרקים בתפלתו
בענין ממשלת זדים כר וזהו דרך רשעים כאפילה לא ישא ברכה כר כי לא יעלה לרצון לפני
כר כי הנה יש אופל ואפילה ואפילה למעלה ה׳ כמ״ש אעלים עיני כר .ונמצא מובן מכ״ז
מאופל דהנה אופל דקליפה הוא בחי׳ המשפיע שהעיקר הוא המעשה בקבלת עול מ״ש דוקא
כל מיני רע שבהעלם ונק׳ השפעה נעלמת שהוא הנק׳ תמים במעשיו דוקא וזהו עיקר
ח שער התשובה 15
כמו ופרוס עלינו סוכת שלומך ובצל כנפיך שלמעל׳ מן השכל וטעם שלא נרא׳ ונרגש
תחסירנו כדי שיסיר שטן מלפנינו ומאחרינו כלל וכלל וכמו אתה ידעת את העם כי ברע
שנק׳ שמירה מבחוץ וידוע דזהו הרע הגלוי הוא שניקפו ברע שהרע סובבם בהעלם מכל
במדות ומעשה שתיסרך רעתך במדה״ד צד ולא ידעו כי ברע הוא כו׳ וכמו סבוני גם
בגילוי ביסורים כו׳ )אבל מחסי דבחי׳ מקיף סבבוני שהן מקיפים דקליפה מבתי׳ כתר
דכתר שומר מרע הנעל׳ מפח יקוש כו׳ ופחד דקליפה .וזהו שבא לאדם מ״ז מבלי דעת שזה
לילה דינין דשלטין בגוף מצד הרע בפ״מ וחץ בא מהעלם הרצון שלמעלה מן הדעת שנק׳
יעוף יומם הוא דינין דשלטין בנשמ׳ לפוגמה מקיף שסובבו מכל צד ולא ידע וירגיש בו כלל
בגילוי כחץ שהורג לגוף מצד פגם המחשבה )בל״א ער איז מוטבע ומושקע אין דער זאך
והלב במדות כר אך מ״ש עוד מדבר באופל אז ער הערט ניט( ובל׳ הגמ׳ היינו כאשר
יהלוך מקטב כר אופל וצהרים ב׳ הפכי׳ זה הורגל בעבירה עד שנעשה לו כהיתר בלתי
תכלית החשך וזה תכלית האור .הנה האופל מרגיש כו׳ וכ״כ ענין מארז״ל ע״פ עון עקבי
הזה הוא שמסתתר בפועל הרע והיינו מצד יסובני עבירות שאדם דש בעקביו כו׳ שאינו
שמחשיך ומסתיר אור האלקי שבנשמ׳ בבחי׳ מרגיש לעון כלל והיינו הך דמקיף הזה מקיף
ההעלם בסתר והוא כמו מי שמביא וממשיך דרע שבהעלם נפשו שסובב ראשו ורגלו ומה
ע״ע הרהורים רעים וחטאים שנמשך זה מבחי׳ שלמעלה מראשו הוא הנק׳ למעלה מן הדעת
האופל שנק׳ משפיע כל מיני רע בהעלם רק ומה שדש בעקביו הוא למטה מן הדעת כמו
להחשיך אור לבד כי בזה יכבה אור נשמתו שעושה אדם דבר מה בלא דעת כר וכמו
מעט מעט עד שיגיע לשערי מות ממש כר המחשבות שלא לה׳ המה שבלתי מרגישם וכמו
והוא הדבר שילך באופל בחי׳ מות רוחני שעובר על איזה מצוה מבלי כוונה כפר״ע אלא
שממית בהעלם מבלי נודע מהותו ובלי ירגיש בלא דעת דהיינו מצד מיעוט ההרגשה כדש
בו כלל כאדם הניזוק באופל שלא ידע במה בעקביו הכל נפרעין ממנו בימי רע שהן יומין
ניזוק ומי הזיקו וזה אותיות אפל אותיות פלא דדינין שלטין שהמקטרגים תובעין ושומעין להן
לעומת פלא עליון דקדושה כר )אבל הקטב אז עון עקבי יסובני למעלה מראשי כמו עונותי
בא בתוקף חום היום שנק׳ צהרים והוא כמו עברו ראשי כמשא כבד שהוא בחי׳ מקיף דרע
שלפעמים שיצרו מתגבר בחום גדול ביותר הנ״ל וד״ל .וזהו הנק׳ אופל שמאפיל ומסתיר
עד שבוער מאד בקרבו מפני שהקליפות בבחי׳ עומק הרע בהעלם ומקיף דהנה אזלע״ז
מתגברים בגבורות הקשות עליו לחממו באש עשה כו׳ דבחי׳ מקיף דקדושה היינו הנק׳ פלא
התאוה הרעה וכמ״ש במ״א ע״פ הוציאו׳ עליון לשון הפלאה הוא בחי׳ הנסתר ונעלם
ותשרף בשלהובי טיהרא כר והיינו בגלותא מן הדעת וחכמ׳ ונק׳ חשך העליון כמ״ש ישת
שבעלונו אדונים זולתך שנשפע בכ״י גבורות חשך סתרו כו׳ וז״ש יושב בסתר עליון בצל
קשות כר כמו נבלע ישראל כר ואין תיקונה כו׳ והנשמה האלקית נעלמת שם כמו תחת
רק בשריפה לבער הרע בשרשו והוא בחום המגן ומחסה כמ״ש מחסי כו׳ ומשם ניצלת מפח
היום דשיעבוד הפרנס׳ בקושי כמו בזיעת יקוש וכמו העונות שאדם דש בעקביו שעקביו
אפך כר וד״ל( וזהו כמשל ב׳ מיני כלי ילכדו כמו הנלכד בפח וזהו וכצפרים האחוזות
מלחמה א׳ בהעלם להכות השונא מן המחבא בפח מדבר הוות שהוא בחי׳ מות הנעלם דעונו׳
כמו מן היער והבורות מבלי נודע לו מאין עברו ראשי הנ״ל אבל בבחי׳ מקיף העליון אין
יבואו החצי׳ כר והב׳ כלי מלחמה בתגבורת שם יניקה לחיצונים כלל לא בעקביי׳ כו׳ וזהו
זריקת אש כר )כמו שא׳ ששזפתני השמש במי שנקוד׳ עצם רצונו קשור למעלה כנ״ל
בחום היום דדינין קשים דתוקפא דשמשא כר בענין תום ותמים כו׳ ולא תירא מפחד לילה כו׳
כמ״ש בזוהר( וע״ז א׳ יפול מצדך אלף כר כי מדבר במקום יניקת חיצונים במדת יום ולילה
אתה ה׳ מחסי כר בשם הוי׳ עד שחל ופתן לא תירא ג״כ מפני שתחת כנפיו תחסה
תדרוך תרמוס כר דלא די שלא יקבלו חיצונים שהוא מקיף דבינה שמלבשת לתחת הרגלי׳ כו׳
שער התשובה 16
בבחי׳ שלמעל׳ מן הדעת שהוא המכשול ברגל מבחי׳ עקבים כענין נחש כרוך על עקבו
שלמט׳ מן הדעת דהיינו הך כנ״ל אבל אורח דרחב״ד אלא תרמוס כו׳ כמ״ש הוא
צדיקים הולך ואור כו׳ היפך ארחות עקלקלות ישופך כר( .אך הנה אפילה בחי׳ נוק׳
כו׳ )ופי׳ ארחות עקלקלות מעוקל בעקלתון היינו מקום אפילה ששם החשך ממילא יחשיך
בהעלם אחר העלם כמו נתיבות נעלמות לרע בו׳ לפי שהוא בחי׳ בית קיבול לחשך והוא
כמו שיש ארחות נעלמות לטוב בחי׳ מקבל נק׳ קשה יותר מן החשך עצמו והיינו במה שאין
ארחות לשון נוק׳( ויתפרש דרך ל׳ זכר יכולת האור להאיר שם כמו בחשך דהחשך
שמשפיעים באפילה בחי׳ נוק׳ דקליפה כמ״ש אינו רק העדר האור ובהגיע האור יאיר את
ואתה תשופנו עקב והוא בעקבות משיחא שנק׳ החשך וכמו ויהי הענן והחשך ויאר כו׳ כמ״ש
עון עקבי בדרך כללות דציור קומה דכנ״י במ״א בענין יתרון האור מן החשך דהחשך
כידוע שהרשעים גוברים בקטרוגים רעים כר עצמו יאיר והיינו ענין גלוי ההעלם דמקיף הנ״ל.
משום דלא ידעו כו׳ בבחי׳ העלם גדול כנ״ל והענין הוא כי מי שהוא בחי׳ בית קיבול לקבל
והתיקון לאפילה זאת אינו באור התענוג ורצון תמיד מן העלם הרע שנק׳ אופל דקליפה הנ״ל
ושכל רק בבכיה כמשי״ת וד״ל; היינו מה שבכחו להמשיך עליו המשפיע דמקיף
יש להבין ענין הפסוק הנ״ל ו ומעתה דקליפה ברבוי מ״ז בכל מיני רע זהו בחי׳ נוק׳
היתה לי דמעתי לחם כר .דהנה דכתר דקליפה שקשה יותר מן המשפיע ונק׳
מבואר למעלה בענין תיקון חצות שאז זמן אפילה בה״א בחי׳ מקבל ואמנם להיות שרשה
הבכיה בדמעות על עון פר״ע דוקא ויש למעלה מגוף החשך דקליפ׳ ע״כ אין אור דקדוש׳
להבין מה יועיל יותר הבכיה בדמעות לפר״ע מאיר שם כלל וגם לא אור הנעלם דמקיף העליון
כו׳ ויש להקדים בזה ביאור הפסוק דולא דקדושה וזהו כי ברע הוא בחי׳ מקבל לקבל
תתורו אחרי לבבכם כו׳ וא׳ עינא ולבא תרץ כל מיני רע )מבחי׳ פשע רב הנ״ל( וזהו שאנו
סרסורי דחטא׳ כו׳ העין רואה והלב חומד וא״כ או׳ ביצ״מ מאפילה לאור גדול והוא מנ׳
הל״ל תחלה אחרי עיניכם שלא ילך אחר עיניו שערי טומאה כו׳ וזהו דרך רשעים כאפילה
לראות וממילא לא יהיה הלב חומד ולמה אמר לפי שהרשעים שהן בבחי׳ פר״ע הנ״ל שהוא
תחלה ולא תתורו אחרי לבבכם כו׳ אך הנה למעלה מן הטעם ודעת ובחירה כלל כנ״ל המה
מבואר למעלה בפי׳ ג׳ מדרגות דתום ותמים בחי׳ מקבל לכתרין דמסאבותא להטמא בכל
ותם כו׳ שהתמים במעשה גדול מכולן מפני מיני טומאה שמשפיעים כו׳ יותר קשין מטומאת
שנעוץ תחלתן בסופן כו׳ וכך יובן בענין המשפיעי׳ וזהו דרך רשעים לשון מקבל והיינו
התשובה שמתחלקת לג׳ מדרגות הא׳ התשובה שהולכים בארחות עקלקלות שהן בהעלם
במעשה בפו״מ שהוא סר מרע בפו״מ וכמו דמקיף דקליפה מבלי ידעו במה יכשלו כמשל
נקי כפים כו׳ כנ״ל והב׳ התשובה בלב שהוא ההולך באפילה שנכשל בכל מיני מכשול ולא
החרטה בלב כשאומר וידוי שנק׳ מודה ועוזב ידע ולא מרגיש כלל וכלל ונדמה לו שלא נכשל
העזיבה שעוזב ומניח מעשיו הרעים הוא כלל וזהו למעלה מדבר באופל יהלוך שמרגיש
התשובה במעשה שזהו עיקר התשובה בנפשו עכ״פ הבאת מות אלא שאינו יודע
והתשובה בוידוי כולל החרטה בלב והדבור מאין הוא בו ומי הזיקו .אבל לא ידע במה יכשלו
בוידוי בפה שזהו הכנעה נגלית כעבד המתודה הכוונה שלא ידע גם המכשול לבד שלא ידע
על חטאיו לפני אדונו שבזה דוקא יתרצה אל במה יכשל ור״ל לא ידע בנפשו באיזה דבר
אדוניו אבל אם אינו מודה ואומ׳ לא חטאתי מה נכשל כענין הדש בעקבו כנ״ל וכמו רשעים
אינו מתקבל לרצון כלל וכמ״ש הנני נשפט שהר נדמה להם כחוט השערה לעוצם הקלות
אותך על אמרך לא חטאתי כו׳ וע״כ נפש דפ״ע הנ״ל וד״ל .וזהו משום דדרך רשעים
החוטאת ששב בתשוב׳ בהרהור בלב ולא באפילה שהוא בחי׳ יחידה שבנפשם דבחייהם
הספיק להתוודות מורידי׳ לשאול ומעלין אותן קרוים מתים כמ״ש ונר רשעים ידעך ע״כ
כמ״ש מוריד שאול ויעל כמ״ש במ״א .והג׳ ממילא לא ידעו במה יכשלו כי ברע הוא כנ״ל
ט שער התשובה 17
פותחין לו שע״ט שהן המשפיעי׳ כל מיני טומאה הוא התשובה ברצון ומחשבה שעוקר הרצון
כר .נמצא עיקר התשובה הוא במעשה שלא ישוב מעיקרו ומסירו לגמרי שלא יחפוץ וירצה עוד
בדרך לבו שז״ש ולא תתורו אחרי לבבכם ברע זה לעולם שזהו תשובה פנימית יותר.
תחלה שנק׳ סרסור מן המקבל אל המשפיע ומבואר למעל׳ בענין תם ותמים כו׳ שהתמימות
ואחרי עיניכם הוא העין שנק׳ סרסור מן שע״ט במעשה עולה למעלה מתמי׳ במוחא ולבא כו',
המשפיעי׳ אל המקבל להיות הלב חומד וגם בענין התשובה יובן שמה שישוב ויעזוב
ומתפעל כר וזהו שא׳ תרין סרסורי דחטאה החטא בפו״מ שלא ילך בדרך זו עוד גדול מכולן
וד״ל .אך לאו דלא תתורו קאי גם על אחרי דהיינו ששרשו למעלה מתשובה שברצון
עיניכם והוא גם בהיות בא לו הרע פתאום בלי שבמוח הנ״ל .וראי׳ לזה הוא מה שאנו רואין
המשכת הלב תחלה יהיה עוצם עיניו מראות שחרחור התשוב׳ בלב ומוח יופסק לפרקי׳
ברע וע״ז הוזהר שלא יחזר אחר עיניו לכוין ויחזור לחרהר אחר כל מיני רע כו׳ וחוזר
לתור אחר עיניו כמו שמשון שהלך אחר עיניו ומתחרט בלב ומוח אבל מי ששב בפו״מ חיינו
כר שלא לחמשיך עצמו אחרי עיניו .וגם בזה שאינו רוצח לילך עוד בדרך שרירו׳ לבו ומוחו
יפול ענין תשובה בפועל הסתכלות עינים כלל וח״ז כמי שאינו שומע לסרסור המסיתו
שיעצום עיניו כר שלא יומשך אחר כתרין לבא לידי חטא דחיינו עינא ולבא שנק׳ סרסורים
דמסאבותא ע״י הראיה בכונה כר שזהו אתם הממוצעים לחמשיכו אחר חחטא ולחביא
זונים אחריהם ממש וד״ל .ונמצא מובן לכל בלבו מ״ז כ״כ עד שיטמא נפשו בפו״מ שזהו
מי שחפץ בתשובח שלימח שיסוד התשוב׳ כסרסור המסית לזונה לזנות כך העין רואה
הוא רק המניעה במעשה להיות רק שב ואל והלב חומד נק׳ סרסור להסית בפו״מ וכאשר
תעשה לבד היינו לחיות דוחה מלבו כל רע אינו נותן עצמו לתור אחרי הלב והעין זהו
ולא יתור אחרי לבו כי לב האדם רע מנעוריו עיקר ושרש התשובה שנק׳ תשובה שבמעשח.
ומאליו יומשך להרהר כ״מ רע ובכל דחי׳ ודחי׳ וזהו ולא תתורו אחרי לבבכם כו׳ הכונה בזה
שדוחה מלבו נק׳ תשובה בפו״מ והוא עזיבת שלא יתן עצמו לתור ולבקש אחרי מה שלבו
דרכי החטא אע״פ שאינו רק מונע לבו מהרהור אומר לו והוא שלא ילך אחרי שרירות לבו
שזה ממש כמונע עצמו מלילך אחרי לבו למקום )בל״א ער גיט ניט זיך נאך די הארץ צוא
טומאה דהיינו הך .וזה עיקר קיום התשובה קערין זיך וואש דיא הארץ גילוסט( זהו שנק׳
כמ״ש אשרי האיש אשר לא הלך כר ובדרך שב בפו״מ .וא״כ אמר תחלה אחרי לבבכם
חטאים לא עמד כר זכר הילוך ועמידה וישיבה שבודאי קודם הליכתו במקום טומאה הלב
ההילוך הוא במעשה שלא יפנה לתור לבבו מושכו לשם תחלה ואח״ב בבואו לאותו מקום
בתחלה והעמידה כשלבו פנה לשם ועומד העין רואה ומסתכל ומושך החמדה בלב לעשותו
כבר בדרך חטאים כר וד״ל) .ובאמת יש להבין או להרהר כר ואז העין קודם כמו שאמ׳
מה שהזכיר מושב לצים באחרונה שזהו המסתכל בנשים סופו בא לידי עבירה בפו״מ
מורה על היותו קשה יותר מעצת רשעים להיות העין סרסור להביא ולהמשיך לכח הטומא׳
ודרך חטאים דלכאורה אין הליצנות רק ענין להמשיך התפעלות תבערת חמדה בלב האדם
הוללות ולא חטא גמור .אך הענין חוא דעל עצת שנק׳ זונח כמ״ש אשר אתם זונים אחריהם
רשעים להסית לחטוא ודרך חטאים שכבר זוני׳ בחי׳ נוק׳ כמו הנקבה שתשוקת׳ אל הזכר
עומד בדרכם ומוכן לזה עכ״ז יוכל לבא לידי לקבל שפעו בחמדת חלב כולו אחריו כר
תשובה אמיתית מאותו דרך הרע כמ״ש ולא שאינו אלא כאשר תלך אחרי שרירו׳ לבבה
תתורו כר שלא לשמוע לעצת רשעים וכר כי למקו׳ טומאה שאז העין רואח כר משא״כ אם
יפול לבו מפני פחד אלקים שלא לשחת נפשו אינה הולכת מביתה כלל כו׳ וכך בחי׳ כתרין
כר אבל כשיושב במושב לצים אין לו תקוח דקליפה נק׳ משפיעי׳ והאדם שנק׳ זונים אחריהם
לתשובה לעולם וחטעם כי מושב לצים שרשו להטמא מטומאתם היינו כאשר יתור אחרי
בבחי׳ פר״ע הנ״ל כי הנה בפר״ע הנ״ל יש לבבו להמשך לשם וכמאמר הבא לטמא
שער התשובה 18
דלצים )והוא כמו טבע המ״ש שלבו כווץ ונכנע ב׳ אופנים א׳ שאינו חושש לירא מאלקי׳ מצד
לקבל כל עול כר והוא איש האוהב תוכחות שאומר עזב ה׳ את הארץ כו׳ או שאינו חס על
ומתמיד בטבעו בכל לימוד כו׳( וז״ש תחת נפשו לשחתה כי ירצה למלאות תאותו אף
גערה במבין שמרגיש בלבו תיכף כל תוכחה שאחריתו מרה כר מצד התגברות היצר שבוער
וגערה יותר משירגיש כסיל מאה הכאות כי לב בו כר וכה״ג .אך הליצנות הוא קשה מכל אלה
כסיל הוא הלץ הבלתי מרגיש כלל וכלל עד להיות כי שרש הליצנות הוא בא מצד הקלות
שיכווה בחמי חמין כמו מלקיות וכמ״ש אם שבנפשו והוא ענין עוצם פתיחת הלב לכל דבר
תכתוש האויל כר אבל במבין תחת בעומק בלתי מעצור לרוחו שבלבו לכל דבר כר שנק׳
לבו אפי׳ גערה אחת והוא מ״ש טובה זחות הלב ופתיחותו ביותר )בל״א איץ צו
מרדות אחת בלבו של אדם יותר מק׳ מלקיות לאזינע הארץ ער צו לאזט די הארץ זייער און די
כר וללצים אין תקוה רק גרש לץ כר וד״ל. הארץ איז אפין בלי שיעור ער הערט קיין זאך
ושרש קליפה זאת דלצים הוא קליפת פלשתים ניט און קיין ענין צו דער האלטין זיך כר( והוא
כמ״ש פלשתים לצנים היו וכר )וכמ״ש במ״א כמו טבע מרה הלבינה שטבעו בהוללות
בענין וישב יצחק ויחפור כר אשר סתמום וליצנות תמיד דהיינו כל שחוק וכל קלות ראש
פלשתים שהוא הליצנות והוללות סתמו לאור ואין מעצור לרוחו כלל בריבוי דברי׳ בטלים
אהבה דאברהם שמאיר בכל יום בתפילת וזה רק מצד עצם טבע הנפש הזאת בקלות והן
אדם מישראל .אך מיד יפול באהבות זרות ע״י הנק׳ לצים שמתלוצץ מכל דבר אלקי׳ ואינו
שישב במושב לצים שהוא ההוללו׳ ולצנות חושש כלל ולא מצד שמורד בכוון כר הוא
כמבוי המפולש כך לבו מפולש לכל דבר פורק עול אלא רק מצד קלות נפשו שלבו
שחוק ותענוג זר כר ובלתי ירגיש לשום דבר פתוח בהוללות וליצנות מכל כר וע״כ אין בו
כנ״ל אבל יצחק שהוא בבחי׳ פחד אלקים בחי׳ ההרגשה ביראת אלקים כלל כי הוא
שכלולה באהבה דאברהם בקבלת עומ״ש היפוך הבית קיבול ליראת אלקים .אבל לא
אין הפלשתים שהוא קליפה דלצים סותמים שכופר באלקים ואינו מאמין בעונש החטא
ומחשיכים אור אלקי כלל כי זהו בחי׳ המנגד אלא שאינו מרגיש כלל מצד הליצנות שבטבע
להם בתכלית וד״ל( וזהו ובמושב לצים לא נפשו וזהו כמו המהולל ממש שהוא כמו
ישב שם ממילא הולך אחר ישב שאם השיגעון והטירוף ממש כמ״ש ויתהולל בידם
עצתם כר ועומד בדרך חטאים מצד פר״ע כר שזהו היפך הדעת שהוא בחי׳ ההרגשה
שהלב פתוח לכל כר )וכמו האפקורסין שיודעין דוקא כר וד״ל .וזהו לא יתיצבו הוללים לנגד
ומתכונין למרוד באלקים ממש שמורידין כר עיניך כי כת לצים אינם מקבלים פני השכינה
שנק׳ לצים ממשוהוא בבחי׳ כח״ב דקליפ׳ כלל .והטעם הוא כי הקבלת פה״ש א״א כ״א
שבכלל מאתים מנה( וז״ש אם ללצים הוא בירא׳ ועומ״ש כידוע ובלצים מושלל מהם בחי׳
יליץ דהבא לטמא מצד שלבו פתוח בהוללות יראה אדרב׳ פר״ע מצד עוצם הקלות כר
ממשיך עליו כל שע״ט שז״ש יליץ כו׳ ומזה ולזה אמר קשה ליצנות א׳ שדוחה ק׳ תוכחות
מוכח שפר״ע גורם המשכת שע״ט ולצים שהן כר כי הלץ לא יפול לבו משום דברי תוכחה
כלי לפר״ע )ולא יש הפרש ביניהם ובין ולא מצד קושי לבו רק שטבע זו בנפשו שלבו
האפקורסין רק שפר״ע דאפקורסין גורם דוחה כל דבר שירגיש ליראה ועול דבר מה עד
הליצנות ובלצי׳ בטבע נפשם מזה יסתעף בהם שיכבוש לבו ויכנע ממנו לעצור רוחו כר וז״ש
הפר״ע והיינו הך רק שלהם יש תקוה ביסורים אל תוכח לץ כר והוכח לחכם כר שהוא חיפך
גדולים להכניע קלות לבבם כר משא״כ הלץ והוא טבע הנפש המרגשת ביותר כל
האפקורסין כו׳ כידוע וד״ל(: תוכחה בלב מצד שלבו תמיד בבחי׳ ביטול
ז ו ה נ ה מעתה י״ל מ״ש אחר ובמושב לקבל עול מ״ש הרי במעט רגע לבו נכבש
לצים לא ישב כ״א בתורת מדברי תוכחה כי הוא בית קיבול לזה מפני
ה׳ חפצו ובתורתו יהגה כר דלכאורה ב׳ שלבו עצור ומכווץ בהיפך הפתיחה וההתפשטות
שער התשובה 19
הנפש לשחתה כר וזהו הסיבה שבא גם קצוות רחוקים כאלה איך יחברם ויסמכם כו׳
לכלל שרירות לב להרהורים רעים כר ע״כ דודאי משמעות הפשוט דזה שבתורת ה׳ כר
עצה היעוצה שלא ילכד בהיכלות הקליפות הוא עיקר המנגד לזה שהולך כו׳ ובאמת
אינו רק שיהיה לבו ברשותו ולמנוע מכל אשר העיקר המנגד הוא התשובה בפו״מ שלא ילך
יבא בענפים המסתעפים לפר״ע והוא שיעצור בעצת כר וכנ״ל בפי׳ לא תתורו כר אלא
רוחו ולבו מהרבות דב״ט וכ״ש דברי שחוק צ״ל דקאי על מושב לצים דסמוך לו שהיפוכו
והיתול כדרך הנערים המשחקים איש מרעהו הוא ההתמדה בעסק התורה לשמה כר ולפי
ואומרים ריבוי דברי בדיחותא )בל״א גלייכע הנ״ל מושב לצים הוא קליפה הקשה יותר
ווערטליך כר( שאע״פ שאינן מרגישים זה מכל כר ומה זה שא׳ תיקונו כ״א בתורת כר
לעון וחטא בנפשם לטומאה חמורה תחשב אך הנה ודאי זה אמת דעיקר התשובה
לנפשם כמו שפורק עול מ״ש במזיד כי באמיתתה אינו רק מניעת המעשה בהילוך
מחמת זה הרי תופר יראת אלקים מנפשו שלא ילך בעצת כר ואמנם מה הביאו לזה שלא
משרשה ולא ישיג לעולם בחינת הביטול לאין הלך ולא עמד וישב היינו מה שבתורת ה׳ חפצו
האמיתי להיות שלבו כבר הוקל מאד בקלות כר ומה שבתורת ה׳ חפצו כר הנה הוא בא מצד
עצום היפך העול האלקי וכידוע שלא יוכל שעשה תיקון לנפשו בפר״ע בבכי׳ ודמעות
לגשת אל הקדש בלא יראה והכנעת הלב בחצות לילה כר שזהו היתה לי דמעתי לחם כר
מאד היפך הקלות כו׳ כי תועבת ה׳ כל דהנה כל מי שחפץ קרבת אלקי׳ באמת לבלתי
רוחב לב בהתפשטות ופר״ע כו׳ וד״ל .אבל ידח כר יבין ויכיר כל סיבת ריחוקו מאלקי׳ חיים
האיש אשר יראת אלקים נגע בלבו בתשובה במה שהולך בשרירות לבו בכל מיני הרהורים
אמיתית בעומק לבו הנה ודאי יש בושה רעים וחטאים כר אינו רק מצד שאינו שומר
והכנעה תמיד בלבו ולא יקל ראשו בשום נפשו ואינו כובש רוחו ולבו בהיותו יושב עם
פעם לדבר דברי הוללות ושחוק כלל וכלל אנשים שלא יקל ראשו לפתוח לבו בכל מיני
כו׳ וזה יבא מב׳ סיבות א׳ מצד לבבו הנשבר הוללות וליצנות לדבר ככל אות נפשו
ונבזה בעיניו כו׳ ותמיד מיצר ודואג לבו בהרחבת פה ולשון מדברת כי אנו רואים
בקרבו על ח״נ ע״כ לא ירום לבו בהתפשטות בענין רבוי דברי הבל בדברים בטלים הגם
הדבור בדב״ט ובפרט במיני שחוק כו׳ כמו שאינן דברי שחוק וקלות ראש יש אדם
העני ואביון שמצד חוסר לחמו לבבו נשבר שירבה דב״ט בכל דברי ריקן באין מעצור
ואין לו הגבהת הלב להרבות בדברי שחוק כלל וכלל רק מצד שלבו זחה עליו ורוחו גסה
וגם לא יומשך אחר העונג כמו לשמוע קול לבלתי ישים איזה בושה בלבו לאמר לנפשו
שיר כמו שר בשירים על לב רע כו׳ כך מצד לפני מי הוא עומד ויושב ומרבה בדברי הבל
השפלות בעצם נפשו שנק׳ אביון ברוחניות בהתפשטות כזאת כר ואין זה רק מצד מיעוט
יהיה דבורו במיעוט ובשפלות כו׳ ולא יוכל ההרגשה ביראת אלקים ע״כ דבריו יוצאים
להקל ראשו כלל ורחוק ממנו ענין פר״ע בהרחבה והתפשטו׳ גדולה ובלי מעצור כלל
הנ״ל .וגם מי שאינו בע״ת בתמידות מ״מ והוא נובע ממקור א׳ שמשם בא השרירות לב
נחקק בלבו עוצב ומרירות בכל עת שיזכור בכל אשר תאוה נפשו כר שהוא הפר״ע ממש
על חטאיו כמו טבע המ״ש כעני על חוסר ואע״פ שאין איסור תורה בדב״ט אבל ודאי
נפשו כר .והגם שיש לו פרנסה ועושר וכבוד תפר יראת אלקים מלבו לגמרי וכ״ש כמו
מ״מ מכיר מקומו תמיד ונבזה בעיניו נמאס כו׳ שיחת ילדים בכל דברי שחוק וליצנות שיש
ונפשו כעפר לכל שכל הברואים טובים ממנו בזה יותר פר״ע עד שנעשה קרוב לליצנות
כו׳ ואף מי שלא ימצא בנפשו חטאים גמורים והוללות דקליפת פלשתים הנ״ל מאחר שהלב
בקל יוכל למצוא חשבון ברור מכל מחשבותיו פתוח מאד ומפולש באין יראה ופחד אלקים
אשר לא לה׳ כו׳ והרצונות זרות כו׳ ובפרט לנגדו כלל וכלל הרי בחורבה מפולשת כזו
ריחוקו מה׳ מתו״מ ותפלה שבלב עד שימצא נכנסים כל הקליפות הממשיכים כל טומאת
שער התשובה 20
גם אם אינן רק דבור ומח׳ בעלמא ואשר לא נפשו ריקן מכל ממש אם לא יטעה א״ע להקל
ימצא מרגוע לנפשו בעבודה שבלב ומוח ע״ע מפני שאין אדם רואה חוב לעצמו
ועסק תומ״צ וכה״ג הנה ודאי עפ״י דרך בטבעו שאוהב א״ע ואינו מדקדק על כל
התשובה כל שיצר לבו יותר יותר יקובל לרצון דרכיו אבל מי שיש בו יראת חטא היינו
אך זהו על המעשה בפו״מ דוקא אבל על המח׳ שמרגיש בלבו ביותר גם הרע הדק שבדקות
ובפרט בהעדר הטוב דתומ״צ ותפלה כר אין שדש בעקביו כר יגדל בעיניו מאד ויגע
יתרון הצער ועוצב זה מעלה כלל כי אין זה ללבו בזכרו ע״ז וכל שאין לבו מרגיש כ״כ
רק מצד גופו שמעורב טו״ר והרע שבו הוא במה שעושה וחושב וכר זהו רק מצד הקלות
העוצב שימשיכנו לסט׳ דקליפה כידוע אלא שבלבו שהוא מיעוט יראת חטא .ובזה יש
צריך שמיד שיצר לבו יחזור להתחזק בלבו רבוי מדרגות ביראת חטא בכל אדם לפי מה
לקבל עליו לבלתי ילך עוד אחר ההבל ויהיה שהוא יש שחוא מיצר גם על כל מוצא פיו
יראת אלקים תמיד בלבו כדי שיהיה בו יראת בדב״ט כר וכ״ש מדברי הרהורי׳ רעים ואשר
חטא תמיד וד״ל .והסיבה הב׳ הוא הבושה יקרה לו מקרה לא טהור מהרהורי׳ אלה
וההכנעה שבלבו שבא מצד יראת אלקים שהוא פגם הברית שקליפת רוח הטומאה
שלמעלה מיראת חטא אע״פ שהכל א׳ כנ״ל שורה בנפשו עד שיטהר כר וכה״ג הכל ימצא
דמה שהוא ירא מן החטא היינו מפני שירא חשבון ונק׳ מארי דחושבנא בכל יום ובפרט
מאלקים מ״מ אנו רואים שיש אדם שהוא בק״ש שעל המטה שיחפש היטב בכל מה
ירא חטא וביראת אלקים אין לו השגה במוח שעשה וחשב כל היום בכל יתן לבו היטב
ולב תמיד כמו מצד טרדת פרנסתו )או מצד ויצר לו כ״ז מבחי׳ יראת חטא שהוא המנגד
גסותו בדברים המותרים כתאות מאכל ומשגל לפשעים שהוא המורד בפר״ע וקלות הלב
כו׳( או שאין בו יראת אלקים לפי ערך יראת שאינו חושש כלל וכלל כנ״ל .ובאמת רבים
חטא שבו כמו גם הע״ה ונשים שיש בהן נבוכים בעיקר ענין זה דיש הרבה בני אדם
יראת חטא שיראים לעשות איזה חטא ועון שרואין עצמן בכל מיני רע בלי העלם דבר
כחילול שבת וש״ד ועריות גם לעשות עבירות וחצי דבר אך אינו מרגיש כלל להצטער ע״ז
קלות יראו לנפשם וכזר נחשבו בלבם ועכ״ז רק לפרקי׳ כשיתעורר ימצא עצמו מלא רע
יראת אלקים מעט מאד בלבם כמו שעושין ירגז על נפשו ויפול בעוצב לפי שעה ואחר
עול וגזל במו״מ ונשבעים לשקר ודבריה׳ לה״ר רואו שאין לו תקוה חוזר להתקלקל ביותר
ורכילות וניבול פה וכה״ג והוא מצד מיעוט עד שיפול הנופל כר מצד שיאמר נואש
יראת אלקים כי יראה זו נק׳ יראת הרוממות בנפשו כר ובאמת זהו רק עצת היצר שכונתו
והוא בא מצד העבודה בלב ומוח עד שיתפעל להפילו לגמרי וצריך שיתחזק מאד ויאמר
ביראת אלקים ואיש שחסר נפשו מכל עבודה ללבו על כי אין יראת חטא בלבו מצאוהו
שבלב בתפלה מאין ימצא בו יראת אלקים והשיגוהו כל הרעות האלה והיא מיעוט נתינת
כ״כ רק בבחי׳ אמונה טבעית שבנפשו יהיה דעתו ולבו בכל יום ושעה על הלוכו בקלות
ירא אלקים דרך כלליות שהוא שלא למרוד מעט מעט והיינו מחמת טבע הוללות או מצד
בו ויראה זו שירא למרוד לעשות היפך טרדתו בעניני עצמו שוכח על יראת אלקים
רצונו הנראה לעין עכ״פ זהו היפך בחי׳ פר״ע שמחמת זח נתמעט יראת חטא כי יראת חטא
הנ״ל שאינו חושש כלל .וזהו הנכלל בכלל ויראת אלקים אחד הוא והא בהא תליא
יראת חטא שקודמת לחכמתו שחכמתו דמשום דאין פחד אלקים בלבו ע״כ אין
מתקיימת וא״ל כו׳ וכמ״ש אם אין יראה בו יראת חטא ומה שאין בו יראת חטא
אין חכמה שהיא יראת חטא ואם אין משום דאין בו יראת אלקים )וכמ״ש
חכמ׳ אין יראח חיינו יראת אלקים כר על כי אין אלהי בקרבי יראת אלקים ע״כ
וד״ל) .אך זה לא ימצא שיהיה יראת מצאוני כר( ויש חרבה בנ״א שמוסיפי׳ על
אלקים ולא יהיה יראת חטא דודאי יש המדה ומיצר ודואג ביותר על כל אשר ימצא
בכלל מאתים מנה ואנו רואים שאינו בנפשו רע ויאמר שאין לו תקוה ויתייאש
יא שער התשובה 21
הכל כר תפול יראה בלבו שנק׳ יראת אלקים כן לפי ערך היינו מה שימצא איש ירא אלקים
ממש שבאה במורגש בלב כמו שמעתי בבחי׳ התפעלות יראה בתפלה וגם בכל עת
שמעך יראתי כר וא״כ איך אפשר שלא מצוא שעת הכושר כר ואין בו יראת חטא כ״כ
ימצא בו יראת חטא כ״כ כדבעי ליה לפי עד שיכול להקל ראש לפרקים ולבא לידי
ערך יראת אלקים שבקרבו כר .וכל אדם פר״ע בכמה דברים לא טובים הגם שאינן
יראה בנפשו ב׳ הפכים האלה בכל יום ממש עבירות חמורות כ״כ כחילול שבת ועריות
שבתפלה וכל עת שירצה יבא בלבו התפעלות וכה״ג אבל יפול בתאות חממון שאינו נושא
יראה ואהבה אלקי׳ ובמעט רגע ימצא עצמו ונותן באמונה כ״כ ואינו נקי כפים לגמרי כי
ריקן מכל יראת חטא שבאמת לא יועיל יעשה עול ואונאה וכה״ג בשא״ד שבינו לקונו
התפעלותו גם לעמוד לנגד איזה מדה רעה בהעדר מעשה הטוב ובהרהורים לא טובים
שבלבבו ככעס וגיאות וקמצנות ואכזריות כר ובכל מדות מגונות כגיאות וגסות הרוח וכעס
וכ״ש שלא יהיה בו פר״ע בהרהורים לא ונצחון והתפארות וכה״ג לא ניזוז אפי׳ כמלא
טובים כר )ובפרט בדור יתום כזה שנראה נימא כר וכן במדת הקמצנות שימניע צדקה
בעליל בכאו״א מיעוט יראת חטא ביותר וחסד לגמרי ויהיה אכזרי לא ירחם ורע עין
לכל מי שיש לו עינים לראות נערים וזקנים וקנאי וכה״ג וגם בהוללות ולצנות יתערב עם
יחדיו יכשלו בכל מכשול המסתעף מסיבת זרים .לבד תאוות היתר במאכל ובמשגל ולחפוץ
פר״ע בבחי׳ קלות הלב ככל הנ״ל ומחזיקים מאד בכבוד המדומה וכל חמדת תענוגי עוה״ז
עצמן ליראי אלקים בעבודה שבמוח ולב לא יסור מהם כמעט מאחד וכר .ואף שנשמר
בכל עת מצוא .והאמת אתם כי בכל א׳ לפי מכל רע ואיסור דאורייתא מצד יראת אלקים
ערכו ימצא בו יראת אלקים בתו״מ וצדקה ויראת חטא הוא .אבל אין זה לפי ערך
ותפלה ותשובה שבלב ומעשה כר וכמ״ש התפעלו׳ יראת אלקים שבלבו בעתים רבים
ועמך כולם צדיקים כר )לבד הריקנין שבהן וזה פלא גדול לכאורה ובהכרח לומר שאיש
לגמרי שנק׳ פושעי ישראל וגם הם מלאים כזה שהוא במיעוט יראת חטא בכל הענינים
מצות כרימון כו׳( אך כ״ז רק לפרקים לעתים אינו בכלל יראת אלקים כלל שהרי מקרא
מיוחדים לתפילה ותשובה ותו״מ בכל א׳ לפי מפורש סוף דבר כר את האלקים ירא ואת
מעשיו .ורוב העתים איש לדרכו הולך אחר מצותיו שמור דמשמע דהא בהא תליא ואע״פ
ההבל בכל עניני עוה״ז יחוגו וינועו כשכור ששמירת המצות תלוי׳ באהבה דאהבה שרש
ולא מיין וכל חכמתם ויראתם תתבלע כר רמ״ח מ״ע ויראה שרש למניעת שס״ה ל״ת
היינו שנבלע בחי׳ הטוב שלחם ברע כפרות וכמ״ש לאהבה את ה׳ ולעבדו דהעבודה במ״ע
הטובות שנבלעו בפרות הרעות ומראיהן רע תלויה באהבה כר ולפעמים אמר מה ה׳
כאשר בתחלה ממש וז״ש עת אשר שלט שואל מעמך כ״א ליראה כר משום דהיראה
האדם באדם לרע לו שזהו עיקר ענין גלות כוללת הכל דהמצות ג״כ גזירת מלך היא
השכינה כמשי״ת וד״ל(]([: בקבלת עומ״ש דוקא וד״ל .וא״א לומר דמה
הנה יש ב׳ מיני יראה בין ביראת אך ח שמתפעל ביראת אלקים בתפלה כמו שקר
חטא בין ביראת אלקים הא׳ שבא בנפשו ממש אחר שאין בו יראת חטא לפי
מצד כוחו ועבודתו ביגיעת הנפש בתפילח ערך כנ״ל שהרי ידוע שהתפעלות אוי״ר בתפלה
ובכל עת הכושר שיוכשר לבו ומוחו לחתפעל נמשך מכח מ״ה שנק׳ חכמה שבנה״א שבא
בלבו ומוחו עפ״י ערכו בהכרת בוראו במוח מכח הנשמה האלקי׳ שהוא בבחי׳ עצמיות
ולב ירגיל עצמו וישקוד ע״ז תמיד עד בהתפעלות אלקות והוא אשר לב כל א׳ לפי שרש
שנחקק בלבבו עומ״ש בב׳ מיני יראות הנ״ל נשמתו מתפעל לבו ביראת אלקים וכמ״ש תוכן
יראת חטא שירא למרוד בקונו בכל דבר לבות ה׳ כר .וענין התפעלו׳ יראה בלב היינו
פשע ועון גם איסור הקל של ד״ס וכר כידוע. ממש כמו התפעלות פחד בלב שהוא כאשר יכיר
ויראת אלקים היינו בהתבוננות בגדולת הבורא בוראו היטב ויתבונן בעוצם גדולתו ואיך שממנו
שער התשובה 22
מגשמים נפשו ביותר )כי באמת גם המו״מ מה שיתפעל באוי״ר שכליים כפי ערך
בעומק דעתו ולבו למסור נפשו על פחות משו״פ השגתו שנק׳ יראת הרוממות בכל א׳ לפי
ממש וכל נפשו שם בלי נשאר חלק ממנה מדרגתו דוקא ולא בכל העתים שוות
לעבודת ה׳ עדיין ימצא לו תרופה בעת רצון שבודאי יש שינויים רבים מעת לעת כמו
כנ״ל אם לא שעשה עול במו״מ וגזל ולא חמל בעסקיו ביותר אדם יטרד כאשר
על עני ואביון כר וכן בתאות היתר דמשגל לא וירבה עליו עול ד״א וגם נוסף ע״ז
תשחת נפשו כ״כ אם לא בהרהור עבירה צוק העתים באיזה סיבות דוחקות שמבלבל
עד שבא לכלל טומאת קרי ומז״ל וכה״ג בכל מוחו ולבו לגמרי מכל וכל וכו׳ עד שלבו
תענוגי עוה״ז במיני מעדנים ולבוש יקר בל עמו לזכור על יראת אלקים ואהבתו כו׳
שמרחיבי׳ דעתו ולבו יגבה יכול לקום מנפילה ובזכרו רחוק ירחק ממנו הדבר מאד מצד
כזו כשיעשה צדקה וחסד לעניים וטובות קוצר רוח ועבודה קשה ומרה שמררו חייו
לעשירים אם לא שהולך אחר שרירות לבו רק כר אז וודאי בהמשך הזמן יפול מעט מעט
לעצמו בכל התענוגים כזולל וסובא ביותר וירום עד שיסור מלבו מעט היראת חטא ג״כ וכ״ש
לבו מאוד בהתנשאות יתירה ולא יביט על עני יראת אלקים שמצד ההשגה .ולא שבא לכלל
ונדכה כלל אז ודאי אין פחד אלקים לנגד עיניו פר״ע עדיין אלא כל יגיעתו שהי׳ בעבודתו
כלל וכלל )כמ״ש וישמן ישורן ויבעט כר להיות נמשך בלבו יראת חטא חלף ועבר
שמנת עבית כר וכחמרא דפרוגיתא שקפחו י׳ לגמרי מכל וכל ונעשה כאיש אשר לא טעם
השבטים כר( וימשול בגיאותו ללחוץ העניים טעם יראה מעולם כך נתרוקן לבו מכל י״ש
ולהשתרר על כל כר וזה הנק׳ רע למקום ורע שנק׳ מות ברוחניות בלתי אור וחיות אלקי כלל
לבריות ודאי הוא כמו רשע גמור בעבירות )בל״א טוטקייט( כרקבון העץ )בל׳ העולם
חמורות ואין לנפשו תקוה כלל( כמ״ש שמנת פולקייט ער פולט ביי זיך זייער אונ איז מגושם(
עבית כר וכמו והיה כי יביאך כר ובתים מלאים כדומם גשמי או כמו האיש הריקן מכל בטבעו
כל טוב כר השמר לך פן תשכח את ה׳ כר שהוא כמו העץ היבש או כמקום חורבה שאין
הרי גם שלא עשה עול וגזל כלל רק מצד רום זורעין שם)בל״א פושטקע איין פושטער מענש כר(
לבו מכל טוב יכול לחיות שישכח על ה׳ לגמרי אך יכול להיות שאם רושם יראה נשאר בלבו
ויבעט כר עד שיבא לעון ע״ז כי כך היא המדה אז בעת רצון למעלה יעוררוהו ויתעורר כי
בהסתלקות אור הקדושח דעול מ״ש ע״י רוחב רוח העליון נוססה בו ויקיץ משינתו לשוב
לב דתענוגי עוה״ז ממילא יסור לבו אחרי ההבל אל ה׳ בעבודה שבלב באוי״ר בתפילה
כר אבל ממילא מובן שהביטוש טוב לו מאד לפרקי׳ וכ״ש יראת חטא שיתחזק לבו בעומ״ש
בבני חיי ומזוני היפך כל טוב .שישבר לב כל תמיד לא יסור ימין ושמאל בתוקף אור וחיות
גיא וגאון עד שישוב אל ה׳ )וכמנשה ששב אלקי כר אבל אם גם רושם בעלמא לא
לאל בכל לבו מפני היסורים( וכ״ז אינו אלא בנופל נשאר בו לא יועיל לו רוח התעוררות גם
ממדרגות יראת אלקים וירח״ט שהי׳ בלבו בעת רצון למעלה כמו בעי״ת וכה״ג דכתיב
מצד עבודתו כנ״ל אבל מדרגה הב׳ בב׳ מיני דרשו ה׳ בהמצאו וכה״ג בכל חצות כר או
יראה הנ״ל הוא אשר כמו טבע בנפש כל א׳ מדי שבת וחודש ויו״ט כר שכל הנשמות
מישראל ביראת אלקים וביראת חטא בלי שינוי עולין והוא אינו עולה לעולם וזהו א״א להיות
כלל וכלל לעולם ממש .כי גם אם ירבה רעת כ״א בנפילה גמורה והוא שלא מצד טרדתו
איש קל שבקלים בכל העבירות שבעולם העצום ולחצו ודחקו ביותר כנ״ל )דאדרבה
אם יאמרו לו להמיר דתו יהרג ואל יעבור ח״ו הי׳ לבו נשבר ונדכה לשוב בתש״ת כו׳(
וימסור נפשו על קדה״ש כאחד הישרים אלא שנמשך לבו בכל עומק נפשו באיזה דבר
והתמימים בעבודת ה׳ וזהו מצד שעצם נשמתו מה העושה הבדל ומסך מפסיק בינו לקונו
קשורה ודבוקה למעלה בבחי׳ טבעיות ממש כדברים האסורים כגזל ועריות וש״ד וחילול
מבלי יפרד לגמרי ולפי ערך זה אנו רואים שבת כר או גם בדברים המותרים אם הם
שער התשובה 23
שבראש לנשמות נמוכות שבעקביי׳ כדור האחרון שהיא כמו בחי׳ טבעיות ממש בכל מיני יהדות
)כמשל איש א׳ שתמימתו בנקודת הרצון של איש הישראלי ביראת חטא של כל א׳ לפי
עם תמימתו בפו״מ הכל א׳ א״כ אין הפרש מה שהוא כמו טבע היא בנפשו שלא יעבור
בין כשמוחו ולבו מאירים בתום׳ אם במיעוט במזיד על עביר׳ גדולה כמו גם בטף כשיאמרו
כו׳( כי איש תמים במעשיו יגיע למעלת איש לתינוק בן ו׳ וז׳ שנה שיחלל שבת או שיאכל
תם במס״נ כגדולי הצדיקים )וראיה לזה הוא דבר טמא יסכן נפשו ולא יעבור כ״ש בן י״ג
ענין המס״נ על קדה״ש שנמצא בקלי ההמון וי״ד שנה שיאמרו לו שיאכל ביו״כ ושלא ילבש
כמו בצ״ג ובכל דור ודור בשוה כידוע בענין ציצי׳ וכה״ג כמו טבעיות בנפשם לבל יוכלו
השמדות מתת״נו עד ת״ח כו׳ כולם עמדו על לעבור )כ״א מתי מספר הקלים שרגילי׳ בקלות
קדה״ש וכבר נתנסו בכל דור בזה וזה קרוב לג׳ מנעוריהם( וזה שלא עפ״י הדרכת אב ואם לבד
אלפים שנה שמזמן מ״ת עומדים ישראל בתוקף יהיה כל זה שהרי גם היתום ישמור יהדותו
אמונתם לא נשתנה אפי׳ כקש״י בכל ההמון והנשים ביותר ישמרו יהדותן בפרט בנדה וכמו
מכל הנסיונות וצרות קשות ויצילם בכל דור טבעיות בנפשם הוא .ובכל הזהירות מחילול
משונאיהם כו׳ וכל זה אות על שורש מחצבם שבת וכל דבר איסור ידקדקו ביותר והמצות
בבחי׳ עצמיות כו׳( וכמו שאין שינוי בעצם חביבות מאד עליהן בטבעם .ובפרט יש הרבה
הטבע הזאת שבנפש כאו״א מישראל בכל דור אנשים פשוטים תמימים במעשיהם שזהירים
מן הגדול עד הקטן כר וכ״ז במעשה וכולל ב׳ הרבה יותר מן בעלי דעת ובעלי תורה כידוע
ענינים הנ״ל היינו יראת חטא ויראת אלקים וכל זה רק מצד שורש נשמתם האלקי׳ שנק׳
שכמו טבע בנפש אשר עשה לנו ה׳ לפחד ולירא בחי׳ יהדותו העצמי )בל״א אין זיין נקודת לבו
ממנו וזהו בלב כל איש גם הקל כו׳ הרי יפול ביהדותו איז ער זייער שטארק אזו וויא איין נאטור
לבו ויכנע על חטאיו רק שלא יוכל לכבוש גופני ממש()והיינו בחי׳ יחידה שבנפש שמאיר
יצרו הבוער בו מפני שנכנס בו רוח שטות בגילוי ממש בסוף מעשה בפו״מ דוקא .וז״ש
כבהמה באותה שעה כר .וכמו כן יראת חטא ועמך כולם צדיקים צדיקים ממש והיינו בפו״מ
שבכלל ההמון גם נשים וטף כר וכמו״כ וע״כ כ״י יש להם חלק לעוה״ב כידוע שזהו
ביראת אלקים בצדיקים מצד טבעיות נפשם מטעם מעשה המצות דוקא ומפני שנעוץ
גדולה הרבה מיראת אלקים שע״י יגיעתם תחלתן בסופן והיינו נקודת עצם טבע נפשם
בלב ומוח בהשגה כר וזהו הנק׳ דו״ר טבעיים האלקי׳ שקשורה ודבוקה באלקו׳ בבחי׳ עצמיות
ישראל טבעיים ממש והיא בכלל ההמון ממש הגם שבמוח ולב יכול להיות שיכבה אור
המתקיימת קיום נצחי בלי יופר לעולם כי כל הנשמה האלקי׳ במיעוט אחר מיעוט עד שיפול
עצם בלתי משתנה והוא הנק׳ עצם יהדותם ויתרוקן לגמרי מכל וכל כנ״ל מ״מ אע״פ
שהוא יסוד ושורש לכל עבודתם כר .והיא שחטא ישראל הוא( .והנה טבע זו שבנפשם
שעמדה לאבותינו ולנו כי מה יפה ירושתנו במעשה בפו״מ בלי ישונה כלל בכלל ההמון
כר וזהו העמדת וקיום כל דור ודור להצילם מזמן לזמן לעולם כמו שאנו רואים בכל דור
מכל הקטרוגים רוחני׳ וגשמיי׳ כר וכמ״ש דורות עד הראשוני׳ מדורות ודור
ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא האחרונים אף על פי שאין דור דומה
מאסתים כר להפר בריתי אתם כר כי לב לחבירו באופן הכשר הלב ומוח בעבודת ה׳
אבות אל בנים ג״כ בבחי׳ עצמיות וטבעיות ובעסק התורה דודאי אין לשער ערך דור
ממש וד״ל: האחרון לגבי דורו של משה ויהושע ושל דוד
יתורץ הענין הנ״ל במה ומעתה ט ושלמה גם לגבי דורות התנאים ואמוראים
שמצינו מיעוט יראת חטא שאחר החורבן מ״מ בענין חיזוק ותוקף כח
ביותר גם במי שעובד אלקים ביראה מצד אמונתם מבחי׳ מעשה המצות בפו״מ כמעט
התבוננות כו׳ לפי שהתפעלות יראה ואהבה כולן שוין בכלל ההמון בכל זמן כי בבחי׳
שמצד ההשגה והכרה במוח חולפת ועוברת טבעיות עצמי אין הפרש כלל בין נשמות גבוהות
שער התשובה 24
ודאי בכל לבבך כר שפותח נקודת הלב בסיבת נפילתו בעניני עוה״ז החומרי מעט
מהעלמו העצמי׳ והעיקר הוא ע״ד פר״ע מעט כנ״ל להיותה נקנית ע״י רגילתו בעבודה
שכרת שרש נפשו שהוא הפגם בבחי׳ ואינה בחי׳ עצמית דיחידה )רק מבחי׳ חכמ׳
יחידה דוקא כמ״ש למעלה באורך .וע״ז בכה שבנה״א שמתפשט אורה בבינה ליבא לפי
יבכה במר נפשו שמזה בא לידי חטא ועון שעה לבד ויכול להכבות כמו אור הנר
בפו״מ כי הא בהא תליא כנ״ל דכמו שמבואר הנכבה באויר מעופש מאד כבור עמוק ובאויר
למעלה בענין התמימות דעצם נקודת הרצון טוב יתפשט האור יותר כו׳ אבל בחי׳ יחידה
שנעוץ תחילתן בסוף מעשה בפו״מ דוקא .וזהו לא יחשך עצמיות שלה כלל כמ״ש מיד
שכמו טבע בנפש כל אחד ואחד למס״נ על כלב יחידתי כידוע( אבל יראת אלקים
קדה״ש ועל כל מעשה המצות שבאמונתם העצמיות )וכן אהבה עצמית הנק׳ אה״ר
יחיו בהם חיים עצמיים וטבעיים כר שאין זה המסותרת הטבעית( אין בזה שינוי וחילוף
רק מצד עצם נפשם שחוא בחי׳ יחידה כר כך לעולם כנ״ל )ויובן מזה שגם בחי׳ דו״ר
בהיפך בפר״ע שבוודאי נכרת בזה שרש טבעיים שמתפעל בלב מצד השגתו במוח
נפשם מאלקים חיים עד שנסתלק האור אלקי שהתפעלות המוח רק דרך מעבר במוח שאינו
משרש נשמתם כר זהו שבא לעבירות בפו״מ אלא סיבה להוציא בחי׳ ההעלם העצמי׳
והעדר מעשה הטוב בקלות הלב ביותר כר. שבנקודת הלב שהן דו״ר טבעיים .וראיה לזה
וזהו אוילים מדרך פשעם כר פשעים אלו הוא מה שאנו רואים שתגדל ותתפשט עוצם
המרדים שבזה נכלל כל עון וחטא בפו״מ ריבוי התפעלות אוי״ר טבעיים הרבה יותר
דהיינו הך ממש והתשובה מעומק הלב מחזיר מערך התפעלו׳ המוח המולידם וכמ״ש
אור האלקי להחיות שרש נשמתו שהרי תשוב במ״א על פסוק ואני בהמות כו׳ שהשכל אינו
אל האלקי׳ ויתקשר בצרור החיים )מפני שישוב אלא כמו האור שמאיר להולך ומבקש אהובו
ה׳ אליו כנ״ל באורך( וניתקן פגם דפר״ע שיראנו אבל כשיראנו אהבתו עצמיות
וממילא ניתקן כל פגם דחטאיו כו׳ .וזהו וטבעיות א״צ לאור כלל כו׳ וד״ל( ובזה יובן
מקור חיי העולם הבא לנשמות שהנשמות פי׳ ואהבת שבק״ש לשון ממילא ולשון ציווי
חיים בבחי׳ עצמיות וכמה שכתוב ונחיה דשניהם אמת דבחי׳ יחידה שבו בא ממילא
לפניו וכידוע בפי׳ הנה אלקינו זה כו׳. כנ״ל היא אה״ר עצמית והצווי הוא לעוררה מן
וד״ל .והב׳ על ידי המצוה בפו״מ דוקא ההעלם ע״י יגיעה רבה במוח וכמו״כ ביראת
שתמימות המעשה שרשה גם כן בעצם אלקי׳ טבעיות ועצמיות הנ״ל שיצא מן
יחידה דנשמה דנעוץ סופן בתחילתן כמ״ש ההעלם וכמ״ש מה ה׳ שואל מעמך כו׳ שאלה
סוף דבר כר כי זה כל האדם כל ריבוי דבחי׳ ובקשה זו רק להביא ההעלם העצמי לגילוי
יחידה לפי שאלה המצות אשר יעשה בפו״מ בלב כר וד״ל .והנה בחי׳ נקודת תעלומת הלב
יחיה האדם בעצם נפשו במקורה העצמי דוקא של כל או״א מישראל באוי״ר עצמי׳ וטבעית
דהיינו הך וראי׳ ממה שמוסרים נפשם על בנפשו הנ״ל אינו בא לגילוי מן ההעלם רק
המצות בפ״מ כמו על קדה״ש כנ״ל .ולכך בב׳ דברים הא׳ בתשובה והב׳ במע״ט ולכך
גזרו אומר רק בב׳ דברי׳ אלה תשובה תשובה ומע״ט בעוה״ז שעה א׳ לבד יותר טוב
ומע״ט ובעוה״ז דוקא שנהפך הרע לטוב ע״י מכל חיי העוה״ב .דהנה התשובה באה מעומק
בחי׳ יחידה העצמית שבזה יומשך מיחיד הלב דוקא שהוא גילוי בחי׳ נקודת עצם יחידה
חי העולמים שהוא מקור חיי העוה״ב כידוע דנפשו אשר עשה ה׳ ממש וכמ״ש ונשמות
וד״ל .ואחר כל זה יובן מ״ש היתה לי דמעתי אני עשיתי כו׳ כי הרוח תשוב אל האלקים
כר באמור אלי איה אלקיך דוקא שהוא אשר נתנה והיינו בבחי׳ יחידה שבה וזה אינו
עון דפריקת עול העולה על כל עון אלא בצר לו ביותר עד שבא לכלל בכיי׳
וחטא שז״ש איה אלקיך שהוא בהסתלקות ע״ד כלל שלמעלה מחשבון וטעם בפרטות
)כמו בכל גלות שנק׳ גלות השכינה הרי וכמ״ב בצר לו מביטושי׳ בגופו וכר כמ״ש
אמר בזהר דקוב״ה בגלותא אסתלק לעילא בצר לך ומצאוך כר ושבת עד ה׳ כי תדרשנו
יג שער התשובה 25
משגיח בחסד וטוב ולרשעי׳ במדה״ד כר וגם לעילא וגלות השכינה באוה״ע כר ואתתא
משלם לשונאיו להאבידם ולא עוד אלא בדרך אתתרכא מבעלה כו׳ דהיינו כנ״י בכלל ובדרך
שאדם רוצה לילך מוליכין אותו וכמו אצא פרט היינו כל ניצוץ האלקי דכאו״א שע״י
ואהיה רוח שקר שבאחאב להטעותו וכמ״ש פר״ע שלו אסתלק אור אלקי׳ משרש נשמתו
אם ללצים יליץ הבא לטמא כר וא״כ השגחה למעלה ולכך אומרים לו איה אלקיך לכל א׳
זו לפקח ולעיין על כל דרכי בנ״א היא לדונם בפרט כר( ולהיות ידוע דהשגחה אלקית יש
כפי מעשיהם דוקא ע״כ הסכמתו שעיקר בזה ב׳ מדריגות א׳ מבחי׳ חיצוניות שנמשך
ההשגח׳ על מין האדם גם באוה״ע כמ״ש מבחי׳ אחוריים דשם אלקים דהיינו ע״י בחי׳
השופט כל הארץ וראיה מננוה כר וכן כי לא ממוצעי׳ רבים בהסתר והעלם אחר העלם
שלם עון האמורי וכה״ג .אמנם באמת השגחת עד שמלובש בלבוש שק דרך הטבע ע״י ע׳
אלקי׳ על כל הברואים וגם על הצומח ודומם שרים ומזלות דנוגה דעשיה )ואע״פ שהמה
שהרי נותן לחם לכ״ב בחסדו זן ומפרנס מקרני ממש כי מסדרם ביד החוצב כגרזן
כר למצוא להם טרף מזונם וגם על ההרים וכל למה ממש וז״ש במשמרותיהם כרצונו
צו״ד כמו חלקה אחת תמטר כר רק שיש בשמים איה אלהיהם ואלקינו יאמרו
בהשגחה פנימיות וחיצוניות בכלל כמו עד״מ כל אשר חפץ עשה כו׳ וכמ״ש אני
מלך בביתו ועיר מלכותו ישגיח בעצמו וכל אענה את השמים והם יענו את הארץ
הארץ יתן לשרים וגם הם לא יעשו דבר אך מ״מ בא בהם בהתלבשות בהעלם גדול
בלעדו וכמ״כ א״י דכתיב עיני ה׳ אלקיך בה כר וזהו עיקר ענין גלות השכינה בע׳ שרים כו׳
וכך ישראל נתונים בהשגחה פנימית כשעושין כידוע ועכ״ז מלכותו בכל משלה וכתיב מלך
רצונו כר ואם לאו גם הם בהשגחה חיצוניות אלקים על גוים מי לא ייראך מלך הגוים כו׳
ביד ממשלת הע׳ שרים ע״כ נלחצים באין ייראו מה׳ כל הארץ( והב׳ השגחה הפנימית
מליץ יושר עליהם למטה ולמעלה .וזהו עיקר היינו משם הוי״ה מבחי׳פנימיות אלקות
ענין גלות השכינה כמו גלו לאדום שכינה באלקים )ודרך פרט בשם אלקים עצמו יש
עמהם אבל זהו אשר שלט האדם באדם לרע לו הפרש בין ע״ב צרופים דקדושה ממש ובין מ״ח
דהיינו כאשר מקבלים יניקה ע״י מ״ח צרופים צירופים אחרונים שמלובש בע׳ שרים שנק׳
האחרונים דשם אלקים שנק׳ אחוריים כנ״ל( וזהו אדמת בני חם כידוע והיינו בחי׳ קליפת נוגח
איה אלקיך שבבחי׳ פנימית שהיה מאיר לישראל דעשיח שרובו רע כר( וכמו יאר ה׳ פניו אליך
בגלוי אור הארת פני מלך וע״י עוונותיהם נעשה כר וכמארז״ל אין מזל לישראל כר לפי שבזמן
מחיצה של ברזל מפסיק כו׳ וכמ״ש אסתיר פני שעושין רצונו ש״מ במצוה ותשובה כתיב עין
וכמ״ש אלך ואשובח אל מקומי כי בגלות ה׳ אל יריאיו שהן ישראל מצד עצם טבעיות
אסתלק כו׳ .אך חנה ע״י הבכיה בדמעות בכל נפשם האלקי׳ כנ״ל כי נר ה׳ נשמת אדם
חצות על דבר זה שאומר איה אלקיך כו׳ ע״י ובצלם אלקים נעשה כר וד״ל) .ואפשר להליץ
זה דוקא חוזר אור מל׳ שמים דלעילא לימשך בזה על הקוראים תגר על הרמב״ם בענין
בבחי׳ עצמית ופנימית לישראל ונעשה בזה השגחה האלקי׳ שהסכים לומר שלחלק יצא
תיקון גמור לכל אשר פגמו בעונם ע״י פר״ע שהוא רק על מין האדם ולא על דצ״ח דכוונתו
)וכמו ויזעקו בקול גדול בבית שני שהחזירו באדם שבצלם האלקי׳ כמו קודם חטא אדה״ר
העטרה ליושנה כר( כי הנה הבכיה בדמעות בעה״ד וכצ״ג שעין ה׳ אל יראיו כר אך מה
יוצאין מקרב ולב עמוק בצער הנפש בתוך נאמר במ״ש עיניך פקוחות על כל דרכי בנ״א
תוכה שהיא בחי׳ יחידה כר על דבר פשע כר וכן היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם
דפר״ע שנסתלק אור אלקי ונאנח ומיצר ביותר דהיינו למעשה הרשעים כמו דכתיב היסתר
על עזבו את ה׳ מהיות מלך כר ורע ומר ביותר איש כר אע״פ שנכנס בו רוח שטות כבהמה
עד שתשבע נפשו מן המרירות העצומה כמו ממש .אלא הענין הוא כמ״ש בזהר דאית השגחה
השביעני במרורים כו׳ כמו שביעת הנפש מן לטב כר וכמ״ש ארדה נא ואראה כר ולצדיקי׳
שער התשובה 26
על מ״ש בכתבי המקובלים דכל שאינו בוכה התענוג כי ישבע ויתענג כך ממש בצער היפך
בעי״ת אין נשמתו שלימה דפי׳ שלימה היינו העונג יש בו שביעה שהוא מילוי כל עצם
בבחי׳ עצמיות דיחידה שבו ע״כ גם בקירוב הנפש מחמת עומק הצער שנגע ביותר
המאור לניצוץ כמו בעי״ת דכתיב בהמצאו עד הנפש ועד בכלל כר .וידוע דהצער והעונג
בהיותו קרוב להיות נכרת שרשו העצמי ע״כ המה במשקל א׳ ממש דלפי ערך רוב העונג כך
אינו בוכה במר נפשו העצמיות משום דאין ערך רוב הצער שהוא בהעדר העונג ממש לפי
נשמתו שלימה וד״ל( .וזהו הטעם דתיקון חצות ערך משקל א׳ לא יוסיף ולא יגרע כר .והרי יובן
העיקר הוא בבכיה על פר״ע שזה גורם גלות מזה דערך רוב הצער במרירות על הסתלקות
השכינה בע׳ שרים שיודעים רבונם כו׳ שז״ש אור אלקי בזמן הגלות הוא רק לפי ערך רוב
אשר שלט האדם באדם לרע לו כנ״ל וכל העונג שהי׳ בקבלת אור פני מלך חיים בזמן
שאינו מיצר ודואג בבכיה בדמעות על גלות בהמ״ק ממש במשקל א׳ בשוה וד״ל:
השכינה בזמן חצות לילה ודאי אין נשמתו בזה מ״ש היתה לי דמעתי לחם ויובן י
שלימה כי לא תשבע נפשו כלל במרירות זאת כו׳ דהנה פי׳ הפשוט הוא דמחמת
משום שכבר התברך בלבבו לאמר בשרירות גודל המרירות הרי הדמעות כלחם יחשב לו
לבי אלך ושלום יהיה לי כו׳ על דרך משל לשבוע נפשו)כידוע טבע המתאונן ומיצר ביותר
מרד העבד באדונו במה שמרא׳ לפניו עזות על העדר אור אהבת נפשו כבן על אב ואב על
מצח כאילו אינו אדונו כלל שקשה בעיני בן שהבכיה טוב לו להוציא העלם צערו
האדון יותר מכל אשר יעשה היפך רצונו בדמעות וזהו לו כמו שביעה בלחם שהרי
בכמה דברים שמצוה עליו להיותה סיבה המבלבלו ומונעו מבכי׳ יצר לנפשו עד כלותה
הכללית שיסור מאחריו לגמרי הגם שעדיין לא בהתעלפות ואם יבכה בכל לבו ירווה לו
סר מאחריו הנה בכחו ובנפשו נמצא מוכן תמיד כלחם לשובע כו׳( וכך יובן בבחי׳ הרוחניות
לפרוק עול האדון לגמרי כר .וכנ״ל באורך דוודאי שזה שיצטער במר נפשו על העדר
בענין אוילים מדרך פשעם שהן המורדים כר והסתלקות מנפשו אור האלקי שנוגע לו
שהוא מקור לכל רע פרטי וע״כ יכול להיות שגם בעצמיות דיחידה ממש הנה ודאי הדמעות שהן
השב ומתחרט על חטאיו ובוכה ומתענה במר יוצאין מקירות לבו נובעין המה ממקור א׳
נפשו עליהם עדיין לא נטהר משרש טומאת נפשו שהוא מקור התענוג האלקי שמשיב את
שהוא הפר״ע וכמ״ש אוילים כר ומעונותיהם עצמות הנפש כנ״ל דהעונג והצער המה
יתענו כמתלוצץ מן המתענים ומסגפים על במשקל א׳ ממש כו׳ וא״כ השביעה
עונותיהם ובעיקר מקור העונות לא תקנו ולא שתשבע נפשו במרירות זו ע״י הדמעות הללו
שבו ממנה והוא הפר״ע שהן אוילים בה עדיין כשביעה דלחם שזהו ממש כמו שישבע נפשו
וד״ל .והנה יש לפרש עוד בענין היתה לי בלחם פנג כו׳ .דהיינו כמו שתשבע בתענוג
דמעתי לחם כר למעליותא דלחם זה היינו האלקי להשבת נפשו ממש וזהו היתה לי דמעתי
לחמה של תורה כל היום וכמו ק״ש שחרית כמו לחם הסועד הלב ומשיב הנפש כך כל
וערבית וזהו יום ולילה כר .והענין הוא כידוע חיות ושביעת הנפש האלקי הוא בדמעתי
בפי׳ זאת נחמתי בעניי כי אמרתך חייתני במרירות על ריחוק אלקות ומשקל א׳ הוא
דהנה פירוש הפשוט כך הוא דנחמתו על ממש כנ״ל .וע״כ ה״ז כמו שהי׳ גילוי אלקות
צערו ויגונו במר נפשו בעוני היינו שאין עני בתענוג האלקי לנשמות בלי הפרש כלל
אלא מן הדעת האלקי לידע ולהכיר בוראו דהיינו הך משום דמן הצער ניכר אמיתת
שזהו מצד חוסר נפשו שריקן הוא מכל אור עומק אור העונג האלקי שבכח עצם נשמתו
וחיות אלקי לגמרי כעני זה שנפשו ריקן לגמרי שלזה הוא מיצר ובוכה כ״כ וכל דמעה ודמעה
מחיות גשמי דעני כמת יחשב ממש ותהי זאת מצטרפת לחשבון ערך עצם ההתקשרות אלקות
נחמתו בעניו כי אמרתך חייתני היינו דאמרות ונתקן כל פגם וחסרון שנעשה ע״י פר״ע מקור
ה׳ שבתורה אור תחיה נפשו באור וחיות כל עון וחטא וד״ל) .וראיה לזה ממ״ש במ״א
שער התשובה 27
שבגוף כבר הוטמא׳ בעון דפר״ע שפוגם שרש האלקי ממש וזה פלא דק״ו הוא לכאורה אם
נשמתו כנ״ל והיינו ע״י המשכת ר״ר שלמעלה עני הוא מן הדעת והכרה לבוראו איך יהיה
מן הטעם והחכמ׳ שנמשך דוקא לעני מאור תורה באור האלקי כידוע דאורייתא
מן הדעת שלמטה מן הדעת שזהו ענין וקב״ה כולא חד כו׳ ואם אין יראה אין חכמה
בכייתו למעלה מן הדעת רק מקירות לבו שהוא כר .אך הענין הוא כידוע דג׳ קשרים הן
הנוגע בבחי׳ עצמיות נפשו ממש .וזהו שאנו ישראל מתקשראן באורייתא ואורייתא בקוב״ה
רואי׳ שכל מה שנשמר אדם כל היום מכל כו׳ והן ס״ר נש״י השרשים שיש לכל א׳
מ״ז ורוח שטות כר היינו רק מאור תור׳ שלמד אות א׳ בס״ר אותיות דתשב״כ ואורייתא
אפי׳ פרק א׳ ומשנה א׳ או פסוק א׳ דק״ש סתים וגלייא כו׳ ודאי יש לכל ניצוץ אלקי
נמי ד״ת כו׳ משום דאמרתך חייתני בשרש בשרשו למעלה בבחי׳ מזלא )דהיינו בבחי׳
הנשמה להיות מקיף לניצוץ זה לשמרו כל יחידה( התקשרות עצמיות באות א׳ שבתורה
היום וכמו בשכבך תשמור עליך כו׳ ולכך של מעלה בחי׳ סתים דאורייתא כר ואותיות
מצות ת״ת בכ״מ ובכל זמן וכמ״ש ודברת בם הנגלות לנו באה בניצוץ שבגוף להחיותו באור
בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך אלקי ממש מאחר דאורייתא מתקשר׳ בקוב״ה
ובקומך כר .וכללתו הוא ענין ק״ש שחרית וקוב״ה ג״כ סתים וגליא )וכמ״ש במ״א
וערבית שזהו בשכבך ובקומך לפ״ד רשב״י באורך( ועכ״ם מובן מזה דיש לכל ענף
יצא י״ח ת״ת כידוע וד״ל .וזהו היתה לי המתפשט מס״ר נש״י השרשיי׳ עד נצוץ
דמעתי לחם שמן הדמעה בחצות על עזבו הקטן שבישראל שנולד בכל דור ודור אות
כר מעורר ר״ר על שרש נשמתו להחיותה א׳ בתורה שמאיר בה בגילוי אור וחיות
בלחמה של תורה כי התורה שנק׳ לחם היינו האלקי ממש וזהו כי אמרתך חייתני ממש
אותיות נגלות שבתורה שבאה האות בגילוי לכל א׳ בפרט כפי שרש נשמתו למעלה
באור וחיות אלקי לנשמה כמזון גשמי לנפש דמתקשרא באורייתא ואורייתא וקוב״ה כולא
הגשמית וכמו ותורתך בתוך מעי ממש וכלחם חד שג׳ הקשרים קשר א׳ הוא ממש בלי
הסועד כר שמחבר הנפש בגוף כך מחבר שינוי לעולם וד״ל .ומעתה יתורץ ענין זה
אור האלקי בנשמה האלקית שבגוף שנקרא הפסוק דזאת נחמתי בעניי היינו בכל נשמה
השבת הנפש .ואמנם בחי׳ שומר לנשמה בפרט כשנעשה עני מן הדעת האלקי לפי
מלמעלה בבחי' מקיף כל היום כנ״ל בא משרש שסר מנשמתו צלם אדם ע״י פגמיו עד שכמו
אותיות התורה למעלה שמאיר בשרש נשמתו בהמ׳ יחשב והיינו בהיותו פורק עומ״ש ע״כ
להיות בבחי׳ מקיף למטה וגוף אותיות התורה נכנס בו ממילא רוח שטות כבהמ׳ מפני
בבחי׳ לחם ממש כמ״ש לכו לחמו בלחמי כר שנפשו ריקנית בתכלית ע״י פר״ע ושרירות
ועני זה בנפשו יביא לחמו לחמה של תורה לבו אך לפרקים יבכה במר נפשו על עזבו ה׳
שתהיה לחם חוקו לבלי ימות מות רוחני בשאול אלקיו עד שרע ומר לו ביותר כנ״ל אז ודאי
תחתית וכמ״ש כי אמרתך חייתני ממש כחיות עי״ז מעורר על שרש נשמתו למעלה מבחי׳
העני שמחיה נפשו כמעט הלחם שנותנין לו רח״ר העליונים שלמעלה מן החכמה )שמשם
ולהם זה היינו ק״ש שחרית וערבית בכלל נחצבו שרש כל הנשמות כמ״ש כי אתה
כנ״ל וכל היום במצות ת״ת כמ״ש ודברת אבינו כידוע( וחשב מחשבות לבלתי ידח נצוץ
בם כר .וזהו היתה לי דמעתי שבתיקון חצות זה ליפול בשאול תחתית ויומשך על שרש
לחם יום ולילה בק״ש שחרית וערבית ומצות נשמתו מאור תורה ש״מ לבא בגילוי למטה
ת״ת יום ולילה כמ״ש והגית בו יום ולילה באות א׳ שבתורה הנגלית להחיות ניצוץ זה
וד״ל .אך הנה באמת א״א לפרש זה שלומד דבר ה׳ שנק׳ אמרתך משום דג׳
בפשוטו של מקרא זה שאומר שדמעתי זה קשרים קשר א׳ הם כנ״ל ויש ביכולת אות א׳
אינו רק ממה שאומרים לו איה אלקיך שמזה שבתורה להחיות לנשמה בשרש מחצבה
דמעתו תמיד לשובע נפשו במרירות זו כשובע )באור אבא דאצילות( אעפ״י שניצוץ זה
שער התשובה 28
נסתלק משרש נשמתו אור אלהי לבלתי יקרב בלחם כנ״ל ולא שהלחם הוא התורה שמשיב
עוד בעבודה שבלב ומעשה כי אין מספיקים ומחיה נפשו היפך המרירות וכמ״ש זאת
בידו לעשות תשובה והב׳ בענין המעשה עצמה נחמתי נחמתי ממש שנהפך הצער ויגון לשמחה
שחטאתו ופשעו בפו״מ יזכור על לבו וכמ״ש ע״י עסק התורה כנ״ל וכמ״ש פקודי ה׳
וחטאתי נגדי תמיד ומיד בזכרו כל פרט משמחי לב וכמו ונשמח בד״ת בו׳ אלא יתפרש
ופרט מה שעשה יצר לבבו מאד ויבכה במר בנ״ל דמרירות זאת עד שתשבע נפשו בשביעת
נפשו עד שנוגע בעצם נפשו)מצד עצם נקודת לחם זהו במקום שביעת לחמה של תורה ממש
יהדותו דבחי׳ יחידה שע״ז יש לכאו״א מס״נ דלחמה של תורה הוא הענג האלקי
כנ״ל( )ומה שיבכה בדמעות דוקא זהו תקון שבחכמה שבתורה שמשיב את הנפש ממש
גמור על מה שהעין רואה ולב חומד שהוא בשמחה כו׳ .ולחם זה שתשבע נפשו מן
מ״ש לא תתורו כר דעינא וליבא תרין סרסורי הדמעה הוא עוצם הצער על העדר האור
והעין סרסור להמשיך עליו התאוה הזאת וע״י היינו כמו ערך הענג האלקי שבלחמה של
דמעות העין נתקן כי יצא בזה כח התענוג תורה דבמשקל א׳ הם כנ״ל וע״כ ממילא יבוא
שהי׳ בראי׳ עד שנהפך מתענוג לצער גמור לשקידת עסק התור׳ דלפום צערא אגרא כי
בבכיה זאת וכמ״ש בס׳ המוסר שהדמעות תיקון שערי דמעות לא ננעלו להשיב נפשו האומלל׳
לפגם אור הראי׳ וגם ע״פ ספרי הקבלה הרי ולנחמה מעונייה וכמ״ש זאת נחמתי כו׳ וכנראה
הדמעות באים מעומק צער הנפש עד שדוחק בחוש בכל אדם שאין עיקר עסק התורה בא
המוח שלא יכול להכיל אז יוצאים דמעות מתענוג נפשו בתפלה רק מהיפוכו שהוא המורת
והיינו כאשר יגיע בנקודת הלב דוקא ונמצא רוח מעוני דעתו ונפשו ריקן ודאי כלי ריקן
מתקן בזה לנקודת הלב שנמשך בחמדת מחזיק הרבה מעץ החיים דתורח וחי לעולם
התאוה רעה ע״י העין רואה כר דהיינו הך אבל המתענג ושמח בעבודה שבלב ומוח
בערך ומשקל א׳ כנ״ל בענין הבכיה בעי״ת כו׳ ממלא נפשו בזה עצמו ויבטל מלמודו כו׳
ושערי דמעה לא ננעלו להמשיך ממקור הר״ר )בל״א ער איז זאט פון התפעלות אלקות דארפער
שנמשך ג״כ מבחי׳ עצמות אלקות למחול כל ניט לעבן פון תורה( ולהיפך האומר אין לי אלא
עון ופשע( וזהו בבכי יבואו ובתחנונים כר תורה שממלא נפשו רק בזה אפילו תורה אין לו
שהוא ע״י התשובה במר נפש שנק׳ מי כי התפלה ותשובה במרת נפש קודמת לתור׳
בוכין כר שנמשך עי״ז רחמים גדולים וכמ״ש לעשות כלי ריקן כעני זה שבנפשו יביא לחמו
וברחמים גדולים אקבצך כר דהנה כאשר ותהי זאת נחמתו לבד ולא שתגדל נפשו כלל
ישוב אל ה׳ וירחמהו היינו כמו בחי׳ קירוב וכלל .וזהו אשרי האיש אשר לא הלך כר דמה
לב אבות אל בנים להשיב נדחיו ונדחי ישראל שבתורת ה׳ חפצו תמיד היינו כעני זה להחיות
יכנס שאז הרופא לשבורי לב הללו והיינו את נפשו לבד וזהו ובתורתו יהגה יומם ולילה
שישמחו מיגונם ועצבונם בהגלות נגלות אליהם לפי שאין לו חיות אחר כלל להיותו מאד
בקירוב גמור כמו המשל דבנים בראותם את ריקם בנפשו מצד גודל השפלות והבכיה על
אביהם שיבכו מצד השמחה ואביהם ינחמם פר״ע כר שמזה לא הלך בעצת כר וממילא
וישמחם כר ונק׳ בכיה של שמחה כנ״ל לא עמד ולא ישב כ״א בתורת ה׳ חפצו משום
וזהו בבכי יבואו לאביהם שבשמים להקביל דהא בהא תליא דוקא מטעם כל הנ״ל ומתורץ
פני אלקים חיים וכמ״ש שובה ה׳ עד מתי כר הקושיא דלעיל על מ״ש כ״א בתורת כר
שמחנו כימות כר ונק׳ תש״ע שחאב ישוב וד״ל:
אל הבן אחר שקדמה תש״ת דבן אל האב יא ו ה נ ה אחר כל זה מובן מהות שרש
בבחי׳ נקודת הלב בעצם הנפש כר )וזהו התשובה הנוגעת עד עצם הנפש
תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם ועד בכלל )היינו מה שנק׳ עצם יהדותו(
תשב אותיות שבת בי בכל שבת מאיר מיום בנ״ל עד שתשבע נפשו במרירות כנ״ל היינו
שכולו שבת שאז בחי׳ תש״ע בכלל ותחיל׳ דוקא בב׳ דברים א׳ בענין פר״ע שעי״ז
טו שער התשובה 29
שבכל תשובה איך יהי׳ ב׳ הפכים כא׳ כר אמר תשב אנוש תשוב׳ תתאה בלב נדכה
כנ״ל דאין זה ב׳ הפכים כלל דהיינו הך ממש כנ״ל והיינו מה שמפרש אח״כ בענין עוצם
דמה שישמח מאוד בהתקרבותו כשישוב אל ירידת הנשמ׳ בגוף חומרי בעה״ד טו״ר
ה׳ דעיקר התשובה כששב אל ה׳ דוקא בעוה״ז בבחי׳ נוגה שרובו רע וכל דינין קשין
כנ״ל היינו ממש לפי ערך מה שמיצר ודואג כר שתה עונותינו כו׳ עד כי כל ימינו פנו
תחילה על רוב פשעיו בפרט בפר״ע כנ״ל. בעברתך כר ימי שנותינו בהם בהיכלות דנוגה
דהנה שמחה זו שישמח בה׳ בשובו אליו בכל כר מי יודע עז אפך כר עד שובה ה׳ והנחם
לבו ידרשנו היינו מפני שמן המיצר יקרא אל על עבדיך כר שמחנו כר שנות ראינו רעה
ה׳ והוא מן המיצר שצעק בקירות לבו על יראה אל עבדיך פעלך לאחר הבירור דעה״ד
העבר כר וכמו ממעמקים קראתיך כר מרב טוב הצפון כר( .והנה בכיה של שמחה
מעומקא דעומקא והוא מה שנוגע לעצם זו כאשר ישוב ירחמנו וינחמנו וישמחנו כנ״ל
יהדותו במעשה בסו״מ וע״ט שזה כמו טבע הנה זה לכאורה היפך הבכיה על הריחוק
בנפשו ויכול לבא במם״נ ע״ז כאשר ידוע אור אלקי שהוא בשביעת המרירות כנ״ל בפי׳
הנסיון בזה לכל איש מישראל בכל דור כנ״ל היתה לי דמעתי לחם באמור אלי איה
וא״כ אחר שצעק לבו אל ה׳ מן המיצר דוקא אלקיך אבל בהגלות נגלות אור האלקי בכנ״י
וכמו ויצעקו בצר כר ודאי מה שנמשך מיד כמו שאנו מבקשים גלה כבוד מלכותך עלינו
על נפשו שערי רחמים רבים העליונים כי והופע והנשא עלינו לעיני כל חי וקרב
שערי דמעות לא ננעלו כלל כנ״ל עד פזורינו כר זהו שמחה גדולה בכל ניצוץ
שישמח נפשו בה׳ בשובו אליו עיקר שמחה זו מישראל עד שיבכה מרוב השמחה .ובכי׳ זו
מה שיוצא מן החשך ומות דקליפה אל כוללת ב׳ דברים א׳ מה שהיה בריחוק העצם
אור גדול שיוכל להיות שמרוב שמחה כזה עד הנה והב׳ מה שנתקרב ורואה באור
שיצא מן המות לחיים לא יכילו כלי מוחו פני מלך חיים וכמ״ש ואמר ביום ההוא הנה
ולבו ויבכה בכיה של שמחה כנ״ל הרי ב׳ אלהינו זה קוינו לו נגילה כר .אך הבע״ת
הפכים אלה כא׳ ממש המה והא בהא תליא. ישמחו בו הרבה יותר אע״פ שמעורבת
וזהו ואביוני אדם בקדוש ישראל יגילו שזהו שמחתם בבכי׳ כי היא הנותנת שתגדל
מה שנותן לו חייו וניצול מן המות שמחת הנפש עד שלא יכיל כלי המוח והלב
דהכל ענין א׳ ולא ב׳ דברים הפכיים כלל( ע״כ יבכה מצד שדוחק כלי מוחו ולבו ביותר
)וזהו שאנו מוצאים בקפיטל נ״א שאמר עד שלא יכול להתאפק כמו ביוסף כשראה
על חטאיו הרב כבפני מעוני כר עד תחטאני אחיו בנימין כר )וז״ש ויספו ענוים בה׳
תשמיעני ששון אמר ואח״ב באזוב שמחה הן צד״ג בתומ״צ שישמחו בה׳ וחלקם
ושמחה תגלנה עצמות דכית כר .לב טהור וגורלם בעבוד׳ תמה דתו״מ כר אבל אביוני
ברא לי כר חשיבה לי ששון ישעך כר. אדם שהן הבע״ת שאין לו חיות אלקי כלל
ומסיים במ״ש זבחי אלהים רוח נשברה כר. כאביון זה שנפשו ריקן מכל כנ״ל רק במרירות
דמשמע דעצמות נדכאים מרוב צער על ישבע על חוסר נפשו מכל אור אלקי המה
חטאיו תגלנה בששון ושמחה כר וד״ל(. דוקא בקדוש ישראל יגילו יותר בהגלותו לפי
ובכל הנ״ל יובן ענין התשובה שלמטה שהי׳ כל נקודת נפשם בבכי׳ של מרירות
בהתעוררות עצמו במעשה שנק׳ תש״ת למעלה עצומה עתה יגילו יותר עד שלא יכילו להכיל
למעלה מבחי׳ תש״ע שמעוררים אותו מלמעלה ויבכו מרוב שמחה ונמצא דבכיה של שמחה
כמשל החבל ארוך כנ״ל וגם מ״ש השיבנו ה׳ אינה באה רק לפי ערך בכיה של
אליך ונשובה תשובה אמיתית גם זה אמת מרירות שהי׳ תחילה והא בהא תליא דכמו
דתש״ע קודם לתש״ת דודאי לע״ל אמר שהי׳ לו דמעתו לחם בא״ל איה אלקיך כן
השיבנו תחילה ואח״כ ונשובה וכמו״כ והשיב בהיפך ישמח בלי גבול להכיל בלבו בהתגלותו
לב אבות על בנים תחלה ואח״כ לב בנים על כר וד״ל .ובכל זה יובן ענין בכיה ושמחה כא׳
שער התשובה 30
הקצה דיעקב חבל נחלתו למטה גורם התעוררות אבותם אבל עכשיו תש״ת קודם לתש״ע שהרי
קצה העליון דבחי׳ תש״ע כו׳ וזהו עצמו ע״י אם אין ישראל עושין תשובה אין נגאלין
שבועה שלא יהיה התעוררות למעלה כ״א ע״י וכידוע .והטעם יובן ע״פ כל הנ״ל בכללות
אתדל״ת תחילה וכמ״ש השבעתי אתכם בנות עיקר ענין מהות התשוב׳ בהיות מבואר למעלה
ירושלים של מעלה אם תעירו מלמטה ואם במשל האבוק׳ שהוא בריחוק מקום שהניצוץ
תעוררו )ולא לעשות התעוררות למטה זהו עולה רק מצד עצמו משא״כ כשהוא בקירוב
תעוררו ולא תעירו מצד עצמכם( עד שתחפץ שעלייתו מצד האבוקה המושכו וכר וכך בגלות
שהיא אה״ר הטבעית והעצמית שבכנ״י למטה קוב״ה אסתלק לעילא לעילא בריחוק מקום
שתחפץ מצד עצמם דוקא וקודם שתחפץ מצד למעלה וכמש״כ אסתיר פני וכר וא״כ נצוצות
עצמם לא תעירו ותעוררו מלמעלה כלל כי הקדושי׳ דשכינה עמהם בגלות בריחוק מאוד
כך עלה ברצונו העצמי׳ )ובאמת כנ״י אומרת מן המאור העצמי ועלייתם למעלה בא בהכרח
זאת השבעתי אתכם כר שלא יעוררו אהבה רק מצד עצמם והיינו מ״ש למעלה בענין
רבה דכנ״י שמלמטה למעלה עד שתחפץ והוא התעוררות תשובה בכנ״י מצד עצם נקודת
כמו לע״ל שישיב לב אבות כר וכמו בכל יהדותם שהוא על המעשה בפו״מ דוקא ועל
חצות דהקב״ה שאג ישאג על נוהו כר ואחית שורש נשמתם שנסתלק מהם אור אלקי ע״י
תרין דמעין בימא רבא כר שזהו זכרון אה״ר פר״ע כנ״ל ועי״ז דוקא גורמים בחי׳ קירוב
שלו לכנ״י העצמית כר ושני הפי׳ אמת כמ״ש המאור העצמי שישוב ה׳ אליהם ממקומו העצמי
למעלה דבבחי׳ אהבה עצמית דבן ואב ומשמחם מיגונם ומר נפשם מצד המשכות
אין לחלק( ועכ״ז תש״ת דכנ״י קודם וא״כ רחמים גדולים כנ״ל שנק׳ תשובה עלאה
פירו׳ עד שתחפץ קאי על שניהם מאב אל הבן שישיב לב אבות על בנים וחיינו לע״ל דוקא
ומבן אל האב יחד כר וכמ״ש בעתה אחישנה שיתגלה כבוד השם למטה בניצוצות בקירוב
בעתה דוקא כי עת לכל חפץ וביום ההוא גדול שממילא יומשכו ויודבקו בו בדבקות
תקראו ארץ חפץ חפצי בה כר וזכות אבות והתקשרות שבלתי ינתק לעולם וכמו ואת
לא תמו וכמ״ש ושמר לך חברית כר וכן אשר רוחי אתן בקרבכם וכר והסירותי לב האבן וכר
נשבעת לאבותינו מימי קדם וזהו השיבנו כר וכה״ג .וזהו השיבנו תחילה ע״י קירוב המאור
חדש ימינו כקדם .וזהו והשיב לב אבות כר דעצמות אא״ם ב״ה ואז ונשובה תשובה
זהו ענין קרוב המאור כר כנ״ל וד״ל: אמיתית שלא ישונה לעולם בהתכללות הניצוץ
כל הנ״ל בבחי׳ תש״ת ותש״ע והנה יב בפני האבוקה הקרובה כר) .ובעי״ת שנא׳
היינו הכל בבחי׳ התעוררות בהיותו קרוב ממש וכן בכל שבת וכל יום ב״ק
דנקודה עצמית דיחידה שבנפש עצמה )שנק׳ מכרזת כר כידוע( ונמצא דשניהם אמת
עצם יהדותו כנ״ל( שלמעלה מן חטעם וחשבון דתש״ת קדמה לתש״ע היינו בזמן הגלות
עם עצמו בדרך פרט רק אשר נתרחק מאד מאד שעיקר התשובה מלמטה למעלה וכאשר
מאלקים חיים ואינו חפץ להפרד ולידח לגמרי עושים תשובה נגאלין אז ישוב ירחמנו כר
כר שזהו דוקא דרך כללות שנוגע בכלל וישמחנו כימות כר עד ויהי נועם כר לע״ל
עצמות יהדותו הפשוט כר אבל בחי׳ התשוב׳ שאז תשובה עילאה קודם והוא אשר ישיבנו
בדרך פרט היינו לנגד בחי׳ נרנ״ח שבו והן ד׳ ה׳ מלמעלה למטה בקירוב גדול וכמ״ש והיו
מדרגות א׳ תשובה דבחי׳ נפש כמ״ש הנפש עיניך רואות כר וכמו הנה אלקינו זה כר וכן
החוטאת והיא אשר תשוב והב׳ תשובה דבחי׳ מ״ש יחיינו מיומים כר ונחיה לפניו בקיום נצחי
רוח וכמו והרוח תשוב אל האלקים כר והג׳ כמ״ש מלכותי׳ מלכות עלם כו׳ וד״ל .ולפ״ז
תשובה דבחי׳ נשמה וכמו אם ישים אליו לבו הרי כל מה שיהיח לע״ל תש״ע )וכן בכל
רוחו ונשמתו אליו יאסוף כר והד׳ תשובה יום דב״ק מכרזת כר כנ״ל( בא רק מסיבת
דבחי׳ חיה שנק׳ מזלא וכמ״ש ויהי האדם תש״ת דמצד כנ״י בבתי׳ התקשרות עצמיות
לנפש חיה כר וזהו בחי׳ צ״ל דצלם אדם צ׳ שלהם שעי״ז והשיב לב אבות לע״ל וא״כ
טז שער התשובה 31
להילוך של דרכי מות ורע כר ובבחירתו דצלם בחי׳ נשמה שכולל בחי׳ נר״ן והל׳ בחי׳
תליא דוקא ואמנם אעפ״י שכבר סר מדרך חיה והמ״ם בחי׳ יחידה כידוע וצריך להיות
הטוב לדרך הרע יכול לשוב מדרכו הרע התיקון ע״י התשובה בכל פגם דצלם כי מי
לדרך הטוב וזהו עיקר ענין מהות התשובה שחטא נפגם צלם אלקים שבו וכתיב אך בצלם
בפ״מ ששב מפועל הרע לפועל הטוב והיינו יתהלך איש שהוא צלם אלקים דוקא כידוע וגם
לשנות בחירתו הקדום שבחר ברע ומאם שתיקן בתשובה לבחי׳ נר״ן שבו עדיין צלם
בטוב והתשובה בפ״מ היינו להיפך שמואס דבחי׳ מזלו פגום עד שיתקן ל״מ דצלם
ברע ובוחר בטוב או עכ״פ שהוא סור מרע )כמו תשוב׳ דבחי׳ יחידה כתשובת ר׳ אלעזר
ועושה טוב .ולפ״ז התחלת עיקר התשובה בן דורדיא ונתן דצוציצתא וכה״ג( ולפי שנעוץ
היינו לשנות הבחירה הקדומה זה עצמו בחירה תחלה בסוף וסוף בתחלה ע״כ בחי׳ התשובה
חדשה יחשב וכמאמר הבא לטהר שבא בסוף בבחי׳ נפש החוטאת שהוא בפו״מ מחזיר
בהתעוררות מצד עצמו רק שמסייעים אותו כל אור וחיות שרש נשמתו דבחי׳ יחידה שלא
מלמעלה והוא מבחי׳ צלם דנשמתו בחי׳ מקיף הוטמאה כלל וכלל וכמ״ש מיד כלב יחידתי ואין
דקדושה וז״ש אך בצלם יתהלך ולשון יתהלך תשובה שייך בה כלל מאחר שאינה נטמא׳
היינו כל היום שנשמר ממילא גם שלא בהכנת בטומאת החטא )וע״כ תשובה שע״י כח
לבו כו׳ .ומעתה יובן שתשובה הראשונה דיחידה כתשובת ראב״ד מחזיר הכל מטומאה
היינו רק בשינוי הבחירה במעשה בפ״מ לבד לטהרה עד שא׳ יש קונה עולמו כו׳( .ולהבין
והוא שנעשה הסכם חזק מאד בלבו לסור ביאור ד׳ מיני תשובה דנרנ״ח הנ״ל הנה יש
מדרכי הרע ולעזוב כל דרכי רשע כמ״ש יעזוב להקדים תחילה בביאור ענין אך בצלם יתהלך
רשע דרכו ונקרא עזיבת החטא בפ״מ לבד איש דהיינו בהילוך שלו תמיד בדרכי החיים
וה׳ בוחן לב וכליות ודאי יודע היטב מהסכם והטוב הוא רק ע״י בחי׳ הצלם דאלקים שלא
החזק הטוב עוזר לו להתהלך תמיד בדרך ע״י עצמו וכחו וזה פלא דאם הצלם כבר נפגם
הטוב ולא יאונה לו כל מחשבת חוץ גם בהיותו ע״י חטאיו איך יתהלך ע״י הצלם ולמה בא
במקום טומאה כו׳ גם עוזרו לכבוש יצרו כידוע לכלל חטא אם מתהלך רק ע״י הצלם אלא
וד״ל .וזהו בחי׳ תשובה שבבחי׳ נפש צריך לומר דיתהלך זה כולל ב׳ מיני חילוך
החוטאת כנ״ל שתשוב במעשה בפ״מ לשנות הפכיים לדרכי החיים וטוב או להיפך לדרכי
דרכיו הקודמים מהיפך להיפך והוא התשוב׳ מות כו׳ והענין הוא כמאמר בדרך שאדם רוצה
שמצד עצמו שנתעורר לעזוב כל חטאיו ועושה לילך מוליכין אותו והבא לטהר מסייעין אותו
חשבון בפרט מכל חטאיו שעשה כל ימיו א׳ ולהיפך הבא לטמא פותחין לו שע״ט כמ״ש
לא נעדר מזכרונו ומתחרט באמת על כל א׳ אם ללצים כו׳)דנהפך מצל ללץ ע״י פר״ע זה
בפרט בוידוי שלו וכמ״ש ומודה ועוזב ירוחם שבא לטמא כו׳( אך א״כ יפול כל עיקר ענין
פי׳ מודה מתוודה על חטאיו בוידוי בפה על הבחירה שמצד כחו דוקא כמ״ש ראה נתתי
כל פרט ופרט שנזכר ועושה חשבון עם נפשו לפניך החיים והטוב כו׳ ובחרת בחיים כר ואם
וחרטה זאת האמיתית שבלבו בוידויו על העבר נאמר שזהו מ״ש בדרך שאדם רוצה לילך
הוא העושה כח ההסכם החזק שבלבו להבא מוליכין אותו וכן הבא לטמא או לטהר כר
לעזוב דרכו הראשון ולילך בדרך טוב וז״ש שזהו הבחירה לטוב או לרע א״כ מהו שאמר אך
מודה תחלה ואח״כ ועוזב אע״פ דבאמת ודאי בצלם הלא בבחירתו תליא מילתא בדרך שרוצה
עזיבת החטא בפועל ממש כבר קדם לוידוי לילך כר ועוד איך אפשר שצלם דקדושה יסייע
ומה שכתוב ומודה ואחר כך ועוזב להורות על להיפוכו ח״ו .אך האמת הוא דבדרך
היות הוידוי זה טוב על להבא שיעזוב הרע שאדם רוצה לטוב בצלם יתהלך לעוזרו
בהסכם חזק מאד ובלא וידוי בפה על העבר ולסייעו כמ״ש הבא לטהר מסייעין אותו
אין ההסכם שלו חזק על להבא כ״כ )דודאי ולהיפך יש מקיפין דקליפה דנק׳ כתרין
זה א״א לומר שהתחלת עזיבה זו אחר הוידוי דמסאבותא שפותחין לו שע״ט לעוזרו
שער התשובה 32
במעשה לא נמחל ונסלח לו על העבר במה כפי׳ הפשוט דמודה ועוזב דאם עדיין עושה
שפגם בשרש נפשו למעלה שזהו כמשל חבל מעשיו הקודמין ומתוודה עליהם ה״ז כאחטא
שנפסק ראשו הקשור למעל׳ דמה יועיל הקשר ואשוב דזהו כטובל ושרץ בידו אחר שאין
שקשור למטח כך יעקב חבל כר שאע״פ מעשיו כפיו שבפה מתחרט ועושה להיפך ודובר
שבחלק נשמ׳ שבגופו חזר ונקשר בקשק״י שקרים לא יכון כו /ויותר טוב שישוב בפ״מ
בתשובה בפ״מ אבל מה שכבר הפסיק שרש בלא וידוי דאין טעם הוידוי בפה רק להוציא
חיות נשמתו מאלחות שנק׳ מות ברוחניות בזה יניקות הקליפות קשות שנעשים מחטאיו
אינו מתקן להחזיר לנפשו שרש ומקור אור שהוא החומר והכלי שבו מלובש הרע
חיותה למעלה בבחי׳ מזלא שלו כ״א ע״י ר״ר שבפ״מ שאם לא התווד׳ גם ששב בפ״מ
שזחו דוקא כשמודח ועוזב לפי שההכנעח עדיין המקטרג יש לו חיות מן המעש׳
גורם לעורר הרחמים וכמו יען כי נכנע אחאב הרעה ולבטל בחי׳ חומר של המלאך הרע
כר .ונעוץ תחכ״ם כר) .וזהו שצריך גם היינו בוידוי דוקא כמ״ש במ״א ע״פ מוריד
ת״ח לומר חד פסוקי דרחמי שהוא בידך שאול ויעל שזהו בהרהור תשוב׳ ולא הספיק
אפקיד רוחי שמדבר בשרש אור חיות הנשמה לחתוודות כר .ולזח אומרי׳ אחר וידוי
והרוח שתחי׳ ממקורה ולפדותה מן החיצונים דק״ש שעהמ״ט פסוק בידך אפקיד רוחי ר״ת
שלא יחזרו לטמאה )וזהו שתשובה שבוידוי באר כר שלא ישלטו בה חיצונים והיינו
מגיע לעשות שרש לבחי׳ חי׳ שנק׳ מזלא אחר שקיבל עליו ארבע מיתות ב״ד ואמר
להחיותו()וזחו בך ירוחם יתום בך דוקא ויתום חטאתי עויתי ופגמתי באות יוד כר ופי׳ פדית
דוקא והוא כיתום שאין לו אב ואם כמו כן אותי מהיכלות הקליפות והיינו ע״י חוידוי בפח
הנשמה אשר כרת תכרת משרשה למעלה דוקא שאז בבוקר יוכל לברך שלא עשני
בבחי׳ חב׳ דמוח האב העליון כמ״ש כי אתה גוי פי׳ שלא נדבק בי נשמת גוי מהיכלות
אבינו כר .שמשם שרש מחצב כל הנשמות הקליפות כידוע ואפי׳ ת״ח צריך לומר פסוק
)ויש יתום מאב ולא מאם ויש יתום מאם ולא זח דבידך כר ונק׳ חד פסוקי דרחמי לפי שלא
מאב והיינו כמו שפגמתי ביוד דאבא ולא בה״א ניצול ממ״ז כר( ואמנם פי׳ חפשוט דמודה
דאימא שזהו פגם בראי׳ ולא בשמיעה שהעזיבה בלב ע״י הוידויחוא ועוזב היינו
דמח׳ דבינה או להיפך שפגם במח׳ בה״א ולא מעורר ע״ע חמשכת רחמים גדולים שזהו
ביוד ויש שפגם בשניהם נק׳ יתום מאו״א בר. שדקדק לומר מודה ועוזב ירוחם שהכונה
וזהו כי אבי ואמי עזבוני מצד פגם שפגם בהם היינו שכדי שירוחם בר״ר העליוני׳ אינו אלא
כמו גוזל או״א כר וה׳ יאספני ע״י תשובה כשמודה ועוזב ולא שלא עזב עדיין החטא
בוידוי ירוחם יתום וזהו בך דוקא בכחינת בפ״מ אלא שאע״פ שכבר הוסכם אצלו שלא
עצמות אלקות שנמשך ממקור הרחמים יעשה מעשיו הראשונים וכבר מתרחק מהם
שלמעלה מחו״ב שנק׳ או״א כו׳ וכמא׳ בתכלית אינו נק׳ בע״ת אמיתי שיומחל לו על
יתומים היינו ואין אכ כר( .ור״ר אלה למעלה העבר ויקובל לרצון לפני ה׳ כ״א כאשר הוא
מרחמי האב על הבן כו׳(]([: מודח על חטאיו בהכנע׳ הלב ובא לבקש על
י״ל ההפרש בין תשובה ומעתה יג נפשו שהוטמאה שתטהר ויכובס עונו ולא תדח
שבבחי׳ נפש לתשובה דבחי׳ בשאול תחתית כר והכנעה זו בוידוי לשפוך
רוח דהנה ביאור ענין נר״נ ידוע במ״ש בראתיו שיחו ויגונו ומקבל על להבא לעזוב דרכו זהו
יצרתיו אף עשיתיו דכלול מבי״ע שהן נר״נ נק׳ מודה ועוזב שבזה ירוחם שנמשך על נפשו
וזהו שאנו אומרים בראת יצרת ונפחת בי ר״ר וחמלה רבה ויתיר׳ לבלתי ידח ונסלח
דבחי׳ נפש ג״כ בחי׳ חלק אלוה כמו נשמה ונמחל לו על כל פשעיו ויקובל לרצון כר וכמו
האלקית אלא שהיא רק בבחי׳ עשיה כמו חי ה׳ וימינך פשוטה לקבל שבים אבל אם אינו מודה
אשר עשה לנו את הנפש הזאת כר והרוח ועוזב לא נמשך על נפשו ר״ר אע״פ ששב
שער התשובה 33
מהשגה מיוחדת כמ״ש תוכן רוחות ה׳ כר בבחי׳ יצירה והנשמה בבחי׳ בריאה כמ״ש
)וגם בחי׳ דו״ר טבעיי׳ היינו לפי טבע רוח האדם בראתיו יצרתיו אף עשיתיו כר .וביאור
העולה מאליו כר והוא למעלח מדו״ר טבעיי׳ בחי׳ עשיה היינו שכל נקודת הנפש הזאת
שבמעש׳ לבד שאין שם בחי׳ התפעלות כלל ברצון ושכל ומדות שבה הכל רק במעשה
וזהו שרוח ביצירה דוקא וד״ל( וזהו שאנו רואים כצבא השמים דמשתחוים בבחינת הודאה
שינוי טבע מהות רוח בנ״א העולה למעלה בפו״מ בהילוכן כו׳ דודאי יש להם השגה
לאלקות כר זה טבעו ומהותו באופן התפעלות אלקית והתפעלות אוי״ר שכל א׳ אומר שירה
שכלו ולבו כך וזה טבעו ומהות רוח לבו ושכלו לפי מדריגתו ועכ״ז אינם רק בבחי׳ עשיה
כך וכמ״ש תוכן לבות ה׳ והיינו תוכן רוחות כר שחוא בחי׳ הביטול הבא בפו״מ לבד
וכס״ר דעות ויהושע איש אשר רוח בו שהיה שהוא הסיבוב בהשתחואה כו׳ וכך חוא בחי׳
יכול להלוך נגד רוחו של כאו״א שהוא לפי דעת עשיה דנפש אלקית שהוא בחי׳ הביטול
אלקי שבטבע מהות כל רוח אדם .וחנה עד״ז שמבטל א״ע למעשה שלא יעשה מה שנגד
יובן ההפרש בין תשובה דבחי׳ נפש דעשי׳ רצון העליון וחפץ ברצה״ע במ״ע אע״פ שיש
שהוא רק בענין הנוגע למעשה שהוא שב בזה רצון ושכל שמצד הכרת בוראו שמקבל
מדרכו הרע בפ״מ ועוזב לגמרי הדרך הרע עליו עמ״ש באוי״ר כ״ז רק לענין הנוגע למעש׳
והולך בדרך טוב כנ״ל אך אין התפעלות תשובה בפ״מ ולא שנתפעל בלבו כלל וזהו מבחי׳
בלבו כ״כ רק הסכם חזק במניעת המעש׳ פנימית אלקות יותר מהשתחווא׳ דמלאכים
)וכענין הודאה הנ״ל שהוא בבחי׳ נח״י כר( ודצבא השמים )כידוע דנר״נ דאצי׳ מתלבש
והתחלת התשובה אינו רק במעשה דוקא בבי״ע ונפש דעשי׳ הוא פנימי׳ הכלים דע״ם
שהוא בחי׳ תשובה דבחי׳ נפש החוטאת הנ״ל דעולם העשיה וכן רוח דיציר׳ כו׳( )ולכך או׳
בשינוי הבחיר׳ וכלול מרצון ודעת ומדות בלב בש״ע אלקי אברהם ויצחק כו׳ ולא א׳ אלקי
והכל ענין חמעשה ואע״פ שבודאי שינוי בחירה השמים כו׳ משום דשרש האבות בפנימית
זו הוא בדעת ורצון שבלב ומוח אך הכל בלא הכלים דנר״נ דאצי׳ שבבי״ע כו׳ ע״כ גם
התפעלות כלל אבל לענין מעשה תשובתו אמת בחי׳ עשיה שלהם שהוא ההודאה לבד גבוה
ברצון שלם לבל ישונה כר אמנם תשובה מעשיה דשמים וארץ כמ״ש לכבודי בראתיו
דבחי׳ רוח למעלה ממנה והיינו בחי׳ תשובה אף עשיתיו וזהו שאנו או׳ מודים אנחנו לך כר
שבלב דוקא שמשכן הרוח בלב ומשכן שהודאה זו גבוה מהודאה דמלאכים לפי שמודה
הנשמה במוח כידוע .והענין הוא כנ״ל בביאור בשם הוי״ה ושרש מלאכים רק משם אלקים
מהות בחי׳ רוח שבלב ומוח שהוא רוח שהרי נק׳ בני אלקים ולכך א׳ גדולים מעשה
התעוררות בהתפעלות הנפש כר כך יש רוח צדיקים ממעש׳ שמים וארץ כו׳ שביטול
התעוררות תשובה שבלב בהתפעלות גדולה היש לאין גם במעשה של צדיקים גבוה
מאד וכמ״ש והרוח תשוב אל האלקים כר וכן מביטול מאין ליש כר( אבל הנה בחי׳ רוח
רוחו ונשמתו אליו כר שזהו המשב׳ ודביקות הוא במדרגה יותר עליון והוא שכל עיקרה היינו
רוח האלקי לעלות לשרשו באלקים חיים ונק׳ בבחי׳ המדות שבלב שחוא בחי׳ התפעלות
שב אל ה׳ וכמו ישוב אל ה׳ וירחמהו )וכנ״ל רוחני׳ ע״פ השגה כר וכל אשר יסתעף מזה
דבתשובה כלול ב׳ דברים ששב מחטאיו הרי בחי׳ המעשה כלול הכל בהתפעלות זו והשכל
נתרחק משם ושב אל ה׳ באמת שהוא בחי׳ שבסיבתו נולד חהתפעלות אינו מתייחס למהות
הקירוב אל ה׳ כר( ובהתעוררות רוח תשובה בפ״ע רק מה ששייך להתפעלות זו שבלב כמו
שבלב ודאי כלול מרצון ושכל ודעת אלקי הכל כאשר יבא רוח התעוררות אהבה באדם ואיזה
השייך להתפעלות רוח זה שבזה ישוב לה׳ בכל דבר שהוא התפעלות והמשכת חנפש שכלול
לבו ונק׳ תשובח דבחי׳ רוח האדם העולה מרצון ושכל השייך רק לענין התפעלות זאת
למעל׳ דוקא שזהו למעלה מתשובח דבחי׳ )וכמו ורוח לבשה את עמשי כר( וכמו אכן
נפש החוטא׳ שעיקרה רק מניעת הרע בפ״מ רוח היא באנוש כר דמשמע מזה שרוח זה כלול
שער התשובה 34
יחשב ממש כמו מי שחטא הרבה כנראה משא״ב תשובה זו היינו שרוחו ישוב אל כו׳
בעליל לכל מי שעינים לו לראות ע״ע וכנ״ל בפי׳ ומודה ועוזב ירוחם וכן אמ׳ ישוב אל
ולא יטעה א״ע כי ימצא בעצמו רוב ה׳ וירחמהו דהנה הוידוי בפה אין הכוונה בו רק
מחשבות חוץ של הבל ורעות רוח שנמשך חיצונית הדבור לבד אלא החרטה בלב והכנעה
כל לבו ונפשו ונתקשר בהם ודברי הוללות גדולה ועצומה שבלב שעי״ז יעורר ע״ע ר״ר
וליצנות ודברים בטלים שבאים רק לעשות כנ״ל באריכות שזהו עיקר הקיום חזק על להבא
לבו חלל וריקם מבלי יכנס בלבו הרהור שמסייעין אותו ונסלח לו על העבר כו׳ וזהו
תשובה לשוב אל ה׳ גם לפרקים ועתים הבא לטהר לבו דוקא מסייעין כו׳ וכמו
רחוקים כי גם תפלתו בפיו מהשפה ולחוץ תשובה שבלב בק״ש שעהמ״ט כשאומר
ולבו רחוק לגמרי טרוד בהבלי עוה״ז ומהרהר בידך אפקיד רוחי ובוידוי תחלה דוקא דאפי׳
בכל מיני טומאות זנות וכה״ג עד שמטמאין ת״ח כו׳ וגם באנשים פשוטים שאינם בני דעת
אותו בלילה בעון קרי עד שלא חסר רק יש בהם בחי׳ רוח לפי מדרגת׳ בבחי׳
המעשה בפו״מ א״כ ידון בעצמו שכפשע בינו התפעלות פנימית תשובה כמו בוידוי שבוכה
ובין המות ורע בפו״מ וזהו שגזרו אומר במר נפשו מאד וזהו מ״ת בוכין אנן בעינן
דהרהורי עבירה קשין מגופה של עבירה רק למהוי קדם מלכא שלא ישארו למטה בבחי׳
שאין עונשין אלא על הפו״מ .ואמנם כאשר הפירוד .וזהו אנו רואים בכל אדם מישראל
יתעורר בתשובה אין זה רק שרוח אדם שלפרקים יפול בלבו רוח התעוררות תשובה
שבלבו מתעורר לשוב אל ה׳ היינו שיעבוד פנימית במרירות עצומה על כל אשר הרחיק
את ה׳ בטהרת הלב דוקא וכמו שא׳ לב נפשו במעשיו הרעים וחטאים לה׳ מאד ומזה
טהור ברא לי אלקים ורוח נכון חדש בקרבי יבא סיבת תשובה בפו״מ לעזוב את דרכו
פי׳ אחר שטהרני כבסני כו׳ שהוא להסיר וזהו המתקיים יותר מתשובה שבמעשה
הפגם מן העון בפו״מ מבקש שיתן לו ה׳ לב בהסכם לבד )ולהיפך יכול להיות שהתפעלות
טהור שלא ילך עוד אחר ההבל ויהיה בדרך תשובה שבלבו יופסק ותשובה בהסכם לא
בריאה כבריאח חדשה ממש וכן רוח נכון יופסק לעולם( ובאמת גם בזה יש ב׳ מדריגות
שיהיה נכון לדרכי ה׳ תמיד ולא יפול עוד דגם ההכנעה בלב והבכי׳ בוידוי מאחר שהיא
למטה ולב טהור ורוח נכון יחדש בקרבו על המעשה הגם שמעורר ר״ר בודאי כנ״ל
לבלתי יטה לבו ורוחו עוד והוא למי שזכה אמנם הכל נק׳ עדיין תשובה דבחי׳ נפש
לזה בתשובתו השלימה בבכי ותענית וסיגופי׳ החוטאת בפ״מ שגם הבכיה בלב עמוק מאחר
ובכשרון לב בהכנה רבה כי כל לבבות דורש שהיא על המעשה אינו בכלל רוח שעולה כר.
ה׳ וכך הוא בכל אדם מישראל בהתעוררות כי אין זה רק שיוצא מן הרע והמות וע״ז
רוחו לשוב אל ה׳ באמת ובתמים לב טהור יתפעל במר נפש כו׳ ויתענה תמיד ויתוודה
ורוח נכון יחדש ה׳ בקרבו וכמאמר הבא כו׳ להיות שהרע שלו מגושם שבא במעשה
לטהר מסייעין אותו מלמעלה בהמשכת טהרת עבירה בפו״מ שמטמטמת נפשו ולבו כו׳
הלב ורוח נכון תמיד שמאליו יתעורר תמיד ופוגם פגם גדול עד שלא יתוקן כ״א בבכי׳
להטיב דרכו ויברח מן כל מחשב׳ חוץ ותענית וסיגופים להסיר הרע שבא בפו״מ )כמו
והוללות כו׳ ויפנה לבו תמיד אל ה׳ בכל העבירות חמורות דעריות ומוציא שז״ל
דרכיו ומעשיו כו׳ וזהו הנק׳ תשובה דבחי׳ בידים שקליפות הטמאות לגמרי מלובשים
רוח שתשוב אל ה׳ באמת שלמעלה מתשובה בגשמית המעשה כו׳ וכן בשאר איסורים
דנפש על המעשה לבד כו׳ וד״ל )ושרש דאורייתא כו׳( אבל עיקר התשובה שבלב
הענין ידוע דקליפת נוגה דעשיה רובו רע הרוחני שנק׳ תשובה דבחי׳ רוח שהרוח תשוב
ומיעוטו טוב וקליפת נוגה דיצי׳ חציו טוב כו׳ כנ״ל אינו דוקא על המעשה בפו״מ כי
והיינו בחי׳ הרע בפו״מ שמקליפות הטמאות גם מי שלא חטא בפו״מ עבירות חמורות הנה
שגוברין ברע דנוגה דעשי׳ כו׳ ע״ז תשובה הוא ריקם מכל אור אלקי במוח ולב וכמת
יח שער התשובה 35
ה׳ וירחמהו כנ״ל ע״י התפעלות הלב ומוח כר דנפש החוטאת בפו״מ ותשובה דבחי׳ רוח
ותשובה דנשמה שבמוח היינו כשהפגם במוח דיצי׳ היינו על בחי׳ נוגה דיצי׳ שחציו טוב
הוא בב׳ מדריגות דמוח החב׳ ומוח בינה כי וחציו רע שאין זה רע גמור דעבירות בפו״מ
הנשמה היא במוח בהתחלקות חו״ב שהן י״ה רק העדר האור אלקי כו׳ שהפגם בבחי׳ רוח
וכמו שלפעמי׳ הנשמה בבינה ולפעמים בחב׳ בלבד היינו כמו המ״ז והוללות וליצנות וריבוי
כמו אכן רוח היא באנוש ונשמת שדי תבינם ההתקשרות בכל הבלי תענוגי עוה״ז כנ״ל
ובינה נק׳ אם הבנים כי אם לבינה תקרא עד שריקם מכל כר דרוח אייתי רוח כו׳
והיינו נשמת חיים שהוא מקור לרוח חיים וזהו ונפגם רוח דקדושה והתשוב׳ שהרוח תשוב
תשוב וי״ו דרוה לגבי ה״א עילאה דבינה )או כר היינו מקליפת נוגה דיצי׳ כר שהיא
תשוב ה״א עילאה לגבי וי״ו מלמעלה למטה בבחי׳ הפנימי׳ יותר אמנם ודאי נעוץ תחב״ס
שנק׳ תשובה עילאה במקיפי׳ דאמא רובצת דוקא כי העיקר הוא המעשה בפו״מ בוע״ט
כר והוא כנשר על גוזליו כר והיינו תשו״ע ומזה יובן בתשובה במרירות שהעיקר הוא
דיו״כ בבינה( ולפעמים הנשמה בחכ׳ בבחי׳ התשובה בפו״מ דוקא אע״פ שהיא בחיצוני׳
יו״ד דשם הוי׳ שהוא העיקר וכולל הכל וז״ש ע״כ אין אדם נידון רק על המעשה בפו״מ
כי נר ה׳ נשמת אדם כהאי בוצינא כר כניצוץ דוקא אם רע או טוב וכמא׳ וכל מעשיך
מן השלהבת ונק׳ חלק הוי׳ ממש וכמו בספר נכתבים כר(:
הניצוץ שראשיתו נמשך ממקורו כנקודה לבד
והולך ומתפשט ומתרחב כך תחילת אצילות כמו ע״ד הנ״ל בהפרש שבין והנה יד
האור דנשמה כשנבדלת משם הוי׳ כנקודה תשובה דנפש לתשוב׳ דרוח כך
א׳ דיו״ד ואח״כ מתפשטת בבחינת השגה יש הפרש בין רוח לנשמה דמשכן הנשמה
דבינה וכמ״ש ונשמת שדי תבינם אבל כשנק׳ במוח ורוח בלב ורוח מקבל מנשמה שבמוח
נר ה׳ היא ביו״ד שהוא מקור להתפשטות כמו שהנפש מקבל מרוח וכידוע דמוח
דה״א כמעיין לנהר כידוע אך בבחי׳ התשובה ולב וכבד הם כלים לנר״נ והתשובה לפגם
הרי הולך מלמטה למעלה דוי״ו תשוב לה״א דנר״נ היינו לתקן הפגם דג׳ כלים הללו דמוח
דבינה וה״א דבינה תשוב ליו״ד מקורה ולב כר וידוע שהמוח כולל הכל שהרי רוח
להיות תיקון לפגם גדול שפגם במח׳ דבינה הלב אע״פ שהוא כלל לגבי נפש שבכבד נק׳
היינו באור דיו״ד כמ״ש כי אתה תאיר נרי פרט לגבי המוח להיותו הכלל יותר עליון
כי היו״ד קרוב לאין האלקי מקור מחצב נשמה ונמצא דתשובה דרוח שבלב נכלל בכלל
זו וכמ״ש והחב׳ מאין תמצא .וזהו פי׳ תשובה תשובה דנשמה שבמוח ומוכרח לומר דפגם
תשוב ה״י ביו״ד ולא ה״א באלף והה״א קודם דנשמה שבכלי המוח יותר גדול מפגם דנו״ר
ליו״ד כי לתקן נשמת אדם שבצלם אלקי דפגם שבלב וכבד כר .אשר ע״כ התשובה לתקן
המח׳ הוא תשוב ה״י מה״י ליו״ד וד״ל .אם הפגם דנשמה כולל הכל והענין הוא כמבואר
הפגם ביו״ד עצמו שהוא בבחי׳ ראיה דחכמה בוידוי דק״ש שעה״מ שפגמתי באות יו״ד או
שלמעלה מהשגה דבינה אז אין תקוה לנשמה באות ה״א שזהו בבחי׳ חו״ב שבנפש כידוע
כ״א לתקן היו״ד במקורו במקיף דחי׳ שהוא דיו״ד בחכ׳ וה״א בבינה ופגמתי באות וי״ו
למ״ד דצלם כנ״ל שנק׳ מזלא שדבוק למעלה היינו במדר שבלב ואות ה״א אחרונה הוא
ולא נפגם עדיין וזהו תשוב ה״י בינה וחב׳ במעשה כר .וזהו פי׳ תשובה בה״א תשוב ה״א
כר )ומ״ש כל הנשמה תהלל יה היינו מלמעלה ה״א תתאה דהיינו תשובה דנפש החוטאת
למטה כאשר נמשך מלמעלה להאיר לאור במעשה ע״י קבלת עומ״ש היפוך המרידה
הנשמה דהיינו בחי׳ חו״ב שנק׳ יה כמו בפ״מ ותשובה ברוח שבלב היינו כשפגם
בהלו נרו עלי ראשי כר היינו תהלל לשון במדר שבלב שהן ז׳ מדות הרעים דקליפה
בהלו נרו כר להבהיק אור דיו״ד וה״א דנשמה כידוע ותשובה זו היינו שתשוב וי״ו לגבי ה״א
ששרשה בי״ה דשם הוי׳ וכאשר מקבלי׳ תום׳ עילאה דבינה שבמוח והיינו מה שישוב אל
שער התשובה 36
הק״ש ביו״ד דחכמ׳ ותפילין בה״א דבינה אור ממילא יאירו לו״ה שהן המדות והמעשה
וציצית בוי״ו ותפלה בה״א אחרונה כידוע וע״כ כל הנשמה תהלל יה ולא רוח ונפש
נמצא בק״ש ותפילין יש תיקון לפגם דיו״ד י״ל פגם המח׳ דבינה וד״ל( והנהתחלה
וה״א וזהו תשובה דנשמה בבחי׳ תשוב ה׳ בה״א ראשונה כנ״ל )וז״ש כל הנק׳ בשמי
הנ״ל ובציצית לפגם דוי״ו שהוא במדות דשם הוי׳ ביו״ד דחכמה היינו לכבודי בראתיו
דבחי׳ רוח כנ״ל ובתפלה יש תקון לפגם בחי׳ נשמה דבריאה יצרתיו רוח דיצי׳ כר
דמעשה שהיא בה״א תתאה כר .וביאור כ״ז וכידוע דנר״נ דאצי׳ מתלבשי׳ בבי״ע היינו
הנה תשובה דפו״מ היינו תשוב ה״א תתאה אימא מקננא בכורסי׳ דבריאה וז״א ביצי׳
לוי״ו שהוא ע״י התפלה שכורע בברוך כר ומלכות בעשי׳ כר ונמצא יו״ד דחכמה באצי׳
שהן ח״י חוליות שמקיים בחי׳ המעשה ה״א ראשונה בבריאה כר והפגם באות יו״ד
דרמ״ח פקודין רמ״ח מ״ע רמ״ח אברים וכל היינו בבחי׳ אצי׳ שבבריא׳ והיינו כנ״ל
יחוד דכל מצוה כידוע והוא ע״י בחי׳ ההסכם דהיינו ראשי׳ אצילותה ממקורה כר .וזהו
שנשאר בלבו להיות עושה טוב ולא רע כל שאומר נשמה שנתת בי מלמעל׳ טהורה היא
היום בקבלת עומ״ש שזהו כללות ענין בבחי׳ אצי׳ מאין האלקי ואח״כ אתה בראת
התפלה בבחי׳ תשוקה ברצוא כר שנשאר ויצרת נפחת כר שהיא ה״א וי״ו ה״א בחי׳
מזה ההסכם על המעשה בםו״מ וע״ט כו׳ וזהו נר״ן כנ״ל( דהנה ארז״ל עבירה מטמטמת לבו
תשוב ה״א דמעשה לוי״ו שבהסכם הלב של אדם כר וזהו הנק׳ טמטום הלב כמו
והוא אוי״ר שנוגע למעשה כל היום או נואף אשה חסר לב שלבו נעשה ריקם מכל
תשוב וי״ו זה לגבי ה״א תתאה דמעשה כל אור אלקי לגמרי וכאילו ניטל ונחסר בו הלב
היום כר ובביטול התפלה אין הסכם הלב לגמרי לפי שעבירה שעשה היינו ע״י שנכנס
במעשה הטוב ממילא אין תיקון לפגם דה״א בו רוח שטות כבהמה ממש ומפני רוח שטות
זה שבמעשה ומה שבא לכלל מעשה טוב זה יצא מלבו בחי׳ רוח אדם העולה כר וכך
הוא בלא חיות שבלב ודאי כמת יחשב וגם יובן בענין טמטום המוח מפגם המח׳ שע״ז
לא נשמר מכל רע ממילא כר וזהו לנגד גזרו אומר דהרהורי עבירה קשין מגופה של
מיתת חנק שעיקר ענינו להוציא הרוח חיים עבירה המטמטם הלב לפי שבחי׳ טמטום
שבלב כו׳ .והפגם בוי״ו הוא ברוח שבלב המוח מפגם הרהורי עבירה קשה הרבה יותר
שזהו בעושה הרע בפ״מ שנכנס בו רוח מטמטום הלב .וזה פלא גדול לכאורה דודאי
שטות כבהמה ממש כנ״ל דזה ודאי א״א כ״א מעשה העבירה בפ״מ קשה יותר מהרהור
ע״י שסר מלבו צלם אלקים דאדם שהוא אור עבירה וע״כ אין עונשין אלא על המעשה
הנשמה שבמוח שנסתלק מרוח החיים ועלה דוקא וא״כ ודאי עבירה בפ״מ מטמטם המוח
למעלה כר .והתשובה בתיקון זה הפגם כמו שמטמטם הלב דמאי שנא כר .אך הנה
הוא בציצית שהן המשכות המוחין בלב כידוע י״ל תחלה ענין תשוב וי״ו לה״א או ה״א
בענין החוטין דתכלת ולבן שז״ש וראיתם לוי״ו הנ״ל דהנה מבואר בוידוי דק״ש
וזכרתם על מ״ע ול״ת שישמר מכל רע ולא שעה״מ בד׳ פגמים דד׳ אותיות הוי׳ שהוא
יוכל לחטוא )וכמו מעשה בא׳ שהיה זהיר בד׳ מב״ד סקילה שריפה כו׳ וסקילה ביו״ד
בציצית וטפחו לו על פניו למונעו מפועל רע כר ובעון דביטול ק״ש ופגם דאות ה״א
גם שהיה מוכן לעשות שזהו הכאת אור בעון ביטול תפילין ופגם דוי״ו בביטול ציצית
המקיף דנשמה שבמוחו מן החוטין כר כמ״ש וה״א אחרונה בתפלה וזה פלא גדול דודאי
לא תתורו כו׳ כמ״ש במ״א וד״ל( ובמב״ד הפגם הוא בעבירה דל״ת ולא בהעדר מ״ע
הוא בחי׳ ההרג שעיקר ענינו היינו להפריד לבד שלא יחויב סקילה בביטול ק״ש ולא
המוח מן הלב שישאר הלב בלא אור וחיות שריפה בביטול תפילין כר אלא צ״ל דה״ק
המוח )והיינו ג״כ ענין טמטום הלב מפועל דעבירה שנתחייב בה סקילה היה תיקון
הרע כר( והוא ע״י ביטול ציצית כר והפגם ע״י ק״ש וכן בח״א ע״י תפילין לפי ששרש
יט שער התשובה 37
דנפש לוי״ו דרוח שבלב מלמטה למעלה א׳ בה״א ראשונה דבינה הוא על ידי ביטול
הוא עם תשוב וי״ו לה״א תתאה מלמעלה תפילין כר היינו במוח ששם משכן
למטה וכמו״כ תשו״ע דה״א עילאה ליו״ד כמו הנשמה כאשר נטמאה בטומא׳ הרהורי
תשוב ה״י מלמטה למעלה כנ״ל או תשוב עבירה ונמשך בה אש זרה דרע גמור הגם
יו״ד לה״א עילאה מלמעלה למטה כר .וביאור שלא עשה מעשה כר שנעשי׳ בחי׳ נוק׳
תשו״ת דה״א לוי״ו שבלב שהוא השב בפ״מ לקליפה באשה זונה ממש וכמה שכתוב
ע״פ אוי״ר שבלב אין הפרש בין כשאוי״ר אשר אתם זונים כר אין לה תיקון כ״א
יורד להתלבש במעשה ע״פ כונה שבתפלה ע״י תשובה תשוב ה״א כנ״ל והוא ע״י
כנ״ל או שמתעורר בתשובה בפ״מ לסור התפילין שהן בחי׳ מקיפים דחו״ב שהן
מדרכיו הקודמים ומזה יבא לכלל התעוררות עדות בבליטה ע״ג הראש ע״ב אמ׳ על
בכונה שבלב באוי״ר בתפלה רק שזה מלמטה התפילין וראו כל עמי הארץ כי שם הוי׳
למעלה )וכן יש פי׳ בתש״ת דה״א תתאה נק׳ עליך ממש ויראו ממך ובביטול התפילין
בבחי׳ השבה מלמעלה למטה והוא קבל׳ נק׳ פושעים בגופם כקרקפתא דלא מנח כו׳
עומ״ש גם בלי התעוררות אוי״ר רק דרך כלומר בעצמ׳ בכליון אור נשמתם בעצם כר
עול והוא הכפיה שכופף וכובש רוחו מצד ובמב״ד הוא התיקון ע״י שריפ׳ שהוא שריפת
ההכנעה גדולה במרירות על העבר שנתרחק הנשמה כידוע .וז״ש הוציאוה ותשרף לפי
דרך כלל ולא דרך פרט דוקא .ונעוץ תחב״ס שבת כהן דינה בשריפ׳ כשתחל לזנות כי
והוא בתשובה דבחי׳ חיה שנק׳ נפש חיה אביה היא מחללת וכמו ונוקב שם ה׳ כר וד״ל.
שלמעלה גם מתשובה דנשמה דחב׳ דיו״ד והפגם באות יוד הוא בעצם אור הביטול לאין
וכמ״ש סוף דבר כר האלקים ירא כר וד״ל( האלקי שמאיר בנשמה שלמעלה מן ההשגה
וביאור ב׳ מדריגות כאלה בוי״ו וה״א עילאה כר הוא ע״י פר״ע שהוא היפוך זה והוא כמו
דהלב לפעמיםבלא אור וחיות כלל ידוע עון ע״ז שבסקילה וכן חילול שבת שהוא ג״כ
דגם שירבה לעסוק ביגיעה להתפעל בלב ביו״ד דחכ׳ שנק׳ קדש וכמה ל״ת וחייבי
אינו פועל שום אפילובתשובה פשוטה כריתות ששרשם ג״כ בפגם זה דיו״ד כר
התעוררות כלל וזה קורין בשם טמטום והסקילה באבן הוא א׳ ב״ן שהוא ביו״ד
הלב כידוע ואם הטמטום קשה כסלע וכאבן להפילו מראשו לארץ וירגמהו באבן כר לפי
היינו שבלתי יכין לבו ולא ירגיש ממש שפגם זה דיו״ד כולל הכל והוא ע״י ביטול
לעולם עד שאבד בחינת חוש התפעלות ק״ש שהוא ביחוד דאו״א ביטול לאין דאח״פ
אלקות לגמרי מכל עד שלא יועיל לו שום במם״נ בעצם כר וע״כ התיקון הוא במצות
רפואה לא באור תורה ומעש״ט ולא במוסר ק״ש ותפילין לתקן גם כל הפגמים בוי״ו וה״א
השכל רק ע״י ביטוש גדול בבני חיי ומזוני שכאשר י״ה דנשמה מאיר בו״ה הרי שם
וכה״ג זהו הבא מעבירה בפ״מ המטמטם לבו הוי׳ דנשמה שלם ולהיפך תקוה לכסיל תק ו״ה
דומם שכמת יחשב כי נפרד מחיי כאבן או כס י״ה וזהו עונותיכם מבדילים ביניכם וכר
אלקי׳ והמות נדבק אחריו וע״ז א׳ שובו ולמה ובין אלקיכם שבמוח חו״ב וזחו מחיצה של
תמותו כר .אבל אם לא עשה עבירה בפו״מ ברזל מפסיק כר:
אע״פ שנתגשם מאד בהבלי עוה״ז בכל טו ו ז ה ו ענין תשוב ה״א עילאה לוי״ו שהוא
חומריות תאות היתר לא נק׳ בן מות ברוחניו׳ בבחי׳ בינה לבא שיומשך אור
נשמתו עדיין רק שלבו ריקן לקבל כל אור המוח ללב היינו מלמעל׳ למטה ותשוב וי״ו
התפעלות אלקות וזהו תשוב וי״ו כר שזהו רק לגבי ה״א עילא׳ דבינה הוא מלמטה למעלה
מצד שאין אור האלקי שבמוח נמשך ללב והכל א׳ דמה הפרש בין שהתחתון עולה
כלל וכלל ע״כ אין הלב מתפעל כלל מהשגה לעליון או שהעליון יורד לתחתון ובאמת
אלקית שבמוח )והוא כדמיון הסייף שנחתך תשובה מלמטה למעלה או מלמעלה למטה יש
הראש כנ״ל בפגם דוי״ו כר( ופי׳ תשוב וי״ו בנר״נ בכל א׳ דכמ״כ תשוב ה״א תתאה
שער התשובה 38
שנשמתו נדחי׳ בבחי׳ שמאל דוחה להיכלות שיתפעל הלב מהתפעלות שבמוח היינו
הקליפות שנק׳ חוץ ונק׳ נידח ונופל כר בלי לקרוע המסך מחיצה שבין המוח והלב וכן
יראה עוד אור פני מלך חיים כר וזהו עונש תשוב ה״א עילאה לוי״ו שיומשך מן המוח
קשה יותר מכרת ומב״ד שעכ״פ יש תקוה ללב הכל א׳ כר רק שתשוב וי״ו לה״א נק׳
לנשמח זו אחר קבלת העונש ולזה אין תקוה תשובה תתאה וה״א לוי״ו נק׳ תש״ע שהלב
אחר שמרחיקין אותו לגמרי וד״ל .וז״ש נק׳ מקבל והמוח משפיע וכמו קודם התפילה
דהרהורי עבירה קשין מגופה של עבירה דעל הנשמה באפו עדיין וע״י התפלה נמשך בלב
גופה של עבירה יש תקוה לנפש החוטאת והיינו בציצית שבטלית קודם התפלה ובתפלה
בפ״מ לקבלה אחר העונש הראוי לה כר ועל בא ברמ״ח אבריו כר .וזהו שלפעמים
הרהורי עבירה שנטמאה עצם הנשמה לא התעוררות הלב בנקל יותר ובא קודם ועושה
תקובל לעולם כי מרחיקין אותה ומפילין אותה התעוררות התפעלות המוח ולפעמים להיפך
בהיכלות הקליפות לטמאה יותר כנ״ל וד״ל דהתעוררות המוח בנקל יותר וקודם לבא
)וה״ז כמשל כלי יקר הנעשה מאבן טוב של ועושה התפעלות הלב .וזהו ע״י בחינת חוטי
מלך שנמאסה בטינוף ולכלוך קשה כ״כ עד הציצית שקדם לתפלה כנ״ל וד״ל .ועד״ז
שלא יאיר אור כלל ולא יועיל לה תיקון יובן תשובה דנשמה במוחין דחו״ב שכלול
בשפשוף ורחיצ׳ כלל וכלל שזורקין אותו בבית מתשו״ת ותשו״ע תשוב ה״א עילאה לגבי יו״ד
האשפות או לשימוש חעבדים פחותי הערך תשו״ת כר .והענין הוא כאשר הפגם הוא
נותנים במתנה ולהם יש חיות וקירוב גדול במח׳ לא טובה עד שנטמאה הנשמה באש
מזה הכלי יקר וכמ״כ בנשמה אלקית שנק׳ זרה )עד שאין לה תיקון אלא שרפה כנ״ל(
אבני קדש תשתפכנח בראש כל חוצות כר אזי יתרוקן אור מוח הבינה להבין ולהשיג
שז״ש אשר שלט האדם באדם כר וכמ״ש באלקות בלתי יתפעל במוח לעולם )זהו הנק'
כמעט שכנה דומה נפשי כר אבל כלי חרם טמטום המוח שקשה יותר מטמטום הלב
שנטמאו שבירתן זו היא טהרתן והיינו בכרת כמשי״ת( דהיינו גם שמייגע מאד בכלי מוח
ומב״ד כר והיינו שקשין הרהורי עבירה הבינה בגדולת ה׳ לא יתפעל כלל כאילו אין
שמטמאין לנשמה האלקית יותר מעבירה לו חוש כלל בזה וגם מעט שחושב ומהרהר
שמטמא לנפש החוטאת בגוף גשמי כר וד״ל(. במוחו יפול במעט רגע ע״י מ״ז שמבלבלים
והנה התשובה דנשמה היינו לטהר המח׳ תיכף וכמ״ש בזהר דחייביא מבלבלין
דוקא וטהרת המח׳ היינו למאוס בכל רצונות מחשבתי׳ כר והוא מטעם הפגם במחשבות
זרות שעולין במח׳ ולדחות אותם כל רגע לא טובות שפוגמים אור הקדושה שלא יאיר
ורגע כר כל אשר שנאוי ותעוב למעלה בכלי השגתו כלל וכלל ואינן מניחין להשיב
וכמ״ש יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו דעתו להאיר אור נשמתו גם במעט רגע כר
הרי כמו שיש עזיבה במעשה רשע כך איש והוא ע״י ביטול התפילין שנסתלק שם הוי׳
און יעזוב מחשבותיו .ובאמת טהרת הלב קודם שבבחי׳ מקיף ע״ג המוחין ע״כ שולטין שם
לטהרת המח׳ דהרהור הלב מיד עולה למוח כל המ״ז שמסטרא דקליפה שהמשיך על
לחשוב כנראה באיש שטוף בזנות מתוך שלבו נפשו ונטמאת בריבוי הרהורים רעים ביותר עד
נמשך ע״כ מהרהר במוח מיד בקומו אבל שנתרוקן אור וחיות הנשמה וכמת יחשב כר
המביא עצמו להרהור הרי בא במח׳ קודם וגם אין מספיקים בידו להתעורר במחשבתו
ואח״כ מתפעל בלב כמו העין רואה כר בתשובה וכמאמר הבא לטמא פותחין לו שע״ט
ותשובה דרוח בלב תחלה להסיר פגם דרוח שמלבד שאבד חוש התפעלות אלקי במוח
בלב ואח״ב תשובה דמח׳ להסיר פגם דטמטום הנה יומשך תמיד במ״ז בלי יוכל להמלט מהם
המוח דטמטום הלב ודאי בא מעבירה בפ״מ עד שרחוק ממנו שערי תשובח לגמרי ובחשך
ומה יועיל טהרת המח׳ כר וטהרת הלב היינו יהלך ונק׳ נזוף כמו שמנדין לאדם כך המביא
ע״י תענית ובכי׳ מתוך הכנעת הלב במורגש עצמו להרהורים רעים הוא בנידוי למעלה היינו
שער התשובה 39
)ומקיף דמקיף שהוא מ״ם דצלם ע״ז א׳ מיד אז יטהר לבו מן הטומאה בפ״מ דתשובה
כלב יחידתי וכמ״ש כחותם על לבך דיוקני מביאה רפואה לנר״ן שבגופו דוקא ואז יכול
אשתאר בך לא נפגם לעולם בטומא׳ עון לטהר גם המח׳ שבמוח לבלתי יעלה
כנ״ל( .וזהו קשה הרבה יותר ממיתת ב״ד במחשבתו שום רע כר .ואמנם מי שלא חטא
שיש תקוה לנפש ע״י העונש דסקילה בנר״נ בפ״מ רק בהרהורים רעים ודאי טהרת המח׳
שבגופו שממילא יתוקן פגם דצל נשמתו קודם שלא יביא עצמו לידי הרהור וממילא
למעלה משא״כ כשאמר ונכרתה הנפש ההיא יטהר הלב שלא יתפעל ברע כר והבא לטהר
מעמיה או הכרת תכרת הנפש שרצונו לומר במח׳ מסייעין אותו מבחינת מקיפין דחיה
דנכרתה ממקור חוצבה למעלה ונק׳ מיתה יחידה שנק׳ צלם וכללותם הוא יו״ד דשם
בידי שמים כר וקשה יותר מבחינת נזיפה הוי״ה דנשמה וזהו תשוב ה״א כנ״ל .ואין זה
והרחקה להפילה למטה שלפעמים תעלה ע״י אלא ע״י התעוררות רחמים רבים שיעורר על
רחמים גדולים כנ״ל .ונמצא דוידוי שאומ׳ נשמתו דוקא במה שנדחית מלמעלה בבחינת
פגמתי באות יו״ד שהוא ע״י ביטול ק״ש יש נזיפה והרחקה כנ״ל כמ״ש וישוב אל ה׳
לו תקוה והפוגם בקוצו של יו״ד שהוא המזלא וירחמהו והוא תש״ע דיו״ב וכבת קול
אין לו תקוה ומ״מ נפטר בעונש סקילה לפי שאומרת שובו בנים שהן הנשמות וזהו כנשר
שקוצו של יו״ד בכלל היו״ד כר .אך גם בפגם יעיר כר וחשב מחשבות לבלתי ידח ממנו
דמקיף דנר״נ יש תקוה ע״י המשכת ר״ר נדח וכמו לע״ל ובאו האובדים כר והנדחים
ביו״כ כמ״ש אנכי אנכי הוא מוחה פשעיך וגם כר ודוקא ברחמים גדולים אקבצך כר והיינו
המת מעיקרו יחיה כמ״ש ישוב ירחמנו יכבוש תשו״ת ותשו״ע דה״א עילאה כנ״ל דהיינו
כר והיינו ע״י תשובה מעומקא דעומקא כמ״ש בחו״ב כנ״ל) .והמונעים המנגדים לזה הוא
ממעמקים קראתיך שמעורר למעלה מרדכ״ר בחינת גסות המוח וגסות הלב שזהו עיקר ענין
שמרבה לסלוח גם לפושעים בגופא דמלכא בחי׳ טמטום הקשה שהגסות הוא חוצפה
שהוא בחי׳ הכתר שזהו קוצו של יו״ד כידוע והתנשאות הלב היפך בחינת הביטול והכנעה
וע״כ אין וידוי נזכר בו שלא יועיל לזה רק בלב לאלקות וזה בא מעושר ורוחב לב
בחי׳ רדכ״ר שמעצמו בא וכר וד״ל) .וזהו בתענוגי עוה״ז כמו וישמן ישורון ויבעט
ד׳ מדריגות דתשובה בד׳ מדריגות דנרנ״ח וכגסות הסום מרוב אכילה גסה וכן מלי כריסא
ונעוץ תחב״ס בתשובה דפ״מ דוקא וזהו סוף זני בישא .ואמנם גסות המוח הוא קשה מזה
דבר כר כי זה כל האדם דצלם איש כר וד״ל(: והוא בחי׳ הקלות בפר״ע הבא בסיבת עוצם
יש להבין ענין תש״ע ותש״ת ועתה טז גסות המוח שאין בדעתו ובינתו שום בחינת
בחו״ב בתום' ביאור שהוא ביטול אדרבא אומ׳ בשרירות לבי אלך כר.
בעשי״ת ויו״כ דוקא ע״י המשכת ר״ר וזהו הקליפה דטמטום המוח מה שרחוק מחוש
העליונים כנ״ל והיינו תשוב ה״י ביו״ד כנ״ל. ביטול אלקות במוח מצד גסות המוח וכגסי
דהנה בעשי״ת אומרים ממעמקים קראתיר ב׳ הרוח בעצם דעתם שלא יפול מכל כר הוא
עומקים ומשמעותו עומק לעומק ואיך יקרא המנגד לתשובה דנשמה לבלי תעלה לעולם
עומק ראשון עומק מאחר שיש עמוק ממנו וד״ל( .והנה התשובה דיו״ד וקוצו של יו״ד
אלא ב׳ עומקים הללו א' עומק רום והב' בכללו הוא הפגם בעצם אור נקודת הנשמה
עומק תחת והיינו תש״ע ותש״ת כו׳ והיינו שנתמעט אורה בעצם כנ״ל וכמו ונר רשעים
בחי' רו״ש דחו״ב )שנקרא יסוד אמא ויסוד ידעך וע״כ בחייהם קרויים מתים כר כניצוץ
אבא כידוע( .וביאור הדברים הנה תחלה יש שנתרחק מן השלהבת שמתמעט וכבה מאליו
להבין בחי' עומק תחת שהוא תש״ת דהנה וזהו כמו בחי׳ כרת ומיתה בידי שמים שנפסק
מבואר למעלה בענין גסות הרוח שבלב שהוא החבל בראשו והוא הסרת צ״ל דצלם שנק׳
החוצפה ועזות בלב שבא' מתוך עומק ורוחב מקיף דחכמה וכמ״ש לנפש חיה ונק׳ מזלא
שער התשובה 40
דבירא )ובודאי לא יפול הנופל עוד מתשובה לב ביותר היינו מחמת רוב עומק המשכתו
אמיתית דעומקא דלבא הנ״ל לעולם כי נק׳ והתקשרותו בכל מיני תענוגי עוה״ז וישמן
עומק טוב להביאו בהתקשרות רצון לכל ויבעט בגאות הלב מאד עד שלא יפול לבו
דרך טוב כו׳( והנה לפי ערך בחי׳ עומק לעולם בשום הכנעה קלה בלב לפני ה׳
תחת הנ״ל מלמטה למעלה כבאר כר שהוא להתעורר בתשובה אדרבה יתברך בלבבו
בחי׳ רצוא בחי׳ תש״ת כך ממש יהיה ערך לאמר בשרירות לבי אלך כו׳ וזהו הנק׳ עומק
בחי׳ עומק רום שהוא בחי׳ שוב מלמעלה רע עומק ומקור לכל רע שיולד בלבו בכל
למטה והוא בחי׳ תש״ע כר והוא עומק השני מיני רצונות זרות מצד בחי׳ עומק התקשרותו
דממעמקים כר )שהוא בחינת יםוד אבא ברע )וכמו אתה ידעת כו׳ כי ברע הוא כר(
שגנוז ביםוד אימא כר( .וביאור הדבר הנה והנה ההיפוך מזה ממש הוא הנק׳ עומק טוב
יובן מהיפוכו שהוא בחי׳ גםות המוח הנ״ל והוא גודל עוצם ההכנעה אמיתית בעומק
שקשה הרבה מגםות הלב והוא פר״ע לגמרי הלב ועוצם השפלות בנפשו )הנק׳ בל״א צו
כמו ויאמרו לאל םור ממנו כר שהוא החוצפה בראכין קייט( על אשר עזבו ה׳ אלקיו ונתרחק
במוח כקליפת עמלק כר היפך בחי׳ הביטול מאד מאד ע״י חטאיו ויגיע הדבר הזה בעומק
לאין אלקי במוח שנק׳ עזי פנים ותקיפי דרא נקודת לבו בעומק אחר עומק עד שבכה
כו׳ וזהו קשה יותר מעומק רע שבלב בגאות יבכה במר נפשו למאום בחייו ממש )כראב״ד
הלב הנ״ל והוא עומק השני בםט״א כמו אם שיצאה נשמתו בבכיה מרוב המרירות שנגע
תגביה כנשר כר עומק רום דקליפה שנק׳ בקירות לבו על חטאיו הרבים וכה״ג( וכמו
מלכותא בלא תגא כר וכתיב מלחמה לה׳ צעק לבם אל ה׳ כו׳ צעקה זו היא בחינת
בעמלק כר והוא כאשר נמשך מבחי׳ עומק אםיפת כל חלקי פנימית החיות שבגוף לתוך
רום דקדושה כמ״ש כי גאה גאה גיאה על נקודת הלב שהלב מלא מכל פנימית החיות
גיאותנא כמו רם על כל גוים כר להשפיל כאדם שצועק מתוך קירות לבו באיזה עניו
גאים .ובכנ״י היינו בחינת עומק השני בשרש בשורה לא טובה שנוגע לעצם פנימית חיותו
עוצם אור נשמה שבמוח שהוא בחי׳ הביטול ממש שכל חלקי פנימית חיותו מתאםף לתוך
בעצם לאין האלקי כבחינת מ״ה דמשה שיש נקודת לבו עד כלות הנפש בהתעלפות
בעצם טבע כל ניצוץ אלקי כר והוא מה שיש כידוע וד״ל .והנה צעקה זו שנק׳ אםיפה
בכח כל נשמה למם״נ על קדה״ש כנ״ל ונק׳ כמו ויצעק איש אפרים שכל כחותיו הפנימיות
עומק רום שזהו מצד בחינת עומק התקשרות מתקבצים בנקודת לבו זהו הנק׳ עומק תחת
הנשמה בשרשה למעלה בבחינת עומק רום והוא הנק׳ בחי׳ רצוא כמו אם רץ לבך שהוא
דקדושה כר והוא שנמשך מלמעלה למטה ענין עוצם מרוצת הלב ממקומו שהלב רץ
בחינת שוב כמ״ש ישוב ירחמנו כר ישוב וניתק לגמרי ממקום עומק התקשרותו במקום
מלמעלה למטה ונקרא תש״ע כידוע והוא בא טומאה ויעלה משם ע״י בחי׳ ההכנעה יתירה
רק לפי ערך עמ״ת דתש״ת הנ״ל וד״ל. והתפעלות עומק לבו במרירות על חטאיו
ויובן ביאור זה יותר בענין הבכיה שבלב והיא שנק׳ צעקת הלב ונק׳ עומקא דלבא
בעשי״ת שיש בזה ב׳ מדריגות הא׳ הבכיה דמה שהלב צועק נק׳ בשם עומקא דלבא
הבאה מצד התעוררות תשובה עד שנגע לפי שהצעקה בלב באה מםיבת העומק בלב
בקירות לבו כנ״ל שנקרא צעקת הלב מעומקא במרירות וצער הנפש כמו ויצעקו אל ה׳ בצר
דלבא כנ״ל ואמנם הנה זהו הנקרא צעקת הלב להם צעק לבם וכה״ג זהו הנק׳ תשו״ת דה״א
עכ״פ הלב צועק במורגש בעצמו לפי ערך עילאה דבינה לבא בעומק הלב )שנק׳ יםוד
הכנת לבו בעומק הרגשות הצער בנפשו כר אך אימא כו׳( וכמו באר מים חיים שמימיו עולין
הנה יש עוד צעקת הלב שאינה במורגש בלבו ונובעין מלמטה למעלה כמו עלי באר כו׳
כלל וכלל כי לא הכין לבו להצטער בנפשו כ״כ אע״פ שהמים מכונםים בבור מים חיים הן
ומ״מ לבו בוכה במר נפש מעצמו בלי הכנה שמתכנםים שם מן המעיינות כו׳ ונק׳ עומקא
כא שער התשובה 41
התקשרותה בשרשה ע״כ אין לה התעוררות כלל כר )בל״א דיא הארץ וויינט אליין אן
לשוב אל בית אביה ונקרא נדת כר כידוע איין בחירה ניט ער וויל וויינען כר( ויזלו עיניו
וד״ל .וזהו בחי׳ תש״ע מלמעלה למטה דמעות נוולות בלי הפסק ומעצור כלל וכלל
מעומק רום לעומק תחת דהיינו שנמשך וע״ז אמרו בם׳ הקבלה כל שאינו בוכה
ממקור חיי הנשמה האלקית שנקרא עומק בעי״ת אין נשמתו שלימה דבכיה וו מעצמו
רום בחינת רחמים רבים לעורר לבחינת תבא מצד שרש נשמתו למעלה שבכה תבכה
יחידה עד שמעורר את הנשמה שבגוף בבכיה ע״כ ממילא יתעורר לבו למטה לבכות כר
פנימית ועצמית בהעלם נקודת הלב בלא וכאשר אין בו בכיה וו אין שרש נשמתו
טו״ד והיינו בבחי׳ תעלומת הלב שבלתי יכילנו למעלה שלימה כר .והענין הוא כידוע שיש
המוח והלב בצעקה בקול בכי כנ״ל .וזהו ישוב בלב ב׳ חללים לימין ושמאל וחלל הימיני שם
ירחמנו ואמ׳ בזהר ישוב מאן אתר מההוא דחכמ׳ שבמוח לנשמה הרוח עולה
עתיקא סתימאה כר שהוא רעוא דכ״ר ששרשו במוח אבא למעלה שמשם בחי׳ אור
שבפנימית הכתר שמשם נמשך מקור הרחמים ורוע לצדיק עליון להיותו שרש מחצב כל
רבים לחיי הנשמות למעלה עד נשמות הנשמות כמ״ש כי אתה אבינו כידוע וע״ז
שלמטה וזהו בבתי׳ שוב מלמעלה למטה אמר ועמך כולם צדיקים צ״ע וצ״ת צ״ע
)ומ״ש השיבנו ה׳ אליך ואז ונשובה שתש״ע במוח חכמה שנמשך שם אור זרוע מלמעלה
קודם לתש״ת דהיינו ע״י המשכות רחמים רבים למטה והיינו בחי׳ הביטול בעצם לאלקות כנ״ל
בבחינת יחידה כר .אעפ״כ תש״ת קודם ומשם נמשך הבכי׳ בלב בהעלם בלתי גלוי
תש״ת דעמ״ת נמשך תש״ע שהרי לפ״ע במורגש ונק׳ בשם תעלומ׳ הלב פי׳ תעלומת
עמ״ר וכמ״ש ממעמקים קראתיך הרי קראתיך הלב היינו בחי׳ עומק ההתפעלות שבהסתר
מלמעלה למטה ע״י העומקים דלמטה שהוא בתוך תוך נקודת הלב כל כך עד שלא
עמ״ת כר .וראיה לזה הוידוי דיו״כ שמעורר יכילנו כלי הלב והמוח כלל וכלל עד שלא
י״ג מדה״ר באמרנו אשמנו תעבנו תעינו כר יוכל לצעוק בלב כלל כו׳ דהיינו שההתפעלות
וכמשי״ת( .וזהו שבעי״ת או׳ ממעמקים קראתיך לא תוכל להתיישב בלב כלל ולא בתוך
עמ״ת תש״ת בבתי׳ רצוא ב׳ עומקים עומק הלב אלא הוא נשאר בבתי׳ מקיף על
בהתעוררות הלב בעומק )שנקרא צו בראכין הלב שהוא הנק׳ תעלומת הלב בחי׳ ההעלם
קייט טיף בנקודת הלב( וזהו כמו עמ״ת הגנוז ונסתר שבתוך תוך נקודת לבו מוסתר
בעמק השפל ביותר וכבור עמוק ביותר כך שם שבלתי תגלה בהתפעלות צעקה בקול
הלב שקוע בשקיעה וחלל עמוק בהכנעה הבל הלב כלל אלא ידום כאבן דומם )כמו
אמיתית וע״ז אמר כי רם ה׳ ושפל יראה דלפי היוצא ליהרג או מתאבל על בנו יחידו שלא
ערך תכלית השפלות מעורר לתכלית יכיל לבו המרירות ולא יוכל לצעוק אלא
הרוממות וכתיב קרוב ה׳ לנשברי לב להחיות ידום וילולי יליל בבכיה פנימית בלא קול בכי
לב נדכאים בבחי׳ תש״ע שהוא עמ״ר שנמשך כלל( .וזהו ההפרש בין ב׳ מיני בכיה בעי״ת א׳
למטה י״ג מדה״ר כנ״ל וכל שאינו נכנע בעומק בכי׳ בקול ע״י התעוררות תשובה בלב עד
תחת כ״כ לא נמשך מעמ״ר כ״כ כו׳ )וכמ״ש שיגיע בעומק כנ״ל והב׳ בכיה פנימית
במ״א ע״פ ואנחנו מאלמים אלומים כר קמה שיבכה מאליו בלא קול מפני שלא יכיל כלי
אלומתי דהעלאת מ״ן דיוסף היה מעמ״ת מוחו ולבו מצד שרש נשמתו למעלה שבכה
ביותר )זייער טיף צו בראכין און צו רירט פון תבכה למעלה להיות שנתרחקה שם מאור
הארצין( ע״כ המשכות מ״ד שלו היה מעמ״ר פני מלך כר מעוררת בכיה בלב ממילא
יותר כר( והיינו דוקא בעי״ת דכתיב קראוהו בבחינת מקיף והוא הבכיה בבחינת תעלומת
בהיותו קרוב שמתקרב מלמעלה למטה ע״כ לב כמו במסתרים תבכה נפשי ע״כ גזרו או׳
אז שפל יראה דוקא כדי שיוכלל הנצוץ במאור שמי שאינו בוכה בעי״ת אין נשמתו שלימה
העצמי כר .ומזה נמשך כח ועוז לנשמה על למעלה היינו שנתרחקה לגמרי ונכרת חבל
שער התשובה 42
הוא שחעליון קודם לירד כר .ויש לחבין תחלח כל השנה בבחינת ביטול לאין אלקי שיהיה
בפי׳ ממעמקים קהאתיך הוי׳ דמשמע שנמשך ביטול רצון בטור מרע וקיום רצון בועשה טוב
שם הוי׳ ע״י קריאה זו שקורא ממעמקים היינו במעשה ובחי׳ הביטול פנימי באוי״ר ומוח חו״ב
ב׳ עומקים הנ״ל עמ״ר וע״ת )שהן ב׳ יסודות בתפילה ותורה וכר כי יש בכלל מאתים מנה
דאו״א שמלובשים זה בזה כר( ומוכרח מאחר שנמשך שרש וכח הביטול לאין האלקי
לומר דשרש קריאה זו מגיע במקום ממקור חיי הנשמה מלמעלה ממילא יאיר גם
ומדריגה שלמעלה הרבה משם הוי׳ עד בבחי׳ נר״ן שבגופו כר .וזהו משפט לאלקי יעקב
שקראתיך הוי׳ מן ההעלם לגלוי ולכאורה מאין שהמשפט הוא באופן גילוי אלקר בנר״נ על שנה
יש כח בקריאה זו דממעמקים כר .הענין הוא הבאה בתו״מ ותפלה כמ״ש במ״א וזה המשפט
כידוע דשם הוי׳ היינו בחו״ב וקוצו ש״י הארת תלוי בתש״ת דעי״ת בעומקא דלבא כמ״ש
חיצוני׳ הכתר בחו״ב כר אבל למעלה משם הוי׳ ממעמקים קראתיך הוי׳ בתו״מ כר כמשי״ת .וזהו
הוא בפנימית הכתר שחוא שם אהי׳ כר אנא פי׳ תשובה תשוב ה״י ביו״ד היינו תשוב ה״א
זמין לאתגלאה כר ומשם קראתיך להוי׳ מן תחלה ואח״כ יו״ד דחיינו תחלה בחי׳ בינה לבא
ההעלם לגלוי כר וחיינו בחינת אנכי )דאני שבחלל השמאלי ברשפי אש התעוררות הלב
אותיות אין החכמה מאין תמצא בחי׳ חיצוניות בעומק לשבור רוח הגסה שבגוף בהכנעה
הכתר ואנכי מי שאנכי כר( וז״ש לפני הוי׳ אמיתית כנ״ל נקרא תשוב ה׳ עומקא דבירא
תטהרו למעלה משם הוי׳ כר והוא ע״י מצות כנ״ל ואח״ב יו״ד שהוא בחי׳ תעלומת חלב
התשוב׳ דוקא ביו״ב שעולה בבחינת או״ח שבהעלם נקודת הלב ששרשו בעמ״ר )בחינת
לקדמו׳ העצמו׳ דאנכי ממש שלמעלה משם צ״ע דחיינו בחינת אור זרוע לצדיק יסוד אבא
הוי׳ .וזהו ממעמקים דתשובה מעומקא כנ״ל( להמשיך ממקור חיי חנשמות שנקר׳
דלבא בבחי׳ עמ״ת ועמ״ר הנ״ל ע״י אמצעית תש״ע מלמעלה למטה שזהו בחלל הימיני
עליות שניהם יחד דוקא כשמלובשים זה תוך שבלב כנ״ל שנמשך שם בבחינת שוב כנ״ל
זה כנ״ל ועולין אז קראתיך הוי׳ מהעלם העצמות בענין כל שאינו בוכה כר וד״ל) .ונמצא מובן
לגלוי בתו״מ כר וד״ל .וזהו פי׳ תשוב ה״י מכל הנ״ל דלפי ערך הלב נשבר כך יומשך
מלמטה למעלה בבחי׳ או״ח ה׳ וי׳ דהיינו ב׳ בחינת הביטול לאין בנר״נ כר שזהו בחינת
עומקים הנ״ל שניהם יחד יעלו וישובו למעלה תשובת הנשמה כמה שכתוב ישוב אל ה׳ ממש
להכלל בבחי׳ העצמות דאנכי )וזהו אנכי אנכי וירחמהו כו׳ וכמ״ש למעלה באריכות וד״ל(:
חוא מוחה פשעיך כר ב״פ אנכי והוא באמצע יז א ך הנה עדיין יש להבין בענין תשוב
כמשי״ת( .ולהבין כל זה הנה יש להקדים בשרש ה״י ביו״ד דמשמע שגם היו״ד תשוב
מהות ענין התשובה במה שמצות התשובה כמו הה׳ שזהו מלמטה למעלה דוקא בבחינת
למעלה מכל המצות רמ״ח כר והיא יסוד ושרש אור חוזר ולמעלה מבואר שיו״ד זה היא בבחי׳
ומקור לכולן יחד ואע״פ שמצות התשובה תש״ע מלמעלה למטה בבחי׳ שוב דוקא שזהו
לכאורה היא למטה מכל המצות שהרי אין בחינת אור ישר דאור זרוע לצ״ע כר והן ב׳
התשובה רק לנפש החוטאת העוברת על עומקי׳ דעמ״ר ועמ״ת )דעמ״ר מלובש בעמ״ת
המצות כר שיתקן נפשו אשר פגם ע״י התשובה שזהו בחינת יסוד אבא שגנוז ומלובש ביסוד
ואיך יתכן לומר עליה שתגדל מעלתה על כל אימא בהעלם כר וכמובן גם בענין תעלומת
המצות שבהן נעשין כל היחודים העליונים לב הנ״ל שעולה למעלה כמו בחינת מ״ת בוכין
ונקראי׳ רמ״ח אברין דמלכא כידוע .אך הנה זה אנן בעינן כר כידוע( רק שהתעוררות הבכיה
מבואר בפי׳ בתורה שמצות התשובה כוללת אינו של עצמו רק מאור חיי נשמתו שלמעלה
כל המצות והיא יסוד ושרש כולן והוא במ״ש כר .והנה באמת גם היו״ד תשוב כמו הה׳ כמ״ש
בפר׳ נצבים ואתה תשוב ושמעת כר כי רוחו ונשמתו אליו יאסוף כר רק שהה׳ קודם
תשמע בקול ה׳ אלקיך לשמור מצותיו וחוקותיו לעלות ליו״ד כי בבחינ׳ או״ח חתחתון קודם
הכתובה בסה״ת הזה כי תשוב אל ה׳ אלקיך לעלות לעליון כר משא״כ בבחינת או״י נהפוך
כב שער התשובה 43
ה״א כמשמעות פי׳ דשם זה דיו״ד זה לשון בכל לבבך ובכל נפשך וסמיך ליה מיד כי
תמידות שתמיד יהווה כמו ככה יעשה איוב כר המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום לא נפלאת
כי היו״ד נקוד׳ צמצום עצמותו ולא נשאר רק היא ממך ולא רחוקה היא לא בשמים היא כו׳
כדי שיעור להשפיע נמצא שהנקודה מקור כל עד כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך
שפע דה״א שחוא אורך ורוחב בהתפשטות לעשותו .והנה ודאי משמעות פשט הכתוב
והיינו פי׳ שם הוי׳ מקור כל התהוות כר כידוע במ״ש כי תשמע בקול ה׳ לשמור כל המצות
וא״כ הפגם באות יו״ד כאילו פגם בכולו היינו היינו מצד הטעם שנותן בסיפא דקרא והוא
בכל פרטי המצות התלויין באות ה״א וי״ו ה״א מ״ש כי תשוב אל ה׳ בכל לבבך שזהו ענין
וכן פגם דעון חילול שבת בקדש עילאה דיו״ד התשובה מעומקא דלבא בכל לבבך כו׳ שאז
כי בו שבת כר שחייב סקילה וכן נוקב שם ה׳ דוקא ישמרו כל מצותיו וחוקותיו אבל בלא
מות יומת בסקילה וכה״ג ע״כ בעון ביטול תשובה אל ה׳ בכל לב ונפש אין קיום מצות
תורה נחרב בהמ״ק .וכמ״ב בביטול ת״ת עכשיו נצחי׳ כלל אלא נפסק מיד כר וז״ש כי תשמע
נתרוקן ממילא כל אור וחיות אלקי׳ שבצלם ודאי בקיום נצחי משום דתשוב אל ה׳ דוקא
אלקים דנשמה שנקרא נר הוי׳ בד׳ אותיות לפי שהתשובה שרש סוד קיום בנין מעשה כל
כמ״ש נעשה אדם בצלמנו כר וכן בחילול שבת המצות וזהו מוכיח בבירור דמ״ש סמוך ליה
וכה״ג כל פרטי המצות התלויין ביו״ד דשם מיד כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך כר לשון
הוי׳ שיש בכלל מאתים מנה וכר וכן בביטול יחיד דקאי על מצות התשובה שהזכיר בסיפא
ק״ש ותפילין כר דכל הקורא ק״ש בלא תפילין דקרא דכי תשמע שהוא מ״ש כי תשוב אל ה׳
מעיד עדות שקר וכאילו הקריב עולה בלא בכל לבבך כו׳ וע״ז אמר כי המצוה הזאת שאני
מנחה כר כי שרש מצות התפילין בד׳ בתים אומר כי תשוב אל ה׳ היא אשר אנכי מצוך .פי׳
הוא במקיפים דחו״ב ששורה בקדש והיה כ״י אנכי שלמעלה משם הוי׳ הנמשך ע״י כל מצוה
שמהם מתחלק לד׳ מוחין כר ועיקר התפילין דרמ״ח כר )כמשי״ת( .ומעתה יש להבין מ״ש
שנאמר בהם כי שם הוי׳ נקרא עליך הוא עלי׳ לא נפלאת היא ממך כר עד כי קרוב
בה״א ראשונה דשם הוי׳ בהתפשטות רק אליך כר למה לא נפלאת כר דודאי תשובה
שהוא בחינת מקיף וד״ל( ויש מצות רבות מעומק נקודת הלב לא בקל תבא וגם מ״ש
ששרשן בה״א ראשונה דשם הוי״ה כמצות לעשותו איך שייך עשיה בתשובה ומשמע דקאי
סוכה שהוא בחינת מקיפים דאימא כו׳ כידוע על מצוה בפו״מ וכמ״ש בסמוך לו ראה נתתי
ומצות לולב בוי״ו ויש פרטי מצות רבים לפניך כר החיים ואת הטוב שהן רמ״ח מ״ע את
שתלויים בוי״ו רק שזהו דרך כלל והפגם בהם המות ואת הרע שס״ה ל״ת כר עד ובחרת
הוא באות וי״ו ומצות הצדקה כוללת כל בחיים שזהו למעלה מן התשובה ודאי שהתשובה
המצות שתלויין בה״א אחרונה דשם הוי׳ ולפי היא בנפש החוטאת שבחר במות ורע ומאס
שנעוץ תחלתן בסופן א׳ בצדקה תכונני בחיים וטוב רק שמתחרט ושב לבחור בחיים כר.
צדקה תרומם גוי וכה״ג וכן מצות קבלת עומ״ש והנה יש להקדים תחלה בשרש ענין המצות שנק׳
ועול מצות בכלל ג״כ בה״א זה והוא מצות חיים וטוב שהוא בבחי׳ שם הוי׳ כידוע שיש
הטלית פרישו דמלכות שמים כמו שום תשים הרבה מ״ע ששרשן ביו״ד דשם הוי״ה ויש
עליך מלך כידוע .וכמו שהיו״ד עיקר ומקור הרבה מ״ע ששרשן בה״א כר כמו ע״י מצות
הכל כנ״ל כך ה״א אחרונה זה עיקר הכל ת״ת שהוא להמשיך אא״ס בחכמה דיו״ד
דנעוץ סופן בתחלתן שהרי בשם אדני יו״ד דשם הוי׳ וכן מצות שבת הוא בבחי׳ קדש
באחרונה כי שם אד׳ אנת אשתמודע אדון שהוא חכמה ביו״ד וכן מצות ק״ש ביחוד דה׳
על כולא קבלת עול מלכות שמים עולה אלקי׳ או״א כר והפגם בביטול ת״ת פוגם
על הכל וכמ״ש סוף דבר כר את האלקים ירא באות יו״ד )שלזה הטעם נחרב בהמ״ק בעון
בקבלת מ״ש כר כי זה כל האדם שהוא נר ביטול תורה לבד כמ״ש על מה אבדה הארץ
הוי״ה נשמת אדם כידוע וכמ״ב מצות הצדקה הוא בחי׳ מלכות על עזבם את תורתי לפי
להחיות רוח שפלים כוללת כל המצות כמ״ש שיו״ד דשם הוי׳ הוא העיקר ומקור לה״א וי״ו
שער התשובה 44
בנפשם שם הוי׳ ע״י קבלתם המצות כשאמרו וצדקה תהיה לנו כי נשמור כו׳ מטעם הנ״ל
נעשה כר )ולזה גם עכשיו א׳ בא חבקוק וד״ל:
והעמידן על אחת צדיק באמונתו יחיה שהיא יח 1ה נ ה כתיב אלה המצות אשר יעשה
חיות כללי לכל אור וחיות אלקי דכל המצות אותם האדם שהיא הנשמה
התלויין בד׳ אותיות הוי׳ כר וד״ל( והנה שם האלקי׳ שנק׳ אדם בצלם אלקים וחי בהם
הוי׳ הוא הכולל באור וחיות הנשמה ע״י ע״י ד׳ אותיות דשם הוי׳ שמאיר אא״ם בנשמתו
המצות אבל מאחר שא׳ אשר יעשה אותם ע״כ וחי בהם ממש כמו במצות ת״ת ושבת וק״ש
האדם וחי בהם משמע נשמה כמו שהיא בגוף חי יחיה בתום׳ אור אלקי באות יו״ד דשם הוי׳
ברמ״ח אברים כי ידוע דרמ״ח מ״ע למעלה שנק׳ דנשמתו וכה״ג במצות התלוין בה״א יחי׳ אור
מצות הוי׳ ונק׳ מצותי ממש הן הנק׳ רמ״ח אות ה״א דהוי׳ דנשמה כו׳ עד ה״א אחרונה
אברין דמלכא .ויש הרבה מצות תלוין באבר בקבל׳ עמ״ש ובמצות צדקה וכה״ג וכמ״ש כי
מיוחד כמו דרך כלל תורה קו אמצעי וגמ״ח קו אתה נרי הוי׳ והכל ע״י המצות בפו״מ שכוללים
ימין כר והיינו שהמצות דרך פרט יאירו אור שם הוי׳ בכללות כנ״ל• ]סויש שם הוי׳ בכל
בכל חלקי רמ״ח אברי האדם כר ואם חסר מצוה בפרט ממש כידוע דמצוה הוא שם הוי׳
מצוה א׳ או פגם בביטול מ״ע במזיד פגם בחילוף א״ת ב״ש שהוא מ״צ בחילוף י״ה
וחסר באבר מיוחד כר כידוע )רק בק״ש דעכשיו דרך לבוש ולע״ל כתיב ולא יכנף עוד
שעה״מ אומ׳ הוידוי דרך כלל שפגמתי באות וכו׳ ונגלה שם הוי׳ שבכל מצוה בשלימות בכל
יו״ד במצות שתלויין ביו״ד וכן שפגמתי באות נשמה כמ״ש במ״א( וזה היה במ״ת בקבלת
ה״א כר ולנגד זה הן ד׳ מיתות ב״ד סקילה הדברות בכללותם באמרו אנכי ה׳ אלקיך
שריפה כר כמשי״ת( .ומעתה הנה יש להבין נמשך שם הוי׳ זה בגילוי אור ממש בכל ת״ר
מ״ש כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך כר אלף שעמדו שם ובכל נשמה ונשמה שעתידה
דקאי על מצות התשובה דוקא כנ״ל שהיא לבא בעוה״ז וכמ״ש ואשר איננו פה כו׳ וזהו
למעלה מכל המצות שלזה אמר עליה אשר שא׳ אנכי ה׳ אלקיך פי׳ אנכי מי שאנכי דלא
אנכי מצוך אנכי לבד ולא א׳ אנכי הוי׳ כר ידע ליה בר איהו בלחודוהי כו׳ והיינו בחי׳
כמו שא׳ בענין המצות לפי ששרש התשובה עצמיות אא״ם ממש כמו שהוא מלך מרומם
מגיע באנכי עצמו כמו שהוא בעצמותו ממש לבדו מאז כו׳ קודם הצמצום להיות מתלבש
קודם שמתצמצם בשמות דהוי׳ שבמצות בשם הוי׳ שראשיתו נקודה דיו״ד כנ״ל ע״כ
כנ״ל .והענין הוא כי הנה באמת יש ראי׳ ואות אמר אנכי הוא שמצמצם עצמו להיות נק׳
מוכיח ברור שהתשובה למעל׳ מכל המצות בשם הוי׳ יו״ד וה״א כו׳ והיינו דוקא במ״ת
והוא במה שארז״ל שהתשוב׳ מביאה רפואה שקבלו עליהם המצות שנק׳ מצות הוי׳ שלזה
לעולם כר וענין הרפואה ידוע שכאשר נתקלקל נתנו המצות שע״י שם הוי׳ שיש בכל מצוה
א׳ מאברי׳ הפנימי׳ או החיצוני׳ עד שנתקלקל ירד מעצמותו ויהיה אנכי הוי׳ אלקיך דוקא
כל הלוך הדם הוא הנפש שהוא המחבר רוחניות שזהו למעלה מכל השתלשלות העולמות שנבראו
חיות הנפש בגוף עד שכל אוכל תתעב נפשו בשם אלקים לבד כמ״ש בראשית ברא אלקים
ויגיע לשערי מות כר שיסתלק אור חיות הנפש כידוע שזהו שא׳ ועשיתם אותם שעושין לשם
מן הגוף כידוע והרפואה הוא לתקן ולהסיר הוי׳ וע״כ א״א לעולם בלא ישראל כר .כי גם
החולי והקלקול ולהחזיר חידוש החיות בדם בחי׳ חכמה דבראשית מקבל מיו״ד דשם הוי׳
כר ובמה עושין הרפואות הנה אינו ממין שבמצות כר וכמאמ׳ רז״ל תנאי הי׳ כר כמ״ש
מאכל כי לא יועיל המאכל אחר שכבר נתקלקל אם לא בריתי כר ועל ג׳ דברים העולם עומד
ביותר ע״י התגברות החולי אך הסממנים המה כר כידוע .וזהו שבמ״ת הודיעם דבר חדש
ידועים שמרפאין החולי כי יש בסממני רפואות ונקבע בנפשם דאנכי ה׳ אלקיך שלא היו יודעים
כח חזק ונעלה במדריגה שביכולתם לרפאות תחלה אעפ״י שהיה להם אמונה חזקה בירושה
כל חולי מסוכן ונק׳ סם חיים שיותר גבוה מאבות אך שהי׳ בהעלם ובמ״ת בא לגילוי
כג שער התשובה 45
מחיות המאכל כידוע .וכדמיון זה יש ברפואת אדה״ר בג״ע כשחטא בעה״ד כשעשה תשובה
הנפש שהוא הנשמה כאשר נפגם אור וחיות נמחל לו זה עלה במ״ת והיינו שקדמה לעולם
נברא על פי תנאי שיקיימו אחד מאבריו ביותר ע״י פגם העון עד שנתקלקל כי העולם
הילוך וחיבור אור הנשמה לגמרי ויגיע לשערי תו״מ כמאמר תנאי היה להקב״ה בששת
מות ברוחניות כידוע בענין נפש החוטאת ימ״ב כו׳ וכן א׳ במי נמלך בנשמתן של
זה הענג שנחשב כמת וכמאמר רשעים בחייהם קרויים צדיקים שעתידיםלקיים תו״מ
מתים כר אזי אין תקוה לרפאות החולי המסוכן עלה במח׳ ונמלך בהן כר אבל התשובה
ששרש התשובה לזה לפי מן עון הקשה כ״א ע״י סממני רפואות ולא קדמה גם
ע״י מאכל שהוא תו״מ )שזהו לאיש בריא שלא מגיע בעצמותו יותר משרש התו״מ כנ״ל
נפגם בעון כר( והיינו ע״י התשובה שמביאה בענין הרפואה וד״ל .ושרש הדברים הוא
רפואה לעולם היינו לנפש החוטאת שהנפש לפי ששרש התשובה היא למעלה משם הוי׳
נק׳ עולם קטן כידוע .וענין הרפואה הרוחניות שבתו״מ כנ״ל והיינו בבחי׳ אנכי עצמו לפי
שע״י תשובה מעומקא דלבא היינו שמתקן כל שבחי׳ או״ח חוזר לקדמותו ממש כנ״ל ע״כ
פגם קשה של העון שעשה חולי מסוכן בנפש התשובה קדמה לעולם כר .אך היא גופ׳ יש
החוטאת ומחזיר לה אור וחיות חדש ממש כמו להבין למה כח התשובה מגעת למעלה מעלה
ע״י סממני רפואות גשמיות כנ״ל וז״ש הסולח כ״כ יותר מן המצוה עד שביכולתה לרפאות
לכל עונכי ואז ממילא רופא כר וסליחת העון כל פגם וחסרון שבמצוה כנ״ל הענין הוא כנ״ל
הוא דוקא ע״י התשובה וכסדר הברכות בש״ע בפי׳ ממעמקי׳ קראתיך הוי׳ דפי׳ תשובה
השיבנו סלח לנו רפאנו כר וד״ל וכמ״ש ושב תשוב ה״א או תשוב ה״י ביו״ד דהיינו ב׳
ורפא לו כר .ומזה מובן היטב דשרש התשוב׳ עומקים דעמ״ר ועמ״ת בחי׳ רו״ש ונק׳ צעקת
שרשה מגיע למעל׳ מכל המצות שנק׳ רמ״ח הלב ותעלומת הלב כנ״ל ולהיות כן גזרו
אברין כנ״ל מאחר שיש ביכולתה לרפאות אומר דהתשובה מביאה רפואה לעולם כי
החולי באבר שכבר נפגם ע״י שביטל ועבר הרוח תשוב אל האלקים בצעקת הלב
על מ״ע או ל״ת כר ולתקן הפגם לגמרי ובתעלומת הלב למעלה מעלה במהות ועצמות
ולהמשיך אור וחיות חדש כר וראיה ברור׳ אור א״ס ממש שלפני שם הוי׳ )וכר״א ב״ד
מתשובה אמתית דראב״ד עד שיצא׳ נשמתו שיצא׳ נשמתו בבכיה הרי יצא׳ נשמתו
בבכיה שנתקנא בו רבי ובכה ואמר עליו יש ונכללה באח״פ ממש שלמעלה מצמצום
קונה עולמו בשעה אחת אע״פ שרבי היה יחיד דשם הוי׳ שברצונו וחכמתו שבתו״מ )וכמ״ש
בדורו בתו״מ אמר שבע״ת הזה קנה עולמו במ״א בבע״ת שנק׳ אביוני אדם בקדוש
ע״י התשובה אע״פ שלא עשה מצות ופגם בכל ישראל יגילו כר בקדושת עצמותו ממש
צלם נפשו ע״י העונות אך מפני שיצאה נשמתו שלמעלה מקדושת המצות משא״כ ענוים שהם
בתשובה שלימה נמשך על שרש נפשו מחיי צדיקים ויספו ענוים בה׳ שמחה כר וד״ל(
החיים להחיותה בצרור החיים מחדש כאילו וז״ש בזהר דבע״ת משכי ליה לקוב״ה בחילא
קיים כל המצות ונתקן כל פגם כנ״ל וד״ל .וזהו יתיר יתיר מכח דתו״מ כר וכמארז״ל
ג״כ ענין מארז״ל שהתשובה קדמה לעולם דמזה שבמקום שבע״ת עומדין צ״ג א״י לעמוד כר
מוכח ג״כ בבירור שהתשובה למעלה מכל וראיה מביאת הגואל שאם ישראל עושין
המצות דלכאורה יפלא ענין מאמר הזה איך תשובה נגאלין וא״ל אין נגאלין שבתשובה
קדמה התשובה לעולם אחר שא״א למציאת מגיעים למעלה משם הוי׳ וז״ש עד יעבור עמך
תשובה בלתי נפש אשר תחטא ושב ורפא לו הוי״ה ביצ״מ ע״י משה גואל ראשון ע״י תו״מ
וקודם שנברא העולם שהוא האדם איך יתכן ועד יעבור עם זו כר למעלה משם הוי׳ והוא
שם תשובה אלא מוכרח לומר שזה עלה שם אהיה אנא זמין לאתגלאה בזמן גאולת
במחשבה הקדומה תחלה שכאשר יברא אדם משיח דכתיב וגבה מאד כר וד״ל) .ובכל יו״כ
ויחטא ויעשה תשוב׳ יועיל לנפשו כמו יש הארה מעין דלע״ל ע״כ נא׳ כי ביום הזה
שער התשובה 46
שהוא עמוק עמוק ביותר מ״מ יש לו גבול יכפר סתם בלא שם הוי׳ וכמ״ש לפני ה׳
ושיעור עד כאן כו׳ כמו ע״ד דוגמא הרצון תטהרו למעלה משם הוי׳ כר( וזהו פי׳
וחשק לדבר האהוב כממון וכבוד יש לו גבול ממעמקים ב׳ עומקים הנ״ל שע״י התשובה
והפסק אע״פ שיעמיק בזה הרבה ויש לו נקודת מצעקת עומק הלב ותעלומ׳ הלב קראתיך
הרצון בזה שנק׳ עומק הלב כר מ״מ יופסק מלמעל׳ למטה ג״כ מבחי׳ עומק רום העליון
תאוה זו כי יש לה גבול והפסק וכן כל תאות להתלבש בשם הוי״ה וכמו ויקרא ה׳ ה׳ אל
הלב יש לו גבול גם שהוא בעומק הלב כי יש רחום כו׳ שנמשכי׳ י״ג מדה״ר כו׳ ואז נמשך
רצונות מנגדים שמבטלים רצון זה לגמרי וכן שם הוי׳ בתו״מ ממילא ע״י מעמקים דתשובה
יוכל לבטל רצון זה מצד עצמו עד שימאס דוקא כנ״ל:
בו אבל דבר שנוגע לחיי נפשו בעומק לעומק יש עוד פי׳ בממעמקים שהוא והנה יט
הוא הנק׳ רצון הנפש בעצם שתדבק כל נפשו ענין עומק לעומק ולא עומק עליון
ולבו בזה תמיד לא יופסק לעולם משום מונע ועומק תחתון כנ״ל והענין הוא דעומק ראשון
ומנגד ולא יוכל למשול ברוחו בכח עצמו יש לו גבול עכ״פ ויכול להיות שיסתום הבור
לבטלם כמו רצון הנפש להחיותה ברעב כי הגם שהוא עמוק ביותר אבל עומק לעומק
ירעב ב׳ וג׳ ימים להשיב רוחו ויחיה או למצוא הוא שאין לו שיעור וגבול כמו עמקי תהום
טרף מזונו בפרנסה שיחיה נפשו ולא ימות וכאשר חופרין באר מים חיים הגם שחופרין
וכה״ג באה״ר עצמיר בבנו יחידו שהוא כאהבת בעומק יוכל לפסוק וליבש כי המעיין יסתם
עצמו ממש )כאהבת דוד ויונתן שאהבת נפשו מצד שמקור מחצבו אינו מגיע למקור
אהבו שנפלאת מאהבת נשים כר( לזה אין המעיינות שבעומק בלתי גבול אבל כשחופרין
הפסק וביטול לעולם והוא הנק׳ עומק בלתי בעומק אחר עומק עד שמגיע למעיינות תהום
מוגבל עד שתכלה כל הנפש כמו כלתה נפשי שבלתי נפסק אזי גם שנסתם מעיין הבאר
כר .ויובן זה ג״כ בענין התשובה שבלב שגם חוזר ונפתח הסתום ממילא ומאליו כידוע
שישוב לפרקים בהתעוררות רצון טוב בבחי׳ וכן בנהר שיחרב ויבש מצד כי המעיין
עומקא דלבא היינו בנקודת הרצון יופסק שממנו נובע הגם שבלתי נפסק אבל
עד שיבוטל לגמרי ויכול לחזור לסורו כי הרצון בצמצום הילוך הנהר בהתפשטות במדה לכל
הזה אינו בא מכל עצם הנפש רק מאור גדותיו יסתם לפעמים באיזה מקום שהילוכו
התפשטות הנפש ברצון שמתעורר במוח ולב השמש שמיבשו במיצר )או מצד חום
אע״פ שהוא בעומק יש עומק רע לנגדו שם( וגורם מיעוט המים בכל הנהר עד שיחרב
לבטלו וגם מצד כח עצמו יש לו הפסק ויבש לגמרי כו׳ כי לא יש תוקף במעיין הנובע
וגבול כר )וזהו בין בועשה טוב כשמתעורר שיעשה הילוך הנהר בהתגברות באמצע
בו רצון וחשק לילך בדרכי החיים והטוב כמו המשכתו )שנקרא שטרוים( שיהיה נפתח
ביגיעה בתפילה שבלב ומוח ובלימוד התורה הסתום ושוטף המונע )או להגביר הלחלוחית
ומעשה המצות יופסק רצון זה עד שצריך שלא ייבשנו חום השמש( ומה עושין חופרין
לעוררו מחדש בתשובה מחדש לשוב אל ה׳ במקור המעיין לפתוח שם פתח ומקור חדש
כר ובין בסומ״ר לסור מלבו כל הרהורים יותר בעמקותו היינו לעומק המקור דמעין
רעים ומעשים לא טובים ולא לתור אחרי עינו כנ״ל כדי שיתגבר הילוך הנהר בשטף ויוסר
ולבו כר לא יתקיים רק זמן מה ויחזור לסורו ממילא כל המונע התפשטות המים ויפתח כל
עד שיחזור ויתעורר בחרטה שבלב ושב ורפא סתום ויומשך בלי הפסק ויתמלא על כל
לו ואין זה תשובה שלימה שאין בה הפסק גדותיו לעולם כר .והנמשל יובן בפי׳ ממעמקים
ושינוי כלל וכלל כר( אבל בחי׳ עומק לעומק עומק לעומק דעומק ראשון הוא בבחי׳ גבול
היינו עצם הרצון שבנפש שכלתה נפשו ולבו ושיעור לגבי עומק שני והענין הוא דעומק
בעצם )שנק׳ עצם נקוד׳ יהדותו שמאיר בבחי׳ ראשון שבלב הנק׳ עומקא דלבא הוא הנק׳
יחידה וגם מאיר בנקודת עצם הלב ג״כ רעותא דלבא ורצון הלב היינו הרצון
הנק׳ תעלומת הלב או נק׳ אהבה רבה שבמוח ועומק הרצון שבלב ומוח אע״פ
כד שער התשובה 47
כי ביום הזה יכפר כר לפני ה׳ ממש תטהרו המסותרת הטבעית ועצמיות שמחמת כחה
לפי שמעוררים למעלה מעלה ג״כ מבחי׳ עומק העצמי יכול למסור נפשו על קדושת השם
לעומק העליון והיינו מבחי׳ בעל הרצון שהוא והיינו הבכיה העצמית שבוכה בעשרת ימי
בחי׳ עצמית אא״ם שלפני צמצום עצמו תשובה מקירת לבו הסתום שנפתח מן העלמו
ברצון גם בנקודת עומק רצון שנק׳ אור לפי שאז מתקרב המאור העצמי למטה על
פנימיות הכתר כר ומשם מרבה לסלוח כמ״ש כל ניצוץ ושורה עליו כמ״ש בהיותו קרוב
אנכי אנכי הוא מוחה פשעיך )וכמשי״ת( ע״ב בכל אדם גם בקל שבקלים יבא
והיינו לפני הוי׳ שברצון וחכמה תטהרו וד״ל. הסתום הזה לגלוי וד״ל( לזה אין הפסק
וה״ז כמשל המעיין דבאר מים חיים הנ״ל ושינוי כלל וכלל גם אם ירבו מנגדים
שיוכל ליפסק גם שחפרוהו בעומק ביותר אך ברצונות זרות לא יכבו אור נקודת עצמית
כשחופרין עד שמגיע בעומק המעיין בתהום זאת כמו רצון עצם הנפש לחיות ולא למות
שאין לו שיעור כלל בכחו לפתוח ולהסיר ברעב וכה״ג וכמ״ש לאהבה את ה׳ אלהיך
הסתום כר כך הלב כשחופרין אותו בעומק כר כי הוא חייך ממש ואז לא יסתום הלב
לעומקו נפתח הסתום כר או כמו המעיין לעולם וגם אתר שכבר נסתם ונתקשה כאבן
שבנהר כשחופרין במקום המעיין יתגבר המס ימס ויסור כל ערלת הלב .וז״ש ומל
משיכת הנהר להסיר ולשטוף כל מונע ה׳ אלקיך את לבבך כר לאהבה את ה׳ אלקיך
הילוכו כנ״ל .וההפרש בין ב׳ משלים הללו בכל לבבך ובכל נפשך למען חייך פי׳ למען
היינו ההפרש בין חכמה שנק׳ מעיין לבינה חייך העצמי׳ שהוא חיי אלקות ממש בבחי׳
שנק׳ נהר כי ידוע שבלב יש חו״ב כמאמר יחידה כו׳ שלא יהיה בהסתר והעלם שאז
הלב רואה והלב שומע וראיה ושמיעה היינו יוסר ערלת הלב ממילא וזהו ומל ה׳ שלמעלה
בחו״ב ובינה לבא בהתפעלות הרצון במורגש מבחי׳ התשוב׳ שתלויה בבחירה שבלב
כתשובה שבלב כענין צעקת הלב הנ״ל נקרא וכמ״ש בסמוך ואתה תשוב ושמעת בקול ה׳
נהר שיוצא ממעיין דחכמה כ״ח מ״ה בחי׳ ועשית כל מצותיו כו׳ כי תשמע בקול ה׳ כו׳
ביטול לאין האלקי בעצם כנ״ל שהוא כי תשוב אל ה׳ אלקיך בכל לבבך ובכל
בתעלומת הלב שנק׳ העלם נקודת הרצון ויש נפשך עד כי המצוה הזאת כו׳ דמשמע מזה
חפירה בעומק הלב רק בעומק מעיין הנהר שאמ׳ ואתה תשוב ושמעת כי תשמע כר כי
שבבינה לבא בצעקת הלב מתוך עומקו כנ״ל תשוב כר דממילא תשמע ותשוב תשובה
ויש חפירה בעומק לעומק היינו במקור המעיין שבלב לילך בדרך הטוב ולסור מרע באמת
עצמו וכמו ומעיינות תהום רבה נבקעו כר בכל לבבך וכמ״ש השיבנו ה׳ אליך כענין
שזהו ממקור החכמה שבתעלומת הלב והיינו ומל ה׳ את לבבך כנ״ל אז ונשובה תשובה
מקור כל רצון בגלוי וזהו כמשל החפירה שבלב בבחירה בקיום אמיתי בלתי שינוי
במקור המעיינות שנובעים בבאר שנק׳ מעיין והפסק לעולם ג״כ משא״כ בחי׳ התעוררות
סתום אבל מעיין שבנהר נובע בגלוי כמ״ש תשובה לבד יכול לפסוק .וז״ש ומלתם את
במ״א ע״פ גן נעול מעיין חתום כר שזהו ערלת לבבכם שמילה זו יכול ליסתם ברצונות
הבכיה בעי״ת כנ״ל וד״ל )וזהו מ״ש לע״ל זרות שנתמלא הלב ואמנם ומל ה׳ כר הוא
ביום ההוא יצאו מ״ח מירושלים חציים אל בעומק לעומק שמזה תשוב אל ה׳ בכל לבבך
הים הקדמוני כר דמ״ח הללו נובעים מעמ״ת בהסרת הערלה הסתומה לעולם וכמ״ש
דתשובה אמיתית מעומק לעומק הנ״ל כמ״ש והסירותי לב האבן כר .וזהו בכל יו״כ לפי
ממעמקים קראתיך כו׳ ע״כ מגיעים למעלה שאומרים ממעמקים מעומק לעומק ע״כ
בעמ״ר דבחי׳ עומק לעומק העליון והוא הים קראתיך הד״ה להסיר כל פגם וחסרון דצלם
הקדמוני שלפני הצמצום ביו״ד דחכמה ורצון האלקים שנפגם ע״י העונות המבדילים ועושין
כר וכמ״ש מגיד מראשית כר ומקדם אשר מסך מחיצה כר ומתקן לפתוח כל סתום
כר וד״ל( .ובכ״ז יובן יותר ענין וטעם למה שנסתם ע״י החטא להחשיך האור כר וכמ״ש
שער התשובה 48
יגדל נא כח אד׳ כר שמשם נמשך סליחת שהתשובה למעלה מכל רמ״ח מ״ע עד
העון דוקא כידוע וד״ל וע״כ יובן מזה כחה של שביכולתה למלאות ולתקן כל חסרון ופגם
תשובה שהתשובה באה מעומק לעומק דלמטה שנעשה ע״י החטא דל״ת וביטול מ״ע כר
לעורר בעומק עצמות א״ם ממש ע״כ בלא וכמשל סם הרפואה כנ״ל .דהנה עד״מ הנ״ל
תשובה אין סליחת העון כר וזהו ג״כ הטעם בבאר ומעיין או נהר ומעיין הרי יתמלא כל
שהתשובה גדולה מכל המצות היינו למלאות חסרון והעדר ע״י החפירה בעומק לעומק כר
כל חסרון ופגם שנעשה במצות שהן הכלים כך יובן בענין רמ״ח כר אך יש להקדים לזה
מטעם הנ״ל וד״ל: משל אחר והכל א׳ והוא כמו שעושין חפירות
כ ו ז ה ו כי המצוה הזאת כר וקאי על מצות רבות זו תחת זו וכל אחת נתמלא מים דרך
התשובה דוקא שלמעלה מכל צינור ההולך מן המעיין או הנהר והצינור
המצות כנ״ל ועליה אמר אשר אנכי מצוך קבוע במדה ושיעור בשפת הנהר או המעיין
היום אנכי דוקא מפני שהוא מגיע בעמקות שיושפע בו כפי המדה שצריך למילוי כל
עצמות א״ם ב״ה לפי שהתשובה באה החפירות מן העליונה עד התחתונה .והנה
מעמק דעמק שלמטה וכנ״ל בפי׳ ממעמקים כאשר מחמת שנסתם ונתמעט הילוך השפע
כר )והיום דוקא ולא בעוה״ב דכתיב אלה מים דצינור בחפירות מעט מעט יחרבו ויבשו
לחיי עולם כר משא״כ המצות לחד מ״ד מה עושין קובעין הצינור במקום גובה המעיין
אינן בטילות לע״ל( וזהו מן המצר קראתי או הנהר ששם המים הולכים בתגבור׳ ביותר
בתשובה שלמטה בר״ה בשופר כר ענני וכחם רב וחזק בהילוכם דרך הצינור להסיר
במרחב י״ה בי״ג מדה״ר שנמשך ביו״ב כל סתימה ולמלאות כל חסרון שנחסר
שישוב ירחמנו ישוב מלמעלה מעומק בחפירות כר .והנמשל יובן בהיות ידוע שכל
עצמותו ממש שאין בח המצות מגיע שם המצות הם כלים מכלים שונים להכיל האור
וכמ״ש ויקרא ה׳ ה׳ כר לסלוח כל עון ופשע והשפע האלקי שהוא בחי׳ רצון העליון ששרשם
והיינו הטעם שבע״ת גדולים מצד״ג שע״י בכתר עליון שמקורו הוא בצינור א׳ שנמשך
תו״מ כנ״ל )ופי׳ במרחב י״ה שמשם נמשך מעצמות אא״ם והוא בחי׳ הקו שנמשך
בחי׳ מקיפים דסוכות שנמשכים מיו״ב שזהו בצמצום כפי המדה כר כידוע .וכאשר נמצא
ענין שמאלו תחת לראשי בר״ה לעורר תשובה חסרון אור בכלים של המצות שלמעלה היינו
שלמטה לעלות כל הנדחים וזהו תחת לראשי בחי׳ כלים דע״ס חב״ד וחג״ת כו׳ וכל
להגביה כר וימינו תחבקני בסוכות כר( .וזהו פרטיהם וכמ״ש בזהר עבד מאנא רברבא
ג״כ ענין דרשו ה׳ בהמצאו בתשובה שלמטה וקרא בה גרמיה חכים כר וכן א׳ אתקריאת
מעומק לעומק כנ״ל שאין דרישה אלא בלב בתקונא דא חסד כר אבל מצד עצמותו לאו
כמו בכל לבי דרשתיך וכמו אם תדרשנו ימצא מכל אינון מדות כלל כר וזהו כמשל הנהר
לך אך בר״ה ועי״ת בהמצאו שימצא אז שנמשך ממנו אפס קצהו בחפירות דרך צינור
לכל דורשיו ומבקשיו יותר משאר עתים מצומצם כנ״ל ולמלאות החסרון ופגם שבכל
והיינו מה שנתעורר אה״ר האלקית המסותרת כלים דע״ם ע״י העונות )כמו עבירה דל״ת
העצמי׳ בלב כל כר כנ״ל בענין כל שאינו מכבה מצוה הרי מכבה אור המצוה שנחסר
בוכה כר וקראוהו בהיותו קרוב היינו ביו״ב ונתרוקן מכלי שלה כמו בהעדר הצדקה יבוטל
דכתיב לפני ה׳ ממש תטהרו )כדוגמא אור כלי חסד דאצי׳ כר( אך בהגלות נגלות
דלע״ל שנא׳ ונחיה לפניו ממש( והוא קראוהו האור והשפע מבחי׳ עצמות אא״ס שבעמ״ר
בהיותו קרוב אלינו כקירוב המאור לגבי ממש שלמעלה מצמצום דקו״ח כר ואז ימולא
הניצוץ וזהו וימינו תחבקני )שהן מקיפים כל חסרון שבאו״כ שנעשה ע״י העונות כר
דסכך דסוכה צלא דמהימנותא ה׳ צלך כר( וז״ש אנכי אנכי מוחה אנכי בעצמי כר והיינו
וזהו כללות ענין ב׳ מיני תשובה דתש״ת מצד תגבורת כח עצמות דא״ס שלמעלה מן
ותש״ע תש״ת דדרשו ה׳ הוא בר״ה עד יו״כ שרש ומקור ההשתלשלות כר וכמ״ש ועתה
כה שער התשובה 49
עה״ח שלמעלה מעה״ד טו״ר שזהו בכל לבבך וביו״ב תש״ע מלמעלה למטה והיינו בהיותו
שגם הגוף שוה בזה ממש עם הנשמה והיינו קרוב ממש כר וד״ל .ובכ״ז יובן המשך
למען חייך ממש בבחי׳ עצמיות .והאות לזה דברי הפ׳ הזאת בסדר הפסוקים דלפני פסוק
היינו מ״ש בסמוך לזה ונתן ה׳ אלהיך את זה כי המצוה הזאת כו׳ כי הנה ראשית פתח
כל האלות האלה על אויביך ועל שונאיך אשר דבריו מתחיל לפרש ולהודיע רק מה שעתיד
רדפוך שהן הקליפות שנעשים מקטרגים לפעול להיות בדרך כללות שמזה יובן דפסוק זה כי
כל רע ודין קשה כמ״ש תיסרך רעתך כידוע המצוה כר כוונתו על התשובה דוקא .דהנה
דעולה ומסטין כר ונעשה רצועה לאלקאה בראשית דברי הפ׳ אמר והיה כי יבאו
למטה ונק׳ אויביך אשר רדפוך ממש בגשמיות עליך כל הדברים האלה הברב׳ והקלל׳ אשר
ויהפוך עליו האלות האלה כר )וכמ״ש במ״א נתתי לפניך שזהו כמו שאמ׳ בפ׳ ראה את
בפסוק ולא אבה ה׳ לשמוע כר ויהפוך הקללה הברכה אשר תשמעו כר שע״י קיום תו״מ
לברכה שהן זדונות נעשים זכיות דהקללה באה יבואו וגם הקללה בהעדר מעשה הטוב ג״כ
מן הרע וכאשר נהפך הרע לטוב נהפך הקללה יבואו ויהיו בגלות אך והשבות אל לבבך
לברכה כי אהבך ה׳ אלהיך אה״ר עצמיות כר בכל הגוים אשר הדיחך כר ושבת עד ה׳
וזהו עכשיו בכל ר״ה ויו״כ שלא יאבה לשמוע כר בתשובה שבלב וגם ושמעת בקולו ככל
לכל מקטרגים ומסטינים וירבה לסלוח להפוך אשר אנכי מצוך כר בכל לבבך כר אז ושב
הדין לרחמים .אמנם לע״ל יהיה יותר מזה והוא ה׳ כר וקבצך מכל העמים כר אם יהי׳ נדחך
לבד שיהופך הקללה לברכה לכנ״י יהיה בקצה כר עד והביאך ה׳ כר אל הארץ כר
הקללה על שונאיך להאבידו לגמרי לפי והטיבך והרבך מאבותיך שזה ודאי מדבר
אה״ר הרע בעצם )שלפ״ע שיבוער בקיבוץ גליות לימהמ״ש דגלות בבל הי׳ רק
העצמי׳ כך יהיה השנאה עצמי׳ לביעור ע׳ שנה ובבית ראשון לא היה תשוב׳ ומע״ט
הרע מכל וכל כר( וכמאמר שישחט ליצה״ר לשלימותו כמו שא׳ כאן שהרי נחרב בעון
כר וכמשל העלוקה שמושכת פסולת הדם ע״ז וג״ע וש״ד וכידוע בכתובים אלא ודאי
ומתה כמ״ש תמותת רשע רעה כר( מדבר לע״ל שז״ש וקבצך מכל העמים אשר
)ולא יקשה אם יבוער הרע לגמרי לע״ל איך הפיצך והיטבך הטבה זאת יותר גם מימי
יתכן ענין התו״מ בםו״מ דל״ת כר הרי אמר משה ודוד ושלמה כר .וראיה לזה ממ״ש עוד
בר״מ דאילנא דטו״ר יתעבר מעלמא ולית ומל ה׳ כר לבבך כר לאהבה את ה׳ כר
תמן פסול טמא כר אבל העבודה יהיה בדרך שזהו ע״י הסרת רוח הטומאה לגמרי מכל
הקדושה האלהית כעבודה דאדה״ר בג״ע וכל וכמ״ש ואת רוח הטומאה אעביר לגמרי
חטאו בעה״ד כר ועכ״ז הכל קודם וכמו והסרותי לב האבן כר ואת רוחי אתן
בגשמיות רק שלא יהיה רע בעולם כלל בקרבכם כר וכמו יראת ה׳ על פניכם
וכמאמר אין בין כר וכמ״ש במ״א( .וזהו לבלתי תחטאו וכה״ג ואין זה אלא ביהמ״ש
שאמר ואתה תשוב ושמעת בקול ה׳ דוקא שיהי׳ בחי׳ גלוי אור אלקי ממש בתוך
כר פי׳ מצותיו כל ועשית את לב כל א׳ כמו בבחי׳ טבעיות להיות בבחי׳
אחר שמל ה׳ לבבך ונתן האלות על אויביך כר פחד אלקי׳ תמידי בראי׳ חושיות כר וד״ל.
אז ממילא אתה תשוב ושמעת כו׳ בלי שינוי וכמו ובאו במערות כר מפני פחד ה׳ כר וכך
כלל וכלל כנ״ל וכמ״ש והותירך כר כי אנו או׳ ובכן תן פחדך כר וייראוך כר )כמו
ישוב ה׳ לשוש עליך לטוב כאשר שש על שהיה קודם חטא אדה״ר בעה״ד שגם גופו
אבותיך שהן האבות ממש ששמרו לדרך ה׳ לא היה בו רע כלל וכלל וכידוע מאמ׳ דעקבו
)וז״ש ישכיל עבדי ירום מסט׳ דאברהם של אדה״ר מכהה גלגל כר שהיה בחומר גופו
ונשא כר( וכן מ״ש עוד כי תשמע בקול ה׳ פחד וביטול לאלקות יותר מביטול והשתחוואה
כר לשמור מצותיו כר הכתובה כר היינו כי דגלגל חמה כר )וכך יהיה משיח ממש דמורח
תשמע ממילא כי תשוב אל ה׳ בכל לבבך ודאין כו׳( וזהו שימול ה׳ לבבך להיות בבחי׳
שער התשובה 50
תחה״מ בלבד וכמ״ש ורבים מישיני אדמת עפר ממילא ולא מצד עצמך כי מל ה׳ כר וד״ל.
יקיצו אלה לחיי עולם כר וכמ״ש אפם בלתך ולפ״ז סוף דברי הם׳ לא כהתחלתו שבהחלת
כר( .ובכ״ז יובן שמ״ש כי המצוה הזאת כר דבריו אומר והשבות אל לבבך בכל הגרים
קאי על מצות התשובה ואמר בה ב׳ בחי׳ כר ושבת עד ה׳ כר דתשובה זו דוקא מכה
א׳ מצוה דתשובה שבלב מעצמו ובחירתו עצמם באה ששבו אל לבם בהיותם בגלות
מאחר שנק׳ בשם מצוה ל׳ ציווי והב׳ שלימות כר ומ״ש בסוף הם׳ ואתה תשוב ושמעת כר
תשובה זו שהיא באה מלמעלה למטה והוא וכן כי תשמע כי תשוב כר אינו בא רק מכה
אנכיבעצמיוכנ״ל מ״ש אנכי מצוך כר עליון שיאיר אור ה׳ עליהם כנ״ל .אך העניו הוא
בפי׳ ממעמקים כר וזהו שמסיים כי קרוב אליך דשניהם אמת והא בהא תליא ע״כ חברם
הדבר כר כמו שאמר בהיותו קרוב ביו״ב יחד דהיינו שאם בהיותם בארץ אויביהם
ולע״ל שזהו כמו שאמר בסוף הפ׳ כי תשוב בגלות קשה ימים רבים ישובו אל לבם לשוב
אל ה׳ ממילא משום דמל ה׳ כו׳ שנק׳ תש״ע אל ה׳ בתשובה שבלב לעומקו כנ״ל אז יהיה
בכלל כנ״ל וד״ל: קיבוץ גליות ושב ה׳ את שבותך כר ויגאלו
הנה א״כ יש להבין מ״ש כי אך כא גאולה שלימה וכמארז״ל אם ישראל עושין
המצוה הזאת לא נפלאת היא ממך תשובה נגאלין וא״ל אין נגאלין ואז ומל ה׳
כר דודאי תשובה זו שמלמעל׳ למטה נפלאת את לבבך כר עד שתשוב ותשמע ממילא כמ״ש
ורחוקה היא מאד כי הרי אינה באה מלמעלה בסוף כי תשוב אל ה׳ כר משום דהא בהא
למטה לפ״ע המקבלים כללוכלל רק מצד תליא דעמ״ר לפי ערך עמ״ת כנ״ל בפי׳
עצמו כר ואיך אמר כי קרוב אליך הדבר כר ממעמקים כר )לפי ב׳ הפי׳ הנ״ל דהכל עולה
דמשמע פשוטו אליך מצד עצמך דוקא קרוב לענין א׳( וממש לפי ערך התשובה בגלות
והיינו בפיך הדבר הזה דתשובה שבלב מלמטה כך יהיה ערך התשובה שמלמעלה
ובלבבך לעשותו .ואם אין זה בא מכה עצמו למטה שתשוב ותשמע ממילא כר שהרי גם
כלל איך א׳ בפיך ובלבבך לעשותו כר אלא בתשובה שבלב מעצמו בגלותא אמר ושבת
צריך לומר להיפך דקרוב אליך הדבר מדבר עד ה׳ כר ושמעת כר בכל לבבך ובכל נפשך
רק בתשובה שבלב מצד עצמו ובחירתו דוקא כמ״ש בסוף כי תשוב בכל לבבך כר
שקרוב אליך לעשותו שאם על תשובה משום דהיינו הך דמעמק לעמק של תשובה
דאנכי מצוך קאי איך קרוב אליך וא״כ פ׳ שלמטה ישוב ה׳ לשוש עליך כו׳ עד
זו לאו רישי׳ כסיפי׳ .וגם במ״ש כי המצוה ממילא כענין בחי׳ ותשוב שתשמע
הזאת לשון מצוה משמע בתשובה שמצד תש״ע דיום הכפורים דלפני ה׳ תטהרו
עצמו וע״ז איך א׳ אשר אנכי שאינו מצד ונמצא מובן מפ׳ זאת כר וד״ל.
עצמו כר וד״ל .אך כ״ז יובן בהקדים בשרש שמדבר דרך כללות כר אלפי שני כר דכל
הפרש ויתרון מעלת מצות התשובה על שאר משך הגלות זמן תש״ת מלמטה וכמ״ש ושבת
המצות אם מפני שהיא כוללת כולן שהשב עד ה׳ כר .ובזמן הגאולה יהיה בחי׳ תש״ע
בתשובה ממילא נכלל בזה הילוך דרכי הטוב כר והיינו דרך פרט ג״כ בכל שנה בר״ה
בכל מעשה טוב דמ״ע וסו״מ דל״ת כו׳ הרי ויוה״כ דתש״ת שבלב להתעורר בתשובה
מצות ת״ת ג״כ כנגד כל המצות כידוע ואע״פ מעומק לעומק היינו בר״ה עד יוה״כ וביו״כ
כן גזרו אומר שלא המדרש עיקר אלא המעשה הוא בחי׳ תש״ע שמלמעלה למטה כנ״ל.
)וגם מה שנמנו וגמרו דתלמוד גדול אינו אלא וזהו שיו״כ נק׳ שבת שבתון וקדוש ה׳
מפני שמביא למעשה( וכמ״ש סוף דבר כר מכובד שאין בו אכילה כר כדוגמא דלע״ל
ואת מצותיו שמור בפו״מ כר ולא הזכיר ממש .וכנ״ל בפי׳ דרשו ה׳ כר שבהיותו
תשובה קודם רק בדברי חכמים אמרו תכלית קרוב הוא ביו״כ היינו כמו לע״ל שהוא קרוב
חכמה תשובה ומע״ט וכן אמרו יפה שעה ממש וכמ״ש ואמר ביום ההוא הנה אלקינו
אחת בתשובה ומע״ט בעוה״ז כר .אך הנה זה לנוכח כר )ואין בין עוה״ב לימהמ״ש רק
כו שער התשובה 51
ולכאורה יפלא מאין יבא חומר גופני שמלא באמת עיקר כלל ההפרש הוא שהמצות הן
תאוות רעות להתפעלות אלקית באמת להוסיף היות ואור אלקי לנשמה האלקית
ובתמים בלב שלם אלא צריך לומר שיש כח כמ״ש אלה המצות אשר יעשה האדם שבצלם
אלקי גם בנפש הטבעית שמעורב טו״ר לבא אלקים וחי בהם אבל התשובה לנפש
להתעוררות ביטול והתפעלות לאלקות ממש החוטאת היא לגוף החומרי שיטהר מטומאתו
וכמ״ש בכל לבבך בשני יצריך הרי גם היצר שטמא לנפש ופגם בה פגם עד שקליפה
הרע שבחלל השמאלי יקיים ואהבת את ה׳ הקשה שולט בכולה בו׳ כידוע .ומצד זה יש
ממש באהבה אלקית דיצ״ט שבחלל הימיני. יתרון מעלה לתשובה על המצות )כי המצות
וזהו כל עיקר תכלית העבודה האלקית כידוע שרשן בבחינת שם מ״ה דאדם דתיקון
דהנשמה עצמה א״צ תיקון ולא ירדה רק והתשובה בבחינת ב״ן דתהו שלפני התיקון
לתקן הגוף כר .אך אם היה סיבת ההתפעלות כו׳( .ויובן זה ע״פ הקדמה בתחלה להבין
בלב בשר באה מכח ואור הנשמה שבחלל במ״ש אדם ובהמה תושיע כו׳ שהן הנשמה
ימיני ה״ז כמו אדם שמקריב מן הבהמה והגוף )מ״ה וב״ן( וכמו שמוכרח שיש מעלה
כקרבן גשמי כנ״ל שע״ז שייך לומר שהנשמה בשרש הבהמה מן שרש האדם מאחר שהנפש
ירדה לתקן ולברר הגוף .אבל באמת אנו החוטאת יתכפר לה ע״י הקרבן של הבהמה
רואים התפעלות לאלקות דוקא רק מצד דוקא כך מוכרח שיש מעלה בתשובה מן
התעוררות כח הנה״ט עצמה שנכנע מעצמו החטא להאיר אור הנשמה יותר מכל המצות
ונתבטל גסותו מאד עד שנופל לבו החומרי שהן בבחינת אדם .כי הנה מבואר למעלה
דתאותו הגשמי ומתעורר לשוב אל ה׳ באמת בענין כללות המצות שהן בד׳ אותיות דהוי׳
)בל״א ער ווערט זייער צו בראכין בגופו די הארץ דאדם כמו ת״ת ביו״ד כו׳ עד ה״א אחרונה
גשמי פאלט אראם און פוילט זייער טיף אין אמת( ואם פגם בכולן יש רפואה ותקוה ע״י התשובה
וכן התפעלות התלהבות תשוקה לאלקות א״כ זה ממש כקרבן הבהמה שמכפר על
בתפלה בלב בשר בכל לבו באמת )מיט גרוש נפש אדם כמ״ש אדם כי יקריב מן הבהמה
צמאון זייער טיף כר( וכמ״ש לבי ובשרי ירננו כר .ויש להבין הטעם לכל זה למה הבהמה
אל אל חי ממש כרינון התפעלות אלקות דנר תכפר על האדם כר .אך הנה זה ידוע דאדם
ה׳ נשמת אדם כר) .רק שהתפעלות טבעית נברא באחרונה כמאמר אפי׳ יתוש קדמך
החומרי שבלא דעת כלל יפול מזה במעט וכתיב אחור וקדם צרתני אחור למע״ב וקדם
רגע לגמרי ויכול תכף להחליף בלבו להתפעל דנשמ׳ אדם עלה במ״ת וגופו נברא אחרון
בהתפעלות זרה לתאוה רעה רק שיוכל וירידה זו צורך עלי׳ לעלות הנשמה יותר
לדחותה ויחזור לבא להתפעלות תשוקת הלב משהיתה במ״ת והוא ע״י תשובה ומע״ט כר
לאלקות ונראה כתרתי דסתרי תמיד עד שיראה והתשובה עולה על הכל כנ״ל .ויובן זה במה
בנפשו כשקר וטעות שמטעה עצמו מאד .ויש שאנו רואים בעבודת ה׳ שיש ב׳ מדריגות
להיפך שמחזיק עצמו לאמתית בהתפעלות עובדי ה׳ בנשמתם ועובדי ה׳ בגופם וכמ״ש
הלב בתפלה גם בלא דעת כלל מפני שאין דוד ואני בהמות הייתי עמך פי׳ בהמות שתים
רואה חוב לעצמו בהסיר לבבו להתפעלות ב׳ מיני בהמה א׳ שלמטה מן הדעת והב׳
זרה כר אבל התפעלות אלקות שמצד כח שלמעלה מן הדעת .וההפרש גדול ביניהם
אלקי שבנשמה המאיר בלב בשר ג״כ כידוע שלמטה מן הדעת למטה מן האדם .ובהמה
ע״י התפעלות השגה אלקית שנכנס בלב בשר שלמעלה מן הדעת למעלה מבחי׳ אדם שאין
ונקלט בו היטב כר הוא המתקיים זמן רב מדריגות אדם מגיע לשם ונק׳ בהמה רבה כר
והיינו ג״כ כשיקשר במוחו ולבו בלכתו בעניני ועכ״ז א׳ הם שזה שלמעלה מן הדעת בא מזה
העולם לא יפול במ״ז כי יראת אלקים שמאיר שלמטה מן הדעת .ויובן זה בעובדי ה׳ בגופם
בנשמתו תקוע בלבו החומרי לבלתי נטות שההתפעלות הוא רק בלב בשר החומרי לבד
ימין ושמאל ע״פ הסכם חזק שבמוחו משא״כ בלא דעת והתבוננות שכל והשגה כלל וכלל
שער התשובה 52
התפעלות גם שמנגד מאד לשכל כר באין בלתי הסכם שע״י הדעת והכרה יחליף ויומשך
מעצור לו מן השכל וגם לא מן הרצון כי לא כבהמה בתאוה ג״כ בלא דעת כר( אלא ודאי
יש בחיר׳ בשינוי רצון בדבר שהוא בעצמיו׳ צריך לומר דיש בחי׳ טוב האלקי גם ברוח
ממש וז״ש בהמות בהמה רבה שלפני אדם הבהמה שבאדם שעולה לה׳ בהתפעלות רשפי
דנר״נ כר וד״ל( .ומצד זה יש יתרון מעלה אש הטבעי׳ זו ובתשובה שלימה כנ״ל והיינו
בהתפעלות טבעיות המדות בלב בשר לאלקות מפני ששרש נה״ב מבחי׳ פני שור שבמרכבה
בלא דעת כלל כנ״ל שלא יחליף וישונה לעולם כו׳ שדוגמא כזו ודאי בפני שור כו׳ ההתפעלות
כאשר בא לשרשו למעלה מהדעת הרבה לאלקות בבחי׳ בהמה למעלה שכולו טוב בלתי
יותר מהתפעלות הנשמה דאדם שמקריב מן חילוף ושינוי כלל כפני ארי׳ שישאג תמיד כר
הבהמה כנ״ל מאחר שהוא למעלה מבחי׳ באופן שיותר נעלה במדריגה מבחי׳ התפעלות
אדם הרי הוא למעלה מן הבחירה דאדם דאדם .כך ימצא ברוח הבהמה שיתפעל בתשובה
נקרא בעל בחירה ויכול לשנות מטוב לרע שלימה או ברשפי אש ממש כאש העליון רק
הגם שנשאר הסכם חזק בדעתו כנ״ל אבל שמעורב טו״ר שהרי יתפעל גם לרע מאחר
בעצמיות וטבעיות אין שינוי להיותו למעלה שעיקרו הוא חום הטבעי החומרי שבוער ברע
מהבחירה כמו שאין שינוי לאהוב דבר שישנא כר רק שיכול לפרקים לעלות למעלה.
המזיק לנפשו כי תכלית שנאה ישנאהו כידוע. וזהו ממש כקרבן הבהמה גשמי׳ שנשרף
ובזה יובן ג״כ טעם ענין הקרבן דבהמה באש ועולה למעלה לריח ניחוח כר כך
שמכפרת על נפש אדם החוטאת כנ״ל כי הגם כתיב וזרעתי את ב״י זרע אדם הן הנשמות
שזה אמת דאדם )גי׳ מ״ה( מקריב לבהמה וזרע בהמה שהן נה״ט שבחי׳ הטוב שבהם
)גי׳ ב״ן( ובלתי אדם אין העלאה לבהמה אבל עולה למעלה לאלקות בבחי׳ ביטול אמיתי
אחר שתעלה הבהמה שהוא כמו התפעלות כאהבה דכל לבבך כנ״ל .וזהו שתפלה במקום
הלב למטה מן הדעת שעולה למעלה מהדעת קרבן ממש כידוע שמקטיר חלב ודם דנה״ב
ה״ז למעלה מבחי׳ אדם שהוא הדעת והבחירה לה׳ ממש .והעיקר ע״י התשובה בלב נשבר
כנ״ל ויכול לכפר כל עון ופגם שנפגם בנר״נ שנקר׳ זבחי אלקים זבחי רצון שהוא רוח
דאדם כמו להעלות ניצוץ אדם שנפגם במחשב׳ נשברה כר ודוקא מצד שהוא למטה מן
בהרהור המוח והרהור הלב שמקריב עולה הדעת כבהמה ממש וז״ש דוד ואני בהמות
ונתכפר לו כידוע הרי הפגם דנשמה במחשבה הייתי עמך בהתפעלות לבי ובשרי ממש
שבמוח ורוח בלב ונפש שבדם מהרהור זה בעולת בהמה על המזבח ובזה יש יתרון מעלה
נתקן לגמרי ועולה הניצוץ למעלה בדביקות מן הנשמה דאדם לפי ששרשה בלמעלה מן
הקדושה האלקית בלי מום ופגם כלל וכה״ג הדעת דאדם שנקרא בהמה רבה כנ״ל .והענין
גם בנפש החוטאת בפו״מ מביא קרבן ונסלח הוא כמו שאנו רואים שהתפעלות המדות
ונרצה לו לכפר עליו ויקובל לרצון כאילו לא דבהמה תקיפים וחזקים הרבה ממדות דאדם
הי׳ בו חטא מעולם .והיינו מטעם דשרש )ששרשן ממדות דתהו בחי׳ הכתרים כר( כי
בהמה זו למעלה בשרשה מבחי׳ אדם )כמו מדות אהוי״ר דאדם שנמשכין מן השכל
בחי׳ התהו שלמעל׳ מבחי׳ התיקון לאחר מתחלשין מיד בהתפעלותם מן המנגד לשכל
הבירור כידוע דבחי׳ ב״ן לאחר הבירור המולידם וגם בעצם המה מצומצמים מאד אבל
למעלה משם מ״ה המברר כי עולה בס״ג דתהו אוי״ר שבעצם הנה״ט )שנקרא נטאור טבעי(
כו׳( .וע״כ הקרבן דבהמה נעשה לריח ניחוח שלמעלה מן הדעת ושכל חזקים מאד לא
להוי׳ דהיינו אדם דאצי׳ להוסיף בו אור כמו יוחלש כחם לעולם ומגיעי׳ בבחי׳ עצמיות
הלחם דצומח ובשר דחי מוסיפים אור וחיות ממש שלמעלה משרש מהות אדם דנר״נ כר
בנפש דאדם וזהו קרבני לחמי כידוע .וכך ממש וכנראה בחוש שהתפעלות שמן השכל גם
יובן בענין התשובה בנפש החוטאת שהחטא הוא יבא לכלל התפעלות בהמה בלב הטבעי
פגם בנפשו ורוחו כו׳ יטהר ויתוקן ע״י שלמעלה מכח השכל לאהוב בהתגברות
כז שער התשובה 53
אין אדם עובר עבירה אא״כ נכנס בו רוח התשובה דוקא כי התשובה היא בלב הטבעי
שטות כבהמה ממש אין הכוונה כבהמה טהורה שנשבר רוח הגסה דבהמה וכידוע בענין
שכשרה לקרבן ע״ג המזבח אלא כבהמה תשובה תשוב ה״א בחי׳ ב״ן ששרשה בבחינ׳
טמאה כחמור וכה״ג שהרי החטא ועון הם בהמה רבה שלמעלה מבחי׳ אדם דנר״נ ע״כ
בחי׳ רע גמור דגקה״ט לגמרי שאין מזה עלייה כל פגם דנר״נ בד׳ אותיות דיו״ד ה״א כו׳
כלל למעלה כדברים האסורים לגמרי וכבהמות לתקן הכל ע״י התשובה כנ״ל .ובזה יתרון
טמאות שאין עולין לקרבן כידוע שאין כשר מעלת התשובה על כל המצות שהן רק להוסיף
לקרבן רק הבהמה ועוף הטהור שמותר באכילה אור בנר״נ דאדם ע״י העבודה דאדם עצמו
לאדם דהיינו שהוא מבחי׳ נוגה שאינה רע שנק׳ עובדי ה׳ בנשמתם באהוי״ר שע״פ
גמור רק מעורב טו״ר כר וא״כ הרי שכל והשגה כידוע אבל תשובה היא כעובדי
הקרבנות כמו כל המצות שאינן באין רק מן ה׳ בגופם שהרי הרוח דבהמה עצמה נשבר
הכשר וטהור ולא מן הפסול וטמא ולא מן בלא דעת אך שרשו מלמעלה מן הדעת
הגזול כמו לולב הגזול פסול וכה״ג וכידוע. דאדם כנ״ל וד״ל:
אבל כל עיקר ענין התשובה אינו אלא שבא כב ו ב כ ״ ז יתורץ הקושיא דלעיל על מ״ש
מן הטמא ופסול שמתהפך מטומאה לטהרה כי קרוב אליך הדבר מאד כו׳ אם
והיינו שמתהפך מרע גמור דטומאת החטא בתש״ע מדבר איך קרוב אליך מצד עצמך אלא
ועון הטמא בעצם להיות טהור כמו מי יתן בתש״ת שמצד עצמו מדבר ומשום דתש״ת
טהור מטמא כר שזהו היפוך הרע גמור היא מצד עצמו דוקא שנתעורר לבו החומרי
דגקה״ט לטוב ה״ז למעלה מענין הקרבנות הטבעי ונופל מגסותו ונשבר מאד כנ״ל בענין
וכל המצות שאינן רק בירורים דנוגה דהיתר זבחי אלקים רוח נשברה כר כנ״ל לפי ששרשו
שעולה למעלה כנ״ל .והיינו ענין ההפרש בין מגיע למעלה מהדעת דבחי׳ אדם כנ״ל .וזהו
הבירור והבדלה בין טוב לרע שאדרבה הגורם בחי׳ תש״ע שאמר ע״ז אשר אנכי כנ״ל
הבדלה זו להרחיק כל תערובות רע לבלתי משום דהא בהא תליא דוקא להיות עי״ז נמשך
יעלה עם הטוב כמו כל מום בקרבן לא ירצה י״ג מדה״ר דמקיפים עליונים לסלוח כל עון
כר וכך באכילת אדם בשר בהמה בלא מליחה ופגם שבנר״נ דאדם כמ״ש אנכי אנכי מוחה
מן הדם כר .וכה״ג כל יסוד התורה רק פשעיך אנכי דוקא והוא בא ע״י תשו״ת
להבדיל בין דם לדם ובין טמא לטהור כר. דוקא מטעם הנ״ל וד״ל .אך עדיין אין ענין זה
אבל ענין התשובה נהפוך הוא שכל עיקר הוא דתשובה מתיישב דאם העיקר
ענינה היינו להפוך גם הרע וטמא לטוב וטמא מטעם דנדמה לקרבן בהמה שמכפר על
טהור יקרא היפך ההבדלה בין טו״ר כידוע. נפש החוטאת כנ״ל באריכות א״כ נפש
ולפ״ז לא יובן ענין מצות התשובה איך היא החוטאת בקרבן תתכפר ולמה צריך לתשובה
גדולה מכל המצות שמבדילים בין טו״ר אחר ביו״כ עד שאין סליחת העון בלא
שהתשובה היפך זה ממש שמהפך הרע לטוב תשובה ובאמת אין ענין התשובה בבחי׳
ג״כ שיעלה גם הרע למעלה והתורה היא העלאה בקרבן לבד שהרי לא גזרו אומר רק
להרחיק מהרע כמ״ש סור מרע מואס ברע ואיך שהתפלה במקום קרבן ולא אמרו שהתשובה
יהי׳ מצות ה׳ בתשובה שיקובל לרצון נפש במקום קרבן לפי שהתפלה והתשובה ב׳
החוטאת שהוא בחי׳ רע וטמא כר .ולא עוד ענינים הן .והענין הוא כידוע דמה שהתפלה
אלא שמצות התשובה גדולה מכל המצות במקום קרבן היינו מצד הקרבת חום דם
וראיה לזה מפסוק זה שאומר כי המצוה הזאת וחלב נפש הטבעית הבהמית שבחלל
כר וסמוך ליה ראה נתתי לפניך כר ובחרת השמאלי בהתלהבות הלב באש של
בחיים שהוא בחי׳ ההבדלה בין טו״ר שע״ז מעלה כר להיות לב אחד כר .ואמנם
הוסדו כל המצות .אך המצוה הזאת דתשובה התשובה בנפש החוטאת אע״פ שבא החטא
אע״פ שהיא היפוך ההבדלה גדולה מכולם מחום אש זרה שבוער בחלל השמאלי כמאמר
שער התשובה 54
החשך ע״י האור המאיר כר שזהו ענין ב׳ וקרוב אליך יותר לפי שמהפך הרע לטוב כר.
מיני אור בתורה עצמה א׳ אור המאיר שנקרא וצ״ל דאדרבא דהיא הנותנת דוקא שהיא למעלה
אור החכמה שבא לברר בירורים דנוגה מכל המצות וגם למעלה ממצות הקרבן דבהמה
להבדיל בין טו״ר כנ״ל דבחכמה שבתורה שמכפר על נפש החוטאת ג״ב וראיה מיו״ב
אתברירו דוקא וכמ״ש להבדיל בין טמא כר כנ״ל וד״ל .ולהבין שרש הענין הנה יובן
ונקרא תורה הוראה שמורה דרך כמו אור ממה שאנו רואים עוד ענין א׳ שהוא דבר
הנר שמאיר כר וז״ש כי נר מצוה ותורה אור פלא מאד והוא ענין היסורים שבאין על האדם
אחר נר מצוה דוקא להורות לנר מצוה באופן שממרקין עונותיו כר .ואמר בזהר דגופא דלא
דרכי החיים והטוב דמ״ע ולסור מרע דל״ת סליק ביה נהורא דנשמתא מבטשין ליה וסליק
בכל פרטיהם .אבל מדריגה הב׳ הוא מ״ש ביה כר והביטוש הוא לגוף החומרי ע״י
ודרך חיים תוכחת מוסר הוא התשובה יסורים רעים בגשמיות וזה יפלא איך ע״י
שלמעלה מזו כי לפעמים נקרא התורה מוסר יסורים גשמיים לגוף יועיל תוספת הבהקת אור
כמ״ש שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת וחיות לנשמה האלקית דאם הנפש היא החוטאת
אמך בחי׳ המוסר דתורה היינו כמו שהוא לאלקי׳ וצריך להיות התיקון שתתייסר הנפש
טרם שנקרא אור לברר בין טו״ר והוא התורה ביסורים רוחניי׳ המועילים לה כיסורי הגיהנם
שקדמה לעולם שנק׳ מוסר אביך דוקא ונקרא שמטהרת פגמי כתמי הנפש כידוע ובאמת אין
תוכחת מוסר השכל כר משא״כ כשבאה יחוס וערך לגשם הגוף החומרי לגבי רוחניות
לעולם נקרא תורת אמך .והענין הוא דישראל אור הנשמה עד שיהיה תיקון לנשמה האלקית
עלה במח׳ דאב נקרא אביך שם התורה נקרא ע״י ביטושים גשמיים דגוף כר אלא צ״ל שיש
מאור וכשבאה לנשמות שנולדו מיחוד זו״נ ביסורי הגוף יתרון תיקון שלא יוכל להיות
נק׳ תורת אמך כר וד״ל .וההפרש ביניהם כמוהו ביסורים רוחניים דנשמה כר וראיה מה
הוא שכאשר נקרא מוסר אביך היינו לאהפכא שאנו מוצאים שיפורים בעוה״ז לגוף בבני חיי
חשוכא לנהורא ומרירו למיתקא שנעשה ע״י ומזוני בדוחק וצרות רבות פוטרים כל יסורי
התשובה ע״י יסורים וביטושים כנ״ל שזהו גיהנם )ואאע״ה ביקש זאת שיפטרו בנ״י
כיתרון אור מן החשך שהחשך עצמו נעשה מגיהנם ע״י יסורי שיעבוד הגליות כידוע
אור שהוא עצם המאור כנ״ל .ויובן מזה מענין בענין מי נח שהוא לטהר הארץ מטומאתה
ביטוש הגוף שעי״ז סליק בעילוי אור לנשמה ע״י יסורים דדוחק הגלות ושעבוד בפרנסה וצוק
דנר״נ יותר מכל המצות דתורה שמבדיל בין העתים כר( אך הענין הוא עפ״י הנ״ל בשרש
טו״ר במ״ע ול״ת כר כי הימורים אינן באים ענין התשובה שבאה מעומק רע לעומק טוב
רק מן הרע ממש וכמ״ש תיסרך רעתך כי רע יש בה יתרון אור מע״י ההבדלה בין טו״ר
ומר המות דטומאת החטא תייסרנו בפו״מ כר כמ״ש כיתרון אור מן החשך דוקא דהנה
ואמנם אחר קבלת היסורים רעים כמות ממש ידוע שיש ב׳ מיני אור א׳ אור שבא אחר
יהפך הרע עצמו הזה לחיים טובים ביותר הצמצום וההעלם כמ״ש יהי אור ויהי אור
מחיים הראשונים כידוע בענין טוב זה מלאך והב׳ אור שבא מן ההעלם והחשך עצמו שהוא
חיים מאד זה מ״ה שהוא כאשר נהפך המות אור רב בעצם עד״מ חכם גדול שהוא מאיר
דרע גמור לחיים נק׳ טוב מאד והיינו שנהפך עיני חכמים נקרא אור החכמה להאיר בצמצום
חשך לאור ומרירו למיתקא כו׳ .והוא ענין כל עצמות מהות חכמתו רק כפי הנצרך
היפך הקללה דרע לברכה ומארור דקליפה למקבלים ממנו להאירם בשאלות ומבוכות
לברוך שזה נקרא סם חיים שגדול הרבה מגופו כר שאין זה ערך לגבי עצם מהות חכמתו
של חיים כר כמו הסם חיים שיחי' שרש חיי שנקרא מאור אך שהוא בהעלם בלתי יוכל
הנפש להחיות המת כר .והיינו יתרון מעלת לבא לגלוי אור להאיר למקבלים ונקרא חשך
הביטושים לגוף שעי״ז יאיר אור מן החשך לגביהם כר .כך יובן ענין יתרון אור מן
כח שער התשובה 55
יך בגלות בכל יסורים וחלאים רעים כמות שקדם הרבה לאור חיות הנשמה בשרשה
ע״י הקטרוגים הרעים משונאים קשים שנעשין כר .זה אינו אלא ע״י התשובה שנפש
מן הרע גמור וירפאנו מיד ע״י תשובה שמביאה החוטאת תמות עפ״י תורה שבא להבדיל בין
רפואה כר וממילא יבורך הכל לטובה כי אין טו״ר )וכמארז״ל שאלו לחכמה נפש החוטאת
שטן ופגע רע לקטרג כי הקללה עצמה יהפך כר והתורה אמרה תביא קרבן והקב״ה
לברכה וזהו ברך עלינו וכר וכמו לע״ל ועמדו אמר תתייסר כר( וע״י התשובה ויסורים
זרים כר וזהו שמחנו כימות עניתנו בגלות הממרקין תחי׳ ולא תמות כי נהפך מן המות
ויסורים שלמעלה מתו״מ( וזה סדר הברכות לחיים שלא יוכל להיות כן ע״י ההבדלה
לעתיד ג״כ במ״ש תקע בשופר כר כמ״ש דתורה זהו הוראה על היות זה למעלה מבירור
וקבצך והטיבך כר והשיבה שופטינו דהיינו דתורה כי זהו נקרא אתהפכא חשוכא כר ולא
משיח כי מלכותי׳ מלכות עלם דמ״י חי וקים אתכפיא לבד וע״כ אמר כד אתכפיא סט״א
ולמלשינים המקטרגים לא תהיה תקוה עוד רק אסתלק כר שהוא רק ע״י הבירור דתו״מ .אבל
על הצדיקים כר והיינו בנין בה״מ ולירושלים לע״ל יהיה למעלה מזה והוא ע״י תשובה
ואת צמח דוד כר ואחר כ״ז יובן יותר ענין דמהפך חשוכא כר שזהו יתרון האור מן החשך
התשובה איך שהוא למעלה מאור דתו״מ גם במדריגה דמשיח גואל אחרון מאור דתורה
מן הקרבן דבהמה שמכפר על נפש אדם דגואל ראשון דמשה וכמ״ש יבא טוב כר
אע״פ שהיא היפוך התורה שבאה להבדיל כר וכמו שאמרו משה לא זכה לתשובה
וד״ל: רק קודם מותו ומלכא משיחא אתא לאתבא
יש להבין מ״ש בפיך ומעתה כג צדיקייא דוקא בתיובתא כי צדיקים
ובלבבך שזהו ב׳ מדריגות המה מבחי׳ או״י דאור תורה שבאה לברר עה״ד
דתורה ותשובה ששניהם קדמו לעולם בפיך כר .אבל בע״ת המה בבחי׳ או״ח דשרשו
זו תורה ובלבבך זו תשובה שבלב כנ״ל דהנה בעה״ח דתורה שקדמה לעולם וז״ש יחיינו
מבואר למעלה שיש ב׳ מדרגות בתורה א׳ מיומיים באור תורה דעתה ויקימנו בתה״מ
שנק׳ מוסר אביך כמו שהוא למעלה כר והב׳ ונחיה לפניו בעה״ב וימוהמ״ש ע״י תשובה
כשבאה למטה לברר עה״ד שנק׳ אור כר .ויש דוקא שקדמה לעולם וזהו סדר הברכות בש״ע
להבין זה בתוס׳ ביאור דלכאורה מ״ש בפיך תחלה אתה חונן לאדם דעת שהוא ההבדלה
היינו בתורה שבאה למטה באותיות הכתב בין טו״ר ע״י תו״מ בפ״מ להאיר נר״נ דאדם
והדבור דוקא כמ״ש למען תהיה תורת ה׳ בפיך כמ״ש אלה המצות אשר יעשה אותם האדם
וכן ואשים דברי בפיך .וכן מ״ש בלבבך זו וחי בהם כר כנ״ל .ואח״כ יגיע למעלה מזה
תשובה שבלב בהתעוררות עצמו בלב נשבר והוא השיבנו בתשובה שמהפך חשוכא לנהורא
כנ״ל ואין זה תורה ותשובה שקדמו לעולם ויתרון האור כר .וזהו סלח לנו שהזדונות
דודאי תשובה שקדמה לעולם א״א לומר ע״ז כזכיות ממש ואז הקללה נהפך לברכה וארור
בלבבך כר .אך יש להקדים ענין המאמר עצמו נעשה ברוך כענין קטיגור נעשה סניגור
הידוע בג׳ קשרים דישראל מתקשראן באורייתא שממליץ טוב יותר כמו טוב מאד דמ״ה שנק׳
ואורייתא בקוב״ה כר .וקוב״ה פתים וגליא סם חיים וזהו רפאנו כר שהתשובה מביאה
ואורייתא סתים וגליא וכך כנ״י כר .וביאור רפואה בעולם והרפואה היא לחולי המסוכן
הדברים ידוע דקוב״ה הוא כלול מב׳ מדריגות כמת גמור ג״כ והיינו הרע עצמו שממנו בא
ממלא וסובב בכלל שנקר׳ סתים וגליא והיינו החולי המסוכן למות יהפוך לחיים לפי שנקרא
אא״ם שלפני הצמצום דקו״ח שנק׳ סדכ״ס סם חיים ממש וז״ש רופא חולי עמו ישראל
וקו״ח נק׳ גליא בכלל ואורייתא מח״ע ע״י התשובה )וזהו ברכת דג ואל ישראל מן
שבעצמותו שלפני הקו״ח נק׳ פתים כמ״ש המקטרגים כמ״ש וריבה ריבנו כר וכמ״ש הסולח
הנסתרות לה׳ כר והיא התור׳ שקדמה לעולם לכל כר הרופא לכל כר דהא בהא תליא ולעתיד
בכלל וכמ״ש ואהיה אצלו אמון אצלו ממש זהו ענין תח״ה כנ״ל וזהו כי הוא יך וירפאנו
שער התשובה 56
אמון מופלא כו׳ .והנגלות לנו כו׳ בחי׳ חכמה ובוחר בעמו ישראל דג׳ קשרים הללו א׳ הוא
דתורה שנק׳ אור שמתלבשת באבי״ע עד ממש וז״ש אשר בחר בנו ונתן לנו כבר מבחי׳
הנגלות לנו ממש באותיות ספר וסיפור תשב״ב סתים כר וכן באור פניך ממש נתת לנו הכל
ותושבע״פ ונק׳ תורת האדם .וכמו״ב כנ״י בבחי׳ גליא במ״ת שעל כל דבור פרחה נשמתן
סתים וגליא כי ס״ר נש״י כלולים בס״ר הרי כל נשמה נתכללה במקור חוצבה בגילוי
אותיות דתור׳ בנגלה כמ״ש זה ספר תולדות הדבור דאנכי כו׳ שהוא בחי׳ סדכ״ם שבא
אדם דהיינו כל הנשמות דאדם כידוע ולפ״ז בגילוי באור תורה הנגלית לנו כר ע״כ מברך
ודאי שרשי הנשמות למעלה כמו שהן במח׳ אשר בחר בנו כר לפני הקריאה לפי שמבחי׳
הקדומה שלפני הצמצום דקו״ח כו׳ כלולים קשר זה דסתים נמשך לבחי׳ גליא בקריאת
בתורה של מעלה והיינו ישראל מתקשראן אותיות התורה ואחר כך מברך אשר
באורייתא בתוש״מ ונקרא אז מוסר אביך כנ״ל נתן לנו בגילוי וחיי עולם דבחינת סתים
שנקרא מאור שלמעלה מאור דתורה הנגלית דאורייתא וקוב״ה נטע בתוכנו דוקא כי הגילוי
לנו כו׳)וזהו שא׳ ג׳ נובלות הן נובלות חש״מ עיקר כמשי״ת( ובחי׳ א״פ דקוב״ה ואורייתא
תור׳ הנגלית כר ונובלות בינה ש״מ שכינה הן וישראל היינו כאשר בא הכל בגילוי אור
נש״י שלמטה שכלולים באותיות הנגלות הכל למטה מצומצם בכלים מכלים שונים )כמו
בבחי׳ גליא כו׳ ונק׳ תורת אמך כנ״ל וע״ז במ״ת כנ״ל( וגם עתה הרי דבריו חיים וקיימים
אמר ישראל מתקשראן באורייתא למטה כמ״ש כר וכל א׳ שיושב ושונה הלכה הקב״ה יושב
הנגלות לנו ולבנינו כו׳ שבא לידי מעשה ושונה כנגדו ממש כמו במ״ת .אך ההפרש הוא
לברר עה״ד טו״ר בפו״מ ונק׳ יחוד חתן וכלה שבמ״ת היה הכל בבחי׳ או״י מלמעלה למטה
התורה נק׳ חתן וכנ״י נק׳ כלה כמו חו״ב שדבר ה׳ האיר ונמשך בנש״י בדברו אנכי
שהן יחוד נשמות שבגופי׳ יחוד משפיע ומקבל ולא יהיה לך ונש״י חיו בחי׳ כלי להכיל ולקבל
בגופניות להוליד כר והתולדה הן המע״ט כר .האור הגלוי הזה כר ובחי׳ מקיפים דאו״י הזה
גילוי הא״פ הזהשבא בדבור בחי׳ דהיינועל
נמשכו
וכך הוא יחוד חו״ב דאורייתא וקוב״ה(
וד״ל .אבל בחי׳ או״חהוא העולה העליון כר
ג״כ בב׳ מדריגות הנ״ל א׳ בבחי׳ סתים
כמ״ש ואהיה אצלו אמון כר אצלו ממש .וזהו מלמטה למעלה דוקא היפך הירידה וההמשכה
קשר דאורייתא ש״מ בקוב״ה שהוא סדכ״ם דאו״י כר .וזהו כמו רוח האדם העולה כר
והב׳ יחודם בבחי׳ גליא שנק׳ שעשועים יום יום ברוח הבל הדבור כאשר יושב ושונה דבר ה׳
כאשר נמשך אא״ם בקו״ח בעונג נגלה שבתורה זו הלכה דהגם שדבר ה׳ עצמו כבר בא ונמשך
דאבי״ע ומשם נמשך העונג שבתורה לנשמות מלמעלה למטה בבחי׳ או״י בבחי׳ פתים וגליא
כמ״ש ושעשועי את בנ״א כידוע בענין קוב״ה א״מ וא״פ כנ״ל אבל הלומד ומדבר דבר ה׳
אתא לאשתעשע בתורה שלומדים נשמות בג״ע הזה כמו ואשים דברי בפיך כר ה״ז בחינת
כר ונמצא דג׳ קשרין הללו דקוב״ה ואורייתא או״ח למעלה מעלה וזהו בחי׳ מקיף דאו״ח
וישראל בבחי׳ סתים שהכל בבחי׳ העצמות דהיינו מה שמבחי׳ הבל הדבור דדבר הלכה
עדיין טרם שבא לכלל גילוי אור ושפע באבי״ע זו נעשה בחי׳ או״מ נק׳ מקיף דאו״ח לפי
המה מקוריי׳ לבחי׳ גליא שלהם .והנה כל זה שהולך מן המיצר אל המרחב וכל שהולך
הכל בבחי׳ אור ישר שנמשך מלמעלה למטה ועולה יותר יותר בא אל המרחב והוא לבחי׳
אך שהוא כלול מב׳ מדרגות א״פ וא״מ שזהו סתים דאורייתא וקוב״ה כמו שהוא בעצמות
הנק׳ בלשון הזהר סתים וגליא והיינו בחי׳ מקיף ממש טרם שירד האור למטה בבחי׳ או״י
דאו״י בבחי׳ סדכ״ם בעצמות אא״ם שלפני במקיף ופנימי כר כי רוח הבל הדבור עולה
הקו״ח וכן מקיף דאו״י דתורה שהוא בעצמות הוא למעלה מכלי הגבלת האו״י המצומצם
שנק׳ חכמ׳ ש״מ או חכמ׳ הקדומה ונק׳ משל באותיות הדבור עד למעלה ממקיף דאו״י זה
הקדמוני וכה״ג .וכן שרש נש״י שעלו במח׳ וזהו שנק׳ סדכ״ס כו׳) .וזהו ואשים דברי בפיך
הקדומה בעצמות ממש )וזהו הבוחר בתורה ובצל ידי כסיתיך כר שנק׳ צל וכמו שאמר
כט שער התשובה 57
מאור ישר דתורה שנמשך במקיף ופנימי שהקב״ה יושב ושונה כנגדו כנגדו דוקא שנאמ׳
ואח״כ ובתורתו יהגה בבחי׳ או״ח שלמעלה ה׳ צלך כו׳ כמו הצל שמוסתר בו האור והיינו
מזה כר דאו״י היינו תורת הוי׳ בגילוי שם בחי׳ העצמות ממש כר וד״ל() .וכידוע הכלל
הוי״ה או״מ ואו״פ כר .אבל בתורתו נסתר דאו״י כל שהולך ונמשך למטה מתמעט ובא
ונעלם בעצמות ממש שע״ז שייך ענין הגיון במיעוט אחר מיעוט בריבוי כלים .ואו״ח כל
שהדבור בטל לגבי המח׳ בעלייתו למעלה כר שהולך ועולה הולך ומתרחב יותר עד שלא
וד״ל .ובכל זה יובן מ״ש כי קרוב אליך יכילנו כל כלי רחבה ביותר .וז״ש ארוכה
הדבר מאד בפיך זו תורה כר .דהנה מ״ש מארץ מדה ורחבה מני ים כאשר עולה
שמע בני מוסר אביך זה היה במ״ת שדבר ה׳ בבחי׳ או״ח בעצמות ממש דלתבונתו אין
נשמע לנש״י ועל כל דבור כר ואל תטוש מספר ממש וארץ וים היינו סתים וגליא שלא
תורת אמך היינו עכשיו בדברו דבר ה׳ זו יכילנו או״י דמקיף ופנימי כו׳ וד״ל .וז״ש
הלכה כר כנ״ל .דב׳ מדרגות יש בתורה א׳ ובצל ידי כםיתיך לנטוע שמים בחי׳ סובב
תורה ש״מ )שנק׳ עה״ח והיינו בבחי׳ מקיף וליסוד ארץ בחי׳ ממלא שנק׳ סתים וגליא כר.
דאו״י( והב׳ כשירדה למטה בעץ הדעת כר וז״ש למען תהיה תורת ה׳ דאו״י כנ״ל בפיך
בחי׳ מקיף דאו״ח שלמעלה מאו״י וזהו בפיך דוקא להיות בבחי׳ מקיף דאו״ח כר( .ויובן זה
דוקא כנ״ל וד״ל .ויובן זה בתוס׳ ביאור ע״פ למעלה ג״כ בדבר ה׳ כאשר הקב״ה יושב
מ״ש במ״א ע״פ יקרה היא מפנינים מכה״ג ושונה כר כמו במ״ת דגם שעצם דבר ה׳ בא
שנכנס כר .ויש להבין מה שייך כה״ג לתורה ונמשך מלמעלה למטה בבחי׳ או״י כנ״ל אבל
אך הנה אמרו הקדים כבוד לאב שנא׳ כבד בחי׳ הבל דבור העליון דאנכי וכה״ג ודאי
את אביך כו׳ והקדים יראה לאם כמ״ש איש עלה למעלה מעלה בעצמותו ממש שלמעלה
אמו ואביו תיראו .כבוד לאב היינו תושב״ב מבחי׳ או״י שירד מלמעלה למטה .וז״ש
שנק׳ אב כמ״ש שמע בני מוסר אביך ויראה ואשים דברי בפיך דברי דוקא כמו דבר ה׳
לאם זהו תושבע״פ כמ״ש ואל תטוש תורת כאשר הוא עצמו מדבר שלזה עיקר מצות
אמך כו׳ .וביאור הדברים הנה יובן ע״פ ת״ת הוא בדבור וכמ״ש ודברת בם כר
הקדמה בענין מקיף דאו״י ומקיף דאו״ח .ויש במצות קריאה בפה דהגם שבודאי נמשך אור
להקדים לזה תחלה בטעם ושרש יתרון מעלת דתורה באותיות הדבור בבחי׳ או״י אבל הבל
האו״ח על או״י אם מפני שאו״י הולך ומתמעט הדבור הזה עולה בבחי׳ או״ח שמגיע למעלה
ואו״ח הולך ומתרחב כנ״ל הרי יש מעלה מאו״י מטעם הנ״ל .ומזה יובן עכ״פ דבחי׳ גליא
באו״י במה שמוסתר וגנוז בכלים רבים שבתורה למעלה מבחי׳ סתים אע״פ שא״פ
משא״כ או״ח שעולה למעלה מהכלי וידוע ודאי למטה מא״מ אבל מצד בחי׳ או״ח
שכל דבר המוסתר ונעלם משובח יותר מדבר שבגלוי הדבור עולה הוא למעלה מאו״י כנ״ל.
שבא לגלוי לכל שיש בו ירידה וצמצום ביותר וזהו כי לא על הלחם לבדו שהוא עצם אותיות
עד שיכולים הכל לקבל גם היותר נמוך התורה יחיה האדם שהוא או״מ ואו״פ דאו״י
ושאינו ראוי ומטעם זה יש מעלה בא״פ יותר אלא על כל מוצא פי ה׳ למוצאיהם בפה דוקא
מא״מ דמקיף יורד ומתגלה למטה ביותר כמו להיותו בבחי׳ או״ח שהולך ומתרחב עד אין
מקיפים דז׳ ימי חחג דבחי׳ חסדים דימי שיעור למעלה מעלה כר וע״כ גם הנשמה
הסוכות שמקבלים גם ע׳ שרים כי גבר עלינו שנק׳ אדם יחיה ממוצא פי הוי׳ שבתורה
חסדו ע״כ הללו את ה׳ כל גוים כו׳ .אבל דוקא יותר מעל הלחם דתורה עצמו שבבחי׳
א״פ מוסתר בכלי לא יקבל משם רק הראוי או״י וכך הוא באדם העליון כאשר ה׳ יושב
לזה )ולא כדורו של אנוש שנזונין בחסדו בחי׳ ושונה כר שלזה אמר ג״ש ראשונות יושב
רב חסד מאריך אף לרשעים כו׳( וא״כ כל הקב״ה ועוסק בתורה בדבור דוקא כר וד״ל.
שאו״י הולך ומתמעט במעוט האור בריבוי וזהו כ״א בתורת ה׳ חפצו כר מעיקרא עביד
כלים יותר משובח ממקיפים דאו״י כו׳ .אך אדעתא דנפשיה להמשיך אור גלוי בנשמתו
שער התשובה 58
חסד לאברהם שהן רמ״ח מ״ע ששרשם באמת המקיף מצד עצמו גדול מן הפנימי
מחסד עליון דאברהם גי׳ רמ״ח כר .וזהו קרוב במה שהכלי לא יכילנו כר וא״פ מצומצם רק
ה׳ לכל קוראיו ע״י המצות בהמשכות או״פ לפי הכלי לבד .וזהו ההפרש ג״כ בין מקיף
בכלים כר לכל אשר יקראוהו באמת דוקא דאו״י למקיף דאו״ח דמה שמקיף דאו״י יורד
שהוא ע״י ת״ת שכנגד כולם משום דתתן ומתגלה למטה מטה ביותר בזה יתרון מעלת
אמת ליעקב תחלה ואז נעשה חסד דרמ״ח מקיף דאו״ח להיותו עולה למעלה בהסתר
מ״ע כר וד״ל .אך טעם מ״ד מעשה גדול וגם והעלם אחר העלם עד בחי׳ העלם העצמות
טעם דתלמוד גדול אינו אלא מפני שמביא ממש כנ״ל .והיינו כמו מקיפים דסכך דסוכה
למעשה הענין הוא דיש ב׳ דברים במצות א׳ שנק׳ צלא דמהימנותא בחי׳ צל והסתר ולהגן
המשכת רצון העליון בכלי המצוה בבחי׳ או״פ מן החיצונים וכמ״ש וסוכה תהיה לצל יומם
בכלי כנ״ל והב׳ בחי׳ ההעלאה דאו״ח אחר כו׳ וכענני כבוד במדבר שהגינו על ישראל
שמקיים המצר שמלובשת בגשמיות דדצ״ח לבדם כו׳ לפי שהן מקיפים דאו״ח שבאין
דנוגה כטלית מצמר ותפילין מקלף גשמי כר מחמת התשובה דיו״ב כנ״ל היפך מקיפים
שעולה למעלה כקרבן העולה כר וכידוע דאו״י כר .ובאמת מקיף דאו״י גדול בעצם
דמברורים דרפ״ח כר נעשה בחי׳ מקיף דאו״ח ממקיף דאו״ח כי הוא יורד מלמעלה בריבוי
ע״כ מעשה גדול מפני שעולה למעל׳ בהעלם אור בבחי׳ בלתי גבול בכלי כלל וע״כ
בעצמות ועכ״ז נמנו וגמרו דתלמוד גדול בחי׳ גם ירידתו למטה יכול לירדלקבל גם
מקיפי׳ דאו״י מפני שמביא למעשה כר בע״ת כמו וימינך פשוטה לקבל שבים אע״פ
ולכאורה זה סותר לענין הנ״ל דמקיף דאו״ח שהן בשאול תחתית כיד הגדולה שתרד מטה
למעלה ממקיף דאו״י ואיך גזרו אומר דתלמוד ביותר אבל המקיף דאו״ח בא אחר הצמצום
גדול כר .אך הנה יש להבין תחלה ביאור דאו״פ שדוחק ויוצא למעלה בבחי׳ מקיף וחוזר
ענין תתן אמת ליעקב הנ״ל דהנה י״ג מדה״ר לקדמותו כר )כתשובה שמן המיצר בא אל
דמיכה במי אל כמוך היינו י״ג מדה״ר דמשה המרחב( .אך מצד שעולה בבחי׳ הסתר
אל רחום כר ואחר שאמ׳ מיכה ישוב ירחמנו למעלה בלתי ירידה וגלוי למטה משובח הוא
שהוא ביו״כ אמ׳ תתן אמת ליעקב בתחל׳ יותר )ועוד מטעם שעולה במרחב העצמות
ואח״כ חסד כו׳ )ובי״ג מדה״ר דמשה א׳ ורב ממש כמ״ש למעלה והוא מ״ש הסבי עיניך
חסד ואמת ואח״כ נוצר חסד כר( ולהבין זה כר שהמה הרהיבוני הרחיבוני כר כמ״ש במ״א
הנה תקון ואמת הוא תקון הז׳ בחי׳ תרין וד״ל() .וזהו כבוד אלקים הסתר דבר בחי׳
תפוחין כר והוא מ״ש באור פניך נתת לנו מקיפים דאו״ח וכבוד מלכים חקור דבר
תורת חיים כר דיש יתרון מעלה בבחי׳ הארת מקיפים דאו״י בכלל וכמשי״ת(:
תרץ תפוחי׳ כר באור פני מלך שזהו כמו חכמת הן בבחי׳ כד ו ה נ ה ידועדכל המצות
אדם תאיר פניו ששם הוא בחי׳ גילוי אור או״פ שמוגבל בכלים מכלים
הפנימי׳ ועצמות מבלי לבוש והעלם כלל ובזה שונים שנק׳ רמ״ח אברים דמלכא כידוע
מובדל שלא כשאר תקונין דדיקנא כמזל ונוצר ושרש רמ״ח מ״ע מבחי׳ ה״ח שנמשך
כר .וביאור הענין הנה ידוע ומבואר למעלה בהתחלקות כר אבל התורה שרשה במקיף
בב׳ מדרגות שבתורה א׳ שעשועי׳ ועונג דאו״י שלמעלה מהגבלת או״פ בכלים דמצות
שבתורה קודם הצמצום דכתיב ואהיה אצלו ע״כ כל כח ועוז שיש במצות בהעלאת מ״ן
אמון כר שזהו מבחי׳ שעשועי המלך בעצמו והמשכת מ״ד הכל ע״י אור דתורה כמ״ש
מקור כל התענוגי׳ שנמשך מאור א״ם להתפשט כי נר מצוה ותורה אור כאור המתחלק בנרות
למטה במורכב ונק׳ תענוג הפשוט העצמי הרבה ממקור א׳ כר ע״כ נמנו וגמרו דתלמוד
כמשל תענוג עצמי שבעצם הנפש דבחי׳ גדול מפני שמביא לידי מעש׳ שמביא להיות
יחידה כר והב׳ שעשועים עצמיי׳ הללו במיעוט האור בריבוי הכלים דמצות כר וזהו
שנמשך להשתעשע בחכמ׳ שבתור׳ כמו תתן אמת ליעקב אין אמת אלא תורה ואח״כ
שער התשובה 59
דהיינו חסד לאברהם גי׳ רמ״ח כנ״ל וזהו שהיא אצלו אמון כר שעדיין הכל בבתי׳
מפני שמביא לידי מעשה וד״ל .אך א״כ עצמות השעשועי׳ בלי לבוש וצמצום והיינו
מאיזה טעם אידך ס״ל דמעשה גדול וזיל בתר כמו חכמת אדם הפנימי׳ והעצמיות שתאיר
טעמא מה טעם תלמוד גדול אינו אלא מצד פניו כמו צהבו פניו של רבי והוא בהגלות
שמביא לידי מעשה ובפי׳ אמ׳ לא המדרש עיקר נגלות פנימי׳ עצמותו יאירו פניו בלחיים
אלא המעשה והלומד כר אלא צריך לומר דוקא כמו מתוך בשורה של שמחה שנוגע
מטעם דבמצות יש בחי׳ מקיף דאו״ח והוא לעצמות נפשו יאירו ויצהיבו פניו ברוב אורה
בקיום המצוה שעולה מברורים דרפ״ח כר כר .וכן חכמת אדם כשהשביל חכמה עמוקה
כנ״ל ע״כ לא המדרש עיקר אלא המעשה וא׳ וחדשה שנגלה פנימיות כח חכמתו תאיר פניו
תכלית חכמה תשובה ומע״ט ויפה שעה אחת מאד כמו ר׳ אבהו מצא תום׳ חדתא צהבו
בתשובה ומע״ט בעוה״ז יותר מכל חיי העוה״ב פניו כר כי שעשועים עצמיים מתגלה בכח
ולא הזכיר תורה אדרבה תכלית תורה כר כי חכמתו העצמי׳ בפנים דוקא והוא הטעם שנק׳
מאחר שהתורה ירדה להביא לידי מעשה א״כ פנים שבו מתגלה בחי׳ הפנימי׳ והעצמו׳ כר
מעשה עיקר וכמה שכתוב סוף דבר כר והפנים עצמו אינו לבוש מסתיר כלל אדרבה
דנעוץ תחלתן בסופן דוקא ואע״פ שאין אמת נגלה בו האור של העצמות רק שהפנים כלי
אלא תורה ומבלי הקדמת תורה שיקראוהו להכיל בגשמיות כל אור הפנימי׳ דנפשו ע״כ
באמת אין העלאה והמשכה ע״י מצות כנ״ל הוא מקום חלוק ופנוי מן השערות כר )וזהו
בפירוש תתן אמת כר ודאי זהו שאמר תלמוד הטעם שחייב אדם להקביל פני רבו דוקא
גדול אבל המעשה עיקר עד שיפה שעה א׳ ברגל שמזה יבא לקבל׳ כל אור ושפע כל
כר גם מחיי העוה״ב משום דעוה״ב נברא השנה כענין הראי׳ ברגל דיראה כ״ז את פני
ביו״ד שהוא רק בחי׳ אור עונג העצמות ה׳ דוקא כשם שבא לראות כר( .וכך יובן במ״ת
שנמשך אפס קצהו לבד כר אע״פ שנק׳ עדן באמרו אנכי כר חכמת אדם תאיר פניו שנגלה
שנאמר בו עין לא ראתה כר שלמעלה מבחי׳ בפנים העליונים כל בחי׳ שעשועי׳ העצמיי׳
או״פ דעונג דחכמה שבתורה שהוא בא כר שבעצמות אא״ס ממש וזהו באור פניך
במורכב באותיות כו׳ בחי׳ טנת״א כר וכמ״ש ממש נתת לנו כר .מבלי לבוש העונג בדבר
שעשועים יום יום תושב״כ ותושבע״פ כר המורכב כר וכמו ואהיה אצלו ממש שעשועי׳
הנה זהו בחי׳ מקיף דאו״י אבל מקיף דאו״ח כר וע״כ אור זה היינו כמו בחי׳ שעשועי
דתשובה ומע״ט בעוה״ז גדול מזה עד דגם מה המלך בעצמו ממש שהוא מאיר בלי גבול לפי
שהתלמוד גדול אינו רק מפני שמביא לידי שעצמותו ופנימיותו מאיר בפנים העליונים וזהו
מעשה דוקא וזיל בתר טעמא וד״ל .אך הנה שרש ענין תקון ואמת שע״ז אמר תתן אמת
לפי זה יש סתירה לענין הנ״ל בפי׳ ואשים ליעקב דתקון זה מובדל בערך מכל התקונין
דברי בפיך כר ומ״ש לא על הלחם לבדו כר להיותו עצמי׳ והוא מקור ושרש לכולם עד
כי על כל מוצא פי ה׳ כר דבהבל הדבור שכללותם נק׳ הארת פנים כר וידוע דשופרי׳
דתורה הוא מקיף דאו״ח שגדול ממקיף דאו״י דיעקב מעין שופריה דאדה״ר מפני שמקבל
כנ״ל באורך וא״כ יש במצות ת״ת בדבור ג״כ אור פנים העליונים דא״א כו׳ והוא אשר
אותו יתרון מעלה שיש בתשובה ומע״ט שהוא תתן אמת זה ליעקב והוא באור פניך נתת
בבחי׳ מקיף דאו״ח והדרא קושיא לדוכתא לנו כאשר יקראוהו באמת דוקא ואין אמת
מהו ההפרש בין תלמוד למעשה עד שנחלקו אלא תורה שהיא כלולה בעצמות השעשועים
אם תלמוד גדול או מעשה גדול הרי שניהם העליונים ואז ממילא נמשך חסד לאברהם
ענין א׳ ולמה גזרו וגמרו דתלמוד בדבור בפה שהן רמ״ח מ״ע שהן המשכות אורות בכלים
גדול מפני שמביא לידי מעשה בפו״מ שהוא וזהו טעם מ״ד תלמוד גדול מפני שמבחי׳
ג״כ בבחי׳ או״ח כר וד״ל .אך הנה יובן ע״פ הארת פנים דח״ע דתורה בשעשועים העצמיי׳
הנ״ל בטעם יתרון מעלת או״ח על או״י כר ממילא נמשך העונג ורצון העליון בכל המצות
שער התשובה 60
ממציאותם כר ולא ראי זה כראי זה שיש דלא ראי זה כראי זה שמקיף דאו״י יורד
מעלה בזה מה שאין בזה כר כנ״ל בענין מקיף למטה ביותר ומקיף דאו״ח עולה למעלה ביותר
דאו״י דימי החג שגבר עלינו חסדו עד שע׳ ויש מעלה בזה מה שאין בזה כר .והנה ב׳
שרים ג״כ מקבלים כר ומקיף דצל הסכך הוא מקיפים הללו דאו״י ואו״ח הכל יש בתורה
להיפך להגן ולשמור כר כמו ופרוס עלינו עצמה והיינו בהבל הדבור נעשה בחי׳ מקיף
סוכת שלומך כר וכן עזרה בצרות נמצא מאד דאו״ח ובאותיות הדבור שורה מקיף דאו״י.
להיות מושיע ומגן ולעמוד נגד כל דין וקטרוג וביאור הענין הנה יובן עד״מ תלמיד ששומע
רק לפי שגבר חסדו נק׳ בשם ישועות כידוע דבר שכל מרבו לא יוכל רק להשיג עומק
וד״ל .וכך אנו מוצאים ב׳ הפכים כאלה בתורה המושג שבשכל ששומע אבל סדר הצרופים
והיינו מבחי׳ החסדים שהולך ונמשך ויורד ג״כ דדבור נשאר על כלי מוחו בבחי׳ מקיף א״כ
למטה מטה כר עד שהכל יכולים לקבל וכדוגמא יש כאן ב׳ דברים א׳ עומק המושג שנק׳
שאמרו אין ד״ת מקבלים טומאה דבע״ק מקיף דאו״י ששורה באותיות הדבור והב׳
מותר בד״ת כר או כדוגמא שאמ׳ ת״ח אין אור עומק שני שנעלם לגמרי רק ידוע למצרף
של גיהנם שולטת בהם כר וכן אמ׳ עבירה האותיות שזהו מקיף דהבל הדבור כי ההבל
מכבה מצוה ואין עבירה מכבה תורה דמשמע מורכב מאמ״ר וחלק המים הוא התפשטות
מכל זה דאור דתורה גם בחשך הוא מאיר אור עומק השכל שיש בגופי האותיות )דקאי׳
כמו גם בבע״ק כר וגם בבעל עבירה אין אדעתא דרביה אח״כ מתוך הדברים ששמע
עבירות שלו מכבה אור תורתו שלומד וגם וקיבל בבחי׳ או״פ( וחלק האש הוא בחי׳
הגיהנם אינו שולט בו כר משום דהחכמה הגבורות המחלקות האותיות ומצרפם בסדר
שבתורה באה מבחי׳ ימין מקרבת דחסד עליון כך וכך כר .שזהו למעלה מעומק המקיף דאו״י
שיורד עד לרחוק כמו לקרוב כר ונק׳ תורה דשכל שגנוז באותיות הדבור והוא הנשאר
של חסד כמ״ש פיה פתחה בחכמה ותורת בעילוי והסתלקות על גוף הדבור כידוע שזהו
חסד על לשונה כר וד״ל .ולפעמים נק׳ בא מקדמות השכל מקור כל מדידה דאו״ב
החכמה שבתורה בבחי׳ דין שמאל דוחה ולדחות כו׳ בה׳ מוצאות המחלקות ומצרפות והוא
למי שאינו ראוי כר כמו שאמר למיימינים בה הבל רוח הדבור שכלול מחו״ג התחלקות
סמא דחיי ולמשמאילים בה סמא דמותא ממש וחבור יחד כו׳ וזהו סופר וספר סופר למעלה
כמ״ש ולרשע כר מה לך לספר חוקי כי נעשה מספר כו׳ )ומה שנמצא תוס׳ חכמה ברבוי
לו סם המות אחר שעובר על מ״ש בתורה הדבור בא מקדמות עומק המשכיל כל שכל
כר וזהו היפך מ״ש אין עבירה מכבה תורה דהיינו מצרף לחכמה דאבא יסד ברתא כו׳( וזהו
כר אלא מצד שבחי׳ הדין שבתורה לא תסבול לא על הלחם לבדו שהוא עומק השכל של
כלל לרשע ובעל עבירה ונעשה לו סמא אותיות הדבור מצד עצמו אלא למוציאיהם בפה
דמותא ואינו בבחי׳ סם חיים רק למיימינים בה דוקא שבא מלמעלה ממקור השכל כר .והוא
כר וכמו סממני הרפואה שאם לא תועיל תזיק מקיף דאו״ח שלמעלה ממקיף דאו״י הנ״ל
ותמיתנו כר וזהו כשנק׳ אמת כנ״ל שאינו בא וכך יובן בקול דתורה שכלול מחו״ג מחסדים
בבחי׳ הארת פנים דאמת רק ליעקב לבד כר דאו״י וגבו׳ דאו״ח דהנה התורה כלולה מחו״ג
וד״ל .והוא ענין מקיף דאו״ח שבצל ידי כמ״ש מימינו אש דת כר .וכמ״ש קול ה׳ על
כסיתיך כנ״ל וכמו שומר שאינו רק לראוי המים בחי׳ חסדים וקול ה׳ חוצב להבות אש
לזה כך בשכבך תשמור עליך להרחיק ממנו כר והיינו בחי׳ התפשטות החסדים דמקיפים
כל דבר רע כר וזהו שתלמוד גדול שכלול שבדבור שקבלו במ״ת מקול ה׳ על המים
מחו״ג כר בהבל הדבור דוקא שמביא לידי שנק׳ מקיף דאו״י שהקיפם כר ומה שעל כל
מעשה שהוא סו״מ דל״ת ועשה טוב דמ״ע דבור פרחה נשמתן הוא מבחי׳ הגבורות
להבדיל בין טו״ר בפו״מ לפי שבירורים דאו״ח דאו״ח דהבל הדבור העליון שנשאר בעלוי
דמצות נעשה ע״י בחי׳ או״ח דהבל הדבור למעלה מכלי ההשגה שלהם עד שנתבטלו
לא שער התשובה 61
את אביך כר .ומלמטה למעלה תורה שבע״פ דד״ת דוקא וכמאמר אין העולם מתקיים אלא
קודם אמו ואביו תיראו שהוא היראה קודמת בהבל תשב״ר הבל שאין בו חטא דוקא שאינו
לחכמה דאם אין יראה אין חכמה כנ״ל וד״ל. עולה למעלה ההבל שיש בו חטא כו׳ וזהו
והנה תחילה יש להבין פי׳ כבוד שהוא ל״ב על כל מוצא פי ה׳ שבתורה יחיה האדם
נ״ח דפי׳ נתיבות חכמה משמע דחכמה שלימה במצוה וזהו ההפרש בין תלמוד למעשה אע״פ
נמצאת מנתיב אחד ע״ד דוגמא מחכמה אנושית ששניהם בבחי׳ או״ח אבל שיהיה עלי׳ למעשה
שנמצאת בזה העולם שיש כמה מיני חכמות הוא ע״י הבל דבור דתלמוד שמביא לידי
כמו חכמת התכונה וחכמת הרפואה שענין מעשה מטעם הנ״ל וד״ל;
התכונה נבדל מענין הרפואה ויכול להיות יש להבין ענין יקרה היא ועתה כה
שהחכם בתכונה לא ישכיל כלל בחכמת מפנינים מכה״ג כו׳ וגם מ״ש
הרפואה וכן להיפך לפי שיש לכל א׳ נתיב כל חפצי׳ לא ישוו בה אפי׳ חפצי שמים שהן
ומקור השופע בפ״ע כמו בחכמה ושכל א׳ יש המצות הרי המעשה עיקר וגם מח שתלמוד
כמה מיני השכלות פרטיות יש לכל השכלה גדול רק מפני שמביא לידי מעשה וכל עיקר
נביעה מיוחדת שנק׳ נתיב באותה החכמה התורה רק לפרש ולבאר אופן המעשה ואיך
עצמה כמו ההולך מנתיב לנתיב אח״כ ילך יאמר דכל חפצי שמים דמצר לא ישוו בערך
מהשכלה זו להשכלה אחרת כר .כך גם לתורה כר דהנה בר״מ אמר דמה שהקדים אב
כללות החכמה שנמצאת בעולם מתחלקת לכמה לאם בכבוד ואמו לאביו ביראה משום דאין
נתיבות היינו לכמה מיני חכמות עד שמציאת כבוד אלא תורה דכבוד גימ׳ ל״ב שהן ל״ב
חכמת התכונה וכה״ג מנתיב א׳ וחכמת נ״ח ע״כ אקדים אבא לאמ׳ כו׳ ע״ש ועדיין
הרפואה מנתיב אחר וחכם א׳ המשכיל חכמה אין הענין מתיישב דלמה ביראה הקדים אמו
זו ובא לחשכיל חכמה אחרת ה״ז כמו שהולך לאביו וגם תושבע״פ נקרא כבוד כמו כבוד
מנתיב לנתיב לאחר שנמשך התחלקות נתיבות חכמים ינחלו ונגד זקניו כבוד וכה״ג .ועוד יש
ממקור החכמה שבמל׳ דמל׳ דעשי׳ וכמו ובלב לחבין במאמר אם אין חכמה אין יראה הרי
כל חכם לב נתתי חכמה היינו להשכיל ולהבין הקדים חכמה ליראה ואח״כ אמר אם אין
בחכמה פרטית ונובע אליה נתיב מיוחד וכללות יראה אין חכמה הקדים יראה לחכמה.
חנתיבות נכללו במקור א׳ כמו המשכות ואינו כסותר זא״ז דמהיכן יתחיל כר
חפירות מלאות מים שנמשך לכל א׳ ממעיין א׳ דשניהם אמת וחיינו ע״ד שאמ׳ כאן שבכבוד
וכה״ג ולכך שפע אור החכמח בכללות הקדים אב לאם שהוא החכמה שנקרא אב
נק׳ מעיין החכמה )או מעיינו׳ חכמה כי גם ליראה שנקרא אם וביראה הקדים אמו לאביו
החכמ׳ בכלל מאין תמצא ונתחלק לכמה מעיינו׳ שיראה קודמת לחכמה דאב כר .וההפרש
מיוחדר וכמו וה׳ נתן חכמה לשלמה כמה הוא דמלמעלה למטה החכמה קודמת ליראה
מעיינות חכמה כר ע״כ ויחכם מכל האדם כר. דחו״ב נק׳ תרין רעין כר והחכמה נקרא אין
וידבר ג׳ אלפים משל כר .שהוא בחי׳ חכמה ובינה יש וכתיב כי אם לבינה תקרא והחכמה
שבמ״ל טרם שמתחלקת בל״ב נתיבות כו׳. נקרא אב וזהו אם אין חכמה אין יראה ומלמטה
וכללות ההתחלקות המה ל״ב נתיבות חכמה למעלה היראה קודמת שהוא ביטול היש לאין
נמצא ב׳ פי׳ בל״ב נ״ח א׳ מחכמה נמשך כר .וכמאמר דכל שאין יראת חטאו קודמת
ל״ב נתיבות פרטיות כחכמת תכונה ורפואה לחכמתו אין חכמתו מתקיימת וכל ת״ח שאין
כנ״ל והב׳ שגם החכמה עצמה נמשכת ע״י ל״ב בו יראת שמים דומה לגזבר שמסרו לו כר.
נתיבות מאין דכתר וכמ״ש והחכמה מאין כר(. וביאור הענין הנה תחילה יש להבין זה בתורה
וזהו שכבוד גי׳ ל״ב כי יש ל״ב חדרים במוח שבכתב ותושבע״פ שנקראי׳ אב ואם כמ״ש
שכלולים במוח החכמה דוקא וכללותם ד׳ שמע בני מוסר אביך כר כנ״ל דמלמעלה
מוחין חו״ב וחו״ג שחן ב׳ נטיות לחסד ולדין למטה תשב״כ שנקרא אב קודם שהוא החכמה
כמו שכל מטח כלפי חסד כב״ה ושכל מטח שנק׳ כבוד אם אין חכמה כר כמ״ש כבד
שער התשובה 62
מלמעלה למטה היינו מאור א״ם בחכמ׳ דאצילות כלפי דין כב״ש ונחלק לל״ב נתיבות כר .שהן
להתחלק לכמה נתיבות כר שהן ס״ר כללים ל״ב שבילין דמתפתחין במוח וכללותם מוח
ואחריהם כל דור ודור כר .הרי עיקר הכבוד החכמה לבד שנמשך לבינה כר .וזהו שיש
לאב כמו אב המוליד נפש הבן לפי שהוא עיקר נפש שלימה בעל שכל בעצם ושרשו מבחי׳
המוליד אותו ובבטן האם הוא שנצטייר לבד החסד ע״כ מטה שכלו הכל להשכיל כלפי חסד
ברמ״ח אברים כר הקדים כבוד אב לאם וגם ובשורש זה יש כמה ענפי׳ מחולקים והכל לחסד
לייחוס משפחה מתייחס אל האב דוקא וכמ״ש וכן להיפך נפש שלימה להטות לדין ובזה יש
למשפחותם לבית אבותם וגם לענין ירושה כמה ענפי׳ ויש שהוא מבחינת ממוצע כר.
ונחלה בכור לאב דוקא כר .וכך הוא בס״ר ע״כ מהות מוח החכמה נק׳ בשם אב כמו אב
אותיות דתשב״כ שהוא ג״כ בבחי׳ החכמה המוליד כמה בנים שהבן הנולד הוא נפש שלמה
שנק׳ אב ותשבע״פ נק׳ אם כידוע וכמ״ש שמע ונמשך מטפת מוח האב ונק׳ תולדה וכן השני
בני מוסר אביך שמע בני זהו הולדת הנשמות והשלישי וכל א׳ מהות בפ״ע וגם הוא יוליד
מאב העליון שנק׳ אביך ומוסר אביך הוא תור׳ וזה הנק׳ ענפים לשורש הראשון כר .כך מל״ב
שבכתב וכללותו הי׳ בי׳ הדברות ששמעו הס״ר נ״ח מסתעפים ענפים לאין שיעור כר .ודוגמא
מוסר אביהם דשלשה קשרים הן ישראל לזה הן ס״ר נש״י שהיו בימי משה שהן השרשי׳
ואורייתא כר .ומשום דאורייתא וקוב״ה כלליי׳ לגבי נשמות כל דור ודור שנק׳ ענפים
כולא חד נקרא מוסר אביך ונמשך האור דתורה וכללותם היו ד׳ מחנות מחנה יהודה כר .והיינו
דאביך בשעת מ״ת בכל נשמה בפרט גם אשר בחי׳ הטייה והמשכה שנמשך ממוח האב שהוא
איננו פה כר מלמעלה למטה בבחי׳ מקיף מקור כל ס״ר הללו רק שהן בכלל ד׳ מחנות
דאו״י כמ״ש באור פניך נתת לנו ממש כר. לסטר דרום הכל מבחי׳ החסד שנמשך מהחכמ׳
)וזה הי׳ ענין הב׳ כתרים דנעשה ונשמע דע״י דאצי׳ ששם מקור הנשמות כמ״ש כי אתה
קבלתם בעול המעשה זהו כתר ומקיף דאו״ח אבינו כידוע שכנ״י נק׳ בנים וכל א׳ מן הענפים
כידוע והכתר הב׳ כנגד נשמע הוא כאשר עד דור האחרון או׳ אבינו כו׳ .ובשרש זה
שמעו שקבלו עליהם אור דמוסר אביך בהקפה יש כמה אלפים ורבבות והכל נשמות שמסט׳
דמקיף דאו״י וז״ש והלך לפניך צדקך תחלה כר דחסד ומהן מסתעפין בכל דור כר .וכן לסט׳
בקבלת עמ״ש ואח״כ כבוד ה׳ יאספך מלמעלה דצפון מבחי׳ הטייה דחכמה שנק׳ אב ובחי׳ דין
למטה דמקיף דאו״ח קודם למקיף דאו״י ובו כמה אלפים וכר וענפים כר .וכך למזרח
היינו משום דביראה הקדים אם לאב כמשי״ת ולמערב כדוגמא דד׳ מחנות שכינה למעלה
ע״כ הקדימו נעשה לנשמע וכן הוא במלאכי׳ כידוע וכללותם ל״ב נ״ח דחכמה דמל׳ דאצילות
עושי דברו והדר כר( .וזהו שבכבוד דתורה שמקבל מל״ב נתיבות דחכמה דאצילות שנק׳
הקדים תורה שבכתב לתורה שבע״פ שמע אור אבא שבו התלבשות עצמות אא״ם כידוע
בני מוסר אביך כו׳ ואמר אם אין חכמה אין )ולכך אנו אומרי׳ ברכנו אבינו כולנו כא׳ באור
יראה דהחכמה היא כח מ״ה דאין שנמשך פניך כי באור פניך כר .כאחד דוקא לפי
מלמעלה למטה נק׳ ראשית חכמה כר והיינו שהענפי׳ מתאחדים בס״ר שרשים שהיו במ״ת
בחי׳ הביטול לאין האלקי בעצם מקורו כמו שקבלו מאור פניך ממש שהוא בחינ׳ פנימית
ונחנו מה ומשם נמשך בחי׳ ביטול לאין בבינה אבא כר() .והיינו כמשל שפע התחלקות
שנק׳ יש ע״י ל״ב נ״ח להתחלק לכל נשמה החכמות ממקור החכמה וגם כל מקור כל
בפרט כנ״ל בכל א׳ לפי ערכה בבחי׳ כח מ״ה חכמה כל א׳ יש לו מקור וכנ״ל בפי׳ ל״ב נ״ח
שבנפשו כידוע .והיראה הוא בבינה שנק׳ שגם החכמה מאין כר .ובכל חכמה יש כמה
שמיעה שמעתי שמעך יראתי שהוא רק בחי׳ השכלות פרטיות והכל ענין א׳ וד״ל( .וזהו
ביטול היש לאין ע״י ההשגה אלקי׳ בטוב שבכבוד הקדים אב לאם כר .דכבוד הוא
טעם ודעת דוקא כנהר שנמשך מן המעיין בחכמה שהוא הנק׳ אב המוליד והוא שרש
כידוע .אבל אם אין מקור חכמה שהוא כח הראשון וכמו שנמשך שרש ומקור לנש״י
לב שער התשובה 63
הביטול לאלקות בעצם אין יראה שהוא ביטול שנק׳ אב והוא בחי׳ ביטול במציאות בעצם
שמצד ההשגה כר כנהר שא״א בלא מעיין למעלה מן הטעם ודעת כידוע בפי׳ הן יראת
כו׳ משום דמלמעלה למטה החכמה קודמת ה׳ היא חכמה דמשמע שאין הפרש כלל בין
ליראה והיינו שהקדים אב לאם בכבוד מטעם יראה לחכמה דיראת ה׳ היא חכמה וכתיב
הנ״ל וד״ל .אבל מלמטה למעלה נהפוך הוא ראשית חכמה יראת ה׳ והרי אמר אם אין יראה
שהיראה קודמת לחכמה והיינו שהקדים אמו אין חכמ׳ אלא ודאי שיש ב׳ מיני יראה א׳ ביטול
לאביו ביראה כמ״ש איש אמו ואביו תיראו היש שע״י התבוננות דשמיעה שקודמת לחכמה
כנ״ל .והענין הוא דהגם שבהילוך השפע מן וכמאמר כל שאין יראת חטאו קודמת שבלא
מקור האב קודם לאם כנ״ל .אבל בבחי׳ יראת חטא הרי הוא היפך הביטול כר .כי
קירוב התולדה אל המקור והשרש כמו קירוב אין פחד אלקים בלבו לבטל רצונו כר .איך
וביטול היש של הנשמות לאין שזהו בחי׳ יבא לחכמה שהוא ביטול לאין אלקי בעצם
עלייה מלמטה למעלה מיש לאין היפך בחי׳ וכן ת״ח שאין בו י״ש דומה כו׳ .וע״ז אמר אם
הירידה והמשכה מאין דחכמה ליש דבינה אין יראה אין חכמה והב׳ יראה דחכמה עצמ׳
כר .הנה אז ודאי יראה קודמת שהיא עיקר סיבת הוא יראה פנימית ע״י בחי׳ ראיה דחכמה כמו
התעלות וקירוב הנברא לאלקים מפני שצריך העומד לפני המלך שביטולו בעצם בלתי טעם
להתפשט מהגבל׳ חומרו בעלותו וכמו מי יעלה ודעת כר .ויראה אותיות ראיה היינו מ״ש הן
בהר ה׳ נקי כפים ובר לבב כר .ואם אין יראת ה׳ בבחי׳ ראיה שהביטול בעצם כנחנו
ביטול היש כדבעי לא יעלה כלל א״כ היראה מ״ה דמשה היא החכמה כ״ח מ״ה בעצם
קודמת וכל שיש בו יראת אלקים שהוא וראשית לחכמה יראה זו שנקרא יראה עילאה
הביטול לאלקות ע״י השג׳ והכרה לבוראו וכנודע בענין דחילו ורחימו רחימו ודחילו כר.
ביותר עד שיתפשט יותר מחומריותו יעלה וכך יובן בתורה שבע״פ שקודמת לתשב״כ
יותר בקירוב אחר קירוב כידוע וזהו שבירא׳ מלמטה למעלה לפי ששרש תשבע״פ רק בבחי׳
הקדים אם לאב דאם לבינה תקרא שכל נשמה יראה ביטול היש כר .דכל הדקדוקים בדינין
יש לה השגה מיוחדת כס״ר דיעות שהיה במ״ת והלכות כ״כ אינו רק מחמת יראת המלך לקיים
שכל א׳ לפי השגתו היה בו הביטול מישותו מצותו לתכלית אמיתתו ולא לסור ימין כר.
וגסותו כר וא״כ ודאי יש אם לבינה זו שבכל ע״כ מדקדק מאד איך היה כוונת ורצון המלך
א׳ כמו שיש אב שהוא מקור המוליד כל עצם עד שמחמיר לומר גם זה אסור או פסול או
הנשמות וכמשל הולד שמצטייר בבטן אמו שאין המצוה כהלכה שלא יגע בהעדר רצונו
כך בא בחי׳ גילוי אלקות בהשגת כל או״א אפי׳ כמלא נימא והיינו כל עיקר תושבע״פ
להיות בבחי׳ ביטול במוח ולב ומעשה בציור שמוסיפים ומחדשים דינין ומוצאים אסמכתא
רמ״ח אברים וזהו הביטו אל צור חוצבתם וכר מן המקראות לומר שגם זה אסור משום לאו
צור ילדך תשי ותשכח אל מחוללך כר .וכן הכתוב בתשב״כ כר משום דתושב״כ הוא כמו
הלא הוא אביך קנך הוא בחינ׳ מקור המוליד מקור המוליד כר .אבל מלמטה למעלה
כל נש״י הוא עשך ויכוננך בציור רמ״ח כר .תשבע״פ קודם כמו דיראה קודמת לחכמה
דאם אין יראה אין חכמה כנ״ל וד״ל: וז״ש אין צור כאלקינו כר )וכמ״ש בזהר פ׳
יקרה היא מפנינים כר .דהנה וזהו בלק ע״פ מראש צורים אראנו כר( כמ״ש בשערי׳ כו
ידוע פי׳ יקר הוא לשון כבוד בכל חד לפום מה דמשער בהשגתו כר .וזהו
הנק׳ אם כי אם לבינה כר .וצ״ל תחילה ביטול בלשון התרגום כמו זיו יקריה דזהו תרגום מלא
היש לאין ע״י היראה דוקא וכמ״ש בזאת יבא כל הארץ כבודו וכן מה נעשה לאיש אשר
אהרן כר .שיראה נק׳ זאת כידוע וזהו אמו ואביו המלך חפץ ביקרו היינו בכבודו וכן יקר תפארת
תיראו פי׳ אחר יראה דאמו שהיא הביטול שמצד גדולתו כר .ופי׳ הב׳ ביקר היינו לשון יוקר
ההשגה דבינה יבא לכלל יראה עילאה דחכ׳ כדבר היקר בערך מופלג כאבן טוב בעטרת
שער התשובה 64
לגבי אותיות דלוחו׳ התורה שבארון אשר זהב יקר ביוקר מופלג שאין שיעור ליוקר דמיו
בהיכל ק״ק פנימה אעפ״י שנשתלשלו במכתב והיינו יקרה היא מפנינים מזהב פנינים היקר
גשמי יותר מערך גשמיות הגבלת נשמת ר״י מאד התורה יקרה היא ממנו והוא מאמר מכה״ג
כה״ג מ״מ מכתב אלקים הוא ממש בלתי בע״ג שנכנס לפני ולפנים כר .והענין הוא כידוע
כו׳ ונשמת ר״י כה״ג הוא בע״ג וכה״ג נשמת דאין התלבשות אא״ם עצמו רק בחכמה
משה לגבי לוחות שקיבל אע״פ שזה הכתב רק דוקא וחיינו בפנימיות חכמה דוקא
מאצבע אלקים אבל שרשן מעצמות פנימיות שהחכמה מאין תמצא שהוא כח מ״ה ובחי׳
חכמתו רק שבא בבחינת הגבלה באותיות אין בעצם וכמו ונחנו מה דמשה שעליו שייר
האלקית ונק׳ יקר העליון שבעצמותו ממש רק לשון כבוד דלשון כבוד הוא נופל על דבר
שירד בהתלבשות למטה ביותר( אבל התורה החשוב ומופלג ביוקר הערך שמכבדים אותו
יקרה היא מכה״ג שנכנס לפני ולפנים שנק׳ ביותר כמו כבוד חכמים ינחלו וזהו מצות כבוד
קה״ק אע״פ שגם היא ירדה למטה ביותר לפי ת״ח זקן כמ״ש והדרת פני זקן והוא זקן שקנה
ששרשה בעצמות יקר העליון שלמעלה מבחי׳ חכמה דוקא וכנ״ל דבכבוד הקדים אב וכר
אור יקר זה שנמשך לכה״ג ביו״ב ע״י י״ג לפי שהוא בחי׳ מקור המוליד כר .כך צריך
מדה״ר דכ״ע )לפי שהתורה באה מבתי׳ לכבד לתורה שבזקן שקנה חכמה לקום מפניו
שעשועי המלך בעצמו כנ״ל בענין ואמת כר כמו שמכבדים לס״ת עצמה וכל זה לפי שהתור׳
ומה שמאיר לכה״ג ביו״כ הוא רק אפס קצהו בחי׳ כלי ליקר העליון שהוא עצמות אא״ס
מאור זה שנמשך בקו ימין ונקרא כתר כהונה שבכתר עליון שנק׳ יקר בעצם והתורה נק׳
ובחי׳ כתר תורה למעלה מכתר כהונה להיותו יקרה בה״א לשון נוקבא שמקבל מבחי׳ יקר
מגיע בעצמות ממש דבריח התיכון כר וזהו העליון ומתאחדת בו ממש דאורייתא וקב״ה
יקרה בחי׳ כתר תורה שנעשה מיקר העליון כולא חד כנ״ל בענין ג׳ קשרים כר בבחינת
אשר בעצמות ממש שלמעלה הרבה מיקר סתים ובבחינת גליא וכמ״ש ואהיה אצלו אמון
דאור הכתר להיותו מעולם הא״ס עצמו ממש אמון מופלא כר וד״ל .וזהו אדם ביקר בל ילין
וד״ל( וזהו כל חפצים לא ישוו בה אפי׳ חפצי שזהו אדה״ר בג״ע שהיה מאיר שם מבחי׳
שמים דמצות שהן רק תר״ך עמודי אור והוא יקר העליון דכתר מל׳ דאצילות לא היה כח
בחי׳ אור הרצון העליון שנק׳ כתר שנמשך בנשמת אדה״ר בגופו להכילו כר .דיקר זה
למטה בחכמה ונקרא תרי״ג ארחין כר אבל נק׳ זיו השכינה זיווא עילאה דפנימית ע״י כר.
העטרה שע״ג הראש באבן יקר הערך כל )וכמ״ש במ״א ע״פ ליהודים היתה כר וששון
חפצים של יקר לא ישוו בה והיינו בחי׳ כתר ויקר שע״י מם״נ שלהם קיבלו בעצמם היקר
תורה שיקרה מפנינים כנ״ל וכל המצות אינן העליון שבתור׳ כמו במ״ת שקיבלו ב׳ כתרים
רק פרטי המשכות יקר כבוד זה העליון שאמר כר( וזהו מכה״ג כי הנה ידוע דשרש הכהונ׳ בקו
ונעשה רצונו כר וד״ל .ושרש הדברים יובן ימין חח״נ וכה״ג בחכמה בראש שרש החסד
עפ״י הקדמה בתחלה להבין בענין בראשית דכהן סתם וכאשר נכנס לחיכל ק״ק לכפר
ירא בשת שזהו בבחי׳ אור כתר עליון עצמו אחת בשנה על המקדש ועל העם כר.
דאע״ג דאיהו אור צח כר אוכם הוא לגבי זהו הבא מהארת רב חסד עליון דפנימיות
עה״ע עצמו וכר דהנה מבואר למעלה בענין הכתר שבחכמה שנקרא קודש הקדשים
פי׳ ל״ב נ״ח שהחכמה ג״כ מאין דכתר כו׳ עד שהוא ממשיך האור ושפע חסד לעולם
וזהו בראשית נמי מאמר הוא פי׳ מאמר הוא למטה מטה להיות כפרת העון בפ״מ ושיהי׳
בחי׳ המשכה כשאר מאמרות שהמה בחי׳ ברכה בארץ כר )כמו ר״י כה״ג שראה בחי׳
ירידה והמשכה של אור שבא ויורד מלמעלה כתר דחכמה דמל׳ שבהיכל ק״ק א״ל ישמעאל
למטה בדבור כמו יהי אור יהי רקיע שנק׳ בני ברכני א׳ יהי רצון מלפניך כר שבודאי
בשם מאמר פתוח דוקא כך מאמר דבראשית היה נשמתו כמו בחי׳ מרכבה ממש בדביקות
בחוכמתא כר נקרא גם הוא מאמר פתוח ולא עצמי בקה״ק דכ״ע כו׳ עכ״ז אין לו ערך
לג שער התשובה 65
המלך איך שנפלא ומרומם מערכו להיותו חכם מאמר סתום .והענין הוא כמו פיה פתחה
ודק השכל ביותר שיעמיק יותר באמתות בחכמה כידוע שהחכמ׳ בפתח והכתר בקמץ.
רוממות הערך של המלך או רבו כר וכל שאיננו הפתח הוא ענין פתיחת הדבר וגילויו מן
חכם בדקות ועמקות כ״כ לא יבוטל בעומק העלמו כגילוי הדבור ממש כמו פתח ר׳ פלוני
כ״כ כר ובאמת הי׳ ראוי להיות להיפך ממש כו׳ שפתח צינור החכמה שיבא לגילוי
שכל מי שחכם יותר יש לו קירוב הערך יותר מתעלומות חכמ׳ שנק׳ פלאות חכמה וזהו
אל מעלת רבו וכן שר גדול יותר יש לו ערך כאשר פיה פתחה בדבור היינו שפתחה המקור
קירוב יותר למלך שלא יבוטל ב״כ והקטן דחכמה עצמה שתומשך מהעלם מקור׳ דהכל
בחכמה או גדולה יתבטל יותר אך זהו בא א׳ ממש וא״כ מובן דמאמר דבראשית הוא
מצד בחי׳ הישות דחכמ׳ וגדולה כר אבל בחי׳ מאמר פתוח דוקא והיינו בחי׳ המשכה
בבחי׳ הדקות שהוא בחי׳ האין נהפוך הוא שכל דאין ומ״ה דחכמה ממקורה הנעלם כמ״ש
שיש בו דקות השכל יותר יש בו חוש זה והחכמה מאין תמצא תמצא עכ״פ בגילוי
להבטל בעומק יותר והנמוך במדרגה דחכמה כמציא׳ כר )וע״כ נק׳ כח מ״ה לשון מהות
בלתי דקות ועומק לא יבוטל כ״כ וכמאמר מה דבר וגם לשון ביטול המהות כמו מה פשפשת
להלן באימה שעל כל דבור כר בחי׳ גלוי כר לפי שהיה ההמשכה דבחי׳ אין דגם בחי׳
הביטול דאין דחכמ׳ כנ״ל אף כאן כל מי אין בא בבחי׳ המשכה לגילוי דבר כמו גילוי
שלומד דבר ה׳ זו הלכה צריך להיות לו בחי׳ הניטים וכה״ג וד״ל( וזהו כבוד ל״ב נ״ח
הביטול לאין בנפשו כמו רבה יתיב באימתא שנמצאו לגילוי מאין דכתר כו׳ וזהו התועלת
ופתח בשמעתתא כמו אימה דמ״ת ממש וד״ל. דהמשכת אין זה לגילוי מה שעושה גם בחי׳
וכן אמ׳ יהיב חכמתא לחכימין דוקא דכל מי היש לאין כמו בגילוי אור חכמה בי׳ הדברות
שיש בו חכמה כח מ״ה דאין זה ה׳ נותן בו שנהפך יש לאין כר עד שעל כל דבור כר.
חכמה שהוא כמו שהיא נמשכת ממקורה אבל יש מדרגה בבחי׳ אין שלמעלה מזה והוא
הנעלם כנ״ל וכך הוא בביטול לאלקות במוח בחי׳ אין האלקי כמו שהוא בעצם קודם שיורד
ולב בעצם שלמעלה מן ההשגה שלו כנ״ל יש למטה בחכמה והוא בחי׳ אור הכתר שנק׳
בזה הרבה חלוקות דיש נשמה שיש בה חוש פלא בהיפוך אותיות אלף אאלפך כר כידוע
זה דביטול לאין יותר לעומק לפי שנשמתו שהוא נק׳ מאמר סתום ונעלם בלתי בא בגילוי
מבחינ׳ פנימית חכמה יותר כמו נשמת משה דפתח דחכמ׳ כלל וזהו בקמ״ץ בקמיצת
ואהרן שאמרו ונחנו מה וכר מסתעף מזה השפתיים לסתום הדבר בעצמו היפך הפתיחה
בצמצום ההמשכה דמ״ה דחכמה בכל נש״י )וזהו כבוד אלקים הסתר דבר כמשי״ת( והיינו
בכל דור ודור עד נצוץ היותר קטן מישראל עד ענין ירא בשת בהיפך אותיות דבראשית
בחי׳ נפש דנפש דעשי׳ שאינו בטל רק במעש׳ והענין הוא דגם שמבואר למעלה באם אין
לבד כידוע וד״ל .אך בחי׳ ירא בשת הנ״ל הוא חכמה אין יראה דקאי בבחינת יראה עילאה
למעלה מביטול זה הנראה כי הרי הבושה היא דהן יראת ה׳ היא חכמה עצמה שהוא ביטול
באה מחמת עוצם קטנות הערך בעצמו עד במציאות בעצם כר שלמעלה מביטול היש
שמתבטל ממציאותו לגמרי כאילו אינו ממש דהשגה דבינה כר כל זה הכל בבחי׳ גלוי
ולא נק׳ ביטול כזה בערך דבר מה המתבטל הביטול דבחינ׳ אין עכ״פ רק שהוא למעלה
לפי ערך מדרגתו אלא מצד הפלגת הרוממות מן ביטול דהשגה דבינה שנקרא ביטול היש
ועוצם שפלותו בדילוג גדול עד שלא יפול בזה כר וכעומד לפני המלך שיש מי שבטל וניכר
חלוקי מדרגות ביטול לאין לפ״ע הדקות והגסות בו עומק הביטול לכל רואה ויש בזה חלוקי
אלא כולן שוין בזה כקטן כגדול ממש כמו מדרגות הרבה הכל לפ״ע בחי׳ החכמה כח
במ״ת שהי׳ גם ביטול זה שנק׳ ירא בשת שהיו מ״ה שבנפשו כמו מי שנשמתו יותר במעלות
כולם כא׳ שוין בזה ממדריגת משה עד הקטן ומדרגות דחכמה דאין אלקי שהוא בחי׳
שבהם כמו וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק הביטול לעומק יותר יותר יבחין בהפלגת גדולת
שער התשובה 66
כבוד הללו היינו הנק׳ כבוד עליון וכבוד תחתון שיראו לגשת לגמרי וכעני ונבזה שנכנס להיכל
או כבוד נאצל וכבוד נברא בדרך כלל כידוע המלך פתאום שיתבייש עד שאין לו מציאות כלל
)וכמ״ש בסידור( וזהו שאמ׳ שאו שערים בך גם השר הגדול ביותר יבא לידי בושה
ראשיכם כר ויבא מלך הכבוד בחי׳ כבוד כאשר המלך מתלבש בעוצם רוממותו העצמי
עליון ואח״כ אמר שאו שערים כר ה׳ צבאות שנק׳ אז בשם מלך נורא לשון נפעל שנתרומם
מלך הכבוד בחי׳ כבוד תחתון וכמ״ש בזהר מאד בעצם עד שנורא על כל להיותו אז
דשערי׳ הראשונים הן נש״ב ושערי׳ האחרונים נבדל בערך מכל כר עד שגדול וקטן שוין כו׳
היינו דבחי׳ המל׳ והיינו דרך פרט בחי׳ יחוד ונורא זה היינו המשפיע יראה גדולה לא לפ״ע
או״א ויחוד זו״נ שנק׳ חתן וכלה כמ״ש והוא המקבלים היראה שיהי׳ חילוק מדרגות זה יש
כחתן יוצא מחופתו כר .ומ״ש על כל כבוד חופה לו יראה יותר כו׳ אלא הכל יראי׳ בשוה
הרי יש חופה על ב׳ מיני כבוד עליון ותחתון דכולא קמי׳ כלא חשיב כו׳ וד״ל .ויובן זה
למעלה שהוא בחי׳ יחוד דאו״א וכ״ע וכ״ת למעלה מה שאמר נורא תהלות שהוא עצמות
בזו״נ כר )והחופה חופף על ב׳ מיני כבוד רוממות אוא״ם שנקר׳ עה״ע בכלל דלית מח׳
דאו״א דהיינו מת״ת דא״א שנעשה כתר תפיסא בי׳ כלל אז אפי׳ אור צח כו׳ שהוא
לאו״א וחופה דזו״נ מת״ת דאימא שנעשה אור כ״ע שהוא בחינ׳ האין בעצם כמו שהוא
כתר לזו״נ ומשמעות דעל כל כבוד חופה א׳ טרם שנמשך לחכמה כח מ״ה כנ״ל )ובנשמה
ולא שיש לכל כבוד חופה בפ״ע היינו לפי היינו עצם כח האין האלקי דנשמה טרם
שנעוץ תחלתן בסופן כא׳ והוא בחי׳ כתר שנמשך להיות בבחי׳ ביטול לאין דחכמה
מל׳ דאיהו כ״ע ממש בבחי׳ ע״ס דאו״ח והוא כנ״ל( אתחשך קמי׳ ונק׳ ירא בשת בבחי׳
בחי׳ ירא בשת הנ״ל והיינו מ״ש כבוד אלקים בושה שהוא כאילו אינו במציאות כלל וכלל
הסתר דבר בחי׳ אלקים דמל׳ עד אלקים כנ״ל וזהו למעלה מבראשית שהוא אין
דכתר וכבוד מלכים חקור דבר היינו מלכא דחכמה כו׳ וזהו עושה פלא דנורא זה עושה
עילאה ומלכא תתאה שהן או״א וזו״נ שנק׳ לפלא עליון זה שנק׳ אור צח דכ״ע שנחשב
כ״ע וכ״ת בכלל ובפרט כנ״ל וד״ל( .והנה רק בבחי׳ עשי׳ לגבי׳ כמדרג׳ דעשי׳ דמ״ל
ביאור כל זה יובן ע״פ כל הנ״ל בבחי׳ כבוד דמ״ל דעשי׳ שנק׳ סוף כל דרגין וכמ״ש קטן
דאב דחכמה שהן ל״ב נ״ח שגם החכמה וגדול שם הוא כו׳ וד״ל:
מאין תמצא כר שבכבוד הקדים אב לאם יובן יותר ענין יקרה היא כר ובזה כז
וביראה הקדים אם כר ויש להקדים לזה ענין אא״ם ועצמות דפנימית
א׳ הידוע )ומבואר בסידור( שיש ב׳ מיני שבפנימית ע״י הוא הנק׳ יקר תפארת גדולתו
שפע א׳ מאין ליש שזהו מלמטה למעלה והב׳ העצמות ואור יקר זה מתלבש בפנימי׳ ח״ע
מלמעלה למטה מיש לאין וז״ש כי אל דעות דתורה שלמעלה ממאמ׳ דבראשית כר והוא
ה׳ כר ב׳ דעות הפכיי׳ כר וענין דעה הא׳ בחי׳ עה״ע עצמו דאפי׳ אור צח אוכם הוא
שמלמעלה למטה מיש לאין זהו חופה שעל וע״כ כל חפצי׳דמצוה שנק׳ אור צח שהן
כבוד עליון ודעה הב׳ שמלמטה למעלה מאין תר״ך עמודי אור דכ״ע לא ישוו בה להיות
ליש זהו חופה שעל כ״ת )ויש חופה אחת על בבחי׳ נורא בעצם שלמעל׳ גם מירא בשת
שניהם יחד הכוללם יחד כפי׳ דעל כל כבוד אחר שמקבל׳ כל בחי׳ האור דיקר זה ואינו
חופה א׳ כנ״ל( וביאור הדברי׳ הנה בחי׳ מתחש׳ כר וזהו יותר מכה״ג דגם אור צח
שפע דמאין ליש היינו גם בחכמה שנמצא׳ דכ״ע שבו אוכם הוא כר והתורה נק׳ יקר
מאין ליש כמ״ש והחכמ׳ מאין תמצא מאין ה׳ בה״א כר )ובמ״ת קיבלו היקר זה לאחר
דכתר תמצא במציאה כנ״ל בפי׳ ל״ב נ״ח שנתבטלו כנ״ל וכן בימי מרדכי דכתיב וששון
כר שגם עצם החכמה באה מן ההעלם לגילוי ויקר אבל אדה״ר ביקר בל ילין כר כנ״ל
ע״י נתיב כו׳ וכנ״ל במא׳ דבראשית שנק׳ דאפי׳ אור צח כר כנ״ל שנק׳ ירא בשת כר
מא׳ פתוח דפתח׳ בחכמה כמ״ש פיה פתחה וד״ל( ובכל זה יובן מ״ש כי על כל כבוד
בחכמה כר כמו גילוי הדיבור כך גילוי אור דכח חופה שיש לכל כבוד חופה בפ״ע וב׳ מיני
לד שער התשובה 67
מ״ה שנק׳ בהי׳ ההמשכה דאין האלקי בבחי׳ ביטול היש לאין כנ״ל בענין הקדים יראה
גילוי מציאות בחי׳ הביטול לאין הנראה וניכר לאם כו׳ דמלמטה למעלה נהפוך הוא
עכ״ם ונמשך זה בכל אחד לפי ערכו בחי׳ כח דביטול היש קודם והוא נק׳ מקיף דאו״ח
מ״ה זה עד שיש חלוקי מדרגות מגדול עד שגורם המשכה דמקיף דאו״י דחכמה רק לפי
קטן שבקטנים כו׳ אעפ״י שהוא למעלה מן ערך ההעלאה וביטול היש דוקא כנ״ל )והיינו
ההשגה דבינה עדיין כנ״ל ועד״ז בחי׳ גילוי כמשל ב׳ חצאי כדורים שאמצעיתם מתחברים
אין זה דכח מ״ה דחכמ׳ נמשך בהשגה דבינה יחד שחצי עליון מן המיצר אל המרחב וחצי
במקבלים שהוא הביטול לאין שמצד ההשגה התחתון מן המיצר אל המרחב כו׳ והיינו מה
בהתפשטות אורך ורוחב כמו נודע בשערים שביטול היש לאין מלמטה גורם ירידה והמשכה
בכל חד לפי שיעור השגתו דוקא כנ״ל דאין ליש לפ״ע והוא לפ״ע אתעדל״ת
באריכות וזהו מאין ליש ממש שהבינה נק׳ בהתפעלו׳ השגה דבינה כך יתוסף אור דמ״ה
יש ממש לגבי מ״ה דחכמ׳ וגם החכמה נק׳ דחכמה בבחי׳ מקיף כר .אבל חיבור עצם
יש לגבי מקורה הנעלם כמ״ש והחכמ׳ מאין מרחב העליון כמו שהוא בלתי מיצר דאין ליש
תמצא בבחי׳ יש כנ״ל ומקור כל בחי׳ מ״ה דחכמה היינו כאשר השפע מיש לאין שהוא
של חכמה נק׳ אב ומקור כל בינה והשגת מעה״ע עצמו שנעשה מקיף לחו״ב יחד
אלקי׳ נק׳ אם כנ״ל .והנה שפע הב׳ דשוין קטן וגדול יחד כנ״ל בענין ירא בשת
שמלמעלה למטה מן המשפיע אל המקבל דכתר משום דכלא חשיב כר וחופף לחו״ב
היינו כמו שהוא בעצמות המשפיע שזהו מיש יחד היינו ב׳ מקיפים דאו״י ואו״ח כא׳ בשוה
האמיתי לאין דהיינו אור הכתר שנק׳ בחי׳ להיותו מרומם ונבדל לבלתי יתחלק לב׳
אין האלקי כמו שהוא בעצם שירד להיות מדריגות עליון ותחתון כלל )והיינו מת״ת
נק׳ אין דיש דחכמה כנ״ל ולגבי עצמות דא״א שנעשה כתר לאו״א לכלול ב׳ מקיפים
עה״ע נק׳ אין דכלא חשיב ממש כנ״ל במא׳ דאו״י ואו״ח ומה שנק׳ נורא בגלוי העצמות
דאפי׳ אור צח כו׳ אוכם הוא לגבי עה״ע ונק׳ להיות הכל שוין ביראה א׳ מתלבש בת״ת
ירא בשת כו׳ .וזהו הכלל בכל שפע מאין ליש דא״א שסובל ב׳ דעות כנ״ל וד״ל( .וזהו והוא
שאין זה נק׳ מקור לגבי יש ונק׳ אין שכלא כחתן יוצא מחופתו שעיקר החופה נק׳ ע״ש
ממש לגבי עצמות המשפיע )כמעיין לגבי החתן וזהו מלמעלה למטה שעיקר השפע
נהר נק׳ אין דיש ולגבי מקורו כלא הוא כר( דמיש לאין בא על כבוד עליון דחכמה וכולל
)או כתלמיד דכלא חשיב לגבי רבו ונעשה גם לכ״ת דבחי׳ בינה כר והיינו בבחי׳ ע״ס
משפיע לקטן או כמו גשמיות שבעצם הרוחניות דאו״י בכלל והוא בבחי׳ יחו״ע דחו״ב אבל
דנפש דכלא חשיב שנעשה חיות רוחני בדם בבחי׳ יחו״ת דזו״נ הגם שהוא בדוגמא דב׳
שבגשם כידוע וכן כח הצומח בעשב גשמי מיני כ״ע וכ״ת דחו״ב אבל יש בזה יתרון
כידוע וד״ל( ונמצא דשפע אור הכתר בחכמ׳ מעלה להיותם בבחי׳ ע״ס דאו״ח מלמטה
נק׳ מאין ליש ומע״הע בכ״ע נק׳ מיש לאין למעלה בכללות ונעוץ סופן בתחילתן ממש
ובחי׳ הכתר נק׳ ממוצע וסובל בעצמו מב׳ דעות שהוא באור הכתר עצמו כנ״ל עד שמתאחד
שמלמעלה למטה ומלמטה למעלה כו׳ וד״ל .עצמות עה״ע שנק׳ יקר העליון בכתר ומל׳
וזהו על כל כבוד חופה לכ״א חופה בפ״ע היינו שנק׳ תחלה וסוף כא׳ באין הפרש כלל ביניהם
בחי׳ כ״ע דחכמ׳ שנמשך מאין דכתר ממזל אע״פ שמלמעלה למטה נק׳ הכתר תחלה
ונוצר כו׳ ע״ז א׳ כחתן יוצא מחופתו חופתו והמל׳ סוף ומלמטה למעלה נק׳ המל׳ כתר
הוא בחי׳ מקיף דאו״י כנ״ל שנמשך על כ״ע דכתר מל׳ איהו כר דאין עליון ותחתון כלל
דחכמ׳ כו׳ )אבל מבחי׳ השפע דעצמות וכנ״ל בפי׳ עושה פלא כר .וזהו פי׳ יקרה
שנמשך מיש האמיתי דעה״ע עצמו שמכיל היקר ואינו מתחשך כלל כנ״ל והוא
לאור הכתר היא שנעשה בבחי׳ מקיף לע״ל שא״ח עט״ב ויהי׳ עליית המל׳ בעצמות
דחופה א׳ לחו״ב יחד כמשי״ת( וחופה ממש ונק׳ ארץ חפץ כר .וזהו למעלה גם
הב׳ הוא על כ״ת דבינה והיינו ע״י בחי׳ מבחי׳ ירא בשת הנ״ל .וזהו ה׳ צבאות מלך
שער התשובה 68
כל העצמות באה״ר כמו כלתה נפשי וכמו הכבוד )שכולל כ״ע וכ״ת דכתר ומל׳( סלה
ביראה כירא בשת הנ״ל וכמו במ״ת שעל כל בלי הפסק וגבול כלל כעצמות אא״ם והיינו
דבור פרחה נשמתם שבודאי נמשך מלמעלה על כל כבוד חופה א׳ כולל ע״ס דאו״י ואו״ח
ג״כ באה״ר בלתי מוגבל כעצם כלל וכלל כר יחד בכלל וד״ל) .והיינו שלא יהיה חילוק
עכ״ז יש העלאה וביטול עכ״פ ואח״כ המשכה כלל וכלל בין כבוד אלקים דכתר ומל׳ שבבחי׳
כו׳ רק שהוא בלי גבול כמו לא יבא עוד או״ח לכבוד מלכים דאו״א וזו״נ בבחי׳ או״י
שמשך וירחך לא יאסף כו׳ )וכענין ירא בשת אע״פ שזה יורד וזה עולה דאין עליה וירידה
הנ״ל דאוכם הוא לגבי עה״ע כו׳( שזהו או״י כלל בעצמות ממש וד״ל( .וביאור הדברים
ואו״ח משפיע ומקבל כר .אבל עוד למעלה הנה יובן מענין הנ״ל בחו״ב בביטול היש
מזה שאין שם בחי׳ עליה וירידה כלל דאו״י לאין כו׳ שיש בזה ב׳ מדרגות דאו״פ ואו״מ
ואו״ח שוין ממש לפי שבעצמות לא שייך כידוע דבחי׳ אוי״ר שכליים לפי צמצום
עלייה וירידה ונעוץ תחלה וסוף כא׳ כר ההשגה לבד נק׳ או״פ ועומק של המושג
דהיינו כתר ומל׳ דאו״י ואו״ח כר והיינו מ״ש שעושה התפעלות במוח למעלה מן הכלי נק׳
ה׳ יהיה לך לאור עולם שהוא כענין יקרה או״מ ורוח אייתי רוח כו׳ ממשיך לבחי׳ אין
היא הנ״ל שיכיל לבחי׳ יקר העליון ולא יתבטל דחכמה הנ״ל ג״כ ב׳ מדרגות דאו״פ ואו״מ
ממציאות כלל בבחי׳ העלאה כר וכמו ועינינו כזה מלמעלה למטה ומקיף דאו״ח דבינה בא
מאירות בכחי׳ מאור כר והוא בחי׳ עה״ע במדה ושיעור בכאו״א ומה שנק׳ בזה או״מ
עצמו כמו שהוא קודם שמצמצם עצמו להיות בגדול הימנו נק׳ או״פ כו׳ ובכלל לפי ערך
נקרא נורא לשון נפעל כמו נשבע שעדיין לא או״מ דכלל נש״י כמו״כ יומשך מקיף דאו״י
יתכן בזה שפע יראה למקבלים כר וזהו עד דכתר בחכמה בכלל נש״י כו׳ .וכה״ג גם
דוד הגדיל כר ונק׳ ארץ חפץ כנ״ל .הנה גם במדות שבלב יש ב׳ מדרגות דאו״פ ואו״מ
לשון על כל כבוד חופה לכלול כ״ע וכ״ת יחד מה שיכיל הלב ההתפעלות ומה שלא יכילנו
לא יתכן מאחר שכ״ת דומה לכ״ע ממש כי ונמשך עליו בבחי׳ מקיף שגם זה בא במדה
מכילו כמו שהוא ממש כר דהיינו שמרחב כל בכל א׳ בפרט וכמו״כ בכלל עד שלפי ערך
העצמיות כמי שהוא מתקבל בתחתון שלא העלאה דאו״ח דמקיף דלב בתשובה שהוא
ע״י העלאה וביטול המקבל כלל כר .והנה בחי׳ היראה כו׳ כן יומשך מקיף במדות
בזה יתרון מעלת יח״ת דזו״נ כנ״ל וד״ל. בבחי׳ או״י כו׳ וזהו יחוד זו״נ למעלה ונק׳ כ״ע
וזהו מהרה ישמע בערי יהודה כר ביחוד ת״ת וכ״ת גם כן כנ״ל ועל כל כבוד יש חופה בפ״ע
ומל׳ דוקא קול חתן וקול כלה שקול כלה היינו ב׳ מקיפים דאו״י ואו״ח שבאין במדה
בקול רם כקול חתן ולא בחשאי וביטול כקול בהעלאה והמשכה כו׳ וכל זה נכלל באהבה
כלה דעכשיו גם לא כמו מ״ת דכתיב ויהי קול דבכל נפשך בשכל ומדות אוי״ר אבל יש אהבה
השופר כר ועל כל דבור פרחה כר אלא רבה דבכל מאודך שהוא בלי גבול כלל
יהיה קול לכלה לקבל בעודנו בישותו בלא כידוע ומעורר אתעדל״ע מקיף דאו״י ג״כ בלי
ביטול כלל וכלל כמו במשיח כר כמ״ש במ״א גבול .אמנם גם זה המקיף יבא במדה אע״פ
והיינו כמו קול רם דבשכמל״ו ביו״כ בדוגמא שנק׳ בלי גבול היינו למעלה מגבול הכלי
דלע״ל דכתיב ונחיה לפניו ממש וזהו שמסיים שיכול להיות דאה״ר דמאדך בזה נק׳ אהבה
משמח חתן עם הכלה שהכלה עיקר שע״י מוגבלת דאו״פ בגדול הימנו כנ״ל וכהיקף
ביטול כל העצמות דאו״ח דוקא שמגיע העיר שבא עיגולו במדה לפי מדת העיר
בעצמות ממש כנ״ל בענין הבל הדבור דתורה וכה״ג )וכמשל ב׳ חצאי כדורים שמרחב
הוא שבא שמחת החתן שבעצמות ממש שלהם באמצעי׳ חיבורם בא במדה( .והנה גם
שיתגלה כמו שהוא למטה כמו שהוא למעלה ביראה יש יראה עילאה ביטול במציאות דחכ׳
בעצמותו בלי אמצעי כלל וד״ל; הנ״ל שבא ג״כ במדה בכל א׳ ונק׳ מוגבל
בכלל ג״כ אבל יש אוי״ר בלתי מוגבלים
סליק שער התשובה בעצם והיינו בבחי׳ יחידה דנפש שהוא ביטול
לה שער התפלה 69
שעשועים בנשמות בג״ע בבחי׳ סתים שבתורה סדר התפלה מב״ש עד ש״ע להבין כח
כנ״ל אינו רק חלק א׳ מריבוא רבבות וכמ״ש שהן ד׳ תיקונים דשכינה הנה
ושעשועי את בנ״א כר וכמ״ש במ״א וד״ל. כתיב סומך ה׳ לכל הנופלים וזוקף כו׳ ויש
אך חנה מ״ש לבו דואג בקרבו בקרבו דוקא להקדי׳ ענין הפסוק סמכוני באשישות כר דהנה
שאין הדאגה בגלוי במוח ולב שנקר׳ עוצב זה הפסוק בזמן הגלות דכנ״י נאמר שאז אומר
ומרירות כלל רק הדאגה טמון וגנוז בהעלם סמכוני באשישות רפדוני כר לפי שנק׳ אז
בתוך נקודת הלב ותמיד הוא דואג דדואג לשון בשם סוכת דוד הנופלת וכתיב סומך ה׳ כר
הווה ולא שמתפעל בדאגה לפרקי׳ והיינו וסמיכה זו היינו להשיב ולסמוך נפשה מן
שבהעלם הנק׳ תעלומת הלב דואג הוא בקרבו הנפילה שנפלה הוא שאמר בב׳ דברים
תמיד כו׳ וזהו עיקר הכנה דרבה המוכן לקבל באשישות ובתפוחים כר ואיתא בזהר אשישא
כל רזי פנימי׳ תורה דוקא שלזה הטעם גזרו עייל חמרא כר תפוח אפיק חמרא ומכוון
אומר דאין מוסרין מעשה מרכבה רק למי רעותא כר .והנה יש להקדים לזה ענין מארז״ל
שלבו דואג תמיד בקרבו ולא למי שאין לבו במסכתא חגיגה שאין מוסרין ראשי פרקים
דואג תמיד כר .וביאור טעם הדבר הנה ידוע דמעשה מרכבה רק למי שלבו דואג בקרבו וידוע
דג׳ קשרין מתקשראן כא׳ ישראל מתקשראן דמעשה מרכבה הוא גילוי אא״ס בפנימית שלו
באורייתא ואורייתא בקב״ה וכמו דקב״ה סתים שנק׳ סדכ״ם וזה היה במ״ת דכתיב וירד ה׳
וגליא כך אורייתא וישראל מתים וגליא ופי׳ כר )וכמ״ש ריב״ז אני ואתם היינו בהר סיני
סתים וגליא היינו כידוע עיקר ההפרש בין כר( וכל העם ראו הקולות כר ואין זה מובן
ההעלם לגילוי הוא בעונג העליון שכאשר דלכאור׳ מה שייכות יש למעשה מרכבה שלא
בא בגילוי ובמורגש כמו כאשר מתלבש בשכל ישכנו רק במי שלבו דואג בקרבו דאדרבא
וחכמח ונק׳ עונג שבחכמה )וגם כאשר בדאגה ועוצב שם לא ישכון אור האלקי הגנוז
מלובש ברצון הגלוי ומורגש גם העונג בסתרי המרכבה כי עוז וחדוה במקומו והתורה
שברצון זה מורגש מאד וכתענוגים המורכבים נקרא שעשועים וכמ״ש ואהיה אצלו כר
ברצונות לדברים גשמיים( וזהו בחי׳ גליא שעשועים יום יום וכתיב ושעשועי את בנ״א
דתורה אבל בחי׳ סתים הוא בחי׳ העונג הנעלם וכן כתיב כי אמרתך חייתני חיים של שמחה
הבלתי מורגש כלל וכלל חיינו שלא בא לכלל וע״כ אנו אומרים ונשמח בדברי תורתך כי
גילוי ומורגש לעולם וממילא גם בהתלבשות חם חיינו בו׳ וכמ״ש ר״ש חדאי נפשאי לך
שלו בשכל וחכמה נק׳ שכל הנעלם שכל קראי כר ולכך רבה אמר מילתא דבדיחותא
מופלא ונק׳ סוד ורזא שלא בא לגילוי לעולם ובדחי רבנן כר ואיך יאמר להיפוך שכאשר
והוא בחי׳ סתים שבתורה והוא מ״ש ואהי׳ לבו דואג יהיה ראוי לסתרי מרכבה .ואם אפשר
אצלו בבחי׳ סתים שעשועים סתומים כר וד״ל. לחלק בין בחינת נגלה שבתורה שהיא ע״י
ומ״ש ושעשועי את בנ״א לנשמות בג״ע וליחידי שמחה דוקא ובין פנימית ורזי תורה שהוא במי
סגולה כצד״ג בעוה״ז היינו בחי׳ גליא עונג שלבו דואג דוקא דודאי קל וחומר הוא ונשמות
המורגש כר בשכל והשגה נגלית לכל נשמה בג״ע יוכיחו שכל עיקר השמחה והעונג שלהם
כפי ערכה .וא״כ ממילא יובן דב׳ מדריגות מזיו כר היינו מהשגות רזין דאורייתא ששם
דסתים וגליא דתורה נמצאו בנשמות כי מאחר השמחה והעונג בכפלי כפליים לאין שיעור
שנמצא חלק הגליא שהוא עונג המורגש וכר״ע שזלגו עיניו דמעות מרוב העונג שלא
לנשמות בג״ע שהוא בא בבחי׳ החלק גליא יכיל כלי מוחו לקבל עומק הסודות ששמע
דהיינו הנשמות דבריאח ממילא מוכרח שיש מר״א וכה״ג וידוע דכמו דאוריית׳ סתים וגליא
בחי׳ סתים בנשמות היינו בבחי׳ יחידה שבהם כך קב״ה סתים וגליא ועיקר השעשועים
שדבוק למעלה באצילו׳ ולמעלה מעלה כר העליונים הוא בעצמות סדכ״ס וכמ״ש עוז
ששם מקבלים מבחי׳ סתים דאורייתא והוא וחדוה במקומו דוקא וכך בפנימית התורה
מבחי׳ שעשועים הנעלמים שבפנימיות אמר ואהיה אצלו שעשועים כר ומה שנמצא
שער התפלה 70
אור האמת מאד ונעלם האור בכמה העלמות התורה שלא בא לגילוי כלל בג״ע לעולם )וכמו
העלם אחר העלם והיינו הקושיות המסתירים וקדושים בכ״י יהללוך סלה בלי הפסק כו׳ שהן
כו׳ ולהביא אור ההעלם לגלוי א״א כי אם נשמות הגבוהות ביותר בנשמות האבות
על ידי שממית עצמו בדאגה שנוגע עד ומשה ואהרן כו׳ שהולכים ועולים מדי יום
הנפש כר .וכך יובן בקל וחומר בבחי׳ במעלות ומדריגות דשעשועים העצמיי׳ שהוא
סתים שבתורה שנק׳ סתרי המרכבה שהוא סתרי בחי׳ סתים דקוב״ה ואורייתא כר וד״ל( וזהו
תורה שאין מוסרין רק למי שלבו דואג בקרבו סוד ה׳ ליריאיו דוקא שהוא בחי׳ סוד הוי׳
כי כדי שיובא ויומשך הסוד ה׳ הנעלם לגלוי ח״ע הגנוז וסתום שנגלה ליריאיו דג׳ קשרין
א״א כ״א ע״י דאגה עצומה שבלבו שנוגע הנ״ל באופן א׳ הם ויראה עילאה בחי׳ ביטול
בפנימי׳ ועצמות נפשו ממש הרבה יותר בכפלי לאין בתעלומת הלב וכמ״ש משה ונחנו מה
כפליים ממי שממית עצמו על בחי׳ גליא בביטול העצמי בתמידות ולא שנעשה מה ע״י
שבתורה לפי שבחי׳ העונג הנעלם בפנימית הכנה בהתבוננות כו׳ וזהו כח מ״ה דפנימית
ורזין דאורייתא המה מתאחדים בסדכ״ם חכ׳ וזהו הן יראת ה׳ היא חכמה היא עצמה
שנקר׳ שעשועים עצמיים כנ״ל וע״כ למי שלבו חכמה עלאה ממש כו׳ וע״ז א׳ יהב חכמתא
דואג בקרבו בבחי׳ העלם נקוד׳ לבו דוקא לחכימין דוקא לאיש כזה מוסרין סתרי תורה
בקרב ולב עמוק עמוק שם יבא גילוי אור סוד שנגלה אליו בחי׳ הסתום דאורייתא שנק׳ סוד
ה׳ דרזי תורה וכנ״ל בפי׳ סוד ה׳ ליראיו וד״ל. הוי׳ שלמעלה מעונג שבחכמה הגלויה שלא
אך עדיין אין זה מתיישב לנכון דא״כ מה זה בא לגלוי לנשמ׳ בג״ע בהשגה כנ״ל ואמנם
שאמרו ל׳ הווה דואג בתמידו׳ דוודאי דאגה גלוי סוד ה׳ ליראיו הוא בא ג״כ בבחי׳ הסתום
זו אינה רק כאשר מעיין ומתבונן לבוא לעומק שבהם שהוא בחי׳ כח מ״ה שהוא בחי׳ עונג
הסוד ולא יכל לאדבקא בהשגה כלל כו׳ הנעלם בביטול עצמי כנ״ל וז״ש דוד גל עיני
כמו ר״ע שלא יכיל כלי מוחו להשיג העומקי ואביטה נפלאות מתורתך כי בכנ״י נא׳ גן נעול
סודות ששמע זלגו עיניו דמעות כר .ועוד כו׳ מעיין חתום דכלול מב׳ מדריגות סתים
דהרי מבואר למעלה בפי׳ סוד ה׳ ליראיו וגליא ולזה אמר גל עיני לראות בגילוי הסתום
דעיקר המביא לגלוי אור העונג ושכל הנעלם דאורייתא וד״ל .וזה שאמרו אין מוסרין בחינ׳
והמופלא כר חוא דוקא בחי׳ הביטול סתים דתורה אלא למי שלבו כו׳ סוד המרכבה
והשפלות דבחי׳ מ״ה בעצם כמו ונחנו מה דוקא דהנה בחלק הגליא שבתורה אנו רואים
שהוא עוצם הענוה ושפלות כמו מי שמשים ג״כ שאין התורה מתקיימת רק במי שממית
עצמו כאילו אינו במציאות כלל ונפשו תמיד עצמו עליה כמארז״ל ע״פ אדם כי ימות באהל
כעפר לכל כר הוא ענין עצם הביטול לאין כו׳ וכן אמרו כל הלומד תורה מעוני כו׳ וכך
האלקי שנק׳ כח מ״ה הפנימי ונעלם שבנפשו היא דרכה של תורה פת במלח כו׳ וחיי צער
כנ״ל אבל מה ענין הדאגה שבלב לכאן כו׳ ולא תמצא בגסי הרוח ולא במי שמרחיב
דלכאורה הדאגה היפוך הביטול דמ״ה העצמי דעתו עליה כים כו׳ וכך היא המד׳ בטבעיות
שהרי מצד חפצו להשיג דבר מה ולא יכול ענין עסק הלימוד לתכליתו שא״א שיבוא
דואג .ואמיתית השפלות וענוה הוא שאין לו לעומק בקו היושר בלתי נטיה לימין ושמאל
גובה לב כלל לילך בגדולות ונפלאות ממנו כ״א ביגיעה רבה והוא בחי׳ ביטול כל עצמותו
וכמ״ש דוד לא גבה לבי כר והי׳ ראוי להיות בצער וגרעון אור חייו אשר איננו משיג הסברא
להיפך שלא למסור סתרי תורה למי שלבו לאמיתתה ולא יוכל להוציא לאור צדק הדין
דואג בקרבו לזה אלא למי שנפשו כעפר וההלכה עד שחייו אינם חיים וזהו שממית
ממש כו׳ שאז אמר פתח לבי כו׳ וכמ״ש עצמו ממש אז ישכיל ויצליח לבוא על עומק
משה שלח נא ביד תשלח ואיך לא חשק הדין והלכה לאמיתתה ממש אבל בלי זה לשוא
להיות שליח לנתינת התורה בגלוי אא״ס כר נושא נפשו כי לא יהיה בידו הלכה ברורה.
רק מצד שפלותו אמ׳ תשלח ביד אחר ולא והענין הוא לפי שבבחי׳ גליא עצמו מוסתר
לו שער התפלה 71
על ידי יהיה גלוי אור כר כי כבד פה כר כי של אור האהבה בתענוגים שמקרוב כידוע
הי׳ עניו מכל האדם אשר ע״פ האדמה ע״כ עד״מ אב לבנו יחידו שאוהבו כנפשו ממש
בחר בו דוקא והנה באמת ענין מי שלבו דואג ודאי לפ״ע אה״ר בתענוגים כשמשתעשעים
בקרבו בתמידות הוא במדריגה גבוה מאד יחד כך ערך הדאגה בלב עמוק כשנפרדו זמן
נעלה שלא מצד שחפץ להשיג דבר מה כר .רב כר .ונמצא אהבה בתענוגים למעלה עם
אלא דוקא מצד בחי׳ אמיתית עוז עומק מה שלבו דואג בקרבו למטה הכל א׳ ממש
התקשרות נקודת לבבו בעצמות אא״ס דוקא וע״כ אין מוסרין סתרי מרכבה שהוא בחי׳
עד שכל רצונות זולתו כלא חשיבי ממש וכמ״ש התענוג העצמי שלמעלה כנ״ל אלא למי שלבו
דואג בקרבו למטה וד״ל: מי לי בשמים ועמך לא כר כלה שארי כר ע״כ
יתורץ הקושיא דלעיל מה ומעתה לבו דואג תמיד מתי יראה פני אלקים חיים כט
שא׳ דואג לשון הווה שהוא אמיתתו של אא״ם כמו שהוא ממש כר.
והדאגה הזאת באה בעומק כ״כ עד שמואס שבוודאי תמידי׳ ועצמי׳ היא כמו ענין הדביקות
בחייו ממש נגד אמיתית אור חיותו ודביקות בעונג על ה׳ בחד קטירא כר דלעיל דהיינו
נפשו בעצמות אך לא יכיל לאדבקא ע״כ הוא הך ממש וכמו ר״ע שזלגו עיניו כר .וכך
דואג כר .וזהו אותה המדריגה עצמה שבבחי׳ יוכל להיות גם בהיותו משיג בהשגות אלקות
העונג והשעשועי׳ העצמיים בעצמות אא״ס אך כל שבא לעומק המושג לא יכיל לאדבקא
שבצדיקים הגדולים כמשה שמת בנשיקה כר .ומרחוק ה׳ נראה לו כר אז לבו דואג
עפ״י ה׳ בדביקות עצמי כר וגם בחייו שכינה בקרבו עד שיחלה חולת אהבה והוא בחי׳
מדברת מתוך גרונו כר ועצמות אא״ם היה אהבה בתענוגים הנ״ל שחולת אהבה הוא
מאיר בנשמה שבמוחו באור פניו כמ״ש וייראו כשלא ישיג האהוב מקרוב כמשל הנ״ל והוא
מגשת כר כי קרן עור פניו כר וכידוע מדריגה א׳ ממש כנ״ל וד״ל .ויתורץ גם הקושיא
דפני משה כפני חמה כר שהוא מאיר באור הב׳ דלעיל דמ״ש במשה ונחנו מה שהוא
פני מלך יחיד חי כל העולמים כר .וכך בכל ביטול עצמי כאילו אינו כר שזהו בחי׳ כלי
צדיקים שבכל דור ודור דאתפשטות׳ דמשה לקבל האור העצמות דאין האמיתי כר
בהם וכמו רשב״י שהיה נצוץ משה אמר בחד וענוה זאת היא היפך הדאגה שהרי אינו
קטירא אתקטרנא ביה אחידא ביה להיטא כר חפץ בדבר מה גם בדביקות עליות הנשמה
פי׳ שאור נשמתו קשורה בקשר אחד אמיץ וראיה ממ״ש שלח כר ודאי זה אמת אך זהו
וחזק בתמידות שאין צריך לעורר את האה״ר כלי לבחי׳ או״י הנ״ל שיאיר אח״כ בבחי׳
בכל פעם כר משום דבי׳ אחידא כר בבחי׳ המשכה למטה כר )וכמו דוד שהיה כלי מוכן
עצמיות התענוג והשעשועים העליונים לגלוי אור המ״ל שיאיר למטה ע״י השפלות
והוא מצד שרש הנשמה שלו כמו שהיא העצום שאמר ונקלותי עוד מזאת והייתי שפל
צרורה ודבוקה למעלה באח״פ בלי הפסק כלל בעיני כר וגם בברחו מאבשלום אמר אם כה
כר .אך זהו בבחי׳ אור ישר שמאיר אא״ם יאמר לא חפצתי בך הנני כר( אבל לבו דואג
שלפני הצמצום מבחי׳ שעשועי המלך בעצמות בקרבו הוא מלמטה למעלה בבחי׳ או״ח
בשרש הנשמות למעלה שהן בבחי׳ סתים ובא שעולה למעלה מעלה הוא שזוכה שיומסר לו
לגלוי גם למטה כמו בנשמת משה ורשב״י סתרי תורה שבבחי׳ פתים בבחי׳ סדכ״ס
בדורו וכה״ג .וכמ״כ ממש בבחי׳ אור חוזר הן למעלה כר .גם מזה יבא בגלוי למטה לימהמ״ש
בנשמות עליונות כאלה שהן למטה ושרשם שיגלה בחי׳ סתים למטה בג׳ קשרין דאורייתא
למעלה באור עונג העצמי הן בבחי׳ צער וקוב״ה וישראל וזהו שאמ׳ במנחות יבא טוב
ודאגה עמוקה מתי יעלו ויראו אור כר עד זה משה ויקבל טוב זו תורה מטוב זה הקב״ה
שמואס בחייו ממש .וזהו מי שלבו דואג בקרבו לטובים אלו ישראל שכ״ז בבחי׳ סתים שיבא
בהעלם נקודת הלב דוקא ששם בחי׳ אמיתית לגלוי והן טעמי תורה כר .והוא ע״י בחי׳
עוז עומק התקשרותו רק שמלובש בקו השני לבו דואג בקרבו בצד״ג עכשיו בזמן הגלות
שער התפלה 72
בזה שלבו דואג על ענין תשוקת לבו מרחוק וע״י בע״ת דוקא שצועקים מעומק הלב כר
מצד בחי׳ ההתקשרות עצמיות שבלבו לידבק כידוע וד״ל .וזהו ההפרש בין זמן הנביאי׳
ולעלות למעלה כנ״ל שלזה א׳ דואג לשון הווה ובין הזמן שאחר החורבן בהמ״ק ראשון ושני
כר א״ב למה אמר לשון לבו דואג הל״ל למי דכל רזי תורה היה נגלה לראשונים בבחי׳ או״י
שיש בלבו חולת אהבה דוקא אלא הענין הוא דאה״ר בתענוגים ובהלל הזקן שהיה שמח כר
שיש בזה ב׳ מדריגות זו למעלה מזו הא׳ וכל נבואה היה בשיר ותוף כר .משא״ב אחר
בבחי׳ ההשגה בשכל בעומק אחר עומק שזהו החורבן אמרו שאין מוסרין סתרי מרכבה רק
להגיע לאמיתת הדבר כמו שהוא דוקא וכמו למי שלבו דואג בקרבו דוקא ומטעם הנ״ל
שאנו רואים בעוסקים במושכלו׳ עמוקות מאד וד״ל )ובאמת גם השפלות וביטול עצמי
בעיון מופלג עד שכל חיי נפשו שם הוא בעומק דמ״ה דמשה ישנו במי שלבו דואג בקרבו
אחר עומק הנה כל יגיעתו בכח שכלו רק תמיד שהרי עיקר האות לביטול האמיתי
להשיג אמיתי׳ השכל בעומק אחר עומק לבוא דמ״ה דפנימית חכמ׳ היינו כאשר לא ירום
לסוף אמיתתו כמו שהוא באמיתת אמיתתו לבו מכל התנשאות וכבוד ולא מכל הון יקר
ואם לא ישיגנו יתמרמר בנפשו מאד עד שיוכל וכר וכמשה שהיה עניו מכל כר וכדוד שאמר
לבא לידי חולי כי כל שהוא חכם ומבין יותר כי עני ואביון אני שהיה בו שפלות דאביון
לעומק יותר ירגיש ההעדר של המכוון הנעלם ממש אע״פ שהיה מ״י כר וידוע דמי שלבו
שלא ישיג ויגע לנפשו יותר מה שנעדר דואג בעומק לא ירום לבו מכל גדולה וכבוד
ממנו אור אמיתת אמיתתו וכל שאינו חכם כי כלא ממש חשיבי לגבי דאגת לבו
ומבין כ״כ לא ירגיש בנפשו העדר האור כי לאמיתית עצמותו שלא יחפוץ בזולתו גם
טוב ולא יצטער בנפשו כ״כ ונמצא ודאי יוכל בכל חיי העוה״ב רק לו לבדו כר וכך הוא
להיות בחכם ומבין המופלג שיכלה בכלות בכל בע״ת דכתיב בהו ואביוני אדם בקדוש
הנפש ולבא לחולי ממש על אשר לא יוכל ישראל יגילו אחרי המרירות העצומה שבלבו
להשיג העומק לאמיתתו מצד יקרות האור בנקודת לבם לשוב אליו כר וכך היה דוד
השכל המופלא הזה שערב לנפשו עד כלותה נוהג כמו בע״ת ממש כמובן בכל פסוקי
בהעדר ממנה אורו כר וכר״ע שזלגו עיניו תהילים ונמצא ששפלות מי שלבו דואג היינו
דמעות כשלא יכיל המושג וכרשב״י שבכה ממש כשפלות ענוה דמ״ה בעצם כי ממקור
בדמעות כששמע מר״נ סבא וכידוע שיש כח א׳ באו וד״ל) .בל״א מחמת גרוש שפלות
כליון כל הנפש בכח השכל שבנפשו הגם בעצם נישט בעצם דר הערט ער ניט כל
שהוא כח פרטי אך הוא כללי כי הרי נק׳ גדולה כר וכן לבו דואג מחמת ער איז אין איין
נפש השכלית כר וד״ל .ולמעלה מזו הוא הנק׳ זאך בדאגה עמוק׳ טיף זייער פאר האקט הערט
חולת אהבה שזאת התשוקה וכפיפת הנפש ער ניט קיין וועלט זאך כלל וד״ל( .אך הנה
להשיג לאמיתתו אינו רק חלק קטן מחולת עדיין אין זה מובן דלכאורה לפי כל הנ״ל מובן
אהבה עצמה דהנה אהבה זאת היא באה מכל בשרש ענין לבו דואג בקרבו שהוא ענין א׳
עצמות הנפש ותוך תוכה שלמעלה גם מכח עם בחי׳ חולת אהבה שחולת אהבה היינו
השכל שבה ומה שנק׳ נפש השכלית היינו חולת אהבה בתענוגים כשלא ישיג אהובו
שמתלבשת כולה בשכל כר ואמנם אמיתת להתענג בו כר ובאמת לבו דואג אינו מדבר
עצמותה באה כולה כמו שהיא באהבה בענין אהבה כלל שהאהבה היא התפעלות
בתענוגים עד שתכלה העצמות כאהבת דוד הלב לבד לאוהבו כנפשו ובהעדר תאות נפשו
ויונתן שאהבת נפשו ממש אהבו ובבנימין יחלה נק׳ חולת אהבה וכדוגמא שא׳ בגמ׳
שנפשו קשורה בנפשו כר א״כ ודאי בהעדר בא׳ שהעלה בלבו טינא כר ואין זה דמיון
אור אהבה זו שהיא אהבת הנפש עצמה נק׳ כלל לאופן מי שלבו דואג שזה מדבר בענין
חולת אהבה וכמו כי חפץ בבת יעקב שחלה עומקי ההשגות שכליות שכאשר לא יכיל
חולת אהבה כר שתכלה נפשו ממש כר וזהו לאדבקא ולהשיג ידאג כר ואם היה הכונה
לז שער התפלה 73
של השכל הנפלא כמו שהיא באמיתת הוראה על בחי׳ התקשרות מהות ועצמות
אמיתתו דוקא כנ״ל( וכמ״ש דוד אמיתך הנפש במהות ועצמות נפש האהוב משא״ב
אלקי כר וזהו יש לפי ערך גם בנשמות התשוקה להגיע לאמיתתו היינו רק להגיע
קטנות בכל חד לפום שעור מדרגת נשמתו לאמיתתו ע״י ההשגה שישיגנו כמו שהוא
גם במי שאין לו רק נפש דעשי׳ שנק׳ אדם בעצם אך לא שיוכלל ויודבק בעצם מהותו
עכ״פ וישיג אלקות לפי ערכו לבד ויבסוף שזהו אינו אלא ע״י האהבה בכלות הנפש
להשיג באמיתת אמיתתו כמו שהוא דוקא כמו ממש שנק׳ חולת אהבה שהוא מצד גודל
שמשיג איך שפעל ויצר גשם הבריאה מאין חמדת הנפש להדבק במהות ועצם האהוב
ליש והוא יתב׳ מקור כל החיים כו׳ הגם והנחמד ולא להשיג אמיתתו לבד וד״ל.
שמושג לו הדבר ומתקבל ונקלט היטב בכלי והדוגמא מב׳ מדרגות הנ״ל בנפש הטבעית יובן
השגתו לפום שעורא דיליה מ״מ אינו נוח לו בנשמה האלקית בהיות ידוע שיש בנשמה
מזה כי חפץ לבא בהשגת אמיתת דבר זה ב׳ מקיפים חיה יחידה ונר״נ כר משכן המקיף
כמו שהוא היינו להשיג בבחי׳ כח האלקי ממש דחי׳ במוח ונק׳ נפש חיה וכתרגום ויהי האדם
המהווה הבריאה ולא יתיישב רוחו עליו לנפש חיה רוח ממללא שזהו בנה״ט ונק׳
כלל עד שישיג אמיתת אור האלקי כמו נפש השכלית כו׳ למ״ד דצלם ומשכן המקיף
שהוא מחיה מאין ליש לא תנוח רוחו במה שבא דיחידה על הראש וגלגלת והוא מ״ם דצלם
לו הדבר הזה בהשגה וכל שטועם טעם בעומק וצ׳ הוא נר״נ כו׳ ויובן זה במה שמצינו
המושג הזה יותר יבסוף ויצטער על העדרו בר״ע שהיה מצטער כל ימיו מתי יבא לידי
כידוע .וכן עד״ז בהשגה עליונה יותר ביח״ע ואקיימנה דודאי הי׳ לו מם״נ בכח בכונה
ממאציל לנאצלים שם יכסוף ויצטער יותר על שלימה בפסוק ראשון דק״ש היינו בכלי השגתו
העדר והשגת אמיתת אור עצמות המאציל וכל לפי שרש נשמתו אך היה לבו דואג בקרבו
הקרב קרוב יותר תכפוף הנפש יותר עד שר״ע כי היה חפץ ומשתוקק לידבק במהות ועצמות
שהיה גדול מכל היה מצטער ביותר מתי יבא אא״ס שאין זה רק במס״נ בפועל דוקא ע״כ
לידו בפועל דוקא כנ״ל וד״ל: היה מצטער ולא הונח לו במה שהיה לו מס״נ
הנה כל זה בנשמות בא בחילוקי ואמנם ל ברוחניות דנשמה שזהו רק בכח השכל
רוב מדרגות בכל או״א עד שבנשמה הגם שנק׳ אדם בצלם אלקים לפי
שיתחלק לרבוא רבבות כו׳ היינו בכל ניצוץ שאין זה רק הכוסף והתשוקה העצומה
שמתחלק מס״ר שרשים כר בא כח הכוסף להגיע בעומק המושג באמיתת אמיתתו של
ותשוקה זו לפי ערך בחי׳ כח מ״ה שבנפשו אא״ם כי כל שיגיע יותר לעומק יותר יראה
לבד שהוא בחי׳ ביטול עצמי לאין האלקי שנק׳ ריחוקו מאמיתת עצמותו וכמשל הנ״ל במי
מקיף דחכמה והוא ל׳ דצלם כנ״ל ובציור שהוא חכם ומבין יותר יותר ירגיש העדר אמיתת
קומה דכנ״י מקיף זה מתחלק מחכמה שבראש האור ויתמרמר ביותר עד שיחלה כר כך
כדורו של משה עד בחי׳ עקביים דנשמות בהפלאת אור אלקי בעלוי אחר עלוי עד אין
דעכשיו וד״ל .אך הנה המדריגה הב׳ דלעיל שיעור למעלה מעלה דאא״ם למעלה עד אין
שנק׳ חולת אהבה שלמעלה מזו שהיא בבחי׳ קץ כר א״כ כל הקרב קרב יותר להשיג בעלוי
מקיף דיחידה שע״ג הראש וגלגלת והוא מ׳ אחר עלוי יותר ירגיש בהעדר ממנו אור
דצלם הוא השוה ומשוה קטן וגדול מראש לרגל אמיתתו ממש עד שיוכל לבא בבחי׳ כלות
שבציור קומה דכנ״י מבחי׳ חכמה שבראש הנפש מרוב התשוקה שמתגברת ביותר לכל
שבימי משה עד עקבות משיחא לכולם בשוה שנכנס לפני ולפנים יותר )וכד׳ שנכנסו לפרדס
בלי הפרש בין דור לדור מאדה״ר עד משיח בן עזאי הציץ ומת ר״ע יצא בשלום( .ונמצא
כמו שאין הפרש במקיף דיחידה דאדם פרטי עיקר הענין בזה הכוסף של הנפש הוא להגיע
שמקיף זה סובב מעל הראש ורגל כא׳ והוא ולהשיג באמיתות עצמות אא״ס דוקא )שזהו
בהעלם גדול כו׳ כידוע .וביאור הדבר מובן כמו בנה״ט שטבעו לכסוף להשיג אמיתתו
שער התפלה 74
כדלעיל דלבו דואג היינו חולת אהבה( אמנם מענין חולת אהבה הנ״ל לנה״ט שהוא אהבת
ע״י בחי׳ לבו דואג וחולת אהבה וכמו ע״י בע״ת הנפש בעצמה שלמעלה מעלה מבתי׳ כח
שבזמן הגלות שעולה למעלה מעלה ביותר עד השכל שבה ובו׳ והוא להדבק במהותה
שחוזר לקדמות עצמותו ממש )כידוע דאו״ח ועצמותה במהות ועצמות האהוב כר וחמדת
הוא הולך ועולה ומתרחב עד שבא במרחב הנפש בזה תכלה כולה כמו שהיא ולא יש ערך
העצמות משא״כ או״י שהולך ויורד ומתמעט לזה מתשוקה וכוסף הנפש להשיג לאמיתתו
עד שגם מי שנפשו מעשי׳ יוכל להתענג על ה׳ הנ״ל שאינו רק להשיגו בראיה מקרוב ולאמיתתו
בב׳ מדריגות הנ״ל( מזה יבא ההמשכה כר .וכמ״כ יובן בנשמה שיש בה גילוי אלקות
והירידה מאותו מקום שעלה לשם והוא מעצמות )שנק׳ בל״א געטליך( בב׳ מדרגות הנ״ל א׳
סדכ״ם שיבא לידי גלוי למטה בימות המשיח בחכמה כח מ״ה שבה והוא מה שכל התפעלות
שזהו עצמות השעשועים שימשכו בכנ״י למטה שכלו באלקות נק׳ התפעלות אלקות ממש וכנ״ל
שלמעלה מגלוי אא״ס שבמ״ת ע״י משה שלא שיש בזה חלוקי מדרגות כל חד כר והב׳
היה מבחי׳ סתים דאוריית׳ וקב״ה כנ״ל .וזהו בחי׳ גילוי עצמות אלקות ממש באה״ר
יבא טוב דמאו״י דמשה נעשה או״ח ויבא בתענוגים שבחי׳ יחידה שבה שלמעלה מכח
הוא עצמו לקבל טוב בבחי׳ פנימי׳ התורה ההשגה אלקית לגמרי בלא טעם כלל וכלל
וכידוע דמשה ומשיח הכל א׳ )וזהו דשירת וזהו רק באה״ר דבן אל האב כו׳ כמ״ש כי
האזינו דמשה שמדבר על הגליות שהן בבחי׳ בנים אתם כר וכמ״ש לע״ל והשיב לב אבות
או״ח למעלה משיר השירים דשלמה שבבחי׳ על בנים כו׳ )והרי בזה שוה הקטן עם הגדול
או״י וד״ל( ובאמת שה״ש דשלמה מדבר לע״ל ממש וכענין מס״נ על ק״ה( שבזה הכל שוין
לאחר שיומשך עצמו׳ אא״ס ממש בכנ״י כו׳ והוא הנק׳ חולת אהבה בהעדר וריחוק כנ״ל
וזהו כמו ישקני לשון עתיד כר שהרי כנ״י כמו בזמן הגלות הנ״ל וזהו מקיף דיחידה דכנ״י
משבח תחלה ישקני כר משכני כר .ומעתה ששוין הראש והרגל ממש וכמו במ״ת שהיו
יתורץ הקושיא דלעיל איך יאמר אין מוסרין ס״ר דעות ואעפ״כ כאיש א׳ ממש היה בבחי׳
סתרי מרכבה רק למי שלבו דואג הרי מצות ביטול העצמות שעל כל דבור כר שבזה היו
ת״ת הנגלה בשמחה דוקא וכ״ש בחי׳ הנסתר הכל שוין ממשה עד הקטן שבהם כר א״כ
שנק׳ שעשועים וכתיב בה ושעשועי את ב״א יובן ג״כ בכלל קומה דכנ״י מאדה״ר עד
וכר״ש שאמר חדאינפשאי כו׳ וכמ״ש כי משיח במקיף זה הכוללם יחד אין הפרש בין
אמרתך חייתני כר וכן תורת ה׳ תמימה משיבת דור העליון לדור האחרון כלל .והענין דמקיף
נפש פקודי ה׳ כר משמחי לב )ור״א בר״ש היה זה הוא בדביקות כל הפנימית ועצמות בפנימיות
לבו שמח שלמד תורה הרבה כר( דהנה לפי ועצמות אלקות דוקא ולא להשיג לאמתתו לבד
המבוא׳ למעלה בענין לבו דואג שהוא תשוק׳ והוא בא מצד אה״ר בתענוגים שלמעלה
ההשגה לאמתתה דוקא שהוא בכח מ״ה כר מבחי׳ מתים דג׳ קשרין הנ״ל ובימות המשיח
אז הוא ראוי להכיל כל סתרי תורה וזהו יתגלה בחי׳ סתים למטה כנ״ל בענין יבא טוב
עכשיו בזמן הגלות מה שאין כן בזמן כר .אך יש הפרש בב׳ מדרגות הנ״ל דחיה
הנביאים אבל חלק הנגלה שבתורה גם עכשיו יחידה בין זמן הנביאים ובהמ״ק לזמן הגלות
בשמחה דוקא ולזה אמררק סתרי מרכבה דבזמן הנביאים היה נגלה בנש״י מלמעלה
דוקא וד״ל )ולכך אמר דואג בקרבו בהעלם למטה באה״ר בתענוגים ב׳ מקיפים הללו
הלב אבל בגלוי במוח ולב הוא שמח בנגלה בשמחה ועונג העליון בב׳ מדרגות דלמ״ד
שבתורה דעכשיו הנגלה עיקר דהיום לעשותם ומ״ם דצלם בבחי׳ מקיף דאו״י כנ״ל ובזמן
ובשמחה דוקא כר( אך הנה אין כל זה מתיישב הגלות שכנ״י עולה בבחי׳ או״ח בבחי׳ תשוקה
דא״כ גם בבחי׳ חולת אהבה הנ״ל שהוא מרחוק הרי ב׳ מקיפין הללו דחי׳ יחידה הן
בגלותא דוקא למה הכל שוין בזה קטן וגדול הכל בבחי׳ מקיף דאו״ח והוא ענין מי שלבו
ואנו רואים שעבודת ה׳ בתפלה היא בשמחה דואג בקרבו ובחי׳ חולת אהבה הנ״ל )דלא
לח שער התפלה 75
ואשפוך את נפשי לפני ה׳ כר היפך השמחה דוקא כמ״ש עבדו את ה׳ בשמחה והוא השמחה
ועונג שבדביקות .ואם נחלק בין פסד״ז וק״ש ועונג האלקי בהשגות אלקות בהתפעלות המוח
לש״ע דבפסד״ז ושתים לפני׳ וק״ש חכל ולב בפסד״ז וק״ש כר ואם הבונה על התפלה
בשמחה ועונג אלקי בהתבוננות והתפלה לבד שהיא שמ״ע דבלחש שאין מלה בלשונו
שהיא ש״ע דוקא במרירות הנפש כר זהו דבר כו׳ שהעלאה זו בבחי׳ או״ח בשפיכת נפש
שא״א לומר מאחר שכל ענין פסד״ז וק״ש הכל כתפלת חנה בקול דממה מקירות הלב )וכמו
הכנה לש״ע וכמו משל הסולם שהולך ועולה ותבך ותפול כר( א״כ זה סותר למ״ש בזהר
ולא שהולך ויורד )ובאמת הכונה דש״ע עצמה ע״פ רשפיה רשפי אש שלהבת יה בגלותא
נק׳ סולם( .אך הנה יובן ע״פ הנ״ל שיש דוקא דמוקדין ליה בשלהובי׳ דרחימותא
בנשמ׳ ב׳ מדרגות )שהן ב׳ מקיפים דחיה דמשמע שאור האהבה ברשפי אש גדולה בזמן
יחידה( א׳ בחי׳ כח השכל שבה שמשיג אלקות הגלות יותר מבזמן בהמ״ק וכמ״ש במ״א ע״פ
כר בעריבות מתיקות בעומק אחר עומק כר כן בקדש חזיתיך הלואי כן בקדש חזיתיך
בהפלאת גדולת ה׳ שכל חפצו ותשוקתו שמפני גודל חתשוקה מרחוק מעוררים עוצם
להשיג לאמתתו כר .ויש בזה ב׳ מדרגות דרו״ש הגלוי אור אלקי למעלה שיבא בתוספת אור
הנ״ל א׳ מה שיכסוף נפשו כר זהו בחי׳ רצוא מבזמן בהמ״ק כר וזהו היפוך ענין חולת אהבה
והוא עצמו כלול מחו״ג היינו כמו שידוע שהחולי בא מצד הריחוק באמת שמוסתר אור
בענין השיר שהוא בחי׳ העלי׳ דתחתון לגבי האלקי בתכלית וכמו הצעקה בלחש במרירות
עליון כמו מג״ע התחתון לג״ע העליון שיש הנפש הנ״ל וכה״ג בבע״ת שצעק לבם
בזה התכללות דבר והיפוכו בחי׳ רו״ש שהענין מקירות הלב מצד עוצם ריחוקם וכתיב
של הכוסף והתשוקה לעלות ובאשר מגיע מקרוב ע״ז בבכי יבואו כר ונק׳ מי בוכים היפוך
חוזר ונסוג אחור בבחי׳ שוב שזהו כמו מי השמחה בראיה מקרוב בתוספת אור כר וד״ל.
שהשיג חפצו ותאותו שמתמלא ענג ואינו )ולפי הנ״ל ב׳ מקיפים דחיה יחידה הכל בבחי׳
כוסף עוד וכן במלאכים כתיב בעמדם תרפינה או״ח בגלות וא״כ תורה ותפלה דהיינו ב׳
כנפיהם כר וכידוע .וכך יש רו״ש בהתבוננות קשרין דאורייתא וישראל הכל הוא בענין א׳
דפסד״ז וק״ש והוא באומרו שמע ישראל כר וד״ל(:
שידבק נפשו בהשגה זו דאחד אח״פ .וזהו לא אך הנה יש להקדים לזה ענין א׳ והוא
העליי׳ למס״נ באחד )ומה שר״ע הי׳ מצטער עיקר הענין דתורה ותפלה כידוע
חיינו על בכל נפשך כמשי״ת( ואח״כ בחי׳ בענין והחיות רצוא ושוב דהתפלה שרש
שוב בבשכמל״ו שהוא הירידה והמשכה יסודה בבחי׳ רצוא והתורה היא בבחי׳ שוב
מיח״ע ליח״ת עד שמתקבל בכלי ההשגה וזהו כללות ההפרש שביניהם ובאמת גם
בנשמה והוא פי׳ ברוך ל׳ המשכה מלמעלה בתפלה עצמה יש בה ב׳ מדריגות דרו״ש.
למטה )והיינו קבלת מ״ש שום תשים עליך ותחלה יש להבין במהות ענין התפלה שיש
מלך( וכל זה הכל בבחי׳ כח השכלי שבנשמה בזה ב׳ ענינים הפכיים מן הקצה כר .דלכאורה
)שהוא ל׳ דצלם כנ״ל( .והב׳ במהות ועצם עיקר מהות התפלה אינו רק בחינת קרבת
הנשמה ממש הוא מ״ש ואהבת את ה׳ כר אלקים באהבה ודביקות הנפש שזהו ע״י בחי׳
אהבה זאת בכל פנימית ועצמות הנפש וכמ״ש שמחה בהתבוננות גדולת ה׳ בפסד״ז וק״ש
ובכל נפשך ולא במקצתה שהוא כח השכל תחילח כר .ואם זחו חכל בבחי׳ רצוא אבל
לבד והיינו מדרגה הב׳ הנ״ל בבחי׳ אה״ר הוא בבחי׳ עונג ושמחה אלקי׳ דוקא כידוע
בתענוגים שבבחי׳ יחידה ששוין בזה הכל שהתפלה נק׳ סולם כר ומתחיל מב״ש לעלות
כו׳ ויש בזה ג״כ ב׳ מדרגות דרו״ש והיינו עד שעולה למעלה מעלה ביחוד ודביקות אמתי
ואהבת גי׳ ב״פ אור או״י ואו״ח .והענין הוא שהוא בש״ע בלחש כר ולפעמים משמע
בחי׳ רצוא דאהבה זו היינו בכלות כל עצמות שעיקר התפלה הוא שפיכת נפש במרירות
הנפש בפנימית ועצמות אלקות למעלה מן כח וכתפלת חנה דכתיב והיא מרת נפש וכמו
שער התפלה 76
דקו״ח כידוע ואין זה אלא אה״ר דבכל מאדך. השכל כו׳ ולא להשיג אמתתו לבד כנ״ל
וביאור ענין בכל מאדך יש בזה ב׳ מדריגות ועלי׳ זאת הגבה למעלה מרצוא דכה השכל
הא׳ למעלה מהגבול דנשמה כמו שהיא למטה להשיג לאמתתו שמכוין באחד וכפי׳ ובכל
מאד שלך שיוכל להיות שתהי׳ בבחי׳ גבול נפשך אפי׳ נוטל את נפשך בו׳ וממילא מובן
בעולם העליון ממנה והב׳ מאדך זהו בחי׳ שהירידה והמשכה שע״י עליה גדולה זו הוא
הבלתי מוגבל הולך ועולה עד רום המעלות ממקום שעלה לשם והיינו מבחי׳ פנימית
עד שגם בעולם היותר עליון שהוא כמו לפני ועצמות אא״ם ממש שלמעלה מבחי׳ הח״ע
האצי׳ כר .הנה גם שם אור מקיף זה בלתי כו׳ דרוח אייתי רוח כו׳ שלפי אופן ההעלאה
מוגבל עד שעולה להיות בחי׳ כלי להכיל כך אופן ההמשכה ממש .וזהו בחינת השוב
לבחי׳ עצמיות אא״ס כמו שהוא בלתי מוגבל דאה״ר זו היינו שנמשך אה״ר עליונה דאו״י
בעצם שאין לו שיעור למעלה וא״ס להתפשטות אחר ההעלאה דאה״ר בתענוגים שבבחי׳
שלו לא במעלה ומטה גשמי׳ ורוחניות אלא או״ח והיינו ב׳ מקיפים דאו״י מלמעלה למטה
הכל בבחי׳ עצמותה וגם ברוחב להיות כל לפי אופן ההעלאה דמקיף דאו״ח בב׳ מדרגות
בחי׳ מרחב עצמותו מתקבל בנשמה זו ונק׳ הללו דחיה יחידה כנ״ל בענין לבו דואג וענין
חפצי בה נערה אשר חפץ בה כר וכידוע חולת אהבה באריכות) .וזהו שרבי עקיבא היה
בענין ארץ טובה ורחבה כר ארץ חפץ דהיינו מצטער כל ימיו מתי יבא לידי פסוק זה
בחי׳ עליית המ״ל עד למעלה בעצמות ממש ואקיימנו היינו פסוק דבכל נפשך אפילו נוטל
כידוע וד״ל .משא״ב ע״י בכל נפשך אין את נפשך שזה היה לו רק בכח ולא בפועל
גלוי אא״ם נמשך רק לפי הגבלת כלי הנפש כו׳ וענין בכח אין זה מחמת דבקות ההשגה
הזאת בשרשה בבחינת חכמה דבי״ע בעומק להשיג לאמיתתו כנ״ל שאין זה בעצם
כשיצר אדם בחכמה ונשמות דאצילו׳ מח״ע הנפש ממש אלא ר״ל באה״ר במס״נ דכל
דאצילות כר עד חכמה הקדומה שבעצמות עצמות הנפש היה לורק בכח שהסכימה בכח
דכתיב ביה קורא הדורות מראש כר כמ״ש נפשו בחשק כאילו היה בפועל ע״כ היה
במ״א וד״ל .ויובן דבר זה ע״פ משל מצטער ודלא כדלעיל שר״ע היה מצטער על
המבואר במ״א בענין מקיף דאו״ח עם מקיף העדר השגת אמיתתו כו׳ שאין מס״נ נק׳ רק
דאו״י ששניהם שקולין כא׳ ממש כמשל על הנפש עצמה( .אך הנה לפ״ז לא יובן
ב׳ חצאי כדורים התחתון קצר מלמטה והולך ההפרש בין אהבה דבכל נפשך לאה״ר יותר
ומתרחב באמצע והעליון קצר מלמעלה ויורד דבכל מאדך מאחר דבכל נפשך הוא בכל
ומתרחב באמצע שמסיבת הקוצר שבעליון פנימיות ועצמות ג״כ ובוודאי אין מקרא יוצא
וקוצר שבתחתון בא ההתרחבות באמצע מכוון מידי פשוטו דכל נפשך כולה כמו שהיא כר.
בעליון להתחבר בחצי כדור התחתון בשטח )ולמעלה מבואר דאין כאן רק ב׳ מדריגות
מוגבל אבל אם לא ההתחברות נמצא אחר דחיה יחידה והן ל׳ ומ׳ דצלם ובאחד הוא
הקוצר שבתחלה וסוף היה הרוחב שבעצם בכח השכל להשיג לאמיתתו שזהו צ׳ דצלם
בעליון ותחתון בלתי מוגבלים כלל )או ע״פ בחי׳ נשמה במוח דלא כדלעיל ובכל לבבך
משל גשמי באופן אחר כחבית המלאה למ״ד דצלם שלמעלה מן השכל שבמוח ולב
שנתמלאה מן הים ונמשך ממנה דרך נקב שנק׳ ל״ב נ״ח ובכל נפשך מ״ם דצלם שלמעלה
פי הברזא בצמצום לכלי שתחתי׳ שא״א גם מן הרצון כר וא״כ בכל מאדך מהו( .אך
שימצא בכלים כ״א כמה שהיה בחבית לבד הנה באמת גם לאחר מס״נ עצמי׳ בכל נפשך
אבל מילוי הים עצמו אין זה במדה כלל כי הרי הנפש עצמה בבחי׳ גבול בבי״ע וגם
הים נתמלא מן התהום שהוא בלי מדה וכך בעלותה בשרש שרשה לפני האצי׳ כר.
לע״ל נא׳ ומלאה הארץ דעה את ה׳ כמים והעיקר הוא בחי׳ הירידה וההמשכה שאחר
לים( והנמשל יובן בדרך קצרה בענין ההפרש ההעלאה שזהו דוקא להיות לו דירה לו עצמו
שבין בכל נפשך ובין בכל מאדך דהנה ידוע שהוא עצמות אא״ס ממש שלפני הצמצום
לט שער התפלה 77
היכל הרצון עד סמיכת גאולה לתפלה שהוא דשרש כנ״י למעלה מעלה עלה במחשבה
בבחי׳ היכל ק״ק כידוע ובק״ש הוא בבחי׳ הקדומה שהוא בבחי׳ קו״ח שאחר הצמצום ולא
היכל האהבה והוא בואהבת כר .דהנה במחשבה העצמות וזהו כשנק׳ אדם בצלמנו
מבואר למעלה שבק״ש באה הנשמה לעלות בג׳ מדרגות דצלם הנ״ל והוא בכל נפשך מ׳
וליכלל באח״פ בכח ההשגה אלקי כר וזהו דצלם וע״י בחי׳ רצוא שלהם במיצר ההעלאה
בחי׳ רצוא ואח״כ ואהבת בפנימית ועצמות כמו קוצר החצי כדור התחתון שמתרחב בבחי׳
ויש בזה ב׳ מדרגות דבכל נפשך ומאדך מקיף דאו״ח במדה דכל לבבך בשכל ורצון
כנ״ל וכ״ז בבחי׳ העלאה דכ״י מלמטה שלמעל׳ הימנו עד כל נפשך בחי׳ מ״ם דצלם
למעלה ובאמת ויציב באה ההמשכה מלמעלה גם זה בא במדה וגבול לפי שרש שרשה של
למטה היינו לאמת את האמת הזה דמס״נ דכ״י הנשמה כנ״ל ויבא עי״ז מקיף דאו״י כמו חצי
שזהו פשוטו של ענין אמת ויציב כמו יציבא כדור העליון קצר בראשו שהוא הצמצום דקו״ח
מילתא עד״מ העבד או שר שאומר דבר מה ומתרחב באמצע שזהו ענין למהוי אחד באחד
לפני המלך בכל לבו כאשר המלך גוזר יח״ע ויח״ת כמ״ש יהיה ה׳ אחד כו׳ ב״פ
ואומר שדבריו אמת ולבבו אמת אז נתקבל י״ה י׳ צמצום וה׳ התפשטות מלמטה למעלה
לדבר אמת ואם לאו אינו אמת וזהו וכמ״כ י״ה מלמעלה למטה ומתחברים באמצע
שמאמת לאמת וכן באהבת איש לרעהו בבחי׳ שטח מוגבל כנ״ל במשל אבל אהבה
שכמים הפנים לא יתאמת לבבו אל רעהו דכל מאדך שלמעלה מהגבלת עצם הנפש כנ״ל
כנפשו רק במה שיאמת רעהו לדברי אהבתו זהו כמו שלא היה חיבור ב׳ חצאי כדורים
בלבבו אליו כמים הפנים א״פ כו׳ וכך הוא בכל בקוצר עליון וקוצר תחתון אלא כמו שהיו
משפיע ומקבל כאיש ואשתו הרי חוזק אמיתת מתחברים כמו שהן בעצם כר .כך הוא הענין
אהבת האשה לאישה הוא בא ממה שמאמת מ״ש ישראל עלה במחשבה שאין זה מחשבה
באהבתו אליה כמובן בכל דברי שבחים הקדומה שע״י צמצום אלא בחינת מחשבה
והתעוררות אהבה בשה״ש כר וזהו הנק׳ בזהר העצמיות כמו שהוא ית׳ בעצמו קודם הצמצום
אתדבקות רוחא ברוחא בחי׳ נשיקין כמו וישק שנמלך בנשמתן כר שהן בחי׳ כלי להכיל
יעקב לרחל כר דאהבה העצמית שבנשיקין כל עצמותו ממש במרחב ומעלה ומטה כנ״ל
דמשפיע מחזק ומאמת לאהבה עצמית דמקבל שזהו הכל בבחי׳ א״ם ממש וזהו שלע״ל נא׳
וכלול מב׳ רוחות כר .וזהו בחי׳ היכל הרצון בכנ״י קול גדול ולא יסף בבחי׳ בלתי גבול
דהיינו רצון אמיתי דמשפיע שמקבל לרצון ולא ע״י צמצום ומיצר כעכשיו ע״י קול דבע״ת
דמקבל ומאמתו כך בק״ש או׳ כ״י ואהבת כר .אבל במ״ת הי׳ קול השופר הולך וחזק
בכל כר .ועדיין אין זה בחי׳ אמת עד אמת במיצר תחילה כמ״ש ראשיתך מצער ואחריתך
ויציב שה׳ אמת הוא מאמת לאמת דכנ״י ישגה כבנ״י שעל כל דבור פרחה כר משא״כ
כמ״ש איהו אמת כר וכתיב ואמת ה׳ לע״ל קול חתן וקול כלה יתחברו בבחי׳ בלתי
לעולם שפועל אמת שלו בכנ״י לאמת האמת גבול בתחלה ולא ע״י צמצום בתחלה כלל
שלהם והיינו בחי׳ ט״ו ווי״ן שבאמת ויציב וד״ל:
דפי׳ ויציב ו׳ זה נמשך מה׳ אמת לאמת מ״ש לב ו מ ע ת ה יובן ג״כ ההפרש בכלל בין
כ״י ואהבת כר שיציבא מילתא ונכון וקיים ק״ש שלפניה לש״ע דגם
כר ומתוקן ומקובל כר היינו שיתקיים קיום בש״ע יש בחי׳ רו״ש אבל הוא למעלה הרבה
נצחי וכמו עד״מ היתד שמחברין בו האהל וכמו הסולם שראשו מגיע השמימה ובדוגמא
בקרקע כידוע כך הווי״ן הללו עושין עיקר ענין ההפרש הנ״ל בין בכל נפשך ובין בכל
החיבור וחיזוק דכנ״י בקוב״ה להיות מתוקן מאדך כר .וממילא יתורץ מה שאנו מוצאים
ומקובל וטוב תמיד כר כמ״ש שפת אמת בתפילה ב׳ ענינים הפכיי׳ ענג ומרירות שאין
תכון לעד כר ולא יפרדו לעולם וכך בכל כמוהו בק״ש .ותחלה יש להקדים ענין אמת
נשמה בפרט נקר׳ קשורא דנשמתא כר ויציב שהוא בין ק״ש לש״ע והוא בבחינת
שער התפלה 78
שהוא מרומם ומתנשא בעצמו טרם שעלה ובכלל הוא הגק׳ היכל הרצון )וב״פ או״ר
ברצונו להאציל ולברוא כר כידוע ולשם א״א דואהבת גי׳ ית״ד וז״ש ותקעתיו יתד במקום
להשיג ולדבק בשום העלאה דבחינת צלם נאמן כר וכמאמר בווין תתקטר וכמ״ש
דבחינ׳ אדם גם לא בכל נפשך שהנפש במ״א( ונמצא בא אור האמת העליון באמת
מוגבלת וגם לא בכל מאדך שלמעלה ויציב על כל ג׳ מדריגות שבק״ש בכל לבבך
מהגבלת׳ כר אלא רק בבחי׳ שתיקה ובטול ובכל נפשך ובכל מאדך הנ״ל על כל א׳ בפרט
במציאות בתכלית השפלות כמו אדני שפתי נמשך לאמת מלמעל׳ )והיינו מבחי׳ צלם אדם
תפתח כי אין מלה בלשוני כלל וכלל שנעשה העליון דאצי׳ כמ״ש כמים כר כן לב
כאלם ממש שזהו למעלה גם מהתפעלות מקור האדם העליון לאדם התחתון שהוא בחי׳
לרצון וענג דאה״ר דכל מאדך אחר שאין בו זו״נ שהוא קוב״ה וכנ״י כידוע( .אך זהו ברוחנית
דבור כלל וכדומם יחשב ממש מעצם הביטול עדיין קודם גוף היחוד גופני להוליד כר.
שלא יש מי שיתפעל כלל וכלל כר ובזה אבל בסמיכת גאולה לתפלה שהוא בהיכל
דוקא הנערה באה לפני המלך כו׳ כמ״ש אני ק״ק להתייחד כו׳ זהו למעלה מק״ש ואוי״צ
מרום וקדוש כר את מי אשכון דכא ושפל וכל בחי׳ אתדבקו׳ רוחא ברוחא דכנ״י בקב״ה
רוח כר וכל שבחי׳ הביטול כדומם יותר באמת ויציב הוא כבחי׳ נשיקין שלפני
שנק׳ קול דממה דקה לשם דוקא יומשך אור היחוד כר כידוע .והענין הוא דבאמת
העצמו׳ ממש שאינו בא בגלוי במם״נ דק״ש גם בכל מיני אה״ר הנ״ל שנמשך מלמעלה
כלל כי לא אדם הוא כר .ויובן זה מענין הידוע כדוגמתם הכל מרחוק עדיין היינו בבחי׳
בערך עומק רום ועומק תחת ששקולים כאח׳ המקיפים )כמו בנשיקי׳ שברוח ההבל יש
ממש שהרי כמו שאין שעור לעומק רום בהעלם מפנימי׳ האה״ר בתענוגים שבמשפיע
למעלה מעלה כך אין שעור לעומק תחת ומקבל יחד ונכללים כא׳ שהן ב׳ שהן ד׳
למטה מטה ונמצא מגיע עומק תחת לעומק כידוע( אבל בש״ע היחוד הוא בבחי׳ עצמות
רום כר כך בחי׳ הביטול העצום הנ״ל מכל ממש כידוע וכמו ובו תדבקון ממש שהדביקות
וכל נקר׳ עומק תחת והוא מה שנפשי כעפר הוא כגוף אחד שלמעלה מאתדבקות רוחא
ודומם ממש כר שזהו הבטול בעומק תחת כו׳ .וע״כ בחי׳ רו״ש שבתפלה למעלה הרבה
מצד אלקות למעלה הוא מכל העליו׳ דרצון מכל בחי׳ רו״ש שבק״ש ושלפניה ואחריה.
ועונג דצלם איש כר עד שמגיע לבחי׳ עומק יש להקדים עיקר ענין התפלה ותחלה
רום למעלה מעלה בבחי׳ העצמות ממש שנק׳ שהיא דרבנן והיא למעלה מכל המצות
מרום וקדוש שנא׳ שם שמים ושמה״ש לא כמ״ש במ״א שח״י ברכאן דצלותא בכלל הן
יכלכלוהו כו׳ שמה״ש נקרא טה״ע שלפני כמו ח״י חוליות השדרה שבהן קיום כל הגוף
הצמצום וכר וזהו וראשו מגיע השמימה היינו כך כל יחודים פרטים שברמ״ח מ״ע רמ״ח
שמים ושמה״ש ומוצב ארצה הוא בחי׳ עומק אברים דמלכא התפלה מחברם וכוללם יחד
תחת שהוא הבטול העצום בעומק השפלות ובלעדה אין להם קיום כלל כר .וזהו שנקרא
כשאומר שפתי תפתח כר וזהו שרש יסוד מוצב ארצה וראשו כר שמחבר סולם
התפלה למעלה וד״ל )ור״ב דסמיך גאולה מרגל לראש כא׳ ממש ומזה מוכרח ששורש
לתפלה לא פסק חוכא מפומי׳ כר היינו שהיה יסודה בעצמות ממש שלמעלה מבחינת אדם
מחבר יחוד יסוד ומ״ל למטה כמו שהיחוד כמ״ש כי לא אדם הוא כר )ומ״ש ויברא את
הוא למעלה בעצמות ממש שלמעלה מיחוד האדם בצלמו כר היינו ג׳ מיני אדם דאבי״ע
דק״ש כנ״ל וע״כ לא פסק חוכא כר שהוא ובכלל א״ק אדם דבריאה כר הכל אחר
בחינת תענוג מפולש לאורך ורוחב בלתי הצמצום הראשון אבל בעצמות ממש הוא
מוגבל ברצון ומקור לרצון כר כי מגיע בעצמות אח״פ בתכלי׳]([ .והענין הוא דבק״ש היינו
השעשועים וז״ש אז ימלא שחוק פינו כר למס״נ באחד אבל בחי׳ יחיד למעלה מאחד
שלמעלה מכל התענוגים עליונים שבכל יחודים והוא בחינ׳ עצמות ממש שלפני הצמצום כמו
מ שער התפלה 79
שבין תורה לתפלה שעיקר התפלה הוא דמ״ע ומצות ק״ש כו׳ כי הגדיל ה׳ לעשות
בבחי׳ רצוא ועיקר התורה הוא בבחי׳ עם אלה דוקא כמ״ש במ״א בענין דוד
שוב ע״כ התורה נק׳ חיי עולם והתפלה נק׳ חיי הגדיל דוד מ״י חי וקיים וזהו הטעם שהתפלה
שעה כידוע ולפי הנ״ל שרש התפלה למעלה דרבנן שהיא בבחי׳ מ״ל שעלייתה למעלה
מתו״מ שהתורה היא בבחי׳ אדם כמ״ש זאת מעלה בעצמות ממש כמ״ש ביום ההוא יצאו
תורת האדם וכן רמ״ח מ״ע רמ״ח אברים מ״ח כר חצים אל הים הקדמוני כר וד״ל(.
וניתן לנשמה שנק׳ אדם כמ״ש זה ספר וזהו בחי׳ רו״ש דתפלה שעולה על כל רו״ש
תולדות אדם דג׳ קשרין הן כנ״ל .ולמעלה דק״ש כר שהרצוא אינו בחינת העלאה כלל
מבואר דשרש התפלה מגיע השמימה למעלה אלא אדרבה בחי׳ ירידה לתחת בעומק
מבחי׳ אדם כו׳ .והנה יש להקדים לזה ביאור ההכנעה והשפלות וביטול עצם כדומם ממש
פ׳ ראשונה דק״ש שמבואר בה ג׳ מ״ע כמו רבא דפכר ידיה ומצלי כר שגם בחיצונית
מצות האהבה והדבקות בכל לב ונפש ומאד ניכר הביטול הפנימי שאין מלה בלשוני כר
ומצות ת״ת במ״ש והיו הדברים כר עד עד שאתה שפתי תפתח כר ועכ״ז יש בה
ודברת בם ומצות תפילין ומזוזה בוקשרתם בחי׳ שוב לפי אופן הביטול הזה והיא מ״ש
וכתבתם כר ויש להבין מה שייכות ג׳ אלו ופי יגיד וימשיך תהלתך מלמעלה למטה אמנם
לפסוק ראשון דשמע ישראל דוקא .אך הנה אין זה מצד כח עצמי רק פי יגיד ממילא ע״י
באמת אע״פ שמבואר למעלה שיש בחי׳ האור שנמשך בפי להגיד כמו שיגיד הנביא
רו״ש דרך פרט בפסד״ז וק״ש כר אבל דרך דבר ה׳ בלתי יש לו בזה בחירה ורצון עצמו
כלל בפסוק ראשון דשמע היינו בחי׳ רצוא כלל רק שפיו כלי להכיל דבר ה׳ כר .והיינו
למם״נ באחד )דגם מי שתורתו אומנתו כר״י מה שנמשך בחי׳ עצמות אא״ם בכל ברכה
הנשיא חייב והעוסק במצות הכנסת כלה וחתן דח״י ברכאן שהן ח״י חוליות כר באומרו
פטור מק״ש כר וכן אמרו מפסיקין לק״ש ואין בא״י כר דח״י המשכות הללו מצדיק חי כל
מפסיקין לתפלה מטעם הנ״ל בשרש התפלה( העולמים שלפני הצמצום כר וזהו ופי יגיד
ובחי׳ השוב הוא במצות ת״ת במ״ש והיו ממילא וד״ל .וזהו שיש ב׳ עניני׳ הפכים
הדברים כר ובכללות קיום כל מ״ע שנכללו בתפלה א׳ ענין ובחינ׳ הדביקות העצמי׳
במצות תפילין כידוע דהוקשה כל התורה בעצמות שלמעלה מכל עונג ורצון והוא
לתפילין כר ולפ״ז יש להבין מהו ענין ואהבת בשעשועי׳ עצמיי׳ שלפני אחד דיח״ע דק״ש
שהוא בחי׳ רצוא כנ״ל אך הנה יש להקדים כר שזהו וראשו מגיע השמימה כר בחי׳
שיש ב׳ ענינים ברו״ש א׳ בנפש עצמה והב׳ עומק רום כו׳ והב׳ בחי׳ המרירות כמרת
בתו״מ שלמעלה הרבה כר וענין רו״ש שבנפש נפש דחנה שהוא תכלית השפלות בבחי׳
הוא מ״ש אהבה בתענוגים שנים א׳ תענוג שפיכת נפש כמים ארצה וכמו ואשפוך נפשי
דאמת בכלות הנפש בשלהובי דרחימותא כר עד שאין מלה בלשוני כר וכמו ותבך
בעריבות מתיקות ידידות עד כלות כר ותפול לפני רגליו כאבן דומם שבזה מעורר
כמ״ש באוה״ח למקור שרשה באלקים חיים לבחינת העצמות ממש שישוב ממקומו
בכל פנימית ועצמיות כמו כלה שארי כר הנעלם כר שהוא בחינת השוב דעומ״ר כר
וזהו בכל נפשך כנ״ל והב׳ תענוג דאו״י כנ״ל .והיינו כענין הדוגמא להפרש הנ״ל בין
שהוא בחי׳ השוב שתשוב נפשו אליו בכל נפשך שבא מקיף דאו״ח במדה שימשיך
מפני התענוג העליון האלקי שמתיישב בנפשו ג״כ או״י במדה כך הוא רו״ש דק״ש ואמת
כאשר השיג ומצא את שאהבה נפשו ויציב אבל ש״ע היינו כמו דוגמא דכל מאדך
)בל״א מחמת גרוש תשוקה גייט ער אוש שבא מקיף דאו״י בלתי מוגבל רק כמו שהוא
פון זיך( נק׳ תענוג דאו״ח ולהיפך )מחמת כר .אך ש״ע דמעלה יותר להיות שרשה
גרוש קבלת תענוג אין זיך לעבט ער מחדש למעלה מכחינת מאד דאדם כנ״ל וד״ל:
ממש( ונק׳ השבת נפש ממש היפך כלות לג אך הנה עדיין יש להבין בענין ההפרש
שער התפלה 80
שנאמר זה ספר תולדות אדם וישראל שעלו הנפש )ודוגמא לב׳ הפכים אלה במ״ת שעל
במחשבה הוא בחכמה הקדומה שנק׳ אדם כל דבור פרחה נשמתן וביעקב שנתבשר מיוסף
קדמון כר והכל בבחי׳ מתים ובא לגלוי שהן ותהי רוח יעקב כו׳ וכה״ג( ויובן ממילא
נשמות שבאו למטה ומקיימים תו״מ למטה ונק׳ שהשבת הנפש הוא מאותו מקום ומדרגה שעלה
ג׳ קשרין בבחי׳ הגלוי ממש וכמ״ש הנסתרות בכלות הנפש דרוח אייתי רוח ואמשיך רוח
לה׳ אלקינו והנגלות לנו ולבנינו כר .אך הנה מאותה מדריגה שבה עלה לשם ולא באופן
ארז״ל נתאוה הקב״ה להיות לו דירה בתחתונים אחר כמו כאשר עלה בכוסף ותשוקה באו״ח
פי׳ להיות לו לו לעצמו והוא בבחי׳ הנגלה בכח ההשגה דחכמה שבנפש להשיג לאמיתת
דתו״מ דוקא להיות שגם שהוא ית׳ נק׳ סדכ״ס אור א״ם כנ״ל ויעלה בעילוי אחר עילוי למעלה
דהיינו בחי׳ שעשועי המלך בעצמו ממש במקור החכמה וימשיך משם גילוי אא״ם שמזה
שנבדל בערך מכל מקור תענוג הנמשך ברצונו יהיה השבת נפשו באותו ענין עצמו דהיינו מה
להאציל וכה״ג מ״מ עלה ברצונו העצמי הפשוט שישיג וידבק בהשגתו לאמיתת עצמותו ואע״פ
להיות לו תענוג בבחי׳ דירה בתחתונים שהן דלית מחשבה תפיסא ביה מ״מ נמשך אפם
נשמות הצדיקים שיהיו בעה״ז בקיום תו״מ קצהו למשתוקקי׳ אליו כמ״ש לחזות בנועם ה׳
בפו״מ דוקא והוא סוף מעשה שעבמ״ת כידוע בראיה שכלית לאסתכלא ביקרא כר וכבני עליה
וכמ״ש סוף דבר כר כי זה כל האדם דוקא דחזו אפי שכינתא בל יומא והמה רואי׳
שבהכרח שתענוג זה גדול מכל בחי׳ אדם באספקלריא המאירה כר שהוא חכמה עילאה
שלמעלה עד שזה כל האדם כר וזה העונג נק׳ דהיינו פנימית אור אבא במדריגת משה ויש
עונג הנעלם מכל כר רק הוא גנוז וסתום בתענוג שרואים באספקלריא שאינה מאירה והוא ח״ת
העצמות כר .וזהו שרש ענין השוב שבתו״מ דמל׳ שנקרא דמות כמ״ש במראה כו׳ לא כן
שבפסוק והיו הדברים כר דהנה אחר ואהבת עבדי כר וכמ״ש ברע״מ דבעין השכל דבלבא
בחי׳ שוב בנפש עדיין לא תשוב ותנוח דעתה אתחזי כר .ויש ראיה למעלה מזה כמ״ש הביטו
בזה כי לא זה עיקר הכוונה בירידת הנשמה אליו ונהרו אליו ממש ולא ע״י כלי הבטה שכלי׳
בעוה״ז מאיגרא רמא כר אלא זאת נחמתה כי אלא עין בעין ממש בראי׳ המהות וכמ״ש הנה
אמרתך חיתני כר כי מה שתשיג עונג אלקי אלקינו זה לנוכח כר זה אלי כר והוא באהבה
לפי ערך הרצוא בכלי השגה כלא חשיב לגבי רבה דעצמות דוקא שמשיב נפש כ״א מאא״ם
אור אלקי הנמשך בכלים מכלים שונים בתורה שבא בבחי׳ שוב על בחי׳ רצוא דג׳ מיני
הנגלי׳ לנו והוא בלימוד התורה כששונה הלכו׳ אהבות בכל לבבך כר )וכמה שכתוב במ״א
שהוא גלוי אור חכמתו ית׳ שבתורה העצמי׳ בפי׳ על כל כבוד חופה וכמ״ש לע״ל שיהיה
שנאמ׳ בה ואהיה אצלו אמון אמון מופלא כר לצדיקים לכ״א חופה בפ״ע( והוא אה״ר דעונג
שכל מה שנמשך איזה תום׳ אור באור ח״ע העליון דעצמות אור א״ס שנמשך ומתיישב
דאצי׳ ולמעלה כלא חשיב לגבי עצם אור בכל נשמה להשיב רוחה כר שזהו מפני בחי׳
חכמתו הקדומה והוא שרש התורה שנק׳ נובלות הרצוא דישוב אליו לבו ורוחו ונשמתו בג׳
חש״מ עצמה שבה גנוז כל אמיתת עצמותו אהבות אלה ולהחיותה מחדש ממש וזהו בחי׳
ממש ואשר חשקה נפשו להשיג אמיתת עצמותו רו״ש שבנפש ואחר בחי׳ השוב דואהבת שהוא
בק״ש בכלות הנפש ממש כנ״ל הנה ימצא פועל יוצא שיהא ש״ש מתאהב בנפשך להשיב
מרגוע לנפשו ותגדל שמחת הנפש במה אור חיי נפשך כנ״ל אח״כ א׳ והיו הדברים
שמצאה את שאהבה כר והיינו בדיני ההלכות כר וקשרתם שהוא בחי׳ שוב דתו״מ דוקא
ששם התלבשות מהות חכמתו ממש שזהו כמו שהוא למעלה הרבה מבחי׳ שוב שבנשמה
שהשיג לאמיתתו ממש וזהו שמשיב את נפשו לפי ערכה הנ״ל .כי הנה ידוע בענין ג׳ קשרין
ממש כמ״ש כי אמרתך חייתני והוא מה דישראל באורייתא ואורייתא בקוב״ה שהוא
שישראל מתקשראן באורייתא למטה שזהו בבתי׳ סתים וגלי׳ וכנ״ל שהתורה בבחי׳ אדם
תענוג גדול למעלה בעצמות ממה ששרש נש״י ונש״י ס״ר קשורין בס״ר אותיות דתורה
מא שער התפלה 81
מאותו מקום שעלה לשם והוא במהות קשורים בתוש״מ וכנ״ל דסוף מעשה כר וזהו
ועצמות ממש שלמעלה מהתלבשותו בח״ע והיו הדברים האלה כר ושננתם לבניך ודברת
הקדומה כנ״ל והוא מה שנתאוה להיות לו בם והוא דבר ה׳ ממש וכמ״ש ואשים דברי
דירה כר במעשה המצות בפו״מ והוא ענין בפיך וז״ש ונשמח בדברי תורתך כר לפי
שמחה של מצוה בפו״מ דוקא שבזה תבא שבזה נשלמה תאות נפשו במס״נ באחד להשיג
הנשמה להשיב נפשה מעצמותו ממש שלמעלה באא״ם ממש לפי שבדברו בד״ת משיגו ממש
מחכמתו העצמי׳ דתורה כר ולפי אופן העליי׳ וכמ״ש בפקודיך אשיחה ואביטה אורחותיך
כך אופן ההמשכה וזהו טוף דבר כר שנעוץ שהן הלכות שנא׳ הליכות אלי כר הליכות
סופן בתחלתן ממש וד״ל ,ובכל זה מובן עולם כר כידוע והיינו דירה בתחתונים בד״א
סדר ג׳ אלה ואהבת ברו״ש שבנפש ששלימותה של הלכה למטה דוקא דאורייתא היכלא עלאה
העצמית ת״ת ומצות מעשיות )וכ״ז בבחי׳ דקב״ה ומיום שחרב בהמ״ק כו׳ כידוע וד״ל.
אדם כנ״ל בסתים וגליא כר .אבל שרש ובחי׳ שוב הב׳ הוא בפ׳ וקשרתם כר שהוא
התפלה למעלה מכ״ז כנ״ל שראשו מגיע גבוה הרבה ממצות ת״ת כידוע דאע״פ שנמנו
השמימה למעלה מבחי׳ אדם וכמשי״ת בעז״ה(: וגמרו דתלמוד גדול מפני שמביא לידי מעשה
לד ו ז ה ו כי אתך אני כר .כי הנה ידוע מ״מ זיל בתר טעמא מ״מ תלמוד גדול רק מפני
המשל אב ובנו האב עומד שמביא לידי מעשה א״כ המעש׳ עיקר וכמ״ש
למעלה מעלה בראש ההר והבן עומד בעומק לא המדרש עיקר אלא המעשה דהיום לעשותם
עמוקה וישתוקק הבן לעלות לראש ההר שלא אמר סוף דבר כר את מצותיו למוד אלא
לקבל פני אביו ולא יוכל ומרחוק יראנו מצותיו שמור בפ״מ שזה דוקא עלה במחשב׳
בתשוקה נפלאה ולגודל התשוקה שלו מתחזק תחלה יותר מהכל והענין הוא כידוע דכל עליון
לעלות ביותר מכפי כחו ויעלה מעט מעט ביותר לא יוכל לבא למטה כ״א בדבר התחתון
לחצי ההר ושם יראנו מקרוב ולא יכול לגשת ביותר וכך בענין התענוג שנעלם היה בעצמות
מקרוב יותר ודאי שם יגדל הצער יותר מצד להיות לו דירה בתחתוני׳ העיקר הי׳ בסוף
שנתקרב יותר לכך כל שיקרב יותר יותר מעשה דייקא שז״ש וקשרתם שהוקשו כל
תגדל הצער מהעדר השגת קירובו לעמוד המצות לתפלין כר שהתפלין אין בפרשיות
בראש ההר הקרוב אליו כר והנה מה עושה שבה הגשמיים כוונה רוחני׳ ככונה דק״ש
האב בראותו תשוקת בנו ויגיעתו לשאת בקריאה בע״פ רק הנחתן בפו״מ ונאמר בהן
נפשו אליו הרי לא יוכל להתאפק וירד מראש כי שם הוי׳ נק׳ עליך שנכלל בזה כל מצות
ההר לעומק העמוקה להשתעשע עם בנו הוי׳ שיבואו לפו״מ דוקא ויהיו נקשרים בפועל
ויקבל ענג ושעשועים שם מבנו יותר משהי׳ לאות על ידך ולטוטפת בין עיניך זהו יותר
הבן עולה למעלה שאין זה רבותא כי שם עליון גם מכל בחי׳ שוב שע״י לימוד התורה
מקום המוכן לזה אך בעמק השפלה ישמרנו ע״כ גזרו אומר כל הקורא ק״ש בלא תפילין
שם כאישון עינו וילך אתו בכל אשר יתהלך כאילו מעיד עדות שקר כר שעיקר האמת הוא
ומקבל ענג גדול מכל דרכי הבן שעושה שם בפו״מ דגם שידבר ויכוין בכל לבו לא יתקבל
כרצונו יותר משהי׳ נדבק בו בעלותו למעלה לאמת כ״א כאשר מקיים בפו״מ וכך גם בד״ת
כי זה היה כונתו בתחילה בהורידו לבנו למטה בדו״ר עדיין לא נק׳ אמת עד שיקיים המצות
ונשלם כונתו לתכליתה וד״ל .והנמשל יובן בפו״מ והוא ענין התפילין שבפ׳ שמע שהן
שזהו מ״ש כי אתך אני כר בהיות מבואר הדברים האלה בא בקיום במעשה כר וזהו בחי׳
למעלה ב׳ מדריגות בבחי׳ שוב בתורה ומצות השוב שאחר הרצוא היותר נעלה והוא
מעשיות שזהו אחרי בחי׳ הרצוא דבכל נפשך כאשר יבא לבחי׳ חולת אהבה בתענוגים
כר שבק״ש עולה הנשמה באחד בכח ההשגה שבאה״ר דבכל נפשך ובכל מאדך שלמעלה
להשיג לאמיתתו איך שהוא אח״פ כר .וזהו מכח השכל להשיג לאמיתתו כר אלא כל
כתשוקת הבן לראות את אביו ולהשיגו בראי׳ הנפש תכלה כר גם לזה יש בחי׳ שוב
שער התפלה 82
כר דברי ממש כנ״ל ולזאת ודאי תגדל שמחת מרחוק וכל שהולך וקרב יותר יצטער מאשר
הנפש בזה ויתנחם על כל אשר נצטער בנפשו לא ישיגנו בקירוב גמור כו׳ כך כל הקרב קרב
בק״ש בגודל התשוקה להשיג לאמיתתו כר יותר בעומק תכלית אמיתת ההשגה יותר
ולא יכיל לאדבקא כר והרי בלבוש דתורה יצטער בנפשו על שאיננו משיג כי א״ס ב״ה
משיגו לאמיתתו ממש .וזהו בחי׳ שוב הראשון נק׳ סדכ״ס ולית מח׳ כר וכ״ש באה״ר
כנ״ל .ולזאת מצות ת״ת בשמחה דוקא כמו דבכל נפשך שזהו בבחי׳ כליון עצם הנפש
שישמח אדם כשנכנס המלך להיכלו ותופסו שלמעלה מכח ההשגה כנ״ל זהו כמו שיתחזק
בלבושו ומדבר עמו כך ה׳ שונה כנגדו וכ״ש הבן וישים נפשו בכפו לעלות גם שיפול וימות
במעשה המצות דה׳ אתו ממש במעשה זו ישליך נפשו מנגד כי כלתה נפשו כו׳ ועכ״ז
כידוע דמצוה הוא שם הוי״ה בחילוף א״ת ב״ש אין זה תכלית המכוון למעלה וכמ״ש בזהר
מ״צ במקום י״ה כר .וזהו היה תכלית הכוונה ע״פ הסבי עיניך מנגדי שהם הרהבוני שמוקדי׳
בתחלה שעלה במ״ת ע״כ מקבל הקב״ה ענג לי׳ בשלהובי דרחימותא דמשמע דשלהובי
ושעשועים מאשר הנשמה שנקר׳ בן הולך דרחימותא לעלות ולדבק ע״ז א׳ הסבי עיניך
בדרכיו ועושה מצות כרצונו למטה בעוה״ז כר משום דאין זה עיקר המכוון בירידת
דוקא שהוא עומ״ת הרבה יותר משעשועים הנשמה למטה במה שתחזור למקור חוצבה
העליונים שהיה משתעשע בנשמה בעלותה ליכלל ולידבק לאשתאבא בגופא דמלכא כר
ליכלל בעצמותו ע״י תגבורת התשוק׳ בהשגת אלא הכוונה הי׳ בבחי׳ שוב והוא כמו משל
אמיתתו ובאה״ר דבכל נפשך הנ״ל כי הרי האב שיורד מראש ההר לעמק כו׳ דהיינו
נשלם בזה כוונתו שעלה במ״ת לתכליתו שיהיה נמשך גילוי אא״ם מלמעלה מעלה
וד״ל .וזהו כי אתך אני פי׳ אתך באשר אתה למטה מטה שאין למטה הימנו והוא בגוף
שם דוקא בעמ״ת אני שם להתחבר עמך. חומרי בעה״ז ע״י מעשה המצות בפ״מ דווקא
ולכאורה אין זה מובן דודאי יותר טוב הרבה כנ״ל .שזהו סוף דבר כו׳ שעלה בעצמותו
שהנשמה יהיה לה עלייה למעלה בקירוב אחר בבחי׳ תענוג הנעלם שלמעלה מכל מקור
קירוב וכמו והנערה אשר חפץ בה המלך כר לתענוג דחכ׳ כר .ולזה צריך שתכסף הנשמה
שתכנם להיכל המלך פנימי וכמ״ש ב״נ ביותר מן התשוקה לעלות וכמשל הבן
דקוב״ה אתרעי ביה זכא׳ הו׳ דכל תרעין שעומד בעמק עמוקה שבודאי גודל חפצו
דלעילא אתפתחין קמיה כר וכמ״ש זה השער ותשוקתו שירד אביו אליו למטה כר .כך
לה׳ צדיקים יבואו בו דכל יום עולין נשמות צריך שיחשוק אדם בכל לב ונפש שיומשך
מג״ע לג״ע וכמ״ש ילכו מחיל כר וכ״ש גלוי אלקות בנפשו ע״י תורה ומצות בפועל
בשבת ויו״ט כר .וכמו״ב בחי׳ ההעלאה של דוקא שעי״ז הרי יורד ה׳ ממקומו לשכון
הנשמה בק״ש שתתאמץ לעלות ולהתקרב במעשיו ובתורתו וכמו במצות צדקה שעושה
בהשגת אמיתתו ולאהוב אה״ר דבכל נפשך נמשך ויורד אור חסדו של עצמות המאציל
כנ״ל ודאי יותר טוב מאשר הנשמה נשאר׳ וע״י תפילין וטלית נמשך בחי׳ מקיפים
למטה בעמק השפלות דחומריות עוה״ז ואם דתפילין וטלית שלמעלה כידוע .וכך במצות
הגם שה׳ ישמרנו בכל אשר ילך אין זה עלוי ת״ת ממשיך גלוי אא״ס בחכמה שבתורה
לנשמה כלל .אך הנה באמת בעליות הנשמר שלמטה שזהו יותר עליון מגלוי אא״ס בחכמה
כתיב מי יעלה בהר ה׳ כר נקי כפים ובר לבב דאצילות מטעם הנ״ל דנעוץ תחלתן בסופן
כר ולא יכול אדם לטהר לבבו ודעתו כ״כ דוקא וד״ל .ונמצא שהמקיים תורה ומצות
שיוכל לעלות למעלה ממש וממילא יפול בפ״מ ה׳ אתו בכל דרכיו כי שוכן בנפשו גלוי
הנופל כר אבל ע״י תו״מ בפו״מ גם שלא אור אלקי מקרוב והיינו בכל אשר יעשה.
נטהר רק מטומאת עון בפ״ע יוכל לשכון בו וזהו בחי׳ צמצום וירידה גדולה שירד ה׳
אור ה׳ בתורתו שלומד ובמצות שעושה גם ממקומו להתלבש בלבוש גשמי דמעשה בפ״מ
שהוא מעשה גשמי כי קמי׳ כחשיכה וגם ולימוד תורה בפה גשמי שנא׳ בזה ודברי אשר
מב שער התפלה 83
שחשוב כמת ממש שלא ירים ידו כר חשך לא יחשיך דודאי אין חומריות עוה״ז
והב׳ הדביקות בעצמות ממש שלמעלה מתו״מ תופס מקום כלל וזהו יתרון מעלה שנעלה על
כר שהוא למעלה מבחי׳ אדם וכמו שהשפלות כל עלייה מאחר שאור ה׳ עצמו שוכן אתו לפי
עצומה להשפיל עצמו מגדר אדם כדומם כך מדריגתו ואשר הוא שם בעה״ז דוקא שהרי
העליה למעלה מאדם כר .והענין הוא מובן הוא ית׳ נתפס ומלובש במהותו כמו שהוא
ע״ד הנ״ל בפי׳ כי אתך אני אך לא בדרך בדבר ה׳ שהוא לומד בתורה הנגלית לנו
ירידה לבד אלא בירידה ועלייה שניהם כא׳ דוקא וזה יותר טוב מעליית הנשמה במקור
ממש ויובן זה במה שאנו מוצאים בבע״ת חוצבה באור חכמה דאצילות מטעם הנ״ל
דמשכי ליה לקב״ה בחילא יתיר מעומק הלב ומה גם שתדבק נפש האלקית להשיג ולא
אז ירד ה׳ אליהם לשכון בהם מקרוב כמו יכיל כר .וכן במצות הרי שם הוא עצם רצונו
בעי״ת דכתיב בהיותו קרוב ממש והוא מטעם הפשוט כמו שהוא בעצמותו ממש דלית מח׳
שצעק לבם אל ה׳ לשוב אליו למעלה וכמ״ש תפיסא ביה כר וזהו כי אתך אני ממש כמו
והרוח תשוב אל כר .זהו כמו בן שעלה שהוא וד״ל .ואחר כל זה יובן ההפרש בין תורה
לראש ההר והשיג לאביו שאז יורד אביו עמו לתפלה שעיקר התורה הוא בבחינ׳ שוב
למטה כמו ישוב ירחמנו ישוב מלמעלה למטה שיומשך גילוי אלקות בדבר ה׳ זו הלכה ונק׳
שנק׳ תש״ע כר .ומעלהו למעלה ותמיד הוא תורת האדם ספר תולדות אדם דמשמע שיש
עמו באין הפרש בין למעלה ולמטה כך חיבור לתור׳ עם אדם דוקא עד שנק׳ תורת
צ״ג אין יכולים לעמוד במקום שבע״ת מגיעים האדם דוקא וכן ספר תולדות אדם ואם אין
לפני מלך יחיד ממש וקרוב ה׳ אליהם למטה אדם אין תורה .וזה פלא לכאורה דהרי התורה
באשר הם שם בחשך העוה״ז כמו למעלה ממש קדמה לעולם טרם שנברא האדם ואמנם
בלי העלם ולבוש כלל משא״כ ע״י תו״מ יורד באמת כל דיני התורה רק לאדם ולכך נק׳
ומתלבש בלבוש והעלם גדול למטה כידוע וזהו תורת האדם וכל הנשמו׳ כלולים בה ע״כ נק׳ ספר
כי אתך אני במדריגתך ולא שתעלה אלי .והנה תולדות אדם והענין כנ״ל בג׳ קשרים דישראל
התפיל׳ כלולה מתשובה שזהו מוצב ארצה ואורייתא וקב״ה הכל בבחי׳ אדם אלא שזה
במרת נפש וכצעק לבם דבע״ת ועמ״ת זה מקבל מזה דאדם חיצוני דישראל מקבל מאדם
מגיע לעמ״ר למעל׳ מבחי׳ אדם שהוא מקום פנימי דתורה )כמו הן הן גופי תורה ויש הלכות
שבע״ת עומדים בשמחה וענג העצמי וחוזר ויורד שבמוחין כהלכות תפילין ושבת כר( וכמ״ש
למטה להמשיך ח״י ברכאן כר .וע״כ שניהם בזהר דאורייתא פרקין ושייפין כר .ואורייתא
אמת דהתפלה דרבנן למטה מבחי׳ אדם דרמ״ח בקב״ה בבחי׳ אדם העליון דא״א וע״י עד
מ״ע ועולה למעלה מאדם להיות מקור כללי ז״א ונוק׳ כר) .שזהו ההפרש בין וזאת
לחבר כל קיום הרמ״ח מ״ע כר וגם זה אמת תורת האדם לזה ספר תולדות אדם שזה דכר
דהתפילה בחי׳ רצוא והתורה בחי׳ שוב אבל וזה נוק׳ וזה היפך דג׳ קשרין לכאורה דספר
רצוא דתפלה עושה לאדם דתורה ומצות תולדות אדם הן כנ״י ובאמת ספר תולדות
וד״ל: אדם דבראשית היינו בחינ׳ תולדות א״ק וא״א
הנ״ל יובן ענין הפסוק דסמכוני ובכל לה למעלה ה״ז ספר שקדמה לעולם וכמ״ש ואהיה
באשישות כר כי חולת אהבה אצלו כו׳ .וזאת תורת האדם היינו תורה
אני שזהו בגלות כנ״י דוקא שנתרחקו מאור דאצי׳ שנקרא תורת אדם דאצי׳ בחי׳ נוק׳ או
פני מלך וכמ״ש ביוס ההוא אסתיר פני כר. שהוא בחי׳ פנימית אדם( .וכמו״כ המצות נק׳
דקב״ה בגלותא אסתלק לעילא לעילא ואתתא רמ״ח אברים כו׳ .אדם בחיצוניו׳ שהוא
אתתרכת מבעלה כר .ואה״ר דאהבה בתענוגים יותר גבוה בשרשו מטעם הנ״ל .אך בתפלה יש
שהי׳ בזמן בהמ״ק בגלוי אלקות בהיכל ק״ק ב׳ ענינים א׳ ענין המרירות כבע״ת ממש
עתה מאד מרחוק ה׳ נראה ובסיבת זה תתעורר שנק׳ מרת נפש כנ״ל ואין מלה בלשוני מעוצם
האה״ר ביותר עד שנק׳ חולת אהבה כידוע השפלות פשוטה כעפר ממש וכעני ואביון
שער התפלה 84
הנק׳ יינה של תורה כמ״ש ז״ל ע״פ כי טובים שכל שנוגע האהבה במהות ועצמות הנפש ולא
דודיך מיין מיינה של תורה כר .ועד״מ יין ישיג האהוב יבא לכלל חולי כר .וזהו שרש
החזק יין ישן שמשומר ועומד על השמרים ענין התפלה עכשיו בזמן הגלות שכנ״י נק׳
ונק׳ חמר טב דיתיב על דורדייא כר שדעת מרת נפש )כחנה שחשבה עלי לשכורה שאמר
זקנים נוחה הימנו היינו שמפני תוקף הכח עד מתי תשתכרין כר .כך כנ״י בגלות נק׳
הנעלם הזה שביין יכול להוציא לגלוי כל שכורת ולא מיין כר( .וזהו ההפרש בין תפלה
מצפון שצפון ונעלם בכח ההשגה בהעלם דעכשיו לתפלה דזמן בהמ״ק שלא ממיצר
אחר העלם הנק׳ תעלומת חכמה כר שזהו הגלות רק שהיו מתפללים בבהמ״ק על כל
דעת זקנים זקן שקנה חכמה ממקורה יוסיף בו צרה שלא תבא )כמבואר בתפלת שלמה(
חכמה ודעת מן תעלומת ופלאות חכמה עד והנה מבואר למעלה דשרש התפלה ראשו
שתנוח דעתם בו היינו מה שלא היה ביכולת מגיע השמימה בעצמות ממש וטעם שמוצב
כח ההשגה לעמוד בהעלם החכמה שנק׳ פלאות ארצה בשפלות עצומה ומרירות ביותר בזמן
חכמה ע״י יין ישן דעת זקנים נוחה ומתיישבת הגלות כר .ונעוץ סופן כר .והנה אם היה
להשיב את רוחם ודעתם ממש כר .וכמו שאמר נמשך מאותו מקום שעלה לשם שזהו
רבא חמרא וריחנא פקחין הרי יש בכח היין בעצמותו ממש למטה בזה העולם מן כל
לפקח ברבוי גלוי אור תעלומת חכמה תפלות ישראל בצעק לבם אל ה׳ מן המיצר כר
דפקיחה זו היינו פקיחו דעין השכל כפקיחת ודאי הי׳ רפואה גדולה לבחי׳ חולת אהבה
עין גשמי כר שהוא האור המאיר מן ההעלם דכנ״י שבגלות וכמ״ש רפאני ה׳ וארפא כר.
לגלוי דוקא וד״ל .וכמ״כ לדרדקי בחי׳ אנפי אך מאחר שאמר אסתיר פני כר והסתר זה
זוטרי אמר אגברו חמרא אדרדקי כי היכא בעצמותו לעילא לעילא ואינו נמשך למטה כלל
דלימרו כר שהוא להגדיל המוחין דקטנות ע״כ אין רפואה עדיין לבחי׳ חולת אהבה הנ״ל
ולזקנים דסבא דעתי׳ סתים צריך יין ישן דוקא וע״כ כנ״י אומרת סמכוני באשישות כר סמיכה
וידוע דכנ״י כלול מבחי׳ קומה שלימה בבחי׳ זו שיש בה כדי הקמה מחוליה כר הוא באשישות
גדלות המוחין כזקני הדור וקטנות המוחין דאשישא עייל חמרא כר וכדי להשיב נפשה
שנק׳ דרדקי ועל כולם יש בחי׳ יין המשמח ממש הוא מ״ש רפדוני בתפוחים דריח
שמשיב דעתו ותשוקתו שבק״ש להשיג ולא התפוחים משיב את הנפש ממש וכמ״ש בזהר
יכיל כר והוא מ״ש סמכוני באשישות דתפוח אפיק חמרא ומכוין רעותא כר .ובאמת
שהאשישה הוא בחי׳ הכלי לקבל ולהכיל את שני אלה הפכים המה דאשישא עייל חמרא כר
היין הטוב שנק׳ חמר טב או חמרא דמנטרא ותפוח אפיק חמרא ואיך אמר ב׳ הפכים
מששת ימ״ב כר ואשישות שנים א׳ לזקנים ברפואה א׳ ממכוני באשישות רפדוני בתפוחים
מיין הישן יינה של תורה בחי׳ רזין דרזין כר .אך הנה תחלה יש להקדים ענין אשישות
שמשיבין נפש הזקנים שקנו חכמה כר וכר״ע דאשישא עייל חמרא כר .דהנה מבואר למעל׳
שבכה מרוב הענג ושעשועים דרזין סתימין בענין פסד״ז וק״ש שזהו בבחי׳ רו״ש ג״כ
ששמע כר והב׳ אשישא דעייל חמרא להגדיל והיינו שתגדל התשוקה להשיג לאמתתו כר
מוחין דקטנות כדרדקי כר ולכולם יש סמיכה וכל שקרב יותר כר הרי תגדל הצער ביותר
ע״י היין מן החולת אהבה כמ״ש במ״א ואמנם להשיב דעתו ורוחו בזה אינו אלא בבחי׳
בענין תנו שכר כר ויין למרי נפש כר שע״י השגת גלוי אמיתתו באור תורה בנגלה כנ״ל
השמחה שביינה של תורה תשוב רוחו אליו באריכות והעיקר בבחי׳ הנסתר שהן רזין
ולא יכפוף עוד לעלות בהשגה כר כי זאת דאורייתא שנק׳ שעשועים עליונים וכמ״ש ואהי׳
נחמתו במה שהשיג סוד ה׳ הגנוז כשהוא אצלו כר .והוא הנק׳ יין המשומר בענביו מששת
עוסק בלמוד רזין דאורייתא וכמאמר העוסק ימ״ב דנכנס יין יצא סוד וע״כ יין גי׳ סוד והסוד
בתורה לשמה שהיא בחי׳ גליא זוכה ומגלין לו הן סתרי תורה שנק׳ סוד הוי׳ שגנוז ונעלם
רזי תורה כר .וזהו בחי׳ השוב שע״י האור בעצמותו ממש ויוצא הסוד לגלוי ע״י יין והוא
מג שער התפלה 85
בהשגת אלקות יעסוק בתורה כר והוא כשפגם דתורה בסתים וגליא וכמ״ש כי אמרתך חייתני
באות יו״ד כר וכה״ג לכל האברים מאחר כר וע״כ אור דתורה נק׳ רפואה לנפש כמ״ש
שנק׳ תורת האדם כר .ואמנם כל זה ברפואת רפאות תהי לשרך כר וכמאמר למיימינים בה
הנפש שבגוף .אבל רפואה הב׳ היינו בחי׳ סמא דחיי כר כסם חיים שמרפא לכל חולי
רפואה רוחנית להנפש בעצמה ומהותה טרם הגוף וכמאמר חש בראשו יעסוק בתורה כר
שתבא לכלל חיות בגוף כלל והיינו כאשר דלכל בשרו מרפא לנפש רפואת הנפש שהוא
הנפש בבחי׳ פנימית עצמותה כמה שהיא בבחי׳ הנסתר רזין דאורייתא כנ״ל שמשיב
נתקלקל מקור חוצבה שנק׳ מזלא וצלם עד דעת זקנים כר ורפואת הגוף ובשר כחש
שהגיע לשערי מות הרוחני בעצם כמו ענין בראשו כר בבחי׳ גליא דתורה שהרי נקרא
הכרת שמדבר על הנפש בעצמה הכרת תכרת תורת האדם שכלול מחומר וצורה וד״ל.
הנפש מעמיה ממקור חוצבה כר ולהיפך השכר רפדוני בתפוחים תפוח אפיק חמרא כר הנה
לנפש עצמה להוסיף אור בעצם מהותה כר ידוע מארז״ל תכלית חכמה תשובה ומע״ט
שזהו למעלה מבחי׳ אדם שכלול מצורה וכן תכלית תורה תשובה ומע״ט כר .ויש
וחומר גופני כר ולא יועיל לה כלל רפואה להבין מהו לשון תכלית חכמה תכלית תורה
דתורת האדם כי חוליה בעצם מהותה כר .ויש להקדים לזה מארז״ל גדולה תשובה
שנכרתה משרשה כר וראיה לזה דעל הרשעים שמביאה רפואה לעולם כר .ויש להבין מה
שעברו על עבירות חמורות אמר ולרשע מה שאמר לעולם ולא אמר לאדם כרפואה דתורה
לך כר כי סם חיים דתורה לא יועיל לרפאות שהיא לאדם כמ״ש רפאות תהי לשרך
רק למי שנשמתו חי בחיי האלקי׳ בעצם רק כר .אך הנה אמרו דתורה קדמה לעולם וגם
שנתקלקלו הארותי׳ המתפשטים בכלי הגוף תשובה קדמה לעולם ועל שניהם יפלא דקודם
שהוא הכלי וחומר לצורה כנ״ל ע״י שפגם שנברא האדם איך יתכן התשובה וגם אור
ביו״ד כר ולא בעבירות גמורות כר .ולפ״ז דתורה לאדם הוא שהרי נק׳ תורת האדם
אין דבר שירפא לעצם הנפש רק התשובה. דוקא כר .והנה באמת עיקר ענין מהות
שהגם שהתשובה תשיב הרוח רק למקור התשובה הוא מה שהרוח תשוב אל כר.
חוצבה אל האלקים אשר נתנה אבל אור ולפ״ז שרש התשובה לא יגיע למעלה מבחי׳
חבל שרש חיותה בעצם נכרת דע״י התשובה אדם העליון אחר שאין הרוח תשוב רק
מעומק כר הרי עי״ז יאיר אור מעצמות אלקות למקור חוצבה באדם העליון כר ומצינו בכמה
בנשמת הבע״ת לרפאות בחי׳ פנימית ועצמות דוכתי בגמ׳ ובזהר בענין בע״ת ששרש
הנשמה הזאת שהיא בחי׳ יחידה שבה שעי״ז יסודתם בהררי קדש העליון מגיע למעלה
ממילא יתרפא למלאות כל פגם וחסרון מעלה והיינו בעצמות אא״ם ממש שלמעלה
שבאברים שנעשה ע״י העונות כר .ולכך מבחי׳ אדם כר וראיה ברורה ממ״ש על
מצות התשובה כוללת כל רמ״ח מ״ע וכמו התשובה וזאת המצוה כר שהיא למעלה מכל
התפלה שמגעת השמימה מצד עומק המרירות המצות שיעשה אותם האדם וחי בהם לפי
כר דעומק תחת מגיע בעומק רום כר וא״כ שהיא למעלה מציור אדם דרמ״ח מ״ע כר
רפואה דתשובה הוא תכלית הרפואה דאור וד״ל .אך הנה יש ב׳ מיני רפואה א׳ לנפש
תורה שברוחניות וגשמיות דנשמה בגוף הנ״ל בגוף שכלול מצורה וחומר עד״מ רפואה
וזהו תכלית תורה וחכמה תשובה שקדמה גשמית שמתקן חלקי חיות הנפש שבדם שילך
לעולם שלמעלה מבחי׳ אדם משא״כ תורה בתיקון הצריך לאברים מראש לרגל .וזהו
שקדמה כר ירדה להיות תורת האדם כר רפואה דתורה שמרפא לנפש האלקי׳ מחולי
וד״ל .ומ״ש מע״ט היינו אחר התשובה דוקא ופגם שבה שנתקלקל כי נק׳ מזון לנשמה אם
שאז המ״ע נק׳ טובים כר לפי שנתחדש מקור היא בבריאותה שתתחזק יותר להשגת רזין
חיות עצם הנשמה ומע״ט שלה רצויים מאד דאורייתא כר וגם נק׳ רפואה לחזור רוחניות
עד שתשיב את הנפש ממש להחיותה מחדש אור חיותה שנתקלקל כר וכנ״ל דחש בראשו
שער התפלה 86
היינו כמו שהיא בבחי׳ האצי׳ שאין שם בחי׳ וזהו סמכוני תחל׳ באשישות דאור תורה בבחי׳
רע כלל אפי׳ במיעוט דמיעוט כידוע )לפי אדם דנשמה בגוף כנ״ל ואח״ב רפדוני בתפוחים
שהוא למעלה מעה״ד טו״ר וכידוע דעה״ד טו״ר שהוא ריח דבע״ת ומע״ט שתשוב נפש
מתחיל שרשו מהחזה ולמטה כר והוא בבחי׳ האלקי׳ החולה מחולת אהבה דתפלה כו׳
תנה״י דמל׳ שמלבשת עד החזה כו׳( וכך ותפוח אפיק חמרא הוא בחי׳ יין המשכר
הוא למעלה בנשמה הכללית בחי׳ המל׳ דטרדת פרנסה שנק׳ שכורת ולא מיין ומכוין
בהיותה בבחינ׳ האצי׳ לא ידבק בה אפילו רעותא רצון הפנימי ועצמי שלמעלה מן
מיעוט רע רק כאשר מסתתרת בצמצום בבי״ע החכמה דאדם בהשגת רזין כו׳ .וזהו דאפיק
נאמר שם אזלע״ז עשה כר והיינו ג׳ קליפות חמרא דאורייתא ג״כ ומכוין רעותא לעצמותו
דעכו״ם ועבד ואשה שלא עשני עכו״ם ק״נ ממש והן המע״ט כידוע וד״ל .ולא יקשה
דעשיה עבד נוגה דיצי׳ ואשה נוגה דבריאה שיין ותפוח אפיק חמרא ב׳ הפכים הן דיין
כידוע והיינו דרך כלל ג׳ מדריגות דנופלים לרפואה דנשמה בגוף וריח דתפוחים אפיק כר
וחולים ואסורים .נופלים בנשמות ששרשם שאין הגוף נהנה מן הריח הזה כמ״ש כל
בבריאה כמ״ש אתח בראת כר וחולים הנשמה תהלל כו׳ ולא עוד אלא דאפיק יינא
בנשמות דיצירה ואסורים בנשמות דעשיה וכ״ז דאורייתא ומכוין רעותא בתשובה ומע״ט כר:
כאשר נדבק בהם רע דנוגה דבי״ע אז נק׳ לו ו ה נ ה להבין בדרך פרט בענין הפסוק
נופלים וחולים ואסורים בכ״א לפי מדריגתו כי חולת אהבה אני כר שמדבר
ונופלים למעלח מחולים כר .ולהבין ביאור בזמן הגלות הנה יש בזה חלוקי מדריגות
הדברים הנה תחלה יש להבין ענין נשמות כו׳ .ויש להקדים לזה ביאור ענין
שנק׳ אסורים היותם תחתון במדריגה שהן ברכת אתה גבור כר שאמר מכלכל חיים
נשמות דעשיה וגם שכלול כל א׳ מבי״ע בחסד מחיה מתים בר״ר הרי זכר חיים ומתים
כידוע דהנה ידוע שבכל נשמה אלקית יש ג׳ ואח״ב אמר ג׳ דברים סומך נופלים ורופא
מדריגות מוח ולב ומעשה שזהו כללות אדם חולים ומתיר אסורים ואח״ב חוזר לתחה״מ
שכלול מחב״ד וחג״ת ונה״י כר ובחי׳ מוח ואמר ומקיים אמונתו לישיני עפר וחוזר ומפרש
היינו התפעלו׳ אלקי׳ שבמוח ששם הנשמה על כל אלה שעיקר הגבורות הוא תה״מ והוא
והלב שם בחי׳ רוח להתפעל באהוי״ר שמצד מ״ש מי כמוך בעל גבורות ומי דומה לך מלך
המוח שנק׳ דו״ר שכליים והמעשה בסומ״ר ממית ומחיה ומצמיח כר .והנה הדקדוקים
ועש״ט בפ״מ בקבלת עמ״ש פשוטה שנמשך רבו שאין מהצורך לפרש דמה ענין חגבורה
אחרי התפעלות אוי״ר שבלב ומוח כידוע לתה״מ דוקא ולמה הזכיר תחלה למכלכל
וא״כ לכאורה אדם שכלול בו ג׳ אלה מוח חיים כר ועוד מ״ש סומך נופלים כר ג׳
ולב ומעשה כר מה הפרש יש בו בין נשמה אלה מה שייכים לתה״מ ועוד מ״ש בעיקר
ורוח ונפש שהן ג׳ מדריגות דבי״ע הנ״ל הגבורות מי כמוך כר מלך ממית ואח״כ מחיה
נשמה שבמוח בחי׳ בריאה ורוח בלב בבתי׳ ממית זה מאי רבותא כר .והנה יש להבין
יצי׳ ונפש במעשה כר אחר שאדם זה כוללם תחילה ענין ג׳ מדריגות דסומך נופלים ורופא
יחד שמן המוח נמשך ללב ומן הלב אל חולים ומתיר אסורים שזהו ג׳ מדריגות
המעשה וכא׳ באין ברגע וסקירה א׳ בכל אשר בנשמות יש שנק׳ נופלים ויש שנק׳ חולים
יעשה טוב ולא רע כל היום כר וד״ל .אך ויש שנק׳ אסורים והיינו ג׳ מדריגות דג׳
הענין הוא כידוע דכ״א מאלה כלול מג׳ היינו עולמות בי״ע שיש בכל עולם בחי׳ נוגה
עשי׳ כלול מבריאה ויצי׳ ונק׳ בריאה שבו שמעורב טו״ר וכידוע דנוגה דבריאה
ויצירה ועשיה דעשיה והוא נר״נ דנפש רובו טוב ומיעוטו רע ונוגה דיצי׳ חצי׳ טוב
וכה״ג ברוח דיצירה כלול מנר״נ ונקר׳ וחציו רע ונוגה דעשיה רובו רע ומיעוטו טוב
נר״נ או בי״ע דיצירה וכמו״כ בנשמה וכך בנשמה שאמר בראת׳ יצרת׳ נפחת׳ בי
דבריאה כלול מבי״ע שבבריאה והוא הן ג׳ מדריגות דבי״ע אבל מ״ש טהורה היא
מד שער התפלה 87
בחי׳ העשיה ממדריגת יצי׳ ובריאה שהן נר״נ דנשמה כר .וביאור כל זה ידוע עד״מ
לב ומוח מצד עצמם אדרבה נהפוך הוא דעשי׳ בנפש גשמי׳ בעשיה גשמי׳ כעסק מו״מ או
גבוח מכולן ובפי׳ אמר בראתיו יצרתיו אף מלאכת אומנות כלול משכל ולב שבמעשה
עשיתיו אף הפסיק הענין כר .אך הענין הוא זו השייך רק לעשי׳ זו ונק׳ שכל ומדות
דגם שמצד שרצון ה׳ במצותיו עיקר השלימות דעשיה לבד ולא יותר כו׳ אבל התפעלות
הוא בסוף מעשה דוקא גם בלא דו״ר שכליים עצם המדות שבלב מצד עצמו והשכל שמצד
כר אבל הנשמה מצד עצמה רחוקה מאור כח עצמו נבדל בערך ולא יאירו מהם כלל
פני אלקים אחר שבלתי תקבל התפעלות בעשי׳ זו רק אשר צריך למעשה בלבד כר
אלקית במוח ולב כלל כר וראי׳ לזה וכך יובן בנשמה האלקית שנק׳ נשמה דעשי׳
שכאשר איש כזה באה נפשו בגודל עוצם היינו שכל עיקר מהותה הוא בבחי׳ המעשה
טרדת המעשה והעסק בעניני עוה״ז כמו לבד והוא בחי׳ הביטול לאלקות במעשה לבד
טרדת פרנסה וגם אם יבא בפועל רע כגזל שזהו סומ״ר ועש״ט בפ״מ זה ישמור נפשו
)אבל בתענוגים גשמיים דתאוות כמו המשגל מאד וזה עיקר יהדותו בעצם ויותר מזה אינו
ואכילה והכבוד והתנשאות לא יזיק לו כלל( מבחין דהיינו התפעלות הלב באוי״ר ובמוח
הנה מיד נשחתה נפשו האלקי׳ ויפול הנופל לחשיג רחוק זה מערכו ומהותו ועכ״ז נקר׳
עוד במעשים לא טובים עד שגם נקודה זו צדיק במעשה וכמ״ש ועמך כולם צדיקים
דיהדותו בבחי׳ המעשה בסור מרע ועשה ומקומו בג״ע דעשי׳ ואמנם וודאי כלול גם
טוב בפועל ממש תאבד ותשכח מלבו לגמרי ממדות ושכל אלא שהן מדות ושכל דעשי׳
וזה גורם שישתקע בדבר מפני שמתרחק מעט לבד וחוא בחינת אוי״ר ושכל וטעם המולידם
מעט ולא יתעורר בתשובה לעולם וחוא בחי׳ הכל רק לענין חמעשה לבד ולא יותר כידוע
רע דנוגה דעשי׳ שמלפפתו כר כי עוה״ז עד״מ תינוק שמדותיו קטנים רק לענין מעשה
החומרי רובו רע ומעוטו טוב כר וה״ז להתרחק מן הנזק ולקרב אל הטוב כך אהבה
דומה ממש לבן מלך שיושב בבית האסורים שבלב שרש מעשה הטוב ויראת טבעי׳
ולא יכול לפתוח המאסר שלו לצאת חוץ אלקים שבטבע הנשמה שרש הסור מרע כר וגם
לראות אור שכאשר ישתקע שם זמן יש שכל והשגה אלקי׳ מצומצם שאינו רק
רב ישב בטח ושאנן בלתי מרגיש שיושב לפי אופן הנצרך לפעולות הטוב והוא שיודע
במאסר מאחר שנואש בנפשו לצאת משם ומשיג דרך כלל שה׳ אחד ומלא כה״כ
יעשח לו דירת קבע שם בעוני ושפלות ולא בזה די לו לענין שלא לעבור על רצונו
ירגיש צער בזה להתעורר לצאת מן חחשך אל מצד היראה ולעשות רצונו מצד האהבה ולא
האור לבא להיכל המלך לראותו כו׳ וכך בדרך התפעלות הלב כלל )כמו העוסק במו״מ
הנשמות הנמוכות דעשיה הנ״ל כשנשתקעו שמתרחק מן הנזק ומתקרב לדבר המרויח
בבחי׳ מאסר הוא חשך הבלי העוה״ז ישב וידום עפ״י המדות שבלב אך זהו מדות שבמעשה
כאילו לא ראו אור אלקי מעולם ולא תתעורר לבד כידוע( והנה הגםשאין באיש כזה
נשמה זו בתשובה עד אשר יערח עליחם רוח שום התפעלות אהוי״ר בלב יכול לשמור כל
ממרום לפרקים ועתים רחוקים כר וד״ל .וזהו מצות התורה כצדיק גמורשעבודתו תמה
נשמות שנק׳ אסורים שאסור במאסר עניני מאהוי״ר שלימה וכל יסוד התו״מ הוא על
גופניות כמו עד״מ אדם שנשבה וניתן ביד המעשה דוקא וכמ״ש ושמרתם ועשיתם כר
שונאיו שנותנים אותו בבית האסורים ואסור היום לעשותם ולמחר כר וכמ״כ אמר סוף
בזיקים על ידיו ורגליו שלא יברח משם כך דבר כר ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם
נשמה זו האלקית נתנה בידי הקליפות והוא משמע דכל האדם דמוח ולב עצמו הנבדל
בחי׳ רע דנוגה דעשיה לבלתי תעלה משם מבחי׳ המעשה נכלל בכלל המעשה בערך
לעולם כי אסורה וקשורה ביד ורגל והוא שנק׳ סוף דבר משום דנעוץ תחלתן בסופן
למנוע ההילוך בדרכי אור החיים גם בעת דוקא כר וא״כ למה הוגרע מעלת ומדריגת
שער התפלה 88
בעומק הארץ במערות גדולות לאורך ורוחב התעוררותה לפרקים כמו בכל חדש ושבת
כמה מילין ואין יודעים מאור השמש ותבואת ויו״ט שנזכר ונתעורר ולא יוכל לעלות וכמ״כ
ארץ כלל רק שיש חלונות במערה עוברים בכללות כנ״י שנק׳ נשמה כללי׳ בהיותה
כלפי מעלה בצמצום ששם נשפע להם כל בגלות בע׳ שרים נק׳ בית האסורים וכמ״ש
מזון ומחיה לחם אפוי ובשר ודגים ויין וכל עת אשר שלט האדם באדם כר וע״כ אנו
לבוש הצריך והי׳ עת מיוחד ביום שיתקבצו אומרים ומפני חטאינו גלינו כו׳ ואין אנו
הכל לקבל השפע לחם ומזון מהחלונות יכולים לעלות ולראו׳ כר מפני היד שנשתלחה
בלתי ידעו מאין בא להם זה וירבו הימים כר דזהו ענין תקון חצות שטמאו היכל
באותו אופן עד שנעשה להם כטבעיות קדשך ערו ערו עד היסוד כר והרי א׳ גלו
ממש ויולידו בנים ודור אחר דור עד ששלח לאדום שכינה עמהם דהיינו בחי׳ מל׳ שהוא
המלך את בנו לשם וירא בשמחתם בכל השפע אלקי שמחי׳ את הכל כר שיונקים
מיני תענוגים ובלתי יודעים מאומה ושאלם הע׳ שרים בבחי׳ גלות בעל כרחו כמאן
מאין הלחם הזה ומשיבים כך היא הבריאה כר כאדם שעובד בע״כ בהיותו בין שונאיו
בטבעית וכו׳ ויאמר להם שהסירים אתם בשביה וזהו שא׳ יחזקאל ואני בתוך הגולה
מכל טוב הארץ ומאור השמש ותבואת אני בחי׳ מל׳ בתוך הגולה ממש בבחי׳
הארץ כי יש עולם ומלואו כר ויש בורא תפיס׳ כיושב במאסר וכמ״ש אשר שלט האדם
הכל ושליט בארץ וילעגו לו כו׳ וישב באדם וזהו מאמ׳ דרישא שכיב׳ לעפר׳ כר
עמהם ימים רבים והוא נאנח ומיצר על וזהו ברוך מתיר אסורים שאותן הנשמות
העדר האור והמה תמהים מאד עליו ויבך שנק׳ אסורים בהיכלות הקליפות מתיר אותם
מאד מאד ובתוך הבכי לקח הכנור ונגן ויוצאי׳ חפשי לראות אור מתוך החשך
בשמחה וטוב לב מאד ונתמהו יותר והשיבם וכמו היוצא מבית האסורים מבית השבי׳
אתם בחשך הזה תשבו לעולם כי לא ממש שיודה לה׳ על אשר גבר חסדו עליו
ידעתם מן האור בתולדתכם מבטן אך אני להוציאו מן בור השביה )וכמו ד׳ צריכים
מצפה לישועה מאבי המלך שיוציאני מבור להודות היוצא מבית האסורים כר שזהו
תחתית הזה לראות באור עולם ומלואו יושבי חשך וצלמות אסירי עני וברזל כר
ולפום צערא אגרא כו׳ והנמשל עמוק הוא שכל זה מדבר בנשמה האלקית שיושבת
)בשם הרב הק׳ ר׳ נחמן מקאשב( אך בחשך וצלמות במאסר הגוף כנ״ל( והנה
הענין מובן קצת ע״פ הידוע דדרכי הטבע מבואר למעלה במשל הבן שיושב בבית
בשפע כל גשמיות מה שנדמה כטבע ממש האסורים שכאשר יזכור על אביו כשהי׳
מצד עוצם הסתר אלקות בתכלית זהו בהיכלו כולו אומר כבוד וגדולה וכל טוב היותר
דאלקים גי׳ הטבע וזהו שרש ענין העה״ז עליון ועתה יושב בבור בעירום וחוסר כל
שהמזלות משפיעים רוחניות דגשמיות אחר ואסור בידיו ורגליו כר יתמרמר בנפשו
ההסתר האלקי דמל׳ דמל׳ דעשיה שבאופנים ביותר ויבך בבכי גדול מאד מאוד אזי יתעורר
כו׳ וזהו כמו בור עמוק בארץ שמסתיר אור רוח האב הרחמן דרוח אייתי רוח כר
השמש וכל תבואת הארץ כו׳ ונק׳ יושבי ובפרט אל בנו שמעצמוומהותו נמשך
שנשכח ברוב חשך כו׳ ונמשך כך עד כר ורחמי האב מרובים ויצו חסדו להוציא
הזמן לגמרי מאין יבא מקור שפע זו במזלות הבן מן הבור בעת רצון וחסד כר אך
שהן כמו חלונות שבמערות העמוקות בארץ כאשר ישתקע ישיבת הבן במאסר ההוא
ואמנם הנשמה אלקית בבואה בעה״ז עדיין לא יגיע לכלל התבוננו׳ בעוצם ירידה כזו
אור האלקי ממקור חוצבה עליה ונק׳ בן וידמה לו שנולד מבטן אמו בבור הזה
מלך מיצר הרבה ע״ז ויבך בבכי גדול כנ״ל כאילו לא היה בן מלך מעולם )וכידוע
לפני שעת התפילה שנק׳ כובד ראש כו׳ המשל בזה במלך ששלח לבנו בנעוריו
ומפני היות שמובטחת בעליי׳ מבור הזה כמו לארץ מרחקי׳ ששם דירת בנ״א למטה
מה שער התפלה 89
פרטיות ההשגה לבבו יתפעל בהתפעלות אלקית לעת מן העתים בכל חדש ושבת ובכל
ברשפי אש התשוקה לבורא הכל בדעת תפלה בכל יום בו׳ תגיל ותשמח וזהו הרינה
והכרה שמכיר לבוראו בכלל איך שהוא רבון שבפסד״ז כו׳ וד״ל( וזהו ענין הב״ק המכריז
כל העולמים מיד יש לו חוש התפעלות אלקי׳ בכל יום שובו בנים שובבים כר שע״י ר״ר
תמיד מזה כר .משא״כ נשמה דעשיה שאין תתעורר כל נשמה שיושבת במאסר לשוב
לו חוש זה כלל להתפעל מהשגה אלקי׳ כנ״ל אל ה׳ ולא תשתקע שם ואז ה׳ מתיר
ואור זה מאיר בלבו תמיד מאשר יטעום טעם אסורים הללו שניתק הקשר שנקשר ביד
ודעת אלקי׳ וממילא יסתעף מאהבה שבלבו ורגל ויוכל לעלות משם לחירות חפשי כצאת
לה׳ שיעבוד באהבה לקיים רצונו בכל המצות האיש היושב במאסר ממש וכמ״ש יוציאם
מעשיות ויראה שבלבו בפנימי׳ שנק׳ ירא׳ מחשך וצלמות ומוסדותיהם ינתק כר יודו
אלקי׳ יבא מזה ממילא יראת חטא להיות לה׳ חסדו )ובתחלה דיבר בגאולים מיד צר
סומ״ר בתכלית כל היום לא תשכח כלל ואויב שמשתעבד בשבוי כר ובתועים במדבר
מלבו כי מעט רשימו שנשאר בלבו מהתפעלות בישימון ששם מדור הקליפות דרך עיר מושב
אלקי׳ ימשיך לבו כל היום בענין המעשה ולא לא מצאו והן נדחי הניצוצות דקדושה
יבוטל גם כי ירבה בעסק מו״מ בטרד׳ כו׳. במדבר שנק׳ נדחים וזהו יותר קשה מן
לפי שכל סטרא דרע דנגה בורחים מפני המאסר שידע מקומו כר ואם יצא יכול לילך
הקדושה האלקית שזה בא בגלוי אור אלקי ממש לעיר מושב שהוא עיר אלקינו כר אבל הנדחים
בהתפעלות לא יראה רע כי ה׳ עמו בכל אשר לא ידעו כר רעבים גם צמאים נפשם בהם
יתהלך ואיש כזה לא ישתקע במאסר הגוף תתעטף ויצעקו וידריכם כר וד״ל( ואח״כ מדבר
ברבוי העסק ולא יפול בשום דבר רע כי יראת ברפואות חולים שהגיעו לשערי מות מצד פשעם
אלקים בלבו ואינו נק׳ אסור וקשור בידי כר שכל אוכל תתעב נפשם כר ויזעקו כר
החיצוני׳ כלל כי יוכל לעלות בכל עת מצוא וירפאם וזהו רופא חולים שית׳:
שיפנה מעסקיו בלתי מונע כלל וכלל והיינו לז ו ה נ ה גם לאחר שנתעורר לפרקים
משום דרע דנוגה דעשיה שהוא בחי׳ ההטבעה בבית האסורים ויבכה במר נפשו
בגשמית עניני עוה״ז אינו מסתיר ומנגד שלו מצד התעוררות רוח ממרום כר חוזר ונשכח
כלל )כי שרש נשמה כזו בבחי׳ היצי׳ ששם מלבו וישתקע שם לישב בטח וחוזר וניעור
בחי׳ קליפות נגה המנגד חצי׳ טוב כר כי מרירות זו לא תגיע בנפשו כ״כ רק לפי
וכמשי״ת( והנה המנגד לבחי׳ התפעלות שעה בזכרו לבד והוא התשובה שלפי
אלקות שבלב הנ״ל הוא ג״כ באותו אופן שעה בלבד אבל יש נשמות גבוהות מאלה
שזהו בהתפעלות הלב בתאוות עוה״ז ברשפי והן הנק׳ חולים שהוא בבחי׳ חולת אהבה
אש כר .ודוקא בתאוות היתר ובהתנשאות והן נשמות דיצי׳ בכלל והמנגד שלהם אינו
הלב ביותר אז יפול מעט מעט מחוש התפעלות רע כ״כ וכמשי״ת .ותחלה יש להבין מהות
אלקי׳ מעט מעט יתגרש מאור פני אלקי׳ כר נשמות אלה דהנה מבואר למעלה בענין
עד אשר יחלה בחולי הנפש וענין החולי הזה נשמות דעשי׳ שאין בהם התפעלות אלקית
זהו ממש כחולי הגוף שיתקלקל הדם שבו בלב ומוח כלל רק למעשה כר אבל נשמות
הנפש באיזה מקום עד שיגיע לשערי מות וכל שהוא בחי׳ רוח היינו שמיד שישיג דיצי׳
אוכל תתעב נפשו כר .כך הנשמה כזאת במוחו ענין הבריאה יש מאין מבורא
שהיה חיותה מאור אלקי בהתפעלות כאשר ואיך שהוא ממלא וסובב כר נקלט הכל
נפלה בחולי מצד המנגד שהרחיקה כנ״ל כל הדבר הזה במוח )בל״א ער דער הערט זייער
אוכל דחכמה אלקית תתעב ולא תוכל לקבל כר( ויגיע ללבו להתפעל באהבה וחדוה לקרב
ולהכיל לטעום טעם באור אלקי כלל כי החולי לה׳ ולהיפך להתפעל במרירות על העדר
גבר עלי׳ והוא מ״ש אוילים מדרך פשעם כר קירובו כר .וזהו רק מצד ההשגה שבמוח
שאין הכוונה בפשע גמור ולא עשה תשובה שנגע ללבו ונק׳ דו״ר שכליים וגם בהסתלקות
שער התפלה 90
ולא יבא לכלל חולי כלל אבל חולים הנ״ל זחו שהרי אמר ומעונותיהם יתענו שכבר התער
מצד שנגע עד הנפש להיותם קרובים בעצם על ח״נ שלו רק שנעשה אריל מצד שנתטמטם
יותר וכר הקרוב יותר יותר יגע בלבו הריחוק לבו כאבן מתאות חומריות דהיתר וגם שמר
כר וד״ל .וכמ״ב יובן למעלה בנשמה נפשו עד שחלה חולי גדול מזה )שנק׳ פוילט
הכללית שהוא בבחי׳ מל׳ דיצי׳ שנוגה דיצי׳ כרקבון העץ( זהו הנק׳ חולת אהבה פי׳ שאהבה
אינו רע כ״כ ושם נק׳ חולת אהבה וע״ז היא בחולי שלא יוכל להתפעל באהבה מצד
אמר רופא חולים כר .ואין זה כגלות השכינה שיש קלקול בנפש מקליפות נגה שלו שחצייה
בנוגה דעשי׳ שנק׳ מלך אסור כר אלא רע עכ״פ וד״ל .והנה עיקר החולי והקלקול הזה
שנתמעט אור האצי׳ בבחי׳ מל׳ מצד בחי׳ יגבר מאשר רואה בעצמו שמתרחק מעט מעט
נוגה דיצי׳ כר וד״ל: ונגרש מאור אלקי שלא יוכל עוד להתפעל
לח ו מ ע ת ה יש להבין ענין סומך נופלים בלבו זהו באמת חולת אהבה כי מי שלא היה
דבריאה בנשמות שהוא טועם טעם התפעלות אלקות מעולם כנשמות
שבחי׳ נוגה דשם רובו טוב ומיעוטו רע כר. דעשיה הנ״ל לא יבא לכלל חולי כלל כי לא
דהנה ידוע דעיקר מהות נשמה דבריאה הוא קיבל כלל בלבו שום התפעלות )וע״כ התפעלות
בהשגות שכל אלקי שבמוח שההשגה עצמה זרה דתאות היתר כמשגל ואכיל׳ גסה והתנשאות
היא בחי׳ התפעלות אלקות ממש ומשם הלב לא יזיק לו כ״כ כנ״ל( אך מי שכבר
נמשך גם ללב שגם הלב יתפעל כר .וכל טעם אור וחיות אלקי בלבו ומוחו השייך
מי שנשמתו יותר גבוה כמו מבריא׳ דיצי׳ להתפעלו׳ הלב כאשר יפול מזה יתמרמר ביותר
וכ״ש בריאה דבריאה כר יותר תהיה חוש כי מרגיש חוליו ואיך שקרוב למות רוחני
התפעלות המוח בעומק אחר עומק עד שכל דמאן דנפיל מדרגי׳ אקרי מיתה )ואין זה
חיי נפשו יכלה בנעימות עריבות מתיקות מות גמור כמות הרשעים שלא עשו תשובה
המושג האלקי כידוע והתפעלות האוי״ר שבלב על עבירות גמורות שנק׳ כרת כנ״ל אלא
נכלל בזה וזהו מצד בחי׳ הביטול בעצם לאין רק במדריגת דביקות לבבו כאשר נפל נק׳
האלקי שבבחי׳ נשמה דוקא שאין כן בבחי׳ מות לגבי׳ כו׳( .ונמצא מובן שלא יוכל
רוח דיצי׳ וכ״ש בבחי׳ נפש דעשיה הנ״ל וזהו להיות שקיעה וביטול לגמרי בנשמה זו שהרי
כל הנשמה תהלל י״ה שבשם הוי׳ שהוא חולת אהבה במרירות זאת יוכיח שעדיין
חו״ב שאין זה ברוח ונפש כר וע״כ התפעלות רשומו קיים וע״כ זה האות שרפואת׳ קרובה
הנשמה שבמוח תמידית בלי הפסק כלל משא״כ לבא וזהו ויצעקו כר וירפאם כו׳ .וזהו
התפעלו׳ הלב נפסק וחוזר וניעור לפי שהביטול רופא חולים שרופא לנשמות שנק׳ חולים בחולי
דאין האלקי שבמדות אינו מקבל רק מבחי׳ וקלקול הנפש והוא מהתגברו׳ חולת אהבה
אין דחכמה שבמוח אפם קצהו לבד כמשל שמרה נפשם מתי יבאו ויעלו לראות אור
הנ״ל בשכל ומדות דעשי׳ דהעשי׳ עיקר פני מלך כו׳ כי נתצמצם ונתרחק מהם
והשכל ומדות אינו רק השייך לעשי׳ לבד האור האלקי עד שמרחוק מאד ה׳ נראה להם
וכך הוא בשכל עצמו דעיקר הדבר הוא ע״כ חולים בחולת אהבה כו׳ כאדם
השכל האלקי שמתפעל מצד עצמו והוא רק שיחלה כשאינו נכנס בהיכל מלך והיה נכנם
מצד בחי׳ אין אלקי שבו יותר מהכל לפרקים וכבר טעם טעם קרבת מלך ע״כ
והמדות ועשיה כלולים בו והיינו מה שנמשך יצר לו ביותר עד שיחלה כר .וכך הוא
אור הביטול בלב משם אינו רק אפם קצהו בהתפעלות השגה אלקית בלב כשנפסק יחלה
לבד כר .ועיקר התפעלות אלקות עצמו ומזה יש הוראה גמורה שיש קצת אהבה
הוא בנשמה שז״ש תהלל י״ה ונבדל בערך האלקית בלבו שלכך מצטער ויגיע עד
מהתפעלו׳ מדות ולזאת א״א לומר בנשמה שערי מות כר .וזהו ההפרש בין נשמות
מצד עצמה שיופסק ממנה חוש התפעלות דעשיה כשהם בבית האסורים שהגם שיבכה
אלקי כמו שא״א לומר שנר הדולק יכבה מצד במר נפשו בזכרו על אביו יוכל לשכוח מיד
מו שער התפלה 91
חולי הנפש ולחיות בבחי׳ חולת אהבה כלל עצמו כך נר ה׳ נשמת אדם ואור זה האלקי עצמו
אדרבה הוא בריא וחזק כחו האלקי כמו שהי׳ הוא כר אך אם אזלע״ז כר ויש קליפת נוגה
וכמו חנופל שאין בו מיחוש כלל רק שנפל המנגד גם אליה להתיש כחה האלקי העצמי ג״כ
וצריך לקום וכתיב שבע יפול צדיק וקם כר אבל לא שיפול כהה כנפילת חוש התפעלות הלב
כי נפילתו בדרך מעביר בעלמא מיד יקום וק״ו מתאות היתר הנ״ל דאין כל תאוה גופניות מנגד
הוא אם התפעלות תענוגי עוח״ז כיין ובשר אליה מאחר שאין משכנה בחלל שמאלי שבלב
וגדולה והתנשאות לא יזיק לו)שזהו שא׳ ע״ה אלא במוח שהוא רוחני נבדל מערך הגוף
אסור לאכול בשר ולא ת״ח כר( איך יזיק לו )אך מ״מ גסות הרוח שבלב או תאוה בהמית
הרהורים דמוח בעומק דברים זרים רק הגסות ברשפי אש כר יפגום קצת גם לאור הנשמה
ויש שבמוח יזיק לו ממש רק שצריך לקום שבמוח מפני היותו היפך בחי׳ הביטול לאין
כשחוזר למקומו וענין ההקמה היינו האלקי ויש אחיזה ללב במוח עכ״פ כנ״ל
לעבוד את ה׳ בנשמתו יבוא אל דעתו וישוב וכידוע דע״י התנשאות הלב ביותר יפול הנופל
אל ה׳ בתש״ע וכמו שהי׳ ישן ונרדם או שכור לגמרי וכן רבוי התענוגים ביותר כחמרא כר
ונתרונן מן היין כר וז״ש יורדי הים באניות כר שי׳ השבטים כר וכגסות הרוח דירבעם
שהוא מדבר בנשמות שבעלמא דאתכסיא שטרדתו כר אע״פ שהי׳ נשמה גבוה בערך
שנק׳ ים כשנופל בעמקי תהום כר המה ראו אחיה הנביא( אך עיקר המנגד שלה הוא
מעשי ה׳ בגלגולים דנשמות כר ורוח סערה במחשבה שבמוח שהוא י״ה שבנשמה כמו
נוגה דבריאה תרומם גלי הים יעלו שמים וידוי שפגמתי באות יו״ד וכה״ג .והענין הוא
לפעמים בהתפעלות המוח ירדו תהומות לברר בב׳ דברים א׳ בבחי׳ המנגד לבחינת אין
בעמקי היכלות דקליפהטרדות הזמן נפשם וביטול עצמי שבה והוא בחי׳ היש וגסות
ברעה כר ולא רעה ממש רק יחוגו וינועו כשכור שבמוח דוקא שלמעלה מגסות הרוח שבלב
וכל חכמתם תתבלע ויצעקו כר בתש״ע יקם שבודאי אין ערך גסות הלב מאכילה גסה כגאות
סערה נוגה דבריאה לדממה ביטול לאין אלקי הסוס ושור לגסות ויש שבמוח מאשר חכם
וישמחו כי ישתקו שזחו בירורים דחכמ׳ וינחם אל מאד בעיניו או שהוא בגדולה ושררה ומעלות
כר וירוממוהו בקהל עם דבחכמ׳ אתברירו. המיוחסים שמרגיש עצמו במעלה גבוה שאין
ואחר כל הנ״ל בג׳ נשמות נופלים וחולים כמוהו בארץ אע״פ שבלבו הוא שפל ורך לכל
ואסורים כר שהן בבחי׳ נוגה דבי״ע יובן עוד כר וזהו עיקר המנגד לביטול ואין דכח מ״ה
מדריגה הד׳ שהוא נשמות שבבחי׳ האצי׳ רק שבבחי׳ אלקות שבמוח הנ״ל וד״ל .והב׳
שירדו בבריאה ונק׳ אצי׳ שבבריאה כו׳ וע״ז בפגם המחשבה והרהורים רעים וזרים )וכן
אמר נשמה שנתת בי טהורה היא לגמרי שלא חכמה חיצוניות וכה״ג( הנופלים מצד רבוי
יפול בה שום פגם מחשבה והרהור רע וגם לא ההעמק׳ בהבלי עוה״ז כאשר גבר על הנשמה
בחי׳ יש וגסות אדרבה תכלית הביטול התמידי אלקית זו בנפול הנופל זהו הנק׳ נופלי׳ שהנופל
לאין גם בהיותו בתכלית הגדולה יהיה שפל סיבתו שנשמט רגלו וראשו נופל ממיל׳ כך
בעיניו נבזה כר כאילו אינו במציאות כלל אם יפול בהילוך חמחשבה לחוץ בהעמקה
וכלל כר וממילא מובן שכל עמקי טרדת הבלי לדברים זרים יחשיך אור חכמ׳ שבראשו
עולם לא יפגמו אורה כלל )וכמ״ש במ״א על ואע״פ שיכול לקום מנפילתו כי החוש שלו
מ״ש ביוסף לעשות מלאכתו בכיסי׳ וחושבני׳ בביטול לאין בעצם בהתפעלות תמידי בהשגה
ולא היה מפסיק דביקותו העצמי כלל( וכמו כל בעומק לא נפסק אך חוזר ונופל כאשר יוגבר
יחידי סגולה שבדור שדביקותם וביטולם עצמי עליו טרדת הבלי העולם )ואין זה כנשמה
ברצון עצמי שלמעלה מן הכח מ״ח שבמוח דעשיה הנ״ל שנשתקע בטרדת פרנסה בבחי׳
שאינו רק ביטול שמצד החכמה ודעת כידוע עצמיות וישכח על ה׳ לגמרי וזח לא נשכח
ע״כ פגם המחשבה אינו מנגד לו להסתיר מלבו ומוחו אדרבה במדריגתו עומד ולא נאבד
אורו וכמ״ש מיד כלב יחידתי כו׳ ונק׳ טהורה ממנו חוש התפעלות הלב ג״כ להיות בא לכלל
שער התפלה 92
כו׳ ונק׳ אצי׳ שבבריאה ונשמות דאצי׳ לעולם אע״פ שנפגם ביו״ד דחכמה שבמוח
שמסתעפי׳ ממנה נק׳ כפופים בכלל וד״ל )וזהו כו׳ ואין שם יניקה לרע אפי׳ במיעוט דמיעוט
מובן ע״פ משל הנ״ל ביושב בבית האסורים ולהיות כן יוכל להיות גלוי אלקות שם בלי
שבזכרו יבכה ולא שיבא לכלל חולי כלל הסתר והעלם כלל ובלתי נפילה לעולם כי
כי מיד ישכח כו׳ ויש שיפול בחולי ממש הנפילה לא יתכן כ״א בהחשיך האור מן
כמו הבן שהיה יקיר לאביו ואוהבו כנפשו המנגד שתפול אור ההתפעלות שכליי׳ לפרקים
כאשר יזכור יבכה במר נפשו עד שיחלה כו׳. אבל מה שלמעלה מן השכל ומחשבה אין
וגדולה מזו כאשר הבן שלם בדעתו כאשר שם נפיל׳ כלל ולא שינוי וחילוף כי בעצם
יזכור על אביו לא יבכה כלל כי יתעורר אה״ר אין שינוי כלל ואותן נשמות נק׳ נשמה דאצי׳
שבינו ובין אביו כמו שהיה בעודנו לפניו ממש שהוא בבחי׳ אלקות רק שירדו בסתר
מזה יחיה את נפשו כי לא נפרד גם עתה המדריגה כו׳ והן הנק׳ בשם בנים דוקא
מאהבת אביו כלל וכלל וכך נשמה דאצילו׳ )וכמ״ש לקמן בענין עבד כנעני ועבד עברי
גם בהיותה כפופה למטה לא יפול קשר הברית ואמה העבריה שזהו ג׳ מדריגות דנשמות
ואה״ר שבינה לבין קונה בלי גרעון כלל וכלל דבי״ע ונשמה דאצי׳ ברתא דמלכא וז״ש וכי
כי אין הענינים הזרים מפסיקים כלל וכלל ימכור איש את בתו לאמה שהוא נשמה דאצי׳
וד״ל( ,וזהו סומך ה׳ לכל הנופלים וזוקף לכל בבריאה לא תצא כצאת העבדים כו׳( .והנה
הכפופים דבנשמות שנק׳ נופלים שייך סמיכה עכ״ז מאחר שירדה הנשמה דאצי׳ למטה
למטה אבל נשמות שנק׳ כפופים א״צ רק ממקומה והוא בבריאה שזהו כמו נשמה
שיזקפום כלפי מעלה כו׳ )ומ״ש נפלה לא טהורח שמלובשת בנר״נ שבמוח ולב גשמי
תוסיף כר שמפני זה לא נאמר נו״ן באשרי דגוף כו׳ יפול בה ענין שינוי מכמו שהיתה
לפי שבאשרי מדבר בעליית המל׳ ואעפ״כ באצי׳ אך לא שינוי בעצם כלל דהיינו שלא
סמכן ברה״ק כו׳ נפילה זו הוא מ״ש דרישא יפול שינוי בעצם נקודת התקשרותה ודביקות׳
דוקא שכיבת לעפרא הוא חב״ד דבריא׳ וביטולה עצמי׳ כלל וכלל רק שמפני היותה
בעפר דנגה דעשיה כמו שאמר קולה כנחש בסתר ההמדריגה שלא בהיכלה דכל כבודה
ילך בגלותא דרישא למטה וזנבא למעלה כו׳ של בת מלך פנימה יהיה בה בחי׳ הכפיפה
דמפני יראה החיצוניות פניה כלפי מטה ואחורי׳ בראש עכ״פ וחוא כדמיון איש חכם גדול
כר והחזרת פב״פ כשיבוער אילנא דטו״ר כו׳ שפונה מעומק חכמתו להשכיל בענינים זרים
זהו חזר וסמכן כר סומך ה׳ כר וזוקף לכפופים שאינם חכמה כלל שזהו ירידה ממדריגתו
כשהיא ביחוד פב״פ באצי׳ וד״ל( .ונמצא ועכ״ז לא נפל ממדריגת חכמתו כלל )וכמו
מובן מכל הנ״ל שיש ד׳ מדריגות בנשמות והן יוסף שהיה מרכבה לצדיק העליון והיה עושה
ד׳ מדריגות בעליי׳ המל׳ עלי׳ הא׳ מנגה מלאכתו בטירדא גדולח בכיסי׳ וחושבני׳
דעשיה כמ״ש מי זאת עולה מן המדבר העמים ולא היה זה מפסיק כלל דביקותו ובטולו
דעשי׳ כר והוא לפני ב״ש שנפשטת מלבושים העצמי( ומ״מ נק׳ כפוף בראש אך על רגלו
רעים דנגה דעשיה כמ״ש כי רוב מעשיהם עומד וזוקף ראשו בכל עת שירצה )כמ״כ היה
כר שמדבר רק בהבדל הנשמה מן הבהמה אדה״ר קודם חטא עה״ד שהיה רגלו בעשיה
כמ״ש כי מותר האדם כר וד״ל .ובב״ש וגופו ביצי׳ וראשו בבריאה כמ״ש בס׳ הקבלה
ובפסד״ז הוא עלי׳ הב׳ בבחי׳ יצירה ששם ודאי הי׳ ראשו בעצם באצי׳ רק שהיה כפוף
הוא התפעלות אלקות בדו״ר שכליי׳ מגדולת בבריאה וזה נק׳ אדם דבריאה ואצי׳ שבו כפוף(
ה׳ כר ובשתים לפניה וק״ש עד ש״ע הוא וכך יובן בכנ״י למעלה שהוא בחי׳ המל׳ דבחי׳
בבריאח במוחין דחו״ב עצמו ובש״ע הוא בבחי׳ כתר שחוא בחי׳ יחידח דבוק באצי׳ בחזה דז״א
אצי׳ כידוע בענין כריעות דח״י ברכאן כר. דיוקני נשתאר בך כחותם על לבך ומ״מ נוק׳
וזהו ענין וסדר ד׳ תיקונין דשכינה מטה ושולחן דז״א נק׳ נו״ן כפופה בהיותה כפופה בירידת
וכסא ומנורה שהן בחי׳ אבי״ע הנ״ל וד״ל: המדריגה בראש הבריאה להיות ראש לשועלים
מז שער התפלה 93
המל׳ מבריאה לאצי׳ ממש נסתר כל פרצופה לט ו מ ע ת ה יש להבין בענין הפסוק
שבבריאה ונעשית רק נקודה תח״י וכמו הבן דסמכוני באשישות הנ״ל.
שנכנס לאביו או כלה לחתן שעולה במעלות דמבואר למעלה דחולת אהבה היינו בש״ע
ומדריגות ועדיין לא נכנס שבבואו לפתח דוקא לפי שהוא בעצמות הנפש ממש כר
ההיכל מגודל דחיקו דרחימו שלזאת נושא ולפי כל סדר ד׳ מדריגות דנשמות הנ״ל הרי
לנפשו להתייחד נתבטל מכל מציאותו בהגיע בחי׳ חולת אהבה הוא בבחי׳ היצי׳ שהוא
שם עד שצריך להשיב נפשו ורוחו שיבא אל בחי׳ רופא חולים וסומך נופלים הוא בבריאה
דעתו כו׳ ודוגמא לדבר עליית הנשמות מג״ע שלמעלה מיצי׳ ואיך יתפרש הפסוק דסמכוני
התחתון לג״ע העליון שמתבטלים בהגיען לסמוך לנופלים באשישות דעייל חמרא שהוא
במקום שלמעלה מערכם כו׳ וכך הוא למטה בק״ש בהשגה דחו״ב עצמו שזהו בנשמה
ב׳ מיני ביטול ביטול היש לבד בהיותו עולה דבריאה ואח״ב בש״ע יהי׳ בבתי׳ חולת אהבה
עדיין שנפשט מעצמותו וביטול הב׳ בהגיע שלמטה ממדרגה דנופלים שאינו אלא בבחי׳
למחוז חפצו שמתבטל בעצם כו׳ .וכך למעלה רוח דיצי׳ שהרי ש״ע למעלה מהכל וכמ״ש
שהמל׳ בהגיע׳ באצי׳ נעשית נקודה א׳ עד וראשו מגיע כו׳ וגם לפי סדר ד׳ תיקונין
שאין מלה בלשוני כו׳ ונק׳ חולת אהבה שאין דמטה כו׳ מנורה בש״ע אלא צריך לומר שיש
האהבה בכחה להתפשט כלל וכמ״ש בזהר ב׳ מדריגות בבחי׳ חולת אהבה א׳ בבחי׳
שם לית חוורא בגו אתוין מגו דחיקו דרחימו רוח דיצירה הנ״ל וע״ז אמר סמכוני באשישות
כר כי נגע עד הנפש ולא נשאר רק נקודת בק״ש שאחר פסד״ז שהוא ביצי׳ וה״ק כי
עצמותה הפשוט שלמעלה מהתפשטות ברצון חולת אהבה אני שהאהבה היא בחולי כי
ושכל )והוא נקודת הכתר שבה שהיא נקודה נפסק חוש התפעלות אלקי׳ שבלב מצד המנגד
תח״י בביטול מכל וכל כו׳ כחירק וחולם כו׳(. שהוא נגה דיצי׳ כנ״ל ע״כ סמכוני באשישות
וזהו סדר הפסוק שתחלה אומר סמכוני בהתבוננות דיחו״ע דק״ש יין המשמח להשיג
באשישות לסמוך מן הנפיל׳ ובכלל זה הקמה באמיתתו כו׳ שזהו תיקון גמור לרפאות חולי
מחולת אהבה שמצד המנגד דנוגה דיצי׳ האהבה הנ״ל .ובאמת אין פי׳ זה מתיישב לפי
בגלות השכינה כו׳ ואח״ב אמר רפדוני סדר הדברים דסמכוני באשישות קאי על
בתפוחים שהוא בחי׳ השוב דק״ש בתו״מ כי סמיכה מן הנפילה שזהו דוקא בק״ש עצמה שלא
חולת אהבה אני בעלותה מבריא׳ לאצי׳ וכנ״ל יפול הנופל בחוש התפעלות אלקי בעצם
באריכות ששרש התפלה אע״פ שראשו מגיע המושג האלקי כנ״ל מצד המנגד דנוגה דבריאה
כו׳ מ״מ עכשיו נמשך רפואה לחולת אהבה זו כנ״ל ולא קאי סמיכה זאת על חולת אהבה
ע״י תו״מ והוא ה״א כמלקדמין כו׳ דהיינו לרפאותה אלא רק להקים גם החולה בסמיכה
שנבנה המל׳ בפרצוף שלם באצי׳ ע״י גבורי זו שזה ג״כ אמת דממילא כשיקום הנופל יהיה
כח עושי דברו בתו״מ בפ״מ דוקא כר וד״ל. בו כדי סמיכה מן החולי ממילא אבל הפי׳
וכמבואר למעלה שיש ב׳ מיני רפואה א׳ כפשוטו דעל חולת אהבה אמ׳ רפדוני בתפוחים
לנשמה בגוף לרפאות חולי גמור כמו האהבה כו׳ וזהו בחי׳ חולת אהבה שבש״ע העולה על
בחולי הנ״ל ע״י אור דתורה וב׳ לעצם הנשמה כולנה שאין הפי׳ שהאהבה בחולי שהוא
ע״י תשובה ומע״ט דוקא שזהו עושה מחדש ההעדר אדרב׳ מרוב עוז האהבה יבא לכלל
בנין פרצוף אדם כר .וזהו גבורי כח בע״ת חולי הנפש בעצם הרי נגעה האה״ר זו עד
ומע״ט כר וד״ל .ואחר כל הנ״ל יש להבין עצם הנפש ועד בכלל וזהו בש״ע דוקא שהוא
בענין ברכת אתה גבור כר שעיקר גבורה זו בבחי׳ אצי׳ שאין שם דבר חוצץ וע״כ שם
בתח״ה וכמ״ש אתה גבור כר מחיה מתים דוקא נעשית בבחי׳ חולת אהבה ע״ד הנ״ל
אתה כר ואח״כ אמר מכלכל חיים בחסד וז״ש בע״ח ובזהר ע״פ שחורה אני כו׳
מחיה מתים ברחמים רבים סומך נופלים דאזעירת גרמא ואתעבידא כנקודה חדא כו׳
ורופא חולים כר ומבואר למעלה ג׳ מדריגות עד ה״א כמלקדמין שהענין הוא שבעליי׳
שער התפלה 94
ובחרת בחיים כר כי מאור חסד דעה״ח גם הללו דסומך נופלים ורופא חולים ומתיר
בבואו בעה״ד טו״ר לא יפגום אורו כלל מכל אסורים שהן בג׳ מדריגות דבי״ע ולנגד
קטרוג ודין מצד בחי׳ המנגד וראי׳ לזה הוא מדריגה הד׳ אמר מכלכל חיים בחסד כר
מן ב׳ דברים הנזכרים בברכה זאת דאתה שהוא בחסד דאצילות שכלול בגבורה דאתה
גבור כר .א׳ גבורות גשמים שהוא ג״כ גבורה גבור כר ונק׳ חסד שבגבורה כר ומחיה מתים
כמאמרז״ל שיורדין בגבורה אמנם זהו התגברות ברחמים כר הוא מבחי׳ גבורה שבחסד
החסד עליון שיורד החסד בגבורה ונק׳ חסד ונכללים כא׳ כידוע ומזה בא הכח ועוז להיות
שבגבורה )ותה״מ מגבור׳ שבחסד כמשי״ת( סומך נופלים ורופא חולים כר בכי״ע וד״ל.
והב׳ מכלכל חיים בחסד שהוא המזון לכל וביאור הענין ידוע בבחי׳ חסד שבגבורה
בשר כמ״ש נותן לחם לכ״ב כל״ח חסד שהכח ועוז כמו שהוא בעצם דוקא שנקרא
שבגבורה .ומה שאנו או׳ בבהמ״ז הזן את גבורה כמו שדי לא מצאנוהו שגיא כח כר
העולם כולו בחסד כר הרי אמרו דשלחן וכן גדול אדונינו ורב כח כר כאשר הוא
בצפון שהיא בבחינ׳ הגבורה ואיך אמר בחסד נמשך ויורד למטה בהתפשטות בלתי שינוי
אלא בחסד שבגבורה שלא נפסק לעולם וראי׳ מכח הדין המנגד בכל עולם לפי מה שהוא
לזה שהרי אנו רואי׳ בחוש שכל העולם ניזון זהו בחי׳ חסד שבגבורה )וכמ״ש במ״א בענין
בשפע פרנסה גם נפש כל חי מן הבריאה מוצא העוה״ב ועה״ז שעה״ז בחסד יבנה והגבורה
טרף לנפשו ולא יחסר להם מזון לעולם יהי׳ שבו נק׳ גבורה שבחסד ועה״ב בבחינ׳
איך שיהיה אם בריוח או בצער וצמצום אין וחסד שבו נקר׳ חסד שבגבורה גבורה
איש וכל בריה שימות מצד העדר המזון כ״א להנחיל אוהבייש כו׳( וזהו מכלכל חיים שהן
לפרקים ועתים רחוקים כשנת הבצורת נשמות שנק׳ חיים בחיי החיים העליונים
כר .ואם היה תלוי במדת משפט הרי אמר אדם דאצי׳ שאין שורש משם למות כלל והוא
נידון בכל יום ובכלל אמרו ג״ש יושב ודן כר מבחינ׳ עה״ח שלמעלה מעה״ד טו״ר וכמו
ואח״כ יושב וזן את כל כר .ואם היה לפי הדין ואתם הדבקים בה׳ אלקיכם חיים כולכם
והמשפט ודאי לא היה העולם יכול לעמוד בעת בחיים העליונים וכמו השם נפשנו בחיים
מן העתים שהדינין וקטרוגים גוברים על מעשה והוא בחי׳ מל׳ דאצי׳ בבחי׳ האצי׳ )וכך יש
בנ״א שאינם טובים ואעפ״כ אין חסד זה שזן בכל איש מישראל בבחי׳ יחידה שבנשמתו
את כל העולם נפסק שהרי בכל יום זן ומפרנס שנק׳ נשמה טהורה כנ״ל ויש נשמות שהן
לכל כר .וכך בשפע הרוחני בעולם הרוחני בבחי׳ משה שנא׳ בו כי טוב הוא כי מן המים
לנשמות ומלאכים דיצירה ובריאה ולנשמות משיתהו מעה״ח כר( ונשמות הללו למעלה
בג״ע עליון ותחתון כר וכ״ז מצד שחמד זה מן נשמות דבי״ע הנ״ל שנק׳ נופלים וחולים
שמכלכל מזון ושפע לכל החיים מראש לסוף כר מצד המנגד בחי׳ נגה כר אבל לנשמות
הכל בא מבחי׳ גבורת החסד כמו שהוא בעצם אלו שנק׳ חיים לא יפגמו אורם גם למטה
רב חסד יורד עד למטה מטה כנ״ל וכך הוא מטה ע״כ אור חסד עליון דאצי׳ לא נפסק
בגבו׳ גשמי׳ שיורדין בגבו׳ חסד שבגבו׳ דהיינו מהם גם למטה מטה בעולם השפל וזהו בחסד
בחי׳ התגברו׳ אור עליון וע״כ אינו נפסק שבגבורה שהוא החסד שאינו נפסק משום
שבלא גשמים אין קיום לעולם ולכך מזכיר מנגד כנ״ל וגם נשמות דבי״ע אם הם קשורים
גבורות גשמים באתה גבור וד״ל; ודבוקים באור החיים עליונים נק׳ חיים והוא
יש להבין מהו ענין מחיה ומעתה מ כמ״ש ואתם הדבקים כר חיים כולכם כר
שהוא כו׳ מתים בר״ר והיינו ע״י תו״מ ותשוב׳ וכמ״ש אלה המצות
מבחי׳ גבור׳ שבחסד ומה שייכות יש לו בברכה אשר יעשה האדם נשמה דבריאה או רוח
דאתה גבור שעקרו בבחי׳ גבורה ממש כר. דיצי׳ כר וחי בהם בבחינ׳ חיים העליונים
אך הנה יש להקדים תחלה ענין מחי׳ מתים לשון דאצי׳ וכמ״ש ראה נתתי כר החיים והטוב
מח שער התפלה 95
מאילנא דחיי כר אין המות נדבק שם כלל ואע״פ הוה והרי תחה״מ יהי׳ לעתיד וכמ״ש ונאמן
שאנו רואים דכל מה שנתהווה מן החכמה אתה להחיות מתים כו׳ וכל עיקר ברכה זו
כמ״ש כולם בחכמה עשית יש להם כליון מחיה המתים לעתיד קאמר .אך באמת הרי
והפסד שהוא המות היינו רק מבחינ׳ חיצוניות ודאי א״א לומר דברכ׳ זו רק על העתיד ולא
חכמה שבא ונמשך למטה בעה״ד טו״ר כר. עכשיו דא״כ איך אמר אתה גבור כו׳ מחיה
אבל פנימית חכמה )דהיינו פנימי׳ אבא שהוא מתים ומכלכל חיים דמשמע דכמו שמכלכל
פנימית ע״י שמשם שרש תחה״מ כר( אין משם חיים עכשיו עד עה״ז השפל כנ״ל כך מחיה
שרש למות כר וכאשר צריך להיות עלייה מתים עכשיו וכמו שסומך נופלים ורופא חולים
לחלק אור הטוב שבגופות שכבר מתו שנשאר בכל יום כו׳ .אך הענין יובן ע״פ הנ״ל בד׳
בהבל דגרמי כר נמשך מפנימית חכמה מדריגות דנשמות שהעליון מכולם הן הנשמות
להחיות את המתים הללו שגם הם יוכלו לעלות שנק׳ חיים בבחינ׳ אור אצי׳ כו׳ כך יש
ולראות כר )וזהו ושבח אני את המתים שכבר מדריגה בנשמות שהן היותר תחתון למטה מטה
מתו כר וכמשי״ת( .ואע״פ שנא׳ לא המתים גם מנוגה דעשי׳ והוא הנקר׳ מתים וכמ״ש
יהללו כר היינו כשלא עשו תשובה לפני בזהר דמאן דנפל מדרגיה איקרי מיתה כו׳
מותם וגם שאין תחי׳ זאת רק ברוחניות של והן ניצוצות גבוהים מאד ששרשם מז׳ מלכי׳
הנפש הנשאר בהבל דגרמי כר מ״מ זהו דתהו שנא׳ בהם וימלוך וימת כו׳ וירדו
הכנה לתחה״מ שיהי׳ לעתיד בגשמיות כמ״ש למטה באילנא דמותא שלטא כו׳ ונק׳ מתים
יחיו מתיך כר וע״כ אמר מחיה מתים לשון ממש שע״ז נאמר לא המתים יהללו יה כו׳
הוה בכל יום ויום וד״ל וגם נשמות שבגופי׳ הם שהוא בחינת גקה״ט שבבחי׳ רע גמור שנק׳
חיים הרי בחייהם קרויים מתים אם אין מות ממש כמ״ש ראה נתתי כו׳ והמות והרע
עושין תשובה וגם עליהם יערה רוח ממרום כו׳ אשר ע״כ מי שנטמא בטומאת העון בפ״מ
להחיותם בכל יום ע״י התעוררות והמשכות ולא עשה תשובה נק׳ מת מעיקרו כמ״ש בזהר
ר״ר העליונים וכמארז״ל ב״ק מכרזת בכל ע״פ ב׳ עדים יומת המת דמעיקרא כו׳ וכתיב
יום שובו בנים כר וב״ק זה הוא בחי׳ קול כי לא אחפוץ במות המת כו׳ שובו מדרכיכם
המעורר ע״י הר״ר עליוני׳ שנמשך למטה מטה ולא תמותו כר .וזהו כאשר כבר נפסק בנשמה
עד שוכני עפר שנק׳ מתים כמ״ש הקיצו זו כל בחי׳ אור החיים העליונים עד שלא נשאר
ורננו שוכני עפר כר בין בצדיקים מצד בה גם רושם ומיעוט אור וטוב כלל אז יתגבר
שגופם מבחי׳ התהו שנפל באילנא דמותא בה כח הטומאה שנק׳ אבי אבות כו׳ שנק׳
כר ובין ברשעים שנק' מתים בחייהם וכ״ש מת ממש והוא למטה מבחי׳ נוגה דעשיה
במותם לכולם יומשך מלמעלה מעלה מן שמיעוטו טוב עכ״פ כר .ואמנם זהו ברשעים
ההשתלשלות דחכמה והוא מבחי׳ גבורה דע״י שלא עשו תשובה אבל הנה יש צדיקים וגם הם
שמלובש בח״ם שמשם יהי׳ שרש תחה״מ לע״ל אם רוחם תשוב אל כר אבל גופם אל העפר
יש מעין זה ממש בכל יום וזהו מבחי׳ תוקף ישוב ונקר׳ מתים ג״כ כר הנה זהו שרש
גבורות העליונות שכל יכול הוא להמשיך תחיית המתים גם עכשיו בכל יום דודאי אין
מעצם כחו התקיף להחיות גם המתים מצד לך אדם מישראל שלא עשה תשובה לפני מותו
רחמיו המרובים שמתפשט למטה ביותר שכל וע״כ גופו שנלקח מנוגה דעשי׳ ששרשה בז׳
שהמלך מרומם ביותר יותר ירחם על מקום מלכים דתהו לא ידבק גם בו בחי׳ מות דקליפה
השפל ביותר ודוקא למקום השפל ביותר אע״פ שנסתלק משם כל בחי׳ אור דקדושה
יתעורר ר״ר שמצד עצם כחו הגדול כר וד״ל. שבנשמתו אחר שתשוב אל האלקים אשר
וזהו שכללם וסמכם כא׳ מכלכל חיים בחסד נתנה לפי שהוא מחיה מתים הללו בר״ר כר.
מחיה מתים בר״ר דכמו שמכלכל לחיים שהן והענין הוא לפי שנא׳ ימותו ולא בחכמה שאין
נשמות שבמעלת החיים בחסד דחכמה דאצי׳ כך שורש המות רק מעה״ד טו״ר אבל מלמעלה
ממש כח זה עצמו יורד למטה מטה להיות מעה״ד שהוא החכמה שנק׳ חיים עה״ח הוא
שער התפלה 96
דבז׳ מלכים דתהו אמר למכה מלכים גדולים מחיה מתים כר׳ שהן למטה מכולם דקמיה
כל״ח שזה היה חסד עליון להמית ז׳ מלכים כחשיכה כאורה כר וד״ל:
להיות אח״כ תוס׳ אור מזה לבחי׳ התיקון ענין להבין יש עדיין מא ו ה נ ה
דאדם שאח״כ .וזהו ממית כר שאם לא היה הסמיכות דמכלכל חיים בחסד
מיתת הז׳ מלכים קודם שזהו בחי׳ שבה״כ עם מחיה מתים בר״ר דלכאורה ב׳ הפכים
דתהו לא היה מציא׳ שפע אור החיות בתום׳ כאלה איך יאמרם במאמר א׳ כר שהרי
אור חדש בבחי׳ התיקון דשם מ״ה דחכמה תחה״מ בין ברוחניות עכשיו ובין בגשמיות
שאח״כ וזהו ממית ואח״כ מחיה והן הן ל ע״ ל הכל שרשו מבחי׳ טלא דנטיף מע״י
גבורותיו דוקא וכללות ענין זה דתהו ותיקון שטלא זה גוונא סומקא אתחזי בי׳ שהוא
היינו כל ענין הגלות שהוא זמן הבירורים גבורה שבחסד כמ״ש בזהר ע״פ הזה עליהם
דרפ״ח דתהו והתיקון הוא בתח״ה כר וד״ל. מי חטאת כר וכידוע בענין אפר ומים
ולהבין זה למעלה הנה יש להקדים ענין חיים דפרה שמים חיים הללו מבחי׳
ההפרש בין צדיקים לבע״ת שזהו ג״כ ענין גבורה דע״י שבח״ם ע״כ בכחו לטהר
התהו והתיקון כידוע שצדיקים שרשם משם את הטמא מת כר ושרש דמכלכל חיים
מ״ה דתיקון ושרש הבע״ת מבחי׳ ס״ג דתהו בחסד הוא בחסד שבגבורה דאל״כ יפלא
שלפני התיקון ע״כ גזרו אומ׳ שבמקום שבע״ת ביותר מה שמתחיל באתה גבור בבחינ׳ גבורה
עומדין צדיקים גמורים אין יכולים לעמוד כר דוקא ומיד פתח בחסד היפוכו באמרו
דס״ג למעלה משם מ״ה וזהו אחר הבירור מכלכל חיים בחסד אלא ודאי שחסד זה
דב״ן כר .וביאור הדברים ידוע שצדיקים חסד שבגבור׳ ותחה״מ שלזה עיקר הברכה
הם מבחי׳ או״י ובע״ת הן מבחי׳ או״ח וענין הוא מגבורה שבחסד אם לא שמוכרח לומר
או״י ואו״ח ידוע שזהו ההפרש בין טהרה דשניהם א׳ ממש וזהו ג״כ הטעם שאמ׳
לקדושה דקדושה קדוש מתחילת הוייתו מזכירין גבורות גשמים בתחה״מ לפי
טומאה מכלל וטהרה מבטן קדוש שגבורות גשמים מחסד שבגבורה ותחה״מ
שהיה טמא ונטהר מטומאתו וכתיב מי מגבורה שבחסד שמתכללי׳ כא׳ ממש
יתן טהור מטמא לא אחד כר) .וזהו ענין ולכאורה ב׳ הפכים גמורים המה כר .אך
סמיכת ברכת אתה קדוש שמדבר בקדושים הנה תחלה יש להבין מ״ש מי כמוך בעל
שיהללו סלה לענין תח״ה שבאתה גבור גבורות ומי דומה לך מלך ממית ואח״כ
משום דתחה״מ בבחי׳ טהרה וטהרה מביאה מחיה כר דזה פלא גדול מהו ממית ואח״כ
לידי קדושה כר כמשי״ת( .והנה ענין הטהרה מחיה לא ימות ולא יצטרך לבא לבחי׳ מחיה
היינו ממש ענין הבע״ת להיות שכל עיקר ואם עדיין לא היה מציאות חיות איך אמר
ענין התשובה הוא לטהר טומאת החטא ועון ממית אין מיתה רק למי שחי בחיים קודם
שעשה בפ״מ שנדבק בו המות דקליפה שנק׳ ואם אין חיים אין מות כלל כר ומוכרח לומר
אבי אבות הטומאה כר כי טמא טמא יקרא שבודאי היה מציאות החיות דחיים ע״כ אמר
מות ורע וטהרת הטומאה אינו אלא ע״י תשובה ממית כר וא״כ מה זה שאמר ומחיה מהו
דוקא אחר יסורין שממרקין כר והתשובה ההפרש בין התחיה שלפני המיתה לתחי׳
הוא עומק המרירות ולב נשבר על חטאיו שאחר המיתה .וצריך לומר דקאי תחיה זו
בעומק אחר עומק כמו ממעמקים קראתיך דמחיה אחר שממית דהיינו בתחית המתים
בעי״ת כידוע שזהו עיקר ענין התשובה דלע״ל דעכשיו אילנא דמותא שלטא וזהו
שהרוח תשוב אל האלקים ממש כאשר ישוב ממית ואח״כ מחיה לע״ל א״כ מהו מעלת
אל ה׳ באמת מקירות לבו ואז נאמר מי יתן גבורות הללו דממית כר .אלא הענין הוא דזהו
טהור מטמא כר שמטהר את הטמא וכמו ביוה״כ ודאי עיקר גבורותיו מה שממית לחיות הקודם
דכתיב וזרקתי כר וטהרתי כר שזהו ממש כמו ואח״ב מחי׳ בחיות חדש כמ״ש יחיינו מיומיים
שמחי׳ את המת שהרי היה מת מעיקרו ושרשו כר .וזהו כל עיקר ענין בחי׳ התהו והתיקון
מט שער התפלה 97
מצ״ג כנ״ל ובאמת ידוע שרש הענין באור בעוד טומאתו בו וכאשר ישוב אל ה׳ בכל
וחשך דהיינו בחי׳ התהו ותיקון דכתיב והארץ לבו ודאי יחי׳ נשמתו מחדש בחיי אלקים חיים
היתה תהו ובהו וחשך ואח״ב ויאמר יהי אור ותשוב נשמתו אליו באור פני מלך חיים ה״ז
ויבדל בין כר והוא ז׳ מלכי׳ קדמאין כר שהיו כתה״מ ממש וכמו תשוב׳ ראב״ד שיצאה
הכל בבחי׳ נקודות שהן בחי׳ כתרים בחי׳ נשמתו בבכיה אמר רבי שקנה עולמו בשעה
ההעלם ע״כ לא יכלו הכלים לסבול האור כר זו שהוא אור חיי נשמתו למעלה באור פני
וירדו ונפלו למטה שזהו הנקרא שבה״כ דתהו מלך כו׳ ותהי׳ זאת שאחר המות שבסטרא
כמ״ש וימלוך וימת .ומזה היה סיבת דקליפה זהו יתרון האור מן החשך שהוא אור
ההשתלשלות ברבוי הצמצומים כ״כ עד גדול יותר מגופו ומהותו של אור )כידוע
שנתהוו ג׳ עולמות דבי״ע וירד עוד למטה שכאשר עצם החשך יאיר ה״ז כמו שבא מן
מטה עד בחי׳ נוגה דבי״ע שנקרא חשך ההעלם עצמו לגילוי כר( וזהו עיקר הטעם
גמור ושרשו מחשך העליון דבחי׳ התהו שבע״ת גדולים הם מצ״ג דאע״פ שצ״ג אור
כידוע ולכך אמר טוב זה מלאך חיים טוב מאד נשמתם חיים הם באור פני אלקים בדביקותם
זה מלאך המות דבהתהפכר המות לחיים נק׳ העצמי והתמידי בלי הפסק ונק׳ קדושי׳ בעצם
טוב מאד בלי גבול שלמעלה מטוב דחיים כנ״ל וכמ״ש ואתם הדבקים כר חיים ממש כר.
וכידוע בענין י״א ארורים דקליפה שנהפכו אך זהו אור החיות האלקי שהוא מבחי׳ או״י
לסם חיים בי״א סממני הקטרת שזהו למעלה שיורד מלמעלה למטה כמו שהוא ממש שאין
מקרבן דריח ניחוח כר דכאשר קטיגור עצמו בו יתרון מעלה כ״כ כאור שבא מן החשך
נעשה סניגור והוא הרע עצמו שנעשה טוב שזהו בחי׳ בע״ת שצועקים מעומק הלב משאול
יותר טוב הוא מעצם הטוב והוא התהפכות תחתית ששם המות דקליפה והתחיה שאחר
מרירו למיתקא שנעשה המר מתוק יש בו המות גדול מתחי׳ החיים שלפני המות וכמ״ש
מתיקות ועריבות ביותר ממתיקות בעצם וכמו ושבח אני את המתים שהן הבע״ת שכבר מתו
ויורהו עץ כר וימתקו המים המרים וכזדונות כאשר ישובו אל ה׳ ויחיו כמ״ש יחיו מתיך
שנעשו כזכיות ביו״כ כידוע וזהו ענין היפוך יותר מן החיים אשר המה בחיים כר שהן
הקללה לברכה כר שנק׳ סם חיים והיינו ענין צ״ג שנק׳ חיים כר .וראיה ברורה לזה ממה
התשובה שמביאה רפואה כר כסם חיים ממש שנתקנא רבי שהיה צ״ג בראב״ד זה ואמר
כמ״ש הסולח לכל עוניכי הרופא כר מטעם יש קונה עולמו בשעה א׳ מפני שצ״ג א״י
שהרע עצמו שבבע״ת נהפך לטוב ואין מיתוק לעמוד במקום בע״ת מטעם יתרון האור מן
הדין אלא בשרשו דוקא דהיינו בחי׳ גבורות החשך כנ״ל .וזהו ה׳ ממית ומחיה מוריד שאול
קשות דרע דנוגה כשנהפך לטוב עולה לשרשו ויעל דודאי המות ושאול ענין א׳ אלא שיש
למקום שנפל משם והוא בחי׳ גבורות עליונות נשמות שיורדין לשאול בעודן בחיים כמו קרח
הנאצלים מעצמות המאציל בבחי׳ העלם ועדתו שירדו חיים שאולה כר ע״כ אמר
דהיינו בחי׳ ז׳ מלכים שהן קרובים היו אל מוריד שאול לאותן שבחיים הרהרו בתשובה
המאציל יותר מבחי׳ אדם דתיקון וע״כ נסתלקו ולא הספיקו להתוודות עדיין ויעל אותם משם
האורות כר לפי שהן אורות תקיפין וחזקים וכך הוא ממית ומחיה שהרשעים שאין עושין
מבחי׳ הגבורו׳ עליונות שנק׳ שגיא כח כר תשובה כלל יורדין למות דקליפה וכמ״ש ונר
וע״כ למטה בנפילתם נקראים גבורות אלא רשעים ידעך וכן אמר אלה לחרפות כר והיינו
שהן גבורות קשות והוא הכח וגבורה דסם ממית ממש אך אח״כ כשעושים תשובה מחיה
חיים כשנהפך רע דנוגה לטוב שמחיה את למתים הללו שבחייהם קרויים מתים כנ״ל
החולה הנוטה למות שאין זה בשום דבר מאכל ותחיה זו שאחר המות הוא יותר גדול מחיות
כר וכידוע בענין הקטרת שעוצרת המגפה כמ״ש אור דצ״ג מטעם הנ״ל וד״ל .אך עדיין יש
ויעמוד כר ובין החיים כר לפי שביכלתו להבין איך ולמה יהיה יתרון באור שמן החשך
להסיר המות ולהפכו לחיים כר לפי ששרש יותר מגופו של אור דמזה הטעם בע״ת גדולים
שער התפלה 98
התהו שכקדושה האלקית נק׳ גכורי כח גכורים המות רק מן הרע ואם הרע עצמו טוב הרי
כגכורות העליונות שבעצמות אורות תקיפי׳ המות יהפך לחיים כר ותהי׳ זו שמן המות
כר ולמטה הוא הקשה כארז כר וזהו הנק׳ שרשו כחיים עליונים שלאחר מות ז׳ המלכים
זרע כהמה כארי׳ ושור שלפני האצי׳ דאדם כר שלמעלה מכחי׳ אור החיים דתיקון דאדם
שהי׳ הכל ככחי׳ חיות ובהמות ולא כפרצוף מטעם שאורו׳ דתהו למעלה הרכה כנ״ל וד״ל.
אדם כר .אך הנה ככית ישראל שנזרע מזרע וזהו הטעם כיתרון אור מן החשך יותר על
כהמה דתהו א״א לומר שהוא הגוף שאב ואם היות שרש החשך מלפני האור דתיקון שהוא
ממשיכים כזרעם זרע כהמה שכהם וזרע אדם אור דחכמה כר וזהו למכה מלכים כר חסד
דנשמ׳ ה׳ ממשיך כמאמר ג׳ שותפין כר הרי הוא כדי שיוכל להיות מציאות השתלשלות
אמר וזרעתי את כ״י כר דמשמע דגם זרע ואחר ירידתן כעומק תחת ככחי׳ מות דנוגה
כהמה מאור זרוע העליון דנשמות יש שהן יהפך לחיים כדי שעי״ז יכא יתרון אור כעולם
נק׳ זרע כהמה והוא הנצוצות ונשמות גכוהות התקון שהוא או״י שרש נשמות הצדיקים
שנפלו מעולם התהו שנק׳ גכורים כר והיינו ענין כע״ת שמהפכים רע לטוב גדולים
)וכנשמות הגרים כשמעיה ואכטליון ואונקלוס מצ״ג ולכך ככה רכי ואמר יש קונה עולמו
ור״ע ור״מ בר( שהן למעלה מנשמות דתיקון כשעה א׳ כתשוכה שלימה כזו יותר מכל
והוא אשר אנו רואים נשמות רכות שטכעם עסק תו״מ ומס״נ כק״ש וכו׳ מטעם הנ״ל
כקדושה האלקי׳ ככחי׳ גכורות עליונות וד״ל:
דקדושה שלכו קשה כארז כקדושה כלב מב ו ל ה ב י ן זה כתום׳ כיאור יש להקדים
הארי ממש והוא אשר יש ככחם להפוך ענין הידוע כפי׳ הפסוק
חשוכא לנהורא ומרירו למיתקא כר הרכה וזרעתי את כ״י זרע אדם וזרע כהמה וכמ״כ
יותר מצדיקים ששרשם ככחי׳ התיקון אע״פ אדם וכהמה )כחי׳ מ״ה וכ״ן כידוע( תושיע
שבחכמה אתכרירו דוקא דמ״ה מכרר לכ״ן כר שזהו ג״כ צדיקים וכע״ת דנשמות נמשכו
כידוע אכל אלו הנשמות מצד שרשם כגכורות מאור זרוע לצדיק עליון שנק׳ זרע אדם העליון
עליונות דתהו הרי ע״י נמתקו הדינין וגבורות דכצלם אלקים עשה האדם כר וע״כ נק׳
קשות דמרירו למיתקא כשרשם כגכורות כנים כידוע וכחי׳ זרע כהמה הוא אשר נפל
דקדושה דתהו שלמעלה מהתיקון ואין מיתוק כשכה״כ מכחי׳ כ״ן דתהו דכ״ן גי׳ כהמה
הדין אלא כשרשו ולזאת ירדו ונפלו למטה כדי )והוא כחי׳ כ״ן שלפני האצי׳ כחי׳ כהמה
שיעלו לגבורות קשות לשרשם כגכורות דתהו רכה כו׳( והוא שרש ענין קין והכל כידוע והיינו
וגכורים הללו המה המעוררים תשובה לכל הנפילים אשר כארץ המה הגכורים אשר
אשר נפל כשאול תחתית כמו הכ״ק שמכריז מעולם אנשי השם מעולם התהו ששרשם
ככל יום שביכולתו מצד גכורתו להעיר גם ככחי׳ גבורות דכ״ן דארץ אדום וכל מלוכה
מי שככר נשקע למטה כר כך יש נצוצות ככחי׳ כ״ן וכתיב כהו וימלוך וימת כו׳ שהן
ונשמות צדיקים שנק׳ גכורי כח מגכורות אורות תקיפים וחזקים כיותר וכאשר נפלו
דקדושה דכחי׳ התהו שלזה יש ביכולתם למטה מטה כנגה וגקה״ט המה הנק׳ תקיפי
להעלות כל נשמות שנשקעו כרע דנגה ולא דרא והן עזי פנים שלכם קשה כאכן לא ימם
יש כח זה כיד זולתם שהרי יש כמה צדיקים מפני כל והוא שאמר ט׳ קכין גסות ירד כר
שאין עכודת צדקתם רק לעצמם ולא יתעוררו חוצפא וגסות הרוח מלכותא כלא תגא כר
כתשוכה לשום אדם כר וזהו דמשיח אתא ונק׳ אכירי לב הרחוקים מצדקה כו׳ וע״כ א׳
לאתכא כר שיעשה לצדיקים ככחי׳ מדריגות לעולם יהא אדם רך כקנה שהוא רכות הלב
דכע״ת שהוא מכחי׳ אורות תקיפי׳ דתהו להכטל מאלקות תומ״י לככו ימס כמים להיות
שיאירו ככחי׳ התיקון ככחי׳ תום׳ אור מרוכה שרשו מכחי׳ התיקון כר ולא יהא קשה כארז
על העיקר וכמו ריח ניחוח להוי׳ דתיקון מקרכן שלא יפול וינוע מכל נפלאות גדולת ה׳ כר
הכהמה מטעם זה עצמו ויותר מזה הוא ענין )וכאחז שהקשה לכו כר( להיות שרשו מכחי׳
שער התפלה 99
וכלכלה ואם לא בחי׳ התחלקות זו לא היה סם חיים די״א ארורים כו׳ כשנהפכו לטוב נק׳
לשפע ומזון כלל וזהו מפני שאתה גבור לעצור טוב מאד שזהו מטעם זה כנ״ל וע״כ א״א
ולצמצם האור ע״כ מכלכל חיים בחסד ונקר׳ לביאת משיח בלתי תשובה עד שגם לצדיקים
חסד שבגבורה וכמ״כ גבורו׳ גשמים שיורדין יעשה בע״ת שזהו התחי׳ מן המות ורע
בגבו׳ כלול בהתחלקות טיפין טיפין שנהפך לחיים וטוב כר והיינו מ״ש בזהר
שהתחלקות זאת נקרא חסד שבגבורה שנק׳ דבע״ת משכי ליה לקוב״ה בחילא יתיר פי׳
גבורות ממותקות בחסדים כענין קו המדה בחילא יתיר הוא בחי׳ כח ותוקף יתירה
הנ״ל שרש התחלקות השפע ומזון לכל א׳ כשצועקין מעומק הלב בחילא יתיר שהוא
כמדתו שזהו ענין שולחן בצפון דוקא ואע״פ מצד שרשם בגבורות עליונות דקדושה שהכח
שסטרא דצפון הוא מבחי׳ הגבור׳ אבל זהו הזה שם הוא בתגבורת ביותר מבחי׳ כח
החסד שבגבור׳ להיות למחי׳ כו׳ כנ״ל וכמ״ב אדם דמ״ה דתיקון והוא בחי׳ ס״ג שלפני
כל אור ושפע דאצי׳ בנשמות דבי״ע שבא שם מ״ה וזהו דוקא אחר הבירור דב״ן גי׳
לכל א׳ כפי ערכו שיוכל שאת ויהיה לו לאור בהמה שירדה למטה ועולה בשרשה בס״ג כו׳
וחיות אלקי זהו ג״כ מכלכל חיים נשמות כידוע וז״ש ושבח אני המתים דתהו שכבר
דאצי׳ שבבריאה עד נפש דעשיה כו׳ וכן מתו כאשר יחיו כנ״ל וד״ל .וזהו מי כמוך בעל
למלאכים דבי״ע מראש לסוף עד מזלות גבורות דוקא שהוא בחי׳ מקור הגבורו׳
דעשיה שאין לך עשב שאין לו מזל כו׳ עליונות דתהו כנ״ל ע״כ נקרא בעל גבורות
היינו שיושב וזן הכל כו׳ בכל אקלים לפי מה ומכה מלכים גדולים כו׳ שזהו ממית ואח״כ
שהוא כו׳ וד״ל .וזהו ענין א׳ עם מחי׳ מתים מחיה והן הן גבורותיו העצומי׳ אשר חשב
ברחמי׳ רבים כר דהנה מבואר למעלה בענין מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח ע״כ ממית
השבירה והתיקון שזה היה מצד חסד עליון להיות שבה״כ וגם ניצוצות רפ״ח כו׳ למטה
כי מצד שהיו אורות דתהו תקיפים כר שהוא כדי שיהיה יתרון אור בבחי׳ תחיה שלאחר
רבוי האור ומיעוט הכלי ע״כ לא יכיל הכלי המות ע״י בע״ת וצדיקים שנשמתם מבחי׳
לסבול האור ונשבר ועניין שבירה זו היינו גבורות עליונות כנ״ל וד״ל .ובזה מתורץ כל
ענין פירור ופיזור השפע ע״י שנעשה רבוי הקושיות דלעיל ויובן ג״כ ענין סמיכות מכלכל
הכלים והן האותיות שנעשו בצרופי התחלקות חיים בחסד עם מחיה מתים בר״ר אע״פ
רבים נעשה כלים מכלים שונים והוא עיקר שב׳ הפכים הם כנ״ל אך יש להקדים עוד
ענין התיקון שהוא מיעוט האור ברבוי הכלים ענין א׳ והוא בעיקר ענין הברכה דאתה גבור
מכלים שונים וכמ״ש במ״א וזהו אתה פוררת גבורות הללו שהן ודאי מבחי׳ התיקון שהרי
בעזך ים שהוא כלים דתהו שנתפררו ונתפרדו אמר מכלכל חיים כו׳ ופי׳ מכלכל הוא במדה
ומזה היה התיקון שהוא רבוי הצמצומים ומשפט כמו מכלכל דבריו במשפט וזהו מחיה
שבכלים רבים כר ואם לא היה פירור ופיזור וכלכלה כמו לכלכל שיבתך שזהו להכיל כלי
בכלים דתהו הנקרא שבירה לא היה מסתעף פרנסתו לפי הצריך לו וכך מכלכל חיים לפי
ההמשכו׳ המצומצמים שבאו״ב דתיקון אופן הצריך והוא במדה שבבחי׳ התיקון על
שבאצי׳ וממילא לא היה הסתעפו׳ למציאות פי מאמר קו המדה דוקא שנקרא בצד״ק שרש
או״כ דבריאה כמו חכמה וחסד דבי״ע וכה״ג הגבו׳ עליונות שהרי מודד כל מדידה וכל
עד שלא היה מציאות האופנים דעשיה וכ״ש מדידה באה מבחי׳ הצמצום והדין אך נקרא
לנגה דבי״ע שעדיין לא נתבררו כי הן משיורי גבורות ממותקות בחסדים שהרי אינו צמצום
הז׳ מלכים שלא נתבררו בבחי׳ התיקון כר רק שנותן ומשפיע במדה כפי הצריך לבד
ונמצא השבירה שקדם לתיקון הוא סיבת והיינו מבחי׳ חסד שבגבורה וגבורה דע״י
הצמצום דתיקון בכלים מכלים שונים כדי שמלובש בח״ס דא״א וזהו אתה גבור כו׳
שיהיה מציאות נבראים מוגבלים מאין ליש ואעפ״כ מכלכל חיים בחסד לפי שעיקר הדין
הו׳ וזהו הכל מחמת חסד עליון שבעצמות והצמצום הזה הוא בחי׳ החסד שיהיה למזון
שער התפלה 100
סותר למ״ש למעלה בענין צדיקים גמורים שחסד זה הוא שעשה בחי׳ הפירור והתחלקות
ובע״ת דתחה״מ שנהפך מרע ומות לחיים לחלקים כמ״ש אתה פוררת כר וה״ז בחי׳
וטוב הוא למעלה מחיים וטוב דתיקון שזהו חסד שבגבורה שזהו כח הצמצום בעצמו לפרר
הטעם דצ״ג א״י לעמוד במקום בע״ת כנ״ל ולצמצם כו׳ כמו ענין גבורות גשמים וענין
באריכות וגם א״א לומר דמכלכל חיים ענין קו המדה דמכלכל חיים הנ״ל .וזהו מי כמוך
א׳ עם מחיה מתים דמכלכל חיים היינו בחסד בעל גבורות דוקא שהוא בחי׳ הכח והגבורה
ומחיה מתים ברחמים רבים כר .וגם זה א״א בעצמו לצמצם ולחלק השפע בכדי שיהיה
לומר דתחיה שאחר המות שלמעלה מחיים כר למציאת העולמות ונקרא בעל גבורות ג״כ
הוא בבחי׳ התיקון דשם מ״ה כנ״ל בפי׳ ממית מצד שהוא מקור כל הצמצומים בפועל
ומחיה שהרי מבואר למעלה דתחיה שאחר שבבחי׳ התיקון דשם מ״ה עפ״י מאמר קו
המות הוא עולה לשרשו בבחי׳ ס״ג דתהו המדה כר והוא מ״ש מלך ממית ואח״ב מחיה
שלמעלה משם מ״ה דתיקון אחר הבירור ממית בהסתלקות האור ונעשה מיעוט האור
דב״ן כר .אמנם ודאי גם זה אמת דשם מ״ה ואז מחיה כשהוא בא בבחי׳ התיקון ברבוי
דתיקון הרי מברר לשם ב״ן כר דבחכמה הכלים כנ״ל והכל מצד שהוא בעל גבורות
אתברירו דוקא .אך הענין דודאי שניהם אמת דוקא והוא הגבורה בעצם כחו להעלים האור
דעכשיו שם מ״ה מברר לב״ן וזהו ממית כר בשביל החסד ונקרא חסד שבגבורה
ומחיה עכשיו ע״י עבודת הצדיקים בתו״מ במכלכל חיים בחסד ממש כנ״ל .ויובן זה ג״כ
שמעלין ומבררין לניצוצות דתהו כר וכמ״כ בענין התו״מ שהוא בבחי׳ התיקון דאדם
ע״י התפלה שבמקום קרבן דהיינו אדם כי כמ״ש וזאת תורת האדם ורמ״ח מ״ע רמ״ח
יקריב מן הבהמה אדם בחי׳ מ״ה שהוא איברים כר והכל לברר ולהעלות לרפ״ח
הנשמה שמברר לבחי׳ ב״ן דנגה שהוא ניצוצין דתהו כר שנפלו ומתו להחיותם באור
הנה״ט כר .אבל ע״י תשובה דבעלי תשובה וחיות ע״י בחי׳ שם מ״ה דחכמה דאדם בתו״מ
שמהפכים הרע ומות לחיים וטוב זהו כמו דבחכמה אתברירו דוקא וזהו בחי׳ גבורה
תה״מ דלע״ל שגם בחי׳ שיורי ז׳ מלכים שמתו שבחסד שהוא אופן הבירור והתיקון איך
יחיו ויעלו לשרשם בבחי׳ התהו כמו קודם שיומשך האור בכלים מכלים שונים אחר
השבירה והפירור הנ״ל שהיו אורות תקיפים הסתלקות האורות דתהו ונעשה מיעוט האור
וחזקים רק שלא נתיישבו בכלים וע״י העלאה שזהו חסד שבגבור׳ אבל איך יתלבש ויתפשט
דאו״ח דתשובה יחזור האורות דתהו לכלים בכלים שיש בו שיעור ומדה והוא בכל מצוה
ויאירו בתום׳ אור מרובה גם לבחי׳ שם מ״ה כפי הצריך באופן התיקון והבירור אבל
דאדם דתיקון שזהו בחי׳ ס״ג שלמעלה ממ״ה העיקר הוא החסד שהוא האור וחיות שבא
דאדם כנ״ל בענין זרע אדם וזרע בהמה באורך בגלוי בכלים דוקא רק מה שבא במדה הוא
וזהו שאמר תכלית חכמה תשובה ומע״ט פי׳ מבחי׳ הגבורה והצמצום ונקרא גבורה שבחסד
תכלית דשם מ״ה דחכמה שמברר עכשיו ע״י וז״ש פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על
תו״מ לבחי׳ ב״ן דנגה כר הוא לע״ל דוקא לשונה שהתיקון הוא החסד וגם בחי׳ התיקון
שהוא ימות המשיח שלא יבא כ״א ע״י תשובה דשם מ״ה דאצי׳ להיות בנין הנוק׳ נאמר
שבע״ת גדולים מצדיקים גמורים מטעם הנ״ל עולם חסד יבנה רק שההתחלקות מבחי׳ הדין
שעולין לשרשן בגבר עליונות דתהו שקדם דשם אלקים כידוע וד״ל ונמצא שחסד
לתיקון שמשם יומשך תוס׳ אור מרובה על שבגבורה דמכלכל חיים בחסד ענין א׳ עם
העיקר דתיקון כנ״ל והוא הנק׳ תכלית דחכמה מחיה מתים דהיינו בחי׳ התיקון שמברר ומתקן
ודוקא תשובה ומע״ט בעה״ז דוקא שהוא לבחי׳ ניצוצות דתהו שנפלו ומתו שזהו שאמר
בירורים דאו״ח דתהו שחוזר לקדמותו ממש ממית ומחיה כנ״ל וד״ל:
וד״ל) .ומ״ש תשובה ומע״ט הרי המצות הנה לפ״ז עיקר ענין תחה״מ הוא אך מג
בבחי׳ התיקון דאדם כנ״ל היינו מה שיצמח בבחי׳ התיקון דשם מ״ה כר וזה
נא שער התפלה 101
שנק׳ ג״כ זריעה וצמיחה כנ״ל וכידוע שכל ממעשה המצות דעכשיו ל ע״ל וגנוז בהעלם
מצות מעשיות נעשים בגשמיות דצ״ח דארץ במע״ט כמשי״ת ב״ה( .וז״ש אחר ממית ומחיה
וזהו כמו זריעה בעפר ממש והוא בחי׳ העלא׳ ומצמיח ישועה דלכאורה אין לזה חיבור כלל
מ״ן בארץ להצמיח אורות עליונים בתום׳ דמה ענין ומצמיח ישועה לתחיית המתים
ברכה והצמיחה הזאת נק׳ ישועות וכמ״ש כן דחנה אמרה ה׳ ממית ומחיה מוריד שאול
יצמיח כר צדקה כו׳ וזהו זורע צדקות דכל ויעל מוריש ומעשיר משפיל אף מרומם שזהו
המצות נק׳ צדקה בכלל כידוע ומצמיח ע״י מאשפות ירים אביון שהוא משיח ב״ד
זריעה זו ישועות רבות והן גלוי אורות חסדים שהרוממות שלו אחר השפלות דגליות דוקא
העליונים שנמשך למעלה ע״י העלאות מ״ן שאין לו שיעור למעלה וכמ״ש וגבה מאד כו׳
דמעשה המצות בגשמיות עכשיו שזחו בחי׳ יותר מהמלך מרומם שלא היה בשפלות וזהו
בירורים דרפ״ח כר מנגה דעשיה שעולה דמיון להבין בבחינת עליי׳ המלכות בכתר
בבחי׳ או״ח מלמטה למעלה עד שנמשך עי״ז שבכתר ע״י תשובה דוקא שנק׳ אביוני אדם
בתוס׳ ברכה והמשכה במאה שערים כר והוא כו׳ וד״ל .אך הנה ע״פ כל הנ״ל בענין
שאמר יצמיח צדקה ותהלה נגד כל הגוים דז׳ השבירה והתיקון יובן זה בהיות ידוע ומבואר
מלכים כר וד״ל .ויובן זה ג״כ למעלה בענין במ״א בענין זורע צדקות ומצמיח ישועות
השבירה והתיקון הנ״ל דהנה מבואר למעלה שזהו מ״ש כארץ תוציא צמחה וכגנה כו׳ כן
בענין השבירח שחוא בחי׳ הפירור והפיזור יצמיח ה׳ אלקים צדקה ותהלה כו׳ דהנה
אור חשפע לחלקים קטנים ברבוי הצמצומים עד״מ הזריעה שזורע אדם חטה בארץ א״א
מאד עד שנפל למטה מטה בפירור אחר פירור שתצמח כ״א שתרקב תחלה בארץ וענין
בצרופי אותיות עד שיכול להיות התהוות מן הרקבון הוא שגשמיותה יכלה לגמרי ואז יחיח
אותיות וצרופים זרים גם קליפות דבי״ע שנק׳ אח״כ קליטת הפנימית והרוחניות בארץ
גסות ושמרים כידוע שזהו ג״כ כמו בענין המעלה מ״ן לעורר כח הצומח שבארץ
הזריעה שיורקב הגסות אז יוקלט בחי׳ להצמיח חטים הרבה כי כלום אדם זורע קב
הפנימיות כר כך צריך שיבוער רוח הגסות אלא להוציא כמח כורין וכמו ביצחק דכתיב
דקליפות ויורקב לגמרי בחי׳ הרע דנגה דעשיה ויברכהו כו׳ וכל זמן שהגסות ופסולת דחטה
עד שלא ישאר רק בחי׳ הפנימיות והטוב קיים א״א שיוקלט בארץ וגם פנימית שבה
המובחר שעולה ונכלל בקדושה האלקית יתברר בקליטה )כמו שאין הולד נולד רק מן
ויעלה זה בהעלאת מ״ן מרפ״ח ניצוצות דתהו הברור שבטיפה דמ״ן ומ״ד ומהחיצוניות דזרע
שנפל בנגה כר בבחי׳ או״ח לקדמותו להצמיח נעשה צפרנים ושערות כו׳ כך מוץ דחטה
משם תום׳ ברכה בכפלי כפלים לאין שיעור וקליפתה וכה״ג הכל מחיצונית דחטה הנקלטת
למעלה ולמטה כר דהיינו שיומשך מהעלאה בארץ לעורר כח הצומח שיצמח גם המוץ עם
זאת תוס׳ אורות עליונים להגדיל המוחין בכל החטה וד״ל( וכך יובן באור הזרוע לצדיק
הפרצופים מא״ק עד מל׳ דעשי׳ בתום׳ מרובה עליון הן הנשמות שבאוצר העליון ששמו גוף
על העיקר כמשל הצמיחה הנ״ל וד״ל .וז״ש ובאה לגוף גשמי שא״א שיעשה פרי למעלה
ומצמיח ישועה אחר שאמר ממית ומחיה בתום׳ ברכה כ״א ע״י הקליטה בתחלה שהוא
דממית ומחיה היינו בחי׳ התיקון שאחר בחי׳ הביטול לאין עד שיכלה כל הגסות
השבירה כנ״ל אך עיקר שלימות המכוון ופסולת שבה )והוא ע״י מרירות מצד חריחוק
בשבירה ותיקון זה הוא בבחי׳ הצמיחה של מאלקות כבע״ת וכח״ג( וגם בחי׳ הפנימיות
הבירורים דרפ״ח כר ע״י תשובה ומע״ט שבה יעלה בהעדר והפשטת כל עצמותה רק
שאחר התיקון דתו״מ דשם מ״ה דחכמה והוא לה׳ לבדו כר אזי תוקלט בארץ עליונה שהוא
הנק׳ תכלית חכמה כנ״ל שלזה היה עיקר בחי׳ המל׳ ויעורר כח הצומח שבארץ להצמיח
המכוון בשבירה כר ושלימות צמיחה זו בכפלי כפליים וז״ש כי כארץ תוציא צמחה
למעלה הוא לע״ל כאשר יבורר עה״ד טו״ר כו׳ וכמ״כ בפרי מעשיהם של צדיקים בתו״מ
שער התפלה 102
ואהרן כר שבכל יום גם עכשיו יהללו בעלוי בתכלית על ידי תשובה כר ויעלה בבחי׳
אחר עלוי בעצמות אא״ס כידוע וזהו יבא או״ח להיות א״ח עט״ב למעלה מאדם
למטה בגלוי גמור לע״ל אחר תחה״מ שיקומו דתקון כנ״ל .וזהו סדר הדברים מי כמוך
ישיני עפר כולם וגם נשמות האבות ומשה כר בעל גבורות להעלים ולפרר השפע שהוא
יבואו בגופים כר ונמצא אא״ס שלמעלה השבירה וזהו ממית ואחר כך מחיה בבתי׳
מעלה בעצמותו שנק׳ קדוש ומובדל כמ״ש התקון ועיקר הכוונה בכל זה להצמיח ישועה
אתה קדוש ושמך מל׳ דא״ם קדוש בעילוי כנ״ל ע״י הזריעה מלמטה למעלה במצות
אחר עילוי לאין שיעור יהללו כר יבא למטה מעשיות שיצמיח ה׳ מלמעלה בתום׳ מרובה
ממש כמו למעלה לע״ל וכמ״ש הנה אלקינו על עיקר הזריעה דאור זרוע לצדיק בנשמות
זה לנוכח כר וכ״ז מפני תחית המתים שקדמה ובתו״מ שלהם כר וד״ל .ומעתה יש להבין
עכשיו ברוחניות ולע״ל בגשמיות והוא ענין סוף הברכה ונאמן אתה להחיות מתים וכך
התשובה מעומק הלב מים תחתוני׳ בוכים אמר תחלה ומקיים אמונתו לישיני עפר דזה
כבכיה דראב״ד כר שנק׳ טהרה לטהר הטמא סותר לתחלת דברים לכאורה שאמר מחיה
ומת מעיקרו שנהפך לטוב כר ונק׳ טוב מאד מתים בר״ר לשון הוה וא״צ אמונה לזה וכאן
וטהרה כזו דוקא מביאה לידי קדושה עליונה אמר ונאמן שהוא נאמן לקיים דברו ל ע״ ל
דאתה קדוש ושמך כר שתבא ממילא ויומשך אך בחתימה אמר מחיה כר .והענין הוא
למטה כמו למעלה וזהו מביאה לידי קדושה דבאמת גם תחה״מ דלע״ל שהוא מטלא
וד״ל: דנטיף מע״י כר והוא מבחי׳ גבורה דע״י
מד ו ה נ ה עדיין יש להבין ענין סמיכת שבח״ם שבא ע״י או״ח דתשובה בימהמ״ש
אתה קדוש לאתה גבור ששם תחלה הרי אנו אומרים אפם בלתך לימהמ״ש
העיקר בחי׳ טהרה בענין תחה״מ ובאתה ואין דומה לך לתה״מ דגם תחה״מ שאז יצמיח
קדוש מדבר בבחי׳ קדושה שהוא העוה״ב ישועות למעלה מכל הבירורים דרפ״ח כר
משום דטהרה מביאה לקדושה כנ״ל שזהו אין ערך לגבי עצמות המאציל גם התוס׳
ענין תשובה ומע״ט ותשובה קדמה בימות ברכה וכל תח״ה לפי שהוא למעלה מבחי׳
המשיח וע״כ תחה״מ קודם לעוה״ב )וכמ״ש התהו והתיקון דקמיה כחשיכה כאורה כר
אלה לחיי עולם כר שזהו בזמן ימהמ״ש עד דגם שנאמר ישת חשך סתרו זהו כשבא
אלף השביעי שהוא העולם הבא( ויש להבין לכלל צמצום עצמו להאציל ע״ס אבל מצד
בזה דהלא ידוע בעיקר ענין עוה״ב שהוא בא עצמו ממש לאו מכל אינון מדות כלל
מן המצות מעשיות שבעוה״ז דוקא וכמאמר כידוע וזהו ונאמן אתה כר שנאמן בבריתו
המשנה דכ״י יש להם חלק לעוה״ב והטעם להתצמצם לזה להיות ממשיך אורות טל
שנאמר ועמך כולם צדיקים וצדיק היינו רק העליון מפנימי׳ ע״י להחיות בו המתים והן
בפועל מעשה דוקא וידוע שגם פושעי ישראל כל נשמות דאדה״ר מראשו עד עקבו
מלאים מצות כרמון ע״כ אמר כולם צדיקים יעמדו בגופים שהיו בזה העולם וכמ״ש
כר )ומה שאמר אלה לחרפות כר הן יחיו מתיך ואז יהיו הגופים טהורים לקבל זיו
הרשעים שלא עשו תשובה ולא שום מצוה האלקי למזון ומחיה וז״ש יחיינו מיומים כר
שאין להם חלק לעוה״ב כר( והרי גזרו אומר ונחיה לפניו ממש והוא העוה״ב שיהיו
דיפה שעה א׳ בתשובה ומע״ט בעוה״ז מכל נשמות בגופים קדושים ונהנין מזיו כר
חיי העוה״ב א״כ המצות ותשובה שעושין במורגש גופני ולא כגוף ב״ו מעורב ברע
בעוה״ז היינו עיקר הקדושה שקדמה לתחה״מ כר אלא כמו חנוך ואליהו שעלו בגופם
ולמה אמר וקדושים בכל יום בנשמות שבגופים למעלה וכמשה שעלה בהר כר כידוע
שיחיו בתחה״מ דוקא כנ״ל אדרבה יפה שעה מאמרז״ל העוה״ב אין בו אכילה כו׳ וד״ל
אחת בתשובה ומע״ט בגופים שבעוה״ז יותר וזהו סמיכת ברכת אתה קדוש שמדבר בנשמות
מכל חיי העוה״ב ולפ״ז קדושה קדמה לטהרה עליונות שנק׳ קדושים כנשמת האבות ומשה
נב שער התפלה 103
פנימי׳ כנ״ל אבל יש יראה עליונה מזו והוא כו׳ ועוד דמשמע בכמה כתובים שע״י
מ״ש יראו את ה׳ ממש והיינו ע״י המצות המצות בעוה״ז דוקא נקראי׳ בנ״י קדושים כמו
מעשיות דוקא שעי״ז נק׳ הנשמות קדושים קדושים תהיו ע״י המצות יכול כמוני כו׳ וכך
שלמעלה הרבה מקדושה דחכמה שבעצם אנו אומרים אשר קדשנו במצותיו כר .אך
מהותם עד שיראה פנימית שלהם הנ״ל נקרא הנה יש להבין בתחלה בשרש ענין המצוה
יראה תתאה לגבי יראה עלאה זו והענין הוא מה זה שקורין בלשון מצוה דוקא כמו וזאת
כידוע דכח מ״ה שבנשמות הגם שהוא בחי' המצוה כר ויש להקדים לזה ביאור שני כתובים
ביטול עצמי אבל הוא ביטול שמצד הדעת דסתרי זא״ז דפעמים אומר יראו את ה׳
וחכמה לפי ערך השגה אלקית שבנשמות כל קדושיו דוקא דמשמע רק קדושים יראו את
חד לפום שעוריה בהתבוננות באור ה׳ ולא זולתם ולפעמים נאמר ייראו מה׳ כל
א״ם איד שהוא ממלא כ״ע וסובב הארץ ממנו יגורו כל יושבי תבל וכמו מי לא
כ״ע יח״ת ויח״ע עד עצמות אור א״ס ייראך מלך הגוים וכתיב מלך אלקים על גוים
ממש שכל זה רק בבחינ׳ המשכה והתפשטות כר מאחר דכל הארץ יראו את ה׳ למה
הארה בעלמא מעצמותו ע״י צמצום אמר יראו את ה׳ קדושיו דוקא אלא מוכרח
דקו כר דכלא חשיב לגבי עצמותו כר לומר שיש הפרש בין יראה דקדושיו
מזה נתפעל בביטול לאין האמתי כר והוא ליראה דכל הארץ והוא כמ״ש יראו את
יראה פנימית דנשמות וכמ״כ במלאכים ביראה ה׳ טפל ובטל שזהו בחינ׳ יראה עלאה דוקא
תתאה שהוא מהשגות כח אלקי המהווה בהינ׳ בטול במציאות וזהו רק בקדושיו אבל
אותם מאין ליש כר שהוא הדבור וצרופי ייראו מה׳ ולא את ה׳ בבחי׳ ביטול במציאות
אותיות דכל מלאך כר לפי מדריגתו או׳ הוא יראה תתאה שנקרא יראה חיצונית ולא
שירה שהוא ביטול היש כנ״ל עד שנתפשטת יראה פנימית והוא מ״ש ייראו מה׳ כל הארץ
יראה זו וביטול זה למטה מטה דמלכות כ״ע כר ויש להבין בזה דודאי מ״ש קדושים
עד ע׳ שרים דעשיה שגם הם יראים מה׳ כמ״ש הן הנשמר ששרשם בשם הוי׳ כמ״ש בפיפי׳
ייראו מה׳ כל הארץ כר מי לא יראך מלך כי אין מחסור ליראיו ואם כן גם המלאכי׳
כר כנ״ל .אבל בחי׳ יראה עלאה דנשמות דבי״ע שהמה משתחוים בביטול במציאות
שע״י מעשה המצות שנקרא קדושי׳ שע״ז אמר בשירה שאו׳ ג״פ קדוש נכללו בכלל יראה
יראו את ה׳ קדושיו הוא דוקא מצד עצמות עלאה ולמה א׳ קדושיו דוקא וד״ל .אך הענין
ומהות אור א״ם שלמעלה מעלה מכל המשכה הוא דב׳ מיני יראה הנ״ל אינו שוה לכל
והתפשטות אור שנמשך מעצמות אור א״ם בריאה יש מאין כידוע שהנשמות יראו את ה׳
שע״י הצמצום דקו״ח וזהו את ה׳ ממש וד״ל. ביראה פנימית יותר מן המלאכי׳ כידוע
ולהבין טעם הדברים למה דוקא ע״י קדושה שהנשמות בפנימית העולמות והמלאכים
דמצות נקרא קדושיו שיראו את ה׳ ביראה בחיצוני׳ העולמות וגם שהמלאכי׳ משתחווים
עלאה כזו שמצד העצמות ממש שאין בנשמה היינו רק בחי׳ ביטול היש לבד אבל בחי׳
מצד עצמה כנ״ל .והנה יש להקדים תחלה ביטול לאין בעצם דבחי׳ מ״ה דחכמה זה אינו
בשרש ענין המצות ולמה נקרא בלשון מצוה אלא בנשמה שהיא בצלם אלקים היינו
כר .דהנה ידוע דמצוה לבד ענין צווי כפשוטו יראה פנימית שנא׳ הן יראת ה׳ היא חכמה
יתפרש ע״ד לשון התרגום לשון צוותא שהוא )וכמ״ש במ״א ע״פ ואשמע אחרי כו׳
ענין החיבור והקשר זע״ז כמו צוותא בסימא שהמלאכים התפעלות שלהם במורגש ברעש
כר .וכמ״ב יתפרש במצות ענין החבור וקשר כר והנביא שמע קול רעש זה מאחרי
דכ״י בקוב״ה שהוא בחי׳ היחוד עליון הנעשה להיותם בחיצונית( ואמנם באמת יש עוד יראה
ע״י המצר שיש בזה ב׳ מיני התקשרות א׳ פנימית שלמעל׳ גם מיראה זו דנשמות בבחי׳
מלמטה למעלה והב׳ מלמעלה למטה והוא מה מ״ה שבהם והוא מ״ש יראו את ה׳ קדושיו
שמתחבר עצמות אור א״ס למטה ולכך נקרא דקאי בנשמות כנ״ל דגם שיש בטבעם יראה
שער התפלה 104
)דט׳ פעמים ט׳ גי׳ פ״א וג״פ פ״א עולה רמ״ג מצות הוי״ה מצות כר ואשר קדשנו במצותיו
ועם ה״ח הוא רמ״ח כר( וגם אחר שנעשה רמ״ח הוא התקשרות דכנ״י מלמטה למעלה וזהו
אברים הרי יש שלשה מיני אברים כוללים היחוד דקב״ה ושכינתי׳ שבכל מצוה כר.
הכל והן מוח ולב וכבד כר שהוא כח״ב ולהבין ענין זה בדרך פרט הנה יש להבין בענין
וחג״ת ונה״י דכולל לציור אדם כר .וכך הוא מספר המצות שאנו מוצאי׳ בזה המספר ג׳
בענין מספר המצות שבמ״ת לא היה רק י׳ מדריגות הא׳ מספר רמ״ח מ״ע שהן רמ״ח
הדברות לנגד הי׳ מאמרות ונעשה אח״כ רמ״ח אברים )ושס״ה ל״ת שס״ה גידי׳( שזהו דרך
פקודין רמ״ח אברי׳ כר .אך גם לאחר פרט והב׳ כאשר מספר רמ״ח אברים נכללו
ההתחלקות נכללו כולם בי׳ הדברות מטעם במספר עשר דרך כלל והוא בכללות
הנ״ל וד״ל: ציור קומת אדם שנזכר במאמר אנת
ביאור זה יש להקדים ענין ולהבין מה הוא חד כר עד ואתקריאו בתקונא
הפסוק רבות עשית אתה ה׳ דא חסד דרועא ימינא גבורה דרועא שמאלא
אלקי נפלאותיך ומחשבותיך אלינו אין ערוך ת״ת גופא נצח והוד תרץ שוקין יסוד כר
אליך כר פירוש רבות עשית כמו מה רבו מלכות פה כר חכמה מוחא בינה לבא כר
מעשיך ה׳ כר לפי שכולם בחכמה עשית עד כתר עליון כר הרי יש כאן עשר מדריגות
והוא בחכמה שבדבור להיות ידוע דבחי׳ דבור כח״ב וחג״ת נהי״ם כר אורות בכלי׳
העליון הוא המקור לכל העולמות וכמ״ש כחכמה מוחא חסד דרועא כר שהמה כוללי׳
בדבר ה׳ כר וכמו מאמר יהי אור מזה המאמר כל רמ״ח אברים בפרט והן הנה המספר דרמ״ח
נתהווה מציאת האור מאין ליש וכן מאמר יהי מ״ע שכלולים בעשר דכח״ב וגופא ותרין
רקיע מהווה הרקיע וצרופי אותיות האלקים שוקין כר שהוא כללות ציור אדם בקומ׳
הללו חיים וקיימי׳ לנצח להיות כי דבר זקופה בראש וגופא ורגל כר וד״ל .והיינו
אלקינו יקום לעולם וכן אמר דברי אשר יצא ענין י׳ הדברות שהמה כוללים כל התרי״ג
מפי לא ישוב ריקם כ״א עשה את אשר חפצתי מצות בה״ח וה״ג שהוא בבחי׳ עשר ספי׳ בכלל
והצליח אשר שלחתיו כר כי כמו שע״ס שזהו שרש כללי לכל פרטי המצות וגם ידוע
דאצי׳ איהו וחיוהי חד בבחי׳ א״ם כך שעשרה מאמרות מתחלה לא נמשכו רק ע״י
הדבור שלו נצחי׳ כר .וזהו שמחדש בכל שרש הי׳ הדברות שהמה כמו צורה לחומר
יום כל מע״ב מאין כר בלי שינוי והפסק כלל די׳ מאמרות כר )וכמשי״ת( .והמדרגה הג׳
וגם אין קץ ושיעור לשינוי אופני התהוות של הוא כשע״ס שהן ציור קומה דראש וגוף ורגל
כל בריאה מצד שאין שיעור לאופני הצרופי׳ כר נכללו במספר שלשה לבד והוא ענין ג׳
דאותיות האלקי׳ שנבראו בהן כל העולמות קוין חח״נ מימין כר ימין ושמאל ואמצע שהן
כר וכמ״ש בס״י ה׳ אבנים בונות ק״ך בתים תורה ועבודה וגמילות חסדים כר כמאמר
כר ומכאן ואילך צא וחשוב עד אין שיעור על שלשה דברים העולם עומד תורה כר
כר ולזה אמר רבות עשית אתה ה׳ אלקי שג׳ דברים הללו כוללים כל המצות שבציור
כר וכן מה רבו מעשיך כר .אך הנה כל אדם בפרט ובכלל דראש וגוף כר .ונמצא
אלה הוא בחי׳ עלמין דאתגליין וכמ״ש שהמצות המה כלים מכלים שונים בדרך פרט
שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה דניתן זה במספר רמ״ח כר ודרך כלל בעשר מדריגו׳
בראי׳ והשגה ממש לראות מי ברא אלה כר דכח״ב חג״ת כו׳ עד שכלל הכולל הכל הן
)וזהו עשית ה׳ אלקי שבא בבחינ׳ שם רק ג׳ קוין תורה ועבודה כר וד״ל .וביאור
אלקי׳ שהוא מ״י אל״ה כר( וכמאמר כל זה הנה תחלה יש להבין במספר רמ״ח
אליהו אנת הוא דאפיקת עשר תקונין וקרינן שנכלל בע״ס כר דידוע שבתחלת האצילות
להון עשר ספי׳ לאנהגא בהון עלמין סתימין דלא לא נאצל רק י״ס בלבד וכל א׳ כלול מי׳ כר
אתגליין ועלמין דאתגליין פי׳ עלמין דאתגליין ואח״כ ע״י ה״ח המגדילים כו׳ נעשה ג׳
הוא צרופי אותיות שנבראו בהן שמים וארץ מיני כלים כר עד שנעשה מספר רמ״ח
נג שער התפלה 105
לפי שלא יכילם הספור בדבור כלל שאין די׳ מאמרות ובראשית נמי מאמר הוא שזהו
הדבור יכול להכיל רק מפלאות חכמה שבא בחינת החכמה שבדבור הכולל כל הצרופים
בגלוי אבל כמו שהם סתומים ובטלים לגבי המתהווים בדבור העליון לאין שיעור כנ״ל
העצמות לא יכילם הדבור כלל וכמ״ש מי ימלל וז״ש כולם בחכמה עשית שזהו בחי׳ חכמה
גבורות ה׳ כר משום דאין ערוך אליך ולפני תתאה חכמה בסוף דבחי׳ המל׳ אבל בחי׳
אחד מה אתה סופר וד״ל .ויש להבין בזה דאם עלמין סתימין דלא אתגליין היינו בחי׳ חכמה
שרש הטעם משום דבבחי׳ עצמות א״ם לית בראש שזהו שאמר אנת חכים ולא בחכמה
שום מחשבה תפיסא א״כ איך אמר אגידה ידיעא כר .והוא מ״ש נפלאותיך ומחשבותיך
ואדברה רק שעצמו מספר כר ועוד י״ל דהלא כר נפלאותיך בחי׳ החכמה דאצילות עצמה
אמר בס״י בג׳ דברים ברא בספר וסופר וספור כמו שהיא במקורה עדיין קודם שבא לגלוי
כר ובמאמר דאליהו אמר ג״כ דאע״פ דאנת מאין דכתר נק׳ פלא וכשבאה לגלוי וכמ״ש
עילאה וסתימא על כ״ם אפיקת י׳ תיקונין שזהו והחכמה מאין תמצא נקרא אלף אאלפך חכמ׳
במספר עשר ולא כר וממילא יבא בדבור בי׳ מהעלם לגלוי כר וכתיב חכמות בחוץ תרונה
מאמרי׳ וכמ״ש לאנהגא בהון עלמין דאתגליין ואמר בזהר דח״ע נמשך בח״ת כמשל שכל
כר וכל זה היפך ענין דעצמו מספר מטעם המבריק במוח מהעלם לגלוי שבא תיכף לגלוי
הנ״ל וגם במם׳ חגיגה אמרו בי׳ דברים כר בדבור ונקרא חכמה שבדבוך וכך חכמה
בחכמה ותבונה ודעת כר שהן י״ם אע״ג דמצד בראש דאצי׳ שנקרא אור אבא יסד ברתא
עצמו לאו מכל אינון מדות כלל א״כ גם זה שהוא ח״ת דדבור ונעוץ תחלתן בסופן והיו
יכול להיות שנפלאותיך יבא בספור כר וד״ל .אך לאחדים תמיד וד״ל .אך זהו בחי׳ עלמין
הנה באמת מ״ש נפלאותיך ומחשבותיך אלינו יום בכל מע״ב בחידוש דאתגליין
פשוטו היינו שנפלאותיך ומחשבותיך הסתומים חכמה שהוא הדבור בדבור ממקור
ג״כ אלינו נגלים והוא ע״י התו״מ שנקראים שבמוח שבא בגלוי אבל עלמין סתימין שנק׳
ספר וספור תושב״כ ותושבע״פ וז״ש בג׳ נפלאותיך ומחשבותיך שרש התהוותם מבחי׳
דברים בספר כר רק מפני שאין ערוך אליך פלאות חכמה שנק׳ ח״ס שבכתר עצמו והוא
גם הם בבחי׳ א״ם שעצמו מספר בעולם שאמרו נפלאותיך ומחשבותיך הסתומים זהו
הדבור בעלמא דאתגליא וגם לא בעלמא רק אלינו לגבי ערכנו שכל העולמות נמשכו
דאתכסיא כר וכמ״ש ארוכה מארץ מדה מגלוי אפס קצהו דפלאות ותעלומות ח״ם כו׳
ורחבה מני ים שהן עלמא דאתגליא שנק׳ ארץ אך אין ערוך אליך כלל גם נפלאות האלה
ועלמא דאתכסיא שנק׳ ים לא יכילו שרש אור דלגבי עצמות ממש שנק׳ סדכ״ם הרי גם
דתורה הקדומה שנק׳ פלאות חכמה כנ״ל וד״ל. השרש דעלמין סתימין בנפלאותיך כר אין
וביאור זה הנה יש להקדים מארז״ל בענין הי׳ ערוך להם כלל עמך רק לגבי ערכנו נקרא
מאמרות שתנאי היה להקב״ה בוימ״ב אם נפלאותיך מופלא ונעלם כר וכך הוא פתיחת
יקיימו ישראל את התורה מוטב ואם לאו מאמר דאליהו אנת הוא חד ולא בחושבן אנת
אחזיר אתכם לתהו כר וזה פלא איך יומשך עילאה על כל עלאין סתימא על כל סתימין
אור האלקי שבי׳ מאמרות על תנאי ואיך שייך לית מחשבה תפיסא בך כלל פי׳ אפי׳ מחשבה
החזרה לתהו כר .אך הנה ידוע מאמר הזהר סתימאה דנפלאותיך ומחשבותיך לית להו
דאסתכל באורייתא וברא עלמא כר וכמ״ש תפיסה בעצמך כלל לפי שעצמותו ממש נבדל
ואהיה אצלו אמון כהאי אומנא כר והענין בערך מכלל י״ס וכמ״ש אנת אפיקת עשר כר
הוא כנ״ל דפלא דחכמה קודם שבא לגילוי רק לאנהגא בהון עלמין סתימין כר וכמ״ש
נק׳ חכמה הקדומה והוא שרש התורה קודם בסוף המאמר לאו דאית לך צדק ידיעא כר
שנקרא ספר בסמ״ך רבוא אותיות כר ובא ולאו מכל אלין מדות כלל .וזהו אגידה ואדברה
לגילוי שנק׳ ספר ואסתכל בכל אות כר וברא כר פי׳ לפי שאין ערוך לנפלאות האלה אליך
עלמין סתימין מפלא דח״ע דאורייתא ועלמין כלל ע״כ גם אם אגידה ואדברה עצמו מספר
שער התפלה 106
ובגבורה דרועא שמאלא וכר וכל זה עיקר דאתגליין מאותיות הי׳ מאמרו׳ ששרשם ע״ס
י׳ הדברות שהן מקור לע״ם דאצילות ששם דאצי׳ והן י׳ הדברות שבאו בגילוי כו׳ במספר
נמשך לי׳ מאמרות וזהו ענין התנאי וד״ל .ובכל עשר הכולל רמ״ח מ״ע כנ״ל והוא ענין המאמר
זה יובן ענין הפסוק דנפלאותיך כר אלינו שבאו אפיק׳ י׳ תיקונין שהן אורות בכלים דוקא
בגילוי ע״י סופר וספור באותיות דתושב״כ כמ״ש בסמוך ואתקריאו בתיקונא דא חסד
ותושבע״פ אע״פ שהנפלאות בבחי׳ סדכ״ס דרועא כו׳ עד חכמה מוחא בו׳ וזהו השרש
עצמו מ״מ מצמצם עצמו לפי שנתאוה הקב״ה חכולל לכל רמ״ח מ״ע שנק׳ רמ״ח אברים
להיות לו דירה בתחתונים ע״כ גם נפלאותיך דמלכא שמתחלק דרך פרט כנ״ל ואח״כ נכלל
אלינו וכמ״ש גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך הכל רק בג׳ קוין דתורה כר .ושרש הענין הוא
וזהו דאסתכל באורייתא שקדמה לעולם והביא כידוע בענין הצמצום הראשון שבעצמות
לגילוי בי׳ הדברות אח״כ אך תחילה היה על אא״ם שנק׳ אח״פ בתכלית שהצמצום בעצמו
תנאי כנ״ל .ובזה יתורץ הקושיא דלעיל איך היה רק כדי שיהיה לו דירה בתחתונים בלבד
אמר אגידח כר אחר דלית מחשבה כר שהרי והוא ע״י תו״מ בפ״מ דוקא שזהו עלה במחשב׳
אמר אין ערוך אליך גם הנפלאות ועכ״ז אגידה תחילה כמאמר במי נמלך בנשמתן של צדיקים
ואדברה שהוא בי׳ הדברות ולא בי׳ מאמרות כו׳ וזהו שאמר תנאי היה בו׳ ימ״ב ששרשם
שנק׳ עולם הדבור רק עצמו מספר שהרי אין בע״ם דאצי׳ שנק׳ י׳ תיקונין רק אם יקיימו
ערוך אליך ואיך יובא בגלוי בי׳ הדברות רק ישראל כו׳ שהן י׳ הדברות הכוללים כל
שצמצם א״ע שנאמר עוטה אור כשלמה והיינו המצות אם יקיימו בפ״מ דוקא ואם לאו אחזיר
מ״ש בספר וסופר כר במספר ס״ר אותיות אתכם כר לבחי׳ ההעלם וצמצום הראשון
אע״פ שבאמת עצמו מספר שהרי נאמר בתורה שנק׳ תהו כמ״ש והארץ היתה תהו כר
עצמה ארוכה מארץ כר והוא בחי׳ סתים שזהו ישת חשך סתרו כידוע משום דסוף
דאוריית׳ סתים וגליא ובבחי׳ הגליא בא במספר מעשה דוקא עלה במחשבה תחלה וכמ״ש
וז״ש זה ספר תולדות אדם כר ושניהם סוף דבר כר את האלקים כר ומצותיו שמור
אמת דאגידה ואדברה ואף על פי כן עצמו כי זה כל האדם וזהו תכלית חכמה הקדומה
מספר וקושיא הב׳ תירוץ לקושיא הא׳ שנק׳ פלאות חכמה תשובה ומע״ט בעוה״ז
וד״ל) .אך זהו תשלום המכוון כשיהיה דוקא ולזאת הכוונה צמצם בעצמו ואפיק עשר
במספר עשר כר כנ״ל וזהו בי׳ דברי׳ כר תיקונין כר לאנהגא בהון כר שהן עשרה
כמו כונן שמים בתבונה שזה הכל על הקיום מאמרות כנ״ל וד״ל .וזהו שאמר חסד דרועא
וכמשי״ת(: כר חכמח מוחא שיבא האור בכלי דוקא שזהו
מי ו מ ע ת ה י״ל ענין המאמר דעל ג׳ ע״י המצות מעשיות כמעשה הצדקה וחסד
דברים העולם עומד תורה בפ״מ דוקא שבזה נמשך אור חסד דאצילות
ועבודה וגמ״ח שהן ג׳ קווין דאצי׳ חח״נ ובג״ה בכלי להיות נקרא חסד דרועא וכן ע״י ת״ת
ודת״י כידוע דהנה מבואר למעלה בשרש ענין חכמה מוחא כר וכה״ג אבל בלתי המצות
מצוה שהוא ענין צוותא וחבור כר דמה בפ״מ אין אורות בכלי׳ כי מצד עצמו לאו מכל
שמצמצם עצמותו בצמצומי׳ גדולים להאציל אינון מדות כלל וזהו שאמרו ועשיתם אתם
ע״ם בכלים מכלים שונים עד הי׳ מאמרות זהו כאלו עשאוני בציור קומת אדם כר והן רמ״ח
ע״י המצוה שהוא ענין צוותא והתחברות והוא אברים דמלכא דרך פרט וע״ס אורות בכלים
ע״י י׳ הדברות כללות המצות שמחמתם עיקר כנ״ל הוא הכוללם יחד .וזהו עיקר ענין הטעם
הסיבה לבא לידי צמצומים הללו ולכך נקרא שנקרא מצוה לשון צוותא וחיבור כנ״ל שזהו
בלשון מצוה בכלל מפני שע״י המצוה יתחבר סיבת החיבור וקשר שמתחבר עצמות אא״ס
עצמות אא״ס ויתקשר להאציל או״כ באמצעי׳ בנאצלים להיות חסד דרועא כר וע״כ נקרא
שרש התורה שיהיה נפלאותיך אלינו כנ״ל מצות הוי״ה שמתקשר ומתחבר בחי׳ העצמות
וד״ל .וזהו דרך כלל ונחלק לפרט ברמ״ח מ״ע להיות בשם הוי״ה דחסד בדרועא ימינא
נד שער התפלה 107
ומתכללים בי׳ הדברות וכללות הי׳ דברות רוח שפלים כר וידוע דמצות צדקה כוללת
נכלל בג׳ קווין כר והענין הוא כדי שיהיה כל המצות שהן בבחי׳ החסדים שהוא בחי׳
החיבור והקשר הזה קיום נצחי הוא ענין מ״ש גלוי והמשכות אלקות למטה דוקא כמצות ת״ת
על ג׳ דברים העולם עומד פי׳ עומד ומתקיים ותפלין וציצית וסוכה וכה״ג )כמעט כל רמ״ח
ועולם זה הוא עולם הנאצל ועולם הנברא כר מ״ע רק מעט מהן בבחי׳ הגבורות כמצות
כידוע שנחלק לג׳ קווין אבל הג׳ קווין עצמן קרבנות וכה״ג( ועי״ז מתעורר מעצמות אא״ס
יהיה להם קיום מבחי׳ העצמות ע״י צמצומים להתחבר ולהתקשר באור חסד בדרוע׳ ימינא
כנ״ל היינו דוקא על ג׳ דברים בלבד תורה כר ברבוי כלים מכלים שברמ״ח מ״ע כר
ועבודה וגמ״ח שבג׳ אלה נכלל הכל )וכמ״ש והחלק הג׳ הוא הכוללם יחד והוא ת״ת גופא
אל יתהלל חכם בחכמתו שהוא קו ימין חח״נ כו׳ שהוא התורה קו האמצעי הכולל ב׳
וגבור בגבורתו קו שמאל בג״ה ועשיר בעשרו הקווין דהיינו שכולל בחי׳ ההעלאה והמשכה
דת״י קו אמצעי כ״א כר לעשות חסד ומשפט יחד שהרי המצוה דת״ת הוא בדבור כמ״ש
וצדקה בארץ דוקא שהן ג׳ דברים הנ״ל ודברת בם כו׳ והוא כלול מאמ״ר כר שמדבר
משפט הוא קו שמאל בחי׳ דין וחסד קו ימין כל המ״ע ול״ת שהן חו״ג וקול דתורה יש בו
וצדקה הוא גמ״ח והכל בארץ דוקא כי באלה העלאה למעלה והמשכה למטה כמ״ש ואשים
חפצתי דוקא שזהו סוף מעשה שעלה במ״ת דברי בפיך כר לנטוע שמים וליסוד ארץ כר
כנ״ל וד״ל( והטעם לג׳ אלה דוקא וכאשר שעיקר קיום הכללי הוא ע״י התורה וכמאמר
נעשית למטה בארץ בפו״מ דוקא )דעל ג׳ ז״ל אין העולם מתקיים אלא בהבל תשב״ר
דברים העולם עומד גם עולם הנאצל ע״י תורה כר וכמ״ש לנטוע שמים וכן אמר אם לא
ועבודה וגמ״ח שבארץ דוקא( הנה ידוע בריתי כר וכולל לעבודה וגמ״ח יחד וד״ל )אך
שהמצות נחלקו לב׳ מדריגות הא׳ בחי׳ בקיום התורה דוקא ולא בלמוד לבד כמ״ש
ההעלאה מלמטה למעלה שזה עיקר המכוון לעשות ולקיים את כל דברי כר דהיינו סוף
בהם וכמו מצות הקרבנות שעולים לריח מעשה דוקא ואע״פ שת״ת כנגד כולן היינו
ניחוח למעלה כר וכמ״כ עכשיו תפלה במקום רק מפני שהתלמוד מביא לידי מעשה וזיל בתר
קרבן להעלות לנפש הבהמית ולברר מן הרע טעמא כר ,וזהו פשט המאמר על ג׳ דברים
והפסולת והטוב יעלה )וכמ״ש ובערת הרע כר על קיום התורה ועבודה זו תפלה וגמ״ח
שהוא הצדקה(; מקרבך ואין בעור אלא שריפה והוא
יש להבין בענין ג׳ דברים הנ״ל ומעתה בהתלהבות שלהבת התפעלות אלקות שנק׳
בדרך פרט יותר ותחלה יש להבין שלהבת י״ה ונופל הסיגי׳ והרע והטוב עולה
לה׳ וזהו כקרבן בהמה ממש שעולה האש של בענין הקרבנות דעכשיו התפלה במקום קרבן
מעלה וכמשי״ת( וכך יש כמה מצות שהן כנ״ל דהנה עיקר ענין התפלה שנק׳ עבודה
בבחי׳ דין כמו ובערת הרע שהוא ברוגז שבלב הוא ממש כקרבן בהמה שעולה באש
וכעם כמאמר לעולם ירגיז אדם כר ונכלל לריח ניחוח כר והדם נזרק כר כך בתפלה
בזה כמה מצות ל״ת ומ״ע והכל דרך העלא׳ עבודה שבלב היינו בחי׳ ההתפעלות אלקית
ובירור מלמטה למעלה דוקא ועי״ז נתעורר שבלב ומוח ברשפי אש שלהבת מהתבוננות
מלמעלה מעצמות המאציל להיות אור הגבר אחדות ה׳ שיתפעל בלבו כאש בוערת בקירות
עליונה בדרועא שמאלא בחי׳ כלי לאור והיינו לבו אך כל מה שיתפעל ביותר יותר יבא
מה שמתחבר אור א״ס להמשיך מוחי׳ חדשי׳ לכלל מרירות עצומה בנפשו ולבבו כאשר אז
ותוס׳ אור ובכלי דוקא שהוא דרועא שמאלא דוקא יתברר לו יותר איך שהוא רחוק מה׳
וכך הוא בחלק הב׳ שבמצות שהוא במדת אחד ולא יטעח א״ע כלל לשמוח בנפשו
החסד שנכלל בזה כמה מ״ע שכל עיקר לומר שנעשה קרוב לה׳ בהתפעלות זאת
המכוון בהם אינו אלא בחי׳ ההמשכה מלמעלה אדרבה להיפך גמור שיתמרמר בנפשו יותר
למטה דוקא וכמו מצות הצדקה וחסד להחיות וימצא בעצמו יותר כל סיגים ופסולת רע אשר
שער התפלה 108
תליא )דבאש של מטה מהקרבן נברר הטוב לא הרגיש בעצמו עד הנה רק מצד עוצם
ועולה כר( )וזהו שבק״ש אמר ואהבת בכל התפעלות אלקית ברשפי אש בתוך קירות לבו
לבבך בשני יצריך כר ואעפ״כ אומר סלח בעומק עתה בשעה זו דוקא יבא לכלל שפלות
לנו כי חטאנו בש״ע וכן השיבנו שנעשה ושמאל דוחה בעצמו בתכלית עד שגם מה
בע״ת לפי שהיא הנותנת דמשום שעלה שדש בעקביו נקרא חטא ודומה לו כאילו
למעלה בבירור הטוב אז גם הפסולת הדק הוא חוטא גמור כו׳ בתכלית השפלות עד
כסיג גמור יחשב ונחשב בעיניו כחוטא גמור קצה האחרון עד שימאס בחיי הבלו ויקוץ
לבקש סליחה משא״ב אם לא היה נתפעל בכל הבלי עוה״ז כר ומרירות זו נק׳ מרירות
בק״ש כר וד״ל( .ובכ״ז יובן ענין מצות תרומת שמצד אלקות דוקא ונק׳ גבורות דקדושה
הדשן מעל המזבח דכתיב ושמו אצל המזבח האלקית ע״כ כל מה שיתפעל יותר יותר
ממש שנבלע במקומו ומכסהו שם והמותר יתמרמר כר ודוקא בזה יעלה בעלוי אחר
יוציאו חוץ למחנה כידוע .דהנה בחי׳ המרירות עלוי בדבקות והתקשרות בעומק אחר עומק
האלקית הנ״ל שבא מצד העלוי בהתפעלות לה׳ לבדו ולבטל כל רצון זר כר וזהו שמאלו
אלקות בהתלהבות עמוקה הוא האפר הנשאר תחת לראשי פי׳ בחי׳ שמאל דוחה שמדחה
במזבח מן הקרבן אחר שריפתו בעצם ולפי ומשפיל א״ע ביותר רק מצד עוצם ההתפעלות
שעי״ז יותר יתקרב לה׳ ע״כ מצוה לשומו אלקית הוא ענין ההעלאה והגבהה דכנ״י
אצל המזבח ונקרא תרומת הדשן שנבלע שם תחת לראשי שמגביה הראש ביד שמאל
ונכלל בכלל קדושה האלקית שבמזבח כר כר וד״ל .ויובן זה בתום׳ ביאור ע״פ המבואר
אבל מותר הדשן הוציאו חוץ למחנה שהוא במ״א ע״פ מצרף לכסף וכור לזהב ואיש לפי
הפסולת הנשאר מן המרירות אלקי׳ הנ״ל מהללו כמו המצרף שנותנים בו אש לצרף
אחר ההתלהבות עמוקה הנ״ל והוא במה הכסף מן הסיגים כל מה שיוסיף שלהבת
שאנו רואים שישפיל אדם עצמו בתכלית ויבשל בישול יפה יותר יבחין ויברר את
הפחיתות ונעשה עצב ורגז על נפשו )ובל״א היותר נקי וטוב ויבדיל ויוציא הפסולת
פוילט( ועצבות זו אינו מצד אלקות כלל והסיגים גם היותר דק ואם אינו מרבה
רק מאשר אין נפשו שלם באיזה שלימות בשלהבת לא יבחן ויבורר במצרף כ״כ
שיכבד שמו וכר עד שמתייאש בעצמו ויהיה הטוב מן הרע כר כך ממש איש לפי מהללו
בקרירות להקל עול העבודה עליו מעט מעט דהיינו לפי ערך שכלו והשגתו שמתפעל
כי יאמר לנפשו למה עבודה זאת לו אחר במוח ולב ברשפי אש בעומק יותר יותר
שלא יוכל לקבל כו׳ עד שיבא מזה לנפילה יבחן לבבו בתערובת טו״ר שבו עד שיתברר
בתאות היתר ופריקת עול ומן ההיתר אל בלבו שנקרא בר לבב להוציא הפסולת
האיסור כר וזהו שהעצבות )הנק׳ מ״ש( היא וסיג מלבו גם היותר דק והטוב שבלבו הוא
נק׳ אסקופה ליכנס להיכלות הקליפות שהוא לתכלית האמת וזהו אשר לא נשא לשוא
הדחיה שדוחין אותו לחוץ מהיכלות דקדושה נפשו שהוא ביטול כל רצון זר לתכליתו והוא
דלפתח חטאת רובץ וא״א מעצבות ושפלות ענין עוצם המרירות עד שימאס בחייו כנ״ל
זו לבא לכלל עבודה שבלב ברשפי אש כלל בבחי׳ שמאל דוחה להשפיל א״ע בתכלית
כר וזהו שהוציאו הדשן חוץ למחנה שכינה כר והוא רק מצד רבוי התפעלות אלקית
שהוא להיכלות דנגה וכמ״ש במ״א ע״פ ונשב ברשפי אש ביותר יותר יבחן הלב להיות לו
בגיא כר וד״ל: רק לב א׳ לאביו שבשמים כמו שאמרו
מז ו ע ת ה יש להבין ענין קו האמצעי השבטים ליעקב כשם שאין בלבך אלא אחד
דתורה דרך פרט יותר ויש כר )וכמ״ש דוד מי לי בשמים ועמך לא
להקדים ביאור ענין המאמר במדרש דדוד חפצתי כר כלה כר וד״ל( וזה כמו קרבן
המלך היה מחבר תורה שלמעלה בהקב״ה כר הבהמה שעולה הקטר החלבים ואימורים לריח
דהנה אמרז״ל ג׳ נובלות הן נובלות חש״מ ניחוח לה׳ לבדו והדם נזרק כר והא בהא
נה שער התפלה 109
הקדומה שנאמר בה ה׳ קנני ראשית דרכו תורה ונובלות בינה ש״מ שכינה כו׳ ויש
ונק׳ משל הקדמוני כו׳ זהו כחכמה מיוחדת להבין מהו חש״מ ובש״מ ומהו בחי׳ הנובלות
שלו להשתעשע בה כמ״ש ואהיה אצלו שלהם כו׳ דהנה עד״מ האדם שעוסק בחכמה
שעשועים כו׳ והיינו כמו שאמר ג״ש הקב״ה הרי יש כאן ב׳ דברים הא׳ החכמה ההיא
יושב ועוסק בתורה כו׳ ובמה עוסק בכח חכמתו שעוסק בה והב׳ כח חכמתו ושכלו ותבונתו
העצמית שנק׳ חכמה של מעלה ומתאחד חש״מ שמייגע להשכיל ולהבין בחכמה זאת עד
בתורה ש״מ וכולא חד .וזהו הפירוש הפשוט שמשכיל בה על בוריה ואז נתוסף בכח
דאוריית׳ וקב״ה כולא חד דאורייתא בבחי׳ פתים חכמתו חכמה רבה מאותה החכמה שהשכיל
נק׳ תוש״מ וקוב״ה בבחי׳ סתים נקרא חש״מ כמו הרוצה שיחכים בעצם חכמתו יעסוק
וכולא חד וכמ״כ בבחי׳ הגליא אורייתא וקב״ה בד״מ שהוא ענין שכלי המחכים כו׳ וכך
כלא חד כר וד״ל .וזהו ענין נובלות חש״מ כשיעסוק עוד בחכמה אחרת עוד יוסיף דעת
מחכמתו העצמית תורה של מטה שבא בדבור וחכמה עד שיקבל שלימות חכמה בעצם מכל
בבחי׳ גליא והוא כי׳ הדברות דכתיב וירד הוי׳ אשר יגע ומצא בחכמות שלמד ולולי עסק
כר )שהוא בחי׳ ז״א שהוא ת״ת ושם בחי׳ תורה שכלו בחכמות לא היה בו חכמה בעצם רק
דבחי׳ גליא וכמ״ש ויקם כר ותורה שם כמדתה וכמו שלמה המלך דכתיב בו ויחכם
בישראל( ונובלות בינה ש״מ שבעצמות שכינה מכל אדם והיינו בכל חכמה דחכמת בני קדם
שהוא בחי׳ המל׳ שנקרא דבור כמו וידבר משום דה׳ נתן חכמה לשלמה וע״כ היה מדבר
שלמה שהוא ח״ת דמל׳ כידוע בפי׳ חכמות דברי חכמה לרוב וכמו וידבר שלמה על
בחוץ ח״ע דאתמשך בח״ת וזהו וה׳ נתן העצים מן הארז כו׳ וידבר ג׳ אלפים משל
חכמה לשלמה כר וידבר כר )ונמצא בחי׳ שזהו עיקר האות על עוצם חכמתו כי רבה
זו״נ דאצי׳ שהן תורה ושכינה שרשם בחו״ב היא מזה שידבר דברי חכמה לרוב וידבר דברי
שבעצמיות דוקא ונקרא נובלות כנובלות פרי משל כר .ויש להבין בזה דזה מורה להיפך
האילן לפי שירדו למטה בבחי׳ אצי׳ ומשם דאין הלמוד דחכמה מחכים כנ״ל אלא משום
לבי״ע וד״ל( וזהו שאמר שדוד המלך היה דה׳ נתן חכמה בעצם לשלמה ע״כ בא ממילא
מחבר תוש״מ דוקא בהקב״ה כו׳ לפי לכלל כח ההתחכמות בכל חכמה עד שיחכם
שתורה של מטה הוא מה שירדה תוש״מ מכל כו׳ לפי שכח שכלו כח היולי טוב
באצי׳ ומשם באה בהתלבשות עד למטה להתחכם ביותר מכל אדם בכל מיני חכמה
בעולם שלנו בענינים גשמיים ונקרא נובלות שבעולם .ומוכרח לומר דשניהם אמת דבלתי
חש״מ כר אבל תוש״מ הוא החכמה דתורה האור והשפע אלקית בכח חכמה להשכיל כל
הקדומה שנק׳ שעשועים ועצמות חכמתו ית׳ חכמה כמו יהב חכמתא לחכימין כי ה׳ יתן
כנ״ל וזהו ענין החבור שהיה מחבר תורה של חכמה כו׳ לא יועיל כלל רבוי היגיעה בחכמות
מעלה שלא תהיה בפ״ע אלא כלולה למודים וגם זה אמת דבלתי העסק בחכמ׳ לא
ומתייחדת בחכמה דא״ס עצמו כמו יצא לאור כח חכמתו שיש בו כלל וישאר
משל החכם הגדול כשיעסוק בחכמה בהעלם וע״כ האות בזה הדבור דחכמה כנ״ל
עמוקה ונפלאה יתחכם בה ביותר להעמיד׳ בשלמה .ואמנם להבין מזה למעלה בבחי׳
על בוריה ונמצא מתקן ומברר לחכמה חכמה דא״ם עצמו שהיא בחי׳ חכמתו
זו משא״כ חכם קטן הימנו שלא יתקן בה העצמי׳ א״א לומר שיקבל שלימות בתום׳
דבר כי לא ירד לעומקה ואין בו עומק המשיג מרובה מצד עסקו בחכמה שלו שהוא חכמה
שיגיע לעומק המושג ומה גם להיות מתקן דתורה שהרי הוא המדע כו׳ ונקרא שלימותא
כר אבל ע״י עומק המשיג שלמעלה מעומק דכולא ונק׳ חכים ולא בחכמה ידיעא ואין
המושג עכ״פ יגיע לתכלית ותועלת שניהם דבר חכמה חוץ מעצמותו שישלימנו כאדם
כנ״ל וד״ל .אך איך היה ביכולת דוד לחבר שיושלם כח חכמתו מלמודו ויגיעתו בחכמה
תוש״מ בקוב״ה שהרי דוד הוא בחי׳ המל׳ שחוץ ממנו כר אלא צריך לומר דחכמה
תושבע״פ מלכות קרינן לה כר הענין הוא שבתורה של מעלה דוקא שנקרא חכמה
שער התפלה 110
ערך כח חבמתו העצמית .והנמשל מזה יובן משום דבינה יתירה נתנה באשה תשבע״ם
למעלה בהיות ידוע די׳ מאמרות נק׳ שיחה יותר מבאיש )שהוא תשב״ב( דאע״ם שנובלות
וכמ״ש במדרש אדם לעמל כר איני יודע בינה ש״מ שכינה שהוא נפש דוד בינה יתירה
אם לעמל תורה או לעמל שיחה דמע״ב נקרא יש בה שיהיה בחי׳ יחוד וחבור דתוש״מ
מילין דהדיוטא וכמ״ש בזהר לאו אורחא בקוב״ה ע״י דבר ההלכה דוקא כשהיה דוד
דמלכא לאשתעי במילין דהדיוטא כר לומד הלכות דתשבע״ם היה הקב״ה יושב
ועם כל זה בשיחה זו יש בה חכמה רבה ושונה כנגדו היינו שנמשך עצמות חכמה
ועמוקה לפי ערך כח חכמתו העצמית דא״ם בתוש״מ ומתייהדים כא׳ כנ״ל .וזהו
יתברך שהרי אמר כולם בחכמה עשית בפקודיך אשיחה בתשבע״ם ואביטה אורחותיך
וכמו שיחת ת״ח שצריכה לימוד דעלהו שהוא אורחות דחש״מ בתוש״מ כו׳ ומשום
לא יבול כר והוא הנקרא נובלות חש״מ דא״ח עט״ב ונקבה תסובב כו׳ וז״ש טוב לי
דוקא ולא נובלות תוש״מ דהיינו נובלות חש״מ תורת פיך דוקא מאלפי זהב וכסף שהן מוחין
תורה היא התורה שירדה למטה להיות מקור למדות דתשב״כ שהיא בחי׳ ז״א כר .והוא עיקר
לחכמה דמע״ב כמ״ש בראשית בחוכמתא בחי׳ ענין חבור וקשר דקו האמצעי דתורה דוקא ע״י
חכמה דתורה דוקא דכתיב בה קנני ראשית בחי׳ המל׳ שעומדת תחת קו אמצעי שעולה
דרכו לבריאות העולמות לפי שבאמת יו״ד ומחבר לתוש״מ בעצמות וד״ל .ומעתה יש
מאמרות יהי אור יהי רקיע וכה״ג הרי זה ממש להבין בתום׳ ביאור למה נק׳ תורה של מטה
כמו הנהגות עסקי אדם שגם שיש שכל בהם ה״ז נובלות חש״מ ולא נובלות תורה ש״מ כר.
בא בדרך מעבר מחשבה בעלמא ועכ״ז יאיר בה דהנה אמר בג׳ דברים ברא כו׳ בספר וסופר
מכח חכמתו שבו שירד לאיזה חכמה ששייך וספור כר .ספר תשב״כ דבראשית בשביל
לעשיה ועסק זה וכמ״ב למעלה בחי׳ כח חכמה התורה שנק׳ ראשית כמ״ש ה׳ קנני ראשית
שבא״ם ירד בחכמה שבתורה בשביל בנין דרכו והוא לבריאות העולמות כידוע דחכמה
העולם שנאמר אם לא בריתי כר חקות שמים שבדבור די׳ מאמרות נמשך מחכמה דתורה
וארץ לא שמתי כר וכמאמר ביו״ד דברים והיינו י׳ הדברות שהן פנימית לי׳ מאמרות
ברא בחכמה ותבונה ודעת כמ״ש ה׳ בחכמה כר .וידוע המשל בזה כאשר אדם עסוק
יסד ארץ כונן שמים בתבונה כר והכל בחכמה עמוקה וידבר בדברי חכמה זו בערך
מבחי׳ חכמה ותבונה שבתורה דאסתכל כח השכלתו בה בעומק כר ואח״ב ידבר
באורייתא וברא כר וזהו בג׳ דברים בסופר דברי שיחה בעניני ביתו והנהגות עסקיו
וספר כר .ומה שאמר בספור וסופר היינו וכ״ש שיחה בטלה בספורי מעשיות וכה״ג
בתשבע״פ ולא בספור דשיחה די׳ מאמרות ודאי שאין ערוך כלל בין דברי חכמתו לדברי
שמקבל מיו״ד הדברות לבד וההפרש ביניהם שיחה הללו שדברי חכמתו בחכמתו העמוקה
היינו כנ״ל דבינה יתירה נתנה באשה מבאיש מגיע בכל כח חכמתו העצמי׳ ודברי שיחה
כר .והוא מאמרז״ל ע״פ ורב שלום בניך באין במעבר דמחשבה בעלמא בלי שום שכל
כר בונייך אלו ת״ח שעוסקים בבניינו של עמוק בדבר חכמה כלל וכלל אך מ״מ יש
עולם .ויש להבין למה ת״ח דתשבע״פ דוקא. בעסקיו איזה שכל קטן ואינו דומה עסקי
אך הנה באמת יש סתירה למאמר זה ממאמר והנהגות החכם הגדול עם עסקי והנהגות
דאין העולם מתקיים רק בהבל תינוקות של שאינו חכם כלל מזה מוכרח לומר
בית רבן כר והבל תשב״ר הוא רק בתשב״ב שנופל בדרך נובלות עכ״פ מכח עצם חכמתו
ולא בתשבע״פ אלא צריך לומר שיש הפרש בחכמה עמוקה כר גם לענין עסקיו להשכיל
בין העולם מתקיים שזהו קיום די׳ מאמרות בהם וכמו שא׳ שיחת ת״ח צריכה למוד
שמתקיים מתשב״כ שנכלל בעשרת הדברות דגם שיחתו היא חכמה עמוקה לגבי זולתו
לבחי׳ בנין דתלמידי חכמים שעוסקים בבנינו עד שצריכה למוד אע״פ שלגבי עוצם חכמתו
של עולם .והענין הוא דהבנין הוא נעשה העצמית היא נובלות וכמ״ש ועלהו לא יבול כר
לדירה נאה לדור בתוכו וידוע שהקב״ה נתאוה שגם בעלהו לא יהיה ריקם מחכמה שלפי
נו שער התפלה Ill
להיות לו דירה בתחתונים וכמו בהיכל ק״ק שאין לו שורש למעלה בבחי׳ התקשרות
היה דירתו כך לאחר החורבן דירתו בארבע עצמיות כבן אל אביו למעלה בעצמות א״ם
אמות של הלכה שזהו בנין נאה של הבונים למעלה מן הטעם ולא מסיבת דבר מה
שהן ת״ח דתשבע״ם דוקא שנקרא בונייך והוא המחברם כלל ע״כ יש בכח כ״א לעורר באור
מפני שנעוץ תחלתן בסופן דוקא כנ״ל דהיינו א״ס עצמו מצד האהבה העצמית המסותרת
בחי׳ דירה בתחתונים שעלה ברצונו הקדום בנקודת הלב כידוע .והאמצעי ביניהם הוא רק
לחכמה של מעלה כר הוא בתורה שבע״פ התורה לבד וכמאמר ג׳ קשרין הן ישראל
דוקא שנק׳ בונים ושם הוא היכלו בעצם כו׳ .מתקשראן באורייתא ואורייתא בקוב״ה נמצא
וזהו דדוד דוקא היה מחבר תוש״מ בקוב״ה אורייתא ממוצע בין ישראל לקוב״ה ולא כשאר
עצמו שזהו בחבור אדם בעסק תורה כר אמצעי שהוא דבר בפ״ע אלא קשר א׳ הוא
בהיכלו העצמי .וזהו סופר וסיפור סופר נקרא ממש מפני שס׳ רבוא אותיות התורה שרש לס״ר
הבונים שסופרים כל אותיות שבתורה ונקרא נש״י כמ״ש זה ספר תולדות אדם כר וכתיב
דברי סופרים והוא הסיפור בדיני ההלכות ותורה שם בישראל וכמו שבחר בתורה כך הוא
שמזה נעשה הבנין להיות לו דירה ממש שזהו הבוחר בכנ״י שהוא מצד שישראל ותורה שניהם
למעלה מגוף ענין ההמשכה דאותיות דתורה כא׳ בבחי׳ פנימי׳ ועצמות א״ס ב״ה .וז״ש באתי
שבכתב לעשרה מאמרות שיהיה קיום למאמר לגני אחותי כלה לגני ג״ן סדרים דאורייתא
יהי אור ויהי רקיע כר וד״ל .וזהו שאמר יהי ובאחותי כלה שהן כנ״י דוקא ולא ע״י זולתה
רקיע בתוך המים להבדיל בין מים דאורייתא כמ״ש אחת היא יונתי כר אחת וא׳ פשוט
שהוא תורה ש״מ שמתייחדת בתכלית בקב״ה ונמצא מובן שבמצות ת״ת אין דבר חוצץ
כנ״ל ובין מ״ת שהוא התורה שירדה למטה כלל בין נשמת האדם עם עצמות א״ס ב״ה
להיות מזה קיום הי׳ מאמרות כר שנקרא ע״י אמצעות דבר ה׳ שלומד דאורייתא מתקשרא
עמל שיחה שמקבל מעמל תורה וד״ל .בקוב״ה ממש .ולזה הטעם מצות ת״ת כנגד כל
אך תשבע״ם היא העולה למעלה לע״ל המצות דרמ״ח שנכללו בעשר והעשר בג׳
להיות עטרת לבעלה שהוא תשב״כ כר דברים הנ״ל ובג׳ אלה קו האמצעי עיקר וזהו
וזה נרמז במ״ש ואלה דברי דוד האחרונים כר שנמנו וגמרו דתלמוד גדול שמביא לידי מעשה
נאם כר הוקם על דתשבע״פ ודברי דוד פי׳ שהתלמוד הוא מחבר לעצמות א״ם בכנ״י
הראשוני׳ הוא בחכמה דתשב״כ שח״ת שכולל כל יחוד וחיבור דרך פרט שבכל מצוה
דמל׳ מקבל מח״ע אבל דברי דוד האחרוני׳ והיינו שמביא וממשיך לידי מעשה המצות
הוא בעלית המלכות דתשבע״פ עד שהוקם בפרט ממילא כו׳ וד״ל .אך הנה יש להבין
על כר שהוא מה שנתאוה להיות לו דירה דלפ״ז כל המצות נכללו במצות ת״ת שכוללם
כר הקים עד למעלה מעלה שנעוץ סופן יחד והלא ידוע שהתורה ומצות הן ב׳ מדריגו׳
בתחלתן להיות מחבר תוש״מ בהקב״ה וכמו וכמ״ש והתורה והמצוה כר דמצוה הוא הבא
שלמעלה יהיה למטה באין שינוי כלל ולא בפועל המעשה דוקא ונקראת מצות המלך
כעכשיו דרקיע מבדיל בין מים למים כר וכמ״ש כשמקיים מצותו בפו״מ והתורה אינו רק
הלימוד והשקידה לידע אופן המצות איך במ״א וד״ל:
הנ״ל יובן בתוס׳ ביאור ענין לעשותם כידוע .ועוד יש להבין שהרי אמר בא ובכל מח
דברים חבקוק והעמיד כל המצות על אחת והוא צדיק ג׳ דעל המאמר
העולם עומד תורה ועבודה וגמ״ח שהן בחי׳ באמונתו יחיה וא״א לומר שכונתו על אמונה
ג׳ קוין דאצי׳ שיהיה להם קיום כר כנ״ל הפשוטה באחדות ה׳ שיהיה נקרא מצוה
וע״י קו האמצעי דתורה יותר מכולם לפי שמצוה להאמין שהאמונה טבעית ועצמית הוא
שבזה שאדם מישראל שונה איזה הלכה שהוא וע״כ לא נזכר מצות אמונה בתורה שמפני
דבר ה׳ ממשיך מעצמות אור א״ם בתורה שירושה היא מאבותינו אך בחי׳ אמונה זו
ש״מ כנ״ל בדוד כר שאין לך הקטן מישראל שאמר באמונתו יחיה קאי על קיום מצות
שער התפלה 112
המלך בכל מצוה שיעשה אותה באמונתו קדישא וג׳ קשרין הנ״ל מ״מ אין קדוש כה׳
בה׳ יחיה וכמ״ש אלה המצות אשר יעשה וכמ״ש קדושים תהיו יכול כמוני ת״ל כו׳
כו׳ וחי בהם פי׳ וחי באמונתו שמקיים מצות וכמ״ש במ״א( לפי שעצמותו מובדל מכל מקור
המלך יחיה את נשמתו ע״כ כולל זה כל לשפע שלא יפול בו לשון מקיף שאין זה רק
המצות וזהו שהעמידן על אחת וד״ל .והנה בבחי׳ משפיע ומקבל כידוע וד״ל .אך יש
הענין הוא דשניהם אמת דהתורה כולל כל להבין איך מבחי׳ האמונה ויראה פשוטה דזאת
המצות וגם האמונה וזהו אמת ואמונה וכמאמר יבא אל הקודש דעצמות ממש .והנה יש לבאר
איהו אמת ואיהי אמונה דהתורה בחי׳ משפיע תחלה שרש ענין זה דאמונה פשוטה לקיים מצות
בכנ״י כנ״ל בג׳ קשרין דכנ״י מתקשרא המלך דהנה במצוה עצמה יש ב׳ מדריגות
באורייתא כו׳ וכנ״י נק׳ כלה ואיהו אמת היינו הא׳ גופה של מעשה המצוה כשהיא באה
התורה שנקרא אמת שאין אמת אלא תורה בפועל שזהו רצון ה׳ למעלה מעלה ונק׳ רצון
כידוע בפי׳ תתן אמת ליעקב כו׳ )שהוא בחי׳ העליון דא״ם ובא בהתלבשות במעשה זו
ז״א( ואיהי אמונה היינו כנ״י שהעמידן על הגשמית שבודאי מעורר בזה שעושה גלוי אור
אחת כנ״ל והוא צדיק באמונתו יחיה בחי׳ רצון העליון וכח המעשה זו גדול לעורר גלוי
צדיק תחתון דהיינו התקשרות כנ״י בבחי׳ המשכות אלקות להיות יהודים עליונים למעלה
אמונה על קיום מצות המלך למעלה מן הטעם ובכלל הוא יחוד קוב״ה ושכינתיה שבכל
ודעת רק באמונתו יחיה כנ״ל והוא הנק׳ מצוה מעשה המצות ולכל מצוה ומצוה יש יחוד
לשון ציווי כפשוטו שזהו רק לשמוע לציווי עליון מיוחד לפי אופן המצוה כמו במצות
המלך הנק׳ מצות המלך וכמו מדוע אתה תפילין כך ובמצות ציצית כך כר וז״ש מצות
עובר את מצות המלך כו׳ )שהוא בבחי׳ צריכות כונה שידע ויכוין לאופן היחוד עליון
שבה כר .אך המדריגה הב׳ הוא למעלה המל׳(:
מט ו ל ה ב י ן זה בתום׳ ביאור הנה יש מגופה של מעשה המצות שעושה אע״פ שגורם
להקדים מ״ש במ״א ע״פ יחוד עליון כו׳ והוא בחי׳ הביטול שיש באדם
בזאת יבא אהרן אל הקדש בזאת לשון נוקבא שחפץ לעשותה קודם שיעשה המצוה כאשר
היא המצוה מעשית באמונה וכמ״ש ואמונה נעלם ממנו כל פרטי הכונה שבמצות ואינו יודע
כל זאת כו׳ בחי׳ יראה פשוטה בקבלת עומ״ש לאיזה טעם צוה ה׳ לעשות זאת ומה טעם יש
לבד לקיים רצונו ולא לעבור על מצות המלך בה ודאי א״א לומר שימנע בעבור זה מעשות
בזאת דוקא יבא אל הקדש העליון בלא וי״ו מעשה המצות בפ״מ כמו מצות תפילין וציצית
כידוע ההפרש בין קדש בלא וי״ו לקדוש בוי״ו אם אינו יודע מה טעם יש בהן לא יניח
הוי״ו הוא בחי׳ ההמשכה לחבר בחי׳ סובב תפילין .אלא צריך לומר שיש כונה כוללת לכל
וממלא בכללות ובפרטות שנק׳ מקיף ופנימי הכונות פרטיות עד שנכללין כולם בה כי יש
ולפ״ע האו״פ שנק׳ ממלא כו׳ ערך המקיף בכלל מאתים מנה והוא רק לכוין לקיים מצות
שנק׳ סובב שיש בזה חלוקי מדריגות בסדר המלך לבד לצאת י״ח מצד קבלת עמ״ש
השתלשלות דאבי״ע מראש הקו״ח כו׳ שהולך והיינו בחי׳ הביטול לבטל א״ע לבד בתכלית
ביושר ומתעגל וחוזר ומתעגל כו׳ והוא הוי״ו מכל וכל לקיים רצון המלך וכמאמר בטל
דקו שמורה בכלל ענין בחי׳ המשכת הקדושה רצונך מפני רצונו כר .ובטול זה הוא למעלה מן
דסובב שנמשך ממדריגה למדריגה עד סיום הטעם כלל רק בדרך אמונה פשוטה לקיים
הקו במל׳ דאצילות כו׳ אבל קדש בלא וי״ו מצות המלך ולא לעבור על רצונו ח״ו כעבד
הוא בקדושה העצמית שבעצמות א״ס ב״ה שמקיים ציווי האדון בלתי יעלה במחשבתו
שלמעלה מסובב וממלא פנימי ומקיף בכלל איזה הרהור כר כי מבטל א״ע מיד לכל אשר
ובפרט כמו אתה קדוש בעצמות כו׳ .וז״ש יגזור אומר וגם ודאי לא יבא לכלל התבוננות
בזהר כמה קדושאן אית לעילא אבל אין איזה טעם וכונה בצווי זה רק שעליו עול האדון
קדוש כה׳ )וגם ישראל קדושים ואורייתא לקיים תיכף מה שיגזור כר וכך הוא בכל מצוה
נז שער התפלה 113
שנמשך במדות ויש בו שינוי כמ״ש נחמתי עיקר הכוונה האמיתית אינו רק מה שיוקדם
כי המלכתי כו׳ ובדוד אין שינוי ע״כ דוד מ״י למעשה המצוה בחי׳ הביטול לבטל א״ע
חי כו׳ וזהו בזאת בבחי׳ הביטול פשוט לקיים מצות המלך ולא יבא בגדולות כלל
באמונה פשוט׳ כחמון עם ונשים וטף שעושין להתבונן מה היא טעם המצוה ואיזה
רק מצד הביטול דאמונה יבא אל הקדש לבחי׳ כוונה יש בה כי מה ענין זה אליו כי עליו רק
העצמות ממש שלמעלה מן רצון העליון העול לקיים בפו״מ וזהו הביטול שלמעלה מן
שמלובש בטעם וענג עליון הנק׳ טעמי מצוה הטעם כו׳ שכל בהי׳ טעמי מצות וכונות
שבגוף ענין המצוה וזחו שחעמידן על אחת פרטיות הידוע ליודעי׳ בסוד ה׳ הגנוז במצות
כנ״ל וד״ל: כמו בתפילין כך כו׳ הכל נכלל בכוונה זו
נ ו ה נ ה עדיין יש להבין למח ע״י קבלת לקיים מצות המלך שלמעלה מן הטעם כו׳
עמ״ש בדרך עול חיצוני רק לבטל וד״ל .וזהו טעם מ״ד דמצות א״צ כוונה
א״ע לבד יבא אל הקדש ממש שלא יגיע בפרט רק לצאת י״ח בעומ״ש כו׳ שעולה
בדביקות היותר נעלה בענג האלקי כר .הענין על כל הכוונות עליונות כו׳ וראיה לזה שגם
ידוע שבחי׳ קבלת עמ״ש מעורר לבחי׳ במצות ק״ש שכונה שבה להאריך באחד
פנימיות כתר מל׳ דאיהו כתר עליון כמו בבחי׳ סובב וממלא בחי׳ יחוד אלקות ביחו״ע
שמבואר במ״א בענין גבורי כח עושי דברו ויחו״ת שזח עיקר טעם מצותה ואעפ״ב אינו
כר שהמלאכים בבחי׳ הבטול שלהם יוצא רק כשמכוין לצאת י״ח לבד כמ״ש
שמשתחוים ומקבלים עליהם עמ״ש באימה בפע״ח וד״ל .ושרש הענין ידוע ומבואר
כר מעוררים לבחי׳ הפנימי׳ דחכמה דכתר במ״א ע״פ רמה קרני ולא רמה פכי כו׳
מל׳ שהוא המשכות פנימיות הרצון למלוכה שדוד נמשח בקרן ושאול בפך כו׳ היינו ענין
וכמ״ש כתר יתנו לך כר בהיות שמדה זו ההפרש בין מצות שבכונה למצות המלך
באה למעלה דרך צמצום ולבוש וכמ״ש ה׳ הנ״ל דהנה באמת שאול היה בחיר ה׳ אין
מלך גאות לבש כר והעלאת מ״ן לזה הוא בא טוב ממנו בכ״י והקים דבר ה׳ במלחמת
מן המלאכים צבא השמים אך מבחי׳ בטול עמלק במם״נ כמ״ש הקימותי כו׳ והיה יודע
דקבלות עמ״ש ברצון ואהבה במצות דכנ״י סוד ה׳ להחרים את עמלק ועשה יחוד העליון
עולה הגבה למעלה מזה הנק׳ כתר שבכתר בתכלית הכונה בטוב ועכ״ז חיה כחוטא גמור
להיות שהרצון למלוכה יש בה טעם לפי אופן עד שמאס בו מפני ששינה קצת במיטב
צמצום התפשטות המלוכה בעולמות שאין הצאן כו׳ והשיבו שמואל החפץ לה׳ בעולות
ערוך אליו כלל כר אבל הבטול מפני רצונו כו׳ כי שמוע מזבח טוב להקשיב כו׳ כי אין
לקיים מצות המלך במצות מעשיות שזהו חכוונה שבמצוה עיקר רק בחי׳ חשמיעה
פנימית עצמות רצונו שאינו מורכב ומוגבל וביטול כל עצמותו רק לקיים מצות המלך
בטעם ושכל כר הוא הנק׳ כתר שבכתר בקבלת עומ״ש שום תשים עליך מלך כו׳
שלמעלח מחכמה שבכתר כר וזהו דכתר מל׳ שעולה על כל הכונות ואז לא היה משנה
בקבלת עמ״ש לקיים מצות חמלך איהו כתר במיטב הצאן כו׳ כי להיותו יודע הכונה עלה
עליון שלמעלה מחכמ׳ שבכתר ששם שורח בדעתו להעלות ריח ניחוח מצאן דעמלק אבל
פנימית ועצמיות אור א״ס ב״ה כידוע וד״ל. בלא טעם לא היה יוצא מציוי ה׳ אפי׳ כקש״י
וביאור ענין זה ידוע במ״ש והחכמה מאין וזהו שאמר שמוע מזבח טוב כו׳ ולזה הטעם
תמצא מאין דכתר פי׳ עד״מ שכל המבריק לבד מאס בו וניתן המלוכה לדוד הטוב ממנו
באדם מלמעלה שזאת השפע באה מבחי׳ רק בקבלת עול זה וכמ״ש הוקם על כר .וזהו
שכל וחכמה הנעלמה שיש בלמעלה מן רמה קרני שנמשח בקרן שהוא מצות המלך
השכל ג״כ שכל אלא שנק׳ שכל נעלם ביטול פשוט שעולה בכתר שבכתר קודם
תעלומת חכמה או ח״ס והוא המקור לשפע שנחלק לקוין ימין ושמאל שזהו טעם וכונה
גלוי אור שכל שמבריק במוח כר וזהו והחכמה לרצון אבל שאול בפך היינו מטעם לרצון
שער התפלה 114
אם אין יראה אין חכמה שהיא יראה עלאה הבאה בגלוי מאין והעלם דשכל שיש בלמעלה
כמ״ש הן יראת ה׳ היא חכמה כידוע משום מן השכל תמצא אבל אין דכתר עצמו שלמעלה
דנעוץ תחלתן בסופן ואם אין חכמה אין יראה מבחי׳ שכל נעלם שבו אינו בא לגלוי למטה
דנעוץ סופן בתחלתן כר .ולהבין כ״ז הנה כלל ונק׳ פלא כו׳ והוא נכלל בכלל אור
תחלה יש להקדים בפי׳ כי אין מחסור א״ם עצמו שנק׳ םד״ם לית מחשבה ת״ב
ליראיו מהו ענין מחסור דיש בזה ב׳ אפי׳ מחשב׳ וח״ס הנ״ל כידוע וד״ל .ולפי
פרושים הפכים הא׳ כפשוטו מחסור חסרון שנעוץ תחלתן בסופן דוקא ע״כ כאשר יש
ממש כר ויתפרש כפשוטו שאין חסרון דבר בחי׳ בטול פשוט במעשה המצוה לקיים מצות
מה ליראיו ע״כ יראו את ה׳ קדושיו וזה המלך שמעורר בזה פנימית כתר מל׳ כך
אין לו חבור כלל דלמה תלה יראה עלאה בתחלתן שהוא כ״ע נתגלה ונתעורר פנימית
דקדושיו מפני שאין חסרון דבר ליריאיו כ״ע שנק׳ רעוא דכל רעוין כר וכמ״ש
החסרון להיפך הב׳ במחסור והפי׳ ארוממך אלקי המלך כו׳ שזהו ע״י מלכות
והוא מילוי כל חסרון כאשר לא יחסר שמים שמעורר אדם ביותר ע״י בחי׳
לו דבר כמו לא תחסר כל בה כר .ומה הבטול בקבלת עול ביותר לקיים מצות המלך
שנק׳ בלשון מחסור שהוא לשון חסרון הענין וזהו שרש ענין דבזאת יבא כר בזאת דוקא
הוא כמו כל מחסורך עלי פי׳ מחסורך זה היינו בקבלת עמ״ש שמיד יגיע לבחינת האין
מילוי כל חסרון עד שלא יחסר לך דבר וכמו האמיתי דפנימית כ״ע וזהו הוקם על
ענין בורא נפשות רבות וחסרונן שא״א לומר כנ״ל וד״ל .ובכל זה יובן מ״ש יראו את ה׳
בפי׳ וחסרונן חסרון ממש דאיך שייך בזה קדושיו כי אין מחסור ליראיו פירוש את ה׳
לשון בריאה אלא ר״ל מילוי כל חסרון במזון טפל ובטל היינו בבחי׳ אין דכתר עצמו שזהו
ומחיה וכלכלה להחיות נפשות רבות וזהו פי׳ את ה׳ ממש בעצמות אור א״ס ויראה זו נק׳
הפשוט דבורא נ״ר וחסרונן שלא יחסר להם יראה עלאה דח״ע שהוא בחי׳ בטול לאין
דבר כר וכך יתפרש כאן כי אין מחסור האמיתי כמאמר דאפי׳ אור צח כר אתחשך
ליריאיו שאין להם בחי׳ מילוי החסרון אלא קמי׳ עה״ע עצמו ונק׳ ירא בשת כר וזהו
יחסר להם וזה א״א לומר דלשבח קאמר ולא יראו את ה׳ ממש קדושיו שע״י מעשה המצות
לגנאי ועוד בסמוך קאמר כפירים רשו כר בפ״מ שנקר׳ קדושיו בקדש העליון בלא
ודורשי ה׳ לא יחסרו כל טוב מה הפרש יש וי״ו שהוא קדושת עצמותו ממש וזהו קדושיו
בין דורשי ה׳ ליריאיו אלא צ״ל בפי׳ כי אין דוקא וד״ל .ואמר הטעם לזה למה יראו את
מחסור כר שאינו כפשוטו שאין להם מחסור ה׳ קדושיו לפי שאין מחסור ליריאיו כר ויש
כר אלא הכונה לבחי׳ אין האלקי העצמי׳ להבין דפתח בקדושה שקוראם קדושיו ומסיים
שבבחי׳ פנימית הכתר הנ״ל הוא הנותן כל ביראיו כר .אך הנה ידוע בענין דחילו
מחסור ליראיו שהוא למלאות כל פגם וחסרון ורחימו רחימו ודחילו דיראה תתאה שרשה
שביראיו כר כי בחי׳ אין הזה ממלא כל ביראה עלאה ואחת הן ממש משום דנעוץ
חסרון ופגם להיותו למעל׳ מכל ההשתלשלות. תחלתן בסופן וסופן כר ודחילו תתאה הוא
ויובן ביאור ענין זה הנה מבואר למעלה בענין רק קעמ״ש שרשה ביראה ודחילו עילאה דיו״ד
ב׳ מיני יראות יראה פנימית דנשמות ויראה שבפנימית כח מ״ה שהוא בטול בעצם לאין
חיצוניות דמלאכים שהוא בחי׳ הבטול שבטל האמיתי למעלה מן הטעם כנ״ל ויתורץ בזה
בעצם לאין האלקי הכל לפי ערך מדרגתו בדעת הקושיא דלעיל דרך קצרה שמ״ש יראו את
והשגה אלקית רק שנשמות ביטולם בעצם ה׳ קדושיו בדחילו עלאה הטעם הוא כי אין
כח מ״ה שלהם הוא בפנימיות יותר ובמלאכים מחסור ליראיו ביראה ודחילו תתאה דוקא
בחיצוניות יותר אבל יוכל להיות בהם חסרון משום דהא בהא תליא והיו לאחדים ממש
וגרעון אור לפרקים עד שיתרחק אור אלקי משום דנעוץ תחילתן בסופן וסופן בתחילתן
מהאיר בהם כר כמו בנשמה אם נפגם כר ולא עוד אלא שיראה תתאה קודם כמ״ש
נח שער התפלה 115
מן הנשמות שהנשמה יכול להיות שתרד אות יו״ד דחכמה ה״ז כפגם עין שנק׳ סומא
לשאול כר ומלאכים עומדים מר י״ב כר דלא יכול לאסתכלא ביקרא כו׳ שנפגם ראיית
מצד שהיראה מארכת ימים ויראה יש במלאכים השכל האלקי ונחסר שם ונתמעט אור האלקי
יותר מבנשמות ואהבה יש בנשמות יותר כר וכך יוכל להיות פגם בכולה עד שדוחין אותה
הענין הוא באהוי״ר שכליים שבנשמות ומלאכים למטה כר וכן במלאכים )כמו אפקוה למט״ט(.
מצד עצם בריאותם מאין ליש כר כמו אתה אך בנשמות שאמר כי אין מחסור ליראיו שלא
בראת יצרת כר אבל ע״י חמצות שאמר וחי יפול בהן חסרון ופגם לעולם היינו בחי׳ יראה
בהם על הנשמ׳ דוקא זהו הנקר׳ חיים נצחיים תתא׳ דבטול עצמי בקבלות עמ״ש במצות
באין שיעור למעלה בנצחיי׳ דא״ס ממש דכתיב אלה המצות כו׳ וחי בהם הרי חי בחיות
וע״ז אמר יראת הוי׳ היינו יראה עלאה הנ״ל שאין בו חסרון דבר מאור האלקי בכל חלקי
לחיים דהיינו הנשמות שנק׳ חיים בחיים דחיי נרנח״י שהוא יו״ד וה״א כר וזהו פי׳ הא׳
החיים בעצמות כר וכמ״ש ואתם חדבקים במחסור לשון חסרון כפשוטו .והפי׳ הב׳ מחסור
כר חיים כולכם היום והדביקות האמיתי מילוי החסרון ור״ל בחי׳ אין דכתר הוא הממלא
היא ע״י המצות וד״ל( .ובכל זח יובן פי׳ כל חסרון ופגם כמו בנ״ר וחסרונן הענין הוא
הברכות דמצות בא״י אמ״ה אק״ב כר דמשמע מצד בחי׳ יראה פנימיות יותר מיראה וביטול
שברכה זאת באה לעזר לגוף מעשה המצוה בכח מ״ה דנשמות שע״י המצות שנקר׳ קדושיו
דכל המצות מברך עליהן עובר לעשייתן שהוא למעלה מן הדעת לגמרי שמגיע בפנימיות
וכידוע דברכות המצות אע״פ שהן דרבנן אור א״ס שבכתר דכ״ע מצד שנעוץ תחלתן
מ״מ שרשן בבחי׳ מקיף על מעשה המצות בסופן כר וזהו בקדושת עצמותו ממש שמשם
עצמה והענין הוא שבגוף המצוה נעשה יחוד ודאי ימולא כל חסרון ופגם דנר״נ שבנשמה ולא
עליון בודאי אך הברכה הזאת עובר לעשייתה שלא יפול חסרון אלא גם כאשר נפל חסרון
הוא בחי׳ אור מקיף שיהיה כח בעשי׳ זאת לא יחסר מאומה כי פי׳ מחסור למלאות החסרון
לעשות יחוד העליון האלקי והוא ענין הברכה כפי׳ בנ״ר וחסרונן בגשמיות כך ברוחניות
שמברך לה׳ על תכלית הקדושה האלקית בחי׳ הנשמה .ונמצא ב׳ הפירושים דמחסור עולה
אשר קדשנו במצותיו וצונו כר שהוא בקדושת לכוונה א׳ הוא מ״ש יראו את ה׳ ממש בקדוש׳
העצמות ממש כנ״ל בפי׳ יראו את ה׳ קדושיו העצמית שלפני הקו כר כי אין זה מחסור
כר ע״כ ממשיך בתחלח בחי׳ מקיף לקדושה ליראיו שבבחינת בטול דיראה תתאה דנעוץ
זו במה שמברך לה׳ באמרו ברוך אתה ה׳ תחלתן בסופן וסופן בתחלתן כנ״ל דאם אין
פי׳ ברוך אתה דבחי׳ אתה לנוכח הוא גלוי יראה אין חכמ׳ ואם אין חכמה אין יראה ולזה
אור עצמותו דכתר עליון שיתברך ממקורו קדושיו דוקא ולא זולתם שבלא מצות וד״ל.
שלמעלה מהתפשטות גלוי אור דאתה הוי׳ ובבל זה יתורץ הסתירה דשני כתובים דיראו
שהוא בחי׳ כתר דחכמ׳ והיינו מבחי׳ סדכ״ם ה׳ כר עם מ״ש ייראו מה׳ כל הארץ דודאי
דלית מח׳ כר ובא זה האור העצמי בבחי׳ יראה חיצוניות דמצד השגות אלקר במלאכים
ברכה והמשכה בהעלם ומקיף לאתה ה׳ אלקינו וגם בנשמות עד למטה בהיכלות הנגה דכתיב
כח״ב דאצי׳ עד מלך העולם בבחי׳ מל׳ דאצי׳ מי לא יראך מלך הגוים כר אינה נצחי׳
ששם הוא ענין מצות המלך דמצות מעשיות כי יפול בה חסרון ופגם שלפרקים יורדין כר
הנ״ל בקבלת עמ״ש דוקא ונק׳ סוף דבר כר וזהו ייראו מה׳ כל הארץ כי הן בבחי׳ נפרד
האלקים ירא ואת מצותיו שמור בפ״מ כר. אבל ע״י המצות ביראה תתאה ויראה עלאה
ומפני שנעוץ תחלתן בסופן וסופן בתחלתן דקדושיו הנ״ל היא נצחית באין מחסור כלל
כנ״ל בענין יראו את ה׳ כר ע״כ כל מה ליריאיו מצד קיום המצות ביראה דוקא מטעם
שנמשך מקיף הכללי דברוך אתה כר ליתן הנ״ל )והגם שמבואר במ״א ע״פ יראת ה׳ לחיים
כח במעשה המצוה כנ״ל הוא דוקא בסופן שהוא כר שהמלאכים חיים וקיימים בנצחיות יותר
שער התפלה 116
ומוכרח לומר שהיה הכל במים שע״ג הארץ במלך העולם בקבלת מ״ש שום תשים עליך
רק שהיה בבחינ׳ ההעלם וזהו שא׳ דכל מה מלך לקיים רצונו שזהו אשר קדשנו במצותיו
שיש ביבשה יש בים וכידוע בטבעיות וצונו מצות המלך למעלה מן הטעם ולא
דכל גידול דצח״מ יש בים כמו ביבשה בכוונות שבמצות וכנ״ל בענין שאול ודוד בפי׳
וכאלמוגי׳ שהן צומח דים שגדולן בים כר. שמוע מזבח טוב וד״ל .והנה אחר שנתבאר מכל
ויובן מזה בים ויבשה העליונים הרוחניים שזהו הנ״ל בענין המצוה בפ״מ שנעוץ סופן כו׳ וגם
כמ״כ בחי׳ העלם וגלוי והיינו כמו מחשבה י׳ הדברות הכוללם על תנאי זה היה במע״ב
ודבור באדם למטה שאותיר דמחשבה שבהעלם אם יקיימו ישראל כו׳ ובמ״ת קבלו ברצון
באין לגלוי באותיות הדבור ממש ונק׳ מאמר עד שעל כל דבור פרחה נשמתן בו׳ וכמ״ש
סתום ומאמר פתוח כו׳ כך הם עלמין סתימין בתחלה נעשה כו׳ הרי נתקיים התנאי
שנק׳ עולם המח׳ עלמא דאתכסיא בחי׳ ונתקיימו הי׳ מאמרות מחדש אך לא נשלם
לאה ה״א ראשונה בא לגלוי בדבור עליון התנאי עדיין עד ימוהמ״ש כו׳ הנה הדוגמא
שנק׳ עלמין דאתגליין והוא בחי׳ רחל שלמעלה לכ״ז היה בענין קי״ם כו׳ דידוע דקי״ס דוגמא
שהוא ה״א אחרונה בה״א בראם מאין ליש לימוה״ש דכתיב בנהר יעברו לשון עתיד שם
וכמ״ש בדבר ה׳ כו׳ בקול ודבור דוקא ונק׳ נשמחה בו והפך ים ליבשה לשון עבר אלא משום
קול דברי אלקים חיים ומלך עולם להוות כל שנא׳ כימי צאתך מא״מ אראנו נפלאות לע״ל
הברואים מאין ליש מן העלם המחשבה לגלוי בנהר שיעברו ברגל כו׳ וע״כ מזכירין יצ״מ
מלאכי׳ ונשמות דכתיב בראתיו במחשבה לימוהמ״ש כו׳ וכמ״ש במ״א באריכות וד״ל:
יצרתיו בדבור כו׳ ואפי׳ ג״ע העליון והתחתון נא ו ה נ ה תחלה יש להבין בשרש ענין
שהוא גלוי זיו השכינה שמאיר לנשמות כו׳ קי״ם מהו בהיות ידוע בשרש
מ״מ מאחר שנק׳ בבחי׳ בריאה ויצירה וכמ״ש ענין ים ויבשה שהוא בחי׳ עלמא דאתגליא
ויטע ה׳ גן בעדן כו׳ גם הם נבראו מאין ועלמא דאתכסי׳ ב׳ ההי״ן דשם הוי׳ כו׳
ליש מבחי׳ קול ודבור דנק׳ עלמא דאתגליא והוא ענין לאה ורחל שם הגדולה לאה עולם
כידוע וד״ל .והנה מעתה יש להבין בענין קי״ם המחשבה ושם הקטנה רחל עולם הדבור
דכתיב הפך ים ליבשה שזהו כמו בחי׳ גלוי ובדברי רז״ל הוא מאמר כל מה שיש ביבשה
העלם דמח׳ בדבור כנ״ל וכמו יקוו המים כר יש בים כו׳ וכמבואר במ״א ע״פ יקוו המים
דאם כן מאי רבותי׳ שהרי אין כל חדש בזה כו׳ ותראה היבשה דמיבשה שנק׳ ארץ יצא
שהעלם דמחשבה דים העליון בא לגלוי ממנה כל הברואים גם חי ומדבר כמ״ש תוצא
ביבשה שהוא עולם הדבור דאל״כ לא היה כל הארץ נפש חי׳ כו׳ וגם האדם נברא מן
בריאה מתחדש מאין ליש בכל יום שמהדש העפר כו׳ אע״פ שאין בארץ רק כח הצומח
מע״ב .אך הנה ידוע דב׳ מדרגות יש במחשבה לבד ולא היה יוצא מן הארץ רק כל צמח דשא
כמ״ש בזהר דאית מח׳ ואית מחשבה כר ופרי אילן ותבואות לבד אך מפני שנעוץ
מחשבה שבאה בדבור בגלוי כנ״ל והב׳ בחי׳ תחלתן בסופן שהוא הארץ כו׳ הכל היה מן
מחשבה סתימאה שלא באה בדבור כלל וכלל העפר וכמ״ש במ״א הטעם באריכות וז״ש
כנ״ל בענין נפלאותיך ומחשבותיך כר עצמו בכל מע״ב הכל על הארץ דוקא תדשא הארץ
מספר שא״א שיכילם הדבור ויש מחשבה תוצא הארץ כו׳ וכ״ז היו במים שהיו על
סתומה מכל צד כמ״ם סתומה שנסתם מכל הארץ מכסים עליה וכמ״ש ורוח אלקים
צד והוא הנקרא מאמר סתום ממש שלא מרחפת ע״פ המים וע״י מאמר יהי רקיע נבדלו
בא לגלוי לעולם כמו מה מאד עמקו מ״ע מן מ״ת ואח״כ אמר על מים תחתונים
מחשבותיך בחי׳ עומק המחשבה שא״א לבא יקוו המים כו׳ ותראה היבשה כדי שתוציא הכל
לגלוי וגם לעצמו הוא סתום כר ולמעלה מהעלם לגלוי במציאת בריאה ממש משמע
הוא מ״ש ישת חשך סתרו ולפעמים מגלה מזה דאין כל חדש רק שיצא מן ההעלם לגלוי
נט שער התפלה 117
עמוקות מני חשך כו׳ שזהו בחי׳ ההעלם כאשר בקי״ס הפך ים העליון שהוא העלם אין
דכתר שנקרא אהיה אנא זמין לאתגלאה כו׳ דפנימיות הכתר ירד למטה מטה כמ״ש וינוס
שכלול בו כל מה שעתיד לבא לגלוי ועדיין לא הכל היו שוין בגלוי האור ע״כ ראתה שפחה
בא לגלוי כלל שהוא למעלה משם הוי׳ שבא מה שלא ראה יחזקאל שבחי׳ שרש הנבואה
בבחי׳ סובב וממלא על כל פנים כמ״ש נודע דיחזקאל היה בנו״ה דיצי׳ ובקי״ס היה הגלוי
בשערים בעלה בשערים דבינה שהוא סוכ״ע מעולם המחשבח דבריאה דאצי׳ שנק׳ מחשבה
וכתיב זה השער להוי׳ דמתגלה בשם אלקים סתימאה כנ״ל וד״ל .ובכ״ז מובן דקי״ס היה
כי שמש ומגן ה׳ אלקים אבל שם אהי׳ דכתר הכנה למ״ת שהוא התנאי לוי״ב כנ״ל דמזה
לא נודע בשערים כו׳ וגם לא בל״ב נ״ח והוא שבקי״ם היה גלוי סדכ״ם כמ״ש הים ראה וינוס
בחי׳ פלא עליון כו׳ ונק׳ ים הקדמוני שזהו ע״כ נהפך ליבשה מזה היה ענין גלוי סדכ״ם
באמת עלמא דאתכסיא שלמעלה מגלוי אור במ״ת דכתיב אנכי ה׳ אלקיך אנכי מי שאנכי
דרצון וחכמה ומדות שבא בי׳ מאמרות לחדש דלא ידע ליה בר איהו כו׳ והוא שבא
מע״ב כנ״ל אך כאשר הפך ים ליבשה היינו בגלוי לכנ״י להתחבר ולהתקשר ע״י המצות
שלא כסדר ההשתלשלות דהעלם אמתי כזה בא שקבלו עליהם ואמרו כל אשר דבר ה׳ נעשה
לגלוי שלא הי׳ מעולם זהו עיקר הרבותא דקי״ם כר משום דנעוץ תחלתן בסופן כנ״ל ע״כ
וכמ״ש מ״כ נאדר בקדש העליון עושה פלא נתעורר מבחי׳ העצמות ממש שנק׳ סדכ״ם
העליון שיבא לגלוי כו׳ .וז״ש הים ראה וינוס פי׳ שיהי׳ מתחבר ומתקשר למטה באמרו אנכי ה׳
הים העליון שהוא בחי׳ העלם שבעצמות אור אלקיך כר וא״כ קי״ס עם מ״ת ענין א׳ ממש
הכתר ראה לעצמות המאציל שנק׳ סדכ״ס וכמ״ש הוא וד״ל .וזהו וירא ישראל את היד הגדולה
אליהו אנת עלאה על כל עלאין סתימא על כל כר .דהנה יש לדקדק בסמיכות פסוקים האלה
סתימין כו׳ הרי מצד שראה הים מה שלמעלה דאמר תחלה שראו ישראל היד הגדולה ע״כ
הימנו שהוא בחי׳ סדכ״ס שלא ראה מעולם וייראו העם את ה׳ יד הגדולה הזאת מהו דמצד
אחר שנקרא סדכ״ם ע״כ נתבטל ממציאותו זה ייראו העם את ה׳ כר .וגם מהו שאמר
כמו עד״מ מלך גדול שבא פתאום לבית השר אח״כ ויאמינו בה׳ כר מאחר שכבר ראו
שמפני הפחד ומחמת שאינו לפי ערכו כו׳ איך שייך ויאמינו דאמונה הוא למעלה מראי׳
יתבטל השר וינוס החוצה כו׳ ופי׳ וינוס שבא כר .אך הנה ע״פ כל הנ״ל בפי׳ יראו את ה׳
למטה בגלוי להיות בבחינ׳ יבשה הנק׳ עלמא קדושיו כי אין כר יובן כל זה .ויש להקדים
דאתגליא שלא כסדר ההשתלשלות כנ״ל וד״ל .תחלה ביאור ענין היד הגדולה כר דהנה
ומ״ש בנהר יעברו לשון עתיד כו׳ וכן אמר מבואר למעלה בענין הים ראה כר שהוא
שם נשמחה לשון עתיד לפי שקי״ס שעבר בחי׳ אור עצמות המאציל שהאיר שלא כפי
היה בהעלם דכתר דעכשיו שלע״ל יהיה בבחי׳ המדה להיות מאיר את החשך וההעלם כר
הגלוי דנהר דבינה וכמ״ש אהי׳ אשר אהי׳ דהנה ידוע דבעצמות אא״ס יש ב׳ מדריגות
לע״ל וז״ש בנהר יעברו ברגל שם נשמחה שם דנקרא חו״ג שבעצמות בחי׳ הגבר הוא
דוקא נשמחה בעצמותו ממש וכמ״ש ונחיה לפניו בחי׳ ההעלם אחר העלם בעצמותו בעילוי
ממש וכמ״ש כימי צאתך כו׳ אראנו נפלאות אחר עילוי עד אין שיעור למעלה וחוא שנק׳
דנפלאות דלע״ל יבאו בגלוי היינו בבחי׳ סדכ״ס סדכ״ס לית מח׳ ת״ב כר וחב׳ בחי׳ החסד
דעכשיו שיבא לגלוי כמו שהוא בעצמו וז״ש שבעצמות הוא אשר אא״ס מתפשט למטה
אשר אהי׳ עתיד עוד לבא בגלוי וז״ש עד יעבור מטה היפך ההעלם בעצמות כר ואור זה הוא
עמך הוי׳ עד יעבור פעם ב׳ דלע״ל כמ״ש היורד ונמשך לבא בגלוי אחר גלוי מעילה
במ״א כנ״ל וד״ל .וזהו שראתה שפחה על הים לעילה וממדריגה למדריגה עד שאין שיעור
מה שלא ראח יחזקאל כו׳ דשרש הנבואה היא להתפשטותו למטה מטה ביותר ומכח חסד זה
באה מן ההעלם דכתר בחו״ב ומדות דז״א בא ענין ההשתלשלות דאבי״ע עד סוף עולם
דאצילות עד נו״ה דז״א דבי״ע כידוע אבל העשיה ומתחת לארץ שהן היכלות הקליפות
שער התפלה 118
בתחלה כר וכך בקי״ס שישראל ראו היד שנקרא חשך גמור גם שם יבא אור להאיר
הגדולה כר היינו בחי׳ התפשטות גלוי אור את החשך גם כזה וז״ש גם חשך לא יחשיך
אלקי שיורד למטה מטה כ״כ והוא רק בקיום ממך כו׳ והוא הנקרא יד הגדולה שגדולה
המצות בפו״מ בדברים גשמיים דנגה ודוקא בהתפשטות החסד דא״ם עד אין שיעור ותכלית
בבחי׳ בטול עצמו כר שהוא הגוף ששרשו למטה בעומק תחת היינו עד קליפת מצרים
בקליפת מצרים בחי׳ מיצר וצמצום בתכלית בנש״ט שנקרא אבי אבות הטומאה כר גם
ההסתר דאלקים ויד הגדולה גם שם יאיר חשך זה לא יחשיך כר שהרי עשה בי׳ בתריו
והוא אשר עושה גם שם שם הוי׳ ע״י המצות דקליפת מצרים אותות ומופתים ואשר נגלה
בכל קבלת עומ״ש עד דאתכפיא סט״א שבגוף עליהם שם בכבודו ובעצמו כר וזהו וירא
כר ונעוץ תחלתן בסופן דוקא ע״כ יוכלו גם ישראל את היד הגדולה דחסד שבעצמות
בחי׳ העם לבא ליראה עלאה דאת ה׳ ממש שכחו גדול כ״ב להתפשט למטה אשר עשה
וז״ש וייראו העם את ה׳ דודאי בחי׳ העם הוא ה׳ במצרים דאתכפיא סט״א כר ואז דוקא
אשר עדיין לא נגה עליהם אור האלקי בנר״נ וייראו העם את ה׳ כר ויש להבין דמה שייך
שבהם והם מושקעים במצרים בנש״ט כר גם ראיה זו שישראל ראו אשר עשה ה׳ במצרים
הם באו לכלל יראה דאת ה׳ טפל ובטל ממש באותות ומופתים בי׳ מכות כר לעניו קי״ם
והיינו מפני שהעם יראו ה׳ בבטול עצמם בקבלת שזה היה אחר יצ״מ שהרי אמר וירא ישראל
עומ״ש דאין מלך בלא עם וכשנקרא עם ולא את מצרים מת על שפת הים ומה סמך לזה
בן היינו שקבלו מ״ש לקיים מצות המלך לבד וירא ישראל כר אשר עשה במצרים כר אך
ובזה דוקא הגיעו ליראה דאת ה׳ יראה עלאה העניו הוא דיד הגדולה שעשה ה׳ במצרים
הנ״ל ביראו את ה׳ קדושיו כנ״ל בפי׳ בזאת עדיין לא ראו בגלוי גמור עד קי״ס שהפך ים
יבא אל הקדש כר וד״ל וזהו שאחר שראו ליבשה ומצרים מת על שפת הים כר לפי
ישראל היד הגדולה דוקא אז וייראו העם כר שאור העצמות נתגלה למטה כ״כ עד שהים
אך עדיין יש להבין מה ששינה שמם בתחלה העליון נעשה בבחי׳ יבשה בגלוי גמור והלכו
אמר וירא ישראל כר ואח״כ וייראו העם כר ביבשה בתוך הים והבדיל שם בין ישראל
הענין הוא כידוע בפי׳ ישראל ישר אל והוא למצרים דמצרים מת כר אז ראו ישראל היד
בחי׳ קו האמצעי דתורה דישראל מתקשראן הגדולה שכבר עשה במצרים בראיה ממש
באורייתא כר והוא הכולל לב׳ הקוץ דעבודה וכמ״ש זה אלי זה לנוכח כו׳ אע״פ שהוא גאה
וגמ״ח כנ״ל בפי׳ איהו אמת כר וידוע דקו גאה שזהו בחי׳ סדכ״ס עלאה על כל עלאין
אמצעי זה שנקרא בריח התיכון מבריח ועולה בא בגלוי למטה כ״כ עד שראתה שפחה מה
בקצה העליון דכתר כר ששם נתגלה בחי׳ יד שלא ראה יחזקאל כר וד״ל:
הגדולה רב חסד שבעצמות ממש כנ״ל וע״כ וייראו העם את ה׳ דראיה זו דוירא וזהו נב
אמר וירא ישראל דוקא גם אשר עשה ה׳ ישראל עשה בהם בחי׳ יראה עלאה
במצרים דגם חשך לא יחשיך כר וכמו שידוע דאת ה׳ ממש כענין יראו את ה׳ קדושיו הנ״ל
דאור דתורה מאיר גם בחשך ואפילה כמ״ש והוא כנ״ל דקי״ס היה הכנה למ״ת וענין א׳
לא יכבה בלילה נרה כר ולזאת אמר דאין הוא ממש כר .ויובן פי׳ וירא ישראל כו׳ באופן
ד״ת מקבלים טומאה כר וע״כ מי שעסקו אחר והוא ע״ד העבודה שנתבאר למעלה בפי׳
בתורה תמיד נקרא ישראל ויכול לראות בחי׳ יראו את ה׳ כר דאין מחסור ליראיו הוא
היד הגדולה דאא״ס שמתפשטת למטה עד אין בבחי׳ קבלת עומ״ש בבטול עצמי לשמור
תכלית גם במצרי׳ לאכפייא לס״א ע״י שס״ה מצות המלך בעשי׳ בפו״מ ולא לעבור על רצונו
ל״ת ורמ״ח מ״ע כר וראיה זו היא מלמעלה כו׳ לאכפייא כר ונעוץ תחלתן בסופן שהוא
למטה מצד שרש התורה שהיא למעלה ענין גלוי אנכי דמ״ת מבחי׳ סדכ״ס כנ״ל שזהו
בעצמות ממש כנ״ל אך מ״ש וירא העם יראו את ה׳ ממש קדושיו בשעת מ״ת שעל כל
ולא ישראל היינו ענין הנ״ל בא חבקוק דבור פרחה נשמתן משום שאמרו נעשה
שער התפלה 119
משה עבדו דכתיב וירד ה׳ כר אנכי מי והעמידן על אחת כו׳ שהוא בטול הרצון
שאנכי בא לגלוי ע״י משה דכתיב משה ידבר מלמטה למעלה בקבלות עומ״ש שנקרא העם
כר וכל העם רואים כר ראי׳ זאת הוא מה דאין מלך בלא עם כנ״ל ועכ״ז הגיעו ליראו
שהי׳ בבחי׳ אמונה בקי״ם דכתיב ויאמינו כר את ה׳ קדושיו שהן ישראל שראו היד הגדולה
משום דקי״ס הי׳ הכנה למ״ת לבד כנ״ל וכימי מלמעלה למטה וכנ״ל בפי׳ יראו את ה׳ קדושיו
כר אראנו נפלאות בראיה שלמעל׳ מאשר משום דאין מחסור ליראיו דנעוץ תחלתן בסופן
ראו ישראל היד כר כנ״ל בפי׳ שם נשמחה גם כאן מה שישראל ראו היד כו׳ לפי שחעם
בו ממש והוא יהיה הכנה למ״ת דלע״ל בפנימי׳ יראו כר והיה צריך שיקדים וירא העם אך
התורה וד״ל ובכל הנ״ל יובן ענין בנו של מפני שקי״ם היה העיקר דרך ירידה מאור
ריב״ל שראה עליונים למטה כר וא״ל אביו העצמות דסדכ״ס ע״כ הקדים וירא ישראל כר
עולם ברור ראית כר להיות ידוע ההפרש בין אבל במ״ת היה סיבת הירידה דירד ה׳ על
בחי׳ תהו שהן זת״ז כסדרן ואין העליון ההר לפי שאמרו תחלה נעשה בקבלת עומ״ש
תחתון ולא תחתון עליון לעולם שאינו בפרצוף ע״כ ע״ז אמר יראו את ה׳ שעל כל דבור כו׳
אדם אבל בחי׳ תיקון דאדם כלול עליון לפי שאין מחסור כו׳ וד״ל) .ומ״ש וכל העם
מתחתון ותחתון מעליון עד שעליונים למטה רואים את הקולות כר וירא העם וינועו יראה
כר והוא הנקרא עולם ברור בבחי׳ הבירור זו דוינועו הוא בחי׳ שוב לאחור שבא מתכלית
דתיקון שלא ימצא בו ראש וסוף כר וראיה הקירוב דראיה שראו הקולות כר וזה היפך
לזה מן מצות בקבלות עומ״ש ובפ״מ גשמי יבא ענין דקי״ס שראו היד כר ויראו את ה׳ בקירוב
אל הקודש היותר עליון נמצא התחתון עליון גדול וכמ״ש העם ההולכים בחשך ראו אור
ובמ״ת וקי״ם ירד העליון למטה כיד הגדולה גדול וכך אנו אומרים מאפילה לאור גדול כר
שעשה במצרים בנש״ט כר וזה הי׳ מאשר היו לפי שהיה קי״ס הכנה למ״ת לבד וד״ל(.
באמונתם בלכתם אחרי ה׳ ביטול שלמעלה מן ומעתה יש להבין מ״ש אחר וייראו העם ויאמינו
הטעם כו׳ וגפן ממצרים תסיע כסו חרים בה׳ כר הנה וייראו הוא מ״ש העמידן על אחת
צילה כר וד״ל .ובאמת נהפוך הוא דבחי׳ התהו ביטול רצון לבד כנ״ל ומזה באו לבחי׳ אמונה
הוא בחי׳ עגולים והתקון הוא בחי׳ יושר שלמעלה מבחי׳ ראיה שראו יד כר ליראה
ובעגול אין בו מעלה ומטה ובסיבובו נהפך עלאה דיראו את ה׳ כר והענין הוא דיד
העליון לתחתון וחוזר ומתהפך עד מבלי ימצא הגדולה הוא רק בחינת התפשטות אא״ס
ראש וסוף כר ובבחי׳ יושר דאדם דוקא למטה כר אבל כמו שהוא בהעלם אחר
העליון שבמוח לא יפול למטה וכל א׳ על העלם בעצמו כר דלית מחשבה תפיסא ביה
מקומו בכלים מכלים כר וזהו שאמר עולם כלל לא שייך שם בחי׳ ראיה כלל ולא יראה
ברור ראית הוא בחי׳ העיגולים שעליונים למטה וביטול כו׳ רק בחי׳ אמונה עצמי׳ שלמעלה
כר ומרמז על העתיד שהוא העה״ב שלאחר מכל ביטול ויראה מאחר שאינו נתפס כלל
הבירור דב״ן שיעלה לבחי׳ ס״ג דתהו וכלל כר והגם שהאמונה פשוטה היה כמו
שלמעלה משם מ״ה דתיקון וכנ״ל בפי׳ מלך טבע בנפשם ירושה מאבות עדיין לא הגיעו
ממית ומחי׳ כר דתחי׳ שלאחר המות ע״י לאמתתה כמו שהיא היינו להאמין בה׳ ובמשה
בע״ת גדולים מצ״ג דבחי׳ התיקון שנא׳ אז עבדו עד שעה זו שראו היד כר שהוא גלוי
תשמח בתולה במחול שחוא בחי׳ העגולים ההעלם דחשך סתרו למטה מטה בעומק
וכן יחללו שמו במחול כר והוא קי״ס תחת במצרים כר ה״ז כח החסד דא״ס מגיע
שהעיגולים דתהו שהוא הים נהפך ליבשח בכח חגבורה בעילוי אחר עילוי בעצמותו
מעליון תחתון כר והוא מעין דלע״ל שבנהר דהכל א׳ דעומק תחת מגיע בעומק רום וזחו
יעברו כו׳ שם נשמחה בו ממש וזהו כל ימי ויאמינו בה׳ ובמשה כו׳ שהוא ענין הסתר
חייך העה״ב כר לפי שמנש״ט דמצרים עלה והעלם העצמות ממש שיכול להיות למטה
למעלה כר )ואנן ישראל בבחי׳ התיקון כמו למעלה באין שינוי כלל והוא במ״ת שע״י
שער התפלה 120
בדבור תוס׳ וחידוש עמקות השכלי וסברות דיתבינן במרכז העיגולים כמ״ש והעביר
רבות מאד אשר לא היה ביכולתו להמציא ישראל כו׳ כמו דאנן הכא אנן התם לעה״ב
בעיון שכלו ומחשבתו ביגיעה רבה נמצא כלי בלתי התהפכות וד״ל(:
הדבור הולידו אותו עומק החכמה שלא יבא נג ו ה נ ה להבין בתום׳ ביאור ענין
בכלי מוחו ממקור השכל הנק׳ משכיל שאין הפסוק הנ״ל דבזאת יבא אהרן
זה החידוש חכמה עמוקה שבא בדבורו נובע אל הקדש וגם להבין המדרש דדוד היה מחבר
מכח שכלו ע״י כח שכלו בעצם שא״כ היה תוש״מ כו׳ שזהו תשבע״פ דוקא דא״ח עט״ב
ממציאו גם בעיון בלא דבור אלא מוכרח לומר כו׳ הנה יש להקדים לבאר המאמר דבינה
שיש בכלי הדבור כח להוליד עמקו׳ שכל רק יתירה ניתנה באשה יותר מבאיש כר מהו
מצד הדבור למעלה ממקור השכל שלא יוכל בינה יתירה שנמצא באשה יותר מבאיש
להולידו בשכל שבמוח כר והוא מבחי׳ קדמות ולכאורה אנו רואים להיפך דנשים דעתן קלות
השכל שלמעלה ממקור השכל שנק׳ משכיל כו׳ ומה שהביא ראי׳ לזה ממ״ש ויבן ה׳
ופי׳ קדמות השכל היינו בחי׳ תעלומות חכמה אלקים את הצלע פי׳ ויבן לשון בינה יתירה
שא״א שיבא בגלוי אור השגה במוח ובדבור היא גופא יש להבין איך ימצא בינה יתירה
דוקא יבא בגלוי כר ואע״פ שהדבור בחי׳ בצלע דאיש יותר ממנו מאחר דמאיש לוקחה
מקבל מחב׳ שבמוח דאבא יסד ברתא כנ״ל ע״ז זאת כר .והנה ידוע דבג׳ דברים נמשל
אמר בינה יתירה ניתנה באשה שהוא הדבור לבחי׳ נוק׳ שהיא אשח א׳ בחי׳ הדבור שהוא
יותר מבחי׳ החכמ׳ שבראש שנק׳ איש בחי׳ דכר בחי׳ נוק׳ מקבל מהבל קול שבלב בהרכבה
משפיע לדבור פי׳ בינה יתירה הוא חידוש רוחניות דאמ״ר כר והב׳ בחי׳ חיראה נק׳
בינה יתירה שנמצא בדבור שלא ניתן באיש אשה כמו אשה יראת ה׳ כר דיראה לשון נוק׳
דהיינו אור החכמה שבמוח וזה פלא מאין דוקא והג׳ תשבע״פ נק׳ אשה מל׳ קרינן לה
יהיה זה בכח הדבור כר ועוד למה אמר בינה שמקבלת מתשב״כ כמו מאיש לוקחה זאת כר
יתירה ולא אמר חכמה יתירה כר .אך הנה כמ״ש תורה צוה לנו משה מורשה מאורשה
ידוע בשרש גופי האותיות שהן למעלה גם כר .והנה תחילה יש להבין בענין הדבור שנק׳
מן מקור החכמה והוא בבחינת אור הכתר אשה והקול נק׳ איש ועל הדבור אמר בינה
עצמו ורק צרופי האותיות נעשה ע״י החכמה יתיר׳ כר .הנה יש להקדים הידוע שהדבור
והוא לפי אופן גלוי מקור השכל בכלי המוח כלול מב׳ מדריגות צורה וחומר הצורה הוא
כך יתהווה הצירוף וא״כ ודאי כאשר יבא בחינ׳ אור השכל שמלובש בצירופי אותיות
בדבור חידוש שכל עמוק שלא היה במקור הדבור דאבא יסד ברתא שמצרף לחכמ׳ דוקא
המשפיע השכל במוח זהו רק מצד גופי וכמ״ש לנפש חי׳ לרוח ממללא נפש המדברת
האותיות שמביאים וממשיכים מלמעלה כידוע .ולפ״ז ודאי א״א שימצא איזה תוס׳ אור
ממקור המשפיע כר ולכאורה יפלא מי הוא שכל וחכמ׳ בדבור יותר מכמו שהוא בשכל
העושה הצרופים דחידוש שכל עמוק זה אלא וחכמה שבמוח שמשם נמשך ממילא סדר
מוכרח לומר דהצרופים שע״י חכמה הוא בא הצרופי׳ לפי אופן המכוון בשכל זה אשר בא
מלמעלה ממקור גלוי שכל שהרי לא יכוין לגלוי בדבור ולא יוסיף ולא יגרע אפי׳ כקש״י
לצרף כפי אופן השכל שבמוח אלא יתהוו ולזה נק׳ הדבור בחי׳ מקבל מחכמה שבמוח
מאליהם בלתי כונח ובחירה כלל להיותו )ונק׳ חכמה בראש וחכמה בסוף שא״א
מבחי׳ קדמות השכל הנ״ל וכמ״ש במ״א שימצא בחכמה בסוף שבדבור יותר מבחכמה
ומשם הוא בא עומק שכל שא״א לבא בעיון שבראש כר( והנה אנו רואים בחוש היפך זה
רק באותיות הדבור מצד שעצם מהותם משם שהרי חמשכיל ע״ד חכמה ושכל שבא לו
הוא כנ״ל וד״ל .ואמנם עדיין אינו מובן מ״ש השפע ממקור השכל הנק׳ משכיל כל שכל
בינה יתירה כר הענין הוא כידוע בפי׳ הבן במדה כר הנה כאשר בא ללמד השכל לזולתו
בחכמה וחכם בבינה שחכמה נק׳ אין בחי׳ להביאו בדבור אז ימצא ממילא בהרחבה רבה
סא שער התפלה 121
מאור או״א שבז״א כר דמאיש לוקחה כר ואנו נקודה והבן בחכמה להביא לנקודה דחכמה
רואים שבצרופי אותיות הדבור דמל׳ יש שם בהסבר והתפשטות שזהו כה היתירה שבבינה
ריבוי אור ומוחין חדשים שלא כפי המדה כר על החכמה שביכולתה להביא כל העלם
שהרי אמר בס״י המליך אות ה״א כר עד דחכמה לגלוי שאין כח זה בנקודה דחכמה
מכאן ואילך צא וחשוב עד אין שיעור כר כלל מוכרח מזה ששרשה בעצמות הכתר והוא
והוא מצד ששרש הצרופים מקדמות חכמה קוץ העליון דיו״ד וקוץ התחתון כמ״ש במ״א
שלמעלה מבחי׳ מקור החכמה הבאה בגלוי ע״פ ועבד הלוי הוא ונק׳ בינה יתירה מכפי
מאין ליש כמו והחכמה מאין תמצא וכנ״ל המדה דאין ויש הן חו״ב שאין בהשגה דבינה
באריכות והיינו בחי׳ בינה יתירה דויבן ה׳ את רק כפי הצמצום דנקודה משא״ב הבן
הצלע כר שבדבור שנק׳ אשה למעלה יותר בחכמה כו׳ שהוא מקור להוציא לאור כל
מבאיש שהוא חכמה דאור אבא שבז״א כר תעלומות חכמה כו׳ וד״ל .ובחי׳ בינה יתירה
אעפ״י שמאיש לוקחה כר שהוא השכל זו ניתנה מלמעלה ממקור החכמה דנקודת
שבדבור שמקבל מחכמה בראש )ומה שאמר יו״ד לאשה שהוא אותיות הדבור מצד שרשם
נובלות בינה של מעלה שכינה לשבח קאמר בעצמות הכתר כנ״ל .ואמנם דוקא בסיבת
דנובלות הללו היינו מצד רבוי האור ביותר ריבוי ההסבר בדבור אז נופל בו גלוי העלם
נופלים נובלות כמו החכם הגדול שמצד תוקף מקור השכל לאין שיעור כמו וידבר שלמה
רבוי חכמתו ירבה לדבר דברי חכמה וכמו ג״א משל כר שזה דוקא מצד בחי׳ הדבור
וידבר שלמה כר והוא נק׳ נובלות שלו כר דח״ת דמל׳ דכתיב ותרב חכמת שלמה כו׳
ושרש׳ למעלח מחכמה של זולתו כר כשיחת למעלה מח״ע כענין הבן בחכמה הנ״ל שנק׳
ת״ח שצריכה לימוד וכך נובלות בש״מ מצד פנים מסבירות שנמצא שם בכפלי כפלים יותר
ריבוי האור דבש״מ נובלות שלה שכינה בחי׳ וכמו משל הטפה שנצטייר ולד שלם ברמ״ח
המל׳ שנק׳ אשה ונובלות חש״מ תורה שהוא אברים במ״ן דנוקב׳ וכמשי״ת בענין תשבע״פ
בחי׳ ז״א ונמצא שרש זו״נ מנובלות חו״ב שע״ז אמר ג״כ בינה יתירה כו׳ )ומה שאמרו
ש״מ שהן ב׳ מזלות דונוצר ונקה מקוריים נשים דעתן קלות גם זה אמת ואדרבה משום
לאו״א דאצי׳ כידוע וד״ל]([: דדעתן קלות ע״כ הנשים מרבים בדבור כמו
כל זה בבחי׳ צורה שבדבור והנה נד שאמר נשים דברניות הן מצד קלות הדעת וכל
ויש כדוגמא זו בבחי׳ חומר שדעתו חזק דבריו מועטים ומזה הוראה
שבדבור שהוא קול הבל הלב כידוע דהדבור שהדבור קטנות הדעת ואמנם מזה עצמו ראיה
הוא בבחי׳ מקבל מב׳ משפיעים הא׳ מבחי׳ ששרש הדבור מלמעלה מן הדעת ע״כ יוסיף
שכל שבמוחין דחו״ב שבראש שמאיר הדבור שכל וחכמה בתוס׳ מרובה על העיקר
במחשבה ומן המחשבה הולך מלמעלה למטה בדברי חכמה ובנשים וקטנים הדבור מצד
אל צירופי אותיות של הדבור כנ״ל והב׳ בחי׳ קטנות הדעת ולכך נשים דברניות הן )ולא
הבל האותיות דדבור שמורכב מאמ״ר גשמי אנשים שדבריהם דברי מותר והבל(]([ והדוגמא
נק׳ חומר הדבור והוא מקבל מן הקול הפנימי מכל הנ״ל יובן למעלה בבחי׳ דבור העליון
שבלב כהבל החזה שמורכב מאמ״ר רוחני שנק׳ אשה כנ״ל וחוא בחי׳ המל׳ שהן צרופי
והקול הזה שנמשך מן הלב הולך ועולה אל אותיות האלקי די׳ מאמרות כידוע וכמ״ש בס״י
הגרון ומשם לה׳ מוצאות הפה כר ונק׳ כלי וקבען בפה כר ואמר בג׳ דברים כר בספר
המבטא הגשמיים ואמנם כלי דבור הרוחני וסופר וספור כר ספר זה בחי' חכמה בראש
הוא אותיות רוחנים שבנפש המדברת שנקרא וספור חכמה שבדבור כר וזהו ויבן ה׳ אלקים
רוח ממללא שבא בהתלבשות בה׳ מוצאות את הצלע שהוא בחי׳ בנין הנוק׳ דז״א כי
גשמיים כידוע וע״כ הוא ענין הצורה לגבי מאיש לוקחה זאת כר וה׳ אלקים הוא או״א
חומר המבטא מפני ששרשו בעצם הנפש דתקינו לה כר .ואמנם לפ״ז לא היה בחי׳
)כנ״ל שגופי האותיות חן מבחי׳ עצמות חכמה בדבור די׳ מאמרות רק כפי מה שמקבל
שער התפלה 122
בלב יותר ממדתה כר .וזהו מפני שהקול הכתר שלזאת יבא בו גלוי כל העלם מקור
שבדבור מעורר הכונה הפנימית שבלב )ואע״פ השכל כר( אך הנה כמו שמבואר למעלה
שנראה לעין שהדבור מקבל חיות מן הלב ענין בינה יתירה בדבור רוחני כך ממש בינה
דוקא שהרי כשמדבר בהתפעלות הלב ביותר יתיר׳ בחומר הדבור והוא ג״כ יותר מבאיש
שנקרא דברים היוצאים מן קירות הלב אז המשפיע שהוא הקול היוצא מהבל הלב כר.
הדבור עושה רושם ונכנס ללב השומע וא״ל וביאור הדברים הנה אנו רואים בחוש שהקול
אין לדבור חיות לעשות רושם כלל וראיה לזה מעורר הכוונה כידוע והיינו קול של הדבור
מצלותא דלחש שמפני שיוצא מקירות הלב הוא דוקא והנה ודאי א״א לומר בפי׳ מעורר
בחשאי דוקא שלא יכול להרים קול ואדרבה הכונה שזהו כונה שכליי׳ שבמוח דמה ענין
המשמיע קולו בתפלתו הוא מקטני אמנה שייכות לקול הבל חומר הדבור לעורר ביותר
וכמ״ש וחנה מדברת על לבה וקולה לא למכוון שכלי שבמוח שאינו משפיע שלו כנ״ל
ישמע כידוע .הנה ודאי גם זה אמת דנקודת אלא צריך לומר בכונה זו שהוא כונה שבלב
הלב הוא עומק התפעלות הלב שלמעלה שהלב הוא המשפיע של חומר הבל הדבור
מהתפעלות המוח כשיוצא בדבור נקרא קלא ובינה יתירה יש בקול הדבור לעורר כוונה
פנימאה דלא משתמע במורגש בדבור היפך פנימית שבלב שאין בהבל הלב מצד עצמו
קול רם שבדבור אבל זהו מלמעלה למטה כלל .ויובן זה במה שאנו רואי׳ בחוש בעבוד׳
וכמו״ב ממש הוא מלמטה למעלה והיינו ענין שבלב בתפלה בהיות ידוע בהתפעלו׳ הלב
קול שמעורר הכונה שבלב שהוא עומק נקודה שבא במדה ושיעור רק כפי אופן התפעלות
פנימית שבלב שלמעלה הרבה מהתפעלות רצון המוח אם בחדוה או במרירות כמו מבשורה
שבשכל כידוע הרי מתעורר נקודה זו רק טובה שישמע במוח יתפעל בלב בחדוה
מצד הקול שבדבור ברעש וכמו ויזעקו בקול ומבשורה לא טובה יתפעל בלב במרירות והכל
גדול כו׳ שנתעורר עי״ז כונה בלב מלמטה כפי ערך התפעלותו במוח לא יוסיף ולא יגרע
למעלה( שהרי אנו רואים כאשר לא ירים איש כלל והתפעלות הלב הוא המורכב בהבל הלב
קולו בדבור בעבודה שבלב ומוח רק במחשב׳ ממש בחדוה יתפשט רוחניות הבל הלב
שכליים שבמוח שמתבונן יתפעל ומשם יגיע ובמרירות יתכווץ כר והוא אמ״ר רוחני שבחזה
ההתפעלות ללב להוליד אוי״ר אין החתפעלות הלב כידוע .וכמ״ב יובן בעבוד׳ שבלב באוי״ר
מגיע בעומק הלב כלל ויפול מזה במעט רגע חדוה ומרירות מצד התפעלות אלקות במוח
וצריך לחזור להתבונן משא״ב קול הדבור הכל כפי ערך התולדה שלהם מן התבוננות
שמעורר הכונה שבלב מה שגנוז בנקודת קירת האלקי שבמוח )בל״א דער הערט אין מוח
הלב שלמעלה מן התפעלות השכל המוליד כר( וזהו דוקא כאשר יהיה כסדר מן המוח אל
המדות אוי״ר שבלב )ובמ״א מבואר שזהו הלב יתפעל באוי״ר שבלב שלא ברעש כלל.
ענין המאמר דז״א בע״י עצמו אחיד שלמעלה אך הנה אנו רואים שבחי׳ התפעלות הלב
מחו״ב גם בלא טעם קול מעורר הכונה מפני שבא מן המוח כאשר הוא בא בקול מורגש
שיש כח בהבל הלב להתפעל באוי״ר עצמיים בהבל קול הדבור אז עי״ז דוקא יגבר כח
וטבעיים שלמעלה מן השכל שבמוח שנקרא התפעלות שבלב ביתר מכפי המדה שקיבל
אה״ר כר והוא הטעם ג״כ לזה שהקול הבא מן המוח כנראה בחוש בדברים היוצאים
מן הבל הלב בדבור במורגש יותר יעורר מן הלב באיש שמדבר דברי אהבה בבחי׳
הכונה שבלב שיבא הלב להתפעלות נקודת קול מורגש בדבור כל שירים קולו בדבור
הרצון שבלתי מוגבל כלל כר( ועכ״פ הרי יותר יותר יבא להתפעלות גדול׳ באהב׳
מובן מכ״ז שבקול הבל הדבור ניתן בינה שבלב )כמו ראוה מדברת כר( שהדבור
יתירה לעורר כונה שבלב שלא ניתן באיש במורגש מעורר האהבה שבלב להתפעל ביתר
שהוא המדות שבלב שמלובש בקול המשפיע ממדתה וכן דברי רוגז ומרירות כל שירים
לדבור כנ״ל בענין הצורה שבדבור )וכמ״ש קולו לדבר יבא להתפעלות מרירות או פחד
סב שער התפלה 123
גלוי וכתיב ראו כי אני אני הוא ב״פ אני מן במ״א ע״פ תשורי מראש אמנה כר דקול
המאציל לנאצלים ומאצילות לבי״ע הכל ודבור כלל אצטריך לפרט ופרט אצטריך לכלל
מתייחד בעצמות כא׳ ממש וכמו אתה הוא כו׳( .ומעתה יש להבין בענין הב׳ שנקרא
קודם שנברא ונאצל כר דזהו ג״כ ב׳ הפכים ג״כ אשה והוא בחי׳ היראה כנ״ל ויש להבין
דהעלם וגלוי אתה והוא ובלשון הגמ׳ קודם למה דוקא יראה ולא אהבה ולא עוד אלא
שנברא העולם היה הוא ושמו בלבד הוא שהאהבה היא בבחי׳ דכר שהרי היראה נק׳
נסתר ושמו גלוי כענין אתה והוא שאחר זאת כידוע בזהר ע״פ בזאת יבא אהרן וכנ״ל
שנברא ונאצל בלי שינוי כלל כר משום דקמי׳ באריכו׳ ובאהבה נאמר זה כמו זה אלי ואנוהו
כחשיכה כאורה העלם וגלוי כא׳ ובלי שינוי וכמשי״ת ואיך אמר בינה יתירה ניתנה באשה
בין קודם ההשתלשלות לאח״כ .ושרש שהוא היראה יותר מבאיש שהוא האהבה כר
הדברים ידוע דבעצמות ממש כלול מהעלם ולמה יתייחס האהבה לאיש והיראה לאשה כר
וגלוי בכח והוא מה שא״ס למעלה עד אין קץ שהרי אמר אשרי איש ירא את ה׳ הרי ייחד
ולמטה עד אין תכלית בעצם ובא ב׳ ענינים היראה באיש ולא עוד אלא שאמר כשהוא
דלמעלה ולמטה שזהו הנק׳ העלם וגלוי)העלם איש ולא אשה כר ובאשה אמר ואל אישך
אחר העלם בעצמו׳ עד אין קץ וגלוי אחר גלוי תשוקתך הרי התשוקה ואהבה באשה כר .אך
למטה עד אין תכלית כר ונק׳ חו״ג( גם הנה ידוע בפי׳ איש ואשה דאיש ביו״ד הוא
בהשתלשלות והוא בחי׳ אין ואני דכתר כנ״ל אשא חוורא )דחסדי׳ דאבא( ואשה בה״א
ואין בזה שינוי כלל דכל ההשתלשלות אינו אשא אוכמא )גבורות דאימא( וזהו כמו טבע
תופס מקום כלל וע״כ אתה הוא קודם ואח״ב אש שעולה מלמטה למעלה כך אל אישך
ממש שוה וזהו מ״ש זה אלי לנוכח וכלול ב׳ תשוקתך ברשפי אש העולה כר נק׳ העלאת
הפכים העלם וגילוי הנ״ל בתיבת ואנוהו אני מ״ן שהיא תאובתא דנוק׳ לגבי דכורא וזהו
והוא כא׳ בשוה שזה מצד שרשו בעצמות אשה אש ה״א אבל איש ביו״ד הוא הנק׳
ממש שמתכללים שם כא׳ וגם בגלוי ע״ס המשכת מ״ד דדכורא שנק׳ מי החסדים כמים
דאצילות מהכתר למטה אמר אנוהו והוא שיורד ונמשך למטה היפך האש וזהו תיאובתא
בחינת ת״ת דז״א ששם באים ב׳ הפכים דהעלם דדכורא לגבי נוק׳ כו׳ .וביאור זה הנה זהו
וגילוי חו״ג ממש בגלוי .והוא ענין גילוי הב׳ ההפרש בין אהבה ליראה שהאהבה הוא
הפכיים דאין ואני דכתר וכידוע דהת״ת עולה הנמשך כמים דוקא שהוא היורד מגבוה לנמוך
עד הכתר וכמ״ש במ״א בענין וי״ו דוהנורא כר שנק׳ המשכה והתפשטות כטבע המים לדבוק
לזה אמר זה אלי בבחי׳ גלוי לנוכח והוא ת״ת כר שזהו בחי׳ ההשפעה של המשפיע למקבל
דז״א ואנוהו אני והוא בא מצד שרשו שהוא תאובתא דדכורא כר ולמעלה הוא אור
בפנימית הכתר כר וזהו אלהי אבי כו׳ וכמ״ש האהבה העליונה שנמשך לכנ״י מלמעלה
במ״א וזהו דוקא בקי״ם שנגלה העלם העצמות למטה וזהו הבא בבחי׳ קירוב אחר קירוב
והעלם נעשה גלוי כנ״ל וד״ל .ולהבין בתום׳ מלמעלה למטה עד שנק׳ זה לנוכח ממש כמו
ביאור הנה יש להבין ההפרש בין קדוש בוי״ו זה אלי ואנוהו כר שבשעת קי״ס שנגלה בחי׳
לקדש עצמו דהוי״ו מורה ההמשכה והתפשטו׳ ההעלם דסדכ״ס כר וד״ל ופירוש אנוהו
דא״ס למטה מטה והיינו מה שהוא בהעלם כולל ב׳ תיבות אני והוא אני בחינ׳ הגלוי והוא
בא לגלוי שזהו יחוד סובב וממלא בכלל בחינת הנסתר שניהם מתחברים יחד והיו
ובפרט שעכ״פ בא האור הנעלם בבחי׳ גלוי לאחדים ממש כמו אתה הוא כר וד״ל:
גמור לנוכח עד שיתכן לומר עליו כי הוא הדבר ידוע דאני אותיות אין וביאור נה
זה וכמו נסים ונפלאות ה׳ שבא מהעלם דעלמא כמ״ש אני ראשון כר והוא
דאתכסייא לגלוי כקי״ס וכמו גלוי סובב בחי׳ הכתר שנק׳ ממוצע ומה שיש בו בהעלם
בממלא בהיכל ק״ק ובנבואה דנביאים וכה״ג מבחי׳ א״ם נק׳ הוא בחי׳ נסתר סדכ״ס ומה
וכל זה וי״ו דקדוש שהקדש המובדל בא לכלל שבא להיות מקור לנאצלים נק׳ אני בחי׳
שער התפלה 124
עין בעין כמו לעה״ב וקי״ס היה הכנה למ״ת המשכה בגלוי למטה )ועכ״ז נק׳ קדוש ומובדל(
שזהו מגלוי קדוש היה הכנה לגלוי קדש כמו כו׳ וזהו אני והוא בא׳ דזה אלי הנ״ל וכל
ואתא מרבבות קדש כר וכך יהיה הכנה ממ״ש ענין גלוי אור א״ם למטה הכונה הכל על העלם
אראנו נפלאות סדכ״ס שבא בגלוי כמו בקי״ס אור עצמותו שלפני הצמצום שבא דרך יו״ד
מבחי׳ העלם דכתר כר כמ״ש אהיה אשר וי״ו והוא שנקרא קדוש ומובדל ג״כ וזהו אתה
אהיה )כנ״ל באורך( לגלוי דעוה״ב מעצמותו קדוש אתה ממש בא לכלל המשכת קדושה
ממש שלא יפול שם לשון סדכ״ס מאחר שלא כנ״ל ושמך שבגלוי עצמותו קדוש ומובדל
בא לכלל השפעה וגלוי אור למטה להיות נק׳ כר והבונה שגם גלוי אורו מובדל בקדש אע״פ
עלאה על כל עלאין סתימא על כל סתימין כר שהוא בוי״ו כר וכמאמר איהו תפיס בכ״ע ולית
וד״ל .ומעתה יובן ענין ההפרש בין אהבה ליראה מאן דתפיס בי׳ כר וא״כ הרי עיקר רבותא
דאהבה בזה ויראה בזאת כנ״ל וכתיב בזאת דקי״ס שהי׳ למעלה מסדר ההמשכות סובב
יבא כר ולא בזה ולכאורה זה לנוכח יהיה איך בממלא שעכ״פ לית מאן כו׳ ובקי״ס ראתה
שיהיה בקדוש וקדש כנ״ל עכ״פ בא בגלוי כר כנ״ל וכמ״ש זה אלי כר זה לנוכח ממש
לנוכח ולמה בזאת דוקא יבא אל הקדש ולא וד״ל .ומעתה יש להבין מהו ההפרש בין קי״ס
בזה כר והרי אמר אשרי איש ולא אשה כנ״ל לע״ל דכתיב ואמר ביום ההוא הנה אלהינו
וד״ל .אך הנה יש להקדים עיקר ההפרש בין זה קוינו לו זה לנוכח כר ומשמע דלע״ל יהי׳
אהבה ליראה דהנה האהבה הוא הקירוב בין בעילוי יותר דכתיב כימי כר אראנו נפלאות
מן המשפיע אל המקבל ובין מן המקבל אל כמ״ש במ״א והוא עיקר העה״ב דכתיב להנחיל
המשפיע כמו ואל אישך כר והקירוב הזה הוא אוהבי יש כר כידוע .אך הנה כמו שקי״ם
רק שמתאחד ומתחבר בדבר שחוץ ממנו היה בחי׳ הכנה למ״ת כך במ״ש אראנו
כאהבת איש לרעהו שזה יגרום חיבורו ודיבוקו נפלאות לע״ל יהיה הכנה לעה״ב ועיקר הכנה
עמו תמיד והחיבור הזה אינו רק מבחינת בקי״ם למ״ת אין זה רק במה שקי״ס היה זה
התפשטותו שנתפשט ויצא לחוץ מעצמו אלי לנוכח כר שזהו גלוי דקדוש לבד ובמ״ת
כאהבת דוד ויהונתן שנתפשט יונתן וכר שכל העם רואים כר ועל כל דבור כר וכמ״ש
וזהו טבע האהבה לדבק והדבוק נק׳ התפשטו׳ כי עין בעין כר היה ראיה זאת בבתי׳ קדש
והמשכה כמו טבע המים כר וכך ביצ״מ כתיב העליון שלמעלה מקדוש הנ״ל והוא מעין דעולם
זכרתי לך חסד נעוריך לכתך אחרי בחינת הבא שנאמר אלקינו זה כר דהיינו דקדש
אהבה שנמשך כמים כר מן המקבל אל העצמות ממש בא בגלוי לנוכח לומר זה כר.
המשפיע שהלכו אחרי ה׳ בלא טעם ונמשכו וביאור ענין קדש בלא וי״ו ידוע ומבואר
כולם כאיש א׳ אחריו כר כאשה שכורתת למעלה שבחי׳ ההעלם אחר ההעלם בעצמו
ברית כר ובקרי״ס נמשך להם אור אה״ר לאין שיעור למעלה היינו עד כמו שהוא לבדו
מלמעלה שנמשך אליהם בגלוי עד שאמר זה ממש יחיד כר שאין ערוך אליו כלל וכלל גם
אלי כר והוא אהבה שנקרא זה כנ״ל שזהו לא העוה״ב כר וכמ״ש אין ערוך לך בעוה״ז
קירוב המשפיע אל המקבל בתכלית כר אך בחי׳ ממלא וסובב כר ואין זולתך לחיי העוה״ב
כל זה היה רק הכנה למ״ת שבמ״ת היה שהוא גלוי העלם עצמותו ממש דנק׳ קדש
העיקר בבחינת היראה ולא באהבה כמ״ש עכ״ז אין זולתך לחיי העוה״ב שנברא ביו״ד
וירא העם וינועו כו׳ .והענין הוא כידוע שע״י דטה״ע שאין זה גלוי כל העלם עצמותו רק
האהבה שנמשך כמים מקבלים המצות ברצון אפס קצהו כר ומ״מ עכ״פ זהו עיקר העה״ב
וחשק כמו ומלכותו ברצון קבלו כר אך ע״י שבא למטה כמו שהוא למעלה בעצמותו וז״ש
היראה שמקבלים עול מלכות בביטול והכנעה להנחיל כר ויאמר כ״א אלקינו זה כר משא״כ
עצומה לבטל א״ע מכל וכל זהו יותר עליון עד בקי״ם גם שאמרו זה אלי זהו רק וי״ו מקדש
שבזאת שהיא היראה באו אל הקדש בראיה עצמותו שנק׳ קדוש שבא בגלוי כנ״ל ואמנם
דעין בעין וכר במ״ת ולכאורה נהפוך הוא במ״ת הי׳ מעין העה״ב שהיה גלוי העלם אנכי
דבאמת הרי האהבה שרש רמ״ח מ״ע ויראה מי שאנכי ממש וע״כ על כל דבור כו׳ וז״ש
סג שער התפלה 125
קי״ס למ״ת דבמ״ת היה בחי׳ היראה שהוא שרש שס״ה ל״ת וכידוע דהמצות הן קיום
תכלית הביטול וכמ״ש וינועו שאין מי שמתפעל רצונו לנחת לו והוא בא רק מסיבת לאהבה
כלל בתשוקה רק כאבן דומם ועל ידי זה את ה׳ לאהוב רק מה שהוא אוהב ואהבתו
היה גלוי אור העצמות דאנכי ממש והוא מעין ורצונו א׳ במצות שצוה דוקא דאהבה לשון
העוה״ב שנאמר להנחיל כו׳ שזהו גלוי אור אבה וה״א לגילוי הבל רצון הלב כידוע בפי׳
העצמות ממש דוקא כנ״ל והוא מ״ש אלקינו זה כתרצה כו׳ בזה ימשיך אהבתו אליו אך זהו
ממש שלמעלה מזה אלי דקי״ס שהוא רק בחי׳ רק בחי׳ התפשטותו שהוא חיבורו ודיבוקו
התפשטות אור עצמותו אשר בא בקירוב ע״י שנמשך ונדבק אחר כנ״י לשכון תמיד בהם
האהבה כנ״ל וע״כ לפני העה״ב יוקדם הירא׳ כו׳ וכידוע המשל כאשר ירצה אדם להתקרב
ופחד אלהים על כל הברואים דוקא כמ״ש ובכן במלך יכוין למשוך עצמו אחר רצונות שלו
תן פחדך ואימתך כר וכמ״ש ובאו במערות הנאהבים לו שבוודאי כל עצמו נמשך שם כו׳
צורים מפני פחד ה׳ כו׳ לפי שא״א להגיע וזהו עשה רצונך כרצונו כו׳ אבל אע״פ שנמשך
לגלוי אור עצמותו כמו שהוא בעה״ב כ״א עצמו לכל אשר יחפוץ וירצה בפנימיות שלו
ע״י ביטול דיראה דוקא וז״ש בזאת דיראה דוקא מ״מ אין זה כל עצם מהותו ממש כמו שהוא
יבא אל קדש העצמות ולא בזה דאהבה שבאהבה ל״ת שמצד כו׳ )וכמ״שבמ״א דשס״ה
לא יעוררו רק לבחי׳ אור ההתפשטות שנמשך היראה לאו קודם להן דמ״ע הרי מגיע
לגלוי כמו ע״י קיום המצות שנקר׳ קדוש בוי״ו בעצמותו בדרך שלילה מאחר שזה המנגד
כמ״ש קדושים תהיו ע״י קיום רצונו כר .אבל שלו ששונא ומתעב כר וד״ל( אך ע״י היראה
בטל רצונך דעמ״ש שלפני קיום המצוה מגיע דוקא שהוא רק בטל רצונך מפני רצונו
לבחי׳ קדש עצמו שלמעלה מהרצון שבמצוה בהכנעת עצמו רק לקיים מצות המלך ולא מצד
והוא שרש העה״ב שנברא ביו״ד דחכמ׳ כר שרצונו הוא כרצונו שע״י האהבה הנ״ל אלא
וד״ל .וזהו ענין בינה יתירה ניתנה באשה רק שמבטל א״ע הנה בזאת יבא אל הקדש
שהוא היראה מבאהבה שנק׳ איש )דדחילו כמו שהוא בחי׳ העצמות ממש שהיא
עלאה נק׳ קדש מה פשפשת ורחימו עלאה למעלה מבחי׳ התפשטות רצונו לנחת שבגוף
אהבה בתענוגים מצד אור המושג בבינה שנק׳ המצוה כנ״ל וד״ל .והנה מובן עוד עכ״פ
יש מורגש וא״כ בזאת דחילו תתאה ששרשה בחי׳ התפשטות יש בבחי׳האהבה שהוא
בדחילו עלאה יבא אל הקדש ולא בזה דרחימו ודבר שהרי יש מי שמתפעל ::מורגש ובגלוי
עלאה( .ומתורץ בזה מ״ש אשרי איש ירא ודאי מעורר למעלה כך שהוא ענין גלוי
כר דאשריו של איש בחינ׳ זה שיגיע לכלל ההעלם בגלוי אחר גלוי בקירוב ודיבוק כנ״ל
יראה עלאה דיראת הוי׳ דוקא דבזאת יבא ולא בטבע האהבה בבחי׳ יש ודבר עד שנק׳ זה
בזה כנ״ל ומה שאמר כשהוא איש כר אש יו״ד לנוכח כמו בקי״ס דכתיב זה אלי כו׳ כנ״ל
דחכמה ולא אש ה״א דנוק׳ כר דאל אישך שזהו רק בחי׳ גלוי אא״ם למטה ממש בבחי׳
משום דתשוקת המקבל באהבה כמו כר יש ודבר היפוך האור העצמות כמו שהוא
לכתך אחרי כר לא יגיע רק לאהבה דמשפיע שנקרא סדכ״ם דלית מחשבה תפיסא ביה
ולא לבחי׳ עצמותו ממש כנ״ל וד״ל: ובקי״ם אפילו שפחה ראתה כו׳ אבל בחי׳
יש להבין ענין הג׳ שנק׳ ומעתה נו היראה שהוא הכנעת וביטול כל עצמו בתכלית
בחי׳ אשה והוא בשם מושלל ומופשט מבחי׳ יש לגמרי אדרבה
תשבע״פ מל׳ קרינן לה כנ״ל וגם ע״ז אמר כאילו אינו במציאות שאין מי שמתפעל כלל
בינה יתירה ניתנה באשה יותר מתשב״ב שנק׳ וכלל כמו בש״ע בלחש כו׳ ודאי יגיע בזה
איש כר .והנה ידוע דתשבע״פ הוא רק ענין למעלה לבחי׳ אור העצמות כמו שהוא בבחי׳
פי׳ וביאור לתשב״כ על כל המצות רמ״ח מ״ע האין האמתי עד שבחי׳ סדכ״ס כו׳ נקרא גלוי
ושס״ה ל״ת שנז׳ בתורה שבכתב דוקא וידוע יש כו׳ כנ״ל והוא בחי׳ יראה דזאת שלמעלה
דתשב״כ נק׳ תורת האדם שכלול מרמ״ח אברים מבחי׳ זה דאהבה וד״ל .וזהו ההפרש בין
שער התפלה 126
בגידולו בט״ח בבטן האם כך כללות וקיצור ושס״ה גידים שהן רמ״ח מ״ע ושס״ה ל״ת
כל רמ״ח מ״ע ושס״ה ל״ת הנ״ל בתשב״ב וכמ״ש שמי עם י״ה שס״ה ו״ה עם זכרי
מתהווה התפשטו׳ כל אבר ואבר דרמ״ח אברים רמ״ח כר ואמנם עיקר הבנין דאדם הוא
דרמ״ח מ״ע ושס״ה כר הכל בתשבע״פ דוקא מרמ״ח אברים והן רמ״ח מ״ע שנק׳ רמ״ח
ולזאת תקרא אשה כר ותשב״כ נק׳ איש כר אברים דמלכא כידוע וענין שם״ה ל״ת הוא
וע״ז אמר ויבן ה׳ כר דבינה יתירה ניתנה רק לבער הרע והוא רק ענין מניעת המעשה
באשה שהוא תשבע״פ מה שיש בכחה שיתפשט אשר לא יוכשר בעיני ה׳ להרחיק מאשר תעב
כל בנין תורת האדם בשלימותו יותר מבאיש ושנא כמו לא תרצח ולא תנאף כר וכל
דתשב״כ כר וד״ל .אך הנה עדיין אין זה מתיישב תועבות העריות וכה״ג בכל ל״ת כלא תאכל
דלמה אמר בינה יתירה בתשבע״פ יותר חלב ודם אבל המ״ע הן הנה בחי׳ בנין אדם
מתשב״כ איך אפשר שיבא יתרון בינה במקבל כמצות צדקה וחסד הוא בחי׳ דרועא ימינא
יותר מן המשפיע )דגם לפי משל ציור הולד כר ומצות תפילין בראש וכה״ג בסוכה ולולב
בבטן הרי כל כוחות האברים שבאים בגלוי ודרך כלל כל המ״ע הן דוקא בחי׳ המשכות
בגשמיות שנק׳ צורה וחומר הכל היה כלול גלוי אור אלקות למטה מטה דוקא בענינים
בטפה כר ולא כמו שמן העלם הכח היולי גשמיים כמו בקלף דתפילין וצמר דציצית ובסכך
בא לגלוי אלא כל פרט ופרט שבגלוי היה בכח דסוכה וכה״ג כל מעשה המצוה נק׳ מעשים
ועצמיות בטפה כמו שרואין בכלי האצטרלוב טובים ומאירים דהיינו שטוב ואור האלקי מאיר
בגרעין הנטוע כל מהות התפוח כר וד״ל(. שם בודאי רק שלא נגלה לנו עתה עד לע״ל
)אך מ״ש במ״א בענין פנים מאירות ופנים בעה״ב כידוע וכל עיקר ענין הל״ת אינו בחי׳
מסבירו׳ דהסבר דתשבע״פ בינה יתירה יש עשיה לטוב כלל רק מניעת המעשה
בזה מה שאין בפני׳ מאירות דתשב״ב יתב׳ אשר לא טוב שהוא להרחיק מן הרע בתכלית
בסמוך( אך הנה האמת הוא דמה שתשבע״פ וז״ש נתתי לפניך החיים והטוב במ״ע והמות
בינה יתירה יש בה כר הוא דוקא בז׳ מצות והרע להתרחק בשס״ה ל״ת כר ובחרת
דרבנן שהוסיפו חכמי ישראל על רמ״ח מ״ע בחיים וטוב בקיום מ״ע ולהיות םו״מ בכל ל״ת
ושס״ה ל״ת כר .ולהבין שרש ענין ז׳ מצות וזה תכלית שלימות האדם כמ״ש סוף דבר
דרבנן דבאמת ז׳ מצות דרבנן א״א לומר את האלקים ירא בסו״מ דשס״ה ל״ת ואת
שמוסיפין על המצות שהרי אמר לא תוסיף מצותיו שמור ברמ״ח מ״ע כי זה כל האדם
כר אלא מלא תסור מן הדבר כו׳ היינו דתשב״כ ותשבע״פ כר וכידוע וד״ל .ולפ״ז
שיש ביכולתם לגדור גדר ולעשות סייג יותר יש להבין מהו ענין תשבע״פ מאחר שאינו רק
מכפי המדה והוא כאשר רואין לפי העת והזמן פי׳ וביאור לבאר היטב איך שיהיה אופן מעשה
שצריך גדר וסייג להרחקה יתירה עושין וכמו המצוה דתפילין וציצית וסוכה וכה״ג ואיך
גזירות י״ח דבר כר וא״כ לפ״ז ה״ז כמו יורחק כל בחי׳ הרע דל״ת וכל פרטי דיניהן
ענין שס״ה ל״ת שהוא רק להרחיק מן הרע לבד וא״כ אין כל חדש בתשבע״פ רק להוציא
במניעת המעשה כנ״ל ואין הענין כן שהרי לאור וגלוי גמור מה שנצטווה בתשב״כ וכמו
נקראים ז׳ מצות דרבנן ומצותן במעשה דוקא מנלן אמר קרא ואם אין ראיה מן המקרא אין דין
כמ״ע ממש כמו עירובין ונט״י שמצוה דרבנן והלכה בתשבע״פ רק מה שמקובל הל״מ כר.
להניח עירובי תחומין ועירובי חצירות ומצוה אך הנה מבואר במ״א דתשבע״פ ותשב״כ הוא
דרבנן בנט״י והמזלזל בנט״י כר וארז״ל כדוגמת חתן וכלה דכר ונוק׳ דאעפ״י שתשבע״פ
בשעה שתיקן שלמה עירובין ונט״י יצאה בחי׳ מקבל מתשב״כ הרי אנו רואים שמתחדשים
ב״ק כר וכן מצות נר חנוכה שהיא כמו מ״ע דינין והלכות תילי תלים במצוה א׳ שנזכר
לעשות במעשה והוא להדליק נר בשמן כר בתורה בסתימות וקיצור מופלג כמו הלכות
וא״כ ז׳ מצות דרבנן נראין כהוספה על מ״ע תפילין מפסוק וקשרתם כו׳ וה״ז כמשל
וא״א לומר שיהי׳ ביכולתם להוסיף ולחדש הטפה דדכר שמתהווה ולד שלם ברמ״ח אברים
סד שער התפלה 127
ע״ע להיות הרחקה לרע יותר משס״ה ל״ת וע״י דבר מה על רמ״ח מ״ע ואפי׳ נביאים אין
החסדים דמעשה בפ״מ בהמשכות אלקות דוקא רשאים לחדש דבר כמו שאמר גבי עתניאל
כעירובין ונט״י כנ״ל שמזה יש הוראה גדולה כר .אך הענין דשניהם אמת דודאי עיקר עניז
על שרש עצם הזמד״ר שהן גבוהים מכל הז׳ מצות דרבנן הוא רק לעשות גדר וסייג
התרי״ג מצות דמ״ע ול״ת עד שבצירוף זמד״ר שלא יהי׳ תום׳ יניקה לחיצונים כאשר רואין
נעשה תר״ך עמודי אור שנק׳ כתר כידוע וד״ל. שנפל מדרגות הקדושה האלקי׳ דכנ״י ולא
ובזה יובן מארז״ל ערבים עלי דברי סופרים יועיל לרע הרחקה דשס״ה ל״ת לבד שאין זה
כו׳ פי׳ ערבים עלי זמד״ר וכה״ג שהן מדברי רק לרע גמור דג׳ קה״ט דאסור ופסול וטמא
סופרים שהחמירו ע״ע לעשות הרחקה ע״י ממש כו׳ הוסיפו הרחקה גם לבחי׳ נוגה
מעשה דוקא שזהו עליון במדרגה מכל שרש דמעורב טו״ר שלא יהיה יניקה לחיצונים כלל
המ״ע ול״ת שנק׳ יינה של תורה משום דא״ח גם מרחוק כמו שאמר לך לך כר נזיר׳ כו׳ לכרמא
עט״ב ובינה יתירה ניתן באשה כו׳ כנ״ל וזהו כר כי כל שיש לחוש לקירוב הרע יש לעשות
ג״כ מ״ש אני אמרתי ואכלת ושבעת כו׳ והמה לו גדר בדבר המותר שלא יבא לאיסור משא״כ
החמירו ע״ע עד כזית כו׳ דמה שכנ״י עושין אם הוא רחוק מן הרע כר וכענין נדרים סייג
ביתר מכפי התורה והמצוה עולה למעלה יותר לפרישות אך א״כ היה צריך שיהיה זה בדרך
מכל המצות שנמשך מעצם רצונו הפשוט הרחקה כשס״ה ל״ת לעשות איסור גם בדבר
והיינו מטעם כל הנ״ל בפי׳ בזאת יבא אל המותר ואין הענין כן שהרי ענין ז׳ מצות דרבנן
הקדש העצמות בזאת דבטול כל עצמו׳ המקבל הוא בבחי׳ המעשה דוקא כנ״ל אלא צריך
ולא בזה כו׳ ולכך נק׳ תשבע״פ בשם אשה לומר דבחי׳ המעשה דזמד״ר אינו כמו מ״ע
יראת ה׳ כו׳ ונמצא דג׳ ענינים דבור ויראה ממש שהכונה רק לבחי׳ המשכות אלקות מצד
ותשבע״פ שבינה יתירה יש בהם הכל ענין א׳ העצם שהוא בחי׳ ה״ח שרש רמ״ח מ״ע כר
הוא וד״ל: והוא זכרי עם ו״ה רמ״ח כר אלא הכונה
דרך פרט ענין בינה יתירה ״ ולהבין במעשה דזמד״ר לעשות הרחקה יתירה לרע
שבאשה כו׳ שהן זמד״ר כנ״ל ע״י גלוי אור אלקי זה שבמעשה זו שלא
הנה תחלה יש להבין בענין ערובין ונט״י שתיקן יוסיפו החיצונים לגשת אל הקדש ביתר מכפי
שלמה שהוא בחי׳ חכמה תתאה דמל׳ דשניהן המדה ונמצא שבחי׳ הגבורות שרש הל״ת
ענין א׳ אע״פ שמצות עירובי חצרות הוא הוא בזמד״ר וזהו עיקר ענינם רק שמתלבש
ברשויות ומצות נט״י לסעודה ומזון הכל א׳ בבחי׳ החסדים דמ״ע היפוכו והוא בבחי׳
שהרי עירובי חצירות הוא בפת דוקא ועל ההמשכה האלקי׳ דמעשה זו כעירובין ונט״י
שניהם מברכים אשר קדשנו במצותיו וצונו ונר חנוכה וכה״ג מלמעלה למטה כמו מ״ע
כמו על נט״י והיכן צונו בלא תסור כו׳ והן ושרשו בל״ת וד״ל .ונמצא דשניהם אמת
כמו מ״ע ממש ועכ״ז עיקר הכונה בהם להרחיק דזמד״ר שרשן בה״ג דל״ת ונעשים בבחי׳ ה״ח
שליטת ויניקת החיצונים כשגוברים ביותר דמ״ע דוקא וזהו בינה יתירה ניתנה באשה
לפרקים ע״כ תלוי בחכמי ישראל כאשר רואין שהן זמד״ר דהוסיפו חכמי ישראל יותר מבאיש
בראית חכמה האלקית בכנ״י שמתגברים בהם שהיא תשב״ב ותשבע״פ המבאר היטב לרמ״ח
שליטת הקליפות כו׳ עושין תיקון לזה והוא מ״ע ושס״ה ל״ת שכל אחד מובדל בפ״ע רמ״ח
שתיקן שלמה עירובין ונט״י ונר חנוכה בימי מ״ע הוא חלק הטוב בחי׳ המשכות אלקות
חשמונאי וכה״ג .ותחלה יש להבין בענין מצוה ושס״ה ל״ת לבער הרע וכו׳ וזה לא יועיל כשיש
דנט״י בהיות מבואר במ״א ענין נט״י באריכות תוס׳ יניקה לרע שצריך להרחקה יתירה ואין
אך תוכן הענין דרך קצרה הנה תחלה היה זה הכח בה״ח וה״ג דמ״ע ול״ת דתשב״ב שנק׳
מצות נט״י רק לתרומה בלבד ולא לסעודת איש לעשות הרחקה זו בדבר היפוכו שהן
חולין מפני שלא נפל מדרגה דכנ״י כ״כ אך החסדים דמ״ע מאחר שכבר כל א׳ על מקומו
כשראו חכמי ישראל שנפלה כנ״י ביותר תיקנו ואמנם בינה יתירה באשה שהן כנ״י להוסיף
שער התפלה 128
ר״נ עד דלא אכילנא בשרא דתורא כר אבל גם לחולין עד הפרק כו׳ )אע״פ שבימי שלמה
ע״ה אסור לאכול בשר מפני שנופל ברע קיימא סיהרא באשלמותא היפך הנפילה כו׳
שבו וזהו שנק׳ לחם מלחמה כמ״ש הינוקא הרי ידוע שלא תיקן שלמה רק לקדשים ובסוף
מאן דבעי למיכל נהמא אפום חרבא כר וכמו תיקנו חכמי ישראל גם לתרומה וחולין כמ״ש
כי תשב ללחום את מושל כר ומלחמה זו היא במם׳ שבת )ד׳ ט״ו ע״א( אתא שלמה גזר
באדם בעת האוכל שלפעמים יגביר הרע לקדשים ואתו שמאי והלל וגזרו אף לתרומה( כי
שבמאכל ויפול בגסות וחומריות ביותר עיקר ענין זמד״ר היינו להרחיק בריחוק יתירה
ולפעמים יגביר הטוב שבמאכל וימשיך לבו לסט״א בעצות מרחוק וכל שנפלה כנ״י יותר
ודעתו בתום׳ כח לאלקות וזהו לחם לבב אנוש יותר העמיקו עצה להוסיף איזה מעשה טוב
יסעד ב׳ לבבות לב טוב ולב רע דנה״א דוקא שבזה יובדל ויורחק יותר יניקת הרע
ונה״ב לשניהם הוא סועד כי מעורב כו׳ וזה שבנט״י תיקנו תחלה עד הפרק כו׳ עד
טוב ורע וצריך הבדלה וריחוק לחלקי שראו שצריך תיקון יותר תיקנו לכל היד
הרע שבלחם שלא יוסיף כח ליניקות כידוע .והענין דנט״י ידוע שזהו כמו הכנה
החיצונים כי האדם בצלם אלקים הוא .ולמעלה ועצה טובה שלא ינקו החיצונים מן הצפרנים
יובן מזה ג״כ דבלחם העליון שנמשך למטה שהן מותרי החסדים העליונים דחסד דרועא
שהוא שפע מזון העליון כמ״ש הזן את כר כו׳ לפי שהמזון בא מחסד עליון כמ״ש נותן
הוא בא לבחי׳ עה״ד טו״ר ונמשך הרע שבו לחם לכ״ב כל״ח ואומר הזן את העולם כו׳
להיכלות הקליפות וכמ״ש במ״א ע״פ וכל ובחסד כר מכלכל חיים בחסד כר והחסד ביד
קרבי כר שיש מלאבים עליונים שנק׳ קרביים דוקא ע״כ נט״י מבחי׳ מים דחכמה שמעביר
ואצטומכא שמבררים המאכל העליון להיות ומטהר הזוהמא שלא ילך השפע הפנימית
חלקי הטוב בפ״ע וחלקי הרע בפ״ע והוא לחיצונים כנט״י לתרומה וקדש כר והוא הכנה
ההבדל בין הרוחניות הטוב ובין הגסות לסעודת הלחם דוקא לפי שהלחם בא בבחי׳
והחומרות כר לשלוח לכל א׳ לפי מדרגתו עה״ד טו״ר שיש בו טוב הרבה ורע הרבה כמו
ולא יתערבו טו״ר כלל ולפ״ז לא היה צריך שאנו רואים שבאכילה גסה לתאוה ישמן ויבעט
נט״י כלל )רק לתרומה וקדשים שהוא אבילת ויתחמם לבל תאוה רעה מפני כח הרע
אדם ולא הנותר מאכילת המזבח כלחם הקרבן שבמאכל שנפל בשה״כ כר עד שמגביר כח
שנברר הטו״ר שבו היטב( אך הענין הוא הרע שבנה״ב לכל מיני רע כמו שאמר מלי
דבאמת כשהיו ישראל במעלה עליונה בא״י כריסא זני בישא כר וכתיב ובטן רשעים
באור שפע מזון ופרנסה מלמעלה בלי אמצעות תחסר כר ומצד בחי׳ הטוב שבמאכל בשר
ע׳ שרים כלל וכמ״ש דוד ומידך נתנו לך כר ודגן יוסיף אור אלקי בנשמה שבגופו כשאוכלו
ואדרבה התמצית הנשאר מן הפנימית דא״י בלי תאוה רק לשובע נפשו כמ״ש צדיק אוכל
נמשך לע׳ שרים כר וד״ל והיו קרבנות בבית לשובע נפשו מפני שבחי׳ הטוב האלקי שנפל
המקדש בבחי׳ הבירור דעה״ד טו״ר שבקרבן בצומח וחי שרשו מלמעלה מבחי׳ אדם ע״כ
על המזבח גם לשלמים שבעלים אוכלים לא יש בכחו להוסיף כח ואור חדש בנשמה
היה צריך נט״י ומכ״ש לחולין אך לאחר האלקי׳ שנק׳ אדם וכמ״ש כי לא על הלחם
החורבן דכנ״י בגלות בע׳ שרים והשפע חסד לבדו כר כי על כל מוצא פי ה׳ יחיה האדם
עליון במזון העליון הולך לע׳ שרים תחילה ומבואר במ״א באריכות שזהו מוצא פי ה׳
בתערובת טו״ר כר ויכולין הקליפות לקבל שבמאכל שלמעלה ממוצא פי ה׳ שבאדם
תום׳ יניקה מבחי׳ הטוב שבשפע העליון אשר מטעם דבחי׳ התהו דבהמות וחיות קדם
בשולחן העליון ונק׳ שולחן אשר לפני ה׳ לתיקון דאדם כר וזהו טעם הקרבנות דאדם
כמ״ש בזהר ולזאת ראו חכמי ישראל בכנ״י מקריב מן הבהמה ואחר ההקרבה שנק׳ מאכל
שהיא יורדת למטה מטה ביותר ונק׳ סוכת אדם העליון כמ״ש לחמי לאשי כר נעשה ריח
דוד הנופלת נופלת תמיד ממדרגה למדרגה ניחוח להוי׳ דאדם העליון כר וכמו שאמר
סה שער התפלה 129
היה גם בחי׳ מותרות דצפרנים דקליפה נטהרים עד שמקבלים שפע לחמם טמא מידים מזוהמות
אמנם זהו הרבותא בזמד״ר דבינה יתירה ניתנה כו׳ והוא מהיכלות הע׳ שרים דנגה דעשיה
באשה כר דאעפ״י שבמי המקוה מטהר גם שמקבלים בידים מזוהמות שלהם דרע דנגה
הטמא שגם הוא יכול לעלות למעלה אבל במים דצפרנים דיד דחסד עליון נטמא בטומאתם
דנט״י עושה ההיפוך דאע״פ שהמים הללו בסוד אם רעב שונאך האכילהו לחם כר ולחם
הן בחי׳ מי החסדים דחכמה כר מ״מ עושה זה מגואל הוא בידים מזוהמות כו׳ ומפני זה יש
היפך טבע החסדים לקרב אלא אדרבה לרחק תוקף כח לסט״א להיות שולטין הדינין הקשין
והוא במה שנוטל ידיו יבריחו וירחיקו בזה ביותר כר וכמ״ש במ״א ע״פ ועשתה את
לס״א שלא יגשו לקבל משולחן אשר לפני ה׳ צפרניה דבטופרהא אחידן כר והוא זוהמת
כר מן בחי׳ מותרות השפע דצפרנים ודוקא פסולת הצפורן שחוצץ בטבילת נדה כר
במעשה זו דנט״י שזהו כענין מ״ע ממש שמשם יונקים הדינין קשין כר ואז ראו לתקן
ופעולתה כל״ת להרחיק ביותר לרע כר והוא מצות נט״י לסעודה גם לחולין שהוא מעשה
בא בבחי׳ הכנה לסעודת הלחם שסועד לבב טוב ועצה עמוקה להסיר יניקות הרע הנאחזים
אנוש לב׳ לבבות טו״ר כנ״ל שיבדל הרע במותרי החסדים העליונים והוא כאשר ישטפו
מן הטוב ולא יתגשם גופו באכילת הלחם מים על זוהמת הצפרנים להרחיק ולהבדיל
לתאוה רעה כלל אדרבה יגביר כח הטוב שרש יניקתם משם וגדרו גדר וגזרו שאסור
שבמאכל להעלות במעלה טובה יותר לקרבו לאכול לחם בידים מזוהמות שלא היה כן בזמן
לאלקות כנ״ל וכל זה ע״י נט״י שלפני הקדמונים ואומר וצונו על נט״י מלאו דלא
הסעודה כמ״ש והתקדשתם אלו מים ראשונים תסור כר .והוא כאשר ראו שנפלה כנסת
שנק׳ מצוה אבל מים אחרונים חובה כר ישראל כ״כ כר תיקנו עצה לטהר הידים
דהעיקר הוא שלא לאכול בידים מזוהמות אבל לסעודה שבזה יסעדו משלחן אשר לפני ה׳
אשר קצת רע נדבק בידים מצד המאכל אחר בלי תערובת רע כלל שלא יגבר עליהם תוקף
נט״י זהו אינו פוגם כ״כ כי הרי נק׳ שולחן הדינין קשין בהיותם בגלות כר לפי שע״י
אשר לפני ה׳ עכ״פ וכמארז״ל פתח במזבח נט״י במים נרחץ ונבדל יניקות בחי׳ מותרות
וסיים בשולחן עכשיו שולחנו של אדם מכפר הצפרנים דחסד עליון שנמשך לנגה כר וד״ל.
עליו במקום מזבח כר כידוע ודוקא על ידי ושרש הדברים ידוע שביד יש ה׳ אצבעות
נטילת ידים שקדם לסעודה מטעם הנ״ל וד״ל: והן ה״ג שבחסד כר שמחלקות השפע שביד
יש להבין גם במצות ערובין ומעתה נח כי אם לא האצבעות לא היה השפע מתחלק
שתקן שלמה וחכמי ישראל כלל ובחי׳ התחלקות זו נק׳ גבר שבחסד והוא
תקנו מצות עירובי חצירות בפת מפני שהאדם מ״ש מכלכל חיים בחסד כר לכל א׳ וא׳ כפי
נמשך אחר מזונו שמקבל משולחן העליון מה שהוא צריך לכל עולם כפי שהוא כר
ולזה העמידו תיקון לערובי חצירות ע״י הפת והצפרנים הן מותרי החסדים העליונים כענין
שמשתתפין בו דוקא כידוע וזה פלא לכאורה אברהם יצא ממנו ישמעאל כר חסד דקליפה
דאיך יהיה שיתוף החצרות שהן רשויות וזהו ריבוי השפע במותרות לע׳ שרים כר
מחולקים ע״י שיתוף הפת בלבד כר .והנה ומזה צומח דין קשה לכנ״י אך ע״י נט״י לא
תחלה יש להבין בעיקר ענין עירובי חצירות ילך בחי׳ מותרות החסדים ויובדלו יניקות
מהו בהיות ידוע דרך קצרה בהפרש שבין החיצונים מפנימית אור חסד דרועא ימינא כר
רה״ר לרה״י דרה״ר נק׳ עלמא דפרודא ששם וזה יש בכח המים שאין להם גוון כי הגוונין הן
יש שליטה לחיצונים אבל רה״י עולה עד המדות חו״ג ובמדות שייך תערובות טו״ר
לרקיע שהוא בעולם היחוד האלקי להיותו מוקף כישמעאל מותרי החסד ועשו מותרי הגבורות
ד׳ מחיצות ובוקע עד לרקיע בלי מסך מבדיל עד שיקרא טמא ולהפשיט מצורה לצורה עד
כלל וכמ״ש במ״א וע״כ אסור להוציא מרה״י שהטמא יטהר הוא במים שאין להם גוון כמו
לרה״ר ולהכניס מרה״ר לרה״י וידוע דמקומו במי מקוה שמטהר טמאים מזה הטעם אך א״כ
שער התפלה 130
שם בנו דמ״ה דחכמת בנו ישמח לבבו שהוא של אדם הוא ד״א שנק׳ רשותו ורה״י יש
אור אבא מה שמו כר שמוסיף אור בח״ע לכל א׳ וא׳ בפ״ע שעולה עד לרקיע כו׳ .והנה
דתושב״כ כו׳( ע״י בחי׳ בינה יתירה זו וזהו ברה״י אין שליטה ואחיזה לחיצונים שהן מעולם
חכם בני כו׳ ואשיבה חורפי דהיינו להשיב הפירוד כלל וכלל ולזה הזהיר אל יצא איש
החיצונים שיגרשו ולא ירעו ולא ישחיתו עוד ממקומו ביום כר .אך כאשר יש ב׳ רה״י
לקבל תום׳ יניקה כו׳ וכמ״ש במ״א ע״פ אז זה אצל זה אע״פ שכל א׳ בפ״ע בקדושה
תבואנה ב׳ נשים זונות אז דוקא משום דח״ת דעולם היחוד מ״מ יוכל להיות מצד התחלקות
דשלמה אז קיימא באשלמותא היה בכחה רשויות הללו זה מזה קצת פירוד מעלמא
להפוך חו״ב דקליפה שהן ב׳ נשים זונות עמון דפרודא ממש ומפני הבדל רשויות שני בנ״א
ומואב כו׳)ואע״פ שנט״י תיקנו מטעם הנפילה לכך תיקנו עירובי חצירות בפת )ע״ד דוגמא
כו׳ אבל שלמה תיקן לקדשים ומכח זה דוקא כאשר ימצא פירוד והתחלקות בין גדולי ישראל
היה כח לתקן גם לחולין וד״ל( .ומעת יובן ואע״פ שכל א׳ נשמתו שלימה בתו״מ אין אח״פ
גם ענין מצות נר חנוכה ע״ד הנ״ל בעירובין שורה בהם מפני שמחולקים זה מזה
ונט״י שע״ז אמר ג״כ בינה יתירה ניתנה באשה יוכל להיות מזה קצת אחיזה לעולם
כר דהנה מצות נ״ח ודאי נעשית בציווי וכמו בז׳ מלכין קדמאין דתהו הפירוד כו׳
חכמים כמו מ״ע ממש ומברכין אשר קדשנו ענפין מתפרדין והתיקון הוא שהיו זת״ז
במצותיו וצונו להדליק נ״ח והיכן צונו מלא ההתכללות דוקא כידוע( והנה מה שתיקנו
תסור מן הדבר אשר יגידו לך כר וידוע חכמי ישראל לערב בפת שע״י שיתוף בפת
שכל עיקר ענין הדלקת נ״ח בשמן שנמשך יש חיבור ויחוד גמור ברשויות שלהם )לפי
אחר הפתילה כר היינו להאיר אור האלקי שהמזון ובית הוא בחי׳ או״פ ואו״מוכמ״ש
דכנ״י שבגלות יון שטמאו כל השמנים במ״א בענין מזון לבוש בית ובנט״י הרי בחי׳
שבהיכל כר הענין היה שנחשך ונפגם אור מקיף דחכמה שנמשך מלמעלה למטה שהוא
החכמה דכנ״י דקדושה כי בקשו להשכיחם במים שאין להם גוון כו׳ עושה התיקון לפת
תורתך דוקא וגברה חכמת יון לטמאות דסעודה שיבריח יניקת החיצונים משולחן
שמן הקדש דחכמה וכאשר נצחום בני אשר כו׳ כך מלמטה למעלה ע״י שיתוף הפת
חשמונאי מצאו פך אחד כר והדליקו ממנו ח׳ שהוא המזון הנמשך משולחן העליוןעושה
ימים שהן ז׳ מדות בתום׳ אור מרובה מח״ע התיקון למעלה בבחי׳ מקיף דרשות היחיד כמו
דקדושה וזהו עיקר מצות הדלקת נר חנוכה ברשויות שני בנ״א שיחוברו יחד כאלו הן
שהן נר ה׳ כנ״י כר כמ״ש במ״א בכמה רשות א׳ ממש והוא ע״י שיתופם בפת אחד
אופנים פרטיים דמצות נר חנוכה בשמן שלא יבא זר להפריד ביניהם כו׳( וא״כ הרי
ופתילה ועל פתח הבית מבחוץ דוקא שכל גם במצות עירובין הרי הפת שמניח הוא בחי׳
זה מורה רק בחי׳ ההמשכה וגלוי אור האלקי מעשה כמעשה דכל מ״ע אך עיקר ענינו אינו
מלמעלה למטה כשאר כל מ״ע ממש וכהדלקו׳ בבתי׳ המשכה והתפשטות זאת רק שלא יבא
נרות המנורה בבהמ״ק וכה״ג .אך באמת אין זר ויפריד כו׳ וזהו כמצות נט״י הנ״ל ולזה
הענין כן אלא אדרבה כל עיקר המכוון במצות כללם יחד באמרו בשעה שתיקן שלמה
נ״ח הוא רק להאיר את החשך שהוא להאיר עירובין ונט״י דהכל ענין א׳ והוא לתקן בדבר
אור חכמה דקדושה דוקא על פתח הבית מצות מעשה כענין ל״ת וזהו בינה יתירה
מבחוץ ששם חטאת רובץ חשך דקליפה גם שניתנ׳ באשה כו׳ )וז״ש יצאה בת קול ואמרה
הוא לא יחשיך כר וכמ״ש וה׳ יגיה חשכי על שלמה אם חכם לבך ישמח לבי גם אני
והיינו לבער הרע דחכמה דקליפה שטמאו וכן אמר חכם בני ושמח לבי ואשיבה חורפי
השמנים כר ולהיות יתרון האור מן החשך דבר דזהו בחי׳ בינה יתירה שבאשה תורה
כאור הנר בלילה שמאיר בהבהקה ביותר כר שבע״פ חכמה בסוף דהיינו חכמה שבמל׳
וא״כ עיקר המכוון של הדלקת אור אינו מצד ח״ת דשלמה שנקרא בני כמ״ש מה שמו ומה
סו שער התפלה 131
וצמצום בבריאה והיינו משום בחי׳ בינה עצם האור רק להאיר את החשך דוקא שזהו
יתירה שבה שיכולה להבדיל הרע דנגה דבי״ע לגרש החיצונים שלא יחשיכו עוד כר וזהו
ע״י חכמה תתאה דבחכמה אתברירו והוא בחי׳ בינה יתירה שבאשה שהיה כח בימי
בחי׳ שם ב״ן דמל׳ שמברר לנגה כמ״ש חשמונאים לתקן במצות נר חנוכה זאת שהיא
ותקם בעוד לילה ותתן טרף רפ״ח ע״ה כר באה במעשה ועיקר פעולתה הוא ממש כעניז
שיורדת המל׳ ללקט ניצוצות בהיכלות הנגה ל״ת ויותר מזה והוא מפני שנפלה כנ״י אז
כמ״ש בזהר כהאי איילתא כר ואז נקרא ביותר כר וד״ל:
אשה יראת ה׳ כר כנ״ל וד״ל .והמדרגה הב׳ נט ו א ח ר כל הנ״ל יובן הפסוק בשה״ש
כאשר מחבבה יותר וקראה אחותי כר והיינו גן נעול אחותי כלה גל נעול
בחי׳ תושבע״פ שמקבל מתושב״כ שנק׳ ספר מעין חתום פי׳ גן נעול כמ״ש ונהר יוצא מעדן
וספור אך לא יש ביניהם פירוד לעולם כאח להשקות את הגן דעדן תושב״כ ח״ע ונהר
ואחות שמבטן א׳ יצאו שאהבתם עצמית יוצא מעדן זה להשקות את הגן הן ג״ן סדרים
ותמידית בלי שינוי כלל וכמו מי יתנך כאח הכלולים בתושבע״פ כידוע אך מה שנקרא גן
לי יונק שדי אמי כר ונקרא תרין רעין דלא נעול היינו כאשר נעול מיניקות החיצונים שלא
מתפרשן כחדא שריין כר ולא כמו שאנו יוכלו לגשת אל הגן והוא ע״י בחי׳ ז׳ מצות
רואים שא״א לקול בלא דבור הרי הדבור דרבנן דוקא שעי״ז נקרא גן נעול אחותי כלה
בחי׳ מקבל והקול משפיע לדבור וכמ״כ אבא שהוא תושבע״פ כידוע וד״ל .ולהבין זה הנה
יסד ברתא כנ״ל אבל תושבע״פ אינו אלא תחילה יש להבין מה שקוראה בב׳ שמות
פי׳ וביאור דתורה שבכתב ונק׳ דברי סופרים מחולקים אחותי כלה אם אחותי איך תהיה
שסופרים כל אותיות שבתורה שבכתב ונקרא כלה ואם היא כלה איך היא אחותי כר דהנה
אחותי ממש כר וד״ל )אך מה שנק׳ תשבע״פ ארז״ל לא זז מחבבה עד שקראה בתי כמו מה
ספור אינו כמו בחי׳ דבור אלא שסופר יפו פעמיך בת נדיב כר ואח״כ לא זז מחבבה
ומספר לאותיות תשב״ב ואין להבדיל ביניהם עד שקראה אחותי כמו אמור לחכמה אחותי
כלל כמו מנלן אמר קרא והוא בחי׳ חו״ב את ואח״ב לא זז מחבבה עד שקראה אמי כר
דאצי׳ כידוע שזהו מאין ליש שהשפעה זו והיינו ג׳ מדרגות יש כאן בתי ואחותי ואמי
תמידי׳ בלי שינוי( משא״כ איש ואשתו כשנק׳ כר וגם כאן הכוונה לג׳ מדריגות האלה גן
כלה היחוד לפרקים ואמנם למעלה הוא מבחי׳ נעול היינו כשנקרא׳ בתי ברתא דמלכא בחי׳
בת שנק׳ גן נעול כר רק כאשר עלתה המל׳ הדבור או בחי׳ יראה כנ״ל דאבא יסד ברתא
באצי׳ להיות בפרצוף שלם להתייחד נק׳ שבחי׳ חכמה בראש מאיר בחכמה בסוף
כלה ראוייה לייחוד )והוא בחי׳ זו״נ דלפעמים שהוא חכמה שבדבור וכמ״כ בחי׳ יראה עלאה
תשב״כ ותשבע״פ בחו״ב ולפעמים בזו״נ דח״ע מאיר ביראה תתאה בחי׳ מל׳ שנקרא
כידוע וד״ל( אך הנה לפ״ז יש להבין מ״ש כאן זאת כמ״ש למעלה בפי׳ בזאת יבא כר וזהו
אחותי כלה ב׳ הפכים כנ״ל דהנה וודאי ע״י שלא זז מחבבה עד שקראה בתי כר הכונה
מה שעכשיו נק׳ כנ״י כלה או בתי לע״ל תקרא על בחי׳ בינה יתירה שנמצא באשה שהיא
אחותי כלה כמו באתי לגני אחותי כלה כר בחי׳ הדבור או יראה כנ״ל כאשר בח״ת
וז״ש כאן גן נעול אחותי כלה ע״י שהיתה גן דמל׳ נתוסף אור מח״ע דנעוץ תחילתן
נעול בזמן הגלות תקרא אחותי כלה כר. בסופן כר וזהו גן נעול דנעול מיניקות החיצוני׳
והענין הוא כמבואר למעלה באריכות בשרש כבתולה שלא ידעה איש כך בת מלך בחי׳
ענין ז׳ מצות דרבנן שעולה במדרגה למעלה ברתא דמלכא גם בהתלבשות המל׳ בבי״ע
מספר וספור דתשב״כ ותשבע״ם כר במה נקרא גן נעול כמו הגן הנעול במנעול שלא
שע״י החסדים כמ״ע ירחיק לרע ביתר שאת יכנסו זרים ויאכלו פריה כר וכמ״כ ג״ע העליון
כר שזהו הוראה גמורה על שרש הזמד״ר תרעין דג״ע אסתימו בליליא במנעול ונקרא
שגבוה שרשה ויסודה בהררי קדש העליון עד גן נעול והוא בהיותה במדת לילה בהסתר
שער התפלה 132
מוכן לזה וא״ל לא יועיל הצמיחה וגם אם שמחמת זה תקרא אחותי כלה ועוד תעלה
האדמה מוכן לזה אם לא שיצמח ה׳ מן האדמה יותר להיות בבחי׳ אמי כר .וביאור הדברים
כר .ומה שהאדמה מוכן לזה הוא ממה הנה כתיב ויבן ה׳ אלקים את הצלע וכר שזהו
שנטע ה׳ אלקים גן זה בעדן מקדם דהיינו בנין הנוק׳ כמו והתקין לו ממנו בנין עדי עד
כאשר כבר בהיות העדן נתהווה הכנת כר ואמר דאו״א תקינו לה ואמנם פי׳ ויבן היינו
נטיעת גן זה שיהיה הגן גלוי בית קיבול לעדן שבינה יתירה ניתנה בה כר אך בינה יתירה
עלאה כר .ואח״כ ויצמח ה׳ כר שהביא הגלוי זו ישנה בב׳ מדרגות דיראה ודבור כנ״ל וכ״ש
מן החעלם דעדן כל עץ נחמד למראה כר וחוא בתשבע״ם מל׳ קרינן לה אבל הנה מבואר
מצד שנטע נטיעה טובה ע״כ צמח כל עץ נחמד במ״א ע״פ אבן מאסו הבונים כר שהוא בחי׳
כנ״ל וד״ל .וביאור הענין יובן למטה בנשמות ב״ן דבריאה שרש דוד כשהמל׳ בהסתר גדול
ישראל שאנו רואים בבחי׳ אור הזרוע לצדיק בגלות השכינה ביותר שאבן א׳ ב״ן מאסו
עליון שיש חרבה נשמות שנק׳ עץ נחמד הבונים או״א דאצי׳ כשבנו את הצלע כר אבל
למראה וטוב למאכל כמו כי האדם עץ תהיה לראש פינה בעלייה הג׳ דמל׳ כשלא זז
השדה וכמו ישבעו עצי ה׳ כר כי יש בנשמה מחבבה עד שקראה אמי כר שהוא שם אהיה
חומר וצורה החומר הוא כלי בית קיבול דכתר הכללי כו׳ )וכמשי״ת בסמוך בפי׳ גל
חטוב ונחמד למראה היינו במדותיו ושכלו נעול מעיין חתום( אך הנה תחלה יש להבין
הוא נחמד למראה שיהיה בו גלוי אלקות בענג עניין עלייה זו שנק׳ אחותי כלה שז״ש יונתי
ושעשועים עליונים כמו הראני את כר כי תמתי תאומתי כאח ואחות כר )והוא בחי׳ זו״נ
מראך נאוה כר ונקרא טובת מראה והוא בהיותן בבטן אימא עלאה( ומה שנק׳ כלח
בתו״מ שמקבל בתוכה כר וטוב למאכל היינו כמ״ש בזהר ע״פ וגם אמנה אחותי בת אבי
הוא בחי׳ הצורה שבנשמה האלקית כאשר היא אך לא בת אמי ותהי לי לאשה שנק׳ כלה
נכללת למעלה לאשתאבא בגופא דמלכא כר .ויש לתקדים תחלה בשרש ענין גן עדן
כענין מיכאל כה״ג מקריב נשמות כר כפרי מחו דהנה ארז״ל שמא תאמר זחו גן זחו עדן
האילן טוב שטוב למאכל כך פרי טוב דתו״מ ת״ל כר דמ״ש ויטע ה׳ גן בעדן מקדם הוא
ודו״ר שכליים כר הוא העולה בבחי׳ מאכל ע״ד גן פשוט גשמי שעיקר ענין הגן הוא
שהוא בחי׳ הענג האלקי שבטעם הפרי ההוא שמבררים מקום טוב ומובחר בארץ שמוכן
כההוא ינוקא שאמר קוב״ה ארח בתפוחא דא להוציא כל מיני צמיחות טובות מאילני פירות
כר ואמנם כל גלוי אור ענג האלקי הזה שבא ועשבים מריחי׳ ריח הטוב הערב לנפש להתעדן
במורגש בנשמה שנק׳ עץ נחמד למראה וטוב בהם ואם אין המקום הנבחר מוכן לצמיחה
למאכל הכל בא מצד מקום הטוב שמוכן טובה גם שנוטעים שם כל אילני פירות טובים
לצמיחה טובה זו והוא בחי׳ גן דעדן עלאה וכר לא יצליח גידולם כלל שיהיה בהם ענג
כמ״ש ויצמח ה׳ אלקים כללא דדכר ונוקבא ותנאי הב׳ שיהיה הנטיעה טובה מעץ ואילן
בשביל יציך׳ הנשמה דוקא וכך יש הרבה טוב דאם לאו לא יועיל טוב המקום שבגן
מלאכים בגן זה שנק׳ עשבי הגן שיש בהם ריח כו׳ .וכך יובן למשכיל למעלה דמ״ש ויטע ה׳
טוב בכמה מיני תענוגים שונים כר .וכל זה אלקים גן בעדן מקדם שמה שנק׳ עדן הוא
מפני שכבר נטע ה׳ אלקים גן זה בעדן מקדם בבחי׳ הענג הרוחניות הנק׳ עדן הארץ הלזו
מקדמונו של עולם כר והוא נשמות ישראל שנסתר ונעלם כר כמ״ש בעדן עין לא ראתה
שעלו במחשבה שיהיה בחי׳ כלי מוכן לקבל כר ואמנם בחי׳ הגן הוא מקום בארץ הנבחר
כל טוב הצמיחה מהעלם עצמות התענוג עליון ששם יצמח כל צמח טוב כנ״ל והוא מקום
שנק׳ שעשועים דעדן עצמי דעין לא ראתה המוכן לכל בחי׳ גלוי אור הענג הנמשך מבחי׳
אלקים זולתך כר .ואח״כ ויצמח ה׳ אלקים רוחניות הענג דעדן העליון וזהו ויצמח ה׳
שבא בגלוי באור הזרוע לצדיק עליון בנש״י אלקים מן האדמה )שהוא הגן דעדן( כל עץ
כל עץ נחמד כר והן כל הנשמות שמאדה״ר נחמד למראה וטוב למאכל כר מפני שהאדמה
סז שער התפלה 133
סתים מבחי׳ סתים דעדן שמאיר לפרקים עד עקבות משיחא שהי׳ בהן גלוי אורות
בגן כמו שאמר והיה מדי חדש בחדשו כו׳ העליונים מתענוג העצמות באור תו״מ ועבודה
לבד מה שהנהר יוצא מעדן תמיד להשקות שבלב ומוח שלהם כו׳ שנק׳ ענג המורגש בכלל
את הגן כר .ולכך מכריזין אשרי מי שבא לכאן שבא מבתי׳ הענג הנעלם כו׳ שזהו ב׳
ותלמודו שבנגלה בידו דוקא משום דבינה מדרגות דגן ועדן כמאמר שמא תאמר זהו גן
יתירה ניתנה באשה שהיא תשבע״פ שנק׳ זהו עדן כו׳ כי עדן הוא הענג הנעלם ומשם
תלמוד כו׳ עד שמחמת זה דוקא יזכה לזיו יבא אור בגלוי מאין כו׳ כמו הגן הגשמי
השכינה מעדן עלאה לגן מהעלם הענג כו׳ שצומח בו כל מיני ענג דאילנות ועשבים
וד״ל .וזהו גן נעול אחותי כלה דהנה ידוע בכמה מינים שונים להתעדן בהם כו׳ שזהו
דב׳ ההי״ן דשם הוי׳ ה״א אחרונה בחי׳ ענג נגלה כו׳ .וגם סיבת הגידול והצמיחה
רחל עולם הדבור וה״א ראשונה בחי׳ לאה בכי טוב תלוי בב׳ תנאים הנ״ל מפני שנטע
בחי׳ מחשבה ותחלה כשקראה בת הוא ה״א נטיעה טובה ומפני שהמקום טוב כר .ועוד
אחרונה שנק׳ דבור או יראח ומקבלת מבחי׳ סיבה שלישית מפני שנהר יוצא מעדן העליון
וי״ו שהוא ז״א אך בעליית המל׳ לאור אבא להשקות תמיד את הגן שנהר זה עושה
נק׳ בת אבי כר ולא בת אמי שהוא ה״א בהשקאתו לגן שירבה לגדל כל עץ נחמד
ראשונה בחי׳ בינה וע״כ ותהי לי לאשה כו׳ בעילוי אחר עילוי לאין שיעור לענג
והוא אחותי כלה אחותי מסטרא דאור אבא הנגלה אח״כ כאשר קול ה׳ מתחלך תמיד
וכלה מצד שאינה בת אמי כר )ולפעמים נק׳ בגן לרוח היום להתעדן עצמו באילנות טובות
המל׳ בת יה ובינה בן יה והיינו כאשר נק׳ וריח עשבים הטובים שצומחים שם כו׳ והן
תאומתי שהוא עיבור זו״ן בבטן אמא ששניהם כמה רבבות אלפים נשמות שמשתעשע בהן
אח ואחות ומיחוד דאו״א ממש( והיינו כאשר בכמה מיני מדריגות שונות כו׳ כידוע וד״ל:
נהר יוצא מעדן דבחי׳ פנימית חכמה להשקות הדוגמא מזה יובן בתשב״כ ם והנה
הג״ן סדרים הכלולים בתשבע״פ לגלות ענג ותשבע״פ כידוע דג׳ קשרין הן
הנעלם כנ״ל ובאופן הנ״ל בנש״י שבא בהן ישראל מתקשראן באורייתא כו׳ ואורייתא
גילוי אור ענג הנעלם כר אז נק׳ אחותי כלה סתים וגליא כמ״ש הנסתרות לה׳ אלקינו והוא
דמה שעלו במח׳ תחלה הי׳ בבחי׳ אחותי כר בחי׳ ענג הנעלם שבח״ע דאורייתא כנגינות
אך תענוג תמידי אינו תענוג כידוע ע״כ וטעמים וכן טעמי מצות שלא נתגלו עתה
דוקא בירידות הנשמות בעלמא דאתגלייא רק לע״ל וזהו ג״כ הנק׳ עדן עלאה דעין לא
ועולין למעלה לקבל מענג הנעלם כמו בכל ראתה כו׳ ואמנם אפס קצהו נמשך ובא
שבת ויו״ט בג״ע כנ״ל זהו כמשוש חתן על לגלוי אור זרוע בתשבע״פ שמגלה הצפון ובא
כלה ממש לפרקים אעפ״י שנק׳ אחותי וכמ״ש לידי טעם נגלה כמשל הגן דעדן הנ״ל
ותהי לי לאשה וכך הוא בתשבע״פ שבא שצומח בו כל עץ כו׳ כך בתשבע״פ הכלולה
בגלוי כמ״ש והנגלות לנו ולבנינו כר כשעולה מג״ן סדרים כו׳ גן זה כבר נטעו ח׳ כו׳
לקבל באורח סתים מבחי׳ סתימות הח״ע ויצמח בו כל עץ כו׳ היינו כל ההלכות
שבעדן כנ״ל נק׳ אחותי כלה כר וכמ״ש באתי ודינין מחודשים ומבוארין שבא בגלוי ענג
לגני אחותי כלה כר והוא כשלומדים בג״ע להתעדן בו כו׳ ונהר יוצא מעדן דתשב״כ
תשבע״פ דוקא כמ״ש במ״א ע״פ השמיעני להשקות הגן ג״ן סדרים הכלולי׳ בתשבע״פ
את קולך כר דקב״ה אתא לאשתעשע עם וכנ״ל בב׳ תנאים כו׳ כך הוא ממש בתשבע״פ
הנשמות בג״ע בלמוד דיני תשבע״פ בבחי׳ שהרי אמר אתם אפי׳ שוגגין כו׳ לפי שניתן
הסוד הגנוז שבהם וז״ש היושבת בגנים כר שם כל גלוי אור הענג העליון הסתום דכמו
שזהו בבחי׳ גלוי אור הענג שבעדן לפרקים דנש״י עלו במחשבה כו׳ בבחי׳ סתים וגליא
שגדול תענוג זה מתענוג תמידי דחו״ב שנק׳ כך אורייתא סתים וגליא ונק׳ גן ועדן והיינו
תרץ רעין כר ולכך מכריזים אשרי כר ענין גן עדן דעכשיו שהנשמות נהנין באורח
שער התפלה 134
אחותי כלה אבל כל זמן היות כנ״י בגלות ותלמודו בידו דוקא וד״ל .אך הנה עדיין
ובשביה בין זרים שנאמר נבלע ישראל בגוים אינו מובן מ״ש גן נעול אחותי כלה דפשוטו
כר וכן בעלונו אדונים זולתך כר שלא גלחה מורה שאחותי כלה נק׳ גן נעול מפני שאינה
את ראשה ולא עשתה צפרניה וגם לא הסירה נזקקת אלא לבן זוגה כר וכגן הנעול שלא
שמלת שביה עדיין ודאי יש בה חשש גדול יכנסו זרים כר או שהכוונה נעול שאין סודה
שיקבלו זרים מן מותרי שערות וצפרנים כר מושג רק למי שראוי לו לפתוח שערי אור
עד שערו ערו עד היסוד כר וכידוע בענין הגנוז וסתום דעדן כמ״ש סוד ה׳ ליראיו
תיקון חצות כר ולזאת צריכה שמירה מעולה דוקא ולא לזולתם אדרבה שננעל השער
ביותר לפי שהכל קרובים לגשת אל הקדש בכמה מנעולים שלא ימצא להם פתח ליכנם
לחלל בכל מיני טומאה כר ואין עצה אז רק בגן דעדן עליון הנ״ל והכל ענין א׳ דתרעין
לנעול במנעל והוא הנק׳ גן נעול כמו שנועלין דג״ע אסתימו בליליא מן הזרים העומדים חוץ
הגן בכמה מנעולים שלא יוכלו הזרים ליכנס שלא יכנסו ויחללו הגן כר ושלא יכנס מי
כר ואחר שזר לא יכנס אע״פ שיש בכנ״י שאינו ראוי כמו ת״ח שאין בו יראת שמים
מותרות דמוחין וצפרנים ושמלת שביה כר שמפתחות החיצונות אין מוסרין לו איך יכנוס
ואינה ראויה ליחוד עליון עדיין מ״מ אחר כר .וזהו הפי׳ הפשוט גן נעול מפני שנעול
שנעול מיניקות החיצונים בשמירה מעולה זאת מהכל רק לעומדים בסוד ה׳ נק׳ אחותי כלה
תהיה נחמתה בעניה שיש לה תקוה אע״פ להיות ראויה ליחוד עליון דהיינו גלוי אור
שאין אנו יכולים לעלות ולראות עתה כר וענין ענג עצמי הנעלם )כמו שהיה דוד המלך
השמירה הזאת הוא דוקא בלמוד תשבע״פ מחבר תוש״מ בהקב״ה וכמשי״ת בסמוך בפי׳
שנאמר בה ערוכה בכל ושמורה וכידוע דשמור בזאת יבא אהרן כר( .ומעתה יש להבין מהו
במשנה בבחי׳ יציר׳ שהוא גוזר ואומר זה כשר ענין הנעילה הזאת מן הזרים כר שמזה יבא
וזה פסול כר דמתניתא מלכתא כר ומשום ענין יחוד אחותי כלה כנ״ל דהנה מבואר
דבינה יתירה ניתנה באשה שהיא תשבע״פ במ״א ע״פ וראית בשביה אשת יפת תאר כר
להרחיק ולגרש כל רע וטמא שלא יגש אל וגלחה את ראשה ועשתה את צפרניה דהיינו
הקדש פנימה כר והיינו בכל פרטי הדינין כנ״י נשמות בגופים שיונקים מהם בחי׳ הרע
וגזרות שגזרו וגדרו סייגים הרבה בכל שס״ה מן בחי׳ המותרות דצפרנים ושערות כר בתוס׳
ל״ת כר כמו בהלכו׳ טומאה וטהרה מרובה כר והוא מן עוצם טרדות ההתחכמות
ואו״ה כר גם בד״מ חייב זכאי שהן בעסק פרנסה שהן בחי׳ מותרי מוחין שיוצאין
ששה סדרים כר .אך הנה עדיין אין זה רק מן שערות דראשה ועוצם טרדת הלב שבא
שמירה מבפנים ולא מבחוץ שלא יוכל בעסק הידים שנק׳ יגיע כפיו הולך למותר וריק
הזר ליכנס כלל ואין זה נק׳ גן נעול דג״ן כר והן הצפרנים עד שאינו נק׳ נקי כפים ובר
סדרים בעצמם שמירה מבפנים לבד לבב כר וכאשר הנשמה האלקית באה למעלה
אבל הגן זה עצמו צריך שמירה מבחוץ עד״מ להתייחד ולהתדבק ביוצרה וגלחה את ראשה
הגן הגשמי שכבר נטוע בו כל עץ נחמד כר ועשתה את צפרניה והסיר׳ שמלת שביה כר
)שהן רמ״ח מצות עשה בכל פרטי דיניהן שהן בחי׳ המקיפין שלמעלה מן הרצון
שבתורה שבע״פ( ונבער ממנו כל קוץ ודרדר והשכל שמקיף אותו בהבלי הזמן שמשם
וסקלו מכל אבן כמו ויעזקהו ויסקלהו )דכרם נולדו לו רצונות זרות ושכליים זרים לאין
ה׳ צבאות הוא להתעדן בו כנ״ל והיינו ע״י שיעור כו׳ וד״ל .אך הנה באמת כאשר
פרטי דינים דשס״ה ל״ת כו׳( הנה כאשר הובדל ממנה כל אלה שיונקים משערות
יכנס זר ודאי יהיה למרמס ולביזה ויקבל יניקה וצפרנים כר אחר שגלחה ראשה כר וגם
מטוב פרי הגן ויקלקלנו כר ולזה הניח לאדה״ר הסירה שמלת שביה כר ודאי נתפרדו ממנה
בג״ע לעבדה ולשמרה בנטיעות טובות כל פועלי און כר ולא יגשו עוד לחלל הקדושה
ולהשקות הגן מעדן ולסקלו כר שהן רמ״ח האלקית ואז ראויה ליחוד עליון שתהיה נק׳
סח שער התפלה 135
כלה שארה כסותה כר או״פ ואו״מ כר(. מ״ע ושס״ה ל״ת כו׳ אך הנה ע״י ז׳ מצות
ומעתה יש להבין מ״ש למעלה בענין אבן דרבנן דוקא נעשה ג״ן סדרים כר גן נעול
מאסו הבונים כר שהוא בחי׳ ב״ן דמל׳ כשהיא לגמרי שהזמד״ר היינו לעשות גדר והרחקה
בתכלית ההסתר בבריאה שמאסו הבונים את יתירה בשמירה מעולה מבחוץ שלא יבא שם
הצלע כר תהיה לראש פינה שהוא עלייה הג׳ ערל וטמא כו׳ והוא ע״י שהרחיקו בבחי׳
דמל׳ כשמחבב׳ עד שקראה אמי שהוא שם מעשה דוקא כמו מצות עירובין ונט״י ונ״ח
אהי׳ דבינה כר כנ״ל .וביאור הדברים הנה זהו הנ״ל שכל עיקר ענין שלהם שלא יהיה דריסת
מ״ש בסיפ׳ דהאי קרא גל נעול מעין חתום ויש הרגל לחיצונים בפתח ושער דקדושה כלל כמו
להבין מה ששינה מגן דרישא לקרותו גל ומהו בנ״ח עד שתכלה רגל מן השוק כר )וכמ״ש
ההפרש בין גן נעול לגל נעול כר והנה פי׳ גל במ״א בענין מזוזה מימין ונ״ח משמאל
הוא כמו גל של אבני׳ הנזכר בלבן ויעקב שאמר שהוא השמירה מבחוץ דוקא( וכן עירובין
עד הגל הזה כר וכידוע בפי׳ גל שאינו על שלא יפרידו ברה״י דקדושה ונט״י שלא יגשו
אבנים דוקא אלא כל הגבהה ורוממות דבר לשולחן אשר לפני ה׳ כר ובכל הנ״ל כנ״י
מה המפסיק מצד גובהו למעלה נק׳ בשם גל בהסתר הגלות נשמרים במנעול ונק׳ גן נעול
כמו גלי הים שהגלים של הים מוגבהים למעל׳ לגמרי ובינה יתירה זו שבזמד״ר הוא יותר
להפסיק בפני הכל שלא יוכלו לעלות שם וכן מתשבע״פ עצמו שנק׳ ג״ן סדרים אחר שהן שומר
גל של אבנים שעושין היינו לעשות הפסק בין לגן ונק׳ חותם בתוך חותם כמו ויריחו סוגרת
גבול לגבול ובין איש לרעהו כלבן שעשה גל ומסוגרת כו׳ וד״ל .אך אין שמירה זו שמבחוץ
אבנים בגובה להפסיק בינו ליעקב ואמר עד בזמד״ר רק עכשיו בזמן הגלות אבל לע״ל שכבר
הגל הזה כר וכמו שאמר טרוקו גלי כר .ונמצא גלחה ראשה וצפרניה והסירה כר א״צ
שיש בענין הגל ב׳ ענינים א׳ לעשות הפסק לשומר דחב״ח דזמד״ר כלל וכלל כר שהרי
בגבולי׳ לבלי יקרב זה בתוך גבול זה והב׳ לא יש מקום לחיצונים לינק משערות וצפרנים
הרוממות שלו בגובה לעשות הפסק למעלה וגם שמלת שביה שקיבלו החיצונים הסירה כר
וזהו ההפסק העליון יותר כר ויובן זה בגן ואז נק׳ אחותי כלה ולא למי שאינו ראוי רק
דעדן הנ״ל בבחי׳ הרוחניות בהיות מבואר לעומדים בסוד ה׳ והוא מי שעסק בתורה
למעלה בפי׳ ויטע ה׳ גן כר שנבחר זה המקום הנגלית לשמה שמגלין לו רזי תורה מבחי׳
להיות בו גלוי אור העונג העליון הנעלם סוד ה׳ שבעדן כנ״ל והא בהא תליא והיינו
הנקרא עדן העליון והוא אשר צמח בו כל לפי שהיה בגלות גן נעול ע״כ תהיה אחותי
עץ נחמד כר ובודאי נבחר בגבול ושטח מקום כלה כנ״ל וד״ל:
מכל צד שבכלות השטח בכל גבולו מסביב סא ו ז ה ו לא זז מחבבה עד שקראה בתי כר
לא יבא שם גלוי אור העליון והוא ענין היקף ברתא דמלכא כשיורדת בסתר
הגל חומה סביב לגן זה דהיקף הגל הזה הוא המדריגה בזמן הגלות נק׳ גן נעול בשמירה
העושה ההפסק להגביל מכל צד שלא ילך מעולה מבחוץ ע״י זמד״ר ועי״ז מחבב׳ יותר
גלוי אור העדן רק למקום זה ולא לחוץ מן הגל להיות בבחי׳ אחותי כלה כנ״ל )והיינו מה
המקיף כר שלא יצמח שם מאומה רק בשטח שיתבאר בסמוך באריכו׳ ע״פ וכי ימכור איש את
זה שלפנים מן היקף הגל כו׳ .וענין הב׳ הוא בתו לאמה ברתא דמלכא מל׳ דאצי׳ בהסתרה
ההפסק העליון בגובה ורום במה שהגל חומה בבריאה נק׳ אמה העבריה לא תצא כר ואם
זה מרומם ומוגבה מאוד נעלה להפסיק בין רעה בעיני אדוניה אור אבא שהוא מצד נוגה
העומד חוץ לעומד בפנים שיסתר מעין הרואה דבריאה אשר לא יעדה והפדה כר וכמ״ש
כל מה שבפנים כמ״ש לבן כי נסתר איש ופדויי ה׳ ישובון כר באותיות דתורה ואם לבנו
מרעהו כר אם אתה לא תעבור אלי כר והוא ייעדנה זהו מ״ש אחותי בת אבי כו׳ כנ״ל
לעשות ההרחקה בהעלם לחיצונים שלא יראו וכידוע דמה שמו הוא אור אבא ומה שם בנו
אור ע״י הגבהת הגל עליהם כי כבוד אלקים הוא ז״א והיינו אם לבנו ייעדנה ונק׳ אחותי
שער התפלה 136
בשערי עדן שנפתחים רק בשבת ויום טוב הסתר דבר מזרים כר אך א״כ יש להבין מה
מהעלם לגלוי ונעולים הן בששת ימי המעשה שנק׳ גל נעול נעילה זו בגל מהו וגם יש להבין
והוא ע״י גל נעול זה שנקרא מקיף המסתיר דאם הגל מפסיק בפני החיצונים מה צורך
לגבי פנימית הגן כר )וכמו רקיע שיש בגן לנעילת הגן בשמירה מבחוץ כנ״ל אך הענין
שמפסיק ומסתיר על האור הנגלה לנשמות הוא דבגל זה המרומם עיקר ענינו הוא למעלה
בג״ע כר לא שמסתיר לגמרי אלא שההסתר מעלה בבחי׳ הרוחניות והוא מה שנק׳ גל נעול
הזה הוא כדי שיוכלו להשיג ביתר מכפי דוקא וענין הנעילה שלו אינו בנעילת הגן לבל
המדה שלהם ע״ד דוגמא הידוע במשלים יקרב זר כר אלא נעילת הגל הוא לעשות
וחידות שע״י הסתר המשל שנקרא גל יוכל הפסק מעליון לתחתון שלא יהי׳ שערי עדן
לבא לעומק הנסתר משא״ב ע״י הדבור מסודר העליון פתוחים תמיד להאיר מן ההעלם הענג
באותיות כר ושניהם אמת דגל זה נעול לגלוי בגן כ״א להיות גלוי אורות תענוגים
ונעילה זו לטובה יחשב דוקא כדי שיוכל לבא שונים בגן הכל במדה דהיינו מה שצריך להיות
לגלוי מן ההעלם ביותר דאם הכונה רק אור השפע דאור הזרוע בגן מעדן העליון אשר
לנעילה ממש מה זה השבח שמשבח גל נעול נטע ה׳ ויצמח בו כר יושפע בכמה כלים מכלים
כר ועוד דמשמע דכמו דגן נעול לשבח שונים כפירות ועשבי׳ כר להשתעשע בהם
קאמר עוד הוסיפו לשבח שנקרא גל נעול כנ״ל .אך בחי׳ גל נעול הזה הוא הנועל ומפסיק
ולכאורה אין זה דומה לזה דגן נעול מיניקות בין בחי׳ ההעלם דעדן עצמו שלמעלה מבחי׳
החיצונים מעלה טובה היא אבל גל נעול שלא אור הזרוע משם לגן כר ובין פנימית הגן
יבא מההעלם לגלוי אין זה מעלה כלל אלא שמתגלה שם כל מה שצריך להגלות ונמצא
מוכרח לומר דהא בהא תליא דמשום דגן שגל זה הוא המפסיק בין עצם ההעלם דעדן
נעול כר ע״כ גל נעול שירבה אור הנעלם לגלוי אור שפע הזרוע בגן ולכך נק׳ גל נעול
לבא לגלוי כר ודוקא משום שהוא גל נעול )בבחי׳ חותם דיסוד אימא שאינו בא בגלוי
כר( .ויובן זה בהקדים מ״ש דוד גל עיני מפנימית ע״י שסתום בבינה שנק׳ מ״ם סתומה
ואביטה נפלאות מתורתך דהנה אור הגנוז כידוע וד״ל( .ונמצא יובן ההפרש בכלל בין
מששת ימי בראשית גנזו בתורה כר ואור זה נעילת הגן שנק׳ גן נעול לגל נעול דנעילת הגן
נקרא אור שבעת הימים והוא גנוז לצדיקים הוא שלא יכנס זר לפתח ושער הגן )שנקרא
לע״ל וידוע דדוד הוא בחי׳ המלכות וכאשר מם פתוחה בחי׳ מאמר פתוח שיכולים הכל
המל׳ עולה עד פנימית הכתר שנק׳ נפלאות ליכנס ויש חותם לזה כמו ויריחו סוגרת כר
סדכ״ס אז אמר גל עיני שא״צ רק הגלוי לעין והוא השומר שיושב מבחוץ לשער שהן זמד״ר
שיראה מה שלפניו כך אמר גל עיני לראות כנ״ל באריכות( אך להבדיל בין הפנימי׳ שבגן
הנפלאות הסתומים מתורתך הנעלם דוקא לגבי העומדים בחוץ ה״ז מן הגל המקיף סביב
והוא ע״י אמצעות בחי׳ הנגלה שבתורה משם לגן כנ״ל רק שלא יקרבו בשער הגן שהוא
דוקא אביטה נפלאות הסתומים וגנוזים בה חיצוני׳ הגן לבד לזה נק׳ גן נעול מבחוץ כר
וכמו אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו אבל גל נעול מצד רוממות גובהו למעלה הרי
שמשם יראה אור וזיו העליון דעדן בגן כנ״ל הוא להפסיק בין עצם העדן הנעלם ובין אור
וא״כ הרי גל לשון גילוי עכ״פ היפך גל נעול הזרוע ממנו לפנימית הגן למטה וע״ז מורה גל
שהוא הסתימות ובאמת שניהם ענין אחד זה כמו הגל אבנים שעושה הפסק כי אם היו
הוא דגל נעול גל זה ענין גלוי הוא אלא האבנים מסודרים היה יוצא אור הנעלם לגלוי
שהוא גלוי אור הנעלם שמן ההעלם יבא תמיד משערי עדן .אך גל נעול הוא הנעילה
יתרון אור וכמו אור הגנוז בתורה שהגנוז בא בעד שערים הסתומים וכמ״ש במ״א ע״פ
לגלוי וכמ״ש גל עיני כר וגלוי זה מתוך שער החצר הפנימית סגור יהיה ששת ימי
ההסתר בא כמשמעות גל עיני דעיניו סתומים המעשה וביום השבת יפתח כר ונקרא שער
ומבקש שיגלו עיניו כמו אז תפקחנה עיני הפונה קדים לקדמונו של עולם וכך הוא
סט שער התפלה 137
ונהר זה נמשך ממעין שבעדן כר ואינו נקרא עורים כו׳ וזהו ע״י זמד״ר דוקא שעיני העדה
מעין סתום מאחר שנהר יוצא ממנו כר ויש היינו בחי׳ ח״י שנקרא עין מקבל עתה
כאן עכ״פ ב׳ מדריגות דמעיינות ונהרות ועינינו יאירו כשמש כו׳ בבחי׳ מאור עצמו
גלוים חנ״ל אך מעין חתום הוא החתום ממש זהו יהיה לע״ל וע״ז אמר גל עיני ואביטה
לבלתי יצא בנהר כר ומתאחד עם מקורו מעצמי כו׳ וזהו ע״י גן נעול מיניקות החיצונים
שהוא התהום כר )וזהו ההפרש בין מם במה שעיני העדה גדרו ועשו הרחקה
פתוחה שהוא מעין פתוח למם סתומה שהוא בזמד״ר נעשה גל נעול שיבא מעדן עליון
מעין סתום ודוגמא לדבר בקמץ ופתח דפתח שנקרא נפלאות לגלוי דוקא וזהו בחי׳ גל
בחכמה שנקרא מעין פתוח כמו פיה פתחה לשון גילוי ולשון העלם דאורייתא סתים
בחכמה כר וכמו פתח ר׳ כר וקמץ בסתימות וגליא וע״י הגליא דוקא נגלה הסתום כמ״ש
החכמה ונקרא ח״ס מעין סתום ושיפתח הסתום אביטה נפלאות מתורתך דוקא והוא גן נעול
צריך לבא מלמעלה מן החכמה לגמרי כמו וגל נעול דהא בהא תליא כנ״ל וד״ל;
שמבואר במ״א בענין מי שם פה לאדם כו׳( יש להבין פי׳ מעין חתום ומעתה סב
ועיקר ההפרש היא בנביעה דמעיין סתום התהום עד״מ דהנה
שנביעתו מן התהום הוא בתכלית הסתימות שמעיינות נובעים ממנו בארץ ומן המעיינות
וההעלם ונביעה דמעיין פתוח בא בתגבורת נובעים האלה נמשך הנהר הראשון ומשם
בגלוי אע״פ שלגבי הנהר נקרא סתום עיקרו יפרד כו׳ הרי המעיינות האלה שבתוך הארץ
לבוא לגלוי דוקא שנקרא מאין ליש משא״ב שנובעים מן התהום אינן נקראין מעיינות
נביעת מעין סתום מן התהום ה״ז כמו מיש לאין סתומים כלל מאחר שבאין לגלוי בנביעתם
שזהו היפך הגלוי אדרבה להתעלם בהעלם בנהרות וכמ״ש השולח מעינים בנחלים כר
וסוד כר ויובן זה באדם בכח המשכיל שנובע כי לא נקרא מעיין סתום לגמרי רק אם הוא
כמעיין המתגבר כחכמת שלמה הרי אמר בלתי בא בגלוי נביעה כלל בנהר ונמצא יש
וידבר שלמה כר כי נפתחו לו כל שערי ב׳ מדריגות במעיינות א׳ מעיינות סתומים
חכמה מן ההעלם בבחי׳ נביעה גלויה כנביעת ונעלמים והב׳ מעיינות שנובעים בנהרים )וזהו
מעין לנהר כר אך יש חכמה שנק׳ תעלומת שבזמן המבול היה דבר חידוש שמעיינות
חכמה שהוא היפוכו שאינו רק להשכיל לעצמו תהום רבה נבקעו לצאת מהעלמם( ונמצא
בעומק אחר עומק וכל שמעמיק יותר יותר לא ד׳ מדריגות יש כאן התהום והמעיינות
יכול להביא בדבור רק לעצמו בהעלם כמו סתומים ומעיינות גלוים והנהרות כו׳ וכך יובן
שאמרו במעשה מרכבה שאינו רק לחכם בענין נהרות שיוצאין מעדן הנעלם הנ״ל
ומבין מדעתו כו׳ וכמו במשה שאמר כי כבד דכתיב ונהר יוצא מעדן הוא מדריגה הד׳
פה להביא בפה כר מצד שרש נשמתו ממעין שנהר זה יוצא בגלוי מנביעת מעין החכמה
סתום כמ״ש מן המים משיתיהו מ״ע דח״ם כמו ומעין מבין ה׳ יצא והשקה את נחל
כידוע וד״ל )ובכל א׳ וא׳ מישראל יש בחי׳ השטים שזהו גלוי בחי׳ אין דחכמה ולהיות
סתימות נביעה זאת מיש האמתי מקורא גם הוא כיש דבינה ממש )וכמו ביטול דאין
דכולא שנקרא מיש לאין בעצם והוא מ״ה האלקי בנשמה שנמשך כנהר היינו כמו
דמשה ביטול עצמי סתום ונעלם שבלתי בא בהשגה עצמה שבאה בהתפשטות עד שמגיע
בהתפשטות כלל בהשגה ומדות ומעשה ביטול לאין זה גם במדות שבלבו עד סוף
ובבתי׳ זאת נקרא כנ״י בכלל מעין חתום מעשה בפ״מ( וזהו והשקה את נחל השטים
וסתום כמשי״ת בע״ה וד״ל( .וזהו גל נעול להפוך הרע לטוב כענין מי לא יראך מלך
מעין חתום בחי׳ גל נעול היינו כנ״ל בפי׳ גל הגוים כר דגם גופו נשבר ומתבטל מיראתו
עיני ואביטה כר שזהו ענין גלוי ההעלם דוקא ופחדו מאלקים כר ועד״ז יובן ונהר יוצא מעדן
שנפתח הסתום אבל מעיין חתום היינו שחתום להשקות את הגן דנהר הוא בחי׳ בינה
לעולם כנ״ל ומוכרח לומר שיש בעדן שבתורה שבעל פה כנ״ל להשקות ממש
שער התפלה 138
גם בימי תנאי׳ עד נשמות עקבות משיחא דוד ב׳ מיני מעיינות א׳ הנפתח מהעלמו לנהר
אחרון השפל מכולם כעקב הרגל שאין לו כנ״ל והב׳ בחי׳ הנסתר שבעדן שנאמר בו
ערך למוח כר .וא״כ ה״ז ירידה מגדלות לקטנות עין לא ראתה אלקים זולתך יעשה לעה״ב
והיינו כמו עץ השדה שכבר נשלם גדולו שנאמר להנחיל אוהבי יש יש ממש ממקורא
שהעליון שבו בגובה הם הפירות היותר טובים דכלא כר .וזהו מעין חתום ולא יגלה רק
ובאמצעו הגרועים עד סמוך ליניקתו בארץ בעה״ב שכ״א מישראל יהיה בית קיבול להכיל
היותר גרוע שאין שם צמיח׳ פנימי׳ רק חיצונית עצמות אא״ם ממש שנק׳ סדכ״ס דלית
כקליפות העץ הגסה כך ערך צמיחת ותולדות מחשבה כו׳ ונק׳ נביעה זו עכשיו מעיין חתום
נשמות דדור האחרון לגבי נשמות שבדורו של בהעלם גדול ולע״ל יהיה בבחי׳ מעיין פתוח
חנוך ומתושלח כר ודורו של משה כר לכל )וזהו שד׳ נכנסו לפרדס כו׳ רק ר״ע יצא
וד״ל אך זהו ההפרש בין עה״ח לעה״ד דעץ בשלום משא״כ לע״ל דכתיב שלחיך כו׳( ובזה
השדה היינו עה״ד שנא׳ בו ויצמח כר כל יובן מ״ש ועץ החיים בתוך הגן דמשמע דגן
עץ נחמד למראה כר ונשלם גדולו כבר עד זה נטעו ה׳ בעדן מקדם אך עץ החיים הזה לא
נשמות דעכשיו שהן במדרגה התחתונה שבו בא דרך נטיעה דהיינו העה״ב שנאמר בו
לברר הקליפה שבעקביי׳ שנק׳ עקבות כר ונחיה לפניו ממש מבחי׳ עץ החיים הזה דהנה
ואתה תשופנו עקב שזהו ענין נחש כרוך על ידוע דכל צמיחה בגן דעדן הוא רק מבחי׳
עקבו כר ואמנם בחי׳ עה״ח להיפך הוא מאחר ענג העליון המורגש שנק׳ חיים סתם והוא בא
שלא בא בבחי׳ צמיחה בארץ כר וכמו העה״ב בבחי׳ בינה לבא שהוא הנהר יוצא מעדן כר
כר ע״ז אמר צדיק כתמר יפרח מקטנות שבא דרך יניקה והגדלה בכנ״י כמשי״ת כמ״ש
לגדלות עד שדור דעה דמשה שטעמו מעה״ח ויצמח ה׳ כר אבל פי׳ עה״ח הוא למעלה
הזה היה בבחינ׳ הקטנות והולך ועולה עד מעלה מבחי׳ החיים העליונים דבבחינ׳ בינה
במשיח נאמר כארז בלבנון ישגה כר והוא ונק׳ חיי החיים או מקור החיים והוא בחינ׳
העה״ב שאז יתגלה בחי׳ עה״ח לתכלית עה״ח כר .וביאור הדברים הנה ידוע בפי׳
שלימותו וזהו ונחיה לפניו ממש שהוא בעצמות כי האדם עץ השדה כנסת ישראל נק׳
התענוג הנעלם כנ״ל מה שאין כן עכשיו יחיינו אדם כעץ השדה שגדל מעט מעט וכמה שכתוב
מיומים לברר עה״ד מבחינת אור חיים עליונים נטעתיך שורק והגדיל הגפן עד שכסו
שנמשך מעדן בגן כר שיורד מגדלות לקטנות הרים צלה כר וכמ״ש כארז בלבנון ישגה
כנ״ל ונמצא דשניהם אמת ולק״מ וד״ל )וגפן לפי שבצמיחה יש קטנות וגדלות וכמ״כ האדם
ממצרים הוא עה״ד כר(: דכנ״י נמשל צמיחתו לעץ השדה שתחלתו
סג ו ז ה ו לא זז מחבבה עד שקראה אמי קטן והולך וגדל לע׳ שנה בשכל ומדות כר.
כר .דהנה יש עוד מדריגה ולפ״ז יש להבין בכללות ציור קומה דאדם
חמשית שלמעלה גם מבחי׳ מעיין חתום הנ״ל מאדה״ר עד משיח היינו ג״כ מקטנות לגדלות
שהוא בחי׳ עה״ח כנ״ל דהיינו למעלה גם שהרי במשיח נאמר וגבה מאד )והוא כמ״ש
מבחי׳ חיי החיים כר והענין הוא כידוע צדיק כתמר יפרח זה משה בחינ׳ פנימית יסוד
דאא״ס עצמו לא יתכן לומר בו גם לשון אבא כארז בלבנון ישגה זה משיח גואל אחרון
סדכ״ם או לשון חיי החיים וכה״ג שהרי עצמותו פנימית יסוד ע״י וזהו יבא טוב ויקבל טוב כר(
ממש הוא בתכלית הפשיטות שלא יפול שם וא״א לומר כן דלפ״ז דור אחר דור הולך
ענין עילות כל העילות או סתימו דכל סתימין וגדל במעלה בחכמה ויראה ומע״ט מקטנות
או להיות מקור לחיים מאחר שאינו עדיין בבחי׳ לגדלות כאדם שבגידולו לע׳ שנה בא לשלימותו
גדר השפעה לחוץ מעצמו כלל )וזהו כמו ונהפוך הוא ממש שהרי דורו של משה היה
שהיה קודם הצמצום דקו כר שהיה אור א״ס גדול בדעת ויראה בבחי׳ חכמה שבראש
ממלא כל החלל כר כמ״ש בע״ח וזהו למעלה ואח״כ נתמעט מדור אחר דור עד שמואל ודוד
גם מטה״ע שזהו שמי השמים לא יכלכלוהו וגם ושלמה וחזר וירד מדור לדור ממדרגה למדרג׳
שער התפלה 139
שהמצוה בעה״ז בית קיבול לבחי׳ עצמותו לא שיער בעצמו בכח עדיין מה שעתיד לצמצם
ממש וד״ל )וזהו שאנו אומרים אין א״ע כו׳ ובל׳ הגמ׳ הוא מאמר קודם שנברא
זולתך מלכנו להיי העולם הבא כו׳ )ונאצל( היה הוא ושמו בלבד כידוע]([ )ועל
וזהו וכל קומה )דאדם הכללי( לפניך מדריגות אור העצמי׳ לא יתכן קריאת שם מעיין
תשתחוה והוא גם לימות המשיח שאפס חתום וסתום כי הרי המעיין עכ״פ בגדר
בלתו כר לפי שאינו רק בבחי׳ עה״ח כנ״ל נביעה ממקורו רק שהוא מעיין חתום שנביעתו
וד״ל(]([ וזהו לא זז מחבבה עד שקראה אמי בהעלם וסתימות והוא כשנובע בעצמותו שנק׳
דאמי היינו בחי׳ שם אהיה דבינה כשנק׳ סדכ״ס דלית מח׳ תפיסא שם כלל רק אלקים
מעיין חתום וסתום הנ״ל והוא פי׳ אהיה אנא זולתך ועין לא ראתה לעה״ב כנ״ל שנק׳
זמין לאתגלאה כו׳ או אנא זמין לאולדא כר פנימית העדן חיי החיים כו׳ שהוא עה״ח כר.
והוא בחי׳ משיח שנא׳ בו בני אתה אני היום אבל באור עצמותו ממש כמו שהוא לא יפול
ילדתיך כר .דהנה כאשר עלתה המל׳ להיות לשון נביעה גם בעצם שיקרא סתום רק זהו
בבחי׳ אחותי כלה כנ״ל היינו רק בחלק הב׳ כדמיון התהום עצמו כמו שהוא כו׳ שאין
דעדן שבא בגלוי בנהר שיצא להשקות הגן ממנו נביעה נעלמת ג״כ כר .דהנה המשל לענין
כו׳ ג״ן סדרים שנק׳ גן נעול כר ומבואר השפע דמעין חתום הוא כמו מתהום שנובע
למעלה שגל זה הוא המפסיק בין עצם פנימי׳ כנ״ל וזהו כמו מיש לאין כנ״ל והתהום עצמו
העדן ובין אור הזרוע ממנו בגן כר ופי׳ גל הוא היש בעצם כמו שהוא טרם שיהיה ממנו
נעול נעילה זו באה כדי שיוכל להיות גלוי נביעה כו׳ ולמעלה היינו בחי׳ יש האמתי
ההעלם כמו גל עיני ואביטה כר אבל מעיין דבחי׳ עצמותו ממש טרם שנק׳ סדכ״ס וחיי
חתום חתום לעה״ב כנ״ל והוא כנ״ל במשל החיים כנ״ל וד״ל]([) .ומ״ש למעלה בפי׳ מעין
התהום שנביעתו בהעלם בלתי בא בנחלים חתום שהוא בחי׳ הנסתר שבעדן דעין לא ראתה
לעולם רק לעה״ב יתגלה כר וזהו פי׳ אהיה כו׳ שהוא העה״ב שנא׳ בו ונחיה לפניו ממש
אנא זמין לאתגלאה וכמ״ש ונחיה לפניו שהוא דהיינו בחי׳ יש האמיתי כו׳ מקורא דכלא כו׳
כמו עה״ח כו׳ והיינו בחי׳ משיח שכארז וכמ״ש בעה״ב להנחיל אוהבי יש ממש והוא
בלבנון ישגה ועז״א בני ילדתיך מבינה דאהיה עה״ח כו׳ והרי כפי הנ״ל בחי׳ יש האמתי
זה דכתיב בי׳ והריחו דמורח כר מבחי׳ חיי למעלה הרבה מחיי העוה״ב הנק׳ חיי החיים
דחיי )כמ״ש במ״א בפי׳ עד יעבור עמך ה׳ כר .הענין הוא דכל מה שעכשיו נק׳ כנ״י
שהי׳ ז״א שהוא הוי׳ בבחי׳ עיבור בבינה מעין חתום בבחי׳ נביעה בעצם כנ״ל הוא
דאצי׳ כך עד יעבור דלע״ל בבינה דשם בחי׳ אין האמיתי שנובע בעצם מיש האמתי
אהי״ה שיעלה למעלה מנהר הסתום והוא הנק׳ מקורא דכלא שהוא אור העצמות ממש והיינו
מעין חתום וז״ש בנהר יעברו ברגל לע״ל שם רק מה שכל ניצוץ האלקי נעשה בחי׳ בית
נשמחה בו ממש כמ״ש ונחיה לפניו ממש קיבול להכיל לאור העצמות שזהו נק׳ מיש
והוא העה״ב כנ״ל וזהו שנק׳ אמי כמ״ש לאין והיינו ונחיה לפניו בעה״ב שהוא העדן
בעטרה שעטרה לו אמו כר ביום חתונתו בזמן הפנימי שנק׳ עה״ח כנ״ל אבל בחי׳ אור
מ״ת שהוא שם אהיה הראשון וביום שמחת העצמות ממש כמו שהוא למעלה הרבה מכל
לבו היינו בימות המשיח ולעה״ב שהוא אשר חיי העה״ב )ויש דעה״ב רק החצי מכתר כר
אהיה כמ״ש עם זו קנית ממש והוא מה שכל וז״ש וחציים אל הים האחרון כו׳( ולכך גזרו
נשמה תהיה בית קיבול להכיל אור עצמות אומר דשעה בתשובה ומע״ט בעה״ז יותר
א״ם ב״ה וכמ״ש ונחיה לפניו כנ״ל וד״ל( .וזהו גדול מכל חיי העה״ב שנחיה לפניו
ענין אבן מאסו הבונים שהם או״א שבנו בנין דמצוה עצמה בעה״ז גדול משכר מצוה
המל׳ מן הצלע דמאיש לוקחה כר והיינו לעה״ב וזהו פלא לכאורה אך לפי הנ״ל יובן
כאשר המל׳ בגלות בע׳ שרים זמן רב בלא משום דמה שהנשמה אלקית תהיה בית קיבול
אור תורה ועבודה כשנפלה סוכת דוד כר לעה״ב להכיל אא״ס כנ״ל אין ערך למה
שער התפלה 140
שהוא בחי׳ עצמותו ממש כמו שאא״ם למעלה בעוצם החשך כו׳ בתכלית ההסתר כו׳ שאז
ולמטה עד אין כר כך במרחב עצמותו שנק׳ נק׳ קדרותא דצפרא העם ההולכים בחשך
עומק רום אין שיעור כר וזהו דוקא ע״י יאיר אור גדול להם וכמ״ש לא יהיה לך
תשובה ממעמקים בעה״ז דוקא והוא ג״כ ענין השמש כר ה׳ יהיה בעצמו לאור עולם והוא
מע״ט בעה״ז דוקא שהוא ענין המצוה עצמה עליי׳ הג׳ דמל׳ שתהיה לראש פינה כשתתעלה
שהיא כלי להכיל כל בחי׳ מרחב העצמות לקבל מעצמו אור א״ם שבכתר הכללי שהוא
דא״ם ב״ה שלמעלה מהארתו מיש לאין בחי׳ אהי׳ הב׳ הנ״ל שהיא בחי׳ ימוהמ״ש
בעה״ב כנ״ל בענין שכר מצוה מצוה עצמה ועה״ב כנ״ל וד״ל) .ובאמת לפי הנ״ל בעניו
דוקא ולזה לא גזרו אומ׳ רק על ב׳ דברים תשובה ומע״ט בעה״ז שגדול יותר מכל חיי
הללו תשו׳ ומע״ט בעה״ז דוקא אע״פ שחיי העה״ב שהוא מגיע בבחי׳ העצמות ממש
העה״ב שכר המצוה אבל המצות עצמן שלמעל׳ מהארתו מיש לאין בעה״ב ותחה״מ
למעלה משכרן כנ״ל וזהו תכלית חכמ׳ תשו׳ כו׳ הרי יש עוד עלי׳ ד׳ לכנ״י שלמעלה
ומע״ט פי׳ תכליתו של חכמה הקדומה מאשר מחבבה לקרותה אמי כו׳ וכמאמר
שבעצמו׳ העדן העליון דעין לא ראתה עתידין צדיקים שיאמרו לפניהם קדוש כמו
אלקים זולתך יעשה לעה״ב אינו רק התשוב׳ בקדושה העצמי׳ ממש כו׳ וד״ל .וזהו מאת ה׳
ומע״ט שבעה״ז דוקא שהוא בחי׳ שלימות היתה זאת בחי׳ המל׳ דמאיש לוקחה שנק׳
ותכלית דעה״ב מטעם הנ״ל בפי׳ מאת ה׳ הוי׳ אך בעלותה ע״י תשובה ומע״ט בעה״ז
היתה זאת היא נפלאת כו׳]([ וזהו בזאת דוקא נפלא' גם מכל חיי העה״ב משום דשכר
שהוא קבלת עמ״ש במע״ט ובתשובה מצוה מצוה עצמה כנ״ל וד״ל( .והנה עם כל
ויראת חטא לבד יבא אל קדש העצמות הנ״ל יובן בתום׳ ביאור ענין המאמר דבינה
שלמעלה מחיי העה״ב ולא בזה דעה״ב ג״כ יתירה נתנה באשה כר אע״פ שמאיש לוקחה
שאינו רק אור אפס קצהו והוא רק מה שתכיל זאת והוא כנ״ל בפי׳ בזאת דוקא יבא אהרן
הנשמה לקבל כר כנ״ל וד״ל .והיינו ג״כ מה אל הקדש ולא בזה כו׳ דהיינו גם לא בזה
שדוד היה מחבר תוש״מ בקוב״ה כנ״ל כי דעה״ב דכתיב ואמר ביום ההוא הנה אלקינו
נפש דוד הוא בחי׳ ב״ן דבריאה שבגלות זה לנוכח וכמ״ש ונחיה לפניו כר אלא דוקא
בהסתר שמאסו הבונים כר עד דוד הגדיל בזאת יבא אל הקדש העצמי׳ ממש והוא
לחבר תש״מ תכלית חכמ׳ כר ע״י תשובה ע״י תשובה ומע״ט בעה״ז דוקא שאין זה רק
כר .וזהו ענין בינה יתירה שבאשה בחי׳ ב״ן ביטול רצון זר לגמרי מכל וכל דבע״ת שהיה
דבריאה סוכת דוד הנופלת הנ״ל יותר מבאיש בחשך גדול בעומק רע דקליפה בשאול
שהרי קראה אמי ואחותי כר ופי׳ בינה תחתית ויצא משם ע״י בכיה במר נפש מעומק
יתירה זאת היינו ענין אהיה אשר אהיה דהיינו הלב ביותר שמגיע למעלה לבחי׳ עומק רום
יותר מחיי העה״ב כנ״ל וד״ל .אך הנה ביותר כמו ממעמקים קראתיך ומן המצר
עדיין יש להבין בענין בינה יתירה דאשה כר קראתי כר ענני במרחב עצמותו ממש שלמעל׳
שזהו ע״י ז׳ מצות דרבנן דוקא כנ״ל באריכות מחיי העוה״ב )דתשובה קדמה לעולם כר
ואם תשובה ומע״ט בעה״ז זהו בזאת יבא אל וחוזר לקדמותו ממש והעוה״ב הוא בכלל
הקדש כנ״ל למה דוקא בזמד״ר נק׳ בינה בריאה עכ״פ כמאמר ביו״ד נברא העוה״ב
יתירה שע״ז אמר ויבן את הצלע כר ועוד שנא׳ כי ביה צור כר ע״כ א״א אין זולתך
דמשמע דבינה יתירה נתנה באשה יותר לחיי העה״ב כנ״ל וע״כ העה״ב אינו רק אלף
מבאיש כר היינו בכל ג׳ מדריגות דלא זז הז׳ לבד וכמאמר וי״ו אלפי שני הוי עלמא
מחבבה כר והוא בתי ואחותי ואמי שהן ג׳ וחד כר ומ״ש ונחיה לפניו היינו אלף הז׳ לבד
עליות דמל׳ כנ״ל באורך וזה א״א לומר בענין שהוא יום השבת הכללי שכולו שבת אבל
הפסוק דויבן ה׳ את הצלע דקאי בחוה יום שכולו ארוך שכולו טוב היינו לאח״כ
דמאיש לוקחה לזאת תקרא אשה כר בלי גבול וזהו פי׳ במרחב די״ה דעה״ב
עא שער התפלה 141
אליהם כר ה״ז בא בבחי׳ מקיף שמשמרו ולא בתי ואחותי וכ״ש אמי כר:
ע״י מניעה זו שבזה מתלבש לשומרו מן השונא סד ו ה נ ה מבואר למעלה בשרש ענין זמד״ר
העומד עליו להורגו בו׳ וד״ל ונק׳ שמירה כר שהוא להרחיק הרע בבחי׳
בהעלם שהמשתמר אינו מרגיש ויודע איך מעשה כמ״ע שזהו למעלה משרש המ״ע ול״ת
שהוא נשמר כר ומפני שלא יכול האב לפרש כנ״ל באורך ולהבין זה בתום׳ ביאור הנה יש
לו טעם השמירה ע״כ נק׳ מקיף דחו״ב כנ״ל להקדים תחלה ענין הידוע בשרש הל״ת ומ״ע
דבודאי עמקות חכמה יש בזה שמצוהו לשמור דל״ת גבוה במדריגה ממ״ע שהרי אמ׳ שמי עם
יותר ממה שיש טעם וחכמה במה שמצוהו י״ה שס״ה זכרי עם ו״ה רמ״ח בו׳ וי״ה למעלה
לעשות כר וזהו משל להבין בשרש הל״ת מו״ה כידוע דעיקר שם הוי׳ הוא י״ה כר
שהוא בא בבחי׳ מקיף דחו״ב כר שנק׳ שמירה ומבואר ענין זה במ״א הטעם לזה כי עיקר ענין
בהעלם שגדול מן המשתמר בודאי כנ״ל ע״כ הל״ת הוא בבחי׳ מקיף שנק׳ שומר שגדול
מתלבש רק במניעת המעשה לבד ולאו זה מן המשתמר בוודאי ועיקר ענין המ״ע הוא
קודם להן דמ״ע כר )וכמשי״ת בענין בארץ בבחי׳ או״פ בכלי דוקא ולכך שרש הל״ת
לא זרועה כר( וזהו שמי עם י״ה שס״ה בי״ה שהוא בבחי׳ מקיפים דחו״ב כר ושרש
ל״ת עם י״ה דוקא שמשם דוקא שרש הטעם המ״ע בו״ה שהוי״ו וה״א היינו בבחי׳ אור
לשמירה זו שבל״ת אבל זכרי עם ו״ה רמ״ח וכלי דוקא כידוע .וביאור הדברים הנה ידוע
מ״ע היינו בחי׳ המשכות אור האלקי שנק׳ ענין הל״ת שהוא רק מניעות המעשה שלא
חיים וטוב שבא בבחי׳ גלוי אור בכלי דוקא לעשות שום דבר רע המנגד אל בחי׳ הקדושה
בכל מצוה בדרך פרט ולהחיות הנשמה בגלוי האלקית ומתלבש בענין גשמי כמו לא תאכל
אור ממש וכמ״ש אלה המצות אשר יעשה חלב ודם לא תלבש שעטנז וכה״ג שבודאי
אותם האדם וחי בהם ממש ולא בא בבחי׳ בלתי מושג כלל למה יתרחק ומפני מה הוא
שמירה מרחוק אלא דוקא מקרוב והן בחי׳ דבר המזיק לנפש עד שנק׳ מות ורע וכמ״ש
ח״ח כר וד״ל .אבל בחי׳ מקיפים די״ה שמשם ראה נתתי לפניך החיים והטוב והמות והרע
שרש הל״ת הן למעלה מבחי׳ החמשכה ובחרת בחיים כר )וגזל ועריות שנפשו
וההתפשטות עדיין רק מתלבשים במניעת מחמדתו שייך בזה לומר שמזיק כר אבל כמו
המעשה לבד כנ״ל וד״ל .ושרש הענין הוא אכילת דבר טמא כחזיר שאמר אל יאמר אי
דמקיפים די״ה שבל״ת הן באין בשביל שלא אפשי כר אלא אפשי אך אבי שבשמים גזר
יקרב השונא שלזה צריך שמירה מעולה שזהו עלי כר( אלא שרש הטעם למניעה דבחי׳
כמו מלחמה ממש רק שאין מלחמה זו בגלוי ל״ת הוא רק ענין שמירה לנפש אך טעם
במערכה מול מערכה בקשת וחצים מקרוב שמירה זו היא למעלה מכלי ההשגה הנק׳ או״פ
שהשונא גם הוא יעמוד לנגד כר אלא מלחמ׳ להיותו ממקום ומדרגה שנק׳ מקיף דחו״ב
בהעלם כר כמו שעושין במגדלי׳ שנעשי׳ כר רק שמתלבש בדבר זה שבזה יהיה נשמר
להבריח השונא מרחוק שלא יוכל לקרב לעיר דוקא כו׳ וד״ל .ויובן זה עד״מ אב חכם גדול
להלחם שהעיר נשמר עם כל אשר בה על ידם שמצוה את בנו שילך בדרכים טובים ומתוקנים
כר )וזהו איה סופר את המגדלים כר וכמשי״ת( שבהם יקנה שלימות נפשו וגם יצוה עליו
וכמו ענין המלחמה בעמלק שנק׳ ראשית לשמור שלא לעשות ולא לאכול לדברים פרטיי׳
גוים כר כתר דקליפה נאמר כי יד על כס שבזה ישמור א״ע מכל דבר המזיק לנפשו
י״ה מלחמה לח׳ בעמלק כר פי׳ כס י״ה בחי׳ שבודאי הדברים שמצוה לו לעשות הרי עושה
הכתר דחו״ב שנק׳ מקיף שבא בהתלבשות בנפשו רושם אור חיים טובים לשלימות נפשו
בהעלם לעשות מלחמה בעמלק כר וזהו כי אבל מה שהוא נשמר מכל דבר המזיק בלתי
יד הגדולה כר אבל מ״ע שהן בבחי׳ החסדים נודע לו כלל איך שנשמר מכל דבר רע ע״י
הוא ההיפך מענין מלחמה שאינו בא לרחק מניעותו ממעשה זאת דוקא רק שהוא מאמין
בדרך מלחמה אדרבה כי אחר שאין מנגד שבודאי נשמר עי״ז דוקא ויזהר בנפשו מליקרב
שער התפלה 142
מנות ומקרא מגילה ועל זרעם כר אמר עם כלל להסתיר כו׳ אז נמשך בהי׳ אהבה וקירוב
הספר להשיב מחשבת כר וד״ל .וזהו בינה הלב מן המשפיע אל המקבל ומן המקבל אל
יתירה שניתנה באשה שהוא זמד״ר יותר המשפיע והן יהודים עליונים שבכל מצוה שהוא
מבאיש שהן תרי״ג מצות דאורייתא שיש בהן יחוד קוב״ה ושכינתי׳ שזהו רק בחי׳ התפשטות
כח עליון מכל אשר בל״ת כר והיינו לפי אור חסד עליון בבחי׳ או״פ דוקא בקירוב בגלוי
שנעוץ תחלתן בסופן דוקא כנ״ל והוא ענין גמור כמו ע״י מעשה הצדקה שנמשך אור החסד
אבן מאסו הבונים בחי׳ ב״ן דבריאה בחי׳ בדרועא ימינא כו׳ ובמצות תפילין בא גלוי
נפש דוד כר שתהיה לראש פינה עטר׳ לבעלה האור בחו״ב בפי קדש והיה בכלים ונחלק
עד שקרא׳ אמי כנ״ל והיינו בחי׳ מעין חתום לחו״ג כו׳ )אע״פ שהן מקיפים דחו״ב אבל
שנק׳ חיי החיים פנימי׳ העדן דעין לא ראתה באין בבחי׳ המשכה בכלי משא״ב בחי׳ מקיף
שהוא העה״ב כנ״ל והוא הכח היותר עליון די״ה דל״ת הנ״ל( והנה ז׳ מצות דרבנן יש
שבזמד״ר שנק׳ בינה יתירה בחי׳ שם אהיה בהן מב׳ ההפכים דל״ת ומ״ע וכוללם יחד
כר וכנ״ל וד״ל: כנ״ל דהעיקר שלהם הוא להבריח ולהרחיק
עדיין אין זה מובן דמה שייכות והנה סה השונא וע״י מעשה דוקא שמפני זה מוכרח
לומר בינה יתירה זו בזמד״ר ששרשן למעלה ממ״ע ול״ת די״ה עם ו״ה
כנ״ל מצד שהיא גל נעול מעין חתום דוקא הנ״ל )והוא בבחי׳ שם אהי״ה דכתר הכללי
שזהו בחי׳ הכח היותר עליון שבזמד״ר הנ״ל כמשי״ת( כי הנה ודאי כמו ל״ת שהוא
דודאי לכאורה אין חיבור ושייכות זע״ז לומר שמירה בבחי׳ מלחמה להבריח השונא כך הוא
שמזה יש כח גדול כזה להבריח הרע ע״י עיקר ענין הזמד״ר רק שאינו בא בדרך הרחקה
מעשה כר אך הנה יש להקדים לזה מ״ש אלא בדרך קירוב דוקא כמ״ע ממש ונמצא
בזהר ע״פ אז תתענג על ה׳ דא צלותא שמלחמה זו בשלום באה היינו ע״י קירוב
דמעלי שבתא דוקא ולמה לא צלותא דיום בבחי׳ החסדים כמו מ״ע כו׳ ומוכרח מזה
השבת שאז אומרים אז תתענג כר אך הנה שיש בזמד״ר כח נעלה ממ״ע ול״ת עד שבבחי׳
ידוע דעליות העולמות הוא בבה״ש בקבלת או״פ כמ״ע בהמשב׳ אלקות בזאת יבריח
ש״ק בג״פ הבו כר ועליות הנשמות להתענג לחיצונים יותר מע״י מקיפים די״ה שבל״ת
על ה׳ בהילוכם מג״ע התחתון לג״ע העליון כר .ויובן זה ע״ד דוגמא במה שמצינו בענני
כר הוא בצלותא דערבית דליל שבת וז״ש אז כבוד שהיו בחי׳ מקיפים עליונים שנתלבשו
תתענג בצלותא דמע״ש דוקא .וביאור בענן גשמי והיו מאירים לישראל ומבדילים בפני
הדברים הנה מ״ש וקראת לשבת עונג הוא השונא שהן מצרים עד שקבלו האבנים וחצים
ביום השבת דוקא שאז נמשך העונג העליון שלהם כו׳ הרי היה בזה ב׳ הפכים בחי׳ אור
מפנימיות ע״י לפנימית אור אבא וז״א כר חסד וקירוב לישראל ובזה עצמו הי׳ הרחקה
והוא בבחי׳ או״י ובליל שבת שהוא בחי׳ לקליפ׳ דמצרים כו׳ וכך אנו רואים בדוגמא
עליית המל׳ הוא התענוג של המקבל אל בענין זמד״ר כמו מצות נ״ח להאיר ולהדליק
המשפיע בהתענגו שעולה בבחי׳ או״ח שחוזר גם בחשך כנ״ל שהארה זו בחי׳ קירוב הוא
עד למעלה מעלה בבחי׳ עצמיות א״ס ממש בבחי׳ חסד כו׳ ובזה יבדילו לבחי׳ הרע דחכמה
להיות בחי׳ בית קבול להכיל אור העצמות דקליפ׳ שלא יטמא עוד להיכל הקדש כו׳
באהבה בתענוגים העצמיים כר וזהו אז והוא ע״י השמן בנר כו׳ וכמ״כ מצות נט״י
תתענג על הוי׳ למעלה משם הוי׳ דאבא וז״א ע״י מים דחכמה יבריחו החיצונים שמקבלים
כר והוא בבחי׳ שם אהי׳ שבכתר שנקרא מהצפרנים שלא יקרבו לקבל משולחן אשר
מעין חתום שהוא בחי׳ עה״ח כנ״ל ועולה לפני ה׳ וכנ״ל וכן מצות עירובין שלא יקרבו
עוד למעלה יותר והוא לקבל מעצמותו ממש מעולם הפירוד כלל עושין שיתוף בפת כו׳
שהוא יש האמתי מקורא דכולא כמשל וכה״ג במצות מקרא מגילה דקיימו וקבלו
התהום טרם שנובע גם בעצם כנ״ל שלמעלה היהודים עליהם בימי הפורים במשתה ומשלוח
עב שער התפלה 143
אורות בכלים כנ״ל ובכאן נהפוך דבבחי׳ או״פ מהארת יש לאין כנ״ל וזהו למעלה מן העוה״ב
כמו מ״ע בא השמירה לרחק הרחוקים כר וזהו כר ולפ״ז על הוי׳ גם למעלה מעה״ח כר
מאת ה׳ כר נפלאת בעינינו כי היתה לראש ובזה יתרון מעלת צלותא דמע״ש על עונג
פינה ע״י זמד״ר כנ״ל שזהו הכח העליון הבא בבתי׳ או״י ביום השבת מלמעלה למטה
שבהן להבריח הרע ע״י מעשה משום דנעוץ שהוא רק אור אפם קצהו מעצמותו מיש לאין
סופן בתחילתן ממש )משא״כ בתשובה ומע״ט שבכל שבת יש מעין עוה״ב שנקרא יום
בעוה״ז שזהו ג״כ סוף מעשה כר שאין זה רק שכולו שבת כידוע וכנראה בחוש בכ״א
בחי׳ העלא׳ דאו״ח לבא אל הקדש העצמות מישראל לפי ערכו נפלאת הענג האלקי בתפלה
כנ״ל יותר מחיי העוה״ב כר אבל אין מזה דליל שבת באהבה בתענוגים להתענג על ה׳
בחי׳ המשכה למטה שאינו נקרא נעוץ תחלתן בעונג נפלא יותר מענג שבתפלה דיום השבת
בסופן אבל נעוץ סופן בתחלתן ותחלתן בסופן דעריבות מתיקות וידידות התקשרות אהבה
הוא ע״י זמד״ר כמ״ש למעלה וזהו ויבן את בתענוגים מלמטה למעלה עולה עד אין שיעור
הצלע דמאיש לוקחה תושבע״פ ובינה יתירה למעלה )כמו מה יפית ומה נעמת אהבה
שבבנין נוק׳ הוא זמד״ר שמשלימין לתרי״ג בתענוגים בבחי׳ תענוג דאו״ח בכלות הנפש
מ״ע ול״ת הכלולים בשם הוי׳ ונק׳ תר״ך )בל״א פון זיך( אע״פ דמשפיע אור זה למקבל
עמודי אור לחבר מעלה ומטה יחד ממש ובזה אבל זהו אחר עליית המקבל בהתעוררות
מתורץ גם הקושיא הב׳ הנ״ל דאיך אמר ויבן על האהבה בתענוגים מלמטה דכמו״ב יתעורר
בתי ואחותי כר דהיינו הך דצלע זו היא בחי׳ מלמעלה בתענוג שבכלות הנפש כמו תאובתא
המל׳ שמחבב׳ בג׳ עליות עד עלי׳ הד׳ דדכורא לגבי נוקבא כר משום דמוקדין ליה
שתהי׳ לראש פנה ע״י זמד״ר כו׳ וד״ל( .ובכל בשלהובא דרחימותא כר( וכל זה מצד שרש
הנ״ל יובן מ״ש שלחיך פרדס רמונים כר כנ״י בעלייה דאו״ח עד לעצמות א״ם בבחי׳
דהנה מיד ששיבח לכנ״י בעליות המדריגות מעין חתום הנ״ל והוא ענין בינה יתירה דאשה
דגן נעול אחותי כלה וגל נעול מעין חתום בתענוג דאו״ח בצלותא דמע״ש יותר מבאיש
שיבח עוד בשבח היותר נעלה שהוא שלחיך בענג דאו״י בתפלה דיום שבת הנ״ל וד״ל.
פרדס רמונים עם פרי מגדים כר דהנה פי׳ ולהיות כן יובן שאחר עליה כזאת להשתאב
שלחיך הוא כמו שדה בית השלחין שהיא בגופא דמלכא ממש בבחי׳ או״ח בעצמות
כמו שדה הגרועה ביותר שצריכה תמיד לשילוח ממש ודאי משם יהיה ההמשכה דוקא והוא
מים להשקותה בהיותה גרועה בעצם יבש מלפני הוי׳ שהוא שם אהי׳ כר בחי׳ סדכ״ס
מכל לחלוחית כר ולא יועיל לה השקאת מי ועוד למעלה מבחי׳ עצמותו ממש דקמיה
גשמים או מי נהרות אלא צריך לשאוב מים כחשכה כאורה שוין וגם חשך לא יחשיך כר
בכדים ולהשקותה בתמידות או פי׳ שלחיך ע״כ יכול להיות שיומשך משם להבריח
לשון משלחי רגל השור כר שצריך לשמור החיצונים שלא בדרך מלחמה כל״ת הנ״ל
לשלח משם רגל השור כר ויובן זה בשדה מאחר שהוא למעלה מבחי׳ ההשתלשלות
העליונה דאית שדה ואית שדה כר יש שדה דמקיף ופנימי כר אלא ע״י הקירוב בבחי׳
טובה ומבורכת בעצם כמו כריח שדה אשר החסדים כמ״ע בחי׳ או״פ דוקא בזה יהיה
ברכו ה׳ ונקרא שדה חקל תפוחין דגן אלקים דיחוי והרחקה יתירה לחיצונים משום דגם
כגן ה׳ שנהר יוצא מעדן להשקותה שמוכנת חשך לא יחשיך כר ויכול להאיר גם בחשך
לברכה לצמיחה טובה כו׳ ויש שדה שנהר זה בקירוב באופן שבזה דוקא ידחו וזהו בינה
דעדן לא נמשך שם כלל וכלל וצריכה יתירה דשם אהי׳ כר שיכול להחליף לעשות
להשקאת מים ברגל תמיד ונק׳ שדה בית הרחקה לרע באופן מעשה המ״ע שלא כסדר
השלחין וזהו שלחיך גם הוא יהיה לפרדס ההשתלשלות דשם הוי׳ שבמ״ע ול״ת שלאו
רמונים עם פרי מגדים פי׳ יותר נעלה מגן ה׳ קודם להן כר דשמי עם י״ה קודם להיות
אשר צומח בו כל עץ נחמד למראה כו׳ שעכ״ז שמירה מרחוק ואז יתקיים ההמשכה דמ״ע
שער התפלה 144
שיר ושבחה הלל כר עד ומלכו׳ שהוא הי״ג כר לא נק׳ פרדס רמונים עם פרי מגדים כר׳ ואמר
שזהו כמו נרד כר י״ג ת״ד שנק׳ י״ג נהרי עוד נרד וכרכום קנה וקנמון עם כל עצי לבונה
כר וד״ל; ומור ואהלות עם כל ראשי בשמים כר הרי
סי ו ה נ ה אחר כל הנ״ל בענין גן נעול וגל צומח שם כל מיני בושם הטוב עם כל פרי
נעול כו׳ ולא זז מחבב׳ כר בסדר הטוב כרמונים עם פרי מגדים שאין זה בגן
ד׳ מדריגות הנ״ל עד שבזאת יבא אל הקדש עצמו כר .אך הענין הוא דזהו ענין בינה
כו׳ בזמד״ר כר הנה יובן בסדר התפלה ג״כ בבחי׳ יתירה שבאשה כר ע״י זמד״ר שנתוספו
ד׳ מדריגות שמלפני ב״ש עד ש״ע כו׳ שהן ד׳ על תשבע״פ שנקרא ג״ן כר שנתקנו
תיקונין דשכינתא מטה שלחן כסא ומנורה ויובן בשביל הרחקת הרע ביותר כשראו חכמי
כל אלה ע״ד הנ״ל בפי׳ הפסוק בפ׳ משפטים ישראל בכל דור סוכת דוד הנופלת שנקרא
וכי ימכור איש את בתו לאמה לא תצא בית השלחין כשדה גרועה ביותר כר כי כרם
כצאת העבדים כר דהנה יש ב׳ מיני עבדים ה׳ צבאות בנ״י כו וכשראו עוצם הנפילה
עבד כנעני ועבד עברי ותחלה הנה יש להבין כר עד שצריכה לשמירה מעולה ביותר
בחי׳ עבד כנעני שהוא מיד בקום האדם לשלח רגל שור וחמור דקליפה כר וצריכה
משינתו עד ב״ש ומב״ש עד יוצר אור הוא להשקותה תמיד ביותר מכפי המדה דנהר
בבחי׳ ע״ע כי ידוע דהאדם כלול מה׳ שיוצא מעדן דח״ע להשקות בחי׳ ג״ן סדרים
מדריגות נרנח״י ובחינ׳ נר״נ היינו עבד כנעני כי לא יועיל לה כר וזהו הנקרא שלחיך דגם
וע״ע ואמה העברי׳ ובחינ׳ נפש ורוח הן ב׳ בחי׳ שלחיך שאתה משלח להבריח הרע
מיני עבדים ע״כ וע״ע ובחי׳ נשמה שבמוח דקליפה בשמירה והרחקה ומחמירים בגדר
היינו בחי׳ אמה העברי׳)שע״ז אמר וכי ימכור וסייג יותר ועושין תיקון יותר כנט״י ועירובין
איש זה הקב״ה את בתו ברתא דמלכא שהיא כר מזה נעשה פרדס רמונים עם פרי מגדים
הנשמה האלקי׳ לאמה כר כמשי״ת לא תצא כר גם כל ראשי בשמים כנרד וכרכום כר
כצאת העבדים ע״כ וע״ע בחי׳ נו״ר כו׳( גדל שם והוא בחי׳ רבוי המשכות אורות
והנה עד״מ הע״כ הגשמי ידוע שטבע העבד מקיפים דכתר הכללי שנקרא פרדס רמונים
שאין לו רצון וחשק לעבודה מצד עצמו כלל )שהרמון כולל תרי״ג מצות כר( וי״ג מדות
וכל מה שיעבוד רק מצד אימת האדון שלא הרחמים שנק׳ רחמים גדולים הן י״ג מיני
יכהו בשבט ולולי אימה זו הרי טבעו לילך בטל בושם הנזכר כאן נרד וכרכום כר שנמשכין
שלא יהיה עליו עול מלאכה לגמרי והוא הנקר׳ ממקור הרחמים שבי״ג ת״ד דא״א במל׳ כשהוא
פר״ע ונכלל זה במה שאמר עבדא בהפקירא בתכלית ההסתר עד נוגה דעשיה שנק׳
ניחא ליה פי׳ טבע העבדים שההפקר פר״ע שלחיך כר לפי שכל שנפלה סוכת דוד ביותר
זהו עיקר חיותו ונח״ר שלו שיהא בטל מכל צריכה לרחמים גדולים ביותר והוא מבחי׳
עול וילך אחר שרירות לבו לכל אשר יחפוץ ומדריגה היותר גבוה גם בהיותה בבחי׳ מעין
וזהו פי׳ בהפקירא שהוא הכולל ב׳ דברים חתום הנ״ל וכנ״ל בשורש בחי׳ זמד״ר שלמעל׳
פר״ע וההתמשכות אחרי שרירות לבו בלי שום מתשב״כ ותשבע״ם שנק׳ מזון ולא בושם ופרי
מעצור ומונע כר אך אימת האדון שיכריחנו מגדים שזהו דוקא בירידת כנ״י דאבן מאסו
לעבודה אף על פי שתחלת העבודה הבונים כר ונקר׳ שלחיך שנשלח למטה
הכרחית מצד האימה מ״מ לא יבטל עבודתו מטה ואין עוזר כר לא מח״ע דתשב״כ ולא
ועבודתו תמה בלתי ישגיח על עצמו ויעצור מח״ת דתשבע״פ אז דוקא היתה לראש פנה
רוחו ולבו בע״כ לבלתי ילך אחר שרירות כי נעוץ סופן בתחלתן כר ונעשה פרדס
לבו מצד אימת האדון עכ״פ שעולו עליו רמונים עם כר וזהו מעלת י״ג מדה״ר שבמל׳
להשלים העבודה בכי טוב בלי שום התרשלות דעשיה יותר מי״ג מדה״ר דא״א מפני
כלל וככה הורגל מדי יום ואם יגבר עליו שנמשכים מעצמותו ממש כי למקום השפל
לפרקים תאות טבעיות שלו בפר״ע יכהו האדון ביותר שם נמשך ממקום הגבוה ביותר כר
בשבט ויחזור לעבודתו כר ובזה יש כמה חלוקי וזהו ענין י״ג שבחים דכנ״י משבחת בישתבח
עג שער התפלה 145
אלקים ממש שירא לנפשו שלא ידח בשאול מדריגות בעבדים עד שיש עבד שטבעו טוב
תחתי׳ ויתגרש מאור פני מלך כו׳ זהו מבלי יותר לקבל עול העבודה עד שיעבוד בחשק
שהכין בלבו התעוררות פחד אלקי זה רק שבא להשלים רצון האדון שיהיה לו לנחת ולא יכהו
לו בלב מלמעלה בבחי׳ העלם על אור חיי בשבט כו׳ ויש גרועים שצריכים להטלת
נפשו הטבעית שזהו הנק׳ שבט בחי׳ הכאת אימה ויש שעובד ע״מ לקבל פרם ומצפה
אור המקיף כמו אימת הכאת שבט האדון לשכר ועובד ברצון וכולם נק׳ עבד כנעני
בעבד גשמי והוא הסיבה להכנעת לב הטבעי הנקנה לאדון בעבודתו שנכנע אליו ביותר
בתפלה לעבוד עבודה האלקי׳ גם בשכל ומדות מצד אימתו ומצד שהוא קנין כספו כר והנמשל
שבה שהרי ישכיל במוחו הגשמי בהשכלה מכ״ז יובן באדם שכלול מנפש אלקית ונפש
האלקי׳ ביחו״ע ויח״ת ויכנס בלבו הגשמי הטבעית )דג׳ שותפין אב ואם ממשיכים
להתפעל גם הוא כו׳ אך אין זה רק בדרך הנה״ט וה׳ נותן נשמה כמ״ש נשמה שנתת בי
עבודה שאינה עצמי׳ כלל רק כמו העבד שמצד כו׳( וכידוע בפי׳ אדם ובהמה תושיע כר
האימה עכ״פ יעבוד בתמימות בכי טוב הצריך דנפה״א מושל בנה״ט ונה״ט נכנע גם הוא
בכלי שכלו ולבו להשלים טוב העבודה שיהיה להתפעל בתפלה בעבודה האלקית ובעצם
לרצון לפני האדון כר אבל עצם הנה״ט כל מהות הנה״ט ה״ז כמו העבד כנעני דטבעו
היום להיפוך כנ״ל אלא ששבט והארת המקיף בהפקירא ניחא ליה כנ״ל כך טבע הנה״ט
יכריח אותו גם כל היום להיות סומ״ר בפו״מ בהפקירא בפר״ע מ״ש ולילך שובב בדרך לבו
ולעשות טוב כו׳ ולא מצד עצמו כלל וכלל רק רע כל היום וכמ״ש כי יצר לב האדם רע
כו׳ וד״ל .ושרש הדברים הוא שנה״א יש בה מנעוריו רק רע ולא טוב כלל וכלל ולבד שבעצ׳
כחות פרטיים שנק׳ נרנח״י ובחינת נפש שבה הוא רע הנה עיקר חיותו וכל חפצו ותענוגו
הוא בחינ׳ הבטול בעצם לאין האלקי בעשיה ונח״ר שלו להיות בטל מכל עול מ״ש לעשות
לבד בפו״מ כר ובחינ׳ רוח שבה היינו רק מה שלבו חפץ בלתי מעצור ומונע כלל
התפעלות המדות אהוי״ר ונשמה שבה במוחין שזהו בהפקירא ניחא ליה פי׳ ניחא ליה להתמשך
והשגח אלקית עד חיה יחידה שהוא ב׳ מיני אחר עצמו בבחי׳ הפקר לכל הרהורים רעים
רצון ותענוג כר .והנה בנה״ט יוכל לבא וחטאים שיעלה בלבו ימשיך עצמו לזה ומקור
בהתלבשות מכל ה׳ מדריגות דנרנח״י להיות זה אינו רק פר״ע לבד וכידוע דפר״ע מקור כל
בחינ׳ נר״נ חאלקית מתאחד במוח ולב תאוה רעה )וכמ״ש לעיל שזהו מ״ש אוילים
הטבעי׳ להפוך כל לבו רק לאלקות וזהו מדרך פשעם שזהו פר״ע ואח״כ מעונותיהם
בכל לבבך גם ביצה״ר יש אהב׳ אלקית יתענו שזהו כמתמיה דאם לא היה אויל
ממש אבל כאשר לא יאיר אור אלקי דנה״א להסיר ממנו עול מ״ש לא היה בא לעון להיות
בנה״ט רק בבחי׳ נפש שהוא בחי׳ המעשה צריך להתענות כו׳( ואע״ם שבשעת התפלה
לבד כנ״ל אז אין בנפש הטבעי׳ רק בחי׳ ודאי לבבו הטבעי גם הוא נכנע לעבודה האלקי׳
הכפי׳ במעשה להיות סומ״ר בפו״מ בהכרח וכמ״ש בכל לבבך בשני יצריך ואיך היצה״ר
נגד רצונו הטבעי גם כל היום בלכתו בשוק יאהוב אלא שנתפעל גם הוא ועובד אלקי׳
כר יכריחנו לסור מרע ואשר יפול ברע כי באמת רק שאין זה מצד טבעו העצמי שאין
אין פחד אלקי׳ לנגד עיניו כשאין עליו לו רצון וחשק בזה כלל כנ״ל בעבד גשמי
הארת חמקיף שנק׳ שבט כי גם חתלבשו׳ לאדון שכל עבודתו בע״כ רק מצד אימת
דנפש האלקי׳ בבחי׳ נפש בבחי׳ עשיה לא האדון כו׳ גם כאן מצד אימה האלקית שהוא
יועיל רק בעת התפלה לבד וגם זה אינו רק בחינ׳ ההארה דנפש האלקית באימה על בחי׳
ע״י הכאת השבט שנקר׳ אור מקיף וענין יחידה שבנה״ט לבד שזהו מ״ש וכי יכה איש
המקיף הזה יובן כמו שמצינו בקין שנאמ׳ את עבדו בשבט כו׳ דהיינו בבחי׳ מקיף מה
וישם ה׳ לקין אות לבלתי הכות אותו כל שמתעורר האדם באימה פתאום ונפל פתאום
מוצאו כר רשימו קדישא שבורחים החיצוני׳ בלבו הקשה הרהורי תשובה בחתעוררות פחד
שער התפלה 146
עבד ה׳ ע״כ בשביעית יצא כר וביאור ענין ממנו ולא יכוהו כו׳ כך בשבט זה הוא בחי׳
ע״ע זה הוא שעיקר חפצו וכל ישעו להתדבק רושם קדוש שפועל בהעלם בנה״ט הרהור
באלקים חיים ומלך עולם וזהו כל עיקר תשובה ופחד אלקי׳ כנ״ל שלא יחטא בפו״מ
תענוגו ונח״ר שלו כי משם לוקח שרשו רק ומקיף זה בא מבחינ׳ מקיף דיחידה דנה״א או
שבבואו לעה״ז בחומר גופני נעשה בבחינ׳ מבחי׳ חכמה שבה שמכה לעבד כנעני זה
עבד כר ונק׳ עובד אלקים וראי׳ לזה הוא הוא הנה״ט בבחי׳ יחידה שבה לפעול בלבו
מאשר אנו רואים טבע מהות עבד עברי זה הרהור תשובה ומזה נשמר מכל רע ומזיק כו׳
שהוא בחי׳ רוח אדם העולה למעלה תמיד ולפ״ז בחי׳ נפש דנה״א בא בנה״ט בגלוי
לעבוד ה׳ בחשק גדול בטבעו ואינו חפץ כנ״ל ובחי׳ מקיף דנה״א בא להכות בשבט
לירד למטה בחומריות עה״ז כלל ואדרבה כמו בבחי׳ חי׳ יחידה שבנה״ט אבל אין נרנח״י
זר נחשבו לו ומואס בכל חמדת עה״ז כר דנה״א בא בגלוי רק בחי׳ נפש לבד ויכול
והוא היפך ע״כ שבהפקירא ניחא לי׳ ולע״ע להיות שיחטא ויחזור וישוב מצד הכאת
לא ניחא לי׳ כלל וכלל אדרבה ליסורים וצער השבט וחוזר וחוטא וחוזר וישוב כר וזהו
גדול בנפשו יחשבו אע״פ שמצד התלבשותו שאמ׳ רשעים מלאים חרטות חוטא ומתחרט
בנה״ט באין לו הרהורים רעים דנה״ב לטמאו מצד הכאת השבט שמהרהר בתשוב׳ וחוזר
אבל אינ׳ לו רק לבוש חיצוני ופושט מיד כי וחוטא בהסתלקות השבט כר ע״כ אמר מלאים
לא יתפעל מזה כלל אדרבה מואס ברע כר חרטו׳ ועכ״ז אמרו אכל בי עשר׳ שכינת׳
ומה שאנו רואים שגם לאחר שהתפלל בכונה שרי׳ אע״פ שהן י׳ רשעים כי בבחי׳ ההעלם
שבלב ומוח שהן כחות דנה״א שנק׳ ע״ע בצלם נפשם האלקית כולם צדיקים ומתחרטים
בחי׳ רוח האדם העולה בחשק עצמי כנ״ל גם בנה״ט ותשובתם אמת ומה שחוטאי׳
מ״מ אחר התפלה בשבאין לפניו עניני חמדת היינו בגלוי דנר״נ דנה״ט שהיא מקליפת
עה״ז יתפעל בתענוג בהם לפי שעה עכ״פ נוגה אבל בבחי׳ מקיף שלהם שכינה שרי׳
הגם שתכף הוא במרירות עצום על התפעלות ממש וד״ל ונמצא דב׳ המאמ׳ ענין וטעם א׳
זאת כי אין זה עצם רצונו כלל ומכ״ש שאין דמלאי׳ חרטות מהכאת השבט היינו הטעם
רצונו להמשך אחריהם לכתחלה אך כשבאין דאכל עשרה כר וד״ל:
אליו פתאום הוא מתפעל מהם מיד וזה דבר סז ו מ ע ת ה יש להבין בחי׳ עבד עברי
פלא על בחי׳ ע״ע הנ״ל שהוא רוח האדם כר שהוא היפך עבד כנעני
העולה איך יתפעל מדבר זר המנגד כר. דהנה פי׳ עברי היינו מבחי׳ האבות שבעבר
אך הנה יש להקדים תחלה בפרטות ענין הנהר כר וכמו שאנו אומרים אבל אנחנו עמך
רוח האדם העולה ורוח הבהמההיורדת כר כר בני אברהם כר לפיכך אנחנו חייבים
שב׳ רוחות הללו ההפכיים שהן ע״ע וע״כ להודות כר והענין הוא דנשמה האלקית נקר׳
נפש ורוח כנ״ל איך שהמה מתלבשים זב״ז בן ונק׳ עבד כמו אם כבנים אם כעבדים
והיו לאחדים ממש כקשר הרוחני בגשמי וכמו שאנו אומרים אבינו מלכנו דכתיב כי לי
)ונעשים אוהבים עד שקשה פרידותא דנפשא בנ״י עבדים וכתיב בני בכורי ישראל בנים
מגופא וגם בתח״ה ישוב כל רוח לגופו כר( אתם לה׳ כר ושניהם אמת כידוע דודאי מקור
דהנה מבואר למעלה בע״כ שבהפקירא ניחא כל נש״י מבחי׳ פנימי׳ אור אבא דאצי׳
לי׳ הרי כל עבודתו בע״כ רק מאימת השבט שאא״ם עצמו שם ומשם אור זרוע כר ואחד
שהוא המקיף כר ולא באו כחות נה״א בנה״ט הי׳ אברהם כר וזהו כי הוא עשנו ולו אנחנו
כלל )רק בחי׳ המעשה לבד כנ״ל וגם זה ע״פ שבכל דור נמשך אור זרוע כר וכל א׳ וא׳
הכרח כנ״ל( ואמנם מבואר למעלה שיש הרבה אומר אבינו אך מה שנק׳ הנשמה בשם
חלוקי מדריגות בע״כ שיש עבד שהוא נכנע עבד שאומ׳ מלכנו זהו הנק׳ עבד עברי דוקא
בטבעו ולבו רך ביותר לקבל עול עבודה עד וכענין כי תקנה ע״ע כר והוא כמ״ש כי לי
מיצוי הנפש ויש בזה ב׳ סיבות א׳ מצד עצם בנ״י עבדים עבדי הם כר ולא עבד סתם רק
עד שער התפלה 147
לקבל פרם שיהא לו תשלום שכר אלקי בעה״ב טבע מהותו שאינו קשה ואינו סורר ומורה
גם זה נק׳ עבד כנעני ולא ע״ע כי אין עבודה לילך בשרירות לבו כ״כ כי לא ניחא ליה
זו עצמית היא רק עבור השכר )וכמו ערב רב בפר״ע כ״כ כו׳ והב׳ מצד שהאימה תשבר
הגם שקבלו עמ״ש ברצון וחשק רק היה להם לבו יותר כי רך הוא בטבעו והסיבה הג׳ מצד
כונה לקבלת שכר לטובת נפשם ומיד שראו איזה תשלום שכר שיצפה לתקוה טובה
שרחוקים המה מאור פני מלך חזרו בהם( לנפשו כו׳ שע״ז אמרו אל תהיו כעבדים
ונמצא שיש הרבה חלוקי מדריגות בע״כ המשמשים את הרב ע״מ לקבל פרם ממש
והגרוע מכולם הוא הקשה מאד בטבעו וחפץ כו׳ .והנה בבחי׳ נה״ב שנק׳ ע״כ יש שלבו
רק בפר״ע רק ירא מהכאת השבט וכנ״ל בענין הטבעי׳ רך ביותר היינו שיש בו בחי׳ הביטול
מלאים חרטות כר ולמעלה הימנו הוא אשר בגשמיות והוא מה שבקל ישבר לבו ויפול
מצד האימה יתמיד בעבודתו וישים בלבו מתאותו ושרירות לבו בזכרו על ה׳ אלקים
עול זה תמידי לאכפייא לכבוש יצרו הרע בע״כ חיים ומלך עולם שהוא השליט ומושל וכולא
רק מצד האימה והוא כנ״ל דאע״פ שתחלת קמיה כלא כו׳ תפול אימת אלקים עליו וישבר
העבודה הכרחית מאד מ״מ עבודתו תמה לבו בתענית ובהרהור תשובה בלבו עד
אח״כ בלי התרשלות כר ויעצור רוחו ולבו שיקבל עליו עמ״ש בעול עבודה האלקי׳
תמיד לבלתי ילך בהפקירא כר שלא יבטל באמת ובתמים לעבוד עבודה תמה בלי
עבודתו כר ועכ״ז צריך לפרקים להכאת התרשלות כלל ולהיות סומ״ר בפ״מ ועש״ט
השבט שהוא כמו בהתגברות היצר שיצרו של בעול מ״ש שלימ׳ כו׳ וגם יכול להיות שיוקלט
אדם מתגבר לפרקי׳ כר אך הכאת השבט אור התפעלות האלקי׳ שבשכל ומדות דנה״א
בהתעוררו׳ תשובה מלמעלה ישבור לבו ויחזור גם בשכל ולב הגשמי דנה״ט והיו לאחדים
לעבודתו )ויש עבד שאינו מועיל לו הכאת ממש כמו ואהבת בשני יצריך שגם הנה״ב
השבט שבבחי׳ מקיף שבלתי יתעורר מצד דנוגה יאהב את ה׳ כמו היצ״ט שהוא הנה״א
קושי לבו רק ע״י יסורים ובטושים כמנשה כו׳ מפני שטבע נה״ב רך כקנה וקרוב
ששב בכל לבו ע״י יסורים גדולים וכמאמר לקדושה האלקי׳ והוא מבחי׳ טוב שבנוגה
גופא דלא סליק בי׳ נהורא דנשמתא מבטשי׳ דעשיה שיכלל בקדושה ממש או גם אם אין
ליה וסליק בי׳ כר פי׳ דלא סליק בי׳ כר בו התפעלות אהבה אלקי׳ מה שיפול ביראה
שאין אור האלקי נכנם בלבו הקשה כארז לבל ופחד אלקים לשבור לבו ולסור מכל רע כו׳
יפול משום רוח עליון המעורר כר מבטשין זחו ג״כ מצד בחי׳ קרבתו לסטרא דקדושה
לגוף זה בבני חיי ומזוני אז יכנע לבבו וישבר ביותר מזולתו )כמו שאנו מוצאים בע׳ שרים
כחרם כר וכמו בשלמה דכתיב והיה בהעוותו דנוגה דעשיה שיש שהוא קשה מאד כפרעה
והוכחתיו בשבט אנשים כר דשבט זה הוא שהכביד לבו ואמר מי ה׳ כו׳ לי יאורי כו׳
בחי׳ רצועא לאלקאה בגשמיות היסורין ולא ויש שיראים את ה׳ כמ״ש ייראו מה׳ כל
כהכאת שבט הרוחני דמקיף דמ״ש וכי יכח הארץ וכמו מי לא יראך מלך הגוים כו׳ מלך
איש את עבדו בשבט פשוטו בשבט גשמי אלקים על גוים כר שיש בחם בחי׳ ביטול
כר אך זה לגסי הלב שלא יועיל להם בחי׳ גמור לאלקות להיותם בחי׳ טוב דנוגה כר(
שבט הרוחני הנ״ל וד״ל( ולמעלה מזה הוא וזהו שאמר לעולם יהא אדם רך כקנה שיכול
העובד בהכנעת לבו בעצם שלבו רך ונופל לקבל כל אורות הקדושה שבניצוץ
מפחד אלקים ביותר או שעובד מאהבה האלקי ברצון ושכל ומדות האלקי׳ וכמ״ש
לעשות נח״ר לאדונו כר באהבה אלקי׳ בכל לבבך כר ולא יהא קשה כארז שלבו
שבניצוץ אלקי )ולא ע״מ לקבל פרם לבד אך קשה ביותר ולא יפול משום דבר אלקי׳
אם על מנת לקבל פרם זה הוא לתקן נפשו ואין פחד אלקים לנגד עיניו כלל וכל עיקר
לבלתי ידח כר ויהיה תקוה טובה לנפשו חיותו בפר״ע כר רק אם בשבט יכהו אז יכנע
לדבקה בה׳ כר זהו גם כן כונה רצויה לפני לבבו מעט כו׳ והנה יש עוד מדריגה שעובד
שער התפלה 148
בבחי׳ הבינונים שזה וזה שופטן שיש בהם ה׳ וכעובד מאהבה ויראה יחשב כר ומ״ש
הבחנה בין צדיק לרשע שלפעמים נק׳ אל תהיו כעבדים כר היינו רק לקבל שכר
צדיק ולפעמים נק׳ רשע כר וא״כ מה זה שהוא הקירוב והעילוי כמו למען שמי יכבד
שאמר עוד בין עוכד אלקים לאשר לא ה׳ כר וכמ״ש במ״א( ומעתה יובן ענין ב׳
עכדו דאין זה כמו ההפרש בין צדיק לרשע רוחות דרוח האדם העולה שמתלבש ברוח
רק שזה עובד וזה אינו עובד כר .והנה הבהמה כר עד שנעשה לאחדים ממש כנ״ל כי
באמת ד׳ מדריגות הנ״ל יובן מענין ע״כ הרי בע״כ שטבעו בנקל להתפעל בפחד אלקי
וע״ע הנ״ל דודאי רשע ורע לו גרוע מע״כ ובאהבה אלקי׳ כר הרי כל מה שיש בכה
שבהפקירא ניחא לי׳ דעכ״פ מאימת האדון לא הנשמה האלקי׳ להתפעל בהשגה אלקי׳ ואהוי״ר
ילך בשרירות לבו בע״כ ואם בשבט יכהו אלקי׳ הכל בא בגלוי גמור בנה״ט בהתפעלות
יתעורר בתשובה ויפול וישבר לבבו לפרקים שכל האנושי שבה ובלב בשר הגשמי להתפעל
אע״פ שחוזר וחוטא וחוזר ושב שזהו רשעים באמת לה׳ ולא יהיו ב׳ הפכים כלל אדרבה
מלאים חרטות כנ״ל מ״מ יש בלבו הרהור כדבר ומהות א׳ ממש כו׳ וד״ל .ולפ״ז הדרא
תשובה לפרקים )וכמו בעי״ת שגם הקל קושיא לדוכת׳ ביתר שאת דאם גם נה״ט
שבקלים מתעורר בתשובה בבכיה במר נפש נמשך באמת לאלקות עם הנה״א כר איך
ממש אע״פ שחוזר וחוטא כר( )וכ״ש ע״י יתפעל אדם אחר התפלה מעניני חמדת
הכאת שבט בגשמיות שהוא הביטוש ויטורי עה״ז לפי שעה עכ״פ דאין לתלות זה בנה״ט
הגוף שממרקין עוונותיו כר וסליק בי׳ נהורא מאחר שהיא עולה למעלה ולא למטה כלל כר
דנשמתא כר כנ״ל במנשה וכה״ג( אבל רשע וד״ל )ובאמת יש להבין בגוף הענין הזה
ורע לו אינו בכלל חרטה לעולם כי לבבו קשה מה שמתפעל מחמדת עה״ז ומיד יתמרמר כו׳
כארז ולא יפול לבו לעולם וכמו חציפי דרא דודאי עיקר ענין סור מרע היינו שלא ימשוך
שנק׳ אבירי לב כו׳ שאין בו טוב כלל וכלל. לבו להתפעל מעניני עה״ז ומה יועיל המרירות
ולמעלה מזה רשע וטוב לו והוא מקצת הטוב אח״כ כו׳ וד״ל(:
שבו שעולה לפרקים בהרהורי תשובה ומע״ט הנה יש להקדים מארז״ל בינונים אך סח
כעבודת ע״כ הנ״ל שיש בו הרבה חלוקי זה וזה שופטן וזה פלא לכאורה
מעלות ומדריגות טובות עד שימצא ע״כ עפ״י הפשוט שהרי מקרא מפורש ואהבת
שלבו רך כקנה לקבל עול מ״ש באמת בכל לבבך בשני יצריך ממש ואם גם היצה״ר
לבלתי ילך אחרי ההבל והוא סומ״ר בדרך אוהב את ה׳ איך אמר בינונים זה וזה שופטן
כפיי׳ בע״כ עכ״פ וזה אינו נקר׳ רשע יצה״ר ויצ״ט כר ועוד יש להבין מה שנמנה
כלל כי לא נקר׳ רשע רק מי שפורק עול בגמרא ד׳ מדריגות צדיק וטוב לו צדיק ורע
במזיד להמשיך לבו אחרי תאות רעות לו רשע וטוב לו רשע ורע לו שנמצא הממוצע
להרהר כל מיני חרהורים רעים וחטאים כר בין צדיק וטוב לו לרשע ורע לו היינו צדיק
המטמאים את הנפש כר אע״פ שלא בא ורע לו ורשע וטוב לו ואם יש רע בצדיק
לכלל מעשה בפ״מ כרשע יחשב לפני המקום וטוב ברשע מהו ההפרש ביניהם וע״כ
או אם עושה שקר בנפשו עבור חמדת אמר ושבתם כר ומי הן הבינונים שאינו לא
הממון והכבוד כרשע יחשב להתחלל ש״ש צדיק ורע לו ולא רשע וטוב לו שזה וזה
על ידו )כמו שאמר עקביא מוטב שאהיה שופטן .אך הנה זהו מ״ש ושבתם
שוטה כל ימי ולא אהיה רשע שעה א׳ וראיתם בין צדיק לרשע בין עובד כר דא״א
לפני המקום לחזור מהוראתו מצד הכבוד לומר בין צדיק ורע לו ובין רשע וטוב לו
שיעשוהו אב״ד כר( וכן העושה רעה שזהו רובו טוב ומיעוטו רע וזה רובו רע
לרעהו במזיד בגזל או אונאה כו׳ וכן אם ומיעוטו טוב דלזה א״צ לומר ושבתם
הוא אכזרי לא ירחם על עני ויתום כלל וראיתם כר כמו שא״צ הבחנה בין צדיק וטוב
אע״פ שמתחרט לפרקים נק׳ רשע וטוב לו לרשע ורע לו כר אלא צ״ל שכוונתו
עה שער התפלה 149
כלל ולמה אמר ושבתם וראיתם בין צדיק לו שע״י תשובה יכופר עונו וכמ״ש ובשוב
לרשע כר וגם א״א לומר דקאי על צדיק ורע רשע כו׳ חי׳ יחי׳ כר כי לא אחפוץ במות
לו ורשע וטוב לו דגם ביניהם ההרחק גדול רשע כר )דרשע ורע לו נקרא בן מות כו׳(
דודאי זה צדיק וזה רשע כי זהו רובו טוב רק אבל מי שאינו רשע כלל היינו כשבא
מיעוטו רע והוא מה שלא נהפך בעצם לטוב במחשבתו איזה מחשבת און ורע המטמא
אבל הוא סומ״ר בתכלית כנ״ל וזה רובו רע לנפש כר ידחה מיד אותו חרע ממחשבתו
כרשע ממש במזיד רק שמהרהר בתשוב׳ בדרך כפיי׳ שכובש את רוחו ועומד לנגד
לפרקים כנ״ל וע״ז א״צ הבחנה ג״כ לומר היצה״ר בגבורה שלא לחשוב רע וכ״ש שלא
ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע כר אלא יחפוץ בלבו ובכל דחיי׳ ודחיי׳ שדוחה לגמרי
הכונה על הבינונים כנ״ל ויש להבין מהו ענין את הרע ממחשבתו ולבבו נק׳ סומ״ר באמת
הבינונים שהן ממוצעים בין צדיק ורע לו אע״פ שסר מן הרע בדרך כפיי׳ שכופה את
לרשע וטוב לו דודאי קריאת שם בינוני היינו לבו ואע״פ שאיננו מואס ברע כלל אדרב׳ נפשו
שאינו לא צדיק ולא רשע ומזה שאמ׳ בינונים ולבו מחמדתו אך מ״מ הרי כובש את יצרו
זה וזה שופטן יצ״ט ויצה״ר משמע דלפעמי׳ כנ״ל .והנה זה יצא מכלל בחינ׳ רשע לגמרי
הוא צדיק כשיצ״ט שופטו ולפעמים הוא רשע ונקר׳ צדיק בפועל כי במעשה בפו״מ וגם
כשהיצה״ר שופטו הרי הוא כלול משני הפכים במחשבתו ולבו הוא סומ״ר באמת רק שלא
צדיק ורשע ואיך אפשר שיהיו בחי׳ ב׳ הפכיים מאם ברע עדיין ומוכן להתפעל בתאוה רעה
במקום א׳ והוא בלבו של אדם שע״ז אמר לכל דבר רע כר ויצרו מתגבר עליו בכל יום
בכל לבבך כשני יצריך ביצ״ט ויצה״ר כר .אך ושעח אך איננו מניח לחכנים בלבו ומוחו שום
הנה ידוע דיצ״ט ויצה״ר הוא נמשך מעה״ד דבר רע ואע״פ שמתפעל בלבו באיזה
טוב ורע וטו״ר בעצם טוב מסט׳ דקדושה ורע חמדת דבר רע מיד יסור מלבו ויתמרמר על
מסט״א וכמ״ש נתתי לפניך היום את החיים עצם פירוד לבבו בשעה ורגע זו וכיסורים
ואת הטוב ואת המות ואת הרע כר וזהו צדיק וצער נחשב לו מה שנתפעל בלבו ומהרהר
וטוב לו כולו טוב ורשע ורע לו כולו רע ומה מיד בתשובה שלימה כר ונמצא שחוא בבחי׳
שיש צדיק ורע לו ורשע וטוב לו הוא בחי׳ צדיק בפועל וברצון שבלב רק שרע לו דהיינו
עה״ד טו״ר שיש בו תערובת טו״ר עד שיש שהרע בעצם לא נהפך לטוב רק לאכפיי׳
בטוב רע וברע טוב וזהו דבר חדש שיוכל בלבד כר אבל צדיק וטוב לו היינו שאין בו
להמצא )בטוב רע( ]טוב ברע[ וימצא רע בטוב רע בעצם כלל וכלל רק טוב לבד וזהו וטוב
כמו ברשע שהוא רע בעצם ימצא בו קצת טוב לו רק טוב ולא רע והענין הוא שהרע נמאס
והיינו שרובו רע ומיעוטו טוב ובצדיק שבעצם בלבו מאד כמו מואס ברע ובוחר בטוב
טוב כמ״ש אמרו צדיק כי טוב מסט׳ דקדושה כר מצד פנימית לבבו רק טוב לה׳
ימצא בו מקצת רע וכנ״ל בפי׳ ורע לו והוא לבד לב א׳ וגם אם יפנה לבו בעניני
מה שיוכל להתפעל מכל רע רק שמדחהו כר. עה״ז ויבואו לו מחשבות רעות אין זה
אבל הבינונים חוא בחי׳ ממוצע בתערובת טו״ר מצד איזה התפעלות בלבו לזה שיצטרך
דהיינו שחציו טוב וחציו רע ויצא מכלל רשע לדחותם בדרך כפיי׳ כי מיד מואס בהם
וטוב לו ולא בא לכלל צדיק ורע לו וכדוגמא וכזר נחשבו לו רק דרך מעבר בעלמא
שאנו מוצאי׳ בג׳ מדרגות דנוגה דבריאה יצירה עוברים במחשבתו הרהורים מאיזה מקום
עשיה דנוגה דבריאה רובה טוב ומיעוט׳ רע טומאה מפני שלא נשמר מחשבתו בקדושח
ונוגח דיצי׳ חציח טוב וחציה רע ונוגה דעשיה כראוי לו כר אבל בעצם מושלל לבו מכל רע
רוב׳ רע ומיעוט׳ טוב וחן ג׳ אלח צדיק ורע לו עד שאמר ולבי חלל בקרבי חלל ממש כר
בחי׳ נוגה דבריאה ובינונים שזח וזח שופטן וד״ל .ונמצא מובן ההרחק העצום בין צדיק
טו״ר היינו נוגה דיצי׳ שחצי׳ טוב וחצי׳ רע וטוב לו לרשע ורע לו שזהו כולו טוב ולא רע
ורשע וטוב לו במקצת היינו נוגה דעשיה שרוב׳ כלל וזה כולו רע ולא טוב כלל וע״ז א״צ הבחנ׳
שער התפלה 150
הראת לדעת כר דעת זה בכלי המוח הגשמי רע ומיעוטה טוב אבל רשע ורע לו היינו כמו
שמשכיל ויודע כל מילי דעלמא כר וידוע בקליפות הטמאות לגמרי כר ונק׳ רע דנוגה כר
דדעת זה אינו ידיע׳ בעלמא כ״א חוש וצדיק וטוב לו הוא בבחי׳ אצי׳ שבבריאה
התפעלות שהוא ההכרה היטב כר ואמנם יש שאין שם רע כלל וכלל גם במקצת והוא
בזה חלוקי מדריגות שונות יש שכל טבעי מעה״ח שלמעלה מעה״ד טו״ר כר .ונרמז
מתפעל בעומק יותר ויש שאינו משכיל על דבר כ״ז במ״ש נשמה שנתת בי טהורה היא אצי׳
לעומק )בל״א ער פאר נעמט ניט טיף כו׳( שבבריאה צדיק וטוב לו אתה בראת בנגה
וההפרש ניכר בעסקו בעניני עה״ז בעומק דבריאה צדיק ורע לו אתה יצרת בחי׳ בינונים
שניתק מחוש ההרגש בכלי מוחו ובהשגו׳ בנוגה דיצי׳ שחצי׳ טוב כר אתה נפחת בי
האלקי אם לא נכנס בעומק כר ועל בנוגה דעשי׳ שאב ואם ממשיכים נפש הטבעית
כל פנים נגלה ונקלט בכלי מוחו הגשמי מעורב טו״ר ורובו רע ומיעוטו טוב ושם ג״כ
בבחי׳ ראיה שכלי בהעמיק באלקות המחיה הנשמה באה בהתלבשו׳ ומשם ולמטה שהוא
העולם מאין ליש מבחי׳ חב״ד שבנפש האלקי בחי׳ רע דנוגה אמר ואתה משמרה בקרבי שלא
כר וכמו״כ בהתפעלות המדות אהוי״ר כר תטמא שם כמו לפני השינה שאמ׳ פן אישן
הרי אמר והשבות אל לבבך ממש ואהבת המות אילנא דמותא שהוא רע גמור כר וד״ל
בכלל לבבך ממש שהוא הלב הטבעי שטבעו וזהו ג״כ מ״ש שלא עשני גוי רע דנוגה דעשי׳
להתפעל מכל תאוה חומריות הוא עצמו וגם מקצת הטוב שבו כר שלא עשני עבד היינו
המתפעל בעבודה שבלב בתפלה מהתפעלות ע״כ שמעורב טו״ר בחי׳ נוגה דיצי׳ כנ״ל שלא
האלקית מאחר שאמר והשבות אל לבבך עשני אשה נוגה דבריאה שמעוט׳ רע
ואהבת בכל לבבך כר וכתיב לבי ובשרי כו׳ וד״ל:
ירננו כר בכל לבי דרשתיך כר וזהו ג״כ סט ו מ ע ת ה יובן ענין בינונים זה וזה
מהתלבשות מדות שבנה״א במדות שבלב שופטן כו׳ דהנה עיקר ענין
הטבעי שבחלל השמאלי כר עד שיתאוה הבינונים שאינו בכלל רשע ולא בכלל צדיק
ויחשוק בחשק גשמי שבלב גשמי להתענג על כנ״ל היינו מה שבחי׳ נפש דנגה שלהם חציו
ה׳ לפי ערך השגתו כר עד שזהו לו לאור טוב וחציו רע כנ״ל והענין הוא כנ״ל
וחיות גמור כטבעית החיות בעניני גופו בהתלבשות רוח האדם ברוח הבהמה שהוא
ויותר מזה שהרי אנו רואים שידמה אדם נה״א בנה״ט בכל פרטי הכחות שבה כו׳ היינו
בהתפעלות מוחו ולבו בעת התפלה שזהו כל כאשר יתפעל ניצוץ האלקי בהתפעלות אלקות
עיקר רצונו וחפצו רק לה׳ לבדו וכל עניני בהשגה שמשיג כפום שיעורא דילי׳ אזי נתפעל
חמדת לבו לעוה״ז החומריים מאוסים אז גם הנה״ט בבחי׳ השכל האנושי הטבעי כמו
בעיניו לבלתי ילך אחרי ההבל עוד הגם שאצלו שמתפעל בשכל בטבע האנושי ממש וזהו
מוטעה הדבר רק בכח הדמיון שאם היה אמת הנק׳ התלבשות שכל האלקי דנשמה בשכל
לאמתו למה מיד שיפנה לבבו לעניני חמדת האנושי הטבעי דנה״ט וע״ד דוגמא כאשר
עוה״ז יתפעל כמו שהוא מקודם בלא שינוי מתבונן באיכות ההתהוות יש מאין מבחי׳
כלל והרי נאמר שפת אמת תכון לעד כר דבור העליון האלקי שבודאי כמו חוש טבעי
וא״א לומר ששקר ענה בנפשו בעת התפלה ממש לנה״א להתפעל מזה כי רוח האדם טבעו
מאחר שלבבו הגשמי נתפעל באמת בהתפעלו׳ להשיג ולהתפעל בדבר זה כמו בהתפעלות
אלקות לאלקים חיים בחשק ורצון וברשפי חושיית אמנם גם נה״ט אע״פ שערכו בחומריות
אש התשוקה כמו בהתפעלות בעניני עוה״ז רחוק שיתפעל מזה מ״מ ע״י התלבשות של
ויותר מזה כר ועכ״ז אנו רואים שאחר התפלה נה״א יוכל גם השכל האנושי להתפעל ממש
מיד הרי הוא בכל מדותיו הטבעים החומריים מהתהוות הבריאה יש מאין ויוקלט הדבר
כמו שהוא ממש בלי השתנות כלל רק כמו במוחו ויתאמת כאילו רואה בראיה תושיית
שהוטבע בנפשו מיום הולדו אם טבעו חם ממש וז״ש וידעת היום והשבות כר אתה
עו שער התפלה 151
אפשר שיהיה לבו חלל בקרבו שלא יתאוה יחומם לכל תאוה רעה אם טבעו קר אינו
שום תאוה גופניות גם הצריך לחיי נפשו נמשך בחום תאוה וכן בענין התנשאות וגסות
הטבעית כר שהרי יראה בעצמו היפך זה ושפלות וענוה הכל כפי טבעו אם טבעו
כנ״ל אלא צ״ל שזה פעל בנפשו שלא יתמשך בגסות הלב ירום לבו בגסות ורוממות ואם
לבבו אחרי ההבל ולא שנהפך הטבע אלא טבעו שפל ורך יתנהג בשפלות לפני כל אדם
שלא יטה לבבו כלל אחריהם וכמ״ש ולא וכן בקמצנות ופזרנות הכל כפי טבעו וכן
תתורו אחרי לבבכם כר היינו גם שלבבו בעומ״ש או פר״ע אין בו שינוי מכמו שהוא
בטבעו להמשך ולהתפעל מכל רע וכמאמר בעצם אם הוא קל או ירא חטא הכל אין בו
העין רואה והלב חומד והמה תרי סרסורי שינוי כלל וזהו דבר פלא ביותר אם בכל
דחטאה כר ע״ז הזהיר לא תתורו כלומר לא טבעיות שלו לא נשתנה כלל וכלל למה ייגע
תטה את לבך שאם תטה לבך ודאי יתפעל נפשו לשוא בעבודה שבלב שבתפלה
כטבעו ומהותו וא״כ מובן שבעת התפלה היה בהתפעלות אמתי במוחו ולבו כנ״ל עד שהיה
כמדמה בנפשו שנהפך הטבעיות אלא זהו מדמה בנפשו שמואס בחיי הבלי העוה״ז כר.
אמת בודאי שמצד שנתפעל באמת במוחו אלא הענין הוא דזהו בינונים זה וזה שופטן
ולבבו הטבעי לה׳ אחד הוסכם אצלו שלא דפי׳ שופטן כמו השופט שהוא המושל ממש
יטה לבבו רק לה׳ כר וזאת עבודתו כל היום להטות הלב כמו שחפץ ויצ״ט ויצה״ר ב׳
סור מרע בפו״מ ואם רשומו קיים נק׳ שפת שופטין המה במוחו ולבו של אדם כר .וביאור
אמת תכון כו׳ ונמצא מזה שהתפעלות מוחו הענין יובן מענין הנ״ל דהנה ודאי מה שבעת
ולבו בתפלה הי׳ אמת ואם לאו שנטה לבו התפלה מתפעל המוח והלב הטבעי א״א לומר
אחר ההבל במ״ז וכר זהו הנק׳ בינוני שיצ״ט שזהו בחי׳ התפעלות עצמות וטבעית
ויצה״ר שופטו היינו בעת התפלה ודאי היה בהתפעלות הנשמה האלקית שהיא חלק אלוה
לבבו ומוחו בהתפעלות אלקות באמת וזהו ממש שהרי רוח האדם עולה בטבעו למעלה
היצ״ט דנה״א שופטו שהוא המושל על הלב ורוח הבהמה טבעה להיפוך ממש לירד למטה
הטבעי להתפעל גם הוא ולבו ברשותו ומוח בחומריות הגוף דוקא אלא צריך לומר דבשעה
שליט על הלב הטבעי כר ומיד שיסור שנתגברו כחות אלקיי׳ דנה״א בתפלה בשכל
מדביקות זאת בהליכתו בשוק וברחובות בכל ומדות וגם ברצון ותענוג האלקי כר אז מצד
עניני חמדת עה״ז ישפוט בו היצה״ר שהוא התלבשותם בנה״ט פועלים התפעלות אלקות
בחי׳ הרע דנפש דנגה שנק׳ נה״ט להטות לבו זה גם בנה״ט כדוגמא שאיש אלקי יעשה
אל הרע כר ונמצא זה וזה שופטן שניהם רושם התפעלות בלב איש נכרי המושקע
מושלים בו בעת התפלה ועת הכושר לתשובה בעוה״ז שלפי שעה ודאי יתפעל באמת אך
ימשול הנשמה האלקית כנ״ל להטות לבבו לאחר זמן יחזור למהותו הטבעי כו׳ כך הוא
הטבעי לטוב כו׳ ובעת הילוכו בעסקי עניני ממש בענין זה שבודאי בעת התפלה פעולת
עה״ז החומרי ימשול בו היצה״ר שהוא בחי׳ הנשמה האלקית אמת בנפש הטבעית כמ״ש
הרע דנגה להטות לבו לרע כר ועכ״ז איננו והשבות אל לבבך כר ואהבת בכל לבבך ולא
שומע לו ומדחה את הרע ממחשבתו ולבו בדרך כפיה והכרח כלל אדרבה ברצון וחשק
אבל דרך כפייה והכרח בבחי׳ התגברות וניצוח נפלא אך לפי השעה לבד דהיינו שבאותה
לבד ולא כמו בעת התפלה שיוכל למאום ברע השעה יהיו מאוסים כל חמדת עוה״ז עד שיכול
באמת לפי שעה כנ״ל וד״ל .ומעתה יובן למאוס בחייו ממש אך מ״מ אין זה עצמיות
דהכל אמת דגם שבעת התפלה לא נהפך כלל וכלל שהרי באמת גם אם יתפעל הלב
הטבעיות כלל אך נתפעל הטבעיות לפי גשמי ברשפי אש התשוקה בוער כר עד
השעה עכ״פ לאלקות ובהסיר לבו כמעט רגע שמואס בחיי ההבל גם באותה שעה ורגע לא
ישלוט בו טבע הרע שבגופו כי לא נשתנה נהפך טבעו החומרי כלל היינו שלא יהיה לו
כלל וזהו בחי׳ נגה דנה״ט שחציו טוב ונכלל תשוקת תאוה בלבו לעוה״ז כלל וכלל דאיך
שער התפלה 152
צדיקים הנ״ל באצי׳ ובבריאה ה״ז מצד שרש בקדושה האלקית בעת התפלה וחציו רע
הנשמה כמו שהיא בעצם למעלה רק שירדה ונהפך לרע בטרדתו כשפונה בתאות עוה״ז
למטה צ״ע צוט״ל צ״ת צור״ל ע״ז נאמר כלך כר וכמ״ש בקליפה דנגה שנקר׳ להט כו׳
יפה רעיתי ומום אין בך כלל דצלם אלקים המתהפכת לפעמים לטוב ולפעמים לרע והוא
שבנשמה לא נפגם כלל דבבחי׳ צוט״ל הנ״ל הממוצע בין צדיק ורע לו לרשע וטוב לו
אמר טהורה היא לגמרי כי בלתי מתלבשת כנ״ל דצדיק היינו שהתפעלותו באלקות
בגוף כלל שא״א שתבא לכלל טומאה ופגם עצמיות כנ״ל ורע לו היינו שגם שיתפעל
וכמ״ש בזהר ונפש כי תחטא תווהא הוא כר בעניני עוה״ז אבל מיד ימאס בו ויתמרמר
והוא בחי׳ מ״ם דצלם שנק׳ יחידה וגם בחי׳ מאד ע״ז כנ״ל כי אין זה רק מצד התלבשותו
צור״ל שבא בהתלבשות בנגה דבריאה שהוא בנה״ט וגם נה״ט שלו רובו טוב ומיעוטו רע
הגוף אבל גם הוא רובו טוב כר ולא נפגם וזהו ורע לו במיעוט גדול אבל בינוני זה
שם כלל בעצם האור האלקי שבה כלל רק בבחי׳ חציו רע היינו שמתפעל ברע ובכפייה
שמלובש ברע לבד כנ״ל ופושט מיד ומואס בלבד ידחה כר ורשע וטוב לו הלוכו ומעשהו
ברע כנ״ל ולכך נק׳ צדיק ממש וע״ז אמר ברע רק שמתחרט לפרקים כר וזהו ושבתם
ג״כ ועמך כולם צדיקים והן נשמות שמבחי׳ וראיתם בין צדיק שעצמיות שלו בהתפעלות
אור זרוע לצדיק עליון כר וכמ״כ ידוע למעלה אלקות לרשע שכמו זר נחשב לו כר ובין
בבחי׳ צדיק עליון שהוא בחי׳ יסוד ז״א עובד אלקים פי׳ בחי׳ הבינונים שיצא מכלל
שבבחי׳ האצי׳ שבלתי מתלבש בעולמות כלל רשע כי הוא סומ״ר בבחי׳ כפייה עכ״פ ולא בא
ובחי׳ צ״ת שנק׳ צדיק יסוד עולם שמתלבש לכלל צדיק שיהיה התפעלותו עצמיית ומ״מ
בעולם וחוא בחי׳ יוסף ובנימין כידוע בענין נק׳ עובד אלקים שמתקן לנפשו הבהמית בשעת
שוהם וישפה כר )ומ״ש טהורה היא משמע התפלה עכ״פ כנ״ל וזהו הנק׳ ע״ע שהנשמה
שמכלל טומאה נטהר והוא בחי׳ צ״ת בחי׳ שנק׳ בן נעשה עבד והוא לתקן נה״ט ששרשו
בנימין כידוע דטהרה מביאה לידי קדושה בנגה אחוריים דשם אלקים ונק׳ עובד אלקים
לקדש העליון דאור הזרוע לצ״ע וא״כ מ״ש גם אחר התפלה בכפיי׳ אבל יש בבינוני׳
אתה בראת כר אינה טהורה לגמרי כי שנק׳ לא עבדו כלל רק מצד האימה יעבוד
מיעוטה רע ממש והן הבינונים שזה וזה שופטן ולא יתקן עצמו כלום כע״כ כר מפני שיצה״ר
והיינו אתה יצרת כר( רק כאשר מיעוט׳ רע שופט בו יותר כר וד״ל:
יצה״ר נופל תמיד ובטל במיעוטו וכאשר וכי ימכור איש את בתו לאמה כר וזהו ע
חציו רע מתגבר לפרקים על הטוב והוא בבחי׳ דהנה לפי המבואר למעלה בענין
היצירה כמ״ש אתה יצרת כר אבל נפחת בי חלוקי ד׳ מדרגות דצדיק וטוב לו וצדיק ורע
בבחי׳ עשי׳ רובו רע ויכול לפגום ביותר ונק׳ לו ורשע וטוב לו ורשע ורע לו הרי יתפרש
רשע וטוב לו שנתקן לעתים ע״י תשובה אבל גם כאן ארבע מדרגות הללו בפסוק זה בתו
הד׳ הוא רשע ורע לו רע דנגה שכולו רע ע״ז היא ברתא דמלכא כמו שהיא בבחינת האצילות
אמר אתה משמרה בקרבי לבלתי תטמא כולה ונק׳ צדיק וטוב לו וכמו שאמר נשמה שנתת
וכמ״ש מכף רגל ועד ראש אין בו מתום כר בי טהורה היא טהורה ממש כר אתה בראת
היפך כלך יפה כר ולפ״ז יתפרש לא תצא כשירדה לעולם הבריאה נק׳ צדיק ורע לו
כצאת העבדים לא על ע״ע רק ע״כ לבד והוא שבהתלבשותה בנגה דבריא׳ הרי רובו טוב
ג׳ מדריגות דנגה דבי״ע שכולם נק׳ עבדים ומיעוטו רע וכנ״ל וזהו וכי ימכור איש זה
ממש ולא על הנשמה גם כמו שהיא בעשי׳ הקב״ה את בתו לאמה בעולם הבריאה שנק׳
שנגה שבה רובה רע עכ״ז נק׳ צדיק שהרי אמה העבריה כר שלמעלה מבחי׳ עבד עברי
אמר ועמך כולם צדיקים ע״ד הפשוט דמשמע וזהו לא תצא כצאת העבדים ונמצא יש כאן
גם מי שאין לו רק נפש דעשי׳ לבד )מפני ב׳ מדריגות צדיק וטוב לו וצדיק ורע לו וז״ש
שידוע בע״ח דלמ״ד כלים דנה״י דז״א נעשין ועמך כולם צדיקים צ״ע וצ״ת הם ב׳ מיני
עז שער התפלה 153
אליהו לעם ויאמר עד מתי אתם פוסחים נר״ן בבי״ע וחיצוניות הכלים דנה״י דז״א
על שתי הסעיפים אם ה׳ הוא האלקים לכו נעשח בחי׳ נפש בעשיה כו׳ א״כ גם הנשמה
אחריו ואם הבעל כר דלכאורה יפלא הדבר היותר תחתונה שחיא נפש דעשיה )כמו חי
מאד דמשמע שהיה בישראל עם ח׳ ספיקות ה׳ אשר עשה לנו הנפש הזאת כר וכתיב
באמונת אחדות ה׳ ושאין עוד זולתו דודאי נשמות אני עשיתי וכה״ג שנק׳ נשמה דעשיה(
אמונה זו ירושה בטבע מאבותינו וגם הרי היו וגם העשיה כלול מבי״ע גם עשיה דעשיה יש
ישראל מחזיקים בעבודת הקרבנות בבהמ״ק לו שרש באצי׳ עד שכל א׳ וא׳ אומר נשמה
ובכל המצות שהרי גם הלא שהם פוסחים על שנתת בי טהורה היא שזהו בחי׳ אצילו׳
ב׳ הסעיפים הרי לא הכחיש ששומרי׳ מצות דעשיה דעשי׳ כו׳( אבל עבד עברי הוא הנשמה
ה׳ רק שא״כ למה ילכו אחרי הבעל ג״כ אלקית גם שנק׳ עבד מפני שעובד אלקים
ויפסחו על ב׳ סעיפים דאם ה׳ הוא האלקים לכו הוא לתקן לבחי׳ נגה שהוא הגוף כי הנשמה
אחריו לבד כו׳ ולפ״ז מה זה שהוצרך עצמה אין צריכה תיקון כי היא מעולם
להראות להם בנסיון באש על חקרבן באמרו התיקון ולא ירדה רק לתקן הגוף כו׳ וכמ״ש
והי׳ האלקים אשר יענה באש כר וגם אומר אתה הראת למטה כו׳ ולפ״ז ע״ע בכלל צדיק
וקראתם בשם אלקיכם דהחליט ע״ז להם ורע לו הוא ולא בכלל בינונים דלא כנ״ל וד״ל
לאלקים וזה לא עלה על הדעת רק ענין ומ״ש לא תצא כצאת העבדים היינו בחי׳ נגה
השיתוף לבד וכמו שטענו ומאז חדלנו דבי״ע שזהו גוי ועבד ואשה כידוע רק שיתרון
לקטר למלכת השמים חסרנו כר שהיו יש לאמה העבריה על ע״ע שע״ע שש שנים
מכוונים להשפעה גשמיות שילך ע״י יעבוד ובשביעית יצא כר ואמה העבריה
האמצעי שהוא הכו״מ או בעל ואשירה כר מצוה ביעוד או פדיה כר )וכמשי״ת בעז״ה(.
וכידוע .אך הנה ידוע דאין מזל לישראל דהיינו ובסדר התפלה היינו ענין ההפרש בין קודם
שאור השפע האלקי׳ היה נמשך לישראל ב״ש שהוא ע״כ ומב״ש עד יוצר אור הוא
בזמן בהמ״ק שלא ע״י אמצעי כלל בחי׳ ע״ע ומיוצר עד ש״ע הוא בחי׳ אה״ע
היינו שלא ע״י המזלו׳ וע׳ שרים אדרבה הע׳ ובש״ע נק׳ בתי כר וד״ל .והנח מבואר
שרים קבלו התמצית כר אך בעבדם לע״ז למעלה במהות ענין הע״ע שק״נ שלו חציו
עשו הטפל לעיקר שהן המזלות כר הגם טוב וח״ר ע״כ בעת התפלה יהופך לקדושה
שאמונתם חזקה היה והיו מקיימים כל המצות ממש ובהסח דעתו ולבו לעניני העה״ז יתהפך
רק בעון ע״ז דבקו להביא להם שפע חגשמי לרע כר שזהו זו״ז שופטן ממש כר אך כשע״ע
בלתי מונע כר וזהו שהוכיחם עד מתי אתם זה נק׳ עובד אלקים באמת יעשה רושם גדול
פוסחים כר דהנה לפי הנ״ל בבינונים דזו״ז בנה״ט להיות נשמר בלבו ומחשבתו כל היום
שופטן הרי חלק הטוב נכלל בקדושח האלקית מכל רע וידחה בדחי׳ בע״כ כל מחשבה רעה
בעת התפילה שבמקום קרבנות בבהמ״ק אשר לא לח׳ כר ויחפש דרכי הטוב בפו״מ
ממש כידוע וחלק הרע נמשך אחר הס״א וזהו בין עובד אלקים שהוא ע״ע הנ״ל לאשר
ומוסיפים יניקה לחצונים שילך אור השפע לא עבדו היינו שלא תקן כלום בקליפת נגה
על ידם שזהו עיקר ענין גלות השכינה כידוע שנמשך מתאווה גופני׳ דאו״א כר כלל גם
וד״ל .וז״ש שחם פוסחים על ב׳ הסעיפים במעשה בפו״מ להיות סומ״ר דרך כפיה ודחי׳
להחזיק בקדושה האלקי׳ בקרבנות וגם אחר עכ״פ אלא מיד שיסיח דעתו ולבו מעבודת
ההבל ילכו למען ספות הרוה את הצמאה ח׳ אחוז וקשור בכל לבו לכל רע לעשותו רק
דהיינו להיות יחוד וחיבור הקליפה בסט׳ שמונע מצד היראה בהעלם בנפשו מאימת
דקדושה וזהו שא׳ כי קצר המצע כר כי לא ההכאה בשבט הנ״ל שהוא בבחי׳ ע״כ
יגור במגורו רע כר וזהו שפי׳ דבריו אם ה׳ שמלאים חרטות כנ״ל וזהו הבינונים שזו״ז
הוא האלקים להשגיח לזון ולפרנס שלא ע״י שופטן ממש כנ״ל .ובזה יובן מה שהוכיח
שער התפלה 154
שנק׳ עברי רק שירד ונתלבש להתפעל אמצעי כלל לכו אחריו פי׳ לכו שההילוך היינו
בהתפעלות במורגש במוחא ולבא דנה״ט כר כל היום בסומ״ר בפו״מ ולהיות אחוז וקשור
וירידה זאת עושה רושם גדול במדות ושכל רק באלקים חיים עכ״פ בפו״מ בהליכתו בשוק
דנה״ט כר וזהו כל עיקר ענין עבודת הע״ע הזה ובכל מקום טינוף ולכלוך לא ידבק שם מפני
שמתקן דבר לעשות מרוח הבהמה להיות כרוח פחד אלקים לנגד עיניו כר ואמנם אם מאמינים
האדם ממש בכל פרטי הכחות שבה בעת בה׳ ואינם הולכים אחריו אדרבה ההילוך הוא
התפלה עכ״פ כנ״ל וד״ל .ואמנם הנה מאחר להיפוכו ולמנגדו שהוא הבעל להמשיך פרנסה
שהתפעלות ההשגה שבמוח ולב גשמי אינם שזהו ג״כ עכשיו שמפקירי׳ עצמם לחיי הגוף
בחי׳ עצמיות כלל ה״ז כמו דבר זר שהובא ליקח השפע ע״י המזל לחיות כחיי גוים ממש
אל הקדש פנימה שגם החול יוקדש שא״א כר שזהו עיקר ענין גלות השכינה כידוע בפי׳
לומר שנהפך מהות החול לקדש ממש אע״פ אותי עזבו מקור כר לחצוב להם בארות בארות
שנק׳ שם קדש עליו כמו המקריב קרבן הבהמה נשברים שהן המזלות כר שהן כגרזן ביד החוצב
ע״ג המזבח וכמנחת סלת עשרון כר שהיה כר אשר לא יכילו האור ושפע כר וזהו ישראל
הבהמה חולין והמקדישה לקרבן ע״ג המזבח שבחו״ל עע״ז בטהרה כר דבחו״ל הולך השפע
ודאי נקרא בשם בשר קדש והסלת יקדש ע״י ע׳ שרים דעשי׳ שנק׳ ע״ז בטהרה ועתה
בכלי כר אמנם עדיין אין מהותם קדש עד אחר הוא התקשרות העלאות מ״ן בטרדת פרנסה
ההקרבה ע״ג המזבח ממש שנק׳ קדש בקדושה כר משא״כ בא״י בזמן בהמ״ק כו׳ והאות והיה
עליונה וכמ״ש את קרבני לחמי לאשי כר האלקים אשר יענה באש שלא ע״י העלאה
שנק׳ לחם אלקיך וקדשי ה׳ ממש ונעשה מלמטה כלל וד״ל:
לריח ניחח לשם הוי׳ למעלה באצי׳ ממש כידוע עא ומעתה יש להבין מהו עבודת עבד
והיינו מפני שעלה הקרבן ע״ג המזבח באש עברי שזהו מב״ש עד יוצר
ונאכל באכילת מזבח באש של מעלה דהיינו כר בהיות מבואר למעלה במהות עבודת ע״ע
בחי׳ אריה דאכיל קרבנין כר עד״מ הבשר שהוא הנק׳ עובד אלקי׳ לתקן לנה״ט כר היינו
שנתבשל באש גשמי שאנו רואים הפרש שלבו ומוחו הגשמי מתפעלי׳ בהתפעלות אלקות
גדול בין קודם הבישול לאחר הבישול דודאי ממש בהתפעלות הנשמה האלקית ברצון וחשק
הבשר החי אין בו טעם וחיות מאכל אדם גדול ברשפי אש התשוקה לה׳ לבדו וכמו ויחד
כלל והיינו שבחי׳ הרוחניות שבדם ובשר הוא לבבנו לאהבה כו׳ להיות לב א׳ לאביו שבשמים
בהעלם גדול ובדקות מאד והגשמיו׳ שבו ולבטל כל רצון זר זולתו וכמו מי לי בשמים
הוא בגסות ועדיין אינו ראוי למאכל להיותו חי ועמך כר ואע״פ שהתפעלות זאת איננה בבחי׳
וע״י הבישול ירכך אותו האש מאד ויוציא עצמיות כלל בנה״ט כי טבע רוח הבהמה לירד
טעמו וחיותו הרוחני מכל חלקיו עד שיהיה למטה ולא לעלות למעלה כלל מ״מ פועלת
לטעם וחיות גמור לנפש חאוכלו וכן הסלת גם היא פעולה אלקית בשכל ומדות שבה
חטים קודם שנאפה אינו מאכל כי גסות הקמח כאילו נחצבה משם כר .ואמנם ודאי אין זה
בלתי ראוי למאכל להיות נק׳ לחם שיסעוד ערוך כלל לגבי התפעלות אלקית של הנשמה
הלב כלל רק אחר שנאפה היטב בתנור יהיה שהיא בבחי׳ עצמיות ממש כר וכמו כל
בו טעם לחם וכה״ג בכל מיני מאכל כידוע. הנשמה תהלל יה הנשמה עצמה תהלל בלי
והנמשל יובן בלחם הקרבן שקודם שגקרב שיתוף הגוף במוח ולב גשמי כלל .והענין ידוע
ע״ג המזבח אינו נקרא לחם אלקיך כר וגם שהוא הענג אלקי הנעלם שישנו בבחי׳ רוח
שנקר׳ בשר קדש אין מהותו ועצמו בבחי׳ האדם בטבעו כר וכידוע בענין עיקר התפלה
קדש עד שנקטרו האימורין באש של מטה דשבת דכתיב אז תתענג על ה׳ כר דא צלותא
ושל מעלה שנק׳ אכילת מזבח ויעלה לריח דמע״ש שאין לה שיתוף עם ענג מורגש
ניחוח להוי׳ כר שאז נחשב כבשר שיש בו טעם שבשכל ולב הגשמי רק בחי׳ הביטול לאין
מאכל בבחי׳ אכילת אדם העליון כמ״ש לחמי מצד העצם בלבד והוא ענין התפעלות הנשמה
עח שער התפלה 155
קודם ההקרבה ע״ג המזבה באש כר כנ״ל .וזהו כו׳ וכמ״כ במנחת סלת בקמיצת הכהן כו׳
כי כל לבבות דורש ה׳ כר שיש לב מתפעל נק׳ מנחת ה׳ כר וכך כל עניני הקרבנות
לאלקות אבל אין זה רק בחיצוניותו ע״כ נשאר והקטרת במזבח הזהב ובלחם הפנים בשולחן
בגסותו לעניני התפעלות אהבות זרות כל היום אשר לפני ה׳ כר .והנמשל יובן בזה ג״כ בענין
כר אך אעפ״ב נק׳ עובד אלקים בעת התפלה עבודה שבלב בתפלה שהיא במקום קרבן
מאחר שלבבו מוכן בכי טוב רק שנקרא בשר כידוע דתפלות כנגד תמידין תיקנו וכמו קרבן
חי כנ״ל )בל״א די הארץ איז איין רועה ניט הבהמה גשמי׳ על המזבח כך הוא ממש
איבער גיקאכט כר( .ויובן כ״ז בתוס׳ ביאור קרבן הנה״ב של אדם בהקריב לבבו הטבעי
ע״פ משל אחר והוא בעבודת העבד בבית שכל שהוא בחי׳ רוח הבהמה כר דודאי זה אמת
עיקר ענין עבודתו בבית הוא רק להביא הכל שמדותיו הטבעיים שבלב גשמי דוקא מתפעלים
מן השוק לבית והיינו להביא בשר ותבואה מן בהשגה האלקי׳ שבמוחו וכמ״ש ואהבת את
השוק לבית ולתקנם שיהיו ראויין לבישול ה׳ בכל לבבך ממש כנ״ל אך הרי מיד אחר
ואפיי׳ כמו הבשר הנמכר בשוק מתקנו ומחתכו התפלה הרי יש בלבו אש זרה להתפעל
ומולחו כר וכן התבואה עושהו קמח בטחינה באהבה זרה אשר לא לה׳ כרוח הבהמה שיורד
ורקידה עד שראוי ללישה ואפיי׳ וכך כל הדברי׳ למטה בחומריות אם כן גם בחי׳
הצריכים ללבוש קונה העבד הכל מן השוק ומכין התפעלות אהבה האלקי׳ שבלב בשר
אותם וכן תיקוני הבית בעצים ונרות וכה״ג בתפלה איננה באמתתה מאחר שלא יצא מן
הכל ע״י העבד וזהו כל עיקר ענין עבודתו הלב כל התפעלות אהבה זרה שזהו בחי׳
בבית ובחוץ לתקן הכל להיות מוכן בכי קליפת נגה ממש ולא נק׳ לב אחד אלא ב׳
טוב כלחם לאכול ובגד ללבוש ותיקון דירת לבבות כר אמנם המשל בזה אינו רק
הבית וכליו וכר לפי שכל אלה העבודות לא כמו ענין הבשר החי שקודם הבישול אע״פ
שייך שיעבוד בעה״ב בעצמו וגם לא בניו שיש בו חיות רוחני להחיות נפש אבל מצד
שנק׳ בני היכלו שלא יתכן לומר שילך א׳ מן שגסותו עומד לא יוכשר למאכל כך בשר
בני היכל הבית לשוק לקנות בשר ותבואה הלב הטבעי שנק׳ בשר בהמה אע״פ
ודגים וכה״ג שאין דרכם בכך כלל וכלל שמתפעל ברשפי אש התשוקה לה׳ אחר
מעולם רק על העבד אשר בבית עליו מוטל שגסותו עומד בקיומו והוא חום התאוה רעה
להביא כל פרטי הצטרכות של בני הבית כמו שיוכל להתפעל בלב זה ומיד שיסיח
לילך למקום רחוק לשוקים ולרחובות לראות דעתו ולבו לעניני עה״ז כנ״ל לא יוכשר
בטיב ענין המצטרך לאכילה ושתיה ולבוש לב זה לבא למעלה במקום קרבן כ״א אחר
וש״ד ואין א׳ מבני הבית יודע איך ומה שיקריב לבו לה׳ ברשפי אש שלהבת יה
לעשות בזה דבר גדול וקטן רק עבד הזה שנק׳ אש של מעלה והוא בחי׳ בינה לבא
שעבודתו תמיד בזה והנה הגם שהעבד הזה הלב מבין כר והיינו בחי׳ בישול באש ה׳
תיקן ועשה והכין הכל אין מחסור דבר היינו שמרכך הלב ומביאו לכלל טעם בשר כר
שהביא כל דבר הנצרך מן השוק לבית ותקנם שיקרא אכילת אדם העליון כמו בקרבן בהמה
והכינם בכי טוב מאד כנ״ל מכל מקום עדיין ע״ג המזבח באש של מעלה כר והוא כאשר
אין הבשר והקמח וכה״ג ראויים לאכילה מיד נתפעל הלב בעומק היטב עד שנתרכך מקשיותו
קודם הבישול והאפי׳ כי הבשר החי גם לאחר וגסותו .והענין הוא שמצד עומק ההתפעלות
שחתכו ומלחו לא יוכשר למאכל עד שיבשלם אלקי בתוך תוך הלב נפל מגסותו הטבעי
היטב ויבא לכלל טעם בשר וכמ״כ הקמח ונעשה כמו בשר מבושל שהוא רך וטעמו
והתבואה הגם שהביאה מן השוק וטחנ׳ אין טוב כר וכמו לבי ובשרי ירננו אל אל חי כר
זה מאכל אדם עד שיאפנו בתנור כידוע )וכמשי״ת בבחי׳ אמה״ע כו׳( משא״כ כשלא
והבישול והאפיה אין זה ממלאכת העבד כלל נכנס אור האלקי בתוך תוך הלב ה״ז כמו בשר
וכלל כי זה לא שייך אליו כלל )רק לאמה החי שאינו ראוי למאכל כלל וכבשר בהמה
שער התפלה 156
עולם הפירוד דקליפה והוכן בכי טוב להיות העברי׳ שבבית שהיא האופה ומבשל׳ כמשי״ת(
ראוי לעלות אל הקדש ממש וזה ענין עבודת וא״כ מובן שכל דברי הצטרכות בני הבית
עבד עברי שהיא הנשמח ורוח האדם שא״צ שהביא העבד אינו רק שהכין הכל אבל המה
תיקון לעצמה רק לתקן לבושים דנוגה והוא בגשמיותם עדיין ואינן ראוים לכלום ולא נשלם
במה שעושה תיקון לנה״ט להיות נק׳ לחם כר המכוון לתכליתו ע״י העבודה של העבד הזה
ועדיין אין כאן אפיה ובישול כנ״ל רק שמוכן שהוא המזון ומחיה ולבוש וכה״ג רק בחי׳ וענין
וראוי לאפי׳ ובישול כר וכך יובן במדות דאוי״ר ההכנה לגשם הדבר לבד שיהיה מוכן לבישול
ושכל דנה״א כאשר מלובשים במדות ושכל ואפיה שיהי׳ נק׳ לחם ובשר להחיות נפשות בני
דנה״ט הכל הוא באופן ההטבעה דנה״ט הבית כר וד״ל:
ולא ישונה כלל מן הטבע אפי׳ כקוש״י אם עב ו ה נ מ ש ל מכ״ז יובן למשכיל עד״ז
הטבע בתערובות טו״ר באופן שהוא כך יהי׳ בנה״ט שבלב בעבודה
אופן עבודה שבלב באוי״ר ושכל האלקי ולא בעת התפלה שהוא כמו דבר זר שהובא מן
נשתנה מן הטבעיות שלו כלל וכלל ע״ד השוק שהוא בחי׳ היכלות הקליפות דנוגה
דוגמא מי שבטבעו הוא איש רחב לבב וגם שהרי נה״ט נלקחה מקליפות נוגה שמעורב
הרוח במילי דעלמא גם בעבודה שבלבו טו״ר וזהו כמשל העבד שמביא בשר ודגן מן
בתפלה ילך ברחבה שלא ישפיל לבו אלא השוק כידוע דהיכלות נוגה נק׳ שוק כמו ענין
יגבה לבו בעבודה להרים ראש וידמה לו שמגיע עד שתכלה רגל מן השוק כו׳ אמצאך בחוץ
לרום חמעלות וכל חפצו בעבודה ברוממות כו׳ וענין ההבאה מן השוק הוא בחי׳ ההעלאה
הערך בהשגה והתפעלות כר ואם איש רך מרה״ר עולם הפירוד לעולם היחוד בבחי׳
הלבב חוא ושפל רוח בטבעו במילי דעלמ׳ התיקון שיהיה ראוי לעלות למעלה ממש וזהו
גם בעבוד׳ שבלבו בתפלה ישפיל לבו ויהיה ענין התפעלות כחות דנה״ט שנלקח מן השוק
שפל בעצמו ונבזה בעיניו נמאס כר .וגם דבחי׳ נוגה והובא לעול׳ היחוד והיינו מה
החתבוננ׳ שמחמתה יתפעל אע״פ שאחת היא שמתפעלים באוי״ר ושכל שפועלים פעול׳
בשניהם מ״מ זה יקח התפעלות לבו לרוממות אלקית אך אין מהותם נשתנה עדיין כלל מגשמי
וחדות הלב וגסותו עד שיגבה לבו בדרכי לרוחני כי בחי׳ רוח הגסה דנגה דעשיה דנה״ט
העבודה וזה יקח התפעלות הלב בבחי׳ חשפלו׳ רחוקה בעצם מאור פני מלך חיים כו׳ וחוא
ולב נשבר ונפשו כעפר ולא יגבה לבבו לילך מה שלב חלל השמאלי מלא תאוות חומריות
בגדולות כר .וזה השינוי מצד אופן שינוי בטבע כבהמה ממש ועדיין לא נהפך המהות כלל
השכל שיש שכל מתפעל בחדוה בגדולת ה׳ דהיינו כל אהבה גשמיות במקומה וקיומה
ואיננו משים לבו ודעתו אם ה׳ הוא אלקים ותקפה עומדת והרי היא בבחי׳ ההגשמה מאד
וכולא קמי׳ כר איך יחיה חיי הבל לתפוס הטפל רק שהובא אל הקדש פנימה להתפעל לאלקות
לעיקר כר רק יתפעל בחדוה אלקי׳ ויש שכל במוח ולב ע״כ ה״ז ממש כמו משל בשר
מתפעל מהתבוננות גדולו׳ ה׳ להיפך שיתמרמר שהוא מן השוק דגם שתיקנו כר בשר חי הוא
בנפשו מאד מאד אם ה׳ הוא עיקרא ושרשא ואינו מאכל אדם רק שמוכן וראוי למאכל
דכולהו כר איך תופס הטפל לעיקר ונדבק אדם כך הוכן הלב הטבעי להיות למאכל
בחיי הבל כל ימיו כר עד שנבזה בעיניו וטעם והוא כשיבוא לכלל בישול ברשפי אש
ומואס בחייו .נמצא שני מיני עבודו׳ אלה שלהבת יה כר שיפול גשמיותו לגמרי ויהי׳
ב׳ הפכים מן הקצה זה שמח וטוב לבב אחר בבחי׳ הרוחניו׳ האלקי׳ כרוח האדם ממש
העבודה מן החדוה אלקית וזה שפל ונבזה עד שיעלה כקרבן לריח ניחוח לחוי׳ דאצי׳ כר
בעיניו נאנח ומיצר על ריחוקו מה׳ כו׳ משא״כ בעודנו בגסותו דקליפת נגה לאהוב
ונפשו כעפר לכל עד שיחזיק לכל אדם טוב גם הרע לא יעלה כקרבן בבחי׳ אכילת אדם
הרבה ממנו כר .וב׳ אלה ההפכיים תלוי בשנוי כר כי הרי לא נשתנה ממהותו הראשון הגשמי
אופן הטבעיות דנה״ט לבד דזה טבעו בבחי׳ עדיין כר ואמנם מ״מ יצא הנה״ט מכלל
עט שער התפלה 157
התפשטות שחוץ ממנו כר )בל״א נקרא דער החדוה שהוא טבע מרה לבנה וזה טבעו
קוועל וואש דער תענוג קוועלט פון זיר כו׳( בעוצב שנקרא מרה שחורה ומן המרה לבנה
ונקרא שעשועים כאיש מתענג באהבה נמשך ההוללות והשחוק והעדר הרגשת
בתענוגים באשתו ואב בבנו יחידו כר עצמו במילי דעלמא ובמילי דשמיא טבעו
בעריבות מתיקות ידידות כר וזהו אז תתענג להתפעל ברוב חדוה ועוז ולא ימשיך עוצב
על ה׳ כר וכידוע לטועמים באור עונג האלק' לנפשו כלל וכלל מאשר רואה בעצמו היפוכו
בשמחה וחדות ה׳ כר בכל עת הכושר כשבת כר וע״ב יכול להסתעף שיגבה לבו ודעתו
ויו״ט כו׳ וממילא יסתעף מזה שהוא איש עליו כנ״ל ומן טבע המ״ש יסתעף העוצב
שמח וטוב לב בעבודתו כל היום בתו״מ בלי לרדוף רק אחר עצמו שהוא בחי׳ לגרמיה שירע
עוצב כלל והוא פזרן גדול בצדקה להחיות לו מה שיחסר לו דבר מה בעניני גופו מצד
רוח שפלים וזהו חיותו ותענוגו וכר וכאאע״ה עוצם הרגשת עצמו ביותר וזהו במילי דעלמא
איש החסד דעביד טיבו יתירא עם ברייתא כי בחיי גופו וכך הוא בעבודתו בתפלה יתפעל
היה מרכבה לבחי׳ חסד דע״י כר וכידוע במרירות על עצמו כי לא ירגיש בנפשו חיי
בשרש האבות בחג״ת דע״י וא״א כר. האלקי וכל חפצו בקרבת אלקי׳ שיהי׳ חי במורגש
והמדרגה הב׳ בטבע התענוג להיפך בבחי׳ בחיי אלקי׳ ממש ורואה בעצמו היפוכו יתמרמר
הגבורה שבתענוג והיינו כמו שאנו רואים מזה מאד כר ונמצא לא ראי זה כר ויש מעלה
עיקר תענוגי בנ״א רבים במפלת שונאו וכל בזה מה שאין בזה ויש חסרון בזה מה שאין
דבר רע ומזיק כר יקבל עונג מספורו כי בזה ושניהם אמת וירצה לפני ה׳ כונה הטובה
טבעו מבחי׳ המ״ש ע״כ התענוג שלו מלובש שבשניהם כי זה וזה חפצם באלקים רק זה
בהיפוכו בצער המנגד כו׳ והענין הוא כאשר הילוכו בחדוה וזה הילוכו במרירות איש איש
יחפוץ ויתאוה דבר מה האהוב לנפשו תכלה כפי טבעו בחיי גופו כי נה״ט היא העולה
נפשו מאליו שיובא הדבר אליו ויוקרב וישיגנו למעלה בתפלה רק כפי אופן טבעה דוקא.
ממש וכל זמן שאין הדבר הנאהב ונחמד וכמ״כ אנו רואים שיש שינוי באופן התענוג
קרוב לו ממש מיצר ודואג עד כלות הנפש והרצון שלמעלה מן השכל המוליד חדוה
הרי התענוג הוא להדבר שישיג לעצמו דוקא ומרירות כנ״ל והוא שאנו רואים בטבע
ולא לצאת לחוץ מעצמו כמו תאות ועונג הנה״ט שיש אדם שעיקר טבע התענוג שלו
הממון רוצה שיהיה באוצרו )בל״א ער גייט בעניני גופו בבחי׳ החדוה והתפשטות התענוג
אויש זאל דיא זאך זיין באיי אים צוא זיך דוקא( להתענג בדבר שחוץ ממנו כמו שתענוגו
היפך התפשטות התענוג כר וכמו״כ בעבודה ורצונו תמיד לפזר כל הון על בנינים נאים
שבלב בחי׳ העונג האלקי הוא שיהיה הדבר וכלי כסף ולבושי יקר וכה״ג וממילא יהיה
אלקי בקרבו קרוב אליו ולזה כל חפצו טבעו לפזר צדקה לרוב שזהו תענוג שלו
ותענוגו כר ומזה יסתעף בחי׳ המרירות שיחיו רבים ויקבלו טוב וחסד ממנו עד שלא
בענג הנעדר ממנו כמו מתי אבוא ואראה פני ישאיר לעצמו כלום וממילא נכלל בזה שעיקר
אלקים כו׳ וזה רק מצד התגברות התענוג כל התענוגים שלו הוא הכבוד עד שיפקיר כל
שבלבו רק שמלובש בקו הב׳ )וניכר ב׳ מיני ממונו בעבורו וכל אלה מבחי׳ החסדים
ענג הפכים אלה בהתפעלות בניגון בחדוה שבתענוג שהוא בחי׳ ההתפשטות לחוץ
ומרירות דקול הנגון שיש תענוג בקול שיר מעצמותו כר )ובכל זה מי שטבעו להתמשך
חדוה דוקא כשיר וניגון בני אדום ויש שעיקר אחר בני אדם שנקרא מעורב עם הבריות
התענוג בניגון של מרירות כניגוני הישמעאלים ונקרא איש טוב בעצם כר וסימנו בטבעו מן
כמ״ש בשעה״ת ח״ב שזהו ענין בנוהי דיצחק בחי׳ מרה לבינה הנ״ל( והנה איש כזה כאשר
בגלותא דישמעאל ובנוהי דאברהם בגלותא יתפעל בתענוג האלקי בעבודה שבלב בתפלה
דאדום שהיא התכללות ב׳ מיני ניגון הנ״ל ודאי רק ע״ד הטבע הזאת דוקא והוא בחי׳
חסד בגבורה וכר( ועכ״פ העולה מכל זה חדוה ועונג של שמחה שמתענג על ה׳ בבחי׳
שער התפלה 158
והיו לאחדים ממש ועכ״ז חציו רע להתפעל בבתי׳ ע״ע הנ״ל שלמעלה בתפלה לבחי׳
גם ברצון זר כל היום כנ״ל וא״כ מה יתרון רוח הגסה דנגה שהוא הנה״ט ולא נשתנה
מעלת ע״ע בנה״ט יותר שא״צ להכאת שבט הטבעיות שלה כלל כמו שהיה בעניני עוה״ז
ברוחנית וגשמית כע״כ והלא נאמר אשרי וכך היא אופן התפעלותם בעת התפלה וא״כ
הגבר אשר תיסרנו יה שמשמעו גם לבחי׳ גם מדות ושכל דנה״א שהן בבחי׳ אלקות
ע״ע שצריך לביטוש כמאמר גופא דלא סליק ממש מלובשים רק לפי אופן הטבעת המדות
ביה נהורא דנשמתא מבטשין ליה כר ואם ושכל בנה״ט לבד כך רוח האדם העולה
סליק ביה נהורא כר בעת התפלה הרי כל למעלה כר וזהו עיקר ענין הטעם שנקרא
היום חוזר לגסותו כר כנ״ל ובודאי עי״ז ע״ע עד״מ שהעבד משפיל עצמו לילך לשוק
מתגשם עד דלא סליק ביה נהורא כר כנר ולתקן הכל כר שאין זה דרך בני היכלא כר
העומד באויר מעופש בעומק הבור וכה״ג כך הנשמה כמו שהיא למעלה אין זה כבודה
כידוע .אלא צריך לומר דב׳ מדרגות דנו״ר לילך להיכלות דנגה להביא למעלה דבר זר
הנ״ל היינו נפש ורוח דקדושה דנה״א כמו כחות הנה״ט דנגה כר כי כל כבודה בת
המתלבש בנה״ט .ע״כ היינו רק שבחי׳ נפש מלך פנימה בת מלך ברתא דמלכא וכמשי״ת
דקדושה מתלבש בו וע״ע היינו בחי׳ רוח אך העבד עברי הזה שהוא בחי׳ רוח האדם
דקדושה מתלבש בנה״ט ופעולתם פעולה כר תשפיל א״ע לעבוד עבודה שבלב ומוח
אלקי׳ בנה״ט אך זה פועל רק במעשה בפו״מ בתפלה כפי הטבעת בחי׳ רוח דנגה כדי
לבד וזה פועל במדות שבלב באהבה ויראה להכין אותה שתהיה ראויה למאכל כנ״ל אבל
שכליים לפי השעה עכ״פ כנ״ל וכמבואר עדיין היא בתקפה וגסותה כר וד״ל:
למעלה דנפש דקדושה דנה״א מתלבש עג ו ז ה ו וכי ימכור איש את בתו לאמה.
בנה״ט שלא יעשה עון בפו״מ כל היום גם בתו ברתא דמלכא שהיא הנשמה
בלכתו במקום טומאה כר וזה מצד בחי׳ לא תצא כצאת העבדים עבד כנעני ועבד
רושם אלקי דקדושה מבחי׳ נפש דקדושה עברי הנ״ל שהמה בחי׳ נפש ורוח כנ״ל כי
שהוא טבע הנפש דקדושה לבלתי סור כל כבודה של בת מלך ברתא דמלכא פנימה
לדרכי רע ומות ופועל פעולתו בעת התפלה דוקא שאין דרכה לצאת החוצה לקנות בשר
להביא פחד אלקי זה לבד בנה׳׳ט שתפחד ודגן כר והיינו בחי׳ אמה העבריה בחי׳ נשמה
מעשות כל רע ולא לדבק לילך אחר ההבל כר שנמכרה לאמה כר כמשי״ת .אך הנה תחלה
ועי״ז יבא בלב הטבעי הרהור תשובה על יש להבין בתום׳ ביאור עוד בענין ב׳ מיני
העבר באמת ונק׳ הכאת השבט מבחי׳ עבדים הנ״ל דאם הן ב׳ בחי׳ דנפש ורוח
מקיף דקדושה ג״כ כנ״ל אבל בחי׳ בטול דקדושה איך יתכן לומר בעבד כנעני דנגה
ופחד זה אינו רק שירא למרוד לפרוק עול ח״ו ממש שיקרא בבחי׳ נפש דקדושה האלקית
והוא רק הנוגע לענין מעשה בפו״מ שנכנע והרי לפי המובן מכל הנ״ל דרך קצרה בענין
לבבו מעשות כל דבר רע המנגד לבלתי שחת ההפרש בין ע״כ לע״ע הכל הוא בעבודה
נפשו ולא ידח לגמרי כר וזהו הנק׳ ע״כ באמת שבלב ומוח הטבעי בתפלה דע״כ גם הטוב
וזהו בקום האדם משינתו דאילנא דמותא שבו הוא שעובד בלב נשבר ונדכה ומתפעל
שלטא בגופא ונוטה לרע מכל חלקי גסות בפחד אלקי׳ וכן באהבה וחשק כר רק
דרע דנגה כר אז מיד יתן לבו לשוב אל ה׳ שתחלתו רק אימת האדון לבד וחוזר לסורו
בלתי ידח כר ויפול לבו בפחד אלקים שלא וצריך להבאת שבט ברוחניות דמקיף דקדושה
ילך אור נשמתו לבאר שחת לבלתי ראות ובגשמיות בביטושים ביסורים דחיי ומזוני
פני אלקי׳ כר ויקבל ע״ע במעשה עכ״פ להיות ובני כר כנ״ל מה שאין כן ע״ע גם נה״ט
סו״מ כר כל היום דוקא והתעוררות זו א״א שנתפעל ע״י רוח האדם כר התפעלותם ברצון
לומר שהיא מצד עצם טבע הנה״ט החומריות וחשק עצמי בעומק הלב והמוח כמו
שכל מהותה לירד ולמשוך אחרי החומריות התפעלות אוי״ר ושכל האלקי דנה״א ממש
שער התפלה 159
אבל הוא בבחי׳ הפנימי׳ שבלב כמ״ש לך כו׳ רק ודאי מבתי׳ הקדושה דנה״א נתעורר
אמר לבי כר ונק׳ נקודת הלב ותעלומת הלב בה התעוררות אמיתית רק שזהו לענין מעשה
שביכולתו למשול בתאות חומריות לבו ולבו לבד ויהיה איך שיהיה רוח אלקי הוא
ברשותו תמיד להטותו מהיפך להיפך ע״ז אמר המעוררו ושובר לבבו כר אך אין זה
ואהבת בכל לבבך בשני יצריך שבאותה שעה רק מבתי׳ נפש דקדושה שהוא הנוגע למעשה
שרוח האדם בחי׳ נשמה האלקית עולה למס״נ ובאמת נעוץ תחלתן בסופן וסוף דבר הכל נשמע
באחד בפסוק שמע ישראל דקאי על הנשמה כר ואת אלקי׳ ירא יראת חטא ועון ומצותיו
אז גובר על בחי׳ רוח שבלב הטבעי למשוך שמור בפו״מ )וזהו כדמיון צבא השמים
גם הוא אחרי ה׳ באמת והוא כח המושך שמשתחווים רק בבחי׳ הודאה והסכם שלהם
שבלב שיומשך ויתדבק אחר ה׳ והיינו בהשגה מצומצם והוא רק בבחי׳ נפש שהוא
אחרי ההשגה אלקי׳ שבמוח ונק׳ רוח בחי׳ עשי׳ דהשתחוואה בפ״מ כך קבלת
דעת כר וע״ז אמר תוכן רוחות היינו עמ״ש בהסכם בבחי׳ ע״כ זה היינו רק לעשות
שגם ברוח זה יש פנימי׳ וחיצוניות כמו בלב מצות המלך בפ״מ ולא להיות מורד ופורק עול
)שהוא הנפש בחלל השמאלי שבו הדם הוא כר וז״ש עד ב״ש מה אנו מה חיינו כר עד
הנפש( וכמו בידך אפקיד רוחי אף רוחי ומותר האדם כר לפיכך אנחנו חייבים להודות
בקרבי כר .ובמצות התשובה העיקר הוא כר שזהו ענין התלבשות בחי׳ נפש דקדושה
כמ״ש והרוח תשוב אל האלקי׳ אשר נתנה שהוא בחי׳ ההודאה של הנשמה שיפה
והוא ע״י התעוררו׳ רוח האדם כנ״ל או ע״י ירושתינו כר כי הנה״ט שרשה מעה״ד טו״ר
שיערה עליו רוח ממרום דרוח אייתי רוח כר דנגה דעשיה דרוב מעשיה׳ תהו כר( וע״כ
)ושרש ההפרש בין נפש לרוח היינו עד״מ מחיי צריך עבד כנעני זה להכאת שבט ברוחני׳
הנפש בהרכבה בדם חומריות נק׳ נפש והרוח דמקיף דקדוש׳ ובגשמי׳ לכוף ולרכך לבו
הוא הנבדל בערך מהיות חיי בשר ודם ומשכנו תמיד מאחר שלא נכנם בו מבתי׳ הקדושה רק
הוא בחלל הימיני כר( .והנה ודאי מובן שיש לענין מעשה לבד ולא יותר וד״ל ,אבל הנה
מעלה יתירה ברוח דקדושה שבלב שמתפעל בחינ׳ רוח דקדושה שזהו בחי׳ ע״ע הנ״ל
ברוח דעת הרוחני בפנימי׳ הלב שאז הנה מבואר למעלה דמעלה יתירה יש בו
ודאי נמשך כל לבו וכמ״ש בכל לבבך כר והוא מה שנקלט האור האלקי בתוך תוך הלב
ופועל ביטול כל רצון זר זולת ה׳ אחד באותה הטבעי בהתפעלות ברשפי אש התשוקה לה׳
שעה באמת היינו שגם לבו הטבעי לא יחפוץ לבדו ואין זר זולתו )אע״פ שלא נהפך בו
בשום דבר זר כר ונק׳ לב אחד וזהו וכל המהות עד שלא נשתנה טבעיות שלו כלל
הלבבות יראוך גם הלב החומרי כר וכן ויחד לעניני התפעלות העה״ז כנ״ל( וידוע דזהו
לבבנו כר והאות ע״ז הוא גם בפחד אלקי׳ הנקר׳ בחי׳ רוח כמ״ש תוכן לבות ה׳ תוכן
שמתעורר בתשובה אינו רק לענין מעשה לבד רוחות ה׳ פי׳ לבות בחי׳ ישות הבא במורגש
כנ״ל בע״כ אלא נכנס הפחד וההתעוררות בהתפעלות הלב הטבעי וזהו תוכן לבות כי
בתוך נקודת לבו ממש עד שיבכה במסתרים כל לבבות דורש ה׳ כי יש לב גשמי שאינו
במרירות עצומה )בל״א זייער צו בראכין גאנץ מתפעל לאמתתו ולא נכנע ונשבר באמת
טיף אין הארצין( וזאת ההתעוררות פנימיות בבחי׳ בטול לאלקו׳ להכיר בלבו איך שהוא
באה מרוח אלקי׳ שנוספה בו ממרום או ע״י ית׳ מקור הכל וכולא קמיה כר רק בחיצוניות
רוח עצמו הכל הוא בא בבחי׳ הפנימי׳ שבלב שלו לבד וע״כ מיד שיסיח דעתו ולבו לעניני
הטבעי ותכף ישבר לבו באמת וזהו תחת עה״ז כל לבו שם ונשכח מלבו לגמרי עמ״ש
גערה במבין בחי׳ בינה לבא שהוא בחי׳ וכתיב השמר לך פן תשכח כר אך בחי׳ רוח
רוח הלב הנ״ל מהכות כסיל מאה הוא בחי׳ היינו רוח החיים האלקי שבלב שהתפעלותו
נפש שבדם בחלל השמאלי שצריך לביטוש באלקי׳ בבחי׳ הרוחני בלתי מורגש בלב כ״כ
שער התפלה 160
גשמי רצועה לאלקאה ממש רק כמו גערה גשמי עד שישבר באמת )ומ״ש אשרי הגבר
במבין הנ״ל והיינו בחי׳ ריבוי המקטרגים שהוא בחינ׳ רוח איש דוקא היינו מצד
העליונים שמבחי׳ דינין דשם אלקים שעומדים שחביבים יסורי׳ המבטשי׳ לרוח איש שיעלה
על שם הוי׳ וכמו בר״ה ויבאו בני האלקים ע״ז למעלה מעצם מדריגתו והוא כאשר
כר וכמ״ש במ״א וע״כ אמר וחסדי מאתך כר חסד ה׳ גובר על רוח איש שלא ירד למטה
דאינון רק להעלותו ולתקנו כר ולא דינין ויעלה למעלה יזכהו ביסורים בעה״ז להעלות
גמורים כר וד״ל(: נפשו וכו׳ וזהו אשרי הגבר כו׳ אבל לא
עד ו ה נ ה כמו שמבואר למעלה בהפרש כשביל שירגיש כי הרגשתו בקל כמו
שבין נפש ורוח בחי׳ ע״כ וע״ע תחת גערה לבד כי( .ומעתה יתורץ ענין
בעבודה שבלב בתפילה כך יובן ההפרש הנ״ל דמ״ש גופא דלא סליק כו׳ היינו בחי׳
שלהם בתו״מ שעושה כל היום דהנה ידוע נפש שהוא ע״כ שלבבו מתגשם בגסות
דהתפלה בכלל הוא בחי׳ רצוא כמו צמא׳ חומריות עה״ז ואין לו בחי׳ רוח לעלות
לך נפשי כר צמאון בלב לדבק בה׳ אחד בדביקות והתפעלות פנימית הלב זהו
יהיה איך שיהיה בב׳ מדריגות דנו״ר ע״כ שצריך הבטוש רק שיהיה סליק ביה נהורא
וע״ע אבל בחי׳ נפש דע״כ עכ״פ זאת ישיב כו׳ כמשל אויר המעופש כו׳ והוא גם תאות
אל לבבו בעת התפלה שיחפוץ בבחי׳ היתר שנאמר נואף אשה חסר לב פי׳ חסר
המשכות אלקות למטה בנפשו בראותו בעצמו לב בהתפעלות אלקית שבלב הטבעי כי
שא״א שידבק בה׳ דביקו׳ והתקשרות בתוך מטומטם כאבן מצד רשפי אש חומריות התאוה
לבו באמיתות לכל היום וזאת נחמתו בעניו הבהמי׳ שנתמלא בלבו עי״ז נתרוקן אור
כי אמרתך חיתני אמרו׳ ה׳ שקובע עתים כפי הקדושה משם לבלתי יוכל להזיז לבו כו׳
יכולתו מיד אחר התפלה והיו לו למשיב נפשו כידוע ולזה אמר קדש עצמך במותר לך כו׳
ממש בדא״ח מעט שלומד בתנ״ך וש״ם משנה וגם בעמקי רשפי אש התשוק׳ בדברים
ותלמוד וכמו והאר עינינו בתורתך כר אך המותרים בפרנסה וכ״ש בחמדת עוה״ז
הנה לשלום מר לו מר על היות ידוע דאורייתא ותענוגים בדירה ולבוש ומאכל והתנשאות
בלא דו״ר לא פרחת לעילא כלל ולחנם יגע והוללות וליצנות הכל מטמטם הלב ומתמלא
נפשו בתורה בלא או״יר מקודם ובתפלה לא הי׳ מכל זה עד שרוח אלקי לא יכנס שם כר.
לו אוי״ר שבלב מצד קוצר רוחו ודעתו ועומק ואמנם כל אלה בעובד ברוח החיים שבלב
התקשרו׳ לבבו בחומר גופו כר כנ״ל והנה )אע״פ שאינו רק לפי שעה כנ״ל( ולא יבא
לזה צריך לבאר פרטי המדריגו׳ שיש בלימוד לכלל טמטום הלב קשה כזה כי רוח בו ורוח
התורה תחלה שיש בזה ג׳ מדריגו׳ בכלל תשובה יוכיח שישבר לבו בעומק וא״צ
ומתחלק לכמה מדריגו׳ בכל א׳ מאלה והוא להכאת שבט מרחוק כשבט שמכה העבד
עוסק בתורה לשמה ושלא לשמה וסתם שאינו הגשמי כר )ואמנם הנה גם ברוח חכמה
לשמה ואינו של״ש ויבואר ג׳ אלה דרך פרט דשלמה שגדל מכל רוח חכמה כתיב והיה
דשל״ש היינו רק להתגדל בלבד לקנות לו שם כהעוותו והוכחתיו בשבט אנשים ונגעי בנ״א
כר וגם קרדום כר לחיי פרנסתו לבד או כר הענין הוא משום דבאמת גם רוח האדם
לקנתר כר הגם שאינו עובר על מ״ש בתורה העולה כר יוכל להיות שתרד מטה מטה
שלומד ואינו נקרא רשע מה לך כר )כמ״ש שלזה נק׳ בשם בחי׳ מהלך או שהולך למעלה
התוספות( אבל מדרגה הב׳ מעורב בזה קצת או שיורד למטה מטה משא״כ המלאכים שנק׳
טוב והוא שערב לנפשו ונהנה מאשר יודע עומדים כר וכמ״ש מי יעלה כר ואם אינו
ההלכות על בוריין ושוקד עליהם יום ולילה עולה ודאי יורד כר וכמו שמצינו בכמה
והיו לו לחיות גשמי כתענוג וחיות העוסק נשמות ורוחין שעלו למעלה וירדו למטה וכמו
בשאר לימודי חכמות חיצוניות הגם שאין שאמר עליונים למטה כר אך בחי׳ שבט
כוונתו לש״ש כלל ולא מצד אלקות שבחכמה אנשים )בחי׳ מט״ט וסנ״ד כידוע( אינו שבט
פא שער התפלה 161
של פורים נתחלפו כר וא״ל א״כ מחלקך יהא שבתורה כלל וכלל מ״מ הרי אוהב את התורה
חלקי כו׳ דודאי מם״נ דרחב״ת על חתורה בכל לבו וכלא חשיב שארי לימודי חכמות
היה רק מצד אלקות מקור התורה ומה ספק זולתה הרי עכ״ם מלובש בנפשו כל דבר ה׳
היח לו אם יחיה בחיי עה״ב אלא לפי שהיה זו הלכה שבכל הש״ס מאחר שקשור בה וע״ז
מסופק בנה״ט שלו שנלקחה מבחי׳ נגה אמר התורח חוגרת שק שקשורה בשק דקליפה
שמעורב טו״ר אם נתבררה בתכלית בדביקות דרע שבנגח שבנפש זאת שריקן מכל י״ש כר
שבלב לעומק בתפלה בבחי׳ רצוא עד שלא רק להתגדל כר וחייבים לכבדו ולקום מפניו
יהיה בעסקו בתורח בחשק הנפלא תערובת והיינו מצד דבר ה׳ וחכמתו שיש בנפשו וגם
מבחי׳ תאוה ותשוקה טבעית כאהב׳ ותשוקת אם נפשו הוטמאה באיסור כר ד״ת אין
הלמודים הזרים או גם באהבת התורה מצד מקבלים טומאה כמאמר תוכו אכל קליפתו זרק
עצם התורה לבד בלי אהבת מקורה ומכ״ש במי שלא עבר על איסור דאורייתא
באלקים חיים שהוא בעל הלבוש כו׳ )וע״ד כשוחד וגזל ועריות כר .והג׳ למעלה מזו
הלצה נרמז במ״ש וגם אוהבי דבריה גדולה שאהבתו והתקשרותו אל התורה מצד שנתנה
בחרו כר( ורבים היו מגדולי דור האחרון מאת ה׳ ואלקים הוא ירא בפ״מ ומצותיו
שאהבו את התורה באמת רק מצד עצמם ישמור ע״כ נותן לבו לדעת כל הדינין
לבד ושכחו על המקור )כמ״ש בם׳ תפארת שבתשבע״פ ושונה תמיד באהבתו לידע כל
ישראל וגבורות ה׳ מחרב האלקי רבי ליווא הדינין לאמתו ואם שאין בלבו התפעלו׳ י״ש
מפראג( ולזה אמר מה אני לחיי חעה״ב וכמו בגלוי כלל בשעה שלומד רק בדרך ההרגל
ריב״ז שהי׳ יחיד בדורו בתו״מ ותפלה כטבע גשמיות עכ״ז מלובש בד״ת בהבל פיו
בכונה ואמר לפני מותו איני יודע באיזה בהעלם בחי׳ דו״ר בקטנות והוא שמצות המלך
דרך מוליכין אותי כר ואיך היה ספק יקר בעיניו )וזחו שאמ׳ מפני מח חרב בהמ״ק
בנפשו שיוליכוהו לגיהנם שאין מקומו שם שני )הגם שעסקו בתורה בתמידות( )ובמ״א
כלל לפי טוב מעשיו אך מצד התבררות אמר על עון בטול תורה והיינו עסק בתורה
נפשו הטבעית לא ידע פן צריך לבירור לשמה( מפני שלא ברכו בתורה תחלה וזה
בגיהנם לטהר מכל לכלוך גופני שנאחז פלא גדול לכאורה אך עד״מ כמו המקור למעין
בעבודתו בתפלה ותו״מ שלא לה׳ המה כלל כאשר יחרב ויבש מקורו יחרב המעין וכשרש
או רק טבעיות כר כנ״ל )והשיבו ר״י כלום חאילן שיבש ירקבו חענפים כר כך ברכת
מעשה בא לידך כר כי הנה טבעיות ההפכיי׳ התורה באמרו והערב נא כר שמעורר מקור
בין מ״ש ומרה לבינה ידוע שזה טבעו הוללות התורה והוא עצמות א״ס ב״ה שממנו מקור
ופזרנות ולא יוכל לעמוד בנפשו לכווץ מוחו החכמה שבתורה ומצד אהבתו יאהב עסק
ולבו בשקידת הלימוד כלל והא בהא תליא התורה ממילא יומשך אור א״ס בתורה וזהו
כידוע וטבע המ״ש להיפך שכל חפצו רק לעצמו מדריגות עוסק לשמה כמשי״ת והיפך זה
ולגרמי׳ ויכווץ חלב בעצמו ולא לחתפשט כשיבש המקור היינו כאשר אותי עזבו מקור
לחוץ מעצמו )בל״א אין זיך ניט פון זיר( מים חיים כו׳ גם עסק תורתם לא יעשה פרי
וטבעו בקמצנות עד קצה חאחרון לחמוד למעלה כלל וכלל( וכמשל חתופם לבוש חמלך
ממון אפי׳ פרוטה ולא יחפוץ בהוללות וליצנות ואין כונתו רק להלבוש לנשוק באהבה כי יקר
ופזרנות כלל וממילא יסתעף המעלה הטובה הלבוש בעיניו ואין המלך יקר וחביב לו כלל
שטבעו להיות שקוד בשקידה רבה על לימודו רק לבושו ה״ז עושה מטפל עיקר וזהו שרמז
וכל חיותו בזה כר ורוב החכמים המצליחים לו ר״י לרבי חנניא בן תרדיון על אודות
בלימודם בין בחכמה שבתורה בין בחכמות מסירת נפש שלו על התורה ששאלו ר׳ חנני׳
זולתה רק מטבע המ״ש חטבעית כידוע מחכמי בן תרדיון אחר שא״ל ר״י תמה אני אם לא
קדם כר ולזה אמר לו כלום מעשה כר וא״ל ישרפו אותך עם ס״ת כר מה אני לחיי חעה״ב
מעות ש״פ כר שמזה מורה טבעו במרה והשיבו ר״י כלום מעשה בא לידך וא״ל מעות
שער התפלה 162
היינו שמיד שנתפעל באהוי״ר בתפלה בפנימית לבנה שהוא הפזרנו׳ וא״כ כל מס״נ שלו על
הלב כנ״ל הרי ישוב אל לבו שאין זה תכלית שקידה רבה על עסק התורה אין בה שום
האמת כי הרי עיקר רצונו ית׳ שיהיה לו דירה תערוב׳ מן הטבעיות דנפש דנגה כלל רק גם
בתחתונים למטה דוקא בעסק התו״מ כר הנה״ט בחשקה בתורה רק מצד אלקות מקור
ולזאת יהיה גודל חשקו בתורה להמשיך גלוי התור׳ וע״כ אמר מחלקך כו׳ הלואי שגם אני
אלקות למטה מיד אחר התפלה היינו בנפשו אזכה לזה וד״ל( .והנה מדריגה הב׳ בכלל
כמו שהוא בטבעו וכמו והאר עינינו בתורתך הוא העוסק סתם כו׳ והוא למעלה גם ממי
והוא ע״י עסקו בדבר ה׳ זו הלכה כר והיינו שלומד לאהבתו לידע רצון ה׳ במצותיו כנ״ל.
אדעתיה דנפשיה כר פי׳ כי ידוע דס״ר אותיות והענין הוא שיש ב׳ מיני אוי״ר א׳ בחינ׳
דתשב״כ כל אות ואות מקור לנשמה פרטי׳ התפעלות אוי״ר הבא בגלוי במורגש בתוך
מס״ר נשמו׳ ישראל ולכל ענפי׳ המסתעפי׳ בכל הלב בעת התפלה כנ״ל בעבד עברי והב׳ בחי׳
דור ודור ממש איש לא נעדר ולזאת אמר כי אהבה ויראה הנוגע למעשה בלבד והוא מצד
אמרתך חייתני שמחי׳ לנשמה וניצוץ האלקי שהוסכם בלב שהוא ית׳ עיקרא ושרשא דכולא
באות זה והמסתעף הימנו לקורא בתורה בכל עלמא כו׳ ע״כ לו יאתה הביטול לבטל כל רצון
יום וזהו לתקן לחיות נפשו האלקי׳ וזהו לך מפני רצונו כו׳ בסור מרע ועשה טוב בפו״מ
קראי בשבילך להמשיך אור אלקי באור תורה לבד עכ״פ והוא בחינ׳ נפש דקדושה האלקית
בנפשך כר ודוקא ע״י דו״ר דפרחה לעילא כר כנ״ל ומזה יומשך כל היום החפץ ורצון בעסק
שאז אות זה שקורא באוי״ר שהיה לו בלבו התורה והמצות בפ״מ והוא למעלה הרבה מבחי׳
בתפלה בקע אוירין כר ומעורר למעלה שהקב״ה הטבעיות חשק מצד גופו הטבעי לבד באהבת
שונה כנגדו אותו אות ואותו דבור כר ומאיר למודו בתורה כו׳ גם שמעורב בזה להשלים
בנפשו להחיותו באור חדש כמ״ש ואשים דברי ידיעת רצון ה׳ במצותיו כו׳ וזהו בחי׳ הממוצע
בפיך ובצל ידי ממש כסיתיך כר וכן ה׳ צלך באמת דרך כלל בין עוסק של״ש לעוסק לשמה
בבחינ׳ מקיף לנשמתו לשומרו מכל דבר רע שנק׳ סתם פי׳ סתם שיצא מכלל של״ש ולא
וכמ״ש בשכבך תשמור עליך כר .אמנם באמת בא לכלל לשמה עדיין והוא כמו בקרבנות
הרי גם ע״ה עולה לקרות בתורה ויברך בא״י שמקריב לשם דבר אחר נק׳ של״ש וסתמן
נותן התורה שיאיר אות דתורה השייך לשרש כלשמה כו׳ לפי שמוחזק הסתם שעושה ע״ד
נשמתו בס״ר נצוצות הכללים אע״פ שע״ה אין לשמה וכן בגט כו׳ כך יובן בעסק התורה
בו אוי״ר בגלוי בלב רק בחי׳ נפש דקדושה סתם .דהנה מבואר למעלה בבחי׳ ע״ע שהוא
שהוא המעשה לבד כנ״ל .הענין הוא מצד שרש בבחינ׳ רוח כו׳ שהתפעלו׳ אלקי בתפלה נכנס
נשמתו למעלה אומר אשר בחר בנו כר ונתן בתוך תוך הלב כר גם בנה״ט שלו בעת התפלה
לנו כר שנתנה גם לו דרך פרט אבל בבחינ׳ עכ״פ הגם שלבבו פונה כל היום לעסקי העה״ז
גלוי ממש אין אור האלקי שבאותיות התורה כנ״ל מ״מ יש בו מעלה יתירה בעסקו בתורה
מתגלה בלימוד ע״ה איזה מקרא וכן במי מיד אחר התפלה והוא בבחי׳ דו״ר שכלי׳
שאין בו י״ש כלל וכלל גם שאינו ע״ה כנ״ל שהי׳ בגלוי בלבו בעומק בתפלה שמצד
כ משום דבלא דו״ר הרי הבל הדבור שלו זה יהיה לבו חושק בתורה הרי הוא בכלל
בד״ת נשאר למטה כשאר דברים בטלים מדריג׳ לשמה כו׳ ויש בזה ב׳ מדרגות זו
שמדבר ואע״פ שנאמר ודברת בם כר אך למעלה מזו היינו כמ״ש במ״א ע״פ ובתורת
כשנפשו באה בגיהנם לטהר כל טומאה ה׳ חפצו ובתורתו שאמר מעיקר׳ כי עביד
דמחשבה ודבור רע ואח״כ בנהר דינור לטהר אינש אדעתי׳ דנפשיה כמו חדאי נפשאי כר
גם דבור ומחשבה שהי׳ בדברים המותרים ואח״כ כר .דהנה פי׳ אדעתי׳ דנפשיה היינו לתקן
כדברים בטלים ותאות היתר שמהרהר בלב נפשו כמו חדאי נפשאי לך קראי לך תנאי פי׳
ומוח כר כמאמר אפי׳ שיחה קלה כר אז לך בשבילך לתקן אותך והענין הוא כנ״ל
הדבור דד״ת שלמד כל ימי חייו אע״פ שהי׳ דאורייתא בלא דו״ר לא פרחה כר אבל בדו״ר
פב שער התפלה 163
מלומדה רק ע״פ הרגל אנושי מה שראה מאביו בלא אוי״ר כלל וכלל הן העולי׳ עם הנפש
ואבי אביו טבעו נמשך אח״ז בלא טעם וכוונה אחרי טהרתה ולא יאבדו כשאר דברים
בלבו כלל וכמו מעשה אבותיהם בידיהם בטלים כי דבר ה׳ הוא אע״ם שהי׳ במקום
והנה אב שמדריך לבנו והרגילו במצות ולא טומאה הרי בטהרת הנפש יטהרו וזהו שמכריזי׳
יסור גם כי יזקין מזה ודאי א״א לומר שאין אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו שיש בידו
בזה בחי׳ טוב כלל וכלל שהרי עכ״פ עושה התלמוד שלמד ולא נשאר בגיהנם כי הרשעים
ומקיים כל המצות בפו״מ והמעשה עיקר שלומדים של״ש לגמרי כל ד״ת שלומד לא
ומה בכך אם לא יש בלבו כוונה ודעת שהרי יעלו למעלה גם בפטירתו כר רק מי שלמד
המצות א״צ כונה כידוע אלא צ״ל דבחי׳ נפש סתם כמו דברים בטלים כר יעלה עמו כל
דקדושה שהוא כמו טבע בנפש הישראל מה שלמד בעה״ז כר אבל בדו״ר שבבתי׳
בעצם יהדותו שלא לסור ימין ושמאל ברמ״ח ע״ע הנ״ל יש בגלוי בד״ת שלו אור האלקי
מ״ע ושס״ה ל״ת לענין מעשה גם בנשים וטף לתקן נפשו ממש כנ״ל וד״ל:
כר כידוע הנה גם בעושה מצות אנשים עה ו ה מ ל ר י ג ה הג׳ היינו עוסק בתורה
מלומדה מאביו ואמו וכה״ג הרי יש בזה התורה לשם לשמה
בהעלם עצם יהדותו שנוגע לענין מעשה עצמה והוא מ״ש ובתורתו יהגה כר שלמעלה
שנקרא בחי׳ נפש דקדושה רק שבגלוי אינו מבחי׳ אדעתי׳ דנפשי׳ הנ״ל והענין הוא כי
מאיר כלל וכך בתפלתו בפיו ושפתיו יכבד לפי ערך בחי׳ רצוא שלו בתפלה בעבודה
ולבו רחק לגמרי ועכ״ז לא יבטל אפילו תפלה שכלב ומוח כך יהיה ערך בחי׳ השוב שלו
א׳ מצד העלם עצם יהדותו הגם שנעשה אצלו בלימודו מיד אחר התפלה והיינו כאשר
הרגל ולימוד נימוסי כר וכך בעסק תורתו גם התפעלות אלקות שבמוח ולב היה מצד בחי׳
שאינו לומד רק ע״פ הרגל או חשק טבעי עצמות אלקות שהוא בחי׳ נשמה )כמשי״ת
כנ״ל יש בזה מבחי׳ נפש כר .והב׳ מצוה בענין אמה״ע( הרי בחי׳ השוב הוא
שאדם עושה בביטול רצון מצד שמכיר את מלמעלה הרבה שהוא רק להמשיך עצמות
בוראו ופחד אלקים בלבו לקיים רצונו בפו״מ אא״ם באותיות התורה כדי להאירה בתום׳
עכ״פ ולהזהר מדבר השנאוי ותעוב בעיני ה׳ מרובה על העיקר והיינו לשמה לשם התורה
כשס״ה ל״ת כר זהו בחי׳ נפש דקדושה ממש עצמה )וכענין דוד הי׳ מחבר תוש״מ כר(
כנ״ל וזהו אשר יעשה אותם האדם וחי בהם כידוע דאור תורה היינו רק בחי׳ נובלות
ממש שמצוה בפ״מ היא בחי׳ מקיף לנשמתו חש״מ שבעצמותו ממש כמשי״ת וזה
להגן בעדה מכל קטרוג רוחני וגשמי כמ״ש אין ביכולת הע״ע כלל כי אותיות
שומר מצוה לא ידע דבר רע כר )רק שהוא התורה שע״ע לומד עדיין הן בלתי מופשטים
בעידנא דעסיק בה ותורה גם בעידן דלא עסיק מבחי׳ גסות דנגה דנה״ט וכמשל הבאת העבד
בה כמ״ש בשכבך תשמור כר וכן לענין בשר חי ודגן בלתי ראוין למאכל עדיין קודם
עבירה שמכבה מצוה ואין עבירה מכבה תורה הבישול ואפיה כנ״ל באריכות והתורה נקרא
וכן לענין גיהנם דאין שולט בת״ח משום לחם כמ״ש לכו לחמו בלחמי כר וכמו שאין
שאור תורה למעלה מכל המצות שנקרא נר טעם בחטה בלתי לישה ואפיה כר וד״ל.
כמ״ש כי נר מצוה כר וכמ״ש במ״א( והיינו והנה כמו״ב הרי יובן ג׳ מדריגות הנ״ל בעסק
בחי׳ הרשימו שהוא ההסכם שנעשה בקבלת התורה בבחי׳ נר״נ בכלל גם בעסק המצות
עומ״ש כתפלה לענין מעשה כל היום כנ״ל. בפו״מ דהנה כתיב אלה המצות אשר יעשה
והג׳ מצות שנעשין ברצון וחשק שבלב מצד אותם האד׳ וחי בהם הרי כמו שאמ׳ על אותיר
אוי״ר שבתפלה ברשפי אש כר שהאהבה התורה כי אמרתך חייתני כך המעשה שיעשה
מוליד המעשה ברמ״ח מ״ע שיהיה בחי׳ גלוי האדם המצות וחי בהם ממש וא״כ יובן שיש
אלקות ממש למטה וזה כל חשקו כי קרבת בזה ג״כ כל חלוקי מדריגות הנ״ל דבחי׳ נר״נ
אלקים הוא חפץ לזאת נשא נפשו בתפלה ולמטה מכולם הוא ענין העושה מצות אנשים
שער התפלה 164
שאין בו דעת אין דברי תורה היוצאים מפיו בבחי׳ רצוא וזהו בחי׳ חשוב כו׳ והיינו בחי׳
רק בחי׳ כלי לדבר ה׳ והרי הבל דבורו הבל רוח שהוא בחי׳ ע״ע הנ״ל וזהו אשרי איש
שאין בו חטא כי לא ראה קרי ולא ידע כו׳ במצותיו חפץ מאד בחפץ ותשוקה כו׳
מתאווה גופניות כלל ע״כ גזר אומר שאין וזהו עוסק במצוה בבונה ורעותא דלבא שהוא
העולם מתקיים רק בהבל תשב״ר דוקא בג״ע העליון )שהוא בחי׳ רוח דיצירה
וכמ״ש ר״פ לאביי הבל דידי ודידך מאי א״ל שלמעלה מג״ע התחתון בחי׳ נפש דעשיה(
אינו דומה הבל שיש בו חטא להבל שאין בו )וזהו כענין מדריגה דלימוד התורה אדעתיה
חטא הרי לא חשבו הבל דבור ד״ת שלהם דנפשיה הנ״ל שהוא בכלל עוסק לשמה( .והד׳
שהיו גדולים בחכמה ויראה בדורם כהבל למעלה גם מזה והוא בבחי׳ נשמה שהוא
תשב״ר לפי שאין בו חטא ולא חטא ממש המכוין במצות בבחי׳ יחוד העליון האלקי
רק שהוא מושלל מגשם הגופני החומרי שנקרא יחוד קוב״ה ושכינתיה וכמו עוסק
שבתינוק אין גופו גם כ״כ כי לא נתגשם בתורה לשמה לשם התורה להמשיך אא״ם
ברוב ימיו מבחי׳ גסות דנגה וקרוב הוא בחכמה שבתורה כך עושה מצות הצדקה
לבחי׳ אין האלקי יותר מצד שזה מקרוב בא להמשיך גלוי אא״ם באור חסד עליון שנקרא
מעולם הרוחני לעולם הגשמי והגם שאביי דרועא ימינא כו׳ ובמצות תפילין בד׳ מוחין
ור״פ היה הבל דבורם יוצא באוי״ר שלימה דז״א ובציצית בל״ב נ״ח דמקיף דמל׳ וכה״ג
דפרחא לעילא מ״מ נחשב בעיניהם יותר הבל וזה אין ביכולת בחי׳ ע״ע כנ״ל כ״א במי
תשב״ר שלא טעמו טעם חומריות עוה״ז עדיין שיש לו נשמה שהיא בחי׳ התפעלות עצמיות
כו׳ וזה מצד שדבר ה׳ הוא האותיות הרוחניי׳ באלקות עד שנהפך מהות גסות דנגה דנה״ט
העליונים שה׳ יושב ושונה כנגדו כמ״ש ואשים כמשי״ת שזהו בבחי׳ אמה״ע וע״ז ג״כ אמר
דברי בפיך דברי ממש מתלבש בהבל תשב״ר אשר יעשה אותם האדם שהוא הנשמה וחי בהם
כשאומר הפ׳ כו׳ ובזה העולם מתקיים דעולם אע״פ שהנשמה א״צ תיקון)רק תחלה אדעתיה
היינו דבר ה׳ שמחיה את הכל והן י׳ מאמרות דנפשיה( מ״מ ע״י גלוי אור א״ם שממשיך
בכלל והקיום שלהם הוא בהבל אותיות במעשה המצוה יחיה את האדם ג״כ וד״ל:
התורה דוקא דאסתכל באורייתא וברא וכמ״ש עי והנה לכאורה יש סתירה לענין
אם לא בריתי כו׳ וכידוע ודוקא בהבל אורייתא בלא דו״ר כו׳ הנ״ל
תשב״ר שאין בו חטא כלל אבל הבל גם שנשאר למטה ממש כו׳ והלא אמר אין
דנגח דנה״ט שכבר טעם טעם עה״ד טו״ר גם העולם מתקיים אלא בהבל תשב״ר כו׳
בדברים המותרים הגופניים וחומריים לא יעלה ותשב״ר אין בהם אוי״ר כלל רק מיראת
למעלה כלל וזה א״א לומר שהרי בפי׳ אמר הרצועה לבד כו׳ ועוד דאם תורתם עושה
מנין שאפילו אחד שיושב ועוסק בתורה רושם למעלה שהעולם מתקיים עי״ז למה הן
דשכינה עמו כו׳ וכתיב השמיעני את קולך פטורין מן המצות מעשיות כו׳ וא״כ בהכרח
קלא דאורייתא דוקא כו׳ אך הענין הוא דודאי צריך לומר דיש הפרש בין התורה למצות
עולה למעלה וכמ״ש אשרי כו׳ ותלמודו בידו דהמצות תלויים במעשה שמתלבש הרצון
משום דאוי״ר שבתפלה או אפי׳ פ״א בשבוע מצות המלך בדבר מה וידע חיובה בעומ״ש
מעלה כל הבל גם דבוריו שדיבר בד״ת ועונש העובר וקטן אין לו מחשבה שאין בו
וראיה לזה ממ״ש בעל קרי מותר בד״ת דאין דעת להכיר בוראו שיקבל עומ״ש כמו שאין
ד״ת מקבלי׳ טומאה כלל וא״ל פתח פיך ויאירו לו דעת במילי דעלמא וע״כ חוזר מלאו להן
דבריך והיינו לפי ששרש אור תורה מבחי׳ עה״ח ומהן ללאו כו׳ משא״ב בן י״ג שנה שהן ולאו
שלמעלה מעה״ד טו״ר כמ״ש עץ חיים היא כו׳ שלו חזקים ונקרא חו״ג שבמדות ע״כ הוא בר
וכתיב ויורהו ה׳ עץ כו׳ וימתקו המים דעושה עונשין על ל״ת וחייב במ״ע )שכללותם ה״ח
למר מתוק להפוך חשוכא לנהורא ומרירו וה״ג דאהבה שרש רמ״ח מ״ע ויראה שרש
למיתקא ולכך גזרו אומר דלעולם יעסוק אדם שס״ה ל״ת( אבל לענין ד״ת נהפוך הוא דלפי
פג שער התפלה 165
בתו״מ שלא לשמן דמתוך של״ש יבא לשמה שמלובש שם עצמותו ממש במי שתורתו
ואם היה זה בבחי׳ עה״ד טו״ר הרי הרע לא אומנתו ומשם יוצא השפע לקיום העולמות
יהיה טוב אלא משום שהוא למעלה מעה״ד וכמ״ש א״ת בניך אלא בונייך שעוסקים
טו״ר יכול להפוך המות ורע דשל״ש לחיים בבניינו של עולם וזהו ואהבת בכל מאדך
וטוב דלשמה כר וכמאמ׳ המאור שבה שהוא בחי׳ נשמה ואז והיו הדברים כו׳ ודברת
מחזירו למוטב כר )ואע״ם שהמצות באין בם להיות תורתו אומנתו בתמידות בלי הפסק
בעה״ד טו״ר להבדיל בין טו״ר שהן מ״ע כלל כמו שהיה גלוי שכינה בהיכל ק״ק
ול״ת כר הבדלה זאת באה מעה״ח שהוא בחי׳ בתמידות משא״כ הקרבנות לריח ניחוח הי׳
אור תורה וכמ״ש כי נר מצוה ותורה אור ואיך רק שחרית וערבית שהן התמידין ועכשיו
הנר בלא אור ולכך אמר ות״ת כנגד כולם תפלות במקום קרבן לכך מי שתורתו אומנתו
ונמנו וגמרו דתלמוד גדול מפני שמביא לידי פטור מן התפלה שהן הקרבנות כר וד״ל:
זה יובן ההפרש בין ע״ע לאמה ובכל מעשה כידוע ולכך אמר תו״מ לשניהם יאיר עז
העבריה שע״ז אמר וכי ימכור עה״ח( ובזה מתורץ שלא יקשה מאמר דבע״ק
מותר בד״ת ממאמר דאינו דומה הבל שיש איש את בתו לאמה לא תצא כצאת העבדים
בו חטא כר דלכאורה סתרי אהדדי אך באמת כר דהנה מבואר למעלה המשל בזה בעבד
מצד שרשו בעה״ח גם בע״ק מותר כר אבל שבבית שעבודתו לילך לשוק לקנות הכל
מ״מ הבל שאין בו חטא מתלבש בו מעה״ח ויביא הכל לבית כטבוח טבח והכן כר אך
ראוים למאכלכלל ממש כמו שהוא בלתי התלבשות בעה״ד הבשר חי והקמח בלתי
לברר בין טו״ר דבחכמ׳ אתברירו שלזה על אמנם לאחר שהכין העבד הכל זאת עבודת
הבל תשב״ר העולם מתקיים דא״א לעולם האמה העבריה אשר בבית שתקח הבשר
שיתקיים מצד מעשיה׳ אשר לא טובים וגבר החי המוכן בבית לבשלו בקדרה ולצלותו
מדה״ד מצד הרע דתייסרך רעתך לעורר בכמה מיני מטעמים שונים שיהיה בו טעם
מקטרגים רבים למעלה כידוע ולא היה העולם לכל א׳ כרצונו כמו ועשית מטעמים לאביך
מתקיים כלל אך על הבל תשב״ר שאין בו כאשר אהב כר וכן מן הקמח תעשה לחם ע״י
חטא מעה״ד כלל מתלבש שם מעה״ח שאין אפיה בתנור וכל מיני מאכל השולחן כתיקונם
שם אחיזה ויניקה לרע ומות כלל ואין קטרוג הכל ע״י אמה העבריה דוקא שהיא המבשלת
עולה שם כלל וכידוע בפי׳ אתה מרום לעולם והאופה הכל כר ואחר שתגמר מלאכתה
דקאי באור תורה כר ואין זה רק בתינוקות ועבודתה תביא על השולחן אשר בני הבית
שלא נתחייבו עדיין במצר שדיבורם רק הבל מסובים שם כל מיני מאכלים ומטעמים לכל
נקי שמלובש בו דבר ה׳ כמו בגופו של נביא א׳ וא׳ כרצונו וטבעו לא יחסר להם דבר אפי׳
שמדבר בו דבר ה׳ כר .ומ״ש השמיעני את מלח ופלפלין ובצלים וכה״ג אבל תיקוני הבית
קולך כר דקאי בגדולי ישראל וכתיב הקול וכל כליו אין חל עליה כלל כי הרי אמה היא
קול יעקב קלא דאורייתא היינו במי שעוסק ולא עקרת הבית רק על אשת בעה״ב או בתו
בתורה לשמה לשם התורה שממשיך גלוי שמסור בידה כל תיקוני הבית והיכליו לקשט׳
עצמיות אא״ס בחכמה שבתור׳ וכר״י דכולה כמו במטות מוצעות ושולחנות וכסאות וכלי
תנוי׳ בנזיקין כר ולא מצלי רק מל׳ יום כר כסף וזהב וכל הצריך תיקון בלבוש שיהיה
דזהו הנק׳ תורתו אומנתו דפטור מן התפלה נאה ומתוקן במעשה רוקם וחושב הכל מוסר
וכמ״ש ובתורתו יהגה יומם ולילה רק מפסיק ליד אשתו עקרת הבית או בתו וגם צרור
לק״ש לפ׳ ראשון כר״י הנשיא כר )וכמ״ש הכסף לקנות בשוק כל הצריך למזון ולבוש
בתוס׳ בשם ירו׳ דר״ח רבה אמר מיומא לא ובית כר אבל בישול ואפיה וכל תיקוני
איכוונית כר וכמ״ש במ״א( שזהו למעלה המאכלים ומכ״ש לילך לקנות בשוק לא
מקיום העולם ע״י הבל תשב״ר כר כי זהו תעשה כזאת שתבזה עצמה כ״כ כי כל כבודה
במקום היכל ק״ק ממש דהיינו ד״א של הלכה בהיכל פנימה כר )ומ״ש א״ח עט״ב כר דרשה
שער התפלה 166
מיני מטעמים בכי טוב ובדרך עול עלי׳ לעשר צו״פ כר וכן סדין עשתה ותמכור כו׳ וכה״ג
להם בכי טוב כר ואין לך ירידה גדולה מזו היינו דרך מו״מ שהיא עושה מלאכה בידיה
אע״פ שמלאכתה כמלאכת ועבודת עקרת להרויח שזהו עיקר תיקון הבית וכמ״ש חכמת
הבית עצמה בכל תיקוני הבית אך דרך נשים בנתה ביתה כר ואין עבודה שלה בזה
עבודה ועול הוא כר .והנמשל מכ״ז יובן דרך עבודה כעבד ואמה כלל רק לבנות ביתה
למשכיל למעלה בהפרש שבין עבד עברי וכמו ותקם כר ותתן טרף לביתה( .והנה עוד
לאמה״ע בבחי׳ העבודה האלקי׳ בג׳ אלה זאת עבודת אמה העבריה לבד הבישול ואפי׳
בתפלה ותורה ומצות בפ״מ כנ״ל דהנה בעבודה במלאכת תיקוני המאכלים הנה כל צרכי
שבלב בתפלה הנה מבואר למעלה ההפרש בין עבודת הבית וכל אשר בבית ניתן בידה היינו
ע״ע לאמה״ע דהיינו בעצם התפעלות אלקית גם המפתחות מעקרת הבית שתשמור הכל
שבבחי׳ נשמה שלמעלה מבחי׳ רוח כו׳ ולא ילך לאיבוד כל אשר בבית ולא עוד אלא
)דנשמה בעולם הבריאה ורוח ביציר׳ כר שיש עליה עבודה רבה בתיקוני הבית דוקא
ובבריאה גם בחי׳ הנגה רובו טוב כנ״ל( הוא ולא לעשות כלים ושולחנות ומטות וכה״ג אלא
בחי׳ בינה לבא הלב מבין כר עושה רושם אותן הכלים שכבר יש בבית כמו המטות
התפעלות אלקי בלב הטבעי באמצעות רשפי ושולחנות והלבושים וקשוטי הבית צריכה
אש שלהבת יה שבלב בתוך תוכו עד שנהפך האמה להציע המטות מידי יום ויום ולכבד
המהות הטבעי כמשל היפך גסות וקשיות הבית מכל פסולת ומיאוס ולרחוץ השולחנות
הבשר החי שיצא טעמו בבחי׳ טעם הרוחני ולכבס הלבושים ולנקות כל כלי כסף וזהב וכל
ע״י הבישול באש כר והענין הוא משום קשוטי הבית אשר אין כל אלה שייך לעבד
דהתפעלות האלקות שבבחי׳ נשמה הוא מצד הבית שאין עבודתו רק להביא מן השוק
בחי׳ עצמיות כמ״ש כל הנשמה תהלל נשמה ולעבוד בבית לשרת כל איש הנצרך לו
מצד עצמה תדבק באלקי׳ כניצוץ בשלהבת בעבודה גשמית כר )ובאמת יש בעבודת
בלתי תפרד כלל וכלל אפי׳ מעט רגע וכמאמר הבית ב׳ עבודות א׳ השייך להשגחה בעין
רשב״י בחד קטירא כר בי׳ אחידא בי׳ להיטא השכל וטוב ההבחנה בלב מבין ולא לעשות
כו׳ וכמ״ש במ״א בה׳ תתהלל נפשי בה׳ ממש עבודה גשמי׳ כלל כהצעת המטות וככבוד הבית
כר .וכידוע דכאשר בא אור האלקי ממש בגלוי שזה שייך לשפחה ולא לאמה דאמה העברי׳
יהופך גם גסות דנגה מהיפוך להיפוך וזהו הנמכרת אינה עושה עבודת שפחה כלל וכלל
כאשר נכנסה אור הנשמה האלקי׳ בלב הטבעית )רק הצעת קערות וכלי כסף בשולחן והצעת בגדי
אז נהפך גסותו הטבעי מגשם לרוחניות האלקי׳ יקר לבעה״ב ואשתו ובניו הניתן בידה לשמור
ממש בלתי ידבק אחר תאותיו החומרי׳ ואחר מידה יבוקש הכל זהו השייך לאמה העבריה(
מדותיו המוטבעים כי ישונה בו בחי׳ הטבעיות והב׳ עבודות גשמיות כעבד ושפחה כנענית
מן הקצה לקצה כל היום דוקא כמו אם איש לטחון ברחיים ולכבד הבית ולכבס הכסות
רחב לבב וגסות הרוח הוא יושפל לבבו והשולחן והמטה כר ולהחם התנור וכה״ג(.
בטבעיות בבחי׳ לב נשבר ונפשו כעפר לכל והנה עכ״פ מובן מכל הנ״ל באיש המוכר את
באמת ורך כקנה ממש היפך הקושי כארז בתו לאמה שזהו בחי׳ הירידה הגדולה והעצומה
שבטבעו היינו היפוך ההתנשאות והחוצפא עד מאד כי היתה בבית אביה עקרת הבית
שכל רואהו לא יכירנו שנראה כאלו נשתנה מושלת בכל אשר לו כמו על שלה ממש
טבעו כר וזחו מצד שכ״כ נתגבר בו בחי׳ וכעקרת הבית דאשתו כגופו דמיא דבטח בה
הביטול לאין האלקי באור נשמתו שנמשך לב בעלה כר וכאשר נמכרת לאמה הרי היא
בעומק הלב החומרי עד שגם הוא נשבר ונפל נעשית מבשלת ואופה לעבוד עבודת הבישול
מגסותו וגאותו לגמרי כי פחד אלקי׳ בתוך ואפיה שלא היתה עושה זה כלל בבית
תוך לבו הטבעי להיות שפל ונבזה בעיניו נמאס אביה ולא עוד שאין מלאכתה לצורך
וכאילו אינו במציאות כלל וכמותר בעולם כר עצמה רק בשביל בני הבית שיהיה להם
פד שער התפלה 167
אצלו החום הטבעי מצד שנתקשר לבבו בכל וא״א להיות זה כל היום בלי שינוי לעתים
עומקו רק באור האלקי ושם כל חפצו ותשוקתו שלא יגבה לבו כטבעו גם בעת גודלו כר
)בל״א ער איז פאר האקט אין איין זאך כר( רק אם התפעלות הביטול לאין הוא בבחי׳
וגם זה א״א לומר שאין לו חוש התאוה כלל עצמיות בנשמ׳ עובר כל חלקי עומקי בשר
שא״כ לא הי׳ מוליד אלא שנתמעט בעצם הלב ונק׳ אלקי בקרבי ממש שהוא הלב מבין
בלבו מכל תאוה זרה רק לדבר מצוה מכריח הלב הגשמי מבין שהוא בחי׳ רשפי אש האלקי
עצמו )כמו בזווג ת״ח שהוא כאילו כופאו כר( שעבר כל חלקי גשם הלב )בל״א ער האט די
וכמ״כ בדבר שבממון כשהיה קמצן בתכלית התפעלות אלקי דער הערט בבשר הלב גאנץ טיף
למם״נ על פרוטה והיה ממונו חביב עליו מגופו לבחי׳ אלקות שבמוח כו׳ איז ער זייער צו בראכין
נהפך להיות פזרן גדול להפקיר כל אשר לו בעצם כר( )ולא יפלא איך הלב הגשמי מבין
לצדקה ולא ישאיר לעצמו כלום כר ומואס באלקות בבחי׳ עצם הביטול לאין כנשמה
בהון ומואס בכבוד והתנשאות וסובל חרפתו עצמה מאחר שנגה דבריאה רובו טוב כר
ושותק ולא יצטער כלל וכלל כר הגם שכל וכשטן לש״ש נתכוין שית׳ בסמוך( לפי שיש
זה היה להיפוך בטבעו הרי נהפך לבו אודנין דלבא בגשמיות שיכנס שם השמיעה
בטבעיות מן הקצה לקצה ממש וזהו עיקר בעומק חלל השמאלי שבלב )כאדם שמתפחד
ענין כח הנשמה שמהפך הלב בטבעיות כמשל בלב מאיזה בשורה לא טובה נק׳ בל״א ער האט
אמה העבריה שמבשלת ואופה שעושה מטעמים גוט דער הערט גאנץ טיף אין הארצין( וכמ״ש
שנשתנה מהות הבשר והתבואה כנ״ל וד״ל: ר״נ סבא לרשב״י שנכנס בלבו בעומק כר זכאה
כמו״כ בב׳ מדרגות דתורה ומצות והנה עח מאן דמליל על אודנין דשמעין שזהו אודנין
יש הפרש זה בין ע״ע לאמה דלבא שע״ז אמר הלב מבין ושומע כר .וזהו פי׳
העברי׳ דהנה מבואר למעלה בג׳ מדרגות הפשוט דשמע ישראל שהיא הנשמה שנק׳
דעסק התורה דמעיקרא אדעתיה דנפשיה לתקן ישראל ושמיעתה בבינה וכמ״ש ונשמת שדי
נפשו באור תורה כר שזהו בחי׳ ע״ע שיש תבינם ובינה לבא היינו ואהבת בכל לבבך בלב
בלבו אוי״ר שכלית בעומק הלב גם בנה״ט הטבעי ג״כ וד״ל .וכמ״כ נהפך הטבעיות בכל
בעת התפלה עכ״פ ומזה יש בלבו חשק נפלא המדות החומריות שבלב שאם הוא איש מהולל
שיהיה בלבו קרבת אלקים ע״י למוד התורה ושוחק בטבעו יהפך לאיש כפוף ראש כאגמון
לחיות בחיי אור ה׳ שבאותיות התורה כמ״ש מפני פחד אלקים כמו במ״ש טבעית במילי
כי אמרתך חייתני כר והוא חדאי נפשאי לך דעלמא וכך אם הוא מחומם בטבעו יהפך
קראי כר כמ״ש למעלה באורך .אך בבחי׳ לקרירות מצד היותו מואס בכל תאוה ואהבה
נשמה דאמה״ע הוא למעלה הרבה מזה והיינו זרה בלתי לה׳ לבדו וזהו מצד בחי׳ התגברות
עוסק בתורה לשמה כנ״ל .והענין הוא כידוע התשוקה אלקית בלבו בעצם באהבה רבה
בביאור המאמר דיב״ש הוי היום ג״ש יושב ה׳ בתענוגים עצמיות כמ״ש לבי ובשרי ירננו אל
ועוסק בתורה שניות יושב ודן כר דמלך אל חי )מצד שעונג הנשמה העצמי האלקי׳
במשפט התורה יעמיד ארץ ולזאת מובן דכל בא בתוך חלל הלב לעומק שזהו שלהבת יה
מה שדן את העולם מדי יום ויום בשינוי שלהובי דרחימותא בלב הטבעי דוקא כנ״ל( לא
אופנים מחסד לדין ומדין לחסד בכלל ופרט יוכל לדבק לבו לשום דבר זולתו המנגד לקדושה
בדצח״מ שבכל חלקי העולם ועל מלכי האדמה האלקי׳ ולא בסור מרע לבד וגם לא שיש
באדמה כר כמ״ש השופט כל הארץ כר כמו בכח בטבעו להתפעל בתאוה רעה והוא מונע
כי לא שלם עון האמורי עד הנה כידוע הכל מפני שלבו ברשותו כנ״ל שזהו יכול להיות
הוא במשפט התורה דוקא והיינו בג״ש שיושב גם בע״ע בעת התפלה עכ״פ אלא שבבחי׳
ועוסק בתורה ועסק זה היינו בכלל במדר עצמיות נהפך טבעו המחומם לקרירות בגשמיות
שבש״ס דמשנה חייב זכאי טמא טהור כשר ולכל תאוה וחמדה שבטבעו היה בחום
פסול כר )דמשנה ביצי׳ שהן מדות שנמשכין והתלהבות לא יתלהב לבו כלל מפני שנפסק
שער התפלה 168
שהוא בצלם האדם העליון דאצילות ממש מן החכמה לחו״ג כר כידוע]([ .וזהו יושב ודן
דהנה כאשר נשמה האלקית עוסק בתורה לחסד או לדין הכל כפי משפט השכל וחכמה
לשמה היינו שממשיך גלוי אור א״ס בחכמה שבתורה וכמו אדם נידון בכל יום כר אך הנה
שבתורה במדות דש״ס חייב זכאי כר ועליו לכאורה עסק זה שעוסק ה׳ בתורה הוא כנגד
אמר דה׳ יושב ושונה כנגדו לקיים מ״ש ותגזור מי שעוסק בתורה למטה וכמ״ש ה׳ צלך כו׳
אומר ויקם דגם מה שע״פ משפט התורה גזר דכל מי שיושב ושונה ה׳ יושב ושונה כנגדו וזה
ה׳ לדין יהפך לחסד בעסקו בתורה לשמה א״א לומר בג״ש הראשונות דהן שעת העלאת
שה׳ שונה כנגדו ממש )וכמו ברבה ב״נ מ״ן דתפל׳ וכמאמר חסידי׳ הראשונים היו שוהין
שקוב״ה אומר טהור ואמר מאן מוכח רבה שעה א׳ קודם התפלה ומתפללין שעה כו׳
כו׳ שאמר טהור( שע״פ דבריהם של ת״ח אלא צ״ל דג״ש שיושב ועוסק בתורה היינו
שנקר׳ בונים יומשך הכל כר וכידוע בפי׳ שלומד לעצמו והוא הנקרא עוסק בתורה
דברו חכמים בהוה בחי׳ דבר ה׳ דחכמים לשמה למטה באדם התחתון והענין הוא
סיבת ההויה של כל העולמות כר )וראיה כמ״ש שהקב״ה מתפלל כר כך יושב ועוסק
לזה שהרי גם בדיני התורה עצמה כתיב אלה בתורה דהיינו שממשיך מעצמות אא״ם
מועדי ה׳ אשר תקראו אתם דוקא אפילו שלפני הצמצום דקו״ח כו׳ שיאיר בחכמה
מוטעין כר משום דבינה יתירה כר א״ח שבתורה וזהו לשמה לשם התורה לחבר בחי׳
עט״ב כו׳( .וז״ש טוב לי תורת פיך כר שבזה תוש״מ בעצמות ממש והוא ע״י שהקב״ה
ממשיך מקור המוחין למדות דז״א שיושב שהוא אדם דאצי׳ עוסק בתורה והוא ש״ס
ודן כר וז״ש השמיעני את קולך קלא דאורייתא דמשנה חייב זכאי כו׳ כמו שהוא בבחי׳
דוקא ואין זה אלא בנשמה דוקא לפי שהיא עולם האצילות ונקרא מדות שבחכמה דתורה
עיקר האדם שבצלם אדם עליון וכידוע דג׳ דאצילות כמו בתורה שלנו הנגלית בעולם
קשרים ישראל ואורייתא וקוב״ה וע״כ ה׳ יושב העשיה ואחר שעסק בתורה לעצמו ג״ש יושב
ושונה כר ועכ״פ בזה יש הפרש בין רוח ודן את העולם כו׳ שהן כמו מדות חייב
לנשמה גם בעסק התורה דבחי׳ רוח האדם זכאי טמא טהור שפוסקין באיזה ענין שאלה
אע״פ שעולה למעלה כר מ״מ לא נהפך ע״פ המדות שבחכמ׳ דש״ם חייב או זכאי כו׳
הטבעיות דנגה שלו כלל ברוח החיים שבלב כך דן את כל העולם אם לחסד או לדין כפי
הגשמי וגם שבדו״ר פרחא לעילא כנ״ל אבל שיגזרו מדות שבתורה וזהו מלך במשפט יעמיד
אין ה׳ גוזר כדבריו באמרו כשר פסול כר כי ארץ שהוא בחי׳ התיקון שבתורה יעשה דוקא
הבל דבורו מעורב מטו״ר דנגה וכמשל הבאת וכמ״ש ה׳ בחכמה יסד ארץ כר .והנה מיד
הע״ע בשר חי וקמח כר שאינו נקרא לחם שיפסוק ויגזור בדין ומשפט זה יעלה וזה ירד
כנ״ל .אך מ״ש ותגזר אומר כר זהו במי שיש בין בנשמות בג״ע בין במלאכים דעשיה עד
לו נשמה דהיינו בינה לבא להפך הטבעיות מלכי האדמה וכל איש כפי מעשיו ידונו ע״פ
דלב הגשמי כנ״ל שאז אין הבל דבורו גם התורה גם בחלקי דצ״ח כו׳ והעולה ע״פ הדין
מגסות דנגה כ״כ )אלא מעט רע שבטל והמשפט יהיה אופן ההמשכה אח״כ בג״ש
המיעוט ברוב בנגה דבריאה שרובו טוב( השלישיות שזן את העולם כו׳ )והיינו מחצי
ויכול לשכון אור האלקי שבדבר ה׳ זו הלכה היום ולמטה דשש שעות הקודמים עוסק
בתוך הבל דבורו ממש )כהבל תשב״ר שאין בתורה ודן כו׳ ואע״פ שנותן לחם לכל בשר
בו חטא מעון קרי( ודבריו עושין רושם למעלה מדי יום וזן כל העולם מקרני ראמים כו׳
כדבר מלך ממש כמאמר מתניתא מלכתא עיקר זה הזמן למעלה בחצי היום בשולחן
כר ומאן מלכי רבנן כר )וכהמגיד שא״ל העליון שלפני ה׳ שהוא זמן מאכל ת״ח כר
להרב״י אני המשנה המדברת בפיך וכמ״ש שמשם נמשך המזון לכל העולמות כידוע
במ״א( וכשאומר כשר פסול חייב זכאי מעורר בענין שלחן בצפון( וכדוגמא זאת יובן בעוסק
למעלה במדות עליונים דאצילות להיות נמשך בתורה לשמה למטה במי שיש בו נשמה
פה שער התפלה 169
לפי שהמצות בפו״מ אין עושין וממשיכין אור כדבריו לברר בין טו״ר כו׳ וכענין רב יהודא
עליון בבחי׳ גלוי גמור בנפש האדם כלל וכלל דכולא תנויי בנזיקין הרה כו׳ )וכמשי״ת( )וא״ב
ע״כ יכול לעשות גם עבירה כר וכמ״ש ובחרת עיקר הטעם בזה הוא מצד שנהפך הטבעיות
בחיים שתלוי בבחירה ועכ״ז מצוה שעשה דרע דנגה שבלבו ע״ב תלמודו לשמה ממש
עושה למעלה יחוד עליון באצילות ולא בא היינו שממשיך גלוי אא״ס שבאצילות למטה
למטה כלל וכלל )ועד״מ המתן בסתר כו׳( ממש וזהו שכינה עמו ממש( וזהו ממש כדוגמא
ולע״ל יתגלה בחי׳ ההעלם שבאצילות לגלוי דאדם העליון שיושב ועוסק בתורה ואח״ב דן
וזהו שכר מצוה בהאי עלמא ליכא רק בעוה״ב וזן כו׳ )ולכך חרב בהמ״ק בעון ביטול תורה
דאפילו פ״י יזכו מצד מעשה מצות שמלאים שזהו עיקר ומקור לכל שפע העולמות כו׳
כרמון כו׳ בפ״מ עכ״פ וזהו ההרחק הגדול בין וד״ל( .והנה כמו״ב יובן ההפרש בין ע״ע
ב׳ המדריגות הללו בין המצות בשרשן למעלה לאמה״ע שנקרא נשמה בעסק המצות בפו״מ
מעלה מכמו שהן למטה בפו״מ .והנה הגם שעל דהנה מבואר למעלה בכמה חלוקי מדריגות
שניהם אמר אלה המצות כר וחי בהם אך במצות והעליון מכולם הוא בחי׳ יחוד העליון
זה בתכלית ההעלם וזה בא בגלוי גמור שבאצילות שנעשה למטה בגלוי ע״י מי שיש
דהיינו אדם שבצלם אלקים בבחי׳ נשמה בו נשמה בלבו כנ״ל דוקא להיות שיש ב׳
שנהפך הטבעיות דרע דנגה שבלבו כנ״ל מדריגות מצות הרוחניות כמו שהן למעלה
הרי יוכל לבא במצות שעושה למטה מבתי׳ ממש ונקרא מצותי כמו שהקב״ה מניח תפילין
קדש העצמיות שבמצוה הרוחניות למעלה כו׳ וכקיום כל המצות שאאע״ה קיים בבחי׳
מעלה כנ״ל בהמשכה וגלוי למטה מטה בנפש הרוחניות כמ״ש עקב אשר שמע אברהם
האדם להיות יחוד העליון דאצי׳ שנק׳ יחוד בקולי וישמור מצותי אפי׳ ע״ת כו׳ והענין הוא
זו״נ קב״ה ושכינתיה למטה ממש כמו למעלה שנעשו היחודים עליונים בכל עובדות שלו
וזהו וחי בהם כמו חיי העה״ב דכתיב ונחיה ממש כמו בכל המצות העליונות כר■ וכך גם
לפניו ממש )וזהו כענין עוסק בתורה לשמה עתה בקיום המצות בגשמיות למטה בפו״מ
להמשיך אא״ם בחכמה שבתורה למטה כמו נעשה למעלה באצילות כל היהודים עליונים
למעלה שה׳ יושב ועוסק כר כך מצוה שעושה אמנם אין זה בא בגלוי למטה כלל רק
האדם זה הוא כמצוה עליונה שה׳ מניח שמוסיף אור באצילות והוא גלוי אור חדש
תפילין כר( משא״כ מי שאין בו נשמה אלקי׳ מעצמות אא״ס בנאצלים כו׳ כידוע בשרש
בלבו הטבעי המצוה שעושה היא רק למטה המצות למעלה שהן בחי׳ תרי״ג ארחין
ויחוד האלקי שנעשה הוא למעלה מעלה דגלגלתא ונקרא אורחות הוי״ה כר מעצמות
בהעלם ולע״ל יתגלה כנ״ל .וזהו עיקר ההפרש המאציל וכמ״ש רחבה מצותך מאד בבחי׳
בין ע״ע לאמה״ע בענין המצות כמו בענין רחב עצמיות הרצון שבפנימיות אא״ס ממש
עסק התורה ועבודה שבלב בתפלה כנ״ל כו׳ וד״ל .והב׳ מצות הגשמיות שבפו״מ
וד״ל) .אך הנה באמת סוף מעשה עיקר שנתלבש הרצון העצמי הנ״ל בעשיה בפו״מ
ונעוץ סופן בתחלתן בו׳ והוא רק המעשה דנגה דעשיה בעוה״ז החומרי שכל אדם
מצד עצמה בקבלת עול דוקא שנא׳ בזה סוף עושה גם הקל כר ומברך אשר קדשנו במצותיו
דבר כר כי זה כל האדם שהוא מעלה יתירה ממש בקדש העצמיות כר וכתיב אלה המצות
מנשמת אדם שבצלם אלקים שעושה יחוד אשר יעשה אותם האדם וחי בהם היינו
עליון בגלוי כנ״ל וראיה ממה שמצות א״צ לכאורה שחי מחיי החיים בחי׳ עצמיות קדש
כונה ביחודים כר וזהו תכלית חכמה תשובה העליון שבמצוה זו שעושה והיה ראוי שמיד
ומע״ט כו׳ וכמ״ש החפץ לה׳ בעולות וזבחים אחר המעשה דמצוה יוקדש האדם בקדש
כי אם שמוע מזבח טוב כר הרי מעשה המצות העליון וחי ממש לבלתי ידח ויפול כר ואנו
בביטול רצון לבד יותר עליון מעולות וזבחים רואים ההיפוך עד דעבירה מכבה מצוה משום
שהוא עבודה שבלב בתפלה שעולה לריח דיכול להיות מחצה זכיות ומחצה עונות והיינו
שער התפלה 170
דאמר בכמה דוכתי הכין לבבו לדרוש אלקים ניחוח כר שהוא בהיפוך הטבעיות כר וד״ל(.
כר( ואז יועיל לעבודת הנשמה בשתים )והיינו מ״ש הקים על כר דלזה דוד מ״י חי
לפניה וק״ש באמרו שמע ואהבת בכל לבבך וקיים עד דוד הגדיל כר וכמ״ש במ״א בענין
בהיפוך המהות כנ״ל וד״ל .והנה מבואר רמה קרני ולא רמה פכי כר וד״ל(:
למעלה עוד בעבודת אמה עבריה בתקוני יש להבין בג׳ מדריגות ומעתה עט
הבית ב׳ דברים א׳ כל צרכי עבודת הבית הנ״ל בתפלה שבמקום קרבן
בפנים וכל אשר בתוך הבית עם כל כליו ומצות שזהו הנמשל מג׳ מדריגות ותורה
הכל נמסר לידה מעקרת הבית שתשמור ותקשט הנזכר למעלה במשל עבודת אמה״ע בבית
הבית וכליו בהידור ויופי בעין ההשגחה בטוב א׳ המטעמים שעושה מבשר החי והקמח כר
ההבחנה כר ולא יקולקלו ויאבדו כר והב׳ לכ״א כרצונו )וזהו מ״ש ברבקה שהיא בחי׳
לצוות על השפחה כנענית שתכבד הבית ב״ן דבריאה( שעושה ריבוי מטעמים כר
ולטחון ברחיים כר ולרחוץ חמטות ושולחנות והוא בחי׳ העלאות מ״ן דכל תפלה מכל
ולבער כל מיאוס ולכלוך כר שאין עבודה זו ס״ר נשמות וענפיהן בכל דור ודור כר וכל
שייך רק לשפחה אבל על אמה״ע חל השגחה חד לפום שיעורא דיליה דמשער בליביה
זו רק הצעת המטות בלבושי יקר שבידה ומהפך הטבעיות ג״כ שהוא עיקר הקרבן
נמסר הכל והצעת כלי כסף וזהב על השולחן לריח ניחוח כר כנ״ל .וזהו רעייתי פרנסתי
שייך אליה ואם יחסר דבר מן חפצי יקר או שמפרנסין לאביהם שבשמים כר וגם מן
לא יעורך ביופי זאת מאשמת אמה״ע שעליה הקמח תעשה לחם אפוי בטוב והוא כאשר
הדבר מוטל כר וד״ל .אבל עקרת הבית כאשת לחמה של תורה היא בבחי׳ לשמה כנ״ל במי
הבעה״ב או בתו בידה נמסר מבעה״ב צרור שיש נשמה בלבו דוקא ולפי שכל זה בהיפך
הכסף הכל לעשות עצם הדבר שהוא לקנות המהות הטבעי דנגה ה״ז עולה בבחי׳ הרוחניו׳
בצרור הכסף לבושים וכלים נאים ולקשט הבית האלקי עד שנק׳ מטעמים ומעדני מלכים על
כרצונה וחכמתה וגם אופני המטעמים שבשולחן שולחן אשר לפני ה׳ בהיכל העליון דאצי׳
הכל כרצונה מוסרת לאמה״ע הכל לאפות שבבריא׳ דכל בני היכלא דמלכא מסובין שם
ולבשל ולתקן תיקוני הבית ולא תעשה דבר ולכל א׳ יש טעם מאכל כאשר אהב כר לא
וח״ד בלתי רצונ׳ כי היא המושלת בכל אשר יחסר דבר כי קומת אדם דכנ״י יש תפלה
בבית ולא עוד אלא שהיא עקרת הבית שבלב אנשים פשוטים כע״ח וכמו בטעם מלח
לפרנס׳ הבית והוא לעשות כל מלאכה דרך או פלפלין כר וכמו בע״ת ששבים אל ה׳
עסק מו״מ למכור להרויח וא״צ לצרור הכסף מעומקא דלבא שאור אלקי ודאי נכנם בלבם
דבעה״ב כלל אדרבה היא תפרנס אותו ובני הטבעי להפוך המהות מרע לטוב ממש כי
הבית כו׳ וכמ״ש א״ח עט״ב כו׳ דרשה צו״פ הרי נהפך לאיש אחר ממש וזהו כמשל דבר
כר סדין עשתה ותמכור כר וכל הברכה בבית חריף ומר כפלפלין ומלח וכל דבר קיוהא
על ידה דוקא וכמאמר אין הברכה מצויה כאשר נמתק נעשה טעם ערב כתבלין ומלח
בתוך ביתו של אדם אלא בשביל אשתו שנא׳ דלטעמא עבידא וכמלח שממתיק הבשר וכן
ולאברם הטיב בעבורה וכה״ג אם נותן אדם הפלפלין ובצלים בבשר צלי וכה״ג וד״ל.
כל אשר לו לבתו היחידה להיות עקרת הבית אבל אין כ״ז רק אחר בחי׳ הכנת העבד
היינו ג״כ ע״ד הנ״ל ממש וד״ל .והנמשל עברי שהביא הכל מן השוק והכין הכל
מכל אלה יוכן בב׳ מדריגות דתורה ומצות לטבוח טבח וכר אז תוכל אמה״ע לבשל
הנה ידוע דאורייתא היכלא עילאה דקוב״ה ולאפות ולעשות כל מיני מאכל על השולחן.
)ולפעמים נק׳ לחם כנ״ל( וכמאמר דמשחרב וזהו ענין סדר פסוד״ז שע״ע עובד ה׳
בהמ״ק אין להקב״ה בעולמו רק ד״א של בהתבוננות ונתפעל גם בלב הטבעי כמ״ש
הלכה בלבד דודאי ד״א של הלכה במקום לבי ובשרי ירננו כו׳ אבל לב בשר זה חי
היכל ק״ק ממש שבו הארון כר שהוא עדיין רק שהוכן בכי טוב כנ״ל) .וכמו בד״ה
פו שער התפלה 171
למעלה מקרבנות שע״ג מזבח החיצון גם ק״ק כנ״ל כך אין גלוי שכינה בהיכל ק״ק
שעולה לריח ניחוח כו׳ וזהו יתרון מעלה בלא קרבן תמיד ש״ש כר )וראיה מתמיד של
דמצות ת״ת על התפלה בעבודה שבלב שחר כר שהוא במקום תפילת שחרית ואו׳
שבמקום קרבן לבד כנ״ל כיתרון מעלות היכל בפסחי׳ פ׳ תמיד נשחט שאין קודם לתמיד
ק״ק על מזבח כר אך הא בהא תליא דכאשר ש״ש רק קטרת בלבד )ואח״כ יושב ועוסק
יש גלוי שכינה בהיכל ק״ק הקרבן מכפר ועולה בתורה(](([ וענין תיקוני כלי הבית שצריך שמירה
לריח ניחוח כו׳ וכאשר נסתלקה השכינה כר זהו ענין המשנה דכתיב בה ערוכה בכל
מהיכל ק״ק אמר למה לי רוב זבחיכם כר ושמורה ושמור זו משנה ])[דהמשנה מדברת
ובפרישכם כפיכם אעלים עיני מכם כר .וסיבת בעניני ההבדלה בין טו״ר כשר פסול טמא
הסתלקות השכינה מהיכל ק״ק מרוב העונות טהור כר( וכל פרטי הדינין הן רק תיקוני
בפ״מ כמ״ש ידיכם דמים מלאו כר כי מכף ההיכל וצריך לזה הבחנה יתירה והוא הפלפול
רגל עד ראש אין בו מתום כר שהוא דוקא בתלמוד בטעמי ההלכות דמשנה )והוא בבחי׳
בפגם הל״ת בכל קומה דכנ״י מראש אלפי ו״ק דבריאה זרעים חסד כר ובזה אמר בינה
ישראל עד הפחות כר וזהו שהאומר אין לי יתירה ניתנה באשה כו׳ והוא ההבחנה בתיקוני
אלא תורה ולא מע״ט ותפלה אפי׳ תורה אין הבית וכל כליו בתשבע״פ דוקא ונק׳ אמה
לו דודאי אין השכינה שורה בלימודו כלל כשהיא נמכרת בבחי׳ עבודת עול לברר
וממילא אפילו תורה אין לו כר וד״ל .והנה בירורים דרפ״ח שהוא בבחי׳ נגה דבריאה כר
תיקוני כלי הבית דתורה שנקרא היכל כר וכמשי״ת( אמנם בחי׳ עקרת הבית עצמה היינו
מוטל על הנשמה האלקי׳ שנק׳ אמה״ע והוא בחי׳ מל׳ דאצי׳ עצמה קודם שנמכרה לאמה
שיהיה גלוי אלקות שם בלמדו בדו״ר שזה העבריה שהוא בחי׳ נשמה דבריאה דכתיב
שעוסק בה לשמה להמשיך גלוי אא״ס בחכמ׳ בה חכמות נשים בנתה ביתה כר וכתיב ותקם
שבתורה והיינו כאשר לבו נטהר ונהפך מכל בעוד לילה ותתן טרף כר שעליה כל פרנסת
לכלוך טומאה ומיאוס שדברו דבר ה׳ ממש הבית וקניית עצם הכלים לתיקוני הבית כר
ושוכן אור ה׳ בדבור זה דד״ת וע״ז אמר כנ״ל באריכות .והיינו בחכמה אתברירו כו׳
דוד אחת שאלתי כר שבתי בבית ה׳ ממש בחי׳ חכמה בסוף חכמה שבמל׳ שנמשל לא״ח
וד״ל ואז גם תפלתו עולה לריח ניחוח לה׳ כר ועקרת הבית שמרווחת במעשה ידיה ונותנת
כי יעלה לרצון לפני ה׳ הקרבת נפשו הטבעית טרף לביתה כו׳ וזהו מדריגה הג׳ שהן מעשה
כעולה וזבח ומנחה כר אבל אם אין גלוי המצות בפו״מ דהיינו סוף מעשה שנק׳ לבושים
שכינה בד״א של הלכה לא יעלה הקרבן וכלים נאים כמו שאמר בקישוטין אזלא מאנין
דתפלה כר )וכן להיפך אם רץ לבך בתפלה ולבושין דהנה ידוע דכל המצות מעשיות נק׳
בעומק הלב הרי אמר אם ישים אליו לבו לבושים וכלים מכלים שונים להיות בהם גלוי
תחלה ואח״כ רוחו ונשמתו שהוא בד״ת אליו אלקות משום דנתאוה הקב״ה להיות לו דירה
יאסוף שישכון בזה והוא בחי׳ השוב שאחר בתחתונים והדירה הוא היכל הבית שהוא
הרצוא אמנם באמת יש בזה ב׳ מדריגות הא׳ התו׳ אבל המצות הן בחי׳ הכלים ולבושי יקר
הלימוד בתורה קודם התפלה דוקא כדי שתהא תפארת וכמו ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם
התפלה מתקבלת לרצון מטעם הנ״ל בענין הרי היו במקדש ב׳ ענינים א׳ הדירה בהיכל
היכל ק״ק וקרבנות המזבח והנה מצינו בגמ׳ ק״ק וכתיב השמים כסאי כו׳ איזה בית אשר תבנו
דכל גדולי התנאים ואמוראים עשו כן שקבעו לי כר אך ארון ושולחן כר והיריעות המקיפים
עת פרקם קודם התפלה כמו דרב משי ידיה הן בחי׳ כלים ולבושים שיבא שם גלוי שכינה
ומניח תפילין ומתני פרקי׳ והדר מצלי כר והוא ענין הכולל כל המצות שנחלקו לג׳ קוין
ואבא בנימין אמר שתהא תפלתו סמוכה למטתו ימין ושמאל כו׳ וסוף מעשה בפו״מ בקבלת
להקדים התפלה לתור׳ ושניהם אמת דכמו עומ״ש הוא העולה על כולנה דזה עלה במ״ת
שאין הקרבן מתקבל בלא גלוי שכינה בהיכל כר וזהו עיקר ענין העבודה דעקרת הבית
שער התפלה 172
והדר לבושה שע״י חמצות בפו״מ דוקא ותשחק להרויח בזה ריוח גדול וכמ״ש ותקם בעוד
ליום אחרון שהוא יום הז׳ דעה״ב כר וכ״ז ע״י לילה במדות לילה בהיכלות דנגה כר לעלות
ותקם בעוד לילה דוקא ותתן טרף לביתה משם כל הבירורין דרפ״ח שנק׳ טרף עם
בבחי׳ הבירורים דרפ״ח ממעשה גשמי׳ דמצות הכולל והיינו ע״י מעשה המצות בפו״מ ע״י
ומן התשובה שנהפך הרע דנגה לטוב שזהו קבלת עומ״ש שנברר ועולה למעלה ודוקא
תכלית חכמה תשובה ומע״ט כידוע וד״ל]([: מדברים גשמיים מזה נעשה לבושי יקר וכלים
וכי ימכור איש את בתו לחיות בחי׳ וזהו פ נאים לתפארת בית וד״ל .ויש בזה ב׳ עבודות
נשמה שהיא אמה העבריה ומכירה זו הא׳ ע״י רמ״ח מ״ע לעשות לבושים וכלים
היינו בחי׳ ירידה גדולה ועצומה כנ״ל דכאשר נאים כו׳ והב׳ בביעור הרע ע״י שס״ה ל״ת
היתה בבית אביה הרי היתה בחי׳ עקרת וזהו כמו לעבדה ולשמרה בג״ע לעבדה ע״י
הבית מושלת בכל אשר לאביה )וכמו ורחל רמ״ח מ״ע ולשמרה כו׳ ובב׳ עבודות אלו
באה עם הצאן אשר לאביה כי רועה היא נשלם ענין הבירורים דרפ״ח כר שמזה דוקא
ואמר בזהר דהיינו בחי׳ המל׳ שנק׳ רחל והיא נותנת טרף וכר ודוקא מבתי׳ המעשה בפו״מ
הנק׳ רועה צאן לכל הנשמות שנק׳ צאן מרעיתי ולא מעבודה שבלב בתפלה ועסק התור׳ שהן
כידוע( וכאשר נמכרה לאמה עבודתה בעול ב׳ מדריגות הנ״ל .ולכאורה זהו כפלא יחשב
לאפי׳ ובישול ותיקוני הבית שלא היתה עושה שהרי מבואר למעלה בג׳ מדרגות דנר״נ כר
כלל בבית אביה כו׳ אע״פ שאופן עבודה הרי המעשה בפו״מ הוא רק בבחי׳ נפש
שלה כעקרת הבית ממש מ״מ לצורך בני הבית והוא בכאו״א מישראל גם ברקנין שבהם כנ״ל
עובדת ולא להגיע לה מזה ריוח לעצמה כעבודת ואיך יבא כל בחי׳ המעלה היתירה בעיקר
עקרת הבית עצמה הנ״ל וד״ל .והנמשל יובן תיקון פרנסת הבית למעלה שאין זה רק
בחיות ידוע שיש ה׳ מדרגות נרנח״י ובחי׳ בבחי׳ נשמה ולמעלה הימנה שהיא הנק׳
נשמה בעולם הבריאה חיינו כמו שאנו אומרים תחתונה עקרת הבית כר ממדריגה
ע״ד הפשוט נשמה שנתת בי טהורה היא בבחי׳ כזו שבמעשה .אך הנה ידוע ומבואר למעלה
האצי׳ אתה בראת בבחי׳ בריאה יש מאין שיש ב׳ מדריגות במצות א׳ מצו׳ הרוחניות
שהוא נשמח דבריאח כו׳ יצרת בבחי׳ רוח למעלה והב׳ מצות שנעשות למטה בפו״מ וע״י
דיצי׳ כו׳ .והנה יש להבין מהו ההפרש בין אמה״ע נמשך היחוד דאצי׳ למטה כנ״ל וע״י
נשמה דבריאה לנשמה דאצי׳ שנק׳ טהורה)מבחי׳ עקרת הבית הרי היא מעלה הכל מבי״ע לאצי׳
טהירו עלאה או טהירו תתאה כידוע וכללות והוא ענין עיקר הריוח כר כמו הסוחר
הענין ידוע דבצלם יתהלך איש היינו ב׳ מקיפים שפרנסתו מארץ מרחק כר כמו טעמה כי טוב
דחיח יחידה שהן בלתי מלובשין במוחא סחרה כר עד עוז והדר לבושה כר כך רעייתי
ולבא כו׳ דנר״נ מלובש במוחא ולבא וכבדא פרנסתי במצות בפו״מ שחן מצות חגשמיות
שחן כלים לנר״נ אבל חי׳ יחידה בבחי׳ מקיף שהוא למעלה ממצות הרוחניות שנמשך יחודם
כו׳ ובחי׳ מקיף דחי׳ חוא צל דצלם שנק׳ למטה ע״י הנשמה כר )והטעם מבואר למעלה
צל ומ״ם דצלם חיינו בחי׳ יחידה כידוע וז״ש דסוף מעשה בעול מ״ש יותר עליון מגוף
ויהי האדם לנפש חיה חיינו בחי׳ אור מקיף היחוד העליון דאצי׳ וזהו ואלה דברי דוד
לחכמה שבראש ומקיף דמקיף הוא דבחי׳ האחרונים נאום הגבר הוקם על כר מכלל
יחידה .וביאור הדברים ידוע דצל אדם חוא דאיכא ראשונים שהוא הכוונות ויחודים דחכמה
הנק׳ מזלא שחופף ושוכן על האדם מקרוב עלאה שבמצות שנק׳ טעמי מצות אבל בקבלת
ממש ובא לגלוי אפם קצהו לעוררו לכל דבר עמ״ש בטול הרצון לעשות נח״ר לבעל
שבקדושה והוא הנק׳ כח קדישא בזה״ק כי הרצון ה״ז למעלה גם מטעמי מצות כר וכנ״ל
העונח איש״ר בכל כחו כו׳ וכח זח חוא בחי׳ בענין שכר מצוה מצוה עצמה שלמעלה מחיי
חמקיף דחי׳ לעזור לכל פרט ופרט היינו תחלח העה״ב שהן טעמי מצות וזהו אל תהיו כעבדים
לאור השכל האלקי שבמוח חחכמה דחיינו כר ע״מ לקבל פרם שהוא העה״ב )וזהו וכי
מח שימצא בחי׳ ביטול לאין האלקי בשכל ימכור איש את בתו לאמה כמשי״ת( וזהו עוז
פז שער התפלה 173
להיות ידוע שיש ב׳ מיני רצון א׳ רצון וחכמה אלקי׳ ה״ז נובע ונמשך ממקורו שהוא
המורכב בשכל וטעם לרצון ונק׳ רצון הנולד בחי׳ אין האלקי בעצם שנקרא מזלא עד
מן השכל והב׳ רצון הפשוט שבלתי מורכב דנשמה שבמוח נק׳ בריאה יש מאין זה העצמי
בשכל ולא נולד מן השכל וטעם כלל אלא כו׳ וזחו ונחנו מה בעצם וישנו בכאו״א
רצון פשוט כר והנה הרצון שמורכב במוח מישראל והוא הכח אלקי שמעורר חאדם
החכמה אע״פ שבא בהתלבשות מצד הטעם בנשמה שבמוחו ורוח שבלבו עד בחי׳
שרשו בעצם ברצון שלמעלה מן הטעם כמו המעשה שהוא בחי׳ נפש כנ״ל .וזהו אך בצלם
הרהור תשובה שמאיר במוחו ולבו רצון חדש יתהלך איש יתהלך במוח ולב ומעשה כל
לשוב אל ה׳ באמת ולעזוב מעשיו הקודמים היום רק בצל דמקיף זה שנק׳ נפש חיה שחופף
שזהו לפי הנראה רצון הנולד לפי השע׳ לבד עליו כל היום וזהו כי צל ימינו עלי ארץ בחי׳
וראיה לזה שמתבטל התעוררות רצון טוב הזה צל ממש שמאיר אורו בכל יום ויום אור חדש
בזמן מה וחוזר לדבר שהיה בו כבתחלה ממש כמספר הימים שניתן לאדם לברר עה״ד
ובאמת רוח התעוררות הוא המעוררו לתשובה בתו״מ כו׳ והיינו עלי ארץ דוקא שרק ואך
כמ״ש עד יערח עלינו רוח ממרום ורוח זה בצלם יתהלך כו׳ ונק׳ מקיף לנר״נ וע״ז אמר
מבחי׳ מקיף שלו שנק׳ מזלא כנ״ל ונק׳ כח טהורה היא שאין בה פגם מום כלל כי לא
כו׳ וא״כ למה מתבטל מיד זה הרצון הטוב כי הוטמאה בעון שעושה פגם בנר״נ לבד כו׳
ודאי אין שינוי וביטול בעצם הכח דמזלא הנ״ל וזהו כולך יפה רעיתי ומום אין בך כו׳ אעפ״י
אלא צריך לומר שזה הרצון המתעורר בא שיכול להיות שמכף רגל עד ראש בחי׳ נר״ן
בגלוי או״פ במוח ולב כאילו תחילת תולדתו מן כו׳ אין בו מתם פצע כר ושניהם אמת וד״ל.
הטעם כו׳ )כמו שמתבונן איך דכולא קמיה אך הנה פי׳ טהורה היינו כמו מי יתן טהור
כלא כו׳ ואיך יתפוס הטפל לעיקר לאבד כל מטמא כו׳ ומזלא הנ״ל לא שייך לומר שנטהר
ימי חייו בהבל וכה״ג( ובאמת אין זה מצד מן הטומא׳ אך צריך לומר מצד שבחי׳ מקיף
הטעם כ״א מצד עצם הרצון שהוא פשוט זה יוצא לטהר את הטמא והוא לנקות הפגם
ועצמי בבחי׳ מזלא הנ״ל שעולה ונדבק למעלה שבנר״נ במוחא ולבא נק׳ טהורה כו׳ וכמו
ואינו חפץ לידח ח״ו בלא טעם ודעת כלל הבא לטהר מסייעין אותו ע״י בחי׳ מזלא זה
וכלל רק שבא אורו העצמי בבחי׳ התלבשות והענין הוא כידוע דיצרו של אדם מתגבר
בשכל וטעם כו׳ ונמצא דגם רצון המורכב עליו בכל יום ואלמלא ה׳ עוזרו לא יכול לו וה׳
בנר״נ עד בחי׳ המעשה להיות םו״מ בפ״מ עוזרו היינו ע״י מקיף זה שמעוררו בתשובה
הכל בא מן המקיף דחי׳ הנ״ל ואע״פ שמתבטל שלימה שאין כח זה בבחי׳ נשמה אלקית
היינו שמתבטל הארתו בלבוש דשכל ולב כר שמשכנה במוח כו׳ ובאמת זהו כפלא יחשב
ולא שנתבטל העצם דרוח זה כי כל עצם שהרי מבואר למעלה דבחי׳ נשמה שנק׳
אין בו ביטול ושינוי ותמורה וחילוף לעולם אמה״ע שבכחה להפוך הטבעיות שבחלל
כידוע .וראיה לזה ממה שחוזר וניעור השמאלי להיות מואס ברע בתכלית מן הקצה
מרוח זה המעוררו עוד כמאמר ב״ק מכרזת לקצה כו׳ וא״כ למה צריך לבחי׳ מקיף דנשמה
בכל יום שובו בנים שובבים ובודאי ב״ק זה זה שנק׳ מקיף דחיה שבהעלם כנ״ל ואיך
עושה רושם בכל פעם שמכריז והיינו רוח יתכן לומר שיש פגם בנשמה והרי בפי׳ אומר
ממרום שמעורר לכל בחי׳ רוח דמזלא טהורה היא ואם בנשמה דבריאה יוכל להיות
שיעוררו בנר״נ שבמוחא ולבא כר אך מתבטל פגם כוידוי שאומר שפגמתי באות יו״ד ה״ז
וחוזר ומעורר חוזרים ונעורים כר כל א׳ לפי סותר סתירה גדולה לענין הנ״ל באמה״ע
מה שחוא מראשי אלפי כר עד גם חרשעים שנק׳ נשמה דבריאה שטהורה היא מכל סיג
שבדור מלאים חרטות ופי׳ מלאים חרטות ופסולת דנגה אדרבה גם הרע דנגה מהפכת
שמתחרט ושב בתשובה שלימה וחוזר לסורו כו׳ וד״ל .אך הנה יש להקדים ענין א׳
מצד הסתלקות רוח המעוררו ממוחו ולבו כר בביאור ענין ב׳ מקיפים דחי׳ יחידה הנ״ל
שער התפלה 174
הרי יש שנוי בעצם הרצון וזהו מצד העדר וחוזר וניעור מהתעוררות החדשה שיערה רוח
גלוי אור ההתעוררות מעצם הרצון הפשוט ממרום כר ולפי ערך יש כדוגמא זאת גם
אבל כאשר עצם הרצון הפשוט עצמו עושה בעובדי ה׳ בנשמתם ורוחם כמ״ש אם ישים
לרצון הנולד אז אין גם ברצון הנולד שום שינוי אליו לבו רוחו ונשמתו אליו יאסוף בחי׳ נר״ן
לעולם משום דתמיד ירצה ברצון לטוב בלי תלוי ג״כ בהתעוררות רוח זה שהוא המקיף
שינוי כלל כמו שהוא בעצם ממש והיינו עצם שלו שמקבל בכל יום ויום מכרוז הב״ק שהוא
בחי׳ מקיף דחיה שהוא עצם הרצון הפשוט הארת אור עליון מי״ג מדה״ר שנמשך מבחי׳
כמו שהוא בעצם בלי שנוי כך בא למטה המל׳ בנשמות וד״ל:
ממש בבחי׳ עצמיות ולא שבא לעוהר שיפול פא ו ה נ ה בחי׳ רצון הב׳ שנק׳ רצון פשוט
בזה שנוי והעדר אור כנ״ל אלא תמיד הוא היינו שלעולם בלתי בא בהרכבה
שם בלי העדר כלל להיותו עצמי ופשוט וד״ל. במוחא ולבא כו׳ בגלוי או״פ שהוא כרצון
ונמצא דכל עיקר החילוק בין רצון מורכב הנולד בשכל מן ההתעוררות רוח הנעלם כנ״ל
לרצון פשוט אינו מצד שזה מורכב וזה פשוט אלא הוא בחי׳ רצון הפשוט בעצם בלתי
דהרי גם הפשוט מורכב כשבא לעורר הרצון הרכבה כלל וכלל ויש להבין מה ענינו דודאי
בגלוי במוח ולב כנ״ל וגם רצון המורכב אם אין זה הרצון הפשוט בא בגלוי במוח ולב
כפשוט ממש אם אין בו שינוי כלל כנ״ל אלא כלל רק נשאר בהעלם עצמותו מהו מעלתו
רק ברצון פשוט עצמו הוא החילוק בין היותו כשאינו עושה רושם בנר״נ שבגוף כלל וכלל
בא לגלוי במוח ולב ומעשה בשינוי או בלתי אלא צריך לומר דאדרבה ממנו נמשך מקור
שנוי .ודבר זה יובן במה שאנו מוצאים בכל כל רצון שבא לעורר למוח ולב כו׳ והענין
אדם לפי ערכו בכל עניניו כל היום בהילוכו הוא דהוא העושה לכל רצון ורצון ונק׳ בשם
ובדרכיו שאין יום א׳ דומה לחבירו יש יום מקור כל רצון היינו שתמיד ירצה ברצון)בל״א
שבקומו משנתו מיד יהיה לבו נשבר ונבזה ער וויל וועלין( שבלעדו אין קיום לרצון כלל ואם
בעיניו נמאס ומתעורר בתשובה שבלב בכל אינו מאיר מיד יבוטל כנ״ל וכמו במילי דעלמא
עומקו עד שמואס בחייו ההבלי ובעבודה כאשר חפץ במו״מ או בנין נאה הרי כל
שבלב ומוח בתפלה יתמרמר בנפשו דוקא שעה נולד ומתעורר לו רצון לבנות ולעשות
מחמת שראיה שכליית באלקות נתפס בעומק מו״מ וכה״ג ואעפ״י ששוכח ומתבטל
לבו א״כ יראה אז ברור יותר עוצם ריחוקו חוזר ונעור לחתעורר ברצון עד שאין שינוי
ואינו מטעה א״ע כלל וכלל כו׳ ואחר התפלה כלל ותמיד ירצה בגלוי בבנין זה או מו״מ זה
יתעורר בקיום מצות ת״ת ומצות מעשיות כו׳ ולא ימנע מכל מונע לבטל רצונו בשום
לעשות נחת רוח ליוצרו ולהשלים נפשו להיות פעם כו׳ ואעפ״י שנשכח מצד הטרדא נזכר
לה שרש למעלה ולא ידח כו׳ וכך הוא ענין תמיד לרצות ברצון זה כל שעה ממש
התקשרותו זאת גם ברוב הילוכו כל היום גם וכך הוא בענין התשובה האמיתית )שלא
בשווקים ורחובות וגם בעוצם טרדתו בכל לבו ישונה כמלאים חרטות הנ״ל( היינו
במו״מ וגם בהילוכו במקום הטינופות מזנות בהתעוררות ה׳ אל ישוב שתמיד
והוללות כו׳ לא יטה לבבו אח״ז כלל מפני רצון באמת ואעפ״י שנפסק לפי שעה מצד
שנזכר תמיד על ההסכם החזק במוחו ולבו טרדת רצונו בענין גופו מ״מ מיד בזכרו חוזר
שלא למור מאחרי ה׳ אחד ולשמור מצותיו ומתעורר כאשר בתחלה בלי שינוי בעצם כלל
וכמו שאמר בכל דרכיך דעהו שהדעת חוא ולא שנפסק כמו עד״מ השינה שמבטל חרצון
ההיפוך מן השכחה שבאה מהיסח הדעת שאין זה בטול בעצם כלל משא״כ התחלפות
כמ״ש השמר לך פן תשכח וכתיב וידעת כו׳ הרצון להיפוכו שנתבטל הרצון הקדום לגמרי
והיסח הדעת אינו בא רק מהעדר אור נקודת ורוצה בהיפוכו כנ״ל במלאים חרטות שמתחרט
הרצון הפשוט הנ״ל שנסתלק ואיננו מאיר וחוזר לסורו ופורק עול כו׳ במעשה לסתור
במוחו ולבו רק בהעלם מקיף לבד כנ״ל וד״ל וחוזר ושב כו׳ וכך בעובדי ה׳ בנר״נ כו׳
פח שער התפלה 175
הב׳ או באיש אחר נהפוך הוא הגם שמצד ויש יום להיפך באופן אחר והוא כאשר קם
האהבה נתעורר בלבו בגלוי או״פ מבחי׳ כח מן השינה מוצא לבבו טוב ונאמן לה׳ וגבור
דמזלא חנ״ל אבל מסתלק אחר התפלה ועכ״ז כארי לעשות רצון קונו מצד האהבה והחשק
נשמר בפו״מ כנ״ל א״כ אין שינוי בזה מעצם לידבק בה׳ אחד ולמאוס בכל חמדת תענוגי
הרצון ממש מכמו שהוא בעצם אבל בבחי׳ עוה״ז ויגיל וישמח בהתבוננות דהשתלשלות
גלוי אור אלקי שנתעורר בו בקומו שנגע לתוך דע״ס דאבי״ע בכל אשר יוכל שאת לפי ערכו
לבו אפשר יפול בו שינוי שיסתלק האור בעבודה שבמוח ולב בתפלה הכל בשמחה
לפרקים שאל״כ לא יוכל לבא לכלל חטא וטוב לבב דוקא אך בזכרו על חומריות גופו
וכתיב אין צדיק בארץ כר רק זה דכתיב ואופן הילוכו כל היום בכל מיני דבר רע
ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו המטמא לנפש בזה יתמרמר בעצמו ויאמר
לבלתי יוכל לחטוא גם אם יחפוץ כר אין זה ללבו הלא ה׳ אור לי ולא אירא רע גם כי אלך
אלא מבחי׳ המקיף דרצון הפשוט שזהו בגיא צלמות כי אתה עמדי והוא רק תוקף
נקודת תעלומת הלב שבהעלם בכל א׳ וא׳ לבו בשמחתו והתענג על ה׳ ע״כ לא אירא
ומאיר עליו על כל דרכיו לשומרו בתמידות רע לא לפחד ביראה ולא לראותו ושניהם
והוא הנקרא צלם אך בצלם יתהלך איש כל אמת כמ״ש כי אתה ה׳ מחסי לא תאונה
היום אך ורק בצלם כשמאיר בבחי׳ צל וצלם אליך רעה כו׳ וכן אמר ה׳ אורי ממי אירא
בהעלם אין בו שינוי כלל אבל מה שמאיר כר כי הקליפות דורכי קשת לטמאותו במ״ז
בבחי׳ או״פ ודאי יוכל לבא לידי שינוי ורעות ולא יפחד ולא יראה רע כל היום כי
לפרקים כאשר לבבו פונה כמ״ש השמרו נמצא לבבו נאמן וטוב בה׳ ע״כ ישמרהו לבל
לכם פן יפתה לבבכם כר וד״ל: יקרב אליו שום הרהור רע כר ונמצא דשמירה
פב ו מ ע ת ה יש להבין ביאור ענין מקיף זאת באה בבחי׳ מקיף עליו כל היום עד
דיחידה שזהו בחי׳ מ״ם שבכל דרכיו לא יסור מאחרי ה׳ הן בסור
דצלם שלמעלה מבחי׳ צל דצלם שהוא מקיף מרע והן בועשה טוב אבל במי שלבו נשבר
דחיה הנ״ל דהנה מ״ש נשמה שנתת בי הרי ונתפעל בעומק הלב כר ישאר הרושם בגלוי
נתינה זו באה מגבוה לנמוך כמו ויפח כל היום במדו״מ כנ״ל עד שלא יבא
באפיו נשמתחיים באדה״ר זהו בחי׳ צל לכלל היסח הדעת כלל וכלל כנ״ל וזה האופן
ימינו עלי ארץ דבצלם יתהלך איש כל היום הב׳ הרי בא לכלל היסח הדעת בטרדתו
דהיינו המשכת בחי׳ כח המזלא הנ״ל שמאיר במו״מ או בשאר עניני עוה״ז אלא שהוא
בגלוי במוח ולב ומעשה בנר״נ בלתי שינוי נשמר מלמעלה בחסד עליון כר וד״ל.
והפסק מכמו שהוא בעצם או בהעלם בבחי׳ ולכאורה אין הפרש בין ב׳ האופנים הנ״ל
שומר לבלתי יטה מן הדרך כו׳ וה״ז בא רק שזה הילוכו בשמחה וזה במרירות אבל
ומאיר בכל יום בדרך כלל ודרך פרט היינו זו״ז טוב כל היום במעשה בפו״מ ובעבודה
מה שהאדם בקומו מוצא לבבו מוכן ומתוקן שבלב ומוח בתפלה כר רק החילוק הוא כך
שזהו בחי׳ תעלומת לדרושאלקים באמת דעל זה שורה מבחי׳ מקיף דמזלא בחי׳ רצון
לבבו שנגלה מן ההעלם דמזלא הנ״ל זהו הפשוט בכל דרכיו ומו״ד לבלתי יטה מן
דרך כלל היינו שהוא בבחי׳ כח היולי הדרך ובזה בא האור האלקי הזה בבחי׳ גלוי
לכל אשר ירצה לעסוק בו יבא בו לנקודת והוא הרושם שנקבע בלבו מאשר נגע ללבו
מצד שנקודת לבבו הכין לאלקים האמת במרירות עצומה למאוס בחייו בקומו בבקר
חיים ודרך פרט היינו כמו כאשר יבא לבחי׳ כר ואשר אין בזה שינוי כלל וכלל גם בהיותו
במוח לאלקים יהיה הרצון באמת הרצון הולך במקומות של טומאה והקליפות זורקים
אף על פי שהוא מורכב בשכל וטעם כנ״ל חיצים וכר היינו רק מצד אור אלקי שנתעורר
דרצון מורכב הוא הפשוט וענין אמיתתו היינו בו בקומו כר מבחי׳ הכח דמזלא הנ״ל שמאיר
שלא יחפוץ בשום רצון זר כמו מי לי בשמים בנר״נ שבו עד סוף מעשה ובאיש זה ביום
שער התפלה 176
ועמך לא חפצתי בארץ כו׳ וכה״ג ונקרא אדרבה ההיפוך שחפץ להרגיש בלבו אור
לב אחד לבד כידוע וכאשר יגיע לעסק השכל התפעלות אין זה התפעלות אלקית כלל דהיינו
והטעם בהשגות אלקות יבא בו לנקודת לא לאלקים כר וכתוב לדבקה בו דוקא ואין זה
אמיתתו והוא בחי׳ אמיתת אור האלקי כמו רק בחי׳ הביטול אלקי שנתפעל וניזוז ממקומו
שהוא כמו שאמר אמתך אלקי ובבחי׳ ביטול מצד אלקות דוקא וזהו תכלית האמת שבאהבה
דמ״ה הנק׳ אין האלקי בתכלית עומק החכמה ויראה לא מצד עצם האהבה רק מצד בחי׳
וההשגה שמשיג באור א״ס וע״ס דאצילות הביטול שבה לאלקות ועד״מ הגדפין בעוף
ובי״ע כו׳ )היינו לא השכל מצד עצמו לבד שאין הכנף עיקר אלא הפריחה שהוא
רק בחי׳ אין אלקי שבו שנק׳ אין דחכמה הקירוב רק שעל ידה נפעל הפריחה כר וכך
והוא הנק׳ ביטול שמצד החכמה שזהו לפי הקירוב אל דבר שחושק בו הוא ע״י אמצעות
מדרגת חכמה שבנפש בכל או״א וגם באיש האהבה שאם לא היה התפעלות האהבה לא
א׳ לפי אופן הארת כח המזלא הנ״ל שלמעלה היה נמשך ומתקרב כר אבל הנפעל ע״י
מכח מ״ה שבנשמה שבמוח חכמה שבו האהבה הוא העיקר והוא בחי׳ הדיבוק וביטול
ועל ידו דוקא יבא לכלל ביטול זה כו׳( וכאשר לאין אלקי והוא בחי׳ אור אלקי שבאהבה זו
מגיע לבחי׳ ענג שבשכל ודעת זה יבא לכלל והעושה מהתפעלות עיקר ואינו בבחי׳ ביטול
פנימית התענוג שבשכל האלקי להתענג על לאין אלקי כלל הרי עשה הטפל עיקר והאות
ה׳ באמת לאמתתו כו׳ וענין אמתתו היינו לזח אשר לא תנוח דעתו כלל במורגש
שיהי׳ לו לאור וחיות פיקוח נפשו ממש )בל״א התפעלות זו כ״א לה׳ לבדו צמאה נפשו ואליו
קוועלונג( מגודל עריבות מתיקות אור כי טוב תשוקתו בלי הפסק כלל וא״כ אין כאן הנחת
וחי לעולם כו׳ עד שכלא יחשב כל תענוגים דעת אדרבה יראה לרוות צמאונו והוא ע״י
זרים כו׳ .והגם שיש מדה ושיעור לפי אופן מים דתורח אחר התפלה כי אמרתך חייתני
השכל האלקי מ״מ הרי בא לבחי׳ אין אלקי וא״ל אין לו חיות וזהו היפך החפצים לחיות
שבו והיינו לענג האלקי ולא ענג עצמו מאשר עצמם בהתפעלות אהבה שאין באין לבחי׳ שוב
מצא אור וחיות ענג מורגש שע״ז אמר לא כי אין רצוא כלל כו׳( ויש בזה דבר היפוכו
יחפוץ כו׳ כ״א בהתגלות לבו וכמ״ש במ״א שהוא בהתפעלו׳ אלקית במורגש דוקא בלב
וד״ל) .ואין כל זה ערך לבחי׳ ענג הנעלם אבל הוא בבחי׳ הביטול לאין בתכלית
שבבחי׳ מזלא וכ״ש בבחי׳ יחידה עצמה ששם כהתפעלות אלקית דנשמה עצמה כמו לבי
נאמר אז תתענג על ה׳ על הוי׳ שבנשמה ובשרי ירננו אל כר הרי לב בשר זה ירנן
שנקר׳ נר ה׳ כו׳( וכאשר מגיע להתפעלות בשיר פשוט שבנקודת הרצון הפשוט דבחי׳
מדות שבשכל עד מדות שבלב שנק׳ דו״ר מזלא שמאיר שם כו׳ ונראה זה הדרך ממש
שכליים ודו״ר טבעיים בחי׳ גדלות וקטנות בהתפעלות במורגש רק לחיות עצמו לבד
הכל יהיה בבחי׳ הביטול לאין האלקי לאמתתו הנ״ל ונבדלים באמת כריחוק בין האמת
דוקא והוא שכל עיקר ותמצית התפעלות ושקר בין טוב לרע כידוע ליודעים כר וד״ל.
דדו״ר הנ״ל הוא רק לה׳ לבדו מצד אמתתו ועוד רבים יטעו בעצמם שיאסרו התפעלות
לבד ואליו נושא כר )דלא כרבים שטועים מורגש לגמרי וגם זה טעות כי גם אם יתפעל
בכל זה שכל עיקר מגמתם להמציא התפעלות לחיות עצמו הרי אמר קרבת אלהים לי טוב לי
דו״ר במוח ולב וכאשר ימצאו כדי מדתם דווקא כי גם אם ינוח דעתו בזה גם זה אינו
יערב להם האור כי טוב ובזה תנוח דעתם אלא מצד שקרבת אלהים הוא חפץ רק
ויגל לבם כי הגיע למחוז חפצו שהוא הדביקות שמטעה א״ע ונדמה לו שכבר האיר אור
כו׳ ובאמת לא זו הדרך ישכון בזה אור אלקי בלבו כי נתפעל בכי טוב כו׳ ומה בכך
האלקי כי אין אור האלקי ממש שורה רק מ״מ מצד אהבה זו הרי יבא לכלל הסכם
בדבר שהוא בבחי׳ הביטול לאין האלקי )בל״א למעשה בכל מעשה הטוב ולהיות םו״מ כל
געטליך( וכאשר לא יש בזה בחי׳ ביטול לאין היום כר רק שאין באהבה זו אור אלקי שאינו
פט שער התפלה 177
בעז״ה וד״ל: שורה רק בבתי׳ אין דווקא ואינו נק׳ דביקות
פג ו ז ה ! פי׳ הפסוק חדלו לכם מן האדם אמתית אבל אהבה נקראת רק שחולפת מיד
אשר נשמה באפו כי במה נחשב כו׳ ])[ומ״ש ואהבת את ה׳ אהבה זו בכל לבבך
הוא כר פי׳ נשמה באפו עדיין ולא נתפשטה מנקודת הרצון שבלב ששם אור המזלא לפעול
עדיין כלל בלב ומוח ואיברים כר כמו כל בחי׳ ביטול לאין כר בכל פרט ופרט
ויפח באפיו נשמת חיים הרי תחלתה באף כנ״ל( וכך גם בהתפעלות המוח יש שכל
ומתפשטת במוח ולב אח״כ כר ויש להבין מתפעל באהבה מצד הטעם שבמוחו הנתפס
למה יגרע אדם זה שנשמה באפו משאר אבל אין בו בחי׳ הביטול לאין והוא כנ״ל באין
כל אדם כר .והנה בכתבי המקובלים מבואר דחכ׳)וגם זה יוכל לפעול התפעלות הלב באופן
דקודם התפלה הנשמה באפו עדיין אך אחר שלפי שעה קרבת אלהים יחפוץ עכ״פ רק
ברכו באמרו ברוך ה׳ כר מתפשטת בכל מרחוק ה׳ נראה לו ורחוק נעשה קרוב בבחי׳
הגוף ודבר זה פלא איך שייך חיבור התפשטות הביטול אלקי מעט מעט כשילך בעבודה
הנשמה בהגשמת גופני כהתפשטות נפש שבלבו בתו״מ כל היום דוקא וכמ״ש לא ימנע
החיונית בחומר הגוף כר ואם במוח ולב טוב להולכים בתמים להולכים דוקא( וכמו כן
החיבור וההתפשטות מצד בחי׳ שייך עד בחי׳ סוף מעשה דוקא יאיר אור דמזלא
התפעלות אלקי׳ ממש שבמוח ולב כר אבל הנ״ל כי הרי נעוץ תחלתן בסופן דוקא וכמה
באברים הגשמיים איך יתכן לומר שהנשמה שכתוב סוף דבר כר כי זה כל האדם כל ריבוי
אלקית מתפשטת בעקבי הרגל כר )והנה הוא והיינו בחי׳ מזלא הנ״ל דכל כחו העצמי
באמת יש להפליא יותר על מה שאמר מתלבש במעשה הטוב כמה שכתוב כל אשר
שהנשמה באפו הרי האף גשמי הוא .אך הנה תמצא כו׳ בכחך עשה כר דכח קדישא זה
באמת כי דמיון הנשמה האלקית אנו מדמין הוא הממשיך בחי׳ הביטול לאין האלקי עד
מנפש הטבעית החיונית מאחר שנק׳ נשמת שיפחד באמת מן מעשה החטא דהיינו שירא
חיים הרי היא כדמיון כמו חיות הגשמי למרוד ולהיות נדח לגמרי ולא ידע למה ומאיזה
אע״פ שאין ערך לחיות הגשמי לאור וחיות טעם רק מצד בחי׳ עצם נקוד׳ יהדותו שבנקודת
האלקי הרי מ״מ מלובש זה על זה ודומים לבבו בתעלומו׳ כנ״ל שהוא בחי׳ צל ומזלא
להבין על כל פנים זה מזה והוא כמו שחיות הנ״ל וכמו״ב במעשה הטוב ירדוף אחריו
הטבעיות נחלק לב׳ חלקים א׳ רוח החיים לעשותו ולא יתרשל כלל כי אחר שמתבונן
בלב והב׳ הנשימה באף וכמו שאמר שאין בנפשו כלום מאור תור׳ והתפעלות הלב
מפקחין עליו את הגל עד החוטם דהיינו ומוח בתפלה יאמר לנפשו במה יתרצה זה
גם שחיות שבלבו יצא ממנו לגמרי עדיין אל אדוניו אדון כל הארץ אם לא באיזה
אינו כמת יחשב אם חוטמו חי כי יש תקוה דבר מצוה בפ״מ לעשות רצון קונו וחפץ
שיחזור לחיות כל גופו ומותר לחלל עליו לעשותה באמת ותמים כר ויקר בעיניו להפקיר
את השבת כי חי יקרא ולא מת ממש כר ממונו כר כמו טלית נאה ותפילין טובים
וכך יובן בדוגמא זו ממש בנשמה האלקית ופיזור צדקה וכה״ג שזהו כמו טבעיות בנפשו
שגם אם כבר פגם בה בכל כוחותיה ולא הישראלי אמנם באמת זהו רק מצד בחי׳
נשאר ממנה גם רושם חיות אלקי בלבו הארת אור הכח דמזלא שהוא העושה בחי׳
וכמ״ש על כי אין אלקי בקרבי כר כי לבו הביטול לאלקות עצמי ופשוט הזה בפ״מ לענין
מטומטם כאבן מאשר חטא כר וגם המוח המעשה דוקא שזה עולה על הכל גם למעלה
אין בו הארה אלקית כלל וכלל גם בהודאה מבחי׳ ביטול לאין האלקי שבענג ורצון ושכל
חיצוניות ככריעה במודים אעפ״ב לא נקרא הנ״ל וכמ״ש כי זה כל האדם שבצלם אלקים
מת ברוחניות כי עדיין יש תקוה שיחזור אור וכל זה ריבוי לרבות עוד למעלה מעלה כר
הנשמה בבחי׳ נר״נ שבמוח ולב כר כנ״ל והוא בבחי׳ מ״ם דצלם שנק׳ מקיף דיחידה
ולהיות נקרא חי בחיי האלקית ממש כמו כמשי״ת שמאיר בסוף מעשה זה דוקא וכמשי״ת
שער התפלה 178
אחור למע״ב דאפי׳ יתוש קדמו והנה בחי׳ חי חי הוא יודוך כר׳ ואתם הדבקים בה׳
הרכבה זאת דנשמת חיים בגוף חומרי זהו חיים כולכם וכמו ובחרת בחיים כידוע והוא
מ״ש אך בצלם יתהלך איש בצלם אדם הוא כאשר הנשמה עדיין באפו כו׳ כי משם תחלתה
הא׳ דאדם שמתחבר כולו בדם הוא הנפש. כמ״ש ויפח באפיו נשמת חיים אבל
ויובן זה בעבודה שבלב ומוח בתפלה שכל כשנסתלקה מאפו ג״כ אזי מת גמור הוא
בחי׳ התפעלות האלקית הוא מן הנשמה כר וד״ל .וזהו חדלו לכם מן האדם שנשמתו
שבאפו ומתפשטת במוח ולב הגשמיים באפו לבד אשר נסתלק מכל רק באפו עוד
שיניקתם מדם הוא הנפש לבד אבל גם דם נשמתו בו בקטנות והעלם גדול מאוד כי
שהוא הנפש הטבעית מתפעלת גם היא במה נחשב הוא דכמת יחשב אע״פ שיוכל
בהתפעלות חיות האלקית ממש בהתפעלות לחזור )כמו הנטבע שאם חוטמו למעלה
הנשמה עצמה וכמו לבי ובשרי ירננו לבי חיה יחיה אע״פ שפיו סתום( אבל רחוק
ובשרי ממש שהוא דם ובשר גשמי כר וכידוע תקוה הוא בלי תשובה ותפלה דדוקא ע״י
בכללות ענין דשמע ישראל שהוא הנשמה תשובה תשוב רוחו אליו וכמ״ש אם ישים
כר ואז ממילא ואהבת בכל לבבך בשני יצריך אליו לבו כר וכמ״ש ובשוב רשע כר חיה
דוקא ובכל נפשך דלזה ירדה הנשמה כמ״ש יחיה ובלי תשובה אמר למה תמותו כי לא
אתה הראת כר וכידוע .וזהו פי׳ הפשוט אחפוץ במות המת המת מעיקרו כידוע וכן ע״י
דחדלו לכם כר דהנשמה שבאפו טרם המצות דכתיב בהו אלה המצות כר וחי
שמתפשטת במוח ולב כר בואהבת במה בהם וד״ל )ואמרו ז״ל א״ת במה אלא במה
נחשב הוא כר דאינו נקרא אדם א׳ דם כי כקרבן ע״ז שנקרא זבחי מתים כר והכל ענין
אין חיבור כלל ביניהם עדיין עד שיתפעל א׳ הוא( ובזה יתורץ מה שיוכל להיות חיבור
הנה״ט כמוה ממש כר וזהו קודם שתתפללו הנשמה האלקית באפו הגשמי כי נשמת חיים
על דמכם שהתפלה במקום קרבן שהוא שבאפו כלי גשמי לנשמת חיי האלקית ממש
הנה״ט שנקרא דמכם דם הוא הנפש כנ״ל אך היא שם בבחי׳ קטנות והעלם גדול
והתפלה עצמה שאדם מתפלל הרי הוא כמו )וכשבאה לכלל גדלות במוחין כר אדרבה
האדם שמקריב מן הבהמה כר )דמ״ה גי׳ הרי אמר ותהלתי אחטם לך כר שהוא למעלה
אדם מקריב לב״ן גי׳ בהמה( וזהו א״ת במה מעלה גם מהענג חנעלם שבחכמה כר
כר דכאשר הנשמה באפו אין תפלתו קרבן וכמ״ש במ״א ע״פ כל הנשמה תהלל כר
על המזבח דמה שגופו מתפלל בלא נשמה הרי זה הריח שהנשמה לבד נהנית כו׳ וזהו ישימו
זהו כמו הבמה וד״ל .ובזה יובן מ״ש אסור קטרה באפך ונקרא שער המוחין שממתיק
לאדם לאכול קודם שיתפלל כר דהאכילה כל הדינין כידוע בענין הקטרת )ולהיפך
הוא לחבר הנפש שבדם לחזק אור וחיות כשהוא בקטנות הרי מקור כל רוגז ודין בחרון
הגשמי בטרם שהנשמה דא׳ דאדם נתפשט אף כר ולכך אמר חדלו וד״ל(]([ אך עדיין יש
בנפש שבדם כנ״ל הרי אין גלוי אור האלקי להבין מה שע״י התפלה מתפשטת הנשמה
כלל וכלל בדם הוא הנפש הטבעית וכשאוכל גם באברים הגשמיים כר דהנה ארז״ל אסור
אכילה זו כאכילת בהמה ולא אכילת אדם כלל לאדם לאכול קודם שיתפלל שנאמר לא
מאחר שאינו בצלם אדם עליון והיינו לא תאכלו על הדם קודם שתתפללו על דמכם
תאכלו על הדם בעוד גסות הדם הוא הנפש וזה אינו מובן מה שייך התפלה להתפלל על
בלא אור א׳ דאדם וזהו קודם שתתפללו על הדם שבגוף]([ .אך הנה ידוע בזה״ק ובם׳
דמכם להמשיך גלוי אלקות בנה״ט כנ״ל וד״ל הקבלה בפי׳ אדם א׳ דם א׳ הוא בחי׳
)ובזה יובן מ״ש עוד דכל האוכל ושותה ואחר החכמה שמלובש בדם הוא הנפש הטבעית
כך מתפלל עליו הכתוב אומר ואותי השלכת נמצא אדם כלול מן הרוחני והגשם וכמ״ש
אחרי גויך כר אלא גיאך לאחר שנתגאה זה אחור וקדם צרתני כר דויפח באפיו נשמת
קיבל עליו עומ״ש כו׳ משום דאכילה גסה זו חיים הוא מקדם וגופו שנברא מן העפר
שער התפלה 179
שבאברי׳ גשמיים שלא יהיה בהם בחי׳ דנה״ט בלא גלוי אלקות בתחלה במוח ולב
הגסות והישות )כגסות רוח הבהמה על הטבעי כנ״ל נקרא גיאות ולא כגיאות אדם
ידי המאכל כנ״ל וכאברים שנשמעים אלא כגיאות הסום ברוב מאכלו דאנו רואים
הנה״ט כר( שלפי ערך האין כך לרצון גסות הלב הטבעי לאחר שאכל כגסות הבהמה
ערך היש לפי ששם בא הגלוי במיעוט יותר ע״כ בלי הפרש אך בבחי׳ ביטול לאין האלקי
הגסות שם ביותר וע״כ שם דוקא צריך להאיר שנמשך בנה״ט ג״כ כנ״ל אין אכילתו גסה
מבחי׳ החיות שבבחי׳ יחידה ואמנם הרי אנו אדרבה ממשיך תום׳ אור וחיות הנשמה ע״י
רואים שעיקר המפיל לגסות דעקביים שהוא הברכה דבהמ״ז כמ״ש ואכלת כר ולא נקרא
המבעט ופורק עול רק הקבלת עול מ״ש גיאך )ואע״פ שמברך בהמ״ז קודם התפלה
ויראה ופחד אלקי׳ דוקא וזהו סוף דבר נקרא גיאך לפי שצריך לקבל עומ״ש בבחי׳
כר כנ״ל ])[וזהו שאסור לאדם לאכול אין דאלקי בגופו כשהוא נשבר במיעוט
שלא יתגבר הגסות בפ״מ שזה כל האדם גסות( והרי ע״ה אסור לאכול בשר אפילו
להביאו לבחי׳ אין האלקי בסוף מעשה דוקא אחר תפלתו משא״כ ת״ח כמ״ש הפוסקים
ולכך אמר חדלו לכם כר שכאשר הנשמה )אע״פ שעושה כדי לכוין דעתו(]([ ובזה יובן
באפו ה״ז כגוף בלא נשמה כלל שמתגבר בחי׳ איך שהנשמה מתפשטת גם באברים הגשמיים
הגסות שבפ״מ מצד מיעוט האור האלקי ביותר כנ״ל ולא יפלא האיך יש חיבור לנשמה
וד״ל( וכדוגמא מכל הנ״ל באדם פרטי יובן אלקית בעקב הרגל כר דהנה מבואר למעלה
בבחי׳ אדם כללי שהוא אדה״ר דכתיב ביה בעיקר ענין הנשמה הוא בחי׳ הביטול לאין
ויפח באפיו נשמת חיים כנ״ל וידוע דציור קומה האלקי כר וידוע דהישות וגסות הוא ההיפוך
שלו מראשו לרגלו כולל כל הנשמו׳ וניצוצות והמנגד ממש לאור האלקי שהוא רק בבחי׳
האלקית שבכל דור ודור עד נשמות דעקביים אין היפוך היש כר ואמנם לפי ערך האין
שלו שהוא נשמות דעכשיו שנק׳ עקבות משיחא כך ערך היש המנגדו בכל מקום שהוא
וכידוע בענין אדם אדם דוד משיח כר )שזהו לפי ערכו ומעלתו בבחי׳ הרוחניות כר )ויובן
הנרמז במ״ש וכל קומה לפניך כר( והנה ע״ד זה גם בנפש הטבעיות שנק׳ אין רוחני לגבי
הנ״ל כשהנשמה באפו עדיין כר הוא בבחי׳ גשם האברים שבודאי מוח החכמה רוחני ודק
הקטנות וההעלם עד שמאיר במוח ולב כר כך מהבל רוח הלב והרוח שבלב דק ורוחני מדם
עד אברהם היה עדיין הכל בהעלם וכל נשמות וחיות גשמי שבאברים פנימים וחיצונים עד
הגבוהות כחנוך ומתושלח כר לא היה גלוי עקבי הרגל ואנו רואים בערך בחי׳ הביטול
אלקות כ״כ בי׳ דורות עד אחד היה אברהם דמוח ולב לגבי הנפש שהוא רוחני ודק יותר
שהאבות הן המרכבה כר )וכידוע בפי׳ אב רם מבטול האברים שנשמעים לרצון הנפש עד
שכל הנעלם מכל רעיון והה״א הוא בחי׳ שאין ערך לדמות כלל בטול הילוך הרגל לבטול
ראשית הגלוי כר( ומאברהם עד מ״ת ע״י משה הרצון שבשכל ומכל מקום למקור א׳ שהוא
היה גלוי אלקות ממדרגה למדריגה עד שדורו הנפש כולם מתבטלים כא׳( והנה ודאי גסות
של משה היה כולם בבחי׳ חכמה שבראש וישות המוח הוא היפך האין האלקי שבנשמה
והיה גלוי אלקות בעילוי המדריגה בבחי׳ המוחין שבמוח וגסות וישות דרוח שבלב הוא היפך
ועד דוד ושלמה שהוא בחי׳ המל׳ ה״ז כמו גלוי המנגד לבחי׳ אין וביטול לאלקות שברוח
אלקות דבחי׳ אי״ן דחכמה שבמוח שנמשך דקדושה שבלב וגסות וישות דדם הוא הנפש
ללב כר עד נשמות דתנאים ואמוראים שאחר שמתפשט׳ עד עקב הרגל הוא היפך המנגד
החורבן כר שנפסק׳ הנבואה ושמשו בב״ק לבחי׳ הביטול ואין אלקי שבנפש דקדושה
שהן בבחי׳ מוחין דנה״י דאדה״ר בכלל עד שהוא סוף מדרגת דנרנח״י כידוע וכנ״ל בענין
נשמות דורות האחרונים שהן בבחי׳ נפש דנפש סוף דבר כי זה כל האדם כר ולפ״ז הרי יובן
או עשיה דעשי׳ והוא הנק׳ בחי׳ עקביים כידוע שמצד התפשטות בחי׳ ביטול דאין אלקי דנר״נ
ששם מיעוט אור אלקי בתכלית כנ״ל וד״ל: היינו שמתפשט עד הדם הוא הנפש
שער התפלה 180
דהעיקר הוא שישוב מצד עצמו דוקא או לא וזהו ועמדו רגליו ביום ההוא כו׳ בחי׳ הקטנות
ישוב עד שישיבנו מלמעלה אז ונשובה או משכני דנשמות שברגליו כר בהיות שנעוץ תחלתן
ואח״כ נרוצה ואם מצד הב״ק שמעוררו שובו בסופן דוקא כנ״ל בפי׳ סוף דבר כר כי זה כל
בנים שובבים כנ״ל אין זו עיקר מצות האדם ]סכל ריבוי עד מ״ם דצלם כו׳( וה״ז כמו
התשובה וכמ״ש ובשוב רשע כו׳ שובו שובו בנשמה פרטית כשמתפשטת באברים שזהו
כר שובה ישראל וכה״ג)ועוד א״כ מה ההפרש כמו האברים החיצונים דרגלים שנשמעים
בין ב׳ מקיפים דחיה ויחידה מאחר שע״י צל להילוך כר כנ״ל שזהו בחי׳ עקביים שאין
דמזלא מתעורר בתשובה ג״כ כנ״ל בפי׳ יערה בהן רק המעשה בלבד בסור מרע או תשובה
עלינו רוח ממרום שזהו הב״ק וזהו ג״כ פי׳ לבד שמזה דוקא יבא ב״ד כר )וזהו אין בן
השיבנו או משכני כר וד״ל( אך קושיא זו ידוע דוד בא עד שיכלו הנשמות מן האוצר כר(
ג״כ במ״ש הבא לטהר מסייעין אותו דאי מסייעין וזהו ויהי נועם ה׳ כו׳ ומעשה ידינו דוקא
אותו הרי בטלה בחי׳ הבחירה מצד עצמו כוננהו דהיינו בחי׳ סוף מעשה שהיא תכלית
בתשובה כר .והנה באמת יש להבין בענין החכמה הקדומה דאדם קדמון שהוא אדם
הב״ק שמכריז כר דא״כ היה פועל התעוררות הראשון וע״ז אמר נר לרגלי דברך לנשמות
תשובה בכל יום בכל אדם ואנו רואים שאינו יאיר אור ה׳ שבחכמה שבבחי׳ עקביים
כן אלא צריך לומר דב״ק זה מכריז למעלה דתורה כר שגם הם יהיו בבחי׳ הביטול
ומשם נמשך למטה ומעורר ויש מתעורר לאלקות עכ״פ כנ״ל ולא עוד אלא שזה כל
ויש שאינו מתעורר כי עיקר הכרוז האדם כר לפי שיש כח ברגל לחזק
שהרי למלאכים ולא לנשמות הזה ולהעמיד את הראש כו׳ )וזהו שנאמ׳ במשיח
אמר שובו בנים שובבים בנים ולא עבדים והריחו ביראת כו׳ שהוא מקור גדלות
ויש נשמה שמתעוררת בבחי׳ מזלא שלה המוחין שבראש היפך בחי׳ הקטנו׳ דאף
שנקרא צל כנ״ל ובחי׳ המזלא שחופף עליו וחוטם כר כשהנשמה באפו כנ״ל שזהו
כל היום מעורר לנר״נ שבמוח ולב ומעשה כנ״ל היה תחילת יצירת הנשמה הכללית דכתיב ויפח
וזהו עד יערה עלינו למעלה רוח ממרום שהוא באפיו כר וזהו וגבה מאד משיח( וכמו שמבואר
כרוז הב״ק הזה אך לא כל פעם שמכריז פועל בס׳ הקבלה דאדה״ר קודם החטא היה ראשו
למטה בנשמות שבגופים אבל מ״ש השיבנו בבריאה ורגליו בעשייה כר )וזהו א׳ זעירא
ה׳ או משכני זה ודאי פועל תמיד בנשמות בלי דויקרא וא׳ רבתא דאדם דד״ה(:
שינוי והפסק כלל שהרי אמר ונשובה דמה פד ו ה נ ה אחר שנתבאר בחי׳ צל דצלם
שנשובה אחר השיבנו זה ודאי אמתית בלי שנק׳ מקיף דחי׳ יובן בחי׳ מקיף
שינוי כלל וכן אחריך נרוצה בלי הפסק כלל הב׳ שהוא מ״ם דצלם איך שהוא מקיף למקיף
וכלל משא״ב תשובה שמצד התעוררות הב״ק ונק׳ מקיף כללי לראש ורגל כא׳ ממש ובהיותו
שלפי שעה הוא ונפסק מיד כנ״ל )בענין בהעלם אחר העלם הנה הוא בא בבחי׳ גלוי
רשעים מלאים חרטות כר( או שאינו מתעורר גמור רק שגלוי שלו בבחי׳ מקיף כר והוא
כלל וכלל וזה ההפרש יובן מענין התשובה למעלה מבחי׳ רצון הפשוט הנ״ל שנק׳ רצון
שבעי״ת דוקא דכתיב ממעמקים קראתיך לרצון שעושה כל רצון שבלעדו אין קיום לרצון
מעומק לעומק וכן מן המיצר קראתי יה ענני להיותו עצמי כר כנ״ל שזהו רק מקיף לרצון
במרחב יה כר דעומק ראשון הוא בחי׳ נקודה עכ״פ אבל בחי׳ יחידה שבנפש למעלה גם מבחי׳
פנימית שבלב )די פינטיל הארץ( שהיא בהעלם מקור לרצון ושם מקור לרצון עם סוף הרצון
הנק׳ תעלומות הלב ששם האהבה המסותרת בפ״מ שוה ממש .ויובן זה בהקדים ענין אח׳
העצמית והוא בחי׳ רצון הפשוט הנ״ל שעושה המבואר במאמ׳ ע״פ לעושה נפלאות כר מאת ה׳
ומוליד כל רצון טוב כנ״ל עד שבגלוי הוא כר היא נפלאת כר שזהו מ״ש משכני אחריך
בלי שינוי כלל כמו בבחי׳ עצמותו ממש בלי נרוצה וכן השיבנו ה׳ אליך ונשובה כר .דזה פלא
העדר והפסק כלל כר וא״כ מהו עומק לעומק א״כ מהיכן יתכן לומר ענין התשובה בעצם
צא שער התפלה 181
על הניצוץ מושך אותה בימין מקרבת ואז דמשמע מלשון הזה שעומק הראשון יש לו
אחריך נרוצה בלי הפסק כניצוץ הרץ ונמשך גבול והפסק אלא צריך לומר דכל גבול
אל שלהבת הקרוב׳ אליה וכמאמר צדיקים כר והפסק אינו בא רק מצד המנגד בבחי׳ עומק
בפני השכינה כנר בפני האבוקה )וכמו הושיט רע שהוא מקור כל רצון זר המנגד שבחלל
אצבעו קטנה כר ושרפן כו׳( וזהו קראוהו השמאלי וכן במוח החכמה להסתיר אור ראייה
בהיותו קרוב דוקא בעי״ת ובמה במיצר כמ״ש חושיית ושכליית באלקות כר .ואמנם עומק
מן המצר קראתי כר שזה פותח הנקודה טוב הנ״ל גובר על זה העומק רע ולא יגור
הנעלמת וכמ״ש בצר לך כנ״ל וביצ״מ היו ב׳ במגורו כלל וכלל ונקר׳ לב אחד לבד כידוע
סיבות א׳ מלמטה שהמיצר הקריב הגלוי כמו אך עומק לעומק אינו רק שמעורר לפתוח
ופרעה הקריב הקריב לבם לאביהם שבשמים והב׳ ההעלם דעומק זה כי סגור הוא וסתום בהעלם
גלוי מאור העצמי כנ״ל וכל גלות נדמה לגלות גדול מאד וצריך לעוררו והמעורר ופותח זה
מצרים וכמאמ׳ גלו לאדום שכינה עמהם ההעלם לגלוי נק׳ ממעמקים קראתיך כר וכמו
שהוא בחי' ירידת המאור בגלוי ובקירוב מן המצר קראתי כר דאנו רואים בחוש
להיות מושך נקודת לבם של כנ״י כמ״ש משכני לבבו נקודת יפתח לאדם שבצר
כר והב׳ מן מיצר הגלות שיקרב לבם כר וכמ״ש והיה בצר לך כר ובקשת משם
וכמ״ש והיה בצר לך כר וכמיצר השופר את ה׳ כר כי תדרשנו בכל לבבך אם תדרשנו
שיגרום קול חזק במרחב כידוע .ובכל זה יתורץ בכל נקודת לבבך שהיה בהעלם גדול יצא
דב״ק המעורר נפסק כי אינו רק לפי כלי לגלוי גמור וכמנשה ששב בכל לבו ויצא
המקבלים ויש שלבו סתום שנקודת יהדותו העלם נקודת לבו לגלוי ע״י יסורים וכידוע
בהעלם בלי יפתח אך השיבנו ה׳ אליך או דגופ׳ דלא סליק בי׳ נהור׳ דנשמת׳ מבטשין
משכני הוא מקור לפתוח הנעלם שאז ונשובה ליה וסליק ביה נהורא דנשמת׳ ופי׳ נהורא
בלי שינוי כלל כי אין זה התעוררות שלפי שעה שהוא אור ומקור לנשמה הוא בחי׳ רצון הפשוט
אלא נצחית ממש כנ״ל וד״ל .וזהו ג״כ ההפרש בחי׳ מקיף דחיה הנ״ל שנק׳ נפש חי׳ כנ״ל
בין חיה ליחידה שמקיף דחיה הוא מתעורר וסליק בגופא נהורא דנשמתא להאיר אל בחי׳
מהב״ק כנ״ל ויש בו שינוי אבל מקיף דיחידה נר״נ במוח ולב כר וזהו ענני במרחב יה ע״י
שהוא הכח אלקי העצמי שבנשמה כמו שהיא מקיף הב׳ דיחידה כר .והענין הוא דבאמת כמו
דבוקה למעלה כמ״ש דיוקני אשתאר בך ממש שהיסורים שנמשך מלמעלה לבטש כר מעורר
ע״ז אמר אני ישינה בגלותא נקודת תעלומת ופותח נקודת הלב שזהו ע״י בחי׳ הגבורות כך
הלב מצד עומק רע ושיעבוד הגלות כר ולבי ע״י בחי׳ החסדים בימין מקרבת נפתח הלב
ער מצד שקול דודי דופק בתמידות בלתי מהעלמו ובעי״ת אמר דרשו ה׳ בהמצאו בהמצאו
שינוי כלל כר וד״ל ובזה יתורץ ענין התשובה ממש קראוהו בהיותו קרוב ממש ודרשו
שבודאי אין מעוררין לנקודת הלב להיות לו וקראוהו היינו בהתעוררות של נקודה הפנימית
רצון לרצון רק מי שבא לטהר לבו מסייעין שבלב המוסתרת ומאין נפתחה אך מצד שקרוב
אותו וסיוע זה רק לעורר נקודת לבו הטוב הוא אז לנשמות שבגופים כאבוקה הקרובה
בעצם )וכמ״ש בקונטרס הבחירה( )וזהו בחי׳ אל הניצוץ שמושכת הניצוץ אליה משא״ב
מ״ם דצלם שנק׳ מקיף למקיף שבא המשכתו כשרחוקה היא צריך שיעלה לניצוץ ומי יעלה
בבחי׳ עיגול מוח ולב ומעשה כא׳ כמשי״ת(. כר נקי כפים ובר לבב כר אבל כאשר המאור
וזהו ענין מקיף הב׳ דיחידה שהוא מ״ם דצלם העצמי יורד למטה כל הניצוצות ממילא
כנ״ל שנק׳ מקיף למקיף שאינו בא בדרך נמשכים אחריה וכך במצרים היה גלוי שכינה
פרט רק בבחי׳ כללי ונק׳ מקיף כללי להקיף בקירוב עד שהלכו ונמשכו כולם בלא טעם
ראש ורגל כא׳ ממש כנ״ל .וביאור ענינו יובן וכמ״ש זכרתי לך חסד נעוריך כר לכתך אחרי
מענין הנ״ל בבחי׳ עומק לעומק דעומק הראשון כר וד״ל .וזהו משכני להיות גלוי עצמות אלקות
שער התפלה 182
השיבנו ה׳ כנ״ל וכמ״ב יובן שעד״ז ממש מצד הוא הנק׳ נקודת הלב או תעלומת הלב והוא
המיצר והדוחק שנפתח התעלומת לב כנ״ל ג״ב הנק׳ רצון פשוט שמוליד כל רצון לטוב
כמ״ש והיה בצר לך כו׳ וכן בגלות מצרים כנ״ל אבל אינו רק בחי׳ מקיף לרצון שהוא
ופרעה הקריב כו׳ ג״כ שנגע בבחי׳ יחידה בחי׳ פרט ונק׳ מקור לשם רצון עכ״פ או
שבנפש שכל הנפש בבת אחת נמשך כנצוץ להתעורר בשכל ולב דרך פרט כנ״ל וזהו בחי׳
הנמשך כא׳ ובס״ר היה כאיש א׳ מבלי חילוק מזלא דלמ״ד דצלם לבד .אך הנה בחי׳ מקיף
מראש לסוף בזה כלל כי כאשר נגע עד הנפש כללי דמ״ם דצלם גם הוא בא בגלוי גמור
נפתח נקודת הלב בכולם בלי חלוק כלל וכן אעפ״י שהוא בהעלם אחר העלם בעצם אבל
בתשובה מן המיצר כנ״ל וד״ל וזהו בחי׳ עומק מ״מ בא בגלוי רק שהוא דרך כלל לכללות
לעומק הנ״ל שפותח לנקודת הלב ששוה ומשוה כל הכחות שמן הרצון עד המעשה כא׳
מקור הרצון עם סוף מעשה כא׳ ממש שנק׳ ממש מבלי שימצא בו ראש וסוף כלל כו׳
עיגול כו׳; והיינו שבא המשכתו למטה בבחי׳ עיגול כדורי
הנה עדיין יש להבין איך יתכן אך פה מראש לרגל בבת אחת שזהו דוקא בכללות
לומר שבא יבא בחי׳ מקיף זה כל הנפש כמו שהיא בעצם שנק׳ יחידה שראש
הכללי דבחי׳ יחידה בגלוי גמור מראש לסוף וסוף כלולים כא׳ ממש .ויובן זה מענין הנ״ל
כא׳ כנ״ל מאחר שאינו אלא המעורר לפתוח בפי׳ משכני אחריך נרוצה והשיבנו ה׳ אליך
תעלומת לב כו׳ ודאי הוא בבחי׳ העלם לחעלם כו׳ שהרי אנו רואים עד״מ הנצוץ ההולך
דנקודת הלב שאינו פועל התעוררות כלל כידוע אחר השלהבת כאשר הוא מקרוב יומשך כולו
והנה באמת יש להבין זה מענין התשובה בבת א׳ בלתי קדימ׳ לחלק ממנו על זולתו כלל
מעומקא דלבא ומענין יצ״מ ומ״ת הנ״ל דהנה וזהו משכני שבהמשך כולו יומשך כא׳ והיינו
עיקר ענין התשובה מתחלקת באמת אחריך נרוצה כולנו כא׳ בלתי קדימה כלל
רוח התעוררות מדריגותהא׳ לב׳ לא׳ על זולתו וזה היה ביצ״מ שנגלה עליהם
תשובה שמתעורר רוח לבו לשוב אל ה׳ כו׳ וזהו זכרתי לך חסד נעוריך אהבת
באמת ובתמים ורוח זה ישכון בנקודת לבו כלולתיך פי׳ כלולתיך לשון התכללות כא׳
הנק׳ תעלומת לבו שיוצא לגלוי וממנו בא שהיו ס״ר דעות כלולים כא׳ מבלי התחלקות
גודל המרירות בלבבו על העבר על אשר מראשי אלפי ישראל שהיו אז לסוף המדרגות
נתרחק מאור פני מלך חיים בעונותיו וחטאיו שבבחי׳ עקביים כמו אחריך נרוצה יחד כך
ובמסתרים תבכה נפשו תמיד כו זהו בחי׳ רוח לכתך אחרי כולם כא׳ ממש .וזהו מצד אהבת
תשובה אמתית בעומקא דלבא אך מדרגה כלולותיך שהוא מצד בחי׳ יחידה שבנפש
שנתעורר רוחו בהתפעלות הב׳הוא אחר כל א׳ שבזה ראש וסוף כא׳ ממש
רוחניות שבלב ישים ללבו עיקר התשובה לשוב כנצוץ הנמשך כולו אחר השלהבת כנ״ל
במעשה דוקא שזהו עיקר התשובה וכמ״ש והוא בחי׳ המקיף דיחידה שבא המשכתו
בשוב רשע מדרכו כו׳ שהוא עזיבת החטא שנמשך כולו בבת א׳ בבחי׳ עיגול כדורי
בפ״מ וע״ז ישים כל לבו בהסכם חזק וזהו מצד בחי׳ הקירוב דמשפיע כמו משכני
מאד להיות סו״מ בפ״מ ולא יעשה עוד כמעשיו כו׳ וכמו לכתך אחרי כו׳ שאעפ״י שבחי׳
הקודמים שזהו עיקר התשובה שעולה על הכל תעלומת לב ג״כ אין א׳ דומה לחבירו אך ביצ״מ
והיינו למעלה מבחי׳ התפעלות רוח לבו דתעלומ׳ נקודת לבם נפתח רק מצד הקירוב
במרירות כי גם אם נתפעל בכל נקודת לבו מ״מ ה״ז כס״ר נצוצות שנמשכים שמרוצת
אם לא שב מדרביו הקודמים וחוזר לסורו רשע כל א׳ שוה לחבירו בבת אח׳ יתקרבו
יקרא כמקדם ממש ואמנם באמת עומק הלב ויכללו במאור וכן במ״ת על כל דבור פרחה
שנפתח לשוב אל ה׳ באמת זהו מצד רוח כו׳ כולם כאיש א׳ בבת א׳ מבלי חילוק כו׳.
דבחי׳ יחידה שבנפשו הוא שכולל ב׳ מדרגות וכמו״כ בהיותו קרוב בעי״ת כולם כאחד
הללו שנק׳ ראש וסוף מעשה כא׳ ממש היינו מתעוררים מבלי חילוק מראש לסוף כלל וזהו
צב שער התפלה 183
נקודת הלב ע״ז אמר לבי ער שאינו בבחי׳ מה שמתעורר רוח נקודת לבו נק׳ ראש ומקור
שינה כלל והגם שנק׳ תעלומת לב שזהו לכל אשר יוליד רצונות טובות ותשובה מכל
בהעלם וכנראה בחוש שנקודת פנימית הלב רע כר .ומה שישים ללבו לשוב רק במעשה
סגור וסתום בכל אדם מ״מ אמרה כנ״י לבי בפ״מ דוקא גם בלי התפעלות והתעוררות כר
ער והענין הוא לפי שנפתח הסתום והנעלם זהו נק׳ בחי׳ סוף מעשה שבמצות התשובה
שבלב ע״י תשובה מעומקא דלבא שהוא כנ״ל דודאי זהו העיקר ועולה למעלה מן מקור הרצון
בענין השיבנו ה׳ כר לעורר לנקודת תעלומת שבלב נמצא בחי׳ יחידה היינו שנגע בעצם
הלב בפנימית הרצון ובמעשה כא׳ ממש או הנפש הוא השוה ומשוה לנקודת הלב עם סוף
ע״י הקירוב העצום כנ״ל ובאמת עדיין אין זה מעשה ששניהם באין כא׳ מבלי שיוקדם א׳
מתיישב לנכון איך יהיה ב׳ הפכים כא׳ אני על זולתו מבלי שימצא ראש וסוף כי ודאי
ישינה ולבי ער כר ועוד דלפי הנ״ל מה שלבי אותו רוח התעוררות מביא לידי מעשה לשוב
ער בא מלמעלה דהיינו שמעוררים לנקודת תמיד בפ״מ אבל חתשובה בפ״מ קודמת
הלב שבהעלם לבא לגילוי כמו השיבנו שהוא לרצון זה כי חרי שב באמת בפ״מ גם בלא
בלי הפסק ושינוי כנ״ל ואין זה כמשמעות פי׳ התפעלות כמו שנראח בחוש בכל דרכיו גם
הפשוט דלבי ער דודאי ער מצד עצמו כשבא לגיא צלמות דעומק רע לא יחשיך אורו
ומשמעותו דמפני שלבי ער קול דודי דופק וימנע מעשות כל רע בפ״מ גם שאין בלבו
פתחי כר .אך הנה ידוע דשרש כנ״י למעלה התפעלות רוח התשובה בתקפה אין זה רק
נק׳ לבי כמ״ש לך אמר לבי כר שע״ז אמר מצד בחי׳ מקור הראשון שהוא עצם הנפש
לבבתני אחותי כלה כר וכנ״י אומרת שימני שנמשכה כולה כא׳ שכוללת מקור הרצון עם
כחותם על לבך כו׳ שזהו כענין הנ״ל בבחי׳ סוף מעשה ע״כ גם במעשה נמשך ממילא כמו
יחידה שבנפש אלקית בפרט בכל אדם כך בעצם נקוד׳ הרצון כר ויובן זה ביותר ביצ״מ
הוא בכלל בכנ״י למעלה דהיינו מאמר אע״ג שהליכתם בפ״מ אחרי ה׳ היה ממילא ומאיליו
דאזיל הכא והכא דיוקני אשתאר בך ממש שוה עם נקודת לבבם שנפתח כר וזהו אהבת
כחותם על לבך וכמאמר רשב״י בחד קטירא כלולתיך לכתך אחרי כר וד״ל .ובמ״ת תחלה
לבד אתקטרנא ביה אחידא ביה להיט׳ כר אמרו כל אשר דבר ה׳ נעשה הרי המעשה
וזהו ענין המשכת והתקשרות כל עצם הנפש עיקר היינו מה שיומשכו במעשה אחר רצון ה׳
בבת א׳ בקשר אחד כולל ראש וסוף דפנימית גם בלא התעוררות פנימיות מקודם ואח״כ על
רצון ומעשה כנ״ל נק׳ חד קטירא כי כל דבור פרחה נשמתם בבחי׳ פנימיות נקודת
ההתקשרות בהתחלקות הנפש ברצון ושכל תעלומת לבם כר ושניחם שוין ממש כמו
ולב כר אין זה חד קטירא ופי׳ בי׳ אחידא כר אחריך נרוצה כניצוץ כנ״ל וד״ל0] .וכמ״כ בק״ש
כענין דיוקני אשתאר בך שזהו הדיבוק העצום למס״נ באחד בלי חילוק בין רצון למעשה
בלי שינוי כניצוץ הנדבק ונמשך תמיד כר כלל רק כלתה נפשי כר כמו שהיא בעצם
כמו אחריך נרוצה בלי הפסק כלל והיינו לבי כולה בבת א׳ כו׳ ואח״ב ואהבת בכל לבבך
ער שהוא בחי׳ יחידה דכנ״י כמו שהיא דבוקה במוח ולב ומעשה כר( וזהו בחי׳ מ״ם דצלם
למעלה תמיד בבחי׳ כתר שבכתר שבה זהו מקיף דיחידה שבא בבחי׳ עיגול כנ״ל דגם
לבי ער גם בגלות דאני ישינה ואדרבה מה שהוא בהעלם להעלם בא בגלוי גמור היינו
שלבי ער משום דאני ישנה בגלותא והענין הוא גלוי המשכת כל הנפש מראש לסוף כאחד
משום דבכל גלות יש גלוי ירידת המאור לגבי שמזה יבא ממילא גלוי מקור רצון ומעשה
הניצוצות דכנ״י משום דגלו לאדום שכינה לטוב דרך פרט כנ״ל וד״ל .וזהו אני ישינה
עמהם ממש היינו כמו בגלות מצרים דכתיב בגלותא כר ולבי ער קול דודי דופק פתחי לי
אנכי ארד עמך כר והיינו מפני שנקודת לבם כר ולכאורה אמר כאן ב׳ הפכים דאם לבי ער
המקושר באלקות הוא בבחי׳ שינה וכמ״כ איך אמר אני ישינה כר אך השינה הוא רק
שכינה שעמהם הוא בכחי׳ שינה וכמ״ש במוח ולב אבל בחי׳ תעלומת הלב שנקרא
שער התפלה 184
דעתם ותעל שועתם אל האלהים אבל רק שצועק עורה למה תישן כר )וכידוע בעניו בלילה
על כאבו כתינוק שצועק כשמכין אותו והרי ההוא נדדה שנת כר( דבגלות בבחי׳
גזרו אומר דאם אין עושין תשובה אין נגאלין דורמיט׳ )דלא כדלעיל בפי׳ שכינה
כו׳ הענין הוא דגם שצועקים מן הצרות עמהם( ע״כ צריך שיהיה בחי׳ ירידה מעצמות
ויסורין הרי באמת בכל צרתם לו צר ממש המאור שהוא עצמות אא״ס ששם נאמר לא
דגלו לאדום שכינה עמהם ממש וכמ״ש הבן ינום ולא יישן שומר ישראל לית גביניו כר
יקיר לי כר המו מעי לו רחם כר וזה היה והוא מ״ש קול דודי דופק כר והיינו משום
במצרים דכתיב ותעל שועתם מן היסורים דלבי ער דדיוקני אשתאר בך למעלה כחותם
קשים ומרים שמררו את חייהם כר וידע על כר והא בהא תליא דכמים הפא״פ כר
אלקים אע״פ שלא היה בכח אור נשמתם גם כך מלמעלה למטה נמשך מבחי׳ יחיד שהוא
לשוב בתשובה כר כי זהו צריך השבת נפש עצמות המאור בבחי׳ יחידה דכנ״י והיו
ברוח דעת ובינה כר וכאשר נגעה בחייהם אין לאחדים וד״ל;
בהם רק הצעקה לה׳ להושיעם מצרתם לבד הנה מבואר למעלה דביצ״מ היו אך פו
אמנם זהו למעלה מן התשובה כי יש בכלל ב׳ סיבות א׳ קירוב המאור לניצוצות
מאתים מנה כי נתעורר תעלומת הלב ממילא דכנ״י כענין משכני כו׳ והב׳ קירוב של
לאביהם כמו ופרעה הקריב כו׳ הקריב לבם הניצוץ לגבי המאור ע״י המיצר והדוחק שגם
לאביהם כר וזה היה סיבת הקירוב העצום הוא סיבה לפתיחת נקודת תעלומת הלב
שנגלה עליהם מלך מלכי כר כי קרוב ה׳ כנ״ל ויש להבין דאם הגלות נקרא שינה
לנשברי לב באמת כר כי מיצר הקשה הגיע הרי אין שום התעוררות בכנ״י לתשובה
למעלה בשרש כנ״י בבחי׳ יחידה שבכנ״י הגם שהן במיצר ודוחק כר והרי ודאי אין
וזהו וימררו חייהם דכנ״י למעלה כמ״ש ישראל נגאלין אלא בתשובה דוקא ומה יועיל
בזהר וכך נמשך מלמעלה למטה מעצמות המיצר ודוחק בלא תשובה מעומקא דלבא
המאור שנקרא יחיד כר ואע״פ שלא היה ומ״ש בצר לך ומצאוך כר ובקשת משם כי
תשובה מצד עצמם ה״ז כמ״ש השיבנו ה׳ תדרשנו כר כנ״ל אין זה רק כמו במצרים
אליך ונשובה דתש״ע קדמה לתש״ת כמ״ש דכתיב ויאנחו כר ותעל שועתם אל כר שיש
במ״א ע״פ ישוב ירחמנו כו׳ ישוב מלמעלה בזה ב׳ דברים א׳ הצעקה שצעק לבם אל
למטה בקירוב המאור לגבי הניצוץ וד״ל וכך ה׳ מן היסורים ובזה עדיין לא שב לבם אל
הוא בכל גלות מצד המיצר עצמו ישוב ירחמנו ה׳ והב׳ מה שהמיצר זה שובר לבבם לשוב
בקירוב עצמותו אלינו וזהו קול דודי דופק בתשובה שלימה וזהו בצר לך כר ובקשת כר
בגלות הגם דאני ישנה שאין איש מתעורר ולפ״ז יובן ג״כ ענין התשובה לחוטא שהוא
ואין קורא בשמך אך המיצר עצמו גורם קול ג״כ עד״ז דהיינו שלבבו נשבר מחמת צער
דודי דופק לבא למטה משום דלבי ער בבחי׳ לבו באמת על רוב חטאיו אך בצער זה לבד
יחידה דכנ״י שדבוקה למעלה ומתעורר מן אין זו תשובה אמתית רק כאשר ישוב אל ה׳
המיצר כאשר ימררו את חייהם כר וד״ל .וזהו להיות סו״מ כו׳ וידרוש אלקים באמת כו׳
קול דודי דופק פתחי לי אחותי כר הזכיר כאן )וזהו כמו שאמר ופרעה הקריב הקריב לבם
ד׳ מדרגות אחותי רעיתי יונתי תמתי כר לאביהם כר שכאשר נשבר הלב ישוב אל ה׳
שזהו בחי׳ התחלקות דראש עד סוף ומן וירחמהו כר משום דכתיב קרוב ה׳ לנשברי
הסוף יגיע אל הראש שהוא תמתי שבבחי׳ לב כר( ולפ״ז ענין הגלות שהוא המיצר
נקודת הרצון שנפתח מן ההעלם כנ״ל דהנה ודוחק יפתח הלב בתשובה כמ״ש בצר לך
ד׳ מדרגות הללו מתחיל מבחי׳ מעשה שהוא כר ובקשת משם כי תדרשנו אבל אם המיצר
בחי׳ אחותי ואח״כ בדבור שזהו רעיתי ואחר ודוחק הוא בתכלית ואין איש שם על לב
כך בשכל ומחשבה שהוא יונתי ואח״כ תמתי לשוב בתשובה כי כשל כחם במצור ומצוק
בנקודת הרצון כר וביאור הדברים דאחר שלא ינוח רוחם וגם אם לפרקים ישובו אל
צג שער התפלה 185
טוב שאינו רק המעשה בפו״מ אבל כתיב בחי׳ המשכת מקיף דיחידה שזהו ענין לבי ער
אלה המצות כו׳ וחי בהם דהיינו בחי׳ חיות תמיד כר אז קול דודי דופק לבא למטה
הנשמה האלקית והוא בא מיחוד קוב״ה בבחי׳ ציור אדם בהתחלקות לזה אמר פתחי
ושכינתי׳ שבמצוה זו בפו״מ דוקא וטעם הדבר לי לבא בהיכל ביתך להתייחד בכנ״י בד׳
ידוע דבמצוה יש רוחניות וגשמיות ב׳ הפכים מדרגות הללו מעשה ודבור ומחשבה ורצון
א׳ המצוה בפ״מ בגשמיות וחב׳ בחי׳ רצון ומשום שהמעשה עיקר דמוף מעשה עלה
העליון שבעצמות בעל הרצון וחיבור וקשר במ״ת אומר אחותי תחלה .ויובן כל זה מענין
מעליון לתחתון כזה נקרא אחותי לשון איחוי הנ״ל בתשובה דהנה באמת התשובה
ומאחה כידוע וזה נעשה ע״י כנ״י שגם הם מתחלקת ג״כ בד׳ מדרגות הללו א׳ במעשה
ב׳ הפכים כאלה יש בהן א׳ מצד שרש נשמתן שישוב מדרכיו ומעשיו הקודמים בבחי׳
בעצמות ממש וחב׳ נשמות שבגופים חומרים סו״מ בפו״מ והב׳ בדבור בוידוי בפה שמודה
ולהם ניתנה דוקא חיבור וקשר זה שיהיה רצון ועוזב ירוחם מודה בוידוי ועוזב בפו״מ אז
העליון נמשך ומלובש בגשמיות בקיום המצוה ירוחם והוא תשובה שבלב שמתחרט בלבו
בפו״מ ולא לזולתה כר ולכך נקרא אחותי לשון ע״כ מתוודה כמו אשמנו בגדנו כו׳ תעבנו
חיבור כר וד״ל .ורעיתי הוא בבחי׳ הדבור תעינו כו׳ שהלב נכנע ביותר והג׳ תשובה
והיינו במצות ת״ת בדבור ודברת בם ודברי במחשבה וראיה ושכל שלא להרהר ולחשוב
אשר שמתי בפיך כר שמוציא הדבור מהבל עוד אחר שום דבר רע וכמו לא תתורו כו׳
הלב ומן המחשבה יורד ללב ולמעלה ה׳ יושב כי הרהורי עבירה קשין מעבירה שמן
ושונה כנגדו כר וה״ז בבחי׳ חבור פנימי ההרהור יבא כו׳ והעיקר הוא למנוע הראיה
שנמשך בקול דתורה במוח ולב העליון כר בעין דעין רואה ולב חומד ולא יש קיום
וכמו למטה שאמר כי אמרתך חייתני חיות לתשובה שבמעשה ובלב רק ע״י תשובה
רוחני שבלב כך למעלה כו׳ וזהו רעיתי כרעים עלאה זו שבמוח ומחשבה שיהיה שליט על
האהובים כר ובדברי רז״ל רעיתי פרנסתי הלב כר וכמו עוצם עיניו מראות ברע כו׳
שמפרנסין לאביהם שבשמים שהתורה נק׳ וכה״ג והד׳ בנקודת הרצון הפנימי שלמעלה
לחם כו׳ וד״ל .ויונתי הוא בשכל וראיה כנ״ל מן המוח ששב בתשובה שלימה בכל נקודת
דאורייתא מח״ע נפקת והחכמה נק׳ אור לבו רק לה׳ לבדו כר וזהו לנגד ד׳ מדריגות
וכמאמר אור הגנוז כר גנזו בתורה ונק׳ זיהרא הנ״ל תשובה במעשה הוא בחי׳ אחותי ובוידוי
עלאה ונק׳ לבוש אור כמ״ש עוטה אור כשלמה שבלב ודבור הוא נקרא רעיתי ותשובה
לאסתכלא ביה פא״פ כו׳ וכמו יראה כל זכורך שבמוח וראיה והסתכלות עין כנ״ל זהו בחי׳
ברגל שהוא ע״י אור דתורה לפי שכל ס״ר יונתי כמ״ש עיניך יונים כיונה שאינה נזקקת
ניצוצות יש להם ם״ר אותיות דתורה שעל אלא לבן זוגה כך לא תתורו כר אחרי
ידם יחזו בנועם ה׳ ואינה נזקקת אלא כר עיניכם אשר אתם זונים כר וד״ל ותמתי הוא
כמ״ש עיניך יונים כר וד״ל) .ולבד פי׳ זה התשובה בנקודת הרצון שהוא מוליד כל רצון
הנה ידוע דבת״ת יש ב׳ מצות מצות קריאה טוב כו׳ שזהו תמתי בחי׳ השלמות למעלה
בדבור ודברת ומצות עיון בשכל ומחשבה היינו בבחי׳ מקור כל רצון למעלה הנקרא
והגיון כו׳ וד״ל( ותמתי הוא בבחי׳ מקור רעוא דכ״ר כידוע וזהו ונרצה לו לכפר עליו
הרצון כר והיינו להקים את כל דברי התורה כר ממקור הרצון וד״ל .והנה כמו״כ בתו״מ
בקבלת רצון הפנימי כמו במ״ת שאמרו כל יש ד׳ מדרגות הללו מעשה ודבור ומחשבה
אשר דבר ה׳ נעשה כר ויש בזה מבחי׳ מקור ורצון דהנה אמרו תכלית חכמה תשובה
הרצון עד סוף מעשה כא׳ )כנ״ל( וכמו ומע״ט כר הרי המעשה נקרא תכלית דחכמה
במצותיו חפץ מאד וכן למצותיך יאבתי כר ה״ז שהכונה למעלה הימנה אחר שזה תכליתה
תכלית נקודת הרצון למצות וזו הנקודה הוא והענין הוא בהיות ידוע ענין המעשה בועשה
שער התפלה 186
לחתן כר( ועיקר ענין כל ה״א היינו לשון כל לעשות המצות בפ״מ דוקא ולא לישאר רק
או כל והיינו כולה בבת א׳ כמו שהיא בלי בחפץ ורצון זה כר א״כ אחוז וקשור הסוף
שיור כמו כל אשר לו כר וכן כולך יפה רעיתי בתחלה ותחלה בסוף מבלי שימצא ראש וסוף
כר ולשון כל כמו מרוב כל היינו שכלולה כר וזהו תכלית חכמה כר כי נעוץ תחלתן
מכל כנ״ל וכל ענין כלה הנזכר בשה״ש מדבר בסופן וגם סופן בתחלתן כר וזהו פי׳ תמתי
בשרש אמתי דכנ״י כמו שהיא למעלה דכלולה שבא מסוף מעשה דוקא וע״כ מתחיל מאחותי
מע״ם שבה מכתר למלכות כא׳ כנ״ל ולא כמו שהוא המעשה כנ״ל ומסיים בתמתי לפי שהכל
שמתפשטת המל׳ בט״ס שבה בבי״ע ועד״מ א׳ וקול דודי דופק פתחי לי שיבא האור
הנ״ל בנשמת אדם למטה שנר״נ שבו מלובשים דאלקי בכנ״י מסוף לראש דוקא ע״י ד׳ מדרגות
במוח ולב כר ולמ״ד ומ״ם דצלם הן ב׳ הללו דמעשה ודבור ומחשבה ורצון בין
מקיפים דחיה יחידה כנ״ל כך למעלה בחי׳ בתשובה בין בתו״מ ודוקא מצד המשכת מקיף
יחידה דמל׳ דאצילות שנק׳ נשמה כללית נק׳ כלה דיחיד׳ שהראש וסוף כא׳ כנ״ל וד״ל .וכמ״כ
שכלולה מהכל כא׳ ונק׳ עולת תמיד בין בחול בעבודה שבלב זו תפלה יש ד׳ מדריגות הללו
בין בשבת שוה משא״ב בחי׳ כתר מל׳ שמאיר א׳ במעשה להיות ההסכם חזק רק למעשה
למטה )כל׳ דצלם בחי׳ מקיף דחיה כנ״ל( בסו״מ וע״ט כל היום כר וב׳ בדבור בפיו
לפעמים עולה ולפעמים יורד ויש בו הפרש בין ושפתיו יכבד ברינה שבלב בהתפעלות אלקי׳
חול לשבת ג״כ דבשבת עליית המל׳ ונק׳ עולת כר וג׳ במוח ומחשבה בהתפעלות אלקי׳
שבת כר ובחול יורד להתלבש בנר״נ כו׳ בהשגה וראיה לאסתכלא ביקרא כר ברשפי
לברר בירורים כר וד״ל) .וזהו שבעליית המל׳ אש תשוקת הסתכלות כעיניך יונים ולא
בשבת אז נק׳ כלה להיותה עולה למעלה בהתפעלות שכל לבד רק בראית העין במהות
באצי׳ ממש להתייחד אעפ״י שנק׳ עולת שבת כמ״ש הביטו אליו כר והד׳ בנקודת הרצון
אבל בעלותה נק׳ כלה וד״ל( .ויובן כל זה הפנימי שלמעלה מן השכל וראית העין ג״כ
בנשמה פרטית שבאדם התחתון למטה שנק׳ כר שנק׳ עומק לעומק וזהו ד׳ מדריגות דאחותי
כלה כל ה״א בג׳ פי׳ הנ״ל הא׳ לשון כליון ורעיתי מעשה ודבור יונתי בראיה והסתכלות
כמו כלתה נפשי הנה זה ימצא בב׳ אופנים אינה נזקקת כר ותמתי כשלימות הרצון כר ועל
כנ״ל דהיינו בתשובה מעומקא דלבא עד כלות כולם אומר פתחי לי כר היינו לבא מן המקיף
הנפש ממש וכתשובת ראב״ד שיצא נשמתו הכללי דיחידה בדרך פרט מסוף לראש בד׳
בבכי׳ כר ודאי רוחו שב אל האלקים ממש בבכיה מדריגות דמדו״מ ורצון בג׳ אלה תשובה
זאת בכלות נפשו מצד עוצם עומק התפעלות ותפלה ותו״מ וזהו שמסיים שראשי נמלא טל
נקודת לבו במרירות עצום על חטאיו כר להיות מקור לכל ד׳ אלה והוא בחי׳ מקיף
ונכללה כל נפשו כולה כא׳ ממש בצרור הכללי דיחידה שכולל הכל ופותח לנקודת הלב
החיים את ה׳ ממש והוא שנדבקה במקור כר כמו הטל שמלחלח הארץ להוציא כחה מן
חוצבה שמשם ניתנה והוא במל׳ דאצילות שכולל ההעלם כך נותן כח לכח להיות נפתח הלב
כל הרוחות ונשמר .והאופן הב׳ מצד הקירוב כמו בכאו״א וזהו קווצותיו כר כשערות שיש לכל
אחריך נרוצה וביצ״מ לכתך אחרי כנ״ל שיש א׳ יניקה בפ״ע כך נמשך לכל א׳ בפרט כמ״ש
בזה תשוקה נפלאה בחי׳ רצוא כמו רץ לבך כו׳ השיבנו לכל א׳ בפרט כר:
כניצוץ הרץ כר וכמו כן מצד המיצר הגדול אתר שנתבאר בחי׳ מ״ם דצלם והנה פז
כפרעה הקריב כו׳ הקריב כל לבם ונפשם כנראה שזהו בחי׳ יחידה דכנ״י שדבוקה
בחוש שבצר לאדם הנוגע בקירות לבבו ממש ומתייחדת למעלה תמיד והיינו שנק׳ כלה
לפני ה׳ ישפוך שיחו וצרת נפשו במרירות שכלולה מהכל ויש בכלה ג׳ פי׳ א׳ ל׳ כליון
עצומה עד כלותה כולה בלי שיור כלל כמו כלתה נפשי והב׳ לשון התכללות מכמה יחד
כלתה נפשי בתשוקה שברצוא ויותר מזה לפי שכלולה מכל נק׳ כלה כל ה״א )וכל זה
וכתפלה לעני כי יעטוף רוחו כר שנוגע בבחי׳ שלא כפי׳ הפשוט דכלה היא המיוחדת ליחוד
צד שער התפלה 187
ענין א׳ עם בחי׳ כלה כמו שהיא בהתחלקות נקודת פנימית שבנפשו וע״כ צלותא דמסכנא
כלים ואברים כו׳ להכיל ולקבל אור האלקי רק בוקע ועולה למעלה מעלה כו׳ וד״ל וכל זה
שזהו בבחי׳ או״י מלמעלה למטה וכלתה נפשי פי׳ כליון כליון הנפש ובזה נכלל פי׳ הב׳
כניצוץ כו׳ וכמו אהבת כלולותיך לכתך אחרי לשון התכללות שכלולים מכל היינו מה שימצא
וכו׳ או אחריך נרוצה נעשה בבחי׳ ההתכללות בב׳ אופנים הנ״ל התכללות ראש וסוף כא׳
בלי ימצא ראש וסוף כנ״ל זהו בבחי׳ או״ח ממש .וזהו עיקר בחי׳ יחידה כמו שאנו
למעלה להתכלל בעצמות כמ״ש דיוקני אשתאר רואים במי שנפשו בבהלה גדולה ע״ד הנוגע
בך כו׳ שנק׳ עולת תמיד ועולת שבת כנ״ל לחיי נפשו ממש אם להריגה או לשריפת
בעליית המל׳ וכן בעי״ת ע״י תשובה עולה רכושו שכל כחות נפשו מראש לרגל מבולבלין
למעלה בבחי׳ או״ח כו׳ וכצלותא דמסכנא מבלי סדר והדרגה כלל וכלל אלא כולן כא׳
הנ״ל וכן בגלות השכינה שמן המיצר צועקים ממש ויכול לעשות מעשות משונות ונוראות
כנ״ל וד״ל .וזהו שאם עושין תשובה שעולה שלא לפי כחו כלל וכן בשמחה וענג עצום
בהתכללות אז נמשך או״י מלמעלה למטה שלמעלה מכלי גופו ירקד בריקוד כשגעון בלי
להיות כלה נאה באברים כמ״ש כולך יפה סדר וכל כחות שלו כלולין מראש לסוף כא׳
רעיתי כו׳ וד״ל .והיינו כי ימכור איש כו׳ שיש )כמו בדוד שהיה מפזז ומכרכר בכל עוז כו׳{
בכנ״י לפי כל הנ״ל ד׳ מדרגו׳ א׳ מ״ם דצלם בחי׳ והיינו ג״כ פי׳ הג׳ כל בקמץ שכול׳ נמשך
יחיד׳ וב׳ ל׳ דצלם בחי׳ חיח וג׳ רצון שבמוח בלי שיור כלל וכלל ונמצא הג׳ פירושים הכל
ולב כר בגלוי להפוך הרע לטוב ממש וד׳ נשמה א׳ וד״ל ,ועוד יש פי׳ בכלה לשון כלי
שבמוח שבבחי׳ כח מה דחכמה שנמשך בלב להכיל היפך הכליון וזהו יותר אמת מכל
בעבודה שבמוח ולב לברר בין טו״ר כר וזהו הפירושים שהרי עיקר ענין כלה הוא בחי׳
ד׳ מדרגות כלה ובתו כלה היינו בבחי׳ יחידה מקבל לקבל ולהכיל השפע מן החתן המשפיע
שנאמר כולך יפה כר ותמיד מתייחד בה בלי וכל פי׳ הנ״ל אין בזה ענין כלי קבלה כלל
שינוי כנ״ל ובתו כל כבודה בת מלך פנימה כר אך באמת כל אלה לסגנון א׳ יכוונו ויובן זה
וחיינו ל׳ דצלם בחי׳ מקיף בפרט להאיר בנר״נ בנפש האלקית שבאדם שהיא בחי׳ בית קיבול
כנ״ל .וכי ימכור בתו לאמה היינו לעבוד עבודה להכיל ולקבל בתוכה אור האלקי ממש כמו
שבמוח ולב בתו״מ ותשובה לברר כר לא תצא בעבודה שבלב ומוח בבחי׳ קליטה וגם ברצון
כצאת העבדים ב׳ מיני עבדים ע״כ היינו יצ״מ ותענוג שבבחי׳ יחידה יתיישב בה אור האלקי
שיצא מנש״ט ולא נק׳ ע״ע עדיין עד שקיבלו באחבה בתענוגים היפך כליון דכלתה נפשי
התורה שנאמר כי לי בנ״י עבדים עבדי הם בחי׳ רצוא הנ״ל אלא אדרבה יתיישב ויומשך
אשר הוצאתי כר והיא עבודת הנשמה לברר בכל כחותיה מזיו ענג האלקי העצמי ונק׳ כלה
טו״ר ע״י תשובה ותו״מ ותפלה כר ובתורה שמקבלת מחתן וגם כלולה מהכל שאין בחי׳
למ״ד דצלם שלמעלה מבחי׳ אור הנשמה הקבלה והקליטה שבה דרך פרט א׳ לבד אלא
שבמוח שנק׳ ישראל שא״צ תקון לעצמה רק מכל כחותיה דנרנח״י כו׳ וזהו כולך יפה רעיתי
שנמכרה לאמה עבריה כר לא תצא כיצ״מ כו׳ בלי פגם בכלים שבה עד צפורן הרגל כמו
כר והיינו מ״ש כימי צאתך כר שהוא מ״ש בהילוך אמ׳ מה יפו פעמיך בנעלים וכה״ג
בנהר יעברו ברגל לשון עתיד כמ״ש והכהו וזהו בחי׳ כלים ואברים נאים שע״ז אמר כלה
לז׳ נחלים כר שהוא בבחי׳ בינה וקי״ם היה נאה וחסודה וכן נק׳ רחל יפ״ת ויפ״מ כידוע
בבחי׳ מל׳ וזהו לא תצא כר וד״ל: ומבואר במ״א ע״פ הראיני את מראיך כו׳ אך
פח ו ז ה ו כה אמר ה׳ זכרתי לך חסד נעוריך הנה כדוגמא זאת ממש נק׳ כלה בבחי׳ הכליון
כר .כי הנה מבואר למעלה דביצ״מ בב׳ אופנים מצד הקירוב דמשפיע ומצד הרצוא
היה לכתם אחרי ה׳ בבחי׳ התכללות וכמו אס ע״י הקירוב כנצוץ כו׳ או ע״י מיצר שבא
הניצוץ כר מפני שנגלה עליהם כר וזהו מדריגה בלא סדר והדרגה בציור ויופי תמונה אלא
ומעלה יתירה שכולל ראש וסוף דרצון כולה כא׳ שנק׳ כל וכל וכליון הנ״ל הכל הוא
שער התפלה 188
מכל התפעלות רצון ושכל ומעשה כר עד ומעשה כא׳ כנ״ל באורך וא״כ יש להבין למה
שישמח בהתפעלות יתירה ויש בזה ב׳ דברים קורא זח בשם חסד נעוריך בחי׳ הקטנות דנעוריך
א׳ יציאתו מן החשך והב׳ ביאתו אל האור לבד וכידוע בענין ובחי׳ הקטנות דמצה שנק׳
ושניהם כא׳ עושין סיבת התפעלות גדולה מיכלא דמהימנותא בבחי׳ אמונה פשוטה בלא
שבעצם נפשו כר וד״ל .וכך היה ענין יצ״מ טעם ודעת רק שמכירים לבוראם כבן שמכיר
שנאמר זכרתי לך חסד נעוריך דוקא שהוא לאביו כר כידוע בפי׳ הא לחמא עניא די אכלו
יציאתם מן החשך דנש״ט דקליפת מצרים כו׳ דלי״ת יו״ד בחי׳ נקוד׳ תח״י כו׳)והוא בחי׳
באמונה פשוטה דהנה האמונה הזאת היא קטנות דאבא שבהעלם גדול במצות מצה(
בוללת ראש וסוף דרצון עד סוף מעשה ועוד יש להבין דבאמת לפי כל הנ״ל ודאי
כא׳ וראי׳ לזה ממארז״ל בא חבקוק והעמידן יש יתרון מעלה בבחי׳ יציאה והתכללות דראש
על אחת צדיק באמונתו יחיה והרי לכאורה וסוף בעצם הנפש כמו כלתה נפשי ע״י קירוב
האמונה עצמה היא כמו טבע בנפשות ישראל או ע״י מיצר ותשובה כו׳ מהשגת המוח בגדלות
ירושה מאבותינו וע״כ לא נזכרה בשם מצוה דבחי׳ נר״נ שבאדם וידוע בענין עגולים ויושר
בתורה ואיך העמיד כל התרי״ג מצות על דעגולים בחי׳ נפש ויושר בחי׳ רוח ורוח משפיע
האמונה שהיא כמו טבע והמצוה אינה לנפש וא״כ נהפוך חוא שבחי׳ גדלות חמוחין ולב
טבעיות אדרבה קבלת עול מ״ש כר בסור דנר״נ יותר מעלח כר ובחי׳ התכללות הנ״ל
מרע היפך הטבע ואמנם באמת הנשמה הוא בבחי׳ עגולים דכולל ראש וסוף כא׳
בעצמה א״צ תיקון ולא ירדה רק לתקן בחי׳ כידוע .והנה להבין זה יש להקדים תחלה ענין
נגה שהוא הגוף ע״י תו״מ שהוא ראש וגוף חסד נעוריך דיצ״מ בלכתך אחרי כר .דהנה
דרמ״ח פקודין כר ויש בזה ב׳ אופנים א׳ במצרים היו משוקעים בנש״ט דקליפת מצרים
ע״י בחי׳ נר״נ שבמוח ולב ומעשה ציור אדם ויצאו מאפילה לאור גדול וכמ״ש העם ההולכים
והוא ע״י תו״מ ואוי״ר בתפלה והיינו בחי׳ בחשך ראו אור גדול וזהו ממש עד״מ הבע״ת
הגדלות דאדם וכמ״ש זאת תורת האדם ובמצר האמתי שכאשר ישוב אל ה׳ בכל לבו הנה
אמר אשר יעשה אותם האדם וחי בהם והב׳ ע״י אמתית הסיבה לעוצם ההתפעלות נקודת לבו
האמונה שהוא בבחי׳ יחידה דנשמה שכוללת כ״כ עד שתצא נפשו כתשובת ראב״ד וכה״ג
כל מה שיהיה רצון ושכל כר עד אינו אלא מצד שהיח משוקע נפשו בעומק חשך
סוף מעשה במצוה שנקרא אדם והוא מ״ש הקלים׳ דמות ורע וטומאה בכל מיני זוחמא
שחעמידן על אחת צדיק באמונתו צדיק זהו וכאשר נוססה בו רוח התעוררו׳ להאיר נפשו
צ״ת נש״י בגופים שבאמונתו יחיה כמו מכל מן החשך .הנה זהו ממש כשיוצא מאפילה לאור
חיי הנשמות בתו״מ ואוי״ר לפי שכוללת הכל גדול שמצד החידוש הנפלא מן הקצה לקצה
ויש בכלל מאתים מנה ולפי״ז יתורץ דהאמונה מאפילה לאור גדול יבא לכלל התפעלות עצם
אע״פ שאינה נמנית ברמ״ח מ״ע להיותה נפשו בכל פנימית ועצמות שבה שהוא עולה
עצמית וטבעית מ״מ כוללת הכל וע״כ על כחות שבה מרצון עד מעשה )וחיינו בחי׳
באמונתו יחיה חיות כללי כמו שמן המצות כח ההיולי העצמי שבנפש כמו שתשמח על
בפרט וד״ל .וכמו״כ יובן עיקר ענין יצ״מ הצלתה מן החריגה לחיים שנעשה בריה חדשה
באמונה פשוטה כמ״ש לחמא עניא בלא דעת ממש וכה״ג כך יצא מן חמות ורע לחיים
אבל הוא למעלה מן הדעת אע״פ שהוא האלקיים שנוגע בעצם הנפש והיינו בחי׳
בבחי׳ הקטנות מאד לפי שאין בה טעם וכונה יחידה דנפשו ממש( וכמו הגר שמתגייר שהיה
כמצה זו שאין בה טעם ונקרא לחמא עניא עושה כל מיני רע ונעשה עובד ה׳ הגם שעדיין
כעני בלא דעת אדרבה היא הנותנת שהיא אינו עובד ה׳ בשלימות ויכול להיות שבמשך
בחי׳ חיות אלקי העצמי כמו העני שלחמו זמן יפול מהתפעלות זאת ולא ישמור עבודת
מחיה אותו בעצם שלמעלה מן מטעמים ח׳ כ״כ כר אך תחילת יציאתו מן ההיפך
דעשיר כר וד״ל .וזחו שאמר זכרתי לך חסד להיפך זהו מגיע בעצם יחידה דנפשו שלמעלה
צה שער התפלה 189
הנה לפ״ז היה ביצ״מ ב׳ ענינים אך נעוריך דוקא שהוא האמונה הפשוטה העצמית פט
הא׳ האמונה העצמית והטבעית אע״פ שהוא בקטנות והעלם גדול הרי נקרא
אהבת כלולותיך כר אהבה עצמית שכוללת הנ״ל שהיא תוקף עצם הנפש בתכלית וזהו
כל ענין מ״ת שהיה בנקודת הרצון בפו״מ די לענין מציאת כחם למם״נ לצאת ממצרים
כא׳ כמ״ש כל אשר דבר ה׳ נעשה ועל כל ולכתם אחרי ה׳ כר והב׳ עוצם נקודת
דבור כר ונמצא בחי׳ הקטנות דחסד נעוריך ההתפעלות ביציאתם מן החשך ואפילה דנש״ט
למעלה מבתי׳ הגדלות דאדם שבתו״מ שקבלו לאור גדול שזהו מן ההיפוך להיפוך כנ״ל
בסיני לפי שממנה נסתעף הקבלה בפרטית ולכאורה היה די בא׳ מהם כו׳ ולמה יש כאן
בנר״נ שלהם בשמיעה במוח ולב כר וד״ל .ב׳ דברים הללו ונמצאים כא׳ ממש ומה זה
ואמנם הרי אע״פ שבאמת האמונה היא שקורא לכל אלה חסד נעוריך אהבת
הכוללת הכל זהו הכל בבחי׳ העלם ומקיף כלולותיך לכתך אחרי במדבר כר שהזכיר ג׳
וכמ״ש וארשתיך לי באמונה שנקרא אירוסין ענינים חסד ואהבה והליכה אחריו כר .אך
ולא נישואין וביום חתונתו זה מ״ת היה בחי׳ הנה יש להקדים בזה ענין א׳ בעצם הנפש
נישואין שהוא היחוד האמתי דקוב״ה בכנ״י ממש שלמעלה ממקור לרצון כר שכוללת
בקבלת תו״מ וידוע המאמר איהו אמת ואיהי בעצמה ב׳ דברים שהמה נוגעים בבחי׳
אמונה וכמ״ש אמת ואמונה כל זאת הרי עצמותה ומהותה ממש והוא שיגיעו לתכלית
כמו שעצמותו ית׳ נקרא אמת מצד אמתת מהותה ממש והיינו בבחי׳ יחידה שבנפש
אמתתו כמו שהוא כמ״ש אמתך אלקי כר כך דוקא הנ״ל הכוללת ב׳ דברים דבר והיפוכו
כנ״י נקר׳ אמונה שמקבלת כל האמת שלו והוא הענג העצמי והצער העצמי ושניהם
כמו שהוא וכמ״ש ואמת ה׳ לעולם כך ביצ״מ נוגעים עד העצם ממש כמו אהבה רבה
כנ״י נקרא אמונה שבאמונה פשוטה שלהם בתענוגים שנוגע בעצם הנפש ממש שתכסוף
קבלו כל אמתת אמתתו במ״ת בי׳ הדברות עד כלותה ממש כאהבת דוד ויונתן שאהבת
כמ״ש אנכי מי שאנכי כר ועל כל דבור כר נפשו ממש אהבו כר וכה״ג באהבת בן לאב
וזהו חסד נעוריך דוקא דיצ״מ עשה זאת מן ואיש ואשתו כמו הניצוץ שנמשך כר וכנ״ל
הקטנות אל הגדלות כר וה״ז כנ״ל במי שיצא בענין אחריך נרוצה ע״י הקירוב העצמי ממש
מן החשך ואפילה לאור גדול וכבע״ת או גר כר וכמ״ת שעל כל דבור כר וכן עד״ז ממש
שיצא מהיפך להיפך הרי התפעלותו כולל ב׳ יש בעצם הנפש דבר והיפוכו והוא כלות
דברים יציאתו מן החשך וביאתו לאור גדול הנפש מן הצער העצום שנוגע עד העצם ממש
הנה זה שבא אל האור מתוך החשך אע״פ והיינו הך .והוא כאשר יצר לאדם במצור
שהוא קטנות שאינו רק שיצא מן הרע ומות ומצוק כ״כ עד שיגיע לעצם נפשו למות כר
אבל מי שנידון להריגה וניצול מן המות ונשאר כמו קצתי בחיי כו׳ או טוב מותי כר ה״ז
בחיים אע״פ שקטן זה לגבי קניית כל הון מצד שזהו דבר המנגד לחיי עצמו ממש ע״כ
וגדולה באמת תגדל שמחת הנפש יותר מכל יצטער בנפשו כ״כ ואם לא היה נוגע לחייו
הון וגדולה כאשר נשאר בחיים ולא מת כו׳ העצמיים כ״כ לא היה כ״כ מצטער עד הנפש
והיינו מה שניתן לו חייו בלבד זהו גדול מכל כר לפי שהעונג והצער ב׳ קוין שקולין המה
חיי תענוגים להיותו כל עצמותו ממש כר וד״ל דוקא בעצם הנפש ממש שנקרא יחידה וד״ל.
וכך יובן שמבחי׳ האמונה שיצאו מן המות )וכמו מעשה באחד שהעלה בלבו טינא עד
דקליפה לחיים האלקים שבאמונתו יחיה חיים שחלה למות כר ואנו רואים שממש שוה הרצון
עצמיים יותר גדול מכל חיי אהבה בתענוגים בחיים עם העדר הרצון במות דממש הכל א׳(
שע״י תו״מ אח״כ כר וע״כ לא יקשה מה וכך יובן בענין התשובה מעומקא דלבא בצער
שמבחי׳ קטנות דאמונה שיצאו מאפילה לאור מופלג עד כלות הנפש ממש כתשובת ראב״ד
גדול יבא מזה כל חיי עולם דמ״ת שבבחי׳ וכה״ג לפי שנגעה בעצם הנפש של הריחוק
שלו מאלקים חיים וה״ז שוה ממש עם דביקות נשואין כר וד״ל:
שער התפלה 190
נראה להם בבחי׳ מקיף בהעלם בתעלומת לבם הנפלאה של צדיקים גדולים שמצד אה״ר
באה״ר המסותרת כנ״ל כנערה המאורסה בתענוגים תכלה נפשם ממש דהיינו הך ממש
שמרצונה תלך כר כך חסד זה דכנ״י שהפקירו וד״ל .ונמצא הקירוב והדיבוק העצמי בא מב׳
עצמם בכל כר לצאת אחרי ה׳ כר נק׳ חסד דברים הנ״ל ענג וצער בעצמיות הנפש ממש
נעוריך כי במ״ת שקיבלו בבתי׳ גילוי אור ה׳ ושוין הן אבל יכול להיות זה בלא זה או מצד
ממש על כל דבור נק׳ חתונתו בחי׳ נישואין הקירוב באה״ר בתענוגי׳ או מצד עוצם המיצר
ודאי אין זה חידוש )ובאמת חסד נעוריך זה בעצם כבע״ת אמתי כנ״ל וביצ״מ היו ב׳
קאי גם על בחי׳ הקבלח במ״ת שנק׳ חתונתו דברים הללו כא׳ שנגלה עליהם מלך מלכי כו׳
בחי׳ אירוסין בטבעת קידושין כמקיף כר וכלתה נפשם בענג האלקי ליכלל כניצוץ כו׳
וזהו לכתך אחרי במדבר בארץ דהילוך זה וגם עוצם המיצר והלחץ בנפשם כפרעה
ע״ד הפשוט קאי על הילוכם במדבר מ׳ שנה הקריב כו׳ ובאמת היה די בא׳ מהם אם היה
בארץ לא זרועה שזחו אחר מ״ת כר כי בחי׳ הכונה רק הדביקות וקירוב מצד העצם מאחר
נשואין היה בבנין בהמ״ק דשלמה או שנש״י נקר׳ בנים כר אך הבונה היה שיהיה
בימהמ״ש כמ״ש במ״א וד״ל( .וזהו אהבת כלול מדבר והיפוכו שבעצמיות נפשם וכמ״ש
כלולותיך לשון כלה ולשון התכללות והוא בזהר בראשית אהבה דלא אתכלילת מתרין
אהבה רבה דאתכלילת מתרין סטרין דחו״ג סטרין אינה אהבה שלימה כו׳ והענין הוא
והיינו גודל המיצר והדוחק שמררו את חייהם כידוע שנקרא גבורה שבחסד בחי׳ קו השני
בעבודה קשה עד שתקצר נפשם מפני זה שבאהבה וחסד עצמו שהוא הצער העצום על
נתקרב לבם בעוז אה״ר כר והמה ב׳ קוץ היפוך הקירוב )כמו צמאה לך נפשי כר מתי
דענג וצער שכלולים כא׳ ושניהם היו כאחד אבוא ואראה פני אלקים כר( וזהו דאתכלילת
אחר העבודה הקשה והחשך והאפילה דנש״ט האהבה מתרץ סטרין דחו״ג ולא בקו ימין
כר היה גלוי אור גדול ע״כ היה החילוך אחרי מקרבת לבד כר וזהו פי׳ חסד נעוריך אהבת
ה׳ באמונה פשוטה שהילוך זה כולל שניהם כלולותיך חסד נעוריך היינו בחי׳ האהבה
כא׳ ממש )כנ״ל במשל מי שחפץ בחיים ואינו רבה בעצם והיא אה״ר המסותרת בנקודת
רוצה במות דהכל א׳ כך היו כנ״י מצויינים לב כל אחד ואחד מישראל והיא המשכת
ומובדלים מכל טומאה דמצרים רק מצד העצם באמונה תקיפה בתכלית כר וה״ז
האמונה ובאמונה זו הלכו אחרי ה׳ כר וזהו כמשל אשה בנעוריה מיד אחר האירוסין
שהאמונה כולל כל רמ״ח מ״ע בקירוב לאלקים שהולכת לבית בעלה )כרבקה שאמרה אלך
וכל שס״ה ל״ת להתרחק מכל רע השנאוי ועזבה בית אביה לילך אחרי אליעזר שזהו
ותעוב בעיני ה׳ וזהו שהעמידן על א׳ כנ״ל אהבת נערות וכד לא קבילת דכר נקרא נער
וד״ל( .וזהו שהזכיר ג׳ דברים חסד נעוריך כר( וזהו פלא גדול שאם היו נישואין בזיווג
אה״ר בעצם ואה״כ דכלולה מהיפוכה כנ״ל שייך ענין ההמשכה שתמשך לבה לילך אחרי
ולכתך אחרי כר כולל שניהם שהוא האמונה בעלה לפי שכורתת ברית לבעלה לפי שעשאה
כנ״ל וד״ל )וע״ד חפשוט חסד נעוריך ביצ״מ כלי בביאה ראשונה והיינו שנמשך בה בחי׳
ואה״כ במ״ת שנק׳ כלה כנ״ל ולכתך אחרי הגבורות דדכורא דאל אישך תשוקתך והוא
במדבר כר אחר מתן תורה וזו למעלה מזו רוחא דשביק כר כידוע אבל קודם הנשואין
ולכתך אחרי במדבר יותר גבוה מבחי׳ פב״פ והיחוד גם כשהיא נערה מאורם׳ לאיש לבד
שבמ״ת וכמ״ש בארץ לא זרועח מאור זרוע מאין יבא בה ההמשכה שתמשך לילך מבית
לצדיק עליון כר ששם תכלית הסתר אלקות אביה כר כך במצרים חיה כמו בחי׳ אירוסין
כידוע שנק׳ מדבר העמים והיינו במ״ב מסעות דכתיב וארשתיך לי באמונה כר כנ״ל וזהו
דארון כר( אך הנה עדיין אין מתיישב למה הנקר׳ חסד נעוריך ע״ד הפשוט שהוא כנ״י
הוצרך לב׳ ענינים הפכיים כא׳ יציאתם בהיותם בגלות מצרים שלא היה בנשמתם
באמצעות המיצר ואמצעות הקירוב כנ״ל דודאי ולבם גילוי קליטת אור אלקי רק מרחוק ה׳
צו שער התפלה 191
שלה כמו בימי דוד ושלמה אלא דוקא חסד היה די בא׳ מהם כנ״ל ולמה צריך לאהבה
נעוריך שבבחי׳ קטנותיך ביצ״מ זכרתי לך דכלולה מחו״ג דוקא אחר שהאה״ר היא
זה אני זוכר להעלאת מ״ן כי זהו יותר גדול בעצם בתכלית וקמי שמיא גליא וא״צ לנסותו
מכל לפי שכל מה שנגדלת כ״כ הכל היה מכח בזה כו׳ ואמנם באמת עיקר הענין היא מצד
זה החסד נעוריך דוקא וד״ל .ויובן כל זה שהיה אז בחי׳ ההתחלה של גלוי אור נקודת
עפ״י הנ״ל בענין יצ״מ בשרש הדבר שזהו יהדות׳ והוא מה שיצאו מאפילה לאור גדול
מצד כח ההתחלה ומצורף בו כח ההתחדשות כמשל הבע״ת או גר כנ״ל וכל התחלה כולל
גדולה מהיפך להיפך וכענין ד׳ צריכים להודות ב׳ הפכים כא׳ שיגדל אז דוקא אור ההתפעלו׳
מי שיצא מבית האסורים כר כך ויצעקו אל ביותר עד שכולל בו בהעלם כל מה שעתיד
ה׳ בצר להם במצרים ונגאלו שהיה להם להיות בו במשך זמן בתכלית גדלותו כמו
נפשם לשלל רב כר וכמ״ב ברוחניות שמררו עד״מ הנערה שחפצה להנשא שאז היא בתשוקה
את חייהם הרוחני למעלה וכמו השם נפשינו גדולה ביותר ועוזבת כל בית אביה כו׳ שזהו
בחיים עליונים שהוא המל׳ ונגאלו ע״י קירוב מצד שהוא בחי׳ ההתחלה הגם שעדיין לא
גדול והנה בזה היה בהעלם ובהתכללות כל נתייחד׳ בבעלה אבל מפני רצונה להנשא הרי
מה שיהיה בנשמתם דור אחר דור בתו״מ היא עוזב׳ בית אביה והולכת אחרי האיש כר
ותפלה ותשובה כר וזהו כמשל נטיעת זמורות וזהו כולל כל מה שהיא עתידה להתייחד
גפן שיניקתה בארץ בשרשים קטנים מאד באה״ר בתענוגים במשך כל זמן שאחר
ותגדל ענפיה למעלה מעלה מן ההרים כך כנ״י הנישואין וכמ״כ אמר רבבה כצמח השדה כר
בגלות מצרים שפרו ורבו והולידו נשמות ת״ר ותרבי ותגדלי כר עד שראויה ליחוד ע״כ
אלף זה הכל חיה תחת שר של מצרים בגלות אמר חסד נעוריך דוקא לפי שאז דוקא גודל
קשה ויצאו לאור גדול בקבלת תו״מ בהר ההתפעלות כי חדש הוא בנפש כאילו נעשה
סיני ודור אחר דור כר עד בימי דוד ושלמה בריה חדשה כו׳ ואח״כ מתקרר כו׳ וד״ל:
גדלו בבחי׳ מעלה ומדרגה מאבות כמ״ש כל זה בתום׳ ביאור ע״פ המבואר ויובן צ
והטיבך והרבך מאבותיך וראיה לזה ממ״ש במ״א ע״פ אוסרי לגפן כר והוא
וארא אל אברהם אבל שמי הוי״ה לא נודעתי מ״ש גפן ממצרים תסיע כר כסו הרים צילה
לחם וע״י נאקת בנ״י בחומר ולבנים זכו למ״ת כר דהנה כתיב ואנכי נטעתיך שורק כלו זרע
ומצות בפ״מ שהוא שם הוי״ה ממש וכמ״ש אמת כר שורק הוא זמורת גפן קטנה מאד
במ״א באריכות וד״ל .וזהו ואנכי נטעתיך שנטיעתה בקטנות מאד ואח״כ תגדל למעלה
שורק כמו נקודת השורק שהן ג׳ נקודות זה עד שצילה כיסה הרים הגבוהים מאד כר
תחת זה ובאלכסון מן השמאל אל הימין ומן וזהו גפן ממצרים תסיע בהיותם בבחי׳ הקטנות
השורק יעשו סגול בג׳ נקודות ב׳ למעלה וא׳ מאד כשורק קטנה ואח״כ במ״ב מסעות שתסיע
למטח ונק׳ סגול תחתון ויש סגול עליון א׳ ממצרים ונכנסה לארץ כסו הרים צילה ע״י
למעלה וב׳ למטה וזהו ישראל לסגולתו והכל תו״מ כמו בימי שלמה דקיימא סיהרא
נעשה מן השורק שהוא ג׳ הנקודות אך מה באשלמותא ולא עוד אלא שעלת׳ המל׳
שנעשה כנ״י סגולה מכל העמים מפני בפנימיות הכתר שלמעלה מן האבות שנק׳
שנטעתיך שורק כר .וביאור הענין הנה מבואר הרים עליונים וכמ״ש הטיבך והרבך מאבותיך
למעלה שיש בעצם הנפש ב׳ דברים הפכים כר וזהו שכסו הרים צילה וכל זה מצד שהיתה
צער וענג ושניהם בנגיעה עד העצם ממש בקטנות במצרים כנטיעת שורק ע״כ גדלה
ויחודם והתכללותן א׳ הוא ממש כמו שיחפוץ למעלה כ״כ וזהו ג״כ עיקר המכוון הפשוט במ״ש
בחיים ולא יחפוץ במות כר וה״ז כג׳ נקודות זכרתי לך חסד נעוריך דוקא כי מ״ש זכרתי
ב׳ למעלה וא׳ למטה או ב׳ למטה וא׳ למעלה לך חסד זח בא לשלול חסדים אחרים זולתם
שב׳ הנקודות נחלקים לב׳ קוין ימין ושמאל שאינו זוכרם אע״פ שהן היו בימי הגדלות
שער התפלה 192
שיעבוד הקשה בחומר ולבנים ויבא אליהם גואל גם במדות שברצון העצמי דבר והיפוכו
ומושיע זה משה ע״ה לאמר בשם ה׳ פקד פקדתי המנגדו והיו לאחדים ממש כי נעשים מכוונים
כו׳ ולא הי׳ בנפשם כח לקבל והוא כמ״ש הא והיינו כמו האהבה לטוב והיראה מן הרע שזה
לחמא ד״י כו׳ נקודה א׳ מצד המיצר העצום עד ב׳ הפכים ושניהם מתאחדים דהיינו הך מה
שהאמינו בנפשם ונתחזקו לצאת מאפילה לאור שיחפוץ בטוב היינו מה שימאוס ברע ומה
גדול כו׳ זהו בחי׳ נקודה הג׳ שבשורק והוא שימאוס ברע היינו מה שיחפוץ בטוב כי זה
שעלה למעלה בסגול עליון וד״ל .וזהו ואנכי חיים וזה מות וכמשל הנ״ל וזהו סגול התחתון
נטעתיך שורק שהוא האמונה בירושה מאבותיהם ב׳ נקודות למעלה וא׳ למטה )והוא בחי׳ חג״ת
כנ״ל וזהו כולו זרע אמת שהן האבות דאמת שבכתר בחי׳ חסד שברצון לטוב וגבורה
הוא בחי׳ יעקב כמ״ש תתן אמת ליעקב כו׳ וסגול מואס ברצון לרע והמכוון א׳ הוא שהוא הנקודה
דאמת הוא סגול התחתון שמעורר לסגול עליון שלמטה הכוללם יחד וזהו ג״כ ענין שיר פשוט
כנ״ל וכמ״ש והייתם לי סגולה בה״א כו׳ .אך ושיר כפול ושיר משולש כמשי״ת( וסגול העליון
בחי׳ שורק זה דוקא הוא שהגדיל ונעשה גפן א׳ למעלה וב׳ למטה היינו בחי׳ כח״ב
עד שכסו הרים צילה שהוא למעלה מן האבות שבכתר והענין הוא בבחי׳ יחידה הנ״ל שכל
דהאבות הן המרכבה הוא בחי׳ חג״ת דכתר עצם נפשו שלמעלה מהתחלקות רצון לחו״ג
כידוע בענין הגדול והגבור כו׳ וכסו הרים צילה יוצא ועולה בבחי׳ העצמיות ממש אז נק׳ נקודה
דגפן זה הוא בבחי׳ כח״ב והוא סגול עליון כנ״ל א׳ לבד ובה מוסתר ונעלם ההתחלקות לרצון
והיינו רק מפני שהיו במיצר כנקודה א׳ שזה לחפוץ בחיים וטוב ולמאוס במות ורע ועדיין
ממש נקודה א׳ על ב׳ נקודות דרצון )שהוא היא בהעלם ויוצא לגלוי בב׳ נקודות שלמטה
שיר פשוט ועצמי שע״ג שיר כפול דחו״ב שזהו חו״ב שבכתר כו׳ וזהו הנק׳ סגול העליון
כר( וד״ל וזהו זכרתי לך חסד נעוריך דבחי׳ כמ״ש ישראל לסגולתו כנ״ל ומסגול התחתון
שורק שהיה בזה בהעלם כל מה שתגדל אח״כ חג״ת נעשה סגול העליון כח״ב וד״ל .ומעתה
להיות בבחי׳ סגול העליון שלמעלה מן האבות יש להבין ג׳ הנקודות דשורק שהן זת״ז מן
וכמ״ש והטיבך כו׳ כמו בימי דוד ושלמה ודור השמאל אל הימין וזה היה במצרים דכתיב
אחר דור בתו״מ ומס״נ כו׳ כנ״ל וד״ל .ומעתה נטעתיך שורק כנ״ל דהנה ב׳ נקודות שעומדים
יובן בתום׳ ביאור ענין הנ״ל ביצ״מ שהיה שם בשוה מורין בחי׳ ציור התחלקות ימין ושמאל
ב׳ דברים א׳ עוצם המיצר ודוחק שהוא בחי׳ והתכללותם יחד אלא שסגול תחתון חג״ת
ההשפלה בתכלית שזהו כמו השורק וע״כ נקראו מלמטה למעלה וסגול עליון כח״ב מלמעלה
שם זרע אמת כי הנה פי׳ אמת העליון הוא למטה והוא עצם אור א״ס שנמשך מלמעלה מן
אור א״ם כמו שהוא בבחי׳ אמיתתו ממש כמ״ש הרצון המתחלק ונעשה בהתחלקות והיינו אנכי
איהו אמת והתלבשות אמיתת אמיתתו בתורה ולא יהיה לך וד״ל .אבל במצרים עדיין לא היה
ע״כ נק׳ התורה אמת כידוע שאין אמת אלא כנ״י בבחי׳ סגול התחתון כדי לעורך סגול
תורה וכנ״י נקר׳ זרע אמת שהנשמות שהם העליון כי לא היה בהם העלאת מ״ן בתשובה
אור זרוע מאור אמיתת עצמותו והוא במצרים ומע״ט כלל רק שצעקו במר נפשם שמררו
שהיו שם כנטיעת שורק כולו זרע אמת לקבל את חייהם בעצמי למעלה וכמ״ש בזהר חייהם
בחי׳ האמת העליון דתו״מ כו׳ והוא בבתי׳ דמאן חייהם דכנ״י כו׳ והיינו בבחי׳ יחידה ממש
האמונה דאיהי אמונה כאיש אמת שאינו שכלול שם התחלקות הרצון לחפוץ בחיי
משקר באופן קבלתו כמו שהוא ממש לא יוסיף האלקי׳ בכל לב ולמאוס ברע שזהו עיקר קבלת
ולא יגרע מכמו שקיבל לפי שהוא אמיתת הבית התורה אנכי ולא יהיה לך כו׳ רק מפני שהיה
קיבול משא״ב זולתו שיצא חוץ מאמיתת האור בבחי׳ השפלות העצום והוא נקודת השורק
והשפע לחוץ לימין ושמאל כמ״כ יעקב שנק׳ שהוא מורה הירידה וההשפלה בעצם למטה
אמת היינו שאין בו נטי׳ לימין ושמאל רק כפי מטה והיינו ג׳ פעמים מן השמאל אל הימין
הקבלה באמתת העצמות משא״ב אברהם יצא להיות כי היו שפלים בעצמם בתכלית מצד
צז שער התפלה 193
התורה כו׳ והיינו ענין ההתחדשות מה שנהפכו ממנו ישמעאל והיינו הע׳ שרים שמקבלים מחו״ג
ממות דנש״ט לחיים שעל ידי זה יהיה דוקא דמותרות שיוצאין מנקודת האמת כר .אבל
בבחי׳ סגול כר וד״ל: יעקב בחר לו י״ה כר להיות לו סגולה מכל
צא ו א ח ר כל זה יובן מ״ש רבבה כצמח העמים בסגול זה שהוא הנבחר בימין ושמאל
השדה נתתיך ותרבי ותגדלי בלי נסיה כלל לחוץ והוא סגול התחתון שכלול
כר דהנה לכאורה פסוק זה סותר למ״ש ב׳ נקודות בנקודה שלמטה וכ״ש וק״ו בסגול
ואעבור אליך ואראך מתבוססת בדמיך כר העליון שנקודה עליונה נקרא רצון או כתר
דמשמע מזה שזהו רק כמו התינוק הנולד ביומו שכלול ימין או שמאל בלי נטי׳ וזהו הכל בבחי׳
שמתבוסס בדמיו וכה״א לא כרת שרך הקבלה ברצון עצמי בלי נטיה כלל וזהו שנק׳
והחתל לא חותלת כו׳ לפי שבמצרים היה זרע אמת ואמנם ההשפעה מלמעלה למטה
בחי׳ לידה כידוע להמקובלים ובכאן הוא שהוא ג״כ מאמיתת העצמי בלי נטיה כו׳ היינו
אומר ותרבי ותגדלי ותבאי בעדי עדים שדים במ״ת שאמר אנכי ממש ולא כו׳ ימין ושמאל
נכונו כר כמו משל הנערה הראויה ליחוד מלמעלה למטה ונמצא האמונה היא בבחי׳
ונישואין כי הגיע פרקה בגדולה כר אך הנה סגול תחתון ולא כן משמעות הפסוק נטעתיך
יובן זה ע״פ כל הנ״ל בהיות ידוע בענין שורק ולא סגול כר .אך באמת במ״ת כשאמרו
הנשמה שנקרא אדם הרוחני בצלם האלקים נעשה נעשו בבחי׳ סגולה מכל כר הנבחר
ותולדת הנשמה כמו תולדת האדם החומרי בבחי׳ הקבלה בלי נטיה כר אבל במצרים
שקטן הוא בתולדתו וגדל מעט מעט באברים היו בבחי׳ שורק בלי קוין ימין ושמאל כלל כי
ושכל ומדות כר וכמ״ש כי האדם עץ השדה עדיין לא היו בבחי׳ בית קיבול בימין ושמאל
כעץ הצומח מעט מעט כר שבעץ צומחים רק בבחי׳ ההשפלה בעצם עשה הכנה בנפשם
הפירות לזמן ידוע וכך התינוק ביום תולדתו להיות בחי׳ זרע אמת להכיל כר והוא בבחי׳
דמו בנפשו מעורב בו היינו א׳ דאדם בהעלם האמונה שהיא אמתת הכלי להכיל אור האמת
גדול אצלו כי כל מה שעתיד לגדל במוחי׳ כמו שהוא ממש וכמ״ש איהו אמת ואיהי אמונה
ומדות כלולים בהעלם בדם הוא הנפש וד״ל ומעתה יובן מה שהיה ביצ״מ ב׳ דברים
דקטנות כר וכך יובן בנשמה האלקית מיד המיצר כו׳ והקירוב כו׳ ולא די באחד מהם כנ״ל
שיצא באור זרוע לצדיק עליון למטה הוא דהנה מבואר למעלה בב׳ דברים שבעצם
בבחי׳ הקטנות מאד כתינוק הנולד והיינו מה הנפש ענג וצער עד העצם ממש וב׳ הקוין
שנשמות ישראל היו בגלות מצרים דכתיב שקולי׳ כר .והנה כאשר היו בתכלית המיצר
ואעבור עליך ואראך כר דהדם הוא הנפש ותקצר נפשם ממש עד שהיו בתכלי׳ ההשפלה
הרי הוא בחי׳ קטנות הנפש דאדם שבצלם כנקודה הג׳ שבשורק כנ״ל הנה ה׳ משפיל
אלקים והוא ענין הנ״ל בהתחדשות ממות אף מרומם כר והיינו עי״ז דוקא נגלה עליהם
לחיים כר וכמו בבחי׳ האמונה שהיא ענין מלך כר בתכלית הקירוב וכמ״ש ועברתי
מבחי׳ הקטנות שכולל הכל כאחד ואין בו כו׳ אני ולא מלאך כר אלא הקב״ה בכבודו
ציור התחלקות מוח ולב כר עדיין וזהו ואומר ובעצמו שנק׳ סדכ״ס ולית מח׳ תפיסא כר
לך בדמיך חיי כר ב׳ פעמים נגד ב׳ מקיפים כידוע והקירוב הזה נעשה בבחי׳ דילוג גדול
דחיה יחידה שהן ל׳ ומ״ם דצלם אדם כמ״ש וכמ״ש ופסח ה׳ כר והוא להיות שרם ה׳ ושפל
אך בצלם יתהלך כר שזהו למעלה מא׳ יראה דוקא ועי״ז עשה לנש״י בחי׳ כלי להיות
דאדם שבבחי׳ נר״ן מוח ולב ומעשה כנ״ל בבחי׳ הקבלה בימין ושמאל ואמצע שהוא
וזהו בדמיך חיי חיות מקורי לנשמה יהיה בחי׳ אמת כנ״ל בפי׳ זרע אמת להיות מוכנים
מדמיך דם דאדם בחי׳ נפש שהוא בחי׳ לקבלת התורה שנקרא אמת כנ״ל והוא ע״י
עגולים שבשרשו היינו בלמ״ד ומ״ם דצלם האמונה שכוללת ב׳ הקווין דחפץ בחיים
וזה שכפל ב׳ פעמים בדמיך חיי כמ״ש אך ולמאוס במות משא״כ בלא מיצר ודוחק לא
בצלם יתהלך כר )וזהו ענין דעגולים שלמעלה היו בחי׳ בית קבול בימין ושמאל לקבלת
שער התפלה 194
התורה שהוא בחי׳ שדים דבינה לבא ושערך מיושר כי נעוץ תחלתן בסופן כר וכמו שתהו
צמח בהלכות דתושבע״פ אך את עירום כר קדם לתיקון וכמ״ש אחור וקדם צרתני כר(
הכל בלי לבוש כי הכל היו בנפשם בעצם לפי שכולל כל מה שיגדל מאוד וכמו התינוק
עדיין בלבד !סכנ״ל( וזהו זכרתי לך חסד נעוריך שמכירין בו מה שיהיה ערכו בתכלית חכמתו
דתגדלי ותבואי כר אח״כ בבחי׳ אדם במ״ת כשיזקין בסוף ימיו ויהיה בן ע׳ כר )וכמו בוצין
לכתך אחרי כר כמ״ש בצלם יתהלך כר וכמו בוצין בענין רבא ואביי( וזהו ענין ובחי׳ לידת
אחריך נרוצה והוא במ״ב מסעות דשכינה הנשמות שבמצרים שע״ז אמר בדמיך חיי
וארון במדבר אחר מ״ת דוקא כנ״ל וד״ל: על העתיד מה שיחיו ע״י תו״מ בא״י עד
צב ו ל ה ב י ן בתוס׳ ביאור שרש ענין עיקבת משיחא הכל בדמיך דוקא וד״ל .ומ״ש
הנ״ל בפסוק אוסרי לגפן עירה רבבה כצמח השדה נתתיך כר הנה ידוע שיש
ולשורקה כר .הנה פסוק זה קאי אדסמיך לי׳ עד הפרש בין צומח לחי ובין חי למדבר אמנם ב׳
כי יבא שילה ולו יקהת עמים שיהפוך ה׳ אל מיני גידול יש בכל א׳ מג׳ אלה והוא גידול
עמים שפה ברורה כר וכן כתיב ונהרו אליו כל בפרט בשינוי תוס׳ מרובה על העיקר כמו
הגוים כר אז אסרי לגפן כר .וי״ל מהו הסמיכות בצומח התבואה והאילן שיעשה פירות מרובה
זל״ז .ויש להקדים לזה מאמר רז״ל בענין ועלין וגם גופו של עץ הצומח נגדל בתוס׳
ימהמ״ש דמשמע בכמה דוכתי שלא יהיו אז מרובה בכפלי כפלים כר והגידול הב׳ בצומח
שום הפרש מעלה ומדריגה יתירה ברוחניות הוא כצומח העשבים שצומחים מהרה
הזדככות החומר רק אשר יהיה בהמ״ק ובמדתם ולא יסופו ליגדל ולעשות פירות
ויקריבו קרבנות ויקיימו כל המצות מעשיות כר אך ריבוי שלהם עצום בלי מספר כר
ועיקר שלימות העבודה במצות יהיה אז דוקא וכן בחי כל אחד למינהו יגדל בקומתו בלא
שהרי אמרו אין בין עוה״ז לימהמ״ש רק תוס׳ אך גידול שני יש בו מה שיוסיף כפי
שעבוד מלכיות כר ולא יותר והיינו שיעלו טבעו בשור ואריה ונשר וכה״ג בחי שמדבר
לא״י ויהיו אז במעלה עליונה ויושלם עבודת גידול קומתו בגשמיות כחי וצומח אך אדם
הקרבנות וכל המצות התלויות בארץ שרוב עץ השדה הוא גידול המוחין ומדות כר כפירות
המצות כמעט ג׳ חלקים מהם הכל תלוים האילן כר יוסיף על העיקר כר עד כי גדל
בארץ כמ״ש בכתובים רבים כי תבואו אל למעלה וזהו נעשה במשך זמן רב כר והנה
הארץ כר דזהו עיקר הכוונה השלימה בקיום בתולדות הנשמות שנקרא אדם יש בהן כמה
המצות התלויות בארץ ומ״ש היום לעשותם מדריגות דצומח וחי ומדבר כר וע״ז אמר
ולמחר לקבל שכרם היינו בימהמ״ש לעשותם שבמצרים רבבה כצמח השדה שהצמח
שאז שלימות המעשה ולא לקבל שכרם ולמחר שבשדה מהרה יצמח כפי המדה ונגמרים
הוא עוה״ב דוקא אז זמן קיבול שכר ושכר בתכליתם לא כעץ השדה שיתעכב תולדות
מצוה בהאי עלמא ליכא )וזהו שהשיבו היום אם פירותיו זמן רב כר וזהו ותרבי ברבוי עצום
בקולי תשמעו כר דמשמע שלזה עיקר ביאתו כעשבי השדה כר ותגדלי בגדלות הראוי
וכר וד״ל( ולכאורה י״ל בזה דכבר היה לקבל הכל כמו צומח השדה מבלי שימצא בהן
לעולמים שקיימו המצות בא״י בזמן חילוק ראש וסוף כלל כי כולם שוים כר
בית המקדש דשלמה כר בלא שיעבוד משא״ב בבחי׳ אדם בגידול המוחין יש בהן
מלכיות ומה יתרון זה דביאת משיח חילוק מדריגות רבות מראש לסוף כר וד״ל.
שלא יהיה שיעבוד מלכיות )ואע״פ והיינו ע״פ כל הנ״ל בבחי׳ האמונה
היה בימי שבבחי׳ הביטול דאוה״ע ובהתחדשות האור מאפילה כר שבזה הכל
שלמה רק בחיצונות לשמוע חכמתו בלבד שוין כר וגדולתם במ״ת היה בבחי׳ אדם ע״י
ובימהמ״ש יהיה הביטול בבחי׳ הפנימית ז׳ שבועות דספירה כר וז״ש ותבואי בעדי
כמ״ש ונהרו כר מ״מ בגוף הענין אין נ״מ( עדיים במ״ת שדים נכונו ושערך צמח היינו
ועוד דמשמע שקיום המצות בארץ שהיה לקבל פנימית התורה וחצוניות כר והוא
כבר אין זה שלימות עבודה כלל רק עיקר תושב״כ ותושבע״פ כידוע בענין בחי׳ פנימית
צח שער התפלה 195
לגמרי ע״כ תהיה העבודה ע״ד בחי׳ הרוחניות השלימות של מעשה המצות היינו לימהמ״ש
שבמצות כמו בג״ע כר וזה סותר למארז״ל דוקא וראיה ברורה לזה הוא מה שאנו אומרים
דאין בין עה״ז לימהמ״ש רק כר ולא יותר )וכך בתפלת המוספין והביאנו לציון עירך וכו׳
מבואר ברמב״ם שהמלך המשיח כר ע״ש( ושם נעשה לפניך את קרבנות חובותינו
שזהו דוקא במעשה בגשמיות דוקא וכידוע כמצות רצונך דשם דוקא נעשה כמצות רצונך
שמה שאמר סוף דבר כר ואת מצותיו שמור וזה פלא דאיך אפשר לומר שבזמן בהמ״ק
כר זהו בפ״מ וזה כל האדם שברוחניות לא עשו כמצות רצונך וכן במוסף ר״ח
דסוף מעשה בפ״מ עבמ״ת ולא המעשה אומרים מזבח חדש בציון תכין כר .אך הנה
הרוחניות וכמ״ש במ״א ע״פ וארא כר ושמי הענין הוא כידוע דהמצות הן בב׳ מדריגות
הוי׳ כר דגם שקיים אברהם כל המצות ברוחניות וגשמיות וכמ״ש במ״א על אברהם
ברוחניות לא נודע לו שם הוי׳ כר רק לישראל אבינו שקיים כל המצות ברוחניות כמ״ש
שזכו למ״ת לקיום המצות בפ״מ דוקא .ועוד עקב אשר כו׳ וישמור משמרתי חוקתי אפילו
ראיה ברורה לזה שאם היה הרוחניות דמצות ע״ת וכמ״כ יובן שעד״ז אמר באדה״ר
יותר גבוה ויותר עיקר א״כ עכשיו שתיקנו ויניחהו בג״ע לעבדה זו רמ״ח מ״ע ולשמרה
תפלות במקום תמידין כידוע שהוא להקריב שס״ה ל״ת הכל בבחי׳ הרוחניות דוקא שהרי
לנפש הטבעיות הבהמית במם״נ בק״ש בכל היה זה קודם חטא עה״ד טו״ר ואח״כ נאט׳
נפשך כר שזה ברוחניות ע״י התבוננות ויגרש את האדם כו׳ מפני שלא נשלם מעשה
והתפעלות רשפי אש שלהבת יה כר הרי זה העבודה הרוחניות הזאת ע״י אדה״ר בג״ע
ודאי נעלה הרבה מענין הקרבת קרבן בהמה מצד חטא עה״ד ונמשך הדבר עד שבאו
גשמיות באש על המזבח גשמי והי׳ ראוי ישראל לא״י שזה היה הכוונה במ״ת שלולי
שיעלו עתה התפלות לריח ניחוח יותר מן חטא העגל היה חירות ממ״ה כר כמו קודם
התמידים ואעפ״ב בקרבנות דבה״מ היה לריח חטא עה״ד ממש והיה קיום המצות בארץ
ניחוח ממש והיה גלוי אלקות בהיכל ק״ק כר ע״ד הרוחניות שהיה בג״ע )שהיה מבער
ועכשיו כי שומע תפלת כל פה כר מ״מ גלות הקוצים דג״ע כמו שס״ה ל״ת דרע גמור
השכינה בע׳ שרים והסתר אלקות בתכלית דעכשיו והשקא׳ לגן זהו כרמ״ח מ״ע דעכשיס
כר אלא מוכרח לומר שהעיקר הוא המעשה והנה באמת לזה היה הכונה הראשונה
בפ״מ וע״ז הוסד כל התורה וא״כ הדרא קושי׳ בכנים׳ ישראל לארץ אך לאחר חטא העגל
לדוכתה למה אמר ושם דוקא נעשה כר ירדו ממדריגת׳ וכמו שגירשו לאדה״ר כר
כמצות רצונך וד״ל .והנה יש להקדים לבאר והוא ענין כניסתם לא״י לברר לעה״ד טו״ר
ענין הפסוק גפן ממצרים תסיע כסו הרים כאדה״ר שעבד האדמה כר לבער הרע הגשמי
צילה כר ויש להבין למ,ה כנסת ישראל נמשלה כר שזהו סו״מ בפ״מ וע״ט בפ״מ ובארץ
לגפן דוקא ומה ענינו למצרים כר דהנה עד״מ דוקא שכל עקרי המצות תלוים בארץ )שהוא
הגפן היין שבענבי הגפן בהעלם כנוס ועצור שם ב״ן( אך אין זו שלימות העבודה דהיום
בענבים וע״י הדריכה והדריסה על הענבים לעשותם לבא לקבלת השכר דעה״ב רק
יצא היין מן ההעלם ואז נק׳ יין המשמח ולא בימהמ״ש שיהיה כמו קודם חטא עה״ד וכמ״ש
כאשר אוכל הענבים כמו שהם שלא נק׳ יין בר״מ דאילנא דטו״ר יתעבר מעלמא כר ולזה
כלל כידוע .והנה יש ב׳ מדריגות ביין א׳ יין אמר ושם נעשה לפניך קרבנות כמצות רצונך
המשמח והב׳ יין המשכר ואינו משמח כר דוקא שם ולא עתה כי יושלם אז הכוונה
והן ב׳ מיני יין שבב׳ מיני ענבים הא׳ ענבי הראשונה שהיה לו באדה״ר שלא עלתה בידו
חיוורי שהיין לבן והב׳ ענבי אוכמי שהיין וכידוע בענין אד״ם אדם דוד משיח דמשיח
שבהם אדום )ועיקר היין כשהוא אדום כמו יהיה בבחי׳ אדם בשלימות כמו שהי׳ קודם
אל תרא יין כי יתאדם כר( )ועוד יש יין החטא וד״ל .ולפ״ז מוכרח לומר דבימהמ״ש
שמשכר ועושה רע ולא טוב כלל ונק׳ אשכולות יהיה הזדככות החומר הגופני ויבוער הרע
שער התפלה 196
גלוי אור נקודת אה״ר העצמי׳ המושרשת מרורות כו׳ שכל כעס ורציחה ממנו מסתעף(
בנקודת תעלומת הלב בכאו״א והוא ע״י בחי׳ והנה ביין לנסכים ע״ג המזבח אמר אין מביאין
לב נשבר ונדכה מן השעבוד בהבלי עולם מן הדליות אלא מן הרגליות פי׳ ב׳ מיני
עד שנבזה בעיניו נמאס וקץ בחייו ממש עד גפנים א׳ נק׳ דליות שמודלין ע״ג קנים גבוהים
שנפשו כעפר לכל נדרס מעוצם שפלותו בעיניו מן הארץ והב׳ גפנים שנקרא רגליות
אז קרוב ה׳ לנשברי לב וזבחי אלקים רוח שמושפלין לארץ והיין דגפני׳ שנק׳ רגליות יותר
נשברה כזה כו׳ ויוציא עי״ז הטוב הצפון משובח מן היין שבגפנים שנק׳ דליות ע״כ
שבנשמתם והוא נקודת תעלומת לב בחי׳ אין מביאין לנסכים רק מן הרגליות ולא מן
אה״ר הנ״ל לגלוי גמור וכל שנדרך לבו הדליות ויובן זה גם בעבודת ה׳ דכל שהלב
יותר זהו כמו שנדרך הענבים יותר שיותר בשפלות לארץ ואינו מוגבה כ״כ ואדרבה
יוציא את היין התמצית כו׳ שהוא היין המשובח נפשו כעפר לכל כו׳ יצמח ענבים טובים שיצא
בטעמו ביותר לאחר זמן כו׳ וד״ל .והנה בטעם מהן יין משובח דהיינו ב׳ מיני יין הנ״ל
היין היוצא מן הענבים יש ב׳ מינים א׳ יין משא״כ מן הגפנים שנק׳ דליות שהוא ענין
הלבן והוא היוצא מענבים לבנים אשר טעמו גובה הלב לא יצא יין משובח כ״כ וכמו לנסכים
ערב ומתוק לחיך מאד וישמח הלב בכי לא היו מביאין מן הדליות כי יין המשמח צריך
טוב מאד כמו כאשר טוב לבו ביין שטבע היין להיות מן השפלות ולא מן הגבוהות כידוע
להטיב את הלב ולשמחו ביותר והוא וד״ל )ויש עוד פי׳ בדליות ורגליות הכל
לרוממו באור פנים צהובות לכל לרעים ולשונאי׳ בגפן עצמו שהענבים שגדלים בסמוך לארץ
כמו לטובים ואוהבים ממש בשוה ונמשך אצל השרש נק׳ רגליות והענבים הגדלים
לבו בחדוה ותענוג גדול עד שעושה שפלות בראש הגפן נק׳ דליות שאין מביאין מהם
גדולה בנפשו לפזז ולכרכר בכל עוז ולילך לנסכים והכל ענין א׳ וד״ל(:
ברחובו׳ להתעלם באהבים גם עם פחותי ענין ב׳ מיני יין שבב׳ מיני ולהבין צג
ערך מאד שזהו תכלית ירידת המדריגה ענבים הנ״ל תחלה י״ל ענין
ממקומו הנעלה כו׳ כידוע וזהו הנק׳ יין הדריכה שצריך לענבים להיות שהנמשל מן
המשמח שאמר בזהר דכל חירו וכל הגפן על כנס״י הוא אשר היה בכנס״י גם
חדו כו׳ מקור כל החסד והטוב כו׳ וד״ל. בהיותם במצרים בהעלם כל גילוי אור טוב
והיין הב׳ הוא מבחי׳ הגבורות שביין ונק׳ יין העליון ששם אמיתית גלוי אא״ם מצד בחי׳
המשכר ויש בו ב׳ מדריגות כנ״ל והיינו יין האה״ר בתענוגים שהי׳ מושרש בנפשם
האדום מהענבים אדומים שע״פ הרוב טעמו ומוטבע כמו טבע עצמי׳ מכח הירושה
חריף וקשה וחזק ומשיב הנפש מצד כחו החזק מאבותיהם שהאבות נק׳ שרשים וכמ״ש
והחריפות שיש בו אבל אינו משמח אלא הבאים ישרש כו׳ וענבים תלוים בשרש וכתי׳
אדרבה יחם לבבו ויגבה הרוח ויבלבל הדעת אנכי נטעתיך שורק שהוא זמורת גפן קטן
כו׳ ובחי׳ הטוב שבו הוא גם בהיותו משכר ואח״כ הגדילו ענפיה למעלה עד שכסו הרים
ומבלבל דעתו כי חם לבו בקרבו ביותר הנה צילה כו׳ שהרי גם שלא שמעו אל משה מקוצר
יכעוס על נפשו ויתמרמר מפחיתות ערכו רוח כו׳ מסרו כולם נפשם והלכו כאיש א׳ כר
ומעמדו השפל מאד ויבך במר נפש שהיין כמ״ש זכרתי לך כו׳ לכתך אחרי במדבר כו׳
הזה גורם מרירות הנפש וגם כשיזכור על איזה באמונה פשוטה למעלה מן הטעם רק מצד
תאוה וחמדת לבו שא״א להשיגה או מרחוק עצם אה״ר המוטבע בהם בהעלם ובכח כו׳ רק
הוא כבנו ואשתו והונו וכה״ג יתמרמר בלבו שיצא לגילוי והוא ע״י שיעבוד הגלות בחומר
ביותר שלא היה לו מרירות כזה טרם ובלבנים כו׳ וזהו כמו ע״י הדריכה לענבים
ששתה מן היין האדום הזה וישכר כר וכל זה שכל שנדרך ונדרס היטב יוצא היין יותר
בחי׳ גבורות ודינין רק שהוא בבחי׳ השפלות מהעלמו וכך גם עתה ע״י שעבוד הנשמ׳
והמרירות אך בהי׳ הרע שבו חוא רוממות בחומר הגוף בעול גלות קשה כו׳ יצא עי״ז
צט שער התפלה 197
ונעלם מברר הכל כי הכל בא לגלוי טו״ר ואמנם ותוקף הכעס עד שבא לכלל רציחה בפ״מ
רובו טוב ומעוטו רע בכלל וזהו כמ״ד גפן היה וכאשר נראה בעליל שכאשר ישתה יין המשכר
דחוה אשכול של ענבים סחטה לו והיה בו ינקם משונאיו בראותו מיד ימלא חמה
תערובר טו״ר ויין המשמח ממתיק לבחי׳ הגבר עליו להכותו באגרוף וכל ריב ומדון איש את
הקשות שביין הנ״ל מרע לטוב ממש וד״ל. רעהו חיים בלעו גם בהיותם בשלום הכל מן
והדוגמא מכ״ז יובן במילי דשמיא והוא בניצוץ היין המשכר הזה והוא היפך יין המשמח
האלקי שבכאו״א שנמשל לגפן בפרט והיינו שיש הנ״ל דאדרבה גם לשונאו יהפך לאוהב להטיבו
בהעלם גדול בנפשו ורוחו כל בחי׳ הטוב והוא בכל לבו כו׳ כנ״ל ,והמדריגה הג׳ שביין
בחי׳ האה״ר העצמי׳ המסותרת הנ״ל רק מצד שהוא בחי׳ הרע שבו זהו שאמר ענבימו ענבי
חומר הגוף לא יצא לגלוי רק ע״י ביטוש הגוף רוש כו׳ )כרבה דשחטיה לר״ז( והנה באמת
יצא היין ונכנס יין יצא סוד הוא הגנוז וצפון עיקר הטעם לכל אלה ביין הוא מפני שטבע
בהעלם בנפשו ויש בזה ב׳ מדריגות א׳ כמו יין היין להוציא הסוד וכמו שאמרו נכנס יין יצא
הלבן שנק׳ חמר חוריין כר שנק׳ יין המשמח סוד דיין וסוד גימ׳ ע׳ שהוא בבינה כו׳ והענין
ומטיב לבו בהתפעלות אלקי׳ בשמחה וטוב הוא במילי דעלמא שיש העלם ומצפון בנפש כל
לבב מאד בבחי׳ גלוי אור התענוג והחדוה חי שא״א שיבא לגלוי כמו שהוא רק ע״י היין
להתענג על ה׳ ברוב עוז )וכהלל הזקן שהיה דוקא וכמו שאנו רואים בחוש שגם איש סוד
מרקד בשמחת בית השואבה כר וכדוד מ״י שכל דבריו בהצנע בשתייתו היין יגלה כל
שהי׳ מפזז ומכרכר בכל עוז ואמר ושחקתי לפני מצפוניו והעלמות שבפנימי׳ נקודת לבבו ולפי
ה׳ והייתי שפל בעיני כר שהחדוה והעונג האלקי שהנפש מורכב טו״ר יגלה הכל הטו״ר
מצד בחי׳ החסדים גורם עוצם השפלות וקלות שבהעלם וביין הטוב שנק׳ יין המשמח יביא
עצמו ביותר כמ״ש כהגלות נגלות אחד הרקים ההעלם הטוב שבנפש לגלוי והוא יין המשמח
כר וכר״ב דלא פסיק חוכא כר( והיינו לפי הנ״ל שהוא מקור כל חסד וטוב לכל ובשפלות
שיצא כל בחי׳ ההעלם הטוב הגנוז בנפשו גדולה עם פחותי הערך כנ״ל והיין המשכר
והוא בחי׳ אהבה בתענוגים מבחי׳ החסדים שמבלבל הדעת והלב כו׳ בחי׳ הטוב שבנפש
דאו״י כו׳ והוא מקור כל המשכות גלוי אלקות בהעלם שהוא השפלות מפחיתת ערכו והמרירות
שע״י תו״מ שעושה כר וד״ל .והיין הב׳ הוא מזה כו׳ שהיה בהעלם גדול בנקודת הלב
יין אדום והיינו באותו ערך ומדריגה דתענוג יוצא לגלוי ונפשו כעפר לכל רק מצד המרירות
וחדות ה׳ בשמחה וטוב לבב ממש רק שבא והפחיתות כר וכמ״כ על העדר איזה תשוקת
בהתלבשות בבחי׳ קו שני שלו והוא אשר יבוא נפשו בפנימית שיבך כו׳ כנ״ל )וא״כ ב׳ הקצוות
במרירות עצומה ויתפעל באהבה של מרירות האלה הרחוקים בשני הפכים מן הקצה כו׳
וכלות הנפש בתשוקה מרחוק כמו מה תשתוחחי באמת א׳ הוא שכ״ז בעונג פנימי שבנפש הצפון
נפשי כר מתי אבוא ואראה פני אלקים כר ונעלם וביין המשמח בא דרך ירידה והמשכה
וכמו צמאה לך נפשי כר להיותו בארץ ציה בבחי׳ החסדים דאו״י כו׳ וביין המשכר דואג
בלי מים כר והיינו מצד עוצם הריחוק הגדול לבו על ההעדר עד שהוא מואס בחייו מצד
שמתבונן בעצמו איך שהוא רחוק מה׳ אחד הריחוק כו׳ זהו ממש אותו הגדר ומדריגה
עד שמואס בחייו ממש כנ״ל שבודאי מרירות דענג שבקירוב כידוע( .אך חלק הרע שביין
גדולה כזו אינה רק לפי ערך תגבורת האהבה לכעס ורציחה כנ״ל הוא המוציא הרע שבהעלם
והענג שישתוקק לאהובו )וכמו מעשה באחד בנפשו לגלוי וע״כ בג׳ דברים אדם ניכר בכוסו
שהעלה בלבו טינא שהוא חולת אהבה כידוע( כו׳ שברע הנגלה בלבו ביין המשכר ניכר כל
שמפני גודל אהבתו להתקרב לה׳ אחד והוא בחי׳ העלם הרע שבנפשו הגם שבלא שתיית
רחוק שאיננו משיג קרבת אלקים כאשר עם יין טבעו טוב כי יש אדם שטוב שלו בגלוי
לבבו כר יבא לחולי מגודל המרירות ממש כמו ורע שלו בהעלם ויש להיפך שרע שלו בגלוי
המתאוה תאוה גדולה ואינו משיגה )ועד״ז וטוב שלו בהעלם וע״י היין שמגלה כל צפון
שער התפלה 198
מקדשים שמו וגם בשבת כתיב ויקדש אותו אמר אין מוסרין רזי תורה רק למי שלבו דואג
כר דמיקדשא וקיימא מוי״ב כר .אך הנה יש בקרבו משום דדאג׳ זו הוא מגדר אותו אור
לבאד תחלה מ״ש בבדכות אתה קדוש ושמך העונג הנפלא שברזי התורה ממש ע״כ מוסרין
קדוש וקדושים בכל יום כר מי הן הקדושים לו( וא״כ זהו בבחי׳ גבורה והסתלקות כלות
דודאי הן הנשמות ולא המלאכים וא״כ מהו הנפש היפך השמחה והחדוה הנ״ל שהוא
בכל יום כר ויש להקדים לזה ענין א׳ והוא המשכה וירידה כו׳ וע״כ נק׳ יין אדום שהוא
שהחכמה נקרא קדש וכתיב נאדר בקדש כר מבתי׳ הגבורה דקדושה האלקי׳ ומה שנק׳ יין
עשה פלא וכתיב כולם בחכמה עשית ומאחר המשכר שמבלבל הדעת כו׳ להיותו בא מסיבת
שבחכמה עשה את הכל הרי גם החכמה נק׳ חוזק ותוקף שביין מפני שבא מצד המנגד
בחי׳ עשיה וכמשל עשיה גשמית דאדם והריחוק כר וזהו כמ״ש בזהר רשפיה רשפי אש
שמסתעף מן השכל שבמוח באומן חרש חכם כר דמוקדין ליה בשלהובין דרחימותא שהוא
ונקרא שכל שבעשיה שאינו רק בחי׳ עשיה בגלותא דוקא והיפך זה ממש הוא בחי׳
שבשכל וכך כולם בחכמה עשית ולפי שהחכמה ההעלם שביין אדום זה שנק׳ ענבי רוש אשכלר
מאין תמצא לבחי׳ יש הרי גם התהוות החכמה מרורות על חסרון נפשו שיבוא לכלל כעם
מאין נקרא עשיה כמו שעשיה גשמית מן ורציחה כר רק לגרמי׳ כר וד״ל .והנה ב׳
השכל ממש וא״כ למה נקרא קדש ועוד שנק׳ מיני יין הנ״ל הן הנה ב׳ מיני אהבות דחו״ג
פלא שכל מופלא כידוע וגם בחי׳ פלאות שנכלל בכלל אהבה בתענוגים או״י ואו״ח ענג
חכמה נקרא עשיה שהרי אמר עשה פלא וחדוה ומרירות ועוצב ושניהם ממקור אחד והוא
דחכמה כר .וביאור הדברים מבואר במ״א בשרש רמ״ח מ״ע ושס״ה ל״ת דה״ח דיין
בפי׳ אדון הנפלאות המחדש בטובו מע״ב לבן שרש רמ״ח מ״ע לעבוד באהבה ושמחה
והענין הוא כידוע דיש בכל דבר חומר וצורה וטוב לבב כמ״ש עבדו ה׳ בשמחה ושרש
ושרש התהוות הצורה שהוא בחי׳ הרוחנית ל״ת ביראה ופחד דהיינו המרירות שלא ידח
בא מבחי׳ אין האלקי שכולם בחכמה עשית לגמרי כר .וזהו גפן ממצרים תסיע כנ״י
מאין ליש כידוע ובכללות כל העולמות היינו שנמשלה לגפן וכלולה מב׳ מדריגות ענבים
בחי׳ האין של כל יש שהוא בא בבחי׳ עשיה לבן ואדום ופי׳ תסיע במ״ב מסעות עם
בפו״מ ונקרא כח הפועל אלקי בנפעלים כר שכינה וארון וכל זה היה בכח ובהעלם בכנ״י
ובחי׳ חכמה שבעשיה זו בכלל גם היא נמשך בהיותם במצרים באמונה פשוטה שלהם כנ״ל
משרשה בחי׳ אין וע״כ נקרא החכמה עשיה כיין הכנוס בענבים של שורק כמ״ש נטעתיך
לגבי מקורה אמנם מה שהחכמה באה מאין שורק כר ויצא לגלוי בטוב טעם יין יצא סוד
ליש ואח״כ עושה את הכל כנ״ל אין זה נקרא במ״ת שקיבלו המצות שהן הענפים עד שכסו
עדיין בשם פלא רק בחי׳ מקור החכמה שלא הרים צילה כר שגבה מדריגתם למעלה מן
בא לגלוי מאין עדיין נקרא פלאות חכמה האבות שנקר׳ הרים שקיימו המצות רק
ומשך דוקא נמשך הארת הפלא גם במע״ב ברוחניות וכנ״ל וד״ל:
שנעשה ע״י החכמה שבאה בגלוי בכח הפועל צד ו ה נ ה אנו אומרים בשבת וינוחו בו
האלקי כי יש בחכמה שבמ״ב מבחי׳ פלא כל ישראל מקדשי שמך ויש
העליון ואינו כשאר מעשה שנעשה ע״פ השכל להבין הלא הוא ית׳ קדוש בקדושת עצמו
שאין בו ענין פלא שהוא העלם דבר שלא שלמעלה הרבה מקדושה דישראל וכמ״ש כי
יושג כלל כי מה שמתהווה מאין ליש ע״פ קדוש אני קדושתי למעלה גם מקדושתכם
החכמה זהו דבר פלא מבחי׳ פלאות דח״ע שע״י המצות וכמ״ש אני ה׳ מקדשכם במה
שלמעלה מן החכמה עצמה )כמו קשר וחיבור שקדשנו במצותיו וגם בזהר א׳ ישראל
דחיי הרוחניות שבנפש עם חיי בשר שזהו קדישין אורייתא קדישא אבל אין קדוש כה׳
דמיון להתהוות יש מאין כידוע זהו הנקרא כר ואיך אמר שישראל מקדשים שמו שיהיה
פלא שמפליא לעשות בחכמה זו שאע״פ שיצר קדושתו העצמית תלויה בקדושה שישראל
שער התפלה 199
ולכך הוא אומר דישראל מקדשי שמך שע״י האדם כבר בחכמה חכמה זו מבחי׳ פלאות
ישראל דוקא נתקדש קדוש׳ השם דהוי׳ גם וא״ו דחכמה ולכך בהתהוות כל הברואים מאין
וה״א שבו כקדושת עצמו ממש מפני שיומשך ליש שמחדש בטובו בכל יום ממש להיות
מקדושת עצמו להיות עושה פלאות דיו״ד התהוות צורה וחומר מבחי׳ אין האלקי כנ״ל
דעוה״ב כר וכידוע דחיי עוה״ב נעשה מן פלא גדול הוא כדוגמא שעושה אדם דבר
המצות מעשי׳ דישראל וע״כ כל ישראל יש פלא שמופלא הדבר בעין כל כמו כי יפלא
להם חלק לעוה״ב אפילו כר משום דעמך ממך דבר כר וזהו פי׳ הפשוט דעושה פלא
כולם צדיקים במעשה המצות כר דהיום דגם בחי׳ פלאות חכמה שבמע״ב נקרא
לעשותם ולמחר לקבל שכרם כידוע וד״ל .אך עשיה וזהו הנקרא אדון הנפלאות ואח״כ
הנה עדיין אין זה מובן דהלא אמר כי קדוש מחדש בטובו בכל יום מפלאות חכמה בבחי׳
אני קדושתי למעלה גם מקדושתכם שע״י עשיה ממש וכמו נסים ונפלאות לשנות הטבע
המצות שקדשנו במצותיו כר וכמ״ש ישראל כך נקרא פלא גופו של התהוות הבריאה
קדישין אבל אין קדוש כה׳ ואיך ישראל יש מאין דהיינו הך וד״ל( .וזהו שהחכמה
מקדשים שמו ע״י המצות כר .והנה יש להקדים נקרא קדש מובדל מצד בחי׳ פלא העליון
לזה שהמצות גשמיות שלמטה מעוררים מצות והוא מ״ש נאדר בקדש העליון וגם עושה
עליונות שנקר׳ מצותיו )דמצוה הוא הוי׳ לפלא העליון ואע״ג דבראשית נמי מאמר הוא
בא״ת ב״ש כו׳( כידוע דהקב״ה מניח תפילין גם הוא בבחי׳ קדש כו׳ וזהו פי׳ אתה קדוש
ומתעטף בטלית כר דבאתדל״ת אתעדל״ע ושמך קדוש שהוא שם הוי׳ שיש בו ד׳
משום דישראל עלה במחשבה כו׳ וע״כ ע״י אותיות וכתיב ביה ה׳ צור עולמים עוה״ב
המצות שישראל דוקא עושין למטה ממשיכים נברא ביו״ד ועוה״ז בה״א והוא עלמין סתימין
לעצמות אא״ם ב״ה שיתקדש בקדושת מצותיו ועלמין דאתגליין והעוה״ב שביו״ד דפנינזית
העליונים שלמעלה שנקר׳ רמ״ח אברים ח״ע הוא מ״ש עין לא ראתה אלקים זולתך
דמלכא וכמו חסד דרועא ימינא דקוב״ה ע״י כו׳ שלמעלה מבחי׳ ג״ע שהנשמות נהנין
מצות חסד וצדקה של ישראל למטה וכך בהשגה כו׳ שזהו רק מבחי׳ ה״א אחרונה
בכל מצוה הרי מתקדש שם הוי׳ מקדושת דשם הוי׳ כו׳ שעכ״פ בא האור האלקי בגלוי
עצמו לפי אופן המשכת כל מצוה כמו שהיא ולא נקרא סתום ומופלא אבל עלמין סתימין
למעלה וכללות המצות נקר׳ בשם צדקה שנבראו ביו״ד דח״ע הרי לא בא לגלוי כלל
שלכך נקר׳ צדיקים גם למעלה צדיק ה׳ לשום בריאה וגם לא בנשמות ומלאכים דאצי׳
צדקות אהב שמזה נמשך להיות עושה חסד רק אלקים זולתך לבד כר .ואמנם זה העדן
וצדקה עליונה להיות התהוות עלמין סתימין דהיינו בחי׳ התענוג הנעלם שבפנימית ח״ע
עולם הבא ביו״ד כר וכמ״ב על ידי הנחת שנקרא פלא שכל מופלא כר גם הוא נקרא
בחי׳ נמשך דעלמא דמארי תפילין בשם עשיה כמ״ש עושה פלא כר ונקרא אדון
המקיף דהוי׳ כר מסדכ״ס עצמו להיות הנפלאות כר לפי שמהותו ועצמותו ית׳ הוא
עושה פלא כנ״ל ונמצא ישראל מקדשים שנקרא סדכ״ם שגם מן הסתימין הוא סתום
שמו להיות שמך קדוש כמו שאתה קדוש ונקרא בחי׳ גלוי יש לגבי עצמותו ממש וד״ל.
והיינו וקדושים בכל יום יהללוך שהן וזהו אתה קדוש בעצם דהיינו ענין סדכ״ס
ישראל שנק׳ קדושים אשר בארץ ע״י המצות שהוא אדון הנפלאות הנ״ל ולמעלה גם מהיות
וד״ל) .ושרש הדבר לפי שהמצות שרשן מקור להתהוות פלאות חכמה לעשות הפלא
בפנימי׳ הכתר שבו פנימי׳ ועצמות אא״ס ע״כ העליון ע״כ גם שמך שם הוי׳ דיו״ד כר ג״כ
ביכולתן להמשיך מקדושת עצמו בכל מצוה קדוש ומובדל הגם ששמו זה הוא פלא וחכמה
למעלה שלמעלה מבחי׳ פלא הנ״ל( .והנה שהוא היו״ד שבו נברא העוה״ב ועלמין
ידוע שהנשמות שרשם משם הוי׳ ומלאכים סתימין נקרא בחי׳ עשיה כנ״ל מ״מ שמך
שרשם משם אלקים ונק׳ בני אלקים ולכך אומ׳ קדוש כקדושת עצמו וזה לכאורה אין לו טעם
שער התפלה 200
במע״ט בעה״ז גם מחיי העה״ב שנעשה מן ג״ם קדוש הוי׳ לפי ששם הוי׳ קדוש ומובדל
המצות דעכשיו כר וד״ל( .וז״ש קדושתי מהם היינו גם למעלה ממקור התהוותם כי
למעלה מקדושתכם שע״י המצוה שהוא מקורם אינו רק בחי׳ שם אלקים שהוא הדיבור
השכר דמצוה בעה״ב כי כל חיי העה״ב אינו כמ״ש וברוח פיו כל צבאם וחידוש השפע
רק מאות יו״ד דשמו הקדוש וקדושתי היינו אלקי עליהם בכל יום ע״כ מתחדש שיר
קדושת עצמותו ממש שנק׳ שעשועי המלך שלהם בכל יום כמ״ש ברן יחד כו׳ ויריעו כל
בעצמו ממש שאין ערך לשעשועי ותענוגי בני אלקים ועיקר ענין השיר הוא הקדושה
העה״ב אליו כי אינו רק הארה אחת בעלמא שאומרים קדוש כו׳ ויש בהם ב׳ מדריגות א׳
משעשועים העצמיים כמ״ש אין ערוך לך שעומדים מוימ״ב והב׳ שמתחדשים ונבראים
בעה״ז שנברא בה״א ואין זולתך לחיי העה״ב בכל יום כידוע בענין יוצר משרתים ואשר
שנברא ביו״ד כנ״ל וד״ל: משרתיו כו׳ משום דשפע האלקי בא ג״כ בב׳
צה ו ה נ ה כתיב תחת אשר לא עבדת כר מדריגות א׳ לחדש שפע חדשה לעולמות והב׳
בשמחה וטוב לבב כר והוא לחדש מעיקר כר וכך הוא ממש בנשמות
ענין שמחה של מצוה שגבוה במעלה מגוף ששרשם משם הוי׳ שנק׳ קדושים בעצם
העבודה דמצו׳ ויש להבין למה .אך הנה משא״כ המלאכים ששם הוי׳ קדוש מהם
ידוע דמן המצות נעשו לבושים לכל נשמה אינם נקראים קדושים רק שצועקים קדוש
בג״ע וכמ״ש בזהר ע״פ ואברהם זקן בא ואומרים איה מקום כבודו כו׳ לפי שנפלא מהם
בימים כר דכל יום עושה לבוש אחד כר מטעם הנ״ל ששרשם רק בשם אלקים וזהו
וביאור זה ידוע בהיות שהמצוה בשרשה וקדושים שהן הנשמות יהללוך סלה בלי
הוא בחי׳ פנימית הרצון העליון שנק׳ הפסק כלל והוא למעלה בקידוש דשם הוי׳
מקיף כמו כצנה רצון תעטרנו ע״כ הרצון שישראל מקדשי שמו כנ״ל ה״ז בעצמות אא״ס
שבמעשה המצוה נעשה מקיף החופף על ממש שנקרא אדון הנפלאות סדכ״ס כו׳ שאין
הנשמה בג״ע כמו לבוש ממש וזה פלא דא״כ שיעור לעילוי אחר עילוי כמו שהוא בעצמותו
הכל שוין בזה צדיק כרשע דאפי׳ פושעי ישראל כר שלמעלה מן פלאות חכמה כר ונק׳ נורא
מלאים מצות בכל יום כמצות תפילין וציצית תהלות רק נשמות יהללוך לפי שישראל עלה
וצדקה כר ונשמתו יש לו לבושים בג״ע כמו במחשבה כר כנ״ל וד״ל .ובכל זה יובן
לבושים דצדיק גמור ממעשה המצוה שלהם מארז״ל דיפה שעה אחת בתשובה ומע״ט
מאחר דהמעשה אחד והרצון שבמצוה א׳ בעה״ז מכל חיי העה״ב דחיי העה״ב הוא
לכולם בשוה .ואין הענין כן דודאי יש חילוק ביו״ד דחכמה שנק׳ פלא העליון כנ״ל .אבל
מדריגות בלבושים דמצוה בין צדיק ורשע עצמות אא״ם שנק׳ קדוש בעצם ונק׳ סדכ״ם
וכמ״ש ושבתם וראיתם בין כר בין עובד ולית מחשבה תפיסא בי׳ כלל הרי הוא למעלה
אלקים כר .הענין הוא דגם דעבודה זו גם מהיות מקור לפלא כנ״ל אך ע״י המע״ט
אחת היא לכולם .אבל בחי׳ השמחה בעבודת ותשובה בעה״ז דוקא נמשך מקדושת עצמו
המצוה ודאי בצדיק יש לו שמחח וטוב לבב להיות שמו קדוש להיות עושה פלא שהוא חיי
בעבודתו מצד התקשרות לבבו לאהוב את העה״ב כנ״ל .וא״כ הרי יש בכלל מאתים
ה׳ על כן יעבדנו וישמח מאד במה שקיים מנה ולזה אמר דיפה שעה א׳ בתשובה
רצה״ע ושמחה ש״מ מגיע למעלה במדריגה ומע״ט בעולם הזה מכל חיי העה״ב וד״ל.
מגוף רצון המצוה וכמו מלך שישמח במה )ואף על פי שאמר ולמחר לקבל שכרם
שאמר ונעשה רצונו יותר מגוף ענין הרצון כך דשכר מצוה הוא העה״ב ואיך השכר
העושה רצונו ישמח רק במה שינחת המלך מגופה של מצוה הענין דמצוה קטן
מה שעושין רצונו כר זהו יותר נעלה מגוף הוא כידוע דשכר מצוה מצוה עצמה הרי
קיום הרצון כר ושמחה זו היא המכבס ומטהר המצוה עצמה הוא השכר דעה״ב .וגם
את הלבוש דמצוה בפ״מ שנעשי׳ בדברים מן זה השכר שהוא המצוה עצמה שיתגלה
גשמיים דנגה בעה״ז ונקר׳ לבושי דכיא לע״ל כחה ועוצם מעלתה יפה שעה אחת
קא שער התפלה 201
במה יכובס לבושים דמצוה שלהם וכל נשמה שמזהירים בבתי׳ אור מקיף על הנשמה וזהו
א״א לה לבוא לג״ע בלי לבוש דמצוה וכידוע ושבתם כר שהרשעים אף שעושין המצות אבל
ומכ״ש מצות שפושעי ישראל עושים שנפשם אין עובדין בשמחה כלל ע״כ הלבושים שלהם
מלאה מכל טומאת עון שנק׳ לבושי מסאבותא בלתי מזוככים מפני שלא נק׳ עובד אלקים
איך יהיה עלייה לנשמתו גם אחרי תטהר בגיהנם בשמחה כר כמ״ש תחת כר ועבדת כר וד״ל.
דאין אור הגיהנם מטהר לבושים גשמיים דנגה ובזה יובן ענין חפסוק כבס ביין לבושו ובדם
כר .אך הענין הוא שיש עוד יין הנק׳ יין ענבים סותה דהנה מבואר למעלה בענין ב׳ מיני
המשכר כר והוא יין אדום הנ״ל והוא מבחי׳ יין שבגפן ממצרים תסיע שהן כנ״י שהיה
הגבורו׳ דקדושה כנ״ל דהיינו גודל עוצם בהעלם בהם ב׳ מדריגות דיין לבן ויין אדום
המרירות על נפשו אשר לא טחורה ורחוקה שהן ב׳ מיני אהבה בתענוגים בחי׳ חו״ג כר.
חיא בריחוק עצום מה׳ אחד ע״י לבושים והענין הוא דיין לבן יוצא סוד שבו שהוא
צואים דתאות היתר ואיסור שנתגשמה בהם התענוג הנעלם שבנקודה דיחידה שגנוז ועומד
ביותר שזה גם באיש אשר לא נשא לשוא בנפשו להתענג על ה׳ בעריבות מתיקות ידידות
נפשו באיסור גמור הרי מדו״מ בהיתר דבוקים כר יצא לגלוי על ידי שמחה בהתבוננות
וקשורים בהבלי העולם וגם לבו ושכלו ורצונו שמביא לעונג האלקי הזה לגלוי אע״פ שראשית
מלא מהם כל היום בטרדת פרנס׳ ושארי התפעלותו היה רק לפ״ע הענג שבמושכל
דברים שבגוף החומרי ולבד דבר איסור שבגזל לבד כנ״ל .והנה כמו ששמחה ש״מ הנ״ל
והרהורי עבירה עד פ״מ גם בעבירה קלה של מכבס ומטהר הלבוש דמעשה המצוה כך
ד״ס כו׳ .וכאשר יעשה אדם החפץ לבלתי ממש ענג ושמחה עליונה זו שבא מן ההעלם
ידח כו׳ חשבון אמת ע״ז על כל המעשים שבעצמית לגלוי מכבס ומזכך לכל מעשה
ומחשבות שבלב ורצונות ותשוקות זרות המצוה להיות לבושי דכיא לחופף על הנשמה
נכריות אשר לא לה׳ המה כלל כו׳ ויהיה כי בהיותו מתבונן בכוונה של המצוה איך
ממארי דחושבנ׳ היטב הדק ולא יטעה א״ע שהיא פנימית רצונו למעלה יגיל וישמח
להקל לנפשו כו׳ אזי יתמרמר בנפשו ביותר ויתענג על ה׳ במעשה זו כמו ששמח ומתענג
במרירות עצומה שתגע בנקודת לבבו ממש על ה׳ בעבודה שבלב בתפלה והרבה יותר
מצד עצם נקודת יהדותו אמת לה׳ אחד מזה שהרי אמר וכי אפשר לידבק בשכינה אלא
שאינו חפץ לידח לגמרי ח״ו כידוע דבר זה הדבק במדותיו והיינו במצותיו כר שזהו
לכל אשר נגע בלבו הרהור תשובה לפרקים פנימית עצמותו ממש וד״ל .וזהו כבם ביין
באמת כו׳ והנה מרירות זו באה מגבורה לבושו ביין המשמח של ענבי חיוורי חמר
דקדושת נשמתו שמתענג על ה׳ ברוב חדוה חווריין כר שמוציא הסוד הנעלם שבתענוג
כנ״ל והיינו הך )כנ״ל שקו זה הוא קו השמאל באהבה ושמחה ע״כ יהיה ממילא שמח מאד
שבא ממש מאותו מדריגה דאהבה בתענוגים בשמחה ש״מ בכוונה ורעותא דלבא
כו׳( וזהו מאמר לעולם ירגיז אדם יצ״ט על ומתכבס הלבוש דמצוה ביותר דבאתדל״ת
יצה״ר דיצ״ט מצד אור נשמתו האלקית מעורר אתעדל״ע בחי׳ יין לבן העליון .וזהו
שיתמרמר בטבע על הרע שבו שנק׳ יצה״ר שנאמר בכנ״י וחכך כיין הטוב העליון
וזהו ירגיז בכעס ומרירות עצום ובזה דוקא שגנוז בו השמחה וענג העליון שיבא
נהפך הרע לטוב או שיבוער וידחה חוץ וכמו לידי גלוי בבחי׳ אהבה בתענוגים כמ״ש מה
ובערת הרע מקרבך ואין ביעור אלא שריפה יפית ומה נעמת אהבה בתענוגים שהוא אה״ר
ברשפי אש כעס ומרירות כו׳ כי הנה במרירות דאו״י כנ״ל וד״ל .אך הנה זהו דוקא בצדיקים
זו שהוא בחי׳ דין וכעס יוצא כל הרע שנעשה ועובדי ה׳ בענג ושמחה בעריבות מתיקות כר
בחמימות התאוה בלב ובהרהור ודו״מ כו׳ ודאי יכובם לבושים דמצוה שלהם בשמחה ש״מ
ונהפך מרירו למיתקא דהיינו גם מדת הדין בכוונה ורעותא דלבא כנ״ל .אבל הבינונים
שנתעורר ע״י החטא כמו תיסרך רעתך שאין ופחותי הערך בעבודה שבלב וכ״ש הע״ה וכה״ג
שער התפלה 202
הגוף כנ״ל שנק׳ גבו׳ קשות כר ונמצא שני יסורין בלא ערן נחפך חדין לחסד ורחמים
מיני מרירות יש כאן אחד מרירות שמצד וקטיגור נעשה סניגור וזהו הנקר׳ מיתוק הדין
אלקות לבד ונקרא ענבים אדומים יין המשכר בשרשו דוקא כידוע דשרש יניקה דגבורו׳
והב׳ מרירות וכעם )והוא מ״ש הטבעית ער קשות מקבלי׳ מגבורות דקדושה האלקי׳ וכעשו
פולט זייער( והוא תשובה תתאה להתמרמר פסולת הגבורה דקדושה דיצחק כר וכאשר
על הרע נק׳ דם ענבים והדם נהפך ליין והוא יתמרמר בנפשו בגבורות דקדושה הנ״ל
שנהפך מרירו למיתקא שיבא לכלל גבור׳ ממילא יומתק הדין דגבורות קשות דרע
דקדוש׳ לכבס בזה דוקא כל הלבושי׳ של שבתאוה הנ״ל בשרשו דהיינו בגבורות
מעשה המצות שלו כמו שמכבסי׳ ע״י יין לבן דקדושה ויהפך מרירו למיתקא לפי שגבורות
הנ״ל וד״ל .ועתה יש להבין מהו דם ענבים דקדושה מגרשים לרע דקליפה )כענין שאנו
מותה כר דהנה לכאורה מדבר בכיבוס הלבוש מוצאים בגיהנם ששרשו בנהר דינור גבורות
שיש ב׳ כיבוסים א׳ ביין לבן שז״ש כבס ביין דקדושה ומתקן לאש חמימות התאוות רעות
לבושו והב׳ ביין אדום שזהו ודם ענבים כר דרשעים( ודוגמא עוד מה שמצינו שהביטוש
והן של צדיקים ובע״ת כנ״ל ובאמת עיקר לרע מועיל מאד וכמ״ש בזהר גופא דלא
הכיבוס דלבוש המצות היינו רק ביין לבן דוק׳ סליק בי׳ נהורא דנשמתא מבטשין ליה כו׳
אך מ״ש עוד ודם ענבים זהו לא בכיבוס אלא וכמו משה שביטש לחוטאים ומתאוים כר.
הוא בחי׳ הכנה לכבוס דיין הלבן דוקא ויובן וזהו הטעם שירגיז דוקא ובערת הרע כר.
זה בהקדים להבין בתום׳ ביאור ענין יין וזהו טעם מצות התוכח׳ שהיא בדברים קשים
האדום הנ״ל דהנה אנו רואים במהות התענוג דוקא ולא במענה רך שאינו מועיל מטעם
השלם אינו אלא כאשר ימולא רצונו כאשר הנ״ל וד״ל .וזהו ובדם ענבים סותה פי׳ דם
עם לבבו וכאות נפשו דוקא ואם לא נתמל׳ ענבים הוא בחי׳ יין האדום הנ״ל שהוא בחי׳
רצונו וחפצו כאשר היה בלבו חושק ומשתוקק הגבורות להרגיז ולקצוף במר נפש על הרע
לזה אין התענוג אח״כ שלם אלא אדרבה שבקרבו כנ״ל ובזה נהפך כל הלכלוך טומאה
יצטער שיהפך העונג לצער עד״מ כאשר שבגוף לטהרה ונקיון גמור מאחר שזה ביעור
ישתוקק לבנין נאה ומהודר באופן כך וכך ודאי הרע ונקיותו ובלשון המקובלים נק׳ מיתוק
אם לא יושלם כרצונו יתמרמר בנפשו ומרירות הדין בשרשו וזה יכול להיות בכל א׳ מישראל
זו ודאי כפי ערך הגברת התענוג ורצון בדבר שאין אדם מישראל גם קל שבקלים שלא
זה וכן כל דבר תאוה וחמדת הלב ודאי כאשר יתמרמר נפשו על חטאיו פ״א מפני שאינו
לא יושלם יצטער לפי ערך הענג והתשוקה רוצה ליפרד לגמרי ומעורר בזה רחמים על
שהיה לו לדבר זה וא״כ כל חלקי מדריגות הענג נפשו לטהר לבושי׳ שלו שבמצוה שעשה גם
בחדוה שיש לו אח״כ במילואו כשימולא לו שהוא מפושעי ישראל כנ״ל .אך עדיין יש להבין
רצונו וחפצו אינו רק לפי ערך התשוקה והתאוה למה נק׳ דם ענבים מה ענין דם לכאן .והנה
שהיה לו לאותו הדבר שרצה וחשק בו שכל ידוע שדם הוא הנפש היינו נפש הטבעית
שהיה לו רצון ותשוקה ותאוה לאותו הדבר ששרש׳ בדם שבחלל השמאלי כר ונק׳ חיי
ביותר כן תגדל רבוי הענג ביותר כשימולא בשר ולא יש ערך לו לרוח החיים שבחלל
רצונו ותאוותו כשמשיג הדבר הטוב ההוא הימיני שאין מורכב בדם כלל ולכך הוא
משא״כ אם לא היה חושק ומתאוה כ״כ לדבר למעלה מבחי׳ נפש שבדם והוא א׳ דאדם א׳
הטוב ההוא הרי ודאי מוכרח שאין מילוי רצון דם והדם הזה מקור כל תאוה רעה בחמימות
שיתמלא אח״כ בהשג לו הדבר אינו עונג כו׳ כידוע .אמנם נהפך הדם ליין והוא ע״י יין
גדול כ״כ רק מעט מזעיר לפי ערך הרצון שבענבים אדומים שנק׳ יין אדום כדם כר
והחשק שהיה לו בדבר כו׳ ומובן מכל זה שזהו בחי׳ מרירות דקדושה שמצד חפצו
ודאי דהחשק והתשוקה מרחוק לדבר הוא בחי׳ ותאוותו בקרבת אלקי׳ שמזה יסתעף הרוגז
ההכנה לעונג הגלוי כשמתמלא רצונו אח״כ והכעס על הרע שבקרבו להפוך רצון תאות
קב שער התפלה 203
הענג וחיות אלקי אח״ב בחשיגה למחוז חפצה בהשיגו הדבר שחפץ אם רב או מעט ולא
ותשוקתה והוא כי אמרתך חייתני בענג גדול יוסיף ולא יגרע אפי׳ כקש״י .והדוגמא לזה
שזהו אמרת ה׳ בכל דיני מעשה המצות שזהו יובן בבחי׳ יין אדום הנ״ל בעבודת ה׳ בבחי׳
לחיות ומזון להשיב ולנחם את הנפש האלקית המרירות דקדושה שמצד הריחוק מאלקות לבד
ממש והכל לפ״ע חעוני שז״ש זאת נחמתי ה״ז בבחי׳ תשוקה מרחוק כאדם שמתאוה
בעניי דוקא וכמאמר כל המקיים את התורה לדבר מה כמו צמאה לך נפשי כר שמצטער
מעוני כר משום דהא בהא תליא ממש כנ״ל על העדר האור כי טוב להחיותו כר א״כ
וד״ל .ומעתה יש להבין מה ההפרש בין ודאי מובן כל שיגביר ויגדיל גודל התשוקה
הדריכה בגת לענבים שנקר׳ לב נשבר ותאות נפשו להתדבק באלקים חיים כר כן
ונדכה הנ״ל להוציא ההעלם דיין לבחי׳ יין לפי ערך ממש ירבה ויגדל אור עונג האלקי
אדום שהוא המרירות האלקית הנ״ל דאם בנפשו כשימולא חפצו לחזות בנועם ה׳
נאמר שהדריכה הוא המרירות והרוגז על להתענג על ה׳ בקירוב בכלי מוחו ולבו בבחי׳
החטא שקדם למרירות דרוחניות שמצד יין המשמח דיין לבן הנ״ל וכמובן ממשל הנ״ל
האלקית כנ״ל א״כ אינו שייך רק ליין אדום ונמצא שבחי׳ יין אדום דבחי׳ גבורות דקדושה
לבד ולא ליין לבן כלל ובאמת הדריכה היא הנ״ל הוא בחי׳ כלי ההכנה להכין ערך
לב׳ מיני יין בשוה דכמו שצריך לדרוך ענבים המדריגה דיין לבן במלוי רצונו וחפצו לה׳
אדומים כך צריך לדרוך ענבים לבנים ובדרך אם רב או מעט ממש לפי ערך ולא יוסיף
ענין חדריכה ברוחניות ליין לבן איך הוא כר. ולא יגרע אפילו כקש״י כר וד״ל .ולפ״ז צריך
אך הנה באמת ענין הדריכה דענבים שוה ליין אדם להקדים בנפשו בחי׳ יין אדום בחי׳
אדום ויין הלבן כר בהיות מבואר למעלה מרירות דקדושה האלקית הנ״ל שנקרא יין
שהיין האדום הכנה ליין הלבן והדריכה לענבים המשכר קודם ליין המשמח דיין לבן הנ״ל לפי
בכלל חיינו בחי׳ הכנה כללית לב׳ מיני יין שרבוי יין הלבן תלוי ברבוי יין המשכר
הנ״ל גם ליין הלבן יש דריכה מקודם רק בתחילה ולא יקדים במדריגה דיין הלבן קודם
שההפרש הוא בין המרירות ובין השפלות ליין האדום הנ״ל דאיך ישמח ויתענג על ה׳
דהנה השרש ללב נשבר ונדכה הוא ההכנעה בלתי תשוקה מרחוק קודם ואם נדמה לו
העצומה בלב ויש בזה ב׳ מדריגות א׳ מצד שמתענג ושמח גם בלי קדימת מרירות האלקי׳
הטעם והוא החשבון היטב באשר הוא חוטא ודאי הוא מטעה א״ע ועושה שקר גמור בנפשו
כר והב׳ הכנעה ושפלות עצומח בלי חשבון כו׳ וד״ל:
וטעם כלל והוא הנקרא כובד ראש שהוא צו ו ז ה ו המשך הפסוק כבם ביין לבושו
שפלות הנפש מצד העצם )בל״א ער איז נישט ביין לבן הנ״ל וערך כיבוס היין
בייא זיך( שנפשו כעפר כר וזהו הכלי מוכן הזה שהוא בחי׳ ריבוי העונג העליון האלקי
ליין לבן דענג האלקי בבחי׳ אין אמתי כר שבבחי׳ או״י הוא לפ״ע ריבוי דם ענבי׳ שהוא
אבל דריכה דיין אדום הנ״ל הוא המרירות יין אדום הנ״ל לא פחות ולא יותר וכך הוא
והרוגז על חטאיו בחשבון כר ודריכה כללית בענין שמחה של מצוה שתלויה לפי ערך
דשפלות עצומה כוללת לב׳ מיני יין הנ״ל התשוקה מתחלח לעשות המצוה וכמו שאמר
שיבואו מן ההעלם לגלוי כר וד״ל )וכמ״ש למצותיך יאבתי כר לפי שהשמחה ש״מ הוא
במשנה דמנחות הנ״ל אין מביאין מן הדליות בחי׳ המשכת ענג העצמי שבמצוה שלמעלה
אלא מן הרגליות היינו כמבואר למעלה תלויה ודאי בערך תשוקת הרצון לזה תחלה
שהשפלות דוקא יגרום השמחה שביין שהוא )דרוח אייתי רוח כר( כמובן ממשל הנ״ל
ענין הגפנים הנקרא רגליות כר והיינו כשיגדלו וד״ל .ובזה יובן מ״ש זאת נחמתי בעניי דוקא
בשפלות ולא כאשר גידולו בהגבהה וזהו כי אמרתך חייתני דודאי מצד רוב הדוחק
למעלה משפלות דדריכה לפי שעה כי זהו ועוני מיסורי הנשמה מחומריות הגוף שנקרא
גידולו בעצם בשפלות שגורם הגבהה בעצם מרת נפש ברוחניות מזה עצמו יבא לה ערך
שער התפלה 204
שלמעלה הרבה מבחי׳ נר״נ שבמוחא ולבא וזהו גפן ממצרים תסיע דוקא ממצרים שהיו
כר והמקיפים הללו שורין על לבוש הראש נטועים שם בעוצם השפלות בעצם בגלות
והפנים כר כמו ששורה המקיף בלבוש דחומר וכר והגדילו למעלה מעלה עד שכסו
דגוף כידוע )וכמ״ש במ״א בענין מצנפת הרים צילה דהיינו שצל ענפים כיסו להרים
ואבנט כר(: הגבוהים כר שזה הוראה על הגובה וכמ״ש
צו!ב ו ה נ מ ש ל מכל זה יובן בענין המצות כארזים עלי מים כר וד״ל]([ .והנה מעתה יש
שנקר׳ לבושין שיש ב׳ להבין מ״ש ודם ענבים מותה מהו ענין סותה
מיני מקיפים א׳ מקיף דלבוש הגוף היינו כל דהנה פי׳ סותה לשון מסוה והוא כסוי לראש
המצות הפרטיים שהן לבושים פרטים לכל אבר ופנים כידוע ויש להקדים לזה שיש ב׳ מיני
כי רמ״ח פקודין רמ״ח אברים דמלכא כמו לבושים אחד לבוש הגוף שעשוי כפי המדה
חסד דרועא ימינא כר נקרא לבוש היד וכך של איברי הגוף בחלקים פרטיים לבוש הידים
כל המצות הם פרטי לבושים )לבד מצות כל יד בפ״ע יש לה לבוש וכמו״ב חלקת
תפילין שבראש שנקרא פאר הוא מבחי׳ מקיף הכתפים והשוקים ורגלים מלובשים כפי המדה
דראש וכמ״ש כי שם הוי׳ נקרא עליך לא יוסיף ולא יגרע והכל לפי התועלת להגין
וכידוע וד״ל( וכל מצוה נקרא לבוש שניתן מן הקור וחום או ליופי והידור לכסות גופו
במדה ושיעור לפי התועלת לאברים לא יוסיף בהילוכו בשוק וכידוע ואם יוסיף או יחסר
ולא יחסר ואם לאו אינו לבוש כלל וד״ל. במדה או שלא כפי הנאות ליופי הלבוש לא
ואמנם מקיף הב׳ הוא מקיף דלבוש הראש ילבשם כלל והלבוש הב׳ הוא לבוש הראש
והפנים שהוא הגבה מאד נעלה ממקיף והפנים וכמו כובע הראש לכסוי הראש שהוא
דלבוש הגוף והוא למעלה ממקיפים דלבוש נכבד יותר כי הראש כולל כל הגוף וידקדק
המצות ואין מקיף זה בא רק ע״י בע״ת ולכך בו ביותר ומכ״ש לבוש הפנים להדרו והוא
בע״ת גדולים מצ״ג דבמקום שבע״ת עומדים כמו המסוה שלנגד הפנים כר שכלי הפנים
צ״ג א״י לעמוד והוא במקיף דראש ופנים תועלתו יקר ונעלה הרבה כחושים דראיה
העליונים כר .וביאור הדברים הנה ידוע ושמיעה וריח ודבור ])[וראיה מתכשיטי אשה
שבע״ת מעומקא דלבא במרירות עצומה שהעיקר הוא בפנים כמו מה נאוו לחייך
)כתשוב׳ דראב״ד שיצא נשמתו בבכיה בתורים וכנזמי האף והאזן והמצח כר( וגם כלי
וכה״ג( הוא עולה מלמטה למעלה במס״נ ההבטה לעינים עושין מכסף וזהב וכל הנעשה
והתכללות למעלה מעלה עד שנעשה בחי׳ מקיף לכלי הפנים הוא לבושי יקר הרבה יותר
על הראש ופנים העליונים שלמעלה הרבה מבחי׳ מלבוש היד והרגל ושאר הגוף כר מצד
המוחין שבראש כר אע״פ שאין בע״ת עושי׳ שכלי הפנים יקרים בערך הרבה כמו גם כלי
מצוה כלל וחסר להם לבוש הגוף לגמרי אך ההבטה לעינים לראות יקח תועלת הרבה
מ״מ במקום שבע״ת עומדים שהוא במקיף מתועלת היד בכתיבה וכה״ג וד״ל .והנה
דפנים עליונים שם לא יוכלו צ״ג לעמוד הגם ידוע שהלבושים נקראו מקיפים שלמעלה
שצ״ג עושין כל המצות אין זה רק בחי׳ מבחי׳ או״פ שבגוף כי הלבוש מגן ומחסה על
לבושים דנר״נ דגוף כר ואע״ם ששמח׳ ש״מ הגוף כמו שומר מכל מקרה רע דחום וקור כר
מגיע במקור המוחין שבראש שלמעלה מעלה )וע״כ כלי הלבוש יקר מן המאכל שמחי׳ לגוף
כנ״ל אך זהו הנמשך דרך ירידה והמשכה כמ״ש במ״א בענין מזון לבוש בית( ולפ״ז
מלמעלה למטה היפך הבע״ת והיינו במה ודאי מובן דבחי׳ מקיף דלבוש הראש והפנים
שמתענגים על ה׳ ברוב שמחה וטוב לב גבוהים מבחי׳ מקיפים דלבוש הגוף מאחר שהן
במעשה המצות שהוא בחי׳ ירידה והמשכה בעצמם גבוהים במעלה יתירה כי תועלתם
דאו״י מעוררים למעלה כר וירידת והמשכת יקר הערך ביותר כנ״ל ומלבד זה הנה ידוע
אור ענג העליון שברצון המצות שנעשים דבחי׳ מקיפים דראש גבוהים הרבה מפני
בחי׳ לבושים פרטים כנ״ל אבל עליי׳ דבע״ת ששם משכן דב׳ מקיפים דחיה יחידה כר
קג שער התפלה 205
וחפרה הלבנה כר בהיות ידוע דאזלע״ז עשה עולה למעלה במקיף דראש שצ״ג א״י לעמוד
כר והוא בפנים דס״א שנאמר עינים להם גם בשמחה ש״מ וד״ל .וזהו ודם ענבים
ולא יראו וכמו בלעם שהיה שתום העין סותה כו׳ דהנה ב׳ מיני יין הנ״ל הוא לב׳
)ואעפ״כ ראה למרחוק כמ״ש אראנו ולא עתה מיני לבושים דראש וגוף הנ״ל דהיינו מ״ש
והוא ע״י מקיף דראיה שכלית כר אך כבם ביין לבושו הוא יין לבן הנ״ל שהוא
הראיה שלו הוא בפנימית העין היפך ראיה בחי׳ הענג והשמחה האלקי׳ דצ״ג בעבודת
דחכ׳ דקדושה כראיה דמשה שלא כהתה המצות שזהו לבוש הגוף שבמצות זהו
עינו כר( וכידוע דאור מקיף דקדושה מסמא שמכובס הלבוש ביין לבן שחוא ג״כ בחי׳
עיני ההיצונים ע״כ עינים להם ולא יראו כלל ירידה והמשכת הענג כו׳ .ומצדו יומשך לבוש
וכלל ובהיפך בצדיקים על ידי המסוה יאיר דגוף וגם נכבס הלבוש ומזדכך ע״י כי הרי
עיניהם להביט בחסתכלות חזקה כנ״ל מצד הוא בשרש הלבוש דמצוה אבל יין אדום
זה ופניהם לא יחפרו וכמו שידוע דהמוחין הנ״ל שהוא המרירות האלקית וכמו בע״ת
שבראש עיקר הפנים המאירים והבושה אזיל הנ״ל שזהו בבחי׳ עליות והסתלקות מלמטה
סומקא ואתי חיוורא שנק׳ הלבנת פנים וכמו למעלה מזה נעשה לבוש הפנים והראש כנ״ל
ונערים פני זקנים ילבינו וכמו ועתה לא יבוש וזהו ודם ענבים סותה שהוא המסוה לבוש
יעקב ולא עתה פניו יחוורו כר ומשום שהביטו דפנים שנעשה מדם ענבים דיין אדום הנ״ל
אליו ממש ע״י המסוה הנ״ל לא יחפרו פניהם והוא נבדל בערך ויקר להיות שתועלתם יקר
שלא יופסק אור הפנים לעולם כר וכל זה מאד והוא כמו המסוה שעשוי בכלי ההבטה
מצד בחי׳ המקיף דפנים העליונים שהוא בא שיביט דרך המסוה בחי׳ לבוש זה בהיר
ע״י בע״ת דוקא מטעם הנ״ל וזהו כבס ביין ביותר עד שיוכל להסתכל הסתכלות חזקה
לבושו ע״י צדיקים ודם ענבים סותה הוא ע״י ביותר להיות ששורה בו בחי׳ מקיף דראיה
בע״ת )וסותו קרי וסותה כתיב כמ״ש עוטה אור שאנו רואים שבעין כו׳.ויובן זה במה
כשלמה שהוא המסוה שזהו תשב״כ דהלבוש שראיית העין לא תתפשט למרחוק וראיה
בחי׳ נוק׳ ומשפיע לתשבע״פ בבחי׳ דכר זהו שכלית יתפשט למרחוק כמו חכם הרואה את
סותו קרי כר מאיר מפנים מאירות דתשב״ב הנולד להבא כו׳ וכמ״כ בעבודת ה׳ ראיה
לפנים מסבירות דתשבע״פ וכאשר א״ח שכלית לאסתכלא ביקרא דמלכא מרחוק ה׳
עט״ב ע״י בחי׳ או״ח דבע״ת שחוא דם ענבים נראה ובראיה חושיתלא יראה רק בהיותו
כנ״ל אז תשב״ב מקבל מתשבע״פ ע״כ הקרי קרוב אך ע״י בחי׳ מקיף דלבוש דמסוה הנ״ל
סותו וד״ל( .ובכל זה יובן הטעם לענין הנ״ל יראה בראיה חושית למרחוק יותר מראיה
דעיקר שלימות המעשה יהיה לימהמ״ש דוקא שכלית וד׳׳ל .וז״ש הביטו אליו ונהרו פי׳
וכמ״ש ושם נעשה כמצות רצונך כר ולכאורה אליו ולא למדותיו שהוא לבחי׳ סדכ״ם כר
המעשה בגשמיות עיקר כנ״ל .אך הנה מבואר שזהו למרחוק מאד הגבה למעלה והבטה זו
למעלה בענין אדה״ר בג״ע לעבדה ולשמרה ע״י בחי׳ מסוה דלבוש בהיר שנק׳ זיהרא
שזה רוחניות דמ״ע ול״ת ואח״כ ויגרשהו עילאה ונק׳ אספקלריא דנהרא ואע״פ שא״א
אחר חטאו בעה״ד ובכנים׳ בנ״י לא״י ניתקן להסתכל בשכינה היינו באספקלריא דלא
קצת במצות התלויות בארץ דוקא ולא נהרא כר וזהו הביטו בהסתכלות חזקה שלא
בשלימות עד ימהמ״ש וזהו אד״ם אדם דוד יכילנו כלי העין ולא כלי ההבטה כר .ואז
משיח ג׳ זמנים ושלימותן בימהמ״ש דכתי׳ ביה ונהרו ממילא שיוכל גם העין לראות ראיה
וגבה מאד למעלה מאדה״ר קודם החטא חושית וראיה שכלית שנמשך מן המקיף
וביאור הדבר הנה כמו שע״ד הפשוט באדם עליון לפנים שהוא המסוה וזהו ונהרו בחי׳
גשמי שעיקר יתרונו על הבהמה הוא במה הארת פנים בכלל ולא עוד אלא שלא יחשך
שהוא בר שכל ומדות עד שאין ערך לבהמה אור פניהם מחשך הקליפות לעולם וזהו
אליו ואדם א׳ ירדוף אלף בהמות כך יהיה ופניהם לא יחפרו שלא יכלמו בבושת וכמו
שער התפלה 206
בנר״נ שבגוף לא נק׳ אדם בשלימו׳ עד בחי׳ אדם האלקי שהוא בצלם אלקים מכיר
ימוהמ״ש ולא יוכל להקריב עדיין עד שיהיה את בוראו בדעת שלימה בתמידות בגלוי גמור
רוח האדם העולה ורוח הבהמה להיפך יורדת ובלי נפילה והפסק הדביקות וההכרה אפי׳ רגע
למטה שהן ב׳ הפכים אז אדם יקריב לבהמה כמו דבר המוטבע בשכל אדם עכשיו וכמ״ש
ולא עתה שיש בהן השתוות ערך כר וד״ל. וידע כל פעול כו׳ ויבין כל יצור כי מלאה
וזהו שעיקר זמן דהיום לעשותם הוא בימהמ״ש הארץ דעה את ה׳ כו׳ שיהיה גלוי אלקות
ועכשיו אין מעשה המצות ותפלה רק לתיקון בראיה חושיית וכטבעית ועצמית מקרוב ולא
ועלוי הנפש לבד שיקרא אדם והוא עפ״י מרחוק כעכשיו וכמ״ש וראו כל בשר כר
המבואר למעלה בענין כבס ביין לבושו שהן א״כ יהיה א׳ ירדוף אלף מצד שסר צל אדם
ב׳ מיני יין כר וע״י תשובה בבחי׳ או״ח כו׳ לגבי אדם אלקי כזה )וגם הבהמות וכל ברואים
וכל זה רק הכנה להיות אדם בשלימות יבוער בם הרע לגמרי וכחמורו של רפב״י
לימהמ״ש ששם נעשה כמצות רצונך דוקא וכה״ג( וע״כ שלימות העבודה דקרבנות יהיה
שהוא למעלה ממצות הרוחניות דאברהם שבא אז דוקא לפי שבקרבנות נאמר אדם כי יקריב
בימים כר וגם למעלה מלעבדה ולשמרה דג״ע מן הבהמה אדם דוקא והוא בחי׳ אדם בצלמנו
מטעם הנ״ל וד״ל: כו׳ כנ״ל שהוא יכול להעלות לבחי׳ בהמה
צז ו ז ה ו אסרי לגפן עירה כר ,דהנה מבואר שנפלו מניצוצות דתהו לשם )וכמו למעלה
למעלה דגפן ממצרים תסיע היינו דמ״ה גימ׳ אדם מברר לב״ן גימט׳ בהמה(
כנ״י ומ״ש אסרי לגפן עירה קאי לימהמ״ש וכך בכל המצות דכתיב אלה המצות אשר
שאליו יקהת עמים כדאמ׳ בסמוך דאסמוך יעשה אותם האדם דוקא שלימותו הוא
ליה קאי ולו יקהת עמים אסרי לגפן כר והענין בימהמ״ש ולא עכשיו שאין יתרון לאדם על
הוא דכנ״י בימהמ״ש יהיה בבחי׳ אדם אלקי הבהמה בתאות גופני׳ ואינו מכיר לבוראו
בשלימות בתכלית )שלזה היה כונת המאציל רק מרחוק ולפרקים רחוקים מאד וכבהמה
בתחלת המחשב׳ ונעוץ סופן כר והוא בחי׳ נחשב כר רק בימי דוד ובזמן בהמ״ק
השראת אא״ס עצמו למטה כמו למעלה וזהו היה קצת תיקון בעבודת הקרבנות מצד
היום לעשות׳ בפ״מ דזהו עיקר המעשה בהמ״ק דקיימא סיהרא באשלמותא בגלוי
בפ״מ דוקא כשאין הגוף מסתיר כלל כמשי״ת( אלקות בהיכל ק״ק ולא בשלימות וזהו ושם
אך הנה ביציאת בני ישראל ממצרים נק׳ גפן נעשה כמצות רצונך ואע״פ שתיקנו תפלה
וכשנסעו במ״ב מסעות הגדילו הענפים עד במקום תמידין והקרבת נה״ב ה״ז יותר
שכסו הרים צלה כו׳ היינו שיצאו מן ההעלם ופרים גשמיי׳ נעלה מהקרבת דכבשים
לגלוי ע״י ב׳ מיני יין שזהו אהבה בתענוגים שבימהמ״ש הרי לא שנזדכך נה״ב ונקרב ממש
בחו״ג חדוה ומרירות כנ״ל וכללותם הוא שמחה כתמידין ע״י התפלה רק שיתפעל בנה״ט
של מצוה בצדיקים ומרירות דבע״ת שהן ב׳ ברשפי אש ועולה ונדבק באלקות גם הוא להיות
מיני לבושים דגוף וראש כנ״ל בפי׳ כבס ביין גם הוא בבחי׳ אדם אלקי כנ״ל אבל אינו אדם
כר שבכל אלה דוקא יכבסו הלבושים דמצות אלקי עדיין בשלימות רק שהוא הכנה ותיקון
ושל בע״ת שהוא המסוה כנ״ל אך הנה כל להיות אדם לע״ל וכך כל המצות שיעשה
זה אינו רק בחי׳ הכנה להיות נק׳ בשם בחי׳ האדם דעכשיו וחי בהם לע״ל מפני שיהיה
אדם אלקי השלם בתכלית לימהמ״ש כנ״ל עי״ז בחי׳ אדם כי איך אפשר שיקרא אדם
וזהו אסרי לגפן עירה פי׳ כמו שאוסרין וקושרין אם יש בו מטבע הבהמה ממש גם לאחר מס״נ
לגפן שנעתק ממקומו למקום אחר ושם הגדילו בק״ש ותפלה כר ואיך הבהמה יקריב בהמה
הענפים לאורך ורוחב עד שישכנו שם רוב )וראיה לזה שהרי בפי׳ א׳ אנו כחמורים ולא
עם ויבנו ממנה עיר והיינו עירה לשון עיר כחמורו של רפב״י כר הרי על נפש הטבעי׳
ויש פי׳ ב׳ עירה ל׳ עיר פרא כר .ותחלה יש ושכל דנגה אמר שנק׳ חמור ולא כחמורו כר
להבין ענין עיר פרא אדם כו׳ ולכאורה ב׳ שזהו בהמות דלע״ל( וגם נפש האלקי׳ המלובש
קד שער התפלה 207
לימהמ״ש ומעין זה במקצת הי׳ בזמן במה״ק ענינים הפכיים דעיר פרא ועיר דפרא אדם אינו
שנק׳ עיר אלקינו כו׳ וע״י תו״מ בב׳ מיני מן היישוב אלא במדבר ועיר הוא היישוב
יין הנ״ל רק שזהו הכנה לבד ע״כ אמר אסרי דאדם דוקא אלא הכוונה שיהופך מעיר פרא
לגפן כר להכין לימהמ״ש שלו יקהת עמים אדם להיות בבחי׳ האדם שמן הישוב והוא
וד״ל .ולשורקה בני אתונו .הנה שרקה הוא עיר מיושבת בבנ״א כר והכל ענין א׳ הוא
גפן ילדה ורכה וענבים מועטים ומעט יין וביאור הדברים הנה באמת האדם כמו
כנוס בה וכתיב אנכי נטעתיך שורק כנקודת שהוא כשנולד מבטן אמו במדותיו הטבעיי׳
שורק בג׳ נקודות זו תחת זו ובאלכסון והסגול קשה הוא הרבה מן הבהמה שמדותיו
הוא ג״כ ג׳ אך ב׳ נקודות למעלה ואחת בשגעון וטירוף הולך שובב בדרך לבו
למטה ונק׳ סגול התחתון וכאשר נקוד׳ א׳ שלא בגדר בריאה כלל כמו פרא אדם ממש
למעלה וב׳ נקודות למטה נק׳ סגול העליון כר וכאשר אנו רואים בתינוק קטן מיד שיגדל
כידוע והוא מ״ש ישראל עם סגולתו שכולל ב׳ אם לא היו מושלים עליו ומדריכים אותו אביו
מיני סגול הללו א׳ מצד שרשם באבות שהוא ואמו בשבט מוסר היה הולך ושובב בשגעון
סגול התחתון בחי׳ חג״ת הב׳ מצד שרשם משונה מגדר וסוג כל בריאה ונק׳ פרא אדם
למעלה בבחי׳ כח״ב שנק׳ סגול העליון כשלמוד במדבר שאינו מן הישוב שבלתי יוכל
דכתר הוא נקודה שע״ג ב׳ נקודות דחו״ב להיות בישוב בנ״א כר היפך האדם שגדל
כידוע אך מ״ש נטעתיך שורק ג׳ נקודות זת״ז ולמוד בישוב הארץ כר וכך יובן ממש בעבודת
יש להבין מהו והנה יש להבין תחלה ב׳ מיני ה׳ דהיינו כאשר האדם בטבעו בתאו׳ גופני׳
סגול הנ״ל בעבודת ה׳ דהנה העבודה באוי״ר ובכל מדות מגונות ככעם וגיאות לא נשתנה
חדוה ומרירות דבחי׳ ב׳ מיני יין הנ״ל שהן בו אפי׳ כמלא נימא מחמת גלוי אור אלקי
בחי׳ חו״ג וזהו ימינא ושמאלא ובינייהו כלה כר בנפשו ולבו יום יום אין זה נק׳ אדם שמן
זהו סגול התחתון כמ״ש כי יעקב בחר כר הישוב אלא כפרא אדם הוא שהרי הוא כמו
דיעקב הוא נקודה אמצעי׳ שתחת חו״ג שנולד מבטן מאחר שלא נהפך הטבעיות שלו
דאברהם ויצחק כמ״ש אלקי אבי אברהם ופחד וכבהמה יחשב ואם היה בהמה היה בגדר
יצחק היה לי וד״ל: בריאה עכ״פ אבל הוא אדם אבל הוא הנק׳
גפן ממצרים כר שבתיבת גפן וזהו צח פרא אדם שהולך שובב בדרך לבו כמשוגע
יש ב׳ סגולות א׳ תחת הגימל והב׳ באין ישוב כמו הלמוד במדבר כר )שהרי
תחת הפ״א והן סגול התחתון וסגול העליון כר בתפלה יתפעל כאדם וחוזר למעש׳ בהמה
וביאור ענין סגול העליון שהוא כח״ב וחוזר להתפעל כר ולא יסתר זא״ז כלל כר(
נסעה זה גפן היינו כאשר כבר אך כאשר נהפך הטבעיות שלו מן הקצה לקצה
ממצרים לא״י עד שהגדילה שם עד שכסו ע״י שנתגבר בו אור האלקי שהוא בצלמו
הרים צילה היינו שנכסו הרים שהן האבות כדמותו ונק׳ אדם שלם כנ״ל ולבו ברשותו
בצילה והוא ג׳ נקודות דכח״ב וכמ״ש והטיבך תמיד להטות מן הקצה בכל המדות זהו אדם
והרבך מאבותיך כר שזהו בא״י ע״י קיום שלם וע״ז אמר כי רוח האדם העולה כר
המצות ששרשן בבחי׳ מקיף דכח״ב שלמעלה וזהו שב׳ הפירושי׳ הנ״ל א׳ דאסרי לגפן שהיה
משרש האבות שהן בחי׳ חג״ת כר .ומ״ש בכנ״י בהעלם ב׳ מיני יין הנ״ל תסיע הגפן
צילה לפי שהמקיף דכח״ב שע״י המצות עכשיו ממצרים שהיו שם בתכלית השפלות ואסרי
נק׳ צל כמ״ש ה׳ צלך וזהו מלמעלה למטה לגפן זה להוציא ההעלם לגלוי והוא דו״ר
כשהקב״ה עוסק בתו״מ כר וכך היא ממטה שכליי׳ עד שנעשה עיר אלקינו והוא בימהמ״ש
למעלה מן התו״מ דכנ״י שעולה בבחי׳ מקיף שיהי׳ בבחי׳ אדם בשלימות שמיושב כעיר
דאו״ח כצל הארץ שגובהו מאד נעלה .והנה גדול וכמארז״ל אימתי גדול כשהוא בעיר
באמת צלה דגפן זה הוא למעלה גם מג׳ נקודו׳ אלקינו כו׳ וגם נהפך להיות מפרא אדם אדם
דכח״ב כשנק׳ סגול העליון כנ״ל דהנה ידוע שלם וזהו פי׳ הב׳ דעיר פרא והכל א׳ וכל זה
שער התפלה 208
בחי׳ ת״ת וכמ״ש במ״א בפי׳ נוראותיך שת״ת דשרש האבות בכתר היינו כח״ב שבכתר
עולה בת״ת דכתר עד נקודה דכתר שע״ג חו״ב. עצמו והנה במשיח שהוא כנ״י כתיב ביה
אבל שורק זה בנקודה הג׳ שבו עלייתו הגבה וגבה ונשא מסט׳ דאברהם ויצחק מאד מסט׳
למעלה מסגול העליון והוא מפני שבחי׳ הכנע׳ דיעקב כו׳ שזהו חג״ת דע״י שלמעלה מכח״ב
פשוטה זו )בל״א נישטקייט בתכלית( מביא דא״א כידוע דחסד דע״י מלובש בגלגלתא כו/
וממשיך לבחי׳ האין האמתי שלמעלה מבחי׳ ואמנם מ״ש ואנכי נטעתיך שורק כולו זרע אמת
אין דפנימית הכתר והיינו מפני כלל הידוע שזהו כמו שהיה הגפן במצרים קטן ביותר
דאוא״ס עצמו אינו שורה רק בדבר השפל יגדל למעלה גם מבחי׳ חג״ת דע״י היינו בג״ר
מאד בתכלית השפלות וכמ״ש קרוב ה׳ כר דע״י ובבחי׳ מקיפי׳ דג״ר דע״י הוא שאמר
את מי אשכון כר וד״ל .וזהו גפן ב׳ מיני סגול כסו הרים צילה והוא השורק כנ״ל .וביאור
נהפך סדרן בבחי׳ שורק נטעתיך ונק׳ זרע הדברים הנה יש להקדים מ״ש וארשתיך לי
אמת ואחר שכסו הרים צילה אמר זכרתי באמונה כו׳ דאמונה זו עתה היא בבחי׳ המל׳
לך חסד נעוריך דוקא יותר מאשר עלו למעלה שנק׳ אמונה שמקבלת מז״א שנק׳ אמת וכמ״ש
מן האבר דכתיב והטיבך כו׳ משום דשפלות איהו אמת ואיהי אמונה .וזהו מה שהלכו
הנטיעה בשורק עשה כל זה הגידול למעלה כנ״י במס״נ אחרי ה׳ ממצרים רק בבחי׳
מטעם הנ״ל .וזהו ולשרקה בני אתונו פי׳ אמונה פשוטה שהוא הביטול עצמי מכל וכל
אסרי לגפן עד שהגדיל למעלה .ואמנם יותר שלמעלה מן הרצון והשכל כר .וזהו וארשתיך
עליון מזה שמשם הי׳ עיקר סיבת הגידול הזה באמונה זו בבחי׳ אירוסין דהעלם והמארס בא
היא לשרקה שורק ונק׳ שורקה נוק׳ לפי שבחי׳ מבחי׳ אמת שהוא סגול התחתון וסגול העליון
נוק׳ דקליפת מצרים נק׳ אתונו ושם נטעתיך הנ״ל דאיהו אמת וזהו אמת ואמונה כר .והנה
שורק כולו זרע אמת היפך הקליפה כר וזהו בני באמונה זו יש ג׳ מדרגות זת״ז והוא כמו נקודות
אתונו לנגד בני אתונו דקליפה והוא מ״ש בנים השורק ג׳ נקודות זת״ז .והענין הוא דכל נקודה
אתם כר ברא כרעא דאבוה כר ונק׳ זרע אמת מורה בחי׳ הביטול הפשוט שבלא טעם והוא
וזרע אמת זה הגדיל למעלה מעלה עד שכסו מצד בחי׳ עצמית כר .ואמנם יש בו חילוק
הרים צילה גם להרים הגבוהים שהוא חג״ת מדריגו׳ תחלה ימצא בו הביטול לאין העצום
דע״י כר כנ״ל שזהו למעלה מבחי׳ משיח ג״כ הזה ברצון ושכל במה שמבטל כל רצונו ושכלו
כמ״ש אפס בלתך כו׳ וכמ״ש במ״א בענין עד כר מכל וכל מצד תוקף האמונה וכמו לכתך
דוד הגדיל בבחי׳ גדלות דעצמות אור א״ס אחרי במדבר כר .ואח״כ במ״ת שעל כל
לקבל מכל מרחב דעצמות ממש ונק׳ ארץ חפץ דבור כר מצד תוקף התפעלות המדות שבלב
כר כידוע וד״ל: כר ונק׳ ביטול כנקודה במדות ואח״כ וינועו
כתיב דומה דודי לצבי וכר. הנה א ויעמדו מרחוק בשפלות והכנעה עצומה שלא
וארז״ל ב׳ עניני משל א׳ מה יכלו לגשת כלל וזהו ביטול היותר אחרון והוא
צבי ישן בעינו א׳ וניעור בעינו א׳ כר והב׳ היותר עליון כג׳ נקודות דשורק הרי הן זת״ז
מה צבי גם כשהוא בורח מחזיר ראשו לאחוריו באלכסון נקודה הא׳ ביטול הרצון והשכל לאין
כר .וביאור זה הנה יש להקדים ענין א׳ והוא ונקודה שתחתיו ביטול המדות לאין ונקודה הג׳
מה שאמרו ישראל עלה במחשבה ועוד אמר ביטול בגוף כמו שלא יכלו לעמוד וינועו כר
במי נמלך בנשמתן של צדיקים דהיינו ישראל וכמ״כ השפלות דכובד ראש שהיא רק הכנעה
שעלה במחשבה דהנח פי׳ מחשבה זו ואשר עצומה והיא העולה על כולנה למעלה גם
עלה במחשבה זו היינו בחי׳ מחשבה הקדומה מנקוד׳ דכח״ב שהנקודה שע״ג ב׳ נקודות
שקדמה בעצמות קודם שעלה ברצון להאציל שנק׳ סגול העליון אינו רק הרצון שלמעלה מן
ולברוא כר כידוע ונק׳ מחשבה אחת ויש בזה הטעם והשכל וזהו נקודה עליונה בשורק וכן
ב׳ מדריגות א׳ מחשבה אחת הכוללת כל פרטי נקודה שתחת ב׳ נקודות דחו״ג שנק׳ סגול
המחשבח של כל חהשתלשלות דאבי״ע ונק׳ התחתון אינו רק הביטול לאין במדות שהוא
קה שער התפלה 209
בחכמה וקמץ בכתר כידוע שהפתח פותח מחשבה סתימאה כו׳ מאמר סתום כללי שכולל
השפתים כאשר בא לגלות חכמה בפה כמו ומקיף לכל הפרטיים והב׳ מחשבה העצמית
פתח ר׳ פ׳ כר משא״כ הקמץ כר שקומץ שלפני המחשבה כללית זו שלמעל׳ גם מקריאת
השפתים מצד העדר הגילוי כמו שכל הנעלם שם סובב ומקיף כללי כו /וביאור הענין ידוע
וסתום שא״א לגלותו כר כידוע( והנה גם בענין מאמר סתום ומאמר פתוח דרך פרט בי׳
המחשבה ממילא נכלל בכלל גילוי אור השכל מאמרות ובמאמר דבראשית הכוללם יחד
וחכמה שבדבור בפרט ובכלל דאע״פ שעצם והוא עד״מ הדבור באדם שנק׳ מאמר פתוח
המחשבה בהעלם בדבור אבל יוצאת עכ״פ הרי יש בו התחלקות לחלקים מיוחדים כל חלק
לגילוי ע״י הדבור כמו השכל ורצון רק מיוחד בפ״ע באור שכל ורצון מיוחד שבמאמר
המחשבה שבלתי נגלית בדבור נקרא מאמר זה כמו מאמר יהי אור הוא חלק מיוחד
סתום כמו השכל שבלתי בא בגילוי הדבור מצומצם בשכל ורצון ששייך רק לזה
ונקרא מחשבה סתימאה או ח״ס כר .אך הנה המאמר הא׳ )הגם שזה המאמר כולל
אמרו ביה ה׳ צור עולמים ב׳ עולמים כר כל אלף שנה הראשונים כמ״ש כי אלף
והיינו מ״ש בזהר שהן עלמין דאתכסיין שנים בעיניך כיום כו׳ כיום א׳ מו׳ ימ״ב הכללי׳
ועלמין דאתגליין דמשמע שיש עולמות שבאין כידוע( וממילא ודאי יש במאמר זה מחשבה
בדרך בריאה רק שנקרא עלמין דאתכסיין מיוחדת ששייך רק לזה המאמר ונק׳ מאמר
וכמ״ש ברוך ה׳ מן העולם ועד העולם כר סתום פרטי וכן מאמר יהי רקיע ביום הב׳ יש בו
הענין הוא דגם שיש מחשבה שנקר׳ מחשבה שכל ורצון ומחשבה מיוחדת כר כידוע
סתימאה אבל גם היא נקר׳ בשם מאמר וההתחלקות עד״ז ליו״ד מאמרו׳ וכל א׳ מסתעף
עכ״פ רק שנקר׳ מאמר סתום ובא בריבוי לכמה רבבות צרופים שונים ברבוי ההשתלשלו׳
ההתחלקות וצירופים שונים כמו ריבוי כמ״ש בס״י וקבען בפה כו׳ עד ה׳ אותיות
התחלקות וצירופים שבדיבור ממש עד״מ בונות ק״ך כו׳ כידוע וע״ז נאמר מה רבו
המחשבה שנקרא הרהור באדם למטה מעשיך ה׳ כו׳ מצד רבוי ההשתלשלות
שמהרהר במוחו באופני צירופים שונים לאין הצרופי׳ מאד עד צרופים דשם אלקים היותר
שיעור וגם זה נקרא גילוי העלם המחשבה אחרונים שנמשכו להיות שרש הד׳ יסודו׳
שבעצמות כר ויש בה ג״כ בחי׳ מאמר סתום גשמיים כמו שאמר מי שאמר לשמן וידליק כר
הכללי שכולל כל התחלקות הפרטיות והנה אמרו דבמאמר א׳ יכול להבראות כר
שבמחשבה זאת כמו מאמר פתוח כללי והוא מאמר דבראשית כידוע עד״מ כל פרטי
שבדבור כנ״ל )והיינו ב׳ ההין דשם הוי׳ הדבור שנכללו בשכל וחכמה א׳ לבד הכוללם
ה״א ראשונה ברא עלמין סתימין כר כידוע( יחד וז״ש מה רבו מעשיך אבל כולם יחד בחכמה
ונמצא מובן ממילא שיש ב׳ מיני מקיפים א׳ עשית בחכמה א׳ והוא בראשית בחוכמתא
מקיף הכולל כל פרטי המאמר הגלוים בדבור ונק׳ חכמה שבדבור הכוללת כל פרטי
והוא מאמר דבראשית כנ״ל והב׳ מקיף הכולל המאמר עד היותר אחרון מכולם כר וכמו
כל פרטי המחשבות שבלתי באין בדבור שבדרך פרט נק׳ הדבור מאמר פתוח כך
שמהן נבראו עלמין סתימין דלא אתגליין ודאי בדרך כלל נק׳ החכ׳ הכוללת
בדבור בפה העליון רק מן המחשבה עליונה כל פרטי הדבור מאמר פתוח כללי
כר )שנקרא מ״ם סתומה כו׳ כידוע( ופי׳ מקיף וז״ש דבראשית נמי מאמר הוא כידוע .וזהו פיה
זה ידוע שנקרא בחי׳ סובב כ״ע ומאחר שיש פתחה בחכמה כר שזהו בחי׳ ח״ת חכמה
ב׳ מיני עלמין סתימין ואתגליין בהכרח שיש דנוקבא שבדבור כידוע כי בדבר ה׳ נעשה
ב׳ מדריגות בבחי׳ סובב א׳ סובב כ״ע הכל והחכמה הבאה בגילוי בדיבור מאחר
הסתימין והב׳ סובב כ״ע דאתגליין בדבור שעכ״פ בא אורו לגילוי מן ההעלם אע״פ
ושניהם כא׳ נכללו באות הב׳ דבראשית שהוא כולל הכל נקרא מאמר פתוח כו׳ כפה
דע״ז נאמר בחכמה יבנה בית והן ב׳ חכמות המדבר איזה חכמה בגילוי )וזהו שפתח
שער התפלה 210
ולא כאדם שא״א שיסבול ב׳ מחשבות כללית חכמה עלאה וח״ת חכמה עילאה הכולל
ופרטית כא׳ כ״א כשהוא יוצא מן המחשבה מחשבה שבראש וח״ת הכולל מחשבה שבאה
הכללית בא ונכנס בתוך המחשבה פרטית בדבור .ויש המשכה לפרקים מח״ע לח״ת
וכן להיפך כשבא למחשבה כללית יפשוט והיינו מ״ש ברוך ה׳ מן העולם ועד העולם
עצמו מן המחשבה הפרטית מפני שנתפס בזה מעלמא דאתכסיא לעלמא דאתגלייא בכלל
וכו׳ וכתיב כי לא מחשבותי כו׳ דאיהו תפיס וד״ל .והנה בחי׳ מקיף וסובב הנ״ל במחשבה
בכ״ע בבחי׳ פרט דווקא ולית מאן דתפיס בי׳ ודבור העליון הנ״ל יש בו ב׳ מדריגות א׳
כו׳ ונמצא כמ״כ יובן בידיעה כללית דמחשבה הבא בהתחלקות והוא כמו הפרט שבא מן
כללית שמשגיח על כל ומבין אל כל כו׳ בלתי הכלל כך פרטי הדבור נמשך מן כלל שהוא
יפרד הפרט מן הכלל משום דאין העולם השכל א׳ ומחשבה א׳ שכוללת כל פרטיהם
מקומו כו׳ .ועד״ז יובן ענין הנ״ל במחשבה יחד כמ״ש כולם בחכמה עשית כנ״ל וכך כל
הכללית דצופה ומביט עד סוף כו׳ בסקירה פרטי המחשבות הסתומות יוצאים ומתחלקים
א׳ בכלל ונק׳ ידיעה כללית ועם כל זה מן כלל השכל ומחשבה אחת הסתומה הכוללם
משגיח ויודע את כל א׳ בפרט וזהו יחוד יחד בבחי׳ מקיף תחלה כנ״ל ונמצא זה המקיף
סובב וממלא כו׳ וד״ל .ובזה יובן שאין בא אח״כ בהתחלקות גמור בבחי׳ או״פ בין
הפרש ג״כ בין מקיף הראשון שהוא מחשבה בסתימות אותיות המחשבה שבלתי מאיר
הכללית שלפני התחלקות הפרט אע״פ שבא בדבור בין בגילוי אותיות מחשבה שבדבור
אל הפרט ג״כ ובין מקיף וסובב הב׳ כר וד״ל .אך יש בחי׳ מקיף הב׳ שכולל
שאחר ההתחלקות כענין מחשבה אחת שצופה יחד כל הפרטים כמו עיגול הסובב מלמעלה
כו׳ שאינו נחלק לחלקים כלל מאחר דלית ומלמטה כא׳ שבלתי מתחלק לחלקים כלל
מאן דתפים בי׳ כלל כו׳ שניהן שוין הכלל וכלל אלא כולם כא׳ כלולים בו בלי התחלקו׳
והפרט כך מה שבתחלה כולל הכל ובסוף כלל והוא הנק׳ מחשבה אחת שבאה אחר כל
הוא כולל הכל שניהן שוין לגבי העצמות ההתחלקות של פרטי הדיבור שנסקרים בה
אע״פ שזה מתהלק וזה בלתי מתחלק כו׳ שהרי כולם כאחד בסקירה אחת בלי התחלקות
גם אחר שצופה כו׳ משגיח בפרט כנ״ל וד״ל]([: כלל וכך הוא במחשבה שבראש כנ״ל וכמו
ב ו מ ע ת ה יש להבין מה שאמר ישראל ענין המאמר שבמחשבה א׳ צופה ומביט עד
עלה במחשבה דאין לפרש סוף כל הדורות בסקירה א׳ כו׳ הרי כבר
על המחשבה שקדם לדבור די״מ שגם נתחלקו כל הדורות בפרטים רבים מראש
במחשבה זו נבראו עלמין סתימין כו׳ ומשמע לסוף שזה הבא מן הכלל אל הפרט בגילוי
דעלה במחשבה שלפני מחשבה ששייך הדבור במאמר פתוח די׳ מאמרות .וכמ״כ
להשתלשלות דכל עלמין כר וכמ״ש אחור במחשבה הסתומה שבראש שכבר נתחלקו
צרתני קדם למע״ב דמאמר סתום וקדם לברוא פרטי כל עלמין סתימין דלא אתגליין
הנ״ל .והענין הוא בהיות שבחי׳ ופתוח כנ״ל אך שאחר כל ההתחלקות דפרט כוללם
מחשבה הכללית שלפני התחלקות הפרט יחד במחשבה בסקירה אחת ממש ונקרא
במחשבה שבראש ובמחשבה שבדבור הנ״ל מחשבה א׳ לבד כמו העיגול המקיף מכל צד
שנק׳ בשם סובב ומקיף עדיין זה שייך לענין מלמעלה ולמטה בשוה כר וד״ל) .וזהו משמים
השתלשלות וע״ז אמר צופה ומביט כו׳ וכמו הביט ה׳ ראה כו׳ ממכון שבתו השגיח כו׳
קורא הדורות מראש דהיינו הטעם שצופה כו׳ דיש השגחה כללית שסוקר כולם בסקירה א׳
לפי שמחשבה זו כלולה מכל דורות הנשמות ויש בזה עצמו בחי׳ השגחה פרטית כמ״ש
שכלולים בנשמת אדה״ר שנפח באפיו נשמת המבין אל כל מעשיהם דרך פרט דווקא
חיים כללית דפרחא מח״ע בכלל וז״ש קורא כמ״ש עיניך פקוחות על כל דרכי בנ״א וכתי׳
הדורות מן העלם מחשבה העצמית שבראש עיני ה׳ משוטטות בכל הארץ בפרט ואמנם
שהיא בחי׳ מחשבה הקדומה ובאה בבחי׳ גלוי אין הפרט נבדל במדריגה מן כלל ההשגחה
קו שער התפלה 211
גמור בהבל כמ״ש ויפח באפיו כו׳ ונתחלקו יהיה לו התעוררות חסד לרצון להאציל כר
למטה בדור אחר דור עד סוף כל הדורות ובחי׳ המלכה זו בעצמו ממש במי נמלך בנש״י
וע״ב צופה כר עד סוף כר שכוללם יחד שנק׳ צדיקים והוא ענין סוף מעשה הצדיקים
במחשבח א׳ כמו שחיו כלולים תחלה במח׳ שהן נש״י בגופים שעתידין לקיים תו״מ
הקדומה טרם שנפח באפיו דאדה״ר כר ותפלה ותשובה כר זה עלה במח׳ תחלה כידוע
)וע״ד הנ״ל בב׳ מיני מקיפים כר( ואם וזהו שנק׳ צדיקים דנשמות בלא גופים אין נק׳
כן מ״ש ישראל עלה במחשבה כר צדיקים דעיקר שם צדיקים הוא במקום תו״מ
הכוונה למעלה גם ממחשבה זו הקדומה בפ״מ ונשמתן של צדיקי׳ הוא שעלה במחשב׳
הכוללת כל הדורות מראש לסוף כנ״ל ולכאורה העצמית שלפני מחשבה הקדומה ששייך
איך אפשר לומר דנשמר ישראל נבדלו להשתלשלות כנ״ל בפי׳ ישראל עלה במחשבה
מנשמת אדה״ר הכולל כל הנשמות כר אלא וע״כ ודאי שבהן נמלך מצד שלזה היה
הענין הוא דבכל שפע יש פנימיר וחיצוניר עיקר המכוון של התעוררות חסד להיות לו
ובחי׳ הפנימי׳ הוא הקשור בבחי׳ פנימית רצון להאציל כר מטעם שהן בחי׳ פנימית
ועצמות המשפיע ביות׳ כידוע כך ישראל עלה עצמותו ועל ידם דוקא יהיה לו דירה בתחתונים
במחשבה היינו בבחי׳ פנימית ועצמות אור שהוא ע״י קיום תו״מ ולא ע״י זולתם כר.
א״ס ב״ה ביותר מכל הנשמות של דורות )וכידוע בפי׳ מעון אתה היית לנו כר בטרם
אדה״ר שכולם טפלים אליהם וזהו עלה במחשב׳ הרים יולדו שזהו היה טרם שעלה ברצון
שזה מורה על היות שרשם בבחי׳ פנימית כל כר ומעולם הא״ס עצמו כר רק שתשב
עצמות שלו ע״כ הוא שעלה ראשון במחשבה אנוש בגוף להיות ע״י דוקא בחי׳ המשכת
הקדומה בהיותם העיקר העצמי שכדי שישכון נועם ה׳ כר()וזהו כי יעקב בחר לו יה ישראל
פנימית כל עצמותו היינו בהם דווקא וזה עלה לסגולתו ובחירה זו היה בטרם המחשבה
במח׳ כדי שיהיה לו דירה למטה בנשמות הקדומה כר וכמו״כ יבחר לנו כר ובנו בחרת
ישראל ע״י תו״מ כידוע והיינו ג״כ ענין כר הבוחר בעמו כר וכן הבוחר בתורה כר
המאמר במי נמלך בנשמתן של צדיקים כנ״ל כידוע( והנה מבואר למעלה בענין צופה ומביט
ושני המאמרים עולין לסגנון א׳ והוא להיות כר בבחי׳ מקיף וסובב כך היה תחלה טרם שבא
דפי׳ נמלך ידוע שזהו ע״ד משל אדם שנמלך להתחלקות שהיה בבחי׳ מקיף כעיגול מבלי
בעצמו אם ירצה דבר פ׳ או לא ירצה בו שימצא ראש וסוף אך העיגול המקיף גם הוא
כר הרי כל עיקר תחיל׳ התעוררות הרצון בא במדה ושיעור לפי אופן סדר התחלקות
אם יתחיל להתעורר ברצון זה אם לאו בזה יש שיהיה אח״כ בדרך פרט אם כך או כך בכל
לו ישוב והמלכה וע״כ ממילא יובן שבמי סדר ההשתלשלות דאבי״ע גם בהתחלקות הי״ס
שנמלך זהו יותר עליון הרבה מגופו של ענין היה מקיף בעיגול כולל כל מה שיאצל אח״כ
רצון זה כמו שנמלך אדם על אותו דבר וגם מקיף את כולם לאחר שנאצלו כר
שיחפוץ בבנו ואשתו ואוהבו כנפשו שבודאי הנה כל זה נכלל במחשבה אחת הנק׳
יניח כל רצונותיו נגד אהבתו להם הנפלאה מחשבה הקדומה כידוע .והנה ע״ד משל
בבחי׳ עצמיות ע״כ נמלך בהם דוקא אם הנ״ל באדם שמתיישב בדעתו תחלה בינו
יעשה דבר פ׳ או אם ירצה בו אם לאו כר לבין עצמו איך ומה יהיח רצונו בסדר מעשיו
וכאשר יעצוהו כן יהיה כר .והדוגמא מכל זה כר הרי ודאי המלכה זאת שהוא רק עם
יובן במ״ש במי נמלך בנשמתן של צדיקים עצמות שכלו שבעצמות נפשו לא יגלה כלל
שהמלכה זו היה בינו לבין עצמו כבי׳ אם יהיה לזולתו איך ומה יהיה כר ומה שיגל׳ מחשבתו
חפץ חסד להיות לו רצון לרצון להאציל ורצונו אח״כ הנה זהו לאחר שכבר נתיישב
ולברוא כר ומפני שישראל עלה במחשבה זו בעצמותו והוסכם אצלו רצון להיות כך וכך
נמלך בנשמתן של צדיקים היינו להיותם כל אז יהיה גלוי מחשבתו ורצונו באופן כך וכך
בחי׳ הפנימית ועצמות שלו נמלך בהם אם כר אבל קודם שהוחלט בעצמו איך יהיה גלוי
שער התפלה 212
נתיישב בחכמה שבתורה הקדומה כר וכן רצונו כו׳ לא נודע כלל מה יהי׳ רצונו ובאיזה
בשביל ישראל שנק׳ ראשי׳ כמ״ש קדש ישראל אופן .ולפ״ז יש כאן ב׳ דברים א׳ הסכם
לה׳ ראשי׳ כר שזהו ענין ישראל עלה במח׳ ורצון הכללי שהוחלט אצלו להיות כך וכך
פי׳ עלה במח׳ היינו למעלה קודם המחשב׳ כו׳ ונק׳ מחשב׳ כללית המקפת כל פרטי גלוי
הכללית כר שזהו מצד שהן קשורי׳ בבחי׳ רצונותיו כנ״ל וחב׳ בחי׳ גלוי המחשבח
עצמיות ופנימיו׳ שלו שלמעלה הרבה מכל והרצון הבא בהתחלקות בדרך פרט אחר
עיקר ענין הרצון בהשתלשלות וכו׳ וכמאמר ג׳ כך כו׳ וזהו בחי׳ מקיף ופנימי כנ״ל שע״ז
קשרין ישראל ואורייתא וקוב״ה כר ואורייתא היה ההמלכה בעצמו תחלה איך שיהיה המקיף
וקוב״ה כולא חד בבחי׳ פנימית עצמותו כר והפנימי כו׳ וכפי שהוחלט בעצמו כך יבא
וד״ל )וזהו הבוחר בתורה הבוחר בעמו כר אח״כ גלוי המחשבה הכללית המקפת וגלוי
הכל קודם שעלה ברצונו להאציל כר כנ״ל ועכ״ז אופן המחשבה בפרטיות כו׳ .וכך יובן בענין
אמר בזהר ישראל קדישין ואורייתא קדישא במי נמלך הנ״ל שנתיישב בעצמותו ממש
ואמנם אין קדוש כה׳ רק שקשורים בקדושת כביכול איך יהיה סדר אופן הע״ס דאבי״ע
עצמותו כו׳( ומעתה יש להפלא מאד מאחר בין במקיף בין בפנימי שנק׳ כלל ופרט ואח״כ
עלה במחשבה עד שנמלך שישראל בא לגילוי מחשבתו להיות מקפת ולהיות
בהן כר שזהו במעל׳ ומדריגה גבוה מתחלק׳ אח״כ באופן כזה דוקא וכו׳ )ומ״ש
כ״כ שאין למעלה הימנה כנ״ל א״כ איך בע״ח שזה ששיער בעצמו בכח מח שעתיד
ירדו נשמות ישראל כ״כ למטה מטה בגופים להיות בפועל היינו רק בחי׳ מקיף ופנימי בכלל
גשמיים וגם התורה שקדמה לעולם הנאצל הנ״ל אבל איך ישער בעצמו בכח להיות בא
כר עד שנאמר בה ואהיה אצלו אמון כנ״ל בגילוי בפועל בהתחלקות דע״ם כו׳ זהו ענין
איך ירדה אור דתור׳ למטה מטה כ״כ בעניני׳ נמלך בעצמו דלאחר שכבר שיער בעצמו
גשמיים לא תרצח כר וכל מעשה המצות אופן הגילוי זה אינו נק׳ נמלך רק כמו עלה
הכל בדברים גשמיים וכידוע דהתורה ירדח ברצונו הפשוט וכה״ג וד״ל( ועכ״פ מובן
בד׳ עולמות דאבי״ע עד תורה הנגלית לנו שהמלכה זאת שהיא עם עצמותו ממש הרי
בפ״מ דדצ״ח גשמיים כר שזה הכל כמו היא למעלה הרבה וקודם להתפשטות המחשבה
מאיגרא רמא לבירא כר .אך הנה ידוע דג׳ המקפת ומתחלקת בין באצילות בין בבריאה ויצי׳
קשרים דישראל ואורייתא וקוב״ה כנ״ל כו׳ ואדרבה מהמלכה זו בא אופן גילוי מחשבה
הן באין בב׳ מדריגות בבחי׳ סתים וגליא המקפת ומתחלקת כו׳ וכך יובן ענין במי נמלך
וכמ״ש אורייתא סתים וגליא וקוב״ה פתים בנשמתן של צדיקי׳ איך יהיה גילוי המחשבה
וגליא וכן ישראל כר ונמצא דשניהם אמת המקפת כו׳ ואח״כ בא לגילוי אם באופן זה או
דבבחי׳ פתים הרי נשמ״י והתורה בבחי׳ באופן אחר או שלא להגלות כלל כר ולא
פנימית ועצמות דאא״ס ב״ה שנק׳ פדכ״ס נודע המלכה זו רק בנשמות הצדיקים כאדם
דלית מחשבה תפיפא בי׳ אפי׳ מחשבה הקדומה שמתייעץ עם רעהו דבר סתר שלא נודע
הנ״ל שנק׳ מחשבה דא״ק כר ובבחי׳ גליא הרי לזולתו רק אח״כ כנ״ל וד״ל .והנה ידוע שגם
מה שאמר דקוב״ה פתים וגליא זהו האור הבא התורה קדמה לעולם וכמ״ש ה׳ קנני ראשית
בבחי׳ הגלוי רצון בהתחלקו׳ ע״פ דאצי׳ ומשם דרכו כר וכתיב ואהיה אצלו אמון כו׳ דאסתכל
לבי״ע עד עולם העשי׳ האחרון וכך גם נש״י באורייתא והאציל וברא כאומן הרואה בלוח
והתור׳ ירדו בבחי׳ גליא מקדמות דמחשבה לבחי׳ כר כידוע וזהו ג״כ בענין במי נמלך הנ״ל
גילוי באצילות ומשם לבי״ע נשמות שבגופים שנמלך בסדר אופן ההשתלשלות דע״ם
והתורה היא ירדה ג״כ עד למטה לנשמות דאבי״ע באור דתורה שהוא בחי׳ עצמות חכמתו
שבגופים וכמ״ש הנסתרות לה׳ כר והנגלות לנו ותבונתו כמשל אדם שמתיישב עפ״י עצמות
ולבנינו לשמור ולעשות התו״מ בפ״מ דדצ״ח שכלו כר וזהו בראשית בשביל התורה שנק׳
גשמיי׳ כר ונעוץ סופן בתחלתן ותחלתן בסופן ראשית כמ״ש ה׳ קנני ראשית דרכו פי׳
דפוף מעשה דנש״י בתו״מ בגשמיות הוא ראשית התעוררות רצון להאציל ולברוא
קז שער התפלה 213
שמצד גופו החומרי והוא עד״מ שאנו רואים שעלה במחשבה תחלה כנ״ל וד״ל:
כאשר יחפש אדם מטמון ואוצר יראה לחפור כ״ז הנה יש להקדים מ״ש ולהבין ג
את העפר תחלה המכסה ויחפור בדקר את בזהר ע״פ הנסתרות לה׳
הקשה כאבן ויפררנו ויבא לעומק הארץ רק אלקינו דא מוחא ולבא כו׳ דהנה בחי׳ אוי״ר
להסיר הכסוי עד שיגלה המצפון והוא האוצר שבמוח ולב נק׳ נסתרות ויש להבין למה נק׳
והמטמון והנה אם היה ספק בלבו אולי לא נסתרות דוקא אך הנה יש ב׳ טעמים לזה הא׳
ימצא המטמון ואוצר לא היה מתייגע בנפשו כי האוי״ר שבמוח הוא כמו טבע בנפש
כ״כ לחפור בעומק כ״כ אך מפני שברור לו האלקית מצד עצם תולדתה ממקור חוצבה באור
כשמש שבודאי ימצא רק המניעה הוא החפירה פני מלך כו׳ בכל אדם מישראל ועל כן נקרא
ע״כ יחפור בכל כח ועוז בלתי התרשלות כלל בשם אהבה מסותרת מפני שמסותרת ונעלמת
כי לא ימנע מפני ספק כו׳ כי ודאי ימצא מאד בתוך תוכה וכן היראה ופחד אלקים
כמ״ש יגעת ולא מצאת אל תאמן כו׳ וזהו בטבע מוסתר ביותר והוא הנק׳ נקודת עצם
שאמר אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה היהדות שמוטבע כמו טבע ממש בכל נפשות
אז תבין יראת ה׳ ויש להבין מהו ענין הבנה ב״י מקטנם עד גדולם וראיה מתוקף נפשם
ליראת ה׳ דיראת אלקים תלוי בבחירה שבלב במס״נ על קדה״ש שעמדו בניסיון זה כמה
והכנה שבנפש ומהו ענין הבנה דהבנה הוא אלפים שנה ובכל דור מוכנים ועומדים וגם
ההשגה שבשכל שאין זה שייך בדבר שתלוי ראיה מענין התעוררות התשובה עד הנפש
בלב ואיך יפול לשון בינה להבין יראת ה׳ כו׳ גם בקל שבקלים בעי״ת וכה״ג והיינו מפני
ודוקא אם כמטמונים תחפשנה אז תבין כר. שיוצא לגילוי מן העלם טבע העצמי שהיה
אך הענין הוא דבאמת יש ב׳ סיבות להסתר מוסתר מאד וגם ראיה מקבלת המצות בחביבות
אוי״ר האלקי׳ שכמו טבע בנפשותינו ירושה יתירה בעם כקטן כגדול נשים וטף כר .ולזה
מאבותינו כו׳ כנ״ל וכמו עד״מ המטמון או כסף נק׳ אוי״ר שבמוח ולב כנ״י גם בהיותם
וזהב שיחפש בעפר הארץ א״צ רק להסיר העפר בטומאתם בכל אשר יתהלכו בגלות גם בהיותם
המכסח ע״י חפירח בעומק אחר עומק עד רחוקים מאור פני מלך כו׳ בשם נסתרות לה׳
שיגולה המטמון ממילא שאין ספק במציאותח אלקינו כר .והטעם הב׳ להיות שסיבת ההסתר
שם כלל כנ״ל כך א״צ לאיש מישראל רק וההעלם הגדול הזה בא מחמת שהנשמה אלקית
לחפור ולהסיר ערלת לבבו הקשה כאבן נמשכה בחומר גופני ועב מעורב טו״ר ביותר
שנעשה מחומריות תאוותו הרע הטבעי שהולך ע״י תאות אב ואם ביחודם כמ״ש בחטא
בחשך ולא אור רק רע כל היום כנ״ל ע״י יחמתני אמי כר שגורם יצר לב מחשבות רע כל
יגיעה רבה והשתדלות יתירה מדי יום ויום בכל ימי חייו להחשיך ולהסתיר כל אור אלקי
אשר ידע בנפשו כי ברע הוא כר .וענין שבנשמתו כר וע״כ ממילא מוסתר חלק אור
החפירה הזאת הוא רוח נשברה ולב נשבר האלקי שבנשמתו באוי״ר טבעיי׳ הנ״ל כמו
ונדכה נבזה בעיניו נמאס על היותו מרוחק כ״כ משל העפר קשה המכסה על מה שגנוז בתוכו
מאור פני אלקים חיים בכל מזמות מחשבותיו לבלתי הגלות לעין אדם .אך הנה לפ״ז יש ב׳
ומעשיו אשר לא לה׳ המה כו׳ יתן אל לבו היטב סיבות בהסתר והעלם דאוי״ר טבעיים הנ״ל ובאין
הדק וישוב אל ה׳ ברוח נשברה מאד וכל כא׳ דהיינו עצם ההסתר דאור אלקי המוטבע
לבבות דורש ה׳ אם לבבו נכנע באמת כי בנה״א כנ״ל והב׳ הסתר שעושה חומר מחשך
רחמנא לבא בעי כר כי הוא בוחן כליות ולב הגוף במלאת תאוותו החומרי בכל יצרי מעללי
ישוב ירחמנו ויקבלנו בתשובה שלימה וכמו איש מטבע תולדתו מבטן שכל ימי חיי הבלו
שאומר ימינך פשוטה לקבל שבים באמת אז בחשך יהלך לעשות כמסך מבדיל במחיצה של
יפתח ה׳ אוצרו הטוב שגנוז היה בנפשו והוא ברזל כידוע והנה בעליל נראה שבדבר א׳ יבוא
כמו המטמון שבעומק עפר הארץ טמון ומכוסה העלם האור הגנוז לגילוי גמור אעפ״י שהוא
ונק׳ נסתרות כנ״ל .וזהו אם כמטמונים תחפשנה מוסתר מצד טבעו נוסף על סיבת ההסתר
שער התפלה 214
נפשו בחי׳ מ״ה שבחכמה שזהו הגורם ביגיעה רבה בהתאמצות יתירה מקרב ולב
התעוררות תשובה מעומק הלב לפרקים כנ״ל עמוק בתשובה שלימה ברוח נשבר לפרר העפר
וכן ענין מס״נ על קדה״ש וכה״ג והב׳ יראה החומרי ולתפור אותו להסיר הערלת לב המכסה
שמצד ערך ההשגה ובינה שלפי ערך כל א׳ בעומק אחר עומק והיינו גם עומק רע שהוא גנוז
בנשמתו כמו שהיא נולדה ממקור חוצבה שנק׳ ונעלם באין נראה לעיניו כעון שדש בעקביו
אם הבנים דכמו שאנו אומרים כי אתה אבינו כר או לעומק רע שהוא מקור כל רע הנולד
כאב המוליד שהוא בחי׳ מקור המוליד כל נש״י ברצון וחפץ כו׳ גם אותו יעביר מצד
כך יש בחי׳ אם הבנים שהוא מקור מחצב נקודת לבו במקור כל רצון לטוב וכר כידוע
לנשמות שהן בבחי׳ השגה ובינה כל חד וחד ומבואר במ״א וזהו אז תבין יראת ה׳ פי׳
לפום שיעורא דילי׳ גם בפשוטים והמון עם תבין בינה לבא שיבא האור האלקי שבטבע
כשאומר רבון העולמים או אדון עולם כר נפשו האלקי׳ היה גנוז ומוסתר מאד כנ״ל
שמשיג בקוצר כלי מוחו איך שה׳ בורא הכל בבחי׳ בינה הוא גילוי אור נערב המושג במוח
והוא העיקר כר .ואמנם אופן ההבנה והשגה בהתפעלות אלקי באוי״ר שבמוח הבינה ומשם
בזה איך ומה זהו בא לפי ערך כל מעלת יוצא לגילוי בלב להכיר לבוראו בלבו באוי״ר
נשמה וכר וזהו בחי׳ בינה לבא הלב מבין מה מורגשת כל היום להיות סו״מ וע״ט מחמתם
שמושג במוחו גדולת הבורא ומתפעל באוי״ר כר כידוע ונמצא שבא בחי׳ ההעלם שבנפש
שבמוח ולב לפי ערכו כר וד״ל .וזהו פי׳ אז האלקי׳ לגילוי במוח ולב מה שתחלה היו נקראי׳
תבין יראת ה׳ דגם שיראת ה׳ היא חכמה כח בשם נסתרות לה׳ כר כנ״ל .וזהו שדייק
מ״ה בחי׳ ביטול לאין האלקי שבעצם הנה״א בתנאי שאם כמטמונים תחפשנה להסיר חומר
אבל היא בהעלם גדול ובאה לגלוי במוח העפר הגופני בהתאמצות יתירה דהיינו בתשובה
הבינה ומשם ללב ונק׳ בינה לבא כר ופי׳ שלמה ברוח נשברה דוקא אז תבין היינו שיבא
יראה לשון התגלות כמו בהר ה׳ יראה וכן יראה לגילוי מן ההעלם ולא תקרא אוי״ר נסתרות
כל זכורך כר וראיה זו שהיא התגלות היינו במוחא ולבא אלא תבין יראת ה׳ כר ואם לא
בבינה לבא דוקא וזהו הן יראת ה׳ דחכמה כמטמונים תחפשנה רק בהעברה בעלמא בלי
בעצם הרי באה בגילוי בבינה לבא כר .וזהו הסיר המכסה שהוא ערלת הלב הקשה בתשוב׳
אז תבין יראת ה׳ מן ההעלם לגילוי וד״ל: כר לא תבין יראת ה׳ שנשאר בהעלם גדול
ד ו מ ע ת ה י״ל איך דבאתדל״ת נעשה רק לפרקים יתגלה כמו בעת קדה״ש או בעי״ת
אתעדל״ע ג״כ להיות בחי׳ בהיותו קרוב כר וד״ל .והנה באתעדל״ת
ההעלם לגילוי כנ״ל דהנה לפי משל הנ״ל אתעדל״ע דכמו שבנשמות שבגופים נמשך
בחיפוש המטמון שמגלהו ע״י הסרת העפר כך מן ההעלם לגילוי ע״י החפירה בעומק רע
הוא הנמשל דאז תבין יראת ה׳ שזהו ג״כ בחי׳ שבגופו באמצעות התשובה מעומק לב נשבר
גילוי ההעלם למעלה בבחי׳ האצילות כמו שהוא כנ״ל כך למעלה נעשה אתעדל״ע שיהיה נמשך
גילוי ההעלם בנפש האדם למטה באוי״ר דמוחא מן ההעלם לגילוי .והענין הוא להיות שיש להבין
ולבא שנק׳ נסתרות כנ״ל להיות דפי׳ יראת הוי״ה במ״ש תבין יראת ה׳ מהו דוקא יראת ה׳ דהנה
למעלה היינו ג״כ בחי׳ הגילוי דשם הוי״ה דיראה כתיב הן יראת ה׳ היא חכמה כר ויש
לשון גילוי כמו יראה כל זכורך וכה״ג ושם להבין דהלא אם היראה שרשה בחכמה דוקא
הוי״ה הוא הכולל כל ע״ם דאצילות בכלל כידוע א״כ מאין יבוא בחי׳ הבינה שהוא ההשגה
דקוצו של יו״ד בכתר ויו״ד עצמו בחכמה ה״א ביראת ה׳ מאחר שהיא החכמה דוקא כר אך
בבינה וי״ו במדות ה״א אחרונה במל׳ ודרך פרט הענין הוא כידוע שיש ב׳ מיני יראה א׳ בחי׳
הוא בכל ספי׳ וגילוי דשם הוי״ה בכלל האצילות יראה עלאה דחכמה שהוא בחי׳ נקודת עצם
ובפרט הוא מ״ש אז תבין יראת הוי״ה פי׳ תבין הביטול לאין האלקי שיש בכל איש מישראל
שיבא בחי׳ ההעלם דאור העצמות שבפנימית שלמעלה מן הדעת וטעם כלל רק מעצם טבע
קח שער התפלה 215
הפשיטות וכמ״ש אנת הוא חד ולא בחושבן פי׳ הכתר לגילוי בבינה דאצילות שז״ש תבין
ולא בחושבן י״ס חכים ולא בחכמ׳ ידיעא כר דיו״ד בהעלם וצמצום וה״א דבינה בבתי׳
וכמ״ש בסוף לאו דאית לך צדק ידיעא דאיהו התפשטות וגילוי כמו הג״ע שנשמות נהנין מזיו
דין עד ולאו מכל אילין מדות כלל .וביאור כו׳ שהוא גילוי עצמות אלקות בבינה שבמל׳
הדברי׳ ידוע שבחי׳ התחלקות הי״ס מאח״פ בא וכן העה״ב ששרשו ביו״ד דחכמה וגילוי
ע״י צמצום עצמותו רק כדי לאחזאה לאנהגא לנשמות בבינה כמ״ש להנחיל אוהבי יש .יש
עלמין כר כי הוא ית׳ למעלה מבחי׳ רצון דבינה שמתגלה בהשגה דבינה מבחי׳ העלם
וגם מהיות מקור לרצון ותענוג ושכל ומדות כר העצמות סדכ״ס דלית מח׳ תפיסא ביה כלל
וכמ״ש ולאו מכל אילין מדות כלל אפי׳ כידוע וד״ל .וזהו בא ע״י אתעדל״ת בגילוי
בהעלם כר וראיה ממ״ש ולית מח׳ ת״ב אפי׳ ההעלם בנפש כנ״ל לפי שנר הוי״ה נשמת אדם
מחשבה הקדומה דא״ק ומחשבה הוא הרצון ובצלם אלקים הוא וכאשר נגלה בו ההעלם
הנעלם כר .וע״כ אנו אומרים יהי רצון מלפניך דאוי״ר דמוחא ולבא כר כנ״ל כך אתעדל״ע
שע״י צמצום העצמות מביא עצמו להמשכת באדם העליון דאצי׳ שהוא שם הוי״ה בכלל
בחי׳ רצון כר וזהו שאמר לך ה׳ הגדולה ובפרט כנ״ל שיתגלה בו מבתי׳ ההעלם דעצמות
והגבורה כר וגם מ״ש בע״ח ובפרדס בענין המאציל במוחא ולבא דאדם עילאה שנק׳
י״ס הגנוזות בעצמות המאציל דהיינו מה ששיער נסתרות לה׳ אלקינו למעלה שהן בחי׳ פנימיות
בעצמו בכח כו׳ שנק׳ העלם להעלם גם זה המוחין דאו״א שנק׳ ה׳ אלקינו כו׳ שהיה גנוז
ע״י בחי׳ צמצום הראשון שנק׳ מקום פנוי בפנימית ועצמות הכתר שהוא סוף בחי׳
וחלל כר כידוע ודרך כלל הוא הנק׳ פנימית ועצמות דאא״ס שנק׳ סדכ״ס בכלל
העלם העצמות ממש אך מ״ש ישת חשך סתרו וד״ל .אך לכאורה אין המשל דומה עם הנמשל
וכן מגלה עמוקות מני חשך היינו בחי׳ העלם דבנפש האדם למטה יש חומר גופני המעלים
דע״ס בעצמו כמו חכמה וחסד שבא״ס וצריך לחפור ולשבור רוח הבהמה כו׳ ואיך
עצמו שיש עכ״פ מקור למקור לגילוי חכמה שייך להיות מזה סיבת אתדל״ע בגילוי
דאבי״ע בפ״ע לחסד בפ״ע כו׳ אע״פ ההעלם שלמעלה שאין שם דבר מחשיך אור
שכלולים שם בתכלית היחוד וע״ז אמר אדרבה דגם מה שאמר ישת חשך סתרו הוא
בס״י ע״ס בלי מה בלי מהות כלל כר מ״מ ע״י בחי׳ צמצום שמצמצם אורו כו׳ וזהו
אומר מגלה עמוקות הללו בבחי׳ עומק לעומק הנק׳ העלם וחשך לגבי אור העצמות וכתיב
לגילוי בע״ס דאצילות ובי״ע וד״ל .וזהו שאמר מגלה עמוקות מני חשך שיוצא אור גנוז לידי
חכים ולא בחכמה ידיעא כר היינו שאינו בשם גילוי היינו מצד עצמו ואיך יהיה זה תלוי
ידיעא גם בהעלם להעלם וכמ״ש ולאו מכל באתעדל״ת ממקום נמוך כזה שהוא בתשובה
אילין מדות כלל דמ״ש כלל משמע שמושלל ברוח נשברה דנה״ב ששרשה רק משמרי
לגמרי גם מבחי׳ העלם להעלם אבל מ״מ הרי בא האופנים דעשיה שהן היכלות דק״נ שאין למטה
מן ההעלם לגילוי מע״ס דעצמות מזה מוכרח מזה יעורר היותר העליון מכל כר .אך הנה
לומר שיש ב׳ מיני העלם א׳ העלם העצמות אמר בזהר בכמה דוכתי דכד אתכפייא סט״א
הראשון דמושלל לגמרי כר והב׳ העלם אסתלק יקרא דקוב״ה בכ״ע וזה ג״כ פלא הנ״ל
וצמצום הב׳ להיות נמשך עצמו בכח ובפועל דסט״א דק״נ איך יגרום תוספות יקר העליון
להאציל ולברוא שע״ז אמר מגלה עמוקות שהוא כמו ענין התהפכות המדות הבהמית דבחי׳
כר והוא מ״ש ישת חשך סתרו וכה״ג שבא עומק רע שבאדם ע״י תשובה ברוח נשברה כמשל
לגילוי כנ״ל וד״ל .ומובן מזה דמה שאמר החופר בעומק כר דהיינו ענין אתכפייא סט״א
לאחזאה כר שכל עיקר ההעלם דע״ס בעצמות ממש .והנה יש להקדים לזה ביאור ענין המאמר
שבא לגילוי אינו רק לאחזאה דמצד עצמו די״ס תקינת כר לאחזאה לאנהגא בהון עלמין
מושלל מהם לגמרי גם מהיות מקור למקור סתימין ועלמין דאתגליין כר משום דמצד
לזה כנ״ל ונמצא מובן דבחי׳ ההעלם דע״ס עצמות אא״ס ב״ה הוא אחדות פשוטה בתכלית
שער התפלה 216
כדי לבא בגלוי הרי המלכה זו בעצמות ממש בעצמות והגילוי שלהם הכל שוה לגבי
היא כנ״ל באריכות והוא שנמלך בנשמות של עצמותו ממש מטעם הנ״ל וד״ל ,ולזה יכול
צדיקים בהיות שעלה מעשה של נשמות להביא ההעלם לגילוי כמ״ש במ״א בענין
צדיקים בגופים בתו״מ ואוי״ר ותשובה כר קי״ם .והנה מבואר למעלה בענין קוב״ה
שהוא בחי׳ הבירורים דק״נ דוקא שמזה סתים וגליא וכן אורייתא וישראל דסוף
אסתלק יקרא דקוב״ה בנ״ל אע״פ שהוא מעשה דנש״י בגופים ותו״מ בגשמיות הוא
סוף הכל שאין למטה הימנו כלל בנ״ל אבל שעבמ״ת כו׳ וזהו שנמשך בנשמר של צדיקים
נעוץ תחלתן בסופן דוקא שזהו שעלה להיות כנ״ל ויש להבין בזה דאם הכונה בבחי׳ סתים
בבחי׳ תענוג העצמות ממש עד שמזה היה וגליא על בחי׳ העלם דע״ם וגילוי הנ״ל דודאי
הצמצום בע״ם דהעלם וגילוי דהיינו דגם מ״ש גם לא ע״י אתעדל״ת בתו״מ גשמיים הרי
לאחזאה כר וזהו כל עיקר ענין ירידת עצמות בשביל לאחזאה כר להנהגת עלמין סתימין
אא״ם סדכ״ס במ״ת דכתיב וירד ה׳ על הר ועלמין דאתגליין הוא שבא לידי גילוי מן
סיני וידבר כר אנכי שזהו ירידת אור ח״ע ההעלם עד שלא ניתן תו״מ ולא היו נש״י
דתור׳ שקדמה לעולם דהיינו בעצמות ממש בגופים כלל אלא צריך לומר שיש יתרון
קודם שהיה צמצום עצמותו בהעלם וגלוי מעלה בסוף מעשה דנש״י בגופים ובתו״מ
דע״ס וכמ״ש ואהיה אצלו אמון אצלו ממש שלמטה יותר מענין דלאחזאה כר .והענין הוא
כו׳ וכן נשמות ישראל שעלה במחשב׳ דפי׳ סתים וגליא יש בו ב׳ מדרגות הנ״ל
תחלה כנ״ל שג׳ קשרין אלה בבחי׳ סתים א׳ העלם העצמות ממש שזהו כמו שהיה
בסדכ״ם עצמו דוקא כנ״ל וירדו למטה קודם ששיער בעצמו גם בכח להיות בבחי׳
בבחי׳ גליא בסוף הכל דוקא במ״ת שג׳ אלה העלם וגילוי דהיינו הנק׳ סדכ״ס שגם בחי׳
יחדיו ידובקו קב״ה גליא בי׳ הדברות בגילוי העלם דע״ס נק׳ גלוי לגבי העלם עצמותו
ובהתלבשות בעה״ד דק״נ לא תרצח ונש״י ממש ונק׳ עלאה עכ״ע וזהו פי׳ עלה במחשבה
בגופים גשמיים כר וכל זה דוקא צורך תחלה פי׳ קודם שהיה המחשבה שבבחי׳
עלייה לעלות במח׳ תחלה שבזה היה עיקר השתלשלות עכ״פ שהוא בחי׳ חעלם וגלוי
המכוון כשנמלך בנש״צ כנ״ל וזהו שאמ׳ דכד דע״ס דאבי״ע שנק׳ כלל ופרט כנ״ל בענין
אתכפיי׳ סט״א דוקא שזהו ע״י בירור עה״ד צופה ומביט כר ופי׳ הב׳ דסתים וגליא
טו״ר בכפיי׳ עפ״י תומ״צ בגשמיות ותשובה כפשוטו בע״ס הגנוזות וגלויות כמו מגלה
ברוח נשברה כנ״ל אסתלק יקרא כר בבחי׳ עמוקות כנ״ל לפ״ז ודאי יש יתרון מעלה בסוף
סדכ״ס עצמו דוקא מטעם הנ״ל וד״ל: מעשה שעבמ״ת שהוא בעצמות ממש קודם
יש להבין ענין המשל דדומה ומעתה ה המחשבה הקדומה שבכלל הע״ס שבהעלם
דודי לצבי מה צבי ישן בעינו ובגלוי שלהם בפרט כר ושם שוין בחי׳
א׳ וניער בעינו א׳ בו׳ וגם משל הב׳ מה העלם וגלוי לגמרי מאחר שמושלל מכל ספיר׳
צבי גם כשהוא בורח מחזיר ראשו כר דהנה ומדה לגמרי כנ״ל משא״כ לאחזא׳ כר היינו
ב׳ המשלים הללו עולין לסגנון א׳ דמרמז על מה שיבא בחי׳ ההעלם דע״ס לגלוי שהוא
זמן הגלות שנמשל בב׳ ענינים א׳ ענין השינה בחי׳ צמצום הב׳ להיות נמשך עצמו בבחי׳
כמ״ש עורה למה תישן ה׳ כר ויקץ השתלשלו׳ דהעלם וגלוי בכח ובפועל כר
כישן כר )וכמ״כ כתיב בשוב ה׳ כר היינו כנ״ל וז״ש לאנהגא עלמין סתימין שיהיה
כחולמים כר וכן אמר בזהר אני ישנה בגלותא מאמר הסתום בא לגלוי כדוגמת הנימים
דזהו מדבר בכנ״י למטה( והב׳ כמשל הצבי וכה״ג וכן בעלמין דאתגליין בדבור וזהו כל
בשעה שהוא בורח בו׳ שזהו בחי׳ הסתר אשר חפץ ה׳ עשה בשמים כר אבל מ״ש
והסתלקות אלקות למעלה מעלה בעצמותו במי נמלך היינו אם יהיה מתצמצם בבחי׳
כמ״ש אלך ואשובה אל מקומי משום שבזמן צמצום זה הב׳ לשער בעצמו בכח ובהעלם
קט שער התפלה 217
שהוא ממש כידוע וכל זה רק מצד חיבור הנפש הגלות אמר ואנכי הסתר אסתיר פני כר וזהו
בכלי חומר הגוף ע״י אמצעית הדם הוא הנפש כשהוא בורח וכמ״ש בזהר דקב״ה בגלותא
שבמאכל שעולים אידים מן הקיבח למוח אסתלק לעילא לעילא כר וכמ״כ ענין השינה
וגורם העדר הגלוי של צורת השכל ומחשב׳ שהוא בחי׳ הסתלקות המוחין כר ואמנם
בכלי המוח הכולל הכל שמזה יבא סיבת בא לרמז דלמעלה באלקים חיים לא יתכן
השינה כידוע וע״כ בא המשל דשינה גם לומר בחי׳ שינה ממש וכן ענין הסתלקות
למעלה בבחינת אדם העליון שאין לו גוף ממש מאחר שאין לו גוף ולא דמות הגוף
כו׳ אך מפני שאמרו על דמות הכסא כר וכך ארז״ל וכי יש שינה לפני המקום
וחוא בחי׳ ע״ס דמות כמראה אדם ומקרא מפורש לא ינום ולא יישן שומר ישראל
דאצילות כמו שנאצלו בבחי׳ אורות וכלים וע״כ אמר זה המשל לצבי גם כשהוא ישן
דוקא כמו חכמה מוחא כו׳ ע״כ נק׳ זה כמו ניעור בעינו אחת הרי יש בזה דבר והיפוכו
תוארי אדם למעלה כמו וירא ח׳ וישמע עומד שהוא ישן וניעור ואם השינה הכרחית כטבע
יושב כר ובאמת הרי אמר כי לא ראיתם כל השינה באדם ודאי אין חילוק כלל בין ב׳
תמונה כו׳ וגם בענין או״כ דאצילות הרי אמר העינים ואיך יתכן התחלקות זאת דבר והיפוכו
חכים ולא בחכמ׳ ידיעא כו׳ ולאו מכל אילין לישן בעין א׳ וניעור בעינו א׳ רק שלמעלה
מדות כלל כנ״ל וכמ״ש כי לא אדם הוא אבל מפני שבאמת אין שינה כלל לפניו כר יכול
מצד בחי׳ התלבשות אורות בכלים שהוא להיות שישן בעינו א׳ ובאותו שעה ניעור בעינו
כדמיון אדם למטה כמ״ש נעשה אדם בצלמנו א׳ ואין זה פלא כלל וכן הוא מרמז במשל
כו׳ ע״ז יפול משל מן תוארי אדם כראיה הב׳ דגם בשעה שהוא בורח ומסתלק מחזיר
ושמיעה וכר כידוע וא״כ יפול ג״כ לשון שינה ראשו לאחוריו לפי שאין זה הסתלקות מצד
כמו עורה למה תישן ה׳ וכה״ג אעפ״י שבאמת עצמו כי הלא מכ״ה כבודו וכתיב עיניך פקוחות
מצד עצמות המאציל שאינו בבחי׳ או״כ כלל על כל כר בהשגחה פרטית אלא בא לרמז
לא שייך בחי׳ שינה כלל שאין סיבת השינה שיכול להיות שיהיה גלוי אלקות למטה מטה
למטה רק מצד העדר חיבור חאורות בכלים כמו בזמן בהמ״ק גם בזמן הגלות כשהוא בורח
כהעדר גלוי אור השבל במוח כנ״ל ומאחר וכענין המשל הא׳ בשינה שישן ונעור כא׳
שהוא ית׳ למעלה מעלה מבחי׳ השתלשלות וד״ל .ויש להבין תחלה בענין משל השינה
או״כ דחכמה ומדות כר וכמ״ש לאו מכל אילין דהנה כל עיקר בחי׳ שינה למטה באדם אינו
מדות כלל )אפי׳ בהעלם כנ״ל דהעלם וגלוי אלא שמבחי׳ הגלוי נעשה העלם ולא שנסתלק
שוין כו׳( א״כ לא שייך כלל בחי׳ שינה שהוא לגמרי וכמו שאנו רואים כשאדם ישן נסתלקו
הסתלקות הגלוי בהעלם מאחר דמושלל כל חושיו הפנימים כראיה ושמיעה ולא
לגמרי מכל אינון מדות דבחי׳ אדם והעלם שנסתלק לגמרי שהרי מיד בחקיצו ישנם
וגלוי שוין כר וזהו שארז״ל וכי יש שינה לפני במציאותם וכחם ממש אלא שנשארו בהעלם
המקום כר ע״כ יוחנן כה״ג ביטל המעוררים ונכלל הגלוי בהעלם וגם השכל ומחשבה
לומר עורה כר כידוע וזהו לא ינום ולא יישן שבמוח שהיה מאיר בגלוי עולה למעלה בעצם
כו׳ ואמר דלית גבינין דמכסיין על עיינין והוא כח השכל שבנפש וממילא העינים נסגרים וכן
בחי׳ עינא פקיחא דלא נאים כלל כמו עין ה׳ המדות שבלב וכל חושי אברים הפנימים שהיה
אל יראיו כר והיינו דגם שיש בחי׳ עין שהוא הכל בגלוי עולה ונכלל להיות בחעלם חנפש
כלי לאור אעפ״כ לא נאים כלל וזהו האות וגם חיות הנשאר בדופק שבלב הוא בלא גלוי
אמת דגם לאחר בחי׳ התלבשות האורות כ״כ וגם התנועה באברים החיצונים אינו בגלוי
בכלים בבחי׳ אדם דאצילר כנ״ל מ״מ לא ינום שהרי לא יניע בשום אבר לפי שהרצון
ולא יישן כר משום דמצד עצמו מושלל לגמרי שבמוח מסולק מן גידי התנועה וההרגש בלתי
מבחי׳ אדם כנ״ל וד״ל ולפ״ז הרי מובן שיש גלוי אע״פ שכל עיקר החיות ישנו במציאו׳ כמו
שער התפלה 218
אלקות גם למטה מטה שכל פרטי השגחה כאן כמו דבר והיפוכו במקום א׳ דהיינו גם
האלקית דאצילות בבי״ע בא בגלוי ונק׳ שופט בהיותו בבחי׳ שינה מצד התלבשות או״כ
כל הארץ כמו מלך במשפט כר אלא צריך מ״מ לא ינום כר דאז ג״כ הוא למעלה
לומר דשניהם אמת ואינם דבר והיפוכו כלל מבחי׳ אדם והיינו כמו שאמר הוא מקומו
לגבי עצמותו ממש דהעלם וגלוי שוין ממש של עולם ואין העולם מקומו שהוא דבר
דהיינו באין הפרש בין שהגלוי נעשה העלם והיפוכו כא׳ דבשעה שהוא מקומו ש״ע אין
כמו בחי׳ שינה בקטנות המוחין כר ובין העולם מקומו וכן מ״ש איהו תפיס בכ״ע
שההעלם נעשה גלוי כנסים דיצ״מ כר)או כגלוי ולית מאן דתפים ביה כלל משום דע״ס בלי
העלם עצמותו שבמ״ת כנ״ל( וכענין הוא מקומו מה בחינת העלם וגלוי דע״ס בכלים שוין ממש
של עולם כר דבר והיפוכו כא׳ וד״ל וזהו ענין לגבי עצמותו כנ״ל ע״כ יוכל להיות דבר
המשל דצבי כשהוא ישן בעינו א׳ הוא ניעור והיפוכו גם בהשתלשלות דהעלם וגלוי אם מן
בעינו א׳ אע״פ שהוא דבר והיפוכו לכאורה הגלוי נעשה ההעלם כשינה ומן ההעלם נעשה
אך זה מרמז ומורה שהשינה דגלוי נכלל גלוי כמו ניסים ונפלאות בגלוי כקי״ם הכל שוה
בהעלם ומה שניעור דהעלם נעשה גלוי יכול לפניו באופן שבשינה עצמה שהגלוי נעשה
להיות במקום א׳ מטעם הנ״ל וז״ש לא ינום ולא העלם כנ״ל יוכל להיות היפוכו שמההעלם
יישן כנ״ל וד״ל: נעשה גלוי כמו לא ינום כר וד״ל .וראיה לזה
י ו ז ה ו ג״כ ענין המשל הב׳ דמה צבי כשהוא הוא מה שאנו רואים דבר פלא ביותר מב׳ מיני
בורח כר כנ״ל דב׳ המשלים עולים ניטים ונפלאות א׳ בגלוי מן ההעלם דע״ס
לסגנון א׳ אך הנה משל זה הב׳ מדבר ומרמז כניסים דמכות מצרים וקי״ס וכה״ג שזה בא
במדריגה עליונה יותר ממשל הנ״ל שישן מלמעל׳ מן הגלוי דאו״כ בחכמה ומדות דאצילר
בעינו א׳ כר שאינו מרמז רק בענין ב׳ מדריגות וכידוע בענין הפך ים ליבשה כר שמהעלם
דהעלם וגלוי דע״ם שכל זה אחר הצמצום הא׳ בכלל נעשה גלוי כמ״ש כימי כר אראנו
דבחי׳ מק״פ וחלל כר כנ״ל אבל משל זה נפלאות והב׳ ניסים שנעשו בדרך הטבע כמו
דצבי כשהוא בורח כר מדבר בבחי׳ העלם בזמן הגלות שבכל צרתם לו צר ועושה להם
וגלוי העצמות ממש שהוא ענין הנ״ל בבחי׳ ניסים גדולים כיצ״מ ממש רק שמלובשים
סוף מעשה שעבמ״ת שלמעלה מבחי׳ סתים ומוסתרי׳ מאד בדרכי הטבע כנס דאחשורוש
וגליא דע״ס כר דהנה מבואר למעלה שיש ב׳ וכמ״ש אותותינו לא ראינו בגלוי מן ההעלם
מיני צמצר א׳ צמצום עצמותו להיות העלם ואעפ״כ הרי כל פרטי אור ההשגח׳ אלקית
דע״ס וגלוי שלהן באצי׳ והב׳ צמצום הראשון דאצילר נמשך בכל פרטות הענינים בעולמות
שלפני מח' הקדומה כר כנ״ל והנה בזמן מ״ת העליונים והתחתונים כמ״ש עיני ה׳ משוטטות
שנאמר וירד ה׳ כר ואמר אנכי גלוי ההעלם עיניך פקוחות כר משמים הביט ה׳ ראה
הזה דאנכי מי שאנכי היינו הנק׳ סדכ״ם דלית כר השגיח כר מבין אל כל מעשיהם כר
מח׳ תפ״ב כלל כנ״ל ונק׳ גלוי אור עצמות ולכאורה זהו כדבר והיפוכו דאם המשל הוא
א״ם ב״ה והיה גלוי זה בי׳ הדברות בבתי׳ גליא כמו שינה שגם התנועה באברים בהעלם ולא
שבתו׳ ובנש״י בגופי׳ שהרי על כל דבור כר בגלוי כנ״ל וכ״ש המדות שבלב ושכל ומח׳
וידוע דישראל שעמדו בהר סיני פסקה מהם שבמוח א״כ יחייב לומר גם למעלה באדם
זוהמתן של נחש הקדמוני והיו אז במדריגה דאצילות שהוא בבחי׳ שינה שהוא בחי׳ קטנות
דאדה״ר בג״ע קודם החטא דעה״ד ע״כ הי׳ המוחין ומדות מאד עד גם באור ושפע חסד
חירות ממה״מ כר כמו לע״ל ממש רק שחטא דכלים ואברים החיצונים כחסד דרועא כר יורד
העגל קלקל׳ לחזור לעה״ד טו״ר כר כידוע בצמצום והעלם גדול וע״כ משפיע לכולם
והיינו סוף מעשה שעבמ״ת כר .ואמנם הנה בשוה כר וזהו ג״כ מה שאותותינו לא ראינו
להיפך מזה הוא כמו עכשיו בזמן הגלות שכנ״י רק בהעלם גדול מלובש בטבע כנ״ל וא״כ
נתרחקו מאד מאור פני מלך כר ומלוכלכים למה אנו רואים היפך זה ממש שיש גלוי
קי שער התפלה 219
והיפוכו בבחי׳ העלם וגלוי דעצמות כא׳ כמו בטומאתם בעונות וכו׳ שהן י׳ כתרין דק״נ
שיוכל להיות דבר והיפוכו כא׳ בהעלם וגלוי שסובבם מכל צד כר וכמ״ש בפשעיכם שולחה
דע״ם בהשתלשלות או״כ הנ״ל וזהו ענין אמכם בגלו׳ דע' שרים דאתתא אתתרכא מבעלה
משל זה הב׳ דמה צבי גם כשהוא בורח וקוב״ה בגלותא אסתלק לעילא לעילא כנ״ל
מחזיר ראשו לאחוריו הגם שהוא דבר והיפוכו בפי׳ המשל זה דצבי כשהוא בורח כר ועכ״ז
כא׳ בורח בהסתלקות והעלם ומחזיר ראשו הרי כל התו״מ המה גם עתה מלובשים ובאים
בגלוי כר אך הענין הוא כידוע דאא״ס למעלה למטה בדברים גשמיים דדצ״ח כר כמו במצות
עד אין קץ ולמטה עד אין תכלית .וביאור תפילין וציצית וסוכה וכה״ג והן פנימית
ענין זה היינו ענין קדוש וברוך שקדוש הוא רצונותיו שהן הן בחי׳ אורות העצמיים דאנכי
בחי׳ העילוי אחר עילוי בעצמותו מובדל בבחי׳ סדכ״ס הנ״ל דאנכי שרש רמ״ח מ״ע
מהיות גם מקור למקור לי״ס דאבי״ע כנ״ל גשמיים כידוע ואנו אומרי׳ ודבריו חיים וקיימים
וברוך הוא בחי׳ כח ההמשכה וירידה מעצמותו כר כנ״ל דגם עתה דבריו שבי׳ הדברות
להיות בבחי׳ העלם וגלוי דע״ס כנ״ל וזהו פי׳ הכוללים לכל מצות גשמיים חיים וקיימים
הקב״ה בכל מקום כידוע אך אע״פ שכל זה כמו במ״ת ממש כנ״ל .ואף על פי שנשמות
הכל בבחי׳ העצמות שכלול מב׳ מדריגות ישראל בגופים המה בתכלית הריחוק בזמן
דעליה וירידה הנ״ל שנקרא קדוש וברוך הגלות כנ״ל ותו״מ מלובשים בענינים גשמיים
ושניהן הן בבחי׳ א״ס ממש וכמו למעלה עד מאד מ״מ שורה בקיום התו״מ שלהם כל
אין קץ בעילוי אחר עילוי כך למטה באבי״ע בחי׳ אורות העליונים דפנימית רצונו וחכמתו
הרי אמר בס״י מכאן ואילך צא וחשוב עד שהיה מאיר במ״ת ממש וראיה לזה ממה
אין שיעור כר שהוא אין שיעור למטה באופני שאמר מה להלן באימה ויראה כר כנ״ל וא״כ
צרופים חדשים להמשכת אור ושפע וזהו לכאורה אין הפרש כלל בין גלוי עצמות
הנקרא ג״כ העלם וגלוי העלם אחר העלם אלקות שבמ״ת לגלוי רצונו וחכמתו שבתו״מ
בעצמותו עד אין קץ וגלוי אחר גלוי למטה עכשיו וזה פלא גדול לכאורה אלא צריך לומר
מטה עד אין תכלית ואמנם זה ההעלם וחגלוי גם בענין זה כענין הנ״ל במשל הא׳ דישן
הגם שהן בבחי׳ א״ס שוין לפני עצמותו בעינו א׳ כר משום דבחי׳ העלם וגלוי שוין
כמשל העיגול שמעלה ומטה שוין בו ממש ואינו לפניו כר כך הוא ג״כ בבחי׳ העלם וגלוי
נקרא עולה ויורד רק ע״י הקו שיורד מלמעלה דעצמות ששוה לפניו גלוי ההעלם דעצמות
למטה וד״ל .ובהקדמה זו יובן כללות ענין ב׳ דמ״ת עם הסתר העצמות דעכשיו בקיום
המשלים הנ״ל דמה צבי ישן וניעור בבת אחת תו״מ בהיות נש״י בגלות כענין הנ״ל בב׳
שמורה בחי׳ העליה והירידה שבבחי׳ א״ם מיני נסים כר דכמו שאותותינו לא ראינו בגלות
כא׳ ומשל הב׳ דבורח ומחזיר ראשו כא׳ שנקרא שינה דהגלוי נעשה העלם כך ממש
שהבריחה הוא בחי׳ העילוי וההסתלקות אין בתו״מ דעכשיו בחי׳ גלוי אור רק בנש״י
בעצמותו עד אין קץ והחזרה הוא כח הירידה בהעלם גדול )דגם כנ״י בבחי׳ שינה וכמ״ש
למטה עד אין תכלית דשניהם כא׳ באו מצד אני ישנה כר כנ״ל( ובמ״ת היה ההעלם
ששוין ממש כנ״ל וד״ל .ובזה יובן ענין הנ״ל דעצמות בא בגלוי בנש״י כו׳ כנ״ל אבל
דאין הפרש לפני עצמותו בין גלוי אור אלקי שניהן שוין לפניו מטעם דלגבי בחי׳ עצמותו
למטה מטה כמו במ״ת דכתיב וירד כר ובין ממש שוה בחי׳ גלוי שנעשה העלם עם העלם
העלם האור בזמן הגלות דאסתיר פני כר שזה שנעשה גלוי וכמו שאמר הן הן גבורותיו גוים
משל דצבי בורח למקומו שבאותה שעה מחזיר מרקדים בהיכלו והוא שותק מפני דאין שנוי
ראשו לאחוריו שהוא עוצם כח הירידה לפניו כלל מבחי׳ גלוי שכינה בהיכל ק״ק
בהתלבשות בהעלם בתו״מ שעושין רצונו לחורבן בהמ״ק עד שגוים מרקדים בהיכלו כר
וחכמתו גם שהן בטומאתם בגלות כנ״ל ועד״מ וע״ד הנ״ל בענין הוא מקומו ש״ע כו׳ וכה״ג
הנסים שנעשו דרך הטבע שהוא אותו הנס וד״ל .ונמצא מובן מזה שיוכל להיות דבר
שער התפלה 220
לשכון בתו״מ דפושעי ישראל וכה״ג וד״ל: שהיה בגלוי רק שמוסתר ונעלם בדרך הטבע
ז ו ז ה ו הנה זח עומד אחר כתלינו כו׳ פי׳ כך הוא עכשיו בחי׳ הסתר אלקות בתו״מ
כתלינו הוא בחי׳ הכותל ומחיצה של בגשמיות וד״ל .וזהו דגם בשעה שבורח ועולה
ברזל המפסקת בין ישראל לאביהם שבשמים במקומו והוא בבחי׳ ההסתר בעצמותו חוזר
שכותל ומחיצה זו נקרא כתלינו שאנחנו עשינו ראשו שהוא פנימיות רצונו וחכמתו לאחוריו
אותו בעונותינו כמ״ש עונותיכם מבדילים כו׳ בכנ״י שהן באחוריים דע״ם דקדושה דהיינו
ואעפ״כ הנה הוא עומד בסמוך לכתלינו ממש הגם שכנ״י מוטבעים בבחי׳ אחוריים דקדושה
וכר משום דאין הכותל הזה מחיצה מפסקת בחומר תאוות עוה״ז בכל מעשיהם ומחשבותיהם
רק לגבי דידן שעונותינו מבדילים לנו כר אשר לא לה׳ כו׳ שרשם מהיכלות דק״נ
אבל לגבי עצמותו אין זו מחיצה מפסקת משום בחי׳ אחוריים עכ״ז מחזיר את ראשו לשכון
דגם חשך לא יחשיך ממך כו׳ וכנ״ל וראיה בתו״ט ותפלה ותשובה שלהם משום דגם חשך
לזה שהרי לא אמר מחיצה של ברזל מפסקת לא יחשיך כו׳ דקמיה כחשיכה כאורה וכנ״ל
בין אביהם שבשמים לישראל אלא בין ישראל דהעלם וגלוי שוין ע״כ גם בחסתר גמור דק״נ
לאביהם שבשמים דמשמע מלשון זה דלגבי לא יחשך אור ה׳ שבתו״מ כלל גם בהיותם
ישראל הוא מחיצה המפסקת בינם לאביהם בתוך טומאתם הגם שעדיין לא יצאו כלל
שבשמים ולא שנקרא מחיצה מפסקת בין מחומר מחשך תאות הגופני להפוך רע לטוב
אביהם שבשמים לישראל כלל מטעם הנ״ל כו׳ וחשך לאור כר והרי יש כאן דבר והיפוכו
כמשל הצבי שמחזיר ראשו לאחוריו כר שזהו דמה שהוא בורח ועולה למקומו בהסתר פנים
בחי׳ התלבשות וירידת רצונו וחכמתו שבתו״מ מצד עונותיהם ובאותו שעה מחזיר ראשו
בפו״מ שישראל עושין בכל יום ויום גם כשהן בתו״מ משום דגם חשך כו׳ וד״ל .וראיה לכל
משוקעים ומשועבדים בבחי׳ קליפת נוגה זה הוא ממה שמצינו בב׳ דברים א׳ בענין
החומריות דעוה״ז בתאוות שבכל מעשיהם מצות ת״ת דבע״ק מותר בד״ת וגם אשר
ומחשבותיהם אשר לא לה׳ כר וגם אם רבים טמאו נפשם בדבר איסור מ״מ אין ד״ת
מהם הוטמאו בטומאות עון גזל ועריות וכח״ג שלהם נמאס כלל שגם שעבירה מכבה מצוה
שמקליפות הטמאות דרע גמור שנעשה מזה אבל אינו מכבה אור דתורה לפי שכאשר
מחיצה ומסך של ברזל מפסיק ממש כמ״ש אומר דבר ה׳ שהוא פנימית רצונו וחכמתו
עונותיכם מבדילים כנ״ל מ״מ שורה בתו״מ שבא בגלוי במ״ת אע״פ שמתגלה ומתלבש
שעושין דאין עבירה מכבה מצוה כמו שהיא בהבל פה האדם הזה שהוא טמא בטומאת
למעלה ממש דאין מחיצה זו מפסקת כלל גופו ונפשו כו׳ אינו גורע כלל אור אלקי
לפניו כנ״ל וזהו שמחזיר ראשו לאחוריו הגם שבדבר ה׳ זה ששונה ולומד דד״ת אין מקבלים
שבורח ומסתלק מצד עונותיהם כמו גזל וש״ד טומאה כלל וד״ל .וראיה הב׳ מן מעשה
דכתיב ידיכם דמים מלאו ע״כ גם בפרישכם המצות בגשמיות דאמרו שגם פושעי ישראל
כפיכם בתפלה אעלים עיני ואינני שומע מ״מ מלאים מצות כרמון ע״כ כל ישראל יש להם
במצות שעושין שורה שנמשך רצונו שם חלק לעוה״ב דאע״פ שעבירה מכבה מצוה
בפועל מעשה המצות כשבת ותפילין וציצית הרי אינו מכבה לשרש אור אלקי שבמצוה זו
וכה״ג בצדקה וגמ״ח שכוללת כל המצות וזהו שעשה בפו״מ שהיא פנימית רצונו למעלה וגם
השוכן אתם בתוך טומאתם כר ושניהם אמת שטומאת העבירה כיבה לכוונה שהיה בפועל
דמסתיר פנים מהן וכמו אעלים עיני כר ועכ״ז מעשה המצוה אבל גופה של המעשה הרי
שוכן בתוכם בתו״מ שלהם ויש כאן דבר הוא עצם רצונו ואין לה כיבוי מן הטומאה כלל
והיפוכו כא׳ וכנ״ל לפי שהתו״ט הן עצם רצונו משום דגם חשך לא יחשיך ממך וכנ״ל וע״כ
וחכמתו שגם בחשך לא יחשיך אורם כלל כר גם פושעי ישראל יש להם כו׳ ומזה מוכרח
וד״ל .וזהו הנה זה עומד ממש אחר כתלינו לומר דיוכל להיות דבר והיפוכו כנ״ל דגם
שעשינו לנו מפסיק ועומד בסמוך ממש רק לא בשעה שבורח מחזיר את ראשו לאחוריו כמו
קיא שער התפלה 221
שרש המצוה כמו שהן למעלה ממש וכנ״ל נראה לנו בגלוי משום דאין הכותל זה מפסיק
בענין במי נמלך בנש״צ שהוא דוקא בפו״מ לו כלל וכלל והיינו ענין מחזיר ראשו לאחוריו
דמצוה שיעשו הצדיקים בעוה״ז דוקא וע״כ גם בהיות נש״י אחוזים בבחי׳ אחוריים
גזרו אומר דיפה שעה א׳ בתשובה ומע״ט דקדושה כנ״ל שם הוא עומד ומחזיר ראשו
בעוה״ז דוקא מכל חיי העוה״ב הגם שהעוה״ב שהוא עצם רצונו כנ״ל וד״ל .ומעתה יש
הוא שכר המצות לחזות בנועם ה׳ שבהם להבין מ״ש משגיח מן החלונות מציץ מן
כמו שהן למעלה כר וד״ל .ועוד יתפרש מציץ החרכים דלכאורה סותר למ״ש ברישא
מן החרכים על ענין התשובה והכל ענין אחד שקורא בשם כותל שאין בו חלונות כלל
וכמו שאמ׳ יפה שעה א׳ בתשובה ומע״ט וכלל אך הענין הוא דהחלונות הן למעלה
בעוה״ז דוקא ויש להקדים תחלה שיש בפי׳ בגובה שמשגיח משם אע״פ שהכותל מפסיק
מציץ לשון הבטה כפשוטו וגם לשון בקיעת דהנה ידוע דהמצות בשרשן למעלה נקר׳
ויציאת האור מן החשך וההעלם בראשית ארחות הוי״ה כמו אורח ושביל שילך בו כו׳
יציאתו במיצר וצמצום והולך ואור בהרחבה ונקרא הליכות עולם הליכות אלי כר שבהן
כמו לשון נץ החמה שזהו יציאת האור עדיין הלוכו וירידתו למטה להיותם באמת בחי׳
בהתחלתו כמו הנצו הרימונים וכן עליו יציץ פנימיות ועצמות רצונו כו׳ וע״כ הן בבחי׳ א״ס
נזרו וכה״ג כידוע וזהו כמו״כ ענין זיו והארה ממש כמו שחוא בעצמו׳ א״ם כר וז״ש רחבה
שמאיר מתוך הדוחק דרך נקב וסדק קטן מצותך מאד בלי גבול רק שהתלבשות המצות
שיפול בו לשון יציץ דוקא וזהו מציץ מן למטה מטה באים בלבושים דבחי׳ נגה
החרכים כידוע )ומבואר במ״א ע״פ ועשית בצמצום והסתר גדול מאד ע״ד דוגמא מצות
ציץ זהב כו׳( וזהו ע״י ענין התשובה דוקא הצדקה למטה הוא לחחיות רוח שפלים
דהנה כתיב מן המיצר קראתי כר דהנה בכסף מועט ולמעלה היינו מה שצדיק ה׳
ענין מחיצה של ברזל הנ״ל שנעשה מן העונות צדקות אהב להשפיע צדקה עליונה מאצילות
יוכל להיות בהן פרצות וסדקים מפולשים לבי״ע ועד רום המעלות כמו לעצמות א״ס
והוא ע״י התשובה כר בהיות ידוע עיקר ענין להשפיע מטבע טובו וחסדו שבא״ם העצמות
התשובה הוא ב׳ דברים א׳ שצעק לבבו מן ת״ת למעלה להאציל ע״סכר וכן מצות
המיצר בנפשו על חטאיו על שהסתיר אור שהקב״ה יושב ועוסק בתורתו וחכמתו
אלקי מאד בנפשו והוא במרת נפש מאד דמח העצמית שבבחי׳ א״ס ממש דלתבונתו אין
שהיה לבו קשה כאבן נפתח בו כמו סדק מספר וכך במצות תפילין וציצית וכה״ג וד״ל.
וכמ״ש פתחו לי כחודה של מחט כר ופתיחה וזהו משגיח מן החלונות עליונות שהן תרי״ג
זו מן המיצר היא באה בבע״ת אמיתי כר ארחין כר כחלון פתוח שהוא בבחי׳ א״ס
והב׳ ענין התהפכות החשך לאור והרע לטוב כדוגמת ארובות השמים כו׳ ובירידת המצות
מאחר ששב מדרכו הרעה הרי כל המדות למטה היינו מציץ מן החרכים לבד כחרך וסדק
רעות שנעשו בפו״מ אשר היו כמחיצה ש״ב קטן מצומצם מאד שגם בכותל מפסיק יציץ
מפסקת נפרץ בהן פרצות וסדקים כי עכ״פ בו ועד״מ המציץ בסדק קטן שאף על פי
אפס קצהו של כל רע בפו״מ נהפך בפו״מ שמצמצם שם עינו מאד אבל יראה בו להדיא
הגם שלא נהפך בעצם להיות מואס ברע אבל בכי טוב יותר משהיה רואה מרחוק אף בחלון
הוא סר מרע בפו״מ עכ״פ ואז יוכל להאיר אור גדול וכך הוא בסוף מעשה שבמצות
האלקי בנפשו הגם שהוטמאה כבר ע״י בחי׳ המצומצמים בעוה״ז השפל שעלה במחשבה
הסדק מפולש שנעשה בלבו באמצעית ב׳ בעונג נפלא עד שהוא הגבה למעלה מגוף
שער התפלה 222
דחו״ב שלמעלה מן המצות )וכמעשה דנתן דברים הללו ההכנעה בלבו ובמרירות צעקת
דצוציתא כו׳ וכה״ג( ועד״מ המציץ מן לבו על העבר והחרטה ששב בפו״מ ומאחר
החרכים שיוכל להביט למרחוק ולהדיא יותר שנעשה פרצה קטנה עכ״פ יאיר אור ה׳
מע״י ראיה בחלון כו׳ כך ע״י החרכים שבכותל בנפשו דרך צמצום הסדק ויוכל לעלות ולא
שע״י התשובה מציץ יותר מן החלונות יפול וידח לגמרי .וזהו מן המיצר קראתי מן
עליונות שעל ידי המצות כנ״ל ולכך המיצר דחשך המסתיר מן העונות בתשובה
הקדים תשובה למעשים טובים לפי שאו״ח מעומק הלב ואז ענני במרחב יה שמעורר בחי׳
דתשובה מגיע למעלה מאו״י דמצות כידוע ר״ר העליונים על נפשו שיאיר אור ה׳ בנפשו
וד״ל: במרחב די״ה פי׳ בבחי׳ מקיפים עליונים
מפתח ענינים
איתם.13 : אב ,אם) 61 :כבוד ,יראה( .עיי״ע חכמה,
אכילה.128 : תורה.
אלקים.25 : אבות.70 :
אלעזר בן דורדיא.97.45.40.31 . 11 : אבן.139.135.37 :
. 189 .186 אברדום.58.18.5 :
אם תבקשנה גו׳ יראת ה׳.213 : אדם) 51 :א .ובהמה .אחור וקדם( ) 83תורת
אמה :עיי״ע עבד. הא .ג׳ א .תולדות א) 178 (.א׳ דם( 207
)פרא א .א .השלם(.
אמונה) 20 :א .טבעית( ) 111בא חבקוק כו׳(
) 208 .188 . 119ג׳ מדרי׳(. איה״ר) 179 .92 .64 .59 .49 :כולל כל
הדורות(.
אמת. 192.189 :
אדובה) 23 :דו״ר טבעים ,שכליים( 71
אני ישנה) 183 :ולכן ולבי ער .אחותי גו׳ )אהב״ת .חולת א) 75 (.רו״ש בא .בכל
תמתי(. מאדך ,נפשך .אהב״ת( ) 124א .יראה(
אנכי.44 : ) 176התכלית הבטול( ) 190אתכלילא
אסורים :עיי״ע נשמות. מב׳ סטרין( ) 213אהוי״ר -נסתרות(.
אפיקורס. 18 : אהרן.70 :
. 88ארבעה צריכין להודות: אוילים מדרך גו׳ יתענו.89.26.12 :
אשה :עיי״ע בינה ,נשמות. אוברי לגפן גו׳ בותו.206.191 :
אשרי האיש גו׳ לא ישב.17 : אופל ,אפילה.14 :
אשישות :עיי״ע סמכוני. או״י ,או״ה) 56 :א .א .מקיף דא .דא68 (.
)כנ״ל( ) 76כנ״ל(.
אתה גבור כו׳ אסורים.93 :
אורד ימים גו׳ וכבוד.4 :
אתה קדוש בו׳ יהללוך פלה. 198 :
. 120 אותיות:
בושה.205 : אהותי רעיתי יונתי תמתי185 :
120.110 בינה יתרה ניתנה באשה כו׳: )בתשובה ,בתומ״צ ,בתפלה(.
)דבור ,יראה ,תושבע״פ ,מל׳(. איוב. 13 :
בינוני. 148 : אין) 114 :א .מחסור ליראיו( ) 123א .אני(.
בכי׳) 10 :ב .ושמחה ,ב׳ בחי׳( ) 25דמעתי אין מופרים רזי תורה אלא למי שלבו
לחם .ב .בעשי״ת כו׳( ) 28ב׳ בחי׳ .ב. דואג בקרבו.198.69 :
ושמחה( ) 40בעשי״ת .ב׳ בחי׳(. איש) 123 :א .אשה(.
מפתח ענינים 226
זאת נחמתי גו׳ חייתני.26 : גוי) 32 :שלא עשני ג) 86 (.כנ״ל .עבד,
זכרתי לך חסד גו׳ לא זרועה.187.182 : אשה(.
זריעה.101 : גזרות ושמדות.23 :
גל :עיי״ע גן.
חבל.32.8 : גל עיני גד מתורתך.136 :
חדלו לכם גו׳ נחשב הוא.177 : גלות.216 .183 . 128 .74 .72 .50 .24 .13 :
חוטם.177 : .219
חולה .89 :עיי״ע אהבה. . גם מזדים גד יהיו לרצון גד:
12
הערות וציונים*
הקדמה .בלקוטי ביאורים)להרה״צ וכר הר״ה מפאריטש( בסופו -ביאור ע״ז. ע״ג.
הילוקים פיראה .ראה ג״כ קונטרס העבודה פ״ב. שם.
ענין הפרנסה כר ע״פ אויד ימים .כנראה הוא הנדפס בסי׳ מאה שערים כח, ע״ד.
ב .וראה לקו״ת ס״פ קרח .ס׳ המצות להצמח צדק מצות ברכת כהנים.
טעם הוידוי בפה .ראה לקו״ת ביאור כי תצא .סהמ״צ להצ״צ מצות וידוי על״ב.
ותשובה.
תשובה שככהי׳ נפש ,רוה וכד .להעיר מלקו״ת ס״פ בלק. שם.
עמ״ד .כי המצוה הזאת .להעיר מלקו״ת ד״ה כי המצוה.
עמ״ט .העבודה יהי׳ בדיד הקדושה .ראה ג״כ אגה״ק סו״ס כו.
עם״ט .סמכוני כאשישות .ראה ד״ה זה בם׳ החקירה)דרך אמונה( להצמח צדק.
וכמ״ש ריכ״ז .חגיגה יד ,ב. שם.
וכרע״ק ..וכרשב״י .זח״א צח ,ב )ראה ט״ז או״ח סרפ״ח סק״ב( .זח״ב קפו ,א. עע״ב.
עע״ט .אהבה בתענוגים .ראה תו״ח ד״ה ויתן לך.
טור שני שורה המתחלת דאמת .דאמת -כנראה צ״ל דאו״ה. שם.
שורה המתחלת כמ״ש ,באוה״ה -כן הוא ג״כ בדפוסי קאפוסט שראיתי .וצ״ע שם.
פירוש הר״תיי.
עפ״ה .רפואה דתורה ,דתשובה .להעיר מתו״א ם״פ בראשית.
אתה גכור בו׳ .ראה סידור ד״ה זה ואילך. עפ״ו.
רכות עשית גר .ראה תו״א ר״פ מקץ )לא ,ד( ובתורת חיים שם. עק״ד.
עקכ״ו .מצות דרבנן .ראה בתו״א ולקו״ת -כמסומן במפתחות שם.
עקמ״ד .עבד כנעני ,עברי ,אמה העברי׳ .ראה תו״ח ד״ה וכי ימכור .סהמ״צ להצ״צ
מצות יעוד.
•( ראה ג״כ מפתחות לתניא ,תורה אור ,לקוטי תורה ,שערי אורה ,ם׳ המצות.
ה מו״ ל. •*( ראה הערת כ״ק אדמו״ר זי״ע במאמרי אדמו״ר הזקן -אתהלך לאזניא ע׳ רסג שו״ה לג.
הערות וציונים 232
עקס״ז .ר״נ סכא לרשב״י .זח״ב קפ״ו ב.
עקע״ז .חדלו לכם גר .ראה הקדמה ללקו״ת לג׳ פרשיות ,והוא מאמר רבנו הזקן)עם
הגהות מהצ״צ וכו׳(.
עקצ״א .אוסרי לגפן גד .ראה תו״א ע״פ זה .תו״ח שם.
ער״ח .דומה דודי גר .ראה לקו״ת ד״ה זה.
קיז
א .דרך חיים ותוכחת מוסר השכל והן דברי כבושין שכובשין לבו של אדם
ומקרבים לאביו שבשמים בתשובה שלימה בתשובה עילאה ותשובה תתאה ..
הועתק מגוף כי״ק של כבוד אדמו״ר ..דוב בער שיחי׳ :והוא חלק שלישי משער
התשובה ..בדפוס של ..ישראל במוה׳ יצחק יפה בקאפוסט בשנת א ז ן שומעת
תוכחת חיים לפ״ק )תקע״ט(.
אותיות רש״י .8 ° .קעח דף.
ב .כנ״ל ,(5) .קפט דף.
ג .כנ״ל ,(4) .קלו דף .מהוצאה זו ואילך המאמרים מחולקים לסעיפים.
ד .כנ״ל .הובא לבית הדפוס ע״י הרב ..יצחק משה במהו׳ שמואל מיאס ביאס בדפוס של
הר׳ צבי גאלדנער בשנת תרי״ט לפ״ק.
מעבר לשער -על השגת גבול )מהמו״ל( .בסופו דף א׳ לוח הר״ת.
! x 2/'16 9'/סנטימטר ,(1) ,קמח (1) ,דף.
ה .כנ״ל . . .אדם ומקרבין לאביו . .חובא לביה״ד ע״י נכד אחיו ח״ה חרבני מוה׳ רפאל
מרדכי נ״י ,בהרב מוה׳ ברוך שמואל ז״ל .וע״י נכדו הרבני מוה׳ לוי יצחק נ״י ,בחרב
מוה׳ ברוך ז״ל .בדפוס השותפים נכדי הרב מסלאוויטא ..חנינא ליפא ..יהושע
העשיל שפירא בזיטאמיר בשנת תרכ״ג לפ״ק.
אותיות מרובעות -לבד ההקדמה והמבוא באידית שהם באותיות רש״י .כל
עמוד -בשני טורים.
x 17 10'/2סנטימטר .קיא דף.
וא .כנ״ל .. .בהוצאת ועד הדפסת דא״ח אצל ישיבת תומכי תמימים דליובאוויטש.
שאנגהאי ,תשרי ה׳תש״ג.
פוטוגראפיא מהוצאת זיטאמיר x 15 9 '/2 ,סנטימטר.
נדפס רק עד סוף ע׳ . 6 8
ו .כנ״ל .. .יוצא לאור על ידי מערכת ״אוצר החסידים״ .ספרי׳ -אוצר החסידים -
ליובאוויטש קובץ שלשלת האור היכל רביעי שער ראשון .הוצאת ״קה״ת״ .הוצאה
שלישית ]טה״ד וצ״ל :ששית[) .יו״ל( במחלקת קה״ת ..אשר בשנגהאי ..
פוטוגראפיא מדפוס זיטאמיר ]מהקדמת המו״ל[ .ה׳תש״ז.
x 16 10סנטימטר .קיא דף.
•( רשימה מפורטת יותר של דפוסי הספר ,נמצאת בס׳ הכולל רשימת מאמרי אדמו״ר האמצעי
)הוצאת קה״ת - ,נמצא בדפוס(.
דפוסי הספר דיד חיים 234
בטעות הדפיסו שם -מעבר לשער -הקדמת המו״ל השייכת לספר שער
התשובה והתפלה )שהספר דרך חיים הוא חלק ג׳ ממנו(.
כ נ ״ ל . . .יוצא לאור על ידי מערכת ..הוצאה שביעית עם הוספות. ז.
הוצאת ״קה״ת״ .ברוקלין ה׳תשס״ב .שנת הקהל .מאה שנה להולדת כ״ק אדמו״ר
זי״ע.
הקדמת הספר נסדר מחדש באותיות מרובעות ומאירות.
בהוספה -לבסוף :א( קיצורים מכ״ק אדמו״ר מוהריי״צ נ״ע על ההקדמה ועל
ר פרקים הראשונים של הספר .ב( ביאור הרה״ג הרה״ח הרב הלל מפאריטש על
ההקדמה .ג( ליקוט שיחות אודות הספר ״דרך חיים״ .ד( ציונים מאת המו״ל.
ה( צילומי דפי השער של דפוסים הראשונים.
x 24 16סנטימטר .קנ דף.
יא .כ נ ״ ל .. .יוצא לאור על ידי מערכת ״אוצר החסידים״ ..הוצאה אחת עשרה עם
הוספות.
הוצאת ״קה״ת״ .ברוקלין ה׳תשס״ז.
בהוספה -לבסוף :עוד קיצורים מכ״ק אדמו״ר מוהריי״צ נ״ע מפרק ז עד פרק
יז.
x 24 16סנטימטר .קנו דף.
כ נ ״ ל . . .יוצא לאור על ידי מערכת ״אוצר החסידים״ . .הוצאה שתים עשרה. י ב.
שערים*.
שער התשובה
חלק שלישי נקרא דרך חיים״.
ש ״ ת ח ״ גי.
תקדמדו.
כ ת י ב ר א ש י ת ח כ מ ה י ר א ת ה׳ ה רי הי ר א ה ק ו ד מ ת ל ח כ׳ ו כ מ א מ ר כ ל ש י ר א ת ח ט או
בי ר א ה ת ת א ה ש ה י א ה ק ד מ ה ו ה כנ ה ל ה ח כ מ ה ש ה י א ו הי ר א ה א ח ת ה מ ה .ד ב ה ק ד מ ת
ב חי׳ י ר א ה הם ה א׳ בי ר א ה ה קו ד מ ת ש הו א י ס ו ד ה ת שו ב ה ש ק ו ד מ ת ל ה ב׳ ש הי א י ר א ת
א ל קי ם ו י ר א ת ד׳ ד ח כ מ ה ,ו ת שו ב ה ז ו הי א ת ת א ה כי י ר א ל מ ר ו ד ,ו א י נ ו ע ד י י ן ב כ ל ל
מ ק ב לי ע ו מ ״ ש בי ר א ת א ל קי׳ כ ״ א ש י ר א מ ה ע ו ו ן ב ג ז ל ו ה ר הו ר י נ י א ו ף ש רו ב ם ב אי ם
ת י ק ו ן ח צו ת ב ב כי׳ ב ד מ ע ו ת ע ל פ ר י ק ו ת ע ו ל ש הו א מ ק ו ר כ ל ה ס ת ע פו ת ר ע.
ח לו קו ת ה א׳ א ו ת ן ש כ ב ר מ ו ש ק ע י ם ב מ ע ש ה ה ח ט א ,ו א ם כי א י נ ו ח פ ץ בז ה
ו י ר א ו ע ו ש ה ת ש ו׳ ו מ ״ מ ה״ ה ח ו ז ר ל מ ו ר ו ו ק ל קו לו ,כ י ד ו ע ל כ ל מ י ש א י נ ו מ ט ע ה א ״ ע
ו ב ק ל חוז רי ם ב ת ש ר ו ל ב ם ב ר שו ת ם ,ו א ם כ י אי נ ם ב כ ל ל י ר א י א ל קי ם ב ק ב ע ו מ ״ ש ו מ ״ מ
י מ צ א ו הר ב ה ש ל ע ת י׳ י ש ב ה ם פ ר י ק ו ת ע ו ל ב הו ל לו ת ל י צ נ ו ת ו מ ד ו ת ר עו ת ,ו מ ״ מ א י ן
מ רו ב ה ד ב ״ ט ש פו ת ח ה ע ל ם ה ר ע ,שז ה ה ל ע ו ״ז ד ה ד י ב ו ר ב ד ״ ת ש תו ר ה א ו ר ב נ פ ש ו .
ו ה ג׳ י ר א י א ל קי ם ב ק ב ל ת ע ו מ ״ ש ב תו׳ ו ת פ ל ה ב י ג י ע ת נ פ ש ם ע ד ש ר ש ו מ ו נ י כ ר כ ל
ו ב כ ל ל ז ה א לו ש י ש ל הם ע נ י נ י ם פ ר טי ם ש ה ם ר ״ ל כ מ ו ש ק ו ע י ם בז ה ש א י א פ ש ר ל ה ם
ל ה נ צ ל מז ה ו י ש בז ה ר י ב ו י או פ ני ם ש ו ני ם ,ו ב כ ל לו ת ם ב אי ם מ ב׳ ס בו ת ה א׳ ב מ י ע ו ט
ה ע בו ד ה ב י ג י ע ה ב ל ב מ ד י יו ם ב י ו מ ו ב ק בי עו ת ,ו ה ב׳ מ ר ו ב ה ב ל בו ל ו ה ט ר ד ה ב ד א ג ת
כ ג דו ל י חו גו וי נו עו ב מ א ד ע ד כי כ ק ט ן ש מו ס ת ר ונ ע ל ם נ י צ ו ץ א ל קי ה י י נ ו ג לו ת
כ ש י כ ו ר ר ״ ל.
כ בו ד ,ו הנ ה א ר ז ״ ל מ ה י ע ש ה א ד ם ו י ת ע ש ר י ר ב ה ב ס חו ר ה ,ו ע ״ פ ע צ ה נ כו נ ה ב ד ר כ י
כ פ י ע ר ך מ ע ו ת י ו ,ו א ״ כ מ ה ה ע צ ה בז ה ש י ת ע ש ר ,א ך ה ע נ ין הו א ד ב׳ ח לו קו ת ב פ ר נ ס ה
הם י ש נ ם ש מ ז ו נ ו ת י ה׳ ק צ ו ב י ן ל ה ם ד ו ק א ב א ו פ ן כז ח ב ר י ב ו י ס חו ר ה ו ע ס ק ו ה ב׳ י ש נ ם
ש פ ר נ ס ת ם ק צו ב ה לה ם ב ע ס ק ק בו ע ו ב מ ע ט ס חו ר ה דו ק א ,ו ל פ ע מ י ׳ א פ ש ר ש י צ ל י ח ז ה
הב׳ י ו ת ר מ ה א׳ ) ה ג ם ש ה א׳ ע ל ו ל י ו ת ר ב ד ר ך ה ט ב ע ל ה ת ע ש ר כ נ ״ ל( ו ה ו ״ ע ה ב ר כ ה
ה צל ח ה ה א׳ ב ר י ב ו י ה ס חו ר ה דו ק א ,ו ה ב׳ ב מ י ע ו ט ס חו ר ה ו כ ל א ש ר הו א ע ו ש ה מ צ לי ח
ו י ג י ע ת ו ב תו ר ה ו ע בו ד ה ד כ א ש ר מ ק ב ל ע ל י ו ע ו מ ״ ש אז פ ו ר ק י ן מ מ נ ו ע ו ל ד ״ א ש הן
מ ב ו ל ב ל ין ל ח שו ב מ ח ש בו ת ת מ י ד א י ך ו מ ה י כ ל כ ל ע ס ק י ו א ז נ ו ת נ י ן ע ל י ו ע ו ל ד ״ א כ ר
וז הו כ ל ש י ר א ת ח ט או ב ע בו ד ה ק ו ד מ ת א צ לו ו ע י ק ר א ז ה הנ הג ה ע מ ו ב ה ש פ ע ת ב ר כ ה
צ ד ק ה ו ג מ ״ ח ל פ ק ח ב טו ב ת ז ו ל ת ו כ מו ב ש לו׳ ^ מ מ ש י ך ה ב ר כ ה ו מ ק ו ר ה עו ש ר ,ו ג ו ר ם
ב ר כ ה ל ע צ מ ו י ו ת ר מ כ פ י ה מ ד ה ש הו ק צ ב לו ב ר ״ ה ע פ ״ י ה ד י ן.
הנ״ ל וי תיי ש בו או פ ני ם מ י נ י ב ר כ ה ב ב׳ ש ב ב׳ השפעה מי ני ל ח ם ,ו ה ם ב׳
ה ה ש ת ד לו ת רי בוי לו יו עי ל ולא ל ה ת ע ש ר, ח פ צו ב סי ב ת לברכ ה ר אוי ש אי נו
ע צו מ ה ש ז ח ו ע ו ל ד ״ א כו׳.
ו ע ת ה ב א תי ל פ ר ש ש י ח ת י ז א ת ל ח בי רי ם מ ק ש י ב י ם ש מ כ י ר י ם מ קו מ ם ב א מ ת ל א מ תו,
ש ו א ל ו מ ר ר ז י ל י כ ו׳ ו כ ל ל ב בו ת ד ו ר ש ה׳ ו ד א י י ח פ ש ב ח פ ש מ חו פ ש ה ד ק ה י ט י ב מ ק ר ב
ו ל ב ע מ ו ק כ ל ה ד ב ר י׳ ו ה א מ ת ה א ל ה ש מ ד ב ר י ם ב ע נ י נ י ת שו ב ה ו י ר א ת ח ט א ,ו י ר א ת
א ל קי׳ ה נ ו ג ע י ם ל מ ע ש ה ו ל מ ח ש ב ה ב מו ח ו ל ב ע ד ש י ה י׳ ל ב בו ו ד ע ת ו נ קי מ כ ל ש ו א
ו כז ב ד מ י ו נ י ו כ מ ״ ש ב כ ל ל בי כ ו׳ ו ל א י הי׳ ר ק כ ק ו ר א ב ס פ ר ל צ א ת י ״ ח ,ש ב ק ל י סי ח
ד ע ת ו ו ל בו ו ל א י ב י ן סי ב ת נ פ י ל ת ו מ ע ט מ ע ט ב מ ש ך ז מ ן כו׳ א ל א י ח קו ק ב לו ח ל בו
הד ק הי טי ב כ ל ד בו ר ו ד בו ר.
ה י ג י ע ה ב ע בו ד ה ו ה ב׳ מ ב ל בו ל ו ט ר ד ת ה פ ר נ ס ה ,ו ה ע צ ה ל ב טו ח ב ה׳ כי הו א י צ ו א ת
ה בר כ ה ,ו י ב א ר ב׳ או פ ני ם ב ה ת ע ס קו ת ה א׳ ר י ב ו י ס חו ר ה )ו בז ה ב׳ ע נ י נ י ׳ ר י ב ו י ע ס קי׳
מי ני ס חו ר ה ,ו ה ם ב׳ ב מי עו ט ב מ ס ח ר( ו ה ב׳ ה ת ח כ מו׳ מ ע ו ת י ו ,ו ה ב׳ מ כ פי ויו ת ר
ב ה צ ל ח ה כ מו י ו ס ף .וז ה ת ל ו י ל פ י א ו פ ן ע ב ו ד ת ו ב ת ו ״ מ ד כ ל ה מ ק ב ל ע ל י ו כ ר ע ו ל ד ״ א.
=(4ומדות רעות.
(5כ״ה בגוכתי״ק ,ואוצ״ל :וכו׳ או וכתיב.
קיצורים לספר דרך חיים 240
ב ע נין או פ ני ם ב׳ א ל קי ם. בי ר אי כ תו ת ד׳ ה מ ה. אחת וחכמה ירא ה ענינים.
מ ד ר ך ה ט ב ע .ב ר כ ת ה' ע ס קי׳ .ב ר כ ה ל מ ע ל ה ב רי בוי ה פ ר נ ס ה .ה צל ח ה
ת ע ש י ר .ה ש ת ד לו ת ה ע בו ד ה.
פרק א.
ה נ ה כ א ו ״ א א ו מ ר א ל קי נ ש מ ה ש נ ת ת בי ט הו ר ה הי א כו׳ ו מ ה ש ט הו ר ה הי א ג ם ע ת ה
ש מ ת ל ב ש ת ב מו ח חו ״ ב ו מ ד ו ת ד א י ן צ די ק ב א ר ץ ו א פ ״ ל בז ה ע נ י ן ה ח ט א ו כ מ ו ש א נ ו
ב׳ מ ד ר י׳ הם ב נ ש מ ה וכתי׳>׳ כ י י ע ק ב ח ב ל נ ח ל תו ו כ מ ו ה ח ב ל ש ר א ש ו א׳ ק ש ו ר ל מ ע ל ה
מ י נ י נ ש מ ה ה א׳ ק שו ר ה ל מ ע ל ה ב ד ב י ק ו ת א מ י ת י ב א ל קו׳ ו ה ב׳ מ ל ו ב ש ת ב ג ו ף ו ע ״ י
ש ב ג ו ף ל ש ו ב ב ת ש ו׳ ו כ מ א מ׳ ב ״ ק מ כ רז ת ב כ ״ י ח ת עו ר רו ת ח א׳ מ ת ע ו ר ר ת חל ק הב׳
ח פ ץ ב ש נ י מ ד ר י׳ א לו ד ש ני ה ם א ח ד מ מ ש כ ד ו ג מ ת א ה ב ת ה א ב א ל ה בן או ה בן א ל
ה אב ,א מ נ ם ל פ י ״ ז צ ״ ל מ ה ו ״ ע י ר י ד ת ה נ ש מ׳ ל מ ט ה ב ג ו ף ד ה רי כ ל ע ני נ ה ל ח ת ע לו ת
ו ה ת עו ר רו ת רו ח מ מ רו ם ב ת ש ר ו כ ן ב ק י ו מ׳ ו חיז ו ק ש ל ה ש ה׳ מ ס י י ע ו ל מ ה כ ל ע נ י ן
ש הי א מ צ ד ע צ ם ה נ ש מ ה ,ד כ ן הו א ג ם ב ת ו ״ מ ב עו ה ״ז ד ו ק א ו א פ י ל ו נ ש מ ת מ ש ה הנ ה
כ שי ר ד ה ב ג ו ף ד ו ק א ז כ ה ל ע לו ת יו ת ר ,ו ע ו ד ד ל פ י ה נ ״ ל ) ב א ה ב ת ו ה ת עו ר רו ת ה א ב ל בן
ש הו א מ ע צ מ ם הו א ב א ב סי ב ת ה ת עו ר רו ת ו כ ח ש ר ש ם ו כ מ ״ ש ה בי טו א ל צ ו ר חו צ ב ת ם.
א בי ד ה ,ו הו א מ ה ש ה ת ר ח ק ב מ א ד ו מ ת מ ר מ ר ב נ פ ש ו מ א ד ב עו מ ק א ד ל ב ו ו ש ב א ל ה׳
ב כ ל ל בו נ פ ש ו ו מ א ד ו ,ו כ מ נ ש ה ש ש ב א ל ה׳ כ ר ש י ש בז ה ב׳ ע נ י נ י ׳ ה א׳ הו א ש ני ת ק
ה ר ע ו ה ב׳ ק י ר ו ב ו מ ״ מ כ ח ד א הם ,א ב ל ב ע צ ם מ הו ת ם הם ה פ כי ם ש ה א׳ ב א ב ת כ לי ת
ה עו צ ב ו ה מ ר י ר ו ת ו ב כ ה י ב כ ה ב מ ר נ פ ש ו ,ו ב ז כ ר ו כי ש ב א ל ה׳ ו י ד ב ק ב תו ר תו ה רי י ב ו א
ל כ ל ל ש מ ח ת ה נ פ ש ש נ פ ט ר מן ח ר ע ו מו ת רו ח ני ,ש ק ש ה י ו ת ר מ מו ת ג ש מ י ר ״ ל ש ז ה ו
ת ש ו׳ הב׳ ב ק י ר ו בו א ל ה׳.
ת י ק ו נ י׳ ו ס י ג ו ף כ ר א ב ל א ם א י נ ו א ל א ז ה ב ל ב ד ,א י נ ו א ל א ל ש ע ה ו ח ״ו י ח ז ו ר ל סו רו ,
ד א י נ ו דו מ ה ל מ ש ל ה ני צ ל מן ה מו ת ב ג ש מ י ד ה ו י ד ב ר ו ה י פ ו כ ו ב ע נ י ן א׳ ד כ ש נ י צ ל מן
ה מו ת הו א ש מ ח ב מי ל א ,ו ב ש ב ב א מ ת הנ ה הו א ב ב׳ ע נ י נ י ם ש צ ר י ך ל ע ו ר ר ל בו ב מ ר י ר ו׳
ע צו מ ה מ ע ו מ ק א ד ל ב א ע ל ח ״נ ו ע ם ז ה ל היו ת ש ש ו ש מ ח ב ש ו ב ו א ל ה׳ ע כ ״ פ ו ע ו ד
ב ד ב י ק ו ת ו ה ב׳ מ ל ו ב ש ת ב ג ו ף ,מ ע ו ר ר י ׳ ז ל ״ ז ,ו ה ע י ק ר ה א׳ א ״ כ ע ל מ ה י ר י ד ת ה נ ש מ ה
ד ב ר י׳ א׳ ה ע ת ק ה ו ה ב׳ ק י ר ו ב א ל ה׳ ,ו א ם כי א ח ד הם א ב ל נ ב ד ל י׳ ב מ הו תן ה א׳ ב א ה
ב ע ו צ ב ו מ ר י ר ו ת ו ה ב׳ ב ש מ ח ת ה קי רו ב .מי ת ה ר ו ח נ י׳ ק ש ה מ ג ש מ י .ו א ם א י ן ש מ ח ה
צ ע ר ו ש מ ח ה ב נ קו ד ת ל בו מ מ ש .
נכל ה קי רו בו ש ב ת כ ל י׳ עד או רו י תגדל ו ב קי רו בו נ כ ב ה, ר חו ק ד ב ה י ו תו
ב ה א בו ק ה ,ו ב ד ר כ י ה קי רו ב ד נ י צ ו ץ ו א בו ק ה ) ש הו א כ ד ו ג מ ת ק י ר ו ב הל בנ ה א ל ה ש מ ש(
י ש ב׳ או פ ני ם ה א׳ ק י ר ו ב ה מ או ר א ל ה נ י צ ו ץ ,ו ה ב׳ ק י ר ו ב ה נ י צ ו ץ א ל ה מ או ר ,ד ג י ל ו י
ה ע צ מו ת מ ל מ ע ל מ ״ ט הו א ת ש ו ״ ע ה ש ] י [ ב נ ו הוי׳ ו מ מ י ל א מ ת ק ר בי ם ה ני צו צי ם ,ו כ מ ו
ה נ ש מו ת הו א כ מ ו ק י ר ו ב ה נ י צ ו ץ א ל ה מ או ר מ ל מ ט ל מ ״ ע ב ת ש ר ו מ ר י ר ו ת ע צו מ ה ו ב כי׳
מ ע ו ר ר ה גי ל ה ו ה ש מ ח ה ד ש ל ו ם כ ר ו ל ק רו ב ,ד ר חו ק כז ה ש הי׳ ב מ קו ם ר ע מ מ ש ו נ ע ש ה
ק רו ב ,ד ה ו י׳ י ו צ א מ מ ק ו מ ו ל ש כ ו ן ב ל ב נ ש ב ר ו נ ד כ ה כ י ר י ד ת א ש ש ל מ ע ל ה ע ״ ג ה מז ב ח,
מ ע ו ר ר ו מ מ ש י ך ת ש ו ״ ע ש ה ו ״ ע ק י ר ו ב ה מ או ר ,ו ק י ר ו ב ז ה ב מ ר י ר ו ת ע צו מ ה
מ בי א ה ש מ ח ה ב ל ב בו כי ה׳ ש ו כ ן ע מו ,ו ע ם ז ה ה רי ה ל ך י ל ך ו ב כ ה ב מ ר נ פ ש ו ו ב ש מ ח ה
ש ב ש מ י׳ ש מז ה י ש מ ח ו ש מ ח ה ב ב כי י ב או ,ד בי א ה ז ו הי א ק ב ל ת פ נ י א בי ה ם 1זהו
ג ד ו ל ה א ל א ש הי לו כ ם ב ק ד ש ל חזו ת ב נו ע ם ה׳ הו א ב ב כי׳ ש הו א ה ת ש ר מ ע ו מ ק א
מצד נו ש רין ד מ עו תיו מ ד ו ת י ו ,ו ב ה ת בו נ נו ת קל ה ב כ ״י ,ו ר ו ע ל ב בו ע ליו ה מ תגבר
ל רו ע מ צ בו .ו ה ב׳ הו א ב מ י ש נ ז כ ר ע ל ע נ י נ י ו ב ח ״ נ ו מ ״ מ ל א י ת פ ע ל מז ה שי ב כ ה ב מ ר
נ פ ש ו ו ר ק ב ז כ ר ו עו צ ם ג ו ד ל ר י ח ו ק ו מ ה׳ ש ב א לו ב ס ב ת כ ל ע נ י נ י ו הל א ט ו ב י׳ ,ו א ש ר
כ מ ת מ מ ש י ח ש ב ב א ר ץ ה חיי ם מ ב ל י ר או ת פ נ י א ל קי ם ו י ו ד ח ל עו ל ם ל ג מ ר י ,ו א ז י ב כ ה
ב מ ר נ פ שו.
ל ב בו ,הנ ה ל בו כ ל ב ה א בן ו ל א י ו ע י ל לו ה ה ת בו נ נו ת ב פ ג מ י ו כ ו׳ ע ד י ש י ק ב ל
ב ב חי׳ ק י ר ו ב א ל ה׳ ו ל א י ר צ ח ב ר י ח ו קו כ ל ל ,ו א י ן ז ה כ מו ב ה א׳ ש הו א ר ק מ פ נ י ר י ב ו י
הל א טו ב ב ע ו ו נ ו ׳ ח ט אי ם ו מ ד ו ת ר עו ת.
ה א׳ ע ל ה ב׳ ב ה כנ ע ה ו ש פ לו ת ,ו י ת ר ו ן ה ב׳ ע ל ה א׳ ב ה כ ר ה ב מ י ש פ ג ם .
פרק ג.
ה פ ו ת ח י ד ב ת שו ב ה ל ק ב ל פ ו ש ע י ׳ ו ח ט אי ם ,ד י מ י נ ך פ שו ט ה ל ק ב ל ש בי ם ב א מ ת א ף
ד ל ב א ב חי ל א י ת י ר מ עו מ ק א ש הן ב ש א ו ל ת ח תי׳ ו מ ש כ י ן ל י ׳ ב ת שו ב ת ם
מ ע בו ד ת צ ד י ק י ם ה ק רו בי׳ א ל ה׳ ב ע בו ד ת ם ב ת ו ״ מ ב ע נ ג נ פ ש ם ו הו א כי ע ו מ ק רו ם
ב מ ש ק ל א׳ ע ם ע ו מ ק ת ח ת ,ד ל פ י ע ר ך ע צ ם ה רו מ מו ת י ב ו א וי ת ג ל ה ב ל ב נ ש ב ר ו נ ד כ ה
ב מ ר י ר ו ת ע צו מ ה ו ב ב כי ר ב כ מ נ ש ה ש ש ב כו׳ ו כ ת ש ו׳ ר א ב ״ ד ש ג ע ה ב ב כי׳ ו ע י ״ ז הו א
מ ר י ר ו ת.
קכב קיצורים לספר דרך חיים
ש ל ש מ ח ה .ו ב י א ו ר ה ע נ ין הו א ד הנ ה כ תי׳ הי ת ה ל י א ו פ ן ב ב כי׳ ו הי א ו הנ ה יש
ד מ ע ת י ל ח ם י ו מ ם ו לי ל ה ,ו ל כ א ו׳ א י ך ה ד מ עו ת י ה י ו לל ח ם ש ב ו י ח י׳ ה א ד ם,
ו הנ ה ע י ק ר ע נ י ן ה ד מ עו ת הו א ב לי ל ה ב ת י ק ו ן ח צו ת ע ל ח״נ ,ו ה ע י ק ר בז ה הו א ע ל
ה פ רי ק ו׳ ע ו ל ש ז ה ו א ס קו פ ה ל כ ל מ י נ י ר ע ,ד פ ר י ק ו ת ע ו ל הו א מ ה ש א י ן פ ח ד א ל קי ם
ל נ ג ד ע י נ י ו כ ל ל ,ו א י נ ו חו ש ש ל שו ם ד ב ר ,שז ה ק ש ה מ מ י ש ל בו כ ל ב ה א בן מ פ נ י ה ג סו ת
ו ה ה ת נ ש או ת ש ל ו ב ר י ב ו י ע ו ש ר ו ג ד ו ל ה ו ה צ ל ח תו ב ב ני ם ו ב כ ל א ש ר לו ב בי ת ו ב ש ד ה,
לו ג ם ה דו ח ק ו ה ל ח ץ א ם ל א ש י ר ד פ ו ה ו ש ו נ א י ׳ ב נ פ ש ו ש י ד ע ב ר ו ר כי ב ג ל ל ע ז ב ו א ת
ה׳ ב א לו כ ל א ל ה ,א ו ב ק ו ש י ג ד ו ל ב פ ר נ ס ה ד א ז י ש ו ב א ל ה׳ וי ב כ ה ע ל ג לו ת נ פ ש ו
מ ח׳ ז ר ה י מ נ ע מ מ נ ה מ פ נ י פ ח ד ה׳ .ו כ מ נ ש ה ש ה ת ע ו ר ר ו ת ה ת שו ב ה ב א ה לו ע ״ י כ מ ה
י ס ו ר י ׳ ע צ מ י י ם מ ה שו נ א י ם ו ה ר ו ד פ י ׳ ו א ז ש ב ב ק ב ע ו מ ״ ש ו נ ת ק ב ל ת שו ב תו.
ו ה נ ה כ ל א ד ם י כ ו ל ל ר או ת ז ה ב ע צ מ ו ד פ ר י ק ו ת ע ו ל ק ש ה מ ג ו ף ו ע צ ם ה מ ״ז .ו כ מ ו
אי סו ר ו ני דוי ה מ ״ז בז נו ת ש סי ב ת ה הו א ה פ רי קו ת ע ו ל ש א י נ ו חו ש ש ל שו ם
ו הו א ר ק ב ק ל ב ט ב ע ו ל י ל ך ב ש ר י ר ו ת ל בו ה ר ע ,ו הו א ה מ קו ר ל חו ם ה ה ת פ ע לו ת ה ט ב עי
כו׳ ל היו ת ש א י ן פ ח ד א ל קי ם ל נ ג ד ע י נ י ו ל א מ ר א י ך א מ ש י ך ע ל נ פ ש י ט ו מ א ה ז א ת
ר ש ע כו׳.
פ ר י ק ו ת עו ל. ענינים
פרק ד
מ ד ר ך פ ש ע ם כו׳ י ת ע נו ,ד ה פ ו ש ע י ׳ הם ה פו ר קי ע ו ל ש ה ם פ ו ש ע י׳ בי ו ז ה ו אוי לי ם
ד כ ת י׳ ב ני ם ג ד ל ת י ב מו ח חו ״ ב ו ר ו מ מ ת י ב כ ת ר ד ח כ׳ ו ה ם פ ש ע ו בי ב ב חי׳ ה כ תר,
ו א ו י ל י ם ה ל לו ב ח פ צ ם ל ת קן ה מ ע וו ת הנה ל א י ש י מ ו ל ב ם ל י ד ע ש ר ש ה ק ל קו ל ש הו א
ה פ ר ״ ע ,ו ר ק ב ג ל ל עו נו תי ה ם י מ צ א ו ל ה ם ת י ק ו ן ל ה ת ע נו ת ו ל ס ג ף נ פ ש ם ב ל ב ד ו הו א ר ק
קיצורים לספר דרך חיים 244
ל ש ע ה ,ו ח ו ז ר י׳ ל ק ל קו ל ם ל ה י ר כי א י ן פ ח ד א ל קי ם ל עי ני ה ם כ לל ,ו א י ן ד ב ר ה מו נ ע
ב ע ד ם ,א ב ל כ א ש ר מ ק ב לי ם ע ו מ ״ ש א ז ה ת ש ר הי א ב י ס ו ד א מ י ת י .
ו ה נ ה ק ב ע ו מ ״ ש הו א י ס ו ד ה ע בו ד ה ו מ ב רי ח א ת ה חי צו ני ם ו ה ס ט ״ א כ ר ד הנ ה כ תי׳
ג ם מ ז ד י ם ח ש ך ע ב ד י ך א ל י מ ש ל ו בי אז א]י[ ת ם ו נ ק תי מ פ ש ע ר ב ו ל כ א ו׳ ד א ם
מ מ ש ל ת ז ד י ם הו א מ פ נ י ה פ ר ״ ע ו כ מ ״ ש ע ל כי א י ן א ל קי ב ק ר בי מ צ א ו נ י כ ל ה ר עו ת
ה אל ה ,ש הו א ס ו ד ה ג לו ת ו ע ב ד ת א ת א ו י ב י ך ,ו ז הו ב כ ל לו ת ע נ י ן ש ע ב ו ד ע ו ל ה ג לו ת
ש הו א ב׳ ע נ י נ י׳ ה א׳ ע ו ל ק ש ה ב פ ר נ ס ה ו ה ב׳ מ מ ש ל ת ה גוי ם ו ה לו ח צי ם כו׳ וז ה ו ר ע
ש ח ס ר ל ה ם ה ב י ט ו ל פ נ י מ י ד כ ״ ח מ ״ ה ש ב נ פ ש ו כ ב ה מ ה י ח ש ב ,או ש י צ ר ו מ ת ג ב ר ע ל י ו
ל מ ר ו ד ב פ ר ״ ע או ש א ו מ ר א ל ך ב ש ר י ר ו ת ל בי כ ר ה ״ז כו ר ת נ פ ש ו מ ש ר ש ה ר ״ ל ו לז א ת
ב ה פ קי רו ת ני ח א לי׳.
ו ז ה ו אז אי ת ם כו׳ ד כ א ש ר א י ן ע ל י ו מ מ ש ל ת ז ד י ם ו ל בו ב ר ש ו ת ו מ פ נ י ה ק ב ע ו מ ״ ש
ל ה די ח מ ע ל י ו ה מ ״ז הו א או ת ו ס י מ ן ש י צ א מ כ ל ל ה פ ר ״ ע ל ג מ ר י ו א ז הו א א ת ״ ם
ה ר צון פ נ י מ י וז ה ו ש ה ת ״ ם ב מ ע ש ה ,ו ס ו ף מ ע ש ה ע ל ה ב מ ח׳ ש הו א ב ה ת ק ש רו ת ע ם
ש ב מ ע ש ה מ ק ו ש ר ע ם ה א׳ ו ז הו א ת ״ ם ו נ ע ש ה מ פ ש ע ר ב ש פ ע רב ,ד ה ו ל ך תו ם ב מ ע ש ה
ש הו א נ ע ל ה מ ה ע בו ד ה ב מ ו ח י ן אז י ל ך ב ט ח ש ל א י י ר א ו י פ ח ד מ י נ י ק ת ה חי צו ני ם כ ל ל,
ד י ג י ע כ פ י ך כי ת א כ ל ב הי ת ר ו ב כ ש רו ת ו א ז ג ם ת פ ל תו מ ת ק ב ל ת א ב ל כ א ש ר י ד י כ ם
ד מי ם ת ר תי מ ש מ ע מ ל או אז ו ב פ ר ש כ ם כ פי כ ם ב ת פ ל ה א ע לי ם כו׳ ו ע ם היו ת כי ב ה
ב ש ע ה ל ב בו ש ל ם א ב ל ה עי ק ר הו א י ד י ו כ ר ו מ י ש הו א נ קי כ פי ם כ ר נ פ ש י י ש א ב ר כ ה
ב ח ״י ב ר כ א ן ד צ לו ת א ,וז הו ב א ב י ס ו ד ה ק ב ע ו מ ״ ש דו ק א.
ב ת מי מו ת ה מ ע ש ה ד ו ק א י ש א ב ר כ ה.
פרק ה.
ו ב ז ה י ו ב ן מ ״ ש ד ר ך ר ש ע י ם ב א פי ל ה ל א י ד ע ו ב מ ה י ו כ ש ל ו ,ו ע ד ״ מ ה הו ל ך ב ח ש ך
א ו תו מ פ נ י ש א ב ד ח ״ו מ ״ ה ש ב נ פ ש ו ו פ ג ם ב או ת י ו ״ ד ד נ ש מ ת ו ,ו הו א ע ו מ ״ ר ש נ ג ד
ד א ו פ ל ד ק ל י׳ הו א ה ש פ ע ה נ ע ל מ ת ש ל מ ע ל ה מן ה ש כ ל ,ו כ מ ו א ת ה י ד ע ת א ת הע ם כי
ד ק ד ו ש ה ש הו א ה פ ל א ה.
ו ז ה ו י ו ש ב ב ס ת ר ע ל י ו ן ,ש ה נ ש מ ה חו ס ה ב צ ל ש ד י ו ע י ״ ז נ צ ל ת מ פ ח י ק ו ש ד ע ב י ר ו ת
ש הו א הפ ח י ק ו ש ה ב א מ צ ד ה ר ע ב פ ו ״ מ .
כ לי ז י י ן ה א׳ ש ב א מן ה מ ח ב א ב מ קו ם ב ל תי נ י כ ר כ ל ל ו ל א נ ו ד ע מ ק ו מ ו ב י ע ר א ו ב בו ר,
ו ה ב׳ ש הו א ב ג ב ו ר ה ו ב ג ל ו י ש בז ה הו א מ ב ע ר ב׳ ק לי׳ ק שו ת ה נ ״ ל ד ד ב ר ו ק ט ב.
ה או ר ל ה א י ר ש ם כ ר ,ו ה ע נ י ן הו א ד מ י ש הו א בי ת ק י ב ו ל ל ק ב ל ת מ י ד מן ה ע ל ם
ה ר ע ד ק ל י׳ ש הו א או פ ל ,ו הו א מ ה ש מ מ ש י ך ע ל י ו ט ו מ א ה ח ״ו הוי א פי ל ה ש הו א נ ו ״ ן
ש ע ר י טו מ א ה ,ו ל כן ב י צ י ״ מ א ו מ ר י ׳ מ א פי ל ה ל א ו ר ג ד ו ל ,ד ק ש ה י ו ת ר מ א ו פ ל ש י ו ד ע
ש ע ב ר ו ש נ ה ו נ ע ש ה לו כ הי ת ר ,ו כ מ ו ה ר ש עי ם ש ג ם ד ב ר ג ד ו ל ב א י ס ו ר ג מ ו ר כ ה ר נ ד מ ה
דו ק א.
ש נ ע ש ה כ הי ת ר.
ש י ש ג׳ מ ד ר י׳ תו ם ת מי ם ו ת ם ,כ מ ו ״ ב הו א ג׳ מ ד ר י ׳ ב ת ש ר ה א׳ ב מ ע ש ה ב פ ו ״ מ ו כ מ ו
נ קי כ פי ם ,ו ה ב׳ ב ל ב ב ח ר ט ה ג מ ו ר ה ב א מ י ר ת ו י ד ו י ש ז ה ו מ ע ק ר י ה ת שו ב ה ,ו כ מ ו ה ע ב ד
ה מ ת ח נן ל א ד ו נ ו ב ו י ד ו י ד ב רי ם ,ו ה ג׳ ת ש ו׳ ש ב מ ה׳ ו ר צ ו ן ש ל א י ר צ ה ב ר ע ע ו ד כ ל ל.
ו כ מ ו ש ב ת מ י מ ו ת ה רי ה ת מי ם ב מ ע ש י ו ב פ ו ״ מ ש הו א נ קי כ פי ם כו׳ הו א י ש א ב ר כ ה
ה ס ר סו ר ל ה מ ש י ך ה עי ן רו א ה ש הו א ו ה ה ת חל ה הו א מ ה ל ב ד מ ו ש כ ו ,ו א ח ר י כן הו א
ו ל א ת ת ו רו א ח רי ל ב ב כ ם ש נ ק׳ ס ר סו ר מן ה מ ק ב ל א ל ה מ ש פ י ע י ם ה נ ״ ל ו א ח רי ע י נ י כ ם
ה ת ש ר הו א ב פ ו ״ מ ד ו ק א ש הו א ה מ ע ש ה ,א ש ר ב כ ל ל ז ה הו א ג ם ל היו ת עו צ ם מ ר או ת
מ ל בו נ ק׳ ת ש ו׳ ב פ ו ״ מ .
ש א י נ ו חו ש ש לי ר א ת א ל קי ם ,ו ה ב׳ ש א י נ ו חם ע ל נ פ ש ו ל ש ח ת ה ו ח פ ץ ל מ ל או ת ת או תו,
ב א פי קו ר סי ם .
ת קנ ה ע ״ י י ס ו ר י ׳ כ ר .
פרק ז.
ח פ צו א מ ר כ ״ א ב תו ר ת ה׳ היו ת ר ק ש ה ה ק לי׳ ש הו א ו ה נ ה א ח ר ו ב מ ו ש ב ל צי ם,
ה מ נ ג ד ל תו ר׳ ,ו כ ן כי ל י מ ו ד ה תו ר ה הו א ד מ ש מ ע מז ה ש ה מ ו ש ב ל צי ם הו א
ב א מ צ ד ש ע ש ה ת י ק ו ן ל נ פ ש ו ל ה סי ר ה פ ר ״ ע ע ״ י ב כי׳ ב ד מ ע ו ת ד ו ק א ד ז ה ו הי ת ה לי
ש ה ו ל ך ב ש ר י ר ו ת ל בו ב כ ל ה ה ר הו רי׳ הו א מ פ נ י ש א י נ ו ש ו מ ר נ פ ש ו ל כ בו ש א ת רו חו
ב י ש ב ו ב י ן א נ שי ם מ ל ד ב ר הו ל לו׳ ו ל י צ נ ו ת ו ד ב ״ ט ו כ מ ו ש נ ר א ה ב מו ח ש ש מ צ ד מ י ע ו ט
ה ר ג ש ת י ר א ת א ל קי ם ד ע ת ו ז ח ה ע ל י ו ו י ר ח י ב פ י ו ב ש חו ק ,ו ג ם ז ה גו ר ם ש ר י ר ו ת הלב
ו ה צ חו ת ה נ ״ ל א ם ש ל ע צ מ ן א י נ ן ח ט א ו ע ו ן ,א ב ל הו א מ פ ת ן ה פ ר ״ ע ו ש ר י ר ו ת ל ב ר ע.
ו ה נ ה ה א י ש א ש ר נ ג ע י ר א ת ד׳ ב ל בו ב ת ש ו׳ א מי תי ת ,הנ ה ב ו ד א י י ש בו ש ה ו ה כ נ ע ה
ב ל בו ו ל א י ק ל ר א ש ו ב פ תי ח ת לב ,א ש ר ז ה ב א מ ב׳ ס בו ת ה א׳ מ צ ד ל ב בו ה נ ש ב ר
ו ה נ ד כ א ,ו כ מ ו ע נ י ה ח ס ר ל ל ח ם ש ל א י ו כ ל ל פ תו ח פ י ו ב ש חו ק או ל ה מ ש ך א ח ר ש י ר
ה מ ״ ש * ש ה ם נ ב ד ל י׳ ו ע צ בי ם ב י ו ת ר ל היו ת ם מ ק ו ש ר י ׳ ב כ י ו ו ץ ל ב ב ם ג ם א ם פ ר נ ס ת ם
מ צ ו י׳ ל ה ם .ו כ ן ה ש ב ב א מ ת ו י ש בו י ר א ת א ל קי׳ ה ל א מ צ א י מ צ א ב ע צ מ ו מ כ א ו ב י ו ב כ ל
ה ע נ י נ י׳ ו י ש בז ה הר ב ה ד ר ג ו ת ,י ש נ ם ש מ צ ט ע ר י ׳ ב ת ש ו׳ ג ם ע ל ר י ב ו י ד ב ״ ט ו ב י ט ו ל
ש י צ ט ע ר ע ל פ ג מ י ו ב מ ק ר ה ב ש ו ג ג ו ב מ ז י ד .ו ב א מ ת ר בי ם נ בו כי ם ב ע י ק ר ע נ י ן ז ה ,ד י ש
כ מ ה ב נ ״ א ש ר ו א י ן ע צ מ ן ב כ ל מ י נ י ר ע מ ב לי ה ע ל ם י ד י ע ה מ כ ל א ש ר א ת ם ב מ ח ד ו ״ מ ,
ו א י ן לה ם ה ה ר ג ש ל ה צ ט ע ר ע ״ ז ו ר ק ל ע ת מן ה ע תי ם י פ ו ל ב ע ו צ ב ל פ י ש ע ה ,ו ח ו ש ב
ש א י ן לו ת י ק ו ן ו ח ו ז ר ל מ ו רו ו מ ת ק ל ק ל ע ו ד יו ת ר ,ו ז הו ר ק ע צ ת הי צ ר ש ח פ ץ ל ה פי לו.
ו י ש ב נ ״ א ש מ י צ ר י ׳ ו ד ו א ג י ם ו בו כי ם ב מ ר נ פ ש ם ,ו י א מ ר ל ע צ מ ו נ ו א ש ש א י ן לו ת קו ה
ו כן הו א ב א מ ת א ש ר א י ן ל ה ם מ ר ג ו ע כ ל ל ו ג ם ב ע בו ד ת ם ב תו ר ה ת פ ל ה ו ע בו ד ה א י ן
להם שו ם ע נ ג ו ש מ ח ה מ פ נ י ד א ג ת ל ב ב ם ע ל מ צ א ם ת מ י ד ה ל א טו ב ,א ש ר ב ג ו ף ו ע צ ם
ע נ י ן ה ת ש ר הו א כ ל א ש ר י ד א ג ב י ו ת ר י ו ת ר י ק ו ב ל ב ר צון ,וז ה ו ר ק ב ת ש ר ד מ ע ש ה ה נ ״ ל
א ב ל ב ע בו ד ה א י ן ז ה מ ע ל ה כ ל ל ,ו א ד ר ב א ב ע ו ד א ש ר ל בו מ י צ ר ו ד ו א ג י ת חז ק ל ק ב ל
רו אי ם ב מו ח ש ד י ש י ר א ח ט א ב ח לו ל ש ב ת ו ש ״ ד ו ע ר י ו ת ו ג ם ע ב י ר ו ת ק לו ת ,ו ב י ר א ת
ה מו ת רי ם כ ר כ ע ״ ה ) ש א י נ ם עו ס קי ם ב תו ר ה( ו נ ש י ׳ ש א ף ש ה ם י ר א י ח ט א כ נ ״ ל ו מ ״ מ
אי נ ם נ ז ה ר י׳ ב ג ז ל ב מ ו ״ מ ו ב ד י ב ו ר י ׳ ב ל ה ״ ר ר כ י ל ו ת ו ד ב ״ ט ו נ ש ב ע י ׳ ל ש ק ר ש כ ״ ז הו א
מ צ ד מ י ע ו ט י ר א ת א ל קי ם .ו ג ם ז ה מ צ ד ה א מו נ ה ה ט ב עי ת ב ל ב ד.
ו ה נ ה י ר א ת ח ט א כ לו ל ה בי ר א ת א ל קי ם ,כ ה כ ל ל ה י ד ו ע ד מ נ ה ב כ ל ל מ א תי ם ,ו מ ״ מ
א ל קי ם ב ה ת פ ע לו ת ב ת פ ל ה ,ו ב ה ת עו ר רו ת ל ע תי ם ,ו מ ״ מ הי ר א ת ח ט א א י נ ו ל פ י ע ר ך
ה ת עו ר ר ו׳ ש ה רי ש ק ר, הו א בי ר א ה ו ה ת פ ע לו ת ב ת פ ל ה ש מ ת עו ר רי׳ שב שעה או פן
ו ב כ ״ז א י ן הי ר א ת ח ט א ל פ ״ ע הי ר א ת א ל קי ם ,א ש ר ב׳ ה פ כי׳ ה א לו י מ צ א כ ל א ד ם
ב ע צ מ ו ש ב ע ת ה ת פ ל ה הו א ע ו מ ד ב ה ת פ ע לו׳ ו ה ת ע ו ר ר ו׳ ו א ח ר ה ת פל ה הנה ל א י ע צ ו ר
כ ש כו ר וי נו עו די חו גו ה הבל א חר הו ל ך ל ד ר כו אי ש ה ע תי ם ו רו ב ל פ ר קי ם, ו כ ״ז
ו ח כ מ ת ם ש הו א ה טו ב י ת ב ל ע ,ש ז ה ו ״ ע ג לו ת ה ש כי נ ה.
ל ב בו ה נ ש ב ר ,בז ה ב׳ א ו פ נ י ׳ ה א׳ רו א ה ה ר ע ש ב ו ו מ צ ט ע ר ר ק ל פ ר קי ם ,ו ה ב׳ ש ד ו א ג
ת מ י ד ג ם ב ה ת ע ס קו תו ב תו ״ מ ,ד ש ני ה ם ל א נ כו ני ם .י ש ש ה ם י ר א ח ט א כ ע ״ ה ו נ ש י ׳
ו מ ״ מ אי נ ם י ר א י א ל קי ם ו מ ד ב ר י ׳ ל ה ״ ר ר כ י ל ו ת ו נ ש ב ע י ׳ ל ש ק ר ,ו י ש ש הי ר א ת ח ט א
א י נ ו ל פ ״ ע הי ר א ת א ל קי׳ ש מ ת פ ע ל ב ת פ ל ה ו אי נ ם י ר א י ח ט א ל פ ״ ע ב מ ו ״ מ ב או נ א ה
ו ב מ ד ״ ר ד ג י א ו ת ו כ ע ם ו ה ת פ א רו ת .ה ת עו ר ר ו׳ ה ת פ ל ה מ כ ח מ ״ ה ש ב נ פ ש .וז ה ש הי ר א ת
ח ט א א י נ ו ל פ ״ ע הי ר א ת א ל קי ם י מ צ א כ ל א ד ם ב ע צ מ ו ב ע ת ה ת פ ל ה ו א ח ״ כ ב ע ס קי ו .
ו ב פ ר ט ב ד ו ר י תו ם הז ה.
פרק ח.
ו ה נ ה ב׳ מ י נ י י ר א ה ד י ר ״ ת ו י ר ״ ע א ח ת ה מ ה ,ד י ר א ת א ל קי ם הו א ה ה כר ה ב ר ו מ מ ו ת ו
י ת׳ ל פ ״ ע ו א ו פ ן ה ש ג תו ,ו י ר א ת ח ט א ש הו א ה ב כן מ י ר ״ א ש י ר א ל מ ר ו ד ו ל ע ש ר
ל ה ת בו נן ב ה ש ג ה ,ו הנ ה ל א כ ל ה ע תי ם ש וי ם ו ב פ ר ט מ פ נ י ה ט ר ד ה ב ע ס קי ם ו ב ז מ נ י׳
ו ב קי צ ו ר ,ו ב מ ש ך הז מן ג ם הי ר א ת ח ט א מ ת מ ע ט ,ו ל א ט ל א ט נ ע ש ה כ א י ש א ש ר ל א
י ו ע י ל ש ז ה ו מ פ נ י נ פי ל ה ג מ ו ר ה ,שז ה ב א ב סי ב ת ה מ ש כ תו ב עו מ ק נ פ ש ו א ח רי ד ב ר
ה מ ב ד י ל ב י נ ו ל קו נו ,כ מ ו ד ב רי ם ה א ס ו ר י׳ מ מ ש א ו ג ם ד ב רי ם ה מו ת רי ם ה מ ג ש מ י ם
ב ש ר ו ס ו ב א י י י ן ל מ ל או ת ב ט נ ו כ ו׳ ו י צ י ר ו י ל ח ו ץ ל כ ל א ד ם ב ה ר ח ב ת ל בו ו י ל ח ו ץ א ת
ה ע ני ל ה ש ת ר ר ע ל י ו ו י ר ח י ב פ י ו ו ג י א ו ת ל ב בו הנ ה א ז ה ש ו מן ה ט ב עי ו ה ג סו ת מ ג ש ם
א ו תו ב י ו ת ר ע ד כ י י פ ו ל ה נו פ ל ו א י ן פ ח ד א ל קי ם ל נ ג ד ע י נ י ו כ ל ל ,ו ר ק ה ב י ט ו ש י ׳ ב ש ב ר
ח ״ו מ ט ה ע ו ז ו ב ב ני כו׳.
ו ה ב ' הם הי ר או ת ה ע צ מיי ם ו ה ט ב עי ם ש ב נ ש ״ י ש בז ה כו ל ם ש וי ם ג ם א ם י ר ב ה ר ע ת
ש ב עו ל ם י ש ר א ל הו א ב נ קו ד ת א י ש ק ל ש ב ק לי ם ו ח ט א י ח ט א ב כ ל ה ע בי רו ת
ט ב עי ב נ ע ר בן ו׳ ו ז׳ ש נ ה כ מו ב א י ש ז קן .ו נ ר א ה ד ב ר ז ה ב מו ח ש י ו ת ר כ מו ע נ י ן
ב פ ש ו ט י ׳ ו נ ש י ׳ ל ג ב י ז ק נ י ת״ ח ,א י ן ז א י י ן נ קו ד ת י ה ד ו ת ו א י ז ע ר ש ט א ר ק א ז י י ו י א א
ד ו מ י ׳ ז ה לז ה ב ה ש ג ה כ מו ב ע ק בו ת מ שי ח א ל ג ב י ז מ ן מ ר ע ״ ה ד ו ד ו ש ל מ ה בי ה מ ״ ק
א ל פי ם ש נ ה מ ז מ ן מ ״ ת ו י ש ר א ל ע ו מ ד י ׳ ו י ע מ ד ו חז ק ו מ ת נ ס י ׳ ב כ ל ד ו ר ו ד ו ר .וז ה ו י ר ״ ח
מ הי ר ״ א ו הו א מ צ ד ט ב ע ה נ פ ש י ו ת ר מ הי ״ א ש ב א ב ע בו ד ה ,ו ר ק נ ע ל מ ה הי א ,ו ב ה ת ג ב ר
ו הי א ה ע ו מ ד ת ל נו ב כ ל ע ת.
י ש ר א ל ,ו ה ר א י׳ מ ה מ ט ״ נ.
פרק ט.
מצד ש ע ו ב ד א ל קי ם בי ר א ה ב מי מי עו ט י ר א ת ח ט א גם ש מ צי נו ו ב ז ה י בו א ר מה
ה ה ת בו ננו ת ,ו הו א ל פ י ש ה ת פ ע לו ת ז א ת ש מ צ ד ה ה כר ה ד ו ר ש ת ר ג י ל ו ת ו ש ק י ד ה
ו ה ת ע ל מו ת כ מ ו ה ת פ ש ט ו׳ א ו ר הנ ר ש ת ל ו י ב ה א ו י ר הז ך מ ש א ״ כ ב מ קו ם מ ע ו פ ש כ ב ו ר
ב מו ח הו א ב ד ר ך מ ע ב י ר ו הו א ר ק מ ג ל ה או ת ן ל ה ו צ י א ן ל או ר ,ש הו א ר ק ב תו ר סי ב ה
לי ר א ה ש הו א ל ה בי א ם ב ה ת ג לו ת.
ו ה נ ה ג י ל ו י נ קו ד ת הלב ,ש ה ו ״ ע ת ע לו מ ת ל ב ב א ה ו י ״ ר ע צ מ י י ם ב אי ם ר ק ל ב׳ ס בו ת
ע ם מ א כ ט אי ם ז י י ע ר א י י נ ג ,ע ד כי ב כ ה י ב כ ה ב מ ר נ פ ש ו ב ב חי׳ י חי ד ה ש ב נ פ ש וז ה
א י נ ו א ל א ב צ ר לו בי ו ת ר ,ו ר ק ב א לו ש נ כ ש ל ו ב פ ר ״ ע ש א ז כ א ל ו נ כ ר ת ה נ פ ש ם ש פ ג מ ו
ה ש קי ד ה ב ה ם ב תו ם ה נ פ ש ע ד מ ם ״ נ ע ל ק ד ו ש ת ש מ ו י ת /ו ה א ר ה מז ה הו א ב קיו ם כ ל
מ צו ה ,הנ ה ע י ״ ז מ ת ע ו ר ר ת ע לו מ ת הלב.
ו ב ז ה י ו ב ן מ ״ ש הי ת ה לי ד מ ע ת י ל ח ם ,ד מ ע ו ת ד ת ש ו׳ ו הו א ב א מ א מ ו ר א לי כ ל היו ם
א י׳ א ל קי ך ,ד קו ב ״ ה ב ג ל ו ת א א ס ת ל ק ל ע י ל א כו׳ ד ב כ ל נ י צ ו ץ א ל קי ע ״ י פ ר ״ ע
מ מ״ ח הנ מ שכ ת חי צו ניו ת ה א׳ ה ש ג ח ה הם מי ני ד ב׳ וי דו ע ה ה שג ח ה, ע ״י באה
י א ר ה׳ פ נ י ו א לי ך ,ו א מ ר ז ״ ל א י ן מ ז ל ל י ש ר א ל ו כ א ש ר מ ק י י מ י ם תו ״ מ א ז ע י ן ה׳ א ל
ב צו מ ח ו חי ו דו מ ם ,ו כ מ ו חל ק ה ז ו ת מ ט ר ,ו כ מ ש ל ה מ ל ך ב בי ת ו ו ע י ר ו י ש ג י ח ב ע צ מ ו
ו ב כ ל ה מ די נ ה ע ״ י ש רי ם ה ש ו א ל י׳ א ו ת ו ו מ ק י י מ י ם ד ב רו .ו ב ד ו ג מ א כ ז ו הו א ג ם י ש ר א ל
ש נ ת ו נ י׳ ב ה ש ג ח ה פ ר ט י׳ ,א ב ל בז ה ״ ג אז ג ם הם ת ח ת מ מ ש ל ת ה ע׳ ש רי ם ,וז הו ג לו ת
ו ה נ ה ב ת י ק ו ן ח צו ת ד א ז הו א ע י ק ר ז מ ן ה ה ת עו ר רו ת ד ד מ ע ו ת ד ו ק א ב ה ת בו נ נו ב ג ו ד ל
ה ה על ם ו ה ה ס ת ר ב כ ל ל ,ו א ש ר ב ג ל ל ו א ס ת ל ק י ק ר א ד קו ב ״ ה ל ע י ל א ב סי ב ת
ע נ י נ י ו ו ב פ ר ט ב ע ו ן פ ר ״ ע ש הו א הו א ה גו ר ם ל כ ל מ י נ י ר ע ,הנ ה ב כ ה י ב כ ה ב מ ר י ר ו ת
ע צו מ ה ע ד מ א ד א ש ר ב ב כי׳ ז ו ג ו פ א י ש ב ע נ פ ש ו ל ק ב ל ע ל י ו ע ו מ ״ ש ,ד ה ע נ ג ו ה צ ע ר
הם ק ו י ן ש קו לי ם מ מ ש ,ו ה צ ע ר ה ג ד ו ל הז ה מ ש ב י ע ו ו כ מ ו ה ש ב י ע נ י ב מ ר ו ר י ם ו צ ע ר ז ה
ה ד מ עו ת ,ו צ ע ר מ ש ב י ע ע ו מ ק ה נ פ ש כ מו ה ע נ ג מ מ ש.
= (11בע׳ שרים.
קיצורים לספר דרך חיים 252
פרק י.
ו ב ז ה י ו ב ן מ ״ ש הי ת ה לי ד מ ע ת י ל ח ם ,ש ה ד מ ע ו ת ע צ מ ם הם ה מ ש ב י ע י ׳ א ת ה נ פ ש
ו כ ט ב ע ה מ ת או נן ו מ י צ ר כ מו ה בן ע ל א ב י ו ש ה ב כי׳ טו ב לו ל ה ו צי א ה ע ל ם צ ע רו
ב ד מ עו ת ,ד ל ו ל י ז א ת י צ ר לו בי ו ת ר .ו כ מ ו ״ ב י ו ב ן ב צ ע ר ה רו ח ני ד כ ל א ש ר י ת ע מ ק י ו ת ר
ה ע נ ג ו ה צ ע ר ב אי ם ב מ ש ק ל א׳ מ מ ש .וז הו ש א י ׳ ב כ ת בי ה מ קו ב לי׳ ד כ ל ש א י נ ו בו כ ה
ב ר ״ ה וי ו ה כ ״ פ א י ן נ ש מ ת ו ש ל מ ה ,ד ש ל י מ ו ת ה נ ש מ ה הו א ב חי׳ י חי ד ה ש ב נ פ ש ע ״ כ
ע ו ן פ ר ״ ע ש ג ו ר ם ג לו ת ה ש כי נ ה ב ע ״ ש ,ו ע ״ י ר י ב ו י ה צ ע ר ש ל ו ש מ ת ב ו נ ן ש הו א ב ד ו ג מ ת
ה ע ב ד ה מ ו ר ד ב א ד ו נ ו ב מ ר א ה ל פ נ י ו ע ז ו ת מ צ ח שז ה ק ש ה ל ה א ד ו ן י ו ת ר מ א ש ר ב א ם
ל א י ק י י ם ר צ ו נ ו ת י ו ,ד ב כ ל ה פ ש ע י ׳ ה רי י כ ו ל ע ו ד ל ש ו ב מ ש א ״ כ ב פ ר י ק ו ת ע ו ל ש הו א
א ש ר כ מ ת י ח ש ב ו י ה י׳ הנ ח מ ה א ש ר ב א מ ר ת ך ח י י ת ני ש הי א ה ת ר ,ו ל כ א ו׳ א ם ע נ י הו א
ת מי ד ה ת ר ד א פ י ׳ פ ר ק ו מ ש נ ה א׳ ב א ו ת י ו ת ה נ ג לו ת ד ת ו׳ ש נ ק׳ ל ח ם ה סו ע ד ,ו ד ת ^'
ש א י ן לו ז מ ן ק בו ע ,א ב ל ל ח ם ז ה הו א כ א ש ר ב א ע ״ י ה ד מ עו ת ד ת ״ ח ל ע ו ר ר ר ״ ר ע ל
ב ע נ ג ב ה ש ג ה ג ד ו ל ׳ ו ב ת ע נ ו ג נ פ ל א ,הנ ה כ מ ו ״ כ ה מ רי רו ת ה ע צו מ ה מ ש ב י ע א ת ה נ פ ש
ש ד ו ק א מ ה מ ר י ר ו ת ש ב ת פ ל ה מז ה הו א ש ב א ג ו ד ל ה כו ס ף ב תו ר ה ,מ ש א ״ כ ה מ ת ע נ ג
ו ש מ ח ב ע בו ד ה ש ב ל ב י ב ט ל מ ל י מ ו ד ו ,ע ר א י ז ז א ט מ י ט ה ת פ ע לו ת א ל קו ת כ ר ו ז הו
ד ת ״ ח ש מ ק ב ל ע ל י ו ע ו מ ״ ש א ז הנ ה ר ק ב תו ר ת ה׳ ש הו א ב חי׳ ל ח ם ח פ צו ו ת ש ו ק ת ו
ה ע צ מי.
ש נ פ ש ו ש ב ע ה ב ה ש ג ת א ל קו ת.
פרק יא.
עצם היי נו ה נ פ ש, עצם עד ה נו ג ע ת ה ת שו׳ ע נין ב מ הו ת מו בן כ ״ז ו ה נ ה א חר
ה ת ש ר ב מ ר נ פ ש ד א ז א בי ה ם ש ב ש מ י׳ מ ת ג ל ה ע לי ה ם ו ה וי ב כי׳ ש ל ש מ ח ה כ ש מ ח ת
ש מ ח ה ו ב כ י׳ זו.
ב רי חו ק ה ע צ ם ע ד הנ ה ו ה ב׳ מ ה ש נ ת ק ר ב ו רו א ה ב א ו ר ה א ל קי ו כ מ ״ ש ו א מ ר
ביו ם ה הו א הנ ה א ל ק י נ ו ז ה כ ר ו הו א ד כ ת י׳ ו י ס ו פ ו ע נ וי ם ב ה׳ ש מ ח ה ,א ב ל א ב י ו נ י א ד ם
ב ע ״ ת ב ק ד ו ש י ש ר א ל י ג י ל ו ב תו ם׳ ו ע י ל ו י י ו ת ר ל פ י שז ה הי׳ כ ל נ קו ד ת נ פ ש ם ב ע ת
ש מ י צ ר ו ד ו א ג ת חל ה ו כ מ ו ] מ ן מ ע מ ק י׳ ד ש מ ח ת ו ב ק י ר ו ב ו א ל ה׳ הו א ל פ י ע ר ך מ ה
מ מ שי ך ע ל ע צ מו ש נ ו ג ע ב ע צ ם נ קו ד ת י ה ד ו ת ו ו ע י ״ ז ק ר א תי ך מ עו מ ק א ד ל ב א מ ה
ר ח מי ם ר בי ם ו ש ע ר י ד מ ע ו ת ל א נ נ ע לו ו ש מ ח ת ו י ת ג ד ל ש נ י צ ל מ מו ת ל חיי ם מ מ ש.
ו ב ז ה י ו ב ן ד ה ת ש ו׳ ש ב מ ע ש ה ,ו ה י י נ ו ת ש ו ״ ת הו א ל מ ע ל ה הרב ה מ ת ש ו ״ ע ש מ ע ו ר ר י ׳
א ו ת ו מ ל מ ע ל ה ,ו כ נ ״ ל ב ד ו ג מ ת ה נ י צ ו ץ ה עו ל ה מ ע צ מ ו א ל ה א בו ק ה ,ד ב ג ל ו ת א
ת ש ו ״ ת ג ו ר מ י ׳ ל היו ת ת ש ו ״ ע ק י ר ו ב ה מ או ה א ל ה נ י צ ו ץ ,ו מ ״ ש ה שי ב נו א ל י ך ו נ ש ו ב ה
ו ה שי ב ל ב א בו ת ש ת ש ו ״ ע ק ד ם ז הו ל ע ״ ל ד א ז ו ע י נ י ך ר ו א ו ת כ ר א ב ל בז ה ״ ג ת ש ו ״ ת
ק ד ם ,ש א ״ כ ה רי ג י ל ו י ה ת ש ו ״ ע ד ל ע ״ ל הנ ה ב א ע ״ י ה ת שו ״ ת ד ע ת ה ו א ״ כ ה ק צ ה ד ח ב ל
קיצורים לספר דרך חיים 254
י ע ק ב מ ע ו ר ר ק צ ה ה ע ליון ,ו ז הו א ם ת ע י ר ו ע ד ש ת ח פ ץ ה ת ג לו ת א ה ״ ר ה ט ב ע י׳ ו א ז
מ ת ע ו ר ר ה א הב ה ש ל מ ע ל ה ו א ח ״ ב ע ״ י ג י ל ו י ה א הב ה ש ל מ ע ל ה הו א ה ת ג לו ת ה א הב ה
מ מ ש ל מ ט ה ו כ נ ״ ל ד ב א ה ב ת ה א ב ל בן ו ב ן ל א ב י ו א י ן ל ח ל ק כ ל ל.
פרק יג.
ש נ ו ג ע לו, ו ה נ ה כ ל מ ה ש נ ת ״ ל ב ע נ י ן ה ת ש ר הו א ב כ ל לו ת מ הו ת ע נ י ן ה ת שו׳ מ ה
ד א ם ו א ם פ א ר נ ע מ ט אי ם ב ע צ ם י ה ד ו ת ו ש ז ה ו ב חי׳ י חי ד ה ש ב נ פ ש ו ב ד ר ך פ ר ט
ה ג׳ ב נ ש מ ה ו כ מ ו א ם כ ר ו נ ש מ ת ו א ל י ו י א ס ו ף ה ד׳ ב חי׳ ש הו א ב חי׳ מז ל א ו י ה י ה א ד ם
ו מ מ ל א כ ל ה פ ג מי ם.
ו ה י י נ ו ש ר ק בו ח ר ב טו ב הו א נ ש מ ר ש ל א ב ה כ נ תו ו ע ב ו ד ת ו כ ל ל מ צ ד ה צ ל ם א ל קי׳ ש ז ה ו
ל׳ י ת ה ל ך.
ו ה נ ה ת ש ר ר א שו נ ה הו א ה סכ ם ה ב חי ר ה ב טו ב ש ע ו ש ה ה סכ ם חז ק ב נ פ ש ו ש י ב ח ר
ב טו ב ו ל ש נ ו ת ד ר כ י ו ה ק ו ד מ י׳ ו נ ז כ ר כ ל ע נ י נ י ו ב פ ר ט ו מ תו ד ה ע לי ה ם ו עוז ב ם,
ד ג ו ף ו ע צ ם עז י ב ת ו כ מ ״ ש ו מו ד ה ו ע וז ב ,ד ת ח ל ה מו ד ה ב ו י ד ו י ד ב ר י ׳ ו א ח ״ כ עוז ב ם
ה ח ט א הו א ע ו ד קו ד ם לז ה ד א ל ״ כ הוי כ ט ו ב ל ו ש ר ץ ב י ד ו א ל א ד ה ו י ד ו י ד ב ר י׳ מ ו ע י ל
מ ח ט איו, שנ ב ר או ה מ ל א כי׳ חו מ ר לבטל הו א ר ק ד הוי דוי א מי תי ת . עזי ב ה ש ת הי׳
מ ח ו י י ב י׳ בז ה וז הו פ ד י ת או ת י מן ה ק לי׳ ש ל א י ו ד ב ק ו בו נ ש מ ת ג ו י וז הו ב ר כ ת ה ש ח ר
ש ל א ע ש א נ י ג ו י כ ר וז ה ו מו ד ה ו ע ו ז ב ש ע ״ י ה עזי ב ה ו מ ו ד ח מ ע ו ר ר ע ל ע צ מו ר ח מי׳
מ י ש פ ג ם ב ח ט אי ו ו ע ו נ ו ת י ו .ו י ש נ ו י תו ם מ א ב י ו ש פ ג ם ב או ת י ו ״ ד ש הו א ב א ב א ,ו י ש
ש פ ג ם בי ״ ה ]ו כ מו מ א ב א ו אי מ א מ א מ ו ש פ ג ם ב או ת ה ״ א ד א י מ א ,ו י ש י תו ם י תו ם
ה ג או ה ב ג י מ׳ י ״ ה[ ו ע ״ י ת שו ב ת ו ב ה כנ ע ה ר ב ה ו ב ת ח נו ני ם ג ד ו ל י ׳ ב ו י ד ו י ו עזי ב ה י רו ח ם
כו׳.
מ ו ע י ל ל חיז ו ק ד ב רי׳ ש הוי דוי ו עוז ב ד ב רי׳ בוי דוי מו ד ה ב פו ״ מ, במעשה ת שו ב ה
פרק יג.
צ ״ ל ה ה פ ר ש ב י ן ת ש ו׳ ד ב חי׳ נ פ ש ל ת ש ו׳ ד ב חי׳ רו ח ,ד נ פ ש ג ״ כ ב חי׳ חל ק ומעתה
שכל ב ר צון הנ פ ש ד כ ל נ קו ד ת ע שי׳, ב ב חי׳ ש הו א אלא מ מ ע ל, א לו ק ה
א ל קי ת ו ע כ ״ ז א י נ ו א ל א ע ש י ׳ ב פ ו ״ מ ,ו ר ק ש הו א ב מ ד ר י ׳ ג בו ה מ הו ד א ת ה מ ל א כי׳,
ו ר ו ח הו א ב מ ד ר י׳ ע ל י ו ן יו ת ר ,ד כ ל עי ק ר ה הי א ב מ ד ו ת ש ב ל ב ו כ מ ו ש נ ר א ה ב רו ח
ו בז ה ג ו פ א י ש נ ם ח לו קי ב נ ״ א ז ה ב כ ה וז ה ב כ ה ,ע ד כי ג ם ד ו ״ ר ה ט ב עי ם הי א ל פ י רו ח
ה א ד ם ה עו ל ה.
ו ב ז ה י ו ב ן ה פ ר ש ה ת שו ב ה ד נ פ ש ש הו א ר ק ב מ ע ש ה ב פ ו ״ מ ב ש י נ ו י ה ב חי ר ה ,ו א ם
ג מו ר, כ ל ו ל מ ר צ ו ן ו ש כ ל ו מ ד ו ת א ב ל ה כ ל הו א ב א ב מ ע ש ה ב ה ס כ ם ש הו א
ב ה כנ ע ה ג דו ל ה ,ו ב חי׳ רו ח ה רי י ש נ ה ג ם ב א נ ש י ׳ פ ש ו ט י ׳ ש ז ה ו ״ ע מ ה ש מ ת ע ו ר ר י ם
ו ב ו י ד ו י ת חל ה.
ו ה נ ה ב ק י ו מ י ה ת ש ר ל פ ע מ י ם ה ה ס כ ם ) ת שו׳ ד נ פ ש ( חז ק יו ת ר ,ו ל פ ע מי ם ה ה כנ ע ה
מ תיי ח ם א ל ה נ פ ש ע ד י י ן ל פ י ש הו א ב א ע ל ה מ ע ש ה ב פ ו ״ מ ,א ב ל ע י ק ר ה ת ש ר ש ב ל ב
קיצורים לספר דרך חיים 256
ב מו ח ו ל ב ,ו כ ל א ד ם ש א י נ ו טו ע ה ב ע צ מ ו ה ל א י מ צ א רו ב מ ח ש בו ת ח ו ץ ש ל ה ב ל ו ר ע ו ת
ח ד ש ה ש ז ה ו ה ת שו ב ה ד רו ח .ו מ ״ מ ה רי ז ה מ ו ב ן ד ה ת ש ו׳ ב מ ר י ר ו ת הו א י ו ת ר ב ת ש ו׳
ד מ ע ש ה ש הו א ה ת שו ב ה ד נ פ ש .
נ פ ש ג ״ כ חל ק א לו ק ה מ מ ע ל א ל א ש הו א ע ש י ׳ ,ת ש ו׳ ד נ פ ש ב מ ע ש ה ו ה ס כ ם קיצור
חז ק .רו ח ג בו ה י ו ת ר מ דו ת .מ ש כ ן ה רו ח ב ל ב ו ה נ ש מ ה ב מו ח .ת ש ו ׳ ד רו ח י ש נ ו
ו ב ת ש ו׳ ד מ ר י ר ו ת ה מ ע ש ה עי ק ר .
פרק יד.
ו ה נ ה כ מו ש י ש ה פ ר ש ב י ן ת ש ו ׳ ד נ פ ש ל ת ש ר ד רו ח ,כ מ ו ״ ב הו א ג ם ב י ן רו ח ל נ ש מ ה,
ד נ ש מ ה ב מו ח ו ה רו ח מ ק ב ל מ ה נ ש מ ה כ מו ש ה נ פ ש מ ק ב ל מ ה רו ח ,ו ה מו ח כ ו ל ל
ה כ ל ו כ י ד ו ע ב ע נ י ן נ ר ״ ן ש ה ם מו ח א ל ב א ו כ ב ד א ,ו ה ם ג׳ מ י נ י ת שו ב ו ת ל ת קן ה פ ג מ י׳
הל׳ ד צ ל ״ ם ש נ ק׳ מז ל א .ו ז הו כ ל ה נ ש מ ה ת ה ל ל י ״ ה ש ב נ ש מ ה ד א ז מ מ י ל א י א י ר הו ״ ה
ד מ ד ו ת ו מ ע ש ה .ו ק ש ה ה ר הו רי ע בי ר ה ש ג ו ר ם ט מ טו ם ה מו ח ,מ ע בי ר ה ע צ מו ש ג ו ר ם
ו ה נ ה ב ו י ד ו י ד ק ״ ש ש ע ה מ ״ ט ה רי י ש ד׳ תי ק ו ני ם ב ד׳ א ו ת יו ת ד ש ם הוי׳ ע ״ י ד ״ מ
בי ת ד י ן ש ה ם ד׳ ע ב ו ד ו ׳ ח לו קי ם ה א׳ ה ע בו ד ה ד ק ״ ש ל ת קן או ת י ו ״ ד ש הו א
ה פ ג ם ב ע צ ם א ו ר ה בי טו ל ל א י ן ה א ל קי הב א ע ״ י ה פ ר ״ ע ש הו א כ ע ״ ז מ מ ש ,ו מ י ת ת ו
ש הו א ש ר י פ ת ה נ ש מ ה ר ״ ל ,ו לז א ת ת קו נו ע ״ י ת פ י ל י ן ש ה ם ב חי׳ מ קי פי ם ד חו ״ ב ל ח ב ר
ש הו א הו צ א ת ח רו ח חיי ם ר ״ ל ו לז א ת ת י ק ו נ ו ע ״ י ה ת פ ל ה ד ו ק א ד ע נ י ן ה ת פ ל ה הו א
כ פ י ה ה סכ ם ש ב ת פ ל ה.
ה א ב י ו ד ו ז הו כי א ת ה נ ר ״ י נ ר נ י צ ו ץ א ל קי ש ב נ ש מ ה ש הו א ה י ו ״ ד ו ק ו צ ו ש ״ י ,ת י ק ו ן
א ו ת י ו ת ד ש ׳ הוי׳ ש ב נ פ ש א׳ פ ג ם ה ב י ט ו ל ל א ל קו ת י ו ״ ד ע ״ י ק ״ ש ה ״ א ב מו ח ו ת י ק ו נ ו
ע ״ י ת פ י ל י ן ו׳ ל ב ו ת י ק ו נ ו ע ״ י צ י צ י ת ה ״ א א ח רו נ ה מ ע ש ה ו ת י ק ו נ ו ע ״ י ת פ ל ה.
פרק טר.
מ ל מ ט ל מ ״ ע ה״ א ת ת א ה מ ד ר י ׳ י ש ב ה ם ה ת שו׳ ו ז ה ו ת שו ב ה ת שו ב ה׳ ,ד ב כ ל ה ג׳
ש הו א נ פ ש ב חי׳ מ ע ש ה ל ג ב י ו׳ ש הו א רו ח מ ד ו ת ו כ ן מ ל מ ע ל מ ״ ט ו׳ מ ד ו ת ב חי׳
ה׳ ל ג ב י ו׳ ע ״ י ה ת ש ר א ו ר ל ג ב י ה׳ ע ״ י ה ת פ ל ה ,הנה א נ ו ר ו א י ׳ ד ל פ ע מ י ׳ הל ב הו א
ב ל א א ו ר ו חיו ת ו ל א י ו ע י ל שו ם י ג י ע ה ו ב א ב ב׳ א ו פ נ י ׳ ה א׳ ב ע ש י י ת ע בי ר ה ב פ ו ״ מ ש א ז
ו ל פ ע מ י ׳ ה ת עו ר רו ת ה מו ח ב נ ק ל יו ת ר.
ו ה נ ה ב ת ש ו׳ ד נ ש מ ה ב מ ו ח י ן חו ״ ב הו א א ש ר נ פ ג ם מ ח ש ב תו ב ה ר הו רי ם ר עי ם ,ש א י ן
מ ס פ י ק י ן ב י ד ו ,ד א ף א ם מ י י ג ע ע צ מ ו ב י ג י ע ה ג ד ו ל ה הו א ל ל א י ו ע י ל ד ל ב ד ז ה
ת מ י ד ב מ ״ ז ו ה ר הו רי׳ וז ה ו עו ד ז א ת יו מ ש ך ה ה ת פ ע לו ת ב א ל קו ת הנ ה ש א ב ד חו ש
ה ר הו רי׳ ש ק ש י׳ מ ע בי ר ה ע צ מ ה .ו כ מ ש ל כ ל י י ק ר ה ש ל א בן י ק ר ה ש לו כ ל כ ה ו נז ר ק ת
מ ש א ״ כ ש ל חר ם ש ש י ב ו ר ה ז הו תי קו נ ה .ו ה ת ש ר הו א ב ט ה ר ת ה מ ח׳ ד כ מ ו ש י ש עזי ב ה
ע ״ י ת ע ני ת ו ב כ י׳ ו ת ש ו׳ ד נ ש מ ה ב מו ח ה י י נ ו ב מ ח׳ ת חל ה ב ט ה ר ת ה כ נ ״ ל.
קיצורים לספר דרך חיים 258
ו ה ת ש ו׳ ד י ו ״ ד ו ק ו צ ו ש ״ י הו א ב א ו ר ה נ ש מ ה ע ״ י מ ק י ף ד ח ״ י ש הו א ל ״ ם ,ד צ ל ם ו הו א
ל פ ו ש ע י׳ ו הו א ב א מ ע צ מ ו ע ״ י ה ק ד מ ת ת ש ו׳ הנ ״ ל.
ת ש ו׳ נ ר ״ ן מ ל מ ט ל מ ״ ע ו מ ל מ ע ל מ ״ ט .ת ש ו ״ ת ב ב׳ או פ ני ם ה א׳ ע ל ה ע בי ר ה קיצור
ב פו ע ל ,ו ה ב׳ ע ל ר י ב ו י ת אוו ת הי ת ר ,ת שו ב ה ד נ ש מ ה ש א ב ד חו ש ה ה ת פ ע לו ת
ע ״י די ו ״ ד ו קו ש ״י ד פ ר ״ ע ,ת ש ו׳ מ פ נ י ק לו ת ה ע ו ש ר ו ה ב׳ מ פני ו ב כי׳ .ג סו ת ה א׳
פרק טז.
ק ר א ת י ך ב׳ ע ו מ קי ם ,עו מ ק רו ם ו ע ו מ ק ת ח ת, מ מ ע מ קי ם או מ ר י ם ו ה נ ה ב ע שי ״ ת
ש ה ם ת ש ו ״ ע ו ת ת א ה ,ד ע ו מ ״ ת הו א ש ב א א ח רי ש ו ב ו מ ה ה ת ק ש רו ת ב כ ל ע נ ] י נ י [
קיי ט ,ו כ מו ב ר א כין צו א ה ה כנ ע ה ב ק ד ו ש ה ו הו א עו מ ״ ת עו ה ״ז ,ו כ ן י ש ו ת ע נו גי
ל ע י ל א ו ל פ י א ו פ ן ה עו מ ״ ת מ מ ש י ך ה ע ו מ ״ ר ו י ו ב ן ז ה מ ג ס ו ת ה מו ח ש נ ת ״ ל ש ק ש ה י ו ת ר
מ ג סו ת הלב ,ו כ ן י ש נ ם ב׳ מ ד ר י ׳ א לו ב נ ש מ ה ב ק ד ו ש ה ע ו מ ״ ת ב ל ב ו ע ו מ ״ ר ב ש ר ש ע צ ם
רו ח חיי ם ה מ ת א ח ד ת ע ם א ו ר ה נ ש מ ה ו ה ב׳ ח ל ל ה ש מ א לי ו ל כן ע ״ י ה א׳ הו א הי ח ו ד
ב ע ש י ״ ת ז מ ן ק י ר ו ב ו ג י ל ו י ה מ או ר ,ו ל כן א ז מ ש פ ט ל א ל קי י ע ק ב ע ל ה א ל קו ת ש י ו מ ש ך
ב נ ר ״ן .
ש ש מ ע נ ו מ כ ״ ק א א מ ו ״ ר ה ר ה״ ק ש ל י ט ״ א ב ש ״ ת ת ר ״ ם .ו פ י ר ש ו כ ך א ת ה ה ר א ת ל ד ע ת
ל ד ע ת ל ה ו ד י ע ,ו ע ״ י מ ה ע ״ י ש ב ח ר ת ב ע ם י ש ר א ל כ ו׳ ש ה ב חי ר ה הז א ת ג ו פ א ה ו ד ע ת
ב ע׳ ד ת כ ל י׳ ב רי א ת ה א ד ם ב ג י ן ל א ש ת מ ו ד ע ל י׳ כ ו׳ ו ע נ י ן ר י ב ו י ה נ רו ת כו׳.
הב׳.
*( קי צו ר ספר ד ר ך חיי ם :קיצורים נוספים אלו ,נרשמו בגוכתי״ק אדמו״ר מהוריי״צ נ״ע בשנת תרס״ט,
והם על פ״א ופ״ב שבתחילת הד״ח.
(1לשון הדרך חיים )ד ,ד שו״ה דידוע( .וראה שער האמונה פכ״ג)מב ,א(.
קלא
כל ל הני ח ולב ד מו ח ה פ ני מי׳ א ב רי׳ ב ב חי׳ בי טו ל ב חי׳ הו א הוי׳ יר א ת ו ב חי׳
מ ח ש בו תיו ו ה ר הו רי ו ו ל ה ע מי ק ד ע ת ב ע נין ה א ל קי כנ ״ ל.
ו ה נ ה ב חינ ת י ר״ ח הנ״ ל הו א עי ק ר י ס ו ד ה ת שו ב ה ש קו ד מ ת לי ר א ת א ל קי ם וי ר א ת
ע ד ש הו א סו״ מ ב פו ״ מ הוי׳ ד ח כ׳ ,ו הו א הנ ק ר׳ ת שו ב ה ת ת א ה ש ש ב ב פו ״ מ
לקבל ש הו א בכלל יר״ א ע דיין ש אי נו ו הג ם עו מ ״ ש, ל פ רו ק שי ר א מחמת ל ג מ רי
עו מ ״ ש ב ש לי מו ת ל קיי ם ר צ ו ן ה׳ ב כ ל ה ד ק דו קי ם ,מ״ מ הו א י ר א מן ה הי פו ך ש הו א
ל פ ר ו ק עו ל וי ר א ה ז א ת הו א ג ״ כ ב כ ל ג׳ ל בו שי ם ד מ ד ו מ ״ ע ) כ מו י ר ״ א ד ו ע ״ ט ה כו ל ל
שנ ש מר ו היי נו כנ ״ ל( ה פ ני מי׳ ד א ב רי ם ב חו מ ר פ ני מי בי טו ל הוי׳ יר א ת כן גם
כ פו בי גי ע ד לי ם ,ו נו ש א ו נו תן ו עו ש ק ב מו ״ מ ו עו ל מ ג ז ל ו או נ א ה ב פו ״ מ במעשה
ב הו ל לו ת ו לי צ נו ת ד ד ב ר י ם ב ט לי ם ו מ כ ״ ש ב די בו ר רע דבר מכל ב א מונ ה ,ו נ ש מ ר
ו נ י בו ל פה ו נ ש מ ר א״ ע מז נו ת א פי׳ מ ב חי׳ ה ר הו ר ש ל א ל ה בי א א״ע ל י ד י ה ר הו ר כי
לי די ל בו א שיו כ ל ו עו ד ר״ל ני דוי בר ונ קר א כו׳ מ כ ני סין אין כו׳ א״ ע ה מ בי א
טו מ א ת ק רי ב פו ״ מ א פי׳ מ ה ר הו ר ז נו ת ב ד ב ר ה מו ת ר ו ל כן ש ו מ ר א״ ע מ כ ל ז ה .ו א ם
ש ה ת ב ר ך ב ל ב בו מ צ ד פ רי ״ ע ח״ו כ ב ר נ מ ש ך ב ב חי׳ ה ר ע ב מ דו ״ מ כנ ״ ל ) שז הו ב א
לו מ ך ב ש ך י ר ו ת ל בי א ל ך שז הו ע ד י י ן אי נו ב חינ ת ר ע ב פו ״ מ ר ק ש ל בו ו ד ע ת ו קל ה
ו ל כן ג ם חו צ בו מ מ קו ר ע״י שנ פרד ש ב נ פ שו ה פי רו ד חו ש ש ו מ ר ג י ש ב ב חי׳ ו אי נו
ש א ד ם ד ש ב ע ק ביו ,ו סי ב ה ע בי ר ו׳ מ מ נו ו כ ע נ ין מו נ ע א״ ע ע ו ן אי נו ש הו א שיו ד ע
ביאור הרב הלל מפאריטש 264
ש מ צ ד ז ה ת מ ע ט או ר ז א ת ב א ה מ צ ד תו ק ף ה ד ע ת ד אז ל ע ו ״ז ו ה ר ג ש ת ע צ מו ביו ת ר
ו ל בו נ פ שו בכל לאל שב הו א אז כ ר( לפר״ ע בא ה ומחמ ת זה ד ק דו ש ה הדע ת
או ר שי אי ר גו ר ם ו עי ״ז לכסל ה עו ד י שו ב לבל ע״ע ו מקבל העבר על ומ ת חרט
ה ד ע ת ד ק ד ו ש ה ש בנ ה ״ א ב נ פ שו ו עי ״ז מ מי ל א נ מ ש ך ל כ ה ״ פ ב נ פ שו ב חי׳ ק ב ל ת עו ל
ו היי נו מפר״ע ה הי פו ך ש הו א כו׳( שבדע ת ה ג בו ר ה מ ב חינ ת )ו הו א ע כ״ פ ב םו״ מ
מ מ קו ר חו צ ב ה ב חיי החיים ה ר ע נ פ ר ד ת נ פ שו מ ר ג י ש אי ך ש ע ל י ד י ע שיי ת ש הו א
ד ע צ מ ו ת אא״ ס ב״ ה ו ל כן בו ר ח מז ה כ בו ר ח מן ה מו ת ב ג ש מיו ת ו א פי׳ ב ח ט א ק ל הו א
היר״ ח א מי תי ת וז הו כ ח מו רו ת ע ליו ד ו מו ת ק לו ת ו ל כן נ פ שו פי רו ד מ ר גי ש הו א
) ש הו א ע ״ ד מ״ ש ב ר״ ח ב ע נין י ר א ת ה עו נ ש ש הו א י ר א ת פג ם הנ פ ש כו׳ ו ד ״ ל( .ו ע ״ז
הו ס ד כ ל עי ק ר ע נין תי קון ח צו ת ב ב כי׳ ב ד מ ע ו ת ע ל פ ר ״ ע דוו ק א ש הו א מ קו ר כ ל
אוי לי ם ו עז ״ נ ב פו ״ מ רע ב חי׳ )ו אי נו ל פו ״ מ שבא עד במ ח שב ה רע ה ה ס ת ע פו ת
ל כ בו ד חו ש ש ש אי נו ר ע ב פו ״ מ ר ק כו׳ ש אי נו ה מ ר די ם פ ש עי ם א לו מ ד ר ך פשעם
מי עו ט ה ה ת ק ש רו ת בו ו מ מי ל א אי נו חו ש ש ל פ י ר ו ד נ פ שו שנ ל ק ח מ ש ם ה מלך מ צד
מ קו ר ה ר ע ב פו ״ מ כי היא כ מ ש״ א כ ל י ש ר א ל ב ני מ ל כי ם כו /א ב ל ג ר ו ע הו א מן
פר״ע ב חי׳ ) ש הו א ה הי פו ך על הבכי ה י די ועל ב פ ני'(. כ מ שי ״ ת רע מי ני לכל
ש ש ר שו הו א ב מ קו ר כ ל ר צ ו ן ד ק לי פ ה ה נ מ ש ך מ צ ד ט ב ע הנ פ ש לי מ ש ך א ח ר ה עו נ ג
ד ת ע נ ו ג י עו ה ״ז ש ב א מ צ ד ה ד ע ת ו ה ר ג ש ת ע צ מו ביו ת ר כו׳( ש הו א ב חי׳ צ ע ר ה ע מו ק
ע ל ה הי פו ך ,הו א מ כ ל ה ו מ ב ע ר ה ר ג ש ה ז א ת ש ב ע צ מ ו ת נ פ שו ,ו מ מי ל א נ מ ש ך ב נ פ ש
ה ר ג ש ה א ל קי ת ל ה ר גי ש א מי תי ת ה חיו ת מ ש ר ש ו ו מ קו ר חו צ ב ה מ א ל קי ם חיים ,ו עי ״ז
מ ע שו ת שי פ ח ד עד מ מי ל א נ כ נ ע ל בו ה ק ש ה כ א בן ל חיו ת פ ח ד א ל קי ם ל נ ג ד עי ניו
ה ר ע ב עי ני ה׳ א פי לו ב מ ה ש א ד ם ד ש ב ע ק ביו ו הו א ע נין י ר ״ ח ה א מי תי ש הי א ב חי׳
אחת עם ב חי׳ ת שו ב ה ת תא ה כנ ״ ל ו ד ״ ל .
ו נ מ צ א ס ד ר ה ע בו ד ה ה תמ ה ב ש לי מו ת ב ד ר כ י ה׳ הו א ב חי׳ י ר א ת א ל קי ם ב מ ע ש ה
ש הו א הוי׳ ה חי צוני ם ,ו ב חי׳ י ר א ת ב א ב רי ם בי טו ל ש הו א ב חינ ת ה מ צו ת
ב חינ ת ה בי טו ל ב א ב רי ם ה פני מי ם ד מו ח ו ל ב ש ע ״י כ ל הנ״ ל מ ת ג ל ה בי טו ל ה א מי תי
ד כ״ז א ך ה קיו ם ר א שי ת חכ מ ה י ר א ת הוי׳, ש בנ ה״ א ,ו כ ״ז נ כ ל ל ב פ סו ק ד כ ח מ״ה
ת לוי בי ר א ת חטא ש הו א ב חינ ת ה ת שו ב ה ל היו ת סו״ מ דו ק א ש צ ״ ל קו ד מ ת ל כ ל הנ״ל
ו ב א ם ל או אינ ה מ ת קיי מ ת כו׳ ו ד ״ ל .
ו ה כ ת הב׳ או תן ש ע ד י י ן ל א נ ש ק עו ב עו מ ק ת אוו ת ש ר י ר ו ת ל ב ם ו לז א ת ב ק ל י ט ה
ב ר ש ו ת ו ו ל כן נ ק׳ ב ע ״ ת וי ר ״ ח א מי תי ה ר ע ו ל בו ל בו ל ב ל תי י ו מ ש ך א חר
ו היי נו מ פ ני ש ל א נ ש ר ש בו ק לו ת ו פ ר ״ ע ו ל כן ל בו נ כ נ ע לי פ ח ד מ ע שו ת כ ל ר ע ו ל א
ש אי נו י ר א א ל קי ם ב ש לי מו ת ב עי נ י ה׳ ו הג ם ה ש נ אוי ו ת ע ב בדבר להתמ שך ירצ ה
ל בו א ו ק רו ב ב ת שו ״ ת א מי תי בע״ ת ו הו א ב םו״ מ פר״ע מכלל יצא מ״ מ בו ע ״ ט
ל ת שו ״ ע ש הו א ה ש ב א ל ה׳ ב כ ל ל בו ו נ פ שו מ מ ש ב ב חי׳ ה בי טו ל ש ב מו ח ו ל ב שז הו
י ר א ת ה׳ ש עי ״ז מ ת ג ל ה בי טו ל ה א מי תי ד כ ה מ״ה ש ב נ פ שו ה אל קי ת כנ ״ ל ו ד ״ ל.
ב ע ב ו ד ת ה׳ ג ם בי ר א ת א ל קי ם ב ק עו מ ״ ש בו ע ״ ט ה ש לי מי ם ו ה כ ת הג׳ הם או ת ם
ב ת פ ל ה ו תו ר ה בי גי ע ת הנ פ ש בי די ע ה ש ב מו ח ע ד ש נ כ נ ס ב עו מ ק ל ב ם ו מז ה
נ ש א ר רו ש ם ק בו ע ב ל ב כ ל היו ם ג ם ב ל כ תו ב שו ק ו ב ט ר ד ת ו ב ע ס קיו ל א י ח שי ך א ו ר ו
נ פ שו ב ט ב עי׳ ה ק בו עי ם א פי לו רע דבר ל שו ם ו מ ח ש ב תו ל בו מ ה טו ת וי מ נ ע
שי ש בו מצד ה פ ר טי ם הו ל לו ת כנ ״ ל ,ו נ מ צ א ש נ ש ל ם בו י ר״ ח ב כ ל כ מו מ ת ו ל ד תו
כו׳. דבר סו ף ש ע ״ז א מ ר הנ קר א י ר א א ל קי ם ב א מ ת ב ש לי מו ת וז הו י ר א ת א ל קי ם
ו ע ״ז א מ ר ו ע ת ה י ש ר א ל מה ה׳ א ל קי ך שו א ל מ ע מ ך כ״ א לי ר א ה כו׳ ,כי י ר א ה ז א ת
ה ת כ לי ת ש ל מ צו ה שז הו עי ק ר היינו ל בו א ל ש מ ח ה ה טו ב הכל ב מ ע ש ה היא י ס ו ד
ש הג ם כו׳ בשמחה א ל קי ך ה׳ את עבד ת לא א שר תחת כ מ״ ש ה מ צו ת ב ע שיי ת
ל בו א מ קיי מן ב ש מ ח ה י כו ל אי נו כא שר מ״ מ ה ד ק דו קי ם בכל ה מ צו ת כל ש מ קיי ם
ל ב חי׳ ג לו ת ל היו ת ו ע ב ד ת את אוי ב ך כו׳ .ו הנ ה הג ם ש ע ו ב ד מ א ה׳ ש הי א מ קו ר קיו ם
ש ר ש ל ר מ ״ ח מ״ ע ,מ״ מ יו כ ל ל היו ת חו ל ת א הב ה ו היי נו כ י ד ו ע ד א ה׳ הו א ה מ צו ת
של מעל ה ב ת ע נו גי ם א הב ה ב חי׳ ב א הב ה ז א ת ) שז הו והשמחה ה ת ע נו ג ש ל א י אי ר
עיין ב ס׳ תו״ א ב מ א׳ ח כ לי לי עיני ם ב פ׳ וי חי כו׳( .א ב ל מ ח מ ת י ר א ת מ א הב ה ר ב ה
ביאור הרב הלל מפאריטש 266
ו ה נ ה ג ם ב ב חי׳ ז א ת י ש כ ת ד ׳ ו היי נו ש ג ם שי ש ל ה ם י ר א ת א ל קי ם ב ש לי מו ת מ״ מ
ש עו ב ד י ם ה׳ מו צ אי ם י ר״ ח ב ע צ מ ם ל פ ״ ע י ר א ת אל קי ם ,ו היי נו ש ג ם אינ ם
מ״ מ ב תו מ ״ צ עו ס קי ם וג ם ו ה ת פ ע לו ת ב ה ת בו נ נו ת ו הלב ה מו ח בי גי ע ת ב תפל ה
ל פ ע מי ם י פ ו ל ה נו פ ל ב איז ה ת אוו ה ר ע ה ב ה ר הו ר ו ל פ ע מי ם ג ם ב פו ״ מ או ל פ ר קי ם
ב הו ל לו ת ו לי צ נו ת ו ה ר ע מ ת ג ב ר ע ליו .ו ה סי ב ה לז ה הו א ב׳ ד ב רי ם הא׳ מ צ ד מי עו ט
או כ״ ב ב ק בי עו ת ש אי נו ו היי נו ו תו׳ ב תפל ה ביו מ ו מ י ד י יו ם ו מו ח בלב היגי ע ה
הוי׳ כ״ ב נ ש ר ש ב חי׳ י ר א ת א ל קי ם וי ר א ת לא ו ל כן ה ד ע ת כ״ ב ש אינ ה ב ה ע מ ק ת
א ל קי ם ב קרב ת ש מ ת ב ו נן ב ע מ קו ת כ״ב ,ו הג ם ו ל ב בו מו חו ב קרב טו ב ה ב ה שר ש ה
ו מ ת פ ע ל מז ה הו א ב ד ר ך מ ע ב ר ב ל ב ד ו ה ת פ ע לו ת ז א ת מו ט ע ת היא כ מ בו א ר ב ל ק ״ א
ל היו ת שי כו ל הו א ו ה ב׳ בו׳. שו א ד מיו נ ו ת יו לי ד כו׳ ד ע תו י ק שר לא שכא שר
שי ע מי ק ד ע תו ב ת פ ל ה בי גי ע ת נ פ ש ב מו ח ו ל ב ו י ג י ע תו ז א ת מ גי ע ב ק ר ב ל בו ו מו חו
ש עו ס ק הגם ב פרנ ס ה ל ע סו ק ל שו ק כ ש הו ל ך א ח״ב אך ו ע מו ק ה, טו ב ה ב ה שר ש ה
ב א מונ ה ב לי ע שיי ת עו ל ב פו ״ מ ,מ״ מ הו א מ שי ם כ ל עו מ ק ל בו ו ד ע ת ו ב פ ר נ ס ה ז א ת,
ו ע ס קי הז מן א לו הם מ ב ל ב לי ם ו עו ק רי ם מ ע ט מ ע ט ה ש ר ש ה ז א ת )ו היי נו מ פ ני ש ר ש
עד כנ״ ל( טו ב עו ק רי ם ל עו מ ק ל כן רע ד עו מ ק ה מ קי פי ם ה מ ח ש ב ה ב ב חי׳ ה עו מ ק
שי ש א ר רי ק ם מ כ ל או ר ו חיו ת די ר א ת א ל קי ם וי ר א ת הוי׳ הנ״ל ו י פ ו ל ב ל בו יו ת ר ע ד
מן הכלי ם ב ש ם ס״ג נ פ ל ה או רו ת מ מ ש ) ו כ י ד ו ע ד מ ה ס ת ל קו ת ש נ ע ש ה כ מו דו מ ם
ב מ ד ר י׳ ב״ן שז הו ב חי׳ א בן א׳ ב ״ן כנ ״ ל ו ד ״ ל( .ו עי ״ז יו כ ל ל בו א ג ״ ב ל מי עו ט י ר״ ח
ש ע ״ז כ ג דו ל כ ק טון ה ה מון ל רו ב הנ פי ל ה סי ב ת ב ר ע ח״ו .וז הו לי פו ל שיו כ ל עד
א מ ר י חו גו ו י נ ו ע ו כ ש י כ ו ר ו כ ל חכ מ ת ם ת ת ב ל ע שז הו ב י ו ר ד י הים עו ס קי ם ב פ ר נ ס ה
ב עו מ ק ה מ ח שב ה כו׳.
א חר בי רי ד ה ויו ר ד ו מ ד רי ג תו מ מ קו מו ניזוז שי הי ה הזז ה בו גו ר ם הדו ח ק ו גו ד ל
י ר י ד ה ל ה ת ל ב ש ב ה ג ש מ ת ה גו ף ו עי ״ז נ ס ת ר מ מי ל א א ו ר ו ו אי נו מ אי ר ב פ ני מיו ת הל ב
ו ב חי צו ניו ת הלב הנ ק ר א י ר ״ א וי ר א ת הוי׳ כנ ״ ל ו ד ״ ל .ו מ מי ל א נ ע ש ה ג׳ מי ני נ פי לו ת
הנ״ל ,הא׳ נ פי ל ה ב מ ה׳ ו הו א מה ש מ ע מי ק ד ע תו ו מ שי ם כ ל ל בו ב ע ס ק ה פ רנ ס ה כי
ב א מ ת צ ״ ל י ג י ע כ פי ך ל ב ד כו /ש עי ״ז נ מ ש ך ל בו ש ה מ ה׳ דנ ה״ ט ב ג י ל ו י מ ה ע ל מ ה
ו מ ל ב ש ת ו מ ס ת ר ת ל או ר הנה״א ,ו א ח״ ב נ ו פ ל נ פי ל ה ב׳ ב ב חינ ת ה די בו ר ש הו א ע ניו
מ״ מ הנ פ ש עצם ש ה מ דו ת הם ר עו ת ) ש הג ם מ דו ת ו כן ו לי צ נו ת ו ד ב ״ ט ה הו ל לו ת
ה ד ב ״ ט פו ת ח רי בוי שמצד ה די בו ר כנ ״ ל ש הו א ל ב ו ש ה ל בו ש ש ל ה ם מ תג לי ם ע״י
עו מ ק ר ע ש ל ה מ דו ת ר עו ת ש בנ ה ״ ט ו מ מי ל א ת פ ר י ר א ת א ל קי ם ש נ מ ש ך מן הנה״א
כו / או ר נ ה״א על בנ ה״ ט ו מ ס תי רי ם של הם מ העלמ ם מ תג לי ם אל ה שכל כנ״ל(,
ת אוו ת ע נין ה מ ע ש ה ש הו א ע נין ל בו ש ל י פ ו ל ב נ פי ל ה הג׳ ח״ו ש הו א ו א ח״כ יו כ ל
או תו לז ה ה מ סי תי ם ש ב ת ח ל ה ב מו ח ע בי ר ה ה ר הו רי מצד ב ני או ף ו ג ז ל ח״ו ר עו ת
למעשה שיי כו ת ל היו ת ה שבמע ש ה מ ח שב ה הי א ע בי ר ה ד ה ר הו ר המ ח שבה )וג ם
ד ד ב ר י ם ב ט לי ם ו הו ל לו ת אי נו נו ג ע ל מ ע ש ה כ ל ל ו ל כן נ ק ר א ב ש ם ה די בו ר מ ש א״ב
ל בו ש ה די בו ר ל ב ד כו׳ ו ד ״ ל( .ו אז מ ת ג ל ה ל ב ו ש ה מ ע ש ה מ ה ע ל מו ל ה ס תי ר ע ל או ר
הנה״א .וז ה נ פי ל ה היו ת ר א ח רונ ה ל היו תו פו ג ם ב מ ע ש ה ש עי ״ז נ ש ק ע ב ר ע ח״ו ע ד
ש ב כ ת הא׳ כו׳. ב ע נין נ פי ל ה ל מו רו ו כנ״ ל ל חזו ר כ ש ש ב אל ה׳ יו כ ל ב ק ל ש א פי׳
ו ב חי׳ ז א ת נ ק ר א רי ש א ש כי ב ת ל ע פ ר א ,ל היו ת הנ ה״ א מ לו ב ש ת ב ג לו ת ב ב חי׳ היו ת ר
א ח רונ ה ד ק לי פ ה הנ ק׳ ע פ ר ) כ מ ״ ש ונ ח ש ע פ ר ל ח מו( ש הו א ב חי׳ נוג ה ד ע ש י ׳ ש ר ו ב ו
ש ג רו ע א דו ם ג לו ת ב ר ע )וז הו מ עו ר ב הו א הזה טו ב מעט טו ב ו ג ם ו מ י ע ו טו רע
ה ר ב ה מ ג לו ת ב ב ל ש ל א היה הנ פי ל ה ר ק ב ב חי׳ נו ג ה ד ב רי א ה הנ ק ר׳ רי ש א ד ד ה ב א
ש הו א ה פני מי ת ה ס תר ש ה ג לו ת היה ר ק כלל רק ברע מ עו ר ב ה טו ב ו אז ל א היה
מ צ ד מ הו ״ ע י ת׳ שז הו וי ש מ חו ב ך ש ה אי ר ה בז מן ה בי ת וז ה ב חי׳ ה ש מ ח ה ו ה ת ע נו ג
ה ת בונ נו ת ה בי טו ל מ ב חינ ת חי צוני ת ש הו א ש ל א ה אי ר ב הם ר ק ב חינ ת עד נסתלק
ש ב ה ש ת ל ש לו ת ה עו ל מו ת כו׳ ו ד ״ ל(.
ה ר א שו נ ה הי א ב מ ח ש ב ה ש הו א ע נין עו מ ק המ ה׳ ב ט ר ד ת ו ה נ ה ל פי הנ״ל נ פי ל ה
ה נ פי לו ת ש ע ב ו ד ג ליו ת ,ו נ פי ל ה ז א ת הי א מ קו ר ל כ ל ה פ רנ ס ה שז הו נ ק ר א
ד ק לי פ׳ הדע ת מחמת היא ה פ רנ ס ה ב ע ני ני המ ח שב ה העמקת ו סי ב ת ש א ח״ ב
ש מ צ ד ז ה תי ק ר נ פ שו ב עי ניו מ א ד ה ר ג ש ת ע צ מו לי ש ביו ת ר ש בנ ה״ ט ש הו א ע נין
מ דו ת )ו ב חי׳ ז א ת נ ק׳ ה ר מ ת ר א ש ד ק לי פ ה ,ש ב ע צ ם אין ל ה ר א ש ר ק הו א ב חינ ת
ב ל ב ד ש נ מ ש ך מ ח מ ת ש ב ה ״ כ דז מ ״ ק ,א ך מ צ ד חט א א ד ה ״ ר ו כן ב כ ל ד ו ר ו ד ו ר מ צ ד
ח ט אי׳ ו ע ו ו נ ת ח״ו ג ו ר מ י ׳ ה ר מ ת ר א ש ח״ו ש הו א ב חי׳ ה ד ע ת ד ק לי פ ה ו כ מ א׳ א מ ל א ה
ה ח רי ב ה כו׳ ו ד ״ ל(.
ביאור הרב הלל מפאריטש 268
א ע פ ״י ש כ ב ר נ ת פ ע ל מ א ד ב ת פ ל ה ו נ ש ר ש י ר א ת א ל קי ם ב ל ב בו שז ה ב א מ צ ד אך
עו ד ה מנגד על ה רו גז מצד ח צו ת ב תי קון ה ב כי׳ ש הו א העבר על ה ת שו ב ה
צ ר י ך ל שי ת ע צו ת ב נ פ שו ע ל ל ה ב א ש ל א ל ק ל ק ל ה ש ר ש ה טו ב ה ו ע מו ק ה ז א ת ל ה ב א
ו היי נו ל ש מ ו ר א״ע מ סי ב ה ה ב׳ ) ה נ ״ ל ב ע נין כ ת ה ד׳ כו׳( .ו היי נו ש ל א י הי׳ ל ב ו ו ד ע ת ו
נ סו ג א חו ר כ ל ל מ ב חינ ת ה בי טו ל ל אין ה א ל קי ג ם ב ע ס קו ב מו ״ מ ,ו היי נו ש ל א י ע מי ק
ב ד ע תו כ ל ל ב ע נין אי כו ת הע ס ק ב ה ת ח כ מו ת ר בו ת ,ו ג ם ל ש מ ו ר א״ ע מ ר תי חו ת הלב
לא מ ח ש ב תו כ פי הו ל ך אי נו כא שר ב טו ב ,ו ג ם הו ל ך כא שר הע ס ק מן להתפעל
ע ני ני בכל ב ת כ לי ת ק רי רו ת ה מ ת׳ ו ה ל ב י הי׳ ב ב חי׳ רק מז ה, ב מ רי רו ת להתפעל
הע ס ק ד מו ״ מ ש לו ו ר ק י ג י ע כ פי ך ב ל ב ד ת א כ ל ו אז מ מי ל א יו כ ל ל היו ת ד ע ת ו ו ל בו
מ קו ש רי ם ל ה׳ ב ב חינ ת ה בי טו ל ב ת כ לי ת ו מ מי ל א ל א י פ ו ל מ מ ד ר י ג ת ו ב ע ת ה ת פ ל ה.
וי א מין ע ס קו בעת מ ב ט חו ה׳ על י הי׳ כא שר היי נו זה, ל היו ת יו כ ל אי ך אך
ה ריוו ח ו ה ב ר כ ה ו ר ק הו א צ ר י ך ל ע שו ת כ לי ש מ י ד ו ב א ה לו ש לי מ ה ב א מונ ה
ל ב חי׳ ה ריוו ח ע״י הע ס ק ש ל ו ו כ מ א׳ ו ב ר כ ך ב כ ל א ש ר ת ע ש ה ,וג ם ה כ לי גו פ א הו א
ו מ ז מ ין לו איז ה שו ל ח מ ש ת כ ר ר ק הקב״ה אין א ד ם י ו ד ע ב מ ה ה עו ש ה ,כי עי ק ר
ע ס ק שי ת ע ס ק בו ו כ מ א׳ ו הו א י כ ל כ ל ך ש הו א י ת קן ל ך ה כ לי ל ע סו ק בו ,ר ק כ ש שו ל ח
לו הע ס ק מ חויי ב ל ע סו ק בו ו ל א ל ס מו ך שיו ש ל ח לו פ ר נ ס תו ב לי שו ם ע ס ק .א ך ג ם
ה ש פ ע תו ב ע ת הע ס ק י ד ע נ א מנ ה ש הו א ה נו תן בו כח ל ע שו ת חיל ,כ״ א הי׳ מ ס ל ק
ונ מצ א ל אין ו א פ ס חוז ר הי׳ כי כלל ל ע סו ק ל א היה י כו ל ר ג ע א חת א פי׳ מ מ נו
ש ה ק ב״ ה הו א ה עו ש ה ה כל כי הו א ה מז מין הע ס ק ו הו א ה עו ס ק ו הו א ה שו ל ח ב ר כ ח
ו ה ש פ ע ה ב ה ע ס ק ו ה א ד ם הו א ר ק נ ר א ה כ עו ס ק ו הו א נ ר א ה כ מ סיי ע ש אין בו מ מ ש
ש ל ו ל אין ה בי טו ל הע ס ק ל ב חי׳ לו אזי ל א י ס תי ר ב או פן זה כ ל ל .ו כ א ש ר י ע סו ק
ה א ל קי .א ך ג ם סי ב ת ה ב ט חון ב או פן הנ״ ל הו א ב א ג״ כ מ ח מ ת ה ד ע ת ש ב תי קון ח צו ת
נמ שך ש מז ה ב א רי כו ת, כנ״ ל כו׳ ה ה ת בונ נו ת מצד ו ה מ רי רו ת הב כי ה ע נין ש הו א
ב חי׳ ה ג בו׳ ד ד ע ת ל היו ת ב ר ו ג ז ע ל ה הי פו ך כנ ״ ל ו מ מי ל א נ ש ב ר רו ח ה ס ט״ א כנ ״ ל
ש הו א ה מ ס תי ר ע ל ה א מ ת ו מ מי ל א נ ת ג ל ה כח מ״ה ש בנ ה ״ א ,ו איז ה חכם ה רו א ה א ת
ה נו ל ד ו הי נו ש הו א רו א ה את ה א מ ת אי ך ש ב כ ל ר ג ע ו ר ג ע נ ו ל ד ונ ת הוו ה מ אין לי ש
ה ב ט חון ויו כ ל ל ע סו ק ב מו ״ מ ב או פן הנ״ל ) כי מ ד ת מד ת א צ לו מ מי ל א נ ת חז ק ו אז
ה ב ט חון הו א מ ד ת הו ד ו ש ר ש ה ג״ כ ב ד ע ת כי ד ע ת ש ר ש כ ל ה מ דו ת ב ב חי׳ ה פני מי ת
ש ל ה ם כ י ד ו ע ב ע״ ח כו׳ ו ד ״ ל(.
ב פ׳ ז ל ״ז ס מו כי ם או ת ם קו ר אי׳ ש א נו ד ק״ ש פ ר שיו ת ש ב ב׳ מה יו בן ו ע ם זה
ר א שו נ ה נ א מ ר ש מ ע כו׳ ה׳ א חד ל מ סו ״נ ב א ח ד ו א ח״ ב ו א ה ב ת ב כ ל ל ב ב ך כו׳
ד ג נ ך כו׳ ,ו אי ך כו׳ ו א ס פ ת כו׳ ו נ ת תי ת ש מ עו א״ ש ו א ח״ ב ב פ׳ שני ה נ א מ ר ו הי ה
י כו ל ל היו ת ב׳ ה ד ב רי ם הנ״ ל ד ל מ סו ״ נ ו א ס פ ת ד ג נ ך כ א ח ד כו׳.
ש ה״ כ ו ל א י כ ו ו ן בז ה ע ס ק ע צ מו כ ל ל ו א ד ר ב ה כ פי הנ ר א ה מ מ ש מ עו ת ה כ תו בי ם ז הו
ת כ לי ת ה כוונ ה ל היו ת ה תי קון ב חי צו ניו ת ה עו ל מו ת ו ל כן א מ ר ו הי ה א״ ש כ ר ו ל ע ב ד ו
תו ר ה דכ תר הו א ג׳ כ ת רי ם מ ם״נ ו תו ״ מ ע נין כי כ ר ו היי נו לבבכם ואספת בכל
ש עו ל ה ע ל ג בי ה ם ו כ ת ר כ הונ ה ו כ ת ר מ ל׳ א ב ל ו א ס פ ת ד ג נ ך הו א ב חי׳ כ ת ר ש״ ט
כו׳ ו ד ״ ל.
כ״ח נפש הנק׳ ד א צי׳ ה מ ל׳ מ ב חי׳ נ מ שך בנ פ ש הז א ת ה מ ד רי ג ה ו ה נ ה ש ר שי
ב י ר ו ר י ן ,ו עי ק ר לברר ב ש בי ל ד בי ״ ע עו ל מו ת ב ה ת ל ב שו ת ב ג׳ כ א ש ר בא ה
ב או פן מ קננ א ת תא ה אי מ א כ מ א׳ ה ע שי ה ב עו ל ם הו א ד א צי׳ ה מ ל׳ של ההלבש ה
מ עו ר ב ר ע ו ה טו ב רו בו הו א דשם הנוג ה כי הו א ב ע שי ה ה בי רו ר ש עי ק ר )מטעם
כ לי ם ביו ״ ד שמתלב ש ת מה כו׳( ,ו היי נו ה מ עו ר ב בדבר הו א ה בי רו ר ב ר ע ו עי ק ר
ק לו ביאור הרב הלל מפאריטש
איז ה מי ש י ש הי ש ב ב חי׳ כי מי ש ל ה ת הוו ת י ש דו מ ה אי נו ש הו א אי ך מ אין יש
שו ם אין ה מו ח ל ט מ אין ו א פ ס הי ש מ ש א ״ כ ב ה ת הוו׳ פ עו ל תו ו כ חו ב ל ע די מ צי או׳
מ צי או ת ב ל ע ד י פ עו ל תו ו כ חו ו א״ כ אין כ אן ר ק כ חו ו פ ע ו ל ת ו ו הי ש אי נו מ צי או׳ כ ל ל
ע ד ש אין נו פ ל ע ל י ו לו מ׳ א פי׳ ט פ ל ל עי ק ר ו א״ כ אפ ם ב ל ע ד ו כ מ בו א ר כ״ז ב ל ק״ א
ח״ב פ״ ב הנה ב חי׳ ז א ת פ ו ע ל בי טו ל יו ת ר פ ני מי׳ ב ל י שו ם ה ר ג ש כ ל ל ,וז הו ב חי׳
ע דיין אב ל מו ר ג ש ת ש ב ל ב היא ש ב ל ב כי י ר א ה ש ל מ ע׳ מ ב חי׳ ה פ ח ד י ר א ה ב מו ח
היא זאת ו מ ד רי ג ה כלל מו ר ג ש ת אינ ה ה מו ש ג ב עו מ ק ש מ ה ת בו נ נו׳ ירא ה ב חי׳
ה מ ק ב לי׳ ד ב רי א ה מ ב חי׳ י״ס הו א א ל קי׳ ו ש ר ש ה ש בי ר א ת ג דו ל ה היו ת ר מ ד ריג ה
ר א שי ת שז הו ל ב רי א ה א צי׳ ש בין המסך ע״י ד א צי׳ מ ה מ ל׳ ה א ל קי ו חיו ת או ר
על שם שו ם אין כי בל ה״ ק ו ל כן נ ק׳ ב רי א ה לי ש מי ש לי ש ו ל א מ אין ו ה ת הוו ת
הו צ או׳ הי ש מ אין כ״ א תי׳ ב רי א ה כו׳ ,ו ש ם ב ר א שי ת ה ת הוו׳ הי ש מ אי ר ג י ל ו י ה אין
מצד כלל מו ר ג ש פ ני מי׳ ב ל תי הו א בי טו ל ד ב רי א ה ד נ ש מו ת ה בי טו ל ו ל כן ביו ת ר
בלבד ל עי ק ר הטפל בי טו ל כל״ ח )ו ל א ד כ ו ל א ק מי ה אי ך ש רו א ה דחכמה הר אי ה
כו׳( ,ו ג ם א פי׳ ה מ ל א כי ם ד ב רי א ה הנ קר אי ם ש ר פי ם או מ רי ם ק דו ש ש הו א ה ה רג ש ה
ב או ר ה א ל קי אי ך ש הו א ק דו ש ו מ ו ב ד ל מ ב חי׳ הנ קר א ה ש ת ל ש לו׳ א פי׳ ב חי׳ ה מ הוו ה
ל ק״ א כנ ״ ל ב ש ם מ ה מ ת הוו ה ו מו ב ד ל ק דו ש הו א גו פ א זאת ה ה ש ת ל ש לו׳ ב ב חינ ה
ב ע נין אפ ם ב ל ע ד ו כו׳ ו ד ״ ל.
ו נ מ צ א שי ש ג׳ מ ד ר י ג ו ת ב ב חי׳ י ר א ת א ל קי ם דו ע ״ ט כ נ ג ד נ ר ״ן שז הו ה כל פ עו ל ת
ה ר אי׳ ד ח כ׳ א ך ל פ ע מי ם פו ע ל ת ר ק ה בי טו ל ב מ ע ש ה ב ל ב ד ו ל פ ע מי ם ב ל ב
ו ל פ ע מי ם ב מו ח כו׳ שז הו כ פי ע ר ך ש ר ש הנ ש מ ה אם מ ב חי׳ ה מ ל׳ די צי ר ה ה מ לו ב ש
ה מ לו ב ש ה מ לו ב ש בי צי ר ה או מ ב חי׳ ה מ ל׳ ד א צי׳ מ ב חי׳ ה מ ל׳ ד ב רי א ה ב ע שי ה או
ב ב רי א ה כו׳ ו ד ״ ל.
כ מ״ ש אא״ם ב ע צ מו ת וי ח ו ד שיי כו ת להם שי ש חו״ ב ב חי׳ ו ה ב׳ ד ב ״ נ, עו ב די הו ן
לג בי של הם ה בי טו ל עו צ ם מצד י די ע א חב׳ י ד י ע א ו בינ ה ב ב חי׳ אינ ם אך ל ב דו,
ה ע צ מי׳ א ב ל ה ע צ מו ת כו׳ .א ך הי חו ד ש ל ה ם ב ע צ מו ת אא״ס הו א ג״ ב ע״י צ מ צו ם
ב חינ ת ע צ מו תו מ מ ש הו א נ ב ד ל ב ע ר ך א פי׳ מ ב חי׳ חכי ם ו ל א ב ח ב׳ י ד י ע א כו׳ ,וז הו
ב חי׳ חד ו ל א ב חו ש בן ב ו /
ו ה נ ה כ״ז הו א כ א ש ר נ ת ג ל ה מ ה ע ל ם ע צ מו ת ה מז ל ל ח ו ץ מ מ נו שז חו ע״י צ מ צו ם
ל חו ץ ה ת פ ש טו׳ ב חי׳ י ת כן ו אז מ קו ם, ב חי׳ ה פו ע ל ה רו ח ני או רו ו העלם
מ מ נו כ מ בו א ר ב מ ״ א ב ע נין ה ה פ ר ש בין ה ע ל ם ו ג י ל ו י ל ע צ ם ו ה ת פ ש טו ת ש מ צי או תו
של ה או ר לא נתצמצם שכ א שר מ ד רי גו ת חי לו קי ר ק ב ב חי׳ מ קו ם ,ו בז ה י ש אי נו
ה ת פ ש טו ת מו ע טי ם אז ה מ קו ם יו ת ר רו ח ני ,ו מ מי ל א ג ם ה מז ל ר ק ב ב חי׳ צ מ צו מי ם
ה או ר ה מ ת פ ש ט בו הו א ג ״ כ או ר רו ח ני יו ת ר כ מ תי קו ת ש ב ש כ ל ,ש ה ש כ ל אי נו ב ג ד ר
ב ר י ב וי ה מז ל או ר נתצמצם כא שר אבל רו ח ני, מ קו ם ב ב חי׳ רק ג ש מי מ קו ם
צ מ צו מי ם מ א ד אז נ ת הו ה מ קו ם ג ש מ י ב י ר י ד ה ע צו מ ה יו ת ר הר ב ה מ מ קו ם ה רו חני,
ש ב ט ע מי ה ג ש מי ה מ תי קו׳ כ מו יו ת ר ב הג ש מ ה הו א מ מ נו המתפשט או ר גם ל כן
ה פי רו ת ,א ב ל כ א ש ר היו כ לו לי ם ב׳ ה ט ע מי ם הנ״ ל ב מ קו ר ם ש הו א ע צ ם ה מז ל קו ד ם
רק כלל ה ת פ ש טו׳ ב ב חי׳ ה אי ר לא ש אז ל ע צ מו, חו ץ מ קו ם ב ב חי׳ שנ ת צ מ צ ם
ה ה ת פ ש טו׳ היה כ לו ל בו ע ״ ד ה ת כ ל לו׳ ז י ו ה ש מ ש ב ש מ ש ע צ מ ה אז היו ב׳ ה ט ע מי ם
כ לו לי ם כ א ח ד מ מ ש ב לי שו ם חי לו ק ו ה ב ד ל ביני ה ם כ ל ל.
מכ ח יו ת ר ב הג ש מ ה הו א ה ת ח תון הכה ו ל כן הי מ נו ע ליו ן מ מ קו ם למטה מיו ח ד
ל גו ף קו ד ם בו א ם הנ פ ש ה כ הו ת ב ע צ מ ו׳ כ לו לי ם כ ל מ ש א״כ כ א ש ר ה ע ליון מ מנו,
ש אז אין ל כ ל כח מ קו ם מיו ח ד ב פ ״ ע ר ק הנ פ ש ע צ מו הו א מ קו מ ם ה א מי תי ה נו ש א
ו סו ב ל או ת ם כ א ח ד כו׳ ,אז כ ל ה כ חו ת המה רו ח ני׳ ו פ ש ו ט י׳ ב ת כ לי ת ב ג ד ר פ שי טו׳
ו רו ח ני׳ הנ פ ש ע צ מו ,ו ל כן הם מיו ח די ם עם הנ פ ש ,ו ג ם ז ה ע ם זה ב ת כ לי ת הי חו ד
ה מז ל הנ פ ש ו ע צ ם בעצם כלל מ ד רי׳ חי לו קי ל ו מ׳ שיי ך אי נו ל כ או ר ה כו׳ ,ו א״ כ
כנ ״ ל .א ב ל ב א מ ת ג ם ב ע צ ם הנ פ ש ו ע צ ם ה מז ל י ש ג ״ כ חי לו קי מ ד ר י׳ ב ב חי׳ ה ה על ם
י ת כן ה ה על ם ב ב חינ ת שג ם עד ה גי לוי, ב ב חי׳ הנ מ צ א מ ד רי גו ת חי לו קי ע״ד
ב ג ד ר מ ע ל ה ו מ ט ה ,ר ק ש ה מ ע ל ה ו מ ט ה אינ ם ב ב חי׳ מ קו ם ה מ ד רי גו ת ה ש ת ל ש לו ת
ר ק ב מ ע ל ה ו מ ד ר י ג ה כו׳.
ע ד ״ז אנו רו אי ם ב כ חו ת הנ פ ש כ מו כח ה מ ע ש ה ו כ ח ה ש כ ל ש כ ל מ ה שי כו ל 1הנ ה
ב ש כ לו מ ת חל ה ל ה ת ג לו׳ ז א ת מו כ ר ח ב ג ש מי׳ ש לו המעשה בכ ח ל ע שו ת
מ ע צ מי ת הנ פ ש ו א ח״ב ב א ל י ד י מ ע ש ה ב פ ״ מ א ב ל ל א כ ל מה ש מ ת ג ל ה ו מ ח ש ב תו
בכ ח ש מ תגל ה ממה מז עי ר מעט רק מעשה לי די ל בו א יו כ ל ו מ ח ש ב תו ב ש כ לו
ה ש כ ל יו כ ל ל בו א ל י ד י מ ע ש ה ,ו היי נו מ פ ני ש כ ח ה ש כ ל נ ב ד ל ב מ ע ל ה מכ ח ה מ ע ש ה
כ ו ל ל ב תו כו הו א כח רו ח ני כו׳ כנ״ ל( .ו ל כן ש הו א ב ב חי׳ מ קו ם יו ת ר ) מ ל ב ד מה
הו א הו א יו ת ר נ ע ל ה ה מ ע ש ה כו׳ ,ו ל כן מ ה ש ה כ ח מכ ח מי ני גי לוי ם יו ת ר רי בוי
כו ל ל מ ס פ ר ג ד ו ל יו ת ר ) כ י ד ו ע ד א ל פי ם ב כ ת ר ו ר ב ב ו ת ב ע ״י כו׳(.
במא׳ דמחצית השקל מאדמו״ר שליט״א כר( ,ואז יתכן בהם השתלשלות במעלה
ומדריגה ,אבל בעצמית הנפש ממש קודם שעולה ברצונו להחיות שאז העשר
כחות הם בבחי׳ יכולת לבד ,והמה מיוחדים בתכלי׳ עמו עד שאין שייך לומר בהם
השתלשלו׳ כלל ,אפי׳ בבחי׳ קירוב וריחוק מעלה כר.
ו ה נ ה בחי׳ חו״ב הוא למעלה מבחי׳ מקום )כי מקום הוא ו״ק כו׳( ,לכן אינו נופל
בהם מציאות עצם והתפשטות רק בחי׳ העלם וגילוי כו׳ .וחנה כתיב
והחכמה מאין תמצא שבחי׳ החב׳ עד רום המעלו׳ אפי׳ חכה״ק הוא בחינת גילוי
ההעלם מאין האמיתי דעצמי׳ אא״ס ,והגם שחוא בחי׳ גילוי לגבי אין האמיתי מ״מ
ביאור הרב הלל מפאריטש 278
הוא בחי׳ העלם לגבי השתלשלות להיותו מקור פרטי להשתלשלו׳ דע״ם עשר ולא
תשע כו /וא״ב מהות כל הגילוים שנגלה אח״ב כלולים היו מתחלה בבחי׳ חב׳ זאת
ונק׳ החב׳ בחי׳ כלל לכללות ההשתלשלו׳ בחי׳ העלם לגילוי כו׳ .אך בחי׳ החכמה
לגבי אין האמיתי דעצמי׳ אין ערך כלל ,ולכן לא יתכן לקרות לבחי׳ עצמית אא״ם
בשם העלם לגבי הגילוים דחכה״ק ,והגם שנמשכה ממנו בחי׳ החב׳ מ״מ אינו בחי׳
מקור לחב׳ בלבד ,כי א״ס להתפשטו׳ וכל יכול להאציל עד אין קץ ,וא״ב אינו
בגדר העלם לגילוי כו׳ ,רק להיותו בחינת א״ס לזאת נאצלה גם החב׳ ממנו להיות
שכך עלה ברצונו הנעלם שאינו מושג לנו שלא יומשך ממנו רק בחי׳ החב׳ ,וע״י
יומשך עשר ולא תשע כו׳ ,אבל מצד יכולתו הי׳ מאציל עד אין שיעור.
ו ז ה ו בחי׳ חד ולא בחושבן שאינו בגדר חשבון ומספר כלל כי המספר לא יתכן
רק כאשר המקור מוגבל לגילוי׳ במספר אבל כאשר אינו מוגבל לא יתכן בו
המספר ולא יתכן לומר שיש בו מספר לאין שיעור כי כל דבר שנחלק במספר
מוכרח להיות גבול למספרו ,אלא עכ״ל שאינו בגדר מהות מספר כלל כי הוא
בחי׳ א״ם ,ולכן יכול למשוך ממנו גם בחי׳ המספר לאין שיעור ,אבל עצם
הממשיך את המספר לאין שיעור מוכרח להיות למעלה מן המספר לגמרי ,והיינו
שאינו בסוג מספר כלל ,ולכן אין ערוך לגבי׳ בחי׳ מספר היותר קטן ומצומצם
שהוא בחי׳ הדומם דעשיה שהוא בחינת היחידות עד מספר היותר גדול שבפנימי׳
הכתר שהוא בחי׳ רבבות כו׳ ,וריחוק הערך זה הוא בהשואה עד שלא שייך לומר
שבחי׳ הדומם אין ערוך לגבי׳ יותר מבחי׳ הכתר כי שניהם ערכם רחוק ממנו
בתכלית ההשוואה ,והיינו להיות שריחוק ערכם לגבי׳ הוא בחי׳ בלי שיעור וגבול
כלל ,וא״כ אע״פ שהדומם רחוק מן הכתר בכמה מדריגות ,אך לחיות ריחוק הזה
הוא מוגבל במספר כמה מדריגות שהוא רחוק ממנו לזאת אינו תופס מקום כלל
בבחי׳ הריחוק שלהם לגבי הא״ם ,שהריחוק הוא גם כן אינו בגדר מספר כמו
שהעצם א״ם אינו בגדר מספר כלל כו׳ וד״ל.
כל הנ״ל יובן ג׳ בחי׳ הנ״ל העלם וגילוי שזהו בבחי׳ ההשתלשלות ובחי׳
שלמעלה מהשתלשלות שגם בשם העלם לא יתכן לקרותו כו׳ ,והיינו מבחי׳
זו״נ ולמטה הוא בחי׳ גילוי שהוא כח הגילוי למקבלים הנבראים ונק׳ בשם מאור
ואור )כידוע דשני המאורות הם בבחי׳ זו״נ כו׳( עצם והתפשטו׳ ,וזהו כפום
עובדיהון דב״נ כו׳ כנ״ל ,ובחי׳ העלם הוא בחי׳ חו״ב שהמה מקורי ההשתלשלות
ונק׳ העלם וגילוי ויש בו כל הגילוים דהשתלשלות .אך כל הגילוים הנכללי׳ בהם
אינם בגדר מקום ,לכן אינו נופל בהם בחי׳ התפשטות מן העצם רק גילוי ההעלם
כו׳ ,ונק׳ חכים ולא בחב׳ ידיעא ,ובחי׳ עצמית אא״ס אינו גדר העלם לגילוי רק
הוא למעלח מהשתלשלו׳ דמקום ומספר כו׳ ,ונקרא חד ולא בחושבן כו׳ וד״ל.
ו מ ^ ת ה יובן ענין ב׳ המאמרים הנ״ל שבע״ח ,שבשער הכללי׳ מדבר בבחי׳ גילוי
אא״ס שלמעלה מבחינת הכתר שנקרא חד ולא בחושבן ואופן הגילוי
קמ ביאור הרב הלל מפאריטש
שלו הוא ע״י צמצום ומק״פ שפי׳ ענין הצמצום הוא בחי׳ דילוג הערך מבתי׳ א״ם
לבחי׳ הכתר ,שהדילוג הוא ג״כ בלי שיעור )ופי׳ המקום דבכאן אינו כפשוטו בבחי׳
חוץ מעצמי׳ שאינו אפילו בבחי׳ מקום רוחני כי שרש המקום הוא מו״ק דייקא כנ״ל,
רק הכוונה כח נושא וסובל לכללות ההשתלשלו׳ ומקורם הנקר׳ בשם מאציל
כמשי״ת ,שכח זה להיות העצמית נמשך להיות בבחי׳ סובל את כל מוכרח ג״כ
להיות ע״י דילוג הערך שנק׳ צמצום ,וזהו בחי׳ אני אסבול כו׳ וד״ל( .ולכן הביטול
שבכתר לבחי׳ העצמי׳ הא״ס מלמטה למע׳ נק׳ בשם ריחוק מקום והוא מה שמרגיש
איך שאין לו ערך כלל לגבי העצמי׳ וכלא ממש חשיב לגבי /וזהו אוכם איהו קדם
עה״ע ופי׳ הרב המגיד נ״ע שזהו בחי׳ יראה בושת ,כמו אדם שמרגיש בחבירו שהוא
מרומם ונבדל ממנו לגמרי עד שאין לו ערך לגבי׳ ,נופל בבחי׳ בושה ומתבטל מאד
מחמת בושה זאת ,כמו הבושה לפני צדיק בדורו ,כמבואר בהארה לת״ח ,והנה
הביטול הזה הוא בחי׳ כלי שעל ידי זה יתגלה בו אא״ס ,וזהו מה שמבואר שם בשער
הכללים שאא״ס מתגלה בכתר ע״י ריחוק מקום שזהו בחי׳ הביטול שבו דכלא חשיב.
והנה כח הביטול הזה נתמעט אח״כ בחכ׳ כידוע דכל הקרוב יותר קמי׳ יותר כלא
חשיב ,ומרגיש ריחוק ערכו ביותר ,נמצא שגילוי אא״ס בחב׳ הוא ג״כ בבחי׳ צמצום
יותר מבכתר מצד שאין בחב׳ הרגשת ריחוק הערך כ״כ לגבי הא״ס ולכן נתמעט בו
גילוי אא״ס ,וזהו ההשפעה שמכתר לחכ׳ שהוא ע״י חלון וכן מחכ׳ לבינה כו׳ ,אך
בחי׳ אור הכתר נקרא בשם מאציל שהוא בחי׳ העלם לגילוי כנ״ל בענין חכים ולא
בחכ׳ ידיעא ,לכן המשכת הכתר בחכמה הוא בהתרחבות בלי צמצום כלל ,כמו
הגילוי שהוא מגלה כל ההעלם מפני שמתאחד בו בתכלית ,ולכן בחי׳ הביטול דחכ׳
בכתר הוא בדרך קירוב והתאחדו׳ בתכלי׳ ,וכן מחכמה לבינה ,אך מבינה למדות
צ״ל ע״י צמצום דחלון והיינו להיות בחי׳ מקום נבדל לחוץ מן העצמי׳ שהוא בחי׳
גילוי השפע מן המשפיע למקבל הנבדל שנקרא בשם התפשטות מן העצם ,ולכן
היראה והביטול להיות נכלל בחכמה צ״ל בדרך הפשטות המהות ממקומו למקום
המשפיע .וזהו עומדים צפופים ומשתחוים רווחי׳ ,עומדים צפופים להפשיט א״ע
להכלל בבחי׳ החב׳ ומשתחוים רווחים שהוא עליי׳ החב׳ בבחי׳ הביטול בכתר שהוא
בדרך קירוב והתאחדו׳ עד שמתרחב בלי גבול בבחי׳ הכלי שלו דוקא ,משא״כ
הביטול לגבי אא״ס לא יגיע אליו בבחי׳ קירוב והתאחדות רק ע״י הרגשת הריחוק
שלו בתכלית אחרי תכלי׳ הקירוב וההתאחדות בעצמי׳ המאציל אז מרגיש ריחוק
ערכו לגבי עצמי׳ הא״ס שגם בשם מאציל לא יתכן לקרותו כו׳ וד״ל.
ו א ח ר י כל הנ״ל יובן ב׳ מיני יראה דח״י ,כי היראה שבמקיף דחי׳ הוא בחי׳
הביטול בדרך קירוב והתאחדו׳ שהוא ברצון ותענוג ,ואז היראה שהוא
בחינת גבורה שברצון המתלבש בחו״ב לפעול בהם בחי׳ הביטול היא ראשית בפתח
החכמה בלבד כנ״ל בענין עומדים צפופים שעי״ז משתחוים רווחים להכלל בבחי׳
הכתר ,אבל בחינת היראה שבמקיף דיחידה הוא הרגשת הריחוק בלבד שכל מה
שמרגיש ריחוק ערכו ביותר הוא עצמו הקירוב בתכלית ,וא״כ היראה עם החכ׳
אחת חיא כו׳ וד״ל.
ביאור הרב הלל מפאריטש 280
יובן ג״כ שרש ענין ג׳ נפילות הנ״ל ,שמה שנופל בבחי׳ השקיעה ברע ומעתה
כנ״ל היינו בבחי׳ נוג״ה דעשיה כי שם הטוב מעורב ברע .וזהו בחי׳
שקיעת הטוב עד שאינו ניכר מצד ריבוי הרע .ונפילה השני׳ היינו נוגה דיצי׳
שהוא בבחינת חצי טוב וחצי רע ואינו מעורב ,ולכן יכול להיות טוב לשמים והיינו
בינו לבין עצמו גם לא נמשך אחר התאוות או״ש כו׳ ,אבל מ״מ הוא רע לבריות,
דמה שבין אדם לחבירו בקנאה ושנאה שזהו מדת הגבו׳ שבו ,גם מצד מדת החסד
ירבה בהוללות וליצנות ודב״ט כו׳ .ונפילה הג׳ היינו במחשבה שהוא מצד נוגה
דבריאה שהוא העמקת המחשבה בפרנסה ,שזהו דבר הצריך ואינו בבחי׳ מותרו׳
רק שאינו צריך להעמיק בזה כנ״ל ,ובחי׳ נוגה דבריאה הוא מיעוטו רע וכנודע
)משא״כ אותן שמאיר בהם בחי׳ יראת הויה דמקיף דחי׳ יחידה לא יפלו לעולם
כו׳(.
ו ה ת י ק ו ן לכל הנ״ל הוא הבכי׳ בת״ח שהוא מצד מארי דחושבנא על הריחוק
שבנפשו איך שנתרחק ממקורו ושרשו ונפל בנפילה אחר נפילה עד
שנשקע ברע שמצד הריחוק יתגבר הטוב שבנפשו הנקרא עומק טוב לצאת מן
ההעלם לגילוי ,שזהו בחי׳ גילוי היחידה המתגלה בבע״ת האמיתי׳ ,ואז יתגלה בו
יראת ה׳ האמיתי׳ שזהו בחי׳ הביטול לעצמי׳ אא״ם ע״י ריחוק הערך ואז ממילא
יתוקן הכל וימולא כל החסרונות כו׳ וד״ל.
1ע ם כל הנ״ל יובן חוט התכלת וחוטים הלבנים והתכלת למעלה ,כי תכלת אשא
תכלא דאכיל ושצי את הרע ,שזהו ענין סו״מ דיר״ח הנ״ל )ועיין בזהר פ׳
שלח קס״ג ע״ב במאמר ר׳ עילאי דתמים תהיה כו׳( .ומזה בא לחוטים הלבנים
שזהו ענין המשכות אלקו׳ בבחי׳ ביטול דנר״נ הנק׳ יראת אלקים וגם בחינת ביטול
דמקיף דחי׳ הנק׳ יראת ה׳ ,והששה חוטים לבני׳ הם שלשה כפלים ,שזהו בחי׳
ביטול דנר״נ שכלול כ״א מב׳ בחי׳ צלם ודמות ביטול עצמי׳ הנשמה והשפעתה
בבחי׳ נה״ט כו׳ .וחוט הד׳ חצי לבן שהוא ביטול דכח מ״ה שבאצי׳ וחצי תכלת
שהוא הכח דמלכו׳ להיות סו״מ בלבד .אך שרש חוט התכלת הוא במקיף דיחידה
ששם ג״כ הביטול מצד הריחוק ולכן הוא למעלה להורות על שרשו כו׳ וד״ל.
ו ה נ ה מבואר למעלה דשרש ומקור כל הנפילות הוא מצד הנפילה במח׳ בעומק
בעסק המו״מ שזהו מצד הדעת והרגשת עצמו ביותר ,ולכן תיקר נפשו
בעיניו לכן הוא מתחכם בכל עומק חכמתו בהצטרכות עוה״ז שלו להיות ירא מאד
מן ההיפוך שמא יחסר הצטרכותו ,וסיבה זאת הוא מצד גלות השכינה שהוא
מיעוט יראת אלקים ויראת ה׳ ,לכן נפלה וירדה להתלבש ביראות הפכיות המסירי׳
לבב האדם מעבודתו כו׳ .והתיקון לזה הוא הבכיה בת״ח כנ״ל .ובזה יובן גם כן
ענין שעבוד כו׳ שהוא עיקר הגלות שאין הכוונה על מסים וארנינות שזה הי׳ ג״כ
בימי מלכי ישראל ,רק הכוונה על שכ״א הוא מלובש בבחי׳ מלכות דנוגה שהוא
בחי׳ יראה רעה וחיצוני׳ פן יחסר לחמו כו׳ ,והוא משועבד בכל כחות נפשו ליראה
קמא ביאור הרב הלל מפאריטש
זאת וממילא אין מקום פנוי במוחו ולבו וכל האברים להיות מקום להשראת אלקך׳
ושכינת עוזו .וזהו גלות השכינה כנ״ל .ונמצא שמקור כל הגלות הוא העומק בעסק
הפרנסה ,ולכן צריך לבאר ענין כללי זה בסדר הנהגת איש ירא ה׳ שאינו רוצה
לשחת נפשו האיך יתנהג בעסק הפרנסה.
שרש ענין הפרנסה המבואר במ״א ע״פ אורך ימים בימינה בשמאלה וילה״ק
עושר וכבוד .ולכאורה אינו מובן עיקר ענין ההפרש בין עושר לכבוד,
דלכאורה שתים אלו ענין אחד הוא ,דבעושר יש כבוד וגדולה ,ממילא למה חילקו
הכתוב לשתים כר .אך הנה אמרז״ל מה יעשה אדם ויתעשר ,ירבה בסחורה ,א״ל
הרבה עשו כן ולא הועילו ,אלא יבקש ממי שהעושר שלו ,וא״כ למה אמך להם ר׳
יהושע מתחלה ירבה בסחורה כר ,ועוד איך א׳ עצה שהיא לכאוהה היפוך מדרכי
ה׳ ,שאם ירבה בסחורה יתעשר ,וא״ל לא יתעשר ,שזה קרוב להאומר כחי ועוצם
ידי ח״ו ,ובאמת מקראמלא הוא יגיע כפיך כי תאכל כפיך בלבד ,ולא בריבוי
חכמות ותחבולר שלא יועילו כלל כר .אך באמת אין כוונתו להרבר בריבוי
תחבולו׳ וחכמות ,רק הכוונה להרבו׳ בעסק בלבד ,ביגיע כפי׳ בלבד ,ולא
בהתחכמו׳ בעומק כלל ,רק מחמת דכתיב וברכך בכל אשר תעשה דוקא ,שריבוי
העסק שהוא בחי׳ ריבוי הכלים גורם המשכות ריבוי האורות לכן העצה הנכונה
עפ״י דרכי הטבע להרויח מסך מועט סך מרובה כפי הצורך להוצאו׳ שלו ,דהיינו
מסך מאה להרויח עד אלף ויותר ,לכן צריך להרבו׳ בסחורה כמה פעמים בשנה
בריבוי עסקים ,וגם כל עסק בפ״ע יגדילו ,דהיינו שיסחור בכל פעם סחורה
מרובה ,והיינו שיקח בהקפה הרבה מכפי מעותיו בכפליכפליי׳ כו׳ .והב׳
בהתחכמו׳ עצם המסחור לקנו׳ בזול ולמכור ביוקר בעת הצריך ,אך לא ירבה
בהתחכמו׳ בעומק בענין זה ,רק יאמין שמה׳ בא לו כל הברכה והשפעה והוא
עושה הכלים לזה בלבד .וזהו כוונתו בענין ירבה בסחורה שהוא לעשות ריבוי
כלים לברכת ה׳ בכדי שיהיה במה לחול רוב הברכה והשפעה כו׳ .וע״ז שאלו
שהרבה עשו כן ולא הועילו כי לא בכל פעם תצליח כי ע״י ריבוי עסקים אדרבה
יוכל להפסיד הרבה ,וע״י ריבוי הקפה יוכל להיות בע״ח גדול ונושים הרבה.
והטעם לזה כי בודאי אם היה חזק באמונתו ולא הי׳ שוכח בכל עת שעושה איזה
עסק שהוא רק העוסק בלבד )וגם בעסק שהוא עוסק הוא רק בכח ה׳ המלובש בו
המחיה אותו כנ״ל( ,אבל ה׳ הוא המזמין ושולח לו העסק זה ,וגם שולח לו ברכה
והצלחה בעסק ,ואם באופן זה היה העסק שלו בודאי היה מרויח בתמידות ולא
היה מפסיד כלום מעולם ,והיה מרויח תוס׳ מרובה על העיקר באין ערוך כלל ,כי
כן הוסד בטבע ההשתלשלו׳ שריבוי כלים יגרמו המשכות אור בריבוי ותוס׳ על
העיקר כי בנין החומר קדם לבנין הצורה בשרשו כו׳ .אך שמצד הריבוי של
העסקים יוכל לשכוח לפעמים שה׳ מזמין לו את הכל ויכול לפול לפרקים במח׳
כחי ועוצם ידי ,ומח׳ זאת נעשה כמסך מסתיר בפני כח האלקי המשפיע בבחי׳
הטבע )כידוע דאלקי׳ בגימ׳ הטבע( ,ואז ממילא נעשה הפסק לברכה והשפעה ויוכל
להפסיד הרבה כי מאין תבוא לו הברכה כיון שהמסך מפסיק ,ולז״א דהרבה עשו
ביאור הרב הלל מפאריטש 282
כן ולא הועילו כר )א״ל ח״ו אותן שנמשך ברע ומקבל מהיכלות החיצונים וחי לפי
שעה כחיי העובדי כוכבים ,אצלו אינו מסתיר כלל מסך זה ,ואדרבה גורם לו תום׳
שפע ,אך מי מישראל ירצה זה לקבל חיותו מן ההיפוך א״ל כשנכנסה בו רוח
שטות להסתיר זה גופא שישכח איך הוא מקבל מהיכלות החיצונים ,אבל אם היה
מעלה זה במוחו ומחשבתו בודאי לא היה רוצה זה בשום אופן .א״ל שנכרת לגמרי
משרשו ח״ו מצד העבירות חמורים לא איכפת ליה בזה ,אבל באמת רוב ישראל
אינן כן ח״ו כו׳(,
עצה היותר נכונה דרך ב׳ בענין הפרנסה והוא למעט בעסק ,היינו רק לכן
לעסוק בעתים קבועים בשנה ,וגם בימי׳ שעוסק בהם יעסוק רק בעתים
קבועים בכל יום ויקבע בהן עתים ג״כ לתו״מ ,וגם העסק שלו יהיה במה שיש לו
בלבד כפי קרנו יקנה ,ובזה יכול להיות שיתברך מה׳ מדי יום ביומו עד שכל אשר
היה מקבץ ברוב הסחור׳ ימצאו במעט עסק הזה בשוה ממש ,ואפשר יצליח יותר
ע״פ סיבות שונות מן הצד שישלח לו ה׳ שלא ע״פ דרכי הטבע כלל .וזהו ההפרש
בין עושר לברכה כי העושר לא נקרא רק כאשר בא מרוב הסחורה דוקא כנ״ל
באריכות ,אבל הברכה בא במעשה ידיו בלי הגבלה כלל ,כמו ויזרע יצחק כו׳
וימצא מאה שערים ויברכהו ה׳ ,שזהו דוקא נק׳ ברכת ה׳ שמצא מאה שערים כפי
שיעור הזריעה שהיא הכלי לברכת ה׳ .וזהו ברכת ה׳ היא תעשיר שיכול לבוא ג״כ
לבחינת עושר שבא ע״י ריבוי הכלים דוקא כנ״ל ,וזאת גופא יכול להיות ג״כ מצד
ריבוי הברכה לעשות מלמע׳ בחי׳ הכלים להכיל הברכה כו׳ .וזהו וברכך בכל אשר
תעשה שעיקר הכוונה הוא שבכל אשר תעשה אפי׳ מעט יברך אותך בריבוי שפע
בלי ערך ,וכמו אצל האבות באברהם וה׳ ברך וביצחק כנ״ל וביעקב כתיב ויפרוץ
האיש מאד כו׳ ,וכן ביוסף כל אשר הוא עושה ה׳ מצליח בידו בלי גבול )וע״ז יובן
ג״כ השלך על ה׳ יהבך והוא יכלכלך שהוא יעשה לך ג״כ ריבוי כלים להכיל
הברכה כו׳( .ונמצא שיש ב׳ מיני שפע פרנסה ושניהם באים מלמע׳ ,הא׳ המתלבש
ברוב הסחורה שהוא העושה ריבוי הכלים )וגם זאת ה׳ מזמין לידו מצד שהוא
מעורר עצמו לזה כי בדרך שאדם רוצה לילך כו׳( ,והברכה והשפעה מלמעלה
באה ויצליח בזה דוקא כאשר יהיה חזק באמונה פשוטה באמת שמאת ה׳ באה לו
הכל כנ״ל ,וע״ז אמר ירבה בסחורה כו׳ .ובדרך הב׳ הוא למעט בעסק ולהרבות
בעסק התו״מ ויכול להיות שיצליח יותר מצד שיהיה ריבוי עשיית הכלים ג״כ
מלמעלה וע״ז אמר יבקש ממי שהעושר שלו שהוא יעשה לו ריבוי הכלים ולא
יצטרך לעסוק בעצמו רק מעט שעז״א אשר תעשה כו׳.
ו ה נ ה ב׳ דרכים אלו נמשכים לכאו״א במדה ושיעור בר״ה לפ״ע חיי נשמתו באור
תו׳ ועבודה שבלב ,כן נמשכין לו חיי הגוף באופן זה ממש .והיינו מארז״ל
כל המקבל עליו עול תורה שכוונתם עול תורה דוקא ,והיינו להיות מעשיו מרובים
מחכמתו דוקא ,פי׳ שכל דבר ודבר שעושה ,הן בלימוד התורה ,הן בעשיית המצות,
לא יהיה העיקר מצד הכוונה והטעם המלובש בה ומצד העונג שיש בהמשכ׳ ,רק
קמב ביאור הרב הלל מפאריטש
עיקר העסק יהיה מצד שזהו רצון ה׳ וצריך לקיים רצון ה׳ למע׳ מן הטעם כבהמה
שעושה בלי טעם כשור לעול וכחמור למשאוי כר .וכן א׳ דוד ואני בהמות הייתי
עמך והיינו מחמת שהקים עולה ש״ת דוקא .וכאשר פורק עול זה אין הכוונה שאינו
עוסק בתו״מ ח״ו רק שהעסק שלו הוא שלא מצד העול רק מחמת הכוונה וטעם
המלובש בזה וא״כ חכמתו מרובה ממעשיו)והיינו שבכל מעשה הכוונה הוא העיקר
והמעשה הוא טפל אבל לא שעושה מעט ח״ו( ולכן נותנים עליו עול ד״א דהיינו
שיהיה חיי הגוף ג״כ בא באופן זה היינו ברוב התחכמות בתחבולות שונות ובריבוי
עסקים כר )אך לא בעומק ההתחכמות כר כנ״ל( ,ובזה ימצא כדי חייו דוקא .אבל
כאשר מקבל עליו עול תורה היינו לעסוק בתומ״צ למעלה מן הטעם ודעת שיש
בהם רק מצד העול לקיים רצונו בלבד הגם שבודאי מצות צריכות כוונה ג״כ אבל
עיקר עסקו הוא אינו מצד הכוונה רק בשביל קיום הרצון ונקרא בחי׳ זאת מעשיו
מרובים מחכמתו כו /וממילא יומשך לו ברכת ה׳ ג״כ באופן זה בחיי גופו היינו
במיעוט הכלים רוב ברכה ,כי הכלי׳ להכיל הברכה יעשו ג״כ מלמעלה כנ״ל .וכן
ישתנה דרכי השפע הנ״ל מטעם אחר דהיינו שלפעמי׳ יכול להיות שמעשיו מרובים
מחכמתו מ״מ יצטרך לבוא לכלל ריבוי הכלים מצד שאינו עוסק בטוב וחסד לרעהו
ויכול לפרקים לעשות עול לרעהו לגזול אותו או שלא לשלם לו חובו במועדו .או
לסיבה אחרת מצד שאץ וחפץ להעשיר מצד זה יבוא לכלל זה שצריך להרבות
בסחורה .וזהו מה יעשה אדם ויתעשר וא״כ רוצה בזה אז ממילא בא לכלל זה
שצריך להרבו׳ בסחור׳ כו׳ .וכן להיפך גם אם חכמתו מרובה ממעשיו בתומ״צ יוכל
מ״מ להמשיך לו חיי גופו במיעוט העסק ברוב הברכה אם אינו אץ להעשיר ועל ה׳
ישליך יהבו ויאמין בה׳ שיזמין לו ברכה במיעוט כמו במרובה ועושה צדקה וג״ח
ויפקח בטובת רעהו כמו בשלו ויכול לגרום להמשיך עליו בתכה ביתך מכפי המדה
שניתן לו בר״ה ע״פ הדין כו׳.
ו ב ז ה יובן בד״כ ב׳ בחי׳ דעושר וכבוד הנאמר בפסוק ,שעושר הוא מצד ריבוי
הסחורה שהוא עושר שאינו בכבוד אבל כבוד הוא כאשר בא לו העושר
במיעוט העסק והוא יושב בביתו במנוחה והשקט ועוסק קצת בביתו ואעפ״ב בא לו
העושר מצד ברכת ה׳ אשר תעשיר ,זהו נקרא כבוד כמאמר והיה מנוחתו כבוד כו׳.
לכאורה אינו מובן מארז״ל במה שאמרו דבשמאלה היינו לעוסקים שלא אך
לשמה הוא עושר וכבוד ,ובודאי כאשר עושה לקיים רצון ה׳ כנ״ל בודאי הוא
תכלית העסק לשמה ואז ימצא הכבוד שהיא הברכה דברכת ה׳ אשר תעשיר כנ״ל,
וא״כ איך אמר דעושר וכבוד שניהם הם בשמאלה שזהו בעסק שלא לשמה
כמארז״ל הנ״ל.
יש להקדים לזה ענין תרי קראי דסתרי אהדדי שלפעמים אמר והחכמה תחיה אך
בעליה ולפעמים אמר כי לא לחכמים לחם .והנה יש בזה ב׳ דרכים לתרץ
פסוקים אלו הא׳ דמש״א והחכמה תחיה היינו שכל טוב שהוא חכמה ושכל
ביאור הרב הלל מפאריטש 284
שלמעלה מן הטבע וע״י חכמה זאת יוכל להצליח במיעוט עסק כר כנ״ל .וזהו
והחב׳ תחיה בעליה כי בעלי׳ דחכמה הוא מזל העליון )כידוע דאור אבא יונק
ממזל הה׳ כו׳( ,והחכ׳ הזאת נקרא שכל טוב תוכל להמשיך תום׳ אור ושפע גם
במזל העליון גופא ממקורו של המזל )כידוע שהמזל הוא נובלות חכ״ס למעליות׳
שמקורם הוא בחי׳ ג״ר דע״י המאירים שם שאז לא יוכל כלי החכ״ם להכיל ובוקע
בחי׳ מזלות הנ״ל בבחי׳ מותרות ונובלות כו /וכאשר מעשיו מרובין מחכמתו בחיי
נשמתו אז במעשה זאת שהוא בחי׳ סוף הכל נעוץ מתחלת הכל שהוא בחי׳ ג״ר
דע״י אשר מתלבשים בגולגלתא בחי׳ רצון שלמעלה מן הטעם המאיר דייקא ע״י
עול תורה כנ״ל וממילא יתוסף ברכה גם במזל העליון כו׳ וד״ל( .ומ״ש כי לא
לחכמים לחם הכוונה על בחי׳ התחכמות דשכל אנושי בענייני עוה״ז שנקרא שכל
שאינו טוב שזה לא יועיל כלל .כי גם במי שבא לו חיי נפשו בריבוי העסק
בהתחכמו׳ יתירה ברוב התחבולות ,אך מ״מ צ״ל שלא יהיה ההתחכמות בעומק
השכל רק במיעוט התחכמות בכל פרט ופרט בכדי שכל שכלו ולבבו יהיה פנוי
לקבל בתוכו אור ה׳ .וזהו כי לא לחכמים לחם ,כי אם יוסיף התחכמות מורה על
מחשבת כחי ועוצם ידי ,ואז יעשה מסך מסתיר ואדרב׳ יפסיד מחמת זה כנ״ל )אם
לא מי שחי כחיי חעובדי כוכבים ח״ו כנ״ל( .וזחו כי לא לחכמי׳ בעומק התחכמות
בענייני עוה״ז לא יומשך לו הלחם .רק בריבוי העסק ויגיעה כמא׳ יגיע כפיך כו׳
שזהו העסק ברוב סיבות ותחבולות בהתחכמות בכל סיבה ,אך לא בעומק חכמתו,
כי עומק חכמתו הוא טרוד באלקות כו׳ וד״ל.
ו ה ד ר ך הב׳ לתרץ פסוקים אלו הוא דמש״א והחכמה תחיה קאי על החכ׳
שבעניני עוה״ז ,כי רוב סיבות צריך לזה רוב תחבולות בחב׳ )אך לא
בעומק כנ״ל( ,וזאת אשר תחיה אותו בריבוי העושר .וזהו בחי׳ עול ד״א שמשימין
עליו .ומש״א כי לא לחכמים לחם קאי על מי שראוי לברכה בלי עסק רב ,שאז
אינו צריך חכמה כלל אפי׳ שלא בעומק ,ואדרבה רוב חחכ׳ בריבוי סיבות
ותחבולות יפסיד לו רק כאשר ימעט בעסק ויעסוק בתומ״צ בבחי׳ עול כנ״ל ,אז
ברכת ה׳ היא תעשיר אותו שלא כפי המדה כלל כנ״ל וד״ל.
ו ב י א ו ר הדברי /הנה עצמות אא״ם אינו בגדר אור המאיר כלל ומה שנקרא
בשם אור ע״ש שממנו נמצא האור ע״י צמצום ודילוג העצמית להיות
בגדר אור המאיר שאור זה הוא רק הארה דהארה מעצמית האור כו /וכמ״ש כי
עמך מקור חיים באורך העצמי )שאינו בגדר אור המאיר כלל כנ״ל( ,נראה אור
הארה דהאר׳ )שהוא בגדר אור המאיר כנ״ל( .והנה גם כשנעשה בחי׳ צמצום
ודילוג אור העצמי ונגלה הארה דהארה שהוא בחי׳ הקו איננה בגדר גילוי
והתפשטות אור ,כ״א ע״י ממוצע ומסך אז נעשה בחינת גילוי והתפשטות אור וזיו
שהוא בחינת א״ם )והוא בחינת גילוי המלכו׳ דא״ק להעשות כתר לאצי׳ ועדיין לא
נעשה ,שזהו ענין גילוי ז״ת דע״י קודם שנתלבשו בגולגלתא כו׳ ,ובכלל נקרא בשם
ח״ח כי כל המדות נכללים בבתי׳ החסד דאזיל עם כולהו יומין ,ובחי׳ זאת נק׳ שם
טוב ,כי החסד נקרא טוב כאשר נגלה ביסוד ,ושם הוא בחינת המל׳ דע״י המקבלת
מהיסוד שבו כו׳ ,וכתר שם טוב הוא בכלל בחי׳ א״ק שהוא הרצון הממוצע המביא
לידי גילוי אור זה בז״ת דע״י ע״י פריסת המסך שבו ,כידוע בכתבי האריז״ל כו׳(.
והמשל יובן מהשפעת הרב לתלמיד ,שמתחלה קודם שנתעורר להשפיע היה טרוד
בעמקות שכלו ונמצא שהגם שהשכל הוא בחינת אור )כידוע דיהי אור הוא בחכמה
והחכם מאיר עיני חכמים ,והכסיל בחושך הולך כו׳( ,מ״מ אינו בגדר אור המאיר,
אך אח״כ כשעלה ברצונו להשפיע אז הרצון הזה פועל בו ירידת אור עצמי׳ להיות
בבחי׳ זיו והתפשטות לזולתו ,אך אינו מוגבל עדיין כי יכול להשפיע למקבלי׳
רבים בלי שיעור לכאו״א בריבוי אופנים שונים ומיוחדים כו׳ .אך אח״כ כשרוצה
להביא הגילוי אור ושפע בפועל למקבל שנתעורר אליו אז מוכרח לצמצם כל
עצמית כח ההתפשטו׳ בכדי לגלות נקודה אחת כפי צורך השפעת מקבל זה כו׳,
וגילוי הנקודה נקרא בשם שפע היולי׳ להיות שכאשר יצטרך להלבישה בבחי׳
ההסבר לאו״ר יוכל ג״כ להלבישה בריבוי אופנים שונים לאין שיעור ,אך כל
הריבוי הוא באופן מוגבל לפ״ע מקבל זה ,משא״כ קודם שהלביש אור שכלו
בנקודה אז הי׳ יכול להמציא נקודה אחרת שהיתה מתגלית באופנים אחרים לגמרי
כו׳ ,ולכן נקרא׳ נקודה זאת בשם היולי )וכמו חומר ההיולי שגם שיכול להיות
ממנו הרכבות דד״י ארמ״ע בלי שיעור אבל לא יתהוה ממנו הרכבה אחרת שאינו
מד״י כלל כי חוא מקור חיולי מוגבל לחיות ממנו ד״י בלבד ולא יסודות אחרים
כו׳( .אך אח״כ מוכרח להלביש נקודה זאת בהסבר לאו״ר אז נמדד בכח אופן
ההשפעה למקבל בפועל עד שלא תשתנה להשפיע באופן אחר ומדידה זאת הוא
בכח במח׳ ובאה לידי פועל לדיבור.
ו ה נ מ ש ל מזה הוא למעלה בבחינת ההמשכה מז״ת דע״י להיות מזח בחי׳ י״ס
דאצי׳ שהוא ע״י הרצון הנק׳ גולגלתא שנמשך גם כן ע״י צמצום
והעלם דאור חמאיר דז״ת דע״י ובחי׳ זאת נק׳ חושך סתרו וע״י מסך הנק׳ קרומא
דאוירא עי״ז מאיר בחי׳ חכ״ע הכולל כל י״ם דאצי׳)שזהו כדוגמת הנקודה הפרטי'
ההיולי׳ שיש בה העלם וגילוי כי בעת הצמצום בשביל לגלות הנקודה יש בזה
מציאות הנקודה בהעלם ואח״ב נתגלית הנקודה מהעלמה .וזהו משל להבין למעלה
ביאור הרב הלל מפאריטש 286
ענין חכ״ם וחכמה הגלויה כר( ,ובחי׳ זאת נקרא חיות כמ״ש והחב׳ תחי׳ וכמשל
החיות הנרגש בגוף הנק׳ חיי בשר כאשר אינו נגלה עדיין בבחי׳ כח בפרט כו׳ .אך
אח״כ כשצריך להיות נמשך מאצי׳ לבי״ע אז נמדד בתחל׳ אופני השפעת הנבראים
בבחינת הבינה דאצי׳ בכה כמו המה׳ כו׳ ,ומשם נמשכים לידי גילוי ע״י המל׳
הנקר׳ דבר ה׳ ,ובחי׳ זאת מבינה דאצי׳ ולמטה נקר׳ בשם כה להיותה מקור מוגבל
להתהוות כל הנבראי׳ באופן שהם עכשיו משא״ב קודם שנמדד בבחי׳ בינה אופני
כל הנבראים אז היה יכול להתהוות ג׳ העולמות דבי״ע באופני׳ אחרים מכמו שהם
עכשיו כו׳ ,וכדוגמת הנקודה ההיולי׳ קודם שמלבישה בבחינת ההסבר שיכול
להלבישה בכמה אופנים שונים כו׳.
ו מ ע ת ה יובן כל הנ״ל בג׳ מדריגות שיש בבחי׳ עלמין דאתגליין שזהו בחינת ג׳
העולמו׳ דבי״ע שהם בבחינת הטבע להיות נמשכים משם אלקים שהוא
הכח שבבינה המודד אותם באופן מוגבל כו׳)כידוע דאלקים אותיות מי אלה והוא
בחי׳ מי מדד בשעלו מים דמדות הנק׳ אלה כו׳( ,ולכן בבחי׳ זאת לא יוכל למשוך
השפע רק מלובש בבחי׳ הטבע דייקא ,וידוע שבטבע ההשתלשלות הוסד כך להיות
תיקון הכלי גורם המשכת האור כמו תיקון כלי העין גורם המשכת כח הראי׳
מעצמי׳ הנפש ,והטעם להיות שהכלי קדם בשרשו לאור כמו אותיות המשפיע
שגורמי׳ המשכת האור במקבל והם נעשים אח״כ ג״כ בחי׳ כלים במקבל לאור
הנמשך על ידם ,כך בחי׳ אותיות דמל׳ נמשכים בכל פרטי ההשתלשלות דג׳ עולמות
דבי״ע שמהם נתהווה חומר כל הנבראים ובהם נמשך אור וחיות המדות דאצי׳
שהוא בחי׳ גילוי אור וחיות הנמצא בעת התהוו׳ הנבראים דייקא )ואינו שייר בחי׳
זאת בבחי׳ אא״ם כמ״ש לבדו כנ״ל בענין ביאור מאמר אלי׳ כו׳( ,אך מקור הפועל
גילוי אור וחיות זה הוא בחי׳ אותיות דבינה והם הנמשכים אח״כ בבחי׳ המל׳)כמ״ש
כאמה בתה כו׳( ,וא״כ שרש הכלים קדם לשרש האורות ,ולכן כאשר עבודת האדם
בחיי נשמתו חוא בבחינת חכמתו מרובה ממעשיו)והיינו שההתבוננות הוא בהרחבה
בפרטי ההשתלשלות בטוב טעם בהסבר שנקרא השגה ואז הארה האלקות המאיר
ממנה הוא בקיצור ההתבוננות הנק׳ בכן .וזהו נק׳ מעשיו כי זהו פועל היוצא
מההתבוננות שהוא לדבקה בו שזהו דייקא באהבה שבלב ובאה במעהמ״צ בפועל
בגשמי׳ משא״כ ההתבוננות איננה דכיקות והתקשרו׳ רק כמו שמתבונן בדבר זולתו,
וזהו פי׳ ב׳ בפי׳ חכמתו מרובה ממעשיו ונוסף על פי׳ דלעיל כו׳ והוא ע״ד האופנים
וחיות שאומרים ברוך מצד שההשגה שלהם הוא בכח האלקי הנעלם בריבוי פרטי
ההשתלשלות ולכן התפעלותם ברעש במורגש שזח מורח ג״כ על מיעוט אור
ההתפעלות להיותה באה ע״י צמצום והעלם אור האלקי ובחי׳ זאת נקרא ריבוי אור
הבא בריבוי הכלי׳ דייקא כו׳( ,ואז מקבל חיי אור נשמתו מבחי׳ שם אלקים בגי׳
הטבע כו׳ שהוא אור אלקי המלובש בעלמין דאתגליין שהם בי״ע המקבלים מבחי׳
בינה ומדות ומל׳ דאצי׳ שנק׳ בי״ע דאצי׳ ונק׳ כח כו׳ ,ולכן בחיי גופו באה לו
השפע ע״י רוב הסחורה שנק׳ עושר כנ״ל משא״כ כשמעשיו מרובים מחכמתו והיינו
שהעיקר הוא אור אלקי המאיר באהוי״ר ומעשה המצות וההתבוננות הוא טפל
קמד ביאור הרב הלל מפאריטש
והיינו כאשר הוא במדריגת ראיה דחב׳ לראות אמיתת הדבר כמ״ש בלי רוב
התבוננו׳ וגם בכל פרטי ההתבוננות הוא מבין עומק ותמצית המושג מכל האו״ר
שזהו פנימי׳ חו״ב דאצי׳ שלמעלה מבחי׳ מקור למדות ונק׳ ים כו׳)היוד הוא בחי׳
חכים ולא בחב׳ ידיעא והמ׳ סתומה הוא פנימי׳ בינה המקפת את המדו׳ משא״ב בחי׳
מ״י ברא אלה והוא כאשר נפתח המ״ם לאולדא ואז היוד מאיר להוליד המדות כו׳(,
ואז מקבל חיי אור נשמתו מבחי׳ עלמין סתימין דאצי׳ שהם למעלה מאלקים בגי׳
הטבע רק מבחי׳ האלקים איך שהוא מיוחד בשם הויה כמאמר כי הויה הוא האלקים
כולא חד )והוא ע״ד התפעלות הנשמות ושרפים שבעולם הברי׳ שהוא מבחי׳ קדוש
שהוא בחי׳ אלקות שלמעלה ממקור המחיה אותם ועבודתם הוא בעילוי אחר עילוי
להרגיש הפלאת האין בעומק אחר עומק ולכן עומדים בבחינת ביטול בלתי מורגש
כלל ,וזהו וקדושים בכל יום יהללוך סלה בעילוי אחר עילוי כו׳ ובחי׳ זאת נק׳ ריבוי
האור הבא במיעוט הכלי׳ דייקא כו׳( ,ואז גם חיי הגוף מקבל מלמעלה מן הטבע
שהוא בחי׳ עלמין סתימין דאצי׳ שמקבלי׳ משם הוי׳ ואז נמשך לו הפרנסה בהצלחה
במיעוט הכלים דייקא )ויובן יותר ענין זה בהמבואר במאמר כי ביום הזה יכפר כו׳
שיש ב׳ בחי׳ בהשתלשלות האחד שריבוי האור הוא במיעוט הכלי׳ דייקא שזהו
עמקו׳ האור ורוחניותו שמתגלה במה שהוא בבחי׳ ביטול והפשטה ביותר כו׳ .והב׳
שריבוי האור הוא בריבוי הכלים דייקא שזהו התפשטו׳ והתיישבו׳ האור בכלי׳ שכל
שיש ריבוי כלים מתיישב ביותר כו׳ ,עיין ברשימה שלי במא׳ הנ״ל מאדמו״ר
שליט״א כו׳( הנק׳ כבוד כנ״ל ,ונמצא שעושר וכבוד הוא בבחי׳ חו״ב שהעושר נמשך
מבחי׳ בינה מקור דעלמין דאתגליין שהוא בי״ע כידוע דאימ׳ עילאה מקננא
בכורסייא כו׳ וכנ״ל והכבוד נמשך מבחי׳ החכ״ע מקור עלמין סתימין כו׳.
ו ב י א ו ר הענין דאע״ם שעולם האצי׳ נבנה מבחי׳ החסד מ״מ חסד זה מצומצם
הוא מבחי׳ עצמי׳ אור המאציל שהוא בחי׳ א״ס כנ״ל וע״ס דאצי׳ הם
במספר עשר ולא תשע ולא אחד עשר שזה מורה על הצמצום ביותר ,וא״ם הגם
שבחי׳ חב׳ דאצי׳ ראשית הגילוי שבעולם האצי׳ הוא מבחי׳ החסדים מ״מ נמשך
ע״י גבו׳ שבעצמית המאציל )שזהו בחי׳ גבורה דעתיק המלובש בחכ״ס שהוא שרש
וראש לנאצלים וממילא הוא מקור לג׳ עולמות דבי״ע ג״ב( ,נמצא שמבחי׳ גבו׳
דעצמית המאציל נמשך בחינת חו״ג דהשתלשלות שהוא בחינת הויה ואלקים
שבהשתלשלות וכידוע בענין כי הויה הוא האלקים שהויה דאצי׳ בעלותו לעתיקא
כאלקים חשיב .והנה שדש התו׳ הוא מבחי׳ עתיקא ולכן אמד דעושר וכבוד
בשמאלה כי ב׳ בחי׳ ההשתלשלות דהויה ואלקים הם נמשכים מבחי׳ גבו׳ דעתיקא
כנ״ל ,אך אורך ימים בימינה .וביאור הדברים ,כי הנה כל עסק התורה ועבודה בב׳
אופנים דריבוי הכלים וריבוי האורות הנ״ל הם נק׳ עוסקים שלא לשמה להיות
שהכוונה הוא בחי׳ המשכת אור ושפע אלקי בנפשו אם במיעוט הכלים או בריבוים
כנ״ל וכמ״ד מצות צריכות כוונה כו׳ ,אבל מצות א״צ כוונה שהוא רק לקיים רצון
ה׳ בלבד זהו נקרא עוסק לשמה ובזה מעורר אור הראשון שלמעלה מהשתלשלות
לגמרי )שהוא בחי׳ חסד דע״י הנק׳ אור הראשון למעלה מחיות כו׳( ,ואז נמשך
אורך ימים שהוא בחי׳ התגלות א״ם ממש בנפשו שנקרא אורך ימים באריכות בלי
שיעור הן בתחלתן הן בסופן )כמו ששמעתי מהרז״ז ז״ל שכח העילוי מסתיים
בסופו שזהו בחי׳ הקו המסתיים בסוף עולם האצי׳ ובחי׳ כח הירידה מתפשט
למטה עד אין תכלית ,אך מוגבל בתחלתו להיו׳ התחלתו אחרי סיום יסוד סיומא
דגופא ,משא״כ עצמית אור הכולל חו״ג הוא בלי שיעור למעלה ובלי תכלית למטה
כו׳( ,והימים הם האורות הנמשכים ע״י מעה״מ כידוע בענין ואברהם זקן בא בימים
שהם לבושי המצות כו׳ ,וזהו אורך ימים בימינה של התורה )והתורה עצמה הוא
בחינת ת״ת דעתיקא הכולל שני הקווין להיות עולה בשרשו למעלה מב׳ קוין הנ״ל
שהוא בפנימי׳ ג״ר דע״י שלמע׳ מהפרסא כו׳(.
הנ״ל יובן ב׳ דרכים הנ״ל בתירוץ ב׳ הכתובים שדרך הראשון הוא דוהחכ׳ ובכל
תחיה הוא למעליותא דקאי על חכמה דאצי׳ שתחיה בעליה המזל העליון
דאור אבא יונק ממנו בתום׳ אוד ועי״ז נמשך לחם העליון שהוא השפע דאצי׳ הן
בחיי רוחני׳ נשמתו שהוא בחינת ביטול אמיתי דאין בעצם שנקרא לאסתכלא כנ״ל
והן בחיי גופו כאשר נמשך בלא ריבוי עסק שזה מורה שמקבל משפע העליון
דאצי׳ גם בגשמית כו׳ ,ומש״א כי לא לחכמים לחם היינו אותם שמקבלים מבחי׳
חכמה דמל׳ דאצי׳ המתלבש בריבוי מדריגות דחכ׳ דהשתלשלות העולמות דבי״ע
שבהם אינו נמשך בחי׳ לחם שהוא שפע העליון דאצי׳ המקבל ממזלא כו׳)כידוע
דג׳ הוי׳ בגימ׳ לחם בגי׳ מזלא כו׳( ,רק שמקבלים השפעת המל׳ הן ברוחני׳ חיי
נשמתו בבחי׳ ביטול היש ע״י ריבוי הכלים דרוב הסבר כנ״ל הן בגשמית חיי גופו
ע״י ריבוי העסק להיות שמקבל מבחי׳ כח האלקי המקור לטבע כו׳ וגם כפשוטו
דלא לחכמים בעומק ההתחכמות שמלובש בחכ׳ דקליפ׳ ולכן אינו נמשך להם כלל
קמה ביאור הרב הלל מפאריטש
הלחם בשום סיבה רק יפסיד כנ״ל .ולדרד הב׳ בחינת לחם נק׳ שפע המזל כמ״ש
בשרשו בפנימי׳ דע״י שנקרא בחי׳ אור שלמעלה מחיות כו׳ שזה אינו נמשך כלל
לחכמים דב׳ מיני חכמה דחכ״ע דאצי׳ וחכ״ת דבי״ע רק לעוסקים לשמה בבחי׳
רצון שלמעלה מן הטעם לגמרי כנ״ל ,אבל והחכמה תחיה בחי׳ חיות בלבד
שבהשתלשלות שזה נמשך בב׳ אופנים דעושר וכבוד אם בריבוי הכלים או במיעוט
הכלים כנ״ל באריכות וד״ל.
ו כ ״ ז הוא עבודת הלוים ושרש עבודתם מגיע בבחי׳ התענוג העליון המקור
לחכ״ע דאצי׳ שנק׳ עתיקא כמאמר ועבד הלוי כו׳ וגורם תוס׳ אור בבחינת
חכ״ע וחכ״ת מבחינת התענוג העליון ,אך לא יגיעו רק לבחי׳ עונג המצומצם לד׳
עולמות דאבי״ע שהוא בחי׳ גבורות דע״י המלובש בחכ״ם כנ״ל בעניןכי הוי׳ הוא
האלקים שהויה דאצי׳ הוא נמשך מבחי׳ אלקים דעתיקא כו׳ )והוא כמו עבודת
המצות ע״י הכוונה וטעם כנ״ל והוא ב׳ מדריגות דעושר וכבוד יחו״ת ויחו״ע כו׳(,
אבל עבודת הכהני׳ הוא בחשאי בבחי׳ ביטול מכל וכל בלי מורגש כלל להיות
ששרשם הוא בבחי׳ החסד דעתיקא המלובש בגולגלתא שהוא בחי׳ אור המאיר
בבחי׳ א״ם למעלה מהשתלשלות דיחו״ע ויחו״ת ולכן עבודתם הוא להמשיך מלמע׳
מהשתלשלות לגמרי לבחי׳ ההשתלשלות שזהו עיקר הכוונה )וכמו עבודת המצות
בלי טעם כלל כענין שמוע מזבח טוב כו׳( ,וכח דעצמית אא״ס לא יתקבל כ״א
בבחי׳ הביטול מכל וכל בלי הרגש כלל ולכן הלוים טפליםלכהנים כי הם ראשית
ההתעוררות וההמשכה מלמע׳ מהשתלשלו׳ להשתלשלות רק אחר שכבר נתעורר
ביאור הרב הלל מפאריטש 290
האור דלמעלה מהשתלשלות להתגלות אזי ממשיכים הלוים גילוי אור זה
בהשתלשלו׳ דעלמין סתימין ועלמין דאתגליין על ידי עבודתם ,כי זהו עיקר
הכוונה להיות לו דירה בתחתונים ולא שישאר הגילוי למעלה ,וזהו הטעם דמ״ד
מצות צריכות כוונה שגם הוא אמת כי אע״ם שעיקר עשיית המצות צ״ל למעלה מן
הטעם בכדי לעורר האור מלמעלה מהשתלשלות שא״א לעוררו באופן אחר ,אך
צדיך ג״כ כוונה בכדי להמשיך אותו בבחי׳ כלים דהשתלשלו׳ כר ,אך כ״ז הוא
עכשיו אכן לע״ל יתגלו טעמי המצות .ולכאורה מה היתרון בזה כיון שעשיית
המצוה למעלה מן הטעם גורם המשכת גילוי אור עליון ביותר ,וזהו הצריך
להתגלות לע״ל ולא העונג וטעם שהוא בחי׳ אור שלמטה ממנו ,אך הכוונה הוא
שמה שהוא למעלה מן הטעם יבוא בבחי׳ טעם וגילוי אור.
ו י ו ב ן בהקדים ענין כתר ש״ט עולה ע״ג דהנה מבואר במ״א דכתר ש״ט הוא בחי׳
אור המאיר שהוא למע׳ מבחי׳ חיות שהוא בחי׳ א״ם אבל מ״מ התגלות
זאת דאור המאיר נמשך ג״כ מעצמות אא״ם שאינו בגדר אור המאיר כלל ע״י
צמצום וממוצע ופרמא שג׳ אלה נכללים בבחי׳ הכתר ,וזהו כתר ש״ט כו׳ שנמשך
מלמעלה למטה והוא מה שבתחלת ההשתלשלות הי׳ חפץ חסד אבל מה שאח״ב
תלוי במעה״ת שזהו ענין הבירורים העולים מלמטה למעלה מגשמי׳ עולם העשיה
שנתהפך לאור דייקא ,שזהו עולה למעלה לבחי׳ עצמות האור דא״ם כמ״ש קודם
הצמצום שאינו בגדר אור המאיר כלל והוא המתגלה אח״כ בבחי׳ תום׳ מרובה על
העיקר שהוא מה שכבר נמשך בבחינת אור בתחלת ההשתלשלות )וזהו מה שנאמר
בנוסח אשכנז אור חדש על ציון תאיר כי אור חדש נקרא מה שלא היה מעולם
בגדר אור כלל שזהו למעלה מאור הראשון דשי״ב שגנזו בתו׳ שהוא בחי׳ אותיות
התו׳ ששרשם בגולגלת׳ הנקרא חושך סתרו ונק׳ אש שחורה ע״ג אש לבנה כו׳,
ויומא הוא דקא גרים שיתגלו שהוא בחי׳ ת״ת דעתיקא המלובש בבינה דאריך
שבינה זאת היא באמצע כידוע בענין מאמר והנהר דנהר כבר .והטעם שגנזו בתו׳
להיות שהוא אור עליון שא״א לו להתגלות אם לא בבחי׳ חושך דייקא שהוא בחי׳
השלילה כו׳ .אבל כאשר יתגלה עצמות האור שאינו בגדר אור המאיר כלל שהוא
בחינת אין האמיתי שלמעלה מיש האמיתי שהוא אור הגנוז דשי״ב אז יפעול גילוי
באור הגנוז להתגלו׳ בבחי׳ פנימי׳ ומתוכו יתגלה עצמית האור דאין האמיתי
בבחינת רוממות והפלאה והוא ענין ב׳ מדריגות דעוה״ב להנחיל אוהבי יש וילכו
מחיל אל חיל כו׳ ,ולכן נק׳ אור חדש דייקא כי אור הגנוז כבר היה בגדר אור רק
שנגנז וחוזר ומאיר אבל מה שלא היה מעולם בגדר אור כאשר יאיר נקרא בשם
אור חדש ,וגילוי אור זה הוא מצד הבירורי׳ שמלמטה למע׳ להיות שהתהוות יש
הגשמי הוא מבחינת תוקף הצמצום שצמצום ודילוג כזה לא היה בכל ההשתלשלות
כ״א בבחינת צמצום הראשון שמבחי׳ העצמית לאור המאיר שהוכן בו ג״כ כח
הצמצום לעולם העשיה הגשמית ,ולכן כאשר מהפכין חושך התחתון דייקא אז
יתגלה חושך העליון שלמעלה מאור המאיר עד שיתגלה מה שלמעלה מגדר אור
בבחי׳ אור שהוא ענין אור חדש הנ״ל וכמו ששמעתי מאדמו״ר נבג״מ ענין זה בפי׳
קמו ביאור הרב הלל מפאריטש
והוי׳ יגיה חשכי חשך התחתון דייקא כו׳ וד״ל( ,עד שיפעול בחי׳ גילוי אור הנ״ל
בבחי׳ פנימי מה שבתחלה היה גנוז כו׳)כמבואר בהג״ה( .וזהו כתר שם טוב עולה
ע״ג שעולה מלמטה למעלה דייקא כו /וזהו ענין היתרון דטעמי מצות שיתגלו
לע״ל שהוא מה שאינו בגדר טעם ואור כלל יתגלה לע״ל בבחי׳ פנימי במורגש כי
המורגש לא יסתיר כלל כי יהיה כלי למהו״ע יש האמיתי ויהיה התגלות מיש
האמיתי ליש נפרד בלי הסתר כלל מצד שיזדכך הפירוד מן היש מכל וכל כו׳.
ו ז ה ו דלע״ל יהיו הכהנים טפלים ללוים להיות שגם אחרי ההתגלות במורגש
בבחינת פנימי יאיר בנפשם בחי׳ הביטול מכל מיני הרגש מצד גילוי אין
האמיתי שיתגלה בתוך היש האמיתי)כנ״ל בהג״ה( .אך עיקר הכוונה בכדי שאח״כ
יבוא אין האמיתי לכלל יש במורגש ולכן ילכו מחיל אל חיל בעילוי אחר עילוי
בעצמות ממש ,וזהו ענין הכנפים כו׳ )אך באמת אין להם צער כי הביטול אינו
ביטול והפשטת מהותם הראשון רק עלי׳ להסתכל במה שלמעלה מן הכלי שלו
כו׳ ,וזהו כדוגמת אדה״ר קודם החטא שאז לא היה בו מיתה כלל רק עלי׳ שזהו
ענין וימת שהוזכר בתורה שקדמה לעולם כמבואר בזהר פ׳ שלח כו׳ וזהו ג״כ
כמאמר רז״ל בחלק שצדיקים שיקומו בתחה״מ אינם חוזרים לעפרם וא״ת אותם
שנים שעתיד הקב״ה לחדש בהם את עולמו מה הם עושין כו׳ יעשה להם כנפים
כו׳ וד״ל .ובזה יובנו שני הדעות דעת בעל ם׳ התמונה שיהיה שמיטות ויובלות
ולפ״ד האריז״ל יהיה מנוחה לחיי העולמים ולפי הנ״ל שניהם אמת כו׳ וד״ל כנ״ל
בדרך אפשר וה׳ הטוב יכפר וד״ל(.
1ה נ ה קרח עינו הטעתו להיות שראה שלע״ל יהיו הכהנים טפלים ללוים דימה
בנפשו שגם עכשיו יהיה כן וגבה לבו לעלות למעלה ממקומו ,לזאת נדחה
למטה ה׳ יצילנו ,כי עכשיו מוכרח להיות הביטול למעלה מן הטעם ועיקר להיות
שלא נשלם הבירור ובלתי אפשר להתגלות אור החדש שאינו בגדר אור המאיר
כנ״ל .וזהו מש״א בקר ויודע דמדת בקר שהוא החסד דעתיקא יודע כו׳ ,ואת אשר
יבחר בו כו׳ כי עכשיו עיקר הנהגות העולמו׳ ע״י החסד דעתיקא שאינו מתגלה
רק בבחי׳ ביטול שלמעלה מן הטעם כנ״ל משא״כ לע״ל יהיה עיקר הנהגת
העולמות ע״י הגבורות כנ״ל דמה שלמע׳ מאור המאיר יבוא במורגש בפנימי שהוא
ענין להנחיל אוהבי יש כו׳ )ועיין בב״ז בפ׳ וישב במאמר ישכיל עבדי בענין ה׳
עליות שבמל׳ שעליה דוגבה מסט׳ דיצחק הוא למעלה מעליה דונשא מסט׳
דאברהם .וע״פ הנ״ל יובן כל הנ״ל דעכשיו הביטול שלמעלה מן הטעם הוא
הפשטת החיצונית דייקא מטעם שלא יוכל להאיר בחיצוני׳ והוא בחי׳ הרצוא לזאת
כאשר בא לבחי׳ שוב הוא בחינת ההמשכה מלמעלה מן הטעם שהוא למעלה מן
הכלי שלו לבחי׳ טעם ודעת שזהו בבחינת הצמצום דגבו׳ כו׳ ואז חוזר ויורד
משא״כ לע״ל שלא יצטרך להיות ביטול והפשטת החיצוני׳ בעת העלי׳ לבחי׳
הביטול שלמע׳ מן הטעם כי גם בחיצוני׳ יתקבל בחינת ביטול הנ״ל מצד שיהיה
החיצוני׳ בתכלי׳ הזכוך בשלימות הבירורים לזאת השוב שאחר הרצוא שהוא מה
ביאור הרב הלל מפאריטש 292
שיתקבל הביטול בבחי׳ טעם ודעת הוא עליה יותר נעלה מבחי׳ הרצוא שבתחלה
ולא שחוזר וירד וזהו ועטרותיהן בראשיהן שעולה לקבל המקיף בפנימי מצד
הגדלת הכלים כר ונמצא שהעליה דיצחק הוא יותר נעלה מעליה דאברהם,
משא״כ עכשיו בחינת יצחק הוא הירידה דשוב שאחר העליה דרצוא כר וד״ל(.
יובן ענין אורך ימים בימינה ע״פ מאמרז״ל דקאי על העוסקים לשמה
ובשמאלה קאי בעוסקי׳ שלא לשמה באופן אחר מפי׳ הראשון והיינו
דלשמה הוא כפשוטו דהיינו מצד לימודו בתורה בעיון עמוק ודייק מילין דחכמתא
ומבין הכוונה הפנימית דאא״ס הגנוז בה אזי עי״ז מברר אותיות התו׳ ומקשרן
ומחברן לשרשן כי מתחילה ירדו למטה להתלבש בסיפורים גשמיי׳ והלכות גשמי׳
ועי״ז נתרחקו משרשן )פי׳ שאינו מאיר בהם שרשן בגילוי אבל מ״מ הוא מלובש
בהם בהעלם ולאכמו אותיות דהשתלשלות שנתרחקו ריחוק גמור הנק׳ נפילה רק
כו׳עיין ביאור מאמר וירא ישראל כו׳( ,וע״י שמגלה בהם הכוונה בחי׳ נובלות
נעלמה המלובש בהם עי״ז מחבר האותיות לשרשן והוא ענין ההיפוך מחשך לאור
שגורם יתרון אור דאור החדש ובחי׳ זאת נקרא אורך ימים שהוא בחי׳ יומין ושנין
שבעצמית וכאשר עיקר לימודו הוא לכוונה זאת לברר אותיות התורה דלמטה
להגביהן לשרשן ולהמשיך אור חדש מלמעלה בתורה עצמה )וידיעת קיום המצות
כבר קיים כמשי״ת( ,זהו נקרא לשמה .ולימוד זה אינו נקרא בשם לימוד בלבד רק
מעשה כי הלימוד הוא כשלומד בשביל ידיעת קיום המצות שאז עיקר הפעולה
נעשה אח״כ בעת קיום המצוה כתיקונה ,ולכן נקרא בשם לימוד לבד ,משא״כ
כשלומד בכוונה זאת אז הוא פועל פעולה טובה מיד לברר האור הגנוז בחשך
למטה ולהמשיך אורות חדשי׳ מלמעלה ואז הלימוד יחשב למעשה ,ולכן בלימוד
כזה בורא עולמות דשו״א חדשים כמשי״ת.
ו ב ז ה יובן מאמרז״ל לעולם יעסוק בתומ״צ שלא לשמה דמתוך שלא לשמה בא
לשמה ,להיות כי תחלת העסק מוכרח להיות בשביל ידיעת קיום המצות
בכדי שיוכל להיות סו״מ בתכלית וע״ט באמת ובלעדי לימוד בזה לא יבוא
למדריגת הלימוד לשמה אך מתוך שלא לשמה יבוא לשמה להמשיך אור בתורה
עצמה שאז יפעול פעולה טובה מיד כו׳ וד״ל ,משא״כ בעוסקים שלא לשמה דהיינו
שעיקר כוונתו הוא רק בשביל הסתעפות לידע קיום המצות דבזה לא יוכל
להמשיך רק מבחי׳ אור המאיר שכבר נמשך ע״י צמצום כו׳ שזה נקרא עושר
וכבוד בחינת תוס׳ אור מאור המאיר למעלה מהשתלשלות בהשתלשלות דיחו״ע
ויחו״ת כו׳ .ונמצא שגם עכשיו בצדיקים הגדולים הלומדים לשמה באופן הנ״ל
מאיר בהם מעין האור דלע״ל שהוא אור החדש שבא בבחי׳ מקיף ופנימי וזהו ענין
שמים חדשים וארץ חדשה שנעשה ע״י העסק דרזין דאורייתא ועסק הלכות
שבתורה כמבואר בזהר ע״פ ואשים דברי בפיך )ועיין ברשימה שלי מאדמו״ר
שליט״א ע״פ זה כו׳ וד״ל(.
קמז
כ א ש ר נודע הדבר לאנ״ש ,כי הוד כ״ק מתפלל מנחה בסדר של עשי״ת התחילו
להתפלל מנחה בסדר תענית צבור )כי הן אלו שכבר נכנסו ליחידות והן
אלו שחכו להתקבל באותו יום -ישבו בתענית(.
א ח ר תפלת המנחה יצא הוד כ״ק אדמו״ר אל החצר ,עלה על חבמח ודיבר מאמר
ארוך על פסוק חומת בת ציון הורידי כנחל דמעה ,ותכן דבריו הי׳ שדמעות
מכבסות האותיות של דבורים והרהורים רעים ומחשבות לא טובות ,וביאר במעלת
אמירת אותיות התורה ואמירת תהלים ,והאריך לבאר ענין דרך רשעים באפלה לא
ידעו במה יכשלו המבואר בארוכה בספרו דרך חיים פרק ד׳ וה׳.
ה ד ר ו ש הזה עורר רעש גדול בקרב אנ״ש ופעל התעוררות גדולה ועצומה,
ושנים רבות אחרי כן זכרו את המאורע ההוא.
) ס פ ר ה מ א מ רי ס קו נ ט ר סי ם ח ״ ב ש נו ,ב(
דכר כעתו
של פסח תרס״ד א זייגער דריי באנאכט איז הוד כ״ק אאמו״ר הרה״ק ]כ״ק שביעי
אדמו״ר מוהרש״ב נ״ע[ אריינגעגאנגען צו מיר אין צימער .איך האב דאן
געלערנט דעם שער האמונה אין מיטן פרק נ׳ ,וואו דער מיטעלער רבי איז מבאר,
אז דער בירור הנה״א וואס איז מברר דעם נה״ב איז דאס דער ענין פון מ״ה אדם
מברר ב״ן בהמה אין דעם משל פון דעם תבשיל וואס דורך רתיחת האש ווערט דער
הפרדת און התגלות טוב ורע אין דעם תבשיל.
ה ל ד כ״ק אאמו״ר הרה״ק האט זיך אוועקגעזעצט און געפרעגט :וואס לערנט א
חסידישער יונגערמאן שביעי של פסח .בא מיר אויפן טיש איז געלעגן א דרך
חיים ,פרעגט מיר דער פאטער צי איך האב געלערנט ,דרך חיים .איך האב
ליקוט שיחות ואגרות קודש 294
געענטפערט אז אין מיינע שיעורי לימוד לערן איך יעדן אוונט פאר ק״ש שעל
המטה א קליינעם טייל פון א פרק דרך חיים .האט מיר דער פאטער געזאגט אז הגם
דער חסידישער ודבר בעתו מה טוב זיינען די אלע מאמרי עבודה ובראשם דער
אגרת התשובה און דרך חיים ,פונדעסטוועגן זיינען פאראן זמנים וואם מען באדארף
מער מעורר זיין דעם קו השמחה ,ובפרט שביעי של פסח וואם איז דער מקור
השמחה.
) ס פ ר ה ש י ח ו ת ק י ץ ה׳ ש ״ ת ע׳ ( 53
כשדיבר רבינו האמצעי בענין ש״בחיצוניותו הוא טוב ובפנימיותו רע״ ידוע,
התעלפו כמה מנינים חסידים.
ר ב י נ ן האמצעי הי׳ מדבר בעניני עבודה מספר פעמים בשנה בלבד .ובכל פעם הי׳
חולה במשך שבועות מספר .לבו הי׳ ניזוז ממקומו מהתרגשותו הגדולה.
•{ ראה אגרות ב״ק אדמו״ר מוהריי״צ נ״ע ח״ג ע׳ תעח )נדפס גם בם׳ מאמרי אדהאמ״צ קונטרסים
ע׳ תמט ואילך( .היום יום -ט״ו אד״ש.
קמח ליקוט שיחות ואגרות קודש
ספרו ״דרך החיים״ לא אמר רבינו האמצעי ,כי אם כתבו ,ואילו הספרים את
״עטרת ראש״ ו״שערי אורה״ אמר ברבים.
) ס 9ר ה ש י ח ו ת ק י ץ ה׳ ש ״ ח ע׳ . 101
ס פ ר ה ת ו ל ד ו ת כ ״ ק א ד מ ד ר ה א מ צ ע י ע־ ( 58
עבודת חלב
ה ו ל כ״ק רבינו הזקן האט געמאנט עבודת הלב ,הוד כ״ק אדמו״ר הרה״ק האמצעי
האט געמאנט עבודת המוח .עבודת הלב הייסט אין הארצן און מיטן הארצן.
עבודת המוח הייסט אין מוח און מיטן מוח .בכדי צו וויסן וואם מיינט עבודת הלב
דארף מען לערנען שער התשובה ,שער התפלה און דרך חיים .צו וויסן וראם איז
עבודת המוח דארף מען לערנען דעם סידור און אמרי בינה.
) ס פ ר ה ש י ח ו ת ת ש ״ ה ע׳ ( 52
פירור המדות
אדמו״ר מוהריי״צ נ״ע ,מספר: כ״ק
ל ב ו הטוב ומדותיו הטובות של החסיד ר׳ חנוך הענדל ,באו לו מתוך יגיעה .הוא
שבר את עצמו בעבודה וביגיעה של קבלת עול.
עשר שנים למדתי ״שערי תשובה״ לרבינו יונה ,״חרדים׳ /״ראשית ...במשך
חכמה״ ,״פוקח עורים״ ,ועשרים פעמים למדתי ״אגרת התשובה״
ופרקים מסויימים ב״דרך חיים״.
) ל ק ו ט י ד י ב ו ר י ם ח ״ ב ש מ ט ,א(
דמעות מכבסות
שיעור קבוע בתהלים מתוך התעוררות של בכיה -נחוץ מאד לכל יהודי לומר
בכלל ,ובמיוחד למי שיודע מצבו הפרטי וזה ״לוקח״ את הלב ,יש בפרק
תהלים מתוך דמעות תמימיות־פנימיות משום רפואה מסויימת .וכמאמר ״דמעות
מכבסות״ .וכמבואר ב״דרך חיים״ בסדרי הבעל תשובה.
ם ) ל קו טי ד י ב ו ר י ם ח ״ ג ת ק ב,
ב כ ת ״ י נמצא עוד שנים עשר פרקים שלא נדפסו ,מפרק כ״ט עד פרק מ׳ ,ונושא
הענינים המבוארים בפרקים אלו הוא ענינים כלליים ,כמו אודות מו״מ
באמונה רחמנות ,כיבוד אב ואם ועזרת קרובים ,מדת הקמצנות ומלשינות ,חברים
רעים ,קביעות עתים לתורה ולב נשבר.
לי יסודות חזקים לומר ברור אשר שנים עשר פרקים הללו כתבם הוד כ״ק יש
רבינו האמצעי בשנת תקע״ט לערך.
) א ג ד ו ת ק ו ד ש כ ״ ק א ד מ ו ״ ר מ ו ה ר י י ״ צ ח ״ ג ע׳ ת ע ט .
ו נ ר פ ס ג ם ב ס ׳ מ א מ ר י א ד ה א מ ״ צ ק ו נ ט ר ס י ם ע׳ ת נ ־ ת נ א ( .
קמט ליקוט שיחות ואגרות קודש
ה ז מ ן דחדש אלול מסוגל לעבודה זו ,וכשנכנסתי ליחידות אצל כ״ק אאמו״ר
בחדש שבט תרל״ו ,אמר לי:
צו פארנאנדער נעמען דעם פלאנטער פון לבושי הנפש מחשבה דבור אויף
ומעשה ,וויסן זייערע חסרונות און מעלות בעדארף מען לערנען דעם זיידנס
״דרך החיים״ און לערנען ניט געאיילט.
) א ג ר ו ת ק ו ד ש כ ״ ק א ד מ ו ״ ר מ ו ה ר י י ״ צ ח ״ ג ע׳ ת פ ס
ו נ ד פ ס ג ם ב ס ׳ מ א מ ר י א ד ה א מ ״ צ ק ו נ ט ר ס י ם ע• ת ג ־ ת נ א ד
לטהר האדיר
י ד 5?1שלכל אחד ואחד מהוד כ״ק רבותינו אבותינו הק׳ זצוקללה״ה נבג״ם זי״ע היו
מאמרים קבועים ביחוד בשביל זה אשר פעם בשתים או בשלש שנים היו
חוזרים עליהם ברבים .אחד ממאמרי הוד כ״ק רבינו הזקן הוא המאמר החלצו
שבלקו״ת בלי ההגהות .אחד ממאמרי הוד כ״ק רבינו האמצעי הוא המאמר יפה שעה
אחת בתשובה ומעש״ט* ותוכנו הוא העשרה פרקים הראשונים בד״ה הנה כאו״א
אומר אלקי נשמה שנתת בי -בדרך החיים -אחד ממאמרי הוד כ״ק אאזמו״ר צמח
צדק הוא המאמר מה טובו אהליך בלקו״ת .אחד ממאמרי הוד כ״ק אאזמו״ר מוהר״ש
הוא המאמר מי כמוך באלים ואחד ממאמרי הוד כ״ק אאמו״ר הרה״ק הוא המאמר
וידעת היום ,מאסקווא רנ״ז ,והזכות הזו מאירה לכל ההולכים בדרכיו ,תלמידיו -
בניו הרוחנים -ותלמידי תלמידיו.
) א ג ר ו ת ק ו ד ש כ ״ ק א ד מ ו ״ ר מ ו ה ר י י ״ צ ח ״ו ע׳ ר ס ר היו ם י ו ם כ ח ת מ ו ז (
ה׳ ומוש״ק ילמוד כב׳ שעות ומחצה בספר דרך חיים ,ואת אשר ילמוד ובליל
במשך עת זה יהי׳ בידיעה והבנה ,דער הערין די טיפקאייט פון דער
הארציקאייט.
) א ג ר ו ת ק ו ד ש כ ״ ק א ד מ ו ״ ר מ ו ה ר י י ״ צ נ ״ ע ח י ״ א ע׳ ע ו (
תיקון דומדות
מ כ ת ב ו מאז קבלתי במועדו .ויעויין קונטרס ומעין מאמר ט״ו ואילך .ולתיקון
המדה שכותב ,הנה לדעתי ינסה לבטלה ע״י היסח הדעת לגמרי ממנה,
היינו גם מתיקונה .וכשמרגיש שמתחיל לחשוב ע״ד מעלות וכשרונות כו׳ תיכף יפנה
מחשבתו לאיזה ענין אחר)ומה טוב לענין גדלות הבורא(.
ו כ ד י שיבוא הנ״ל לפועל בנקל יותר ע״י סייעתא דשמיא -יתן בכ״י קודם התפלה
פרוטה לצדקה ,ואחר התפלה יאמר תהלים)עכ״פ כפי שנחלק לימי החודש(.
אפשר כדאי ללמוד ספר דרך חיים לאדמו״ר האמצעי)בנו של בעל התניא(. אם
) א ג ר ו ת ק ו ד ש כ ״ ק א ד מ ו ״ ר ז י ״ ע ח ״ ח ע׳ ג (
*( יש לציין כאן את המסופר בם׳ אוצר סיפורי חב״ד חט״ז ע׳ :91אירע אשר היה מלמד בכפר
ולקח עמו רק ספר ״דרך חיים״ ]של הרבי האמצעי[ והיה לומד כל הזמן שהיה בכפר רק את ה״דרך
קב ליקוט שיחות ואגרות קודש
בזה כללים כמסמרות .ובכלל -הנה ישתדל להפגש איזה פעמים עם המשפיעים
דא״ח באה״ק ת״ו ,והם יורוהו על פי הנסיון שלהם במאות תלמידים ואברכים ,נוסף
על המסורה שבידם מהמשפיעים שלהם .ומספרי החסידות מתאימים לזמן זה ביהוד
-הוא כידוע ספר דרך החיים לאדמו״ר האמצעי אף שכנ״ל ,ובלשון רבנו הזקן
בהקדמתו לספר התניא ,הנה ראי׳ וקריאה בספרים אינו דומה לשמיעה מפא״פ כי
אין שכל אדם זה מתפעל ומתעורר ממה שמתפעל ומתעורר שכל חבירו ,עיי״ש.
וכבר ידוע מרז״ל ,וקנה לך חבר.
) א ג ר ו ת ק ו ד ש כ ״ ק א ד מ ו ״ ר ז י ״ ע ח י ״ א ע׳ ת(
]כנ״ל[
ב מ ע נ ה למכתבו מו׳ לחדש אלול ,חדש הרחמים ,בו כותב אודות סדר בימי
הרחמים האלו . .והנה אף כי בדברי רבנו הזקן ,המלך נמצא בשדה
ומקבל את כולם בסבר פנים יפות וכו׳)לקוטי תורה פ׳ ראה ,ד״ה אני לדודי( מובן
וגם פשוט שצריך להרבות בעניני תפלה תורה ומצות ,וכסדר הכתוב אני לדודי
)בתחלה( ודודי לי ,ראשי תיבות אלול ,וכמבואר בספרי קבלה מוסר וחסידות ,והסדר
בזה בכלל וכמובא באחרונים ,שמרבים בתפלה ובתחנונים בערך שאר השנה )עיין
ברכי יוסף ,הובא במטה אפרים סי׳ תקפ״א סעיף יא( וכן בלימוד התורה ,מרבים
בחלק השייך לעבודת השי״ת ולהדר בקיום מצותי׳ ,ובספרי חב״ד הרי מיוחד לזה:
אגרת התשובה)חלק ג׳ מספר התניא( דרך החיים)לבנו אדמו״ר האמצעי( וכו׳.
) א ג ר ו ת ק ו ד ש כ ״ ק א ד מ ו ״ ר ז י ״ ע חי ״ ט ע ' ת ל ב (
]כנ״ל[
ווי עס גייט צו אלול ,דער זמן פון תשובה וקול השופר ,דארפן די תלמידים אזוי
לערנען אין דעם זמן די ענינים השייכים לאלול ,אזוי ווי דרך חיים ,שער
התשובה ושער התפלה ,לקוטי תורה -פון פרשה דברים אן רעדט זיך שוין אין
לקוטי תורה וועגן תשובה— עטרת ראש.
חיים׳ /עד אשר היה הולך ובוכה תמיה וכאשר בא הביתה והלך לארון הספרים לקחת איזה ספר והיה
רואה את ה״דרך חיים״ היה חש דקירה בלב ,וגנזו אחורי הספרים .וכשאירע מפעם לפעם אשר היה
נגלה לעיניו ,שוב היה מרגיש דקירה בלב עד אשר נתנו לכורך הספרים שיכרכנו מחדש ,לא בכריכה
האדומה שבה היה מכורך קודם.
הרבה פעמים ביקשו כ״ק אדמו״ר מוהרש״ב נ״ע שילמד עם הבחורים את ה״דרך חיים״ ,ויאמר לו:
אלמד עמהם כל מה שהרבי ירצה ,אבל ״דרך חיים״ איני יכול...
וכך שמעתי מהחסיד המשפיע רבי מיכאל הזקן בלינר ,אשר למד פעם את ה״אני לדודי״ ב״לקוטי
תורה״ אדעתא דנפשי׳ ואחר כך לא היה יכול להביט במאמר שבע שנים...
ליקוט שיחות ואגרות קודש 300
ו ו א ר ו ם אלע ענינים וואס קומען פאר אין בריאה ,דארפן זיי זיך אפשפיגלען ביי
די תלמידי הישיבה ,אין זייער ענין ,וואם דאם איז תורה.
אזוי ווי עם גייט אלול ,דער זמן פון אורי וישעי ,דער זמן פון תשובה !במילא
אין וועלט ,דארף זיך דאם אפשפיגלען ביי א תלמיד ,אין לערנען די
ענינים הנ״ל.
) ל ק ו ט י ש י ח ו ת ח ״ ב ע׳ ( 6 3 2
ציונים
מאת המו״ל
וגם עבירה היא לשון עברה וכעס לבד כ״א מצד פר״ע והעדר יראת אלקים.
דהיינו סילוק הרצון כו׳ ,ויש בזה ג״כ ב׳ ובזה עוד גורם רע לנפשו שנופלים לו
מדריגות מה שהוא בבחי׳ חשבון וכמו אח״ב מחשבות והרהורים רעים גם
יפול מצדך אלף ורבבה מימינך ויש כשאינו חפץ בהם והרבה יותר מכפי
שלמטה מהחשבון וכמו אשר אין מעשה המדה עד שתגעל נפשו בהם ואינו יכול
חשבון ודעת בשאול והוא בחי׳ עומק רע. להסירם בשו״א והו״ע ממשלת זדים
וי״ל שזהו בחי׳ חשך ואפל המבו׳ בד״ח דחייבא מבלבלים לו ומטמאים אותו ר״ל
פ״ה יעו״ש. וכמ״ש באריכות בד״ח בענין גם מזדים
חשוך עבדך כר.
ט ,א
דהיינו עינא ולבא שנק׳ סרסורים Jא
הממוצעים להמשיכו אחרי החטא וזהו אז אתם . .א׳ ת״ם כר :ראה
ולהביא בלבו מחשבות זרות כו׳ כך המשך תעה״ב חלק א ע׳ קנה ואילך .ושם
העין רואה והלב חומד כו׳ :ראה בכ״ז גם ע׳קנח:
בקונטרס פוקח עורים פ״ח )מאמרי ותמים במעשיו והוא בלי התפעלות
אדהאמ״צ קונטרסים ע׳ תפא( ואילך. אבל לא ישונה בכל מקום ובכל זמן,
ונעוץ תחילתן בסופן דתמימות המעשה
ט ,ב מאמת תמימות הרצון וזהו אתם א׳ תם,
ובאמת יש להבין מה שהזכיר מושב
וזהו אמת דשוה בראש תוך סוף כר.
לצים באחרונה שזהו מורה על היותו
ובהמשך תער״ב ח״ב ע׳ תשנה:
קשה יותר כו׳ :ראה תורת חיים תולדות
וכמו התמים במעשיו שהוא םו״מ
קמג ,ד:
בפו״מ בבחי׳ התמימות שלא ישונה
כידוע שקלים׳ זו קשה יותר מקלים׳
לעולם להפוך מעשיו מטוב לרע כר ולא
דתאוה רעה בהיותה שרש עצמי לכל
יחוש משום מנגד ומסית ומדיח כר ,שזהו
תאות רעות וקשות וכמ״ש אשרי האיש
מעצם נקודת הרצון הפשוט שבנפש שבא
כו׳ ובמושב לצים לא ישב כו׳ .דישיבת
במעשה בפועל והו״ע אז איתם א׳ תם כר
לצים מביאה לפר״ע לגמרי שהוא מקור
וכמ״ש בד״ח ,וזהו בחי׳ אמת ראש תוך
לכל חטא ועון וע״כ אמר לא יתייצבו
סוף שכמו שהוא בראש היינו בחי׳ הרצון
הוללים לנגד עיניך כו׳)וכמ״ש בם׳ ד״ח
כן הוא גם במוחין ומדות עד סוף מעשה
באריכות(.
כו׳.
ועד״ז בתו״ח בשלח קלז ,ב ואילך
וראה עוד בכל זה בםה״מ תש״ג )ע׳
)בהוצאת שנת תשס״ב(:
68 ,58ואילך( .וראה בלקו״ש ח״ל ע׳ 50
כי יפול הנופל בהוללות וליצנות
שמתווך בין הביאורים בדרושים אלו
שקרוב הוא לקליפה דעומק רע כו׳,
בענין דרגות בתמימות.
וכמ״ש לא יתייצבו הוללים לנגד עיניך
כו׳ .לפי שמנגדים גמורים הן לבתי׳ ז ,ד
העבודה האלקי׳ ובפרט לקבלת התורה ובחשך ואופל יהלך כו׳ כי הנה יש
ומצות וכמ״ש ובמושב לצים לא ישב כי אופל ואפילה כו׳ :ראה םה״מ פר״ת ע׳
אם בתורת ה׳ כו׳ וכמ״ש בס׳ ד״ח. קם:
ציונים 304
בניצוצות שנחשך בהם האור האלקי בזה ב׳ מדריגות א׳ טבחי׳ חיצוניות כד
לגמרי כו׳. והב׳ השגחה הפנימית כו׳ הקוראים תגר
ובתורת מנחם ח״י ע׳ :38 על הרמב״ם בענין השגחה האלקית כו׳:
וזהו ביאור הלשון ״קירוב המאור אל ראה סה״מ תרס״ג ע׳ לה .וראה מ״ש על
הניצוץ״ .״ניצוץ״ דייקא )ולא ״אור״(, הד״ח כאן בלקוטי שיחות ח״ז ע׳ .63ח״ח
כלומר ,שקירוב העצמות )״מאור״( הוא ע׳ .280ח״ט ע׳ . 181חי״ח ע׳ . 199ח״ל ע׳
לכל אדם ,גם למי שנעשה מהות בפני . 149
עצמו )נבדל מאלקות( ,שלכן נקרא
״ניצוץ״ .ומטעם זה נשמות ישראל)בכלל( יג ,ד
נקראות בשם ״ניצוצות״ .לפי שנשמות בכתבי המקובלים דכל שאינו בוכה
נעשו מהות בפני עצמן ,וכמ״ש ״בנים בעשרת ימי תשובה אין נשמתו שלימה
אתם להוי׳ אלקיכם״ ,והרי בן הוא מהות בו׳ :ראה בכ״ז באריכות בסה״מ עטר״ת
בפני עצמו מן האב ,שלבן יש נשמה ע׳ יז .לקוטי שיחות ח״ט ע׳ .206ובם׳
אחרת וגוף אחר ,וכך נשמות ישראל המלדבהסיבו ח״ב ע׳ קפד.
בירידתן למטה נעשו מהות בפני עצמו ע״כ גם בקירוב המאור לניצוץ כמו
כו׳ .ע״כ. בעשרת ימי תשובה כו׳ :ראה גם לשון
זה לקמן כא סע״ב .כד ,יד ואילך .צא ,א.
טו ,ג ועוד .בקונטרס העבודה ספ״ה )ע׳ .(35
התעוררות תשובה בכנ״י מצד עצם םה״מ תרפ״ז ס״ע לז .לקוטי שיחות ח״כ
נקודת יהדותם שהוא על המעשה בפו״מ ע׳ .368ובכ״מ.
דוקא כו׳ ועי״ז דוקא גורמים בחי׳ ובתורת מנחם ח״ה ע׳ 176מבאר לשון
קירוב המאור העצמי כו׳ :ראה בכ״ז זה:
לקוטי שיחות חי״ט ע׳ .407חל״ט ע׳ . 135
ויש לדייק בלשון זה ,שאין זה הזמן
טז ,ב שהניצוץ מתקרב אל המאור אלא להיפך
וכמ״ש ומודה ועוזב ירוחם פי׳ מודה שהמאור מתקרב אל הניצוץ ,היינו גם
מתוודה על חטאיו כו׳ ואח״כ ועוזב כו׳: לניצוץ כזה שאינו שייך להתקרב אל
ראה גם קונטרס פוקח עורים פ״ד)מאמרי המאור .וזהו גם דיוק הלשון מאור דוקא,
אדהאמ״צ קונטרסים ע׳ תפ(. שהמאור הוא למעלה מגדרי הגילויים,
ולכן אין שייכים בו שום עניני הגבלה אם
טז ,ג הוא שייך לזה או לאו ,ולכן המאור פועל
לעיל ראה טעם הוידוי בפה:
בכל מקום ,גם בניצוצות כאלו שאין
ב״הערות וציונים״.
נרגש בהם כלל אוד הקדושה ,עד שנחשך
תשובה שבבחי׳ נפש רוח כו׳ :ראה
האור כ״כ מצד ההעלם והסתר שנעשה
לעיל ב״הערות וציונים״.
חושך ,ומ״מ הרי גם חושך לא יחשיך
טז ,ד ממך .דאם הי׳ כל זה בדרך קירוב הניצוץ
וזהו כי אבי ואמי עזבוני מצד פגם אל המאור הרי יש חילוק בין הניצוצות,
שפגם בהם כו׳ :ראה לקוטי שיחות ח״ז ע׳ אבל מכיון שזהו קירוב המאור אל
.231 הניצוץ ,הרי המאור מגיע לכל מקום ,גם
ציונים 306
נסרק לזכות
מ' בת ד״ל
מ"מ בן ד״ל
א' בן ד״ל
מ״ב בן ד״ל
אלול תשע״ח
קנ ה
פאקסימילות
)m
בקחהוסט
i nyo'Cתי^חיז ־"ים קדיש
ספר
דרך חיים
ותוכחת x idהשכל
ל ך,ן דברי כבושין שכובשין לבו של אדם ומקרבים להביו שבשמים בחשובה
׳ שלימה בחשובה עילאה וחשובה חסאה שנל איש ואיש ימצא מרגוע
לנפשו באשר הוא שם לעבוד מבודח ה׳ בלב שלם נל הימים אשר הועתק
דוב בער מגוןז כי״ק של כבוד אדמו׳׳ר הרב הגדול המפורטים מו ה'
נ״ע :
והוא
חלק שלישי משער התשובה
ביאס
בדפוס ‘של הר׳ צבי גאלתער
דרך חיים
ותוכחת מוסר השכל
והן דברי כבושין שכובשין לבו של אדם ומקרבין לאביו
שבשמים בתשובה שלימד .בתשובה עילאה ותשובה
תתאה שבל איש ואיש ימצא מרגוע לנפשו באשר ד\א
שם לעבוד עבודת ה׳ בלב שלם כל הימים :
אשד ד\עתק מכי״ק של כבוד אדמו״׳ר הרב הגדול
המפורסם מהר׳ ד ו ב בערזלל ה״ ה
ודדא חלק שלישי משער התשובה
הובא לביה׳ד ע׳׳י נכר אחיו ה׳׳ה הרבני מוה׳ רפאל מרדכי ג״י,
נהרבמיי•׳ ברוך שמואל ׳׳ל
וע׳׳י נכדו הרבני מור' לוי יצחק נ׳׳י ,בהרב סוה' ברpך ז״י**
/iEP1
:Xl>\ M \ M h
fo ecTK Ily iB
; k [ n “0 31Il F L
Bi> Tiinorpatiti « T. lUanupoBi,
1 a G5
780826 654809