Professional Documents
Culture Documents
מ א ת חיי ם נ ח מן בי אלי ק
ב נ י א ד ם זו ר י ם ב כ ל יו ם ל רו ח ,ב כוו נ ה ו ל פ י תו מ ם ,מ ל י ם ח מ ר י ם ח מ ר י ם ,או ת ן ו א ת צ רו פ י ה ן ה שו נ י ם ,ו ר ק מו ע ט י ם מ ה ם יו ד ע י ם או מ ע ל י ם ע ל ל ב
מ ה ה יו ה מ ל י ם ה ה ן ב י מ י ג בו ר ת ן .כ מ ה מ או ת ן ה מ ל י ם ל א ב או ל עו ל ם א ל א א ח ר י ח ב ל י ל י ד ה ק ש י ם ו מ מו ש כ י ם ש ל דו רו ת ה ר ב ה; כ מ ה מ ה ן ה ב ה י קו
כ ב ר ק י ם פ ת או ם ו ב ט י ס ה א ח ת ה א י רו עו ל ם מ ל א; ד ר ך כ מ ה מ ה ן נ מ ש כו ו ע ב רו מ ח נו ת מ ח נו ת ש ל נ ש מו ת ח יו ת ,נ ש מ ה הו ל כ ת ,נ ש מ ה ב א ה ,ו כ ל א ח ת
ה נ י ח ה א ח ר י ה צ ל ו ר י ח; ו כ מ ה מ ה ן ש מ שו נ ר ת י ק י ן ל מ כ נ י ס מו ס ד ק ו מו ר כ ב מ או ד ש ל מ ח ש בו ת ע מו קו ת ו ה ר ג שו ת נ ע לו ת ב צ רו פ י ה ן ו ב צ רו פ י -
צ רו פ י ה ן ה נ פ ל א י ם ב יו ת ר .י ש מ ל י ם – ה ר ר י א ל ,ו מ ל י ם – ת הו ם ר ב ה .י ש ש ב מ ל ה ק ט נ ה א ח ת נ ג נ ז ה כ ל ת מ צ י ת ח י י ה ,כ ל ה ש א ר ת נ פ ש ה ש ל ש י ט ה
פ י לו סו פ י ת ע מו ק ה ,ס ך -ה כ ל ש ל ח ש בו ן עו ל ם ש ל ם .י ש מ ל ה ש ה כ ר י ע ה ב ש ע ת ה ע מ י ם ו א ר צו ת ,מ ל כ י ם ה ק י מ ה מ כ ס או ת ם ,מו ס דו ת א ר ץ ו ש מ י ם
ה ר ג י ז ה .ו ה נ ה ב א יו ם ו ה מ ל י ם ה ה ן י ר דו מ ג דו ל ת ן ו הו ש ל כו ל שו ק ,ו ע ת ה ב נ י א ד ם מ ג ל ג ל י ם ב ה ן מ תו ך ש י ח ה ק ל ה כ מ י ש מ ג ל ג ל ב ע ד ש י ם .
ע ל מ ה י ש ל ת מו ה ? ע ל או תו ר ג ש ה ב ט חו ן ו ע ל או ת ה קו ר ת ה רו ח ש מ לו י ם א ת ה א ד ם ב ד בו רו ,כ א לו הו א מ ע ב י ר ב א מ ת א ת מ ח ש ב תו או א ת
ה ר ג ש תו ה מו ב ע ת ע ל מ י מ נו חו ת ו ד ר ך ג ש ר ש ל ב ר ז ל ,ו הו א א י נו מ ש ע ר כ ל ל ,ע ד כ מ ה מ רו פ ף או תו ה ג ש ר ש ל מ ל י ם ,ע ד כ מ ה ע מו ק ה ו א פ ל ה
ה ת הו ם ה פ תו ח ה ת ח ת יו ו ע ד כ מ ה י ש מ מ ע ש ה ה נ ס ב כ ל פ ס י ע ה ב ש לו ם .
ובאמת אין “הדעה והדבור” שולטים אלא במה ש“מכאן ואילך” בד' אמות של מקום וזמן .אך בצלם יתהלך איש ,וככל אשר יתקרב אל האור
המדומה שלפניו ,כן יגדל הצל מאחריו וכן לא ימעט האפל מכל סביבותיו“ .מכאן ואילך” אולי יש ליַשב את הכל :בדוחק או ברווחה ,אבל יש
לישב .העיקר ,שלא ישאר חלל ה“דעה” של האדם רגע אחד פנוי בלא מלים צפופות ורצופות זו אצל זו כקשקשי השריון ,ללא ריוח בינתים
כ חו ט ה ש ע ר ה .נ ר ה ד ע ה ו ה ד בו ר – ה ג ח ל ת ו ה ש ל ה ב ת – נ ר ת מ י ד ל א י כ ב ה .ו או ל ם או תו ה ש ט ח ש ל “ מ כ א ן ו א י ל ך ” ,ה ש רו י ב ת חו ם ה או ר ה מ דו מ ה
– סוף סוף במה נחשב הוא לעומת ים האין סוף של אפל העולמים הנשאר עדין ,ושישאר תמיד ,מבחוץ .וסוף סוף הלא דוקא אותה האפלה
ה נ צ ח י ת ,זו ה מ ט י ל ה א י מ ה כ ל כ ך – ה ל א ה י א ה י א ל ב ד ה ש מו ש כ ת א ל י ה כ ל י מ י עו ל ם א ת ל ב ה א ד ם ב ס ת ר ו מ עו ר ר ת בו ג ע גו ע י ם כ מו ס י ם ל ה צ י ץ
ב ה ר ג ע ק ט ן .ה כ ל י ר א י ם מ מ נ ה ו ה כ ל נ מ ש כ י ם ל ה .ב מו פ י נו נ ב נ ה ע ל י ה מ ח י צו ת ש ל מ ל י ם מ ל י ם ו ש י טו ת ש י טו ת ל ה ע ל י מ ה מ ן ה ע י ן ,ו מ י ד ה צ פ ר נ י ם
חוטטות וחוטטות באותן המחיצות ,כדי לפתוח בהן אשנב קטן ,סדק כל שהוא ,ולהציץ דרך שם רגע אחד אל מה ש“מעבר הלז” .אולם אהה ,שוא
י ג י ע ת א ד ם ! בו ב ר ג ע ש ה ס ד ק נ פ ת ח ל כ או ר ה – ו ה נ ה ח צ י צ ה א ח ר ת ,ב ד מו ת מ ל ה או ש י ט ה ח ד ש ה ,עו מ ד ת פ ת או ם ב מ קו ם ה י ש נ ה ו חו ס מ ת שו ב א ת
ה ע ין.
מלה או שטה יורדת איפוא מגדולתה ומפנה מקומה לאחרת לא מפני שהורע כחה לגלות ,להאיר ,לבטל את ה“תיקו” ,מקצתו או כולו ,אלא דוקא
ל ה פ ך :ל פ י ש נ ש ח ק ה ה מ ל ה או ה ש ט ה מ רו ב מ עו ך ו מ ש מו ש ו ח טו ט ו א י ן ב ה עו ד כ ד י כ סו י ו ה ע ל מ ה י פ ה ,ו מ מ י ל א א י ן ב ה עו ד כ ד י ה ס ח ה ד ע ת ל פ י
שעה .האדם מציץ רגע בסדק שנפתח ,ולפחדו הגדול מוצא והנה שוב ה“תהו” האיום לפניו ,והוא קופץ וסותם לפי שעה את הסדק – במלה
חדשה כלומר ,אוחז ב“סגולה” הבדוקה לו מכבר ,מאחותה הקודמת ,כמסיחה את הדעת לפי שעה – והוא ניצול מן הפחד .ואל תתמה! ה“סגולה”
מועלת למאמינים בה ,שהרי האמונה עצמה אף היא אינה אלא הסח הדעת .האין דוגמא קרובה לזה בין ה“מדברים” עצמם? אדם ,כל זמן שהוא
ח י ו שו א ף ו מ ת נו ע ע ו פו ע ל – מ מ ל א ח ל ל ,ו ה כ ל מו ב ן ,ל כ או ר ה; “ ה כ ל א ת י ש פ י ר ” .כ ל ש ט ף ה ח י י ם ,כ ל ת כ נ ם – א י נ ה א ל א ה ש ת ד לו ת ר צו פ ה ,י ג י ע ה
ב ל ת י פו ס ק ת ש ל ה ס ח ה ד ע ת .כ ל ר ג ע ש ל “ ר ד י פ ה א ח ר י … ” הו א ב או תו ר ג ע ג ם “ פ ל י ט ה מ ן … ” – ו ז ה ,ר ק ז ה ,כ ל ש כ רו .ש כ ר ר ד י פ ה – פ ל י ט ה .
ה רו ד ף מו צ א כ ל ר ג ע א ת ס פו קו ל פ י ש ע ה ל א ב מ ה ש ה ש י ג א ל א ב מ ה ש נ מ ל ט ,ו הו א ה נו ת ן לו צ ל ש ל קו ר ת רו ח ו ב ט חו ן ל פ י ש ע ה “ .כ י מ י א ש ר
י חו ב ר א ל כ ל ה ח י י ם י ש ב ט חו ן ” .א ך ה נ ה מ ת ה א ד ם – ו ה ח ל ל נ ת רו ק ן .א י ן מ ה ש י ס י ח א ת ה ד ע ת – ו ה מ ח י צ ה נ ס ת ל ק ה .ה כ ל נ ע ש ה פ ת או ם ב ל ת י
מובן .ה“איקס” הנעלם משתרבב לפנינו שוב בכל מורא קומתו – ואנו יושבים לפניו רגע אחד על הארץ באפלה אבלים ודומם כאבן .אבל רק רגע
א ח ד ,ל פ י ש ש ר ש ל ח י י ם מ ק ד י ם ס ת י מ ה ל פ ת י ח ה ,ו הו א מ ז מ י ן ל נו מ י ד “ ס גו ל ה ” ח ד ש ה ל ה ס י ח ב ה א ת ה ד ע ת ו ל ה פ י ג א ת ה פ ח ד ,ו ע ד ש ל א נ ס ת ם
ה גו ל ל ע ל ה מ ת – ו כ ב ר נ מ צ א או תו ה ח ל ל ש נ ת רו ק ן ס תו ם שו ב ב א ח ת מ ן ה מ לו ת ,ת ה א זו ש ל ה ס פ ד ,ש ל ת נ חו מ י ן ,ש ל פ י לו סו פ י ה או ש ל א מו נ ה
ב ה ש א ר ת ה נ פ ש ו כ דו מ ה .ה ר ג ע ה מ סו כ ן ב יו ת ר – ג ם ב ד בו ר ו ג ם ב ח י י ם – א י נו א י פו א א ל א ז ה ש ב י ן כ סו י ל כ סו י ,כ ש ה ת הו מ נ צ נ ץ ,א ב ל ר ג ע י ם
כ א ל ה מ ע ט י ם מ א ו ד ג ם ב ש ג ר ת ה ל ש ו ן ו ג ם ב ש ג ר ת ה ח י י ם ,ו ע ל פ י ר ו ב ב נ י א ד ם מ ד ל ג י ם ע ל י ה ם ו א י נ ם מ ר ג י ש י ם .ש ו מ ר פ ת א י ם ה' .
ומכל האמור יוצא הבדל גדול שבין לשון בעלי פרוזה ללשון בעלי שירה .הללו ,בעלי הפשט ,סומכים עצמם על ה“צד השוה” ועל המשותף
ש ב מ ר או ת ו ב מ ל י ם ,ע ל ה ק בו ע ו עו מ ד ב ל שו ן ,ע ל ה נו ס ח ה מ קו ב ל – ו ל פ י כ ך ה ם עו ב ר י ם א ת ד ר כ ם ב ל שו ן ב ט ח .ל מ ה ה ם דו מ י ם ? ל מ י ש עו ב ר א ת
ה נ ה ר ע ל פ נ י ק ר ח מו צ ק ,ע שו י מ ק ש ה א ח ת .ר ש א י ו י כו ל הו א ז ה ל ה ס י ח א ת ד ע תו ל ג מ ר י מ ן ה מ צו ל ה ה מ כו ס ה ,ה שו ט פ ת ת ח ת ר ג ל יו .ו א ל ה
שכנגדם ,בעלי הרמז ,הדרש והסוד ,רדופים כל ימיהם אחרי “הצד המיֵַחד” שבדברים ,אחרי אותו המשהו הבודד ,אחרי אותה הנקודה ,שעושה
א ת ה מ ר או ת – ו צ רו פ י ה ל שו ן ה מ כוו נ י ם ל ה ן – כ ח ט י ב ה א ח ת ב עו ל ם ,א ח ר י ה ר ג ע ב ן ה ח לו ף ש א י נו נ ש נ ה עו ד ל עו ל מ י ם ,א ח ר י נ ש מ ת ם ה י ח י ד ה
ו ס גו ל ת ם ה ע צ מ י ת ש ל ה ד ב ר י ם ,כ פ י ש נ ק ל טו א לו ב ר ג ע י דו ע ב נ פ ש רו א י ה ם; ו ל פ י כ ך מו כ ר ח י ם ה ל לו ל ב רו ח מ ן ה ק בו ע ו ה דו מ ם ב ל שו ן ,ה מ ת נ ג ד
ל מ ט ר ת ם ,א ל ה ח י ו ה מ ת נו ע ע ש ב ה .א ד ר ב ה ,ה ם ע צ מ ם מ חו י ב י ם ל ה כ נ י ס ב ה כ ל ר ג ע – ע ל פ י מ פ ת חו ת מ סו רו ת ב י ד י ה ם – ת נו ע ה ב ל ת י פו ס ק ת ,
ה ר כ בו ת ו צ רו פ י ם ח ד ש י ם .ה מ ל י ם מ פ ר פ רו ת ת ח ת י ד י ה ם :כ בו ת ו נ ד ל קו ת ,שו ק עו ת ו זו ר חו ת כ פ תו ח י ה חו ת ם ב א ב נ י ה ח ש ן ,מ ת רו ק נו ת ו מ ת מ ל או ת ,
פושטות נשמה ולובשות נשמה .בחמר הלשון בא על ידי כך חלופי משמרות והעתק מקומות .תג אחד ,קוצו של יו"ד – והמלה הישנה זורחת באור
ח ד ש .ה חו ל מ ת ק ד ש ו ה קו ד ש מ ת ח ל ל .ה מ ל י ם ה ק בו עו ת כ א לו נ ח ל צו ת ר ג ע ר ג ע מ מ ש ב צו ת י ה ן ו מ ח ל י פו ת מ קו ם זו ע ם זו .ו ב י נ ת י ם ,ב י ן כ סו י ל כ סו י ,
מהבהבת התהום .וזהו סוד השפעתה הגדולה של לשון השירה .יש בה מגריַת היצר של האחריות ,מן האימה המתוקה של העמידה בנסיון .ולמה
ה ל לו דו מ י ם ? ל מ י ש עו ב ר א ת ה נ ה ר ב ש ע ת ה פ ש ר ה ע ל פ נ י ג ל י ד י ן מ ת נ ד נ ד י ם ו צ פ י ם .ח ל י ל ה לו ל ה ש הו ת א ת ה ר ג ל ע ל ג ב י ג ל י ד א ח ד יו ת ר מ ה ר ף
ע י ן ,יו ת ר מ כ ד י ק פ י צ ת ה ר ג ל מ ג ל י ד ל ח ב רו ה ס מו ך ו מ ח ב רו ל ח ב רו .ב י ן ה פ ר צ י ם מ ה ב ה ב ת ה ת הו ם ,ה ר ג ל מ ת מו ט ט ת ,ה ס כ נ ה ק רו ב ה - - -
עד כאן על לשון המלים .אבל מלבד זה “עוד לאלוה” לשונות בלא מלים :הנגינה ,הבכיה ,והשחוק .ובכולם זכה ה“חי המדבר” .הללו מתחילים
ממקום שהמלים כלות ,ולא לסתום באים אלא לפתוח .מבעבעים ועולים הם מן התהום .הם הם עליַת התהום עצמו .ולפיכך יש שהם מציפים
וגורפים אותנו בהמון גליהם ואין עומד כנגדם; ולפיכך יש שהם מוציאים את האדם מן הדעת או גם מן העולם; כל יצירת רוח שאין בה מֵהד אחד
מ ש ל ש ה א ל ה ,א י ן ח י י ה ח י י ם ו ר תו י ל ה ש ל א ב א ה ל עו ל ם .
3אקטיאב.1915 ,
א ת ה ט ק ס ט ל ע י ל ה פ י קו מ ת נ ד ב י פ רו י ק ט ב ן ־ י הו ד ה ב א י נ ט ר נ ט .הו א ז מ י ן ת מ י ד ב כ תו ב ת ה ב א ה:
http://benyehuda.org/read/6049