‫ספר‬

‫תשובת שמואל‬
‫אשר השיב אל השואלים ממנו דבר ה׳ זו הלכה‬

‫בבור הרב הגאו; ו ע תל החסיד המפורסם בבל קצוי ‪ p .s‬גדול טרבן‬

‫_ ‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ע מי מ ־ ד י׳‪ .‬ש מ ו א ל זצוקללה״האב־ד דק״קאמדורוגליל דהוראדגא‬
‫)תקרא בפי כל ר' שמואל גליל רב( בהגא^ן מוה' י ו ס ף ז״ל‬
‫'‬ ‫בהגאון הג דל בעל המחבר בי ת ש מ ו א ל עלאבן ה;ףר‪:‬‬

‫ונלוה על ידנו פלפולים אחדים בדברי הרמכ׳ם והפוסקים לקוחים‬

‫מה‪T‬ושי תאון המחבר'ז׳ל על הש״ש‬

‫הועתק והוכנס לאינטרנט‬

‫‪www.hebrewbooks.org‬‬
‫’י■‬ ‫ע״יחייםתשס״ט‬ ‫‪-‬‬

‫ווילנא‬
‫בדפוס ר יוסף ראובן בר מנחם מן ראם‬

‫לפיק‬ ‫תרי־ט‬ ‫שנת‬

‫‪T E U ITD O TT. lU M y E .lb ,‬‬

‫‪T. C.‬‬
‫•]‪Pasp'tiUlFHiH Panniiiia llInyeaH a peaiiiioaiibix-h iipr.^.urTav‬‬

‫‪.‬‬ ‫‪It H A r. II o.‬‬

‫‪ a.‬וי‪ft'h T11nurpa<1>iu P. ) 1. P u .h .‬‬

‫‪1839.‬‬
 This Sefer has been made available by:

[9 $ ‫@ ד ־‬ | CORNER
5 3 1 4 1 3 th A v e n u e
B r o o k ly n , N Y 1 1 2 1 9
TEL. (718) 9 7 2 0 7 7 7 ‫־‬
FAX. (718) 9 7 2 0 1 7 8 ‫־‬

A deluxe bound copy of this sefer is available at:

Biegeleisen Hebrew Book Store
4409 1 6 ^^ Avenue

Brooklyn, N.Y. 11204

(718) 436-1165

‫הספר הזה צולמה על ידי אחים גאלדענבערג‬

:‫ אצל‬,‫ במחיר סביר‬,‫וניתן להשיג ממנו טופס מכורך‬

‫בימ״ס ביגלאייזן‬
4409 le*'’Avenue
(718) 436-1165
 ‫‪r‬‬ ‫^‬
‫תהלת הס‪£‬ר ומחברו‬
‫מאת דרבנים הגחלים גאוני זמננו יצ ו‬

‫ל ש מ ^ ז אוזן שמענו ואבותינו ספ־ו‬
‫׳ לנו מאת הדר גאונו של הרב‬
‫הנאק המפורסם בדורו מוה׳ ש מו א ל‬
‫«נ״ל הרב דנליל הוראדנא ־ ועתה עינינו‬
‫ראו גדולתו בכ״י העהיר־ אשר הניח‬
‫אחריו ברכה בשו״ת וחידושים אש־ הביא‬
‫לט נין ונכדו המופלג מוה׳ רפאל בהדב‬
‫ר' אברהם ינמינסק אש־ רוצה להוציא‬
‫דבריו הקדושים לאור ולהביאו במלאכת‬
‫הדפוס ולהאיר לעם ה' בתירתו הק' ואף‬
‫כי דברי הגאון הנ׳ל אינ ‪ c‬צריני; חתוק‬
‫עכ״ז אמ*הי לשפוך ש־־י לפני המתנדבים‬
‫שיהיו נא למסעוד לנכדיו להוציא‬
‫מחשבתם לאור דברי המעתיר לכבוד‬
‫התורה ולומדיה ־ וזכות הרב המחבר‬
‫יעמוד לנו ולכל המתנדבים בעמנו■‬
‫כנפשם ונפש המעתיר‬
‫נאום אלי' מ‪'7‬א פ׳ק נ א נ י ‪ 1‬י י פ ק‬
‫ה ן ראיהי חידושיז ו׳השומס’! של הרב זכרתי ימים מקדם בימי עלומי‬
‫שמעתי מהרבנים והחכמים‬ ‫י הגאון המפורסט כחדו כקש׳ה מ‪ 1‬ה'‬
‫ש בו א ל זצ״ל אב׳ד דק״ק אמדוד וגליל והזקנים שהיו מסלעים בשבח הנאק מיה'‬
‫הוראדנא שהיה חמדה גנוזה כמה שנים ש ט־ אל הד׳ל אב׳ד ד׳ק אמדור וגליל‬
‫ביד נכדיו המופלגים ומחה החעוררו הוראדנא וכי הוא היה נעלה ונישא על‬
‫להביאם לביה״ד וחידושי הגאון הנ״ל כל רבני הגלילות שהיה בדו‪,‬ת ברוב‬
‫אין צריכין חיזוק • רק להשחיר בשדם חריפותו זהדר גאונו ־ זנם מאדמו״ר‬
‫להיות להם עזר להוציאם לאור כפי הגאון האמיתי מוהר״־ מוואלזין זללה׳׳ה‬
‫מחשבתם העוב במצוה רבא דנא ולהגדיל שמעתי שהיה משפר בשכחו עד להפליא‬
‫התורה ולהאדירה וזכות הגאון יעמוד ועד פתה לא זכינו להנות מאורו • כי‬
‫לא באו חידושיו בדפוש • זעתה התעדרו‬ ‫לכל אחב״י כנפשם ונפש המעתיר ;‬
‫נאים יוסף נמוה׳ מאיר ז׳ל סוש׳ק נכדיו המופלגים שיחיו להביא חידושיו‬
‫ותשובותיו בדפוס־ לזאת מצוה רבה להיות‬ ‫סלוצק‬
‫עזרתה להם ־ למען יוכלו להוציא פרי‬
‫מחשבתם אל הפוע!‪,‬ל ־‪ ,‬אלה דברי המדבר לכבוד התורה ולו מדיה ־ יום ד'‬
‫כ״ו שבע תרי״ח פ״ק מינשק ;‬
‫נאום דה־ פעכייל םד״א מ׳ק מ י נסק‬

‫אינו צריך סמיכה א‪1‬־‬ ‫הסמוך‬ ‫רנ‬‫אנכי הרואה בכתבי קודש של הרב‬ ‫שמח לבי בראות־ שו״ת וחידושים‬
‫‪I‬‬ ‫הנאק המפודסס בדורו מוה'‬ ‫של הרב הגאון הגחל המסורס'‬
‫יען ד ת צדכין חיזוק‬
‫פ'כ מצאתי י את עצמי מחויב בדבר‬ ‫והוא‬ ‫יפה‬ ‫כולו‬ ‫דמצאתיו‬ ‫זצ״ל‬ ‫ל‬ ‫א‬ ‫מו‬ ‫ש‬ ‫‪,‬־ק א‪ ,,‬״‪,‬‬ ‫מוה׳ ש מו א ל ז צ׳ל‬
‫חמדה גנוזה כסה שנים ביד נכדו‬
‫וגליל הוראדנא בידי נכדו המופלגים המופלגים היהדם שיחה ורצונם לחלקם וחלילה לנו מלחדול בדבר גדול בזה‬
‫שיחיו להוציאם לאור כפי מחשבחס ביעקב ולהפיצם בישראל יאחד שהמה לסמוך בסמיכה שיש בו ממש לנכד‬
‫הטובה להנדיל ההורה ולהאדירה והנם דברים עדבים למאוד יצאתי לחלות את הרב הגאון הגדול המפורסם בדוח‬
‫שאינו צדן להסכמה כי הרב הגאק נדיבי עמי להיות בעזרתם שיתנו ידם מרנא ורבנא מיה׳ ש מו א ל ז צ׳ל‬
‫הנ׳ל הוא מרבק דפקיעי שמיה! עכ׳ז לקחת את הספר אחד צאתו מניח ‪ :‬אב״ד דנליל העליון ומר שמואל היה‬
‫רב מובהק וגדול בדורו של מרן הגאון‬ ‫אמינא לפעליהו טבא ויהא רעיא שזכות‬
‫‪ / r I‬ע‪1‬‬ ‫חל בהי־‪.‬י‪ wvD 0‬ל‪3‬רי‬ ‫ולהניח‬
‫‪%‬חםי( באמיתי מוהר א מווילנא •וצוק «‬ ‫אמד העיבר יעמוד לנכדיו המופלגים המדבר לכבוד התודה ס;ן;־ןןז‬
‫היקרים טינדו שישיגו מערת חפצם • נשמת הגאון זצ׳ל חתמתי אור ליום א' ר׳ח ומי יתן ויפוצו מפינותיו חוצה לכל בר‬
‫ומצוה רבה לסעדם ולעזרם בקבלת אדר לפרס וברי׳ה עולם ל׳ק מינסק; הגולה המחכים ומצפים להטת מאוח‬
‫ספדם כדן שלוחי מצוה• ועלי אי׳ה נאום ט שי‪ .‬ששואל נהרה׳ג פו■ ושיחתו אשר פעל ועשה במריפומ‬
‫ובקיאותו ביס התלמוד והפוסקיס‬ ‫יצח ק !דל ס י נ ס י‪ 6‬נ'ד‬ ‫לקבל שפר בצ׳ג כשיוצא לאור פ' פ רשיק‬
‫זסנה החידושים עצמם מעידם סל‪.‬‬ ‫‘‬ ‫הצענזזר כפי המחיר אשר ישיתו ־‬
‫מעשי אומן אומנם מלאים בפל»ל‬ ‫דברי המדבר לכבוד התורם ושוקדיה־ יום ה'‪ .‬כ'ז שבע‪-‬תרח״י ‪:‬‬
‫מופלג כראי מוצקים ולתת פ׳ז הפחת‬ ‫נאום טשתצכי גהג־נ ה;׳ פיה' יש־אל !ללה׳ה היילפד! רב דסספינסק‬
‫ומזר אך ־‪,‬למותר ולא באתי בכהני‬
‫ד א לחזק את ידי אחב׳י המתנדבים בעם ה׳ לחזק י די ^ כ ד מ א ק המחבר ז׳ל שיצא מחשבתם הטובה אל הפיעל •‬
‫•■‬ ‫דברי המדבר לכמדהתורה ולימדה־ ייס א' ר׳ח אדר ח ד׳ ח לפ׳ק מינוסק ‪:‬‬
‫״‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫•‬ ‫^‬ ‫נאום גרשון תנחום נא‪ 6‬פז'י טו ה ר א׳ ב‬
 ‫מרב ר^קרמות‬
‫דקדמה מאת נכד הגאון המחבר זצוק־ל‬
‫ח נ ^ י ניתן ייסניכם היוס אתי ועסי ■ ספד נענב ונסלא ‪ h h m‬ונע^ר‪ • .‬ם‪ 6‬עלות מר זקני הארס רגדול בעגהים נאו!‬
‫עולם וקרושרורו איש אלהים נורא ש ש א ל בקוראי שטו אכ׳ד בננייל ר‪,‬ורארנא ואח״ז ר‪.‬ונף והורם ל א ב ^‬
‫בנריל העליון פה טינסק הוא האיש אשר שסי פחהלך בא ‪ p‬לארכה ולרחבה לגאון ולתפארה כי לבו היה כלב‬
‫חאר חריפותו לא ן תכלית ובקיאותו כח סי יכיל י תה הספר אשר עידו בכתובים נודע ביהודה וכישראל נדול שטו כי‬
‫כיו ^ ט רי ס חכו כטתקיס תוכו רצוף רצפת בהט ושש וקירותיו כצופים זד‪-‬ב כולל תשובת שט־ואל ר‪.‬רפתה אשר‬
‫הש כ אל השואלים מטנו רכר ה׳ זו הלכה ועיר לו חלק שני נ ח ל ורב &סנו ם‪:‬לכל חידושים על הש׳ם י בם חשף ורוע‬
‫‪ W‬ו נל תעלומות בש׳ם בבלי ז י ^ י ט י בראשונים ובאחרונים כי כלם נגלו‪-‬כספר לפניו י אף העסיק הרחיב לרדת ער‬
‫״ ת ם ובכסה ענינים האריך עד טלואת לו כפה ניירות לסען יצא כנונה פשפט אפ ת יהל^ה בדורה בצהרים בעזת‬
‫חריפותו ד‪,‬נייל לעשות ובלהט חרב פלפולו שי עם נרולי חרו זיוכל כי על כלם חפש את זרועו כיעם גבורת הא ‪• 4‬‬
‫ותם וקיגט שם סנן בערו ‪:‬‬ ‫•‬ ‫■‬
‫« ש ר תעלוזנה ותשטחנה עוש־‪ .‬כליות כל יוש־בי כסאות לרבנות בישיראל בהגלות נגלות אור יקרות ופפאוז‬ ‫אולם‬
‫זה י וכאשר ישישת פשוש כל הוני תורה לקראת הספר הזה אשר יתאוו אליו תאור‪ • .‬כן תגדל וכן ת נ ^ פננת‬
‫לבבם בראותם כי מרב היה טעט י ורק אפס קצה תשובותיו הטה יביטו יראו בו וכלו לא יראו י כי פלבר הטעט האלה‬
‫ב « לידי וידעתי להור־ לשטים כנפשי י‪.‬עוד הרבה נתפזרו בכקיטות שינות וחלו כס ידי ז ח ם ועקבותם לא נודעו‬
‫האנשים אשר לא שפעו עור שטעיועד בה כי הרבה להשיב בדבר חלבה לכל שואל וחר ש• עתה‬ ‫^ ־'י‪°‬י‬
‫^ ד עיניהם עינו טדער& כי יצאו פת׳י הנאון החסיד המהבר ז׳ל ר‪,‬רבה תשובות ■טבלעדי אלה המובאות‬
‫פת וה ו לברות לפלתעות חופן ויצערו מתוך הקהי י כי ב שניו ע יראו כי סכל העת אשר כהן בקרש לאהיונה לא׳בד‬
‫מ ל ל ר‪,‬עליון פת םינ=ק לא ר‪-‬ובאו פר‪ .‬רק שתי תשובות ‪.‬ם־סן ח׳ ופיטן ט׳ ולבבם יבין כי נאבדו הרבה י ואולי יור‪.‬ר‬
‫‪,‬ו״ר‪,‬״‬ ‫אן‪,1‬‬ ‫ע‪.‬‬ ‫• כי לטי הובא הפיר כל דבר הק־נוה כיסי היות רבני הגלילות ב א״•‪.‬‬ ‫פהנבצא בירי בזה‬
‫ולדון ואל פי באו כל דברי ריבית בש־ערים ־ אם לא אל א ב ^ הגליל אשר היה ב־טים הר‪.‬ם י הנקל עוד להאטיז כי יכל‬
‫האלר‪ • .‬וככה בבל פ ״ ד יפי שבתו בר‪.‬חלתעל כסא ;‪.‬רבנות בנלילר‪.‬וראחא‬
‫הלא עיניכם רחאית כי לא קצור קצרי‪ .‬ירו כהישיב פרי הי ש וחדש י כאשר תדרשו‬
‫ו פ צ ^ ע שהש ב פ ״‪ ,‬ר כא‪ . ,.‬ראשון שנר‪ ,‬הקב א וסיטן א׳ ר‪.‬שובר‪ .‬ניולד‪ .‬ונוראה כאדר שגי שגת הניל וכן ת־‪,‬שובית השתים‬
‫שהש כ בנל ל העל ק דט־נסק בשנה אתת נולדו וד‪.‬יו תוצאותם שנת תקי־‪'.‬ל י ואיככה האמינו בי עירו לו דפר ®•יו‪-‬‬
‫תסיסות ורציפות ופאוטה לא השיב בהם י ואנכי הכותב ידעתי אל נכון פ כ כי ועוד יור‪,‬ר נ ע ע ל‪ ,‬ע ר ״ ‪ 4 ; ; :‬״ ן ;‬
‫שר שעדר‪;,‬ואשי רקחה אוני לאפר שם נמצאים כר‪,‬כי הגאון המחבר פוי ו ^י‬ ‫לא;ר אתחהם בכל הטק‪-‬טיר‪.‬א‬
‫כיי‪-‬ן ״ אכל אביו ואיננם י לואת יר‪,‬טו פעי תופשי ד״ירר‪ .‬ולב רגמים ינ ^ג‬ ‫״ ‪ ‘f‬נ ־יי יי =י‬ ‫י‬
‫טי‬
‫^‪,‬ו‪1‬־‬‫אוור׳דוד‬‫לא באו תפיטירי‪ ,‬א• ירי במו פי ק ז • אשר על דתשובה ההיא העיר פרא ראחרא רפי־גינוד‪,‬נ‬
‫שליט א עראה אותה אצ‪ ,‬רבו רבן של ישראל הנריח סוואלאזין ורתזיקיי‪ ,‬כפה ניירות יותר • היא התשובה‬
‫לסראה ‪ .‬עוני נאון הגאונים הסידא קדישא ועריא פווילנא םווק׳ל זהעיר על הנאון הפ שיב כזה׳ל סתיד כתביי נ י ^‬
‫‪• -‬‬ ‫י‬ ‫שיטסולפל נדול ועא ופלפולו תריפד״א ;‬ ‫‪■ u‬‬
‫“ י י דיי ג ת כי ס האלה תי ה ע ס ל ע כי לז מי ת חסר עם נפ ש טרן זקני הגאון זיל לתתם‬ ‫ומעודי‬
‫הליכות עולם בין החיים • עד כי זקנתי ושבתי נם בחי ואור עיני אץ אתי י י בא תי עד‬ ‫■ ‪ ,-‬ס ‪-‬׳‪.,‬‬
‫“ ל ״׳ י את ומטי וטהשבתי הטובה א ש; ר‪-,‬ה עם לבבי טםבות י מ ת א ש;ידםיר ע י ^ ^‬
‫ע ח יתקבצו לי יתר חיח שיו ו תי בינה מאיתן אשר נפוצו ונפוח אל‬ ‫^‬
‫כד ח ח ור‪ ,‬ו ראחד ס ב ר ועתה לעת פש ‪.‬כל כתות נפשי מוי‪ ,‬אעעזה איפה לבני זקני אלה <ושר ילדים• הנני אפור‬
‫ועבות‪ .‬לא אוכל עוד ל צ א תול מ א• פניתי אני את לבי אל בני הרבני המופלג אי׳א‬
‫לאזר‬
‫תחתי הלורצחיאאל א ז י‬
‫והתעורר ^ ה ל‬
‫טי־‪,‬ניד^ ר ר ^ ^‬
‫^‬ ‫ם״ח ״ א ‪, ,‬ג ואוסר ‪.‬אליו קום בני ׳ ועיכד‪ .‬נא חסר עם זקנך תנאץ י׳ל ועטרי • שנם‬
‫עיל ‪.‬‬
‫^‬

‫״ י ־ ז קנו י‪-‬נאק ‪ •« r‬לך ד ל לך עשהו וחפץ ־׳ בירך ^צלח • כדברים הארה‬

‫ל ב ‪ .‬בנ‪ .‬ויפ‪ .‬א ארבי רטל עליו העבודהטראעזית וער אח־ית ואלהים יהי בעורו ‪.‬‬ ‫יי‬
‫^ ר אסר ביי ״;‪ ,‬פ ה *‪ ,‬ה זדשער לספרשסץ דכר הליכות זקני חגאק ה ס חי ר ז׳ל כל ימי חייו עלי תכל ארצה‬
‫ויראתו• הלילה לי סהלאות אנשים בי ב ח ם‪ :‬ל א ‪.‬ירעתים אל נכין כי לא כ ל ה נ מ פ ר ^ י‬ ‫ניולת‪.‬‬
‫״ ״ ם«לוז ר‪.‬אנש ם אשר הרבית דברים לחמם ופתם ולדגב ‪ T‬סלים שמנם ושקוים ־ טנור בלבבי ‪W‬‬ ‫^‬
‫* י י ר י ק י י ״ ‪,‬י דו ‪ Jto‬־ • ז י ר ־ ‪ OT‬מזורי■‪.‬‬ ‫יי‪,‬י ^ ^‪.‬י‬
‫;‬ ‫ג‬ ‫?‬ ‫ד‬ ‫י‬ ‫־‬ ‫* ‪ /‬״ ־ ■ י י ־ ״ ■־ ™־י ־ ־ ׳ י‬
‫” ■י‬ ‫שם תלקר‪ ,‬סריוקק פפון ‪.‬‬ ‫י‬ ‫‪. -‬‬
‫™ ? י ? “ י ^ ־ י י א ל ־ יי^י נא טלי שחטפתי כה לרצון לפני אלהיט יורע תעלומות־ נפש כני'‬ ‫ועתה‪:‬‬
‫‪E‬‬ ‫לר‪.‬א ר עיני הסירלים לתותג תנאץ י־טתכר י ל נם כתלק!׳־שני כלו פלא איר ־™וטציתצת • מ ר ח נם עליכם ע ר י ”‬
‫כפ ‪-‬ם ישולם יכם כנפשכם ונפש ד‪.‬םער‪,‬יר ז ק ור‪,‬ש קת • ‪,‬‬
‫ד‪.‬כו'חיוםכ׳ ט׳ו כסליו ה א ל כ ם ז ה ה ם ‪ £‬י ה נ פ ל א לפ׳ק מינסק ‪.‬‬

‫נ או ם א ב ר ה ם ב ף ־ ב מ ׳ מ ד\' ז כ ר י ה‪ ,‬ט ענ רי ל מ ׳ ל נ ת ־ ב מ ׳ מ ת ־ ׳ א ר י ה ל י ב ז צ ׳ ל ש ה י ה ח ת ן ה נ אוז‬

‫ש הי ה ח תן הנ און‬ ‫ה ח םי ר ם ר\ ר פ א ל ה ב ״‪.‬‬
 ‫א‬

‫תשובת שמואל‬
‫שרת מהלכות שחיטה‬
‫ומה גס אס יודע לפעמים כל דיני שמיעות וא״י בכמה‬ ‫א נ ד ר ש ת י לאשר שאלוני מה״ההרבגי המופלג‬
‫דיני בדיקות יש לעיץ ■בה ג״כ לפי דעת היש מחמירין‬ ‫מוהר׳ר אברהם במוה׳ י‪5‬חר‪ ,‬מ׳׳ז‬
‫אס נאבדה הריאה בסי׳ ל״ס סעיף ד׳ והרמ״א הסכים‬
‫דק״ק זעלווא וזהו חורף הענין • השומע דר‪,‬הלתו שחע‬
‫שם עמהם וכתב שם שאין להתיר אס לא בהפסד מרובה‬ ‫פכי ימיס קודס סוכות ה עי ר הקכ״א לפ ק נ ה מ ה חחת‬
‫יע׳׳ש ודבר זה שהשומע א״י בכמה דיני בדיקות דומה‬ ‫נסכין בדוק ואחר השמיעה מזר ובדק את הסכין ומלא‬
‫לדין נאבדה הריאה וא״כ לפי דעת העי״ז הנ״ל היה‬
‫בה שנפקס החוד ואורך העיקום היה כרוחב ליפירן‬
‫מהראוי לעורר בענק זה ולאסור הכל למפרע • גס‬ ‫ובתוך העיקו׳ היה ג״כ פגימה והסכין היה ארוך דהיינו‬
‫בלא״ה ראוי וננק להציל את האגודה ופשיעא את הרב‬ ‫מן ראש הסכק עד העייץם היה יותר משני צואריום ומן‬
‫רמ׳א אשר מימיו אנו שותק תמיד איך שייך לומר דנעלס‬ ‫העיקו' עד הקתא היה יותר מנואר א׳ והשומע הנ״ל הוא‬
‫מהס דבר תמוה כזו • הגס דהגאון הש״ך בנה״כ נתב‬ ‫חומן ביד ודרכו תמיד לשמוע כל בהמה ועוף בהולכה‬
‫ליישב קושית הע״יז הנ״ל ובכמה ספרי הע״ז י״ד דפוס‬ ‫א׳ בלי שוס הובאה כלל וגם ברי לו ששמע בהמה זו‬
‫אמשערדס חדשים נדפס בצדו דברי נה״כ הנ״ל ומשוס‬ ‫ג״כ בהולכה א׳ • ונשאלה דבל זו לעילא ממהור״א המ״ז‬
‫דברוב ספרי ע׳ז ליתא דברי הנה״כ הנ״ל לזה אעתיק‬
‫הנ״ל ובדק במוך המפרקת ומנא בה מתך גדול וגם היה‬
‫הפסד מדובה ולכבוד יו׳ע ולזה היה מאסף אליו כל‬
‫הלומדים ושימעיס דקהלתו וינא מהם להיתדא ואח״ז‬
‫ילא ערער על הוראה זו וביקש מאתי המורה מהור א‬
‫רוב מא״ש מומחין הם א״כ רובא מסייע לי׳ לשוחע וע״נ‬
‫‪.‬‬ ‫’ הצ״ללעיין בזה ולהוות דע תי אם יפה הו ר ה‪:‬‬
‫‪,‬לא בעינן שיבר עצמות אלא משוס חזקה מנ ח רוב אבל‬
‫י הכא דאיכא רוב מא״ש מומחין הס כ״פ מודו וקרוב לומר‬
‫ת ש ו ב ה הגס דלכאורה נראה להחמיר מדברי‬
‫דאפי׳ לא נטל קבלה מכשיר האגודה מה״ע וע״כ לא הזניי‬
‫־ מסקנת הב״י י״ד סי׳ י״ח וכ׳־כ בש״ע סי׳‬
‫שנעל קבלה ונשנעל קבלה פשיעא דלא דמי דהא השתא‬
‫הנ׳ל סעיף ע״ו דחין תולין ‪ .‬במפרקת אפי׳ שיבר דרך‬
‫איכא חזקה ורוב • חזקה דמוקמיק ליה אחזקתיה שהרי‬
‫כבירה ומכ’ש דאין חולין בחתך במפרקח ומשמע שס‬
‫ידע מעיקרא וכדמשמע ג״כ מתשובו׳ הרשב״א ורוב דרוג‬
‫דהרב רמ״א ס״ל ג״כ כמו הש״ע הנ״ל וגס האחרונים‬
‫מא״ש מומחין הם ולא דמי למקוה וסכין שנמצא פגום‬
‫ה׳ה הגאונים הש׳ז והש׳׳ך אינם מקשין אלא על שיבר‬
‫דהתם ליכא רוב כלל והאגודה יליף מכח נ׳ ש כיון דהתם‬
‫דרך שבירה במפרקת ולא על התך ומי יקל ראשו להכריע‬
‫אמרינן סכין אתרעאי בהמה לא אתרעאי נ״ש הנ א‬
‫נגד מאורי עיני ט ה״ה הש׳׳ע והרב רמ׳א הנ ל * אמנם‬
‫דאפי׳ רב הונא מודה מכיעמא דפרישי׳ • ועוד י״ל דע״כ‬
‫אמד העיון נלפע״דדיפה כוון המורה הנ ל דגס לדעת‬
‫לא מצריכינן ההס שינר עצמות אלא משום דשמא לא‬
‫הש״ע והרב רמ״א הנ״ל יש להקל בנ״ד • ומתחלה נקדים‬
‫שמע במקיס הפגימה לאו ספק מעלייא הוא דמסתמא‬
‫ליישב דברי הרב רמ״א בענין אחר אשר הגאח הע״ז חולק‬
‫דרך הסכין להוליך בכולו אבל הכא י״ל דהוי ס״ס ספק‬
‫עליו ונראה דמקשה שפיר וקיביתו עלומה ממוד• דהנה‬
‫ידע ואת״ל לא ידע שמא שמע שפיר • גם מה שהביא‬
‫בהגהות ש״ע י״ד סי׳ א׳ כתב הרב רמ׳א וז״ל ואס בדקו‬
‫‪ .‬ראי׳ ממלמד שבמרדכי פי־ מי שמת לאו ראיה היא כלל‬
‫איזה שוחע ובודק ונמלא שאינו יודע אס נעל פעם )זסי‬
‫מכל הני טעמי שכתבתי וכ״ז נ מ ר ודוק ועוד יש לח^ק‬
‫רבלה אין מעיריפין למפרע מה ששמע דאמרינן השתא‬
‫בכמה גווני עכ״ל נה״כ • מיהו לפע׳׳ד במחילה מכבודו■‬
‫‪w‬וא דאמרע וכו׳ עכ׳׳ל־ודין זה מ ב א בדרכי משה ב ס סי׳‬
‫ר‬
‫הרמה דהש״ך בנה’ כ לא הועיל כלום בתקנתו‬
‫הנ״ל בשם האגודה יע׳ש • והע״ז חולק על שניהם כאשר‬
‫דהגאון המחבר ס׳ פרי חדש סותר דברי נ ה' כ הנ ל‬
‫האריך שס ומקשה כמה קישיות עליהם ועיקר יסוד‬
‫וז״ל הפ״ח סי׳ א׳ ס״ק ע׳ בסופו ושוב ראיתי לי^ש״ך בס׳‬
‫קושיא עלומה פלו על כהאגידה יליף דין שוחע הנ ל ^הק^‬
‫נה״נ שהאריך לקיים פסק האגודה ועיקר יסודו הוא‬
‫מדין הכין שנמלא פגום אמר שמיעה ובסכין גופא קיימא‬
‫דשאני הכא כיין דאיכא רמא״ש מוממק הס והוא יסוד‬
‫ר עו עד ה א הכא אתרעאי האי רוב וכדלקמן ס״ ק מ׳ד‬ ‫^ ‪' lif‬‬ ‫לן הלכתא להומרא‬
‫לאםור הנשר והכלי׳ למפרע דלא כתאי ודה והרמ׳ א הנ ל­‬
‫יע״ש־עכ״ל הפ״ח ס׳׳ק ט׳• ובס״ק יו׳ד כותב הפ״ח בשם‬
‫■ ולפע׳ד ראוי ונכון לכל מורה לעיין בה לברר על נכין ני‬
‫‪ .‬השובת רשב״אוז״לחין אומרים במי שנבדק ואןנו יודע‬
‫דבר זה שכיח הרבה שהשומע אומר מותר^על איסור‬
‫רוב מא״ש מומחין הס דהא בדקינן ליה ולא ידע מידי‬
‫ונ ח ביי‬ ‫^‬ ‫•‬ ‫בכמה דינין ומה לי איני יודע כילו או א״י מקלת מהדינין‬
 ‫ש שו א ל‬ ‫הלטת שחיטה‬
‫והרב רמ׳א הנ׳ל ולצורך השאלה דנ״ד • הנה יש לפיק‬
‫ברש׳י ותוס' הנ״ל ובדברי הר׳ן הנ׳ל כאשר נבאר ‪:‬‬
‫א ' ברש׳י ד׳ ה בהמה לא אתרפאי ו ט׳ דסייס שם‬
‫דפצם ודאי פוגם פ' כ משמע מזה דהא דאפריק‬
‫אליבא דרב חשדא דמכשיר והטעם הוא משוס דסכין‬
‫אתרעאי וכו׳ דסברא זו לחוד לא מהני אלא בצירוף‬
‫הסברא דפצס ודאי פוגם ובדברי רש״י ע׳ ב ד״ה מכדי‬
‫מתלא תלינן וכו' יע״ש משמע דר״ח מכשיר מטעמא‬
‫דסכק אתרעאי וכו׳ לשד אף היכא דליכא סברא שניה‬
‫דפצס ודאי פוגם כדמפרש מהרש״א הנ״ל אליבא‬
‫‪ .‬דרש״י הנ״ל יע׳יש וא'כ נראין פני דבורי רש״י הנ״ל‬
‫דשותרי; זא״ז ‪:‬‬
‫ב* בתוש׳ ד״ה סכין אתרעאי ‪-‬כתבו שס בתירוץ שלישי‬
‫‪ .‬דהא דמשני הגמ' סכין אתרפאי וכו׳ ה טע ם הוא‬
‫משוס ס׳ ס• דבריהם אלו אינם מובני׳ לכאורה דמה פנין‬
‫סכין אתרעאי ו ט' לפנק ס״ס דכיון דאין חילוק בין סכין‬
‫אתרעאי לבהמה אתרעאי לענין איזה מפלה א' כ ל״ל‬
‫להגמ' לומר סכץ אתרפאי לענין ס״ס ה״ל להגמ' לשנות‬
‫בקיצור שאני הכא דאיכא ס״ס ‪:‬‬
‫ג ' עוד בתוש' הנ״ל דשיימו שש נתיריז שלישי והוי‬
‫כש״ס דקדק הש״ך י״ד בשני תקומות ]ויביאר לקמן‬
‫דברי הש״ך[ פל לשונם דאינו מדוקדק דלמה לא כתבו‬
‫התוס׳ והוי ס״ס ומפרש הש״ך ע״ז דלא הוי ס״ש ממש‬
‫אלא כפין ס״ס וזה דחוק מאוד דא״כ מ״ט דר׳ח דמכשיר‬
‫ספק אישור מט ע מ א כזו דהוי כפץ ס״ס דלא מצינו בשוש‬
‫דוכתא להתיר בכה״ג • דהלא בס״ש גופא דקדקו הרבה‬
‫בדיני דינים ומכ׳ש דלא מתני כלוס מה דהוי כפין‬
‫ס׳ ס ולא ס׳ ס ממש • וביותר קשה דר‪v‬א תירוץ תוס'‬
‫ההוא איתא ג״כ בריש גדה דף ב' ע״ב ד׳ה התם תרתי‬
‫לריעות' ושם לא כ ת ט האי לישנא דהוי כ ס׳ ס ולפי דברי‬
‫הש״ך ה׳ל לתוש׳ לדקדק בלישנייהו גס התם דאותן תרי‬
‫ספקות הראשונים בל׳ה שיין חד ספקא כמבואר בש״ך‬
‫על י׳ד סי׳ ק׳י בדיני ס׳ ס דין י׳ג בשס האגור דתרווייהו‬
‫הויין א׳ ספק לאחר הכשר שמיטה נפגם • וספק שלישי‬
‫לא הוי ג״כ ספ ק לדעת הש׳ך וא״כ הוי כפין ספק‬
‫וה״ל לתוש' לדקדק בלישנייהו ‪:‬‬
‫ד׳ ^פוד בתוס׳ הנ׳ל בתירוץ שלישי דטפמא דר״ח הוא‬
‫משום ס׳ ס יש לדקדק לפי׳ז על ר׳ח דאמרכ שרה‬
‫חיישינן שמא בפצס נפגמה דאמאי פרט ר״ח האי ספק‬
‫בהדי׳ והעלים הספק השני דהיינו שמא לא נשחטו‬
‫הסימנים נגד הפגימה • ממ״נ או ה״ל למפרט תרוויי ש‬
‫ספקות או למסתס תרווייהו ואי משום דהוי פשוטי אצלו‬
‫השפק השני הלא נראה אפכא דהאי ספ ק שמא בפצם‬
‫נפגמה פשוט יותר והספק השני לאו פשיטהוא כ״כדהא‬
‫הנ ה׳ כ ט ת ב דהאי ספ ק לאו ספק מפלייא הוא כאשר‬
‫•‬ ‫הובא לפיל ־ברי הנה״כ אל' יפ׳ש ‪:‬‬
‫הי צריך להבץ דברי הר׳ן הנ״ל דלפירושו קשה קצת‬
‫^ דמה הוצרך הגמ׳ לשנות סכין אתרפאי וכו׳‬
‫ה׳ל ל ת ק קישית רבא דמקשה מן טבל ועלה וכו׳‬
‫בקיצור דשאני הכא דהפמד סכין על חזקתו * ופיד‬
‫למה‬
‫ח שו ב ת‬
‫ונ מברי שהוא מן המיעיש שאיק מומחץ כו׳ מכ׳ל הפ׳ס‬
‫®'קיי׳י^* ומודדבלאו דברי הפ׳ח הנ׳ל נראיןדברי‬
‫נ ה'כ הנ׳ל תמור‪v‬ין ודחוקץ מאוד־חדא מ׳ש מ ה״ ך וקרוב‬
‫לומר ט' דברים אלו אין להם שמר ־כיון דלפי השעם‬
‫דין הוא להכשיר אןז בלא נשל קבלה איך שייך לשנות הדין‬
‫בשביל השוואה להשוותו מם הרשב׳א * גם הש״ז מקשה‬
‫‪ p‬ת׳לו תו קשה לי אם תמצא בנ״ד היתר מכת ס׳ ס דהא‬
‫בתשוב׳הרשב׳א יש לנו ס׳ ס ט' יט״ש והיינו אף בלא נטל‬
‫קבלה יש להכשיר מכת ס׳ סו א״ כ ג ס לטטס היחשון דכתב‬
‫הש ‪ •f‬משים רוב מא״ש מומחין הס קשה ג׳כ כנ׳ל • ופוד‬
‫מ׳ש הנה׳כ דהכא הטפ ס הוא משום ס׳ ס וגבי סכין ליכא‬
‫ס׳ ס כנ״ל קשה דהא הט״ז מביא בשם האגודה שכתב ריש‬
‫נדה התירוץ הג' של התום' וא'כ חזינן דהאגוד' ס׳ל דגס‬
‫בסכין איכא ס׳ ס * וטוד איך שין לומר כן דהאגודה‬
‫מכשיר כאן מחמת איזה ט פ ס דאיתא גבי שוחט וליתא‬
‫גבי סכין דא'כ אס היה האגודה מפרש את הטפם לחוד‬
‫היה סגי בלא ילפותא משכין והשתא דמייתי הילפותא‬
‫מסכין לחוד לא סני בלא הטפ ה וגס בלא הטפס נראה‬
‫^‬ ‫סתירה להיפך מתאי ילפיתא משכין כקושית הטי״ז‬
‫דמקשה דהא בסכין קיימא הלכתא לחומרא בלא שיבר‬
‫פצס וא"כ איך הפלים האגודה עיקר ה טפ ה דלא סגי‬
‫בלא״ה ומביא ילפותא משכין מכח נ״ש דלא מתני כלל‬
‫בהאי ילפותא• וגס נראה מזה קושיא על דבריו כקושית‬
‫הט׳ז הנ״ל • ופיד הגס דספר האגודה אינו בידי מ״מ‬
‫נראה דפי׳ הנה“כ דחוק הוא מאוד לומר דתאגודה יליף‪.‬‬
‫מסכין מכח כ׳ש כזה • ועוד צריכין להבין דברי האגודר‪v‬‬
‫הנ׳ל אןז בלאו כל הקושית של הט״ז הנ״ל דהרי הש׳ז פצמו‬
‫מפרש דברי האגודה הנ׳ל ‪ .‬דהא דמייתי האגודה האי‬
‫ילפות׳ מסכין היינו למילף גבי שוחט כמו דמהני בה ס׳ ס‬
‫גבי סכין קשה לכאורה דלמאי הצריך האגודה לאתויי‬
‫ראיה דמהני ס׳ ס אטו עד השתא לא ידעינן דמהגי ס׳ ס‬
‫באיסורק • ופשיטא לפי הנה״כ שכתב דגבי סכין ליתא‬
‫ס׳ ס והכא גבי שוחט איכא ס״ס כלל קשת מפי למאי‬
‫הצריך האגודה ראיה דשכין ‪:‬‬ ‫‪.‬‬
‫א ה נראה לפט״ד ליישב בענין אחר דברי האגודה והרב‬
‫רמ׳א על נכון מאוד • אלא מתחלה צריכין אנו‬
‫להבץהסוגיא דחילק)יף ’ י־י(פס פירש׳י ותוס' לכד נבא‬
‫על ט ריו יסתלקו ממילא כל קושיות הט״ז הנ׳ל לגמרי •‬
‫גרסיק בשוגיא דחולין)יי‘ ’ י׳י ״'»( אתמר השוחט בסכץ‬
‫בדוק כו׳ עד רב כהנא יע״ש • רש״י על סיגיא זו • תוש'‬
‫ד׳ה הכין אתרפאי בהמה לא אתרפאי כו' יע׳ש ‪.‬‬
‫מהרש׳א ד״ה גמ' מ׳ ט וכו׳ יע׳ש • הר׳ן מפרש דברי‬
‫הגמ' דמשני סכין אתרפאי בהמה לא אתרעאי וז׳ל‬
‫הר׳ן וטעמא דרב תשדא דכיון דהאי רפותא בשכין שא‬
‫דאיתליד ולא בבהמה וסכין הי׳ בחזקת בדוק ממשכינן‬
‫חזקתו ותולין להר!ל דלאחד שחיטה נפגם עכ׳להר״ן‬
‫י ע׳ שג ס הובאדברי הר׳ן הללבחדושי מהר״ם עלסוגיא‬
‫דלקמן בסמוך דף יו׳ד ע״ב מ״ש מהר׳ס על תוס׳ ד׳ה‬
‫ודלמא אדנפקוכו׳ יע׳ש• ולפע׳דיש לעיין הרבה בסוגיא‬
‫זו ולא העליתי כאן אלא מה שצריכין ליישב דברי האגודה‬
 ‫ששאל‬ ‫הלכות עהיטה‬ ‫תשובת‬
‫כס״ס משום דאינו מתהפך דלחד צד איכא ס׳ ס ולאידך‬ ‫למה לי׳ להר׳ן לשרש הכי ואמאי לא ניחא ליה לסרש‬
‫כפשומיה סכץ אתרעאי וכו׳ כדמפרש מהרש׳א הנ׳ל גיסא ליכא ס׳ ס כנ׳ל א״כ לא הוי ס״ס ממש אלא משום‬
‫יס״ש * וליכא למימר כוונת הר׳ין בהאי פרושא לת ‪ p‬דנהמה לא אתרעאי יש לזה דין ס״ס ממש כמו ס׳ ס‬
‫בזה קושיה החוש׳ ממקוה דהא גני מקוה איכא ג״כ האי המתהפך לכל צד כאשר ביארנו לעיל דנכה״ג א״צ‬
‫סברא ממש דהרטותא במקוה הוא דאתיליד ולא באדם להתהפך מ׳ה כתבו תוס׳ ו הוי כ ס׳ ס וא״כ מדוקדק‬
‫וכלים שנטבלו בה והמקרה היה נחזקת שלם שהיה נמדד שפירלשץ הוש'הנ״ל וכ״ת דא״כ גני דין האגור הנ״ל‬
‫מתחלה ממ שכיקחזמתו ויש לתלות דלאחר שנילתו נחשר נימא שס ג ’ כ סברא זו דסכץ אתרעאי נה מה לא אתרעאי‬
‫המקוה וא'כ אכתי אינו מ ת ו ק קושיה ה תו ס׳ מ מ קו ה ונהיי שס שפיר הס״ס אף דאינו מתהפך • זה אינו‬
‫וא׳׳כ הדק״ל כנ׳ל • מיהו לפט״ד יש ליישב כל הנ׳ל מל דסא האגור אינו מזכיר כלל האי ספק של הוספות‬
‫נכון ואין מוקדם ומאוחר בתורה ומתחלס נבאר דברי לומר שמא לא נשחטו הסימנים נגד הפגימה ומ״כ‬
‫התוס' הנ״ל דהיינו קושי' נ' יש ליישב דהנה איתא צ׳ל דהאגור ס״ל דהאי ספיקא לאו ספק הוא כמ״ש‬
‫מ ה' כ הנ״ל דמשתמא דרך הסכין להוליך בכולו וכן‬ ‫בש״ן בסי' ק״י בכללי ס״ס דין י״ג וז״ל כ תג האגור‬
‫ס׳ ה שלא תוכל להפך לא הוי ס״ס הדמיון שחש ומצא כתב הש״ך ש ס דן כ״ז יע׳ ש אלא האגור מביא הס״ס‬
‫השכק פ ט ם דאיכא ס׳ ס שמא נטצם המפרקת נפגם בענץ אחר דהיינו נסכין גופא כנ״ל ומאחר דאתה ק על‬
‫הסכץלחוד אימת נפגס א׳'כ אף דהנתמה לא אתרעאי‬ ‫ואת״ל פלא נ מ פ ר ק ת שמא נ מיפוט בתרא נפגם זה‬
‫הס״ס לא תוכל להפכי ולומר שמא נמיטוש נתרא נפגם מ״מ לא מתני לזה כלל כי אכתי אמאי חזית להתחיל‬
‫ואת׳לשלא נמיטו ש נ ת ר א אלא נמיטוש קמא א״כ ודאי ברישא בהאי ספק שמא במפרקי‪ .‬נפגם דלמא נתחיל‬
‫ברישא נ ספ ק השני דהיינו שמא נ עול נפגש ושוב לא‬ ‫נבלה וכו׳ יט״ש ולקמן דין ההוא ד״ה שוב ראיתי נהשוב׳‬
‫מנחם מזרי׳ ו ט׳ כתב שם הש׳׳ך וז״ל מיהו קשת דהא תוכל לומר את״ל כללדכיון דנעו׳ נפגם הוי שחיער‪,‬ו נבלה‬
‫נ מ נ ר הגף וא״י אס קודם השחיטה או לאחר השחיע׳ לזה א״ש דבלי האגור הנ״ל דלא הוי ס״ס משום דאינו‬
‫מתהפך * אבל התום׳ הנ״ל מפרשי הס״ס בכינין אחר‬ ‫הוי ס״ס הא לא תוכל להפך ולומר חת״ל נקבה הריאה‬
‫דהיינו ספק השני הוא שמא לא נשחטו הסימנים נגד‬ ‫שמא לאתר השחיטה דלאחר שחיטה לא שייך לחלק נין‬
‫נקיבת הריאה או לא ויש ליישב דשאני התם כיון דאין הפגימה ובהאי ספקא אינו שייך להתחיל ברישא כיון‬
‫השבירה פיסלת מצד עצמה אלא מנד הריאה א' כ איך דנשימניס ליתא שום רעותא והוי שפיר הס״ס של תוש׳‬
‫הנ״ל חף שאינו מתהפך כנ״ל ודו״ק ‪:‬‬ ‫התחיל לומר שמא נ קנ ה הריאה כיון שאין רעותא י‬
‫ו ה נ ה הש״ך סיף דין י״ד ד״ה וכ״כ בתשובת מנחם‬ ‫בריאה כלל ונ ע״ כ מכח שבירת הגף אתה נ א לדון על‬
‫עזרי' כותב שס וז״ל וכ״כ בתשוני‪ .‬דברי‬ ‫הריאה וא"כ מתחלה צריך אהה לדון על הגף אימת '‬
‫רינות סי' ש״י דס״ס שאינו מתהפך לא הוי ס״ס אלא‬ ‫נשבר ודוק עכ״ל הש׳ך ‪:‬‬ ‫‪-‬‬
‫ו ה נ ה הש״ש של תוס׳ הנ״ל שיה ממש לש״ס של נשבר שדחק שס ממ׳ש הסוס' פ״ק דחולין ד״ה סכין אתרעאי‬
‫הגף דהיינו שמא בעצם נפגמה פי׳ לאחר וכו' ותירץ שגס בזה יש להפך וכו׳ ולי נראה שגס זה‬
‫שחיטה כמו התם שמא נשבר הגף לאחר השחיטה וספק לא מקרי מתהפך וכוונת התוש׳ אינו אלא כעין ס״ס‬
‫השני שמא לא נשחטו הסימנים נגד הפגימה ולא נקב וכמ״ש לקמן דין כ״ז יט״ש עכ״ל הש״ך * ותמיהני מאוד‬
‫הפגימה להשימניכ כמי התש שמא לא נקבה הריאה על דנרי הש״ך אלו דמפיש דברי התוס׳ כעין ס״ס חדא‬
‫וג״כ אינו מתהפך כמו התם ולומר את״ל נ קנו הסימנים דקשה כאשר כר‪.‬ננו לעיל דא‪.‬״כ מ״ט דר״ח דמכשיר •‬
‫שמא נעצם נפגמה היינו לאחר שחיטה נא שייך לחלק ועוד דא״כ הדק׳ל קושיא נ׳ הנ״ל * ועוד דאמאי אינו‬
‫נין נקיבת הסימנים או לא והסברא של תי' הש׳ך דגני מפרש הש״ך דכאן א״צ להתהפך משוס דהנהמה לא‬
‫נשבר הגף שייך ג"כ כאן כיון שאין הפגימה פוסלת מצד אתרעאי כאשר כתב הש״ך נעצמו סברא זו לקק נסמוך‬
‫עצמה אלא מצד הסימני' דאינקבו מחמת הפגימ׳ כמבואר גבי נשבר הנף דהלא זה קיל טפי מנשבר הגף דהתס‬
‫נחולץ דף י״ז ע״ב דפיי ך שס הגמ׳ פשיטא כיון דכי איכא אכר‪.‬י קצת ריעותא בהאי טופא גופא מחמת‬
‫נקב טריפה וכן מבואר בסוגיא דידן נרש״י ד״ה שמא שבירת הגף אבל הכא ליתא בהאי בהתה שוס רעותא‬
‫נעור נפגמה וכו׳ יע״ש * א"כ איך תתחיל לומר שמא כלל אלא סכין הוא דאתרעאי לתיד ואין מקיס להאריך‬
‫נקנו הסימנים כיון שאין רעותא בתם כלל ובע״כ מכח נזה • מיהו דברי תיש' הנ״ל א״ש דלענין דינא הוי כס״ס‬
‫פגימת הסכין אחה נא לדק על הס־מנים וא״כ מתחלה ממש אף דאינו מתהפך כמו נשבר הגף דכ״ע מודים שס‬
‫צריך אתה לדון על הסכין אימת' נפגם והוי ממש זה כזה דהוי ס״ס כמניאר בהגהות רמ״א ס־' נ״ג סעיף ד׳ •‬
‫ואץ ניניהם הפרש דבר או‪ .‬הצי דבר וא״כ א״צ להתהפך ובסוף סי׳ ק״י ננ שנר ובנשמט הגף יע׳ ש ואף הפו‪,‬סקים‬
‫בכה״ג כמו התס * ולפי״ז שייך שפיר ענין סכץ אתרעאי המילקים שס וס״ל דלא הוי ס׳ ס טעמם משוה דספק‬
‫וכו׳ לענין ס״ס דמכח דנ ה מה לא אתרעאי מתני כאן שמא נקבה הריאה הוי חסרון בקיאות ולא ה־י ספק‬
‫הש׳ס אף דאינו מתהפך דבלא״ה לא הוה מהני כאן ס״ס אבל בלא״ה היו כ״ע מידים דהוי ס׳ ס שפיר א״כ לכ״ע‬
‫כזו שא״א להתהפך כנ׳ל ז קושי' ג' יש ליישב ג״כ ה״נ הוי כרס כפיר ודברי הש׳ך הנ״ל דכתב כעין ס״ס‬
‫לדברינו הנ״ל דמ״ת כתבו תוש׳ הנ״ל האי לישנא והוי נראין דסותרין זא״ז לדברי הש׳ך דנתב בעצמו לקמן‬
‫בסמוך‬ ‫‪..‬‬
 ‫שמואל‬ ‫הלכות ‪ .‬שחיטה‬
‫רנ הונ א ה ת ם בהמה בחיי' וכו' אינו חולק עליו י״ח‬
‫וליה' שום מ״ד דחולק מליו בזה ומשמע דנ״ע ס״ל כוותי׳‬
‫נזה וכן קיי״ל לדינא כמבואר בטור זבש״ע הוף סי׳ כ׳ ה‬
‫יע׳ש א' כ סברא זו דכהבי הפוס קי ס דלא יועיל ס״ס‬
‫בשחיטה משוס דתסתור החזקה שייך ג״כ אליבא דר״ח‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ .‬וא״כ צ״ע כג״ל ;‬
‫א מ נ ם נלפ׳ד די״ל דעת מ כ ר ע ת בעני; זה כאש' ינואר‬
‫בסמוך מאחר דבלא״ה הש״ך בנה״כ כ׳ בעצמו‬
‫דהטעס דהאגודה והרמ״א דמכשיר גני שוחט היינו משו'‬
‫ס״ס וזה ס׳ ס בשחיטה הוא א׳׳כ נראה מזה דהזר הש״ך‬
‫מדבריו הראשונים אשר כ׳ בש ‪ t‬הנ״ל וחולק בזה ג״כ על‬
‫דברי הע״ז הנ״ל וגס הפרי חדש סי' ק״י חולק על הע״ז‬
‫והש״ך ומאריך ה רנ ה בראיות והוכחות דס״סמהני‬
‫בשחיטה יע״ש וג ס הראי׳ אשר מביא הט״ז מתשובת‬
‫הרשב״א סי׳ ת״א כתב הש״ך כמה פעמים בדין כ״ז‬
‫ונדי; כ״ט דתשיבה זו של הרשב״א משובשת היא בדפוס‬
‫ואין ללמוד מה שונה זו כלל יש״ש ולא נשאר אלא הסברא‬
‫הנ״ל אשר נ ת בו הט״ז והש ‪ f‬כז׳ וכנגד סברא אחרת‬
‫המסתבר מאיד כאשר יבואר בסמיך לזה נלע״ד ברור‬
‫גי״ ל ד ע ת מכרעת בי; שני ד עו ת אלי * דהנההדשב״א‬
‫בת״ה הארוך כ הי הובא דבריו נכי״ז סי' א' וז״ל הע׳יז‬
‫ותו דהא הרשב״א עצמו כתב בת״ה הארוך וז״ל וא׳ת‬
‫אפיי' בשינר בת עצמות נימא נ ה מ ה בחיי׳ בחזקת איסיר‬
‫עומדת כדרב הינא דקיי״ל כוותי׳ וי״ל דשאני הכא הואיל‬
‫ובדק הסכין תהיל‪-‬ה ובהמה שחיטה לפניך מימר אמרינן‬
‫הע מד הסכין על חזקתו ופגימה זו ט״י שבירת עצמות‬
‫היתה ש״מ דאזלא חזקה דככי; נגד תזקה דבהמה ואין‬
‫לך היתר אלא בשבירת עצמות עכ״ל הט״ז* וא״כ סברת‬
‫הרשנ״א הנ׳ל ־כתב גבי שבירת עצמות דאזלאהזקה‬
‫נגד חזקה שייך ג“ כ בענין ‪ .‬הס״ס דהכי; דאזלא חזקת‬
‫בהמה נגד חזקה דסכי; והשתא הוי ה ס״ ס ד ס כ ק כ מו‬
‫ס״ס בשארי איסורי; שאיק בשחיטה וא״נ א״ש תירוץ‬
‫שלישי של התום׳ הנ״ל כי בוודאי מסתבר מאודדעח‬
‫מכרעת ההוא לומר דס״ס בשחיטה מהני היכא דאיכא‬
‫חזקה אחרת נגדה ה מ סיי ע להס״ס* והיכא דליכא חזקה‬
‫להיתרא כנגדה בכה״ג לא מהני ס״ס בשחיטה ויש לתמוה‬
‫על‪..‬הט״ז והש״ך איך אי שתמיטתא מהם דבריהרשב״א‬
‫הנ״ל ומסקי לדינא דס״ס ל א מ הני גבי סכין משוס דס׳ ס‬
‫בשחיטה הוא כאשר כתב ה ש׳ך שס דק ל״ב דאינו מתכשר‬
‫גבי סכין אלא כשיש שלפה ספקות כ מ ט א ר ש סי ע״ ש‬
‫ואס היה להע״ז והש״ך איזה סברת לדמות בענק ס׳ ס‬
‫דסכק דברי הרשב״א הנ״ל הי׳ להס לפרש דבריהס ואיך‬
‫סתמו דבריהם לגמרי מזה • לזה נלע״ד דדעת מכרעת‬
‫הנ״ל ברור ונכין הוא וס״ס דסכין הוי שפיר ס״ס כיו;‬
‫דמוכת דאין לדחות הס״ש דסכי; אלא מחמת דה״ס‬
‫בשחיטה הוא דאס הי׳ אפשר לדחות ס״ס דהכק נע״א לא‬
‫הי׳ הט״ז מוכיח מתשובת הרשב״ת דס׳יס בשהיניה לא‬
‫מהני מדלא מהני הס״ס גבי בכין דדלמא לא מהני הס״ס‬
‫גני סכין מטעמ א אחרינת אלא ש״מ דליתא טעמא‬
‫אחרינא לדחות סי ס דסכין תצא מח מ ת דס׳יס נשחיטה‬
‫‪.‬‬ ‫הוא‬
‫תשובת‬
‫בסמוך גני ג שנל » ף ודנרי חוש׳ א״ש ק נלע׳ד ‪:‬‬
‫ו ד ב ר י הש׳ך מ״ש בדין כ״ז ס מו ה ץ ניו ה ר ל מזג שם‬
‫דהאי ספ ק שמא לא שח» הסימנים נגד הפגימה‬
‫לא הוי ספקכללדמסגזמא שחש כדרך השוחשים והוליך‬
‫והביא בכל הסכין וג ס ה חו ס' פ׳ ק דסולין)דף עד סון פ*א(‬
‫לא כ ה ט רק ת ה הוי כעין ס׳ ס ונו' יפ״ש פכ״ל הש״ך דין‬
‫כ״ז * ו ה מו הי ס ה ס ביו ה ר דכא; קשה ע פיד מ״ עד ר״ ח‬
‫דמכשיר משוס דהוי כמו נראה כעין ס׳ ס כיון‬
‫דה שץ בפ׳נמו כתב דהספק הנ״ל לא הוי ספקא כלל וגס‬
‫למה נהו להסוס׳ לסרן אליבא דר״ח נ תי רון דחוק מאוד‬
‫כזה מאחר דנלא״ה היו מתרצים כנר אליבא דר״ח נ ע׳ א‬
‫בשני מירוצים הראשוני' • לזה נלע״ד דהתוס׳יבהי' שלישי ‪.‬‬
‫ס״ל דהאי הפק שמא לא שהעי הסימנים נגד הפגימה הוי‬
‫הפ ק מעלייא ולא ס׳ל כברת הש״ך הנ״ל לומר דמסתמא‬
‫הוליך והביא בכל הסכין דהא בלא״ה המשאת בנימין לא‬
‫ס״ל סברת הש״ך הנ״ל מדמניא ראי' מסיגיא די דן דס״ס‬
‫בשהיעיה לא מהני כמבואר בש״ך פס דין כ׳ז נשם המ״ב‬
‫הנ״ל יע״ש • וכן ' העי ז סוף סי׳ ק״י מדייק שם מדברי‬
‫השרבית הרפב״א דהרשב״א יליף מסוגיא דיק ס״ס‬
‫נשמיעיה לא מהניוכן הע״ז בסי׳א׳ בפירוש דברי האגודה‬
‫הנ״ל מדמה דין ס״ס דשוהס לדי; ס״ס ד ס כין מ כ לז ה‬
‫נשמע דאינהו לא ס״ל סברת הש״ך הנ״ל א״כ בעני;‬
‫הברת הש״ך הנ״ל י״ל להכי ולהכי ו נ ק שכן י״ל דהתוס׳‬
‫בחירו; שלישי לא ס״ל סברת הב״ך הנ״ל והוי ס״ס ממש־‬
‫אלא להירון ראשי; של ה תו ה' הנ״ל ופשיעא לפי תירון‬
‫השני של התום׳ הנ׳ לד ה רני דעיעמא דרבחהדא הוא‬
‫משוס דעצס ודאי פוגה משמע דבלאו האי סברא דענס‬
‫ודאי פוגם לא מכשיר לשני תירוצים הנ״ל דר׳ח ס״ל‬
‫סברה הש״ך הנ״ל דא“ כ אמאי אינו מכשיר ר״ח משוס‬
‫ס״ס אלא צ׳ל כנ׳ל אבל לפי התירק שלישי של התום׳‬
‫הנ״ל צ״ל להיפיך דר״ח לא ס״ל הברת ה ש ^ הנ״ל והוי‬
‫ס״ס ממש 'והא דכ תנו בלשונם והוי כס״ס כנ ר‬
‫פירשנו שפיר ולא כפירוש הש״ך לומר דכוונת התום'‬
‫הוא כעי; ס״ס דלא מסתבר כלל לפע״ד לומר דר״ח‬
‫מכשיר משוס דהוי כעין ס״ס ולדברינו ננ״ל א״ש דהוי‬
‫ס״ס ממש לענין דינא כנ׳ל * מיהו אכהי צ״ע דלכאורה‬
‫נראה דמ״מ לא הוי ס״ס לעיני; דינא דהא הט״ז סוף סי■'‬
‫ק״י וכן הש״ך דק כ״ט מסקי לדינא דס״ס לא מהני‬
‫בשחיטה דהיינו הט״ז מדייק מתשובת הרשנ״א הי׳ ה״א‬
‫■דיליף מסוגיא דיד; דס״ה לא מהני נשחיע' וגס כתב הט״ז‬
‫דמצד הסברא לא מ הניד א ס יועיל ה ס״ ה ת ס ת ר החזקה‬
‫שהיהה בחזקת שאינה שחוטה וגס הש״ך כותב שס דין‬
‫כ״ט דמצד הסברא הנ״ל לא מהני יע״ש וא״כ התירוץ‬
‫שלישי של התוה׳ הנ״ל אכתי יש לעיין דמ״ע דר״ה דמכשי׳‬
‫משוס ס״ס הא ס״ס בשחיטה לא מהני ׳ יאק לומר דהא‬
‫דכהבו הפוהקים הנ״ל דס״ס נשתיטה לא מהני היינו‬
‫אליבא דרב הונא דאמר בהמה נחייה בחזקת איסור‬
‫עומדת וכו׳ כדאי׳ בחולי; )יו•־׳ ע״א( אבל אליבא דר״ח‬
‫י״ל דס״ה בשחיטה מהני דזה אינו דהא ר״ח אינו חולק‬
‫על רב הונא אלא בהאי דינא דסכין אבל על הא דאמר‬
 ‫שמואל‬ ‫הלכות עהיטה‬
‫הנ״ל דמשוס הכא פרט ר׳ח בהדיא האי ספק שמא‬
‫בעצם נפגמה משים דפליג בהאי על רב הונא דרג הונא‬
‫סובר דהעור ג״כ ודאי פוגס א״כ לדידי' אין סברא לתלות‬
‫בעצס כנ״ל ורב מסדא ס׳ל דעור ספק פיגס מ״ה תולה‬
‫שפיר בעצם וא״ש דפרט האי ס פ ק בהדי' משוס די׳׳ל‬
‫דספק השני ס׳׳ל לרב הונא ג“ כ אלת בהאי הפ ק לחוד‬
‫פליג על רב הונאכנ״ל׳ ועוד אשמעינן רב חסדא דין א'‬
‫בהאי דפרט רב חס־א שמא בעצס נפגמה דהא לפי תירוץ‬
‫ראשון של מוס' ס״ל לרב חשדא דמטעם דסכין אתרעאי‬
‫כו' ובהמה שחיטה לפניך יש להכשיר בכל גווני כדמפרש‬
‫המהרש׳יא הנ״ל אף בלא סברא דעצס ודאי פוגם וכן‬
‫לפי תירוץ שלישי של התוס' דמכשיר רב חשדא משוס‬
‫ס״ס מבואר גם כן במהרש׳א הנ׳ל דר״ח מכשיר אף‬
‫בלא סברא דעצס ודאי פוגס אם כן לכאורה קשה על‬
‫הא דפריך הגמ' מכלל אף על גב דלא שיבר אלת במאי‬
‫איפגוס ומשני אימא בעצם המפרקת איפגם דמשמע‬
‫מזה דאס ידוע בודאי שלא נגע במפרקת כלל אינו‬
‫מכשיר ר״ח כגון שלא שחט אלא רוב הסימנים ונשאר‬
‫סביב המפרקת מיעוט הסימנים וגה בשר בכל סביבו או‬
‫שהי' תופס את הסימנים בשעת שחיטה ויודע שלא נגע‬
‫במפרקת דכה״ג איתא נש״ע סי' כ״א סעיף ה' וז״ל היה‬
‫חצי קנה חתוך ושחט בו והשלימו לרוב ]ויודע שלא ניקב‬
‫הושט[ כשר ע״כ • ומפרש שס הש״ך ס׳יק ה׳ נשס הב״י‬
‫‪ ,‬וד״מ מל הגהות רמ״א הנ״ל כגון שתפס הקנה לבדו וכו'‬
‫יע״ש וכן כתב הש״ך סיף סי' כ״ג ס עי' ו' ס״ק ט״ו יע״ש‬
‫ואס מהני לקולא מה שתופס הסימנים ולא היישינן שמא‬
‫ניקב הושט מכ״שדאץ סברא לתלות הפגימה במפרקת‬
‫להקלאם הי' תופס הסימנים א״כ בכה״ג אוסר רב חסדא‬
‫וקשה לכאורה דאמאי אוסר ר״ח בכה״ג הא אף שידוע‬
‫שלא נגע במפרקת אכהי יש לתלות שנפגס במיעוט‬
‫בחרא דהסימניס כמבוארבש׳ך בסם האגור הובא דבריו‬
‫לעיל ולתירוץ ראשון שלתוס' אמרינן לר״ח דתלינן לקולא‬
‫בכל גווני א״כ ה״נ יש לתלות כנ״ל • ולתירוץ שלישי‬
‫דמכשיר משוס_ ס״ס יש ג״כ בכה״ג ס״ס דהיינו שמא‬
‫במיעוט בחרא נפגס ואת״ל בעור שמא לא שחט במקום‬
‫הפגימה וא׳יכ אמאי אוסר ר״ח בכה״ג • וצ׳ל לפי‬
‫תירוץ ראשון ושלישי הנ׳ל דר״ח לא ס״ל כדעת האגור‬
‫הנ״ל וס״ל דאס ידוע שלא ע ע בודאי י מ פר ק ת אמרינן‬
‫דמסתמא נפגם בעור ולא תלינן בהסימנים כלל משום‬
‫דהעור פוגם יותר מהסימנים וכה״ג איתא בש״ע סי׳ י׳ח‬
‫סעיף י״ב דאם שחט הרבה בהמות זא״ז ואח״ז נאבד‬
‫הסכין דאס נגע במפרקת של אחת מהן יש להחמיר‬
‫ולחוש לכל אותן שנשחטו אח״כ ע״כ יע״ש * ומפרש שס‬
‫הט״ז דמן ה סני א עושה המפרקת פגימה טפי מן העור‬
‫ו ט' יע״ש ואף דאס נמצא הסכין פגוס אחר שחיטת‬
‫בהמה אחת לא תלינן לקולא שנפגם במפרקת ולא‬
‫סבירא לן דנגיעה במפרקת ודאי פוגם אלא ספ ק‬
‫פוגס ומכל מקוס לחומרא הליק במפרקת לאסור אותן‬
‫שנשחטו אחר כך ואס כן כאן דאיירי שנמצא הסכין‬
‫פגום פשיטא הוא דתלינן לחומרא דנפגס בהעור‬
‫משוס‬ ‫‪.‬‬ ‫בי ת‬
‫תשובת‬
‫הוא והשתא לפי סברת הישב״ח הנ׳ל נדחית סברת הנ‪1‬״ז‬
‫והש״ך הנ׳ל מ״ש דס״ס לא יועיל גני סכין משוס דסותר‬
‫החזקה כי לפי סברת הרשב״א יש חזקה דסכי; להתירא‬
‫כנגד׳וכיוןדהס״ז והש׳ך לא הזכירו שוס פיסק מהראשוני'‬
‫דס״ל דס׳יס דסכין לא מהני משיס דסי׳ס בשחיכיה הוא‬
‫אלא הע׳׳ז הוכיח קנח מתשובת הרשב״א סי' ת״ א וע״ז‬
‫כתב הש״ן דט״ס יש שס ולא נשאר אלא סברה ע‪ 5‬מס‬
‫ולפי סברת הרשב״א נדחית הברת ענמס כנ׳ל וגם הש״ך‬
‫בנה״כ חזר בעצמו מזה כנ״ל וגס הכ״ח חולק עליהם‬
‫כנ״ל וגס אי אמרינן דס״ס דסכין מהני יטאר^לקמן דברי‬
‫האגודה והרמ״ת על נכון • וגס יבואר לקמן הוכחה‬
‫לדעת התוס' והרמב״ס והט״ז דס״ס מהני אף היכא‬
‫לסותר החזקה אס איכא חזקה אחרת כנגדה • וגס‬
‫יבואר לקמן אחר הביאורים דסוגיא זו דמוכח לכל‬
‫הפוסקים דס״ש בשחיטה מהני היכא דאיכא חזקה‬
‫ד ה תדא כנגדה א״כ בוודאי מסתבר הוא מאוד לפשוק‬
‫כדעת מכרעח הנ״ל ודוק • ורב הונא דחולק על רב‬
‫הסדא ואסר אפי' ‪,‬נשיבר עצמות וגס לא מהני לדידי'‬
‫הס׳׳ם ג' כ י׳ל דחף דלא סבר סברת הש״ך הנ״ל לומר‬
‫דמסתמא דרך הסכין להוליך בכולי מ"מ ס״ל לרב הונא‬
‫לאקור כדמפרש הרשב׳יא בה"ה הארוך טעמא דרב‬
‫הונא דהנה הרשב״א ב ה׳ ה הארוך כתב על הא דמתיב‬
‫רבא על רב הסדא לסיועי לרב הונא מן טבל ועלה וז״ל‬
‫הרשב״א וקשה לי ולרב הונא מי ניחא והא ההוא בשלא‬
‫חפף סמוך לטבילה דאי חפף סמוך לטבילה עלתה לו‬
‫טבילה וכדאמרי׳ בנדה פ׳ אחרון א׳׳ר יוחנן טבלה ועלתה‬
‫ונמצא עליה דבר חוצן אס המוך לחפיפה טבלה א״צ לחוף‬
‫ולטטל וא״ל צריכה לחוף ולטבול ואילו גבי סכין בודאי‬
‫כשבדק קודס הבחיטה היא דאי לא בדק אפי׳ רב חסדא‬
‫מודה ו ט' דסהס סכינץ אינן בדוקין ותדע לך מדאמרינן‬
‫גבי אוכל נבלות לתאבון ט ד ק סכין ונותן לו וכו'‬
‫וכיון שק ההיא דטבלה ועלתה תקשי אפילו לרב‬
‫הונא וניחא לי דהתיכת העור לרב הונא כנ ת עס ק ה‬
‫במין קודס טבילה היא דטור לרב הונא ודאי פוגם‬
‫ואפי׳ לרב חסדא מיפגס פגים אלא שאינו מצוי לפגום‬
‫כעצס ותדע דהא־לא אמר רבחסד א עצס ודאי פוגס‬
‫עור לא פגים אלא ספ ק פגיס ספ ק לא פגים קאמר‬
‫והלכך הכא במכ״ש קא פריך ומה החס א״י אס נ ה עס ק ה‬
‫במין החוצץ קודס הטבילה או לאו אמרת לא עלתה לה‬
‫טבילה הכא דודאי נ תעס ק במין הפוגם קודס שמיטה‬
‫דהיינו פור לא כ״ש ופריק שאני הח ס הואיל ואחיליד ביה‬
‫רעוחא וכו' עכ״ל הרשב״א הנ״ל וא״כ לרב הונא דס״ל‬
‫דהחיכה העור ודאי פגיס לא שייך לדידיה הס״ס כלל‬
‫לומר שמא בעצם נפגמה כיון דחחיכת כעור היה קודם‬
‫שחיטה וג״כ ודאי פוגם וגס טעמא דשבירח עצמות הוא‬
‫משים דעצס וד אי‪,‬פוגס ולדידי' לא שייך כל הני טעמי‬
‫ומ״ה אוסר רב הונא בכל גווני דלא מהני לדידי' ה ס׳ ס‬
‫וג ה לא מהני לדידיה שבירת עצמות כנ׳׳ל • אבל לר״ח‬
‫‪,‬‬ ‫מהני שפיר הס״ס כניל ‪:‬‬
‫ק ו ש י א ד יש ליישב גס כן לפי דברי הרשב״א‬
 ‫ש‪:‬ו ^ ^ ל‬ ‫הלכות שדדטה‬
‫בהמות בביתו והיו טלם בחזקת כשרות והוציא מן ביתו‬
‫למקולק שני בהמות ועוד הוציא חצי בהמה מן בהמה‬
‫שלישית וחני השני' נשאר בביתו עם הד׳ כשרות ונמצא‬
‫’ מחט בבית ה ט סו ת שהיא טריפה ע׳׳פ הדין בלי בוס‬
‫פקפוק וא״י בשל איזה בהמה הי' הטרפות והנה ע׳׳ם‬
‫‪.‬הדין הד׳ אשר בביתו הם טרפה וודאי והב׳ אשר פירשו‬
‫למקולק הם כשרים ודאי משום דכל דפריש מרובא פריש‬
‫והוא נקרא פריש ממילא הם כשרים אך הספק הוא על‬
‫חלק רביעית שהוא במקולין והחלק הב׳ הוא בבית אם‬
‫מצטרפין יחד לקילא לימר מאחר דחלק זו שבחיץ הוא‬
‫כשר משום דמרובא איפרש א״כ גם החלק הב׳ שהוא‬
‫בביתו יהא נמשך לחיץ ויהא ג״כ כשר או אפכא שהחלק‬
‫שבביתו הוא ודאי טריפה ויהא נמשך זה שבחץ לחלק‬
‫שבביתו והוא ג״כ טריפה • והנה נפסק מפי הרב‬
‫הגאון נ על חלקת מחוקק להתיר והסכים עמו הגאון‬
‫מוה' העשיל מקראקא ז״ל אבל הרב הגאון מוה' שמואל‬
‫קאיידנובר וגם אנכי פ ס קני לחימרא וכו' עכ״ליע״ש •‬
‫והפרי חדש בקונטרס אחרון הביא בשם ב״ה הנ״ל מעשה‬
‫זוו ע״ז סיי ם הפ״ח הנ״ל וז׳׳ל ואנכי הרואה ששום א׳‬
‫מהם לא כוון להלכה יפה לפי שכל זה סובב והולך על‬
‫טעות א׳ שכתב ה ט׳׳ז)־׳ י!״׳ ='׳ ק״י‪ (:‬שכבש א׳ אינו‬
‫בדק שיהיה מקצתו מותר ומקצתו אשור ולפיכך אלו‬
‫החכמים מקצתם אסרו הכל ומהם שהתירו הכל ובנר‬
‫כתבתי בחיבורי בפנים בס׳׳ק ך״ג שזו היא טעות גמורה‬
‫ביד הט׳׳ז וביד כל האומרים כן וכן המנהג פשוט אף‬
‫בכבש א׳‪.‬להתיר מה שנמכר כבר ופירש ולאשור מה‬
‫שנשאר ממנו בחנות שעדיין לא פירש ומקרי קביע וכל‬
‫שיעורי חכמים כך הם ומי שאינו מורה ק לא ידע‬
‫באישור והיתר בין ימינו לשמאלו עכ׳׳ל הפ׳ח בק״א‬
‫יע׳׳ש • וא“ כ י״ל דסיגיא דידן ס״ל ג״כ כמו דעת הפ״ח ’‬
‫הנ״ל דאס עפ׳׳י דק זה אשור וזה מותר והא בהא תליא‬
‫אין סברא לאסור שניהם או להתיר שניהם משום דהא‬
‫בהא תליא כמו מעשה הנ״ל אלא כל דבר עומד בפ״ע לפי‬
‫דינו ואין זה נמשך אח״ז וא״כ בנ״ד אס היה מועיל חזקה‬
‫דסכין נגד חזקה דבהמה להכשיר את הבהמה הי' מועיל‬
‫ג' כ חזקה דתרומה וקדשים לסהר את עצמם עכ״פ לפי‬
‫דאמריק השתא כמו דעת פרי חדש הנ׳ל דאין סברא הוא‬
‫לטמא את התרומה ׳ יקדשים לומר דנמשכין הם אחר‬
‫האדם וגס י״ל דאף אם תמצי לומר דלא כדעת הפ׳ח‬
‫הנ׳ל אלא כאותן דעות דשברי התם להתיר שני החלקים‬
‫או לאסור שני החלקים הנ׳׳ל מ׳׳מ י'ל דהכא כ׳ ע מודיש‬
‫דאין נמשכין אלו אחר אלו דנשלמא התם י׳׳ל דאינו בדק‬
‫בבהמה אחת להיות מקצהו אשור ומקצתו מותר כמבואר‬
‫ג ט׳ז סי׳ ק׳י ס׳׳ק ה׳ יע״ש משא־כ כחן יש לחלק זה מזה‬
‫שפיר וא״כאמאי סתם ותני לא עלתה לו טבילה דמשמע‬
‫גס לטמא את התרומה וקדשים אלא צ׳׳ל דלא מהני התם‬
‫מה דאיכא חזקה דהיתרא נגדה דש׳׳ל להברייהא דטבל‬
‫ועלה הנ״ל דאף בלא האי סברא דזה נמשך אחר זה ת' מ‬
‫דין הוא לטמא את התרומה וקדשים משום דס״ל דספק‬
‫מוציא מי ד ודאי ומ׳׳ה לא מהני מה שהי' מ ת ע ס ק באותו‬
‫»‪r‬‬ ‫‪.‬‬
‫תשובת‬ ‫‪6‬‬
‫משום דהעור סוגם יו־ר מהסימניס וכהאי גוונא‬
‫מבואר נשיך סי׳ ק״י בדיני ס״ם ?־י; ל׳יג וז״ל לא מקרי‬
‫ספק או ס״ס אלא כשהאיסור והישר שויס אבל אס יש‬
‫לתלות באיסור יותר מבהיהר אין כאן ס ‪ 5‬ק כלל ט״ש •‬
‫כן צריך לפרושי ט״כ לפי תירון ראשין ושלישי הנ״ל דלא‬
‫כדטת האגור הלל אלא לפי תירק שני של תוס׳ י״ל‬
‫שפיר כ־ט ת האגור הלל אבל לשני תירוצים הנ״ל צ׳ל‬
‫דלא טו תי ה וא"כ אתי רב חסדא לאשמטינן בהא דפרע‬
‫רב חסדא ואמר שמא בטצס נפגמה דדוקא אס יש לספק‬
‫שנגע במפרקת בכה׳יג דוקא מכשיר אבל אס ידוט בודאי‬
‫שלא נג ט במפרקת לא תלינן במיעוט בתרא‬
‫‪ .‬־‬ ‫דסימנים כן נ״ל ‪:‬‬
‫ק ו ש י א ה ׳ יש ליישב דיש לומר דהני הרי קושיות‬
‫י אשר כתבנו כקושיא ה' חדא מתורצת‬
‫בחברתה דהוקשה להר״ן ג״כ דמאי הוצרך הגמ' לשנות‬
‫סכין אתרטאי וכו' הו״ל לשנות דשאני הכ תד הע מד‬
‫הסכין על חזקתו כמו תירוץ הרשב״א הלל משא“ כ גבי‬
‫טבל ועלה דאיכא חזקה לחומרא דהעמד האדם בחזקת‬
‫טומאה וליכא חזקה אחרת כנגדה וצריך לומר דהגמ׳ ס ׳ל‬
‫דאינו מחורץ בזה קישית רבא הלל דהנה גני טבל ועלה‬
‫סתס ותני לא עלתה לו טבילה משמע מזה דהדיןהוא‬
‫גבי האי אדם כאלו לא טבל כלל ואס אתר טבילתו נגע‬
‫בתרומה וקדשים ואח^׳ז נמצא עליו דבר חיצץ מטמאין‬
‫י אוהו וגס המרומה וקדשים א״כ ש״מ דאין מועיל מזקה‬
‫כנגדה דאל״כ היה הדין התם לטהר את האדס והתרומה‬
‫וקדשים דהא איכא גבי תרומה וקדשים חזקת טהרה‬
‫והוה חזקה נגד חזקה ומה שהיה מ תעסק א חי טבילתו‬
‫באותו מין הוי כמו שבירת עצמות ויש לתלות שאחר‬
‫הטבילה בא עליו דבר החוצץ ומ״מ לא מהני התם א״כ‬
‫אינו מתורץ בזה קושיא דרבא הלל • וכי תימא דשאני‬
‫ההס דהתם דק הוא לטמא את האדם להעמידו על חזקת‬
‫טומאה ד הא א ס לא הי' נג ע האי אדס בתרומה וקדשים‬
‫אין סברא כלל לטהר אותו דהא בכה׳׳ג ליכא שוס חזקה‬
‫אחרה נגדה מ״ה אף אם הי' נוגע בתרומה וקדשים‬
‫מקודם שנמצא עליו דבר החוצץ מ״מ מוכרחים אנו‬
‫לטמא את האדם דאין סברא כלל לתלק בק זה לזה וכיון‬
‫שכן מוכרחים אנו לטמא גס את התרומה והדשים אשר‬
‫נג ע בהן כיק דאלו נמשכק א חי האד' והא בהא תליא• זה‬
‫אינו דהא הט״ז ב סי' א' בפלפולו בענק האי שוחט'הנ״ל‬
‫מתחלה הוכיח לאסור את הב שי מ ה ששחט למפרע וסותר‬
‫היאי' של האגודה ואח״ז כתב הט׳׳ז וז״ל וג"כ אין לימי‬
‫בנדון דידן להתיר הכלים לאיקמינהו בתזקתייהו ד הי תי‬
‫מתחלה זה אינו דהא בגיטק ) ‪ v‬ל׳א( פי' יש׳׳י גבי מקוה‬
‫כו' עכ״ל הט״ז יעלש משמע דבלאו האי קישיא מניטין‬
‫הוה א מיי ק לאשור את הנ שי למפרש ולהכשיר הכלים‬
‫משוס דכל אחד עומד בחזקתו ולא הוי נמשכק אלו אחר‬
‫אלו ולא הוה אמרינן דהא בהא תליא וא"כ ה'נ גני טבל‬
‫ועלה להוו טהורים ע כ' פ התרומה וקדשי' אשר נגע בהן‬
‫וכן הגאון ה מ חני ס' בי ת הילל עלי׳ד מביא ב סי' ק״י‬
‫וז׳׳ל מעשה שהיה בק״ק ווילנא •בקצנ א׳ ששחט ז'‬
 ‫שמואל‬ ‫הלכות יטהיטה‬
‫איפגס ואדרבא קשה איפכא טל המקשן הנ״ל דתא ט׳ניא‬
‫האי מכלל מן ההלכתא משמע מזה דקודם ההלכתא היה‬
‫‪ .‬ט ב ר המקשן דר״ח אינו מכשיר חלא נשינר דוקא ולפי‬
‫פירש״י הנ״ל איך לא הוהק שהלהמק שן הנ׳׳לעל ר״ח‬
‫להיפיך דאמאי אינו מכשיר ר״ח אלא נשינר דוקא ולא‬
‫בנגיעה הא אף בנגיעה ה״ל לר״ח להכשיר מה״מ גופא‬
‫^‬ ‫דסכין אתרעאי ופו' וצ׳׳ע ליישב קושיא הנ״ל ‪:‬‬
‫מ י ה ו ע״כ צ׳׳ל דהמקשן הנ״ל הי׳ סובר דהא דמשט’‬
‫הגת' סכין אתרעאי ו ט' היינו דסברא זו לחוד '‬
‫לא מהני כלום כמו דלא מהני גני מקוה כקישיית הוס'‬
‫הנ״ל אלא בצירוף הסברא דעצס ודאי פוגם מתני כמו‬
‫ת־רוץ השני של תום׳ הנ״ל ומ״ה פריך שפיר מכלל וכו׳‬
‫ולק״מ קישיות הנ״ל ומשני הגמ' אימא נעצם דמפרקת‬
‫חיפגום פי' דר״ח מכשיר משעתא דסכין אתרעאי ו ט'‬
‫לח־ד בלא צירוף הסברא דעצם ודאי פוגם והא דלא‬
‫מהני גני מקוה היינו משום דחשר ואתאי כמו תירוץ‬
‫ראשין של התוס׳ כן צריך ליישב קושיא הנ״ל • וא״כ‬
‫הא דפירש׳יי לעיל ד״ה נ ה מ ה לא אתרעאי וכו׳ דסייס‬
‫שס דעצם ודאי פוגס היינו לפי ס״ד דמקשה ובטול' כתב‬
‫רש״י פי' זה להבין מחמת זה דברי המקשן הנ״ל אבל‬
‫למסקנא דמשני הגמ׳ אימא נעצם דמפלקת איפגס לא‬
‫הי' ניחא לומר פירוש הראשין שלו וכמו תי' השני של‬
‫התוש' הנ״ל משוס דרש׳יי ס״ל דהא ודאי נגיעה נמפרקת‬
‫לא פגמה מפי מהעור אבל לעיל דמשני הגמ' סכין‬
‫אתרעאי וכו' הוה קיימינן דר״ח מיירי נשינר לווקא‬
‫כדש״ד דמקשה א״ש דברי יש״י דלעיל * ילפי״ז לא ספרי‬
‫כלל שני דברות רש״י הנ״ל ושניהם עולין על נכון ‪:‬‬
‫מ י ה ו לפי״זקשה על המקשן הנ׳יל קושיות הני׳ל לפי‬
‫תירוץ שלישי של התוס' הנ״ל ד כ ת ט ה מ ע ס‬
‫משוס ס״ס דא"כ מאי פריך המקשן מכלל וכו' אלא במאי‬
‫איפגס וכי לא ידע די׳׳ל דר״ח מיירי בנגיעה ואיכא ג' כ‬
‫האי ס׳’ ס וגס קשה להיפך על המקשן דהייט קושיא שני'‬
‫הנ״ל דנשלמא לפי תי׳ ראשון של תוס׳ הנ״ל י׳׳ל דא״ש‬
‫הגס דלתירוץ א' של התוס' דש״ל לר״ח דמכשיר ממעמא‬
‫דסכין אתרעאי וכו' ל מד כדמפרש המהרש״א הנ״ל ג״כ‬
‫קשה לכאורה סל המקשן הנ״ל קושיא הנ״ל מיהו אכתי‬
‫לתירוץ ראשץ שלהתוס׳ יש ליישב ג״כ כאשר כתבנו‬
‫ישוב על דברי רש׳׳י הנ׳׳ל דהיינו י״ל דהמקשן הי' סונ ר‬
‫דהאדמשני סכין אתרעאי ו ט׳ היינו כמו הי' שני של‬
‫תוש' מ״ה פריך כנ׳יל והתרצן השיב דר״ח ס״ל דשנרא‬
‫דשכין אתרעאי וכו' לחוד מהני וכמו תירוץ ראשון של‬
‫תוס' הנ״ל אבל לתירוץ שלישי א״א ליישב הכי ולומר‬
‫דהמקשן הי' סיבר דש״ס לחוד לא מהני לר״ח כ׳א בצירוף‬
‫הסברא דעצס ודאי פוגס דמה״ת לומר פי' זר כזה מעצמו‬
‫ולהקשות על ר״ח אלא במאי איפגס מפי ה״ללפרש‬
‫כפשמיה דר״ח מכשיר משוס ס״ס לחוד ואז לא ט ה קשה‬
‫־ ליה מידי להקשות על ר״ח וא״כ לפי תירוץ שלישי של תוש'■‬
‫' הקישיח הנ״ל על המקשן במקומה עומדת ;‬
‫א מ נ ם יש ליישב קושיא הנ״ל גס לתירח שלישי דהנה‬
‫איתא נהר׳ן הינ א נ נ׳ י שי׳ ייח ד׳ה ומ׳ש‬ ‫‪.‬‬
‫בפס‬ ‫‪.‬‬
‫תשוגת‬
‫מין וגס לא מה‪:‬י מה דאזלא חזקה נגד חזקה טון דאכתי‬
‫נ ס פ ק קיימא וא'כ א״א ל חין קושיית רבא מהברייתא‬
‫דמנל ועלה מ׳ ל נ חי ר ק הרשנ׳א מ״ל מ׳ ה הוצרך הגמ'‬
‫לבנות נע״א דהיינו סכין איתרעאי נהמה לא אהרעאי‬
‫אלא דאכתי הוקשה להר״ן הנ׳ל דלפי דברינו הנ״ל אינו‬
‫מחילז קישיה דנ א הנ״ל׳גה בהאי תירוצא של הגמ׳ הנ׳ל‬
‫בהא דמשני סכין אתרעאי וכו' משוס דהלא החס גבו‬
‫תרומה וקדשיס איתא ג' כ האי שברא דאדס‬
‫אתרעאי תרומה וקדשיס לא אתרעאי ואמאי מממאין‬
‫גס אש התרומה וקדשיס • לזה הונרך הר״ן הנ״ל לפרש‬
‫תירוץ הגמ' הנ״ל לפי פירושו דהיינו להכניס הסברא‬
‫דהעמד הסכין על חזקהו בהאי תרונא דשכין אתרעאי וכו'‬
‫דהשתא מכת הני שני סברות בהדדי מתורץ שפיר קושיית‬
‫רבא הנ״ל משוס דשאני הכא דאותו דבר דאתיליד ביה‬
‫הריעותא דהיינו השכץ יש לו חזקה שובה שתי' בדוק‬
‫מתחלה מ״ה תליק דהריעותא נעשה אחד השהישה‬
‫ומ״ה ס״ל לרב חסדא להכשיר את הבהמה משא״כ התס‬
‫דאותו דבר דאתיניד ביי הריעיתא דהיינו האדס אין חזקתו‬
‫שונה שהרי הי' שמא מהתלה מ״ה תלינן דהריעותא הי'‬
‫בו ג״כ קידס שנילתו ומ״ה מפמאינן התם גס התרומה‬
‫וקדשים וא״כ הונרך הרין לפירושו כנ״ל • ולפי״ז הא‬
‫דמקשה הרשנ*א הנ״ל וא״ת אפי׳ נ שינר עצמות נמי‬
‫נימת בהמה בחיי׳ בחזקת איסור עומדת כדרב הונא‬
‫דקי״ל כוותי׳ ומתרץ ע״ז דשאני הכא הואיל ובדק הסכין‬
‫תחלה מימר אמרינן העמד הסכין על חזקתו ופגימה זו‬
‫ע״י שבירת עצמות היתה עכ״ל צ״ל ד טונ ת הי שנ״א הנ״ל‬
‫בתירוצו הנ״ל ג' כ כמודמפד ש הר״ן הנ׳ל נשינוייא‬
‫דהגמ' הנ״לדש״ה מ שוסדהדנר דאתיליד ני' הריעותא‬
‫יש לו חזקה עונ ה ו ט' כנ׳ל ותירוץ הגמ׳ ותירוץ הרשב״א‬
‫הנ״ל אידי ואידי חדא היא ופשוש הוא ודוק ‪:‬‬
‫ק ו ש י א א ׳ יש ליישב דהנה הא דפריך הגמ׳ מכלל‬
‫דרב חסדא אע“ג דלא שיבר אלא במאי‬
‫איפגם צריך להבק דנשלמא לפי תירוץ השט של התוס'‬
‫הנ״ל ניחא די״ל דהמקשן היה סונר דגני נגיעה דעצמות‬
‫או דמפרקת לא שייך האי סברא דענס ודאי פוגס כי‬
‫אס נ שינר דווקא שייך סברא זו מש״ה פריך שפיר אע״ג‬
‫דלא שיבר היינו נגיע ה אלא במאי איפגס ומשני הגת׳‬
‫אימא נעצס דמפרקת איפגם פי' דר״ח ס״ל דגס בנגיעה‬
‫דמפרקת שייך האי סברא דעצס ודאי ט ג ס ולא ס״ל‬
‫לתוס' לפי תירוץ השני שלהם סברת רש״י דכתב נד׳׳ה‬
‫מכדי מהלא תלינן דהא ודאי נגיעת סכין נמפרקת לא‬
‫פגמה מפי מהעור אלא ס״לילתוס' דר״ח ס׳׳ל דגם נגיע ה‬
‫נמפרק ת פגמה שפי מן העור ושייך בה סברא הנ׳׳ל ג״כ‬
‫וזה ברור הוא אבל לדברי רש״י הנ״ל דס־יל לר״ח דתליק‬
‫לקולא בכל גווט משעמ׳ דסכיןאתרעאי לחוד וא״צ למעמא‬
‫דעצס ודאי פיג' כמודמפרשהמרש״א הנ׳׳ל אליבא דרש״י‬
‫הנ״ל א״כ קשה מאי פריך הגמ' מכלל וכו' וכי לא ידע‬
‫די׳ל דר״ח מיירי שפיר הייני בנגיעה דעצמות או דמפרקת‬
‫ואפשר שיפגס השכץ נ ה ם אף דלא פימה מפי מן העור‬
‫מ״מ תלינן לקולא בכל גווני כנ״ל ומאי מקשת אלא במאי‬
 ‫שמואל‬ ‫הלכות שחיטה‬
‫ברי ליה אס נג ע בודאי אלא ספר‪ ,‬הוא אס נגע בכה״ג‬
‫מכשיר • וע׳׳ז פריך מכלל דר״ח חע״ג דלא שיבר היינו‬
‫דלא ברי ליה שנגע בודאי אלא מספקא ליה אס נגע מ“ מ‬
‫מכשיר בה ר״ח ע״ז פריך אלא בתאי איפגס פי׳ מ״ע‬
‫דר׳ח דמכשיר בשסק נגע הא ודאי נגע בעור וספק אס‬
‫נגע‪.‬בעצ ם ואק ספק מוציא מידי ודאי כמו סברת‬
‫המרדכי הנ״ל ע״ז משני הגת' אימא בעצם דמפרקת‬
‫איפגס פי' דר׳׳ח ס“ל דלא כסברת מרדכי הנ״ל ומכשיר‬
‫אפי' בספק נגיעה במפרקת משוס דשכיח ורגיל הוא‬
‫■ליגע במפרקת והוי כמו ודאי• וההלכתא ס׳ל דדוקא‬
‫ביד אינגע להכשיר ולא בספה כמו סי ר ת מרדכי הנ״ל‬
‫כן צריך לפרושי הסיגיא חליבא דמ״ד הנ׳יל ‪:‬‬
‫ו ו ע ד ‪ ,‬לפי פי רוז שלישי של תוס׳ הנ״ל יש לימר שלשה‬
‫פירושי׳ על הא דקאמר הגת' הלכהא כר״ה בלא‬
‫שיבר בה עצה והלכתא כר״ח בשיבר בה עצס• דהיינו פי'‬
‫א' י׳׳ל דההלכתא ס“ל סברת הש׳׳ך הנ״ל דספק השני לאו‬
‫ספק הוא משום דמסתמא דרך הסכץ להוליך בכולו וא״כ‬
‫לית כאן ה״ס לזה אינו מכשיר ההלכתא אלא בשיבר‬
‫עצם דוקא מכיעמא דעצס ודאי פוגם ור״ח לא ס׳ל סירת‬
‫הש״ך הנ״ל מ׳יה מכשיר אף בלא שיבר עצם משום ס״ס־‬
‫פי' השני י״ל דג ס ההלכתא ס״ל דיש כאן ס״ה אלא ס׳׳ל‬
‫דלא מהני ס״ס לחוד כ״א בצירוף הסברא דעצס ודאי‬
‫פוגס כאשר מפרש הע״ז בפלפולו בסי' א' יע״ש • פי'‬
‫שלקי י״ל בענק אחר דהא למ״ד דמכניס נגיעה בכלל‬
‫שיבר כתבנו לפיל דהא דקאמרה הגת' הלכתא כר״ה בלא‬
‫שיבר עצס דהאי לא שיבר היינו ספק נגיעה במפרקת‬
‫ולפי״ז דיש להכניס נגיעה בכלל שיבר א״כ לפי תירון‬
‫ג' של תוס׳ הנ׳ל י״ל דהא דקאמרה הגת' הלכתא כר׳ח‬
‫בשיבר בה עצס לאו עעמא הוא משוס דעצס ודאי פוגס‬
‫אלא י״ל דעיעמא הוא משוס ס״ס וס'^ ההלכתא דה׳ס‬
‫לחוד ג' כ מהני ונגיעה בכלל שיבר הוא והא דקאמר‬
‫הלכתאכר״ה בלא שיבר היינו בספק נגיעה במפרקת‬
‫משוס דס״ל ההלכתא כמו סברת מרדכי הנ״ל וא״כ גבי‬
‫ספק נגיעה ליתא שוס ס״ס דלא תלינן כלל במפרקת‬
‫כיק דהאי סכין נגע ודאי בעור וספק נגע בעצס ואץ‬
‫ספק מוציא מידי ודאי ור״ח מכשיר אף בספק נגע‬
‫במפרקת משוס דלא ס״ל סברת המרדכי הנ״לומ״ה הוי‬
‫ס״ס אף בספק נגיעה כן נלע׳ד די״ל הני שלשה פירושים‬
‫לכאורה • ואף לדעת הר״ן דחולק על המ״ד הנ״ל דמכניס‬
‫נגיעה בכלל שיבר מ״מ י״ל לפעיד דיש לפרש פי' פלישי‬
‫הנ׳ל ג״כ ולהכניס נגיע ה בכלל שיבר דהא כבר כתבנו‬
‫•לעיל דעעמא דהר״ן הנ׳ל דחולק על המ׳יד הנ״ל היינו‬
‫משום דלא מסתברא ליה לומר דגבי נגיעה במפרקת‬
‫שייך הסברא דעצס ודאי פוגם אבל השתא לפי פי' שלישי‬
‫דהעעס הוא משוס ס״ס וא״כ שייך גבי נגי ע ה בידאי‬
‫סברא דס״ס כמו בשבירת עצמות שאין להסתפק בה כללי‬
‫א״כ יש להכנים שפיר נגיעה בכלל שיבר אף לדעת הר״ן‬
‫הנ״ל ומכ״ש למ״ד הנ’ל דמכניס נגיעה בכלל שיבר דיש‬
‫■ לפרש ■פי׳ שלישי ופי' מספיק ונכק הוא כן נלפ״ד ‪:‬‬
‫ו ג ם איכאנפקיתאלדינא בץ הני שלשה פירושיה דהיינו‬
‫תשובת‬ ‫‪8‬‬
‫נשם גמל הפישור וז״ל הר׳־ן איכא מ׳ד דכי^ דפסקיק‬
‫הלכתא כר״ח בששיבר בה עצמות ה״ה כשנגפ ודאי ‪ 3‬עצ'‬
‫המפרקת דכשיבר בה עצמות דמי ואמרינן עצם דמפרקת‬
‫ודאי פוגם ו ט׳ ומשתברא דליכא למסמך בהא מלתא‬
‫לקולא דכיח דלא נפסק הלכה כר״ח אלא נשיבר אין להקל‬
‫בכךאלאבשיבר העצס לגמרי אבל נגיעה לא ^ ח רי ס‬
‫מחמירין עוד לומר דאפי' שיבר עצס דמפרקת ממש‬
‫שחיפתו פסולה דעצס דמפרקת רך הוא ועוד דאפי' שאר‬
‫עצמות אס שיבר אותם כעק עצס דמפרקת לא תלינן בהו‬
‫דדוקא שיבי אמרינן אבל חתך דרך הולכה ושבאה כדרך‬
‫ששא עושה במפרקת לא וכ״ד הרשב״א ז׳ל עכ״ל‬
‫הר״ן * והנה מדחולק הר’ן על המ״ד הנ״ל בלשון‬
‫ומסחברא ו ט' ואינו סותר בלשון שכחה דמוכח דלא‬
‫כמ׳דהנ״ל מדלא נפסק הלכה כר״ח אלא בשיבר משמע‬
‫דוקא שיבר אבל נגיע ה לא צ״ל דמחמת לשק שיבר ■לחוד‬
‫לא שה מצי לדחות דברי מ״ד הנ״ל משוס דאפשר קצת‬
‫להכניס נגיעה בכלל שיבר אלא משוס דפעמא דמ׳ד הנ״ל‬
‫דמכניס נגיפ ה בכלל שיבר היינו מחמת דס״ל דגבי נגיעה‬
‫במפרקת שייך ג״כ האי סברא דעצם ודאי פוגם כמו‬
‫בשבירת עצמות והר״ן ס״ל דיש להסתפק גבי נגיעה אי‬
‫שייך בה האי סברא הנ״ל הו לאו ול' ההלכתא דאמ' בשיבר‬
‫בה עצס מסייע לזה ג״כ דלא כהמ״ד הנ״ל מ״ה חולק על‬
‫המ׳ד הנ׳ל מחמת צירוף שני מע מי ס הנ״ל • אבל אס היה‬
‫בודאי גבי נגיעה הברא למעליותא כמו בשבירת עצמות‬
‫שאין להסתפק בה כלל הי' מודה הר״ן ג״כ להכניס נגיע ה‬
‫בכלל שיבר מ״ה א״ש לשין ומסתברא וגס א״ש הא דכותב‬
‫הר׳ן דליכא למסמך בהאקלתא לקולא דמשמעאסיהי'‬
‫‪ p‬זה לחומרא הוה מצינן* שסיר להכניס נגיעה בכלל‬
‫שיבר כן צרץ לפרושי כוונת הר׳ן הנ״ל • והנה למ׳ד‬
‫הנ׳ל דמכניס נגיפה בכלל שיבר צ״ל דהא דר״ח מכשיר‬
‫א ע׳ג דלא שיבר היינו אע״ג דלא נגע במפרקת וזהו דברי‬
‫המקשן דפריך מכלל דר׳׳ח אע״ג דלא שיבר )ני׳ אפ׳ג דלא‬
‫«ע( אלא במאי איסגס וא״כ קשה מאי משני הגמ' ע״ז‬
‫אימא בעצס דמפרקת איפגס הא ר״ח מכשיר אע״ג‬
‫דלא נגע במפרקת מי ש למ״ד הנ״ל צריך לפרושי הסיגיא‬
‫הכי דהנה איהא בהגהות אשר׳יי בשס המרדכי פ״ק‬
‫דשלין ‪n‬״‪ 5‬ובמגענצא אירע ששחכיו את הפר ונמצאת‬
‫הסכין פגומה וצווה מורי רבינו יב׳ק להדיח הדם מן‬
‫המפרקת ומצאו משך בעצס המפרקת שהסכין נכנס‬
‫לשס והתיר וכן העידו על י ' שמיי' שהתיר דכיון‬
‫שנמצא חתך בעצס הוי כמו שיבר בה עצמות וצ״ל לפי״ז‬
‫דפליגיר״ה וריחכגון שנגע הסכק בודאי בעצס המפרקת‬
‫אבל לא רכנש הסכין בעצם דאס לא נגע טד אי מ׳ ע דר׳ח‬
‫הא ודאי נגע הסכין בעור וספק אם נגע בעצס ואין ספ ק‬
‫מוציא מידי ודאי עכ״ל יע׳ש • וא״כ למ׳יד הנ׳׳ל צ״ל סי׳‬
‫הסוג יא הכי דהא דקאמרה הגמ' הלכתא כריח בשיבר‬
‫עצם ונגיעה בכלל שיבר היינו בודאי נג ע ולא בספק‬
‫וכן מדייק המ׳ד הנ״ל בלשונו כמ״ש הר״ן בשמו וז״ל וה׳ה‬
‫כשנגע ודאי בעצם המפרקת וכו' משמע דוקא נגע ודאי‬
‫ולא ספ ק והא דר״ח מכשיר א ע׳ג דלא שיבר הייני דלא‬
 ‫שמואל‬ ‫הלכות ׳טהיטה‬ ‫תשובת‬
‫בץ סי׳ ראשון לשני יש)"מ לדינא * דה;ר‪ .‬היתאבש״ע סי' ודאי ומטמאין גם התרומה וקדשים כאשר כתבנו לעיל‬
‫כ״ד סעי' א' וז׳ל שחס בהולכה או בהיבאה לבד אס יש בביאור ר\שיא ה׳ והחילוק בין סכק אתרעאי לבהמה‬
‫בסכין כמלא י‪ 5‬ואד ‪ pm‬לנואר כמלא צואר כשרה וא״ל אתרעאי דמפולש בדברי הרי׳ן הנ׳׳ל כ״ז אינו שייך לפי‬
‫פסולה שכל שאין בו כשיעור הזה א״א לשהוע בלא דרשה יייריז שלישי כ מט אר בפירוש בתום' בתירק שלישי‬
‫ע״י הולכה או הובאה לבד ואס׳הוליך והביא אפי' שחס דמה לי סכין אתרעאי ומה לי בהמה אתרעאי וא"כ‬
‫באזמל ליש כשרה פכ״ל ימ״ש * ולפייז אם שחש בהולכה נדחית לגמרי סברא דעצם ודאי פוגם וא׳’ כ ליכא למימר‬
‫פי' הראשין הנ״ל * פי' שני ג״כ ליכא למימר לומר‬ ‫א' לבד ואין בשכק אלא כשיעור הנ״ל דהיינו כשיעור ב'‬
‫צואריה ולא יותר ואחר השחיעה נמנה פגום דהיינו אחר דההלכתא ס׳׳ל דס״ס לחוד לא מהני כ״א בצירוף הסברא‬
‫דע׳נס ודאי פיגס דזה אינו דהא כבר כתבנו הוכתה‬ ‫ששיבר עצמות נמצא פגוס והפגימה ארוך ק‪ 5‬ת בתוך‬
‫בביאור קושיא נ' דאץ שום סברא כלל לדחית ס״ס זו‬ ‫הסכין א״כ בכה״ג אין כאן ס״ס לומר את״ל בעור נפגם‬
‫שמא לא שחט הסימנים במקום הפגימה דאס כן הוי אלא מחמת דס״ס בשחיטה הוא ואין סברא לומר דנו׳ם‬
‫בשחיטה לא יועיל אלא מסברא דכיון דהס״ס היתר‬ ‫השכין השתא כמו פחות משיעור שני צוארים דקצר‬
‫החזקה וכבר כתבנו דלפי סברת הרשב׳׳א הנ״ל נדמית‬ ‫מן שני צוארים כמו אורך הפגימה והוי דרסה ואם כן‬
‫לפי פירוש השני דבעיק תרווייס דהיינו ס׳ ס ועצם לגמרי סברא זו הא דס״ס סותר החזקה כיון דאיכא חזקה‬
‫ודאי פוגם אם ‪ p‬בכהאי גיונא מ מ'נ אשורה בהמה זו כנגדה להיתרא דהיינו ס״ס דסכק ו אז ^ חזקה נגד‬
‫אס שחט בכל הסנץ א׳׳ב אין כאן אלא ספ ק א' שמא חזקה והוי ס״ס זו כמו שארי ס״ס שאינו בשחיטה‬
‫במסרקת נפגם ואת״ל ספק הכני דהיינו לומר שמא לא דבשלמא גבי ס״ס בענין שהיה דרסה וכי׳ב הוי שפיר‬
‫שחט הסימנים במקים הפגימה א״כ ודאי הוי דרשה ס״ס בשחיטה משים דהתס ליכא חזקת אחרת כנגדה אבל‬
‫מחמי• שהוא פחות‪.‬מ שיעוי ב' נואריס וכיון דאק כאן הכא בענין ס״ס דסכין אץ סבר' כלל לדחות הס״ס מתמת‬
‫דהוי ס״ס בשחיטה דהלא יש חזקה אחרת כנגדה להיתרא‬ ‫ס״שלאמהני גם השביר־ עצמית לפי פי׳ השנידבעינן‬
‫תרווייהו וגס אק לומד דאם שיבר בה עצמות יש כאן ס״ס וגם אין לימר דההלכתא ס״ל כמו רב הונא דס״ל דעור‬
‫בענין אחר דהיינו שמא במפרקת נפגם ושמא בעצמות ודאי פוגם א"כ אין כאן ס״ס כנ״ל דזה אינו דא” כ לא הוי‬
‫׳נפגס דזה אינו דהני הרי ספקות הוין ספק א' דשניהם מהני גם הצרוף דעצם ודאי פוגם כמו לרב הונא דלדידי'‬
‫הוין לאהד שחיטה והוי ס פ ק א' שמא לאחר שחיטה נפגם■ ■ אסור אפי' שיבר‪.‬עצמות כל היום וא“ כ צ״ל דהכלכתא‬
‫ל׳ל בזה כמו ר״ח דעור ספ ק פוגם ויש כחן שפיר ס״ס‬ ‫כמבוא' בהאגור ו ב הל ך שי' ק״י בכללי ס״ס דין כ״ז יע׳יש‬
‫א״כ לפי פי; השני אשורה בהמה ‪ v‬ולפי פי' הראשון דסגי ויש ג״כ חזקה להיתרא וא״כ הדעת מכרעת דבכה״ג‬
‫בשבירת עצמות להוד כשרה בהמה זו • וגם בין פן' שני מהני ס״ס חף דסותר החזקה • וגם יש להוכיח לדעת‬
‫לפי׳ שלישי י״ל נ׳׳מ לדינא דלפי פי' שני י״ל דנגיעה החוס' בפסחים ולדעת הרמב״ם בהלכות פסח דש״ס‬
‫במפרקת לא הוי בכלל שיבר משוס דאין בה הסברא דעצם מהני אף היכא דסותר החזקה אם יש חזקה אחרת כנגדה‬
‫וכן לדעת הע״ז עצמו יש להוכיח כנ״ל;‬ ‫_ ודאי פוגם דלפי פי' השני בעינן תרווייהו דהיינו ס״ס‬
‫ועצם ודאי פוגם וא״כ אם שחט בהמה א' ולא הי' כי אם דאיתא בפסחים )דףש״חע״נ( הובא ברייתא שם‬
‫חמשה שנתערבי עורות פסחיהן ונמצא יבלת‬ ‫נגיעה במפרקת ואח״ז נמצא פגום אסורה בהמה זו לפי‬
‫פי' השני ולפי פי' שלישי דהטעם הוא משום ס״ס למוד בא' מהן וכו׳ פטורץ מלעשות פסח שני וכו׳ • אמר מר‬
‫א״כ מוכרח להכניס נגיע ה בכלל שיבר א״כ כשרה בהמה ופטורין מלעשות פ״ש והא איכא חדדלא נפ ק משום דלא‬
‫זו וכן בין פי׳ ראשון לפי׳ שלישי יש נ' מ כנ״ל * ויש עוד אפשר היכי ליעבד וכו' • תוס' ד״ה הני מילי דיעבד יט׳‬
‫נ׳׳מ לדינא ואין' להאריך כ׳ כ בזה • וכיון די״ל כאן שלשה תימא וכי בשביל דשמא יהי׳ נותר או משום סמיכה דלא‬
‫מיעכבא או לא יעשו מתנות כהלכתן יכנס לידי ספק‬ ‫פירושי׳א״כ נ׳׳ע לכאורה לבחור מהם איזה פירוש* מיהו‬
‫נלע׳׳ד דאחר עיון יש לבא על בוריו איזה דרך מהס ישכון כרת וי״ל דעיוב שידחה ספ ק כרת בשב ואל תעשה■ ממה‬
‫אוד • דהנה פי' הראשון ליכא למימר לומר דההלכתא שיעשו רובן שלא כהוגן כי כבר רובם עשו פסח ככ׳ל‬
‫ש׳׳ל דלית כאן ס׳יס והא דמכשיר בשיבר עצם טערנא הוא מיס׳)יו‪'»-‬ני ע׳א( יע״ש • ואי׳ לקמן בפסחים )דן צ׳א(‬
‫מתני׳ האונן והמפקח את הגל ונו' לפיכך אם אירע בהן‬ ‫משוס דעצס ודאי פוגם דזה איט דהא לפי תיר ‪ p‬שלישי‬
‫של התום׳ הנ״ל אדהי לגמרי סברא דעצם ודאי פוגם פסול פטורין מלעשות פ״ש ח ק מן המפקח מ ל שהוא‬
‫טמא מהחלתו עכ״ל המהני' * גמ' אמר רבה בר בר‬ ‫מחמת קושיית רבא מן טבל ועלה ואינו מתורן ג״כ‬
‫חנה א׳ר יוחנן ל״ש אלא גל עגול אבל גל ארוך פטור‬ ‫בהירון הרשב״א הנ׳׳ל דהעמד הסכין על הזקתו דאס הי'‬
‫מתור׳ן בזה הוי קשה על הגמ' דל׳׳ל להגמ' לומר הירון מלעשות פ״ש אימא טהור היה בשעת שחיטה ע״כירש״י‬
‫החריתי דטעמא דר״ח הוא משום ס״ס הו״ל להגמ' לחזק ד״ה ל״ש וכו' אבל גל ארוך שמא לא האהיל עליו בשעת‬
‫יותר תירוץ הראשין דטעמא הוא משו' דכצם ודאי פוגם• שחיטה וכיון דספק יצא ספק לא יצא פטור משוס דלא‬
‫ועל קושיית רבא מן טבל ועלה ה״ל להגמ׳ לתרץ דשהני אפשר כדאמרינן לעיל גבי ה' שנתערבו עורות‪.‬פסחיהן‬
‫עכ״ל רש״י יע״ש • והנה לפי דברי תום' א״כ בהאי‬ ‫הכא דהעמד הסכין טל חזקתו כמו תי ר ק הרשב״א‬
‫דוכתא דמפקח בגל ארוך דפטור מפ״ש קושית ד‪.‬וס'‬ ‫הנ״ל• אלא צ*ל דהגע' ס׳׳ל דמוכח מן טבל ועלה דלא מהני‬
‫דמקשה בתימה במקומה עומדת דאמאי יכנס לידי ספק‬ ‫גס מזקה אחרת כנגדה משים דס״ל ספ ק מוציא מידי‬
‫ני״‬ ‫גימל‬
 ‫שבואר‬ ‫הלכות שהיטה‬ ‫תשובת‬ ‫‪10‬‬

‫וסתמו דבריהם שם ומשמע מזה דאינהו ש״ל גבי חיפר‬ ‫כרת ה״ל להניא על תנאי תה אינו חייב נפסח יהא זה‬
‫בגל כמו דעת הרמב״ם דבגל ארוך פעור מפ״ש ולפי‬ ‫שלמים והנא אינו שייך תירוצים של הוס׳ הנ״ל וא״צ‬
‫דברי התום' משמע דהדין הוא גבי יחיד שאירע לי איזה‬ ‫להאריך בזה מגודל הפכיעית ;‬
‫ספק בפסח ראשון שיעשה פ״ש על תנאי שלמים משוס‬ ‫ו ה נ ה הרמב״ס סוך פ׳ג דהלכו׳ פהח די; ה׳ מביא ג' כ‬
‫דמוטב שיעשה איפור לכתחלה משיכנס לידי ספק כרת‬ ‫האי דינא הנ׳ל חמשה שנתערבו עורות פסחיה;‬
‫וא״כ גבי חופר בגל ארוך חייב לעשות פ״ש על תנאי‬ ‫ונמצא יבלת בא׳ מהם אחר זריקה דפעורי; מן פ׳ש‬
‫שלמים כ ט קי שיי ת הימה של תו ס הנ״ל • וגס על מה‬ ‫ומפרש העע ם דלא אפשר כמי בגמ׳ הנ״ל • ובסמוך‬
‫שהקשו ^כתן על דברי הדמב״ס קשה דקאדי להו מאי‬ ‫ריש פ׳ ד' כתב הרמב״ם וז״ל השיחע את הפסח על‬
‫קארי הא לפי דברי תוס׳ הנ״ל אין כאן התחלת קושיא‬ ‫בני חבורה ואמר להם לאהד זמן אוהו הפסח ששחנ״יתי‬
‫על הרמב״ס כלל • והנה לכאורה י״ל דכאן הקשו שפיר‬ ‫עליכם שלא לשמו שחטתיו אם הי' נאמן להם כומכין‬
‫על הרמב׳׳ס אף לפי דברי תיש׳ הנ״ל משוס די״ל דהראב״ד‬ ‫על דבריו ואם לאו שירת הדי; שאינו נאמן■ והרוצה‬
‫והכ״מ לא פ״ל הגיעם אשר כתב כאן הלח״מ הנ״ל עפ״י‬ ‫להי‪1‬מיר על עצמו הרי זה משובח ויביא פ״ש עכ״ל יע״ש•‬
‫דברי תוש' הנ״ל על הרמב״ם דמ״ה ס״ל להרמב״ס ה״ז‬ ‫והשיג הראב״ד עליו וז״ל א״א אין כאן שבח שאם‬
‫משובח משים דלא יכנה לידי הפ ק כרת ומ״ה רשאי‬ ‫הי' פטור אינו יכול להביא פסחו נדבה על תנאי שלמים‬
‫לעשות איסור לכתחלה כי י״ל דהראב״ד והכ״מ ס״לדהכא‬ ‫עכ״ל • והכ״מ מחזק מתחלה דברי הראב״ד וז״ל ובאמת‬
‫ליתא כלל שפק כרה כיון דשורת הדין הוא דאינו נאמן‬ ‫דבר תימא הוא שהרי גם רבינו כתב כן בספ״ג ואפשר‬
‫וא״כ ליתא גביה אפי׳ מצות עשה לעשות פ״ש ופשיטא‬ ‫לומר דמאי דמביא פ״ש דקאמר הכא שימנה עם אחרים‬
‫דאין ט ספק כרת אלא חומרא בעלמא הוא כאן שרוצה‬ ‫על פשח שני עכ״ל * והשיג הלחם משנה מל הכ'מ הנ״ל‬
‫להחמיר על עצמו לעשות פ״ש מ״ה י״ל דסבדי אינהו‬ ‫וז״ל ואני תמה עליו דהרי זה דמו בגמ' ■וכתבו רבינו ז״ל‬
‫דלא יעשה איסור לכתחלה א״כ הקשי שפיר על הרמב׳׳ם‬ ‫לפיל דא"כ הוי כנשחט שלא למנויו ואי האי תיקון הוה‬
‫דכאן לפי דעתם הליל * אלא קושיא ראשונה אכתי‬ ‫מצי למיעבד הוה ע ב דנן לי׳ גבי ־ה׳ שנ תפ רט עורות‬
‫במקומה עומדת דאמאי סתמו דבריהם גבי חופר בנל‬ ‫פםתיהן ונמצא יבלת בא' מהן • ונ״ל לתרן לדעת רבינו‬
‫ארוך דפטור מפ״ש הא לפי דברי תימת של תוש׳ הנ״ל‬ ‫ז׳ל מ תנ ה כל א' מהם ויאמר אם איט פסח יהי' שלמים‬
‫חייב בפ״ש על ת נ אי‪:‬‬ ‫דבשלמא גבי ה' שנתערט עורות פםחיהן לא מהני האי‬
‫ו ה נ ה שמעתי בשם כבוד ש״ב ה״ה הרב הגאון‬ ‫מקנתאמשוס מאי דכתב רבינו ז״ל משום דהניתנין‬
‫המפורסם מוה' יוסף נר״י בהגאו; המפורסם‬ ‫בזריקה אל יתנו נ שפיכ' לכתחלה ו אע׳ג דהוה לן למיפבד‬
‫מוה׳ חיים יונהז״ל אב״ד דק״ק ברעסלא שהיה מקדם‬ ‫איסורא לכתחלה כדי שלא יבא א' מהם לידי איסור כרת‬
‫אב״ד דק״ק קראקא והגליל יצי׳ו ישוב על דברי הרמב׳ס‬ ‫שלא יעשה פסח מ׳׳מכבר כ ת ט התום' ז׳ל דמועב‬
‫שבכאן ודברי הרמב״ס דגבי חופר בגל שלא יסתרו אהדדי‬ ‫שידחה אישור כרת של א' ואל יבאו רבים לעשות איסור‬
‫לכתחלה אבל הכא אין כאן רבים עושין איסור לכתחלה‬
‫ליישב קישית לח"מ הנ״ל • דהנה אימא ברמג״ם בריש‬
‫ו^׳ם נאמר מו ע‪ :‬שיבא היחיד לידי אישיר לכהחלה‬
‫פ׳ חמישי וז״ל מי שהיה טמא וכו' או בדרך רחוקה או‬
‫ולא יבא לידי אישור כרת אם לא עשה פסח ונכון לדעת‬
‫נאנס באונם אחר או שוגג ולא הקריב בראשץ ה״ז מביא‬
‫רבינו ז״ל אגל קשה לוה מהא דאמרינן בפ״ו גבי חופר‬
‫פ׳יש וכו׳ לפיכך חייבי! עליו כרת כיצד מי ששגג או‬
‫בגל ואם הפק הדבר ושמא לא היה עימד ו ט' פטור‬
‫נאנס ולא הקריב בראשון אס ה ד ד ולא הקריב בשני חייב‬
‫לעשות פ״ש ואמאי יביא מו תר)דהיינו מותר שלמים על‬
‫כרת וכו׳ אבל מי שהיה »י<א אי נד׳׳ל ולא עשה את‬
‫תנאי( כי הכא דאין רבים עושים אישור שם אלא א׳‬
‫הראשון אע״פ שתזיד בשני אינו חייב כרת שכבר נפער‬
‫הוא וצ״ע^^עכ׳יל הלח״מהנ׳ל• והנההלח־מ הנ״למקשה‬
‫בפסח ראשון מן הכרת עכ״ל הרמב״ס • וכן כתב‬
‫על הרמב״ס דסתרי דבריו אהדדי דהיינו דבריו דגבי‬
‫הרמג׳׳ס בפי' המשניות על מתני' דרים פ' מי שהיה טמא‬
‫השוחע סל כני חבורה ודבריו דגבי חופר בגל ומשיק‬
‫יפ׳׳ש • ולפי״ז גבי גל ארוך ליתא גבי׳ איסור כרת מ מ׳נ‬
‫נל״ע וקשה דאמאי לא מקשה הלח׳־מ הנ׳ל קושייתו ג ס‬
‫ד‪ .‬ם הי ה טהור האי מפקח בגל בשעת שחיטה וזריקה‬
‫טל דברי תוש׳ הנ״ל דאיך הבינו התוס׳ דברי הסוניא‬
‫דפסח יאשו; א״כ יוצא הוא בפ״ר שפיר ואם היה טמא‬
‫דחופר בנלהנ״ל• ולפע׳־ד יש ליישב בדרך פשוט מאוד‬
‫בפ ר א״כ נפטר מכרת אף אם יזיד בפ״ש ולא יעשה‬
‫הגם רבים מתרצים זה אומר בכה וזה אומר בכה כי‬
‫פ״ש לפ״ד הרמב״ס הנ״ל והרמב״ס אייל לגיעמיה כנ׳ל •‬
‫שערי הרוצים לא ננעלו מ*מ כל מה ששמעתי ע״ז‬
‫וכיון דלדידיה ליתא התם איסור כרת כלל מ׳׳ה סובר‬
‫אינם מספיקיס כלל ליישב הדעת על נכון לזה אמרתי‬
‫התס דפטיר מפ׳׳ש אבל כאן גבי שוחט מל בני חטי־ה‬
‫דמוטב לתפוש דרך הפשוט יותר ליישב כל הדעות על‬
‫ואמר חח׳ז ששחט שלא לשמו והוי נאנס גבי ב׳ח ויש בס‬
‫נכון • דהנה לפי דברי הלח״מ הנ״ל עפ׳׳י דברי תוש׳ הנ״ל‬
‫איסור כרת אם יזידו בש;י ולא יעשו ס״ש מ׳׳ה סי בי הרי‬
‫דמקשה מלהרמב״ס דדנריו שבכאן ודבריו דגביחופר‬
‫זה משובח * ע״כ דברי הגאון הנ’ל ודפח״ה והוטב בעיני‬
‫בגל סתרי אהדדי ומשיק בצ׳׳ע יש להקשות נס על הראב״ד‬
‫מאוד בהשקפה ראשונה ‪:‬‬
‫והכ מ הכ ל מלשאיכהו מקשים על דנלי הרמכ״ס ש כ ^ן‬
‫אבל אחר העיון קנת נלע׳ד דזה אינו דהא כאן‬ ‫ואינם מקשים כלל על דבריהרמב׳ס דנבי חופר בגל‬
‫פשיט׳ו דאין ט איסור כרת כיק דשורת הדין‬
‫הוא‬
 ‫ו‬ ‫שמואל‬ ‫הלכות *׳טהיטה‬
‫לש״י האי פעמא דכיונתו הוא דמעעמא דלש״י נפקא‬
‫מינה אף היכא דאם מפקח את הגל מן האיש אשל‬
‫ודאי מת ׳ מון שנפל עליו הגל מזמן א מך דודאי מת‬
‫הי' בשעת שחיפת הפסח דבכה״ג ליתא אלא הפ ק א'‬
‫ד מ' מ פפיל מפ״ש מחמת פעמ א דלש״י • ועל קושיית‬
‫תימה שלתו ש׳ הנ״לי״ל דס״ל ללש׳י ישוב השני אשל‬
‫כתבנו לעיל דשייך אף גבי יחיד כנ׳ל והתיש' הנ״ל דלא‬
‫ס״ל ישיב השני הנ״ל ותרצו בענין אחל טל קושית מימה‬
‫שלהם דלא שייך גבי יחיד י׳ל דס״ל לתוס׳ דהפע ם הוא‬
‫בגל ארוך דפפול מפ׳ש היינו משום ס״ש הנ״ל • וכן‬
‫י״ל לדעת הלמב״ס דש״ל כתו דעת התוש׳ הנ׳ל וא״כ‬
‫א״ש דבלי ה ל מי׳ ם בשניהם ולא סתרי אהדדי כלל •‬
‫והלאי׳ד והכ׳מ י״ל ד סנ לי בענק אחד כמו התוש'‬
‫והלמב״ם ובענין אחד לא סבלי כמוהם דהיינו בגל ארוך‬
‫אפשל לומר דהם סבלי כמיהם דפפול מפ״ש משום ס״ס‬
‫ואפשר לומר דשבלי מפעמא דלש״י ועל קושית תימה‬
‫של תוס׳ הנ׳ל לא סבלי כמו תירוצם אלא סבלי ישוב‬
‫השני הנ״ל דהיינו מוטב להיות בשב וא״ת אף שיכנס‬
‫בספק כלת מ׳ ה בגל ארוך סתמו דבריהם והסכימו‬
‫לדברי הלמב״ס הנ“ל והכא גבי השוחס על ב׳ח הקשו‬
‫טל דבליו • א' כ עולין כל הדיעות על נ ט; דרך פשוט‬
‫מאוד • וכ״ת דהאי ספק דשמא הי׳ חי בשעת שחיפה לאו‬
‫ספק הוא מחמת הסברא דכל הטומאות כשעת מציאתן‬
‫ולא הוי כ״א ספק א' דהיינו ספ ק האהיל עליו או לא אבל‬
‫ספק חי לא הוי ספ ק זה אינו דמיכח דלעני; ס״ס הוי‬
‫שפיל ס׳ ס אף שספק א' סותל הסברא הנ׳לדהנה אי׳‬
‫בש״ע א״ח סי' תס״ז סעי׳ י׳ב וזיל אס מלגו תרנגולת‬
‫ואח׳כ מצאו במים גלעין חיפה בקועה אסורה התרנגולת‬
‫ט״כ ומפרש שם הט׳ז ס׳ ק י״ד הטע ם משוס דיליף איסור‬
‫מטומאה ואמלינן כשעת מציאתן יע״ש ומקשה שם וז״ל‬
‫דא״ל דהוי ס״ס דשמא נתעכלה החפה בתרנטלת וכמ״ש‬
‫למ׳א את״כ י״ל דכאן איילי בחע׳ שלימה וכו' עכ״ל יע׳ש*‬
‫משמע דבלאו מפה שלימה מכשירין מטעם ס״ס אף‬
‫דסותל הסברא דכשעת מציאתן ואף דסבלא‪.‬זו דכשעת‬
‫מציאתן עדיפא מחזקה כ מט אל במש' טהרות ס״ז משנה‬
‫ז' וכן הוא בערובין)דף ל׳ה( נגע בא' בלילה וא״י ^אס‬
‫מי אס מת ובשחר עמד ומצאו מת ל' מאיל מטהר‬
‫וחכמים מפמאין שכל הטומאות כשעת מציאתן יע׳ ש‬
‫והלכה כחכמים א' כ אף שהיה האיש ההוא מתחלה‬
‫בחזקת טהור מ"מ מפמאין אותו משים סברא‪ .‬זו שכל‬
‫הפימאות כשעת מציאתן ו ק הקשו שם תוש׳ בעילובץ‬
‫וז׳ל תימה דבליש נדה תנן ב׳ש אומרים כל הנשים דיץ‬
‫שמתן ואפי' לב׳ה וחכמים היינו לתרומה וקדשים אבל‬
‫לחולין מהול לכ׳ע ואמאי לא אמליק דכל הטומאות‬
‫כשעת מציאתן ■כי הכא ולא הוה לן לאוקמה אשה זו על‬
‫חזקתה עכ׳ל תוס' יע״ש * ו א'כ מוכח דסנלא* דכל‬
‫'*!טומאות כשעת מציאתן עדיפא מחזקה ו מ' מ מוכח‬
‫מדברי הפ״ז הנ״ל דלענין ס״ס הוי שפיל ס׳ ס וא"כ עולץ י‬
‫שפיל כל הדיעות על נכין ע״פ פ “ ינ‪ 1‬מאוד כן‬
‫נלאה לפע״ד ;‬
‫ה ט ו ל ה מזה דהתוס' והלמב׳ם והט״ז כולן סבלי‬
‫דס׳ש‬
‫תשובת‬
‫הוא דאינו נאמן וא"כ אפי׳ מ‪ 5‬ו ת פשה אי; בו לעשוי*‬
‫פ״ש מכ״ש דאץ כאן איסור כלת וכיון דש״ל להרמב״ס‬
‫כאן דמשובת צ׳ל דס״ל להלמב׳יס דכיק דמצות פסח מציה‬
‫גדולה היא דאית ביה גבי אתרינ' איסיי כרת מש״ה אף‬
‫דכאן ליתא גביה איסול כלת מ״מ ס״ל ה״ז משובח וס״ל‬
‫דלשאי לעשות איסיל לכתחלה בכדי לצאת ידי פשח דאית‬
‫ביה כלת גבי אחדיני וא״כ ה־ק׳ל על הדמב״ס דאמאי‬
‫ש״ל גבי חופר בגל דפסיל מפ״ש הא ה תס חמול יותל‬
‫דהתם אף דאין בו כלת אס היה פמא בפ״ר מ״מ מצות‬
‫עשה יש בו עכ״פ לפשית ס״ש ואמאי פעיל אותו‪,‬הלמב״ס‬
‫מפ״ש * ובדאי אין משיבין את האלי שלא כפניו מ' מ‬
‫לפי הנלאה אינו מספיק כלל תירוצו וגם לפי תירוצו הנ״ל‬
‫אינו מיושב כלל דעת הלאב״ל דהא הראב״ד מדסותס‬
‫דבליו גבי חופר בגל משמע דס״ל כדעת הלמב׳ ס ובליש‬
‫פ׳ חמישי הנ״ל חולק הלאב׳ד על דבלי הלמב״ש‪ .‬הנ״ל‬
‫וסיל דעמא בראשון והזי־ בשני חייב כלת אס כן על‬
‫הלאב״ד אינו שייך כלל תירוצו הנ׳׳ל‪ .‬וקושיית תימה‬
‫של תוס' הנ׳׳ל במקומה עומדת פלהלאב״ד דאמאי פעול‬
‫•‬ ‫מפסח שני גבי גל ארוך ‪:‬‬
‫א מ נ ם ע"פ הדברים פשועים אשל אכתוב בסמוך‬
‫יתיישבו כל הדיפו' של הפיסקי' הנ״ל על נכון•‬
‫דהנה על קושיית תימה של תוס׳ הנ״ל י׳׳ל מלבד תיל ‪p‬‬
‫של תוס' הנ׳ל עוד ישוב בע׳א דהיינו י׳ל דהבלייתא‬
‫דנבי ה' עולות שנתערבו דפעולין מפ״ש ס״ל דמועב‬
‫להיות בשב ואל תעשה ולא לעשות איסור לכתחלה ע״ס‬
‫מעשה אף שמחמת זה יכנס לידי ספק כלת מ' מ שב‬
‫וא״ת עדיף עפי כמבואר ביבמות )יף צ'( גבי איסור‬
‫דלבק דהעמידו דבריהם במקום כלת בשב וא׳ ת בכמה‬
‫עניניס יע״ש א״כ פ ע ם זה שייך גבי יחיד ג' כ ו א׳כ‬
‫א׳׳ש גבי גל ארוך דספיל מפ״ש • וכן הא דמטאל‬
‫בסוגיא דפסחים הנ׳ל גבי גל ארוך דפשול מפ׳ ש ומפרש‬
‫שם לש׳׳י ה פע ם משום דלא אפשל וכי' י׳יל ג״כ מלבד‬
‫ט ע מ א דלש״י הנ״ל עוד פעמ א אחרינא דהנה מ ט אל‬
‫שסבל״וס' ד׳ה שהוא פמא מתחלתו וז׳ל תימאלר״י‬
‫מפקח את הג לנ מיני מ א מי הוה כשהתחיל לפקחוי׳ל‬
‫כיון דמצאו מת אית לן למימר שמתחלתו הי' מת שכל‬
‫הטומאות כשעת מציאתן פכ״ל * והנה בשפתי כ ק על‬
‫י׳ד סי׳ ק’י בדין ס׳ ס דין י״ד כותב שם וז׳ל והמשל כגון‬
‫ספק נג ע ספק לא נג ע ואת׳ל נגע ספק ש ק ספק‬
‫צפרדע ואת׳ל שק ספק נגע או לא ו ק כל כה׳׳ג הוי‬
‫ס׳ ס וכו' טכ׳׳ל יע״ש • ולפי׳ז איכא גבי גל ארוך ג' כ‬
‫האי ס׳ ס ממש דהיינו ספק האהיל עליו בשעת שחיפה‬
‫ספק לא האהיל ואת״ל האהיל עליו ספק חי באותו פע ם‬
‫ספ ק מת ואת׳׳ל מת ספק לא האהיל עליו והר ממש כמו‬
‫הס׳ס המוזכר בש׳ך הנ״ל א' כ יוצא שפיל בפ״ל דאי'‬
‫בהג' ל מ׳ א סוף סי' ק״י גבי נשבר הגף וספק הוא‬
‫אס נשבר מחייס או לאחר שחיפיה יש להתיר מכח ס׳ ס‬
‫ואע׳פ שיש לברר ע׳י בדיקת הריאה אי; לחוש עכ׳ל‬
‫יע״ש וא״כ אף דיכול לעשות פ״ש מ' מ כיון דיוצא בפ׳ל‬
‫ס״ל להגמ' דפפול מפ״ש בגל אמך וא'כ יש עוד פעמא‬
‫אחלינא מלבד פעמא דלש׳י גס י״ל על הא דלא מפרש‬
 ‫שמואר‬ ‫הלמת שתטה‬
‫וא״כ אכתי נראין דסתרי אהדדי וצ״ע רב לפע״ד ‪:‬‬
‫א מ נ ם דבר זו ליישב דברי הט׳ז הנ״ל אינו צורך כ״כ‬
‫לעניננו ולענין דינא תפסתי דבריהמ׳ז בא ח‬
‫הנ״ל כיון דהוכחנו דהתוס' והרמב״ס סברי הכי‬
‫וגס לעיל כתבנו הרבה ראיות בלא״ה כיון דהש׳ך‬
‫בנה״כ חזר בעצמו וגם הפ׳יח חולק עליהם וגס לקמן‬
‫יט א ר דכל הפוסקי' סברי דס׳יס מהני אף כיכא דסו־ר‬
‫החזקה אס יש חזקה כנגדה ולפ״ז יבואר לקרן דברי‬
‫־ האגודה והרב רמ״ת טל נכין • לזה פשוט הוא לפע״ד‬
‫לענין דינא דס״ס מ מי אף היכא דסותר החזקה אס יש‬
‫חזקה אחרת כנגדה כ; נלע״ד ברור ונטן ודוק •‬
‫וע ת הנ הזיד הענין בקיצור העולה מדברינו הנ״לדהיינו‬
‫מן ביאור קושיא א׳ הנ״ל מוכח דלתירון שלישי של תוס'‬
‫מפישינן דברי ההלכתא כר״ח בשיבל עצם דהעעס הוא‬
‫משוס ס״ס לחוד ונגיעה בכלל שיבר הוא ולא כאשר הבק‬
‫הט״ז לפרש דברי ההלכתא אף לתירו; שלישי הניל‬
‫דהטעם הוא משום ס׳ס יבצירוף עוד סברא מעליותא‬
‫דהיינו הסברא דעצס ודאי פוגם כאשר כתב הט״ז‬
‫בפלפולו בסי׳ א' ואף לדגית הש״ע סי׳ ח״י דס׳יל דהף‬
‫כששיבר עצם לא מהני אלא כששיבר דרך שבירה מ״מ‬
‫מפרש הט״ז כן כמטאר שם בסי׳ א׳ וזה אינו דא״כ קפה‬
‫על הא דפריך הגמ׳ מכלל דר״חאע״ג דלא שיבר אלא‬
‫במאי איפגם מאי פריך הא י״ל דר׳ח מכשיר אע״ג דלא‬
‫•שיבר אלא בנגיעה דמפרקת משוס ס״ס כאשר הארכנו‬
‫בביאור ר\שיא א׳ הנ״ל אלא מוכרח לפרש לפי תי' השלישי‬
‫הנ״ל דטעמא דההלכתא משוס ס׳ ס לחוד דמהני בלא‬
‫צירוף סברא אחרת לזה כנ״ל • וגם מוכח לדברינו הנ׳ל‬
‫דס״ס דסכין הוי שפיר ס״ס אף דס״ס בשחיטה הוא‬
‫וסותר החזקה מ״מ מהני כאן כיון דכאן איכא חזקה‬
‫דהיתרא כנגדה המסייע להס״ס כמו סברת הרשב״א‬
‫בתו״ה הארוך הנ׳׳ל דאזלא חזקה נגד חזקה וא"כ ס״ס־‬
‫דסכין הוי כמו שארי ס״ס שאינו בשחיטה ואץ לדחות‬
‫הס״ס דסכין אלא לפי הברת הש ‪ f‬הנ״ל דס״ל דהספק‬
‫שמא לא שחט במקום הפני מה לאו ספק היא כלל‬
‫דמסתמא מוליך ומביא כל הסכין וא״כ אין כאן אלא‬
‫ספק א׳ דשמא בעור או במפרקת נפגם אבל בלאו סברה‬
‫הש״ך מ״ל הוכחנו דודאי הוי ס״ס דסכין ס״ס ממש‬
‫כנ׳ל * וגם מיכח לפי תירוץ השלישי הנ״ל דס״ס כזו ‪-‬‬
‫אץ צריך להתהפך משוס דסכין אתרעאי ובהמה לא‬
‫אתרעאי כנ״ל • וגם מוכת לפי תירוץ הנ״ל דהסברא‬
‫דעצם ודאי סוגם אדחיא לגמרי ולא מהני אף דאיכא‬
‫חזקת היתר כנגדה דהיינו חזקת הסכין כנ״ל • ולפיז‬
‫מוכח דס ס עדיף מהסברא דענם ודאי פוגם גבי ספק‬
‫אחד וגס בלאו הוכחה זו מסתבר הוא דס״ס עדיף טפי‬
‫מהסברא דעצס ודאי פוג ס גבי ספק א׳ משוס דהכברא‬
‫דעצסודאי פוגם אי א מ ר ק ד מ הני סנ ר אזו הטעם הוא‬
‫משיס דאין ספק מוציא מידי ודאי ובכמה דוכתין בש־ס‬
‫מפלפל הגמ' אי א מיינן אין ספ ק מוציא ודאי כמו'‬
‫דמפלפל הסוגיאדידן בזה ובענין ס׳ ס לכ״ע מהניואין‬
‫שוס פלפול בזה כלל אלא הפוסקים נושאים ונותני׳ בענין‬
‫ס ס איך להיות הס״ם כמביאר בדיני ס״ס וכן בפנץ‬
‫ס׳ס ‪.‬‬
‫תשובת‬ ‫‪12‬‬
‫דס״ס מ מ י אף היכא ד סו הי הסברא ההוא דכל המומאו'‬
‫כשעת מציאתן דפדיף מחזקה וא'כ כ׳ש הוא דאמריק‬
‫ס׳יש היכא דסותר החזקה ואיכא חזקת היתר כנגדה‬
‫כמו גבי חטה ממצאת בתרנגולת דאיכא חזקת הימר‬
‫דתרננולת כנגדה וכמו גבי המפקח מ ל שהי' מתחלה‬
‫בחזקת טהור וא'כ איכא חזקת טהור כנגדה ק נלע׳ד •‬
‫ולפי דהוכחנו להפוסקים הנ״ל דס״ס מהני אף דסוהר‬
‫החזקה אם יש חזקה אחרת כנגדה א“ כ ליכא למימר פי'‬
‫השני הנ׳׳ל * וכיון דנסתר סי׳ ראשון ופי' שט א״כ‬
‫ע' כ צ״ל פי' שלישי הנ״ל דטעמא דההלכתא כר׳ח בשיבר‬
‫עצמות הייט משוס ס״ס לחוד והלכתא כר״ה בלא שיבר‬
‫ענס היינו בספק נגיעה א״כ הא ד ‪p‬שינו לעיל דלתירון‬
‫שלישי קשה על המקשן דפריך מכלל לר׳ח אע׳ג דלא‬
‫שיבר וכו' השתא לק״מ משוס דהמקשן פריך שפיר‬
‫כאשר כתבנו לעיל למ׳ד דמכניס נגיעה בכלצ שיבר וא“צ‬
‫להאלף בזה כמבואר לעיל בדברינו יט׳ש* ולפי׳ז‬
‫מבואריס כל הקושית הנ״ל ועולה סוגיא די ק על נכון•‬
‫הגס די״ל דאפשר לישב איזה קושיא מן הקושי' הנ״ל‬
‫או כל הקושיות הנ׳ל בענין אחר עכ״ז ל ע ק הדינים‬
‫היוצאין מדברינו הנ״ל אינו תלוי דוקא מחמת התירוצים‬
‫אשר כ תבט על הקושיות הנ׳׳ל כי יש בלא״ה ראיות בפ׳יע‬
‫לכל הדינין אשר אכתוב בסמוך אלא לרווחא דמלתא‬
‫כתבנו דלפי הדינין אשר אכתוב בסמוך מתיישבין על‬
‫נכון כל הקושיות הנ׳ל ‪:‬‬ ‫י‬
‫ו ג □ נראה לכאורה ד ע' כ מוכרחין ליישב הקושי' הנ״ל‬
‫בענין אשר כתבנו לעיל ולא בע׳א כן נלע׳ד •‬
‫מיהו לפי דברי הט״ז בא׳ח סי׳ ת ס׳ז הנ׳ל צרץ להבין‬
‫דברי הט׳ז בי״ד סוף סי' ק״י דנראין דברי ה ט׳ז בשני‬
‫מקומות הנ׳ל סתרי אהדדי דבי׳ד סוף סי׳ ק׳י כתב‬
‫דס״ס בשחיטה לא מהני משום דתסתור החזקה ובא׳ח‬
‫סי' תס״ז כתב שם ד ס׳ ס מהני אף היכא דסומר הסברא‬
‫דאזליק בתר מציאתן וסברא זו עדיף מחזקה כאשר‬
‫כתבנו לעיל א' כ כ׳ש ד ס׳ ס מהני חף היכא דסותר‬
‫החזקה ולפייז דברי הט״ז דשני מהומות מ׳ ל סתרי‬
‫אהדדי• וכי תי מ א דיש לחלק דכשלמא בי׳ ד ב ענין ס׳ ס‬
‫דסכין התס תרווייהו ספקות סותרק החזקה בכה׳גי״ל‬
‫דמ׳ה סובר הט׳ז דלא מהני הס״ס אבל בא״ח סי' תס״ז‬
‫ההם מכס הס׳׳ס באו להתיר את התרנגולת ואינו סותר‬
‫הסברא דאזליק בתר מציאתן אלא בספק א׳ מהם דהיינו‬
‫ה אד אמ רי ק שמא א ח'כ נפל החפה במים אבל ספק‬
‫השני דהיינו הא דאמרינן שמא נח סכלה המטה אינו‬
‫סותר כלל הסברא ההוא ומ׳ה ס׳ללהט׳ז דבכה׳ג מהני‬
‫שפיר הס״ס • אבל זה אינו לפע׳ד דמה בכך דאינו‬
‫סוחר הסברא ה׳״ל אלא ספ ק א' מהם דאכתי אס ספק‬
‫א׳ מהם סותר הסברא הא דחזלינן בתר מציאתן א' כ האי‬
‫ספקא לא נחשב לענין ספק כלל כמטאר בש״ך י׳ד סי׳‬
‫ק”י בדיני ס״ס דין כ״ז דהיכא דסותר ה ח ז מ לא נחשב‬
‫לספק כלל הספק הראשון ו א'כ לא נשאר כאן בענץ‬
‫התרנגולת הנ׳ל אלא ססק שני לחוד והיאך נוכל להתיר‬
‫את התרנגולת מחמת ססק א' • אלא צ״ל דהט״ז ס״ל‬
‫דהספק ראשק נחשב ג״כ לספק אף דסותר הסברא הנ״ל‬
‫ז‬ ‫שמואל‬ ‫הלכות שחיטה‬
‫כנגדה כנ״ל * וכיון דהט״ז והש״ך לא הזכירו שוס פוסק‬
‫מן הראשוני׳ דסובר דש״ס כשחיטה לא מהני אלא הט״ז‬
‫מדייק קצת מתשובת הרשב״א וזה דחה הש׳ך לגמרי‬
‫וכ' דהשובה זו של הרשב״א משובשת היא בדפוס ו א'כ‬
‫לא נשאר פ ק ר סמיכה לזה אלא מחמת סברת עצמם‬
‫של הש״ך והט״ז משוס דה ס׳ ס סותר החזקה וחזינן‬
‫דהש״ך בנה״כ כתב בעצמו הטע ם גבי שוחט להכשיר‬
‫משוס ס״ס א״כנראה דחזר מדבריו הראשוני׳ מ׳ש נש״ך•‬
‫וגס הפ׳ ח מביא הוכחות דס״ס כשחיטה מהני • וגם‬
‫כתבנו לפיל דלדברי הרשב״א הנ״ל יש לדחות סברת‬
‫עצמס של הט״ז והש״ך הנ״ל דכיון דאיכא חזקה דהיתרא‬
‫כנגדה א״כ הוי ס״ס זו כמו שארי ס״ס שאינם כשחיטה‬
‫כנ״ל וגס הוכחט דכין לתירוץ שלישי של תוס׳ וכק לשני‬
‫התירוצי׳ ראשוני׳ מוכחמנ״ל א״כ יש לפסוק כודאי לע״ד‬
‫ד ס׳ ס כשחיטה מהני היכא דאיכא חזקה דהיתרא כנגדה‬
‫ובפרט דדעת מכרעת הוא דאס יש חזקה דהיתרא‬
‫כנגדה מהני ואם אין חזקה דהיתרא כנגדה לא מהני‬
‫א״כ ברור ונכון הוא לפסוק כדעת מכרעת ההוא וגס‬
‫הוכחתי לעיל דדפת התוס׳ והרמב״ם והט״ז דס״ס מהני‬
‫היכא דסותר החזקה כנ״ל ‪:‬‬
‫ו ? ן ת ה נבא הביתה לעני; דינא דשוחט של האטדה‬
‫והרב רמ״א הנ״ל דהנה גבי האי ס״ס דשוחט‬
‫איתאאותן סברות גופייהו מה דחיהא גבי ס״ס‪.‬דסכין‬
‫הן למעליותא ק לגריעותא דהיינו כמו דס״ס דסכק אינו‬
‫מתהפך כאשר כתבנו לפיל בביאור קושיא ב׳ כן ה׳'נ‬
‫גבי האי שוחט אינו מתהפך וכמו דהתם כתבנו דא״צ‬
‫להתהפך בכה״ג משום דסכין אתרעאי בהמה לא‬
‫אתרפאי כן ה״נ א"צ להתהפך משום דשוחט אתרטאי‬
‫בהמה לא אהרפאי וכמו דהתם ס״ס כשחיטה הוא ומ״מ‬
‫מהני משום דאיכא חזקת סכק דהיתרא נגדה ‪ P‬ה״נ‬
‫ס״ס כשחיטה הוא ומהני היכא דאיכא חזקה דהיהרא‬
‫נגדה דהיינו אם נטל השוחט פע ם א׳ קבלה א״כ איכא‬
‫חזקת השוחט להיתרא כנגדה • א״כ האגודה דס״ל תיר^‬
‫שלישי של תוס' כאשר הוכיח הט״ז דסמך האגודה על‬
‫תירוץ שלישי של התוס׳ וי ם כתב הט״ז דהכי מוכח‬
‫בסאגודה ריש נדה שהביא התירוץ הג׳ של תוס׳ הנ׳ל‬
‫א״כ לדידיה צ״ל דפירוש ההלכתא הוא משום ס״ס‬
‫‪,‬לחוד בלא שוס צירוף סברא אחרת וא״כ יליף האגודה‬
‫שפיר דין שוחט דמהני בה הס״ס מדין סכין דמהני בה‬
‫ס״ס לחוד • וגם מפרש שפיר הדרכי משה את דברי‬
‫האגודה הנ״ל דמיירי שנטל קבלה פעם א׳ משום די״ל‬
‫דס״ל הד״מ הנ״ל דס״ס בשחיטה לא מהני אלא היכא‬
‫דאיכא׳ חזקה דהיתרא כנגדה מ״ה מפרש כנ״ל וא"כ א״ש‬
‫דברי האגודה הנ״ל • והרב רמ״א הגס דס״ל כאומן‬
‫פוסקים דסברי פי׳ ההלכתא ד הטפ ס הוא משום דפצם‬
‫ודאי פוגם וגם שיבר עצם לא מהני אלא כששיבר דרך‬
‫שבירה כאשר משמע מדברי דרכי משה סי׳ י״ח ומדברי‬
‫הגהו״ת רמ״א סי׳ י״ח בש״ע סעי׳ ט״ו דמסכיש לדברי‬
‫הש״ע שסי מ' מ מוכח מן ההלכתא הנ״ל דמהני ס״ס‬
‫בשחיטה היכא דאיכא חזקה דהיתרא נגדה מכח כ״ש‬
‫משבירת עצם דמה שבירת עצם גבי ספק אחד כשחיטה‬
‫׳ מהיי ‪.‬‬ ‫■‬ ‫דלת‬
‫תשובת‬
‫ה״ס כשחיטה נושאים ונותניס אי מ הנינ ה הס״ס משוס‬
‫דסוהר החזקה אבל בלא״ה מהני בכ״מ ס׳ ס לכ״ע וא'כ‬
‫ודאי ש״ס עדיף מהסברא דעצס ודאי סוגס כנ״ל ‪:‬‬
‫ו ל פ י ץ לאוח; פוסקי' דס״ל לפרש דברי ההלכתא הנ׳ל‬
‫דהטעס הוא משוס דטצם ודאי פוגס וסברי‬
‫דנגיפהלאו בכלל שיבר הוא ומהן מהפוסקים סברי דאף‬
‫שיבר לא מהני אלא כששיבר דרך שבירה כמבואר בהר״;‬
‫ונש״ע ה‪':‬ל א"כ צ״ל דאינהו לא מפרשי שינוייא דהגמ'‬
‫דמשני סכין אחרפאי ו ס׳ כמו הירוץ שלישי של חוס׳‬
‫הנ״ל ד ה טע ם היא משום ס״ס משום דא״כ הדק״ל לדידהו‬
‫פל האדפריך הגמ׳ מכלל דר״ח וכו׳ דמאי פריך הא י״ל‬
‫בפיר דר״ח מכשיר אפ״ג דלא שיבר אלא בגגיע׳ במפרקת‬
‫לחוד והטעם הוא משום ס״ס אלא צ״ל כנ״ל וסשיטא‬
‫דליכא למימר לדידהו לפרש דברי ההלכתא הנ״ל כאשר‬
‫הבץ הט״ז דהטפם של ההלכתא הוא משום ס״ס ובצירוף‬
‫עוד הסברא דשבירה פצמות דפצס ודאי פוגם דא״כ ה״ל‬
‫להפוסקים להזכיר דצ״ל שניהם דוקא דהייגו ס״ס ופצם‬
‫ודאי פוגם ובחד מינייהו אין להכשיר דהלא יש לפעמים‬
‫אף כשיבר בה עצס מ׳'מ אי; בה ס״ס כאשר כחבנו לפיל‬
‫בביאור קושיא א׳ הנ״ל בפנין נפקותא בין שלשה‬
‫פירושים אשר כחבנו שם על דברי ההלכחא הנ״ל וכיון‬
‫דאיכא נפקוהא לדינא בזה א׳׳כאיך סתמו דבריהם רובם‬
‫ככולס ואינם זוכרים כלל ענין הס״ס אלא זוכריס הפנ ץ‬
‫דשבירת פצם למוד אלא צ״ל דמפרשי דברי ההלכתא משו׳‬
‫שבירה פצה לחוד ולא משום ס׳ ס כלל וגם מפרשי שיטייא‬
‫דהגמ׳ דמשני הכץ אתרפאי ו ט׳ כמו חד משני תירוצים‬
‫הראשונים של הוס' הנ״ל * וצ״ל דהפוסקים אלו סנרי‬
‫כמו סברות הש״ך הנ״ל דהספק שמא לא שחט במקום‬
‫הפגימה לאו ס פ ק הוא כלל וא״כ אק כאן שום ס״ס כלל‬
‫ולפי מסקנת ההלכתא סגי בשבירת עצם לחוד ולפי‬
‫מסקנא זו מוכח דשבירת פצס לחוד מהני אליבא‬
‫דהפוסקים הנ׳ל ואף שאין בה אלא ספק א' דהלא ספק‬
‫השט לאו ספ ק הוא כלל כמו סברת הש״ך הנ״ל מ״מ מהני‬
‫שבירת עצם ואף דהספק הוא בשחיטה וא״כ החזקה של‬
‫הבהמה דעומדת בחזקת איסור אמ״ה סות׳ אוהו מפלה‬
‫דשבירה פצס כמו קושיית הרשב׳א הנ״למ׳ מ מהני‬
‫והטעם הוא צ״ל כמו תירוץ הלשב״א הנ״ל משום דאיכא‬
‫חזקת ההכץ להיהרא כנגדה ואז לא אלימא החזקה מ״ה‬
‫מהני שבירה פצם וכבר הוכחנו דמפלת הס״ס עדיף טפי‬
‫ממפלת שבירת עצמות גבי ספק א׳ וכיון דלדידהו מהני‬
‫כבירה עצם גבי ספק א׳ בשחיטה משוס דאיכא חזקה‬
‫דהיתרא כנגדה א״כ כ״ש ה־כא דאיכא ס״ס בשחיטה‬
‫ואיכא חוקה דהיהרא כנגדה פשיטא הוא דמהני בכה״ג‬
‫וזה ברור ונכון הוא לפע״ד ‪:‬‬
‫ה ^ ו ל ה מזה דבי; לתי׳ שלישי של תוס׳ מוכח דס״ס‬
‫בשחיטה מהני היכא דאיכא חזקה דהיהרא‬
‫כנגדה דלהירוץ שלישי צ״ל לפירוש ההלכתא הוא משום‬
‫ס״ס לחול כנ״ל ובין לשני תירוצים ראשוני׳ של תוס׳‬
‫הנ״ל מוכת ג״כ כנ״ל דלשני תירוצים הראשונים צ״ל‬
‫דפירוש ההלכהא הוא משום שבירה פצם למוד וא״כ כ״ש‬
‫הוא דס׳ים נשתיעה מהני היכא דאיכא חזקה דהיתרא‬
 ‫ששואל‬ ‫הלבות שחיטה‬
‫והביא בכל הסכין וכו' עכ״ל הש״ך יננ׳ש • והנה בדין‬
‫כ׳ש חזר הש׳ך לדינא וסובר דש״ס בשחיטה לא מהני אבל‬
‫מ״מ לא הוכיח כפי הוכחות והראיות של המ״ב כלל ולא‬
‫הזכיר כלל מזה אלא כותב מסברת עצמו משוס דהש׳׳ס‬
‫בשחישה סותר חזקת איסור של הבהמה יע׳ ש וא״כ‬
‫משמע דהש׳ך ס״ל אף למסקנתו ההוא דנדחית הראיות‬
‫של מ״ב הנ״ל לגמרי מחמת הסתירות אשר כתב הש׳ך‬
‫בדין כ׳ז כנ״ל• והנה מ׳ש הש״ך בדץ כ״ז בסתירהושל‬
‫הראיות של ה מ'ב דהאי ספ ק שתא לא שחש הסימנים‬
‫נגד הפגימה לא הוי ספ ק כלל דמשתמא כו' והוליך‬
‫והביא בכל הסכין ע״כ ידוע הוא דשברא זו של הש״ך‬
‫הנ׳ל אינו שייך לומר ‪ p‬בכל סכינים אף אס היא ארוך‬
‫מאוד וגס יטאר לקמן ראי' לזה מדברי תו״ה הארוך של‬
‫הרשב״א בכמה שיעור אורך הסכץ אינו שייך סברא‬
‫דהש״ך וכן הדעת נושה דבסכין ארוך מאוד מסתמא‬
‫אינו מוליך כל הסכין וא״כ סברא זו אינו שייך בסכץ‬
‫ארוך מאוד אלא אם דרכו להתחיל להוליך בשחיטתו‬
‫בראש הסכין ואח״ז נמצא פנימה סמוך לראש הסכק‬
‫דבכה״ג אפשר לומרג׳כ סבר׳ הש׳ך והוא דמסתמא הוליך‬
‫מקצת סכין זו על הסימנים וכן כי״ב אבל אס הפגם‬
‫רחוק אין לומר כן וצ״ל דאף דאינו שייך בכל סכינים מ"מ‬
‫ס״ל להש״ך דנדחית בסברא זו הראיות של המ״ב הנ׳ל‬
‫ו א'כ צריך להסביר כוונת הש׳ך איך נדחית הראיות של‬
‫המ״בהנ״ל בסברא זו אף לפי דאמרינן דאינו שייך סברא‬
‫זו בכל סכיני ס כנ״ל;‬
‫וצריך להסביר בענין זה לפי כוונת הש׳ך לדחות‬
‫הראיות של המ׳ב הנ״ל על ראשון ראשון דהנה‬
‫הא דאמר הנמ׳ הלכתא כרב הונא בלא שיבר עצם ולפי‬
‫הפוסקים רובם ככולם דנגיעה לאו בכלל שיבר הוא וא״כ‬
‫הי' הוכחה לדעת המשאת בנימין מן ההלכתא הלל‬
‫דס׳ס לא מהני בשחישה דהא אף נלא שיבר ענ ס אלא‬
‫בנגיעה דמפרקת לחוד איכא‪ .‬ס׳ ס ומ״מ אפשק ההלכתא‬
‫בזה כרב הונא ולפי סברת'ה ש ‪ Y‬הנ״לדלית כאן ס״ס‬
‫משוס דמסתמא הוליך והביא בכל הסכין אדמית הוכחה‬
‫של המ׳ב מזה • וכ״ת כיק דסברת הש״ך הנ״ל אינו‬
‫שייך בסכץ ארוך א' כ לכאירה אכהי יש להוכיח כמו‬
‫דעת המ״ב הלל מן ההלכתא הלל דאל״כ ה״ל לההלכתא‬
‫לחלק בין סכץ קצר דבזה ליחא ס׳ ס הלכה כרב הונא בלא‬
‫שיבר עצם ובין סכין ארוך דבזה יש ס׳ ס כנ׳ל הלכה‬
‫כרב חסדא להכשיר אף בלא שיבר עצם * ‪ i‬ונ״ל לטונת‬
‫הש׳ך דאין להוכיח כלל מההלכתא הנ׳ל מחמת דלא‬
‫חילק כלל משוס דזה אינו דהיינו לפי תירוץ ראשון‬
‫של תוס' הנ׳ל פלוגתא דרב הונא ורבח שדאכך הוא‬
‫דר״ח מכשיר אפי׳ בלא שיבר עצם משוס דסכק אתרעאי‬
‫בהמה לא אתרעאי ומכשיר בכל גוונא משעמא הלל‬
‫כמבואר במהרש׳א וא׳כ אף בסכין קצר מאוד דלית בה‬
‫אלא מד ספק לפי סברת הש״ך ה לל מ״מ מכשיר בת ר׳ח‬
‫משעמא הנ׳ל דסכין אתרעאי וכו' ומכ״ש בשיבר עצם‬
‫דמכשיר ר׳ח אף בסכין קצר ציון דיש בה עוד מעלה‬
‫דעצם ודאי פוגס ורב הונא פליג עליו בשניהם ולא ס״ל‬
‫ששמא דסכץ אתרעאי וצ׳ל שעמא דרב הונא דס׳ל דמה‬
‫תשובת‬ ‫| ‪14‬‬
‫י מהני היכאדאיכא חזקה דהיתרא כנגדה מכ׳ שס״ ס‬
‫בשחישה דטדיף שפי דמהני בכה״ג וא'כ א״ש גם דברי‬
‫■ רמ׳אאשר הביא לדינא דברי האגודה הנ״ל ונסתלקו‬
‫לגמרי כל קושיות הש׳ז ושארי קושיות הנ׳ל וא״‪ 5‬להאריך‬
‫בפירוש כי כל משכיל יבין מעצאו ;‬
‫ו א ד ר ב א דברי הש׳ז בסי' א׳ צ׳ע מאוד לפע׳ד אף‬
‫בלאו דברינו דלטיל דמאריך שס מאוד‬
‫בפלפול להוכיח דלא יוטיל ס׳ ס דשוחע ודסכין ולא‬
‫נחית לימן שום שטם ט״ז דאמאי לא יוטיל בהם הש״ס‬
‫‪ .‬דהלא בכ’ מ מהני סי ס • וליכא למימר דשטמו של הש׳ז‬
‫כמו סברת הש׳ך הנ’ל דס״ל דהספק שמא לא שחש‬
‫במקום הפגימה לאו ספק הוא כלל כנ׳׳ל דזה אינו ד‪ 1‬ה‬
‫השפם אינו שייך אלא גבי סכין לחוד ואכתי קשה אמאי‬
‫לא יומיל הס’ ס גבי האי שוחש הנ׳ל ו ט' כ צ״ל דשעמו של‬
‫הש׳ז הוא משום דאזיל לשפמיה כמ ’ש בשי' ק׳י סוף ס'י‬
‫דס׳ ס בשחישה לא מהני וראייתו מתשובת הרשב׳א סי'‬
‫ת״א וגם כותב סברא לזה דלא יוטיל ס׳ ס בשחישה‬
‫משום דסותר הח!קה • אבל אכתי יש לתמוה טל הש׳ז‬
‫דאיך לא זכר מזה כלום בפלפול הנ׳ל וה״ל להקשות מזה‬
‫ג*כ טל הרמ״א דס׳ל ד ס׳ ס דשוחש מהני הא ס׳ ס‬
‫בשחישה לא מהני ואיר סותם דבריו בטני! השעם וגם‬
‫יש נפקותא מזה לדינא אם היה נחית לשעמא דהיינו אס‬
‫השוחש יודע כל דיני שחישות ואין יודט דיני בדיקות‬
‫דבכה״ג לא הוי ס׳ ס בשחישה והוי שפיר הס״ס בכה׳ג‬
‫אף לדעת הש׳ז דס׳ל ד ס׳ ס בשחישה לא מהני וא״כ‬
‫בכה׳ג ודאי אין לאסור למפרע אף לדעת היש מחמירץ‬
‫אם נאבדה הריאה המבואר ג סי' ל״ש בהגהות רמ״א‬
‫והרמ׳א ס׳ל כמו י״מ הנ׳ל אם לא בהפסד מרובה‬
‫והשתא דהש׳ז לא נחית לשעמא כלל וכותב ס ת ם לאשור‬
‫הכל למפרע משוס דלדידי' לא מהני ס׳ ס לחוד גבי האי‬
‫דינא דשוחש וחולק ס תם טלהרמ״א משמע דחולק על‬
‫הרמ׳א בכל דבריו בזה הן טל השוחט הן על הבודק אף‬
‫שיודע ד’ש וא׳י ד׳ב• ובאמת לפי שטמא הנ׳ל ה״ל להט׳ז‬
‫להכשיר בכה׳ג ומכ׳ש לדברינו דלעיל דמוכח דס׳ס‬
‫ב שחישהמהניהיכא חזקהידהיתרא כנגדה א'כ פשיכיא‬
‫דדברי הש״ז בזה המה תמוהים • ודברי האגודה והרב‬
‫רמ׳א הס ברורים ונ טני ם לפע׳ד ויובן ודו״ק ‪ :‬ויפורש‬
‫דברי רמ׳א ביותר לקמן בסיום כלענין התשובה ‪:‬‬
‫מ ן ת ה נבא לברר ולהבין דברי הש׳ך בסי' ק׳י בדיני‬
‫ס׳ ס בדין כ׳ז מה שהניא שם דברי משאת‬
‫בנימין ודחה שס דבריו וראיותיו של המ״ב הנ׳ל ואח״ז‬
‫נבא לענין השאלה דנ״ד• דהנה ז׳ל הש׳ך שס תיך דין‬
‫כ׳ז ושלא כדין השיג המשאת בנימין טל הרב בזה וכו'‬
‫ועיקר ראיהו שבנה יסודו עליו ממאי דאמרינן רפ׳ק‬
‫דחולין ונתבאר בסי' י׳ ח סעיף י׳א דאם שחש הרבה‬
‫בהמות זה אמר זה ואח׳כ נמצאת הסכץ פגומה דאפי'‬
‫הראשונה אסורה והא איכא כמה ספקות וכו' ואפ׳ה לא‬
‫מהני מידי הלכך כל הפ ק בשחישה וכו' עכ׳ל המ׳ב וכ׳ז‬
‫אינה ראי׳ כלל ד א'כ ו ט׳ אלא ודאי כה״ג לא משיב ס׳ ס‬
‫כלל וכו' ונס האי דשמא לא שחש הסימנים נגד הפגימה‬
‫לא הוי הס ק כלל דמסתמא שחש כדרך השיחשין והוליך‬
‫ח‬ ‫שמואל‬ ‫‪.‬הלכות שחיטה‬
‫דיש בה עוד מעלה דענם ודאי פוגם ורב הונא אוסר‬
‫בשניהם משום דשי׳ל דהעור ודאי סוגם וא’׳כ יש לתלות‬
‫שנפגם בודאי בהעור ולית כאן כעין ש״ש נם ק וגס‬
‫טעמא דעצם ודאי פוגס לא מהני לדידיה כיק דהעור‬
‫גם כן ודאי סיגס וההלכתא ס׳ל דהעיר שפק פוגם‬
‫כרב חשדא ולא שיל כרב חשדא להכשיר משום דהוי כעין‬
‫שי׳ש מי׳ה תכריע ההלכתא כר״ה בלא שיבר עצש להירות‬
‫דלא כר״ח דמכשיר משום כעין שי׳ס ובשיכר עצם כר׳ית‬
‫להורות דהעור ס פ ק סיגס דלא כרב הונא וא״כ אכתי‬
‫לא איירי כלל בעני; ש יש ממש אי מהני בשחיטה או לא‬
‫וי״ל דאם הוה סיבר רב הונא דהעור שפק פיגס היה‬
‫מכשיר ג״כ בסכין ארוך משוס ש״ש וא״כ אינו שייך‬
‫לההלכתא לומר דבר זו מאחר דרב חסדא מכשיר אפי'‬
‫בקצר משום כעין ש״ש ומכ״ש בסכין ארוך וי״ל דגס ר״ה‬
‫ש״ל דשי׳ש בשחיטה מהני א“ כ מאי צריך לאשמעינן‬
‫ההלכתא דק זה הכא שאינו שייך כלל לסלוגתייהו דבשלמא‬
‫בלא שיבר עצס ובסכין קצר הצריך ההלכתא לאשמעינן‬
‫להורות דלא כרב חסדא אבל בדבר דש׳ל לההלכתא באמת‬
‫כרב חסדאזלהכשיר דהיינו בסכין ארוך וגס י״ל דאפשר‬
‫דרב הונא ג״כ מודה בזת לא שייך כלל לההלכתא לימד‬
‫דבר זו כאן שאינו שייך כלל לפלוגתייהו וי״ל דתי' פשיט‬
‫להם דש׳ש מהני בשחיטה וא'כ נדחית ראי' של המ״ב‬
‫הנ״ל גם מזה וא״כ לסי שבדת ה ש ^ נדחית הראי' של‬
‫המ״ב לכל התירוצים של התוס׳ הנ״ל אף לפי דאמרינן‬
‫דשברת הש״ך הנ״ל איני שייך בסכק ארוך כנ׳ל ‪:‬‬
‫ו ל ד ב ר י נ ו הנ״ל דלתירוץ שלישי שלתוש' אמרינן‬
‫דהיי ש״ש ממש והא דכתבו מוס' האי‬
‫לישנא והוי‪.‬כש"ש פירשנו לעיל בע׳א * וגס כתבנו‬
‫לפיל דלתירוץ שלישי צריכקלסרש דבריההלכתא כר״ח‬
‫בשיבר עצם ה טע ם הוא משיש ס׳׳ש לחוד ונגיעה בכלל‬
‫שיבר הוא אם כן לתירוץ שלישי מוכח אפילו להיפך‬
‫דלא כדעת מ״ב הנ״ל דהוכיח מזה דס׳ס לא מהני‬
‫בשחיטה ולדברינו מיכח דמהני בשחיטה כנ׳ל• מיהו‬
‫עכ״ס אף לפי' הש״ך נסתר הראיה של המ׳ב הנ׳ל מן‬
‫ההלכתא הנ״ל לכל התירוצים של תוש' הנ״ל כנ׳ל כן‬
‫צריך לפרושי לפע״ד ולהבין כוונת ה ש ^ מאחר שסותר‬
‫ראיות המ״ב הנ״ל בסברא שאינו שייך בסכין ארוך מ״ה‬
‫צ׳ל ב ע'כ כוונת הש״ך כנ״ל ומלתא דמ ס תי ר הוא לסתור‬
‫ראיות המ״ב כנ״ל לסי שברת הש״ך הנ״ל ולא הוצרך‬
‫הש״ך לפרש כ״ז כי סשיט הוא דאינו שייך לההלכתא‬
‫להזכיר ענק אחר שאינו שייך לפלוגתייהו כלל * וגם הא‬
‫דאיתא בשוגיא הנ״ל הוה עובדא וטרף רב יושף עד‬
‫הלישר חיותא כמאן כרב הונא ואפי' בקמייתא לא כר״ח‬
‫ולנר מקמייתא * ואיבעית אימא לא כר״ה וכו' ע' כ •‬
‫ולכאורה הי׳ היכחה להמ״ב גס מזה דש׳ש לא מהני‬
‫בשחיטה • מיהו לפי סברת הש״ך נסתר ראייתו מזה‬
‫די״לדהעובדא הוה בסתם ס‪:‬ין והי' כשיעור צורך שחיטה‬
‫ולא יותר דהיינו כמלא ציאר ומשהו חוץ לצואר דאף‬
‫לדעת המחמירין המבואר בהגהות רמ״א שי' כ״ד וע״פ‬
‫המנהג המבואר שם שגי בהאי שיעורא הנ״ל ובשכק‬
‫כזה שייך סברת הש״ך דמסתמא הוליך ותביא בכל‬
‫הסדן‬
‫תשובת‬
‫לי שכיןאתלעאי מהלי בהמהא תרעאיכמבוארכ תו ש'‬
‫בתירוץ שלישי יע׳ש • וגס לא ס״ל לרב הונא להכשיר‬
‫בשיבר עגס משעמא דטצס ודאי פוגס ונ״ל כדמפרש‬
‫הרשי״א בת׳ה הארוך דברי רב הו;א והובא דברי הת״ה‬
‫הנ״ל לעיל בדברינו■ בסוף ביאור קושיא ג' הנ״ל דס״ל‬
‫לרב הונא דהתיכת העור ודאי סוגם ו א'כ ליכא לרב‬
‫הונא כלל טעמא דעצס ודאי פוגם כיו; דהעור ג' כ ודאי‬
‫פוגם לדידי' ונחתך העור בראשונה קודם ששיבר בה‬
‫ע'‪:‬ס א'כ יש לתלות בר‪ v‬עור בודאי מ׳ה סליג רבהונא‬
‫על שניהם ואתא ההלכתא ומכריע בין שני השגרות הנ״ל‬
‫כרב הונא לאישור משוס‬ ‫דהיינו בלא שיבר בה עצם‬
‫דלא ס״ל בזה כרב חשדאלהכשיר מטעמא דשכק אתרעאי‬
‫ובשיבר בה עצס הלכה כר״ח להכשיר מטעמא דעצם‬
‫ודאי פוגם משוס דלא ש״ל בזה כרב הונא לומר דהעור‬
‫ודאי פוגם • אלא ס׳ל בזה כרב חסדא דהעור ספק פוגם‬
‫וא"כ לא איירי ר׳ה ור״ח כלל בעני; ש״ם וי״ל דתרווייהו‬
‫מודים ביה דש״ש מהני בשמיעה והא דלא חילק ההלכתא‬
‫בין ככץ קצר לשכין ארוך זה לק״מ דאינו שייך לההלכתא‬
‫לחדש איזה דין חדש מה דלא פליגי הני אמוראים כלל‬
‫בזה וי״ל דתרווייהו מודים בזה כנ״ל ולא אתי ההלכתא‬
‫אלא להכריע בענק השברות דאיירי ב'־‪v‬ו אמוראים הצ״ל‬
‫וא״כ נדחית הראי' של המ׳ב הנ״ל מזה לפי שירת הש׳׳ך‬
‫הנ״ל • ולפי תירוץ שני של תוש׳ הנ״ל פלוגהייהו בהכי‬
‫דר׳חמכש־ר אך בנגיעה דמפרקת מ שוסדס׳׳לדנגיעה‬
‫במפרקת ג"כ ודאי פוגם ומכ״ש בשיבר בה עצס ור׳ה‬
‫אושי בשניהם וטעמו כנ׳ל וההלכחא ש׳לכר״חדעור‬
‫הפ ק פוגפכר״ח וש״ל דנגיעה במסדקת אינו ודאי פוגם‬
‫דלא כר׳׳ח מ״ה מכריע ההלכתא כנ״ל * ולפי׳ז לא איירי‬
‫ג' כ בענין ש״ש כלל י׳׳ל דתרווייהו ש׳ל בזה להכשיר ומ״ה‬
‫אינו שייך ג׳'כ לההלכתא לחלק בזה כנ׳ל• ולפי דעת המ׳ד‬
‫המבואר בהר״ן הנ׳׳ל דס״ל דנגיעה בכלל שיבר הוא אליבא‬
‫דההלכתא שנגיעה ג' כ ודאי פוגם הוא פירשנו לעיל‬
‫ג״כ סלוגתייהו במאי דהיינו ר׳׳ח מכשיר אף בספק נגיעה‬
‫דש״ל משוס דרגיל הוא ליגע במפרקת תליק במפרקת‬
‫אף בשפק נגיעה ורב הינא אושר אף בשיבר עצם‬
‫וההלכתא ש״ל גבי ספק נגיעה במפרקת לאיסור• כרב‬
‫הונא ובשיבי עצס דהיינו בידאי נגע כרב חשדא וא״כ‬
‫לא איירי ג' כ בענין ש׳׳ס כלל ואינו שייך לההלכתא‬
‫להזכיר מז הו א׳ כ נדחית הראי' שלמ׳ב הנ׳ לג ס ל פי‬
‫תירוץ שני של מו ס' ה ל ל ולפי תירץ שלישי של תום'‬
‫דהטעס הוא משוס ש״ס מפרשהש׳ך דברי תו ש׳ הלל‬
‫דלא כתבו אלא דהוי כעין ש״ש כמבואר שס בהש״ך דק‬
‫כ׳ז יע״ש וי״ל טעמא דהש״ך דמפי ש ‪ p‬משוס דרב חשדא‬
‫שותס דנריו ומכשיר משמע מזה דמכשיר בכל שכיני'‬
‫אף בסכין קצר מאוד וכן לקמן יובא ראי' לזה דמשמע כ;‬
‫לר״ח מדסותס דבריו ומכשיר כנ״ל ולפי שברת הש״ך‬
‫ליתא ג שכק קצר ש״ש אלא כעין ש״ש מ״ה מפרש דברי‬
‫תוש׳ דכ תט ג״כ לר״ח דהוי כעין ס״ש וגס באמת בתוש׳‬
‫אית' לשו; זה והוי כס״ס ומפרש ה ש ^ דהאי לישנ' כתבו‬
‫בכוונר‪ v‬כנ״לוא״כ ר״ח מכשיר אף בשלא שיבר עצם ואף‬
‫בסכין קצר מטעמא דהוי כעקס״סו מכ״ ש בשיבר פנס‬
 ‫שמואל•‬ ‫הלטת ‪^-‬ג’היטה‬
‫ספיר לדבריו מן הסוגיא הנ״ל וגס מדברי השיט הנ״ל‬
‫וגס הש״ט לא הצרץ לכתוב בהדיא כיון דבכל סכין יש‬
‫ס״ סו אי כ בודאי נדט ממילא מדאוסרהש״ה בסוגיא‬
‫הניל וגס השיט בדין סכין שנמצא פגום מ״ה הוכיח‬
‫המ׳ב שפיר אבל לסי סברת השיך דבסכין כשיפור שחיטה‬
‫' לית בה ה סי ס נסתר כל הראיות של המ״ב הנ׳ל דהיינו'‬
‫מן סוגיא הניל כ ה ב ט לעיל דאין ראי׳ לזה וגס מהשיט‬
‫הנ׳ל אין ראי' כלל דיש לומר דפיקר כוונתו כאן‬
‫לאשמעינן דצריך בדיקה ב ץ כ ל א׳ו א' משוס דאה לא‬
‫יבדוק וימצא פגו ס יהי' הכל ס פ ק נבלות והך בדיקה צ״ל‬
‫אף בסכין ארוך מאוד משוס חשש שמא ימצא פגימה‬
‫בסכין במקום שדרכו לשחיט באותו מקצת סכין כגון‬
‫שדרכו להתחיל להוליך הסכין מראשו ואח״ז ימצא פגימה‬
‫המוך לראש הסכין וכן כי״ב וא״כ בכה״ג שייך ג״כ סברה‬
‫השיךהנ״ל דה אי ספק שמא לא שחט במקום הפגימה‬
‫לאו ספק הוא דמסהמא דרכו להוליך מקצת זו של סכין‬
‫פל הסימנים ולא הוה ס״ס ויהי' הכל ספק נבלות מיה‬
‫צריך בדיקה אף בסכין ארוך מאוד ומיה לא נחיה הש״ע‬
‫בהאי סיפא לחלק בין סכין קצר לארוך משוס דלא נחיה‬
‫אלא לאשמפינן פניני חומרית בכדי ליתן ט פ ס טל הרישא‬
‫דמצריך בדיקה בין כל א׳ וא׳ י ומהש״ט ריש סי׳ י״ה‬
‫אין ראי' מהא דאמר השוחט בסכין בדוק וכו׳ ה״ז נבלה‬
‫ולא מחלק בין סכין קנר לארוך משוס דייל דהרישא איירי‬
‫דא׳י אם >גפ במפרקת מ״ה תלינן בהטור דאין הפק‬
‫מוציא מידי ודאי ט׳ ולא הוי כאן ס״ ס כל לכנ״ לו ה א‬
‫דאמר אח ‪ f‬הש״כג אפי' נג ע נמערקת אין תולין ט וגס‬
‫ביש פ סעיף ט׳ו מבואר שס בכמה דברים אץ תולין ולא‬
‫מחלק בין קצר לארוך יפורש הטיב לקמן תוך פנץ‬
‫‪-‬‬ ‫היתר השני אשר יבואר לקמן ‪:‬‬
‫מ'מ אסור דהא בהרבה דוכתין הן בש*פ הן בשיס‬
‫י״ל דבל״ה אין ראיה כלל מהש״ע הנ׳ל מהא דלא‬
‫מחלק בץ הכין קצר להכין אריך משום דכבר‬
‫כתבנו דכל הפוסקים זולה האגודה סכרי דהא דאמר‬
‫הגמ' הלכתא כר״ח בשיבר פנ ס הט ט ס הוא משוס‬
‫דפצם ודאי ט ג ם ילא ס״ל י*'ייז שלישי של תוה׳ אלא ס״ל‬
‫כמו חד משני תירוצים הראשוני' של תוס' הנ״ל וס׳יל‬
‫סברת השייך הנ׳ל וא״כ לפ״ד הפיסקיס הנ״ל לא איירי‬
‫כללסוגיא הנ״ל בפנ ץ ס״ ס כנ׳ל ומיה אותן ה ט ס קי ס‬
‫דשקלי וטרי בסוגיאזו ונחתי להוציא דינים בהוגיא זו•‬
‫כ ט דרכם לישא וליתן בסוגיא בכדי להוציא לאור‬
‫איזה דין לאמיתו ל אנ ח תי כללבפנין ס׳ ס שאינו יוצא‬
‫כלל מהאי סיגיא לא לכאן ילא לכאן ואינם נושאים‬
‫ונותני׳ אלא ב פדן ההלכתא הנ״ל להבין דבריתהלכחא‬
‫הג ל מה הוא בכלל שיבר ומה הוא בכלל פצם דהיינו‬
‫אס נגיפה וחיתוך בכלל שיבר ואס מפרקת או פז וכי־נ‬
‫נכלל ט‪ 5‬ס וגס כישאי' וכוחני' נכגכין נדיקות הסכין‬
‫היוצא מהאי הוגיא דרב כהנא מצריך בדיקותא בק‬
‫כל חדא וחדא אבלפנין סי ס דלא מיירי כללסוגיא‬
‫זו לפי פירושם לא נחתי לזה כלל ילא שמו פל‬
‫לבם■ להמציא מפצמס ענץ סכי! ארוך דיש בה סי ס'‬
‫דהלא פנין סי ס ג״כ שייך להמציא בהרבה דוכתין כגץ‬
‫בפנין שהי דםפק לו אם הי* שוהה כשיעור שהיה‬
‫•‬ ‫סי׳‬
‫תשובת‬ ‫‪la‬‬
‫הסכץ וא'כ לית כא; סיס • וגם י׳ל דאך בלא סברת‬
‫הש״ךהי״ל יש לסתור ראיות המיב מזה דהאדאמרה‬
‫הגמ' כמא; כריה ואפי' נקמייתא אק ראי' מזה משוס‬
‫לר׳ה ס״ל דהעור ודאי פוגם א' נ יש לתלות שנפגם‬
‫נהפור הראשון כנ׳ל ומ״ה יש לאסור אפי׳ הקמיייתא‬
‫דלרב הונא לית כאן סי ס אף בסכין ארוך * והח דאמר‬
‫גג מ' לא כריח ולבר מקמייתא אץ ראי' מזה די״ל‬
‫דהקמייתא הי' מכשיר מטעם סי ס לסי תי מ ן שלישי‬
‫של תוס' או מטפמא דסכין אתרעאי לסי שני תירוצים‬
‫הראשונים והא דטרף אותן שנשחטו אחרי הקמייתא י׳ל‬
‫דלחומרא אמרינן שנפנס במסלקת הראשוגה כמבואר‬
‫דטה זו בטור י״ד סי׳ י״ח יפ׳ש ובב׳י שה יע״ש וכן‬
‫בשיט סי׳ י״ח סוף ספי׳ י״ב וזיל הש'פ ואס נגט במפרקת‬
‫של אחת מהן יש לחוש ולהחמיר לכלאוהן שנשחטו אח״כ‬
‫פ״כ וכיון דיש דטות דאף אס נאבד הסכין לאסור )^תן‬
‫שנשחטו אחר שנגט במפרקת הראשון מכיש בפובדא‬
‫דרב יוסף דנמנא הסכץ פגום פשיטא דיש לאסור ולומר‬
‫שנפגם במפרקת הראשונה אף לרב חסדא ולדפת‬
‫האיבפית אימא של הגמ׳ ס״ל באמה לרב חסדא להכשיר‬
‫כולן א״כ נסתר רא־ות המ״ב מזה אף בלא כברת הש״ך‬
‫הנ״לומכ״ש לסברת ה שי ך הנ׳ לי ש ל ס תו ר כני ל• והא‬
‫דמביא המ״ב ראי' מדברי הש״ט ספי' י״א דהשוחט הרבה‬
‫בהמות וכו' ונמצאת הסכין פגומה ו ט' ט״ש נסתר ג"כ‬
‫בהברת הש״ך הנ״ל כיון דבסתס סכץ כשיפור ‪ .‬שחיטה‬
‫לית בה שוס ס׳ ס כנ״ל והא דלא חילק הש'פ בין סכץ קצר‬
‫לסכץ ארוך היכא דיש בה ס׳ ס להכשיר כל הבהמות זה‬
‫אינו דהא אף אי אמריק דס״ם לא מהני גבי סכין ג' כ‬
‫קשה אפכא פל הש״ס דסוהס את דבריו דה׳ל לפרש‬
‫בהדיא לאשמפיק רבותא דאסי' בסכץ ארוך שיש בה ס׳ ס‬
‫וכשארי פוסקים מבואר ב ה ד' אתה ר ט ת א ולא סמכי‬
‫דנדפ מסתימת הלשון וכתבו בהדי׳ הרבותא וכן בהאי‬
‫סי' י״ח בש״פ בריש הסי' אמר השוחט בסכין בדוק וכו'‬
‫ה׳ז נבלה אפילו נג ט במפרקת וכו' וכן הרמ׳א שס‬
‫בהג׳יה כותב אפי' מן הצד פי' דנפנס הסכץ ‪ p‬הצד ה״ז‬
‫נבלה וא כ כ ת ט בהדיא הרבותא ולא סמכו דנדט ממיל'‬
‫מס תימו ת הלשון וא״כ הכא גמי בסעי׳ ייא קשה פשיטא‬
‫דה׳ל לאשמפיק בהדיא דאפי׳ בסכין ארוך שיש בה סיס‬
‫מ' מ אסור לאשמפיק נפקותא להרבה דוכתין דס׳ס לא‬
‫מהני בשחיטה ואף דאיכא חזקה דהיתרא כנגדה דהא‬
‫מוכח דליהא שום ראי׳ כלל מן איזה מקום ב ש׳ ט דס׳ס‬
‫לא מהני בשתיטה דאס הי' איזה ראיה לזה מאיזה מרום‬
‫בש פ היה הט״ז והש״ך מביאין ראי' מאותו הלשון בש׳ט‬
‫גס לא הי' הפ״ח חולק פ׳ז אלא צ׳ל דלית' שוס ראי' מאיזה‬
‫מקו' בש׳יט• וא״כ מוכח דליתא כלל בש״ט האי דינא דס״ס‬
‫בשחיטה לא מהני אף דאיכא חזקה דהיתרא כנגדה וא״כ‬
‫ה׳ל לאשמפינן כאן בסעיף י־א האי רטתא בהדי׳ דהיא‬
‫רבותא גדולה דס״ס לא מהני בשמיטיה ואף דאיכא חזקה‬
‫דהיהרא כנגדה י אלא נ״ל דאין ראי׳ מהאי ש'פ לא להאי‬
‫גיסא ולא האי גיסא דבשלמא המיב לא ס״ל סברה הש״ך‬
‫הנ״ל וס׳ל דבכל סכין יש ה׳יס הנ״ל מיה מביא ראי׳‬
‫ט‬ ‫שמואל‬ ‫הלכות שחיטה‬
‫כנ״ל וגס מפרש שס התירין‪ ,‬של הגמ׳ ע״ז הא דמשני‬
‫הגמ' סכין אתרעאי וכו' ואח״ז כתג הרשנ״א שס וזיל‬
‫ייש מקשים מפני מהלא הקשה לו מ ה אד ת ק מ קו ה‬
‫שנמדד ונמצא חסר כל טהרות שנפשו על גניו למפרע‬
‫נין נרה״י ונין נר׳׳ה טמאו' ואמאי לימא מקוה אחרעאי‬
‫גברא לא אהרעאי שהרי טבל לפניך ]וזהו קושיית תוס׳[‬
‫ויש מהרצים דהכי קאמר התם גברא אתרעאי שא״א‬
‫להיות המלץה חסר או שיהא דבר חוצן עליו בשעת טבילה‬
‫ותעלה לו הטבילה אלא הרי הוא ודאי כאלו לא טבל כלל‬
‫הלכך העמד טמא על חזקתו אבל נהמה לא אתרעאי‬
‫דאף כשתמצי לומר נפגס הסכין נעור אכתי איכא‬
‫למימר דלא פגעה בסימני' כלל ובמה שיש ממנו בלא‬
‫פנימה נשחטו וכנין שיש נסכין מלא שני צוארים הלכך‬
‫לא אליס ריעותא דסכין לאפוקי נהמה מחזקת כשרותה‬
‫שהיא שחוטה לפניך ]ותירוצס הוא ג״כ קצת מענין תירוץ‬
‫שלהי של תוס' אבל אכתי תירוצם בענק אחר הוא דתוס׳‬
‫בתי' שלישי כ ת ט דמה לי סכק אתרעאי ומה לי בהמה‬
‫אתרעאי ותופסים העיקר ט ע ם דהוי כסיס ואין להאריך‬
‫נזה שלא לצורך[ ואינו מחוור בעיני דרג הונא ורב חסדא‬
‫נ ס ת ם סכינים נחלקו ואסאיתא ה״ללמימר השוחט בסכק‬
‫ארוכה ונמצאת פגומה י והנכון דשאני ריעותא דמקוה‬
‫ו ט' ]ותירוצו הוא מענין תירוץ שני של תוס'[ ואסיקנא‬
‫הלכתא כרב הונא וכו' והלכתא כוותי׳ דרג חסדא ו ט'‬
‫ויש אומרים דדווקא בשוחט נסכק ארוכת שיש בה כדי‬
‫שיטוי שני צואריס־וכמו שכתבתי למעלה ויש אומרים‬
‫אפי׳ בסכין קטנת וכן נראה לי עיקר וכמי שכתבתי מדלא‬
‫אמרי השוחט נסכין ארוכה וקאמרי סתס השוחט נסכק‬
‫ונמצאת פגומה עכ״ל הרשב״א בתיה יע״ש והובא דבריו‬
‫קצת מזה בניי סי׳ י׳ח דיה כתב הי שנ״א בתיה שכל‬
‫שנמצאת הסכין פגומה ו ט' יע׳׳ש בניי בשינוי לשון‬
‫׳‬ ‫מגוף דברי הי שנ״א בתיה הנ׳ל ‪:‬‬
‫ו ה נ ה מוכח מדברי הי שנ״א הנ״ל דס׳ל ג"כ סברת‬
‫השיך הנ״ל דמסתמא מוליך ומביא בכל הסכק‬
‫וא״כ נסכין פחות משני צואריס ליכא למימר כדברי יש‬
‫מתרצי^הנ״ל לומר דאיכא למימר דלא פגעת בסימני׳‬
‫כלל וי מ ה שיש ממנו בלא פגימה נשחטו ומשוס דר״ה‬
‫וריח נ ס ת ס סכין נחלקו ולא אמרו השוחט נסכין ארוכה‬
‫מיה לא מחוור בעיניו דברי היש מתרצים ש״מ מזה דס׳ל‬
‫סברת השיך הנ״ל בפחות משני צואריס כמו היש מתרצים‬
‫דאי אמרינן דלא סבר כלל סברת הש ‪ f‬הנ״ל וס׳׳ל ד *ז‬
‫בסכין קטנה י״ל דלא פגעה הפגימה בסימני' א״כ אמתי‬
‫מתרץ הרשנ״א ומפרש שינוייא דהגמ' דסכין אתרעאי‬
‫בענק אחר הלא אכתי ה'ל לתרץ כמו היש מתרצים הנ׳ל‬
‫ולומר דאפי׳ נ סכק קטנתאיכא למימר דלאפגע הפגימה‬
‫בסימני׳ ומיה נחלקו ר׳ה וריח שפיר אפי׳ בסתם סכק‬
‫אלא צ״ל דגם הרשנ״א ס״ל סברת השיך הלל ומיה ‪W‬‬
‫מוקי נענין זה ומדמביא הרשב״א דברי יש מתרצים הנ׳ל‬
‫דס׳ל דנסכק שיש ט כשיעור שני צוארים לית בה סברס‬
‫הש׳ך הלל ולא אמריק בהאי סכין ג״כ דמסתמא מוליך‬
‫ומביא בכל הסכין והרשביאאיט חולק כלל ע׳ז לומר‬
‫דאף נסכין כזו שייך סברת השיך מי ל אלא סותר‬
‫דנ רהם‬ ‫^‬ ‫ף‪ ,‬א‬
‫השובת‬
‫‪.‬נ שחי ס הוגס ספק לו אס הי' שוהה קוד ס ש שח ט רונ‬
‫הסימנים או אח׳יז דאץ שהיה פוסלת אח״ו כמטאר נש״ע‬
‫ס׳' כ״ג סעיף ה' יע׳ש והוי ס’ ס ואף שהביא שס נשס‬
‫יש מי שאומר דשהיה פוסלת כל שלא נגמרה שחיטת כני‬
‫הסימנים והרמ״א כותב שס דהמנהג להטריף כן בדיעבד‬
‫יט׳ש מ׳'מ ע״פ הדין ודאי הו אכדט ה ראשונה של הש״ע‬
‫הנ״ל • ואפי' לדעה של היש מי שאומר הנ״ל יוכל למצוא‬
‫ג' כ סיסי בשהייה דהיינו שספק לו אס קודס שחיטת‬
‫הסימניס שהה או אחיו בע ת שחהך במפרקת בהה •‬
‫וכן בענין דרוסה יש למנא ס׳ ס בכה״ג • ! ק בשארי‬
‫דונהין אשר חדל מספרס ומי׳מ לא שמו הפוסקים לבם‬
‫לזה מאחר דאינו מוזכר מענין זה וכי״ב בש״ס לכן לא‬
‫שמו לנס גס ה ט ס קי ם מעצמס‪,‬לפלפל בזה ומ׳ה לא נחית‬
‫הטור והב׳י בסי' י״חדמיירי בענין סכין לישא וליתן בענק‬
‫סיס משוס דהטור והב״י דרכם לישא וליתן רק בענק‬
‫הדיני' המוזכרים בפוסקים ולא להמציא מלבס ענין חדש‬
‫בסכין שאינו שייך דבר ‪ v‬לענין סכק לחוד אלא ענין‬
‫בפ״ע הוא היכא דמייני בענק ס״ס כגון בסי׳ ק׳יי ואף‬
‫נסי' ק׳'י לא הניאו ענק סכק לסי׳ס ונ׳׳ל דסמכו דנדע‬
‫משארי עניני ס׳יס המבואר שס וא״כ אין ראי׳ לענק ס׳ ס‬
‫בשחיטה לא לכאן ולא לכאן וכיון דהטור ו הנ׳י לא איירי‬
‫בענין ס״ס דסכין כלל א*כ דהשיע דאינו אלא קיצור‬
‫דיניס מדבריו שבב״י פשיעא לא נחית לפרש מעצמו‬
‫ענין חדש בסכין דהיינו טנק ס״ס מיה סתס דבריו בענק‬
‫זה לגממ א״כ אין ראיות המ״ב הנ׳ל נ טניס לפי סברת‬
‫הש׳ך הנ׳ל כי א״א להוציא שום ראי' לזה לא לכאן ולא‬
‫לכאן־ לא מדברי הש״ע ולא מסוגיא הנ׳ל כן צ ק­‬
‫לפרש דעת ה ש׳ךהנ׳ל ;‬
‫ו ל פ י דברינו דלעיל מוכח לכל הפוסקים מסוגיא הנ׳ל‬
‫ד ס׳ ס בשחיטה מ מי היכאדאיכא חזקה דהיתרא‬
‫‪-‬‬ ‫כנגדה מאחר דמעלת פצס ודאי פוגם מהני גני ספק‬
‫בשחיטה משוס דאיכא חזקת סכק דהיתרא כנגדה א״כ‬
‫מכ׳ש מעלת הס*ס דעדיף טפי דמהני בשחיטה היכא‬
‫דאיכא חזקה דהיתרא כנגדה וכן מוכח מדברי הרמ׳א סי'‬
‫א׳ דמכשיר גבי שוחט מה״ט כאשר הארכנו לעיל הכל‬
‫‪ 3‬עונ טעס ודעת א״כ ה'נ בסכק ארוך יש להכשיר בודאי‬
‫משוס ס׳ ס כנ״ל • אמנס לכאורה י״ל אין טכל לידע לחלק‬
‫בשיעורי אורך סכין לעשות קצבה לזה ולומר דנהאי‬
‫שיעור אורך סכק איט שייך סי ר ת הש״ך הנ׳ל לומר‬
‫דמסתמא אינו מוליך ומביא בכל הסכין ויש בה ס׳ ס‬
‫הנ׳׳ל ובהאי שיעורא שייך סברת הש״ך הנ׳ל • מיהו יש‬
‫לברר שיעורא ע״ז דהנה הרשנ״א כ תננ ת״ ה הארוך‬
‫בהלכות שחיטה שער השני דמתחלה כתב על ‪h‬‬
‫דאוהיב רבא על רב משדא לסיועי לרב הונא מן‬
‫סבל ועלה אשר הבאתי דבריו לעיל בסוף ביאור קושיא‬
‫שלישי׳ הנ׳ל להבין מדברי הר שלא הנ׳ל סעמא דרב‬
‫הונא הגס דיש לומר טעמי ם אחרים לדעת רב הונא‬
‫וא'צ לעניננו דברי הר שלא הנ׳ל מ' מ לא העליתי על‬
‫הכתב טעמי אחריני לומר מעצמי אלא פרשתי דברי רב‬
‫הונא כאשר כתב הרשב׳א בת״ה שס בפירוש לדעת רב‬
‫הונא כנ׳ל ואח׳ז מפרש הרךשיא של רנא על רבחסדא‬
 ‫שמואל‬ ‫הלכות שהיטה‬ ‫תשובת‬ ‫‪18‬‬

‫דבריהם משוס דר׳ה ור״ח נ ס ת ם סכי! נחלקו משמפ כלל כן נלפ׳ד הקלושה ברור ונכון ודורןוגס לקמן יבואר‬
‫דאי הוה אמרו נאמת השוחט נסכין ארוכה הוה נימא יותר דהש״ע דקדק בלשונו וכוון לדברינו הנ״ל כן נלפפיד‬
‫ויטאר לקמן נ פנין היתר השני ק נ״ל ברור ונכון ‪:‬‬ ‫ליה לפרש כדנריהס דמיירי נסכין שיש נה כשיפור שני‬
‫ו ע ו ד נראה לפפ״ד דיש להכשיר ננ״ד ג ס מטעמא‬ ‫צואריס וכן נסמוך דנ רי הרשב׳׳א נענין ההלכחא חזר‬
‫אחדינא דהנה כבר כתבנו לפיל בביאור קושיא‬ ‫והניא דבריהם נקיציר כג׳ל משמפמזה ג״כ דנגוף ה פנ ץ‬
‫ס״ל כדנריהס דנסכץ ארוך ב' צוארים לא אמרינן סברת א׳ מ׳ש הב״י בשם הר׳ן בסי' י״ח וכתב שם הר״ן כמה‬
‫הש״ך הנ״ל וכיון דהיש תחרניס ש״ל כן וגס הרשנ״א חלוקי דעות בפי' דברי ההלכתא כר״ח בשינר בה טנם‬
‫ס״ל כמוהס ולא מ‪ 5‬י מ שום חילק פ׳׳ז בודאי כדאי הוא ואחר דברי הר״ן מסיים שם הב״י וז״ל ולענין הלכה הכי‬
‫הרשנ״א וסיעתו הנ״ל לסמוך פליהס ממש לדינא דנסכ ץ נקטינן להומרא באיסורי דאורייתא יע׳ש ומ״ה קבע‬
‫ארוך שני צואריס לית בה סברת הש׳ך הנ״ל• א״כ בשיט סעיף ט״ו כל החומרות של אותן דבות המובאים‬
‫נהר״ן הנ״ל ולפפ״ד יש להוכיח דהא דכחב הב״י לתימרא‬ ‫נתברר שיעור קני פ בשיפור אורך סכין• והשתא הדרינן‬
‫באיסירא דאירייתת טונ תו הוא על גוף הפנין דהיינו‬ ‫לדינא דידן הנ״ל דאס שחט נסכין בדוק וארוך שני‬
‫הא דפגימה' אוסרת זהו איסור דאירייתא והיינו אם‬ ‫צואריס ונמצא פגום ונגע נ מפרקח יש להכשיר בודאי‬
‫שחט ודאי נסכין פגוס וכי״ב אבל פנין המבואר נהר׳ן‬ ‫משוס ס׳׳ס כיון דיש חזקת הסכין דהיחרא כנגדה כן‬
‫דהיינו שהחך נ מפר קח או בשארי עצמות אינו אלא‬ ‫נראה לי‪:‬‬
‫איסור דרבנן דהנה אי׳ נב״י סי׳ י״ח וז״ל והיכא ששחט‬ ‫לאבא היוס אל העיון בנ׳׳ד נענין שאלתנו דהי' הסכין‬
‫ארוך יותר מג' צוארי׳ ונמצא חתך גדול נמפרקת בסכין בדוק ונאבד קודם שיבדקנו אחר שחיטה ואה׳כ‬
‫פשיטא הוא דיש להכשיר מפוס ש״ה * ו פו־ יש סברא נמצא והוא פגום כ תי נתשו׳הרא״ש נשס ראנ״ן דשתיטה‬
‫למעליוחא ננ״ד דכאן מוכח נל״ה דלא הוליך כל הסכין על כשרה הואיל ויצא בהיתר והאי דנמצא פגומה אימר‬
‫שיבר בה עצמית ולאו אדעתי׳ דאוקי שכין אחזקתי׳‬ ‫הסימנים כיון שדרכו חמיד לשחוט בהולכה א׳ נלי שוס‬
‫ולא איפגוס עכ״ל וכ״כ בש״ע סעיף י״ג יע״ש ומפרש‬ ‫הנאה כלל וגם נ ה מ ה זו נרי לו ששחט בהולכה א'‬
‫•ונמצא חתך גדול נמפרקת ואם הי' מוליך כל הסכין שם ה ט׳ז על הטע ם של הש״ע דקאמר הואיל ויצא בהיתר‬
‫על הסימני' לא הי' לו שוב נ מ ה לחתוך המפרקת אלא דהייט אילו הי׳ בא לשאול ע״ז בשעה שנאבד היו מורין‬
‫ודאי דלא הוליך כל הסכין פל הסימני' אלא נשאר חלק לו היתר מ״ה אחר שנמצא והוא פגום אוקי אחזקתי'‬
‫משא״כ לקמן בסעיף ט״ו דנפל על הקרקע דשס הסכין‬ ‫מן הסכין אשר סתך בה נמפרקח וא״כ לא שייך בנ׳ד‬
‫בודאי סברת הש׳ך הנ׳ל• ואין סברא לומר דאפשר לפנינו וחייבין אנו לבדקו א׳כ לא יצא בהיתר וכו' יע״ש‬
‫הוליך והביא בהאי שחיטת הנה מה ומלתא דלא רמיא נט״ז * ומתחלה צריך להבין דץ זה על בוריו ואת׳׳ז נוציא‬
‫מזה לנ׳ד דלכאורה יש להקשות ע״ז דהנה בדיקת השכין‬ ‫מל אינש לאו אדעחי׳ כדאמרינן גני מסוכסכת נ ש׳ ע סי'‬
‫אחר שחיטה לכ׳׳ע מדרבנן הוא ומדאורייתא א׳ צ בדיקה‬ ‫י׳ח סעיף ד' דזה אינו דלא דמי להתם דהתס אץ סומכין‬
‫פל אמירתו מה שאמר דהוליך ולא הניא אבל הכא אף כלל אחר ש חיטה אפי' אס הסכין לפנינו כמבואר נהרא׳ש‬
‫בלא אמירתו אין סברא לומר סנרחיהש״ך הנ״ל דמסחמא ובנ״י וא"צ להאריך בראיות מגודל הפשיטות ולפי״ז קשה‬
‫מוליך ומביא בכל הסכין כיון דגני האי שוחט מסתמ' דהא כל ספקי איסורי הנמצאים בנהמה אחר שחיטה כגון‬
‫נקיבת הדהין והריאה ונשמט הגף וש״ד אשר חדל מספרם‬ ‫לא כן הוא אלא מול ‪ 7‬לחוד כדרכו תמיד ואס הי' מוליך‬
‫לחוד ש'מ דלא הוליך כל הסכין פל הסימני׳ כנ״ל ־ ועוד וא׳י אס הי^' קודם שחיטה או א'ש קיימיק דלא להכשיר‬
‫אלאהיכא שיש לחלוח באיזה דבר שנעשה אחר שחיטה‬ ‫י׳ל ח ה הוה אדפתי' אס הי' שינוי אצל האי שוחט‬
‫בשחיטה זו שהי' מוליך ומביא מ ה שלא אתרמי לו קודס כגין נדקין אם בא זאב ונטלן והחזירם נקינים תלינן כל‬
‫הנקנים נ ה ס ובריאה אם העביר הטבח שם ידו נכח‬ ‫ל ק באיזה שחיטה ח ה הוי דבר חידוש אצלו והוי אדפתי'‬
‫אף שאין נפקוחא מזה לדינא מ״מ מחמת חימש הוי דהיינו נמיצר החזה וכי׳׳ב ומבואר שס סי' ל׳׳ו ס״ק ו'‬
‫אדפחיה וא'צ להאריך בראיות כי פשיט הוא לפפ׳ד • דדוקא שיודע נידחי שהעביר שם ידו נכח יע״ש ובנשמט‬
‫וכיץ דכאן אומר השוחט נרי ששחט נה מה זו ג״כ הגף אס יודע בודאי שרצנחה בכותל תלינן בה שנעשה‬
‫בהולכה א' א'כ בודאי כן הוא ופשיטא דאין סברא לומר לאחר שחיטה וכן בכל דבר לפי עניני אבל אם אין לתלות‬
‫דאולי שקר אומר ששוחט תמיד נהולכ' א ואפשר ששחט באיזה דבר דהיינו שאינו יודע בודאי אס העביר שס‬
‫הטבח ידו נ כ ח לא מכשירינן וקשה אמאי נימא ג'כ‬ ‫בהולכה והונאה ומשוס דמלתא דלא רמיא עליו וכו'‬
‫טעמא דהרא״ש והש׳ע הנ׳׳ל הואיל ויצא בהיתר דהיינו‬ ‫וסובר ששוחט בהולכה א' דודאי ד ר ט כן תמיד וגס‬
‫אחרים מעידיןפ״ז שק הו או א׳ כי ש ננ׳ ד פו ד סנ ר א ־ אילו הי' בא לשאול קידם שנמצא הריעותא היו מורין לו‬
‫היתר כיץ דיצא בהיתר כן אחר שנמצא הריעוחא נימא‬ ‫למפליוחא והוי שפיר ס״ס ונפרט שהרבה פוסקים‬
‫מכשירין בליה בנמצא חתך נמפרקח אפי' היכא דלית שנעשה אחר שחיטה ריעוחא זו כמו דאמרינן־כאן גבי'‬
‫בה שום ס״ם־ ולדברינו הנ׳ל מחמה ס׳סי ש להכשיר לכל נאבד דאימיר שיבר בה עצמות ולאו אדעחי' מה׳׳ט‬
‫הפוסקים כי כל הפוסקים איירי נ ס ח ס סכין דאיירי בה דיצא בהיתר א״כ מכ״ש ה ח ס דנ ל״ ה מספקא ליה אם‬
‫הסוגיא והסוגיא לא איירי כלל מטנין ס״ס כנ״ל ונפ רט • נעשה לאחר שחיטה דיי׳ל שנעשה אחר שחיטה מה׳ט‬
‫לכטד י' ט והפסד מרובה יש להכשיר בודאי ואין לפקפק הנ״ל וכ׳׳ח דיש לחלק נין נאיד להדירים הנ״ל ד ^ ם‬
‫קודם‬
 ‫שמואל‬ ‫הלכות ע^היטה‬
‫מ י ה ו קושיא שני' הנ״ל יש ליישב דזה לא דמי לנאבד‬
‫דגבי נאבד י״ל שפיר טעמא דהיאיל דהיינו בשעה‬
‫שנאבד היו שרין לו היתר משוס דהוה מוקמי' הסכץ‬
‫אחזקתו דלא אפגס כלל בשעה שנאבד מ״ה אחר שנמצא‬
‫הסכין והיא פ ט ם אכתי אמרען דלא יצא כלל מחזקתו‬
‫ראשונה שלא היה פגום בשעה שהי' אבוד והא דפגום‬
‫השתא אמרינן דאפגס השתא דאימר שיבר בה עצמות‬
‫השתא ולאו אדעתיה וא״כ לא יצא מחזקה ראשונה אבל‬
‫היכא שלא נאבד ובדק הסכין תיכף אחר שחיטה ומצאו‬
‫פגוס והוא יודע טד אי שלא שיבר בה עצס דבכה״ג לא‬
‫נוכל לומר אימר שיבר בה עצמות ולאו אדפתיה כיון‬
‫שברי לו שלא שיבר בה עצם כמבואר בסי׳ י״ח בש׳׳ךס״ק‬
‫כ״ז יע״ש וא״כ מוכרחין לתלות במפרקת מ״ה א״א לומר‬
‫בזה טעמאדהואיל כיון קודם שבדקהסכץ היו מורין‬
‫לו היתר משוס דהיה שקמינן את הסכין אחזקתיה דלא‬
‫אפגוס כלל בתוך השחיטה והשתא דבדק את הסכק‬
‫ומצאו פגוס ותרצה לתלות במפרקת א"כ יצא מחזקתו‬
‫הראשונה מה שהי' קודם בתחלה קודס הבדיקה שלא‬
‫אפטס כלל והשתא חזינן למפרע שהי' פגוס קודס‬
‫הבדיקה וכיון שיצא מחזקתו הראשונה א״כ יצא לגמרי‬
‫מחזקתו הראשונה וחיישינן שמא בעור נפגם מ״ה אפסוק‬
‫הלכה כר״ה בלא שיבר עצם וכיון דאפסיק הלכה כר׳ה‬
‫תקנו חכמים לבדוק אחר שחיטה למפסל קמייתא אס‬
‫ימצא פגום וא״כ לק״ת קישיא שני' הנ״ל ‪:‬‬
‫ו ק ו ש י א ראשונה צריכין ליישב בדרך זה לפע׳ד דזה‬
‫לא דמי לשארי ספקי איסור דבשלמא התם‬
‫לא אמרינן טעמא דהואיל משוס די״ל כיון שנמצא אח״ז‬
‫ריעושא בגוף הבהמה או עוף מ׳ ה אתרע למפרע‬
‫החזקה אף שנשמט הגף חינו אסור אלא משוס חשש‬
‫שמא ניקב הריאה והוי חיסור מדרבנן מ' מ הוי שמיטת‬
‫הגף רעותא בגוף העוף מדרבנן • מ״ה אסרינן שס ולא‬
‫אמרינן טעמא דהואיל אבל הכא גבי נאבד ונמצא אח״ז‬
‫הסכין והוא פגום אמרינן בזה טעמא דהואיל שפיר אלא‬
‫אמרינן דמאחר דנמצא עכשיו פגום א״כ אתרע החזקה‬
‫למפרע משוס דסכין אתרפאי בהמה לא אתרעאי ובהמה‬
‫הי' שוב בחזקת היתר בשעה שנאבד הסכין וגס עכשיו‬
‫לא נמצא שוס רעותא בבהמה גופא אלא בסכין מ״ה לא‬
‫יצאה הבהמה מחזקתה כלל כדאמ׳ הגמ' אליבא דר׳׳ח‬
‫דמכשיר אעי׳ג דלא שיבר עצם מטעמא דסכין אתרעאי‬
‫בהמה לא אתרעאי אע׳יג דבשלא שיבר עצם אפשק הלכה‬
‫כר״ה ולא כר״ח להכשיר מה״ט י״ל דבלא שיבר עצם ס׳׳ל‬
‫לההלכתא דאין סברא להכשיר מה״ט דסכין אתרעאי‬
‫בהמה לא אתרעאי משוס דס״ל לההלכתא דמה לי סכץ‬
‫אחרעאי מה לי בהמה אתרעאי כמבואר בתוס׳ שס‬
‫בתיר ‪ p‬שלישי הנ״ל יע״ש;והטעם הוא כאשר כתבנו‬
‫בסמוך דמאחר שנמצא השכין פגום אחר‪.‬שמיטה ואין‬
‫לתלות בשום דבר אלא במפרקת או בעור וכיון דבידאי‬
‫אפגום ע כ' פ בשחיטת לא הוי הבהמה בחזקת הימר‬
‫משום דחיישינן שמא אפגום בעור מ״ה אסרינן שס■‬
‫ואמרינן שפיר מה לי סכין אתרעאי מה לי בהמה‬
‫אתרעאי משום דזה מה שנמצא דהסכין אפגוס בשחיטה‬
‫הזי‬ ‫•‬
‫תש־בת‬
‫קודם ש‪:‬מ‪ 5‬א הריעוהא לא הוי נננין שאלה כלל מ׳ה לא‬
‫הוי יצא בהיתר אבל הכא שנאבד ולא נבדק א חי שחיעה‬
‫והדין הוא לבדוק א״ש מ״ה שייך ע ק שאלה בשעה‬
‫שנאבד ואילו הי׳ בא לשאול מ״מ היו מויין לו היתר מ׳ה‬
‫הוי שפיר ינא בהיתר זה אינו דא״כ גבי דין נאבד הוה‬
‫מדאורייתא אסורה הבהמה אס נמצא הסכין והיא פ;וס‬
‫משוס דמדאורייתא א׳׳צ בדיקה כלל אפי׳ אס השכין‬
‫לפנינו וא״כ גבי נאבד מדאורייתא לא הוה ג״כ ענין‬
‫שאלה ולא הוה יצא בהיתר לפי דקיימינן השתא דדבר‬
‫שאינו עליו ענין שאלה לא הוה יצא בהיתר ואסאח״ז הי'‬
‫נמצא הסכין והי' בידק אותו שלא מחמת חיוב בדיקה‬
‫אלא הי' בודק אותו מעצמו מחמת רשית והיה נמצא‬
‫פגוס הי' הדין לאשור את הבהמה מדחירייהא ואיך‬
‫שייך לומר דהשתא מחמת דתקנו רבנן חומרא לבדוק‬
‫אחר שחיעה יצא קולא מזה להכשיר בהמה זו להיות‬
‫תומרא דאתי לידי קולא ואיך כח ביד רבנן להכשיר‬
‫מה שאשור מדאורייתא אלא צ״ל דאף דבר שאין עליו‬
‫כנין שאלה כלל מ״מ הוי יצא בהיתר וא״כ גבי נאבד דץ‬
‫הוא להכשיר א‪.‬ה מדאורייתא ג״כ מה״ע הנ״ל א״כ הדק״ל‬
‫קושיא הנ׳יל דחמאי בכל ספקי איסורי אס הי' הריעותא‬
‫ק״ש אי א״ש אשרינן מספק אם אין לתלות נימא ג״כ‬
‫שנעשה אחר שחישה משיס הואיל ויצא בהיהרכנ״ל•‬
‫ועוד קשה דהא דמצרכינן בדיקה אחר שחיטה היינו אס‬
‫ימצאנו פגוס נאסור הבהמה והטעס הוא משוס דחפשיק'‬
‫הלכתא כרב הונא נלא שיבר עצס כדאי' שס בסוגיא‬
‫דרב כהנא מצריך בדיקותא בין כל חדא ומדא ומפרש שס‬
‫בשוגיא וכן ברש׳י שס למסקנא דצריך בדיקה למיפשל‬
‫קמייתא משוס דהלכה כר״ה יע״ש • משמע דאי הוה‬
‫אפסוק הלכה כר״ח אף בלא שיבר עצס לא הוה מצרכיק‬
‫בדיקה אחר שחיטה כלל כיון דאף אס ימצא הסכין פגוס‬
‫היינו מכשירינן את הבהמ והוה תלינן הפגימה במפרק'‬
‫א'כ הבדיקה שלא לצורך היא כלל א״כ קשה באמת אמאי‬
‫אפשקא הלכה כר״ה בלא שיבר עצס ולא תלינן במפדקת‬
‫נימא להכשיר אף ב‪:‬א שיבר מטעם הואיל ויצא בהיתר‬
‫כהרי מדאורייתא א״צ בדיקה אפי' אם הסכין לפנינו‬
‫וגס מדרבנן לא הוה צריך בדיקה אי לא איפשקא‬
‫הלכה כר״ה ו א'כ אס הי' נ א לשאול קודס שבדק הסכין‬
‫היו מורין לו היתר אפי׳ אס הוא לפנינו א״כ אף אס בדק‬
‫את הסכין אחר שחיטה מעצמו בלא חיוב ומצאו פגוס‬
‫נימא דאפגוס במפרקת שהרי להרא״ש והש״ע אמרינן‬
‫אס נאבד הסכין ומצאו פיו ס דאימר שיבר עצמות ולאו‬
‫אדעתי׳ מ טע ס הואיל א״כ מכ׳ש דמסתבר לתלות‬
‫שנפגם במפרקת מטפ ס הואיל וכו' ואמאי נפסקה ההלכ'‬
‫כר״ה • ואין לומר דאי לא הוה צריו• בדיקה לא הוה‬
‫ענין שאלה קודם בדיקה ולא הוה נקרח יצא בהיתר דהא‬
‫כבר הוכחנו דאףהיכת דלא הוייענין שאלה מ״מ הוה יצא‬
‫בהיתר וא״כ־הדק׳ל כנ׳ל • וגס אין ^מר דהא דאיפשק'‬
‫הלכה כר״ה היינו תומרא מדרבנן דהא מבואר בש״ע‬
‫ריש סי׳ י׳ח השוחט בסכין בדוק ונמצא פגוס ה״ז נבלה‬
‫אפי' נגע במפדקת וכו' ע״כ ומדקאמר ה׳ז נבלה משמע‬
‫דמדאורייתא הוא ;‬
 ‫שמואל‬ ‫הלכות שהיטה‬ ‫תשובת‬ ‫‪20‬‬
‫הוי כמי שאהרעאי הבהמה אנלהכא נשעה שנאבד דבריו כאשר פירשנו לעיל • וכיון דחיתוך עצמות‬
‫ההכשרה הבהמ' לנמרי ומה שנמצא הסנק אח״כ ובדקו מדרבנן הוא וחיתוך המפרקת כלל ע מו בחד בבא אותן‬
‫והוא סצוס ריעותא דמכשיו הוא ואינו שיין להנהמ׳ כלל אחרים המבוארים נהרין הניל ולפי פי׳ הט’ז נשי' י־ח‬
‫להיות נקרא למסרע בהמה אהרעאי מחמה זה כי זה ס״ק י׳ב יע״ש דהאי ועיד המבואר בהר״ן הוא עעמא‬
‫לא מסתבר כלל לומר ק מ׳ה ס׳ל להרא״ש והש״ע הנ׳ל אחרינא לדברי אחרים המסמירץ שם משמע דח־תוך‬
‫דאמריק שפיר בזה סעמא דהואיל כ; נלשע׳ד וא״כ עצמות והיתוך המפרקת קיי מי בחדא שיטתא וכן הב יי‬
‫סייס על שניהם ביחד וכ' לענין הלכה כו' משמע מכל זה‬ ‫לק״מ גם קושיא ראשונה הנ״ל ;‬
‫ו ? ^ו ד אפשר לחלק בעני; אחר ח ה לא דמי לשארי דשניהם דינם שוה וכמו ח ה הוא איסור מדרבנן כן חיתוך‬
‫המפרק־ ג״כ מדרבנן הוא ואף דגני היתוך מפרקת‬ ‫ספקי איסורים‪.‬דהתס לא אמריק הואיל משוס‬
‫דהא דהיו מורי; לו היתר ‪.‬קודם שנמצא ריעותא‪.‬לאו לא שייךעעמא דהואילכא שרכתבט לעיל בביאור ק־שיא‬
‫משוס חזקה אלא מחמת רוב מו; נקיבידהדקק היה ב' דנסמיך מ״מ צ״ל ד מדרג ק הוא אבל מדאורייתא‬
‫מתחלה בתזקת היתר מחמת רוב דרוב דקי; אינם נקוביס אמרינן דחיתוך המפרקת ג' כ ודאי פוגם ופשיטא חיתוך‬
‫מ׳ ה אח'ז כשנמצאו נקובים אתרעאי האי רונא למפרע עצמות ודאי פוגם אלא דרבנן החמירו בכהיג ולא הכשירו‬
‫ותמרינן שהוא מן המיעוט כיון דמתחלה לא היה חזקה אלא בשיבר עצם ודוקא דרך שבירה ולא דרך חיתוך‬
‫הולכה ו הונ אה כן נ״ל ברור ;‬ ‫גמורה אף דנ ה מ ה בחזקת היתר עומדת משנשחטה‬
‫כראוי כמבואר בחולין)יו‪ -‬ט' ע׳א( ובשיע סיף סי' כ״ה )? ‪ HIJ‬קצת ראיה לזה דהני דינים מדרבנן הוא מהלשון‬
‫של הר"; דכתב ואחרים מחמירין דאפילו שיבר‬ ‫יע׳ש מ"מ הדקין לא היה עליהם חזקה שאינם נקובים‬
‫אלא מחמת רוב ועכשיו שנמצאו נקיביס חיישיק שמא עצם דמפרקת וכו' ובהרבה דוכתץ מנינו דלמדו פוסקים‬
‫הוא מן המיעוט אכל הכא גבי נאבד הוו מורין לו היתר אחרונים מפוסקים ראשוניס היכא דאמרו לשון מחמירץ‬
‫מחמת חזקה שהיה הסכין בדוק קודם שחיטה מיה אף ולא אמרו לשון אוסרים דמומרא מדרבנן הוא ולא מצד‬
‫דאח׳יז נמצא הסכין והוא פגום לא מנטלינן חזקה הדץ כמבואר נש״ך סי' ל״ט ס״ק ח' ד״ה ויש מחמירץ‬
‫ראשונה ואמרינן השתא הוא דאפגום הסכין כניל א"כ וכו' יע״ש מה דסיים שם ודקדקו הלשון הנ׳ל דהאוסריס‬
‫בזה מיושב ג' כ רןשיא הנ׳ל • הנס שאפשר לכל מורה לאו מדינא אסרי יע״ש ו ב ט׳ז סי' נ״ג ס״ק ח' דיה שמא‬
‫ליישב קושיות הנ׳ל נענין אחר לפי שכלו הזך עכיז לא נקבה הריאה וכו' וסיים וז״לוצ״ל דלקמן כתב מצד‬
‫נלפע׳ד לכאורה דאק ליישב אלא בענץ הנ׳ל הני תרי הנראה לו לפי הדין וכאן כ תב מצד התומרא שק משמע‬
‫לשיט כאן שכתב יש להחמיר ולאשור מכיל וכן בשארי‬ ‫קושיות הנ׳ל ‪:‬‬ ‫‪.‬‬
‫מקומות רבים אשר הדל מ ספ ר ם • א' כ ה״נ מדלא קאמר‬ ‫הנ״ל‬ ‫הרין‬ ‫בדברי‬ ‫המבוארים‬ ‫דעות‬ ‫לאותן‬ ‫ולפיץ‬
‫‪ .‬דסנרי דאם שיבר עצמות אחר שחיטה דרך הרין ואחרים אוסרים מ שמע דרק מדרבנן מחמירין‬
‫ולא מד או ריי ת א‪:‬‬ ‫חי תון הולכ' והונאה כעץ חיתוך עצם המפרק' לא תלינן‬
‫) ? )ו ד ראיה לזה דהש״ט ריש סי' י״ח כותב וזיל השוחט‬ ‫בהו ליכא למימר דאיסור דאורייתא הוא דהא מדאורייתא‬
‫בסכין בדוקה ונמצאת פגומה ה״ז נבלה אפילו‬ ‫אף דחיתוך עצמו' לא אמריק בכה׳ג דעצם ודאי פונם ולא‬
‫הוה אלא ספ ק פוגם מ*מ יש להכשיר מעעמא דהואיל נגע בעצם המפרקת אין תולץ בו ע' כ ובסעיף ע״ו כותב‬
‫השיט וזיל השוחט בסכין בדוק ואחר השחיטה שיבר בה‬ ‫דהא קודס חיתוך עצמות היו מורץ לו היתר והיה מוקים‬
‫עצמות וכו׳ ואס שיבר בה עצס המפרקת אפי' דרך‬ ‫הסכץ אהזהתיה דלא אפגוס כלל מ׳ה אח״ז שחתך עצמות‬
‫שבירה אין תולץ בה מ פני שהוא רך עכ״ל * ויש לתמוה‬ ‫ראשונה‬ ‫בהסכץ ומצאו פגום נימא דלא יצא מחזקתו‬
‫קצת ע״ז דאמאי היה הש״ ע מחנק דבריו אלה לשני‬ ‫ולתלו' שנפגם כסכץ כשחתך אותן עצמות אלא צ״ל דהא‬
‫סעיפים והרחיקס זה מזה דהלא שני סעיפים אלו ענין‬ ‫דאסרי ־בחיתוך עצמות מדרבק הוא כיון דמדרבנן‬
‫חייבים אנו לבדוק את הסכ ץ והכא הסכין לפנינו ומיה א' הם ממש וה״ל לעשות מהס סעיף א׳ ודברים אחדים‬
‫והכי הליל השוחט נ ס כין בדו ק ונמצאת פגומה ה״ז נבלה‬ ‫לא יצא בהיתר מדרנק מ׳ ה אסרי' נ כ ה׳ ג • ואץ לומר‬
‫אפי' שיבר נעצם ה מפר קת דרך שבירה אין תולין ק‬ ‫; דמאחר שתקנו רבמ לבדוק את הסכין אחר שחיטה אם‬
‫מפני שהוא ‪ p‬אלא חיישיק שמא בעו ר נפגמה וכו' אבל‬ ‫הוא לפרט א׳כ במנה בדיקה ראשונה לגמרי והוי כאילו‬
‫אם שיבר בה שאר עצמות דרך שנירה שלא בדרך הילכה‬ ‫לא בדק מתחלה משוס דמימל עליו לבדוק עוד והוי‬
‫והובאה הולץ ט ו ק כל כי״ב כגץ שנפל ע׳ג קרקע‬ ‫מדאורייתא לא יצא בהיתר • דזה אינו דהח הרמנ׳ם‬
‫קשה ו ט' וא“ כ הוה נ שמט מזה כל הדינים היוצאים‬ ‫בדק‬ ‫כתב נ פ׳ א מה׳ש דץ כיה וז׳ל ו ק אם פשע ולא‬
‫מהני תרי סעיפים והיה מקצר בלשון מאוד ואיך שייך‬ ‫הסכץ אחר שחיטה שחיטתו נ שרה עכיל ו מדנ תב אפי׳‬
‫לחלק עני; א' לשרהם להרחיקם ז ה מזה ולהארץ בשפת‬ ‫אם פשע כשרה ש׳מ דאף אתר תקנות רבנן והסכץ‬
‫לפרט מ*מ לא בטלה לגמרי בדיקה ראשונה וא*כ קשה■ יתר וחוזר ומתחיל בסעיף ס׳ו כ מו עני; חדש ו ט תג‬
‫השיתט בסכין בדוק ו ט ׳ ״ וגס קשה דמאחר שחלקן‬ ‫מי ל אלא ש'מ דאותן דאסרי בחיתוך עצמות מדרבנן‬
‫לשני סעיפים ליל לממני ברישא דאפי' נגע במפרקת הא‬ ‫הוא אבל מדאורייתא כשרה נ כ ה׳ ג מטעם הואיל כניל •‬
‫ממילא ידעינן במכ״ש מסעיף טיו ד מ ח ב שס דאפילו‬ ‫וא׳כ הא דסייס הביי אחר דברי הרין הנ׳ל וזיל ולענין‬
‫הלכה הכי נ קעי ק לחומרא באיסור' דאורייתא צריך לפרש שיבר דרך שבירה במפרקח אץ חולץ ט א' כ כיש דאם‬
‫נגע‬ ‫׳‬
 ‫יא‬ ‫שמואל‬ ‫הלכות שחיטה‬
‫הא דקאמר הלכתא כר׳׳ח בשיבר פנ ס וכר׳ה בלא שיבר‬
‫פצס דלא מיירי אלא בסתס הכין שהוא כשיעור שחיטה‬
‫דר״ח מכשיר הפי׳ בסכין קטן כנ״ל מ״ה אמרו גבי‬
‫שיבר מפרקת שחיטתו פסילה בענץ פי' ההלכתא אבל‬
‫הש״ט עשה קיצור דינים בפ״ט להורות לדורות ולא אתי‬
‫לפרושי דברי ההלכתא של הגמ' אלא אתא להורות קיצור‬
‫דינים לדורות מ״ה דקדק יותר בלשונו להורות כנ״ל‬
‫כן נלענ״ד דהש״ע כוון בלשונו לדברינו הנ׳׳ל * וגס מ״ה‬
‫אמר בריש ה ס׳ אפי׳ נגע במפרקת אי; תולין בו משוס‬
‫דלא הוי מצי למימר אפי' נגע במפדקת והו לא דא"כ‬
‫הוה משמע דלעולס הדין כן ה״ז נבלה אפי׳ נגע במפרקת‬
‫ובאמת לפעמים שחיטתו כשרה אס נגע במפדקת דהיינו‬
‫בסכין ארוך ויש בה ס״ס כנ״ל מ״ה הוצרך לומר אפילו‬
‫נגע במפרקת אין תולין בו להורות דאיירי היכא דצריך‬
‫להכשיר משוס תליה דווקא דהיינו בסכין קצר דלית בה‬
‫ס״ס ע״ז קאמר אפי' נגע נמפרמת אין הולץ ט ובכה״ג‬
‫דווהא הוי נבלה אבל היכא דאין צריך לתלות דהיינו‬
‫היכת דיש להכשיר בל״ה מזה לא מיירי הש״ע וש״ל להש״ע‬
‫דבאמת יש להכשיר בל״ה משוס ס״ס כנ״ל * וגם מ״ה לא‬
‫אמר הש״ע בשי״ן שאי; תולי; ט משוס ילא שייך לומר‬
‫ה״ז נבלה אפי׳ נגע נמפרקת דהאי לישנא משמע ג' כ‬
‫דלעולם הדין כן אף שהיה מסיים אח״ז שאין הולין בו‬
‫מ״מ הלשץ שלפני זה הוה משמע דלפולס הדץ כן אלא‬
‫שנותן טעם ע״ז שאין תולין בו וא״כ ה״א דהש״ע ס״ל‬
‫דס״סל א מהני גני האי דינא דסכין אף בסכין ארוך‬
‫משום דה״א דס״ל דס״ס בשחיטה לא מהני אף היכא‬
‫דאיכא חזקה דהיתרא כנגדה מ״ה קאמר הש״‪-‬ע בלא שי";‬
‫אפי' נגע במפרקת אין תולץ נו לשרות מתחלה דמיירי‬
‫בפנין היכא שצריך לתלות דאין תולין במפרקת ולהורות‬
‫דבכה״ג הוי נבלה כן נלפע׳ד כוונת הש״ע בשני סעיפים‬
‫אלו וא״כ נתחזק יותר היתר ראשון הנ״ל ‪:‬‬
‫ו ה ש ת א הדרינן לענין היתר השני כיון דהוכחנו‬
‫בראיות ברורות ונכינו' דאס חתך במפרק'‬
‫ונמצא פגום הוי איסור דרבנן והא דסיים הב״י ואמר‬
‫ולענין הלכה נקכיינן להחמיר באיסור דאורייתא פירשנו‬
‫לפיל דברי אלה אשר יש להכשיר בנ׳ד דרך פשוטי מאוד‬
‫דמטאר בסוף סי׳ רמ״ב נש״ך בהנהגת הוראת אישור‬
‫והיתר דפליג הש״ך פל הני ח דהנץ מדברי הרשב״א דאף‬
‫באיסור דאורייתא מתיר בהפסד מרובה וסומכין פל‬
‫יחיד נגד רבים אבל באיסור דרבנן גס הש״ך מודה שס‬
‫דנכה״ג יש להכשיר מדברי הרשב״א וראיה מהך ד פ׳ ק‬
‫דנדה דאמר ר׳ כדאי הוא ר' אליעזר לסמוך עליו בשעת‬
‫הדחק דאיירי שס גבי מע״ל דנדה פ״ש נש״ך ד׳ה פוד‬
‫נראה מבואר מדברי הב״ח ו ט' ו א'כ אף דאיסור ע ה‬
‫דאורייתא הוא ואיסור כרת מ' מ גני מפ״ל דנדה מקילין‬
‫בשעת הדחק משום דדרננן הוא לפי״ז בנ׳יד ה'נ אף‬
‫דפגימת סכין איסור דאורייתא הוא מ״מ גני חיתוך‬
‫במפרקת דרבנן הוא כנ״ל א״כ בודאי‪.‬יש לסמוך פל‬
‫המרדכי והגש' אשר״י הנ״ל ולהתיר נשפת הדחה ושעת‬
‫הדחק הוי הפסד מרובה ובפרט לכבוד יו׳ט כמבוי(ר ג' כ‬
‫מזה שם בש״ך הנ״ל ע׳ש בריש הנהגת או״ה הנ״ל כן‬
‫נלפ״ד‬ ‫ואך‬
‫תשובת‬
‫נג מ נ מ פד ק ת דאי; תולק נ ה * אלא נ׳ל דהני דיגין‬
‫המנואריס נ הפיף ט״ו דאי; הולין היינו מחמת פומיא‬
‫מדרבק ולא הויא נבלה והא דמטאר בריש הסי' דהרי זו‬
‫נבלה אפי׳ נגט נמפרקת ונו׳ היינו מדאורייתא מ״ה‬
‫הוכרח לחלק אותם לשני סטיפים והוצרך לממני בריש‬
‫הסי׳‪.‬אפי׳ ננ ט נמפרקת נהדיא ולא סמך דנדט ממילא‬
‫במכ״ש מסטיה ט״ו כנ״ל משוס דאתי לאשמטינ; דננג ט‬
‫הוי נבלה משת״כ בסעיף ט״ו לא הויא נבלה אלא חומרא‬
‫מדרבנ; ולא הוה באפשר לפרבינהו ולמתני בהדדי כי‬
‫אץ דיק שוה א״כ מוכח דהני דינים דבשעיף ט׳׳ו הויי;‬
‫מדרבנן וזה ברור הוא לענ״ד ‪:‬‬
‫ו ל פ י' ?‘ יש להכשיר ננ״ד עוד מטעמאהחרינא•וקודם‬
‫סיום היתר השני נחזור ונבא לפני; היתר‬
‫הראשון אשר כתבנו לפיל מחמת ס״ס דהשתא יש לחזק‬
‫יותר היתר הראשון הנ״ל כד נדקדק נלשץ ש׳ע של שני‬
‫ספיפי ס הנ״ל דהנה בסעיף פ״ו כותב הש״פ ברישא ג‪5‬י‬
‫שבירת עצמות שחיכיהו כשרה מפני שאנו תולין וכו'‬
‫ובסיפא כותב אי; מולי; ט ותו לא והל״ל היפוך מרישא‬
‫דהיינו שחיטתו אסורה מפני שאין אנו תולץ בו • וגס‬
‫בריש הסי׳ יש לדקדק דאמר השוחט בסכין בדוקה וט׳‬
‫ה״ז נבלה אפי׳ נגע במפיק ת אי; תילין בו והני תיבת‬
‫אין תולי; בו דברי יתר הס ואי כוונתו בזה ליתן טע ם‬
‫יבזה דמ״ה נג ע במפרקת נבלה משום דאין תולין בו הא‬
‫בלא״ה ידעינן ה׳׳ט מסעיף ט׳׳ו דאפילו דרך שבירה‬
‫במפרקת חין תולין בו א״כ כ״ש בנגיעה במפרקת דאין‬
‫תולץ בו ולא הוה צריך למתני בריש הסי' אלא אפי' נג ע‬
‫במפרקת והו לא ולכל הפחות ה״ל למימר נשיין שאין‬
‫הולין בו אם טונ תו ליתן טע ם בזה כי בלא שי ‪ f‬נראה‬
‫• דהוא כמו פני; בפ׳ע ולא קאי פל פנין שלפניו • אבל‬
‫לדבריט דלעיל בפני; היתר הראשון משום ס״ס נתיישב‬
‫שפיר לשונות של הש״ע הנ״ל דמ׳ה לא אמר בסעיף ט׳ו‬
‫בסיפא שחיטתו אסורה משוס דבאמת לפפמיס ‪-‬אכהי‬
‫שחיטתו כשרה אף דאין הולין ט דהיינו אם הוא סכין‬
‫אריך שיעור שני צואריס דיש בה ס״ס דבכה׳ג שחיטתו‬
‫כשרה מ״ה לא אמר אלא אין הולין בו לחוד להורות‬
‫דהיכא דאין הסכין ארוך כנ׳ל ולית בה ס״ס ואין להכשיר‬
‫אלא ממפ ת לתלות שנפגם הסכין אחר שחיטה בדבר‬
‫שודאי פוגם ע׳ז קאמר הש׳ע בהאי סיפא דאין תולק בו‬
‫להכשיר משוס תליה לחוד אבל אכהי מידי ספק לא יצא‬
‫והיכא דיש להכשיר בלאו תליה דהייט בסכץ ארוך כנ״ל‬
‫ס״ל להש״ע להכשיר משוס ס״ס כנ״ל והא דלא אמר‬
‫הש׳ע בהדיא דבסכין ארוך שחיטתו כשרה כבר כתבנו‬
‫בזה כוונת הש׳ך משוס דכל הפוסקים ראשונים לא‬
‫איירי בזה בפני; ס״ס כלל והש׳ע אינו אלא קיצור דינים‬
‫מה שהוציא מהראשונים מ׳ ה לא קאמר מעצמו פנין‬
‫חדש אלא דקדק בלשונו הזך ולא אמר בהאי סיפא לשון‬
‫שחיטתו אסורה אלא אין תולין בו לחוד להורות דכוץ‬
‫ממש לדברינו הנ׳ל ואף דאחריס המחמירץ המבואר‬
‫בהר״ן הנ׳ל אמדו שחיטתו פסולה גבי שיבר המפרקת‬
‫וכן בדרכי מכה שם מסיים בלשץ זה י״ל דשאני אינהו‬
‫דמיירי מפנין ההלכתא המבואר בגמ' איך לפרש הגמ'‬
 ‫שמואל‬ ‫ש חי ט ה‬ ‫ה ל כו ת‬ ‫תשובת‬ ‫‪22‬‬
‫הצלפות • א״כ ע״כ צ״ל דנחתך בכללא הוא וק נשברה‬ ‫נלע״ד נרור ונ טן ובפרנג שיש להוכיח דהרייף והרמנ״ם‬
‫השדרה ג״כ בכללה הוא כנ״ל וכן גבי שבירת עצם בפסח‬ ‫והרא״ש ס׳ל ג' כ כהמרדכי הנ׳ל א' כ פשישא דכדאי הני‬
‫הובא בפסחים )דף ש׳׳ל מ״נ( ובחולין)לף *' ע׳א( ברייתא‬ ‫אשלי רברני הנ״ל לסמיו פליהס באישור דרנק וה' מ‬
‫דקתני אבל השורף בעצמות והמחתך מידין אין בו‬ ‫ולכבוד יו׳ ט שכמה פעמים מבואר נ נ׳ י לשמון על הני‬
‫משוס שבירת העצם ע״כ ש'מ דהמחתך בעצמות יש ט ‪.‬‬ ‫חלחא אפי׳ באישור דאורייחאידהנה הא דקאמרי' ה;מ׳‬
‫הלכחא כרב חשדא בשיבר עצם יש בפי׳ זה הרבה חלוקי 'משום שבירת העצם א' כ חזינן דבכ׳׳מ דמוזכרי נשנר‬
‫דעות דהיינו דעה חדא ש׳ל ד עי ע ה נמפרקת נכלל שיבר 'גבי עצמות נחתך בכללו הוא מן הסתם וא"כ הכא מנין‬
‫להם להוציא חיתוך עצמות מכלל שיבר עצם להוציא‬ ‫עצם הוא כמבואר בהר׳׳ן הובא לעיל • דעה שניה הוא‬
‫ממשמעותו בלי שום סמך ראיה מן הש״ס כלל ואמאי לא‬ ‫דעת המרדכי ואשר״י הנ״ל דסי׳ל דנגיעהלאו בכלל שיבר‬
‫אמרו בפירוש הלכהא כר׳׳ה בשיבר עצם חוץ מחיתוך‬ ‫הוא וחיתוך מפרקת בכלל שיבר עצם הוא * דעה שלישי׳‬
‫עצם כמו דמקשה הש׳׳ז על הש׳׳ע הנ׳׳ל דאמאי לא אמרו‬ ‫הוא דעת אחרים המחמירק המבואר ג' כ בהר׳ן הנ״ל‬
‫חוץ ממפרקת כן ה״נ קשה על דעה זו דאמאי לא אמרו‬ ‫דס׳ל דמפרקת לאו בכלל עצם הוא ומחמירין אפי׳בשיבר‬
‫חוץ מחיתוך עצם • וכן על דעה ראשונה קשה‪ .‬להיפוך‬ ‫המפרקת דרך שבירה לפי דעת הש׳ע בסעיף ע׳ו •‬
‫דאמאי לא אמרו בפירוש הלכתא כר״ח בשיבר עצם ואף‬ ‫דעה רביעית הוא דעת ופוד ה מט אל בהר״ן הנ״ל דס״ל‬
‫בנגיעה בעצם • הגס דהר׳ן בעצמו חולק ע׳ז באמת ‪,‬‬ ‫דחיתוך לאו בכלל שיבר הוא ולא מהני אפי׳ חיתוך שאר‬
‫מחמת זה על דעה ראשונה הנ״ל כמבואר בהר׳ן שם‬ ‫עצמית • וא"כ יש כאן ארבעה חלוקי דעות אלא הע״ז‬
‫הובא לעיל מ״מ יש לדקדק על הר״ן דחולה עליו בלשק‬ ‫מפרש ‪,‬דעת האחרים המחמירץ הכ׳׳ל דש׳׳ל דשיבר‬
‫ומסתברא דליכא למסמך בהא מילתא לקולח ואמאי אינו‬ ‫המפרקת דרך שבירה מהני ולא מחמירי אלא בשבר‬
‫חילק עליו בקישיא ובתמיה כמו דמקשה הע׳׳ז בתמיה‬ ‫המפרקת דהיינו כעין חיתוך המפרקת דרך הולכה‬
‫על הש׳׳ע הנ״ל ק ה״נ ה׳׳ל להר״ן להקשות עליו דהל;א לא‬ ‫והובאה אבל לדעת הש׳ע צ׳ל דמפי ש דעת האחרים הנ״ל‬
‫מנינו להיות נגיעה בכלל שיבר ואיך מצינו להכניס כאן‬ ‫דלא כט״ז אלא מפרש דפת האחרים המחמירין אפילו‬
‫נגיעה בכלל שיבר וחמאי כותב עליי לשון ומשתברא •‬ ‫שיבר דרך שבירה והאי ועוד הוא דעה בפ״ע ומקשה שש‬
‫גס מ*ש הלץ דליכא למסמך בהא מלתא ליץלא משמע‬ ‫הט׳ז ס׳ ק י׳ב על דברי הש׳׳ע הנ״ל בהמיה דמממיר‬
‫הש״ע במפרקת דרך שבירה וז׳ל וכי עצם המפרקת דאם היה ‪ 'h‬מלתא לחומרא הוי' שייך שפיר להכניס‬
‫אינו בכלל לרון עצמות ואמאי לא אמרו חוץ ממפרקת נגיעה בכלל שיבר ואמאי דאף אס היה למומרא ג'כ איט‬
‫אלא ודאי ברור הוא ו ט׳ אבל לא ממעש כלל הכאה שייך להכניס נגיעה בכלל שיבר מאמר דלא מנינו‬
‫‪.‬‬ ‫בשום דוכתא בכה״ג ‪:‬‬ ‫משום עצם מעצמות וכו' 'ואשיק שם בהמיה על הש׳׳ע‬
‫מ י ה ו י״ל לפע״ד דיש קצת הוכחה לכל א' מהני ד ט ת‬ ‫הנ׳ל‬ ‫הנ׳ל יע׳ש • והנה כמו דמקשה הפ’ז על דץ דש״ע‬
‫המבוארים בהר״ן הנ״ל דהנה לפי הפשוט נכון‬ ‫־‬ ‫בענין שיבר המפרקת דרך שבירה ק יש להקשות לע׳ד‬
‫על שארי דעות המבוארים בהר ‪ f‬הנ׳ל דהיינו על דעה לפרש דברי ה׳הלכתא הנ״ל כמו דעת המרדכי ואשר׳י‬
‫ראשונה דהר׳ן הנ׳ל קשה להיפוך ד הי ק מציש דנגיעה הנ״ל דס״ל דמפרקת בכלל עצמות הוא וחיתוך עצמות‬
‫בכלל שיבר הוא וכ״ת דמ׳ה מכניס נגיעה בכלל שיבר בכלל שיבר הוא ונגיעה לאו בכלל שיבר מ א וא'צ לזה‬
‫שום סמך ראי׳ כלל מאיזה מקום כי מן הסתם נכין‬ ‫משום דס׳׳ל דנגיעה נמפרקת ג׳׳כ ודאי פוגם כמו שבירת‬
‫לפיש ג״כ הכי כנ״ל * אלא לפי פי' המרדכי הנ״ל יש‬ ‫עצמות זה אינו דהא הש׳׳ע נותן גם ק שעם על הא‬
‫לדקדק בגמ׳ דהלא לפי פירושו צ׳ל דהא דר״ח מכשיר‬ ‫דמחמיר גבי מפרקת אפי׳ דרך שבירה מפני שהוא רך‬
‫אע׳׳ג דלא שיבר יומר מההלכתא היינו בנגיעה כמו‬ ‫ומ*מ מקשה הש׳ז וכי עצם המפרקת לאו בכלל לשק‬
‫עצמות הוא וצ״ל דס׳׳ל להש״ז משום דעצס המפרק׳ בודאי דמפרש בהדי' המרדכי הנ׳ל והגהות אשר״י דפליגי ר״ה‬
‫בכלל עצמות הוא מ׳׳ה צ״ל דהמפרקת ודאי ט ג ם כמו ור׳׳יז בנגיעה והובא דבריו לעיל בביאור קישיא א'‬
‫והמקשן דפריך מכלל דר״ח ו ט׳ היה סיבר כמו דעת‬ ‫שארי עצמות ולא אמרינן שאינו &וגם מפני שהוא ק­‬
‫‪ .‬א'כ על דעה ראשונה דהר׳ן הנ׳׳ל קשה קי להיפיך דכיון ' ההלכתא ולא הי׳ מסתבר לי׳ כלל לומר דר׳ח מכשיר‬
‫בנגיעה ומ׳ה פריך מכלל וכי׳ אלא במאי איפגם והתרצין‬ ‫דלא מצינו להיות נגיעה בכלל שיבר א'כ צ׳ל דנגיעה לא‬
‫דמי לשיבר ואינו ודאי ט ג ס כמי שיבר א״כ קשה על השיב א‪-‬מא בעצם המפרקת איפגם פי׳ דר׳חס״לדאף‬
‫בנגיעה יש לתלות דאפגוס וההלכתא לא ס׳ל בזהכר׳׳ח‬ ‫דעה זו דמה׳׳ת להכניס נגיעה בכלל שיבר • וכן על דעת‬
‫ואינו מכשיר אלא בשיבר דוקא כן צריך לפרושי השוגיא‬ ‫בכלל‬ ‫ועוד המבואר בהר׳ן הנ״ל דס׳׳ל דחיתוך עצמוח לאו‬
‫אליבא דהמרדכי הנ׳׳ל וא״כ יש לדקדק ולהקשות על‬ ‫שיבר עצם היא קשה ג' כ כמו קישיית המ׳ז הנ׳ל דהלא‬
‫התרצין דמשני אימא בעצה דמפרקת אפגום דהלא עיקר‬ ‫בכ’ מ המוזכר נ ש׳ס נשבר גבי עצמות נחתך בכללו הוא‬
‫ה ענ ק הי ה מצריך התרצין לאשמעיק דר׳׳ח מכשיר ■אף‬ ‫נחתך‬ ‫דהיינו נשברו אגפיו במתני' ר’ פ אלו שריפות‬
‫בנגיעה א״כ אמאי סתם עיקר הענק ולא הזכיר כלל‬ ‫וכן‬
‫ן‬ ‫וז״ל‬ ‫בכללו הוא וכן הוא בשור ובש׳׳ע י׳׳ד סי׳ נ״ג‬
‫בעיף אם נשברו או נחתכו אגפיו ו ט׳ וכן נשתברו נגיעה מה שהוא לצורך ופרט מה שאינו לצורך דהייט‬
‫הצלעות במתני׳ ר׳ס הנ׳ל נחתך בכללם הוא דהלא לא מפרקת דהא עד השתא הוזכר כאן עצם שתם 'כמה‬
‫מציש בשום דוכתא לחלק בין נשתברו הצלעית או נחתכו פעמים ו מ' מ היה ממילא מפרקת בכלל ג' כ לפי דעת‬
‫המרדר‬
 ‫שמואל‬ ‫הלמת ^טהיטה‬ ‫תשובת‬
‫המרדני מ׳ ל ו א' נ אמאי פרש התרצין השתח בהדיא לתרן נענ״ד כל ה ‪ p‬שיוה של הע׳ז ס״ק י״ב על הש׳׳ע‬
‫מפרקת והכי ה׳ל לסנוה אימא בנגיפה דמצס איסגום הנ׳ל וליישב דעת הש״ע הנ״ל נ ט; מאוד ואדרבא על‬
‫וקישיא זו אינו שייך אלא לדטת המרדני הנ׳ל אבל דעת הט״ז יש להקשות שם כאשר יבואר * אלא מתחלה‬
‫לאות; דמות המבוארים בהר׳ן הנ׳ל לק'מ קישיאזו אכתוב לפרש דברי הט״ז בכדי להקל פל המעיין בוואח״ז‬
‫נבא לעני; הפלפול ‪:‬‬ ‫דהיינו לדמה ראשונה ד הי׳ן הנ׳ל דסיל דנגיפה בכלל‬
‫ד ה נ ה מתחלה כתב הע׳יז וז״ל כיו; דדרך שבירה‬ ‫שיבר הוא פירשנו לפיל סוגיא זו בביאור קושיא א׳ דצ״ל‬
‫מותר הפי׳ לדעה שלישי' כ״ש לדעה השני'‬ ‫ה אד ר׳ ח מנשיר אפ״גדלא שיבר הייני בספק נגיפה‬
‫ע׳ ט משמע מזה דהאי ועוד דכתבהר"; הוא דעה בפ״ע‬ ‫וההלנתא אינו מכשיר אלא בודאי נגפ ולא בספק משוס‬
‫דאי; ספק מוציא מידי ודאי והמקשן דפריך מכלל דר׳יז ואחר זה מפרש דהאי ועוד הוא טעמא אחרינא לדברי‬
‫ונו׳ היה סו בי נ מו דפת ההלכהא ומ״ה פריך אלא במאי אחרים המחננירי; הנ״ל ולאו דעה בפ״ע הוא * מיהו‬
‫איפגס ומשני הגמ' אימא בפצס דמפרקת איפגם פי' צ״ל דהכי כוונת הט׳׳ז הנ״ל דמתחלה מפלפל לדעת הש'פ‬
‫דר׳חס״לדמפרקת אף ספק נגיפה הוי נ מו ודאי משום דהש׳ע מוכרח לומר דהוא ס״ל דהאי ועוד הוא דעה‬
‫דשניח ויגיל ליגט במפרקת אבל אס ביי לו שלא נגס בפ״ע ולאו טעמא אחרינא הוא לדברי האחרים הנ׳ל‬
‫ב מ פי ק ת אלא מספקא לי׳ אס נג פ בשארי טצמות מודה דהא הש״ע הבין דהאחרים מחמירי; אפי' שיבר המפרקת‬
‫ר׳ח ג׳׳ב דאי; להקל משוס דאי; ספק מוציא מידי ודאי דרך שבירה והכאה ובהאי ועוד מטר ש בהדי' להחמיר‬
‫וא״נ א׳ש הא דפרט ה־רצק מסרקת בהדי' ולא אמר דרך חיתוך דוקא ולא דרך שבירה א״כ איך שייך לומר‬
‫דהאי ועוד הוא טעמא אחרינא אלא צ״ל לדעת הש׳ע‬ ‫סתס פצס • ו ק לדפת האחרים דס׳ל דמפיק ת אינו‬
‫דהאי ו־עוד הוא דעה בפ״ע וע״ז מקשה הט״ז על הש׳פ‬ ‫בכלל פצמות הוא משוס שהוא רך ג' נ לק״מ קושיא הנ׳ל‬
‫דאפי' אם נפרש כדעת הש״ע דהאי ועוד הוא דעה‬ ‫משוס דלדידהו ס׳׳ל ההלכתא כר״ח ד ק א בשיבר פצם‬
‫דפלמא ולא עצס דמפרקת משוס שהוא רך ור״ח מנשיר בפ״ע ג״כ ליכא לפרושי דברי האהריס דמחמירי במפרקת‬
‫אף במסרקה והמקש; דפריך מבלל היה סובר במו אפי׳ ש;בר די ך שבירה דכיון דדרך שבירה מותר אפי'‬
‫ההלכתא לזה פריך אלא במאי איפנס ומשני הגמ' אימא לדעה שלישי' כ׳יש לדעה שני׳ • ואח״ז דמפרש דברי‬
‫האחרים דלא כדעת הש״ע וס״ל להט״ז דהאחרים לא‬ ‫בפצס דמפדקת איפגום פי׳ די״ ת ס״ל דאף במפיק ת יש‬
‫מחמיייבמפרקת אלא בשיבר כעי; חיתוך המפרקת‬ ‫לתליתו דאפגוס וא” נ א׳יש ג“ נ הא דפרט התרצי; בהדי'‬
‫מפרקת ־ וב; לדפת ופוד המבואר ב הי׳ן הנ׳ל דס׳ל אבל בשיבר די ך שנירה ממש לא מחמייי מ׳׳ה ר\כרמ‬
‫הט׳ז לפרש דהאי ועוד הוא מעמ א א חיינ א לדברי‬ ‫דחיתוך פצמות לאו בכלל שיבר הוא משום דחיתוך אינו‬
‫בנח והמקש; דפריך מכלל היה סובר ג' נ כמו ההלכתא האחרים דאי אמריק דתאי ועוד הוא דעת בפ׳ע א׳ נ‬
‫לזה פריך אלא במאי אפגס ומשני הגמ' אימא בפצס צ׳ל לפי׳ הט״ז דהאחריס סברי דבמפרקת דרך שבירה‬
‫דמפרקת אסגום פי' דר׳ח ס״ל דאף בחיתוך כפי; פצם תולי; ט ודרך חיתוך אי; תולין בו ובשארי עצמות חפי'‬
‫המפרקת יש לתלות בו דאפגום וא״כ א׳ש ג״ב הא דפרס דרך חיתוך תולץ בהם א״כ הות קשה על האמרים הנ״ל‬
‫ממ“נ הא דאמר הגמ׳ הלכתא כר״ח בשיבי עצם מ מ'נ‬ ‫התרצי; אימא בפצם דמפרקת בהדי׳ משום דמיירי‬
‫אי מפרקת בכלל עצם הוא א״כ אפי' דרך חיתוך ראוי‬ ‫בחיתוך כפי; פצם דמפרקת כנ'ל ;‬
‫לתלות בו כיו; דאינהו סברי דחיתוך עצמות בכלל שיבר‬ ‫רלפייז י ש ל כ ל א׳ מ הני דטות דהר״; הנ״ל סמך וראי׳‬
‫הוא ו כ ק דמפרקת בכלל עצם הוא א״כ צ״ל מד דינא‬ ‫מהגמ' דמחמת קושיא הנ״ל ס״ל להני דפות‬
‫הצ״ל דצריך להוציא היתוך טצמות מכלל שיבר משום לכל עצמות ה; למפרקת ה; לשארי עצמות ואי מפרקת‬
‫דס״ל דודאי המפרקת ס־גס וכ; ודאי חיתוך פצמות לאו בכלל עצם הוא א״כ אפי' דרך הכאה ג״כ אי; לתלות‬
‫פוגם ומ״ה לא משתברא כלל להוציאם ממשמפותם בי כיון דנפקא מכלל עצם ואיך שייך לומר דבמקצת‬
‫ומחמת קישיא הנ’ל ניחא ליה יותר להכניס נגיפה ענין בכלל עצם ובמקצת עני; לאו ב ^ ל עצם הוא מ׳ ה‬
‫בכלל שיבר ולומר דנגיפה במפרקת סבירא ליה הוכרת הט״ז לפרש דהאי דעוד ט א טעמא אמרינא‬
‫לההלכתא ג״כ דודאי פיגס והאחרים המחמירי; הנ׳ל ‪ .‬א״כ סברי האמרים דמפרקת בכלל עצם הוא ומיתוך‬
‫ס״ל דאי; סברא כלל לומר דנגיפה ודאי פוגם מ׳ה אץ לאו בכלל שיבר הוא ומד דינא הוא לכל עצמות ק‬
‫■ צריך לפרושי דעת הע׳׳זהנ״ל ‪:‬‬ ‫סברא להכניס נגיפה בכלל שיבר וגס ס״ל דחיהוך‬
‫אבל לפע׳ד הגם שאינני כדאי להכניס ראשי ביניהם‬ ‫עצמות ג' כ ודאי פ־גס מ״ה אי; סברא ג״כ להוציא יזיתוך‬
‫עכ״ז מלקי אמר' נפשי די׳׳ל שפיר דע' הש׳ע הנ״ל‬ ‫עצמות מכלל שיבר ומחמת קושיא הנ׳ל ניחא להו יותר‬
‫להוציא מפרקת מכלל עצמו' משום דמפרק' רך הוא* והאי ולפרש דברי אחרים המממירי; בהר״ן הנ׳ל דסברי דאפי׳‬
‫ועוד דהר׳'; הנ״ל ס״ל לעני; נגיפה כמו האחרים הנ׳ל שיבר המפרקת דרך שבירה שמיטתו פסולה והאי‪ .‬ועוד‬
‫וגם ס״ל דמפדקת ודאי פוגם דלא כהאהרים הנ׳ל מ׳ה הוא דעה בפ׳׳ע ומה שתמה הט״ז ע״ז דכיון דדרך שבירה‬
‫מחמת קושיא הנ״ל ניחא לי׳ יותר להוציא חיתוך עצמות מותר לדעה ג' כ״ש לדעה שני' ע' כ לע״ד אץ כא; שום‬
‫מכלל שיבר משום דחיתוך עצמות אינו בכח • והמרדכי כ׳ש כלל דכל א' הוציא דבר א' ממשמעותו כאשר כתבנו‪.‬‬
‫והגהות אשר׳י הנ״ל לא הוציא שוס דבר ממשמעיהו כ; לפיל בכדי ל תיז קושיא הנ״ל דהיינו האמרים הנ׳ל הוציאו‬
‫נ״ל לפרש דעת כל א' מהני דעות הנ׳׳ל • ופפ״י זה יש מפרקת מכלל עצם בכדי לתרץ קושיא הנ״ל ושיב לא‬
‫‪ ,‬הצריכו‬
 ‫שמואר‬ ‫^צהי טה‬
‫ע״כ • לע׳׳ד אין מזה שוס ראיה ג״כ לפי הפי' של הש״ע‬
‫הנ׳׳ל דהאי ועוד הוא דעה בפ״ע א״כיי׳ל הא דכתב הר״ן‬
‫וכ״ד הישב״א קאי על האי ועוד לחוד דהרשב׳יא סונר‬
‫ג״כ כמו דעת ועוד * ומ״ש הט׳׳ז עוד וז״ל ועוד מנינו‬
‫במרדכי בשס ייב״ק שהיה רניל להכות השכין בעץ וכו׳‬
‫ת מה תי מאוד דקארי לי׳ מאי קארי דהא אף לפי׳ הט״ז‬
‫דהאי ועיד דכתב הד׳( הוא טעמא אחרינא ולאו דעה‬
‫בפ״ע היא מ"מ הריב׳׳ק חילק על אותן אחרים כי הוא‬
‫ס״ל דאף חיתוך במפרקת תילין בו כאשר התיר הריב׳׳ק‬
‫עצמו במעשה דבמגענצא המבואר בהגהות אשר״י הנ״ל‬
‫שנמצא חתך במפרקת וכי׳ והובא בב׳׳י וגס הובא‬
‫בדברינו לעיל ומ׳׳ה היה רגיל להכות בען דאזיל לטעמי׳‬
‫אבל לדעת הש״ע דס״לכדעת האחרים הנ׳׳ל וכמו דעת‬
‫ועוד הנ׳׳לס״לדלא מהניבאמת‪:‬הכאה נעץ וצ״ע מאוד‬
‫לסע׳׳ד דברי הט׳׳ז הנ״ל וקשה להולש ‪:‬‬
‫ו ש ד יש לתמוה ביותר על דברי הט״ז הנ״ל וכי‬
‫ריב״ק לא היה רגיל לבדוק את הסכין אחר‬
‫השחיטה ולא עשה כתיקון חכמים וצ״ל דבאמת בדק‬
‫הסכין אחר שחיטה וכשלא מצאו פגום ורצה להצניעו‬
‫לשחוט בו עוד כשיצטרך היה רגיל להטת בען בכדי‬
‫לתלות אם ימצא פגום בבדיקה שני' שלפני שחיטה‬
‫אחרת ובכה״ג דכבר היה בדקו ומצאו יפה א״כ אף אם‬
‫ה ען רך הוא יותר מעצם המפרקת מ״מ יש לתלות בו‬
‫אף לדעת הש׳יע דמחמיר במפרקת היינו כשלא בדקו‬
‫מקודם אחר שחיטה משא״כ בכה״ג הנ׳׳ל כמבואר בש׳׳ע‬
‫ספיף י׳ו ע׳ש ובש״ך שס ס״ק כ׳׳ז דבכה׳־ג יש להקל אף‬
‫שיודע בודאי שלא שיבר בו עצמות ותליק בדבד אחר‬
‫מכ׳ש שש לת^ת בהכאת העץ אף אס תמצי לומר דאינו‬
‫ודאי סוגם אלת ספ ק פוגם מ' מ תלינן בי' ולק׳׳מ קושיתו‬
‫וצ״ע מאוד לפע׳־ד * ומ״ש הט׳׳ז עוד וז׳׳ל וכן מסקנת‬
‫הטור בשם העיטור ו ט׳ לע״ד לאו ראי׳ היא מזה •כלל‬
‫דלפי דאמרינן דהאי ועוד הוא דעה בפ׳ע א׳־כ י׳ל דבעל‬
‫העיטור‪.‬סובר כמו דעת ועוד הנ״ל וכן הב׳׳י אחר סיום‬
‫דברי הרין הנ״ל כתב וז׳׳ל וכ"נ שהוא דעת בעל העיטור‬
‫וכו׳ י״ל דקאי על סיום דברי הי״ך שהוא דעת ועוד אבל‬
‫הב׳׳י ב ענ ש היה מספקא לי׳ איזה חומרא מהני דעות‬
‫‪.‬הנ״ל לתפוס לעיקר ותפס כל החומרות כנ״ל וא'כ לק'מ‪.‬‬
‫כל הקושית של הט״ז הנ״ל וא״ש דעת הש׳ע הנ׳ל • ופוד‬
‫י׳ל דעת הש״ע הנ׳׳ל בפנין אחר קצת ובסגנץ דלעיל‬
‫דהיינו אף אס יהיבנא לפרש הכל כמו פי׳ הט״ז ה ^ ;‬
‫דהאי ועוד הוא טעמא אחרינא לדברי האחרים‬
‫והאתרים גופייהו לא מחמירין במפרקת אלא דרך י‬
‫חיתוך ולא דרך שבירה והכאה מ' מ י׳ל דא׳׳ש דעת הש׳ע !‬
‫ע׳ פ דבריט דלעיל דהקשינו על דעה ראשונה דהרץ ‪.‬‬
‫הנ׳ל דמה׳׳ת להכניס נגי פ ה בכלל שיבר וכן הקשינו מל ;‬
‫דעת האחרים דמהית להוציא ממשמעותו חיתוך מכלל‬
‫שיבר דהלא בכ״מ חיתוך בכלל שיגר גבי עצמות וכחבט ‪i‬‬
‫לעיל דמ׳׳ה הוציא כל א׳ לפי ענינו דבר א' ממשמעותו ‪1‬‬
‫בכדי לתרץ הקישיא על התרצין של הגמ׳ הנ׳׳ל מיהייל■י‬
‫דבב״י למד מעצמו דיש להוציא ממשמעותו איזה דבר‬
‫בענין אחר שיתורץ בזה ביותר הקישיא הנ׳ל דהיינו‬
‫להוציא‬
‫הלכות‬ ‫תשובת‬ ‫‪24‬‬
‫הצריכו להוציא ש ־ ג ס חירוך מכלל שיבר כיון דנלא׳ה‬
‫מ חו ק קושיא הנ״ל והאי ועוד הוציאו ממשמעותו חיתוך‬
‫מכלל שיבר שוב אינס צריכין להוציא ממשמעותו עוד‬
‫מפרקת מכלל עצם כיון דבל״ה מ הילז קישיא הנ״ל וא״כ‬
‫לע׳ד י״ל דהאי ועוד לא ס״ל מומרא של האחרים הנ״ל‬
‫לענץ מפרהת אלא חומרא שלהס ל שין היתוך עצמות‬
‫והכי פירושא ו שד דהיינו יש עוד מחמירין בענין אחר‬
‫דהיינו בענין חיתוך עצמות כ;״ל וא״כ י״ל שפיר דעת‬
‫הש״ע הנ״ל משום דהוה משפקח לי׳ איזה חומרא מהם‬
‫לחסום או חומרא של האחרים או חומרא של האי ועוד‬
‫כאשר מסיק הב׳׳י אחר שהביא דברי ה ר‪ -/‬הנ״ל וז׳ל‬
‫ולענין הלכה נקטינן לחומרא נאישורא דאורייתא מ״ה■‬
‫פשק בש״ע ג״כ כל החומרות כנ״ל • ואדרבא על פי׳‬
‫הט״ז יש להקשות דלפי פירושו דהאי ועוד הוא טעמא‬
‫אחרינא לדעת האחרים הנ״ל וא'כ טע ם הראשון דכ ת ט‬
‫האחרים דעצם המפרקת רך הוא המציאו מעצמם לחלק‬
‫בין מפרקת לשארי עצמות מפני שהמפרקת רך הוא‬
‫וטעמא אחרינא הוא דאף היתוך של שארי עצשת נ״כ‬
‫אין תולין בהם וא״כ קשה למאי הצריכו כלל טעם הראשון‬
‫לפשו׳ חילוק שלא לצורך בין מפרקת לשארי עצמות לומר‬
‫שהמפרק׳ רך הוא כיון דלענין דינא שברי הס עצמם דמ״מ‬
‫שוה מפרקת לשארי עצמות לכל מיל‘ אף דמסרקת רך‬
‫הוא כאשר מוכח מטעמא אהרינא הנ׳׳ל א' כ ל״ל למימר‬
‫כללקעס הא׳ וכי לא סגי בטעס שני לחוד דאסי׳ בשארי‬
‫עצמות הדין כן ולכל כפחות ה״ל לערב הני שני טעמים‬
‫ולצנשות מהם ט פ ס אחד והכי ש ה ליה למימר להאחריס‬
‫הנ״ל דאפי' • שיבר עצם דמסרקת ממש שחיט ש פסולה‬
‫כיון דאפי' בשארי מצמות אס שיבר אותם כעץ עצם‬
‫דמפרקת לא הליק בהו כ׳ש עצם דמפרקת דרך הוא דלא‬
‫תלינן בי' ותו הני שני טעמים הוין א' דהיאך שייך לומר‬
‫ט פ ס הראשקבלתי טפס ה שנידהא לטפס הראשון צ׳ל‬
‫ד א סי׳ א ס ת מ צי לומר דבשארי עצמות תלינן בחיתוך‬
‫מ'מ במפרקת לא ת ל ק משום דקר הוא וזה א׳א לומר‬
‫דהא אי אמרינן דבשארי עצמות תלינן בחיתוך שוב ליכא‬
‫למימר דבמסרקת לא תלינן בחיתוך כי אם בהכאה דא״כ‬
‫הדק״ל מ מ'נ הנ״ל אלא צריך לצרופי תיכף טפ ס שני‬
‫לטעם הראש־ן ולומר דבאמת דבשארי ש ש ת ג' כ לא‬
‫תליק בחיתוך בכדי שלא יוקשה קושית ממ׳־נ הנ״ל וכיון‬
‫דטעס‪.‬הרא שון לא סגי לחוד בלתי ט פ ס השני וטעם‬
‫השני סגי לשד א׳ כ ק ש ה פשיטא קושיא הנ׳׳ל דל׳ל כלל‬
‫טעם הראשץ ולכל הפ ש ח ה׳ל לערב אותם ולעשות מהם‬
‫טעם א׳ כנ׳ל • לזה נלפ׳ד דניחא יותר לפרש כמו דע ת‬
‫הש׳׳ע הנ׳ל דהאי ועוד הוא דעה בפ׳ע כנ׳ל ‪:‬‬
‫ד מ ׳ ש עוד הט״ז על דע ת הש׳ע הניל ולסתור פי'‬
‫הש״ע הנ״לדלא ט ץ הר׳ן לזה שהרי עדיין לא‬
‫זכר כלום מחילוק שבין הכאה או הולכה והובאה עד‬
‫שכתב אח״כ ועוד ו ט' לע׳׳דאין ראי׳ מזה כלל דכיון‬
‫דשציאו מסרקת מכלל עצם ממילא יצא מ פי ק ת לגמרי‬
‫מן דברי ההלכתא הי’ל ‪ P‬פ״י שבירה הן ע׳י הולכה‬
‫והובאה כנ׳ל * ומ׳ש עוד הט״ז וז״ל וראי' גרורה עוד‬
‫מדכתב הרין שכ״כ הישב׳׳א והנה הישביא עצמו ו ט׳‬
 ‫שמואל‬ ‫הלכות שחיטה‬
‫שלא למשעי כן ה״נ הוה מפרש להיפוך למעועי מפרקת‬
‫או חיתוך עצם דלא ליהי למסעי אלא צ״ל דהרמב׳ס ס׳ל‬
‫באמת כהמרדכי הנ״ל • וכן הרא״ש השמיע בדבריו האי‬
‫יץשיא ופירוקא דהגמ' הנ״ל ואינו מזכיר ג*כ שום חילוק‬
‫לחלק כנ״ל ש״מ ג' כ דס״ל כהמרדכי הניל ‪:‬‬
‫ה ? ז ו ל ה מזה דהרי״ף והרמב״ס והרא״ש נקעי לדעה‬
‫א' כהמרדכי הנ׳ל וכבר הוכחנו דהני דינים‬
‫המטאריס כש״ע סעיף ע׳ו אין חולק בו היינו מדרבק‬
‫מצד החומרא א״כ בוודאי כדאי הרי״ף והרמב׳ס והרא׳ש‬
‫והמרדכי לסמיך עליהם באיסור דרבנן בהפסד מרובה‬
‫ולכבוד י״ש ואין לפיךזק בה כלל כן נראה לפע״ד ברור‬
‫ונכון • א"כ איכא בענק השאלה בנ׳ד שני צדדי היתרא‬
‫דכל א' יספיק להיתרא ומכ״ש בצירוף שניהם ולכטד י׳ ע‬
‫ובה״מ דבוודאי יש להקל בה כן נראה לפע׳יד ;‬
‫ו ן ^ ת ה אחרי השלמת התשובה בענין השאלה דנ׳ד‬
‫נחזור הענק לדינא העולה מכל דברינו הנ׳ל‬
‫הגם שכבר נכתב קצת בדברינו הנ׳ל מ״מ לא נשנית אלא‬
‫בשביל דבר שנתחדש בה מדברות אחרונות הנ׳׳ל לזה‬
‫באתי לשנות הדבר פעמים כי נ ^ הוא לפי ענ״ד ‪:‬‬
‫וזהו קצורי דינים העולין מכל דברינו דע״ל ;‬
‫א( דין דכאנודה והרב רמ׳א דסי' א׳ א׳ם דאס נטל קבלה‬
‫אין מפריכין נמסרע כיון דאיכא ם'ס ואזלא חזקה נגד‬
‫חזקה ננ׳ל ואס לא נפל קבלה והוא א׳י נלל לא דיגי‬
‫י שחיפיח ולא דיני בויקוח ואן• לפעמים יודע דיני‬
‫גדיקיח וח״י דיני שמיסיח מטריפין למפרע דבזה לא‬
‫מהני ס״ס כיון דס׳ס בשמיסה הוא וליכא חזקה דהיתרא‬
‫נגדה • ואס יודע דיני שקיפות וא׳י דיני בדיקות יבזה‬
‫יש לחלק בין הפסד מרובה לשאינו הפסד מרובה‬
‫דבה׳מ יש להקל דלא נרע מנאבדה הריאה ובאין ה'מ‬
‫יש להחמיר • ולא ס׳ל להאנודה והרב רמ׳א דברי‬
‫הפ׳ז והש*ןי בסי' ק׳י דס״ם בשחיטה לא מהני אן היכא‬
‫דאיכא חזקה כנגדה כאשר כתבנו לעיל וגם הש ‪Y‬‬
‫בעצמו בנה'כ נראה דחזי מדבריו ונם הס׳ח סולק‬
‫עליהם וגם הוכחנו דלכל הפוסקים מהני ס׳ם בשמיפה‬
‫היכא דאיכא חזקה כנגדה ‪:‬‬
‫ב( ■דס׳ס דבבי שוחט וגני סכין ס׳ל להפוסקים הנ׳ל דא*צ‬
‫להתהפך ולא ס״ל דברי השיך בסי׳ק׳י סעי' י׳נ ד מ ט ם‬
‫שאינו מתהפך לא הוי אלא כעין ס׳ם ולא ס׳ם ממש‬
‫וגס הוכחנו מדברי הש׳ך טצמו לקק ב ס מז ‪ P‬הנ׳ל‬
‫דבכה׳ג ח׳׳צ להתהפך כנ׳ל יפ׳ש בדברינו לעיל ‪:‬‬
‫ג( דעה הש׳ט סי׳ י׳ח סעיף פ׳ו דמחמיר גבי שבירה‬
‫‪,‬‬ ‫בספ*קח א׳ש ‪:‬‬
‫ד( הני דינים המנואיי בש״ע סי׳ הנ׳ל ס עין הנ׳ל אין‬
‫חולין בו כ׳ז הוא חומרא מדרבנן ובהפסד מרובה יש‬
‫לסמוך בוודאי טל המכשירין ‪:‬‬
‫ד<( הא דמבואר בש׳יע סי׳ י׳ח סעין א׳ אפי׳ נגע במפרקת‬
‫אין תולין בו מיירי בסכין שאין בו כשיעור שני צואריס‬
‫אבל בסכין שיש בו כשיעור ב׳ צואריס וספק הוא אש‬
‫הוליך מקום הפרמה על כסימדם ובהפסד ממכה יש‬
‫לסמוך בודאי להקל בו מס׳ס ‪:‬‬
‫ועתח אסיים בח•!‘ ח ם ‪5‬ית • בעזרת אלה> הזובאות י ה' יצילני סשניאות • ויראני סוזורתו נחלאות י‬
‫כ״ד הק׳ שמואל החונה פה ק׳ק אמדוד יצ׳ו‬
‫זיין‬
‫השובת‬
‫להוניא מפרקת מכלל ענם וגם יש שעס ע׳׳זמסני‬
‫שהוא רך כמבואר בדברי האחרים דהר״ן הנ״ל ואף דדפה‬
‫זו איט מוזכר ב־בלי הר׳׳ן מ' מ היה סובר הב״י מעצמו‬
‫לפי עע מ' של אותן דעות דהר׳ן הנ״ל דהוציאו ממשמעותו‬
‫מן לשק ההלכסא הנ׳ל מחמת הקושיא הנ״ל ל‪ 1‬יש להוציא‬
‫מפרקת מכלל עצם מחמה הקושיא הנ״ל מ״ה היה מספקא‬
‫ליה וקבע כש׳ע כל החומרות כנ׳ל ק נראה לע׳ד ‪.‬‬
‫לכאורה ד י ״ ל ק ‪:‬‬
‫א מ נ ם ניחא יותר לימר דהש״ע מפרש דברי האחרים‬
‫דהר׳ן דמחמירק במפרקת אפי׳ דרך שנירה ולא‬
‫מהמרי בחיתוך עצמות והאי ועוד הוא דעה בפ״ע כנ׳ל‬
‫ולא כמו‪ •.‬שפי' הע״ז אלא דהאחריס מחמירין במפרקת‬
‫אפילו שיבר דרך שבירה והאי ועוד הוא דעה בפ״ע‬
‫כאשר כתבנו לעיל כי לפי׳ הס׳ז יש להקשות כנ׳ל מיהו‬
‫בץ כך ובין כך יש ליישב ד ע ת הש״ע על נכון כן נראה‬
‫לפי ע״ד • עולה מדברינו הנ׳ל דהני דעות המטאריס‬
‫בהר״ן הנ״ל הוציא כ׳א מהאי קושיא ופירוקא של הגמ׳‬
‫הנ״ל דהיינו הא דפריך הגמ' מכלל דר׳׳ח וכו' ומשני הגמ'‬
‫אימא בע׳נס דמסרקה אפגוס כנ״ל אבל בלאו האי קישיא‬
‫ופירוקא בודאי הוה מפרשיק דברי ההלכתא כמו דעת‬
‫המרדכי הנ״ל ולא להוציא כלל שום דבר ממשמעותו‬
‫דמן הסתם נגיעה לאו בכלל שיבר הוא וחיתוך עצמות‬
‫‪-‬בכלל שיבר הוא ומפרקת בכלל עצם הוא כנ׳ ל;‬
‫והנה ידוע הוא דהרי״ף דרכי תמיד להביא דברי הגמ'‬
‫מה שנלמד מזה איזה דין ולהשמיע דברי הגמ'‬
‫‪ .‬שאינו לצורך דין ‪ -‬והרי׳ף בענק ההוא השמיע בדבריו‬
‫לגמרי האי' קישיא ופרוקא הנ׳ל וגם אינו מזכיר כלל‬
‫שוס חילוק דק מפרקת לשארי עצמות ובק שיבר לחיתוך‬
‫ש'מ דס׳ל כדעת המרדכי הנ״ל • וכן• הרמב״ס בפ׳א‬
‫מה׳ש דין כ׳ ה כותב וז״ל בדק הסכק ושחע בה ולא בדק‬
‫אחר שחיעה ושיבר בה עצס או עץ וכי׳ב ואח׳כ בדק‬
‫ומצאה פגום שחיעתו כשרה וכו' עכ׳ל ואיט מזכיר כלל‬
‫חילוקים הנ״ל ומדסותם דבריו ש'מ ג' כ דס׳לכהמרדכי‬
‫הנ׳ל דאל׳כ ה׳׳ל לפרש החילוקי' בהדיא דלא ליהי למעעי‬
‫לפרש כהמרדכי משוס דמן הסתם נכון לפרש טד אי‬
‫כדעת המרדכי אלא צ׳־ל דבאמ' ס׳ל כהמרדכי הנ׳ל• ואק‬
‫לימר דאכתי י׳ל דלא ס׳ל להרמב׳ס כהמרדכי והא דאינו‬
‫מפרש החילוקים הנ׳ל וסתם דבריו י׳ל ה׳ ע דלא רצה‬
‫לשנות לישנא דהגמ' דאמר ג' כ סתם הלכה כר׳ח בשיבר‬
‫בה עצם מ' ה תפ ס הרמב׳ס ג' כ האי לישנא זה אינו דהא‬
‫כותב הרמב״ס עצם או עין ובגמ' אינו מוזכר כלל‬
‫ען ומ׳ה אתי הרמב״ם לאשמעיק דלא ליתי למשעי לומר‬
‫דוקא עצס ולא ען א'כ אם היה סובר הרמב׳ס כדעת‬
‫האחרים הסחמירק דהר׳׳ן הנ׳ל למציא מפרקת מכלל‬
‫עצם או כדע ת ועוד דהרץ להוציא חיתיך מכלל שיבר‬
‫א'כ היה ^ מ ב׳ ה מפרש בזה ג׳־כ ולהיפוך דדוקאעצם‬
‫ולא מפרקת או דוקא שיבר ולא חיתוך כמו דמפרש עז‬
‫היום יום א' טיז אדר שני תקנ׳א לפ׳׳ק׳‬
 ‫שמואל‬ ‫הלכות גיטין‬
‫זה וא“ כ בנ״ד שמוכח מתוך הגט שלא היתה האשה שם‬
‫שהרי בוודאי לא נכתב בגס העימדת כו' וממילא נשלח‬
‫ע״י שליח ואין צריך לכתוב רק עיקר השם • גס אי;‬
‫לחוש לשינוי השם שהכל יודעים שבנס כותבץ יותר‬
‫בדקדוק שהרי שם אברס כותבי; אברהם כ מט א ר בשמות‬
‫וכיץ שידוע שהבעל לאשה זו ולגוך ז הנ ת טוין ש ה רי‬
‫המגרש עצמו אתר ששמה סלאווא אלא שהמסדר אמר‬
‫שאך ששמה סלאווא צריך לכתוב טיסלאיוא אין זה שינוי‬
‫שם ועם היות שהרב בתי״ט פי׳ במשנה שינה שמי ו ט׳‬
‫שגס זה נקרא שינוי שס אין זה דומה לזה למעיץ‬
‫היטב ובסרט שמוחזק המשדר לאחד מגדולי ישראל‬
‫ומפורסם למורה הוראה * גם האמת יורה ד ר ט עס‬
‫היות שנתחנעו בזה רט תינו האחרונים שיכולץ לתקן‬
‫אף אסר תתימות העדים דוו דאי קי״ל כר״א ד ע מ‬
‫מסירה כרתי ואין צריך עדי התימה כלל רק אם יש בו■‬
‫שיטי מודה ר״א במזויף מתוכו כו׳ ודבר זה א"צ ראיה‬
‫כלל ובתשובת הרא״ש כלל מ״ה צווה לתקן גט שהובא‬
‫ממרחקים ובוודאי לא היה שם הבעל והיה אחר חתימות‬
‫העדים ולא הסופר ולא העדים והתיקץ היה באותיות‬
‫הצריכיס לגט ובנ״ד יהי׳ התיקון באותיות שא'צ לגט ואם‬
‫הי׳ דבר זה בשטר של חיוב ממי; לא היה צריך שיס היקץ‬
‫אף לגבות ממשועבדים • בכן י ת ט הנ ט תחלה כמו שהוא‬
‫עם כל דינינו ליד האשה לקיים דברי המסדר והבעל ‪.‬‬
‫שצווה להשליח שיתן גס זה)ויהיו ביוד( הדייטס הראשונים‬ ‫להחיות בו המתים כבר שכנה דומה נפשי ועדיץ לא‬
‫והשליח והסופר והעדים היודעים שזו היא אשת המגרש‬
‫ועל שמה נכתב הנ ע ואח׳׳ז ימחיק או יגרר הסופר‬
‫אותיות ט״י וישאר סלאווא ויקיימו הב׳׳ד המחק או הגרר‬
‫ויחזר ־ויתן לה להשליח ס ם כל דינינו לצאת ידי‬
‫המערערים • ואץ להקשות הרי עשה שליח שליחותו‬
‫ומי יצוה לו ליתן שנית הרי אם נתן לה ולא אמר בפני‬
‫נכתב ו ט׳ יחזור ויסלנו הימנה ויחזור ויתן לה כמ׳ש‬
‫בגמ׳ • עוד אפשר לומר שהכתיבה צריך שתהיה ברצץ‬
‫הבעל ולא המחיקה שהרי וכתב לה כתיב • וגס אץ‬
‫לומר שעבר על צווי הבעל שהוא צווה ליתן לעיסלאווא ׳‬
‫שהרי הבעל הגיד ששמה סלאווא • ועם היות שכל דברי‬
‫הס נגד דברי האחרונים אבל הדין ד ץ א מ ת עפ׳׳ידח‬
‫תה׳ ק כתבתי וחתמתי יום שהוכפל ט כי טוב סו׳ב טבת •‬
‫תקי״ד לפ׳ק ; נאום אריה ליב בלא״א מ׳ו הרב מוהריר‬
‫_‬ ‫‪-‬‬ ‫יצחק זצ׳ל שפירא פה ווילנא ;‬
‫חהו תשובה של בבוד אבי הגאון ז״ל‬
‫הג׳ סוה^ אי״יה ליב ש‪'£‬רא פווילגוו* ונגד‬
‫תשובת של =טד מ א ץ סוה׳ שלום אב׳ר דק־ק טיקט*] ‪:‬‬
‫והנה כל ‪ rftt‬מצאתי נאמשקתו בנתכי רץדששל כטדאיי‬
‫הגאון המנוח ז״ל והשונה של כבוד הרב הגאיז דה׳ה‬
‫נויקטץ לא מצאחי אח שאהיה נפשי כלל מדנייו וקצש ש‬
‫ללמוד דטח חכם מהנזכרים נתשונה זו;‬
‫ו ה נ ד ז אף שאינני כדאי להרהר אחר דברי הגדולים‬
‫הנ׳ל ובסרט אחר כ ט ד הרב הגאון המפורסם‬
‫מו ה׳ ש לו סנ׳י אב״ד דקיק טי ק סיןיצ׳ו כי ק ס ט פ ב ה‬
‫ס מ מי‬
‫תשובת‬ ‫‪26‬‬
‫ב שאלה נשאל נשאלתי ע׳י אחד מהמשכילים‬
‫שבקהלתנו יצ׳ו מהרב המאה׳ג האב׳ד‬
‫ור'מ דק׳ק לידא והגליל י‪' 5‬ו בדץ האשה היושבת פנונה‬
‫בקהלתו מכמה שנים והנה הרב לא שירש מ ה נעשה בה‬
‫ונראה לפי הנשמע שהמעשה שהיה כך היה שהאשה‬
‫היתה עגונה ותפשו את בעלה במקום אחר וכפו אותו‬
‫שישוב לביתו ובאם שיגרש אותה עפ״י ד׳ ת הק' יפטר‬
‫ונתרצה מעצמו ל;רש ושאלו את שם אשתו ואמר ששמה‬
‫סלאווא ואמר המסדר שיש לכתוב טיסלאווא שוה הוא‬
‫פיקר השס לסי שראה בנ׳ש שכתב ול'נ במדינתנו‬
‫לכתוב טיסלאווא ואע״ג שקורץ אותהסלאווא עיקר‬
‫השם הוא טיסלאווא רק שמקצרץ נלשין עכ׳ל זהו‬
‫דעת המסדר ומסתמא דעת התולקץ שלפי הנשמע‬
‫חלקו עליו חכמי הדור ואמרו שהרב בנ׳ש כתב לפי‬
‫מדינתו וכמ״ש הפיסקיס שכל אחד כסב לפי מדינתו‬
‫כמ׳ש הרברמ״א ובמדינתנו יש לכתוב סלאווא והבעל‬
‫אינו במקיס רואים ויודעים ‪:‬‬
‫זרע ת שובה של הרב הגרול המורה מהו׳‬
‫אריה ליב שפירא מק׳׳ק ודלנא‬
‫ואען ואומר על הכלל כולו יצא שכל מה שאכתוב‬
‫אפשר שהוא ט עו ת כי בעו*ה החליתי זה ימים‬
‫■ לא כביר ולולי חסדי המקום שהייל עלי מטל שעתיד‬
‫שבה דעתי לקדמותי * והנה מה שהקשו שהרב בנ׳ש‬
‫כ׳כילפי מדינתו ונסתייעו ממ׳ש ר מ׳ א כדלעיל ז׳א‬
‫דדווקא מה שהדיבור משתנה מחמס הלשץ של המדינה‬
‫שקצת מדברים בלשץ צח או בלשון מדויק וקצת מגמגמים‬
‫או שלא בדקדוק או שאינם יודעץ להימץ ולהשמאיל או‬
‫שארי פנינים כי׳־נ שאינם יודעיש להוציא האותיות מ׳ ה‬
‫מוצאים כמו שבמדינתיט כ מעט אץ נס אחד שידע בץ‬
‫כ' רפוי' לחי״ת או אם מוסיפי; אתה אותיות ליץ כמו‬
‫פערליץ רעכליץ שערליץ כ ק שבא בכמה שמות זה‬
‫מה שהוא מחמת שינוי לשון המדינות שמוכח שהוא‬
‫אתהלשץ אצלם וכ'כ המדקדקים כלשוגיט הק׳ כיוצא‬
‫בזה אבל אותיות מ׳י שבמיסלאיוא שלא מציט להם חבר‬
‫בשאר שמות אץ זה תלוי בחילוק לשץ ה מדנו ת וא׳־כ‬
‫כשכתב הרב בנ*ש להורות לכל העולם שהוא עיקר השס‬
‫ולא לצורך מדינתו לבד שהרי כתב במדינתינולשון רבים‬
‫והרב חקר אחר מנהגי מדינת שלין כמ׳ש ב א ד מ תו ואץ‬
‫לומרדדוק׳ אחר מנהגי מדינו׳ פולין חקר ולא אתרמנהיי‬
‫מדינת ליטא כי כשכתב הרב ספרו שהוא שנת תכ״ד‬
‫לפיק היו עדיין קצת כסופי; למדינת פולץ • ועוד שהרי‬
‫גס בטופשי גישץ שלנו לא נזכר שס סלאווא רק סאלווא‬
‫וידוע ששני תיבות הס שסלאוואהוא איזה פנ ץ כמו‬
‫שקורי; סאליי א יו ק מ א לאיזה כ תג וסלאווא הוא ענץ‬
‫אמו • גס י ל ע פ מיש מהרי׳ו כששולחץ ג ס עיי שליח‬
‫אין לכתוב שוס חינוך אאשה ואמ שסותמה בנ״ש סי׳‬
‫יודע‬ ‫מ׳ה למה לא יכחיכ ״ י י ? אאשה וחיל שפיק שאין‬
‫הי ק היא אפשר שהיא במקום שאין קורץ בחינוך זה שם‬
 ‫שמואל‬ ‫ני ט מ‬
‫כיקדחנן שם הקודש הוא בפ״ע אבל שם סלאוואלע׳ז‬
‫הוא ס׳ל דא״צ לכותבו מיהו ע"כ כ״ז איירי דשם העריסה‬
‫היה' טישלאווא כנלפע״ד ברור ופשוט מאוד • ו ק פי׳‬
‫אא׳ז הגאק ב״ש ז״ל בשמות שי ם אות רי׳ש על דברי‬
‫הגהות רמ׳א סי' קכ״ט בענין שם רעכיל דהרב רמ״א‬
‫איירי דשם הערישה היה רחל וכו' יע׳ש ואף דהרמ׳א‬
‫לא הזכיר כלים מקודם מענק שם רחל ומ*מ מפרש‬
‫‪ ,‬דבריו ‪ p‬מכ״ש בדברי נ״ש הנ״ל דאיירי סמוך ממש לזה‬
‫סן שם טיסלאווא פשיטא הוא דנוח הוא לפרשו ק ואי!‬
‫להעלות על הדע ת כלל שים פי' זר בדברי נ״ש הנ׳ל •‬
‫ויותר מזה דאף לאותן דעית דס״ל גני רעכילדט תבין‬
‫לעולם רחל אף היכא דשם העריסה היה רעכיל ולא רחל‬
‫מ״מהכא בדברי נ״ש הנ״ל בענק שם סלאיוא א’ א‬
‫לפרשו בע׳א לומר דש״ל לכתוב טישלאווא אף היכא דשם‬
‫העריסה היה סלאווא ח ה אינודה א ל אד מי אז הלז ה‬
‫כלל דהתס שם רחל הוא שם הקודש ושם רעכיל אין לה‬
‫שום משמעות בפ״ע אס לא שנגזר מן שם רחל וידוע‬
‫הוא דשם רחל הוא עיקר השם נגד שם רסכיל מ׳ה שייך‬
‫שפיר לכתוב לעולם רחל אבל הכא נראה לכל דשם‬
‫סלאווא יש לה גזרה ומשמעות בפ׳ע דהיינו שם תיבה‬
‫או מלה קורק בלשק אשכנז וואר״ט ובלשון לע׳ז קורק‬
‫הא׳י סלאווא ו ק דאירו״ש לשק א׳׳י הוא דיוצא משם‬
‫טיבה כמבואר בנ״ש יע״ש וכן איתא הרבה שמות‬
‫כי׳בושס טיסלאיוא מוכרח להיות לה גזרה אחרת כיון‬
‫דיש טתבין טישלאבא או טיסלובא בבי׳ת ־ גס א׳אז ב׳ש‬
‫ט ת ב וז׳ל טישלאווא אם קירק הבית רפה עכ׳ל יע״ש‬
‫ו מד ט תב לשק אס משמע דיש קורץ בבית ובדגוש ושם‬
‫זה אינו שייך לגזור מן שם תיבה א״כ משמע ד ש לה‬
‫גזרה בפ׳ע וא״צ להאריך עוד בראיות חנם ע״ז כי ממילא‬
‫מובן כן מי ט זה גלוי לכל דשם שלאווא יש לה גזרה‬
‫ומשמעות הטיב בפ״ע וכיק שכן היא ושניהם שמות‬
‫‪ fci‬הס איך שייך לומר הכא דטישלאיוא היא עיקר‬
‫השם לשם שלאווא דמאי אולמי' זה מזה ־ והא דעשו‬
‫הפיסקיס לפעמים שם א׳ לעיקר השם נגד שם אחר‬
‫היינו היכא דעיקר השם הוא שם הקודש ושם השני הוא‬
‫שם לע׳ז או היכא דשם השני אין להמציא לה שוס גזרה‬
‫ואיזה משמעות בעולם אז ע״פ הכרח עשו שם א' לעיקר‬
‫השם נגדה ואמרי דמשתמא נגזר זה מזה אבל הכא דיש‬
‫לשלאווא משמעות בפ׳ע מה״ת לעשות שם טישלאווא‬
‫לעיקר השם נגדה ואיך אפשר לפרש כן דברי הנ׳ש ונס‬
‫לפי׳ז איך ה־ה שותם הרב נ״ש את דבריו מלומר איזה‬
‫מעם לדבריו שאין' דרכו ק בשום מקום לשתוס כ' כ‬
‫ובפרט ב דן חידוש כזה אלא נראה פשוט דאין לפרשו כלל‬
‫בע׳א כ׳א כנ״ל • ויותר מזה נלע׳דדאף אם היה ט ת ב‬
‫בפירו' דץ כזה לכתוב מישלאווא אף היכא דשם העריש׳‬
‫היה שלאווא והכל קורין אותה סלאווא לא הי'מהראוי כלל‬
‫לסמוך ע״ז לא להלכה ולא למעשה ח׳ו והיה לתלות דאיזה‬
‫תלמיד טועה כתב כן כיון דהחיש והשכל מכחיש דבר‬
‫זה מאיזה טע ם לכתוב טישלאווא ומכ׳ש השתא די׳ל‬
‫דבאמת לא עלה כלל על ד ע ת ה ר בנ׳ ש הנ׳ ל לו מ ר כן‬
‫וטונתו ופירושו הוא דשם העריסה היה טישלאווא ואמ״ז‬
‫_ ■קורק‬
‫ה ל כו ת‬ ‫תשובת‬
‫ממתני ומהראוי לי להחבא אל הכלים ולתלות בי החשיון‬
‫חכמה ובילאי הדץ טמו ובפלמ בענין מגונה מלוה לבא‬
‫להדר מה לאפשר להמליא לה שדיותא והרבה שקדו‬
‫חז״ל בתקנות עגונות ומה לי להכניס ראשי לזה לעורי‬
‫בה אתה חומרא אבל מה אעשה שכבר הכנסתי א׳ע‬
‫לעיק בלבריהס קידם נתינת הג ט להבין טעמם ונימוק'‬
‫וגם אז אולי היה אפשר להמניא לה שריותא בענק אחד‬
‫באותו פעם * והנה ראיתי בדבריהם שאינם מובנים לי‬
‫כלל ותמוהים מאוד וביני לביני נמסר הגט ליד האשה‬
‫וכע ת לבי מהסש בה מאיד ולעלול במלין לא אוכל כי‬
‫מבואר בתשובת רמ׳יא דהעלו כל גלולי מירים־למםקנא‬
‫דכל מי שיידע איזה שברא נגד הכשר הגש מחייב להגיד‬
‫אף אחר נתינת הג ט וכל המעלים עיניו מזה ושותק‬
‫עתיד ליתן את הדק וגדול עונו מנשוא־וכתבתי אח׳ז קצת‬
‫מזה לכטד הרב הגאון מוה' שלום נ׳י הניל וסביר הייתי‬
‫שישיבני דבר מלא לרוות נמאוני ע״פ ראיות נ ט ט' והנה‬
‫הגיע לידי תשובתו והראה במכתבו הק' גודל פטתנותו‬
‫במקום גדולתו וכותב בזה׳ל מאחר שיש חילקין על לברי‬
‫לזה איני רוצת לסמוך ולתקוע א״ע לדבר הלכה ולשמיך‬
‫עלי למעשה בעניןחמו ר כזה ודעתי ג״כ לכתוב לגדולי‬
‫מורים ענין הוראה זו • לזה באתי לחוות דעתי הקלושה‬
‫מה שיש לעיק בדבריהם ומי שלבו שנם בדבר יכריע מ ה‬
‫אחר עיוט בדברי אלה־ וזה החלי לבאר על ראשין ראשון‬
‫בעזרת צורי וגואלי ה'יי ש ר כ חיו חי לי‪:‬‬
‫ה נ ה מה שגרס לזה לכתוב טישלאווא הוא מחמת דברי‬
‫הרב נ׳ש וז׳ל טיסלאווא שוב מצאתי טיסלאבא‬
‫וכמדומה שבתשוב' מהרי׳א טישליבא מהר׳ם ז׳ל ול*נ‬
‫‪ .‬במדינתינו לכתוב מישלאווא ואע״ג שקורין אותה סלאווא‬
‫עיקר השם הוא טיסלאווא רק שמקצרין בלשין פכ׳ל •‬
‫והנה הרב הג' מוה׳ אריה ליב שפירא מק׳ק ווילנא‬
‫מפלפל בה ומאריך אם טונו ת הדב נ׳׳ש היתה מל מדינה‬
‫אתת או על כל המדינו' והעלה למסקנתו דכיונתו היתס‬
‫על כל המדינות ומ׳׳ה ס׳ל להקל בנ״ד • וגם כ מד הרב‬
‫הגאון מו ה רי שלום ני' ג' כ דעתו להקל בדיעבד בנ׳ד‬
‫במקום עיגון מחמת דברי הרב נ׳ש הנ׳ל • ולע׳ד משום‬
‫הא לא איריא כלל דאף חי אמריק דכונתו היתה על כל‬
‫ה מ ד ט ת מ' מ אין ראי' מזה כלל להקל בנ׳ד אף בדיעבד‬
‫ומקום עיגק כי נלע׳ד פשיט דדברי נ׳ש הנ׳ל הכי פ ‪T‬ושו‬
‫מ׳ש ואע׳ג שקורי! אותה סלאווא ו ט' קאי על הקידם‬
‫דאיייי מקודם באשת ששם העריסה הוא טישלאווא וע׳ז‬
‫משיק וקאמר ואע׳׳ג שקורין אותה סלאווא היינו אותה‬
‫האשה חשי שם העריסה היא טיסלאווא קורק אותה‬
‫אח׳ז סלאווא עיקר השם היא טישלאווא‪ -‬רק שמקצרק‬
‫בלשון ואתי לאשמעינן דא״צ לכתוב שניהם דהיינו‬
‫טיסלאווא המ' סלאווא אלא סגי לכתוב טיסלאווא למוד‬
‫שהוא עיקר השם וסלאווא מקצרין בלשק • והנה לשון‬
‫כזה כתב הרב נ׳ש בעצמו לעיל מזה וז״ל אלחנן או יוחנן‬
‫כשקורין אותו חנן יש לכתיב דמתקריא חק כיון דחנן‬
‫שם בפ׳ע הוא אין להחשיבו קיצור השם מכיל * ו ע' כ‬
‫פירושו הכי הוא דשם מילתו היה אלחנן או יוחנן אלא‬
‫שאח׳ז קורק אותו חק ס׳ל בזה דט תב ק דמתקריא חק‬
 ‫שמואל‬ ‫הלכות ‪.‬גיטיז‬
‫מיצחק חקץ בנימי; בונמי שנהב המרדכי והסמ״ק שאץ‬
‫כותבי! אוהו עכ׳׳ל יפ״ש • והובא די! זה בב״י בשמו‬
‫ובהגהות רמ׳א סי׳ הנ׳׳ל ומהרי״א בתה׳ד סי׳ רל׳א כתב‬
‫גבי שס יחיאל מיכל וז״ל ואי! לדקדק במיכל לכותט בח׳‬
‫משוס דעיקר השם שבא משס בחי״ת הוא יחיאל ע׳׳כ־‬
‫הא ליהאהך הברא דהא רביס כבני רינום ואגפיה‬
‫הנקראים בעיקר השם יחיאל ובכניי מיכל ולדידהו ע״כ‬
‫הכינוי איט מדוקדק מעיקר השס ]פי׳ דנני ריטס קורץ‬
‫■חי״ת כמו ה״א[ אלא ודאי י״ל דכיטי כה׳׳ג עיי א׳י‬
‫■נהחדשבתתלה והם אינם מדקדקים כלל וא"כ לבני‬
‫חוסטרייך נמי נימא הכי ואס אחד נקרא יחיאל המכינה‬
‫איכל כמושרגילי; בני אוסשרייך ואגפי' נראה שא"צ‬
‫לכותבו כלל דהוי כמו יצחק חקי׳׳ן צפורה פורה דכהב‬
‫במרדכי דאין זה כינוי רק קיצור השס אבל כיני מיכל‬
‫ליחיאל לא ברירה כלל דחשיב קיצור זלא כינוי דאין‬
‫הכינוי קרוב לעיקר השס בהזכרתו כמו חקין ליצחק‬
‫פורה לצפורה וכי״ב אבל איכל קרוב הוא ליחיאל לפי‬
‫לשון בני אוסטרייך פרגילי! בכמה מקומות לקרות בראש‬
‫התיבה יו׳ד בשוו״א כמו בחירי׳ק פכ׳ל יע״ש ]ופי' כמ״ש‬
‫הנ״ש וגס אא״ז הגאון נ״ש וו״ל גני יחיאל איכל ■שדרך‬
‫למשוך היו״ד■ בחיר״ק בראש המלה כמו אל״ף מ׳׳ה הד‬
‫איכל כמו יחיאל ע״כ יע״ש[ ‪:‬‬
‫עולה מדברי הפוסקים שלשה נלליס להקל בשינדיס*‬ ‫*‬
‫‪ .‬א( קיצור השם לא הוי שינוי הן קיצור השס‬
‫בראשו כמו שמואל מואל ה; קיצור השס בסופו כמו‬
‫בנימין טנ מי וכי‪-‬״ג • ב( אריכת השס ב סו ט כמו יצחק‬
‫יצהר‪,‬ין משה מושמץ וכי״ב לא הוי פינוי ומ״ה יצחק תקין‬
‫לא הוי שינוי ג״כ כמבואר בנ״ש דחר‪,‬ין הוא קיצור וץ‬
‫יצחקץ יע’ש * ג( חילוף אות בסוף השס כמו יעקב‬
‫יפר‪,‬ל וכי׳־ב לא הוי שינוי כ מ ט א ר במהרי׳׳א בפסקיוסי׳‬
‫ו' דיעקב יער‪,‬ל עדיף מיצחק חקין וא״צ לכתוב יעקב‬
‫המ׳ יער‪,‬ל כאשר כ תב ט לעיל נ שמי • אלי ק שלשה כללים‬
‫כנ׳׳ל דזה תלוי בזה דבכל מקום דא״צ לכתוב שס השני‬
‫לא הוי שינוי כלל אותו שס השני כגון אם נקרא יעקב‬
‫והיו מכנק אותי יעקל והדי; הוא דא״צ לכתוב בגס שס‬
‫השד דהיינו יעקב המ׳ יער‪,‬ל אלא יעקב למוד ט ת ב י ס ק‬
‫הוא אס נר‪,‬רא אהד יעקב ולא היו מכנין אותו מעולם•‬
‫יפקל אלא תמיד היו ר\רי! אותו יפקב ונכתב ט ס פלו‬
‫יעקל ולא הוזכר ט שס יעקב לא הוי שיטי בדיעבד ו ‪ p‬ר‬
‫הגט • ו ק הוא ל ע ק קיצור השס ממש כגץ שמואל היה‬
‫שמו והיו מכד! אוהו מואל דין הוא דא’צ ל ט ת ט ע ט‬
‫שמואל ה מטנ ה מואל אלא שמואל לחוד ק הוא אם אחד‬
‫נקרא שמואל ולא הד מכני! אותו מואל מעולס ונקרא‬
‫תמיד שמואל ונכתב בג ט שלו מואל לחוד דלא הוי שימי‬
‫כלל • וכן לענץ א רי ט ה השס בסופו ג׳־כ כנ׳ל ולעולם‬
‫טי זה בזה כנ״ל דוק ותשכח דברים כהווייתן ;‬ ‫‪,‬התלוי‬
‫ולכל ה ד שלשה כללים הנ׳ל קראו הפוסקים ב ס‬ ‫י "‬
‫הכולל לשלשתן דהיינו בקיצור השם קראו‬
‫שלשתן הנ״ל ובכל הני לא הוי שיטי זולת אס שס הר‪,‬יצור‬
‫הוא שם הקודש הנכתב בקרא הוי שינוי השס ממש ו ק‬
‫אס מכני; לאחד בשס הר‪,‬צר ק שמו הראשון ושם השני‬
‫הוא‬
‫תשובת‬ ‫‪28‬‬
‫קוריןאותהסלאווא ונכה״ג אהי ספיר דאף דשס סלאווא‬
‫יש לה מ פ מ עוח נ ס״ע מימ כיו; דכם לע׳ז הוא דרך הוא‬
‫לקנר השמוח וקורי; סלאוואמ״ה די; הוא לכתוג מיסלאווא‬
‫לחו־ וזה הוא פי׳ מספיק ונכק הוא מאד כלי שוס פקפוק‬
‫כלל וא"כ בנ״ד דשס הפריכה היה סלאווא אחר אס אמה‬
‫אשר היחה נקראח ג׳יכסלאווא והכל‪.‬יץרי; אה האשה‬
‫‪,‬דנ׳יד ^שמה סלאווא מהי׳ת להקל כא; בכהינה כס‬
‫סיסלאווא ואף ד‪ ':‬ד מקוס עיגו; הוא מ"מ איך אפשר‬
‫ללמוד איזה קולא בעולה מדברי הרב נ״ש הנ׳ל כיו;‬
‫דאיירי בעני; אחר ואינו דומה כלל לנ׳ד וכל דברי הנ״ל‬
‫פשוטיס מאד הס לפענ״ד * ולפע׳׳ד מרוב הפשישוה לא‬
‫הי' מהצורך להאריך כ״ככנ״ל אך ההכרח לא יגונה מאחר‬
‫דהס עושיס דבר זה לראי׳ מדברי נ׳יש הנ״ל ולפענ׳׳ד‬
‫נדחית ראי' זו לגמרי לא שרילץ ולא קיימי! כלל • ופתה‬
‫נבא לעיי; פוד בש״ד מ״ש כ ט ד הרב הגאו; מוהר׳יש נ׳י‬
‫דאי; זה פינוי שס דתרווייהו שס א׳ הס ודומה לשס ליב‬
‫ולפס וואלף שהניא רמ׳יא הוף סי' קכ״ט וסייס הרמ״א‬
‫ומ״מ בדיעבד אס שינה בא' מאלו הדבריס כשר וסתמו‬
‫כפירושי בי; אס האריך במקוס שאמרו לקצר או קיצר‬
‫במקוס שאמרו להאריך כשר והגאו; ר׳ ההר; ששון‪-‬‬
‫בתשיב' סי׳ למ״ד הכשיר הנש שהיה שיטי בשס האשה‬
‫זידה דמהקרי זוהי ושמה היה זויי ומאר ץ פס והכשיר‬
‫ג מ קו ס הפיגו; וכו׳ מכ״לולפעני׳דמכלהנ״לאי; שוס‬
‫ראיה בעולס לנ״ד ;‬
‫ן נ ב א ‪ .‬אל הביאור מהחלה הפני! אף שכל דברי הס‬
‫פשוטי; מ*מ ההכריז לפרש בכדי להקל על‬
‫המעיי; דהנה מסתימת דברי המשנה דאמר שינה שמו‬
‫ושמה הצת וכל הדרכיס האלו בה לא הוי בידינו להרל‬
‫■ בפוס כינוי בפולס ה; אס קיצר השה או האריך השס הן‬
‫בראש השס ק בסוף השס ה; אס החליף איזה אות בכלן•‬
‫מ ה מ הפק א ל! ולא היה אפשר להקל כלל כי מן הסתם‬
‫מסתב׳ דשינוי שס כ״ד הוי שס אחר ממש ואף שהס דומץ‬
‫זה לזה ממש אלא דנשתנה בדבר אהד בין שס זה לשס זה‬
‫ג״כ מסתברא דהוו שני שמות והא דתנן כתב חניכתו‬
‫וחניכתה ככ ר איירי בחניכה אפר היו מכנץ אותו‬
‫בכינוי זה אבל אס לא היו מכנין אותו •בבס זה‬
‫הנ כ ת ב בגעי מה״ה לעפות כינוי מאליו אס לא היו‬
‫מכני! אותו מעולס בשס זה מ״ה היה מסתבר בכל גווני‬
‫להחמיר אלא המרדכי והסמ׳׳ק פתחו פ תח להקל בכמה‬
‫דבריס בעני! שינוייס והובא דבריהס בהרבה פוסקיס‬
‫ולית חולק עליהס ג ס הב״י סי׳ קכ׳ ט הביא דבריהם‬
‫וקבע ב ש'פ סי׳ הנ״ל וז׳ל הב׳י מי שהיה לו שני שמות‬
‫והשם השני יוצא מהפס הא' בזה יש כמה חלוקץ א'‬
‫א ס הוא קיצור הסס כגק ‪3‬ילא נילטא שמואל מוחל ו ט׳‬
‫בנימין בונמי יצחק חקי; א״צ לכתוב כ ס השני כלל דאין‬
‫זה לא כינוי ולא שינוי פכ׳יל יפ״ש וז׳יל דרכי משה בסדר‬
‫■שמות שלו אות אל״ף מצאתי בתירץ; ישן בשס מוהר״א‬
‫כ״ן שאין לכתוב אלכסנדר המ׳להענדרין ואפי' משה המ'‬
‫מושמן דכל שמקצרץ בראשו אין נפקותא אס מאריך‬
‫בסופו פכ״ל * ובענץ חילוף אות כתב מוהרי״א בפסקיו‬
‫סי' ו' דיפקל ליעקב לא הוי כינוי אלא קיצור ה שס\עדיף‬
 ‫טו‬ ‫שמואל‬ ‫הלכות גיט'ן‬ ‫השובת‬
‫הוא שס הקודש צריך לכתוב שניהם בגע כמו אלחנן או משום דשניהם דין אחד יש להם ולא הוי שינוי השם אבל‬
‫פכ׳ס עיקר ה טע ם הוא משוס דרגילין להאריך שמות‬ ‫יוחנן המ׳ חנן • ומוצא דץ וה דשם הקצר הנכתב בקרא‬
‫בסופם וידוע לכל דאריכו־ השם בסופו הוי שס א' פ ס‬ ‫הוי שינוי הוא מן מהרי״א בפהקיו סי' י׳ד וו׳׳ל ובשם‬
‫ג ר־ כ ככ הב גרשון נראה דאם היה ידופ כשמו גרשם השם הראשון דהיינו יצחק יצחקין וכי״ב אבל א ריט' השם‬
‫בראשו ב־דאי מצטרפין להשס גופא וכיון דאץ דרך‬ ‫וכתב גרשון לא הוי ג ע כלל ולא דמי כלל ליצחק הקץ כי‬
‫גרשם גרשון כני כמות הם אבל חקין הכינוי ליצחק אבל להאריך השם בראשו ודאי מ י שינוי השם ממש ובשום‬
‫פוסק בעולם לא יראה ולא ימצא לפ” ד להקל גבי שינוי‬ ‫גרשון אינו שייך כלל לפעות אוהו כינוי לגרשם כיון‬
‫שם הארוך בראשו כי בכל הפוסקים המחברים סדר שמו'‬ ‫דהאי שם כחוב בהורה ו ^ י שם נמי כחוב כי גרשון בן‬
‫לוי נכתב בכל ההורה כולו גרשון וגרשם ‪ p‬משה גרשם פ*פ אלף בית אינו מוזכר לע׳ד כינוי שם הארוך בראשו‬
‫וכו׳טכ״ל• ודברים הנ׳׳ל ה ס טי ק ר כללי דיני שינוים לשם הקצר ואינו מוזכר אלא קיצור השם ממש או אריכות‬
‫היכן להקל והיכן להחמיר • וצ״ל עעמא דידהו דס״ל השם בסופו או חילוף אות בסופו וכי״ב ־ ואין ראיה‬
‫דקיצור השם לא הוי שינוי כיון דאינו מוזכר מוה כלל משם חיאל דכותבין יחיאל וכן שעי' ט ת בין ישעי' ’ דהתס‬
‫בש׳ס וחוס׳ פ״כ הטע ם הוא דס״ל דידופהוא דדרך בני שם יחיאל ושם ישעיה שמות דקרא הס ושמות הנ׳ל ’‬
‫אדס שמקצרין לשונם פעמים בראש השם ופפמיס בסופו• נגזרים מן שמוה דקרא הנ״ל וידוע לכל דשם חיאל הוא‬
‫וכן כותב הלבוש סי׳ קכ׳יט גבי שם חזקיה וז׳׳ל שהכל יחיאל ושם שעי׳ הוא ישעי׳ וראיה לזה דטתבין לכתחלה‬
‫קורין לו כן שמקצרץ לשונם וכו' יפ״ש • וכן הוא בשארי יחיאל ולא חיאל וכן כותבין ישעי' ולא שעי׳ ומדטתבין‬
‫מקומות בפוסקיס מבואר כן ג ס דרך בני אדם הוא כן לכתחלה ש״מ ה טע ם הוא משוס דידוע לכל כנ״ל כמו‬
‫להאריך השם בסופו כמבואר בנחלת שבעה גבי יהודה אברס דכותבין אברהם והוי יחיאל וישעי' עיקר שמות‬
‫לימן יע״ש גס דרך ב׳ א להחליף אות בסופו כמו יעקב נגד חיאל ונגד שעי' הנ״ל • אבל בנ״ד שאני דכבר כתבנו‬
‫לעילדטיסלאווא לא הוי עיקר השם כלל נגד סלאווא כיון‬ ‫יעקל יוסף יוסל וכי״ב הרבה ומשום דדרך ב״א לכנות‬
‫דשניהם לע״ז הם ויש לסלאווא משמעות בפ״ע א״כמה׳׳ת‬ ‫את האדם בהנך תלתא גווני מ״ה הוי כינוי לעולם אף‬
‫להקל בה ;‬ ‫אס לא היו מכנין אותו כלל באחד מתלחא גווני הנ״ל‬
‫והכל יודעים דזה שם אחד הוא ע ם השם הראשון מ׳ ה )‪ TijJ‬דהלא בענין חילוף אות בראש התיבה כגק‬
‫י יחיאל מיכל כותב מהרי״א בתה״ד סי׳ רליא‬ ‫‪ ,‬לא הוי שינוי כלל בהד מהנך תלתא טוני הנ׳ל וא״צ‬
‫להאריך בחנם ולכתוב מה דאפשר לאיזה בפ׳ד לחלוק■ הנ׳ל דלא ברירה כלל דחשיב קיצור ולא כיטי משמע‬
‫ולומר טעמי ם אחרים שונים ומשונים ולסתור טעמיהם מלשין זה דס״ל דלאהוי קיצור זפכ״פ לא גרע מ ספק‬
‫‪ .‬כי כל משכיל יבין מאליו דזה עיקר הטעם הוא דוק חסרץ ידיעה ובפרט שהט״ז כותב בפשיטות בשם ס ה׳ ד‬
‫והשכח* וכיון דההיתר של השינויים תלוי הכל במנהגא הנ׳לדמיכל לא הוי קיצור השם וא'כ אם א' נקרא יחיאל‬
‫א״כ איך אפשר לדמות מסברא דנפשיה מלתא למלתא ולא היו מכנין אותו בשס מיכל כלל והיה נכתב בגס שלו‬
‫מיכל נלע׳׳ד פשוט לדברי הפוסקים הנ׳ל דלא הוי ג ט כלל‬ ‫מה דהחוש והשכל מכחיש דבר זו ‪:‬‬ ‫■‬
‫וא*כ מ׳ש כבוד הגאון ד ק׳ ק טיקטין נ׳י וסתמו אף בדיעבד ומקום עיגון כיון דליתא שום חולק פל דברי ‪.‬‬
‫הה׳ד הנ׳׳ל • ולפי^ז השתא מה גבי שם יחיאל דשם‬ ‫כפירושו בין אם האריך במקום שאמרו לקצר ו ט'‬
‫ומעמיד בנין ע׳ז ומקיל בהוראה זודנ״ד וזה תמוה מאוד הקודש הוא ושם מיכל הוא שם לע׳׳ז ושכיח הוא מאד‬
‫מה שייך לדמות זהלזההלא הא דקיצורהשס לא הוי שינוי לכנוח שם מ י ^ למי ששמו יחיאל ושם מיכל עז ר מן שם‬
‫העפס הוא משוס דדרך ב״א שמקצרין לשונם כנ׳ל אבל יחיאל כאשר שקיל וטרי התה׳׳ד הנ״ל על הא דאין‬
‫א רי ט ת השס בראשי דבר זו אין דרך ב׳א בכך כלל וכלל כותבין מיכל בחית ומ״מ ס״ל דמיכל לא הוי קיצור מן‬
‫להאריך השס בראשו והוי שינוי טודאי • ובפרט שבדרכי‪ ,‬יחיאל וא״כ מכ״ש גבי חילוף אות בראש התיבה גגי‬
‫משה הנ׳ל משמע בהדיא הכי דכתב דכל שמקצר בראשו שמות אחרי׳ דהיינו שמות לע״ז או היכא דאינו שכיח‬
‫אין נפקותא אס מאריך בסופי משמע אס היה מאריך לכנות אותו בשם השני פשיטא דהוי שינוי וא״כ מכ״ש‬
‫בראשו הוי שינוי ו ק כל הפוסקים הפסו בכל מקים דכ׳ש גבי אריכות השם דהוי שינוי ממש משוס דאץ‬
‫לעיקר דקיצור השם לא הוי שיטי משמע דווקא דקיצור דרך ב׳א כלל •להאריך השם בראשו • ובפרט בנ׳׳ד דיש‬
‫השם לא הוי שינוי ולא א לי ט ת השם בראשו • והא דסברי ג' כ שני חלוקי׳ כמו גבי יחיאל מיכל הנ״ל ולז ה יש אריכו׳‬
‫הפוסקים דאריטת השם בסופו מ י ג' כ קיצור השס ההם השם ג'כ• ולפע׳ד נראה פשוט ח ה דומה לגרשם וגרשון‬
‫הסעה הוא די׳ל משוס דהא דמאריכץ השם בסופו אינו הנ״ל דהלא אין בין שני שמות דקרא לבץ פני שמות לע!׳ז‬
‫נחשב למאומה לצרוף לפנץ השם דאץ זה אלא שם אלא בזה דשמוח דקרא אינו שייך לעשות כינוי זה לזה‬
‫דנערות וכמו דרגילץ בכמה מקומות ומאריכץ בסו® ושמות לע*ז שייך לעשות כינוי• וכיון ד א רי ט ת השם‬
‫ט ץ פעריל פפרליין ו ק זפליג זפליגמן כמטאר בנ״ש בראשו ג׳ כ אינו שייך לכנות למי שיש לו שם הקצר א' כ‬
‫גבי יהודה לימן או שארי שמות כי׳ב והוספה זו אינו חד טענזא איתא בשמות לפ׳׳ז אלו כמו בשמות‬
‫נחשב לכלום מ׳ ה אמרו דאריכות השם בסו® הוי קיצור דקרא וכיון דגבי גרשם וגרשון כל הפוסקים הסכימו‬
‫השם • אי נמי י׳ל דפשו הפוסקי' דין קיצור השם לדברי הה׳ד הנ״ל דתצא וכל הדרכים האלו בה ואמאי‬
‫עדיף נ״ד מזה כי מה בין זה לזה כנ׳ל ‪:‬‬ ‫לאריכות השם בסופו מ׳ ה אמרו דזה הוי רך‪5‬ור השם‬
‫ולכאורה‬ ‫הי ת‬
 ‫שמואל‬ ‫הלמת גיטין‬ ‫תשובת‬ ‫‪30‬‬
‫זה אינודלדכריט הנ׳ל אין משם שום התחלת ראי׳ כטילס‬ ‫ולכאורה י׳ל מ׳ ד חמור מצת ע׳ש סכרא מן גרשה‬
‫לניד דהא כל הני המכוארי׳ כהגהות רמ׳א קיצור השם‬ ‫וגרשון הנ׳ל ד מ‪ 1‬גרשם וגרשו; אילו לא‬
‫היה נכתב שגיהס נקרא הוי שוק ליטקב יעקל ואפי' ‘ הס דהיינו ליכ ליכא וואלף וואלפא וכו' דומה לשם כילא‬
‫מדיף מיסקכ יטקל דהתה אינם אוחיות מתחלפי; והנא 'כילטא המכו א׳בביי הנ׳ל כשם המרדכי והסמיק דזה הוי‬
‫קיצירהשס וכן וואלף וואלפליין דומה ליצחק יצחקין וכייכ‬ ‫אותיות מתחלפין מ״ס בנו׳ן כמבואר נאא״ז כ״ש ז׳׳ל‬
‫ודוק שם בכל השמות דהס קיצור השס ושם פייכוש דאף‬ ‫והסברא של תה״ד דאק שייך גני שס דקרא לטשית כיגוי‬
‫דהחילוף הוא כראש התיכה מ״מ הוי קיצור השם דזה‬ ‫לשם אחר אינו מוזכר נשוה מקוס אלא משכרא דנפשי'•‬
‫פדיף מיחיאל איכל המכואר נ ת ה׳ד הנ׳ל דהוי קיצור‬ ‫ולכאורה היה אסשרקצת לגמגם כה דאף אם תימצי לומר‬
‫דחיאל איכל מהולקי' כשני דכריס דהיינו זה התחלתו‬ ‫דסכרא נכונה היא דאק שייך לטשות שס דקרא כינוי‬
‫כשכ״א וזה כחיריק זה כיו״ד וזה כאלף וניל מתחלה‬ ‫לשם אחר מ״מ י״ל דכשלמא מי שיודט ששם פלוני גרשם‬
‫דרגילין ככמה מקומות לקרות יו״ד כשכ״א כמו הירק‬ ‫כמ״ה אינו משנהשס זה לכנות אותו כשם אחר הנכתב‬
‫ואח׳ז צ׳ל דדרך לקרות יו׳‪ Y‬כחירק כראש התיכה במו‬ ‫כקרא דהיינו לקרות אותו גרשק בנון אכל אכתי י׳ל אולי‬
‫אל״ף ומיה הוי קיצור ו א'כ מכיש פייכוש ווייכוש דאינו‬ ‫לכתחלה אק דרך נ׳יא לדקדק נזה לחקור הטיב איך הוא‬
‫חלוק אלא כדכר אחד זה התחלתו כפ״א וזה כוא״ו ורגילין‬ ‫נקרא אה גרשה כמ״ס או גרשון כנון אלא קורא את האיש‬
‫ככמה מקומות לקרות פ׳ א כמו וי״ו א״כ פשיטא הוא‬ ‫ההוא כפי מה שנפל כפומי' גרשם או גרשון וכפרט‬
‫דהוי קיצור השם • וכן מתשוכת כן ששון הנ״ל אין ראיה‬ ‫שאותיו׳המסהלפי' הס וגס אף שניכר כמכטא מ*מ אינו‬
‫ניכר הרכה כמכטא שיכהין השומם מ; הקורא גרשס או כלל דהתם הוא כינוי זוהיי זויי דומה לשס יטקב‬
‫יטקל יושף יושל דהחילוף הוא כשוף התיכה דכל הני‬ ‫גרשו; וא׳׳כ י’ל דכל א׳ קורא אותו כרצונו כלי שוס‬
‫דקדוק וחקירה כלל ולפי״זחזר הדכר להיות שייך זה קיציר השם הוא • וכן שם האשה שיל הנכתב כגט סול‬
‫כשמ׳ך והכשיר מהריא ששין שי׳ למ״ד והרב נ״ש מניאו‬ ‫לזה כמו כינוי ו מ' מ הטמיד מהרי״א כנין גדול טל סכרא‬
‫שי׳ מיה סטיף ניט שיק י׳ז דף צ״ט דיה ואפשר דמשוס‬ ‫ישלו דאינו שייך לפשות כינוי שס דקרא ומ״ה החמיר‬
‫כה כ"כ ואמר דתצא וכל הדרכיס האלו כה ואחריו נמשכו• הכי וכו׳ מזה ג״כ אין ראיה כלל דזה דומה ג״כ ליחיאל‬
‫איכל משוס דככמה מקומות איי להיימין שוס שי״ן ושוין‬ ‫כל הפוסקים ומכ׳׳ש ננ׳׳ד דאין סכרא כלל כשוס אופן‬
‫להאריך השס כראשו שלא לצורך ולקרות האשה סלאווא אצלם ימק ושמאל וא״כ דומה ממש שס שול לשם שול‬
‫כלשון אחד ומכיש לפי דכרי אא׳ז כיש וזיל דמפרש‬ ‫כשס טיסלאווא ו א'כ מה׳ת להקל כה• ומ׳ש כ ט ד הגאק‬
‫כשמות נשים אות שיץ וזיל שיל היינו שיין שמאל לכן‬ ‫ששלאוואהוא‬ ‫דקיק טיקטין ני' שמס להקל כנ׳ד משוס‬
‫כשמ׳ך כשר טכ״ל יטיש דפשיטא דהוי קיצור השם וא“ כ‬ ‫אוכל לטמוד טל פירושו‬ ‫קיצור השס מטישלאווא‬
‫מכל הניל אץ שם ראיה ולא מקצת ראיה ואינו אף שוס‬ ‫וכוונתו כזה דלא נחית למטמא כלל הלא ט' כ הטטם הוא‬
‫סניף לראיה כפלמא כיון דכל הניל הס קיצור השס ואץ‬ ‫דקיצור השס לא הוי שינוי כאשל כתכנו לטיל משוס‬
‫יוצא מכל הניל שוס חידוש דין כטולס • וא'כ כניד דלאו‬ ‫דדרך נ׳ א שמקצרין כלשונם ומיה ידוט לכל דקיציר השס‬
‫קיצור השס הוא אלא אריכות השם הוא מהית להקל‬ ‫הוי שם אחד טס שס הראשון וכ״ז שייך להקל כשינוי‬
‫ובפרט שמוכח מדברי תה׳ד גכי יחיאל מיכל הנ׳ל ומדכרי‬ ‫השם כגט אס הוא קיצור השס מן השס הראשון אכל אס‬
‫הד'מ הנ״ל לאידך גישת וגס מדת פשו כל הפוסקים לשץ‬ ‫הוא ארוך מאיזה טטס להקל כה • וליכא למימד טפ ס‬
‫אחד ואומרים דקיציר שס לא היי שינוי משמט דאריכות‬ ‫אחד טל הא דקיצור השס לא הוי שינוי לאו משוס לדרך‬
‫ני א לקצר אלא ט פ ס הוא מחמת דקיצור השס דומה לשס השם הוי שינוי ודומהמ^זש לגרשם וגרשץ ה מ ט א' בפסקי‬
‫הראשון ומיה ייל דאף אריכות השס כראשו ג' כ יש להקל מהרייא סי׳ ייד הנ׳ל דתצא וכל הדרכים האלו בה • ואף‬
‫דמדייק בתשו׳ בן ששון הי׳ למיד מפישקי מהדי׳א הנ׳ל‬ ‫מטט' זה דהוא דומה לשס הראשון זה אינו חרא דא'כ קשה‬
‫והובא דבריו בסדר שמית של אא״ז כיש זיל אות גימיל‬ ‫מנין הוציאו המרדכי והשמיק ושארי פוסקים הנמשכים‬
‫וזיל ובתשובת כן ששין סי׳ למיד כתב בשם מהרי״בל‬ ‫אחריהם דין זה דשס הדומה לשס אחר לא הוי שינוי‬
‫דמדייק מזה ) מפ ס קי מהרייא הנ״ל( סטמא דגרשס■‬ ‫הא פ׳׳כיש שיטי כק שם זה לשם זה א־כניכר שהוא‬
‫וגרשון מצינו בקרא דהס תרי שמות מ״ה הוי שינוי אבל‬ ‫שס אהד ושוד דא'כ השה טל ת ה׳ד הנ״ל מה כק יהיאל‬
‫אס לא היה בקרא הרי שמות הוה אמריק דשס השני‬ ‫איכל ליחיאל מיכל הלת כמו שזה דומה לזה כך זה דומה‬
‫הוי כמו כינוי כגון גרשון בנו׳ן הוי כינוי לגרשם במים‬ ‫לזה ואמאי מחלה כטל תה׳ד נין זה לזה וש׳ל דיחיאל‬
‫א ט ‪ /‬דניכר במבטא השינוי מ״מ הוי כשר ואמריק שהוא‬ ‫איכלהוי קיצור ולח יחיאל מיכל אלא צ״ל דזה ברור ופשוט‬
‫כיניי ומזה הלמוד לכל השמות פכ״ל יטיש • וכ׳ת להוכיח‬ ‫דכל הכשר שינוי השס תלוי‪ .‬הכל כמנהגא דהיינו מה‬
‫לכאורה מזה ל ^ ל בניד דשמות לט׳ז הם • אבל זה איט‬ ‫שהוא דרך כ׳א לכנות כן דהיינו שמקצרין לשונם וכייב‬
‫דפ*כ הדיוק ניל שוה כמו גוונא הראשון דהיינו כמו‬ ‫זה לא הוי שינוי שס אכל אינו מהני כלום ד מ ק השס זה‬
‫גרשם וגרשץ דהוי קיצור השם זה לזה כמו יטקב יפקל‬ ‫לזה וא'כ הדק׳ל גכי אריכות השם כראשו דזה אין דרך‬
‫כן הוא בשמות לטיז מדייק להקל בה דהיינו היכא דשמות‬ ‫כ׳א כלל מה״ת להקל כה• וכית מ פ ס להקל כניד מחתת‬
‫הראיות של ככוד הגאון הנ׳ל דהיינו מן הגהות רמ׳א ‪ -‬לט״ז ג*כ הס קיצור השם זה לזה בכה״ג שייך לדייק כניל‬
‫סוף סי׳ קני ט ומן תשובת כן ששון סי' למדהנ׳לאכל אבל בשמות לט״ז דלאו קיציר השס היא כמו בניד וכייב‬
‫לא‬
 ‫טז‬ ‫שמואל‬ ‫הלכות גיטין‬
‫הלל דהוא קיצור השם זה לזה כמו יעקב יעקל אבל בלד‬
‫דאריכות השם בראשו היא ואינו קיצור השם לשם‬
‫הראשון זה לא עלה על דעת שוס פוסק להקל בה ושוין‬
‫לענין דינא כמו גרשם וגרשון מ׳ ל כיון דחד טעמא אית‬
‫בהו וכאשר מוכח מן תה״ד הנ״ל ומן דרכי משה הלל ‪:‬‬
‫כל השנינים יכש־ הזה מדיני ממיני־ ומכל ריב שנין איש‬
‫לרעהו הס רק לשקלא יעריא אכל לא לתדק על סי־ן מששש כ•‬
‫מתוייביס אט לשמיר סי חכמינו כי רק דינא דמלכיהא דינא ‪:‬‬
‫ו ג ד ו ל ה מזו יש ללמוד ל ד משטרי ממק דגבי שטרי‬
‫ממק הדק הוא ג׳ כ דלא היו גובין בו אלא‬
‫אם נכתב שם הלוה או כינוי שלו ואם נשתנה שם הלוה‬
‫לא היו גובק בו אם לא היכא שנתברר שהיה בו ספות‬
‫סופר אז היו גובין בו אף אס היה שם הלוה ראובן ונכתב‬
‫שמעון או שם האשה רחל ונכתב לאה כמבואר בחוה׳מ‬
‫סי׳ מ״ט יט׳ש • והנה גבי ג ט וודאי אינו מועיל בירור‬
‫שהיה ט טעות סופר אלא צ*ל ניכר מתוך הג ס טצמו‬
‫שמי ושמה ולא מחמת בירור תיק לגט דאל״כ היכא דשם‬
‫הבעל היה ראובן ונכתב בגט שמטין ונתברר שהיה בו‬
‫טעות סופר ליתכשר ג״כ וזה ודאי אין לו שחר אלא צריך‬
‫להיות מוכח וניכ' מתוך הגט עצמו כנ״לוזה ברור ופשוט‬
‫וא״צ להאריך בזה שלא לצורך • ואיתא בבבא במרא‬
‫)דן<‪.‬י‪:1‬ז'י ע'נ( ת׳ר ילמד ת ח־ ק מן העליק באות אחת‬
‫אבל לא בשתי אותיות כגון חנן מחנניה וכו' משמע‬
‫מס־גיא זו דהא דלמדין תחתון מעליון באות אחת היינו‬
‫דווקא אס התחתון קנר אות א׳ מן העליון בזה אמריק‬
‫דדרך הסופר לקצר אות א' אבל אס התחתון ארוך יותר‬
‫מן העליון אות אין למדין בזה ‪ p‬העליון דאין דרך‬
‫ההיפר להאריך שוס אות בעולם ומכ״ש אם התחתון‬
‫ארוך יותר שתי אותיות ‪ p‬העליק פשיטא דאין למדין •‬
‫וא“ כ פשיטא דפשיסא אס העליק ותחתון שיין כגון‬
‫שנכתב שם האשה הלוה פיבילא דלא היו גובין בשטריכזה‬
‫‪ p‬האשה אשי שמה נילא ולימרדהסופר טעה ותאריך‬
‫שלא לצורך אותיות פ׳א יו׳׳ד לפני תיבות בילא וכתב‬
‫פיבילא ולפע׳ד פשיט דאף ערכאות שבשוריא לא היו‬
‫מחייבין בשטר כזה לגטת מן האשה בילא דהא אין ד י ו‬
‫השופר להאריך אף אות א׳ ומכ׳׳ש הכא דיש שתי אומיות‬
‫י היי ס אף דאות יו״ד מורה על הנקידה לקרות הפ׳א‬
‫בחירי׳׳ק מ׳׳מלענק טעות סיפר נחשב לשתי אותיות‬
‫דתרווייהו יתרים הם ונכתבו בטעות ומה לי אות פ״א‬
‫ומת לי אות יו׳ד הלא לא צריך לכתוב שניהם ולא היה‬
‫מ ת ט ק לכתוב לא אות ס״א ולא אות יו׳ד וא'כ פשוט‬
‫מ א מאוד דלא היו גובין בו מן האשה בילא אלא א״כ אס‬
‫היה בייוי שהיה ט עו ת סופר וכתב בשעות אותיות פ׳ א‬
‫אז היו גובין בו ‪ p‬האשה בילא אבל אם לא היה שוס‬
‫בירור כלל מן הצד חיק לששי ולא היה לפנינו לא ה סו פי‬
‫ולא העדים שיוכל לבא לידי איזה בירור אלא השטר לחוד■‬
‫היה לפנינו הנכתב שס האשה פיבילא והמלוה רוצה‬
‫לגבות בו מן האשה בילא והיא טוענת לא על שמי נכתב‬
‫השטר הזה פשוע' הוא טודאי דאין גובין נו ו טי כמו‬
‫חספא בעלמא וא״כ מכ׳ש בנ״ד הנכתב בגס טיסלאווא‬
‫סל‬
‫תשונת‬
‫לא שייך כלל הדיוק הנ׳ל להקל נ ה וזה נדור ופשוט וא'צ‬
‫להאריך בזה שלא לצורך וא^יכ הדליק לקמייתא מה׳ת‬
‫להקל בנ״ד • ובפרס שהפוסקים האחרונים מחמירין גס‬
‫גבי שמות לע׳ז אף היכא דהוי כמו קיצור השס ה״ה הרב‬
‫נ״ש סי׳ מ׳ ה ס עיף נ׳ ס ס״ק י״ז ד״ה ואפשר דמשום הכי‬
‫מביא שס דק של מהר׳א ששק סי' ל׳ הנ׳למהדהכ שיר‬
‫•בשינר שם זוהי זויי גס בשינוי שם שול סול וכותב הרב‬
‫נ׳ש סע ס ע״ז משוס דהשינויים הנ״ל הס מגזרה אחת‬
‫וכן מסיק הרב נ׳ש הנ׳ל להקל גבי שינוי שם ניסל נוסל‬
‫ג' כ מסעם הנ׳ל דהם מגזרה אחת משמע מזה דאילו‬
‫לא היו מגזרה אחת היה מחמיר בהס אף דהס שמות‬
‫לע׳ז וקיצור השם זה לזה כאשר כתבנו לעיל ו ק אא׳ז‬
‫ב׳ש מחמיר גבי ליבקא לופקא משוס ד ה לכל א׳ נזרה‬
‫אחרת בפ״ע אף דהס קיצור השס זה לזה כיון דאותיות‬
‫מתחלפין הם ומשמע שס דמחמיראא״ז ב׳ש אף בשעת‬
‫הדחק כיון דחולק שם עלהס״ש והס׳ש אינו מיקל בשינוי‬
‫אותיות המתחלפק אלא בשעת הדחק כאשר מביא דבריו‬
‫אא׳ז ב׳ש בשמות אנשים אות נימ׳׳ל וכן גבי ניסל נוסל‬
‫ט ת ב אא״ז ב'ש בשמות נשים אות נק דתרי שמות הן‬
‫וא״כ לדבריהם פשיטא דיש להחמיר בנ׳ד • ואיברא‬
‫באמה אינם מובני' לי דבריהם דמחמירי גבי שמות לע׳ז‬
‫כ"כ הא מוכח מן הדיוק של ‪ p‬ששין הנ’ל דיש להקל גבי‬
‫שמותלע״זאף דיש חילוק במבטא ובמשמעות כמו גרשם‬
‫גישק הנ״ל כאשר מביא אא״ז ב׳ש בעצמו דברי ‪P‬‬
‫ששק ה נ׳ ל‪:‬‬ ‫■‬
‫ס י ה ו אפשר לומר דהאחלוניס הנ׳ל ס״ל דהדיוק הנ׳ל‬
‫אתיא כ ה׳ג כמ׳ש אא״ז ב׳ש בשמות אנשים אות‬
‫מ׳ ס וז״ל כתב בסיש בשם מהרי׳ב אס‪ ,‬כתב אלף בסוף‬
‫כשר )פי׳ יהודא שדא באלף( בדיעבד וכו' וטעמו משוס‬
‫דהא דקיי״ל גרשם וגרשון הוא שינוי כיון דהס שני שמות‬
‫בתורה נשמע אם לא היה כתוב בתורה אלא א' משניהם‬
‫ושינה היה כשר והיה אמרינן דשם השני הוא כינוי לזה‬
‫תע״ג דיש שינוי במבטא ונמ שמעית וכו' עכ״ל יע׳ש •‬
‫ולפ׳׳ז י׳ל דהאחרוני׳ הנ״ל ס״ל לדייק כמבואר כאן דהיינו‬
‫הדיוק הוא אס לא הי' כתוב בתורה אלא א' משניהם וכו׳‬
‫בכה׳ג מסתבר שפיר להקל ולומר דשם השני דהיינו שם‬
‫לע׳ז הוא כינוי לשס הכתוב בתורה א ע׳ג דיש שינוי‬
‫במבטא ובמשמעות מ״מ הוי קיצור השם מן שם דקרא‬
‫אבל היכא דשניהם הס שמות לע״ז ויש חילוף אות ביניה'‬
‫או שינוי אחר ויש שינוי במבטא ובמשמעית בכה׳ג אפשר‬
‫לומר דאין סברא לדעת האחרונים הלל לומר דזה קיצור‬
‫השם מזה דמאי אולמי' זה מזה וי״ל דכל א׳ מהם הוא שם‬
‫בפ׳ע אס לא היכא דאחד מהם הוא קיצור ממש מן שם‬
‫הראשק׳אבל לא בחיליף אות ויש שינוי במבט׳ ובמשמעות‬
‫כן לל לפרש לכאורה טע מם של האחרונים הלל דמחמירי‬
‫כ'כ גבי שמות לע״ז כלל • אבל יהיה איך שיודה‬
‫בענק החומרות של האחרונים הלל ואף אי יהיבנהו כל‬
‫הלל להקל ^ א כדעת האחרונים הלל ולומר דיש לדייק‬
‫מן גרשם וגרשון הלל להקל גבי שמות לע״ז אף היכא‬
‫דשניהם הס שמות ל ע׳ז‪ .‬מי הו ע״כ אינו שייך לדייק אם‬
‫לא בגווני דדמי לגיף הענק דהיינו כמי גרשם וגרשון‬
 ‫שמואל‬ ‫הלכות גיטיל‬
‫לא נזכר שס שלאווא כלל וכו׳ מה ראיה היא זו הלא יש‬
‫הרנה שמות המוזכרים נס״ש של מחבר יאחד וליהא‬
‫בס׳ש של מחבר אחר וכן אפכא וא’צ להאריך בזה שלא‬
‫לצורך• ומ״ש עוד וז׳ל ג ם י״ל פ' פ מ’ש מהרי׳ו כששולחין‬
‫גע ע’ י שליח וכו׳ א״נ לכתוב רק עיקר השם‪,‬וכו' * מה‬
‫ראיה היא זו הלא על דא קיימינן אס הוא עיקר השם‬
‫או שם אחר ממש ולדברינו הנ״ל י׳ל דהוי שם אחר ממש‬
‫כנ׳ל • ומ*ש עוד וז״ל ג ס אין לחוש לשינוי השס שהכל‬
‫יודעין שבגע כותבין יותר בדקדוק פהרי שס אבדם‬
‫כוהבין אברהם ו ט' * אדרבא מזה ראיה ■לאידך גיסא‬
‫דהתס ה ע ע ס ט א משוס דהכל יודעין דשם אבדם הוא‬
‫אנרהס וכל הדיני' של כתיבות השמות נ ג ע תלוי הכל‬
‫בזה מה שידוע לבני אדם שהוא אינו שינוי שם מן שם‬
‫הראשין אז לא הוי שינוי ופשיעא אברם אברהם ידוע הוא‬
‫דאברהס הוא עיקר השם ומ״ה ט ת ב ק אפי' לכתחלה‬
‫אברהם אבל היכא דלאו ידוע הוא לבני אדם דהוישס א׳‬
‫עם שס הראשין הוי שינוי א״כ בנ״ד דאינו שכיח כלל‬
‫במדינתינו שם עישלאווא וגס לא נשמע ולא נראה אם יש‬
‫איזה מנהג במדינה אחרת לאשה אשר שס העריסה היה‬
‫סלאווא לכנו' אותה בשם עיסלאווא להאריך השם בראשה‬
‫אס לא היכא דשם העריסה היה עיסלאווא א״כ בנ״ד דשם‬
‫העריסה היה סלאווא מה’ ת להקל בה ;‬
‫ו מ י ש עוד ה קנ ה לגרר אוהיו' ע׳י שבעיסלאווא ולקיי'‬
‫המחק ע פ׳י ב׳׳ד כבר הארכתי בזה נענין קודם‬
‫נתינת הג ע והראיתי את דעתי קצה בזה למחוק אותעת‬
‫ע׳י ויותר סוב שלא להיות שוס קיוס ע׳ז כלל ולא רציתי‬
‫לסמוך על דעתי לחוד אס לא בהסכמת גדולי מורים ע׳ז‬
‫וכעת כבר ניתן הג ע בלא שוס תיקק לזה אינו'צורך‬
‫להאריך כלל שוב בענק זה * ומ״ש עוד ואם היה דבר‬
‫זו בשער של חיוב ממון לא היה צריך שום תיקון אף‬
‫לגבות ממשועבדים ע' כ * כבר כהבט לעילדאדרבא מזה‬
‫ראיה לאידך גיסא דבשערי ממק מ י דבר‪,‬זס כמו חספא‬
‫בעלמא אס לא מחמת בירור שהיה ט ט עו ת סופר כנ׳ל‬
‫ונג ע לא מהני בירור עעות סופר אלא צריך להיות מוכח‬
‫וניכר מתוך הג ע עצמו שמו ושמה כנ’ל ‪:‬‬
‫ו א ם לא היה ל מ ר אל עיני מכתב קודש של כ ט ד הרב‬
‫הגאק מו' שלום נ״י א ל ד דק״ק עיקעין יצ׳ו‬
‫דפשיעא ליה מאוד להקל בנ׳ד היה לדעתי פשוט להי^י‬
‫להחמיר נז ה אף במקום עיגק ואף אס היה נשאת תצא‬
‫וכל הדרכים האלו בה כמו גבי גרשם וגרשון הנ׳ל אך‬
‫כעת אחרי ראותי מ כ ת ט הק׳ מוכרח אני לבעל דעתי‬
‫מפני דעהו הרמה אך עכ׳ז לבי מהסס מאוד ^י נו נוח לי‬
‫כלל רץלא זו עד שיטרר הדבר על ט רי' העיב ‪:‬‬
‫׳ נכתב כזמת ר״קנז׳ו לפיק‬
‫ריק' שמואל החונה פה קיק אמדור יצ׳ו‬
‫תשובת‬ ‫‪32‬‬
‫פל שס האשה סלאווא דאיע ג ע דהא ג ע ודאי חמור ■ק‬
‫שערי ממון אף דיש כאן בירור שהיה נו ע פו ת סופר‬
‫שהסופר כתב כן מחמת שהמסדר שגג ולמד פי׳ אחר‬
‫בדברי הרב נ׳ש הנ׳יל כנ׳ל וצווה להסופר לכתוב‬
‫עיסלאווא מ״מ הלא גבי ג ע אינו מועיל כלל בירור מן‬
‫הצד מון לנע אלא צ״למוכח וניכר מתוך הגע עצמוכניל‬
‫וא״כ יש הוכחה גדולה מן פערי ממון לנ׳ד לאידך גיסא‬
‫ומה מהני הסברא של כ ט ד הגאון דקיק עיקעין ני' מ׳ש‬
‫שסלאווא הוא קיצו׳ השס מעיסלאווא וכי גבי שערי ממק‬
‫הנכתב פיבילא היו גונין בו מן האשה בילא מחמת‬
‫סברא זו דבילא הוא קיציר השס מן פיבילא זה ודאי אינו‬
‫דהלא אכתי אק דרך הסופר להאריך שום אות וטון דצ״ל‬
‫דע פ ה בדבר דלא שכיח וכתב שתי אוהיו' יתר* כן מוששץ‬
‫שמא ע פ ה בכל התיבה פיבילא והיה בדעתו לכתוג שס‬
‫אחר שאינו שייך כלל לשס זה ובודאי אין גובק ט מן‬
‫האפה בילא • ויותר מזה דלא מינעיא דאק גובין בו‬
‫כשער כזה להוציא מן האשה נילא אלא אף נשער מתנה‬
‫וכי״ב הנ כ תנ לאשה פינילא ג״כ נלפ׳ד פשוע דאק מזכץ‬
‫כלל בזה להאשה בילא כיון דאין דרך הסופר להאריך‬
‫כלל ואין לפנינו שוס בירור חון לשער שהיה ט ע פו ת‬
‫סופר א״כ בוודאי אין שום סברא בפולס להכניס לשער‬
‫זה אה האשה בילא וא״כ מכ״ש בנ״ד • ולפ׳ד הנמוכה‬
‫והקלושה אם היה פנין הג ע הזה בידי וברשותי הייתי‬
‫ק אותו לבעל מעקרו כמו גני גרשם וגרשק דתצא וכל‬
‫הדרכי' כו׳ ומחמת שאין אני אדון בדבר כלל מבעל אני‬
‫דעתי לגמרי רק ההכרח לחות את דעתי קצת כמטאר‬
‫בעופסי ני ע ץ שלנו דכל מי שיודע איזה סברא נגד הכשר‬
‫גע אף לאחר נ תינ ת הג ע מחויב להגיד לפני גדולי מורים‬
‫■‬ ‫נדרך שאלה ;‬
‫ו מ ׳ ש הרב הג׳ מו' אריה ליב מווילנא וז׳ל וגם אק‬
‫למוש לשינוי השם וכו׳ כיון שיודע שהבעל לגוף‬
‫זה ולאשה זו נ ת ט ץ ו ט׳ דברים א^• חמוהים מאד‬
‫להמציא מל ט סברא כזו בלי שום ראיה בפולס הלא אמרה‪.‬‬
‫התורה וכתב לה ספר כריתות ספר ט ר ה ה ואין טונ ת‬
‫הבעל ט ר ת ה וכיק ששינה שמה בספר הוי הספר אינו‬
‫גע כלל לאשה זו א' כ מה מהני כוונתו ותו הלא כל ג ע‬
‫‪>:‬ותן הבעל או שלוחו ליד האשה ו ס ט ק לגרש׳ ת' כ לסברתו‬
‫לתכשר ג' כ בשינו שמו ראובן וכתב שמפק והיכא‬
‫משכחת לי' שינה שמו ‪ p‬מ ה דתנן דתצאוכו'• ותו דהלא‬
‫נם חכמים מודים לר' מאיר דשינה שמו הולד ממזר והס‬
‫ס׳ל דצ״ל כתיבת הגס לשמו ושמה מדאורייתא וא’ כ צריך‬
‫לט ק לעולם לגוף שלו ושלה ופכ״ז פניני שינה שמו ו ט' •‬
‫ותו דהלא אין מזויף מתוכו ג טל מזה וב סי ס ששם‬
‫סיסלאווא מו כי ח להיות שם אשה באיזה מרךמות כ ק‬
‫שנזכר זה בסושקים אלא ודאי סברא בדותא היא ‪:‬‬
‫ל מ י ש הרב הנ׳ל וז׳ל ועוד שהרי נעוססי גיעק שלנו‬
 ‫שמואל‬ ‫י׳־י־י׳ הלבות עגונות‬
‫ג שאלה נבאל קדמתי נמנין כתי נשים אבר קצת דזה הוי קישור דנריס גני מסל׳׳ת מפי משארי‬
‫אסורים בכנלי מי טן שנים רנו ת ונשאו מסל״ח ולשין מסל׳ת הנ״ל משמע דמצטער הכותי‬
‫עיניהם אל ההורים ובוכים נמ ר נפשם וצועקים מאין על מיתה פ' כמבואר כן נפירוש נדנ רי אא׳ז הביש‬
‫יבא עזרם ואץ דורש להם ואינם נענין • והנה זה כמה ז״ל ס’ ק ל’ז יע׳ש משמע דמצטער ומספר ה מו ס ת‬
‫כנים אבר התעורר לזה ה״ההרבני המופל׳ מו״ה אנרהס■ שעשה לו וא’ כ בנ׳ד הוי להיפוך שמשמחים את עצמם‬
‫נ מו׳ ה ירמיה מק״ק הנ’ל את לנבו העהור להדר על הריגתם לאוהן ד' יהודים ואומרים כמה רפות‬
‫למצוא פזר ותרופה למכתם ונ א לקהלהנו ע ם גניות עשו עמנו והוי זה מול זה כמו התם מודיע הא׳י צערו‬
‫ואהבהו לפ' שמת וכאן הוא להיפוך מודיעים שמחתם‬ ‫עדות וחילה פני לעיין ולחוות דעתי וזחלתי ואירא להיות‬
‫חרש המלות ולהכניס את עצמי לאיסור המור כזה ושב ושנאתם סל אותם ד' יהודים אשר הרגום ואף שלא אמרו‬
‫ק בפי' עכ׳׳ז נשמע כוונתם חדנריהם הנ״ל * ומה‬ ‫ונא שנית לקהלהינו והרבה והפציר ני ולא מן הראוי‬
‫היה להשיג פניו ריקם הגם כקשה פלי הדנר מחמת שפרשו אח'ז ודקדקו נדנ רי ה' ואמרו פון דעם ארס סאר‬
‫מען ניס אריץ לאזץ * מזה אין שום התחלת ראיה כלל‬ ‫מבלי פרדהי אשר הקפוני מתלמידים המקשיבים לקולי‬
‫דלאייס נתכוונו דייל מחמת שנאה שהיה להם על אנשי‬ ‫ת׳ל ושארי פניני ם ואי אפשר לצאת ידי חונ ת עיון‬
‫ני ס התלמוד על כ״ז הוכרחתי למלאות שאלתו נ דנ ר קהלה זו יותר‪,‬מעל אנשי קהלה אחרת מחמת שנחשדים‬
‫הם אצלם שהם פחותים כ מו הד' יהודים הנ״ל מ״ה אמרו‬ ‫מצוה כזו אשר כנר שקכו חכמים נ ת קנו ת עגונות‬
‫עליהם כלא להניחם להמלץ דהא אם נפרש דלאיים‬ ‫לזה אמרתי דנר מה יוריט ה' לא להלכה ופשיעא‬
‫נתכוונו ומיה אמרו טאר מ ק נ י ט אריץלאזץשהיו‬ ‫לא למעשה עד שיככימו לדברי הני אשלי רנ רני ה׳ה‬
‫יראים יותר מהה וגחשדיס היו נעיניה ם לגזלנים יותר‬ ‫כנוד הגאון המפורכם מוה' כלום אנ׳ ד דק׳ ק מיקעין‬
‫מאנשי קהלות אחרות וציל דהחשד היה מפני שאותן‬ ‫יצ׳ו והרננים מפורסמים היושנין אתו כסאו' לשפועצדק‬
‫ד' יהודיה הראשונים היו מק״ק הנ״ל אם כן ג ס אם‬ ‫וזה המלי נ ס ״ ד;‬
‫נפרש דלא היה להם שום אימה כלל עכשיו בפניהם ג' כ‬
‫דקדקו שפיר בדנריהס כנ׳ל משום; דנחשדים נעיניהם‬ ‫]אפר ה מע תי ק ואנכי נינותי בסיפרים ליזפש ניזיפהז‬
‫ניירות ולא מצמתי• דאפי לידי פרן‬
‫דלא מעלי עונדייהו יותר משארי אנשים מקהלות אחרות‬ ‫המפכה והעתקה מגביות עדות והעיקר נזכר ק הכפר‬
‫מפני שאותן ד' היו מק״ק הנ״ל מ״ה גנ ר ה שנאתם על‬ ‫פכ׳ז לא מנעתי מלהעתיקס כתכי תכונה הל׳יז כי המעייץ‬
‫אנשי קהלה זו יותר מעל יהודים אחרים מקהלות אחרות‬ ‫בפרן התכונה יבין דככיל פנין המפכה ונס קצת פנין‬
‫וא'כ חין כאן שוס קצת הוכחה ושום רגלים לדבר בעולם‬ ‫מגיע כפי הנזכר קצת בתכונה הל״ז[ ‪:‬‬
‫לפרש דלאיים נתכוונו ונפרס לפי דנרי השואל היה‬ ‫‪ .‬ת ש ו ב ה ענין גון! המעשה שהיה‪ ,‬והעתקה מגניו ת‬
‫הרנני מוה' אנרהם הנ״ל שהמעשה דמסל׳ת הנ׳ל‬ ‫עדות מבואר ננה״ד ויש להסתפק נ ה •‬ ‫־‬
‫כיי ט ס פ ק א' אי הוי אמירת הא״י אלו מסלית דייל היה נחורף ונאותו פעם הרחיקו את עצמם החיל‬
‫כי כן היו דרכם קודם שכנשו מדינה זו נ ק ק ‪r o‬‬ ‫דלמירמא אימתא נ תטונו שהיה מתיראים מפני אותן‬
‫מהקרנים א׳ע לשם לעשות תחבולות מלחמתם ונחורף‬ ‫כיהודים שלא יגזלו ויבוזו ממונם כאכר זממו הנהרגין‬
‫הרחיקו א״ע משם א״כ אין הדע ת נוטה כלל לומר שהי'‬ ‫לעשות נ ה ם • ספ ק פני כלא הזכירו נאמירהן שמות‬
‫להם איזה אימה נעולס עכשיו מפני אותן יהודים מתי‬ ‫נהרגץ ושמות אניה ס כיא שם עירם • םפק שלישי מה‬
‫מעט כמוהם אשר נ או עכשיו לגנולם ולכפר שלהם ואף‬ ‫שאמרו חכר ראו כ הוגנ ה העפר עליהם אחרי עשיות‬
‫אס היה ספק נזה אם לאיים נ ת טונו או מחמת כנ אה‬ ‫כסוי עפר • והנה נענ ק ספ ק הראשון יש לצדד להיהרא‬
‫דמבואר נ ש׳ע סי' י״ז סעיף ז’ וזיל וה׳יה כותי שאמר אמרו ק י ש להקל ג׳ כ בניד אף נלא דנ רי‪-‬הגה״מ‬
‫מסל׳ת הרגתי את פ' שמכיאין אה אשתו ע' כ וכ' אא׳ז דקדושין ואף נלא דנרי השואל מוהריא הנ׳ל ואף לפי‬
‫דנרי רמ׳א סעיף ט׳ו שכתב וז״ל היה ספק אם השליח‬ ‫הגאון ביש זיל סי׳' קפ׳ א וזיל ולא חיישינן שמא אמר כן‬
‫כדי לאיים עליהם משו' דאינו מוכחדכוונתו הוא לאיים• או לאו אין משיאץ את אשתו דספקא דאורייתא לחומרא‬
‫מ'מ נניד שאני דאס נפרש שהיה להם אימה עכשיו‬ ‫ול׳ד למיש נ ס עי' י׳ד ששם אמר נפירו' כדי לאיים לק לא‬
‫‪n‬י ‪ p‬יק נכל מסל״ת שמא הוא משקר או שאר חששות כל בפניהם שלא יטזו ממונם ואמרו שקר נ שניל זה נפניה'‬
‫שהרגו ד' יהודים מקהלתם קשה איך לא חששו האנשים‬ ‫דלא מוכח מתוך דבריי • הג ה׳ מ דקדושץ פכ׳׳ל • והנה‬
‫כאן אץ שוס התחלת הוכחה לו מי דלאיים נ ת טונו וגם שמא ידוע ליהודים אלו שנאו לביתם אותן ד' יהודים‬
‫הנ׳ל ולא נפקד מהם שום איש כלל ויתפסו בדברי‬ ‫אץ רגלים לדבר לפרש ק ואדרבא יש רגלים לדנר‬
‫והוכחה להיפוך דלא נתכוונו לאיים נז ה שאמרו ממקום שקר ויסתלק מן י מ ד ם אלו אימתן לגמרי ויתחזק‬
‫חמת האנשים עליהם ביותר ואס כן מה ת ק ט אלו‬ ‫הזהסאר מען ניט אריץ לאזץ מען האס שוץפירץ‬
‫גיהרגיע פון דעם ארס דהנה מנואר נרמנ׳׳ם ונ ש׳ע בהטלת אימה שלכם ואף את״ל שהיה יודעים ה א מי ם‬
‫סי' י׳ז סעיף י״ד ענין מסל׳ת וזיל כיצד היה מסלית אלו מכבר שהיו יהודים דורשים■ וחוקרים ומחפשים‬
‫ואמר אוי לפ' שמת כמה הי' נאה וכמה סונ ה סכה עמי ושואלין אחר אותן ד'יהודים והבינו מחמת זה שאינם‬
‫בניתם מ׳מ‪.‬איך לא חששו אולי עיי חקירה ודרישה שלהם‬ ‫פ' כ ודמסרשי בראשונה פנ ץ מסל׳ת נכ ה׳ג משמע‬
‫נתידע‬ ‫■‬
 ‫שמואל‬ ‫הלכות עגונות‬
‫לנדות מלכינו שיס התפארות להוציא מחזקת משל״ת‬
‫יע׳ש א״כ ה'נ לענץ הטלת אימה אין לנדות מלכינו ג” כ‬
‫היכא דאינו מוכח מדכליו א ’ כ ה'נ ננ׳ ד מאן לימא לן‬
‫דהיה אימה לאותן אנשים מפני אותן יהודים לתשיש‬
‫דלהטיל אימה נתכוונו דלמא לא הי!ה להם שום אימה‬
‫כעולם ואין להם שים הנאה מספילת המעשה זו אלא‬
‫דלך מסל׳ת אימריס כ ל ה מ או ל ע • ועוד אש היה להם‬
‫איזה אימה לא הוי ס;י להם להציל א״ע כזה שלא הניסו‬
‫את הי טדי ם להמלון וגס נזה שספלו את המעשה אלא‬
‫היו מתאספים א״ע הלכה ניחד נגדם כתחבילות[ אלא‬
‫ודאי דלא היה להם שום אימה כלל • ונפ ר ט לפ׳ד השואל‬
‫מוהד״א הנ׳ל לא היה להם כוודאי שיס אימה כלל אלא‬
‫מחמת שנאתה אמרו כן א"כ הוי שפיל משל״ת • ואף‬
‫־שמכואר כנניות עדות מתחלה שהעמידו משלהם‬
‫לשאול אצל דיילי כשל קודסאמילתן של דיילי כפר מ׳מ‬
‫ניכר שנכתכ שלא כשדל שאמילתן שאמלז שלא להניחש‬
‫להמלון ו כ י ק הלגו ד' יהודים מהמקום היה קידם‬
‫כל וכן אמר השואל מוהר״א הנ״ל שהוא היה חד מיושבי‬
‫נ״ד לגנות עדות; א״כ לפע״ד אין לשקשק כה דהוי מסל׳ת‬
‫שפיל • ו מ' מ לאמת הדכד יותר נכין לגנית עדות מן‬
‫אותו העד ע׳נמו שעש שנית כשני ב״דהראשוןהנ״ל כי‬
‫כלא׳ה צריך עוד להעיד על המעשה שהיה איך שנסעי‬
‫אותן ד' אנשים ניחד עם אותן סחורות פע״ן־וש״ד‬
‫המכואר שם ודלכס היה לנסוע דלך אותו כפר למקום‬
‫אשל היו לוציס לנסוע ק נלפע״ר • ונענ ץ ספ ק שני‬
‫שלא הזכירו שמות; ושמות אביהם יש לצדד להיתר ג' כ‬
‫וא״צ להאריך בזה ל ע׳דד א ף לדברי הלמב׳ס והש״ע סי'‬
‫י״ז סעיף י״ז דמשמע שס דמנין לא הוה סימן כמכיאר‬
‫שם בח״מ ס׳ ק ל״ז יע״ש ובדנלי אא״ז הנ׳ ש ס״ ק נ׳ ה וכן‬
‫הע״ז מביא כמה שו״ת דסבלי דמנין הוי סימן וחילק‬
‫עליהם הט״ז ומביא הוכחית דמני! לא הוי סימן מ“ מ בנ׳ד‬
‫כ׳ ע מודים דמהני דהא מנואל בהרמב׳ם ובש״ע סעיף‬
‫י׳ז וז׳ל וכן אם יצאו עשרה כ׳א כא׳ ממקיס למקים‬
‫והם אסורים כקולר או נושאים גמלים וכיוצא כדנליס אלו‬
‫ו ט׳ משיאין נשותיהן וכנ״ד אמרו ג״כ המנץ היינו ד׳‬
‫יהידים מעיל אחד היו מוליכי; פ ע׳ ך לתיך הלאגע׳יל הוי‬
‫כמו נושאים גמליס ולכ״ע הוי סימן מונ ה ק אף שלא‬
‫הזכירו שמוה; ושמות אביהם • ולכאורה יש לסוש נענץ'‬
‫זה שאמלו ד' יהודים מעיל פ' ד ק הסתם לא הכילו‬
‫אותם אס היו מעיל ם' אס‪.‬כן יש לחוש שמא היו אלו‬
‫ד' יהודים ממקום אחר דהיינו ממקיס לחיק ובעת שדנו‬
‫אלו להלנם אמלו היהודים שהם מעיר פ' שהיא קהלה‬
‫מפילסמת וסמוכה למדינה יותר משאלי קהלות ויש‬
‫להם שללה תקיפא והיו סני רי ס אותן הד׳ יהודים‬
‫הנ׳ל שינצלו בזה מן הריגתם ודבל זה שטח הוא לפע׳ד‬
‫שמשנים שם עילם בדרך מפני טעמי ם כיוצא בזה ‪:‬‬
‫מ י ה ו אכתי י״ל דמשמע קצת דאין לח־ש לזה דמטאר‬
‫נטול ב‪ :‬ס תשיבת אביו הרא׳ש נ סי' קי׳ח‬
‫שמוכיח שש רנן ה‪:‬מ׳ י א ף שהעד עצמו אינו יודע ומכינ־‬
‫שם המת ושם אניו א ל א ש מ ע מפי המת עצמו קודם‬
‫מותו שמי ושם אניז מהני נ' כ • ו ק הונא בד'מ סעי' כ'‬
‫סי׳‬
‫תשובת‬ ‫‪34‬‬
‫נתוודט להם נאמת הי ק הס ד' יהודים הלאשוניס ואכתי‬
‫יתפהו כדנלי שקל ויותל נ‪ 1‬ו נ היה להם להא״י אלו לימר‬
‫כפניהם שהלגו ד' יהודים שלצו לטז אותם בסתם ולא‬
‫לומל מקומם והיה מועיל נז ה לאיים עליהם יוחל‬
‫מאמילתן אשל אמלו עכשיו מקומם ומנואל נשו״ת‬
‫ענוד ת הגלשוני סי' קי' נ דמדקדקי שם ניו תל לחזק‬
‫ענין מסל׳׳ת יפ׳ש• אלא ‪5‬״ל דקושעא קאמלי מה שהלגו‬
‫אותן ד' יהודים אף אס נפלש דלאיים נפכיונו וגם העיד‬
‫ה׳ה מ״ו יעקל נמו״ה ח נ אודות סימני נגדיהס־כמנואל‬
‫שם נגניו ת עדות ;‬
‫‪ H i l l‬הלמ׳א כ' סעי׳ ע״ו הנ׳ל וז׳ל ואס שאלו ישלאל‬
‫והגיד ה א׳י שמת והגיד אומדנות המוכיחות‬
‫אע״ס שאינו מקלי מסל״ת מ' מ אם ענ ל ה ונשאת ע' פ‬
‫חכם שהתילה לא תלא ומפלשי הח*מ ואא׳ז הנ״ש דלאו‬
‫דוקא הגיד ה׳ ה אס יש נלא׳ה אומדנות שמת וכו' דומה‬
‫למסיח ל"מ יע׳ש ש'מ מזה דהוי נ כ ה׳ג איסול דלכנן‬
‫אף אס נפלש דנווודאי לאייס נתכוונו וא׳׳כ נ ענ ץ ספק‬
‫כזה יש להקל לכ״ע אף לכתחלה * ומכ׳ש לפי הגה׳מ‬
‫דקדושין המנואל כדכליאא״ז הכ״ש דלא אמליק דלאייס‬
‫נתכוונו אלא היכא דמוכח • ולפע״ד הוציא זה הגר\מ‬
‫דקדושין הנ״ל מההוא עונד א שהוכא נ פ' נ תלא דינמו'‬
‫ה‪-‬הוא א״י דאמל לישראל קטול אספסתא וכו' פשע מהא‬
‫מתניתי' א“י שהיה מוכל פילות וכו' ומדמייתי הגמ'‬
‫עוכדא זו נאליכות ולא מייתי נקיצול ההוא א׳י דאמל‬
‫קטילנא לפ' ופשט מהא מ תני תי' ש'מ מזה דנ כ ה׳ג הוה‬
‫האיי מהימן ולא חיישיק דלמא להטיל אימה נתכיוק כיק‬
‫דלא מוכח מדנליו דכוונתו לאיים אף דממילא נפלה‬
‫‪ ,‬אימתו ע ל א חלי ס מ' מ איט מוכח דיש הנאה לאותו‬
‫הא״י מנפילת אימה לפניו דלמא אץ לצונו נז ה כלל אלא‬
‫‪ -‬מסל■פאר ‪ i‬מעשיו מ׳ה לא חיישינן דלהטיל אימה נ ת טין‬
‫כיון דאינו מוכח כלל אס יש לו הנאה מאמילה זו משא״כ‬
‫גני קטולאספסתא דמוכח נכילול דיש לו הנאה מאמילה‬
‫זו מ׳ ה חיישינן דמשקל ולהטיל אימה נתכוין וכן א״י‬
‫שהיה מוכל פילות אף דאינו מוכח כלל מתוך דנליו‬
‫מ' מ אנן סהדי שיש לו הנאה מאמילתו דמשניח מקחו‬
‫וא״צ לזה שוס הוכחה כלל מ׳ה חיישינן ג' כ דלמא משקל‬
‫ולהשניח מקמו אומל כן ואס לא היה מוכר פילות אלו‬
‫והוה אמר על פילותיו של עללה ‪ p‬הוה דנליו קיימין‬
‫ולא חיישיק דלמא דעתו למוכלס ולהשכיח מקתו אומל‬
‫כן כיון דאין כאן שוס הוכחה לזה אס דעתו למוכלן‬
‫להיות לו הנאה מאמילה זו אכל כשמוכ׳ יש שפיל לתוש•‬
‫וכן קמנטליסין שאמלו מת או נהלג על ידם לא מהימני‬
‫אף דאינו מוכח כלל מתוך דנליה׳ מ’מ אקיקהדי דיש להם‬
‫הנאה נהתפאלות אלה כי כן היה דלכס תמיד להתפאל‬
‫א׳ ע נזה מ׳ ה הוה חיישיק דלמא משקלי ולהתפאל א׳ ע‬
‫נ ת טנו וזה עיקל הכלל להוציא מחזק׳ מסל׳ת היינו דוקא‬
‫היכא דמוכח מדנליו דיש לו הלאה מאמילתו או דידוע‬
‫מ א ד נ ל זו א ף שאינו מוכח מדכליוכטוני דלעיל ואין‬
‫שוס חולק ע״ז כלל ‪:‬‬
‫מל שוני שאלה קי' נ מכיא עוד דנלי גדולי'‬
‫דסנלי ‪ P‬יע*ש וכתנ■ שם ע ה׳ג שאץ‬
 ‫יח‬ ‫שמואל‬ ‫הלכות עגונות‬
‫אינו תלוי כלל נ ע ק הנחתו בקבר ובטנץ כיסוי העפר‬
‫כלל אלא סנין הנחתו בקבר מועיל דהוי טלטל ממקום‬
‫למקום ויכול להבמץ בו אם היה ט עדיין איזה חיות‬
‫והא דמשתפק בשו׳׳ת אמונת שמואל סימן ט' בעניו‬
‫אמירתו סה׳ל א־ך האב אים גיהרגת און האב איס פאר‬
‫שאדע וכו' יע׳ש ־ צ׳ל דה״ט דיש להסתפק בזה דשמא '‬
‫לא טלטל אותו ממקומו כלל אלא היה נוטל עפר והטיל‬
‫עליו ועל זה אמר איך האב איס פאר שארט ‪ P‬צ״ל‬
‫פרושו לפע׳ד י אבל אס היה ידוע שטלטל אותו ממקום‬
‫למקום בודאי היה מהני אף אם לא היה אומר כלל אז‬
‫ער האש אים פאר שארט וכן מבואר בשו״ת אמונת‬
‫שמואל גופא שם סי׳ ט׳ דטלטול ממקום למקום מהכי‬
‫יע׳ש א״כ ע״כ צ״ל כנ״ל א״כ מחמת קברתיו סומכים על‬
‫הבחנתו ואמירתו דפב״פ מת או נהרג וע׳ז כתב הר׳ץ‬
‫שהם דברים ברורים שאין לספק בהם דאמר בדדמי כנ׳ל‬
‫ואין אומרים אולי לא עיץ העיב עליו בענין הזזה ואף‬
‫בניד שהיו בהולים מאד לקוברם מפני פחד המיל שלא‬
‫ייבאו לשם מ' מ יש להוכיח דאף היכא שהיה בהיל מאד‬
‫לקברו מ״מ אין אומרים בו בדדמי דהא הרמב״ס כתב‬
‫פ' ה‪':‬ל ה׳׳ב וז״ל וכן אס היתה מלחמה בעולם ובאה‬
‫ואמרה מת בעלי במלחמה אינה נאמנה וכו' ואפי' אמרה‬
‫מת במלחמה וקברתיו‪.‬ע"כ ומביא שם ה כ' מ תשיבה‬
‫הראיס דמניא שם ד' קישיות על הרמב״ם נשס כמה‬
‫גדולי' דקושיא ד' מתחלקת לארבעה טענות ומענה‬
‫‪ ,‬ראשונה של ששיא ד׳ דאמאי אינה נאמנ ת בקברתע‬
‫הא בקברתיו חינו שייך בדדמי ותירין ה ר' מ טענה זו‬
‫דמתמלה מייתי הוכחה להרמביס דהוכיח מהגמ׳ דאינה‬
‫נאמנת נ קנ ר תיו גבי מלחמה וזהו תורף הוכחה שלו‬
‫דאיתא בעיא בגמ' ב ר' פ האשה שלום עד א' במלחמה‬
‫מהי טעמא ‪ 7‬עד א' משום מלתא דעבידא לגלוי' הוא ולא‬
‫משקרי בה אינשי וה״נ לא משמרי והוכיח דבעי' זו איירי‬
‫במת וקברתיו דאל׳כ האי דקתמר וה״נ לא משקרי נהי‬
‫' נמי דלא משקר מ״מ איכא למיחש בה בדדמי אלא דל‬
‫דבמת וקברתיו מיבעיא ש״מ שהאשה עצמה שאמרה מת‬
‫במלחמה וקברתיו אינה נאמנת דאי ס״ד נאמנת א'>‬
‫בעד א' במלחמה מאי קא מבעיא ליה השתא אשה גופה‬
‫נאמנת סל עצמה עד א׳ לא כ״ש וכו׳ ע״כ תורף הוכחתו‬
‫ואח׳ז מפרש הראיס הטעם על דין הימב״ס הנ״ל וזיל‬
‫ומה שטענתם בטענה הראשונה וכו' דאיכא למימר‬
‫דדוקא גבי רעבין וכו' אבל גבי מלחמה דלא עבד כה״ג‬
‫להתעסק האשה על בעלה במלחמה לקברו שהרי היא‬
‫בטלה לברוח מפני פחד המלחמה אינה נאמנת דכה׳ג‬
‫ממזקיק להלמשקרת ו א'כ אץ כאן טענה כלל וכו' עכיל•‬
‫ולכאורה היה נראה להוכיח מיה דלא אמריק גדדמי גני‬
‫קנרתיו אף היכא שהוא בהול לקברו דאל*כ אמאי לא‬
‫מפרש הראיס טעמא דהרמביס על הטענה הנ׳ל דמיה‬
‫אינה נאמנת במלחמה אם אמרה מת וקברתיו דמחמת‬
‫שטא בהולה מפחד המלחמה אינה מעיינת הטיב אם‬
‫היה בו הזזה וחיישיק נדדמי אף בקברתיו ולמה להרא׳ס‬
‫לפרש אליבא דהרמב׳ם טעם ■דחוק ורחוק מאוד לומר‬
‫שמשמרת דהלא בכל דיני׳־אלו אמרינן דהיא בעצמה‬
‫נאמנת‬
‫השובת‬
‫הי' י׳ז בשס מהרי׳ק בענין שס העיר דמהני ■אס פ מע‬
‫מפיו יע׳ש נ ד' מ • א׳ כ בכ' מ שאמרו חכמים משיאין‬
‫ע׳ ס ע ד ש א מ ר פ ב׳ פ מ ח מהני נכ הינ הנ׳ל ג' כ • ולא‬
‫מצינו שוס חולק שיעשה חילוק גבי האומר הרגחי על‬
‫יהיה מי שיהיה אף על חקיף ומפורסם אלא צ׳ל דלא‬
‫ובפרע בניד שיש סברא להיפוך שהיו‬ ‫חיישינן לזה‬
‫פאן ד׳ יהודים וי״ל שהיו מחיראין לשטת שס עירס כי‬
‫אולי יכיר איזה מן אותו כפר אח אחד מהם שאיט מן‬
‫העיר הזאת ויתפשו בדברי שקר או היו מתיראין היהודי'‬
‫עצמם זה מפני זה אולי יאמר א' מהם שאינו כן לזה‬
‫נלע׳ד דאין לומר חששא הנ׳׳ל וגס לא מצינו'חששא זו‬
‫ב שוםמקום• ובפרע לפי דבריהרא״ שד ש׳לדאףגבי‬
‫איש א' א״צ הא״י לומר שיצא מכאן כמבואר בדברי אא״ז‬
‫הב׳ש ז׳ל ס׳׳ק נ״ג והרבה פוסקים ס׳ל כוותיה ובנ׳ד יש‬
‫סימן במנק עם סחורות שלהם ומקום הליכתם לאותו‬
‫כפר י׳ל דאף להרמב״ס והש״ע מהני והא דקאמרי שיצאו‬
‫ממקום פ' נ׳׳ל דלאו דוקא משוס סי ק הליכתם לאותו‬
‫כפר ובפרע דמשמע קצת דאין לחיש שהיו משנים שם‬
‫עירם וגס בגמ' במעשה דקילר לא הוזכר שם העיר כן‬
‫נלפע״ד הגם שאין ראיות אלי מספיקין כ׳כ להקל מחמת‬
‫זה מ' מ כיק דבל״ה לא מצינו האי חששא בשום מקום יש‬
‫■‬ ‫להקל בזה לפע״ד ‪:‬‬
‫ו ב ע נ י ] ס פ ק שלישי הנ׳׳ל לכאורה חמור זה מאוד‪,‬י‬
‫אמנם אמר העיון נלע׳׳ד דיש לצדד להיתרא‬
‫גס נז ה דהנה בריש פ' האשה שלום ביבמות מטאר דגני‬
‫קברתיו אינו שייך בדדמי וכן כל הפ ‪ p‬קיס קדמאי‬
‫ובתראי כנ׳ל • ומתמלה צריך להבין דבר זו דהנה ענץ‬
‫• הנחתו בקבר וכסוי עפר עליו אינו ממית בודאי ואף‬
‫אם היה איזה קירוב מיתה בזה מ' מ אין סברא להעמיד‬
‫בנין ע׳ז לומר שמיז בודאי וכי זה גרע מנפל לגוב אריות‬
‫וכי׳ב המבואר בש״ע סעיף כ״ע או צלוב והעיף ^כל‬
‫ט וכי״ב המבואר נ ש׳ע סעיף ל׳א דאין משיאין את‬
‫אשתו אלאצ׳ל דעיקר סמיכה על אמירת העד או מסל׳ת‬
‫של איי שאומר מ ת או נהרג פב׳ס אלא דנזה יש לחוש‬
‫שמא הוא ע ע ה וסבר שמת ויש ט עדיץ חיות אבל אס‬
‫אומר קנרתיו א'כ עלעל אותו ממקימו למקום חפירת‬
‫הקבר ומסתמא היה מעיין עליו חס היה שוס הזזה‬
‫באמת מאבריו ואס היה ט הזזה היה יודע שיש נו עדיק‬
‫חיות ולא היה אומר שמת או נהרג וכיח שאומד מת‬
‫מוכרח להיות שהיה מעיין בי ולא היה ט שוס הזזה כלל‬
‫מיה סומכץ עליו כשאומר קברתיו כן נלע׳ד ברור • ו ק‬
‫משמע מדברי הב׳׳י נ שס הרינ״ש וזיל הנ״י וכתב עיד‬
‫הריב׳ש בתשו' שאפי' למצייכין שיאמר קברתיו לאו‬
‫דוקא אלא כל שנתעסק בשלעולו ממקום למקים כדרך‬
‫המתים ולא היה נודד כנף ופוצה פה ומצפצף וכו׳ בהא‬
‫סגי' וכו' עכ׳ל אח'כ כתב הב׳י וכ״כ הרין זיל בתשובה‬
‫וז׳ל ו מ' מ הוו זהירץ נדבר דלא בעיק דאמר וקברתיו‬
‫ממש אלא כל שאמר דברים שהן ברורים שאק לספק ?הם‬
‫דאמר גדדמי סגי כגון דאמר אני נגע תי בו לאחד שמת‬
‫או שניתיו ממקיס למקום וכיוצא באלו וכו׳ עכ׳ל ולא‬
‫מצינו שוס מולק ע׳׳ז א״כ בודאי טעמא דקברתיו כנ׳ל‬
 ‫שמוא^‬ ‫הלכות עגונות‬
‫ששחט בסכין בדוק ונאבד קודס שיבדקנו אחר שחיטה‬
‫ואחר כך נמצא והוא פגום כתוב בתשובח הרא׳ש‬
‫בשם ראבין דשחיטה כשרה הואיל ויצא בהיתר והאי‬
‫דנמנא פגימה אימר שיבר בה פצמות ולאו אדפתיה‬
‫דאוקי סכין אחזקתי׳ ולא איפג ס פנ״ל יפ״ש וכן קבט‬
‫אלא ‪*5‬ל דלא שייך לומר בדדמי גבי קברהיו אף אס הוא‬
‫בהיל לקברו מ״ה הוכיח הרא״ס לפרש טעמא דהרמב׳ס‬
‫‪. ..‬׳ן נ »;יגו מלווייגין ח<י לבדקו ‪.. . ______ . . . ____ 1‬‬
‫היה בא לשאול באותו פ פ ס היו מורץ לי היתר מ״ה אחר‬
‫שנמצ^ והוא פגוס אוקי אחזקת יה ט' כ יטיש ;‬
‫ו מ ת ה ל ה צריך להבין דין ז ה; טל בוריו ואח״ז יצא‬
‫מזה לניד דלכאורה איט ט בן לפפ׳ד דין‬
‫זה דיש להקשות ט׳ז מאד ודאי אפשר לכל מורה ליישב‬
‫בפ׳א לפי שכלו טל הקושיות אשר נבאר בסמוך ופתה‬
‫אכתוב הישוב מה שנלפפ׳ד • דלכאורה קשה דלפי דין‬
‫הנ״ל א' כ כל ספקי איסורים הנמצאים בבהמה ט ו ן‬
‫נקיבת‪-‬הריאה ודקין ונשמט או נשבר הגף ושיד כי׳ב‬
‫ואינו יודט אס נפשה קוד ס השחיטה או לאחד השחיטה‬
‫דלא מכשריק אלא היכא דיש דבר לתלות בו בידאי‬
‫שנפשה אחר השחיטה כגון בריאה א ס הטביר הטבח את‬
‫ידו שס בכח דהיינו במיצי החזה וכתב שס הט״ז סי׳ ל׳ו‬
‫ס״ק ו' דווקא שיודטיס בבירור שהפביי הטבח שס ידו‬
‫בכח יט׳ש אבל בלא״ה א ף הי כ א דמספקא ליה אס ה פ ביי‬
‫שס ידו אסרינן מ ספק וכן כל א' לסי פנינו וקשה לכאורה‬
‫לט״ד דאמאי אסרינן נימא ג' כ ט איל ויצא ב הי תי שאס‬
‫היה בא לשאול קודס שנמצא הי פו ת א היו מורץ לו היתר‬
‫וכיון דיצא בהיתר כן אחיז שנמצא הריטוהא נימאשנפש׳‬
‫אתי שחיטה לאוקמי אחזקהי׳ * וכיח דיש ד ^ ק דהחס‬
‫לא הוי יצא ב הי תי משוס דקודס שנמצא הריטותא לא‬
‫הוי שייך פנין שאלה פ׳ז לשאול מן המורה משאיכ גבי‬
‫נאבד הסכץ ולא נבדק כלל אמר השחיטה שייך שסיר‬
‫יצא בהיתר • זה אינו לע׳ד דהא בדיקות סכין אחר‬
‫שחיטה מדאורייתא א'צ אף אס הסכין לפנינו ופשוט‬
‫הוא בכל הפוסקי' וכן הרמביס כיתב בפ״א מה' שחיטה‬
‫ה׳ כיה וז״ל וכן אס פשט ולא בדק הסכין או שאבד הסכץ‬
‫פד שלא יבדוק שמיעתו כשרה וא״צ להאריך בזה מרוב‬
‫פשיטות דזה חינו אלא מ די ב ק וא״כ יצא קולא מן‬
‫ה ט מי א דתקנו רבנן לבדוק יאמר השחיטה דלולי שתקנו‬
‫לבדוה לא הוי נ קי א זה יצא בהיתר והיינו איסייןהבהמ׳‬
‫אס נחבד הסכיןואח״כ נמצא ובדקי אותו מפצמו בלא חיוב‬
‫והי׳ נמצא פגוס׳וה שתא ד ה ק ט רג ק לבדקו אחר שחיטה‬
‫לתכשי מחמת זה ולפיד אינו מסתבר כלל לומר ‪• P‬‬
‫ו ט ד יש להקשות לפיד דהא הא דת קנו רבק לבדוק אחי‬
‫השמיטה היינו משוס דאפסיקא ההלכתא כי ב טנ א אם‬
‫נמצא הסכין פגום אחר השחיטה לאיסור בלא שיבר פצם‬
‫כדאיהא ב ט ל ץ)י ד י' »'נ( ו מ ט א ר שס דרב כהנא מ ציז‬
‫בדיקותא בץ כל חדא ו ^ א ומפרש ש ס הג מ׳ו כן ישיי‬
‫שס למסקנא דצייך בדיקה למפסל קמייחא משום‬
‫דהלכה כרב הונא בלא סי בי פצס • ואס כ; קשה‬
‫באמת אמאי נפסק הלכה כרב הונא נימא להכשיר אף‬
‫בלא שיבר פצס מ ט פ ס הואיל ויצא בהיתר שהרי מי‬
‫לא‬
‫תשובת‬ ‫‪36‬‬
‫נאמגת משוס דמלתא דעבידא לגלויי הוא ולא משקית‬
‫בה וגס היא דייקא ומנסבא דלא תצא אח'כ מזה ומזה‬
‫ובניס ממזריס ואי; אומריס כלל דמשקרת אלא היכא‬
‫דאיכא ק ט טה בינו לבינה אבל הכא איירי דשלוס בינו‬
‫לבינה אלא מלחמה בפולס וא״כ דחוק הוא לומר דמשקי'‬
‫‪,‬‬ ‫משוס דמ שקית ‪:‬‬
‫מ י ה ו אכתי אק להוכיח מזה די’ ל דבלא׳ה הוכרח‬
‫הרא״ס לפרש אליבא דהרמב’ ס האי טעמא‬
‫דמשקרת ולא משו׳בדדמי דאס היה מפרש הטפסמ שום‬
‫בדדמי לא הוי י טל הרא׳׳ס לחרן אליבא דהרמב׳ס טטנה‬
‫י בי טי ת ל פי האי פירושא ואין כ אן » קו ס להאריך בזה‬
‫יט״ש בכ״מ בשס הראיס ויובן שפיר• אבל מ׳ מ יש להוכיח‬
‫דלא שייך בדדמי גבי קברתיו אף אס ט א בהול לקברו‬
‫דאל׳כ קשה כאשר הקשה היא״ס דאי הוי אמרינן דבטיא‬
‫זו איירי בלא קברת־ו וכן בקברתיו ג״כ קשה מאי קאמר‬
‫גבי הבעי' בפד א׳ במלחמה וכו' והני לא מבקרי נהי נמי‬
‫דלא משקרי אכהי איכא למיהש בדדמי אף גבי קברהיו‬
‫משוס דבטל לברוח מפחד המלחמה לא מיין מליו היטב‬
‫אס היה בו הזזה דהאאיש נריך להתיראיוהר מפחד‬
‫המלחמה מן החשה דכ״ז פלי' וגס אשה שובר הרמב״ס‬
‫דמשקרת בשביל שהיא בהולה לברוח ואמאי לא נימא‬
‫גבי פד א' במלחמה לפי דברי הראיס הניל אלא צ״ל‬
‫דלא שייך לפולס בדדמי גבי קברחיו בשום פנין בפולס‬
‫אף היכא דהוא ב מל לקברו ומחזקינן אוחו למת בודאי‬
‫בלי שוס ס פ ק כלל • וכן מביא ביי בשם הרין בסי׳ י״ז‬
‫וז״ל הב״י וכתב הרין בחשובה פד כמפיד מת ס' בשפת‬
‫הדבר לא מהימן פד דאמר מת וקברתיו לפי דטת הרי׳ף‬
‫שכתב דהא דאיבפיא לן פ׳ א במלחמה מהו אט׳ג דלא‬
‫איפשטא בדוכהה איפשוט מההיא טובדא דדגלת דבפ'‬
‫האשה בתרא דבמיס טד א' נאמן אף במלחמה ‪ p‬וסובר‬
‫הרב ז״ל דכיון דלא איפשטא לן אלא מההוא פובדא דוקא‬
‫כי ההיא עובדא דליכא למימר בדדמי דהא אסקינהו‬
‫אגישרא דשביסתנא וכדאיתא ההם ודכוותי' נמי בפד א'‬
‫במלחמה באומר מת וקברתיו וכן דטת הרמב׳ס ו ט'‬
‫פכ״ל הרין הניל בב׳י יטיש • א' כ מדמה מת וקברתיו‬
‫ואף גבי מלחמה כמו דההיא פובדא דאסקינהו אגישרא‬
‫דשביסתנא דמת בודאי • וא״כ בניד שאמרו מתחלה‬
‫שהרט ד' יהודים מפיר ס' ואח׳ז פרשו דבריהס וספרו‬
‫המטשה שהיה ואמרו אז דיא דריי' האבץ זיא גישאסין‬
‫זיינץ זיא גי הרג ס גיווארץ און דפס זץ האבן זיא אויך‬
‫גישאסץ האבץזיא גיזפהן פר לפבט נאך האבן זיא דרייא‬
‫ה פ ק אץ קאפ גיגפבץ משמט מזה זיא האבץ מפיץ‬
‫גיוופזץ אץ האבץ גתפהן אז פ ר לפבט נאך האבין זיא‬
‫גומ' מיתתו גיוופזין מיס דיא דרייא הפק אץ קאס דרום‬
‫האבץ זיא גיזאגס שהרגו ד' י הו ד ס און האבץ זייא‬
‫גיווארפין אין גרוב אריץ ו טי דבר זו טלטול ממקום‬
‫למקום ומחזקינןאת כל ד׳ י הו מ ס הנ*ל למתיס בוודאי בלי‬
‫שום ספ ק כלל ;‬
‫ו ד‪ 1‬ה הב״י סי׳ ייח מביא דברי הראיש וזיל והיכא‬
 ‫יט‬ ‫שמואל‬ ‫הלכות עגונות‬
‫מ י ה ו אכתי צ׳׳ע ליישב קושיא ראשונה • אמנם אפשר‬
‫לחלק דהתם נמצא הריעוהא בגוף הנה מה‬
‫ואתרע למפרע האי הואיל ויצא בהיתר משא׳כ בנ׳ד‬
‫דנמצא הריעותא בככין ולא בנהמה והאי סכין גופא הי׳‬
‫לו ג' כ חזקה טיבה בשעה שנאבד והשתא דנמצא השכין‬
‫והוא פגום אין סברא לאסור הבהמה מחמת שנמצא‬
‫הסכין עכשיו פגום דהא בסוגיא דחולץ הנ׳ל בתום' ד׳ה‬
‫סכין אתרעי משמע לפי תירוץ ראשון של תוס' דהטעם‬
‫דרב חסדא דמכשיר גבי סכין שנמצא פגום אחר שחיטה‬
‫אף בלא שיבר עצם משום דסכין אתרעאי בהמה לא‬
‫אתרעאי אלא ההלכתא פוסק כרב הונא בלא שיבר עצם‬
‫י״ל דס״ל לההלכתא סברת התוס' אשר כתבנו בתירוץ‬
‫שלישי דמה לי סכק אתרעאי ומה לי נ ה מ ה אתרעאי‬
‫וטעמא דרבחסדא ד כ ת ט תום' בתירוץ שלישי להכשיר‬
‫משוסס״ס ס׳׳ל ההלכתאדלא הוי ס’ ס כללכממאר ב ש׳ן‬
‫י׳ד סי' ק״י בדיני ס׳ ס דין כ׳ז יע׳׳ש • והאי סברא דמה‬
‫לי סכין חתרעאי מה לי בהמה אתרעאי שיין היכא דלא‬
‫נאבד הסכין ונמצא פגום אחר שחיטה כאשר כתבנו‬
‫לעיל אבל היכא דנאבד הסכין והוכשר הבהמה לגמרי‬
‫וגם הסכץ היה בחזקת כשרות שאינו פגום ואחר שנמצא‬
‫הסכק והוא פגום בכה׳ג אין סברא לפי ד ע ת הרא׳ש‬
‫והש׳ט לאסור הבהמה• מ טע ם הואיל יצ א הסכין בהיתר‬
‫והבהמה לא אתרעאי כלל כן נלפע׳ד ליישב הקושיא הנ׳ל•‬
‫וגם נשבר ונשמט הגף דאינו אוסר אלא מחמת ספק‬
‫שמא ניקבה הריאה י׳ל ג' כ דשייך שפיר ישוב הנ׳ל דאף‬
‫דהריאה לא אתרעאי מ״מ שבירת הגף הוי ריעותא '‬
‫מדרבק ו הויג׳ כ רי עו ת א בגוף העוף והאיסור ג ס ק ;‬
‫מדרבק הוא וא׳צ להאריך בזה כי לפע׳ד נכון הוא ישוב ‪:‬‬
‫הנ׳ל ד ע' כ צריך לחלק בכך ליישב קושיא הנ״ל • ואפשר י‬
‫עוד לחלק בע׳א דהתם לא הוי‪.‬יצא בהיתר מחמ ת‪,‬‬
‫חזקה אלא מחמת רובא דרוב בהמות כשרות הן אף !‬
‫דנשחטה בחזקת היתר עומדת מכל מקום הריאה בפ׳ע ‪:‬‬
‫לאו מחמת חזקה אמריק דלא אנקב חלא מחמת רובא‬
‫וכן דקין וכי׳ב משום הכי אחר שנמצא הריעותא ‪:‬‬
‫איתרע האי רובא ואמרינן אולי הוא מן המיעוט אבל גבי‬
‫נאבד הסכק אתכשר מתמת חזקת השכין שהיה בדוק‬
‫מתחלה עדיף טפי מ׳ה אף שנמצא הסכין והוא פגום ;‬
‫אמריק דלא יצא מחזקתו הראשונה • וגם י׳ל דאיכא■‬
‫הכא חזקה ורובא חזקה שהיה בדוק מתחלה ורובא דרוב ‪,‬‬
‫סכיני' הבדוקים קודם שחיטה אינם נפגמי' בשחיטה •‬
‫מיהו הט׳ז אינו מזכיר הטעסדרובא אלא הטעם דהיה ‪:‬‬
‫לו חזקה טובה מיהו אף לטעמא דחוקה לחוד א׳ש ג' כ ‪i‬‬
‫‪ p‬נלע׳ד נכון * עולה מזה דהיכא די ם בהיתר מחמת‬
‫חזקה ואח*כ נמצא הריעותא בדבר אחד אף דתלוי זה ‪.‬‬
‫בזה מ׳מ אמרינן ללא יצא מחזקתו ראשונה ותליק ‘‬
‫הריעותא נ ד בי אחר אף שהוא דוחק גדול מאוד לומר‬
‫דלמא שיבר בה עצמות ולאו אדעתיה ולא אמרינן דלמא‬
‫אפגום בשחיטה ופשיטא דלא אמרינן דלמא לא בדק‬
‫היטב קודם שחיטה ;‬
‫ה ש ת א הדריק לנ׳ד דהלא לפי דברי הא׳י במסל׳ת'‬
‫מחזקיק אותם למתים מודאי בלי שוסספק‬ ‫‪,‬‬
‫נלל‬ ‫יוד‬
‫תשובת‬
‫לא הוה גפכקא הלכה כר״ה לא הוהינריך בדיקה כלל אף‬
‫מדרבק ואס כן אם היה נ א לשאול הודם שבדק הסכין‬
‫אחר שחיטה היו מורין לו היהר הפילו אם הסכץ‬
‫לפניט א'כ אף שבדק אח'כ מעצמו ונמצא פגום נימא‬
‫דאיפגס במפרקת לפי דברי הרא׳ש והש׳ע דאמרינן‬
‫לתלות נדבר רחוק וור לומר אימר שיבר בה עצמות ולאו‬
‫אדעתיה פפיסא דיש לתלות במפרקת • וא״כ אמאי‬
‫נפסק הלכה כר׳ה ואי; הברא כלל לימר דההלכהא כר״ה‬
‫היינו מחמת איזהחומרא מדרבנן דהלא מבואר נ טו ר‬
‫ובשיע הי' הנ׳ל סעיף א' דאם מצאו פגום ה*ז נבלה‬
‫אפי' נגע במפרקת יעיש ש״מ דמדאורייתא הוא * ותו‬
‫דאם החמירו רבנן אף היכא דאיכא האי הואיל ויצא‬
‫בהיתר א״כ אמאי פוהק הרח״ש והש׳׳ע גבי נאבד לקולא‬
‫מ ה׳ ט ‪:‬‬
‫ו ג ם אק לומר סברא הנ״ל דאי לא ס ה צריך בדיקה לא‬
‫הוה שיין ענין שאלה ע״ז ולא הוה נקרא דבר וו‬ ‫‪.‬‬
‫יצא בהיתר דא'כ הדר קשה כנ׳ל דא'כ י ^ קולא גני‬
‫נאבד מהמת ההומרא דהקנו רבנן אלא צ״ל דאף היכא‬
‫דלא שיץ ענין שאלה נקרא יצא בהיתר וא״כ הדק״ל‬
‫^שיא הנ״ל • מיהו יש ליישב קושיא שניה לפע״ד דלא‬
‫דמי לנאבד דגני נאבד אמרינן דבשעה שנאבד היו מורין‬
‫לו היתר והו' מוקמי' הסכין אחוקתי דלא איפגוס כלל‬
‫בשעה שנאבד והוי הסכין כאשר היה קידם השחיטה וגם‬
‫אמר שנמצא הסכין והוא פגום אכתי אמרינן דלא יצא כלל‬
‫מחזקתו ראשונה דלא היה פגום בשעה שנאבד והא‬
‫לפגום השתא אמרינן דהשתא נפגם דאימר שיבר בה‬
‫עצמות השתא ולאו אדעתיה אף שאינו יודע כלל מן‬
‫ספק וה אם שיבר עצמות מ’ מ תלינן ואמרינן דאימר‬
‫שיבר בה עצמות ולאו אדעתיה וא'כ לא יצא מחזקה‬
‫ראשונה כלל אבלהיכא שלא נאבד ובדק הסכין תיכף‬
‫אחר השחיטה והוא יודע בבירור שלא שיבר עצמות אח'‬
‫השחיטה דנכ ה׳ג מחמירק ג' כ גבי נאבד כמבואר בש׳ן‬
‫סי' י׳ח ס׳ ק כ׳ז יע״ש א*כ אם נמצא פגום בבדיקתו‬
‫אחל שחיטה אין לתלות הלא במפרקת ובכה׳ג אין סבר'‬
‫לימר לתלות במפרקת מ טעם הואיל ויצא בהיתר אילי‬
‫היה נ א לשאול קודם שמצא הפגימה ח ה אינו דהא‬
‫הטעם דהיו מורין לו היתר גבי נאבד היינו משום דהוה‬
‫מוקמיק הסכץ אחוקתיה לומר דלא איפגום כלל אבל‬
‫הכא אם תרצה לתלות‪-‬נמפרקת א״כ נראה השתא דיצא‬
‫מחזקתו הראשונה שהיה מוקמיק הסכץ דלא איפגס כלל‬
‫אף אחר שחיטה וכיון דאתרע חוקה ראשינה במקצת שו'‬
‫איתרע החזקה בכולה ואמרינן שמא בעור נפגם מ״ה‬
‫נפסק הלכה כרב הונא בלא שיבר עצם וכיון דאפסיק‬
‫טו תי ה תקנו בדיקה למפסל קמייהא וכיון דהקנו בדיקה‬
‫אז אם הסכץ לפנינו א ס ר ק אף היכא דמספקא ליה‬
‫אם שיבר עצמות משום דלא היה לו מעולם חזקת היתר‬
‫ולא מכשרינף אלא אם מודאי שיבר עצמות וגבי נאבד‬
‫היה לו חזקה טובה בשעה שנאבד משום הכי מכשריק‬
‫אחר שנמצח והוא פגום אף דלא היה יודע מן ספק‬
‫שיבר עצמות אלא דאינו יודע ע כ׳ פ בבירור שלא שיבר‬
‫תלינן ששיבר עצמות ולאו אדעתיה כן נראה לע׳ד ‪:‬‬
 ‫ש מו א ^‬ ‫הלמת עגונות‬
‫משני פניני משמעות א׳ קרוב וא' רחוק כל שאנו יטלין‬
‫לכוץ דברי הפד כדי שלא תהא פדותו מוכחשת יש לנו‬
‫לכוץ דבריו וכו׳ פ' נ *ו א' כ הגש דגני אמירת אדם שייך‬
‫חזרה מ' מ אמריק אף סי' רחוק שלא להיות סותר זא׳ז‬
‫וכן גבי כתיבת השער בשי' מ״ב דאס כתוב למעלה‬
‫שפל ולמפה קפל דאומרים ג״כ דבר רחוק לתלות בזבוב‬
‫ואף דדברים כאלו תלוי בדפח אדם ושייך חזרות לכאן‬
‫ולכאן מ’ מ תליק בדבר רחוק שלא להיות סותר זא׳׳ז‬
‫מכ׳ש בנ׳ד שיש לפנינו שני מעשים במסל״ת וראוי‬
‫להאמין לשני מעשים אלו כאלו היו אומרים שני פדים‬
‫כשרים פל כל מעשה ומעשה וכי בשביל הגבהת העפר‬
‫נוציא אותם מחזקת מתיש זה טודאי אץ הי ר א לומר כן•‬
‫ולענ׳ד א"צ להאריך בראיו' אחרות כי דברי׳ הנ״ל ברורים‬
‫ונכונים הם* ובפרה מצוקף לזה איתא בק׳פ בסי׳ל׳ח וז׳ל‬
‫א׳י מסל׳ת שמת פ׳ ואת״כ משל׳ת שחי יש להשתפק חדא‬
‫מתלת או שנאמד שא׳י משל״ת מת דבר ‪ r‬קיימים ואץ‬
‫יכול להכחישם אח״כ אפי' שעדין לא הועדו דבריו בב״ד‬
‫להתיר האשה או דוקא כשהלך השומע מסי העד והעיד‬
‫בב׳ד הוא שא״י לחזור וכו' וא״כ לשברתי ראשינה ה"נ‬
‫א״י לחזור דבריו הראשונים ; אבל לע׳ד א״צ האי צירוף‬
‫כלל כי דברינו הראשונים מספיקין ג' כ מאד להיתרא‬
‫בנ׳׳ד ושארי פניני ספקית בנ״ד לסי הגביות פדות‬
‫המבואר שם א”צ להעלו׳ פל הכתב כי בפשיעות יש להקל•‬
‫לזה נלפע׳׳ד ברור אם ישכימו לדברינו אלה אותן הרבנים‬
‫המיוחדש הנ׳׳ל ויגבה פדות כנ׳ל הותר מהנשים כבל‬
‫העיגץ לגמרי ורשות לכל אחת מהני נשי להתנשבא לכל‬
‫גבר ד תיצביץ ומכלל ק שומע לאו אם לא יושג הסכמ'‬
‫מהגדולים הנ׳ל אזי גש אנכי מבסלדברי נבישיל מעיקרא‬
‫לא שרירין ולא קיימץ כי לא מלאני לבי לא להלכה ופשיה'‪,‬‬
‫למעשה ח״ו בענין איסור חמור כזה פד שיסכימו עמי‬
‫וכעת כתבתי דרך פלפול בעלמא ‪:‬‬
‫ה־ום ‪ cv‬א׳ ד אד‪,‬־ ראשי] תקב׳א לפ׳ק‬
‫נ ש׳ס מ“ מ הי' כ״ס וז״ל וכן אם איני שיתר סיקר דבריו‬
‫הק' שמואי‘ החונה פה ק״ק אשרוד יצי׳ו‬
‫תשובת‬ ‫‪38‬‬
‫כלל כאשר הארכנו למיל א'כ מה שאמרו א ח'כ דראו‬
‫שהוגבה הפשר סליהם בשביל זה אץ שירא להוציא‬
‫ממזקתם לומר שאמרו מתחלה שקי דהא לא ראו ממש‬
‫שהנהלגץ פ‪ 5‬מס הגביהו את המשר אלא הא׳י אומרים‬
‫פ' פ או מ ק דפ ת ס שהם הגביהו אח המסר והנה י״ל דאולי‪.‬‬
‫נכנש לתוך החפירה שלהם איזה במל חיאחר מ ץ כלב‬
‫וכי׳ב והוגבה המפר מחמת זה • ולסמ׳ד נ׳ ד ‪ P‬למלס‬
‫מכ׳ש מדקשכין הנ’ל דמה התם י׳ל מה לי סכיןאתרסחי‬
‫מה לי נ ה מ ה אתרמאי דהא באותו סכין שחש הבהמה‬
‫ומ'מ מכשירינן הואיל דצא בהיתר מכ׳ש בנ׳ד דנמצ ‪f‬‬
‫הרימותא בענין אחר בהגבהת המפר שאינו שיין להס‬
‫ואילו הוו לפנינו שני פדי ס כשדים ואמרו מתו פב״פ‬
‫וקברנוס ואח״ז היו באים שנים אחרים ואמרו שהוגבה‬
‫הפפרמליהס וכי בשביל זה הוה אסריק לכשותיק להנש׳‬
‫לומר ששני פדים ראשיניש אמרו פקר זה ודאי לא משתב'‬
‫כלל לפ״ד והוה תליק בודאי בדבי אחר ואף אם היה‬
‫נמצא אמ״כ קבר פ תוח ופנוי ממש מ״מ לא הוה אשריק‬
‫לספ׳ד לנ שיתיק להנשא והוה אמריק שמא חיות רעית‬
‫אכלוהו וכי״ב כן נמי נ״ד דאמירחן משל״ת הוי כמו‬
‫אמירת שני פדים כשרים בכל פנין לנ״ד ומה שהוגבה‬
‫הספר סליהם מוכיחץ לתלות בדבי אחר * ויותר מזה‬
‫‪.‬יש לדמות ד בי זו לפפ״ד לדק היוצא מדברי המידכי‬
‫והג׳א ומובא ג' כ בש׳ס הי' י״ח גבי שנץ סעיף י׳ז וז״ל‬
‫הש׳ס אש בדק הסכין אחד שחיפה והצניפו ואח׳כ נמצא‬
‫פנוש לית לן בה דאימר ב דני אחד נפגם או שיבר‬
‫פצמות ולאו אדעתיה ומפרש שם הש״ך יבזה אף אם‬
‫ברור לו פלא שיבר מצמית מ״מ מכשיריק ותליק דבדבר‬
‫אחר נפגם ולא אמריק דלא בדק שסיר בראשונה • וה'נ‬
‫ננ׳ ד הוי כמו שבדקו‪ .‬איתן הא״י קידם קבורתן אם‬
‫יש בהם מדיין איזה חיות דמחמת זה לא תלינן בדדמי‬
‫כלל והשתא דהיגבה ה ע פ ר סליהם יש לתלות ג׳ כ בדבד‬
‫אחר יהלא גבי פדות אם העדות חיזריש ומגידין מבוא'‬
‫הראשוני' כגון שהדברים סתומי' וסובלים ביאור א׳‬

‫אמר השזנתיק זאת מלאתי באעלזדות הכתביס דדוע לי תוק פנין השוא מ־ שותהיו נין איש לאנתי כפי הנתניס ה‪:‬צנ־‬
‫‪...............‬‬
‫ב״ד‬ ‫המנות זי! עם‬ ‫‪.‬‬ ‫ביניהם ואתר כל נתקרב הדבר למשפש לדון פ“פ ד׳תבין־ איש לרעהו לפני כניד אני היא ‪,‬‬
‫הל' ומתמת שבענק ההוא נחיפו איזה לומדים ללמד זכות לשאינו זוכה פ׳ס ב׳ד הנ׳ל לכך הורתי הדיבור להאריך בקול םו;‬
‫נפשק ההוא כל פענוחשני הצדדים ע*פ מעמד כתביםשלהש והפש׳דש־לא מגד״צ ניס כל סנרות ורא־ות מפוסקיס ע'פ ד״ת ‪:‬‬

‫והן הנה העתקות מבלי הכתבים הנעשה ביעייהם‬ ‫•‬

‫׳‬ ‫טסה שטר שלישית‬
‫א ו ת אמת וצדק נתונה מאתי ח"מ איך שמישלש תח׳י שע״ח בח״י הרבני הנגיד מי' שבתי שמפעיל במוה' ישעיה‬
‫מק׳קהיראדנ א פ׳ ס ק״ן ג׳ש בקיום מו ה' צ מ ק שתדלן ושמש ד ק״ ק הנ׳ל השייך להאשם מ׳ ש ע ע רנ א נ ת‬
‫מוה' מרדכי מ ק׳ ק קוזניצע על אופנים המביארים נ כ ת ב מע מד שלהם בין הרבני מיהר׳מ אניי של האשה‬ ‫הרבני מוה‬
 ‫תשובת יעמואל‬

‫היום יוס א' נ׳ דל׳ח ס נ ה ת קכ׳ב לס״ק ולראי׳ חתמתי ‪:‬‬

‫נוסח בתב המעמד‬

‫־‬ ‫לכל הפרדס האלה יאי־ תוקן‪ .‬ופוז אש ממשלי‪ .‬נענמז טהנת כח נאנ‪:‬יס כאנה לבשוס אבל נ‪:‬י‬
‫הרמנוהא דממשלה אזלת יד דיר היהודים לדק נין איש לרפהו כי רק דינא דמלכותא ד;א ‪:‬‬
‫ב פ נ י נ ו ח' מ נעשה נ קג אג׳ ס בץ הרבר מוה׳ מרדכי במוה' יפקב מק׳ קוזניצש הבא נ כ ח בתו מ׳ ששפרנע אשת‬
‫מוה׳ אברהם נ ה ר ץ מקהלתינו כאשר הראה לפניני שער כח והרשאה מן בתו הנ׳׳ל וב־ן מוהר״א מ׳ ל על‬
‫אופרם אלו • מוהר׳א הנ׳ל ישלח גש פעורק לאשתו הנ׳ל בלי שום איחור כלל ובעד דמי כתובתה יותן לה אלמוגים‬
‫שבידה וש׳ד שברשות מוהר־מ הנ׳־ל ושע׳־ח על מוה׳ פעפעיל מהוראדנא ע׳ ס ק׳ן ג״ש גם שע׳ח על מוהר־מ הנ״ל‬
‫ע׳ ס מאה זהובים שביד מהר׳א כנ“ל הכל יותן לה ומה שנחשר עוד חמשים זהו׳ לתשלום םך ה מאות זהו' לכתובתה‬
‫יותן לה עוד חמשים זהו' במזומרם קודם קבלת ניעה וע׳ז מושלש שע׳׳ח בח׳י מוהרר גרשון אחיו של מוהר׳א ע׳ ם‬
‫ק״ה זהו' נכדי שיסולק לידה סך חמשיס זהו' לז מן »' ל וכל הוצאות הגע ושליח להולכת הגע חל על מוהר׳א הנ״ל ואס‬
‫ח׳׳ו תעדר האשה קודם קבלת גיע ה לא יי ש אותה בעלה מוהר׳א »' ל כלל מן הדברים הנ׳ל ויותן כ׳ז ליורשים מצד‬
‫משפחת אניה או למי שתצוה האשה הנ׳ל ופשיעא כל בגדי האשה הנ׳ל ו מ' מ ונ*פ שיין להאשה הנ״ל והילדה בת‬
‫מוהר׳א הנ׳ל חל על מהור׳׳א הנ״ל• כל הנ׳ל נעשה בק הצדדים בקגאג׳ס בכל אופן המועיל ע״פ תיקק חז׳׳ל והאשה‬
‫מחוינת לקבל את גיע ה ומוהר״א מחויב לשלוח את גיע ה לא יאוחר מן ר׳ח שבס השמון תקכ׳׳ב ונאם שלא ה קנל‬
‫האשה את גיסה אזי יומן כל הנ׳ל ליד מיהר׳א הנ׳ל בעלהאשה הנ׳־ל ונאם שלא ישלח מוהר׳א הנ׳ל את הנ ע לז ק‬
‫הנ׳׳ל אזי יותן כל הנ׳ללידהא שה או ב״כ אף אס לא תקבל את גיסה על כל הנ׳ל נעשה בק הצדדם הנ׳׳ל בכל אופן‬
‫■‬ ‫המועיל ולראיה חתמנו היום יום א' ב׳ דר׳׳ח עבת תקכ׳ב ;‬
‫נו ס ח ש ט ר מ ת נ הי‬
‫ב פ נ י נ ו ע ד ם ח׳מ נתנה האשה שעערנע בת הרבני מוה' מרדכי מה ששייך לה דהיינו שע״ח בח׳י מוה׳ שעפסיל‬
‫ע׳ ש ק׳ן ג׳ ש וגה אלמיגים שלה וגם שע׳ח של אבי הע׳ ס מאה זהובים וגם ממון השייך לה לתשלום‬
‫כתובתה וגם בגדים שלה הכל כאשר לכל השייך לה נתנה במתנה גמורה מעכשיו לאביה בכל יפ״כ המועיל יותר ע״ס‬
‫תי מן סז׳ל וצוותה לכתוב ב שקא בקגאנ׳ס דלא כאשמכתאודלא כעד׳׳ש בכדי שיהיה לזכות ולראיה ני ד אביה‬
‫מוהר׳מ הנ׳ל כ ד להעמיד ביד מיהר׳מ הנ׳ל וקרנא מן האשה מ' שעערנע הנ״ל על כל הא דכתוב ומפייש לעי‪-‬‬
‫נ מנ א דכשר למקניא ביה והכל שריר וקיים • היום יום ב' ב' עבת תקכ׳ב ‪:‬‬
‫‪.‬‬ ‫כל השרישה כתבים שועתקיס ם;וף הבתבים עם הר׳י העדים ‪:‬‬

‫כהיום אמרו הרופאים שצריכה רפואת שאלוואניי״ן‬ ‫ת שו ב ת א י י מ א ו ן ד‪-‬טגוח יני דון ז ה‬

‫שהחולי שלה הוא מחמת חולי קאלעץ ואם יתחייב בדי!‬ ‫ה ‪ T V‬דו׳ד ש ב ק ל׳ ה הרבר מו׳ מרדכי נ מו׳ יעקב‬
‫בענק דמי הכתובת אזי ישליש דמי הכתובה עד שתקבל‬ ‫מק׳׳ק קוזניצא ובין התו׳ מוה׳ אברהם במ׳ צבי‬
‫את גיסה וביקש לעיק נדין אם חייג ליתן לרפואתה חחר‬ ‫הירש מקהלתיע יצי נענין שמוהריא הנ׳ל היה חתנו של‬
‫מוהר׳מ הנ׳ל ואחל שלשה שנים לנשואי! שלהם נפערה שישליש דמי כתובתה ובתוך סי פיד השענות הנ״ל אמר‬
‫מהר׳מ הנ״ל שחתנו מוהר״א הנ׳׳ל לא הי' נוהג ע ם אשתו‬ ‫האשה אשת מהר׳א הנ*ל בת מוהר'מ הנ׳ל לעולמה‬
‫מנהג אישות כמה שבועות קודם שנפלה למשה בהיות‬ ‫ושבקה חיים לכ׳ח והניחה אתרי' בת מבעלה הנ׳ל בת‬
‫הזוג הנ׳ל ע׳ש מוהר׳ץ אבי מוהר׳א הנ׳ל ומוהר׳א‬ ‫שתי שנים וקודם פעירתה בתוך ימי חילי שלה בבית‬
‫הנ׳ל הודה קצת לזה רק הב׳׳ד לא נחית ■לשאול אצלו‬ ‫אבי׳ בא מוהר׳׳מהנ׳ל לקהלתינו ותבע את חתנו מוהר׳א‬
‫עע ם ע׳ז מפני שלא היה נצרך עדיי! לדינא באותו פעם•‬ ‫הנ׳ל לדן שיחן לו מעו ת לצירך רפיאות לחולי אשתו הנ׳ל‬
‫עוד תבע מוהר׳מ את חתנו מוהר׳א הנ׳ל למשור לידו‬ ‫ו ע ק מו ה ר׳ א הנ׳ ל שרצונו לגרש אותה וגם ביקש לעיין‬
‫התיבה ע ם הנגדי ם ו מ' מ וב׳ס של בתו שיש ביד ח ת מ‬ ‫בדין אם הוא חייב לית^י לה כתובתה נאמרו שמקח עעות‬
‫מוהר׳א הנ׳ל לצורך הוצאות רפואות אשתו וסוהר׳א‬ ‫היה באשי שנתוודע ‪ 5‬שהיסה חולנית קידם הנשואץ‬
‫שהיהה אשת מהר׳מ הנ׳ל עש בתה אשת מוהר״א הנ׳ל ‪ .‬הנ׳ל תבע את חיסנו מוהר׳׳מ הנ׳ל שיחזיר לו שני‬
‫בק׳ק הוראדנא לשא־ל אצל הרופאים על אשת מוהר׳א שע״ח שבידו השייכים לו דהיינו א' בח׳י מו' שעפשיל‬
‫הנ׳ל • גס הצפרניש של י ד ם ורגלים של האשה הנ׳ל מק׳׳ק הוראדנא עיש ק׳ן ג׳ש השייך‪ .‬לו מדמי כדוניא‬
‫שניחן נהלואה למוהר״ש הנ׳ל וכהיזם נשאר ה שע׳ח‬ ‫נשתנו• ושאלו לו הלא מסתמא ראה כבל צפורניידי'‬
‫הנ׳ל תח׳י מוהר׳מ הנ׳ל והשני בח׳׳י מי' גרשון אחיו של‬ ‫ואמר שלא היה מדקדק ע׳ז רק כהיום היתה בבית‬
‫מיהדי׳א שמונח ת ״י ע׳ ס ק׳ן זהובי'השייך לי בעד ערבית‬ ‫שיינק היו הסוחרים מונעים א׳׳ע מלקבל מידה יי׳ש גס‬
‫שנתחייב‬
 ‫תשובת שמואל‬
‫נפסק שאץ בסמנה זו שוס ממש * ואודות טמנת מורד‬
‫טפן מוהר׳׳א שאץ לו דין מורד רק מתחלה כשראה‬
‫שנפשית חולנית רצה להרחיק ממנה בחול ובשבת רצה‬
‫לישן בתוך חדרה המיוחדת לה והיא הקדימה אח פצמה‬
‫וסגרה אח הפחח נפדו ולא רצחה לפתוח לו ונשניל זה‬
‫הרחיק א״פ כל אותן ש ט פו ח אח׳ז ראתה נפצמה‬
‫שנתגבר החולי טליה ונספה לבית אני׳ הנ׳ל ‪:‬‬
‫עוד ספן מוהר׳מ נ פנין השט׳ח נ ח׳י מו' שפפטיל‬
‫מק ק הוראדנא שלא נ א טדיין שוס פ פ ס ליד‬
‫מוהריא רק היה נטנח תמיד ח׳י ומהור׳א טפן שהיה‬
‫בידו ממש פמס א' השטיח הנ״ל ואח׳ז היה מונח נחיך‬
‫התיבה הניחן להם ואח״ז כשנספה זוגתו להיות פ׳ש‬
‫אביו היתה מתיירא להניא השטיח הנ׳ל לכאן נאמרה‬
‫אולי יגבה אביו סך השס״ח הנ״למן מוהר׳ש הנ׳ל לצרט‬
‫לזה נחנ ה השטיח הנ״ל קודם נ סיפ תה לאביה מוהרימ •‬
‫ואחר גי ס היה שקלי וטריא בניניו נתחלה פפ״י דיס‬
‫להיכן הדץ מ ס ה ונגמר בינינו פפ״י ד״ח שהדין פ ס‬
‫הנפל מוהר׳א הנ״ל לירש אח אשתו כל מה שיש לה •‬
‫ואודות מה שכתוב נכ תב מטמד שלא לירש אח אשתו‬
‫פשוט הוא שלא מהני וא"צ להאריך נז ה לפפ״ד מפני‬
‫גודל הפשיטות כמבואר בשיט איה סוף סי' צ'נ ונסור‬
‫שם ונ ר מנ׳ ס פ' ייב מהלט' אישות ה' ט׳ ונ ר אנ׳ ד שם‬
‫ואין שוס חולק פיז • ומה שנכתב נכ תב מפ מד שלהם‬
‫כל הנ׳לנ פ שה נ ץ הצדדי׳ נ קג א׳ ס ב כ ל או ק המופיל‬
‫פשוט הוא לפפ׳ד ג״כ שלא מהני אף אס היה הנטל‬
‫מצוה לכתוב דברים אלו מכיש כאן שהמדים כ ת ט דברים‬
‫אלו מפצמס בלא ידיפת הנ פ ל לשופרא דשטרי נפלמא‬
‫ומטאר נ ש׳ט ח' מ סי' פי א ס עי' ל ד יפ׳ש* ואודות שנתן‬
‫עיניו לגרשה ופשה כתב מ פ מד פ׳ז לפפיד שבשביל זה‬
‫לא איבד ירושתו דאין זה אלא לדפת הרשנ״ם דמפרם‬
‫נג מ' פרק מי שמת כיון שנהן פיניו לגרשה שוב אינו‬
‫יורשה ומביא ראיה מפירות כיון שנתן מיניו לגרשה‬
‫שוב אין לנפל סירות אבל התוס׳ שם נמקימו והראיש‬
‫שם וכל הפוסקים חולקים פל הר שנ׳ס הן לפנץ פירוח‬
‫ק לפנין ירושה ‪:‬‬ ‫׳‬
‫ו כ ן מבואר נ טו ר אפיה סי' צ' לענין ירושה ובייש‬
‫סימן קכ׳ז לענין פירות והרב רמ׳א נמשך‬
‫אמר כל הפוסקים החולקים פל הר שנ׳ס ופסק נ סי'‬
‫צ' סעיף ה' בפשיטות שאף פל פי שנתן עיניו לגרשה‬
‫יורשה • ויותר מזה יש לומר לפפנ׳ד דאף לדעת‬
‫הי שנ׳ ס יורשה ננד ץ דידן דיי לד הי שני ס העמיד פירושו‬
‫פל הגמ' ס' מי שמת כיון שנהן מיניו לגישה אינו יורשה‬
‫וי׳ל דטפמא דהר שניס הכי הוא משוס דנזמן הגמ' היה‬
‫יכולת ביד הנ פל לגרשה נ פ' כ ואף סילוק הכתובה איט‬
‫מעכב מליו א ח הגט אלא נשאר מ ג עליו ונ כ ה׳ג ייל‬
‫דס׳ל להרשב׳ס הואיל ונידו תלוי הדבר הזה ונגמר‬
‫נ ד פ תו לגרשה סיל דלפנין ירושה הוי דינו כאלו גצישס‬
‫אבל נ ז ק הזה דאין יכולת נידו לגרשה נ פ׳ כ ואין תלוי‬
‫הדבר בידו בכהיג י׳ל דאף הר שנ׳ס מודה דיורשה •‬
‫ואף דננ׳ד פשו כתב מעמד ונתרצו שניהם לגירושין מ'מ‬
‫אין תלוי נידו הדבר זה והכתב מעמד הוי קנץ דברים‬
‫ואם‬
‫‪40‬‬
‫שגחחייב לו אביו מוהר^הנ׳ל למשוח לו מ ד ם ‪ p 3‬הנ׳ל‬
‫וכהיום ממן מוהר׳א שכנר סילק לו אביו הסך הנ״ל •‬
‫ואחל שקלי ומרי׳ ננ״ד נ או חו הפמס נ מנין דמי‬
‫כ חונ ח ה ונמנין חיונ ר פו א ח ה ונפסק באס שחרצה‬
‫האשה הנ׳ל לקבל נס מנמלה אזי מחויב לסלק לה דמי‬
‫כ חונ ח ה וממנתו שמען מקח ממוח איט סמנה כלל ונמנין‬
‫חיוב ר «אחה אס ישליש מוהר׳א הנ׳ל כל דמי כ הונ ת ה‬
‫אזי אין לחייב אותו לרפאותה * גס נפס ק נ או חו פמס‬
‫שמחויב מוהר׳א למסור ה חינ ה מסכל הנ׳ל לי דנ ע׳ כ‬
‫של אשתו ומהר“ מ הנ״ל מחויב להשליש השני שס׳ח הנ׳ל‬
‫פה קהלחנו מד שיניא מיהר׳מ הנ׳ל כח ותשובה מבתו‬
‫הנ׳ל במנין קבלת גימה ושאר מו׳ח • ואחר שנגמר‬
‫הדץ אמר מוהר׳מ ה לל שאין לו רשות מבתו ה לל‬
‫מל ריחוק ולא היה מהדר מהר׳מ הנ״ל למשוח גמר‬
‫וסוף במנק קיוס הפסק ה לל ונס מ תיכף לביתו ואחר‬
‫כמה י מי ס חז ר מוהר׳מ להביא שט'כ מנ תו ה ל ל הן‬
‫לרייזק ק לקירוב ואמר מוהר״מ מאחר שאינו רצונו של‬
‫מחנו מוהר׳ח הלל ליחן לה טל רפואות בכן ישליש כל‬
‫דמי כתובתה וישלח ל פ לאשתו והיא תקבל הנ ס ברצון‬
‫סוב ופ״ז נתרצו שניהם ופשו מממד ניניהם לריחוקכאשר‬
‫הופ ח ק ה כ ח ב מ פ מד לפיל ומהר׳מ הלל השליש את שני‬
‫’ שס׳ח הלל ליד ח'מ פל אופנים המבוארים נ כ ת ב‬
‫מפמד וגם מסר מוהר׳א ה לל את ה חינ ה ט ס כל הלל‬
‫ליד מוהר׳מ ומוהר׳מ נ ספ לביתו תיכף והשיג כתב‬
‫מתנה מנ תו כאשר הופ תק ל כ לפיל ואחר שנפה ימיס‬
‫אחר זמן שטר מחנה נפסרה האשה בתו של מוהר'מ הנ׳ל‬
‫קודס ר^נלח הגס ואח׳ז נ א מוהרימ הלל לכאן נ פנין‬
‫השס׳ממושלש ה ח׳י ח' מ ונחרצו שניהם מוהר׳מ ומוהר׳א‬
‫לפמוד לפנינו ע׳ פזנ ל׳ א וזבלא בצירוף השליש ונ ה ס כ מ'‬
‫טלן לפשר הדבר ביניהם אחרשיוגמר בינינו להיכן הדין‬
‫נוסה פ פ׳י ד׳ ח זפמדו שניהם לפניט וספן מוהר׳מ‬
‫ששייך לו כל השט׳ח המושלש ופשיטא כל הדברים שיש‬
‫תחת ידו דהיינו הבגדים ואלמוגי' ששלח מוהר׳א מ חנ'‬
‫לבתו וש׳ד המבוארים בכתב מפמד לפי שטר מחנה‬
‫שהראה לפנינו מוהר׳מ ה ל ל נ ח׳י שני‪ .‬פדים כמבואר‬
‫בהפח קה יסמן מוהר׳מ שאק למוהר׳א לירש א ח אשתו‬
‫מחמת כמה טפ מיס חדא שמבואר נכ תב מפמד שהתרצה‬
‫מוהר׳א הלל שלא לירש אותה והתרצה נמנ מו מוהר״א‬
‫הנ׳ל נאם שתפדראשחו קידם זמן קבלת הג ס אזי יותן‬
‫כל הלל ליורשי' או למי אשר חצוה וכהיום יש נידו שטר‬
‫מחנה פל כל הנ׳ל ופוד אין לו לירש אח אשתו מהמת‬
‫ש ט ק מוהר׳א נפצמו קודם פ טי ר ת ה טמנת מקח ספו ת‬
‫וסוד פלא היה נו ה ג פ מ ה מנהג אישות כ מ ה שנונ ט ה‬
‫יץדם פטירתה ויש לו דין מורד ומוהר׳א טטן כשייך לו‬
‫הכל ‪ p‬מה שהושלש תח׳י השליש והן מה כני ד מוהר׳מ‬
‫כי אודות מה שהמרצה שלא לירש את אשיט גלוי וידוס‬
‫לכל אנשים שהיו נשפת המפמד שלא הסכים מתחלה‬
‫לזה רק שהיו מסייסין אוהו נ דנ רי ס ה רנ ה כל אנשים‬
‫שהיו נשפת המפמד ומחמת ריבוי דברים שלהם נחרצה‬
‫קצת לזה וכהיום הוא מוזר ממה שנתרצה שלא לירש‬
‫אותה • אודוה ט פ ט ת מקח ספו ת טמן מוהר׳א הלא‬
 ‫כא‬ ‫תשובת ^טמואל‬
‫וכהיום אמרו לו הרופאים שהחולי הוא מחמת קאלמו׳ן‬
‫וצריכה לרפואת סאלוואצייה נאמרס שמבינים לנר זז‬
‫מחמת שהצפרני' שלה משונות משאר ני א וכל אלו פשוט‬
‫הוא לפע׳ל לאק נחשנין למומקעפ״י לק כמבואר בש׳ט‬
‫איע סי' ליט ס עי' ל' וזיל מה הן המומין הפוסלי' בנשים‬
‫כל המומק הפוסלים נכהני ס פוסלי' בנשים ויתר עליהם‬
‫בנשים וכו' פ' כ ונ ר מנ׳ ס הלכות ביאת מקדש פ' ח'‬
‫מנה שס כל המומק הפוסלים נכהני ס ולא הוזכרו פנינים‬
‫אלו כלל למום יפ׳ ש • ובסוף פ' שביעי הלכה י׳ב כתב‬
‫כ ס ברמביס ז‪-‬יל עול יש שלשה מומין אחרים ואלו ק‬
‫הזקן ו ט' והחולה כשהוא רועד מפני חליו וכשלק כח‬
‫אבל הטרפה כשר נאלם ופסול בבהמה פ״כ א*כ פשוט‬
‫הוא שאק במפנתו ממש ולאו הולאה היא ולא אינ דז ט תו‬
‫כלל נז ה • ו אוחת ס פנו ת מורל פשוט הוא ג״כלפפ׳ד‬
‫שחק לו לק מורל מחמת כמה טעמי' חלא למבואר נסור‬
‫א׳ ט סי' פיה וז״לאנל נתאלמנ' או נתגרשה מתוך מרדה‬
‫לאחר שכ ה ט עליה אגרת מרד פהפסילה כל כתובתה‬
‫הפסילה כל מה שנתן לה פכ*ל משמט מזה ללק מורדת‬
‫תלוי באגרת מרד שכתבו עליה א' כ ה״נ נראה לנמורל‬
‫אק לו ק מורל אלא אס כ ת ט עליו אגרת מרד והוסיפו‬
‫לה פל כ הונ ת ה ונכה׳׳ג סנ רי הי״א נ ש׳ע א׳ ע סי' צ'‬
‫בהגהה ס עי' ה' למורד אינו יורשה אבל ננ״ד לא מסתבר‬
‫כלל להיות לו לק מ ו מ ונפ רט לפ׳ל הנעל היא גרמה‬
‫לו להרחיק איע ממנה * ויותר מזה אין לו לק מורד כלל‬
‫כיק ש ט ק תיכף נ שפת עמלו לדק שרצונו לגרש אותה‬
‫מ ‪ T‬ולסלק לה דמי כתובתה ו מט א ר בהגהת רמ׳א סי'‬
‫פיז סעיף א' לאס רוצה לגרש מיד וליתן לה כתובתה‬
‫אק מוסיפין לה פל כתובתה פ' כ והוציא לק זה מדברי‬
‫הרמנ׳ם פ' י׳ ל מה' אישות ה^ ט*ו וז׳ל ה ר מנ׳ ס המורל‬
‫על אשתו כו' מוסיפק לה פל כתובתה ו א ע׳ פ שהכתובה‬
‫הולכת ונוספת ה׳ ה עובר נל׳ ת ש;א' לא יגלע שאם‬
‫שנאה ישלחנה אבל לפנותה אסור וכו' פכ'ל פ׳ש• משמע‬
‫דלא הוי מורד אלא אס רוצה לענות אותה לא לקיים עונת'‬
‫ולא לשלחה אבל אס אומר בפירוש לאינו רוצה לפטת‬
‫אותה רק נעצה לגרשה תיכף וליתן לה כתובתה כמו בניד‬
‫לא הוי מורל כלל אלא יש לו ‪ p‬טתן עיניו לגרשה וכבר‬
‫נתבאר באריכות לנותן עיניו לגרשה יורשה א*כ פשוט‬
‫הוא להלין ע ם הבעל מוהריא לירש את אשתו ‪:‬‬
‫ו א ו ד ו ת שטר מתנה שהראה לפנינו מוהר׳מ הנ׳ל‬
‫מבתו הנ׳ל והועתק לעיל נרא' לפפ׳ל »ןו מ‬
‫ג' כ ללא מהני כי ידוע למוהר׳מ ■עצמו שהבעל מוהר׳א‬
‫לא נתן רפות לאשתו הנ׳ל ליתן במתנה כל אשר לה‬
‫בחייה מעכשיו לאיש אמר ואף אס היתה עומדת מחולי‬
‫זה היתה נשארת פרטלאי ולא היתה יכולה לחזור משטר‬
‫מהנה הנ״ל כ מט אר נ ש׳ ע ח' מ סי' ר׳ן סעיף ט' ח׳ל‬
‫וכן אס כתב כל נכסיו ומפרש שנותן הכל מעכשיו ומקנ'‬
‫לו מחיים היה כשאר מתנות נרי וכו' ואין י ט ל לחזור‬
‫פכיל וקולם קבלת גיטה אק לה רשות פ׳ז בלתי ידיעת‬
‫נפלה ואף שנתרצו שניהם לגירושין כנר נתבאר נפשיטו׳‬
‫לכל זה פעומימילי בעלמא הוא ונזה לא‪.‬נתישה כחה‬
‫כלל ליתן נ מ תנ ה לאיש אחר‪-‬כל אשר לה בלתי ידיעת‬
‫הבטל‬ ‫‪,‬‬ ‫ד‬
‫ואס תרצה תחזור מלקבל גי פ ה והוי פמומי מילי‬
‫נפלמא י׳ל לאף הרפב׳ס מודה נז ה ליורשה • ולפע״ד‬
‫לברי פ ע ס הס * ומיהו אס ירצה נ פ׳ ל לחליק פ ’ז מחמת‬
‫שלא נמצא פירוש זה פל לנרי הרכב׳ס נשוס מ ^ ס‬
‫מ' מ בלא*ה אין הלכה כהר שנ׳ס נז ה מאחר שכל‬
‫הפוכקיס חולקיס עליו כמבואר לעיל ♦ ואולוה פ פנ ת‬
‫מקח כיפות פשופ הוא ג' כ לפע״ל למממת זה לא‬
‫יגרע כח הנ על כמבואר נהלי' בהגהת רמ׳א ב ש'פ‬
‫הה״ע סי' צ׳ ספין! ה' וז׳ל הפופן פל אשתו שהיו בה‬
‫מומין ומקחו מקת פ פי ת כמו שנתבאר סי׳ ל״ט־אם מר‪.‬ה‬
‫אינו יודבה פכ׳ל ו ^ מ ע מדבריו שכתב כמ’ש כי' ל׳ט‬
‫ללוקא מה שפיס לין הוי מקח פ פו ת לבזה אמרינן שסיר‬
‫להודאת הנפל כמאה פליס למי לאף שלא נתברר נ פלי'‬
‫עיש בה מוס זה כ טופן פליה מ' מ מהני הודאתו לחייב‬
‫א״פ שלא ירשנה אבל אס טופן הנ פ ל שהיו בה מומין מ ה‬
‫שפ׳יס דק אןנן נהשנץ למומין אף שטען מקחו מקח‬
‫ט עו ת לא אינל זכותו כלל מהמת טענ תו כאין בה ממש*‬
‫ואף בנ ה שונ ת מיימוני הוף ה' אישות אשר הוציא משס‬
‫הרמ׳א לין זה לא הוזכר שס שטפן הנטל דווקא מומין‬
‫שפ’ פ לין הס נהשבק למומין רק מבוא' כ ס בקיצור בתוך‬
‫לנריהכאלה וז׳יל ואמרהחהן שמקחו מקק כסות ג ס‬
‫תוך לנרי התשובה פל שאלה זו מבואר שס בקיצור וז'ל‬
‫ואתרי כנתן עיניו לגרש' והוציא עליה כ ה של מקח ט עו ת‬
‫הרי לפנין ממון כתובתה הודאת נ פל לין כמאה פליס‬
‫למי ואק לו ליורשה וכו' פכ״ל מ״מ צ׳ל להרמ׳א פירש‬
‫לנ רי הת שונת מיימוני הנ׳׳ל דאיירי כ ס שהיה טוען‬
‫• במוחק שע'פ לין הס נ חכנין למומין ובודאי אק להרהר‬
‫אחר פירוש רמיא* וגס מלהא למסת נר הוא מאוד לאליכ‬
‫אם י פ פון א' שאשתו ה ס ע תו בטנק שאמרה לו קולס‬
‫נכואין שיש לה ממון הרבה ואחר הנשואק נודע לו ששק'‬
‫אמרה לפניו ויספון בפני ה נ' ל שמקחו מקח ספות‬
‫מחמה זה נימא ג' כ אם מתה אינו יורשה וזה פשוט‬
‫שאינו כן הוא ה׳ינ אה טוען טליה מקק ט עו ת מ ח מ ת‬
‫מומק שאיק נחשבין פ ס׳י לק למומין אין בטענתו ממש‬
‫כלל ואס מתה ערשה ולא שייך כלל נז ה הודאת נ פל‬
‫לץ כמאה פליס למי כמבואר בטור ח' מ סימן מ'‬
‫ובש״ע ח' מ סימן ס׳א סעיף כ' וזיל המולה לחבירו‬
‫בחזקת שהוא חייב לו או מסר לו שטר נפדי ס ופלים‬
‫קתומיס עליו ואחר כך נתברר הדבר שטעה לאו הולאה‬
‫היא פכ״ל • הכי נמי אנן סהלי שהוא ט פ ה ו שטר‬
‫'הוא שמקחו מקת טעו ת ופל פי לק לא הוי מקח‬
‫ספו ת כלל אם כן לאו הולאה היא ואף אם תמצי לומר‬
‫שהתכונת מיימוני איירי שאמר החתן ס תסמקחו טעות‬
‫ילא אמר שוס ס ע ס לזה נכהיג פ ס ק שס לאס מתה אינו‬
‫יורשה מ״מ היכא לספן נ פי ר ה מ ק ה ט פו ה מחמת מומין‬
‫שפ'פ לין אינן נחשנין למו מקבכה׳ג פשוט הוא לאס‬
‫מתה ערשה דבשלמא התם אפשר לומר מקק טעות‬
‫מחמה מומין שע׳ס לין נחשנק למומין שיץ שס הודאת‬
‫נעל לין כמאה פליס למי אבל אס מטן בפירוש כנ׳ל‬
‫נתברר שטעה ולאו הודאה היא כלל וא'כ ננ״ל שטען‬
‫בפירוש מקק ט עו ת מחמת שהיתה _חולנית קולס נשואק‬
 ‫תשכת שמואל‬
‫יחלוקו באותן נ׳ רביעי' וכ״ז אס לא היה טוען הבעל‬
‫שהיה בידו פע ם א' אבל בנ׳ד שמוהר׳א ט ו ק שהיה בידו‬
‫א׳כלפ׳ד שי^לו כלהשט׳חולפ״דמוהר״מ שיץילמוהר״א‬
‫חלק רביעי וחלק חצי מג' רביעי׳ כנ״ל א׳׳כ נשאר חלק‬
‫מוהר׳מ הנ׳ל בספק דהיינו חלק חצי מג׳ רביעים אס‬
‫שייך נם זה למוהר״א לפי טענתו שהיה בידו השט״ח‬
‫הנ׳ל אי שייכים הס למוהר׳מ לפ׳יד שלא היה ביד מיר״א‬
‫השט׳ח שוס פע ס א' כ כיון דאץ שניהם מוחזקין הדין‬
‫נותן שיטול הבעל מתחלה חלק רביעי וחלק חצי מג׳‬
‫רביעים דאף לפי טענות מוהר״מ שלא היה בידו שום‬
‫פעם מגיע לו סך הנ׳׳ל ואח״ז יחלקו שניהם באותו הלק‬
‫מצי השני מג׳ רביעים ‪:‬‬
‫ו ^ ו ד בר מזה י״לדזכה ב ק הבעל דאי׳ ב ב׳ קדף קי״ח‬
‫אתמר מנה לי בידך והלה אומר א״י ר׳יה ור׳י‬
‫אמרי חייב דברי ושמא ברי עדיף ר'נ ור״י אמדי פטור‬
‫דאוקיממונא בחזקת מרי' ע"כ ופסקו הפו סקי ם דהלכה‬
‫כר'נ משום דמסתבר דאוקי ממונא כו׳ א' כ היכא דלית׳‬
‫סברא זו דאוקיממונא ודאי מסתבר לומר ברי ושמא ברי‬
‫עדיף א״כ בנ׳ד דמונח השט״ח ביד שליש וליתא לסברא‬
‫זודאוקיממונאולפ״ד מוה ר״ אהלל שהיה בידו השט׳ח‬
‫הנ׳ל פעם א׳ הוי טענתו טענת ברי ששייך לו השט׳ח‬
‫הנ׳לולפי טמנת מוהר״מ שלא היה בידו שוס פ ע ס ה ש ט׳ ח‬ ‫כשל כמבואר נש״ע א״ע שי' צ׳ ס עי ף י״ש ומכ׳ש בנ׳ד‬
‫היי ט ענ ת ספק דאף לפי ט ענ תו עדיין ס פ ק הוא דשמא‬
‫שייך למוהר״א דשמא הלכה כרש׳י א״כ הוי ברי ושמא‬
‫ו ב ד עדיף * ואף שיש לבע׳ד לחליק ולעשות חילוק בץ‬
‫האי ברי ושמא דבנ׳ד לברי ושמא המבואר בנמ׳ דהתם‬
‫איירי דהנתבע עוען שמא על ט ענ ת ה תו בע דבזה י׳׳ל‬
‫שפיר ברי עדיף אבל בנ׳ד דמהר״מ אינו טוען טענ ת‬
‫שמא על ט ענ ת מוהר״א אלא טוען ב ד שאינו כדברי‬
‫מוהר׳א ובודאי לא היה בידו אלא שמטענת ברי של‬
‫מוהר׳מ יוצא הספק ממילא מצד אתר לענין זכיה אם‬
‫ק לכאורה יש לצודולימר דהוי כאן ג רי וברי • אבל‬
‫אחד עיק נראה לפע׳׳ד לענין דינא שהדין ע ם הבעל כיון‬
‫דהשמ׳ח מונח תח׳י השליש והשליש יודע שהשש״ח‬
‫הנ׳ל איני שייך לשום אדם אתר זולת לא' משני אלו או‬
‫למוהר׳מ או למוהר״א ומוהר׳א טוען ששיץ לו במדאי כל‬
‫השט׳ח ומוהר׳מ ספק אם שייך לו או למוהר׳א בוודאי‬
‫משתבר מאוד שיחזיר השליש ליד מוהל׳א שטענתי שענו׳‬
‫וודאי ולדעתי פש ‪ p‬ה‪-‬א ואץ פנאי להאריך בראיות‬
‫ע׳ז • ג ס בלא׳ה ביארנו לעיל עפ׳י טעמים אחרים‬
‫דהדין ע ם הבעלמוהר׳א הנ״ל ‪:‬‬
‫לכל הערכים האלה יאות מוקף ועוז אס התמעלה בעצמז‬
‫בנ׳ד אף אם היה מושלש מכח מוהר׳מ וחתנו לא היה ■ נומנת כח לא‪.‬שיס כאלה לשעוע אבל בלי הדסנותא דטמשלה‬
‫אזלת יד דיכי ה הודים לדק בין איש לרעהו כי רק דינא‬
‫דסלטמא דיכא ‪:‬‬
‫ו א ו ח ת התקנות חדשות הנע שה בוועד מדינה רבה‬
‫ד מדנ תנו יצ״ו ב ק׳ ק סלוצק ‪ i p‬תקכ׳א‬
‫לפ׳ק העבר ומטאר שם תקנת שונות בענין ירישת הבעל‬
‫והיינו לדעת י׳ ת אבל לדעת רש״י דס׳ל ד שיץ הכל לבטל את אשתו נגד תקנת ר׳ת שר׳ס לא תיקן אלא בשנה‬
‫ומאחר דמונח ביד שליש ושניה׳ אינם מוחזקין א'כ לפ׳ד ראשינה יחזיר הבעל ואף מזה חזר ר׳ת בסוף ימיו‬
‫הח'מ נראה לפע׳ד דמתחלה יטיל הבעל רביעית ואח״ז כמבואר שם בתוש׳ בכתובו' דף מ׳ז והס הוסיפו שנים‬
‫פק‬
‫‪42‬‬
‫הבטל ו בפי ע שניכר הדבר הישב שאם היתה נתרפאה‬
‫ממולי שלה בודאי היתה חוזרת מהכתב מטמדולא היתה‬
‫מקבלת את גישה ואף שמבואר בכתב מעמד שנתן הבעל‬
‫י שית באם שהעדר קודם קבלת הנש אזי אץ לירש אותה‬
‫נעלהויותןיהכל לאחד מיורשי' ממשפתתה או למי אשר‬
‫תצוה האשה הנ״ל משום הא לא איריא כלל לחזק את‬
‫השער מתנה שנתנה לו מחיים דודאי אין קיום לאותן‬
‫דברים המבוארים בכתב מעמד שיותן הכל למי אפל‬
‫ת‪5‬וה אלא אם היה קיום לדברים הקודמים בכתב מעמד‬
‫שלא לירש אותה אבל לפי שבארנו שאין מקוםלהדברים‬
‫שנכתב בכתב מעמד שאין ליורשה אלא הדין הוא שיורשה‬
‫ומדהא ליתא הא נמי ליתא ופשיש הוא • ועוד אף אם‬
‫היה היום לכל מה שנכתב בכתב מעמד מ“ מ אק לחזק‬
‫כשביל זה השטר מתנה הנ׳ל די״ל ע׳ז נתן רשות שפיר‬
‫דבאם שתעדר אזי יותן הכל למי אשר תצוה אחר‬
‫פטירתה כיק דשוב לא נקשר בה כלל ויכול לישא אשה‬
‫אחרת אבל זה בוודאי לא היה בדעתו ליתן לה י שות‬
‫ליהן שטר מתנה מחיים לאיש אחר נשעה שעדיין נקשר‬
‫בה ואין יכול לישא אשה אחרת • א״כ לפע״ד פשוט הוא‬
‫חודאי אין ממש כשטר מ תנה ההוא דהלא אף היכא‬
‫דהלשק משתמע לתרי אפי א מיי ק שאם מכרה ונתנה‬
‫דאיט משתמע אף לתרי אפי כלל פשיטא הוא דאם מכרה‬
‫או נתנה כטל ‪:‬‬
‫ו א ו ד ו ת דו״ד שביניהם בענץ השט׳ח בח׳י מו׳‬
‫שעפטיל מק״ק הויאדנא טען מוהר׳מ שלא‬
‫בא מעולם שוס פעם ליד יותנו מוהר׳׳א ומוהר׳א טען‬
‫שהיה בימ נראה לפע׳ד דבלא״ה הדין עם הבעלמוהר׳א‬
‫דמבואר בש׳ע א׳ ע סי׳ נ׳ ג סעיף ד׳ בהגהת רמ׳א וז׳ל‬
‫אפילו נ א ליי שליש מכח שניהם כו׳ יפ׳ ש משמע מזה‬
‫דדוקא בא ליד השליש מכח שניהם דהיינו האב וחתנו‬
‫אבל בנ׳ד שתבע אותו מוהר״א ה‪':‬ל קודם פטירת אשתו‬
‫שימסור לו השט׳ח הנ׳ל ונפסק עליו באותו פעם שישליש‬
‫את השט׳ח הנ״ל פהיקהלתנו ולא נפשק שישליש כשביל‬
‫טובת מוהר׳מ אלא כשביל עונ ת הזוג ומטאר שם בח*מ‬
‫‪ .‬ובבית שמואל נשם מהרי׳ל דכל היכא דהשליש נברר לטוב'‬
‫הזוג חכי ב ק הבעל וכ׳ש בנ׳ד דהושלש בידי ח׳מ השט״ח‬
‫הנ׳ל לסילוק דמי כתובתה ומפורש בכתב מעמד באם‬
‫שלא תקבל את גיטה יותן הכל להבעל מוהר׳א ובאם‬
‫שתסדר קידם קבלת גיסה יותן לכל מי אשר תצוה האשה‬
‫ונראה ברור שהאב מוהר״מ סילק א״ע לגמרי מהשט׳ח‬
‫הניל בחיי' א׳כ זכה ב ק הנ על לנמרי לפע׳ד • ובר מזה‬
‫־מגיע מזה למוהר׳מ אלא דבר מועט דמבואר שם בחלקת‬
‫מחוקק ס׳ ק י״ד דמסייםשם וז׳ל א'כ לפי׳ז החצי ודאי‬
‫מהדריק לאב אף לדעת המרדכי והחצי שני׳ נחלקו‬
‫תשובת ר׳י והמרדכי ומאחר דאינס מוחזקק שניהם‬
‫יחלקו ויטול הבעל רביע והאב ג׳ רביעי' עכ׳ל יע׳ש‬
 ‫כב‬ ‫תשובת שמואל‬
‫ש ק ארבע על הקנוי! ר׳ה נלפע׳ד דנשבילזה אין בתשובה עכ׳׳ל יע׳ש משמע מזה דאף שקבלו עליה׳ תקנו'‬
‫לגרוע ננ״ד כ ח הנ על מו ה ר״ א כנ״ל חדא ד ק׳ ק ברישק שיימלא היהמהני אלא בצירוף העעס דכל הנישא על‬
‫וק׳ק סלוצק ע ם גלילוחיהס איק נוהגים כלל כפי השקנו' דעת המנהג הוא משא הא בלאי האי שעמא לא הוי יכיל'‬
‫הדשות זולת מאוה; ההקנו ת שהיו נוהניס בלא״ה מקדס ■גידם לעשו׳‪.‬תקנו׳ אלו להפקיע ממון מיה לזה שלא‪.‬כדת‬
‫ובפרש הקנה זו לפפ״ד לא יתקיים כלל • וציד אך אס משים ותם לריק כחכם א׳׳כ ה״נ תקנת חדשה זו הנעשה‬
‫יתקיים מ” מ לא מהני בנ׳ד דהא מבואר בהגה רמ״א בוועד מדינה לא מתני אלא להשידוכק והנשואין שהיה‬
‫בש״ע א״ע סיף סי׳ נ׳ג ת ק ש ת ר׳ ה וחכמי צרפת וקהלי' אתי׳ז ולא להשידוכץ והנשואין אשר היו מקודם התקנה‬
‫שו׳מ וסיים הרמ״א וז*ל ו ק המנהג פשוש במדינית אלי כן נראה לפע״דנרור* בכן לפע׳ד ש'יך הכללהבעל‬
‫ע“ כ יכ תג שם ה ח' מ ס׳ ק כ׳בלפי״ז אם אס לא נכתב מוהד״א אף מה שיש ביד מוהר״מ מחויב להחזיר לידו‬
‫בתנאים ו ט' הוי כאלו נ כ ה בו כו' יע״ש וחא״ז הגאון נ״ש ולעכב בעד הוצאות רפיאתת וקבירתה ולישבע ע״ז •‬
‫כל זה נגמר בינינו לפשד״ג עפ״י ד׳׳ת ‪:‬‬ ‫ס״ק כ' מביא דברי הה"מ הנ׳׳ל ומשייט ע״ז וז״ל וכן‬
‫ב׳ה היום יום ג׳ כ״ג עבט הקג״ב י'‪:‬־״ק פה ק׳ק אדדור יצ׳ו‬ ‫משמע בד״מ סי' נ׳ ה משום דכל הנושא על דעת המנהג‬
‫הק׳ שמואל התוגה פה ק״ק הנ’ ל‬ ‫הוא נושא מיהו דוקא דהוא יודע המנהג כמ׳ש הרשב׳א‬

‫תשובה מהגאון אב׳ד דק*ק הוראדנא‬

‫ד ע־י ה כמה נתן לראשונה יתן לשניה א'*כ בידאי כיון‬ ‫‪ p‬היום נ א לפני דברי השאלה בדבר מה שנוהגין‬ ‫ן‬
‫שהתחייב א״ע בעת כתיבת התנאים ליתן שעח׳ז בוודאי‬ ‫במדינות אלו ליהן שעה״ז לבנות ומחייבים א״ע‬
‫אין לך גילוי דעת גדול מזה דדעתו למלאות החץב כשלא‬ ‫בעת כתיבת התנאים וכותבי; בזה״ל ששח״ז נגד שש״ח‬
‫נשתנה ממעמדו לגריעותא א״כ מחויבים לית; להבת‬ ‫הנהוג אס אירע שמת אבי הבת קודם הנשואין אס תיקח‬
‫ששח״ז כנהוג ואק היורשים יכולין לעכב ואין להאריך‬ ‫הששח׳ז נראה לי אף דיש בזה מחלוקת לכאורה כי דע ת‬
‫בדברים הברורים יותר מדאי כי כן נ״ל לפום ריהעא ‪.‬‬ ‫השארית ייסף שלא ליהן לה והוא מדמה מצד קנין אתן‬
‫אליבא דדינא עיקר • הכ״ד החותם היום יום ה' ש׳ו‬ ‫והובאו דבריו נ ס' עבודת הגרשוני והשיג עליו שמחויבי'‬
‫אי ת ק׳ של פ׳ ק‬ ‫היורשים לקיים כל התחייבות גס הששח״ז ו ק נ׳ל עיקר‬
‫דדל מ הנ א דברי הפלוגהא הנ׳ל אך מצד עיקר הדי; כפי‬
‫גאו׳ יחיאל מרגלית מקר־אקא חוגה בוערא ת א יעי״ו‬
‫המתבאר בש׳ע בסי׳ קי׳ג דלפרנסה שמק באב ואמדיק‬

‫ואלה מוסיף על הראשונים דבריידדב דעאון האב*ד דק*ק טיקטין‬

‫לכל העררס האלה יאוה הוקף ועוז אש הממשלה בעצמה טתנת כח לאנשים כאלה לשסוע אבל בלי‬
‫הרמנוהא דממשלה אזלה יד דיר היהודים לדון בין איש לרעהו כי רק דינא דמלכותא דינא ‪:‬‬
‫גבי מי שהתחייב א׳׳ע ליתן נדוניא לבנו שפסק שמנכין‬ ‫ב ד ב ר השאלה הנ'ל אם מ ת אבי הכלה קודם הנשואק‬
‫לו מחלקו‪ .‬וכתב משוס מה יזנה זה הבן שיעול נדוניא‬ ‫אס תקח השעח׳ז שהתחייב א״ע אבי׳ נ תנאי'•‬
‫בראש אי משוס אומדנא מאן לימא דדעתו שיעיל בראש‬ ‫ובדין הנ׳ל מחולקים הגאירס נ על שארית יוסף ונעל‬
‫ודלמא מה שקצב לו דווקא בחייו אבל לאחד מותו כיון‬ ‫תשו׳ ע ט י ם הגרשוני מ׳ כ ‪ .‬והגס שאני יודע מעוע‬
‫דנפלי נכסיו קמי בניו ולהאי בן נמי אי' לי' חלקנהדיהו‬ ‫ערכי שלא הגיע דעתי אף לדעת הפ עו סי ת מכ׳ש להכרי'‬
‫ינו ל מחלק ירושתו פ׳ש ב ס מ׳ ע פי׳ רפ״ו ס״ק ד׳ ומשמע‬ ‫נ ק הגאונים אך תורה היא • ולעלד נראה דהדין עם‬
‫דלגבי הבת דלא שייכי הני שעמי מחויבים ליתן לה כל‬ ‫הגאק נ פ ל עני ד ת הגרשוני שמחויבים ליתן לה השעח״ז‬
‫מה שקצב לה מחמת אומדנא אף שעח״ז וכדעת בסל‬ ‫'מחמ' אומדנא שהתחיי' א׳ע ליתן לה ע ם חתן זה שעח׳ז‬
‫ע ט ד ת הגרשוני • ומחמת ערדתי לא היה ביטלתי‬ ‫וכמטאר באורך בתשובה ה ל ל ומביא ג' כ דעת מהר׳׳מ‬
‫להאריך יותר • היום יום ג' כ׳ תמוז דהאי שתא תקי״א‬ ‫מיקן ע״ש ובעור משמע דאס השיא בת אחת בחייו נותנין‬
‫ה ק׳ שלו ם ת ג ה פ ה ק' ק טי ק טין‬ ‫׳‬ ‫לשני׳ אף יותר מעישור כאשר מביא נשם ראב׳ד אף אס‬
‫לא הניס רק כפי מה שנתן לבת ראשונה ינהן הכל לנה‬
‫שר׳ אף לדעה דס׳ל דלא אמדינן להוסיף על עישור‬
‫א מ ר ה מ ע תי ק אברך לה׳ הזוכר ומזכיר נשכחות‬ ‫ובנים שמואל ס׳ ק ב׳ מביא ג׳ כ דעות נז ה ונ ש׳ק י׳ב‬
‫ונהירג' כד הוינא בנית כבוד א ט הגאון‬ ‫פ ס ק ק בשם ה ס׳ז דאס השיא בת א' בחייו מוסיפין‬
‫המנוח ז׳ל בגליל עליק והגיע הזמן שמתוך סיפור'דברים‬ ‫לה ע ל עישור זרואין שדברים ק׳ו היכא שהתחייב א׳ ע‬
‫של תורה הזכיר המעשה והלכה אשר יצא מהגאונים‬ ‫נתנאים ליתן לבת זו ולחתן זה שמחויב ליתן להס מכח‬
‫הנ״ל בענק שעח׳ז לבת שמת אביה ק»דם הנשואין‬ ‫אומדנא ובתשובת מהרי׳ו סי׳ ק׳ד ומביאו הרמ״א‬
‫שלה • והנה יצא מפיו הק' לאמר שאין דעתו נוח לו‬ ‫והסמ׳ע נח"מ סי' רפ׳ו משמע ג׳ כ דאזלי בתר אומדנא‬
‫‪.‬‬ ‫מהפסקים‬
 ‫תשובת שמואל‬
‫לבהו הנ׳ל פך השפח׳ז ואס לאו לא תפול • ומה שהתמיי׳‬
‫א׳ ע בתנאים ליהן שפח״ז לבתו לא נתחייב אלא ליתן לה‬
‫בעת הנשואין השפר פל ח״ז ולא ממון * והנה הגם‬
‫שמחויבים היורשים לקיים כ ל ה ה חיי ט ת התנאים של‬
‫בהו ע פ׳י אומדנא דאב שאין לך גילוי דעת גדול מזה‬
‫היינו שמתויבים היורשים לקיים ליתן ג*כ שפחיז ולא‬
‫ממץ ומחמת שאי אפשר להיורשים לקיים ליתן שפר כפי‬
‫הה מייטת אביכם פל ח׳ז אחר מותו • ל ק הדין נותן‬
‫שיושם ע' פ ב׳ד כמה שוה שפח׳ז מ ה אם היה אבי׳ קיי' ‪,‬‬
‫והיה נותן לה שפחיזעל סך פ׳ ליתן ל ה א מ ר מו תו•‬
‫ופך דמי שוויץ של שער כזה מגיע להבת כ ע ת ע פ׳י‬
‫התחייבות אבי בתנאים שהתחייב א׳ ע ליתן לבתו ועדיין‬
‫לא ניתן לה גלל ק מחויבים היורשים לסלק להבת דמי‬
‫שיוי׳ של השפח׳ז אבל לא לסלק כל סך הקצוב של שפח׳ז‬
‫כפי פסקי הגאונים הניל דוודאי סך כל הקצוב אינן‬
‫מחויבים היורשים לסלק להבת • כן ד ע ת אבי הגאץ‬
‫המנוח ז׳ל ודבריו ברורים ‪:‬‬
‫אפרים פיש*ל שהגאון הםחבר‬
‫הלכות קדושי קטן‬
‫מדרבק והרב בעל מלקת מחוקק סי׳ מ׳ג כתב שם בסירו׳‬
‫דא'צ ג ט פוד כ תג שם הח’ מ הנ׳ל וז׳ל והרב בב״ח כתב‬
‫לעיל בסי׳ א׳ דאב המשיא אשה לבט ק ק בן י׳ב שנה הוי‬
‫קידושץ מדרבק ולא ‪ 7‬פתי שום רמז ראי׳ לדבר חדש‬
‫כיה והבא לסדש ‪ p‬מ ה מליו להביא ראיי׳ ברורה פכ׳ל‬
‫ע׳ש גם כ ט ד אדוני אבי ‪ r‬קני הגאץ בפל בית ששאל‬
‫כתב ב סי ק א׳ גיכ פל הב׳ח הנ״ל ס׳ ק ג' ח׳ל שם ועיקר‬
‫ראיי׳ שלו מסי׳ קמ׳א יש לדחות כמ״ש שם ג ם בתוס׳ ס''‬
‫הנשרפץ)דף ע׳ו( מוכח דליתא חילוק זה דהא הקשו שם‬
‫וכו׳ ע׳ש גם הב׳י סי' מיג כתב שם ת׳ל כתב מהרי׳ק‬
‫בשורש ל׳ ק ק ‪ p‬י׳א שנה שקידש לו אביו אשה שצריכה‬
‫גט לדעת קצת סוסקים ודבריו תמוהים הם עכ׳ל ע״ש • ‪.‬‬
‫והנה שמעתי שכמה מורים הקילג בזה והורו להלכה‬
‫ולמעשה להנשא לאחרים בלא ג ט מ בעלי ק הראשונים‬
‫ולע׳ד הנמוכה והקלושה לא יצאו י׳ח פיונ׳ כלל כי סמכו‬
‫פל עיונם בהשקפה הראשונה ע ס ׳ ת וככל הסוסקים‬
‫דקדושי ק ק אינו כלום והיה נראה להם דשוב א'צ עי ץ‬
‫כלל מגודל הפשיטות להקל ולא כן עמדי כי לסע׳ד צריך‬
‫עיץ גדול בנ׳ד ויש לחלק דלא דמי כל הנ׳ל לנ׳ד ואמרי‬
‫עיון נלע׳ד פשוט להיפוך דבניד צריכין ג ט דווקא לדעת‬
‫כ׳ ע דהקדושין תופסץ מדאורייתא ומכ׳ ש מדרבק בנ*ד‬
‫ואשא עיני אל ההורים להציע דברי לסני ק מה שנראה‬
‫לפי קט שכלי להעת דומה להם כמאן דדלא חססאי ^‬
‫אחר עיונם ישכחו מרגניתא תותי׳ לברר ולל ‪ p‬יומר‬
‫לפי רוחב שכלם הזך והטהור והבוסר לפי הכרעת דעהו‬
‫■;‬ ‫יבחר ‪:‬‬ ‫‪,‬‬
‫ו מ ת ח ל ה נראה לבאר הא דנהגו היתר נ ע ה‬
‫הנ׳ל להשיא בניס קטנים וקטני קטנים‬
‫אס‬
‫‪4+‬‬
‫מהססקי' אלו של הגאוגיס הנ׳ל • הגס לפוס ריהסא‬
‫שרהס צדקו יחדיו הני הרי גאונים מפורסמים הנ׳ל‬
‫לפנץ גופא דדינ׳ דמדמץ דין זה לדץ ה מ ט א ר דלסרנסה‬
‫שמין באב ואמדיק דפ תיה נ מ ה נתן לראשונה יצחן גם‬
‫לשניה ובנ׳ד אץ לן אומדנא גדול מזה מה שהתחייב‬
‫מצמו בתנאים ליתן לבתי שמח׳ז ומשורש א׳ נפקו הני‬
‫תיי אילנא תקיפי ואשלי רברבי להורות דינם להלכה‬
‫ולמעשה דמחויבים היורשים ליתן להבה כל מ ה שקצב‬
‫אביה בחימ בשפח׳ז • אבל כבוד אבי הגאץימו' ששאל‬
‫ז׳ל סברא אחרינאאשכח ולא נתקרר ד ע תו בסברת‬
‫הגאור' הנ׳ל מהמת שאין הרדון דומה לראיה כלל• דלגבי‬
‫סרנסת בתו שפיר דשמין באב כמה נתן לבת הראשונה‬
‫למת הנשיאץ שלה יסן לבת שני׳ ג׳ כ לעת הנשואין •‬
‫אבל בנ׳ד בענץ שסחיז שהתחייב א׳ ע בע ת כתיבת‬
‫התנאיס כנ הוג עדיץ לא עלה בדעת אביה ליחן לה הסך‬
‫הקצוב תיכף רק אחר מותו וחישב בדעתו שיחי' עד‬
‫מאה שנים וביני לביני יתן לכל הבנים ובנות כדי סיפוקם‬
‫ואח׳ז יהי' מ ה שיהי' אם ישאר אחריו ברכה בלי די יותן‬
‫‪ T‬ש א ל ה בשנת ת קכ׳ ה הוה מ ה דהוה ועשו כמה‬
‫מעשה רב להשיא בניהם כשהם קפנים‬
‫פ׳י חוסה ו קי ה ץ ושפר כתובה כנהוג רקהיחוד המתינו‬
‫לקפנים פד שיגדלו וכע ת נשאלתי אם צריכי' ג פ או לא ‪:‬‬
‫ו ע ת ה יש הרבה »גי׳ מנשואי קפני ם דלא מתדר להו‬
‫ולא היה יחוד ביניהם אף אחר שהגדילו צ'פ‬ ‫י‬
‫אם צריכץ ג פ להרחיקם או להפריק בלא ג פ ואת׳ל‬
‫דצריכים ג פ צ׳ע איך דינם ל ע ^ שפרי כתובתם אם‬
‫יש ממש בהם או כסו חכסא בעלמא הם השפר כתובה‬
‫של ק פני ס א לו‪:‬‬
‫ת ש ו ב ה פל ראשץ ראשין דלכאורה נראה פשופ‬
‫דא'צ ג פ דהנה משנה פרוכה היא טבמו ת‬
‫)דף ‪ ' 5‬״״נ( גבי ‪ p‬תשפ שנים ויום א׳ וז׳ ל ה מ ה ר' נשא‬
‫אשה ומת ה׳ז פפורה]סי׳ ספורה מן המליצה וסן הי ט ם[‬
‫רשיי שם ח׳ל ד’ ה ה׳ז ספור׳ א ע׳ג דביאתו ביאה קידושיו‬
‫אינם קימשין ואץ קנין קטן כלום ע ד שיביא שתי כפרות‬
‫ו ט׳ פ כ’ל פ׳ש ו מ ס' שם הנינא להא דת׳ר שופה ו ק ק‬
‫שנשאו נשים ומתו ספורות מן החליצה וסן הי ט ם ע׳ש‬
‫פוד בכתובות )דף פג ע*נ( במתני׳ שם ח׳ל וכן ק ק שקידש‬
‫אפס׳י ששלח סבלונות לאחר מכאן אינה מרךדשת ע’ כ‬
‫רש’י שם וז׳ל קפן אין קיד ‪ p‬יו כלים דלאו בר קימה‬
‫הוא כי יקח איש כתיב פכ׳ל פודבקדושץ )דף י׳( מתני׳‬
‫המקדש שהי נשים בש׳ס וכו׳ אינה מקודשת וכן ק ק‬
‫שקידש פ' כ ע״ש • ‪.‬פוד ביבמות ריש פ ר ק מרש דמקשה‬
‫שם הגס' מ״ש חרש דתקינו לי׳ רבק נשוחים ומ׳ש קטן‬
‫דלא תקיט לי׳ נשואין ו ט' פ״ש גם כל הסוסקי׳ ראשוני'‬
‫ואחרוני׳ מלאים מזה דקדושי' ונשואי ק ק אינו כלום אף‬
 ‫כג‬ ‫שמואל‬ ‫הלכות קחשיקטן‬ ‫תשובת‬
‫אם היה הדץ נותן ק להנהיגם באותו פ פ ס ק להשיאם משמט דהא דסביר' לי' להמרדכי וסיטתו דמותר לקיימה‬
‫לכתחילה דהא נודע גמ' דסנהדרק)ק! ע׳י ע*נ( אמר רב בדיפבל היינו משוס דש״ל דלא הוי ב׳ז אלא ^!שורא‬
‫דרבנן לחוד אבל לדטת הרמב׳ם וסיטתו דס׳ל להוי ב׳ז‬ ‫המשיא אשה לבנו קטן פ ה׳ א למפן כפו' הרוה את הצמא'‬
‫וכו' פכ׳ל פירש׳י שס דקאי פל גדולה לקפן פ׳ ש והטפם א״כ אף בדיפנד אסור לקיימה וא״כ הוי ליה לרב למימר‬
‫שלא תונה פליו האשה כדמשמפ פוד לקמן בסמוך ברש׳י המשיא אשה ל ק ק הוי ב״ז להו מת נז ה דאףדיפבד אסור‬
‫לקיימה ול״ל לרב למימר שפם אחר ולהניא פ״ז סמך‬ ‫ד’ ה כמוך לפרקן פ׳ ש וכ'כ הרמב׳ם פ' כ׳א מהלכות‬
‫מקרא הנ׳ל ולכפרה צ״פ לד' הרמב׳׳ם ז׳ל וסיטתו הנ׳ ל;‬ ‫איסורי ביאה ח׳ל שם ואסור להשיא א שהלקטן‪ ,‬שזה‬
‫ו ע ו ד דתוס' בסנהדרין נסוגי א הנ״ל ד׳ה ס מ ץ ל פ ר ק‬ ‫כמו זנות הוא פ*כ פ״ש וכ׳כ בפסקי הרא׳ש פ' הנשרפין‬
‫כתבו שם דלא הוי ב׳ז והביאו ראיה לזה ממתני'‬ ‫וז״ל ואסור להשיא אשה לקטן פ״כ פ׳ ש וכן בטור בסי'‬
‫דש׳ ה ט ח ב ק ק שהשיאו אביו כתובתה קיימת פ' כ פ״ש‬ ‫א' אבל קודם י׳ג לא ישא דהוי כזנות ע׳ כ וכ' הנ׳־י ע׳ז‬
‫שם וז׳ל כ' כ הרמב׳ם וכו' ומשמט לי דכיון דלא תקינו לפ״ז לדפת הרמביסוסיפתו דס״ל דהוי ב׳ז קשה ממתני׳‬
‫הנ״ל• והנה לפי פי' ד״מ הנ״ל דכתב פ ל ה ב׳י ולא‬ ‫ליה רנ ק נשואץ הוי בפילסו בפיל' זנות ולפ״ד הא דת ר‬
‫ידפתי מנין לו וכו׳ וסיים דנוכל לומר דדפת הרמנ״ם‬ ‫המשיא בניו סמוך לפרקן וכו' היינו בן י׳ ג שלימות ו ט'‬
‫כדפת רשיי וכו׳ והייט סמוך לפרק קאי פל קודם פ ר ק‬ ‫פ״ש וכתב שם דרכי משה פל הב׳י הנ׳ל ון'ל ולא ידפתי‬
‫א״כ א״ש אף לדפת הרמב׳׳ם הנ׳׳ל ולק׳מ ממתניחק‬ ‫מנין לו דדטת הרמב׳ם שלא כדפת התוס' ולא כדפת‬
‫הנ׳ל משום די״ל שס׳ל דמתני׳ איירי ק ק שהשיאו אביו‬ ‫רש׳י שהרי לא כ תב הרמב׳ס רק לשק הגמ' פ' הנשרפין‬
‫היינו תוך י״ג דהוא ס מ ץ לפרק וא׳ש אבל לפי פי׳ הב'‬ ‫ו ט' ופי' רש׳י סמוך לפרק שנה או חצי שנה מוהר דלאו‬
‫לדפת הרמב״ס דסמוך לפר ק קאי פל אפר פ ר ק קשה‬ ‫קטן כולי האי וא״כ נוכל לומר דדפת הרמב׳ס כדפת‬
‫ממהני' הנ״ל ומכ״ש לדפת הב׳׳י פצמו דכהב נש״פ לשון‬ ‫רש׳יפכ״ל ד׳׳מ פ׳ש וכן ב ש׳פסי' א' וז׳ל אבל קודם י׳ג‬
‫המור אבל קודם י״ג לא ישא ד מי כזנות ומשמט מדברי‬ ‫לא ישא דהוי כזט' פ׳ש וכן פוד בש׳ט סי׳ מ׳ג חיל וא‪JD‬ר‬
‫הב׳י שם נ פדו ש דברי המור דהאי ק ד ם י׳ג קאי ק ד ם‬ ‫להשיאו אשה בפודו ק ק פ׳ כ פ׳ ש א'כ הגם דבתוך י׳ג‬
‫השלמת י״ג הוי כזטת א׳ כ קשה ממתני' הנ׳ל ‪:‬‬ ‫שנה איכא דפוה מחולקות אם האב ישיאן אבל קודם‬
‫ו ע ו ד דנודט סוגיא דיבמות ריש פ' ב׳ש מתני' נ ש׳א‬ ‫י׳ג אסור לכ'פ להשיאו ונם לדפת הרמב״ם וסיפ תו‬
‫אץ ממאנין אלא ארוסות ובה׳א ארוסו' ונשואות ‪:‬‬ ‫^‬ ‫הוי בב׳ז אם משיא אשה לקטן א' כ צריך פיון פל הא‬
‫ו ט' פ׳ כ ובנמ׳ שם שקלי וטרי אמוראי לפרש פלוגתייהו ‪:‬‬ ‫דנהגו היתר בזה הגס לפי הנשמט לא היה היתוד‬
‫ואמריק שס רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו טפמא דנ״ש י‬ ‫בקפנוסן פ י שיגדלו מ'מ הלא אין אפמיופו ס לזה ואולי‬
‫לפי שאין אדם פושה נפילתו נפילת זנות וכו׳ ונ׳ ה ‪I‬‬ ‫נהיחדו גס בן והויא ב׳ז ונס בל״ה פכ’ פ איסורא איכא‬
‫כיץ דאיכא קידושין וכתובה לא אתי למימר דבפילסו ‪1:‬‬ ‫לדפת כ' פ להשיא אשה ל ק ק קה־ם התחלת שנת י״ג‬
‫נ׳ ז היא פ*כ ♦ רש׳י שם לפי שאין אדם פושה נ׳ ז וכו׳ ‪:‬‬ ‫אם כן א ץ נהגו היתר להשיא אף למפני קפנים מיהו‬
‫אמר הפיק נלפ׳ד פשוט ד פ ה כיוונו הא דנהגו הית׳ בזה ־ ו רנ ק ת ק נו נשואין לקטנה כדי שלא ינהגו בה ה פ קי ;‬
‫וכו׳ ואי אמרת תמאן מימנפי ולא נסבי לה דאין אדם ‪:‬‬ ‫וגם הדק היה נותן ‪ p‬להורות להנהיגם דוקא לזה ואם‬
‫רוצה לפשות במילתו ב״ז ומיפקרא תקנתא דרבק פ' כ‬ ‫אינם נביאים בני נביאים הם ויאות הוו פבדי בהאי‬
‫פ״ש• והנה צ״ל דהא דאמרי לטפמא דנ׳ ש לפי שאץ אדם‬ ‫מנ הג א כי תו ר ה הי א;‬
‫פושה נ ב׳ז לאו לקושטא קאמרי לומר דבאמ' דין הוא דהוי ‪:‬‬ ‫ו ה נ ה טרם כל צרץ להבין דפ ת הרמב׳ם הנ׳לדכ תב‬
‫ב׳ז אס אמרח נשואה תמאן דזה אינו והחוש והשכל ;‬ ‫ואשור להשיא אשה ל ק ק שזה כמו ז מ ת הוא‬
‫מכחיש את זה דודאי אף אי אמרת נשואה תמאן לאו ב׳ז ;‬ ‫וכ תבהב׳י ה מ פ ס מ שו ם דלא תקינוליה י ב קנ שו א ק‬
‫היא לדינא כיון דתקנו לה רבק נשואים ואמרו חכמים‬ ‫מ״ה הוי ב׳ז דלכאורה יש לתמוה פ’ז הרבה חדא דא׳כ‬
‫דצריכה מיאון ו א ץ שייך לו מי ל דנ' דהוי ב׳ז פל נשואץ‬ ‫אץ להבין לפ׳ד הא דאמר ר׳׳י אמר רב המשיא אשה‬
‫דתקנו רבנן וגס לפי פי׳ זה ל׳ללמימר למטמא דב׳ה‬ ‫לבנו קטן פ ה׳ א ל מ ק ספות הרוה א׳ה ו הטפ ס מ א‬
‫כיץ דאיכא קידושין וכתובה ו ט' ה׳ל למימי וב׳ה כיון‬ ‫מחשש שמא תזנה פליה למה ליה לרב לחדש איסור מחמת‬
‫דתקיט רבק נשואין לאו ב׳ז היא גם הלשון לא אתי למימ׳‬ ‫משש ספ ק הנ׳ל ולהביא סמך מקרא הנ׳ל הא בל׳ה יש‬
‫דב׳ז היא אינו שייך כלל לפי פי' זה אלא וודאי דהפירו׳‬ ‫בה וודאי איסור כיק דהיא גופא ביז היא וה’ל לרב למימר‬
‫כך הוא לטטמא דנ׳ ש הא דקא אמרי לפי שאין אדם‬ ‫המשיא אשה לקטן הוי ב׳ז וגס איכא נפקותא לדינא בץ‬
‫פושה בניז היינו אי אמרת נשואה תמאן ורואין דיוצאין‬
‫הני הרי טפמי דהנה בסימן מ׳ג כתב ה ש׳ט ואסור‬
‫בלא ג ט לא ידפי אינשי לתקינו לה רבנן נשואים ואף‬ ‫להשיאו אשה בפודו קטן וכ׳ שם פ׳ז הרב רמ׳א בהגה״ה‬
‫דצריכה מיאון מ' מ יהיו ס טי ץ דהמיאון אשר היא פושה‬ ‫וז״ל מי ט אם כבר נשאת א׳־צ לגרשה ומותרת לפמוד‬
‫לאו מתקנת חכמים היא אלא מדטת פצמה היא פושה‬ ‫פד שתגדיל פ' כ פ׳ש ודק זה הוציא הרב רמ׳א מהמרדכי‬
‫כן ואומרת דממאן בנפלה ו ט ד דאיתא ביבמות ובכל‬ ‫הובא בשמו ג ס בדרכי משה שם סי׳ הנ׳ל וז׳ל ד' מ‬
‫הפוסקים נתקדשה לאחר אין לך מאון גדול מזה וכיון‬ ‫*ובמרדכי פ' הבפ׳י דאפ׳ג דקטן הוא מ׳ מ אין ביאתו נ*ז‬
‫דרואץ דנתקדשת לאחר בלא ג ט מבפלס הראשץ יאמרו‬ ‫הואיל ונשאה דרך נישואין וסותרת לפמוד אצלו וכן‬
‫משמט באשריי ובתוספ׳ פ' האיש מקדש פכ׳ל פ׳ש * דלא תקינו לה רנ ק נשואים כלל וב׳ז היא ומימנפי ולא‬
‫נסב•‬ ‫י ^‬
 ‫שמואל‬ ‫הלכות ‪-‬קדושי ק ק‬ ‫תשובת‬ ‫‪46‬‬
‫נ סני לה ומיפקרא תקנתא ד רנ ק משוס דאחו לממפי דפת אני׳ שמא לא נתרצה האב נקדושץ והוי נ׳ ז ופפיע'‬
‫לומר דנפילת זנות היא ולשפמא דב׳ה אמרי דאף אי דקשה לפולא דס״ל דאפי׳ מיאון א'צ דה׳ל למימר דאשור‬
‫אמרת נשואה תמאן ולא ידפי אנשי דתקינו לה רנ ק לישא אותה שזה כמו זנות היא וכמו כן קשה פל הרמב׳ס‬
‫נשואים מכל מקום ‪ w‬אתי למפפי נז ה לומר דבפילת גופא דכ' בפ׳ ג׳ מה׳ אישות דץ י׳ג וז״ל נתקדשה קודם‬
‫זנות היא כיון דאיכא קידושין וכתובה לא אתו שתבגר שלא לדעת אני׳ אינה מקודשת פ׳ כ פ׳ש וקשה‬
‫למימר דנ׳ז היא ולא מי מנפי למנסנא לה ואכתי דאמאי לא כתב הרמנ״ם הכא דחסור לישא אותה שזה‬
‫לא מיפקרא תקנתא דרבק נ שניל זה ולע״ד סשוס הוא כמו זנות מ א ואמאי לא אשמופיק האי דינא אלא גני‬
‫ק ק דהוי נ׳ ז כיון דחד סעמא הוא בשניהם דלא תקנו‬ ‫מאוד לפרש סלוגתייהונהכי לדנרי רנה ורב יוסף הנ׳ל‬
‫נזה נשואים וגס דין ק ק לא הוזכר בגמ׳ דהוי ב״ז אלא‬ ‫וא׳א לפרש נמ״א כלל ולפ״ז לדפת ה ר מנ׳ ס וסייפתו‬
‫הר מנ׳ ס כתב כן מסברת פצמו וא״כ ה׳ל למימר גם גבי‬ ‫דס׳ל דגני נשואי ק ק הוי נ״ז הצם דנשא אותה הקפן‬
‫קפנה שנתקדשה שלא מדפת א בי' ה אי דינ א כנ׳ לג ״ כ‬ ‫דרך קדושין ונשואין כדת וכנהוג אצל כל ישראל מ' מ‬
‫מסברת פצמו • גם אין לומר דלא הוצרך ה ר מנ׳ ס לכחו'‬ ‫סנירא ליה דהוי נ״ו ו ה פ פ ס כתב הנ׳י כיק דלא תקינו‬
‫מ נ י מקומות אלו חד דינא לזה לא כתב אלא גני ק ק‬ ‫ליס ל נ ק נשואי׳ א“ כ ס׳ל ל ה ר מנ׳ ס וסיפתו דתלוי‬
‫מוק א פ רן זה בתקנת חכמים ונלא תקנתם אינו מופיל וסמך גני קפנ ה ג' כ פ׳ז דא״כ ה׳ל לכתוב פפי האי‬
‫דינא גני ק פנ ה המוזכר בה׳ אישות הקודם לה' איסורי‬ ‫כלל הקידושץ והנשואים ואינו נחשב לשום מפלה מה‬
‫שנשא אותה דרך קידושק ונשואץ והוי נ׳ ז וא׳כ גני ביאה ו ל ס מד שם ג ני ק ק פ׳ז וגס פל הפור והש׳פ‬
‫קשה דנ סי'■ ח׳ כתבו אבל קודם י׳ג לא ישא דהוי כזפת‬ ‫קפנ ה יתומה אי לא תקינו רבנן נשואי' אצלה הוי‬
‫ונ סי' ל׳ז ספיף י׳׳א כתבו וז״ל קפנ ה או נפרה שקידשה‬ ‫דינם שוה לנשואי קפן להיות נפילתו ב״ז ולא הוה מופיל‬
‫פצמה בלא דפ ת אני' או נשאת אינו כלום ואפי' מיאץ‬ ‫גני קמנה מה שנשא אותה הנ מל דרך קידושין ונשואי'‬
‫א'צ ו ט' פ' כ פ״ש וקשה דהיל לאשמופינן הכא ג ני נשא'‬ ‫ופשיפא מה שנתן לה שמר כתובה אינו מפלה ומוריד‬
‫דאינו כלום ואשור לקיימה דהוי כזנות וביותר אינו מונן‬ ‫׳כלל לזה דהא מבואר בש'פ סי' נ׳ ה סעי׳ ו׳ שאין הכתובה‬
‫דברי כ ט ד אא״ז הב׳ש דנסי׳ ל׳ז סעי׳ י׳א הנ׳ל ס׳ ק כ׳ג‬ ‫פושה נשואין פ״ שו א׳ כ א ף היכא דהקמשין תופשין‬
‫כתב שס גבי ק פנ ה שקדשה פצמה בלא דעת אביה וז׳ל‬ ‫מדאורייתא לא מהני השפר כתובה לשוס דנר מפנין‬
‫זה אלא שפר נ פ' פ הוא כמו שמ׳ח נפלמא מכ׳ש הכא וכתב כת שוטת הר שנ׳א דאץ איסור מה שהיא אצלו‬
‫פד ש תגדל ואז יקדש נביאה ואף אם נפל סת ם‬ ‫דהקדושק איק כלום אף מ ד רנ ק אס לא מתקנו רנ ק‬
‫מסתמא מקדש נביאה א פ׳ג דאין כאן ביאת זפת מ*מ‬ ‫נשותי ג ני קמנה מכ׳ש דאינו מופיל כלום מה שנותן‬
‫אחר ש תגדל ואפשר לו לקדש אותה מסתמא מקדש‬ ‫לה שמר כתובה א'כ הוה ודאי הדין נותן ג ס גני קמנה‬
‫אותה נביאה ואם לא י ת טין לקיושץ אז הוי כביאת‬ ‫דנ׳ז היא אם לא היה אצלה תקנ ת נשואי' לפי דמת‬
‫זנות גם הוא מסתמא מקדש נביאה כדי שלא יתפשו נ ה‬ ‫הרמניס וסיפתו הנ״ל דס׳ל דתלוי דוקא בתקנת חכמים‬
‫קידושץ של אחר ו ט' פכ״ל פ׳ ש והנה הני א הביש דברי‬ ‫וזולת תקנתן הוי נ׳ז לפ׳ז אינו מו ק כלל הא ק א מ רי‬
‫תשוב' הר שנ׳א הנ׳ל דאין איסור מה שהיא אצלו ותהי'‬ ‫לפיל ל מ פ מ א ד ב׳ ה כי ק דאיכא קדושץ וכתובה לת אתי‬
‫למימר דנ׳ז הי א ומפי שיק לפילדהכי קאמר דאף דלא אצלו פד שתתגדל וכו׳ א ץ לא כתב הנ׳ ש דלדפת‬
‫ה ר מנ׳ ס והפור י ש'פ ד כ תנו נ סי' א' קודם י״ג לא ישא‬ ‫ידפי אינשי דתהינו לה רבנן נשואי' מ״מ כיון דאיכא‬
‫דהוי כזנות א' כ ג ס הכא גבי קמנה זו אסור לקיימה‬ ‫קדושין וכתוב׳ לא אתו לממפי לומר דנ׳ז היא הלא אם לא‬
‫ד טי מנו ח דלא כדברי הרשב״א הנ׳ל ואיך ס ת ם דבריו‬ ‫ידפי דתקינו לה רנ ק נישואי׳ ודאי נ׳ ז היא פ׳ ם סברת‬
‫הנ׳ ש דנראה לכאורה דס׳ל דאין חולק בזה פל דבריו‬ ‫ה ר מנ׳ ס וסיפתו ואינו מופיל כלום המדושץ והכתובה‬
‫לדן ה ר מנים כמו נשואי ק ק ו א' כ ס נ « רחוקה היא נ ק של הר שנ׳א הנ״ל והלא נראה דאיפ ק אלא הר מנ׳ ס‬
‫וסייפתו הנ״ל חילקים בזה פלהר שנ׳א הנ׳ל ו צ' פ מאוד•‬ ‫הדפות אלו דלדפת ה ר מנ׳ ס הוי באמת נ׳ ז לדינא היכא‬
‫זבסי׳ל׳ז הנ׳ל ס עי' י׳ד כ׳ הש״פ וז׳ל קפנ ה שהלך אני׳‬ ‫דלא תקינו רנ ק שואין ואיט מופיל כלל הא דאיכא‬
‫למה׳י רהשיאוה אחיה ואמה מ י קד ש ץ וצריכה מיאון‬ ‫קדושין ונשואין והכא אמרי לנ׳ הד א ף לאאתולממפי‬
‫ו ט׳ רי א שאינה קדושין ואפילו מיאץ א'צ ו מ׳ מ אין‬ ‫כלל לומר דנ׳ז היא כ ק דאיכא קיד שק וכתובה אף‬
‫לאוסרה פליו משוס דתיחשב כפנוי' ופו מד ת אצלו בזפת‬ ‫דלא ‪ r‬פי מ ת קנ ת נשואי׳ ולכאורה ‪*5‬פ מאוד לפפ׳ד‪:‬‬
‫כיץ דדרך קדושץ ונשואים היא אצלו פ' כ פ׳ ש וכתב‬ ‫ה ן ו ד ד פד פ סוגי' דקדו שץ)דן ״*י *״נ( אתמר קמנה‬
‫שנתקדשה שלח לדפת אני' אמר שמואל צריכה שם זקני הנ׳ ש ס׳ ק למ׳ד ד׳׳ה ומ*מ אץ לאוסרה פליו‬
‫ג ס וצריכה מיאון וכו' צריכה ג ס שמא נתרצה האב וזיל והא דכתב נ סי׳ א' קודם י׳ג לא ישא דהוי כזנות‬
‫כתב בפ׳ז שם איירי דאביה כאן וכו׳ והכא תקנו חז׳ל‬ ‫בקדושין וצריכה מיאק שמא לא נתרצה האב נקדושק‬
‫נשואין דלא תהוי הפקר פ*כ פ׳ ש וגני קפנ ה שקדשה‬ ‫ויאמרו אץ קדושץ תופשין באחותה ו ט' פולאאמר‬
‫אפי' מיאון אינה צריפה פ׳ כ פ׳ ש ולדפת הרמנ״ס הנ׳ל פצמה בלא ד פ ת אביה ה מט א ר נ ס פי ף י״א הנ׳ל שהניא‬
‫הנ׳ ש שם ס״ק כ׳׳ג דברי תשובת הרשניא הנ׳ל שם ‪f t‬‬ ‫קשה דה׳ל לשמואל לאשמפיק בהאי נבא פוד האי דינא‬
‫שייך לומר כמו שינוייא ד ה פ׳ז הנ׳ל לומר דתקנו נשואין‬ ‫ה‬ ‫דהרמנ׳ם הנ׳ל וה׳ל לשמואל למימר גבי האי קפנ‬
‫שמזקדשה בלא דפת אני׳ דאסור לישא אותה הנפל בלא דלא תהוו הפקר כיון דשס איירי דאני' כאן אלא שקדשה‬
‫עצמה‬
 ‫כד‬ ‫הלכות קיוש׳ קטן שמואל‬
‫רחמנא אלמנה וגרושה לא יקח ו ת ק כל מקום שיש‬
‫קדושין ויש עבירה הולד הולך אחר הפגום ומשני שאני‬
‫הכא ד כ תנ ל א יחלל ז ר עו ע׳ כ ע׳ש • ר ש״יד׳ה אחר‬
‫הפנום דהוי סלל אלמא מהני מדקתגי יש קדושק דאי לא‬
‫מהני לא תפסי קדושין פ״כ עוד רש״י ד׳׳ה שאני דכתיב‬
‫לא יחלל זרעו דמשמע חללים הוא עושה ואק עושה‬
‫ממזרות אלמא תפשי הקדוב־ן פ׳׳כ ע״ש• והפוסקים ס׳ל‬
‫כרבא וכן בהג״ה רמ׳א י״ד סי' ר״ל כתב ח׳ל י״א כל מי‬
‫שנשבע וכו' שלא למכור חפן פלוני ועבר ומכר אק‬
‫ב מ כי ר תו כליס וכו' ועיש ודק זה הוציא מהמרדכי ע״ש‬
‫ונ ת ב שם השיך דמתשונת הראיש משמע שחולק פיז‬
‫דכתב דהא דאמר רבא כל מלתא וכו' היינו במצית‬
‫שא׳א לנפלן כגון אונס שגירש וכו' אבל התקנה כה״ג‬
‫שאפשר לנפלן בהא מודה רבא דמהני ע' כ ע״ש ובח״מ‬
‫כתב הפור והש״פ סימן ריח מקח הנעשה באישור‬
‫כגון שהוסיף מל שווי המקח וכו' אם נ ת ק״ ם בקנק או‬
‫א' מדרכי הקנאות המקת קיים ויתן כשער של היתר‬
‫ואין א' מהם יכול לנפל וכו'פ״ ש וכתבו שם הסמ״ע‬
‫והשיך פ ע מי' עיז הא דהמקח קיים לדעת רבא דס׳׳ל‬
‫דנפל מנופל הוא ואק מעשיו ממש פ׳ ש נסמ״ע ס״ק‬
‫ג' דגם באיסורי ד רנ ק אם עביד לא מהני ופוסק ק‬
‫לדנא עיש וכתב שש הניי נשם הרנה פוסקים והוציא‬
‫מלשון הגמ׳ הובא מזה נ ס מי ע ס׳ ה ה׳ דאם לא היה נ א'‬
‫מדרכי הקנאות אף שנתן דמים א'צ לקבלימי שפרע‬
‫כ־ק שנעשה באיסור ו ק כתב רמיא נ הגי ה סי' ר' פ פ״ש‬
‫ואק שים חילק ע״ז והנה מוכח מכמה מקימות נש ים‬
‫ופוסקים דנ תינ ת מ עו ת לפנק חיוב מי שפרע הוי קנ ק‬
‫כמו משיכה נ מפלפלק דהוי קנק לפנין שאיני יכול לנפל‬
‫כלל המקח דהיינו כל א' מהם הוי קרן לדינו זה לענק‬
‫חיוב מיש הה לענק קיום המקח לגמרי דאיתא נבבא‬
‫מציעא)‪-‬ן‪'» -‬״( אתמר ערנון רב אמר כנגדו הוא רךנה‬
‫ר' יוחנן אמר כנגד כולי הוא קינה• וכ' רש׳י וז״ל פ רנ ק‬
‫מקנת המעית נתן לו על פיסוק מרובה רב סבר כנגדו‬
‫הוא קונה אי מכירת קרקע שנקנית בכסף קונה קנק‬
‫גמור ואי מכירת מפלפלק הוא קונה להתחייב נמ״ש‬
‫ע׳ כ ע׳ ש גם ב סוגי'זו לקמן נסמוך מניאר שם דנתינת‬
‫מעות הוי קנק לענק חיוב מ׳ש עיש נסוגיא זו גם נ סו ר‬
‫ושיע סי' קצ״ח סעיף פ׳ו כתבו וזיל אס חזר נו המוכר'‬
‫ואמר ללוקח פיל מעותיך אם לא קיבל מדיין מי שפרע‬
‫קייס המעות ברשות המוכר וחייב נאינסים עיש‬
‫משמע מכל זה דנ תינו ת מ עו ת הוי קנק לדינו ואקלהארק־‬
‫פוד בראייה פ׳ז וגני מקח הנעשה באיסור תזיק‬
‫דהפוסקים מחלקק דאס נעשה נא׳ מדרכי הקנאות‬
‫המקח קיים • ויתן מ ע ר של היתר ואק א' מהם י ט ל‬
‫לנפל המקח ואם ‪ w‬היה אלא נתינת המעות ל טד י ט ל‬
‫לחזור מזה ואין צדך לקבל מ׳ש ונ פל קנק זה אף לדיט‬
‫ו פ' כ צ״ל ה פע ם משום דגליה קנין רעוע הוא ויכול כל‬
‫א׳ מהם לנפל הקנק אף בלא רצון חבירו אם ירצה‬
‫לקבל מי שפרע ואף אס היה הקנק בהיתר מיה היכא‬
‫דנפשה באיסור נ פל לגמרי קנין רעוע הוא וי ט ל לחזור‬
‫נמה וא'צ לקבל מ׳ש ואק מועיל הקג'ק*אף לדינו ואין‬
‫סולק‬
‫תשובת‬
‫פ‪ 5‬מ ז בלא דעת אביה וא׳ב ה״ל לוקני הנ״ש לכתוב‬
‫דלדעת הש״ע דכתב נ פי' א' הנ׳ל אסור לקיימה דלא‬
‫כדעת הרשג״א ה;'ל ונ׳ ע ‪:‬‬
‫‪ ,‬ו ב י ו ת ר קשה על הר שנ׳א גופא דנת שוגת הרשנ״א‬
‫‪0‬־׳ הת*ג כתב גבי נשואי קשן דהוי נ״ז‬
‫ונה שו' הנ׳׳ל דאיירי נ ק פנ ה שקדשה עצמה בלא דעת‬
‫אייה כ תג דאץ אישור מה שהיא אצלו עד שתגדיל‬
‫ונראץ הני תרי תשיב' של הר שנ׳א דסתרי אהדדי וצ״ע‬
‫מאוד ליישב כל הקושיו' הנ״ל לדעת הרמב׳ם וסיעתו‬
‫ה״ה הסור והש׳ע ב סי' א׳ והרשנ״א גס הב״ח מפרש‬
‫דע ת תוס' דהא דכתבו סיף פ' האשה רבה גבי נשואי‬
‫קען דלא הוי נ׳ ז הייני דווקא אס האב משיא את בנו‬
‫תוך שנת י׳ג דאז איכא מצוה משוס הכי לא הוי נ׳ ז אבל‬
‫קודם לק הוי ב״ז הובא דברי הב׳ ס הנ׳׳ל בדברי זקני‬
‫הבית שמואל הנ״ל בסי' א' ס׳׳ק ד' ע׳ש וחלק על דברי‬
‫הביח הנ׳ל זקני הנ׳ ש ע׳ ש דס׳׳ל לזקני הב״ש לדעת‬
‫תוס' דס׳ל דחף קודם התחלת י׳ג לא הוי ב׳ז פ״ש‬
‫ולדברי הב״ח לדעת הום' הנ׳ל קשה ג״כ כל הקישיות‬
‫הנ״ל מה שכתבנו לעיל לדעת הרמב״ם וסיעתו הנ׳ל הגם‬
‫דהקושי' שני'דלעיל ממתטתין ד ה ט ת ב לק'מ לדברי‬
‫הב׳ח הנ׳ל משום די״ל לדידיה דמתכי׳ איירי שהשיאו האב‬
‫תוך שנת ייג דאז הר מציה ולא הוי ב*ז כמו שכתבנו‬
‫לעיל לפי סי׳ ד' מ לדעת הרמבים הנ׳ל אבל שאדי קושיו'‬
‫דלעיל ק שהג׳ס לדברי הב׳ח הנ׳ללדע׳ תיס' וצ'פ ‪:‬‬
‫‪ V T D‬אחר העיק נלע׳ד הנמוכ׳ דיש ליישב כל הקושיו׳ •‬
‫הנ׳ל לדעת הרמב׳ם וסיעתו הנ׳ל הכל בחדא‬
‫‪ -‬מחתא ואדרבא צ׳׳ע לכאורה דע ת המרדכי והרברמ׳יא‬
‫הנ׳ל החולקים על דעת ה ר מנ׳ ם וסיעתו הנ׳ל וס׳ל גבי‬
‫נשואי קפן דלא כוי ב׳ז כאשר הובא בדרכי משה סי' מ׳ג‬
‫נשם המרדכי ו ג ס ה ר ב ר מ׳ א ס ס ק ש ס ב הג׳ה כמוהו‬
‫פ׳ש אינרא מצד הסברא היה נראה לע׳ד כמו דעת‬
‫המרדני והרמ׳א הנ״ל דלא הוי נפילת זנו ת אף דלא‬
‫הקינו ליה רבנן נשואין וקפץ לאו נר קיחה הוא ואין‬
‫קניע ^ ו ם וקדושע איט קידושין מכל מקום יש לומר‬
‫דמשום הא לא איריא להיות בשביל זה נ׳ ז די׳ל דהא‬
‫דאין קניט קנין היינו דכול ץ למזור מהקדושק אף בלא‬
‫ג פ ומשום די טל ץ למזור מזה מ׳ ה אק דין אשת קפן‬
‫ל ח אשת איש לעניןאם זנ ת ה ולשארי דיני א׳ א אנל‬
‫לענק ז ה גופא לומר דהוי נ׳ז לא מסתבר לומר ק כלל‬
‫לע׳ד כל זמן ששניהם אינם חוזרים מהקדושק שלהם‬
‫ודרים יחד ד ‪ p‬אישוע כנ הוג ע׳ ס קדושק ונשואין ולא‬
‫ד ‪ p‬זנו ת כלל א׳ כ מ הי כ א תי תי לומר דאף בלא מזרה‬
‫אינו כלוםהקדושק והנשואק להיות נ׳ז כאלו לא היה‬
‫ניניהם קדושק וגשואק כלל ולע׳ד פשוע הוא דמסתנר‬
‫לומר ק דלא הוי נ׳ ז אלא אכתי צ׳ע לפ׳׳ד דעת המרדכי‬
‫והרמ׳א ה נ׳ ל ;‬
‫ד ו ע ה נודע סוגי׳ דתמורה )דף ד׳ ע״‪ (3‬כל מלתא‬
‫דאמר רחמנא לא תעביד אם עבד מהני ו ט'‬
‫רנ א א מ ר לא מהני מ י ד ו ט׳ ונשוגיא שסשקיל ופרי‬
‫נקישיא ונסירוקי על כל אחד מהם ונדף )ה'(‬
‫;זקשה שם הגמ׳ לרנא והרי אלמנה לכק גדול דאמר‬
 ‫שמואל‘‬ ‫הלכות קחשי קטן‬
‫היכא שהיה כאפשרי לחזה יוהר ההלושמ פלו היינו‬
‫״‬ ‫י‬ ‫ו *‬ ‫*‬ ‫‪1 1 ___ ___1_.‬‬
‫דהפשי‬
‫אחי גדלותה דיכול לחזק יותר ולקדשה מחדש מ׳׳ה‬
‫אם אינו מחזק הוי נ ’ז א״כ י׳ל דס׳יל להמרדכי וסייעתו‬
‫לחלק נזה ג ’ כ הכי דנשלמא גני נתינת מ עו ת דהיה‬
‫יטל לעשות נ א׳ מדרכי הקנאות ולא עשה כ״א נתינת‬
‫מעות לחיד וגס זה נעשה כאיסור מיה לא מהני מידי שס‬
‫ויכול לחזור מזה וא״צ לקנל מיש אנל קדושי רעוע של‬
‫קגץ דלא היה נאפשר לחזק יותר מ״ה אף אס נעשה‬
‫נאיסור מ*מ אמרינן נזה דמהני הקדושין והנשואי׳ דלא‬
‫להיות נ׳ז מדגלי רחמנא גני איסורי דאורייתא דאס‬
‫עני ד מהני ד כ ת ע לא יחלל מכיש גני איסורי דרנ ק כגץ‬
‫נשואי ק ק דאיסורא דרנ ק היא פשיטא הוא דאה עני ד‬
‫מהני ואי משום דקדושץ ונשיאי ק ק הוי קנין רעוע‬
‫משוס הא לא אירי׳די״ל דאכתי סנרא הו א א ף ד קנ ץ‬
‫רעוע הוא דמהני לדינא דלא להוי ניז ואכתי קיו הוא‬
‫מה איסורי דאורייתא מהני הקנץ קדושין של גדול לדיט‬
‫דצריך ג ט ולשאדי דיני׳ מכיש גני איסורי דרנק כגץ‬
‫המשיא אשה לקטן דמהני לדינא דלא לי הוינ׳ז והא‬
‫דמציני דקנין רעוע גני איסור לא מהני אף לדיני כנ ר‬
‫כ הנ הי דס׳ל דההס שאני דהי' יכיל לעשות קנין מעליי׳‬
‫ולא עשה כ׳ א קנין רעוע ואף זה נעשה נאיסור מיה לא‬
‫מהט התס אף לדינו משא׳כ הכא כנ״ל נלע׳ד ליישנ‬
‫דנריס ;‬ ‫‪' ,‬‬
‫ו ל פ י' ! יש ליישנ לע׳ד כל הקושיות לדעת ה ר מנ׳ ס‬
‫וסייעתו הנ׳ל דייל דהרמנים וסייעתי' סיל‬
‫דהא דנתינת מ עות לא מהני מידי אף לדיט אס נעשה‬
‫נאיסור לאו מטעמא משוס דהיה־ י ט ל לעשות קנין‬
‫מעלייא כאשר כ תנ תי לעיל ליישנ דע ת המרדכי‬
‫וסייעתו אלא ס׳ל להר מנ׳ס דאף אס לא היה יטל‬
‫לעשות קנץ מעליא מ' מ קנץ רעוע הנעשה כאיסור לא‬
‫מהני מידי אף לדינו מיה סכרי ליה להרמנ׳ס וסייעתו‬
‫גני נשואי ק ק דהוי נ׳ז משום דקדישי רעוע ה ^ הנפש׳‬
‫באיסור לא מהני מידי כנ׳ל ועפי׳ז ינוארו כל הקושיו׳‬
‫הנ׳ל על נכץ וננ א לנאר ראשץ ראשץ מה שנראה לע״ד‬
‫הנמוכה קושי' ראשונה מדנרי רנ לק'מ דהאהשתא‬
‫אמרינן טעמא דהרמנ״ס וסיעתו משוס דאי עניד י‬
‫לא מהני מידי כ ק דנעשה כאיסור והיינו אחר דאשמעי׳‬
‫רנ דאיכא איסורא נז ה אנל נלא׳ה הוה מודה ג' כ דלא‬
‫הוי ב׳ז א ף דלא תקינו ליה רנ ק נשואי׳ מ' מ הוי מ ס תנ'‬
‫דלא הוי ביז כיון דהס דרים יחד ע פ׳י קדושץ ונשואי׳‬
‫כדת וכנהוג וא'צ להאריך לע״ד ויו ק ממילא דא״ש כניל‬
‫וכן לפי פירו׳ הנ׳ ח לדעת הוס' הנ׳ל יש לישב קושיא‬
‫מי ל ג' כ הכי והא דכ תג הני ח דנשנת י׳ג לא הוי נ׳ז‬
‫משוס דמצוה הוא להשיאו לאו דווקא הוא אלא עיקר‬
‫טונ מו דנשנת י׳ג ליכא איסורא מיה לא מ י ב׳ז ומשום‬
‫דקושטא הוא דאיכא אף מצוה נז ה מ׳ ה ק ט הניח‬
‫בלשוט לשון מצוה ואיש ג ס לפי׳ הנ׳ ח כנ׳ל ‪:‬‬
‫ק ו ש י א שניהממתניתץ דהכותג ג׳ כ ל ק׳ מ השתא‬
‫משוס דהא דאמר ריי אמר רג המשיא אשה‬
‫לכנו קטן עה׳ א למען ס ט ת הרוה ו ט' פירש״י שס גדולה‬
‫ל ק ק עיש וצ״ל דקטנה לק ק אין נ ה איסור כלל וצ*ל‬
‫הא‬
‫ת־ כו ב ת‬ ‫‪48‬‬
‫חולק מיז • והנה לפי סוגיא דהמורה הנ״ל משמע דהא‬
‫ק _____‬
‫דידו אלמנ' לכ׳גוכי׳נ היכא דיש עניר׳ נ ק ח ש _‬
‫דגני‬
‫הקדושץ היי ט משום דגלי רחמנא ו נ ת נ ה לא יחלל‬
‫‪ .‬ד ל פי ק מזה דהפשי קדושץ כדפי׳ רש״י שס הונא לעיל‬
‫ע׳ש משמע דנלאו האי קרא ה׳׳א לדעת רנא דלא מהני‬
‫הקידושץ נ עני ר ה ואץ לריך שוס ג ס להרחיקם וגס אף‬
‫אס דרים יחד נלא חזי ה הנני ס ממזרים כדפי' רש׳י ד’ ה‬
‫שאני הכא דכ תיג לא יהלל ע׳ ש דמשמע דנלא קרא לא‬
‫היה כלוס הקדושין והוה אמרינן דאף נלא חזרה אץ‬
‫ממש נאותוקדו שץ כאלו לא היה קדושץ כלל ניניהם‬
‫אלא השתא דגלי קרא לא יחלל מ״ה תפשי הקדושין‬
‫וכיון דגני מקח הנעשה נ אי סיי יש חיליק נ ץ קני]‬
‫מעלייא ונין קנץ רעוע כנ׳ל דקנץ רעוע אינו‬
‫מועיל אף לדינו כנ׳ל א' כ ה׳נ אף דגלי רחמנא וכתב‬
‫לא יחללאכתי נימא לחלק דאס גדול נשא אשה נ עני ר ה‬
‫דקני' קנין מעלייא הוא אם היה משא נ הי ת ר ואין לנמל‬
‫הקדושין נלא גס מ׳ ה אף אס נשא נ עני ר ה גלי רחמנא‬
‫קרא להיו׳ תפסי הקידושין אנל ג ני ק ק והנושא אשה‬
‫דאיכא איסור ד רנ ק להשיא אשה לקטן משוס דעהיא‬
‫למען ספו ת הרוה וכו׳ דתיישיק שמא תזנה האשה‬
‫עליו ונ ס נלאו איסורא ד רנ ק קידושיו איק קידושין‬
‫ולא מקינו ליה רנ ק נשיאי׳ ויטלץ לחזור כל א׳ מהס נלא‬
‫רצ ץ חני רוונל א שוס נ ס א׳ כ אף לפי הסנרא דכתנתי‬
‫לעיל דיועיל לזה עכ׳ם הק ‪T‬ושץ של הקסן דלא הוי נ׳ז‬
‫כל ‪ p t‬ש הס דרים יחד נלא חזרה ע פ׳י קדושין ונשואין‬
‫כנ״ל מ' מ השתא נוסה הסנרא להיפך כיון דאיכא איסור‬
‫ד רנ ק גני נשואי קסן כנ׳ל וגני איסירא ד רנ ק אמריק‬
‫ג׳ כ ש א ס עני ד לא מהני מידי וכיון דנלאו איסורא‬
‫קדושיו קדושי רעוע נינהו ו כי ץ ד ק ח שי רעוע ההוא‬
‫נעשה נאיסור מ ס תנ ר לומר שלא יועיל כלוס אף לדינא‬
‫והיי נ׳ ז אף שהם דרים יסד נלא מזרה משוס דפסקינן‬
‫כ רנ א ד א ס עני ד לא מהני ^ י ואין שייך השתא לימר‬
‫דמופיל כקדושץ ונשואין דלא להיו׳ נ׳ז כ׳ז שאינם‬
‫חוזרים מהקדושין שלהס ודרים יחד ע' פ קח שץ ונשואי'‪-‬‬
‫כיץ דקנסא קניס רחמנא דאס עניד לא מהני מידי‬
‫וכן כאיסורי ד רנ ק אמריק כן ואין חולק עיז ודמי האי‬
‫קדושי רעוע של קטן הנעשה כאיסור לנתינת המעות‬
‫נמקה הנפשה נאיסיר וא'כ צ׳ע לע׳ד דעת המרדכי‬
‫והרנ רמ״א הנ׳ל דס׳ל ג ני נשיאי ק ק דלא הוי נ׳ ז‬
‫אף אם נשא כאיסור והם עצמם ט ל כרנא דלא‬
‫מהני מידי ‪:‬‬
‫מ י ה ו אפשר ליישג דעת המרדכי ו ה רג רמ׳א הנ׳ל‬
‫די״ל דסיל דיש לחלק נ ץ קדושי רעוע של הקטן‬
‫ונ ץ קנין רעוע של נ תינ ת ה מ עו ת הנעשה נאיסור‬
‫ע׳ ס סנ ר ת ה ר פנ׳ א המונא נ דנ רי זקני הנ׳ ש נ סי' ל׳ז‬
‫ס״ק כ׳ג אשי הנ א תי דנריו לעיל ג ני קטנה שקידשה‬
‫עצמה נל_א דעת אני׳ דס׳ל דקודס גדלותה מותרת‬
‫להיות אצלו ולא הוי נ׳ז ואחי שתגדיל יקדש אותה‬
‫בניאה ואס לא יכיץ לקדושץ אז הוי כניא ת זנות א״כ‬
‫ס׳ל לחלק נין היכא שלא היה נאפשרי לחזק יותר‬
‫הקדושץ שלו הייט קודס גדלותה לא הוי נ׳ז ונ ץ‬
 ‫כה‬ ‫הלכות קדושי קט[ שמואל‬
‫שיש בה איסור דרבנן משוס די״ל דכל הנ״ל ס׳ל נזה‬
‫כדעת הרא״ש הנ׳ל וא״כ א׳ש כנ״ל • ולדעת המידכי‬
‫והרמ׳א הנ׳ל דס׳ל דאס עבר על שבועתו ומכר אין‬
‫במכירתו כלום וס׳ל דלא כדעת הרא״ש הנ׳לדאף דאפשר‬
‫לנטל האיסור מ' מ אינו כלוס לדידהו אין להקשות כנ׳ל‬
‫משוס דנלא״ה לא אזלי כל הר‪,‬ושיות הנ׳ל לדעת המרדכי‬
‫והרב רמ׳א כיק דאינהו ס׳ל דאף בנשואי קטן דיש בה‬
‫איסור מ' מ לא הוי נ׳ ז הואיל ונשאה ד ‪ p‬נישואק כאשר‬
‫כתבתי לעיל • וא״כ י׳ל לע׳ד דא׳ש לכל הפוסקים משוס‬
‫דלדע׳ הרמב׳ם וסיעתו י׳ל דאינהו ס״ל כמו דעת הרא״ש‬
‫הג׳ל ולדעת המרדכי והרב רמ״א החולקיס על היא״ש‬
‫הנ׳ללדידהו בלא׳ה לק״מ כנ״לואין סברא להקשות דאף‬
‫דאמרינן דלא הוי נ׳ז גני קטנה אף היכ׳ דנשאה באיסור‬
‫מ' מ קשה דאכתי ה׳ל לאשמעי׳ עכ״פ האי דינא דאיסורא‬
‫בהאי בנא דאס לא קייס פו׳ר אסור לישא אומה זה‬
‫אינו ולית בה שוס התחלת קישיא משוס דהאי איסורא‬
‫דהטעס הוא משוס ניטול פו״ר אינו שייך לאשמועי׳ הצי‬
‫בהאי דוכתא וכבר מוזכר נש״ס נדוכתי אחריתי נ מ ס׳‬
‫נדה וביבמות כנ״ל דנשלמא א״א דהוי נ׳ ז והטעם הוא‬
‫משוס דקידושי רעועי היא כיון שנעשה בלא דעת האב‬
‫ולזה יש עוד איסור ד רנ ק נז ה ואס עני ד לא מהני א' כ‬
‫הוה שייך לאשמועינן בהאי דוכתא שפיר ופשימא בעת‬
‫התחלת הפלפול הזה מפרשיק טעמא דהרמב׳ס וסיעתו‬
‫' כפשטיה דמ״ה ס׳ל גני נשואי קטן ד מי נ׳ ז משום דלא‬
‫הקינו'ליה רנ ק נשואין ואף אס לא היה נז ה שום איסור‬
‫מן הצד מ״מ הוי ניז א' כ הוה פשוט הוא להקשות שפיר‬
‫דה׳ל לאשמועינן גני קטנה הנ׳ל ג' כ האי דינא דאסוי‬
‫לישא אומה שזה כמו זנות הוא אבל השתא דמפרשיק‬
‫מעמא דהרמנ׳ ם וסיעתו דס׳ל גני נשואי ק ק דהוי נ*ז‬
‫היינו משום דלא תקיט ליה רבנן נשואין והוי קדושיו‬
‫קדושקרעועי ולזה יש עוד איסור נז ה דעליו הכ׳א ל מ ק‬
‫ספות וכו׳ ואמרינן דאי עני ד לא מהני מידי מ׳ה הוי‬
‫נ׳ז וגני קטנה שק ‪7‬שה עצמה בלא דעת אניה ונשאת‬
‫ס׳׳ל דלא הוי נ׳ ז אף דיש בה איסור פ׳׳ו משוס דס*ל כמו‬
‫דעת הרא״ש דהיכא דאפשר לנטל האיסור אמריק דנם‬
‫רנא מודה דאס עני ד מהני לק״מ כל הקושיות הנ׳לוא׳צ‬
‫להאריך נז ה ופשוט הוא דא״ש כנ״ל ט האיסור משוס‬
‫ניטול פו׳ר אינו שייך דווקא בקטנה זו שנתקדשה בלא‬
‫דעת האב אלא שייך ג ס בקטנה שנתקדשה גס בידיעת‬
‫■‬ ‫האב ‪:‬‬
‫‪ .‬ג ם אין סברא להקשות נ ענין קושיא שלישית הנ׳ל‬
‫דקאמרי הטע ם לג״ה כיון דאיכא טדו שץ וכתובה‬
‫לא אתו למימר נ׳ ז היא וכתבתי ישוב ע^ז דא׳ש משוס‬
‫דלית בה שום איסור מן הצד מ׳ה לא אתו למימר נ׳ ז היא‬
‫אף דלא ידעי מתקנת נש ואין ואף היכא דיש בה איסור‬
‫ניטול פו׳ר מ' מ לא הוי נ׳ ז משוס דאינהו ס״ל כדעת‬
‫הרא׳ש הנ׳ל כנ׳׳ל ו ת ר ^ להקפות דאכתי י׳ל דאר«‬
‫למטעי לומר דלא כדע ת הרא׳ש הנ״ל דאף היכ׳ דאפשי‬
‫לנטל האיסור מ״מ לא ט הני א״כ יאמרו שפיר נ׳ז היא‬
‫היכא דלא קייס הנעל פ״ו וממנעי ולא נ סני לה זה איט‬
‫ולית בה ג' נ שוס התחלת קושיא דלא מיעקרה כלל‬
‫תקנתא‬ ‫‪.‬ו‬
‫תשיבת‬
‫הא דלא נקט רב נהדיא המשיא אשה גדולה לקטן וכו'‬
‫היינו משוס דלא כי' ‪ 5‬ריך להאריך משוס דאיתא נינ מו ת‬
‫ןלן נא®’»( נרייהא דהניא כתולה יכול קטנה ה׳ל אשה‬
‫וכו' משמע מזה דקסנה לאו ככלל אשה הוא מ׳ ה לא היה‬
‫מאריך רכ שלא לצורך כיק לנקט המשיא אשה‪,‬ממילא‬
‫משמע דקאי מל גדולה למוד וכמתניתק דהכוהכ לא‬
‫קהני קטן שהשיאו אכיו אשה אלא נקט שהשיאו אכיו‬
‫ס ת ס א' כ מסתכר לומר דמסתמא לא איירי מתניתק‬
‫שהשיאו אשה כמכירה אלא איירי שהשיאו קטנה דלית‬
‫כה איסור כלל וא'כ א׳ש הא דמני כתובתה קיימת‬
‫וכו׳ ^כיק דלית כה איסולא לא הוי כ׳ז והרמכ׳ס דקדק‬
‫כלשונו ונקט ואסור להשיאו אשה דמיירי ג״כ כגדולה‬
‫דווקא מ׳ ה א״ש הא דכהכ שזה כמו ז ט ת הוא ולק׳מ‬
‫ממתני׳ הג״ל לדעת הרמכים אף לפי סי׳ הכ׳י הנ׳ל ‪:‬‬
‫ק ו ש י א שלישית מהוגי' דיכמות ריש פ' כ׳ש ג' כ‬
‫' לק״מ וא״ש הא דקאמרי לכ״ה כיון דאיכא‬
‫קידישין וכתוכה לא אתי למימר דכ'ז היא אף דלא‬
‫ידעי מ תקנ ת נשואין והא דס״ל להרמכ’ ס גכי נשואי‬
‫קטן דהוי כ״ז הייני מכוס דאית כה איסור ואי עכיד לא‬
‫מהני מידי דקנסא קניס רתמנא וכן כאיסורא דרכנן‬
‫אמריק כן האי קנסא דלא מהני מידי מ״ה הוי כ׳ז‬
‫מכא״כ היכ' דלית כה שוס איסור׳ לא שייך לומר דקנהא‬
‫קניס מ׳ ה אתי שפיר דלא אתי למימר כ׳ז היא ‪:‬‬
‫ק ו ש י א רכיעית מסיגיא דקדושץ הנ׳ל ל ק׳ מ ג׳ כ‬
‫ע' פ סגטן אשר כ תכ ט ליישכ קושיא שלישית‬
‫הנ׳ל גס דברי הרמכ״ם כפ״ג מה' אישות א׳ש כנ׳זל וכן‬
‫• דגרי הטור וש״ע ג סי׳ ל׳־ז סעיף י׳א א״ש כנ׳ל וכן‬
‫דברי שני תשובות הרשג׳א הנ’ל א׳ש כנ׳ל וא׳־צ להאריך‬
‫ולהשטת הדבר פעמים כי נכון הדבר לפע׳ד ויו ק הכל‬
‫ממילא ע׳ ס סגנ ק הנ׳ל ‪:‬‬
‫ו כ י הימא דגבי קטנה םק ‪ r‬שה עצמה בלא דעת אביה‬
‫משכמת ליה לפעמים דיש בה איסור דרבנן ג' כ‬
‫דאיהא במש׳ נדה ס׳ כל היד וביבמות פ׳ הבע׳י דמי‬
‫פלא קייס מצות פו׳ר לא יבא אפה שאינה בת מי ס ו ק‬
‫ברמב׳ס הל' אישות ס' ט׳׳ו דין ז׳ וזיל לא ישא אדם עקרה‬
‫חקנה ואיילנית וקטנה שאינה ראויה לילד אא'כ קיים‬
‫סו׳ ר או שהיתהלו א שהאחרת לפרות ול רבו תמ מנ ה•‬
‫נשא אשה ושהתה עמו עשר סניס ולא ילדה הרי זה יוציא‬
‫ויתן כתובה או ישא אשה הראויה לילד וכו׳ ע׳ש וכן‬
‫בטור וש׳׳ע סי׳ כ״ג מבואר ג׳ כ דלא ישא קטנה ע׳ש •‬
‫וא'כ תרצה לומר דהדק׳ל קושיא הנ׳ל דה״ל לאשמעיק‬
‫^‪ 1‬סור לישא אותה דהד כזנות דהייט הינ א דלא קיים‬
‫סו׳ר ו א'נ איה בה ג״כ איסור ד רנ ק כנ׳ל ואס עביד לא‬
‫מה ר זה אינו די׳ל דהרמב׳יס וסיעתו ס*ל כמו דעת‬
‫הרא״ש בזה המובא בש״ך י׳ד סי׳ ה׳ הנ׳ל דס״ל דאס‬
‫נשבע שלא למטר ועבר ומכר דמהני והמכירה קייס‬
‫משוס דאפשר לבטל האיסור ע׳ש בש׳ך והבאתי דבריו‬
‫לעיל ושיק דס׳ל דאיסור ש טעה הוי אפשר לבטל אף‬
‫דמבואר שס דלא ישאל על השבועה אלא מדומק א' כ כ׳ש‬
‫דהאי איסורא דנשא ק טנה דהוי אפשר לנסל כשישא‬
‫אחרת הראויה לילד א' נ אמריק בה דאס עני ד מהני אף‬
 ‫שמוא^‬ ‫הלכות קדושי קטן‬
‫ימצא הבעל ק בעיניה ולא תרצה לדור עמו והבעל לא‬
‫ירצה לגרשה ותשב עגונה לעולם וא'כ יגרום האב תקלה‬
‫לבתו בקדושיו מ׳ה אסור לקדשה עד שתגדיל אבל בסוגי׳‬
‫בקטנה שקידשה עצמה בלח דעת האב לא שייך כלל‬
‫האישור הנ׳ל דמבואר בב״י סי' ל׳ז בשם ת׳הד אשר‬
‫מצא תשובו׳ מהר*מ וז״ל א ע׳ג דאמרינן אסור לאדם‬
‫לקדש בתו קטנה וכו' ה׳ מ כשהוא עצמו מקבל הקדושין‬
‫אבל נתן לה רשות לקבל קדושיה והיא מקבלת מותר‬
‫וכו' עכ״ל ע׳ש וכיץ דבכה׳ג אפילו על האב אין איסור‬
‫מכ׳ש הכא שקבלה בעצמה בלא דעת האב ודאי אץ‬
‫איסור על שוס אדם ולדעת עולא דס׳ל דאפילו מיאון‬
‫א״צ וכל הפוסקים ס׳ל כוותיה פשוט הוא בל״ה דא״ש‬
‫כיץ דהאיסו׳ הוא לקדשה בקטנותה היינו היכא דהסשי‬
‫הקדושץ ואגידא ביה ויש לחוש שמא לא תתרצה בו ותשב‬
‫עגונה לעולם אבל היכא דהקדושץ איק כלום ולא אגידא‬
‫ביה כלל אין איסור כלל לישא אותה ולא הוי ב׳ז כלל וכן‬
‫בסוגיא דיבמות דאיירי בקטנה יתומה ורשות בידה לצאת‬
‫מבעלה במיאון פשוט הוא דאין בה חשש הקלה ואין‬
‫איסור כלל בזה וא״ש כנ׳ל ולפ׳ז נתיי שט כל הקישיות‬
‫טל נכון ‪:‬‬
‫ו ל פ ץ אין אנו צריכץ לדברי התירק של הט׳ז המובא‬
‫בשמו בדברי זקני הב׳ש בסי׳ ל׳ז סעיף י״ד ס׳ ק‬
‫למ׳׳ד ד״ה ו מ' מ אין לאוסרה עליו והובא לעיל בקושיא‬
‫רביעי׳ הנ׳ל וז׳ל הב׳ש והא דכתב בסעי׳ א' קודס י׳ג לא‬
‫ישא דהוי ב״ז כתב הט׳ז שס איירי דאביה כאן וכו׳ והכא‬
‫תקיט סז׳ל נשואץ דלא תהוי הפקר עכ׳ל ע׳ ש• והשתא‬
‫לפי מה שכתבתי ליישב כל הקושיות הנ״ל לדעת הרמב׳ס‬
‫וסיעתי נתבאר ממילא ג ס קושיית הט׳ז בעיא על נכץ‬
‫בסגנץ הנ׳ל ג*כ משוס דכתב בסי׳ א׳ קודם י׳ג לא ישא‬
‫דהוי כזנות הטע ם הוא כאשר כתבתי לעיל משוס דאסור‬
‫להשיא אשה לקטן וכל סי׳ א׳ מיירי באשה גדולה הראויש♦‬
‫לילד דאיירי בקיום מצות פ״ו וע׳ז קאמר שם קודם י׳ג‬
‫לא ישא דהוי כזנות איל הכא גבי קטנה זו דא־ן בה‬
‫איסור מן הצד מ״ה לא הוי ב״ז אף דלא תקינו לה רבנן‬
‫נשואץ מ' מ לא הוי נ׳ז הואיל שנשאת דרך קדושץ ונשואץ‬
‫וא״כ בלאו תירוצא דט״ז לק״מ כלל קישייתו וא׳ש בלא׳ה‬
‫כנ׳ל ג ס בלא״ה דברי הט׳ז הנ׳ל איק מובנים לע׳׳ד חרא‬
‫מ׳ש הט׳׳ז בתירוצי שש איירי דאביה כאן אינו מובן הלא‬
‫שם בסי' א׳ דכתב קודם י׳׳ג לא ישא וכו‘ מיירי מדין ק ^‬
‫לחוד ולא מיירי כלל מי ץ קטנה ג ס מ׳ש הט״ז והכא‪.‬‬
‫תקינו חז״ל נשואין דלא תהוי הפקר א' כ העיקר מסר ק‬
‫הספר בש״ע המביא דעת יש אומרים דהוא דעת תוס׳‬
‫המובא בשמם בדברי הרא״ש פ׳ב דהדושץ ע׳ש וכן הוא‬
‫לשין י״א בש׳ע וי׳א דאינו קדושין וחפי' מיאון א'צ ומ'מ‬
‫אץ לאוסרה עליו ו ט' כיץ שדרך קדושץ ונשואץ היא‬
‫אצלו עכ׳ל א' כ כתב ה טע ם כיון שדרך קידושץ ונשואין‬
‫היא אצלו ומעם זה לחוד אינו מספיק כלל לדעת הש׳ע‬
‫דכתב בסי׳ א׳ קודם י׳ג לא ישא דהוה כזנות א'כ‬
‫אסורה להיות אצלו אף שדרך קדושין ונשואץ היא אצ^‬
‫וא׳כה׳ל לש'ע לכתוב הכא העיקר דתקינו נשואץ ‪t t‬‬
‫תהוי הפקר בשלמא על תי ס' גופייהו ח הו דדע ת י׳א‬
‫הנ׳ל‬
‫תשובת‬ ‫‪50‬‬
‫תקנתא ד רנ ק בזה ואץ שייך כלל לומר משום זה דממנעי‬
‫ולא נסכי לה כיון דהשהא קיימיק לדפת נ׳ ה יהיכא‬
‫דליתא איסורא בהאי נשואים וודאי לא אתו למימר נ׳ ז‬
‫היא אף דלא ידעי סקנהא דנשואץ כיץ דאיכא קדוש ץ‬
‫וכתובה ואף לדעת הרמב׳ם וסיעתו כתבתי דא״ש‬
‫כנ׳ל• א״כ אף היכא דאית בה איסורא כגץ שלא קייה‬
‫סו״ר די׳ל דאתי למטעי לומר ב״ז היא לא אכפת לן בזה‬
‫אף אם יט עו בזה משום דאכתי לא ימנעו מלישא אותה‬
‫משוס מ מ'נ אם רוצה א' לישא אותה מי שלא־קיים פו׳ר‬
‫וימנע השתא מלישא אותה משוס דיסבור דב׳ז היא מה‬
‫איכפת לן בזה הא בלא׳ה אסור לישא אותה כיון דלא‬
‫קייס פו׳ר ואס רוצה לישא אותה מי שקיים סו״ר או יש‬
‫לו אשה אחרת הראויה לילד ע ו ן זה לא י מנע כלל מלישא‬
‫אותה כיון דיודע דלית בה שוס אישור וישא אותה ע׳ ס‬
‫קדושין וכתובה ויהא ברור לו דלאו ב״ז היא כיון דאיכא‬
‫קדושין וכתובה א'כ מהיכא תי תי למנוע א״ע מלישא‬
‫אותה וא״כ לא מיעקרה כלל בזה תקנתא דרבק ולא‬
‫יוגרס שוס מניעה מלקא אותה אף א׳׳א נשואה תמאן‬
‫ולא יצא תקלה מזה אף למי שלא ידע תקנות נשואץ גבי‬
‫הסנה מ״מ לא אתו למימר ב׳ז היא וא׳ש טעמא דב״ה‬
‫וח'כ מתיישב שפיר לע״ד ג ס קושיא שלישית וקושיא‬
‫רביעית הנ׳ל כדעת הרמב״ס וסיעתו הנ׳ל ‪:‬‬
‫מלבד מה שיש לומר דרך פשוט יותר דאף אס‬
‫אמריק דלא כדעת הרא׳ש מ' מ אץ סברא‬
‫להקשות מסוגיא דקדושין הנ’ל דה׳ל לאשמועיק התם‬
‫היכא דאית בה איסור כגון שלא קייס פו׳ר דאסור לישא‬
‫אותה שזה כמו זנות הוא ח ה אינו די׳ל דבהתירא מיירי‬
‫הסוגיא הנ׳ל ובאיסור' לא קמיירי ואיירי פלוגתא דשמואל‬
‫ועולא בקטנה שקדש' עצמה בלא דעת האב אם יש ממש‬
‫בקדושין א ^ א מ נאיסורא ‪ p‬הצד לא קמיירי כלל וגם‬
‫אין סברא להקשות מסוגיא דיבמות הנ״ל הא דקא אמרו‬
‫לב״ה כיון דאיכא קדושץ לא אתי למימר ב׳ז היא אף‬
‫דלפעמיס יש לתיש דאתי למימר שפיר ב״ז היא דהייט‬
‫היכא דאית בה איסורא כנ׳ל מ' מ משום הא לא אירי׳‬
‫ג״כ כנ״ל משוס דסוגיא זו מסתמא בהתירא קא מיירו‬
‫ובאיסורא ל א' מ ני י ד א' כ א׳ש אף א׳א דלת כדעת‬
‫הרא׳ש ופשימא א״א דס״ל כדעת הרא׳ש הנ’ל דא׳ש כניל•‬
‫וכי תימא דאכתי צ׳ע דהא נודע סוגיא דקדושין ריש פ׳‬
‫האיש מקדש אמר ר׳י אמר רב אסור לארס לקדש את‬
‫בתו כשהיא קטנה עד שתגדיל ותאמר בפ׳ אני רוצה ע׳ כ‬
‫ע׳ שוכיץ דאיכא בכל קדושי ק טנות איסורא דרבק א' כ‬
‫הדק׳ל מסוגיא דקדושין הנ׳ל דאיירי בקטנה שקדשה‬
‫עצמה בלא דע ת אביה דה׳ל לאשמועיק בזה דאשור לישא‬
‫אותה שזה כמו זנות הוא כיק דקדושי רעועי הוא וגס‬
‫לזה איכא איסורא אמריק דאם עביד לא מהני וכן לפ״ז‬
‫צ׳ע בסוגיא דיבמות הניל דקמיירי לב׳ה כיץ דאיכא‬
‫קדושין וכתובה לא אתי למימר ב׳ז היא הא לדעת‬
‫סימב״ס וסיעתו אתי למימר שפיר ב׳ז היא מיהו זה אינו‬
‫ולית בה שוס התחלת קושיא משום דאיסורא דרב לא‬
‫קאיאלא טל האב דווקת משוס דאם יקדש אותה האב‬
‫בקשטתה יתפוס הקדושין אפי׳ מדאירייתא ושמא לא‬
 ‫מ‬ ‫שמואל‬ ‫הלכות קתש'קט[‬ ‫תשוגת‬
‫הנ׳ל לק'מ הא דלא נ ת נ ו הממם דלא תהוי הסקר משום קדושיך דבכה״ג אי; איסור אלא מצוה להמתי; וכו׳ מ״ש‬
‫דייל לדמת הוס׳ דס״ל דנלאו האי מממא א’ש משום די׳ל דמשמע דאם לא אמר לה צאי וכו' איסורא איכא בזה‬
‫ו ק כתב הב׳י בפירוש ס׳ ס נ״ו דלדמת תוס' איסורא הוא‬ ‫דם״ל דבכל מקום היכא דדרך קדושק ונשואי; היא אצלו‬
‫אי; לאוסרה מליו ולא הוי נ׳ ז אנל לדמת ה ש'פ דס׳ל דלא כדעת הרמב׳ם ‪ .‬שם פ׳ש ומ'מ כתבו תוס' וטכשיו ‪,‬‬
‫בסי' א׳ דהת כזנות א'כ ה׳ל לפרש הכא הממס של ה ט׳ז נוהגי; וכי׳ משמע דס״ל להוס' דאף דלדינא דגמ' אסור‬
‫מ״מ יאות מנדי בזה״ז בהאי מנהגא כיו; דהביאו תוס'‬ ‫כנ׳ל אבל לסי היישוב שכתבתי למיל א׳ש דאי; אנו צריכי;‬
‫גס לדמת ש'מ לכתוב ה ממ ס דלא תהוי הסקר משום נדבריהס האי מנהגא ו שתק פ״ז משמע דס׳ל דא״ש‬
‫דהשתא קיימי ק דהש׳מ ס׳ל ג*כ דבלא׳ה אק לאוסרה בזה״ז וכ; הרב רת״א בהג׳ה סעיף ח' הנ׳ל הביא ג' כ‬
‫דברי תוש׳ הנ׳ל שס וז״ל וי׳א דנוהגי; בזה״ז לקדש בנותינו‬ ‫מליו ולא הוי ב׳ז וסגי בהאי טממא לחיי כי_ו; שדרך‬
‫הקטנות משים שתי; לנו סיפוק כדי צורכי הנ מני' גס‬ ‫קדושץ ונשואק היא אצלו והא דס״ל בסי' א' דהוי כזנות‬
‫ואינו מופיל הא דדרן קדושץ ונשואק היא אנלו התם אנו מתי ממט ואק מוצאי; תמיד זיווג הגון וכן נוהגי;‬
‫הממס משוס דהקדוסי; ונשואק של איסור הוא ואי מבי־ מכ׳׳ל ההגה׳ה ע׳׳ש משמע ג' כ דש״ל להרב רמ׳א דהאי‬
‫מנהגא תודה היא בזה׳ז מדסיים וכן נוהגי; והא דהטור‬ ‫לא מהני והא דלא כתב בסי׳ א׳ הממס ההוא משוס הא‬
‫וש״ע לא הביאו האי מנהגא המבואר בתוס' הנ״ל משים‬ ‫לא איריא משום דדק זה הוציא ה ש'מ מדברי הרמב׳ם‬
‫הא לא אירי' די״ל דבמקומות שלהם לא היה התנהג ההו'‬ ‫כנ׳לוהרמב׳ם מצמולא כתב פ׳ז שום ממ ס ו ס מן שיוב;‬
‫הספם ממילא אבל לסי דברי הס׳ז דכתב ה ס מ ס מל האי או לא שמו על לבם להביא מה שלא הוזכר בגמ' מיהו‬
‫משמע מדברי תוס' פ׳ הנ׳ל והרב רמ״א הנ״ל דאף לדנא‬ ‫דינא של דמת י' א בסי׳ ל׳ז סמיף י׳ד וי׳א גוסייהו ט ת ב ק‬
‫טפ ס כיק דדרך קדושי; וכו' קשה מ מ'נ או ה״ל ■להש׳מ דגמ' אשור מ״מ א״ש האי מנהגא בזה״ז והנה מ׳ש הרב‬
‫לכתוב ג ס המ מם של הט״ז או לסתום לגמרי ולא‪-‬לכתוב רמ״א הנ“ל עוד טע ם שני גס אנו מתי מעט שהיה להרב‬
‫רמ׳א גירסא זו בתוס' הגם בחוש' שלפנינו לא הוזכר‬ ‫שום ממס ולסמוך‪.‬שיוב; ממילא דהלא ה ממ ס ההוא לחוד‬
‫טע ם זה מס כ״ז להרב רמ׳א היה כתוב בתום' גם האי‬ ‫אינו מספיר‪ ^ ,‬ל ולפי דברי הישוב שכתבתי א״ש כ;‬
‫טעמא וטעס זה שייך אף בדיר' הנצרך להאיש וכן מצינו‬ ‫נלמ׳ד ברור ונכו; כל היןשיות הנ׳ל ‪:‬‬
‫גבי האיש דהנה בקדושין דיש פ' ב' הני׳ל מבואר מוד שם‬ ‫ע ו ל ה מכל דברי הנ׳ל דכל הפוסקים ס״ל היכא‬
‫דאמר ר׳י א׳׳ר אסור לאדם שיקדש אשה מד שיראנ' שמא‬ ‫דהיא אצלו ט׳ ס קדושק ונשואי; כדת דלא הוי‬ ‫^‬
‫‪ fs‬כלל אף היכא דלא תקיגו רבק נשואי; אלא פיר‪,‬ר יי יראה בה דבר מגונה והתגנה עליו ורחמנא אמר ואהבת‬
‫לרעך וכן פשקו כל הפוסר‪,‬ים ומיי' במור וש״מ סי' ל״ה‬ ‫הסלוגתא של הפיסקים הנ׳ל בכך דהיינו אס הוא נשואי;‬
‫מ׳ש וכתב שש זקני הב״ש ס״ק ב' וז״ל ומה שאינן נזהרק‬ ‫’ של איסור שיש בה איסור אחדינא וגס לא תקנו ליה‬
‫רנ ק שו א ץ בכה׳ג יש לאור‪,‬מי סלוגתייהו דהרמב״ס נז ה וכי' ועוד היתר כמ׳ש התוס' דאנו מתי ממט‬
‫פ׳ש משמע דכוונתו ג' כ על דברי תוס' הנ׳ל זשהיה‬ ‫וסימתו ס׳ל ד הוי ב׳ז משוםדר‪,‬דושק רמומי הוא כיון‬
‫לפני זקני הנ׳ ש ג׳ כ הגירסא נ תו ס' המ מם שאנו מתי‬ ‫דלא תקינו ליה רבק נשואי; וגס נשואק של אישור הוא‬
‫אמרינ; דאי מביד לא מהני מ׳ ה ס״ל דגבי נשואי קט; ' מעש השייך ג*כ גני האיש א*כ מצינו שני איסורי דרנק‬
‫מה שמוסכם לדינא דהגמ׳ והפוסקים דנזה׳׳ז נוהגי;‬ ‫הוי ב׳ז יה מידכי וסימתו ס׳ל דגם בזה לא הוי ב׳ז אבל‬
‫להתיר משוס דאנו מתי ממט א״כ האי איסורא דרבנן הא‬ ‫היכא דנשיאק של היתר הוא אי; פלוגת׳ בינייהו כנלפ׳ד ;‬
‫דאשור להשיא אשה לקט; כאותן מר‪,‬ומות דנהגו להתיר‬ ‫‪ 1‬ע פ ץ אמרתי לית; טפ ס הא דבכמה מקימות נוהגץ‬
‫נזה נזה׳ז א׳ש ג׳ כ משום שאט מתי מעט דלא חמיר‬ ‫בזה׳ז להר‪,‬ל להשיא בניס קטנים אף קודם‬
‫האי איסור מן תרי איסורי הנ׳ל וגם מסתבר דנהאי‬ ‫התחלת י׳ג דלדינא דהגמ׳ לכ*ט אשור להשיא אשה לקט;‬
‫איסירא יש להקל יותר נז ה׳ז כיק ד ה טע' הוא הא דאסור‬ ‫אלא תוך י׳ג דהוא סמוך לפרק איכא פלוגתא בק‬
‫להשיא אשה לקט; היינו משים דחיישיק שמא תזנה האש'‬ ‫הפוסקים אם מצוה מל האב להשיאן או האי סמיך לפרק‬
‫עליו ובזה׳ז דאנו מתי מעש וקשה למצוא זיווג א*כ אס‬ ‫ר‪,‬אי מל אמר גדלות; ו ק ד ם גדלות; אף ת ו ן י׳ ג אסור‬
‫להשיא; אבל תוך י׳ב לכ׳פ אסור להשיא; אבל לדברי הנ״ל לא תנשא ל ק ק זה הרוצה לישא אותה יש לח־ש שמא לא‬
‫נלט׳ד דיש סמך להאי מנהגא דהנה איתא בקדושי; ריש תמצא אחר זה זיווג אחר או לא יהא סיפוק ניד אבי'‬
‫לתת לה נדוניא ותשב מגונה לעולם וא׳־כ הדר יש למוש‬ ‫ס' ב׳ אמר רב יהודה אמר רב אשור לאדם שיקדש את‬
‫שמא תבוא ליד ז פ ת וא׳׳ל דלהאי חששא לא חיישיק‬ ‫בתו קטנה מד שתגדיל וכו׳ והובא ג׳ כ לפיל וכתבו‬
‫ש ס תו ספו׳ מ לז הוז׳ ל ופכשיו נוהגק לר‪,‬דש בנותינו משוש דלא חמור כל כך זנות דפנוי' זה אינו דהא דאף‬
‫א ס תזג ה א מ ר שתנשאלר‪,‬ק ג״כ לא הוי אלא כמו זנות‬ ‫אפילו קטנות כו׳ ואס ‪ p‬סיפוק ביד אדם מכשיו־לתת‬
‫לבתו נדוניא שמא לאחר זמ; לא יהיה סיפור‪ ^ ,‬ו ותשב דפנויה כיון־ דאין קדושיו קדושי; וא״כ משתבר לענ׳ד הא‬
‫דנוהגין בכמה מ ק מו ת להתיר נזהי׳ז להשיא אשה לקט;‬ ‫עגונה למולם מכ״ל מ׳ש ודברי רב הנ׳ל הובא לדינא‬
‫א׳ש וכ׳ת דאכתי לדעת הרמב׳ם וסייעתו לא אתי‬ ‫במור ובש׳מ‪ ,‬שי' ל׳ז סמים ח׳ מ׳ש אלא שינו לישנא‬
‫שפיר דס׳ל דגני נשואי קש; הוי נ׳ז א' כ איך להתיר‬ ‫דרב בזה דרב אמר אשור לקדש והם כתבו מצוה שלא‬
‫נזה׳ז נ׳ז זה אינו כיו; דלעיל נתבאר דהא בהא תליא‬ ‫לר‪,‬דשוט׳ וכתב שם הח'מ סמיף ק' י ״ ד ט מ ס מ ל ה א‬
‫דהאדס׳׳לדהוי נ׳ז היינו תשיס דנשואין של איסור הוא‬ ‫דלא כתבו אסור וכתב דהם אייבי באמר לבתו צאי וקבלי‬
‫ואד־־וז‬
 ‫שמואל‬ ‫הלכות לןדושי קטן‬
‫קשה להגמ׳ ו ט' פ׳ש משמע שם מתום' דס״ל דהי^י עשה‬
‫דלפולם בהם תפנודו פשה דאורייתא היא ופשה גמור‬
‫הוא ומ״מ מותר לשחררו אף בשביל מצות תפלה דרבק‬
‫להשלי' פשרה והיו נו פ ץ לרבו לשחררו בשביל מצות פו׳ר‬
‫או מצות שבת וכל זה מו סכם להלכה לדעת כל הפוסקים‬
‫פינן ברמב׳ם ובטור ונ ש׳ ע י׳ ד ה' פבדיס דכתבו שם‬
‫אסור לאדם שישחרר את עבדו והמשחררו עובר בעשה‬
‫אבללצו ^ מצוה פ צ י ז להשלימו פשרה בבה׳כ שרי‬
‫פ ״ כ ע׳ ש א ל א ה ב׳י כ ת ב ש ס פ׳ז וז' לו כ ת ב ה ר ‪ f‬בהשולח‬
‫משמע דלאו פשה גמור הוא ד א' כ היכי דחי לי׳ משוס‬
‫מצוה דפשרה נבה*כ ו ט׳ פ׳ ש ואף להר״ן דס״ל דלאו‬
‫פשה גמיר הוא אץ הוכחה פלו אלא מצות הפלה בפשרה‬
‫דמציה ד רנ ק היא פ׳ז היה קשה להר״ן היכי דחי ליה אי‬
‫אמרינן דעשה גמור הוא אבל בשביל מצוה דאורייתא‬
‫דהיינו מצות ט ״ י או מצות שבח ודאי דין הוא דהיו‬
‫ט פין חת רנו לשחררו אף אי אמרינן דפשה גמור‬
‫ט א מדאורייתא ו תוס' ס״ל דבאמת פשה גמור הוא‬
‫מדאורייתא ומ״מ דחינן ליה אף מפני מצות תפלה‬
‫בפשר' ומכ״ש דבשביל מצות שבת דהיו ט פין אס רבו כנ״ל‬
‫ואומרי' חטא כדי שיזכה תת חברך כ מ ט ח ר בסוס'‬
‫דגיטין שם ד״ה כופץ את ר ט פ׳ש פולה מזה דמפני‬
‫תקינן העולם היו כופץ את ר טו מ ב ט לין פ ש ה דאורייתא‬
‫וב״ד היו חייבין לכוף אה רבו כנ'ל ‪:‬‬
‫ו ל פ י ז בנ׳ד שהיה ק ל א ד ל א פ סי ק איך שנגזר כנ׳ל‬
‫‪ .‬פשוט הוא דהוי הכא תיקון כעולם יותר‬
‫דהתכאיירי באדם א' מי שחציו פ נ ד וחציו ב״ח וננ׳ ד כל‬
‫בני המדינה לא היו יטלץ ל ט א לידי נשואין פ ד שיהיו בני‬
‫שלשי' פנה ויבוטל מצות פו׳ר ומצות שבת ואץ לחלק נז ה‬
‫משום שיהיו יטלץ לקיים מצות אלו אף אחר ל' שנה‬
‫דהא לפנץ קיום מצות שבת פשוט הוא דלא מסתבר‬
‫לומר בן להיות העולם ביני לניני ל הו ט בראה ולא‬
‫לשבה וכן משמע קצת מדברי תוס' דגיטץ הנ׳ל נשם‬
‫הירושלמי דכל מי שהוא מצווה פל שבת לא ישא אשה‬
‫במופד והטפם ט א שלא ימתץ מ ל ה א פ ד המופד ויבשל‬
‫ביני לביני ממצות שבת וג ם ל פ׳ד א“צ שום הוכחה' לזה‬
‫דבל״ה לא מסתבר כלל לומר ‪ p‬ואף משום מצות פו׳ר‬
‫לא מסתבר לומר כן דמנו אר נ ר מ נ׳ ם פ' ט׳ו מה'‬
‫אישוי* לץ נ ' יי׳ל יכיה שעברו עשרים שנה ולא נשא‬
‫אשה הרי זה עובר ומבטל מצות פשה פ׳ כ וכן כתב‬
‫הרא״ש ביבמות פ' ה ב פ׳י הובא נ סו ר ש' פ סי' א׳ רווק‬
‫שעברו עליו כ' שנה ואינו רול' לישא אשה ב׳ד ט ו ט ט ן‬
‫או ט לישא ו ט' פ' כ עוד כ תב ה ר מנ׳ ם נ פ' הנ׳ל דין א'‬
‫וז׳ל האשה שהרשית את נ פ ל ה שימנע פונ ת ה ה׳ז מותר‬
‫בד׳א כשהיו לו בני' שכנר ר ף ס מצוות פו׳ ר אבלל א‬
‫קיים חייב לנפול בכל פונה פ ד שיהיו לו בנים ספני‬
‫שהיא מנות פשה של תורה שנאמ' פרו ו ר ט פכיל פ׳ש‬
‫ט נ א גם ק בטור ‪ .‬וב ש׳ע סימן פ׳ו עיין שם‬
‫וצ׳ל דס׳ל להרמב״ס ד דנ ר זו מסרה התורה לחכמים‬
‫לקבוע פונה לכל א' לפי פני ט ואחר שקבעו הפונה‬
‫חייב כל א' לקיים ולא מהני מה שהאשה הרשית אוצו‬
‫משוס דזו מצוה בפ״ע היא ‪-‬וחייב מן ^ תו רה לקיים כ׳ז‬
‫כאין‬
‫תשובת‬ ‫‪52‬‬
‫ואמריק אי » ‪ T3‬לא מהני היינו מחמת קנשא אבל‬
‫השתא דקיימיק דנז ה׳ז אק איסור נז ה כלל א' כ לא הוי‬
‫נ׳ז ג' כ לדפת כ' פ ואץ שייך לומר דאי מני ד לא מהני‬
‫כיץ ד קיימי ק דשפיר פנ די בהאי מנה;א נז ה׳ז והא‬
‫דלא הזכיר הרב רמ׳א האי מנהגא נ סי' מ׳ג פל דברי‬
‫הש׳פ דכתב ואסור להשיאו אשה נפודו ק ק ה׳ל לכתוב‬
‫דנזה׳ז יש לנהוג להקל נז ה משום הא לא אירי׳ דייל‬
‫דפדיץ ני מי ה רנ ר מ׳ א לא היה המנהג להתיר נזה״ז‬
‫בזה וראיי' לזה דהא כה נ ה ש'פ ריש סי' ל׳ה דאס אסשר‬
‫צו לקדשה נפצמו אסור לו לקדשה פ׳י שליח אלא א״כ‬
‫מכירה ו ט' ו הרנ רמ׳א לא כ תנ פ’ז כלום לאשמפינן‬
‫דנזה״ז יש להקל נ»ה אלא זקני הנ׳ שהזכיר שם מה שאץ‬
‫אנו נזהרץ נז ה וצ׳ל ג׳ כ כנ״ל דנימי ה רנ רמ’א פדיין‬
‫לא היו מקילץ נז ה לקדש נלא ראיה והיו מקדשץ פ' פ‬
‫ראי משום הכי ס תי ס הרב רמ׳א שם את דבריו ובסי'‬
‫ל׳יז ספיך ח' דאיירי בפנץ לקדש בנות ק ט ט ת ובימי‬
‫הרב רמ׳א היה המנהג להתיר נזה נז ה׳ז מ׳ ה הביא‬
‫י מ׳ א שם האי מנהגא ובימי זקני הב׳ש הו לא היו נזהרי;‬
‫לקדש ט“ פ ראי' ו מ׳ ה כתב זקני מטם לזה להתיר וא"כ‬
‫כ״א כ' ט פ ס הנ׳ל להתיר טל המנהג שהיו נוהגין להתיר‬
‫בימיו ופכשיו חזינן דגס בהאי איסור להנשא לקטנים‬
‫'נוהגץ להסיר בזה׳ז יש לט ליהן ג' כ ט פ ס הנ״ל פל האי‬
‫■מנהגא דשפיר פבדי באותן מקומות הניל כנלפ״ד דיש‬
‫סמך להאי מנ הג א‪:‬‬
‫ו כ י ו ן דנתבאר דיש סמך לאותן הטהגץ היתר להשיא‬
‫לקטנים אך בלתיהרפ׳ש א'כ ה־רינן לנ׳דדכ׳ש‬
‫בעת הרט׳ש הניל דפשום הוא דהדץ היה נותן ק להתיר‬
‫ולהנהיגם דווקא כן דהנה משנה פרוכה היא נגי טין מי‬
‫שסציו פבד וחציו נ׳ ה ט ' פ׳ש תום' שס )לו מ׳א( ד״ה‬
‫לישא שפחה א׳י וז׳ל וא״ת אפילו י טל לישא שפחה אינו‬
‫מקיים בכך פו׳ר ו ט' וי׳ל דאם היה מקיים שבת כל דהו‬
‫משום מצית פו׳ר לטדי' לא הוה כפינן לרט דלא מיחיי׳‬
‫בה כיץ דאנוס הוא פ״כ פ״ש עוד תום' שם ד״ה לא ה ו ט‬
‫בראה לשבת יצרה וז״ל והא דלאנקט קרא דפרו ורבו‬
‫משום דאי הוי יכול לקיים שבת כל דהו משום מצות‬
‫פו׳ ר לא הוי כ פי ק והכא הוי כפינן ליה כדפירשנו אי נמי‬
‫נ ק ט האי קרא משום דמוכחא דמצוה רנה היא וכו' פוד‬
‫שם נ תו ס' נ שה הירושלמי כל מי שהוא מצוה על שבת‬
‫לא ‪p‬א אשה במועד והטעם שם שלא ימתין מלישא פ ד‬
‫המועד פ׳ ש בשינוי לשץ קצת משמע לפי שנויא דאי‬
‫נמי של תום' ההוא דאף משום מצות ט׳ ר כפינן ל ר ט‬
‫לשחררו אלא מתני' ה פ ס למנקט האי קרא דלשבה משו'‬
‫דמוכחא דמצוה רנ ה היא וכן נ תו הס' דחגיגה )דן נ׳ ‪8‬־נ(‬
‫ד׳ה לא תוהו בראה ד כ ת ט ש סג׳ כד ה אי עשה אלים ספי‬
‫מפרו ורבו פ׳ש משמע מזה ג' כ מ׳ ל דס׳ל כמושינוייא‬
‫דאי נמי הנ׳ל עוד נ ג י ט ץ ) י ן לש ע'נ( גופא אמר ר׳י‬
‫אמר שמואל כל המשחרר עבדו עובר נפ שה שנא' לעולם‬
‫נ ה ם תטבו־ו מיתיני מעשה נ ר׳ א שנכנס לנה׳כ ולא‬
‫מצא בה פשרה ושחרר עבדו והשלימו לפשרה ומשני מצוה‬
‫שאני ו ק הובא במס' נ ר ט ת) ד ף »'׳ ע׳י( ומשני ג׳ כ הכי‬
‫מצוה דרבים שאני ע׳׳ש הוס׳ שם ד״ה מצוה דרבים מ ^‬
 ‫ם‬ ‫שמואל‬ ‫הלכות קדושי קט[‬
‫ג □ אין סברא לחלק בניד דהתם גני מי שחציו עבד‬
‫וחנ״ח וודאי אינו יכול לקיים מצות ט״ר ומצות‬
‫שנת והכא בנ״ד ספק הוא שמח אין ממש בהאי קלא‬
‫אשר יצא ושמא לא נגזר כנ׳ל זה אינו דאף דספק הוא‬
‫מ'מ יש לחוש ‪ :‬מ א יתבטל מ׳ ע דאורייתא ולא יהיה תיקץ‬
‫פולס ומסתבר ג“ כ להתיר איסור דרבנן נ נ׳ ד ועוד דהאי‬
‫איסור דרבנן להשיא לקטן הוא רק משו' חשש דשמא תזנה‬
‫האשה עליו ונגד זה שמא לא יהי' באותו פעם בעיר ההוא‬
‫איזה גדול שירצה לישא אותה ואס לא מנשא כעת ל ק ק‬
‫ת שבאח׳ז נעיגין ואכתי איכא האי חששא גופא שלא‬
‫תבוא לידי זנות משוס חשש דשמא תזנה האשה עליו‬
‫ופשוט הוא לענ׳ד להתיר זה מפני זה וא״צ להאדך‬
‫בראיות ע׳ז שלא לצירך מגידל הפשיטות ונפ ר ט שב^תו ‪.‬‬
‫פעם היה נתאמת הדבר ממש באותן מקומות והיה‬
‫אצלם כמו ודאי ממש כי רבים העידו ששמעו מהשררות‬
‫שלהם א ץ שהגידו ליהודים הדרים חחתס דבר זו בכדי‬
‫שישיאו אס בניהם מקודם ומי שלא מצא זיווג לבנו או‬
‫לבתו היה מצער א״ע כמעט שלא פרחה נשמתו ונשמת‬
‫ב״ב מפ ר שנתאמת הדבר לודאי ממש א׳כ פשוט הוא‬
‫להתיר ננ״ד ועוד דהא דרשניג הקיל על דברי תורה היה‬
‫נ“ כ מחמת ספק משוס שמא יתרשלו מלהביא אפילו‬
‫קרנן א' וא״כ ננ״ד אף אס היה ספ ק מסתבר להסיר‬
‫איסור דרבנן כנ׳ל ועוד דהונא לעיל דנוהגץ להסיר‬
‫נזה׳ז שני אי ק רי דרבנן א' לקדש בנות קטנות ב׳ לקדש‬
‫אשה קודם שיראנה והטעם הוא ג*כ מחמת ספק משוס‬
‫שאנו מתי מעט ואולי לא ימצא זיווג וחשב נ ע י ק לעולם‬
‫א״כ פשוט הוא להתיר בנ׳ד אף אס ספק ומכ׳ש שבכל‬
‫אותן המקומות היה נתאמת הדבר לודאי ממש ‪ P‬נ׳ל‬
‫ברור ;‬
‫ו?‪ 5‬ו ד יתר על אמרתי נ נ׳ ד כיון דדץהיא גבי מי שחציו‬
‫ענ ד וחציו ב׳ח דהיו כופין את ר ט לשחרר אותו‬
‫וגם דין הוא דרווק שעברו עליו כ' שנים ב״ד היו מ פין‬
‫לישא אשה א'כ דין הוא דחייבין הנ׳ ד להכניס א׳ע ‪ 6‬ה‬
‫שיקויים כנ״ל לתיקון העולם אלא הרב רמ״א הניא נשם‬
‫פו ס קי'נ סי׳ א' דנזה״ז לא נהגו לכיף ע׳ז ולדקדק נ ע טני‬
‫זיווגים ע״ש וכן נלע״ד שהיה החיוב באותו פעם באותן‪:‬‬
‫המקומות הנ׳ל על כל אב להשיא את בניהם הן קטנים ק ‪i‬‬
‫גדולים דטדע הסוגי' דקדושין )דף י״ס( האב חייב בנ ט‬
‫להשיאו אשה^ולף ל׳ ע'נ( מפר שהסוגי' להשיאו אשה מנ׳ל ’‬
‫דכתיב קחו נשים והולידו בניס ובנות וקחו לנניכס נשים‬
‫ואס בנותיכם תנו לאנשים ע״כ משמע מזה דאב חייב‬
‫לכוף את בנו הגדול שישא אשה וגם נודע ביבמות‬
‫ובסנהדרין המשיא בניו ובנותיו סמוך לפרקן עה׳א‬
‫וידעת כי שלום אהלך ופקדת מך ולא תחטא ע״כ‬
‫והר מנ׳ ס נ ס׳ כ׳א מה' אישורי ביאה כתב בזה׳ל מצות‬
‫חצמים שישיא אדם את בניו ובטתיו סמוך לפרקן שאם‬
‫יני ק יבואו לידי זנות או לי די ה ר הו ריו א׳ כ בנ׳ דנ ל ע׳ ד'‬
‫דאף קטני' וקטני קטנים דינם שוה לסמוך לפרקן משום‬
‫הטעם ההוא המבואר נ ר מנ״ ס הנ׳ל שאם יניחן יט או‬
‫לידי זנות והרהורי ו א'כ מצוה על האב ננ׳ ד דאוסן‬
‫מקומות הנ׳ל להשיא קטנים וקטני קטנים ולפ׳ז איזלי‬
‫שנתבאר‬ ‫יד‬
‫תשובת‬
‫שאין לו גני ם וא'כ אף משוס מ‪ 5‬ות פו׳ר לא מהחבר‬
‫לומר ק כי ץ ־ ד א ^ פפריס שנה מנמל מצות עשה מן‬
‫התירה בכל עונה כ׳ז שאין לו בנים • גס אק סברא‬
‫לחלק בנ״ד משוס שאפשר לו לילך למדינה אחרת‬
‫שלא נגזר שס נזירה כזו ולישא שם אשה ח ה אינו‬
‫דמבואר נב׳־י א״ח סוף סימן תינ׳ו וז׳ל והרשנ׳א‬
‫כתב וכו' משמע דאפילו למצוה עוברת כאתרוג ולולב‬
‫•וסוכה אינו מ חו״ג למת אפילו שליש מממונו וכו' וכתב‬
‫הראנ׳דז״ל כדי שלא יבא לידי עוני ויפיל עצמו על הניבו'‬
‫וכמו שאמרו המבזבז אל יבזבז יותר מחומש מהעוני‬
‫כמיתה ממש אמר הרב שלא אמרו אלא נ מ׳ ע נשב ואל‬
‫העשה אנל נמצות לית אפילו כל ממונו עכ׳ל הנ׳י ע״ש‬
‫ז א'כ דנדון די ק פשוע הוא דפעור מלעקור סיכי׳ ומשכני׳‬
‫ורהיע למדינה אחרת מקום שאין מכירים אותו כי זה‬
‫גרע שפי מלנזבז יומר מחומש שיש לחוש יותר שינא‬
‫לידי פוני שהדרך מ מ ע ע שלשה ומכ״ש דרך רחוקה‬
‫כזו גם כל הדרכי׳ בחזקת סכנה וטודאי פסור מלער\ר‬
‫מקומו בשביל קיום המנות הנ׳ל ודמי' למי שחציו ענ ד‬
‫וחציו נ׳ ח דאנוס הוא וג ’ כ רחמנא פערי' ומ״מ דין הוא‬
‫לכוף את רבו לשחרר אותו ולבעל מ״ע אף אם פשה‬
‫דאורייתא הוא מפני תידון הפולס מכ׳ש בנדון דידן‬
‫דאיסור דרבנן הוא להשיח קענים דפשוע הוא לנעל‬
‫מפגי היקק העולם ונפ ר ע לפי ה ע ע ס של תוס' לקדושין‬
‫שאט מתי מעע וקשה למצוא זיווג הגק סשיעא אם ילך‬
‫למקוס שאין מכירין אוהו בוודאי יהיה לו קשה יומר‬
‫למצוא זיווג וטודאי יש לחוש שישב בעיגק לעולם א״כ‬
‫‪ .‬פשוע הוא דפעור לעקור ממקומו כנ”ל ואס אם ט ה‬
‫הד ץנו תן שחייב לילך למדינה אחרת לישא השה מ״מ‬
‫נלפע׳ד דדק הוא להתיר ננ׳ ד ד הנ ה מ שנ ה ערוכה היא‬
‫בכריתות סוף פ׳ א האשה שיש עליה ו ט' ממש זיבות‬
‫וחמש לידות וודאות מביאה קרבן א׳ ואוכלת בזבחים‬
‫והשאר עליה חובה מעשה שעמדו קינים בירושלים‬
‫בדינרי זהב אמר ר שנ׳ג המעון הזה לא אלין הלילה עד‬
‫שיהיה בדינרי כסף נכנס לנ׳ד ולמד האשת שיש עליה‬
‫ה׳ ■לידות וודאות ה' זיבות וודאות מביאה קרנן א'‬
‫ואוכלת בזנחיס ואין השאר עליה חובה וכו' ע' כ •‬
‫נשיי ד׳ ה נכנ ס לנ״ד ולמד וכו' וז׳ל א ע׳ג שהקיל על‬
‫דברי תורה ע ת לעשות לה' הוא שאלמלא כן לא ימצאו‬
‫ויתרשלו מלהביא אפילו קרבן א׳ ויאכלו קדשים בעומאת‬
‫הגוף ע׳ כ ע׳ ש וא״כ מזיק אף‪ .‬אם יאכלו קדשים‬
‫בעומאת הגוף יעברו במזיד על איסור כרת ויעשו‬
‫איסור ממור כזה במזיד מ' מ הקיל י שג׳ ג וב׳ד על‬
‫דברי חורה ואמר דאק השאר עלי' חונה נכ די להציל‬
‫אותם מעבירה זו מפני שחששו דאף דאיסור חמור הוא‬
‫מ’ מ יעברו ע׳ז ויתרשלו מלהביא אפילו קרבן א' מגודל‬
‫היוקר א' כ בנ׳ד ה׳ג אף אם היה הדין נותן דחייב לילך‬
‫למרחקים מ' מ ים לחשוש שיתרשלו לזה וגס אק סהדי‬
‫דדבר זה אין יכולין לעמוד ובודאי לא יקיימו דבר זו‬
‫א' כ משוע הוא להתיר בנ׳ד מק׳ו פה התם הקילו על‬
‫דברי חורה ומכ״ש בנ׳ד דאיסור דרנק הוא פשוע הוא‬
‫דיש להתיר מפני תיקון ה עו ל ם‪:‬‬
 ‫שמואל‬ ‫הלכות לךושי קטן‬
‫‪P P‬‬
‫לזה וביותר יש לתמוה גבי קטנה דמשני שלא ינהגו‬
‫בה מנהג הפקר מה מנין תקנת מיאון לשמירת הנמל‬
‫מן ההפקר וכי בלתי התקנה ה ט א לא ישמור אותה •‬
‫‪ .‬לזה נראה לע׳ד הנמוכה והקלושה פי׳ השוני׳ בע׳א‬
‫דלא כהבנת הלומדים הנ״ל דהנה נודע סוגי' דריש חגיגה‬
‫דחרש שוטה וקטן פסורין מכל המצות וא״כ היה פטור‬
‫מדאורייתא האי חרש לישא אשה והנה הובא לעיל מי‬
‫שחציו עבד וחציו ב׳ח דאך דאנוס הוא ואינו יכול לישא‬
‫אשה ואונס רחמנא פטרי׳ מ׳ ת פשו תקנה לכוף את‬
‫רבו לשחרר אותו וחייבו חכמיה להאדון להפסיד את‬
‫מבדו לשחרר אותו ולבטל מצות עשה דלעולס בהם‬
‫העבידו ואומרים חטא כדי שיזכה חברך שיוכל לישה‬
‫אשה אף דפסור הוא לישא אשה מדאורייתא דאגום הוא‬
‫מ״מ ה קי ט כן מ סט תיקץ העולם א׳כ כיש האי חרש‬
‫הנ׳ל אף דפטור מדאורייתא מ' מ דץ הוא מדרבק‬
‫לחייב להשיאו מפני תיקץ ה ט ל ם כדי שלא י ^ לזה‬
‫נלע׳׳ד דתקנת נשואים גבי חרש כך היה דחייבו חכמים‬
‫להשיא לחדש כדי שלא יבטל וכן גני קטנה יתומה‬
‫אף דפעורה היא להנשא לבעל מכל מקום חייבו חכמים‬
‫שתנשא לבעל כדי שלא ינהגו מנהג הפקר ח ט תקטת‬
‫נשואים גבי חרש וגבי קטנה יתומה והא ד א מ רונ בי‬
‫נשיאי חרש דצריכה ג ט להיציאה טינו מחמת סברא כיץ‬
‫דתקינו רבק נשואים לחרש כנ׳ל שוב לא שייך לומר ד ב כד‬
‫תיפוק דבשלעא בלא תקנת נשואים הוה אמרינן שאץ‬
‫ממשה חרש כלום ואץ קדושיו קדושץ אבל השתא‬
‫דהקינו נשואים שוב לא הוי מעשה חרש אלא מצות חכמי'‬
‫הוא ומחמת סברא הנ״ל היה הדין נותן דגבי קטנה יתומ׳‬
‫צריכה ג ט ג' כ כנ׳ל אלא החכמים הקילו בפירוש ו א מ ד‬
‫דיכולה לצאת נמיאון ויש לומר הטעם ע׳ז משוס דאמר‬
‫ר׳י אמר רג אסור לאדם שיקדש את ג ט כ שט א קטנה‬
‫עד שתגדיל ותאמר בפ׳ אני רוצה והסמס ט א משוס‬
‫דיש לחוש שמא לא תתרצה בו ולא תרצה לדור עמו‬
‫והבעל לא ירצה לגרש אותה א׳ כ תשב מגונה לעולם‬
‫ויגרום לה האב תקלה סן הקדושץ שלו מיה אמרו חכמי׳‬
‫דאסור לקדש את בתו קטנה וכו׳ א' כ ה' נ גבי קטנה‬
‫יתומה אם היו צריכץ ג ס היו גורמין לה סקלה מהחשש‬
‫הנ״ל מי ה הקילו בפירו׳ ואמרו דיכיל' לצאת נ מיאץ להיות‬
‫הבהירה בידה אבל אס לא היו אומרים החכמים להקל‬
‫ג ני קטנה לצאת במיאון אלא הוי שתקי מזה היה הדין‬
‫נותן גס גבי קטנה דצריכה ג ט מחמס סברא הנ׳ל כיץ‬
‫דנשואץ של מנוה היא וכן גבי חדש הדץ הוא דצריכה‬
‫ג ס סהטע ס הנ׳ל אבל לשון התקנה לא היה אלא דמציה‬
‫לחרש שישא אשה א' כ איש השוגיא הנ׳ל גם אין לומר‬
‫דהתקנה היתה על שטהם דהיינו דמציה לחרש שישא‬
‫אשה ונס תקנו דאינו יוצאת ממנו בלא ג ס ובלא‬
‫תקנה על האי מלתא להצריך ג ס היה הדץ טתן דאיצ‬
‫ג ט א״כ הדרא קישיא הניל למאי הצריט ל ת ק ג ט בשלמא‬
‫האדתקנו דמצוה לחיש שישא אשהא׳ש מהטעם המבואר‬
‫נרש׳י כ ד שלא יבטל אבל תקנ׳ הנס למאי דאין שום טעם‬
‫ע׳ז כלל כנ׳ל ג ם ברש׳י לא טז כ ר שוס ט ע ם אלא הטעם‬
‫שלא יבטל אלא ודאי צ׳ל דבאמת לא היה תקנה להצריךגם‬
‫אלא‬ ‫׳‬
‫תשובת‬ ‫‪5i‬‬
‫שנתבאר למיל דבנ״ד פפום הוא להתיר להשיאן קשניס‬
‫כהיום אמרתי נוסף מל זה דאף תיוב מושל מל כל‬
‫אב ואב להשיא את הבנים כין גדולים ונין קשניס‬
‫ומה שנלמ׳ד ברור ונכון כתבתי ולפ׳ז פשיש הוא לפ׳ד‬
‫יי פ ה כיונו הא דהשיאו קטנים וקשני קשנים בפ ת הרט'‬
‫‪,‬ננ״ד כי הדק היה נותן להנהיגם דוקא לכתחילה‬
‫להשיאן ו׳ ^ו מנהנא הורה היא כן נלמידפשוש ‪:‬‬
‫נבא לבאר אם יש דין נשואק לאותן נשואי‬
‫ק טני ם הנעשו בעת הרמ״ש בנ׳ד להצריך גש‬
‫להפריק דהנה נודע סוגי׳ דיבמות ריש פ' חרש דמקשה‬
‫שם הגמ' מ׳ש קטן דלא חקינו רבק נשיאים ומרש ת קי ט‬
‫ליה רבנן נשואין ומשני חרש דלא אתי לכלל נשואים‬
‫תקינו רבנן נשואים קטן דאתי לכלל נשיאי' לא תקינו‬
‫רבנן נשיאים ו היי קטנה דאתיא לכלל נשואי' ותקינו‬
‫י ב ק נשואים ומשני התם שלא ינהגו בה מנהג הפקר‬
‫ע׳ כ • רש׳י ד׳ה חי ש דלא אתי לעולם לכלל נשואים‬
‫דאורייתא תיקנו רבנן נשואים כדי שלא יבשל * שלא‬
‫ינהגו בה מנהג הפקר אי לא מוצא דמנסבא אץ לה מי‬
‫ישמינה וינהגו בה מנהג הפקר בזנות עכ׳ל מיש והנה‬
‫למנ׳ד צריך להבין פי' סוגיא זו מה הוא תקנת נשואים‬
‫גבי תי ש וגבי ק טנה יתומה ואיך היה לשין חכמים בבית‬
‫המדרש במת שחדשו ותיראו דברי'אלו ולכאורה נראה‬
‫לפי הבנת הלימדים דתקנות נשואים הוא היי ט תקנות‬
‫דק נשואים ולשון התקנה היתה כך דאם חיש ישא תשה‬
‫אינה יוצאת ממנו בלא ג ט ואם מת בלא ברם צריכה‬
‫חליצה וכן גבי‪,‬קטנה תקנו דצייכה מיאון לפ׳ז אינו מובן‬
‫כלל סני ש־נויי דהגמ' הנ׳ל הא דמשני חיש דלא אתי לכלל‬
‫נשואים ו ט' ופירש׳י כדי שלא יבטל וכן גבי קטנה דמשני‬
‫שלא ינהגו בה מנהג־ הפקר דיש לתמוה מ חוד ס ה פנץ‬
‫זה לזה והלא אם לא היו מתקנים ג ט וחליצה גבי נשואי‬
‫מי ש והיה החי ש טשא אשה ו כיג כ ה׳ג ל א היה יכול‬
‫לקיים מצות פו׳י זה ד נ י שאץ לו שחי כלל והלא טד ע‬
‫דאף אם א' נ א על א׳א והוליד בנים ממזרים מקיים‬
‫בזה מצות פו׳ר כמבואר בניי בשם הישב׳א סי׳ א' ו ק‬
‫ג הג׳ ה רמ׳א םמיף ו׳ מיש א' כ כ׳ש הכא דמקייס המצוה‬
‫א^ בלתי תקנ ת חכמים הנ׳ל ואין סברא לומר דאם‬
‫לח שתיקט כן היה הדץ גבי נשואי חיש דהוי נ׳ז‬
‫והיו נ מנע ץ מלהתנסבא ליה זה איט דהא לעיל דמת‬
‫ה מיד כי וסיעתו דס׳ל דגבי נשואי ק ק דאף דלא תקינו‬
‫ליה י ב ק נשואים וגס איכא איסוי א להשיח אשה לקטן‬
‫מ' מ לא ט י ב׳ז א׳כ איך תתפי ש סוגי׳ זו לדעת ה מ מ כי‬
‫וסיעתו ולפי מה שכתבנו לעיל לכ׳ע לא הוי ב׳ז דהלא‬
‫ליס כאן שום אי ט ר כלל א' כ איך ס׳ ד לימר הכא‬
‫דהוי ב׳ז אס לא היו מתקנים ‪; P‬‬
‫‪ D!H‬אץ סברא לומ׳ דאם לא היו מתקני' ק אתי למסעי‬
‫לומר דביזהי א ואכתי היו נסנעץ להתנסבא‬
‫ליה ג' כ זה אינו דהא ט נ א לעיל דברי רנ ה ורב יו פז‬
‫ד ש פ׳ נ״ש דאמרי ת רו די ט ה טע ם לביה כיץ דאיכא‬
‫קימשין וכתובה לא אתו למימר ב׳ז ט א וא*כ לדידהו‬
‫איך תתפרש ט גי׳ זי לזה נראה לענ׳ד דלפי ה מ ת‬
‫^ מ ד י ס מי ל ס מי׳ קיימת היא מאוד מה מנין זה‬
 ‫כח‬ ‫שמואל‬ ‫הלמת קדושי קטן‬
‫אדם עושה בעילתו ב״ז ע״ש דמשמע שם ג' כ דתקנת‬
‫•נשואי קשנה היתה כנ׳ל ולעיד כל משכיל יודה לדברי‬
‫דאין לזוז מן שי׳ ההוא ‪:‬‬
‫ד ל פ ״ ז יבואר ממילא דבנ׳ד גבי נשואי קשני׳ אלו‬
‫פשוש הוא לע׳ד דיש להם ד ן נשואין מדרנק‬
‫להצריך גש ולקמן נראה לבאר יותר בזה וע תה נניח מזה‬
‫כי מן הצורך לפרש לפי דברינו הנ׳ל דברי תוס׳ ביבמות‬
‫)דף ם*נ»’ נ( ד״ה סמוך לפרקן דנ תבי שם וז׳ל ואעיג‬
‫דקשן לא תקני ליה רבק נשוחין וכו׳ מ׳ מ להכי תקינו‬
‫ליה נעואין וכי׳ ע״ש ולפי דברינו דלעיל צריך להבין‬
‫דברי תוס' הנ״ל דבשלמא לפי ס׳ד דהוי אמרינן דתקנות‬
‫נשואין היינו שתקכי חכמים גבי חדש שאם נושא אשה‬
‫א־נה יוצאת ממנו בלא נש ואם מת בלא בני׳ צריכה‬
‫חליצה וכן תקנת נשיאים היה גבי קשנה דהיינו שצריכ׳‬
‫מיאון הוה אתי שפיר דברי תוספות הנ׳ל סי׳ דהיה‬
‫קשה לתוס' כיון דלא תקיש רבק נשיאין לקשן א'כ‬
‫דין הוא גבי קשן דב׳ז היא א"כ איך אמרו חכמים‬
‫המשיא בנו סמוך לפרקן עה״א וכו׳ מאי מצוה היא‬
‫להשיאו סמוך לפררן להב^ו לידי ב׳ז וע׳׳ז תרצו תוסס׳‬
‫וכתבו מ״מ להכי תקיש ליה נשואי דלא הוי ב׳ז וכיח‬
‫דלא הוי ב׳י א״ש הא דאמרי חכמים המשיא בניו סמוך‬
‫לפרקן ו ט׳ אבל השתא לסי ד בד ש דלעיל דתקנת‬
‫נשואץ גבי חרש וקשנה היינו שאמרו חכמים דמציה‬
‫להשיאן לנ״ל והא דאמרו חכמים גבי נשואי הרש‬
‫דצריכה גש ואם מת בלא בנים צריכה חליצה היינו מצד‬
‫הסברא כיק דמצוה הוא אינו שייך לימר דבכדי תיפוק‬
‫כנ׳ל א׳כ הל׳ללתוסס׳ הנ׳ל להקשות קושייתם בע׳׳א‬
‫כיון דהכא אמריק דסמוך לשרק מצוה הוא להשיאן א׳כ‬
‫‪ .‬אמאי אמריק בש׳ אלמנה שושה וקשן שנשאו נשים‬
‫נ שותיק סעורות ק החליצה ומן הי ט ס הא סמוךלסרק■‬
‫תקינו נשואין דמצוה הוא להשיאו א*כ אמאי תיסוק‬
‫בכדי ואץ לומר דס״ל לתוס׳ די״ל דהאי ברייתא דבש׳‬
‫אלמנה מיירי'בקשן ‪ p‬י׳ב שנה או י׳ א שנה שהוא קידם‬
‫סמוך לפרק ח ה אינו דא*כ מאי מקשה התוש׳ השתא‬
‫וכתבו ואע׳ג דלא תיקנו ליה רבק נשואין וכי׳ כיון‬
‫דאיכא תרי גווני קשן הכא איירי בסמוך לשרק והסם‬
‫איירי בקודם סמוך לשרק ואמאי הוצרכו תוס׳ לתרץ‬
‫בע׳א דבל׳ה לק׳ס כנ׳ל אצ״ל דלא סיי ר׳ ליה לסוס׳ לחלק‬
‫לסרי גמני קשן א' כ הדק״ל הל״ל לתוסש׳ להקשות בע׳ א‬
‫כנ׳ל ואס תרצה לדחוק ולומי דזהו באמת כוונות תוס׳‬
‫בקשייתם ולשרש דבריהם דמקשו הכי באמת כנ״ל א'כ‬
‫איך שייך הא דתרצו פ״ז וכתבו מ' מ ו ט׳ הלא אכתי‬
‫הק שיא ב מ ק מ ה עו מד ת ו ד ט ר תוס׳ הנ׳ל איתא עוד‬
‫בשני מ ק מו ת א׳ ביבמות ל ק ק)־ ף צי»'נ( ד׳ה נשא אשה‬
‫ומת ה ‪ r‬פעורה• ב' ב סנהדרין)ד ך פ׳ו פ'נ( ד׳ה סמוך‬
‫לשרק ו ט׳ אל א שינו בלשונם בכל מ ק ס אי ת א בלשון אמר‬
‫אבל שלשתן הם בסננק א׳ ממש ולשי יבריש דלעיל אינם‬
‫מובנים לכאורה כל שלשה דטרי תוס׳ הנ׳ל ע׳ ש ‪:‬‬
‫‪ 1 T D‬אחר עיון קצת נלע׳ד דא׳ש כל דיבורי תוס׳‬
‫הנ׳ל ובחדא מחתא ינואר ג' כ שני קושיות‬
‫המבוארים נסוסקים האחרונים אשר הקשו על סיסקים ‪,‬‬
‫הראני רם‬ ‫• ־‬
‫תשובת‬
‫אלא הדין נותן כך נ ל׳ ה להצריך נש כיון דהשתא נשואין‬
‫של מציה היא אין שייך לומר דלאו כלום הוא נשואי חיש‬
‫ג ס החיש והשכל מעיד לזה רסבלא נכונה היא דהיכא‬
‫דנשואץ של מצוה היא אץ שייך לימד דבכדי תישוק •‬
‫‪ p‬משמעג׳׳כ בסוגי׳ די ב מו ת )ין ק׳יי( תני׳ ל׳ אליעזר‬
‫אומר אץ מעשה קשנ' כלוס ואין בעלה זכאי לא במציאת'‬
‫ולא במעשה י ד ה ולא בהשרת נדריה ואינה יורשה וכי׳‬
‫כללו של דבל אינה כאשתו לכל דבל אלא שצריכה מיאון‬
‫רבי יהושע אומר בעלה זכאי במציאתה ובמעשה ידי׳‬
‫ובהשלת נדריה ויורשה וכו' כללי של ד בד‪ .‬ה רי הי א‬
‫כאשתו לכל דבר אלא שיוצאה במיאץ ומקשה הגמ׳ שס‬
‫לר*י אי אשתו היא תבעי גש והדל אמרה ה «גי א ולר׳א‬
‫נמי אי לאו אשתו היא מיאון נמי לא הבעי ומשני אלא‬
‫בכדי סיפוק ע*כ ע׳׳ש• והנה צריך להבץ גם שירו׳ סוגי׳ ‪:‬‬
‫זו הא דמשני אלא בכדי תישוק לשין בתמי׳ צריך להבין‬
‫אמאי לאתיפוק ב כ ד הא לכאורה דמי׳ דין זה לדן קשנה‬
‫שקדשה עצמה בלא דעת אביה דאפילו מיאץ לא צדכה‬
‫ולמה אמר עוד בלשץ תמי׳ משמע דששיש הוא דלא‬
‫שייך כלל לומר ד ב כ ד תיפוק גם דבלי המקשן צריך‬
‫להבין דמקשי לר׳י תבעי נש והדל אמר ולד׳א מיאץ נמי‬
‫לא תבעי הל׳ל להקשות על ר׳י ג׳ כ בכה״ג כיון דבעלמא‬
‫אץ מעשה קשנה כלים א' כ אמאי ס׳ל הכא דזכאי‬
‫הבעל במציאתה ומ׳י ובהפרת נדריה דורשה וכו׳ כיח‬
‫‪.‬דאץ מעשי׳ כלום א״כ לא לזכי הבעל בשום דבר ומיאון‬
‫נמי לא תבעי ואמאי ניחא ליה כל דברי ר׳י ומקשה‬
‫לר׳י תבעי גש א״כ מחזק עוד בזה את דברי ר׳י עש׳י‬
‫קושייתו ולמה לא היה ניחא להמקשן להקשות על‬
‫י תרווייהו בםגנץ חד אבל השתא דאתיק לדברינו הניל‬
‫לתקנת נשואין של קשנה כך היתה דאמרו חכמים דמצוה‬
‫לקשנה יתומה ש ס מ א לבעל דלא תהויהפקר ונם אתינן‬
‫לסברא הנ'ל א׳ש סוגי' זו דדברי ר׳י היה רסא ששיר‬
‫כיץ דמצוה היא שתנשא לבעל מ׳ ה תיקן ר׳י להיות‬
‫הבעל זוכה במציאתה ובמ״י ובכל הדברים הנ׳ל בכדי‬
‫שיקפצו אנשי' לישא אותה ולא תהוי הפקר א״כ א׳ש דברי‬
‫ר׳י בכל הנ׳ל כדי לחזק יותר קיום תקשת נשואץ שלה‬
‫וכיץ דס׳ל לר׳י דהוי כאשתו לכל דבר מ׳ ה שפיר מקשה‬
‫לר׳יאי אשתו היא תבעי גש וכן הא דהדר מקשה לר״א‬
‫א׳ש כיץ דלאו אשתו היא לשום דבר א“כ• מיאון נסי לא‬
‫תבעי דהמקשן לא ידע מהסברא דלעיל מיה מקשה‬
‫מיאון נמי לא תבעי ואי משו׳ דלא תהי׳ הפמר מה מועיל‬
‫המיאון לשמירת הבעל להפקר והשיב התרצן אלא ב כ ד‬
‫תישוק סי׳ כיק דנשואץ של מצוה היא אץ שייך לומר‬
‫ב כ ד תיפוק כן נלעיד ברור דלשין תקנת נשואץ גבי‬
‫חרש וקשנה היסה כך דמצוה להשיאן וכיץ דתקנו כן אז‬
‫הדץ שתן ע׳ש סברא דלא תיפוק בכדי כיון דנשואץ של‬
‫מצוה הוה וזה ברור ונכון וכן מבואר בהדיא ברש׳י‬
‫דכתובות )ין ק״ »״*( דיה אליבא דר׳א כ״ע ל׳ס עוד‬
‫רשיי ד׳ה לא אמר ר׳י ע׳ש דמבואר בהדיא דתקשת‬
‫נשואין היא כנ׳ל גם שירש״י שם השעם על דברי ר׳‬
‫יהושע כאשר כתבתי וכן משמע מדברי רש׳י ריש שרק‬
‫ב׳ש ביבמות הובא לעיל דברי רש׳י ד׳ה לסי שאין‬
 ‫שמואל‬ ‫הלכות קחשי קטן‬ ‫תשובת‬ ‫‪56‬‬
‫עליה מצוה זו הוה א׳ש האי כ׳ש המבואר ברשיי שם‬ ‫הראשונים מהם דהיינו א' הא דכהב הרב במל מלקת‬
‫מחוקק נ סי' מ׳ג על הב׳ח הובא לעיל וז׳ל הח'מ סם אליבא דר׳א אף בלא טפמ א דלהנאתה ולטובתה תקנו‬
‫והרב הב׳ח כתב לעיל בסי' א' דאב המשיא את בנו קמן דהשתא ירושתה ומציאתה דמדידה לדידיה קהמר דלא‬
‫מיהוקמא בה הקנת א דרבנן ואף דיש לחוש שמא ימנע‬ ‫‪ p‬י' נ שנה הוי קדושץ מדרגק ולא ידמתי שוס רמז‬
‫^ י י ה לדבר חדש כזה והבא לחדש דק כזה עליו להביא מלישא אותה עבור זה ולא תוכל לקיים המצוה אשר ‪.‬‬
‫תקנו עליה מ' מ לא רצו חכמים לגרוס לה חובה ולא זי ט‬ ‫ראייה ברורה עכ׳ל הח' מ הנ׳ל ע׳ש • ב' הא דכתב‬
‫את הבעל בירושתה ובמציאתה משוס דאין מעשיה קיימי'‬ ‫דרכי מכה על הב׳י בסי' א' הובא ג' כ לעיל וז׳ל ד' מ שם‬
‫ס' כ ולא ידעתי מנץ לו דדעת הרמב׳ם שלא כדע ת כ*ש כתובתה דמדידיה לדידה דאץ לחייב אומו כיון דאץ‬
‫תיס' ולא כדעת רש׳י וכו' וסיים הד'מ שם וא*כ נוכל מעשיה קיימץ אבל לפי דאמריק דלא תקנו חכמים עליה‬
‫לומר דדעת הרמב׳ס כדעת רש׳י עכ׳׳ל ע׳ש ולע׳ד יש כלל מצוה זו אלא על אמה ואחיה לחוד א“ כ יש לומר‬
‫לכאורה דלא איכפת לה מה שימנעו מלישא אותה כע ת‬ ‫ליישב על נכק דמת הב׳ח ודעת הב׳י הנ׳ל אחר שיבואר‬
‫בקטנותה ולס׳זל אוכ׳ ש הוא דלכאורה אין חילוק בין‬ ‫סי' של שלשה דיבורי תוס' הנ*ל • דהנה אימא במס'‬
‫ב ר ט ת )דף מיס( לעולם אינו מוציא את הרבים י׳ח עד דין זה דמדידה לדידיה ובין דין זה דמדידיה לדידה וגס‬
‫שיאכל כזית דגן ע׳ כ • רש׳׳י ד*ה מד שיאכל כזית דגן ■ לא היה מובן ג״כ הא דאמרה הג ס' כי סליגי אליבא דר׳י‬
‫וכו' כיון שאין חילוק בין זה לזה מ׳יה הוצרך רש׳י‬ ‫ח״ל ומכי אכיל כזיי ‪J‬דגן מיהא מסיק אע’ ג דכזית דגן‬
‫להסביר דלהנאתה ולטיבתה תקנו וכו והא דלא ה ק ט‬ ‫שימורא דרבנן היא וכו' וא״ת ב ק ק שהגיע לחינוך הא‬
‫לא אמר הכי ההוא אפי' מדרבנן לא מיחייבו עלי' דאבוה מצוה זו עליה משוס הא לא איריא משוס דלדעת רש׳י‬
‫אינו שייך כלל להטיל חיוב מנוה מל קטנים מפני שאינן‬ ‫הוא דרמיה לחנוכיה וכו׳ עכ׳ל רש“י ע״ש • תוס' שה‬
‫בני דעת אבל כיון דתקט להנאתה ולטובתה הוי כמו‬ ‫ד׳ה עד שיאכל כזית דגן וז׳ל שם ופי' רש׳י דמחויב‬
‫ד ח קנו ע לי ה ומסתבר שסיד דיש לחייב יותר מדידה‬ ‫דרבנן מחויב קרינא ביה אבל קען שהגיע לחינוך לא‬
‫לדידיה מלחייב מדידיה לדידה וא״כ א׳׳ש האי כ׳ש הנ׳ל •‬ ‫סקרי מחויב דרבנן דאביו חייב לחנכו אבל עלי! אין שוס‬
‫וגס הא דמוקי הגס' כי סליגי אליבא דר״י וכו' א׳ש לס׳ז‬ ‫חיוב וקשה לפירושו ו ט' ועוד דוחק לומר בקטן שהגיע‬
‫וכל זה הוא לדעת רש׳י ולדעת תוס' נ״ל דס׳ל דהתקנה‬ ‫לחינוך נקרא אינו מחויב מדרבנן דאס אינו מחויב אפילו‬
‫היה גם על החרש וקטנה גופייהו ואמרו חכמים דחייבי'‬ ‫מדרבק א׳׳כ איט סוטר אס אביו עכ׳ל הו ס' ע״ש־העולה‬
‫הס במטה ההיא כ נ׳ ל ק נלע׳ד לפרש הכא לפי סליגתא‬ ‫■ מזה דתוס' ס׳ל דהטן שהגיע לחינוך נקרא מחויב מדרבנן‬
‫דרש׳י וחוס' הנ׳ל דאין סברא לחלק בין מצית אשר אמרו‬ ‫א'כ ס״ל לתיס' מ ף דקטןפטור מכל המצות מדאורייתא‬
‫חכמים לחנך את הקטנים ובין מצוח ‪?.‬ש ואין אשר אמרו‬ ‫מ' מ רבק שאני דיכולק רבנן להטיל החיוב אף על הר‪,‬ק‬
‫■‬ ‫חכמים גבי חרש וקטנ ה יתומה ;‬ ‫עצמו לקיים מצות שלהם ורש״י ס׳ל דאינו שייך אף לרבק‬
‫להטיל איזה חיוב על הקטן מצמו כיון שאינו בן דע ת ' מ י ה ו מצות נשואין אשד אמרו חכמים גבי סמוך‬
‫לפרקן הנטבא בברייתא ביבמות)דף ‪ 0‬נ( הנ׳ל‬ ‫ואף דמלשון מתני׳י דסיף ס' לולב הגזול משמע לכאורה‬
‫ת׳ר המשיא בטו סמוך לפרקן מלט הכ״א וידעת כי‬ ‫כמו דמס סוס' דתנן הסס קטן היודע לנענע חייב בלולב‬
‫ע' כ מ' מ צ׳ל לדעת רש׳י דס׳ל לסיש לשק מתני' הנ׳ל שלום אהלך ופקדה נוך ו ט' ומבואר ברמב״ס ס' כ׳א י׳‬
‫מה' א׳ב וזיל מצות חכמים שישיא אדם בניו ובנותיו‬ ‫הא דתני חייב דקאי על האב משוס דס׳ל לרש׳י דאינו‬
‫סמוך לפרקן שאס יניחן יבאו לידי ‪ 1‬נות או לידי הרהור ‪.‬‬ ‫שייך כלל להטיל חיוב על הקטן ולפי סלוגתא דר ש׳יו תוס'‬
‫ע' כ ע׳ש מצוה זו בידאי לא הקנו מל הבן אלא על האב‬ ‫הנ׳ל נרינין אנו לפרש ג' כ הכא גבי תקנות נשואין לחרם‬
‫להוד הקנו אף לדעת תו ס' הנ״ל דס׳ל גבי מצות הנ׳ל‬ ‫וקטנה יתומה ע״ס דברינו דלעיל דכתבתי דתקנות‬
‫דקטניס עצמן מטייב־ס מדרבנן מ' מ מצוה זו שאני דיש ‪:‬‬ ‫נשואין גבי חרש וקטנה היינו דאמרו חכמים דמצוה הוא‬
‫להוכיח כמה הוכחות לזה דאיך אסשר לומד דהקנו מצוה‬ ‫להשיאן כנ׳ל דהנה מיש וקטן וקטנה ט ל ם שוק לדינא‬
‫זו על ה ק עצמו הא הבן סטור ממצוה זו ג ס אחר גדלותו‬ ‫לכל מילי א׳ כ לדעס רש׳׳י צ״ל דלא הטילו רבק המצוה‬
‫מד שיהיה ‪ p‬י״ח פנה כמו ד ת ק בן י׳ח לחוסה וקודם‬ ‫על החיש וקטנה עצמן לומר דההיש מחויב מדרבנן‬
‫ייח שנה לא מצינו בשום מקום להיות אתה מצוה עליו לא‬ ‫לישא אשה וקטנה מ טי ב ה מדרבק להנשא לבעל אלא‬
‫מדאורייתא ולא מדרבק וגס לפי סי' הב׳י דמסרש לדעת‬ ‫השילו מצוה זו על הב׳ד או על האפטיוסוה שלהם להשיאן‬
‫הרמב׳ס דסמוך לפרקן המובא בברייתא הנ׳ל קאי על‬ ‫וכן משמע מדברי רש׳י ב כ תו ט ת )דף ק׳א פ׳א( ד׳ה‬
‫אחר סרק!' קשה דאמאי תני בברייתא הנ׳ל המשיא בניו‬ ‫אליבא דר׳א כ׳ ע ל׳ס דכסב שסרש׳י וז׳ל שהרי כשהקנו‬
‫סמוך לסרקן ולמה לא תני הנושא אשה סמוך לפרקו עלט‬ ‫חכמים נש ואץ ליסומה פ׳י אמה ואחיה להנאתה ולטובתה‬
‫הכ׳א וידעת כי שלום אהלך ו ט' כמו דהני הברייתא‬ ‫תקינו וכו' ע׳ש משמע מזה דס׳ל דההקנה היה על אמה‬
‫ההיא שיד בבבא זו ע״ש ובכה׳ג ה׳ל למימר האילישנא‬ ‫ואחיה להשיאה אבל עליה עצמה אץ שום חיוב כלל מ׳ ה‬
‫הוצרך רש׳י להאריך ולכתוב להנאתה ולטובתה תקינו ‪ .‬ג' כ בזה הכא וג ס הרמב׳ס כתב בה' א׳ב מצות חכמים‬
‫בכדי להסביר ולהטמיס הדבר כי לולי זאת היה נראה שישיא אדם בניו ובנוהיו סמוך לפרקן וכו' כנ׳ל ובס'‬
‫ט׳ו מה' אישות כתב הרמב׳ס וזיל ואימהי נתחייב אדם‬ ‫דאין'כאן שוס כ׳ש כיון דלא הקינו חכמים עליה מצוה זו‬
‫אלא על אמה ואחיה חקינו דבשלמא אס היו מתקנים במצוה זו מ ‪ p‬י׳ז ו ט' מ׳ש ו כ ח ג ס ס המגיד משנה תיל‬
‫בכאן‬
 ‫כט‬ ‫ש מו א ל‬ ‫הלכות קרושיקק‬ ‫ת שו ב ת‬

‫בכאן מצאתי נוסחאות חלוקות בספרי רבינו ו ט' ע' ש מזה דהד״מ רוצה לפרש לדעת הרמב״ס כמו לדעת רש׳י‬
‫משמע שם דהוקשה להמגיד משנה דאמאי לא כ תג דהאי סמוך לפרקן קאי על קודם פרקן ולכאורה יש‬
‫לתמוה ע׳ז דהא הרמביס כתב בפ' י׳ א מ הל ט ת אישות‬ ‫הרמב׳ס מבן י׳ ח לזה כתב בכאן מצאתי ונו׳ אבל מזמן‬
‫סמוך לפרקן לא עלה על דעת שום פוסק מזה וכן ה עוי וזיל ואין משיאץ את הקטן עדשבודקץ אותו ויודעץ‬
‫והסיע בסי׳ א׳ כ ת ט מצוה על האדם שישא אשה כשהוא שהביא סימנים עכ״ל עיש • ו א'כ לפי פי' הד' מ הנ׳ל‬
‫בן י״ח ו ט' עיש וגס כתב עוד המור שס וזיל אבל נראין לכאורה דדברי רמב״ם הנ״ל סתרי אהדדי ואיך‬
‫המקדים לישא כשהוא בן י״ג מצוה מן המובחר ת׳ר נעלם מהד״מ הניל דברי הרמב׳ם ההס אבל לפי‪^.‬מאי‬
‫דכתיבנא דמציה זו להשיא סמוך לפרקו לא תקנו אלא על‬ ‫המשיא בניו ובנותע סמוך לפרקן ו ט' ואסר אביי הא‬
‫דעדיפנא מחברייא ו ט' עיש ומפרש כ ס ה ב׳י מיש המור האב לתוד א׳כ איש משום דהרמב״ם בהל' אישות הנ׳ל‬
‫כשהוא בן י׳ג היינו בן‪.‬י'ג שלימות עיש גם מסרש סם לא מיירי כלל דהאב משיאו ח הו לשץ הרמב״ם שם חרש‬
‫או שוטה שנשאו נשיס פקחות אע*פ שנתפקח החרש‬ ‫הב׳י הובא לעיל מזה דהא דתיר סמוך לפרק קאי על‬
‫א חי פרקן והיינו ג' כ בן י׳ג שלימות עיש וא*כ קשה הא ונשתפה השועה אין לנשיהן עליה' כלום וכו׳ ו א'כ ב״ד‬
‫דכתב המור ע׳ז מצוה מן המובחר משמע דאינו חיוב הס שהשיאו החרש ו כ ת ט לה כתובתה על נכסיו נוטלת‬
‫מצוה עליו אלא מצוה מן המובחר הוא והרמב׳ם כתב כל מה שכתט לה ב׳^ אבל השוטה אץ ביד משיאין אותו‪.‬‬
‫מצות חכמים שישיא אדס את בניו סמוך לפר ק ו ט' וכו׳ וכן הקטן לא הקנו לו חכמים נשואין וכו' ואץ‬
‫משיאין את הקטן עד שטדקין אותו וכו׳ עכ״ל ע^ש‬ ‫משמע שהוא מחויב לזה וגם קשה על לישנא דהמור‬
‫משמע דהא דכתב ואין משיאין את הקטן קאי על הגיד‬ ‫דכתב ת׳ר ולמה לא כתב דת׳ר בדלי״ת כיק דמברייתא‬
‫דאיירי מקודם דכתב גבי חרש אם ביד הס שהשיאו ו ט'‬ ‫זו איכא ראייה לדין שלו וגס הביי כתב שס וזיל ומ״ש‬
‫ואהיז כתב ק שוטה דאין ביד משיאין אותו ו ט' שוב‬ ‫רבינו אבל המקדים לישא בן י״ג מצוה מן המובחר כן‬
‫כתב אחיז דץ קטן דאין משיאין אוהו וכו׳ היינו הב׳ד‬ ‫משמע מההיא דמייתי בסמיך ואי נ טבנ א בר ארביסי‬
‫אין משיאין אותו א׳'כ לק'מ כלל לפי פי׳ ד׳מ משום דזולת‬ ‫וכו' כיש צריך להבין דברי הב׳י הניל דהיל לפרש דכן‬
‫האב אץ מצוה כלל להשיאו אף סמוך לפרקו וכיח דאין‬ ‫משמע מההיא ברייתא דבסמוך אלא ודאי כדכתיבנא‬
‫מצוה שוב איכא איסורא להשיא אשה לקטן ד מיייי‬ ‫דהברייתא איירי דאין חיוב מצוה להשיא סמוך לפרק אלא‬
‫הרמבים בכל הני ד ני ם באשה גדולה ורוצים להשיאו מ י‬ ‫על האב לחוד ועל הבן עצמו אץ עליו שוס חיוב כלל וא'כ‬
‫לקיים מצות פו׳ר מיה מצריך הרמבים בדיקה וכתב עד‬ ‫מבואר כל הקושיות והדקדוקים הנ׳ל וא'צ להאריך כי‬
‫יובן הכל ממילא והעור מיירי מיש אבל המקדים לישא י שבודקץ אותו ו ט׳ והא דכתב רש׳י בסנהדרין גבי סמוך‬
‫לפר ק דמשוס שנה או חצי שנה לא תזנה עליו עיש ניל‪.‬‬ ‫י כשהוא בן י׳ ג שנושא מדע ת עצמו ואץ האב משיאו מיה‬
‫דס׳ל להרמב״ס לחלק דהיכא דאץ מצוה להשיאו א״כ לא‬ ‫לא כתב מצוה ממש כי הוא אי ט מצווה כלל ע׳ז לא‬
‫פליג ואסרו רבק אף יום א׳ סמוך לפרק כיון ד ע דין ק ק‬ ‫מדאורייתא ולא מדרבק עד י׳ח שנה מיה כתב מצוה מן‬
‫הוא ואץ שייך להקל בזה אלא היכא דהאב משיאו ואמרו‬ ‫המובחר וראייתו מדברי אביי דאמר ואי נסיבנא בר‬
‫חכמים דמצוה הוא בזה שייך שפיר לומר הטע ם דרשיי‬ ‫ארביסר ו ט' ומהברייתא אץ ראיה כלל לזה כנ׳ל ואפילו‬
‫אי נימא דהעור מיירי באביו משיאו י׳ל דאתי שפייר הא כניל א' כ מוכח מזה ג' כ דמצוה זו לא ס ק ט אלא על‬
‫האב לחוד כנ׳ל וכן צריך לומר לפי פי׳ הד״מ הנ׳ל ג׳ כ‬ ‫דכתב מצוה מן המובחר אף דהאב מחויב בזה לקיים מצות‬
‫חכמים ועל ה אג חיוב מנוה ממש הוא אבל הבן עצמו הכי בדברי הטור בסי׳ א׳ דכתב שם אבל ק ד ם ייג לא‬
‫ישא דהוי כזנות ע״כ דמשמע ק ד ם השלמת ייג לא ישא‬ ‫אס לא היה רוצה לישא אשה עכשיו עד י׳ח שנה לא היה‬
‫אף שהוא סמוך לפרק וא״כ קשה לכאורה כמאן סיל‬ ‫עובר כלל על מצות חכמים מ ט ס דאינו מצווה עיז עכשיו‬
‫להטור בשלמא לפי סי׳ ביי לדעת הרמב״ס הנ׳ל י״ל דהטור‬ ‫אלא אם נושא עכשיו אשה אף בלתי חיוג נחשב למ^ה‬
‫ס׳לבז ה כהרמביס אבל לפי פי׳ הד'מ קשה כנ׳ל ואין‬ ‫ק המובחר כי מותר לכתחילה להמתץ מלישא עד י׳ ח‬
‫לומר דס״ל לד'מ לפרש דברי הטור מיש אבל ק ד ם י״ג‬
‫שנים וכיון דנתגאר דאף אחר פ ר ק פסור מלישא אשה‬
‫היינו ק ד ם התחלת י׳ ג דהוי ק ד ם זמן סמוך לפרקו‬
‫אף ד ש לחוש אצלו יותר שיבא לידי זנות והרהור ו מ' מ‬
‫מיה לא ישא זה אינו דאם כן יוכרח לסיש גם ‪ P‬מיש‬ ‫פעור מלישא א״כ כיש ד ק ד ס פ ר ק פעור מלישא אף‬
‫הטור מקודם אבל המקדים לישא כשהוא ‪ p‬ייג מצוה‬ ‫לאותן דעות דסברי דהא דת׳ר המשיא בניו סמוך לפרק‬
‫וכו' קאי על קודם פרקן מ׳מ מוכח דמצוה זו לא הקנו מן המובחר על פי דרך זו דהייט המקדים לישא ‪P‬‬
‫התחלת י׳ג אס כן למאי מייתי דברי אביי לזה סא‬ ‫אלא על האב לחוד כני ל‪:‬‬
‫יש הוכחה לזה דהלא דרכי משה ג סי׳ א׳ חולק דאמר ואי נסיבנא בר ארביסר הא הטור לא מיירי מזה‪.‬‬
‫^ ■ סל הב׳י שם על הא דמפרש הב׳י לדעה הרמב׳ם אבל לפי מה דכתיבנא אתי שפיר דהטור מיירי בנשא‬
‫אשה בעצמו ואין האב משיאו משוס הכי ק ד ם השלמת‬
‫דהא דת׳ר המשיא בניו סמוך לפרק ו ט׳ היינו אחר‬
‫י׳ג לא ישא דהוי כזנות כניל • עולה מכל מ כ מו ת הנ׳ל‬ ‫פ ר ק דהיינו בן י׳ ג שלימות וכתב עליו הד' מ הנ׳ל הובא‬
‫דמצות נשואץ גבי סמוך לפרקו לא תקנו אלא על‬
‫לעיל וזיל הד*מ ולא ידעתי מ ק לו דדעת הרמבים שלא‬
‫האב לחוד ‪:‬‬
‫כדעת התוס' ולא כדע ת רש׳י ו ט' וסיים אח׳ז וא"כ טכל‬
‫ו א ג ב אמרתי ליתן טעם ע׳ז דאמאי לא תקנו באמת‬
‫לומר דדעת הרמב׳ס כדע ת רש׳י עכ׳ל ד' מ עיש משמע‬
‫■■ מציה‬ ‫טית ואו‬
 ‫‪w‬‬ ‫הלמת קדושי קטן‬ ‫תשובת‬ ‫‪58‬‬

‫מצוה זו אלא פל ה אג למוד והגן פצמו פמור מזה ולא לכאורה כנ״ל • מיהו יש לומר דנם לפי' ה נ׳י א׳ש משוס‬
‫יזשו שיבא לידי זנות או לידי הרהור הגם שאינו מופל ד*ל דכיק דקנלו■ סז״ל נן י׳ח לחופה ורךדס י׳ח פשרו‬
‫מלי לגמור הדבר וגם אין דרכי להמציא פפמים מפצמי אותו מקיום המצוהההי א שונ לא היו מתקנים רנ ק פל‬
‫שאינו מבואר באמה ססר מ' מ הואיל דאחינן לזה האנ חיונמצוה זו נשניל לקיים מצות סו״ר אף דהטפס‬
‫דפשרו קודם י׳ח שנה היינו משום חשש נישול תורה ואם‬ ‫א״א להוציא חלק ואפשר מי שדפחו רחבה י ט ל ליתן‬
‫ה אנ משיאו צ׳לדיריים נשניהם כנ׳ל מ' מ מפני שמם‬ ‫שפם לשבח יותר וחלקי אמרה נפשי מה שנלפ׳ד הנמוכה‬
‫בזהדלא להיות הלכתא ב ל א מ פ מ א• דהנה הרב בפל זה לא היו מחייב•] חת האב משום ד קיי ם הנן נלא׳ה‬
‫חלקת מחוקק כתב בסי׳ א׳ ס׳ ק ב׳ שפם פל הא דאמרו מצות פו׳ל כשיהיה בן י׳ח שנה וכיוצא בזה משני הגמ׳‬
‫בן‪.‬י'ח לחוסה וז׳ל א ע׳ג ד כ ל המצות חייב^לקיים מיד דיבמות גבי קשן וז׳ל הגמ' שם ק ק דאתי לכלל נשואין‬
‫כשנפשה בן י׳ג מ' מ מצוה זו קבלו חז׳ל שנן י׳׳ח לחיפה לא ה קי ט ליה נשואין פ״ש ריש ש' חרש ט ב א לטיל מזה‬
‫מאחר שצריך ללמוד קודם שישא אשה והתחלת לימוד כן ה'נ אתי נפצמו לזמן חיוב נשואין מ׳ ה לא אמרו‬
‫שפם זה אלא אוקמיה אקרא הנ׳ל ליתן ט פ ס מפני‬ ‫גמרא הוא מבן ש׳ו ואילך פכ׳ל וכן זקני הב׳׳ש הביא‬
‫דברי הח׳מ הנ״ל מ״ש • לפ״ז צ'פ לכאורה איך תקנו פל הצלת פבירה שלא יבא לידי זנות או הרהור אף דקודם‬
‫להשיאו סמוך לפרקו הא יגרום לבנו בישול תורה בן י׳ח דתו האי חששא מפני בישול תירה מ״מ אם האב‬
‫משיאו אפשר לקיים בשניהם דהיינו ללמוד תורה ולהציל‬ ‫מזה ופוד הא האב פצמו חייב ללמוד את בנו תורה ולשכו׳‬
‫אותו מסבירה ושפם זה א׳ש כן נראה לענ״ד ‪:‬‬ ‫לו מלמד איך תקנו כנ׳ל אלא פ' כ צ׳ל דהיא הנותנת כיק‬
‫ו?‪ 5‬פ ״ ז יש ליישב לע׳ד דפת הב׳ח הנ״ל פל נכון אחרי‬ ‫דהאב חייב ללמוד את בנו תורה א״ש הא דתקנו מליו‬
‫שנתבאר לפיל דהא דאמרו גבי חרש וקשנה‬ ‫להשיאו כנ״ל דהיינו שחייבו את האב בשניהם ללמדו‬
‫יתומה דלאו בכדי תיפוק היינו מצד הסברא דתקינו להם‬ ‫תורה ולהשיאו אשה סמוך לפרקו ולראות שלא יוגרם‬
‫רבק נשואין ותקנת נשואק הוי היינו אחר שאמרו חכמים‬ ‫לבט בישול תורה מזה דהיינו לפרנס את הזוג פד שיהיה‬
‫‪ p‬י״ח ואם אין יכולת ביד האב לקיים נשניהם הנ׳ל דמצוה הוא להשיאן כנ׳ל א׳יכ י׳׳ל דדפת הב׳׳ח הנ״לטיט‬
‫בוודאי פ׳ז לא מקנו להשיאו ומושב שידחה מצוה דרבק נ*כ מס־ הסברא זו כיק דאמרו חכמים מצוה להאב‬
‫הנ׳ל מפני מצוה דאורייתא שמחוייב מדאורייתא ללמוד להשיא את בט סמיך לפרקו שיב אינו שייך לומר דאם‬
‫את בנו תורה ומכ׳ש שאין לגרום לבנו נישול תורה •■ האב משיאו ד ב כד תיפוק וס״ל דהוי בכה׳ג תקנות נשואין‬
‫והנה מדש סיגיא דבבא בתרא פ' תי שמת אתמר ק ק ג׳׳כ כ ט גבי חרש ק טנ ה הנ״ל ואי משוס דהכא‪ .‬לא תקט‬
‫מצוה זו פל הבן פצמו אלא פל האב לחוד תיקנו ס׳ל‬ ‫מאימתי מוכר בנכסי אביו וכו' רב הונא בר חנינא אמר‬
‫להב׳חדמשוס הא לא אירי׳ משום דלדפת רש׳י אמריק‬ ‫רב נ ח ק בן משרים פ' כ ט׳ש ו ק הוא להלכה בכל‬
‫הפוסקיס מיין כשור ‪'' p‬פ ח' מ סימן רל׳ה ספיף ש' לפיל דגם גבי מרש וקטנה לא ת ק ט פליה ס פצמן המצוה‬
‫ההוא כן ה׳נ מסתבר להב׳ח טון דנשואין של מצוה היא‬ ‫ו כ תנ שם הש*פ ס פ ס פ׳ ז וז״ל מפני שדפתו נושה אחר‬
‫אינו ש״ך לו מ רדבכד תיפוק מ׳ ה ס״ל להב׳ח בזה‬ ‫המפות ופדיק לא נתיישב דפתו בדרכי הסולם פ' כ מ׳ש‬
‫דהקדושין תופסץ מדרבנן וצריכה גש כנ״ל ‪:‬‬ ‫לפ׳׳ז אפשר ליתן שפם מל הא דלא תקנו מל הבן מצמו‬
‫ו ט ו ד יש לומר לדפת הב׳ח הנ׳ל דס׳ל פוד דיש לו‬ ‫משום דאם אין יכולת בידו לקיים שניהם ללמוד תורה‬
‫הוכחה לזה דהדין נותן בזה דצריכה גש דהנה‬ ‫ולישא אשה ביודאי א״א לתקן פליו לישא אשה לגרום‬
‫לפצמו נישול תורה מזה וגם אם דפתו הוא שיטלש בידו הובא לפיל סלוגתא דב״ש וב׳ה דריש ס׳ ב״ש ואוקימתא‬
‫לקיים נשניהם הנ״ל מ׳ מ א׳א לתקן פליו דאם היו דרבה ורב יוסף פל סליג תיי ט פ׳ ש פי' רש״י שם והקשיתי‬
‫מתקנים מליו חכמים מצוה זו יש לחוש שיהיה דפתו לטל לדפת הרמנ״ם וסיפתו בקישי׳ שלישי׳ הנ׳ל דלדדהו‬
‫נוסה לזה נכדי לקיים המצוה אשר תקנו פליו ויפלה לא שייך לב׳ה אוקימתא זו הא דאמרו שם לביה כיח■‬
‫נדפ תו שיכול לקיים שניהם וישא אשה ואח״ז לא יהיה לו דאיכא קדושץ וכתובה לא אתי למימר דב’ז היא פ׳ש‬
‫ו ק לדפת הכ׳ח לפי פירושו כדברי תוס׳ כתבתי שם‬ ‫כן ולגרום מזה נישול תורה משום הכי לא הפמידו‬
‫חכמים פל דפתו מפני שפדיק לא נתיישנ דפתו נדרכי קושיא ההיא דא״כ מאי מהני כתובה וקדושין ואתו‬
‫הפולם קודם י״ח שנים ולא תקנו מליו חיונ מצוה ההיא למימר שפיר דהוי ב״ז מאן דלא ידפי מתקנת א דרבק‬
‫כנ׳ל ט ץ לפיל שם ומשנינן לטיל פ׳ז דכל ה ט ס קי ס‬ ‫אנל פל דפת ה אנ הפמידו דנליהם שפיר כי יש לסמוך‬
‫אף הרמב״ם וסיפתו סברי דהיכא דאק איסור באותו‬ ‫פל דמתו ותקנו מליו שפיר ק נלפ׳ד וגם יש לומר דא’ש‬
‫הא דאסמטהו רנ ק מצוה זו אקרא דוידפת כי שלום נשואין לא הוי ב״ז אף היכא דלא תקינו רבנן נשואק‬
‫אסלך ופקדת נוך וגו׳ ומפרש הרמנ׳ם פ׳ז וכ תנ וז׳ל משום דמופיל הקדושק והנשואק דלא להוי ב׳ז והא‬
‫שאס יניחן ינואו ליד זנית או לידי הרהור דלכאורה צ*פ דסברי גבי ק ק דהוי ב׳ז היינו משום דאית בה איסורא‬
‫מ׳ה אמריק דאם פביד לא מהני והוי ב״ז וא׳ש השפם‬ ‫דאמאי לא אמרו השפם פל מצוה זו להשיאו כדי שיקיים‬
‫הנן מצות פו׳ר הגם לפי סי' ד' מ הנ׳ל ומכ׳ש לס?׳ רש׳י לב׳ה כיון דאין שם איסור מ׳ ה לא א תו למימר דבפילת‬
‫ותוס' א׳ש דהס סנרי דהאי סמוך לפרר^־ קאי פל קודם זנות ט א פיץ לטיל מזה ולפ״ז גבי סמוך לפרקו אם האב‬
‫משיאו אי אמרי׳ דיוצאת ממנו בלא גש א'כ מאןדלא ידע‬ ‫פרקן וגני ‪ pp‬אינו שייך האי שפמא משום די׳ל ד ק ק‬
‫מתקנתא דרבנן דתקנו מצוה להאב להשיא את בנו אמי‬ ‫' אינו מוליד אנל לפי פי' הנ׳י לדטת הרמנ״ם הנ׳ל צ“ פ‬
‫לטסר ׳‬ ‫י‬
 ‫ל‬ ‫שמואל‬ ‫הלמת קחשי קטן‬
‫דהב׳ד יכולק להשיא את החרש וגס לפסוק על נכסיו‬
‫ע׳ש והוא מהנמ׳ דיבמות ריש פ' חרש)לן יז׳י( ההוא‬
‫חרש דהוה בשיבנותי' דרב מלכיו וכו' פ״ש בתוס' ד״ה‬
‫מאן חכים למיעבד וכו׳ פ״ ש א׳ כ מלשק התקנה כזו‬
‫משמע דעיקר התקנה הוא בשביל החרש והקשנה אלא‬
‫הס מחוייביס להיות מסייעי' לדבר מצוה ההוא אבל גבי‬
‫סמיך לפרקו לא תקנו בלשק זה להיות המשמעות דמצוה‬
‫להשיאו סמוך לפרקו ע׳י האב דמלשון הברייתא משמע‬
‫דעל האב להשיא את כנו סמוך לפרקו ולא תקנו אלא על‬
‫האב ולא להק וגם הב״ד אי! משיאין אותו כמבואר‬
‫ברעכ״ה הנ׳ל ובעור וש״ע קידם י״ג לא ישא מ״ה גם‬
‫הב׳ח מידה דאס נושא בעצמו דא’צ ג ע כנ״ל אבל אס‬
‫האב משיאו משתבר להכ״ח דצריכה גש מחמת סברא‬
‫והוכחה הנ“ל ‪:‬‬
‫ו כ ן הא דמקשה הגמ' ריש פ' חרש מ״ש חדש דתקינו‬
‫ליה רבנן נשואין ומ׳ש ק ק דלא תקינו ליה ו ט'‬
‫א״ש אף לדעת הב׳ח הנ׳ל ואף אי אמרינן דמ׳ש חרש‬
‫ומ״ש ק ק קאי מל סמוך לפרקן א״ש קושי' הגמ' הניל כיק‬
‫דתני' בברייתא בם' אלמנה ובסוף פ' האש ה רכה שועה‬
‫וקמן שנשאו ומתו נשותיהן פעורות מן החליצה אלמא‬
‫לא תקינו ליה נשואין אס נושא בעצמו אף סמוך ולפרקו‬
‫והכא ת ק גבי חדש שנשא דצריך ג ס ואס מת צריכה‬
‫חליצה אלמא תקינו ליה נשיאין מ׳ ה מקשה מ׳ש חרש‬
‫וכו׳ ומ׳ש קש! וכו' ומשני הגמ׳ קפן דאתי לכלל נשואי!‬
‫ו כו׳‪,‬ו כי תימא דה׳ל להנת' לשנות משום דקטן אינו‬
‫מיליד מ׳ה לא תקיני ליה נשואק ל ק ק עוד תרצה להקשות‬
‫דה׳ל להגמ' לשנות־ דמ״ה לא תקינו נשואץ ל ק ק להשיאו‬
‫אשה כיק דגם אחד גדלותו פעור מלישא עד י׳ ח שנה‬
‫א'כ איך נתקן עליו בקסניתו מיהו קושיות אלו קשה אף‬
‫זולת דברי הב״ח הנ״ל וזולת הפי' אשר כתבתי כבר לעיל‬
‫בדברי השינוייא דהגמרא ההוא דהיינו אף אי א מ ד ק‬
‫פי' על תקנות נשואקכאשר כתבתי כבר כפי הכנות‬
‫הלומדים או סי׳ אחר יהי' מה שיהי' מ״מ מוכרחים לבא‬
‫ע כ' פ לסברא זו דגבי מרש מציה הוא שישא אשה משוס‬
‫השעם המבואר ברש׳י כדי שלא לכשל וגבי קמן ליהא‬
‫עע ס דרש״י אס ‪ p‬שייך ג ס כן קושיות אלו על הגמ׳‬
‫דהוה ליה לשנות כנ׳ל וקושיות אלו אינו נוגע לא‬
‫לדברי הב׳׳ח הניל ולא לפי הפי' שלי הנ׳ל אמנם אף‬
‫דאינו מושל פלי ליישבם מ"מ אחוה את מה שנלע׳ד‬
‫דאפשר ליישב דהיינו קושי' ראשונה דה״ל לשנות ק ק‬
‫איש מוליד י׳ל השעם משוס דאיתא פלוגתא בזה‬
‫ע'נ( דאמר רב משדא שסקשן מוליד‬ ‫נסנהדרק ) דן‬
‫פ׳ש וא'כ לר׳ח הוה קישי׳ הגמ' הדק׳ל מ״ה ניחא לי׳‬
‫לשנות אליבא דכ׳ע• קישי' שני׳הנ׳ל אפשר ליישב משום‬
‫די׳ל דהאדפערו אותו אחר גדלותו עד י׳ ח שנ ה הייט‬
‫כדכתב הרב בעל ח׳ מ ה ש ע ס מפני ספק חשש בישול‬
‫תורה הובא לעיל מזה והנה בודאי לא היה משתכר לעקוד‬
‫לגמרי מצות פו״ר שיפעור לעולם מלישא אשה לבעל‬
‫מציה ודאית מפני ספק חשש שיוגרס מזה בישול תורה‬
‫ופשוע הוא אלא פשור מז ק לזמן היה כאפשד לפעור‬
‫אותו מזמן גדלותו דהיינו מזמן י׳׳ג שנה עד י׳ח שנה ‪,‬‬
‫דכיין‬
‫תשובת‬
‫למימי דב׳ו היא ומימנפי ולא מינסנא ליה ומיעקרה‬
‫הקנמא דרבק ושוב לא יכול האב להשיא אשה לכנו סמוך‬
‫לפרקו ודבק תקנו שישיא אשה לבנו כנ׳ל ו הנ א לאשי ‪7‬‬
‫לומר כד א מד רבה ורב יוסף לב׳ה כיק דאיכא כתובה‬
‫וקדושץ וכי׳ דהא לא דמי הכא לדי! קשנה הנ׳ל דבשלמא‬
‫גכי קפנ ה הנ׳ל משנינן לפיל דא׳ש משוס דאין בה איסור‬
‫אבל הכא גבי סמוך לפרקו מאן דלא ידעי דאיכא בזה‬
‫מצוה של האב א׳ כ יהיו סוברים בוודאי דאיכא אישויא‬
‫ס ה כמו דאיכא איסוי א גבי ק ק הנושא אשה בפצמו‬
‫ואק האב משיאו וכיון דאיכא אישורא א תד למימר‬
‫שפ ‪ y‬ב“ו היא ולא מהני כלוס הקדושק והנשואי! כמו‬
‫ולא‬ ‫גבי ק ק הנ׳ל דס׳ל להב״ח לדעת תוס' דהוי‬
‫מהניהקדושין והנשואין וכתבתי לעיל תוך השינוייא‬
‫פלקישית שלישית הנ׳ל דמ׳ה ס׳ל להב׳ס לדעת תוס׳‬
‫דהוי ב׳ז משוס דאיכא אישורא בזה פיץ לעיל שס •‬
‫ק ה'נ אתו למימר שפיר דב׳ז היא ומיפקרה תקנתא‬
‫דרבק כנ״לוא״כ אף לב״ה קשה כנ״ל וכ“ש לב׳ש קשה‬
‫שפי כנ׳ל דמיעקרה תקנתא דרבנן מ״ה סבירא ליה‬
‫להב״ח דצ׳ל דבאמת גבי סמוך לפרקו והאב משיאו‬
‫דצריכה גש מדרבק כנ״ל כן נלע׳ד ‪:‬‬
‫ו ה א דתני בברייתא בפ' אלמנה ובסוף פ' האשה רבה‬
‫שומה וקשן שנשאו נשים ומתו פעורות מן המליצי‬ ‫י‬
‫ו ק היבוה פ״ש ומדלא מחלק הברייתא גבי קש! משמע‬
‫דאף סמוך לפרקו הדין כן לק״מ על הב״ח די*ל דס׳ל‬
‫דאיירי שנשא בעצמו ואין האב משיאו דבזה אין מצוה‬
‫כלל בכה׳ג אף הב׳ח מודה דאמרינן בזה דבכדי תיפוק‬
‫• ולא דמי לחרש שנשא בעצמו דאמריק דאס מת צריכה‬
‫חליצה דהתס א׳ש דאף לדעת רש׳י דלא תקנו עליו מ' מ‬
‫שו איך שצמצוה הוא מה לי אס ב״ד או אפשרופוס‬
‫השיאו או הוא בעצמו נושא בלא דעתם ו ק קשנה יתומי‬
‫‪ .‬ד ס׳ ל לרש׳י טפא דצריכה מיאון אף בקבלת קדושין‬
‫)דן ם’»( ד״ה וכנגדן בקמנה התס‬ ‫^ בעצמה עיין‬
‫א׳ש ג*כ כיק דנשואץ של מצוה היא כנ״לוהת דלא תקנו‬
‫פלי ק עצמם ככר כתבתי כמה פעמיי משוס דס״ל לרש״י‬
‫דאינו שייך לגזור ולתקן עליהם מפני שאינם בני דעת‬
‫ו כ ק דלהנאתס ולשובתס תיקנו הוי כמו שתיקנו עליה'‬
‫ממש אבל הכא גבי סנטך לפרקו שאני דעל הבן אין‬
‫מצוה כלל אס‪ .‬אין האב משיאו ופעור גס אחר גדלותו‬
‫מזה כנ״ל מ׳ה מודה הב׳ת דככדי תיפוק • גס אפשר‬
‫לומר דלשק התקנה היה בענק אמר כדמשמע קצת‬
‫מדברי רש׳י ב כ תו ט ת )ין ק״א( ד' ה אליבא דר׳א‬
‫הובא לעיל דכתב שס ו^ל שהרי כשתיקנו חכמים נשואין‬
‫ליתומה ע״י אמה ואחי' וכו׳ פ*ש א'כ אפשר לומר לדעת‬
‫רש׳י דלשק תקנה היה ג׳ כ כך דאמרו חכמי' מצוה לקשנה‬
‫יתומה שתנשא ע״י אמה ואתיה או ע׳י ב׳ד כ מ ט אי‬
‫בהגהו' רמ׳א סי׳ מ׳גדיכולין הב״ד לפשוק להשיא לקשנה‬
‫כמו שיש רשות לאמה ולאחי' ע׳ש והוציא מדברי נ׳י פ׳ש‬
‫הובא ג״כבב׳י סי׳ ס׳ז כשס הנ״י ע׳ש וכן גבי חרש י״ל‬
‫דתקנו בלשק זה דאמרו מצוה לחדש להשיאו ע׳י כ׳׳ד‬
‫או אפוערופוס שלו כמטאר בדמב״ס פ' י׳א מהלכו'‬
‫אישות דין ו׳ הובא לעיל וכן בשור וש׳ע סי' ס״ז משמע‬
 ‫שמואל‬ ‫הלכות קחשי קטן‬ ‫תשובת‬ ‫‪60‬‬

‫דכיון דאתי לזמן חיוב נשואץ הי ה מסתבר ל »‪1‬ור קודם לא מסתבר לתקן דק נשואק מחדש להצריך גש בזה כן‬
‫הזמן הנ״ל א״כ הא דמשני הגת׳ עכשיו קסן דאתי לכלל נלע״ד ליישב סלוגתא דהביח והפוסקים הלל כל א' לפי‬
‫נשואץ וכו׳ הוי חי שיעתא כמו אם היה משני דמ׳ה דעתו• ולס׳ז יבואר ממילא דברי תוס' דיבמות)ד‪,‬ז ם'נ(‬
‫לא תקינו ל ק ק משום דגם אחר גדלותו פעור דסוף דיה סמוך לפרקו משוס דא״א להקשות בענק אחר כיון‬
‫סוף מוכרחים לבא לממס דהוא דאתי לכלל נשואים דכבר כתבתי דאף לדעת הביח א׳ש דברי הברייתא דס‬
‫דבלא׳ה אין אפשר לבשל מצוה ודאית מפני חשש ספק אלמנה ומכיש לדעת הפוסקים החולקים על הביח ואק‬
‫משום הכי לא היה ניחא ליה להאריך ומושב לקצר להאריך בזה מגודל הפשיעות אבל לפי דמקשי תוס׳‬
‫השתא איש משום דהיו סוברי' בקישייתס כיון דלא תקיט‬ ‫‪ p‬נראה ל ע׳י ;‬
‫להגן גופא נשואין דחק עליו שום מצוה בזה מיה היה‬ ‫הרב‬ ‫הב״ח‬ ‫של‬ ‫החולקים‬ ‫ו ד ^ ת הפו סקי ם האחרונים‬
‫בעל חלקת מחוקק וזקני הנ' ש'ו ס ״ ל דאף עולה על דעת תוס'‪.‬ביץשייתס דדין מ א להיות נעילתו‬
‫אס האב משיא את בנו סמוך לפריץ מ' מ א״‪ 5‬גש י׳ל ב׳ז מיה מקשי איך תקנו להאב להביא את בנו ליד נ׳ ז‬
‫ששמא דידהו משוס דסתמה הברייתא הנ׳ל אה דברי' וע׳ז הרצו ו כ ה ט מ' מ להכי תקנו ליה נשואין ^ א מ י א‬
‫ניז מיה חיש הא דתקנו מצוה זו הנ׳ל על האב להשיאו‬ ‫ותני שושה וקשן שנשאו ומתו נ שותיק ששורות מן‬
‫החליצה ומן היבום ואינו מהלק בין אס האב משיאו סמוך כיק דלא הוי ב״ז ועפיי סגנק ההוא מט ארי ם כל שלשה‬
‫לפרקי ואס נושא בעצמו בלא דעת האב מ״ה משמע דטרי תוס׳ על נכין כנ׳ ל עי ק בשלשה דבורי תוספ־‬
‫הנ״ ל‪:‬‬ ‫להו דמיירי הברייתא בכל שנין דאף אס האב משיאו‬
‫ו א ד י ר דאסייץ הו ס' דא״ש' הא דהקנו מנוה זו הנ׳ל‬ ‫מ' מ הקדושין לאו כלום הוא ום״ל להפיסקים הנ׳ל דלא‬
‫שוב משתכר להב״ח דאס האב משיא את בנו‬ ‫כהב׳ח בענץ סברא שלו הנ״ל אלא ס׳ל כיק דלא תקינו‬
‫רבק מצוה זו על הבן עצמו והבן פעור מזה אף אחר סמוך לפרקו דמצוה הוא שוב אין שייך לומר ־בכדי היפוק‬
‫מחמת הסברא הנ״ל ודברי זקני הביש דכתב מל הבית‬ ‫גדלוהו לא הוי אצלו תקנות נשואק הא דתיקנו על האב‬
‫להשיא א שהלבט ושייך שסיר לומר בזה דבכוי היפוק הנ׳ל בסי׳ א׳ ס צ׳ ק ג' וו״ל שס גס בהוס' פ׳ הנשרפק‬
‫מוכח דליתא חילוק זה וכו' עיש' כ״ז אינו מו ק לי כלל‬ ‫ק נראה לש״ד ; ‪.‬‬ ‫‪,‬‬
‫מ י ה ו בענק הוכחה אשר כתבתי לדע׳ הב׳ח קשה ליישב דלעניד א״ש דברי תוסס' הניל אף לדעת הב״ח לפי הפי'‬
‫שכתבתי‪:‬נסמוך בדברי תוס׳ הנ״ל דאזלא קושייתם על‬ ‫לדעת הפוסקים הנ'ל דהלא לד ‪ T‬הו‪1‬קשה לפי‬
‫אוקימתא דרבה ורב יוסף ד ה'נ אתו למימר דב״ז היא האי דינא דהגמ' גופא דאיך תקנו מצוה להביא את בט‬
‫ומיעקרה תקנ ת א דרבק כנ׳ל ואפשל ליישב קצת בדוחק לידי ניז וע״ז תרצו כנ״ל וגס לדעת הפוסקים החולקים‬
‫די׳ל דאינהו סבירי ליה דלא דמי לקשנה יתומ' דפליגי בה על הניח צריך לפרש גס כן הכי דברי תוס' הנ״ל דבלא׳ה‬
‫ב׳ש וב׳ה דכבר כתבתי דצ׳ל שפס דהא דהקילו חכמים קשה מאי מקשה תוס׳ דלמא הכא דהאב משיאו ואיכא‬
‫גבי קמרה להיות י טל ה לצאת במיאץ ואם בעלה אינו מצו׳ שאט אלת צ׳ל דמקשי תוס' באמת על האי דינא טפ א‬
‫רוצה לקיים אותה צריך להוציאה בגש וגס סליגי רב כנ׳ל כן נ״ל * גם מיש שם עוד זקני הנ״ש על הביח‬
‫ושמואל בענ ק כתובה במס׳ כ תו בו ת)לן ק׳ ע*נ( ופסקו הניל וזיל ועיקר ראי'שלו מסי׳ קמיא יש לדחות ע' כ‬
‫הפוסקים להלכה כשמואל דיש לה כתובה עיק בשור וש׳׳ע עיש הגם שספר הני ח אינו בידי כעת אבל מדברי הח'מ‬
‫סי' קש״ז ע׳ש וכתבתי לעיל השעם בכדי שלא לגרום לה דכתב על הב״ח בסי' מ״ג וז״ל ולא ידעתי שו^ רמז ראי'‬
‫הקלה מזה כי אולי לא תתרצה לדור עמו והוא לא ירצה לדבר חדש כזה וכו' עיש משמע דס״ללהח״מהנילדהב״ח‬
‫לגרש אותה ותשב בעיגון מי ה הקילו עלי' כנ׳ל מ״ה יש לא הניא לעיקר ראיה מסי׳ ק מי א דא״כ לא הוי ט ה ב‬
‫לחלק ולומר דלא דמי לקשנה דההס היה הדין נותן מצד עליו הח״מ לשון כזה אלא ה״ל לסתור מתחלה הראיה‬
‫הסברא דלא יועיל אצלה מיאק כמי גבי הבעל דצריך ההוא ואמ״ז לחלוק עליו אלא ציל דסיל להחימדהביחעצמו‬
‫להוציאה בגש וכתובה ויש לזה דין נשואין ממש אלא לא סמך כלל על ראיה זו אלא כתבה דרך אגב ד ע' פ דין‬
‫דהקילועליה במיאון שלא יוג ר סל ה ת קל ה וגבי קטנה שלו דס״ל דצריך גש יש ליישב ב סי׳ ק מי א עי שנ שי ע'‬
‫נשואה דיש למוש דמיעקרה תקנתא דרבק אוקמוה סעיף כיה ומיה איש הא דכתב עליו הח״מ לשק כזה‬
‫אסברא ראשונה אבל הכא גבי סמוך לפרקו דס׳ל דמצד כנ׳ל אבל לפי הישוב אשר כתבתי לעיל לדעת הביח ייל‬
‫הסברא אין לזה דק נשואק כלל כאשר כתבתי בסמוך דלא הוצרך הביס להביא שוס ראיה לזה כי סמך על‬
‫הסברא הנ׳ל כן נלעיד ‪:‬‬ ‫ומשי׳ משש דמיעקרה תקנתא דרבנן א שי הקנו על האב‬

‫אסר הטביא לביה׳ד הסוף דבר חפר בהעתק וחבל על דאבדין ולא םשתבר‪-.‬ן‬
 ‫לא‬ ‫שמואל‬ ‫אשת בק‬
‫שמבואר בהגהות מיימוני בם' כ׳ד מה' אישות‬
‫ס״ק יוד וז׳ל הורה ר׳ יוסף האומר על אשתו‬
‫שזינתה דאינה אסורה מליו לפי משנה אחרונה דאינה‬
‫נאמנת שמא עיניה נתנה באחר ה' נ שמא עיניו נתן‬
‫באחרת אחר תקנת ר׳ג שאינו יכול לגרשה ב ע' כ ועוד‬
‫נראה דיש לחייב האוסר אשתו כמגרשה על כרחה וכו'‬
‫ע׳ שיוכ׳כ המרדכי בקדושץ פ' האומר וז׳ל מעשה באחד‬
‫שאסר אשתו עליו ואמרשזינתה מאחר ונשאל למורי ה׳ר‬
‫שמעק אם נאמן אם לאו והשיב כמדומה לי ששמעתי‬
‫מ ר ט תי המפלשים האומרת עמאה אני לך תביא ראיה‬
‫לדברי' ואינה אסיר' עליו וא״כ היו כופין אותה ומשמשתו‬
‫כמו במורדת ו ט' ולפי הסברא הואיל ונגזרה גזירה‬
‫שלא לגרש אשתו כי אס מרצונה חיישיק שמא עיניו נתן‬
‫באחרת ומותר בה ומחייבין אותו וכו' ע׳ ש • ו ק כתב‬
‫הרשב״א סי׳ אלף רל׳ז ע״ש • וכ״כ הב״י סי׳ קס׳ו בשם‬
‫מהרי״ק וז׳ל הב׳י כתב מהרי״ק שורש ק״י שאם אמר‬
‫שהוא מאמינה דאסור' לו די׳א שמחייבץ אותו על שגרם‬
‫לבעל תקנות ר׳ג שלא לגרש אשה בפ״כ ע׳ש • והובא‬
‫דברי הגהות מיימוני הנ׳ל ושארי הפוסקים הנ׳ל בד׳מ‬
‫סי' קפ׳ו ע׳ ש וכן הובא בהגהות רמ״א סי׳ קעיח ע׳ש‬
‫וז׳ל וי״א דבזה׳׳ז שיש תקנת ר׳ג וכו' איט נאמן‬
‫לומר שמאמינה ו ט' ומחייבין אותו על שאומר שמאמינה‬
‫ו ט' ע״ש • ולפי דעת ה ט ס קי ס הנ׳ל משמע לכאורה‬
‫להקל בנ׳ד ולומר שאינו נאמן לומר שמאמינה • מיהו‬
‫אין הנדון דומה לראיה דלפע׳ד דהט סקים הנ׳ל איירו‬
‫במי שסוען על אשתו שראה שזינתה והיא מכחישתו‬
‫ומהרי׳ק הנ׳ל הגס שס׳ מהרי׳ק אינו בידי ע כ׳ז נראה‬
‫לפע׳ד דאיירי באשה שאמרה סמאה אני והבעל מאמינה‬
‫ואח׳ז חזרה האשה ואמרה מהורה אני ונתנה אמתלא‬
‫לדבריה הראשונים והבעל אינו מאמין לדבריה האחרוני'‬
‫אלא מאמין לדבריה הראשונים בכה׳ג ס״ל למהרייק‬
‫דאינו יכול הבעל לומר בזה׳ז שמאמינה לאוסרה עליו‬
‫ולגרשה ב ע' כ וי׳אשמחייבץ אותו ע׳ז • ו ק מ ש מ ע‬
‫מדברי הגהות רמ״א סי' קע'ח‪.‬דאיירי בכה״ג יע״ש* אבל‬
‫בניד שהאשה עומדת בדיבורה והבעל מאמינ' י״ל דמותר‬
‫לגרשה בע״כ כיון דלדברי שניהס חייב להוציאה ואסורה‬
‫לו ואומרים שניהם ‪.‬שלא נתנו עיניהם באחרים ומכ׳ש‬
‫דקשה להורות לו היתר לדור עמה ע פ׳י ד ע ת הרמב״ם‬
‫והטור והשיע הנמשכים אחריו דלדברי שניהם אסורה לו‬
‫וא'כ אפיא אין תקנה להמציא להשואל הנ׳ל ‪:‬‬
‫ו ד ע ה יראתי לגשש ולהכניס ראשי לתקוע א״ע בדבר‬
‫הלכה המפורש ברמב׳ם והטור והש״ע לאישור‬
‫דאס הבעל מאמינה דח״ב להוציאה כי ידעתי את מיעוט‬
‫‪.‬ערכי וקוצר ידיעתי נגדם כחוחאשר ביער ומה לתבן‬
‫את הבר אשר קטנם עבה ממתני וכל בית ישראל נשען‬
‫עליהם ומהראוי היה להרחיק א׳ ע מזה כמטחוי קשת‬
‫ולא להרים ראשי אף לא לחוות דעתי עפ״י משא ומתן‬
‫דרך פלשל כל שהוא■ אך מפני שלא אוכל למפרוק מעלי‬
‫עול הוראה זו כי השואל מוהריח כ׳יך הנ״ל צועק ובוכה‬
‫להמציא לו עזר ותרופה ונטש את אהלו וביתו מחמת זה‬
‫יי■’!‬ ‫ם זיין‬
‫תשובת‬
‫ח שאלה ב נ ק אחד הרבני מוה׳ חיים כ״ן נ׳י‬
‫שלא היה בביתו ונא איש אחד למלונו‬
‫ושלח ע נ ד ו וגם משרת של ר׳ח הנ׳ל שהיה בביתו למקום‬
‫אחר שבכפר ההוא ונשאר האיש לבד בבית של הר׳ח‬
‫הנ׳ל עם אשת ר*ח הנ׳ל ותפסה אותה לשכב עמה ולא‬
‫אוותה לשמוע לו והכה אותה עד שאנס אותה • ואחר‬
‫נסיעת האיש בא ר׳ח הנ״ל לביתו וסיפרה לו אשתו כל‬
‫המאורע והבעל מוהר׳ח הנ׳ל מאמק לדבריה וכעת ניגש‬
‫לפנינו מוהר׳ח כ״ן הנ״ל ושואל איך דינו אם יש לו‬
‫תקנה לדור ע מה כי השה עליהם פרידתם שיש להם‬
‫בנים והיו דרים יחד נחהבה וחיבה וגס קשה לו לסלק‬
‫־‬ ‫כתיבתה ‪:‬‬
‫ת ש ו ב ה לפוס ריהשא נראה שקשה למלוא תקנה‬
‫לז ה• הג ס שמשנה ערוכה היא בסון‪c‬‬
‫נדרים בראשונה היו אומרים שלש נשים יוצאות ונושלות‬
‫כתובה האומרת שמאה אני לך ט' חזרו לומר שלא תהא‬
‫חשה נותנת עיניה באחר ט׳ * מ' מ איכא בה נרגא דאיתא‬
‫בקדושץ)דו■ ם־ו( איבעי' להו אשתו זינתה בעד א' ושותק‬
‫מהו וכו' עד ורבא אי מהימן לך כבי תרי זיל אפקה‬
‫ואי לא לא תפיק • וכתב הרמב׳ם בם׳ כ׳ד מה' אישות‬
‫דין י׳ז וז׳ל מי שראה אשתו שדנתה או שאמרה לו אחת‬
‫מקרובותיו או מקרובתיה שהוא מאמינם וסומכת דעתו‬
‫עליהם שזינתה אשתו בץ שהיה האומר איש או כהיתה‬
‫אשה הואיל וסמכה דעתו לדבר זה שהוא אמתה״ז חייב‬
‫להוציאה ואסור לו לבא עליה ויתן כתובה וכו' • עוד‬
‫כתב הרמב׳ם דין י׳ח וז׳ל אמרה לו אשתו שזינתה‬
‫תחתיו מרצונה אץ משגימין לדברי' שמא עיניה נ תנה‬
‫באחר אבל אנדה כתובתה ו ט׳ ואם היה מאמינה וסומך‬
‫דעתו על דבריה הרי זה חייב להוציאה ואין מחייבק את‬
‫האושלגר שאת א ש תוו ט' ע״ש • וכתב שם המ’ מ על‬
‫דץ י׳ז ד׳ ה מי שראה אשתו שזנתה וכו' וז״ל בקדושץ‬
‫ם׳ האומר )דף ס'י( איבעי׳ להו אשתו זינתה בעד א' והוא‬
‫שותק מהו וכו' אמר רבא הוי דבר שבערוה ואין דבר‬
‫שנ פ ד ה פחות משנים * ואמרו שם דחד סמיא דהוי‬
‫מסדר מהנייחא קמי' דמר שמואל וא׳ל חד גברא אשתו‬
‫זינתה וא׳ל שמואל אי מהימן לך זיל אפקה ואי לא לא‬
‫תפיק ופירש רבא ד ה׳ ק שמואל אי מהימן־ לך כבי תרי‬
‫זיל אפקה ואם לאו א'צ להוציאה • ובהלטת כתבו הא‬
‫דרבא ואמרו ■ה'מ בדיני אדם אבל נבא לצאת ידי שמים‬
‫אי מהימן כבי תרי מחויב לאפקה ויהיב לה כתובתה וכו'‬
‫עכ״ל ה מ' מ על דין ייז • עוד כתב המ״מ על דין י׳ח‬
‫וז׳ל ומ׳ש שאס הוא מאמינה חייב להוציאה נלמד מההיא‬
‫דשמואל דלעיל ע׳ש • וכן כתב הרמב׳ם עוד נם' י״ח‬
‫' מה׳ איסורי ביאה דין ח׳‪ .‬וז׳ל אשת כהן שאמרה לבעלה‬
‫נאנצתי ו ט' או שבא ע ד א׳ והעיד לו עלי' שזינתה זכו'‬
‫ה׳ז אינה אסורה עליו שמא עיני' נתנה באחר ואס היא‬
‫נאמנת לו או העד נאמן לו וסמך דעתו לדבריהם ה׳ז‬
‫יוציא כדי לצאת ידי ספק ע' כ• ומזה הוציאו העור והשיע‬
‫סי' ו׳ וסי' ק פ׳ו ע׳ש דאם הוא מאמינה חייב להוציאה •‬
‫וא'כ ה*נ בנידון דיח ;‬
 ‫שמואל‬ ‫אעת כ ק‬
‫שאמרה ממאה אני שויהה לנפשה חתיכה דאישורה דלפי‬
‫שראו חכמים שנתקלקלו הנשים ליתן פי רה ס באחר‬
‫ורוב האומרוה ק משקרות לכך נראה להן לההירן פכ׳ל‬
‫פ׳ש • משמע דס׳ל לתוש' הירוץ ראשון של הר״ן הנ׳ל‬
‫ומ׳ש הר״ן והקשו ע״ז לא משמע להו הקושיא כדכהבו‬
‫הוס' במש' שיר ד״ה והאי מס מצוה דשיימו שם וז״ל ואף‬
‫כי אין כת ביד חכמים לפרךר דבר מן התורה נקום פשה‬
‫במקום שיש פנים ומע ם לדבר ודאי לכ״ע יש כח לעקור‬
‫תדע וכי' פ׳ש • לפי זה לפנינו שני תירוצים פל קושיות‬
‫הר״ן הנ״ל דהיינו א' תירוץ תיש׳ הנ״ל דהוא תירוץ‬
‫ראשץ של הר״ן ועוד תירוץ שלישי של הר׳ן הנ׳ל ; ‪.‬‬
‫ו ה נ ה צריך להבין דברי תירוץ שלישי הנ״ל • ונלע׳ד‬
‫פשוש דלתירוץ הנ״ל צ״ל השננין ג״ככתו הםגנון‬
‫של תירוץ ראשון דהיינו במשנה אחרונה עקדו דינא‬
‫דרבנן מה שאמרו במשנה ראשונה דלפי תירוץ ראשון‬
‫אמריק דבמשנה אחרונה פקרו דינא דאורייתא שאמרו‬
‫במשנה ראשונה ולפי תירוץ שלישי אמריק דעקרו דינא‬
‫דרבנן * והא דפקרו מע ם א' לשני התירוצים הנ״ל שלא‬
‫תהא נשי אחריני מקלקלין פל בעליהן כן נ״ל לפרש • אבל‬
‫אין לפרש לתירוץ שלישי הנ״ל פי׳ אחר מלימר דבמשנה‬
‫אחרונה נשתנה דינא בעצמו בדור האחרון ואתיליד בהאי‬
‫מלתא גופא ט פ מ א מחדש להתירא דהיינו משום שראו‬
‫שמקלקלין הנשים ונותנים עיניהם באחר ואומרות‬
‫ממאות אנו לכך אמרו חכמים האומרת ממאה אני לך‬
‫תביא ראיה לדבריה משוס שיש לחיש שהיא עצמה‬
‫משקרת מחמה שהיא נ תנ ה פיני' באחר • לפע׳׳ד אין‬
‫שברא לומר כן חדת דהלא אף בדור אחרון קיימיק דרוב‬
‫נשים אינן בחזקת פרוצות ואכתי נימא כיץ דכשיפא לה‬
‫מילתא אי לאו דקושטא קאמרה לא הוות מזלזלה נפשה‬
‫ואיך נוכל לסמוך להקל בזה וכי ידפינן טד אי שפרוצת‬
‫היא ומשקרה * ועוד דלשון מתני' הנ׳ל לא משמע הכי‬
‫דתק במתני' הנ״ל חזרו לומר שלא תהא אשה נותנת‬
‫עיניה באחר וכו' דה׳ל למתני בקיצור חזרו לימר‬
‫האומרת ממאה אני לך הביא ראי' לדבריה שמא פיני'‬
‫נתנה באחר ‪:‬‬
‫! ? ן ו ד ראיה לזה דהנה בסוף נדרים בשוגיא שם איבפי'‬
‫להו אמרה לבעלה ממאה ■אני מהו שתאכל‬
‫בתרומה רב ששת אמר אוכלת שלא הוציא לעז פל בניה‪.‬‬
‫רנא אמר אינה אוכלת אפשר דאכלה חולין אמר רבא‬
‫וכו' פ״כ • והשתא אי אמרינן דהא דהתירו במשנה‬
‫אחרונה היה מחמת דאיתילד בהאי מלתא גופא טעמא‬
‫מחדש להתיר אותה לבעלה בלא ראי' לדביי' א' כ מאי■‬
‫איבעיא להו אה תאכל בתרומה פשיטא הוא דהאכל‬
‫כיון דמותרה לבעלה הלא כל אשת כ ק המותרת לבעלה‬
‫ויושבת תחת בעלה אוכלת בתרומה מה״ה לומר בההיא‬
‫דאינה אוכלת * וגם קשה פל אמוראי' הנ״ל דרב ששת‬
‫התיר משום דלא תוציא לפז פל בני' מ ש מ ע דנלאו האי‬
‫טפמא הוה אשורה אמאי אשורה בתרומה ופשיטא‬
‫דקשה פל רבא דאמר אינה אוכלה אמאי • אלא ודאי‬
‫דהא דהתירו במשנה אחרונה לאו משוס שמצאו בהאי‬
‫מלתא נופה טפ מ א להיתרא אלא משוס דהוצרכו לעקור‬
‫איסור‬
‫תעובת‬ ‫‪f)2‬‬
‫ואק באפשרי לדחותו נ שתי ידים והוכרחחי לנשל רצוני‬
‫ומפני שאין הפנאי מספיק ממדי למיין ניס התלמוד‬
‫ובפוסקים במיק יפה לזה אמרתי לבא בקצרה לחוות‬
‫דמתי דרך משא ו מ תן בפלמא אשר יורני ה׳ אולי י ק ר‬
‫בפיני נפלי הוראות מובהקים להשכים ממדי וה' יצילני‬
‫משגיאות ויראני מתורתו נפלאות • וזה החלי בפזרת‬
‫המלמד לאדם דפת • והנה יש לי מקום פיון בדברי‬
‫הרמב״ס והשור והש״פ הנמשכין אחריו דש׳ל דגני אשה‬
‫האומרת שמאה אני לך והבפל מאמינה חייב להוציאה‬
‫ואין מחייבין אותו להוציאה וכתב המגיד משנה ח ה‬
‫נלמד מההיא דשמואל דלפיל * צריך להבין מאוד * דהנה‬
‫במתניתין דשוף נדרים הנ׳ל כתבהר״ן וז׳יל ואיכא למי־ק‬
‫אמתני' כיון דכי אמרה ממאה אני לך מיתסרא אבפלה‬
‫כמשנה ראשונה משום שלא תהא האשה נותנת מיניה‬
‫באחר היאך התירוה וכי אישור שבה להיכן הלך • יש מי‬
‫שתירץ דאפ׳ג דמדינא אשורה שרי לה רבק ומבשלי‬
‫מלתא דאורייתא מפום מגדר מלתא נקום משה דגדר‬
‫גדול גדרו בה שלא תהן פיני' באחר להפקיפ פצמה‬
‫מיד במלה והרשות בידם לפשות כן כדאמרינן ביבמות‬
‫מגדר מלתא שאני • והקשו על זה שאין מתנין‬
‫לפקור דבר מן התורה אלא בשב ואל תעשה א'נ בקוס‬
‫ופשה ולהוראת שפה בלבד כאליהו בהר הכרמל אבל‬
‫לדורות לא ולדידי לא קשיא לי דכי היכי דאמרינן בכמה‬
‫דוכתי' דכל דמקדש אדפתא דרבנן מקדש ואפקפינהו‬
‫רבנן לקדושין מיני' מפיקרא ה״נ הכא כל שאמרה לנפלה‬
‫ממאה אני לך אפקפינהו רבנן לקדושין מעיקרא ונמצא‬
‫שבשעה שנאנשה פנוי׳ היתה ומש׳ה שרי' לבעלה ואוכלת‬
‫נמי‪ ,‬בתרומה כדא מריקבגמ' אלא שלפי׳ז •נצשרך לומר‬
‫דכי אמריק הכי־ מו ק א באומרת ממאה אני לך ולכשר‬
‫נבעלתי אבל באומרה שמאה אני לך שנאנשתי מנתין או‬
‫ממזר אינה מותרה לנפלה ואינו במשמע ‪:‬‬
‫ו א ח ר י ם תרצו דמשנה' ראשונה לאו דינא קתני‬
‫דמדינא ודאי אין אשה נאמנת לומר שמאה‬ ‫־‬
‫אני לך להפקיע פצמה מבעלה שהיא משופבדה לו אלא‬
‫משום דהא מלתא דממאה אני לך כסיפא לה תקינו‬
‫במשנה ראשונה דליהמניה דאילאודקו שמא קאמרהלא‬
‫הות מזלזלה נפשה למימר הכי ומכי חזו רב קב ת ר אי‬
‫דאיכא למיחש לשמא תהא נותנת עיניה באחר אוקמוה‬
‫אדינא פכ״ל הר׳ן בשוף נדרים ובקדושין פ' האומר פל‬
‫דברי הרי״ף דמייהי שש הרי׳ף מתניתין דנדרים הנ׳ל‬
‫וכתב שם הר״ן ג״כ כנ'ל יפ׳ש• פולה מזה דמייהי הר׳ן‬
‫שלשה תירוצים פל קושיא שלו מ׳ש ואיכא למידק אמתני'‬
‫ופל תירוץ ראשון כתב הר׳׳ן מה שהקשו פ״ז כנ׳ל •‬
‫ופל הירוץ השני משיים בעצמו פ׳ז ואינו במשמע * ]פי'‬
‫כיון דתק ' במתני' שתם האומרת ממאה אני לך תביא‬
‫ראיה לדבריה משמע דאיירי בכל מנין דאפי' אם אומרת‬
‫נאנסתי מנתץ או ממזר[ א״כ לפי‪-‬דברי הר״ן משמע דש׳ל‬
‫למיץ דמשתבר יותר לומר תירוץ שלישי מ׳ש ואחרים‬
‫תירצו וכו' כנ׳ל • והנה הוש' ביבמות)דן ניד ע׳ג( אמר‬
‫רבי הואיל ומכוער הדבר תצא כתבו שם בסיף הדינור‬
‫הנ׳ל בדף כ״ה פ׳ א וז׳ל ואין לתמוה אמאי שריא כיון‬
 ‫לב‬ ‫שמואל‬ ‫כחן‬ ‫א שת‬ ‫תשובת‬
‫חכמים נדור האחרון דאינה אסורה לבעלה אס לא תביא‬ ‫אישור הראשון כדי לתקן נשי אהרינא שלא יקלקלו על‬
‫ראיה לדבריה משוס הכי אין מחייבין אותו לצאת ידי‬ ‫נ ע לי ק מ׳ ה הוצרכו להתיר ו א'כ איבפיא להו שסיר אי‬
‫אמרינן הואיל והותרה לבעלה הותרה לתרומה ג' כ אוילא שמים אם הוא מאמינה אלא עליו מוטל החיוב להוציאה‬
‫התירו אלא מה שהצריכו לעקור ומה שלא הצריכו לעקור לצאת י׳ש ואין מוציאק אלא עפ׳י עדים אבל במשנה■‬
‫לא א מ דנן הואיל והותרה הותר' ופשיש להו תרווייהו דלא ראשונה נאמנת היא כשני עדים ולכ׳ע היו מחייבין אותו‬
‫־ להוציא ופשוט הוא לסענ׳ד ;‬ ‫אמרי' הואיל אלא בהא פליגי רב ששת סי ר אוכלת משוס‬
‫ו ל פ י משנה האחרונה הנ״ל דאמרו דאס אין ראיה‬ ‫לעז על בני' הוי ג' כ כמו השעם הנ׳ל דעקרו בזה האישו'‬
‫לדברי׳ מוקרת היא לבעלה נלע״ד פשוט דאף‬ ‫תרומה כדי שלא תוניא לעז על בניה ורבא ס״ל באמת‬
‫אם בא לצאת י׳ש א״צ לר>וציאה כי לא מצינו בשום מקום‬ ‫דאינה אוכלת • וכן הרמב׳ס ס׳ מ' מה' תרומה דין ש׳ו‬
‫פוסק כרנא וז״ל שס וכל אשת כהן שאמרה־שמאה אני ' בשיש וסיסקיס בהאי מלתא דאס בא לצאת י׳ש שחייב‬
‫להוציא' אלא אס הבעל מאמין לדברי' שיל להרמנ״ס והעור‬ ‫ה’ז אשירה לאכול בתרומה ענ׳ ל ע׳ש משמע דאף בפני‬
‫והש׳ע דהייב להוציאה כנ״ל אבל בלאי׳ה לא מצינו חומרא‬ ‫בעל ההוא אשורה ג"כ בתרומה • ויותר מזה כ תג‬
‫הרמב׳ס בש' ייח מה' א״ב דין ש' וז׳ל אשת כהן שאמרה זו בשום מקום רק המרדכי בקדושין פ' האומר כתב שם‬
‫וזיל ובירושלמי גרסינן עלה דההיא דהאומרת טמאה‬ ‫לבעלה נאנשתי אע״פ שמותרת לבעלה כמו שבארט הרי‬
‫היא תשורה לכל כהן שבעילס אחר שימות בעלה שהרי ‪ ,‬אני לך ו ט' אמר ר׳ אילא אם הי' חבר יוציא עכ׳ל‬
‫המרדכי אבל בגמ' די ק ופוסקים לא מצינו חומרא זו •‬ ‫הודי' שהיא זונה ואסרה עצמה ונעשית כתתיכההאסור'‬
‫ולע׳ד יש ראיה קצת מש״ם דילן דאיט חייב לטציאה אף‬ ‫עכ׳ל הרמב׳ם ע׳ש * ש"מ מזה דהא דהתירו במשנה‬
‫לצאת י׳ש דהנה בנדרים)לו צ׳א ־־»( מייתו שם ארבעת‬ ‫אחרונה אינו אלא משוס דעקרו האיסור שבה כדי‬
‫עובדי וז״ל ההיא אתתא דכל יומא כו' פד הוף נדרים‬ ‫לתקן נשי אחדיני כנ׳ל ולדבר שלא הוצרכו לעקור הוי‬
‫ע׳׳ש • ולכאורה צ״ע לע׳ד למאי צריכה הגמ' לאתויי תני‬ ‫‪,‬זונה ממש דהיינו לתידק ראשין שלהר׳ן הוי זונה‬
‫תרי עובדי ראשונים איזה דין יוצא מהם אי לאשמועיק‬ ‫מדאורייתא ולתירוץ שלישי של הרין הוי זונה מדרבנן •‬
‫הוראה דיב נחמן דשריא ליה דאמרינן עיניה נתנה באחי‬ ‫עולה מזה דבמשנה אחרונה עש! תיקון להתירא ועקרו‬
‫האישור כדי לתקן נשי אחריני שלא יקלקלי כניל אבל הא משנת ערוכה היא דמזרו לימר כנ״ל ואק חולק על‬
‫מפנה זו א'כ לאיזה צורך מייתי הגמ' הנהו תרי עובדי‬ ‫בלא״ה היא אשורה לבעלה משוס זונה אף בדור אחרון‬
‫בשלמא תרייעובדי בתרייתא דמייתי הנמ׳ א׳ש דאשמעינן‬ ‫כמו משנה ראשונה • ולפי משנה ראשונה דאמדו יוצאת‬
‫מהם לדינא כדכ' שם הר׳ ן דיה בכלאי בנא במסך שלפני‬ ‫ונועלת כתובה ומפרש רש׳י שש יוצאות בע״כ של נעל‬
‫הדלת וז״ל הי״ן שם והא דאנעדיכו לתני טעמי לאי למימי׳‬ ‫משמע דהביד ט פין אותו בהרמנותא דממשלה להוציא‬
‫ואף דאיכא סלוגתא בכתובות ס' המדיר ובפוסקים דבלא״ה אתתא אסורה דליתא דאין האשה נאסרת על‬
‫בעלה אלא בקינוי וסתירה או בעידי דבר ברור אלא‬ ‫היכא דאמרינן יוציא ויתן כתובה אי ר\ו ט פ ץ להוציא או‬
‫דאי לאו משום הני טעמי היה ראוי בכיוצא בזה לכל‬ ‫לא אבל הכא פשוט לע׳ד דהב׳ד היו כופין לכ״ע כדאמר‬
‫בעל נפש לחוש לעצמו כדי לצאת ידי שמיה עכ״ל הרין‬ ‫רב יהודה אמר רב אסי שס בהמדר אין מעשין אלא‬
‫ע׳ש • א'כ נשמע דין מ הני עובדי בפדייתא דאף בעל‬ ‫לפסולות ע״ש דאין מולק עיז ואף דאמר לקמן כי אמרית'‬
‫נפש א״צ לחוש לזה משים הני טעמי דאמר רבא שם •‬ ‫»ןמי' דשמואל אמר כגון אלמנה לכה״ג וכו' מבואר בהר׳ן‬
‫ולפי דברי תוש' דכתוטת פ' אע׳׳פ)דף ס*נ עיי( ד״ה אבל‬ ‫פ' הנ״ל וז״ל כדאמרינן אין מעשים אלת לפסולוה כגון‬
‫אמרה מאיש עלי לא כייפינן לה דתרצו שם בע״א על‬ ‫אלמנה לכה״ג מקשו עלה בירושלמי והא הנינא כל אלו‬
‫קושיות ר\'ן הנ״ל הא דהוצרך רבא להני טעמי • א'כ‬ ‫שטפין ומסרקינן כגון קאמר שמואל כלומר לאו דווקא‬
‫נשמע דק אחר מהם עי ש׳ אבל תרי עובדי קמייתא‬ ‫אלו אלא כל שביאתן באיסור כגון אלי ושניות נכלל עכ״ל‬
‫כיק דמפורש בהדי' במשנה אחרונה הנ״ל האי דינא‬ ‫הרין ע״ש וכן הוא לדינא בכל הפוסקים • א' כ הכא‬
‫א' כ לאיזה צורך מייתי ת; מ' • וביותר קשה על הרי׳ף‬ ‫במשנה ראשונה לכ׳ע היו כופין כיון דאישורי ביאה‬
‫והדא״ש דאייתי ג׳יכ כל תני ארבעה עובדי בקדושין פ'‬ ‫ט א • ואף דקיי״ל דאין אשה נאשרת על בעלה אלא‬
‫האומר לתאי אייתו הני תרי עובדי קמייתא שאין דרכם‬ ‫בעדים או בקינוי וסתירה מ״מ הכא שאני כדאמריק‬
‫בכתובות דפ ת חפ תו ח מצאתי הוי כשני עדים כ ן ה’ נ כלל לאתויי שוס דבר אלא הנצרך לדינא • אלא נלפע׳ד‬
‫דהוצרכו לאתויי גם הני תרי עובדי קמייתא הנ״ל‬ ‫כיק שאומרת בעצמה שמאה אני הוי כשני עדים דזונה‬
‫לאשמועיק ג״כ דאף בעל נפש לא יחוש לזה ונשמע זה‬ ‫היא לפי משנה ראשונה דהיינו לפי תירוץ ראשון של הר׳ן‬
‫מלישנא יתירא של רב נחמן בעובדא קמייתא דאמר‬ ‫נאמנת מדאורייתא והויא זונה מדאוריית'ולתירוץ שלישי‬
‫עיניה נתנה נאחר ולית בה מששה וכן נשמע‬ ‫של הרין הויא זונה מדרבנן • והא דכתב ה ר מנ׳ ם בה'‬
‫מלישנא יתירא של רב נחמן בעובדא שני' דאמר להו רב‬ ‫אישות פרק כ״ד דק י׳ת גבי אשה שאמרה שזינתה‬
‫נחמן לא תשגיחון בה עיניה נתנה באחר היא כן נראה‬ ‫ברצון והבעל מאמינה דחייב להוציאה ואק מחייבין אותו‬
‫להוציא היינו לפי משנה אחרונה דאינו חייב להוציאה לפע׳ד • עולה מזה דגבי אפה האומרת טמאה אני לך‬
‫אף בעל נפש לא יחוש לזה ואינו חייב להוציאה אף^לצאת‬ ‫בדיני אדם אלא חייב לצאת ידי שמיס אם ט א מאמין‬
‫לדבריה הכא אתי שסיר דאין מהייבין מ שוסדאמרו ידי שמים וכן משמע מלשק הרמב״סהנ׳ל דכתב וז׳ל אין‬
‫מכנימק‬ ‫‪.‬‬ ‫•‬
 ‫שמואל‬ ‫כ הן‬
‫תרומה ולענין להנשא לכהן אחר ואף דנראה הדבר‬
‫כמו דסתרי אהדדי דהתירו אותה לבעלה הכהן ואסרו‬
‫אותה לתרומה גס אסרו אותה ‘ אחר מותו להגשא‬
‫לכק אחר ו מ' מ לא התירו לדבר שלא הוצרכו לעקור ‪P‬‬
‫תימצילומר דבהאי מלתא הנ׳ל ג' כ לא הוצרט לעקור‬
‫כיק דבלאו עקירה דהאי מלתא ג' כ לא יקלקלו הנשים‬
‫על בפלי ק על הספק משום שמא לא יאמק הבעל‬
‫לדבד׳ ולא יגרשנה ולא יהיה לה שוס תועלת מזה * זה‬
‫אינו דאי אמריק דלא עקרו ב ה אי מל ת א א׳כני מ א השה׳‬
‫דאם הבעל מאמינה דחייב להוציאה אף ב דני אדם כמו‬
‫במשנה ראשונה ואמאי סבירא ליה להרמב׳ס בזה דאין‬
‫מחייבק אותו להוציאה כיון דלא הוצרט חכמים לעקור‬
‫בהאי מלתא דאס הבעל מאמינה לענק חיוב לצאת י׳ש‬
‫מהטעם הנ׳ל דראו חכמים שהועילו בתקנתם הנ׳ל‬
‫ושוב לא יקלקלו נשים על ה ספ ק א״כ לא יעקרו בהאי‬
‫מלתא נ ם לענק חיוב בידי אדם כיק דבהאי מלתא‬
‫דאס הבעל מאמינה אין צןרן לעקור שוס דבר כנ׳ל‬
‫וגס זה לא נראה כ' כ להיות סתרי אהדדי כיון דשייך‬
‫לומר דהכא שאני משום דהבעל מאמינה א' כ ה׳ל‬
‫למימר בהאי מלתא דאס הבעל מאמינה חייב להוציאה‬
‫בדיני אדם והב׳ד ט פין אוהו בהרמנותא דממשלה‬
‫להוציא * ואין לומר דהכא אק שייך לומר דהב׳ד י ט פו‬
‫אותו כיון דהכא בא האיסור מחמת אמירתו שאמר"‬
‫שמאמין לדברי' ויטל לחזור מ ד ט ר ו לומר עכשיו שאינו‬
‫מאמק לדברי' מ׳ ה אין סברא לחייט • זה אינו לפע׳ד‬
‫חדא כיון דאמר בראשונה לפני המורה שמאמין לדבריה‬
‫שוב אינו נאמן לומר שאיט מאמין שמא אח״ז נתן עיניו‬
‫בה וחזר מדיבורו הראשון * ועוד לפי הסברא דקיימיק‬
‫השתא דבהאי מלתא לא עקרו רבנן האיסור שבה כנ׳ל‬
‫וקיימא היא באיסור זונה כמו במשנה ראשונה א' כ‬
‫סברא הוא אף שיתזור מדיבורו אח׳׳ז מ' מ קיימא היא‬
‫באיסור זונה כמו מעיקרא כיון דבכה׳ג לא היישינן‬
‫שיקלקלו נשי אחריני על הספק א' כ צ׳׳ע מאוד להבק‬
‫דברי הרמב׳ם הנ׳ ל• חדא א ף למד דין אשה והבעל‬
‫מאמינה מן עד א' והבעל מאמיני דלא דמי׳ זה לזה‬
‫כללכנ׳ל ועוד קשה מ מ'נ ‪ p n‬אשה והבעל מאמינה‬
‫או לחייבו להוציאה אף בידי אדם או לפטור אף בדיני‬
‫שמים להוציאה‪:‬‬
‫ו א פ ש ר מי שדעתו רחבה יוכל לבא על בוריו‬
‫ליישב דברי הרמבים הנ׳ל אבל אנוכי‬
‫בער ולא אדע ואמרתי אחכמה והיא רחוקה מ מ ט ליישב‬
‫על הנ טן * ו ע כ׳ז חלקי אמרה נפשי הנראה לפעיד‬
‫לפי קט שכלי ליישב אף שנראה דוחק קצת * דהנה‬
‫הראב^׳ד בהשגות כתב על הרמב׳ס פ׳ י׳ח אה׳ א ׳ ב ח‬
‫מ' הנ״ל וז'ל השגות שלו ד׳׳ה נאנסתי כתב הראב׳ד‬
‫וז׳ל א ע' פ שאמר דבר מכמה אק שמועתו מ טונ ה‬
‫שאס אמרה לאחר מיתת בעלה לא אמרתי אלא כ ד‬
‫שיגרשני בעלי למה אינה נ אמנ ת וכו' מכיל השגת הנ׳ל‬
‫ע׳ש והמגיד משנה מיישב דברי הרמב׳ם וז״ל ה מ׳ פו מ׳ ס‬
‫הר״א ז׳ל שאם נ תנ ה אמתלא לדבריה שאמרה ק כדי‬
‫שיגרשנה בעלה שהיא נאמנת אפשר לומר שאק לסמוך‬
‫על■‬
‫א ע‪ 2‬ת‬ ‫תשובת‬
‫משניחץ לדברי' שמא מיני' נתנה באחר* והנה ‪’5‬ל‬
‫מעם מל הש׳ס דלן דחולק מל הירושלמי דסתמו דבריה'‬
‫ומשממ ד אן חבר ואןז במל נפש א'צ להוציאה* ולענ׳ד‬
‫י׳ ל ה מ מ ם מצד הסברא הוא דאינו חייב להוציאה י׳ש‬
‫דאל׳כ מה הומילו חכמים בתקנתן להתירה במשנה‬
‫אחרונה כדי שלא יקלקלו נשים מל במליק הלאאכ תי‬
‫יקלקלו נשי חברים או אס יודמות בעצמה שבעלה‬
‫יגרש אותה‬ ‫בעל נפש הוא וכשתאמר ממאה אני‬
‫בוודאי כיק דחייב לצאת י׳ש * אל אע׳כצילד החכמי ם‬
‫עקרו לגמרי במשנה אחרונה והתירו דאף חברא׳צ‬
‫לגרשה ולפע׳ד פשומ הו א;‬
‫ו ^ ת ה נחזור להענין דצרין להבץ דברי הרמב׳ם‬
‫והמור והש׳עהנמשכין אחריו דס׳ללהרמב׳ס‬
‫דאס הבשל מאמינה חייב• להוציאה ואק מתייבק אותו‬
‫להוציאה וכתב המגיד משנה מ׳׳ז מ׳ש שאס הוא מאמינה‬
‫חייב להוציאה זה נלמד מההיא דשמואל דלעיל • צ״ע‬
‫מאוד לפע׳ד מה עניןזהלז ה למילף הודאות אשה והבעל‬
‫מאמינה מן מד אחד והבעל מאמינו דבשלמא גבי מד‬
‫א׳ כל הדינים שאמרו חכמיה אצלו יש להם מע ם וסברא‬
‫והיינו אם אין הבעל מאמינו א'צ להוציאה אף לצאת‬
‫י׳ש כיק דהלכה כרבא דאין מד א' נאמן לאוסרה ואם‬
‫הגמל מאמינו ו ס מן דעתו עליו שהוא אמת אף דאכתי‬
‫הוי ספ ק אצל הבעל כדכתב הרמב׳ס בעצמו בפ'‬
‫י׳ח מה' א״ב ד ן ח׳ הנ׳ל גבי בבא הנ׳׳ל דסייס שם ה׳ז‬
‫יוציא כדי לצאת ידי ס פ ק כנ׳ל ומספק א׳א להוציאה‬
‫מחזקה ולאושרה על בעלה מ' מ כיק דסמך דעתו שהוא‬
‫אמת חייב להוציאה לצאת ידי שמים ואק מחייבין‬
‫אותו להוציא כ ק דפשור להוציאה בדיני אדם‬
‫ע ל פי עד אחד שאין מוציאין אלא בשני מדים* אבל‬
‫גבי הודאת אשה והבעל מאמינה קשה מ מ׳נ ה א ב ל א‬
‫אמירת הבעל ג' כ היא נאמנת לשווי' אנפשה חד׳א עפ׳י‬
‫הודאת עצמה דו נ ה היא דהיינו לתירץ תוסם׳ נאמנת‬
‫שלישי אמריק דקישמא קאמרה‬ ‫ילסיייז‬ ‫מדאורייתא‬
‫ונאמנת מדרבנן וראי' לזה דנאמנת לאסור א׳ ע לכל כהן‬
‫שבעולם אחר מות בעלה ונ ס לתרומה אלא דחכמיס‬
‫במשגה אחרונה עקרו דק איסור זונה לגבי הבעל ואמרו‬
‫דמותרת היא לבעלה בלא ראיה כדי שלא יקלקלו נשי‬
‫אחריני על בפלי ק א' כ אס יאמין הבעל ג' כ לדברי'‬
‫למה יועיל יותר ^ו ס ר ה עליו מחמת שמאמינה כיון‬
‫דבלא״ה קיימינן דנאמנת היא בהודאתה אלא דחכמים‬
‫עקרו בזה האיסור ההוא א' כ ה׳־נ השתא למה יחויב‬
‫להוציאה לצאת י ד שמיס * וכ*ת דבהאי מלתא אם‬
‫הבעל מאמינה לא עקרו חכמים האיסור שבה כמו‬
‫ד א מ דנן לעיל דאסורה לאכול בתרומה ג ס ס׳ל להרמב׳ם‬
‫המובא לפיל דאחר מות בעלה ה כ ק אסורה להנשאלכהן‬
‫אחר וע׳׳כ צ׳ל משום דלא עקרו בזה החכמים האיסור‬
‫שבה ו ה ע ע ס דלא עקרו צ׳ל משום דלא הוצרט בזה‬
‫לעקור כי בלא׳ה הועילו שסיר ב תקנ תם הא דתקנו‬
‫דהאומרה טמאה אני לך מותרת לבעלה בלא ראיה‬
‫שלא יקלקלו שוב הנשים על בעליכן כיק שלא יהיה‬
‫להם תועלת מזה מ׳ ה לא היצרט לעקור יותר לענין‬
 ‫לג‬ ‫שמואל‬ ‫אשת כד‪,‬ן‬
‫להוציאה בדיני אדס אלא נבא לצאת ידי שמיס חייב‬
‫להוציאה אף דשוין הס לאהדדי לענין כפי' דבשניהם אץ‬
‫‪.‬מחייבין מכל מקום יש חילוק ניניהם כנ׳יל • מיהו‬
‫י׳ל דמשוס הא לאאיריא די״ל דס׳ל להרמב״ס דגבי אשה‬
‫ג“ כ סטור בדיני אדס משום די״ל דס״ל להרמב״ס כמו‬
‫תירוץ שלישי של הרין הנ״ל א״כ הוי ססקא דדינא באיסור‬
‫דרבק וכיון דבשעה שאמרה טמאה אני לך היתה ע דין‬
‫מותרת לבעלה כבראשונה אף מדרבנן כנ״ל אלא אח׳ז‬
‫כשאמר הבטל שמאמינה נולד ספיקא דדינא בדרבק ס׳ל‬
‫להרמב׳ס דמספק זה לא תצא בדיני אדס מחזקת היתר‬
‫לבעלה אלא בכדי לצאת י־י שמיס ס׳ל להרמב״ס דמייב‬
‫להוציאה כמו גבי עד א' והבעל מאמינו ‪ p‬נלע״ד דע"כ‬
‫צריך ליישב כן דברי הרמב״ס הנ״ל ;‬
‫? ^ ו ל ה מדברינו הנ״ל דהא דכתב הרמב׳ס וסייעתו‬
‫דאס הבעל מאמינה חייב להוציאה לא הוציא ‪P‬‬
‫זה מההיא דשמואל הנ׳ל כמ׳ש המ"מ אלא משוס דמספקא‬
‫ליה להרמב׳ס וסיעתו אי עקרו בזה האיסור שבה או לא‬
‫כנ׳ל ואין לדמות כלל האי דינא לההיא דשמואל כנ׳ל‬
‫ואבא היוס אל העיק בדברי הרייף והרא״ש בקדושין ש'‬
‫האומר • דהנה הרי״ף כ' שס וזיל ותנא תונא ט ' אמר‬
‫אניי מנא אמינא לה דההוא סמיא דהוי מסדר מתנייתא‬
‫וכו' מאי לאו אי מהימן לך דלאו גזלנא הוא אפקה •‬
‫לא אי מהימן לך כבי תרי אפקה ואי לא לא תפקה •‬
‫אינעיא להו זינתה אשתו בעד א' מהו אמר רבא הוי‬
‫מ ר שבערוה ואין דבר שנערוה פחות משנים ו ק הלכה‬
‫וה'מ בדיני אדס אבל בבא לצאת י׳ש אי מהימן לי' כבי‬
‫תרי מחויב לאטקה וכו' תנן התם בנדרים כראשונה היו‬
‫אומרים שלש נשיס יוצאות וכו' עיש כל מתני' ‪7‬סוןז‬
‫נדרים הנ׳ל • וכן כתב הרא׳ש כל זה בסדר הנ׳ל ע״ש •‬
‫והנה א חי שהביאו משנה אחרונה דנדריס הנ׳ל לא‬
‫הזכירו כלל כמו דכתבו אחר שסיימו הדץ ח נ ת ה אשתו‬
‫במד א' דהלכה כרבא וכתבו וה״מ בדיני אדס וכו' כנ׳ל‬
‫כן הוה ל ט לכתוב א חי משנה הנ׳ל וה“ מ בדיני אדס‬
‫תביא ראיה לדברי' אבל בבא לצאת ידי שמיס אי מהימן‬
‫לה מיחייב לאפוקה• אי נמי לא הוה להו להרי״ף והרא׳ש‬
‫לכתיב האי ה' מ הנ׳ל גבי סד א' אלא אחר משנה אחרונה‬
‫הנ׳ל היל להזכיר ולכתוב יחד אחר שני ענינים הנ׳ל‬
‫שהביאו זה אחר זה ולומר ה' מ בדיני אדס אין עד א'‬
‫נאמן ואין אשה נאמנת לאסור א״ע להבעל אבל בנא‬
‫לצאת י׳ש והבעל מאמין לדברי העד או ל דניי אשתו‬
‫מיחייב לאפוקה כמו שהרמב׳ם מחבר יחד הני תרי‬
‫מילי בשני מקומות דהיינו א' בס' כ״ד מה' אישות דין‬
‫י״ח ות' נש' י׳יח מה' א׳ב דץ ה' כנ׳ל ואיך השמיטו‬
‫לגמרי האי דינא גבי אשה דאם נ א לצאת י״ש והבעל‬
‫מאמינה ולא הזכירו כלל מזה גני אשה אלא גבי עד א'‬
‫הזכירו כנ׳ל • ואין לומר דכיון דהזכירו גבי עד א' האי‬
‫דינא שוב סמכו ע׳ז ולא רצו להאריך יותר לכתוב ג׳ כ‬
‫גבי אשה * דזה אינו לפע׳ד לפי דכתבנו לפיל דאין‬
‫סברא כלל למילף זה מזה ולא דמי' לאהח־י כלל * לזה‬
‫נלע׳ד דע״כ נ׳ל דכרייף והרא׳ש ס׳ל דגבי אשה והבעל‬
‫מאמינה באמת א״צ להוציאה אף לצאת י”ש וסיל להרי׳ף‬
‫והרח״ש‬ ‫ו ן '‬
‫תשובת‬
‫על דיבורה דהא בעלה לא היה מצווה לגרשה וכו׳ אפי'‬
‫באשת כ ק והיא נמי נאמנת כיק שלא היס הנעל‬
‫מחייב להאמינה ולגרשה כנ׳ל למעלה אין דברי' כלום‬
‫וכי' עכ׳ל ע״ש * וצריך להבין קצת דברי הראנ׳ד מ׳ ל‬
‫דש׳ל דהוי אמתלא אס אמרה לאחר מיתת בעלה לא‬
‫אמרתי אלא כדי שיגרשני בעלי איך נעלם מאתו דברי‬
‫ה מ' מ הנ׳ל הלא אינו מחויב להאמינה ולגרשה א'כ‬
‫אמאי ס'ל דהוי אמתלא • מיהו אפשר ליישב דברי‬
‫הראב׳ד הנ׳ל דהנה כתב דרכי משה בסי' קפ׳ו בשס‬
‫מ היי׳ ק הובא ג' כ בהגהו'רמ*א סי' הנ'ל סוף סעיף‬
‫ז' וז׳ל וי״א דלא י ט ל לומר שמאמין לדברי העד אלא אס‬
‫מאמץ לו ג' כ בש׳ד ו ט' ע' כ עיש • וא״כ י׳ל דאומרת‬
‫שהי' מאמין אותה הבעל בכל שארי דבריס והיתה סבורה‬
‫שיאמין אותה גס בזה מה שאמרה נאנסתי אף שאינו‬
‫מחויב הבעל להאמינה ולגרשה מ' מ הוי אמתלא דיטלה‬
‫לומר דסבורה היתה דמשתמא יאמין אותה גס בזה‬
‫כנלע״ד דצריךלפרש כן כוונת הראב׳ד הנ״ל• ולפי סברת‬
‫הראב׳ד הנ״ל י׳ל דצריכין לעקור האיסור גם גבי אשה‬
‫האומרת טמאה אני לך והבעל מאמינה ג' כ מגיעס הנ׳ל‬
‫שלא יקלקלו נשים אחרות אשר יודעות בעצמן שהבעל‬
‫מאמינ' בכל עניניו וסבורים הם דמסתמא יאמץ לה‬
‫הבעל גם בזה ויהי' צריך לגרשה * וגס י׳ל לאידך גיסא‬
‫דאף לסברת הראב״ד הנ״ל לא חיישינן שיקלקלו על הספק‬
‫אלא אס אמרה בפירוש שאמרה כן נאנסתי על הספק‬
‫כנ׳ל אז הוי אמתלא אבל לענץ חשש שמא יקלקלו סל‬
‫הספק לא חיישינן וכיון די׳ל להכא ולהכא אס כן‬
‫יש לומר דלהדמב׳ס מספקא ליה בסברא זו אס עקרו‬
‫החכמים במשנה אחרונה החיסור שבה גס אס ‘ הבעל‬
‫מאעינה או לא עקרו בהאי מלתא מיה ס׳לדאם הבעל‬
‫מאמינה חייב להודאה לצאת ידי שמיס שמא לא עקרו‬
‫החכמים בהאי מלתא ואין מחייבץ אותו ל הו מ ה‬
‫משוס שמא עקרו האיסור ג ס בהאי מלתא• ק נראה‬
‫לפענ׳י ליישב דברי הרמב״ס הנ׳ל ‪:‬‬
‫ו ה א דכתב הרמב׳ס בפי ייח מה' א׳ב דץ ח' וזיל‬
‫אשת כהן שאמרה לבעלה נאנסתי ו ט' או שנא‬
‫עד א׳ ו ט' כניל וסייס שס ה״ז יוציא כדי לצאת ידי ספק‬
‫ע"כ ולשון זה משמע לצאת ידי שמיס ולסימה שכתבתי‬
‫דשעם הרמבים הוא גבי אשה והבעל מאמינה דס׳ל‬
‫'דחייב להוציאה היינו מחמת דמספקא ליה לדינא אי‬
‫עקרו החכמים בזה האיסור שבה או לא א׳ כי מי א ספק‬
‫זונה וא״כ הוי ליה להרמב׳ם למימרה׳ז יוציא משוס ספ ק‬
‫זונה לאשמועינן דחייב להוציא בדיני אדס משוס ספק‬
‫והשתא דב' הרמב׳ס לשון זה לצאת ידי ספק תיבת לצאת‬
‫‪ .‬משמע לצאת י״ש כמו גבי עד א' והבעל מאמינ' א'כ נראה‬
‫לכאנג־ה דאינו מדוקדק בזה לשון הרמב׳ס הנ׳ל * ועוד‬
‫דהרמנ׳ס מחבר יחד הני תרי דיניס דהיינו דין אשה‬
‫והבעל מאמינה ו ד ץ ע ד א׳ו ה ב על מאמינו ועלשניהס‬
‫מסיים ה׳ז יוציא כדי לצאת ידי ספ ק משמע דס׳ל דדץ‬
‫א' לשטהס ולפי טפ ס הנ׳ל אין דינס שוה לאהדדי‬
‫דגבי אשה והבעל מאמינה חייב להוציאה אף בדיני אדס‬
‫משוס ספק זונה כנ׳ל וגבי עד א'והבעל מאמינו פעור‬
 ‫— ■׳‬ ‫‪ -‬־‪1‬‬
‫הרי׳ף והרא׳ש הנ׳ל כיון דבההוא עובדא דסמיא הנ*ל‬
‫א׳ל שמואל אי מהימן לך זיל אפקה ואי לא לא תפקה •‬
‫וגם הני תרי עיבדא דסוף נדרים דהוו קמיה דרב נחמן‬
‫א״ל רב נחמן בפובדא ראשונה עיניה נתנה באחר ולית‬
‫בה מששא ובעובדא שניה אמר רב נחנק לא תשגיחון בה‬
‫עיניה נתנה ב אחי קשה לכאורה איך השיב בפשיטות כ' כ‬
‫להקל ולמה לא א׳׳ל כדאמר שמואל אי מהימנת לך זיל‬
‫אפקה ואי לא לא תפקה עיניה נתנה באחר • אלא ע' כ‬
‫צ׳ל כמו דעת הרי׳ף והרא׳ש הנ׳ל דגני אשה אף אס‬
‫הבעל מאמינה אץ צריך להוציאה אף לצאת ידי שמיס‬
‫כן נראה לע״ד ;‬
‫ו ל פ י ץ ה אדהב א תי לעיל דאסהבעל אינו מאמינה‬
‫דא"צ להוציאה לצאת אף י״ש והבאתי ראיה לזה‬
‫מהני תרי טיבדי דנדריס ‪,‬דאיתנהו בש״ס ובהרי׳׳ף‬
‫ובהרא״ש שלא לצורך השתא נשמע יותר <־לדינ׳ הם נצרכין‬
‫לאשמועינן דאף אם הבעל מאמינה מ׳׳מ א״צ להוציאה‬
‫ואץ להאריך בזה * מצורף לזה י׳ל דאף לדעת הרמב׳ס‬
‫יש להקל בנ׳ד בזה׳׳ז • דהנה כבר הובא לעיל דעת כמה‬
‫פוסקים דס״לדבזה״ז אינו נאמן הבעל'לומר שמאמין‬
‫לדברי העד או האשה לבטל תקנו׳ ר״ג מ״ה ולגרשה ב ע' כ‬
‫שמא עיניו נתן באחרת משמע דבלאו האי חששא הי׳ רשאי‬
‫לגרשה ב ע' כ בזה״ז וכן לדעת הפוסקים דס׳׳ל דאף בזה״ז‬
‫נאמן הבעל לומר שמאמץ לזה והובא דעות אלו ג״כ בסוף‬
‫הגהות רמ״א בסי' קע״ח ע״ש משמע דיכול לגרשה בע' כ‬
‫בזה׳ז ואץ בזה תקנות רגמ״ה כיון דדץ זה דאם הבעל‬
‫מאמץ לזה הוציא מהש״ס דהייג להוציאה מההוא סמיא‬
‫דלעיל׳ולפי מה שכתבתי ה ע ע' להרמב׳׳ס גבי אשה היינו‬
‫משום דמספקא ליה לדינא מ׳ ה פסק לחומרא דחייב‬
‫להוציאה א״כ בזה׳ז י״ל דאין סברא כלל להתיר לו תקנות‬
‫רגמ׳ה לגרשה ב ע' כ בשלמא גבי עד א' והבעל מאמיט‬
‫יש לימר שפיר דאף בזה״ז י ט ל לגרשה ב ע' כ לפי דעת‬
‫הפוסקים דס׳׳ל דאף בזה ’ז נאמן הבעל לומר שמאמץ‬
‫לדברי העד משום דגבי עד א' חייב להוציאה טודאי לצאת‬
‫י״ש ע״פ דין הג מ' מההוא סמיא דלעיל • אבל גבי אשה‬
‫לפי מה דאתרינן לדעת הי מ ב׳ ם דמשוס ספיקא מחייבו‬
‫הרמב״ס להוציאה אס מאמץ לדבריה א״כ י״ל דאף לפ*ד‬
‫הפוסקים הנ״ל אין סברא להתיר לו בזה״ז לגרשה בע'כ‬
‫מספיקא • אבל לפי׳׳ז צ״ע בדברי מהרי״ק המובא בביי‬
‫סיף סי׳ קט״ו וז״ל הב״י שס כתב מהרי״ק בשרשק׳י‬
‫שאס אמר שהוא מאמינה דאסורה לו שי׳א במחייבין אותו‬
‫על שגרים לבעל ת קנ ת רגמ׳ה שלא ־לגרש אשה בע״כ‬
‫עכ״ל הב״י ע״ש • משמע ד מ היי׳ ק ס״ל גבי אשה כמו‬
‫הרמב״ס דאס הבעל מאמינה דחייב להוציאה וגם משמע‬
‫דס׳ל ‪-‬יכול לגרשה בע״כ בזה׳׳ז דאל׳־כ אמאי מהייבץ‬
‫אותו וא״כ לפי שכתבתי דלדעת הרמב׳יס הנ׳ל הסברא‬
‫הוא דגבי אשה אין להתיר לו ולגרשה בע"כ מספקא א'כ‬
‫צ׳ע בדברי מהרי״ק הנ״ל • מיהו הפר מהרי׳׳ק אין בידי‬
‫לעיין בדבריו • גם בלא״ה הקשה אא״ז ה ל ש ז״ל בסימן‬
‫קע״ח ס״ק מי קושיא כזו בדברי מהרי״ק הנ״ל דהביא שם‬
‫דעת הט סקי ם דס״ל דבזה״ז אינו נ א ק לומר שמאמין‬
‫לדבט העד וכתב שם זקני ה ל ש דלדעית ה ט ס קי ס הנ׳ ל‬
‫אי'‬
‫והרא׳ש הסברא שכתננו לעיל דכיק דהיא פ‪ 5‬מה נאמנת‬
‫מסברא אן! כלא האמנת הבמלדאמריק דקושסא האמרה‬
‫כנ׳ל אלא חכמיס עקרו סברא זו כדי לחקן נשיס אחרוה‬
‫ואמרו במשנה אחרונה דאינה נאמנה בלא ראיה לדברי׳‬
‫מ׳ ה אף האמנת הבעל איט מועיל ג' כ בזה לאוסרה‬
‫עליו כאשר כתבנו לעיל והשמיעו בטון הרי׳ף והרא׳ש‬
‫דק זה גבי אשה כן נלע׳ד ד ע' כ צ״ל כנ״ל ;‬
‫עוד יש ליתן ע ע ס פל הא דהשמיסו הרי׳ף והרא׳ש‬
‫גבי אשה דין הנ ל דהנה הרשב א בהשיבה סי'‬
‫אלף רמ״ע כתב וז׳ל בתשובתו שס על השאלה המבואר‬
‫שס אני כבר שאלני החכס ר' מנחס בר שלמה על זה‬
‫והרחבתי גו התשובה וכו' ומה אוסיף עוד לכתוב על‬
‫דבר זה הנה קונערס תשובתי אתך ועוד מה ידעתי ולא‬
‫תד ע ג ס מה שכתב הרמב״ס ז״ל שאס אמר לו א׳ מקרוביו‬
‫שהוא מאמיט שזינתה אשתו הואיל וסמכה דעתו לדבר‬
‫זה‪ .‬שהוא אמת הרי הוא חייב להוציאה ואסור לבא עליה‬
‫ואמרתי שלא ידעתי מאין הוציא הרב זה ובאותה תשובה‬
‫הנא תי אני דברי הרב ז״ל ולא נתחוורו לי דבריו בזה אבל‬
‫מ' מ הוא ז״ל כתב זה על סמך מה שאמר שמואל לההוא‬
‫סמיא וכו׳ ואץ הפרש בדבר זה בין קרוב או פסול‬
‫ועבד ושפחה במה שהוא מאמין ואפי׳ רחוק • ‪ P‬הדין‬
‫איע נאמן בדבר שבערוה עכ׳׳ל הרשב״א • משמע מזה‬
‫דאף שכתב הרשב״א עצמו ס ע ס לדברי סרמב׳׳ס מאץ‬
‫הוציא דץ זה וכתב דסמך על מה שאמר שמואל ו ט'‬
‫כנ״ל מ' מ לדינא לא ס״ל להרשב׳א כוותי' בזה וכתב ולא‬
‫נתחוורו לי דבריו בזה גס הב׳י בסי׳ קמיו מביא דברי‬
‫הרשב״א הנ״ל בקיצור ע' כ • עולה מזה דהרמב׳ס ס׳ל‬
‫דאץ הפרש בץ עד כשר ובין קרוב או פסול אם הבעל‬
‫מאמץ לדבריו חייב להוציאה והרשב׳א ס׳ל דדוקא עד‬
‫כשר הראוי לצרף אס היה עמו עוד אחר להעיד בכה׳ג‬
‫אס הבעל מאמין לדבריו חייב להוציאה לצאת י׳ש אבל‬
‫אם מאמין לקרוב או פסול א'צ להוציאה אף לצאת י׳ש •‬
‫‪ .‬לפי׳ז יש לומר דהרי׳ף והרא״ש ס׳ל בזה כמו הרשב׳א‬
‫וכיץ דבמשנה אחרונה אמרו האומרת ממאה אני‪.‬לך‬
‫אינה נאמנת בלא ראיה לדבריה אם כן בלא ראיה יש לה‬
‫מד אי דין עד פסול מה שאומרת כן על עצמה מ׳ ה י׳ל‬
‫דס׳׳ל ^ רי׳׳ ף והרא׳ש דגבי אשה אף אס הבעל מאמינה‬
‫א״צ להוציאה אף לצאת י“ש מ״ה השמיעו דין זה גבי אשה •‬
‫והרמב״ס וסיעתו אזלי לעעמייהו דס״לדאם הבעל מאמין‬
‫^ןרוב ופסול ג״כ חייב להוציאה מ׳ ה ס״ל גני אשה ג' כ‬
‫•כנ׳ל כן נלפע׳ד • וכבר כתבנו דעעם הרמב״ם וסיעתו‬
‫הוא דהא דס״ל גבי אשה והבעל מאמינה דחייב להוציאה‬
‫הייט משוס דמספקא ליה לדינא כנ״ל וכיון דלדעת הרי׳ף‬
‫והרא״שהנ׳׳ל כתבנו מדהשמיעו דין זה גבי אשה דס׳ל‬
‫דא״צ להוציאה אף שמאמינה א״כ מיפשע פשיעא להו‬
‫להרי״ףוהרא׳ש דגבי אשה א״צ להוציא'ולהרמב׳ס מספקא‬
‫ליה בזה • וזה כללא הוא בש״ס ופוסקים גבי פלוגתא‬
‫כלהיכא׳דלא׳ מהם פשיעא ליה להקל ולא' מהם מספק'‬
‫ליה דץ הוא להורות כמאן דפשיעא ליה להקל ‪:‬‬
‫מ ן ו ד אף שא׳א להכניס ראשי בזה להכריע ביניהם‬
‫מ'מ חלקי אמרה נפשי דש להביא ראיה לדעת‬
 ‫לר‬ ‫שםוא‪7‬‬ ‫‪i‬‬ ‫‪N‬־ ‪1 ^ k‬‬ ‫ו״׳‪. —,-‬‬

‫לה לעמוד בדיבורה מלחזור מדיבורה ולגלות הדבר‬ ‫אי' מנ׳ל דמחיינק אותו מאחר דליכא כא; עקירת תקנח‬
‫דהיתהמזלזלה נפשה כל כך בדברי שקר כמו דכתב הר׳׳ן‬ ‫רגמ׳ה עכ׳ל ע”ש גלל כן נניח מענין זה ;‬
‫ג חייי ז שלישי הנ׳ל דהעעם הוא הא דתמינו במשנה‬ ‫ו נ ח ז ו ר ל מ ק ראשו; דלדעת ה ר מנ׳ ס הנ׳יל סנרא‬
‫ראשונה דסוף נדרים דלהימנוה משוס דאי לחו דקושעא‬ ‫הוא לעע׳ד דאין להתיר לו נזה׳ז לגרשה נ ע' כ‬
‫קאמרה לא היתה מזלזלה נפשה למימר הכי וכו' כנ׳ל‬ ‫נגד תקנת רגמ״ה גני אשה והבעל מאמינה כנ׳ל • והא‬
‫א'כ אין סברא כלל לאוסרה עכשיו בשביל שאינה רוצה‬ ‫דהרמנ׳׳ם חיבר יחד בשני מקומות הנ׳ל הני שני דינים‬
‫דהיינו דץ אשה והבעל מאמינה ודין עד א' והבעל מאמינו לקבל גע ממע וגס לא מצינו בשום מקום בש״ס ובאיזה‬
‫פוםק דבר זו דאחר משנה אחרונה דסוף נדרים הנ׳ל‬ ‫ועל שניהם כתב דחייב להוציאה משמת ששוק הם לדינא‬
‫דאמרו האומרת עמאה אני לך תביא ראיה לדבריה ואס‬ ‫דגבי אשה יכול ג' כ לני שה ב ע' כ כמו גבי עד א' • ו ק‬
‫העור והש׳ע חיברם יחד בשני מקומות בסי' ו' ובסימן לא הביאה ראיה מותרת היא לו דאס רונה הבעל לגרשה‬
‫והיא אינה רוצה לקבל ג ע ממנו דנא ‪ x‬ה עליו בשביל זה‬ ‫קע׳ו • משוס הא לא איריא כי בזמן הדמב"‪.‬ם לא היה‬
‫ואיך לא לשתמיע בשום מקום להזכיר די; ההוא אלא ש״מ‬ ‫נוהג במקומו תקנות רגמ׳׳ה ו ק כתב החלקת מחוקק‬
‫מזה ד מ' מ מותרת היא לו אף שאינה רוצה לקבל גש‬ ‫בסי׳ ע״ו סוף ס׳ ק נ' נשס מהרי׳׳ק שהרמב׳ס לא הזכיר‬
‫ממנו דמשום הא לא איריא כלל כנ״ל • וכיק דמותרת‬ ‫תקנות ר׳׳ג שלא נתפששה בארצו ע״כ ע׳ש וא״כ א“ש‬
‫דברי הרמב׳ס דשניהם שוק לדינא דיכול לגרשה בע"כ • היא לי אם הבעל אינו מאמינה אף שאינה רוצה לקבל גע‬
‫ממט א״כ פשוע הוא בודאי דא״י לגישה בזה״ז בע'כ‬ ‫וצן דברי העור א׳׳ש ג' כ כי בס' העוריס לא הוזכר ג' כ‬
‫נגד תקנת ר׳ג וכיק דפשוע הוא דאסאינו מאמינה דא׳י‬ ‫תקנות ר׳ג הנ׳׳ל • והא דהש׳ע חיברס יחד ובב׳י הוזכר‬
‫לגרשה בע'כ אף אס עומדת בדיבורה א״כ פשוע הוא‬ ‫תקנות ר׳ג הנ״ל י׳ל ג' כ דלא נחית הש״ע בדינים אלו‬
‫ג״כ דלפי דעת הפוסקים הנ״ל דס׳ל דבזה׳׳ז אינו נאמן‬ ‫לענק הנוגע לתקנות ר״ג אלא הש׳ע העתיק דברי‬
‫הבעל לומר שמאמינה דאק חילוק בק חזרה מדיבורה‬ ‫הרמב״ס והמור מה שהוציאו מ; הש״ס והו לא מידי •‬
‫לעומדת בדיבורה כיון דיש לחוש דמ׳׳ה אומר שמאמינה‬ ‫וראיה לזה שהרי הב׳י בס״ס קע״ו הביא דברי מהרי״ק‬
‫בכדי לאוסרה עליו ולגרשה כיו; דבלאו האמנת הבעל‬ ‫הנ״ל ובש״ע לא הזכיר דבריו כלל אף לא בלשו; יש אומרים‬
‫מותר׳ היא לו א״כ סברא הוא דבודאי א״י לומר שמאמינה‬ ‫שמחייבק אותו שאומר שמאמינה על שגרס ליעל תמנת‬
‫אף שעומדת בדיבירה לפי דעת הפוסקים הנ״ל ‪:‬‬ ‫ר׳ג אלא ע"כ צ״ל דהש״ע לא נחית בזה לתקנת ר׳ג חלא‬
‫העתיק דברי׳הרמב״ס והעור לחוד• אבל כי אתינן ולפי״ז אף אי אמרינן דהא דהרמב׳ס וסיעתו ס׳ל‬
‫דאם הבעל מאמינה דמחייב הרמב׳ס וסיעתו‬ ‫לענק תקנת ר״ג מסתבר לומר דלדעת הרמב׳ס וסיעתו‬
‫אין להתיר מספיקא גבי אשה והבעל מאמינה לגרשה להוציאה‪ ,‬לצאת י׳ש לאו מעעמ א משום דמספקא ליה‬
‫לדינא כאשר כתבתי לעיל אלא אף אי אמרינן טעמא‬ ‫בע׳יכ לבעל תקנת ר׳ג אף אס האשה עומדת בדיבורה‬
‫‪T‬הרמב׳‘ ס וסיעתו כפשעיה משום דס׳׳ל דדין אשה והבעל‬ ‫עדיין כן נראה לפע׳׳ד והשוע הוא ‪:‬‬
‫מאמינה דמיא ממש לדק עד א׳ והבעל מאמינו מ' מ‬ ‫ז ל פ ״ ד הפוסקים דס״ל דבזה׳׳ז אינו נאמן הבעל לומר‬
‫פשועהוא דלפי דעת הפוסקים הנ׳ל א׳׳י לגרשה בע״כ‬ ‫' שמאמינה השוע יותר דא״י לגרשה ב ע'כ אף‬
‫כמו גבי עד א׳ והבעל מאמינו א״י לגרשו בע׳כ לפי דעת‬ ‫בנ*ד דהאשה עומדת בדיבורה • האמנם כתבתי לעיל‬
‫הפוסקים הנ״ל כן ה״נ גבי אש ה והבעל מאמינה דלדעת‬ ‫די״ל דהפוסקיס הנ׳ל איירי דהאשה חזרה אח״ז מדיבורה‬
‫הפוסקי' הנ׳לא ק חילוק כלל בין זה לזה א״כ פשוע יותר‬ ‫ונתנה אמתלא לדבריה הראשונים והבעל מאמין לדבריה‬
‫לדעת הפוקים הנ׳׳ל דא׳׳י לגרשה בע״כ* ואף דיש‬ ‫הראשונים ול״דלנ״ד דהאשה עומדת בדיבורה • מ״מ‬
‫פוסקים דס׳׳ל דאף בזה׳׳ז נאמן לומר שמאמינה כמובא‬ ‫אחר עיון נראה פשוע דאי; חילוק בין חזרה מדיבורה‬
‫בסוף הגהות רמ׳ח בסי' ק ע׳ ח מ' מ מי יקל ראש בזה‬ ‫לעומדת מדיבורה כיק דאס לא היה הבעל מאמין לדבריה‬
‫להכריע בין הפושקיס הנ׳׳ל להתיר לו תקנת ר״ג לגרשה‬ ‫דמוהרת היא לו ואם הבעל היה רוצה לגרשה בז־״ז‬
‫בע׳כ ‪ :‬ואחר שנתברר דבנ׳׳ד א״י לגרשה בע״כ בזה׳ז‬ ‫בע׳כ פשוע הוא דא״י לגרשה ב ע' כ נגד תקנת ר״ג כיון‬
‫אף דהאשה עומדת בדיבירה והבעל מאמינה לפ׳׳ז י׳׳ל‬ ‫דמותרה היא לו ואי; לומר דכיון דאינה רוצה לקבל גע‬
‫ממנו א״כ איגלאי מלתא למפרע דלא נתנה עיניה באחר דהא דחייבו חכמים אם מאמין הבעל בזה להוציאה לצאת‬
‫י׳ש היינו בזמן הש׳׳ס דאפשר לגרשה בע״כ אף אם אי;‬ ‫כשאמרה ממאה אני לך ו א׳כ תהוי השתא אסורה לבעלה‬
‫ויהא רשאי לגרשה בע״כ בזה׳׳ז גס יהא חייב להוציאה אף לו לסלק כתובתה הוי דמי כתובתה חוב עליו אבל אכתי‬
‫יכול לגרשה תיכף לפי דק הש״ס מ״ה חייבוהו חכמים‬ ‫אס אינו מאמינה * דזה אינו די׳ל דמשוס הא לא איריא‬
‫משום דאכתי י״ל דמתחלה נ תנה עיניה באחר ואח״ז לגרשה לצאת י׳׳ש • אבל בנ׳׳ד בזה׳׳ז יש לחוש שמא לא‬
‫נעשה שינוי ומתחרעה ע״ז שאינה מרוצה לזה שנתנה תרצה לקבל הגע ממנו אלא אם יתן לה תרקבא דדינדי‬
‫ואף אס לא תתעכב אלא בשביל דתי כתובתה ואי; בידו‬ ‫עיניה לכך אינה רוצה כע ת לקבל ג ע מבעלה והא דאינה‬
‫חוזרת מדיבורה הראשון לומר עכשיו עהורה היתה ומה לסלק לה דמי כתובתה א׳’ כ אי מורינן ליה לאיסור שלא‬
‫שאמרה בתחלה עמאה אני משוס דעיניה נתנה באחר • לדור עמה לצאת י״ש יש לחיש שישב בעיגון כל ימיו וכיון‬
‫דבדיניאדס מותרת היא לו אף דהיא עומדת בדיטרה‬ ‫זה ג*כ אינו דמשוס הא ג*כ לא איריא די׳ל דבושה היא‬
‫לומר ולהעיז כ׳כ ולומר בשביל שעיניה נתנר‪ v‬באחר ועוב והבעל מאמינה אלא לצאת י׳ש חייבוהו לגרשה א״כ היכא‬
‫דיב‬
 ‫שמואל‬ ‫א^ת כה!‬ ‫תשובת‬ ‫‪t)d‬‬

‫דיש לחיש שיבא מחמת זה לעיגון בכה׳ג לא חייבוהו שהוא נאמן יש למוש ויש מביאק ראיה לדבריו מההוא‬
‫כ' כ • וביותר לסי דבלי הרשי׳א הג״ל דמשמע דלא ס״ל סמיא אי מהימן לך ו ט' ואמתי לא א״ל מר שמואל אל‬
‫לדעת הרמב׳ס וסיעתו לומר דאס הבעל מאמק לדברי תאמין לו וכו' ע״ש משמע מזה דהא דא״ל שמואל אי‬
‫העד פסול דא'צ לגרשה אף לצאת י׳ש אף לפי דק הש׳ס • מהימן לך היינו שם שהיה ידוע דעד נאמן הוא אבל‬
‫וגס מדהשמיעו הרי׳ף והרא׳ש ה אידינ א י׳ ל ד ס׳ לג׳ כ בלא״ה לא היה צריך לפתוח פתח ולשאול אומו אי מהימן‬
‫כמו דע ת הרשב‪-‬אהללכאשר נתבאר לעיל• א"כ לכאורה ליה כבי תרי * ‪ p‬ה'נ בנ״ד לא היינו צריכין לשאול אותו‬
‫נלפע״ד דאסשר להקל בנ״ד בזה׳ז אבל לא מלאני לבי לא אס מאמין לדברי האשה הנ׳ל * ג ם י״ל דיש עוד ראיה‬
‫להלכה ופשימא לא למעשה ת״ו עד שיסכימו עמי עוד לזה דהנה כבר כתבנו לעיל ד ג ני הנהו עובדי דסוף‬
‫נדרים דהוו קמיה דרב נחמן דלדעת הרמב״ס וסיעתו‬ ‫כמה מורי הוראות מובהקים ‪:‬‬
‫א ח ר כל כתבי דנא אמרתי ד ש למצוא עוד קולא ‪ .‬צ׳ע למה לא א׳ל רב נממן אי מ הי מנ ת לך זיל אפקה ו ט'‬
‫בנ״ד • דהנה הא דכתבנו לעיל בהתחלת השאלה כמו דאמר שמואל לההוא סמיא והשתא ניחא דלא היה‬
‫דנ׳ ד מה שאמרה האשה לבעלה בבואו לביתו אשר צריך רב נחמן לומר כן ואדרבא אמר דברי מותר לא‬
‫הוקרה לה בלעדו והבעל מאמינה דלאו בדקדוק נכתב תשגיחון בה וכו׳ לומר דלא ל ^ ס י ן לדבריה עיניה נהנה‬
‫בסתימות והבעל מאמינה וכעת באנו לפרש דהענין כך באחר • והא דגבי סמיא התם שאני דהתס היה ידוע‬
‫היה דהשואל מוה' חייס כ ץ בא לפניט ושאל איך דינו דעד נאמן מ א כנ״ל• אלא מ פני שכבר הוזכר בנ׳׳ד‬
‫אמר שסיפר מהמאורע של אמירת האשה הנ׳ל ולפי השאלה מה שנשאל למוהר״ח ומה שהשיב על זה כנ׳ל‬
‫ספירת דבריו נשאל השואל אס מאמין לזה והשיב מוהר״ח הוצרכתי לשאול ולחקור עוד ק מוהר״ח הנ״ל בענק זה‬
‫הנ״ל מה״ת שלא להאמין ותו לא מידי • ומהלשון של והשיב שבאמת מפקפק בזה אם להאמק לדבריה וגס נתן‬
‫משובה זו אינו מוכח לומר שמאמין טד אי לדבריה וסומך אמתלא קצת לדבריו הראשונים • וכיון דהשתא יש‬
‫דעתו שהוא אמת וגס בהחלה בשעת שאלה לא הזכיר לפקפק בענק האמנת הבעל אה כן נראה פשוט דאק‬
‫כלל תזה שהוא מאמין לדבריה רק אמר שנשאל אס הוא להחמיר בזה לצאת י׳ש וגס סשיפא הוא דאיי לגרשה‬
‫מאמין לזה השיב כנ״ל וי״ל דלפוס ריהעא השיב כן ולא ב ע'כ לזה נראה לפע׳ד אס יסכי מו עמדי כמה מורי‬
‫שס לט אם מאמין בודאי בלט לזה וי׳ל דמן הרגל הלשון הוראות מובהקים כדי דלימטי שיבא מכשורא אזי דעתי‬
‫אמר כן אף שבלט אינו מאמק בודאי• ולע׳ד היה מתחלה להקל בנ״ד • וא׳ל מבטל אני ג ם כן דע תי • וה׳ יורני‬
‫'‬ ‫בדרך א ת ה ;‬ ‫דבר זו למוהר מה ששאלו למוהר׳ח אס מאמין לזה דהנה‬
‫הובא בעור ו ש׳ע סי' קכ׳ז סעיף א' ביורה דעה בשם‬
‫ד״מ ה־ום יום ב' כ'‪.‬־ חסיד תקל'־ לפ׳ק‬
‫הגהות מיימוני שמלמדק אותו לכת מלה שיאמר איני‬
‫הק' שמואל הדזונה פה גליל עליון יצ״ו‬ ‫מאמינך ע׳ש וכתב שס הב״י ד׳׳ה ומ׳ש רבינו שמלמדין‬
‫אותו לכתמלה וכו' וז״ל ורביט משולם כתב דאס ידוע‬

‫ואלה מוסיף על הראשונים אשר הסכים עמו ה׳ה הרב הגרול החריף המפודסם בתורה ■‬
‫מוה י צ ח ק הרב ומגיד דק׳ק איווענק יצ׳ו ר^מוך לגליל היו‬
‫ג ם אני הצעיר באתי כסניף בעלמא כי מי אנכי לבא עד הלום אך מהודענא שהייתי במישב ובוועד אחד ע ס‬
‫הגאון המפורסם אב׳ד דגליל שלנו ודעתי ג' כ להתיר שאלה הנ״להיתר גמור ועוד יש לי טעמי ם אחרים במכתבי‬
‫א ך ה מ ט ר ס ס כמו המכס הגאון הנ׳ל א'צ חיזוק יותר רק באתי להודיע ד ע תי גי כ לה תי רא• ובאתי ע ה׳ ח‬
‫יצחק כ מו ה׳ אלכסנדר זיסקינד זצלל־ה ם ים וט״ץ ד ק׳ ק א מז עגי ק י צ׳ו‬ ‫׳‬ ‫‪-‬‬

‫הלכות חמץ‬
‫שאלה ות שובה מה״ה הרבני המופלג ומפורסם מו' שמואל מק״ק רארא שקאיו^ שכתב להגאק המחבר‬
‫והנה הזמן ממשמש ובא לעבור ז מן היתר מכירת חמן ולא‬
‫ידע מה לעשות ואיך להתנהג ועלה בלבו שיעשה ‪ p‬ולקח‬
‫המפתחות מן התדר ס ה ח מן שס וזרק אותם על אס‬
‫הד ‪ p‬ואמר הריני זורק את ה מפ תחות ומפקיר אני את‬
‫הממן שיהא רשות לכל מי שירצה ליקת את המפתתות‬
‫ולפתות את התדר וליקר• א ת ‪ b‬החמץ והריר מפקיר‬
‫הפקר ג מוי כד׳ת וכמדומה לו שעשה ז ה כ ד׳ ת ואלו ידע‬
‫שבלמח‬
‫ט שאלה אמד עשה מעמד ע ס א׳י א' שיקנו ממנו‬
‫החמץ כד׳ת וסמך ע׳ז וזה היה יוס‬
‫א׳ קודס ע׳'פ ע ת מכירת הממן ולא בא הא״י ושילח אסר‬
‫הא׳י ואז לא רצה לקנות ואמר באשר שהא״י הזהיר אותו‬
‫שלא יקנה והלך להא׳י והעת נגדו לומר אמת שאני‬
‫הזהרתי לכל הא״י שלא יקנו וחיפש על כל ‪ b‬דדיס אולי‬
‫ימצא איזה א׳י שיקנו בסתר ולא נתרצה שוס א׳י לקטת‬
 ‫לה‬ ‫שמואל‬ ‫הלכות רסץ‬ ‫ת עו ב ת‬

‫ויאמר שהא״י קיבל אחריות עכ״ל מ״א • עכ״ס עיקר‬ ‫שבאמת אין זה מועיל היה עישה באמה אופן המועיל ואף‬
‫לבפיך ולבער ■אף שיפסיד הפסד מרובה רק סבר שמה סברחו כן כיון דחכמים תקנו שזה לא מקרי ביפו' והוא‬
‫עבר על דברי תכמיס כמו שמבואר ברץ ישראל שהפקיד‬ ‫שהשליך והפקיר הוא היתר גמור ונ היו ס עלה בלבו‬
‫שמא לא פשה כד״ת ובא לשאול אה השאלה הני׳ל חמצו אצל א״י וקיבל א״י אחריות צריך ניעו ר מדרבנן‬
‫ואס מבר ולא ביערו נקש לשון עבר לייקא וכן הוא‬ ‫'‬ ‫מה דינו ‪. :‬‬
‫ת ש ו ב ה נראה לכאורה מן הגמ׳‪-‬פשוע הדק שמוהר לשון הגמ׳ הואיל ו ע בי על ביי ע בי דייקא וכשעבר על‬
‫ד ע מ' איתא כך קמז של ישראל שעבר דברי חכמים הנ׳ל כאלו ע בי אדאורייחא ומשיה אסור‬
‫אחר הפסח וה״נ מי שבישל חמצו ולא ביערו איירי בכה׳ג‬ ‫עליו הפסח אסיר בהנאה שנא' לא יראה לך שאור‬
‫שעבר‪-‬על דברי חכמים וסמך עצמו על הבישול לחוד‬ ‫ומסקנת הגת׳ כך לעולם כו' ור׳יש ק״ק לאסור הואיל‬
‫יעבר על ד בי׳ חכמים וכל לשון ע בי משמע שהוא יודע‬ ‫ועבר עליו בבל יראה ואימת כשלא ביעלי אבל‪,‬כשביסלו‬
‫שעושה שלא כד׳ה ואעסי׳כ הוא עושה כן שייך לומר‬ ‫דמדאוריית' בביטול בעלמא פגי ותו לא עובר ריק חכמים‬
‫החמירו לבדוק ולבער שלא יבא ■לאנלוהמו שמבואר לשק ע בי חבל אס הוא שוגג או אנוש נדבר שאינו יכול‬
‫בתיס' הנ׳ל א"כ כה׳׳ג שעבר עליו הפסח כשביסל י׳׳ל לקיים תקנת הכמיס לא שייך למקרי ע בי על תקנו'‬
‫חכמים • נמצא היוצא מזה הדק שמביא המ״א שאס ע בי‬ ‫דמותר מן הדין אף לאכלו כך נ׳ל לכאורה ‪ .‬רק אחר‬
‫העי ק בפוסקי' ברמב״ה ובש״ע לכאורה לא משמע כן ח״ל ולא ניערו היל כאלו עבר אדאורייתא ואסור אחר הפסח‬
‫משעם דגזריק שיאמר עהא׳י קיבל אחריות ובאמת לא‬ ‫רמב״ס ה״ח פ׳א חמך שעבר עליו הפסח אסור בהנאה‬
‫קיבל ה״נ בדין זה כן הוא הפירוש סמן שנמצא בבית‬ ‫לעולם ודבר זו הוא מדברי סופרים ־מפני שעבר על‬
‫ב׳י ובל ימצא אסרוהו אפי' הניחו בשגגה או באונס כדי ישראל אשור אעפ״י שבישלו יש לומר שסמך עצמו על‬
‫הבישול ולא קייס ת״ח לבער או למכור ובאמת היה יטל‬ ‫שלא יניח אדם חמן ברשוהו בפסחכדי שיהנה בו אחר‬
‫לקיים וידע שהוא ע ו נ י על ת״ח ואעפי״כ סמך עצמו‬ ‫הפסח • וכתב הרב המגיד משנה וז״ל וכתב רבינו‬
‫על הביטול משום הכי אסור משום ד ע בי על תיח היי‬ ‫ואפי' הניחו בשגגה או באונס כו' לומר דעבר עלי' לאו‬
‫חזינא דהאי גברא עובר במזיד על תיח ואינו רוצה לקיים‬ ‫דווקא אלא ראוי לעבור עליו לאפיקי חמן דא׳י בדוקא‬
‫משוס הכי חיישינן שיערים לומר שנישלו אעפ״י שלא‬ ‫וכן פרפו ז׳ל דמוכרח הוא ונלמד מדק ישראל שהיהין‬
‫בישלו ולפי״ז ניחא שפיר דלכאורה קשה ע*ז הטעם‬ ‫חמצו אצל א׳י • וכתב הכסף משנה כלומר דאמרינן בי'‬
‫דאיך שייך למגזר שיעיים לימי שבישלו אעפ׳י שלא‬ ‫שאס לא אמר ליה קני מעכשיו אסור אחר הפסח ולא‬
‫ספלגינק בי' אס היה אנוס ולא יכול לפרוע לא׳י כנ’ל■ ביטל דבוודאי הוא עשה כדיך העולם שאומרים ‪5‬״מ ‪.‬‬
‫ע׳ש וכן איהא בש׳ע חמן שלישראל שעבר עליו הפסח ומבשלקוילפי מה שכתבתי מתו ‪ • p‬ונחזור לראשונה ח ה‬
‫אסור בהנאה אפי' הניחו שוגג או אנוס ו ק איתא עוד הדין איירי במזיד שסמך עצמו על הבי׳שול לחוד ולא‬
‫סעי' ה' נ סי' תמ׳ח חמן שנמצא בבית ה ר אל אחר הפ סח •רצה לקיים ת׳יח משום הכי אסור אבל אם היה שונג או‬
‫אנוס נת״ס והדק תורה קיים שבישל דמדאוריית' בבישול‬ ‫אסור אע׳פ שביפלו* ת ה ה ד קנונ ע מןי רו ש ל מי הני או‬
‫האשר׳י סרק כ״ש וז׳ל הפקיר חמצו בי״דיאחר הפסח מהו לחוד סגי ובת׳ח היה אנוס או שוגג י׳ל שמותר אפילו‬
‫ר״י אמר אסור ור׳ל אמר מותר ר׳י סייש להערמה כלימר באכילה • וגס י׳ל שהירושלמי מודה בזה הדין דגם ליי'‬
‫שמא לא יפקירנו ויאמר הפקרהיו ור׳ל לא מייש להערמה מותרדלא שייך למגזר ולפייז מה שכתב בסעיף הקודם‬
‫בקי' ה מ׳ ח סעיף י״ג ממן של ישראל שעבר עליו הפסח‬ ‫והלכה נר״י וכן מביא המ׳יא‪.‬וזיל א ע פ׳י שנישלו א פ׳ג‬
‫אסור בהנאה אפי' הניחו שוע או אנוש ע״כ מיירישלא‬ ‫ללא עבר מן התורה מ' מ הי הי ק שיערים לומר שביעלו‬
‫שהוא שו ע או אנוס‬ ‫אעפ׳י שלא בישלו וה׳ה המפקיר המצו כ' נ הרא׳ש ^ישל ועבר אדאורייתא א' כ‬
‫והפוסקים נשם ירושלמי דלא כע״ש ע׳׳ש ע כ׳ ל •‪ -‬נמצא הואיל וזה החמן ראוי לעבור כמו שכתב הרב המגיד‬
‫לפי״ז נראה שיש לאסור אפי^^ הפקיר את החמן ממש ולא קיים אף דין דאורייתא מ׳ ה חייבוהו ואסור אף‬
‫בהנאה ו ק הו א הסברא שמיירי שלא בישלו שהרי כ ת ט‬ ‫לא מ הני‪................................ :‬‬
‫א מ נ ם אחר עיק הישבנראה שיש לחלק * ושרם נבא שדק זה נלמד מדין ישראל שהרהין כו׳ והסם סברא‬
‫שמיירישלא בי שלא׳כאף כאן מיירי שלא בישל להכי‬ ‫ונבאר מה שמבואר נשי' תמ״ז &עיף י׳ב ח סן‬ ‫‪-‬‬
‫נוקשה אפי' בעיניה אינו אסיר בהנאה אחר הפסח וכתב אף שהוא שוגג או אנוס אסור אבל היכא שביטל וקיים‬
‫מצוה דאורייתא ובתיח שגג או נאנס ייל דמותר אף‬ ‫ה מ׳ ח וז׳ל שהרי לא עבר עליו בבל יר‪-‬אה ‪ p‬התורה‬
‫באכילה • או י״ל באופן זה אחר שנדייק לשון השיש‬ ‫וליכא למחייב׳' ונ׳ל דאפי' באכול' שרי והא דנקש בהנאה‬
‫דבשעיף י׳ג כתב אסור בהנאה וכאן בסעיף ה' כתב‬ ‫משיה דחמן נוקשה לא חזי לאכילה והא דכ' הר׳ן ם' כ׳ש‬
‫חמן שנמצא בנית ישראל אחר הפסח אסור אעפ׳י‬ ‫הראל שהפקיד חמצו אצל ה א׳י וקיבל ה א׳י אחריות צרץ‬
‫ביעור מדרבנן ואם עבר ולא ניע רו אסור אחד הפסח שנישלו ולא נקש אשור בהנאה רק אסור לחוד‬
‫שאני ההם כיק זהה ה ח סן צריך ■ביעור‪ .‬מדאורייתא י׳ל דאיט א סו ר ר ק באכילה ולא בהנאה אחד שבישלו‬
‫וחכמים הקני שזה לא מקרי ביעור א' כ ס׳ל‪.‬כ א לו מ בי אעפ'י_שענר על ס׳ ח במזיד איט אסור רק באכילה‬
‫ולא בהנאה ו ק הוא נא מ ת בשור דע ת נ ע ל ה ע טו ר •‬ ‫אדאורייתא דומי' דמי שבישל חמצו ולא ניערו דאסור‬
‫אחר פשח וע׳ש השעם ה׳ג יש לחוש שכל אדם יעשה ק ‪,‬וקצת י׳ל דנירושלמי פליגי ר׳י ור׳ל ר׳י אמר אסור וריל‬
‫אמר‬ ‫י ח‬
 ‫שבואל‬ ‫הלכות המץ‬
‫מ ה שהשלין אס המפסחוי! והפקיר אס חמצו ושיר היי‬
‫בדעסו שהוא עושה זה עפ״יהיסר גמור רק כהיום מלה‬
‫בלבו לשאול אולי עשה שלא כד״ס נזה י״ל כמו שכחכסי‬
‫ודוק • וגדולה מזו ראיסי נשם א״ו שמביא בהגה' אסד״י‬
‫ג' כ בש׳ס החדשים וגם הד' מ בסי' סמ״ה מביאו וז״ל‬
‫כ ס בנ א׳ז דמוסר להפקיר חמצו קודם איסורו ע״מ לזטס‬
‫אחר הפסח כך הוא לשונו ב הל ת ובד׳מ בשיר מאריך‬
‫יוסר וז׳ל ובלבד שבשעת הפקר יפקירו לגמרי בלא ת־^י‬
‫ולא חיישיק שמא אתי לאשהויי בלא הפקר ומשמע שס‬
‫אע׳ג דאק הפקר פחוס מג' יכיל להפקירו בפני אוהביו‬
‫שבשוח בהן שלא יעלי מה שהפקירו ויניחנו בשוק בזמן‬
‫שאק בני אדם שס רק סיים שם הד'מ ונראה דאין לסמיך‬
‫על הוראה זו וקולא גדולה הוא ואע׳ג דבשפר א״ז הביא‬
‫הרבה ראיות לדבר מיהו מדלא כתבו שארי פיסקים‬
‫ש'מ דס״ל דלאו־ הלכסא היא ועיד שאף הא״ז בעצמו כסב‬
‫לבסוף וז׳׳ל ומוסבינן אשברתו מהא דאמרינן חמצן של‬
‫עיברי עבירה מוסר מפני ש ק מחליפין פי' דלא שביק‬
‫היסרא ואכל איסירא ואם איחא דמהני הפקר הואיל‬
‫דמהדרי אהיסרא היה להם להפקיר אף על גב דהיה‬
‫דעסן לחזור ולזכוח בו אחר הפשת דהא כהאי גוונא‬
‫שרי עכ״ל ‪:‬‬
‫ג ס נ ע׳ ש מביא בשם מהר״ם מראקנעי היסר זה‬
‫לכתח־לה להפקיר חמצו כמו שכתב א׳ז בתחילה‬
‫עיץ שם ‪:‬‬
‫וזאת אשר ב תב א׳א הכאון המנוח זיל תשובה נ מנ ה על השאלה הנ׳ל לה׳ה כבוד הרבני מוהד׳ש ו ע׳ל‬
‫לסמוך על בישול והפקר לחוד אלא משום דשס היה הפסד‬
‫מרובה וגם מלסא דלא שכיחא הוא משוס הכי היה מצדד‬
‫מסחילה להסיר אף לכתחילה להפקיר חמצו ולמזור‬
‫ולזטס בו אחר פסת משום שהיה נראה לו מתחילת די׳ל‬
‫דבכה׳ג לא החמירו חכמים כ' כ ויש לסמוך בכה׳ג‬
‫לכתחילה מה שיפקיר חמצו ו מ' מ סיים ע׳׳ז משום חימרא‬
‫דחמץ לא מלאני לבי לעשות מעשת וי“ל דלכתחילה לא‬
‫רצה להורות להתיר לסמיך על הפקר לחודאבלבנ׳ד‬
‫שאני דהכא כבר עשה מעשה וסמך על הסקר לחוד ושוגג‬
‫היה בזה משוס דמפי השמיעה אומרים דרבים עושין‬
‫ק ב ע ת הדחק כזה א' כ י׳לד ה כ א ש אני• ו א ףד כ ס ב‬
‫הרמב׳ם הובא בשור וש׳ע ח מז של ישראל שעבר עליו‬
‫הפסח אסור בהנאה אפי' הניחו שוגג או אניס הסם‬
‫איירי דלא נישל כלל ודין זה הוא ממ תני' דפסחי' חמן‬
‫שעבר עליו הפסח אסור בהנאה שנא' לא יראה לך שאור‬
‫דמסיק שם רבא למסקנא דמסניתין ר׳ש היא וקנסא‬
‫לאיסי׳ הוא ה־איל ועב' בב׳י וב׳י משמע דאיירי דלא נישל‬
‫כלל ומדלא הוזכר נשוגיא שום חיליק בץ שוגג ואונס‬
‫למזיד משמע ליה להרמב׳ם דאין חילוק ביניהם וקנשיק‬
‫שוגג אשו מזיד ואונס אשו רצק אבל בנ׳ ד ש אני ד הכ א‬
‫פשה בישול והפקר כ דן אלא האיס־ר הוא כאן משוס‬
‫דמבואר בירושלמי הובא בהראיש פ׳ב דפשחים וז׳ל‬
‫הפקיר חמנו בי׳ד אחר הפסח מהו ר' יוחק אמר אסור‬
‫ל׳ל אמר חותר י ׳ י חייש להערמה ריל לא חייש להערמה‬
‫כלימר‬
‫תשובת‬ ‫‪70‬‬
‫אמר מוסל א״כ מהיכא תיסי למשוח פלוגסא רחוקה‬
‫דלר״ל מוסר לגמרי אף באכילה דלא חייש להערמה ולר׳י‬
‫אסור אף בהנאה אדרבא סברא הוא ילר׳י איגו אשור‬
‫רק באכילה־ אס׳ז מצאסי בפסקי הרא׳ש בש׳ס הסדשיס‬
‫כסוב בזה״ל ח מן שנמצא בביס ישראל אחר הפסח אמפ׳י‬
‫שבישלו אסור באכילה הרי להדא כמו שכסבסי והנ׳מ‬
‫בין שני הפירושים י׳ל ק דלסברא ראשונה שכסבסי אין‬
‫כאן היסר רק כששנג בסיס אז מוסר אפי׳ באכילה אבל‬
‫אם מבר על ס“ ח במזיד אסור אף בהנאה ‪:‬‬
‫ו ל פ י ׳ ז אם בא לשאול אי נ סידע לו בפסח שלא קיים‬
‫ס׳ ס ואף דמסני׳ מסוקמא כר׳ש ו‪-‬לאתר זמנו‬
‫אינו עובר עליו בלס כלום וכדאמר הגמ' ואי י׳ ש דישראל‬
‫נמי משרא קא שרי לאחר הפסח ומסיק הש׳ס דלר׳ש‬
‫אשור לאחר זמנו משום קנשא לחוד אבל ב סון הפסח‬
‫אף לר״ש עיבר עליו בכרס ובלאו א'כ י׳ל אף שבישל‬
‫ובס״חהיה שוגג ובסוף הפסח נודע שהוא עובר על ס׳ ח‬
‫די״ל שהוא מחוייב עכשיו לקיים סי ח לבער אס החנק‬
‫ואין כאן היסר רק אם נסידע לו אהד הפסח שעשה שלא‬
‫כדס חכמים אז י״ל סברא שכסבסי לעיל ומוסר • ולפי‬
‫האופן אחר שכתבסי שאף אם עבר על ס״ח במזיד‬
‫אינו אסור רק באכילה י׳ל שאין חילוק הוראה בין בסיף‬
‫הפשה או אחר הפסח ודו״ה רק יש עיד לדבר ב!ה •‬
‫ע כ' פ היוצא מזה נידון השחלה שקיים מניה דאורייסא‬
‫שאמר כ׳ ח כ ד׳ ס וגם סבור היה שמקיים ג' כ מצוס ס׳ח‬
‫ב׳ר‪ .‬יום ג׳ נ׳ה ניק קהל׳ת לס׳ק‬
‫שלופו יסנא לחדא עד בייי ם־ה ‪ ;hdS‬דלבימ ברע היה כבוד‬
‫או'נ הרבני הפועל' וסופלג הסחולל הפשב׳‪-‬ל ביש סזאי‪-‬ם‬
‫®‪ y v .‬אבי־ד& שמואל ניי‬
‫י ד ב ר י קדשו הגיעני כה אשר שאל כהוגן ובוודאי‬
‫אם היה נאפשר להתקיים ע׳י אחר הייסי‬
‫מונע א״ע מזה משום חומרא דחמץ ולא נעלם מאתו מ׳ש‬
‫מגן אברהם בשם ר״ש הלוי מי שבא בספינת וכו' וסיים‬
‫שם משוס חימראדחמן לא מלאני לבי לעשות מעשה‬
‫ע' כ משמע שם דאף להסיר בהנאה לחוד לא מילא את‬
‫לבו לזה וגס מגן אברהם גופא לא תראה את דעתו בזה‬
‫כלל וגם חק יעקב מביא ג׳יכ ד ב ד ר׳ש הלוי הנ׳לוכ תב‬
‫שם שפסק שיפקיר חמצי לפני הנ׳ ד וסיים שם ג' כ כנ׳ל‬
‫וחק יעקב גופא לא הראה את דעתו בזה וביותר אץ‬
‫הפנאי מספיק עמדי לעיין כדי צירך פ כ׳ז אמרתי אם‬
‫אמנע מזה יש לחוש שימנעו א׳ ע גס נטרי הוראו' אחריני‬
‫ויבאו הבעליים לידי הפסד גדול לזה מההכרח לחים על‬
‫ממון הבעלים וגס שלא להשיב ריקם דברי האגרת שלו‬
‫היכרחתי לבסל רציני ולחוות דעתי מה שנלפע׳ד לפום‬
‫ריהשא ־ דהנה י״ל דמדבלי ר׳ש הלוי הנ״ל אץ ראיה לנ׳ד‬
‫רשוסדהלשץ משמע ה תם דהשאלה היה שס מתחלה‬
‫‪,‬דהיינו קודם פסח ואף שלא היה י טל למטר שם לאתה‬
‫א׳י מ' מ היה י טל לבער כ‪-‬ל החמץ מן רשותו דהיינו‬
‫לשרוף או להשיל לים בכדי לקיים תקנית חכמים שלא‬
 ‫שמוא^‬ ‫ח נ‪\ 1‬‬
‫דס׳ל לר׳ש דאסיר באכילה מדרבק אחר זמנו אף בלתי‬
‫קנסא וצ״ל דהיה לחכמים שעם אחר לאסור באכילה‬
‫אחר זמנו בלתי שעמא דקנסא אליבא דר׳ש ו ק בעני;‬
‫לפני זמנו אליבא דר״ש מטאר נהרא״ש שם פלוגתא‬
‫דרניותא ני; הפוסקים חד סבר דס״ל לריש דאסור‬
‫בהנאה מדרבנן עד הלילה וחד סבר דמותר באכילה עד‬
‫הלילה ע׳ש נהרא׳ש* וכל זה אינו לצורך שניננו דנ׳ד‬
‫אלא להוציא מזה דאמרינן לריש דאחר זמנו אשור נאכיל'‬
‫מדרבנן אף בלתי ששמא דקנסא • א״כ יש לפרש פלוגתא‬
‫דבע׳ה והשור נ ע׳ א דהיינו ייל דבעל העישור ס׳ל לר׳ש‬
‫דאשיר באכילה מדרבנן אחר זמנו אף בלתי שעמא‬
‫דקנשא ואשור בהנאה אחר זמנו משעמא דקנשא לחוד‬
‫כמסקנת רנא דמפרש מתני' הנ׳׳ל דר״ש היא וקיק‬
‫לאישיר מיה מסתבר לנעה"ע לפרש בירושלמי דברי ר'‬
‫יוחק דאשרו באכילה להוד ולא בהנאה משום די״ל דס״ל‬
‫לבעה׳ע דלא משתבר לומר בירושלמי דר״י אסרו בהנאה‬
‫כיץ דאומר שנישל היאך שייך לחשוד אותו שאומר שקר‬
‫ולמקנשיה לאשור בהנאה נשלמא באכילה שייך שפיר‬
‫לאסרו משוס דחייש להערמה ואמריק דשקר הוא‬
‫אומר ובאמת לא נישל ואסור באכילה מד רנק אבלבהנא'‬
‫איך שייך למקנשי' כיון שאומר שנישל והעור ס״ל דאץ‬
‫סברא לחלק בי; אכילה להנאה כן נלע׳ד לפרש פלוגתייט‬
‫מיהו נין לפי פי' הנ״י בין לפי פי' הנ״ל מ״מ כיון דראה‬
‫הב״י דברי פלוגתא של השור ו הנ ע ה׳ ע הנ׳ל ומ׳ מ סתם‬
‫את דבריו בשיש וכתב נש״ע בזה׳ל חמז שנמצא בנית‬
‫ישראל אחר הפסח אשור אעפ״י שנישלו ע' כ וכתב אסור‬
‫סתם ולמה לא מפרש דנריו_ לכתוב בפירוש אסור בהנאת‬
‫משמע מזה דלא רצה להכריע ניני ה ם• וגם בירושלמי‬
‫דאמר ר׳ יוחק סתם דבריו ואמר אסור לחוד • א' כ בנ׳ד‬
‫בהפסד מרובה כזה יש לסמוך על דעת ב ע ה׳ ע דמפרש‬
‫דקאי על האכילה לחוד ובפרש שיש לצרף שעם הראשק‬
‫כיון דידוע דשוגג היה מה׳׳ת לחיש להערמה • וגם בנ׳ד‬
‫יש לו מיגו דאם היה מצה לא היה ששה מזה שום‬
‫שאלת מכס כלל כי סי היה יודע שלא מכר חמצורק‬
‫הוא נ א בעצמו ועשה מזה שאלת חכם ניכר מזה שהוא‬
‫ירא אלקי' ורוצה לצאת ידי שמים א״כ איך שייך לחשוד‬
‫בזה להערמה• לזה נראה לפע׳ד דננ׳ ד יש להתיר בהנא׳‬
‫ולא באכילה • כיז כתבתי באופן שיסכים לזה ג' כ היה‬
‫הרב הגדול המגיד מהורי יציזק מ״מ זמין דקיק איוופניז‬
‫ובאס שלא ישכים לזה מנמל אני את דעתי בנישול‬
‫גמיר • ובזה והיה שלים מאדה״ש ומנאי ד׳ש ;‬
‫ועדיין לא שמענו דברי משקנא דרגא דאמר אליבא דר'‬
‫ה ק' שמואל ‪ n :r r 1‬פ ־ ג ל ל עליון יצ׳ו‬
‫הלכות‬
‫כלומר שמי^ לא יפקירנו ויאמר הפקרתיו עכ׳ל וס׳ל כל‬
‫הפוסקים דהלכה כר׳י דמייש להערמה והחק »עקנ‬
‫ג‪ 1‬עעי ‪ 6‬מוצר יותר וז׳ל דחיישיג; להערמה שיאמר‬
‫שנישל ונאמת לא ניעל כיק שעשה שלא כתיקץ חכמים‬
‫שלא ביעור הסמן ולא מכר לאיי וט׳ ע*כ עיש וצ״ל‬
‫דשעמו הוא הא דמעעים הדבר משו' דבלא׳ה לא מסתבר‬
‫לחוש להערמה דאשו נרשיעי פשקינ; מ׳ה נותן שעם‬
‫כיק שעשה שלא כתיקון חכמים וכו' כנ׳ל וכיון דאמר‬
‫ר׳י השעם לאיסור משום דחיישיג; להערמה ולא משום‬
‫קנסא על דעשה שלא כתיקק חכמים ש'מ דס׳׳ל לר׳י‬
‫דאץ סברא למקנסי' על שעשה בזה שלא כתיקון חכמים‬
‫אלא הא דס׳ל לר״י דאסור היינו משום דחייש להערמה‬
‫וכמ״ש הק יעקב כיון שעשה שלא כתיקון חכמי • ולפי״ז‬
‫י׳ל לכאורה לפענ״ד דהיכא דידעיק דענר במזיד ולא‬
‫פשה כתיקק חכמים בזה שייך שפיר לומר דח׳ישינן‬
‫להערמה אבל נ נ׳ ד דאומק דעת הוא שנישל והפמיר בלב‬
‫שלם כדי; וכד״ת והאדלא עשה כתיקין חכמים ולח ביער‬
‫שוגג גדול היה בזה כנ״ל א' כ מה״ת לומר דחיישיק‬
‫־ להערמה דאעו ברשיעי עסקינן • ודברי ח״י מ׳ש אח׳ז‬
‫להתיר אם היה אונס בענק מכירת חמץ דהיינו שהיה‬
‫סבור שמכר ואח׳ז נודע לו שלא מכר וסיים שס בלשונו‬
‫כיון שהיה אנוס כ"כ אונס ידוע ואומר שנישל וכו׳אינו‬
‫מובן לי למה לא מזכיר להתיר ג ס גני שוגג כיו; דידוע‬
‫הוא מה שלא ביער‪.‬הממז היה מחמת שוגג מה׳ ת לחוש‬
‫להערמה בזה אם אומר שנישל אף שאק עדים ע׳ז‬
‫שנישל מה׳ ת לחשוד אותו שלא בישל כיו; דידעיק אק‬
‫'‬ ‫שהיה שוגג בזה כנ׳ ל‪:‬‬
‫אם ת׳ל דגם כא; חיישיק להערמה מ׳ מ יש‬ ‫ו עו ד‬
‫למצוא קולא בנ׳ד דהנהה שור כ ת בוז׳ ל ח מן‬
‫שנמצא בנית ישרחל אחר הפסח אשור אעפ׳י שנישלו‬
‫ונשל העישור אסרו באכילה והתירו בהנאה ואין שעם‬
‫לחלק נ ץ אכילה להנאה עכ׳ל • וכתב שם הב׳י ששם‬
‫לפלוגתייהו בלשון אפשר ודברי דוחק הם פירושו שם‬
‫פ״ש* ולפע׳ד הקלוש' אפשרלייסנפלוגתייהו בע׳ א דהנה‬
‫נפ שחיס )דף נ״פ ע׳א( מניאר נרש׳י שם ד׳ה דישראל‬
‫כמי מישרא שט וזיל בהנאה לאחר זמנו שכיל משמע קצת‬
‫מזה דבאכילה אסור אחר זמנו אף לר' שמעץ דלית ליה‬
‫קרא לאחר זמנו מ*מ אמריק לריש דש׳ל דאשור באכילה‬
‫לאחד זמנו וצ׳לדאמרינן דש׳ל לריש דאשיר באכילה‬
‫מדרבק אחר זמנו אף לדברי המקש; דפריך מני מתני׳‬
‫שמעץ דקיק לאשור וכי' מכל מקום משמע לרש׳י‬
 ‫פלפולים ברמבט ובטורים‬
‫מלוקטים מסוגיות הש״ס מהגאון המהבר דל‬
‫׳‪1‬׳‬
‫ובאמת אין לנו מ ע ם אחר על דברי רב ואמאי לא קבלו‬
‫אניי• ונראה ליישב דהנה טל סוגי' הנ״ל הא דמפרש רנא‬
‫טעמא דרב הוצא דקסנר כבתה זקיק לה ומותר להשתמש‬
‫לאורה מקשי תיס' שם וזיל וא״ת מנלי׳ לרבא דסנר רב‬
‫הונא דמותר להשתמש לאורה דלמא הא דקאמר אץ‬
‫פדליקין בהן בשבת משוס ד ק סנ ר כנ ת ה זקיק לה ואינו‬
‫יכול להדליק בשנת * וי״ל ד א' כ לא היה צריך למימר‬
‫נין בחול בין בשנת כיץ דהד ט טמא הוא אלא הליל אין‬
‫מדליקין בהה סתס ומדקאמר נין נחיל נין בשנת ש'מ‬
‫דיש עוד ט פ ס אחד בשבת שלא להדליק לנד מטטס‬
‫דחיל והיינו שמא יטה ו א' כ סבר מותר להשתמש לאורה‬
‫להבין לכאורה מאי צריך ‪.‬‬ ‫וכו' פ"כ • ולט״ד ’‘■‪ “ -‬י‬
‫רנ הונא נא מ ת לאשמועינן דיש עוד טע ם אתר בשנת‬
‫שלא להדליק לנד מ ט פ ס דחול• אי כוונתו נז ה לאשמומיק‬
‫דמותד להשתמש לאירה קשה הא זהו דין נ פ״ע ואמודא‬
‫צריך לפרש דבריו וה״ל לפרש בהדי' דמותר להשתמש‬
‫לאורה ולא לסמוך מל דקדיק לשמי שאמר בענץ אתר•‬
‫אלאצ״ל דזה היה פשוט לרב הונא דמית' להשתמש לאורה‬
‫וא’צ לאשממינן זאת אלא הא דקאמר נין בחול נין בשנת‬
‫קאתי לאשמועינן בהאי עניינא גופא שיש בשנת עוד‬
‫ממם אחר מלבד טע ם דהול כמי דברי התוס' הניל מ״מ‬
‫קשה דהל׳׳ל סתם אין מדליקין דמאי נ’ מ מזה אם יש מיד‬
‫טעם אחר מלבד ט פ ס דחיל • מיהו הא לק'מ די ל דיש‬
‫שפיר ‪7‬״מ נז ה דנ שנ ת יש ס כ ם אחר כנין דלית ליה‬
‫פתילות ושמני' ■אחרי' זולת אותן הפסיליס בשנת וא'כ‬
‫בחול כהיג מותר להדליק נה! דאם לא ידליק לא יקיים‬
‫>לל המצוה וכשידליק אותן איילי לא יכנ ה ויקיים המנוה‬
‫שפיר א' כ בוודאי מדיף להדליק בהן מלהיות יושב ונטל‬
‫לגמרי אבל ב שנת כה״ג גי כ א סו ר להדליק נ ה ס משום‬
‫שמא יטה ויחלל שנת וא“ כ עדיף הוא להיות יושב בסל‬
‫לגמרי •מלהכניס א״ט נ ס פ ק איסור כבת ■ וא״כ איש הא‬
‫דאשמזעינן רב הונא שיש פ ע ם ההר בשבת דבלא״ה היא‬
‫דחד טעמא הוא לחיל ולשנת וא"כ ה״א אי לית ליה‬
‫אחריני מותר להדליק בהן אף בשנת מ״ה אשמומיק ;‬
‫כנ״ל • ולפייז תא דאמר ר׳ זירא אמר רב פתילות ‪I‬‬
‫ושמרם וכו׳ מדליקין בהן בחנוכה נין בחול נ ץ בשנת ‪i‬‬
‫יש לימר דרב ס׳ל ד כנ ת' זקוק לה ואסירלהשתמש לאורה ‪,‬‬
‫והא דמדליקץ בהן ואינו חושש שמא ישכח ולא יתקן יש ‪:‬‬
‫לומר דרב איירי הכא נכה״ג דלית ליה פתילית ושמנים '‬
‫אחרים זולת אותן הפסולים מיה מדליקין בהן שעדיף‬
‫להדליק אותן מלישב נטל לגמרי כנ״ל • ולעולם סיל‬
‫כנתה וקוק לה וא״כא׳ש הא דלא רצה אניי לקבל מתחלה‬
‫משמי' דר׳ ירמי' דמפרש טטמא דרב ד ק סב רכנתה‬
‫אין זקוק לה משוס דייל דסיל כנ ת ה זק‪-‬קלת וכנ׳ל • וכי‬
‫אתא רנין אמר ר״י וקבלה • אלא לפייז קשה לכאורה‬
‫באמת מניל לריי לפרש כן סעמא דרב דלמא רב ס׳ל‬
‫דזקיק לה ואיירי נ כ היג הניל דלית ליה אחריני • מיהו‬
‫יש לומר דר׳ ווחק הוכיח דליכא למימר הכי טעמא דרב‬
‫ד ״׳נ ‪-‬‬
‫ב ד ר כ י מ ש ה הלכות חנוכה סי׳ תער״ב וז׳ל ונ׳ל‬
‫דמי שלא הדליק נליל רהפון ומדליק‬
‫נליל שני או שלישי שמדליק כשאר נני אדם ו ק מ"כ נשם‬
‫מהרי׳ל ואגודה דלא כמהר״ם מידזנירג ד ל דידליק נר‬
‫א׳ כשמתחיל להדליק דלדידיה ה׳ל ליל ראשון ואק דבריו‬
‫נראין פכ״ל ד' מ פ׳ ש • וכן כתוב פוד נ הג ה׳ ה בשיע סי'‬
‫הנ׳ל דהש׳מ סיים שם ואס עבר כל הלילה ולא הדליק‬
‫אין לו תשלומץ וכתב רמ׳א נ הג ה׳ ה חיל ובלילות האחרו׳‬
‫ידליק כמי שארי ב׳א אפ״ג דלא הדליק בראשונה פכ״ל‬
‫הגה׳ה פ״ש־ והנה הא דהפיםקים הנ׳ל פליגי מל מהר׳ס‬
‫מירוטרג ה לל ואינם מביאים שוס ראיה לדבריהם נ' פ‬
‫מנין להם דין זה לחלוק טל מהרים הלל דלמא נדקו‬
‫דברי מהרים דאם לא הדליק ליל א מיליק בליל שני'‬
‫נר א' * ונראה להניא ראיה לדברי הפוסקיס ה לל‬
‫מהנר^ דשבת )לף ל א »' * ( אמר רב הונא פתילות ושמני׳‬
‫שאמרו הנ מי ם אץ מדליקין נ ק בשנת אין מדליקין בה;‬
‫•בחנוכה בין בחול נץ בשנת * אמר רנא מ״כי דרב הונא‬
‫קסבר כ נ ת ה זקוק לה ומותר להשתמש לאורה • רש״י‬
‫וזיל כנ ת ה נר חנוכה זקוק לה להקנה הלכך צריך לכהחל'‬
‫לטשותה יפה דלמא פשט ולא מהקן לה ט׳ש • ולכאורה‬
‫‪ ' 5‬מ למנ׳ד דברי רש׳י דמפי ש דלמא פשט ולא מהקן‬
‫לה אשו ני שי מי טסקינן כיון דמקנל טל טצמו שלא‬
‫•יפשט ואס י כנ ה יהקן אמתי לא ידליק באותן פתילות‬
‫ושמנים •הפסולים' בשנת לנ רחנוכ ה וטפי ה׳יללפרש‬
‫דלמא ישכח ולא מתקן לה ומי הו י׳ל דלק״מ דאיתא‬
‫^גריש ם' ב' דניצה י׳ ט שחל להיות ס״ש פושה תבשיל‬
‫‘ מפייט וסומך טליו'ל שנת ופריך הגמ׳ ש ס ל רנ א מ אי‬
‫^אירי' ■פייט אפי' בייט נמי ומשני אין ה'נ אלא גזירה‬
‫‪:‬שמא יפ״שט • ■רש׳י דיה שמא יפשע ישכח ולא יטרב‬
‫משים דטליד טנ׳ ל י • ש'מ מיה דשוכח הוי פושט * וכן‬
‫כ ת ב מ׳ א בשם'רש״ל בסימן הקכ״ז דשוכח מחמת‬
‫‪.‬מצלות הוי פישט • ולפייז נלט״ד בסוניא זו דנאמת הכי‬
‫כוונת רש״י דלמא ישכח מחמת מצליח דהייני שיתטצל‬
‫‘לשמיר אם יכבה לתקנה ושמא ילך למקום אחד ולא ידט‬
‫אם כני אותן נרות ולא מהקן לה ושוכח מחמת עצלות‬
‫הוי פושע• מיה כתב רשיי דלמא יפשט• אבל מ'מ כוונתו‬
‫על השכסה כן נלמ׳ד לפרש דברי דשיי הנ״ל ואמת גמור‬
‫הוא לעיד • ואיתא עוד נסיגיא דידן אמר ל׳ זירא‬
‫אמר לב מתנא ואמרי לה אמר ר' זירא אמר רב פתילות‬
‫ה מני' שאמרו חכמים כו׳ מדליקין בהן בחנוכה נ ץ בחול‬
‫בין בשבת אמר ר' ירמי' מ“ ט דרב קסנר כנ תה אינו‬
‫ז « ק לה ואסיר להשתמש לאורה אמרוה רבק קמי'‬
‫דחניי משמי׳ דר׳ ירמיה'ולא קבלה כי אתא רנין אמרוה‬
‫רנ ק קמיה דאביי משמיה דר׳ יוחק וקבלה • רש׳י דיה‬
‫ולא קבלה שלא חשנו לסמוך על דבריו מכיל רש׳י מיש ‪:‬‬
‫ו ה נ ה למיד ציט נסוניא זו אמאי מתחילה לא רצה‬
‫אביי לקבל כשאמרו משמיה דר' ירמיה הא ר׳‬
‫^ מי ה לא הוציא דין זה מדעתו אלא דמפרש דברי רב‬
 ‫לן‬ ‫שמואל‬ ‫טגיא דשבת‬
‫יכבה ויקיים המצוה היום ולחשש הנ׳ל לא חיישינן כלל •‬
‫אלא דלפי׳ז חיזר חלילה הקושיא פל ר' יוחק מנלי׳באמת‬
‫לפרש טפמא דרב דס״ל כבתה אין זקוק לה דלמא סבר‬
‫כבתה זקוק לה ואיירי בדלית ליה אס ריני• ואי קשי׳‬
‫מאי למימרא ה אי׳ ל דשפיר הוצרך לאשמועיק דידליק‬
‫ולא חיישינן לחשש הנ׳ל שמא יכבה וידליק למחר שלא‬
‫כהוגן כנ״ל • מיהו הא לק“ מ משום די״ל דר׳ יוחנן ס׳ל‬
‫כמו דעת הפוסקים החולקק על דפתמהר״ם מירזבורג‬
‫הנ׳ל וס״ל דאף מי שלא הדליק כלל בלילה ראשונה‬
‫מדליק בליל שני כשארי ב״א היינו שתי נרות וכן בשארי‬
‫לילות • והשתא לפי׳ז ליכא למימר טעמא דרב דס״ל‬
‫כבתה זקוק לה איירי בדלית ליה אחריני'למימרא‬
‫דאתי לאשמעינן שמדליקין ולא סיישינן לשמא יכב׳ ויבא‬
‫למכשול בלילות האחרים >הא בלא״ה לא יהי' מכשול כלל‬
‫כיון שמדליק תמיד כשאר ב״א • מ׳ה מפי ש ר' יוחנן‬
‫שפיר טעמא דרב דסבר כבתה אין זקוק לה • וא״כ א״ש‬
‫הא דלא רצה אבי י מתחלה לקבלה משמי׳ דר׳ ירמיה •‬
‫משוס דהיה סבר דלמא• סברא הוא כדעת מוהר״ם‬
‫מירזבורג הנ׳ל וא״כ י׳ל דרב ס׳ל דזקוקלה ואיירי‬
‫דלית ליה אחריני ואתי לאשמועינן דמדליק ב ק ולא‬
‫חיישיק למכשול כנ״ל • ואח׳ז כשאמרו משמי׳ דר׳ יוחנן‬
‫קבלה אביי משוס דסמך עליו כפירש׳י הנ״ל היינו שע״כ‬
‫ר׳יסב ר דלא כדעת מוהר׳מ מירזבורג הנ״ל וא"כ‬
‫שפיר הוא טעמא דרב משום דאין זקוק לה דאל״כ מאי‬
‫למימרא לכך קבלה • עולה מיהא לדברינו הנ״ל דלמסקנא‬
‫לפי פי׳ ל' יוחנן טעמא דרב וקבלה אביי מוכח כאותן‬
‫דעות של הפוסקים החולקים על מוהר׳ם מירזטרג‬
‫הנ׳ל ושפיר הוכיחו הפוסקים הנ׳ל ודוק ‪:‬‬
‫סוגיא דפסחים‬
‫ליל להסור להאריך בלישנא כ״כ ולהביא ראיה מקרא‬
‫דפסח מצרים מקחו מבעשור וכי לא ידעינן דבר המפורש‬
‫בתורה בהדיא• תו דמסייסבמה דפתח וע״ש אותי‬
‫הנס קורץ אותו שבת הגדול ליל כפל לשון • תו דאין ‪,‬‬
‫דרכו של הטור לכתוב בספרו כי אם לצורך איזה דין‪.‬‬
‫הנוהג בזה׳ז ומה הורה לנו בזה אחה דין • וכבר צווחו‬
‫על דברי הטור הנ׳ל קמאי דקמאי * וחלקי אמרה נפשי‬
‫למוות גס דעתי בזה לבאר ב עז׳ ה הכל בחדא מחהא •‬
‫ובאתי להשיב על ראשון ראשון ’ על קושיא ראשונה‬
‫נלע״ד לימן טע ם פשוט מאוד • דאיתא במתני׳ סוף‬
‫כריתות ר׳ש אומר כבשים קודמים לעזים בכל מקום‬
‫יכול מפני שהס מובחרים מהס ת׳ל אם כבש יביא קרבנו‬
‫לחטאת מלמד ששניהם שקולין ע״כ • י ש׳י ד׳ה כבשים‬
‫קודמין לעזים דבכל דוכתח כתיב מן הכבשים והדר מן‬
‫העזים ת ק חו• וכן או לשה בכבשים או בעזים י טל‬
‫האומר עלי עולה ויש לו כבש ועז יביא כבש • ת׳ל אם‬
‫כבש יביא קרבנו לחטאת ולעיל מיניה כתיב והביא את‬
‫קרבנו שעירת עזים כאן הקדים עז לכבש ובחטאת יחיד‬
‫כתיב אלמא איזה שירצה יקריב עכ׳ל רש׳י ע׳ש • עולה‬
‫מדגלי‬ ‫י ט‬
‫תשובת‬
‫דא'כ מאי למימרא דמדליקי; בחול פשיטא הואיל ניון‬
‫דלית ליה אחריני ולא ה״ל לאשמיפינן אלא דמדלימין בהן‬
‫בשבת ומדקאמר בהדיא דמדל־קין בין בחול ש'מ דחף מ ה‬
‫חידוש דין הוא ואתי לאשמומינן דמותר להדליקן בחול‬
‫ולא ןו א ף ןו ד מו ת רל הדלי ק א ף ב ש ב ת• אבל אא׳ל■‬
‫דאיירי בדלית ליה שמני׳ אחרים א'כ מאי חידוש דין הוא‬
‫סמאי דמדליקין בהן בחול • אלא דלפייז הדק׳לאמאי לא‬
‫רצה לקבל מהחלה משמי' דר׳ ירמי' • ואי משוס ד״ל‬
‫דרבס״ל דכבתה זקוק לה ואיירי בדלית ליה אחריני‬
‫ז׳א דא׳כ קשה מאי למימרא כנ׳ל‬
‫‪ V l'D‬לסי דברי מהר״ס מיסבורג אכתי י׳ל שפיר‬
‫תפמא דרב דס״ל כבתה זקוק לה ואיירי בדלית‬
‫ליה אחריני • ואי קשיא מאי למימרא * די׳ל דשפיר‬
‫הוצרך רב לאשמופיק דמדליקין ב ק משוס דסד״א דאף‬
‫דלית ליה אמריני לא ידליק בהן ו עו ן דפכשיו לית ליה‬
‫אחריני בלילה ראשונה ובליל שני יהיו לו פתילות ושמנים‬
‫מובים וכשידלק היום באות; הפתילות חיישינן שמא‬
‫י כ ט והוא יהיה במקום אחד ולא ידע שכבו אותן‬
‫נרות וסטר שלא כבו וכבר יצא ידי חובת מצוה לילה‬
‫הראשונה‪.‬וא״כ למחר כשיהיו לו שמנים סוביס ידליק‬
‫כתי נרות ויבא לידי מכשול מחמת זה כי באמת הנר‬
‫הראשון שכבה לא יצא בו י״ח לילה הראשונה והדק‬
‫הוא לדידיה שמדליק למחר נר א' כדין לילה ראשונה‬
‫וכשידליק למהר שהי נרות שלא כדין הוא • ויבא לידי‬
‫מכשול בשאר הלילות מ׳ ה ה״א שעדיף טפי לישב בסל‬
‫בלילה הראשונה ולא ידליק כלל וידע שלא יצא י״ח מצוה‬
‫ויקיים המצוה בלילות האחרים שסיר• מ׳ ה הוצרך רב‬
‫לאשמופיק שמדליקין בהם ולא יבטל לגמרי כי שמא לא‬
‫טור א׳ח ריש הל׳ פ ס ח‪ .‬סי׳ ת׳ל וז׳ל שבת שלפני‬
‫הפסח קורין אותו שבת הגדול והטעם‬ ‫•‬
‫לסי שנעשה בו נס גדול שעסח מצרים מקחו מבעשור‬
‫כדכתיב בעשור לחודש הזה ויקחו להם איש שה לבית‬
‫א ט ת שה לבית ופסח שיצאו ישראל ממצרים היה ביום ה׳‬
‫כדאי׳ בסדר עולם נמצא שיו״ד בחודש היה שבת ולקחו‬
‫•להם כל א׳ שה לססחו וקשר אוחו בכרעי מעתו ושאלום‬
‫המצרים למה זה לכם והשיבו לשוחטי לשם פסח במצות‬
‫השם עלינו והיו שיניהם קהות על ששומסין אלהיהס ולא‬
‫היו רשאק לומר להם דבר ופ׳ש אותו הנס קוראין אותו‬
‫שבת הגדול עכ׳ל המור ע״ש • רבים מתמיהים ומקשים‬
‫הרבה בדברי העור הנ׳ל • חדא דאמאי קבעו שס לחותו‬
‫נס יותר משארי נסים הרבה שעשה לנו השיי יציאת‬
‫מצרים ובקיעת הים והירדן וירידת המן וכי׳ב הרבה‬
‫מה נשתנה נס זה לעשות לי שם בפני עצמו*‬
‫תו מקשה הב׳י דה׳ל למקרי לכולי יומי מעשיר לחודש‬
‫עד ער׳פ ימים גדולים דבכל ימים אלו נעשה נס ההוא •‬
‫הו מקשים האחרונים הס׳ז והמ׳א דה׳ל לקבוע יום‬
‫הגדול ליו׳ד בחודש נישן אף שחל בחול • הו יש לדקדק‬
 ‫שמואל‬ ‫פוגיא דפסחים‬
‫מובחרים נמינן ת׳ל אס כבש יביא קרבנו ו ט' תלמד דלא‬
‫נתכוון התורה בכ'מ להחשיב כבשים קודם לשים דהא‬
‫הכא הקדים עז לכנש אלא שניהם שקולק במינם אבל‬
‫השברא דש גבי כבש מעלה יתירה דנתרבה באליה אכתי‬
‫‪.‬במקומה עומדת ומצוה עדיף להביא כבש מלהביא עז‬
‫מחמת שברא דנתרבה כו' * זולת לענק קרב; עולה‪.‬‬
‫דטלה כליל הן כנש הן עז א' כ אי; מעלה יתירה בכבש‬
‫יותר מבעז כיק דשניהם שקולים במינם כניל • וגם‬
‫הסברא הנ׳ל לא שייך הכא• דעולה כולה כליל • לכן דק‬
‫הוא נז ה להיות הברירה בידו של המקריב איזה שירצה‬
‫יקריב • השחא א״ש הא דנקעי רש׳י עולה לחוד • גס לשו;‬
‫יכול א״ש דבלאו קרא דאס כבש ה׳יא דכבש מובהר במינו‬
‫מעז א״כ ה'נ בעולה אף דשניהם כולה כליל מ׳ מי בי א‬
‫כבש משום דמובהד במינו ת״ל אס כבש וגו׳ מלמד‬
‫ששניהם שקולי; במינם א׳כ גבי עולת לרטד איזה שירצה‬
‫יקריב • אבל גבי שאר קרבנות מציה בכבש עדיף מבעז‬
‫משוס דנתרבת באלי׳ כנלע׳ד ברור ונכון מאוד ;‬
‫^ ו ל ה מזה דלכ״ע גבי שארי קרבנות חיק מעולה מצוה‬
‫יותר להביא כבש מ; עז משום דנתרבה באלי' •‬ ‫‪.‬‬
‫לפי״ז היה הנש של שבת״ג הנ״ל ג״כ לנירך מצוה דלולי‬
‫הנש הי'צריכין כולם להפריש עזים לפסתם ובאמת מצוה‬
‫נכבש יותר מבעז כנ״ל מ״ה הוצרך להיות הנס בכדי‬
‫שיוכלו להפריש כבשים לפשחם • וכיון דהוה לצורך מצוה‬
‫הדר לדברינו הנ׳ל דאין חידוש לאותו נש והדק״ל אמאי‬
‫קבעו שם לאותו נש יותר משארו נסים • מיהו צ״ל דא״ש‬
‫בעי ר' זירא אימורי פסח מצרים‬ ‫דאיהא נ קף)י׳י‬
‫היכא אקטרינהוא״ל אביי מאן לימא לן דלאו שווישקי‬
‫עביד * ו ט ד הא תני רב יוסף ג' מז ב חו ת היו שם על‬
‫המשקוף ועל שתי מזוזות ותו מידי אחריני לא הוי ע״כ‬
‫ע׳ש* רש׳י היכא אקסרינהו שלא הוזכר בו מז ב חי‬
‫שווישקי עביד בשר צלי בשפוד * ג' מזבחות היו להזאות‬
‫הדם אבל להקננרת אימורין לא היה שוס מזבח ע״ש *‬
‫ולפי׳׳ז בפסח מצרים דלא הוקטרו האימורין א״כ אין‬
‫חילוק בין כבש לעז דאז אין מעלה בכבש יותר מבעז‬
‫וא׳׳כ הדר הוה הנס ־שלא לנ;רך כ״א בשביל חיבת מצוה‬
‫כנ״ל ־ וא״נ א״ש הא דקבעו שם לאותו נ ס כנ׳׳ל ;‬
‫מ י ה ו יש להקשות דבאמת מנליה להברייתא דתני רב‬
‫יוסף דלא הוה מזבח להקטרת אימורק דלמא‬
‫הוה והא דלא מיזכ׳ זה בפסוק י״ל דלא איצעריך לאשמועי'‬
‫אלא הני שלש מזבהות דחידוש הוא דהוה גבי פסח מצרים‬
‫לחוד ולא הוה בפסח דורות ולא בשיםקרב; היינו משקוף‬
‫ושתי המזוזות אבל מזבח להקטרת אימורי; אין חידוש‬
‫דין בזה דהלא בפסח דורות ג״כ אינו מוזכר בפסוק לא‬
‫זריקת דם ולא הקטרת איתורין אלא במסכת זבחים‬
‫)יך נ׳י ע׳נ( מרבינן מדכתיב גבי בכיר ואת דמם ואת‬
‫חלבם תקטיר דמו לא נאמר אלא דמם חלבו לא נאמר‬
‫אלא חלבם לימד על בטר ומעשר ופסח שטעו; מת; דמים‬
‫ואימורין לגבי מזבח פ״ש * וא“ כ מסתבר לומר דמרבה‬
‫ג״כ פסח מצרים נכלל כל הפשחיס כיון דליתא מעוטא‬
‫ע״ז׳לחלק בק פ' מ לפ״ד • ובמש׳ דילן )דף צ׳י( הניל ‪,‬‬
‫אמרינן שם‪,‬א״ק ‪ 1‬עבדת וגו' שיהו כל העבודות החודש‬
‫זה‬
‫תשובת‬ ‫‪74‬‬
‫מדברי מ תני' דכנשיס ומזיס שקולין ואיזה שירצה יקריב•‬
‫ואיסא בכמה דוכתין דלמעט בנישא מדיף שאי; ה ק ל ה‬
‫מושה נס כ׳א לצורך דווקא ‪:‬‬ ‫‪. ,‬‬
‫ו ל פ ץ קשה לכאורה במנק הנס של שבה״ג הנ׳ל דלמאי‬
‫הוצרט ישראל לאותו׳נס הלל הא אלהיהס של‬
‫מצרים היה שה ולא טז וא״כ הי׳ להס לישראל ליקח מזים‬
‫לססחס ולא היו צריכין לאותו נש כלל * וצ״ל ממס מ״ז‬
‫מ' כ מסוס דהמצוה של קרבן פסח היה מנוה ראשונה‬
‫אשר מסו בציבור ובפרהסיא לעיני כל והיה בעיני הש׳י‬
‫חביב מאוד מצוה זו ומשה נש אף שלא לצורך בכדי‬
‫להראות וזיבתו לעיני כל • ואף ישראל כיו בוטחים בה׳‬
‫להראות חיבתו בעשיית מצוהו * ולפי״ז י״ל דהייט עעמא‬
‫מה שלא קבמו שם לאיזה נש אחר כ׳׳א לאותו נס דוקא‬
‫משוה דשארי נשים היו כולם לצורך והכרח ולא היה שוס‬
‫חידוש לנשים בעיני ישראל כי מי לא ידע בכל אלה אשר‬
‫ה׳ נפלאות■ עושה היד ה׳ תקצר ותמיד עושה נסים‬
‫וגבורות לצורך ישראל ממו • איל לא ב; נש הזה שעשה‬
‫הש׳יישלא לצורך כלל כ׳יא נשכיל חיבת מצוה שעשו ישראל‬
‫באהבת ה' ■מ״ה היה נש זה חידוש גדול בעיני ישראל‬
‫יותר מכולה‪ .‬ומ״ה קבמו שס לאותו נש כן נלע׳ד ליתן‬
‫טעם לשבח * מיהו אחר העי ק בפי' המתני' דכריתות‬
‫הנ׳ל יש לשתור כל זה • דהנה יש לדקדק בדברי רש״י‬
‫'•דמתני׳ הנ״ל דמייתי קרא דם' בא דכ תיב מ; הכבשים‬
‫ומן העזים תקחו ואיירי בפסח וגס קרא דם׳ שלח לך‬
‫דכתיב או לשה בכנשי' וגו' דאיירי נעולה ושלמים ושארי‬
‫זבחים ואח״ז משיים רש״י יכול האומר עלי עולה וכו׳ •‬
‫קשה קצה דאמאי שבק רש׳י פשח ושלמים או חטאת‬
‫ן־איירי ביה ק ר אד א סכנ ש יביא וגו' או שאריקרבנות‬
‫ולא נקט אלא עולה לחוד דה״ל למימר סתם יכול מי‬
‫שחייב קרב; ויש לו כבש ועז יביא כבש והוה משמע בכל‬
‫הקרבנו־ ואמאי פרט עולה להוד • גם הלשו; יכול אינו‬
‫מדוקדק לכאורה * אלא נ׳ל פי׳ אחר במתני' הנ׳ל דהנה‬
‫יש להקשות עוד יותר דאי' בזבחים ) ־ ף צ׳ ע' נ ( הובא שם‬
‫ברייתא דתני כבשים קידמיס לבעיריס משוס דנתרבה‬
‫‪,‬באליה ע' כ ע״ש• ולפי״ז מה אס כבשים ושעירים עומדים‬
‫פניהם להקרבה ולכאורה חין נפקותא לדקדק איזה מהם‬
‫להקדים להקרבה כיו; דבי; כך וב״כ שניהם יקריבו מ״מ‬
‫הדין הוא להקדים‪ .‬הכבשים להקרבה מכ׳ש אס אין‬
‫עומדים שניהם להקריב רק אחד מהם אשר יובהר מהם‬
‫פשיעא הוא דהיה מ; הדק לבמור אה הכבש להקרבה‬
‫מהאי טעמא משום שנתרבה באליה • וא״כ איך אמר‬
‫ר׳ש במתני' שניהם שקולים ואיני מוזכר בשום מקום‬
‫שר״ש פליג על ברייתא הנ״ל • מ׳ ה נלע׳ד פי' אחר‬
‫דבאמת לא פליגי מתני' וברייתא אהדדי • דגם ר׳ש‬
‫במתני׳ הנ״ל שבר ג״כ דכבש עדיף מעז משוס שנתרבה‬
‫באליה כסברת הברייתא הנ׳ל והכי פי׳ דברי ר״ש במתני'‬
‫הנ׳ל כבשים קודמי; לעזים בכל מקום יכול מפני‬
‫שמובחרין ה ה ס פי' דכבש מק מובחר הוא עדיף ממי; עז‬
‫כמו דמובתר בן בקר יותר מצא; כך בצאן גופא יש חילוק‬
‫בין מין כבש ובי; מין עז משוס דה״א דבכוו; כתבה‬
‫התורה בכ״מ כבשים קודמים לעזים מפני שהם‬
 ‫לח‬ ‫שטואל‬ ‫דפסחי□‬
‫)איכא למימר הכי ואיכא למימר הכי • והשתא י׳לדמ׳ה‬
‫נ ת ב והנותר ממנו להורות דאף_ הנותר ממנו דהיינו‬
‫מן פסח מצרים דוקא דהיינו החלבים ולא מן פ׳ד באש‬
‫ה שלט ג' כ י וגס יש לומר דדברי רבה אמר ר׳י הנ׳ל‬
‫ג״כ ה' פ איידי דכתיב נותר או בקר שני הוצרך למכתב‬
‫נמי ממנו וכוינתו להורות ג' כ כנ״ל דאיתן חלבים מעונים‬
‫שריפה * ולפי״ז נפקא מזה שפיר דין של הברייתא‬
‫דרב ייסף הנ״ל דאימירי פ״מ לא היקערי דאל״כ ממני‬
‫‪ .‬ןאית׳ נ שנ ת) דן ‪*9‬ז ע*נ ופ׳ח ע׳א( שני ברייתית‬
‫א' ס׳ל ד ע׳י בניסן שיצאי ישראל ממצרים אותי הייס‬
‫חמישי בשבת היה וברייתא אחרת ס׳ל דע״ש היה ‪ .‬וצ׳ל‬
‫דבמאי פליגי הני‪.‬תרי ברייתית דלכל א' ביי־אי יש עע ם‬
‫לסברתו • וצ״ל כן דהנה להברייתא דש׳ל ע״ש היה קשה‬
‫לדברינו הנ״ל איך אפשר לימד איידי דכתיב בקר שני‬
‫כתיב נמי ממני דאתי להירית על החלבים מן פ״מ א"כ‬
‫איך כתיב יהניתר ממני לבקר הראשין דהיינו איתן‬
‫מלבים של פ' מ עד בקר דהיינו בקר שני באש תשרפו‬
‫הא בקר שני היה בשבת באיתי זמן וה״ל למכהב ע־‬
‫בקר שלישי כיין דאק שירפין קדשים בי״ממכ״שבשבה‬
‫חצ״ל דהקדא קאי על לדירות א״כ ממני ל״ל • יצ״ל לדברינו‬
‫הנ״ל כמ׳ד איתי היום חמישי בשבת היה יא׳ש והטתר‬
‫ממני על החלבים של פ' מ כנ״ל ־ עילה מדברינו הנ׳ל‬
‫דאם אפשר דאיתי היום היה ה' בשבת דהיינו יי״ד בניסן‬
‫היה חל בשבת א"כ י״ל שפיר דיהניתר ממני קאי על‬
‫פ״מ כנ׳ל ונשמע שפיר דבפ׳מ לא היקמרו האימירין‬
‫כנ׳ל • יא״כ היי כבשים שיין לעזים יהיה הנס שלא‬
‫לנירך כ״א בשביל חיבת מניה • לזה א׳ש הא דקבעי שם‬
‫לאיתי נס • יעפי״ז מטארים כל הקישי' הנ״ל היסב •‬
‫א( קישיא ראשונה לא קשה עפ״י השעם פשיע אשר‬
‫כתבנו בתחילת הביאור ששפיר היקבע שם גדיל לאיתי‬
‫הנס דווקא • ב( קושיא שניה ג״כ לק״מ השתא לדברינו‬
‫הנ״ל דהשעם היא שקצעי שם לאיתי נש בלבד משים‬
‫דהיה שלא לצורך כ״א בסביל חיבת מניה ״ יכ״ז איש‬
‫שייך אלא ביים עשירי בניסן בתחלת מקחס והפרשתם•‬
‫אבל בימים ש א ח‪ /‬שיב הינרך להיות הנס לצורך כיין דאז‬
‫לא ייכלו שיב לשנות יליקח עזים לפסחים כיין ד פ' מ‬
‫הי' מקחי מבעשיר דיקא • יגס לא היי רשאק כל הבעלי'‬
‫למשיך מן הכבש שהקדישו מתחלה לשם פסח ולהניח‬
‫איתי בלא בעלים • יא״כ הנם שהיה בימים אלי שאסר‬
‫שבה״ג היה לצורך והכרח יהיה פיה לשאר נסים • מ״ה‬
‫לא קבעי שס אלא לעשירי בלבד * ג( קישיא שלישי' ג' כ‬
‫לק״מ דאי היה קבעי שם לעשירי בניסן סתם אפי' מל‬
‫בחול היה אפשר למעעי ילימר ד אי ט הייס ס״י בניסן‬
‫היה ע״ש כדעת הברייתא הנ״ל דע״כ יש להם ס ע ס‬
‫לדבריהם י א'כ ליכא למימר דיהניתר ממני קאי על פ' מ‬
‫כניל יהוה צ״ל דממנו לאי דרשא הוא • יא״כ מסתבר‬
‫לומר דגם אימירי פ"מ היקעדי דהא כתיב ועבדת כי'‬
‫ו א' כ היה מציה בכבשים ייתר מן העזים אף בפ״מ ילפי׳ז‬
‫היה קשה מאיד מפני מר קבעו ישם לאיתי נס לסיד‪ .‬ייתר‬
‫משארי נסים יגס מפני מה קבעי איתי שם;ליום עשירי‬
‫לס־ד ולא לשארי ימים שאחד ייס עשירי ’ עד ע ר׳ פ •‬
‫מ׳ה‬ ‫י‬
‫סוגיא‬ ‫תשונת‬
‫ז ה כ ז ה ע׳ ש • פי׳ פ״ מו פ״ד היקשו כלס זה כזה וא״נ‬
‫מה״ת לחלק נענ ץ הקשרה • אמנם י״ל וליישב דאיתא‬
‫בסוגיא דף הנ׳ל מתני' מה בין פשח מצרים לפ״ד פ״מ‬
‫מקחי מבפשיר ו ט' • גמ' מנ׳ל דכתיב בעשיר לחודש הזה‬
‫ויקחו וגי' זה מקחי מבעשיר יאין פ״ד מקחו מבעשיר‬
‫ט׳^יפריך הגמ' לבשיף אלא מעתה אל תאכלי ממני נא‬
‫ממני אי אתה אוכל אבל אתה אוכל בפ״ד ומשני א” ק‬
‫יעב־ת אלא ממני ל״ל לכדרבה אמר ר' יצחק ע״ש *‬
‫ימלתא דרבה א״ר יצחק הנ׳ל איתא ביבמות ) ד ן עד ע׳נ(‬
‫אמר רבה אמר ר' יצחק תלתא ממנו כתיבי בפשח מד‬
‫לגופיה יחד לגז׳ש יחד בא הכתיב ליחן עשה אחר ל״ת‬
‫איידי דכתיב ניתר כתיב ממנו • ילמ״ד ליתן לי בקר שני‬
‫לשריפתי איידי דכתיב פד בקר כתיב נמי ממני פ״כ ע״ש•‬
‫רש״י ד״ה תלתא ממני כתיבי אל תאכלי ממני נא • לא‬
‫תי תי רי מ מני• י הני ת ר מ מני• עיד רש״י ד׳ ה בקר שני‬
‫דמצי למכתב יהניתר ממני באש תשרפו מאי עד בקר הא‬
‫כתיב ברישא דקרא‪.‬לא תותירי ממני עד בקר אלא ה״ק‬
‫יהניתר עד בקר הראשי! שהיא י׳ ע המתן עד בקר שני‬
‫לשריפתו ללמדך שאין שירפין קדשים בי׳ ע יתריייהי‬
‫בכיצד צולין עכ׳יל ע״ש • והנה י״ל דהכרייתא במביא רב‬
‫יוסף הנ׳׳ללאס״ל כלל לכאורה האי סברא דבכה׳ג‬
‫לימר איידי דכתיב ניתר אי בקר כתיב נמי תמני דאכתי‬
‫ה׳ל למכתב יהניתר כד בקד בלא תיבת מ מני• אלא‬
‫צ״ל פי' אחר על הא דכתיב והנותר ממני • דאיתא במה'‬
‫דילן )לו־ צ‪ (-‬מתני' העצמית יהגידין והנותר ישרפו‬
‫בששה עשר כי' * ומפרש שם רב חשדא הא דתני והגידין‬
‫לא נצרכה אלא לג״ה ואליבא דר׳׳י דהניא ר׳י אומר אין‬
‫ג*ה ט הג אלא באחת והדעת מכרעת של ימין • ואלא‬
‫‪ -‬תפשיס דספיקי מספקא לי' לר״י דאי מפשס פשישא ליה‬
‫האי דהיתרא נכליה והאי דאיסירא נשדייה ל״ל שריפה‬
‫עכ'ל*םולה מזה דאין דין ניתר בשריפה אלא דבר הראוי‬
‫לאכילה אי להקסרה יניתיהרי אבל דבר איסור א"נ‬
‫שריפה אלא שדינן אותי לחון ‪:‬‬
‫ו ו ע ה לפ״ד הברייתא של רב יישף הנ״ל דאימירי פ' מ‬
‫לא היקמרי ע״ג המזבח א״כ ע' כ ניתיתרי‬
‫אופן חלבץ של פסחיהן דודאי נהגי איסור חלב אף קידם‬
‫מ׳ ס ו ק הא דפירש״י על שיייסקי עביד בשר צלי בשטר‬
‫מ מ נ ע ג' כ דקאי על כליית יייתרת הכבד כמי דפירש׳י‬
‫לעיל מזה שס בשמיך דבעי רב יוסף שס דחקו סמאי‬
‫מתיס ואכלו אימירי פסה הבא במימאה מהי י ט' •‬
‫פירש׳י אימירי פשח כנין כליית ויותרת הכבד * ומשמע‬
‫כמי הא דכתב לש״י הכא בשר צלי קאי ג״כ על כליית‬
‫ויותרת הכבד אבל חליישטידאי לא אכלי • ילפי״ז איתן‬
‫חלביס שניתוהרי יש לדמותן לכאירה לג״ה דא״צ שריפה‬
‫אלא לישדיכהי כיין דאסייי כמי ג״ה י ד ני אישיר א״צ‬
‫שריפה כנ״ל• יגס יש לחלק מאוד דנשלמא ג״ה ■איני‬
‫מקודש לעילם דאינו לאיי לעילם לא לאכילה ילא להקשר'‬
‫מ׳ ה איני חל שם קדושה על ג׳יה אבל איתן חלבים ראוי‬
‫לדורות להקשרת המזבח ומקודש יותר נק הבשר אלא‬
‫דבמצרים לא היה מזבס להקשירם וא'כ י׳ל דאכתי חל‬
‫שם קדושה פלי ק וצריכץ שריפה כדין נותר גמור •‬
 ‫שמואל‬ ‫סוגיא דפסחים‬
‫ל׳ל דהשתא ליכא למימר דממנו לאו דרשא הי א כ ק‬
‫דאמריק דהזה אתי לדרשא ממנו ג' כ לדרשא • וצ׳ל‬
‫כתירוצא דהגס' לכדרבה אמר ר׳י דס׳ל דתלתא סמנו‬
‫כתיבי ואתיא לדרשא • וא'כ צ׳ל ג׳ כ דוהנותר ממנו אתי‬
‫להורות סל החלבים של ס'מ כניל וא'כ מוכח שפיר‬
‫ד ל א הו ק ט רו • ו כ׳ ת איך אפשר לומר דוהמתר ממנו‬
‫לבקר ראשון קאי טל פ״מ א' כ איך שייך למכתב אמ׳ז‬
‫סל בקר היינו טל בקר שני נאש תשרפו הא שבת היה‬
‫לזה אמר ופשח שיצאו ישראל ממצרים בחמישי בשבת הי'‬
‫ו ט' • ומ׳ה משייט טול וע׳ש אותו הנם קורין שבה׳ג‬
‫לחיז רךשיא שניה ושלישית הנ׳ל להטעים הדבר לכיון‬
‫דלפי דבריו ההולמץ יש להוכיח שסיר לאימורי פ׳ס לא‬
‫הוקטרו והוה חותוהנס שלא לצורך כ“ א לחיבת מצוהמ׳ה‬
‫על שם אותו הנס רץרין אותי שבה״ג ולא לימים אחדים‬
‫שאחר שבה׳ג עד ע׳ פיוג ס לא ליום משירי שתם אפי' חל‬
‫בחול כדי שידעו הכל שבאותו פע ם היה חל יום עשירי‬
‫בניסן בשבת• וא׳ש כל ה קו שיו תהנ׳ל• ו( קושיא‬
‫אחרונה ג' כ לק'מ משום דלדברינו הנ׳ל מוכח דהלכה‬
‫כמ״ד אץ שורפין קדשים בי״ע ומזה ילסינן דה״ה הלה‬
‫ותרומה אץ שורפי[ ני׳ ט • ודין חלה דאי; שורפין בי׳ ט‬
‫מוזכר ג׳ כ בדברי הטור בה' פשח לקמן הי' תנ׳ז ע׳ש •‬
‫וא"כ יצא לנו מדברי הטור בשי' ת׳ל דין גמור הנוהג‬
‫בזה׳ז כנ״ל • ובזה מבוארים כל הקושיו' הנ׳ל מל נכון‬
‫היטבוא׳ ש ודוק‪:‬‬
‫סוגיא דביצד‪.‬‬
‫חנינא אמר רב נחמן הלכה כלברי חכמים ופריך הגמ׳‬
‫ולית ליה לרב נחמן מה כח ביד יפה והאמר ר*נ אמר‬
‫שמואל יתומים שבאו לחלוק בנכסי א בי ק ביל מעמידץ‬
‫להם אפוטרופוס ובוררץ להם חלק יפה הגדילו יכולץ‬
‫למחות • ור*נ דידי' אמר הגדילו אין יטלץ למחות א' כ‬
‫מה כח ביד יפה • ומשני לא קשיא הא דמעו הא דלא‬
‫טעו אי דלא טעו במאי יכולין למחות ברוחות ע' כ •‬
‫חוס׳ דיה טררין להם חלק יפה ו ט' ומתוך כך היה‬
‫רבי אומר דאפי' מלתא לשייכא ביה גול או אגוד ו ט'‬
‫חולקים להם אם ישר בעיניה' שהרי העמידו אסימרופום‬
‫במקום יתומים וכו' • ולא נהירא לרית להא תאמר בתר‬
‫הכי במאי יטלץ למחות ברוחות הליל יכולץ ^זמות‬
‫במלתא לשייך ביה גול או אגול ו ט' • ומיהו אומר רבי‬
‫דאין זה קושיא הא דלא קאמר יטלין למחות בגול או‬
‫אגוד ד ה'נ הוי מצי למימר יטלץ ל מ ט ת כשטעו בפחות‬
‫משתות אלא רבותא נקט דאפי' ברוחות יטלץ ל מטה‬
‫מכיל תום' עיש • ופיץ בהראיש למביא ל פ ת ל׳ת‬
‫להלנת וזיל ואין חולקץ בדבר לשייך ביה גוד או אגוד*‬
‫דאי חולקץ בו אמאי דחיק למימר יכולץ ל מ ט ת ברוטת‬
‫הל“ל יכולין למטת בגוד או אגוד וכן פי' ריח סכיל‬
‫הראיש • ו ק הוא נ טו ר חי ס סי' רפיט דכותב ג' כ ואץ‬
‫חולקין נדבר לשייך ביה גוד^או אגוד עיש * והביא הניי‬
‫ראיה פיז לברי הרא׳ש הניל • וכן הוא בשיט חימ סי׳‬
‫‪.‬‬ ‫הגיל‬
‫תשובת‬ ‫‪76‬‬
‫מ׳ ה קנ עו שם ליום השנת דווקא נכדי לידע שאותו‬
‫יום עשירי בחדש היה נ שנת ומ׳ו נ נ י ק היה נ ה' נ שנת‬
‫כדטת הברייתא ראשונה הנ׳ל • וא’ כ יש להוכיח שפיר‬
‫מקרא והנותר ממנו דאימורי ס' מ לא הוקשרו כנ׳ל וא׳ש‬
‫הא לקבעו שם לאותו נס בלבד • וגם א׳ש הא דלא‬
‫קבעו שם כ״א ליום עשירי לבר כנ׳ל • ו א' כ הא דקבמו‬
‫שם זה לשבת חוק א הוא נותן מטם טל טיקר הדבר‬
‫טל הא ד קנ עו שם לאותו נש משארי נסים וגם טל מה‬
‫ז קנ טו שם ליום טשירי לחוד • ד( קושיא רביטית‬
‫דמאריך נלישנא * ה ( גם קושיא ה' שטתב כסל לשון‬
‫דמסיים נ מ ה דסתח ג*כ לק'מ • די׳ל דה״ס דברי המור‬
‫לדברינו הנ׳ל • שבת שלפני הפשח קורין אותו שנת‬
‫הגדול והטעם לסי שנטשה נו נס גדול וטונ תו הוא‬
‫כדברינו הנ׳ל משום ד מ ה הנס שלא לצורך כ״א בשביל‬
‫חיבת מצוה • מ״ה הוה הנס גדול יותר משארי נסים‬
‫וכ״ת הא כנשים קודמין לטזים • זיא דבס״מ היו שניהם‬
‫שוץ כיון דלא הוקטרו כלל האימורים * ומנ׳ל דלא‬
‫הוקטרו יש למילןז כדברינו הנ׳ל משום דכתיב והנותר‬
‫ממנו כנ״ל * מיהו דלמא ממנו לאו דרשא הוא • לכן‬
‫מביא ראיה ט׳ז וכותב שסשח מצרים מקחו מבעשור‬
‫דכתיב במשור לחודש הזה ויקחו וכוונתו לדייק שסשח‬
‫מצרים דווקא מבטשור ולא פסח דורות ו ה ט ט ס הוא‬
‫משוס דכתיב בטשור לחדש הזה וי מ ט סי' זה מקחו‬
‫מנטשור ואץ ס” ד וקשה קישי' הנמ' חלא מע ת ה ממנו‬
‫טור י׳ד שי' ס׳ו אפרוח שנולד מביצת נבלה וטרפה‬
‫מותר• כתב ביי ע״ז והכי אסיקנא בהמור'‬
‫סוף ס' כל האשורי; ו ט' עיש • וכתב ד' מ וז׳ל ובאו׳ה‬
‫כתב ללא נהגינן כן סכ״ל ולא ידעתי טעמו גם ב׳י‬
‫כתב לין זה בלא מחלוקת ס כ׳ ל ד' מ ט׳ש • וכן הוא‬
‫נש״ע סי׳ הנ׳ל סעיף ז' וזיל אפרוח שנולד מביצת נבילה‬
‫וטריפה מותר• הנ הו' רמ׳א וייא דלא נהגיק כן ולכתחלה‬
‫חהר עכ׳ל ע׳ ש■ וכתב הט״ז טע ם לדין זה של אויה‬
‫דהוא הגהות רמיא משום דיש לחוש שמא ישהנו בביתו‬
‫שיניסנה תחת התרנגולת כלי לעשות ממנה אפרוח ויהי'‬
‫מותר ויש לחוש לתקלה שמא בתוך כך יאכלנה כמו‬
‫שמצינו דבר זה מפורק במשנה ס' ח' דתרומות גידולי‬
‫תרומה תרומה ו ט' עכ׳ל הט׳ז ע׳ש • והנה הלטש‬
‫והשיך ופר׳ח חולקץ ע׳ז וזיל השיך דמה לט להחמיר‬
‫בדבר שנמצא מפורש להיתר נ ש׳ס ובכל הפוסקים • ‪,‬גם‬
‫בד'מ ובתיה כתוב על אויה שאץ טעם לדבריו עיש •‬
‫והנה אף להטיז מחזק דין אויה והוציא מ ע ם לאיסור •‬
‫מ' מ קושית הפוסקים הניל תמוהים מאול הלא מפורש‬
‫נ מס' תמורה להיתר כניל • ולפעיד נראה להביא ראיה‬
‫לדברי האו׳ה וכפי טעם של־מ׳ז הניל • ומתחלה נקדים‬
‫מה דאיתא בכתובות )ק* צ׳יי ®יי( שוס הדיינץ שפחתו‬
‫‪ 0‬תו ת או הותירו שתות מכרן נטל רשביג אומר מכרן‬
‫קיים א״כ מה כח ביל יפה וכו' • גס׳ אמר רב הונא בר‬
 ‫לט‬ ‫שמואל‬ ‫כוגיא רביצה‬
‫והיהר כנ׳ל • אלא ש'מ כדפת האו״ה ונ ט פ ס העיז‬
‫דיש לחוש להקלה שמא ישהנה נני תו ויאכלנה כך וכיון‬
‫דאהור להשהות ולגדל אפרוח ק ני צ י ם אסורים א'כ‬
‫אין שכיח כלל נ' מ שכתבתי מיה הוצרך למימר הנ' מ‬
‫ל פנין מו' מ• וציל דהסוגיא דתמורה הניל דאיהא שס‬
‫נמכקנא וכן הובא שס ברייתא דמני' בהדי׳ מודה ר׳א‬
‫לחכמים באפרוח ניצת טריפה שמוהר איירי שם מדינא‬
‫דאורייתא דמוהר להקרנה ויהינ פ ס מפמ א משוס‬
‫אימה גדלה לכי רכרהא וני מסרהא פפר נפלמא הוא‬
‫פיש • אבל דסוגיא דנינה הנ׳ל יש להוכיח דמדרנק‬
‫אסור לאכילה משוס‪ .‬חשש הקלה ‪:‬‬
‫הכור זס׳יל דלא כדפת או׳׳ה הנ״ל וסיל להיתר‬
‫י״ל דאזיל לטפמי' וכאויה אזיל לטפמיה •‬
‫דאי' נטור ייד סי' קיי פלוגהא דרנוותא יש סוברין‬
‫כר' יוחנן את שדרט למנות לא נטיל בהפרובות פי' את‬
‫שדרכו למנות לפולס הוא דלא נטיל מפאיכ ניצה‬
‫דלפפמיס מוכרין אוהן במנין ופטמיס באומד דהיינו סל‬
‫מלא ניציס מיה נטיל ברוב ויש סונ ריס כריש לר‪,‬יש‬
‫דאמר כל שדרט למנות שנינו פי' אף דנר שלפפמיס‬
‫מוכרין אותו נמנין ופפמיס באומד ג' כ לא נטיל • ודפת‬
‫הטור מש»פ דס״ל כר' יומק וכן מבואר נט׳יז סי׳ ק׳י‬
‫דדפת הטור כריי פיש נטיז והש׳׳ן סי' קיי סיר‪ ,‬ס'‬
‫מביא דפה הפוסקים דסיל כריש לקיש דניצה לא נטיל‬
‫נ ה פ רונו ת ואף באלף לא נטיל ומסיים הש ‪ f‬ט׳ז וזיל‬
‫וכן כי‪.‬נ האו׳׳ה כלל כי הדכן ט ה ג ץ ו כ ו׳ פ׳ ש • פולה‬
‫מזה דהויה ס׳ל דניצה לא נטיל נ ח פ רונו ת • והטור‬
‫סיל דנטיל נ ה פ רונו ת • והנה לפי דפת המור דס׳ל‬
‫דנטיל א*כ אף איא לפנין אפרוח הנולד מביצת נבלה‬
‫וטרפה כדפת אויה ו כט פ ס המיז מחמת ט כ ח ה דסוגיא‬
‫דניצה הנ׳יל אכהי יש להקשות נסוגיא דביצה הנילאמאי‬
‫אמר הנ' מ לפנין מו' מ היל למימר נ"מ לפנין איסור‬
‫והיתר דמשכהת ליה נ'מ לאיסור והיתר ואפכא מן הניס‬
‫ראשונה הניל ע ו ן דנתפרב ניצה הנמצאת בתוך‬
‫התרנגלה שחוסה טרפה נין נ' ניציס הטלדים מכשריס‬
‫א'כ חד בהרי בטיל וכולם נפשים כשרים ואח׳ז טלד‬
‫האפרוחים מהרי ביצים מהני תלת אי כ טז ר וניפור‬
‫לאיסור הביצה שלישית הנשארת דהשתא סופו מוכיח‬
‫דזהו סן הניצה הנמצאת נ מפי אמן הטרפה דאליכ היאך‬
‫היתה מגדלת אפרוחיס הני תרי • ומהמת קושיא זו‬
‫דלא אמרהגמ' נ' מ נ כ ה׳ג צ׳ל ט' כ דסוגיא דניצה לא‬
‫ס״ל כדפת ריח הניל דמס' שנת אלא סוגי א דניצה ס׳ל‬
‫דניחא למימר נ' מ לפנק מו'מ אף היכא דאיכא נ' מ‬
‫אחריתי • וכיון דאתינן לזהא׳ב י״ל השתא לפנק אפרוח‬
‫הנולד מניצת טרפה ג' כ דמוהר כסיגיא דתמורה הנ׳ל‬
‫ודלא כאו׳ה כיון דליהא שוס ראיה לאיסור • אבל האו׳ה‬
‫דס״ל דניצה לא נטיל נ תפרונו ת סונר דהסוגיא דניצה‬
‫סיל ג״כ מסתמא כדטת ריח הנ׳ל דלדידי' לר‪',‬מ דהליל‬
‫>'מ לאיסור כגק דנתפרב ניצה טרפה הנמצאת נ מ פי‬
‫אמו נין ב' נצים הטלדיס מכשריס ונפשו ט ל ס כשרים‬
‫ואח׳ז טלדו אפרוחק מן הכשרים דמוזר וניפור כנ׳ל •‬
‫דז״א לדפת אויה דס׳ל דניצה לא נטל כלל נ ת ע רו ט ת‬
‫רי'נ‬ ‫כף‬
‫תשובת‬
‫כנ׳ל כו הג רמ’ל( ו^ין לנ׳ד רשוה להלר‪ ,‬בדבר דנייך ני'‬
‫גו ד או אגו ד ויש חולקיה ומהירץ ע’ כ פיש • ו מ ה כל‬
‫הנ׳ל היגו שייך לבניגנו ו;א הנ איו' הלא לכראוה כוגיות‬
‫כסוכר‪,‬ים מדהמר מרו' נ' מ דיכולץ למהוה נרוהוה ולא‬
‫אמר נ’ מ דיכולין למהות נגוד או אגוד * מחמה ר‪,‬ושיא‬
‫»ו הוכיחו כל הפוכר‪,‬׳כ דין ניו ר לסכר‪ ,‬הלכה דאין לניד‬
‫רכות לסלק נ דנ ר דכיין ני ה גוד או אגוד * וזולת ה קוני'‬
‫הגיל אין להכ בוכ נדנוד ראיה נכולכ לדין כלככ • ואף‬
‫דההוס' הניל הניאו ז כ ה רני ‪ 7‬הו;'ק כל דפ ה ריה הנ׳ל‬
‫ו מ תין הקושיא הניל כנ״ל מ׳ מ כילכ מככימיס לדעה‬
‫י‬ ‫ריה * והוציאו זין זה לפכק הלכה מהמה כקושיא הנ׳ל‬
‫ט׳ ש הי פנ והמצא כדנרי • ומפני שרצוני להניא ראיה‬
‫לדנרי אויה ג׳ כ נכגנון ההוא • ואף ד שכיחנכמה דוכהין‬
‫כננון נכה״ג מ״מ הוצאתי דנר אהד מפורש ללמוד ממנו‬
‫ופלא יהיה לנ פ׳ד לחלוק כלל • ולפי״ז אמרהי אף אני‬
‫אדק כן להניא ראיה לדנרי אויה הנ׳ל * דאי' נ פ נ ה‬
‫)לן ליי ע׳א( אמר רב הכדא הני הלה מילי אשהני שמייהו‬
‫מכי ה י נ נ ה' מ חצוצרהא שופרהא • ביפרהא חצוצנהא•‬
‫למאינ'מל שופר ז ר׳ ה * מרבהצפצפה• צפצפהפרנה•‬
‫למאי נ״מ ללולב • פסורא פהורהא * פתורהא פתורא •‬
‫למנ״מ למקה וממכר כ׳ כ כיש * ויש להקפוה היל לרב‬
‫לכדא לקנר לפונו ולומר הני הלהא נבי ביחד • ולסיים‬
‫פל כולם למאי נ' מ למקח וממכר ■ ול״ל להאריך ולומר‬
‫פל כל א' וא' >*מ אחריתי • וציל ז רב הסדא ס׳ל דניהא‬
‫יוהר לאהויי נ' מ לפנין איסור והיתר ולא ניהא ליה‬
‫לאהויי נ' מ למקח וממכר אלא היכאדליכא נ' מ אסריהי‬
‫מכוס דהאי דין למו׳מ ל׳צ לאשמכינן כלל דממילא ידפינן‬
‫כשיגיד המוכר או הלוקח אין היה כוונתו ודיבורו נ ש פ ח‬
‫מקה דמקח מפו ה חוזר ומאי הידש נזה ולא נא רג‬
‫הסדא אלא להפיד פדוה נפלמא דאישהני הלשון * מיה‬
‫>יר‪.‬א לו יוהר לפרש הנ' מ לפנין איסור והיהר • ו מיה‬
‫הוצרך להאריך כן ניל פשוט ונרור •פולה מזה דנ' מ לפנין‬
‫מו' מ לא אסרינן אלא היכא דליכא נ' מ אחריתי • ופ ח ה‬
‫ננא לנאר מה שהההלנו להניא ראיה לדנרי האויה הניל‬
‫וכפי נ ט פ ס של הטיז הניל • דאי' נ מ ס' ניצה)דף ו׳ ‪ 8‬ינ(‬
‫אמר רנ הונא אמר רנ ניצה פ ס יציאהה נגמרה וכו'‬
‫ומסיק אלא פ ס יציאהה נגמרה ומגדלת אפרומיס נ מ פי‬
‫אמן אינה מגדלת אכרוהים למאי נ׳ מ ל מו׳ מ כההוא‬
‫ראמר להו ני פי דפחי׳ למאן יהנו ליה ני פי דשמוט' אהא‬
‫לר‪,‬מי' דר'אמי אמר להו מר‪,‬ח ספו ת הוא והדר כו' פכיל‬
‫טיש • ולפייז יש להוכיח מכאן כדפת אויה הנ׳ל דאליכ‬
‫אמאי ר‪,‬א ‪ a‬ר׳ הג מ' נ' מ למוימ היל למימ' יוהר נימלאיסו'‬
‫והיתר• כגון‪,‬דנתפרנ ניצה הנולדה מטרפה פ ס הנמצאת‬
‫נ מפי אמן שחוטה כשרה ומספק שניהם אסורץ לאכול‬
‫ואח״ז כשנולד אפרוח מחד מהני תרי ניציס שונ חוזר‬
‫להתיר הניצה כני׳ לאכילה דסוסו מוכיח דהניצר הנשאר‬
‫הוא מהשחיטה כשרה דאליב לא היה הניצה של שחוטה‬
‫מגדלת אפרוחים אלא ש'מ דזהו הכשרה ומדלא משני‬
‫הגמ' האי הירוצא דהא לפי הוכחה דלפילדמוכח דלפולם‬
‫יותר טונ לומד נ׳ מ לפנין איסור והיתר מלומר נ' מ‬
‫לפנין מו'מ א' כ גס כאן הוי מצי לומר הנ׳ מ לפנק איסור‬
 ‫שמואל‬ ‫סוגיא רביצה‬ ‫‪.‬תשובת‬ ‫‪78‬‬
‫להיתר כנ׳ל אלא ש'מ כאו׳ה וכשעס הש׳ז • ק נ׳ל‬ ‫א״נ נלא׳ההיו אסוריןכל ההערובות כנ׳ל• וכיקדאתיק‬
‫ראיה נטנה וישרה לדמה אויה וכל א' אזיל למעמיה‬ ‫לזה ■דס׳ל כר׳ח הניל ח'כ מוכח לפנין אפרוח מניצת‬
‫כנ׳ל ודוק ;‬ ‫סרסה דאסור מחשש תקלה דא״לכ הדק״ל דהל׳ל נ'מ‬

‫סוגיא דכתובות‬
‫נל הפריניס ;מוזכר בכאן הקילה הנר‪ .‬פאה כהף ובארי הפנינים ונד מה לא נהגי רק נ!מ‪ •,‬הניר‪.‬‬
‫נארן ישראל אבל כפת המניינס הנ*ל אנו ממ״נים לשמור כמצוה טלינו מפי חז״ל רק דינא דמלכוחא ‪:‬‬

‫ה ר מ ב ׳ ם הלכות נטרה בהולה סיג הל׳ ו' וזיל כיצד דכתוטת דף הנ״ל ד׳ה אמר רבא משיר קאמרת כו'‬
‫הוצאת ש״ר הוא שיבא לביד ויאמר כו' פ׳ש • והנה לכאורה יש להוכיח מסיגיא הנ״ל כהראב״ד •‬
‫ואלו הס טדי שזנתה בפניהם כו' אם נמצא הדבר אמת דבמסקנא מוקי הגמ' תני תידק בסקילה ואמאי ט׳ אמר‬
‫' נסקלת ואס הביא האב טדיס והזימו המדים נהביא ר' אילטא א׳׳ק הנטרה שהיתה כבר עכ״ל • תום' דיה‬
‫הבטל ונמצא שהטידו שקר יסקלו וילקה הוא ונותן מאה הנערה וזיל ומהכא שמעינן דכל היכא דאישתני גופא‬
‫סל מי ס ט' חזר הבטל והביא מדיסאחריס והזימוטדי לא אישתני קטלא דבתר מעיקרא אזלינן ע״כ• ולפי דטת‬
‫האב הרי הנמרה ו פ ד אביה נסקלין ט״ז נאמר ואס אמת הרמב״ם הנ״ל השה היאך שמעיק בעלמא מן מוש׳ר הא‬
‫היה הדבר הזה • מפי השמועה למדו שפ׳ זו יש בה מש׳ר חידוש הוח דאינו בוה לשארי דינין דהא גבי מש׳׳ר‬
‫עדיס וזוממיס וזוממי זוממיס מכ״ל • הנה דברי הי מנ׳ ס זנתה אחר החופת בשקילת ובלא הוצאת ש׳׳ר בחנק א״כ‬
‫הנ״ל אינם מובנים לע׳ד דמה חידש לנו בהאי דינא דאם י׳ל דבהא נמי חלק רחמנא דק מיש״ר דלא לימא אשתני‬
‫חזר הבעל והביא מדיס אחרים כו' הרי הנמרה ועדי גופא אשתני קטלא אבל בעלמא יש לימד דאמריקאשתני‬
‫אביה נסקלין וכי גבי מוציא ש׳׳ר לבד נוהג האי דינא הלא ט׳ י דבשלמא רב הונא בריה דרב יהושע מקשה שפיר‬
‫בכל חייבי מיהות הדין כן • גס הא דכתב מפי השמוטה דלמא כי חדית רחמנא כו' פי' דאיך נוכל להוציא מסברא‬
‫■ למדו ט' איזה דין נפקא משמועה זו הלא אף אס נאמר דנפשית נלא שים קרא לומר חידוש דק גגי מוש״ר דלא‪.‬‬
‫דהש' אס אמת היה הדבר לא מיירי בזוממי זוממין אלא אמריק אשתני גופא כי' משום דחדית רחמנא גבי מש׳ר‬
‫מיירי מעדיסראשוניס שלא הוזמו כללג׳כ ידעינן ממילא בטנק אחר היינו לפירוש רש״י בטנק אשת ני דינא ולפי׳‬
‫דק זה אס הוזמו עדים הראשונים ואח׳ז הוזמו הזוממיס רניט שמואל וחוס׳ הנ׳ל רהוא דעת הרמב׳ם הנ״ל בענק‬
‫נסקלת היא כבראשונה א'כ מאי חידש לנו כשמועה זו • זנתה אחר סיפה ע׳ז מקשה רב הונא שפיר מה מנין זה‬
‫ואק סברא לומר דטונת הרמב״ס איני אלא לפרש הקיא לי? יאץ נוכל לעשות מעצמו דין חיש גבי מוש׳ר אבל‬

‫י׳ל דחדית רחמנא גבי מוש׳ר בהאי נמי אבל בעלמא‬
‫ליכא למילף מיניה כלל כנ׳ל • אבל לדעת הראב׳ד דלא‬
‫חדית רחמנא גבי מוש׳ר לענק זנתה אחר החופה ולענק‬
‫אשתני טפא כתב רחמנא הנערה דלא לימא אשתני‬
‫גופא כו' א״כ מכ״ש דלא אמיינן גביה אשתני דינא כו'‬
‫אז שפיר יש למילף בעלמא מ; מוש״ר דלא לימא אשתני‬
‫גופא כו' ומכ׳׳ש דלא לימא אשתני דינא א״כ ליתא שיס‬
‫חילוק דק בין מוש׳׳ר לשארי דינים ־ א״כ יש להוכיח מזה‬
‫לכאירה כדעת הראג״ד הנ׳ל ;‬
‫מ י ה י י׳׳ל דהרמב״ם ס״ל דדברי ר' אילעא לא קאי על‬
‫הנערה דכתיב גבי מוש׳ר אלא קאי על הנערה‬
‫דכתיב בסתם נערה המאורסה שזנתה ו ק הג א ק מהרים‬
‫שיף זיל שקיל וטרי בזה אי קאי על הנערה דגבי משיר‬
‫או דשתם נפרה אלא מפקפק אי מייתרא שם הנערה‬
‫ולא כביטתי דבריו דלענ׳׳ד נוכל לומר דמייתרא פס כמו‬
‫דמפישי' בסוגיא דיק הנ״ל גבי מוש׳י ד״ה הנערה וזיל‬
‫והוציאו את הנערה ולא כתיב והוציאוה עכ׳ל וכן בסתם‬
‫נערה דכתיב כי יהי׳ נערה וכו׳ והוצאתם את שניהם‬
‫וגו׳ וסקלתם אותם וגו׳ את הנערה ע’ ד אשר לא צעקה‬
‫וט׳ ואת האיש ע״ד אשר עינה וגו׳ דהוי מצי למכתב‬
‫י?וח‪:‬‬
‫דקרא איירי בזוממי זוממים לכך שפיר כתיב אם אמת‬
‫נתר קרא דשם לה מלילות דברים • הלא אין דרכו ‪b‬‬
‫הרמבים לפרש מקראות שאיט יוצא מזה שום דק כלל •‬
‫גם באמת צריך ליפן מטם על התורה גיפא למה מיירי‬
‫הקרא בזוממי זוממים ולכך העמיד ענק האמת בתר‬
‫מנין השקר ה׳׳ל לכתוב ברישא ענק האמת ולא לדבר‬
‫בזוממי זוממים כיון דידפינן הדין של זוממי זוממים בכל‬
‫'‬ ‫המיתות וצ׳ע למיד ;‬
‫ו נ ר א ה לבאר דנפקא שפיר מדברי הרמב׳׳ס הנ״ל נ׳מ‬
‫רבתא לדינא בענין דין שלו במקיה אחר •‬
‫גס ליהן טעם לשבח מל התירה דהפכה הסדר לכתיב‬
‫טנק כאמת בתר ענק השקר • דהנה הרמב״ס הלכית‬
‫אסורי ביאה פ׳ג הלכה ח' ז״ל דין חדש יש במש׳ר ומה‬
‫הוא החידוש שאס ימצא הדבר אמת ובאו עדים כו' אטיס‬
‫שזנתה אחי שיצאה מבית אביה ואפי׳ זנתה אחר שנכנסה‬
‫לחופה ט' סוקלק אותת וכו׳ מכיל • השגות הדאב׳ד‬
‫וזיל דק חדש כו' בוודאי חידוש הוא שלא שמענו אוהו‬
‫׳ ט׳ עכ׳ל ‪ .‬עולר^ מזה דהרמב׳ם ס״ל דגבי משיר שזנתה‬
‫אסר חופה נימניה בסקילה והראב״ד ס׳יל בחנק• וסברת‬
‫הרמב׳ס הנ׳ל הוא סברת רבינו שמואל המובא נתוס׳‬
‫ט‬ ‫שמואל‬ ‫סוגיא דכתובות‬
‫הנ״ל אשתני כו' וא'כ דין זוממי אשה הוי נ חנ ה כמו דין‬
‫נו על ה ד הוי נ ח נ ק לזה א שמעיק הבריי ת א היא חו זוממי׳‬
‫בסקילה לאשמעיק דילפינן בעלמא מ; מ שיי א' כ דיני‬
‫של בועל ג' כ בסקילה והוי דינס של זוממי' ג' כ בסקילה‬
‫וא״כ א*ש דברי הברייתא הנ״ל • וא ם נ ת פ ס ס נ י א שני'‬
‫דלא הוי גני ה ט ע ל אשתני דינא א'כ ליכא למימר ק י ב‬
‫הנ ״ ל ע ל דנ רי הברייתא הנ״ל• מיהו יש ליישב ב ע׳ א‬
‫השייך לסברא שני׳ דהנה יש לומר לפי ה מס קנ א לא‬
‫מפרשיק דברי הברייתא או היא או זוממיה אלא יש לומר‬
‫דברים ככתב; היא וזוממי' בסקיל ה ואי קשי' היא וזוממי׳‬
‫ס״ד י׳ל ע פ׳י דאיתא ב מ כו ת ) ־ו ז' **א( ואמר רנ א‬
‫נאו שניס ואמרו בחד ב שנ ת הדג פ' א ת הנפש ונ חו‬
‫שניס אחרים ו א מ דו ב ח ד ב שנ ת עמנו הייתם אלא ב ת לי‬
‫בשבת הרג ולא עוד אלא אפי' א מרו ערב שבת הרג פ' א ת‬
‫הנפש נהרגין וכו' א' כ לפי׳ז יש לפרש דברי הברייתא‬
‫הנ״ל ג ’ כ נכ ה״ג דהזוממץ אמרו ע מנו היית ם באותו‬
‫יוס שמעידים שזנתה אלא ביו ס אחר זנ ת ה • ואשמעינן‬
‫דנ כ ה׳ג היא וזוממי' בס קיל ה• ו כ׳ ת מאי הוצרך לאשמועי'‬
‫הכא הלא בכל חייבי מי תו ת הדין ק הוא• ז״א דהא מוש׳ר‬
‫אינו חייב אלא א'כ הני א עדים כמי שמבואר נר מב״ ס‬
‫שמוש״ר אס הביא ע די ם ואמר אלו ה ם עדי וכן נ סוגי א‬
‫דכתיני' ) ‪ v‬מ׳׳י ע׳א( כדתניא הונ א ת ש״ר כו' הוא לוקה‬
‫ונותן מאה סל ע נין בעל בין לא נ ע ל ר אנ׳י אומר לא‬
‫נאמרו דברים הללו אלא כשבעל ע“ כ ו א'כ ל ת׳ ק דאמר‬
‫אף אם לא נ ע ל צ׳ל דעיקר הוצאת ש״ר הוא ע פ׳י ע די ס‬
‫שהניא הנ על שזנתה ו הוז מו עדיו נכה״ג לוקה ונותן‬
‫מאה סלע’ ו ה ר מנ׳ ס פ י ס ק כר א ב׳י דדווקא בעל ומ'מ‬
‫כי ת ב כשהביא עדים שזינתה ואמר אלו ה ם ס די ש'מ‬
‫דעיקר הוצאת ש׳ר ב הנ א ת ע די ס תלי' אנל בלא הבאת‬
‫עדים אף אם אמר נ ע ל תי ולא מצאתי דס ואח׳ז נמצא‬
‫שקר מ'מ אין לו דין מ ש׳ר להיות לוקה ונותן מאה‬
‫סלע ח ה ברול הוא וסשוע למעיץ נ סוגי א הנ׳ לו ה ר מנ ״ ס‬
‫הנ׳ל • וא'כ י״ל ד הנ מי ת א ד י ק הנ׳ל ם'ל כ מו ת׳ ק‬
‫דאית ליה נין נ ע ל ונ ץ לא בעל לסי״ז א שמעיק שפיר‬
‫הברייתא דהיא וזוממי׳ תרודיהו בסקילה לעולם אף אם‬
‫לא נ על והוציא ש׳ר ע פ'י הנ א ת עדים ואיירי נ כ ה׳ ג‬
‫דהוזמו עדיו שהניא הנ על אלא שהמזימין אמרו מעצמם‬
‫שזנתה ביום אחר א' כ לא הוי בכ ה׳ג דין מוש״ר דכיץ‬
‫דהוזמו עדיו של בעל אלא שהמזימץ העידו מעצמם כ נ ^‬
‫דומה זה לאשה בוגרות ו ארו ס ה ובאו עדים והעידו‬
‫עלי' שזנתה כשהיתה נ ע ר ה ה מאורס ה ואי הוי ס׳ ד‬
‫דדווקא גנ י מוש׳׳ר לא אמרינן אשהני משוס דכתיב‬
‫הנ ער ה אבל בעלמא לא ילפיק מן מוש׳ר ו א מ ריק אשתני‬
‫א' כ הוי נידוני׳ האשה ס ג ר ' א רו ס ה שהעידו עליה כנ׳ל‬
‫ב חנ ה לפי ס׳׳ד הנ׳ל מ ח מ ת א שתני כן ה״נ שהבעל‬
‫הוציא עליה נ ת חל ה שם ז ה שזנתה ע פ׳י הב א ת עדיו‬
‫ואחר שהוזמו העדים נ ת ב על הוצאת ש׳ר של נ ע ל לגמרי‬
‫ומה שהמזימין העידו אח״ז אין זה מחמת הנ על דהא‬
‫הבעל בוודאי לא הביא א^תן המזימין להעיד ולהזיס עדו'‬
‫הראשונים אלא מעצמם נ או והזימו לעדים ראשונים וג' כ‬
‫העידו עליו כנ״ל ו א' כ הא דנידיני' השתא נ ח נ ק כיץ‬
‫שבגרה‬
‫תשובת‬
‫או ת ה ע׳ ד אשר לא צעקה ואותו פ ׳ ל א פ ל עינ ה וליל‬
‫למכתב את הנ ע ר ה א'כ י׳ל דמייתר שס שסיר כמו הבא‪:‬‬
‫ולפי׳זי׳ל ד ה ר מ ב׳ ס ס׳ ל דדנרי ר' אילעא קאי על הנ ע ר'‬
‫ד ס ת ם נ פ ר ה ו א' כ לק'מ קישיא הנ׳ל * ויותר מזה י׳ל‬
‫דלפי׳ז יש להוכיר‪ .‬מסוגיא זו כ ה ר מנ ״ ס דהנה הא דפר ‪7‬‬
‫הג מ' על הא דהני שילא ורפינ הו נ ע ר ה ה מ אור ס ה שזנת'‬
‫היא וזוממי' מקדימין לבית השקילה ומוקי או היא או‬
‫זוממי' ולכאורה קשת מאי אשמעינן ברייתא זו דזוממי'‬
‫ג' כ בסקילה הלא פשוע הוא דבכל חייבי מי תו ת ו מלקו ת‬
‫ו מ מק הדין ק ולמה אינו מוזכ ר מזה בשום מ קו ס אחר‬
‫דק תני נ ס נ ה ד ‪ p‬אלו הן הנשקלין הבא על האם וכו' אלו‬
‫ק הנשרסין כו' ו ק שאדי חייבי מי תו ת בכל מ קי ם‬
‫ו ס מ ט על פ שיעות דדין זוממי; כ מו ת ה ואמאי הוצרך‬
‫לאשמעינן הכא • ו הנה אי אמרינן דדברי ר' אילעא קאי‬
‫על הנ ער ה דבבי מש׳ר יש ליישב קושיא זו ד הנ ה הא‬
‫דאמר רבא שאני מוש׳ר דהידוש הוא ופירש׳י משום‬
‫דחידוש הוא לענין אישתני דינא מ ש׳ה אישתני ג״כ לענץ‬
‫גופא ובעלמא א מ ריק א ק ח נ י דינא וכ׳ש אשתני גופא •‬
‫ולפי דברי רבא הנ׳ל יש ל ה ס ת פ ק לכאורה לדינא בחד‬
‫בבא דהיינו אם הבעל הוציא עלי' ש״ר שזנתה בבית‬
‫אני' דדינה בסקילה אף דאיכא אצלה אישתני דינא אך איך‬
‫דייני ק דינו של נועלדי״ל דהוי אצלי ג״כ אשתני דינא‬
‫כיון דהשתא ד הנו אפ ת ההיא א חל חופה היא ואילו זנאי‬
‫השתא הני על הזה פ ס אשה זו הוי דינן של שניהם נ ח נ ק‬
‫אלא מ'מ היא ני דוני ה נ ס קי ל ה משוס דשאני מושיר דלא‬
‫אמרינן גנ י מוש״ר אישתני דינא אבל בועל ה אין לו דין‬
‫מוש׳ר וראוי לומר אצלו הואיל ואשמני דינא אשתני‬
‫קעלא ודיט נ ח נ ק או דלמא לא הוי‪ .‬דנ ר ז ה א שתנידינ א‬
‫‪ .‬ג נ י ט ע ל דלא א מ רי ק אי זנאי השתא ע ה אשה זו דווקא‬
‫אלא אמריק אי זנאי השתא נו ע ל זה פ ס אשה א חר ת‬
‫דוג מ ת אשה ההיא כמו שהיתה ב שע ת זנו ת שלהם והוי‬
‫דינו של בועל נ ס קי ל' א' כ השתא נמי נ ס ק י ל ה א ף באשה‬
‫זו אף דנ שסנית אחד המיפה מ*מ הנו ע ל לא נ ש תנ ה‬
‫בשום דבר נמצא יש לומר ס ב ר א לכאן ולכאן הילכך יש‬
‫ל ה ס ת פ ק לענ׳ד בדין הנ׳ל ‪:‬‬
‫ו ו ע ד ‪ ,‬א ס נ ת פ י ס א ק ס נ י א ראשונה דדינו ב חנ ק א׳ כ‬
‫הוי דין האשה של מש׳ר בסקילה ודין זוממי'‬
‫ב חנ ק כמו מי ת ת הנו ע ל והדץ הוא כמי גבי ב ת כ ק‬
‫בשריפה וזוממי׳ נ ח נ ק כמו דין הבועל כמי שמניא‬ ‫שהיא‬
‫לאחיו ולא לאחיתו כן ה׳׳נ כנ׳ל • וכ״ז לפי ס׳ ד‬ ‫הגמ׳‬
‫דאמר מ ש׳י שאני אבל לפי המ שקנא דשנינן תני‬ ‫ד רנ א‬
‫בסקילה ו ה ע ע ס משוס ד כ תי ב הנ ע ר ה גנ י מש׳ר‬ ‫תידון‬
‫הנ ער ה שכיתה כ נ ר וילפ־נן בעלמא מן מש׳ר כ מבואר‬
‫ב תו ש׳ א ״ כ א ף לסברא ר א שינ הד הוי גבי נו ע ל אשתני‬
‫דינא מ״מ הוי ד נ ו של ביעל ג' כ בסקילה כמו האשה‬
‫כיון דלמסקנא קיימינן דלא אמרינן נ שוס דוכ ת א אשתני‬
‫גיפא כו' ומכ׳ש דלא אמרינן אשתני דינא כ ו ׳ א׳ כ‬
‫למסקנא הנ׳ל י׳ל דהא דאשמעינן הברייתא היא או‬
‫זוממיה ה'נ דלא תימא דווקא גבי מש׳ר לא אמרינן‬
‫אשתני משום דכתיב גני מש״ר הנ ע ר ה שהיתה כבר‬
‫אבל בעלמא לאיילפינן מן מש׳ר וא״כ אמדינן גנ י בועלה‬
 ‫שמואל‬ ‫סוגיא רכתובות‬
‫בחנק כנ׳ל ו א' כ א׳ש הא דתני ה ב די ס א היא וזוממיה‬
‫בסקילה להורות שיש חילוק גני מש״ר דדווקא נכהיג‬
‫זוממיה בסקילה ונגוונא אחרת זוממיה בחנק ‪:‬‬
‫ו ן ן פ י ׳ ז יש ליישב ג' כ מה דקשה לכאורה לפי מה‬
‫שכתבנו לעיל ד ה ר מנ׳ ס ס׳ל מ נ ר י ר' אילעא‬
‫קאו על הנערה דסתס נערה המאורסה ד א' כ הנערה‬
‫דנני מש׳ר מיותר הוא * אבל לדברינו הנ״ל א״ש * דהנה‬
‫רנינו שמואל בתום' מפרש טעמא משוס דהכי משתמעי‬
‫קראי דכתיב ואם אמת היה הדבר כו' לא נמצאו בתולים‬
‫לנערה וסקלוה משמע דנכל ענ ץ שלא נמצאו לה בתולים‬
‫הוי בסקילה אפי' זנתה תחתיו מ' עיש ולדעת החולקים‬
‫על פירוש רנינו שמואל הנ״ל צ׳ל דס׳ל דלאו בכל פנין‬
‫איירי קרא הנ׳ל א' כ לריש הנ׳ל דהוא דעת הרמב׳ה‬
‫ייל דמיה כתיב הנערה מיותר דמכל זה נשמע דבכל‬
‫עשן איירי קרא הנ'צ והכי דייקא מהנערה דכתיב מיותר‬
‫לומר דדווקא הנערה נסקלת בכל ענין אפילי זנתה אחר‬
‫החופה אבל בועלה וזוממיה אינן נסקלץ בכל עשן כמי‬
‫הנערה משוס דגבייהי יש חילוק דין היינו דאם זנתה‬
‫עמו בעוד שהית' ארוסה נידונית בסקילה אבל אם זנתה‬
‫עמו אחר החופה נ ‪ T‬וניח בחנק ומ״ה הנערה מיותר‬
‫למעט ביעלה ת מ מי ה כמי דאמרינן גבי בת כהן דכתיב‬
‫בה באש תשרף דדרשיק שם היא ולא ט עלה ולא זוממי'‬
‫כן ה״נ ייל כנ׳ל א״כ מיישב שפיר הברייתא הנ׳ל לשני‬
‫הפירישיס הנ׳ל בץ אי אמריק דר' אילעא קאי על הנערה‬
‫דגני משיר נין דקאי על הנערה דסתם נערההמאורסה•‬
‫עולה מכל דבריני הנ׳ל דהפליגתא של הרמב׳ס והראב׳ד‬
‫הנ׳ל אזלי לפי אותן שני הפירושים הנ״ל אבל אכתי אין‬
‫הכרע נ ץ שני הפירושים הנ״ל לבתור מהם איזה מ ך‬
‫ישטן אור דלפי' הא' היי ט אי אמרינן דר' אילעא קא•‬
‫על הנערה דמשיר מוכח כ ד ע ת הראב׳ד דלדעת הרמב׳ס‬
‫קשה איך אפשר למילף בעלמ' מן מישיר הא מיש׳ר חידוש‬
‫היא אלא צ׳ל כה רא׳נד וליתא ג נ ה שים חידוש כלל •‬
‫ולפירוש השש דהיינו דר' אילעא קאי על הנערה דסתס‬
‫נערה המאורסה א'כ נסתר הוכהה הנ״ל ואדרבה מוכח‬
‫כדעת הרמביס דאי כהראב״ד קשה על הברייתא למה‬
‫ליה למיתני היא או זוממיה בסקילה דהשתא ליכא למימר‬
‫תירוצים הראשונים דמ״ה תני לאשמעיק דילפינן בעלמא‬
‫מן מישיר דזה פשיטא הוא דהא ילפינן מסתס נערה אלא‬
‫ציל תירק האחרון דמש׳ה תני לאשמעיק דדוקא בכהיג‬
‫של מו ש׳רהיא וזוממיה בסקילה אבל בעשן אחד של‬
‫מוש׳ר היא בסקילה וזוממיה ב חנ ק אי כ ש'מ כדעת‬
‫הראביד ;‬
‫מ י ה ו אץ הכרע נין הפירושים הניל * אמנס לדברי‬
‫הרמב׳ם די ק הניל יש להוכיח הוכחה מעולה‬
‫דר' אילעא קאי על ס ת ם נע רה דהרמביס די ק מפרש‬
‫דקרא דואס אמת היה הדבר מיירי בזוממי זוממץ ו ק ‪.‬‬
‫מפי השמועה למדו ק * לפי׳ז אי אמרינן דר' אילעא קאי‬
‫על הנערה דגני מושיר היי קשה על ריא איך מצי למילף‬
‫מהנערה דמש׳ר דלא אמרינן אישתני והנע רה שהיתה‬
‫כנ ר אחי לזה שהיתה נערה כבר בשעה שהעידו עדים‬
‫הראשינים ו ע מ ר דינה באותו פ ע ס לשקילה ו א ס׳כ הוזמו‬
‫ה עד ס‬
‫תשובת‬ ‫‪80‬‬
‫שבגרה השתא ובעלמא אמרינן אשחני לסי ס׳ד הנ׳ל‬
‫וא’ כ הדין שהיא בחנק וזוממיה בסקילה* לזה אשמעיק‬
‫הברייתא הנ׳ל דהיא חוממי' בסקילה לאשמעינן דילפיק‬
‫בעלמא ק מוש״ר ולא אמרינן בכל דוכתא אשתני‬
‫ואשמעינן הברייתא דאןז היכא דהיא וזוממיה נידוניס‬
‫למיתה דהיינו שהמזימין העידו על יוס אחר שזנתה‬
‫דבכהיג ליתאגבה דין מ ש׳רכנ׳ל מ' מ תרווייהו בסקילה‬
‫ולא אמרינן אשתני * דותר מזה נלע׳ד סשוע דאף‬
‫כשהנעל בעל אותה ואמר לא מצאתי בתוליס והביא‬
‫עדיס שזנתה ובאו מזימק ואמרו ע מ ט הייתס ניו ס פ׳‬
‫אלא ניו ס אחר זנתה דבכהיג ג' כ נושה מ ב י א שנתבשל‬
‫לגמרי הוצאת ש׳י של בעל א חי שהוזמו עדים שהביא‬
‫הבעל דהא עיקר תלוי בהנאת עדיו כא שי הוכחש לעיל‬
‫אלא ליווחא דמלתא כתבנו דהביייתא ס׳ל כמו הת״ק‬
‫הג״ל דאשמעינן הברייתא דהיכא דלא בעל והוציא ש׳ר‬
‫ע פ׳י הבאת עדיו לחוד נכדי שלא להיות לבעל דין לחלוק‬
‫על סברא הנ״ל דהיכא דבעל כנ׳ל אבל לפע׳ד פשוש הוא‬
‫דאף כשבעל אי ש כנ׳ ל‪:‬‬
‫מיר\ בץ כך ובין כך יש ליישב שפיר דברי הברייתא‬
‫הנ׳יל לסברא פני' ג ״ כ • וא״כ בין לסברא‬
‫ראשונה הנ״ל יש ליישב הברייתא ונץ לסברא שני' הנ״ל‬
‫יש ליישב בע׳א כנ״ל • דאין לומר לסברא ראשונה ישוב‬
‫השני הנ׳ל ולפרש דברי הברייתא דנ רי ס כ כ ה ק היא‬
‫וזוממיה בסקילה וכמו שכתבנו נ ס מו ך • דהוה קשה‬
‫קצת ע׳ו‪ ,‬דאמאי הוצרך לאשמעינן דבר זו נסוגיא זו‬
‫דהוזמו עדיו והמזימין העידו עליו שזנתה ביוס אחר‬
‫דה׳ל להבכייתא לאבמעיק בקיצור דהיכא דהוזמו עדיו‬
‫לגמרי גידונץ הזוממץ בסקילה והוה נשמע מזה ג' כ‬
‫דילפינן בעלמא מן מוש׳ר דאל'? היו העדים מ ו נ י ן‬
‫נ חנ ק כמו מיתת הנועל מ׳ ה צריך לומר ישוב הראשון‬
‫זבא מת הברייתא קאמר או היא או זוממיה בסקילה‬
‫ואשמעינן דהבועל ג' כ בסקילה ומ׳ ה זוממיה בסקילה‬
‫דילסיק בעלמא מן מוש׳ר ולסברא שני' צ’ל ישוב שני‬
‫דהנרייתא קאמר דברים ככתבן היא וזוממיה בסקילה‬
‫כניל• וכ׳ז אלו הישיביס הניל אינו שייך אלא אס‬
‫נ א מ ר ד דנ לי ל' אילעא קאי על הנערה דכתיב במוש׳ר‬
‫ואז שייך שסיר לימר דהנרייתא אתי לאשמעינן דילפינן‬
‫בעלמא מן מש׳ר אבל אס נאמר מ נ ר י ר' אילעא קאי‬
‫על נערה דכתיב גבי ס תס נערה המאורסה א׳כ ליכא‬
‫למימר דהברייתא אשמעיק דילפיק בעלמא מן מש׳ר‬
‫דמה׳ת לומר דוקא מש׳ר דהא ילפיק מ ס תס נערה •‬
‫‪.‬‬ ‫וצ׳ל ישיב אתר על דברי הברייתא הנ׳ל דהנה אם נאמר‬
‫מ נ רי ר' אילפא קאי על הנמרה ד כ תינג בי סתם נערה‬
‫א׳כ י׳ל כד פ ת הרסב״ם דגני מש׳ר אפי' זנתה אחר‬
‫החופה היא בסקילה ובועלה אין לו דין מש׳ר ודינו נ חנ ק‬
‫כמו שארי בועלי נשואות וא'כ זוממץ נמי דינס בחנק‬
‫כמו מי ת ת הנו על * לפי׳ז י׳ל דמ’ ה קחני הברייתא‬
‫או היא או זוממיה בסקילה משוס דדיוקא בהאי גוונא‬
‫דאיירי שזנתה בעוד שהיתה ארוסה אז הדין של בועל‬
‫בסקילה וזוממיה ג' כ בסקילה אבל בגוונא אחרת של‬
‫מש׳ר כגון שזנתה אסר החופה היא בסקילה וזוממיה‬
 ‫מ א‬ ‫שמואל‬ ‫סוגיא דכתובות‬ ‫תשובת‬
‫העדים הראשונים ועכשיו נמ‪5‬א זוממי זוממץ ועכשיו הנערה נערה מלא דיבר הכתוב מתקיף לה רב אדאבר‬
‫ע ר ה וה׳א דדינה בחנק כיון ד ע ר ה • לזה כ תג רחמנא בר אהבה טעמא דכתב רחמנא נערה הא לאיה ה״א‬
‫הנערה שהיתה כבר להורות שדנ ה נסקילה משום אפי' קמנה הא כתיב אס אמת היה הדבר הזה וסקלוה‬
‫דהוי אשתניאחר גמר דין כיון דכבר נגמר דינה לסקילה וקמנה לאו בת עונשץ הוא כו׳ ע״כ עולה מזה דסיפא‬
‫בעוד שהיתה נערה ותנן במש' סנהדרין)דף‪B‬׳>‪ ’ f 8‬נ( גבי דקרא מיירי מכל ענין דרישא כמו הכא דמתקיף לה רב‬
‫בן סורר ומורה ואס משנגמר דינו ברח ואח׳כ הוקף זקן אדא הניל דאין שייך לומר דרישא איירי בקטנה נ' כ כיץ‬
‫התסתו; חייב ע״כ • מ׳ ה נמי דינה בסקילה אבל אם דסיפאלא יכול לדבר ב קטנה• א' כ לפי״ז לא הוי מצי‬
‫מ ר ה קודם העמדה בדן אימא לך דדינה בחנק משום למכתב בתורה ברישא ענין האמת וסוקלין אותה על‬
‫הואיל דאישתני אשתני • אלא ש״מ דר' אילעא קאי על פתח בית אבי' ואח׳ז למכתב ואם שם לה עלילות דברים‬
‫הנערה דסתם נמרה ו הח ס אץ סברא לאוקמידאיירי ויסרו אותו וענשו אותו מאה כסף דהא הרישא דהיימ‬
‫בזוממי זוממץ מ׳ה יליף שפיר מזה דלא אמרינן כלל ענין האמת מיירי אף משבגרה אחר זנות מ' מ דינה‬
‫אישתני • וכיץ דאתינן לפירוש זה דר' אילעא קאי על בסקילה דהא ילפינן מהנערה דכתיב גבי סתם נערה‬
‫סחס נערה שוב הוכחנו לעיל דאתי כהרמב״ם • והשתא המאורסה הנערה שהיתה כבר וסיפא אינו מיירי אלא‬
‫אתי שפיר הא דכתבהרמב״ס ומפרש דקרא של מוש״ר דווקא כשהיא נערה עכשיו אבל אם בגרה אחר זנות אינו‬
‫איירי בזוממי זוממץ משוס דיוצא מזה לדינא רבתא חייב מלקות ומאה סלע כנ׳ל • מ״ה הוכרח ליכתב ברישא‬
‫דמזה מוכח כדברי הרמג״ם הנ׳ל נגד דע ת ה ר אב׳ד הנ״ל ענץ השקר דמיירי מנערה לחוד ואח׳ז ענין האמת‬
‫ודוק מיהו ע ד ץ יש כאן לשאול על הרמב״ם מאין יצא דמייריאף משבגרה עכשץ• כן נ'ללי תן טע ם לשבח‬
‫לו להרמב׳ם לפרש דהאי קרא מ א ס אמת היה הדבר ולע״ד טע ם נכון ובמר הוא • ועפי״ז יש ליתן מעש על‬
‫מיירי בזוממי זוממין • וצ״ל טעמו עפ״י מה שכתבנו הרמב׳ם דידן הנ״ל דכתב אסר דינו שזכרנו לעיל וז׳ל‬
‫לעיל דמשום דכתיב גבי קרא דישס לה מלילית דברים הוציא עליו ש״ר והיא בוגרת אעפ״י שהביא ע ד ם שזנתה‬
‫דה׳ל למכתב מנין אמת ברישא דהא אינו חייב מוש״ר תחתיו כשהיתה נערה הרי זה פטור מן המלקות ומן‬
‫ללקות וליתן מאה סלע אלא אחר שמתחלה נגמר דינה הקנס ואם נמצא הדבר אמת ה ד זו תסקל אעפ׳י שהיא‬
‫עג ר ת הואיל שבשעה שזנתה נערה היתה עכ״ל •‬ ‫לסקילה עפ״י עדיו ואח׳ז הוזמו מדיו אז חייב מלקות וק'‬
‫סלע וא״כ ראוי למכתב בתחלה היאך ד נ ו אש אמת היה דלכאורה יש לדקדק ה׳ל להרמב׳ם לכתוב האי דץ דפסור‬
‫הדבר דסוקלץ אותה על פ תח בית אביה ואח״ז לכתוב מן הקנס ומן המלקות מקודם דמיירי בזה הענק‬
‫ואם עלילות דברים הוא וגו' מ׳ ה מפרש הרמב׳ם דמיירי ע“ ש• אבל לדברינו הנ׳ל אתי שפיר דץ זה סמוך לדבריו‬
‫בזוממי זוממץ ד שיץ שפיר למכתב אח״ז • אבל אכתי הקודם לזה דמפרש דענץ האמת מיירי בזוממי זוממץ‬
‫צדך ליתן מעם על התורה גופא אמאי לא כתבה ענץ וכוונתו משום דכתיב בתר ושם לה עלילות ד ב ד ם והוה‬
‫האמת ברישא דקרא‪ :‬ולענ׳ד יש ליתן מעם ע׳ז • דהנה קשה על התור' דבאמת למה לא כתבה ע ק האמת ברישא‬
‫הברייתא הנ׳ל סילדאס ע ר ה היא בסקילה והוא אינו ולא לדבר מזוממי זוממין חה שלא ל צו ^ הוא לזה כתב‬
‫לוקה ואינו נותן מאה סלע * ‪ p‬הוא למסקנת הגמ' וכן הרמב״ם סמוך לזה האי ‪ p‬דעג רו ת סמור ‪ p‬המלקות‬
‫הוא נרמב׳ ם • ואיתא ע מ׳ )דףמ׳ודףמ׳׳רע׳נ( אמר ומן קנס דבזה מתורץ קישיא הנ׳ל והשתא ^‪1‬י שפיר‬
‫הכל על נ טן ודוק הטיב ;‬ ‫ריש לקיש המוציא ש׳ר על הקמנה פ מוי שנא' ונתן לאבי‬

‫סוגיא דממת‬
‫אלא הכהיג הראשץ א' משני אלה מחזיד ם הרוצח י ועוד‬
‫כה׳נ המשוח היינו בבית ראשון שהי' שק המשחה וא' המרובה‬
‫בנדיס ה ״ ס בבית שד שלא היה שק המשחה למשוח כה׳ג‬
‫‪ p‬היה מרובה ב נ ד ם י ודומיא דקתר במתד' ‪ p‬הוא ־ )ובזנק‬
‫א'לא נמצא מן ה כ מי ס נדוליס יחד כ׳א שר כה״ג המחזיריס‬
‫היינו כהן העובד וכהן שעבד ולדידמחניתין איכא עוד שלישי‬
‫היינו משוח מלחמה דהוא נמי מחזיר את הרוצח לר״י(• והשתא‬
‫נבא לבאר הקושיא הנ׳ל על נ ק י דהנה יש לדקדק על בעל‬
‫האיבעי' מאי תיבעי לי׳ במיתת כ‪1‬לס ט' הא בתורה כתיב ס ת ם‬
‫וישב בה פד מות הכהן הגדול דמשמע מיתת אמד פני ומכוית‬
‫לומר במיתת כולם דווקא י דש לומר כך דהנה אית' פלונתא‬
‫במתני' )דף י״א ע׳א( אחד משוח בשנק המשחה ואחד המרובה‬
‫בנ ד ם ואחד כ ק שעבר ממשימתו מחזירין את הרוצח ר׳י אומר‬
‫אף משוח מלחמה• נמ' מנה׳מ אמר רב כ מ א א׳ק ט' נ' פעמים‬
‫כה׳ג כתיב בפרשה דמשמע נ' כה׳ג ממזירין‪ .‬ותו לא י ור׳י‬
‫כתיב קרא אחרינא לשוב לשבח עד מות ה נ ק ׳ יאידד מדלא‬
‫כתיב‬ ‫כא‬
‫ה ר מ ב ״ ם פ׳ז מהלכו' רוצח ה' ט' ת׳ל א' כה׳ג המפוח‬
‫בשמן המשחה וא' המרובה ב ע ד ם וא' כה׳ג‬
‫העובד וא' שעבר כל א' מארבעתן שמת מחזיר את הרוצח‬
‫אבל מפוח מלחמה אינו מחזיר כו' ע'כ • )עוד הל' יו*ד וז׳ל‬
‫דצח שעמר דיט לגלות ולא היה שם כה״ג כו' וכי^׳נ פהרג ולא‬
‫היה שם כה״ג אתר הרי אלו נולין ט'( ־ והקשה המשנה למלך‬
‫ח׳ל ואני תמה ע׳ז דבפ' ב' ד מ ט ת)י ף ׳*‪ (6‬איבע׳ לן במיתת‬
‫טלן הוא חחר א׳ד כו' ת״ש כה׳ג שהרג אינו יוצא משם לעולם‬
‫ואס איתא ליהדר בי' בדהנך ומשני בדליכא ■ נמצא דבעיא‬
‫זו לא איפשוע כי׳ עכ׳ל ומם־ק בצ׳ע ע׳ש • והנה לכאורה‬
‫קושיא אלימתא היא וצ׳ע לבאר • ומתחלה צריכין אט לפרש‬
‫פי' הרמבים כפשוטו כדי להקל על המעיין שהרמב׳ס חשב‬
‫כאן ד׳ כ ה׳ג המחזידס ובמתני' דמט ת ליתא רק נ' כה׳ג‬
‫ופי׳ ד ב ד הרמב׳ם הכי הוא א' כה'נ ■העובד היום לפי‬
‫שעה עד שיטהר הכה׳ג הראשון מטומאתו וא' כה׳ג שעבר‬
‫שעבד בז ‪ p‬שהראשון טמא אבל עכשיו אימ עובד כה״ג זה‬
 ‫שמואל‬ ‫מגיא דמכות‬ ‫תשובת‬ ‫‪82‬‬

‫דבמיהת כולם חוזר שפיר יכול לקי־ס חן הזמה נ‪3‬י פ׳ז כל‬ ‫כחיב הנדול ש״מ חד מהנך הוא מכ׳ל הנמ׳ • והנה לכאורה‬
‫יש לדקדק מדן הוא לר׳־ לומר סברא ואח דמד״יר פוד כיה״ג כה״ג בכי ה״ג • דהא לר' יהודה איכא כאן שלשה כהניס‬
‫בזמן א׳ שמחזירן את הרוצח כה׳ג המשוח או כה׳ג המרובה‬ ‫שלישי מחמת דנחי ‪ 3‬כפסוק פוד פ ד מוח הכהן הא לכאורה‬
‫מדי ה כל א' בזמנו וכה״ג שפ ‪ 3‬ר וכהן משוח מלחמה ולדידיה‬ ‫נראה כדע ת‪ .‬ה חיק מדלא כחי ‪ 3‬הגדול נ‪3‬י כהן של פסוק !ה‬
‫יכול לקיים חן הזמה ‪ 3‬כה״נ כגון פהפידו ‪ '3‬כה׳ג טל שלישי‬ ‫ש׳מחד מהנן הוא • והנה פ׳כצ׳ל דאפפי׳ג ם ‪3‬ר ר׳י סברא‬
‫דנפשי' דיליף מהאי קרא פוד כהן אף דלא כהי ‪ 3‬הגדול • או וא׳־כ שפיר יכול לקיים בהס דין הזמה דכמו שהם רצו לחייבו‬
‫להרוצח גלות לפולם דכיוןדבמיתת כולסיהואדווקא חוזר והשתא‬ ‫יש לומרדלר״י אית לי' הוכחה לסברתו מאתה מקום כאשר‬
‫כיק דטלה הוא ליכא כל הכהנים כמו כן אס הוזמו הם טלק‬ ‫נבאר לקמן • והשתא יש לומר ח א ת היה ספק ל‪,3‬גל הבכי'‬
‫נ'כ לעולם כיון דניכא כל הכה״ג ושטר יכול לקיים בהם‬ ‫אליבא דר׳י אי טפמא דר׳י מסברא דנפשי' חו מחמת אתה‬
‫דין הזמה • וא׳ל דאכתי זוממי זוממין היכי משכחת לה דהא תו‬ ‫הוכחה • והבפי' תלי׳ בסשק וה ‪:‬‬
‫‪ H i T l‬יש לומר הוכחה לסברת ר׳י ־ דאיתא מפידין אנו ליכא כה״ג ־ זה לק״מ דשטר משכחת לה נ ס זוממי זוממק‬
‫עד לעולס דהא אם תומו הזוממין יהיו הפדים הראשודם‬ ‫באיש פלור שהוא חייב גלות א׳א ינלה‪,‬ןה תחתיו כו'‬
‫שהעידו על כה״ג פדים כשחם ומשייב־ס להכה״ג גלות מחמת‬ ‫פ׳ ב ‪ 3‬גמ' מנה׳מ א׳ק הוא יטס וגו' הוא ולא (וממין פ'כ •‬
‫עידוחן וא״כ ליכא כל הכה״ג ויגלו נ ס הזוממי זוממין לפולס‬ ‫ואיח' ב סנ הד דן כה׳ג מפיד ומפידין אוחו ‪ t (t 3‬נהרג ובשוגג‬
‫גולה כו' בגמ' סשיפא בשוגג גולה איצפריך ליה ס ד א הואיל■ ו ק לפולם או הכה׳ג שהעידו פליו יגלה או הכהדס שהפיח‬
‫פדות היאשורס יגלו וממ״נ לא י טו כלהכהניס גדולים • ו שטי‬ ‫נכתיב וישב בה פד מוח ה כ ק הנ חל אימא כל דאית ליה‬
‫משכחת זוממי זוממק פ ד לפולס • נמצא י׳ל דאייד קרא בדליכא‬ ‫תקנחא בחזרה לגלי ^י ח ליה תקנחא בחזרה אימא לא לינלי‬
‫כל הנהנים ושפיר יסל לקיים בהם דק הזמה לעולם כנ״ל ‪:‬‬ ‫קמל׳ן י ואימא ל׳ג א׳ק לנוס שמה כל חצח אפי' כה'נ במשמט•‬
‫מ י ה ן כ״ז הוא אליבא דר׳ יהודה דלדידיה איכא שלשה‬ ‫וצפי׳ז יש להקשות ל״ל האי מיעופ גבי פ ח ם זומ ‪T‬ן דאינן נולין‬
‫כה״ג בזמן א' שמחזירין משכחת לה שטרכנ״ל •‬ ‫דאי לאו ק מ‪ 1‬ה׳א דנס פ׳ז גולין א*כ קשה א‪-‬ך כ׳ר גבי‬
‫אבל לרבנן דלדידהו ליכא רק שני כה״ג דמשוה ^ מ מ ה איט‬ ‫כה׳ג ריבוי לחייב גלות היכי משכחת לה שיכולין לקייס גבי‬
‫מחזיר לדידהו א״נ ליכא למימי לר‪ 3‬ק כנ״ל וקשה לדידהו‬ ‫כה׳ג ד ן הזמה דהא הפדות רצו לחייבו לכה׳׳ג גלות פולס‬
‫דהא ליח ליה תקנחא בחזרה במיתת כה״ג אחר כסברת הגמ' ׳קושיא הנ״ל ל״ל קרא נבי פ״ז כנ״ל • וח״כ מוכח לט׳ז שפיר‬
‫כסברת ר' יהודה דאף משוח מלחמה מחזיר ולק״מ לדיחה‬ ‫הנ׳ל ונשהוזמו הפדות יצאו במיתת הכהן זה • וא״ל דלמא‬
‫קושיא הנ״ל • ונס צ״ל לר״י דבמיתת כולם מוזר אז שסיר יכול‬ ‫באמת ט א שצחי לקיים בהס דין הזמה אין יוצאין ה פ ח ת‬
‫לקיים דין הזמה נביכה״ג בכיה׳ג כג ^• דא״א במיתת‪.‬א'‬ ‫במיתת נ ה׳ג ז ה•'ז׳׳א דפפמא מאיחחר רוצח במיתת כה׳׳ג‬
‫משום דמיחח כה׳ג מכפר פליו כדאית׳ מ מ' א*כ למה יגרפו חוזר צ״ל ע״כדאייר קרא בדליכא כל הכהרם כפירוש התום'‬
‫דלעיל א״כ לא יכול לקיים דין הזמה כנ״ל • נמצא מוכח לר״י‬ ‫נם הפ״זלצאת במיתתכה׳׳גטון שמיתתו מכפר ת־ וא׳׳ל דלא‬
‫פפ״י הוכחה הנ׳ל דבמיתת כולם חוזר • אבל א״א דר׳י סליג‬ ‫דמי רוצח לפ״ז דהרוצח הרג בשוגג והס פשו במזיד שהפיח‬
‫על ר‪ 3‬ק מסברא דנפשי׳ ולאו מחמת הוכחה דקרא הנ״ל • א״כ‬ ‫לחייב גלות להכה׳׳ג ו‪ ^ 3‬הוא שלא יהיה להס כפרה לפ ‪ r‬־‬
‫הדר י״ל לר״י דבמיתת א' ח ת ר והשתא מ תו ת די׳ל דזה הי' ספק‬ ‫זה נ'כ א״אלומר דאי אמרת ק הוהנבי ישראל פ ח ח שא׳׳א‬
‫להבפלהבעי' מאיזה פ פ ס פ לינ ר ״י א ר ב ק אי מסברא דנפשיה‬ ‫יטל להזימה דהא ישראל שהרג בשוגג יוצא במיתת כה״ג‬
‫ו ה פ ח ם אינם יוצאין במיתת כה׳׳ג כדאמק טון שאק להס פליג ולאו משוס הוכחה דקרא הנ״ל משוס ד מ ת ת החרא כמו‬
‫לפרה מהמת שפשו במזיד כליל • אלא פ׳ כ צ׳ל דגם פ׳׳ז יוצאין דמתרצי רבנן דהא אליבא דרבק בוודאי מיותר הוא הי־ןרא‬
‫במיתת כה׳׳ג א׳כהדק׳ל דהר נבי כה׳ג פדות שא׳א יכול להזימי כקושייתינו הנ״ל ופ״כ צ״ל דלשום דרשא אחרת נכתב כמו ‪P‬‬
‫נוכל לומר דנם ר׳י סבר כרבק דהאי קרא אתי לדרשא אמרת •‬ ‫שהפדים יוצאי' במיתת כה״ג זה שהפידו פליו ־ וא'כ פ'כ‬
‫וס׳ל דבמיתת א' הוא חוזר • או ר״י פליג ארבק מחמת הוכחה‬ ‫’ ממילא נשמט דאין שייך דין ס מ ה גבי פ ח ם זוממין א״כ ל״ל‬
‫דקרא הנ׳ל דאל״כ מיותר הקרא דכתיב נבי בדים זוממים של‬ ‫קרא למפס פ׳ז • וקושיא זי שיז בין א״א במיתת כולם או‬
‫אפי' במיתת א' דהא הקרא אייד פ*כ בדליכא דלית ליה גלות כדאמתו ולט״ז מוכח דבמיתת כולם הוא חתר כדכתבנו‬
‫לעיל• והשתא לק“ מ דאף דסברא הוא ממשמעות דקרא‬ ‫חקנחא בחזרה כדכתבו שם תו׳ בסנ הדדן פ׳ש ו^׳צ להאחך‬
‫דבמיתתא' חוזר־ מ'מ לא פשיסא ליה להבעל הבעי' מחמת‬ ‫כזה • ואין לומר דאי אמריק דדווקא במיתת כולם הוא חתר‬
‫הוכחה הנ״ל ־ והשתא מ תו ח נ ם קו ט' משנה למלך מה‬ ‫שפיר יכול לקיים דק ס מ ה בכה׳׳ג מון בדליכא אחחני א״כ‬
‫שהקשה עלהרמב״סהנ״ל־ דהא הרמב״ס פוסק כרבנן ד^שוח‬ ‫בכה׳ג גם ה פ ח ם אין יוצאק לפולם טון דליכא כל הכהנים •‬
‫מלחננה אינו מחזיר ולדדהו יש לומר דבמיתת א' חתר • ‘‪,‬ולכך‬ ‫‪ fft‬דא״כ מאי איד' דכחב רחמנא נבי ס ל ג לרבות שיגלה‬
‫פסק סרמב״ס דבמיתת א' חתר כיק דסתם משממות ־'^קרא‪,‬‬ ‫משום דסד׳א ט ק דלית ליה חקנתא בחזרה כו' כנ׳ל הא אף‬
‫משמעדבמיתתא׳ חוזרכדאמרנו לעיל־ אבל האי בפי׳ אזלא‬ ‫בישראל לית ליה תקנתא ב חז ר ה‪ .‬ט ק דקיימיק דבמיתח כולם‬
‫אליבא דר' יהודה כנ״ל דלדידי' יש לומר ק־ ד״ל ‪ p‬הכל כנ׳ל‬ ‫חוזר ומיירי בדליכא א״כ אין חילוק ב ק כה׳ג לישראל‬
‫ולק״מ קושי' משנה למלך פל הרמב״ס ו חק ‪:‬‬ ‫ולמה כהב הריבוי דווקא גבי כה׳ג ־ אבל אכחי י׳יל א׳א‬

‫סליק בסיעתא דשמיא‬

‫סי ס ‪.‬‬