‫דברים ערבים‬

‫חלה ראשק‬
‫וי‬ ‫םיפויים נפלאים ם[ יאורי קדםונים‪ ,‬ראשונים כפלאכים‪ .‬גאונים‬
‫וקדושי עליונים‪ .‬שטעהי אלה הדברים טפי אנשים נאםנים וחםידים‬
‫וד‪.‬עלהים בדפוס לד‪.‬יותם חקוקים ונרשפים‪ ,‬לםוכרוז אהבה לםען‬
‫יסופר לדוד אהרון כי כזאע כבד ה״ לעולםים‪ ,‬וקבעתים‬ ‫’‬
‫וסדרתים בקצת סידור ודקי• טענלי ישרים כיאות‪ ,‬לד‪,‬עלותם על‬
‫שולחן הםלך והשרים‪ ,‬לםען יתענב דשן ורעננים‪ ,‬ויקהו םהם‬
‫לקח ופוםדים‪ ,‬וכי יתעודד זכות אלד‪ ,‬הצדינוים נד‪,‬נזכרים פד‪[,‬‬
‫עלינו ועל כל ישראל‪ ,‬כי נזכד‪ ,‬לחיות חיי׳ נועם תעיפים עדי‬
‫נזכד‪.‬׳לדאותם בתחיה חיים וקייפים‪ ,‬נבא קול הפבשר בבשורת ‪I‬‬
‫‪1‬‬ ‫^ ^ אבות על בנים וינאלנו גאולת עולמים‬ ‫וד‪,‬שיב לב‬
‫‪1‬‬ ‫היום קודם ליופיים‪ ,‬אפן ו‬
‫והתחלתי לכתוב נסיפוריס אלת בשני* •אתמר״ ילפי® ״התאינה‬
‫חנטה פגיה״ ובעזרת הנותן ליעף! כה סייפתיו בשני! ׳‪,‬תמגר״‬
‫לפרט פק די בשפיא יהא בםעדיטן •כל זמן ועד[ ונאמר‬
‫אמך‪.‬‬
‫נדפם ונסדל על ידי ידי‪ ,‬ידיים לפות‪ ,‬ברכיים כושלות‪ ,‬עפי‬
‫תפת כפות לגלי הצדיקים ותלעידיכם ‪.‬‬
‫בדמ״ע‪.‬‬ ‫הכותב‬
‫‪6‬עדלאנ עט אייינענטהום ‪6‬א! ב׳ עהרמאן‬
‫פערבניק יעיא‪.‬‬
‫כאכדלוק פערב^נוע)‪.‬‬
‫פחיר הספר אין לד‪,‬עדיו‪ ,‬וכל איש לפי מהללו‪ ,‬וד‪,‬ון יחק כפי‬
‫ערכו ת״ ישלם פעלו ומשכורתו‪ ,‬וברן■ ד׳ חילוז‬
‫‪ I < a K - 18 1-‬״יו■ ו ‪------------- ^ 9‬‬

‫מועמק והוכנט לאינטרנט‬

‫‪www.hebrewbooks.org‬‬
‫ע״י ‪ n‬יי ם ונ ש ט״ר‬
 ‫שיל״ת‬

‫אליכם אישי ‪6£‬ןקרא אלו ת>ח עודוםין וכוי ועמום נ קי ה כאגשים וכף)ש־םיום« ‪ws‬‬
‫עיג( כל הקורא בספרי ואם‪ .‬יעיר אוון לשמוע בלימודיה‬ ‫׳‬
‫יקרא הד‪.‬קדםה כקורא במפר‪ ,‬ולא כטבליג עלי סבלינים‪ ,‬ואקוד‪ .‬לעשות אעו׳נו ענבים‪,‬‬
‫וני נ ל איש ואיש יוכל ליקה לסד וםוסרם‪ .‬ססיפור אלה סיפורם הנוראים והנעיפים‪.‬‬
‫רתעורת עליו ועלינו ועל כל ישראל זכות אלה הצדיקים הנכתכים בספר‪ .‬לחיי עול‪8‬ים‬
‫זנרק מעשיהם םעשד‪ .‬הצדיהים‪ ,‬דעועכייא ‪:‬‬
‫ו ע ת ה הדפסתי הסיפורים סההיר‪ ,‬בעשיט זליד‪ .‬וםההק בענואים ואחיו ההיק םוד‪.‬רו‪.‬‬
‫וטדחירו םקאוניטץ‪.‬וםהד‪.‬ירןםהרםילםםאםיב‪ .‬ומרחיק םקאלעף‪ ,‬ומרחיק מלובלין‪,‬‬
‫ומהד‪.‬יק טהרם ותלמידו מהריק טריסאנאב‪ ,‬ויש בידי בד‪ .‬בכתובים עוד סיפור מעשיות‬
‫נם סרבותינו הקדושים אשר הי■ אתריהם וברצות ד דרכי איש וכוי ועיר חוק למועד כתיב!‬
‫להתודע ולהנלות לעין כל‪ ,‬ני אם המצא ימצא בספרי זאת איור‪ .‬טילות זחת כם‪1‬‬
‫ז ר ‪ -‬ע כו ש‪ -‬נכ רי‪ -‬ערל‪ ,‬וכדוטד‪ .‬הנל יסובב ולך‬
‫על האוטות אשר היו טלפנים‪ ,‬אשר בשם ד' לא קראו‪ ,‬לא כ ן ‪ -‬העמים אשר אנחנו‬
‫יושבים בצלם‪ ,‬ב ד ד‪,‬םה טאמיניס‪ ,‬ודגנו טתפללים בשלום המלכות והשרים‪ ,‬פתים‬
‫זסננים‪ ,‬וכל לאוטים‪ ,‬וכבוהם יקרה בעינינו‪ ,‬ודי ירום הותז וקרנם‪ ,‬ויכירו כל יושבי תבל‬
‫מניב‪.‬‬

‫ואזהרה כבר שמענו‪ ,‬ודבר ידוע הוא מפי סופרים וספרים‪ ,‬וטטעם נימוסי הטלך‬
‫וד‪,‬שרים‪ ,‬ני אדם אוסר דבר שד‪.‬וא שלו לאחרים ‪-‬‬
‫אשר על כן נם אני הנני לאסור על נ ל ארם לדחפים את חיבור הלז ]בלתי רעזותי או‬
‫הבאים סכתי[ הן בלשון הקודעז הן בכל לשק שאתי‪ .‬שוסע‪ ,‬הן כולו הן אפם קצהו‬
‫ולד‪,‬שופעים יונעם ותבא עליהם ועכיי בביט אמן !‬
 ‫סה‬ ‫עט״י‬

‫א ה ד מו ת מיליז‬
‫יתברך היוצר ן־שתכת הבורא עולם וארקו‪ .‬ברא את האדם כרסות חבניחו‪ ,‬אחרון בפוע^‬
‫וראשק בפחשבתו‪ ,‬ונתן לנו תורתו התפיסה‪ ,‬שבכתב ושבעים יחד תאומת‪ .‬ע־י‬
‫פשה ציר נאפנד״ וד‪,‬ראה לו‪ ,‬דור דור ודוישיו עד נלות ההל האחרונד‪ ,.‬הסק את צאנו שד‪.‬‬
‫פזורה נדחה‪ ,‬בין שבעים זאבים לדווסה‪ ,‬והקים על לנדור הפוצר‪ .‬בגרריה‪ ,‬ע״ עבריו הצייקים‬
‫עועוי רצונו בתסיסה‪ ,‬וזה רבות בשנים מעת ’ נשמטו פוסחת י "י ’ ישראל השערזו׳ו■‪.‬‬
‫ובדור האחרון הלזד‪ ,‬קם עיפ תבל בעל שם טוב הקדועו ברה כחפד‪ .‬זסאיוה‪ .‬הוא ותלפיחו‬
‫ותלפידי תלטיחו אשר צדקתם ותורתם עלי בני הלד הופיע בברורה‪ ,‬ונם בנלות האהרק הלזה‬
‫דור לדור ישבח מעשי תסים רעים פלאי פלאיה‪] ,‬כפיי הנאסר בסדרק על דור לדור ישבח וכו■‬
‫ורפ סאפר הבדל נחלים צדיקים במיתתם יותר וכוי[ וכאשר הטעימו חכויל בטאפרם‪ ,‬נחלים‬
‫צדיקים עת נפשותם בציור החיים צרודה‪ ,‬עוד יותר טן הבעת‪ ,‬חייהם על פני תבל האירד״ על‪,‬‬
‫אשר כי בוה העולם‪ ,‬בחםת נון! העכור בצפון וכפחשך עשו מעשיד‪,‬ם הטהורד״ לא כן‪ ,‬בעת‬
‫כי יצא הצחק פן העיד נגיף העכור[ נרגש לסאוד דהעדרה‪ ,‬כי פנה ויוד‪ ,‬וד‪ ,‬הודר‪ .‬וד‪.‬דוה‪,‬‬
‫ודבר וד‪ .‬נראה בחוש‪ .‬לכל עין הרואה‪ ,‬ועתה בעוד‪.‬־ר כ• כבר יצאו םה שיצאו וספו וגם תפו‬
‫קהושי העליונים ינוש ירנשוהו לב אבות על ננים‪ ,‬אבל ! דבריד‪,‬ם תכחניד‪,‬ם גשארו לברכה‬
‫ויפה שיחתן של עבח האבות מתורתן של בנים‪ ,‬נכדאיתא במדרש פרשת היי שרד‪ ,‬אפר ח‬
‫אחאי‪ ,‬שיחתן של עבדי האבות מתורתן של בנים יפה‪ ,‬שהרי מעשה דאליעור ב׳ וני דפים‬
‫נשנד‪ .‬וגאפרד״ וש ‪ p‬שהוא מגופי תורה ואין דמו מטמא כבשרו‪ ,‬נדדש יק מריבוי המקרא דכתיב‬
‫תד‪ .‬לכם ה ט מ א‪ -‬ט מ א‪ -‬הט מ א‪ -‬ז ה ‪ -‬ווד‪ -.‬ועיין בסה־ק מאיר ושמש לפי חיי הביא בוד‪.‬‬
‫ענין נפלא ע ד הדרוש[ ונוכל לד‪.‬םתיק ואת גפעפיי פשוטו‪ ,‬וטכרא ישרה‪ ,‬כי ידוע מאפרחכויל‬
‫שיחת חולין של תיח צחכין לימוד ונמרא‪ .‬ועיי פירושן של תורתינו ‪.‬תויתן של בנים■ הננו‬
‫להבין שיחתן של ‪.‬עבדי■ האבות נודש יפד‪ .‬שיחתן ‪ w‬נעבח האבות׳‪ ,‬ועל ידי סד‪ .‬ז מתורתן‬
‫של ‪.‬בניס■ עיי פירושן ותורתן ולימודן שלנו הנקראים בנים של האבות[ אולם עוד דברים בגו‪.‬‬
‫עפיים דאיתא בסהיק על מאמר כל הלומד תורה לשמה ו‪J‬כד‪ ,‬לדברים הרבה‪ ,‬כי אם כוונתו‬
‫)בחירושי תורתי( למען ליטע תורת ד׳ בלבות בני אדם‪ ,‬אוי הרשות נתונד‪ ,‬לרמז הרבה בדברי‬
‫הפקראות ובםאםדי חכו ל ואפילו אם לא כיוון האמת לאמיתו‪ ,‬עכת הלא כוונתו הוא לשיש—‬
‫ודש זוכה לדברים הרבד״ כי יוכל לומר היבה פירוש־ם בדבח המקרא‪] ,‬ועיין בסי םילי דשפיא‬
‫דף ו׳ מאסר י‪-‬ט הנדפס על מדי חדש בחדשו[ וכמו כן בעניני סיפורי המעשיות ]אפילו אס‬
‫יסופר הדבר באיזה נוטחא אחרינא או בשם איזה צדיק אחר אין בוד‪ ,‬עק כ ל ל‪ -‬ועיין לי‪,‬םן‬
‫במאפר הסתחיל‪ ,‬ווה לך האות הראשון[ סקדושי הא ‪ ,p‬עית בלים יתעורר אועתם וצדקתם‬
‫להנן עי*ינו ועל כל ישראל‪ ,‬והקריאד‪ ,‬מעוררת הזמן‪ ,‬ור‪,‬ופן מעוררת הקריאד״ ובקראינו ובם־פורינו‬
‫וכדון סעשי הצחקים ותלמיחהם ועבדיהם ומשרתיהם אוי נתעוררו צדקת האבות עלי הבנים‬
‫תיש יפה שיחתן‪.‬שיחתן דייקא■ של עבח האבות ■ד‪.‬ם המד‪ .‬הצדיקים אשר חיי לפנינו■ יותר‬
‫םתויתן של בנים ‪1‬כי סי יודע‪ ,‬אם הבנים יכוונו בתורתן תורת אמת אולם עוד בהשלגןויה‬
‫]לבאר מאמי שיחתן של עבח וכוי[ כאשר מצינו בשים ברכות ]דף ליד מעשה ‘ ׳ ’‬
‫שחלד‪ .‬בנו של רשב־נ הלכו אצל רחכיד ישבו וכתבו וכתנו אותו שעד״ ושוב מעשה וכוי וחלה‬
‫בנו של ריביו ואמר לו‪ ,‬חנינא בני בקש עליו רחמים וכוי עד סאמר וכי הוא נ חל סמך ‪ 1‬אלא‬
‫הוא ח מה כעבד לפני המלך‪ ,‬ופדשיי וליד‪. ,‬בן ביר‪.‬׳ נכנם ויוצא שלא ברשות תד‪ .‬מאסר יפה‬
‫שיחתן של עבדי האבות ‪,‬כרחביד■ םתורתן של בנים ‪.‬כריביו׳‪ ,‬וידוע סאסח חכויל בכתובות‬
‫גד‪.‬׳ ייאי גדולים מעשי צדיהים יותר ממעשי שטים וארץ‪ ,‬עד סאפר ופד‪ .‬נידיו מטר‬
‫ופרשיי וליה שהם צחק־ם ומתפללים על הנשמים וד‪,‬םטר יורד‪ ,‬כמו כן פרשיי וליד‪ ,‬על פאמר‬
‫כראשית‪ ,‬לא היי התורה צחך להתחיל אלא החחודש חוה לכם‪ ,‬רק כה סעשיו הניד לעמי‬
‫]יש לומר הפירוש כי כה‪.‬מעשיו■ היינו מעשה ידי הצדיקים כפיי השים כתובות קי ה׳‪.‬ודביד■‬
‫הוא‬
 ‫ההדמה‬
‫יי א ^®ו| הפיפנד״ כי עיי פעשה הונדיקיפ גסיפורינו אלה הדבוים הנני טטשינים זנותס לעטז‬
‫‪ W‬י שי ״' »וד‪ .‬יש לפוש הפשך נעיצת התוהיק פופה בתחילתה‪ .‬אשר עשה משה לעיני‬
‫כל ישראל בראשית גרא ובו׳ ובפדשיי ובפירושינו הגיל[ ולבך פילר בעל טפדר הד‪.‬נדה‬
‫באפרו‪ ,‬ואפילו כולנו חבםי‪,0‬פצוה עליטלפפר ]פפירת רבריפו ביציפ כ ד כי יתעורר זבות האבות‬
‫עלי ה ב נ ע בי יפר‪ ,‬רפד‪ .‬הוא שיחתן של עבדי האבות‪ ,‬נכפאפר השים ברבות ל־ר הניל[ והנם‬
‫כי אין רצוני לד‪,‬אריך בפילי דאנרתא בי לפר‪ ,‬נקרא שפר‪ .‬אנדה‪ ,‬שפושכת לבו של ארב וכר‬
‫וברצותו פרחיב כ תי ב‪ -‬ולא יכיל הנ״ר ור‪,‬דיו‪ ,‬וד‪.‬קולפפ‪ ,‬הואפבלן‪ ,‬כפאפר העויים‪.‬דא פעדעו‬
‫אמט נערולריג אין שרייבטאללעפ■ וברוב ד בדפל א יחדל כתיב‪ ,‬עבר יצאתי בקן מלפפי לצאת‬
‫ידי חובתי ולדגות נדיביב עלי יושר‪ ,‬יען וביען כי יש רש כתות שתות ופתחלקות‪ ,‬ישראל‬
‫קדושים ד&‪ 1‬ישפאפיניפבני פאפיניפניאפינו לכל רבת ולעופתב כת הלצים‪ ,‬יש כתהפתהפדיפ‬
‫וכת הפתננדפ‪ ,‬ויש בת הביטנים נוכל אלו הכתות יש לד‪.‬ולפפ בפאפר פשלי ל׳ בפפוקשלשה‬
‫חסה נפלאו פפט וארבעה לא ידעתים‪ ,‬דיך הנשר בשפים ‪.‬הפאפינים לכל רבד דרך נחש עלי‬
‫ציר ‪.‬כת הפתננדם רתט נחש וצפעוני עלי אלד‪ .‬הדגריפ‪ ,‬דרך אניד‪ .‬בלב ים ‪.‬כת הבינתיק‬
‫דיך נבר בעלטד‪. .‬כת האפקורםים■‪.‬הםבלים יםיהם בשירי ענבים והשק*! ואשייי אל המדבר‬
‫פני להשיב לשואלי דבך‪ ,‬כת האפיקורםים ואינם פאםינים כלל‪ 1‬ער בבר אםרו בפרקי‬
‫אבות פיב פשנד‪ ,‬ייט בפאפר ורע פה שתשיב לאפיקורם‪ .‬ואליהם תאפר‪ .‬הלא חםה יבלו יםיד‪.‬פ‬
‫ושנותיהם בקדאת ‪.‬עלד‪ .‬נבל■ עלי העתים ושירי ענבים וחשק‪ ,‬אשר הפה יפיחו כובים ולצנות‬
‫רטיפו דבר אחד בםלק כבידם לד‪.‬לביש את הדבדם ולד‪.‬טעיפפ לעין הקורא ולובשים אדרת‬
‫שער לפען בחש‪ ,‬בדבדהם הבלי הבלים‪ ,‬אשר באפת לא היי לעולטים‪ ,‬ועבר ישבע בדק עק‬
‫הקורא‪ ,‬בקורא דנר ולא ילד‪ ,‬אין בדברידם שום טעם וריח‪ ,‬לא תורה ולא יראה‪ ,‬לא שרד‪,‬ותושיה‬
‫לא־אםתה ובטחון‪ ,‬לא דעת ותבתה‪ ,‬ועבר הפד‪ ,‬לדעתיד‪,‬פ קתים לעצפם בדבריהם‪ ,‬את חכבוד‬
‫הפדופה כפי הנד‪.‬ני הזפניי ועוד‪.‬ר‪ ,‬וא־כ אעברב להבדל באלך אלפי אלפש ורבבות לד‪.‬בדל‬
‫כין הקודש לחול‪ ,‬בין הטפא לטהור‪ ,‬פרוע אפנע פרי עשתונותי עבור ארד‪ .‬אנשים ערוסש‬
‫נאוחויט בם־ת ערום[ אשר ירצו לד‪,‬טיל פום בקדשים‪ .‬ובי לא תהא תורה שליפח שלנו כשיחד‪.‬‬
‫בטילד‪ ,‬שלהפד וכבר אפרו חכז־ל הבא לטוע■ ובו׳ וד‪.‬בא ובו׳ פותחין לו ובבר כ׳ הנאק בעל‬
‫פרפינ בהקדפתו לספרו על האויח כי יותר הועילו פחברי הספדפ‪ ,‬פהפלולנים עליד‪.‬ם!‬
‫ועתה אשובה אל אישי הראשון בתהפתחפדפוכתהטתננדים )א(ישבהפופד‪.‬פ‪ ,‬יש פהם‬
‫’ אשר יפלינו לשחוק‪ ,‬פבל הדבדם אשר יתאפרו בשם‬
‫זולתם‪ ,‬רש טהם אשר יאחוו בפבך הנאפר בשם איזה נחל נוהרוצד‪ .‬ובו׳ יתלה עצפו באילן‬
‫נדול‬ ‫__________‬
‫)א( ני יש בתות שונות‪ ,‬ידמו בעצמן ני נזה יקנו לעצמן את סשס •סם ד■ נאם ידניו דלענז על‬
‫זולתם אשי על כן קראתי אותם נשם ‪.‬המתסתייס״ ולא סתידס המס ונאשל מפונתס‬
‫דדוע לכל‪ ,‬ההלצה אשי מתפייס נשם הסיג המפויסס מוה׳י ענזיל ת ע ט עי זל״ה‪ ,‬על המאמי‬
‫ופסשין יבינונס ני מלת פסי יסבול נ׳ פייושיס — פסי ‪ -‬פסי — סיפה — נמו״ש‬
‫ססד הוא — נמו נן תיבת נינ ה יסבול נ׳ פייושיס ני נ ה ני נ ה "י נינ ה לשון קללס נמנויג‪,‬‬
‫ני ד י׳ ומות‪ ,‬ואמי הה״ג הייל וואס פאי א מסרי ע ‪ p‬אר ” אזאי א נינ ה ^ז אין איהס‬
‫״ ולקושפא ימלתא‪ ,‬נאמת הנל הולך על בפינה אסת‪ .‬ני פסיי נקיא יען ני לא ישגיס ולא‬
‫ימיה אפו‪ ,‬אפילו אס ילבינו וימוויו פניו ומנייישיס אומו נמש*נ בשו״ע ואל יבוש מפני המלעיגיס‬
‫וא־נ מסיי — ופסי — נפדא א‪ 1‬לין‪,‬ונאשי נפקוי אפי מיותהמסריב‪ ,‬נ נ י מציעמע^תיהס‬
‫בעאמד פנז*ל‪ ,‬מדת מסרות שנו נאן ני מסיד‪ ,‬הוא‪ ,‬העושה לפניס משוית הדן‪ ,‬נמו נןבש־ס‬
‫פייש היי“ן< זל*ה י ‪ p‬ני דהנדה נעלו‬ ‫ני מ ת ד נביא על מאמי שמיה נפשי ני מסיי אני‬
‫נמ^נושת תיישו בהלנה‪ ,‬ודע*ה לא השנית נוס‪ ,‬ולנך קיא א״ע נשס מסיד‪ ,‬נמו נן נפיקי‬
‫אבות פיק ‪0‬׳ משנס נריו וי■! מצינו הולך ועושה‪ ,‬היוצה שימן ויתנו אפדס‪ ,‬נקיא מס ד ונמייש‬
‫מל «ת דך ינ״א עש הניא נשס ‪ ,p‬הרפסץ דן<)ייב והוא שייס ממונה‪ ,‬והגוזל קמא‪ ,‬ני מסיד‬
‫נקיא מי שלא מפא נל ימיו פמו נן נשיזס בינות ו׳ מצינו ני הקובע מקוס למפילמו אומטס‬
‫עליו אי מסיד‪ .‬ופרוש היי״ן< זלייה עפיי מאמי פנז״ל פסידס היאשוניס היי שוהין שעה אמת‬
‫קודם התפילה — לקבוע מקום מקומו של עולם — וקמת ועלית נמי^ מלמד שהמקום נוי ס‬
‫להניא ‪ 4‬ד יראה דיאס מביא ליד פסימת‪ ,‬ונפ*ק דעי׳ז ין< נ׳ ע ר איי נשיא למהסש ני‬
 ‫הסדסה‬
‫יאמר גי הוא זה‬ ‫נוזל אסרו חפויי! אחר‪ ,‬בי אס איש אהר יספר אמה עובוא אשר‬
‫וכי הוא עד■ וכי הוא י אה ואה■ אזי ירעו נאסנה כי ירע ואה ו ק‪ ,‬ט סי ‪ ^ ■nftw rt‬א ססי הוא״הי‬
‫וואם אסר יאסי■ כי הוא שסע ואה■ ■טסי השסועה■ אוי ירעו■ כי ואת א‪ 1‬ן‪1‬סעהה אונו פעולם■‬
‫אהד■ או‬ ‫ני אפר ואה מן עס׳י אוטועא■ נואם כאסה דכרים אלו נובעיט טסי נוזל ’ ‘ יי‬
‫כלש תשעה היהה צריכה יכך■ והורא־ה שעה היי או כי אזה דבי סהר חיי בוה נפאטרשיהת‬
‫חולין וכוי! אשד על ק וכן‪ ,‬יש ויש ישראל טאטינים וכני טאטיניס■ ויהנו אופן כדניי נרחנוה‬
‫הניל לטען יוכלו ליהן בנד טנד‪ ,‬ולשים דופי ולצאה על הכלל טלו יצא‪ ,‬ולחלק י*א׳ על זה‬
‫הנני לומר לו תשובה נצחיית ואמיתית‪ ,‬באפה וכשגם! כל הםיפורים האלו ‪ -‬אני ‪-‬‬
‫רק שפעהיד‪,‬ם‪ ,‬וכאשר נשארו בוברוני כן העהקהים וכהכהים לטשפרה‪ ,‬ונם הסצא יפצא איורו‬
‫י ״ ׳ ^ םיפורים אשר שטעהי אותם פעם ופעטיים פעם בסננון אחד וכשם קדוש אחד■‬
‫וטעם שפעתיו בסננון אחר ובשם הדוש אחי‪ ,‬אולם ביים אלו ואלו דכרי ד׳ חיים ונאסניס וסיבת‬
‫הדכר ופתרונו יוכל היות‪ .‬כי סחסה רכות חוסן וריכד הסספריט מן דור אחר דור‪ ,‬נסתעף הדבר‬
‫ונתחלף באמד‪ .‬ענין‪ -‬וכאשר ככל הענינים ובכל הדברים יש ויש דיעוה חלוי‪,‬וה וגרסאות‬
‫שונות‪ ,‬כן יש לעוברא אחת הרבה פניס שוחקות וםטבייות‪,‬זד‪ ,‬יפפרו בשם רבו ותרו‪ ,‬חוויכנדוו‬
‫בשם אלופו ומורו‪ ,‬זד‪ ,‬כאופן אחד יספרו‪ ,‬ווד‪ ,‬כאופן אהר יאסרו‪ ,‬עכץ מיניי ופעה תסתייים כי‬
‫שישן ועיקק של הדבדם הסד‪ ,‬קייסיס וחיים‪ .‬וכולם סודים ופשבחים ני כולם קרושים וברודם‬
‫וד‪,‬דברים כנים ואסיתיים וידעתי כי הרבה סיפורים יש ויש אשר שפעתי אותם סאנשי אסת‬
‫בעלי תריסי! ‪ -‬ועכז^אחד טפרו לפי פד‪,‬ללו ובשם קדוש אחר‪ ,‬ורעו השני בדוסד‪ .‬לו נאיש‬
‫אסת ופן הנדולים אנשי שם! וספרו כאופן אחד‪ ,‬ונשם אחר‪ ,‬ונס יש ויש‪ ,‬םיפוריס רכים אשר‬
‫שסעתי אותם הרבה פעפים סאיש אחד ועכז שינד‪ ,‬את ט ע סו‪ -‬וכפעם השני ספרו כסננון אחר‬
‫ותוכן הדבר‪ ,‬יוכל היות‪ ,‬כי הוא כסו דכר אשר הורק סכלי אל כלי‪ ,‬וסחסת ענין הלזה‪ ,‬לא‬
‫הכאתי כל דבר— בשם פי שאוסרו‪ ,‬וכאשר מצאתי הדברש נכתבים אצלי עלי הפנקס כן‬
‫העתהתים עתה לבית הדפוס ולא חסרתי ולא הוספתי דבר‪ ,‬ואפרתי בעצפי‪ .‬נס פזר‪ .‬וסוד■ אל‬
‫תנח ידך נתיב‪ ,‬ואם אולי לא בוונתי יפר‪ ,‬לקול השסועה‪ ,‬פוטב יתלו החסרון ב י ‪ -‬והבוחר יבחר‬
‫ואין כוד‪ ,‬שוס חשש נדנוד עטרד‪ ,‬וד‪.‬תרת א־א לעלפא׳ וליכא מידי דלא רמיזא באורייתא‬
‫הלא כל עי! הבדולח ראד‪ ,‬יראה בראש הספר‪ -‬תורתינו תורד‪ ,‬שבכתב‪ ,‬כי סעשד‪ ,‬דאליעור‬
‫נאסרה )כתורתינו דקחשרו! ונשנד‪ ,‬פעם ופעסיים‪ ,‬וכפעם השנית יש בה שינוי הסקראות ונכתבה‬
‫הה לך האות הראשון אצל דרשת חכייל יפה שיחתן וכוי‬ ‫ונשנה באופן וסננו! אחר‪,‬‬
‫ואשר אסרנו לעיל‪ ,‬כי יטבב על טפורי מעשיות! כי אפיי אם יספרו כדור האת־ק איזה טפור‬
‫ועובדא‪ ,‬בנוסחא אחריתא פכאעזר ספתהו בחרות שלפנינו‪ ,‬עכז אל תלחם לחם רע עין לחלק‬
‫על הכלר• טלו‪ ,‬והוא שיס ס ב ™ בשבועות דף ב״ו האדם בשבועה פרט לאנוס‬
‫וכר עד מר אשתבע דהכי אמר רב ומר אשתבע דהבי אמר רב‪ ,‬כי אתי לקטי׳‬
‫דרב‪ ,‬אסר כחד טינייהו‪ ,‬אסר ליי אידך‪ ,‬ואנא בשקרא אשתבעיו איל את לכך אנסך‪ ,‬וכאסת‬
‫תרוו״הו צדיקי נפורי ננ חו‪) -‬סד סאהבה אהבת רבו! ווסר סיראה‪ ,‬סירא׳ת רבו! כי ראזז‬
‫וביוק‬
‫מסיד נקרא מי שמסשב נפשו נכל לילה ומקכל ננליו ננול מלכות שמיס ומוסל לכל מי שפשננ‬
‫כעדו‪ ,‬ואפמכי׳ אקרא דיעלזו ספידים ככגוי יכנט ננל משכנותס ונש״ס סנהדיין דף ק׳י שם‬
‫נמאמר שנקי׳ ר״ע לספידוס״ — פרש׳יי זל׳׳ה‪ .‬שהי׳ מיל ל!נוס את ישראל‪ ,‬ומנואי משס כי מי‬
‫שרגיל לזכות אס ישראל‪ ,‬נקרא ספיד‪ .‬ואס כן מכל הלין נועמים לא מציט כי ספמ יתקרי■‬
‫אשר יפליג וידנד על זולתו — ודי גהערה הלז;‬
‫וב( והמעיין נסדר המקראות נראשית נ״ד ספוק ל״ג כי אליעזד אייי י״ק* ע ב ד אנרהס‬
‫אטני |וכפי דינוריט דלעיל כי יפה שיססן של ע ב ד י האטת( ועיין נפי סורס מסה‬
‫למק נעח״ס זלייה לפי חיי דף י״ד הניא שם ענין נפלא על הקרא דוהאיש משתאה לה מחריש‬
‫לדעת ההצליס ד׳ דרכו וכוי י ק כי רנקה שינסה מכסי הסימן אשר אליעזר עשה לעצמו והדנריס‬
‫מסוקים מדנש ונופת צופיה‪ ,‬נמו כן‪ ,‬המעיין נסיר המקראות הקוק מ‪-‬ז נשימת הנזמים‬
‫והצע ‪T‬יס‪ ,‬שינה אליעזר את טעמו לפני נסואל ולנן‪ ,‬וכנר האריכו נזה‪ ,‬מפרשי התורה‪ ,‬כל אמד‬
‫לפי דרכו ואס כן נס אנוכי אוכל להניא לי קעד וסמן לדנר הנ״למן שינוי המקראות הנמצאים‬
‫כנאמר ונשנה ;‬
 ‫הקדמה‬
‫וגיוון הת*כה כסו שאםלו רבו‪ ,‬ואם ‪ P‬יייא‪ -‬האדם‪ -‬ב ש מ ע ה‪-‬‬
‫כש־נ א‪)1‬ל ם’‪ 6‬ו י'‬
‫סעשיות‪ ,‬וכאשר ל‪■-).‬ג! ‪ 91‬״־ ועניי מעשה רב וכמוהם ירבו ישראל! ועתה נשובה‬
‫לט ‪ ^T‬הבינוניס‪ jpJ<eJ(p ,‬ואינם טאסיניס‪ ,‬הסיבה ליאה! יען כי בדרך לא הי■ וכעולכ ל אד ‪■p‬‬
‫ולא ניסונדי כף רנליו ןיאוואבק בעטר רנליהם של הלטידי הכטים וצדיקי הדו ר‪ -‬ועל כל ’ ’‬
‫זד‪ .‬טד‪.‬ור הוא בעיניו‪ ,‬וכסו שפרשו הטפורשים אקרא‪ ,‬כי יהי׳ טהור ‪ -‬זכדרך לא הי■‪ -‬וכאשר‬
‫אוטי׳מ בשם הצדיקים וד‪,‬פירוש על מאפר הפיוט לטהר טטאים ולטמא ®־‪,‬וריס וכי■ וד‪,‬דברים‬
‫עהיקים וידועים! וכאשר העיוור לא ישינ הוש הראוה‪ ,‬והחרש לא ישפע קול הפרבר‪ ,‬והטרים‬
‫לא ידע חוש ההאוה‪ ,‬כן הדבר הזד״ אבל דע אהו■ ידידי וכי הה־ח ידוע כי הוא בבחינה שבה ווה‬
‫פאפר הנביא ישעי■ באפרו‪ ,‬כי כה אפר ד■ לסריםים‪ ,‬אשר ישפרו אה שכהוה־י וכו■ עד וכני‬
‫הנכר הנלוים על די וכו■ שופר שניה וכר וכל הפחוכר לטד‪,‬ור טהיר‪ ,‬ו‬
‫וליתר שאת ואמיין כך!‪ 1‬הפכהי יהדוה• בשיי שהיים הנשלבים ונאטרים טפי הצדיקים‪ ,‬כי‬
‫נם אם יספרו אייר עיכדא בשם אייר‪ ,‬צדיק ואיש כריש ד‪,‬סהר‪,‬לו‬
‫הוך הנן )גניי די( ואפילו אם ב א פ ה‪ -‬הדבר— הוא דבר הב דוי‪ -‬ועיר לא הי■ לעולפים‪-‬‬
‫עכיי ידעו נאמנה ובטח‪ ,‬כי הי■ ואה בכוחו של אוהו האיש הצדיק‪ ,‬להראוה ענין ומעשה הנפלאה‬
‫הליאה אשר יספרו בשמו‪ ,‬ומחשבה טובה למעשה יההעוב‪-‬‬
‫אולם עוד דרך <‪ 4‬חד לפנינו יש ויש מחברים כראמי״ם‪ ,‬רסים הם בעיניהם‪ ,‬וידבר‬
‫עהק‪ ,‬כי סד‪ ,‬לי ילך לכליה יפן כרויאה סיפירי פעשיוה‬
‫אכל על הכל יפן‪ ,‬אפר החכם‪ ,‬וטובה‪ .‬צפרנן של ראשונים אפרי הכויל— וכה הלו שיים הם‬
‫בעיני לכה הפדכרים עהק‪ ,‬וכמוהם הכה הסהבריס‪ ,‬אשר לפרו ההניקורקדיקי עניויה לעטהעל‬
‫הב לנטוה פהרך הישר‪ ,‬והפח פק־יטים ודאשהפש בהנא חלף ח־ו‪ .‬כוהבים בעיטיהם וביחשיהס‬
‫עט םופרם‪ ,‬לפיכיה או־ן‪ ,‬הולדוה ההיחסוה נדולי וקדושי א ‪ ,p‬אולם לבם כל עמם‪ ,‬הטה‬
‫סקייפיס סאפר אחד כפר‪ .‬יאחד בלב ויק בשפהיהיד‪.‬פ יככדי אזהם לנהוב הד‪.‬לוכוהיהם‬
‫פוצאיד‪.‬ם ופקוייד* אכל בלעני שפד‪ ,‬הפד‪ ,‬יניעו ראש‪ ,‬יד‪,‬פד‪ .‬ישמשו כשפיה הפרושים‪ ,‬רק‬
‫לד‪.‬שהפש בהן— ולרעוה אה עצמן‪ ,‬אבל לא באלה חלק שקב‪ ,‬ולא כך לפינו בהלכוה ועוכר‪.‬‬
‫הטרופי על צדקי הדור‪ ,‬נר טצוח והורה אור! בסאפי ואין לנו רעווה להשהפש בהן‪ ,‬אלא‬
‫ליאוהן יולא לרעוהן! ב־ליביד !ר־ה בילהי ליד■ בילבדו! כי נוכה לראוה עין בעין ישועה ד■‬
‫עוד היום כקדאנו אלד‪ ,‬הדברים וסיפורים הנוראים‪ ,‬חקייאד‪ .‬טעודרה חיפן— !וכבר אפרו חכז‪-‬ל‬
‫הקורא אה הפנילה למפרע !כעין פעשה שד‪,‬י■ ככר היי‪ ,‬וכפי עניני ויעל^געעזיכטע! לא יצא‬
‫וקול ד■ בד‪.‬דר‪ .‬ונשיר בלטנצוי על אילה השחר‪ ,‬וכשחר פרום עלי הרים‪ .‬כן יהעורר עלינו יכוה‬
‫אלה וקדושים הא^רים ‪:‬‬
‫נם זאת ידעתי! כי חברה ללהב יצאת‪•, ,‬רבים אומרים הלצה על הפפיק אז ירננו כל‬
‫עצי היער‪ .‬בי לעה ביאה נואלס‪ ,‬ני יהנלד‪.‬‬ ‫”‬
‫האפה דגעדרה‪ ,‬יהד‪,‬־ יאה לפוקר‪ .‬לכל פחכדי טחברה‪ ,‬אשי יסבירו דברים שלא כדה‪ ,‬ווודפיפו‬
‫איור‪ .‬ספריס כעל פ נ ה ‪ -‬ולקבל פ ר ם‪ -‬כי יהפרספו שםלוהיד‪,‬ם וחידושיהם והיו לשפצד‪ ,‬ולקלון‬
‫ונאלד‪ .‬וכאלון‪ ,‬וחיהה לבעיר‪ ,‬ואו ירנט כל עצי היע־ר‪ ,‬אולם נם יאה לא ימנענו פבא בדפים‬
‫ולחדפים ד‪,‬םיפורים סנבונים וחוטפים‪ ,‬בי הלא יסיפורים האלה‪ (.‬הסה‪ ,‬מעשה שהי■ כך הי‪,‬‬
‫ומעשה רב■ וכבר נעשה מעשת ‪ .‬ופעילם לא אפרהי דבר ימעצפי(!אצטרך לחוור לאחור‬
‫ילא פלבי הנני אופר אלד‪ ,‬הדביים‪ .‬ייאייים הם לטי שאופרם ע ישם יפיעלם הנם! כי יזדפןבי‬
‫הבאהי אייד‪ ,‬נדנד אנדד‪ ,‬ורפי‪ ,‬דדעהי פי היריס פוכיחית‪ ,‬ירים ע®■‪!,‬׳^ הן‪ ,‬יד כוהכה‬
‫ככוהכה הנסה ונרעינהד״ עכיי הוכו יאכל‪ ,‬ולא עשיהי יאה כמעשה אופן והייט לנוין אטופדא‬
‫ואהלה רוחא רפיה ריחא לחברה ביפה וכופרא‪ ,‬ני הלא לא להכהי פשופרא שופרא‪ ,‬לההנאוה‬
‫באיפרא נאה ונדא ר‪ ,‬רנ‪ 1‬צי־נהיו בהעכרד‪ .‬בעלמא‪ ,‬וקניהיובראייד‪ .‬בעלמא ואין בוד‪.‬לםחברהי‬
‫שום מניעה‪ ,‬ודבל נידון לפי רוב המעשה ]כידוע הורה הה■! מהי■' מליטא בר‪,‬קדפהו לספר!‬
‫הורה ניטין‪ ,‬ני דבר אחד אשד הוא טוב‪ ,‬מצלה על כל הספד ודחיבור! וביה יצאתי ר חובה‬
‫ביאור‪ ,‬לבאיר ולבעד כל חמירא !‬
‫ואם עכייי יהרסו אייה אנשים אשר ייעינו עלי יהי■ טאייד‪ ,‬טעם שיה״‪ .‬ידברו‪ ,‬וידב־י ‪, i. 1‬ם‪,‬‬
‫יוכ״*‬
‫קס ושמטחי מספיים נשם הה״ק מייזץ כי הרגלו הי■ לילן נחון ניח מדרסו אנה ואנה וחמיו מיס‬
 ‫המדמה‬
‫יוכל לסבור ם' כל האנשים הטדביים ‪ 1‬ובבי כתב בהרןיטת ם;י הבית לוזטבאי סיוירן פדי׳ א‬
‫כי להבל סחזיקבל סתנננל‪ ,‬לסני רבת אנשים אשר לא סהר עטם םעול‪! 4‬‬
‫אולם התנננלותי! הו א‪ -‬יען בי נם ביוד׳נים וסבירים קא אפינא‪ ,‬אשד • « י ‪-9‬ב״ניר אנוכי‬
‫‪8‬איש‪ ,‬ויאסרו‪ -‬הגם שאול בנביאים‪ .‬ו ח אי מ א תו הנני בהקדםתיהל»?>‪9‬בהוהםועטים‬
‫יפיסו על לבם כפל עסיס ורכיבים‪ ,‬ובין אנשים כמוני‪ ,‬בין אנשים אשר נדולער‪-‬הסה בערכם‬
‫יוכלו לשמוע וליקה פוטר םסיםורים הערבים האלו‪:‬‬
‫ומהות לידע שם המדובר‪ -,‬כבר האריך בוד ד‪,‬ררנ הסהבר בעל שם הנדולים בסעיכת‬
‫הססרים אות ויין‪ -‬עיין שסותדרשנו פ ש ם‪ -‬ועייןבד‪,‬קדפת‬
‫ם■ פנים סאי־ות ובהקדמת ם׳ ייפיל עה־ת ]םםרן הד‪.‬־ק ול״ר‪ .‬טסינעט( הכריע כי אצל דברי׳‬
‫פוסי אין פן הצויך לידע שם הפחבי‪ ,‬כי קבל האפת פפי שאביו‪ ,‬אסרו הבדל‪ ,‬וכננם וכוי‬
‫עפר אני תהת כפות תליו הקדושים‪.‬עשית• קנ ם אנוכי לביתי ולפהברתי וקראתי שפהסיסויים‬
‫האלו בשם דברים ערכים‪ ,‬כאשר כי שפי יכיל בקרבו‪ ,‬וערבים עלי דברי דוהם ודבדם‬
‫ערבים‪ ,‬כסו הטחברים אשר הדפיסו דברי אנדה וחירורים— נועיין ביורם סופה דף ס• די אבהו‬
‫דרש באנדתא ורהב־א כשבעתתא‪ ,‬שבקוד‪ ,‬ביע לרחכיא ואולו לנב״ חריא‪ ,‬ה־“ש דעתא דרהביא‬
‫איל אפשול לך ובו׳ אחד פוכר אבנים טובות ואי פוכר סידקית ]פרש״ וליד‪ ,‬פלכין פהפין‬
‫וצינורות! עי* פי קופצין ז לא על וה שפוכי סדקית ז ופרש״ וליד‪ .‬מתוך שדםיד‪,‬ם קלים יש לד‪,‬ס‬
‫קונים סיבה— ולהפיס דעתו אבר בן! ועכשיו בדור יתום ■תטי התפי‪ ,‬הכל רצין אח־י סיפוי•‬
‫פעשיות‪) ,‬ד‪ (.‬והנני בכטחוני כי ד׳ יתן לי לשון דיבודים ולא יפלוט הקולם־ס היו דברים אשר‬
‫לא כדת‪ ,‬וכל דצדיך ייתי ויפתח‪ -‬פתח שע־י הצדיקים‪ -‬ויטעים פטעפת דברים הערבים‬
‫דאלו ‪:‬‬
‫הגם כי כבר וכבר יש וי ש‪ -‬נדפסים הרבה ספרים ספרי סיפורי מעשיות‪ -‬רבים אין פספד‬
‫עכיו‪ -‬אין חדש וכוי וו( וכמו פיס חיים היצאים פמקור פעיין נובעים‪ ,‬תפיד לא יהסדו‬
‫פיסיו‬ ‫__________‬
‫מדגלא נפימו בקדוש תנועת — נס — נם — ומתננד איוי שפק מאתו שאל אותו הפיק‬
‫למה תשתק מאתי‪ ,‬ענהו‪ ,‬על כי הדני' אומד'' תמיד נם— נם— אמד לו הה״ת הלא כן נת־נ‬
‫נתוה״ק‪ ,‬ומרת נם— נדנות הימים‪ ,‬והמתנגד הדיל זימד נייכ לעצמו כתנועה הלז ! אמד תמיד‬
‫נם נ ס שאל אותו ההייר^ למה תאעד תעיד נם נם ? ענהו‪ ,‬הלא הדני נ>כ אומד כן — יען‬
‫י י כי כן כתינ נתוהייק י אמד לו הה״ק יא ! יא ! עם ששייע אנעד‪ ,‬צדיקים ילכו נם‪,‬‬
‫ופושעים יכשלו נם— כי הכל הולך אתד הכוונה‪ ,‬ומעתה— מי שידצה ל מד— ידנד !‬
‫)י( לו תכמו ישכילו זאת‪ ,‬ומי שידצה לדנד‪ .‬י מ ד מעצמו ולא מזולתו‪ ,‬והדסנתי פה את קן‬
‫קולמם' להכות נדיניס עלי יושר ומי יתן והיי כי יתקיים מאמד אשדי הדוד שהנדולים‬
‫נשעעים לקפים‪ ,‬יש ויש נמה אנשים נדוליס נדוליס ממש )ועת•’ דונ‪ ,‬המה דק נהלים‬
‫נעיניהס( ויקלקלו שפת לשונם נאמידתם איזה דינודיס נלשון דייעש )נפרע נדרשותיהם(‬
‫ולולי היי זאת‪ .‬השפה שלהם ״מועעעדשפדאך אזי התדשתי‪ ,‬אנל ואנל־ לא שערום אנותיהס‬
‫אינם יודעים מאומה ועכ׳ז פנינ הוא נעירהס כאשד יוכלו לקלקל לשונם נתינה אתת או שתיים‬
‫והנס ללמד עליהם זכות‪ ,‬כי המה נדמיונס ' כי יתקנלו דנדיהס יותר ויותר ודוציס לקיים מאמר‬
‫עת לעשות ונוי אנל הנד לגלות להם נתודת עדות כי ונהפוו הוא‪ .‬על• ידי זה המה מקיימים‬
‫ההיפן מן נאה דורש ונאה מקיים‪ ,‬וכנד איתא נספדים הקדושים כי נולם ד״ת נרמס ל״שונס‬
‫מ׳לנושיס ואם שלם אלה יעשה לה אזי שלם •פאללקאממעף הוא נכל עדותיו— ואולי ידמו ננפשס‬
‫כי כנד ענדו דונ שנותיהם ולא ספאו ושונ אין שפא נא לידם י הלא ענויס המה ואיי נש״ם‬
‫פנינה ‪ <p‬ה׳ ע״א ‪ . .‬סזינא לצודנא מדננן דמוותי נמילייהו ומוסיפין לו על שנותיו ונוודא׳‬
‫יאדיט ימים עד ניאת הנואל‪ ,‬כמונא נספר אוד פדש נקופו על מאמר התדנום כד פזי משה‬
‫ענוותנות״ דיהושיע ונו׳ והדנדים עתיקים וידועים—‬
‫)ד‪ (,‬ונעדדש דנה לשיר השירים דןו פיו נ‪4‬ל הפסוק ני פולס אהנה אני ! איד לוי לשענד היי‬
‫השדופה מצויה והיה אדם מתאוה לשמוע דנד משנה הלכה ותלמוד‪ ,‬עכשיו שאין השדופה‬
‫מצויה‪ ,‬וניותד‪ ,‬שהן פולים מןהשיענוד‪ ,‬איןענקשין לשמוע אלא דנדי נרכות ונשמות‪ ,‬ומעתה‬
‫כן כן הוא ‪:‬‬
‫)‪ 0‬ועיין נקהלת פ׳ פ׳ ואץ כל פדש וטי והפסוקים כולם מוקשים — ו ע פיי טונתינו הניל‬
 ‫ההדמה‬
‫ם'‪'8‬ו הנאפנים והםעוקים‪ -‬ר ק ‪ -‬עוד ועוד •תנכי הטע״ן ננחל שוטף מים קיים ע^' נ‪ 8‬ש מ‬
‫העייפים‪ ,‬נן הוא הדבר הזה‪ ,‬ובנל חד ותר נאשר נת^ל לדבר םפעשד‪ .‬הצדיקים‪ ,‬אד ‪T 8 r‬‬
‫יש דש‪ .‬הפוצ!רי»ן*ה )ליבוה חיח־‪ 1‬י׳ ולערוך פעשיהם פפעלות ה צ תקי ם‪ -‬ני נתל שרשם‬
‫פני לב ים ריעפמןום‪ ,‬כי נדולים העריםים םפלאני אלקים הטלעיבים‪ ,‬ופי יונל ערוך פפעלוהיהם‬
‫כדרך הטכע והטכע פ‪ ,‬אשר על נ ן ‪ -‬נם אנוכי טבלתי את קצה הפטד‪ ,‬ביערת‬ ‫אשר הפה‬
‫ה ד ב ש‪ -‬להקוק ולהדפיס בעט ב־זל ועופרת‪ .‬זכרוניהם ופעשיהם ני תהא לנו לפשפרת‪ ,‬ויען‬
‫ני תחנתי! ני צעיר אנוכי ליפי ם‪ -‬דפים ידברו כ תי ב‪ -‬ואנוכי לא נטיתי באלו! פסעי ואלד‪.‬‬
‫ה ד ב ד ם‪ -‬ולא זכיתי לנשק נפות רנלי אלו הצתקים‪ ,‬ולא הכרתי אדות האלו והנפריס‪ ,‬ופהפת‬
‫טרדת פי הוהב ופנעי הזפן לא יכולת• לערוך ערכם בסידותם נואין פוקדם ופאוהר ונוי נאפר‬
‫לדעת ואח אשר פירוש האלשיך הקדוש‬ ‫בנעיפיפ‪ 1‬אי לזאתנוקייפתיבעצפיסאפרואחשכה‬
‫אקרא דדך לב דוד ונוי[ הדפסתי עתי״ חלק אחד פן הסיפותם אשר אצלי טפונים וכתובים‪.‬‬
‫ואם אראד‪ .‬נכעזד‪.‬־י[ ני יתקבלו הדברים בעיני הרואים‪ .‬וינזור ד לחיים טובי ם‪ -‬עם הרחבת‬
‫הדעת פוער וטועתט אוי עוד חוון לפועד א״ד‪: .‬‬
‫והנני בתקותי‪ ,‬ובטחוני חזם בת‪ .‬ני יהת לרצק אפתנו לפני אדון כל וני ■■תעוהר דןישתר‬
‫ו׳אילת הינפיט‪ ,‬ויעפוד לנו זכות אלה הצדיקים‪ ,‬נרךבן כליל ואשים‪ .‬להושע בכל פיני‬
‫ישועות ונחטות חניבאות‪ ,‬ובברכת שייביח נשיפע ‪ T3‬נה דוצלד‪,‬ה אין א יוד אין דעד טיטן[‬
‫שיבה טובה לנו ולכל ישראל אפן עד ביאת הנואל בנ ת א ;‬
‫הניד עבד לעונת ד׳ ולחושבי שפו‪ .‬הכותב ביתפיע בן לאאם־ו פהרפיש זל־ה‬
‫הפתייהם טנזע תרשישים עד פשפהת קרן הצבי )בעתכיצ( זליד‪. .‬‬
‫ב־ה! נטרתי כתיבת אלה חפיפותם עשיקלם׳ אפור ואטהת להוחיר הנדולים על‬
‫הקטנים )ני נחלים חקרי לב לא ישיפו תד‪,‬לד‪ .‬נ ד ב ת הקטנים( יופא‬
‫דהלולא של רשכיי ולד‪.‬־ה דהאי שתא תרם־נ לפרט הדודאים נתנו תה‬
‫•ועל פתחינו בל מגדים■ דו ח צפנתי לך!‬
‫ייונאר כמצקס זהנ ’ נעו כן כן נקהלס ו׳ סטוק הכל הולן■ סל דרוס •הרונה להסכים‬
‫ידדם• וסוננאל צפון •מעשה הצדיקים אשר נצפוןונמסשך יעשו מעסיהס הטונים‪ .‬פוננ פונג‬
‫ויד ואל פנינוסיו וכוי כי ע׳י פיפורי מעשיוס מקדושי העליונים— נזה אנסט עעשיכץ‬
‫ההפפנטס והנסים‪ ,‬ועיין כסיעורים להה״ק מייזץ שימן ״יד דף ידיו‪ ,‬וכמו כן נוכל לכנוס דורות‬
‫הראשונים נשם אם ‪.‬אם לנינה תקרא• ודורוס האגיריייס נ‪5‬ם «נס• תורה שנע״פ נשם אם‬
‫וסיפורי מעשיוס ״ ״ נשם «נס וכאמה כן נסה ונם ע״י ״ הפיפורים נוכל להמשיך כס ״‬
‫הקדושים אשר כנר היו לפנינו— ונזה ייל מאמר הש'פ ניומא ע*א ע*נ הרואה כי הסורה‬
‫פופקס מזרעו ישא ■נס• ס*ס שנאמר נא־ונ י*ד אם תקין נאר? שרשו ונעפר ימוס נזעו ״מריס‬
‫מים• יפריס‪ .‬ועשה קציר כמו «נטע• וזה הוא טונס הקרא שהססלנו נו‪ ,‬אין סדש וכוי כי הכל‬
‫כנר היי לעולמים ועל כל זה יש דנר סדש וכוי כי כסוס דורוס האסרונים הוא רק ע י המשכס‬
‫אורוס שיפורי עעשיוס עדורוס הראשונים וכפל אש הדנרם נאמרו אץ זכיון לראשוויס ו‪«:‬‬
‫עם שיהי׳ לאסרונה ומלס ‪.‬עם״ פירושו כמו »על ידי• כי זכוס אנוס עוד לא סמה‪ ,‬ונז ט ס ם‬
‫אנסנו קיימים עדי ינא הנואל ננעימים ‪:‬‬

‫‪-J .+‬‬
 ‫לוח התיהון והג״הה מדריקת והוספה מועטת‬
‫זאת לדעת ‪ ,3‬את אשר המצא ימצא א^ת טעותים וא^ה‬
‫תיבות הסירים או יתירים ■מהם‘ שהוא טעוזת‬
‫הדפום ‪.‬ומהם־ טעותהמעתיק עכ״ז לעשות לוח התיהק עלכלאלו‬
‫הטעותים׳הוא רברשלא לצורך׳ אבל כי יש איזה טעותים הנוגעים‬
‫לגופא דעובדא׳ וגם יש איזה שינוי נוםחאות בעניני הםיפורים‬
‫אי לזאת הצגתי פה בראש הספר את לוח התיקין והג״הה‬
‫מדוייקת והוספה מועטת אשר הנחתי להגיהםעלידי ציר‬
‫נאמן ורעיון ריח ואיש מוסמך ומפורסם למאוד אשר הרבה למד‬
‫והרבה שימש והרבה ראה וידע ועפ״י הגהותיו הדפסתי פה‬
‫רובן של דברים של לוח התיקון הלז וודבה דברים הגהתי כאשר‬
‫שמעתים פעם שנית ממי אשר שמעתי אותם גם בפעם הראשון‬
‫רה כי נשכחו הדברים מאתי ולא העתמתי אותם כאשר שמעתי‬
‫אותם׳ ועתה הנני לתקנם׳ ואז לא אבוש כתיב ‪:‬‬
‫הכאתי ני רני ד׳י'׳ אחיה תשילוני‪ ,‬והנני להודיע‪ ,‬כי‬ ‫בדף א׳ לסיפורי בעשיט‬
‫פקוד אלד‪ ,‬הדנרים‪ ,‬הפד‪ .‬ם[ ם׳ הדורות ההדש! שם נסיסן א׳ הניא ואת נשם‬
‫ההיק נעל תולדת יעקג יוסף וליה ונם נעל שם הנחלים החדש םניאונשטו א!!ל ריב׳ש‬
‫זי־ע‪:‬‬
‫בדף ד׳ שורה יוד מלת )פאפם טפודס® נסחק לנפרי !‬
‫בדף ז׳ ע־נ םיטן ייט‪ ,‬שורד‪ ,‬יוד‪ ,‬הטתחלת נט אפי כי גי פעמים היי עת פהידח וכי'‬
‫יי! צי ‪ 7‬להיות! ני נ׳ פעטים היה עת פקידר׳ פעם אחד נעת נלות שפאניא‬
‫יפעם שנית‪ ,‬נשנת ת־חיא( ופעם שלישית עתה! מטן )אשר הננו טםפחם פה‪ (,‬הכעשיט‬
‫וליה‬ ‫__________‬
‫)א( האת סי׳ נזמן הה׳׳ק מהל׳׳ם מאסנוניפאליא וסרנס״ק נננצ סש״ך !ל׳׳ה ונילו להם ניולוס‬
‫מן סשמיס— ני אס סמס יקנלו ננל ננצמס את סנזיניס א‪1‬י ינוטל סנזיניס מן סנלל׳‬
‫וההנה׳׳ק מהי־ש קנלו ע־ע ונהדנ אז ר׳ל‪ ,‬אנל הש«ך !ל״ה נידד לעצמו את הדין עש־י דין תודה‬
‫ני דנלי סלומות לאמעלין ונו׳ ושמדתסונו׳ נתיג ולא שינלו ע׳׳ע— ואת־נ ני נאו אנשי התיל‬
‫גדת ומלט לנפשו עם נתו הקטנה עדם אסתד ע׳׳ה ונתו היתס נתלה למאוד׳ ושם אומה על‬
‫שנמו והלך אל אתד היעדות‪ ,‬והי׳ שמה עמה‪,‬המןש‪.‬ק הניע‪ .‬ונתו הימה נתלית למאתוננד‬
‫דימה ננתשו ני ננד יצאה נשמתה‪ ,‬והמלך ואנשי התיל ני נאו תוך היעד הלז להשתעשע נצשת‬
‫התיות— ״יאנד׳ והש״ך זל״ה דימה ננפשו ני אנשי התיל נאו לעדוך קדג‪ ,‬ונדת ומלט לנתשו—‬
‫ואת נסו אסתד הנ״ל הנית שמה׳ ואת־נ מצא אותה— המלך— ומפא המלך התיה אותה‬
‫נדתואות ואפקטהין והמלך לקת אותה לו לנת ונתגדלה עם נת העלך— ותהי אםתד טשאת‬
‫סן נעיר נל דואיס ני היתה יפ׳׳ת ותנמת עד אין לשעד‪ ,‬ואנלה את פת ננה עאנליס נשנים‪,‬‬
‫והדנה פעמים דננו על לנה ני תעודה ס׳׳ו את דתה דת היהודית‪ ,‬ולא ינלו לענות אותה׳‬
‫ואהנת נת המלך קשודה היתה אליה׳ עדי ני יעצו עצה והדליקו את גנ התדד אשד נת המלך‬
‫ואשתי הנ״ל היו שמה‪ ,‬ואת נת המלך הצילו תומ״י — ואת אסתד סנ״ל היסו שמה‪ ,‬אנל אשתד‬
‫היל נדסה לנפשה דדך תלון הנית ושינתה את ננדיה מעליה למק לא י נ ^ אותה‪ ,‬ננלמקוס‬
‫נואס‪ ,‬עדי ני נשתננה נאסת היענות‪ ,‬ונתפשה נין נזלניס ודוצסים‪ ,‬והמה הניאו אותה לעיד‬
‫)נמדומני! לווילנא( ני יפדו אותה היהודים דשם — ונניד אסד ד׳ מאניש ע׳׳ה פדה אותה‬
‫נעד י״נ אלן! זהו־נ ולקה אותה לו לנא )די הי׳ השוני נרם ד*ל(ונאשי מתה אשתוהדאשונה‬
‫מל לקת לו לאשה את אשתד הילדה הלזו‪ ,‬ושמעה סטונ הלך ננל המדינות‪ ,‬ונשתננ הדנד ני‬
‫נת נעלך היל ]אשד היתה דעותה של אשתד הנ־ל[ ניתנה לאפה — להמלך הלז אשד תתתיו‬
‫הי׳ עיר ורלנא׳ ושנינותיה‪ ,‬והמלך הלזה גזד פ־א נזידה לא טונה עליהיהודיס‪ ,‬ואשתד הנ־ל‬
 ‫לוח התיק״ן והג־הה מדוייסתורדספת מועטת‬
‫וליד‪ ,.‬אבל נעוד‪.‬יר מעשה שטן האליה‪ .‬ודופים התחפש א>ע נטלנמוי ארם והלך א*ל האדון‬
‫פן הכפר הלז‪\ ,‬אטר לו‪ ,‬כ> ני טכשפים באו בשדה נחלתו ונד‪.‬ית טים ש לו‪ -‬וטונלים אהו‬
‫נל נחלתו יערו וכרפלו‪ ,‬ויחיש םד‪,‬ד לנרשם ט שפ ודאדון השפיע קול פואן‬ ‫ודתנים ליוחדיג‬
‫אנשי הכפר ובאו שטה בחרבות וכיחנים ורצו לד‪.‬רינ אותם חיי‪ .‬וטרחו וטלטו‬ ‫ברעש והאפין*‬
‫לנפשותט‪ -‬ונתפרדה ה חביל ה‪ -‬בעיהיר— עדי ישפע קול התור בארצינו בביאו‬
‫כדף י־נ הבאתי טומן הפתלקות ‪,-‬ד‪.‬יק רבי ד ווטיא ול ‪ ,T‬כי לא נודע לי נ ועתה נודעת' העתנץז‬
‫מצבתו כטהורד‪ - .‬וויל ‪. -‬פע קדוש זד‪ .‬אדטויר הרב החפיר הטפורטיט רשכבד‪.‬ע‬
‫עבר ד םאד‪.‬בה‪ -‬ושטח ביטורים‪ ,‬ורבים השיב פעק‪ ,‬כשית םד‪.‬וריר משולט דשא בראיל וליד‪,‬‬
‫נפטר שנת תקים בי שבט תנצביד‪:.‬‬
‫ופטירת ההיק מהוד אלעור טאליוענטק היי כיה תטת תקטיו לפיי‪ . ,‬ופטירת הד‪,‬יק םד‪.‬וריר‬
‫נפתלי טאליזענטק הי■ כ ‪ ,T‬טרחשוון תריט לפיק‪:‬‬
‫ועיין בדףו ייו עיב ושם נדפם בטעו ת‪ -‬כי ההיק בענואים היי דורו של ד‪,‬ד‪.‬יצ ד אליטלך‬
‫נרידניק וצריך לד‪.‬יות שטר‪ ,‬בי היי ק ט ‪ -‬כידוע ל כ ל‪-‬‬
‫כדף ט׳ עיב בטוף הטיפור טיטן כיו‪ ,‬טפא דעובדא הכי הוי‪ ,‬כי הכעשיט הק■ ראה בתחילת‬
‫אסירת כל נדרי כי היי דלקטרינ טיול בשטים ט טעל‪ -‬ולכן נעצב היי— ועייהטעשרי‪.‬‬
‫עם התינוק הלו כי עשה הדבר עטטטינ ובתום לבווכלות נפשו כי אפר כי נותן את כלהטידור‬
‫לפני ד‪ .‬עייו נטתקו טאו‪ ,‬כל חד עין‪ -‬ונתפלא הבעשיט וליה עת ניל והדוד‪:.‬‬
‫כדף ייו עיא טיטן ייח בפףו הטיפור שירד‪ .‬כ׳ הטתחלת ‪,‬רעם נרויסען רכי פלךי והוא טעות‬
‫כי הוא היי תלמידו של הד‪.‬ק בענואים ולא קרא א!תו ב ש מו‪ -‬רק כשם ר בי‪ -‬ותו‬
‫ל א ‪ -‬בדף ייט עיב טיטן ל׳ שורד‪ .‬י■ הטתחלת ‪.‬וד‪.‬יא הי■ טתננדי יכו׳ יש כאן טי ט ת‪ -‬וצ׳ל‬
‫כי הד‪.‬ינ פוד‪,‬יר יעקב לינטקער וליד‪ ,‬היי טתננד נדול וכסוף יפיו התחרט על ככה‪ ,‬אכל בנו‬
‫ההינ ר׳ טענדעלע לינטקער הוא חיי ניב טתלטירי הד‪,‬ק כענתיא וליד״ ונופא חמבדא חכי הוי‬
‫כי בעת הלו אשר הנאיני א ח רצו חיו לעשות דבר‪ ,‬על התלטידי בעשיט וליה‪ ,‬והדפיסו על‬
‫וד‪ .‬ספר פיוחד ]שם הספר נשכח פאתי[ ונם ד‪,‬ד‪.‬ינר יעקב לינטהער וליד‪ .‬חתם איע בספר הלו‬
‫וכאשר הד‪.‬ינ ד טענדלע לינטקער נבן היג ר׳ יעקב לינסקער[ הסתופף כ ^ כנפי הודק‬
‫בענואים ונם אביו ראה פיא את הרבי ר׳ אלימלך וטאו שד‪,‬כירו דתחרט ד‪,‬ד‪,‬ינ ר׳ יעקב ול ‪- , T‬‬
‫והתענד‪ .‬וטינף איע בטיטפיט לפען כי הספר הלו נאשר הוא בא עליו בחתיטיו לד‪.‬תנגד ננד‬
‫בעשיט ותלמידיו[ יאבד פן העולם ולא יחי׳ מצוי בבית ישראל‪ ,‬פיא נטע נהר‪•,‬נ םד‪,‬ריי‪ 1‬לכפר‬
‫אחד ושאל שטה את בעל אכטניא שלו האם יש לו ספר הלוז ענהו הבעוירב— םד‪.‬יכי תיתש‬
‫פרוע לא‪ 1‬הלא אפיי רבינוחתםעליח‪ 1‬אטרלוד‪,‬ד‪.‬ינםחריי— הראה לי את הספד וד‪.‬לךהבעדויב‬
‫לתוך ארנו חטטרים שלו— פשפש ולא מצאו‪ ,‬אפר הבעהיב הלא אתמול חיי בירי הם׳ הניל‬
‫וכלים ודלדים שלי נרחד‪.‬ו לאתר‪ ,‬פקום וכוודאי הטצא יטצא ‪ -‬ופן היי פי נסע ד‪,‬ד‪,‬ינ פרוריי‬
‫לכפר השני ונם שם שאל את בעל אכטניא שלו אודות הטפרהניל וכטעשד‪.‬ו חראשק כך מעשהו‬
‫השני‪ ,‬וכן ד‪.‬יי‪ £‬ככל הטקוטות אשר נסע ד‪,‬ד‪.‬־נ טדודיי הניל ושאל על הספר ה ל ו ‪ -‬תמיד כן‬
‫השיבו אותו— וד‪,‬םפר לא היי ולא נמצא טאו ועיע‪-‬או אפר חהיק טהריי הניל כי שפעפעה‬
‫דאתקבל צלותי ובעותי‪ -‬ובד‪.‬קדטח של הם׳ שוית וכרק יוסף םר‪.‬נאון ד יוסף שטיינחאויט‪-‬‬
‫שמד‪.‬‬ ‫__________‬
‫גרג סכמחה נאחה לפני המלכה )רונוחה וחנרחה סלה( וסיפרה לה אח כל ‪6‬םר נונטס ונמה‬
‫וחרב הסעפה ניניהס‪ ,‬ועפ״י רוג פכממה ועצמה‪ ,‬כפירה עצת‪ ,‬ונזירת המלן הלז‪ ,‬ומאז והלאה‬
‫ממיר נאמה )אסתר הנ״ל( לפני המלן והמלכה‪ ,‬והימה נקראח )נפי כל »אסמר המלכה■‬
‫ונעלה הנניר ר׳ מאניש הטיל היי נקרא נפי כ^ •מק העלן• ונרנוח הימים כי הש״ן זלייס‬
‫הדפיס ספר הש״ן‪ ,‬ונא לעיר הנ״ל ודיש שמה‪ .‬ונחו אסתר המלכה כטיל הכירה אח אניס ני‬
‫זכרה עוד את תוימו וקדושתו— ואמ*כ נרנ מנמחה המודעה אייע לפניו‪ ,‬ונעלה הנניר ר׳ מאניש‬
‫ע*ה הי■ נסעדו ונתומכו נהדפסח ספרו הש״ו זל״ה )וכמדומני ני ספרו לי ני נהדפסח‬
‫ספרו הש״ן הראשון הניא שמה אח סחט הנניר ר׳ מארם הטל ני הוא היי נסעדו ונמומנו‬
‫נהדפסח השץ( והסיפור הלז נדפסה עתה נאורך ונרוחנ נסיפייי ‪ J fln‬ד ‪ ,‬מ ל ך הנדפס‬
‫נווארשא ותוכל לדרשנו משם‪ ,‬ענ״ז י ק וני ק כי המעשה הלז נחונה הוא אצלי מלפנים ומלשענר‬
‫על כן אננ נריא ציינתיו פה נקיצול ה דניי ס(‪:‬‬
 ‫ל*ח התיהון והג־הה מדריסת ודווםפה מועטת‬
‫שטה נזכר פהוה הם■ הניל וכנראה כי נם הנאק ה^ו היה פן האנשים אנשי שם אשר באו אז‬
‫על החתום‪ ,‬בפפר הניל‪-‬כן שפעתי פההיג רויא כי כן שפעו פהה־ק פראזוודאב ‪:‬‬
‫ב ד ה כ׳ פ״ ליה‪ ,‬הבאתי כי ההיר! פהדם פששעווארפק חבטיה‪ ,‬כי ׳פרשיותיו לא יפסלו לעולם‬
‫ביודעים ופכירים קא־‬ ‫בזאת טעיתי‪ ,‬וד‪,‬דבר אננו ‪ - p‬ולא יוכל היות ‪ - p‬כי‬
‫אםעא כי יעו פן פרשיותיו אשר נתקלקלו בכתיבתם ואינם לשיים לטאת בהם ידהז!‬
‫בדח כ־א עיב פיסן ם־א הבאתי כי חד‪.‬־ק פהו״ו‪ .‬היי פתלםידי הד‪',‬ק ר פיכל ו לי ה ‪ -‬הוא‬
‫טעות‪ -‬וטדיך להיות‪ ,‬כי הי■ בנו של חהיקר■ ם־כל וליה; ‪ 3‬ך ף כיבסיפן נדד הבאתי‬
‫שמד‪ ,‬כשורד‪ ,‬נ׳ ‪ -‬ושפו פ רדכי‪ -‬וצריך להיות— ועזפו נתן וכנוריע בי קדאו או תו‪ -‬ד‬
‫נתן לוטוואק‪ ,‬כפיש בם■ כנפי נשרים עד‪,‬־ת נכד ר נתן הניל‬
‫בדף כ־נ ע־ב אעזר הבאתי ב^בור הטתוזלת‪. -‬פ־א היי■ בעיר ם«דע ו כ ר‪ -‬עתה נתודע א‬
‫פשיב הד‪,‬ינ פהראיצ שליפדא דיין דקיק ב־« כי לעזיב הנביר םיה ‪ v‬שלום שווארטין‬
‫נ״י פבערענפאז‪ ,‬עוד היום יש לי בום אחד ‪ w‬כפך ]ואלטץ פזןפטל[ ובום השני אינם יודעים‬
‫כי היכן הוא‪ ,‬ואדפיו הנד‪,‬יק הפפורפם פווויד אי־ש זל־ה אבדקיק בש ופאדע‪ -‬הוא קיבל‬
‫)את ב׳ כופות הניל( אותם בפתנד‪ ,‬פהפנוח ד אליי זיכערפאן ע ‪ ,T‬פפאדע אשר הוא קיבז■‬
‫אותם פעובין הנביר הםפורפם ר״יעקב פיש וליד״ והדרק ר■ ליב שרד‪,‬ים וד‪,‬ה־ק פבארדיטשעף‬
‫ועוד הדבד‪ ,‬קדושים בעלי רוח הקודש טבלו בד& פריפת הפיציא‪1 ,‬עת בואם אצל ד‪,‬נביר ד‬
‫יעקב פיש הנ־ל(— וד‪,‬נביר ר יעקב פיש הניל כאשר היי כבן ד שנים‪ -‬נתברך פן הד‪,‬־ק‬
‫בעש*ט ^■ד‪ ,‬בשעת הלזו אשר הבעש׳ט וליד‪ ,‬הי׳ באזננאין זח״ בכפר זאפבארו‬
‫ובידי ארי׳ מן הד‪,‬־ק מבארדיטעזעך אציין לכאן עוד דבר אחד אשר שמעתי מידידי החפיד‬
‫םד‪,‬רםפ־שנ‪-‬י כי שפע זאת ממנידי אמת‪ ,‬כי הדרק פבארדיטשעך עת נפע באיננאק‪-‬‬
‫ובא למקום כמד אחד )כמדומני כי היי פפוך לטי־מאלקע יבא אצל קצב אחד‪ ,‬ודקצב שאל את‬
‫הר־ק הני׳ל האם אננו שוחט ובוד ק‪ -‬כי יש לו לשחוט בהמה אחת‪ ,‬וחשוחט דר זד‪ ,‬כשני‬
‫פרפאות ממקום הכפר‪ ,‬וד‪,‬שעה חזוקד‪ ,‬ל ו ‪ -‬כי ימתין עדי בא יבא ה שוחט‪ -‬ענד‪,‬ו הד‪,‬־ה‪-‬‬
‫ד‪,‬ן— ודצד‪ ,‬הקצב כי הד‪,‬ק יעזחוט את הבהפד‪ —,‬ושלם יעזלם לי כפליים לתשועה‪ ,‬אפר לו‬
‫ה חי ק‪ -‬אעשד‪ ,‬רצונו‪ -‬אולם בקעוה אחת יש לי מא תו‪ -‬יען כי הנני מוברח הן היום לשלוח‬
‫לביתי פך עשדם כפך יהוא דבד ‪ pm‬למאוד‪ ,‬על כן אבקש מכבודו‪ ,‬כי ימחול להלוות לי פך‬
‫הנ‪ -‬ל‪ -‬ובקרב אחד‪ ,‬ימים השב אשיבם לו בדב תודות‪ ,‬כי הלא הנני נופע על הכפרים עבור‬
‫נדבות וביה כי הנני איש מצליח‪ ,‬ודגרת פני ענתד‪ ,‬בי כי ביה הנני איש אמת ולא אשקר‬
‫באמונתי‪ -‬אטד לו הי^ב! לדבר הזה יפלה לי ארוני‪ -‬כי הנא אעפי־כ הלא אנני מכיר את‬
‫םע־כ מי היא ומד‪ ,‬שיחו‪ -‬ואכבה יוכל לבקש פאתי דבר נדול כסו זד‪,‬ו כי לאיש אשר אננו‬
‫מכירו לד‪,‬לות עשרים כםךז אפר לו הה־ק זל־ה— ישפעו אזניך־פד‪ ,‬שאתה תוציא מפיך ‪20‬‬
‫נולדען ווילט איחר פיר ניכט בארנען יייינ■ איהר קענט פיך ניכט‪ ,‬אין איין בהמה שעכטן ווילט‬
‫איהר יא אייך אויך פיר סומך זיין‪ -‬אין ווען עם וואלט נעקיסען איינער וין!ם עד‪,‬ר יויל דעם‬
‫חיניש פארדיענען אין<־‪.‬עק ניווצהן נעשאכטען אין נעבאדקעט אין סכשיר ניוועד‪,‬ן אין איהר פעכט‬
‫ה‪-‬ו פאכיל נבילות וטריפות ניוועהןז‪ -‬דאם איז פעד‪,‬ר עבירה וויא ‪ 20‬רייניש נישטן!פ־צינעבן‬
‫והר‪,‬יק זליד‪ ,‬החזיר אותו)את הקצב( ל מוטב‪ -‬כי טעתד‪ ,‬לא יעשה מעשה כזאוע‪ -‬ינילד‪ ,‬לו ­‬
‫בי הוא אננו שדב‪-‬ור ק יצה לד‪,‬עבירו מדעתו דעת ‪ rHp‬ה לז ‪-‬‬
‫כ״נ עיב בדיבור המתחיל ‪.‬כי שם מת אהרן■‪ -‬לא כן הדבר רק כי הה־ק מזיטאפיר נםע‬
‫לאפנארן כדי לטד‪,‬ר את אויר ד‪,‬א ‪ - p‬ובחזירתו לביתו נפטר בעיר זיטאסיר‪ -‬ואח־כ כי‬
‫הדרק פבארריטשעך שפע כיםתאד‪,‬רן‪-‬אפר לעצמו‪ -‬כי סעתד‪ .‬מוכרח הוא )ההיק מבארריטעזעך‬
‫ליםע לאוננארן לטד‪,‬ר את האוירז‬
‫ב ד‪1‬פ כ״ה ירא שורה כיט פד‪.‬־ק פםאוודאן‪ ,‬מלת ‪.‬פ־א■‪ -‬נמחק‪ ,‬כי תמיד ‪.‬בכל פוצש־ק היי‬
‫כן מנהגו‪ -‬וכסה פעמים ! הפיל א־ע על ה א ח באפירת ההבדלד‪ ,‬נם תי ב ת‪. -‬שעה‬
‫שמינית בלילה ‪ -‬נ פ ח ק‪ -‬רק ‪,‬סמוך לערב׳ כאשר הניח איע לנוח ולפוש אז באו לחדרו‬
‫אנשי שלומו‪ -‬ודיבר עפהם ם ע ט‪ -‬ועד עת תפילת מעריב באו לפניו‪.‬עם קוויטלעך‪ -‬וכל‬
‫הלילד‪ ,‬יכל היום דרי לו למשמר‪ -‬ודתבודד א־ע בעניני די— ד ף כיח ע׳ב שורה א׳ ד־ה‬
‫וכמדומני וכר ! זבן נראד‪ ,‬הדבר‪ ,‬כי ד‪,‬ד‪,‬־ק פקאזניטץ בד‪,‬ר־ר שבתי פאפטא נפתלר‪ ,‬ערב סכות‬
‫תנןעיה והחיק מלובלין ניכ נסתלק כשנד‪ .‬הלז בטי אב— והד‪,‬׳ק מהרים פרימאנאב נסתלקניב‬
‫בשנה‬
 ‫לוה התיהון והג״חה טדוייקת והוספה מועטת‬
‫בשנה הלו ^■ד ^טטיחז ‪ :‬דף !י׳ >דא הנ״ב‪ 1‬הכאתי שטה כטה טעטיט כ> הה־ק טהרטל םםווםיכ‬
‫ח״ טאנשי חכידיו ותלטידיו של הה־ק נענוא־ם ו לי ה‪ -‬נם ות הוא טעות כי לא ח״ שטה‬
‫באלתענטק רק בטעם הלז; ך ף ל׳ ע־ב םיי חי הבאתי שטה הענין טן הה־צ טראטשיטץ והוא‬
‫טעות ותחת כל תיבת ‪.‬ראטשיטץ■ צריך שטה להיות נכתב תיבת‪.‬טאסיב■ ודבר ידוע לכל הוא‬
‫כי זה הענק היי כסאטיב בעת סטירת ההיק טהרט׳ל ו לי ה‪ -‬וכבר סובא רבד זה נם בטי קהל‬
‫חסידים החדש‪:‬‬ ‫'‬
‫ך ף ליא עיב טי׳ ח׳ הבאתי שטה כי ההיק טהר־ש נסע דרך ‪.‬טרעטבורנ■ והוא טעות וצריך‬
‫להיות ודך עיר ‪.‬קיאקא■ ושם דרש את הדרשה אשר הבין לעצטו לניקלשטורג ואיידי‬
‫דאיידינן ביי‪ ,‬לא אמנע לכתוב סיסור הלו נם כאשר שטעתיו טסה ידניט החסיד טהוים כי שטעו‬
‫ככה‪ .‬סטי חד‪.‬יצ טהריט וליד‪ .‬סטהאש כי ספדוהו שסד‪ ,‬נכד אהד מנכדי הד‪,‬יס בענואים וליד‪.‬‬
‫וההיק טטהאש אטד אח־כ‪ ,‬כי כן וכן שטע העובדא הלו סן הד‪,‬יק בעדיח וליה )כ( והוא סטרו‬
‫בסמון הלו‪ ,‬כי מלטנים היה ה טנהנ‪ -‬כי אם איוד‪ .‬כעל דרשן בא תוך העירה‪ ,‬לדרוש ברכיס‬
‫אוי נס הרב טרא ראתוא מוכרח היי לבא בבד‪,‬עיס לשמוע את החדשה‪ ,‬ור‪,‬ד‪.‬־ק בענואים‬
‫וליה בא לניקלשפוונ‪ -‬ולקח רשות מן הראש הקהל כי ירצה לדרוש ברבים‪ ,‬וכאשר דרש‪,‬‬
‫התחיל לוכות את הטון העם אשר התריסו ננד רבם ההיק םד‪,‬ר‪-‬ש הניל וכידוע‪ ,‬כי היי לו שטה‬
‫מחלוקת נדודות( ו עוד‪ -‬דיב ר‪ -‬ננר ד‪,‬ד‪,‬יק מהדיש הניל— וד‪,‬ד‪,‬יס בענואים אמר על המתננרים‬
‫שלו כי הם המד‪ .‬הצדיקים‪ .‬וממילא■ אד‪.‬בו למאוד את ההיק בענואיט— ועכבו אותו‪ ,‬משבת‬
‫לשבת עדי כי דרש שטר‪ ,‬ייב שבתים‪ -‬ותסיר הצדיק בדבריו את מתננדי החיק מהדש‪ ,‬עדי‬
‫כי חיו כמעט קט היי בעיניהם )ד‪,‬היק טהריש^לטרטס‪ -‬ועוד יותר‪ .‬כי הד‪,‬יק מהריש בעצמו‬
‫טוכרח היי לשמוע את דחפתו אשר דרש ננח‪ .‬אבל בשבת שלאחריו בדרשתו השלשה עשרה‬
‫התחיל ההיק בענואים ול ‪ .T‬לחרטט ולנדפם ולהחוירס לטוטב עדי כי נפלו על פניד‪,‬ם ונשקוד‪,‬ו‬
‫וכבדוהו אותו ואת הד‪,‬יק טחדיש‪ -‬ואו הבט הביט ד‪,‬ד‪,‬יק םד‪.‬ר־ש‪ ,‬בפני הד‪,‬יק בענוא־ם לראות‬
‫טי הוא אשר היי ביכולתו ככד‪ .‬לנכר כה איש ולהפכם כחוטי חותם בכטו רנע חרא‪ ,‬ואו הכיר‬
‫אותו טלשעבר כי הוא הוא רעו וידידו מקד* וכי הוא הוא הד‪,‬יק בענואיט וליה‪ ,‬וכי הוא בא‬
‫שמד‪ .‬לוויות לו לאחיעוד ואחיסטך ואו הבין ד^יק טד רי ש‪ -‬כי כן היי טוכרח לד‪.‬יות‪ .‬לטען ימשך‬
‫לב העם אחרי •דיברתו דברת הדיי‪ ,‬בענואים‪ -‬כי ירוי׳ אד‪,‬׳כ ביכולתו להחו רם ל טו ט ב‪-‬‬
‫ואחיכ נתרבה השמחד‪ ,‬ביניהם‪ -‬ובליל טוצשיק ישבו ביחד וד‪,‬י׳ טספריט כל אותו דלילה עד‬
‫אור הבוקר‪ ,‬נוד‪,‬ד‪,‬יק םד‪,‬ו”ש אסר אחיכ כי מעולם לא חיסר לעשות תיקון חצות בטכיוון ובחצות‬
‫הלילד‪ ,‬ורק בלילה ההוא נדדד‪ .‬שנת הטלך כי עסקו כענינים חעומדים ברוטו של עולם ועם‬
‫הר‪,‬ייק בענוא■® וכמו בי השחר עלה אוי הרגישו כי בבר האיר הטורח )‪; U‬‬
‫ד ף ליא עיב שורד‪ .‬יח בדיבור המתחיל‪. .‬ודגד‪■ .‬כוי עד וייע■ הוא טעות הדפום ונכפל ונסבך‬
‫הלשון‪ ,‬ונטחק לנטרי כי אין מן הצורך‪ :‬ד ף לינ עב סיפור ט׳ עמהדרק כעל ‪.‬אורח להייט■‬
‫שורה ט׳ כמאטר הטתחלת‪.‬אשר הוא סיפר וכוי• עד תיבת ‪.‬טלאנצוט׳ נטחק לנטרי‪ -‬וודל כי‬
‫הה־ק‬ ‫__________‬
‫)כ( והחלק חנניד ננל הכל‪ ,‬נאשר נחבחי בהקלמחי במאמר המחסיל — ‪.‬חשובה נצמייח וכוי‬
‫עד והבוחר ינחד׳‪ ,‬וממחה לא יונל שום איש לדבר טלי סרה‪ ,‬ני הננובדא הלו שמננסי‬
‫מפי שנים‪ .‬נולס מניד האמס — איש מפי איש אנשי שם ועניו יש בזה שינוי המספרים[ ;‬
‫)« והה״ק בענועאימ נאשר הסחנל בין חלמידי הה״ק מהר״ש‪ ,‬קינל אח ידיו והסחנל בנבוד‬
‫חלמידו ההגה״ק מהר״ם בנעהע ול״ה— ואמר לו הה״ק בעעא׳מ— אברך ! מחי חעשה‬
‫חשובה ? אמר לו ההיק מהר״ש— ידידי ! הלא אבייך הלו הוא ירא ד׳ בקי בש״ס ופוסקים‪,‬‬
‫וחורחו אומנחו‪ ,‬ולא יישן בלילה יוחד מן ד׳ שעוח— ומה חראה עליו‪ ,‬ני חעוררו על חשובה‬
‫ענהו הה״ק בענוא״מ נן הדבר‪ ,‬ני נאשר האדם ניוון מן אנילה ושחייה‪ ,‬וואח הוא חיוחם הגופני׳‬
‫נמו נן המלאנים נזוניס מאהילה רוחני״‪ ,‬וואח הוא סיוחס חיוח המלאניס‪ ,‬מן נח המורה‬
‫והמפלה של הצדיקים‪ ,‬וברם י מלאניס נזורס מנח המורה והמפלה של האברך הנ״ל‪ .‬רען וביען‬
‫ני האברך הנ־ל ממענה הרנה מפנימים ומסגןו א״ע למאוד‪ ,‬אי לואח אין בכוחו ללמוד נל נ ן‬
‫מנפי אשר הי׳ נינולמו ללמוד נאם לא יסנןו איע נינ‪ ,‬ומונן ממילא כי ע ״ הסיגופים אשר‬
‫עושה לעצמו ‪ -‬עי״ז יחסר מוון וחיי׳ הרוחני״ להמלאנים המצפים לחיוח ננס מורמו וענודחו‬
‫אשר על נן אמרתי לו ני מסי יעשה משונה‪ ,‬על ספא גדול נלוה‪ ,‬ע'נ ההג׳׳ה ‪:‬‬
 ‫לוה התיקון והג״הה מדוייקת והוספה מועטת‬
‫הה־י‪ ,‬בעל אורת לחייפ פיפר זאת לחהיק‪!.‬׳ יקופיאלשפע^קע‪-‬זל‪-‬ד■ פסאטיב חותן דגנו טהדש‬
‫יל׳י■■! דןע ל־נ פיב פיפור י■ שירח נ־ט אותיות ‪1‬של ההיק פכארדיטשא!([ נ פ ח ק‪ -‬תדל‬
‫‪.‬פפרי^אן ■ שפ פיפור י־א אותיות ‪.‬פ׳ הויה־ק עור הוא ונוי ער פוה־ד נפחק לגפיי כי )ינפ‬
‫יודעיפ היכן הוא פ׳ ד‪,‬זור‪,‬יק הלו‪ ,‬ואולי היא בלאנעוט או בבערטשיע או א‪!1‬ל שאר היורשיפ( ‪t‬‬
‫דף ליד ע־א פיפור ייב כתבתי שפי! שם די יופןע ו ל סן‪ -‬ו‪1‬רל ‪.‬י׳ יופןע ליב■‪ -‬ואת אשד‬
‫כתבתי שפד‪ -,‬כי היי שפח ד‪,‬דףק פדינאב‪ -‬נם זאת הוא טעות‪ .‬רק הרב ר׳ שפואל‬
‫כן ד‪,‬ד‪,‬־ק פרינאכ‪ ,‬הוא היד‪ ,‬שפד‪ -,‬יכרכית היפים ! כי ד‪,‬רכ הכיל היי נעדפו של אן‪ -‬אפר לו‬
‫הה־ק פהר‪-‬פ פפריפישלאן ‪ -‬כי האיש הכפרי הלו‪ ,‬היי חה־ק פהרפ׳ל פטאפיב אשר כא שפה‬
‫לשפוה ולרקוד בנישואי נכדו ול׳ה! דף ר־ד עיב‪ ,‬נדפם תיבת ‪.‬לקאלעף■ וע־ל ‪.‬לפערענטש■‬
‫‪1‬ד‪.‬עי פה לד‪.‬עתיק אות כ או ת‪ -‬העתקת פעבתהדלק פקאלעןע‪ -‬ת־ל פ״נ! אחנינו פרד אביר‬
‫דנליל פאבאלטש‪ ,‬אשר שפט את ישראל איכעיפשנה‪ ,‬ולפד את העם בצדק‪ ,‬ויחי יצחק אייויק‬
‫בן פ‪1‬ד‪.‬יר פשה יחזקאל וליה‪ ,‬שבעים שנה‪ ,‬דד‪,‬י ני וקן יצחק וינוע‪ -‬עוק בעת רצון עת צאת‬
‫הנונביפ ויא ‪p‬ע אל עטיו אל פערת קברו אשר לו‪ ,‬יום וי אדר שני תקפיא ל פ ‪ -‬לן והיי יכולללפוד‬
‫על ד‪,‬ק«‪ ,‬וד‪.‬יד‪ .‬עהיליכער יד‪,‬ודי‪ -‬זכותו ינן עלינו‪ -‬תיניציביד‪ -,‬ע־כ תואר כתב הפצכה ‪i‬‬
‫ו מ די דברי בו פהות הר‪,‬־ק פקאלעף‪ -‬אציין ואפפה לכאן עוד איזה ענינים פתחלת ההיק‬
‫הני ל‪ -‬ניפקצתהדברים שפעתי פפד‪,‬ידרי פחו■ ההפידפוהיר יריד‪ .‬ניי אשר שפע את הדברים‬
‫פפי אביו החפיר פודדיש וליה כי שפע ואת פפי אביו החפיר ר׳ פרדני כהן וליה פפאטיק‪,‬‬
‫ופקצתן שפעתי פפי שיב ד‪,‬ד‪.‬ינ פווראיצ שליטיאאשרשפעזאתפפי חיתנו רבנו הנאקהפפורפפ‬
‫חרב פיה־ר אייש וליד‪ ,‬אבדקיק בים ופאדע[ )ועני ן הלו אולי היי בערך שנת תקעיט( כי הד‪,‬יק‬
‫פקאלעף הי■ נאידיעל ‪1‬כעףק אחר שבועות[ אצל ד‪,‬ד‪,‬יק בעיים ו לי ה ‪ ] -‬כי להד‪.‬יקבעייל‬
‫יליד‪ .‬היי איור‪ .‬דקפדה ‪ hn‬הד‪.‬יק פקאלעך‪ ,‬יען כי שפע עליו כי הוא לא יקפיד כיב‪ ,‬לעכב את‬
‫פנד‪.‬ני היקודן של הכחוריפ וועתולות )על החתונה( אבל ונהפוך היי הדבר‪ ,‬כי ד‪.‬ד‪.‬יק פקאלעף‬
‫ביב חכפתו והנהטתיו היתעים‪ ,‬ניטל לנפרי עניני הריקודין הניל‪ ,‬כי הוא התנד‪ .‬איע עם כל‬
‫אנשי הנלילות דפאבאלטש‪ -‬כי טבלעדו אננו רשאי לעשות שוט חתונד״ כי הוא בעצפו ייצר‪,‬‬
‫להיות על כל ח תונ ה‪ -‬ובי חתונות לא היי רשאין לעשות )בכל נלולותיס ביום אחד‪ ,‬כדי כי‬
‫יוכל הוא כעצפו לחיות על כל חתונה‪ ,‬וכן היד‪ ! ,‬ובאשי נתקבצו הבהורים והבתולות וד‪,‬נלי‬
‫זפריפ נננו בקול אוי הוא פקד על הפזפריפ‪ -‬האיך יננט והאיר■ מפרו‪ ,‬והראה את יקוחוזיו‬
‫חטהורים לפני הבחוריפ והבתולות והראה לד& כי הפה לא ידעו ולא יבינו האיך ל ^ו ר ^שפוח‬
‫בשפחד‪ ,‬של פצוד״ ופונן פעצפו‪ -,‬כי החטאים האלד‪ .‬בדחו לנפשותם‪ -‬כי ביישו לפאוד‪.‬‬
‫ושוב לא באו על שו םח תונה‪ -‬יעןני ידעו! כיההיק יהי׳ ש ם‪ -‬וד‪,‬וא יהתל בד‪.‬פ‪ ,‬ועייאפצעי‬
‫הלו ביטל לנפרי את הפנהנ רגיל[ ואחר שיק נפע ההיק הנ׳ל לעיי פאטיק‪ ,‬וד‪,‬י׳ נאנפניא אול‬
‫החפיר ד פרוכי כוון ת ל ‪ -‬כי נכבדות דיברו לו פעייפאטיק‪ ,‬עם האלטנד‪ .‬הרבנית פפאטיק‬
‫ואם זקני החפיר ד אה ‪ p‬פפאטיק‪ -‬היד‪ .‬הצדקת פית זיבל עיר‪ n ) ,‬היא היתה השדבטתה‬
‫™־‪.‬יק הניל אפר‪ .‬דיא שדכנתד‪ .‬ניפעלט םיר בעפפער— ווויא דעי שידוך )כי פרת דפל תי ל‬
‫היתה‬ ‫י '‬ ‫__________‬
‫)י( עית זיסל פלז סיא פיתה אס פאסיס האפידיס פעפויטמיס ה״ס מוה״י אפין!ליה עפאטיק‬
‫)אני סומל סססיד עוה*ל מרדני זליה עסירפה( ועוה״י נאום זלייה‪ ,‬עוויאנאנ )אני‬
‫פססיד ל׳ יצסק אפין ואסיר פיי עסיגננש( ועופי״י אניפס לינ זל״ה אשי נננדר ניעי ננלומיו‬
‫ופפ״ק נ ע״ מ זל*פ אמר עלמ פי ראה אופו)עוד נז׳ ימי אנלוסו( נסוך פאלקיי שלו ופי׳‬
‫עעזש^ נשלים ועשרה נאה ופי׳ לו סילוקא ירנק נאה ויאה ופסל־א עליו ני אננס פי׳ נינולפו‬
‫להשליט איע נ׳ינ‪ ,‬פגם ני פי׳ צעיר ליעיס‪ ,‬ונס נם היפה לפדשעה היפה פעניל‪ ,‬והיא היפה‬
‫אס רננו הגאון פעסורסס עופ׳׳ר אנרפס לינ זל׳׳ה ]אשר קראו אם שעו על שס ר׳ אנרפס לינ‬
‫פלל[ אנדק׳׳ק נ׳׳ס‪ .‬ומאיע ]ולנים יספרו ני אמו ערפ פעניל ע׳׳ה עם פרפה אם ננה הרל‬
‫יאפה נוננ גדול אשר פונדק על שני פנל — ]והלנה לירוש אם י׳ ואמרו לה‬
‫ני אור גדול ילד לה וא‪ 1‬טלי רננו פנאון הר׳ל[ ונעם הי׳ נמו פצי שנה א(י‬
‫נעירה אמו מרפ הנניל ע׳׳ה — ואם !קנפו‪ ,‬והרנניפ מרפ זיסל ע׳׳ה לקפה אופו‬
‫לעאשיק‪ ,‬ואס סופני זל׳׳ה הה״ה הצירף ערפ סרה ייסל אסם הפסיד ר׳ אהרן זלי׳ה היא פניקפס‬
‫אופו— והי׳ שמה נפאשיק עי הגיע לנן ארנע פנה וא‪ 1‬לקפו אנמ )פפ׳׳ג הצדיק המפורסם‬
‫מוא׳׳ר ועליגזליה עמאיע( אצלו וגמל אופו ונעשה נר עצוה נסויס א‪ 9‬פקצ*ו ונזמן פפוין(‬
 ‫לוח התיסון והג״הה מדריהת והוספה מועטת‬
‫היפה ניב אלפנה( וההיק אפי כי יקראו אופה לפניו‪ -‬ו ב א פ ה‪ -‬ואפי לוז ד}‪1‬ס קאסמל קיפט‬
‫זאפרן דיך זי פ ל‪ -‬וישגה ש פ ה‪ -‬אפר לה ה הי ק‪ -‬האפט דיוג ניהערט נייעם ‪ f‬איך וויל דיך‬
‫נעפן ‪6‬אר » ודיב ‪ -‬אפרה ל ו ‪ -‬אטינד העי איך ד ^ ם‪ -‬שאל או פ ה‪ -‬ביוט דיא פרוטה ‪1‬‬
‫אפרד‪ ,‬ל ו ‪ -‬הן— והפנה עפה איזה דברים‪ -‬ולקה אופד‪ ,‬לאשד‪ -,‬ולעפ הלו‪ ,‬ובפה פרפ‬
‫הענדלעיה הימד‪8 ,‬אורםפ עם ד‪,‬ד‪,‬ינ האדיר‪ ,‬פוהיר דעלינ וליד‪ -.‬ופקודם‪ -‬עשה ההיק וליד‪,‬‬
‫הנישואק לגפה פרפ הענדל עיה וד‪,‬היק וליד‪ .‬בעטפו לבש איע בפלגושי קאו^ייק ושפה ושיםח‬
‫אפ החפ[ ו דג ל ה‪ -‬וביום שלאחריו היי הנשואין של הד‪,‬יק וליד‪ .‬עם הרבניות פרפ ויפל עיה‪,‬‬
‫ופחז העגדל עיה עם פעלה ההיג הניל נבעו ניב לקאלע!? ואבלו שפה ארוזזפ פוק ב‪5‬םו עדך‬
‫שנד‪ ,‬וחצי שנה‪) ,‬ואהרי הפפלקופ ההיק הניל שגד‪ .‬הרגניפ פרפ ויסל עיה לעיר פאטיק( ובי‬
‫החפמופ הניל היי אחר שגפ נ ה פו‪ -‬ובעפ היופו בפאטיק‪ -‬ואנשי עיר פאטיק עשו‬
‫םעודופ נחלופ לבגוד הד‪,‬יק ול ‪ - . T‬ופיא עשויי‪ ,‬החסיד די פרדפיהניל סעודה נאה וקנד‪ ,‬דנ‬
‫קארפען נחל )יען כי שפע‪ ,‬כי ההיק ול״ה אהג לאכול ראש הדג הנקרא קאיפען וד‪,‬ד‪,‬ק הניל‬
‫היי איש חלוש לפאוד וכל אכילעו היה רק פטעפפ כל שהוא! ופקנו אפ ראש הדיג ה ל ו ‪-‬‬
‫ונפנוהן לפני ד‪,‬ד‪,‬ק וליד‪ -,‬וד‪,‬הק וליד‪ .‬לא טעם פ א פו‪ -‬אפו לו ר׳ פרדכי הני ל‪ -‬פאר‬
‫וואם עסט גישט דעי י גי ז אמר חהיק ‪ -‬גוה הלשון— א גייוער פלפוד ח כ ם‪ -‬אין א מיוהם‬
‫דערציה‪ -‬ודל איך חוקא ני ש ט‪ -‬והסיגו להלן ולא טעם פפנו )כי ד‪,‬ד‪.‬ק הכין אפ נלגול דג‬
‫הלו( גטו כן ‪ 1‬פיא נפנו לפניו איזה פכשיל )אשר ידעו ז כי ה ה ק אוהג אפ הפאכל הלו( ולא‬
‫טעם שאופה ואפרו לו נ־כ פדוע לא יאכל הויכיז דעו רגי האט דאך ליעכ דאס פאכלו צעק‬
‫עלד‪.‬ם‬ ‫__________‬
‫פיר אפי קכופ— ולמר הקפלקופ נטפפייט זל׳ס‬ ‫נפע לס נ ולמד אצל הספ>פ זל״ה עד שנח‬
‫זליסולעד שמס עד מי׳ א לפי נס ונא לניס אניו‬ ‫נשע אצל הגאץ סמפודפים נעל שעדי מורס‬
‫ומצא עזרו מקודש נעיר איסעל עם נה הנגיד סמעורפס מוהיר משה לינ זלייה— ורננו הגאון‬
‫דרש עפן נפלא )לפני הה*ק נעי״מ זל״ה( נהלכוה סגורה׳ ושנה אסר שנועוה הי׳ הספונה והנעי״ע‬
‫זליה סי׳ נעל מסדר הקידושין‪ ,‬ואסיר נסודש ממוז נפפלק הה*ק נעי“ מ (ליה‪:‬‬
‫ו ע ת ני )רננו הגאון מניס( הי׳ עוד ילד קנוןואם זקנמה )הדנניח מל״ זיסל יי׳ל( סלמה‬
‫סלום כי נכדה הילד הל( נעל מון נאר המים— וננוקד הלכה הרנניה זליה אצל שכינה‬
‫הערל ואמרה ]נינה לנין עצמה[ מיין נייזעד סלום זאל צי דעם שכנס קאפן< איים גיין— ועוד‬
‫נאומו היום׳ ונשמע קול הנדה‪ ,‬כי הערל הל( נענע הון הנאד יי אשר הי׳ שמה נשכונה הלז‬
‫והילד )רננו הגאון זליה( הלן ל נוז הלז מון העקוה לרסוז איע )כדרך הילדים( ונפל הון מימי‬
‫המקוה והיי מעפס ומדדד להציל איע וצעק נקול גדול— עדי׳ איש יהודי אהד כי הלן דדן‬
‫שמס ושמע קול נער נוכה והלן שעה והציל אופו ומן המים העמויןם דלה דלה אה איש תנונוה‬
‫ופר הגדול הלזה ‪.‬‬
‫י ד ד בני ת מרח (יסל הכיל סיפרה סעםאסח׳ כי נעלה הראשון הי׳ איש השוע‪ ,‬וידא די׳ ושמו‬
‫ולנוש מדו היי כמו אנשי אוננארן‬ ‫מ מני‪ ,‬והיי יפה מואר נקומה ונמראה‬
‫והי׳ סופד עם עורוח נהימוח׳ והיא נסע ליום השוק לדענרעצין‪ ,‬ופרוצה אסח השקפה על פני‬
‫הסלון ולאמה אוחו ונכנס יפיו נלנה׳ וקראה אומו כי ינא ליקה אצלה הספורה הניל וכאשר נא‬
‫לנימה׳ סגרה נעדו אס פחה הפצר והפוהרציממער וחנעמה אומו׳ ולקפה אס קנה השריפה‬
‫׳׳רעוואלווער* נידה ואמרה לו כי נאם לא ימרצה׳ אזי נואש לפיויט׳ ורי מרדכי הניל נרנ‬
‫פכמסו דינר עמה נלשון אונגאריש ואמר לה׳ מדוע לא ימרצה ננן׳ והזמין א״ע ופשע אח‬
‫מלנושו העליון והסיר אס כונעו מעל ראשו‪ ,‬והראה לה פנים שוסקוס ודינר עמה׳ ונמון הדנרים‬
‫שאל על מקום ניס הכנוד וכן הלן סון נהיר וזרק א׳ע מון הנהיר ועיי קאנאל אשר היי‬
‫שעה )ננ הני ס( נרה ומלע לנפשו‪ ,‬והציל איע מידנר דינר הלז׳ ואשמו הצדקס מרס זיסל הכיל‬
‫אמרה׳ כי נזכומו זרמה להננוס עם האנשים הפסידים ואנשי מעשה הנ״ל אשר היי מפורסי״ם‬
‫נפי כל‪ ,‬ז״ ע ועכי״א ‪:‬‬ ‫' יי‬
‫ופין{ הדהדה נלנה הרנניס ערס זיסל עיה כי היא זרמה להננוס עם אנשי פסידם הללו‪-‬‬
‫ולהסיק מקאלען( לא היי מים עונים כמו אלו— וההיק זל״ה הרגיש אס מפשנסה‬
‫ואעדלה‪-‬נייא‪ ,‬גייא׳ דיא קינד‪ ,‬אין נרוין עכע‪ ,‬מיינע קינדעד‪ ,‬אין דיא נדויכסע יא‪ ,‬דיינע‬
‫קינדננר‪) ,‬והמנין ינין אס דינודיו הקדושים(•‪.‬‬
 ‫לוח התיקון והג״הה מרוייקת והוספה מועטת‬
‫עליהם ואפי דן‪1‬ם טאכל האב איך ליעבז דעם בורא עולם האב איך ליעב )וזאת כבי ‪w o r‬‬
‫כי יספרו ואת גם פהרבה צדייןים כי אפרו כ^ ו‬
‫ובשנה שלאהריו‪ -‬היה הינוך בהכנים בעיר נאנא ש‪ -‬וד‪.‬וטינו לשם את הר‪,‬ירן בע״ם וליה‪,‬‬
‫ואת הרבני ההסיד טורייר טרדכי וליה טטארצאל אבי הד‪,‬םיד טור‪,‬יר יצהק ציפענם‬
‫טטארצאל שלהו ביהד אצל הד‪.‬יק פקאלעף לבקשו כי יבא נם הוא לנאנאש ‪1‬וד‪.‬ר‪,‬יה טדיים‬
‫הניל היי טאנשי הסירי הד‪,‬יק‪ 1‬וד‪.‬היהטהרים הניל בא לקאלף‪ -‬ור‪,‬היק ניטה‪ ,‬ל ו ‪ -‬וההיקשלה‬
‫אונל האדון טעיר קאלעף כי ישלה לו את טרבבתו ואת הבעל ענלה שלו כ״ יר‪1‬נה ליטע לנאנאש‬
‫ותוטיי וד‪,‬ענלת צב בא שטה האת הי‘ ביום ו׳ ע שי ק‪ -‬ואפר ההיק וליה וועלן טיר פריהר‬
‫דאותען‪ -‬והתפללו‪ -‬אהיב אפר וועלן פיר עסיס איבער בייטן אהיב אפר איך בין ראך וייעי‬
‫שלאף איך פיו פיך ‪6‬ריהר א ביטל ןונלעדגען וככה נפשך כל היום וכבר היי ויינער ‪ 5‬אהר‬
‫הצרייים‪ ,‬וו־תהילו לי טע‪ -‬כאשר נטעו פעט‪ ,‬באו אצל פקום פוטטא ופקום קרעטשפע‪ -‬אפר‬
‫ה הי ק‪ -‬איך בין וייער שלאף איך פיו פוך א ביטל ליינן שלא‪6‬ן והלך תוך הקרעטשטע ושאל‬
‫בשלום הבעדרב‪ -‬וד‪,‬שכיב איע תוך פטת בעד‪.‬יב והשפש כבר באה ושקעו•״ וד פריכי הניל‬
‫תלש שער ראשי ני יי‪,‬י׳ פוכרהים לשאר שפה על שי ק‪ -‬אהיב כאשר קם י‪,‬י‪.‬יק וליי‪ ,‬פשינתו‬
‫א פ ר‪ -‬ניה וועללן פיר ‪ 6‬אהרן‪ -‬ואפר להבעל ענלה )כלשון אוננאריש( דיא ביוט שאין אואי‬
‫לאנג א קיטשער אין קענטט נישט טרייבען— איך וועל טרייבען‪ -‬ואת הבעל ענלה שלה תוך‬
‫הענלה‪ ,‬וההיק ור׳ פררני הניל ישבו איע בפקום הבעל ענלה‪ ,‬ואפר ההיק ו לי ה‪ -‬מריבי ו‬
‫וויא וועלן פיר צי פארן ‪ 1‬בוייאי צי ר׳ ויטפאן ‪) 1‬אשר היי יר בנאנאש( ואפר לו ר׳ פ י י כ י ‪-‬‬
‫ה ן ‪ -‬וההיק היי לבוש חלוק ארוך‪ ,‬ובעקישע לבנך‪ ,‬פן פשי )לפען יד‪,‬י׳ נקל על נופי החלוש(‬
‫ולקה הצי הבעקישע ונתנו על ראש ר׳ פריכי הני ל‪ -‬ולקח בית את הבייטשעל שלו )באשר‬
‫ייוע( ואפי ^י טע י טע ובכהרף עין ואיור‪ ,‬ינעים‪ ,‬היו תוך העירה נאנא ש‪ -‬לפני בית ר׳‬
‫ויטפאן הניל' י־ י ׳' ואפר ההיק ל י פריכי הני ל‪ -‬איוט וואהר איך קענן ניט טרייבעןז‬
‫ואת הענלה שלה בחצר ר׳ ויטפאן הני ל‪ -‬וי‪,‬פי‪ .‬ילכו לבית הכנ ס ת‪ -‬והחיק בידים וליה‬
‫כבר היי בבי‪,‬כנים‪ ,‬וי‪,‬ניות כבי היי דולקות‪ -‬והבעיים ול ‪ ,T‬בא לקראתי ונת| לו שלום ואפר‬
‫לו נוי‪ ,‬קיפט שאין ו אנן‪ -‬ה ו י ו ‪ -‬יהלך לפני העטוי ואפר את הופר הורו וי‪,‬תםלל תפילת‬
‫פנחי‪ ,‬בקול נעים ופננן כירכו והילוכו בקויש ור׳ פריכי יגיל טיפי לבניו ובניו א הייו‪-‬‬
‫ספרו‪ ,‬כי ההיק יגיל האט ויך אואי צי בשפיעלט בייא יעם ראווענען‪ -‬יאט יי א ‪ 6‬העננל‬
‫לייכטער וקום אין שיעל האבן נעהאננק‪ -‬התנועעו את עצפן כנוע עצי היער ספני הרוח‪,‬‬
‫וכל העולם ראו את ההייוש ה ל ו ‪ -‬ועין בעין ראו ו א ת ‪ -‬בלי תפונה ובלי שום נתמא כלל‬
‫וכלל י‪.‬‬
‫והה״ק וליה היי פפורטם לבעל פננן ניול‪ ,‬כאשר ל פי פרבו הי‪,‬יק פי‪,‬ר"ש פניקלשפורנ אשר‬
‫היי פפורטט כי נרו ו הקרוש היה כפו שיר הפננן— ופ א היי )ההיק פקאלעף( באיוי‪,‬‬
‫כפר‪ ,‬אצל בעל בית אהי‪ ,‬יי‪,‬בעי‪,‬יב אפר ל ו ‪ -‬רביו פיין ווייב פעכט יעםרכין ו עיי ערווכען‬
‫יער רבי ואל ויננען‪ -‬יעם ונתנה תו ק ף‪ -‬אפר לו י‪,‬ר‪,‬יק ו לי ה‪ -‬אספר לך הפעשי‪ .‬אשר הי‘‬
‫אצל הכעשיט וליה עת היי עוי פלפי ספוך לעיי לבוב ויתפלל שפי‪) .‬בכפר הלו( ביפים‬
‫הנוראים‪ -‬ואנשי עיר לבוב היי‪ .‬אפם עליהם יען כי או היי‪ .‬הפנהנ כי אנשי הכפר באו תוף‬
‫העירי‪ .‬על יפי הנוראים ונורו אופר )על אנשי הכפר הלו( כי יבואו עם הבעל תפלה שלי‪,‬םלעיר‬
‫לבוב בביגנים הניולי‪ .‬להתפלל שפה כל השיע של יפים הנוראים ]והפעשח הלו סובא‬
‫באורך בם׳ קי‪,‬ל הסייים החיש י ף ו סי׳ כ׳ ותיישנו פשם( וי‪,‬בעש־ט וליי‪ .‬כאשי התחיל‬
‫ה שפיע‪ -‬בנינון של רי ה‪ -‬אוי האנשים השופעים אחותם רעיה ויתעלמו ורצו אצל ההינ פרא‬
‫יאתרא בעל פני יהושיע וליה ופפרו ל ו ‪ -‬ואחיב פייסו את הי‪.‬יה בעשיט וליה— וסיים הירק‬
‫פקאלעף‪ -‬להבעל בית הני ל‪ -‬ניה או איהר בעלת הבית ‪ w‬העין י ע ם ‪ -‬ונתנה תו ק ף‪-‬‬
‫אויף יעם או פן‪ -‬אואי וועל איך ויננען‪ -‬ואת שפעתי פי ^יי החסיי פוירר ייס ניי‪:‬‬
‫דף ליו ודא סוף סיפן ה■ נהפם שפה אותיות ‪.‬הרי לרב■ ו‪:‬דל ‪.‬י‪,‬ריש לביתי‪:‬‬
‫עו ך ניפם שפי‪ ,‬תיבת אם הי‪,‬יצ ‪.‬פיינאב■ וציל ‪.‬פריפאנאב■‪:‬‬
‫עו ך שפו בפיפן נ■ פובא שפה פענין אכילת ינים ב שי ק‪ -‬הענין הלו ניפם בטעות ושורש‬
‫היבריס פיבאים בסי ישטח טשי‪ .‬עהית לם׳ וירא רף פ׳ ‪ m‬ויקה כי הי‪.‬יק פלובלי[‬
‫שאל פרוע בסעודת אבירת אשי תיקן להפלאכים( לא נאסר שמה כי הביא ינים‬
‫אל‬
 ‫לוה התיסון והג׳הה מדוייסת והוספה מועטת‬
‫אל הפעורה‪ ,‬ואפי חהיק בולים ז ל־ ה‪ -‬י ק כי אכילה דנים הוא עבור מנדיקים חםנויינאם‬
‫בדני ם‪ -‬ועוד לא היי אז הנילנולים‪ ,‬ולכך לא הביא דנים להפעודה‪ ,‬וע־כ יחויקו לעונג ום«ד‪,‬‬
‫אכילה דלם ב ש ב ה‪ -‬יק כי אז הוא עה מסוגלה להקן ניצוצי הצדיקים המנ^נלים בדגים‪:‬‬
‫ך‪1‬ע ליז עיב סיפור י׳ סלה ‪.‬ושלג■ הוא נ ס ח ק‪ -‬נם הור הםעשח נחסד שסד‪ —,‬וכן היי הדבר‬
‫כי רצו לחניה אה ההיר‪ ,‬מלובלין אצל ההנדרק מהרים מלובלין ואנשי הודק והסהננדים לא‬
‫הניחו זאה‪ ,‬ע ד כי פנה היום ונטו צללי ערב‪ ,‬ודד‪,‬יק מראפשימץ בעחמוה חכמהו‪ ,‬אסר לוע‬
‫כי אין לו מ ה שום נפי ם‪ -‬וחצבו אה קברו‪ ,‬ססוך אצל קבר ההנה־ק סוהד אברהם קאשא‬
‫וליה אבדקק לובלין )ועיין בם׳ שודנ לדוחידא ולד‪ ,‬כי מזכיר שסה אה הנאון הניל בשם ר'‬
‫אברהם מוכר ירקוה( ואודב כי המוזננדם ראו אה אשר נעשה‪ ,‬שוב לא יכלו לשנוה אה הדבר‬
‫כאשר הבאהי הענין בסניס‪:‬‬
‫ך ף ליד‪ ,‬עיב פי׳ טיז פלה וכפדופני כי שפעהיו בשם הד‪,‬־ק פלובלין הוא נ־כ טעוה הפעהיק‬
‫וד‪,‬דבר הוא לחיפך כי הה־ק מפריפישלאן טען אה כלהנזנמרשם־והחההיבה ‪.‬מפדמישלאן■‬
‫)המובא‪ .‬בסיפור הלז( צריך לד‪,‬יוה היבה ‪.‬מלובלין■ ‪:‬‬
‫חרבניה פדזין■ ציל אשר היהד‪ ,‬אח־כ חרבניה מדזין ‪:‬‬ ‫ד ה ם׳ ע־ב מיי ד היבה‪.‬אצל‬
‫ד ף מיא עיא סיפור חי— הודה על בלבד המובא בשם ההיק פ ה ר ק ‪ -‬ראיהיו אחיל במה־ק‬
‫‪,‬‬ ‫יים עד‪.‬יה לסי אסור‪ .‬הביאו בשם ההיק מהדו !‬
‫ד ף סיא ע־ב סי׳ י־ב הסיפור הלז נדפס בטונוה בשם חהיק ‪,.‬־‪,‬דם■ וציל בשם הה־ק םד‪p ,‬‬
‫ועליו יסובבו ד ב ד ד‪.‬ד‪,‬יק ‪.‬םחיקאףו■‪ -‬כשורד‪ .‬כ־ה םן סלה •חריצוה מוח עד היבה בעה‬
‫רבי■‪ -‬נכתב שלא במכיוון ‪:‬‬
‫נ טו כן בדף מיו סיפור ד‪.‬כינ הוא ניכ סחחיק פהרק וליה ‪:‬‬

‫ואחזיקנא טבא לידניפ האברך החרק םוד‪,‬יר שמואל אך‪,‬רן דייטש ניי מעיר‬
‫טונהאטש אשר טרח בד‪.‬עהקה והנהה ספרי הניל ד׳ ישלם פעלו ופשכרהו‪.‬‬
 ‫ב״ה‬
‫סיפורים מבעש״ט הקדוש זי״עועכי״אבן הרה״צ מוה״ר‬
‫אליעזר זל״ה וטרם התגלותו התחבא א״ע במבואות בין‬
‫קיטוב וקאסיב׳ ונפטר בעיר מעזביז נסתלר! בשנת תק״ב‬
‫ב׳ דשבועות‪ ,‬ונטמן במעזביז‪ ,‬ורבו הי׳ אחיה השילוני‬
‫אשר למד גם עס^יהו זלה״ה ואחיה השילוני הי׳ מיוצאי‬
‫מצרים ומבית דינו של דוד המע״ה ‪i‬‬

‫תחות‬
‫חיו לעשות לו איוד‪ .‬דבר‪.‬‬ ‫א( אודות הלי‪6‬עראנט עם וזשוחד וכו‬
‫ב( העני אשר אתר נתעשר ע■' חבירו וברכת יז( באשר נתרפא אצלו איש א׳ מחורי המסובן‪.‬‬
‫יח( פשט בדי ווד‪-,‬ק דא רוא דנלנולא ‪.‬‬ ‫סדט ושיר הפעלות‪.‬‬
‫ס הבטחת בעשיט זלהיה על נ׳ בניי‪ ,‬ועם הערל י ט( עם הבת יעקב ‪6‬ראנק יטיש ועם הפאסטעכער‬
‫כ( אודות נטיעתו אצל קרעטשטער עני ריל‪.‬‬ ‫הבע־נ הנהרנ על הדרך‪.‬‬
‫כא( מועתק סם׳ ברבת אברהם אודות וביחה‬ ‫ד ( עם הרב והדיין והםאיפם עם הרטב■!‬
‫עירובין מקוד‪. .‬‬ ‫הקדוש זלהיה ‪.‬‬
‫כב( מעשה נורא והרפו טן תבין לך הדרך‪.‬‬ ‫ה( טההיק וליה עם לימוד טדרינות ‪.‬‬
‫ו( עם האברך וחותנו חטתננד ובתו החולנית ‪ .‬כג( טתננד א׳ ננה התיק רינ טקיטיב‪.‬‬
‫‪ ( t‬עם האשד‪ ,‬וד‪,‬יבד וד‪,‬שידוך אשר עשה עטו כ ד ( עם הד‪,‬׳ק ריר פירקום וכוונת נטילת ידי‪.‬‬
‫כה( כוונת הטקוד‪. ,‬‬ ‫עם *ו א׳ ‪.‬‬
‫כו( עם הכוונת‪ ,‬וםעשד‪ ,‬עם ילד א׳ עם דקרבן‬ ‫ח( עם רדיף ועם הנביר והרוצחים ‪.‬‬
‫טנחד‪ .‬מידור‪.‬‬ ‫ט( אודות חטא א>א אשר ראד‪ ,‬רשם בם(נח‬
‫כז( ניכ עם איש כפרי בעיוד‪,‬־ק‪.‬‬ ‫ניטו וליד‪; .‬‬
‫י( אודו׳ חטא שיד אשר ראד‪ .‬על א׳ מתלמידי׳‪ .‬כח( עם תורת בעשיט וליה אצל ג׳ סעודות‪,‬‬
‫ומעשה נורא עם עם אברך אחד‪.‬‬ ‫י א( אודו׳ הנשמות אשרהלבותיי הבעשטהיק‪,‬‬
‫יב( עם ההיצ ר׳ דוד פריקום בי הציל נבדי כט( עם בעשיט ולהיד‪ ,‬ועם הד‪.‬יק ;מהדי‬
‫מדרןנביטש‪. ,‬‬ ‫בעשיט הק׳ ‪.‬‬
‫יג( עם הערלים אשד שחקו טן בעש־ט הקי‪ .‬ל( עם השיכור אשר בעשיט ולד‪.‬יה שלח אצלו‬
‫להתפלל עבור נשפים‪.‬‬ ‫י ד( עם הרייבען םן!זעם ועם היין שלו ‪.‬‬
‫טו( באשד לא ידע את חדרך אשר ילך בה ‪ .‬ל א( עם נביר אחד ביפי הד‪.‬יק בעשיט ולד‪.‬יה‬
‫אשר היי טתננד‪.‬‬ ‫רצו‬ ‫טםעייתוהו‬ ‫ז( באשר חהיק בעניביי עם‬
 ‫ע ר בי ם‬ ‫ד ב ר י ם סיפורי׳ מהבעש־ט הק׳ ןלה*ה‬
‫ע‪ 1‬מ ע תי פית׳ם פוהיר אד פקורד‪ ,‬כי אצל ההיק טהו״ד יליד‪ ,‬פביאלנא בא בקובלנא נביר‬ ‫א(‬
‫אחד פרופיא אשר היי לי‪6‬עראנ» וחםיד נ ק שוחד בהנהנם ברופיא‪ ,‬פ׳א בי עיבה‬
‫אדח פדם אשי לא ה״ נראה לו‪ ,‬בי ידיי׳ לו בזה הלי‪6‬עריננ‪ ,‬איוח תיחים‪ ,‬ההרשל פליהן עוד‬
‫שוחד‪ .‬ופסוזפא עשו לו אנשט!<נד וחיי ריל בצוקה לפאוד בי בל העשירוה שלו ילך חד לאבדק‪,‬‬
‫אפד לו הד‪.‬יק הניל ובי חשיד פכייד‪ .‬עשוה ^נא בלא דעא ז פשפש בפעשיך‪ ,‬פשפש ופצאי‬
‫ופיפר ‪ 1‬בי פיא בא אצל אורח ושב ורצה לבא לפני פי אהן לו נדבה‪ ,‬אבל יען וביען בי לעה‬
‫הלז‪ ,‬היי אצלי אדדיאיש נדול פשרי הפלובד״ לזאה ביקש בני זבן הנביר( אה האורח הלז בי‬
‫שחול על בבה‪ ,‬ואל יטריד עהה אוהי )אה הנביס‪ ,‬והוא רצה ליהן לו בל פבוקשו אשר יבקש‪,‬‬
‫אבל האורח הניל לא דצה והזקוטט עם בני )בן הנביר( עדי בי באו כיב לפחלוקה‪ ,‬בי האורח‬
‫אפר לבני )בן הנביח‪ ,‬פדחציף כולי האי ובו׳‪ ,‬ואני י באשר שפעהי נורל הקטטד״ באהי החוצה‬
‫לדער) פד‪ ,‬זה‪ ,‬עדי שפעהי דברה האוררו הניל אשר דיבר על בני ועלי‪ ,‬ובאהי לבלל כעם‪ ,‬ונההי‬
‫לו אחה על אפיים ופטרהי לו על לחייו‪ ,‬אעפייב ‪ 1‬ארוב הופיי ההחרטהי על בבד‪ ,‬ופייפהיו‪,‬‬
‫ונההי לו פעוה‪ ,‬יוהד ויוהר פבפעם ופעמיים‪ ,‬אעפייב‪ 1‬הלא פטרהי לו על לחייו‪ .‬זה החטא‪ ,‬הנני‬
‫זובר בעצפי‪ ,‬ענד‪,‬ו ההיק זלד‪,‬יד‪ ,‬בזה לא חטאה בלום בי הדין היה עפך‪ ,‬ענה הנביר‪ ,‬עוד חטא‬
‫אחד הנני זובד בעצפי‪ ,‬בי פיא באישון לילד‪ ,‬בא אצלי בד‪.‬ק!!נטוו‪1‬ר שלי‪ .‬איש בעל קומד‪ ,‬ופטדל ‪,‬‬
‫בדא ואולם‪ ,‬וביקש פאהי פעוה‪ ,‬בי דעב הוא ללחם ‪ .‬ואעפיי בי נההי לו מבוקשו‪ ,‬עביז רנזהי‬
‫עליו‪ ,‬כי לפה יטריחנו בחצוה הלילה ובפרט בי ראיהיו לאיש קופה בריא למאוד ואפרהי לו‬
‫לפה יתיעזל מלבקש לחם חוקו ולעבוד איזה עבודה‪ ,‬ענהו החיק‪ ,‬בזד‪ ,‬חטאת‪ ,‬כי בלים‪ ,‬אם‬
‫בא אצלך בחצות הלילה בוודאי היי בצוקה נדולח ופה לך למפר חוקו ולערוך אותו בבדיאה‬
‫נופו ז ובי אהד‪ .‬נהה לו את הבה ז ולפה הדנזה עליו ז אעפ״ב‪ ,‬פחול הוא לך‪ ,‬ותקבל על עצמך‬
‫לבלי עעזוה יותר בדבריי אלד״ ואז יהיד‪ .‬השט בעזרך וטוב יד‪,‬יה‪ ,‬ופיפד לו מעשה מ ב ע ש * מ‬
‫זלד‪,‬״ד״ בי בימי הכעש׳ט זלדרה היה נכיר אחר אשר פזתנו נתן לכל איש אפילו פבלי שואל‪,‬‬
‫היה נדבן דריש למאוד‪ ,‬אבל פנהנו היי כי בל איש ואיש אשר היי בא אצלו וכאשר נתן לו‬
‫די מחמורו‪ ,‬הראה לו בבוז־ עשרו וגדולתו את אשר נדלו הפלך מלבו של עולם‪ ,‬והשתבח בעצמו‬
‫ני נביר וצדיק הוא ושאל לבל אורח ושב האם יש בטציאו■ האטשי בי הוא ירד חיו פטד‪ ,‬טטד‪,‬‬
‫ולבא עד ככד לחם ‪ f‬בקיצוד כי השתבח בעצמו כי לו הכה וד‪,‬פםשלה‪ ,‬עדי כי רבו הפקטריני׳‬
‫לפעלה ורצו להעבירו פעשייות שלו‪ ,‬אפר הבעשיט זלד‪,‬יח בי הוא ישלח לנפות ולהעגיח מדעתו‬
‫הלז‪ ,‬ובאם לא יעבוד על מידתו הניל אזי חיו הרשות נתונה ביד הפקטת‪ ,‬הבעשיט שלח אצלו‬
‫את הה׳ק די דוד פפיקעלייעוו‪ ,‬ההיק הניל בי בא אצלו וביבדו ביתר שאת בפנהנו מני אז ועד‬
‫ועתה׳ ואחיב שאל הנביד הניל את הד‪,‬׳ק ר׳ דוד זליה בדרבו בבל פעם לשאול לבל הבאים‬
‫אליו האם יש בפציאו׳ כי הוא יבא חיו עד בבר לחמו ענהו הד‪,‬יק הנ׳ל עתה עת שברות הוא‬
‫לנו והננו עיף יונע מטרדת הדדך‪ ,‬בקופינו כבוקר אד נראה דבר פה ונדבד עוד פזה הענין‪,‬‬
‫‘׳והלכו ליש־ן‪ ,‬ויד‪,‬י באישון לילה ויחלום )דעביר( חלום כי הקיפר בא אצלו ]ובאמת זד‪ ,‬לא היה‬
‫אצלו לשום חידוש‪ ,‬כי בבר פורנל היי בזה‪ ,‬באשר כי היי נכיר עצום וד‪,‬י׳ קדוב למלכות ועניני‬
‫פפוזרו היי תמיד עם שדי המלוכה[ וכיבד אותו במשקה טהעה‪ ,‬והקיפרן כי שתה הטעה! נפל‬
‫;!רצה ופת‪ ,‬ושפטיהו שרי המדינה כי פם הושם בתוכו ויען וביען כי בלאיד‪ ,‬היי לו שונאים‬
‫הרבה‪ ,‬עיכ תופיי חרצו משפטו ]פשפט הנביר[ לתלות אותו‪ 1‬ויד‪,‬י כאשר לקחוהו לתלות על‬
‫העץ‪ ,‬נתהוד‪ ,‬אש מתלקחת נחלה תוך העירה‪ ,‬וכל העם נסו ייקולם והנביר הניל ברח לפליטד‪,‬‬
‫ו ^ כמד‪ ,‬פדםאות עד כי כמעט כלתה נפשו ובא ונם אל אחת הכפרים ובא אצל יתדי אחד‬
‫וד‪.‬בעהיכ לא היי בביתו ואשינו ]עקחע הבית[ ריחםד׳ עליו ונתנה לו ארוחת לחם לאכול‪ ,‬וטוב‬
‫פת חריבד״ ומתוקה שנת העובד‪ ,‬שאל ‪.‬ד‪.‬נביר׳ את האשה הלז האם תתן לו נם מקום ללין כי‬
‫עיף וינע הוא‪ ,‬ונתנה לו מעט מקום על קרקע הבית‪ ,‬לניח לפוש ולישן‪ ,‬ויד‪,‬י בבוקר וד‪,‬נד‪ .‬הוא‬
‫^אה םעיפת חדרך מנח ופודה ומזכיר לעצמו האיך בא בשפל התחתונד‪ ,‬בכדדף עין‪ ,‬רען כי‬
‫ירא‬
‫ד ב רי ם םיפורימסהבעש״טהס׳זלה״ה ערביים ב‬
‫•ה* היה לגפש! לים‪?!9‬סקר ביוזו!דידהו השביס בדפוזו!?שארפה ב א ח גגת־ ולהתנגד » מ‪1‬הו‬
‫ולבקש איור‪ ,‬עבודה‪ ,‬לבקש לחם לאכול‪ ,‬ושאל אה בעלה הביה הלו‪ ,‬האם לא יוכל להשיג פה‬
‫איור‪ ,‬מלאכד‪ ,‬לטצא אוכל לנפשו‪ ,‬אפרד‪ ,‬לו בעלה הביה‪ ,‬ני יסהין עדי כעלה יבא לכיהו ויססחד!‬
‫למלאכתו‪ ,‬כי פלאכהו היי כי הלך אל העירד‪ ,‬ושם הוביל מים ועצים לכל בעלי העשירי׳ ומוה‬
‫המציא סרנפתו‪ ,‬הוא ‪.‬ד‪,‬נכיר■ ברב תוחת קיבל עיע פשרת פים ועצים הלו‪ ,‬דט שכפו לסבול‪,‬‬
‫ולהיות לפס עובד‪ ,‬והמתין עד בוש כי הבעל בית יבא לביתו‪ ,‬אבל נהפכד‪ ,‬שפחתו לתונה כי‬
‫בלילד‪ ,‬השניי׳ כאשר הבעדרב נ א לביתו ואשתו ערכה לו שלחנו לחם לאכול‪ ,‬סיפר הכעדרב‬
‫לאשהו טעשד‪ ,‬נורא אשר שפע כי בעיר פלוני ופלוני היי שם נביר עצום וםפורסם ותואח ושמו‬
‫כן‪ ,‬וכן יכינהו וחרצו םשפטו להליי׳ באשר כי פשט ידו בד‪,‬סלך ינהן לו לשהוה סם הפוה‪,‬‬
‫וכאשר הובילו אוהו •את הנביר■ לתלותו‪ ,‬נתהור‪ ,‬אש נדולד‪ ,‬וכאויא ברח לר‪,‬ציל את נפש ביתו‪,‬‬
‫והנביר ברת פשם‪ ,‬ובאין מוצא‪ ,‬ולא נודע איה טקוםו‪ ,‬וחברתו כרת בכל הםדינוה כי םי אשר‬
‫ימצא אוהו ויפפרנו לשרי המדינה אוי ינפלו נטולו דותן לו מבית הפלך שך איור‪ ,‬אלפים‬
‫אדומים ‪ .‬ונם ציירו תוארו‪.‬תואר הנביר■ בכל הפקופות למען הכר יכירו אוהו כי הוא הוא‪,‬‬
‫והבעדרב אפר עוד בוה הלשון פי יוהן וד‪,‬י׳ הלוואי המצא ימצא החת ידי‪ ,‬אד עשר יעשרנו‬
‫הפלך‪ ,‬וכשפוע ‪,‬הנניר■ דברי הבעדרב‪ ,‬פחד לבו בקרבו‪ ,‬וד‪,‬טםין איע במקום משכנו ברב פחד‬
‫ונד‪,‬יה למען לא יכיר איתו כי הוא הוא איש הלו אשר פבקשים את נפשו ובאישון וחצות‬
‫הלילד‪ ,‬כאשר הבעדרב ואשתו שככו על ערםוהם‪ ,‬הוא אה נפשו הציל וברח משם אל אחת‬
‫העירוה והפחתות ונם מבלי חדף‪ ,‬עדי הרניש בעצפו‪ .‬כי נלד‪ ,‬ונפפק כל היותו‪ ,‬ונפשו האבל‬
‫בר‪,‬רבו וד‪,‬שליך איע אל אחה הפחתות ודבורות‪ ,‬ויישן שם‪ ,‬וכמעט קט‪ ,‬הקיץ משנהו וראה כי‬
‫הלום הוא‪ ,‬ותפעם רוחו בקרבו‪ ,‬ויד‪,‬י בבוקר‪ ,‬אפר לו ההיק פפיקעלייעוו‪ ,‬עתד‪ ,‬יד בר נא אדוני‬
‫באוני עבדו את הדברים אלו אשר שאל פאתי אהפול‪ ,‬ונעיין כוה‪ ,‬ואשיב אותך דבר‪ ,‬אפר לו‬
‫הנביר‪ ,‬פעתה אין פן הצורך לדבר פוד‪ ,‬מאומד״ כבר‪ ,‬הנני יודע הכל אשר לכל כי לפת אתי‬
‫בוד‪ ,‬הלילה משנה איוהו פקופן של ובחים ושבחים‪ ,‬ענד‪,‬ו הד‪-,‬ק פפיקאלייעוו כי אשר על כן‬
‫באתי ב«? קורתך להציל אוהך ואה נפשך וללפדך פדר ומנהג פנד‪,‬ינו של עולם ני בשר רפד‪.‬‬
‫ותולעד‪) .‬רית בויר( האיך יתנאד‪ ,‬בעשרו וטובו אשר ניחן לו מפלך מלכו של עולם אשר ביוץ‬
‫הנ ח והפפשלד‪ .‬ודי פ‪.‬ריד רעל‪ ,‬וישועת די בכהרף עין‪ ,‬והיו לד‪,‬יפוך‪ ,‬ופעתד‪ ,‬כפו כן נם אתד‪..‬‬
‫‪.‬כן אפר לו ההיק פטאלנא■ עצור ברוחך ו ואל תצער שום איש ‪ .‬וד‪,‬נהנ בהם פנד‪,‬נ דיך א ח׳‬
‫כי נלנל החתיר והחופת• הוא בעולם‪ ,‬ומעתה תשנה על דיבורך ואל תתן את פיך לחטא את‬
‫בשרך‪ ,‬ילך לביתך‪ .‬ושלום יהי׳ ביאתך‪ ,‬עיע אפן‪ ,‬כן יעזרני ‪ n‬למען כבוד שפו וינהגו בפענלי‬
‫צדק לראות ישועת די עין בעין וננלד‪ ,‬כבוד ד׳ אפן כייר אפן ‪:‬‬
‫ב( בסעודת פלוד‪ ,‬דפלכא לפי תולדות רפיא בכפר דאפרטץ‪ ,‬עת היד‪ ,‬שפה ד‪.‬ד‪,‬יצ פקאפאן‬
‫שליטיא שפעתי פפשפשו פודידינ כי פיפר נשם הקדוש פקאפניקע כ• ספרו בשם‬
‫הד‪.‬יק בעש׳ט ולהה‪ .‬כי פ״א בא לפניו נכה רוח‪ ,‬ואכיון אודות ישוער״ אפר לו בעשיט זלהה‪ ,‬כי‬
‫’לך תחת נשר פלוני ושם יתפלא ברשתו וימצא אוצרות זד‪,‬ב‪ ,‬וד‪,‬לך שפד‪ .‬פשפש ולא פצא‪,‬‬
‫פנע בו עור נכה רוח חייט אביון ועני ריל ושאל אותו פה תבקש ‪ t‬אפר לו‪ ,‬דברת בעשיט ולחה ‪.‬‬
‫אבל לריק יגעתי ולא פצאתי‪ ,‬השיבו החייט! הלא נם אותי ציוה בעשיט לילך למקום פלוני‬
‫לבית פלוני ופלוני )חד‪ ,‬היה בית איש פלוני אלפוני אשד ביקש כאן תחת הנשר( ושם תחת‬
‫התנור אמצא סיפנא טבא אבל מתרשל אני בכך לילך שפד‪ ,‬ולחשוב עצות ותחבולות לחתור‬
‫מחתרת שפד‪ .‬בבית איש אחר‪ ,‬ויד‪.‬י כאשר שפע איש הלו את דברי החייט הלו‪ ,‬דיפד‪ .‬בנפשו‬
‫הלא אני אני הנח הנני נעל בית הלו אלך לביתי ואבקש שפד‪ ,‬תחת התנור וכולי האי ואולי‬
‫וכן נמצא וכן היי ומצא אוצרות וד‪.‬ב‪ ,‬החייט הניל דיפד‪ ,‬ננפשו הלא הנני פה אצל הנשר ופרי‪.‬‬
‫איכפת לי לחטט פד״ אולי דברי האיש אשר נצטוד‪ .‬עליהם טפי נעשיט זלה ‪ ,T‬אפתיים‬
‫הפד‪ . .‬וחתר ובדק יפה יפה‪ ,‬ונם הוא פצא חמדת זהב ופנולתי כקן ‪ .‬ונתעשרו למאוד‪ ,‬כל אי‬
‫ואחד דימה בנפשו הלא חבירי היי לי הטרם לטמון ואכנה אוהל וראיתי באבדן ועוני חבירי‬
‫אשר נרם ועשד‪ ,‬לי כל הכבוד הזה‪ ,‬התיישבו בדעתם כל אחד ואחד‪ ,‬להוביל לחבירו צרור זהב‬
‫ןכםף‪ ,‬וכן עשו‪ ,‬בדרך כי פגשו איש את רעדוו‪ ,‬נתנדלה השפהד‪ ,‬ביניהם‪ ,‬ולא ידעו פה לעשות‬
‫עם צחיות כפפיהם אשר היי אתם‪ ,‬זדי‪ ,‬ליתנו לחבית‪ ,‬וככה חבירו לו‪ .‬התיישבו בדעתם‪ ,‬כי‬
‫לא‪ ,‬היי בן‪ ,‬ולחשני היי כת‪ ,‬ודתחתנו ואיז ונתנו ואת לנדן בניהם‪ ,‬וד‪,‬דב פקאטניקא אפר כי‬
‫מעשה‬
 ‫דברים סיפורים מהבעש״טהק׳ןלה״ה ערבים‬
‫לם»ר‬ ‫טומוה הלו הוא פסונל לפרנסה ולסמרו בסעודח מלוה דמלכא‪ ,‬ואחר עובדא ‪An‬‬
‫׳יום מעשה רק לומר שיד הטעלוה ולבק־ בהמה והמיר כאשר סיפר מעשה ה א מ״ם בו היל‪-‬‬
‫מול סוב‪ .‬שיר הטעלוה י ואמר הרב מקאטניקא כי לפעמים כל אחד ואחד מוכן לישועה רבה‪.‬‬
‫ועכיו לא יוכלו לד‪,‬שינ הישועה‪ ,‬רק איש אה רעד‪,‬ו יעוורו‪ ,‬כן יעודנו ד׳ למען כבוד שפו אמן !‬
‫‪ 0‬ש״ ק בשלה נדו שב» הרנ‪-‬ד‪ ,‬שבה אונלי הרבני החסיד טודרר אלידוו יעקב בן לודב התמיד‬
‫מוהיר ישעי׳ וליד‪ ,‬דיין דקיק פרימטיק נכד בעל המחבר ם׳ מריה כד‪,‬ונה עולם ודוה״ק‬
‫ישהאווא כי עליו כי היד‪ ,‬בעל פקוכל כאי מבעל מקוכלים הנדולים ונם אדטיו ההיק סהריש‬
‫ואה ממונקאטש הפלינ עד אין חרך בשבחי הרב‪ ,‬והוא היד‪ ,‬הלפיד טד‪,‬ד‪,‬יק בעל בני יששכר‬
‫והפהופןע נם החת הקדוש פלאנאוט‪ ,‬ור׳ אליהו יעקב הניל פיטר לי כי סיפר לו הרב החסיד‬
‫ד לייביעו ‪6‬רשטיקעד >ור׳ ליב הניל היי איש קצר הקופה והוא הפט חד‪,‬בדלה אצל ההיק פסאנו‪,‬‬
‫ןבד‪.‬עדרו‪ ,‬אפר עליו ההיק בעדיח ואד‪ ,‬כי צדיק אכד( כי מעשר‪ .‬שד‪,‬יד‪ ,‬אצל וקנו אשר הי׳ דד‬
‫בכפר לוקא ספוך לבארדיאב ודבעשיט ואד‪ ,‬בא שפה‪ ,‬ודואיש הלוה מקט של ר איביש‬
‫פריסטיקער( היי אראנדאר ודעעשיט וליד‪ ,‬נסע עט הקאראטע שלו תוך החצר הנפוו‪) ,‬אללאש‬
‫םסוך להקרעטשפע( ונכהו דלהי החצר כי ההאדאטע היי נכוד״ והדלהיים והננ של החצר הלו‬
‫היה נפון■ ונתקיים פאפר פהחו שעדים ויבא נוי צדיט‪ ,‬והבעשיט וליה ישב שם כפו ארבעד‪,‬‬
‫שבועות‪ ,‬ושאל אה וקיט ‪1‬אה הבעהיב[ כי פה ישלם לו עבור כי החויקו פה איוד‪ ,‬שבועות‪,‬‬
‫ענהו כי ביד‪ .‬אין לפניו שלום בקשד״ אפרה האשד‪ ,‬אבל בן אין לה‪ ,‬והבעל לא רצד‪ ,‬לבקש‬
‫ואת‪ ,‬כי אשתו היהח וקנד‪ ,‬באה בשנים וידע כי עפיי הטבע הוא פן הנמנע כי יהיה לו בנים‬
‫מאשתו ואוצ ענה לה בעשיט כי יד‪,‬י׳ להם נ׳ בנים‪ ,‬וכן היה‪ ,‬והבעשיט וליה ביקש פוקט הבעהיב‬
‫כי יהן עפו אה הערל הבעל ענלה שלו להראותו אה הדרך אשר ילך בה נוד‪,‬אף כי לבעשיט‬
‫חקי א‪ 1‬היי צריך פורה דרך■‪ ,‬עכיו ביקש ואה פאתו‪ ,‬והוא ידע ברוח קדשו אה אשר יד׳ס ונתן‬
‫לו אה הפשרה שלו אה הבעל ענלה הערל הניל ‪ .‬והבעשיט הקי‪ .‬ציוה עליו כי הוא יפע הפ ‪T‬‬
‫פלפנידום בענלד‪ ,‬מיוחדה‪ -‬וכן היי‪ ,‬כי הערל הבעינ נפע מלפניהם‪ ,‬ובא אצלו רוצח א׳ וביקש‬
‫מאתו איוה דבר‪ .‬וד‪,‬ערל הבעינ לא רצד‪ ,‬להט לו‪ ,‬וקם עליו הרוצח ורצחו נפש והרנ אוהו ‪1‬אה‬
‫הערל הבעינ הניל[‪ ,‬וד‪,‬רוצח נסע אחיב לדדכו והניחו שפד‪] ,‬אה הערל הבעע הניא פת מושכב‬
‫לא ‪ p‬דופם‪ ,‬בחללי חרב‪ ,‬ושאל בעשיט ולהיה‪ .‬אה אנשיו )אשר נטעו אהו( האט עוד נראה‬
‫דדוצחז ענו האנשים כי לא נראה פעהד‪ ,‬כלל וכלל לא‪ ,‬לקח בעשיט ולהיד‪ ,‬כוס יייש וציוה‬
‫לאנשיו כי יפהחו פה הערל הפשרה ולשפוך בהוך פיו אה הכום היייש ‪ .‬וכן עשו ‪ .‬ויעמד חי‪,‬‬
‫וד‪,‬אכילוהו וד‪,‬שקוהו עדי בא בחורד‪ ,‬לתקפו הראשון ‪ .‬ואח־כ שלחו בעשיט ואה בחורד‪ .‬לביתו‬
‫]לבית הבעדרב האראנדאר הניל[ והבעשיט ברך אה הערל )יען כי קיבל עליו היפודים הנ׳ל(‬
‫כי יאריך יפים ושנים חיי נועם ונעימים ויחי׳ עד אשר ירצה בעצמו‪ ,‬וכן היה‪ ,‬וד‪,‬ערל הלו פיפר‬
‫המעשה לחרבני החסיד פוד‪,‬ריר ליב פדפטיקער נכד האראנדאר הלו‪ ,‬אשר הערל ה א היי הפשרת‬
‫של האראנדאר האד‪ ,‬י ‪:‬‬
‫י( שמעתי פידניפ פוהיראד מקודד בסעודת מלוח דפלכא לפי משפטיי הרטיט לפיק‪ ,‬מקודם׳‬
‫אפר לנו בשם איוה מפר‪ ,‬כי סעודה מלוה דפלכא פסונלה לפרנפח ורפו לדבר‬
‫אם־כסף‪ ,‬הרפוו‪ ,‬לכסך ופרנסה‪ ,‬הלוה‪ ,‬העשה‪ ,‬מלוה דפלכא‪ ,‬אה העני‪ ,‬ירפו לעני ורוכב על החפור‪,‬‬
‫סעודה משיח בן דוד‪ .‬והוא פנולד‪ ,‬לקרב אה הנאולה ‪ .‬ואני הוספתי לא תהיה לו כנושד‪. .‬‬
‫כדאי׳ בשיט ומדרש‪ ,‬נ׳ שבועות השביע ד׳ אה ישראל‪ ,‬וחד פנהון שלא ידחקו אה הקץ‪ ,‬תיש‬
‫לא הד‪,‬י׳ לו כנושה ‪ .‬היוצא לנו ‪ .‬הנני לרשום מעשה נורא אשר סיפר לנו מנכד בעשיט וליד‪.‬‬
‫מהד‪,‬ק ר׳ ברוך ולדרד‪ ,‬פפעוביו‪ ,‬כי בכל שנה ושנה בא אצלו רב אחד פפורפם פחפידי וקנו‬
‫בעשיט ולחיד״ בעה בואו אצלו‪ ,‬הסיד כיבדו ביתר שאה כראוי וכיאות‪ ,‬ובשעה כי רצה ליסע‬
‫לדרכו תמיד עשה לכבודו מעודה מיוחדת לכל אנשי העיר לכבוד האורח הנון הא‪ ,‬פיא בא‬
‫אצלו דאודח הלי קודם פרום הפסח‪ ,‬וכבר כיבדו הכהים לצורך חנ הפסח ולא היד‪ ,‬לו לד‪,‬ד‪.‬יק‬
‫פהרב פפעוביו פקום מוכשר ופרווה‪ ,‬לכבת ולעשות עבורו סעודה נאה והנונד״ ודויד‪ ,‬להד‪.‬יק‬
‫פהדיב וליד‪ ,‬עבור וד‪ ,‬קצה הקפדד‪ ,‬על הרב האורח הניל על כי בא אצלו עתה בוד‪ ,‬העת אשר‬
‫כל איש טרוד בטירדה כשרון חנ הפסח‪ ,‬וד‪,‬רב רבי ר׳ ברוך וליה היי קפדן‪ ,‬כידוע‪ ,‬ושאלוהו‬
‫אי מאנשי חסידיו‪ ,‬פה זה רבי ‪ 1‬השיבו כן ו כן‪ .‬אפר לו החסיד הא‪ ,‬ביתי עת לא נפנה לכבוד‬
‫הפסח ויש אצא מקום מחודו עשוה מעודד‪ .‬לאיש יקר הלו‪ ,‬ואתן פמם פטה אל הפנחד‪ ,‬וסקום‬
‫הסעודה‬
‫נ‬ ‫דברים סיפוריםמהבעש״טהס׳ זלה״ה ערבים‬
‫הסעודה‪ ,‬ענהו הרבי ר׳ ברוך י טוב טוב י עב־ו י קפידת הרבי זל־ה לא‪^ .‬ש‪ n‬ם( הרב האורח‬
‫הניל‪ ,‬אשר על כן‪ ,‬בשעת הסעודה‪ ,‬שינה הרבי ר׳ ברוך וליה את טקום הר‪ :‬האורח ולא השיבו‬
‫לסעלה ראש‪ ,‬רק השיב אותו מן הצד‪ ,‬הרב האורח י כי היי נ־נ אדם נתל והבין הדבר כי איוה‬
‫הקפדה יש בכאן‪ ,‬אסר לד‪,‬רבי ר׳ ברוך זלד‪-,‬ד״ אספר לכם מעשה נפי*א פ־בינו תקנו‪ ,‬בעשיט‬
‫הק׳ זלד‪,‬יה‪ ,‬הבעשיט וליד‪ ,‬היי סנהנו בכל שנד‪ ,‬ליסע לאיזה מקום קבוע )ושם העיר שכחתי( ‪.‬‬
‫והיה הםנהני כי הרב דפתא עשר‪ ,‬עבורו סעודה‪ ,‬נדולה‪ ,‬וכל אנשי העי־ לקחו חבל בשטחת‬
‫סעזדת מצוד‪ ,‬הלז‪ ,‬וד‪,‬בעש‪-‬ט וליד‪ ,‬לא לקח שום פתון‪ ,‬ושום קוויטל טיפוס איש‪ ,‬רק סקופת‬
‫הקהל נתנו לו תטיד )עבור ביא‪.‬תז הלזו סך טא‪.‬ד‪ ,‬אדזטים זד‪,‬בעש‪-‬ט זלית בירך את כל איש‬
‫וא‪.‬יש ני יהיה לו ישועה‪ ,‬בכל ענין אשר יצטרך‪ .‬וכן היה‪ ,‬כן היד‪ ,‬טנהנו בכל שנד‪ ,‬ושנה לבא‬
‫העירה הלז‪ ,‬וכן התנהנ שפד‪ ,‬תטיד‪ .‬ויהי כ• הרב דטתא‪).‬דשם( שבק חיים לן ולבל ישראל ציוד‪,‬‬
‫בעשיט וליה כי אותי )את הרב האורח הנוכחי[ יקחו שפד‪ ,‬לרב ופורה‪ ,‬זאני האף ני הייתי בית‬
‫בקי בשים ופוסקים‪ ,‬עניו שולחן ערוך החמישי לא ידעתי‪ ,‬אשר על כן י אצל דיית ‪ .‬בעניני טויט‬
‫דיני טמונות לא רציתי לקבל עלי בעצטי תווכות העניני׳ בדין ‪ .‬ואפרתי אולי יש בטקום הלזה‪.‬‬
‫איזה‪ ,‬למק טזפלנ בקי בעניני טויט כי יהי׳ לי לעזר אצל דית‪ ,‬וכן נטצא וכן היי ואני השנרתיו‬
‫לדין זשלמתי לז טכיטי טעות טיפזקז אבל איש הלז היד‪ ,‬טכת הצבועים‪ ,‬וזילזל וחירף אותי‬
‫ולקח אצל התת כל טעות הפסק ואני שלסתו לו ביוחד‪ ,‬זקיפח פרנטתי‪ ,‬אבל לא‪ .‬יכולתי לשנות‬
‫הדבר‪ ,‬ועייז הייתי מחוסר פרנסה תל‪ ,‬הטיתי בעצטי‪ ,‬עת כי רבי בעשיט זליד‪ ,‬יבא הנד‪) ,‬נטנד‪,‬נו‬
‫בבל שנה ושנה( אזי אספר לו הדבר‪ ,‬אבל כי בעשיט וליה כי בא אצלינו ‪ .‬ובכל המסיבות‬
‫חרא טניס שוחקות לד‪,‬דיין הניל ונסתתטו טענותי ולא יכולתי דבר‪ ,‬בלעתי רוקי וכעסי ושיחי‪,‬‬
‫אמרתי‪ 1‬לשנה הבאה‪ ,‬אאזור כנבור חלצי‪ ,‬ואתהיל מיד‪ ,‬לקבלו לפני בעשיט ^■ד‪ ,‬הדיין הניל‬
‫כי ראה כי הבעשיט זליד‪,‬ד‪,‬נביה אותו וכיבדו‪ ,‬מסתמא הכדף על קדקדי עוד יותר כטבשנה של‬
‫אשתקד‪ ,‬וכן טדי שנה בשנד״ אני חשבתי לעצמי ני אפתח פי ל ר ^ו לנזני בעשיט וליה‪ ,‬אבל‬
‫הבעשיט זליד‪ ,‬כיבדו למאוד ותטיד נסתתמו טענותי‪ ,‬אפרתי לנפשי מד‪ ,‬שיעשה הזמן יעשה‬
‫השכל‪ ,‬ומוכרח אנו לפתוח פי ולקבלו‪ ,‬וד‪,‬י׳ בדעתי י ני עת הדיין הלז יבא פתח הביתד‪ ,‬אתפוס‬
‫את כובעו מעל ראשו וא‪.‬צעק בקול נדול‪ ,‬רשע שקץ‪ ,‬כזאת וכזאת אתה עושד‪ ,‬עטת‪ .‬נאשר‬
‫חשבתי זאת בדעתי ועצתי‪ .‬הכעש־ט וליד‪ ,‬כי היי אצל הפתח לנסוע לדרכו‪ ,‬עמדתי על המשקוף‬
‫ו מזוזת הבית ורציתי לצעוק בקול‪ ,‬הבעשיט וליה הרניש זאת‪ ,‬אמר י אספר לכם מעשה נורא‪,‬‬
‫הדיין עמד במצחו הנחושה והעזה‪ ,‬לשמוע‪ ,‬אמי הכעשיט וליה‪ ,‬יק תעמדו איש על מקומו ‪.‬‬
‫באין לזוז שום איש פפעטדו‪ ,‬סיפר להם י הרמבין הקדוש ה״ טפויסס בננלד‪ ,‬ובנסתר ובחכטת‬
‫הטבע ובכל מיני מדעות וחכמות‪ ,‬ובעיר אשר המלך היה דר שפד‪■ ,‬רעזידענטץ שיטאדט■ שפד‪.‬‬
‫היה דירת הרטבין הקדוש וליה‪ ,‬פיא היה להפלך להתייעץ איזד‪ ,‬סוד כמוס ועתיק ויעץ איע עם‬
‫שרי המלונה עם טי לד‪,‬תייעץ בדבר נדזל הלז‪ ,‬אמרו לו כ׳ יש כא‪.‬ן יהודי א׳ חכם הכולל והוא‬
‫יאמר לךאת כל אשר תעשד״ וכן תצליח‪ ,‬המלך קיאו בשם‪ ,‬ודיב• עמו‪ ,‬וכאשר ראד‪ ,‬והבין‬
‫נודל חכמתו‪ ,‬המתיק עמו סוד‪ ,‬וביקשו כי בכל יום יבא‪ .‬אצלו לעסיק עמו •כי שעות־ בענינו‬
‫החכמות‪ ,‬הבישעף )או הפאפסז אשר רניל היד‪ ,‬לילך אל הטלך נם בלא ב־)ישות( פיא כי בא‬
‫אצל המלך פנש שטה את הרמבין חקי זלדרה‪ ,‬כי למד עם המלך איזה לימיד החכמות‪ ,‬והמלך‬
‫לא קיבל את פני הפאיפם‪ .‬עדי לא נטרו לימודם‪ ,‬אח־כ קיבלו‪ ,‬כיאות‪ ,‬שאלו הפאיפם כי מי‬
‫הוא זה מורך ופלמדך ז סיפר לו ‪ .‬אפר הפאיפם אולי יותן נם לי הרשות נתונד‪ ,‬לבא אצליכם‬
‫בכל יום זללפוד ניב ן כן ענו לו ‪ .‬אבל הפאיפם נ׳ היה טבת הצבועים‪ ,‬פ א אמר להטלך ראה‬
‫כי היהודי׳ הטה טחוכמי׳ למאוד‪ ,‬ואם לא יבלו ימיהם בשים בבלי רק יעסקו בחכמות וחקירות‬
‫הלז אז יהי׳ מהונמי׳ יותר ויותר‪ ,‬ע־כ עצתי נכונד‪ ,‬כי יכרו בכל מדינות טייכותיך כי לא ילמדו‬
‫השים בבלי רק יעסקו בחכמות וחקירות‪ ,‬המלך שפע לעצתו וכן נזרו )תאת היי כזונת הפאפם‬
‫יסיש( פיא הלך הפא‪.‬יפס עם בן המלך ברחוב היד‪,‬ודים וראד‪ ,‬בי הרמבץ הקדוש לסד עם מאה‬
‫תלמידים‪ ,‬הפאפם עם בן הסלך הלכו אצלו והרפבץ זליה כיבד אותם‪ ,‬והפזניפם הראד‪ .‬לו אנדתו‬
‫בביב אשר ידובר שטה חירופים וגידופים על אויה‪ ,‬וד‪,‬רםבץ וליה הראד‪ ,‬לו שטותו ואפקרסיתו‪.‬‬
‫וסתר את דבריו‪ .‬לימים רבים אסר הפאיפם )יםיש( לד‪,‬קיםר‪ .‬ראה אדוני דקיסר י כי נם אוהבך‬
‫הדמבין הקדוש זל״ד‪ ,‬אינו שומע בקולך זאינו שזמר נזירתך כי לומד שים בבלי אשר יש בזה‬
‫דברים דבים ננד אמונתם )של הנזצרים(‪ ,‬לימים רבים‪ ,‬שאל הקימו־ את רטב־ן ד‪,‬ק׳ האסת הוא‬
‫אשי‬
 ‫ע ר בי ם‬ ‫ד ב רי ם סיפוריםמהבעש״טהה׳^י^ה״ה‬
‫אשר שפעתי עליך מרבריסז אסר כן הוא‪ ,‬שאלוהו‪ ,‬היהכן? הלא אחת דהך? ענהו הרטב■(‬
‫ןליד‪ .‬ואת חיינו‪ ,‬ובאם לאו‪ ,‬למה לי חיים וכפעשד‪ ,‬הפובא בשים‪ ,‬עם השועל והדנים‪ .‬אפר לו‬
‫הקיםר חלא בשים שם ושם כתוב דבריי ננח אסונתינו ? וכי חפאיפפ אפר ואת להקיםר‪ ,‬פקודם(‬
‫ענהו חרפב׳ן וליח! כי לא כן חוא חפשט חאפת‪ ,‬ואדרבח חוכיח לו בראיות ברורות כי פחוייביי‬
‫אנחנו לדרוש ולהחויק טובה להפלך והשרים כי לב הטלך והשרים ב ד ד׳ ואיב הוא כפאות‬
‫ד״‪ ,‬והמתיק לו כל הענינים‪ ,‬יביאר לוי כי התוה׳ם ניתנה בםיט ועי פנים ובדרך פרדס והראד‪.‬‬
‫לו בעיניים פקוחות מד‪ ,‬שפרופו בכל ענין וכי פן תור‪,‬יק ושים ואנחת שלנו נוכל לידע כל‬
‫העתיחת והפקריית ותהליכות בני אדם ופקדי ופנעי ופן ופנים טובא וענינו ‪ ,‬הכפות הפרצוף‬
‫וכחפהם‪ .‬ולראי׳ הנני אופר לך׳ ואראה לך דבר נפלאו כי בעוד אתה רנעי׳ יבא לכאן חפאיפם‬
‫‪ 1‬וכן היי[ והפאיפם בא אצל פפר‪,‬ן הדלת‪ ,‬אפר הרפכין וליה עפוד בפקוסך ואל תטנף הפלטון‬
‫אשר הפלך בתוכו כי אתה אתה פן הקדשי׳ אשר באחן חפה‪ ,‬ונאפת וחללת בכל בתי הקדשי׳‬
‫ונם בלילד‪ ,‬הוה נאפת ושפה שמד‪ ,‬עם ”פלונית ופלונית וכבר נשתקעת בחולי הואת ריל‪ ,‬ולפיפן‬
‫הנני אומר י כי בראשו של אדם במקום פלוני ופלוני יש שם ניד אחד‪ ,‬ולאיש בליעל הפשוקע‬
‫בחולי הלו‪ ,‬נתהוד‪ ,‬ניד הלו ^‪.‬דום בפראהו‪ ,‬והוא םיםן פובהק ‪ ,‬ופעתה‪ 1‬יטלח שער ראשך ונו׳‬
‫אם כנים הפה דברי‪ ,‬וכן היי וכן נמצא ‪ ,‬אסר הרפבין הקדוש‪ ,‬דאה אדוני הקיפו■ י כי פה רצה‬
‫הפאיפם הניאוף הלי‪ ,‬ואיך תתן אימן לדבדו‪ ,‬כי הלא אנו רואה באדפוין כי רשע אדום נואף‬
‫הוא ופפוכן הוא כל פסעי דרכיו ומעלליו ומיד עקרו אותו והושיבו דפו בואשו ודורנו אותו ‪,‬‬
‫כן סיפר בעש׳ט ול״ה ‪ ,‬אחיב אפר להעולס ניא‪ 1‬דאם איו דער רשע ודער דיין( פיר האבען‬
‫עהם נעוואלט א׳ טובד‪ ,‬טיהן אונד איהם ביה הנלנול מתקן ויין ‪ ,‬עם ניצט אבער נישט רשע‬
‫בלייבט רשע‪ ,‬חאפטץ איהט אוועק ותיכף ופיד‪ ,‬נעלם הרשע הניל ונאבד ונעקר םן העולם כן‬
‫סיפר הרב הניל לפני ד‪,‬ד‪,‬יק ר׳ ברוך וליה ‪ ,‬ואפר לו‪ 1‬ידע מעלתו כי אני הנני‪ 1‬הרב הלוה ‪,‬‬
‫אחיכ פייטו הרב ר׳ ברוך וליה וכיבדו ביתר שאת !‬
‫ה( סיפר לנו ר׳ פשה יהושיע ציפער עיד‪ ,‬פשפש אצל ההיק פסאנו‪ ,‬כי תלפידי בעשיט ביקשו‬
‫אותופיא כי ילסוד אותם פדת פחדינו׳‪ ,‬ובעשיט וליה דחה אותפתפיד‪ ,‬פיא בפוצשיק‬
‫אפר לתלפיחו ‪ ,‬לכו ונלכד‪ , ,‬ואראה לכם‪ ,‬ונטעו ביערת עצים‪ ,‬ראו שפת איש אחד פ ^ ך‬
‫ביערת עצים וכפעט אכלתו הקרח והשלנ‪ ,‬ותלפ ‪ T‬אחד רצד‪ ,‬לטפל עפו ולחפפו ולהחיותו‪.‬‬
‫הבעשיט וליה לא הניחו עשות ככד״ וד‪,‬י׳ להם לפלא‪ ,‬אחיכ ראו אורחת ישראלים באד‪ ,‬אשר‬
‫נפעו לשוק‪ ,‬ולקחו את האיש הניל על פדכבתם ונתנו לו פפתם ויינם ושטנם וד‪,‬חיו אותו עדי‬
‫חור לאתנו ולתוקפו הראשון ומחמת נורל שפחתם כי החיו נפש ישראל )כפאפר השים כל‬
‫הפקיים נפש א׳ וכוי( שתו ושיברו עפו עדי אחותם תרדימה ועיבד‪ ,‬שנתם‪ ,‬ואיש הניל )אשר הם‬
‫החיוהס לקח את המאכלת אשר היי אצלו‪ ,‬ורצה לטבוח טבח ודגן ולשחוט את בל אנשי‬
‫החבריא הלו ולשלול את פמונם‪ ,‬אבל השם ברחמיו הציל אותם פיח יד הרוצח הלו‪ ,‬וכל וה‬
‫ראה בעשיט וליה עם תלמידיו הקדושים‪ ,‬אפר להם בעשיט‪ ,‬תראו ענין הלו‪ 1‬והוא כפה פאה‬
‫פרסאות מכאן‪ ,‬ותרצו לידע פדרטתז אין וה לפי כוחכם‪ ,‬ותחילו פוד‪,‬ו‬
‫י( במסיבת מלוה דפלכא טפיו לנו! פיא בא בעשיט הר‪,‬׳ לעיר אחת והיי שם אברך א■ מאנשי‬
‫חטידיו אבל חיתנו היי פתננד נדול והיי נביר עצום ולעת ד‪,‬וא‪.‬ת היתה אשת חנביר‬
‫חולאת לפאוד והרוםא‪,‬־‪ £‬יאשו אותה מכל וכל‪ ,‬והתנו הפציר בחיתנו כי ילך אצל בעשיט היו׳‪,‬‬
‫והוא לא רצד״ ושלח הבעשיט הק׳ אליו כי יבא אצלו לדרוש את ד׳ וידע כי יש אלקים בארץ‪,‬‬
‫אחר רב הפצרת חתנו‪ ,‬שלח הנכיר עבורו‪ ,‬עבור הבעשיט וליה ובא שפד‪ ,‬בפוצשיק ‪ ,‬ואו יצאה‬
‫נשפתה של בת הנביר‪ ,‬ציוה הבעשיט בי יסלקו אותה מעל הפטה כהצורך וכניפום‪ ,‬והתחיל‬
‫הבעשיט וליה להקטיר עם פקטרתו עשן הלילקע‪ ,‬וצוד‪ ,‬לד‪,‬אברך נהתן הנביר הניל[ כי יביא לו‬
‫צלוחית יין פד‪,‬טוב וד‪,‬םטיב נלכבוד סעודת דוד‪,‬עיו‪ 6‬כי הפרא וייהנו פקהין‪ ,‬ונכנם יין יצא םוד‪,‬‬
‫הלך האברך אצל הותנו הנביר וביקש מאתו‪ ,‬הותנו צווח ככיוכיא וכי חברת שיכוחם הנני‬
‫צריך ז אבל אחי י ב ההפצרות ‪ ,‬נתן לו ‪ ,‬הבעשיט וליה שתה כל היין וביקש עוד אתת ושתיים‬
‫כן היי כפה פעפים עח האברך בכד‪ ,‬כפני הבעשיט וליה כי לא יוכל לראות פני האיש ה ‪,T‬‬
‫כבוד חותנו הטתננד לבא אליו כ‪.‬פעם בפעם עוד לבקש יי! ‪ .‬ופי לפשתד‪ ,‬היין ‪ .‬קרא אותו ז‬
‫ובפרט כי מתו מוטל לפניו ‪ ,‬אבל בעשיט הק׳ לא השניה על כל וד‪ ,‬ועפיי רצון קדשו של‬
‫הבעשיט וליה הלך האברך עוד הפעם וכקש יין וד‪,‬ביא לפני הבעשיט וליה היין הפבוקש‪ ,‬לקח‬
‫בעשיט‬
 ‫דברים סיפורים טהבעש*טהרן^לה״ה ערבים‬
‫כעש! ‪ 8‬זל־ה נים יין ושהה‪ ,‬וד‪,‬פותד‪ ,‬נהן להאנרך ני יהנו ואה ל‪6‬ני האשד‪ .‬הפתד ני ‪nttffti‬‬
‫ונאשי יראו השהנוה נפניה ישיפו אלהה נהזרר‪ ,‬על פטתה‪ .‬וכן היה י והההילד‪ .‬להיוה פפ ש‪.‬‬
‫ואפרד‪ .‬ני הבעש־ט וליד‪ ,‬לאיעל הלוה( נא אאלד‪ ,‬לד‪,‬קי‪1‬וזה משינתה אהיה אפר הנעשים וליה ני‬
‫יר*ה כי היא בעאפד‪ ,‬העפלד פפטהד‪ ,‬לדגין פעורה פלוד‪ ,‬דפלכא וכן היה‪ ,‬והלרה לנערלהד‪.‬‬
‫ולבראוהה‪ .‬אל ראו גודל קדלשהו‪ ,‬כי ההיד‪ ,‬פהים בפאפרו הקדוש לייע לעכיי אפן‪:‬‬
‫י( ‪* 6‬א נפע הבעשיט הקדלש לאילד‪ .‬עיי וראד‪ .‬אשה אהה עוברה לשב ובהלך ירד‪ ,‬ילד נער‬
‫קטן ‪ .‬ביקש פהאשה הניל כי ההן אה הנער עיי י ת לד‪.‬לא נדל ינדל אוהל וילפוד אהל‬
‫אבל האשד‪ ,‬לא ראהד‪ ,‬ליהן אתן קלשבה באשר כי בנד‪ .‬הילד הוא חכם נדול ונפשה קשירה‬
‫בנפשו ואך כי הולכה פביה לביה עכיל לא העלוב אה הנער‪ .‬הבעשיט ולחיה הלך לפקום לינה‬
‫האלתוים וביקש פהבעל אכפניא שלהם כי הוא דבר ידבר על לכד‪ ,‬כי עוד ועוד יהן לה איווי‪,‬‬
‫והיב ורק ההן לו אה הנער הוד‪ .‬לנדל על ברכיו‪ .‬האשד‪ .‬חניל כי באהד‪ ,‬אל הפלון ובעל‬
‫האכפניא שלה דיבר על לבד‪ . .‬אבל ללא הועיל היי וולהכעי‘ אכפניא ניב הבטיה הבעשיט‬
‫ליהן לו איוה פנד‪ ,‬יפה( אבל הבעל אכפניא ראד‪ ,‬כי לא יועילו דבריו‪ .‬לקה אה האשד‪ ,‬הניל‬
‫וד‪,‬ילד על שכפד‪ .‬לדהף אוהם חואד‪ .‬ולא‪ .‬ראה ליהן לתם אף לינה לילד‪] ,‬הורך היי( הנשם‬
‫וד‪,‬שלנ והכפור היי פחדים ‪ .‬ההיישבד‪ ,‬איע ד‪.‬א‪.‬שה הניל שההן אה הנער‪ ,‬וד‪,‬בעל אכפניא השביע‬
‫אוהד‪ .‬על כך כי הקיים ואה ואהיב הניהד‪ .‬לבא להוך חאכפניא ונהן לה לאכול ולשהוה נני‬
‫הבעשיט הבטיח לו עבור וד‪ .‬שכרו פשלפז ויד‪,‬י בבוקר ודלכר‪ ,‬אאל הבעשיט ולה־ד‪ .‬ונהנד‪ .‬לו‬
‫את הילד והבעשיט וליה נהן לד‪ ,‬פנד‪ ,‬אחה אפיים‪ .‬וד‪,‬לכד‪ .‬לדרכה‪ .‬הבעשיט וליה נידל את‬
‫הילד וד‪,‬י׳ הלוך ונדול עד כי נהפרפפ לעילת נדול וכל הננידים להנבירים דאו לשדך איע עט‬
‫הילד הניל ‪ .‬וד‪,‬בעשיט וליה לא ראה‪ ,‬והאםינו כל הננידים י כי בלים יבקש הבעשיט איוה נביד‬
‫פפורספ יוהד פופלנ פהם‪ .‬פיא לקח אה אחד םפשפשיו ונתן לו פכהב חהלפ לאיש א׳ בםקום‬
‫פלוני‪ .‬כי ילך אאלו ואם יראוי‪ ,‬לשדך איע עפו עם הילד הניל אוי יעשר‪ .‬הנבאי הנאים לפדט‪,‬‬
‫הנבאי תלך באיווי רבו וליה‪ ,‬ובא לפקום פלוני‪ ,‬ויתפוש אחרי ד‪,‬א‪.‬יש הידוע‪ ,‬ולא ידעו פאתו‬
‫אנשי העיר ‪ .‬הנבאי הלך לאהד פאנשי חפירי רבו בעשיט ולהיה ‪1‬אאל נביר הפפורפפ הידוע‬
‫לו( הנביר‪ 1‬כיבד אוהו ביהר שאה כראוי לכבד פשרהי פני הפלך פלכי רבנן‪ ,‬בעשיט וליד‪.‬‬
‫ועשה לכבודו פעורה קטנד‪ .‬וד‪.‬טנה ונאפפו שפד‪ .‬כל אנשי חפידי בעשיט וליד‪ .‬לכבוד רכסו‬
‫וד‪.‬נבאי הראה להם פכהב הההום‪ ,‬ואה אשר יבקש פה ‪ .‬הנמר הניל אפף כל אנשי ביהו וד‪.‬ההילו‬
‫לחקור אחרי האיש ואחרי שיחו כי פי הוא וד‪ 1 .‬ואיוה היא ן עדי כי פשרה אחר אפר כי פכיר‬
‫אוהו בטיב‪ ,‬וני הוא איש עני ואביון פוכר באלים וכדופח והוא דר פהוץ לעיר‪ ,‬בניה קטן‪,‬‬
‫הנבאי ראד‪ .‬לילך אאלו ‪ .‬ואטד לו הנביר‪ 1‬ני לא יטריח איע לילך אאלו כי בלים הופיי יבא‬
‫לכאן‪ ,‬כי בא בכל יום עם ארור שקו לפנור באלים וטא‪.‬טייקיס ‪ .‬כן היי‪ .‬וכאשר בא שפה ‪ .‬אםר‬
‫לו הננאי ‪ .‬שםך כך וכך! אפר לו כן‪ ,‬אםר לו הנבאי י פכהכ חהום הבאהי לך פבעש־ט וליד״‬
‫לקח הםנהב בידו ולא ידע נם לקרוי הכהב וד‪,‬פכהב ‪ .‬וד‪,‬נביר הניל עם כל האנשי׳ אשר ישנו‬
‫שטה ראו לראוה פה הוא הודף הםנהב ‪ .‬אפר הנביר הניל לא‪.‬יש הניל אם הראו■״ ההן ל«‬
‫הפכהב ונקרא לך ונאפר לך פה שנכהב בהונו‪ ,‬נהן לו הפנחב‪ ,‬ווד‪ ,‬היי הודף הטכהב ‪ .‬שלום‬
‫וניט ונוי יען כי ידעהי ני יש לך בה נחלה עוטרה לפרק הנשיאין ונם אאלי יש ילד א׳ אשר‬
‫נהנדל אאלי והוא נער רך וטוב עילוי פפורפט‪ ,‬ואם הראה‪ ,‬נעשד‪ ,‬שידוכין עם הוונ הניל‬
‫ואהחהן עפך‪ ,‬ואולי אין לך על הואאוה החהונד‪ !,‬אני אהן‪.‬ואילי אין לך על הואאוההפלבושייז‬
‫אני אתן ‪ .‬ואם אין לך פעוה נדוניא ‪ 1‬אני אהן‪ ,‬ואולי יחפד לך ד׳ פחסודך נפרנפהך ז אני אהן‬
‫לך אתד‪ .‬פאוה וד‪.‬יכ ואפרנפ עאפך‪ .‬כיד ישראל בעשיט ‪ .‬ויהי כאשר קראו לו אלה הדבחם‪,‬‬
‫שאלוד‪,‬ו אוהו‪ ,‬טח האפר לוהו אפר להם! טדיכי היהיז פדיע לא אתראה בכך הלא יש לי‬
‫ביה פלא בנוה נדולוה הולכי׳ יחיפי׳ תניעי׳ ואפאי׳ ופעהה הלא כל פחפורי על בעשיט וכד‪.‬יד‪. .‬‬
‫והנבאי עשד‪ ,‬עפו הנאים לפויט‪ ,‬ונטע לדרכו‪ .‬והבעשיט ויל עשה הנישואק כאשר הבטיח הכל‬
‫נאשר לכל ‪ .‬וחנביריט כשפעם ואה חיי הדבר לפלא בעיניהם‪ ,‬ואף כי ירעו ני הטיפים הפת‬
‫דרכי הבעשיט‪ ,‬בלים יודע אה אשר עושה עכת דרהיבו בנפשים עת ו ש ^ו אה הבעשיט כ'‬
‫יאטר להם אה אשר עשד״ ואה אשר תיקןבוהז ני הלא נביריט פופלנים ראו לשדך איע עפו‬
‫ועהד‪ .‬ההחהן באיש כפרי פשוט י פיפר להם הבעשיט‪ ,‬ני הילד‪ ,‬פד‪ .‬הוא‪ ,‬וד‪(.‬י‪.‬שד‪ .‬אשר לקוז‬
‫לו הוא חבל נחלתו פנילטל דראשון ע*כ לא ראה לעשות פירוד בין הדכקיפ חיו ופיפי לד*‬
‫כי‬
 ‫דברי ם סיפודםמהבעש״טד‪.‬ק׳ןלה»ה ערבים‬
‫ני סיא היה קיסר אתד )כםי נםולין ה״ לם;״ קיס■״ ד‪,‬־בת וכםו היום! ‪ iJcc-B‬ניא‪6‬ןן( ות­‬
‫לו בן אחד)ווה היא נשפת החתן הלוו!( חכם נליסות‪ ,‬נם בהנפת היהודי׳ ‪1‬כ• הםיד הההנר‬
‫‪ ftt‬עם בן יד‪.‬ודי נכיר אשר היי דר ספוך אצל הקיסר[ ותפיד שפע את תורת פשד‪ ,‬אשר‬
‫לפד כן הנביר אצל הפלפד‪ ,‬עדי כי נם בן הקיסר )נשפת החתן הלו( לפד בצוותא חדא עם‬
‫כן הנניר הניל והצליח בליפודו עדי היי לו השקות נדול להתנייר א ע‪ .‬ונתן לו הפלפד עצד‪,‬‬
‫הנונה ני יקה לעצפו איוד‪ ,‬אלפי׳ ויכקש רשיון פאביו הקיסר ליפע על הפדינות י׳הקור פעשיהם‬
‫)וועלט לופט רייזע( ואח־כ יפע אצל צדיס פפורפם )אשר אפר לו הפלפד( ישם ינייר א״ע ‪ .‬כן‬
‫עשד‪ ,‬בן הפלך הנ••‘ ‪ .‬והצדיק הלו נידל אותו עד ני נרל לפאוד והיי חכם ועילוי פפורפס ליפי׳‬
‫בא שפה ]תוך הע״ר הלו אשר שפד‪ ,‬נתגדל הכן הפלך הנ‪-‬ל( איוד‪ .‬שר נחל נשיא האדן‬
‫)פאיפם פפורפם( או איזה קיסר[ ועשו לו אנשי העיר כבוד נדול ניאות ‪ .‬והקיסר עפד על ביפה‬
‫פפוארה )טריכענע( ודרש שפה איוה דרשה סרעדינ( וכל העם פקצה אל קצה היי שפה‪ ,‬ונם‬
‫הה־צ וד‪,‬בן פלך הניל היו שפה לכבוד הפלבות ופסתפא כל איש ואיש הניט בכל הדברים‬
‫הפפוארים ותכשיט‪-‬ם הפפיארים אשר הכינו שפה‪ .‬ובן הפלך׳ יען כי היי פורע הפלונה וד‪,‬יד‪,‬‬
‫חנם ופכין נחל ‪ .‬אי לזאת י הוא הביט בהבטד‪ ,‬וראיי׳ נחלה באיזה דבר אשר הונן שפה ‪.‬‬
‫וד‪,‬הםץ והענין הלו היי ב‪:‬י‪.‬פת איוד‪ ,‬פעשה וחכפד‪ ,‬נפלא‪.‬ה נגד הכפי׳ ופביני׳ אשר הפך‪ ,‬בקיאי׳‬
‫נאופנות ובהנפה הנפלאה הלז‪ .‬אבל זאת לא חיה יכול לד‪,‬בין שום איש פשוט‪ ',‬רק איש‬
‫הפלופד ופנודל בכל עניני הכפות כפו הפלופדים וםחונכים כבית הפלך‪ .‬זהפאיפס חלו יען ני‬
‫ראה ני ]ד‪,‬בן הפלך[ הילד הלו צופר ופביט רק בדבר נפלא הלז ולא נפל עינו נ)!ו! ‪ .‬אוי הנין‬
‫פזה ני הילד הגיל הוא בטח טכני דנדולים וחורי האדן ‪ .‬ונתן הפקודד‪ ,‬ני ד‪,‬י'לד הניל ינא‬
‫לפניו ביום פחדת ‪ .‬הילד פחר לפאוד ודיפה בנפשו‪ ,‬ני בלים‪ ,‬אביו הקיסר נתן _)קארענטש(‬
‫והודיע לכל פלכי ור‪,‬ורי הא ‪ p‬ני בנו נאבד פאתו ‪ .‬ועתה יתודע הדבר‪ ,‬וחיו יצט^■ לעבור על‬
‫דתו דת יהודית חיו‪ ,‬התיישב איע פד‪ ,‬יונלעשות פד‪ ,‬שיעשה הזפן יעשה השכל לפהרת הלך‬
‫הילד הניל אצל הש־ הניל‪ ,‬שאל אותו השר הלו בני ‪ ,‬אפרו נא לי פי ופי אתה ז ואל תכזב‬
‫שום דנר פלפני‪ ,‬ואל תפחד כלל וכלל‪ ,‬התיישב איע הילד הניל‪ ,‬ואפר לו האפת‪ ,‬ואת כל‬
‫ונוכחת‪ .‬אפר לו השר הלז אולי תרצד‪ ,‬לד‪,‬תחתן עפי‪ .‬עב בתי הבתולה אשר יש לין ותהיי לך‬
‫לאשהו אפר לו הילד‪ ,‬ו‪1‬לא אני יהודי‪ ,‬והיא ערליתז אסר לו השר הניל נם אני הנני יהודי‬
‫בפוך ‪1‬פן האנוסים[ ובתי תניירה איע ותד‪,‬י׳ לך לאשה נדפו י‪ ,‬אפר לו הילד הניל אזי הנני‬
‫פרוצד‪ ,‬י רק בא פן ני נתך תהבל עליד‪ ,‬את כל אשר הנני אופר לה ני יען ני נכר היי כחוד‬
‫פופלנ ובעל סדרינד‪ ,‬והיד‪ ,‬איש פקובל‪ ,‬ולפעפים היי לו נם עליות נשפה ‪) .‬וכידוע פהבעשיט‬
‫זלד‪,‬־ד‪ ,‬בעת אשי היי לו עליות נשפד‪ ,‬אזי לא היי נשפתו נשפת הנשפיות בקרבו ולפעפים‬
‫התעלך נאחד טרדני הפתעלפים[ ני לפעפים אם יהי׳ לו התפשטות הנשפיות אי לא תעורר אותי‬
‫ולא תפחד כלל וכלל ני לפעפים כן דרנו ‪)-‬נפשינ לעיי(־ היא קיבלה עליד‪ ,‬את כל הניל והקיסר‬
‫נסע לדרכו ושלה שבה את כתו ונשאה הילד הניל נדפו״י באין יודע דבר‪) .‬כפו שהיי לפנים וכידוע‬
‫פעשים רבים כאלה( ודרו יחד בשלום ושלוה ‪ .‬ויד‪.‬י בפעם אהד היי לבן הפלך )ד‪,‬־ה הילד הניל(‬
‫עלוית נשפה יותר פנפפי הרנלו בנל פעם ופעם‪ ,‬עדי אשתו נבהלה לפאוד יען כי היי יותר פנפי‬
‫הרנלו‪ ,‬אנל הרופאי שפטו ני חי היא‪) .‬אך ני הרופאים לא ידעו ני הוא עליות נשפה( ואהיב‬
‫ני נ א כוחו ונשפתו בקרנו ושב אל איתנו נדרך כל האנשים‪ .‬שאלה אותו אשתו הניל פדוע‬
‫היי עתד‪ .‬יותר פפענ‪ ,‬בפעם ן אפר לה ני רצד‪ ,‬לילך עד היכל העליון שבנן עדן ולא שבי‪,‬והו‬
‫באשר ני הורתו היי שלא בקדושה כי נולד בניותו‪ .‬ודי אם יתיצה לפות ולד‪,‬תנלנל ע ד הפעם‬
‫ני יתעבר באשה ייטראלית וכי יהי׳ הורתו בקדושה אד יוכל להשינ ולבא נם בהיכל הלן ‪.‬‬
‫ואפר שם ני הוא יו‪1‬רצה בכך ורק פונרה ליקה הסכפד‪,‬פאשתו אם תתרצד‪ ,‬בכך‪ .‬וטעתה הנני‬
‫שוא‪.‬ל אותך אהובי זונתי! האם תתרצה בכך? )כן ענד‪ ,‬הילד הניל לאשתו הניל(‪ .‬אפרה לוי!‬
‫בזאת אתרצה לדבריך‪ ,‬באם נם אני אפותאתך ואתנלנלעיד פעם שנית‪ ,‬ואם נם בנילנלהשני תקח‬
‫אותי לאשד‪ ,‬אוי אד‪.‬־צה ננך‪ ,‬וני נתן יתן לה עיו תקיעת כך ונתן לה התקיעת כך ופתו שניהם‬
‫ונתנלנלו פעם אחרו‪ .‬ועתה הן הנד‪ ,‬הבי נילנולים‪ ,‬בן הפלך נתנלנד ונתעבר אצל האשה האורחת‬
‫הלו )אשר דברנו בתהילת הפעשד‪ (,‬ואשתו בתהפלך )או הפאיפם( נתנלנלת ונתעברה ונולדה‬
‫לבת אצל איש הע‪.‬י הניל הפוכר הבצלים אשר הזכרנו לעיל‪ .‬ואם כן הוא‪ .‬ב׳ ו ט הפה זיווג‬
‫ד פנילנול הראשון ואיך אוכל עשות ח‪-‬ו פירוד בין הדבקים ז עינ פונרח הייי‪,‬׳ ננ ל פאפצ•‬
‫דברים סיפודם מהבעש״ט הה׳ זלה־די ערבים ה‬
‫נווי לנדל ‪ tm‬הגן פלך ה;‪-‬ל ולהשיאו לא»טו מיווינו ט;ל;ול הואשון‪ .‬כן «‪6‬ר ו^ד& הבעש׳ט‬
‫זלה־ה ! ומעמה אל ההמד‪,‬ו על הדבר הלי‪ .‬זייעו‬
‫ח( פ ״ א היי נצ ‪ ' p‬להדב ו״ דוד ‪6‬ירקום להשיא במו והיי צריך דד פאוה אדומים ובא אצל‬
‫רבו בעעדט הקדוש וד‪,‬כטיחו על ככה‪ ,‬כן באו יפי ההמונד‪ .‬ואין קול ואין עונה‬
‫הלך לפני רבו‪ 1‬אפר לו עפוד יום ויופיט ואמן לך אמ אשר הבטהמיך‪ ,‬בפמאט‪ 1‬בא נביר ננבד‬
‫ושאל פהרב ד דוד יציל היכן הבעשיט יציל ז אפר לו נם אני הנני הולך שפה בוא עמדי !‬
‫נאשר באו בימה הבעשיט י צי ל‪ -‬נמן להם שלום ודבי' ע ם ר׳ דוד גירקום הנ‪-‬ל‪ .‬ואפר לו‬
‫אפפר לך פעשד‪ .‬נורא‪ ,‬נניד אחד היה מוהר עצים והיד‪ .‬לו פשפשיב רבים רואה חשבונומ‬
‫נבוכדואלטערם[ וכדופיהם וטי‪.‬שר בא פן השוק לייפצינ ועל פרכבמו אינו עם פעומ רב )כי כל‬
‫העצי׳ הלכו לאבדן כי באו פיט עד נפש ונשטף כל העץ לכל הפוחד׳ ופחורה שלו בא שפה‬
‫באין פחדד‪ .‬והיה יחיד ופיוחד עם פחורמו ופכר אומם ביוקר והון רב( דברו עליו פשרמיו כי‬
‫יהרנו אומו באחד היערומ ויקחו אח כל אשר לו ‪ -‬ופקורם׳ הרנו אח פשרה הטופי׳‪ ,‬ונטו פן‬
‫אם הדרך מוך יער אחד וסיד ראה הנביר אח אשר לפניו ודיבר עפם כי נומן להם אח כל‬
‫הפעומ וישבע להם כי לא ינלד‪ ,‬שום דבר לשום אדם לפען לא יהרנוהו אכל ללא הועיל היי‪1‬‬
‫אפר לד‪.‬ם כי ימנו לו עמ לופר הווידוי קשרוהו באי היערומ אצל עץ אחד והם הלכו לפרחוק‬
‫לפען לא ישפעו קולו כי אולי ירד‪.‬םו עליו בשפוע קול צעקמו ויהי כי אפר הוידוי נדר לאלד‪.‬יו‬
‫כי באם יצילו ד׳ פיד הורניו אוי יחשוב כל רכושו והונו וחציו לכם וחציו לנבוד‪ ,‬ויחלקו לעניי‬
‫ישראל‪ ,‬רביע רכושו לקרוביו‪ ,‬רביע השני לעניי ישראל והרוצחים שכבו נרדפי׳ והוא צעק בקול‬
‫נדל פר ובכי הנדון נפע אחד על הדדך ושפע קולו‪ -‬מיד נטד‪ .‬וזוך היער אחר הקול ויאה‬
‫אח אשר לפניו ופיפר לו הפאורע והמיר אח סופריו פן העץ אשד היי קשור עליו ולקח‬
‫אומו עם פעומיו על הפרככד‪ ,‬שלו יבא עפו העירה ונפע לבי מו‪ -‬חשב אח רכושו ועלה על‬
‫הון דבי המיישב בדעמו‪ :‬כי ד וד‪,‬ומר‪ ,‬אם יחלק חלק רביעימ וכן עשח‪ ,‬ונחלה אשמו‬
‫וד‪,‬לך אצל כל הרופאים ואין פחלד‪ .‬לפכמד״ וסנה איע )בעשיט הקדוש ו״ע( אצל הנניד הלו‬
‫ואפר לו אפמ אפרמי ז סיד נפל על פניו )כי זד‪ ,‬היה הנניד הלו ובא עמה לפני נעשיט המי(‬
‫אפר לו חשב כפה הוצאוח הוצאה על אשמך והמומר עד החצי פחו־ ומן לר׳ ח ד הניל ועלד‪.‬‬
‫בפכוון לסך ח׳ פאיח אדופים וסילק לו‪ .‬ואשמו נמרפאח! זייע ועכיאנפיו!‬
‫ט( פי א אפר בעשיט הקדוש לניסו ההיק ד נד׳!)ון קיטעוועד זצלד‪,‬־ה כי רואה עליו חטא איפור‬
‫איא וד‪,‬י׳ עכור זה נכד‪,‬ל ונרעד‪ -‬אפר בעשיט הקדוש כי פיד רעד ימודע לא על מה‬
‫זה ‪ .‬וסיד אפר לו‪ ,‬כי הרב ד נרשון ולד‪,‬יד‪ ,‬היי סריש פאשמו והדם פופק הנודר פאשמו אפודס‬
‫עליו מכ שיטיח‪ -‬וד‪,‬רב ר׳ נרשון דיד‪ .‬פנודל עניומו לקח מכשיטי אשמו ונמנם בפשכון לצורך‬
‫אוכל ונהנד‪ .‬פמכשיטיה וד‪,‬י׳ אפורים עליו לכךהיינחקקעלפצה איפור איא‪ .‬וד‪,‬י‪|.‬ו רעש נדול‬
‫כשפי׳ מ הדיף והרא־ש פלפלו עם הרפכיט עדי נצוזוהי כי לא כן ד‪,‬ד‪,‬לכה ופיד אפר הבעשיט‬
‫הקדוש כי פר פעליו חקיקה איפור הלז ‪:‬‬
‫י( ק פיא אפר לאחד פמלפידיו כי רואה עליו עון שפיכוה דפיט‪ ,‬וכך היד‪ ,‬המעשה‪ ,‬כי הד‪.‬‬
‫כומב חיה בליל משער‪ ,‬באב שהיי חל כשבה וד‪,‬י׳ נדחה ליום אי‪-‬ובםוצע‪1‬יק כמב חיה‬
‫זעייז הםים וכוז דל ה שפכו חפמם קריה חוצד‪,‬ערי הזיקו איש אחד והש כי היי רעזע בליעל‬
‫עכיז לאשר היא היי הנורם היי נחקק על פצחו שן שפיכוה דפים‪ ,‬כי הקביה פדקדק זכו׳ !‬
‫יא( ד‪,‬רב הצדיק ר׳ סיכל קירעפער מהיד‪ ,‬פופר פנכולה כעשיט הקדוש— פיא נא אצלז ד•‬
‫הלייב שדד‪,‬׳פ ונכד■ הרב הצריק ד ברוך זיל וד‪,‬כעשיט עפק באכילמו ואכל הרבה אפד‬
‫להד‪,‬יק ר׳ ליב כוונמי באכילמי פד‪ .‬שד‪,‬שינ פשר‪ ,‬בלוחוה האחרונוה‪ -‬ואפר הבעשיט עם איז‬
‫נישט דא א נשפה פין ארד‪,‬׳ר « וואס האט נישט נעזאלט דארך ניין דארך פיין האנט‪ ,‬אין‬
‫מיין שום נשפה אין קיין שוס ^ ה קען נישט קיפען אויף זיין פלאטץ כיו עם נייט נישט הארך‬
‫פיין האנט ‪ .‬בפמאום שפעו קול הברד‪] ,‬אטראפף נענעכען אין דער שטיב[ שאל הרב ד כרוך‬
‫זיל פה זאה ז אפר הבעשיט ראם איז אנשפה פין נ׳ פאוה שנד‪ ,‬וואט איז צי פיר נעקיפען עבור‬
‫מיקון ‪ .‬אחר כך שפעו עוד נ׳ טראפפעם ושאל פה ואה ז אפר הבעשיט אצינד נ״ט זיא דארך‬
‫אין קיפט אין נהר דינור טובל צי זיין‪ -‬שאל הרב ר׳ ברוך זיל ויידע‪ -‬וועלכע נשפה ביזט‬
‫ד א ז נתן לו קלף חלק ואפר לו טיה עם ד ר אוועק וועפט דיא וייעפען י אחיב ראד‪ .‬כי‬
‫נכתב עליו ופעצפו( תיבת •חנוך■ ואז ידע את אשר לפנע וייע!‬
 ‫דברים סיפורים מהבעש״ש הס׳ זלה״ה ערבים‬
‫ב( הרב הצדיק ד דוד פירקום זיל הלמוד בעשטה־ק ו״ע נ א ביא בלילה אצל רבו הקדוש‬
‫ואסר רבי איך דארף אוועטשערע עססוגן ‪ .‬והרב זלה״ה אסר דיא קינדער שלא‪6‬ען‬
‫שוין אבל סוברח היי להקיץ אה בהו הצדיקה אדל וליד‪ .‬שהעשה ווענושייע לד‪,‬רב ר׳ דור זלהיה‪,‬‬
‫וד‪,‬יא קטד‪ ,‬ססיטהה‪ ,‬ועשהה‪,‬אהיכ הקיץ הרב רי רוד ולהיר‪ ,‬ש אה שני בניה הרב הצדיק ר׳ ברוך‬
‫דל והרב הצריק בעל דנל סחנד‪ ,‬אפרים ועשו שסהד‪ ,‬של סצוה בד‪,‬ונן ‪ .‬בהוך ישיבהם נהקעקע‬
‫הקורד‪ .‬אשר היי על סקום משכב סיטהם‪ .‬באשר רוי‪-‬ה ואה נעשיט אסר‪..‬אוי דוד דיא זעהסט‬
‫שאן■ סעהר פין סיר ‪ .‬כי הרב ר׳ ח ד ראה ואה ברוה קרשו׳ ע־כ עשה ההבולה הזאה לסען‬
‫יקיםו סשינהם בי לא יארע להם חיו שום סבשול ;‬
‫בם׳ ברכה אברי‪,‬ם הביא בי הבעש־ט ד‪,‬ק׳ אסר כי ידוע כי בי‪-‬ב יפים סח‪-‬דש נים! םסנין ייב‬
‫םלאכי׳ ובכי יום מלאך אחד נוור על כל חורש כל העהים כי יהי׳ לטובה ואםר הבעשיט‬
‫הק׳ אם לא ישרו בעיניו נזירה המלאך הננו מעבירו סאוסנהו והננו סמנה םלאך טוב סאהו על‬
‫מקומו‪ .‬ומד‪ ,‬פי׳ הוא המאמר במקום שאין אנשיי— במקום המלאכי׳ רייקא בי אין שם אנשיי‪.‬‬
‫השהדל_להיוה איש— ולצווה עליהם לטובד‪ ,‬אפן‪ .‬וזה הפי׳ החדש הזד‪ ,‬לכם מסור הוא‬
‫בידכם‪ ,‬ודו־ק‪:‬‬
‫ינו סישר לנו החסיד ר׳ בנימין פערלשטיין עיר‪1 ,‬עה נסענו לבעלו אני ונימי וידידי מוי משד‪,‬‬
‫עזריאל ולהבחל‪-‬ח ר׳ בנימין פישהנ‪-‬ל[ כי שמע ואה סנכד הבעשיט הקדוש זייע‬
‫כי סיפרו לו‪ ,‬איש א׳ מהזיק ארענדע ולו היי סשרה אחד בביה החורף המבשלים שמה יין שרף‪,‬‬
‫אמר איש המשרה להבעדרב רהום המומים ובא עמי דרך ב׳ שעוה והראד‪ ,‬דבר פ ל א‪ -‬בא‬
‫בכפר אהד כביה ערל^אחר ערל זקן‪ .‬אמר פשרה הבעדרב לערל הזקן וויא איז דיין טאטעז‬
‫אמר לו לסר‪ ,‬ז אמר לו מד‪ ,‬נפ־ם לך ז רק אמורי הראה לי‪ ,‬כי היזי‪ .‬שכב על הפלעקעניק ושכב‬
‫שמה איש ערל זקן למאוד‪ .‬אסר לו‪ ,‬שסייא נאר אויף‪ ,‬אין פערצייל אינו די מעשד‪ ,‬פין ישראלקע‪.‬‬
‫מיד עמד על רנליו ונטל ידיו עם מעט מים וד‪,‬ניח הכובע על ראשו וכובע משונד‪ ,‬טלאי עינ‬
‫טלאי( וסיפר המעשד‪ . ,‬פיא הלך ישראלקע בעשיט להמרחץ■ ‪ .‬ועמדנו שמה ערלים שקצים רבים‬
‫וזרקנו אכניס על ראשיו‪ ,‬הפך הרב אה פניו אין האט נעמאכט טיט ח הענט‪ ,‬היש ‪ .‬זענען אללע‬
‫פלי ט ה‪ -‬אבער איך בין ניבט פליטה אין האב ווייטער נעוואדפען שטיינער האט זיך ישראלקע‬
‫ארסנעדרייט מיט ד!ק טניס אין האט נעמאנט טיט די הענד צי דער ערד איו חא ערד אינטער‬
‫פיר אייננעפאלען וויא אנריעב אין בין נענליבען שטיין אין אנריעב טיט דיא צווייא הענט צי‬
‫שפרייט ‪ .‬ולא היי באפשרוה לד‪,‬וציאוני מן הבור‪ .‬באו כל אנשי העיר וחהרו הבור לכאן ולכאן‬
‫ואנכי עמדהי שם ודא הועיל שוס ההפעלוה ‪ .‬הלכו אצל הנלחים נייסטליכע וסיפרו להם המעשה‬
‫אשר היי ‪ .‬אמר הנלח כי אין הקנד‪ ,‬בדבר רק לבקש מן הרב ר׳ ישראלקע כי ימחול לו‪ .‬כן‬
‫עשו‪ .‬נא הרב זלה״ד‪ .‬אצלי ואמר לי‪ .‬וועסט דיא נאד זיין איין עזוה פניסז בכיהי ובקשהי כי‬
‫מחול לי והנטחהי לו לעשוה הסיד טובוה לישראל ‪ .‬דקה כובע אחד ודוניח על ראשי וזה‬
‫הכובע אשר לקה עהד‪ ,‬פעל ראשו( וד‪,‬ראה עם ידו למעלה ויכולהי דצאה מן הבור‪ . .‬ומעה הלז‬
‫הנני עושה טובוה לישראל‪ .‬זכוהו ינן עלינו ■על בל ישראל אמן‪:‬‬
‫יד( שמעתי מעשד‪ .‬נפלאה נמרציא םל(י‪.‬דעמיר[ טבעשיט הקדוש זי־ע ‪ .‬כי בא אצלו בחלום‬
‫איש נתל אחד כי יש לו בפאריז בן אחד וקוראין אוהו דער ריינער טאזעם אשר‬
‫עבורו לא יוכל לבא למקום טנוחהו כי אינו פהנהננללברה יד‪,‬ודיה והבעש״ט הדהים מרכבהו‬
‫ונסע לפאריז והסופי׳ עמדו פעצסם אצל ביה הנביר ריינער טאועם הנ־ל‪ .‬והיי באמצע הלילה׳‬
‫והבעש־ט אמר לטשרהו לדפוק על פהח השער בא שומר הביה ואסר מה לי ולנס כאן אינו‬
‫ביה אכסניא‪ ,‬בקיצור י הבעש־ט ציוה לדפוק כמה פעמים עדי נהודע לד‪.‬נביר והנבירה וד‪,‬קיצו‬
‫טשנהם והנבורה היהה נדיבה לב ופיהד‪ ,‬על לב בעלד‪ ,‬ני מה איכפה לך יבא בחצר שלנו‬
‫)והחצר החזיק איזה מאוה דירוה(‪ ,‬ונהנד‪ ,‬לו שם מקום ללון וביה דירד‪ .‬ובבוקר בל־ס הנביר‬
‫הלך לטסחח ושבח אה הנעשה והבעשיט ציוד‪ ,‬למשרהו כי ילך בהש‪,‬ק לפרםם נ׳ בא לבאן‬
‫איש מופה הבעש־ט ז־ל וד‪,‬וא באכסניא אצל הנביר הניל כן היה יום ויוטים ואין באו אבל‬
‫הבעשיט כאשר רצה בי יבואו י בלים באו ויום אחר יום באו מחנד‪ ,‬רב‪ ,‬זד‪ ,‬בבקשה‪ .,‬וזה בכה ‪.‬‬
‫ד‪,‬נכי רד‪ ,‬כי ישנה המיד בשער וטרקלין וראהה כי הרבה עוברי׳ ושבים באו בחצר שלהם שלא‬
‫כפעם בפעם ויום ויומי׳ מהמזל אה מול‪ -‬ההחילה לחקור אחר הדבר ואמרו לה כי מה זה ועל‬
‫מה זה ‪ .‬וד‪,‬יא היהה טונה לב והכמה ויהי מן הבוקר עד הערב ישבה שמה וכל איש אשר‬
‫בא‬
 ‫ו‬ ‫דברים סיפורים טהבעשיט הק׳ זלהיה ערבים‬
‫בא שטה טוכרה ה״ לוטי לה הטקשה אשר >גקש טבעשיט ולד‪•,‬ה וטך הטעוו! אי»ר יוזן לו‬
‫ונחוירהו מוכרח ה״ כל איש לאטד לה טה־עלהה בדינו וטה אטר לו איש האלקים‪ ,‬והאורחים‬
‫אשר באו‪ ,‬הוכרחו ליטר לה כטה טץוה קיבלו טבעש־ט זלה״ה והיא כהנה בל אלה הדברים‬
‫וכל חשבון הכנסות והוצאוה ויד‪.‬׳ בעיב נאהד‪ ,‬אל הפחקי כ׳ פעיה רב עלו ני דו)ניד הבהשיט‬
‫וצלהיד‪ (.‬אבל הוצאות איטר חלק לעני״ ה״ ניכ בטכוין כטו הד‪,‬כנטות ולא נשאר לו לם׳ חשבונה‬
‫אף פרוטה אחת כן ה״ יום אי ושתים ושלוש וכוי וביום שי‘אחר•ו באו האנשים ׳‘בעשיט זלהיה‬
‫ושאלה אותם טה בקשתכם ואפרו לה כי אתטול באו עם בקשה פלוני והבטיח לנו כך וכך‬
‫והש״ת עור כי כבר עלתה ארוכה ונתקיימה דבריו של רבי ובאנו ליתן לו תודה וד‪,‬כרת טובד‪,‬‬
‫כן ה״ יום אחר יום וראתה הנבירד‪ ,‬כ׳ הלא דבר הוא ‪ .‬והנביר והנבירד‪ ,‬היו חשוכי בנים ריל‪.‬‬
‫דיברה הנבירד‪ ,‬אל הבעלה כ׳ ילך אל הרב הבעשיט ולהיד‪ ,‬ותבקש מאתו כי‬
‫׳עוחם די כי יה״ לחם בנים ואחר אריכת הדבר״ פעלה אצל בעלה הנביר והלך אצל‬
‫הבעש־ט ולה־ה )אשר זאת ה״ טטרת בעש‪-‬ט ולהיה( הבעשיט שאל אותו ועל טסחרו ואפר לו‬
‫כי מטהרו הוא טטחר ״ן שאל אותו בכפה נטכר פה היין ז אטד לו בעד עשרים ציל הליטער ובדוטה‬
‫ביקש אותו הבעש־ט אולי יתן לו ביטעלקו ״ן ז הביא‪ ,‬ונתן לו‪ ,‬שאל אותו הבעשיט ולה־ה האם‬
‫ט״ן כשד יש כאן ידיעהזוה לא י ענהו הנביר‪ . ..‬אמר לו הכעשיט׳ אם תעשה ״ן כשר ותביא‬
‫אותו למדינתנו תוכל להש־נ ׳כ״טים ושפוני׳ ציל עבור ליטער כזד״ ויעין לו לעיטות ביט׳ הבציר‬
‫יין כשר עם אנשים כשרים ולהביא אותו לטדינת בעש־ט ולה־ה‪ ,‬ויד‪,‬י בעיניו כטצחק י כי היה‬
‫בלאיה נביר נחל י עכ־ו אוד‪.‬ב כטף לא ישבע כטף וה״ כטסתפק וכי יתיישב בדבר עדי יניע‬
‫יפי הבציר‪ ,‬אה־כ אמר לו כי אשתו עקרה י יציוד‪ ,‬הבעשיט ויל שתקה בעד ני צ־ל טאננעויא‬
‫ובמעט טים לשתות ותפקוד בזשיק בבן זכר‪ ,‬ויהי בעיניו כטצחק‪ ,‬כי הלא כל רופאי־אליל עינוו‬
‫הרבה הרפתקאות ולא עלתד‪ ,‬בידם‪ ,‬עכיז חנבירר‪ .‬בטהרת רוח לבד‪ .‬עשתד‪ ,‬כאשר ציוה הטעינו ט‬
‫זלדרה‪) .‬והבעשיט נטע לדרכו( וכסשלוש חדשים והנד‪ ,‬היא הרד‪ ,‬וראו ני נפלאות‬
‫הפד‪ .‬דרכי הבעשיט ורדרד‪ .‬דתיישבו בדעתם לעשות ״ן כשר וליטע לטקום נעשיט זלדרה‬
‫ילד‪,‬זםינו לסעודת ברית טילד‪) .‬כי כבר האמינו בבעשיט ולדרה ‪ .‬והאמינו כי יה״ להם בן ובר(‬
‫וכן עשה‪ ,‬וד‪,‬טעין איור‪ ,‬בריקעם עם יין ליסע שטה והוא נסע אחריהם‪ ,‬אחר איוה יפים כאשר‬
‫נסע על הדרך נטתנך בהדרן■ ובאו ביער אחד‪ ,‬וד‪,‬שטש'נטד‪ ,‬ליון עדי אין יוצא ואין בא‪ ,‬הלילה‬
‫השכר‪ ,‬עליהם והלך פן טרכבתו לראית הדרך אשר ילכו בה‪ ,‬הוא נטה פן הצד‪ ,‬זנתעלטד‪ .‬טמנו‬
‫הלכה ולא ידע הדרך איה מקום הדרך‪ ,‬הענלה כבר בא למקום ישר והנביר איננו‪ ,‬והטשרת‬
‫צעק עליו‪ ,‬ואין קול ‪ .‬והפשרת נטע לביתו בהורר‪ ,‬וסיפר להנבירה המאורע‪ ,‬הלכד‪ .‬להפוש אותו‬
‫ויער אין כאן לבנון אין כאן‪ .‬והפשרת אסר כי יודע בלים כי בתוך •ער פלוני ופלוני היה‪ ,‬וכן‬
‫ה״ המעשה‪ ,‬הנבירה לא ירעד‪ .‬לשות עצות בנפשה‪ ,‬הנביר כאשר היד‪ ,‬בתיך היער ראד‪.‬‬
‫בית וחלון טאיר והלך שטה וה״ שם קב הבית נביודעי וטכידו פעיר פאריז[ והאורה״ ששו לקראת‬
‫וד‪,‬וא עטד מרעיש וטשתופם באין דובר דבר ושתד‪ ,‬קאפפע וכדוטד‪ ,‬ואחיב דתחילו לבקשו לשחוק■‬
‫עפהם שחק עפד‪,‬ם‪',‬בקארטין וכדומה ודחויה טעות רב ונהפו לדרכו לילך לביתו כי בעד החלון‬
‫נשקפה וראה ביתו על תילה בנו״ והם אפרו לו טה תחפו הלא לא רחוק הפקום טטך‪ ,‬בקיצור‪,‬‬
‫איש א׳ בא אצלו ואסר לו לעשות עטו עוד שחוק אחד על כל הטעות הנטצא אצלו‪ ,‬וטטתםא‬
‫כל הטעות ‪ .‬אפרןלו אותו האיש נעשה עיר שחור‪ ,‬אי אני אניח כל הסעות‬ ‫הפסיד בפעם‬
‫ואתד‪ ,‬תעמוד את בנדיך ננד הטעות ש לי‪ -‬ניטה לו כן‪,‬הדברים‪ .‬וטפתטא הפטיר הנביר את‬
‫הבנדים אשר עליו‪ ,‬אטד לתבירו‪ ,‬כי ילך לביתו ויפשוט את בנדיו וישלחם לו‪ ,‬אכל חבירו אפד‬
‫לו‪ ,‬לא וד‪ ,‬הדרך‪ ,‬רק תיכף לברכה נטילה והפשיטו את בנדיו וחצינו אותו ערום ויחף)ונשאר בבנחם‬
‫לבנים טלובשים( ודהפוד‪,‬ו החוצה‪ ,‬עטר פשתופם ואין בית לפניו‪ ,‬ועטר בתוך היער נטקדטת‬
‫דנא‪ ,‬עדי הבוקר אור‪ ,‬והנה איש לקראתו על שדה היער לרעות את בהמתו דד‪,‬י כי יאה בי‬
‫איש מלובש לבנים לקראתו מסתמא חרד ננדו ונם לביתו כי דיטד‪ ,‬בנפשו אולי היא איוח‬
‫איש פת המלובש בבנדיט לבנים וד‪.‬נביר הלך אחריו וראה‪ ,‬כי הוא איש ח״ וסיפר דו כי )ני האטת‬
‫לא רצד‪ ,‬להניד לו( נולני׳ פשטוד‪,‬ו‪,‬יוד‪.‬איש ריחם עליו‪ ,‬בקיצור כי הלך מבית לבית ונעשיר‪ ,‬אורה‬
‫ומסתמא בא נם לביהט־ד וד‪,‬תח'ל ללמוד וד‪,‬יה לו טוח טוב ושאל על מקום העיר הלו היד‪,‬‬
‫פרהק רב פן עיר פאריו עכיו ה״ שם אנשים אשר שטעו טעיר פאריז וטןהנביר רגיל אבל אם אפר‬
‫*אטד בי הוא הוא ויחשיבהו לטשונע וטחפת וח מוכרח היי לעזוב ואת ולא חבר מאופה טן כל‬
‫אשד‬
 ‫דברים סיפריםמהבעש״טהס׳ זלה׳׳ה ערבים‬
‫אשד קרה אוהו וברבוה היפים נעשח ׳חודי נםיר וווםיד וגר אור״ן ונסע עם הו « ד פ‬
‫הנעשיט וצלה־ד‪ . ,‬וי‪,‬נעשיפ זלדדה נפעט לא נתן לו שלום ני היד‪ ,‬נ ק הגאים ופתר‪,‬לו נ »‬
‫הולך עני‪ ,‬ויד‪,‬י אצל השלחן ודגעש־ט ויל נתן לאנשי חסיחו אמד‪ ,‬ננלוהית יין לשתות הושיט‬
‫לאודה)ד‪,‬נני ‪ 0‬ה ^ ניטעלקי יין אשר לקח פאתו נעיד פארמ והיא ני הניר צלוחית יין ני טשלו‬
‫היא‪ 1‬ני עתה י חג ני יין הלו היא נסך וידע פד‪ ,‬הוא נסך שאל אותו נעשיט וציל פרוע לא‬
‫ישתהד אטד לו אוי לי אם אופר ני יחשנינו לפשונע עגת אפר ני פשלו הוא וסנירו פלשענר‪,‬‬
‫אוי שחק נעש־ט ולה‪-‬ה ואפר לו ני הוא ההאו ואפוי לו ני יין שלו עם הנדיעקעם היא ספוך‬
‫לעיר פעוינעו דפנוד הנל ויסע לניתו ואשתו תפליט נן ונר‪ .‬ונסע לניתו ואשתו ילדה נן‬
‫>ונמ היי נפשך ד חדשיס לעינודד‪ (,‬ונעשה יד‪,‬ודי ות׳ח ודגשיר נל הנית ונליו וה״ אחר‬
‫נ ך פן חנפי פאריז‪ .‬זנות הנעשיט ינן עלינו!‬
‫טו‪ 1‬הבעש־ט הק׳ דיע נסע פיא עם הרג ר פינל סזלאטשינ נן הה־קר איציקיל דראהניטשער‬
‫דל דד‪,‬י נדרך‪ ,‬אפר הנעשיט ניפע לדונתא פלן אנל לא ידעו הד ר ך‪ -‬אפר‬
‫הרג ד פינל זל־ה ניה דעני אידד ווייסט נישט דעם ווענז אפר הנעשיט איך ווייס יא והלך‬
‫נדרך אהד‪ .‬וטעה נ ה ד ר ך ‪ -‬התחיל הרג ר■ פינל ואפר ניה דעני איהר האט אייך טועד‪ ,‬נעווע‬
‫אין רעם ווענז וני אז עוד לא החזיקו הרג ד פינל את הנעשיט לדני פונהה ע־נ אפר זאת‬
‫נדרך הלצה( אפר לו נעשיט הקדוש נ תינ רצון יראיו יעשר‪ ,‬דער איינערשטער האט ח ד‬
‫נעוואלט טוהן דיין רצון‪,‬פין פיר צי לאנעןע־נ נין איך פערנלאנועט;נעווארען‪ -‬ושימת חולין(!‬
‫סו( שמעתי פהרנ פוי א־א אנדק־ק ק׳ יעייא פעשה נסלאד‪ ,‬הידוע לנל‪ .‬עת ד דנ נעל נונ׳י‬
‫רצה לעשות לו החי נידהג נן היי‪ .‬ני היו נצוותא חרא ד‪,‬רנ נעל נונ׳י אנדקיק‬
‫יאפפלע והרג ר חיים סאנזער ועל סתעד הלוד‪ ,‬אפר נעשיט הקדוש ער איו אנראסער ליננעוי‬
‫ני האיך יונל לופר הוידוי אשפנו ונוי ואני יודע ני פעולס לא עשה שום פשע ח‪-‬ו לא פניי‬
‫ולא פקצתו( ועוד נסה נדוליס פקלויז דנתי דנן־ק נראד ורצו לעשות לו החי ונוננו להרג ד׳‬
‫חיים נניפין הנהן ר־פ וציל ני ינא נ־נ שפה ליום הפיוער‪ .‬נעשיט הק׳ הרניש נ ד נ ד והתחפש‬
‫א־ע נננדי עני וד‪,‬לך נ־נ שפה‪ ,‬על הדרך פנ שני נסע ד‪,‬רנ הצדיק פדה חיים נניפין ו״פ דל‬
‫העפד נעשיט את הענלה וניקש פחרנ ני ירחם עליו ליקה אותו על הענלד‪ ,‬ני נוסע לדרך‬
‫נ ר א ד‪ -‬ול‪ 5‬ח אותו על הענלה והושע אותו אצל הנעל עגלה פלפניס נננד פניו‪ ,‬הנעש־ט‬
‫דינר עפו דנ ר ס שונים וסיפר לו ענינים שונים נ דוני נ קו ד ש‪ -‬עד אשד נחשג נעיני ד‪,‬דנ‬
‫נטשתנע חיו וד‪,‬תחיל לשחור‪ ,‬פעפו‪ .‬אפר לו לפה ישחק הדג ‪ 7‬הלא אפרו חויל טעה נאתה‬
‫חונן ידאג נל השנוע נלו וני פן היי ני נשיק טעהנתפלתו( עפ ד פשתופס! שאל אותו הדג‬
‫אפוד האפת פי אתד‪ 7 ,‬אפר לו הן אני אני הואאשדנשניליפטריח ד דנ איע לרק ולד‪,‬נל דדע‬
‫פעינ ני ני ח איננו נטלן‪ ,‬ני הנני יודע נסתרות ודרניט דרני החסידות חנה הנם נפתר״ פאתנם ‪.‬‬
‫עינ יראה פעינ להפיץ עצת פריעיו ני חיו יתחרט םעינ ני לא יהי׳ טונה לא לנס ולא לי ­‬
‫ען היי י ני נסע שפה ולא הניח עשות פאופד‪ . ,‬אח־נ אפר הנעשיט אפיצם ואחלקם נישראל‬
‫לפען לא יאנדו עוד הפעם אנודת אנותג עשות פעשים נאלד‪ ,‬ני נפסע היי נין ונד והרג נעל‬
‫נוניי נתקנל לקיק פראג! ואפר הנעשיט חקדושאויןע דען האינן שווארצען ד‪8‬דען‪ ,‬שטייט ‪8‬‬
‫דייטטעל וועלט )ני היי איש נדול הקופה ושחור פראהו ופעט הנשר(‪ ,‬זנות תורתו הקדושה‪.‬‬
‫ינן עלינו ועל נל ישראל אפן‪:‬‬
‫יו( פ*א נ א איש אחד לפני נעשיט הקדוש נ ר ע נני ני זד‪ ,‬שנד‪ ,‬אשר יש לו עצירת השת‬
‫והרופאים הנתלים נלאו לפצוא לו תדיפה וד‪,‬סניפו ניניד‪,‬פ ‪,‬נהקליניק■ להטיתו ‪ .‬ורק‬
‫עיי תפא אחד יהודו הניד לו הדנר ונרה פאתס‪ .‬אפר הנעשיט הק׳ זלד‪,‬יד‪ ,‬הלא נ ת ע שאם‬
‫יסתם ונוי ואינ נאשר ינולת לחיות עד הנד‪ ,‬היי נ־נ שלא נדריי הטנע ‪ .‬נן רפיארך ינא שלא‬
‫נדרך ה טנ ע‪ .‬ונאשר הלך ספתח נית ד‪,‬דנ ולחיי‪ ,‬התחיל לד‪,‬שתין ני שעות רציפים ואחיפ‬
‫נתרפא זייע!‬
‫יה( וזהי ‪ p‬פפעזייטש ניקש פדנו פעשטהיק וליה ני יאפר לו הפי׳ נוודרק על ואלה הפשפט״‬
‫דא רזא דנלנולי׳‪ ,‬פיא אפר לו נעשיט ליפע ניער אחד ויראה שם אילן אי ופעיין‬
‫תחתיו ויתענג שפה עד שש וינא לניתו‪ ,‬ונסע שפה‪ ,‬וראה איש א׳ נ א עם ס ע פזויין עיף‬
‫ויגע ואנל ושתה ונסע לדרנו ושנח שטה ארנקי שלו עם הסעות‪ ,‬אחיג נ א שסה עור איש א׳‬
‫הניח לפוש ופצא שפד‪ ,‬האינקי עם הנעות ולקח‪ .‬וד‪,‬לך פ ש ם‪ -‬אחינ נ א שפה עוד איש א׳‬
‫עי‪1‬י‬
‫ערבים ז‬ ‫סיפורים מהבעש״ט הק׳זלה׳ה‬ ‫דברים‬
‫שף ינע עני ונכה ת ח ואנל שסה מהו אשר ה״ לו ושהה מן ‪ p'yon‬והניח לפו׳» ו^ישן‪-‬‬
‫ובא בחזרה איש הראשון ושאל שאל סאיש העני היכן הוא הארנק' עס הסעוה אשר שכההי‬
‫מה ז והוא באמה לא ירע סאוסה אה אשר הוא רובר אליו‪ ,‬בקיצור כי העני הלז קיבל שכרו‬
‫סשלם‪ .‬והאיש הלז הכר‪,‬ו סכה רצח ומונוע‪ -‬אהר כך כי הניע שש נפע הרוס ממעודמש‬
‫לביהו‪ ,‬וסיסר לרבו בעשימ רק׳ זלר‪,‬־ה אה אשר ראה אסר לו כי איש הראשק היי חייב לאיש‬
‫השני הסך ה‪0‬םרמ אשר הייבד‪,‬ארנר‪,‬י ולא היי לו לשלם לו ובא לדין למני ד‪,‬איש השלישי נכי‬
‫הוא היי הרב והדיין[ ומסק דינו ומנות םבלי שום חקירד‪ ,‬ודדשה‪ ,‬ע־כ עהה עמיי הנלנול שילם‬
‫הראשק ל ח שני‪ -‬וד‪,‬דין נד‪,‬יח איש השלישי[ ר‪,‬יבל עהשו ושכרו סשלם היש הוודרק על ואלה‬
‫הסשמנוים‪ -‬דא ת א תולנולא ודרק‪:‬‬
‫יפי ש ט ע ת י םהד‪,‬ינ םהדחיא בן אדםיו הד‪,‬נד‪,‬יצ שלינויא סםונקאטש כי בעה הבעעוש‬
‫ולד‪,‬יה היי םהנבר לםאוד כה ערץ ויעקב ‪6‬ראנק יםיש נוכבר ננמר ונשנד‪ ,‬בסיע‬
‫טסינעט סן הסימותם הלז האיך עפר בעשי ‪ 6‬וליה לוויכוח עם הטפא הניל יסיש[ והוא ראי‪,‬‬
‫כי כלהד‪ ,‬אליו הרעד‪ .‬וכמר באפמה היהודם ועפר לצד הכוסדם והבע אה הבעשיט וקדוש‬
‫זליהד‪ ,‬לורכוח‪ ,‬וד‪.‬י׳ נאפר כי בהוויכוח ישפור איע פלדבר על האיש היחע תל ורק יהדן אה‬
‫דעתו ואפונהו ולא לדבר עהק על האפונד‪ ,‬שכננדו והיי הדבר קשר‪ .‬לפאוד וכמעשה בהסדרש‬
‫עם הנחש על החביות וכמעשה דד‪.‬שטן עם איוב‪ ,‬אבל ד׳ דנלי חסידיו ישפור ודבעשיט ןל ‪.T‬ח‬
‫עפר בהורכוח ‪ .‬עכיז נברה מאוד כה המראנק יפיש ונילו פן השפים יבעשיט וליד‪,‬ד‪ ,‬כי הכת‬
‫פראנק יפיש הוא יוהד נחל בהטופאד‪ .‬פן הבעשיט להבתל אלף אלמי הבדלות ב ה ק ח ש ה‪-‬‬
‫ונילו פן השמי׳ להבעשיט‪ ,‬כי הבעשיט ויהיה והד‪,‬יק ו׳ מאיר ספריפישלאן נזקינו של הד‪,‬ק ד‬
‫מאיר פפתפישלאן הפמודפס ואיש א׳ ושמו ת פשר‪ ,‬מאטטיכער נאשר נילו לבעשיט את מקום‬
‫פ חנ ת מ‪ -‬של שה אלה הפה יוכלו לדבניעהמראנקיפיש וד‪.‬לך בעשיט הקתש ולדוד‪ .‬אצל ההיק‬
‫טמריפישלאן‪ ,‬זרוי אז באיזה יער בההבודדוה שלו‪ ,‬ובביתו היהה הרבנות שלו כובד‪ ,‬ופיללה‬
‫על בנד‪1 ,‬ד‪.‬היק ר׳ אהרן ליב[ ילד מוטי בעריפה ואחותו חפה דיל‪ ,‬והמעשר‪ ,‬שהיי כ ן ה״ כי‬
‫ההק פמתפשלאן תמיד ראד‪ .‬הילד הנולד לו ועזלחו בהורה אפר כי לא על כן התפללתי‬
‫ואת הילד ת אהרן ליב ולרוח שפדה אותו הרבנית מבלי יהראותו נאת הילד[ לבעלה נהד‪,‬ק‬
‫מהתם הניל[ וכאשר הניע לשנה ומחצה וד‪,‬לך בבית אנה ואנד‪ .‬ואביו הד‪,‬ק פפריפושלאן‬
‫ראה אותו‪ ,‬אפר לו בוהיל ניא אהק ליב איך האב שק שענערע פין תר אוועק נעשיקט‪.‬‬
‫ופיר נפל הילד למשכב ונהלד‪ ,‬עד לפות תל‪ ,‬הרבנית צעקד‪ .‬ואין מושיע לה‪ ,‬בעלד‪ ,‬החיצ לא‬
‫השניה עליה ודולף לו בשדר‪ ,‬לאחת היערות כדרכו להתבודד‪ .‬וידו כאשר בא הבעשיט ולרוח‬
‫ושאל להרבנות פד‪ .‬ואת ‪ 1‬וסימרד‪ .‬לו אפר לה אל תראנ סאוטה ואני אדבר עם בעלך ‪ .‬ועד‬
‫עת אדבר עפו אנכי אערבנו וכף נכי ידע הבעשיט וליה כי עד עת נאבי הילד[ ד‪.‬דוצ הניל בעצם‬
‫לא יפכים כי ישאר בחיים עת עת הלו אינו שוד‪ .‬לפאופד‪ .[.‬הבעשיט ולד‪.‬יה הלך אחתו באהד‬
‫היערות וסיפר לו כל נסיעתו כי פד‪ ,‬הוא מבקש פאתו וכי ילכו שניד‪,‬ם לבקש את וד‪ .‬האיש‬
‫פשר‪ ,‬פאפטעך הידוע לבטל עצת הרשע הטמא הניל יפיש‪ ,‬רלכו שניהם יחדיו אפר בעשיט‬
‫ולד^‪ .‬אבל עת לא תסכים כי בנך אהק' ליב יחוור לבריאתו עדי עת הלו לא אלך עפך‪.‬‬
‫ובעבור כי היי העניו לכלל ישראל מוכרח היי ההיק ת מאיר ולהיה לבטל דעתו‪ ,‬ובא לביתו‬
‫ואפר לבנו דקטן הי ל ד‪ -‬אהרן ליב איו תר נאך נישט בעפסער ז ופיר השיב לו הילד תשר‪.‬‬
‫בד‪ ,‬עם איו פיר ש ק בעפער‪ .‬ושב לבריאתו‪ ,‬ונשאר חי וקיים ונתנדל לאיש צדיק ופפורפם‪-‬‬
‫ויד‪,‬י כאשר באו בעיר היתע להם לבקש את האיש פשר‪ ,‬פאסטעך וחקרו אחתו ‪ ,‬אפרו להם‪ ,‬כי‬
‫הוא איש פשוט יוער‪ .‬צאן באחת ההתם נד‪,‬ד‪,‬יי פאלענינעפמרלכו אתריו ופצאוד‪,‬ו תעה צ אן ‪-‬‬
‫הצאן נטושים ונפוצים בכל ההדים ותא עופר אצל שמת בור נשאנצען[ ואופי לעצפו בכל פאפצי‬
‫כוחו ויפעי נאטט‪ 1‬פיט וואס ואלל איך תך תענען ז וואלפט דיא האבען נעהאט שעף צי פאסען‬
‫פעכט איך תר בחינם נעפאפעט‪ ,‬ודלנ וקפץ על בור נוושאנטץ[ ה א משפתו אל שפתו ואפר‬
‫תמיד איך שפתננ אתבער רען נריעב פין נאטם ווענען‪ ,‬ולאשר כי עשר‪ ,‬זאת בחשק ודתלחבות‬
‫נתל בכל ‪ a m‬יאר‪ ,‬בעשיט ולד‪ ,‬כי יעבודתו יותר נדול פן עבודתו נעבודת בעשיט[ ‪ .‬הלך אצלו‬
‫הבינשיט ואפר לו‪ .‬דבר לי אאך‪ .‬אפר לו אני הנני שכיר יום ואינו רשאי לי לבטל לדבר עפך‪.‬‬
‫אפר לו בעשיטדקדוש ולהד‪ ,‬הלא ככויב תתבטל בעבודתך לדלונ על שפת הבור אנד‪ .‬ואנה‬
‫אפי לו ניא פין נאטם ווענען פענ אי ך ‪ -‬תולת וה איני דשאי לי לבטל‪ ,‬אפי לו ‪w m‬‬
‫זאת‬
 ‫ערבים‬ ‫דברים סיפורים מהבעש*ט הה׳^לה״ה‬
‫ליה איך ברויך אויך טיט ד ר צי ש®®*[ ‪ ['6‬נאטט יוענען‪ .‬ואסר לז הבעש־ט זל־ר‪ um ,‬ביריש‬
‫עניני אלהיה‪ .‬ור׳ משה טאטטעך ר‪,‬ניל ההחיל לההלהב בענורהו והשקהו עד אין שיעור וערך‬
‫יבנל פעם ופעם ראה הנעשיט הק׳ ני עטרתו בור‪,‬ע הלוני הרקיע וטשבר הקליפות‪ ,‬אטר לו‬
‫הבעשיט הק׳ יש איש אחד אשר יר‪1‬נד‪ ,‬להרוס את יסוד אטונתינו‪ .‬שאל עליו ט היא זד‪ ,‬ואיוה‬
‫הוא ז והתלהב לטאוד והבעש׳ט ראה ני דיבוריו עושים רושם‪ ,‬והתחיל לל טד ע ט דתי יהודית‪.‬‬
‫שאל אותו האם יש באן בור וטעיין לרחק ולטבול ז ונלך לטבול ואלטוד עטך תורת ד‪ ,‬ואסר‬
‫לו ני יש בתחתית הדד טקום טעיין נובע ‪ .‬ור׳ טשה פאטטיך מיל ברנע חדא נלנל א־ע טדאש‬
‫ההר לטקום תחתי־ו טקום הטעיין והנהר‪ ,‬וטבלו את עצטם והנעש־ט הק׳ התחיל ללטוד עטו‬
‫האי נ׳ ‪ .‬ע ד ני דיבר עטו וסיפר לו ני הבהטיק נחרב ועתה העת ני נבקש עבור נלות השנינה‬
‫ני הבעשיט הק׳ הבין ני עתד‪ ,‬העת‪ ,‬נני נ׳ פעטים היי עת בקידה‪ ,‬פ‪-‬א בשנת תיח ונכר הטיט‬
‫דל ונתד‪,‬וד‪ ,‬טזה נזירוז שסד ד ל ונהרנ אז נטר‪ ,‬אלפים על קידש השם‪ ,‬ופעם שנית נטדוטני‬
‫היי ביטן נלית שפאניען‪ ,‬ונתהוה ניב ניירת שטד דל ופעם שלישית היי נזטן הלז ני ראד‪,‬‬
‫הבעעדט זל־ה ני הוא עו) פקידד‪ (,‬ני יובלו לד‪,‬תפלל בטעטד שלשתן להחיש‪ ,‬הנאולה‪ ,‬ונתהוח‬
‫רעש נדול בשטים ט טעל‪ -‬והסיט נבר לטאוד ‪1‬כי( בידוע זה לעומת זד‪ ,‬עשד‪ ,‬ד‪ .‬ונתנו לו זמן קצר‬
‫ערך רביע שעה באם ינבר האויב הסיט דל ויובל להפיץ שלשה הצדיק״ אלו אזי ידו חיו על‬
‫העליונה‪ ,‬ובאם לאו אזי בא יבא טשיח צדקינו ‪ .‬ובשד‪,‬׳ר טעשה שטן הצליח ונתהוה אש בתוך‬
‫העיר ונשמעקולות ולטידם מקול פעטונים אשר הרעימו בתוך העיר כי יאספו אנשי העיר לרבות‬
‫האש ]נאשר הוא המנהג טאן קלינגט אויך ריא נלאקע[ ירי פשה פאטטעך הניל רעד נעצטו‪,‬‬
‫ו ‪ p‬אצל הצאן‪ ,‬ושאל אותו הבעש־ט וליד‪ ,‬לד‪,‬ינן אתר‪ « p ,‬ולטח אתר‪ » p ,‬והשיב אותו‪ .‬נ י‬
‫שומע קול כ‪-‬עד‪,‬ון‪ ,‬בלים נעלי הבתים מהצאן יורעים ני נטש הצאן אחר הטרבר ועזב אותם ‪.‬‬
‫ועתר‪ ,‬יבואו אנשי הצאן וכי יראו כי הוא ‪1‬ד‪,‬שופר והרועד‪ [,‬אינו שם יינו אותו ולא ישלטו לו‬
‫את שברו ‪ .‬והנעשיט ד‪,‬ק׳ ראד‪ ,‬יד‪.‬בין ני הוא מעשה בעל דבר כי גברה ידו ד ל לד‪,‬פיץ אלה‬
‫שלשד‪ .‬עדרי צאן צדיקי עולם לטען יתבטל תפילתם‪ ,‬ולחנם היה בל נקשת הבעש״ט ור׳ פשה‬
‫הניל לא רצה לשאר שטה ונם לדרכו ההרה‪ ,‬ונתבטל בל הדבר בעוה־ר‪ .‬וחטים רצה להדק‬
‫את חבעשיט ואת ההיק טהדם וליה ונם היי לבעשיט וליה אחיב ענין נ חל רק ד׳ הציל אותו‬
‫טנף בל אויביו‪ ,‬ונטעו לדרכם‪ ,‬נתקות ד׳ ני נזכה להיות טן הזוכים ויחוש לנו ד׳ עת הנאולד‪.‬‬
‫בקרב היסים אטן בן יהיר אפן‪:‬‬
‫אנשי חסיד‬ ‫נ( יצ‪ 1‬ם ע תי טרי חיים יד‪,‬ושיע סתם טקערעסטור ני פ‪-‬א נסע הבעש״ט וליה עם‬
‫ובאו על אם חדרך והיי שם טקום יער שדה ועשבים‪ ,‬אפר הבעשיט והראה להם‬
‫באצבעו על טקום א׳ הספוך לשים ואפר להם'ני פד‪ ;,‬נטע על לינת לילד‪ ,‬ופה נלין‪ ,‬ויד‪,‬״ או‬
‫נםף רב‪ ,‬האנשים תטהו על כנד‪ ,‬ני מעולם לא ידעו בנתיב הלז מקום ללין שם וד‪,‬י ני‬
‫באו בנפד הלז ופוסטא( והיד‪ ,‬דר שם יהוד אהד בתוך בית קטן וד‪,‬יר‪ ,‬קרעטשטער עני ד ל‬
‫והביא לעצמו בפיא ערך איזה ליטעד ״ש וטזה ה״ פרנסתו נצוטצם נדרך העניים ד ל ויהי ני‬
‫בא שפד‪ .‬הבעשיט הקדוש זל ‪ ,T‬והגבאים צווי לפנות את הבית כי יהי׳ סקום ללין וביקשו ללחם‬
‫ואין! וטונרח היתה נעלת הבית ליקה הלחם טפי הטף וליתן להם‪.‬לחם לאכול והנעדרב ני‬
‫בא לביתו וראה השערור״ בין האם והבנים ולא ידע לשית עצות בנפשו ‪ ,‬ודבעשיט הק׳ וליד‪,‬‬
‫אטר לטשטש״ ני יאסרו להנעהיב ני יתן לו חיי זהויב‪ .‬ובאם לאו חיי זהוטאתו‪ -‬הבעדרב‬
‫יצעק ננ רוניא‪ .‬והם ישבו אצלו ע ד י תן‪ -‬הבער‪,‬׳ב טען איןלו‪ ,‬וד‪,‬ם אסרו לו ני קורט כל‬
‫לטלק החיי זד‪,‬וינ ואח־נ יד‪,‬י׳ לו רשות לטעון טענת אין לי‪ .‬והכעדרב אפר הלא אעפייב אין לי‬
‫ב א מ ת‪ -‬ואטד לו ני יטשכן הברים והנפות ויתן החיי זחבים לד‪,‬בעשיט הקדש זלהיה וסוברת‬
‫היי עשות כן ני לא רצו לזוז טניתו ע ד לא יסלק החיי זהויב ויהי ערב ויהי בוקרוהבעהיב סילק‬
‫החיי זהויב ודובעשיט וליה נסע לדרנו‪ .‬הבעהיב ואשתו ובניו האוטללים לוו את הנעשיט הק׳‬
‫זליה וטפעייתו ני תטיד חשבו פן אולי יהרדד בדעתו להשיב את הטעות אבל הבעש ט הר‪,‬׳‬
‫זליד‪ ,‬נסע כחפזון !נדרנו בקודש עת רצד‪ ,‬להיות רצוא ו שיב[‪ -‬עדי נעלם טרננתו וחבעד‪,‬ינ‬
‫אשתו ובניו חורז אחורנית ובאו לביתם עטופים נרעב טחיפר בל ורב עוני דל בניו שאלו‬
‫ללחם ואין הלנו לשנוב נהדר פטתם עיפים ויניעים צמאים ורעבים ‪ .‬הבעהיב התפלל תפלת‬
‫טנחח ומעריב ברוב נכי ודטעות שליש נכי נם הכרים והכסתות נלקחו מאתו[ והיי נ־נ עיף וינע‬
‫נפל עליו תרדמה והלך לישן‪ ,‬נאטצע הלילה בא ערל אהד ודפק על החלק‪ ,‬ואפר לו מאשקע ‪.‬‬
‫ח!‬
‫ח‬ ‫דברים סיפורים מד‪,‬בעש״ט הק׳זלה״ה ערבים‬
‫תן ל' יייש‪ .‬הנעד‪.‬ינ נאשר ידע ני נלד‪ .‬הפיוטד‪ p .‬דכים ונס כי ידע כי נלד‪ .‬ת"׳»ו‬
‫פן הנד‪ ,‬שטן* הנד נסים שלנו ופתח‪,‬לו הדלת ונתן לו נסארנניא( ייייש‪ .‬הערל התחיל לשנח‬
‫היייש כי סעולט לא שתה אצלו יי־ש;טוכ כוד‪ ..‬הקרעטשפער שחק נ י נ ו ודיפד‪ .‬כנפשו סד‪.‬‬
‫טונ ופד‪ .‬נעיפ י אכל העולפ חשך כעדו ני הערל אפר לו ני אין לו אף פ׳א ונשאר לו חייכ‬
‫נן היי נ׳ וני פעפיס ננ ל פעם נ א הערל ודפק על החלון וד‪.‬קיץ אותו פשינתו‪ .‬וכיקש פארוניא‬
‫יייש ‪ .‬ורשניח תפיד היייש‪ ,‬אכל ככל פעם ניקש פחילד‪ ,‬ני אין לו עתד‪ ,‬לפרוע‪ ,‬ויד‪.‬י כפעם‬
‫הני השכיח היייש ונם השכיח אותו כי פצא אותו לאיש נאפן וטונ לנ כי האף נ• פקיץ אותו‬
‫פשינתו זד‪ .‬כפה פעפים ואינו נותן לו פעות ואעפי־נ נותן לו כעין יפה ואסר לו ני נשכר זד‪.‬‬
‫הנני נותן לך פטכע אחת ‪1‬א שטיקל פעש[ אשר פצאתי ואינני יודע ערך פטנע וו‪ ,‬ואתר‪,‬‬
‫תפרטנוי ואם לא תקנל עכור‪.‬זד‪ ,‬כםכום החונ אשר אני חיינ לך אוי אשלם לך הפותר‪.‬‬
‫הקרעטשפער לקח פטכע הלו ]והיי רענדל טוב( וד‪,‬קרעטשםער אפר להערל כי קיכל עכור זד‪.‬‬
‫שכרו פשלם נגד החוב ועוד נשאר לו עודף ויתן לו עכור העודף עור איוד‪ .‬פאדציאן יייש ‪.‬‬
‫הערל שיבה אותו ני הוא יד‪,‬ודי נאפן אשר אין כפוהו‪ ,‬ואפר לו הלא יש לי בניתי עוד ערך‬
‫רבע אחד פהפטנעות הללו והרי הן שלך ונשכר זד‪ .‬תתן לי תפיד יייש‪ ,‬עדי תרצח—‬
‫הקרעטשפער קיבל זאת באהבה רבד‪ .‬ונעשה נכיר עצום וכנה פלטרים נאים ויהי לתקופת השנה‬
‫נפע הבעשיט הקדוש זלה־ה דרך שם וראו פשפשיו כי יש שפד‪ .‬בתים נאים וםד‪,‬ודריפ ותפד‪.‬ז‬
‫על נכה כי הנעשיט יפע שפה פעם שנית אבל איש הניל הרד לקראתם וכינדם‬
‫ניתר שאת ‪ .‬אפר לו הנעשיט הקדוש וליה כי נל טוב הלזה היי פיכן לפניו זה כפד‪ .‬שנים‪,‬‬
‫דק היי צריך להתפלל פיא תפלת סנחד‪ ,‬כלב נשכר ולא הי■ לו דעת עץ עדי ני הבעשיט הק׳‬
‫וליה שנר את לנו בד‪.‬וציא פא‪.‬תו נל אשר לו בנית ואז התפלל תפלת פנחד‪ ,‬כלב נשבר‬
‫ונדפעות שליש ונענה בתפילת פנהד‪ ,‬שלו‪ ,‬כן נוכה להיות פן העולים והזוכים לשתי שלהטת‬
‫עדי נזכר‪ ,‬לרא‪.‬ות עין בעין השייחן הטהור לפני ד׳ הנהנים אוכלים ובעלים םתכפרים‪ ,‬זנותם‬
‫•נן עלינו ועל נל ישראל אפן‪ .‬ונזה יופתק סאפר הפםורד‪ .‬בפי תצא דברים ניד פ׳ ניב לא‬
‫תאחיר לשלפו ‪) .‬ווה הייה כסף שנונן להר‪.‬־ק[ פלאתך ודפעך לא תאחיר‪1‬וה התפילה אשר התפלל‬
‫בלב נשבר ובדפעות שליש! ישיעתי לא תאח‪-‬ר‪1‬זד‪ .‬הישועה אשר היי לו אחיב אשר כבר פונן‬
‫היי לו פקדסת דנא ועיי׳ז לא איחר הישועה וקיבלו כשיט ונשים(‪:‬‬
‫נאו בם׳ ברכת אברהם דף כיו עיב פהדיין הפקונל םד‪.‬ריא ספונקאטש הניא בשם חנעיעיט‬
‫הק׳ וליד‪ . .‬פ‪-‬א פלפלו תלפידיו הקדושים עי איווי‪ ,‬ענין צריך לפקח ניותר כי יחי‬
‫כאופן היותר פועיל‪ ,‬ואפר תלפיד אחד‪ ,‬ני העיקר הוא כי יד‪.‬י׳ שויב ירא שפים כי יתן בשר‬
‫כשר לפען לא יטטטם את האדם באכילת נבילות וטריפות הםטסטפין את לב האדם‪ ,‬ורחסנא‬
‫לבא בעי‪. ,‬לב טוב■ נכלל הכל כדאי׳ בפרקי אבות‪ ,‬ענד‪ .‬תלפיד השני‪ 1‬העיקר לפקח על עניני‬
‫עירונין כי הלכות שבת הוין נר‪,‬רחם התלויין נםעויד״ ענה תלפיד השלישי‪ ,‬העיקר הוא להשניח‬
‫על פקוה כשירה לפען יוידו כנים נשרים‪ ,‬אפר להם הבעשיט חקי תדעו י כי עתד‪ ,‬עפקו כשפים‬
‫פפעל נ־כ פזד‪ ,‬הענין ונאםרו שם דנרינם והסניפו כשפים פפעל ני אלו ואלו דברי אלקים‬
‫חיים‪ ,‬ושלשתן צרינין הירק כי הפד‪ ,‬עפודי ופצוקי ויציקי ארק ותבל ואפר לד‪,‬פ רם‪ ,:‬ני איי‬
‫בחבקוק ני בועם תצעד ארץ‪ ,‬ועם ר‪-‬ת ‪.‬זביחה ‪,‬עירונין‪.‬פקוד‪ ,‬עיץ יצעד יתקופם הא ‪ p‬נ‬
‫הבעש־ט הק׳ וליה אפר פ א כי כפו שיש לץ צדיקים באתנםיא כן יש ל־ו צדיקים באתנלייא‬
‫והוא פן הליו צדיקים דאתנלייא‪ ,‬ועוד אפר על עצםו ני ננםתר הוא עוד יותר בעל‬
‫השם סבאשר יודעים פאתו נאתנלייא ‪:‬‬
‫כב( שמעתי פר■ ‪6‬יינל פ״ם פעשה נירא פנעש‪-‬ט הקדוש זי־ע ועכי־א ‪ .‬ם‪-‬א הי■ שבת בשיק‬
‫אצל נניר אחד פפיודעיו אחר שיק כנסעו לביתו ביקש פנעש‪-‬ט הקחש אתה‬
‫פתנד‪ ,‬לזכרון‪ ,‬בעש‪-‬ט הפס בבל כלי הבית וראה נר אהד פונה שפה על הארנז‪ ,‬נתן לו הנר‬
‫הלז לטתנה‪ ,‬הנניר שיער נעצפו פטתפא יצטרך לוה‪ ,‬לזאת לקח לעצפו נר הלז לטשפרת ‪.‬‬
‫ויהי היום כי הוצרך ליחע בשבוע הלו לפקופ יריד אחד דרך רחוק פעירו‪ ,‬ויד‪.‬י כאשר נ א שפה‬
‫ללין הלך בתוך נאסטחויז וביקש פקים וחדר פיוחד ללין נדרך כל הסוחר״ נתנז לז חדר פיוחד‬
‫נאשר חלך לשכוב ושופר הבית !קעלנער( פנר פתח חנית עם הפפתח ]שליטעל( פבחוץ פיד‬
‫עפד פרעיש וטחריד פה זאת עשה אלקים לי כי לא כן דרך העולם רק נותנים הספתח לחאורוז‬
‫ני יםנר א׳ע פנפנים‪ ,‬וכאשר חשב כן היי ‪ 1‬הסתכל בהנר הנצב לקראתו וני נן דרך העולם ני‬
‫מנינים‬
 ‫דברים םיפודםטהבעש״טהק׳?לה'ה ערבים‬
‫טכיני• בטא שלחן טנוה וטנורה( ה״ נעשה בעיטה כי יתראה כסו נר אבל תוכו ונגו הי' חלזל‬
‫לנטדי ווק טלטעלה הי־ דבוק קצת נר דולק על טיה‪ ,‬ועטר טשתוטס וטרם שכב על‬
‫משכבו ונר הכית נכבה‪ ,‬טחד לטאוד כי טי יודע טה וה ז ותרי תטיהה טדבר דכירי אינשי‬
‫וד‪.‬וא הולך טטשש כעוור כאט״יה לטצא טתה הכית ונלאה לטצוא הטתה‪ ,‬כתוך כך ראה‬
‫מעשה ונוכר הלכה כי כד‪,‬ליכתו לקח לעצטו את הנר אשר נתן לו כעש־ט ולה־ד‪ .‬וכי רואה‬
‫הואז כי רואה בעליל כוונת כעשיט ולדרה‪ ,‬ולקחאת הנר וד‪,‬דליקו וביקש הטתה וכטעט קט אשר‬
‫מצא טתח הבית כי היי מכוון טטש כל כך לצדדי החוטה כאין טכין כי שטה הטתה )וכן‬
‫שטענו כי עושים כ ף אכל לשוא תקותו כי היי טנור וטטער‪ .‬ילכו טחד טרוב הטחד‪ ,‬חחק את‬
‫לבו וביקש טהתרת טכל הצדדים לטצא אחד‪ ,‬עילה והוכחה‪ ,‬וראד‪ ,‬תחת הסטה או תח ת א ‪m‬‬
‫שי‪6‬ןןן יש שם ניכ מכיין טטש אתרו טתח כקרקעות הכית‪ ,‬באין טכיר‪ ,‬טתה טתה קרקע הכית‬
‫ודאד‪ .‬שטה תל התנים דכים ישינים תם חדשים‪ ,‬אוי ידע את אשר לטניו כי ירצו כאן לקהת‬
‫את נטשו תל‪ ,‬אכל חחק את לבי ויעצו כליותיו טייטד‪ ,‬ולקח ד‪,‬ורנ אהד אשר הניד כו כי‬
‫נד‪.‬רנ טיום אתטול‪ ,‬והלביש אותו את כנתו תתן שטד‪ .‬כתוך כים הטלכוש שלו איזד‪ ,‬זד‪.‬יכ‬
‫והעלהו וד‪.‬שביכו תוך הטטד‪ .‬טעיטף עם הכרי׳ ודגסתות וד‪.‬וא הטמין איע תוך הכור בין הטתי׳‬
‫)וטטתסא לא הי־ ישן שטה רק היי ער כין הטתים‪ ,‬טרוב הטהד( ושטע כי שוטר הכית טתה‬
‫את הטתה ובא אצל הטיטד‪ ,‬עם הקוטיץ אשר בידו נתטש כל הס תתןעל הטיח‪ ,‬הנאד‪ .‬אהת‬
‫ושתיים וחיטש ככנדי כלאו נוד‪,‬כל עשד‪ .‬במהירות רם ולקח הטעות‪ ,‬וד‪.‬לך לדרכו‪ ,‬וטנר הדלת‬
‫אחתו‪ ,‬אח־כ כאשר האיר היום ]והוא שיעד בעצטו כי ככר עלה השחח טתח את הטתח וכא‬
‫תוך הבית ‪1‬ראד‪ .‬ההלון ]ניב נעשד‪ .‬כדרך הטתהים הניל[ טנור‪ ,‬וטתחו)אעטייב( ורצוי‪ ,‬לותק‬
‫איע הוצה דרך החלון וראה כי פריץ אחד נפסקו׳ עירו[ נוסע על אפצע הדרך צעק אליו בקול‬
‫אצלו אצל החלון וטיפר לו המאורע בא‬ ‫נדול ! אדתי אדוני וכר עדי שטע וראוי‪ ,‬אותו וכא‬
‫האדון עם משרתיו אצל סיכן איש הבית לאפר לו פה ו ה ז פי הוא וד‪ ,‬תוך חדר פלוני ז אמד‬
‫לו אחה טשונע בא אצלינו והסנרנו אותו שטה‪ ,‬אפר לו‪ ,‬לא כן היא הדרך‪ ,‬כי טכירו אנ‬
‫טלשעכר וטתהו הפתח‪ ,‬ועטיי תכורו היי טוכרהים לפתוה הרלתואיש הלוד‪ .‬הראד‪.‬את אשר שפוי‪,‬‬
‫וניצול טידם‪ ,‬ויושיבו לו נפולי בראשו על אשר שפך דם האנשים אח־כ נסע איש הלי אצל‬
‫בעשיט ילהיה וד‪,‬הויק לו טונה‪ ,‬אפר לו בעשיט ילהיה כי הנוסע לדרך יקה עפו ד׳ דכתם‬
‫אלו אשר רפיים בתורת ת תכין לך הדרך תפילין ככר יייש נוי כן יאיר ת פניו אלינו ועל כל‬
‫ישראל אפן!‬
‫כס שמעתי םההיצ טודיי שליטיא אכדקיק קאפאן יע־א‪ ,‬ט־א נסע הד‪.‬יצ מהתש טבעלוא עם‬
‫החברותא ללובלין ופיטרו מעשיות טבעשים הקדוש וי־ע ופיטר אברך אחד כ‬
‫ביפי בעשיט הקדוש ייד‪.‬יד‪ ,‬היי ת־ח אחד ירא ופוטלנ' ותפיס ככל טעשיו נם כניו הלכו אהתו‬
‫בדרכי ד׳ וד‪.‬י׳ דר כעיר קיטוב והציק פאוד להרב הקדוש ר׳ נישון מקיטוב ילהיה‪ .‬ואןז כי הי׳‬
‫תיח נחל ובעל צדקה ומהדר אחר כל טצוד‪ ,‬עד אין שיעור‪ ,‬אכל ננד הרב ר׳ נרשון ולה־ה הי‬
‫רע למאוד‪ ,‬פיא כאשר בא הכעשיט הקתש ולהיה שפה‪ ,‬הקביל ניטו הרב ןלד‪.‬יה אן! התיח‬
‫הלו כי יצער אותו למאוד‪ ,‬כאשר בא שפד‪ .‬תיח הלו‪ ,‬הלך כעש־ט הקדוש לחדר מיוחד עם‬
‫הת־ח ושאל אותו פדוע יעשה ככר‪ .‬ז אסר לו וסיטר לו נטה חסרונות אשר תאד‪ .‬בניטו הרב‬
‫הניל‪ .‬אטד לו הכעשיט הן לו יהי׳ כדכתך‪,‬ואתד‪ .‬נקי אתד‪ .‬לביתך פנל וכל ז הן‪ .‬ענד‪,‬ו‪ .‬אפר‬
‫לו בעש־ט הקדוש והן לו יהי כדכתך‪ .‬אבל טיט פן חטאת נעורים נקי אתד‪.‬ז אפר לו הן‪ ,‬אפר‬
‫לו כעשיט הקדיש וליה הלא כתיב אין צדיק כא ‪ p‬אשר יעשה טוב ולא יחטא ז דקאי אחטאת‬
‫נעות׳‪ ,‬אבל קי הנני ענווי[‪ ,‬אפר לו הבעשיט הקחש וי־ע טשטש בטעשיך‪ ,‬אולי הפצא תפצאז‬
‫ענהו לא נמצא בית שום חטא ופשע אטד לו הבעשיט הקדוש ‪ .‬ואת הרע אשר עשית עם‬
‫הנכתת פלונית ופלונית ז ואת תשכה פלפניך ו אעו אפת ז ענד‪,‬ו‪ 1‬אפר לו כעשיט‬
‫הקח ש ולד‪.‬־ד‪ .‬ואס תענני עוות‪ ,‬או‪ ,‬פיד תד‪,‬י׳ פד‪ ,‬הנכדת הלו אף כי כבר הלכה לעולפד‪ .‬יה‬
‫כפה שנים אוכל לעפוד אותה בפניך ותעיד כך כי או ואו חטאת עטה‪ ,‬אסר בעייתו‪ ,‬תבא ותכא‬
‫וראד‪ .‬דבר פי יקים ותיכף ופיר באתה הנכרית ועפדד‪ .‬לפניו וד‪,‬עידד‪ .‬כפניו‪ .‬סיד נטל לא ‪p‬‬
‫יוטס ופוכרת היי לדחיות וביקש תשובה טהרב בעשיט הקדוש ולד‪.‬יד‪ .,‬ושב לאתנו‪ ,‬כן סיפרו‬
‫המעשה תוך החכתיא‪ ,‬אטד שם אברך אחד‪ 1‬נ▼‪ ,‬אז איך נל״ב נישט דעח טעשה בין איך אייך‬
‫נישט ‪ 7‬ךן אפיקותם‪ ,‬אסר לו הרב מב^וא אם כן הוא או נם אתד‪ ,‬איננו נקי לבותך ונם אתר‪,‬‬
‫הטאת‬
‫דברים סיפורים טהבעש״ש הס׳ זלה״ה ערבים ט‬
‫חטאה זאהו אטר לו‪ .‬שקר הוא! אטי א הד‪,‬־ק מהדש ה נ ל‪ dk .‬נם אתהתעטוד געזותך‬
‫ושקר תענינו‪ .‬או נם ננרךתכוא ותייטב הערלית אשר חטאת עטה דיל‪ .‬אטד לו‪ .‬נענתי דברתי‬
‫■ותר טדאי‪ .‬ויטהול לי טע־כ הרטה וא‪.‬ל יע שהדכר‪ .‬וכאשר הובא בטהיק על טאטר רג ששת‬
‫כרק כלישנא‪ .‬וכאשר םטפיים טרבקדוש אחר את אשר אטר על איש אחר אשר רטה לשתות‬
‫טכלי כלי טכילח‪ .‬והדברים עתיקים ונכתכים כם»ר!‬
‫כ ח ש מ ע ת י טאיש נאטן‪ 1‬כי זאת שטע טההיט טהריט טוויושניטא כי טיפרו בשם חותנו הה־ק‬
‫טהר־י טריזין‪ .‬וכך ה״ הטעשה׳ כי הה־ט ר יחיאל ננכד החיק הטניד טפאוניטק!‬
‫נטע אטי הד‪.‬יק טריוין ורטה לקכל אותו לרבי‪ ,‬והחיק טריזין הרניש כי דרכו בקודש לא הוטבו‬
‫בעיניו )לדחויקו לרבי! אטד לו ! אטטר לכם עובדא אחת‪ ,‬וד‪.‬וא הוא ‪ .‬החיק ד‪ 1‬״ פ וליה )בתחלתו(‬
‫היי טתננד נדול על תהליכות הכעשיט וליה ‪ .‬וד‪,‬תנניותו נדלה כיב‪ ,‬עדי כי בכל יום ויום עת‬
‫’שב א ע ללטוד עם תלטידו הקחשים‪ ,‬תטיד סיפר םק‪,‬דם איזה‪ ,‬טלתא דבדיחותא ‪ .‬והטלתא‬
‫דכדיחיתא ה״ לערוך ‪5‬רב ולשחוק בתהלוכות הבעשיט וליד״ ליטים בא אברך א׳ אטל רבו‬
‫הבעשיט וליה‪ ,‬בי ירטה לילך וללטור אטל איזה רב טפורטט וביקש בעטתרבו הכעש־ט וליד‪,‬‬
‫כי לד‪,‬יבן יטע ללכוד‪ ,‬וטוה עליו הבעשיט וליד‪ ,‬כי יטע ללטוד אטל ד‪,‬ד‪,‬־ק ר דוד פירקום הניל ‪.‬‬
‫ואטד לו‪ ,‬הנם כי שבוע תשטע כי ההיק הניל ידבר עלי דברי ריבות )‪:‬די יום ביוטו( עבה לא‬
‫תשניח על זה ואל תעננו דבר‪ .‬ואל תד‪,‬רהר אחריו חיו‪ .‬האברך נסע שטה‪ ,‬והדרק םהד׳פ בכל‬
‫יום ויום כאשר דבר על הכעשיט ול ‪ .T‬והאברך הניל טוכרח היי לשטוע ולשתוק טאין חבר‬
‫רבד כ• כן טיוד‪ .‬עליו הטלך פלכי רבנן בעשיט וליה ‪ .‬פעם אחד אטר ד‪,‬ד‪,‬יק טהרדיט זליה‪ .‬בי‬
‫דטונו לקבל פני הבעשיט וליד‪ .‬ושאל את תלטידו הניל כי יטפר לו טתהלוכותיו הקדושים ‪ .‬את‬
‫אשר ידע ואת אשר ראה פאתו‪ ,‬וד‪,‬וא עד‪ ,‬סיפר לו‪ ,‬ובתוך הדברים פיפר לו‪ ,‬כי טנהנ בעשיט‬
‫וליה ! בעת יטול ידיו לנטילת ידיים לאבל לחם‪ ,‬או הבעשיט הוא בדביקות נדול וטכוין בכוונות‬
‫היחעיס לו ואת כל הטטובין יאהום הרדיפה וכל הטטובין יושבים שם כפו אנשים ישנים עדי‬
‫כי יתח ל הבעשיט לברך ברכת הטוטיא אד יקיטו טשינתן ‪ .‬והד‪.‬יק הניל דיטד‪ ,‬אלך ואראד‪.‬‬
‫הטראד הנחל הזה טחע לא יבער השניה‪ .‬ונטע שטה עם תלטידו האברך הניל וד‪,‬בעשיטול־ד‪,‬‬
‫כיבד אותו לפאוד וד‪,‬ז‪0‬ין אותו על סעודת הטד‪,‬דיים‪ .‬וד‪,‬ד‪,‬יק הניל הכין איע ואזר כנבוד חלטיו‬
‫והלך על האכטניא שלו לנוח לפוש ולישן ‪ .‬כדי שיוכל עטוד בתקפו בעת הטהריים לבל יתן‬
‫שינה לעפעפיו ]כי האברך הניל אטר לו כי הוא כלתי אפשרי לעפוד בניסיון טבלי יאהויטו‬
‫תרדמה! אבל כן היה י כי נם את הד‪,‬יק הניל אחווד‪,‬ו תרדיטה ‪ .‬ויישן ויחלום‪ 1‬בי הי■ ברקיע‬
‫השטים פטעל וד‪,‬בעשיט ניב היי שם ונטל את יחו לטעום פת שחרית ‪ .‬ואפר שם כל ענין‬
‫כוונת נטילת ידיים‪ ,‬והד‪,‬יק הטניד טטעוריטש פילפל עטו ואטד לו‪ ,‬לא בך לבדנו טפי האריי‬
‫הקדוש ‪ .‬ואפר לו הבעשייט וליד‪ ,‬כי בדור החלוש הלו נם האריי יודה לדברינו אלה ‪ .‬בי לא‬
‫נוכל עלות ולכוין ביותר‪ .‬ואטד החיק טטעוריטש‪ .‬טאין סוכה ז אטר הבעש־ט נלך יחחולחדר‬
‫האר■■ וליה ונשאל את פי האר־י החי ‪ .‬וד‪,‬לכו תוך חדרו‪ 1‬וד‪,‬י׳ ביניהם פלפול עטום‪ ,‬ע ח בי‬
‫האריי וליד‪ ,‬הודה לדברי הבעשיט וליד‪ . .‬ואחיב הקיץ הד‪,‬־ק טהרחס משינתו והבעשיט בירך‬
‫ברכת הטוטיא ואטד לפני הטםובין כל הכוונות הניל נאשר שפע ההיק טהרחפ וליד‪ .‬בשטים‬
‫פטעל! והחיק הסניד טטעודיטש נכי היי ניב אטל הבעשיט וליה בטעודד‪ ,‬הלו! פילפל על דבריו‬
‫הקדושים ואפר כי לא כן לטדנו מכתבי האר‪ -‬וליה והבעשיט השיב לו נכאשר שפע ההיק‬
‫טהרחפ וליה בשטים טטעל( כי בחר •תום הלו נם האריי וליה יודה לדבריו ‪ .‬אפר הד‪.‬יק‬
‫טטעוריטש‪ ,‬טאן פוכח ? אטר הבעשיט וליה‪ ,‬ר׳ דוד פירקום יוכיח ! כי הוא שפע בשטים פ ם »‬
‫כי האריי וליד‪ .‬הודד‪ ,‬לדברי‪ .‬ואו ראה נחלת הבעשיט‪ ,‬וקבלו לדבי! בן סיפר ההיק טריוין‬
‫לההיט ר׳ יחיאל נכד ד‪.‬ד‪,‬יק מקאוניטץ וסיים ד‪,‬ד‪,‬יק טרהין‪ .‬נם אני הייתי בחברייא הלו ‪ .‬וביד‪.‬‬
‫אנחנו יודעים את אשר בקרב איש ואת אשר כליותיו תיעטנה וטה תענה על וה ז ופא!‬
‫קיבל אותו לרבי םובד‪,‬ק ‪:‬‬
‫כה( כעין וד‪ ,‬נדפם בם׳ סיפורים נוראים בענין כוונת הטקוה בי חבעשיט דרש לתלמידיו והיי‬
‫לו עליית נשטד‪ .‬ותלם ‪T‬ו ההיק טהרץ םד‪,‬ארידענקא אחותו תרחמה ושמע בשטים‬
‫טטעל כי האריי הקדוש הודד‪ .‬לדברי בעשיט וליד« וכאשר התלפידים פלפלו עם הבעשיט וליד‪,‬‬
‫אפר להם כי רב נחפן)תלמידו טהרין הניל( יוכיח כי שפע טלעילא כי האחי וליה הודד‪ ,‬לדכח!‬
‫גו( ב ס עו ד ת חדא ברחה יוס ח שופטים תבטיר לפיק שפעתי טפח אדטויר ההיט שליסדא‬
‫נ׳‬
 ‫ערבים‬ ‫סיםורים מהכעש‪-‬ג‪ 1‬הק׳ןי;ה״ה‬ ‫דברי ם‬
‫כי דות ההתו פדינאב לקח פ‪-‬א נביטים הנוראים[ את הפידיר של האר״ זל־ה ופתחי ^פניו‬
‫]לפני העפוח והתפלל לפני התיבה והסידור הניל היי פתוח !לפניו תפיח על סקום אחד•‬
‫שאלוהו אנש• הפידיו‪ ,‬באט ארטררטתפלל פתוך פידור האריי זל־ה פרוע לא יעיין בפ‪-‬דור הלו‬
‫פרף לדף כפדר התפלה שלו‪ ,‬ואט א״• טתפלל פתוכו‪ ,‬לפה פתח אותו ז ולפה פונה לפניו ז‬
‫אטד להט‪ ,‬אטפר לכם את אשי היי כיהי בעש‪-‬ט ול־ה פ־א כי בא הבעשיט בבהם־ד לד‪,‬תפלל‬
‫תפילת כל נדרי הי■ לבו עליו דוי פי ‪!.‬עף שלא כדרך הטכע ואחר אפירת כל נדרי הניח לפוש‬
‫כשעה חדא ואח־כ;דוח חדשה בא בקרבו ועת ניל והדוח טילא אתפניפו הקדושים וביב;שםהד‪ ,‬ויפר‬
‫ובירך חרת ‪.‬ברכו■ אחר יוה־ק שאלוהו תלפידיו ואנשי חסידיו‪ ,‬טדוע היתד‪ .‬ואת ז כי כאפירת‬
‫כל נדרי רעו פניו הטהורים ובאפידת ברכו קרנו ויו אור פטו הטהורים ‪ .‬סיפר להט פעשד‪ ,‬שד‪.‬י׳ !‬
‫כי כעיר אחת הי■ אראנדאר אחד אשר האדון )הפריץ שלו( אהב אותו )את היד‪,‬ודי האיאנדאר(‬
‫לפאוד‪ ,‬וכאשר האראנדאר היהודי ואשתו )של האראנדאר( הלכו לעולטת ונשאר אחריהם ילד‬
‫קטן ורך הכריך לאפו הפל עליו האדון )ד‪.‬פריץ( ולקח אותו )את הילד( והאפץ אותו ונידלו על‬
‫ברכיו וד‪,‬אדון חנ״ל הי■ לו לאב‪ ,‬וד‪,‬ילד הי■ לו לבן‪ ,‬והאדון השתעשע עטו תט־ד )וד‪,‬ילד לא ידע‬
‫פדת יהודית( וסיפר לו כי אביו ואפו היו יהודים והוא הטל עליו ונידלו לבן וכל הונו ורכושו‬
‫שלו הפח‪ 1‬וד‪,‬ראד‪ .‬לו )להילד( כי סן עובון אביו ואפו)כי בכו־כ הי■ האראנדאר בעל חוב נחל‬
‫להאדון הניל עכור דפי האראנדא‪ ,‬והאדון הניל כאשר לקח את הילד הניל לקח כל עובון‬
‫ורכוש אבותיו טטלטלי הבית אשר הי■ שוים איור‪ ,‬טחיר קטן‪ .‬ובתוך הפטלטלין הניל הי■ נ־כ‬
‫אתה חופשים וטידורים ונם פידור ר‪,‬רבן פנהה אשר אם הילד הניל;התפללד‪ .‬תפיד בתוך טידור‬
‫קרבן פנחה הא( יש לו עוד פונה בקרן ווית הבית אתד‪ .‬חופשים וסידורים ונם סידור עב אחד‬
‫נקרבן פנחד‪ .‬סי ח ח אשד אפך )אם הילוי( התפללה תסיד פן הסידור הלו ‪ .‬ופאו היה ד‪,‬פנחנ‬
‫בי בני הכפרים הקחטו איע ליום חכניסד‪ ,‬יפי סליחות יפי רצון יפים הנוראים ובאו לד‪.‬תפלל‬
‫תוך העירד‪ .‬בםקד‪,‬לות עם‪ ,‬וברב עט הדרת פלך ‪ .‬ויחי ד‪,‬יופ ! יפי רצון הנ‪-‬ל‪ ,‬וראה הילד הנ״ל‬
‫כי בני הכפויים היהודים נוסעיס בענלות ענלות צב‪ ,‬ושאל אותס להיכן תסעוז וספרו לו כי‬
‫נוטעים אנחנו אל הפקום אשר אסר די‪ ,‬כי בריר‪ .‬יכתבון‪ .‬ופח נורא היום הוח‪ ,‬אשר על צן הסח‬
‫סטעים לעיר נדולח לד■ להתפלל שפה בקיבוץ רב ‪ .‬וד‪,‬ן אל תפלת כביר לא יסאס‪ ,‬וסן הרנע‬
‫הלו‪ .‬התחיל רוח ד לפעפו בתוך הילד הנ־ל )כי הלא ידע כי יהוח הוא( ובלילה ‪ .‬ראה את‬
‫*ביו ואפו בחלום ועוררו אותו על ככה כי יחוור לאיתנו ולאפונתו‪ ,‬אפונת היהודים‪ ,‬כי יד‪,‬ודי‬
‫הוא! כן הי■ ליל אחר ליל‪ ,‬בכל יפי עשרת יפי התשובד‪ .‬לא חי■ יכול ליתן תנופה לעפעפיו בי‬
‫את;אביו ואפו תיראו כתיב ‪ .‬וראה אותם בחלום‪ ,‬כפו בחקק‪ ,‬ולא נתנו ־סרנוע לנפשו‪ ,‬הילד‬
‫הנל הרצד‪ ,‬הדברים לפני האדון הפחץ ד‪,‬נ־ל האדון דיבר י‪.‬יל לבו‪ ,‬החלופות שוא ידברו ‪.‬‬
‫וכדוסד‪ ,‬וכחפד״ אבל אביו ואפו רצו לחנוק אותו באם לא ישיב פדרכו הרעה‪ ,‬וכאשר בא עויב‬
‫יום הקדוש ‪ .‬וד‪.‬ילד דאה עוד הפעם כי ענלות מלאים יהודים נוסעים תוך העירד״ ושאל אותם‬
‫לדעת על פד‪ .‬וח וחם ענו אותו דבד ולא חצי דבר‪ ,‬כי ד‪,‬ן;ד‪,‬יום הוא היום שקוינו לו יום סליחד‪.‬‬
‫ומחילה‪ ,‬יום אשמתנו תכופר ‪ .‬אוי התפרסו־ פאוד הילד חנ־ל והתיישב כדעתו ולקח טן הבית‬
‫וד‪,‬עלייה את הקרבן פנחד‪ ,‬ם־תר של אפו עיה וכתת את רנליו ונם אל אחת הערים האל עיר‬
‫נחלה ל ד ובא כביהכנים בשעת אמירת כל נדרי‪ ,‬כאשי ראה כי כל העם טעוטפים‬
‫בבנדיחם בנדים לכנים והמחזורים בידם ומתפללים ופודים ועווכים‪ ,‬התחיל הילד לועוק נם כן‬
‫בלול ועקד‪ ,‬ופרה )ולהתפלל לא היד‪ ,‬יכול( והי■ רעש נחל כשפים מטטל ‪ .‬ע־כ התעצב המלך‬
‫מלכי רבנן בעשיט וליה והשתתף בצערו )צער הילד( למען יקובל תפילתו ותשובתו ושלא‬
‫יחוור בדעתו לשוב ח‪-‬ו לסורו‪ .‬ובתוך העת הלו התיישב א־ע הילד הניל ואמר לעצפו‪ .‬רכש>ע‪1‬‬
‫איך ווייס נישט וו}(ם צו דאוונען‪ ,‬איך ווייס ניכט וו^ם צי ו^נען‪ 1‬ד^ האסט דיא רבשיע ! דעם‬
‫נאנצען סידור‪ ,‬ופתח את הסידור והניחו על השטענדער הרק איע בראשו על הסידור וכבד‪,‬‬
‫והת»ל ועשד‪ ,‬תשובד״ ותפלתו עשד‪ ,‬רושם ונתקבלה תשובתו ותפלתו בתוך תפילת הישחם‬
‫והתפיפים ונשאר יד‪.‬ודי נטור‪ ,‬ואו שטח הבעשיט וליה למאוד‪ .‬ולכן באמירת חרה ברכו נתמלא‬
‫עת וחויוה‪ ,‬ואפי הד‪.‬־צ מדינאב‪ ,‬נם אנחנו לא נדע מה נעשד‪ ,‬ואין אנו יודעים עד מד‪ . .‬ומד‪,‬‬
‫לכין בכוונת הקדושים הניל עיב הננו לוקחים את כל סידור האר״וליד‪ ,,‬אין פיר נעבען איין‬
‫מיש אויף‪ .‬כי ינוח לפנינו בשעת התפלה‪ .‬אין סידור שטייט שאין אללע כוונת!‬
‫בת( ‪ p‬שפעתי טכבד עובדא נוראד‪ 1,‬ויען כי לא ציינתיה תום־י אי לזאת נשכח הדבר סאתי‬
‫‪rae‬‬
 ‫דברים םיפורים מד‪,‬בעש״ט הס׳ ‪ r‬לד‪,‬״ד‪,‬ה ערביים י‬
‫עניו ברם זהור אזהור ראשי פרקים ואציינו פה ויטובה איו! ! ם‪-‬א היי איש כפרי‪ ,‬וואת ידע‬
‫בנפשי בי עייה־ק היא טציה רבה ;יאכיל ולשהוה‪ ,‬אי ניואוז‪ 1‬כבא אחר הצהריים שלה אה בני‬
‫כיהי על ענלה צב כ׳ יםעי לעיר הקריבה שםד״ על יום הקדיש‪ ,‬והיא בעצסי‪ ,‬אםר לעצם י‪ .‬אני‬
‫אשאר עיר בב־הי לאכול ילשהיה כי עיר פניה אל הטנחה יארהים אה םים■ וארכב עליי ובאהה‬
‫רנעים אהי׳ היך העירה‪ .‬יהמחיירים יר‪,‬םידיר’ם בבר שלח העירד‪ ,‬עם בני ביהי‪ ,‬אולם מעשה שסן‬
‫הצליח ! והעד‪ ,‬באם הררך‪ ,‬ינםע היך יערה עצים ונהעלסה טמנו הלבה ילא ידע אייה ררך ילך‬
‫בד‪ ,‬יישכן איר‪ ,‬יהשטש בבר שקעד‪ ,‬בעינהד‪ .‬וראד‪ ,‬כי כפר הניע הלילה‪ ,‬ליל כל נררי‪ .‬יד‪,‬וא‬
‫בהיך יערה העצים‪ ,‬יטיכרח היי לשאר שטד‪ ,‬בל חלילה יכל היום כי ידע כ׳ היום הוא‬
‫יום הקדיש והנירא ולא ידע איה הדרך‪ ,‬סידורים יטחיוריט לא היה בידוי ההמרטר בבכי העקר‪,‬‬
‫יאטר בנו לבי[לעצטי‪ ,‬רבש‪-‬ע! טה אוכל ׳ט!יוהז אטרה ר׳ צריפה כהיב! אני הנני איטר האלוי‬
‫ביה יאהד‪,‬ירבש'עז הצרןי האיהייה‪ ,‬בצירופיהן יבשטיהיד‪,‬ן‪ ,‬יאטייה האי ב׳ אלו עשד‪ ,‬רושם‬
‫נדיל בי עיי הפילהי הטשיך ינהטבלי עוד הפיליה אחריה בציריףי הפילהי הוכה ואסירה האי בי‬
‫שלי! ע־כ הנני זוכר טעשד‪ ,‬עילם הלוה!‬
‫כה( בשיק טקץ הרניר‪ ,‬לפיק שטעהי טירניפ רציא בי שטע זאה טההיק םד‪,‬רים טייייניצא כי‬
‫היי ב׳ חברים יאטיהיים יא׳ מבי חברים הנ‪-‬ל היי טהננד לטאיד על חבעש־ט זליה‬
‫יחבירו השני נאשר היה טחסידי הבעשיט יליד‪ [,‬נחלה עד לטיה‪ ,‬יצעק לפני רבי בעשיט זליה‬
‫כי איך יבפד‪ ,‬יטע לביה עילטי‪ ,‬אפר לי רבי הבעש־ט יליד‪ ,‬בי יהן לי פהקא יקמיע יבזה ילך‬
‫מחיל אל היל טשער אל שער באין םחריר‪ 1‬נזב׳ חברים חניל הקעי כפם זה ליד‪ ,‬כי באם א׳‬
‫יעדר לעולמי קידט פטירה חבירי השני כי ביא יביא לספר זיחבירי אה כל אשר יארעהי‬
‫בעילם העליון[ כאשר נעדר לעולמי‪ ,‬יעפיי קטיעה הבעשיט זליד‪ ,‬הלך יבטע כל חלוני הרקיע‬
‫משער לשער‪ ,‬פהאים! נשאר עיטד אצל היכז' אחד טבלי נטוה יטקאו שטאל ישם לא השניה!‬
‫על הפיהקא אשר דיי אצלי נטרבו הבעש״ט זליה[ בא אצלי זקן אהד ישאל איהיי פה העטיד‬
‫פה! יפינר לי! ענהו! לא טיב הרבר‪ ,‬כי אם השאר פה טבלי הליך אנה יאנד‪ ,‬לטעלד‪ ,‬ילטעלד‪,‬‬
‫אז ידי היכל לאבר אה חייה הריחניי׳ שלך והשאר פד‪ ,‬חיו‪ .‬כאבן דיטם כי בל ההייה של‬
‫עידרב היא לילך פחיל אל חיל לטעלד‪ ,‬מעלה עד איןםיןי‪ ,‬אפר לי‪ ,‬ימה אוכל עשוה! ענד‪,‬י‬
‫הזקן! אני אלך היך הד‪,‬יכל יאשטע שמה לדעה על פד‪ ,‬יד‪ ,‬יעל טד‪ ,‬יה‪ ,‬בא ואפר לי‪ ,‬יען כי‬
‫הקעה אה כפוי לחבירך יעטיהך כי הספר לי אה כל הקוריה אשר יפצאוך בעילם העליון יאהד‪,‬‬
‫שכחה להיריעי אן! שפץ מנהו וחבירך בלהי טפק איני טוחל לך על ככה‪ ,‬אי ליאה אין לך רשוה‬
‫לבוא בהיך הר‪,‬יכל ה א איטר היא הוא היכל האטה‪ ,‬שאל אה הזקן‪ ,‬יבטד‪ ,‬אוכל להקן הדבר ז‬
‫אפר לי הביא בחלים הלילד‪ ,‬אל הכירך יהבקשי כי ׳מחיל לך ההקיעה כן!‪ ,‬באשר כי קשד‪ ,‬עליך‬
‫הדבר שהפסיט אייע טרביקיהיך‪ ,‬כן עשה‪ ,‬והכירו אמי לי כי אס יספר לי בל הקיריה אשר קרר‪.‬י‬
‫פאי יעד עהה‪ ,‬איי סבאן ילד‪,‬בא יטחיל לי על הדבר‪ ,‬וסיפר לי אה כל הניל אפר לי חבירי‬
‫ניען כי היי מהננד על הבעש־ט יאה ילא רצד‪ ,‬לד‪,‬אםין כי כיב נדלה כה קדושה בעש־ט זליד‪[,‬‬
‫אם האטד לי אייד‪ ,‬איה לטיבד‪,‬כי בד‪ ,‬אדע כי אמיהייסהמה דבריך ילא ביובה בי אד הנניטיחל‬
‫לך‪ ,‬האברך הניל הנערר בא וסיפר הדברים לפני הזקן הניל וביקש טאהי עצה יהישיה על ככד‪ ,‬כי‬
‫איך ובפה יוכל לברר להכירו דביל כי אטה ויציב הסד‪ ,‬הדברים אשר סיפר לי! אפר לי תקן‬
‫הניל נם ביד‪ ,‬איעצך בני ‪1‬יד‪,‬י אלקים עטך‪ .‬הנה בכל שיק אחר הצדדיים רירש הבעשיט וליד‪.‬‬
‫הידישים וחי דאירייהא כטהיבהא דרקיע‪ ,‬וכשעה שלש סעודיה דורש החידושים הללי בפני העולם‬
‫נכי עדי כי אינם ססכיטים לדבריו בשטים טפעל עדי אי אננו איטר הדברים בזד‪ ,‬העולם[ יאהד‪,‬‬
‫הלך והשפע פן השטים החידושים אשר רבך הבעש־ט זאד‪ ,‬דרוש ידרוש בשיק בצדדיים יבליט‬
‫הכירך הניל ישן שינת הצהריים בשייר והביא אצלו כחלים והאפר לי כל החידושים אשר‬
‫שפעה מרבך בעשיט זאה והאפר לו לאיה ילסיטן‪ ,‬כי ילך אצל הבעשייט יאה לסעודה שלש‬
‫סעודיה ואז שפיע ישפע הדברים האלה אפורים טפי בעש־ט יאה ‪ .‬בן עשה האברך‪ ,‬וחבירי‬
‫ניטד‪ .‬לי כי אם כן יחי׳ איי ההקיעה בן! פהיל היא לו‪ ,‬יחבירי הניל כי בא לשלש סעודיה‬
‫ושפע כפפי הנבורד‪ ,‬טפי בעשיט ואה אה הרברים האלד‪ ,‬אשר כבר שםע־י‪.‬ן אוניו בחלים היום‬
‫םן הכירי הניל‪ ,‬ההפלא לפאיד וד‪,‬טר‪ ,‬אוניו והרכין אה ראשי לשפוע יפד‪ ,‬יפד״ אפר הבעשיט‬
‫ואד‪ ,‬לפד‪ .‬הדחוק »ה עצפך לשפיע החידושים האלד‪ ,‬הלא כבר שטעה איהס פחברך פלוני‬
‫ופלוני בשינה דצד‪,‬חים שלוי ! הניח בקיס לאנשים העיפדים פה ני ישפעי נס הפד‪ .‬החידושים‬
‫שלי‬
 ‫ערבים‬ ‫םיפוריפפהבעש־טהמ׳ןלה״ה‬ ‫דברים‬
‫שלי‪ ,‬ואו נשאר איש הלו כאבן דוטם וראה טדל חח קדשו של בעש׳ט זל־ה ור‪.‬״ סאנשי‬
‫וופידיו‪ ,‬ותבעשיט וליה אבר‪ ,‬בי האברך הלו ה״ בן בנו של חוק[ הנ״ל‪ ,‬וז?־נו נהוקן ה נ מ‬
‫היי צריף ניב לאיוה היקו^ ולא היי יבול לבוא לידי היקינו עדי בי בא ראוהו דבר ונהן עצה‬
‫הניל לנבדו האברך הניל ועל י ח בן נטה שבטו)חבירו ועטיהו של האברך רגיל[ להיוה טחסידי‬
‫בעשיק וליה ולהאטי[ בו‪ .‬וההיצ טהרט טוויוניצא טי׳ בוה מאטר בברהטץ ‪.‬ואל יחטר לנו טוו[‬
‫לעולט ועדי ולאיוה טוונוה יצטרבו בעולט העליון? אולט טעובדא הלו טובח טהובו בי נט שט‬
‫יש חיי׳ רוחנייה לילך טחיל אל חיל לטען לא יהבטל רוחו ונשטהו טבל ובל חיו ויאה הוא‬
‫החיוה וד‪,‬םוון שלא להפסיק טהרביקוה ולילך טחיל אל חיל ‪ -‬וטבה לנאולה שליטה אטן ‪:‬‬
‫נ » ע ט ע ת י ח ב ה רגיס טספריט בי הבעשיט וליה נטע אצל ההיק מהדי טדראביטש לשטש‬
‫אוהו ‪1‬או אולי הי■ ואה געה כי ההיק טהדיי הנ׳ל היי אצל הבעשיט וליה כאשר‬
‫נספר להלן( והבעשיט וליה בעצטו הביא לפניו הכלי עט המשקה ■קאווע■ ונט אה הכלי הריקן‬
‫נאחר שהייהו הקאווע[ לקח חכעשיט וליה והוליכו בחורה לביה הסבשלוה ‪.‬קיככעי ושאל אותו‬
‫גן הד‪.‬יק טהריי נהיה החיק מהחם טולאטשעב[ כי לפה יטריח טעביה איע נם בחורה כלי‬
‫הריקן? ענהו! כי החורה חכך נאצל עבודה יוהיק כעניני עבודה של הכהינ[ חיי ניב נחשיב‬
‫לאחה פן העכודוה ‪ -‬שאל הד‪.‬יק טהר׳י וליה אה הבעשיט וליה‪ ,‬שטעהי כי מעיב כוהב קטיעוה ?‬
‫ענהו! אני הנני נוהן רק קלך חלק וכשד טבלי שום כהיכר‪ ,‬טהוכו‪ ,‬ואם המבוקש תכה להושע‬
‫אוי טטילא באים שמוה חטלאבים הקדושים הטטוניט על עניןהלו נאשר יצטרך האיש הטב וקש[‬
‫ופאירים על הקלן« הכשר והחלק ‪ -‬ודה‪,‬יק מהחי הניל היי לו בנים קדושים וטהורים עב‪-‬ו לא‬
‫הוטבו בעיניו ]וכמאמר השים פכוה ייו עיב דיליח׳ אפיי כווהי׳ דריש הילד ואם לאו לא הלח‬
‫ועודן כאשר היו כנים ילדים וקטנים שוכבים על ערפוהם נהן עיניו בד‪,‬ם ושלח אוהם כחורד‪,‬‬
‫לעולם העליון‪ ,‬וכאשר נולד לו בנו החיה טהרש טולאטשאב אוי ניב רצה ליהן עיניו בו ולשלחו‬
‫בחורד״ ואשהו דרבניה הפיר כיטהה אה פניו הטו■‪,‬ודים ולא הניחה אוהו לראוה אה פניו‪ ,‬עדי‬
‫הבטיח לאשהו הרבניה כי לא ישלחהו בחורד״ ואו הניחר‪ .‬אוהו לראוהו וכאשר ראה א‪ ,-‬פניו‬
‫ד‪,‬טד‪,‬ורים אפר לו)להילד ד‪,‬היצ טד‪,‬רש הניל( איך האב שאין אפאך שענערע קינדער פין דיר‬
‫אוועק נעשיקט !‬
‫ו‪1‬זהיכ| מהחם נטולאטשעב[ הניל כעה נדולהו! ישב פעם אהד סגור וסטונר שבוע הס־םד‪,‬י‬
‫וד‪,‬לכד‪ .‬אשהו הרבניה אצל הלטיח נד‪,‬ד‪■,‬ק ר׳ אהרן ליב וליד‪ (.‬כי ילך אצלו לדרוש על‬
‫טח וה ? כי אננו אוכל ואננו שוהד‪ ,‬ואין דעתו טעורב עם הבדוה‪ ,‬כאשר בא לחדר ביר‪,‬ו‪ ,‬טצא‬
‫אוהו בפישוט ידיים ורנליים‪ ,‬שאל אוהו על ככה ? ענהו ! כי רואה איוה נוירד‪ .‬לא טובד‪) ,‬ריל(‬
‫על בניו הירדיס‪ ,‬ואינו יודע מהו ‪ .‬ובמה לבטלו אסר לו הי“ םיח ההיק ר׳ אהרן ליב הניל ילך‬
‫הרבי ל ^ ולשהות טעט‪ ,‬ואני אשאר פה על טעטדו ואבקש הפילה והחנונים ואודי אלי דבר‬
‫ינונב ‪ 1‬נבטאטר חבויל ברבות ליד סיב הוא דוטח בעבד לפני סלך וכוי[ כאשר בא בחורה! שאלוהו‬
‫החיק פד‪,‬חם נא ר׳ אד‪,‬רןליבטה הנשטע ? אטד לו ביד‪ ,‬איך ד‪,‬אלטשן‪1‬ד‪,‬ן כמעשה! נאו־דער רבי‬
‫דארך חיו מקבל נויפד‪ ,‬צו ויין‪ -‬איך ווייט אבער נאך ניבט וויא אונד ווען? בתוך א־והרנע־ט!‬
‫אטד לו‪ ,‬אין בדאד ‪ -‬אפר לו ד‪,‬ד‪,‬יק טהחם הניל אט אהד‪ ,‬נרי אד‪,‬רן ליב[ תבוא עט־ לב‪-‬אד‪,‬‬
‫א!י אטע‪ .‬וד‪,‬ד‪,‬־ק ח אהרן ליב וליד‪ ,‬אמר הרני טובן וטווטן ליסע‪ ,‬ונטעו יחדיו לעיר בראד‪ ,‬ובאו‬
‫באכסניא‪ ,‬והד‪.‬־ק הכין איע להב־יה שחרית עד בי נטו ציילי ערב‪ ,‬הבעל אבטניא ‪1‬א‪.‬יש פשוט‬
‫יכפרי[ כאשר ראה תהלוכות הד‪ .‬ק הניל כי לפנות ערב ירצר‪ ,‬לשיח ולהתפלל הפילה שהדה‪,‬‬
‫צעק עליו ואסר לו‪ ,‬פושע ישראל‪ ,‬אי דבי ועהנט איחר?‪ ,‬טי שמע בואה? ל ^ ל את השט חיו‬
‫ולד‪,‬הפלל הפילה שחרית לעהער^ וד‪,‬ד‪,‬יק ר׳ אהרן ליב וליה שטח למאוד כי ראה ברוחקדשיו ב­‬
‫בזה קיבל רבו הל‪,‬דוש אה ענשו וקבלה הנזיפה אשר הצטרך לר‪,‬כל עיע ‪ , -‬אכל איש דבפרי‬
‫הניל חמה בנפשו בי עוד לא יצא י ח חובתו‪ ,‬ופשט אה ידו ורצה עוד להבות אה ההיק ולטטרו‬
‫על לחייו‪ .‬הפפההיק נדי אהח ליב וליד‪ [,‬את ‪ (T‬ניד איש הכפרי[ ואפר לו! עד כאן החיטך‪,‬‬
‫סיד אעשד‪ .‬אותך נל של עצמות ‪ .‬חדל ידך ובשרך טחטוא! אחיב אטד הד‪■,‬ק נטהויד אד‪,‬רן דיב‬
‫זל ‪ [,T‬לרבו הדרק פד‪,‬חט‪ ,‬ב ‪ ! T‬הנני ריאה בעליל! כי חנוירהנתבטלה לנטרי ונטעו לביתם‬
‫בשלום !‬
‫סנכז• ד‪,‬ד‪.‬יק םד‪,‬חם הנ‪-‬ל שפעתי העובדא דלעילא בזד‪ ,‬הטננין! כי הדרק טדד־י טדראביטש פיא‬
‫השביע אה כל סלאבי טעלד‪ .‬הן חטינא והן ונד‪ ,‬ני לא יעשו את רצון בעשייט זל־ח‬
‫ובעת‬
 ‫דברים סיפורים מהבעש״ט הק׳זלה׳ה ערבים יא‬
‫זבעה הלז בא לפני כעש•!! זל־ה איזה עני( נדול■ »וט•׳ מרניש ‪ e-V K n‬ןל‪-‬ד‪ ,‬כי כל המדרינזת‬
‫נעלטו טאהו וידע כי הה׳ק טהר׳י הנ״ל פעל ועשה אה כל הנעש־ אבל נסבה טז השכים הי׳‬
‫כי הה׳ק טהר■' הנ׳ל שכה טלהשביע אה הטלאבים הטטונים על הטהשבות ולעה הלו הי׳ להה׳ס‬
‫טהר׳י הנ׳ל איוה דרך ליסע על איזה חהונה דדך עיר טעזכיו ]מקום טחנהו של הה׳ק בעש׳ט[‬
‫והבעש־ט עשה אה אשר עשה ובלבל טהשבוה הה׳ק הנ׳ל וטחיטבוה טשטשיו אשר נסעו אתו‬
‫ועל יום נ׳ לשבוע דימו בנפשם כי דהם יום שני וטטילא ביום ו׳ עש׳ק דיטו בנפשם כי ההם‬
‫הוא יום חטישי‪ ,‬ועפ׳י השבונם כי נסעו טביהם למען יהיו ביום ה• דרך עיר טעזביו וביום עש׳ק‬
‫יבואו לעיר טטרה הפעם ‪ .‬אבל כאשר טעו בטספרם בטמטר יטי השבוע‪ ,‬הי׳ הביכה כי ביום ו׳‬
‫עש־ק לפנוה ערב נסעו דרך עיר מעובה ]ובטחשבהם היי כי עה־ הוא יום הטישי לפטה ערב[‬
‫והה׳ק טהר׳י הנ׳ל היי עטא לטים ושלח אחד טטשטשיו כי ילך לאהד‪ .‬ביה של יהודי להביא לו‬
‫טעט פים או מעט שכר לשהוה‪ ,‬המשטש ראה שולחן ערוך הלוה ינרוה ארוחוה‪ ,‬שאל אוהם טה‬
‫היום טיוטיטז אנשי הביה ראו ושחקו עליו הלא כמעט קט‪,‬הואשבהלד׳זהםשםש בא וסיפר‬
‫כי נם שם כן הוא‪,‬וראו כי‬ ‫אלה הדברים לפני רבו הד‪,‬׳ק םד‪,‬ר׳י שלח אוה' לביה אחר וראה‬
‫שבה אזי הבה הה׳ק‬ ‫נרו של‬ ‫הרדים ונחפזים בבנדי שבה ונהטלאו כל הבהים באור הנר‬
‫טהר׳י כי כמעשהו בחול כך מעשהו בשבה וכי הבעש׳ט זל ‪ ,T‬עשד‪ ,‬לו בחזרה הטיבה הלי ‪.‬‬
‫כי הוא הוא‪,‬ובבוקר‬ ‫הדבר‪,‬‬ ‫ר שטד‪ .‬על שבה קודש בביה אכסניא ולא רצה כי יהוודע‬
‫וטנין אחר[ובטכיוון‬ ‫בהט־ד‬ ‫היי לילך בכיה טדרשו של בעש־ט זל״ד‪] .‬כי לא היי שם‬
‫בא לביה ההפלד״ כאשר כבד ההפללו שהריון ועטר בזויה אחה בטקום האורחים‪ ,‬למען לא‬
‫יהודע הדבר טי הוא פד‪ ,‬ולא יהנו עיניו בו‪ ,‬וכאשר בא זטן קריאת ההורה‪ ,‬לראו הבע׳כ׳ט יעמוד‬
‫טורי מורנו ר׳ יצוזק בן ‪ -----------‬ש שי! העולם הטהו על ככה ‪ .‬מי וטי הוא וה ז והבעשים‬
‫הלך לקראהו וחבקו בורועו ונשקו ונהן לו שלום‪ ,‬ואחר ההפלה דכויו ביניהם כל עניני הההווכחוה‬
‫אשר הי׳ לד‪,‬ם‪-‬וםעודה הצהריים סעד אצל בע ‪8‬יט זלד׳ד‪] ,‬והכעש׳ט אפר עוד טקדם לזונהו‬
‫הרבניה הצדקה כי הכין סעודד‪ ,‬נדולד‪ .‬עבור טאד‪ ,‬אורחים‪ ,‬ובליל שיק שאלד‪ ,‬הרבניה אה בעלה‬
‫בעשיט ול ‪ ,T‬היכן הפה הטאה אודחים ז ובסעודה הצדדיים כאשר בא שפה הה׳ק םהר׳י‬
‫הניל אפוי הכעש׳ט לזונהו הרכניה אורח‪.‬קדוש הלז טהזיק עוד יוהר טן טאד‪ ,‬אומזים‪ ,‬כי אכילה‬
‫ההיק טהד׳י הנ׳ל הי׳ נ־כ שלא כדרך הטבע וכפאטר כאכילהכם כן עבודתכם[ וד‪.‬ד‪,‬׳ק םהד׳י‬
‫אכל אה כל אשר בכיה‪ ,‬ועוד שאל‪ ,‬ללחם ואין! ואסר לבעשיט זל׳ד‪ .‬םע׳כ יוטין אודחים ליהן‬
‫להם די שובעם לאכול‪ ,‬ולהם אין ‪ .‬וכי ד‪,‬ד‪.‬׳'ק טהר׳י הנ׳ל עשר‪ .‬בפכיוון טעשיהו ואכל הרבה‬
‫והשיב לו הבעש׳ט וליה‪ ,‬אויך טלאכים האבעןפיר זיך נערישט‪ ,‬אבער אוך שרפים האבען טיד‬
‫דך נישט נערישט‪-‬וטאו זד‪.‬לאד‪ ,‬שלום הי׳ בטהנהס‪ ,‬זכותם ינן עלינז זעכי׳אי‪.‬‬
‫ל< בם‪ 6‬ד תפארת שלפה דף! נ׳ט הביא טעשה פלא פכעשיט זל ‪T‬״ וראיתי להעתיקו ולספרו‬
‫לענינינו ‪ -‬כיסי הבעש׳ט היי צריכים )פ׳א( לנשפים כי נעציו נשפי ברכה טשטים פפעל‪ ,‬ובאו‬
‫אצל בעעו׳ט‪ ,‬ואפר להמבקשים‪ ,‬כי כעוהירנסנרו כל שעו י תפלות אולם הרופד‪ .‬אחה יוכל לומר‬
‫לד!ם‪ ,‬כי איזה אנשים השובים יטעו למקום פלוני ופלוני ושם יפצא• איש אחד ושטו כך וכך ואם‬
‫תוכלו להפציר בו כי היא יבקש םד‪,‬שי׳ה כי יפטיר נשם על האק‪ ,‬איי יבוא הנשם לנו‪ ,‬כן‬
‫עשו‪ ,‬ונסעו שטד״ ודיפו בנפשם‪ ,‬בלים אם הבעשיט שלח אצלו אז־ בוודאי איש פלוני כהן וחסיד‬
‫וספורסם הוא אבל כאשר באו שסד‪ ,‬ושאלו על האיש ועל שיחו‪ ,‬ואנשי המקום אטרו לא הי‪.‬‬
‫בזה קדושה ואין כאן איש קדוש אשר כן וכן יד‪,‬י׳ שטו‪ .‬אילם יש ויש שיכור אד‪,‬ד אשר כן‬
‫הוא שטו כאשר אתם שואלים עליו‪ .‬והוא דד בדירה עצים אצל פלוני אלפוני‪ .‬הלכו אצל בעל‬
‫הבית הלו ושאלו על השיכור הלוד‪ ,‬וספרו לו הוכן הענין עי‘ פד‪ .‬באו אצלו ז הבעה׳ב שחק‬
‫פאתם ואפר להם טד‪ .‬הרצו פן השיכור הלז אשר טן הבזקי עד הערב בכוס יהן עיניו‪ ,‬והבוקר‬
‫אור עוד טרם יכיר איש את רעד‪,‬ו הוא מתעטף בטלית ותפילין ופתפלל טעט וכאשר יניע לחרוז‬
‫‪,‬הודו■ פושט ופורק פעליו לבוש טלכוה )ד‪,‬ט‪.‬י׳ה( ושוהה יין שרף בפדה נכינה ונחלה ע ד באי‬
‫לשכרותו של לוט ונופל לטשכב ושוכב כאבן דוטם עד הביקר בוקרו של שני ונכד‪ ,‬ינד‪.‬ינ סד‬
‫יום ביומו‪ .‬ועכחזאם הרצו לדבר אתו‪ ,‬הכוונו את השעה כטרסיתן בכוס עיניו וכן אפר להם‬
‫הבעה׳ב כנ׳ל[‪ ,‬הטשולחים שפרו אה פקידה רכם בעש׳ט זל־ד‪ ,‬חרזואהעצכם קודם עלות השוזר‬
‫וראוהו כי מתפלל ועד הודו[ בספירה נפש לפא‪.‬וד וכאשי חלץ אה התפילין ורצה להד‪,‬וה על‬
‫קנקנו ולשהות היי׳ש‪ ,‬לא הניהוד‪,‬ו לשהות ע ד כי יכטיה עד‪,‬ג גי יפטיר ה׳ נשם ]נשפי ברנוס‬
 ‫דברי ם סיפורים מד‪,‬בעש״ט ד‪,‬ק׳ זלה״ה ערבים‬
‫על חארץ‪ .‬ואחר רב ההפצ‪-‬נה‪ ,‬אסר בעו לבין עצטו‪ ,‬רבשיע! עסךישראל אריבין ‪ ,' bbS‬נא‬
‫תפתח יוץ סאוצרך הטוב ותן להם נשמי ברנה הי םהסורם אשר יחסר להם‪ .‬והוא שב‬
‫לאיתנו ולתקפו הראשון לםריצת שתיית היייש וגםנהנו םקדם‪ .‬וד‪.‬שםים התקררו בעבים והםטר‬
‫התחיל להסט־ר ולהריק על פני האדםד״ ואה־ב שאיו את הבעים־ט ב־ יאםר להם לרעת על םה‬
‫זה ובאיזה זבות נדול נחו בל ב ךןוםיפר להם ‪ .‬בי איש הלו היי נבנלנול הראשון( צדיק‬
‫נטור אשר לא נמצא עולתה בו‪ ,‬רק חטא קל נמצא עליו בי לפרקים התפלל עד תחו■הורו■ בלי‬
‫עטיפת טלית ותפילין‪ ,‬ופטקו את דינו בי בא יבא בחזרה בזה העולם ללק את אשר עיוות‪,‬‬
‫ובבה לםאוד! בי היי םתיירא פן ואולי היו יקלקל יותר םבפי אשר יצטרך לתקן‪ ,‬והפסיקו את‬
‫דינו לבוקר טשפט‪ ,‬בי בבל ב‪,‬קר יתפלל ]בנוונה[ עד חרת הודו ]מעוטר בטלי‪-‬ת[ ואחיב יתן‬
‫בבום עניו לםען לא יעוות את דרביו בבל היום ובל הלילה‪ ,‬וממילא חטאו הראשון תיקן לנטרי‬
‫ואיב הוא צדיק נטור טתחלתו ועד סופו ‪ .‬ונתקיים בו טאפר הבתוב רצון יראיו יעשה‪: ,‬‬
‫כעין עובדא הלז שפעתי בסננון אחר‪ ,‬בי לבך נבדהו בטתנד‪ ,‬הלז לטען לא יבואו לפניו תטיד‬
‫בבקשות יען בי יש בבוחז לבטל בל הנזרות‪:‬‬
‫י׳א• ‪ 3‬ם ע‪ 1‬ד ת טלוד‪ .‬דםלבא לסי בא תרטיב שפעתי אצל ד‪,‬ד‪.‬׳צ םד‪,‬ריי שליטיא‪ ,‬בי סיפר אהד‬
‫טן הפטפרים! בי שפע זאת טפי הד‪,‬ק טהרים טוויזנצא‪ ,‬בי ביטי בעשיט הי‪,‬‬
‫נביר אהד תיח נדבן ופז־ן והיי דר פפוך לטחנת בעשיט וליה ואת הבעשיט לא הביר פעולם‬
‫!םעולם לא בא אצלו‪ ,‬ליםים ! והנביר חניל הניח לבתוב לעצמו מפר תורה ואופן הבתובד‪,‬‬
‫ןד‪,‬תיקון היי בזה האופן! הנביר פיטם ענלים טובים וד‪.‬ניח לשחטם ואת הבשר חלק לעניים‪ ,‬ואת‬
‫העורות הניח לעבד אותם לטילין לשם פית ולקח בביתו סופי טופחה וירא ד׳ וארוחתו נותן לו‬
‫נקע טדי שבוע בשבוע ולערך שטונד‪ ,‬שנים ננטר הטית בבתובים ובאשר ננטרד‪ ,‬טלאבת הנתיבד‪,‬‬
‫מסתמא היי שפחד‪ ,‬נדולה והנביר הנ״ל הבין מעודד‪ ,‬נדולח לבל אנשי עירו ולאנשי סביביז‬
‫זרבים פנדולי הדור הזפין )ד‪,‬נכיר הניל( על סעודת טצוד‪ ,‬הלדוד‪,‬נביר הניל העטיד אנשים רבים‬
‫לפשטשים בי ישטשו את האנשים הקרואים לסעודת מצוד‪ ,‬הלז‪ ,‬ובתוך הטשטשים‬
‫היי טשטש אחד איש פקוטתם וישר וד‪,‬י׳ נקרא בפי בל ‪.‬חנר תיי‪,‬ליםזאנער■ בי ספר תד‪,‬לים לא‬
‫פש מתוך פיו‪ .‬ואצל בל העבודות אשר עשה‪ ,‬תפיד רניל היי על לשונו ■‘ופר טוטורי תהלים‬
‫דהטעד‪,‬־ש‪ ,‬ופרנסת איש הנ״ל היי להוביל פים לבל אנשי עירו ופזד‪ ,‬היי פרנסתו‪ ,‬וד‪.‬נביר הנ־ל‬
‫סיפח נם אותו בין טשטשי המעודד‪ ,.‬ועבודתו ]אצל הסעודה הניל[ היי להביא קערות ובוטות‬
‫דין שרף ופיני פתיקד״ ומים לנטילת ידים‪ ,‬אנשן המעודד‪ ,‬שתו פעט יייש ואבלו פיני מתיקה‪,‬‬
‫והמתינו עד בוש בי יבא זפן פעריבו יתפללג^תפלת ערבית ואח־ב ירחצו את ידיהם לברך ברבת‬
‫הטוצ‪-‬א ולטעוי בסעודתם סעודת םצוה<זעד‪5‬זי!לז‪ ,‬הפשפש התהלים ז^נער הני׳ל יען בי שימש‬
‫את הטשפשים בשתיית הי״ש ואבלת ®ני טתיקד״ וד‪,‬יא גם הוא שתה טעט יי־ש וסעד את לבי‬
‫נפלה עליו תרדיפד״ אחר ת‪6‬לת ערבית‪ ,‬ואנשי הסעודה ישבו אצל השולחן וד‪,‬םתינו בי יובל‬
‫להם טים לנטילת ■דיים‪ ,‬טים אין באן‪ ,‬טשטש אין כאן‪ ,‬ד^ניר צעק על הפשפש ‪.‬תד‪,‬לים זאנער■‬
‫הניל ‪ .‬וטשטש}‪1‬ין‪ ,‬הלך לבקשו ומצא אותו בירבתי הטטד‪ ,‬שובב באבן רופס‪ ,‬הקק אותו משינתו‬
‫וקרא עליו בקל האם לד׳שוזבד או להשתבר לקחתיך ‪ 1‬וחירף וקילל אותו ואסר לו ‪.‬נייא צום‬
‫ש׳ י}ןהר■ דיא תהלים זאנער‪ 1‬הפשפש התנצל לפניו וזירז את טתניו והביא פלא חפניו טים זנים‬
‫לדחק לנטילת ידיים‪ ,‬בתוך בך‪ ,‬והנד‪ ,‬איש אחד דפק על חלון הפתח וקרא את הנביר הנל‬
‫בי יבא חביתה חוצה בי אדון הנבבד פלוני ופלוני ירצר‪ ,‬לדבר עטו דבר אחד או שתיים הנביר‬
‫הלך החוצה ודבר עם האדון‪ ,‬והאדון אטד לי שב בטחיצתי על איזד‪ ,‬רנעים ונדבר עוד איזה‬
‫דיבורים הנחוצים לנו לנטור את הענין המדובר‪ ,‬הנביר ישב אצלו על טרבבתו‪ ,‬וישב על הטרבבד‪,‬‬
‫ברנלו אתת לטעלד‪ ,‬ורנלו השני על הפעלה ]שטינען[ בצר הטרבבד‪ ,‬בי דיפד‪ ,‬כנפשו הלא ברנע‬
‫!דנעיס אחדים ישיב לביתו‪ ,‬הלבנד‪ ,‬חאירד‪ .‬על פני הא ‪ ,p‬אבל בעוד רנעים אחדים‪ ,‬ובפטע בינו‬
‫ובין הטותז כי כאשר צעד פן המרכבה ורצה לילך לביתו‪ ,‬עוד טעט קט בי ■ראד‪■ ,‬והתקין ■צורת‬
‫^ בנ ד ״ האד‪ ,‬כי הצו‪ T‬תטים פעלו‪ ,‬חלבנה חשכה מאורה‪ ,‬השטים התקדרו בעבים ואין ייצאת‬
‫זאק בא‪ ,‬זד‪,‬נד‪ ,‬הוא עופד בתוך יערת עצים‪ ,‬הקור היי נדול לטאוד‪ ,‬וחסד‪ ,‬בנפשו כי הוא רחוק‬
‫כפה פאות פרסאות פן ביתו ופכון דירתו‪ ,‬מלבושיו היי קלים‪ ,‬בי הלא היי בדעתו להיות רצא‬
‫ושוב‪ .‬הלך נבוך בדעיוניו האיך השליכו אותו טשטש לא ‪ ,p‬וד‪,‬לך ילך ובבד‪ ,‬עדי ראה לפניו‬
‫בית אחד וגו חלון מאיד לאור הנר‪ ,‬הלך אחר המראה הלז זראד‪ .‬פלטין נאה וםד‪.‬ודד וד‪,‬לך שמה‬
‫לאדני‬
‫דברי ם סיפורים מהבעש״ט הס׳ זי^לה״ה ערבים י ב‬
‫לארט ולרחבו ראה בתים פאירים ופלאים כל טוב פריחים כריח די וראה שפה לפעלה שבת‬
‫בכפא זקן נאה ופהודר‪ ,‬הנביר הנבוך הניל פנה איע בירכתי הבית אצל התנור להחם א־ע בא‬
‫שפה זקן אחד וקדאו אותו‪ ,‬בחך הבא אברהם אבינו! כן באוכל אבית הקדושים ונם דוד‬
‫הפלך עיה ונם הבעש־ט זליה‪ ,‬ענה דהעיה‪ 1‬ואפר להפפובין ! דין ודברים יש לי עם איש העופד‬
‫אצל התנור‪ ,‬וקראו אותו לפני האבות‪ ,‬והציע הדית לפניהם‪ ,‬באשר‪ 1‬כי האיש הלז והגביר הניל(‬
‫עשד‪ .‬מעודה‪ ,‬ואת פשפשו איש כשר וישר אשר תמיד אוסר מזמורי תחלים שלי ביישו ברכים‬
‫וקלל אותו ואפר לו ‪.‬ניי צים שי יאהר דיא תחלים זאנער■‪ ,‬הלא הספר תד‪.‬ליפ שלי פפונל לכל‬
‫פיני תחלואות ולבטל כל הנזירות רעות ואני חברתי פי תחלים הלו ברב בכי ודמעות שליש‬
‫ועכיז פוך כל פוך בייש אותי כיב‪ ,‬וחרצו את משפטו לפות חיו‪ ,‬אמד דוד הפע־ה אני אוותר‬
‫את דינו ועוד היד‪ ,‬יחיד‪ .‬לפע! פפר את שפי‪ ,‬ויפרפם ברבים חשיבות מפרי פ׳ תהלים• אחיב‬
‫אפר הבעש־ט נכי נם הוא ה״ ש ט כי נם לו‪ ,‬יש דית עם הנביר הניל‪ ,‬כי היתכן כי הוא דר‬
‫אצלו בשכונתו ומעולם לא בא לפניו ולא הנהו פעולם‪ ,‬ונם עתה ! כי הזמין על הפעורד‪ .‬כל‬
‫האנשים החשובים ונחלי הדור‪ ,‬ואותו לא קרא בשם‪ ,‬אולם באם יקכל עיע כי מהיוב והלאה‬
‫כבה יכבדהו ויהי׳ מאנשי חפידיו אזי יפכים כי יושיבוהו בהורד‪ .‬על כנו ופ'‘כותו ונחלתו והנביד‬
‫הניל קיבל עליו הכל באד‪,‬בה נפורד‪ ,‬ונפש חפיצד‪] ,‬והנביר היפה כנפשו‪ ,‬כי כבר חלפו ועברו‬
‫עירן ועיתים[ ובתור איוה רנעים הושיבוהו בחורה לביתו ולסעודתו‪ ,‬וראה י כי הפפובין עוד‬
‫רוחצין ונוטלין יחד‪,‬ם לאכל לחם אצל הפעורה‪ ,‬הנכיר הבעד‪,‬יב הבין את אשר לפניו ואפר‬
‫לד‪,‬פסובין ! כי יפתינו עוד פעם זעיר ‪ .‬וציוד‪ ,‬לרתום את פרכבתו ונסע לפעוכיז אצל בעשיט זל׳ה‬
‫כאשר ראה פניו הקדושים הכירו פלשעבר נכי ראד‪ .‬את פניי בפלטין הניל אצל אבית הקדושיט‬
‫ונפל על פניו וביקש פאתו רשיון ומליחה‪ ,‬וביקש אותו כי יבא אצלו על פעורת פצוד‪ ,‬אשר הוא‬
‫עושרו ופיפר לפני הפפובין את כל אשר קרהו ואת אשר נדלו המלך דוד הפעיה‪ ,‬יאז ידעו כל‬
‫האנשים פנדולת בעש־ט זל־ה זי־ע ועכי־או‬
‫הום‪ 8‬ה לםי' ז׳ שם הבאתי הטפור עם הילד אשר היי צריך לדתנלנל עור הפעם ‪ -‬ועתד‪,‬‬
‫שפעתי דונפא כמוהו מכבוד ידידי חביבי רעי וחיחה שפו היריד‪ ,‬כי פיפר לי םיפור‬
‫כזה ‪ -‬כי הבעש־ט נסע פ־א לעיר מלוכה‪ ,‬ובאתה לפניו אשד‪ ,‬אתת‪ ,‬ובבקשתה אודות הילד שלד‪,‬‬
‫אשר נחלה למאוד‪ ,‬והבעשיט וליד‪ ,‬נתן לו אפוקטוזין ורפואות וכאשר נתנו לו רפואד‪ .‬הניל וד‪.‬ילד‬
‫נעח־ לעולמו‪ ,‬ובאתה האשד‪ .‬כניל עם רעש נדול על הבעשיט וליה אפר לד‪ .‬חבעשיט‪ ,‬כי‬
‫הילה ה א היי בנילנילו הראשון בן מלך ואביו הפלך לקח לו פלפד להועיל אשר הפורה הלז‬
‫היי אחד פן האנופים ובד‪,‬צנע לכת עבד את ה׳ בכל לבב ולמד לדעת תורת ה׳ )והילה הלז(‬
‫בן הפלך )תלמידו( הקד על הדבר ופשפש ומצא כי רבו הניל לפעפים הוא מנור ופפונר ולופד!‬
‫בא עליו בעקיפין‪ ,‬ואפר לו‪ ,‬כי אם לא תלמד עפי נם הכפה הלו אוי אנלה הדבר לאבי הפלך‬
‫ואו יהיה אהת דתך לד‪,‬םית‪ ,‬כן ניפה לו ‪ 1‬וד‪,‬פתיקו פוד ז ולמד ולימד עפו )עם בן ה פי ף נ־כ‬
‫תורת ר׳ עח כי חשקה נפשו )של בן הפלך( לנייר א־ע‪ ,‬ודופתיק סור )עם רבו הניל( ונפע‬
‫לפחזקים )וצרור כפך לקח בידו כי אפר לאביו הפלך כי ירצד‪ ,‬ליפע לפרחקים באלה פטעי‬
‫לדעת תד‪.‬לוכות ומוצאות המרינה( עם רבו הנ ל לנייר אתעצפו ונעשה צחק נפור‪ ,‬ובהפתלקותוז‬
‫לא היה יכול לבא בד‪,‬יכלות העליונות יען וביען כי הורתו ולידתו היי שלא בקדושד״ ופפקו‬
‫את חנו! כי יתנלנל עוד הפעם‪ ,‬כי הידתו ולידתו יהיד‪ ,‬בקדושר״ ובא בחזרד‪ .‬לעולם הלזה‬
‫ונולד אצל האשד‪ .‬הניל‪ ,‬וכבר תיקן את אשר היד‪ .‬עליו לתקן‪ ,‬ואז נתיישבד‪ ,‬דעתה של האשה‬
‫אם הילד ‪ -‬אח־כ הלשינו על הבעשיט וליה כי הוא נותן רפואות ! עח כי בא למשפט לפני‬
‫שרי המדינה‪ ,‬ודדופאים הפופחים !ובראשם הרופא הפופחד‪ ,‬של חצר בית המלוכד‪ [.‬חתוכה עפו‪,‬‬
‫אפר לד‪.‬פ׳ תמששו את הדפק שלי ותאמרו לי כי פה פום תמצאו בי ‪ 1‬כי הנני יודע בעצמי‬
‫ט הנני הולד״ החפאים מששו את הדפק שלו‪ ,‬ואפרו‪ ,‬כי באפת יש לו איזד‪ .‬חולי‪ ,‬עכיז לא‬
‫יובלו לדעת פה הוא ז אפר להם הבעשיט‪ .‬יש לי חולת אהבד‪ .‬לח ולידאתו! ועתה! אני‬
‫אמשש את הדפק שלכם‪ ,‬ומישש את הדפק של הרופא הנחל פחצד בית המלוכד‪ ..‬ואפר לו !‬
‫ט הנני רואה ופרניש בדפק שלך כי האיבנים הטובות ופנינים ופרנליות אשר נננבז פבית‬
‫הפלך !בי בזמן לא כטר נננב שפה פבית הפלך אוצרות ופנעים באין יורע הכר וד‪.‬נניבה‬
‫נעלפד‪ ,‬פעיני נל הי[ הנה הנם אצלך טפונים‪ ,‬ובפקום פלוני ופלוני הפד‪ ,‬פונהיפ ! כאשר‬
‫שפעו זאת! םסתטא תיבף ומיד הל ט ובדקו ננזי נפתרותשל הרופא הנחל ה א ובן נפצא ובן‬
‫וזי׳‬
 ‫רבריס םיםוריםמהבעש״טהק׳ןלה'ה ערבים‬
‫ה״ והנניבד‪ .‬היתד‪ .‬בטציאוית וחרצו את טשפט הרוסא הנילנדת ודהלכה‪ ,‬ואו ראו נדולת‬
‫הבעשיט וליה ויראו וחרדו‪ .‬טהררת קרשו! ורא■ כל עטי הא ‪ p‬כי שם ד׳ נקלא עליו ונתקיים‬
‫בו טאמר ישראל אשר בך אתפאר! וייע וענייא !‬

‫ולסיים חטיפורים הניל אציק בשולי היייעד‪ ,‬את אשר שטעתי טפי ידנ־פ טו׳ צבי פיט ניי׳‬
‫וד‪.‬ענין הוא טיפור ארוך ונאה‪ ,‬וד‪,‬שייך לעניננו ארשום פה‪ ,‬והוא הואו כי אצל הרב‬
‫הנד‪.‬יק טהויר נתן אדלער וצ‪-‬ל בא א״פ אהד עם איור‪ .‬בקשה‪ ,‬וההנהיק שאל אותו לפי אתד‪1,‬‬
‫ואטד לו כי הנני נכד הבעל שב‪ ,‬אטר לו וועהר איוט דאסו קאנן איהנען ניבט? אפר לו איש‬
‫הניל היתבןז כי רבינו לא שפע פני השם של בעל שם טובן אטר לו וא יא׳ רעם ב ע ל‬
‫י‪ 18‬ם טו ב קאנן איך נוט איך דעו־‪,‬ע פיך פיט איהנע! אללע טאי אין הי כ ל הגן ע דן ‪-‬‬
‫והדביק טור‪,‬־ר נתן אדלער ול ה ה״ טדייק בשבא לקרא אותו בשם ב ע ל ש ם טו ב‬
‫זי עו כי‪ -‬א‬
 ‫כ׳ה‬
‫םיפורים נפלאים מהד‪,‬״ס כעל נועם אלימלך זלד‪*,‬ה ואחיו‬
‫הה׳ה מוה*ר זוםיא זצ״ל הרעם אחריהם זי*ע ועכי״א‬
‫עיין מכפנים םי׳ ט״ושם רשמתיזמן הםתלקותו של כעל‬
‫נועא־מ ונם הציון של מצכתו הס■ אשר העתקתיו אות‬
‫כאות עת זכיתי כ׳׳ה להשתטח ע> ציוני הנ״ל‪ .‬וזמן‬
‫הםתלקות הה״ר‪ ,‬מוהר״ז לא נודע לי ומנ״כ כעיר האניפאליא‬

‫מפתחות‬
‫נאשר באו אעלו החפידים על ר־ה ונשהלח ‪ t o‬פ מו הה־ק פהר־א »ת תוהו ‪ TM‬של‬ ‫א(‬
‫פעלה אודוה קריאה שם רבי ‪.‬‬ ‫ברכה עיי אפירה ל תד םוםור ‪.‬‬
‫כ( העודה ההנהיק פהת־א ני האחים הקדושי׳ יז( בענין הח־ה פהה״ק בענועאים הניל ואה אשר‬
‫העיד עיע על הח־ה שלו‪.‬‬ ‫הראשונים בהיכל הניע‪.‬‬
‫נ( הרבו םן ההא השעד‪ .‬הנאה שעה רחםים ‪ .‬ידז( דברה הד‪,‬יק םהרים םריםאנאף אורוה החיה‬
‫של הד‪.‬יק כענועאים ‪.‬‬ ‫וםהוה הםד‪,‬יק נועאים ןל ‪. .T‬‬
‫י ט( נחלה נכדו ההיצ םהרניא נציל וענק‬ ‫ד( פיפור סאבי האחים הקדושים הניל‪.‬‬
‫ההלוכוהיו הקדושים ‪.‬‬ ‫ד‪ (.‬נאשר לנו אצל נביר אחד והחוירוד‪,‬ו בהשו■ ‪.‬‬
‫ו( נאשר לנו כםקום אחד אצל יולדה והסה ‪ a‬בענק הניל ‪.‬‬
‫כ א( פעשה נורא םד‪.‬היק פהרו עם האיש‬ ‫היו הפילחה ‪.‬‬
‫ניינעלטרענער ‪.‬‬ ‫( הד‪,‬יק פד‪,‬חו נאשר לן כפקויא אשר האשד‪.‬‬
‫‪ Q 3‬העודה ההיק פראולא על עפקוה הםד‪.‬יק‬ ‫נהנה לו פטר על לחיו‪.‬‬
‫נועאים‪.‬‬ ‫ח( םד‪.‬ד‪.‬יק הניל כאשר הראד‪ .‬לאשהו ענק‬
‫סאפר חנפדל אפיי הפוכה פוריד עליו כ ג םהד‪.‬יצ סהתיא עם הלעכט פאנטער ‪.‬‬
‫כד( ב׳ אחים הקדושים כי דחו אה הוקן הם־ם‬ ‫דפעוה •‬
‫פמדקאוה‪.‬‬ ‫ט( פההיק הנ״לנאשר הי• באופטרא בחד‪,‬׳פ‪.‬‬
‫י( םהד‪,‬יקהנ־לעה נהודע כה גדולתו נם בננלה‪ .‬כ ה( בענק פחד השדים ריל בבא יום‬
‫כו( פד‪,‬ד‪,‬יק כענועאים‪ ,‬עם איש אחד אשר נעלם‬ ‫ופעשה נורא כענין ע«נה ‪.‬‬
‫פביהו וו אשהו ‪.‬‬ ‫י א( ההיק בענועאים קודם פטירתו‪ .‬עם סעודה‬
‫כ ה היה א׳ אשר הבע־ד רצד‪ ,‬להטעותו וכי‬ ‫םלוד‪ .‬דטלכא ’‬
‫אהים הקדושים הניל הצילו אוהו‪.‬‬ ‫יב( פננדו הדי־צר׳ אלעור ליפאעםםקשד‪.‬לילד‬
‫כ ה ( םד‪,‬ד‪.‬יצ ר׳ אליפלך רידניקער עם םקשד‪.‬‬ ‫אחיי •‬
‫לילד ני הרהיק םפאנו שלח אצלו ‪.‬‬ ‫יג( םננדו ד‪.‬ד‪.‬יצ ר׳ פנחס אליפיך עם סעודה‬
‫כ ט( בענק היק הםשופר ונאפירה שם רבי‪.‬‬ ‫םלוד‪ .‬דפלנא‪.‬‬
‫יד( פננ ח הה־צ םהחנ עם האשה אשר ל( בענק הנלוה שהלנו ב׳ אחים הקחשים‬
‫הניל ובאשר באו אצל הרב הקי פהרים‬ ‫בקשה בחורה אה דפי הפחון ‪.‬‬
‫םליוענפק‪.‬‬ ‫טו( פפטירה הד‪.‬יצ םהרינ ונדל והרשה שיב‬
‫לא( פהה־ק נענועאים עם הקם״^ היתנן ני אה‬ ‫הד‪■,‬צ פוהיר אליםלך רידניקער זציל ‪.‬‬
 ‫מפתחות‬
‫םיא^ש’‪9‬וץ ע& הרנ‪1‬י ח על ‪itw inipm‬‬ ‫‪ tk m f‬ווווותוו‬
‫יפן ‪.‬‬ ‫ל ס טנכדו הה״ק דונ׳ל ועם הטופת פהד‪.‬יק‬
‫בענועא־ם עם האראנדאר ועם הטכתב להאדון ‪ .‬ט(‪.‬טההען רע והדו־ק ר אורי כי נטעו ‪nfA‬׳‪p‬‬
‫פהרע אחר פטירת הה־ק בענועא־ם‪.‬‬ ‫ל!( ‪. . . . . .‬‬
‫ל ד םהח־צ רפיא כי נטע עם הה‪-‬ק פם«נז טא( טההיק פהרח זבאריוער בשפחתו עם‬
‫נכח הח־נן בענועאיט זל־ה‪.‬‬ ‫וחה‪-‬ע רפיא נחג את הענלח ואת הטוטים‪.‬‬
‫לה פהדרק פהו״ם פפשעווארםק‪ ,‬בכתיבת ל‪ 1‬ב סיפור פאבי האחים חקדושים בענועע־פ‬
‫ואחיו חחים פהר־ז‪ .‬בסננון אחר כאשר‬ ‫התפילין והם־ת שלו‪.‬‬
‫הבאתי בסי׳ ד לעיל‪.‬‬ ‫לן( פהה‪-‬ק הסל‪ .‬ו ק רעהו הה‪-‬ק פהר־ם‬
‫ט ‪ 0‬עש הטקשה לילד אצל הה־ק בענוע־ט‬ ‫הנדול מפשעווארסק י‬
‫וט־פור נורא בתיקוני הליפודשל אברך א• ‪.‬‬ ‫לז( פהה־ק הסל כאשר הי■ אצל הדרק בעל‬
‫ט ח פהאחים הקדושים כי היה להם עוד אח‬ ‫נועא־ם זל־ה ‪.‬‬
‫ושטו פרדכי והיה טתננד נדול ואח־כ ראה‬ ‫לח( טהדרצ פהו״נ עם איש א׳ אשר שפי‬
‫נודל קדושת אחיו הקדושים והודה לדבריהם‪.‬‬ ‫הי• פסח‪.‬‬
‫ל ט( טחהיק בענועא׳ם ותלפיח_ הד‪■,‬ק טהר׳ן‬

‫א( א א ל הה־קבעניעא־פבאואצלועל ר־ה ט־ו חםידים והרבנית ע־ה ידעה והכינה לאכול ולשתות‬
‫לט‪-‬ו אנשים ואף נם ואת בלי ספק היה בצפצום‪ ,‬פ־א באו פ■ אנשים והיה לפנות ערב‬
‫שאל ההיק את הרבנית האם תהיי ד סיפוק לאכול לאנשים הניל‪ .‬ענה ואפרה• הלא ידעת‪.‬‬
‫בטוב כי רק לערך ט־ו אנשים הכינותי לאכול ושאין לי בשר ואתנה לכל העם הוהו ויהי קוהם‬
‫תפילת סנחה הכריז ה ה ק וליה יען כי הרבנית הכינה ליתן אוכל רק לטיו אנשש‪ ,‬ע־כ אך‬
‫בפפפר ט־ו פעלות יוכלו לסעוד ולא ימאי על הפעודד‪.‬יותר פטיו אנשים‪ ,‬כי הוא סעודה שאינה‬

‫פספר ארבעיפז כי יד‪,‬י׳ די לכל האנשש אשר באו כצלק־רתיז ענתה הרבנית כי נם את אשר‬
‫הבינה‪ ,‬הוא נם בצטצום‪ .‬אחר טע‪-‬יב אחר אסירת חרוז להוד טזפור הכריז חהיק זל״ה כי כל‬
‫האנשים יבואו אצל הסעודד‪ ,‬ולסעוד לאכול כי ביקש על פרנסד‪ ,‬וכיבעוהיייד‪.‬״די לאכול ולשתות‪.‬‬
‫כן הי■ כי אחרי אכלם די שובעם נשארו עוד הקעיית שלאות תבשילים‪ ,‬וכן בכל הסעודות‪ ,‬כן‬
‫ישקיף ד׳ עלינו ונראה הצלחת ד■ עין בעין‪ ,‬ברכת ד היא תעשיר‪:‬‬
‫ש ט ע ת י םד‪,‬ד‪,‬יצ פוהריי שליטיא פקריסטיר בסעודת סלוד‪ ,‬דטלכא פ׳ יתרו תרים לפיק כי‬ ‫ב(‬
‫שפע זאת ספי הרבני החסיד טוהיר זנוויל עיה פושירק כי ספרו לו ההיק פד‪,‬ריצ‬
‫פליפקא כי הד‪,‬יצ םד‪,‬ריצ בא בפיתקא ‪.‬קוויטלי ופדיון לפני הד‪,‬נה־צ טהרים איש זליה‪ ,‬ולא רצה‬
‫לקבלו פאתו‪ ,‬אסר לו וכי רבינו זליה ימנע הטוב מבעליו ‪ 1‬ולא ירצה לינשות לי טובה ו כי הלא‬
‫♦דוע תורת הד‪,‬יק בענועאים לסיקרח על פסוק אלתפןאל פנחתם ונו■ זכי פשרעיה הצדיק את‬
‫ודתן ואבירם י ק כי לא לקח פאתם טאוטד‪ ,‬ולא הי■ לו עטהם שום התחברות לואת לא הי■‬
‫ביכולתו לעשות להם טובה ולד‪,‬צילם מאש המחלוקת הלוו( אסר טהרים א־שזלהיה‪ ,‬נייתי ספר‬
‫ונחוי‪ 1‬וראו שפה דברים ככתבן‪ ,‬אחיו קיבל פאתו הפיתקא וד‪,‬םעות‪ ,‬ואסר פד‪,‬ד׳ם איש זלהיה‬
‫איב אופר הד‪,‬יק בענועאים זלהיה מוכרח אני לציית לדבריו‪ ,‬ואפר לו אש אספר למעיב מהות‬
‫הרבי ר פלך ואחיו הרבי ר ושיא וליה כי שפע סרבי בעל החים וליה‪ ,‬כי ספרו בשם רבו‬
‫ההניק ר נתן אדלער וליה כי הרב הק■ ר■ נתן אדלער זל־ה אסר פיא בוה הלשון ניכט בחנם‬
‫זאנט פאן פאלנישע האבין קיין דרך א ‪ p‬ניבט‪ ,‬אבל כן הוא‪ ,‬כי בעת‪ .‬כי יש לי עליית נשמד‪.‬‬
‫בנן עק‪ ,‬תמיד הנני רואה שטה מכבר‪ ,‬את שני אחים היקרים הסל‪ ,‬איך האב איינטאהלאב‬
‫נעפאסט צו קאפפען אין נן ע ק וואן עם וואד‪,‬ר נאך אבנעשלאטק דיא טד‪.‬ירען אונד וויא פאן‬
‫האט דעם נן עוין נעפפנעט האבע שאן דארט נעפינדק דיעזע צווייא טד‪,‬ייערע ברוויער‬
‫וועלנעד ארם ועלבע אין נן ע ה העריין נעקאטעןדנד ווייס איך סנ ט אבער זיא וואדק שאןדארט‪.‬‬
‫ניכתבחנם ואנט מאן פוילנישע האבען קיין דרך ארן‪ ,‬זייאהאבען ניבט נעווארטעט בת פאן ווירד‬
‫אויף‬
‫יד‬ ‫ערבים‬ ‫דברים‬
‫סיפורים מהאחים דוקדושים רבי ר׳ אלימלך ורבי ר׳ זוסיא (לדו״ה‬
‫אייף ששאדען אונד דיא פהיערען עפענען• •סייס פהר־ם א׳ש זליד‪ .‬ניא ‪ m‬דער רבי ו״ פלך‬
‫יא אזיי נדנים וואהר אז הנני טונרח לט״ת את דס־יו‪ ,‬ולקח הטיתבא ודקווטעל ‪i‬‬
‫‪n n 0‬־ ‪ p‬פנשהיז היי פתלפידי בענועאים זליה ולקחלעזנפולזכרון פרנז זלה־ד‪ .‬את ה־ליאשר‬
‫שתה טטנו הטייא‪ ,‬ואסר כי אננל שתיית הטהעד• הפה הולכים בעולם השווייה רש‬
‫לפעיל בוה‪ ,‬דברים רבים‪ ,‬ופיא באת אשד‪ ,‬אחת פטקורביו וביקשה מאתו‪ ,‬מ יטליץ עכורה אצל‬
‫רבו הר‪.‬״ק בענועאיים וליד‪ .‬כי יתפללעבורי‪ .‬כי הרופאים יאשו אותה‪ .‬ואמר לה ב׳ תלו אצל‬
‫הד‪.‬׳ק בעת אשר ישתה‪ .‬הטייא‪ ,‬וכן היי והיתד‪ .‬לד‪ .‬ישועה‪ .‬ואטר הד‪.‬׳ק הניל כי הרבה‪ ,‬עקרות‬
‫נפקח עת וכיונפ בא לפניו בעת אשר שתד‪,‬טייאפכלי חייל אשר קיכל פרבו בענועאים ולהיד‪.‬‬
‫ונשם ההיק טפריפישילאן אופרים כי אפר בוד‪ .‬רפו נאה‪ ,‬תד‪.‬יא השעה ואת שעו‪ 1‬יחפים ובו‬
‫אפן ב״ר אמן ז‬
‫וד‪,‬היק ר״פ פאפבעוער שאל את ההיק טוהר ‪ r‬ובו הקרוש נענועאיפ וליה‪ ,‬כי פה אפר לו‬
‫אביו )במנועאיט וליה( קורם פטירתו! אפי לו‪ :‬כי כל הפפר הקחשנועאים אפר^דם‬
‫פטירתו‪ ,‬בי תמיד היי פקיים מאפר ושוב יום אהד וכוי ני ככל עת ורנע ושנה היי כפפיג נמו‬
‫בשעת פטירתו‪ ,‬דיע ועכיי אפן‪.‬‬
‫י( א ב האהים הקדושים )בענועאים ורבי די וופיא וליד‪ (.‬היי ננידונביר וד‪.‬י׳ פנהנו באם נפע‬
‫על הדרן עם השלה שלו אוי כל איש ואשד‪ ,‬אשר פנש נדרן‪ ,‬הולך‪ .‬לקח אותו על‬
‫הענלח‪ ,‬פיא ני דנו אותו כביד שלפעלה ונבר פרת נפילות חפרים שלו ורנוד‪.‬ו לקע ובות‬
‫ונפרו את דינו לטוב‪ ,‬אבל הבעל הכר ריל אפר כי הוא ינםד‪,‬ו על ככה‪ ,‬פיא נפע הנכיר הניל‬
‫על איוד‪ .‬יומא דשוקא כא הבעיה לקראתו פלובש בכנרים לרועים ושקו וצרות על כתיפו והיי‬
‫עליו פשא ככירה אשר לא היי כיכולת נ ח הארס לישא ככה‪ ,‬הנביר עפה לקראתו‪ ,‬ובקשו כי‬
‫ישב על הענלה שלו‪ ,‬והוא לא רצד‪ .‬כשום אופן‪ ,‬ואפר לו וה כבי פרפאות אשר הנני הולן‬
‫ברנלי‪ ,‬ואתה לא אפרת לי פאופה‪ .‬ועתה חטבת חפדן ננריו »ד‪.‬ו הנכירו הלא לא ראיתין‬
‫עד הנה‪ ,‬ורק שעה הנני הרואה‪ ,‬אבל הוא לא רצה ואפר הלא עד העיד הנחלה יש עוד בפד‪.‬‬
‫ונפה כפתם אשר ארצה לנהלם ברנלי ולקבץ נדבות באם אני אטע עפן כיחר עד עיר‬
‫הנחלה דלו אד אפפיד כל הטרוטות עד מקום הלו‪ ,‬הנכיר ענד‪,‬ו! כי הוא שלם ישלם לו ואת‬
‫בכפלי כפלייט רק כי יבא עפו על הענלח ויהי׳ לו בוה שברו פשלם‪ ,‬אבל האורח פיאן נם בוה‬
‫באפרו כי הוא נחת ינחת אם הולן פפתח לפתח כםנד‪.‬נ האורחים ‪ -‬ואחר רוב ד‪,‬ד‪,‬פצרות‬
‫‪1‬כםעט שלא כדרך הטבש ביקש פאתו כי לכד‪,‬פיח את פשאו אשר נושא על נופו ואת יתן על‬
‫היענלה ושם כפקים פלוני ופלוני דרוש ידרשנו פאתו‪ ,‬ונם עבור וה נתן לו טכוב פסוים‪ ,‬האורח‬
‫ניסה לדבדו ונתן את צרור שקו על העניה שלו‪ .‬כאשר כא העירה והאורח ‪1‬הבעל הבוס נבר‬
‫היי שפה והפתין על חבילתו ונילח איע לפניו כי הוא הוא אותו חאיש וני לנסותו כא! ויען‬
‫ני עפה בנפיק‪ ,‬וכד‪ .‬כחנו‪ .‬והוסיפו לו פן השפים עוד שנד‪ ,‬אחת על שנותיו‪ ,‬ועוד פנות אל‬
‫הפנוחה ואל הנחלד‪ ,‬נחלת כ׳ עולפיט ולעשות תשונה שליפה‪ ,‬הנניד הניל התיישב בדעתו א׳נ‬
‫איפה הו א! למה לו ליפע על יופא השוקו־‪ !.‬ילך וישוב לביתן ‪ ,‬כן עשה‪ .‬בני ביתו שאלוהו על‬
‫פד‪ ,‬הסיב את דרכו אחורנית ! ואפר לד‪,‬פ אייה אפתלוא והתיישב בדעתו ופנד‪ ,‬פכל עפקיו ועוב‬
‫אוע פפחרו ולפה ופשפש כתשובה שנה התפיפה‪ ,‬בקצה‪ ,‬השנה‪ ,‬וד‪.‬בעי דבר הניל נילד‪ .‬איע לפניו‬
‫פעם עיניוש וחנניה פחד פאתו כאשר רונהוו אפר לו! אל תפחד כי פכשר טוב הנניו כ׳‬
‫יען חשבת הרכין עיכ נתוםן דן עוד עשר פ שנד‪ .‬על שנותיך ותוכל עתה‪ ,‬לברר לן כל מילי‬
‫דפיטב אשר תרצה‪ ,‬ותוכל לברר לעצפן או עשירית או כנים טובים פאירים ע־פ תבל וכירר‬
‫לעצמו כניו הקדושים אשר בוכותם אנו ח״פ וקייפים וכותם ינן עליט וענייא נ )עיין לקמן סי■‬
‫מיא הבאתי העובדא בסננון אחר‪ ,‬כי כן שפעתי בפעם שנית( !‬
‫חהי׳ק בענוע־א ואחיו ההיק טד‪,‬וריו ולהיד‪ .‬נאשר הלכו בנלות החל‪ .‬באו לעיר אחת ולט‬
‫שמד‪ ,‬כלילה אצל תיח בעל פכניפ אורח והבעהיכ לפה בנל הלילה‪ ,‬ודד‪ !;■,‬רכי ר׳‬
‫וופיא לא היי ימל להתאפק ואפר לעצפו‪,‬דער כעל הבית כילט חל אווי וויא איין נלכ• אחיו‬
‫הד‪,‬יק כענועיא ביקש אותו )את אחיו הה ק( כי ישב בדד וידום כי באם הבעדרב שמוע ישפע‬
‫את דכרין כלים ככד יככדן כמנה אחת אפיים‪ ,‬אכל הוא לא שת לכו לואת‪ ,‬ונפל ושלש‬
‫את דבריו‪ ,‬הכעחיב שאל אותו על מי תדכר כדברים האלה‪ ,‬ענהו ‪ 1‬עליך ועל כיוצא כך‬
‫יעעואטא )הן לי שאוה ירו ונונדו על לחיו‪ ,‬ע«ז החיק בענוע׳ס ולחיה עפור על ר!לין‪ :‬אני )‪*aif‬‬
‫י׳‬
 ‫ערביים‬ ‫דברים‬
‫סיפורים טהאהים הקדושים רבי ר׳ אלימלך ורבי ר׳ זוסיא זלודה‬
‫ר■ אלימלך ואהי הנד‪ .‬הוא הרבי ר■ זוסיא י פיר בכה יהוזחנן לפניד& והראו לו עין בעק ני‬
‫כלב שהור כרוך אהריו כי כל ליכודו היי רק לההנאוה ועבר ריל על כפה עבירוה חסורוה וכל‬
‫הורתו הלך ריל לפקום הקליפוה כלבים השהוריב ו׳ל‪ .‬וקיבל פאהב השובר״ ונהפוך לאיעו‬
‫טוב ובשר‪:‬‬
‫י< האחים הקדושים הניל באשר הלכו בנולה‪ ,‬פיא כאשר באו על אם הדרך וד‪,‬נ'עו לפנות‬
‫לילה גפקום ״פופטא■ אשר ה״ דר שם יהודי אהד או שתיים ‪ .‬ובפהאום נה הווה‬
‫העת עת קור ושל‪ :‬נחל ויטו שפה לשאר על לינה לילה‪ ,‬וד‪,‬י׳ דר שפה אברך אהד אשר נפע‬
‫לפקום העירה כי בוא יבא לביתו אבל פהפה רוע העת אשר נתהווה בפהע פתאום‪ ,‬על כן‬
‫פפונפא לא היי יכול האברך הניל לבא לביתו ונשאר תוך העיר‪ ,‬אשתו הננעירהנשקפד‪ .‬בעד‬
‫ההלק לראות האם בעלד‪ .‬לא נראד‪ ,‬פרהוק‪ ,‬אבל קרובד‪ .‬היתה ישועתד‪ ,‬לבא כי כאשר ראתד‪.‬‬
‫את שני האהים הניל אפרה להם פודי נא אדוני‪ ,‬תוכלי לבא בביתי ללון דלילה פה בי יש‬
‫לי פקום ללק ונם הכינותי פנחת הצהריים עבור בעלי אשר הלך העירה‪ ,‬רען כי הנני רואה‬
‫בעלל בי לא יובל בעלי לבא לביתי ו‪1‬כ ברב תשואות חן הנני לערוך לפניכם שולהן ערוך‬
‫בשד לאכול‪ ,‬האהים הקדושים הניל באו שפה ודתפללו תפלת פנחד‪ ,‬ומעריב וישבו לאכל להם‬
‫ופעורות ערב‪ ,‬והבעלתהבית היתה אשה צעירה וצנועה ובושה היתד‪ .‬פהאורהים הניל עיב‬
‫טפנה איע תחות תטר בית החורך‪,‬ואז היי בפלואת ובא עתליחתד‪ ,‬ויען כי היתד‪ ,‬אשה צעורה‬
‫מבכרת ועור לא ניפתה באלד‪ .‬החבלים חבלי לירד‪ .‬ונם התביישה איע פהאורחים הניל עיב‬
‫לא נשפע קולה והנם בי היה לד‪ ,‬יפורק וחבלי לידה לא נשפע פאתה שום קול צעקד‪ .‬ונדר‬
‫אבל ההיק פוהיר וופיא אפר לאחיו ההיק ‪ .‬אחי ! לפה תחרש לעת הלואת בי מקשה לילד יש‬
‫פה אצלני‪ ,‬אחיו ההיק שאל אותו פד‪ ,‬תאפר ז ועל פי יפובבו דבריך אלה ן אפר לו הבעלת‬
‫הבית היא פקשח לילד‪ ,‬פיר אפרו לה בי אל תבייש בכך כי בא עת ליחתך ותשכב בפיטותך‬
‫‪.‬ובן עשתה■ והם )ד‪,‬אח>פ הקדושים( היי הפילדם‪ ,‬והאשד‪ .‬הולידד‪ ,‬לפול טוב בן ונר והאחים‬
‫הקדושים קשרו את טבור הילד והתנהט אתד‪ ,‬בפו פילחת‪ ,‬והבוקר אורו והפה הלכו לדרכם‬
‫היולדת בקשה בי ימתינו «די בעלה יבא לביתה‪ ,‬הם ענו לה כי בעוד רנע ורנעים הבעל יבא‬
‫לביתו בשלום‪ ,‬היולדת הופינד‪ ,‬אותם ‪1‬את האחים הקדושים[ כי ישאדו פד‪ .‬על פעורת ברית‬
‫טילה‪ ,‬הבטיחו לד‪ ,‬כי בא יבאו לעת הלו וד‪,‬יולחת כיבדד‪ ,‬אותם בטנדהאות והלק פיהל שאפט‪,‬‬
‫הם לא הרחיקו ללכת! ובעלד‪ .‬ושל היולחת( בא לביתו ופצא בן ובר לפדט ושפח כעל בל הון‬
‫לא שאל םאופה פי היי אתה בבית‪ ,‬ונם היא לא אפרה לו‪ .‬בעלה הופין את אביו ואפו ואת‬
‫אביה ואפה ואת כל המשפחה כי יבואו לפעודת ברית פילה‪ ,‬ומצות פנדקאות ביבר את הרב‬
‫הפרא דאתרא אשר הוא תהוז דנלו‪ ,‬וכאשר התפללו בצבור ביום הכנפת בנו בבשאיא שאלה‬
‫היולדת את המשרתת ומוכנת שלה‪ ,‬האם לא באו שפה ב׳ אורחים אשר כה וכה תוארם‪] ,‬הלא‬
‫הפה אחים הקחשים הניל[ ואפרד״כן׳ באו האנשים‪ ,‬וכאשר בקשו מאתה את הילד‪ ,‬להכנים‬
‫בבשאיא‪ ,‬לא רצי‪ ,‬היולדת ליתן את הילד‪ ,‬רק באופן‪ 1‬כי הבי אודהיפ אשר באו הנה הפה‬
‫יהי׳ הפנדק והפוהליפ‪ ,‬אבי ואם היולדת תמהו על בבה ודברו אתה דברים שונים וחשבוה חיו‬
‫לחפר דעת‪ .‬אבל בי דברי אתהענינים אחרים ראו כי דעתה צלולה אשר על בן לא ידעו פשר‬
‫הדבר‪ ,‬ושאלו להרב פרא דאתרא בי פד‪ ,‬לעשות ז אפר להם את כבודי‪ 1‬הנני פוחד‪ ,‬בי אם‬
‫היולדת תרצה ככד‪ ,‬יעשו רצונה והבטיחו אותה על נכד‪ .‬ונוננהאת הילד למולו‪ ,‬וב׳ אחים‬
‫הקחשים הניל היי הפנדק והפוד‪,‬ל‪ ,‬ונם נד‪,‬נופםעודת פצוההלו וברכו את הבעל ברית והיולחת‬
‫והלכו לדרכם ]כדרכם בהודש[ העם‪ 1‬בי ישבו לאכול‪ ,‬וד‪,‬רב פרא דאתרא התחשב בדעתו הלא‬
‫דבר הוא ז ומדוע לא שאל את האנשים האלה בי פי הפה ז ]בי היולדת לא רצה לנלות דבר‬
‫והרב ביקש פן הנעררב כי ישלח אחריהם איור‪ .‬שליח ובי הרב יבקש אותם כי יבואו בהורה‪,‬‬
‫הרבי ר׳ אליפלך וליה כי דדניש ני השליח הולך אחריהם אפר לאחיו הד‪,‬יק וליה‪ ,‬זופיא ! שליח‬
‫בית דין דודך אחיינו‪ ,‬וכלים נאבד איזה כך או פזל‪ :‬מבלי הבית ויחשבו עלינו כי אנחנו‬
‫ננבנו‪ ,‬ופעזד‪ ,‬אחי זישאו תשא עיניך עלי זאת! ועל לא חפם בבפיך‪ ,‬השליח כי רדך אהדיוע‬
‫וישינפ‪ ,‬שאלהו פה תבקש ז תוכל לחפש באפתחותינו ובי נגנוב פבית אדוניך איזה דבר? אפי‬
‫להם השליח‪ ,‬לא פיני׳ ולא פקצתו רק ני הרבי יבקש אתכם כ׳ תבאו בחזרה וני דבר לו‬
‫אלינם‪ ,‬פיד באו בחורה וד‪,‬רב ביקש אותם כי יאפה לו כי פי הפד‪ ?,‬והם לא רצו לנלו ת‪-‬‬
‫אבל הרב ‪,‬בי היה ניב אדם נדול■ אפר להם‪ ,‬בי ינזר עליד‪.‬ם בשבועה בי יאמרו לו האמת‪ ,‬ונילו‬
‫לו‬
 ‫טו‬ ‫ערבים‬ ‫דברים‬
‫מיפורים מהאחים הקדושימ רבי ר אלימלך ורם ר׳ זוסיא זלה״ה‬
‫לו כי דט הטה האחים הרדושים הנ ל וכי כך היה הטעשה‪ ,‬ונשארי שטה עזי הפעירה יתיב‬
‫השטהה לכל האנשים הטסוביט שטה והאחים הקדושים הניל טקדו זאה לסנולה כי ככל‬
‫וואכנאכט יטטרו לדוד אחרון הכובדא הלו וכי לסנולה החשב‪ ,‬זייע ועכייא ‪:‬‬
‫ז( ה חי;; טהריי בא טיא בכית אחד והבעדדב לא היה בביתו והאשד‪ .‬הכעלה כיה היהה אשד‪.‬‬
‫רע טזללים וביוה את הרב הרן וליד‪ ,‬ונתנו! לו נבפקום נדכה[ טנד‪ .‬אחת אטיים וסטרו‬
‫על לחיו ונתאלטה האשה‪ ,‬כבא כעלה לביתו וראה כי אשתו נתאלטה כדיבורה חקר ודיש עדי‬
‫הנשו! ונודע לו הדכרו כי אורח מטנו בא ‪,‬האשה הציקתה בדברים וכך ובך עלתה לה‪ ,‬בעלד‪.‬‬
‫הדליק אחריו וביקש פאתו‪ ,‬כי יטחול ויטלח על ככה ורט רטא ירפא אותה‪ ,‬הדויק בא בחירה‬
‫חתחיל לדבר עט האשד‪ ,‬ואפר לה אפור נא האטת טד‪ ,‬חטאך ופד‪ .‬פשעך ז התחילד‪ ,‬לדבר‬
‫התודה על פשעיה כי הכשילה את בעלה כעין נדד‪ ,‬דיל וכדוטה‪ ,‬אטר ד‪,‬ד‪,‬־ק פאר דאט איי‬
‫יישא נאך נשט אווי יינחנ עהר יאל בעקיטען א פאטש פאן אווי א טטאה‪ ,‬עד כי הודית כי‬
‫כבר הרנה כפה נפשות טישראל דיל אטר ד‪,‬ד‪.‬יק איאי איי שאין יושק נעקיטען א פאטש אי‬
‫וישע נייט אין איאי א הות !‬
‫ו מפי ד‪,‬ד‪.‬יצ טהרט‪-‬ל שליט־א שפעתי כי שטעו ספי אביו פרן ההיק םד‪,‬ריש יציל ‪ -‬כי הה־ק‬
‫טהריו הניל ביקש שטה טאשה הלי כי תקבל אותו על שבת קדש והאשה צעקד‪ .‬עלי‪,‬‬
‫וסטרו על לחיו ונתאלטה‪ ,‬ואח־ב הידד‪ ,‬האשד‪ ,‬את כל חטאיה אשר ב׳ לעיל עד כי הורד‪ .‬בדברי‬
‫כי נם הבשר אשר היי על כלי הפילוח ‪.‬אוים ואלטין קיישעלי אשר הוכנד‪ ,‬על שביק‪ .‬ואת הי‬
‫ר׳ל בשר נכילד‪ .,‬ואטד ההיק טהדיי אי וישע בעט דך אויך שכת אויך איאי א פ־יאטץ וויא‬
‫דאס פלייש אייט א נבילה‪ .‬איאי קימט שוין יישען א סאטש ‪ 1‬אי עהר האט נעוואלט שבת‬
‫האלטען אין עססען בשד נבילד‪ ,‬ד‪-‬ל קיטט עהם דאס‪:‬‬
‫ח< פרשת בהר כיד‪ ,‬לפכיי שפעתי טנכד ד‪,‬ד‪,‬יק בענועאים ו לי ה‪ -‬כי הד‪,‬יצםד‪,‬ריי טיירטילוב‬
‫היי פיא בעיד האניפאליא נטקום טחנת החיק טהדיי הניל[ וד‪.‬לך שסד‪ ,‬לקבל‬
‫פני הרב פרא דאתרא רב יקן וטופלנ‪,‬שאל‪ ,‬לטי אתד‪,‬ו אפר לו נכד ההיק בענועאט אפיי לו‬
‫איט הרבי ר׳ יישא הי■ דודך‪ ,‬ואספר לך טאתו עוכדא קטנה‪ ,‬ונדולד‪ ,‬הוא אצלי ‪ -‬ום פר לו‪ ,‬כי‬
‫אשתו נאשת הד‪,‬יק פד‪,‬ר‪-‬י[ היתה טתנה טובה לבעלה ותסיר הציקתה אותו בדבדיר‪ • ,‬ובטעט‬
‫קט כי נתרצה לדבריה ליתן לה נט פטודין )כי ואת היתר‪ ,‬םנםתד‪ 1,‬טיא בלילי‪ ,‬אטר ליונתו‬
‫הענדלי )כי כך היתד‪ ,‬שפד‪ [,‬דאד‪ ,‬נא דבי פלא> וד‪,‬יאד‪ ,‬לד‪ 1,‬כי הכי אשר היי על פטתו הי׳‬
‫הטלא טיט ‪ .‬ואסר לה ו כי איתא בשים כל הטנרש אשתו הראשונד‪ ,‬אפי■ טובח טוריד עליו דטעות‬
‫וטן הדמעות הלו נתפלא הכר טלא טיט‪ .‬וטח תרצד‪ ,‬עוד ז תרצה עוד נט פטורי! ‪ 1‬ופאי שבה‬
‫ברעיונר״ וטוב טוב היתה ‪:‬‬
‫ט< פי א היי הרב רבי ר■ יוסיא וליה‪ ,‬בסכות‪ ,‬באוטטיא אצל הרב דשם‪ ,‬והקור היי נדול‪ ,‬למאור‬
‫ולהרב טאוסטרא היי בתוך סוכתו טטד‪ .‬כבידה ובדים וכסתות כנהונ וכיאות והרבי ר'‬
‫יוטיא וליה היי שוכב ע־נ הקרקע ‪.‬כדרך האורחים■ ובאמצע הלילה‪ .‬הקור חניעו‪ .‬אטד לעצפו‬
‫א יישק איו יייעי קאלט‪ ,‬עהר קען נישט שלין!פען אין דיא סוכה‪ ,‬טיד ירדד‪ .‬אש פן השמיט‪ ,‬וה"‬
‫החום נדול כיב עדי הרב סאומטדא בתוך שינתו ירק טעצפו הכרים והכסתות‪ ,‬אטר הרבי ר׳‬
‫יוטיא זל״ד‪ .‬ניא עט אייט שוין נענע ווארט‪ ,‬פיר הי׳ך השר של אש‪ ,‬והיי כבחורד‪ ,‬כבראשונד‪,‬‬
‫הקיץ עצטו הרב מאוסטרא וכיפה א־ע פעם שנית ‪ .‬כן עשד‪,‬ר‪,‬רבי ר׳ דשא פעפיס רבות בתוך‬
‫הלילה ר‪,‬ור וחוט לא ישבותו‪ ,‬עדי הרב טאופטרא הרגיש בזד‪ ,‬כי לא דבר רק אירע לו כלילד‪.‬‬
‫הזה‪ .‬בבוקר‪ ,‬קרא את הרבי ר' דשא יליד‪ .‬וכיבדו לטא‪.‬וד וד‪,‬יה אצלו כל יפי חנ הסוכות כאשר‬
‫רצה לימע משם אפר הרב רבי ר׳ וישע וליה יבשיע וישע קאן ניכט ניין‪ .‬סיד עטד ענן לפניו‬
‫אט־ לו יעצם אייך איין!‪ ,‬אסר לו הרב פאיסטרא‪ ,‬רבי׳ איך וועל דיננעןא בויט נור ש־קט‬
‫אוועק רעם וואלקען כ• היי ירא דנפשו בן עמוד הענן‪ ,‬וסאו קרא אותו בשמו רבי ד׳ זוטיא‬
‫זייע ועכ״א‪:‬‬
‫ע^מעתי נדוי׳ת היב רבי די זוסיא יליה‪ .‬כי הרב התניא וליד‪ .‬כ׳ עליו הרב הנאין הטובד‪,‬ק כי‬
‫ידע עסקי פסתרותיו כי היי גאון עצים פפורסט נם בננלד‪ ,‬ובפלפול‪ ,‬וכעת_ד‪,‬י׳ הד‪,‬ינ‬
‫סיטפכי״יקע אצל הגא‪.‬ון בעל נוב״י זיייה אודות דוייכוח אודות ס׳ תולחת יעקב‪ ,‬בא הרב‬
‫פשיפט־ווקע טלובש בבנדי עני‪ ,‬ואו ה״ י*פני הגאון בעלנובי• שאלה עמקה בענין תקנית ענווות‬
‫יכתב בכתב פסק לאיסורא‪ ,‬ואפר ליהרב פשפטייוקע‪ ,‬יסלח לי אדוני כיכורב לאימורא ויש‬
‫לחסן‬
 ‫ערבים‬ ‫דברים‬
‫םיפורים מהאחים הקדושים רבי ר׳ אלימלך ורבי ר זוסיא זלה״ה‬
‫לוזםך בוכוםו רהםירא‪ ,‬ויע״ן ברברי הםוםי ול־ר שם ושם־עםד הנוביי משתופם‪ ,‬ונד‪.‬ן לו שלום‬
‫שאלו טי אםד‪.‬ז ואטר לו‪ ,‬אשאל אוםך האיך ירעם טרחוק׳ אם אשר אני כוםבזואמר לו צרםם'‬
‫ד‪.‬אוםיום טקן קולטוסא דטר ועייו ירעםי כי טעיב כ‪-‬םב לאיטורא‪ ,‬בענין שאלד‪ ,‬ד‪,‬לו‪ ,‬וטיר ד‪,‬בין‬
‫הנוביי וליה כי ואם היי עטיי ענין ד‪,‬שבעם הקולםס( שאלו‪ ,‬טה בקשםך ז אטר לו אני הנני ועירא‬
‫רטן חברייא של רבינו בעל םולדום יעקביוטןו וליה והאיך ידבר פ ד ב !ד רבינו הקדוש ‪ 1‬עמה‬
‫הראיםי לטעיב כוחנו הנדול בםורם ‪ n‬בדרן׳ ננלה‪ ,‬ועטיי נטםר עוד נדלד‪ .‬כוחנו ביםר שאם‬
‫םר עו‪ ,‬ובוטן לא כביר יםודע לטע־כ כד‪ ,‬נדולם םורםנו עיי יוצקי טים טםלטידי יבינו בעםייי זלדרה‪.‬‬
‫וכן היי כי לעמים לא כבירים בא לטניו הרבי ר׳ ווטיא וליד‪ .‬ניכ טלובש בבנדי עני ועטר על‬
‫חפמח ונמן לו שלום‪ ,‬ובאומו וטן היי לפניו אשה ענונה צעקד‪ ,‬ובכמה בטר נטשח לזמירה‬
‫פכבלי עינון‪ ,‬ורחביי וליד‪ .‬טפק לאיטורא‪ ,‬ודרבי ר׳ וישא וליה אטד לו אולי יוכל לחטש כח‬
‫דד‪,‬יםראז נער אוהו בנערה‪ ,‬פה לי ולך בענינים כאלו העופדים ברוטו של עולם ז וכי מובל‬
‫ללטוד? וכי שפעם הנביים ערום? וכי טלטלם בהלכה וו? אבל הוא עפר ברעמו‪ ,‬ואטד לרעמי‬
‫אפשר לחפש לה כח דר‪.‬יםרא ‪ .‬האשה כי שפער‪ .‬ואם צעקה עוד הטעם רבי‪ 1‬רבי י חום נא‬
‫על יטי עלופי ויראה לטצא טמח להמירני להנשא לאיש‪ ,‬אפר הנוביי וליה אני לא אוכל להמייך‬
‫אם איש פלוני ■ודע איור‪ .‬צר וכום להמיר‪ ,‬אדרבה יאטר נא‪ ,‬ויורנו‪ ,‬אטד הרבי ר׳ וישא וליה‬
‫מן לי טע־כ עם חפן איוה יטים‪ ,‬ואקוה לה׳ לברר הדבר להמירא‪ ,‬ונבה הנכיים עוזם ועיי‬
‫כדינה‪ ,‬וד‪,‬םיר אומד״ ואפר לבענוביי וליה כי ביום פחר יברר כח דהמורא שלו‪ ,‬ביום פחר אטר‬
‫לר‪,‬נוב־יוליה כי יבא נם הוא עפו אצלהנרר הםפוך לשם‪ ,‬הלכו שפה ובאו אניוה רבים וכמובס‬
‫כעל האשר‪ ,‬הלו‪ ,‬והאשד‪ ,‬הכירד‪ .‬אומו ומטפד‪ ,‬בו ואפר הרבי ר וישא וליה הנני נוור עליך כי‬
‫מבא אצל הכים דין והפטר אה כל הפאווע‪ ,‬ובא ופיטר בפני הביה דין כי אטש בא אליו איש‬
‫אחד )והראה להם באצבעו על הרבי ד וישא ול־ח( ועורר אומו פמרדטתי ופוכרת הייהי לבא‬
‫לכאן ולפטר לפניכם הפעשד״ לפע‪ 1‬יהברר החימר‪ 1‬והפעשה שר‪.‬י׳ כך היי‪ .‬כי הוא ]בעל האשד‪,‬‬
‫הלו‪ 1‬נטע לטרה־י ונחלה ריל ער לפום ושבק צייאה אצל רב אחד לשלחו לביתו ‪1‬באם יעוד‬
‫חיו לעולטו[ והוא שבק חייט לכל חי‪ ,‬והרב הניל שכח לשלוח הצוואה לביתו ]זה אשתו[ ואטד‬
‫וד‪,‬ם אום אטם על זד‪ ,‬כי יכתבו נט עמה להרב פלוני ופלוני ובליט יכתוב אם כל ונוכחה כי‬
‫שפה פם ושפה נגיןבר‪ ,‬וכי הצוואר‪ ,‬שלו עורן הוא מהם ידי הרב יישלחו עמה ור‪,‬פת הלך‬
‫בחורו■‪ ,‬לפנוחמו י וכתבו לד‪,‬רב דשם י וכן נפצא וכן היי והמירו אם האשה הניל ‪-‬ו אז ראר‪.‬‬
‫הנוביי וליד‪ .‬את כח נחלתו‪:‬‬
‫א( ש מ ע תי טהחפיר ר׳ פשה זאב חמן הד‪■,‬צ םד‪,‬י־י טזידטשויב כי וקינו הד‪,‬יק בענועא״ם »״ל‬
‫לעם פטירתו היי לו נילוי אליהו וליה וביקש פאתו בי יופין אצלו האבות הקחשי‪.‬‬
‫באו‪ ,‬ודוד הטעיה לא רצה לבא‪ ,‬והשיב אותו‪ ,‬יען כי הוא לא כיבד אותו ולא נהנ כבוד בטעודתו‬
‫כן לא ירצד‪,‬לבוא אצלו‪ ,‬הבטיחו)בענועאים ונרל‬ ‫פעורת דור הטעיד‪. .‬פלוה דפלכא• אשר‬
‫כי יצוה אם בניו אחריו ושפרו דרך ד לעשות פשטט וצדקה ולהתנהג בכבוד סעודת פלוד‪.‬‬
‫דטלכא‪ ,‬אחים בא נם דוד הטעיה אצלו ואצל הד‪,‬יק בענועיט! וכן האטת ‪ ,‬כי נכדיו תיקחם‬
‫הטה פשתעשעים בפעודם פלוד‪ .‬דפלכא עוד היום כולנו חיים אתנו אפן ‪:‬‬
‫ו ט פי חותני זל ‪ ,T‬שפעתי כי דהטעיה התלבש בבנרי נכרי ובא בתרטילו עם דנים חיים ור‪.‬לך‬
‫אצל הרב הק׳ בענועאים ודבר אתו בלשון נכרית כי יקח פאתו הדנים‪ ,‬ושלח אותו אצל‬
‫הרבנית‪ ,‬והרבנית השיב לו כי כבר ננסרה פלאכת שבת עוד בצהחם ביום עשיק ואינני צריכה‬
‫עוד‪ ,‬הלך בחורד‪ ,‬אצל ה ה ק ושלח אותו עוד דפעם אצל הרבנית‪ ,‬והרבנית עוד ה‪6‬עם אפרה‬
‫לו כבראשונה‪ ,‬והלך עוד הפעט כחורד‪ ,‬אצל הה‪-‬קבענועאיט ואפר לו תשובת הרבנית‪ ,‬ולקח‬
‫הדנים פתרטילו והשליכם לאדן בעודם חיים‪ ,‬אטד לו כי טוב יהי׳ לו ליקח אותם לפעודת טלוה‬
‫ודפלכא אוי הנביד‪ ,‬חד‪.‬יק‪ ,‬את ריפי עיניו' )כי היי לו ריסי עיניט ‪.‬אוינען כרעטען■ נדוליט לפאוד‬
‫כאשר ביקש לראות איזה איש הנביה אותם( ואפר לו‪ ,‬פיר האכען שוין קיין כח אייעד סעודה‬
‫צו האלטען נאר פאר אינוערע קינדער וועלען פיר אן זאנען אייעד פעורה בכבוד צו האלטען‪:‬‬
‫’ ‪ 0‬פי א בא איש אחד אצל הרברעיר אליוענטק )והיי ניכ אדם נדול( אורות כי אשתו הוא דיל‬
‫פקשד‪ .‬לילד והיי אז באשטירת הבוקר ליום אי‪ .‬והרב הניל הלך לטבול איע בפי קרח הנוראים‬
‫)וכבד היי לכושבפלבושי חול( והלך דרך הבית של הרב ר׳ אליעזר ליטא )נכד בענועאיט וליד‪(.‬‬
‫ושפע קיל פונהלות אנשיי( ששים ושפחיס סמף־ים בהקזחט‪,‬ד‪,‬לך לראווו שסה פה היא ודאה‬
‫כי‬
‫טז‬ ‫ערבים‬ ‫דברים‬
‫סיפורים מהאחים הקדושים רבי ד אלימלך ורבי ר זוסיא זלה״ה‬
‫כי הטה יושבים עוד בסעודת בלוה דטלבא‪ ,‬שאלוהו החנדיא‪ ,‬והרב להיכן הולךז והוא בענות‬
‫‪1‬נדקו אסר להט כי פלוני ופלוני נ א בבקשתו עבוד םיןשד‪ ,‬לילד להתפלל עבור אשתו‪ ,‬והולך‬
‫טקודט התפלה לטבול בד‪,‬נד‪.‬ר‪ ,‬אטד לו הרב ד■ אלעזד ליפא וליד‪ .‬לואת לא עדיך מעיב לילך‬
‫לטבול ולתבד מיוא דבררא ביוסא דסתוא‪ .‬יתן לנו האיש הלוה ב׳ טידות סעד‪,‬ט לעורך סעודת‬
‫טלוה דסלכא וסיד יפקד אשתו משיר‪ ,‬הלך הרב ואסר זאת לבעל האשד‪ ,‬וד‪,‬ביא שטה ב׳ טידות‬
‫טהעט וסיד נפקדה אשתו וד‪,‬י׳ לה בן וכר לטז׳ט‪:‬‬
‫'‪ 0‬אי ש א׳ ושטו ד׳ יחוקאל סקאנקער טטשפחת ד׳ ליב פלאנטשעד היי דד באוראנדא כפה‬
‫וכטד‪ ,‬שניט אחיב לא רעד‪ ,‬האדון להשכיר לו האראנדא‪ ,‬ורק רעד‪ ,‬להשכיר לערל א■‬
‫איעד היי ניב רשע כםוד‪.‬ו פיא ויפן‪.‬לסעודת סלוד‪ ,‬דטלבאי טאד‪ ,‬חטידים ובראשם הרב די פנחס‬
‫אליטלך וליד‪ ,‬וביקש טאתם כי יעשו טשפט חריץלהאדון הרשעיטיש‪ ,‬אטד הרב דפיא וליה‬
‫וואט סיד קעננען טוד‪,‬ן טיט אכילה ושתיה וועלען טיר טור‪,‬ן דאט איברינע וועלען פיר טוהן‬
‫טיט תפלה‪ ,‬ואם הנני אופר אופן לטעודתא דדוד טלכא טיט טענען פיר וןונען ויינע שידות‬
‫ותשבחות דאט איו טטונל לוטר העריעים אויס עו רייטען דיא רשעים ונפדו כל הם׳ תד‪,‬ילים ואטד‬
‫הרב ר׳ פ־א סיר האבען דעם פאריץ שאין קאלט נעטאכט‪ ,‬בבוקר נשפע כי האדון פת בפיתה‬
‫חטיפה כן יאבדו כל אויביך ד׳ ואוהביו כעאת השמש בננרתו אטן‪:‬‬
‫הצדקת פרת םירישקראד‪,‬שם בנד‪» ,‬יםלך עישד‪,‬ד‪,‬־ק בענועאים ולא האריך יסיט‪ ,‬באאעלד‪,‬‬
‫בחלופי הד‪.‬־ק םד‪,‬ו״ם טקאריטץ ואפר לה כי תקרא שם בנה אשר תלד בע‪1‬ם פנחס‬
‫אליטלך‪ ,‬ווד‪ ,‬היי בנה ד‪,‬ד‪.‬יע הניל ד‪,‬ד‪,‬יק טוהו״ד פנחס אליטלך ועליד‪:,‬‬
‫נכד בענועאיםוליה‪ ,‬פיא ביפיהחורף שכב‬ ‫י< ו ג מ ע תי םהד‪,‬ינ טטאלעוב כי ההיקד׳ נפתלי‬
‫בל הלילה במיטתו‪ ,‬ובבוקר לא נטל ידיו בעת קם טטטתו‪ ,‬ותחת הבר עסק נל‬
‫הלילה בתורת ד׳‪ ,‬טיא על ההייולא של ההיק טהרים מריטאנאף היי שם הרב הניל וד‪.‬היק‬
‫סוד‪,‬ריש פקאטניקא והד‪,‬־ק םוד‪,‬ריח וליה םםאנווד‪,‬י׳ עם החברים הנילנאכסניא אחת‪ ,‬ובאתה אשד‪ .‬א'‬
‫נתנד‪ .‬קוויטל עם העי עוואנעינער לד‪,‬ד‪,‬יק םד‪,‬רינ הנ׳ל והבטיח אותה כי ד׳ יעליח דרכה‪ ,‬האשד‪.‬‬
‫הניל ביקשה את הרב וליה ואפרה איך בעט רעם דבין ער ואלל און פיר ניבט פערנעטען‬
‫אפר לח איך בין קיין רבינישט )כי לא הניח לקוות א־ע בשם רבי( איך היים נאד‪ ,‬נפתלי‪,‬‬
‫אטרח האשד‪ ,‬ניא או איד‪,‬ר וענט קיין רבי נישט ניטשעט טיר עוריט טיין האלבען עוואנעינער‬
‫כי היי לי טקח טעות בחשבי כי טעיב הוא הרבי‪ ,‬לקח הפדיון ונתן לה בחורה וד‪.‬לכד‪ .‬האשד‪,‬‬
‫לדרכה‪ ,‬אטד ד‪.‬ד‪.‬יק םהרינ‪.‬לבי חברים הניל׳ דיא יודעני האט אעינד אללעם ניטעם נעפאילט‬
‫כי אחרים אינם טאטינים לי כי איננו רבי‪ ,‬ואם אין להם‪ ,‬בי‪ ,‬אטונד‪ ,‬האיך יכולים להושע על ידי‬
‫אבל האשה הניל כי נתנד‪ ,‬אופן בדברי טטילא האט ויא אללעם ניטס נעפאילט ‪:‬‬
‫וכעין טעשד‪ .‬הלוה סובא בם׳ וכדון טוב‪ ,‬דף כיד טי׳ כה בשם ההיק טנשחיו והנני לד‪,‬עתיקו‬
‫בקיעור הדברים‪ ,‬כי פיא בא אליו חולי א׳ טטדינת פרייםען והפעיר בו למאוד כי יבטיחו‬
‫כי יתרפא והניח לפניו הדלוטקטא עם הטעות כ• יקח דפי פדיון נפשו כאשר ירעה וענד‪,‬ו הד‪,‬יק‬
‫אפשר שתתיפא אבל להבטיחך איני יבול כי או תשים בטחונך עלי נעל ד‪,‬ד‪,‬יק םנש^י ‪p‬‬
‫תשכח לבטוח בדי ואני פה אני ! אבל כאשר תשים בטחונך בדי או‪ .‬בוודאי קרובד‪ ,‬ישועתך‬
‫לבא ‪ -‬וסיפר לו מעשד‪ .‬שד‪.‬יה בכפר אחד כ• היי שטד‪ .‬אעל איש א׳ נניבה נחלה ובא הוא‬
‫יאשתו בעל ההיקטקאוני^‪ ,‬והשיב להם נבדר בדחנות[ אני לא ננבתי אעליכם‪ ,‬ובני ביתי יעידו‬
‫עלי כי עת נננבו אעליכם החפיעים‪ ,‬או הייתי בביתי‪ ,‬וד‪,‬ם התחילו לבקש ולהתחנן לפניו )לפני‬
‫ההיק טקאוניטץ( ונתנו לו אדום וד‪,‬ב לפדיון וד‪,‬שיב ד‪.‬ד‪.‬יק טקאוניטץ‪ ,‬עבור נניבד‪ .‬נדולה הלו‬
‫אועה פדיון היותר נחל‪ ,‬ונתנו לו ב׳ אדוטים עד שהד‪,‬יק פקאוניטץ ביקש טאתם סך ששים‬
‫אדוטים‪ ,‬וחם בפעם אחד פעם הוסיפו בדטי הפדיון ודגיחו דפי הפדיון על השלחן‪ ,‬ודחיק לא‬
‫רעה לקבל בפחות טששים‪ ,‬וכשראתה האשד‪ ,‬הואת שהד‪,‬יי‪ ,‬אינו רועד‪ ,‬לסבל פחות מששים‬
‫אחטים‪ ,‬התיישבה בעעטד‪ ,‬ופירטו־‪ .‬המטפחת אשר בירד‪ .‬ולקחד‪ ,‬בחורד‪ ,‬הפך האדוטיט אשר‬
‫כבר סדרה וערכד‪ ,‬לפני ההיק וליה‪ ,‬ואטרח לבעלה‪ ,‬בעלי י נלך לדרכינו הלא השיי יוכל להושיע‬
‫לנו נם טבעלדי הד‪,‬־ק וליד״ וענה ההיק וליה‪ ,‬שטעו נא את דברי הנה המבוקש שלכם היי קשד‪,‬‬
‫להתפלאות‪ ,‬ספני שיפטתם כל בטחוניכט על• ושכחתם לנטרי כי השי־ת הוא האדון הטושיע ‪.‬‬
‫ולכן כמכוון עשיתי ואת והרביתי בדפי הפחון אשר רעיתם ליתן לי כדי שתרנוו עלי ותשיבו‬
‫לשום בטחוניכם כדי המושיע ועתה ני נזכרתם עעטיכם ושסתם בטחוניכם בדי אשר על כן‬
‫קרובד‪,‬‬
 ‫ערבים‬ ‫דביי ם‬
‫סיפורים מהאחים הקדושים;רבי ר׳ אלימלך ורבי ד זוסיא זלה״ה‬
‫קרובה ישועתנם לבא וישראל נושע בדי תשלעץ עולטים ותר‪,‬ע ״ד‪,‬י׳ לכם ׳עועה בקרב‪ ,‬לב כ[‬
‫עבים תהוירו לי האדים זד‪,‬ב הראשון אשר נתתם לי בראשונה !‬
‫טי• כ א ש ר זכיתי להיות על ציון הר‪,‬יק בענועא־ם ספרו לי שטה אנשים חםידים ני בשעת‬
‫פטירת נבח הה־צ פהוריר נפתלי וליה רצו להניוז אותו אצל קברות אבותיז זלא‬
‫הסתייע טילתא בי הה־ק בעניעאים שוכב בחדר פיוחד ובחדר החיצון שובבים שטה בניו ונכדיו‬
‫וליה )וכפי אשר נרשם אצלי טהדפת הנא בצאתי עתה‪ ,‬נכתב אצלי העתק הסצנה‪ ,‬של הד‪,‬יק‬
‫נעניעא‪-‬ם וליה וזיל ו פינ ו הרב ההם־ד האפיתי איש אלקים אדונינו פודנו ורבינר רבן של כל נני‬
‫הנדה עטרת תפארת קדוש ישראל פנורד‪ ,‬הטהורה ביצינא דנהורא נר ישראל פיר‪ ,‬עיה כק־ש‬
‫ופפיאר פוהיר אליםלך זלהיה בעוזים סהיק נועם אייפלך נפטר ביום א׳ ניא אח־ תנצבה לפיק!‬
‫ובבית השני אשר שפה טפונים בניו וננריו הקדושים שם נרשם הפצבד‪ ,‬על הכותל פחפת אין‬
‫עוד פנות וד‪,‬פקום ה״ דחיקא'טובא כאשר הנני לכתוב פד״ זעל הכותל הלז נכתב הציון של‬
‫בנו הר‪,‬׳ ההדיר אלעזר זליה כית תפוז ני־‪,‬שנד‪ ,‬שכחתי[ ופשני הצדדים צדי הכותל יש שפד‪ ,‬ציון‬
‫ר׳ נתן יהוהי׳ כפיהריר צבי וציון הד‪,‬יק ר׳ אליעזר ליפא וליה וציון ההיק פוה־ד נפתלי זליה‬
‫אשר על זה יסובב חבורתו אלה— וכאשר רצו להניח שסה את ההיצ מהחן הניל ולא היי פקוס‬
‫פנות ופנוי לחפירה‪ ,‬אפר הה־צ ר׳ אליפלך רידניקער הניל— ‪.‬סאכט סלאטין ‪6‬אר ר׳ נפתלי‬
‫זואן אז נישט וועל איך עהם אדיין ליינען צום פעטעד ר׳ אליפיך‪ ,‬עהר זועט אפילו נאד ניבט‬
‫כחנו זייך ואחיב ציוד‪ ,‬הד‪,‬יצ ד אליפלך רידניקער הניל כי יחפרו הקרקע וכסעט כי נראה‬
‫נחוש וז ין בעין כי הבי קברות םן הצדדים צפצפו את עצפם וחפרו ופצאז קרקע בתולה לד‪.‬היצ‬
‫ר נכת‪-‬י הניל ‪ -‬ואני זכיתי ביה להיות שפד‪ ,‬ב׳ פעפים פיא הייתי שפה בין כסא לעשור‬
‫בשנו! תדפיא או תרפ׳ב‪ ,‬ופעם שנית הייתי שפה על היאציט ביום שיק ]בפדופני בשנת תדניו!‬
‫נם הד‪,‬יק פהדחיש פשינווא היי שפד״ וסדי הנני זוכר נסיעתנו פאזי הנני לחזניר ני צריך‬
‫אני לבין׳ כרכר‪ ,‬שעשר‪ ,‬לי נם וכוי וכי׳ כי אז נסענו דרך פשעוואיפק ואז זכיתי לחית נם על ציוני‬
‫הפאוייות הגדילים הנהו תרי פשר‪ ,‬אשר הבאתי פנפלאיתיהט לקפן סי׳ ליו! ובתוך החברייא הלז‬
‫ה״ ניב הד‪,‬־צ הפפירםים פוד‪,‬ר‪-‬ד אפרים פישל זליד‪ ,‬אבדקיק נאנאש וגם בנו ידנים פוהיד‬
‫אליסיך ני• פפעזעלאבורטץ היי אז שםד״ וה־ענראטען באו לקראתינו וערבו קרב עם בעל‬
‫העגלות שלנו ע ח היי הניע הדבר עד סכנת פות ופי אשר היי יבול לפלט נפשו נס אל אוזת‬
‫הד‪,‬דם וד‪,‬שרות ‪ -‬וההיצ הניל ולהבחליח בנו ידיד ר׳ אליפלך הניל הפה סבלו ביתר שאת‬
‫ד׳ ינקום את נקפתנו ונקתי דפם כתיב‪ ,‬וכבבתי זאת לפען דעת כל וכוי והוא הלכתא רבתא ‪.‬‬
‫לשפד איע בשעת הסכנת בפרט ננאליציען עת כי נוסעים הרנרערקטען לכיתם נהזרד‪ ,‬אזי‬
‫עישיב ריל פעשד‪ ,‬רציחד‪ ,‬באין שום פחד והפשל שולטות עליהם! וזאת שפעתי פפי רבים כ•‬
‫כל איש אשר יבא החדרד‪ ,‬פניטה נ א והר ההיק רבי אליפלך זליד‪ ,‬תבא עליו ניל והדוד‪ .‬ני‬
‫גהולים צדיקים וכוי וזכותו וזבות כל הצדיקים ינינו בעדנו כי נוכה לראותם נתחיה‬
‫ונזכה לביאת נואלינו נואל צרק בביר אםן ‪:‬‬
‫טיז• ב נו ההיק פד‪,‬ר־א וליה י לא רצה כי יקראו אותו בשם רני עכיו ־ קראוד‪,‬ז רב•‪ 1‬ובביר‬
‫שלפעלה רצו לדונו על ככה פדוע הניח לקרות איע בשם רבי י וד‪.‬י׳ הדבר שקיל ! ובאתה אשה‬
‫אחר וזרקה לפני הכיר שלטעלה חתיכת קורת עק‪:.‬ערענדא ובלשון גאליציא באליג• ואפרה כי עבור‬
‫זד‪ .‬ניכ ראו• ה״ לקראו בשם רבי ! ויצא זכאי ! וד‪,‬פעשד‪ ,‬שד‪,‬יה כך ה״ ! כי להאשר‪ ,‬דלז נשרפה‪,‬‬
‫הונה ורכועוה וביתה‪ ,‬ואנשי פקופה נתנו לה קורות עצים כי תוכל לבנות את ביתה אבל לא‬
‫היי לד‪ ,‬פעות לשלם עכור העניה‪ ,‬ני יובילו לה העצים לפקום הנצרך‪ ,‬והתיישב בדעתו הד‪.‬יצ‬
‫פד‪,‬ריא הניל ובכל לילה ולילה באישון ואפילה לקח קורות עץ אחת ושם על שכפו והוביל‬
‫והניח• בפקום ביתה‪ ,‬האשה הניל לא ׳העד‪ ,‬פתרון הדברים רה בכל בוקר ראתה‬
‫קורות ביתה‪ ,‬טונה שפה‪ ,‬וקורות העץ האחרון הכביד כיותר ולא היי לו לנחת ולקורת רוח כי‬
‫לא היי יכיל בעצפו להובילו על שכפו וכתיפו ופוכרח היי ליקה אצלו שותן‪ 5‬לדבר הלז‪ ,‬ובחר‬
‫לעצפו אברך חסיד אהד וד‪,‬שביעי על נכה לבל יתודע הדבר ובשותפות נטרו פלאכתם והיי‬
‫שנים שעשו טלאנה וזה בעצפו אינו יכול ונוי‪ ,‬ולכך באתה האשה עם קורות עץ הכבד הלז‪.‬‬
‫ני נהול היי כביד האחרון זכי׳ ‪ -‬ואפרד‪ ,‬עבור הורית תה הלז ראוי ני יקראו את שפו דבי ‪.‬‬
‫‪ q j‬ד‪,‬ד‪,‬יצ ר׳ נפתלי ליזענסקער לא הניח איע כי יקראו אותו רבי !כאשר הבאתי לעיל סי׳ ייד!‬
‫נם לא הניח את חחפידים בי •בואו ויטעו אצלו‪ ,‬ופ׳א התיישבו החסידים בי יבואו אצלו‬
‫בע׳י׳ק‬
 ‫ערבים‬ ‫דברים‬
‫סיפורים מהאחים הקדושים רבי ר׳ אלימלך ורבי ר׳ זוסיא זלה״ה‬
‫בע־ןזיק ססוך להכנסת כלה ואז לא יהי׳ ביכלתי *‘גייס אותר מעל פניו ‪1‬שנה‪:‬ו הי׳ כי גם אס‬
‫באו אצלו גח» גח« אותם[ אבל הד״צ מהד׳‪ :‬כי ידע זאת כרוח קדימו׳ ועמד את עצמו אצל‬
‫החלון‪ ,‬ועוד מרחוק כאשי נסע ובאו אצלו סמיך לביתו‪ ,‬רמז להם בידו בי אל ירהיבו עיז ^בא‬
‫אצלו ורק יסעו להלן למקום אשר יוכלו !והמה הבינו את רם ותו ודעתו הקדושה ופחדו לנששם‬
‫להעבירו סיעתו הקדושה[ ונסעו משם ולא באו אצ^ו ^שכית על ש־‪-‬ק ;‬
‫הה״ק בענועאים לא כ׳ בעצמי הח־ת שלי ‪ -‬וכנו ד‪,‬ה׳ק שה־׳א זי״יה התיישב בעצמו ואת‬
‫אשר שסע מאביו הק• כתבו בכתב והניחו על השילחן במקים אביו יימען יתן עלירם עין‬
‫ביקורת דשמע את אשיר יאמר על זה‪ ,‬כן ה־׳‪ ,‬וביים א־ הניח ־ ‪ S‬היצ‪-‬יחן תוית אביו זל״ה אשר‬
‫אסר ביום ש״ק ‪ -‬אגיו כאשר ראה את הכתבים׳ שאי‘ את כנו ואשר *‘ו׳ ^אושעי ‪1‬בי כן קיא‬
‫אותו[ וועהר האט דאס נידא‪.‬גטז אמי לו! הלא אבי ‪ n S‬אמר ואת כיים אתשיי‘ ? אמר לו איך‬
‫האב ניסיינט ראם מלאכים אין שרפים האכען דאם גיואנטי‪ ,‬ימאו הסכים לדעתי כי תמיד ינתכון‬
‫וכס׳ נוא״ם הראשונים בדפוס היאשון יש שמה כי־רכה מקימות תמינת כיככים קטנים אש־‬
‫ירסזון לאיזה דבר סוד ורבים אומרים כי ההרפסה הראשונה היה ברב ז‪.-‬־ר׳ית וקדוש‪,-‬‬
‫יתירה ‪:‬‬
‫יח( ס״ א כא אצל הה״ק מהר״ם מרימאנאף איש אחד ‪:‬דול יקדיש אשר הי׳ מישב אציי הש״יחן‬
‫לטעלה עם הה״ק מהרם זל‪-‬ה‪ ,‬יהי׳ שמה מלובש בבגדים לבניב‪ ,‬״ימסתמא הי נד י־ ינבבד‬
‫גדול הנ׳ל רצד‪ ,‬לדפוס כשר אחד עה״ת לפרש את דביי רביבענועא״ס זי ה ורצד׳ בהשכמת‬
‫הד‪,‬׳ק םד‪,‬ר׳ש זל*ה והראה לו פירושי‪ ,‬ועל פרשת ברא־טית ה ׳ הפירוש והביאי־ שייי ב׳ פעמים‬
‫עב יותר סן כל הם׳ נועא״ם זליה‪ ,‬אמר לו הה־ק מהדם זל״ה כי אינו משב־ם *‘הדפיסו כי לדעת־‬
‫מלאכים ושרפים פלא‪.‬גען ויך ביז ז־י וויסען דיא כיונה פין דעם נר־יסען רבי מי־יך בי כן קרא‬
‫אותו ‪ -‬וסיפר לו המעשה הניל ‪ -‬אשי הבאתי לע־ל בם־׳ הקודם ;‬
‫ט( פ״א הי׳ כריסאנאף הד‪,‬״ק ססאנז ומקאמניקע ונם ההיק י׳ נפתל־ מל־זענסק ‪ -‬והי׳ שסה‬
‫רב קדוש ומהולל למאוד מעיר נמאםטא ‪.‬ישם־ שכחת־ יבל הצד־קיש והנאיניש העירי‬
‫עליו כי הוא בקי בש״ם ופיסקים ספי־א פפיי תיספתא וביייח םתניי־ו במאן דמונח בקופסא‬
‫קראי אותו ספר־ס אלמער‪ ,‬זהנאון הכיל הי׳ אצל הה״ק ־׳ צבי זל ה בריסאנאף ודרכו ה־י בכל‬
‫שי׳ק כאשר אם־ תורה‪ ,‬התח־ל בבראשית יסיפר כל ענ־ן הבריאה זמעשה מאדם‪ ,‬והחטא‪ ,‬וכסדר‪,‬‬
‫השכול‪ ,‬ונח ובניו‪ ,‬אכרד‪,‬ם‪ ,‬יש־מעאל‪ ,‬־צחק רבקה‪ ,‬יעקב‪ ,‬עשי‪ ,‬עדי חנ־ע להפסוק סן השבוע אשר‬
‫ה־׳ אז‪ ,‬וכאשר הניע להפכווק בסד־ד‪ ,‬משבוע זו אשי עמד ב־ הפס־ק ואסר‪ ,‬דא‪.‬ם שי־נט דע־‬
‫םםוק< ותו לא מידי— זאת הי' תמיד ד‪,‬ח״ת שלו והתלמידים יצלו התח־לו לחעמיק בדבר' ייבם‬
‫זליד״ וכאו״א הציע לפניו‪ ,‬כי מד‪ ,‬היה כוונת רבנו זל״ה‪ ,‬זה בכה וזה בכה‪ ,‬אמר להם ה־ב דבל‬
‫איהר ווייסט קיינער נישט‪ .‬נאר נפתי‘י ~הד‪,‬״ק ר־ נפתלי מאלייענסק האט עבים ניטראסין ו‪-‬־אם‬
‫איך האב גימיינט ועוד על אחד סן החברייא ד‪,‬נ ל אמר כי הכין מאומה ‪> -‬שם הי'ז שכחת־( ‪:‬‬
‫הד‪,‬״ס םהר׳נ הנ׳ל לא הניח לבא אצ־*ו שום אנשים עיי ש״ק כי לא רצד‪ ,‬להתנהג במדת‬
‫חרבי ״כאשר כ׳ לעילי כי גם תואר ׳דבי״ לא הניח כ־ יק־או אותי ‪ -‬פ א דת־־שב־‬
‫בני החברייא כי יבואו אצלו בעש״ק סמוך להכנסת כלה ילא יה־־ י־תי ב‪:‬־לתי לג־שם מבית־‪,‬‬
‫כי א‪:‬־־‪ ,‬ילכו‪ ,‬אכל הוא כרוח קדש־ הדניש כזה ושם פ‪ ".‬שייי ‪-‬ח^־ן ינאיגי־ בא' ע־ד מי־חיק‬
‫הראה י־יהם ״דרך החלון״ בידו הקדושה‪ ,‬כי אל ירהיכי כנפש־ם עיו לבא אצי־י יאו יסע־ ם־ח־ק‬
‫מביתו או יסעו בחזרה וחרדו מפניו בי ידעו כוונתו דטיד‪,‬׳־־־‪ ,‬ונם־נ משם ‪ -‬ע ב שיסעתי מ ־ ה ‪:‬‬
‫סוהרא״א שליט״א אבדקיק קאלבעסעה בספיכת מוצ שק "ם־־ בי כ־ ך ד־א ת־ם ט לפיק‬
‫כא< במוצש״ס מטות תרם־ט ס־פר לנו ד‪,‬ה״צ מה־״־ מז־דטשיאב כן דד■‪ :‬טד־״‪ :‬מאדיזענסק‬
‫ק ‪:‬־אפש־־ט־י אס־ ד־‪ ,‬ק‬ ‫כי אביו הח״ק טד‪,‬ר'נ ס״א הי־ בצוותא ה־א עב‬
‫סדאפשיטץ‪ ,‬נפתלי י ]הוא התיק מהר נ סליזע״סק[ •ראה סע ב דב־ ‪ r‬ד שי■ כ־ דאייגי הד׳ “‬
‫הכא לקראתינו ]כי איש אחד מרחוק נצב ובא אצדי‪-‬בו ־תן יינ־ סע־ת כ ם‪ -‬ש;־צ ‪■ -‬כן ד‪,‬‬
‫ותומיי בא אצלם האיש הלו ]ושמו ה־׳ יוסף כי־נעלטדעינע־ן ■י‪-‬ף דא־נק־ עב ‪.‬־ע ת •אס‪ -‬־דם‬
‫רכיתי י קתו לכם מעות כסה שתרצו ואספ־ ייכם עובדא מהה ק ־ב ־ דים־א י‪-‬י ד ‪ -‬ים־פ־ ״־־‬
‫עצם־‪ 1‬שימי הוא יוסף כיינעלטירענער ופרנטת־ די־ י ■לך לבית העשי־יש ייי■ שי ־ ם ת ‪1‬כ־ נ ־•‬
‫דסנ‪-‬ג בנאליציען בי הבעק יוננען הלכי דנלגד ודי־־יצ הע־ם־ת ב ב ־ ת ‪ -‬ע ש ‪ -‬ב ־ ‪ -‬פ א ‪T‬‬
‫סש־״כתי זא׳ת‪ ,‬ואח׳ב הי׳ סרנשתי כ* דנתי הלבה כבית העש־־ ם ־נ ק ת ־י־י־כ‪ ,‬צ •י=נ‪.‬־;ן‬
 ‫ערבים‬ ‫דברים‬
‫סיפורים מהאה־ם הקדושים רבי ר' אלימלך ורבי ר׳ זוסיא זלה״ה‬
‫דיא שטיכעד לכבוד שבו! ולא היי לנו )לי ולזוגתי( רק אדבער ‪ 0‬ל‪:‬יש אחד‪,‬‬
‫םעם אני לבשחיו‪ ,‬יפעם ייבשה זאת אשתי‪ ,‬אם אשתי חלכח ברחוב אזי אני פיפדח ד‪,‬״תי‬
‫לשאר בביתי באין בנד רלבוש‪ ,‬וכמו כ; דהיפך‪ .‬ויחי בעו! הד‪,‬וא באו יםי הפטרים ואינפ פלבנים‬
‫הבתים נטאן וו״פענט נ־כט דיא שטיבער אין דיא ניין טענו לא היי לנו בעוח״ר אף פוון םעודח‬
‫אחת‪ ,‬סתאום שפעת• קול פ‪!:‬ד‪,‬יור‪ ..‬כ• הרבי ר׳ זישא בא חעירד״ אטיח לי אשתי לך אטל‬
‫הרב• אודי ׳תן לך א‪-‬וד‪ ,‬צל לד‪,‬היות נפשינו‪ ,‬כן נפיתי לד״ וד‪,‬לכתי‪ ,‬אבל כי הייתי נכד‪ ,‬רנליים‬
‫בושל ברכיים וד‪,‬לכתי עב שני עפוד עין‪ ,‬בטשען פקלות‪ ,‬וכאשר באתי לפני הענלד‪) ,‬כי פנד‪,‬נ‬
‫ד‪,‬ד‪-,‬ק פהר־ז הנ‪-‬ל‪ ,‬היי לבא בתוך העיר ושם עפד עם סרככתו כשער‪ ,‬חדא‪ ,‬וכל אנשי העיר‬
‫הסבי את המרכבה‪ ,‬ישם נתנו לו שלום ודברו עפו( והענלד‪ ,‬היי פלאה םביכיו עם אנשים ונשים‬
‫וטף ואני טבבתי את עצם• מאופן ייאופן מצד זה לצד ור‪ ,‬וגלים לא יכולתי לבא לפניו‪ ,‬אפר‬
‫ההיק וליד״ ר׳ יוםף קיפט נאר אהער‪ ,‬וכפא יוםף איכא בשוקא‪ ,‬הי■ שסה הרבד‪ ,‬שפות אשר‬
‫היי שפם בשם• יוסף ועוד •ותי‪ ,‬כ• ה״ שם‪ ,‬ננידים אשר שטם היי יופף‪ ,‬וד‪,‬לך אצלו וביר א■‬
‫אשר שטי נ־כ הי■ יוסף ‪ .‬ואסר לו נישט אייך ם״ן איך‪ ,‬כן הי■ נטה וכפד‪ ,‬פעפים בא שפה‪,‬‬
‫‪.‬יוסף■ אחר‪ ,‬והוא תפיד אניד לא ‪,‬אותך■ קראתי‪ ,‬עד כי קרא בקול האם אין נוד כאן ‪.‬יופף■‬
‫אחר ז ישבתי בדעת■ והלכתי אני שפה בשברון לב‪ ,‬כי אולי עלי כוונתו‪ ,‬אפר ההיק וליה איך‬
‫‪ ,‬םיין אייך‪ ,‬ושאל אות• פהות פרנפתי‪ ,‬ואסרתי לו‪ ,‬כן וכן‪ ,‬ועל כן באתי‪ ,‬אטר ד‪,‬ד‪,‬יל| וליה ברעננט‬
‫פיר א קרינעל פעד‪,‬ט‪ ,‬הביאו לו‪ ,‬וטוג בום גדול עם טעהט ונתן לי‪ ,‬ואפר לי שתה יוסף‪ ,‬ופוכרח‬
‫הייתי עפיי דכורו הקדוש לשתות ני“ הכום‪ ,‬ואפר לי לחיים‪ 1‬ר■ יופף‪ ,‬ושאל אותי פד‪ ,‬יש לכם‬
‫בבית ז אפרת• לו •ש יי• תיבה אחת ותו לא‪ ,‬נתן לי נ■ צוואנצינערם ואפר לי תן אותם בתוך‬
‫התיבה‪ ,‬וםד‪,‬יום והלאה כל ים׳ חייכם יד‪,‬י■ לבם משם די טחפירכם‪ ,‬בפה פעות שתצטרכו תקח‬
‫פהתיבה הלו‪ ,‬וביה ברכתו נתר‪,‬ייפד‪ ,‬וכן הוא‪ ,‬והנני ביה נביר עצים‪ ,‬ופדוע איפה לא‬
‫אתן לפעלתכם בפד‪ ,‬מעות שתצנזרכו ‪ .‬הלא לא פשלי הוא ‪ .‬טשלכם הוא ‪ .‬ווה נדבה ווד‪,‬‬
‫לא חפר ‪:‬‬
‫כב( ר‪,‬ןק״ק דרייצ סראויא >חתן ההיק מוירטשאכו אפרי בעת הנני פותח‪ .‬ס‪-‬יק בענועא״ם וליה‬
‫נעפין איך אין א שטיקעל נועא‪-‬ם איין כלאט ‪.‬פ‪-‬יןעץ■ אין אין איין בלאט וואר ישראל‬
‫•על פ■ תיקוני הווהר מרבו ההיק מקאוניטיןי נעפין איך דעם נאנצן נועם אלימלך ‪:‬‬
‫כס סיפר לנו ההיצ פחדיי פוידטשאכ כי אביו החיק טהריג פיא נור אופי ב• שום יהודי לא‬
‫ישכור הלעכט פאכט‪ ,‬אבל הי■ שיפה יד‪,‬ודי א■ ולא השניח על דבריו‪ ,‬ושכרו‪ ,‬ויהי‬
‫לתקופת השנה וד‪,‬ד‪,‬יק םהרינ עשיה נישואין לבתו והשמש דפתא קרא לכל בני העיר כי יבואו‬
‫על החתונה‪ ,‬והלך השמש‪ ,‬והופין נם את הלעכט פאבטער הלו ואסר לו כדרך העולם‪ ,‬דער רבי‬
‫ר נפתלי לאדענט אייך אויף דער חתונד״ אפר להפשסש‪ ,‬אטור להיכי ד■ נפתלי כ• אעפיי כי‬
‫הופין אות• גיכ עיי החתונה עכיו לא אניח לעמוד החופה עדי לא יבא אצלי מקודם‪ ,‬לשלם‬
‫הלעכט פאכט עבור הנרות אשר ירצו להדליק תחת החופה נכי נם עביר וה היי טוכרחיפ לשלם[‬
‫השטש עשה שליחותו וםיפי ואת לד‪,‬ד‪,‬יק טהרינ ולחיה‪ ,‬וכאשר העולם באו אל החופה‪ ,‬ונם‬
‫הלעכטפאכטער הלו הי■ בתיכם‪ ,‬אפר לד‪,‬שפש‪ ,‬האם אטרת דברי לד‪,‬רב פהר־נ ע אפר כן ו ור‪,‬לך‬
‫פעם שנית ואטד דבריו לדדב םהי‪-‬נ וליד״ הלך הרב טהרינ בחדר טיוחד וקרא לשם את הלעכט‬
‫פאכטער הניל וכיבדו כסיני פהיקה ופעט •י־ש‪ ,‬ואכל ושתד‪ ,‬ושאל אותו טדוע מרבת ננדי‬
‫והשכרת הלעכט פאכט ז ואם שבית‪ ,‬הא■ך תעיו פניךננדי כ־כ? ולא ענהו שום דבר‪ ,‬רק אפר‬
‫לו כי שלם •שלם פע־כ הסכום הנצרך לשלם עכור הדלקת הנרות ובאם לאי‪ ,‬לא אניח להדליקם‪,‬‬
‫הד‪,‬יק עשד‪ ,‬עפו חשבון‪ ,‬ושילם לו עד פיא‪ ,‬אטד לו ההיר ידוע תדעו בי בעויה הצרות ישינוך‬
‫כי יחשכו פאוריך ותד‪,‬י■ פנונע וסוכה שחין‪ ,‬עדי כי נט קרוביך לא יתנו לך פקום פנוח ותהי■‬
‫נע ונד אורח הלוך ילך ובכה ואם תרצה לבא הביתד‪ .‬להחט איע או תבקש כי יניחך לאפות או‬
‫לבשל אפילו מעט תפיח■ ארפה •איין כיסכען ערדעפפעל■ להחיות את נפשך‪ ,‬יורקו אותך החוצה‬
‫עט פרי אדפתיך ‪.‬ערדעפפעל־ אשר תביא פארצך וםיגיעתך אשר תאפף בירך פן ד‪,‬ד‪,‬פקר ]כדרך‬
‫העניים ההולכים ניפושות על פני הינודה לבקש איוד‪ ,‬פרי לקט או שכחד‪ ,‬להחיות את נפשם[‬
‫ובליס כן נתקייט עליו קללת הצדיק הניל וד‪,‬לך נע ונד לפקוט שאין פכידין ונשכח שפו תכרו‬
‫ורב גדולתו אשר הי■ לו מלפנים‪ ,‬יברבות היפיפ ו כי נם היא בעצמו שכח את כל אשר הי■‬
‫לפניו ‪ -‬בא פ־א במקלו ותרפולו ‪1‬עם םעט תכוה• אדמה[ עיף וינע פקורר וטנונע ובא לבית‬
‫המכשלות‬
‫יח‬ ‫ערבים‬ ‫דברים‬
‫סיפורים מהאחים הקדושים רבי ר אלימלך ורבי ר זוסיא זלה״ה‬
‫הפבשלות של הה־ק הנ׳ל ורצה להחם את עצפי וביהש שבה את בת הה‪-‬ק ד‪,‬נ־ל ‪ 1‬אשי ינל‬
‫חתונתה הניל קיבל הלעכט פאכטער הניל את ענשי ומשפפו הלו! כי תתן לו פקוס פנוה כי‬
‫יבשל שפת לעצפו פעט תפוחים הנ>ל ובת ההיק הנ‪-‬ל זרקה אותו ואת כליו החוצה‪ .‬הנשה‬
‫רעש נדול והרעים בקול‪ .‬ואפר אצל הרב ר נפתלי ז נ־כ לא •תנו פניה לכף רנל אורח הבא ז‬
‫ערי כי ההיק שמע קול הומיה‪ ,‬ובא לבית המבשלות‪ ,‬ושאל מר‪ ,‬ואת ז וההיק הניל תום•’ כראותו!‬
‫הכר הכירו‪ ,‬ואמר לו אהה‪ ,‬אתה‪ ! ,‬עתה‪ ,‬באת ז ניא מעתה ‪ 1‬כבר נתקיימה‪ ,‬ברכתי עליך>‬
‫בפכוון‪ ,‬ודי היי בוה‪ ,‬ומעתה תקבל על עצמך שלא לעשות כמו מעשים כאלה ותשיב לפעפדך‬
‫והי יהי' בעוורך יצלח ורכב ‪:‬‬
‫כה( פ״א הלכו שני האחים הדרק בענועאים ואחיי מוהר־ו ולהיד‪ ,‬ובא• למקים אחד ור‪,‬י; שמה‬
‫אשה יולדת ובעלה‪ ,‬יל ך בכל יום רום ביערת העצים לד‪,‬וביל מעט עצים על כתיפו ופוה היה‬
‫פרנסתו‪ ,‬ושאלו את הבעל ברית כי סד‪,‬יכ[ יקח הוצאות ד סעודה ז וסיפר להם כ׳ עת הלך ביערת‬
‫העצים פנע בו וקן אהד ונתן לו איזה‪ ,‬זוזים על צרכי הסעודר‪ ,‬והבטיח לי כי הוא יבא על הברית‬
‫הוא יהי׳ הסנדק וד‪,‬םוהל ויביא בידו כל טוב ומטיב לצרב• הסעודה‪ ,‬וכן ה״ כי הוקן בא וכל‬
‫טוב בידו‪ ,‬שאל על הבי אנשים מי הסה ‪ 1‬אמר הבעודב ב׳ אווחים באו הנד‪ ,‬הלילה‪ ,‬אמר‬
‫הוקן להבעהיב תוציא האנשים האלה מכאן כי לא איצד! לד‪.‬יות סנדק באם המה יהי׳ פה‪,‬אבל‬
‫המד‪ ,‬לא רצו לצאת משם ומוכיח היי הסנדק לעקור מכל וכל כ׳ הוא ה״ ריל םםיא והם‬
‫ברוח קדשם ידעו יאת ויגישהו פבית אבימלך מקום מלכו של עולם אנשי שם ועברו‬
‫כה( מספרים בשם הה״ק מהר־צ מרימאנאף כ׳ סיפר ואת בבוא ימי הנוראים כי אצל בענועאים‬
‫ול‪-‬ה באתה אשה א׳ אשר בעלד‪ ,‬נעדר מאתי‪ ,‬ונתפם בין השד ם ר־ל והד‪,‬־ק‬
‫בענועאים הבטיח לד‪ ,‬כי לעת ולעת הלו יבא לביתה‪ ,‬וכן ה״ ‪ hsm‬אותו ההיק בענועאים וליד‪,‬‬
‫כי מה הם עושים בימי נייאים ז ואסר לו כי בעת שומעיס קול שיפר‪ ,‬אוי מפחדים למאוד וםטמנים‬
‫איע בחורין ובסדקים וס״ם הדרק מרימאנאב אפי׳ וייא האבען פחד פאר העם יום הדן‪ ,‬ואנן‬
‫מה נענים אבתרי״!‬
‫כי( פ ע ם א ח ך היי איש אחד אשר ה״ ממתננד׳ ההיל‪ ,‬בעניעא־מ •התני נעדר ונאבד פו ביתו וה‬
‫אשתו ולא ידעו מקומו איי נודד‪ ,‬ובתודענונהביימפעדקולשבעהדרקבענועאים‬
‫המתיקה‪ ,‬סוד עם רעותה‪ ,‬כי תמע לד‪,‬ד‪,‬׳ק ול •ד‪ .‬ולאביה )ד‪.‬מתננדו תאמר כ׳ תיצה‪ .‬ליסע לאיזה‬
‫מרחץ על אייה ימים ושבועות‪ ,‬ונסעה‪ ,‬לההיק וליד‪ ,‬והבטיח לד‪ ,‬בי לעת כך יכך בעלה יבא‬
‫הביתה‪ ,‬ותתנהג כמנה‪,‬נ יד‪,‬ודית ותספור ו■ נקיים ותטבול א ע כי תה״ מטוהרה לעת הלזאת‬
‫רעותה‪ ,‬היתד‪ ,‬גיל וחהוה‪ ,‬ואמרה‪ ,‬לה כי אל תדאג מאומה כי ביי ספק כן •היי וכן היי‪ ,‬ויה‬
‫בחצות הלילה ובעלה הנה הוא בא ! תום־י היכד‪ ,‬וסיפרה אלה הדברים לאביה‪ ,‬ואמה כי בעלה‬
‫הנה הוא בא‪ 1‬ותרב שמד‪ ,‬השמחה! אבל כי אביה ואמה‪ ,‬ראו כי הוונ לא הרחיקו א־ע וד‪,‬‬
‫מוו‪ ,‬שאל שאל את בתו‪ ,‬היתכן ‪ 1‬וכי טטוד‪,‬רד‪ ,‬את ז והאיך יובל לננוע בך ז וסיפרה כל הענין‬
‫כי הדבר הוא פן המוכן וכי ההיק בענועא־ט הבב״ה אותה‪ ,‬ונקוה הוא לביתי‪ .‬כי ספרה ימי‬
‫סיפורה‪ ,‬וכו‪ ,‬וחתנו האביך סיפר לחותנו כי בעת אשר נסע מביתו ליום השוק הנדול ולמקום‬
‫פלוני ופלוני( הצליח שניה‪ ,‬למאוד ועבור נוהל ההצלחה יטסחרים הנדוליב אשי אינה ד׳ לידו‬
‫עבור וה נסבה היי כי נסע שמד‪ ,‬מטקוס למקום עדי כ• נסע למקומות הפיחקום‪ ,‬ונתרחק למאוד‬
‫ושכח לנפרי כי בנוה יבנוה באשתו אשת בריתו )ולעת היו באשר אשתו היתה אצל ההיק‬
‫הניל( ובא אצלו בחלום הלילה‪ ,‬איש קומה‪ ! ,‬ותוארו כך וכך נכתוא‪.‬יו של מייאך ד׳ תואר ד‪,‬ד‪,‬יק‬
‫הניל‪ 1‬והציק אותי כי ברם ובור אזכור את אשר לפני‪ ,‬ולמות ח ו ותננו באם לא אציית לרבדו‬
‫לעווב את כל הוני ורכוש• נאשר לא יכולת■ אוכל לאסיף אתי[ ובי אבא לביתי וד‪ .‬אשתי‪ ,‬וכן‬
‫היה פעם אחר פעם מד• לילד‪ ,‬כלילה עד הד‪,‬כרח אלצני להבטיח• עי ככה אשי על כן מוכרח‬
‫הייתי לעזוב כל המסהייס מכל וכל ולבא לביתי‪ ,‬ויד‪,‬י בלילה הוד‪ ,‬ועיי כמרחק הצי פרסה‪.‬‬
‫מביתי הייתיובא נשם בנחל שוטף ורציתי ללון שסה על לינת לילד‪ ,‬ולבא לבית• כאור הבוקר בא‬
‫אצלי סיב הרב הק׳ הדל ולא הניח אותי‪ .‬וסוכרח היית• לבא לביתי— הבוקר איר ונסעו שלשתן‬
‫יחד אצל הדרק ולדדה וכבואם פתח בית ההיק וליד‪ ,‬תיכף וסיד הכיר את הה־ק וליד‪ ,‬כי הוא‬
‫הוא אשר שירת על כבה ‪ -‬ואסר לו דה־ק וליה שוטה י למה דטיחתני זה שלש פעסים ז ולא‬
‫שמעת בקולי תיכף ומה כאשר צדתי עליך כי תסע לביתך ‪.‬‬
‫נו( פ*א היי אברך תיח מופלג‪ ,‬והבעל רבר ראה להטעותו‪ ,‬ובא בלילה אצל ד«לון שלו ואמר‬
‫לו‬
 ‫ערבים‬ ‫דברים‬
‫סיפורים מהאחים הקדושים רבי ר׳ אלימלך ורבי ר׳ זוסיא ןלה״ה‬
‫לו מתח לי סתחך כי נשלח ;שלחתי ק השמים להורתיך וללמוד עמך‪ ,‬והת״ח השיב אותו‪ ,‬בי‬
‫רצוגו לרייס כעצמו מאסר יגעתי ומצאתי‪ ,‬וא־צ לדידי־ ולמטלעתי׳״ כן הי׳ לילה אחר לילהוהבע״ד‬
‫לא הי׳ יכול לפתותו אמר לו אם ער כה נתנדלה צדקתך לכהפ״ח קח את ברכתי אשר הובאת‬
‫לך‪ .‬והניח לו מחוץ לחלון ארגז אחד סגור וססונר ואסר לו זאת תהיה לך לישועה ולהצלחה‬
‫כאם יבא לפניך איזה איש עם במשה לדוצלחה או לכל דבר תלך אל הארגז הלז ותתפלל לד׳‬
‫ותאסר בקשתך ותצליח לכל איש ואיש לפעול בקשתו רק תזהר ברוחך ואל תפתח הארגז הלז‬
‫כי הוא מלא קמיעות ושטות‪ ,‬דימה האברך בגפשו זאת מה יזיק לו לעשות טובות לישראל ‪.‬‬
‫וקבל המתנה הלז — והבעל דבר עשה את שלו ושלח אצלו אנשים רבים פעם אחר פעם‬
‫בבקשות שונות וכ״א הצליח ועשה פרי‪ ,‬ונעשה רעש גדול כי האברך הלז הוא איש מופת‬
‫למאוד‪ ,‬האחים הקדושים בעגוע־מ ואחיו הה״ק מוה־ר זוסיא זצ״ל כי שמעו זאת‪ ,‬תומ״י נסעו שמה‬
‫ישלחו אחריו בי יבא אצליהם וזאת הי׳ להם לסיםן מובהק באם בא יבא אצליהם אזי הוא ת־ח‬
‫יר*ש באמת ובאם יסרב לבא לפניהם אזי ידעו‪ ,‬כי במה נחשב הוא‪ ,‬במה חשכתי לכך‪ ,‬האברך‬
‫בא לפניהם ושאלו אותו מד‪ .‬זה ועל מה זה וסיפר לחם תיכף ומיד את כל אשר נעשד‪ .‬עמו‪,‬‬
‫והאחים הקדושים עשו לו עיגול בהשבעות ההדושים ‪1‬שלא לא יזיק לו שום דבר[ ופתחו את‬
‫התיבה והי׳ בו נהשים ותרפים ובטלו את הנחשים ואת התרפים והאברך הי׳ ירא ד׳‬
‫כמקדמת ת א ‪:‬‬
‫כח^הה״צ ר׳ אלימלך סרידניק הי׳ חשוב למאוד בעיני הה״קמסאנז והה׳ק מסאנז כיבד אותו למאוד‬
‫והלך אצלו לסעודתו מלוה דמלכא נבעת בי הרב הצ׳ ריא הנ״ל הי׳ בסאנז ובמוצשביק‬
‫התנהג לעש‪.‬ת סעודת מלוה דפלכא על אבסניא שלו כאשר הבאתי לעיל בסי״ י״א כי‬
‫נכדי הה*ק כענועא״ם עושים סעודת מלוה דמלכא ברב עם הדרת מלך! ופ״א התאחר א״ע הה״צ‬
‫מהר״א הנ״ל ]בנסיעתו לסאנז ונעשה עתים ודרכים מקולקלים ולא דר׳ יכול לבא בעש״ק עד עיר‬
‫סאנז! ומוכרח הי־ לשאר ולשבות בשבת קודש בבפד א׳ סמוך לעיר סאנז והד‪.‬ק‬
‫מסאנז הרגיש זאת ברוח קדשו ואמר לאנשי חסידיו הרב ר־ אלימלך שבת בש״ק במקום פלוני‬
‫ופלוני פנו ובעו אצלו על מלוה דמלבא ‪:‬‬
‫ופ״א כי הה״צ מהר״א הנ״ל בא לסאנז ולעת הלז בא בבקשה א׳ נעבור מקשה לילד[ מול‬
‫הה״ק ססאנז‪ ,‬והה־־צ םהר*א הג״ל בא אז נבין מנחה לכעריב[ לקבל שלום מן הה״ק הנ״ל‬
‫והה״ק זליה שמח עשו למאוד‪ .‬ואמי אח״ב להמבקש הנ״ל בי ילך לאכסניא של הה*צ מהר״א‬
‫הגיל ויאמר לו כי אני שלחתי אותך אצלו כי הוא בקש יבקש עבור המקשה לילד הנ״ל‪ ,‬ומנהגו‬
‫של הה־צ מהר״א הנ״ל הי׳ בי הי׳ לי איגז עם סיני משקאות ושאי־ דברים אשר הוביל עמו על‬
‫הדי־ך ועת כי נסע תמיד לאיגגאק היגלו הי׳ לומר ‪.‬איך נעם מיט א פיעל קעמטל מיט כנים‬
‫זכרים צי שעיטהיירע! אין אינגארן־ וכאשר באו לפניו עם הבקשיה הנ״ל לקח את המפתח שלו‬
‫ופתח את האינז הניל ואמי להמכקש הנ״ל ווייל דער רב נהה״ק םס‪».‬נז[ ווייס אז דיא יודענע‬
‫האבי צו מול נעהאט א בן ובר‪ ,‬בירייכט עהר פי סיר ניטאוועס נגעלעבטר[ אין שיקט צו מיד‬
‫ובאמת כן הי־ הדבר כי בעת הה׳צ י״אהניל סתח הארגז‪ ,‬בזו הרגע נפקדה המקשה לילד הנ״ל‪.‬‬
‫יבשרו זאת להדדק כמאנז ושמח לפאיד ואמר להעומדים שים •איהר ווייסט וועד דער ר׳ אלימלך‬
‫איזטו איך וועל אייך פערציילן וועד עהר איזט‪ .‬וסיפר י ווען איך בין ‪:‬י*ער‪.‬ן איונגער מאנן האב‬
‫איך ראך איין שם געהאבט פאר איין עילוי! ם*א באתי בבהמ״ד סמוך להכנסת כלה זהה״צ ר״א‬
‫הג ל ישב ועסק באיזה דברי ר־ן החמורים ובכה כדמעות שליש י שיאלתיו! מה זאת ן איך‬
‫וועל ז^ננען רעם פשיטי בדביי הר״ן זל״ד‪ .‬ואמר לי י מיר ווילן אליין וויסען רעם אמת פשט‪ ,‬אפי׳‬
‫ויען דע^ ר־ן הקרוש אליינטץ זאל מיר קימען זאגען רעם פשט‪ ,‬גייט מיך אי ך נישט אהן ‪ -‬ניא‬
‫וואס זאל איך אייך זאנען? נכן אמר הרב הקדוש מסאגח עדר האט מיר דערנאך ניזאגט איין‬
‫י ן ראם קיין שום מענטש האט ניכט געקענט דארוין‪ :‬פאללען נאד‬ ‫פשט אין רע״‬
‫טאקע פן ה׳ממיס דאמי מע! ערב מגלה געויעה? ‪ -‬דאכ איו דער ר׳ אלימייך סרידניק‪:‬‬
‫כצי פ ע ם א ח ת בקשי ‪.-‬ייהק בעלגיעא״ם זי* ה בגמיבת מלוה דס^כא )‪:‬י י־סעמים המדה ד־‬
‫לפניי די ע־מר סע דת מייור דש־־כה עב דעיי'כ» כי יביא רי־ב יין המשיימר‬
‫;יי שלה ב־ ש־־יהס ואס■־ לה ם כי ייני‪ .‬יבבי‘ כק־ס ב ש אס ישאייו אותס ־י“ היכן תםעו ‪1‬‬
‫; תמע־ז יד‪ ',‬יי — ב ב ד בי־ ‪ -‬ב • אפיי כ י איייד*‘־־ יביה יאיתס ל־־ביא י‘! ־*מיטומ‪ -‬ולא‬
‫די כי׳ ובכל מעיעד רגל הב שגע אותם‬ ‫רבי ר׳ ^’‘ ' מי ך •ק י י״י"־‪,‬ייך‪ -‬כ ^ שי‬
‫אגשים‬
‫יט‬ ‫ערבים‬ ‫דברים‬
‫סיפורים מהאחים הקדושים רבי ר׳ אלימלך ורבי ר׳ זוסיא זלה״ה‬
‫אנשים נדוליב ונם י‪,‬פנים ושאליו אותם‪ ,‬והם השיבו כהונן עד• באו לסקים ה־ין הפשוסר ונתנו‬
‫לדם בי כופות או ננלוהית עם יין המשופר‪ ,‬בהוירתם ניב נשאל פאתם בכל רנע ורנע סאין‬
‫באתם והם השיבו כר‪.‬וג[ וכאשר פתה הבית פסוך לםקום הרבי בענועא־ם שאל אותם נער קפן‬
‫םד‪,‬יכן באתם ורנוו עליו פאור כי כמד‪ ,‬הרפתקאות שהיי לנו‪ ,‬ועוד עתר‪ ,‬לא ים!נאי פנוח ונער‬
‫קטן יד‪,‬תל בהם‪ ,‬וענו אותו בקול רם דער רבי ר׳ אליפלך האט אינו נעשלןיט והיף ופיר נשתברו‬
‫הננלוהות ויין אין ב ו ‪ -‬ובוו הרנע אפר בעניעאים וליד‪ ,‬להםם‪,‬יבין‪ ,‬בי שוטים היי השלוחים כך‬
‫וכך אירע להם‪ ,‬אין נאך איין פאהל שיר‪,‬ט עד‪,‬ר נ נ ט ‪ -‬ובאו בחורה בפהי נפש ונפצאו רבד‬
‫הרב בענועא־ם פבוונים ;‬
‫‪ 6‬פ״א בא אצל הד‪,‬ירן בענועא־פ הרב הקדוש פהר‪-‬נ פראפשיטץ שאל אותו בן פי אתה ז אפר‬
‫לו בן ד פענחיע לינסקער ‪) -‬והוא הי■ פתננד נחל וד‪,‬״ בן הרב ד יעקב לינסרןער‬
‫התן ‪ n-nn‬ר■ יצהרן האפבירנעת אפר הד‪,‬יק בענועא־פ ביזט דיא י׳ פענרלעם ויהן ר יעקלם‬
‫א״ניקעל‪ ,‬רעם רוצחים אייניר‪,‬על ן וכפל ושלש רעם רוצחים אייניקעל‪ ,‬וסיפר לו הפעשה‬
‫דיין ויידע איוט ניוועד‪,‬ן א רב עפאהל בין איך פיט פיין ברויער ישא גענאננען צווייא ין!ד‪,‬ר‬
‫נלות ככלות הבי שנים וד‪,‬י׳ ברצונינו לילך לביתינו‪ ,‬וענן פיר נענאננען צו אייעד ויירען‪ ,‬וויא‬
‫פיר וענק נעקיפען אין שטיב אדיין איו עהר ניועסין ן‪1‬ן נילהענט‪ ,‬ולא נתן׳ לנו אפילו שלום‪-‬רק‬
‫הנביד‪ ,‬דפי עיניו)אוינענברעפען( הקדושים והפתכל עלינו ואפר בוה הלשון ואווי נייט פען נלות ‪.‬‬
‫או איך העט נענאננען נלות העט איך אנדעים נינאננען ‪ -‬כשסענו את דיבוריו הקדושים‬
‫תום■׳ הרתעני בהורה ורןבלני עלינו עוד לילך נלות עוד שנד‪ ,‬תפיסה וד‪,‬יינו עוד יותר בצער‬
‫עשרת סונים םכפי אשר היינו בב• שנים הראשונם ‪ -‬ניא ואנט אליק בתיך פען א נרעפערע‬
‫רציחה ‪f‬‬
‫לא( ש מ ע תי פד‪,‬ד‪,‬יצ פהריי פודטשאב )ואך כי ראיתי עתה הפעשד‪ ,‬הלו נדפם בסי סיפורי‬
‫נפלאות אשר נרפם בפונקאטש בשנת תיינ‪-‬ד ושר נאמר בשם אהד ובסננק אחר‬
‫עבת משנה לא ווד‪ ,‬פפרןופה כאשר כתבתי בחקדפתי‪ ,‬ועיב אציין הסיפור בר‪,‬צירת רבדים( נביר‬
‫פפורפם אשד הייךתחת מפשלת אדון אהד וד‪,‬י׳ חייב לו הרבה פעית דפי ראראנדא ולא הי‬
‫לו לשלם‪ ,‬לקה הארק אותו ואת אשתו בבית האסודיס )כפנד‪,‬גפ סרו ועיין כעין דונפא פעשד‪,‬‬
‫הלו בחיבורי‪.‬פלוקט■ םיי ‪ . . .‬אצל העוללות אפר ם ול־ה( ואשתו היתה הרד וגם יולדת שפה‬
‫בן‪ ,‬הפריץ שלה אצל הפוהלים כי ביום דשפינ׳ יבואו לפול את בשר ערלתו של הבן היולד‬
‫לו‪ ,‬כאשר שפעו פוה אנשי העיר ולבם עלי הנביר חי‪ ,‬עשו את אשר עשו‪ ,‬ועיי ננבים חתרו את‬
‫הבית אפורים הלו וננכו פשם את האיש ואת אשתו היולדת ושלחד‪,‬ו ‪.‬אנשי העיר‪ .‬קדפת ערן‬
‫לםר‪,‬ום מרחקים לפען לא ישלחו עולתה עליהם‪ ,‬ונם נתנו בידם פבום י‪-‬עות כי יוכל שפה להיות‬
‫לאיש בסקיפת תא‪ ,‬אבר את בן היולד שפד‪ ,‬שבחו הננבים ליי‪,‬ח עפהם‪ ,‬ולאו בכל עידנא‬
‫פתרחש ניסא כי לא היי להם שעת דכושר לשלוח הננבים שנית ! ליקה פשם נם את הנער‬
‫היולד שם‪ ,‬אשר על כן ! הילד הנער נשאר שפד‪ ! ,‬לאדון הפריץ כי גתיזדע לו פוה עשר‪ ,‬איע‬
‫כפחריש ולא יודע >כי ידע בנפשו כי פעשר‪ ,‬היהודים הוא וכי לא יגלו לו האפת בשל פי היתה‬
‫הפעשד הלו( ויען כי האדון הניל ה״ חשוכי בנים‪ .‬ע־כ התיישב ברעתו ולקה לעצפו את הילד‬
‫ונדל אותו כבן‪ ,‬ויהי כי נדל פשה ייצא השדה לראות הפלאכוי‪ .‬אשר העושי פלאכד‪ .‬עושים שפה‬
‫לאביו ו האדון הפריץ‪ 1‬וראד‪ ,‬שפד‪ .‬פועל אחד כי פתדפה בפלאבתויו געי בו בנזיפה והוכיח‬
‫על פניו‪ ,‬ונם הכד‪ .‬אותו אחת ושתיים והבטיחו‪ 1‬כי יר‪.‬פר לאביו ב׳ לא ישלם לו דפי פעלו‬
‫ופשכירתו‪ ,‬הפועל השיבו ! לך יהוח טאשקע‪ ,‬ופיפי ואת לאביו הפריץ‪ ,‬האדון ח־ץ את משפטו‬
‫)פשפט הפועל( לתלי״! באם יבייש אותו עוד פעם שנית‪ ,‬אבל נס בפעם השנית! כי ראד‪ .‬את‬
‫הפועל פתעצל בפלאכתו‪ ,‬וד‪,‬כד‪ ,‬אותו וד‪,‬וא בייש אותו בור‪ !.‬ואפר לך סאשר‪,‬ע •הודי‪ ,‬ריפה בעצפו‬
‫הלא דבר הוא ! ושאל את הפועל‪ ,‬אפור לי האפת האם כן הוא ז הלא ידעת כי נחרץ משפטיך‬
‫לפות‪ ,‬אבל אטור לי האסת! ואו אניה לך העונש ‪ -‬פי פ ר לו הרבי כאשר הוא‪ ,‬והוא הוא היי‬
‫הננב אשר ננב את אביו ואת אפו פבית האפורים ואפר לו שם אביו ושם אפי ‪ -‬הבן התיישב‬
‫בדעתו‪ ,‬ואסך לעצפו הון רב‪ ,‬ונוסך על כל וה ביר‪,‬ש עוד סכום ידוע פן אביו הפריץ כי רוצד‪,‬‬
‫לעשות ‪.‬לופטרייוע■ לטחנת הרחוקים וד‪",‬ייץ נתן לו בתשואת חן‪ .‬ונסע ‪ W‬אהת הערים הרחוקים‬
‫ונסע פכרך לכרך פעיר לע ר וע‪1‬אל שאל על אביו ועל אפו‪ ,‬ונתנו י׳ו עצר‪ ,‬כי יסע אצל ד‪,‬ד‪,‬־ריו‬
‫מננוע־פ וליה והה ק חניח לפול אוחו וםכ־ו לאיוה ‪1‬דול ד ח ר כי ׳לפת‪ -‬עפו‪ 1‬ונתן לו קפיע‬
‫ואפר‬
 ‫ערבים‬ ‫דברים‬
‫סיפורים מהאחים הקדושים רבי ר׳ אלימלך ורבי ר׳ זוסיא זלה־ה‬
‫ואפי לו כי ואת 'שא ועמוד בהכוגע שלו וקודם חומהי ' ‪ nm‬הקמיע! ד‪6 •,‬־ דניל לפד א‪1‬ל‬
‫נדולי הדור ונם הצליח ועשה מרי‪ ,‬וכבר נשתכח כל הפעשה אשר נעשה ורבו עשה עפו שידופק‬
‫עם איוה נביר נכבד ועל מולדתו ואביו ואפו לא שאל שום איש יע[ כי הי• נתנהל אצל הרב‬
‫הלו והיי עילוי פמורםים‪ ,‬ויחי לעת הומתו ורצה לצאת תהת החומה‪ ,‬הוכיר איע םחקפיע שלו‬
‫ואפר לרבו היב את אשר ציוד‪ .‬עליו הד‪,‬׳ר‪ ,‬בענועאים וליה למתות את דקםיע קורם החומה‬
‫והרב מתח הקמיע והי׳ נכתב בתוכו היתב( ‪ t‬שאת ישא אהותו‪ ,‬הרב עפר פשתיפם‪ ,‬ולרח את‬
‫הפחות[ כחדר מיוחד והתחיל לשאנל עליו ועל משמחו וחקר פן הבחור את כל ונוכחת ונתודע‬
‫כי וה הוא אביו ואפו וד‪,‬כלד‪ ,‬הוא אחותו‪ ,‬ותרב השמחה ביניהם ‪:‬‬
‫לב( א צ ל הד‪,‬יק םהרינ פליוענפק הי• כלב שחור וקטן‪ ,‬ואצל קידוש והבדלה בא תמיד תון■‬
‫הבית מניפד‪ ,‬ועסד על ב• רנליו בשעת קידוש והבדלד‪ .‬ומיא לקח בנו )ד‪,‬היצ פוצ׳י‬
‫םוידטשאב( את ההבדלד‪ ,‬והחריך לו נבות עיניו‪,‬ועכיו לא קם;| ולא וע פב• רנליו עד אחר‬
‫ההבדלה‪ .‬ושוב לא בא הכלב תוך הבית ‪ -‬נם אצל החיק ר׳ אברד‪.‬ם פפיקלייעוו חתן הד‪,‬יק‬
‫מדורים פפריפישלאן‪ .‬הי• כלב שח‪1‬ר אשר תפיד בא בבית פדרשו אצל קריאת התורד‪ ,‬וד‪.‬י• ת ^‬
‫תחת השולחן ‪ -‬שפעתי ואת ממי ההיצ פהריי פוידטשאיב ‪:‬‬
‫ל ‪ 0‬שמעתי פהתםיד פוד‪,‬יר י׳וו פא ‪,T‬על מיא נסעו הרב ר• אלעור לימא ול׳ה וד‪,‬רב ר• נמתלו‬
‫וליה באיוד‪ ,‬דרך ובאו באישון לילד‪ ,‬לאיוה פדון ואחר רב התאמצות כי מתחו לוע‬
‫המתח והניחו אותם בא בפקום קרעטשפע הלו‪ ,‬שאליהו את הקיעטשפער אם יש לו יין טוב‬
‫ושאלו פאתו ב• באטעלען יין בעד ב כפף‪ ,‬שאלוהו אם יש לו עוד יין יותר טוב ופשובת ז‬
‫ניפד‪ ,‬להם ב ן ‪ -‬ובקשו פאתו עוד יין יותר טוב ושתו ‪ -‬דהי שפה בהחדר קול נשפע‪ ,‬נונח‬
‫נוהה‪ ,‬איש וקן אחד‪ ,‬שאלהו פי אתהו ענה הבעל הבית‪ ,‬אבי הוא ! והוא איש וקן וחולה‪ ,‬אפר‬
‫לו בא ושיתד‪ ,‬עפנו אדונינו הוקן‪ ,‬אפר להם הנני בתנו עליכם ! שאלוהו הל א אין ןונו מכירי‬
‫איתך ובלים נם אתה לא תכיר אותנו! ופתע תרנו עלינו! אפר להב‪ ,‬ברם! אני הנני פכיר‬
‫אתכם ! הפד‪ ,‬נכד' הדרק בענועיפ וליה ואפמר פכם את אשר אני ידעתי פוקינכם הקדוש וליה‬
‫כי כיפי נשרי הייתי פשרת אצל קיעטשפער אהד‪ ,‬והאחן המריטץ רצד‪ ,‬לנרש את הבעד‪,‬יב שלי‬
‫פן הקרעטשפע‪ ,‬יען כי לא שילם לו דפי האראנרא וכי בעוה״ר באמת לא הי• לו פפה לשלם(‬
‫וחבעה־ב לא ידע לש״ת עצית בנפשו‪ ,‬ודברתי אני על לבו כי יםע אצל וקינכם ההיק בענועאים‬
‫וליד״ ושפע לרבת ‪ -‬ונפע שפה ופיטר לההיק את כל ונוכחת‪ ,‬וד‪.‬ד‪,‬יק נתן לו פכתב חתום‬
‫כי יתנהו להאדון המריטץ שלו‪ ,‬הבעהיב שלי צחק בקרבו כי פד‪ ,‬יועילו דבריו דקדושים בלב‬
‫הערל הפרק ‪ 1‬ופסתמא לא פפר הפכתב הניל להמריץ שלו‪ ,‬והתיישב בדעתו ]הבעהיב שלי[‬
‫אם כן איפה‪ ,‬הדבר‪ ,‬לכל המהות אסתח את המכתב לראות כי פה נכתב בתוכו ! ופתח את‬
‫הטכתב וראד‪ ,‬כי הוא נייר חלק פכלי שים כתוכד‪ ,‬פתוכי‪ .‬ושפח בלבי יען כי ה׳ נתן עצות‬
‫כלבו למתוח את המכתב כי אס היה נותן להאדון את המכתב הלו‪ ,‬הלא הוא כפציחק בעיניו‬
‫ועוד יותר ירשע עפו‪ .‬וכבא לביתו! ויאיתי פניו וועמים‪ ,‬ושאלתיו ! פה אפר לך הרבי! וסיפר‬
‫לי את כל ונוכחת‪-‬אפרתי לו שוטה! פד‪ ,‬לך לדבר איש אלהיט ! לכוב בדבריו‪ ,‬ולקלקל הדבר!‬
‫תפע עוד הפעם אצל הרבי ותבקש פאתו כי יפלח לך‪ ,‬ותבקש פאתו טובתו‪ ,‬טעם שנית‪ ,‬ושפע‬
‫לדברי ונסע מעב שנית וכבא אל פפתן פתח בית ה־בי וליה‪ ,‬תיכף וסיד אפר לו הרבי ולד‪.‬‬
‫אי שוטה‪ ,‬אם נא הי• טתחת את הפכתב‪ .‬אואי ד‪,‬עםט דו ניוועהן ניטא‪.‬ילט ביים טרק‪ ,‬כל טוב‬
‫לדורי דורות‪ ,‬אצינד איוט שא ן ‪ s‬שווערע ואך‪ ,‬פיד בכד‪ .‬והתחנן לפני כי יפלח לו על איוולת‬
‫ביקש פאתו פעם שנית עודד‪ ,‬וישועה )כי עתר‪ ,‬הלא יאה! כי הרבי וליה הוא בעל רוח‬
‫הקודש( והלך הרבי בתוך ח “רו האלקער והביא לו פעם שנית‪ ,‬פכתב חתום להאדון המרק‬
‫ואסר לו אצינד וועפט דיא ואיי פאילן ביו וויא לאננ דיא וועסט לעבען‪ ,‬וועסט דיא בפנוחויו‬
‫ואינען אין דעי אדאנדא‪1 ,‬כן ה״— ניא ענקעי דידע איום ני‪1‬ועד‪.‬ן אזאי א נייופעי רבי יאעפיב‬
‫האט עדר ניכט ניטרינקען אואלכע טהייערע באטעלקעם וויין‪ ,‬אין איהר וענט בוודאי ניבט‬
‫אואלכע נייופע בעל פופתים‪ ,‬אין איהר פארנינט אייך צו הילט״ען אין צו טדנר‪,‬ען אואלכע‬
‫טד‪,‬ייערע באנועלקעם ! איבעי דעם בין איך אויף אייך ברונו— אפיו נכדי הרב וליה‪ ,‬או פיר‬
‫האבען יא נעעד‪.‬אט אואי א נרויסען ו״דען ניא קרעטשפער ניטשעט אד‪.‬ער! נאך מאי דרייא‬
‫ר״ניש ‪ s‬״יטעלקע וויין‪ ,‬יין שדעת ור‪,‬נים נוחה הפנו!‬
‫לי( הה״פ פוהריר מנחם אלימלך וליד‪ .‬נסע מיא בצוותא חדא עם הד‪,‬יק פסאנו ונסעו על‬
‫א״נשפע נער‬ ‫^‬
‫כ‬ ‫ערבים‬ ‫דברים‬
‫םיפודים מהאחים הקדושים רבי ר׳ אלימלך ורבי ר׳ ‪1‬וםיא זלה״דו‬
‫איינשםענער והניעו לם ‪0‬ם הרים סלעים נבעוח ואין דרך לנטית‪ ,‬לקח הח־ק טוה‪-‬ר פנחס אליפלך‬
‫זל׳ה אח הרסן פ־ד הבעל ענלה וד‪,‬פשיך אח ד‪.‬םיס והרבכ‪ ,‬וד‪,‬ד‪.‬יק־ פפאנו אפר לו‪ ,‬וכי ניסה‬
‫פע־כ בוד‪ ,‬לנד‪,‬נ הסיס וד‪,‬עגלהז ופהוע לא ינהג הבע■‪ :‬הפייחד לכך‪ ,‬אבל היא אפר ויעשה כי‬
‫הוא יודע בטיב לנה‪ :‬הסוס והרכב‪ ,‬ונפלו לאחד הכיייח והפחחים ועכיז לא ה״ להם שים אפון‬
‫ואח־ב נחן בחורה היפן ליד הבע■‪ :‬ואפר לו ניא אצינד מענסט דיא שאין ידיטער טרייבען ואפר‬
‫לד‪,‬ה־ק פסאנו‪ ,‬ועהט איהר איך קען ניט טראבען ויען ח־ו דער בעל ענלה ם!>ד‪,‬רט אווי אריין‬
‫איזט חיו איין םאלעד‪,‬ר ‪ -‬כי הוא שפר אח הדבר !‬
‫לה< הה״ק פד‪,‬רים פפשעווארפק הבטיח כי הפרשייח וחחפילין אש‪ -‬יצאו פחחח ידו יהי׳ כשרים‬
‫וקייפים ל ע ד‪ -‬ועוד יסד‪ .‬נפצאים זונחפילין אשר לקחים ד‪,‬ד‪.‬־צ ר׳ הערצקא זל־ה‬
‫פראצפערט ונחן עבירס איזה פאיח והדכ ו«נ אחר ישני אצל איש א׳ באוננארען אשר השיג אוחם‬
‫בעד ע׳ וחרב ‪ -‬ונכד החיק בעניעא־פ זל ‪ ,T‬נד‪,‬לא הוא ר׳ נפחלי מליזענמק[ פיפר לנו כי לאביו‬
‫יש נ״ב זוג א׳ פחפילין של פד‪,‬ר־ם הנ‪-‬ל וע״י חחרח כה־צ הניח לפחחם ונפצאו םד‪,‬ודרים בפו חדשים‬
‫פפש ופיא היי דליקה כעיר ליוענפק ונשרף שפה ובביח אחד( כל אשר היי שם והחפילין‬
‫נחרכו הנחים ולא שלטד‪ ,‬בד‪.‬ם האש‪ ,‬ופיא עשה הטופר הנילווג חפילין לרבו חקי בענועא־פ‬
‫וליה‪ ,‬ישלח לו הפרשיוח וד‪.‬םופר פאליוענפק הניח הכרשיוח בחיך הבחים וחפרם‪ ,‬וד‪,‬ד‪,‬־ק בעניאים‬
‫כי הניח לפאר איע בפאר חפילין הלו‪ ,‬חום־י לקחם פעל ראש• כי נרפה לו חפינח שחי וערב‬
‫ושלחם בחורה להדרק פהר׳ם הנ‪-‬ל‪ ,‬והדרק שלחד‪ ,‬בחורה‪ ,‬עוה הפעם ]בן היי פעם אחר פעם[‬
‫וההיק פד‪,‬רש הניל בא בעצפו ואפר כי לא ידע פשר הדבר‪ ,‬והד‪-,‬ק הפיפר כאשר פחח אח‬
‫החפילין ראד‪ ,‬ראי׳ אהח כי הפחים פליוענםק כרך אח השערוח נםביבוח הפרשיוח[ כפוחפונח‬
‫שחי וערב ר‪-‬ל והוא עשה ואח פבלי דעח ושננד״ ואו ירעו פשר הדבר‪ ,‬והדויק פהרים חיקנם‬
‫כיאיח‪ ,‬ואחיב קישט א נד‪,‬היק בענועאיפוליה‪ [,‬בטטפחהניל וד‪,‬ריח בה‪,‬ם יראחד׳ ואפר כי כ־ד‪,‬‬
‫טובים וטובים הפר‪I ,‬‬
‫יען כי הנני פדבר פה םד‪,‬ד‪,‬יק פד‪,‬רי׳ם הניל ע־כ אציין פה עוד איוה דברים פהנהו חח קדושים‬
‫חרי רבי ר׳ פשד‪ ,‬פפשעווארפק‪ ,‬ההיק פהר־ם הניל גי פ־א פ״ח להה‪-‬ק פנשכיו וכאשר‬
‫ננפר הפיח ופניהים רבים הלכו בו ניפושוח פניהה אחרי פניה‪ ,-‬נכי ה‪,‬ד‪,‬יק פנשכיו הבטיח לכל‬
‫בעל פניה כי שלם ישלם לו רענדל בעד כל דבר אשר הפצא יפצא בו כי יצטרכו לחקנו( אבל‬
‫לא נפצא עולחד‪ ,‬כו‪ ,‬עדי כי פניהה אחד אפד כי יחנו לו פקום פנוח וחדר פיוחר וי^רק‬
‫בהקדוק עיון רב אולי הפצא יפצא בו‪ .‬כן ניטה ליו ור‪,‬פניהה הניל בד‪,‬ניע לחיבה נגע הניח‬
‫סיפח היו ברנלי חחחיח אוה הגימל והיי נראה נטו נ בפקים ג ‪ .‬הדויק פנשביו לקח הידעה‬
‫הלו ושלחו בחורד‪ .‬להד‪.‬יק פדדש הניל וכי בחורה נההיק פחר׳ם הנ■■‘[ כי פי אשר עשה אח הפום‬
‫ה‪■:‬ל הוא ישא אח עינו וצרעח נעפן חדבקבו‪ ,‬והפניהד‪.‬הנילקיבלשכרו פשלם‪ ,‬וקיבל אח הננע‬
‫צרעח על עצטו ובשרו ‪ -‬ואו ידעו וראו נדולח סשד‪ .‬הניל ‪:‬‬
‫ייי• ואגב אציין עוד דבר טיב אשר שפעחי פהה־צ פוהור ישעי׳ שליט א פקריסטיער‪ ,‬איפר‬
‫פיפר בפסיבח בפלד‪ ,‬רפלכא‪ ,‬כ• הפוטר פהרשהניל היי נקרא דעד קליינער רבי ר׳‬
‫פשד‪ .‬והיי שם עור אחר אשר היי נקרא דער נראיפער רבי ר׳ פשד‪ .‬וכי היי נחל הבניים ונם‬
‫נחפרסם אחיב לרבי( וח פשר‪ .‬הנחל היי דר בפפעפיא חחח אדון אחד‪ ,‬ובכל עח הלו חפיר‬
‫היי פלשינוח על הירוודים אשר הרו שפה בהכפר הלו‪ ,‬וד‪.‬אדון הכה אוחם חפיד בשוטים כאשר‬
‫הי הפנה‪ :‬פאו‪ ,‬על כל דבר פשע ליסר בשוטים‪ ,‬וד‪.‬יהודים דשם חלו בוקי פריקי על ר׳ פשה‬
‫הנרול הלו כי שום איש לא ידע דרכי בשדש‪ ,‬וד‪,‬י׳ נדפח חיו כאחד הפיחוים והרקיפ ם־א‬
‫נחלה לפאור ד‪,‬ד‪.‬יק ר׳ פשה הנחל הניל ובפשך ופן הליו לא ה״ שום פלשינוח על היהודים‬
‫ןד‪.‬י׳ לד& רנליים לדבר כי כל הפלשינוח וד‪,‬פםירוח באים חיו פאחו‪ ,‬יען כי עחה ביפי הליו לא‬
‫ה״ שום פלשינוח אצל הארון והלכו אצל הד‪,‬יק ר׳ פשד‪ ,‬הסטן כי יחאפץ עשיח פאופה כי‬
‫ילך חיו לעולפו וכפאפר השים ‪ . . .‬נפל חורא חדור לסכינא ‪ -‬אפר ההיק פהרים כי ילך‬
‫לבקרו ולחהוח על קנקני‪ ,‬אטד ההיק םד‪,‬ריפ כי לא יוכל דבר דבר כי לפעפים נדפה לו כי‬
‫הוא אדם נחל בענקים ולפעפים נדפד‪ .‬לו כי הוא איש פשוט חיו ‪ -‬ואחיב באשר שב לאיחנו‬
‫וד‪.‬י׳ בחא ואולם‪ .‬או הפלשינוח נם כן חורו כבראשונה וחרדו אנשי הפקום אצל החיק כי פדוע‬
‫לא עשד‪ ,‬רצונם לטובח כלל ישרא־• ‪ 1‬ואפר להס כי לפעפים נרפה לו כי הוא ארם נחל עש‬
‫שב ואל תעשד‪ ,‬עחף‪ .‬אולם יען כי הבנדח לי כי כאשר ישיב לאיחנו יסע אצל ההיק בעניאים‬
‫זציל‬
 ‫ערבים‬ ‫דברים‬
‫םיפודים מהאחים הקדושים רביי ד׳ אלימלך ורבי ר׳ זוסיא זלה״ה‬
‫הניל וכמ״ו הטכהייההוהי כי שכה םם‪:‬־פ יהוקן הכל‪ ,‬בקשלהו אנשי עית ) ‪ ra‬הה־ק פהרם הקי[‬
‫כי יעוררו על ככה ]כי יקייס ה‪-‬בורו את אשד הבנזיה יו ליסע אצל הה־ק בענועיא[ הלך אצלי‬
‫ובקשו על ככד‪ 1,‬וניסה לדבריו ונסע אצל בענוע־א וליה וד‪,‬איש פשר‪ .‬הנחל הלוה ה״ הרנלו‬
‫כי בעת נפע לאיוד‪ .‬דרך לקח עפו אנשים שומרים פסריסי האדון ‪ p i‬חמו בנפשם הפון העם‬
‫כי עושה זאת‪ ,‬יען וביען כי וה האיש משה ירא לנפשו ליפו! בעצמו פן ׳פנעתו על החיך באשר‬
‫כי נתקיים בו וד‪,‬ביםו אחרי פשה כי חשדוד‪,‬ו כ׳ הוא פסור יפפוד אותם אצל האדון ה פ ^‬
‫אשר על בן‪ ,‬בנסעו לאליוענפין לקה אתו עפו את שומריו אחיות פחעיו ד■ אנשים נבוחם‬
‫וכבואו אצל ד‪,‬ד‪,‬יק בענוע־א וליה לקחו ד׳ אנשיו פשפשיו ספש׳“ א׳ וד‪,‬עפידוהו והושיביהו לפעלו־‪,‬‬
‫אצל פקום הבעניעיא וישב שפה סבלי שום רשיון‪ ,‬וכבא עת קידוש ו'ד‪,‬י ערב ויד‪.‬׳ בוקר וח‬
‫אנשיו ופשפשיו פדדו לו ״ נ חלית ואשר הביאו פביתפ( ואפר ההיק בענועיא‪.‬שאפט אך א״ערע‬
‫נבאים אייערע שופריפ איחר האט יא ביה אנדרע שיפדיפ פיט אייך■ ואפר ההיק בענועיא לתלפיח‬
‫םד‪,‬ר״ם הפתים הק■ ‪.‬צי ויאס האט איד‪.‬ר פיר נעברעננט אואי א נראיפק האכיען נכי ד‪,‬״‪.‬נדול‬
‫הקופה‪ ,‬והד‪•,‬ק פד‪,‬חפ הסת־פ ה״ איש קטן הקיפד‪ ,‬אשי עי כן ק־או את וה לאיש הקטן ולוד‪,‬‬
‫ד‪,‬איש פשד‪ .‬הנהול[ פענש‪ ,‬פיר שעפען ויך ‪.‬פאר איהפ אפילו אין פנים אר״ן צי קיקען■ ופאו‬
‫נתודע כי הדוש ד׳ הוא‪ ,‬והד‪,‬יק בעניעיא קיא אותו דער הא־כעד דער נראיפער רבי ד׳ פשד‪;,‬‬
‫ומפי רבים שפעתי ב׳ פיא אפר לאשתו הרבנית כ׳ התרנגולת ה ^ נוהראה באצבעו על תרננוית‬
‫אחת אשר היתה תוך הבית[ תבוא תוך הבית כ ח לשחטה על שיק‪ ,‬והרבנית בפכוון‬
‫הלכה‪ ,‬וטפנה התרנגולת דלו ופנרד‪ .‬אותד‪ ,‬על עליית הבית והקיפוה ופותת ועצים לפען לא‬
‫לא תוכל לצאת פשם‪ ,‬וביום עשיק בפתאים נפלו העצים והופורות והתרנגולת באתד‪ .‬תוך הבית‬
‫ואפר לה ד‪,‬ד‪.‬יק הלא אפרתי לך כי התרנגולת תכא הביתד‪ ,‬לפען ׳שחטוד‪ ,‬על שיק ‪ -‬ובשנת‬
‫תרניו וכיתי לד‪.‬יות בפשעווארפק על ציון הקדושים האיו ונכתב ‪ W‬פצבד‪ ,‬אחת מצבת הבורה‬
‫משה ‪ p‬יצחק הלוי נפטר שנת תקטיו ׳■ב טבת יום ה׳ לפיק תנצביד‪ - !,‬ועל פצבד‪,‬‬
‫השני״ נכתב פ״נ החסיר המפורסים המקובל איש אלקי הרב מוה״ר' אברהם‬
‫משה בר' צבי הערש נפטר ביום נ׳ ט׳ פרחשוו] תקניד לפיק תנצביד‪ ,‬וקבורת פשה הלו‬
‫הוא טוקך מארבע צידור״יה ‪ -‬עוד ראיתי שפד‪ .‬פצבת אבן משנת תקציו בשם הרב ר׳ ׳הושיע‬
‫העשל בעהפיח פי שוית פ׳ ׳הושיע ‪ -‬עוד חוית■ שפד‪ .‬פצבת אבן משנת תרטיו בשם ה״ב‬
‫כן הקרוש ר׳ מיכל פטעותפש חתן הגאון ר׳ יונף אשר ה״ אבדקיק פרעפישלא ‪ -‬עודראיתי שפה‬
‫פצבת אבן בשם ר׳ פענדעי 'צח‪ ,.‬ונכתב על הפצבה כ■ ה״ לו לינ בנים וכנותו‬
‫"( אוד ל״פ ו׳ עשיק פוים תרפיב י׳פיק שפעתי פידידי החפ״ד פוד‪,‬יר איפ מעיי די ‪ ...‬פיפי לנו‬
‫כי ה״ איש אשר ה״ ייצא ינכנם ‪.‬הויפס יוח אצל אדון אחד והאהון אהב איתי לפאוד‬
‫יכל פפחריו עשד רק עפ״ עצתו ודיבורו וכל התבואות ודהפיצים שלו פכר רק עיי פרפדנות‬
‫היהוהי הלז וד‪.‬״ שפה בכפר הלו איש יהודי א׳ עני ואביון וביקש פההויפפיוד הניל כי ידבר‬
‫עליו אצל השלטון האדון באשיד כ׳ יש לו בכפר הלו איזה קרעטשפע אשר הוא פופנה פכל צד‬
‫בי איט דרים בתוכו‪ ,‬ונא ׳ותן זאת לאיש העני הניל כ׳ יעשה לו לעצם■ שפהקרעטשסע פחדש‬
‫ואם יעוור לו ד׳ כ■ יצליח שפד‪ ,‬אז׳ שלם ישלם נם דפי האראנדא כאשר ישיתו עליו‪ ,‬ובאם‬
‫לאו אוי נ־כ לא ׳פפיד האדון מאופה לכהפיח ירויה האדון כ׳ יד‪.‬״ לו שפה איש אשר ידור‬
‫תוך הבית הלו ויצייר ויפ״ד את הבית ויחזק את בדקי הבית‪-‬ההויפפיוד הלו עשה מבוקשו ועני‬
‫הלו דר בתוך הבית ודי הצליח ד״כו ועלה פעלה ושילם נם הם׳ האדאנדא נעלט ונשא חן‬
‫בעיני האדון‪ ,‬עד■ כ׳ נתנדל כיש עד כ• התחיל לדבר פלשינות על ההויפפיוד הדל ‪ .‬ופעל אצל‬
‫האדון כ׳ אותו הושיב ביאש ונעשד‪ .‬הבן בית אצל האדון ואת יד‪,‬והעד‪.‬יאשון נירש האדון פעל‬
‫פניו ונתרושש לפאוד‪ ,‬וד‪,‬לך הירוד׳ הלו בקובלנא אצל הד‪,‬יק םד‪,‬רים פסרופישלאן וד‪.‬היק אפר‬
‫לו תפיה איך קענן אייך ניכש העלפען צו ווןום וענט איהר א שוטד‪ ,‬ניוועד‪,‬ןז אבל היחד׳ הלו‬
‫הלך אצלו פעמים רבות‪ ,‬עד■ דבטיה לו כ׳ אם יד‪.‬״ לו באפשרות לעשות לו איזה טובה עפיי‬
‫סיבה ‪.‬ב”א נעלענעה״ם■ אז■ ׳ראד‪ .‬לעימות לו טיכד‪ — ,‬וד‪.‬״ ליפים רבים וד‪,‬היצ פהרת פליזענסק‬
‫נטע ‪.‬כדרכו בקודש■ ונבע דרך פ־יפישלאן‪ ,‬והלך אצל ההיק טפריםישלאן אפר לי הרב וליד‪,‬‬
‫ד׳ נפתל' ליזענפקער י איהי דאופט דד‪.‬ך אינטר וועננם נעכטינען‪ ,‬ואפר לו כי ילין בכפר הלז‬
‫ואשר שפד‪ ,‬ה״ דדים שני הידורים דניל( והאף כי כפר הלז לא ר‪.‬״ נאם ‪-‬דרך אשר ד‪,‬ד‪,‬־צ‬
‫פאליואענפק ה״נו פ ע‪ -‬ע בו הה‪-‬קפפריטישלאןנדרכו ברודשעשד‪ ,‬לו הפרכו והדרך באיפן הלוה‬
‫וההיא‬
‫כא‬ ‫ערבים‬ ‫דברים‬
‫מיפודים מהאחים הקרושים רבי ר אלימלך ורבי ר׳ זוסיא זלה״ה‬
‫יהדרא פד‪,‬רע שפע לדברי ר׳ האיר זאה ונסע שפה על לינה אלד‪ ,‬זשטה גהכפר הא ה״ דר‬
‫כעל פכנים אורה אהד ונפע שפד‪) ,‬ד‪,‬דרצ םד‪,‬ר־נ( על לעת לילה והתפלל פנהד‪ ,‬בחיפוון )וכדרכו‬
‫‪.‬כקדש כ׳ לא ה״ פתנד‪,‬נ כפו רבי ונם לא‪ .‬הניה לקרות איע בשם דבי כאשר הכאתי לעיל בפיטן‬
‫״ד ום״ כ‪ (. ,‬והבעל פכנים אורה לא שת לכו — אליו— אכל ה״ שפה בכפר ד‪S‬ו פלפד‬
‫אחד וכאשר שפע כי;בא איוה איש עם ענלה ‪,‬כויט■ הלך שפד‪ ,‬וד‪,‬כיר ‪ :‬ת פניו הקדוש כ׳ הוא‬
‫הוא‪ ,‬ופירפם תיכף ופיד כ׳ אדם נדול כא לבאן‪ ,‬ופככוהו כל אנשי הפקום — וכעת תפילת‬
‫פעריב יי‪,‬״ שטה אנשים ונשים טן! ווקן ‪ -‬והכעל פכנים אורח כיבדו לטאוד ועשה פעודה‬
‫נחלה וכיא באי ופבוקמו בידו‪ ,‬ובתוך ד‪,‬כא‪.‬ים בא ההויפפיוד הראשון וסיפר לו את כל אשר‬
‫וקרד‪,‬׳ ופיטר לו כי ככד ה״ אצל ד‪,‬ד‪,‬־ק פפריפישלאן‪ ,‬וכך וכך השיבו עיכ‪ ,‬ויבקש פאתו כי‬
‫יעשה לו איוה טובה אם יש ביכולתו‪ ,‬הד‪,‬־צ פהר״נ הבין תיכן* אפדת קדשו של הידק םפחטישלא[‬
‫כי לפד‪ ,‬ועל פד‪ ,‬שלה אותו לכאן על לינת לילה )כדי שיעשד‪ ,‬טובה לאיש הלו( שאל אותו‬
‫)ד‪,‬ד‪,‬יצ םד‪,‬רינ( אפור לי שם איש בעל פריבך? אפר לו‪ ,‬פפה שסו‪ ,‬אפר ד‪,‬ד‪,‬יצ פד‪,‬חנ ניד‪ ,‬פפה‬
‫דוירט נאר '‪ 1‬טאנ ואה־כ ד׳ ׳עויר לך — ואל תדאנ פאופד״ ד‪,‬דרצ טד‪,‬ר־נ נסע פשם— והפלפד‬
‫הניל אפר לאיש הלו כ׳ ׳חוק כאטונת הצדיקים כי בלים כן יהי׳‪ ,‬כ׳ כן דרכו בקודש לעפוד‬
‫כל הפופתים שלו רק בדדך בדחנות כאשר עכרו הי ו׳ יפים ואין קול ועונד״ אנשי הכפר שהקו‬
‫על דברת ד‪,‬ד‪',‬צ ‪ ,W‬וד‪ ",‬ביום השביעי קרא האדון את הבעל פכנים אורה ד‪,‬נ־ל ושאל אותי‬
‫נא אפורל' כי פ׳ ה״ האיש אשר ה״ אצלך כשבוע הע־ל אפור ל׳ תיארו ושפו ז אבד‬
‫אדוני האדון י הרכה ׳הזדים היו אצלי ולא אדע עי“ טי תשאל לדעת ‪ 1‬אפר לו האדון כן ובן‬
‫הוא תפונתו וצורתו ותוארו וקופתו ותכונת נופו‪ ,‬או״דע ואפר לו הוא הה*צ פהיע טאליזענטק‬
‫נכד ‪ p-nn‬בענוע־פ וליד״ שאל אותו לפד‪ ,‬תשא־‘ עליו ז אשר לו האדון כ בא אלי איש הלו‬
‫כאישון לילד‪ ,‬והזהיר אותי כי בקיב שפונד‪ ,‬יפים אקח בחורה את ד‪,‬יד‪,‬ודי הראשון בתוך‬
‫ר‪,‬פםעםיא שלי להושיבו על כנו ופעסדו הראשון ואת היהוח השני נרש אניש ההוצד‪ ,‬פן‬
‫ד‪,‬ר‪,‬רעטשטע וליתניו להיהודי הראשון‪ - ,‬ובלילד‪ ,‬הזה בא אצלי פעם שנית והתחיל לחנק‬
‫אותי באש לא אכטיחו על כך אזי אדע כי לטהר אפות והננו פוכרח עשית כן‪ ,‬ולכך הנני שואל‬
‫עליו כי אפר לי כי ה״ אצלך באכפניא ושם הבטיח לד‪,‬יהודי ד‪,‬רא‪.‬שוון כי לטהר אעשד‪ ,‬כן ובודאי‬
‫הנני פוכן עשות כן‪ ,‬וכן עשה‪ ,‬ואו ראו נחלת ההיק טהרע הניל‪ ,‬ז״ע ועב‪.,‬א ‪.‬‬
‫ליט( הה״לן פד‪,‬רינ פראפשינדן )אשר ח״ נקרא ר׳ נפתלי דיקלער וה״ בן הדרק י׳ פענדלע‬
‫לינסקער ונכד הד‪,‬יק ר׳ יצהקל האפבורגעי ‪ (.‬ה״ אצל השלש סעודות אצל דבי‬
‫כענועיט וליה והבין ברב הכפתו כי טרוב דבקותו יוכל חיו לדתפשט נופו ונשפתו‪ ,‬התחיל הדרק‬
‫טראפשיט־ן לד‪,‬כות על השלחן ואפר עם שטייט ‪.‬פפקופו הוא יפן ברחשים■ ‪ -‬איו דען דא אין‬
‫היפטעל ב^ועפם עד‪,‬ר ואל קערן ז נא‪.‬ר דער פשט איוט אזאי ‪ -‬עד‪,‬ר ואל קערין ‪6‬ין זיין ארטד‪,‬‬
‫פיט רהטים‪ ,‬ושטילא נפרד הה־ק בענעיט פרוב דבקותו‪ ,‬וההיק פראפשיטץ ‪ p‬תיכך פד‪,‬שולה‬
‫של רבו לבית אכטניאשלו‪ ,‬ושלח אחריו הד‪,‬־ק כענועיש ול־ה וא‪-‬ר לו האיך העות פניך לבלבל‬
‫אותי פדדביקות שלי ‪ t‬אסר לרבו הקדוש‪ ,‬פיר כרויכע! יא דעם רעבען נאך ווייטער אויף דעם‬
‫שלם‪ ,‬ודיל ‪ -‬ואטד לו חדרק בענויש יישר כה‪ ,‬וכיבדו בבד‪,‬יפ בפעודד‪ ,‬שלישית הלו ■ ואון‬
‫סיפר הרב פואוונע חתן ד‪,‬ד‪,‬יק פושיקעף בעד‪,‬פ־ם אפרי נועם ‪:‬‬
‫ה ה' צ ר׳ נבריאל טשאקעווערה״ פתלטידי ד‪,‬ד‪,‬יק‪ ,‬ונטע לרבו הניל ושכר ענלד‪ ,‬איש נארבער‬
‫אחד וד‪,‬י׳ רע פעלליסועל הדרך עשד‪,‬צרית רבות ורעות להרבד׳ נבריאל ולטשטשו‬
‫יאפר להם דברים חידוחם עדי הפשפש )של הרב ר׳ נבריאנ‪ (-‬רצה לחכות אותו‪ ,‬רק הה'צ‬
‫פיחה בידו ולא הניח‪ ,‬ואטד הבעל ענלד‪,‬ניד‪ ,‬ביים רעכען ר׳ אליפי״ך וועל איך אייך שאיןויתען‬
‫וועד‪,‬ד עם וועט פ־יהער שלום באקיטען‪ ,‬וטסתפא כן ה״ כי כבואם פתח בית הרב וליד‪P ,‬‬
‫ד‪,‬ד‪,‬יק זליד‪ ,‬לקראת הבעל ענלח ונתן לו שלום ושפח עטו לפאוד ושאל אותופד‪ ,‬חדשות ינידו‬
‫לד‪,‬רב ר׳ נבריאל כפעטכי לא נתן לו שלום‪ ,‬וקשיות לד‪.‬קשות את הרבי ואת לא‪ .‬יתכן ‪ -‬דהי‬
‫בנסעם בחורר‪ ,‬רצד‪ ,‬הרב ר׳ נבייאל לשפיט את הבעל ענלה‪ ,‬אפר לוי פיט אוא׳ א ט ‪ . .‬וועל‬
‫איך פיך לאוען פשפש ויין ו נייט — ליפים פנש )ד‪,‬ד‪*.‬נ ר׳ נבריאל את הבעל ענדר‪ ,‬שלו ‪( :‬‬
‫אותו בלבוב עם )פוירער( בונד‪ ,‬אהד וד‪,‬י׳ להם אחרות נחל וד‪,‬רב ר׳ נבריאל טפן א‪.‬יע תהת‬
‫הפטר‪ .‬לראות את פעשיד‪,‬ם ושפע כי אסרו וליי ב״א פלך )כן קראו או; ד‪,‬ד‪,‬יק בשושם זליד‪(.‬‬
‫איזט דוא א שטיקעל אטוו‪ ,‬נ«ד‪,‬ר אין ערניטץ נישט‪ ,‬ואכלו שפד‪ ,‬על אכסניא וכאשר רצו לבדך‬
‫ברבת‬
 ‫ערבים‬ ‫דבריים‬
‫סיפורים מהאהים הקדושים רבי ר׳ אלימלך ורבי ר זוסיא זלה־ה‬
‫מ עוז הטזון ‪5‬ןטץ הרב ד ננריאל טו‪1‬חט הטטוז‪ .‬אטרו לו »אק דיך אדום וואם טיםט «וי׳»»ן‬
‫איני םראםט> טענשעוז ומוכרה ה״ לילך טשט נאשר נטהלק הה■ ק ב»נו»ים נם» א[גל אודו‬
‫ההיק טיה־ר וישע וליה ועל אט הדרך טנע ברעו וידידו הה־ר טוהיר אורי וליה טסטריליטק‬
‫'סיטר לו המאורע‪ ,‬והלכו ביערה עצים‪ ,‬האי הלך אצל עץ אהד‪ ,‬והכירו אצל עץ השני ובכובנכין‬
‫ואטרו א שטירך' אטה איו ניווען אייך דעם עולם האט טאן עם אייך אוועק ניניסען ‪6‬ין איני׳‬
‫)ישטעהי טסטריס כי לאהר אייה שניט כאשר טנשו איש ברעהו אטר הרב ר׳ נבריאל להבירו‬
‫טסטרעייטק דיא האטט האטשע עטים נעטאילט בייט ניווארען א רבי אבער איך האב בהנם‬
‫נעשריען‪ (.‬כאשר הלכו אצל הד‪,‬יק רבי ד וישע העה עלי הח־ך יי וה‪,‬לך הרב ד ננריאל‬
‫םן יוש ב׳ עד וט ו׳ עש־ק לטניה ערב ובאשר בא שטה והרבי ר׳ וישע ככר אטר הטזטר הורו‬
‫והרב ד■ נבריאל וזי■ עיך יצטא והי■ שם עם רעהו הרב ר׳ אורי וליה‪ ,‬ואטר הרבי ר וישע הודו‬
‫לד■ ני טיב ננריאל קימט צי וישע אין בלאניעט ‪6‬ץ טאנטאנ ביי אצינד‪ ,‬וטארציה הנצט סטירה‬
‫וטטערב‪ ,‬נבריאל ובו■ העו בטדבר ובו■ נבדיאל ובו■ רעבים נס צטאים ובי■ נבדיאל אהט טיעד‬
‫אונד היננעריק‪ ,‬אד ידע והבין דוה קדעוו של הרבי ד וישע וליה וחישב ננטשו כי בלים הוטיי‬
‫אחר התטילה יהן לו כים יין ואשישה אחת להחיוה אה נטשו וכי הלא הוא הוא הרואיד‪ .‬ני‬
‫רעב וצטא הוא( אבל בכל יום שיק כטעט בינתן לו טעט אובל להשיב אה נטשו ‪ -‬בטוצשיק‬
‫שאל אה הרבי יליד‪ ,‬טחע עשה עטו ככד‪ ,‬כל הלילד‪ ,‬וכל היום ז אטד לו כל היוהטא אשר‬
‫אחידרבי ר■ אלינלך יליד‪ .‬ע^ב אתך במשך הטיו שנים אשר נטעה כל יאה נא לך בחירד‪,‬‬
‫נפעם אחה כי ברם ובור היכור כי טיא הלכת לטצוא טרנוע לנטשך' ושכבה וערבה שנתיך‬
‫והנם ני לא הכנה לעצמך טעט טים לח^ ‪ p‬אה ידיך בעה הקים טשינתך וחבירך ועסיהך אשר‬
‫הוא הכין וטעל ולקח לעצטו קווארט שכד )יען ני לא לר‪.‬ם טים לטצוא(‬ ‫” "י‬ ‫הי■ אהך‬
‫והי■ לו לרחוץידיו הוטיי בקוטי טשינחי יאהד‪,‬ו עדי הייה שוכבעד בלי רחיצה יחך )ערי הביאו‬
‫שאב שאב טאהך ויאה‪,‬‬ ‫לך טים לדחרן( נהדבקו בך ריל כל היוהטא אשר אחי י יליד‪ ,‬י‬
‫טיכרח הייתי אני לתקן עהנה‪ ,‬ועהד‪ ,‬עתד‪ ,‬בא ברוך ד׳ וברוך אהד‪ ,‬בבואך‪ — .‬טקצה הרבדים‬
‫ראיתי נבר נדפטים אבל באופן ובםננון ובשם אתר‪ ,‬ואני כאשר שטעהיו כן סררהיו ‪- .‬‬
‫טיאי ה ה״ ס טודרר ואב יבאריוער ]טתלטידי ההיק ר■ סיכל טילאטשאב( הכין איע לר‪,‬ייה אצל‬
‫ההנהיק בעל ישועות יעקב וליה ונטע ללבוב וד‪,‬י׳ שם שנר‪ .‬הטיטח ערי הכין את‬
‫עצטו בטי רצונו לילן■ לבית הד‪,‬׳נ הניל‪ ,‬טהאום שסע כי נכדי ההיק בעניעים באו לקיק לביב‬
‫פיד רצד‪ ,‬לילך לאכסניא שלהם‪ ,‬אבל הטוכיח שלו)כי היי לו איש פשוט אשר הוכיח אוהו בכל‬
‫יום כאשר הי■ הםנד‪.‬נ אצל נאוני וצדיקי עולם< אסר לו ני כאשר הטה‪ .‬אנשים צעיחם ואהה‬
‫איש זקן‪ ,‬ואין זד‪ ,‬כבוד בהורה ני אהה הלך אצליהם‪ ,‬אבל לבו הי■ כאש בוער ורצה לילך‬
‫אצליהם‪ ,‬ובזו הרנע הטד‪ .‬באו אצלו ונפל על פניהם ינשק אותם וד‪,‬הנצל לפניהם ני יטחלו לו‬
‫על נכר‪ ,‬כי באסה הוא רצד‪ ,‬לכנר אותם ולילך אצלם‪ ,‬וקרא אה טשטשו ואמר לו לך קרא‬
‫אה בני )אשר כבר הי■ ישן בחדר המטה( אשר יודע בטוב לננן ויעורר‪,‬ו טשינתו ני יבא כננן‬
‫הטנק להכות בכעוד ולצלצל לכבוד בני הד‪,‬־ק נענו־ט יציל ‪ -‬ובא לפניהם והכינור לפניו אכל‬
‫סטרינע אחה הי■ נפסק והי■ פסיק רישי■ נים ולא נים ולא הי■ באפשרות לצלצל על הכינור‪,‬‬
‫והחנייה כבר הי■ טנוהם וטסונרים‪) ,‬כי נ כ בינ כבר הניע כחצות חלילד‪ (.‬ולא ידע הד‪,‬יק טהרוויב‬
‫לשוה עצות בנטשו‪ ,‬ולקח אה )הראועוו<!לקע( כנד שבה שלו וחתך טטנו התיכה טשי ושזרו‬
‫שזורין‪ ,‬ורקטו מיה רקיטה הטטרינעט הנזירכוה והקנודוו תוך הכינור ובנו התחיל לען בכינור‬
‫וד‪,‬ד‪.‬יק טהרוניב רקד לפניהם כל הלילה בשטחה טצוה הלו‪ ,‬כדי לכבד אה נכדי התיק בענועאיט וליה!‬
‫טיב( ל עי ל טי■ ד■ הבאתי המעשה טאבי האחים דקדושים בענוע‪-‬ט ואחיו ההיק ד■ יוסיאזלהיה‬
‫ועתה בטוצשיק ואתחנן הרטיב שםעהיהםעשד‪,‬בםננוןאחר)םפי אחי טהרניאטיפרו‬
‫בשם השרב דיי( כי הי■ לו נ■ בנים וטנהנו היי ני הסיד עסק בטצוה פדיון שבויים טיא בא‬
‫אצל אדון אחד אשר לקח בהפיטה יד‪,‬ודי א■ ואשתו ובניו עבור סך איזה אלפים אשד היי חייב‬
‫לו הטי ארענדע‪ ,‬ורצה ליהן אלך כסך בער היהורי השבוי והאדון רצה נ■ אלפים ובניו הקדושים‬
‫הניל אסרו הד‪,‬לים ובקשו לד■ ני האדון יקת טאהו הסך אלך כסך ואביהם הניל אטר להאדון‬
‫םה לך סן היהורי הנתפס הלא בוד‪ ,‬לא ישתלם לך החוב וקח נא אה ברכתי אשד הובאה לך‬
‫עדי הארון לקחו טאהו והניח חפשי אה היהודי אטר לו האדון‪ 1‬אם אהה הנעה לטרה זו כי‬
‫חתן בעד אחיך ד‪,‬יד‪.‬ודי אלך נסך‪ ,‬עיב הנני דואה ני איש טוב וישר אתה‪ ,‬ועתה איעצך וי■‬
‫יהי‬
‫בב‬ ‫ערבים‬ ‫דברים‬
‫סיפורים מהאחים דוהדושים רבי ר׳ אלימלך ורבי ר זופיא ן לה־ח‬
‫יה״ עפך תסע לטקום פלוני ופלוני אצל ניסי האדון פלוני ופאני וקח פאתו הפשתן אשר ' » ‪A‬‬
‫לטבור )כי אבי הקחשים הניל היי סוהר פשתן ( ואני אתן לך אצלו פכתב כ' יטכרם לך בזול‬
‫באשר כי אתד‪ .‬איש טוב‪ .‬אפר להאדון ! הלא אין בידי טאוטה כי בל הכסף אשד היי לי נתת‬
‫לך‪ .‬בעד פדיון היהודי הלז‪ .‬ואך אם תתן לי פכתב לניטךכי יוכל ליתנם לי בהקפה הלאעב־פ‬
‫צריך ליתן טעות ערבון אננאבע ונם לד‪.‬שביר ענלות לד‪.‬וביל הסחורה לביתי ז בקיצור כי האדון‬
‫נתן לו בהודה האלן! כםך ונם נתן לו כתב לניסו האדון ונסע שטה וראה את הפשתן בי טוב‬
‫הוא טאוד‪ .‬וד‪,‬אדון אטר לו טהיר זול לטאוד‪ .‬וד‪.‬וליך אותו לבתי אוצרות שלו וד‪.‬יו טלאים פשתן‬
‫טוב‪ .‬כאשר הלך באוצרות ביתו‪ .‬שטע שטד‪.‬קול נדר ויליל שאל את שוטר הבית טי הוא שטה ז‬
‫אטד שוטר הבית וכי חי הוא עודנו ז הלא שטח נאסר יהודי אחד זח כטד‪ .‬שבועות ולא ניתן‬
‫לו שום צידה וטוון טיט ולחם וד‪.‬איך יוכל עוד לחיות ואעוק ז הלכו שפד‪ .‬וראו את היד‪.‬ודי כי‬
‫תה חיים בקרבו‪ ,‬וד‪,‬לך עטו אצל האדון ופדר‪ ,‬אותו ונתן עבורו כטעט כל הטעות אשר היי אצלו‬
‫ליקה את הפשתן ואודב לקח עבורו רופא טופחה לרפאות את היהודי השבוי הניל ובקשו כ­‬
‫על פרום הפסח יבא אצלו אתו עטו‪ ,‬אחיב שאלו האדק האם יקה טאתו הפשתן ז ענהו ‪ I‬האיך‬
‫אוכל עשות טסהר עם אדם בפוך ז אשר תובל עשות טעשים כאלר‪ .‬עם רוח וכשד איש ‪ 1‬אפר‬
‫לו האדון‪ ,‬אס כן הוא הדבר‪ 1‬הנני להבטיחך לבלי עעזות עוד טעשים כאלד‪ .‬ועבור זאת הנני‬
‫נותן לך את הפשתן עוד בזול יותר טכאשר אטרתי לך ונם הכסך אשר נתת לי אבא בחשבון‬
‫לפרעק דפי הפשתן‪ ,‬לטען כי ידעתי כי את טעותיך הנחת על קרן הצבי לפדות איש הצבי‬
‫היעזראל הלז‪ .‬ולקח הפשתן וד‪,‬רויח אצלם הון רב‪ ,‬וכאשר בא לביתו הלכו לקראתו בניו האחים‬
‫חקתשים הנ‪-‬ל ושאלווי‪ !,‬אבי! אבי! האם קייטת שפד‪ ,‬טצות פריון שבויים ‪ 1‬כי עוד טאו רוח‬
‫הקודש הופיע עליהם‪ ,‬וידעו ! כי אביהם נשלה שטד‪ ,‬טן השטים לקיים טצות פדיון שבדים )‬

‫ניס שמעתי טפי ידידי טציא הים ועת היי פד‪ ,‬ביום א׳ עקב תרטיב( כי פיא בא לפניו אשד‪,‬‬
‫בבקשד‪ ,‬עכור חולנית‪ ,‬וד‪.‬ד‪',‬ק כענועיט אטד לפשטשו כי לא יניח לכנוס אותר‪,‬‬
‫אצלו עדי לא יצוח עליה כי תבא לפניו ואז דרי עשיק וד‪,‬אשה היתד‪ .‬שטד‪ .‬בטר נפשד‪ ,‬עדיאחר‬
‫חצות היום ואורב אפר הד‪.‬יק כי תבא לפניו וכאתר‪ ,‬בטר נפשה‪ ,‬אטר לה הרב וליה אחיך שלח‬
‫לך פדיפת שלום‪ ,‬ולך לשלום‪ ,‬האשה לא הכינד‪ ,‬דברת ההיק ואטרד‪ ,‬כי הלא אח אהד היי לד‪,‬‬
‫תה טיו שנים אשר נעדר לעולטו‪ ,‬הנבאי אטר לה לך לשלום ואל תדבר טאוטד״ הדרק סבב‬
‫את פניו אצל טשטשו וסיפר לו טעשה כי אהי האשה הלז היי אברך ת־ח טושלם בכל הפעלות‬
‫ונערד לעולטו‪ ,‬והלך אחש בעולם הדטיון ובא לטקום הרים ונבעות והיי וטן טנחד‪ ,‬ורצר‪ .‬לילך‬
‫לטקום טנין ובהכנים לד‪,‬תפלל והלך בדרך אחד אשר סבבוהו כלבים רבים ודחפורר לטקום טים‬
‫רפש וטיט וחיי עית וינע וטלוחלח בסים וטיט׳ והניח לפוש ולנוח‪ ,‬בא אצלו זקן א׳ ואטד לובי‬
‫בי אתנו צריך לילך להתפלל ואפר לו כי הוא בעולם הדטיון וכבד נעדר ונעשה חפשי טן הפצות‬
‫שאל את הוקן‪ ,‬ופד‪ ,‬אוכל עשותז אפר לו ככלות הזי יטיאכלותיך אבא אצלך לוטר לך פתרון‬
‫הדבר ואת אשר תעשה‪ .‬אחר ז׳ יפי טלאת בא אצלו הזקן ואטרלו כי יבא ליתן דין וחשבון‬
‫בא ליתן דין וחשבון‪ ,‬וראו את ביקורת פנקטו כי הוא טלא תורה יייש וטצות ופסקו לו את הנן‬
‫עק ‪ .‬אבל שופד הפתח לא הניח אותו לבא בניע ואפר כי יש ויש לוטדים רבים‪ ,‬אכל ליסודו‬
‫לא ה״ באופן היותר פועיל והוא טטושטש למאוד וכי היי בלי דחילו ורחימו( ולא ידע טד‪ ,‬לעשות‬
‫עפו ונהינם אינו בא לו בנן עדן ניב לא רצה להניח אותו‪ ,‬ופסקו לו כי יתן לו חדר אצל הנן‬
‫עוק ודרך הלון ההדר יוכל להשקיך בעד החלון בתוך הנן עדן‪ ,‬וראה דדך פתח החלון כי בכל‬
‫עעוק אחר חצות נסתלקו טשפה כל החכדיא אשר ישבו בד‪,‬נן עק‪ ,‬ובטוצשיק באו בחזדד‪.‬‬
‫תטה על הדכד כי לד‪,‬יכן הלכו ז ושאל בעד החלון את נשטד‪ ,‬אחת טן הניע כי להיכן הם‬
‫הולכים בבל עעדק אחר חצות ז ואמת לו כי הולכים לשמיע דית םהד‪.‬־ק בענאיט וליה‪ ,‬ביקש‬
‫אותם‪ ,‬אילי יוכלו ליקה נם אותו שסה לשטוע תורת רבו בענואים כי הכיר אותו נם בעות בחיים‬
‫היותו ‪ t‬אפרו לו כי אין להם בזד‪ ,‬רשות‪ ,‬רק שוטר הפתח יוכל להכניס נם אותו‪) ,‬וסיפר ד‪,‬היק‬
‫בענואים וליה( וזד‪ ,‬טיו שנים אשר האברך הניל)אחי האשה המבוקשת( עוטד אצל שופר הסתה‬
‫ולא דצד‪ .‬לדבניכו עבור כי תורתו היי מטושטש לטאוד‪ ,‬ועיינתי )ד‪,‬ד‪-,‬ק בענוא־ם וליד( בתורתו‬
‫ורציתי לד‪.‬עביר אותם בד‪.‬עברת הקולטם )של הקדושד‪ (.‬ויקבי לטד הרבד‪ ,‬וד‪,‬רבד״ היי לי)לד‪,‬הק‬
‫בעטאים( עבודד‪ ,‬דבה עדי העברתו בקולפם את כל ליסודו ועתד‪ ,‬הוא בטכון טיו שנים פעת‬
‫נעחר‬
 ‫ערבים‬ ‫דברים‬
‫סיפורים מהאחים ההדושים רבי ר׳ אלימלך ורבי ר׳ זוסיא זלדדה‬
‫נעדר לעולםו ועתה ]אחר חצות היום עי!ףק[ הניאו אותו לשבוע את דברי תורה שלי ועו‪1‬ד■ יבא‬
‫לפנותתו לג־ע‪ ,‬ושלת לך דרישת שלום‪ ,‬ותפע לביתך בכי»‪1‬‬
‫טיח לבי אחים הקדושים הניל היי עוד אח אחד ושטו ר׳ םרדכי והיי דר בסדינת ליפא והוא‬
‫היי טתננד נדול אפיי על אחיו הקדושינה פיא נחלה לטאוד עדי כי הרופאים‬
‫אטרו כי הוא ריל חולאת טטושכת ומסוכנת וטוכרח לטנור את כל הבית עם החולה הניל וכל‬
‫טי אשר נקרב אצלו הוא ריל םםוכן כפוהו ‪ -‬וטטילא לא היי שום איש אשר יחנה לטנור עצטו‬
‫עם חולי טםוכן ריל ולהסתכן א־ע והרופאים אפרו כי בעוד ב׳ יפים מוכרח לפות באין טודהי‬
‫ומצילו‪ ,‬עניו היי שם איש זקן אהד אשר אהבו )את ר׳ טרדכי הניל( למאוד ונכמרו יהפיו עליי‬
‫והתיישב בדעתו בין כך וכך הלא הנני איש וקן וטה לי היום או טהר ‪ 1‬והפקיד איע‪ ,‬ואסר‬
‫כי הוא יניח איע לטנור עם החולי הניל לשטשו עדי יחי׳ חיי׳ שעד‪ ,‬ניב חיים הוא ופותר לחלל‬
‫שכת ומפקיר איע‪ ,‬באשר יפות‪ ,‬יפות נם הוא‪ ,‬ויקיים באמת ט־ע של ואהבת לרעך נסוך‪ ,‬וסנרו‬
‫את הזקן חניל עם החולי הניל ונתנו להם טעפז צרי ודבש ונכאת לד‪,‬שיב נפש החולי ועבור הזקן‬
‫נתנו ניב כי יד‪,‬י׳ לו טד‪ ,‬לאכול ‪ -‬ונתנו להםארוהתם ארוהת מזון על משך איזה יטיס )כי הלא‬
‫הרופאים אפרו כי במשך ב׳ ימים פוכרת הואלמות היו ‪ (! -‬ויד‪,‬י בלילד‪ ,‬וראה הזקן הניל כי‬
‫די מרדכי החולי הניל הוא ריל נוטס ונראו בו סיטני טיתד‪,‬חל והדליק ניחת וישב עצמו טן הצד‬
‫עדי כי שיער בנפשו וראד‪,‬כי כבר נשאר חטט והלך אצלו לסלקו פן הטפה ולדגיחו על הארץ ‪-‬‬
‫אבל כאשר בא אצל טטתו ראד‪ ,‬בי התחיל לפרכס טחדש ורוח חדשד‪ ,‬בא בקרבו ובאפיו רוח‬
‫נשפת חיים עדי כי ראה טשתוטם‪ ,‬כי בכל רנע ורנע נראיןבופנים חדשות לטובד‪ ,‬ערי פתח את‬
‫עיניו ורמז בידיו כי יתן לו דבר מד‪ ,‬בתוך פיו ונתן לו טשקים טוכים עדי כי לאט לאט ביקש‬
‫פאתו טים ואוכל ועד אור הבוקר שב לאתנו ונתרפא והיי לאיש וד‪,‬י׳ הדבר לפלא ‪ -‬שאל אתו‬
‫הזקן כי יאמר לו תוכן הדביים האם לא שפע ולא ראה מאופה ז כי הלא ראיתי כי ככר היית‬
‫נעולטך ‪ -‬ועתד‪ ,‬הנני רואה כי עולמך ראיתבחייך >ףכ נא לד‪,‬ניד לי דבר פד‪ ,‬ואדע אבל הוא‬
‫כוזב לפניו כי איננו יודע שום דבר אשר נעשד‪ ,‬אתו‪ ,‬אפר לו הלא ראיד‪ ,‬כי אני הסכנתי איע‬
‫עבורך ואבכה תוכל להיות ככד‪ ,‬לבל תעשה רצוני כדרך הלזה ז אבל הוא אטד אנני יודע‬
‫טאופד‪ !,‬אפר לו הזקן הנני נתד עליך בנויחז עירין כי תניד לי ודך אטת לאמיתו כי חפץ אנכי‬
‫לדעת ‪ -‬ופיטר לי כי בזד‪ ,‬הרנע כאשר נשטתו פרחה פאתו‪ ,‬כזה הרנע הביאו אותו לפני כיד‬
‫שלטעלד‪ ,‬וראה שפד‪ ,‬את אתיו בעניאט זליה ושאל אותי פה תעשה פה ז ואפרתי לו כי דנו‬
‫אותי לפיתה ונטלו את נשפתי‪ ,‬וצעק אחי בענויאט זליח ואפר כי היתכן כי נט כאן יד‪,‬י׳ עלפא‬
‫דשקרא‪ ,‬ולד‪.‬קטיףו עץ בעודנו באבו ופריו ‪ -‬ולהמית איש צעיר ב » אשד‪ ,‬וכנים ז ואפר כי‬
‫הוא אננו ספכים לפסק הלז‪ ,‬רק ישבו הכיד פעם שנית וידונו ‪m‬ו ונם הוא ירצד‪ ,‬לד‪,‬יות פן‬
‫הביד הלז‪ ,‬ואחיכבא שפה אחי ההיק טהחז זליה והחזיק אחו בזרועו ואפר‪ ,‬אלימלך תפוט אותו‬
‫בידך ובא עטי ‪ -‬והתחילו הדיינים לצעוק כקול ‪ -‬פד‪ ,‬זאת ז וכי העולט הוא עומ‪ 1‬הפרך‪ ,‬בי‬
‫בל איש יוכל עשות כרצונו ז וכלדרךאישישר בעיניו ז ופי הוא זה האיש ז אשר הרד‪,‬יב בנפשו‬
‫עחלקחתאותו בחוקה ‪ -‬אפרו להם‪ ,‬כי הוא היויקפהיז זליה נוד‪,‬י׳ תחת זרועו ם׳ אחת ודספר‬
‫אשר יש לו תחת זרועו הוא ם׳ הזו־דק וד‪,‬וא לופד בו‪ ,‬בפכיוון כפו ר׳ שטעון בן יוחאי זליה‬
‫ועיב יוכל עשות את כל אשר ירצה ואין פיח פציל‪ ,‬ולא נוכל לפחות לו ופוכרחים אנחנו לציית‬
‫לכל דבריד‪,‬ם‪ ,‬ואחי הקדושים הניל העמידו אותי בחזרה ‪ -‬חאת ראיתי ! וברנע אחד נעשד‪ ,‬כל‬
‫הענין הלז ופעת דנע הלז שב חיותי בקרבי וחזחלתי לשוב לאתני ודבריאתי‪ ,‬את זאת דאיתי‬
‫מאחי הקחשיס ופעתד‪ ,‬פרו תלונות• וד‪,‬תננדותי פאחיהקדושים ופכל חביריד‪,‬ם‪ ,‬ותלפיחהם זיעועכייא ז‬
‫ז א ת פיפר לי ידידי פ׳ ציא כי שפע זאת פידנים רייז אשר שפע זאת פסי נכד החיק כעידאם‬
‫זלהיד״ וכפי אשר אפר‪ ,‬כי שפע כי שבעד‪ ,‬אחים היי האחים הניל כולם בני איש אחד‪,‬‬
‫ונם שלשד‪ ,‬להם נודעתי‪ .‬וארבעה הנותרים הפד‪ ,‬נפלאו פאתי ‪ .‬עד עת פצא‪ ,‬ונזכה לנאולה‬
‫קיובה בב חב אפן ו‬
 ‫ב״ה‬
‫סיפורים מהה ק ממאדדיטש?;ב דלמ־ד הה״ר‪ ,‬המגיד‬
‫מטעזריטיש גסתלר‪ ,‬ב א תשרי שנת תקיע בשופר‪,‬‬
‫בעהמ״ח ס׳ קדושת לוי ‪:‬‬

‫מפתחות‬
‫א( ברכתו על■ דד׳ ק מד־ו־ן ודד־^דכות דד‪,‬״ק פבא־דיט־כאב בק״־שת כתי■‪ ,‬ובקריא ‪ 7‬הסנילה‬
‫וכע■* סא‪-‬ד ושסש כ■ דחב■* ■צ‪.‬ז• כעת •רדותו תדת כ;פ־ דכאוד^כ‪-‬כע^^ער ‪ -‬ו ד כ עג ה‬
‫בברדיטשעב עם ד ד בנ‪-‬ם בני דנב— פ אש־ •צ‪-‬א• רדרך אפקודסת ות־ לן אב־ פת יד‬
‫בכופב וכן ח■■ ‪.‬‬
‫ב( עכור ב■ כ^פ^ת ג־ד־^א נת; לאברך א׳ ב־כד ונעש^ד ‪;,‬ב■‪i‬־ פפ ‪-‬סם ‪.‬‬
‫ג( עת תי■ אאר ד‪,‬פנ ד ודז כוח כינידם כ• יתפי^ל ויתקע *קודם ‪.‬‬
‫ך( כאש־ דיי רכ אכד־ק כפעם־ ונסע לדכי‪ ,‬ולא נתנו הסעות שכוע לדרבנות ‪.‬‬
‫ד‪ (,‬איזה ענינים נפלא ם פהה‪-‬ק דניל וסדר‪ ,‬ק פסאווראן ‪.‬‬
‫ן( עם הני עובדות אשר ס־פר לפלפד אחד בעד פך ט־ו פאזת אשר סילק לז עבור זה ‪.‬‬
‫ז( עת היי אצל הדייג פהרם ברבי וליד‪ ,‬וכפה ענינים וביאורים על סאפר השים דיליד״ אפי‬
‫כוותיי תילד וכוי ‪.‬‬

‫א• הה׳יס פרזזין אפר כי לדבר פהה־ק סכארדטשאב הוא פנולה להפתקת הדינין ולפליצת‬
‫ישרים עבור ישראל עבור כי בו היי פדתו‪,‬ואת הה־ק פריוין בירך לפני דתונתוואפי‬
‫עליו רבשיע דיא האסט ניבט אפך אואלבי חתנים ועת נתן ידיו עליו בדביקות רב !כדרכו‬
‫בקווש[ וההייק פריוין היי איפטנים לפאוד ואפר כי הרגיש בעצפו באם עיר איור‪ ,‬רנע־ם ישא‬
‫ידיו על ראשו אוי אין ביבלתו לםכיל בי כי בך איפץ את ידיו עליו ביב כח נחל פיוב דביקויז‬
‫שלו‪ ,‬והרב פריוין לא ירע שת עצית בנפשו דאכיפ»יק אותו םדכיר‪,‬תו או יפקיר איע והתפי׳ל‬
‫לד דאם הד‪,‬יק פברדיטשעך ואל אכיפעל דיא האנד נאכלאזען ותיכף נפיל את ידיו פעל ראש;‬
‫ובעיר בארדיטשעף היי לו סתננדים נחלים עדי כי קבלו רב אחר לעירו‪ ,‬ופעם אי סים־י א‪:‬ש•‬
‫חסידיו כי כעת כי אופר קדושת בתי אוי סלאבי שרת ידודין ידודין יבולם באים לשפוע קדושתי‬
‫היי שם איש אדי פעטה שענקער ספתננדי הרב וליד‪ ,‬ושאל את אנשי הפיייו ‪ -‬האם באפת‬
‫הוא פן ז ואפח ‘ו כי כן הדבר בי או ישורר בקול נעים עדי איו יכולת האדם לשפוע קיל‬
‫צעקתו ותפילתו וסוכרחים לעזוב את הבית פי הרגלו היי כי בעת התלדבותו‪ ,‬רקד בכל הבית‬
‫פזכרחים היי הפתפללים שפד‪ ,‬לעווב טקופם בכד‪,‬בנים ואפי׳ אם הוא בעצטו לא התפלל לפני‬
‫התיבה ניב היי התלהב עצפו לפעטים עד אין שיעור! אסר הפעטה שענקער‪ ,‬בי הוא יבחייו‬
‫^דבר‪ ,‬האם אפת בן היא ז פיא בתפילת ראש חדש והד‪,‬יק כאשר התפלל וחלץ התפילין קודם‬
‫‪,‬קדושת כתר והתחיל ל'ד‪,‬תלהב בעבודתו וטתוך התלדבותו לא הבחין את אשר הוא עושה ונת‬
‫התפילין שלו בתוך בים התפילין של הבעל תפלה אשר היי לפני העפוד ‪ -‬פיד הרנישו האנשים‬
‫דשם כי ההיק יתלהב בעבודתו בדרכו בקודש‪ .‬תיפיי הלכו אצל השענקער הניל ואפרו לו כי[‬
‫יתה הניע העת ואם ירצו־‪ ,.‬יעלה ויבא ויניע ויראה וירצה להודות לדבריהם ‪. -‬׳יבין וישפע ויפקד‬
‫וביוני פוכרת עולם ;ודל עריבות ופתוקו ד‪,‬ד‪,‬יק יליד‪] ,‬והעולם ותני ני השעגקער הסתננד דביל‬
‫יקבל‬
 ‫ערבים‬ ‫סיפורים מהה״ר »באר‪1‬יטשאב(צלה״דו‬ ‫דברים‬
‫ימבל רכר מד‪ .‬כי יה״ לו לוטרון אהבה[ השענקער כאשר בא שטה והעטיד א־ע אחורי הודנן‬
‫וליה‪ ,‬וההינן וליה כא כנודל החלהכוח שלו והפך פניו ננרו ואחו אוחו ככנפי כנדו ונררו ככל‬
‫ירכחי כהכנים וכטעט כי השענקער הניל היי יכול לטלוט טחחח ירו וכרח לנפשו עוד נשטחו‬
‫כקרכו‪ ,‬ואז האטין לדכריהם ‪- .‬‬
‫פ״א הלך ר‪,‬היק הניל לשאוב טי כאר לשם טצח טמה‪ ,‬וטנורל דכקותו‪ ,‬נפל חוך גאירתהטים‬
‫אכל הטיט לא היי עטוקים ולא חיי אטו[ כדבר ‪:‬‬
‫פ״א היי כעיר סאדע ‪ -‬על פורים ‪ -‬וכעת כירך כרכת על מקרא מנילה יקד על העטוד על‬
‫הטנילה וזאת שמעתי טככור ארם־ו הנאון וציל אכריק טאדע‪] ,‬וישפעתי כי אצל כנו‬
‫הנניר טכים עור היום ישנם כ׳ כוסות של כםןע ■ואלטץ ט^סטלעך‪ .‬אשר השינם טככור אביו‬
‫אדטיו וציל אשר הוא השיג אותם טעוכוו הנכיר טהר־י פיש עיה טקאליף ‪ -‬וטםפרים כי אצל‬
‫הגכיר הניל היי כאכסניא גם ההיק כעשיט וליה ‪1‬עת כא כחזרה טםטאטכיל והיי כאוננאר[‪,‬‬
‫כטערענטש‪ ,‬זאטכער‪ ,‬קאליך[ וגם ההיק הטניר וההיר הניל וההיק טהוד לים שרחים זציל‬
‫והקרושים האלו טבלו פרוטת הטוציא כתוך זאלטץ טאטטלעך הלז ‪[:‬‬
‫והה״ה כעל ק־ל הניל שטע פיא כי ההיק כעל תולחת אהרן טזיטאטר נפטר ונטם[ כעיר‬
‫קר;‪1‬לע ‪ -‬אטר הר‪,‬־ק ‪ 1‬טעתה טוכרח אני ליטעלאוננארן לטהר את האויר דשם כי שם‬
‫טת אהרן ‪ -‬ונסע לאוננארן ;‬
‫ופ״א היי כקראקא‪ ,‬וההיק כעל טאור ושמש כי היי אז ילד קטן‪ ,‬כא והתחפש תחת טליתו של‬
‫ההיק וליה לראות את טעשיהו ‪1‬כדרך הילדים הסתחפשים אנה ואנה[‬
‫זטעת הלז נתנדל לטאור— וכרבות היפים ז כי הה‪-‬ק כענוא‪-‬ם התפאר כעצטו על הד‪■,‬ק כעל‬
‫טאוד ושטש כי תלטידו הוא ז והכעל קדושת לוי הביט כפניו ואטר ! כי זה טשלי הוא ודגירו !‬
‫כי כעת היי ככר חמש שנים והתחפש תחת טליתו אז הופיע עליו כה הקדושה והטהרה עד‬
‫כי גדל לטאות‪:‬‬
‫וסמוך לעיר כארדיטשעף! היי טאז‪ ,‬אפקורסים נרולים‪ ,‬והיי שטה ר׳ גכירים יראי ד ]אשי כניהם‬
‫נוזפסו ריל לדרכי טינות[ וכאו ברב ככי לפני הה־ק הנ־ל אפר לד‪.‬פ הר‪■,‬ק כי יאטצו‬
‫זרועותם וכי יפעלו אצל כניהם כי יבואו אצלו ‪:‬אז יראה עשות להם טוכה ולהצילם טדדך‬
‫שחת טני כור עטק רפאים ריל ובאו! והד‪,‬־ק כיבד אותם כדי חתיכות סיני טתיקה ■לעקך‪ .‬אחד‬
‫טדי כנים לקח וכירך ואכל‪ ,‬השני לקחו והניחו כתוך הארנקי שלו‪ ,‬השלישי! נגע כו‪-‬ו ל א נטלו‬
‫הרביעי‪ 1‬לא וצד‪ ,‬אןע לננוע כאפס קצהו‪ ,‬ואחיכ הלכו לדרכם ‪ -‬אטר הד‪*,‬ק זל‪-‬ה‪ ,‬הראשון׳‬
‫אשר נטל וכרך ואכל ישוב כתשובה‪ ,‬השני יצליח ויושיע‪ ,‬ולטוןע יעשד‪ ,‬חשוכה‪ ,‬השלישי יפות‬
‫טיד וישקע צערו טאכיו‪ ,‬הרביעי‪ 1‬ירבה ינון ועצכון לאביו‪ ,‬ואחר זטן כביר יטות כמיתד‪ ,‬טשונד‪,‬‬
‫וכן היי עם כולם‪ ,‬והשני הצליח והישיע לטאוד והיי חשוב כעיני השרים כי היי לו ידיעה ככל‬
‫פיני ידיעות ומדעות‪ ,‬ונם היי חכם ויודע נגן ועונב‪ 1‬אחיב כא אביו אצל חרהיק טרתין ותטיד‬
‫הזכיר את כניו טול ההיק מריזין זליד‪ ,‬וסיפר לו הבטחת הד‪,‬־ק פכארדיטשאם ! וחסיד שאל‬
‫עליו ההיק טריזין אם עודן לא שב כתשובה ! וכפתע פתאום שב רוחו כקרכו‪ ,‬זעת הלכו לאטוןע‬
‫טעות לעניים ולהכנסת כלד‪ ,‬וכדומה תטיד נתן נדבות גדולות וחסיד הלך פטה טטד‪ ,‬ותמיד‪,‬‬
‫יותר זיותר פיזר נתן לאכיוניםעדי כי יהל למאור והשכיר את עצמו לזטרכתוף! ” ” וכינוד‪,‬‬
‫על החונות וסעודות‪ ,‬ואת אשר אםןע וליקט פיזר נתן לעניים ואכיונים ערי נעשה כעל תשזכה‬
‫נדול וטלוטד בתורה וידאת ד׳ ופת כשיכד‪ ,‬טוכה וד‪,‬י׳ צדיק נטור וכעל חשוכה‪ ,‬זנדולים כע־ת‬
‫וכוי ! כיו שפעתי טפי ההיג טהרחיא שליטיא כליל שבועות תרניה לפיס — וטקצת דברים אלד‪,‬‬
‫שפעתי ספד‪ ,‬אדטיו הנאון זל‪-‬ד‪ ,‬טבערענםאזאשר שפע זאת טפי אכיו הצדיק טוד‪,‬יר זעדינזליה‪:‬‬
‫ופנעבאכרך‬ ‫בא פיאפן הטרחץ‬ ‫לא נתפרסם לרבי‪,‬‬ ‫זליד‪ ,‬עוד בימי עלומיו עוד כי‬
‫אחד אשר היי רר בכפר א׳ סטוך לשם ופרנסתו היי כי בא העירד‪ ,‬לחטוב עצים‬
‫וכדוטה כדי שיד‪,‬״ לו לצורכי שבת‪ ,‬והתגורר איע בכל השבוע ולא טצא שום מלאכה להחיות‬
‫את עצטו‪ ,‬וכעשיק אחר חצות נזרסן לו לחטוב איזד‪ ,‬חתיכת עצים עבור ששה צל וחלק אותם‬
‫על צורכי שכת‪ ,‬כעד ב׳ צל ירח ב׳ חלות בעד ב׳ צל יקה יין לקידוש‪ ,‬בעד ב׳ צל יקה נרות‬
‫לכבוד שיק‪ ,‬ורצה לילך לביתו זה אשתו לסקום דירתו כהכפר ססוך לד‪,‬עיר הזאת‪ ,‬פגש אותו ד‪,‬ד‪,‬יק‬
‫זליד‪ ,‬ואפר לז‪ ,‬אברך‪ 1‬אם חקה לי טד‪,‬ייא עכור ב׳ צל אזי הנני טבטיחך על עולם הב‪,.■:‬‬
‫ד טה לזעטוהאברךהעני חניל הלא שבת הוא רק מעין עולם הבא וטה כולי האי כי יחסר לו כ׳ צל‬
‫‪#‬ל שיק ויקנד‪ .‬כד‪,‬ם עזלם הבא נזפא‪ ,‬כן עשד‪ .,‬אטר לז הדייר החייתני ! רק אם תקח לי עוד‬
‫טודיא‬ ‫׳‬
‫כ ד‬ ‫ע ר בי ם‬ ‫סיפורים מהה״המבארדיטעזאבזצלה־ה‬ ‫ד ב רי ם‬
‫פה״א בעד ב׳ צל אז אברך אוהך בכן‘ פיני ברבוה‪ ,‬דיטר‪ ,‬בנפשו האברך ה;^ עבור ב׳‬
‫אוכל לקבל ברכוה וישועוה לו יהי׳ כן כדבריו ולקח לו עוד בום טהייא וברך אוהו ואה‬
‫ביהו בכל םיני הצלדוה וישועוה וברכוה‪ ,‬אםר לי הה־ק! אם הקד לי עוד בום טהייא בערב‪,‬‬
‫‪1‬ל אי אברך אוהך בכל פיני ברכוה לדורי דורוה‪ ,‬אםר לו יאה לא אוכל פעהה עשוה כי‬
‫לכהפיח ב׳ צל על ניוה על שיק םוברח אני להביא הביה‪ ,‬ההיק בירך אוהו בכרכוה טובוה‪,‬‬
‫ושאל אוהו פה יש לכי בביה ז ואפר לו כי פרה אחה יש לי ווה הוא פרנפהי אפר לו הדרק‬
‫יל ‪ ,T‬כי יפבור הפרה אשר יש לו בביהו ויבא לכאן ביום א׳ פלובש בבנדי שבה‪ ,‬ופעוהיו בידי‬
‫אוהו נאה ד‪,‬היק[ הוך הרחוב‪ ,‬ואח־כ יראה הבטחהו‪ ,‬כי בוכה ד הוא העשיר ושלח‬
‫לחפך ע‪-‬פ הפיט וכוי‪ ,‬האברך! כי בא לביהו‪ ,‬ופיפר לאשתו אה אשר קרר‪,‬ו ואה אשר נהלו‬
‫וברכו האיש הלי‪ ,‬וכי יוצר‪ ,‬לפכור הפרה‪ ,‬ואשהו צעקה עליו‪ ,‬החסד פשונעים אהה כי כל‬
‫פרנפהינו הוא פן הפרה הלי ואם פבור הפכרנה ופי יודע פד‪ ,‬יאפר לך האיש ההוא אולי יאפר‬
‫לך עוד כי ההן לו נם טעוה הפרה ואהר‪ ,‬בלים ההנם לו‪ ,‬אבל האברך אפר נראה פד‪ ,‬יהי׳ פיה‪,‬‬
‫ואם יירפן לי אייה סוחר כי יבוא אצלי לשאל האם יש פרד‪ ,‬לפכור איי אראד‪ ,‬כי בלים דבר‬
‫סן השפים הוא ואי אפכרוד‪ ,‬ואעשה‪ ,‬כפו שאפר לי איש הלי‪ ,‬הבוקר אור יום א׳ בא איש א׳‬
‫ואפר לו פכור לי הפרה שלך‪ ,‬הן ענד‪,‬ו ‪ -‬פד‪ ,‬פחירה ז ‪1‬שאל אוהו הפוחח אפר לי פיב כפך‬
‫]ודפי שוויי היי לכל היוהר ייב או טץ כסך[ הסוחר ביקש סאהי הנחי‪ ,‬וד‪,‬וא לא רצר‪ .‬להניח‬
‫לי אפיי יוי כל שהוא כי יאה לקח לו לטבחן‪ ,‬באם יבא סוחר וירצה‪ .‬ליקה פאתי הפרד‪ ,‬בפחיר‬
‫אשר יבקש פאתו אוי הנני רואה בעליל בי נסבה יאה פן השפים וכי בוודאי יצפח פיה ישועה‬
‫נדולד‪ .‬כאשר ברכו זה האיש טביה לוי ולקחו פאתו ושילם לי פבוקשו ם־ב כפף‪ ,‬היפה‪ ,‬האברך‬
‫בנפשו הלא דבר הוא ז טעתה! לבש בנדי שבה וד‪,‬לך הוך העירה וצרור כספו בידו ביקש‬
‫בתוך הרחוב אה ההיק ולא טצא אוהו‪ ,‬הלך אנה ואנה וראד‪ .‬כהות אנשים הולכים‪ ,‬שאל פה‬
‫יאה ז ואטרו לו בי יד‪,‬י׳ ליציטאציאעל אייה פטעס־א נניעט[ התיישב בדעתו וד‪,‬לךנפ הוא בתוך‬
‫הבאים וד‪,‬י׳ אצל הליציטאציא וחשק נפשו ניכ להיות פן הליציטאנטען ינהן נרייהעגעלט[ טעות‬
‫ערבון ]קאוואצי^ן[ כי הלא היי בידו טיב בסן!‪ ,‬והתחיל עלות בדטים על הפפעםיא הלי ובאו‬
‫אצלו הפריצים ורצו ליהן לו טאה אדופים נלאבעווענעלט! לפען לא יעלהו בדטים‪] ,‬והוא‬
‫כאשר ראה כי הצלחתו התחיל לירוח[ ולא רצה בזה ואפר כי כטוהם כפוד‪,‬ו כי נם הוא ירצה‬
‫ליקח הפסעפיא הלי וחרד‪ ,‬אפם של הפריצים עליו והיפו בנפשם היהכן ! כי להיהודי הלי יד‪,‬י׳‬
‫לשלם עביר פפעטיא הג‪-‬ל‪ ,‬והפביטו בדבר כי יניחו אה היד‪,‬ודי בי יקה הפפעפיא‪ ,‬ואחיב יאפרו‬
‫לד‪.‬פרן!‪6‬עקט כי יהן לו ארכא איוה שעות כי שלם ישלם כל הפטם‪ ,‬ובאם לאי ילך לו לאבדון‬
‫אה פעוה הערבון אשר נתן ופםהפאלאיד‪,‬יד‪.‬להיד‪,‬וריהלי לשלם‪,‬ופםילאילך לו לאיבוד נסהפעוה‬
‫הערבון ניייהע נעלח אשר נתן ואח־כ הטה‪ ,‬יקהו אה הפטעסיא‪ ,‬כן עשו‪ ,‬ונשאר הטקח קיים‬
‫עיש היהודי‪ ,‬בעד אייה עשרה אלפים וד‪,‬פקיד נד‪,‬פראפעקט[ נהן חרוי! כי אחר הצד‪,‬דיים‬
‫כין שש לשבע טוכרח לטלק חצי ברטים והצי היוהרה העודפת יפייק בפשך עשרד‪ ,‬יפים ובאם‬
‫לאו טעות ערבון ילך לאיבוד‪ ,‬כל הפריצים הלכו לאכול ולשהות‪ ,‬היד‪,‬ודי הניל נכאשר כי נהן‬
‫פעוה ערבון פ׳ כפך ונשארו עוד בידו ב׳ כסך! הלך נ־כ בבית הטאכל )נאסטהויי! וביקש לאכול‬
‫ולשהות וד‪,‬י׳ בבטחונו כי ד׳ יעוור לו בוודאי‪ ,‬כי ראד‪ ,‬וד‪,‬בין אה כל אשר נעשה כי הלא דבר‬
‫הוא‪ ,‬וראה כי ברכה איש הלי של ההיק התחיל להתנוצץ ולחול עליו ברכת ד׳ עטי בשעה‬
‫האוכל חישב טחשבוה שונות כי פה נעשה ז הלא הפריצים רצו ליהן לי פאר‪ ,‬אדופים ועוד יוהד‬
‫יסדוע שפך טים ירים וברורים ועתה‪ ,‬אין לו אך פחחים ז עב־ו חיזק בטחוני ב ד ובהבטחת איש‬
‫הלי ]ודטה בנפשו ב ‪6‬׳ם איש הלי הוא אייה איש פפורפגו! רהי כפחריש לרעה ההצליח ר‬
‫דרכו וכוי‪ ,‬פתאום בא שפד‪ ,‬כוסי ושאל לבעל האכפניא‪ ,‬האם יש שם איש יהודי הלי אשר‬
‫לקה ו‪1‬פסעפיא על הליציטאציא ז בן ענו דבר‪ ,‬בא אצלו‪ ,‬ואפר לו‪ ,‬דבי פתר אליך ז ואפר לי‬
‫דבי! וסיפר לו כי הוא נם היא היי ברצונו לילך וליקח פסעסיא הלז אולם יען בי הוא כוטר‬
‫לפי נופוסי׳ אין לי רשות לבא וליקחעיב לא הלך ליקח‪ ,‬ע־כ יבקש אוהו כי יקח אוהו לשיהוך‬
‫והוא נותן לו כל הדטים‪ ,‬יק יהן לו כתב כי הוא עטו בשותפות‪ ,‬האברך הלי אורו עיניו וד‪.‬תיישב‬
‫בדעתו ואטד לו! אם ההן לי עוד ריוח ‪1‬על דטים הנלקחים[ אייד‪ ,‬אלפים אחטים איי אשההך‬
‫עטך‪ ,‬כי הלא אני הנני יודע נואתד‪ .‬יודע( כי הפפעפיא הלי שוד‪ ,‬עשית פונים פכפי הטעות‬
‫אשר נתתי עבורד‪ .‬ורק הפרוצים דיטו כי אין לי טעות ע־כ הניחו אוהד‪ ,‬לי בעד סכום הניל‬
‫כקיצור‬
‫ערבים כד‬ ‫סיפיריש מ־■^^'‪ i:‬צ!‪^:‬־רי ‪ f:^^tL‬זצלה״ה‬ ‫דביי ם‬
‫ד‪5,‬ן‪5‬ך ; ק ‪.;, ,1,‬ף ך‪,‬״״ ‪.;,‬ן^ א_דק אדופים ונתן לו שפד‪ .‬כל הפעוע עד ;סירא ינת[‬ ‫בייצור ‪j‬‬
‫לו כתב כי בשותפות הוא עפו — אחר חצהריים כאו הפריצים לשחק פן ד‪'.‬ד‪.‬ודי ‪ 1‬כי ‪‘' 2‬־‪ D‬אין‬
‫לו פעות( וד‪.‬יה‪,‬די בא ושילם בפ‪-‬אכי‘ הפכופנאף כ• היי ד• ליתן חצי הפכופ[ נכי הי לופעות‬
‫די והותר( הפריצים תלשו שעי ראשם אכל הכל ה״ צועק לשעבר — כאשר ה’‘כו פבית הועד‬
‫נפקום דליציטאציא[ ושפע קול פכשר ואופר כי הביפר האדיר נאיפר עשר‪• ,‬צותפות עם ד‪,‬יד‪.‬ודי‬
‫הנ״ל( פלוני ופלוני פת פתאים נפפיתה חטופה[ באתה חולי ריל אשר הוא פפוכן אף להתעפק‬
‫עפו ולשהותו אף רנע כפיפרא והרופאים צוו כ• יקהו אותו ככה‪ .‬כפלבושיו ובפנעליו שעל נכי‬
‫רגלו ולקברו חוץ העירה נפקום הנדחת‪ ,‬וכן עשו עפיי הדופאים‪ ,‬ובמלבושיו היי שפה נם כתב‬
‫השותפות אשר נתן לו האבק־ הניל נישום איש לא ידע פעפק השותפות אשר נעשה ביניהם‬
‫בכפו שעה חרא פקודם נהאברך כאשר שפע זאת פפילא נתנדלה השפחה בלבו והלך תוך‬
‫הרחוב בשפחד‪ .‬וששון ופנש את הד‪,‬־ק ול‪-‬ד״ וד‪,‬ד‪,‬־ק אפר לו‪ ,‬פרט ‪ -‬ואפר לו כי לולי הךת‬
‫ל ק ח ^ לי עוד הכום שלישי נעם הטייא( אשר בקשתי פאתך‪ ,‬אזי ה• בא לך ההצלחד‪ .‬ביותר‬
‫נקל ולא היית צריך לבא לידי ענפת נפש אשד ה״ לך בשעות אחדות ד‪,‬א‪.‬לו‪ ,‬רק העכר עכר‬
‫’‬ ‫ושוב בשלום לביתך וצלח ורכב ע‪-‬ד אפת ‪ -‬והאברך הניל הי• נביר עצום ‪ -‬כן ’‬
‫יעזור לנו ד׳ לכיט אפן ‪:‬‬
‫ט הה״ק פבארדיטשאב היי אצל הד‪,‬־ק הפניד פהאזניטץ שאל אותו‪ ,‬פע־כ פתי עופר להתפי‘ל‬
‫אפר לו כי פתאחר בתפילתו‪ ,‬בפרטי ביפים הנוראים בר‪-‬ה ויויהק כי צריך הכנה‬
‫דרבד״ אפר לו הפגיד פקאוניטין ■איך פאך ד<!ם פריהר פארטיג‪ .‬אפר לו החיה‪ ,‬א־כ וועל איך‬
‫אייך ווייזען ד^ם איך וועל אי־ה פייהר שופר בל^זען פין אייך‪ ,‬ויה• היום נזה ראש השנה‬
‫והרב הפניד פקאוניטץ הכין א־ע לתי‪,‬יעת שופר כדרכו פאז וקד וה״ לו פפטין בכבל ^פור‬
‫עדי נידם בשינד‪ ,‬ובתיך שינתו ראה כי עופר בשפים ויש קטרו‪ :‬גדול ר׳ל בפתאום שפע קול‬
‫שובר ארזים בוקע חלונות הרקיע שיאל‪ ,‬סד‪ ,‬זה‪ ; ,‬א‪.‬םרו לו כי הה־ק פבארדיטשאב הולך עתה‬
‫להפקוה לטבול א־ע קודם תקיעת שופר‪ ,‬ובזה תבר נזיזי‪ ,‬דברדא וביטל כל הפעורדיפ והריני!‬
‫אפר הפניד זליה‪ ,‬אם כן הדבר‪ ,‬אזי פוכרחיפ אנחנו ׳‘ד‪,‬פתץ עדי יתקע בשופר גדול הד‪.‬־ק‬
‫פבארדיטשאב ואח־כ •וועלען פיר קאן ביננזען‪!.‬‬
‫ה ה ״ ס ה״ אב‪-‬דק פינפם והלך אצל רבו ד‪,‬ד‪-,‬ק פפעזרינוש נור‪,‬י׳ דר בראונע[ והעולם ה״ פת ‪:‬דים‬
‫ועשו לעצפם פפק ולא‪ .‬נתנו להרבנית הב‪,‬עות שבוע‪ ,‬הרבנית דויח דלכו ‪■:‬כ לראונע‬
‫ופיפרו זאת בין תלמידיו של החיק פפעוריטיש ור‪,‬י׳ בינ הם רעש נחל‪ .‬ועשו את אשר עשיו וענשו‬
‫את אנשי יושב פינפק וד‪.‬״ שפד‪ ,‬בעו־הר חרבן ואבדן נדול ו כאשר הרגיש זאת ד‪.‬ר‪.‬־ה פפעזריטש‬
‫אפר להם יפר‪ .‬עשיתם כ ד בי הזה בלי קהם פאתי עצה ? אין פאר דןום האט עטץ רעם קאפף‬
‫^נגיו‪.‬ץ!רען‪ ,‬נאר אואי פיעל האטאיחר ניפאילט‪ ,‬ראם ביז פשיח וועט קיפען וועלען חפידיפ‬
‫איבערןנהל אללעם אויפפיהרען נ נבלת׳ פפק י אם כוונתם לשם שבים'‬
‫הי ב ס ע ו ד ת ריח אייר ב׳ שפיני תר־נ שפעת• פפה ק׳ פרן פהר״ש וליה נותע״ן יתר הדברים‬
‫בהפיפורים לד‪.‬ד‪.‬יק פרפיל זליד‪ ,‬בם״ זי[ פ־א היי ד‪,‬ד‪,‬־ק פבאידיט שאב םוד‪,‬ל ואפר‬
‫כי ירצה להיות חיתוך ופריעה ואחר חתיכת הפילד‪ ,‬זרה איע בדבקותו אל תהת פפפל אהד‬
‫אשר ה״ שפה בביהפד‪ ,‬ופכינו בידו‪ ,‬והילד בכה לפאוד והעולם עפרו פשתופפים כי יראו‬
‫לנפשם לנתק איתו מדבקותו‪ ,‬גם את •את לא רצו כי איש אהד ילך להיות פרעה‪ ,‬כ• הלא‪.‬‬
‫כי הוא‪ .‬ירצה לדלות נם פריגד״ עדי ראו עין בעין כי הילד דניפול עוד נשפתו בו‬ ‫‪j,n‬‬
‫אינני כי נתנולי‘ בדפו ופרחה פאתו נשפתו ורצו אצל הה‪-‬ק לעוררו פדבקותו ובוו הרגע עפר‬
‫ובא הה־ק אצל הילד וראה כי מת הוא‪ ,‬אפר הה‪.‬־ק אני היי‪,‬־‪.‬י חיתוך וארצה להיות פריעד‪ ,‬ובא‬
‫נשמתו בקרבו וחי הילד וד‪.‬״ פריעה ‪ -‬כד‪ ,‬שפענו פפה‪ ,‬הק׳ ארפ־‪,‬׳ הה־ק פהר־ש זליה ‪-‬‬
‫ורבים אופריב ומפפרים העני[ כפננון אחר‪ ,‬ואני כן שמעתיו ‪:‬‬
‫כן פיפר מנ חל ת הה‪,‬״ק הנ״ל כי אצל הפרד בשעת א‪.‬ירר‪,‬ו מצד‪ ,‬זו‪ ,‬התגורר א־ע תחת השלח‬
‫וד‪,‬יפך את הפיר והקערות והמצות ועדי שב רוחו בקרבו כבר ה״ לו פוכן שולחן חדש‬
‫ומצות וכופות וקיטל אחרים ולבשם זאפר פצה זו‪ ,‬זא ודא‪ .‬א״נער וואם ערקוויקט זיד‬
‫פיט עטוואם ואפר א פצר‪ ,‬זו ‪-‬ועיי[ בפיפורב לד‪,‬ד‪,‬יק פקאלעף בפי׳ ב׳ ‪, .‬‬
‫פ״ א הי■ אצל ד‪,‬ד‪,‬יק פ הי׳ ב טפשביז וד‪.‬ד‪• .‬ק דפעזביז ה״ אפטנים וקפדן אפר הרב הניל ברוך לעבע[ !‬
‫איך וויל זיצען ביים טיש קיינען איבער אייך‪ ,‬כדי איך ואי‘ אייך ניבט זאקיטשען טיט טיינע‬
‫טיטת‬
‫כ ה‬ ‫ע ר בי ם‬ ‫םי פו די ס מ ה ה״ ס מ ב א ר די ט ש א ב מ ל ה״ ה‬ ‫ד ב רי ם‬

‫םיפ‪ ^ 1‬ו^הה־ק ספעוכיו הי־ פדה הנאה נדו^ח כי הוא געצפי ‪ th‬ר*ה ^יפר ‪ •h‬ואת ונ«ץ»וז‬
‫הש^חן ברוהב ו!(א באורך | _________‪ J‬כדי ש^א יתדאה כי הי־־ק פבאדדיטשאב יהפב‬
‫בקצה האחרק וישב החיק םפעזבה ברוחב האחד והה־ק דג־ל בווהב השני זה כננד זה ‪-‬‬
‫כאשר ברכו ברכה חפוציא אפר הה־גן פבארחטשאב ‪ -‬ר־ ברוך‪ 1‬פערצע ! נכן הי־ פנהנו של‬
‫הה־ק לופר הפיר פערצעוהוא בלשונינו‪.‬פיין הארנק־[ ובאפירתו היבה פערצע‪ .‬קפץ עלהשלהן‬
‫אצל הה־ק פפעוביו ופפילא בלבל ושיבר בל הכופוה והצלותיה אשר הי־ על השלהן‪ ,‬ובן‬
‫בדבקוהו כדרכו בקודש‪ ,‬ום־א היי בפפח כקאלעף נבל־ם אצל הה־נן פקאלעןש וערכו לו ה ^ הן‬
‫ופדר בפני עצפוו‬
‫הד‪*,‬ק פפעובה פייפ הפילהו כש־ק בשעד‪ .‬השיע־ה על היום‪ ,‬פ־א אפר הד‪,‬יק דג־ל נקדים‬
‫נפ אנחט פיר זאלען צייטליך האבק אם נעדאוונט פיר ואלן זיין בייואם פיט ר־ ברוך‬
‫אהד כל ההכנוה פ״ם הפילהו בשעה י־א והה־ק פפשביז הלך אצל החלון כאשר היי שפ‬
‫פהפלל ושפע קדושה כהר שלו ברוב ההלהכות‪ ,‬ודתפלא פאוד ‪ -‬ע־כ הנני זוכר את אשר‬
‫שפעתי בפפיבה הלו פנדולה ההק הניל‪ ,‬ועיי־ בסיפורים לההק פהרסל פי׳ כ־‬
‫פ״א פיפר החיק זל־ה ואפר ו א יודענע איו ‪6‬אר פיר געק־פען אין האט דיער נעוויינט ‪ -‬האב‬
‫איך ויא ניפראנט וואט וויינסט תא ז וואט וויינסט די אז‪ -‬האט חא יודענע ציא פיר‬
‫נעואנט ודא ואל איך ניכט וויינען ‪ -‬וויא ואל איךניכט וויינען ‪ -‬דער קאפך טיט פיר ווייא ‪-‬‬
‫דעד קאפך טיט פיר ווייא ‪ -‬האב איך איד‪,‬י נעואגט וויין נישט— וויק נישט‪ ,‬וואן אז איד‪,‬ד‬
‫וועט ותנק ‪ -‬וועט אייך דער קאם נאך בעפער ותא טוהן ‪ -‬האט תא יורענע נהאנט ודא‬
‫ואל איך ניכט וויינען ז וויא ואל איך ניכט וויינען ז ‪ -‬איך האב איין איינצינען וארק אין דוא‬
‫נייט דער היילינער יום הדין ‪ -‬אין וועד‪,‬ר וו״פ אויב עהר וועט זוכד‪ ,‬בדין ויין‪ 1‬האב איך איהר‬
‫נעואנט ‪ -‬וויינט ניכט‪ ,‬וויינט ניכט‪ ,‬עהר וועט בוודאי זוכה בדין ויין‪ ,‬אואי ודא עם שטייט אק‬
‫ספוק הכן ■קיר לי אפרים אם ילד שעשועים ‪ -‬וואת אפר הה־ק ול־ד‪ ,‬בנינון שלו נאשר ידוע‬
‫בשער בת רבים[ אצל אסירת וכתנות שופרות כאשר הניע לפאפר ונאפר הבן יקיר וכו׳‬
‫ורבים מספרים ! כי קודם אפירת יתנדל נכיפי הנוראים[ אסר לעצפו ‪ -‬פאניע זאנט עד‪,‬ר‬
‫איו דער פלך ‪ -‬נוכן חשכ את כל הפלכים היתד‪ ,‬כי הפד אופרים כי הפה‬
‫מלכים[ אין איך זאנ‪' 1‬י' יתגדל ויתקדש שפי׳ רבא נד הוא הפלך ‪ -‬והפפליך פלכים‬
‫ולו הפלוכד‪:,‬‬
‫ג ם רודן־יק פסאיוראן ה״ עניו עכודתו כפו עכודת ד‪,‬ד‪,‬יק פבארדיטשאכ ושפעתי פפה אדום־ו‬
‫הירק פד‪,‬ריש וליד‪ ,‬כי ספרו כשם חותנו ד‪,‬ד‪,‬יק ול־ד‪ ,‬כי פיא אצל הכדלד‪ ,‬כאפירת‬
‫וצה אל ישועתי וכי׳ צעק הה־ק םסאווראן אפיית תיכת ‪ .‬הנה ‪ .‬הנה ‪ .‬בטעפים וננונים שונים‬
‫וד‪,‬כופ היי על ידו ותפיד נשתפך היין פן הכום ואיש א־ עפו ליפינו ובכל פעם פילא את הבום‬
‫פחדש עת כי נשפכו ני צלוחית יין אצל תיבת הנה ‪ -‬וםנד‪,‬גו של הירק פפאווראן ה״ לעשות‬
‫סעודת הצדדים בכל יום ויום אהר תפילת פנחד‪ ,‬ואחר הסעודד‪ ,‬שכב על פשכבו לנוח ולפוש‬
‫ואז פיפרו לו חידושים שונים עת הניע שעד‪ ,‬שפינית בלילד‪ ,‬נביפי ההורןז אהיכ הלך‬
‫להאלקיר שלו והתפלל תפילת פעריב ו מ בודד עצפו ‪ -‬והאנשים באו לפנע רק אחר תפילת‬
‫סנהה ואכילת חצהייט עדי הניע השעה להתפלל תפילת ערכית ‪ -‬וד‪,‬היק הניל עם הד‪,‬יק‬
‫סבארדיטשאב ה״ להם התווכהות וכאשר עשו שלום ביניהם נאו אוליד‪,‬ייזאתביןהד‪,‬יקפסאווראן‬
‫ובין ד‪,‬ד‪,‬יק פריוין[ אפר אחד לחבירו ידע פעיכ ! כי עכיז בין האנשים החםידים של סע־כ יש‬
‫ויש אנשים רבים אשר הפה כעלי זרוע וכדוטד‪ - ,‬ענד‪,‬ו ‪ -‬פד‪ ,‬ידפה פעיכז באם אצטרך לאיש‬
‫‪,‬‬ ‫ורוע האלך אצד פע־כ כי יקיך דלוה לי פאנשי הפיתו ‪- 1‬‬
‫שמעתי פהה־צ טהריי וליה פידטשאב נבפעודת פלוד‪ ,‬דפלכא ‪ v‬פנהם תרנ־נ לפיק( כ■ ביפי‬
‫עלופיו נשל ההיק פבארדיטשאב[ בא לפניו פלפד אחד אשר ה״ לו בנות רבות‬
‫ופוכרח חיי לעווב את ביתו והאראנדא אשר חיי לו ניען כי לא חיי לו לפרוע שכר חאראנדא‬
‫ולא היי םיפק בידו ליתן נדוניא לבנותיו[ ונםע לפרחקים ולפדעם נערים ונעשה פלפד ודיי׳ נדוד‬
‫פביתו עדך ייב שנים עדי אפך כידו צרור פעות טי פאות והדב ומיי שב בדעתו ליפע לביתו‬
‫ולהשיא את בנותיו וכאשר נפע לביתו נפע דרך עיר ברדיטשאב וד‪.‬לך שפד‪ ,‬אצל ההיק הניל‬
‫ודוזפלל שפד‪ ,‬אתו עסו אצל הפנין שלו והוטבו בעיניו לפאוד עבודתו של הדייק הניל ואד‪.‬בת‬
‫נקשודי כלבו ולא זו ילא פוי פאתו— אהד התפילד‪ - ,‬ודידייק נתן לו שלום והזפת איתו נאת‬
‫חקלקד‬
 ‫ערבים‬ ‫סיפודים מהה־ה מבארדיטשאבזצל‪ 1‬ז'וו‬ ‫דברים‬
‫הפלמי הניל‪ 1‬כי יבא לסעוד אצלו סה שחייה‪ ,‬והי• כטוב לבם אצל המודה ‪ -‬אסר ל‪ 1‬הודק‬
‫^־ד« אטסד לך נ׳ עובדוה אבל עבור כל עובדא אבקש שכדי פשלם‪ ,‬והסלק לי פקדפה תא‬
‫עבור כל עובדא סך נ׳ טאוה ז הסלטד עבור נודל אד‪,‬כהו אל ההיק וליד‪ ,‬ההחיל לסייסי ולרצוהו‬
‫כי יהן לו עשרה או עשרים כסף אבל ללא הועיל‪ ,‬הה־ק אסר לו כי בעד בל עובדא יססי לו נ׳‬
‫םאות‪ ,‬ולפען תספר כתיב‪ ,‬ויען כי השקתו של ד‪,‬םלםד נתוספר‪ ,‬בכל עת ורנע ריפה בנפשו‬
‫יפלסד ‪■ -‬ד‪,‬י׳ איך שיהי׳ ייסד‪ .‬בנפשו כי לא קיבץ רק שש סאות‪ ,‬וסילק ני םאות כסף‪ ,‬וסיפר‬
‫לו הה־ק וליה‪ ,‬כ׳ ידע‪ 1‬באם יזדסן לאיש להלוך בשני דרכים ולא ידע באתר‪ ,‬דח■ ילך ז אזי‬
‫יפנה לצד יםין כםאפר חכזיל כל פיטת שאתר‪ ,‬פונד‪ ,‬לא יד‪;,‬׳ אלא דרך ׳סין ‪ -‬שאלו ההיק את‬
‫הםלפד‪ ,‬תרצה לשפוע עוד עובדא השני' ז אז תסלק סחדש נ׳ םאות‪ ,‬ואספר לך ‪ -‬ר‪.‬םלםר‬
‫עפר טשתופם‪ - ,‬עבור דיבורים הלז שילם לו נ׳ םאותז ועבוד העובדא השני״ יבקש עוד הפעם‬
‫נ׳ םאות וםי יודע פה חדשות יענד״ אבל כי נפשו ה״ קשורד‪ .‬באהבתו ]לד‪,‬ד‪,‬־ק וליד‪ (.‬תכה‬
‫בנפשו יד‪,‬״ איך שיה״ וסילק לו עוד ני סאות‪ ,‬וסיפר לו ד‪,‬ד‪,‬יק עובדא השני״ כי תדע‪ 1‬כי איש‬
‫זקן ואשה נעודד‪ ,‬וצעירד‪ .‬הוא הצי םות ‪ -‬שאלו הד‪,‬יק תרצה לשםוע עוד העובדא השלישית ז‬
‫אזי תסלק שד נ׳ םאות ואז שםוע תשםע‪ 1‬הםלםד תלש שעד ראשיו םה שפוער‪ .‬שפע ובאו‬
‫האיך יבא לביתו! בנץ אשתו ובנותיו הנתלים‪ 1‬ועודני פאות תחת ית‪ .‬פה יעשה עסהפו‬
‫יתנם לההיק עבור השבדא השלישית! או יסע עטם לביתו! ופד‪ .‬יעשה עם נ׳ פאות! התיישב‬
‫בדעתו פה שיעשו•‪ ,‬הזפן וכוי ואד‪,‬בתו אל ד‪,‬ד‪,‬יק זל־ה הכריע את דעתו וסילק עוד חני פאות‬
‫אשר היי לו‪ ,‬לפען ישפע בדדדי ההיק וליה ופעשה רב‪ ,‬סילק הטעות‪ ,‬והה־ק סיפר לו ‪ -‬חס‬
‫כי לא תאטין לשום דבר זולת אשר בעיניך תביט ותראה‪ ,‬ואפר לו ההיק לך לשלום! וז״ יצליח‬
‫דרכך‪ .‬הפלפד נשאר קרח פכל וכל‪ ,‬זה י־ב שנים עבד עבודת הפרך עבור נ׳ פעשיות ילןיות‬
‫הללו ! תאת יביא ביתו פרי עשתנותיו יניע כפיו ובזה יוכל לכלכל דבריו בםשפט ולזון אשתו‬
‫ובניו ולהשיא בנותיו הגדולות זה עדן וזפנים טובא ! ‪ . .‬אבל אד‪,‬בתו עכיז שה ד‪.‬״ ותיקד בקרב‬
‫כי בלים לא דבר ריק הוא ‪ -‬ושפר את נ׳ פעשיות היי‪,‬רות הניל וד‪,‬לך משוטט בדעיוניו האם‬
‫ישוב לבית הפנפדות שלו‪ ,‬או יסע לביתו ‪ -‬כאשר הלך על אם הדרך שאלוד‪,‬ו אנשים ! האם‬
‫לא ראה כת ננבים בורחים ! ובאיזה דרך הלכו ! כי ננבו שלל והון רב וברחו לנפשם ]והוא‬
‫לא ראד‪ .‬ולא ידע טאוטה‪ ,‬עכיז עצת הדויק שטרה נפשו עיכ השיב אותם[ ואפר להם והראה‬
‫להם את הדרך הימין )אשר היי לפניהם[ כי דרך זד‪ ,‬הלכו‪ ,‬הרודפים רדפי אחדיהט פהר ומצאו‬
‫‪.‬ואו‬ ‫אותם ]את הננבים( חונים שם‪ ,‬וטטילא נמצא כל הנניבה‪ ,‬ושלפו לו שכרו פשלם‬
‫ידע תוקסעשר‪ ,‬הראשונד‪.‬׳ ונסע וד‪,‬לך ובד‪ .‬לבית סלון ושם היי דר בעד‪.‬יב איש וקן ונשוא פנים‬
‫ואשתו היתד‪ .‬אשה צעירה רכה וענונד״ ביקש שפד‪ .‬מקום ללון כי פנד‪ ,‬היום‪ ,‬האשה הבעלת‬
‫הבית לא רצתה ליתן לו סלון‪ ,‬והתחיל לבקש אכסניא בפקום אחר פשפש ולא פצא‪ ,‬בא שטה‬
‫בחורד‪ ,‬אצל הר‪.‬רעטשםע וכבד היי הדלתות סנותס והנשם הלך על פני הא ‪ p‬ולא דע סד‪,‬‬
‫לעשות השכיב איע תחת קורות הבית טבהק תחת ננ הבית‪ ,‬כי לא רצה נבחת הבית לפתוח‬
‫לו פתח‪] ,‬ואת בעלה הוקן ראה כי שכב בחדר טיוחד בי לא היי בקו הבריאד‪ (.‬פתאים שפע‬
‫בחצות הלילד‪ .‬כי בא עניה עם אנשים ודפקו על הפתח ופתחו להם תיק? וסיד וד‪,‬אנשים הלכי‬
‫אנה ואנד״ ושפע! כי דברו וד‪ .‬לוה הלא איוה איש שוכב תחת נג הכית ואולי נרדם הוא !‬
‫ושסוע ישפע את דברינו וסוסותינו ! אפרו וה לוה בלים איש שיכור הוא ונבדוק אותו האם‬
‫ישן הוא‪ ,‬חתו אותו לכאן ולכאן והקיצו אותו וד‪,‬וא עשה איע שוכב כאיש שיפר לא ידע בין‬
‫ימינו ישטאלו‪ ,‬הלם האנשים וד‪,‬םתיקו עצתם ורצו להרונ את בעל הבית ]בעצת אשתו אשר‪.‬‬
‫הצעירד‪ (.‬ד‪,‬םלםד וכר את עובדא השני״ טההיק וליד‪ ,‬וכאשר ראה כי כלתה אליו ]על הוק|‬
‫הבעהיב[ הרעה‪ ,‬תיכף וסיד עשה רעש נחל‪ ,‬וד‪.‬קיץ את הבעד‪.‬יב ‪ -‬והאנשים הרוצחים נסו‬
‫לקולו‪ ,‬וסיפר ‪1‬ד‪,‬פלםד[ את כל ונכחת לד‪,‬וקן הניל‪ ,‬הוקן שאל אותו פד‪ .‬נפול ישיב לו‪ 1‬ענד‪.‬ו‬
‫נ׳ פאות הקרן‪ ,‬וד‪.‬פ’רות לעולם הבא‪ ,‬והלן■ לדרכו וכבר היי בידו הסך אשר נתן בעד הני‬
‫עובחת‪ ,‬כאשר בא ספוך לבית דירתו התחיל לחקור אחרי איש פלוני ופלוני ‪1‬עליו בעצטו‪ ,‬בי‬
‫וה ״ב שנים פעת אשר עוב את אשתו ואת ביתו ולא כתב להם מאופר‪ ,‬ופאו היי לו טסהר‬
‫קרעטשטע קטנה[ ואחרי אשתו ]כי לא אטד לשום אדם כי הוא הוא וכי היא היא אשתו[ וספדו‬
‫לו‪ ,‬כי איש הלו ]הפלפד הנוכחי[ נם> פפה וה כ״ב שנים ולא נשפע סאתי שום רבד ואשתו‬
‫סרה פדרך הטוב וד‪,‬יא פופקרת חל אבל הוא וכר את דבד התיק וליה בספרו לו עובדא‬
‫השלישית‬
‫ערבים כו‬ ‫סיפורים מהדרק טבארדיטשאב זצלה״ה‬ ‫דברים‬
‫השלישים כי לאיאפי[ לשום דבר רק אשר מדניו יראה‪ ,‬והבי[ דבריהה־ק כי על ענ'ן ‪ An‬יסובני‬
‫דכריו הקדושים‪ ,‬כאשר כא לכיהו עשה איע כאיש שיכור ופכוהל שינה אה כנ־י כלאו כי לא‬
‫יכית אוהו אשהו ואנשי ביהו‪ .‬בלילה עשר‪ .‬איע באיש שיכור שהה שפה ונפל החה ירכה'‬
‫השלוק שוכב נרדם כאין פקק ושכב שפה‪ ,‬בלילה שפע וראה כי על ההלון דפק בהוראהד‬
‫יפד‪ ,‬עינים וד‪,‬יא פהההלו וד‪,‬לכה עפו כתרר פיוהד והפההפנרו אהריהם ובערב הוא בא ובבוקר‬
‫הוא שב לדרכו‪ ,‬כן הי■ פדי לילה בלילד״ ולא ידע הפלפר לשיה עצוה בנפשו כי הלא הי■ לו‬
‫רנליים לדבר‪ ,‬עכה שפר רברה רבו וליד‪ ,‬כי לא יאפין לשום דבר עדי לא יראד בעיניו וידע‬
‫בנזח כי רוח קדשו צפה זאה ‪ -‬ההיישב ברעהו הלך פשם ‪ -‬ובקרב איורו יפ־פ בא שפה‬
‫פלובש בבנחם נאים ופהוקנים כפו בעל לאשתו‪ ,‬והירב השפחה בקרבה וענתה האשה בעלי !‬
‫בעלי! הכנים ברב חדוה שפחו אתו כפו בן לאב‪ ,‬ואם הבנים שפחה‪ ,‬אבל הוא צעק בר‪,‬ול‪-,‬‬
‫ולשפחה פה זו עושהף הלא כך וכך שפעתי עליך‪ 1‬ותרנו בטני לפאוד‪ ,‬כי אני בעצפי הבחנתי‬
‫הדבר על כור הפבחן ופצאתי כי הקול דלא פפיק ‪ -‬חיו ‪ -‬קול אפה הוא ז ובן ראיתי בנין‬
‫לילות רצופיםף אפרה לו אל תנהל ברוחך להוציא זאת פפיך‪ ,‬ברם זכור תזכור עת הלוך הלכת‬
‫פאתט ואותנו עזבת! ונם הילד הקטן אשד היי אתנו)ושפו כן וכן[ והאדון הפריץ לקח לפשכון‬
‫את בנינו זד‪ ,‬הילד הקטן עבוד החוב אראנדאנעלט אשר חייבת לו זד‪,‬ילד נתנדל אצל האח‬
‫הניל ]כאשר היי הפנהנ פאז וקדם[ אי לזאת דברתי אל בנינו זה כי בכל לילה יבא אצלי לביתי‬
‫ואני הנני לופד עפו פדר התפילד‪ ,‬וחופש לפען לא יטפע בין העכוים חו ‪ -‬ואפ לא תאסין לי‬
‫בזה‪ ,‬תוכל לבחון על הדבר תלין פה הלילה ותראה כי כנים דברי אלה‪ ,‬כן היי ו והבחור הניל‬
‫בא בלילד‪] ,‬כהרנילו בכל לילה ולילה[ ודפק על החלון‪ ,‬ואשתו ]אם הבחור[ הניחו לבא תוך‬
‫הבית וד‪,‬לכה עפו בחדר הפיוחד ולפרה עפו‪ ,‬כאשר היי רנילים עשוה בכל לילד‪ ,‬ולילה‪ ,‬ואז‬
‫דאד‪ ,‬והבין דברי ד‪,‬ר‪,‬יק זליה ודביר את הילד החי כי הוא הוא בנו אשר נתנדל פאז ועתד‪ ,‬ודרי‬
‫לאיש‪ ,‬ואפוד‪ ,‬לו הכר נא לפי החותפת והפתילש‪ ,‬ותרב השפחה ביניהם‪ ,‬ושילם להאדון ד‪,‬פ ‪p‬‬
‫את אשר היי חיב לו ולקח פאתו את בנו‪ ,‬וד‪,‬וא ובניו חו בפותר הפעות אשר נשאי עודבידו‬
‫והצליח די דרכו וחיי חייי נחת‪ ,‬כן יעזרני די לפען כבודו ‪ .‬אפן !‬
‫י( שמעתי פכבוד רבנו הנאון דקי העלפעטץ פפרו בשם פדר הד‪,‬ינ הפפודפם פוד‪,‬ד אבדהם‬
‫יודא הכהן זליה אבחק בים‪ ,‬כי החק פבארדיטשאב בא פ״א אצל ההינהפפורפם‬
‫פד‪,‬רש כרבי אכחקקפיב‪ ,‬וד‪,‬ד‪,‬ינ הניד ישב בעפק הלכה באיזה דברי תופי התפוהים‪ ,‬כאשר בא‬
‫אצלו ההיק הניל נתן לו שיע עיש ‪ -‬וישב שפה כשעה חדא וד‪,‬ד‪,‬׳נ םד‪,‬רש התעפק איע‬
‫כדברי התופי‪ ,‬שאל אותו פאין אתפף פד‪ ,‬תבקשו ז אפר לו‪ ,‬שאל אותו האפ הוא תיח ויודע‬
‫ללפודף אפר לו יוק איך העט אזאי בפנוחה נתעפען וויא הרב פפיב אין העט היינט ניוועד‪,‬ן‬
‫אזאי אננעביפען וויא הרב פפיב העטן וויר ארך ניקענט לערנען‪ ,‬נכי ד‪,‬ד‪,‬יק פבארדיטשאך הי‬
‫עיך וינע צפא ורעב עדי הדניש בנפשו כי יש לו פאוד פאוד חולשת הלב עד אין עצפה ולא‬
‫אכל כל הלילד‪ ,‬וכל היום ואולי היי עוד רעב וצפא פיום שלפניו כי הילוכו היי כהולב׳ הנולח[‬
‫תופיי ציוד‪ ,‬הד‪,‬ינ פפיב כי יביאו לפניו פעט ייש ]שפיריטום[ ופיני פתיקה והעפידו לפניו ]לפני‬
‫ההיק פבארדיטשעך[ כי ישתד‪ ,‬ויאבל‪ ,‬והד‪,‬ינ פהרים העפיק איע בחזרה בליפודי ליפוד תופי‬
‫הפוקשים‪ ,‬וד‪,‬היק פבארדיטשעך ישב לפניו שעה אריכתו ולא טעם פאופה‪ ,‬ככלות שעה או‬
‫שתים הרניש ההינ פהרים פפיב כי הפשקה והאוכל עוד עופר בפעפדו הראשון‪ ,‬שאל אותי‬
‫^פה לא יפעוד ך הלא פנחד‪ ,‬הלז הובאת לפקב ז אפר לו הד‪,‬יק זליד‪ ,‬איתא בשים לתס שתי‬
‫הפרןאות פיא כתיב השפים שפים לדי והא ‪ p‬נתן לבני אדם‪ ,‬ופיא כתיב לדי הארץ ופלואד‪,‬‬
‫ופ^יץ השים כאן קורס כרכה באן לאחר ברכד״ ואיב הלא אני בקשתי פפעיב כי פע־כ יתן לי‬
‫לאכול ולשתות‪ ,‬ועדי כי פעיב לא יברך ברכה על הפאכל הלז עדי אז לא קנד‪ ,‬החפץ םד‪,‬שיית‬
‫ועוק אינו שלו ולא יוכל לכבד אותי בדבר שאתו שלו וברעזותו ך פיר ברך הד‪,‬ינ םד‪.‬ריב ושתה‬
‫פעט ‪ -‬ואחב אכל ושהד‪ ,‬ההיק הניל‪] ,‬ובזה ניל פיי פאפו■ השיב דך יי ברכות ‪ .‬בעל הבית‬
‫בוצע ופברך בדי שיברך ויבצע בעין יפד‪ ,‬ודויק] אחב שאל אותו ד‪,‬הינ פד‪,‬ריפ‪ ,‬האם יוכל ללפוד‬
‫אפר לו ההיק אז פען זאנט פיד * דבר תורד‪ ,‬פארעזטייען פיר ‪-‬זאל פיר דער פרעפבורנעררב‬
‫עפים זןןנען ‪ -‬ודדאה לו דברי התופי התפוהים אשד עפד בזע באין פבין דבר‪ ,‬פתח ההיק‬
‫יאפר פופוד לדוזי■ די רועי ופפדופני כי היי הפופור— לדוד פזפוד‪ ,‬וזרק איע תחת השלחןברוב‬
‫דבקותו ביחע ואחייב אפד לוסידוש דברי התופי ‪ -‬חח! םוזדים ראד‪ ,‬כי זד‪ ,‬אינו פנדרהאטשי‬
‫אטד‬
 ‫ערבים‬ ‫סיפורים מהה״ק פבארדיט שאב מנלה״ה‬ ‫דברים‬
‫אטד לו ‪ -‬טוב טוב! עתה הנני טניר את טע־נ ‪ -‬עכ‪-‬ו טרוע אטד תיקא טזטוד ‪ f f c‬אטי‬
‫לו החיק— ני שם טרוטז שם בעלי התום׳ הטוקשים‪ ,‬והתטללתי אל ‪ n‬כי בעל התוס• יבא‬
‫טהיכל העליק דאטד לי הטשט ‪ -‬ובא ואטד לי ‪ -‬או ידע ההינ טטיב כי טי הוא‪ ,‬ונכדו לטאוד‬
‫ודכרו סענין לענין וניהנ כו כבוד‪ ,‬נעד כאן טסטדים העולם בנוסחאות שתות וועוסחא האטתד‬
‫תוא כאשד נתכתי טדס עדי כא טדיבוד לדיכוד נכנתינתו טטיני( ודבדו טםאטד חכדל הטובא‬
‫בשיט נטה פעטיס דילידא אטי׳ כוותך תלד ‪ -‬ובשים טכות ייז ע‪-‬ב אטד דכא דילידי׳ אטי׳‬
‫ס״ש תילד ואם לאו לא תלד‪ .‬והוא טיטדא פליאה ני היתכן כי לטטה טדיש לא תוליד ‪ f‬אינ‬
‫לא שבקית היי לכל בדייע נוהטעיין בדי השים ובדשיי וליד‪ ,‬ידאה כי הוא דבד פלא ועיין‬
‫בדיטכיא לטס׳ טכות ועוד ידי נטדד‪ ,‬בעוהיי לד‪,‬דפים איזה פשטים טובים אדכדי השש הלש‬
‫ואטד הדויק זליה! כיכתיכ! ולשם יולד נס הוא‪ ,‬כי אלה תולדות נה וכוי תולדותיהן שלננדיקים‬
‫ונד ואיכ הצדיק הוא טוליד איע כטו שאפו הדד‪ ,‬ויולדת אותו‪ ,‬כן עיי פעשיו הטובים הוא טוליד‬
‫איע תיש ולשם ‪ -‬יולד ‪ -‬נם הוא כי הוא בעצטו נם כן הוליד איע ושם‪ -‬וחנוך ‪ -‬ונח ‪-‬‬
‫וד‪,‬אכות ‪ -‬התעצטו איעכיכ עד כי עיי טעשיהם הטובים היי נקדאיס בשם לידד‪ ,‬כי הולידו איע‬
‫וכסו כן דיש נסתם רש הוא דשביי[ היי סן התנאים אשד התעצם איע כל כך עיי טיהתיו כן‬
‫היי מכונה בשם לידה‪ ,‬הוליד איע‪ ,‬ודש רליר׳ אטי׳‪ ,‬כרש‪ ,‬תלד‪ ,‬טי אשד יתעצם איע ניכ‬
‫נטו רש יוכל לכנות איע בשם לידר״ ואם לאו‪ ,‬לא‪ ,‬תלד‪ ,‬ואם לא יתעצם איע ניכ אזי אננו‬
‫ינתה בשם לירד״ נוטוף הטיטדא ואם לאו‪ ,‬לא‪ ,‬תלד‪ ,‬זאת הוסיף רבנו הנאון ניי( ואנב כיציינתז‬
‫פד‪ .‬פאטד השים טנות ״ז רל‪T‬יי אפיי כדתי׳ תלד ואם לאו לא תלד‪ ,‬אציין פח את אעזד שפעתי‬
‫וארג אשר דאיתי‪ ,‬פייועו בדבר השים ד‪,‬לז‪ ,‬על הטאטד ואם לאו לא תלד ! ושטעתי בזה טידידי‬
‫הד‪,‬׳נ פניש אכדיק ל^דאש כשם ר יצחק חיות וליד‪ .‬כעד‪,‬טיט שיח יצחק‪ ,‬ני איי כשש ניד‪,‬‬
‫ליא‪ .‬שאלו תלטירו את דעזבייטים אסדה תודד‪.‬יולדת טביאה קרבן ז אטד להם בשעה שנודעת‬
‫לילד קופצת ונשבעת שלא תיזמן לבעלד‪ ,‬לפיכך אפרה תורה תביא קרבן ‪ -‬ועל כי הוטב‬
‫בעיניו טיטדא דריש לק אטד דיליר׳ אטי׳ כריש וכוי כדא שתשאל על נדדד״ וכאם לאו אינו‬
‫כדא שתשאל על נדרד‪ - ,‬ולכך פריק דעזיי וליד‪ ,‬כל שיולרתח אפו כי כנר הולידה בפיא‬
‫והדת קופצת ונשנעת ולכך אם תרצד‪ ,‬עוד כי תלד תצטרך לשאל על שבועתד״ תאת דעא כיא‬
‫דק באם תלד נוותי׳ דריש ‪- .‬‬
‫ומ שמי' דדדד‪,‬ינ החרף טוהיר שלוויכ ניי אבדקיק ני־באניא שפעתי ! כי הטחדש חיי מי‬
‫דאו׳ יכונד‪ .‬כשם אם וחחידועזים יכוני בשם לידח ואי נםד‪.‬יק וכזוד‪,‬יק כי חידועי‬
‫דאוריתא אשר אינם טכוונים לשם ר אזי נווז להם שלא נבראו ולא יחודעוו בזה העולם וד‪.‬וא‬
‫עק פלילי ודו ‪ -‬וסתם רש היינו רעזביי אשר הוא היי סארי דשטעת״ אשר לו כיותו סודות‬
‫התורד‪ .‬לכוונם לאטתו וכדאי׳ כהרכהממוטות נזוהיר‪ ..‬תיש רלידי׳ אפיי כוותי׳ תלד חיחשים‬
‫כפו שטחדעו ריש ואם לאו וכד נוח שלא יתאטרו‪ ,‬ובטי ערוך לנר לההינ םד‪,‬רי עטליננער‬
‫אבדרךק אלטונא כתוב ביאור הדכרים באופן הלו! ודגני להעתיק דבריו הטחורם‪ ,‬אותנאות‪.‬‬
‫דא״ בשים נדה פינ דף ליא׳ זרא אשה טזרע תחלד‪ .‬יולדת זכר ופי׳ הספורשים הטעם דטזרע‬
‫תחלד‪ .‬נותן החוטר וטזרע בטוף נותן הצורח הר דנם בד‪,‬זרעת ולידת האשה הטוף נותן צורה‬
‫לתוזלד‪,‬ואיכ אין תיטד‪ .‬שבדרשת רש נלהטעיין בשים טכות ייזו[ טה שכתוב לבטיף נותן פירוש‬
‫לפה שכתב בתחלח‪ ,‬תד‪ ,‬דקאטר אל תתפח על דרשת דיש שדדי רליר׳ אפיי כדיש תלד‬
‫האיש שנולד עיי אפו ניכ אפו לא ילדתו רה על דודי ודשת רש טטיפא לרשא דדויינו שהאיש‬
‫שהודיע לכסוף נעשה תחלח ועיקר ואם לא‪ ,‬לא תוליד שאם לא יחי׳ כן לא תילד כדנת״אשה‬
‫ני תזרע תחלה אז וילדה זכר וד‪,‬וסיף רבא ואעינ דאית ליי פירכא פי׳ אף דטצד זה יעו‬
‫להקשות אטה שדרעו רש טנש לענין טח שפטרם הטקרא אין תיטה שנם כלידד‪ ,‬כן וד‪,‬םקשן‬
‫לא הבין דבר דכא וסבר שכתודת שכח אפר‪ .‬ולכן הקשד‪ ,‬ביק דאית לי■ פירכא טה העזבוז‬
‫וטשסע דרנאלאלשכח דרשת רעזכאאלא לפרש לםד‪.‬דטסרםחםנךאודרש ליי עכ ‪ T‬הקדושים ‪:‬‬
‫ואני כעניי אפרתי עפיטיד כםיא פיכ ריש אופר הרואה את הנולד‪ ,‬נצאו וראו איזד‪ ,‬הוא דדך‬
‫טובי‪ ,‬שירכק בד‪ .‬האחטראיא עין טובח‪ ,‬ריא חבר טוב ריא שנן טוב‪ ,‬רש אוטרהחאה‬
‫את הנולת ויש לרטז כי כל דברהם הולך אחר דכק טוב טצא אשה טצא טוב‪ ,‬ולנך הוא‬
‫אוטו איזה דרך ]בשלשד‪ .‬דדכיים _ דרך נבר בעלטה[ שידכק כד‪ .‬נריקא כד‪ .‬זה אשתו[‬
‫חאד« חאזטד לדבק סוב‪ .‬עין טובח ‪1‬בלח שעיניה יפוה[ שכן טוב מזאדו זח אשתו »׳<‬
‫קיוב‬
‫ערבים כו‬ ‫סיםודים טהה־קמנארדיטשאב (צלה״ה‬ ‫דברים‬
‫קרוב חבר טוב‪ ,‬כי יקה אשה טובד״ מהנה טוכד״ בה טובים‪ ,‬לפע[ יולד להם בנים נשריפ‬
‫וטוביט וו״ש אופר הרואה אה הנולד ‪ -‬כאשר פי• בעח־פ זל־ד‪ ,‬אכוה יאכלו בוט״ר )אבל רק‬
‫בםעלליד‪,‬ם ופרי בטניהם יכירו זאהו ושיני בנש הקד‪,‬ינד‪] .‬אה טעשי אבוהיהמ וכאשר פרשו מה‬
‫שיחה לו ‘לא נכי בפידוה האבוה עוד לא יכירו יושבי הבל האם ד‪,‬םה זרע ביק־ ד׳ או חיו‬
‫הפד‪ .‬בנים טשהיהים[ רק ‪ -‬בניו סוםם‪ ,‬עיי הכנים יכירו אה סוטי וננעי אבוהיד‪,‬ם‪ ,‬הה הוא‬
‫טיס[ םובד‪.‬ק‪» .‬קד עק אבוה ‪ -‬על בנים ‪ -‬בנים מיקא ינ‪T‬ו מעשה אבוהיד‪,‬ם‪ ,‬הפארה זקנים‬
‫בנ־ בנים‪ ,‬והפארה בנים אבוהם‪ ,‬וד‪,‬וא טיםן הכדוה ופובהן לידע כוונה האבוה‪ ,‬עיי ילדיהם‬
‫זצאצאיד‪,‬ם‪ ,‬ויען כי ריש אופר הרואה אה הנולד‪ ,‬לעוסה זה הפס רבא בסאפרו הקדוש היליד״‬
‫אם״ בווהיי דריש הילד כסאפר ריש הדואר‪ ,‬אה הנולד כי האטץ זרועוהיה לההפלל על בניה כי‬
‫כשרש יהיו וההי׳ רואה אה הנולד ‪ -‬ואם לאו‪ ,‬אם לא השניה על זה‪ .‬אזי באפה לא הלד‪.‬‬
‫ואיזהו חכם הרואה אה הנולד כהיב ז ויזהר יעו להטהק כי והרוטת יק־ אלו הביכורים יוכל‬
‫לרטז על הולדוהיו של אדם כדאי׳ בםר‪,‬יק על ראשיה ביכוריי אדסהך וכוי וכדכהי׳ ]בקהלה‬
‫הי פ׳ הי[ וחבל אה פעעזה ידיך זד‪ ,‬בניו של אדם‪ ,‬כפו כן והרופה ידיך אלו הביכורים ‪ -‬רען‬
‫כי ריש דרעז המקרא הלז ולכך לשון נופל על הלשון אפר רבא דילידי׳ אמי׳ וכו וכהניל ‪-‬‬
‫וליכא מידי דלא יטיזא וכוי‪- .‬‬
 ‫ב*ה‬
‫שיפורים מהה״ק המגיד מקאעיטץ זיעועכי״א‬

‫מפתחות‬
‫א( עם ההיצ םליטעוויסק ני שלח אווזי אצל איש א׳ ם[ הליו צדיקים ‪.‬‬
‫ב( טהוח החנהנוחו ובריאח נופו חנונחו וסעםדו ‪.‬‬
‫נ( עם שאלח הענונה סהה־נ בעל ישועח יעקב ‪.‬‬
‫ד( עם ענינה אשי בעלה היי בםדה־י ‪.‬‬
‫ון( נאעזר היי איזה שבועוח אצל אראנדאד אחד ושטי ר פישל‪.‬‬
‫ו( טנולה ננד טחשביח וריח ‪.‬‬

‫א( שמעתין טהה־צ טהדא־א אבדקייק קאלבטעף בש־ק קרח ‪ i p r‬ני ה ה״נ‪ ..‬טליטעידטק‬
‫הי■ ר־ל חשוכי בנים ינטע אצל החיק הטניד טקאוניפק ואמר לו הה־ק הניל‬
‫פי אין לו השועה בבן אדם‪ ,‬וילה טטוך לטחנוזו עיר ליטעוויטק יש שטה איש יהודי ופשוט‬
‫וטלאכתו טל בה דר^טערייא והיא דר בטקום היער טטיך לעיר הניל יעל י ד איש הלז יובל‬
‫לקבל ישיע הרב טליטעיויטק חקר אחר האיש ואחי שיהי‪ ,‬ולפעטים הי■ בא נם בביה הדב‬
‫הנ׳ל לבקש איזד‪ .‬עטק ומלאנה טלאנה הרד^טערייא‪ ,‬והרב דביל דבר אהו הם ‪ T‬ענינים שונים‬
‫עד נהודע לו טקום דירהו‪ ,‬והרב אפר לד‪,‬רבניה ני הנין לו חלוה ושאר טאנלש לכבוד שיה‬
‫כי ירצה לשים לדרך פעטיו‪ ,‬הרכניה שאלד‪ ,‬אוהו‪ ,‬להיכן הרצה ליטעז אפר לד‪ ,‬אל ה ^‬
‫אוהי בדבר הניניה ני היא פלאי‪ ,‬ובמופלא פטך אל הדרוש! ‪ -‬והרב הניל יען ני הבק אה‬
‫םעשיהו ני בלים היא םן הליו צדיקים אי לואה שם בסהר אה טעשיהו וכיון אה השעה ובא‬
‫שטה סטיךלהננטה כלה היך היער אצל הדרה של הדו^טער הניל‪ ,‬והבעד‪,‬יב לא הי׳ בביהי! הרב‬
‫הניל שאל אה אשהי‪.‬אשה הדת‪ 1‬טעד האני אינל פד‪ ,‬להייה בשיק ז אמרה לי ‪ -‬לא — ני‬
‫עניים אנחנו‪ ,‬ולרש אין כל ‪ -‬אפר הרב ול׳ד‪ ,‬יש לי בל ב׳ה ‪ -‬בהיך הביה לא הי׳ יבול לדמה‬
‫טחטה יחיד‪ ,‬לקח הארנו שלו והניחו אצל החלון הב־ה והציע לעצפו פפה פתפד‪ ,‬וב׳ נרוה‬
‫ובעה׳ב עוד לא בא לביהו ‪ -‬השפש בא‪ ,‬וש׳ה לקדאהוו שאל אה הבעלה הביה ובעלך היכן‬
‫ד‪,‬ואע ומהי יבא ז אפרד‪ ,‬לו מה לי ולך ז כעלי הוא רועה בהפוה שדי ‪ -‬הרב ראה ני הביה‬
‫הלז הוא דרה פרוחד‪ - ,‬הבעלה הביה היא אשה פנוערד‪ ,‬ופנינעה‪ ,‬וני הכינד‪ ,‬לעצפה ב׳‬
‫נרוה ק‪1‬צים וב׳ הלוה פשבולה שועל‪ ,‬הרב הנ׳ל ההפלל לעצטו‪ ,‬והבעל ביה עודן לא בא ‪-‬‬
‫וופח על הדבר ושאול שאל אוהה פעם שניה‪ ,‬ובעלך היכן הוא ז אפרה לו פד‪ ,‬לו ולך ז אנחני‬
‫אנשים פשוסים אנשי י ע ר‪ -‬ואהד‪ ,‬חסיד! ראד‪ 1,‬כי היא הנינה שהי נרוה קפנים וני לחמי‬
‫תודח פן שנולה שועל ‪ -‬הבעוו׳ב בא לביהו ופניו בוערוה כפני רוצח וכמעט קט העביר‬
‫‪T‬יו על פניו וד‪,‬הפלל וקידש על היום ואכל ושהד‪ ,‬ויט ללון ולא עיאל עליו ועל מעשהו‪ ,‬הרב‬
‫דטד‪ ,‬בנפשו ני בל׳ם בלילה יראה פאהו אהד‪ ,‬דברים טובים ונפלאים‪ ,‬אבל הוא שכב נרדם‬
‫ובבוקר הלך לי ‪ -‬שאל אוהה על נעלה ז אפיח לו ני כד‪,‬פח אחה ברחד‪ ,‬פן הדר וד‪,‬דליק‬
‫אחה׳ להטסה‪ ,‬בא לביהוז והנה הוא לאה‪ ,‬אכל ושהה ושב לאוזנו הראשון ישן ונרדם‪ ,‬אבל‬
‫נפעודה שלישיה! ראה ני הוא ואשהו פנרו א׳ע בהוך הביה ונבר הי׳ שעה אחה ושהים בהוך‬
‫ד‪.‬לילד‪ .‬עד עשה הבדלה‪ ,‬ואח׳ב פרא אוהו! ושאל אוהו בשלומו ונהן לו שלום ושאל אוהו‬
‫בזו׳ויפן אתה ז אפר לו ני הד‪,‬׳ק פקאוניטץ שלחו אצלו אודוה בנים ‪ -‬השיב אוחו ‪ -‬ישדאל‬
‫ד»‪ 1‬שנ״דערם ‪ 1‬פ׳ חיי בן חיים בהא״ נסי קיזל חסידם וזיש אדך שאק פק סידז ניא הסע‬
‫לביתך‬
‫כח‬ ‫ע ר בי ם‬ ‫ד ב ר י ם ם>םו מהה״ק חמניד םקאזניפדן זצלה״ד׳‬
‫לביתך ותפקד בוש׳ק ודע כי אם יתודע הדבר לאיזה איש אוי אני ואתה ואשתך ובניך איור‬
‫יולד לך יד‪.‬י׳ בסכנה דוו ‪ -‬נסע לביתו וד‪.‬י׳ לו ‪ p‬והיי נקיא נכנדלותת היב ר• נפתלי‪ .‬איש‬
‫הלי נהדקוםעי( היי דרכו לבא שסה לליםשויסק והתפלל בבהבניס והתפלל כאחד הריקים‬
‫והבוייס ‪ -‬והנערים יד‪.‬תלו בו תסיד‪ ,‬ונס הרב י׳ נפתלי נאשר נולד עיי הבטחתו! כאשר היי‬
‫ילד ונער‪ .‬שחק ניב בו ועשד‪ .‬לו יסורים נדולים עת התפלל שסה בבדגניס ואביו נשל הרב י׳‬
‫נפתלי[ היב סליטעוויסק יאה את ב“י!י‪.‬ת וד‪.‬בדי ׳סעדת ראשו כי לא היי יכול לוסר שום דבי‬
‫דד‪.‬י לימים כי נעדר האיש נהדראטעד הנ׳ל‪ .‬וד‪,‬ביאו אותו תוך העירד‪) .‬עיי ליטעורסק! להטפינד‬
‫שפה ו נוהפנהנ היי טאו כי כעת קרא השסש כי יבואו בביהכנים להתפלל אוי הכה בקורנס‬
‫של עץ נ׳ הכאות ואם היי בתוך השר •בר פיק‪ .‬חיו אזי הכה רק ב׳ הכאות ווד‪ .‬היי יפי ם‬
‫כי ‪.‬בד פינך יש תוך העידה( ונתודע להיב םליטעוויסק נשי טיטן הניל( בי‪,‬בר טיק• יש תוך‬
‫העירה‪ .‬ושאל לדעת םי הוא זה ז וספרו לו כי הדרןוטער הידוע נעדר לעולמו והובא לכא(כ^‬
‫להטםינו בקבר ישראל‪ .‬ואיורו הרב בי יביאו אותו ואת טטתו בתוך כית הטדרש והורצד‪.‬‬
‫הדברים ספני העולם וםפר להם ני פי היי הרדןוטערהלו‪ ,‬וכבוד נרול עשו לו ! זיעועכייאז‬
‫ב( יען כי ראיתי בסי בארות המים הביא ענק הנוכחי נעכיז שם נאמר בסננק אחר[ אי לזאת!‬
‫הנני להביא דברי אלה בקיצור הדברים! ובאשי אני זכיתי לשפעם( ! ‪ p‬סדרתים !‬
‫וכן שםעתים! ספי הרב ר׳ אייםד■)בשיק בלק תדוזיט כי פיא בא אצלו)אצל ההיק םקאזניטץ[‬
‫דגנש ר׳ ליב פאנטשעוועי נפטשפחת הנאון ד איציקעל האטבורנער[ ור׳ ליב הניל ה״ מחסידי‬
‫סדדם טפייסטיק נדסאנאב[ שאלו הד‪.‬יק פקאזניטק) טד‪ .‬עושר‪ .‬ר׳ טענדעלע פריה־שטאקעיז‬
‫וכפל ושלש אלד‪ .‬הדברים נובן היי טנהנו כי בפקום פרי טיק אסר פייה־שטאק[ איהר ואלט‬
‫פיר נריסען אייער יעבור׳ טענדעלע פרייו‪-‬שטאקער‪.‬אחיכ נסע ר׳ ליב הניל אצר הד‪,‬׳ק םלובלין‬
‫וכבא פתח הביתה ‪ w‬הד‪.‬יק טלובלק ‪ -‬אטי לו הדויגן טלובלק‪ .‬פד‪ .‬אסר לך המניד טקאוניכון‬
‫ואפר! וסיפר לו! אטד לו! טיי האבק טוראזיק נאטען נשלהדרק טפריסטעק וריטאנאטאפילו‬
‫איינפאהל מזכיר צי דין‪ .‬אין עד‪.‬ר ]ד‪,‬ד‪.‬יק טקאוניטץ! האט טזכיר ניוועהן זיין היילינען נאטען‬
‫אפןןר םןוהלו ‪ 8‬חידוש פלאן‬
‫ידוע לרבים ‪ 1‬ני טפו נשל הטניד פקאזניטץ[ הי■ כמעט כפו עץ יבש נכי נולד לעת זקנותו‬
‫של אכיו ואטו כאשר ידוע לכל( ותמיד! עטך את נופו בעור ארנבת ונדם‬
‫וכסתות לפק ני יתראח לאתח טך ‪ -‬ותטונת אנושי‪ .‬ותפש שכב על טטתו כסי איש חלוש‬
‫וזזולד» וכל דבודו נבנל העניניס! היי כקול ונינק אשר היי לומד ואשי היי טתפרל‪ .‬וכאשר‬
‫בא אצלו הנביי ר׳ ליב הניל כיבד אותו למאוד‪ .‬והרבנית כאתר‪ ,‬לפניו כי יאכל איזד‪ ,‬דבר‬
‫לסעוחז לילד״ אטד לה‪ .‬פתי ! לטה לי אשה‪ .‬לסד‪ .‬לי לאכול ! נואטר לו דבר דלצד‪ (.‬אעפ״ב‬
‫נאכל טאוטד‪ ! .‬וועיאד‪ .‬חיבנית מעט מרקחת‪ .‬וטעם כפלא חרדל ואפר לר׳ ליב ‪ r m‬טעום םעינ‬
‫האם טוב הוא הטטעטת הלז‪ .‬וד‪,‬יא אכל את המרקחת ואסר הלא טוב וטוב הוא! ובבוקר!‬
‫שסע ני הדוק יכא לדתפלל‪ .‬ועטח ב׳ שורות אנשים פב׳ צרדם והד‪,‬יק טעוטך בטוית ובן‬
‫סשטשיו סבי צדדיו ובידד‪.‬ם ב׳ נרות אבוקות ודלקות‪ ..‬וד‪.‬לך ברנש ונשטחד‪ ,‬ופית כזרדט‬
‫ויקד רקידה א׳ טול אהיק ושם שטה את הם ורקד יקירד‪ ,‬א׳ אצר העמוד אשר שם היתח‬
‫לו תיבה כסו שולחן ושם ה״ יושב ועומד‬ ‫המנורה ושם שטה את הנרות )ולפני העמיד‬
‫ומתפלל‪ .‬ונם אצל השמונה עשרה הלך אנה ואנ ה על שלחנו דטהור ואצל טאטי השיבר‪,‬‬
‫שופטינו התחיל לומר בלשון אשכנז‪.‬טא טא׳ אחר תפילת שטונד‪ ,‬עשרה רקד מן השלחן על‬
‫הארץ‪) ,‬ושם הי׳ לו מפה פרוסו־‪ .‬מעור אחד אשר עליה שכב ונטר תפילתו׳ ואחיכ הובילד‪.‬ו לביתו‬
‫וכמו אבן דומם היי‪ ,‬וכד‪ .‬הי׳ דרכו בקודש כל היום— כי לעת התפילד‪ ,‬אזר כגבור חלציו ואחיב‬
‫שב לטקוטו כפו חולי מוטל על עיש דוי פיא קראודז על סעידת ברית טילה‪ ,‬וכאשר היי צריך‬
‫לצעוד על הענלה‪ ,‬ר!ט לסייעו לי‪ ,‬אפר להעוםדים פתאים ! שוטים וואט דאקז איך אייער כות‬
‫איך ד‪.‬אכ ביח א בעסעין כח! עם שטייט ‪.‬וקד ד׳ יחליפו כחי‪ ,‬סיר טוישען דך טיט כביכולם‬
‫נח‪ ,‬כביכול האט נענינ כח‪ ,‬ורקד על הענלה הוא בעצמו כאיש נכיר חיל ‪ -‬בליל כל נדד‬
‫התחשב איע עם קונו)ונכר נדפם הסיפור חלו בסי באיות הטים דף ביט עיב[ ואעתיק בקיצור!‬
‫כי בשנת הסתלקותו אטד קודם טאסרטלחנא וכוי‪ ,‬רבשיע אתה נבור ואפיץ טבלי שיעודוערך‬
‫ואני דנני איש חלוש וקצר קופד‪ ,‬דלור אנוש והנני חולי וחלוש ואעפייכ הנני מתפלל ל»ץי‬
‫מחודש אלול עד עתד‪ .‬ודגגי טתסלל ‪ >6‬עבור עצמי רק עבור בניד ואה עסך חנו ד‪.‬קד!שהזח‪,‬‬
‫)חמי‬
 ‫ערבים‬ ‫סיפר מהדדק המניו םקאזניטץ (צידדה‬ ‫דברים‬
‫והנני פנק» פאתך זה נ־פ סלח נא לעין העם תות‪ .‬ואתת פסאן לופד לי סלתרז הי »ןז‬
‫ואולי תפאן לופר ואת פפאת הפרק הצדיקיפ ז דלא ״!ו לך ד פענדעלע פריהשנזאיער ‪ -‬אשר‬
‫יעפוד ננד כל צדיקי הדור‪ ,‬ואפ יחפי ילך בוה העולפ האודפ ותופים ז דלא יש לך בלובלין‪,‬‬
‫החתה הרב ר׳ איציקל הפאיר כאיריפ ותופים וכוי ואם תצטרך לבעלי תשובה ו רי אנכי עם‬
‫תולשת נופי פוכן אנכי לעשות תש‪.‬״־‪ ,‬בעד כל קהל ישראל ‪.‬ניא וועל איך נאך איינפאהל‬
‫פריוק צי בעטן סלה נא וכוי■ נואפר פעט שלישית פלח נא וכוי[ והטיב פניו על העם ואפרו‬
‫ברוך השפו גלויבט כביכול ! עהר האט פיר שאין תשובה נינעבן ‪ -‬ויאפר ד׳ פלתתי כדבריך ו‬
‫הלין בפי הניל כי פביא עור שפה כי פפרו הדבריט להדרק פריוין‪ ,‬ואפר ההיק פריוין בי הוא‬
‫פאפין באפונה שליפה שהרב הפניד שפע ואת בעצפו פפי די בפו מרעיה! ולולי ואתו לא היי‬
‫פתפלל התפילת ערבית‪ ,‬וההיק םלובלין הרגיש בדבר! ואפר פי יתן ויפנה היופו ונתבשד‬
‫בשורות טובות פקאוניטץ כ■ החולד‪ ,‬השובב על טטתו הרעיש בל העולמות—וכפדופני כי‬
‫בשנה הלוו נפתלק הדויק פקאוניטץ ויעועבייא !‬
‫‪ 0‬ההגה״ק בעל ישועות יעקב ב׳ ^ ה בענין ענונד‪ .‬נלההיק הניל[ וכתב לד‪,‬תירא! באב‬
‫יפכיט ההיק הפניד זליד‪ .‬והד‪.‬יק השיב לאיפורא‪ ,‬וד‪,‬בעייי פלפל עפו וצדק את‬
‫דבריו בכחא רהתירא וד‪,‬היק הטמין את פבתבו ולא השיב אותו שנית‪ ,‬וד‪.‬ד‪,‬נד‪,‬יק פלבוב שאל‬
‫אותו במכתבו השלישית כי פדוע לא ישיב אותו הברז וו־שיב אותו! דברי התופי אשרעלידם‬
‫סבבו מקור הפלפול! לדעתי הפד‪ .‬פבוארים כפו שבי לפעיב הרפד‪ ,‬ואתט אט תפלפלו על יברי‬
‫פה בכך— האטת יורה דרכו כאשר אני כ׳ לפעיב‪ ,‬ולראי׳ ! כי בעת ישיג פעיב פכתכי הלז‬
‫יבא נם בעל דאשה— וכן היי ! נועפיי פיב‪ ,-‬נתעכב המכתב על הבי דואר וד‪ ,‬איור‪ ,‬שבועות‬
‫עולא עפיי טבע וד‪,‬הרנל[ ובעת ד‪.‬שינ ופתח את אנרת קדשו‪ ,‬וכאיור‪ .‬שעות אחרי כן נשפע קול‬
‫רעש כי בעל נהאשה הענונה המדוברת[ האשד‪ .‬הניד בא לביתו‪ ,‬או ראה תה קדשו ‪—.‬‬
‫כן מספרים פנדול הדור אחד‪ ,‬בנוסה אחר‪ ,‬כי פש התירענונד‪ ,‬אתת וביוב תתונתה בא בעלה‬
‫ותהי צעקד‪ .‬נדולד‪ .‬אפר הרב הנרול הלו ! תורד‪ .‬לא בשטים הוא‪ ,‬ואני עפיי דית‬
‫התרתי לה ואם בא הבעל נאחר הד‪.‬״תר‪ 1‬כאשר בא כן ילך לדרכו‪ ,‬ופיד נפטר ונעדד לעולם‬
‫והוא שלא! ורכים יספרו ואת נשם ד‪,‬ד‪,‬ינ מאור הנולד‪ .‬בעל פני יד‪.‬ושיע ולהיד‪!.‬‬
‫ד( פ״א בא אצלו אשה עפנד‪ ,‬אשר כעלה נפע לפדד‪,‬יי שאל אותה האט הכר תכיר את בעלך‬
‫אפרד‪ ! .‬הן והביא לפניה פפל פיט ואפר לה כי תביט תוך הפיט שאל אותר‪ ,‬פה ראית ז אפרד‪.‬‬
‫כי אתה ! עיר נדולד‪ .‬פלאד‪ .‬שוקים אנש‪.‬פ נשיב וטןז ובעלי מלאכות עופקיט בפלאכתם‪ ,‬אפר‬
‫’ תתפום רעיונך ולהכיר שם את בעלך ואט תראהו כ עומק במלאכתו תושיט את ידיך‬
‫בתוך הפים ותחטוך מידו טא־םד״ כן עשתד‪ ,‬ועלתה ‪.‬־ייו‪, .‬ד‪.‬י‪.‬ינעל איתען■ אשר היי עוסק בעת‬
‫הלו במלאכתו‪.‬פלאכת הבינלען׳ שאל אותד‪ ,‬הרב וליה ועתד‪^ .‬כפה עופק ז ראתד‪ .‬בתוך הפיט‬
‫הנה כידו בית יר נארפעל[ לתופרו‪ ,‬אפר לה הרב וליה תחטקז פירו נם את ואת‪ —,‬עשתד‪.‬‬
‫כן— והנה היא בידה‪ ,‬אפר לה הרב! לך שפה ושפה! בדרך פלוני ופלוני! עדי תבא העה‬
‫הלו! פלוני ופלוני ! ולך אצל הרב דטתא! ואמור לו כי בעלך דר שפד‪ .‬עט אשה אחרת והרב‬
‫דשם יכריח אותו כי גיש ינרש אותך‪ ,‬ואם יכחיד הדבר פאתך ‪ -‬תאפר לד‪,‬רב כי יש בידך‬
‫עדים ברורים ורנלייב לדבר נוואת היי כמהלך נ׳ פאות פרסאות פקאוניטץ[ האשה הלכה שפה‬
‫שעה‪ ,‬קלה ופועטת וניפתה‪ ,‬הבריה‪ .‬להרבהשם שאל אותה מי הביאך לכאן ז טי שייחךלכאןז‬
‫פיפר ה לו את כל ונכחת‪ ,‬חרב שלה אתריו ופתחילד‪ .‬כיזב ברבריה‪ ,‬שאל אותו הרב מהנעשה‬
‫לך ביום פלוני ופלוני עת עשית מלאכה פלוני ופלונית ז וסיפר לו ההירוש‪ ,‬אפר הרב‪ ,‬ואם‬
‫אראה לך החפצים‪ ,‬ד‪,‬ר‪,‬כר תכירם ז אפר הן‪ ,‬ור‪,‬ראד‪ ,‬לו‪ ,‬ועמד טשתופם ! ואפר לו הרב כן וכן‬
‫היי המעשה ומעתד‪ .‬תן תורד‪ .‬וכאן הוא אשתך ותן נט פיטורין‪ .‬ונתן לה ‪ -‬ובהורתד‪ .‬לא היי‬
‫לד‪ .‬קפיצת הארץ כפו בהליכתה ‪ :‬פעשד‪ ,‬הלו ראיתי אחיב נם נדפב בפי פיפורי נפלאות ‪ -‬רק‬
‫עכיו לא משכתי ידי פלציינו פרי‪ ! .‬יען כי הדבר נכתב אצלי ומן ופנים טובא ישם נאמר‬
‫בפננון אחר;‬
‫ה( שמעתי פהחפיד ד טנהט בן ההיק פהחיי טפטראפקעןז כי ר‪,‬ד‪,‬יק הניל היי מנהגו ליפע‬
‫בסביבותיו אחרי יפי החנוכה פיא נסע בחורף באישון חשכת הלילה ובאו‬
‫לאתה קרעטשפע ושחקו שטר‪ ,‬הפיויקיט ‪.‬פוויק• ונטע פשמד‪ .‬ובא לפל‪,‬ן אחר ונם שט היי פלא‬
‫«לים ושהי‪,‬ו שפח ונסע נם פשם עח בא לפפעם־א אתת ושם מצא פרנוע לנפשו ונשאר שפר‪,‬‬
‫כ ט‬ ‫סיפר מהה*ין המגיד מ ק אזני ^ זצלה״יז ע ר ב י ם‬ ‫ד ב רי ם‬
‫על לינוז לילד‪ .‬אצל איאנדאר א׳ ושבו ר׳ פישל ‪ -‬דובשז־ב כיבד אותס ביתד ׳!‪ mt‬יבייתהז‬
‫הכבוד נדאד וכנכון‪ .‬וביקש בכבוד ההיק וליד‪ .‬ני יתעכב אצלו אעה שבועות ‪1‬סשך כל ד‪.‬עז‬
‫אשד הי■ ברצונו לנפע אל פקוו הישובים וד‪.‬כםדיב[ ובישב על התורה והעבודה והוא שלם‬
‫ישלם לו כל תנבולוד‪.‬־ו וכל הסכום אשד יחשוב לקבץ באלה הכםרים ובטשך השבועות אשד‬
‫ברצונו ליסע הוא יתן לו כל הסכום רכ ישב אצלו ויעסוק בתורת ד ‪ -‬כן היי ‪ -‬כאשר בא‬
‫ופן הם־ועד אבד הד‪.‬יק להבעדדב ר׳ פישל הניל תן שניי ואסע לבתי‪ .‬שאל כבד‪ .‬ה‪-‬ניל ד‪.‬ד‪.‬־ה‬
‫לקבץ באלד‪ .‬פפעי ‪ 1‬אפר לו‪ .‬או שש פאות ‪ -‬שאל את פשפשו ר■ פנחס ואתד‪ .‬נטד‪ .‬תבקש‬
‫אבד אני חרנלתי לקכץ סנה כפול של קדשו פאת־ם ות‪ 1‬שאל את הבעל ענלה ואתה פד‪ .‬הוא‬
‫שכרך ז אסר לו נ־כ איור‪ .‬סכום ‪ -‬וד‪,‬בעד‪.‬־ב נתן לנ‪-‬א די השאלותיו נם תבן ובפפא על אב‪,‬‬
‫הדרד נם בעט צרי ונכאת ביני לפתן ‪ -‬י וכוון נתן להם כי יד‪.‬יילד‪.‬ם על כל הנסיעה ופםדאותם‬
‫בשלום‪ .‬ובכבוד נ ת ל‪ -‬וברבות ה‪.‬נ ם ;תד‪.‬וח דבר נתל בבל בד‪.‬םותיונשל הנביד ר■ פישל‬
‫הנ‪-‬ל[ עת לא נשאר לו עד אחד‪ .‬התעצם איע בעוצפי נכורותיו וד‪.‬לוד‪ .‬לעצטו פ■ אלף כפף ולקח‬
‫לו בחורד‪ .‬הבהבות אשר הצטרכו לו‪.‬בד‪.‬םאםט שלו■‪ -‬אח־כ בפתאום נפל עליו שריפת אש‬
‫ושרף את כל הונו ורכושו אשר רכש ואבד הונו ורכושו יערו ערפלו ופת בד‪.‬םת־ו עדי נשאר‬
‫בחוסר כל ונעשד‪ .‬כאחר פאורתי פויחי ושכח פלפניו את כל הטוב אשר היי לו‪ .‬עת ברבות‬
‫היפים ! כי התחבר א־ע לחאויחי פורחים ונעשה שיכור נתל‪ ,‬ורק בכוס נתן עיניו ‪ -‬פיא בא‬
‫אל עיר אחת וראה כי הכל רצים לבקום אחד‪ ,‬ושאל פה וד‪.‬ז ואבת לו כי החיק פי‪,‬אוניטץ‬
‫הנד‪ .‬הנה הוא בא לכאן ‪ -‬ראה פעשר‪ .‬ונזכר הלכיד‪ ,.‬את תהלוכותיו הראשונים‪ ,‬ולא זכר את‬
‫שר הבשקים ‪ -‬רק התחיל לננוח׳ ננח וילילי ילל על אבדק פעותיו ועל אבדן עתותיו‪ ,‬והתדרל‬
‫לזכור את הראשונית ואת הטוב אשר עשר‪ .‬עם החיק רגיל וד‪.‬תי>שב כדעתו כי ילך נם הוא‬
‫הלוך ילך ובכה לפני ד‪,‬ד‪,‬־ק הדל‪ ,‬ויספר לו את כל אשר קרהו‪ ,‬אבל יען וביען ב׳ אנשים ונערם‬
‫וטף הקיפו את בית ההיק •ה״ שם אנשים חשובים ספונים ונכיתם אשר נלאו לבצא פתח הכית‬
‫ולא יכלו לבא בית הד‪.‬־ק וליה אשר על כן י“שוא היי תקותו‪ ,‬דחק א־ע פעם ופעביס לכנוס‬
‫בית הקודש פניפד‪ .‬אבל הנכאי ת פנחס הדפו זורקו החוצה ‪ -‬אפר ‪1‬י■ פישל הנ־ל[ להנבאי‬
‫י׳ פנחם‪ ,‬זד‪ ,‬יפן לא ככיר אשר הייתם אצלי איור‪ .‬שכזעות וכבדתי אתכם ונתתי לכם כל טוב‬
‫ופטיב בכסף וביין ובשכר ובכל אשר תאור‪ .‬נפשכם הטוב‪ ,‬פעתד‪ .‬ענתה בי שכייו וכך שורת י‬
‫הדין נוד‪.‬נ ‪ 1‬הנכא׳ עפד פשתוסם על הפיאד‪ ! .‬ור‪.‬גיר אותו כי הוא הוא הנביר פלוני ופלוני‪,‬‬
‫פג לבו בקרבו וביקש פאתו פליחד‪ .‬בלב פר‪ ,‬וד פישל סיפר לו את כל אשר נעשד‪ .‬עפו‪ .‬ובקשו‬
‫כי יניחד‪,‬ו לבית ד‪,‬ד‪.‬יק וליד״ אסר לי הנבאי ! עכת תסלח לי על ככה ולא אוכל להניחך אצל‬
‫הדרק עדי כי לא אשאל אותו על זאת‪ ,‬וד‪.‬לך לבית ד‪,‬ד‪.‬יק וסיפר לו כי איש פלוני ופלוני הנד‪,‬‬
‫הוא בא וירצד‪ .‬לדבר עב כיק וליה‪ ,‬אפר לו ה‪.‬ד‪.‬יק ! אל תניחהו לבא אצלי! הכד‪ .‬תכד‪ .‬אותו !‬
‫נרש תנרשנו םפי‪.‬יך ! אל יכנס בפחיצת׳‪ ,‬הנבאי פיפי לר׳ פ של הניל תשובת החיק וליה ‪-‬‬
‫ואפי לו‪ ,‬הנם כי לכי בל עם׳ ילא אוכל להעיז את פני ולהנחיש את כצחתי עוד לתכיתידשבע‬
‫על חניאתיך אשר קרך ד׳‪ ,‬עכת תוכל להבין בטוב טעם כי לא אוכל עשות נם זאת לד‪,‬ניחך‬
‫בית הקורש פניפד‪ ?.‬ר׳ פישל הניל ביב תטריד לבו שפך ידיו ולבו לאל אפונה וחוק ברכיו‬
‫הכושלות ואיפץ זרועותיו הנשברים וה‪.‬לך על ננ הבית וקפץ תוך ]הרויכפאן[ הבערה עשן וקיטור‬
‫הכית ונכנס לתוך הבית ובא לפני ד‪,‬ד‪.‬־ק זל‪-‬ה‪ ,‬ד‪.‬ד‪'.‬ק נרש אותו החוצה אכל הוא איפץ לבו‬
‫כנבורים יאפר אינני זו ואינני הולך סכאן עד כי יאפד לי החיק כי פד‪ .‬פשעי ופד‪ ,‬חטאתי אשד‬
‫הלקו אחרי ופגע ב׳ כל כך סרת הדין זבלים צדיק ד׳ בכל דרכיו עכיז הלא דרכי תשובד‪ ,‬לא‬
‫ננעלו‪ ,‬ופתחולי כפתח של פחט אפרו חכפז־ל ותאפרולי את אשר קלקלתי בטעשילפעןאתקנם‪,‬‬
‫אפר לו הד‪.‬יי‪ ! ,‬אם כן הדבר‪ ,‬אזי עיטר‪ .‬כפו אשד הנני אצור‪ .‬עליך‪ .‬לדי כנולה עוד בעט עד‬
‫כלות שנתים יפים פעת הלכת נורד ואוי קרבה ■שועתךלבא ושנת נאולתך בא יכא‪ .‬קקיבל‬
‫על עצבו והי׳ך ככושר‪ ,‬בנולד‪ ,‬וד‪,‬י׳ בעיניו כיפים אחדים חידוהם חידודש כל יום נחשב לו‬
‫כשנד‪ .‬עכיו ניחם את עצפו ענוד כי ■דע כ■ כלה ירלד‪ .‬שנות היעים ועוד חי יחי׳ ברב נועם‬
‫וכל טוב‪ ,‬והלך בטלה כאחד הטלים! צפרניו רא חתך שפטו לא עשה‪ .‬שערות ראשו נדלו פרע‪,‬‬
‫וככא תקופת השנד‪ .‬ואחרית העת כי ■בא קץ ליפי היעה‪ ,‬בא לעיר אחת‪ ,‬ולא סצא פקום ללון‬
‫ראד‪ ,‬כנראד‪ ,‬ברחוק בית אפל ובו אור הנד הפאיר הלך שטה יראה כי הוא בית פלא אודה‪,‬‬
‫‪,‬קרעטשפע נדולד‪ ■.‬פלא אנשים עוסקים בפלאכתם פלאנוז אוכל נפש זה פשחק בקוביא זה בכה‬
‫ויד‪,‬‬
 ‫ע ר בי ם‬ ‫סיפר מהה״ק המגיד מקאזניטץ ןצלה־ה‬ ‫ד ב רי ם‬
‫‪VK‬‬ ‫זה בכד״ ההיישב ברעהו פה שיעשה הופן יעשה השכל והלך הוך ביה הלז והשליך‬
‫הוזה אחד הפשםלים לפען לא יהראה בפני בעל הביה וכי יוכל לישן שסה וחטפהו שינה פרוב‬
‫יפן ואנחה ורעב וצפא אשר הי■ ‪ -‬את־כ בחצוה הלילה הקיץ פשינהו וראה כי כבר נכבו‬
‫הפאורוה וכל אנשי הביה הלכו לדרכם ‪ -‬ריפה בנפשו פח טוב ופה נעים ופה נורא הפקום‬
‫חוה כי פעהה האיר לו חשכה הלילה אפצא פרפע לנפשו ולנוח שפה כל הלילה באין פהריד‬
‫אבל ערבה שפחהוו כי באו אצל חלון הביה אנשים חדשים לבקרים ודפקו על החלון כי באו‬
‫פד‪ .‬עם נכיר פפורספ ויפהחו פהח הביה‪ 1‬הופ‪-‬י פהחו דלהוה ד‪,‬ביה והדליקו נרוה בכל הופפרוה‬
‫יהפבואוה‪ - ,‬ודגביר עם פשפשיו היו שפונה אנשים והביאו ביהה פניפה כל כליו של דנב‪T‬‬
‫הלווי‪ ,.‬וויווא )ר■ פישל הניל( היי שפה החה הפשפל ברב פחד אולי הבעל הביה יראנו שוכב‬
‫שפה ונרש ינדשנו בחשכה הלילה פביה לחוצד״ אבל נהקיים בו פאפר פהוך צדה הפציאם‬
‫פדוה ורוחה כי הנביר שאל עליו כי פי הוא האיש חלוד‪ .‬אשר שוכב שפה החה הפפפל ו‬
‫והבעדרב נהן עיניו בו ורצד‪ ,‬לנרשו חוצה‪ ,‬אפר הנבי‪ -‬כי יהי■ פה! כי יצטרך אוהו לפנין! כי‬
‫עוד‪ ,‬לא ההפלל הפילה פעריב‪ ,‬ואפר לבעל הביה כי על הוצאוהיו נשל הנבירן יובילו לכאן‬
‫בלן ופשר וכי ינלח אה שערוהיו דרחצו ויפוכו אוהי כשפן הפשחה ‪ -‬ונהן לו פעט ייש ופיני‬
‫פהיקד‪ .‬להחיוה אה נפשו נרען בי פאו רניל הי■ בפאכלים טובים ע־כ רוח חדשד‪ ,‬בא‬
‫בקרבו[ ונהןלו פלבושיפנאים פהוכנים להלביש אה עצפו וההפללו הפילה ערביה ואכלו שעודה‬
‫טובד‪ .‬כיאוה לנביר כפוהו וציוה עליו כי יהנו לו פשכב טוב לשכב עליו‪ ,‬ושכב בפהיקוה לפאוד‬
‫נכי פהוקד‪ .‬שנה העובד! כי וד‪ .‬ופן רב אשר לא בא אוכל טוב לפו פיו ‪ -‬וכאשר אכל ושהד‪,‬‬
‫עהה‪ ,‬וישכב בפקום ד‪.‬ד‪,‬וא‪ ,‬ואח־כ שילם הנביר לבעל הביה אה כל אשר חשב לו‪ ,‬וכל האנשים‬
‫אשר עם הנביד והנביר בעצפו נ־כ הלכו לישןשינה לילה‪ ,‬נוצרור החפצים של האורח ר■ פישל‬
‫הניל ציוד‪ .‬הנביר כי יפשילופ לו כשק אחד וליהנם לו בחורה יען כי אפרו רוצה אדם בקב‬
‫שלו וכוי[ ובהוך צייור החפצים הלו הפשיל לו לאחוריו צרור פעוה נור■ פישל לא ידע פוד‪.‬‬
‫פאופדפר■ פישל הניל כאשר יטיב ׳‘בו בפאכלים ופשקיט‪ -‬וערבה עליו פשנהו רחלום חלום !‬
‫כי הנביר שכב אצלו! ושאל אוהו! לפי אהד‪ ?,‬ופיפר לו בל הפאורע ‪ -‬ושאל אוהו כפה‬
‫פעוה יצטרך לך כי השב השיב לאיהנך ולהקפך הרא‪.‬שוןז אפר לו כי לפעפדו הראשון יצטיך‬
‫לכהפיח פ אלפים אדופים נובפאפר החיק פפייפישלאן טריןז נהן ליראיו ‪ -‬טו־ף נוטרקין פ■‬
‫טויוענד רענדלעך[ יהפביר פיפר לו בפווטניש חש■ אלפים בפןז ור■ פישל הניל לקח אוהפלד‪,‬טפין‬
‫אוהב בכנפי כפוהו— ושכב נרדם‪ ,‬כאשר הקיץ פשינהו וראה והנה דלום! ני הוא שוכב על‬
‫האדן ואין שם שום איש פאנשי תביה‪ ,‬דיפה בנפשו ‪ -‬פה ור‪ .‬ז וכי שיח וכי שינ הוא לו ז‬
‫וכי חי הוא עודנו ? או הוא בעולם הדפיון ז אבל ראה כי עורו פשונה ‪ -‬ראד‪ ,‬כי יש עליו כנד'‬
‫השארה וצרור שקו וחפציו הישנים הפד‪ ,‬החה פראשוהיו הרניש נעצפו ! כי בטנו פלא ברכה‬
‫ד■ וטעם בחכו אה פאכלים הערבים אשד אכל ושחה‪ ,‬דיפד‪ ,‬כנפשו! אנפד‪ ,‬עוד דבר אחד!‬
‫הלא חלפהי חלום ! כי הנביר קיים בעצפו פאפר הכהוב— ולפען הפש־— וכי נהן לי בפוופנים‬
‫פ■ אלך והובים‪ ,‬אלכה נא ואראד‪ ,‬הפראה הנדול הוה אם האפה הוא כן כי כפפו בא אלי ‪-‬‬
‫אוי הלא לא דבר ריק הוא‪ ,‬ובאם לאו ‪ -‬אוי אדע נאפנה ! כי רק ‪ -‬בחלום ארבי בו ‪ -‬כן‬
‫הי■ וכן נפצא ‪ -‬פנד‪ ,‬יש כאן הכל כאן‪ ,‬וראה י ני יש אצלו עושר טפין לבעליו השפיט איע‬
‫פן הביה לאט לאט וד‪,‬לך לדרכו וקיים בעצפו פאפר החכפה החיה בעליה וד‪,‬בין הדברים כי‬
‫לא דב‪ -‬דק הוא וכי ברנה ד■ הוא העשיר ורצון יראיו יעשר‪ ,‬וני נהקיים בו ברכה ישראל‬
‫האי פכא קדישא פקאוניטין וכי פעהה ישוב לאהנו הראשון— וכבר הי■ פלוכש בנדיט נאים‪,‬‬
‫וד‪.‬וםיןז לעצפו ועשה לעצפו בנדים נאים וההנהנ כדרך הנכיריפ ‪ -‬ונפע ררך ביהו וה אשהו‬
‫ובניו יחי■ ‪ -‬כאשר נפע על הדרך! שפע עוד הפעם! כקול פדהרוה ופצהלוה אנשים שאל פה‬
‫וח? ופשרו לו נ־כ! ני ההיק פקאוניט״ן בא לכאן ‪ -‬פיד שיכל אה ידיו ורנליו וד‪,‬לך אצלהדרק‬
‫וליה והד‪,‬יק נהן לו נברחבה ידם וכשפחה רכה[ שלום עליכם ר■ פישל! ואפר לו! בא פעתה‬
‫ברוך ד■ ! אהד‪ .‬ד פישל הנביר הייה ! ור■ פישל הנביד השאר שפך לעולם— ופישר לו ! נכי‬
‫אבי וקנו של ר■ פישל הניל[ הי■ נתל פפורפפ לפאוד עכיו הי■ לו לפטל איוה ענין נדול עבור‬
‫איזה דבר אשר לא היקן כעודו בוה העולם ולא הי■ יכול לבא לפטחהו פנוחה עולש העליק‬
‫ובא לפני נלפני ההיק פקאוניט•![ כי אעשה לו איזה טובה‪ ,‬ועשיהי נד‪,‬ד‪.‬יק מקאוניט״ן[ הפפק‬
‫ני אחד פבני בניו נשל וקנו ‪ W‬ד׳ פישל[ יסכול החהיו נהחה וקנו נתל הפפורפם הניל[ כ■‬
‫שנים‬
‫ל‬ ‫ע ר ביי ם‬ ‫סיפו מדה״ק המגיד מקאזניטין ?צלה״ה‬ ‫ד ב רי ם‬
‫>רכ‬ ‫שנים נלות ועוני דל ויען כי אונה ר׳ ‪”6‬פל הוא הפובחר פגני בניו ש‪ ':‬אווזו *דיק הנ־ל‬
‫נתנו עיניהם בך— כי אתת תסכול הצער נלות ועוני עכור זקינך— ועתה לך כשלום לביתך‬
‫ותפצא אשתך ובניך בחיי׳ נועם וכי® והצלחתם לא תפוש פאתך וורעיך עיע בן היי וכן יהי׳ ו‬
‫ו( בם׳ כדת אברהם דף טיו הביא בשם ההיק בי שיא בא לפניו איש אשר ביקש פנויה עבור‬
‫פהשבות זרות אפר לו בי יאפר ייצרו נייא דיא שייניטץ‪ ,‬נאר אנט לויף‪ ,‬והוא ר־ת‬
‫של שם נדשנא־ל הפפוגל לזה להזכיר לו— לו דייקא להיצהיר בעצפו יום הפיתה— והייט‬
‫תושר נשים ביקש פאתינ‪-‬ב כי יתפלל עבורושלא יהי׳ לו פחשבות זרות ‪1‬כאשר כי עסקוופםחרו‬
‫הוא עם הנשים! אפר לו כי יבק בשם סזזל דית סוף אדם לפות ‪ -‬רתבטל פאתוהיצהירו‬

‫בי׳ה‬
‫סיפורים טהה״ק טהרמ״ל מסאסיב‬

‫מפתחות‬
‫א( עת הי׳ דר בבראד והתחיל ליסע אצל ההיק בענוא׳׳ם זל׳ה‪.‬‬
‫ב( באשר פל תינוק אחד‪ ,‬והפננן בחליל ‪ -‬ועש הה־ק פראפשיטץ ‪.‬‬
‫ג( עם פאפר ואד‪.‬בת לרעך בפוך‪ ,‬ועם הערל הזקן ‪.‬‬
‫ד( עם כיבוד אויא ועם האיש הבע־ד! כאשר נתעשר‪ ,‬בד‪,‬אראנדא‪ ,‬ועם איש א׳ ושפו פ ח אשר‬
‫רצד‪ .‬להשכיר האראנדא של איש הלז ‪.‬‬
‫ה( באשר הי׳ אצל רבו ההיק פהריש פניקל שפורנ ועם ההיק בענועאים וליה עת בי היי ניב‬
‫בניקלשפורג ועם טחו׳ ההיב פהרים םקאסיב ועם ההיק בעל אורח לחיים‪ ,‬ועם מו החיק‬
‫ז‬ ‫ד שפעלקע זציל ‪.‬‬
‫ן( הד‪.‬יק בי השתבח בעצפו עם שבלו ד‪,‬זך בי קיבל זאת בברכתו פהד‪,‬יק הפניד םםעזריטזפ‪1‬‬
‫ן( עם הפעות אשר הלק על היופא דשוקא ובניו הקיפו אותו בבואו לביתו כי פד‪ .‬הביא לדם‬
‫פד‪.‬יופא דשוקא‪.‬‬
‫ח( כאשר שדד‪ ,‬את היהודי אשר נתפם אצל האדון עבור החוב‪.‬‬
‫ט( באשר הלך פול הד‪■,‬ק פבאדדיטשעף‪ ,‬וכאשר קרא בי יבואו לפניו ‪.‬‬
‫‪ 0‬באשר נסע עם ד‪,‬ד‪,‬יק בעל אירח לחיים ואכלו פאבל כרוב ‪.‬קרז־טי ‪.‬‬
‫יא( עם בנו החיק פלאנציט וד‪,‬תנד‪,‬ניתו ועבודתו בהדר ‪.‬‬
‫יב( הד‪-,‬ק באשר רקד בנישיאי נכדו‪ ,‬רבנו הדרנו פד‪,‬ריש ‪.‬‬
‫יג( פבעל אירח לחיים עת הי׳ בעל בית פחויק ארענדע וקראטשפע‪.‬‬
‫יך( העובדא דלעיל סי׳ ה׳ ‪ -‬הנני לאופרה ולשנותד‪ ,‬באופן אשר שפעתיו בנועם הלז!‬
‫טו( האיך עזב את אביו הנאון ונפע להד‪,‬יק ריש פניש וחור לאביו ורצה לד‪,‬ביתו כשבט‪.‬‬

‫א( הד‪,‬׳׳ק פוד‪ .‬ר פשד‪ .‬ליב זלח‪ ,‬פשאפיב הי׳ דר בבראד ועוד לא הי׳ פחפידי הד‪.‬־ק בענואים‬
‫וליד‪ ,‬וד‪,‬י׳ פתנד‪,‬נ כרבנות וד‪,‬י׳ לו פנין בקלויז אחד בכראד‪ ,‬פיא אירע פקדד‪ ,‬בי‬
‫להפנד‪,‬ל וד‪,‬נבאי של הקלויז הלז הי׳ לו בת אחת אשד חלתד‪ ,‬את פתליד‪ ™ ,‬שנים רבות כחולי‬
‫הד‪.‬ר»הזוניסח כרושאים רכים טופחים ובק*א*םואין טרפא לתתלואה— ונסע לא^וענמד! )מבתו‬
‫הניל( וההיק ציוד‪ ,‬כי יתנו לה לאכול לביבות הפבושלים בפים פשוטים ואכלד‪ ,‬ולא הקיאח‬
‫ופאז נתרפאה וכאשר ראו כי ההיק בענואים איש סופת הוא נכי הבינו כי זאת לא הי׳ פשוטו‬
‫כפשפעו‬
 ‫ערבים‬ ‫סיפורים טהו־ו״לן מד‪,‬רמ״ל מסאסיו זצ׳ל‬ ‫דברים‬
‫כפשפעס ורבת על לב־ הה־צ םסאם־ב כי יסע נ־פ אצלו ‪1‬א‪,‬פ כי ביצרנו ה»פ לא רצה ליפע‬
‫שפה עכיז סוברוז חיי בכך‪ ,‬כי הנבאים רצו עשוה מחלוקה ולהשביח לי הטנין המיוחד באם‬
‫ל* יפע כאלה פפעי‪ ,‬וכאשר בא שפה על שיי‪ ,‬הלך להפרחץ ולבש בגדיו )בנדים הלבנים( עם‬
‫הנאלדענע פרעפשן למבע לבן וד‪,‬פטד‪ .‬כידו וכן הלך אצל ד‪,‬ד‪-,‬ק לקכל פאהו שלום באשי בא‬
‫אצלו אפר לו אפפר לפע־כ פעשר‪ ,‬קנהה‪ ,‬ם־א היי איש גכור חיל והיג אה הארי ביופי דפהוא‬
‫ופשט אה עורו ופילא אוהו כקש והכן והלה אה עור הארי בחצירו על נכי כלונט אחד לפען‬
‫ידעו כל באי עולם אה נכוההו כי הוא הרג אה האיייהחיוה כאשר ראו אה פלכם עופדביאש‬
‫כולם השהחוו לפולו‪ ,‬אבל השועל פקח שבחיוה הבין כי הוא איי פה וטוב וכוי פהאריהפה‪ ,‬הלך‬
‫לאט לאט וניפה כרגלו לנניע כקצת ולראות ולהבחין ד‪,‬אפ חי הוא‪ ,‬וכאשר ראד‪ ,‬כי לא זז ולא‬
‫זע פפנו הבין אה אשר נעשה‪ ,‬וירע אה עור הארי ונשאר רק הקש והתבן »עם איוט נעכליבען‬
‫א שטראי־ואק( וד‪,‬פעשד‪ ,‬פובן יהפשינ ‪ -‬קם הד‪,‬־ק פפאפיב ואפר א ניטן טאג ורצח לילך‬
‫לאכפניא שלו ‪ -‬שלח אחריו הרב בענואש וליה ואפר לו אפטר לך עוד עוכדא קטנה‪ ,‬פיא‬
‫יי■‪,‬יי איש עני אשד פעולם לא לבש על עצמו בנד חדש ולא ניפה בוה לעשוה לעצפו פלבוש‬
‫חדש‪ ,‬ליפים נהעשר בהוןדב ודגיחעשות לעצפו בנדיט חדשים נם יקרים‪ ,‬ופניפוט החייט כאשר‬
‫פביא הבנדים ופנפה אוהב האם טובים הפה וטחוקניםכראוי לאוהואיש אשד עשה אוהם עבורו‬
‫אזי פושט וגופד וטהץ הטלבוש עלי כשר האיש ופושך אוונם לכאן ולכאן לפען יעפדו יפיס‬
‫רבים כדאד ופוצנ‪ ,‬אכל איש העני הניל אשר עוד לא ניפה כזה‪ ,‬דימה בנטשו כי החייט ירצה‬
‫לצער אוהו בזד״ אפד לד‪,‬חייט פד‪ ,‬הרצה פאהי ז האיך העיז פניך ננד עשיר בפוני לפשוךאה‬
‫בשדי ולדדים ידך על נופי‪ ,‬אכל זאה היי רק יען בי העשיר לא הכין כוונה הח־יט כי לטובהו‬
‫הוא פנ ק בי הבנד יד‪,‬י׳ לו נאד‪ ,‬וכולו יאה ‪ -‬והמובן מושג פעצפו— או נשאר הה־ק אצל‬
‫הנעל נוא־פ זליד״ וה־יב כענויאם זלד‪,‬יד‪ ,‬ביכד איהו בדית והיי אי פדיד‪ ,‬ופרשה בא‪ ,‬פהה‬
‫ואפר נהד‪,‬יק פפאפיב[ כהיב ופ^ח די על הפתח‪! ,‬פדשיי וליה לשון פפוח ודילוג‪ ,‬ופה כוונה‬
‫רשיי זליד״ היהכןז כי כביבול פפה ודילג וקפץ ז דק נכין זאת באלך אלפי הבדלות עפיי פשל‬
‫יהודי א׳ אשר הלך כין העפיב ועובדי נילולים‪ ,‬ולא פצא מנוח לכף רגלו עדי בא לפהח אחד‬
‫וראוי‪ ,‬שם פזוזה על פזמה הביה והבין כי כאן דר יהודי ויד‪,‬י׳ לו פקום פנוהה ופרוב שפחה‬
‫ההחיל לרקד‪ ,‬כן כביכול כביכול בא מוצרים סקור העוכדי גילולים‪ ,‬וכאשר הגיע לביה מ די‬
‫שפחה אם על הבנים והד‪,‬יק פפאפיב ההחיל לרקוד ולדלוג ולשפווז על שולחנו של פלך רבי‬
‫די אליפלך זליה ופאווהלאהנפעשפר‪ ,‬וד‪,‬י׳פאנשיחפידיו והלפיריו זייע ועכיי אפן‪ .‬ואהשפעהי‬
‫טפי אליהו זדי אליהו יעקב בן הרב החפיד פויהר ישיע זליה דיין דקיק פחפטיק נכד בעל בדיה‬
‫בהונה עולב( עה היי אצלי שיק כשלח טיו שביט הויניד‪ ,‬לפיד‪:‬‬
‫ג< ‪ p'nn‬הניל עוד עם חבירו ואפיהו נטעו על הדרך‪ ,‬וראו שם בשדה תינוק ענוש ולקחי‬
‫אוהו וטלו אותו‪ ,‬והחזירוהו שם לפקופו ‪ -‬והלכו לדרכם כחזרה‪ ,‬אם הילד כי‬
‫ואהה ני כנד‪ ,‬הילד טושלך שפד‪ ,‬והיא פד‪,‬ול ~ טרוב נעם השליכה אה הילד הדה אחד השיחים‬
‫וטזנד‪ ,‬אוהו לישיאלים ונהגדל בין היהודים ועל 'חהונהו שפחו נדולי הדור וד‪,‬י׳ שם גם ההק‬
‫סדאפשיטץ‪ ,‬והיי שפה כלי זפרם ופנגנים והיי שם פננן אהד פנגן בחליל ואפר החיק פראפשיטין‬
‫כי בעוג פטירהו יהדצה מ יקברוהו כשירו פננןדלו‪ ,‬ויד‪,‬י ליפים רבים עה נפטר ד‪,‬ד‪,‬יק פראפשיטין‬
‫הי• טיבה כי שכרו אה דפננן הלו לבא על חהונד‪ ,‬והיי אז קור ושלג גדול והפננן אבד אה‬
‫דרכו ולא יחנ באיזה דרך ליפע וד‪,‬י• אז אישק לילה וראה אנשים כאים ונרוו! אבוקוו! בידם■‬
‫הלך אצלם וראד‪ ,‬כי עופקיט בקכוויה דבם הד‪■,‬ק פראפשיטין ופיטר לדם המעשה הנ־ל וד‪,‬ר‬
‫שנוד‪ ,‬אנשים אנשי שט אשד וכרו דברי רבט וליד‪ . ,‬ור‪,‬םכיםו החברים ואיש הג־ל הכד‪ ,‬ככינוד‬
‫וחליל שלו וד‪,‬י׳ פננן הנינון הנ־ל אשד איור‪ ,‬ההיק סדאפשיטץ‪ ,‬וראו כי נההיש רצון רבט זליד‪.,‬י‬
‫נ• ד‪,‬ח״נן פפאפיב קודם התפילה בעת אטירהו הפרט לקייים פש של ואהבה לרעך נסוך עיבד‬
‫א־ע כי היי פיו ולבו שוין לאהוב אה כל ישראל כפוהו ‪ -‬וע־ע הלז לא הלך‬
‫להתפלל‪ ,‬פיא כאשר היי מוכן לילך להתפלל בא איש א׳ ושאל פאתו לחט לאכול ולא רצה‬
‫ליטול ידיו ולא רצוי‪ ,‬לברך לפניי ולאחריו ושאל אהו‪ ,‬אחי היתכן לפד‪ ,‬אהד‪ ,‬עושר‪ ,‬כך ן וחירפו‬
‫גידפו בנמפין שונים‪ ,‬פטיזיא בילבל אה פחשבוהיו ורעיהוהיוכי איבנה יוכל עהה לילך להתפלל‬
‫ואכבד‪ ,‬יוכל לקיים פש של ואהבה— כאדם קל כלוה ז התיחפכ אש ואטד כתיב יובילו שי‬
‫למורא ואיי בפדרש כי כל הסלכיט יביאו כתנות יפלך הטשיה‪,‬ובי יצטרך פשיח טלכעולהפהנווז‬
‫שלרנו '‬
 ‫לא‬ ‫ע ל בי ם‬ ‫סיפורים מהה׳נן מד‪%‬נמ• מטאסיי זצ״^‬ ‫ד ב רי ם‬
‫שלהם‪ 1‬וכי לכסף וור‪.‬נ ואננש טונות י!וטרך ‪ 1‬ושרשו בזה ד&פרשים ני האדהע יק «‪1W 1‬‬
‫ישראל רגדודם טדי בנשות הא^ רניאם סתוה לטשיה רקשה לראוי היתנן סי אשר ’יאת ר■‬
‫בלבו היתנן ני שטרנו להביאו אטל טשיה הלא הוא בעטטי דלונ •דלג לבא אאל משיה‪ .‬ובל‬
‫הבעלי פוטק ’תרפאו אוו רק נליט ׳ודטן איש טלוד‪ ,‬אשי יאמר ‪.‬לסד‪ ,‬לי ‪ ■m o‬ולא ירטה‬
‫לבא‪ ,‬ואנשים כאלו יובילו מתנה למשיח מלכינו ! עביש אם ואת יחשב טתנה למשיח מלכינו‬
‫ססתמא חשיבות יד‪ ".‬אטלו נם ניח׳ ישראל כמוהם— ואיב אם לשני משיה ’ה״ חשיבות אוי‬
‫גם לי הוא חשיב ואטטיך לבנת ולאהבו והנני אוהב אותו והנני מק״ם ואהבת לועך כטור—‬
‫]דיל ני הפשט הוא ואהבת ליעך נמוך ני החג והאוהב שלי הנה אוהב אותו אוי גם אני הנני‬
‫אוהבו באשי כי היא חביב אטל האוהב שלי‪(:‬‬
‫‪ p‬שמעתי כ׳ שיא נחט‪.‬ת הלילה בא ערל וקן אשטא׳ והפק על חלון הכית נ׳ ’פתהו לו‬
‫פתח השעי להניחו בתוך הבית‪ ,‬והחיק וליה ה״ דמוק נלימורו‪ ,‬וחיה אפו‬
‫עליו ני איך ירהיב עת וקן עיל להשיק ‪ w‬חלינו בי ׳ניחנו בביתו‪ ,‬ולמד‪ ,‬לי ערל הלו‪ 1‬והתישב‬
‫כ־עתו אם ד יסבול אותו בור‪ ,‬העולם מסתמא טייך הוא להיות כאן ואיב נם היא סבול יסכלנו‬
‫ופתח לו הפתח והניחו בביתו לישן שטה נ‬
‫ד( נשמעתי מאדוטיו ההיט מהריק שליטיא( כי איש אי פחםיד׳ הה‪,‬יק מהריא מסטועליסק‬
‫וליה ]ושמו ה״ ד יעקב[ וח״ איש פשוט מאוד ובבל פעם בי בא אטל רבו‬
‫טהריא הניל סנר איע עטו בנית וחדר אחד והיו שמד‪ .‬משך ומן םר״ שאלו החסירים את האש‬
‫הניל כי ’אמר להם ששר הדבד מד‪ .‬הואו ופה ימתיק עפו סודו אסר להם‪ ,‬אין נוה שססוד‬
‫‪ p‬בבל פ»ט בואי אטל החירן מוכיח אני למפר לו עיבדא הלו אשר ראיתי ככבוד הד‪,‬יק‬
‫פחרפיל מסאפיב‪ ,‬ונופא דעובדא הבי הוי‪ ,‬בי פנד‪,‬נ ד‪,‬ד‪'.‬ק מדרטיל הי׳ ליסע תמיד אטד אבותיו‬
‫לקיים מטות כיבוד ארא ולד‪,‬ביא להם איוד‪ ,‬תשורד‪ .‬קטנד‪ ,‬מעט ״ש או ״ן או איור‪ ,‬מין אחר‬
‫אשר הסטאימטא תחת ‪ ' T‬להובליהט‪ ,‬דד‪.‬׳ היום ור‪.‬נשפ הלך עיפ הארץ ולא ה״ ליבמטיאות‬
‫לנתת תליו ולילך באלה ‪ 1 0 0‬לבית אבותיו ופנש אותי על אם הדרך )כי פנהני ה״ להול ‪7‬‬
‫אדמה תוך העירה אשר לרחו מאתי לטורך בנץ ‪ 1-‬שאל אותי כפה יעלה שכרי בעד הובלת‬
‫הסחורה הלו‪ 1‬ואפרתי לו כך וכך ‪-‬אט־ לי אני אשלם לך בכפרים ובא עטי לביאה על ענלת‬
‫הסוסיס שלך‪ ,‬ונסעתי עמו ובאנו אטל דרך הר אחד ובא רוח‪ -‬והרוח נשא איתני ניאת הענלה‬
‫עפ הסיסיט על ההד‪ .‬וברדתנו סן ההר נשא אותנו הרוח כפו השעיר אשד ירד מן ההר הדוע‬
‫וטעקתי— רבי ו פיר זענין ‪6‬אר ב״א וההיה נשא את ידיו ואפר נילויבט הש״ת פיר וועלען‬
‫‪6‬שזר דין ב״א אתוער טאטען ונסעתי מיום א׳ עד יום ה׳ עדי באנו לעיר בראה ]מקום אבותיו[‬
‫אחיב נסענו בשלום בחירה‪ ,‬זונת׳ סברה כלים אם הנני מתעכב ופן רב‪ ,‬כי אבא לביתי עסטדוי‬
‫כסף‪ ,‬הד‪.‬יק שאל אותי פד‪ ,‬משכורתך‪ 1‬ולא אפרתי דבר‪ ,‬נ׳ באתי לביתי תוגת׳ שאלה היכן‬
‫הוא שכרך וספרתי לד‪ ..‬ובי אבקש משכירת נטף מן הרבי‪ 1‬אפרד‪ ,‬לי איב איפה לך ונקש‬
‫ותקבל פאתו אתה ביכה טובד‪,‬ו הלכתי ושאלתי מאתו בדבר״ שאל אותי מד‪ ,‬יש לכי בביתו‬
‫יאפית׳ לו נ׳ הסוסים הפגרים הידועים‪ ,‬יאפי ל׳ דיא ואלסט האבען איינם אויף פורים דאם‬
‫אנדעיע אויך פסח‪ ,‬כאת׳ לביתי וספרתי ליונת׳ את הבונד‪ ,‬אשר הנאתי פן הרבי‪ 1‬טעקד‪.‬‬
‫ואפרד‪ —,‬א שיינע ברכד‪ !.‬מסתמא וועט איינס פיינעדן אויף פודם והשני על פסח— וכן הי‪,‬‬
‫ווי‪,‬׳׳ להם עוד כעד עוד ופכר העור וד‪,‬י׳ לדם הוטאות פידים ופסח‪ ,‬הלך אחיכ אטל הדי׳קכיעל‪,‬‬
‫וכבי— אפר לו הדוק טיח דיי אן א״ן טאיבע דעמט •דיא וועין א״ן דא‪.‬נדאר— הדבר ה׳‬
‫לפלא בעיני— עכת ידעתי אותי כי לא דבר דק ידבר‪ ,‬ועשיתי כרכרת והלכתי כבושד‪ .‬ננולה‬
‫והשק ]ד‪,‬טארמט על כתפי והלכתי נודד ללחם ואין ובתי בקיעטשטע אחת ושכבתי שפד‪ .‬ע‪.‬‬
‫התנור כדרך האורחים— שמעתי כי הסוחרים אשר כאו שפד‪ .‬דביו איש אל יעד‪.‬ו ישאלו מן‬
‫האראנדאד אילי ידע מאייד‪ ,‬איש עני אעיד ׳רטי‪ .‬לקבל עליו הארענדא אטל הפד״ן פלוני ופלוני‬
‫ב׳ הפדץ הלור‪ .‬אפר להם כי לא ׳מבוי לד‪.‬פ את הנד‪,‬מות שלו באם לא יבקשו לו אתד‪.‬יד‪,‬וד‬
‫איאנדאר ‪1‬כי או הי׳ הפנהנ כי לכל פריץ הי׳ איאנדאר יד‪,‬ודי‪ ,‬וכאשר נתועדו יחד בל השרים‬
‫למקום אחד להתענג כתענונים תמיד סשיו וד‪ .‬לזה החישות מן יהודי האראנדאר עולו ונם כל‬
‫יד‪,‬ודי אראנדאר שלח שפה איור‪ ,‬פתנח השוכר‪ ,‬לד‪,‬פר״ן שלו‪ ,‬והפריטים הראו יה לוה כל אחד‬
‫יאחד איוד‪ ' ,‬פתנד‪ .‬ד‪.‬שינ מאראנדאד היד‪ 1,‬ד שלו‪ ,‬אבל להפדי׳׳ן דלי לא הובא שט תשדה‬
‫סאהאנדאד שלו‪ ,‬ונתודע הדבר כי יען כ׳ הוא רשע עריץ עיכ לא ירטה שום יהודי לדור תיית‬
‫רשותו‬
 ‫ערמם‬ ‫סיפורים מהה־ק טהרט־י מסאסיו «ו*ל‬ ‫ד ב רי ם‬
‫רשוהו‪ .‬והשרים האחרים בי נודע להם הדבר היה ח־רטו ונדטו אוטו לטאוד עדי בי קיבל עליו‬
‫בי יאםר להסוחרי בהסוה שלו בי לא יסבור להם שום בהמה עדי לא •עטרו לו אעה יהודי‬
‫בי ידור החע רשוהו ובהאדאנדא שלו ומקבל עליו בי יתן ‪6‬עיטיאנ נלהיהודי אשר יבא לדור‬
‫אצלו[ ויתן לו כל משאלותיו לסיבה ויתנם לו אף בלי השלוסין רק בא יבא[ והסותרים הניל‬
‫אפרו כי הטה טכיסס יתנו להיהודי נאשר ירצה לבא לדור שטה[ א־וה סאות כסף מכיםם—‬
‫כדי שיוכלו לבא לפני הפרי■) הניל ‪ -‬אני נהבעל ענלה העני הנל עם הטארב® כאשר שפעתי‬
‫זאת דמיתי בלבי כולי האי תחל עלי עתד‪ ,‬ברכת הצדיק‪ ,‬ואסרתי להם כי אני סקבל עלילתר‬
‫שטה‪ .‬וברב שפחה ר‪.‬וליכו אותי אצל האדון הסדין והפה נתנו לי מעות כפי הכטהתם והאדון‬
‫נתן לי ‪6‬ערטראנ על כסה שנים טבלי שום תשלומי! ‪ -‬ודי הצליח דרכי ועליתי פעלה פעלה‬
‫ותרם כראם קרני‪ ,‬ותמיד שהדתי פני דבי סהדפל ונתתי לו מטוב אדו! ד׳ אשר הנני סכל טוב‬
‫הענקתיו נם את הרבי טהרסיל— אבל ברבות היפים קייסתי טאסר הכתוב רשמן ישורון ויבעט‬
‫ושכחתי םן הרבי סהרסיל ‪ -‬ובא איש א׳ ושמו פרץ ושכר האראנדא םן האדון הניל‪ ,‬והאחן‬
‫שלח לי מכתב ידיעה כי לעת ווםן הטונבל מוכרח לי לעווב האראנדא כי השכיר אותה לאיש‬
‫ע ‪ p‬הניל ‪ -‬ודפכרתי את עוני ונסעתי אצל הרבי סדרטיל כאשר באתי פתוז הביתה של הרבי‬
‫וליה אפר לי אין פ ‪ - p‬פיץ וועט נישט קיטען‪ -‬ואין יוצאת— דיא וועסט נישט אררם‪-‬‬
‫‪6‬ין דעי אראנדא ואין צוחוי‪ 0 >,‬וועט נישט זיין קיין נישרייא ‪ -‬ברחובותינו ‪ -‬עם וועטווייטער‬
‫נדים זיין ‪ -‬ונסעתי בשלום לביתי‪ ,‬והפדץ שלח עבוד ואפר לי כי טאו וע־ע לא יוכל לישן‬
‫הקן אחד גא בלילזי‪ ,‬יפכד‪ ,‬אותו עבור כי שכר ד‪,‬וי\אנדא לפ ‪ p‬הניל— וד‪,‬אדון נתן ביד טעות‬
‫וענלד‪ ,‬פלאה תבואה כי אסע אצל פדן הנ־ל להשוות עפו וליקה פאתו בחורה ה‪6‬ערטראנ אשד‬
‫נתן לו ‪ -‬כאשר רציתי ליסע לר׳ ‪ pD‬דגיל בא הוא אצלי עם עגלה תבואד‪ ,‬ונם פעזת ונתן‬
‫טרפרנות כי אתאמץ אצל האדון כי יניחהו פליקח חאראנדא ויניחד‪,‬ו סו העסק כי םן העת הליו‬
‫אשר שכר האדאנדא ‪ -‬זקן א׳ םנד‪,‬ינו ופתרד‪ ,‬אותו בכל לילה כי ייסוב ססורו לקחתי הבי‬
‫‪6‬עיטראנען וקיעתי אותם ואני נשארתי בהאראנדא וד‪,‬םעות עם התבואה פן הבי צדדם הבאתי‬
‫לחרב פד‪,‬יפיל שכר פיסרנות‪ ,‬ובכל עתאשר הנני בא אצל הד‪,‬יק טסטרעליסק מוכרח אני לספר‬
‫לו פעשה הלז‪1‬‬
‫ח( ושפעתי זאת טאדופיו הה־צ טהר^ בטסיבת ליל שפחת תורד‪ ,‬שנת תרניא לפיק ע־א‬
‫דןןן״ק טהרטיל היי תלטיד אהוב וחביב לההיק םד‪.‬ייש טניקלשפורג נופקק שינאווא לקחו אותו‬
‫לנשיפ וצדיקי הדור לא חסביטו עליו ועל אחיו הד‪.‬יק בעל הפלאח על כי קבלו עליהם‬
‫שכס חדבנית במדינת אשכנז ווי‪,‬ם דימו במחשבתם הקדושה לד‪,‬שיב שטח דבים טעון‬
‫אכל לא עלתה בידם והיי להם מחלוקת גדולות[ וההיק מהריש הכין לעצמו דרשה נפלאה כי‬
‫ידרדס לפני נאוני םעהדן‪ ,‬ועל חדרך נתעכבו על שיק בקיק פרעסבורנ הטעטידה וכבדו אותו‬
‫שפד‪ .‬בי דרוש ידרוש‪ ,‬ושאל את תלמידו החיק טהרטיל כי סד‪ .‬ידרוש ז אטד לו הלא רבינו‬
‫הכי! לעצמו דרשה נפלאה לקיק ניש ולא יד‪.‬י׳ שום אסון אם אדפיו ידרשנו נם פה כי טי ידע‬
‫בניקלשפודצ כי אדטיו אסר גם כאן דרשה הלז! ואטד שטה הדדשה אשר הכין לעצמו לניקל׳ספודנ‬
‫אבל נם אנשי ניקלשפורנ חרדו לקראתו וד‪,‬יישם אנשש רבים פניקלשפורג ‪ -‬אשר על כן בבואו‬
‫שפה לקיק ניש לא היי יכול לוטרדרשד‪ ,‬הלז‪ ,‬כי פה יאטד הבדותז שאל את תלמיד טהרטיל‬
‫כי בפה^ידרוש בשבת הלה! אפר לו נקח עת ונלכוד אתה סוניא‪ .‬אבל פיוס בואו לניקלשפורג‬
‫עד עש״ק לא נתט טנווזה וטתוע לנפשו ולא יכלו ליקח פנאי לעיין באתד‪ ,‬פוני׳‪ ,‬שאל בענות‬
‫‪,‬צדקו נ^ ד׳ פשד‪ ,‬ליב במה נדרדס! אטד לו הלא בייל שיק יה״ טעטפנאי! והכינו לעצפם‬
‫ר נתל דלוק כי יאיר להם כל הלילד‪ .‬וכאשד העולם ילכו לביתם ילפדו ויעסקו באתה סוני‪,‬‬
‫וציוד‪ ,‬לד‪,‬ד‪,‬יק פדדם־ל כי לא יזה פאתו ד כל שהוא כי הלא אעי דשאי ללמוד יחידי לאוד‬
‫הנר ב^ל שיל‪ ,‬אכל עפיי סיבה בא תרנטל תוך החדד הלז וכבד‪ ,‬את הנר הנדל‪ ,‬ולא יכלו‬
‫לעיין באיזה נפרא‪ W ,‬בענות צדקו את תלמידו םהדםיל‪,‬בםד‪ ,‬נדרוש! אפי לו ‪ -‬הלא בלש‬
‫דורעזים פה אחר הצחייים ‪ -‬ואחר התפילה ‪1‬כי מתפללין תיכף הבוקר אוד[ נסנוד יחד בחדד‬
‫אחד ולא נניח שום איש לבא ל»־נו לפען יהי׳ לנו טעט פנוח לבקש וללמוד א־זד‪ ,‬סוני׳‪ ,‬אבד‬
‫הבולך אוד‪ ,‬השחד עלה— וד‪,‬לכו להתפלל‪ ,‬וקודם קריאת התורה נלנו את העפוד לפני האדק‬
‫הקודש וככת אותו כי ידדוש‪ ,‬ודגדגנים היתד‪ ,‬פלאד‪ .‬עם נאזני ינדולי םעד‪,‬דן ‪ -‬פה היי יכול‬
‫עשות ! ביקעו כי יביאו לפניו אתה נפרא— ואת אשד נפל לפניו פתח ואפר ד שפעק את‬
‫הדף‬
‫לב‬ ‫ע ר בי ם‬ ‫ד ב ר י ם סיפורים טהה״ק מהרט־ל מסאסיו זצ״ל‬
‫הדף הנמדא הלז והתחיל לד‪.‬ציע איזה קושיוה בדף הנמרא הלז‪ .‬והלומדים פלפלו זה עם זד‪.‬‬
‫ואמר לד‪.‬ם כי הסה ישאו ויתנו פה שידעו ואחיה יציע הוא לפניהם את אשר יחונו די‪ .‬והעביר‬
‫את טליתו על פניו כסו ערך רביעשעהואחיכ אסר כי שתיקה יפה ובו׳ והציע לפניהם הד‪•,‬שיות‬
‫כטדדן את כל אשר הקשה ואת כל הקושיות אשר הקעוו הגאונים הלי‪ .‬וסידר לפניהם הקושיות‬
‫כסדר[ קיל קושיות ואח־כ אסר לפניהם עיב תירוצים ועל כל קושיי וקושי׳ היי פספיק כל תירי(‬
‫ותירק ואח־כ אסר דברי אנדר‪ .‬על פסוק הנני רוכב על עיב קיל וריפז כזד‪ .‬הקיל קושיות והעיב‬
‫תירוצים‪ ,‬ורצה כזד‪ .‬להכניע הקליפות ססדינת סעהרן אשר כינה לשם סצרים‪ ,‬ודדרשה הזזדק‬
‫כסה וכסה שעות על היום‪ .‬אח־כ כי באו לפניו רבני אשכנז לבקר את היכלו‪ ,‬אסר לתלם‪T‬ו‬
‫סיעיסיל כי לא יוכל לסבול אותם בי חטאים הסה‪ ,‬וכאסת היי לו תעיד מחלוקת נדולות וד‪,‬ד‪.‬יק‬
‫טהרטיל אסר תפיד כי לא יבקש סאופה טסעלותיו רק מעלתו אהבת ישראל‪ ,‬והריק בענועאים‬
‫כי שסע וידע את כל הנעשה‪ ,‬והיי צר לו סאוד כי נסע מאתו לניקלשפורג‪ ,‬וכא‪.‬שר נסעו האחים‬
‫הקדושים נבענועאיס ואחיו ההיק סהריז זליה‪ 1‬להוכיח את בני ישראל ונסעו סעיר לעיר‪ ,‬נטע‬
‫ההיק בענועיאס עד ניקלששורג וד‪,‬לך אצל הפרנס כי ירשהו לומר דרשה בבדבנים והרשד‪ ,‬לו‪-‬‬
‫ואסר להם סשל נפלא‪ ,‬נוטקדם שסעתיו כי ד‪.‬ד‪.‬יק בענועימ אסר שסד‪ .‬ייג דרשות ב״נ שבתות‬
‫ואה־כ הכיר אותו הד‪.‬יק סהריש כי הוא הוא וטספרים הענין בסגנון אחר‪ ,‬ועיין בסיף הסיפורים‬
‫כי הבאתי פיב הענין הלז כאשד שמעתיו בסננון אתר אבל עתה שפעתי הדבר מאדוסיו ההיצ‬
‫מהריץ כאשד הנני כותבו[ פיא היי מלך ג‪-‬ול והיי לו סוס נאה ויקר למאוד פיא נחלה דסוש‬
‫הלו וקראו את רופא המלך הסומחה למאוד ונתן להסום ססים יקרים ומועטים כסו חינא וכדוסיי‪.‬‬
‫אבל ללא הועיל היי ‪ -‬ויעץ המלך וקרא איוה רופא פשוט ‪.‬א פרד דאקטער■ כי יועציו אסרו‬
‫לו על פד‪ .‬ולמה תקח לד‪,‬םום‪ ,‬הרופא הסוטחד‪ ,‬ז אשר הוא יודע רק ליתן סמים יקרים וחשובים‬
‫לאנשים חשובים ובעלי שכל— וסד‪ .‬ישוה הססיס היקרים הסועטים לסוס החולה !— קח לדפוס‬
‫הניל רופא פשוט א יי ׳ פערד ’ י יי דאקטער והוא יתן לו טסים פשוטים כאשר צריך ליין‬
‫לסוס‪ ,‬לכהיפח ליטרא מלח מד ‪.‬ביטער ואלטץ■ תאת בלים יועיל לו‪ ,‬וכן היי ודיסום נתרפא‪ ,‬כן‬
‫אתם לכד‪ .‬לקחתם לכם את הרופא הנדול את הדינדייק מדיריש ! וטה יועיל הוא לכם ז בדברי‬
‫מומר הטתוקיס והנהסדים מפזז והוא רק תועלת לאנשים חימוכים בעלי שכל ואנשי מדע ‪-‬‬
‫וואת ועא ^א הועיל ‪ -‬בי אתם אנשים שמוטים בעלי עבירות כולכם נואפים ופושעים וקילל‬
‫אותם בקללות נמרצות‪ ,‬ומסתמא וצו לירח אותו ולסקלו ‪ -‬וקפץ מתוך חלון הבדיכנים ורץ לנפשו‬
‫וברח באין מקום לשלוט בי היי מתיירא פן ירחשו אותו וכמעט כי כלתה נפשו‪ ,‬ובא מולו ענלה‬
‫עם מום אחד אשר הוביל על הענלה חלב וחמאה למכור תוך העירה‪ ,‬ועמד עם העגלה שלו‬
‫ואמר לו כי יבא עמו על הענלד‪ .‬כי ראה כי הוא עיף וינע ונתן לו לאכול ולשתות‪ ,‬ומצא שמה‬
‫מרנוע לנפשו אחיב שאל אותו ]רודי״ק בענועיס זליה[ כי מה הוא פרנסתו ז ואמר לו כי חיייצי‬
‫הלב ווזמאה יוביל למכור‪ ,‬ובירך אותו עם עשירות ונעשה עושר ונכיר מפואר ועדיין יש נביריס‬
‫מטשפחד‪ ,‬הלז ‪ -‬והיהיק מהרמיל ביקש לעצמו רק אהבת ישראל כמו רבו טדיריש זליר‪ .‬וכמו‬
‫שהבאתי לעיל וההיק מדירפיל היי מוכד‪ ,‬וטנונע־ ומצורע ריל ב׳ שנים ומהצח באשד כי סבל‬
‫ימורים בעד קהל עדת ישראל תהלוכותיו ה״ שלא כדרך הטבע‪ ,‬פיא הרניש כי מחו׳ ההיר‬
‫מהרים טקאמיב זצללהיד‪ ,‬בא אצלו נבעת התחתן עסו ועשו שידוכין לבניהם[ וחיי או רפש וטיט‬
‫ונשם נחל והרניש וידע כי הענלה שלו לא יוכל לבא בתוך הטיט הנדול ‪ -‬כי הדרך הי מאין‬
‫יוצאת ובא— מד‪ .‬עשי! הדייק מדירמיל ן התחפש איע בבנח נכרי במלבוש הנקרא ניבקעלע‬
‫ולקח בפיו הקדוש פיפא קטנה ונם חתיכת עץ נחלה והלך לקראתם והם עמדו תוך הטיט ורפש‬
‫וחבר עמהם בלשץ נכרי כי למד‪ .‬הלכו בדיך טיט ויפש הנחל והסד‪ .‬התנצלו לפניו כי לא‬
‫ידעו באיזה דרך ילכו‪ ,‬ולקח את חתיכת העץ ודישעינו תחת דענלה והג׳ביד‪ .‬תיכף ומיד את‬
‫הענלה ודימומים משכו תיבף וסיד את העגלה וד‪.‬למ כדרכם שאל אותם לדייכן יטעו ז ואסרו לו‬
‫העירה— ואמר להם להיכן תסעו ללון ז כל‪-‬ם אצל הרבי! כי הנני רואד‪ .‬כי אתם חמידאווקעם‬
‫ואמר להם כי יסע עטהם עד מקום הרבי כאשר באו שמה ‪ -‬ושאלודיו איה הרב ן אמר להם‬
‫איהר קענט איהם נאך ניכט ז ואז הכיר אותי ‪ -‬ואחיב עשו שיחכין כי לההיי םד‪.‬־״ם הניל‬
‫ד‪.‬״ בן ולדידיק טהרטיל היי בת ‪ -‬והודק םדידמיל ביקש אותו כי יתעכב אצלו על שיק‪ ,‬וניסד‪.‬‬
‫לזיבדיו— ואהיב ביקש אותו עוד על שיק השני ‪ -‬ואח־כ נהלה הדייק טהיטיל ייאסף אל עמיו‬
‫ואז יף« ההיק סהרים הניל כי לפה עיכב אותו כיב‪ ,‬ואותו ואת חבירו ההק כעל אוחי לחיים‬
‫‪3‬ד‪,‬ד‪.‬־ל‪.‬‬
 ‫ערבים‬ ‫סיפורים מהה״ה מהרמ״ל מסאסיוזצ״ל‬ ‫דברים‬
‫מי‪,‬היק מהו־ר אטרהט חיים אבדק־ק זלאטשעף[ אשר ה״ וזלפידו וחטייי וז!“םוד וזכי‪ ,‬טינהו‬
‫לאפסרופסים כי ישניחו על בניו כי היי לו עיד ‪ p‬קטן‪ .‬הה צ ד שטעלרא נחוחן ‪ 1‬ביני הצדיק‬
‫מד‪,‬ריש וליה טפונקאטשן ותילף אחר פטירת ההיק מהרטיל לקח ההיק טד‪.‬רים טקאסיב‪ .‬את‬
‫בנו הקטן ]הרב ר׳ שטעלקען ואת אחותו נדרה בתו של החיי‪ ,‬פד‪,‬רמ״ל אשי נתארטה עתה עם‬
‫בן ההיב טקאסיב[ ונטע עטם לביתו לי‪,‬אסיב‪ .‬ואח־ב נתנדל ד‪,‬ד‪.‬־צ ר׳ שטעלקע אצל אפטרופום‬
‫השני ]אצל הה־ק בעל אורח לחייט[ ואת אשתו ש־‘ הבעל אורה לחיים‪ ,‬קרא אותה בשם אם‬
‫ואחר סטירת החיק בעל אורח לחייט נסע בחורד‪] ,‬ד‪.‬רב ר׳ שפעלקע[ אצל מחותנו ואפטרופטו‬
‫הדאשון ד‪.‬ד‪.‬יק טהרים טקאסיב ועיטח אחיל עטו שידוכי! עם נכיר אחד טבראד והנכיר שטח‬
‫למאור‪ ,‬אבל אחר החומד‪ ,‬יא רצה לדוד עם משתו הארוסד‪ ,‬בי לא היתד‪ .‬צנועד‪ .‬בעיניו וכל‬
‫הצדיקם הטביטו בי יקח היתר טק׳ רבנים לישא אשה על אשתו‪ ,‬ובאשר הנביר ראה כי לא‬
‫יבול לי— פוברח ד‪.‬י׳ לדםבים בי בתי תקח פאתי ניפ ]ונטע לביאד ונתן נט פטירין לאשתו!‬
‫ונתן הבל כחורד‪ .‬ונירש את אשתו ]יאחיב באטת נשפע עליה דברים טבועיים[ ונשאר בעירום‬
‫וחוטר בל וברב התאמצות כי חותנו הנביר נתן לו בחורד‪ .‬את התפילין שלו ]אשר הי‪ ,‬לו טאביו‬
‫ד‪,‬ד‪.‬יק טהרם־ל ובל החפצים אשר נשאר מאביו הבל נשרף ורק התפילין נשארו לפליטה והד‪-,‬ק‬
‫טדחטיל אטיעל הלפילין הלו שלובי הטד‪ ,‬טיוסף הצדיק והצדיקים שבדורו חשפו עוטק מחשבותיו‬
‫הטהורים ונילו כוונתו הקדושה‪ ,‬שכוונתו היה שהטופראשר בתב התפילין הללו היה נשפת‪ ,‬אודינא‬
‫דיוטף הצדיק‪ ,‬והנד‪ ,‬נר ה׳ טרם יבבה ודבהשטואל בנו הוא ד‪,‬ד‪.‬יק פויה שטעלקע]חותן הנהיק פויה‬
‫שלטה שפירא אבדקיק פונקאטש[ נער קטן בן שבע שנים ורצונו היה להניה את התפילין אחריו‬
‫לבנו הניל ועשה שני אפוטרופטין עליהם יעד לאחר שינדל הילד וינטול שקריים שוקד על דלתי‬
‫התורה והטצות האחד היה אברהם הוא הררק ר׳ אברהם חיים טזלאטשעב בעל אורח לחיים‬
‫ומשנהו ההיק טויד‪ .‬טנחם טענדעל טקאסיב דיע‪ ,‬וההיק ו׳ שטעלקע הניל קידם פטירתו נתנם‬
‫להנאין בעל טנחת חינוך שיתנם לחתנו הנדרק טוהרשיש אבדקיק טונקאטש‪ ,‬והתפילין הלו עודם‬
‫תחת יד אדוטיו ההיצ מהר״ן וד‪,‬בתב עוד עתד‪ .‬הוא בטו שהיי נכתב עתד‪,‬והנדל‬
‫הוא לבן כבטף[ אחיל לקחו חסידי בראד את הרב ר׳ י שטעלקע ושכרו עבורו ענלד‪ ,‬לשלחו‬
‫לקאסיב ונטע דרך זלאטשאב והלך אצל אפו ]אשר קרא אותה בשם אט! הרבנית זוגתו שי‬
‫הד‪,‬׳ק בנל אורח לחייט‪ ,‬ואסר לה ברב שטחה‪ ,‬טאטע לעבען! ביד‪ .‬איך האב דע שאין נינעם‬
‫אתד דיא תפילין זענן פיר ביה נעבליבען‪ ,‬ונתנה לפניו לאכול ‪ -‬ולקחה טתוך הארט שק קטן‬
‫עם רענדלעך ‪ -‬ונתנד‪ .‬לו ‪ -‬וסיפרה לו‪ ,‬כי אביו ההיק טהרטיל נתן ואת יטשטרת תחת יד‬
‫בעלד‪ ,‬החיק נבעל אורח לחיים יליה[ ואסר לו הא לך זאת לטשטרת עבור בני הילד שטעלקע‬
‫כי יד‪.‬״ לו טזוטן בעת בי יד‪.‬״ חיו בשעת הדחק ולא יד‪.‬״ לו חיו מאופה אזי יתן לו שקרענדלעך‬
‫הלז‪ ,‬ובעלה ד‪,‬ד‪,‬יק בעל אורח לחייט פטר זאת לידה בציוד הניל ובבל עיפ עת בודקת החפץ‬
‫לוקחח השק הלז טן הארנז וטנקת הארגז כן החטין וטנחת שטד‪ ,‬השק עם הרענדלעך בחזרה‪.‬‬
‫ועתר‪ ,‬כי דנני רואה כי נשארת עירוט וחוטר בל בלים עתה הניע העת לתת לך את הפקדון‬
‫הניל— וטן טעות הלזה״ לו בטליוון ‪ n‬טיפק ולקח לעצמו טלבושיט גאים טתוקנים טכוונים‬
‫כפו שד‪.‬״ לו פן חותנו הנביר הנ״ל עת לקח את אשתו הניל ן ואחיב נסע לקאסיב מלובש‬
‫בבנדי יקר זתפד‪.‬רת ועשה עטו שיחבי; טטשפחת הלבוישטשפח״‪ .‬המיוחסת— דיע ועב״ אפן!‬
‫ן( ‪nn‬׳׳ ‪ n‬טהרם־ל השתבח איע בי חננו ד׳ בשכל הישר׳ כי היי טפורטט לעילוי! פיא היי‬
‫בלבוב וד‪.‬״ שם הד‪,‬׳נ בעל חזית דעת אצל ד‪.‬ד‪.‬ינ בעל ישועת יעקב וליה ודו״‬
‫ביניהם התווכחת נדיל באתה עגין‪ ,‬ושפעו כי ד‪,‬הינ טהרטיל בא לעיר לבוב ושלחו אחריו והציעו‬
‫לפניי את םפקותיד‪,‬ס זד‪,‬וא בענות צדקו אטד להט פשט פשוט וישר עדי השתזפטו על ככד‪ ,‬כי‬
‫בזד‪ .‬הפשט סר והוסר כל תלונותיהם‪ ,‬שאלו אותו הלא בטה פעטים פלפלנו אתך אבל חדיפתך‬
‫היזאת עוד לא ראינו ולא שטענו ז אטד יחט כי ד‪.‬ד‪.‬יק הפניר טטעזריטש בידך אותו כי הוא‬
‫היי תלמיד הד‪.‬יק טדוריש טניקלשפורנ פיא בא שפד‪ ,‬ההיק בעל קדושת לוי וראה את עבודתו‬
‫ביקש סרבו טהייש כי יתן לו ניב דרך כלוה בעבדות ו״ ענה לו כי הרב טבארדיטשאב לסד‬
‫זאת אצל החים טטעזריטש ואם תטע שפד‪ ,‬תלטוד נם אתה עבודד‪ .‬תטה מה‪ ,‬טיד לקח דשות‬
‫זנסע שפה כד‪.‬שר בא שטה וההים טטעזדטש ישב אז על כסא הועראה עם בית דינו הנדול‬
‫ואטד לשופר הבית כי יאסר לחהים כי תלמיד א׳ טתלטיח פהחש טניקלשפזרנ בא הנהדרצד‪,‬‬
‫לבא‬
‫לו‬ ‫ע ר בי ם‬ ‫ד ב ר י ם סיפודים מחח־ק טררמ־ל מסאפיב ‪Vaf‬‬
‫לבא אבלו תתן לו רשות ובא לפניו ושאל אותו וסד‪ ,‬תבקש ז ואסר לו סבוקשו הני^ כי גוו‬
‫ללסת" אבלו עבדות ד בדרך ונופח של הד‪■,‬ק סבאררימשאב ‪ -‬אסר לו כבי הנני וקנתי ולא‬
‫טוכל עוד לית[ לך סהיינד‪ .‬הואת רק הנני סברך אותך כי יד‪,‬א לך שכל הישר בליסורך ובגל‬
‫עבודתך לשיש וסעת הלו הנני סרגיש כי יש לי ביד‪ ,‬שכל ד‪.‬ישר נ‬
‫י< שמעתי סניסי סד פנחפני׳ שסע ואת סהדב החריף רשיד נכד החסיד ר׳ יעקב סהופטהתן‬
‫החסיד ר׳ סענדל יד‪,‬ושיע דאגעניצער גי שסע זאת ‪0‬הד‪,‬׳ב ססונקאטש‪ ,‬כי ד‪,‬ד‪,‬יק‬
‫‪0‬ד‪,‬ר‪0‬יל וליה עוד ביסי נעודווה״ בדחקיתגדולויד‪,‬י גשכטתו נכיר אחד אשר נת[ לו דיסחסורו‬
‫בא אליו הנניד הניל ואסר לו הלא ‪0‬עיכ יתגדל ביתו ובניו וכי בוד‪ ,‬יד‪,‬״ תכלית אשר הנני נותן‬
‫לסעיב טעות פדי שבוע בשבוע ז אתן לסעיכ סכום רב דנסד‪ ,‬לסחור ויד‪,‬״ סוחר ובוודאי ו״ יצליח‬
‫דרכו ‪ -‬וד‪,‬רכ וליד‪ ,‬חרכין לדבריו ולקח סאתו־איוד‪ ,‬סכום ונסע עם הסוחרים האחדב' עלחיופא‬
‫דשוקא דיקח איור‪ .‬פחורה‪ ,‬כאשר באו לעיר הלו וכל פוחד פנה לדרכו לבקש לועיא טרף‬
‫לביתו‪ ,‬וד‪,‬היק וליה הלך בביד‪,‬פיד‪ ,‬אחיכ הפוחרים אפרו לו נפע לביתינו‪ .‬אסר לד‪,‬פ הלא לפחוד‬
‫פחורד‪ ,‬באתי ועודן לא הייתי על חשוק‪ ,‬שחקו סאתו ואסרו לו הלא בבר פנד‪ ,‬היום וכבר עבר‬
‫יום השוק ‪ -‬ונסעו לביתם‪ ,‬כאשר בא לביתו םבבוד‪,‬ו בניו ויצאו לקראתו ושאלוהו אבי אבי ז‬
‫סה הבאת לנו נכסנהנ ילרים קטנים באם האב בא סן הדרך סביא להם איוה תשורח קטנה[‬
‫סיד נפל חרב זל‪ ,T‬בחלשות— אשתו הצדקת צעקד‪ ,‬וד‪,‬לכד‪ ,‬לשכינתה הגברת וסיפרד‪ ,‬ללי‪ ,‬כי‬
‫בעלה נפל לסשכב דיל בא הגביר ושאל אותו סח זד‪ ,‬רבי ז אולי נאבד סעותיךז או חלקת‬
‫הסעות לדבר ‪0‬צוד‪,‬ז אסור ואתן לך פעסיים נכי הנביר הנ׳ל הכיר אותו ואת דרכו כקודש[‬
‫עדי בא רוחו בקרבו ואסר לו ‪ -‬אם טסעים סביתם ליום השוק על יום א׳ או יוסים— והבנים‬
‫שואלים טאטע וואם האסט דיא גיברענטז‪ ,‬ניה קיו כן בנו של קיו אם באים לעולם חאפת‬
‫רטואלש שסה‪ ,‬וואם האסט ריא ניברעננט‪ ,‬וסד‪ ,‬נוכל לענות ז ואוי ל« סתם הדין ובר ‪ -‬אפר‬
‫לו הנביר אם כן פעיכ הוא סוחר טוב בביתו וסאו נתנלד‪ ,‬לרבי י‪.‬‬
‫ח( ש*ק תולדות תרניה שפעתי פה סהתסיד סו׳ צבי עוזר עיה כי ד‪,‬ד‪,‬יק נסע פיא ושפע‬
‫קול סחצצים כי פרק אחד התפיפאת האראנדארשלו עבור דטיהאראנדא‬
‫נעלט אשר חייבים לו וורק החוצד‪ ,‬את אשתו ובניו ‪ -‬הלך הד‪,‬יק אצל הפריץ חלו ואסר לו‬
‫הלא בזה לא ישתלם לך הוזוב ‪ -‬אולם אעיצך! קח אותי תחתיו ואותו תנוח חפשי‪ ,‬והיהודים‬
‫אשר ישסעו כי אני נתפסתי אצלך אזי תופיי יתנו לך כסף פדיום כאשר תבקש סאתס‪ ,‬הוטב‬
‫הדבר בעיני הפריץ ועשה כן‪ ,‬כאשר בא לפנות ערב התיישב איע ההיק הלא צריך ליעזפלל‬
‫סנחה ולדגין איע וד‪,‬וא פד‪ ,‬אסור בכבלי בחל ז וספתסא תוסיי הפריץ נחלה עד לפות והרופאים‬
‫אפרו נואש ושלחו אחר הגייםטנייכען כי יאסר לפניו הוידוי‪ ,‬בתוך הווידוי הוכיר לפניו נם את‬
‫זאת כי הד‪,‬יק הנ־ל הוא אצלו נתפס בםאםר הזיקים‪ ,‬אפר לו הנייםטליכער ועבור זד‪ ,‬נחלית‬
‫כיב ‪ -‬ותופיי תניחנו חפשי אולי •כפר בעדך וחיי תחיי כן עשר‪ ,‬הפריץ ‪ -‬אבל ההיק לא ״ ׳‬
‫רצה להניח כי יקחו פאתו הבבלי בחל עדי לא ידבר עם הפריץ‪ ,‬הלך אצלו ואסר לו טוב טוב ‪1‬‬
‫כי תסחול את החוב אשר היהודי חייב לך‪ ,‬עכייז בפה יחי׳ סכאן ולד‪,‬כא ז הלא זרקע החוצה‬
‫אות■ ואת ביתו ז אך בזאת אסחול לך כי תתן לו תוס־י פערטראנ חדש לדוח דורית ועסהנחד‪,‬‬
‫סחבה לסען יוכל לעסוד שם יםים רכים‪ ,‬כן עשר‪ ,‬הפריץ ‪ -‬ואחיב הניח ההיק ליקח פעל‬
‫טפי את סופרות הברול— וד‪,‬פייץ נתרפא‪ ,‬ולד‪,‬יהוח היי תשועת עולסים‪:‬‬
‫ט• שמעתי ספה החש סרן סהחש וליה בסעודת ריח אייר ב׳ שסיני תר־נ נועיין בסיפורש‬
‫לההיק פבארחטשאב פי׳ ה׳ ופיפורש לד‪,‬ד‪,‬יק סקאליף סי׳ בי[ פיא אסר ההיק‬
‫וועלען פיראקיינען ניין א קייגען אינזעד ניטען ‪6‬ריינד ידידנו ד‪,‬רכ סבארריטשאב נכי ידע ברוח‬
‫קדשו לכוק השעה והעת עת הד‪,‬״ק פכארדיטשעף בא אצלו[ וד‪,‬לך לקראתו ערך פרפה הוא‬
‫וגל הסעייתא שלו ‪ -‬ואין קול ואין עונד‪ - ,‬כאשר באו אצל הדח ]ושכחתי שם ההר הלז[‬
‫עפד הדרק סהרסילו וד‪,‬כה כף על כף! ואסר בשפחד‪ ,‬עצוםד‪,‬׳ ביד‪ ,‬יחתוהרב פבארדיטעועף‬
‫הנד‪ ,‬הוא פד‪] ,‬ועוד נבה טורא ביינייהו והחיק סטאפיב וםעייתוד‪,‬ו היי בצד אהד פן ההר וחד‪,‬יק‬
‫םבארדיטשעף בצד השני סן ד‪,‬ד‪,‬ר ועוד לא נראו ולא ראו זה את זד‪ - ,‬ועכיז הד‪,‬יק םםאסיב‬
‫יחג סקום בואו[ וד‪,‬י׳ שסה דרך כבד סאוד‪ ,‬כאשר באו על ראש הד‪,‬ר היי נשפע קול טדהתת‬
‫סרכבי פעפותיו ודנה איש עשר על יאש הנבעד‪ ,‬והד‪,‬יק סבארדיטשעף הנה הוא באו והי'‬
‫בינש‪,‬ם שפחד‪ ,‬רבד‪ ,‬זבא הד‪,‬־ק םבארדיטשעף אצל ד‪,‬ד‪,‬יק הניל על עדר‪ ,‬אבל ד‪,‬ד‪,‬״ק הנילהכטעז‬
‫לאיש‬
 ‫ע ר כי ם‬ ‫סיפו‪f‬רים טהה־ק מהרמיל מסאםיב »' ל‬ ‫ד ב לי ם‬
‫לאיש כפרי אהד כי יה״ א‪1‬נלו בעוק הלוו עי פעורת ביית נולה וספילא הלך עפו נם ‪m‬־‪B‬‬
‫פבאדדיטשעף ועפהם היי נם ההיק נכעי אורח לחיים[ וההיק הניל נהג שפה את וסנפו כבעל‬
‫הבית נכי חאורחים החשובים הנ״ל באו שפה ניב רק לכבודו[ ולאיש כפרי הנ‪-‬ל ד^ ‪ pn‬בית‬
‫אחד ארבע על ארבע ושם היי נם היולדת ולא היי שם פאופה פובן לפעודה רק ה" לאיש כפרי‬
‫הניל חבית א׳ עם כרוב בכוש נקתינס וואת ה״ קודם ופן שבועות ‪ -‬והיי בלילה ליל שיק ‪-‬‬
‫וההיק פבארדיטשאב היי פדובק בדבקותו ועת אפר הופר הקל תפוחין קדישין לא הי ונריד‬
‫לו תו שום פאכל לאכול ‪ -‬וההיק הניל אכל פן הירק ברוב ננשייערט קרדפו פעם ופעפ״ם‬
‫ובכל פעם אפר לבבוד ערק ‪ -‬ואפר בדה־ל ביה איך פיעל א טעם נן עדן כן אפר הרבה‬
‫פעפים ‪ -‬והרב בעל אורח לחיים נאשר הוא פיפר הפעשה הלו לפני אבי אדפיו וליה היה‬
‫הודה פלאנעוט( ולפני החפיר חי שפעק פופר ושכחתי פחיכן ה״ ר שפעק הניל[ היי ניב מוכרח‬
‫לטעום פן ירק נקיויטה[ הניל ‪ -‬ופיפר הוא ביסנפוו בי אחר הטעיפה תנא החו[נה והקיא פן‬
‫האעטפכא שלו נם את אשר אכל פתפול שלשום רפים קדפונים ‪ -‬כי העשב כרוב קרויטהניל‬
‫הי־ פתח פעיקרא נועכיו אפר ההיק פפאפיב כי טועם בוה טעם נן ערן[ וכאשר ותנו לנוח פעט‬
‫ולילך לישן שינת לילה‪ ,‬פידר החיק פפאסיב‪ .‬פקום הפשכב ‪ -‬ולההיק פבארדיטשאב נתן‬
‫אמה ספפלים כי ישכב עליהם‪ ,‬ולהרב בעל אורח לחיים אפר החיק הניל אידד נאו בלשון אתה[‬
‫זענט א יוננער פאנן איחר פ^נט דתיםוק נעכטינען ‪ -‬נודרב בעל אורח לחיים בפפרו זאת אפר‬
‫ואני יננאתי החובה בשפחה רבה כי הדירד‪ ,‬היי נ־כ דירה סרוחה ‪ -‬והוא חיי אפטנים לפאר[‬
‫ולו בוסנפו ‪ p‬אפר הה־ק פפאטיבעל ע!נפי בררכטאיהר נישט«ני קלערן ורא איך וועלשלאפען‬
‫ווןון איך בין א(נינד דן! דער בעל בית ‪ -‬אחו־ שיק נסעו לביתם וכאשר באו א‪1‬נל ההר ועיל‬
‫נפרת איש פעל אחיו וה בכד‪ ,‬תה בכה‪ ,‬וד‪,‬י׳ לפנות ערב ! ורוי׳ ננדיך להתפלל פנחד‪ ,‬ולא נשאר‬
‫שפה רק הד‪,‬־ק פבארדיטשאב והתיק פסאפיב והד‪,‬יק בעל אורח לחיים ועוד חפשד‪ .‬אנשים וו־‪,‬י‬
‫ונדיך עוד ב׳ אנשים לפנין ‪ -‬והפה היו על ההר לא פקום אנשים ולא פקום ורע ותאנד‪ -,‬חנן‬
‫*לנות נבוהות‪ ,‬אפר החיק פפאפיב ‪ 1-‬בייא ‪.‬אינו את א פנהנ פאן קלאפט אין שיעל א ‪p‬־‬
‫נכי כן היי הפנדב כי השפש הלך פבית לבית ודפק בעד החלון או הפתח כי יבואו לתזפלד‬
‫לפנץ בבית הכנפת[ וועל איך אייך קלאפן אץ תע‪6‬ן נני פנין ‪ -‬ולקח חתיכת עץ ודפק על‬
‫האילנות ואפר (ני פנץ־ ‪ -‬פיד ראו ן כי ב* ב׳ אנשים והתפללו עם פנין אפר לו החיק‬
‫סבארדיטשעך ‪ -‬וועו פשיח ווט קיפען וועט איד‪.‬ר ארך ריעפען צי פנין ‪ -‬אדדב הלכו לביתם‬
‫בשלום‪ ,‬י־ע ועבי־א ‪-‬‬
‫י• עוד פ״א נסע הה־ק חניל עם הה־ק ר׳ פאד נשל הה־ק פבארדיטשעף[ ונם‬
‫החיק בעל אורח לחיים הניל ‪ -‬וו־‪,‬י׳ (נריכין לאכול‪ ,‬אפר ההיק הניל פיר וועלן‬
‫נלייך קיפוק אין איין קרעטשפע ‪ -‬פיד באו בתוך קתנטשפע יפה יפיופה נוד‪,‬פםפר בעל אורח‬
‫לחיים הי■ פבוד כי עד כאן תחום שבת ופד‪ ,‬נסור לאכול וללון[ אבל הד‪,‬יק הניל אפר לא וו‬
‫הדדך‪ -‬ונלך פכאן‪ ,‬עדי באו לכרעטשפע אחרת והיי שם ניב בית קק פהכל ואץ שפפאנעד‬
‫החיק פפאפיב א ניט‬ ‫אחת שכבה בתוך פטתה‪ ,‬והפה באו שפה אפר‬ ‫ש ‪ p‬אשד‪ ,‬וקינד‪,‬‬
‫שאל אותה ‪ -‬האט‬ ‫איהרז זענט איהר ביהנעזינטז אפרה ‪ -‬הן ‪-‬‬ ‫( ‪ -‬וואט טהיט‬
‫איחר עפים וני ע»( אפרד‪ ,‬לוו יש ליחביתבתב שלוק נאייננעויייטעם קתיט[ אפר הד‪,‬יק וייער‬
‫ניט ‪ -‬והד‪,‬יק אכל ואפר ניכ ‪ r‬ורא יואיל ‪ -‬א טעם נן עדן ‪ -‬והרב כעל אורח לד‪,‬יים נד‪,‬פפפי[‬
‫טפן איע בתוך הפרכבה לפען לא יונטרך לאכול פפטעפת נן עוץ חלו‪ ,‬אבל הד‪,‬יק חיפש‬
‫אותו ופצא אותו וקרא בתוך הבית ופוכרח היי ניב לאכל פן הפאבל הנל ‪-‬‬
‫’א< ה ה ״[ ] פלאנצוט נשפעתי פפי אדום־ו ד‪,‬ד‪,‬יצ פד‪,‬ר־ש[ פיא בלילד‪ ,‬כאשר לפד כפי הודד‪,‬ק‬
‫ובנו נהה־צ ר׳ צבי אליפלך פבערטש[ אשר היי או ילד קטן פוטל בעריפד‪ ,‬נוויענע[‬
‫התחל לבכות פאוד וטרד אותו פליפודו ועפד פכפאו ושולחנו נאשר היי ננד חלון הבית[ וד‪,‬לך‬
‫אצל העריסה לנענע את הילד■ ולשתקו‪ ,‬ובוה הרנע ירד‪ ,‬ארב אחד ‪ 1‬לא נודע עד היום פי הי­‬
‫ד‪,‬צורר הלו[ בקנה השריפה תוך הבית נפןד‪,‬חלוןפכיווןננדד‪,‬שולחןפקופםושבהרב וליה[ ונשרפו‬
‫איור‪ .‬עלים פן הס■ חוו־הק אשר היי זל השולחן ‪ -‬וד‪,‬ד‪.‬־ק ניצל או בעחיי‪ ,‬ום■ הוו־הק עוד‬
‫הוא תחת יד אדפיו פהו־ץ שליטיא—‬
‫דרכו בקוד ש היי לוזזפלל בדפעות שליש בד‪.‬ושענות והקפות האריך כפעט עד פפיך ללילה‬
‫י טפש ופןהציציתשלטליתנטפו הזיעה וד‪.‬פיפ כפו פן בנד אשר נשרה בפיס וד‪,‬עניות‬
‫דל‬
 ‫ערבים לד‬ ‫םי»דיס ט ה ה ק ג(«רמיל מסאסיב זצ־ל‬ ‫דברים‬
‫דל היי נחל לספוד בי בל כלי ביתו וספדו ]חוץ הספדם אשד ה״ לו נחוודם תפית ח״‬
‫סמושכגים בדי אהרים ופיא כלתה לו דשרוטה סן הביס בי לא היי לו שחטה א' בי >‪ np‬נר‬
‫אחד ללסוד ולדאיד להם הלילה אזי הציקתו אשתו ודבנית וליה ני יסב לאוננאק עגורסבות‬
‫ואז החל להרוש בשם ד ורבו א«*ו הסידו אשד הסתופפו בצל קורתו■ וביסי הורפו היי אצלו‬
‫העניות דל נד‪ 1‬ל לסאוד בי אהרי בל העבודות והתפילות של ההושענות והקשות לא היי לו‬
‫לסעוד סעוהת הדר רק פענו רוביא ■סעודן■ ולא יותר■ והסתפק בסיעונווו‬
‫ט סיפר לי הרבני ד שסשק הים עיד‪ .‬בי טפח לו ההסיד ד יוםןו ולסן עיד■ ספונקאפש■ ני‬
‫בנישואי אדפיו סהדש ^•ה נודהסיד ד יוסןז ולס[ היי ניב שסה! ובאשי דקו־ו‬
‫גרקידת נישופי'סצוד■■ קפץ בתון■ העינול של הרקידדואיש אחד סלובש בבנדים בסו איש בפרי‬
‫‪.‬בניבעלע קצרד■■ ועס לילקע קצרה בדרך אנשי הבפרים וד‪,‬הסיד ד יוסף ולק הנייל רצה לנעור‬
‫בו בי דאץ■ יעיו פניו לבפם בתוך ‪ w‬הצדקים נאשר רקדו שסה בי היו שסד■ הד■■? סדנאב‬
‫ודבדק סלאנצוט ונתסיוש[ עביו התיישב בדעתו אם בל החביייא שותקים ואינם חהפים אותו‬
‫לועץ עדם תיחא לד^ס ‪ -‬ושתק נס הוא ולא ד בי דבי■ אהיב אסר לו הודק‬
‫טדנאב בי יברן■ ברבת הנופל על אשר קיים סאסר סילד■ בסלע שתיקא בתדן ‪ -‬ני איש‬
‫בפרי הלו היי הודק סהיסיל טסאטיב אשי בא לרקוד בנישואי סצוה של נבח יבינו סוצ׳ש‬
‫ול^■ ‪ -‬ז״ע ועבי־א ‪:‬‬
‫‪ 0‬ומדי דברי בו לעיל טההק בעל אוחיו לחיים ולה הנני לציץ פד■ סה ששפעתי םהח‪-‬צ‬
‫סחדא שלינדא ני הרב ד וואלוויש וליה נשבהתי סקום ם־והתו( בא לפני‬
‫הנו חקחעו ולא יישזי סי היי! בי יבלבלוד^ו סחשבות ורות בתוך התפלה■ אפר לו ני יסע‬
‫אצל חד■^ בעל אורח להיש ואז היי ההק בעל אוחז לחיש■ עוד! בעל בית סחויק אוענרא‬
‫מידציעיו ״■■י׳ נביי ובעל סבנים אורח למאוד■ התאבסן שסד■ וד‪.‬י׳ שסד■ בסו שבוע ושבועיים‬
‫נתן לו ארוחתו אחתז לחס ופוקובית מלא ספדס^הרבהניל תהד■ על קנקנו לדאות פה מעשהו‬
‫אבל לא ראד■ מאופה ‪ m‬בי אם הלחם אשד הוא נותן לו לאכול■ ובי בבל יום ויום ב ^י ת‬
‫עומד ופתפלל וייזולך אודב תוך השענק והוא שפה בכל היום■ וד‪1‬לך בלילה לנוח ולפוש‬
‫שאל הרב הנ׳ל את הבעדרב נבעל אורח לחיים[ ני יאפו■ לו פד■ מעשהו בבל היומן אפר לו‬
‫בי בבל ערג ועני פנקה את הבלים בלי ובובש למק יהיו נקיים והנני פבבדאת הבית במטאטא‬
‫למען הבית יהי׳ נקי פבל ובל ‪ -‬עב־ו אולי ובוודאי לינת לילה פינפת ע־ב בב‪-‬קר השבט הנני‬
‫סבבד את הבש ובלי וששתאות לטען ידל׳ נק״ם לנפד נ• יד■'׳ ראוי לכבד בד^ם את השדום‬
‫הבאים בחצד לשתות ולהתעננ בן הנני עושה בבל יום דום בבקי ובערב לעת צאת השואבות‬
‫למען לא תשאי עליוש שש רושם■ ני באם ישאר עליוע שש דבר סנונד‪ ,‬אזי ישתחע בהם‬
‫חיו החלודה ולא יד‪.‬י׳ באפשרות לנקשם אהש ‪ -‬אחיבבאשד בא בהזרד‪ .‬אצל רבו וליה שיפו‬
‫לו את אשר ראה אצלו אסר לו רבו וליד■ פעתד■ תדע האיך להתנהנ כעניני עבודתך עבודה‬
‫תטה ושליפד■ לו־זיות סור פרע ואודב ועשד■ טוב■ ובבל ערב ובוקר לחשוב פהשבש ולטדדם‬
‫ולונותם פנל פשע ושן בי חך ונקי יד■״ לפק תובל לשמש לפני פפש בבלים ני‪,‬יש ופטודדים‬
‫טזונבים וצחצחים ואזלא יבהלוך רעיונך ומחשבות וחת היו‪ ,‬ותהיי תפילתך תפלד■ תפח וברד‪.‬‬
‫נק״ד■ ופיוצו■■■ בן יעורני ד למען בבורו■ אפן!‬
‫ידי נבפודי ם שנת בד‪.‬ששון שפעתי פאחם־ור הנשצפוחחץ שליט־א[ הד‪,‬ק הנ׳ל הש בילדותו‬
‫עילה נדול ואביו נם הוא היה נאזן וחריף ™ל ושמו ר׳ יעקבו ולמד עםישיבה‪,‬‬
‫נחלה תלמידים הנאוניס נדולי חקרי לב אשר היי בישיבתו הרפתה■ ואולם אבע היי סתננד‬
‫נדול על פנד‪.‬ני ודרבי ההפידם ויהי לזרא באפו ויד‪,‬י היום ובנו העילה טנב את עצמו מבית‬
‫אביו והלך בדרך תמים לפעלה לפשביל השם לדרך פעמיו ניקאלפבורנ העידה אל הנאון הקדוש‬
‫רנשבבשונ ד שפעלקע זייע ועוב את אפו ואת אפו ודבק ברכו רקחש ובאשר נודע ואת לאביו‬
‫מאוד חרר■ אפו וחמתו בערד‪ .‬בו ‪ W‬פעשד■ הזאת אשר עשה בט ילד שעשועים■ יפד■ אף נעים‬
‫שה^ך לפי דעתו בחץ■ תועים ווזזפין בפה פלא שבט אפו שאם יבא בנו לביתו יבדו פנתדצח‬
‫פצע וחבורה■ ותמיד בשפצא אחרת נאד■ היפנה השליך את הראשונד יאמר זו לבני הבא‪.‬נודטן‬
‫פיא שדפשרת שעה את הבית ונם את השבט ההיא דש״ה פד‪.‬בית אל הקאטיר ההי בבוא בנו‬
‫הודק הנל לביתו תיבף ‪ p‬לפקוס אשד חעפ ‪ T‬השבט ויחפש בבל הבית פשפש ולא פצא‬
‫ודץ יהקאפיר לחפש שם את השבט ובראות ההק את ואת האד■ פעשח ורבין פח הוא רוצה‬
‫זו‬
 ‫ע ר בי ם‬ ‫טיטורים טזזדדס טהרט״ל מסאסי»"ל‬ ‫ד ב רי ם‬
‫!‪ 1‬שדנונו לרכותו מיכף ‪ p‬וגפל שדוד כר» שכב רבץ כארי בין רגליו ואבר אבי! אבי! ל‪8‬ה‬
‫לך להשחוז אותך לילך אל הבית יהנות אותי ד‪.‬ך כאן בה שאתר‪ .‬רואה וניאות אביו זאת‬
‫פיד נכפת חופיו על בנו וחפו סעיו לו ולא שלח ידו בו ולעת ויןנתו נעשה אביו פני נהור‬
‫ואפרו האחקים שעל שלא יתנה לראות את בנו על דרך זה נענש פפרופים וניפל פפנו פאוי‬
‫עתיו נכדי שלא יראה את בנו בגדולתו וההיק נוע ויאפך אל עפיו על פני אביו ואביו האדיך‬
‫יפים לאחר פטירת בנו והי■ דר בעיר בראד ולעת זקנתו נפע לפאפיב והניח באואה שלאתר‬
‫פותו יניחו אותו אאל בנו הה־ק זייע‪:‬‬

‫ב״ה‬
‫סיפורים טההיל! מהרייא מהאלעף זצלל״הה איזה‬
‫גרגרים לטובה אות!‬

‫מפתחות‬
‫א( פ חחק אשר ראו ליקח על יפים הנוראים!‬
‫ב( עם נקיבת הפאות שטיפלען ‪ -‬ולפה ענינים והתנהגותו ‪I‬‬
‫נ( עם השאלה על עוף אחד‪.‬‬
‫ך( עם הפעשה אשר פיפר פד‪,‬״ק פהר־ו ‪ -‬ונשקע האש ‪.‬‬
‫ד‪ 0‬עם ההפידים שלו ני אפרו כי יחזירו אותו לרבי בבגאיא‪.‬‬

‫רבים טספרים! ני הדרק פחרילשרדרפנפע לאונגאדן לחפשאיזה נשפד‪ ,‬גדולה‪ .‬ובאלקאלעף‬

‫וסאא שפד‪ .‬את הד‪.‬יק הניל ילד כבן ה׳ שנים וד‪.‬י׳ רועה את האותות ‪-‬‬
‫ושאלו! לפי אתה ז ואפי לו ‪ -‬בן אלפנה אחת ‪ -‬והד‪.‬יק פהחל ניקש אותד‪ .‬ני תתן אותו על‬
‫שכפו ואאוודו והוא יגדל אותו כפו אב את בנו ונתנה אותו לד‪.‬ד‪.‬יק פהחל והוליך אותו אאל‬
‫ד‪.‬ד‪.‬־ק פחדיש פניקלשפורנ ולמד שמה ונתנדל שפד‪ .‬עדי נתנדל לאח שנהבורד‪! ,‬‬
‫<‪ #‬אנשי עירו בקשו ליקה הון על יפים נוראים באו לפניו ושאלו אותו על בבה‪ .‬אפד להם‬
‫עאד‪ .‬לא אדע אולם עובדא ידענא ופיפר לחם פעשד‪ .‬רב‪ .‬פעשד‪ .‬שהי' בך‬
‫ה״‪ .‬וםיפר להם‪ .‬פיא באתי בתוך עיר אחת וד‪.‬ייתי רעב ללחם אבל חיי קודם תפילת פנתה‬
‫והלכתי לביהנניפ להתפלל ‪ -‬התפללתי פנחד‪ .‬אבל הייתי רעב למאוד‪ ,‬אפרתי לע!נםי איך וועל‬
‫שאין אויפהאלטען ביי נאך סעחב‪ ,‬והתפללתי שפה פעריב‪ ,‬ושפעתי ני פען האט אויפגעשפיעלט‬
‫א שטיק אויף אהבת עולם עם האט גידוירט ‪ 2‬שטונד אויף דעם זיינער‪ ,‬אחר התפלד‪ ,‬שאלתי‬
‫פה ואת ‪ 1‬ופה נשתנה הלילד‪ .‬הוד‪ ,‬פנל הלילות‪ 1‬ולא היי יודעים לומר לי הטעם‪ .‬רק אפרו לי‬
‫ני נפנקם החברה הישנה שם נאפר הטעם ‪ -‬שאלתי פאהד ושתיים עדי כי מפרו לי ני עתה‬
‫תד‪ ".‬סעודד‪ ,‬גדולד‪ ,‬ושפיקדא מפנקס החכרד‪ .‬את הפעשד‪ ,‬אשר היי‪ .‬ודולנתי א!נל הפעודד‪,‬‬
‫ושפעתי בי קראו הפעשד‪"^",‬םתוך פנקס החברה‪ ,‬והפעשד‪ .‬שהיי כך היי בי בעיר הלו חייפסיחת‬
‫נחלות על היהודים עד ני חתנו את דינם לנוש אותם חיו פשם‪ ,‬זד‪.‬״ שפח פטדנותא ‪1‬נדא‪6‬י|[‬
‫אהת אשר ך‪,‬יתה אם לבינה ופבלעדד‪ .‬לא נעשד‪ ,‬שים דבר והגר‪65‬ין הלו היתה אוהבת את‬
‫היהודים ותפיד היאיבאפיץ ורועות בסלה הגזירה רעד‪ ,‬הלו עח נשלה ידד‪ .‬ולא ד‪.‬״ לד‪ ,‬שום‬
 ‫לה‬ ‫ע ר בי ם‬ ‫סיפר מהודק טהרי״א מקאליף »"ל‬ ‫ד ב רי ם‬
‫דיעד! בעניו דג־ל ונכוו פשש»ם ונירוש‪-‬ן ח־ו אכל הש־וצי‪ ,‬הניל בטסתרים ‪ m rn‬על היבר‬
‫עדי נודע לה הנזירה רעה ה^‪ ,‬הלנה אצל הראש הקהל של היהודים וסיפרה לו ואש ביסעוש‬
‫שליש‪ ,‬ואכרה לו כי ילך אצל הרב כרא דא זרא לתשוב םתשנות לבנו ל נדדה הלו‪ ,‬הרב דסוזא‬
‫נור צום והעניש‪ ,‬וקול ישועד‪ ,‬עוד לא נשפע בין היהודים‪ .‬וד‪,‬ערלים היי טוכנים ליוס הכיועד‬
‫להנקם בד‪,‬יהודיס וחיו לאבד וברם ‪ -‬עפ־ שפש הקד‪,‬ילר‪ ,‬ואפר אני אספר לבם בשל כי נעששה‬
‫הרעד‪ ,‬הלו‪ ,‬ני ביפים הנוראים השפלל לפנינו נכוה ציוה שנים[ חון אהד אשר היי שרךןוכשועב‬
‫פלוני בן פלוני‪ ,‬ועי־ו נעשה קטרונ הלו וננור עלינו ככה‪ ,‬העולם ראו ני השכש הלו הוא איש‬
‫הנניים ואדם נדול בענקים ואפרו לו עוץ עצד‪ ,‬אש אשר לעשוש ו אפר להם אין כאן שום שקנה‬
‫דק לי‪,‬כוע כחדש חודש אלול וששרי ולהשנהנ כיפי אלול ור־ה ועייש דויהק וכל איש ישוב‬
‫כדרכו הרעד‪ ,‬וישקיף ד׳ וירחם עלינו ועניי ‪ -‬וכן עשו— וד‪,‬שפש היי הבעל שפילד‪ - ,‬ולפי‬
‫חשבונם חלו היי החשבון על יום הכיפורים כי האויבים יבואו חיו לטבוח טבח וד‪,‬נן ‪ -‬וכל‬
‫האנשים ודגשים וד‪,‬ילריפ באו לבדבנים לשפוע אל הרנה והשפילד‪ ,‬ונורו צום ופםפד והשפש‬
‫אפר לד‪,‬ם דברים כבושים‪ ,‬ואפר ני הנה רואד‪ ,‬כי עוק הנוירו•‪,‬לאנשבטלד‪ ,‬נעיד‪,‬יד עדיהשפללו‬
‫בל הנופח של יויהק ובאשר באו לשפילש נעילה ולד‪,‬חרה ד׳ הוא האלד‪,‬ים והוא ובל העם אפרו‬
‫ואש בדביקוש ובפם־נ ואו נאספו הנוים לעשוש נקפשם ונששנעו שפד‪ ,‬וחנו וה כוח פבש חרב‬
‫ד‪,‬דנ ואבדן ונאבדו הפד‪ ,‬ועצשפשופר ‪ -‬אפר השפשביד‪ ,‬בבר נשנטלה הנזירד״ ובאשר השפיל‬
‫פעריב רצו להשפל בחיפוון נכפנהנ העולם( אטד להם לא כן בני ! והשפלל השפש נם שפילש‬
‫עדביש ובאשר הניעו לחרוו אהבש עולם כא לד‪,‬ם דביקוש וחשקוש נדול עד נלוש הנפש‪ ,‬ואפר‬
‫פופור הלו כרב חשק וופרה‪ ,‬ערך ב׳ שעוש‪ ,‬ואחיב נפדו חשפילד‪ ,‬וד‪,‬לכו לכשיד‪,‬ם שפחים וטוב‬
‫לב וננשב ואש כד‪,‬פנהפ לפוב־ש עולם וקבלו עליהם אש יום הוה לד‪,‬שפלל שפילש פעריב בבל‬
‫שנה שנח ‪1‬בבא יום הוה( ולופד ופד אחבש עולם בנינון ובופוי בפשך ב׳ שעוש לפען שהי'‬
‫לסוברש אהבה אהבש עולם ועושים סעודה נחלה בוה חיום כבל שנח ושנה‪ ,‬אש וח ראישי‬
‫ופעשה שדעו בטוב אש סי להעפיד לפני השיבר‪ ,‬להשפלל לכם ביפים דגוראים‪- .‬‬
‫ב< זקרבני החסיד ד׳ בער וליד‪ ,‬פדאדאנ סיפר)סיפרו לנו בנו החסיד םד‪,‬ריפ ע ‪] (,T‬ועיין בפיפודים‬
‫לההיק טהרפיל ם״ כי ובסיפויים לחד‪,‬יק פבארדיטשעף סי׳ הי דלהלן[ בי החיק‬
‫רגיל הראד‪ ,‬באצבעו אצל נקיבש הפצוש )פצוש שטיפלען( דער כארריטשעוועד פלענט אואי צי‬
‫שטיפלען ]כי דרנו כקודש היי לרקוד בדקודין אצל בל חפצןיש וכפו בן אצל הפצושן ונפעט‬
‫כי נהד‪,‬־ק הניל[ רקד ניב בכל נופו על הפצוש ‪ -‬ורצה ו״ דוב הניל לעוור לו אפד לו הה׳ה‬
‫ליה נייא נייא דיא שוטה ‪ -‬חא קענסט נישט ‪ -‬פיא קודם ריח אפר הד‪,‬יק הניל בי ירא‬
‫לעצפם לשכור אשד‪ ,‬בעל שפילד‪ - ,‬על יפים נוראים הבעיל ‪ -‬והיי שם איש ירא ד ו׳ יוסף‬
‫יוחנן וליה וקולו היי נעיב‪ ,‬ושכרו אושו לבעל שפילה ‪ -‬כאשר הלך אצל העפוד‪ ,‬שפש אושו‬
‫ההיק וליה ואפוי לו יוסף יוחנן יויא נייסט דיא ז פיד נרשע לאחוריו ודוד‪,‬יק הלך להשפלל לפני‬
‫דעפוד ‪-‬‬
‫פ״א עש שבב בחליו והרב ד׳ אהרן ישעי׳ היי פשפשו והרופאים נשנו לו איווי‪ ,‬סם ושרופד‪,‬‬
‫לששוש‪ ,‬ולא רצה ‪ -‬אפר לו פשפשו‪ ,‬רביו איחר פשט טרינקען‪ ,‬אפו■ לו החיק‪ ,‬חא‬
‫שוטה חא ואנסט פיר ‪ -‬איך פש טרינקעןז וד‪,‬נביד‪ ,‬עיניו כלפי פעלה ואפר‪ ,‬דבש׳ע חאווייסט‬
‫אפלו אואי פיעל נוד‪,‬ראד‪ .‬באצבעו( טיה איך אויך נישט ^הנע כוונה ‪ -‬אין עדור וועט פ‪T‬‬
‫ואנען ‪ -‬איך פש ז—‬
‫עיוד‪ ,‬ני יבשנו על פצכשו פינ יצחק אייויק בן יחזקאל וליה וד‪,‬י■ ערליכער יוד והיי יכול ללפוד‬
‫על הדף ]בשנשרפיב ובישי להיוש על היאיצ ו ^ הציון ונשוך פערי■‪ ,‬שלו ואף כי ראישי‬
‫ני עוד נכשב שפה איוה דכחם אבל לא יכולשי לקרושנו והוא פונח כשוך ארון‪ ,‬ועל האדון‬
‫נכשב שפו ושואדו הניל ולעשפצא אייד‪ ,‬אראה‪-‬לד‪,‬עשיקאוש באוש סד‪ .‬שנכשב על אישנו הקדוש‬
‫תונשו הדבניש השניי׳ הישה אם וקנשד‪ ,‬של חפי פוד וליד‪ [,‬ודהיק דגיל עשד‪ .‬שיח^ן לבנו עם‬
‫נש החיק פודטשאיב ‪ -‬ואחר הנישואין ני כש החיק פודטשאיב הישה בביש אכיד‪ ,‬שאל‬
‫אושה על פהוש חד‪,‬יק פקאלעף ופיפדד‪ ,‬לו כי ביום ערכשבועוש סעד איע לישן קצש וד‪,‬י' ישן וד‪,‬ולו‬
‫עד יום שני של שבועוש כיי הפסק ‪ -‬וד‪,‬י׳ רעש נחל ‪ -‬עח הרבניש הרד‪,‬יכד‪ .‬בנפשה עח‬
‫והקצה אושו פשינשו‪ ,‬אחיב הלך להשפלל והשפ^ וקרא כסיש קריאש יום הראשק ‪ -‬בחודש‬
‫השלישי‪ ,‬אמר הה׳ק פודטשאב א שאד א שאד או פיהאט ע הם אויפנעוועקט— עד‪,‬ר אח שאין‬
‫ניוועהן‬
 ‫ערכ^ם‬ ‫םיםרםוזודגןמהרי׳אמקאליףזצלה׳ד!‬ ‫ד ב רי ם‬
‫נירעחו אין היכל ‪6‬ין נמוח ומן סומט »וזם ניפט ניוועהן אי‪6‬מיועקמ הע‪ 6‬ערזר » ‪t‬׳ ‪ n‬מ ך‬
‫טומהן ניטדלט אז ‪ vtn rwa‬ניוועוזן ניסיוס ‪: pwp‬‬
‫סי א בעיוודק נסע לטרוק נהר סטוך לקאיעף לכבוד יויט‪ ,‬והניח איע לישן שם »ל מ בי‬
‫השדה ואפר איי איו מ ניט ‪1‬ני שקופען ‪ -‬והיי לפנות ערב טטש וכל האנשים טבל‬
‫את זסנטן לכבוד יויו־ק והוא היי ישן‪ .‬אודב קם טשינתו לא הטבל א־ע ‪ pn‬נטע לביתו‪.‬‬
‫ג ס ןאן^ ידוע כי עת שכב תטיד בטטתו לעת וקנתו‪ ,‬היי לו קאנטשיק )פייטש( ומה הכד‪.‬‬
‫לפעסיט על הכותל‪ .‬אנד‪ .‬ואנד‪ .‬ואטד י טע י טע פש בא » לו איש אחד אטי לו‬
‫אבער איך האב דיך ארים ניצאינן ‪ ps‬וואסערו כי איש הלו היי נטבע בטיס עם וטננלר‪ .‬וסוס‬
‫שלו והד‪,‬־ק דאד‪ ,‬זאת בדוה קדשו ועל ‪T‬י הכאות שלו עם הקאנטשעק הטשיך אותו טןהטיט ‪:‬‬
‫גם זאת ידוע! כי היי אוכל׳נתניות זקערשען[ בלי בדיקה ‪ -‬ואת הנשארים )אשד השאיר בתוך‬
‫הקערה( בדקו אתריו ודרי כלם טתלעים ‪t‬‬
‫גם זאת טקפריטז כי ה״ בעל יסורים לטאוד לעת זקנתו לא ה״ י כל לסבל על ע‪1‬םו »‬
‫הטלבושי^ לפעטיס הפשיט טעל נוסו כל הטלבושים עלו וה״ שוכב ערום ובא » לו‬
‫הרב ד שאל וס*או ערום‪ .‬שאל אותו ודאאטלועה א^ אויסד אסר לו‪ .‬כטו אדהד קורס ‪fcnn‬‬
‫אטר לו ‪ -‬אסת כן הוא‪:‬‬
‫נ( ב שי ק אחרי תד־נ שפעתי טידידי ריא ניי כי פש בא שאלוז נעל עוף אהד( לפני וד מן‬
‫^ הניל שטר לההסיד די שאל וליה פק עיק בד‪ .‬כי ה» לאיש עני ל א תי ‪- pT‬‬
‫ד שאל לקחו בידו שטר כשר‪ ,‬פבלי שום בדיקה ועיון‪ ,‬שאל אותו רבו הנל‪ .‬שאל ז על סה‬
‫זח! כי לא תעיק בו כללד ענהו ‪ -‬פובטחני בדברת רבי‪ ,‬כי בוודאי כשד ה שז אפר ל‪ .‬יטה‬
‫הורת יסד‪ ,‬דנת וסיפר לו‪ ,‬כי פש נפטר תעדר'' ״ לעולטובדיק פפורטם ונם ה״ ק לוו » ק‬
‫נאה וכאשר כא לעולם העליק כבחהו כי לך לקבל שבוע תתד‪,‬וה רעש נחלו כי באת היין‬
‫אהת בקובלנא והשף בידה ואפיד‪ ,‬כי פש באתר‪ .‬לפניו בעשיק עם שאלד‪ .‬על העוף הלז וזדיש‬
‫דגל לא דונד‪ .‬לד‪.‬טדח עעטולדדד להיתר‪ ,‬וד‪.‬סדף את העוף‪ ,‬לא הי׳ לד‪ .‬להאעוד‪ ,‬הלז( ב »‬
‫לאכל שם ד‪.‬״ מטריח אש היי יכול להכשיר את העוף הלו‪ ,‬ופסקו כביד שלמעלה‪ 1‬הק כי‬
‫הש ביטל להאשד‪ ,‬דגל עתנ שבת שלד‪ .‬לכן רןסוד‪,‬ו כי לא ירד לפני סעיבד‪ .‬לקבל שבת‬
‫‪ -‬אשר על כן נכן אפר החירן דנ׳ל החסיד ד שאל דגל( טוב עשית כי הכשרת את העוןא‬
‫וכעוד ה ש‪:‬‬
‫ם״א נסע נד‪,‬ד‪’,‬ק ליד‪ (.‬על ש׳ק לאיוד‪ ,‬כטד ספוך לפהנתו‪ ,‬דהי כעת קבלת עדק ושסע ק ל‬
‫הפק כי נפלה האש כת^• תבואות של בעה׳ב הלז‪ ,‬ד‪.‬בעד‪.‬׳כ רבד‪ .‬לעאת לקראת מ ן‬
‫ל מי ל הונו ורכועוו‪ ,‬ד‪.‬ד‪.‬יק תפסו בשו ואפר לו עטור‪ :‬עסודו אספר לך סעשה רבו הימן‬
‫דבי ד זוסיא עת ה״ פשרת אבל רבו הקדוש‪ ,‬שטר תהליס כנודל התלועות ז ספוך לקבל(ו‬
‫שבה ונשפע קל הסק כי נפלד‪ .‬דליקד‪ .‬תוך הכית טהטת נודל חום האש הבוער ם־תנוד‬
‫לאשר כי ה‪.‬ה‪.‬יק רכי ד זוסיא ליה ה״ הפסיק העצים בתוך התנוד נכידוע[ אפרו לו‪ 1‬זוסש‬
‫עם ברענטז וההיק רבי ד זוסיא אטד תהילים שד בנודל דותר התלהבות וראש כועד וד‪,‬לך‬
‫צעקו עליו פעם שנית ופעם שליעזית וופיא ז זוסיא ז עם ברענטו אפר לד‪,‬ם‪ ,‬ניד‪» .‬ז עם כרענט‬
‫יא! עם שטייס אין דער תוה־ק! ותשקע האש! תשקע האשו אזאי קנ איך אזיךז)ק אטד‬
‫ד‪.‬ד‪,‬יק דגיל להבעל הבית דגל[ עם שטייט ותשקע האש ! ונשקע האש‪ 1‬וטצאו אודב‬
‫כי בתוך אוצר התבואות הי נשרף כסו בור עסוק סביבותיו ‪ -‬ונשקע האש‪:‬‬
‫ה( ה סידי ד‪,‬ד‪.‬יק הניל נד‪,‬לא הפה‪ ,‬הטפורטטיט האחים ר׳ יוועפף ור׳ מיכאל טנאנאש ור׳ טררכי‬
‫טטארצאל וזקני ד אהרן מפאטיק בן הורנו של ההיק וליה וייע[ אחר פטירתו של‬
‫‪ p-nn‬וליד‪ ,‬הלכו לעצמם לבקעו לד‪,‬ם א‪-‬וד‪ ,‬רבי ‪ -‬וד‪,‬ד‪,‬יק סזדטשאב ביקש אותם כי ישארו‬
‫אצלו ויוא יזרח וישפיע עליהם בכל פילי דפיטב‪ ,‬ולא רצו לשאר שמה‪ ,‬תטעו לפריטישלאן‬
‫והחיק טהרים בא לקראתם ואמר להם פאטיקער יוננעי טאנן ז נד‪.‬יה זקני ד אד‪,‬רן וליד‪ (.‬חא‬
‫דאסט ‪6‬עדל|(רן טלית אין תסלק )וכן היי! כאשר הלך על הדרך נאבדו פאתו( זקן איבעד‬
‫דעם ווענ איבער דעם בארנ נכי באו דרך הר אחד( וועט דיר איין ערל א קיינען ברעננען דיין‬
‫טלית אין תפילין אין וועט בעטען א האלבק צוואנצתער אויש לייו נעלט אין דיא ד אד‪1‬ק‬
‫האסט דאך ניכט צי נעכן ז על כן נעב איך דיר א האלבען צוואנצינער ואלסט האבן אוים צו‬
‫ל״זען דיין טלית אין תפילין )ואם כן ראי את נודל רווז קדשו של ההיק טהחם( ועכה לא רצו‬
‫לשאר‬
‫ערבים לו‬ ‫םי‪6‬ר מדרדק מדדי׳א מקאליף ז»־ל‬ ‫דברים‬
‫לעאר א*לו א«לו על סרק וההיק פהי־ם דק׳ס והסודר אותם לפאוד‪ -‬ווע לא וענו ונסעו‬
‫^ןעסרסץ אוול הודקו״ נ«ל>זליד‪ ,‬והוא לא הםודראותס לפאופה ולא כיבד אותם כלל וכלל‬
‫אאבתו מסה על סרק ואפת וה לוה כי עד כאן תחופינו ונא[ קנינו ׳פב־תת פקופינו ואפה‬
‫‪14‬ז־ק פהריא וליה כי יקבלו אותו לדכי עד ביאת פ שיה‪ -‬ואח־כ ישיבו ליכם הראשון םקאלע‪1‬י ;‬

‫ב״ה‬
‫ם*סודים מההפ מהר״י מלובלין אשר הי׳ תלמיד מהה״ר‪,‬‬
‫ממעזריטש ותלמיד הה״ס בענוע״מ זל׳׳ה והי׳ נקרא‪/‬‬
‫ההוזה מפוילן ונסתלר בט׳ אב שנתסע״ה זיעעכי״א‪.‬‬

‫מפתחות‬
‫‪ (K‬עתידות אשר אפי כייב יפים של הוויש ניפן ‪.‬‬
‫ב( הכנסת אורחיס אשר ד׳ אינה לידו ‪.‬‬
‫נ( הדרשה אשר ודש תלפידו ההיק פווישניעא ‪.‬‬
‫ד< אודות עניני אפירת הרוסאים ‪ -‬וענין סלא ‪.‬‬
‫ון( פתלפירו ההיק פדנאב והתורה על שכת הוא פלזעוק ‪.‬‬
‫ן( פענק אכילת דנים בשיק ‪.‬‬
‫ז( אפעעות ההיק פראסשיסרן בעת נתעלף רבו החיק הניל ‪.‬‬
‫דן( הרכנית שלו כי היתה צריכה לנידות על שיק ‪.‬‬
‫ט( עס תלפידו ההיק פהדיכ פדאדשיטץ ‪.‬‬
‫י( בעת נסתלק ההיק הניל ועם תפירת הקרקע ‪.‬‬
‫יא( ברכתו הראשונה עלי ההיק פראפשיטץ‪.‬‬
‫ע( עת כי לא רצה לדור עם אשתו הראשונה ‪.‬‬
‫יג( אי פאנשי חסידו ני היי בבערלין על חג הספה ‪.‬‬
‫יד( כלתו ! כי כיקשה טאתו ני יתסלל עבור כנה ‪.‬‬
‫טן( הד‪,‬יק פ ש ^ ע ‪1‬או הד‪,‬יק היהודי אשר היי אחיכ תלפית( ני רצוי‪ ,‬לראות את פניו‪.‬‬
‫^טז( עת ני טען עם הבעיר עבור הד‪,‬יק פד‪,‬דיפ פפדפישלאן •‬
‫ן( בי אנשים פאנשי חסידיו כי נצלו פיד הגולן ‪.‬‬

‫»י שמעתי פאדפויו הד‪,‬יצ פהי־צ שליט־א ני הודק פלובלץ היי פנהנו כי ביפי ניק כקריאת‬
‫הנשיאים אפר להסוחרים כל שערי התבואות אשר יד‪,‬י׳ בכל חדש וחדש ובשנת‬
‫הסתלקותו בבא לשבט ק הפתייחס לחודש אב‪ ,‬אפר להם בני! אק סוכה השפועה‪ ,‬כינפתם‬
‫א‪ <:‬יע וענייאו‬ ‫פעיינות הידעה‪ ,‬ונןד‪,‬י׳ בעודררני נסתלק בחודש‬
‫ב! הון«‪5‬ן ציער איע ני לא •וכל לקיים הכנסת אורחיס נפי הסצטדך כי אינם פצוים אצלו ­‬
‫®■* בתודף ובאישון לילה היי קרח נורא ל^‪ T.■i‬ו־‪ ",‬ב ס״י תי »®׳ ‪ t‬ני פיל( פקשד‪,‬‬
‫לילי‬
 ‫ע ר בי ם‬ ‫סיפר מהה״ק מו־ור*י מלובלין זצלה״ה‬ ‫ד ב רי ם‬
‫לילד‪ ,‬ולקחו איש אחר ושלפו לו אה אשר ביקש כי ילך לעיר לובלין אצל ההיק להזכיר ‪rw‬‬
‫האשה היולדה‪ ,‬איש חניל בא שפה באישק לילה ובכל חעיר כבר היי שקט ושאנן‪ ,‬חלונוה‬
‫פתופיב‪ ,‬באין פאיר בכל העיר וראה שפד‪ ,‬נבביה הרב וליה[ כי עוד הנר פאיר‪ ,‬הלך שפד‪.‬‬
‫ודפק על החלון‪ ,‬כי יפההו לו הם הה כי כפעט קט כלהד‪ ,‬רוחו ונשפהו‪ ,‬ההיק וליה פיר פהח‬
‫לו פהח ! ועשה פתרה עצים הוך הביה עבור האורח הבא נ האיש הניל בא נפשו בקרבו‪,‬‬
‫ואפר לד‪,‬ד‪,‬יק כי רעב הוא ללוזם‪ ,‬האכילהו וד‪.‬שקד‪,‬ו‪ ,‬אפר האיש הניל בי ירצה לילך לישן‪ ,‬כי‬
‫רב הדרך אשר הלך עהד‪ .‬בקרח הנורא הלו ‪1‬וד‪,‬איש הניר לא ידע כי כאן דר ההיק וכי עם פי‬
‫הוא פרבר[ שאלו ההיק ן‪4 .‬אין באה! ולאן אהה הולך ! אפר לו כי בא לכאן לילך אצל הד‪,‬יק‬
‫לוווביר שם האשד‪ .‬הפקשה לילד‪ ,‬אבד עהה באישון לילד‪ ,‬לא יוכל לילך ולבי‪,‬ש היכן דר הרב‬
‫שאל אוהו הד‪,‬יק ]בפפלישפיהיא האשד‪ .‬הלוז פד‪ .‬שפה? ושם אפד‪,‬ו והראד‪ .‬לו הכוויטלאשר‬
‫נתנו לו בי יהנהז להרב ודוד‪ - ,‬ד‪.‬ד‪,‬ירן אפר לו לך לישן‪ ,‬ובבוקר הלך אצל הרבי‪ ,‬ד‪,‬ד‪.‬יק נהן‬
‫לו פטה נאה‪ ,‬ואיש הניל הי‪/‬ישן עד נכון הבוקר והשפש בצהרים‪ ,‬כאשר פנ פשינהו הוביראיע‬
‫הלא הוא בא בשליחוה פיקוח נפש ז ועהד‪ ,‬כבר עלה השחר וד‪ .‬כפה שעוה והוא עוד שוכב‬
‫בפטהו ‪ -‬ורו איע ורצי‪ .‬לילך‪ ,‬שאלו ההיקפה החפוביבו עוד היום פניה‪ ,‬לך לד‪.‬הפלל והפעור‬
‫לבך ואתר כן העבות‪ .‬הן הקוויטל והפדיון ואני אשלח אחד פבני ביהי כי ילכו אל הרבי ‪ -‬כן‬
‫ניפד‪ .‬לו איש הלו‪ ,‬והד‪,‬־ק וליד‪ ,‬אפר לו השובה הרבי ‪ -‬כי יפע בשלום לביהו כי היולדה נפקיד‪,‬‬
‫לפויט עוד בלילי‪ .‬וילדה בן ‪ -‬איש הלו אכל ושהד‪ .‬וייטב לבו ונטע לביהו וראה כי כן תביו‬
‫לו הד‪.‬יק וליה ואהיב נהודע לו כי הוא הוא היי הרבי ואפר הד‪.‬יק וליה ! בי פן השפים הפבו‬
‫■■‬ ‫לו ואה‪ ,‬לקיים הכנפה אורחים כראוי;‬
‫‪ 0‬הה״ה סווישניצא בעהפחים ארי׳ דבי עילאי עה כי נפע ללובלין אפר לו רבו ההיק ן לך‬
‫אצל הרב דפהא אשר היי נקרא אייוערנעיקאפף ואפור לו בי רצונך לדרוש בבהכניס‬
‫לפען ירעו ■ראם תפיתם קענען יא לערנען‪! .‬ועיין בפיפורים לר‪,‬ד‪.‬יק פהתם טיב פי׳ נ׳ בסודייח‬
‫הלך אצל הרב דפהא ‪ -‬וניפח לו ! ביקש פאהו כי יהן לפניו איוה פוני׳ אשר דרוש ידרוש בו‬
‫ענהו! פי ילך לביהו ועוד הוון לפועד להותעוו עשיק פפוך להכנסה כלה שלה יו כייכבדהו‬
‫כי דרוש ידרוש באיוה פהניהין בפסי קנין וכי נם הוא ]הרב דפהא‪ 1‬יחלוק לו כבוד ויבא לשפוע‬
‫אה הדישה ‪] -‬ורבו ד‪,‬ד‪.‬־ק פלובלין אפר לו לההיק פווישניצע כי אל ידאנ פאופה וכי ד׳ יד‪,‬י׳‬
‫בעורו[ ד‪,‬ד‪.‬יק סווישניצע בא בבהכנים וד‪.‬עולם כבר ההפללו הפלה שהדיה ואהרי השפונהעשרד‪,‬‬
‫העבידו אה העהוד לפני אד‪,‬־ק ואפרו לו כי ילך לדרוש אה ד׳ ונהנו לפניו שים קנין— וד‪,‬ד‪,‬יק‬
‫סווישניצא הלך בכוחו של וקן רבו ההיק בלובלין ופהה בפהניהין דשם ואפר לפני העולם‪ ,‬כי‬
‫כל איש ואיש אשר קשד‪ ,‬לו איוד‪ ,‬קושיי‪ ,‬יקשה ‪,‬יציע הדבר לפניו ‪ -‬ופרח הקושיוה עד לב‬
‫השפים עדי כי הד‪.‬ינ דפהא הכה בידו על העפוד ‪ -‬כי שהילוד‪ .‬יפד‪ ,‬בשעה הדרשה‪ ,‬וכי די‬
‫ודווהר הוא ‪ -‬ונם הד‪.‬ינ דפהא הופיך בדילי׳ איוה קושיוה הפותה‪ ,‬ונופך על כולנד‪ !,‬ההיק‬
‫סווישניצע בעצפו הקשוי‪ .‬איוה חופתה‪ ,‬אח>כ חור על ליסוד הפשנד‪ .‬וסידר לאחדים כל הקזשיוה‬
‫אשר הציעו שפד״ ולא הפיל לא דבר ולא חצי דבר פכל הקושייה החפותה אשר נאפת שפד‪,‬‬
‫והיכך ופיר ראו עוצם הריפהווית הנתלה‪ ,‬ואחיכההחיל ל הק כל הקושיוה באיפן אחדור‪,‬לופדים‬
‫הבינו סהציה הדרשה‪ ,‬וצפצפו אה שכלם ולא יכלו עפוד להכין דבתו החריפים ואחיכ ההחיל‬
‫לה ‪ p‬כל הקושיוה באופן השני‪ ,‬ואו נם הד‪.‬ינ האייוערנער קאפף כפעט קט לא היי יכול לצפצם‬
‫אה פוחו להבין דבריו אך עד פחציהו‪ ,‬אפר ההינ האייוערנער קאפך שאין נעניג ורשניצעררכ‬
‫פיר וועלן שאין וויפען דאב חפיתם קענען יא לערנען ו‬
‫ח שבועות הרניד‪ ,‬שפעוני)כפסיבה השלחן( פאדפיו ד‪,‬ד‪,‬יצ פד‪,‬ריצ שליטיאו כי ד‪,‬־‪,‬׳ק וליד‪,‬‬
‫פעולם לא הניח לשלוח אחר הרופאים‪ ,‬ואפר כי רופאי אליל הפה ויוהר פפה‬
‫שפהקנים הפה פקלקלים‪ ,‬ואם בא הרופא צריכין לד‪.‬הפלל לד שלא יקלקל עוד חיו כי כל עניני‬
‫רפואוה הפה רק לפען יהי׳ בתיך הטבע‪ ,‬אבל הפה בוטהים על הריפו‪,‬זם ואיכ באפה הפה‬
‫פקלקליב )כי ור׳ אהנוו אל הראום כהיבו וחיו להיפך( ואפר הוכחה על ככה! כי הלא ‪f (11‬‬
‫רואים בעליל דפעפים יבואו ב׳ רופאים ווה אופר בכה )ואה ליהן להחולד‪ [.‬והרופא השני אופר‬
‫הס ישלוט! כי ואה הוא חיו פס הפוה ‪ -‬רק ואה וואה צריך ליהן‪ ,‬ודדופא השני אופרפהיפך‬
‫לד‪,‬יפך‪ ,‬ואיב פפניפ הלא דבריד‪.‬פ דברי הרופאים הפה נאפנים פצר פולופיפא וליפודיי שלהם‬
‫לפי דבת הרופא הלו ‪ -‬דבת חבית רופא השני הפה כפטחוי קשה‪ ,‬ואיכ לפי נוכללשפועז‬
‫פי‬
‫לו‬ ‫ערבים‬ ‫סימודיס מחה־ק מלובלין זצלה״ה‬ ‫דברים‬
‫פי יובל לתווך בעניני פיקות נפש ‪ •i m‬עפיי מיה־ק אין אנו הולנק אןז אדו מרוב( )יאפי■ אס‬
‫ב׳ רופאים יאפרו כך ואחד יאפר סהיפך לתיפך דברי פי שופעיןז )ובאסת עפ־י רוב נל עניני‬
‫רפואות הסה ארסי״ ‪,‬נענק ניפפע■ להחליש את החולאת אשר הוא ניב כפו ני‪ 6‬פ‪ 1‬ום־א נועיה‬
‫בת נביר אחד )אשר היי פאנשי חסידי לובלין( והיתה בעוה־ר על קורטוב הא ‪ pn‬וההיק לא‬
‫הניחו לשלוח אחר רופא באשר כי הבטיחו ני די ישלח לה עור ותרופה‪ ,‬אכל כאשר היתד‪.‬‬
‫בדיוטא התחתונה בא לפני הרב וליד‪ .‬כי ירשהו לשלוח אחר רופא סוסחא‪ ,‬כי הבריות ירננו‬
‫עליו ני הוא קפטן וסאכד נפש בתו חיו ני לא ירצד‪ .‬לשליח אחר רופא טופחה וירטה לקיים‬
‫םאד‪-,‬כ ור‪.‬ייתם נקיים וכוי והסכים על ידו הרב וליד‪ .‬־ ושאל את הרב וליה עבור איור‪ ,‬רופא ישלח ‪1‬‬
‫ענד‪,‬ו נ אחר רופא פלוני ופלוני ואשר היי דר הרחק פן הסחנה( הגביר ותם תיכף את פיכבתו‬
‫ושלח אחר הרופא הלו‪ .‬ולסול טוב הרופא לא היי בביתו ‪ -‬אבל רופא אחר לא רטה לקרא ו‬
‫וולת בד‪,‬םכםת רבו וליד‪ !,‬בא בחזרר‪ ,‬אטל דדב ואסר לו כי הרופא הלו אננו בביתו וירשד‪,‬ו‬
‫לקרוא לרופא האחר‪ ,‬אפר לו הרב וליד‪ ,‬שוטה ! עבור וה הרשתי לך לקרוא רופא הלו י■ ״‬
‫באשר ני ידעתי כי אננו בביתו— ואל תדאג פאופד״ כבר יטאת ידי חובתך‪ ,‬ודי יד‪.‬י׳ כעורך‬
‫וישלח רפיש לכתך‪ ,‬וכן היי ונתרפא כיד‪!.‬‬
‫יי( ותלמידו הדרק פרינאב נבעל בני יששכר! כ׳ פיא לאנשי שלופיו כי בעניני שב ואל תעשר‪,‬‬
‫יוכלו לטיית לדברי הרופאים לא כן בקום ועשה והביא ספוכין לדבריו הקדושים‬
‫פרברי רשיי ולד‪ ,‬בפ׳ אחרי פשל לרופא שאפר לההולה אל תשכב בטד‪.‬כ אל תאכל טונן‬
‫ופרוע לא נ׳ רשיי וליד‪ ,‬פשל לרופא שאפר שתה סם פלוני או תאכל סם פלוני ז אבל הוא‬
‫הדבר ! ני רק כעניני שוא־ת יוכלו לשפוע לדברי הרופא— ואדפיו שי׳יט‪-‬א אסר הפירוש על‬
‫סאפר הכויל על פ׳ ורפא ירפא פכאן שניתן רשות לרופא לרפוי״ כי בשיק אוסרים שבת הוא‬
‫פלועו־ק— ודמם של אנא בכח ‪ -‬שועתינו קבל ושפע טעקתינו הוא השם פן שורד‪ ,‬השביעית‬
‫אשר הוא ננד יום השבת קדש ואיב בשיק פוכידןנך שועיד‪ ,‬וטעקיה אכל לא ועקד״ ווד‪,‬ש}‪1‬נו‬
‫אופיים שבת הוא פלועויק‪ ,‬פלד‪.‬וכיד שם ועקד‪ ,‬וד‪,‬רית פן שועתינו קבל ושפע טעקתינו יודע‬
‫תעלוסוית בניפטרייא רשוית וויש פכאן שניתן רשוית לרופא לרפאות כפאטר רק שבתיו יתן‬
‫ירפא ירפא שבת־ו אותיות שבת )בלא הויו אשי אינו עיקריי פן התיבה( )ואפשר עוד לופר ני‬
‫הרייש פן רשות בפיק בניי ב׳ ואיב פרוטו כאותיות שכת׳ו הני׳ של רשות בפיק הרי לרב( ותק‬
‫ושבית נוטריקון •תתרפא ‪.‬כוכותישבת! ואם ההיט פרינאבשאלה את בנה! הפירוש של! שבת‬
‫קדש! ואפילה! דעי שבת היילינט‪,‬והיא ‪1‬אשה הכסת! אפרה לו‪.‬שבת קדשי דעי שבתהיילט‬
‫דיך כי שבת הוא פלועוק ‪-‬‬
‫י< שמעתי פספרים בשם הד‪,‬יק פלובלין ‪ -‬לכן לא כתיב בתורה לאכול דגים בשבת יען לא‬
‫היי או עוד נילנולים‪ ,‬כי הטדיקים פנולגלים בדגים כאשר פיוטו בקרא אם את כל‬
‫דני הים יאסף וכוי בטדיק נאסר אסיפה ‪ -‬ופעת כי ד‪,‬טד’ר‪,‬ים הפה פנולנלים בד‪,‬דגים פאוהחויק‬
‫לפטוה ועונג ‪ -‬לענג את השכת באכילת דנים! ני שבת הוא וסן אסיפה לכל כקדושתהנשפד‪..‬‬
‫יתידד‪ ,‬לתקן את נילנולי חט״יקים ‪i‬‬
‫ו( פ״א פרוב דבקותו נתעלך‪ ,‬ודיטו ני יטאה נשפתו חיו‪ ,‬ודדופאים נלאו להחיותו פעלפותו‬
‫והיי שם תלפידו‪ ,‬ד‪,‬ד‪,‬יק פהרינ פראפשיטץ‪ ,‬ואפר! כי יבחרו לו אמד‪ ,‬איש נכור חיל‬
‫עם האח ובורסקי נדול‪ ,‬וד‪,‬ביאו לפניו איש קטב‪ ,‬שר ושותפו של עפלק‪ ,‬וטיוד‪ ,‬לו! ני יניח‬
‫את ידו על לב הטריק פלובלין ואו ישב רוחו בקרבו‪ ,‬וכן היי ! ני הלןטב הלו הניח את ידו על‬
‫לב הטדיק וליד‪ ,‬ותיכף ופיר שב רוחו בקרבו וחור לאתנו ולתקפו הראשון‪ ,‬אהיכ שאלו את‬
‫הד‪.‬־ק םחרינ על פה הוא וו־‪,‬ז אפר לד‪,‬ם כי ד‪,‬ד‪,‬יק פרוב דבקותו וד‪,‬פרד נשפיותו‪ ,‬דיפו נ• •טאד‪.‬‬
‫גשסתו‪ ,‬אכל כאשר איש פנושם הלו נתן את ידו על לבו הפריד אותו פדבקותו ופסילא שב‬
‫לאתנו !‬
‫ה( הרבנית פלובלקהיתה‪ ,‬טריכד‪ ,‬פיא נרות לש־ק‪ ,‬וטעות אין‪-‬הלבד‪ .‬באם הדרך בפהשבתד‪!,‬‬
‫כי את אשר תפנוש על השוק תשאל פאתו טעות על נרות לש‪-‬ק‪ ,‬פנשד‪ ,‬באיש‬
‫בליעל אחד שאל אותד״ רבנית ! פד‪ ,‬תבקש פד‪ .‬השרד‪ 1.‬ספוך לדיכנסת נלד‪ .‬ז אפרד‪ ,‬לו דניות‬
‫הנני טריך‪ ,‬ונתן לד‪ ,‬טעות‪ ,‬די וד‪,‬ותר‪ ,‬והבטיחה לו‪.‬א’ד‪,‬ר ואלט האבן דאס לעכטינע נן עדן‬
‫נכאשר כי נתן לח טעות כי תהיי לד‪ ,‬נתת לד‪,‬דליק‪ 1‬אחיכ הלך האיש הלו לדרכו ולסורו נסע‬
‫בפעבורת מים לעבור אייה עבירה עם אייה אשה תל )בדרכו הרעה וד‪,‬מנה כי היי בעוהיר בעל‬
‫תאוה‬
 acka
c>c1 1^01 « 3 1 - L 'u ^ a u n & c U c. ucl ngi u jil ‫ ׳‬o um Xxa « 9 ■ u k u O cIciuu
ca^‫ ו‬uci,‘ ‘Xa.df, 3^ Uk.U j!l g>u j!l xt dsnl] ua>cu xu 1.1 :u
Cl L'^I. cciu uaza1f.\3 xx^ xuaiki u lm ixai. nuLXu cxxcua c>txu liuicl‫ ׳‬i.c>xad.
u u ,d gux9g1.%t R .a> 1ti,^B>Ll u^.x! a s u h l x u xu ul‫׳‬. c! R> u>, al x n i l c i a t .O ]
uu^ uc.i, [gi,R‘!‘l1 csil ta UC1 L. 1 wcMi, xxi, u s>ci, gi^xsiiuR: ita
iX) UU»C! guul SLX91a>cU u m s z u Xkt c t Ukx d c i , g1.cu mxiw su a uu^ ixii, c!
aicuu u, ^gaid 1(9.1 l‫׳‬U c! xaiu lyann ixau. 9 JC.U c!tc:K u^i 9n.i
&C 9(0.1119 Ui. 9 JC1U( 199(1 (cdo. 9c!9u H O . 0 .( (,(' (99(1(9 (191(119 91 U(.C U99X
C9.9 911." (L'(,9U((U U999 XX^ IK.9 (.99X1 X9(,11.U1I 91 L'(X 9CCU [(9XUX11 U UU91I.11
(9 IC1U (!9(. u y 9CU - 19UU, U(9X1 i,1( ,l XXi, UU9 U99X (X9 UUU 19.LC1 (,XUU19 Xil ^1
X9U11 91 l(9k ^Uiiu 99k ac!(9 iXikXU' (.ci 9(tUUi XCCi 11L9 UX9 U9X1 klXCU 9(!(9 C9‫׳‬U
(09(( Ul 99 lU' ((1c'ud9 99(. Ui, CC9LU— 1X9(. UU.ci 9UX9191CU 9U ^1 C9.91 U^X XCi
k9X(U‘ lUUUik (.X9(Ci 99U91X 91 k " >(9k 9(j(0 Uc1l(.'9 Ukl ~ 19U U9U 9U9U9
99U (U9X(9(U UU91.U C9X1 U(!u (9XX 91 9 U 9 U'kl U(X U99(kU l99d9L19 (U(X 9(!(9 911U9
UX kil (li!0 Xil 91U X C9c!u 91CU. [L91 kud9(919 (UUUikl [L'(!9LC19] 9 (9.1 kd9(U Uc!(9!9
91 a 9 U U(X k91 9 9 (U 91 19199 199U1 X9UUU.(! 9 L X 99L ^ '911 911(99 (19(1 99( 99X91kl
a d ia 19X1C( 11<9(9' (Uk91 XCU IXCU (9X19U 9X1 k99(9 XUU [X9K. U(.C119 UU.c! 9LX91!119ii
(9 .9 lUi. XiL 19,Ui.' (99c!(9 19,9(k U9d 190 lUi.' (Xil k! C9.0 X9 1(91 k! °(.'(9 U1919 X(
(U(k‘ (Ui, 9X119(1 k>kd' (dk91 XCU (XCU (UU.9 01.X9l9.9d XOk UOX kUU9LU (9X1 9U
90 UU9U1 (9X1 kU919 X1(U odlO 99U.C91 ‫ ׳‬lUt IJ. X,11 1(1(1 91 UXU - (U919 (UL99 Ui,
IXk U9C1U1 9kk (9kk 99 19(0 U9U' B191ka kUQ 99(L (U OCU 19U1 UUld 9UX91919d U'kL
OKU 1k9( kU9(19 X1(U d .c ’9 (9X19U iLO( kU9 91 lUUikl kU9(l■ X(U 9(9.1 iKUkl 90kX9U9
U1.9 u a u x 91 lUCl kl Xilu d i d ( ‘ 1uu.c) 9 I .X 9 M i 919U lU XUU 90 U(!9LC10 91 _ ^
L'1U91t lUi, 9X.1U 9(110 911U1. - UC! lUCl kl odlO C9‫׳‬UU' L'kX IXU 19X k l 9 9 .9 1 lULi9U
Ui. kU'9 UUCCLIU (U k(U 91U19) IL'kl. UU.d 9UX91919d XXk UU9 L9UX lUUllOU 991 -
d x a ll [UL9 u ! d k‘9k1i X9U kUU9UX (9X1 9• kX 1(91 kl xl3 du(!9 9919 u d 9 U 9 [91991U
9d(U<9 kU9UU9k9Uul,9UUC(9]'XlX1X9C19UXC9 99l XI 99i 9XCu!!9a u90 U91I. 1UX11(9L(9U
1u9l91k XU 9k11 9XU1U1 [(90U0X Ui. kl X19C.0 9XUU 91 U919k19 U9U1U.9] 1X9U [9UU91
Uu cx; 919 (U919 (l9kCCUlk'(‘!d U U U .d 0 U U 0LX3919d XU U9UX lUXiCX 1:U,'9 9k 9U1I1
(190 (919 CUlk (U9191k XU 9k11 9XU1U1 1019UI 91 9U COUkd UU.d 9k(9k1l
1) C U ^ U U XU9.1 u u u ! 9UU.19 90(cdx9<9 9 9 9 U1 9U11(,U1C1 0XU9.1 UU.X OU uJ (Ui, X1
191UC1 L k 9-9 x o l!
(0 9 k^C^V^ ^d'kiOUl (9U11UU1 (919U kOXlU' (U9Ctd XlUl 91U U. UR19U 9k.( 91
,9X XXkC 1(0 9U11UU1 Ui, XXkl U. 199191U (0X1 (kUk■ C19XL kUld (1919 91 99k 9U X19U
91 CU999 199U U. 199(919' (XU.9 (09 (.9U091d' (9199 k ^ l^ y l' (91919 XlUl 9! CO 9U11UU1
UXULiO (Uk91l9 [XU UU.X U. U 9] 99k9(191 991U (91d19 XlUl 91 lU,, XXkl 1910 X U U iq& l
9199911919 XU UU.X UC.k (U199 OXIU 99.(1( lUlOil XlUl [IXU Uu9 UC. U. 9CU0] 9k O ^ U
(kl9UlU 9U1klk10 (kUU9C( 999(1(10' (lUi 9119 U9UUUXUU UUOikU UXU 199U UC91U U,1(Xk
aOT s u u 9 s a Ci, uijkijU rtu s tu u = 1c!u u iw Uk,^ua <jCj.aQu1i tfu
kA QS.C Zt 4 in il ^ 11 ‫׳‬UC4U « a u UC‫״‬ Orta a u rtu u s u ZA(^\‫ ג‬u u t? 4U
S4lil U4. U4d CIC^ WQU L'L'.j; QU.U QCUQ ^UC4U UMU.U UU*]( U ZSk l^.L! 4^.1‫א‬
u«u<a4Q1u:u W44I ca 4an 4a) 1U4. u<flQi4u C4C4ua itsu ^ccu ca 4U 1«0 ‫א‬€^ lq<9 j u
jiau 4W(a c<suau.Q <aQu1u U4. rtC4 laucir 9.‫ א‬z « 1^;‫ גא‬uu‫׳‬.]; u> z i i
Q) Q(QU ^4 u‫׳‬u.x QuuQ.^ <‫^מ‬4‫ה‬.‫א א‬0 «^.;1 0‫א‬04‫ ׳ש‬C4 l'u.c! l‫ ״‬u‫ ״‬qcuq ‫אמ‬u:tfu )n z id ^
c:,1c^4l‫־‬- id l 4‫״‬:
1C4 40ctf ca 4Q ^4 ‫«א‬cil 0 <
wl‫« ׳‬s1a aicui tfil utc.uu 1C4 uud 44a‫ ׳‬cuw uucwi
^ 0 4 « :1 a J . ica «1iu ui^L <^cu. <jc4lu 1U4C1 1‫ א‬11‫^( ג‬z\a iciu i C4 4^L
liKiu ^0K1u14U4c<aa4a aa«4 uCtacu^ ^a‫א‬lu c‫<א‬au4 C4 L11,s:41i a^1c^4! ucq4uu 1.^‫ן‬a

L iC U k Q a i s u , ( □ W U .C ! a9,1,t;9,1j iX (;u.L ,‫׳‬ ^ U C k Q

‫רי ח‬ ‫ע ר בי ם‬ ‫סיפורים ‪ !rnm‬טליכלין »לה־ד■‬ ‫ד ב רי ם‬
‫פטיט דקה !והה׳ק טראפשיטין הי׳ ידוע להכם הרדם! >רכ עשה ל»טו נההק טרא‪1‬ושי‪#‬ץ‪1‬‬
‫סיטניט טוכהקים וסו זו טביה הטכשלות עדי סדרו הההיטמז הדנים בהוך הקערוה— והשניה‬
‫בשוב ולא סד ולא זו עינו ק הדגים הלז‪ ,‬וכאשר חלקו התים אעל השולחן‪ ,‬ישב שטה לפני‬
‫החיק טלובלין איוה איש ורצו ליוזן חוזיטז רנע הלוה לאיש א' אשר ישב לטני הודק טלובלין‬
‫וכטוזע סהאום אתוהו רעדה וחולי ר׳ל וסלקוהו םד‪,‬ר טעל השולחן ונטל חלק חוזיכוז דגים הלו‬
‫לחבל הד‪,‬יק טלובלין‪ .‬וססילא ראה ההיק םראטשיסץ כי הה׳ק הנ׳ל הוא קה׳ע אל השערה‬
‫וטי‪ ,‬אח׳ב בסעודד‪ .‬שנייד‪ .‬הי׳ אחד‪ ,‬רעש אצל השולחן ]טהח הה׳ק טלובלין! ואטר שע שע‪,‬‬
‫ונשההק הרעש— אר‪,‬׳כ שאל אוהו הד‪.‬׳ק טיאטשינזץ— היהקז כי פע׳כ הרר‪,‬יב בנטשו עוז‬
‫לנעור בנעדר‪ .‬אצל שולחנו של טלך טלכי רבן׳ טזלאטשאכ ז אטד לו כי אם אנו אוטרים שע‬
‫שע הנני טשהקין וטטהיקין הש׳ע נד‪,‬ורין דקליטוה ודגני טעורריט הש׳ע נהורין דקדושד‪ —.‬׳‬
‫״ כאשר שטע וראד‪ .‬את כל זאת עשה עצטו כטחריש לדעת ‪ -‬וכאשר נסעו לביתם ‪P -‬‬
‫הה־ק טראטשיטץ אחר הענלד‪ .‬אשר שם ישב הד‪,‬׳ה בלובלין עם חבריו אנשי בריתו‪ ,‬ואטוי לו ‪I‬‬
‫רבעו ברכנו! ואנשי החבחיא חשבוהו לטשונע ח׳ו נכי הם לא ‪T‬עו יחעת בית רכם ונחלת‬
‫הד‪.‬׳ק הנ־ל‪ 1‬וחה׳ק טלובלק טיאן בדבר אבל הה׳ה טראטשיםץ לא הניח את הענלה לשע עדי‬
‫ליינט שאין ארדף חא האנד אויף דעם יתנען מאן■ וברן• אותו‬ ‫יברכוד‪.‬ו ואטרו החברייא ‪-‬‬
‫ואה׳ב כי נתנלה לקחש ד׳ השתבח א׳ע הד‪,‬׳ק טראטשיטץ כי הוא קיבל באתו ברכה הראשונה ז‬
‫י ם שמעתי טנכד הצטח זל‪ ,T‬כי הה׳ק בלובלין הי׳ בחיר עני בבני עניים ולבד אצל נאו(‬
‫אחד והי׳ עילוי טפורסם וארוהתו הי' אצל נכיר אחד‪ ,‬ולד‪,‬נכיר הלו הי׳ נערה‬
‫כתולד‪ ,‬אשר רצד‪ .‬עשית עטד‪ .‬שידוכין‪ ,‬והרב ■ע׳ן אותו כי יקוז לעצטו לחתן את ‪1‬ד‪,‬ד‪,‬׳ק הנ׳ל!‬
‫העילד הלז‪ ,‬והנביר הלביש אותו ואת אביו כטלכושים יקדים ונם העניק ווי‪,‬עשיר את אביו לטען‬
‫יר‪,‬י׳ לטי כבודו נשל הנבי׳י[ ונתחתן עטו וד‪.‬נבילו זטן החתונד‪ .‬ובאו אנשים לטאות ולאלפים על‬
‫החתונד‪ ,‬הלז‪ ,‬כאשר רצו לד‪,‬עפיד החופה אבר החתן נהה׳ק הניל! יען כי אטרו חכדל אסיר‬
‫לקדש את האשה עד שיראנה‪ ,‬ע׳ב רצונו לראות את הכלה האם תטיב בעיניו ‪ -‬אפר לו אביו‬
‫הלא היית בביתי זה כטד‪ ,‬שנים ובל׳ם יעיר תכיר אותר‪ .‬ובאטת היא יט׳ת וסהוללוק וסח‬
‫לך עתר‪ ,‬לראותה ‪ 1‬יאט באמת ח׳ו לא תשא חן בעיניך ז איך אוכל לישא את טני ננד המחותן‬
‫הנביר! ונס באיזה אטנלא אוכל לבא אצלו לוטר לו בקשתך! אבל הוא אמרו כי לא יקדש‬
‫אותה כאדא‪ ,‬וכי עד עתר‪ ,‬אנני טכירה טלשעכר‪ ,‬ופוטח הי׳ אבי החתן לומר לד‪,‬טחותן דברי‬
‫בנו החתן נהד‪.‬׳ק זל׳ד‪ [,‬הטהותן ענד‪,‬ו‪ 1‬םד‪,‬יכי תיתי לא ז אררבד‪ .‬עוד הוטבו דבריו בעיניו כי‬
‫דעת כני אדם יש בו וכי יוצר‪ ,‬לראות את אשתו‪ ,‬אשר היתה כאטת יפ׳ת ופושלפת— אבל‬
‫החתךנהה׳ק זל׳ד‪ [,‬כ־אותד‪ !,‬אפר! כי לא היטבד‪ ,‬בעיניו! כי אין לה צלם ד על פניה‪ ,‬ולא‬
‫ישא אותח אביו הי׳ בצער נחל ונור עלי! כי יכניטה טקודט כל‪ ,‬ופה שיעשד‪ ,‬הזטן יעשה השכל‪,‬‬
‫כן עשה! אבל לא ננע בה‪ ,‬ותוט׳י בבוקר רחחיל לדבר פנירושין‪ ,‬וללא הועיל היו כל הבקשות‬
‫וכל ההבטחות‪ ,‬והטחותן ראה כי רעה ננד פניו‪ ,‬טובחזה'■ לעשות רצונו ונירש את בתו‪ ,‬והפחות‬
‫פשט טעליו וטעל אביו כל כלי חטדד‪ ,‬אשר נתן לר‪,‬ם ונשאת ער ם טכל‪ .‬התיישב בדעתו ו‪.‬םע‬
‫בחזרד‪ .‬ללמד אצל הד‪,‬יק בענועא׳ם זל׳ד‪ - ,‬כאשר הי׳ על הדרך ובא ללון בבית אלסנד‪ .‬אחת‬
‫וד‪,‬אלםנה התאור‪ .‬תאור‪ .‬ונכנס יופיו כלבד‪ ,‬נכי הר‪,‬״ק זל׳ד‪ ,‬הי׳ יטד‪ .‬תואר כטראד‪ ,‬וקוטר‪ [,‬ותפשה‬
‫אותו בבנדו כטעשד‪ .‬של יוטך הצדיק ואשת פוטיפר דעווב בנח אצלד‪ ,‬וינם דצא החוצד‪ ,‬וד‪.‬יא‬
‫צעקה אחריו כי איש עברי כא לצחק עטח וכל השוטעים את קולה באו והכו אותו טכת רצח‬
‫ער לפות‪ ,‬בפתאוס הקרד‪ .‬ד כי נסע שטה איש כפרי כעל ענלה וראה קול צועקים ‪ -‬ונם דטו‬
‫הנה נשפך‪ ,‬חטף אותו בתוך ענלד■‪ .‬שלו ואפר טה כולי האי ז ואפי׳ אם עבר על כל עבירות‬
‫שבעולם עכ׳ט יהודי הוא‪ ,‬וחי בהם כתיב‪ ,‬וכי סותרה ועומד הוא ז שאל אותו הבעל ענלה הנ׳ו‬
‫לד‪,‬יכן תסעז בל׳ם לאליוענסק כי כל הצרות נוסעים שטהנכן אפר הכעל ענלה דלס ועלהדרך‬
‫דיבר לו חבעל ענלד‪ ,‬יברים קשים ותטרוחם תלול אותו‪ .‬וווקתז הי׳ נורא טאוד וד‪,‬ד‪,‬׳ק זל׳ד‪,‬‬
‫הי׳ ערום טבל ופובד‪ .‬וננוע רעב וצטא נניד ואתנה אבל ד‪,‬ד‪,‬׳ק בענועא׳ם ראד‪ ,‬הכל ברוח קדשו‬
‫ודלך הוא נעם טסעייתורו[ לקראתו‪ ,‬וכאשר באו ננד פניו ד‪,‬טד‪.‬ורים‪ ,‬אפר הבער ענלד‪ .‬נן! רבי‬
‫איך האב אייך ניברעננט א כשרע טציעד‪ ,‬כי כן וכן רצד‪ .‬לעשות‪ ,‬ואנוכי הצלתי את נפש‬
‫טסות‪ ,‬וד‪,‬ד‪,‬׳י‪ ,‬בענועא׳ם אסר ברוך השם כי כבר באוג לכאן כשלום לחפות תחת כנפי‪.‬חא‬
‫איציקל צחק צחק■— הבעל ענלד‪.‬ו באשר שפע זאת אפר לו האלט! אט כן הד ט! רבי‬
‫יסמל‬
 ‫ע ל בי ם‬ ‫סיפורים מהדדה מלובלין זצלה״י׳‬ ‫ר כ רי י ם‬
‫׳טחול לי על ככה לא אוכל !יתנו טתחת ■ד״ ‪ t‬ני אני הצלתיו טטזת‪ ,‬זאני רנני ‪atm r.n1yn‬‬
‫בנים וארצה ליקה אותו על שכטי כי יה״ לי לכן‪ ,‬ואני אה״ לו לאכ ופטרון‪■ ,‬זאל עהר ‪6‬אר‬
‫סיר קדיש ואנען אחר אריכת יטי‪ 1‬אטד לו הד‪■,‬ק בענועא־ט ול‪-‬ד‪■ .‬טיר ווארטען שאין אויף איהם‬
‫וישד לאע סיר קענן דיר עהם ניכט נעבן‪ - .‬נאד איך בין אייך טכט ח כי כעת היד‪ ,‬ולאשתך‬
‫בן! ויה״ ניב צדיק מפורםם! נוכן נתקיים וכן היי[ ינשאר נההיק טלובלין[ אצל החיק בענוא־ם‬
‫ואח־כ נשא שפד‪ ,‬אשד‪ ,‬ונתקבל אחיב לרבי כייק לובלין ושפעו הטוב הלך בכל המדינות נם‬
‫היי איש חיל קופח ותואר מאוד וכאשר באו לקראתו אנשי לובלין ונם רבים טפריצי עטיג‪,‬‬
‫וסננים וחורים נכבדים יצאו לקראתו מל החלונות וד‪,‬פתחיס פעיר לוכניין ה״ פלאים‪ ,‬לראות זין‬
‫פניו הקדושים והבוערים כלפיד אש‪ ,‬ובפתאוםו נשפע הול רעש כי פריצה אחת נפלה סן החלון‬
‫הבית וטתד‪ ,‬וואת היתה אשתו הראשונד‪ ,‬אשר מיאן בה על כי אין צלם די על פניה‪ ,‬והוא‬
‫הפירה כעוה״ר את דתד‪ ,‬ונשאת לפריץ אחד וכאשר ראתה את הדרק הניל נפלה פניה ארצד‪,‬‬
‫ופתה ריל כי הוכירה את עונה עליה‪ ,‬וטאו ראו ו כי עוד כאשר ה״ ככן י‪-‬ד שנח עת נשא אשה‬
‫הראשונה כבר ראה כי רע־ד‪ .‬ננד פניה וידע את אשר לפניו ו‬
‫יס חסיך א׳ פחסידי לובלין ירט הדרך לננדו לשבות כחג הפפח בעיר בערלין ושאל בעצת‬
‫קדשו של רבו הקחש וליה כי האיך יסע שטה לחג הפסתז יאמר לוו שם‬
‫נכיר מפואר אשר דר שפה ‪ -‬ואצלו יוכל להיות בלי שום טיחוש וחשש שבעולם‪ ,‬כאשר ״‬
‫בא שטה העירח ! חקר אחרי האיש ואחרי שיחו יהי׳ נכיר פפירסם כאי פשרי המלוכד‪ —,‬הלך‬
‫על השוק וראח אשד‪ ,‬נכבדת נכפו אדונית נדולה[ באתח ^ חשוק על פרכבתה ילקחד‪ .‬פתר‬
‫בצים וירקות ושאל עליד‪,‬ו ואפרו לוו כי זאת היא אשת האדון הנכבד דלו‪ ,‬ודלך לאטיבחיפזון‬
‫אחרי הטרכבח‪ ,‬עדי בא שטח להחצר של האדון הניל— שוטר הבית שאל אותי טה תבקשע‬
‫נתן לו פנד‪ ,‬יפד‪ ,‬ואפר לו כי יאטר לד‪,‬אדון כי יד‪,‬ודי א׳ ירצד‪ .‬לדבר עטו בדבר המלך פלכי‬
‫רבנן הד‪.‬יק פלובלין ‪ -‬אמר לו ‪ -‬יבא ‪ -‬ויבאו ‪ -‬ואמר לו כי רבו ד‪,‬ק׳ ציוד‪ ,‬עליו כי ישבות‬
‫א»ו כחנ הפםד‪.‬ו וקיבלו ‪ -‬ראהו כ׳ התנהג עצמו כאי טשרי המלוכה ולא ואה ולא הבין‬
‫מאתו מאוסה ‪ -‬וביד איש הנל חיי צלוחית יין אשר הביא עטו וד‪.‬יין היי חיק וישן עדי לא‬
‫היי כמציאות לשתות רק על חד תלת עיי פוינד‪] .‬דימה בנפשו איש הלז כי אנסה את האדון‬
‫עם היין שדי[ וכיבד את האדון כי ישתה טהיין אשר הביא עפו וביקש פאתו כי יט חסדו עליו‬
‫!כי יקהו היין שלי על ד׳ כופות לפסח‪ ,‬ניטה לו ‪ -‬וד‪,‬אדון שתה פן היין הלז [בלי טוינד‪ (.‬א׳‬
‫ובי וני ודי ולא נדאד‪ ,‬שום השתנות בפניו ‪ -‬אזי הבין כי האדון הל! איש קדוש דוא‪ ,‬יאחר‬
‫הפטה ביקש פאתו כי יברך אותו יק כי זכה לד‪.‬יות פאוכלי שילחנו ‪ -‬וביקש איתי כי יאפד‬
‫לו כי פי היא ‪ -‬אטד לו בפופלא טטךאל תדרוש‪ ,‬ואם רכך הקדוש זכד‪,‬אותך כי זכיתלד‪.‬יות‬
‫פאוכלי שולחני ו׳ לך בזד‪ ,‬ואל תחקור ואל תדרוש הדבה‪ ,‬ולך לדדכך ’ ותצליח בטסחריך ‪-‬‬
‫וכלים כן היה ו‬
‫יח כלתו של ההיק הניל באתה לפני חותנה ההיקהניל כי יתפלל לדי עבוד בנה הילדהנחלד‪,‬‬
‫אפר להו כי אננו רואה אותו ‪1‬כי לכך היי נקרא ‪.‬החווה טפוילן׳ כי ראה ' '‬
‫בד‪,‬קוויטל בקריאת השם נאשר היי נכתב בתוכת כל ענינו פקרי האדם הלז עדי שורש העליק(‬
‫מי כל כך קידש אבריו כי ראה רק את אשר הוא רצון הבויא ולא זולת ‪ -‬ולכן כתיב אצל‬
‫יעקב אבינו עיה ודבר‪ ,‬הראה אותי ד׳ נט את זרעך חיקא ‪.‬ד‪,‬ראד‪,‬׳ כי אננו רואד‪ ,‬רק פד‪ ,‬שד‪,‬וא‬
‫רצון הבורא נטפי בדית אברד‪,‬ם![‬
‫»י( הה״ס פשפאלע ובדמיוני! כי ספרי לי כי זאת ד‪.‬״ ד‪,‬ד‪,‬־ק היהודי! אבל לפי ידיעתי! לא‬
‫יוכל ואת היות ׳רוהיק היהודי■ כי החיק היהודי הלא הוא היי נ‪-‬כ פתלפידי ההיק‬
‫פלובלין[ פיא שם עיניו ולבו לידע תהלוכית דרכי איש ומעלליו‪ ,‬ועמד אצל הפכם מקום עובר‬
‫ו ^ לראות שטה כל העוברים ושבים— ואו השמש נשטשו של הצדיק[ ידע מבואו וטקוח‬
‫ונלנמו של כל איש ואיש‪ ,‬וכל איש אשר היי צריך לאיוה תיקון‪ ,‬ראה והתקין אותו ‪ -‬וההיק‬
‫מלובלין הרניש בוה והיי לו לעת הלי איזה דרך לנטות תך חלו‪ ,‬ואסר ההיק פהריי הניל ‪-‬‬
‫‪T‬עתי כי ההיק הניל אורב עלי לראות את פני ‪ -‬וההיק הניל אפר הנם כי ההיק טלובלין לא‬
‫ייזנד‪ ,‬כי אראד‪ ,‬את פניו הטהורים‪ ,‬עניו ידעתי את שורש נשמתו כי ד‪,‬וא נשפת ד‪,‬שד פקתני נ‬
‫יי( שמעתי כי רב אחד נוכטדופני כי שפעתי בשם החיק מלובלין[ נטע דרך פחפישלאן‬
‫ואפר לפשפשוכיבאם יזדפן לפניך איש אשר יבקש אותך כי תקהי‪,‬ו עלהענלה‬
‫לא‬
 ‫ל ג‪5‬‬ ‫ע רב״ ם‬ ‫סיפורים מהדדק טלובל^»לה*ה‬ ‫ד ב רי □‬
‫לא נשגיח עליז נלל יאל נשסע לדנדו ונקשתו‪ p ,‬ה״— נאשר הרב נ א ‪ ptea‬ויפמ«‪1‬‬
‫האויה‪ ,‬ונקשו ני יקההו על הענלד« שאלו לפי אהי‪.‬ו אסר לו ני הנני נוסע להרנ הצדק‬
‫פפחפישלאן ‪ -‬אסר לי לסה יזט״* י נ י ז ותנלר‪ .‬עתיך ליסע שטה‪ ,‬יני צדיק הוא ‪ t‬ודינר‬
‫עהק על ההיק פפריפישלאן‪ -‬והאורההחויק נתופהו ני צדיק וישר הוא‪ ,‬ד‪,‬רנ לקה אה האורה‬
‫על פרננהו ורצד‪ ,‬לנצהו נד‪,‬נרים ני יורד‪ ,‬לו ני אננו צדיק‪ ,‬אנל האורה לא רצה להודוה‬
‫לו— ולקח הרג וליה אה האודה פעל פרננהו הרקו המנח‪ ,‬ואו נפהלק הד‪,‬ק פפריפישלאן‬
‫ואפר הרנ וליה ני זה האורח היי הנעל הנר‪ ,‬ואני והדנ וליד‪ [,‬ואייהי לנצחו ני יודה לי ני‬
‫הד‪,‬יק פפריפישלא[ אננו צדיק ועוד צריך להשלים עצפו‪ ,‬אנל הנעל הנר אפר ני הוא צדיק‬
‫הפים וננר השלים איע ונצח אוהו‪ ,‬ועיה נשנה‪ ,‬ארון הקודש ההיק פפריפישלאן ונצחוהו אראליפ ‪:‬‬
‫יי( חסיךי לונלין הלנו על אם הדרך וטעו נד‪,‬לינהפ ונאו לפקום יעי נחל נאין יוצאה ונא‬
‫עדי ראו פקום אחד ושם ני דלוק הלנו לאור האנוקד‪ .‬ונאו הוך הניה וננדם איש‬
‫נחל וים נענקים ונידו פקל עוו וראשו נחושד‪ ,‬אשר נל רואיו הנידו ני הוא ראש הנולנים ‪-‬‬
‫הנולן הלי קיינ אוהם ונינד אוהם ננפו ה ופאנל ופשקה ונהן להם לאנול נצים והטוחי אדפד‪,‬‬
‫ונדוטה םדניים הנאנלים ננ ל פקום וד‪(,‬ניע להם פטר‪ ,‬נאה ואפר להם אל הפחדו פאופה‬
‫נלילד‪ !,‬דאו ני נאו ייב אנשים דוצחים‪ ,‬אנל הטלן הניל אפי לדם פי ילנו לדרפם‪ ,‬ני אנשים‬
‫השונים נאו אצלו ואין לו עידן ופנאי לעפוק עםד‪,‬ם‪ ,‬הנוקר אור וד‪,‬אנשים נשהלחו פשפה‬
‫וד‪,‬נילן הניל נינ ה אוהם ‪1‬אה החפידיס הניל( נפפיי ונהן לד‪.‬ם פעוה וד‪,‬ראד‪ ,‬לדם אה הדרך‬
‫אשר ילנו נה‪ ,‬נלי שטן ופגע רע‪ ,‬שאלוהו ! על פה יה ועל פה יה ‪ t‬הלא הנני רואים ני רוצח‬
‫ומלן אהה ‪ f‬אפי לד‪,‬ם נואי עפי בחדרי והראו דני פה‪ ,‬וד‪,‬ראד‪ ,‬לד‪,‬ם אה פקלו הנהושד‪ ,‬אשי‬
‫לו‪ ,‬וני היא ואש להגולנינ — והפה ]הגולנים האחרים( יניאו טין! לניהו והוא יהלק שלל‬
‫ונוטל חייק בראש‪ ,‬ופיפי לדם‪ ,‬ני נפעם אחה נשהנו נדרי הד‪,‬צלחד‪ .‬שלדם‪ ,‬ולא הצליחו ולא‬
‫עשו פרי ולא היי להם פד‪ ,‬לאנול‪ ,‬ודרי רעב ניניד‪,‬ם‪ ,‬ההיישב נעצפו‪ ,‬וד‪,‬וא נעצפו ונננודו‬
‫הנך על אם הדרך לטרוף טרף ולפצוא שלל‪ ,‬אבל פחפה רוע העה לא היי עה יצוא ושוב‬
‫ווזוילו שנ ח דינים‪ ,‬עניו נא פול פניו איש אחד על עגלה קטנד‪ ,‬עם פוט אחד וד‪,‬י• ל*יי נ‪,‬‬
‫דינים‪ ,‬דיך אחד אשי עבי נו ‪ -‬לפני ‪] -‬לפני הנזלן הניל הפפפח ודרך השני ‪ -‬דרך‬
‫רפש וטיט אשר אין נפציאוה האנושי להלון■ דרך שט‪ ,‬נאשר ראה אווזי נאה הגולן הנ מ‬
‫‪0‬םהםא נפע הדך הנגנד‪ ,‬הדך נאייוה דםים פקום פשהה רפש וטיט‪ ,‬אפיהי נהמלן חפהזאתו‬
‫עתה אפאיהם אשביהה פאנוש ונרו‪ ,‬ני נבר נואש‪ 1‬ני אין לו פבוא לד‪,‬לוך אנד‪ ,‬ואנד״ ני‬
‫שט בלים ישאר פשוקע בטיט ורפש ותע הדרך ‪ -‬אבל הוא נפע נדדך נל הא ‪ p‬באיןפשביה‬
‫ופניע‪ ,‬עפדהי םשהופם על ננ ה ! עניי שנפהי אה פהני ועפדהי נגדו נאוה דםטד‪ ,‬הנחל אשי‬
‫ני ח‪ ,‬והאיש הניל הטם אוהי ]אה הטלן[ ההה נ׳ אצילי יחו ולרך אווזי נין ב׳ ירועוהיו ובק‬
‫ניניו וטעפהי טעם פיהד‪ 1,‬ני כואה עוד לא הרנשהי פעולם ‪ -‬לא חנ ר אלי פאופה‪ ,‬האיש‬
‫דג־ל לקח אוהי על הענלד‪ ,‬שלי וקשי אוהי אצל עפוד עץ אחד ולקח יורה עם פים ונישל‬
‫שפד‪ ,‬הבשיל של אוח ודוחן‪ ,‬ואפי א‪ ,‬נל־פ עוד לא אנלה היום ‪ t‬פהח פיך ואוזן לך לאניל‬
‫פן תבשיל הניל ובעניח פהח אה פי ושפך להוני נףאחוז פלא הבשיל רוהחין אשר שום איש‬
‫לא היי בינלתולפבול יאה‪,‬אבל אניוננ ח אישונבייהווינולהי לטבול פ א הו‪ -‬יאה ועוד אחיה‬
‫ני רצה לשפוך בהוך נרוני עוד נ ף אהה פלאד‪ ,‬ר‪,‬טורה והנשיל תתח דג׳ל אני בניוזי לפניו‬
‫ונקשהיו‪ ,‬יד‪,‬וח הפול עא‪ 1‬אפר לי ! נאם אקבל על עצפי פנ א להייק לשום איש יהודי ואדיבד‪,‬‬
‫ואדרבה באם יבא לידך איור‪ .‬איש יהוח ני חוק החוק יחים יפווז וההן היים לנערותו איי‬
‫ניןי ההי■ לניהך והצליח ב דיני ך ‪ -‬תשנעהי לו על ננה‪ ,‬ופעה הא וד‪,‬לאד‪ .‬הנני פהנדגנך‬
‫עם יד‪,‬ידים אשר יבואו החה יח‪ ,‬ולנך הנני פננ ד אהנס והלנו בשלום‪ 1‬וד• יצליח דרננם‬
 ‫ע ר כי ם‬ ‫סיסורים מחחיס מרימיונאב מלה״ח‬ ‫ד ב רי ם‬

‫ב׳ה‬
‫סיפודיס מההק מהר״ם!וסתלסידי דד‪,‬ק ‪ cpno‬מרימאנאב■ והי׳ תלמיד של הה־ק‬
‫בעל נועא״ט זצל״ה ונם זכה להיות אצל הה״ק המניד ממעזרישש וכ»׳י‬
‫שניט והניח אחריו ברכה םפה״ק מנהם ציון וסה״ק דברי מנחם‬ ‫הי■ כבן‬
‫זכתבם< תלמידו הה״ק בעל מראה יהזקאל זל״ה אבדה׳׳ק דעעש! והה־לו‬
‫מהר׳׳ם הנ׳׳ל נסתלר ל״ד בעומר בשנת תקע׳׳ד לפ״ק ומקדמת דנא הי׳‬
‫אבדק״ק פריםטיקודוה״ק המניד מקאזניטץ קרא אותו ר׳ מענדעלע פריה־‬
‫שטאק על שם העיר פריסטיק ‪:‬‬

‫מפתחות‬
‫ינ( עם הקרעטשפער עם חילול שבה ריל ‪.‬‬
‫יד( אחר הטהלקוה חהיק פהרים—‬
‫טן( עם הנערד‪ ,‬הוקינד‪ ,‬ודפבוערה‪.‬‬
‫טן( עם כפיפה אצבעוה־ו ‪.‬‬
‫ק( פדר היוחם אשר אפר לד‪.‬ה׳ק טריזין ‪.‬‬
‫ידן( הד‪.‬׳ר םד‪,‬ר־ם כאשר ה״ נפנה בעירפאדריד‪.‬‬
‫יט( ההיק מהריק אצל הד‪,‬יק טפטרעליסק ני‬
‫ראה עליו ננהב יהושיע ונר ‪.‬‬
‫כ( עם הרבניה פזאוונע כה הד‪.‬יק פהר־ן וליה ‪.‬‬
‫נ א( דברה ההיק פדרין על ההיק פ ד ^‬
‫וליה‪.‬‬
‫כב( עם הנביד סוהר בד‪,‬טוה‪.‬‬
‫כנ( נ׳ ה" צריכים לגשטש•‬
‫א( אודיה שכירה הלעכט פאכט‪.‬‬
‫ב( איחה ספיכה ■“רכי ‪.‬‬
‫נ( כלי»ל א׳ אשו ההיירן אה ההיק ‪.‬‬
‫ף( עם השושבין שויו‪.‬‬
‫ד‪ 0‬ני הי׳ א‪ ^!!1‬הסט^יפקער‪.‬‬
‫ן( ה^ם‪ T‬שלו עם קפיצה הא ‪. p‬‬
‫ז( איש אחד כאשרנהרפא באנייה השיריים‬
‫שלו‪.‬‬
‫ח( ההורד‪ .‬אשר אפר להה׳ק טהי׳ם איש ‪.‬‬
‫פ( ההורד‪ .‬על נה הברכו ‪.‬‬
‫י( עם ההד והטרפ‪66‬ער‪.‬‬
‫>א( כפרוטה האשישה לו ולביהו ‪.‬‬
‫יב( הנוונה אשר ניוון באפירה אז ישיר ‪.‬‬

‫א( הה״ק נזר אופר ‪1‬םיא‪ 1‬כי שום איש לא ישכור הלעכט פאכט ]אשר ]הי׳ חטנהג פני אי‬
‫ורוע[ וד‪.‬״ שפה גביר אברך אחד ודברו על לכו כי ישכור הלעכט פאכט לטוכה‬
‫הידוודים ]כי לא יבא אהד‪ ,‬יד‪.‬ודי רשע או איור‪ .‬איש אחו וישכירני ויצור להיהודים דדו[וד‪,‬אברך‬
‫הניל שפע לרבויהם ושכר אה הלעכט פאכט‪ ,‬שלח אחריו ההיר ואפר לו פרוע עברה עלפצוה‬
‫אשר צויהי לבלי ישכירו שום יהורי ז אפר לההק ני לא לקנטר חיו ההכוונהי רק כך וכך‬
‫הוא האטה— אפר לו הדרק עונשך חרק— כי טטהך ופפון אביך ילך לטפיון ואהה הלך‬
‫פנולד‪ .‬לנולד‪ ,‬טרחי אל דחי ובשום ביה יהודי לא יקבלו אוהך בטבר פנים יפוה‪ ,‬ובכלוה איזה‬
‫שנים רצופים ]אשר אפר לו ופן וארוכוש יזדטן איש אחד אשר יוכל לעזור לך ‪ -‬כן היי וכבא‬
‫הזטן הטונכל אשר אפר לו הד‪,‬יק וליד‪ - .‬כא לפדינה פר״טן וכא לביה איש הידוע )אשר אפר‬
‫לו ד‪,‬ד‪,‬יק וליה( ותא הנניפי הוך ד‪,‬כיה ופיפר לו כל הענין ‪ -‬ונתן לי נהב ושלח אוהו עוד‬
‫לכי פקופוה לשני אנשים ידועים ואם ישיג נם פאהם כהב ההרה כי יווהרו לו קללה ההיק‬
‫זלוה אזי ישיב לאהנו הראשון— ברב טרדוה כא נם לפקום השני והשיג פכוקשו ‪ -‬ונטע‬
‫לפקום השלישי והיי שרד בצער ובכל פקום בואו עשו לו הרבה בזיונוה והי׳ עטוף כרעב‬
‫וכצפא ‪ -‬ובכל פקום בואו ני ביקש פלון ולא נהנו לו ‪ -‬שאל כפה פרפאוה יש עוד לילך‬
‫ם‬ ‫ע ר בי ם‬ ‫סיפורים מהה־ק מרימאנאב זצלדרח‬ ‫ד בייי ם‬
‫לפקום פלוני ופלוניף נאשר ה״ ’וחן פ שב דר הרב ה^י שי אשר ’היר ‪ A‬הדבר[ בשפה‬
‫רפה השיבו לו בך וכך פרסאוה‪ ,‬רק קח הפצך ולך ‪ -‬השיבה היי והלך בטהשכיס כבו כן בל‬
‫ד‪.‬יופ וכל הלילי■״ בא שפד‪ ,‬תוך העיר בחצות הלילה‪ ,‬וראה נר דלוק בהוך ביה אחד הלך שפה‬
‫וראה דב זקן אחד ונשוא פנים ‪ -‬שאל אותו פי אתה ז ופה תבקשו אפר ‪ A‬והראה לו הכתב‬
‫והמכתב‪ ,‬תתן לו התרד‪ .‬על קללת הרב וליה ואפר לו לך בחודה להפקופות אשר באת פשם‬
‫באשר בא בחורד‪ ,‬כיבדו אותו ושאלו לו לשלום ושאלוד‪,‬ו למי אתד‪,‬ו ואפר לוש הלא לפני‬
‫איזז־‪ ,‬שעות דפים הייתי אצליבם ואף לא דציתם לדבר עטי ‪ t‬ומה נשתנה‪ ,‬ובבי‘ מקום אפדו‬
‫לו כי לא דאינו אותך ולא ידענו אותך ‪ -‬הראד‪ ,‬להם הכתבים וד‪,‬התדות‪ ,‬אפרו לו הלא ני‬
‫רבנים אלו הפה בעלפא דקשוט זה יפים ושנים רבות‪ ,‬וד‪,‬י■ שם ורן אחד ואסר לו ‪ -‬כי הדרש‬
‫סריפאנאף הי■ מוכרח להטריח נ■ רבנים פנן עדן כי יתירו לו קללתו‪ ,‬כי בזד‪ ,‬העולם לא הי‘‬
‫נ׳ רבנים נדולים בפנין ובבנין כפו הרבי ר׳ פענדעלע ‪ -‬ולא היי יכולים להתיר לו ר‪,‬ללתו ‪-‬‬
‫ושלח מנן די נ׳ רבנים גדולים כפוהו‪:‬‬
‫ב( אצל וןףן״ק פרדים הניל בא איש א׳ ורצוי‪ ,‬כי יפפכהו לרבי‪ ,‬כי שיעד כעצמו כי הניע‬
‫לפרדינד‪ ,‬ואת להשפיע טובות לישראל‪ ,‬והד‪■,‬ר‪ ,‬תפם את פחשבתו הטובה‬
‫וסיפר לו מעשה ואפר לו אני )על עצמו אטד בן( באשר הנעתי לפירק הוחרד‪,‬י בחצותה^לוי‪,‬‬
‫בא אלי דמות איש והקיץ אותי ואפר לי טענדעלע שט יא ארף חצות אפרעכטען וציערתיבעצם•‬
‫כי עוד הנני צריך ‪ A‬סעד לתפוך אותי ולעורר אותי על ווי‪ ,‬והתפללתי ארבעים יום כי יפוח‬
‫פאתי התעוררות ה‪ ,A‬אחיב בא אלי רפות הניל וד‪,‬קיץ איתי ואפר רבי טענדעלע שטייט ארף‬
‫אפ דעכטען ‪ -‬וציערתי עוד יותר והתענתי פ׳ יום כי יטורו פאתי התעוררות הלז כי פפניפ‬
‫לפה אצטרך סעד לתפכני ולפה לא אהי׳ נעיר פעצטי‪ ,‬אה־כ בא אלי התעוררות ד‪,‬נ*ל וד‪,‬ק*ן‬
‫אותי בכל לילד‪ .‬ואפר לי דבי ר׳ פענדלע שטייט אויף ובו׳ ודתפללתי קים יום אבד ללא הועיל‬
‫היי ולא פד מעלי התעוררות הניל אז שערתי בנפשי כי פן היגיפים סופכיפ אותי לרבי ופעתה‬
‫תדע פה חוא פפיכות על רבי שאפט !‬
‫■* שסעתין טידידי פוי ציא הש )יום ב׳ עקב תרטיב טיו כאט אשר שפע ואת סחסיד א׳‬
‫ם^נאב‪ ,‬בי פיא בא לפני חהיק הניל איש אחד אשר נתברך ברבות בטת‬
‫עשו חיל וגדלה עליו צרת הבת אחת ושתיים ושלש אשר כבר הגיעו לפירקן ‪ -‬ולרש אין כל‬
‫ובא לפני ד‪.‬ד‪,‬יק הניל ואטד לו כי יעשר‪ ,‬שידוך ויבטיח נק ודי יע‪:‬רד‪.‬ו‪ ,‬כן עשה‪ ,‬אכל כאשד‬
‫הניע ‪ pA‬הסילוק ולא היי אף פיא לפורטה ונתק סופדות השידוכין בא לפני ד‪,‬ד‪,‬יק ופיטר לו‬
‫את ואת— אפר לו עשד‪ .‬שידוך פעם שנית ודי יעוור— בן עשד‪ .‬פעם שנית‪ ,‬וכפעשד‪ ,‬היאשון‬
‫בך פעשח השני כי בעת הסילוק נתפרדד‪ .‬החבילה פחטת כי טעוית לא יוכל לתקן ולסלק‪,‬‬
‫בא עוד הפעם לפני ההיק וההיק כפעם בפעם אפר לו עשה שיחך פחדש ודי יעוור ‪ -‬באשר‬
‫בא לביתו ביחים רקות‪ ,‬אשתו צעקה עליו כי מדוע יניח איע להשתמט פד‪,‬היק ופוערת הי‬
‫עפיי ציווי אשתו ליסע עוד הפעם לחהיק וליה וההיק אפר לו כי ד׳ יעויהו ‪ -‬ולא ידע לשית‬
‫עצות בנפשו ה״ פתיירא לבא לביתו פהפת אשתו‪ ,‬ובטי נפשו וחחו הלך על אם הדרך כובה‬
‫ומילל פגע בי איש בליעל אחד )ואיש בליעל הלו היי פחסיח םהרים וליד‪ ,‬אשר בכל חודש‬
‫וחודש נתן טעות להד‪.‬יק וליה ובכל חודש וחודש שלח שפד‪ ,‬ברכת הבית לרוב עכיו הי‘ איש‬
‫רע פעללם ולא הניח עבירד‪ ,‬אחת אשר לא הדפהו בי היי בעוד‪,‬יד בעל תאוה לפאוד( שאל‬
‫אותו פה תכבד‪ ?.‬וסיפר לו את כל אשר קרדו י ואת פרשת הכסף אשר אפר לו הפלך‬
‫פלכי דכנן החילו סהרים ולד‪ ,‬כי ישקול על ידו ודי יעוררו‪ ,‬ועתר‪ ,‬וה פעם שלישית עוסד על‬
‫הסכחן וביתו ריק פכל‪ ,‬אפר לו— ההיי‪ ,‬פד‪,‬דים הכר יכיר אותך ? אפר לו כוודאי הכר יכימי‬
‫בטוב טובו אסר לו אע בא עפי אצל ההיק שאל איש הניל את הדוק האם ‪ p‬הוא כאשר‬
‫אפו־ לופהעני הלו ז ענהו ההיק בן הוא ובן הוא וצרך לו לחי פאות והעני אופר הלוואי תפלד‪,‬‬
‫יעשר‪ ,‬סותנה‪ .‬אפר הדוק וד‪ ,‬לא כי עתה כי בבי נתקו פוטרות השידוכין וד‪ .‬ב׳ פעפים תצטרך‬
‫לסלק במילואו ופרוע יחפוי טזה אף ויו בל שהוא ? תיבף ופיר לקה איש הבליעל הלו בל סכום‬
‫המבוקש וסלקו ביד הדוק לטובת העני הניל והחיק חלק ואת לני בנותיו )של איש הניח ווי‪,‬שיא‬
‫את כל שלש בנותיו הנדולים ואחיב נעדר איש הלו לעולפו‪ -‬ונם איש בליעל הלו נעדרלעולפו‬
‫ינשתלח לעולם התווי‪,‬ו‪ 1‬ואיש הניל הלך בעולם התוהו כפנדגו בוד‪ .‬העולם כפרצבתו הככדד‪,‬‬
‫י»סיו ד‪.‬ינךם ובא אל פקום סלון אהד— ושלחו סן העולם העליון את העני הניל ]אבי הנ'‬
‫גנות‬
 ‫ע ר כי ם‬ ‫סיפורים םהח־ק מרימאנאב זצלה־ד‪,‬‬ ‫ד ב רי ם‬
‫בנוה! ילך ט לעשויז ייייי׳ טובה לאיש דג־ל אשד הלך חשטם‪ -‬געולם ‪ - mm‬וא•) נינה‬
‫לו— והעני הניל גא לפניו ושאל אופו האם הכי הכיר אוהיז האפר לו— לא ופה ^ ולךז‬
‫אפי לו אני אני הוא העני הלו אשר בניהי לפניך ועשיה עפדי הפד ואפה ‪ -‬ועתה נאהיעשווז‬
‫לך איזד‪ .‬פוכד‪ —.‬אפי לו ‪ -‬לפד‪ ,‬לי עובהך ז ופד‪ ,‬הפד לי ז ופה הובל ליה( לי ז אפי לו‬
‫הדע ‪ -‬ני אהה נעדרה פעולם היה‪ ,‬ועהה אוזה בעולם ‪ - m m‬ובאן אין שים ביה ואין כאן‬
‫שום קרעטשפע‪ ,‬האיש הנלעפד פשהופם ולא ידע אה האיש ואה שיהו‪ ,‬פה הוא עולפההוהוז‬
‫אפו■ לו כן וכן הוא‪ ,‬והיכל לילך כך נפה שנים ושנים ולא הבא לשום הכליה ולשום היקק‬
‫ואני באהי לעודרך »ל נכה ואם לא האפין לי הנפד‪ ,‬ותדפור‪ ,‬על פהה הביה כי יפההו לך אה‬
‫הביה והיאה כי אין צאן שום ביה ושום פלון והשאר נא ‪ p‬נניה ושפפד‪ ,‬פקים אופל ופלאכי‬
‫חבלים כן עשה ‪ -‬ודפק על הפהח— ובפהאום נעלם פאהו כל הביה וכל הה(ני ונשאר שפד‪,‬‬
‫בפקום חושך הנלפוה וחפלאנים באו לקבל פניו וביקשו פאהו ני יהן דין וחשבון בקשו לואיוה‬
‫יכוה ולא פצאו כי פקפו היי פלא בכל נדוהיו עם םונוה די אשי לא העשנה ‪ -‬ולא ידעולדק‬
‫אה פשפסזו בי נם נד‪,‬ינם לא יוכל לזניה בדינו עכה ביקש לעויםו אה הנהינם לבל יהנלנלפעם‬
‫שניה כאשי הולינוד‪,‬ו לנד‪,‬ינם הרניש בעונםו אה שריפה אש ואור של נהינם‪ -‬ושאל היכן הוא‬
‫חנחינפז אפרו לו כי עוד פהלך ד׳ פאוה פרפה עד ד‪1‬הינפ ‪ -‬ולא ידע פה לעשוה כי נפעהד‪,‬‬
‫לא היי יכול לפבול אור פני ד‪,‬נד‪,‬ינפ עכיז הלך! ווולך! והוליכו אוהו בדרניפ שונים עדי בא‬
‫על דדך אחד ‪ -‬והניר! כי הוא דרך ועיר ריפאנאב ובא בקרבו רוח חדש‪ ,‬וביקש פהפלאכזם‬
‫כי יניחוהו על ב׳ דנעים א‪1‬נל יבו פהדפ וליה ‪1‬כי העליפו אה דינו ופשפטו פן הה־ק פהרים‬
‫וליה היא ידע כי כן דנים אה איש הניל( עדי הפלאכיפ עשו רונונו והניחוהו שפד‪ ,‬על בידנעים‬
‫ואפר לו ד‪,‬ד‪,‬יק וליה הקבל עיע כל הדעין וכל הפחדים אשר יהי׳ לך פחחיוה ושרפים ונחשים‬
‫ועקויבים ונדופד‪ ,‬עד עשיק אהד חונוה ואזיניחו אוהך בפנוחה עד פוונשיק ולעה הלו אה״ א״ח‬
‫נם אני בכיד שלפעלד‪ ,‬ואראה להוניל אה נשפהך‪ ,‬ודחיק פהר־ס דן לפני ביד שלפעלה ‪ -‬ני‬
‫נעבור כי נהן פעוה לאיש העני הניל והשיא נ׳ בנוהיו עבוד וד‪ ,‬בא לו נן עק ‪ -‬אבל עוד לא‬
‫השניחו נוד‪ —,‬ואפר הה״ק הלא בכל חודש וחודש נהן לי כך וכך פעוה ועבור וד‪ ,‬נא דו ‪P‬‬
‫עדן ‪ -‬ואו י‪1‬נא לונדק פשפטו ‪ -‬ונהנו לו הנן עוץ ‪-‬‬
‫ח החסיד דיליכ וויפליקער נפפוך לבקאפפק! חלם לו חלוטנפיא ביום ה׳ בערב! כי הייבעו*‬
‫העליון ורצה לע‪4‬פוע הורה רבו רבי די הערש וליה ולא דטו להניחו בחהד העליו‪,‬‬
‫אפו לד‪,‬פ ני הדבר‪ .‬פעוה נהן בוה העולם לדרבי ר׳ הערש וליד‪ —,‬עניו לא ד‪,‬שניחו בו אפר‬
‫^ום כי הוא היי השושבין שלו נאהטערפיהרער! אצל וונתו השניי׳ הרבניה פריוין ‪1‬אשר הודץ‬
‫פדריי פריפנאב טלד פאההן ואז הניחו אוהו לילך בחדר העליון שלו ושפע הורה רבו עד ולקח‬
‫איווב כהיב קדפא ואזלא‪ ,‬כי האיווב וארו פרפו כי כל נבוד‪ ,‬ישפיל איע ועיי פד‪,‬ז עיי קדפא‬
‫ואזלא כי ידע פאין נאה ‪ -‬ולאן אהד‪ ,‬הולך ו‬
‫יי< ‪ p»nrt‬הניל פד‪ p ,‬פדיפאנאך ני בא אצל רבו פפטחדליפק ביבד אוהו בצלוחיה טעט שד‬
‫ב׳ קווארט‪ ,‬ני בוה ‪1‬ד‪,‬י׳ הרנלו[ ניפה אה אנשי חפיריו‪ ,‬ואפר לו טרינק נעך אדם‬
‫פיר ווילן אייך נאן■ איין כום איינשענקוק‪ ,‬וההפלל נההק פ ה ^ן פדי ני רבו פפטרעליםקישכח‬
‫פליהן עוד כום שלישי עם פשקה הלו‪ ,‬וכן היי ואחינ ההחרט עיו כל יפיו ‪ -‬כי אפר פי יודע‬
‫בפד‪ ,‬היי תצה לכבדו בנום השלישי ‪] -‬ועיין לקטן סי׳ ייט!‬
‫י( ה ח סי ד ד׳ אליי פבדעואווא ]נכד הנעל בחה כהונה עולם ד‪ ,T ,‬הרב ר׳ יצחק רא ‪ p‬פלבוב‬
‫נכד הרב די נפהלי כהן ו‪1‬דל‪ 1‬היי דד בכפר ספוך לריפאנאף וד‪,‬י׳ נפהלך נ'‬
‫פדסאוה לריפאנאוו[ ובכל יום בא לריפאנאב לההפלל עם הפנין של רבו פריפאנאף ואם אידע‬
‫איזה פקדה כי לא חיי יכול לבא‪ ,‬אוי ההפלל בביהו נסנהג הווהיקין ‪ -‬פיא היי יום הפעונן‬
‫וננה האוד ודאנ סאוד ני אם ילך לריסאנאב ובא שפה נחצוה היום ולא ישיג הפנין של רבו‪,‬‬
‫ואם ישאד בביהו הלא נבר עבר ופן ד^פילד‪ .‬של פנהנו כפנהנ הווהיקין והיי בפהע פהאש‬
‫עטד בניה רבו בדיפאנאןע אפר לו ההיק וליה אואי איוט קיין קינטץ או פהאט קפיצה ה א קו‬
‫‪ 0‬והרבני יי שפעון ואב עעעזילאכוי^ן פיפר נשם הד‪,‬יק פדנאב ני ספדו פרי אליד‪,‬ו הניל‬
‫ני טא כאב לו נהיפו ואעפיינ הלך לדיפאנאף ]נפנהגו פאו( והחפידים עוד נפלו‬
‫צל צאווריו ונהיפיו עוד והד‪.‬יק פריםאנאףנהןלו שיריים קוליה פבך העוןי וסיד סר פאהוכאנו‪,‬‬
‫נן יסיד סאתנו נ ל וצונאוגים‪ ,‬וגונח לכל דבדם םונים א ק‪:‬‬
‫«‬
‫מז‬ ‫ע ר כי ם‬ ‫םיפורי ם פהה״לו מ רי ט אנ א ב ? צל ה״ ה‬ ‫ד ב לי פ‬

‫כל וה שפעתי פנסד ד אליי הנל היה ר■ אליהויעקב בן החסיד ו׳ יהמזיז יל־ה אש■ החסיד‬
‫ד יהושיע דגל היי ‪ p‬דחפיד ר׳ אלי‪ -‬פבחמווא הניל ‪ -‬שיק בשלח טח בשב® תרניה‬
‫לפיק ‪:‬‬
‫ח< ה ה״ צ ר פנשה פיאפשיטץ היי אצל הה׳ק פהרים איש ודיבר עפו דית ושאל אותו לאן‬
‫הוא נזסעז אפי לו‪ ,‬לפיחץ פאבראנטץ אצד רבו הקדוש פהר־ץ פריפאנאף והוא‬
‫זעידא דפן חברייא פתלטידיו שלו ודגה בא לבשרו כי רבו ההיק ירצה להיות אצלו ויבא א«*ו‪,‬‬
‫אחיב בא שפד‪ ,‬הד‪,‬יק סריפאנאף בעת חזירתו פהפרדון‪ ,‬וההיק פהרים איש כיבדו לפאודוכיכח‬
‫עפ חית כי יאפר איוד‪ ,‬דבר תורה — ענד‪,‬ו‪ ,‬פלפול אק אנחנו יודעין רק קצת אנדה אנו יודעין‬
‫פיר האכען ליעב צי טייטשען א פסוק אדער א פאפר חכדל ואפר לו כי איתא בשים כצה‬
‫אין בי] יויט לשכת אלא אובל נפס בלבד שנאסר אןי אשר יאבל לבל נפש ובו׳ ופה ישפיענו‬
‫הפתניתין הלא פקרא פלא ריבי הכתוב ז ופה חיפי לנו בהסקרא אשר נילה לנו העדסז דק‬
‫אפשר הפירוש עפיי ד׳ תוד‪,‬י תיח בשאר ופני] וחנין בעי בע לפחדי פסבנא בהדי ואי איהק‬
‫חדו בלחודוויוו ולא יד‪,‬יב לפסכני עונשיו פני עליי כתיב פרש הניכם ובו׳ וכשבתא אי איהו‬
‫חדי אע נ דלא יהיב לאחרא וכוי דבתיב חניבם חדשיכם ואלו שבתא לא קאפר‪ .‬וכוי חה פאפד‬
‫השים אין בין יויט לשבת אלא אוכל נפש כלבד׳ ‪.‬בלבדי דייקא אם הוא לבדו אוכל ושותד‪ ,‬או‬
‫נותן נם לעניים ואביונים ‪ .‬וקלפי׳ הה׳ק פהרים איש וכיבדו ביתר שאת!‬
‫ט< ה ה״ ק היי פיא בווישניצא ורצו אנשי חסידיו כי יד‪,‬י׳ שפד‪ ,‬בשיק ‪ -‬והוא פיאן בזה כי‬
‫אולי יקפיד עליו רעו וידיח הד‪,‬ינ בעד‪.‬פים אד״ דבי עילאה — עדי כי הד‪,‬יגבעצםו‬
‫בקשו כי ישאר שפה על שבת קדש והיי שפד‪ ,‬כשבת קדש והרב הנאון ח אח׳ וליד‪ .‬כיבוי‬
‫אותו כי יאפי חית וההיק כיבד אותו בוערד‪ .‬כי הוא יאפר כי הוא הרב פרא דאתרא ‪ -‬ואפד‬
‫ס הה־נ היה באשר כי פעיב הוא כהו לאל עליון נא יאפר לי הפשט דב ח רשיי זייה על כה‬
‫תברכו את בניי ופרשיי וליד‪ ,‬בפו ובור ושפור‪ ,‬ואפר לו נחלבפותולא יו ע ד ב ח רשייהםשוטים‬
‫וסיפר לו הפעשוי‪ ,‬כאשר היי פשפש אצל רבו הקדוש פהר־ם וכוי וכבר נדפס העני! הלו בם׳‬
‫פבשר טוב או בם׳ בארות הפים עיכ אין פן הצורך לכפול אלה דדבויים‪:‬‬
‫ר ק יען כי אני שפעתי העובדא באויא עיב אציין פד‪ .‬ודעובדא אשר פיפר לו( כאשר שפעתיו‬
‫אני׳ לובי פיא ביום ה׳ ולא ה״ פעות לקנות ולד‪,‬כין צורכי שבת קדש ואפר לי רבי הקדוש‬
‫כי אלקט ופותת ועצים לעשות פדורות אש ולערוך שפד‪ ,‬כלי עם פים לחחם פיס כי ‪'.T‬׳ ללוש‬
‫עיסה ולאפות לתם לכבוד שיק אני כן עשיתי ‪ -‬חפיר נפוח והנחלים עופפים ולוחשות ואין‬
‫פול ועונה פד‪,‬יכן ליקה אף פעט קפח לעשות שאור ולחפץ אפיי לערוב עיתבו)ירב צי פאכק‬
‫אץ ניש ניוועהן( לא היי ‪ -‬הרבי שאל אותי האם הטם חפיןז האם הנחלים י" עוטפות ז‬
‫אפרתי לו כבר נאכל האש ונתקרר הפיס ‪ -‬ואפר לי לקוט עוד הפעם עצים ותכין האש להחס‬
‫חפים ‪ -‬כן עשיתי בפתאום בא נביר א׳ אשר היי אצלינו בשמע העיל וד‪.‬י׳ לו איוה דבר‬
‫נחרן לדבר עם פוח הקדוש כי נתהוד‪ .‬לו פתאום איוד‪ ,‬ענין לדבר עם הפלך פלכי רבנן והביא‬
‫לנו ענלה טעונה עם קפח ולחפים ובשר וכל פיני פוון ולפתן פקטון ועד גדול‪ ,‬ופפילא היי לנו‬
‫כל טוב‪ ,‬וד‪.‬נניד דצליח את דרכו‪ ,‬ניד‪6 .‬רענ איך אייך צי וואם האט ניטאינט ראם וואסעי אין‬
‫דאם פייעיו נאר פאן פיו אללעםן!ן נויייטן ‪ -‬שכת סשפיע לכל השבוע ‪ -‬וצריך לד‪,‬ביןלש־ק‬
‫כפו כן ד פברך את ישראל נונם את הכהנים( נאד עם פיו זיין איין הנהנה■ הד‪ ,‬פרשיי ולחי‪; .‬‬
‫‪ f‬פ״ א בא אצת איש א׳ אשר היי לו כפר‪ .‬בנות ראייות להנשא לאיש ולא היי ביכולתו ליתן‬
‫להם נדוניא ושאר דברים הנצרכים לבנות ישראל ‪ -‬נתן לו הד‪.‬ק נ׳ כפף כי יקה‬
‫לוץ אחד ויעשה טרעפעי אבל ד‪.‬ציעד‪.‬יננ חיי צריך להיות ברבות השנה‪ ,‬אשתו הציקתו בי פת‬
‫נוכל עשות עד עת הלו ז פי יקיף לנו פי ילוח לנו על וה » הלך פעם שנית אצל הרב ולץז‬
‫וד‪,‬י׳ כפלק בקרעטשפע אחד ולן שפה הוא ‪ -‬וגם פרק אחד ויחיום חלום להפרק כי כאן יש‬
‫יהודי אשר יש לו ירו ולרו שלו יעשה הויפט טרעפער‪ ,‬כאשי עטר פשינתו וראה כי באסתיש‬
‫שם י הודי‪ -‬דיבר עפו שונות ‪ -‬עדי היהוח סיפר לו כי נוסע לדרבי כי נתן לו פעות ליקה‬
‫לדו ‪ -‬ולקח ‪ -‬אבל הציעד‪.‬וננ יד‪.‬״ ברבות וידן השנד‪ .‬ולעיע אין לו פפד‪ .‬לחיות ולפרנס איע‬
‫אפר לו הפריץ ‪ -‬נם לי יש לויו אשר לקתתיו בעד פאה כפף והציעהונג יהי׳ בפוקדם עם איזה‬
‫נתנו‬ ‫ופן — ונהלף ואת בואת כי חשיבות הוא אצלי הלוה ^ ך באשר כי הפאנע ראב•‬
‫ל ך ‪ -‬אטד לו באם תתן לו וד אויפצאהלוננ אלף כסף או אחליפו עם שלך כי הלא הלויו‬
‫שלי‬
 ‫ע ר בי ם‬ ‫סיפודים מהה״ה טרימאנאב זצלהיה‬ ‫ד ב רי ם‬
‫עלי גלים יעיפוו «ר*‪* 86‬י ני הרגי אפר ^י ‪ p * r « -‬יד* פן הדז^ום ני האטת וזו* כאסד‬
‫היהודי אופר והתהיל הפד״( ליעא ‪#‬פוני נותן פנה ופאוויים אבל וזוא אפר הי באד* ל«יר*ד‪.‬‬
‫והפדין נתן רו »וד עודן( אלן( בפף והיהודי נפע לביתו ולא היי א(נל הרבי ‪ -‬והעיא ג• גננתיו‬
‫לאיש ‪ -‬ובבא ה‪1‬ני*הוננ »שח טר*‪*66‬ר »ל הפשים אלפיפ על הליו של הפריץ והפדיץ לא‬
‫»שה שוט טחנפפער ובא היהודי אזנל הרבי באשר בא על פפתן ביתו אפר לו החיק אינער‬
‫דיר האב אץ■ ניפיוט פטריח זיין ד*פ ב*ל החלום *הר זאל דעם פריץ ד»פ קאפף ‪»6‬רדרייזן!‬
‫יא< ב ס עו ד ת פלוה דפלפדי‪ ,‬לפי רהי תרפיב אננל ידניפ פהריחיד פפרו פי ההיק פוזריס אפר‬
‫בי ב*ת נם* א‪1‬נל רבו ‪ . . . .‬ה״ א‪1‬נלו ה*ניות ר־ל לפאוד והניח ביתו ריק‬
‫ודק אשישה ובבר לחם אחת ה״ בביתו וחלק האשישח לשתיים חציו לביתו ובניו ווסניו השני‬
‫לקת לונצפו »ל אם הדרן•‪ ,‬ואלפלא הי• לוקח ל*צפו בל חאשישה ולא היי פניה בביתו אן(‬
‫פדוסר‪ .‬אחת אוי ה״ בביתו דנלתו לד‪,‬פשיו פרנפד‪ .‬לישראל *ד ביאו* הנואל‪ .‬ו״ק כי הניוז‬
‫בביתו חצי דאשישה לא ה״ בבוחו לד‪.‬שפי* פרנםד‪,‬ו‪5‬ן *ד יפי חיותו באשר דו* בי אפר תורה‬
‫בבל שבת ושבת בפרשת הפן נפי שנה[ וד‪.‬שפי* שפ* לישראל ‪ -‬ויי*וןב״א ו‬
‫יב< ®■ק פ• בלק שנתרוום עת שבת אצלינו הרב ד אברד‪.‬ם י*קב נ־י אבוק‪-‬ק דאברא םיפר‬
‫לנו איוה םיפנרים תם זאת פיפר לנו פנחלת ד‪,‬ד‪-.‬ק פהו״ם פריפאנאזג חה־נ ר‬
‫אלי*זר פזשיק*ן( אשר ה״ פפורפם לחריף *צום‪ ,‬וד‪.‬״ אצל ד‪.‬ד‪.‬־ק הג־ל וחי׳ בבר ו ^ ה לפאוד‬
‫אבל ה ה ק אפר לו בי אל ידאנ *בורו פאופה ובי יהי אצלו *וד ‪* W‬דק ובן ה״ וחה־ק הי‬
‫בהא ואומ‪ ,‬באשר נם* לביתו פיד נחלה !דזדיק טו!דןפ לפאוד ופת בחל״תו ובאשר שפע‬
‫ההינ פד‪,‬הא בי רבו נחלה לפאוד רצה לים* א ^ו פ*פ שנית אבל בניו נבי ידעו בי בברנעיר‬
‫לשלפת עבבו אותו בי לא ים*‪ .‬ולא גפע אחיב בי נתור* לו בי רבו הקחש הלך לעולפו בבוז‬
‫םאץ הפוגות ולא רצה לקבל תנחופץ‪ ,‬שאלווזו בניו ‪ 1‬י ר ב ה פשה וד‪.‬רב ר פאירזלת־‪ [.‬אבי‬
‫פח נשתנה היום פיופים הלא צריך לקבל תנחוסץ על הפת ‪ t‬ובפה נאתים וקדושים נאספו‬
‫וקבלת *לידם תנהופיןו אפר לד‪.‬ם לא בן בניו אתם לא הברתם את פוה הניל ואפר לבניו‬
‫מ י ז הלא תד*ו פנחגי וחהצותפוחיאשר וצני ד ברדח נבי פנחנו היי בי בש*ת שלשם»ורות‬
‫אטוז לפניו אתר‪ .‬פדרש פליאה ואפר ‪ -‬ניה בני פאיר אפור הפשט‪ ,‬ואם לאו אפור אתה בני‬
‫טשה וחם החרישו ואפר נהד‪,‬ק פההא חנ־א אם אתם לא תאפרו אד אופר אני ‪ -‬ואפר פשט‬
‫כרדך הרק ו*פוק ובר( בי אובל לופר תיבף ופיו■ ‪1‬שטייא נהיף! דברים חתצים ושיאים ואם‬
‫אדצד‪ .‬ליניין באיזד‪ .‬דבר בפו שעד‪ .‬חדא אוי אובל לופר תלי תלות ואם ארצד‪ .‬לעיין על אימי‪.‬‬
‫דבר יום דופים ושבו* וחודש אד אובל לופד דבהם עפוקים פני לב הים ועפוק עפוק פי יפצאט‬
‫וסוף בל סוף בעת רבי ופוה אפר שירת הים ואו ישיר ‪ -‬ובאפצע השירה היי נונח ובוהה‬
‫‪»1‬שוז קרעבטץ( והרהרתי בוונת רבי ופוה בי פה היי בוונוזו או ופעת הפרדתי פאתו עדי בלות‬
‫הצי שנה או שנה תפיפה עדי באתי אצלו פעם שנית תפיד הרהרתי הפוונות אשר ביוק פודי‬
‫דכי ‪ -‬וב»ת באתי אצלו פעם שנית !בבלות חצי שנד‪ ,‬או שנד‪ ,‬תפיפד‪ (.‬פדרתי לפניו ‪b‬‬
‫הטיחשים אשר הרהרתי בהם האם זאת הי• בוונתו או זאת היי כוונתו הטהורה ועל בולם הרכין‬
‫בראשו ואפר יפה בוונת דפה בוונוג ועוד פי יוד* בפה כוונות ופיתשים ביוק הוא או באוישיר‬
‫אשד אני עוד לא הנעתי לקרסולי פודי לפרשם ולכוונם ‪ -‬ופעתד‪ .‬הוא בבפו רנע חדא ביוקלבל‬
‫^ ה הדברים נועוד יותרו אשר אני העסקתי וחרדדתי עליהם חצי שנד‪ .‬או שנה תפיפה ואס בן‬
‫הי• נדול נחו הק־וש אבבה אובל להתנחם על איש בפוהוו‬
‫’ ‪ 0‬ל סני הד‪•,‬ק הנ‪-‬ל בא איש א׳ בקובלנא בי הוא קחנטשפער ועל שיק הוא פוסרהקרעטשפע‬
‫לערל א• והוא יושב ופובר בתוך ביתו ‪ -‬וערלים רבים פד‪,‬בפר באים אצלו‬
‫לשתות ופשלפין בערי הפשקה ויש לו תיבה סגור ופסונרת ‪ -‬והעיל פניה בל הסעות בתת■‬
‫התיכה הפסונרת וסץ( בל סוף בפוצערק בי פותח התיפה ואץ שם פעות כ!‪ ¥‬ובלל אפר לו‬
‫הוזק הערלים אינם ערלים והסעות אינו פעות ואם תרצד‪ .‬לד‪,‬בחי( בדבר‪ ,‬תבחין ותפצא דברי‬
‫סביוונים ‪ -‬ועת בי הערלים פהבפר באי לשתות אצלו הלך לביתם ופצא שפד‪ ,‬הערלים יושבים‬
‫בביו‪ £1‬כאשד הרגישו בדבר נעלפו כל הערלים פהקתטשפע כ׳ הפה לא אנשים חיו רק שדים‬
‫וסייכין תופעות לא חי־ טעות בי אם אשפה ‪ -‬ואפר לו הודק תן דקרעטשפע נעל שק[ בביתו‬
‫העחי ולא תבא לידי נידנוד חילול שבת ואו שלום יה״ בנבולך ולא יהפר לך פאופה ובן היי‬
‫ושלום ה״ בנבולוו‬
‫י ח אחר‬
 ‫מח‬ ‫ע ר בי ם‬ ‫םינוודיסםדוו־ו*סםרע«נ«ב ‪0‬נלד‪*1‬ה‬ ‫ד ב רי ם‬
‫יו( אןחר וזםיולקווז הה־ק פהד־ם ‪ -‬כי באו כל חתכייי* »מד‪ ,‬לריפאאב לבחזר ‪ 01V‬אי»‬
‫א■ פאנשי החבוייא להיות להם לדאש — הי׳ שפה הודק ‪ TO p n a‬׳‪a1»B‬‬
‫והתחיל לופר פיר האבן דן׳ ניש« אוף וועהם ד«פ קאפף ‪5‬ון ‪1‬וי ליינען ואפר דיגויייפ קדה«פ‬
‫ני ושח בי החברייא יפפנו אותו לראש ‪ -‬והחביייא רא »ו רבר‪ ,‬אח׳כ פתח ההיק סהריש‬
‫פיערפלאב ואפרו^ם פעהלפ רען ענק פי« פיר ז וראה בי יפפט אותו ל ר ג י ‪ -‬ולא ענו»ם‬
‫אותו רכר‪ .‬ורגו ^יה ם !נפע פשם גרונו ‪ -‬ואח׳ב נתהוה הדבר עדי הודק פהו״ץ נתקבל‬
‫לראש ‪ -‬בידועו‬
‫»‪ 0‬שמעתיו פאיש אשר שפעו פדירי ר׳ יקיתיאל אשר הי־ פילידי ריפאנאב וםי»י ואת‬
‫בי פיא גאתה צערה פבוערה אשר בכר באתת בשנים וביקשה פהודקפחריץ‬
‫ול־ה כי יתפלל עבודה בי מפין לה ד■ עורה פקודש‪ ,‬שאל אותה‪ .‬ניה פאר וקום האפסו דוא‬
‫ניבש חת‪,‬נר‪.‬ו אפרה‪ ,‬עם פדעפצו דך פיר קיין שידיך‪ .‬שאל אותה פאר וקופו אםרד» פאןואגש‬
‫איך בין פיעם ‪ -‬אפר לה ‪ -‬אק או פאן איוט שאק ניש® שיק דארך פאנן שאין ניכפ חתוונר‪.‬‬
‫ה א מז אפוה לו ‪ -‬פזאנט אבער איך בין שאין דיער אלט ‪ -‬אפר לה‪ ,‬אין אי פאן איוט שאק‬
‫א אלטע פאר ראוץ!ו פען שאין ניבט חתונד‪ .‬האבן! אפוד‪ .‬לו איך האב אבער קיק נעלם אויך‬
‫נ ק ‪ -‬אפר לה‪ ,‬ניה ניב פיר ‪ 8‬ריעיש וועפט דיא האבן נד׳ אין וועפט התונר‪ .‬האבען ‪-‬‬
‫אפוד‪ ,‬לו אק לי פאופד״ אפר לה‪ .‬דיא האפט י א ‪ -‬דיא האפט אין לייבל אייננינעד‪.‬ט ‪ 8‬בפן(‬
‫ועפוד‪ ,‬פשתופפת כי ‪ p‬הי׳ האפת שד‪.‬י׳ יד‪ .‬תפור כבנוד‪] .‬בפלבוש הנקרא לייביל[ פבימן‬
‫פך שפונד‪ ,‬כפף ‪ -‬ואפר לה‪ .‬דים אדף דעם' לייכל אין נעב פיר דיא ‪ 8‬כפף ‪ -‬בן עשתה‬
‫אפר לד‪ ,‬הה׳ק תפע לפקום פלוני ופלוני דרך פלוני ופלוני וד׳ יאליח דרבן־ ‪ -‬נפעח שננה‬
‫ושפד‪ .‬ברב ינק ואנחות כי נם הה׳ כפף אשר הי׳ לד״ נתנד‪ .‬אותם לדרבי וד‪,‬לבד‪ .‬לפקום פלוני‬
‫ופלוני אשר אפר לה הד‪'.‬ק יי׳ד‪ ,‬חיךד‪ ,‬על אמד‪ ,‬שידוך וד‪.‬י׳ לד‪ .‬אהד‪ .‬פבוא ודרך עניי יען בי‬
‫העיקר חפר פן הפטר‪ ,‬לא שתה פניר‪ ,‬לאלד‪ ,‬הדכריפ וד‪.‬תיישבד‪ .‬בדעתד‪ ,‬בי תפע בתווד‪ .‬אאל‬
‫דרבי ותבקש פאתו בחורד‪ ,‬הה׳ כפף כי לבד‪ .‬באבה לח עבור הה׳ בפף‪ .‬ובדרך חוירתד‪ ,‬עפרה‬
‫לפוש באם הדרך ופצאד‪ ,‬שפה אמד‪ ,‬צרור שק קטן ובתובו פחבות וכליות ופרוב צערד‪ .‬דנונד‪.‬‬
‫לא חקרד‪ .‬בטוב האם אין ביה אמד‪ .‬דבר טוב ו שו די׳‪ -‬תתני‪ .‬נם אפתחת חלו בתוך צרור שקד‪.‬‬
‫בנדים ופחבות אשר הי׳ לה תשתבח פאתד‪ ,‬פי פצאד‪ ,‬אמד‪ ,‬פציאד‪ .‬באשר באתד‪ .‬אצל הידק‬
‫זליד‪ ,‬אפרד‪ .‬לו הייתי שפה בפקום פלוני ופלתי ואפשר כי הי׳ לי שם פראד‪ .‬פקום על אמד‪,‬‬
‫שיחך אבל הלא העיקר הפר פן הפפר פפירת דברים דב׳ר רבד שבפפון ‪ -‬פנה אין ביק‬
‫כלום אק פאן ואבקש פן דרבי בי יתן לי בחורד‪ ,‬הה׳ כפף ‪ -‬נתן לה הד‪.‬׳ק בחורד» ואפר לד‪.‬‬
‫היכן היא הצרור והאפתהתאשר פצאתשם ושפן וד‪,‬יאשכחד‪ ,‬פוה לנפרי‪ .‬ועתר‪ ,‬פילתאדתפיהד‪,‬‬
‫פדכר דכירי אתתי ‪ -‬וד‪,‬זכירד‪ ,‬בעצפה כי פן ה«נ אפר לר‪ ,‬הדרק ולד‪ ,.‬ניב נאר א הער דאם‬
‫פינטעל ‪ -‬ולקח הה׳ק הצרור‪ ,‬ופתה את חשק ופיפר לה פשם פעות כפר‪ ,‬שד‪,‬יתד‪ ,‬צריפד‪ .‬לנדתיא‬
‫וצרכי חתונד‪ ,‬ופלבושיפ ואפר לד‪ ,‬פעונד‪ .‬תפע שפד‪ ,‬בחורד‪ ,‬ותעשר‪ .‬שידוך טוב‪ ,‬ולולי דרדעתך‬
‫לבקש כחודה הה׳ כפף איי פאו׳א חי׳ לך עוד שפד‪ ,‬בפקום פלוני הישועד‪ .‬באופן היותר טוב‬
‫ופועיל!‬
‫טי( ‪nf1‬׳׳ ‪ p‬פדר׳ם כפף פ׳א את אצבעו העבה הנקרא אנודל תחת ד׳ אצבעותיו ואי כפף פל‬
‫אבחו לד׳ ואפר תלפיח הר‪.‬׳ק פדר׳ק פודטשאיב הלוואי יוכד‪ .‬לכך קורט פטירתו‬
‫ןכי כל צדיק קורם פטירתו ווכה ליכך ולקשר עצפו יותר פבכל יפי חיית ובעת חייו שלהה׳ק‬
‫טדר׳ק הנ׳ל ראד‪ ,‬אותו אחיו הה׳צ פר‪,‬דם כי כפף את אצבעו הנ־ל תחת ד אצבעותיו ‪w r m‬‬
‫לצעוק ולבכות פי ידע כי עתה יסתלק ‪ -‬וכן הי׳ ועיין בם׳ רקאנטי לפי נשא ולפי עקב!‬
‫יו! ד‪,‬ון״ק פה ‪ p‬עת השתדך א׳ע עם הח׳ק הדב פדיוין‪ ,‬אטד לו‪ ,‬פנהנתו לספר פרד ׳וחוסינו■‬
‫אצל התנאים ו אפר לו הד‪,‬׳ק פדריק היורם עלי הוא! עת הייט פשרת ופשפש‬
‫בקודש אצל טו׳ר ד‪,‬ד‪,‬יק פהרים וליד‪ ,‬ושיח אותו ליקח יין ודנים ופיני ירקות לבבוד ש׳ק הי•‬
‫פנר‪,‬ני לבקש כי יתט לי איד‪ ,‬עורף לכבוד ש׳ק אעים כי דעתי כי לא יתנו לי עכיו א » בל‬
‫פין ופק אשר לקחתי לכבד שיק בקשתי כי יתנו לי הערפד‪ ,‬לכבוד שיק לפען לד‪.‬וביר כבוד‬
‫קדושת היום ש׳ק ‪ -‬אפר לו הד‪,‬יק פ ד ד ן ‪ -‬שאין נינינ י חו ס‪-‬‬
‫פהדם ביפי עלופיו נפע פטקום לפקוס ע ח בי בא לבית נ בד אחד אשד הי׳ לו‬ ‫יה(‬
‫בית פלא פפויס שתות י שב אצלו יפיס רבים והנכד נתן לו פקום פנוי ללנעד׳‬
‫ודעת‬
 ‫ע ר בי ם‬ ‫סיפורים מהה׳קמרימאנאבמלה׳ה‬ ‫ד ב לי ס‬
‫ודעת הנכיר היי ליקה אותו לחתן עכור כ » איסרדז׳ א‪ ,‬ליפים נסבב סיכה בי נל ‪ v>1x‬הכית‬
‫נסעו לאיור‪ ,‬פקום ולא נשאר בכית הנביר שום איש‪ ,‬והוא היי יושב כהדרו ולפד ‪ -‬ולא ייע‬
‫סבל זד« וכי לא נשאר שפד‪ ,‬כביתו רק כתו הכתולד‪ ,‬הניל וכאתר‪ ,‬לפניי ותכעתד‪ ,‬אותוואםדד‪,‬‬
‫לו הן פר‪,‬ורד‪ ,‬אני ופנויה אני ‪ -‬וד‪,‬וא לא השיב אותי‪ .‬טאוטד‪ -,‬וד‪,‬לך פן הכית הוצד״ כאשר‬
‫אכיד‪ ,‬הנכיר בא לביתו לקח פאתו רשות כי ירצה ליסע מאתו ‪ -‬הנכיר צעק וככר‪ ,‬והתחנן‬
‫לפניו על פד‪ .‬ועל פה ועווב אותו ואת כיתו ופד‪ ,‬עול פצאת בי ‪ 1‬אבל הוא לא אפר לו מאופה‬
‫רק כי נחפו הוא לילך לביתו ונסע פאתו וואת היי כבי או ג׳ יפים קודם פרום הפסה ‪ -‬והח■^‬
‫בעצמו לא ידע להיכן יפע על פפה ‪1 -‬כי ואת היי במדינות רחוקינס רק נסע ובא בערב פסח‬
‫לעיר פארריר ]ראש הבירד‪ ,‬של פדנ ת שפאניען! ולא ירע להא־ך לפנות כי שפה לא דרו יהודים‬
‫רק האנופים תאת לא היי יכול לידע פי הפד‪ ,‬האנופים הצדיקים ז והתיישב כדעתו והלך אל‬
‫רחוב השוק ושם יראה פי אשר יקה בצלים וירקות ופרור ווה בלים יהי׳ פן היהודים‬
‫האנוסים וילך אחריו‪ .‬וראה שפד‪ ,‬נכרת אהת כי לקחד‪ ,‬ירקות הניל והגברת הניל תיכך ופיר‬
‫הכירד‪ ,‬בו כי יהודי הוא וריפוה לו והלכה עם הענלד‪ ,‬ומרכב שלד‪ .‬לאט לאט והוא הלך אחריי‬
‫והיא אפרה להענלון שלה כי ילך לן«ט ל^ט ואל יריץ עם פרכבתה כי ראשה כבדה עליה‬
‫]ודעתה היי כי הד‪,‬יק יוכל לבא אחריה באשר כי ראתה כי הוא הולך אחרי פרכבתה‪ ,‬עדי‬
‫באתה למקום פלטין שלה ‪ -‬והוא אחריה ‪ -‬ודפוה לו כי יבא הביתה בא וראה את בעלה‬
‫יושב טלובש בכנדי הכופרים אבל תופיי פירם טליתו פעליו ואפר לו כי הוא הוא פן האנוסים‬
‫ויהי׳ ארם גדול ובהביטו על ההיק טהיש הכיר בו כי טי הוא[ ובי יוכל היות אצלו על פסח‬
‫והלך עפו מהדר לתדר פערה לפנים פטערוו ושם היי מוכן קפח לפצות שפורים וכל מכשיר’‬
‫הפסח ואפו מצות ברב שפחה וסדרו הסדר ברב שבח והודה‪ ,‬באין פהריד ויודע שום דבר‬
‫ואצל האנוסים היי המנהג כי נם פשרתיהם )והיי להם דייקא משרתי ענוש הפפודספיס לעכוים‬
‫לסען לא יהרהרו ולא יבדקו אחריהם בשום דבר[''לא ידעו שום דבר פטפתריהם וד‪,‬כל עשו‬
‫בחכמה‪ ,‬ובנסתר ועפיי הדוב היי האנוסים הללו רק כופרים נתלים ]וואת היי ניכ מטעם הניל‬
‫לפען לא יחפשו על ^פטטונותיהם ולא יתורע כי יהודים הפה[ ואו בלילה ההוא נחלה עד לפותי‬
‫ילד קטן של הגביר *ד‪.‬אונפ הלו אשר היי נ׳כ פן הכופרים ומשרתיו משרתי העכוש כ־ לא ידעו‬
‫כי אדוניהם האדון הנביד הכופר היכן הוא וכי הוא בפסתרים בפלטי! אשר היי לו במערה‬
‫לפנים טפערד‪ ,‬אשר שטה ערכו את הפתי( הלך פשדתו אצל הכופר אשד הי׳ דד בשכנותו בי‬
‫ובא לומר הווידוי עבור הילד הקטן החולי כי כן ה״ מנד‪,‬נם ונם עתה םנד‪,‬נם כן הוא[ ושכינו‬
‫הכומר ]אשר הוא הי׳ ניב פן כת האנוסים והוא כבר פרד הסדר וד‪,‬י׳ שב בבית פלטין שלו‬
‫בבנדי הכופרים[ בא בבגדיו כנ ד הכופרים לומר הורדו־ בעד ילד הלו‪ ,‬ודגופר דלו שאי את‬
‫פשרתי הנביר הכופר )אבי הילד החולי[ כי היכן הוא הארון הכופר שלכם ז ואפרו לא ידענו‬
‫אולי ישן הוא‪ ,‬אכל הכופר הלו שיער כנפשו כלים נס הוא הוא פן האנוסים ועודן לא נפר‬
‫הסדר■ ]וד‪.‬כופרים האנוסים לא ידעו ור‪ .‬טוד‪ .‬טאופח פחפת היראד‪ ,‬וד‪,‬פחד‪ ,‬כידוע[ עיב הלך‬
‫טחדר לחדד ]ואפר למשרתיו כי ירצה לעוררו ולדבר עפו כי היד‪ ,‬חבירו כופר כסוד‪,‬ו[ ע ד דלך‬
‫ושפע קול טדברים וראה אותם ^ ק י ם במלאכת שפים ופטפריס ביציאת מצרים כאשר בא‬
‫אצלם נפל פחדו עליהם באין דובר דבר ולא ידעו לשית עצות בנפשם ]כי עתה יתודע חיו כי‬
‫’הודים הפה[ מיד קפץ ד‪,‬ד‪,‬יק מהרים אצל הפתח‪ ,‬ודברו בלהיק והסכימו ביניהם^כי יצטרכו‬
‫חיו להרוג את הכופר ]האונס הלו[ וכי ההיק מהרים ילכוש את בנדו וילך החוצה לפען כי‬
‫יראו הפשרתים ]משרתי הנביר הכומר הבעל בית הלו[ כי הכומר אשר בא שפה יצא פשם‬
‫בשלום‪ ,‬למען לא יתודע דבר ‪ -‬והכומר הלו שוק לפניהם וכאשר שפע את דברתם יחד פתח‬
‫את פיו ודבר עפהם ניב בלשון הקודש והראה להם באותות ומופתים כי נם' 'י ^ הוא הוא‬
‫יהודי כפוהט ‪ -‬ולבש טטלעתו ב נ ד הכופרים אשר עליו ‪ -‬ופתחתיו היי מלובש בבנד וקיטל‬
‫וישב עפהם ושפחו יחד כשפחת חג הפסח ‪ -‬וכן הי׳ ביניהם הפנהג כי בגדי הכופרים תטיד‬
‫הי׳ פוכנים לפניהם למען אם יבא איוה איש אחריהם כי יהי׳ פוכנים לילך ולבל ’תורע שום דבר‬
‫וההיק מהדם ד׳ שפה כל יפי הפסה‪ ,‬ואחיב נסע לביתו ‪ -‬וההק פד‪,‬ר־ם העיר ^ הבתולד‪.‬‬
‫של הנניד הניל אשר תבעתד‪ ,‬אותו‪ ,‬כי היתה בתולד‪ .‬צנועה וכוונתה הי׳ לשם שפים ‪ -‬שפעתי‬
‫ואת פדיב פסה ו‬
‫’® ח ה״ ס טהדץ כאשר דברו כי הוא ישב על כפא רבו החיק פחדם וליד‪ .‬פ׳א כא לפניו‬
‫חכירו‬
 ‫מ ט‬ ‫ע ר ביי ט‬ ‫סי פודי ם מ ח ח״ ק םדי ‪ 0‬ונ « ב ו צ ל ח״ ח‬ ‫ר בייי ם‬

‫חבית אע‪1‬ר למד עמז מלאכח החייט זנםה פעמים הבז זד‪ .‬אח זד‪ .‬נםנהנ הבחורים החייטים וכאעו‬
‫שפע בי נעשה רבי ‪ -‬בא אננלז זאמד לז ניד‪ .‬חערשל זזאם טי ם ט ת אז קענפט דיא מץ־והלא‬
‫אני הזא חבירך מני אז זקדם! אמר לז ‪ -‬טאי‪.‬ע תא ביסט ^ ם ו ניה אבינר קיק דיך ‪ Pf‬אין‬
‫קיק םיך ‪ - pj‬זהחםידים ]אשר חמיד שימש אזחם ד‪.‬ד‪.‬־ק םהריץ[ הנביתם החיישכז בדעחם‬
‫כי יםעז לשאל בדבי איש ד• ד‪.‬ד‪.‬יק טסטרעליבק האם לקובז זלקכלז זליחן עליז םשרחהרבנזח‬
‫של רבו וליה זהמחינןז פזר בי יםעז לםטרעליםק זיקחז נם או חז‪ -‬אחז ‪ -‬עטו ‪ -‬ואמרו לו ת‬
‫הערש קיפפט קיין סטרעליסקו ואמר לד‪.‬םד‪.‬ן ‪ -‬מד‪.‬יבי חיחי לא ‪ -‬אמרו לו באם חשטשאזחנז‬
‫של הדרך אזי חבא אחנז על הזצאזחינז ‪ -‬ניסה לד‪.‬ם הן ‪ -‬זד‪.‬י׳ להם עבד נאפן על בל הררך‬
‫באעור כאז לסטרעליםק ונם הוא היי בחזך הבאים‪ ,‬עמד הח ק מםטרעלימק מבםאז ואמר ברוך‬
‫הבא‪ 1‬זד‪,‬עמיד המסמל לימינו ואחז אוחז בזרועו ואמר לז ‪ -‬ישב מעיב ! ודיבר עמו כדרך כבזד‬
‫זד‪.‬םד‪ ,‬מחרישים לדעח ‪ -‬אח‪-‬ב שאלו אח הד‪.‬יק הנ־ל בי מד‪ ,‬ראד‪ ,‬עליז כי קירב אוחז בל פך ז‬
‫אפר להם לא ראיחי בז מאומה רק באשי בא בחזך ביחי ראיחי נמחב עליו בחב נלזפהפפעשה‬
‫הלוחוח‪ ,‬ידוושיע עבד ת משרח פשה‪ ,‬זי‪.‬איך לא אשא לו פנים ולא אכבח חיו ‪ 1‬ושמחו החפתי׳‬
‫עלי ניל ובחוירחו בברז אוחו • וקראוהו בשם רבי זאח שטעחי מיתרי ת יעקב ני׳ כשם הריב‬
‫ר ח ד פיינעלעם ול‪-‬ד‪ — ,‬ובם׳ מבשר טוב נדפם באופן אחר ‪ -‬והבוחר יבחרו ועיין לעילפייה׳‬
‫ב( פ׳יא החיעצו אנשי חחברד‪ .‬נשניידער חברה[ לד‪.‬וםין אוחו אל הסעודד‪ .‬אשר עשו ‪ -‬ודברו‬
‫על לב רבו נד‪,‬חייט אשי למד אצלו מלאכח החייט[ בי הוא ילך לד‪,‬וםינו על הפעורה‬
‫בא אצלו ואמר לו בי אם לא יהי׳ לו חיו לפחיחוח הכבוד יכבד נא אח חבורחם לבא להפעודד‪,‬‬
‫אשי ייצו לעשוח לכבודו‪ ,‬אמר לו מהיבי חיחי לאו אני איני כוש במלאכחי מלאכד‪ .‬קלה הלז׳‬
‫הערשי !משמשו היי נקיא ניב העישל[ יעיד עלי ראם איך קענן נאך היינט דיא מלאכה נאנט׳ן‬
‫ניטד״)בי אם היי צריך לו לחפור כפחור אחד על מלבושיו הקדושים לקח מחט וחוט וחפיו‬
‫לו בעצמו לקיים מאמר טוב חודר‪ .‬עם דרך ארץ — ואד‪,‬ב אחהמלאבד‪ [,‬פיא בא אצלו חבירו‬
‫ועטיחו •אפר לו‪ ,‬ראם לעינוק איו מיד א היחש היכן לקחח נודל חתפחך בהליפוד ‪ -‬ודרכו‬
‫ביוודש היי לבקש פמוט נדול וקטן םן עשיר ורש אשד היי לור ופזור ^ י השומעים ‪ -‬אבל‬
‫ירעו בטח‪ ,‬בי הכטחחו עשה פת ‪8‬־‪.‬ילולים‪ ,‬נם איש פשוט ושמו ר׳ ישראל עיה םם'רטד‪ ,‬סיפר לי‬
‫בי היי אצלו!וטלאבחו היי לבשל יי־ש על המעפעלעך הקטנים[ וביקש פאחו הצלחה אטרלובוה־ל‬
‫עם והנני ניין כראנחויין א שאך נכי כן תבר בלשון קדשו ש■ כמרוום סמך ‪ [ -‬א םאך אין ניט‬
‫ומאז בי נא לביחו היי לו ברבה אין לשער והיורה שלו נחן ייש רב חוץ לדרך הטבע וד‪,‬יייש היי‬
‫חוק וטוב למאוד ‪-‬‬
‫ופ״ א יפע הד‪,‬־ק םד‪,‬ר‪-‬ץ אצל רבו ד‪,‬ד‪,‬־ק מהרץ מראפשיטץ ודחכניח סואוונע נבח ד‪.‬ד‪,‬יק מחתן‬
‫טראפשיטץ[ היתד‪ .‬השוני בנים תל אמרה להה־ק פהריץ ‪ -‬ר הערש ! ואנט פיר ציא‬
‫א ‪ p‬ונר‪ ,‬אפר לה ‪ -‬חן ל• השטעיחטיבעל ויהי׳ לך בן ונר‪ ,‬וצחקה עליו‪1‬בי עוד לא היי טפורסם‬
‫ליבי ורק החחילו לדבר מאחו ומאוחוחיו וטופחיו ודרמיו הקדושים( הלנה וספרד‪ ,‬ואח לאביה‬
‫נד‪,‬ד‪,‬יק מהר־נ טראפשיטץ[ קרא אוחו ד‪,‬ד‪.‬־ק זל־ה ואפר לגןיןערשל וואם ואנםט די או ואמר לו‬
‫נארח נישט ‪ -‬באשר הלך טביחרכו וליה‪ ,‬אפר לה ] ל ^‪ 11#‬פעם שניח‪ ,‬והנפט ייא מידנעבן‬
‫דאם שטערנטיכעל ‪ 1‬וועסט תא האבן א בן ונר‪ ,‬ובאחח פעם שניח לפני אביה יטפרד‪ ,‬לו ני‬
‫כדברים האלה תבר לה ד צבי נד ח ק םהתץ‪ 1‬וד‪ ,‬פעם שניח‪ ,‬וד‪,‬ד‪,‬יק םהרץ שלח עוד הפעם‬
‫אחריו ושאל אוחו עוד הפעם ואפר לו הערשל וואם זאנסט תא ‪6‬אר מיין טאנטער‪ 1‬וביוב לו עוד‬
‫הפעם‪ ,‬ואפר עם הייבט זיך נישט אן איך האב נאהר נישש ניואנט ‪ -‬נאשר הלך טביח הרב‬
‫ול‪-‬ד‪ .‬אמר לה כפעם שלישיח‪ ,‬חחן לי השטערנטינעל ן או ידו׳ לך בן ונר‪ ,‬באחד‪ ,‬עוד הפעם‬
‫אצל אביה וסיפרו! לו ני וה שלש רנלים אשר אמר לי נדברים האלד״ שלח אחריו עוד הפעם‬
‫ואסר לו העישל‪ 1‬מיין טאנטעד ואנט ראך קיץ ליטט נישט אמר לו ופי אטרחי לה ני חתן לי‬
‫השטערנטיבעל! אני אמדחי לד‪ .‬אם חחנד‪ .‬לי אוי יד‪,‬י׳ לד‪ ,‬בן ובר‪ ,‬אבל לא הבדחווי אוחח פי‬
‫חחני‪ ,‬לי ‪ -‬וחינף ופיר נשפט מגיח רחב ול‪-‬ה וד‪,‬לך לו ‪ -‬אפר הד‪,‬יק לבחו הרמיח‪ .‬אם‬
‫החחלח עמו ‪ -‬אל חשחוק בו ולך םד‪,‬ר וחן לו אם עוד יעמוד בתבורו וירצד‪ ,‬ליקה את‬
‫השטעדנטיכעל חן לו מהר ופיר‪ ,‬והלנה אצלו וא״רד‪ ,‬לו נא ד הערש שטייט איהר נאך בייא‬
‫אייער ווארט‪ ,‬אמר לד‪ ,‬טהיני חיחי ל או ‪6‬אר וואט נישטו ניען ני נשים צדקניוח הלו היי ניב‬
‫שים נחלוח ולא רצו להחזיק לרבי אח בל איש בסיט ני היא היתח בת ד‪,‬ד‪.‬יק טדחץ[ אסיח‬
‫לו‬
 ‫ע ר בי ם‬ ‫סיפ ווים כהה־ק כייגאנאב (צלידה‬ ‫דבחם‬
‫לו אלך ואמליך א־עעם בעלי‪ ,‬אפר לת ‪ -‬אי ך וועלאייך ז)‪1‬נעןדעם אסה ‪ -‬אי ך וזאב סיד*■ גיו‬
‫איהר וועט טוריק קיטען וועט שאין אי ש פ ע טויין‪ -‬עניו ואקהאיע והלכה פקודם‪ ,‬לשאלבעאוז‬
‫בעלת‪ ,‬כאשר באתה בהורה וענתה ואפרח הן ‪ -‬אפר לה איך האב אייך ניזןונט עם וועט שאי(‬
‫צי שפעט ויין איך האב אייך פתרה ניוועד‪,‬ן ולא רצה תו לי^ו פאתה‪ ,‬ובאפת לא היי לה ולד‬
‫עד יופ פותה‪ ,‬חל ‪-‬‬
‫נא( ‪n n‬״ ‪ n‬פהרינ אפר לבניו לאכט נישט אויפ הערשעלען ן ד א וועפט דיך נאך שטיפען בייא‬
‫יין טד‪,‬יער נתה היי הבירו ועפיתו אשר הבאתי לעיל בפי׳ כ׳ כי התפלא על נוחל‬
‫החפותו בליפודו[ כן היי ! וכי בא שפה והיי שם אנשים רכים )ולא ידעו כי ה א הוא בן הה‪-‬ק‬
‫נפהרין פראפשיטץ[ ואפר לעצפו הוני טובן ופוופן לקיים פקודת אבא פאד וליה ודחק ולוין‬
‫עצפו אצל הפתח לפען יוכל לכנום אצל הד‪.‬־ק פ ה ^ וליה !‬
‫כב( פ ״ א בא אצלו נביר אי פאנשי חסידיו והיי סוחר בד‪,‬פות ותפיד בנסיעתו עם הכהפות‬
‫ליריד הנחל אלפיץ תפיד בא אצל הד‪,‬יק ונתן לו פדיון טוב ב׳ או נ׳ פאות‪ ,‬פ א‬
‫היי אצלו וסילק לו דפי הפדיון להצלחה ונסע על יום השוק ועל הדרך נפלו כל הבהמות שלו‬
‫ובא בחורה בעירום ובחוסר כל ו״ל בא אצל ההיק וסיפר לו כי כך וכך אירע לו ואפר לו ברכני‬
‫אבי אבי רבב ישראל ‪ -‬אפר לו ניב פיר ‪ 200‬זשילבער נכי כן חב ר ההיר׳‪ ,‬ו ל ^ וועל איך‬
‫ח ך בענטשן‪ ,‬התחיל לבכות לפניו מאין לי ‪ 200‬וילבער ז דער רבי וריס ניט בל וסן איך האב ניד‪,‬אט‬
‫האב איך דעם רעבן נינעבן — אפר לו לך לביתך ותמכור בל כלי ביתך ותשפישך אפיי נליפא‬
‫דעל כתפך תמכור ותביא לי חב׳ פאות ואו ברך אברך אותך ‪ -‬ובאויא לא אברך אותך‪ ,‬וד‪.‬לך‬
‫אצל חתנו הרב ר׳ לייביש וסיפר לו ואת‪ ,‬ובא חרב ח לייביש לפני חותנו החיק וליד‪ .‬ודיבר‬
‫עפו כי אל יכביד עליו ביב וחהיק רנו עליו כי פח לך לחכניס איע בתוך חעסק שלי ‪ -‬לכל‬
‫היותר אני ן הנני הרוצח ו כן‪,‬הי׳ אהד‪ .‬שבועות ע ח העבירו את ההיק וליד‪ .‬מדעתו‪ ,‬ואפר לו‬
‫הד‪,‬־ק פד‪ .‬אוכלעשותו אני רציתי ליתן לו שפעברכד‪ ,‬וד‪,‬צלחד‪ .‬לדורי דורות ועתר‪ .‬אתם קלקלתם‬
‫הענין ופעתד‪ .‬בעודרר ישאר עני ואביון חיו לדוח דורות ופעתה לא אובל לתקן הדבר‪ .‬אודב‬
‫ראיתי בסי צאהות הפיס נכתב ענין הלו באופן אהר‪ ,‬ומשנה לא ווח פפקופה ‪:‬‬
‫כנו פ״ א היי צריכיןלפאודלנשפי ברכה ובא הדבר׳ נתןןלא ידעתי מהיכן היי[ אצל חהיק‬
‫ד פענדלע פריפאנאך ואפר לי כי העולם צריכין לנשסים‪ ,‬ענה ההיק פחפאנאב‪ .‬אין‬
‫ר׳ נפתלי ‪1‬ד‪.‬וא ד‪.‬ד‪.‬יק פ־אפשיטץ[ איו נישט דא ו נוה‪ ,‬נתן ‪ -‬ניב ‪ 5‬כאטעלקעס יין וועט נלייך‬
‫רעננוק וכן היי — וייע ועכייאו‬
‫ס״א בא איש נ פ ח בבקשתו כי הצפור הנקרא חויקא‪ .‬בא על ננו וצווח ככרוכיא נוד‪.‬צפור‬
‫הלו איני מבשר טוב כידוע[ אפר לו הד‪.‬יק ניב פיר ‪ 15‬ושייבער ואו ילך הצפור חניל על‬
‫ננ שכניך הע־נ — והכפח סילק ח׳ כסך ואפד להד‪.‬יק כי הוי כסך חנותדיפ ישלם לו בופן‬
‫לא כביר ‪ -‬וד‪.‬צפור הלך על ננ שכנו ובישר שפה את בשורתו ופתו שפד‪ .‬חל בל אנשי הבית‬
‫פקטן ועד נדול ודספרי ד‪■;,‬ל בלים לא שילם את חובו הסך ו׳ כסך אשר נשאר חייב להד‪.‬־ק‬
‫הניל ופפילא הצפור הניל בא בחורה על ננ איש הכפח‪ .‬תופיי ראה מעשה תוכד הלכה והלך‬
‫ונסע אצל הה־ק לשלם את חו ב תו‪ -‬ןלצאת ידי נדרו — כאשר בא על פפתן פתח ביתהדרק‬
‫יליד‪ .‬אפר לו הדויק וליד‪ —.‬פתיז ציב אהער חא ‪ 1‬ושילבער וועט דער פאינעל תיכך אוועק‬
‫פליחען— ושילם לו הד בסף — ופאי וד‪.‬לאד‪ .‬הצפוד דחק נ חד מבית הבפח והציפוד לא בשיד‬
‫עוד — ותד‪.‬י כל הטוב ‪ -‬כן ינן ד׳ עלינו כצפחם עפות אכייר אפן;‬

‫מועתק‪ 1‬ח‪51‬גט לאינטדגט‬

‫^‪WWW hebr@wbooks.or‬‬
‫ע״י חייט ת שפ׳׳ד‬