‫ספר‬

‫ם‬ ‫ע‬ ‫ט‬ ‫ב‬ ‫ו‬ ‫ט‬

‫פירוש על‬
‫‪ P‬ר‪ ,‬ל ת‬
‫הצמאים לדעת פירוש ספר קהלת בדרך חקר הפשט ‪ ,‬ימצאו בו נחת ‪ ,‬כ'‬
‫יראו ספר קהלת מפורש עפ'י עומק הפשט ‪ ,‬ובסמיכות המשך הענינים ‪.‬‬
‫ויוכחו כי ספר קהלת הוא כלו מוסר ויראת שמים ‪.‬‬

‫ישראל אשר ב״ר יודיל שפירא ז״ל ה כ״ מ מבריפק דליטא‬

‫ג ע ה מ ״ ח ס פ י אהבת ירושלם על שיר השירים ‪.‬‬
‫הו ע ת ? ע הו ^ ^ ^ רנ ט _‬
‫‪www.hebrewbooks.org‬‬
‫ע״י חיים תשס״ז‬
‫ש א‬ ‫א ר‬ ‫ו ו‬
‫בדפוס ר׳ יעקב זאב אונ ט ע ר ה ענ ד ל ע ר ג״י‬

‫לפ״ק‬ ‫תרנ״ה‬ ‫שנ ת‬

‫‪C e ( |) e p T ,‬‬ ‫>‪TyB T‬‬ ‫‪b‬־ ‪T A M‬‬

‫}‪K0MtIIITap^ Ha 5110.1ii‬‬
‫‪Com. I. IIIahhpa h3^ Bpecxb lux.‬‬

‫‪BAPIUABA 1895.‬‬
‫ב‪3‬‬ ‫ה ‪ p‬ד מ ה‬
‫בדעתי היה שלא לכתוכ הקדמה ולדכר כ שכח דתיכור‪ ,‬כי לא כעיור השגת איזה‬
‫כבוד עמלתי בכתיבת הספר הזה ‪ ,‬כי מלבד שלא מרודפי אחר הכבוד אנכי ‪ ,‬עוד גם זאת‬
‫כי בכל אור‪ .‬נפשי הייתי בוחר יותר לחשוך נפשי מעמל ‪ ,‬וחמדתי לשכת במנוחה ‪ ,‬כי נדרכה‬
‫היא לי מאד ילשמירת בריאותי ד‪,‬רופפה ‪ ,‬נם לא כעבור בדע כסף עמלתי ככתיבתו ‪ ,‬כי כבר‬
‫חשבתי ■מראש )וכזאת אעשה עתה( למסור אח הספר ליד מדפים לד‪,‬דפיםו על חשבונו‪ ,‬והוא‬
‫בעצמי ימכור את הספרים ‪ ,‬אכן עמלתי ככתיבת הספר ‪ .‬כעבור כי יראתי פן ימצאני עון ‪ ,‬על‬
‫העלטה הפירושזים הטובים ‪ ,‬ואמרתי אגידד‪ .‬לאחי ועמי אח אמחת כוונת דברי ספר קהלת כפי‬
‫רעתי ‪ ,‬ינצרק קודש ‪ ,‬אולם עתה בטלתי רצוני מפני רצון המדפים ‪ ,‬וכתבתי ההקדמה הזאת ‪,‬‬
‫להגיד לארם ישרו וטובו של הספר הזה ‪ ,‬וענתה בו חין ערכו ‪ ,‬ואשים כה לפני באי שערי‬
‫הספר הז ה‪ ,‬את תכונתו‪ ,‬ואומרר‪ ,‬כי מר‪ .‬טובו ומה י פיו‪ ,‬כי הוא נפלא כמינו ‪ ,‬וד‪.‬קורא יחזר‪ .‬בו‬
‫הרשיר‪ .‬ונצורות ‪ ,‬פירויצים יקרים ומאירים ‪ ,‬וישבע עונג בראותו איך ספר קדזלת מפורש כלו‬
‫עפ״י עוסק הפשט ודרכי לה״ק ‪ ,‬ונם הפסוקים היותר נעלמים ‪ ,‬ננל ה בזה ביאורם עפ׳י לימודים‬
‫בדרבי ■ד‪.‬לשון ‪ ,‬אשר גליחים וחשפר‪.‬י צפוניר‪ 1‬ם ‪ ,‬דליחים‪ .‬ממקור כתבי הקיד ש‪ ,‬והצבתים על‬
‫עמודים חזקים ‪ ,‬כראי מוצק־ם ‪ ,‬בראיות נכוחות מהרבה פסוקים ‪ ,‬והקורא יתבונן ויראה איך עפ׳׳י‬
‫הפירושים האמיתיים האלה ‪ ,‬מליצור‪ .‬ספר קהלת ילכו מישרים ‪ ,‬ומתפרשים כלי כל לחץ ודוחק ‪,‬‬
‫ועניניו מחוכרים זה לזה‪ ,‬לא נמצא בם ס תירה‪ ,‬נם לא חוסר ו מגרע ת‪ ,‬אי כפילר‪ .‬ד ביי ם‪,‬‬
‫וכולו רצוף רעיוני מוסר וחוכחר‪ .‬חיים ‪ ,‬להחזיק במעוזי האטונד‪ .‬ויראת שמים ‪ ,‬ולא אשלה א ת‬
‫נפש־ לדמות ■כי מצאתי כוונה דברי ספר קהלר‪ .‬ער תומם ‪ ,‬כי אמנם ידער‪.‬י כי העבודה נשארה‬
‫הי כ ה מאד לדקדק עוד בדברי ספר קר‪.‬לת ‪ ,‬וחקר מזמותיו מי וד‪ .‬יר‪.‬ר‪.‬לל כי בא ער רכל תי ‪,‬‬
‫אך קויתי כי ספרי זה יועיל הרבה בהכנ ת פירושו ודעת נתיבותיו ן‬
‫וד‪,‬נד‪ .‬קראר‪.‬י שם הספר ט ו ב ט ע ס < על לשון הכר‪.‬וב טיב טעם ודער‪ .‬למדני‬
‫)תהלים— קי״ט( ‪ ,‬ובי אקוד‪ .‬כי ינעם אל הקוראים ‪ ,‬וכל חיך הטיעמו יאמר לי לי הוא ‪ ,‬ואפרוש‬
‫בפי כתפלה לאל עליון ‪ ,‬כי יעזרני ויאזרני חיל ‪ ,‬לודציא לאור את הפירוש־ם אשר לי כיתר‬
‫בר‪.‬כי הקודשו‪ ”,.‬דצו לי חסדו ואמתו ‪ ,‬שלא ימושו דברי חר‪.‬ורה מפי ומפי זרעי ‪ ,‬ו־קיים בי בתוך‬
‫כלל ישראל ■דברי הכתוב ‪ ,‬ואני זאר‪ .‬בריר‪.‬י אור‪.‬ם אסר ה׳ רוחי אשר עליך ודברי אשר שסר‪.‬י‬
‫כפיך לא יטושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך אמר ה׳ םער‪,‬ה ועד עולם !‬

‫אדה דברי הסתבר‬

‫בעהמ״ח ספר אהכת ירושלם על שיר ד‪,‬שירים‬ ‫ישראל אשר שפירא‬
 ‫קהלת א‬ ‫*‬
‫א א ך?די קהלת בן דוד מלך ביחשלם ‪ :‬כ הבר הבלים אמר קדזרת‬
‫הבל הבלים הבל הבל ‪ :‬נ מה ןתדון לאדם בכל;■מלו ש;עםל‬
‫תחת השכלט ‪ :‬י דור הלך ך‪ 1‬ר בא‪.‬והא>ץ‪ .‬לעולם עמךר\‪ :‬ה וזרח השמש‬
‫ובא ^ מ ש‪ .‬ת‪4‬ל מקומו שואף זורח הוא שם י‪ :‬י הולך אל דרום וסובב‬
‫אל צפוז סובב סבב הולך הרוח ועל סביבתיו שב החח ‪^ :‬כל הנחלים‬
‫הלכים אל הים ןהים איננו מלא אל מקום שהנחלים הרכים שם הם‬
‫שבים ללכת ‪ :‬ח בל הךברים יגעים לא’ יו‪3‬ל איש לדבר לא תשבע עןן‬
‫׳‬ ‫*‬ ‫ביאור הענין‬
‫‪ .‬א ) א ( ד ב ר י קהלת עם הפסוק שאחריו ‪ .‬יאמר שבתחלה כשהיה רק בן ח ד המלך אשר מלך‬
‫בירושלס)והמלות מלך בירושלם מוסבים על דוד(‪ .‬וזה היה לפני הגיעו להיות בן‬
‫שחים עשרה שנה)יעוין בדברי רש״י ז״ל אצל פסוק ואנכי נער קסן ‪ .‬מ״א ג׳( ‪ .‬אז חשב בלבו‬
‫שהסבל היא הבל הבל ם ‪ .‬עד שמה יתרון לאדם בכל עמלו ‪ .‬אולם אח״כ יספר איך שאח״ז‬
‫כשנעשה מלך )וזהו אני קהלת הייתי מלך ‪ .‬להלאה פסוק י״ב ‪ .‬ופי' הייתי נעשיתי( ‪ .‬אז‬
‫שונו רעיוניו לטובה ‪ .‬וזהו שיאמר שם להלאה וסבותי אני ונו' כי לאדם שעוב לפניו נתן חכמה‬
‫ודעת ושמחה ונו' )ב׳ כ' כ״ו( ‪ .‬ויאמר עוד אח״ז מה )מאד גדול הוא( יתרון העושה באשר‬
‫הוא ממל וכו' ‪ .‬אה הכל עשה יפה ‪.‬בעתו )ג' פסוק ט' י' י״א( ‪ .‬והמשך הדברים שם ‪ .‬ומה‬
‫שאמי בסוך הספר הבל הבלים אמר הקהלת ‪ .‬יעוין בזה בפירושנו שם ‪) :‬ד( דור הולך ‪ .‬אס‬
‫יאמר אדם שזהו הריוח אשר לו ‪ .‬שאך שהדור הזה הולך להאסף אל עמיו ‪ .‬אך הלא דור אחר‬
‫בא לעמוד במקומו ; אך במה נחשבה התקוה הזאת )מבלעדי תקות שכר נצחי מאח ה׳( ‪ .‬כי‬
‫הלא התבל לעולם עומדת טל מצב אחד ‪ .‬ואין בה כל שנוי להיותה במצב טוב יותר מאשר‬
‫לפטם ‪) :‬ה( ואל מקומו שואך זורח הוא שם‪ .‬שהוא זורח היום במקום ההוא עצמו שזרח אחמול ‪.‬‬
‫שהוא בנקודה קרובה אליו‪ .‬ויתכן שכוונת מלת שם על התכונה והערך‪ .‬שיאמר שהשמש זורח‬
‫גם היום ‪ .‬באותה התכונה והערך שהאיר ביום אתמול )יעוין באה״מ( ‪) :‬ו( הולך אל דרוס ‪.‬‬
‫מוסב על הרות שזכר אח״כ באמרו סובב סובב הולך הרוח ‪ .‬וגם בזה אין כל חדש ‪) :‬ז( כל‬
‫הנחלים הולכים אל הים ‪ .‬כתב הראב׳׳ע וז״ל ומימי המעיניס מהגשם ‪ .‬וכל הנחלים יצאו‬
‫מהגזעינים ‪ .‬הלא תראה כי בשנת בצורת ייבשו המעינים עכ״ל ‪) :‬וז( כל הדברים יגעים לא‬
‫יוכל איש לדבר ‪ .‬פירשו בו כל הדברים מתיגעיס ‪ .‬ני הען ס א כמו מחיגע להוציא פריו ‪.‬‬
‫והעננים‬
‫נאור הסלות‬
‫) ‪ 0‬מ ה יתרון‪ .‬פי׳ מותר וריוח ‪) :‬ה( ואל מקומו שואך‪ .‬מתאוה להגיע אליו ולהשיגו‪.‬‬
‫כמו כעבד ישאך צל )איוב ז׳( ‪ :‬זורח הוא שם ‪ .‬מצינו מלת שם נאמר גם על‬
‫התכונה והערך ‪ .‬מימי הגבעה חטאת ישראל שם עמדו )הושע י'( ‪ .‬וכן והמה כאדם עברו‬
‫ברית שם בגדו בי )שם ו'( ‪ .‬פי' והמה עברו ברית פד להיות כהאדם בכלל ‪ .‬כמו ובישראל‬
‫ובאדם )ירמיה ל״ב( ‪.‬ופי' שם בגדו בי ‪ .‬עד למדרגה ומצב כזה בגדו בי ‪ .‬וכן מצינו עוד‬
‫עוד הלום איש )ש״א יו״ד( ‪.‬‬ ‫שישמש הכתוב בסימני המקום על התכונה ומצב הערך ‪ .‬הבא‬
‫גי הניאותנ־ עד הלום )ש״ב ז'( ‪ .‬שבו לנו בזה )שמות כ״ד( ‪ .‬ובזה הנערה באה אל המלך‬
‫הדברים ‪ .‬כתבנו בבאה״ע בפי' ב׳ שיתכן שפי' הדברים הדבורים ‪.‬‬ ‫)אסתר ב'( ‪) :‬ח( כל‬
‫>דעמתו ולא יצא מפיכם דבר)יהושע ו'( ‪ .‬הדבר דברתי את אחד שבטי ישראל)ש״ב ז׳( ‪ .‬ודבר‬
‫דבד)ישעיה נ״ו( ‪ .‬ולבך אל ימהר להוציא דבר לפני האלהים)להלאה ה' א'( ‪ .‬גס לכל הדברים‬
‫אשר ידברו )ז' כ״א( ‪ :‬יגעים ‪ .‬כתבנו בבאור הענין שפי' יגעים ׳גיעיים ‪ .‬וקראם יגפים פ״ש‬
‫שמתיגעיס מהם ‪ .‬ע״ד ‪,‬וימלאו אסמיך שבע )משלי ג י'( ‪ .‬שקרא את התבואה שבע ע׳׳ש‬
‫נ‪5‬‬ ‫קהלת א‬
‫לראות ולא תמלא <‪ 5‬זזמעמע ‪ :‬ט מה שה;ה הוא ש;היה ומהישנ^^ה‬
‫הוא שיעשה ואין כל חדש תהת השמש ‪ :‬י יש דבר עיאמר ראה זה‬
‫חדש הוא כבר היה לעלמים אשר היה מלפנינו‪ :‬יאאמזכרון לראשנים‬
‫ונם לאהרנים שןהיו לא ןהיה להם זכרון עם שיהיו לאחרנה ‪ :‬יב‬
‫קהלת דריתי מלך_על‪.‬ישראל ביחשלם ‪ :‬ע ונתתי את לבי לדרוש ולתור‬
‫בסכמה _על כל א שי נעשה תר ת השמ‪.‬ים הוא ענ‪.‬יןךענתן אלהיסלבני‬
‫האדם לענות בו ‪ :‬יי ראיתי את כל המעשים שנעשו תהת השמש ודגה‬
‫’‬ ‫בא‪.‬ור העני[‬
‫והענני ם להריק מימיהם‪ .‬וכן כל הנמצאים הם כמו רתינעים ‪ .‬ופירשו לא יוכל איש לדבר ‪.‬‬
‫שלא יוכל איש לדבר ולספר את כולם כי רבים הם ‪ .‬וכן לא השבט טין לראות אותם ‪ .‬ולא‬
‫המלא אזן משמוט טל אדוקם ‪ .‬ואילו היה פירושו כן ‪ .‬היה צריך לכתוב לא תוכל טין לראות ‪.‬‬
‫;ולא תוכל אזן לשמוט‪ .‬כמו שאמר לפני ז ה‪ .‬לא יוכל איש לדבר‪ .‬רק פירושו הו א‪ .‬שאך ב ט ת‬
‫‪:‬שכל הדברים והמטשים ה ס ינטיס אל האדם ‪ .‬טד שלא יוכל גס לדבר )יטוין באה״מ( ‪ .‬נ ם‬
‫אז לא השבט הטין לראות ‪ .‬ולא המלא האזן נ;‪:‬מ־ט ‪ .‬שגם האזן היא תמיד כמו חסרה טור ‪.‬‬
‫שמבקשת לשמוט טוד ‪ .‬והנה האדם כמו נוצר בהולדה להיות מתיגט תמיד מבלי הרך ‪ .‬ויתכן‬
‫שפי׳ כל הדברים כל הדבורים )יטוין באה״ט( ‪ .‬והכוונה שגס בטת שהאדם טיך ‪ .‬טד שכל‬
‫הדבורים הם אצלו יגיעיים‪ .‬נס אז לא השבט הטין לראות וכו'‪) :‬י( ים דבר שיאמר ‪ .‬א ם‬
‫המצא דבר שנראה לך שנוא דבר חדש ‪ .‬דט לך שכבר היהלטולמיס אשר היומלפציט‪ .‬וט״כ‬
‫באין כל חדש תחת השנזש‪ .‬אין הקוה ש־־ונה מצב התבל‪ .‬להיותו טל מצב מוב יותר מאשר‬
‫היה טד מ ח ה‪) :‬יא( אין זכרון לראשונים ‪ .‬שאס יאמר האדם שזה הוא יתרונו ז ח קו חו‪.‬־ מ ה‬
‫שישאר לזכרון שיזכרו אח שמו ‪ .‬הנה לאינו כי א ן זכרון לראשונים ‪ .‬וט״כ בודאי לא יהיה זכרון‬
‫ג ס אל שאחריהם‪ .‬בפי האנשים שיהיו לאחרונה‪ • ) :‬ב‪.‬י נ ( פי' הייחי נטשיהי )ימוין באה’ מ ( ‪.‬‬
‫ויאמר שנם כשנטשה מלך )וזה היה בהיותי בן בתים טשר שנה ‪ .‬כמו שזכרנו אצל פסוק א׳‪. (,‬‬
‫נם אז השב בלבו שכל כיוטשים הנטשיס )מתת בני האדם( תחת השמים הוא טנין רט זכו'• ;‬
‫יאמר‬ ‫^ י‬
‫באור הג־לות‬ ‫‪,‬‬
‫‪:‬שבטים ממנה ‪ .‬וכן כוסי רויה )תהליס כ״נ( ‪ .‬ו‪:‬ן השמות ‪ .‬אמים ‪ .‬רפאים )דברים ב׳( ‪.‬‬
‫הם ט״ד זה ‪ .‬ויתכן שהציר״ה של מלח יגעים הוא במקום תירק גדול ‪ .‬ונשמטה יו״ד אחת בסוך‬
‫המלה ‪ .‬כמו שמצינו ה׳ אלהי העבד־ס נקרה מנינו )שמות ג׳ י"ח( ‪ .‬אצהי הטבריס נקרא‬
‫טליני )שס ה' ג( ‪ .‬והנה ט טייס כאילו היה כ■‪:‬׳■‪• :‬נ־עי־ם ‪) :‬י( לטולמיס ‪ .‬לזמנים ‪ .‬כמו מלכותך‬
‫מלנית כל טול‪;:‬יס )ההליס קמ״ה( ‪ .‬כי' הרר״ק נ)לכית כל הזמג־ס ‪ .‬וכלנז״ל הוא למ׳׳דהזמן ‪.‬‬
‫וכיחשו כמו בטולמים ‪ .‬כמו לטשות לביר‪,‬ס לנבט בנימין )שיפט־ס כ' ט׳( ‪ .‬פי' בטת בוחס ‪.‬‬
‫לכלות דבר ה׳ בפי ירמיהו)דה״ב ל׳׳ו כ״ב( ‪ .‬כמו בטח כלות ‪ .‬וכן לפנות טרב )דברים כ״ג‬
‫י״ב( ‪ .‬לפנות בקר )שמות י״ד( ‪ .‬וישמש הכתוב באות לנו״ד לסמיכות הזמן ‪ .‬כמו שישתמש בו‬
‫לסמיכות המקום ‪ .‬שב לימיגי )ההליס ק״י( ‪ .‬זבולון לתוך ימים ישכון )בראשית מ' מ י ’ נ( ‪ .‬ט‬
‫פת הייתם למצפה )הושט ה' א׳( ‪ .‬וכמו מלת קרוב שיאמר נ ס לסמיכות המקום נ ס לסמיכות‬
‫הזמן ‪ .‬אך הנמ״ד יאנזר לתכיפות באין הפסק ‪) :‬יא( טס שיהיו לאחרונה ‪ .‬פי' אצל ובפ׳‬
‫האנשים שיהיו לאחרונה ‪ .‬וכן ידטתי כי זאת טמך)איוב י'( ‪) :‬יב( אני קהלה ה״תי מלך ‪ .‬פ«‬
‫הייתי נטשיתי‪ .‬וכןהםד‪.‬רה פניך הייתי נבהל )ההליס ל׳(‪ .‬הייתי כגבר אין איל )שס פ׳׳ח( ‪:‬‬
‫)יג( טנין ‪ .‬טסק ‪ :‬לטנות ‪ .‬להתטסק ‪ .‬וכתב יש״י זיל טנין יש לפותרו לשון ט־ו; ימחשבה וכן‬
‫לטנות בו ניי״ל ‪) :‬יד( ורטות מ ת‪ .‬לכת א ח ד רוח ‪ .‬כמו אפרים רוסה רוס )הושע •״ב נ׳ ( ב‬
 ‫קהלת א ב‬ ‫‪5‬‬
‫הכל הבל ורעות רוח ‪ :‬טי מעות ל^צ יוכל לתקן וחסרון יוכל להמנ‪ 1‬ת ‪:‬‬
‫מיךבךתי אני עם לבי לאסל ^ני הנה הגדלתי'והוספתי חכמה‪.‬על כל‬
‫אשר היה לפני על ןרושלם‪.‬ולבי ראה הלבה חכמהוך‪.‬עת‪ :‬יז ואתנה‬
‫לבי לדעת חממה ‪.‬ודעת הלל’ ו ת\ ש ^ו ת; ד ע תי שגם זה הוא רעיון רוח‪:‬‬
‫״ כי מרב חכמה ךב כ‪,‬עם ויוסיף ד_עת יוסיף מכאוב ‪:‬‬
‫ב א אמךר»י אני מלבי לכה נא אנכזכה בשמחה וראה בטוב והנה גם‬
‫הוא הבל ‪ :‬ב לשחוק אמרתי מהולל ולשמחה מה זה עשה ‪:‬‬
‫נ תלתי בלבי למשוף ב‪::‬ן את בשלי ולבי נהג בחכמה ולאחז בסכלות‬
‫עד אשר אראה אי זה טוב לבני האדם אשרלעשו תהתיהשטןםמיספר‬
‫ןמי ח‪.‬י‪.‬יהם ‪ :‬י הגדלתי מעשי בניתי לי בתים נטעתי לי כרמים‪ :‬ה עשייתיי‬
‫יי גנות ופלדסים ונטעתי בהם‪.‬עץ כל פ ף ‪' :‬יןןש'יתי'ליברכות מלם‬
‫להשקות מהם לער צומח עצים ‪ :‬ז קניתי עבדים ושפחות ובני בית היה‬
‫באיר הענין‬ ‫‪.‬‬
‫) טז יז יח( יאמר דברחי אני פ ס לבי ‪ .‬אחרי שהחבל היא בעיני ענין רמ ‪ .‬פ"כ געגורי‬
‫לשמח אח לבי ‪ .‬ולהניח לי מעצבו ומרנזו בראות רעית התבל ‪ .‬אשעשע נפשי כהמידע ייתר‬
‫מפניני חכמה ‪ .‬נס בהתודע מה הרבה הם הדברים אשר הס הוללות וסכלות ‪ .‬בעבור לשחנן‬
‫בלבי מל ענינו הסכלות שבתבל ‪ .‬ויאמר אולם נתודעתי שנם וה רעיו! רוח ‪ .‬כי ברוב חכמה‬
‫רב כעם וכו׳ ‪:‬‬
‫ב )א( א מ ר ת י פי׳ אנסכה אנסה אותך‪ .‬כמו ואברככהלפניה׳ לפני מותי )בראשיתב׳׳ז‬
‫׳{‪ .‬שהוא כמו ואברכך‪ .‬ויאמר אמדתי אני בלבי לכה נ א א נ ס ה או ה ך‬
‫במשתה ושמחה בחבורת מרעים כל היום ‪ .‬אולי יהיה וה טס ס לנפשי על ענבה בעבור רעות^‬
‫החבל‪ .‬והנה נס הדבר הזה הוא הבל • )ס( ולשמחה מה זה עו שה‪ .‬איזו כיובה היא נגי שה‪.‬גס‬
‫יש‪ .‬לפרש מה זה טישה ‪ .‬ראה נא מה מחד גדלה הרעה אשר שמחה כואת מסבבה ‪ .‬כי היא‬
‫מביאה לתאוות זרות ‪) :‬נ( תרתי ‪ .‬יאמר חרתי בלבי לשמח אס נפש* בעיגג ועדוניס ‪ .‬אך רוחי‬
‫ומחשבות׳ שהס עיקר הארס ‪ .‬הס תהיה מנהגת הוקס החכמה )ו מו ולבי נוהג בחכמה ‪ .‬ע״ד‬
‫>הנ ונך )מ״ב ד( או שפי'נוהג בחכמה מתנהג בחכמה( ‪ .‬ואת הסכלות שהוא העונג ושעשוע*‬
‫הנוןה‪ .‬הנה הסכלות תהיה רק כאחוזה בי די‪ .‬ולא להגיעה לפנימיות נפשי ורוחי ‪ .‬ואתנהג ככה‬
‫מכן־‬
‫באיר המלות‬
‫)טו( מעוות ‪ .‬פנין עקמימות והשחתה ‪ .‬כמו ודרך רשעים יעוא )סהלים קמ״ו( ; לא יוכל‬
‫נתקון‪ .‬לא יוכל להיות נ ת קן‪ .‬או שפירושו לא יוכל שוס איש לתקן‪ :‬לא יוכל לה מ ט ת‪ .‬להמלא‬
‫המספר ‪ :‬רעיון רוח ‪ .‬כמו ורעות רות )פסוק י״ד( ‪ .‬שהכוונה לכת אחרי רוח ‪ .‬ויעוץ אצל■‬
‫וברעיון לבו )ב' כ״ב( ‪) :‬יז( לדעת חכמה ודעת הוללות ושכלות ‪ .‬מצינו שרש ידע על י׳נ רון ‪.‬‬
‫בכל דרכיך דעהו )משלי נ' ו׳ (‪ .‬רע אח אנהי אביך )דה״א כ ״ ח(‪ .‬יודע צדיק נפש בהמתו‬
‫)משני י״ב( ‪ :‬ידעתי ‪ .‬פי' נתודעתי ‪ .‬כמו ומרדכי ידע את כל אשר נעשה )אסתר ד( ‪ .‬וידע יואב בן‬
‫צחיה כי לב המלך על אכשלוס )ש״ב י״ד( ‪ :‬ושכלות ‪ .‬כמו וסכלות בסמ׳ך ‪:‬‬
‫)^־י( ל כ ה ענין זרוז ‪ .‬כמו ופתה לכו ונהרגהו )בראשית ל״ז( ‪ .‬לכה נלכה )ש״א ס( ‪.‬‬ ‫ב‬
‫לכה ואשלחך )בראשית ל״ז( ; ) כ( מהולל ‪ .‬ענץ שעמוס ‪ .‬כמו והתהוללו הרכב‬
‫)ירמיה מ״ו( ‪) :‬נ( תרתי ‪ .‬כמו התרים את הארץ )במדבר י״ד( ‪ .‬ולתור בחכמה )למעלה א'‬
‫ד‪7‬‬ ‫קהרת ב‬
‫לי נם מקנה בקר־ וצ'אן הךבה היה לי מבר שהיו לפני בית^ץם ‪:‬‬
‫״ בנסתי לי גם־ ־כפף ההב וסנלת מלכים והמדינות‪.‬עשיתי לי שרים‬
‫ושרות ןת‪.‬קגו;ת כנ‪.‬י האדם שדה ושדות ‪ :‬ט וגדלתי והוספתי"מכל‬
‫שהיה לפני בירושלם אף חכמתי ^עמדה לי ‪ :‬י וכל אשר שאלו ’‪.‬עיני לא‬
‫אצרתי מהם לא מנעתי את לבי מכל שמחה כי לבי שמח מכל עמלי‬
‫ההי דדה חלקי מכל^עמלי‪ :‬יא ופניתי א‪1‬י בכל מ‪,‬עשי שעשו;די ובקטל‬
‫שעמלתי לעשות‪ ,‬והנ‪.‬ה הכל הבל וךעות רוח ואין‪:‬תדון תחת השמש ‪:‬‬
‫יב ופניתי אני לרא^ת הכמה והוללות וסכלות כיי מה האדם שיבוא אחרי‬
‫ה מלך א ת ‪,‬אשר כבר יעשוהו‪ :‬ע וראיתי אני ש‪:‬ש ‪,‬יתרון"להבמה'מן‬
‫הסכלות כיקרוןהאור מן החשך ‪ :‬יי החכם‪.‬עיניו בראשו והכסיל'בחשך‬
‫הולך‪,‬וידעתי גם אני שמקרה אהד ;קרה את כלם ‪ :‬טי ואמרתי אני‬
‫ייוזר'ודברתי‬
‫‪ :‬״ ~ ‪ :‬״‬ ‫״*‬
‫חכמתי • "אני ‪T‬אז‬
‫‪ ; “ T‬״‬
‫יקרני‪ :‬ולמה‬
‫‪i t‬‬‫•‪:‬׳*״ ’‬
‫הכסיל “נם ד • ״אני‬
‫“ ; ־‬
‫כמיקרה‬
‫‪; • :‬״**‬
‫בלבי‬
‫‪ * i‬־‬

‫בלבי שגם זה הבל ‪ :‬טז כי אין זברון להכם עם הקסיל לעולם ב שכבר‬
‫'‬ ‫י ’ ‪/‬‬ ‫כאור הענין‬ ‫~‬
‫משך זמן טד אשר אראה אי זה טוב לבני האדם וכו׳‪) :‬יב( וסניהיאני ‪ ,‬יאמר אחרי שראיתי‬
‫כי לא בהתעסק תמיד אך בחכמה לבדה ‪ .‬אמציא ללבי שעשועים תמיד ‪ .‬כי ברוב חכמה רב‬
‫כפס וכו׳‪ .‬וגסב שומי החכמה עיקר והסכלות ט פל‪ .‬נמאסו בעיני כל מעשי וכל עמלי‪ .‬כאמרו‬
‫ופניתי אני יכו׳ והנה הכל הבל ורעות רוח )פסוק י״א( ע״כ מעתה אשים בלבי להיות מוצאים‬
‫ק בפיני כחכמה והסכלות בשוה ‪ .‬ל מ ק לא הגבר יד החכמה ‪ .‬למאם בעיני את הסכלות ‪:‬‬
‫כי מה האדס וכו׳ ‪ .‬הכוונה פה במלת האדם על איש רש ומסכן ‪ .‬כמו גס בני אדס גם בני‬
‫איש )תהליס נ‪1‬״כי( ‪ .‬ויאמר כי במה נחשב הוא האיש הרש שיבוא אחרי המלך ‪ .‬ויעמוד בקרוב‬
‫אל השרים ההילכים אחרי המלך ‪ .‬לצעוק חמס אל המלך על העונש אשר כבר ענשיהו השרים‬
‫בגופי ‪ .‬ואין להשיב אח הפינש ההוא ‪ .‬וכאומר כי מיכרח אני למצוא הן בעיני נס הסכלות ‪.‬‬
‫ואין לקיות להתרחק ולהמלס כלה ממנה ‪) :‬יג( וראיתי חני ‪ .‬יאמר אילס לא עכרו כן ימים‬
‫רבים ‪ .‬להיות ישר בפיני נם הסכלות ‪ .‬כי שבתי ראיתי שיש יתרון לחכמה מן הסכלות ‪.‬‬
‫■•‪1‬‬
‫כיתרון האור מן החשך ‪) :‬טז( כי ‪ .‬פי' לעולם לזמן רב ‪ .‬ויאמר כי זמן רב )יוהר מ; ה־ר‬
‫חשר‬
‫כ<!ור הפלות‬
‫י ״ג(‪ :‬למשיך‪ .‬להרחיב ולהטבות‪) :‬ח( וסגולת‪ .‬דבר נחמד הנמז כאוצר ‪ .‬וכן והייתם לי‬
‫סיילה )שמות י׳ ט ( ‪ :‬שדה ושדות ‪ .‬שדה היא מרכבה מכוסה מלמעלה ‪ .‬ובדרז׳ל שדה תיבה‬
‫ומנדל )שבח פ׳ ט׳ז משנה ה'( ‪ .‬ופי' שדה ושדו‪ . -‬מרכבה אחת מיוחדת ביופי ‪ .‬ועוד מרכבות‬
‫רבוח ‪ ) :‬ט( עמדה ‪ .‬נחקימה ‪ .‬וכן ונתתם בכלי חרש למען יעמדו ימים רבים )ירמיה ל״ה י״ד( ‪:‬‬
‫)י( לא א ^ תי ‪ .‬לא הפרשתי ‪ .‬כמו ואצלתי מן הרוח )במדבר י״א( ‪) :‬יא( ורעות רוח ‪ .‬כמו‬
‫אפרים רועה רוח )הושע י״ב ב׳( ‪) :‬יב( לראות ‪ .‬פי׳ שיהיו ישרים ומוצאים חן בעיני ‪ .‬וכן‬
‫•השמד לך פן תעלה מלוהיך בכל מקום אשר תראה )דברים י״ב( ‪ .‬פי׳ בכל מקום אשר יישר‬
‫בעיניך ‪ .‬וכן ראה את ממשה האלה־ס )להנאה ז' י״ג( ‪ :‬את אשר ככר עשוהו ‪ .‬פי' אה לשון‬
‫שמינית מקום ‪ .‬כמו בתתם כפס את ספי )יחזקאל מ״ג ח'( ‪ .‬ויגש שאול את שמואל)ש״א ט'‬
‫י״ח( ; ) טז( כי אין זכרון לחכם עם הכס־ל‪ .‬מלת עם פירושו נשוה‪ .‬ו ק יאמר בכיף הפסוק ‪.‬‬
 ‫קהלת ב‬ ‫‪8‬‬
‫הימים הכאיב הכל נ ^ן ח ואיך;מות ד‪ 1‬חכם‪.‬עם הבסיר ‪ :‬יי וע^נאתי את‬
‫הדדים כי רע‪.‬עלי המעשה שנעשה תחת ה'שצ‪ 1±‬כי הי ל הבל זך^ית‬
‫רוח ; יח ושנ‪.‬אתי אני את כל‪.‬עמלי שאגי עמל תחת הישמש ש<‪5‬ו‪,‬יהנו‬
‫לאדם שיהיה אחרי ‪ :‬יטומי יודע החכם יהיה א‪ 1‬סכל וישלט ככל עמלי‬
‫שעמלתי ושחכמתי תחת דדשמיש נם זה הבל ‪ :‬כ וסבותי אני ליאש א ת‬
‫לבי על כל העמל שעמלתי תחת השמש ; כא כ ע ש אדם שעמלו י הבמה‬
‫ובדעת ובכשדון ולאדם שלא עמל בוןתננו הלקו גם זה הבל ךרעה רבה ‪:‬‬
‫כאור ה>נ'[‬
‫אשר יהיהכו זכרון לחכס( ׳טכור‪ .‬ואין זכרון לחכס‪ .‬כשוה טס הכסיל‪ .‬כי כשככר הימים‬
‫ואיך >מוס החכם מ ס‬ ‫‪pm .‬‬ ‫הבאים הכל נשכת ‪ .‬פי׳ כאשר יתרחקו הימים הבאים הכל נשכח‬
‫הכסיל פי' בשוה טם הכסיל ‪ :‬פ״א כי אין זנרון וכו׳ ‪ .‬ב־אמר האם אמצא נוחם כזה ‪ .‬שזמן‬
‫י ב לא יהיה זכרון כחכם טס הכסיל ‪ .‬כי את התכס יזכירו לכיוב ‪ .‬כאמרו זכר צדיק לברכה‬
‫)משלי ‘ י'( ‪ .‬ושם רשטיס ירקב ‪ .‬ויאמר א ך אתנתם גזה ‪ .‬הלא בהתרחק הימים הבאים הכל‬
‫נשכת ; )יז( ושנאתי את החיים ‪ .‬פי' ששנא את חייו ‪ .‬והרחב״ע פי' החיים שם התואר ‪ .‬כמו‬
‫יזיים כלכם היום)דברים ד'( ‪ ) :‬כ ט ד כ״ו( יאמר אולם אח״כ הסבותיאת דרכקלשובלמסשבית‬
‫לבי אשר מלפנים ‪ .‬בטת אהכתי גס את הטמל ‪ .‬ואמרתי במחשכתי כי ליאש את לבי על כל‬
‫הטמל שטמלהי תסת השנזש )והכוונה שלא לטמול טו ד(‪ ,‬ימן כי יש אדם וכו' ‪^ .‬נם הדבר הזה‬
‫פ א הבל ‪ .‬והוא נם רטה רבה ‪ .‬כי מה יהיה נטשה במחשבות לבי לכלל בני האדם בכל טמלם‬
‫)יטוין באה״מ( ‪ .‬הלא נשארה לפי הסכמתי בלבי )לשנוא אס הט‪-‬מל( ‪ ,‬מצב כלל בני הארס‬
‫במכאובים‬
‫באור הטלות‬
‫ואיך ימות החכם עם הכסיל ‪ .‬וטור מציב ביובה חכמה טס נחלה )להלאה ז' י״א( ‪ .‬ויש‬
‫למציא מטם בדבר ‪ .‬במה שישתמש הכתוב במלת טס טל השיווי וה א כי הנה אות הלמ״ד ישנזש‬
‫בו הכתוב לסמיכות המקום )יטוין אצל כבר היה לטולמים ‪ .‬למטלה א' י' בבאה״מ( ־‪ .‬וישמש‬
‫בו נ״כ טל טנין שיווי ‪ .‬כי טתה הייתם לו )איוב ו' כ״א( ‪ .‬פי' שוים לו ‪ .‬הקשיח בניה ללא‬
‫לה )שם ל״ב מ״ז(‪ .‬פי' כאילו לא היו שלה‪ .‬כי הסמיכות והשיווי מנינים קרובים ה ס‪ .‬וכנזו‬
‫כן מלס טס שישמש כו הכתוב לסמיכות המקום ‪ .‬הם טס יכום )שופטים י״ט י״א( ‪ .‬טס אכן‬
‫הזוחלת )מ״א א'( ועל כן ישמש בו ג״כ לשיווי ‪ :‬לטולס ‪ .‬לזמן רב ‪ .‬כמו וישב שס עד עולם‬
‫)ש״א א'( ‪ .‬ועבדו לעולם )שמוח כ״א( ‪ :‬בשכבר ‪ .‬עגין התרחקות ‪ .‬וכן בעוד כברת ארץ‬
‫)כראשית מ״ח( ‪ .‬מרחק ידוע ממדת האדן ‪ .‬וכן השם כברה ‪ .‬כאשר ינוע בכברה )עמום ט'‬
‫ט׳( ‪ .‬הוא בעבור שהאדם מרחיק ככל פעם את הכברה מנופו ‪ .‬ודרך הכתוב לומר טל המקום‬
‫והזמן האריס שויס ‪ .‬נלכה עד כה )בראשית כ״ב( ‪ .‬והנה לא שמעת טד כה )שמות ז' ס״ז( ‪.‬‬
‫‪ 3‬א שמשון הנה )שופט־ם ט״ז( ‪ .‬ולא ראיתיו עד הנה )בראשית מ׳׳ד( ‪ .‬הלח החצי ממך והלאה‬
‫)ש״א כ'( ‪ .‬מן היום אשר צוה ה' והלאה )במדבר ט׳׳ו כ״ג( ‪) :‬יט( בכל עמלי שעמלתי ‪.‬‬
‫ברכוש* שאספתי בעמלי ; )כ( וסבותי ‪ .‬כתבנו בנחה׳׳ט שפירושו וכבות־ אני ואמרתי כי ליחש‬
‫את לבי ו כו'‪ .‬ונמצא בכתוב הרבה שחכר פעל האמירה‪ .‬שובו בניס שובבים ארפא מ״ונות־כס‬
‫הנט אתנו לך )ירמיה ג׳ כ״ב( ‪ .‬פי' אמרו הנני אתנו לך ‪ .‬ואינני עזבה יהימיך אני אחיה‬
‫)שם מ׳ ט י׳ י״א( ‪ .‬פי' ואין מי שיאמר עזבה יתומיך אני אחיה ‪ .‬כי ירא לאמר אשתי פן‬
‫י הינוני )בראשית כ׳י( ‪ .‬פי' כי אמר פן י ^ ניני ‪ .‬ומה חטשה כי יקוס אל )איוב ל״א י״ר( ‪.‬‬
‫פי' ואמרתי מה אפשה ‪ .‬כי אראה שמיך ו ט' מה אנוש כי תזכרנו )סהליס״ח'( ‪ .‬פי' אני אומר‬
‫)או אומר בסת״ח‪ (.‬מה אנוש וכו' ‪) :‬כא( ובכשרון ‪ .‬שמעשיו סוביס ויפ־ס בעיני הכל ‪ .‬כ‪!:‬ו‬
‫ה‪9‬‬ ‫סהלת ב‬
‫גנ בי מה ה‪ 1‬ה לאדם בכל ^עטלו וברעיון לב‪ 1‬עהוא ^עמלתהתה^^ע ‪:‬‬
‫כג כי כל למיו מכאבים וכעס עדנו גם בלל ה לא ע כ ב לבו גם זה הבל‬
‫הוא‪ :‬בי אין טוב באדם ש י א כ ל ושתה והראה את נפשו טוב בעמלו גם‬
‫זה ראיתי אני בי נדד האלד״ים היא ‪ :‬כה כיימי יאכל ומי יתיש הוץ ממני ‪:‬‬
‫באור העני!‬
‫במנאו‪-‬ביס וכ ע ס‪ .‬גס זה הבל הוא )פסוק כב כג( ויאמר שע״ה הרעיו; הזה הוא הכל‪ .‬יען‬
‫•כי אין טוב באדם שיאכל וששה‪ .‬והראה רק לנפשו ולעצמו מוב בעמלו‪ .‬ויאמר בלבו שנס זה‬
‫מיד האלהים היא ‪) .‬או שהכוונה הוא שיאמר שהמע״ה ‪ .‬שגס נזעונשי האלהים הוא בפיני הדבר‬
‫־הזה‪ :‬להיות האדם מענג רק את עצמו()פסוק כד( ‪ .‬רק הכיוב הוא להיות איזה בן אדם סון‬
‫ממני ‪ .‬אוכל ומרגיש עונג בעמלי )פסוק כה( ‪ .‬ויאמר שכמו שלא טוב להיות האדס מענג רק‬
‫את עצמו ‪ .‬מבלי לדאוג על זולתו ‪ p .‬לא טוב הוא לחשוב כי רק אותי ברא אלהים איש אחד‬
‫מאושר בארן )בהיות יכולת בידו למאס ולעזוב את כל הענזל שעמלתי( ‪ .‬ושאר האנשים נבראו‬
‫לעמל ולמכאוביס כל הימים ‪ .‬וע"כ לא טוב הוא לחשוב כן ‪ .‬כי הלא אז נם טובתו ומצכ שלותו‬
‫כאין נחשבו ‪ .‬ואיה איפוא הכרת חסדי אלהי ה ח ס ד‪ .‬אשר אנו רואים תמיד ‪ .‬כי הכלל יקר‬
‫מאד בעיניו‪ .‬ויצרנהו חמיד מבליהרן‪ £‬ר ג ע‪ .‬ונס טל הפרטים עינו פקוחה לחומלה‪ .‬כמאמר‬
‫הכתוב טוב ה' לכל )תהליס ק מ״ ה(‪ .‬ויחחום דבריו אח"כ כי לאדם שטוב לפניו וכו' וכמו‬
‫שיבואר‬
‫כז־‪-‬ור המלות‬
‫יכשר הדבר לפני המלך)אסתר ח'( ‪) :‬כב( כי מה הוה ‪ .‬כמו ואחה הוה להס למלך)נחמיה ו׳(‪.‬‬
‫ופירושו כמו נעשה בלשון בינוני ‪ .‬והכוונה שיאמר שע״י מחשבתו זאח ‪ .‬נעשה אצלי מתואר מצב‬
‫כלל בני האדם ‪ .‬שהוא בכעס ומכאובים ‪ .‬והמחשבה וההסכמה הזאת בלכ ‪ .‬היא כמו מעשה‬
‫הנעשה לבני אדס ‪ .‬ודונמאות לזה ימצא הקורא אצל מבלי אשר לא ימצא )להלאה נ' יי׳א(‬
‫בבאה״מ ‪ :‬לאדם ‪ .‬פי' לאדם לכלל בני האדם ‪ .‬וכן ובישראל ובאדם )ירמיה ל״ב כ'( ‪ .‬והמה‬
‫כאדם עברו ברית )הושע וא״ו ז׳( ‪ .‬פי׳ שעברו ברית עד להיות ככלל בני האדם ‪ .‬ופי׳ סון‪£‬‬
‫הפסוק שם בנדו בי ‪ .‬ימצא הקורא אצל פסוק זורח הוא שס )למעלה א' ‪ .‬ה'( בבאה׳׳מ ‪:‬‬
‫וברעיון לבו ‪ .‬יחכן שפירושו כמו ורעות רות )למעלה פסוק י״א( ‪ .‬רעיון רוס )א' ‪ .‬י״ז( ‪ .‬שהוא‬
‫לשק הליכה ‪ .‬ומנינו עוד בשרש הזה שפירושו מחשבה ‪ .‬בררה לרעי מרחוק )חהליס קל״ט( ‪.‬‬
‫והוא ע״ד הלך נפש )להלאה ו' י״ט( ‪) :‬כד( את נפשו ‪ .‬את עצמו ‪ .‬וכן כי לחמם לנפשם‬
‫)הושע ט'( לעצמם ‪ .‬ומתק רטהי מעצת נפש )משלי כ״ז( ‪ .‬מעצת טצמו ‪ :‬טוב בעמלו ‪ .‬פי'‬
‫בעמלו במחיר עמלו‪ .‬וכן אוכל בכסך תשבדני )דברים ב'(‪ .‬מימינו בכסך‪.‬שתינו)איכה הי (‪.‬‬
‫שדות בכעת יקנו)ירמיה ל״ב( ‪ :‬כי מיד האלהים היא ‪ .‬מצינו מלת יד שהוא לשון איד ופיע ‪.‬‬
‫וירא ישדאיל את היד הגדולה אשר פשה ה' נמצריס )שמות י״ד( ‪ .‬ידי לילה ננרה ולא תפוג‬
‫)תהליס ע״ז( ‪ .‬וכן פירשנו יד ליד לא ינקה רע וזרע צדיקים נמלט )משלי י״ב כ׳׳א( ‪ .‬פי׳ פג ע‬
‫אחר פגגי לא ינקה האיש הרע מהם ‪ .‬ופי' יד לי־ כמו יום ליום יביע אומר )תהלים י׳׳ ט(‪.‬‬
‫כפירושו יום אתר יום יב ע או מ ר‪ .‬וכן יתפרש הכתוב תועבת ה' כל גבה לב יד ליד לא ינקה‬
‫)משלי ט״ז ה'( ‪) :‬כה( כי מ׳ יאכל ‪ .‬מ;ת כי פירושי ט אם ‪ .‬והוא בעבור שהוא מישב אל‬
‫אמלות אין טוב ו ט' שבפסוק הקידס ‪ .‬וכן הוא בכל מקום שמוזכר בתחלה מלת לא ואחריו‬
‫נזלת כי ‪ .‬לא כן אבי כי זה הבכיר)בראשית מ׳׳ח( ‪ .‬לא כי קט אקנה מהותך במחיר )ש׳ב כ׳ד( ‪:‬‬
‫מי יאכל ‪ .‬פי׳ מ־ איזה איש ‪ .‬יכן באשר למי הרעה הזאת לנו)יונה ‪ . ( ' 6‬פי' באשר בודאי כגלל‬
‫איזה איש הרעה הז ח ת ל ט‪ .‬י ק ואם לא אפי מי יכזיבני וישים לאל מלתי )איוב כ״ד כ׳ ה (‪ .‬פ י'‬
‫אם נא איפוא יכזיבני איזה איש יכו׳ ‪ :‬וסי ישיש ‪ .‬וסי ירניש ‪ .‬יכן ובעבור סושי בי )איוב כ׳( ‪:‬‬
 ‫קהלת ב‬
‫טפי‪>.‬ןאדם ^טוב לפניו נתן חנ מ ה ורעת ו^מהה ולחוטא נתן?‪ ];?J‬לאסף‬
‫ולכנוס לתת לטוב ל^גי האלרזים גם זה הבל ורעות רוחי‪:‬‬
‫ב^'‪v‬ור העני;‬
‫שיבואר ‪) :‬כו( כי לאדם שטוב לפניו ‪ .‬בזה יחתום את דבריו הקודמים ‪ .‬ויאשר אך הדרך הנ טן‬
‫והאמתי הוא לשפוט‪ .‬שלאדם שטוב לפניו )מוסב טל האלהים בזכר בפסוק כ״ר( נתן אלהים‬
‫חכמה ודעת ושמחה ‪ .‬שאך שהאיש ההוא טמל ‪ .‬הנה חכמתו תשמחהו ‪ .‬תנחמהו מטצבו ומרנזו ‪.‬‬
‫ורע לא ידע ‪ .‬ואשר על כן אנשי לבב לא ימאסו את עמלם ‪ .‬אך טוב בעיניהם מעשה האלהים‬
‫גבראו את התבל ‪ .‬ויודו לה' ח ס ס ‪ .‬כי יצרם והכינם לראות טוב בזה ובבא ‪ .‬ואנשי דעת ושכל‬
‫טוב ‪ .‬אין כל ימיהם מכאובים וכעם )כאמרו כי מה הוה לאדם וכו' כי כל ימיו מכאובים וכעם‬
‫וכו'(‪ ..‬כי גבר חכם בעוז ולישרי לב שמחה תמיד ‪ .‬ומלש כי הוא לאמת הדבר )יעוין באה״מ( ‪.‬‬
‫ועוד‪ .‬יש לפיש שמלת כי הוא לנתינת טע ם ‪ .‬על מה שאמר שליאש את לבי על כל העמל‬
‫שעמלהי )יען כי יש אדם וכ‪ ' 1‬ולאדם שלא עמל בו ישננו חלקו( הדבר הזה הוא הבל ורעה‬
‫רבה )פסוק כיא( ‪ .‬ויתן פה מעם לדבריו שאמר שזה ■הבל ורעה רבה ‪ .‬ויאמר כי לאדם שטוב‪.‬‬
‫לפניו וכו׳ כמבואר ולחוטא נתן ענין לאסוך ולכנוס ‪ .‬יוסיך עוד להוכיח כי לא נכונה העצה אשר‬
‫י פן בלבו בתחלה ‪ .‬והחליט לשנוא את כל עמלו שעמל ‪ .‬ונסן אז פ ע ם בדבר ‪ .‬ומי יודע החכם‬
‫יהיה או סכל וישלט בכל עמלי וכו'‪ .‬ויאמר פה ע ״ז‪ .‬שאם אמנס שיטל להיות■ שימצאו אנשים‬
‫מנוחלי עמלו ‪ .‬אשר יהיו חוטאים להיות נבהל־ם להון כל הימים ‪ .‬ולא יתנו מהון ירושתם ‪.‬‬
‫ומרכוש עמלם בעצמם ‪ .‬לעניני צדקה ומע״ט )ופי׳ כתן מנין ימצא הקורא אצל פי' הב' שבפסוק‬
‫הזה( ‪ .‬אך לא יבצר מאת האלהים לסבב ‪ .‬שיגרום ויביא לדבר טוב לפני האלהים ‪ .‬נ ס זה‬
‫ההון של החוטא ‪ .‬אשר בהיותו בידי החוטא ‪ .‬שמו הנאות לו הוא הבל ורעות רוח ‪ .‬והוא ע״ד‬
‫שנקראת התבואה שבע ‪ .‬וימלאו אסמיך שבע )משלי ג׳ י'( ע״ש שהיא נורמת ומביאה לשבע ‪:‬‬
‫כי לאדם שטוב לפניו ‪ .‬בזת יחתום אס דבריו הקודמים ‪ .‬ויאמר אך‬ ‫‪ 3‬״א בפסוק הזה ‪.‬‬
‫הדרך הנ סן הוא לשפיט ‪ .‬שלאדם שטוב לפניו )מ!־סב על האלהים שזכר בפסוק כ״ר( נתן‬
‫אלהיס חכמה ודעת ‪ .‬ועי״ז נתן בלבו שמחה ‪ .‬שמא שמח בעמלו ‪ .‬במה שהוא יסן לדבר טוב‬
‫לפני האלהיס )והוא לחנך בניי בתירה ומע׳׳ט ‪ .‬ולתמוך ידי לומדי הורה ‪ .‬ולחונן עניים ‪ .‬וכדומה‬
‫לזה( ‪ .‬גס את זה הרכוש שהוא קובץ ‪ .‬מה שיה הרכיש כשהוא לעצמו)מבלי לתת ממט לצדקה(‬
‫הוא הבל ורעות ט ח ‪ .‬כאח־ו למעלה ופניהי אני בכל מעשי וכי' והנה הכל הבל ורעות רו ח‪.‬‬
‫פשוק י״א ‪ .‬והכוונה לזמר שהאיב ההיא שמח ‪ .‬במה שמלבד שהיא עיבד את ה' • בהגות בחירה‬
‫וחכמה ויראה כמים ‪ .‬הנה נס במעשיו הפכוטיס כוא עובד את ה' ‪ .‬כי על ידם יעשה סוב‬
‫בעמיו ‪ :‬והמלית ילחוטא נפן מנין לאסון! ולכנוס הס מאמר מוסגר ‪ .‬והכוונה לומר שהאיש אשר‬
‫נתן לו האלהיס חכ מ ה‪-‬וד ע ת‪ .‬מ ת ישמח בעמלו‪ .‬כי יתננו לדבר טיב לפני האלהים ‪ .‬והוא‬
‫קמח בזה אן! שהוא יודע שיש אנשים אשר יאספו הון רק לעצמם ‪ .‬מבלתי הס מזה למעשה‬
‫הצדקה ‪ .‬ני ישיס אל לבו שזה ה>א רק חלק האיש החועא ‪ .‬אשר נתן לו האלהיס פני; לחסוך‬
‫ולכנוס תמיד ‪ .‬מבלי לחסר מהון הזה מאומה ‪ .‬נ ס בתה לממשה הטוב לפני האלהיס ‪ .‬ואמרו‬
‫נתן מני; הוא פ*ד הכתוב אשר חלק ה׳ אלהיך אותם לכל העמים )רבריס ד' י׳׳ט( ‪ .‬יעוין‬
‫ברש״י‬
‫באור המלות‬
‫)כי( כי לאדם ‪ .‬לפי הפי׳ הא׳ שבבאה״ע מלת כי פה היא לאמת הדבר ‪ .‬והוא כמו כי על כל כבור‬
‫חופה )ישעיה ד׳( ‪ .‬בלתי טהור הוא ט לא ט מ ר )ש׳א כ׳( ‪ :‬ולחוטא נתן ענין ‪ .‬הווא״ו של‬
‫מלת ולחוטא הכוונה בי לשין אך על פי ‪ .‬ודוגמתו ואדברה אני ויעביר עלי מה )איוב י״ג י״ג( ‪.‬‬
‫אך שיעבור עלי מה ‪ .‬וכן ותהי עוד נחמתי ואסלדה בחילה לא יחמיל כי לח כחדתי א מט קדוש‬
‫)שס ו' י'( ‪ .‬ויהי מה אריצה )ש״ב י״ת כ״ב( ; לתת לטיב לפני האליניס ‪ .‬מציני שרש נהן‬
‫שפירושו לשין גרם ‪ .‬שבט יהיכחת ית; הכמה )משלי כ״מ ט״ו( גורם ומביא לידי חכמה ‪ .‬וכן‬
‫שכל טוב יתן חן) ש ס י״ג ע״ו( ‪ .‬וכן פישק דל להרבות לו טח; לעשיר אך למחסור )שס כ״ב‬
‫ו ‪11‬‬ ‫קהדת ג‬
‫תחת ה'שמ‪:‬ם ‪ :‬בעת ללדת ועת למ‪^1‬ת‪.‬עת‬ ‫ג א לכל מן ועת לכל‬
‫באור הענין‬
‫ברש״י ז״ל שם שפירשו שלא מגען מלעעות אחריהם ‪ .‬ועוד מציגו דוגמתו ‪ .‬אכן השא השאת‬
‫לעם הזה ולירושלם לאמר שלום יהיה לכם )ירמיה ד׳ י׳ ( ‪ .‬והכוונה א ק השא השאח ו נ ו' ‪.‬‬
‫מ״י שלא עשית סיכף משפט בנביאי השקר ‪ .‬ופי' מלת כי נמצא אצל סי' א' שבפסוק הזה ‪:‬‬
‫זמן עם הפסוקים שאחריו עד פסוק ראיחי )פסוק י'( יוכיח עוד בביטול מה‬ ‫^ ) א(‬
‫שחשב במחלה)בהיותו עוד ילד ויונק רך ‪ .‬כי היה אז כבן שתים עשרה שנה ‪.‬‬
‫יעוין בדברינו אצל פסוק דברי קהלת א׳ א׳( ‪ .‬שמה יתרון וריוח לאדם בכל ע מלו)א׳ ג'( ‪.‬‬
‫ויאמר לכל זמן וכו' עת ללדת ‪ .‬שהרבה עתים יעברו על האדם • ושמחת לבו גדולה במת‬
‫שיולדו לו בנים ‪ .‬כי על ידיהם יהיה קשור בהבל ובארצות החיים כל ימי עולם ‪ .‬ואמר ועת‬
‫למות שלעומת זה שהרבה עתים עברו על האדם ‪ .‬אשר בם שגה מאד באהבח החיים ‪ .‬לעומת‬
‫זה יש עת אשר יתרצה בו האדם למות )יעוין באה״מ( ‪ .‬והוא בהתקרב ימי האדם אל אחריתו‬
‫וקצו‪. .‬שאז ישים מזמותיו להתרצות ב מו ת‪ .‬בעבור טעמים רבים שנמצאו לזה‪ .‬והנה יעברו על‬
‫האדם ‪.‬העתים האלה גם שניהם ברצין ובמטחת נפש ‪ .‬וכן כל העתים שחשב אח״כ ‪ .‬הנה כל‬
‫המעשים ההפיכים אשר יגיעו אליו לעשותם ‪ .‬את הכל הוא עושה ברצון סוב ‪ .‬כי יעשה זאת‬
‫להשקפת תכלית הנרצה אז ‪ .‬וע״כ ראוי לומר מה גדול הוא יתרון וריוח העושה ‪ .‬במחיר עמלו‬
‫שעמל ‪ .‬ואין לאדם להתאוגן ולומר מה יתרו! לאדם בכל עמלו)פ סו ק ט׳{ ‪(* :‬‬
‫וימשיך אמריו עוד ‪.‬‬
‫ויאמר ראיתי את הענין אשר גתן אלקיס לבני החדס לענות בו ‪ .‬את הכל טשה יפה בעתו‬
‫)בבאה״מ נמצא עוד פי׳ על מלת ראיתי( ‪ .‬שכל הדברים אשר עשה ה׳ ‪ .‬יפיס וטובים הס‬
‫ב ע ת ם‪ .‬וכאשר ישקיך האדם על פרטי הע תי ם‪ .‬הלא ימלאו בכל פי ט איזה תועלת ורק‬
‫שנשאר טיל לאדם לשאל שאלה מה יתרון בכלל העתים‪ .‬שהוא עמל ויגע ב ם ‪ .‬כי למה אדם‬
‫באור המאת‬
‫ט״ז( ‪ .‬פי׳ העושק הזה גורם ומביא לעשיר אך למחסור ‪ .‬וכן אם ללצים היא ילין ולעמים יתן‬
‫חן) ש ם ג׳ ל״ד( ‪ .‬פי' כשיתחבר לענוים הדבר הזה יגרום ויביא לו חן ‪ .‬והלס״ד של לתת הכוונה‬
‫בי שיהיה פוך הדבר תת לטוב לפני האלהיס וכי׳‪ .‬וכן כן לדקה לחיים ומרדך רעה למותי)שם‬
‫י׳׳א י ״ ס (‪ .‬פי׳ סוף הצדקה הוא לחיים‪ .‬ומרדן‪ £‬רמה סופו למוח בקוצר שנים ‪ .‬וק■ להשמדה‬
‫פדי ע ד) ת הגי ם צ״ב( ‪ .‬לא לעזר ולא להועיל כי לבושת וגס לחרפה )ישעיה ל׳( ;‬
‫לכל חפן ‪ .‬פי׳ חפן רצון ‪) :‬ב( עת ללדת ועת למות ‪ .‬מצינו אות הלמ״ד שפירושו‬ ‫ל) א(‬
‫לשון חפן לב ושים פניו לזה ‪ .‬לתורה ולתעודה )ישעיה ח' כ׳( ‪ .‬שפירושו אחס‬

‫יי( מה שנכתב עת ספיד בלא למ״ד‪ .‬ו ק פ ת רקוד ‪ .‬נראה שהוא מפני שהספר הזה הוכן לאמרי‬
‫לפני קהל ה פ ס ‪ .‬מקן שנח השמטה ביום אחרון של חג הסוכות ‪ .‬אחר קראו לפניהם מתיך‬
‫משנה התורה ‪ .‬כמו שבאה המצוה בתורה ‪ .‬מקן שבע שנים וכו׳ הקהל את העם וכי׳ ‪) .‬דברים‬
‫ל*א( )יעוין בדברי רש״י זיל בפסוק דברי קהלת‪ .‬ויפוין בדברינו אצל פסוק סיך דבר הכל‬
‫בשמע ‪ .‬י׳״ב פסוק י״ב( ‪ .‬יביוס ההוא כנראה היה דרכם להזכיר נשמית המתים מקרוביהם‬
‫ולהתפלל פליהס ‪ .‬כי היא דבר אשר השכל יחייב לפשות כן ‪ .‬ומוכן היא שהעת לזה הוא יום‬
‫האחיין של ימי החג ‪ .‬וע״כ אמר ע ת ספוד ‪ .‬שביום הנכחי הוא באמת עת ספוד ‪ .‬ואמר ועת‬
‫רקוד ‪ .‬כי כנראה היי פושים שמחה גדולה במוצאי יו״ט האחרון של חג הסוכות ‪ .‬לממן תהיה‬
‫התחלת ימי השרך )הנמשכים חצי שנה מבלי יי״ט( מחיך שמחה ‪ .‬ועוד גס זאת שבחמשת‬
‫השנים משטת השני‪.‬טה‪ .‬פשו כן אז בעבור חקות הגשמים הקרובים לבוא‪ .‬וע"כ עשו כן גם‬
‫בשתי השנים הנותרות ‪ .‬וע״כ אמר ועת רקוד ‪:‬‬
‫ועוד נאמר בסמיכות עת להשליך אבנים ועת כנוס אבנים אל עת לחבוק וכו׳ ) » פי הנראה‬
‫אין ביניהם שוס שיווי ענין ‪ .‬כאשר הוא ביתר העתים הנזכרים בזה ‪ .‬שראשי הפסוקים‬
 ‫ר‪,‬הרת ג‬ ‫‪!2‬‬
‫דטעת!עת לעקור נטוע ; נ‪.‬עת להרוג ועת ררפוא עת לפיוץ ועת לבנות ‪:‬‬
‫ר ע ת לבכות ועת לשהוק‪.‬עת ספוד’!;עת רקוד ‪ :‬ה‪.‬עת לדדטליך אבנים‬
‫ועת כנוס אבנים עת לחבוק ^ועת לךחק מחבק ‪ :‬י ע ת לבקש ן‪.‬עת לאבד‬
‫עת לשמור ועת להשליך‪ :‬זעת לרןרו‪.‬ע ועת לתפור עת לחשות' ועת‬
‫באור הענין‬
‫לעמל יולד ‪ .‬וע״ז ערך מענה אמריו ‪ .‬גס אס העולם נחן בלבם ‪ .‬שגם אח אמונם הגצחיוח‬
‫בת; אלהים בלב בני האדם ‪ .‬והיא די סנחומים מל כלל עמלם שהם עמלים ‪ .‬והאמונה הזאת‬
‫נכון מוצאה ומציאוסה בלב האדם ע״י שיבין שאי אפשר‪) .‬וזה מבלי( אשר לא ימצא האדם ‪.‬‬
‫והיא כללוח בני האדם ‪ .‬אח המעשה אשר יעשה האלהים מראש וסד סוף )יעוין באה״מ( ‪ .‬שגס‬
‫האיש ההמוני אשר יכבד עליו בחחלה ‪ .‬לראות יושר הנהגת ההשגחה בכל פרע וכרע ‪ .‬הלא לא‬
‫נכלאת ולא רחיקה היא ממנו לראות ולשים אל לבו ‪ .‬אשר הכלל יקר מאד בעיני ה׳ ‪ .‬כי יצרנהו‬
‫תמיד מבלי ה ר ף‪ .‬ואל יקירו הזה)הוא הכלל( גלה סודו‪ .‬ולחעאליו דברי חנחומותיו‪ .‬להתנחם‬
‫בם האדם סל קשי יומי ‪ .‬והוא כי יש שכר רב לישרי לב ‪ .‬עינג נצחי ונחלת עולמים ‪ .‬במעון‬
‫שוכן ע ד וקדוש שמו ‪ .‬ואח סודו הזה גלה אל הכלל ‪ .‬ס״י הנביאים ואנשי רוח הקודש ‪ .‬וע״י‬
‫חסידיו*העובדים אותו בכל לבב‪ .‬הנמצאים בכל דור ודור‪ .‬המה הליכים‪ .‬והמה הרועים‬
‫הרואים ‪ .‬והס ‪ .‬המוצאים את המעשה אשר עשה האלהים מראש ועד סוף ‪ .‬כי הכין נחלת נצח‬
‫לאוהביו ולשומרי מלותיו‪ .‬והאיש אשר ידבק בתורה ובתלמידי החכמים היושבים לכני ה;‪ .‬ואת‬
‫חמרוסיהם ישים סל לבו ‪ .‬האיש הזה נכון לבו תמיד ובמוח בעוב האל וחסרו ‪ .‬ובאורו ירחה‬
‫אור חיי נועם ומטחת לב כל ימי חלדו ‪ :‬ועוד נאמר פי' אחר באמרו נ ם את העולם נתן בלבם ‪.‬‬
‫שיאמר שגס את אמונת הנצחיות )אשר היא הנחמה הגדולה(‪ .‬נחן אלהיס לבני האדם ע״י‬
‫הבנת שכלם בעצמם )וזהו אמרו גם את העילס נתן בלבם ‪ .‬כי נמצא הרבה בכתוב שמלת לב‬
‫פירושו שכל( ‪ .‬ואמר גס את העולם נתן בלבם ‪ .‬והכוונה גס בלבם נתן את העולם ‪ .‬וכמו שכחב‬
‫הרשב״ס ז״ל אצל פסיק ויאהב גס את רחל מלאה )בראשית כ*ס( ‪ .‬שהרבה נמי״ס הפוכים‬
‫הם ‪ .‬ויאמר שע״י כן מובן הוא גם בשכל אמונת הנצחיות )שהיא השארת הנפש( ‪ .‬והוא ע״י‬
‫שיבין האדם שלא יתכן לו לחשוב )וזהו מבלי( אשר איננו נמצא ונראה מעשה האלהים שהוא‬
‫השגחתו וישועתו ‪ .‬כפת כל חיי האדם מראש ועד סוף ‪) .‬והשגת ורכישת עזר האלהיס ‪ .‬יקרא‬
‫בשם‬ ‫■‬ ‫‪,‬‬ ‫’‬
‫באור המלות‬
‫ותכינו לבכם לתירה ולתעודה ‪ .‬וכן וכי אדבר המה למלחמה )תהליס ק״כ( ‪ .‬וכמו זה‬ ‫הכונו‬
‫גם אותיות אית״ן שפירישס לשון חפן לב והסכמה לזה ‪ .‬יעוין אצל וגס כל האדם שיאכל‬ ‫מצינו‬
‫)נ' י״ג( בבאיכ״ח ‪ .‬ועוד נזכיר בזה שבמלת מוס )כמי שהוא פה ועת למוח( ‪ .‬נמצא נם‬ ‫ושהה‬
‫שפירושו כמו התרצה ‪ .‬ומות כהר אשר אתה עולה שמה )דברים ל׳׳ב( ‪ .‬שפירושו התרצה‬ ‫הניוי'‬

‫יסיפם עניניס קרובים המה זל״ז( ‪ .‬ונאמר בזה כי הנה מצינו משם רועה אבן ישראל)בראשית‬
‫מ״ע( ‪ .‬שפירושו מילדה ומשפחת ישראל ‪ .‬כי מלח אבן מ א מלשון בנין ‪ .‬שהבנים הס כמו בנק‬
‫שבנה חותם אביהם ‪) .‬וכן מלת אבן על אבן קיר ‪ .‬ומלת בן‪ .‬הונחו כעבור לשון בנין(‪ .‬והאל״ף‬
‫של מלת אבן טשף לשימן המשקל ‪ .‬כאל׳א של ואחותי באזניכם )איוב '״נ י״ז( ‪ .‬וכן בתוך‬
‫אבני אש התהלכת )יחזקאל כ־ח( ‪ .‬פי' יליד אש ‪ .‬ז ק כי מס אבני השדה בריתך )אמב ה׳( ‪.‬‬
‫פי' עם ילידי השדה שהס ה חו ח‪ .‬וסוף הפסיק וחית השדה השלמה ל ך‪ .‬הוא כפל מנין במלות‬
‫שונית‪ .‬או שפי׳ אבני השרה החיות ה ק ע ט ת‪ .‬וחית השדה אסר על החיות הגדולות ‪ .‬וכן יורדי‬
‫אל אבני ביי )ישעיה י׳יד(‪ .‬פי׳ ילידי בור שהם הרמשים ‪ .‬וכן וראית! על'האבנים) שמות א׳( ‪.‬‬
‫מר\ם ההולדה ‪ .‬ומוסב על הילד ‪ .‬וכן והוא עושה מלאכה על האבנים )ירמיה י׳׳ח( ‪ .‬שהוא‬
‫‪.‬־׳‪,‬תייק את הכלי על חיקו‪ .‬וע״כ הסמיך פה עת להשליך אכניס וכי' אל מת לשבוק ו בו׳‪.‬‬
‫לרד‪.‬וז בו אל הכוונה הזאת ‪:‬‬
‫ז ‪13‬‬ ‫קהלת ג‬
‫‪.‬עת מלחמה ו;גת שלום ‪ :‬ט מה ‪.‬יתרוץ‬ ‫לדבר ‪ :‬י! ע ת לאהב ועת‬
‫העושה באשר הוא עמל ‪ :‬י ראיתי את הענין אשר נתן אלהים לבני‬
‫האדם לענות בו‪’ :‬אאתהביל^עשה^יפהבעתו גם א^העלם נתן בלי ם‬
‫עשה האלוזים מראש‬ ‫מבלי אשר לא ימצא האדם את ^‪ 5‬עשה‬
‫‪.‬ועד סוף ‪ :‬ינ;דעתי כי אין טוב בם בי אם לשמוח ולעשות טוב בה;יו ‪:‬‬
‫באיר הענין‬ ‫■‬
‫במס מציאת מטשה האלהיס( ‪ .‬ויאמר שאיש שכל הוא יבין ‪ .‬שאחרי שהאדם היה בראשית יצירתו‬
‫)במטשה בראשית( גוש טפר ‪ .‬והחלהיס נפת בו נשמת חיים ר^ה הכלי אשר טמל בו הוא ית׳‬
‫בטצמו‪ .‬וטשהו לכלי יקר כאשר ח פן‪ .‬אח הכלי הזה בודאי לא יטזוב ולא ימוש להשבר חלילה ‪,‬‬
‫ימיבן הוא שכמו המטשה אשר טשה טס האדם בתחלח יצירתו במטשה בראשית)וכן השכל הנמוט‬
‫בכל אדם בהחלת יצירתו הוא חלק אלוה ממטל ‪ .‬והוא דוגמת מטשה בראשית ‪ .‬שנפח אז‬
‫אלהס באדם נשמת חיים חלק מרוחו כביכול( ‪ .‬כן הוא טושה תמיד טם בן אדם ‪ .‬ולא ירן{‬
‫השגחתו ממנו רנט ‪ .‬וכן בטש מות האדם ‪ .‬בודאי לא יתן )לא יניח( השי״ת ש היה הכלי הזה‬
‫הולך לאבדון חלילה ‪ .‬והוא יכול לפחת באדם רוח חיים נם טתה ‪ .‬אן{ בהיותו גוש טפר ‪.‬‬
‫וזהו אמרו שראוי לאדם להבין ‪ .‬שהגזטשה אשר טשה אלהים מראש ‪ .‬את המטשה הזה הוא‬
‫טושה בידאי מראש וטד סון{_ • שהוא כל המשך טת חיי האדם ‪ .‬ונס אחרי מותו ‪ .‬כי ישלח‬
‫אלהים רוח חיים בטצמות האדם היבשות ויחיו ‪ .‬יקימהו ויחיה לפניו להכיר חסדי אל ‪ .‬ולהודות‬
‫לה׳ טל כל הכיוב אשר טשה טמו ‪ .‬ובטבור התנחומים האלה אשר הכין אלהיס ללב בני האדם ‪.‬‬
‫אין להם להתאונן נם טל טמלס בכלל ‪) :‬יב( ירטתי ‪ .‬אחר שהוכיח בפסוקים הקודמים כי את‬
‫הכל טשה האלהים יפה בתבל‪ .‬ו כינ ס התנחומים הגדולים של השארת הנפש‪ .‬נתן אלהיס בלב‬
‫בני האדם ‪ .‬להמתיק בס רטת החבל ‪ .‬ועי״ז אך אלומות טוב וחסד ישאו בני האדם משאות‬
‫מאת‬
‫כאור המלוח‬
‫למות ‪) :‬ט( מה יתרון ‪ .‬מלת מה הוא פה להפלגה ‪ .‬כמו מה רבו מטשיך ה׳)חהלים ק׳ד( ‪ .‬מה‬
‫אדיר שמך בכל הארץ )שם ח׳(‪ :‬באשר הוא ט מ ל‪ .‬הבי״ח של באשר הוא לשון במחיר‪ .‬יטוין‬
‫אצל סוב בטמלו )ב׳ כ״ד( בבאה׳׳מ ‪) :‬י( ראיתי את הטנין ‪ .‬יפר הוא ומוצא חן בטיני הטנין‬
‫זכו* ‪ .‬יטוין אצל לראות חכמה ו ס' )ב' י״ב( בבאה״מ ; לטטח ‪ .‬להתטהק ‪ .‬ימוין למטלה א׳‬
‫י״נ ‪) :‬יא( נם את הטולם ‪ .‬פי' פי' הנצחיות ; מבלי ‪ .‬בשני הפירושים אשר כתבנו ט״ז הפשוק‬
‫בבאה״ט ‪ .‬פירשנו מבלי אשר לא ימצא ‪ .‬חמה שיחשוב האדם וישפוט אשר לא יתכן שלא יני‪.‬צה‬
‫וכו׳ ‪ .‬והנה אין מן הצורך לומר שחסר פה פטל המחשבה ‪ .‬רק שדרך הכתוב לדבר כן ‪ .‬וטרלסם‬
‫פרלתז )ויקרא י״נו( ‪ .‬פי׳ תחשבו בלבבכם שהוא מאוס ‪ .‬והמחשבה הזאת היא היא המטשה ‪.‬‬
‫וטמאתכז את צפוי פסילי כספך )ישעיה ל׳( ‪ .‬פי׳ תשפטו ותחשבו אותו לטמא ‪ .‬וכן ואת אלה‬
‫תשקצו )ויקרא י״א( ‪ .‬ועלתך ידשנה סלה )תהלים כ׳( ‪ .‬וכן ויטשס כצל )להלאה ו' י״ב( ‪ .‬וכן‬
‫ולא חטריצו )ישעיה ח׳( ‪ .‬ועל הדרך הזה הוא נם פה ‪ .‬שאבלי אשר לא ימצא וכו׳ )הנעשה‬
‫ט׳י מחשנת ‪ 0‬הוא גורם לדטה ולהבין אמתח הנצחיות ‪ .‬וכמו שבארנו ‪ .‬ואצל פסוק יתרון הכשר‬
‫חכמה )להלאה י׳ י'( בבאה״מ ‪ .‬ימצא הקורא דברים שייכים לוה ה טנין; האדם‪ .‬בבאה׳׳ע‬
‫בפי׳ א' כתבט שפי' האדם כלל בני האדם ‪ .‬ודוגמאות לזה ימצא הקורא אצל כי מה הוה לאדם‬
‫)כ׳ כ״ב( בבאה׳׳מ ‪ :‬את המטשה אשר פשה האלהים ‪ .‬מצינו שרש פשה שפירושו הכנה ‪ .‬ואת‬
‫כצ אשר טושים שם הוא היה עושה )בראשית ל׳ס( ‪ .‬פי׳ שהוא הכין להם מה לעבוד ‪ .‬וכן‬
‫מצינו בשרש פטל )הדומה לשרש פשה( ‪ .‬הוי חושבי און ופועלי רע פל משכבותס)מיכה ב׳ א׳( ‪.‬‬
‫וכלשון הזה הוא וראיתי את מעשה האלהים וכו׳ )ח' י״ז( יעוי״ש ‪■^ :‬ב( ידטתי כי אין טוב בס‬
‫כי אס וכו׳ ‪ .‬סי׳ בם אצל בני האדס ‪ .‬וכן לא הטבור בי)במל־בר כ׳ ‪ .‬׳״ח( ‪ .‬פי'אצלי ובמקום‬
 ‫קהלת ג‬
‫יג וגם כל האדם מיאבל המתה וראה טוב בכל עמל‪ 1‬מתת ארהים היא ‪:‬‬
‫'‬ ‫•‬ ‫‪V:‬‬ ‫־‬ ‫‪-‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪ :‬־'‬ ‫ד‬ ‫‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪4‬‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪V‬‬ ‫‪T 7‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪7‬‬

‫האלרזים הוא ןהיהלע;ץםןעליו אין להוסיף‬ ‫יי ידעתי כי כל‬

‫באור העני!‬
‫מאת פני האלהיס ‪ .‬הנה טסה יחן פרי אמריו ‪ .‬ומקור ס־ים פי צדיק יכיט אומר‪ .‬ידטתי כי סין‬
‫טיב בס וכו' ‪ .‬פי' ידטחי כי אין נמצא טיוב ושלוה אצל בני הארס ‪ .‬כי אס בטביר שיהיה האדם‬
‫שנוח ‪ .‬ושמחתו תביאהו להרבות טוב בתבל ט״י ’ חייו )יטוין באה״נו( ‪ .‬כי אז כשירבה האדם טוב‬
‫ושלוס השקט בחבל*‪ .‬אז יהיו חייו חיי הוטלה לכלל בכי האדם)וכבר אמרו רז״ל שתלמידי החכמים‬
‫השומרים ארחות התורה ‪ .‬הס מרביס שלוס בטולם‪ .‬וכוונו במלת שלוס גס טל מנוחה ושלות‬
‫השקט ‪ .‬ונס טל אושר והצלחה( ‪ .‬ואך זאת תהיה הכרחו טובת האלהיס אשר היטיב לו ‪ .‬כאשר‬
‫ייטיב לנבראיו ככל אשר יוכל ‪ .‬אם טובה לזמן קצר ‪ .‬ואס סובה הנמשכת שניס וטתיס הרבה ‪.‬‬
‫וזאת תהיה נמול ממנו לה' )כביכול( ‪ .‬כמו שמצינו בכתוב ‪ .‬מלוה ה' חונן דל וגמולו ישלם לו‬
‫)משלי י״ט( ‪ .‬כי החיוב הנוטל טל כל איש לנמיל סוב למטיבו ‪ .‬ולטשות הטוב בטיניו ‪ .‬מובן‬
‫הוא מאד ‪ .‬והלא חפן ה' הוא אך טשות מ שפט‪ .‬ואהבת צדקה וחסד‪ .‬ודטת לנבון נ ק ל‪ .‬כי‬
‫אחרי שהאל הטיוב לא ירן! מלאכתו אשר טשה מראש ומקדם ‪ .‬והוא משפיע תמיד חייס וקיום‬
‫לנבראיו‪"’.‬בודאי הוא חפן אשר שלוחיו )אשר נתן מוז בידם( ‪ .‬לא יחרפו גס הם מקפקידס‬
‫אשר מטלה טליהם ‪ .‬לצאת לעזרה ה׳ )כביכול( בנבורים ‪ .‬ולעשות כחת רוח לפניו במעשה‬
‫הצדקה והתםד ‪ ) :‬נ( ונס כל האדם ‪ .‬הנה בפסוק שלפני זה אמר שראוי לאדם לעשות טוב‬
‫בחייו ‪ .‬שחייו יהיו לו כמו כלי לעשות בו מלאכת הטוב והחסד ‪ .‬ומפני שיש במובן הזה לעשות‬
‫חסד ‪ .‬גש בגופו נ ס במנזונו )כי נ ס ממונו צרכי חייו הוא( ‪ .‬וע׳׳כ יאמר בזה וגס כל האדם‬
‫שיאכל ושתה ‪ .‬שיסכים בלבו לאכול ולשתות ולענג אס נופו ‪ .‬אך שהאיש ההוא בהר לו לעשות‬
‫טוב רק ט״י עמל' ‪ .‬שהוא בעשות צדקה בהונו ‪ .‬גס זה מתת וחסד מאס אלהיס הוא ‪ .‬אשר‬
‫זיכה אותו להשיג ולרכוש לו מימי נעוריו למודי מיסר ויראת שמיס ‪ .‬עד כי יפזר מהון טמלי‬
‫לעשות צדקה בכל יכלתו ‪) :‬יר( ידעתי ‪ .‬יאמר ידעתי כי כל אשר יעשה האלהים ‪ .‬ראוי ונ טן‬
‫הוא שיהיה כן לעולם )יטוין באה״מ( ‪ .‬כי את הכל עשה בחכמה ‪ .‬והוא בנה עולמו בחסד וע’צ‬
‫היותר עוב ‪ :‬עליו אין להוסיך ‪ .‬שאין מעשהו חסר תיקו; ‪ .‬והוא להוסקה על הטוב הנמצא‬
‫בטולס ‪ .‬יהטטס כזה יאמר אח״כ ‪ .‬שהוא יען שהאלהיס עשה שייראו מלפניו ‪ .‬ואילו היה בטילס‬
‫טיב יותר מאשר נמצא פתה ‪ .‬אז היו בני האדם בועטים בעבודת יוצרם ‪ .‬וכמאמר הכתיב ורם‬

‫ב<י‪.‬ור הסלורז‬ ‫‪.‬‬

‫רשותי ‪ .‬וכן כי ביה ה' צור עולמים )ישעיה כ׳יו( ‪ .‬ופי׳ צור חוזק ‪ .‬וכן פירשנו בספרנו אהבת‬
‫ירישלס על שה״ש ‪ .‬פי' נגילה ונשמחה בך )שיר א' ‪ .‬ד׳( ‪ :‬ולעשות טוב בחייו ‪ .‬הבי׳ת של מלס‬
‫בחייו ‪ .‬הוא כבי״ת בשפתי ספרתי כל משפטי פיך )תהליס קי״ט( ‪ .‬בידיה טוו)שמוח ל׳ה( ‪:‬‬
‫)יג( ונס כל האדם שיאכל ושתה ‪ .‬הכוונה באומרו שיאכל ושתה ‪ .‬שיסכים בלבו שיאכל דשחה ‪.‬‬
‫וכן ויז נצחם על בגדי וכל מלבושי אגאלתי )ישעיה ס׳׳ג נ'( ‪ .‬פי' הסכמתי והואלתי שיז;צתס‬
‫טל בגדי ושיתלכלכו כל מלבושי ‪ .‬ופי' שיאכל ושתה כמו אביך הלא אכל ושתה )ירמיה כ*ב( •‬
‫שהכוונה בו אכל מעדנים ושתה יינות מ ‪ c‬נ ^י ס ‪ .‬ועוד דוגמאות לוה נמצא אצל כי מי אשר‬
‫יחובר ) ס' ד׳( בב אה׳ מ ‪ :‬וראה טוב ‪ .‬סי׳ מלת וראה כפירושו בכל מקים ‪ .‬גס יש לפרשו שיישר‬
‫בעיניו לעשות טוב בכל עמלו ‪ .‬יעוין באה״מ )ב' י׳׳ב( ‪ :‬בכל עמלו ‪ .‬פי' במחיר כל עמלו ‪.‬‬
‫יעוין אצל והראה אס נפשו טיוב בעמלו )ב׳ ‪ .‬כ׳ ד( בבאה״מ ‪) :‬יד( ידעתי כי כל אשר יעשה‬
‫האלהיס הוא יהיה לעולם ‪ .‬סי' יהיה ראוי להיות ‪ .‬וכן איך אלך ושמט שאול והרגני)ש״א ט׳ ז (‪.‬‬
‫סי׳ איך ראוי לי לילך ‪ .‬וכן בי אדני מה אוסר)יהושע ז׳ ח׳( ‪ .‬ו ק כי כאשר יהיה מי יניד לו‬
‫‪ .‬וכן ואל תרא ביים אחיך ביום‬ ‫)להלחה ח׳ ז׳( ‪.‬‬
‫אידו וכו' ) עו ב די ה(‪ .‬ושס נמצא הרבה חוי׳׳ם זאח׳ז שפירושם לשק רא‪,‬וי‪ .‬וכן הנשוב להפר‬
‫‪ .‬איך נשיר אח שיר ה' טל אדמת נכר )תהלים קל״ז( ‪ .‬והנה נ ^ אי ם כל‬ ‫מציתיך )עזרא‬
‫ה ‪15‬‬ ‫ההלת ג‬

‫כאור הענין‬
‫לבבך ושכחת אס ה' אנהיך )דברים ח׳ י״ד( ‪ .‬שמנת טכית כשית ויטיש א׳לוה טשהו)שס ל׳ב( ‪:‬‬
‫וממנו אין לגרוע ‪ .‬שכן אין מעשה האלהיס הסר תיקון ‪ .‬והוא לגרוע מן הרע הנמצא בתבל ‪.‬‬
‫ויאמר בטעם הדבר ‪ .‬שגם הר ש ת )אשר בעוה״ז בהיות האדם בקבל ■המירכב מכיוב ורע(‬
‫לטובה המה ‪ .‬יען שהאלהים ברא את התבל ‪ .‬להיות בני האדם יראים ממנו)יעוין באה״ס( ־‬
‫וע״י מקרי הסבל יכנע לבב בני האדם מפני ה׳ ‪ .‬ודבריו אלה נמשכים אל הדברים שנמשכו‬
‫בפסוקים רבים לפני זה ‪ .‬שאין להתרעם חלילה על היוצר ב״ה ‪ .‬טל יצרו וקיללו את התבל ‪:‬‬
‫)טו( מה שהיה כבר הוא ‪ .‬נמשך לענין שלפני זה ‪ .‬שאמר והאלהים עשה שייראו מלפניו ‪ .‬ויאמר‬
‫מה שהיה עד כה מעבודת רבים מבני אדם אה ה' ב״ה ‪ .‬זה כבר הוא ‪ .‬כי מראש ימי קדם‬
‫עשה זאת הבורא ב״ה ‪ .‬והכין הסיבות הרבות לוה ‪ .‬והם משפטיו גם נפלאותיו הרבים ‪ .‬ו ע׳י‬
‫הפו קולו בכת ובהדר ‪ .‬ויעיר בבקר בבקר ביד נביאיו‪ .‬וע״כ יצדק לומר שהאלהים עשה זאת‬
‫שייראו בני האדם מלפניו ‪ :‬ואשר להיות כבר היה ‪ .‬ונס מה שמעותד להיות אח״כ ‪ .‬מעבודת‬
‫בני האדם אס ה' ‪ .‬וגם יש תקוה כי כהמשך השניס והעתים‪ .‬כן יוסיפו בני האדם לעלות‬
‫במעלות‘ דעת ויראת ה' ‪ .‬הנה גם החזיקם זאת ‪ .‬והתחזקס בהורת ה' ‪ .‬גם ואת כבר הוכנה‬
‫מחת האלהיס מעת בריאת התבל‪ .‬כי הוא רב העליליה‪ .‬וכל הסיבות מידו כוננו‪ .‬וע״כ נם‬
‫על זה יאמר ‪ .‬כי האלהים משה זאת שייראו מלפניו ‪ :‬והאלהיס יבקש את נכדך ‪ .‬יאמר שעיקר‬
‫מה שה׳ חרש מן האדם לירוא מפניו ‪ .‬ולפר‪.‬ד מחרונו ועוז אפו ‪ .‬הוא מה שיבקש את הנרדן‪£‬‬
‫להצילו ‪ t o‬רודפיו )והוא ע׳ ד הכתוב הניד לך אדם מה טוב ומה ה' דורש ממך כי אם עשות‬
‫משפט ואהבת חסד והצנע לכת ע ם אלהיך )מיכה ו׳ ח׳( ויעוין בדרז״ל ע״ז תפסוק מכות‬
‫כ״ד( ‪ .‬ו ע׳ כ יודיע תמיד לבני האדם דרכיו ‪ .‬כי הוא אוהב משפט ומתעב כל עושה עול ‪ .‬וכי‬
‫חמתו כאש נסכה על כל עושקי ד ל‪ .‬ועל כל בוצע בצע רע ועושה עישר ולא במ שפט‪ .‬יע״י‬
‫תוכחיסע אלה הרבה בני אדם נזהרים מלדכא אביון ‪ .‬ומכל משמר ינצרו ארחוח תום ויושר ‪.‬‬
‫ועי״ז מכון מנוחת ושלות העניים ‪ .‬ואביוני אדם לבטח ירבצו ‪ .‬והנה המכס מכל האדם יוכיח‬
‫נ ס בדבריו אלה‪ .‬ני נוצר האדם עיניו תצפינה תמיד להטוב לכל הישר הילך ‪ .‬בצל כנפי חסדו‬
‫ימצאו מחסה דכים וחלכאים ‪ .‬וענייו ירחם ‪ .‬וע״כ אין לנכר ולכזב טובה התבל ‪ .‬ויחן האדם‬
‫תו ד ף‪ .‬ויודה לה׳ ח ס דו‪ .‬כי עטרהו חן וחסד להתהלך ' ”לפניו נאיר ההייס ‪) :‬עז( אקר שאמר‬
‫בפסוקים שלפני זה ‪ .‬שהאלקיס עשה שייראו מלפניו ‪ .‬ועיקר חפנו ומשאלותיו ליריא האדס מפניו‬
‫הוא ‪ .‬למען ינצל הנרדף ויונח לו מאח ארבות מחשבות עמל ואון‪ .‬יאמר בזה ועוד ראיתי תחת‬
‫השמש )יפי' ועוד ובכל זאת( ‪ .‬מקים המשפט שמה הרשע ‪ .‬שעם כל זאת בנמצא בחבל משפטים‬
‫יטונשיס ‪ .‬בכל זאת יש אנשים אשר לבם הולך אחרי רשעה ועילה )וכבר אמרו חז׳ל בא‬
‫ליטמא פותחין לו ‪ .‬שבס ק״דן ‪ .‬ויאמר עוד ימקיס הצדק שמה הרשע ‪ .‬שנס בעבור זאת יש‬
‫להשתאות‬
‫באור חבלוה‬
‫אותיות איס׳׳ן שפירושם לשין ראוי ‪ :‬והאלהים משה שייראו מלפניו ‪ .‬היא״ו של והאלהים עשה‬
‫פירושו והלא ‪! .‬כאומר איך ימצא לבבך חפן ורצון ‪ .‬להוסיף על המעשה אשר עשה האלהים ‪ .‬או‬
‫לגרוע ממנו ‪ ,‬והלא האלהיס עשה שייראו מלפניו ‪ .‬ודומה לזה ושמעו מצרים )במדבר י׳ד( ‪.‬‬
‫ו ס ממך יגחלהך )דברים ט׳( ‪ .‬איך אלן־ ישמע שאול והרגני)ש״א ס״ו( ‪ .‬ותאמרו לא כי מלך‬
‫ימלוך מליח וה׳ אלהיכס מלככם )ש״א י׳ ב( ‪ .‬ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלהים‬
‫)בריגדת ל*ס( ‪ .‬וככאה״ע בארנו את הוא׳י שהוא לנתינת טפ ס ‪ .‬והכוונה אחת היא ‪:‬‬
‫)טז( יעיד ‪ .‬מליני מלת שר שפירושו ככל ז׳את ‪ .‬ותהי טיד נחמתי )איוב ו'( ‪ .‬כי יש לען תקיה‬
‫אס יכרח ו שד יחליף )שס י״ד ז׳( ‪ .‬וכן עוד ינינק בשינה )ההליס צ׳ב( ‪ .‬פי׳ נ ס בשיבה בכל‬
‫זאח יטבון ‪ .‬ויערן בדברינו בפסוק עיד ינובון ‪ .‬אצל אשר מיד נקשה נפשי )להלאה ז׳ כ״ס(‬
 ‫סהדת ג‬ ‫»!‬
‫ה ש מ ש מ ק‪ 1‬ם ה מ ^ פ ט ש מ ה ה ך * מ ע ו מ ק‪ 1‬ם ה צ ר ק ■ ש מ ה ה ך ^ * ע ‪ :‬יי א מ ר ת י‬
‫א נ י כ ל ב י א ת ה צ ך י ק ו?‪£:‬ת ה ר ש ע ‪ .‬י י ש פ ט ה א ל ת י ם כ י ‪ ? .‬ג ת ל כ ל ח פ ץ ‪ .‬ג ע ל‬
‫לברם‬ ‫בני ה א ד ם‬ ‫ב ל בי ע ל ד ב ר ת‬ ‫י חי א מ ר תי א נ י‬ ‫שם ‪:‬‬ ‫כל המע שה‬
‫צ ‪J‬‬ ‫‪:‬‬ ‫ד ‪T T‬‬ ‫; ׳•‬ ‫; ־־■‬ ‫״‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬־ »‬ ‫•‬ ‫־ ;‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: -----‬־^״ ‪V‬‬ ‫‪T‬‬
‫'‬ ‫באור העני ן‬
‫להשתאות ולהשתומם על דרכי עושי הרשעה ‪ .‬כי במקום הצדק והחשד אשר ישפימ היוצר ב״קן‬
‫לכל יצורי סבל ‪ .‬וישביעם מעובו תמיד ‪ .‬בכל זאת נמצאים א‪5‬שים אשר יבחרו להרשיע ‪.‬‬
‫זלהרבות רפות וזעקות שוד וחמס בתבל ‪) :‬יז( יחן מענה על דברי הפסוק הקודם ‪ .‬ויאמר אך‬
‫אמרתי בלבי את הצדיק ואת הרשע ישפוע האלהים ‪ .‬להצדיק ישפוע כצדקתו ולהרשע ברשעתו ‪:‬‬
‫כי פ ח לכל חפן ‪ .‬פירשו המפרשים שיאמר כי ים ע ת אשר ישפוע אלהיס על כל מחשבה ועל כל‬
‫מעשה ‪ .‬ושמלת שס הכיונה בו ‪ .‬שם במקום הגמול שהוא בעולם הבא ‪ .‬ועוד יש לפרש הכוונה‬
‫באמרו כי פ ת לכל הפן וכו' ‪ .‬שמלה עת פירושו מקרה ‪ .‬כמו והעתים אשר עברו עליו ‪ .‬דה״א‬
‫כ׳׳ע )יעוין באה״ח( ‪ .‬ופי' לכל חפן בסיבת כל חפן )יעוין באה״מ( ‪ .‬ופי' שם באופן ההוא‬
‫)יעוין באה״מ( ‪ .‬ויאמר כי מקרה )יכלול מקרה כיוב ומקרה רע( יקרה להאדם ‪ .‬בסיבת כל‬
‫מחשבה שהוא חושב‪ .‬ומל דבר כל המעשה שהוא עושה‪ .‬באופן ההוא שחשב ושעשה‪ .‬כי בעד‬
‫שובה ישולם האדם שוב וחסד מאת האלהיס ‪ .‬ובעד רעה יעשה לו כגמולו ‪ .‬והכל לפי מרך‬
‫ומדת המחשבה והמעשה‪) :‬יח( אחרי שהוגיח בפסוק ם הרבים שלפני ז ה‪ .‬כי אך עובה היא‬
‫על דברת בני‬ ‫בלבי י‬
‫התבל ‪ .‬ולא נבראו האנשים בתוכה לרעתם חלילה ‪ .‬י‪-‬תמר עתה אמרתי חני '‬
‫כאדם לברם האלהים ‪ .‬ופי׳ לברם לשין בלבול ותעות )יעוין באה׳׳מ( ‪ ,‬שיאמר כי האנשים‬
‫הנתעיס מדרך האמונה ‪ .‬ולא יבינו ביקר התבל ותכליתה הנפלה )ותעוהם יבאר אח״כ בפסוק‬
‫שאיו׳יז באמרו ומקרה אחד להם ‪ .‬וכמו שיבואר( ‪ .‬שהאנשים האלה בהמה המה לנגד הבהמה ‪.‬‬
‫וזהו שיאמר אמרתי אני בלבי על דברת בט האדם לברם האלהים )שהניה אותם לתעות ‪ .‬יעוין‬
‫אצל ולחושא נתן מנין לאסוא ולכנוס ‪) .‬למ‪,‬עלה ב' כ״ו בבאהיע( ‪ .‬ולראות שהם בהמה המה‬
‫להם ‪ .‬ועוד יש לפרש אמרו'שהס בהמה להם ‪ .‬שיאמר שהם בהנוה בדעתם הנבערה ‪ .‬במה שהם‬
‫מחשביס עצמם כבהמה ‪ .‬מבלי השארת הנפש אחר ה מו ח‪ .‬ואמר עוד המה להם‪ .‬והכוונה‬
‫־‪:‬ולמם_ ושהר גני החדם ישחקו כמחשבת פתיות‬ ‫היא תך‬ ‫שעלת לבם הנבערה‬
‫לבם מן מחשביה הבהמה ‪ .‬כן רחוק לבס ממחשבת הסולת הזאת של הסכלים‬ ‫בזאת ‪ .‬וכרחיק לי ם‬
‫החלה ‪ .‬וכחומר שאס אמנם שהחבל טיבה ‪ .‬והאדם נברא בתבל לקבל שוב בה ועל ידיה ‪ .‬אך‬
‫כאנשים אשר נתעו מדרך האמינה ‪ .‬יחסר להם הכלי לקבל בו השוב ההוא ‪ .‬כי חסרי לב המה ‪.‬‬
‫וד‪.‬ה שאיננו מגיע להם מטיב התבל ותקיחו הנעלה ‪ .‬ה ס עצמם אשמים בדבר זה ‪ .‬ני גמלו‬
‫לנפשם רעה ‪ .‬כי בהרסם השתית יאנני פנית האמונה ממכון לכס ‪ .‬לא נשאר מעמד להיכל ההקוה‬
‫אוצר‬
‫באור רםלות‬
‫גבאה״מ ‪ :‬ומקים הנדק במה הרשע ‪ .‬פי׳ הצדק החסד ‪ .‬וכן ושחקים יזלו צדק )ישעיה מ״ה ח׳( ‪.‬‬
‫יצדק משמים נשקך )תהלים פ״ה( ‪ .‬צדקתך כהררי אל ) ‪ c c‬ל״ו( ‪) :‬יו( כי עת לכל חפן ‪ .‬חצינו‬
‫מלה עת שהוא לשון מקרה ‪ .‬בידך פתיתי )תהליס ל״א( ‪ .‬פי' המקרים שלי ‪ .‬וכן והעתים אשר‬
‫עברו עליו)דה’ א כ״ש( ‪ .‬כי עת ופגע יקרה את כלם )להלאה ס' י״א( ‪ :‬לכל חפן ‪ .‬כתבנו‬
‫בבאה״ע שפי' לכל חפן בסיבת כל חפן ‪ .‬ודוגמתו ועשב לעבודת האדם )תהליס ק״ד( ‪ .‬וכל‬
‫ישראל אשר סביבותיהם נסו לקולם )במדבר ש״ז( ‪ .‬וכן למשר השמים תשתה מיס )דנרים י׳יא( ‪:‬‬
‫ומל כל המעשה שם ‪ .‬דוגמאות לזה שפי' מלח שם באופן ההו א‪ .‬ימצא הקורא אצל זורח הוא‬
‫שם )למטלה א' ה׳( בבאה״מ ‪) :‬יה( לברם ‪ .‬כתבנו בבאהי׳ע בפי' א' שפירושי לשין תעית‬
‫ובלבול‪ .‬ונבארהו פ ה‪ .‬ונאמר שהוא מלשון הארמי לוול‪ .‬וזה לשון הערוך )ערך ליול( ‪ .‬תרגום‬
‫ירושלמי בפסוק ה' ילחם לכס נלוולוי לקבליהון ונערגב יתהון עכ״ל ‪ .‬וחילופי אית וא״ו באות‬
‫בי״ח ואזה לכו״ד באות רי״ש נמצא ה רנה במדרשים ‪ .‬ונראה שפי' זבדני אלהיס אוחי זבד טוב‬
‫ט ‪17‬‬ ‫קהלת ג‬
‫^ ל הי ם ולראות שהם בהמה המה רהם ‪ :‬יט כי מקרה בני האדם ומקרה‬
‫הבהמה ומקרה אחד להם כמות זה כן מות זה ורוח אחד לכל ומותר‬
‫האדם מן הבהמה אן! כי הכל הבל ‪ :‬כ הכל הולןד אלימים אהד הכל‬
‫ביאור הענין‬ ‫‪.‬‬
‫אוצר כל כלי חמדה ‪ .‬ועוד פי׳ אחר במלה לברם ימצא הקורא אצל פסוק ש‪6‬ח״ז ‪) :‬יט( כי‬
‫מקרה בני האדם ‪ .‬כי ראה נא אה מקרה בני האדם ‪ .‬מה מאד נכבד ונעלה הוא ‪ .‬כיחוננהו‬
‫היוצר ב״ה ברוח חכמה ותבונה ‪ .‬ויחסרהו מעע מאלהים ‪ .‬גם המקרים הנכבדים אשר קרה‬
‫לבר האדם ‪ .‬כי כבר בימים מקדם בחר ה' מחוכם אנשי קודש ‪ .‬ואחר כבוד לקחם ‪ .‬לדבר‬
‫ממם בחזון ‪ .‬ולנליח להם סודו ודבר קדשו ‪ .‬ובידם שלח דברו לכל בני האדם ‪ .‬כי אם ישמרו‬
‫פקודיו ויתהלס לפניו באמת ובתמים ‪ .‬אז ינצרס כל הימים אשר הם חיים פל פני האדמה ‪.‬‬
‫נס יאיר פניו אתם ‪ .‬להחביאם בצל ידו ‪ .‬ולהושיעם תשועת עולמים )וזהו אמרו כי מקרה בני‬
‫האדם( ‪ .‬ומה מאד רחקה מהם מדרגת וערך הבהמה ‪ .‬כי השה אלוה חכמה ‪ .‬ולבה לסון משכל ‪.‬‬
‫פד אשר נדמתה כאבן וכבול פן )וזהו יאמרו ומקרה הבהמה( ‪ .‬ומה מ אי יש להשתאות פל‬
‫האנשים הנבערים מדעת וסדי עטם )והם האנשים אשר זכרם בתחלה ‪ .‬ותאר אותם בשם בני‬
‫האדם אשר לברם האלהיס( ‪ .‬פל אשר בעיניהם מקרה אחד לאדם ולבהמה)וזהו אמרו ומקרה‬
‫אחד להם ‪ .‬ופי׳ להם במיני בני האדם אשר לברם האלהים ‪ .‬יעוין באה׳ח( ‪ .‬וימשיך אמריו‬
‫בספור דבריהם של בני האדם הסכלים האלה עד פסוק מי יודע ‪ :‬ועוד נאמר פי' אחר במלת‬
‫לברם שבפסוק שלפני ז ה‪ .‬והוא ששרש לבר הוא מורכב מן מלת לב ומן מלח רע )ונשמטה‬
‫אות העיין למען יהיה השרש שלש אותיות כמו שהם רוב השרשיס( ‪ .‬ויאמר אמרתי אני בלבי על‬
‫דברת בני האדם הנתפיס מדרך האמונה ‪ .‬אשר ידמו כי האלהים חשב להרע להם בבראו אותם‬
‫)וכבר היה בשנות קדם כת חכמים בעיניהם אשר חשבו כן( ‪ .‬וסיבת מכשולם זה הוא ‪ .‬בעבור‬
‫שיאמרו כי מקרה אחד לאדם ולבהמה ‪ .‬וכמות זה כן מות זה ‪ .‬ו ע' כ רוח אחד לכל ‪ .‬פי׳ לכל‬
‫גשו‪,‬ה‪ .‬והנה יאמר עליהם ולראות שהם בהמה המה להם ‪ .‬וכמו שבארנו‪ .‬וכוונת אות ה מ׳ ם‬
‫של‬
‫באור הסא ח‬
‫)בראשית ל׳( הוא מלשון זוודי בדרז״ל שהוא לשון מזון ‪ .‬ומצינו בספר דניאל ואלו )ב׳ ל׳׳א(‪.‬‬
‫וארו׳)ז׳ ב׳( ‪ .‬שענינס אחד שהוא כמו והנה ‪ .‬ועוד נאמר שיש לפרש מלת לברם גם עפ״י לה׳׳ק‬
‫בבוראה הזאת שהזכרנו ‪ .‬והוא שמלח לבר הוא מורכב מן מלת לא ומן מלח בר שפירושו‬
‫נקי וזך ‪ .‬ודימה לזה מלת לבש שהוא מורכב מן מלת לא ומן מצת ביש ‪ .‬וכן מצינו מורכב‬
‫בכתוב יבעלוך בניך )ישעיה ס״ב( ‪ .‬והנה כתבנו בבאה״ע אצל פסיק כי מקרה)להלאה פסוק‬
‫י״ט( עוד פי׳ אמר במלח לבר ‪ .‬שהוא מורכב מן מלת לב ומן מלת רע ‪ .‬ונשמט אית העי״ן ‪.‬‬
‫למען יהיה השרש רק שלש אותיות כמו פהם רוב השרשים ‪ .‬ונראה ששרש עמר ‪ .‬לא סתעמר‬
‫בה )דברים כ״א י״ד( ‪ .‬וההעמר בו )שם כ״ד ז׳( ‪ .‬הוא מורכב בהרכבה כזאת ‪ .‬וכוונת אוח‬
‫המ״ם של מלת‪.‬לברם לפי הפירוש הזה הוא ‪ .‬פ״ד בשלם הבשר )מ״א י״ע כ״א( שפירושי בשל‬
‫להם הבשר ‪ .‬וכן אל תגש בי כי קדשהיך )ישעיה ס׳׳ה■( ‪ .‬פי׳ כי קדוש אני לך ‪ :‬בהמה המה‬
‫‪ w‬״ע ‪ .‬פי' להם כמי הוא יהיה לי עבד )בראשית מ״ד( ‪ .‬עבדים‬ ‫להם ‪ .‬לפי הפי׳ הא׳ שבבחר‬
‫^שאול)ש*א י״ז( ‪ .‬עבדים למפיבישת )ש״ב מ׳( ובבאה״ע פירשנו מלת להם כמו נגדם ‪ .‬והכוונה‬
‫אחת היא ‪) :‬יט( כי מקרה בני האדם ומקרה הבהמה ‪ .‬לפי הפי׳ הב׳ שבבאה׳׳ע ‪ .‬כוונת אוע‪.‬‬
‫הוא״ו הוא אל לשון דמיון ושיווי ‪ .‬כמו מיס קרים על נפש עיפה ושמועה עובה מארן חרחר‪,‬‬
‫)משלי כ״ה(‪ .‬מעדה בגד וכו׳ ושר בשירים על לב רע )שם ( ‪ .‬הלא אזן מלין תבחן ותך‬
‫אוכל יטעם לו )איוב י״ב( ‪ :‬ומקרה אחד וכו׳ ורוח אחד ‪ .‬פי' מלת אחד על אופן אחד ‪ .‬כמו‬
‫הלא בבטן עושני עשהו ויטננו ברחם אחד )איוב ל״א ט״ו( ‪ .‬פי׳ והבורא כונן גס את עבדי‬
‫ברחם ‪ .‬על אופן אחד כמו שהוכנהי אני ‪, .‬וכן לא תחד אסם בקבורה)ישעיה י״ד כ׳( פי׳ לא תהיה‬
 ‫קהלת ג‬ ‫‪18‬‬
‫אל העפר ‪ :‬כא מי י‪ 1‬דע רוח בני האדם העלה‬ ‫היה מן העפר והבל‬
‫היא למעלה ורוח הבהמה הירדת היא למטה לארץ‪ :‬כב וראיתי כי אין‬
‫באור הע‪:‬ין‬
‫של מלת לברם לפי הפי' הזה ‪ .‬כתבנו בבאה״מ בפסוק שלפני זה ‪) :‬כא( טסה ישיב אמרים ‪.‬‬
‫וכהנחה טשן ינדוה את דברי הכסילים שספר לפני ז ה‪ .‬ויאמר כי האיש אשר לבבו יבין ‪.‬‬
‫ויזכור תמיד טרך רוח בני האדם )באשר המה בני האדם הראשון ‪ .‬אשר נפח א‪,‬הים באפיי‬
‫נשמת חיים ‪ .‬וכן הם נשמה אשר היא חלק אלוה ממעל היא תחייס( ‪ .‬הנה האיש אשר ישכיל‬
‫ויזכור ז א ס‪ .‬רוחו היא הטולה למעלה‪ .‬כן בטוד בחיים חיתו‪ .‬וכן כאשר תטזוב ריחו אס ביס‬
‫חומר ‪ .‬אולם האיש אשר יזכור בלבו תמיד רק אס רוח הבהמה ‪ .‬כי לא נבזה ונמאס הוא בעיניו‬
‫להדמית אל ה ב ה מ ה‪ .‬ולא יפקח טיניו לראות ולהתבונן כי אולסהיא לו וכלמה‪ .‬רק ישח וישפיל‬
‫את נפשו ויאמר כי כמוהו כבהמות שדי ‪ .‬ואך תאות שפלות אפלות כל מאוייו ‪ .‬הנה רוח הא ש‬
‫ההוא היא היורדת למטה לארץ ‪ .‬כן בעודנו בח‪-‬ים ‪ .‬וכן בבוא פסו להפרד מאור החיים פרידת‬
‫נצח‪ .‬אז רוחו ככובד אבן וגוש מ פ ר‪ .‬תרד ותתלכד בעפרות אדמה‪ .‬ודומה תשכון בבלהות‬
‫ומצוקי אופל וצלמות ‪ :‬ונאמר עוד כי הכוונה בהוספת אות הה״א באמרו העולה וכן היורדת ‪.‬‬
‫לומר שכן בכל רגע כפי פנות ונעות מחשבתו ‪ .‬להימין או להשמיל ‪ .‬כן תעלה רוחו וכן תרד ‪.‬‬
‫וע״ז ארמוז ה״א הידיעה ‪ .‬לומר שהיא ידועה חיכך ‪ .‬וחרון הוא כרגע פרך מצבה ומממדה ‪:‬‬
‫)כב( יאמר ראיתי כי האיש ההוא אשר יסיר לבו מהבין יקר ערך רוח בני האדם ‪ .‬והוא נחשב‬
‫בעיניו כמו הבהמה ‪ .‬אין טוב להאיש ההוא מאשר לפחות לא יחיה את נפשו ע״י פושק רעהו‬
‫)ולהיות גרוע בזה מן הבהמה ‪ .‬אשר היא לא תדע עושק ‪ .‬אך יחיה וישמח את נפשו ‪ .‬ע״י‬
‫מעשה ידיו שעשה ושעמל בו הוא עצמו )יעוין באה״מ( ‪ :‬ואמר כי זה חלקו ‪ .‬שבזה אין רע במה‬
‫שישמח האיש ההוא בעד ובמחיר עמלו ‪ .‬שכמו עמלו כן ‪ ,‬נס שמחתו חלקו הוא ‪ .‬שאיננו גזול‬
‫אתו מאס אחרים ‪ .‬כי הלא לא נמצאים עשוקים אשר יחרפוהו ויתנו עליו בקולם ‪ .‬שיפקח עיניו‬
‫לראות נ מ ה שיהיו עסידוסיו‪ .‬והוא שיהיו רעים ומרים בעונש העושק והמרוצה)כסו שהוא הדרך‬
‫להוטח בכמו זאת העשוקים את עושקיהם( ‪ .‬וזהו אמרו כי מי יביאנו לראות וכו' ‪ .‬והכוונה ט‬
‫מי ימשכהו לראות וכו׳)יעוין באה״מ( ‪ :‬ועוד יש לפרש הכוונה בפסוק הזה באופן אחר קצת ‪.‬‬
‫‪.‬יה ^ שאמרו כי הוא חלקו כי מי יביאנו וכו' ‪ .‬הוא באור סבת שמחתו שהוא שמח ‪ .‬שהוא אומר‬
‫בלבו ט הלא הוא חלקו ‪ .‬כי הלא מי יביאנו לראות במה שיהיה אחריו ‪ .‬וכמו שבארנו ‪.‬‬
‫וגו ד יש למיש אמרו כי הוא חלקו וכו' ‪ .‬שהכוונה שהשמחה שהוא רגיל בה ‪ .‬והוא שמחת הוללות ‪.‬‬
‫יוסר מזה לא נמצא עבורו שמחה ‪ .‬ויאמר בטעם הדבר הזה ‪ .‬כי מי יביאנו לראות במה‬
‫שיטה אחריו ‪ .‬והטונה כי סי יכול להביא אותו שיראה את אחריתו ‪ .‬שרוחו תשאר בחיים נם‬
‫אחרי‬
‫באור המלות‬
‫אתם על אופן אחד ‪ .‬להיות לך קבורה כמוהם‪ .‬ועוד דוגמא לזה ‪ .‬אחת היא על כן אמרחי חס ורשע‬
‫ס א סכלה )שם ט׳ כ׳׳ב( ‪ :‬ומקרה אחד להם ‪ .‬לפי ה ד ע הא׳ שבפסוקים האלה פי׳ להם‬
‫מ מ י ה ס ‪ .‬ו ק כשחוק לכסיל עשוס זמה )משלי י׳( ‪ .‬פי׳ בעיני כסיל ‪ .‬וכן תכלית שנאה שנאתים‬
‫ל ^ >י ס היו לי )סהלים קל״ט( ‪ .‬גלעד אתה לי )ירמיה כ״ב( ‪ .‬הברכה אחת היא לך אבי‬
‫)בראשית ל׳ז( ; )כא( סי יודע ‪ .‬לפי הדרך הא׳ שבבאה׳׳ע בפסוקים האלה ‪ .‬יכלול פה במלת‬
‫יודע נ ם לטן הבנה גם לשון זכירה ‪ .‬ט סלינו שרש ידע שפירושו לשון זכרון ‪ .‬יעוין אצל ל ד ^‬
‫חכמה וכו׳ )א׳ י׳ז( בבאט׳ס ‪ :‬העולה ‪ .‬לפי הדרך הב׳ שבבאה״ע בפסוק־ס האלה ‪ .‬הה׳׳א של‬
‫הגנולה ו ק היורדת ט א ה״א השאלה ‪ .‬ודוגמתו ואכלתי חטאת המס הייטב בעיני ה' )ויקרא י'( ‪.‬‬
‫שהה׳א בפנרח בלא חנלן{ ‪ .‬ונמצא אחריו דגש ‪ .‬והוא ה״א התמיהה ‪) :‬כב( במעשיו ‪ .‬ט ׳‬
‫הליזח שלו כג ר מעשיו ‪ .‬והנמסו ז ט ה ממשה הצדקה שלום )ישעיה ל״ב( ‪ .‬וכן כי עם אלהים‬
‫נמזה טו ס ס ה )ש׳א י׳ ד( ‪ .‬ט ' שהשתכר היום הזה אצל אלה־ם שלא ימיתוהו ‪ .‬וכן‬
‫כנמשה הרשעים וכו' )אגלאה ח' י״ד( ‪ .‬וכן מלס פעל הדומה אליו מצאטהו מל לשק שכר •‬
 ‫י‬ ‫ס־ ל ת ג‬
‫^{שד ןיממה דזאדם ב ^ ד ו כי ד^א חל^ כי מי יביאנו לרא‪ 1‬ת‬
‫במה ש‪:‬ה‪:‬ה אחףו ‪:‬‬ ‫יי‬ ‫•‬ ‫• •‬
‫ביאור העני!‬
‫יאחרי מוח גופו ‪ .‬כי אילו היה באפשרות להראות אותו שיראה זאה בעיניו טתה בהתה‪,‬כו עני‬
‫ד‪/‬דמות ‪ .‬אז בודאי היה משחדל להתיגע בתורה ומע״ע ‪ .‬והיה שמח בתקות נצחיות נפשו בנעימות‬
‫ועדנים ‪ :‬והנה עד כה דבר מהאנשים אשר הס רק בספק בפנין השארת הנפש ‪ .‬ולא יעיוו‬
‫וירהבו להבעית את לבס בהכזיב אותה ‪ .‬ובפסוקיס שאח״! ידבר על אדות האנשים אשר המס‬
‫בכפיהם ‪ .‬והם שמחים ע״י עמל זרים ‪ .‬והס האנשים אשר ההרתקו בתעותם מדרך האמונה ‪.‬‬
‫והפריחו ראש ולענה על תלמי לבס ‪ .‬והס כופרים כלה בהשארת הנפש אחר המוס ‪ .‬ויחשבו‬
‫שהשאול ביח מנוס להם ‪ .‬ועל אנשים כמו אלה אמר עוב ממנו הנפל )להלאה ו׳ נ׳( ‪ .‬ויעוץ‬
‫■בפסוק ושבח אני את המתים שכבר מתו )ד׳ ב׳( בפי׳ ב׳ ‪:‬‬
‫דרך אחר בפסוקים ה אלה‪.‬‬ ‫'‬
‫)י ה( אמרתי ‪ .‬יאמר אמרתי אני בלבי על מה שידברו בני האדם )וזהו מל דברת ‪ .‬כמו מל‬
‫דברתי מלכי צדק ‪ .‬תהלים ק״י( ‪ -‬שיש מהם שיאמרו שלברם האלהים ‪ .‬והכוונה שיאמרו שלג‬
‫הבורא היה רע עליהם בבראו איחס ‪ .‬כי יאמרו שרעות בני האדם המה יתרים מל המוכות ‪.‬‬
‫ץוהמלות ולראות שהם בהמה המה להם הס מאמר מוסגר ‪ .‬שיאמר שבאמת באמרס כזאת ‪.‬‬
‫עי״ז הכל רואים ומבינים שהאנשים האלה המה כבהמה בפיני עצמם ‪ .‬ויטוין בסי׳ הא' של מלס‬
‫לברם(‪) .‬פסוק י״ח( ואמר כי מקרה בני האדם ומקרה הבהמה וכו׳‪ .‬שהאנשים האלהיאמרז‬
‫שמקרה בני האדם הלא הוא דומה למקרה הבהמה ‪ .‬שהם דומים במאכל ובמשתה ושארי‬
‫דברים ‪ .‬ומקרה אחד להם גס במותם ‪ .‬שכמו שימות זה כן ימות זה ‪ .‬וע״כ יאמרו שרוח אחד‬
‫לכל ‪ .‬פי׳ לכל בשוה )יעוין באה׳׳ח( ‪ .‬וטל יתרון השכל לא ישימו האנשים האלה אה לבם ‪ .‬כי‬
‫התאווה יקרים בעיניהם יוסר הרבה מן החכמה ‪ .‬והמשיך בספור דבריהם ‪ .‬שיאסרו הכל הולך‬
‫אל מקום אחד וכו׳ ‪ .‬ומי יודע אס רוח בני האדם עולה היא למפלה )וטונת אות הה״א של‬
‫המולה וכן היורדת ‪ .‬כמו ה״א בתט״ף פת״ח ‪ .‬ימוין באה׳׳מ( ‪ .‬ופי׳ ורוח הבהמה המרדת היא‬
‫וכו' ‪ .‬מי יודע ו ט׳ שרוח הבהמה היא לבדה היורדת למשה לארץ ; והטונה באמרו וראיתי כי‬
‫אי! טוב מאשר ישמח האדם במעשיו וכו׳ כי מי יביאנו וכו׳ ‪ .‬שע״כ אין לי לשמוח בעד הון זרים ‪,‬‬
‫• אף שהוא מן המסיתים לבס בספק בעקרי האמונה( ‪ .‬כי דבר זה)והוא לשמוח בעד עושק‬
‫עמל זרים( ‪ .‬היה יכול להרשות לו למשוח ‪ .‬אילו היה יודע בבירור ‪ .‬שנס רוחו המוס‬
‫במות גופו ‪ .‬שאיננו מעותד ליהן אחרי מותו די! וחשבון על מעשיו שעשה בהיותו בעוה׳׳ז ‪.‬‬
‫אולם אחרי שאין מי שיביאנו לראות אחריתו ‪ .‬ועני! השארת הנפש נשאר אצלו כספק )וכמו‬
‫שיספר דבריהם של האנשים האלה ‪ .‬מי יודע רוח בני האדם וכו׳( ‪ .‬ע״כ לפתות לא ידיח על‬
‫עצמו רעה ומשפט קשה )אף מספק( על ידי עושק עמל זרים • עד כאן הדרך הב׳ ‪:‬‬
‫והנה הזכיר חת דברי התועים האלה ‪ .‬לספן הוכיח אולסם שהם יזורו חתור מהכרת פוב ההבל‬
‫) שטרח‬
‫באור הפלות‬
‫פעולתו אשר עבד בה )יחזקאל כ׳ט( ‪ .‬לא סלי! פעולת שניר אחך )ויקרא י״ס( ‪ .‬וכן חלת‬
‫עבד ‪ .‬ועבודת הצדקה השקט ובטחה עד פולס)ישעיה ל׳׳ב( ‪ .‬לכן יכיר מעבדיהם )איוב ל׳׳ד( ‪.‬‬
‫ופי' ג‪J‬סעשיו במחיר מעשיו ‪ .‬ודוגמא לשחיש אוח הבי״ת בלשון זה ‪ .‬נמצא אצל טוב בעמלו‬
‫)ב׳ כ׳ד( בבאה״ח ‪ :‬כי מי יביאנו לראות במה שיהיה אחריו ‪ .‬פי׳ מי ימשכהו לראות במה‬
‫שיהיה אחריו )ופי׳ אחריו פתידותיו כמבואר להלאה( ‪ .‬כי כאשר יאמר אדם לרפט בוא וראה‬
‫אחריתך ‪ .‬נכון מ א בלשון לומר שטא יביאנו לדאות מה שיהיה אחריתו ‪ .‬ואף אס האיש אשר‬
‫הוכיח אותו ר ט ט ‪ .‬לא ישמע אל דברי המוכיח ‪ .‬ומצינו דוגמת הלשון הזה ‪ .‬רפאט אס נבל‬
‫ילא נרסתה )ירמיה נ״א( ‪ :‬אחריו ‪ .‬פי׳ עתידוסע ‪ .‬וסזנס מלח אחריו פה אחריות שלו ‪ .‬מענין‬
‫זסשיזק ליום אחרון )משלי ל׳ א( ‪ .‬עם שיהיו לאיזרונה )למעלה א' י״א( ‪ .‬וכן הוא פי׳ על‬
‫לכרת ‪ t t p‬ימצא האדם איזריו מאומה )לסלאה ז׳ *׳‪ . ( T‬ומצינו בכתוב שגס שמות התואר‬
 ‫רן ה ד ת ד ‪.‬‬ ‫‪20‬‬
‫והנה‬ ‫ד א ושבתי אני ואךאה את כר העשקים אשר נ‪!7‬שים תהת‬
‫ךמעת העשלןים ואין להם מנחם ובדד עשלןיהם כה ואין להם‬
‫מנחם ‪ :‬נו שבה אני את המתים שכבר מתו מן החןים <!‪:‬שר המה דדים‬
‫עדנה ‪ :‬נ וטוב משניהם את אשר עךן לא היה אשר לא ראה את המ^שה‬
‫באור הענין‬
‫)שהוכיח אמחופו באמריו הקודמים( ‪ .‬ולמען הוטח אוסם על פניהם ‪1‬להזי> רם ‪ .‬שכהיוסס‬
‫בעיניהם כמו הבהמה ‪ .‬לפחות לא יחיו אח נפשם בעושק עמל זרים ‪ .‬להיות גרוע בזה מן‬
‫הבהמה ‪ .‬ואן! שבני האדם האלה הם מסופקים באמונת השארת הנפש ‪ .‬ראוי וסוב להם שלא‬
‫יכניסו עצמם גם מספק לסכנה נוראה כזאת ‪ .‬שהוא משפע קשה אחר המוס ‪ .‬מל החמס והעושק‬
‫אשר עשו ‪) .‬ויעוין בסי' ב' בפסוק ושבח אני ופסוק שאחריו ד' פסוק ב' ופסוק ג'( ‪ .‬ואולם‬
‫דעתו בעצמו במנין אמונת השארת הנפש ‪ .‬היא ככל שלומי אמוני ישראל ‪ .‬והוא השמיע את‬
‫הוד קולו ושפתיו ברור מללו ‪ .‬וזכור את בוראיך וכו' רשוב העפר על הארן כשהיה והרוח‬
‫תשוב אל האלהים אשר נחנה )י״ב פסוק א' ז'( יעוין בפירושנו שם ‪ .‬ועוד עקרי אמונה רבים‬
‫נמצאים בדבריו בכל הספר ‪:‬‬
‫ד ) א כ ג( מ ו ס ר לדבריו הקודמים שאמר שטוב היה להאיש ההו א)הנ תעה מדרכי האמונה(‪.‬‬
‫שלפחות לא יחיה אח נפשו ע״י פושק ‪ .‬ויאמר בזה אולם שבתי ואראה‬ ‫‪.‬‬
‫אס דמעת העשוקים ואין להם מנחם ‪ .‬ואמר עוד ומיד עושקיהם כח ‪ .‬והוא מוסב אל מלש‬
‫אין שלפני זה ‪ .‬והכוונה שהעשוקים אין להם בח להמלס מיד עושקיהס)ימוין באה״מ( ‪ .‬כי יש‬
‫פשוקים שעשקו לא רק אס הונם ‪ .‬אך עשקו אס גופם להיות להם )להעושקים( לעבדים ‪ .‬או‬
‫שמכרו אותם לאחרים לעבדי עול ם‪ .‬וכמו שמצינו וגונב איש ומכרו)שמות כ״ א(‪.‬ו ע ל העשוקים‬
‫האלה אמר ואין להם מנחם ‪ .‬והכוונה שאין להם דבר שינחמם בסקוס העתיד ‪ .‬או שהכוונה‬
‫באסרו בזה ואין להם מנחם‪ .‬שאין להם דבר שינחמם ‪ .‬כי לא ישאירו להם עת פטיה לטס‬
‫ולשוב לאיחנם בכחוח הגון! והנפש ‪ .‬ואמר ושבח אני את המתים וכו׳ וטוב משניהם וכו׳ ‪ .‬והטונה‬
‫לומר ראה שבאמת אלה החופים מדרבי האמונה ‪ .‬המה ברוב ידיהם חמס מלאו ‪ .‬ופ״י חמסם‬
‫ועשקם נבחר לעשוקיהם חות מ חיי ם‪ .‬וכאומר להם שיתבוננו ויראו הרעה הרבה שהם עושים‬
‫בהבל ‪ .‬ע״י תעוהם מדרך האמונה ‪ .‬והס יחניפו את הארץ ‪ .‬ויהפכו אותה לתהו ומדבר שממה‬
‫ועפרת פריצי חיות ‪ .‬וזה הוא רק ע״י הקשותם לבס והסרחקס מדרך האמונה ‪ .‬ועי״ז התבל‬
‫הוא בעיניהם כמו נבראה לרעת בני האדם כלם או רוב ם‪ .‬והמה יועציה בלבם עצת רע ‪.‬‬
‫שע״כ גם הם לא יעשו שוב לבני האדם מה שאין כן אנשי האמונה ההולכים בדרכי התורה ‪.‬‬
‫הם יביט אס טוב התבל ותכליתה מ ע ל ה ‪ .‬וע״כ הם ייטיבו לבני האדם ‪ .‬וכאמרו ידעתי כי‬
‫אין סוב בם כ׳ אם לשמוח ולעשות טוב כחייו)ג' י״ב( ‪ :‬פ״א ושבח אני את המתים וכו' מוסב‬
‫'‬ ‫הוא‬
‫כאור המלות‬
‫ישמשו לשמות המקרה ‪ .‬פרי פן הדר )ויקרא כ״ג( תואר ‪ .‬הוד והדר לפניו )תהלים צ״ו( שם‬
‫המקרה כמי הדרוס שהוא היופי‪ .‬וכן טוב וישר ה') ש ם כ״ה( תואר‪ .‬עשויסבאמת וישר )שס‬
‫קי״א( שם המקרה ‪ .‬והרבה כמוהם ‪ .‬ואמרו יהיה לשון יחיד‪ .‬על מלס אחריו)שפירשניהו עתידותיו(‬
‫שהוא לשון רבים ‪ .‬מציני דוגמתו בשרש היה )כמו שהוא פה( ‪ .‬ויהי אנשים )במדבר ט׳( ‪ .‬יקומו‬
‫וימזריכס יהי עליכם סתרה )דברים ל״ב( ‪ .‬ונמצא עוד כמו זה ‪ .‬זבובי מות יבאיש יניע שמן‬
‫רוקח )להלאה י' א'( ‪ .‬סכמות בנתה ביתה )משלי ס'( ‪ .‬חכמות נשים בנתה ביתה )שם י״ד( ‪:‬‬
‫ך )א( ואין להם מנחם ומיד עושקיהס כח ‪ .‬יעוין באה״ע ‪ .‬והמ״ם של ומיד הוא מורה על לשק‬
‫הסרה ‪ .‬והוא כאילו היה כתוב ‪ .‬ואין להם כח לסור ולהחלט מיד עושקיהם ‪.‬‬
‫ומצינו באות הלמ״ד )שענינו הפכו של אות המ״ם(‪ .‬איש לאהליו ישראל )שו׳ב כ' (‪ .‬שטרושו‬
‫ילך כל איש לאהליו ‪ ) :‬כ( מדנה ‪ .‬כמו עוד ‪ .‬ופירשו שהוא מורכב סן עד ומן מ ה ‪) :‬נ( פדן‬
‫יא ‪21‬‬ ‫קהלת ד‬
‫הרע אישר נ‪.‬עשה תחת ד«ש^& ‪ :‬י וראיתי אני את כל^עמל ואת כל‬
‫כשרון המעשה כי היא קנאת איש מרעהו גם זה הבל וךעות רוח ‪:‬‬
‫>ז הכסיל חבק את ןדיו ואבל את כשרו‪ :‬לטוב מלא כף נחת ממלא‬
‫הפנים;עמל ורעות רוח‪:‬יל וישבתי אני ו^ךאה הבל תחת השמש‪ :‬חיש‬
‫ן^‪1‬ר ואץ שני גם בן;אח אין לו ואין קץ לכל;עמלו נם עינו לא תשבע‬
‫עשר ולמי אני^עמל ומחסר את נפשי מטובה גם זההבל וענין רע הוא ‪:‬‬
‫באור הענק‬ ‫’‬ ‫’‬ ‫'‬
‫הוא טל החוטים העושקים ‪ .‬ויאמר ושבח אני את אלה מהם שכבר מסי ‪ .‬שברבות השנים הוקל‬
‫טנשם ‪ .‬ושבח אני אותם יותר מן החיים מאלה האנשים ‪ .‬והוא יטן כי אלה האנשים אשר חמס‬
‫ישוד בידיהם ‪ .‬מה רע ומר גורלם ‪ .‬בהיותם עתידים למשפמים וטינשים אטשים אחרי מיתס ‪,‬‬
‫ואולי גם בחייהם‪ .‬ואמרו וטוב משניהם את אשר טדן לא היה אשר לא ראה ו כו'‪ .‬פי'אשר לא‬
‫יראה אשר לא מצא לראוי ונכון את המעשה הרט ‪ .‬כאשר תסתק הרעה להטושקיס ‪ :‬ואמרו‬
‫סן הסןים אשר המה חיים עדנה ‪ .‬הכוונה בו ושבח אני וכו׳ מן החיים שאנשי הסבל אומרים‬
‫טליהם' שהם חיים טדנה ‪ .‬כי אנשי החבל מצטערים טל אריכס ימי אנשי עול ‪ ) :‬ד ה ו ( י'‪:::‬ר‬
‫ראיתי כי יש הרבה אנשים אשר יעמלו )הרבה יותר מן הנצרך להם למחיתם( רק בעבור‬
‫ההקנאם ברטיהס ‪ .‬ויאמר ואת כל כשרון המעשה ‪ .‬והכוונה שגס המעשה אשר יטשו במחיר ההון‬
‫אשר יאספו ‪ .‬כמו להרבות להם כלי תפארה ומיני תכשיטים הנה אהבת המותרות היא רק בעבור‬
‫שיסקנאו ברעיהם ‪ .‬ויאמר ע׳ז נ ס זה הבל ורעות רוח ‪ .‬ני אס אמנם שכשל הוא האיש החובק‬
‫את י דו ולא יעשה מאומה ‪ .‬ועי״ז הוא אוכל אח בשרו ‪ .‬כי בא נמחהלך רישו ‪ .‬אך טוב מלוא‬
‫כן! ‪ .‬והוא רכישת כסןש די מחיהו ומחית ביתו ‪ .‬אך יש עמה מנוחה)יעוין באה״מ( ‪ .‬שנשאר לו‬
‫מס שלוח השקט לגופו ולעשתונוס רוחו ‪ .‬ולראות מנוחה כי טובה ‪ .‬וזה הוא טוב יוסר ממלוא‬
‫חפנים עמל לאסון! הון ‪ .‬ואח״כ יוציא הונו בעניני מוסרות אשר הם רעות רוח ‪ .‬ובאור מנוחת‬
‫הנפש ושלותה לא יראה לעולם ; פ׳ א טוב מלוא כן! נחת ‪ .‬שטוב מעט מן ההון ‪ .‬אך שיה ה לו‬
‫עם זה מנוחת הנפש ‪ .‬שתשאר לו עת להתבונן בתורת ה׳ ‪ .‬אשר בזה יניח וישקיט את נפשי מכל‬
‫סערות הז ק ‪ .‬וישחק גם ליום אחרון ‪ .‬וזה הוא טוב יותר הרבה ‪ .‬ממלוא חפניס עמל ליזרבות‬
‫הק ‪ .‬וספר שלא נשאר לו עת להתבונן בתורת ה׳ ‪ .‬ולמצוא בה תקוה ושמחת עולם ‪ .‬הנה מפני‬
‫מיעוט העת הנשאר לו ‪ .‬יבחר לנפשו דברים אשר אין נצרך להם רב ההבוננות ‪ .‬והוא שיפכיס‬
‫ויואיל לרננוס רוח ‪ .‬ולשעשע נפשו בעניני מותרות והבלים ‪ .‬והוא תחת חטה יוציא חוח ‪ .‬יצידז נובל‬
‫ישים לצבי תפארתו ‪ .‬ואך צל יאסון! בחפניו תמורת תושיה ומזמה ‪ .‬ומפני שדבר בפסוקים שלפניהם‬
‫מן האנשים העושקים ‪ .‬וע״ז יאמר פה וראיתי אני וכו' טוב מלוא כן! נהת וכו' ‪ .‬שאין לו לאדם‬
‫לאהוב את המותרות‪ .‬כי אהבת המותרות ברוב תביא את האדם לעשוק ולעשות עול ‪) :‬ח( יש אמד‬
‫ואין שני ‪ ,‬יעוין אצל פסוק שאח״ז ‪ :‬ולמי אני עמל ‪ .‬פי' והיה ראוי לו שיאמר למי אני עמל ו ט'‪.‬‬
‫ממ־‬
‫באור הסלוה‬
‫לא היה ‪ .‬עוד לא הי ה‪ :‬אשר לא ראה ‪ .‬לפי הפי' הב׳ שבבאה״ע פירושו שלא נעשה ק ר‬
‫בעיניו‪ .‬יעוין אצל לראות חכמה )ב׳ י׳ב( בבאה״מ ‪) :‬ד( כשרון ‪ .‬לשון מצוא חן ‪ .‬כמו וכשר‬
‫הדבר לפני המלך )אסתר ח'( ‪) :‬ו( טוב מלוא כן! נחת ‪ .‬פי' נחת מטחה ‪ .‬וכן נחה לזה מזה‬
‫)ו' ה'( ‪ .‬יה ס אס מלא ק! המה מחוברים בסמיכות אל מלת נתת ‪ .‬כמו או בכלי ען ‪) T‬במדבר‬
‫ל״ה( ‪ .‬ומצינו בכתוב לשון הסמיכות שפירושו אצל וקרוב ‪ .‬בערבות יריחו )יהושע ה׳( ‪ .‬סי׳‬
‫המדבריות שאצל יריחו ‪ .‬וכן ים יפו )דה׳׳ב ב'( ‪ .‬ירדן ירחו )במדבר ל״ו( ‪ .‬וכן פה פי' מלא קה‬
‫נסת ‪ .‬מלוא כן! מן ההון ‪ .‬ורק שיהיה קרוב אל מנוחת הנפש ‪ .‬ובדרך הזה פירשנו אס הכתוס‬
‫אצל שמשון ‪ .‬ויבער מגדיש ומד קמה ועד כרס זית )שופטים ט״ו( ‪ .‬שהכטיה כרס שסמוך א ליי‬
 ‫מהדת ד‬ ‫‪22‬‬
‫טוב נעמרם ‪ :‬י ני אם‬ ‫ט טובים השנים מן האחד אשר יש להם‬
‫לפלו האחד;קים את הברו ואילו האחד שיפיל ואין שני _להלןימו ‪ :‬יא נם‬
‫אם לשכבו שנלם וחם להם ולאחד איך‪.‬לחם ‪ :‬יב ואם לתקפו האחד השנים‬
‫ל?ןמדו נגדו והחוט המשלש' לא במהרה לנתק‪ :‬ינ טוב ללדמסכן והכם‬
‫ממלך זקן וכסיל אשר‘ ל א; ד ע להזהר עוד ‪ :‬יי כי מבית הפוךים יצא‬
‫באיור הענין‬
‫וכבר כ ת מי שפעל האמירה יחשר פעמים הרבה בכתוב ‪ :‬פ״א שמלת למי פירושו בעבור אתה‬
‫איש ‪ .‬וכן באשר למי הרעה הזאת לנו )יונה א' ת׳( ‪ .‬פי' באשר בודאי בעבור איזה איש הרעה‬
‫הזאת לנו )ויעוין אצל כי מי יאכל ‪ .‬למעלה ב' כ״ה בבאה״מ( ‪ .‬והנה הכוונה פת שיאמר ‪ .‬אחרי‬
‫אשר בן אין לו ‪ .‬וגם אח אשר נולד מאמו אין לו ‪ .‬והוא חושב בלבו ואומר ‪ .‬בעבור איזה‬
‫איש ממשפחתו ‪ .‬אשר יירש אותי אני עמל ‪ .‬ומחסר את נפשי משובה ‪ .‬וגם זה הבל הוא ‪ .‬והעעם‬
‫בזה יבאר בפסוקים שאח״ז ‪) :‬ט( סובים השנים וכו׳ עד והחוע המשילש לא במהרה ינתק‬
‫)פסוק י״ב( ‪ .‬כתב הראב״ע וז״ל והחוכי המשולש ‪ .‬אם ענין ואין שני הוא העזר ‪ .‬יהיה המשולש‬
‫הבן ‪ .‬בענין לא יבושו כי ידברו את אויבים בשפר עכ״ל ‪) :‬יג( אשר לא ידע להזהר עוד ‪ .‬פי׳‬
‫שאף שהאריך ימים ה רבה‪ .‬בכל זאת בימים הרבים ה ה ם‪ .‬עוד לא קנה דעת ותבונה להזהר ;‬
‫)יד( יאמר שעל כן מוב הוא הילד המסכן ממט ‪ .‬יען כי מבית הסורים יצא למלוך ‪ .‬כי בית‬
‫הספר אשר למדו אותו שם הכמה ומוסר ‪ .‬היה לו כמו בית האסורים ‪ .‬כי הוא בזה מעודו‬
‫חכמה ו מו ס ר‪ .‬ויחסר כ״ף הדמיון‪ .‬וכאילו כתוב שכמו מבית האסורים יצא למלוך )ימוין באה״מ(;‬
‫וע״כ הילד המסכן וחכם מזב ממנו ‪ :‬פ״א שלשון סורים הוא כמו וסורי בארן יכתבו )ירמיה‬
‫י״ז י״ד( ‪ .‬שהכוונה במצת וסורי המואסים דברי מורתי ‪ .‬כמו סר וזעף )מ״א כ״א( ‪ .‬שפירושו‬
‫סר מכל דבר וממאם אוהו ‪ .‬וכן דבר עושק וסרה )ישעיה נ״מ( ‪ .‬ו מ ה יאמר כי מבית הסורים‬
‫יצא למלוך ‪ .‬שגם מולדתו אשר יצא מהם ‪ .‬הם ממאסים אס בני האדם ולא יחמלו עליהם ‪.‬‬
‫זהנה נקודת הקמ״ן יורה לפרש סלה הסוריס כמו האסורים ‪ .‬ומה שנכתב הסורים יורה לפרשו‬
‫לשון ממאסיס ‪ .‬ובאמת חורה ההרכבה הזאת על שתי ההוראוס יחד כמו כל ההרכט ת הנמצאים‬
‫בלה״ק שיורו על שסי הוראות יחד ‪ .‬ויאמר עוד כ׳ גם במלכותו נולד רש ‪ .‬שאין לחשוב לו‬
‫ליתרק‬
‫נאור הסלות‬ ‫*‬
‫זיתים ‪ .‬כי הכרמים שלא היה בסמוך להם זיתים לא נדלקו ‪ .‬כשעברו פניהם השועלים עם‬
‫לפידי האש )במרוצה גדולה כחן מקשת ‪ .‬בעבור מכאובי הדליקה( ‪ .‬מפני ליחות הפרי והעצים ‪.‬‬
‫אך הזיתים נדלקו בעבור שמנונית הזיתים ועציהם ‪ .‬וכאשר בערו הזיתים )ובאש נדולה( ‪ .‬אז‬
‫גמשך קצת זמן נדלקו הגפנים הסמוכים להם ‪) .‬ואמנם שיש גס לפרשו כרם שנמצא בתוכו )בין‪:‬‬
‫נ פ דו( זיתים ‪ .‬ושהוא ע״ד לשון הכתוב בשמן המור )אסתר ב׳( ‪ .‬ובלשון האחרונים מי מלח ‪.‬‬
‫»י דבש ‪ .‬אך כן יש נם לפיש ניוב מלוא כף נחת ‪ .‬ושתי ההוראות האלה גס הם מענין סמיכות‬
‫מקום וזמן(‪ .‬וכן יש לפרש וחשש להבה ירפה )ישעיה ה' ( ‪ .‬ושהטונה שהחשש כשהוא סמיך‬
‫ללהבה ‪ .‬אז ירפה החשש ‪ :‬חפנים ‪ .‬שתי כפות הידים כשהם דבוקים זה בזה ; )י( ואילו ‪ .‬פי'‬
‫יאוי ל» ‪ .‬וכן אי לך ארן)להלאה י׳ ט״ז( ; )יב( יתקפו ‪ .‬יאחזנו בכח רב ‪ .‬כמי תתקפהו לנציד‬
‫)איוב י׳׳ד( ‪) :‬יד( כי מביס הסורים ‪ .‬לפי הפי' הא' שבבאה״ע פי׳ כי מבית הסורים ‪ .‬כי כמו‬
‫מבית האסורים ‪ .‬ויחסר כ״ף הדמיון ‪ .‬ודוגמתו לך מ ע ד לאיש כסיל ובל ידעת שפתי דעת)משלי‬
‫י״ ד(‪ .‬שפירו* ועשה עצמך כמו בל ידעת שפתי דעת ‪ .‬ועוד מצינו גור אריה יהודה)בראשית‬
‫מ״ש( ‪ .‬בנימין זאב יערף )שם( ‪ .‬ישכר חמור נרם)שם( ‪ :‬כי מבית הסורים ‪ .‬פירשנו בבאה״ע‬
‫בפי' ‪ 3‬׳ שהוא כמו ופורי בארן יכ ת ט )ירמיה י״ז( ‪ .‬שהכוונה במלת וסורי המואסים דברי‬
‫הג ר * ‪ .‬וכמו סר וזעף )מ״א כ״א( ‪ .‬ונאמר שנזה שכתוב מלת וסורי גם הסורים בתמונת פעול ‪,‬‬
‫יב ‪23‬‬ ‫ההרת ד‬
‫למלןד כי גם כמלכותו נולד רע ‪ :‬מו ראיתי את כל החיים המהלכים‬
‫תחת ה־עמע עם ה‪:‬לד העני אער‪:.‬עמד תחתיו ‪ :‬טזאין‪.‬קץ לכל העם‬
‫יןכל איער היה לפניהם גם האחרונים ל^י‪: .‬עמחו בו כי גם זה הבל ורעיון‬
‫רוח‪ :‬י! שמר ר^לף כאשר תלך אל בית האלדזים וכרוב לשמע'מתת‬
‫הןסילים זבח כי אעם יוךעים לעשותירע ‪’ :‬‬
‫כאור הענין‬
‫ליהדון טל הילד המסכן ‪ .‬מה כנולד בביח טושר וכל יקר ‪ .‬כי גם במצב מלכוהי שהיא בן‬
‫‪ .‬מלך ‪ .‬הלא בטת שמלד היה רש ‪ .‬כי לא ידט אז מאומה מטשרו ‪ .‬והוא כאילו לא היה א‪ 1‬שלו‪.‬‬
‫גם לא יכול אז לטזור לטצמו בצרכי חייו ‪ .‬וזה הוא מצב טוני וריש ‪) :‬טו( פי' הילד השני אשר‬
‫יטמוד החסיו ‪ .‬הילד מנכדיו שיולד אחרי מוחו ‪ .‬וקראו שני בטבור שהילד ההוא מנכדיו הנולד‬
‫אחרי מוסו ‪ .‬הוא שני לו במספר דורוה של שבטים שנה‪ .‬ט״ד שמצינו בכחוב‪ ,‬ונשכחה צור‬
‫שבטים שנה כימי מלך אחד)י שטיה כ״ג( ‪ .‬ויאמר ראיהי כי כלבני האדם המהלכים החת‬
‫השמש ‪ .‬מחשבח וסוחלח כל אחד מהם הוא הילד השני אשר יטמוד החתיו ‪ .‬כי טיקר סקוה‬
‫האדם הוא למרחוק ‪ .‬והוא הדורוס אשר לא יראם בטיניו ‪ .‬ולשין המהלכים וכו' טם הילד ו כו‪/‬‬
‫פירושו מתהלך במחשבה ההיא ‪ .‬וכן אם הלכהי טם שוא )איוב ל״א( ‪) :‬טז( פי' לפניהם טל‬
‫■פיהם )יטוין באה״מ( ‪ .‬והפסוק נמשך לדברים הקודמים ‪ .‬שט״י הילד השני אשר יטמוד במקום‬
‫הל איש ואיש ‪ .‬טי״ז אין קן לכל הדורות הרבים אשר הילד נולד טל פיהם ‪ .‬ויאמר שנולד‬
‫טל פי ה ם‪ .‬כי אילו היה אחד מאלה מונט א״ט נזלישא אשה ולהוליד בני ס‪ .‬אז לא היה בא‬
‫הילד הזה לטולס ‪ .‬וט״כ יאמר שהילד הזה נולד טל פיהם ‪ :‬גם האחרונים לא ישמחו בו ‪ .‬פי׳‬
‫האחרונים האנשים שלא נשאו אשה להוליד בנים )שהכתובים שלפני זה מדברים טל אדוס‬
‫האנשים האלה( ‪ .‬וט״כ יקראם אחרונים ‪ .‬כי אין טוד אחריהם דור אחר אשר יצא מהם ‪.‬‬
‫ויאמר שבני האדם רובם ככלם ‪ .‬תקותם היא הדור שאחריהם ‪ .‬אס אמנם שהדבר הזה והוא‬
‫הדור ה א ח ר‪ .‬אין נחשב בטיני האחרונים לשמחה‪ .‬אך רובי האנשים יחשבו את הדרך הזה של‬
‫האחרונים להבל ורטיון רוח ‪) :‬יז( יזהיר טתה את האנשים האלה ‪ .‬ויאמר אליהם בזה בלשון נכא‬
‫)כאימר אס לא ישמטו אלי לישא אשה להוליד בנים ‪ .‬אך לפחות דבר זה ישמטו אלי ‪ .‬וט"כ‬
‫אדבר להס בטצמס( ‪ .‬שמור רגלך כאשר מלך אל ביש האלהיס ‪ .‬שכמו שצריך האדס לשמור‬
‫דגליו בלכתו שלא ינשל )מלבד שצריך לשמור שלא יתלכלכו רגליו( ‪ .‬כן צריך אתה לשמור את‬
‫פצמך ‪ .‬שלא תכשל בבואך אל ביס המקדש ‪ .‬כי האנשים שאינם נושאים אשה כל ימיהם ‪ .‬הם‬
‫מלאים הרהורים תמיד ‪ .‬והרהור מביא לידי טומאה ‪ .‬והוא מטמא את המקדש ‪ .‬חה הוא פון‬
‫שיש בו טונש כרס ‪ :‬וקרוב לשמוט מתת הכסילים זבח וכו' ‪ .‬פי׳ והלא החלהים קרוב הוא אל‬
‫ה א ד ם‪ .‬לשמוט הפלתו גס בהתפללו בביתו‪ .‬ויוסר טוב שיתפלל ■א־ש בזה בביתו‪ .‬ולא יקרא‬
‫כסיל בט או אל ביהמ״ק ‪ .‬אך אם יביא אתו קרבן לה׳ )ופה ידבר בלשון נסתר בדרך כלל ‪.‬‬
‫ואח״כ הוא שב לדבר בלשון נכח( ‪ .‬ואמר ט׳ז כי אינם יודפיס לטשות רט ‪ .‬פי' שהכסיליס אינם‬
‫יודט׳ם‬
‫באור המלות‬
‫הוא מפני שבאמת פטולתס אל חיקם תשוב ‪) .‬וגס שובי מלחמה )מיכה ב'( לנוס אל טיר מקלטו‪.‬‬
‫)במדבר ל״ה( הם כמו פטול( ‪ .‬והנה פירשנו בבאה״ט שאמיז כי מבית הסורים וכו' הוא טטם‬
‫אחד ‪ .‬ואמרו כי גם במלכותו וכו' הוא סטם אחר טל דבריו ‪ .‬וחסרון הוא״ו נמצא הרבה ‪.‬‬
‫וכן בשני טטמים מצינו כי יש דברים כרבה וכו׳ כי מי יודט וכו' )להלאה ו' י״א י״ב( ‪ .‬ו ק‬
‫מצינו דוגמתו בסיבות תכליתיות ‪ .‬למטן דטת כל פמי הארן וכו'למטן יראתם אש ה' אלהיכס‬
‫כל הימים )יהושט ד׳( ‪) :‬סז( אין קן לכל הטס ‪ .‬מלת לפניהם פה פירוש! טל פיהס ‪ .‬ודוגמא‬
‫לזה כי אם לפני הביאך את מיכל בת שאול)ש״ב ג׳( ‪ .‬שהכוונה טל פי הביאך ‪ .‬אל תתן אס‬
 ‫ההרת ה‬ ‫‪24‬‬

‫ה א אל תבהל _על פיף ולבף אל ימהר להוציא דבר לפני האלדדם כי‬
‫האלדזים בשמןם ואתה ע^ הארי(י על כן‪.‬יוזז דבריןי■ מעטים ‪:‬‬
‫ב כי בא החלום ברב ענ‪:‬ן'וקול כסיל כרב דבריס ‪ :‬ג כאשר תדר נדר‬
‫לאלהים אל תאחר לשלמו כי אין חפ^י בכסילים את אשר תדר שלם ‪:‬‬
‫י טוב אשר לא תדרי משתדור ולא תשלם ‪ :‬ה אל תתן את פיף להטיא‬
‫את כשדף ואל תאמר לפגי המלאןד כי שגגה היא למהןקצף האלהים‬
‫באור הענין‬
‫יודעים שיוכלו לפשות רע בבואם לביפמ״ק ‪ .‬ווה אס יהיה במחשבסם זמה ‪ .‬וכמבואר ‪ :‬פ״א ט‬
‫אינם יודעים לעשות רע ‪ .‬כי הנה הבאס הזנה שהוא קרבן שלמים ‪ .‬הוא מה שיביא האדם‬
‫קרבן לה' ‪ .‬לאוס הכרס העובה על מצב השלוה והאושר אשר הוא נמצא בו ‪ .‬וע״כ נקרא‬
‫שלמים‪,.‬והנה הכסילים האלה )אשר אינם משאים אשה כלי מי ה ם(‪ .‬אשר הם מלאיםמתשבוס‬
‫רעות ‪ .‬הלזאת תקרא שלוה וחיי אושר ‪ .‬אס האדם הוא סומא לה׳ בזדון ‪ .‬וזהו אמרו מסס‬
‫הכסילים זבח כי אינם יודעים לעשות רע • שאינם יודעים שהם עושים רע כל הימים ‪ .‬ולא‬
‫להס להביא קרבן שלמים ‪ .‬ועוד נזכיר בזה מה שכתב הראב׳׳ע ‪ .‬וז״ל שמור רובי המפרשים‬
‫פירשו רנלך כמו לא עשה רגליו עכ״ל ;‬
‫ה )א( א ל סבהל על פיך ‪ .‬מוסב אל הדברים שלמעלה ‪ .‬ויאמר אס תאמר שמוכרה אתה‬
‫להביא קרבן לביהמ״ק ‪ .‬מפני שכבר יצא מפיך נדר לה׳ להביא קרבן ‪ .‬דע לך‬
‫שאל תבהל על פיך וכי' ‪ .‬שצריך האדם להתבונן תחלה ‪ .‬על אדוה הדברים שהוא מדבר לפני‬
‫האלהים ‪ .‬שלא יהיה נמצא איזה עולה בשפתיו ‪) :‬ב( כי בא החלום ברוב ענין ‪ .‬כמי שהחלום‬
‫בא לאדם ונותן לו מחשבות רבות ‪ .‬שהוא מראה לאדם כמה ענינים גדולים ‪ .‬ואיננו מקמן‬
‫בדבר‪ .‬כן בא קול כסיל ברוב דברים של גוזמא ‪ .‬ואיננו מקמן בהפלגה ובדברים שאינם נצרכים ‪.‬‬
‫וזה מוסב לדברים הקודמים‪ .‬שכן לא היה לו להכסיל להפליג ולידור נדר להקריב קרבן לה' ‪.‬‬
‫מה שהאיש ההוא איננו ראוי אל הדבר הזה ‪ .‬כסו שאמר לפני זה בפסוק שמור ר ג ל ך ‪ ) :‬ג ד ה ( יאמר‬
‫כאשר תדור נדר לאלהים אל תאחר לשלמו ‪ .‬כי כן דרך הכסילים ‪ .‬שאף שהיה בלבם חשק וכ‪1‬ם‪,‬ה‬
‫להביא ק ר ק בפס שנדרו להביאו‪ .‬אך החשק הזה אין לו קיום ‪ .‬כי תהפוכות בלבם תמיד ‪.‬‬
‫וכןזון לפני רוח כן אין מעמד לעצתם ‪ .‬וזהו אמרו כאשר הדור נדר לאלהיס אל תאחר לשלמו ‪.‬‬
‫שקרוב הדבר שתאחר את נד רך‪ .‬כי אין קיום לחפן הכסילים )וזהו כי אין חפן בכס‪-‬ל־ס(‪.‬‬
‫ואני סזהירך אשר חדור שלם וכו׳ ‪ .‬למען לא סתן אס פיך וכו' ‪ ,.‬שלא הניח שיבוא לזה שפיך‬
‫ימעיא אס בשדך ‪ :‬ואמר ואל תאמר לפני המלאך כי שנגה היא ‪ .‬ופירשו המפרשים שהמלאך‬
‫הכוונה בי על שליח ב׳׳ד אשר יתבע את הקרבן ‪ .‬והראב׳׳ע פי' שהמלאך הוא מלאך אלהיס ‪.‬‬
‫הממונה לכתוב כספר כל הדבורים היוצאים מפי האדם ‪ .‬ועוד סי' אחר פירשו בו ‪ .‬שהמלאך‬
‫הוא האיש החכם בחכמת התירה ‪ .‬כמו ויהיו מלעיביס במלאכי האלהיס וכו׳ ומתעתעים בנביאיו‬
‫)דה׳׳ב ל״ו( ‪ .‬ויאמר חגי מלאך ה' )תגי א'( ‪ .‬כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו‬
‫כי מלאך ה' צבאות היא )מלאט ב'( ‪ .‬והכוונה ואל תאמר לפני החכם ‪ .‬שתבוא אליו לבקש‬
‫התרה על נדרך ‪ .‬אל תאמר לפניו כי שנגה היה נדרך ‪ .‬למה יקצוף האלהיס על קולך וכו׳ ‪.‬‬
‫ופי׳‬
‫כאור המלוח‬ ‫_‬
‫המסך ל מי בה בליעל )ש״א א'( ‪ .‬פירושו על פי )תכונה( בס בליעל ‪ .‬ימציני לבפבור סבב‬
‫אס פני הדבר )ש׳ב י״ד( ‪ .‬שמלת פני נאמר לסימן תכונת העני! כמו מלת פי ‪ .‬לפיהן ישיב‬
‫גאולתו)ויקרא כ׳׳ה( ‪ .‬פי שנים )דברים כ׳א( ‪ .‬כפי תהיה )ירמיה מ״ו( ‪:‬‬
‫‪) H‬א( ל ד י ו צ י א דבר ‪ .‬פי׳ דבר דבור ‪ .‬יעדן אצל כל הדברים ) א׳ חי( בבחה״מ ‪) :‬ה( צל‬
‫תחן ‪ .‬אל תעזוב ‪ .‬כמו ולא נתן סיחון )כמדבר כ ^ ( ‪ :‬לחעיא ‪ .‬כמו‬
‫יג ‪25‬‬ ‫קהלת ה‬
‫‪2‬ל קולףןחבל את בד>^|ה י ך ף ‪ :‬י בי ברב הלמות והבלים וךברים הרבה‬
‫בי את האלרזים ןרא ;! אם ע^ק חט ונזל מ^פט ך>דק תראה במרינה‬
‫אל תתמה ער ההפי׳[י בי גבה מעל גבה ^טמר וגבדדם‪.‬עליהם ‪ :‬ח ויתרון‬
‫ארץ בבל הוא מלך לשדה נ עבד ‪ :‬ט אהב כסף'ל^צ‪:‬שבע כפף ומי אהב‬
‫באור הענץ‬
‫יפי'למה יקצוף האלהים על קולך‪ .‬שהאלהיס יקצוף על מה שנדרש‪ .‬רתבל את מע שהידיך‪.‬‬
‫זיש לשיש הכוונה באמרו למה יקצוף האלהיס על קילך ‪ .‬שהקול של האדם ההוא שא־ננו נזהר‬
‫בדבורו‪ .‬הקול ההוא יהיה שנוא לה'‪ .‬והדבר הזה יחבל אש מעשה ידיך‪ .‬כי לא שקובל התפלה‬
‫הנבעאש ע״י כקול ה‪.‬הוא ‪ .‬ושהיה נעזב אל המקרים הלילה ‪) :‬ו( יאמר שעל כן שענש על אשר‬
‫דברת לפני ה' דברים שלא בההבוננוש ‪ .‬כי בתוך רוב החלומות והבלים ודבורים הרבים אשר‬
‫אשה שונה )מוסק( בהם ‪ .‬היה לך לזכור לירוא את האלהים ‪ .‬אשר חייך וכל דרכיך בידו הוא ‪:‬‬
‫פ״א שמלת ודברים פירושו ענינים ‪ .‬ויאמר כי הלא אף בשוך רוב החלומות והבלים אשר אתך ‪.‬‬
‫בכל זאת נמצא בתוכם ענינים נכועס ג"כ )וזהו ודברים הרבה( ‪ ,‬ואס ■אתה נזהר במעשים‬
‫הנצרכים לך לפניני גופך ‪ .‬דעת לנבון נקל וק״ו הוא ‪ .‬שראוי לך להיות נזהר בעת שתדבר‬
‫לפני ה׳ ‪) :‬ז ה ט( פי' מדינה מקום המ שפע‪ .‬והוא מלשון דין‪ .‬ק דין עני ואביון)ירמיה כ״ ב(‪.‬‬
‫בין דין לדין )דברים י״ז( ‪) .‬וגס כל מחוז נקרא מדינה ‪ .‬שכל המחוז הוא תחת ממשלת בית‬
‫המשפע אשר בעיר היותר גדולה שבמחוז ההוא( ‪ .‬ויאמר אם הראה עושק באיזה ביס המשפע ‪.‬‬
‫הלא ראוי לך שלא תתמה ותאמר איזה חפץ ותועלת יש מן בית המשפע ‪ .‬ואיה השגחת השופעים‬
‫הגבוהים ‪ .‬והוא בעבור שהלא גדולי המעלה שבהם ‪ .‬טרודים בהשגחה על שופטים רבי המשרה‬
‫)וזהו כי גבוה מעל גבוה שומר( ‪ .‬וכמו המשגיח כן המושגת ‪ .‬מוסל עליהם משפעים גבוהים‬
‫וענינים גדולים )וזהו וגבוהים טליהם ‪ .‬פי' ודברים גבוהים מוסלים עליהם ‪ .‬יעוין באה״מ( ‪.‬‬
‫ולא תספיק להם העת להשגיח בכל פרס ופרט על השופעים הקפניס‪ .‬וע״כ קרה בימים‬
‫הקדמונים ‪ .‬שאחד השופעים ממדרגה הנמוכה לקח שוחד )פסוק ז'( ‪ .‬אך בכל זאת יתרון א רן‬
‫בכל הוא ‪ .‬שבדרך כלל יש יתרון וריוח להארן ‪ .‬ע״י בתי המשפט ‪ .‬וגס המלך נעבד הוא לשדה‪.‬‬
‫שפעמים רבות ישפוט גם המלך בעצמו משפע שדה אחד )פסוק ח'( ‪ .‬והנה בבית המשפט יקרה‬
‫עוות מעט סן המעט ‪ .‬ונם זה ע״י ערדא ‪ .‬אך אוכיח ואערכה לך עוד דבר אחד שהוא‬
‫הבל הנעשה פעם בפעם ‪ .‬וכוח כי נראה פעם בפעם ‪ .‬איש אשר הוא אוהב כסף עד חשר‬
‫לא ישבע כסף ‪ .‬ואח מי הוא אוהב בכל לבו ‪ .‬ומעיו יהמו עליו ‪ .‬שהוא אוהב דבר שאיננו נושא‬
‫פרי ‪ .‬ועל עבדיו לא יחמול ‪ .‬ואמר מ״ז גם זה הכל ‪ .‬שגס המשפע הזה האחד ‪ .‬אשר החיש ההוא‬
‫הוא‬
‫באור המלווז‬
‫להחטיא ‪ :‬וחבל ‪ .‬וישחית ‪ .‬כמו וחובל עול מפני שמן )ישעיה י'( ‪) :‬ז( על החפץ ‪ .‬פי' חנן‬
‫תועלת ‪ .‬כמו אם כלי אין חפן בו )ירמיה כ׳ב( ‪ :‬וגבוהים עליהם ‪ .‬יחסר פה מלח דברים או‬
‫עגיניס ‪ .‬כמו כי חזק ממנו המלחמה )מ״ב ג'( ‪ .‬ובא אלה לפני מזבחך בבית הזה )מ׳א ח'( ‪.‬‬
‫וירא מנוחה כי טוב )בראשית מ׳ ע( ‪ .‬וכן הרבה ‪ .‬והכוונה באמח וגבוהים עליהם ‪ .‬ודברים‬
‫גבוהים מועלים עליהם ‪) :‬ה( ויתרון ארן בכל הוא ‪ .‬פירשנו בבאה״ע בפי' ב' שמלת בכל הוא‬
‫לשון ר טי ‪ .‬ודוגמתו ויהי רעב ככל הארצות )בראשית מ״א( ‪ .‬פי׳ בהרבה ארצות ‪ .‬ימוק‬
‫ברמב״ן שם ‪ .‬ועוד יש לפרש מלת ככל כפירושו בכל מקום ‪ .‬ויאמר ויתרון ארן בסיבת כל‬
‫דבר אשר ^ א ‪ .‬וכאומר שלא יזכיר את הסיבות כי רכים הס ‪) :‬ט( ומי איהב בהמון ‪ .‬פי'‬
‫בהמון כמו המון מעיךורחמיך אלי התאפקו )ישעיה ס׳ ג (‪ .‬על כן המו מפי לי )ירמיה ליא( ‪.‬‬
‫והכוונה נמצא בבאה״ע ‪ :‬לא תבואה ‪ .‬מלשון ורב תבואית)משלי י״ד( ‪ .‬יהיה בתבואית)בראשית‬
‫מ׳ז( ‪ .‬גם יתכן שפי׳ תבואה פה מל^ן ביאה ‪ .‬כמו תבואת רשע לחסאש )משלי י'{ ‪ .‬שפירושו‬
‫לנמאת ‪ .‬והכוונה אחת היא ‪ :‬ומה כשרון לבעליה ‪ .‬פי' כשרון חריצות‬ ‫שמט שמישש ‪3‬א‬
 ‫‪) i I /( if.‬‬ ‫‪2e‬‬

‫לזבואה נם זה הבר ‪ :‬י ברבות הטובה רבו אוכריה ורה ^דדן‬ ‫בהמון‬
‫למנליה כי אם ראות‪.‬עיניו ‪ :‬יא מהול‪,‬ה ^נת העבד אם מעט ואם הרבה‬
‫יאכל והשבע רעשיר איננו מניה לו רישון ‪ :‬יביש רעה חורה ראיתי‬
‫ההת השמש עשר שמור לב;עריו לרעתו ‪ :‬ינואבד העשר ההוא*בענ_ין‬
‫רע והוליד בן ואין בידו מאומה ‪ :‬יי באשר יצא מבטן אמו ערום ישוב‬
‫באור הענין‬
‫הוא עליו כמו שופע בנוגע אליו בפצמו ‪ .‬וגם בזה הוא מתנהג בהבל ‪ .‬ע״ז יש להמוה באמה ‪:‬‬
‫ה״א בפסוקים האלה ‪ .‬והוא שמלת בכל לשון רבוי הוא )יעוין באה״מ ‪ .‬ושם כתבנו עוד פי׳ אמד‬
‫במלת בכל( ‪ .‬ופסוק ויתרון מוסב אל ה פ מ ק שאחריו‪ .‬ויאמר אם עושק רש וכו' אל שתמה‬
‫וכו' ‪ .‬אך מה שאנו רואים שיש יתרון לאנשים על אנשים ‪ .‬ברסש וקנין שדה הארן ‪ .‬וזה הוא‬
‫פ״י סיבות רבות)וזהו בכל הוא( ‪ .‬ואנו רואים שמי שהוא מישל על שדה ‪ .‬נעבד הוא מאת אנשים‬
‫אחרים ‪ .‬אשר סיבות רבות פשו אותם עניים ‪ .‬ולא באשמתם הוא זה )פסוק ח׳( ‪ .‬ובכל זאת‬
‫א ט רואים שאוהב כסך לא ישבע כסך ‪ .‬ואת מי הוא אוהב ‪ .‬רק אס הכסן! אשר אין לו ממנו‬
‫שום נשיאת פרי ‪ .‬ולא ישים עין על העובדים בשדותיו לחומלה עליהם ‪ .‬ע״כ נם זה הבל ושלא כפי‬
‫חק היושר )פשוק ס׳( ‪) :‬י יא( בזה יחתום דבריו הקודמים ‪ .‬ויאמר הלא באמת ברבות הטובה ‪.‬‬
‫שהביאו השדות הרבה תבואות ‪ .‬הלא רבים המה אשר יש להם המשפט לאכול סן הטובה‬
‫ה הי א‪ .‬והם עבדיו ומשרתיו אשר עמלו ב ה‪ .‬והוא כאילו צמחו תבואות השרה בעבורם ולמענ ם‪.‬‬
‫אך היתרון המגיע ביושר לבעליו על כולם ‪ .‬הוא רק בעבור ראות עיניו והתבוננותו במשפט‬
‫עבדיו)ו שהוא אינט כהאנשיס האכזרים( ‪ .‬וזהו שיאמר ומה כשרון לבעליה ‪ .‬מה היא ההשתדלות‬
‫הגדולה והנכבדה אשר בעל ומושל הטובה ההוא עושה‪ .‬הלא היא רק ראות עיניו‪ .‬שהוא רואה‬
‫ומתבונן ‪ .‬שמתוקה שנס העובד ונו׳ ‪ .‬ורק שאיננו מניח לו לישון ‪ .‬מה שהוא מוכרח לעמול‬
‫גנדוד שנה מעיניו ‪ .‬למלאות את אוצרות הסשיר שבע ורוב תבואות )פסוק י״א( ‪ .‬ונקל הוא‬
‫להבין ‪ .‬שיש להעבדים האלה המשפט ליהטס ולשבוע מעמלם ‪ .‬ושיחהלכו בעליהם עמס בחמלה ‪.‬‬
‫למלאות מחסורם שלא יהיו נספים בלא משפט ‪ :‬ועוד יש לפרש שהכוונה באמרו כי אס ראות‬
‫עיניו‪ ,‬ללשון ממלה‪ .‬כמו כי עתה ראיתי בעיני)זכריה ט׳ (‪ .‬ויאמר ומה כשרון לבעליה כי אס‬
‫חןןלתו אשר יחמול על עבדיו‪ .‬ויאמר בלבו מתיקה שנת העובד ו כו'‪ .‬וכבר כתבנו שפעל‬
‫^ מי ר ה יחסר פעמים הרבה בכתוב ‪) :‬יב( פי׳ רעה חולה רעה מתקימת ‪ .‬והטונה שהיא‬
‫נראית פעמים הרבה )יעיין באה״מ( ‪ :‬עושר שמור לבעליו לרעתו ‪ .‬פי' אם העושר היא שמור‬
‫אצל בעליו ‪ .‬שלא ייטיב עם העושר להעניים ‪ .‬אז יסבב ה׳ שיהיה עשרו לרעתו ; )יג( ט' ועוד‬
‫דבר אחר רע ‪ .‬יתכן שיסתבב ע׳י העושר ההוא )השמור לבעליו מבלי לתת ממנו לצדקה( ‪,‬‬
‫והוא שבאבוד העושר ‪ .‬אז ירע מצב הבן יוסר ממצב בני העניים ‪ .‬כי הבן ההוא לא יהיה כי ח‬
‫מאומה ‪ .‬בי מלבד שלא יהיה לו עישר ‪ .‬לא יהיה לו גם תנחימות דברי התורה ‪ .‬כ־ הרגילו‬
‫אביו לשים מבטחו רק בעושר ‪ .‬ובי אך העושר הא כל אושר האדס ‪) :‬יד( ומאוסה לא ישא‬
‫בעמלו שיולך בידו ‪ .‬פי' שלא נשאר לו להבן ההוא איזה חכמה או מלאכה )אשר קנה והשיג‬
‫אותה במחיר עמל אביו ‪ .‬או ע״י יגיעתו בעצמי( ‪ .‬שדבר החכמה או המלאכה ההיא ייליך אותו‬
‫בי דו‪ .‬ויהמכהו במשען לחם להחיות אס נפשוועוד פירוש אחר באמרי ומאומה לא יבא ו כו'‪.‬‬
‫ימצא‬
‫באוי־ הטלות‬
‫והראות גבורת חיל ‪ .‬כמו בחכמה ובדעת ובכשרון)למעלה ב׳ כ״א( ‪) :‬יב( יש רעה חילה ‪ .‬פי'‬
‫רעה מתקימת ‪ .‬והפו נה שהיא נראית פעמים הרבה ‪ .‬והיא מגזרה על ראש רבכיס יחיל‬
‫)ירמיה ל'( ‪ -‬שפי' יחול יניח ויתקים )הראב׳׳ע והרא״ס( ‪) :‬יד( ומאומה לא ישא בעמלי ש־ולך‬
‫בידו‪ .‬יעוין ב א ה״ע‪ .‬ועוד יש לפרש שמלת שיולך הוא מאמר מו סג ר‪ .‬והכוונה ומאומה לא ישא‬
‫י ד ‪27‬‬ ‫קהלת ה‬
‫מ כ ת כ‪:‬שבא ומאומה לא לשא ב;נמלו עילןי בידו ‪ » :‬וגם זה תזה ח‪ 1‬לה‬
‫בל עמת שבא כן;לך ומה‪.‬יתרון לו שועמל ל ר ו ח ‪ :‬ט י ג ס בל;מיו בחשך‬
‫יאכל וכעס הךבה ודדי^^^ף ‪' :‬זה‪.‬נה אשר ראיתי אני טובאשרןפה‬
‫לאכול ולשתות ולראות טובה בכל_עמלו שיעמל תחת השמש מספר‬
‫אשר‬
‫‪:‬־ ‪V‬‬
‫האדם‬
‫‪T T .‬‬
‫חלקו ‪ :‬יח ‪-‬גם ‪7‬כל‬
‫‪i ; V‬‬
‫האלהים •בי הוא‬
‫‪* v: T‬‬
‫נתן לו‬
‫ז ‪ -‬י‬
‫אשר‬
‫‪:‬־ ‪V‬‬
‫חייו‬
‫־־ ‪T‬‬
‫ימי‬
‫‪•:‬״‬

‫נתן לו האלרזים עשר ונכסים והשליטו לאכל ממנו ולשאת את חלקו‬

‫ביאור הענין‬ ‫‪,‬‬
‫ימצא הקורא בבאה״מ( ‪) :‬טו( וגס זה רעה חולה כל מומה שבא כן ילך ‪ .‬שבאוהו הרגל הרוך‬
‫ו ה עו ע אשר בא בו ‪ .‬באותו ההרגל עצמו הוא הולך גס עתה כשההרושש ‪ .‬ועי״ז מה יתרו;‬
‫וריוח הוא בעיניו שיעמול לרוח ‪ .‬כי הוא הורגל במחשבה ‪ .‬שדבר קטן הוא השגח המחיה ‪.‬‬
‫ולא לו לעמול ע״ז ‪) :‬טז( גס כל ימיו בחשך יאכל וכעם ה רבה‪ .‬שהוא מחעצב הרבה‪ .‬מפני‬
‫שאין לו סנחומות דברי האמונה ודעת קדושים‪ .‬ואמר עוד וחליו וקצך‪ .‬ופי׳חליו חולי לבו‬
‫ע״י עז בונו‪ .‬ע״ד שמצינו בכתוב תוחלת ממושכה מחלה לב )משלי י״ג(‪ .‬ויאמר שמלבד חולי‬
‫ודאבון לבו‪ .‬עוד יסבול גם קצך‪ .‬מה שבני האדם הם בקלך עליו‪ .‬בעבור המעשים הרעים‬
‫של אביו ‪ .‬ועי״ז אין לו מרחמים כשאר החולים ‪) :‬יז( יאמר הנה אשר ראיתי אני טוב אשר‬
‫יפה )כפל הלשון טוב אשר יפה • מבואר אצל פסוק כי לא הרבה ‪ .‬פסוק י״ט( לאכול ולשתות‬
‫ולהתבונן ולמצוא סובה ונחת רות בכל עמלו וכו׳ )ולא להיות כתועי הלבב שזכרם בפסוקים‬
‫הרבים שלפני זה ‪ .‬אשר הם יעכרו אח מקור החיים ‪ .‬וירטו לעצמם ולאחרים( ‪ .‬שישמח במה■‬
‫שאס מצבו ומחיתו זאת נתן לו האלהיס שזה יהיה חלקו ‪ .‬והכוונה שיהיה שמח בחלקו ‪ .‬כי אם‬
‫ישפיל להביט ימצא הרבה בני אדם שנחלתם גרועה מנסלהו ‪ .‬גס ישמח במה שהוא מתפרנס‬
‫מעמל ידו ותבונות כפיו שהוא חלקו ‪ .‬שאיננו כהאנשיס שזכרם בכתוב לפני זה ‪ .‬באמרו ושבתי‬
‫אני ואראה אס כל העשוקים וכו' )למעלה ד' א'( ‪) .‬וגם הכוונה הזאת נכללה באמרו ולראות‬
‫טובה וכו׳ אשר נתן לו האלהיס כי הוא חלקו(‪ .‬ואין לו להחקנאית בעשירים תועי לבב‪ .‬אשר‬
‫זכרם לפני זה באמרו אוהב כסך לא ישבע כסך וכו' )למפלה סשוק ס׳( ‪ .‬שמדבר שם על אדום‬
‫החנשים שאינם חסים על עבד ה ם ‪ .‬גס אין לו להסקנאוס בהעשירים שאינם נותנים צדקה‬
‫לעניים ‪ .‬שהזכירם הכתוב לפני זה ‪ .‬ב א מיו יש רעה חולה וכו׳ עושר שמור לבעליו לרפתו וכו׳‪.‬‬
‫ועוד ימשיך דבריו בפסוקים שאח'!‪ .‬להסיר האדם קנאה ותחרות מלכו כמו שיבואר ‪:‬‬
‫) ‪ rr‬יט( יאמר עוד שפ ’ כ יש לו להאדם לשמוח ב חל קו)נ ם אס מצבו לא גבוה הוא בקרן הון( ‪.‬‬
‫כי הלא נ ס כל האדם אשר נתן לו האלהים פושר ונכסים והשליטו לאכול ממנו ולשאת אח חלקו‬
‫ולשמוח בעמלו )ומכיאר להלו^ה שבזה הוא מדבר סן עשיר חמים דרך ושומר תורה( ‪ .‬הלא‬
‫שלימות שמחתו הוא רק ט״י מה שנתן לו אלהים שלא הרכה יזכור אס ימי חייו ‪ .‬להתעצב כי‬
‫יבוא יום קצו ‪ .‬וזה הוא ע״י מה שזכר האלהים הוא הגורם בשמחת לבו ‪ .‬כי הוא בוטח בחסדי‬
‫האל הטוב ‪ .‬שבודאי לא יעזבנו גם ב מו מ לכליון ואבדון חלילה ‪ .‬וחוסה במותו צדיק ‪ .‬והנה כל‬
‫שלימות‬
‫באור הטלות‬
‫בידו שיעזרהו להלוך ‪ .‬כי דימה סיבת המחיה של איש ‪ .‬כאחיזת מסה להלוך בו ‪) :‬טו( כל עומס‪.‬‬
‫פי׳ בו הרי״ן‪.‬גיאס ‪ ^ .‬ו א כמו מלה אחת כלעומת ‪ .‬ודונמחו הוא ינהגנו על מות )חהליס מ״ח( ‪.‬‬
‫קרשך עשו שן בס אשירים )יחזקאל כ״ז וי( ‪) :‬יה( מתת אלהים היא ‪ .‬לפי הפי׳ הב׳ שבבאה״ע‬
‫פי׳ מפת לשון גרס ‪ .‬ודוגמתו שבט ותוכחת יפן חכמה )משלי כ״ט ס״ו( ‪ .‬גורס ומביא לידי‬
‫חכמה ‪ .‬וכן שכל טוב יתן חן )שם י״ג ט״ו( ‪ .‬וכן אם ללצים הוא ילין ולענוים יתן חן )שם ג׳‬
‫ל״ד( ‪ .‬פ ׳ כשיתחבר לענוים הדבר הזה יגרום ויביא לו חן ‪ .‬וכן פירשנו עושק דל להרבות לו‬
‫נותן לגנשיר אך למחסור )שם כ״ב ס״ז( ‪ .‬פי' העושק הזה גורס ומביא לעשיר אך למחמר ‪:‬‬
 ‫החדת ה ו‬ ‫‪2a‬‬
‫ה ר ב ה‪.‬יז ב ר‪.‬י מי ‪W‬‬ ‫ב‪1‬׳^מל‪ 1‬זרז מתת אלל״ים היא ‪ :‬יט בי‬
‫בי האללים מ^ננה בשמהת לב‪ : 1‬י ’‬
‫רעה ??!שר ראיתי תחת השמיש ורבה היא‪.‬על האדם ‪ :‬ב איש‬ ‫ו א‪.‬יש‬
‫אשר‪.‬יהן לו הא‪.‬ללים עשר לכפים וכבוד ואיננו המר לנפשו מכל‬
‫באור הענין‬ ‫‪.‬‬
‫הלימות שמתת העשיר ‪ .‬אשר יש לקראה שמתה ב א מ ת‪ .‬הלא הוא רק ט״י רציחו בנ!רה ה‪ 5‬ל‪.‬‬
‫וכמתו בעובו וחסדיו אשר הס נאמנים וקימיס תמיד ‪ .‬והלא נס אהה האיש אשר אירך עשיר ‪.‬‬
‫נא נמנע מאתך לשמוח בהאמינך כאלהים ובהשגחתו על כל יצוריו ‪ .‬ובידפך כי הוא נומל סוב‬
‫לכל הבוסחים מ ‪ .‬וכל קויו לא ימימו ולא יבושו לעולם ‪ :‬והנה שי׳ מתת אלהים היא וכו׳ ‪.‬‬
‫שהא‪.‬הה נה! לו לשמוח ע״י מה שהאלהיס מענה בשמחת לבו ‪ .‬כי באמת גס הסיכות אשד‬
‫היו לו להעשץ ההוא‪ .‬להתגדל ביראת ה' ובלכת 'בדרכי התירה‪ .‬הנה גס זאת נסתבב מאס‬
‫האל רב המלעיה אשר בידו הכל)יעוין בדברינו בפסוק ידעתי כי כל אשר יעשה האלהים‪,‬הוא‬
‫ץיה^לעולם ונו' והא‪,‬הים עשה שייראו מלפניו‪ .‬ובפסוק שאחריו מהשהיה כבר הוא )למעלה‬
‫ג י״ד מ׳ ו (‪ .‬ועוד יש לפרש אמרו מתת אלהיס הי א‪ .‬שמלת מתת פה פירושו לשון נרה)יעויו‬
‫בחהימי(‪ .‬והכוונה שיאמר שמה שהעשיר שמש בשמחה אשר יש לקראה שמחה שלימה ואמיתית ‪.‬‬
‫״ רק ההאמנה באלהים ‪ .‬וכמו כמבואר למעלה ; וכוונת אמרו גס כל האדם אשר‬
‫נתן לוהאלהיסעושר ונכסים והשליטו ל אכיל מ מ ט‪ .‬שהוא איננו כהאיש אשר ידבר מחנו אח׳יכ ‪.‬‬
‫שסיפי ע^יו ש׳א ישליטנו האלהיס לאכול ממנו )להלאה ו' ‪ 3‬׳( ‪ .‬והכוונה בחמרו ולשאת את‬
‫ח^קו ‪ .‬שהוא איננו כהאנשיס אשר יאמר עליהם בעמל אנוש אינימו )תהלים ע״ג( ‪ .‬רק יסבול‬
‫עטו עמ^ ויגיעה לטובת הכלל ‪ .‬כי קבוע בלבו ה ר עיון‪ .‬שהוא כמו לקח אצל בני ^ ד ם חלק‬
‫סוב ומובחר ‪ .‬בתנאי שיעבוד לטובתם כעד חלקו ‪ .‬ולפי כשרונותיו אשר העניקה לו ההשגחה‬
‫מנה אתת אפיס ‪ .‬יאשר עי״ז יש לאל ידו להיות לעזר גדול לבני האדם לפי מצבו הגבוה ‪.‬‬
‫ואמר ולשמות בעמלו ■ שעי״ז שיעמול גס לטובת הכלל ‪ .‬כמי שיעמול לטובת עצמו ‪ .‬עי״ו הוא‬
‫שמח כי מה מאד שפרה נחלתו ונעים גורלו ז וכוונת אמרו הנה אשר ראיתי אני סוב אשר יפה ‪.‬‬
‫ני הנה מציגו זית רענן יפה פרי תואר )ירמיה י״א( ‪ .‬שקרא את ה פן יפה שהוא נושא פרי‬
‫מואר ‪ .‬ועיקר היופי של הפירוח ס א בעבור שיפיס יעיד מל פנימיוהס ‪ .‬שהוא שלימות מתק‬
‫טקמם ‪ .‬ואשר ע״י שלימות טעמם ‪ .‬יוכלו להשביע את נפש האדם עונג ושמחה )וכן מה טובו‬
‫ומה יפיו דנן בחוריס )זכריה ט'( ‪ .‬יעוין רד״ק שם( ‪ .‬וכמו זה האדס אשר רוחו שיקסת ושלוה ‪.‬‬
‫וכהקר ביר מימיה כן יקר לבו רצו; ונחת רוח תמיד ‪ .‬הנה יאמר סל החיש הזה שהוא " ’פרי‬
‫שלם בטעמו ומתקו ‪ .‬וזהו אמרו הנה אשר ראיתי אני טוב אשר יפה לאכול ולשחות ולראות‬
‫טובה בכל עמלו וכו' כי הוא חלקי ‪ .‬שיהיה האדם שמח בחלקו ‪ .‬וזה הוא טובו גפפו ויפיו ‪.‬‬
‫והס לא יחדלו כל כימים‪ .‬כי לישרי‪.‬לב שמחה תמיד ‪, :‬יעוד כפסוקיס כאלה נמ שךענינסאל‬
‫מה שכבר ערך דבריו והוכיח שאך סובה היא התבל‪ .‬בחמרומה )מאד גדול הוא( יתרון העושה‬
‫באשר היא ע מל‪ .‬אח הכל פשה יפה ב ע ת ו ו ט׳‪) .‬למעלה ג׳( ‪) .‬והמשיך אמריו פד כנה ‪.‬‬
‫שהאנשים הרעים הס ירפו לעצמם פ׳ י רוע לבס( ‪ .‬ויאמר בפסוקים האלה שאנשים ישרי לב‬
‫יוכלו להיות שמחים נס בכל פנזלם ‪ .‬ירע לא ידעו ולא ייראו ‪ .‬ומחתה לא הקרב אליהם ;‬
‫ן )א כ נ( ‪ n 2 n‬למעלה דבר בפסוקים הליבה ‪ .‬על אדוח כאנשים החוטאים ונלחים‬
‫במעגלותס וגינה אותם )יסיים דבריו הנה אשר ראיתי אני סוב אשר‬
‫יפה‬
‫כאור המלות‬
‫)יט( כי כאלהים מענה בשמיזת ל ט ‪ .‬פי' מענה נותן וגורס כשמחה לבו ‪ .‬וכן והארן תענה‬
‫את הדגן )הושע ב'( ‪ .‬כמו ת סן‪ .‬ויתכן שמלת מפנה ט א שם המקרה כמו מעשה‪ .‬ופדושו‬
‫גרס ‪ .‬ופל הדרך שכתבנו ‪:‬‬
‫טו ‪29‬‬ ‫קהלת ו‬
‫אשר ןתאוה ולא‪.‬ישץיטנו האלדןים לאכל ממנו כי איש נכרי יאבלנו לז‬
‫הבל וחילי רע היא ‪ :‬נ אם יוליד איש'מאה ושנים רבות יח־ה ורב ש‪.‬יהין‬
‫ןמי שנע ןנפשו לא תשבע מן הטובה וגס^ןבורה לא ר״יתהילו אמרתי‬
‫טוב ממ« הנפל ‪ :‬י כי בהבל בא ובחשך ילך’ ובהשך שמו’ ןכסה ‪ :‬ה' גם‬
‫נאי‪'.‬־ הענין‬
‫יפה וכו׳( ‪ .‬ופה ידבר פל אדוס אנשים רשעים אשר רשמתם גדלה מאד ‪ .‬ואשר אנשי רשט‬
‫יהומבה כאלה יקרה אך מסי מעט ‪ .‬והלבישם חרפה כמדם ‪ .‬שם חשך משכנם ‪ .‬ויאבל ויכם‬
‫פליהס שוא‪.‬ה וצלמות‪ .‬דאמר שהאיש אשר לא ישא אשה להוליד בנים‪ .‬ועשרולא"'■'’ישליכינו‬
‫האלקים לאכול ממנו ‪ .‬כי איש נכרי יאכלני אחרי מותו ‪ .‬זה הבל ותלי רע הוא ‪ .‬אך יכסה קלת‬
‫על עון האיש ההוא ‪ .‬מה שנם הוא בעצמו לא נהנה מעשרו בעבור כילותו הנ חל ה ‪ .‬כאמרו ולא‬
‫‪-‬־שליענו האלהים לאכול ממנו ‪ .‬אך גרוע יופר הרבה ממנו ‪ .‬האיש אשר ידובר על אדוודו‬
‫להלאה ‪ .‬באמרו אם יוליד איש מאה וכו׳‪) :‬נ( אם יוליד איש מ א ה‪ .‬לא אמר מאה בנים כי‬
‫אין לקראם בניו ‪ .‬כי בני זנונים ה מ ה‪ .‬וכאמרו להלאה ונם קבורה לא היסה לו ‪ :‬ורב שיהיו‬
‫ימי שניו ונפשו לא תשבע מן העובה ‪ .‬שבכל ימי חייו הרבים לא ישבע מן העובה ‪ .‬לשיוכל‬
‫להשאיא מ ע ע עבור העניים ‪ .‬רק הוא כרעב תמיד‪ .‬ויחשוב בלבו כי להשביע את רעבונו )אך‬
‫אין קץ לרעבונו( הוא קודם לכל ‪ :‬ונם קבורה לא היתה לו ‪ .‬פי' קבורה פה מעשה הקבורה ‪.‬‬
‫כמו קבורת חמור יקבר סחוב והשלך מהלאה לשערי ירושלם )ירמיה כ״ב( ‪ .‬והנה כבר כסב‬
‫הראב״ע אצל כי תקראנה מלחמה )שמות א׳( ‪ .‬שפירושו כי תקראנה קורות מלחמה ‪ .‬כי‬
‫השמות בכת הפעלים ‪ .‬וכן אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני )להלאה ז׳ כ״ג( ‪ .‬מלס והיא‬
‫מוסב על שם המקרה תכמה אשר היא בכת הפעל אחכמה ‪ .‬וכן זאת היתה לי כי פקודיך‬
‫נצרתי )סהלים קי ״ ע(‪ .‬יפורש זאת היתה לי הויהוקנין חשוב מה שפקודיך נצרתי‪ .‬וזהו נ ס‬
‫פי' מלת היסה פ ה‪ .‬שיאמר שהאיש ההוא לא היסה בעיניו הוי' ודבר נצרך‪ .‬שיהיו לו כנים‬
‫מלוים ומקברים ‪ .‬כי יעיד מל זה מה שלא חפץ לישא אשה בנשואין להוליד ממנה בניס ולנדלס ‪.‬‬
‫דאג מה ידברו עליו בני אדם בעת שיקבר ‪ .‬ע״כ טוב ממנו הנפל ‪) :‬ד( כי בהבל בא‬ ‫‪h,‬‬ ‫גם‬
‫ובחשך ילך ‪ .‬כי בהבל בא מוסב על הנפל ‪ .‬ובחשך ילך מוסב על האיש שידבר ממנו בפסוקים‬
‫הטכחים)יעוין באה״מ(‪ .‬ויאמר ע׳׳כ אמרתי שטוב ממנו הנפל ‪ .‬כי הנפל בא פעם אחת באפס‬
‫)ק! השם נפל הונח על הילד הנולד מת ‪ .‬או כמו חת ‪ .‬מה שזה בא לו בסיבת נפילה ‪ .‬שנפלה‬
‫אמו בימי הריונה אותו ‪ .‬מה שזאת הזא הכינה ברוב ‪ .‬בשנס בדורות הראשונים שבני האדם‬
‫היו בריאים וחזקים( ‪ .‬וגם זה לא היה ברצונו רק באונם ע׳׳י פנ ע ‪ .‬אולם זה האיש הוא הולך‬
‫ברנין נפשי בכל ע ת הלאה בדרט חכזך ‪ .‬פד ששמו יכוסה בחשך ‪ :‬ובחשך שמו יכוסה ‪ .‬מלה‬
‫ימך פה פירושו עצב ותוגה ‪ .‬כמו נס כל ימיו בחשך יאכל)למעלה ה׳ ע׳׳ז( ‪ .‬יא מר שהאיש‬
‫ההוא‬
‫באור הטלות‬
‫ל )י ( כ י בהבל בא ‪ .‬כתבנו בבאה״ע בפי' א' ‪ .‬שהמלוח כי בהבל בא ‪ .‬מוסבים על הנפל‬
‫שזכר לפני זה ‪ .‬והמלות ובחשך ילך מוסבים על האיש שהוא מדבר ממנו בפסוקים‬
‫הנוכחים ‪ .‬ודוגמא לזה איש חכם נשפט אס איש אויל ורגז ושחק ואין נחת )משלי כ״ט( ‪ .‬שמלת‬
‫ורגז מוסב על האויל‪ .‬ומלת ושחק מוסב מל החכם‪ .‬ופי׳ ו איןנ ח ס‪ .‬אין הסכמה ביניהם על‬
‫דעת אחת ‪ .‬ומצינו בשרש הזה שהוא לשון הסכמה ‪ .‬ויאמר פני ילם והניחוחי לך דאמר אם אין‬
‫פניך הולכים אל תעלנו מזה )שמות ל״ג(‪ .‬שהפסוק נראה תמוה‪ .‬אך פירושו הו א‪ .‬שפל מה‬
‫שנקש משה מאת השי״ס להודיעו אם דרכיו ‪ .‬ע״ז אמר לו ה' ‪ .‬אילו היו פני הולכים ‪ .‬אז הייתי‬
‫מניח ומסכים לרצונך ‪ .‬להודיעך את דרכי ‪ .‬וע״ז אחר משה ‪ .‬אם אין פניך הילכיס אל תעלנו‬
‫מזה ‪ .‬ובן ותאמר שפחתך יהיה נא דבר אדוני המלך למנוחה )ש״ב י״ד( פי' למנוחה להסכמה ‪.‬‬
‫שכדבר אדוני המלך אשר דבר כן יקום ‪ .‬ו ק ושריה שר מגיחה )ירמיה נ״א( ‪ .‬פי׳ שר הסכמה‬
 ‫קהלת ו‬ ‫‪30‬‬
‫שמעז לא ראה ולא ידע נהת לזה מזה ‪ :‬י ואלו חיה אלן‪ £‬ע‪5‬נים פעמים‬
‫לפיהו‬
‫‪• :‬‬
‫האדם‬
‫‪T T T‬‬
‫עמל‬
‫‪ :‬־ ־־‬
‫הולך ‪ :‬י ‪T‬פל‬
‫•״ )‬
‫אהד ‪-‬הפל‬
‫‪T V‬‬
‫מקום‬
‫‪^ T‬‬
‫ראה ; ־הלא ‪V‬אל‬
‫‪ T‬ז־‬
‫זפזובה לא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫ראור הענין‬ ‫^‬

‫ההוא ימופ בדאבון לב נורא ‪ .‬כי'אין לו מה להפנחם בו ‪ .‬ולשין שמו יכוסה הוא ‪ .‬שדמה אופו‬
‫‪-‬לאיש הפומד בחשכת לילה אצל אור נר ‪ .‬ובהסרפקו הרבה מן האור ‪ .‬אז יראו האנשים א ‪,7‬‬
‫שנכסה כלי בחשך ‪ .‬וזהו שיאמר ובחשך שמו יכוסה ‪ .‬ששמו נכסה מן בני אדם במוסו ‪ .‬והם‬
‫רואים איך שהאיש ההוא הולך בחשך‪ .‬ולשום משכנו בבלהוס צלמות אשר בחר הוא פצמו לחלקו‪:‬‬
‫ועי־ יש לפרש כי בהבל בא וכו' ‪ .‬שכל הפסוק מוסב על האיש הרשע ‪ .‬ייאמר שע״כ סיב ממנו‬
‫הנפל ‪ .‬כי הוא בא בחפצו ורצונו בעלומי ימיו אל מעשי הבל ותעתועים ‪ .‬ואח״כ התחזקה‬
‫רשעתי פד ללכת בדרכי חשך ‪ .‬ואמר ובחשך שמו יכוסה ‪ .‬שהנפל עוד לא היה לו שוס שם‬
‫)מאת הוריו(‪ .‬ולא היה ביכלתו להנחיל לעצמי שם כביד ותהלה ‪ .‬אולס זה הר שע‪ .‬החת אשר‬
‫היה ביכלתו לקנות שס תפארת ויקר ‪ .‬הנה הוא נרס לעצמו ‪ .‬להיות שמו מכוסה בחשך ובשואת‬
‫צלמות ‪ .‬לבושת וגס לחרפה ‪) :‬ה( גם שמש לא ראה ‪ .‬יאמר שנס האיש העור ‪ .‬אשר לא ראה‬
‫ולא הרגיש אור השמש מעידו ‪ .‬נס הוא יש לו מנוחה‪.‬בנפשו יותר מהאיש הזה ‪ .‬כי העור מלדה‬
‫יש קצק מנוחה בנפשי ‪ .‬על מה שלא יראה אור ‪ .‬יען לא ידעהו מעודו ‪ .‬אך האיש הזה עצב נירא‬
‫יתעורר בלבו לרגעים ‪ .‬בזכרו כי הוא מעיתד למות ‪ .‬ולעזוב את אזר שמחת החיים ‪ .‬ויה יעכיר‬
‫את כל שמחתו ושעשועיו ‪ .‬ולבו עפש כחלב וצפון משכל ‪ .‬מלהחזיק במעוזי האמונה ותנחומותיה ‪.‬‬
‫זנדמה הוא להר געש ‪ .‬אשר פעם בפעם ה ת פ ק ממנו אש ‪ ,‬ותלהע את כל השישניס אשר‬
‫יצמחו עליו‪.‬־ )ו( ואלו ‪ .‬יאמר שאילו גם חיה האיש ההוא אלן‪ 1‬שנים פעמים ‪ .‬ומעשה הסיב לא‬
‫היה ישר בעיניו ‪ .‬הלא אל מקום אחד ‪ .‬ו ס א החשך שהזכיר בתחלה ‪ .‬הוא הולך כלו פ ס כל‬
‫יפי נופו השמן והעשת ‪ .‬ומס כל ידיעתו בפניני התבל ‪ .‬יאצרו בלבו הרבה זכרונות שעשועי‬
‫החיים ‪ .‬וזה יגדיל יגוני הרבה מאד ‪ .‬וכל זה יגיע לו ‪ .‬ע״י שלא ישר בעיניי חפשה הסוב והחסד‪,‬‬
‫פ הנה בעשות האדם סוב וחסד ‪ .‬אז הוא כמאיר אור טל נתיב האומלל וקשה יום ‪ .‬אשר אור‬
‫הסבל חשך ב ע דו‪ ,‬וזה הוא עושה בעבור תקות נמול הנפ ש‪ .‬שבעד האור הזה יאיר ה'לנפשו‬
‫אחר המיה ‪ .‬והאיש הזה ימצא בלבו התקוה הזאת ‪ .‬נ ס בעת קרבו למות ‪ .‬וגס אז ימצא לבו‬
‫מנוחה ונחת‪ .‬כי בעוח הוא למצוא נפשו מרגוע ואור החיים‪ .‬ולא כן הרשעים ‪ .‬אשר בחייהם‬
‫בח ‪ : 4‬ומאסה נפשם במעשה הסיב ‪ .‬כי הם בחשך ובעצב שמס יכוסה ‪ :‬ועוד יש לפרש הכוונה‬
‫ג א מיו הלא אל מקום אחד הכל הילך ‪ .‬ונזכיר תחלה את הכתוב ‪ .‬זרח בחשך אור לישרים חנון‬
‫ורחום וצדיק )תהליס קי״ב(‪ .‬ונאמר שיש לפרש בו‪ .‬שהישרים כשיש להם יכולת להיטיב‪ .‬הם‬
‫בעיני טצמם כמו הם אור שטבעו להאיר אח החשך ‪ .‬ועל זה נבראו ‪) .‬ופי' זרח שהוא זרח ‪.‬‬
‫ופ* לישרים בסיני הישרים( ‪ .‬וע"כ כל אחר מהם הוא חנון ורחום וצדיק ‪ .‬והנה האיש הרע אילו‬
‫חיה‬
‫באור הטלות‬
‫שפט כן את יוען המלך ‪ .‬לימר שנס המלך יודע מעצמו אס העצות ‪ .‬אך יחכה על הסכמת השר‪.‬‬
‫י מ ה סלח הבל פירשנו בבאה״ע מלשין אפס ואין ‪ .‬וכן ומצרים הבל וריק יעזורו )ישעיה ל( ‪:‬‬
‫)ה( ולא י ד ע‪ .‬ולא הרגיש‪ .‬וכן הכוני בל חליתי הלמיני בל ידעתי )משלי כ״ג(‪ .‬פי׳ לא הרגשתי‪.‬‬
‫י ק יש לפרש ייודע בר‪.‬ם את אנשי סוכות )שופטים ח׳( ‪) :‬ו( וסיבה לא ראה ‪ .‬פי׳ לא ישרה‬
‫בעינץ‪ .‬יעוין אצל ופניתי אני לראות חכמה והוללות וסכלות )למעלה ב׳ י״ב( בבאה״מ •‬
‫)ז( כל עמל האדם לפיהו ‪ .‬כתבנו בבאה״ע שפי׳ האדם האיש הרש ‪ .‬כמו נם בני אדם נס בני‬
‫איש )תהליס מ״ט( ‪ .‬ועוד דוגמא לזה ‪ .‬כי אדם הקנני מנעורי )זכריה י׳ג ה׳( ‪ .‬פי׳ אדם פשוט‬
‫והמוני עשה אותי רועה מקנה )רד״ק בשם אביו( ‪ .‬ומחר נראה לפרש אמרו איש עובר אדמה‬
‫אנכי כי אדם הרךני מנעורי ‪ .‬שהכוונה שאך שאני עתה איש חשוב ונכבד ‪ .‬אך בכל זאת הלא‬
‫עובד אדמה אנכי ‪ .‬ואסר כי אדם הקנני מנעורי ‪ .‬והכוונת להיות אדם פשיס נעשה קניגי‬
‫מנעורי ‪ .‬ששפלות מצב נפשה קניני)וערכי( מנעורי ‪ .‬וע״כ נעשיתי עיבד אדמה ‪ .‬ופי' הקרי‬
‫טז ‪31‬‬ ‫סהלת ו‬
‫לחבם מן הכפיל מה לעני י‪ 1‬דע‬ ‫^ ־ א ‪ :‬ח כי מה‬ ‫מם הג!‪%‬מ‬
‫להלך נגד הך!ןים‪ :‬מטוב מראה עעים מהלך נפש גם זה הבל ורע^ת‬
‫רוח ‪ :‬י מה שהיה כבר נקרא שמו ונודע א\שד הוא אדם ול^י^ י־כל לדץ‬
‫‪.‬עם שהתקיף ממנו ‪ :‬יא כי יש ךברים הרבה מרבים הבל מה יותר לארס ‪:‬‬
‫כאור העני;‬
‫חיה אלך שנים פפמיס ‪ .‬ומפשה המוב לא היה ישי ונט; במיניו ‪ .‬הלא הוא היה כמו החשך ‪.‬‬
‫אשר לא יישיב אך ירש ‪ .‬וע״כ הלא אל מקום שהוא בהוח אליו והוא החשך הכל הולך ‪ .‬ו מ ל ט‬
‫מלת אחד שהכוונה בו לשון השתוות ‪ .‬ומקרה אחד להם וכו' ורוח אחד לכל)למפלה ג' י״ט( ‪.‬‬
‫ושם בבאה״מ נמצא פוד דוגמאות לזה ‪). :‬ז ח ט( אחדי שדבר בפסוק הנה אשר ראיתי אני‬
‫)ה' י״ז( ‪ .‬שאין לו לאדם להסקנאוס בעשירים ‪ .‬שאך אס מצבו מצטר הוא בקני; הק ‪ .‬ישמח‬
‫בטמלו ובחלקו אשר נתן לו האלהים )וחמס בדבריו מספור האנשים הרשטים ורוט קצם ‪ .‬שבהם‬
‫אין להתקנאות מאומה( ‪ .‬יוסיך בזה פוד אמרי נוטס ‪ .‬לדבר טל לב הטנייס ‪ .‬ולהניס מהם‬
‫יגון ואנחה ‪ .‬ויטפס מטמה תהלה סחה רוח כהה ‪ .‬והנה יאמר כל פמל האדם לפיהו ‪ .‬ו ט'‬
‫האדם האיש הרש ‪ .‬כמו גס בני אדם גם בני איש )תהלים מ״ט( ‪ .‬ויטוין באה״מ ‪ .‬והכיונה‬
‫שיש אנשים האומרים הלא כל טמל האיש הרש הוא רק לפיהו ‪ .‬והוא שיהיה לו מה לאכול ‪.‬‬
‫וגס הנפש לא תמלא ‪ .‬שגם האות רפבונו לא תמלא ‪ .‬כי לא יאכל לחמו לשובט ‪ .‬ולשון וגס‬
‫הנפש לא תמצא ‪ .‬כמו לא יבוזו לגנב כי יגנוב למלא נפשו כי ירטב )משלי ו'( ‪ .‬כי השביע‬
‫נפש שוקקה ונפש רעבה מלא טוב )תהליס ק״ז( ‪ .‬ויספר עוד המשך הדברים ‪ .‬איך שיאמרו‬
‫שמה יותר לחכם מן הכסיל ‪ .‬שאיזה יתרון יש לעני החכם טל הכסיל ‪ .‬ויאמרו טוד מה לפני יודע‬
‫להלוך נגד החיים ‪ .‬שאיזה קנין יתר יש לפני היודט להלוך נגד כל כני האדם ‪ .‬שהוא נלחם‬
‫בלבי תמיד נגד מאויי בני האדם ‪ .‬וישימם במחשבתו להבל וריק )או שהכוונה מה תועלת יש‬
‫לפני היודט ומבין‪ .‬מה הועלת לו להלוך נגד החיי ם()פסוק ח׳ ( ‪ .‬והלא סוב מראה פינים ‪ .‬מ ה‬
‫שבני האדם מ אי ם בעיניהם בביתם חמודות ושטשועים ‪ .‬זה הוא סוב יותר ‪ .‬ממה שהטני החכם‬
‫יהלו טל כנפי רוח‪ .‬ויראה לו שטשועיס במשכיות רוחו ובמסלוה אשר בלבבו‪ .‬והנה יאמר‬ ‫_‬
‫;מע״ה על אלה הדברים שהמה הבל ורפוס רוח ‪ .‬והפעם בזה יאמר בפסוקים רכים שאח״ז ;‬
‫)י( פי' ונודע והורגש )יפוין באה׳׳ח( ‪ .‬ויאמר שעל כן אין לו להטני להתאונן על מצבו‬
‫)והדכייס האלה מוסביס להיות מענה גס אל הפני פצמו ‪ .‬אם יאמר כל עמל האדם לפיהו‬
‫וכו׳( כי כבר נקרא שמו והורגש שהיא איש פני ‪ .‬והכוונה שכבר הורגל במצב הפוני ‪ .‬והוא‬
‫כמו מוסבט פל זה ‪ .‬ולא יוכל לדן )שאין לו רשיח לדין( עם שההקיך ממנו ‪ .‬שאין לו רשות‬
‫לדון עם כלל התבל ‪ .‬שנפשה בו במצב מצער ‪ .‬ונס )לעומת זה( במשתלות לב לא גדולים ‪.‬‬
‫והסעם במה שאין לו רשות לדין וכו׳ ‪ .‬יאמר כפסוקים שאח״ז ‪ .‬נס יה ק שכוון באמרו ונא יוכל‬
‫לדין טס שהסקיך ממנו להיות כוונה מלת עם לשון סמיכות מקום )יעוין באה״מ( ‪ .‬ויאמר שלא‬
‫יוכל לדון וכו׳ ‪ .‬בהיותו סמוך אצל איש ‪ .‬אשר הוא )הבא לדין( יותר חמק ממנו בגבורות‬
‫תנו והרוח ‪ .‬והטונה שנמצאים אנשים הרבה במעמד מצער ממנו ‪ .‬ויהנן שחות הה״א הנוספת‬
‫במלת שהתקיך ‪ .‬הכוונה להורות בו להיותו כשתי מלוח שהוא הקיך ‪) :‬יא( כי יש ‪ .‬יאמר ועל‬
‫כן אין לו רשות לדין על מה שהוא במצב ה עוני)ו ל ט הפי׳ הב׳ שבפסוק שלפני זה ‪ .‬הנה דברי‬
‫הפסק‬
‫באור המלות‬
‫הקנני המקנה והוא אביו ‪ .‬או שהמונה פל האל בי׳ה ‪) :‬י( ונודפ ‪ .‬והורנש ‪ .‬יפוין למפלה אצל‬
‫ולא ידע ) פ ס ק ה'( נבאה״מ ‪ :‬ולא יוכל ‪ .‬פי' שאין לו רשות ‪ .‬ו ק לא תוכל לאכול בשטריך‬
‫)דברים י״ב( ‪ :‬פ ס שהתקיך ממנו ‪ .‬כנאה׳׳ע ב ט׳ ב׳ פירשנו מלת פ ס שהוא לשון סמיכות‬
‫מקום ‪ .‬וכן הס עם יבוס )שופסיס י׳ ס ( ‪ .‬ומצאלז שני אנשים עם קבורת מזל )ש״א י׳( ‪ .‬מם‬
‫אבן הזוחלת )מ״א א׳( שבו לכם פה פ ס כחמור )בראשית נ׳ ב ( ‪) :‬יזי‪ (.‬מה יותר לאדם ‪ ,‬מלת‬
 ‫סהלה ו ז‬ ‫‪32‬‬

‫יג כי מי י‪1‬ך?ן מה טוב לאדם ב חנם מספר‪.‬ימי חיי ה ב ס ני;‪ Dy :‬כצ‪5‬‬

‫א^ר מי עיד לאדם מה‪.‬יהןה אחריו תחת ה ע מ ע ‪:‬‬
‫ז א טוב שם מעמן טוב ויום המות מיום הולדו ‪ :‬כ טוב ללכת אל בית‬
‫אבל ^ כ ת אל בית מ־שתה באשר תיא סוף בל האדם ו‪.‬ההי‪:‬תן‬
‫אל לבו ‪ :‬נ טוב מעם ^ ה ו ק כי ברע פנים‪:‬יטב לב ‪ :‬י ל‪.‬ב הכמים בבית‬
‫באור הענין‬
‫הפסוק הזה הם ניעס נוסף! על הניעם‪.‬הא׳(‪ .‬כי יש דברים הרבה אשר המה קטןהעשירים‪.‬‬
‫והם רק מרבים הבל ‪ .‬ואיך יוכל האיש הרש לדין שהוא רוצה בדרכי הבל ‪) :‬יב יג( פי׳ מה‬
‫נווב מה מאד עוב ‪ .‬ופי׳ ויעשם כצל שישפמם שהם כצל )ימוין באה״מ( ‪ .‬ויאמר שגס בעבור‬
‫מ אין לו להעני לההאונן על מצבו המצער ‪ .‬כי מי יודע מה מאד פוב הוא לארס שישפוע‬
‫אה ימי חייו שהם כצל )ע״ד הכהוב כצל ימינו על הארן ואין מקוה ‪ .‬דה״א כ״ט( ‪ .‬מפני שמי‬
‫יוכל להניד לאדם ‪ .‬מה יהיו עהידוהיו החס השמש )יעוין באה״מ( ‪ .‬שגס העש־ר איננו בטוח‬
‫מ; המקרים שיוכלו לקרוס ‪ .‬ואז כשיחשוב זאת ולא יבטח על הזמן ‪ .‬רק ישהדל לעשוה טוב‬
‫בעמיד‪ .‬אז טוב שם משמן טוב ‪ .‬והנה המלות כי מי יודע וכו׳ ‪ .‬הם פעם אחר על אמרו‬
‫)בפסוק ט׳( גס זה הבל ורעות רוח ‪ .‬ואך שלא נכה‪ :‬אוח וא״ו אצל מלת כי ‪ .‬ודוגמאות לזה‬
‫ימצא הקורא אצל כי מביס הסורים יצא למגון )למעלה ד׳ י״ד( בבאה״מ ‪:‬‬
‫^ )**י( ט ו ב שם ‪ .‬נמשך הוא לדברים הקורמיס ‪ ,‬ויאמר ישנם בעבור זה אין לו להעני‬
‫להתאונן טל מצבו המצער בקנין הון ‪ .‬יען כי טוב שם משמן טוב ‪ .‬שאם הוא‬
‫איש נוצר ארחוס מישרים ‪ .‬אז השם ההוא טוב יותר משמן טוב ‪ .‬ואמרו ויום המות מיום הולדו‪.‬‬
‫הוא מוסב על מלס טוב שבמחלה הפסוק ‪ .‬והנה ידוע שהשמות בכח הפעלים ‪ .‬נמו שכתב‬
‫הראב׳׳ע אצל »!וק כי תקראנה מלחמה )שמות א'( ‪ .‬שפירושו בי תקראנה קורות מלחמה ‪.‬‬
‫והביא שם דוגמאות לזה ‪ .‬וכן פה פי' טוב שם וכו׳ ויום המות וכו' ‪ .‬שהעיבה של יום המות‬
‫והוא השם הטוכ ‪ .‬שאחרי מותו הכל יודעים שזה האיש היה טוב וישר מתחלתו ועד סופו‬
‫הטובה‬
‫בא‪.‬ור המלות‬
‫יותר פה הוא שם ‪ .‬כמו ואת היותר החרמנו )ש״א ט״ו( ‪ .‬או שהוא הפעיל ונשמט ה־ו״ד ‪ .‬כמו‬
‫יכרת ה' כל שפתי חלקות )תהלים י״ב( ‪ .‬מי חכם ויבן אלה )הושע י״ד( ‪) :‬יב( כי מי יודע מה‬
‫טוב וכו׳ ויעשם כלל ‪ .‬פי׳ מה טוב וכו' בי יעשם כצל ‪ .‬ודוגמתו דבר אל בני ישראל ויספו‬
‫)שמות י״ד( ‪ .‬כי יסעו ‪ .‬דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה )שם כ״ה( ‪ .‬כי קחי לי תרומה ‪.‬‬
‫שלח את העם ויעברו את ה׳ אלהיהם )שם י׳( ‪ .‬כי יעבדו ‪ :‬ויעשם כצל ‪ .‬פי' שישפטם בלבו‬
‫שהם כצל ‪ .‬יעוין אצל מבלי אשר לא ימצא )למעלה נ׳ י׳׳א( בבאה״מ ‪ :‬אשר מי יגיד לאדם ‪.‬‬
‫פי' אשר פה כמו יפן ‪ .‬וכן ויסיריה מגבירה אשר עשתה מפלצת לאשרה )מ״א ט״ו( ‪ .‬וכן אשר‬
‫טמא את דינה אחותם)בראשית ל״ד( ‪ .‬וכן את הברכה אשר תשמעו)דברים י״א( ‪ .‬יען תשמעו ‪.‬‬
‫וכן אשר לא מוההני מרחם )ירמיה כ׳( ‪ .‬אשר אין נעשה פחנס מעשה הרעה מהרה )להלאה ח'‬
‫י״א( ‪ .‬אשר איננו ירא מלפני אלהים )שם פסוק י״ג( ‪ .‬אשר אין טוב לאדם כי אס וכו׳ )שם‬
‫פסוק ט״ו( ‪ :‬מה יהיה אחריו ‪ .‬בבאה״ע פירשנו אחריו עסידותיו ‪ .‬ויעוין אצל כי מי יביאט‬
‫לראות במה שיהיה אחריו )ג׳ כ״ב( בבאה״מ ‪ .‬ארות מלת אחריו ומלת שיהיה ‪:‬‬
‫‪) t‬א( ט‪ 1‬ב שם משמן טוב ‪ .‬פי' שמן טוב דברים שמנים וטובים ‪ .‬וכן שמן וקטורת ישמח‬
‫לב )משלי כ״ז( ‪ .‬וכן ובשרי כחש משמן )תהליס ק׳׳ט( ‪ .‬משממנית ; )נ( טוב‬
‫כפס משחוק ‪ .‬פי' ’יטב לב יכול הלב להיות טוב ‪ .‬ומצינו אותיות אית״ן שפ־רושס לשון יכולת ‪.‬‬
‫הליא ילא אצא )תהלים פ״ח( ‪ .‬הירולון בסלע סוסים אם יחרוש בבקרים )עמום ו׳( ‪ .‬בכפל‬
‫רסנו מי יביא )איוב מ״א( ‪ .‬הצל לקוחים למות ומטים להרג אם החשוך)משלי כ״ד( ‪ .‬לא נערוך‬
‫יז ‪33‬‬ ‫סהדת ז‬
‫אבר ולב בסירים בבית ^מחה ‪ :‬הט‪1‬ב לע‪^5‬ע ג?;ךת חכםמא^ט^מן‬
‫^יר בסירים ‪ :‬ו קי כקול הםיךים תסת הסיר בן ^ת‪ p‬הכסיל גם זה הבר‪:‬‬
‫נאור הענין‬
‫הכיובה הזאת יש לה יתרו; רב ‪ .‬על העיובה שנעשתה בעולם בלידת הילד ‪ .‬שהכל שמחים‬
‫נלדתו ‪) :‬נ( עוב כעם משחוק ‪ .‬פי' כעם עלב ‪ .‬כמו עששה מכעס עיני )תהליס ו׳( ‪ .‬ותכה‬
‫מכעש עיני )איוב י״ז( ‪ .‬ויאמר שאם אמנם עוב הוא לאדם ללכת בדרך האמצעי בכל המדות ‪.‬‬
‫וע״כ צריך האדם להיות לא מתעצב הרבה ולא שמח הרבה ‪ .‬אך אס עבר עניו רוח עלב ‪.‬‬
‫והוא אינט יכול לעצרהו ‪ .‬זה הוא עוב יומר מאשר אילו עבר עליו רוח שחוק יתר על המדה ‪.‬‬
‫'יען כי ברוע פנים‪ .‬שהלולב נראה בפני האיש‪ .‬יוכל להיות אז רעיון לבו יותר בעוב ובמישרים‪.‬‬
‫שהאיש ההוא שמור ונצור אז ממעשה אולת ‪ .‬ודבר מון אשר חעא ‪ .‬ולא כן הוא בנולב השחוק ‪.‬‬
‫ומלת לב פירושו מחשבה ‪ .‬כמו ולישרי לב שמחה )תהלים ל״ז( ‪ .‬ונעוה לב יהיה לבוז)משלי י׳׳ב(‪.‬‬
‫לב חכמים בבית אבל ולב כסילים בבית שמחה )פסוק שאח״ז( ‪) :‬ה( עוב לשמוע נערת חכם‬
‫וכו׳ ‪ .‬פירושו ידוע ‪ .‬גם יתכן שפי' שומע מבין ‪ .‬כמו והם לא ידעו כי שומע יוסך)בראשית מ״ב(‪.‬‬
‫ופי' איש אדם עשיר ‪ .‬ויאמר סוב לשמוע גערת חכם ‪ .‬שיושר עוב השומע גערת חכם ‪ .‬מאדם‬
‫עשיר המבין בלשונות רבות שירי כסילים ‪ .‬ואזניו קשובות לשמעם ‪) :‬ו( יאמר אם יעשה הכסיל‬
‫משתה‘ ושמחה ‪ .‬וכמו שנשמע אז קול הקוצים הבוערים תחת סיר הבשר בבית הכסיל ההוא ‪,‬‬
‫כן נשמע שס בעת ההיא שחוק ושירי הכסיל ‪ .‬אני מימצך שלא תלך אל המשתה ההוא ולשמוע‬
‫שירי הכסיל ‪ .‬כי נס זה הבל ‪ .‬וכוון באמרו כי כקול הסירים תחת הסיר כן שחוק הכסיל ‪,‬‬
‫שכמו‬
‫‪.‬‬ ‫כאור הטלות‬
‫ספני חשך )איוש ל׳׳ז( ‪) :‬ו( הסירים ‪ .‬קולים ‪ .‬כמו ועלתה אלמנותיה סירים )ישעיה ל״ד( ‪:‬‬

‫‪ C‬בנוגע לענין הזה נביא מאמר חז״ל‪ .‬כשם שבגדי כהונה מכפרים‪ .‬כך מיתתן של צדיקים‬

‫מעסק‬
‫מה שהוא בעוח שבני האדם יהיו לו כחומה ‪ .‬ושאס יתסר לו איזה דבר מן הדברים ההכרח‪-‬יס‬
‫לקייו' ‪ .‬אז הם יתמכוהו וימלאו מחסוריו ככל אשר יוכלו ‪ .‬וגס אס הוא איש עשיר שאיננו צריך‬
‫לעזר בעניני ממון ‪ .‬הרבה תוסיןז חומן בלבו ‪ .‬מה שהוא יודע שבני האדם מס כל השתקעס‬
‫בעניני התבל ‪ ,‬לא יבוזו חלילה לפרישותו ויגיעהו בהירה והכמה ‪ .‬רק יכבדוהו במחשבהם‬

‫השימרים‬
‫)מאמר חז״ל חולין דה ל״ב( ‪ .‬וידועים דבריהרמב״םז״ל בהקדמת פי׳ המשניות‪ .‬על המאמר‬
‫שאמר בן זימא ‪ .‬בריך שברא כל אלי לשמשני )ברכית דןז נ״ח( ‪ .‬והנה כל עוד שהצדיק חי ‪ .‬אז‬
‫גס הוא בעצמו איננו במוח בלבו מפתוי היצר ‪ .‬כמו שאמרו תז״ל ‪ .‬אל האמין בעצמך עד יום‬
‫מותך )אבות פ״ב משנה ד׳(‪ .‬אך כשמס הצדיק אז שמו הכיוב כשמש יכו; עולם ‪ .‬וזאת הית‬
‫הכפרה שהוא מכפר במיתתו ‪ ,‬כי בשמיח רוכב ערבות בבוא אליו נפש נקי וצדיק ‪ .‬הלא לא‬
‫נכחד ממנו ‪ .‬מה שכל בני האדם היו המסייעים להצדיק למעשה צדקתו ‪ .‬והוא באהו נס הם‬
‫עמלו במלאכת הקודש הזאת ‪ .‬וע״כ אז צדקתו של הצדיק מכפרת כפרה שלימה על הדור ‪ .‬וגם‬
‫בעבור זאת מיתתן של צדיקים מכפרת ‪ .‬יען כי בני האדם בראותם אס שלימות צדקת הצדיק‬
‫מבלי פחד מקרה רע ‪ .‬והוא הולך למנוחת עולם ‪ .‬ולשבוע נעימות בימין עליון ‪ .‬אז הם חושבים‬
‫נלגם ‪ .‬שאילו יכלו אז נס הס היו מתנהגים כמוהו ‪ .‬וזה יכפר עליהס להמהר מכל חעאתיהס‬
‫)במדרש רבה במדבר פרשה כ' כשם שיום הכפורים מכפר כך מיתה; של צדיקים מכפרה( ‪:‬‬
 ‫מהלת ז‬ ‫‪34‬‬
‫! כי העשק‪,‬יהולל הכם ויאבד את לב מתנה ‪ :‬ח ט‪ 1‬ב אחרית דיר‬
‫מראשיתו טוב ארך רוח מגבה רוח ‪ :‬ט אל תבהל ברוהף לכעוס כי‬
‫בחיק כסילים ינוח ‪ :‬י אל תאמר מה היה שהימים’ הראשנים היו טובים‬
‫הענין‬
‫שכמו שהקוליס הבועריס תחת הסיר ‪ .‬הס מיי קולס יכלו ויאבדו ‪ .‬ק הכסיל יאבד ע״י שירי‬
‫הלצון והענבים ‪) :‬ז ח( לשון רש״י ‪1‬״ל לב מתנה לב חכמה שהיא מתנה לאדם ‪ .‬שנאחר כי ה׳‬
‫יחן חכמה עכ״ל ‪ .‬גס פירשו בו שמלת מתנה היא מלשון מתינות בדס״ל ‪ .‬והכוונה ישיב הדעת‬
‫והתנהגות במוסר )יעוין באה״מ( ‪ .‬ויאמר שעל כן מעשה הבל ופתיוח הוא ‪ .‬ללכת אל בית‬
‫ממשתה המא ‪ .‬יען כי כלי החמדה ‪ .‬וכל הכבוד והיקר אשר בבית הכסיל ‪ .‬אשר רכש אותם‬
‫ע״י מעשה עושק ‪ .‬הכבוד הוה יהולל את האיש החכם ‪ .‬ויפריע הרבה מנוחת נפשו ‪ .‬כי יאבד‬
‫לזמן רב את לבב חכמה וישוב הדעת שלו ‪ .‬ומפרש מה הוא הרעיון העול וישוב הדעת אשר‬
‫יאבד העושק ‪ .‬שהוא מה שהיה קבוע עד העת ההיא בלב החכם ‪ .‬שעוב אחרית דבר מראשיתו‪.‬‬
‫ועל כן היה נבזה ונמאס בעיניו עושר ולא במשפע ‪ .‬כי אחריתו מדי אובד ‪ .‬גס היה קבוע בלב‬
‫החכם עד העת ההיא ‪ .‬שעוב ארך רוח מגבה רוח ‪ .‬ועוד פי' אחר באמרו ויאבד את לב מתנה ‪.‬‬
‫נמצא אחר פסוק אל תאמר )פסוק י׳( ‪) :‬ט( אל חבהל ‪ .‬יוכיח עוד שלא מוב הוא ללכת אל משתה‬
‫הכסיל ‪ .‬ויאמר אל תבהל ברוחך לכעוס ‪ .‬אל העשה ברוחך בהלה ‪ .‬בראותך אח כבוד עושר‬
‫הכסיל ‪ .‬ועי׳״ז תבוא לידי כעם ‪ .‬בעבור שפל מצבך בקנין הון ‪ .‬ויאמר אל הביא עצמך ליד‬
‫כמס ‪ .‬כי כעם בחיק כסילים ינוח ; )י( אל תאמר ‪ .‬נמשך לדברים הקודמים שנס בעבור זה‬
‫אל תלך אל משתה הכסיל ‪ .‬למען לא תאמר אחרי כן ‪ .‬איך נעשתה לי רעה כזאת להתעצב‬
‫זמן רב ‪ .‬מאז היות• על המשתה ההוא ‪ .‬והלא הימים הראשונים שלפני זה ‪ .‬היו טובים ישלוים‬
‫לי יוסר מעתה ‪ .‬ווה בא לך יפן כי לא מחכמה היתה תשוקתך ומשאלך ללכת אל משתה הכסיל‪.‬‬
‫ופי׳ אל תאמר למען לא תאמר )ימוין באה״מ( ‪ .‬ופי׳ שאלת על זה ‪ .‬שאלת להיות על )או אצל(‬
‫המשתה כזה ‪ .‬ועוד פי׳ אחר באמרו שאלת על זה נמצא בבאה׳מ ‪ :‬ועוד יש לפרש באמרו ויאבד‬
‫את לב מתנה ‪ .‬שהכוונה שהמחנה שמקבל החכם מאת הכסיל ‪ .‬המחנה ההיא מאבדת הרבה‬
‫אח לבו של החכם ‪ .‬כי לכי נעשית קשורה אל הכסיל בעבותות אהבה ‪ .‬אס מעט ואס הרבה ‪.‬‬
‫ואמר‬
‫באור הטלות‬ ‫‪.‬‬
‫)ז( יהולל ‪ .‬יערבב אח הדעת ‪ .‬כמו ושופטים יהולל )איוב י׳׳ב( ; לב מתנה ‪ .‬פירשנו בבאה״ע‬
‫בפי׳ ב׳ שמלת מתנה הוא מלשון מתינות בדרז״ל ‪ .‬והכוונה בו ישוב הדעת וההנהגות במוסר ‪.‬‬
‫ועוד נמצא בכתוב שרש מחן שפירושו לשון מתינות‪ .‬מתן אדם ירחיב לו ולפני גדולים ינחנו‬
‫)משלי י״ח( ‪) .‬שמלח מסן איננו סמוך אל אדם כי הוא בקמץ( ‪ .‬ופירושו שמלת אדס הכוונה‬
‫ני על איש עני ‪ .‬כמו גם בני אדס גס בגי איש )תהלים מ״ט( ‪ .‬ויאמר שגם איש עני ‪ .‬אם‬
‫היא מתון ובעל ישוב הדעת ‪ .‬הדבר הזה ירחיב לו ‪ .‬ויוכל להנחותו לפני גדולים ‪) :‬י( אל‬
‫תאמר ‪ .‬כתבנו בבאה״ע שפי׳ אל תאמר ‪.‬שאל תאמר והכוונה למען לא תאמר ‪ .‬ודוגמתו חסד‬
‫ואמת אל יעזבוך וכו׳ )משלי ג׳( ‪ .‬פי׳ למען לא יעזבוך ‪ .‬על כן קשרם על לוח לבך וכו׳ ‪ .‬וכן‬
‫כפי תחרא לא יקרע )שמוח כ״ח( ‪ .‬וכן מעמל נפשו יראה ישבע )ישעיה נ״ג( ‪ .‬שפסי צדיק ידעון‬
‫רצין ופי רשעים תהפוכות )משלי י׳( ‪ .‬ישראל אס תשמע לי לא יהיה בך אל זר וכו׳)תהלים פ״א(‪.‬‬
‫אל תבהל מפניו מלך )להלאה ח׳ ג׳( ‪ .‬וכן מנחל בדרך ישתה )תהלים ק״י( ‪ .‬ונפרש נס הפסוק‬
‫שלפניו ידין בגויס וכו׳ ‪ .‬שיאמר שה׳ ידין בנוים שיהיה כל הככר מלא גופות מתים של האויבים ‪.‬‬
‫ואמר מחן ראש על ארן רנה‪ .‬שעל שטח ארן רכה‪ .‬יהיו שטוחים האויבים מחוצי ראש ‪.‬‬
‫ואמר מנחל בדרך ישתה וכו׳ ‪ .‬שלמען ישתה בדרך )שאין שם מים( כמו מנחל ‪ .‬על כן ירים‬
‫ויסיר ראשי האויבים‪ .‬מהם ‪ .‬והוא ע״דכי לחמנו הם)במדבר י״ד(‪ .‬יאכל גויס צריו)שם כ׳׳ד( ‪:‬‬
‫שאלת על זה ‪ .‬יעוין בבאה״ע ‪ .‬ועוד יש לפרש שמלת על הכוונה בו ללשון גבהות ‪ .‬כמו הגבר‬
‫יח ‪35‬‬ ‫סהלת ז‬
‫מ א ל ה כי ל א מדו?נמה ^ א ל ת ע ל ז ה ‪ :‬יא ט ו ב ה ח כ מ ה ע ם נ ^ ה ו י ת ר‬
‫^ ^ מ ה ב צ ל ם| ? ף ‪ /‬ר ס ^ ב ע ת ה ח כ מ ה ת חי ה‬ ‫ל ר אי ה ש מ ש ‪ :‬יב כי ב צ ל‬
‫ב ^ ל י ה ־‪ :‬יג ^ראה א ת ק ע ש ה ה א ל ה י ם כ י מי י ו כ ל' ל ת קן א ת א ש ר ע ו תו ‪:‬‬
‫’‬ ‫באור העני]‬
‫ואמר אח״ז מוב אחרית דבר מראשיתו וכו' ‪ .‬והכוונה הלא באמת סוב אחרית דנר מראשיתו ‪.‬‬
‫ישוב ארך רוח מנבה רוח ‪ .‬והלא ט״י ההליכה אל משתה הכסיל ‪ .‬יהיה אחרית הדבר שתתטלב‬
‫>לבך ‪ .‬כאמרו אח״ז אל תבהל ברוחך לכעוס וכו' אל תאמר וכו' ‪ .‬וכמבואר ‪ .‬ויותר היה לבך‬
‫‪:‬טוב עליך בימים שאחר המשחה ‪ .‬אילו לא הלכת אל המשחה ההיא ‪) :‬יא( מובה חכמה טס‬
‫נחלה ‪ .‬מלח עם פירושו לשין שיווי )יעוין‪.‬באה״מ( ‪ .‬והדברים נמשכים אל שלפניהם ‪ .‬שיאמר לא‬
‫טוב עשית ולא מחכמה מה שהלכה אל משתה הכסיל ‪) .‬ועי״ו נפרעה ונשבתה לזמן ר‪ 3‬מנומס‬
‫‪:‬לבך( ‪ .‬כי היה לך לשים אל לב ‪ .‬כי כייבה היא החכמה והתנהל בדרכה ‪ .‬נשוה אל קנין נסלס‬
‫והון‪ .‬וההון הזה )הוא קנין החכמה( היה כדבר הבל בעיניך ‪ .‬בלכתך אל משסההכסיל‪ .‬לשמוע‬
‫דברי אולת וסכלות )וגס כיון לומר שאם באמת נמנעת מלהלוך אל המשתה ההוא‪ if) .‬יפה‬
‫עשית וטוב לך ‪ .‬כי עובה חכמה עם נחלי‪ :‬וכו'( ‪ .‬ואמר ויוסר לרואי השמש ‪ .‬שמביני יקר פרך‬
‫שמש החכמה ‪ .‬ידעו שיש יתרון להחכמה על קנין נחלה ‪ .‬ועוד כוונה באמח ל־ואי השמש • ימצא‬
‫הקורא אצל פסיק שאח״ז ‪ .‬ויעוין בבאה״מ על אמרו כי לא מחכמה שאלת על זה ‪ .‬ויסישב יוסר‬
‫המשך הפסוקים ‪) :‬יב( כי בצל החכמה ‪ .‬פי' במצב שהוא צל להגן היא החכמה ‪ .‬וכן בצל‬
‫הכסך )יעוין באה״מ( ‪ .‬אך יש יתרון לזכירה החכמה מבלי לשכוח אותה ‪ .‬במה שזכירת החכמה‬
‫והתנהגות בדרכיה חחיה בעליה‪ .‬ודימה זה לאנשים היושבים בצל עצים להחסות מחום השמש ‪.‬‬
‫שיש יתרון להאיש היישב בצל ען פרי ‪ .‬במה שהוא יחיה את עצמו באכלו ספרי הען ‪ .‬ולא כן‬
‫היושב בצל ען יער ‪ .‬ואמר שכן יש יתרון להחוסה בצל החכמה ‪ .‬במה שהיא תחיה בעליה ‪:‬‬
‫והנה אמר בפסק שלפני זה ויותר לרואי השמש ‪ .‬והוא מבואר בדבריט שם ‪ .‬ועוד יש לומר בו ‪,‬‬
‫שיקרא את מוקירי החכמה בשם רואי השמש ‪ .‬שהם מתבוננים באור השמש ‪ .‬כי מן אור‬
‫השמש ילמדו לקח להוקיר אס החכמה ‪ .‬כי אילו לא היה אור השמש בתבל ‪ ,‬אז ע״י החסרון‬
‫האחד הזה ‪ .‬היה כל החבל טלו תהו ואפס ‪ .‬וכן היא החכמה שהיא אור הלבבות ‪ .‬ובלפדה‬
‫במה נחשבו בני אדם ‪) :‬יג( מלת פותו הוא לשון האשים )יעוין באה״מ( ‪ .‬והדברים האלה‬
‫נמשכים אל שלפניהם ‪ .‬שיאמר אס גס במצב העוני אתה ‪ .‬שים לבך שיישר בעיניך מעשה‬
‫האלהים ‪ .‬כי מי יוכל לתקן אס האיש אשר יחשוב על ה׳ חומה ‪ .‬ויחפא עליו דברים אשר לא‬
‫כן ‪ .‬והנה האיש אשר אין מעצור לרוחו ‪ .‬ויעזוב ייעוש את לבו לזנות אחרי מחשבות רעות ‪.‬‬
‫לחשוב‬ ‫^‬
‫נאור המלות‬
‫הוקס על )ש׳׳ב כ״ג( ‪ .‬ואל על יקראוהו )הושע י׳׳א( ‪ .‬אך מל עולה )איוב ל׳ו( ‪ .‬ואסר כי לא‬
‫מחכמה שאלת ההרמה וההתנשאות הזאת ‪) :‬יא( סובה חכמה עם נחלה ‪ .‬מלח סס פה פירושו‬
‫לשון שיווי ‪ .‬כמו כי אין זכרון לחכם עם הכסיל וכו' ואיך ימות החכס עס הכסיל )ב׳ ט״ז( ‪.‬‬
‫פי' בשוה עם הכסיל ‪ .‬ושם בבאה״מ בארנו טעם הדבר במה שישמש הכתוב בנזלת עם ללשון‬
‫שיווי ‪) :‬יב( כי כצל החכמה ‪ .‬כתבנו בבאה״ע שפירושו שבמצב שהוא צל להגן היא החכמה ‪.‬‬
‫ימצינו אות הבי״ח בכוונה הזאת ‪ .‬מלך ביפיו תחזינה עיניך )ישעיה ל׳ג( ‪ .‬פי' במצב יפיו ‪.‬‬
‫גבר חכם בעוז )משלי כ״ד( פי' גבר חכם הוא במצב עוז ואומן לב תמיד ‪ .‬הנה אה' אלהים‬
‫בחזק יבוא)ישעיה מ'( ‪ .‬פי' במצב ההראות שהוא חזק ‪ :‬ויתרון דעת החכמה ‪ .‬כתבנו בבאה׳ע‬
‫שפי' דעת החכמה זכירת החכמה ‪ .‬יפוין אצל לדעת חכמה ודעת הוללות ושכלות )א' י״ז(‬
‫בבאה״מ ‪) :‬יג( ראה ‪ .‬פי׳ ראלשים לבך שיישר בעיניך ‪ .‬וכן השמר לך פן תעלה עולוחיך בכל‬
‫נזר^ם אשר תראה )דברים י״ב( ‪ .‬פי' בכל מקום אשר יישר בעיניך ‪ :‬עותו ‪ .‬מצינו לא על‬
‫הנ^ך לבדו עותה ושתי המלכה )אסתר א'( ‪ .‬שהוא לשון חטא ‪ .‬ונבגין הכבד הוא יוצא לשני ‪.‬‬
 ‫ההלת ז‬ ‫‪u‬‬
‫יי ביום טובה היה ?‪:‬טוב וביום ו;עה ראה גם את זה לעמתזה;עע!ח‬
‫^ ל‪1‬זים‪.‬על ך?‪:‬ךת עלא ן ^ א האדם אדךיו מאומה ‪ :‬טו את הבל ראיתי‬
‫בימי סבלי‪:.‬ע‪ '1‬צ ך ק אבד בצדקו ו‪:.‬ע ^^ע מאיייןי בתנתו ‪ :‬טז‪.‬אל תהי‬
‫י‬ ‫‘‬ ‫’‬ ‫נאור הענין‬
‫לחשוב על ה' שהוא הרע לו רעה שאין תמורתה הנובה ‪ .‬בזה יי ע וישחית לגפשו ‪ .‬וכגמולו ישולם‬
‫חיכף וכרנע)מלבד מה שכל חסן וכל מחשבה האלהים יביא במשפע( ‪ .‬שנעשו עי״ז חייו רעים‬
‫ומרים באמת‪ .‬כי לא ימצא בלבו תנחומים על קשי יומו‪ .‬וזהו שיאמר ראה את מעשההאלהיס‬
‫כ* מי יוכל לתקן את אשר מותו ‪) :‬יד( סי׳ ראה התבונן ותשוב ‪ .‬וסי' אחריו עתיוותיו )יעוין‬
‫באה׳׳מ(‪ .‬דאמר בעת השובה היה בשמיזה‪ .‬ואם יקרה לך עת רעה אחר העת השובה‪ .‬אז‬
‫התבונן וחשוב שהאלהים עשה שיש שיקרה לאדם עת רעת ‪ .‬לעומת העת העובה שהיה לו מקודם ‪.‬‬
‫למען לא ימצא האדם עתידותיו מאומה■ ולא יבשח בהצלחתו ‪ .‬ועי״ז יירא מלפני האלהיס !‬
‫ייימיב דרכו למען מצוא חן בעיני האלהים‪ .‬אשר כל מסיבות הזמנים בידו המה‪ .‬ומפני שדבר‬
‫בפסוקים הרבים שלפני זה ‪ .‬מן האנשים אשר הם במצב העוני מנעוריהם)יעוין אצל פסוק מה‬
‫שהיה נבר נקרא שמו ‪ .‬למעלה ו' י'( ‪ .‬ונחם אותם בדבריו ‪ .‬יאמר בזה שאס גס קרה לך הפוני ‪.‬‬
‫אחר שהיית במצב העושר‪ .‬אל תתרעם על מעשההאלהים‪ .‬ני אחרי שהאלהיסיסדאתהתבל!‬
‫שיקרו בה חליפות ושנויי המצבים והעתים ‪) .‬וזה נצרך למען ייראו בני האדם מלפניו ‪ .‬וכסו‬
‫שאמר למעלה עליו אין להוסיך וממנו אין לגרוע והאלהים פשה שייראו מלפניו ‪ .‬נ׳ ד׳( ‪ .‬ראוי‬
‫לאדם להתרצות בגזרת ה׳ כי נמל עליו‪ .‬ולא יזעך על ה׳‪ .‬כי הכל הוא לשובה ‪ :‬ואמרו ביום‬
‫שובה היה בשוב ‪ .‬כוון בו לומר ‪ .‬שגס במת הצלחתו של אדם ‪ .‬יחשוב בלבו שההצלחה אין‬
‫לבשוח בה שתהיה כן תמיד ‪ .‬וע"כ יהיה אז בעיניו ‪ .‬כמו היא אך הצלחת יום ‪ .‬והטונה הצלחת‬
‫זמן מצער ‪ .‬וע"כ שמחתו תהיה אז ממוצעת ‪ .‬וכן נס בעת הרמה יחזיק במעוזי התקיה ‪ .‬שהעת‬
‫כרעה אך לזמן מצער היא ‪) :‬טו &ז( כתב הראב״ע וז״ל ומנין אובד בצדקו שצדקו יאבידנו‬
‫כמו המתמנה תמיד עכ״ל‪ .‬ויאמר שהמע׳ה שיש שיקרה שהצדיק אובד בצדקו‪ .‬וזה הוא מפני‬
‫בלא בכל עת נעשים לאדם נסים ‪ .‬כי אילו היה חפן סאלב״ה שיהיו בני האדם כמלאכי השרת‪.‬‬
‫אז היה מרחה להם נסים ונפלאות תמיד ‪ .‬ואז היו ממאסים את כל המעשים החומריים ‪ .‬אך‬
‫הא^טס הלא לא תהו ברא את התבל ‪ .‬רק לשבת יצרה ‪ .‬וע"כ יקר הוא לאדם‪):‬גס בדורות‬
‫הראשונים( לראות נס גלוי ‪ .‬ואין חזיונו נפרן ‪ .‬ונם נסים נסתריס לא בכל פעם נעשים לאדם ‪.‬‬
‫וב‪..‬ע< י נס נגלה או נכתר ‪ .‬הנה השבע עושה מעשהו ‪ .‬כאשר הוסד מאת יוצר הכיל ב״ה ‪ .‬ועני!‬
‫הכתוב הזה נמשך אל הפסוקים שלפניו‪ .‬שדבר בהם שבאיזה מצב שנמלא בו האדם‪ .‬אין לו‬
‫להמ‪-‬עס על ה׳‪ .‬ואמר שם מעם הדבר‪ .‬והנה יאמר פה שגם בראותך שיש צדיק אובד בצדקו‪.‬‬
‫חחן תפ^ה לאגהיס ‪ .‬ט האיש ההוא הרע לנפשו ‪ .‬כי הדח על עצתו את הרעה ‪ .‬כשומו‬
‫הס גבולות ־וחוקי העכעמשחק לו‪ .‬האם למענו ישדד ה' ככל פעס את משערי העבע‪.‬אשר‬
‫שת ע^יהס תבל; ואמר ויש רשע מאריך ברעתו‪ .‬ונם זה שיש רשע מאריך ברעתו‪ .‬הוא‬
‫בעבור תת ה חל הרשע ההוא ‪ .‬להאריך ימים כהחענג על שפע עוב העבע ‪ .‬ואיתן מלבו)של‬
‫השבע( בל ימוע ‪ .‬כי אילו היו כל הרשעים נענשים כרגע על רוע מעשיהם ‪ .‬אז היתה בעלה‬
‫׳ “‬ ‫כאור הטלו ת‬
‫והניוכה שהוא מאשים את אחר ‪) :‬יד( ביום עובה היה בעוב ‪ .‬פי' בעוב בשמתה כמו ויימב לבי‬
‫)רות ג׳( כסוב לב המלך )אסתר א׳( ‪ .‬כי על יום עיב באנו)ש״א כ״ה( ; וביום רפה ראה ‪.‬‬
‫פי' ראה התבונן וחשוב ‪ .‬וכן ראה נשחיך אלהים לפרעה )שמות ז'( ‪ .‬ראה הפקדתיך היום הזה‬
‫)ירמיה א'(‪ .‬הרואה אתה )ש״ב נרי(‪ .‬דע וראה מה אשיב שולחי דבר )ש״ב כ״ד(; על דברת‬
‫שלא ימצא וכו' ‪ .‬פי' לממן לא ימצא ‪ .‬ודוגמתו עד דברת די ינדטון חייא )דניאל ד׳ י״ד( ;‬
‫אחריו ‪ .‬פי' אחריו עתידוחיו ‪ .‬יעוין אצל כי נ‪1‬י יביאנו לראות במה שיהיה אחריו )ג' נ״ב(‬
‫יט ‪3T‬‬ ‫סהלת ז‬
‫?יך־יק ה ך ב ה ו א ל ת ת ח כ ם י‪ 1‬ת ר ל מ ה ח^פ{‪ 1‬מ ם ‪ :‬י׳ א ל ת ח ? ע ה ר ב ה ו ^‬
‫ת ה י ס ב ל ל מ ה ת מ ו ת ב ל א _עתף ‪ :‬י ח ט ו ב א ^ ר ת א ח ז בז ה ו ו ם ' מ ז ה א ‪9‬‬
‫ת נ ח א ת י ד ף כי ן ר א א ל תי ם ‪ :.‬צ א א ת כה׳ם ‪ :‬ים ה ח כ מ ה ת ע ז ' ^ ס‬
‫מ ע ש ר ה ש לי טי ם א ש ד היו ב ע י ד ‪ :‬כ כ י א ד ם אין צ ד י ק ב א ך ץ א ע י ‪ ^ ^ -‬ו ן‬
‫כאור העגין‬
‫בחירה האדם ‪ .‬והיו כל בני האדם מוכרחים מל מעשה הכיוב ‪ .‬ואיך היה מגיע להם קבול שכר ‪,‬‬
‫הלא ההכרח לא ישובח ‪) :‬יז( אל הרשע הרבה ‪ .‬אחרי שאמר בפסוק שלפני זה אל חהי לריק‬
‫הרבה יכו׳ ‪ .‬יאמר אחרי שתמיש ותעה את לבך מלהיות צדיק הרבה ‪ .‬אולי בנמותך מן הצדק‬
‫הרב ‪ .‬יפנה ויפתה לבבך אל דרך הרשע ‪ .‬ע״כ אני מזכירך ומזהירך אל תרשע הרבה ‪ .‬ואמר‬
‫אל תרשע הרבה ‪ .‬כי מלת רשע ענינו לשון הסרה ‪ .‬כמו ולא רשעתי מאלהי)תהלים י״ח( ‪,‬‬
‫והוא ישקיע ומי ירשיע )איוב ל״ד(‪ .‬פי' ומי יסיר ויניד את האדם ההוא מן מעמד שלותו ‪,‬‬
‫והנה הרשם הוא סר מדרכי הצדק ‪ .‬אשר למדוהו הוריו ומוריו ‪ .‬יסר מן המסלה אשר נחלי‬
‫ראשונים‪ .‬ומני אורח משפע וצדקה ביעקב‪ .‬ויאמר אחר שאמרתי לך אל תהי צויק הרבה‪.‬‬
‫יבסורך מן הצדק הרב ‪ .‬אן! שסורך זה היא כמו קצת רשע ‪ .‬השמר לך שאל תרשע הרבה ‪.‬‬
‫שלא תסור יוסר ותתעה מדרכי הצדק ‪ .‬ותעסוק בעניני העולם יופר מדאי ‪ .‬עד לשכוח עבידת‬
‫ה׳‪ .‬למה תמות בלא עחך‪ .‬ולעומת מה שחמר בפסוק הקורם ואל תתחכס יותר‪ .‬אמר פה‬
‫ואל תהי סכל ‪ .‬למה תמות בלא עחך ‪) :‬יח( פי' עוב אשר האחוז באזהרה אחת ‪ .‬וגם‬
‫מאזהרה השנית אל הנח ידך ‪ .‬ולא אמר בפירוש באיזו לאחוז ‪ .‬ובאיזו תהיה אחיזה רפה ‪.‬‬
‫שהיא רק שלא ינח ידו ‪ .‬כי הכל לפי מה שהוא האדם ‪ .‬ולאיזה מצב )משני החצבים שהזהיר‬
‫למר מהם( הוא מוכן ועלול יותר ‪ .‬צריך הוא לזכור להשמר ממנו ‪ .‬ויאחזבאזהרתו ‪ .‬וגס‬
‫מאזהרה האחרת אל ינח ידו ‪ .‬למען תהיה מובנת לידו לאחוז בה כשיקרה שיצערך אליה ‪.‬‬
‫ופי' כי ירא אלהיס יצא את כלם‪ .‬שהמלות ירא אלהים מושכים עצמם ואחרים עמם‪ .‬והוא‬
‫כאילו היה כתוב ‪ .‬כי ירא אלה־ס יצא ירא אלהים את כלם ‪ .‬והכוונה שירא אלהיס יוכל לצאת‬
‫ירא אלהים‪ .‬מאת כל המצבים שיקרו לו‪ .‬ויפוין באה״מ‪ .‬ואמר יצא את כלס‪ .‬מלס כל יאמר‬
‫על דברים שהם לפחית שלשה ‪) .‬יעוין בראשית רבה פרשה ז' בחידושי הרש״ש שם על הד‪.‬ר‪);:‬ר‬
‫בכל הארצות בשלש ארצות( ‪ .‬והוא להיות שכל אדם איננו עומד תמיד על מדרגה אחת בעבודת‬
‫ה׳» וזה נדמה להליכת דרך הליך ושוב ‪ .‬וכמי שבכל דרך נמצא ני שחי הנקודות הקצונות ‪.‬‬
‫גס נקודה אמצעית ‪ .‬כן הוא ים בזה ‪ .‬ע״כ הס שלפה מצבים ‪ .‬מלבד המצביס הרבים שיכל‬
‫אורך הדרך ‪) :‬יטכ( יאמר שגם אס אתה איש עושק הרבה בעניני העולם‪ .‬בעבור ששנית‬
‫רביח הביאיך לזה ‪ .‬אל יכול לבך עליך ‪ .‬וחל תהי רשע בעיני עצמך ‪ .‬כיהחכמה החן עוז‬
‫וד‪.‬ומן בלב האדם ‪ .‬ביועו כי אדם אין צדיק בארן אשר יעשה עוב ולא יחעא )ואס לא תספיק‬
‫לו העת לעסוק בתורה ‪ .‬יתמוך בכל יכלהו את לומדי התירה( ‪ .‬יאמרו כי אדם אין צדיק‬
‫בארן אשר יעשה כיוב וכי' )שנראה כמיותר ‪ .‬כי מובן הוא שצדיק עושה כיוב( ‪ .‬והכוונת בו‬
‫שגס במעשה העוב נמצא חסרונות ומגרעות ‪ .‬שלא עשה אוהו בשלימית כאשר יאות ‪ .‬כי מי‬
‫יאמר זכיתי לבי מכל שחן דופי ‪ .‬ומלת יחעא הכוונה בי גס לשון חסרון ‪ .‬כמי קולע באבן אל‬
‫השערה ולא יחעיא )שופכייס כ׳( ‪ .‬וכיון לומר שגם אתה האיש אשר הסיבות הביאוך לעסוק‬
‫הרבה בעניני העולם ‪ .‬אם אך ירא אלה־ס אתה ‪ .‬ונתאמת בלבך באסה עיבה זאת בעבור‬
‫מסרס חפן סוב ‪ .‬בסח בה' כי היא דרכך יחפן ‪ .‬כי צא נמצא מעשה ס ב בעולם מבל•‬
‫מגרעת‬
‫באור חמלות‬
‫בבאה״ח ‪) :‬יח( יצא את כלם ‪ .‬פי' יצא אס כלם יוכל לצאת ונו' ‪ .‬ודוגמאות לזה שאותיות איסץ‬
‫פירושם לשק יכולת‪ .‬ימלא הקורא אצל כי ברוע פגים ייסב לב )ז׳ ג'( בכאהית ‪■ :‬צא אתכלם‪,‬‬
‫פי' •צא מן כלם‪ .‬כמו הם יצאו אס הפיר )בראשית מ״ד(‪ ..‬מן העיר‪ .‬כצאתיאת העיר‬
 ‫קהלת ז‬ ‫‪3s‬‬
‫טוב ולא יחטא ‪ :‬כאגם ל כ ל ה ך ב ר י ם ‪ .‬י ד ב ר ו אלתתן י‪ 5‬ףאעד ^‬
‫ת^מע את‪.‬ע‪4‬ךף ?‪,‬קלרף ‪ :‬כב כי גם פ;עמים רבות;דע ל‪5‬ף אשר גם‬
‫אתה קללת אחרים ‪ :‬בג כל זה נסיתי בדוביה אמרתי אחכ^ז י והיא‬
‫ךחוקה ממני ‪ :‬כי רחוק מה ^היה‪;.‬עמק^עמ׳ק מי‪.‬י^^אנו ‪’ :‬כה סבותי אני‬
‫ולבי לדעת ^תתור ובקש חכמה וחשבון ןלדעת ‪ yW‬כסליוהסכלות‬
‫’‬ ‫כאור העני!‬
‫מנרעח‪ .‬וחזק ואמן כי משפעך ופעולהך את אלהיך‪ .‬והנה ידועים דנרי ר‪"1‬ל על פשוק שמח‬
‫זנולן כצאתך ויששכר כאהליך ‪ .‬וראיתי להניא נזה לשון התרגום כזה הפסוק ‪ .‬מג דפאחיד‬
‫געיסקי עלמא הדין לנמול פוכא לנפשך כאורח תנריא ואן! מדין ספר אורייתא לא תשכוק חולקך‬
‫ארוס נכר דחול מן קדם ה' נפק ית די חוכת כולהון עכ״ל ‪ .‬ויעוין כדכרינו נפסוק שאח׳ז ‪:‬‬
‫)כא בב( נמשך הוא לדברים הקודמים‪ .‬שיאמר הנה אוכיח לך בראי׳ והוכחה נמרצת ‪ .‬ני ראוי‬
‫לך לאזור עוז ‪ .‬ולא להיות נעצבת לב ורוח נכאה ‪ .‬כי הנה אם איש ישר אמה ‪ .‬כלי ספונה‬
‫)בלי ספק( קרוב אל לבך מחשבות ומועצות הצדק ‪ .‬ותבחר נפשך לעשות כמו שהרבה אנשים‬
‫ישרים עושים ‪ .‬והיא שגם לכל הדברים אשר ידברו אנשים עליך )וגם אליך( ‪ .‬דברי גדופיס‬
‫ונאצות ‪ .‬אחה לא סתן לבך לדברים האלה ‪ .‬עד אשר לא תשמע בשום לב ‪ .‬גס מה שעבדך‬
‫מקללך‪ .‬וכל זה העשה בעביר שיודע לבך‪ .‬כי פעמים רבות גם אחה קללת אחרים ‪ .‬והנה‬
‫ט׳י המעשה העוב הזה )שנתת לבך להסיר חעאתך אשר עשית בשוגג או באונם ‪ .‬ולעשות‬
‫לעומתו את העיב( ‪ .‬חעאתך נהפכה לזכות ‪ .‬כי ע״י שקללת אחרים ‪ .‬הנה עתה תאעום אזנך‬
‫גס משמיע איך שעבדך מדבר עליך דברי גדופיס‪ .‬ותחמול מליו שלא ליסרהו על דברי פיו ‪.‬‬
‫והנה כן אתה האיש ‪ .‬אם גם שטך גלי הסיבות ‪ .‬הביאך לעסוק הרבה בעניני העולם ‪ .‬ואתה‬
‫גאנום ע״ז‪ .‬יכול אתה לעשות נס בפיעל מוב הרבה לפי מצבך )אשר נמנע הוא פעמים הרבה‬
‫‪1‬ס מן איש צדיק לעשות כזאת( ‪ .‬עד יצא כנגה צדקך ‪ .‬ומפעלך העוב לפני שמש ינון לזכר‬
‫עולם ‪ .‬וכתב הראב״ע וז״ל שגם אתה קללת אחדים או הס בפיך או במחשבותיך ענ״ל ‪ .‬וראוי'‬
‫גשמיע את דבריו בשום לב ‪) :‬כג( פי' נסיחי עשיתי מבחן ועעימה מועעת )ימיין באה״מ( ‪.‬‬
‫ויאמר כל זה שאמרתי עד הנה ‪ .‬זה הוא רק מה שעשיתי מבחן וטע־מה בחכמה ‪ .‬יעיד אמרתי‬
‫בלבי שאגבר סילים יותר ‪ .‬ואנתל את החכמה כולה ‪ .‬עד שאדע בלבי שאני חכם ‪ .‬אך ראיתי■‬
‫שהחכמה היא רחוקה ממני‪ .‬ויעיין בדברינו אצל ויותר שהיה קךא!ת חכם )להלאה י״ב ט׳( ‪:‬‬
‫)כד( יאמר שדבר החכמה נשאר רחוק ממט ‪ .‬אותו השעיר מן המרחק אשר היה מקודם לוה‪.‬‬
‫ובכל עת ראיתיו עמוק יותר ‪ .‬עד שאשפוע שאין בעולם מי שיוכל למצוא אותו כולו ‪) :‬כה( מלת‬
‫חשבון הוא לשון כבוד ‪ .‬שהוא מכבד ומוקיר את הדבר ‪ .‬כמו לא חשב אנוש )ישעיה ל״ג( ‪ .‬במה‬
‫גחשב היא )שם ב'( ‪ .‬ולא חשבנוהו )שם נ״ג( ‪ .‬ויאמר אחרי שראיתי שהחכמה כולה לא אוכל‬
‫לנשיג ‪ .‬סבותי להיות עניני והגותי בעתות זמני ‪ .‬במה שאסור מעשה אנשים אחרים המתנהגים‬
‫בחכמה )חהו לדעת ולתור( ‪ .‬ולבקש את החכמה ולדעת כבוד דקר ערכה )וזהו ובקש חכמה‬
‫וחשבו!‬
‫כאור המלוח‬
‫ע׳( ‪ .‬מן העיר ‪) :‬כא( גם ‪ .‬פי׳ אשר לא תשמע ‪ .‬תעשה עצמך כמו לא תשמע ‪ .‬יכן לך מנגד‬
‫לאיש כסיל ובל ידעת שפסי דעת‪ .‬או שיתפרש בדרך אחר‪ .‬והוא שכוונת אמרו לא תשמע ‪.‬‬
‫שלא השמע בשים לב ‪ .‬וכן אזן שומעת תוכחת חיים בקרב חכמים תלין )שם ע׳׳ו( ‪ .‬שפי׳‬
‫שומעת ‪ .‬שומעת בשום לב ‪) :‬כג( כל זה נסיתי בחכמה ‪ .‬כתבנו בבאה״ע שפי׳ נסיתי לשון‬
‫מבחן וטעימה ‪ .‬והוא כמו מלס בחן הדומה אליו‪ .‬שמצינו הלא און מלין הבחן וחיך אכל יטעם‬
‫לו )איזב י״ב( ‪ .‬שפי׳ מלס תבחן כמלת יטעם שאח״ז ‪ .‬ויאמר הלא אזן מלין תבחן אם הם סוגים‬
‫צגנותים ‪ .‬כמו שחיך אכל יטעם לו ‪) :‬כה( הוללות ‪ .‬שעמוס ‪ .‬כמו ושתו והתגועשו והתהוללו‬
‫כ ‪39‬‬ ‫סהרת ז‬
‫הוללות ‪ :‬ני ומוצא אני מר ממות את האשה א^‪ -:‬היא מצודים והרמים‬
‫לבה אסוךים;דיה טוב ל?ני הא‪.‬להים ‪.‬ימלט ממנה והוטא ‪.‬ילכד בה ‪:‬‬
‫כי לאה זה מצאתי אמרה קרזלת אחת לאחת למצא דושבון ‪ :‬כח אשר‬
‫‪.‬־‬ ‫כיאור הענין‬
‫ותשכון( ‪ .‬גס לדעת הרשע המסוככת על ידי הכסילות■ ואיך שהסכלות היא הוללוח ושעמום ‪.‬‬
‫עד שאשנא את הסכלות תכלית שגאה ‪ .‬ואמר סכיתי חני ולכי ‪) .‬ופירושי סכותי אני גש לכי‬
‫סנכ(‪ .‬והכוונה כאמרו שכוחי אני‪ .‬שהוא נעלמו הלך לראות מעשה אנשים חכמים‪ .‬אושקראס‬
‫אליו ‪ .‬ואמרו שסככ לכו לדעת וכו' ‪ .‬הכוונה נו שנס נישנו לכדו היתה הגות לכו כחכמים‬
‫ובמעשיהם ‪) :‬כו( ומולא ‪ .‬החל לדבר בתחלה במה שחתם כו בפסוק שלפני זה ‪ .‬שאמר ולדעת‬
‫רשע כסל והסכלות הוללות )ובחתלת החכמה ידכר להלאה ‪ .‬כמו שהוא אומר שתיעלה החכמת‬
‫היא ‪ .‬כי מי אשר יחובר אל כל החיים יש בפחון )ע' י״ד( ‪ .‬ואמרו גם זה ראיתי חכמה סחת‬
‫השמש וגדולה היא אלי וכו' )פ' ג'( ‪ .‬וכן פוכה חכמה מכלי קרב )ע' י״ח( ‪ .‬ויאמר ומולא אני‬
‫מר ממות את האשה ‪ .‬אשר לנה הוא מלודים וחרמים ‪ .‬והכוונה בזה שהרבה מעשים לא פוביס‬
‫פושיס האנשים ‪ .‬ע״י מה שרוליס שיהיה לב נשותיהם אליהם באהבה ‪ .‬וזהו אחרו מלודים‬
‫וחרמים‪ .‬לבה ‪ .‬שחפן אהבת לבה הוא מלודים וחרמים ‪ .‬ולשון לבה כמו וידע יואב בן צרויה‬
‫כי לב המלך סל אבשלום )ש״ב ד'( ‪ .‬ואמר אסירים ידיה ‪ .‬והכוונה שמלידים וחרמים לבה ‪.‬‬
‫אם גס אסורים ידיה מלעשות לו רעה ומפעלות מרי ‪ .‬כמו שאם הוא איש עשיר ‪ .‬והיה יכול‬
‫לקחת עוד^ אשה בדורות הראשונים ‪ .‬או לגרשה על כרחה )בדורות הראשונים( ולתת לה‬
‫כתיבתה ‪ .‬ואמר טוב לפני האלהים ימלע ממנה וכו' ‪ .‬שהאיש הפוב לפני האלהים ‪ .‬ימלע את‬
‫נפשו מעצת אין שלה בפניני רכישת הין ‪ .‬וחיטא ילכד בה ‪ .‬ויעיין בפסיקים שאח״ז ‪:‬‬
‫)כז כדז כט( סי' מלת חשבון פה דבר יקר )יעוין באה״מ( ‪ .‬ויבאר בזה מה היא עצת האון‬
‫של האשה ‪ .‬וצריך האיש למלט אח נפשו מזה ‪ .‬ויאמר ראה זה מצאתי )וכוונת אמרו אמרה‬
‫קהלת ‪ .‬ימלא הקירא בבאה״ח( ‪ :‬שכל אדם צריך להזהר ‪ .‬שהדברים היקרים לא ישאל לבו‬
‫להשיגם הרבה בפטם אחד ‪ .‬רק יהיה מתון בדעתו ‪ .‬ילבו יואיל ויתרצה שיגיעו לידו כהדרגה‬
‫אחת‬
‫באור הטלות‬
‫)י‪ -‬מיה כ”ה( ‪) :‬כו( וחרמים ‪ .‬רשתות ‪ .‬כמו כילו בחכה העלה ינורהו בחרמו )תכקיק א'( ‪:‬‬
‫)כ^ז( ראה זה מצאתי אמרה קהלת • פירשו הכוונה בו אמרה נפש קהלת ‪ .‬ולשין הראב״ע ומלת‬
‫אמרה קהלת פל לשון החכמה פכ״ל ‪ .‬ולפי פי' הראב״ע יש לפרש הכיונה ‪ .‬נאמרו אמרה קהלת‬
‫)שהמ‪-‬ות נראים כמיותרים( ‪ .‬כי הנה מליני שדימה את החכמה לאשה ‪ .‬חכמות בנתה ביתה‬
‫)משלי פ' א_'( ‪ .‬ויאמר הלא כל הנשים דרכן לבקש חשבינית רבים ‪ .‬חך האשה הזאת שהיא‬
‫החכמה ‪ .‬היא מיעצת אחת לאחת למצוא חשבון וכמבואר ‪ .‬יפי' אמדה קהלת אומרת קהלת ‪.‬‬
‫יק על כן אמרתי שעי מני אמרר בבכי )ישעיה כ״ב(‪ .‬פי' על כן אומר אני ‪ .‬יכן אחת היא‬
‫על כן אמרתי )איוב פ'( ‪ .‬יכן בה' נשבעתי כי אינך יוצא )ש״ב י״ט( ‪ .‬פי' נשבע אני ‪ .‬וכן‬
‫מה פיס אהליך )במדבר כ׳ר(‪ .‬פי' מה טוניס המה‪ .‬ועיד יתכן לפרש הכוונה באמרה קהלת‬
‫אומרת מגלת קהלת■ או שהכיונה בו אימרח ספדת קהלת ‪ .‬כי שרש ספר מצינו בכתיב על‬
‫לשון כתיבה ‪ .‬אז ראה ויספרה )איוב כ״ח( ‪ .‬ה' יספור בכתוב עמים )תהלים ס״ז( ‪ .‬ואין פה‬
‫המקום להאריך בפי' הכתוב הזה ‪ .‬ומצינוש מה דמעתי בנא רך הלא בספרתך )שם נ״י( ‪ .‬שפירושו‬
‫במספרך ‪ .‬וכמי שיאמר כלשון מלת ספרה )שהוא הנפרד מן ספרחך( על לשון מנין ‪ .‬כן יאמר‬
‫על לשון כתיבת ספר ‪ .‬ועוד יתכן לפרש שמלת קהלת פה הכוונה בו על קהל האנשים שעמדו‬
‫לפניו בעת אמרו דברי הספר הזה ‪ .‬כי הספר הזה הוכן מאת שהמע״ה ‪ .‬לאמרי לפני קהל‬
‫האנשים מקן שנת השמטה ביום אחרון של חג הסיכות ‪ .‬אחרי קראו לפני העם מחוך נזשנה‬
‫ההורה ‪ .‬כמו שבאה המצוה בתורה הקהל את העם וכו' )דברים ל״א( ‪ .‬ומצינו מלח אנזר טל‬
‫לשין חפן)בל״א ווינשונג( ‪ .‬מה תאחר נפשך )ש״א כ'( ‪ .‬לך אמר לבי בקשו פני )תהליס כ״ז( ‪.‬‬
 ‫מהדת ז‬
‫עודברן^ה נפשי ולא מצאתי אדם אחד מאלף מצאתי ואעת בכל אלה‬
‫'‬ ‫*‬ ‫באור הענין‬ ‫־‬
‫אחת לאחת‪ .‬ולקבצס טל יד ‪ .‬והדברים היקרים‪,‬הם מתנות טושר וכבוד וגבורה וסלוה )פסוק‬
‫כ״ו( ‪ .‬והמשיך דבריו ואסר אשר יותר בקשה נפשי ולא מצאתי ‪ .‬רק אדם אחד מאלף מצאתי‬
‫)יטוין באה״מ( שיואיל לבו להשיג קניניס אחת לאחת‪ .‬וכפי אשר הורשה לו טפ״י הוקי הצדק‬
‫והיושר ‪ .‬ואשה בכל אלה לא מצאתי)פסוק כ״ח( ‪ .‬ואת זה האחד מני אלף מצאתי אדם ישר ‪.‬‬
‫אשר האלהיס לכדו טשה אותו ישר ‪ .‬והכוונה שחוזק אמונתו והתאמצו בדרך ה׳ זה טשה אותו‬
‫ישר ‪ .‬אך הנשים המה כולן )האלף טלו( מבקשות להשיג בטליהן טבירן דברים יקרים רבים‬
‫בפטם אחת ‪ .‬ולא ישגיחו אס יהיה ביושר או שלא כיושר ‪ :‬וטוד יש לפרש מלת רבים ‪ .‬שהכוונה‬
‫בו טל גודל הערך ‪ .‬כמו קרית מלך רב )תהליס מ״ח( ‪ .‬וכל רבי מלך בבל)ירמיה ל״סי י״ג( ‪.‬‬
‫ברבות צדיקים ישמח העם )משלי כ״ט( ‪ .‬וכן הוא נמצא בלשון גודל ‪ .‬מאוצר רב )שם ט״ו( ‪.‬‬
‫חוסן רב )שם ( ‪ :‬ועוד יש לפרש אחרו והמה בקשו חשבונות רבים ‪ .‬שפי' חשבונות מה שיחשוב‬
‫הלב‬
‫'‬ ‫כאור המלות‬ ‫_‬
‫אויבי יאחרו רע לי )שם מ״א( ‪ .‬ויאמר בזה ראה זה מצאתי ‪ .‬ומציאה כזאת דרשו וחפיצו גס‬
‫לכם אתם קהל הטם )כמו שהוא הדרך לחפון במציאה כמו שמצא רטהו( ‪ .‬והוא אחת לאחת‬
‫למצוא חשבון ‪ .‬וכמבואר בבאה״ע ‪ .‬ולפי״ז הכוונה במלת אמרה ‪ .‬להיותה כמו שמרה נפשי כי‬
‫חסיד אני )שם פ״ו( ‪ .‬ומה שלא נכתב אמר קהלת ‪ .‬צמנא דוגמתו אשר הביא שפחתך )ש״א‬
‫כ״ה( ‪ .‬ותעשי הרעות ותוכל )ירמיה ג'( ‪ .‬ועוד רבים ‪ :‬אחת לאחת ‪ .‬פי' אחת אחר‪ ,‬אחת ‪ .‬וכן‬
‫יום ליום יביע אומר )תהליס י״ט( ‪ .‬וכן פירשנו יד ליד לא ינקה רט וזרע צדיקים נמלט‬
‫)משלי י״א( ‪ .‬שפי' יד לשון איד ופגע ‪ .‬כמו וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה' בנוצרים‬
‫)שמות י״ד( ‪ .‬ידי לילה נגרה )תהלים ע״ז( ‪ .‬ויאמר יד ליד לא ינקה רע ‪ :‬שהאיש הרע לא‬
‫ינקה מן הפגעים אשר יקרו אחת אחר אחת ‪ .‬וכן תועבת ה׳ כל גבה לב יד ליד לא ינקה‬
‫)שם ט״ז( ‪ .‬ושעם הדבר במה שישמש הכתוב באות למ״ד לסמיכות הזמן ‪ .‬ימצא הקורא אצל‬
‫כבר היה לעולמים )למעלה א' י'( בבאה״נו ‪ :‬למצוא חשבון ‪ .‬כתבנו בבאה״ע שפי' מלת חשבון‬
‫פה הוא דבר יקר ונכבד ‪ .‬וכבר כתבנו אצל ובקש חכמה וחשבון )למעלה פסוק כ״ה( בבאה״ע ‪.‬‬
‫שפי' חשבו! הוא לשון כבוד שהוא מכבד בלבו את הדבר ‪ .‬והנה פה ישמש הכתיב במלת חשבון‬
‫טל דבר יקר ומכובד ‪ .‬ודוגמא לזה מציגו במלת יקר ‪ .‬וכל הנשים יתנו יקר לבעליהן)אסתר א'(‪.‬‬
‫ליטדיס היתה אורה ושמחה וששון ויקר)שם ח'( ‪ .‬שהכוונה בם כבד והוקיר ‪ .‬ומציגו ונתתי את‬
‫כל חיסן העיר וכי' ואת כל יקרה)ירמיה כ'( ‪ .‬שכטונה בו על הדברים המכובדים ‪ .‬וכן היא‬
‫במלת _כביד ‪ .‬כבוד לאיש שבת מריב )משלי כ׳( ‪ .‬שבפת קלון מכבוד)חבקוק ב׳( ‪ .‬ומאשר לאבינו‬
‫עשה את כל הכביד הזה )בראשית ל״א( ‪ :‬אחת לאחת למצוא חשבון ‪ .‬פי' למצוא ראוי למצוא ‪.‬‬
‫שראוי שהאדם ימצא חשבין אחת לאחת ‪ .‬ומצינו בכהוב אות הלמ״ד להוראה הזאת ‪ .‬לימר הן‬
‫ישלח איש את אשתו )ירמיה נ'( ‪ .‬שהכוונה הלא ראוי לאמר הן ישלחוכו'‪ ,‬וכן מה לעבות עוד‬
‫לכרמי )ישעיה ה'( ‪ .‬וכן ואומר שמעו נא ראשי בית יעקב וקציני ביה ישראל הלא לכס לדעת את‬
‫המשפט )מיכה ג'( ‪ .‬שפירושו הלא ראוי לכס לדעת את המשפט ‪) :‬בח( אשר עוד בקשה נפשי ‪.‬‬
‫כתבנו בבאה״ט שמלת עוד מוסב על מה שאמר אח״ז הדס אחד מאלף מצאתי ‪ .‬ושע׳ז אמר‬
‫שעוד יותר ע״ז לא מצאתי‪ .‬ודוגמתו ויברכם וירבו מאד ובהמתם לא ימעיט‪ .‬וימעטו וישוחו‬
‫מעוצר רעה ויגון ‪ .‬שופך בוז על נדיבים )תהליס ק״ז( ‪ .‬שהמלות וימעטו וישוחו מוסבים על‬
‫הנדיבים שזכר בפסיק שאח״ו ‪ .‬וכן פני ה' בעושי רע להכרית מארן זכרם ‪ .‬צעקו וה׳ שמע‬
‫ומכל צרוהם הצילם ‪ .‬קרוב ה' לנשברי לב )שם ליד( ‪ .‬שהמלות צעקי וה' שמע וכו' מוסבים על‬
‫נשברי הלב שזכר בפסיק שאח״ז ‪ .‬וכן ישקלני במאזני צדק וידע אלוה תומתי )איוב ל״א( ‪ .‬וכן‬
‫במלת עיד )כמי שהוא בפסוק כזה( ‪ .‬מצינו בכתוב עוד יניבון בשיבה דשנים ורעננים יהיו‬
‫)שם צ״ב( ‪ .‬שפירושו בשיבה עוד יניבין דשנים ורעננים יהיו ‪ .‬ואמר מלח עוד בחחלהו ‪,‬‬
‫נסחט טל מלת כשיבה שיאמר להלאה ‪ .‬ובהוראת מלת שד באמרו עוד יטבון ‪ .‬יפוין אצל‬
‫כא ‪41‬‬ ‫קהלת ז ח‬
‫>א מצאתי ‪ :‬כט ללד ראה זה מצאתי א*םר עע‪ 5‬ה האלץים אד‪ .‬האדם‬
‫והמה בק^מו ך‪ 1‬עבנ‪ 1‬ת רבים ‪:‬‬
‫ח א מי כהחכם ומי יודע פעזר דבי הכמת אדם תאיר פניו ועז פניו‬
‫‪.‬ישנא ‪ :‬ב אני פי מלך שמר רעל דברת עבועת אלתים ‪ :‬ג אל‬
‫כאור הע‪ :‬ו‬ ‫'‬
‫הלכ ויוציא משאלוה חדשוס ‪ .‬אשר לא שאל טד כה )בנ״א ארסתראכמוגנ( ‪ .‬וקרוב לזה כדוד חשט‬
‫להם כלי שיר )טמוס ו' ה'( ‪ .‬שפירושו לשון מחשבות והמצאות חדשות ‪ .‬וכן ויטש בירושלים‬
‫‪ .‬שהכוונה גו טל המצאת מלאכות חדשות ‪ .‬ובטבור שהכיונה במלת‬ ‫חשבונות )דה״כ כ״י ‪ P‬״'(‬
‫חשבונות פה ‪ .‬איננה דומה אל מלת חשבק שזכר בסשוק כ״ז ‪ .‬ט״כ נשתנה נקודתו ‪:‬‬
‫‪ (^) H‬מ י כהתכם ומי יודט פשר דבר ‪ .‬הכתוב הזה והבאים אחריו נמשך טנינס טד פסוק‬
‫אס כל זה )פסוק ט'( ‪ .‬ובפסוק כי לכל חפן יש טת ומשפט ובפסוק שאחריו ‪.‬‬
‫באר שצריך לדטת פשר דבר בכל חפן וטנק ‪ .‬ואמרו מי כהחכם ומי יודט פשר דבר ־ נמשך‬
‫ענינו מן הקודם ‪ .‬שאחר טוב לפני האלהים ימלט ממנה וחוטא ילכד בת וכו' ‪ .‬ואשה בכל‬
‫אלה לא מצאתי וכי' ‪ .‬ויאמר בזה מי כהחכם ומי יודט פשר דבר בכל הנהנתו עם אשתו‬
‫)ולשון פשרה ידוטה בדרז״ל( ‪ .‬וכוון בזה כן על אדות רכישת ההק ‪ .‬שצריך האדם למצוא פשר‬
‫דבר ‪ .‬והוא שיבקש למצוא חן וכבוד בפיני חברתו ואשת בריתו ‪ .‬רק על מה שירכוש עבירה‬
‫בצדק וביושר ‪ .‬ולבו ימאס ויתעב למצוא חן בעיניה ע׳י רכישת הון ועושר בטישק ונלוז)ושבח‬
‫אח האיש ההוא ‪ .‬ואמר חכמת אדם תאיר פניו וכו'( ‪ .‬נם כוון בזה אל שישים האדם נבול‬
‫ומעצור לתאות לבו)כמו שיאמר אח״ז כי לכל חפן יש טת ומשפט( ‪ .‬ונם טי״ז חכמתו האיר‬
‫פניו ‪ .‬וגם טוז פניו ישונא ‪ .‬כי זה נירם עוז וגבורת חיל‪) :‬ב( מצינו בכתוב מלת פה שהוא‬
‫לשון צווי ‪ .‬כל איש אשר ימרה את פיך )יהושע א׳( ‪ .‬למה זה אתם עוברים את פי ה' )במדבר‬
‫י״ד( ‪ .‬הן אני כפיך לאל)איוב ל״נ( ‪ .‬ויאמר שהחכם יחשוב בלבו ‪ .‬כמו שאני מחייב לשמיר צווי‬
‫המלך‪ .‬כן חובה פלי לשמור מה שאני מחויב עפ״י שבועת אלהים‪ .‬והוא מה שאני מחויב עפ״י‬
‫דברי התורה‪.‬שאני מושבע על שמירתם ‪ .‬והכוונה לומר שכאשר חסית אותו אשתו לבלוע הון‬
‫זרים ‪ .‬יזכור אח צווי האלהים שהזהיר מלעשות כזאת ‪ .‬ולא ישמע ולא יאבה לעצת און שיעצתו‬
‫אשתו ‪ .‬וכוונת אות הוא״ו של ועל דברת ללשון שיווי ‪ .‬יטוין אצל פסוק כי מקרה בני האדם ‪,‬‬
‫)ג‪ /‬ט' בבאה״מ( ‪ .‬ויש שפירשו פפ׳י דטת בעל הטעמים )שמלת וטל הוא בטיעם מפסיק( שפי■׳‬
‫מלת וטל לשון נובה ורוממות ‪ .‬כמו הגבר הוקס על )ש״ב כ׳ג( ‪ .‬ואל על יקראוהו )הושט‬
‫י״א( ‪ .‬אך טל פול‪) :‬איוב ל״ו( ‪ :‬ויתכן שכוונת הכתוב באמרו ועל דברח שבועת אלה־כ ‪.‬‬
‫להזהיר גס ברבר רבוי התאוה ‪ .‬והכוונה נס בתאות היתר ‪ .‬כי האיש שמשקיע לבו ביין התאוה ‪.‬‬
‫טיבר טל מצות קדושים תהיו )ייקרא י״עי( ‪ .‬יעיין ברמב״ן שם ‪ .‬וזהו על דברת שבועת‬
‫אלהים ‪ .‬נם יתכן שהכוונה באמרי יעל דברת שבועת אלהיס ‪ .‬כי הנה האל ית' שומר את חיקי‬
‫הטבע ‪ .‬לבל ימישו כל ימי הארן ‪ .‬וכמו נשבע ובא בבריח ע״ז ‪ .‬שחוקי הכיבע לא ימושו‬
‫לעילם‪ .‬וע׳ב האדם צריך‪.‬ללכת בדרכיו‪ .‬ולהתנהג באשר נשבע האלהים‪ .‬שלא להרוס נבו^‬
‫הטבט ‪ .‬כי בפרוץ האדם גבולי הטבע ‪ .‬הוא מאבד פצמי עי״ז ‪ .‬כמו שכבר אמר התכס בוזס‬
‫דרכיו ימית )משלי י׳ט( וימרה בזה אח רצין אלהי החסד החפן כחיים ‪ .‬וזהואמרו מי כהתכש‬
‫וכו'‬
‫כאור הטלות‬
‫דעוד ראיתי החת השמש )למטלה נ' ט״ז( כבאה״מ ‪) :‬כם( חשבונות ‪ .‬נמצא פ״ז ב׳‬
‫'‬ ‫פירושים בבאה״ס ‪:‬‬
‫‪) n‬כ( א ^ י לפי פירושט בבאה״ט יחסר פה פעל האמירה ‪ .‬והכוונה שהוא )החכם( יאמר‬
‫בלבי אני סי מלך שמור ‪ .‬יעיין כזה אצל פשוק וסבותי )ב' כ׳( כבאה״מ ‪:‬‬
‫>נ( אל הכהל ‪ .‬כתבנו בכאה׳ט שפי׳ אל תבהל למען לא תבהל ‪ .‬ודוגמא לזה ימצא הקורא אצל‬
 ‫קהלת ח‬ ‫‪42‬‬
‫הכחל מפניו הלך אל תעמל כדבר רע פי כל אישר _יחפץ‪.‬י^ה ‪:‬‬
‫י קאשר ךבר מלך שלטון ומי יאמר' לו״מה תעשה'‪ :‬ה שומר מצוה לא‬
‫ן‪.‬ךע דבר רע נעת ונלשןט‪..‬יךע לב הכם ‪ :‬ו פי'לכל הפץ‪.‬יש‪.‬עת ומשפט‬
‫כי רעת האדם רבה עליו‪ :‬זכי אינ‪.‬נוי ‪_1‬ע מהשיה‪:.‬ה כי כאשר ןה‪.‬י‪.‬המי‬
‫’‬ ‫באור הענין‬
‫וגו׳ וטל דברת שבוטח אלהים ‪) :‬נ טד ח׳( נוצינו בכתוב שרש בהל שענינו מהירות וחפ‪1‬ון‬
‫אל תבהל על פיך )ה׳ א׳( ‪ .‬נבהל להו! איש רע טין )משלי כ״ח( ‪ .‬ויבהילו להביא את המו‬
‫]אסתר ו׳[ ‪ .‬והכוונה בכתוב שהחכם אומר אל לבו ‪ .‬הלא למען שלא יבהילוך עברי המלך‬
‫צלכת מהר מן המקום שהתיצבת בו לפני המלך ‪ .‬ע״כ צריך אתה להיות נזהר שלא לעמוד‬
‫לפניו בדבר רע ‪ .‬ושלא לפי כבודו ‪] .‬כמו אם נושא טל כתפו משא ‪ .‬ואך כי אס הוא בכלי‬
‫גמאס[ ‪ .‬כי כל אשר יחפון יטשה‪ .‬שהוא יכול לענוש אותך ע״זבטונש‪ .‬מלבד הגרוש שגרשוך‬
‫מעל פניו ]פסוק ג׳ ד׳[ ‪ .‬אך ראוי לך להיות שומר מצות כיבוד המלך ‪ .‬ולעמוד לפניו באורח‬
‫כבוד כראוי‪ .‬ואז לא תדע דבר רע ‪ -‬שלא יאונה לך רע מאת המלך ‪ .‬על עמדך לראות אוהו ‪.‬‬
‫ועת ומשפט ידע לב חכם‪ .‬שהוא יודע את הטח שהורשה לו לעמוד לפני המלך ורהדר שראוי‬
‫לו להתנהג בו בעמדו לפני המלך ]פסוק ה׳[‪ .‬וכן לכל הפן ]כמו שהוא דבר השק לראות את‬
‫המלך[ יש עת ומשפט ]יעוין באה״מ[ ‪ .‬כי רעת האדם רבה מה שנעשית לו נס ע״י עצמו והוא‬
‫מה שהוא עצמו אשס בדבר ]פסוק ו׳[ ‪ .‬וע״כ רעת האדם רבה עליו ע״י חפצו וחשקו יעו‬
‫כי אינט יודע מה שיהיה אחרית החפ‪:‬ן והחשק הזה ‪ .‬שיוכל לגרום רעה כשלא ידעו בו גבול‬
‫ושעור‬
‫באיר המלות‬ ‫‪.‬‬
‫אל תאמר מה היה )ז׳ י׳( בבאה״מ ‪) :‬ו( בי לכל חפן ‪ .‬פי' כי לכל חפן כן לכל חפן ‪ .‬וכן כי‬
‫אס שנים הרבה יחיה האדם )י״א ח'( ‪ .‬וכוונת מלת כי פה ושם ‪ .‬הוא ככוונתו ברוב המקומות‬
‫בלשון אשר‪ .‬וישוב הלשון הוא ‪ .‬שיאמר כי לכל חפן וכו׳‪ .‬שזה שאמרתי לך המשל מן המלך‪.‬‬
‫זה יהיה לך משל וזכרון ללמוד לקח ‪ .‬כי לכל חפן יש עת ומשפט ‪ .‬וכן יתישב הלשון בפסוק‬
‫כי אם שנים הרבה )י״א ח׳( שזכרנו ‪ .‬וכן יפורש הכתוב הגפן הובישה וכו׳ כל עצי השדה יבשו‬
‫כי הוביש ששון מן בני אדס )יואל ס״ו( ‪ .‬שהכוונה הגפן הובישה וכו׳ כל עצי השוה יבשו ‪.‬‬
‫יז‪ 5‬דמיון והזכרה ברעיון רואיהם ‪ .‬כי הוביש ששון מן בני אדם ‪ .‬ובאמת חסר שס רק מלה‬
‫אחת והוא פעל האמירה )והוא הסר פעמים הרבה בכתוב ‪ .‬ימוין אצל וסבותי אני למעלה ב'‬
‫הוביש‬
‫‪W‬‬ ‫כי‬
‫ויאמרו ‪V‬‬
‫‪I‬‬ ‫השדה יבשו\‬
‫'י‬ ‫הובישה וכו' כל עצי‬
‫היה כתוב ‪ .‬הגפן ׳ ♦'׳׳ ■ ׳ ►־•‬‫• ••‬ ‫כאילו‬
‫•••‬ ‫בבאה״מ(‪.‬יי •והוא‬
‫־ ־ ־ ‪— -‬ז‬ ‫‪-‬כ'‬
‫ששון מן בני אדם ‪ .‬וכן פת בשני הכתובים שהזכרנו חסר רק פעל האמירה ‪ .‬וכן הוא ישוב‬
‫הלשון בפסוקים כרס היה לידידי וכו׳ כי כרם ה׳ לבאות בית ישראל וכו׳ )ישעיה ה׳( ‪ .‬על‬
‫אדמת עמי קון שמיר תעלה כי על כל בתי משוש קריה עליזה )שם ל׳׳ב[ ‪ .‬לך קח לך אשת‬
‫וכו׳‬
‫ל׳ ‪U 1‬‬
‫השבי ‪V‬‬
‫ימים ‪J‬רבים ‪vpiJ‬‬ ‫אליה‬
‫׳‪^ i j - .‬‬ ‫‪ •. L‬ואומר ׳‪VI‬‬
‫א'[‬ ‫ה׳ ‪]j‬הושע‬
‫'‪'.‬׳‪.‬׳* ׳׳‬ ‫מאחרי יי‬
‫הארן ״׳‪ i‬״‪.‬‬
‫תזנה ־‪'.‬״ ‪I‬‬
‫זנה ־‪.‬׳‪.‬־‪.‬‬
‫וכו׳ ־כי ׳'־'‬
‫זנוג ם ■—‬
‫כי ימים רבים ישבו בני ישראל וכו' ]שם ג׳[ ‪ .‬ויספרו אל יהושע את כל המוצאות אותם ויאמרו‬
‫כי נתן ה׳ בידנו אס כל הארן )יהושע ב׳[ ‪ .‬הביטו אל אברהם אביכם וכו׳ כי אחד קראתיו‬
‫ואברכהו וארכהו כי נחם ה׳ ליק זכו' ]ישעיה נ״א[ ; עת ומשפט ‪ .‬פי׳ משפט מנהג וסדר ‪.‬‬
‫כמו מה יהיה משפט הנער ומעשהו ]שופטים י׳׳ג[ ‪ .‬וכה משפעו כל הימים ]ש״א כ״ו[ ‪ :‬רנה‬
‫עליו ‪ .‬פי׳ עליו ע׳׳׳ עצמו ‪ .‬וכן כי עליך הורגנו כל כיום ]סהליס מ׳׳ד[ ‪ .‬פי׳ על ידך ובעבור‬
‫כבוד שמך ‪ .‬וכן כי עליך נשאתי חרפה ]שם ס״ט[ ‪ .‬כי אמרתי פן אמות עליה ]בראשית כ״[ ‪.‬‬
‫וכן בי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי טל כל מיצא פי ה׳ יתיה האדם ]דברים ח׳ ג׳[ ‪.‬‬
‫פי׳ כי לא על ידי הלחם לבדו יחיה האדם ‪ .‬כי על ירי כל מוצא פי ה׳ יחיה האדם ‪ .‬ויעיין‬
‫אצל יגיד עליו רעי ]איוב ל״ו[ ‪) :‬ז( כי כאשר יהיה מי יגיד לו ‪ .‬כתבנו בבאה״ע שפי׳ כאשר‬
‫יהיה כאשר ראוי להיות ‪ .‬ודוגמאות ליה ימצא הקורא אצל פסוק ידעתי כי כל אשר יעשה‬
‫כב ‪43‬‬ ‫קהלת ח‬
‫עיד לו ; ח אין אדם ‪-‬עליט ברוח לכלוא את הרוח ואין על ט‪1‬ן ביום‬
‫המות ואין משלחת במלחמה ולא ימלט רעע את בעליו ‪ :‬ט את כלי זה‬
‫ראיתי תתון את לבי לכל מעשה אשר נעשה תחת השמיש'‪.‬עתי אישר‬
‫שלט האדם באדם לרע לו ‪ :‬י ובכן ראיתי רשעים קברים ובאו וממקום‬
‫■‬ ‫‘‬ ‫י ‘‬ ‫י‬ ‫כאור הענין‬ ‫’‬ ‫’‬
‫ושפור ‪ .‬כי דכש מצאת אכול דיך וכי אמר החכם ]משלי כ״ה[ ‪ .‬ואמר כי כאשר יהיה מי יניד‬
‫לו ‪ .‬שמי יגיד לו את השמור והסדר הראוי להיות ‪ .‬ופי׳ כי כאשר יהיה כאשר ראוי להיות ‪.‬‬
‫]יפוין באה״מ פסוק ז׳[ ‪ .‬והכוונה בפסוקים האלה לומר ‪ .‬שכמו שצריך האדם להיות נזהר‬
‫בהתנהגותו בראיית פני המלך ‪ .‬כ! יש לו להיות נזהר בהנהגותיו בכל דבר חפן וחשק ‪ .‬וכאשר‬
‫יהיה שומר מצוה ‪ .‬שהיא דברי התורה ודרכיה‪ .‬אז לא ידט דבר רט ‪] :‬ח[ אין אדה שלימ‬
‫ברוח‪ .‬נמשך הוא לטניןשלפניו ‪ .‬ויאמר שאם אין אדם שליט ברוח לכלוא אארוח תאותו ‪ .‬ולפצור‬
‫אה פמת מחשבותיו‪ .‬שלא יהיו משולחים ונטזבים להתהלך באשר יתהלכו‪ .‬אם גס בארחות‬
‫מקלקלות ‪ .‬אז אין לו שלטון טל רוחו גס ביום המוח ‪ .‬שאס הגה רוחו בכל ימי חייו מחשבות‬
‫ממל ואון ‪ .‬ומלא קדים בטנו ‪ .‬אז נס ביום המות ‪ .‬איננו יכול להבליג ולמצור את הלך רוחו ‪.‬‬
‫כי רוחי נטשתה כבר כבכרה קלה משרכת דרכיה ‪ .‬ורסן מפניה השלח ‪ .‬ואמר טוד ואין משלחת‬
‫במלחמה‪ .‬שכמו שאסיטמיד המלך שנד גבורים שילחמו זה עם זה‪ .‬אז אין דרכו לשלחם באיזו‪-‬‬
‫שליחות ‪ .‬או לשלחם לחפשי ‪ .‬טרם כלות המלחמה‪ .‬רק יחכה טד כקה המלחמה‪ .‬לראות איך‬
‫שאחד מהם ינצח ‪ .‬ויפיל שדוד אה השני ‪ .‬כן נחנט הוא ביום המות ‪ .‬שיונח האיש ההוא‬
‫לחפשי ‪ .‬מהתאבקות מחשבותיו הכיובים והרעיס יחד ‪ .‬ואמר ולא ימלט רשע אח בעליו ‪ .‬ופי'‬
‫ימלט תת המלטה ושילוח )ימוין באה״מ( ‪ .‬ויאמר שרעיון הרשע לא יניח אז לבעליו שימלט‬
‫ממנו‪ .‬אחרי אשר הסכן הסכין כמו‪ .‬ושכןטמו יחד בברית ’■■אהבה‪ .‬והכוונה בדבריו אלה‪.‬‬
‫שהאיש אשר לא השתדל בכל ימי חייו ‪ .‬לכלוא אח רוחו כבמחג ורסן ‪ .‬להטותו לטוב ולמישרים ‪.‬‬
‫זלהגיונות טהורים וזנים ‪ .‬הנה האיש ההוא נם ביום המות )בלבשו חרדות מפחד עתידותיו ‪.‬‬
‫גם אז לא יוכל להיטיב את לבו בפתע פתאום ‪ .‬והוא בא לפני כסא משפט האמת ‪ .‬מלא רעיונות‬
‫און ואול ‪ .‬ומחשבותיו כבצפורן שמיר חרותים בכתב מפורש על לוח לבו ‪ .‬ומה רע ומר גורלו‬
‫אז‪ .‬כי ישבע מרורים פרי מחשבותמ ומעשיו‪) :‬ט( יאמר את כל זה )שיאמר להלאה( ראיתי‪.‬‬
‫וג^תיאת לבי לכל מעשה אשר נמשה חתת השמש‪ .‬בעת אשר שלט אדם רע באדם לרע לו‪.‬‬
‫)והספורט לפי דרכו כתב וז״ל עת אשר שלט האדם באדם לרע לו ‪ .‬כי אמנם השלטנוח נראה‬
‫דבר טוב בלי ספק ‪ .‬מכל מקום יהיה לפעמים סיבה לרע לזה השליט להביא עליו חטאה‬
‫גדולה ‪_ .‬כמו שקרה למצר׳ם כמסשלהס על ישראל עכ״ל( ‪ .‬והכוונה באמרו עת אשר שלע‬
‫האדם באדם לרע לו ‪ .‬שיש אשר ישלטו אנשים רעים על בני אדם להרע להם בעטי ועבדות ‪.‬‬
‫ויש אשר ישלטו על בני האדם להרע אס לבם ‪ .‬בי יתקנאו בגדולת הרשעים ‪ .‬והמה מאשרים‬
‫זדים ויהללו אס הרשעים ‪ .‬ויעשו כמעשיהם ‪ .‬ויאמר לכל מעשה וכו' ‪ .‬כי מצינו שרש עשה נס‬
‫על מחשבה חדשה הנעשית בלב האדם‪ .‬או עשיתי בנפשי שקר )ש״ב י״ח( ‪ .‬וכן בשרש פעל‬
‫הדומה‬
‫באור ד‪.‬םלות‬
‫האלהים הוא יהיה לעולם ]ג׳ י״ד[ בבאה״ח ‪] :‬ח[ ולא ימלט רשע את בעליו ‪ .‬כתבנו בבאה׳׳ע‬
‫שפי׳ ולא ימלט לא יתן המלטה ‪ .‬ודומה לזה וממלט ובקעה ודגרה בצלה ]ישעיה ל״ד[ ‪ .‬שהוא‬
‫לשון תת המלטה ‪ .‬ומצינו בשרש פלס הדומה בהוראתו לשרש מלם ‪ .‬וינהום ויאחז סרך ויפליט‬
‫ואין מציל ]שם ה'[ ‪ .‬ופירשו הכוונה בי ‪ .‬שאם אמנם שמלך אשור אחר שיאחז הפרך יחן לו‬
‫המלטה ‪ .‬כי בעת הראשון הנלה רק את שבט זבולון ושבט נפתלי ‪ .‬ואח שאר השבטים הניח על‬
‫מקומם ‪ .‬וכן בפעם השנית הגלה רק את שני המטות וחצי המסה שבעבר הירדן ‪ .‬אך בכל זאיז‬
‫אק מציל מידו ‪ .‬כי בפעם השלישית הגלה את כל הנותרים מעשרת השבטים ; ]י[ אשר כן עשו ‪..‬‬
 ‫קהלת ח‬ ‫‪44‬‬
‫כןד^ט ‪.‬י הלכו ו ף‪? 4‬תכחו ב‪^:‬יר א ע ר כן ^ ע ^ו נ ם ז ה ה ב ל * יא א ^ ר א ץ‬
‫נ ע ש ה פ ת נ ם מ ע ש ה הרעה מ ה ר ה ע ל בן מ ל א ל־ב ב נ י ה א ד ם ב ה ם מ ג ע‪ 1‬ו ת‬
‫ר ע ; י ב א ש ר ‪ K m‬ע ש ה ך ע מ א ר‪ .‬ו ב ! א ף ן ד ל‪ 1‬ב י נ ם י‪ 1‬ד ע אנ י א ש ר‪.‬י ה‪ :‬ה‬
‫ס ו ב לן ר אי ה א ל ה י ם א ש ר ןי ר או מ ל פ נ י ו ‪ :‬ע ו ט‪ 1‬ב ל*א‪.‬יהןה לרישע ו ל א‬
‫‪ :‬א ר י ך ; מ י ם כ צ ל אישר אי ננו ^ירא מ ל פ נ י א‪.‬ל הי ם ‪ :‬יר‪.‬י‪.‬ש ה ב ל א ש ר נ ע ש ה‬
‫א ש ר מ נ מ ן א ל ה ם כ מ‪ .‬ע ש ה ה ר ש עי ם וי ש‬ ‫ע ל ה א ר ץ א ש ר ‪.‬י‪.‬ש צ ך ק י ם‬
‫באור הענין‬ ‫י‬
‫הדומה אליו בהוראסו ‪ .‬מציגו הוי חושבי און ופועלי רט פל משככוהס )מיכה ב'( ‪) :‬י( ובכן ‪,‬‬
‫יאגזר ובענין הזה ראיתי שרשעים אשר היו עד הנה כמו קבורים ‪ .‬באו ממקומם לעיר מ ם‬
‫מלאים עושר והון רב‪ .‬וע״י בוא האנשים הרעים האלה‪ .‬הנה הכיוביס וישרים אשר קבעו‬
‫הרבה עתים לתורה והפלה ‪ .‬במשכנות ה׳ ומקומות מועדי אל ‪ .‬האנשים האלה המה ילכו מן‬
‫העיר ‪ .‬מתגרת יד הזדים ‪ .‬ועי״! נשכחו בעיר למודי עבודת ה' אשר למדום הצדיקים ‪ .‬כי‬
‫מפני שיעמוד בראשם איש אוהב רשע וזיון ‪ .‬באשורו אחזה רגלם ובעקבותיו יצעדו ‪ .‬ומן עבודת‬
‫ה׳ יסירו לבס ‪ .‬ואמר שהמע״ה ע״ז גם זה הבל ‪ .‬והכוונה בדבריו לומר ‪ .‬שאם אמנם שהאנשים‬
‫האלה לא יעשו מעשים רעים ‪ .‬כמו שמושה האיש הרשע ‪ .‬אך הם מתרפים ממלאכה הקודש ‪.‬‬
‫מעת בוא הרשעים אל עירם ‪ .‬והצדיקים גלו ממקימם והרחיקו נדוד ‪ .‬אך נס זה מעשה הבל‬
‫הוא ‪ .‬וכמו שיבאר בפסוקים שאח״ז ‪) :‬יא יב יג( נמשך הוא לענין הקודם ‪ .‬ויאמר ע״כ מעשה‬
‫הבל הוא להתקנאות באיש רשע ‪ .‬ולעזוב בעבור זה לשמור המנהגים הכיוביס ‪ .‬אשר יסדו‬
‫הצדיקים באמונתם‪ .‬כי הלא בטבוא׳שאין נעשה פתגם מעשה הרעה מהרה‪ .‬ע״כ מלא לב‬
‫קצת בגי האדם )וזהו פי׳ בהם ‪ .‬קצת בין בני האדם( לפשות רע )פסוק י״א(‪ .‬וגם על אשר‬
‫חומא עושה רע מאת ‪ .‬והאל מאריך ומחכה לו ‪ .‬אך יודע אני אשר יהיה עוב ליראי האלהיס‬
‫וכו׳ )פסוק י״ב( ועוב לא יהיה לרשע וכו׳ )פסוק י״ג( ‪) :‬יד ט־ו טז יז( כי׳ מגיע הוא לשון‬
‫יגיעה‬
‫באור המלות‬
‫מלת כן פירושו דבר הנון וישר ‪ .‬כמו כן בנות צלפחד דוברות ]במידבר כ״ז[ ‪ .‬כנים אנחנו ]בראשית‬
‫■מ״כ(' ‪) :‬יא( אשר אין נעשה ‪ .‬פי׳ אשר כמי ים! • ימי') אצל אשר מי יגיד לאדס )ו׳ י״ב(‬
‫בבאה״מ ‪ :‬פתגם ‪ .‬פחודת עונש ‪ .‬וכן ונשמע פתגס המלך )אסתר א׳[ ; ]יב[ מאת ‪ .‬מאת‬
‫פעם ‪ .‬וימוין רש״י ז״ל ; ]יד[ יש צדיקים אשר מגיע ‪,‬אליהם כמעשה הרשעים וכו׳ ‪ .‬פי׳ שמניע‬
‫בהם כמקצת כגמול אשר ראוי לרשעים ‪ .‬ולשון מגיע ]ששרשו נגע[ הוא כמו עד יעזר גנעו‬
‫]ישעיה מ׳׳ז[‪ .‬שהכוונה שקצת מהם באו עד יעזר‪ .‬לא יגע בך רע ]איוב ה׳[ ‪ .‬פי׳ אך נגיעה‬
‫במקצת ‪ .‬וכן כאשר לא ננעניך ]בראשית כ״ו[ ‪ .‬ולא יוסיך עוד לגעת בך ]ש״ב י״ר[ ‪:‬‬
‫]טו[ אשר ‪ .‬מלת אשר מציע שפירושו יען ‪ .‬יעוין אצל אשר מי יגיד לאדם ]וא״ו י״ב[ בבאה״מ ‪:‬‬
‫ינוע ‪ .‬טנין התחברות להיות לתועלת למי שהתחבר אליו ‪ .‬כמי וילוו עליך וישרתוך ]במדבר‬
‫י״יו[ ‪ .‬גס אשור נלוה עמס ]חהלים פ״ג[ ‪ -‬או שמתחבר לעשות כרצון מי שהתחבר אליו ‪ .‬כמז־‬
‫י»יי גייס רבים אל ה׳ ]זכריה ב'[ ‪ .‬ופי׳ הפעם ילוה אישי אלי ]בראשית כ״ע[ ‪ .‬שיתחבר‬
‫אלי לפזרני בנ ‪T‬ול הגרם נ והוא ילונו ‪ .‬אות הוא״ו פירושו ®ד לשין למטן ‪ .‬ודוגמתו דרשוני‬
‫וחיו )עמום ה׳( ‪ .‬פקח מיניך שבע לחם )משלי כ (‪ .‬רחץ וסהר ]צו״ב ה׳( ‪ .‬וכלם ככוונה בם‬
‫משה כך ויצמח לך תועלה זה‪] :‬טז[ שנה בעיניו איננו רואה‪ .‬פי׳ איננו רואה בלשון סתמי ‪.‬‬
‫והכוונה שיש מי אשר גם ביום ובלילה שנה בעיניו אינע רואה ‪ .‬והוא נמו ויאמר ליומך מ ה‬
‫אביך חולה ]בראשית מ״ח[ ‪ .‬שהכוונה ויאמר האומר ‪ .‬ולא פי' מי האומר ‪ .‬וכן ויגד ליעקב‬
‫ויאמר הנה בנך יוסך בא אליך ]שם [ ‪ .‬וכן אם יחרוש בבקרים ]ממום ו׳[ ‪ :‬איננו רואה ‪.‬‬
‫אצל וחשכו הרואות בארובות ]י״ב נ׳[ בבאה״ע הבאנו דוגמאות שמלת ראה נאמר גם על‬
 ‫קהדתח‬
‫^ ! ‪ .‬ע י ם ע מ נ ל ע א י ה מ כ מ ‪ :‬ע ע ! ה ה צ ך ר ן ם א מ ר ת י ע נ ם ז ה ד! ב ל ; ט־‪.‬דש ‪ 5‬ח ת י‬
‫א נ י א ת ה ש מ ח ה א ע ! • א י ן ט‪ 1‬ב ל א ד ם ת ה ת ך « ^ מ ע‪ 1‬כ י א ם ר א כ ל ו ר ש ת ו ת‬
‫ו ל ש מ ו ח ו ה ו א ‪ .‬י ל ו נ ו ב ע מ ל ו י מ י ת י ו א ש ר נ ת ן ל‪ 1‬ד ‪ /‬א ל ה י ם ת ח ת ה ש מ ש ‪:‬‬
‫טי כ א ש ר נ ת ת י א ת ל ב י ל ד ע ת ת נ מ ח ו ל ר א ו ת א ת ה ע נ י ן א ש ר ר ע ש ה _על‬
‫ש נ ה ן ע ע י ו א י נ נ ו ר ^ ה ; יי ו ר א י ת י א ת כ ל‬ ‫ה א ר ץ כ י ג ם ב י ו ם ו ב ל‪ .‬י ל ה‬
‫א ת ה מ ע ש ה אי ש ר נ ע ש ה‬ ‫ה א ד ם ל מ צו א‬ ‫מ ע ש ה ה א ל תי ם כי ל א יו כ ל‬
‫‪» .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫“‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪V; T‬‬ ‫•״‬

‫‪-‬‬ ‫באור הענין‬

‫עיעה במקצת )יעוין באה״ת( ‪ .‬ופי' מטשה שכר המטשה )יפוין אצל וראיתי כי אין סונ מי ^ ר‬
‫ישמח האדם במעשיו ג׳ כ״ב בבאה״מ( ‪ .‬ויאמר יש הכל וכי׳ אשר יש צדיקים שמניט לתם‬
‫במקצת ‪ .‬כגמול אשר ראוי לרשעים ‪ .‬ו ק יש רשעים שמניע להם במקצת ‪ .‬מ מול אשר ראוי‬
‫לצדיקים ‪ .‬ויאחר ע״ז אמרתי שגם זה הבל ‪ .‬שהוא דבר שאין ראוי להאיש הצדיק להצטער עליו‬
‫הרבה )פסוק י״ג( ‪ .‬ויאמר עוד בזה ושבחתי אני את השמחה וכו' ולשמוח ו ט א ילונו ו ט׳ ‪.‬‬
‫שאני משבח אח האיש אשר יבליג על דאגתו בכל יכלתו ‪) .‬כמאמר הכתוב דאגה בלב איש‬
‫ישחנה‪ .‬משלי י׳׳ב{‪ .‬וישמח את נפשו ע״י מסיבית עשתונות רוחו‪ .‬ונ מ יגון'ו אנ ח ה‪ .‬ואמר‬
‫שע״כ ראיי לאיש שכל לעשות ׳את ‪ .‬יען כי אין טיב לאדם כי אם יכו׳ והוא ילונו וכו׳ ‪.‬‬
‫)ומ!ת לוה כלשון לויה והתחברות יאמר טל מי שמתחבר לרעהו לעשות לתועלת ר ע הו‪ .‬וכן‬
‫‪1‬‬
‫יאמר על מי שמוכן תמיד לעשית כרצין מי שהתחבר אליו ‪ .‬יעוין באה״מ ‪ .‬שאין טוב לאדם כי‬
‫אר לאכול ולשתות ולשמוח ‪ .‬למען שהדבר הזה ילונו בעמלו ‪ .‬שיהיה לו להתחברות לתועלת עמלי‪.‬‬
‫והוא למען יוכל לעמול בעמל אשר בחר לו ‪ .‬להשיג על ידו המבוקש הנרצה בעיני אצהים ואדם‬
‫)פם־ק ט״ו( ‪) .‬ובמה שאמר ושבחתי אני את השמחה ‪ .‬ואמר ולשמחה מה זה עישה ‪ .‬למעלה‬
‫נ' ב' ‪ .‬יעוין בדברינו להלאה בסוף פסוק וראיתי‪ .‬פ סו קי׳׳ז(‪ .‬ואמר כאשר נסתי אח לבי ‪.‬‬
‫והטונה אולם כאשר נתתי את לבי לדעת חכמה ולראות וכו׳ כי נם ביום ובלילה שנה בעיניו‬
‫איגט רואה ‪ .‬שיש אנשים אשר הש בעוני ועבדות ‪ .‬עד שפעמים הרבה כל היום וכל הלילה‬
‫איננו רואה שנה בעיניו )יעוין באה׳׳מ( ‪ .‬ובעבור עמל רב תמידי כזה מבלי מנוח ‪ .‬לא יעצרו‬
‫כח לשמח אס נפשם ‪ .‬ולהניח רוחם מעצבה ומרגזה ‪ .‬ולא יתכן להאמר עליהם הדברים שאמר ‪.‬‬
‫‪ b i‬זה הבל ושבחתי אני אס השמחה ו ט' )שבפסוקים שלפני זה וכמבואר( )פסוק ט״ז( ‪ .‬על‬
‫כן וראיתי אח מעשה האלהים שהוא עשה אס החבל ‪ .‬שלא יוכל האדם להבין דרכיו ‪ .‬וגס החכם‬
‫לא יוכל למצוא חקר מעשה האצהיס ‪ .‬בעשותו והכיט את התבל על אופן כזה ‪ :‬ואין סתירה‬
‫לזה הכתוב ממת שאמר למעלה ‪ .‬נם את העולם נתן בלבם מבלי אשר לא ימלא האדם את‬
‫המעשה אשר עשה האלהים מראש ועד סו‪,‬ה )ג׳ י״א( ‪ .‬ופירשנוהו בפי׳ א׳ שאי אפשר )וזהו‬
‫מבלי( אשר לא ימצא כלל בני האדם את המעשה אשר עשה האלהים מראש ועד סון! ‪ .‬כ■ שם‬
‫הטונה על תכלית יצירת כלל בני האדם ‪ .‬אשר בעבור זה ברא אותם האלהים ‪ .‬ופה יאמד‬
‫ורא תי אס מעשה האלהים כי לא יוכל האדם למצוא את המעשה אשר נעשה תחת השמש‬
‫)שהניח להיות כזאת( ‪ .‬שנמצא ם )חלק ומקצת( אנשים אומללים מעונים בלחץ ‪ .‬בתגרת מ־י‬
‫אנשי זדון ‪ :‬והנה אמר ושבחתי אני את השמחה וכו׳ והוא ילונו בענזלו ‪ .‬שהוא משבח אח השמחה ‪,‬‬
‫כאשר האדם לוקח לו עסית לשמח אס לבבו ‪ .‬למען יתחזק ויחל־ןנ כח לעמול להגיע אל‬
‫המבוקש הטוב בעיני אלהיס ואדם ‪ .‬ואינט סותר לזה אמרו ולשמחה מה זה עושה ) נ׳ כ׳( ‪.‬‬
‫כי‬
‫באור הטלות‬
‫לשון הרגש ‪] :‬יו[ וראיתי אס כל מעשה האלהים ‪ .‬מליט מלת מעשה שפירושו הכנה ‪ .‬יפוין‬
 ‫סהלת ח ט‬ ‫‪46‬‬
‫*‪.‬םר‬
‫‪-‬‬
‫וגם *אם י‪4‬‬‫; ‪-‬‬
‫ימצא‬‫* ; ■*‬ ‫‪:‬‬
‫לבמ?ם‬
‫;־••‬
‫האדם‬
‫‪. I T‬־‬
‫יעמל‬ ‫־ד־‬
‫א?םר‬
‫‪V‬‬
‫בשל‬
‫‪V :‬‬
‫הישמש‬
‫״ ‪V V‬‬
‫תחת‬
‫למצא ‪:‬‬ ‫יוכל‬
‫‪;• -‬‬ ‫לא‬ ‫לדעת‬ ‫ד‬
‫‪1‬־‬
‫הההם‬
‫‪1‬‬ ‫^‬

‫■ט א כי את כל זח נתתי אל לבי ולבור את ןל זה אשר הצדיקים והחכמים‬

‫ועבדיהכוביד האלתים גם אהבה גם שנאה אין יודע האדם הבל‬
‫לטוב ‪V -‬ולטהור‬
‫;‬
‫ולרשע‬
‫‪-‬‬
‫לצדיק‬
‫׳ ‪T TT :‬‬ ‫*‬
‫מקרה ‪V‬אהד‬
‫• ‪T V ’:‬‬
‫כאשר ־לכל‬ ‫‪V‬‬ ‫־‬
‫לפניהם ‪ :‬ב ־־הכל‬
‫* ‪V *• .‬‬

‫ולטמא ולזבח ולאשר איננו זבח כטוב כחטא הנשבע באשר ש ם ע־‬
‫לב‬
‫*״ ‪.‬‬
‫וגם‬
‫; ‪-‬‬
‫אחד ‪-‬לכל‬‫‪T V‬‬
‫מקרה‬
‫• ‪V*:‬‬
‫הישמש •כי‬ ‫אשר נעשה תחת‬
‫‪ • --------------- T‬־ ‪V V‬‬ ‫‪:‬־ ‪V‬‬
‫רע ‪.‬בכל‬ ‫‪. T‬‬
‫וכא ‪ :‬נ ‪V‬זה‬‫ז •‬
‫‪..‬‬ ‫באיר העגין‬
‫כי שם הכוונה פל השמחה בחכורה מרטים כל היום ‪ .‬ושיהיה בנייני האדם אך זסת הקוס‬
‫וממרח חייו ‪ .‬יעוין בפירושנו שם ‪:‬‬
‫ט )א( ‪ 3‬י מלח כי פירושו רק ‪ .‬ופי' וטבדיהם ומטשיהם ‪ .‬והכוונה ריוח ושכר המטשה ‪ .‬כמו‬
‫לכן יכיר מטנדיהם )איוב ל״ד(‪) .‬יטוין נאה״מ( ‪ .‬והפשוק נמשך לטנין הקודם ‪.‬‬
‫שאמר שיש אנשים אומללים בחבל ‪ .‬ולא יוכל האדם להבין דרכי הנהנח ה' אח החבל ‪ .‬וגם‬
‫אם יאמר החכם לדטת בחקר החכמה את סיבח הדבר הזה ‪ .‬לא יוכל למלוא ‪ .‬ואמר פה‬
‫שרק בזאח יש להניח ולהשכיח שאון גלי הלב וחמהונו ‪ .‬והוא שהלא גס הצדיקים והחכמים ‪,‬‬
‫שכר מטשיהם הוא ביד האלהים ‪ .‬שהם מח־געים בתורה וחכמה ומע״ט ‪ .‬מבלי סקות שכר‬
‫בטוה״ז ‪ .‬רק חוחלתס הוא ששכר יגיטס הוא ביד ה׳ ‪ .‬והוא נאמן לשלם שכרם בטוה״ב ‪.‬‬
‫ואמר נס אהבה נס שנאה אין יודע האדם וכו' ‪ .‬ששום אדם לא יקבע בדעתו ‪ .‬ששלוח הצדיק‬
‫היא לו בעבור שה׳ אוהב אותו ‪ .‬כי הלא הכל לפניו ‪ .‬והוא מה שיבאר בפסוק שאח״ז ‪ .‬באמרו‬
‫שקרה אחד לצדיק ולרשע ‪ .‬וכן לא יחלוס שום אדם בלבו ‪ .‬שמצב העוני של הצדיק הוא ‪.‬‬
‫בעבור שהאלהים שונא אותו ‪ .‬כי מצא את עונו ‪ .‬שיש במעשיו סיגים ודופי ‪ .‬כי הלא יראה‬
‫האדם שמקרה אחד לצדיק ולרשע ‪ .‬שכמו שנמצא צדיק ישוב לו ‪ .‬כן נמצא נם רשע ושוב לו ‪.‬‬
‫וכן גס הצדיקים בעצמם יודעים ‪ .‬שהמצבים הם גלגל החוזר בעולם ‪ .‬וכמו שאמרו רז״ל שכר‬
‫מלוה בהאי טלמא ליכא )קדושין דן( ל״ש ‪ .‬יעו־ן בס״א מהיש״א שם( ‪ .‬והמה מתהלכים לפני‬
‫ה'כל הימים‪ .‬בידעם כי רוצה ה' את יראיו ‪ .‬ויפקידו גמול יניעם בידו ‪ .‬ולבם נכון ובשוח בו‪.‬‬
‫בעבור כי אין קן ליכלחו וטובו ‪ .‬ויעוין אצל ככה לא תדע אח מעשה האלהים אשר יעשה‬
‫את הכל )להלאה י׳׳א ה'( ‪) :‬ב( הכל כאשר לכל ‪ .‬שמצבים שונים נראים בהבל לצדיק ולרשע ‪.‬‬
‫וזהו אמרו הכל ‪ .‬וגם יקרה הרבה שלאיש אחד ישתנו המצבים ‪ .‬משוב לרע ומרע לשוב ‪ .‬וזהו‬
‫אמרו כאשר לכל ‪ ,‬והכוונה כאשר לכל יחיד ‪) :‬נ מד ז׳( פי׳ ואחריו פה סופו ‪ .‬ופי' המסים‬
‫ההולכים‬ ‫'‬
‫כאור הטלות‬
‫אצל מבלי אשר לא ימצא האדם את המעשה וכו׳ ]ג׳ א׳[ בבאה״מ ‪ :‬בשל ‪ .‬בעבור ‪ .‬וכן פי‬
‫בשלי הספר הגדול ]יונה א'( ‪:‬‬
‫‪] D‬א[ כ י את כל זה ‪ .‬מלת ני פירושו פה רק ‪ .‬כי הוא מוסב על מלס לא שבפסוק שלפני‬
‫זה ‪ .‬וכן הוא בכל מקום שנכתב מלת כי אחר מלס לא ‪ .‬לא אמות כי אחיה‬
‫]סהליס קי״ח[ ‪ .‬לא כי בנך המת וכני החי ]מ״א ג'[ ‪ :‬ועבדיהם ‪ .‬לשון הראב״ע כי את כל‬
‫זה וגו׳ ‪ .‬כי ראיתי הצדיקים והחכמים ומעשיהם כמו לכן יכיר מעבדיהם וכו׳ עכ׳׳ל ‪ .‬אך פי׳‬
‫לכן יכיר מעבדיהם ]איוב ל״ד[ ‪ .‬ריוח ושכר מעשיהם ‪ .‬ופן הוא פה פי׳ ועבדיהם ‪ .‬ויעוין אצל‬
‫וראיתי כי אין שוב מאשר ישמח האדם במעשיו ]למעלה נ׳ כ״ב[ בבאה׳מ ‪] :‬ב[ כשוב כחושא ‪-‬‬
‫שניהם שוים במקריהם ‪ .‬נמו כעמי כעמך ]מ׳׳א נ״ב[ ‪ .‬כעם ככהן כעבר כאחניו ו ם'‬
‫]ישעיה כ״ד[ ‪] :‬ג[ ואחריו ‪ .‬פי׳ אחריו סופו ‪ .‬כמו לאחרונה יסטו לדגליהם ]במדבר ב'[ ‪.‬‬
‫ותשחק ליום אחרון ]משלי ל״א[ ‪ .‬והוא דומה למלת אחרית ‪ .‬וחצינו מלת אחר בלשון םון« ‪-‬‬
‫כד ‪47‬‬ ‫קהלת מ‬
‫ואחריו אל המתים ‪ :‬ר כי‬ ‫בני האדם מלא רע והוללות בלבבם בחי״יהם‬
‫נאור העגין‬
‫ההולכים למוה )יטוין באה״מ( ‪ .‬ויאמר זה הוא רט ה־וסר גדול‪ .‬אשר נטשה והונהג מאס קלה‬
‫בני אדם בתבל ‪ .‬והוא שמפני שמקרה אסד לכל ‪ .‬ט״כ לב בני האדם ההם מלא רט וכו' ‪.‬‬
‫והכוונה שיש לתמוה טל מחשבת טקשוסס זאת‪ .‬כי אס אמנם שמקרה אחד לכל‪ .‬אך הלא נס‬
‫מקרים טובים רבים יקרו לכל ‪ .‬ואיך ימלא לב בני האדם כאלה ‪ .‬לחשוב על ה׳ תוטה ‪ .‬שהוא‬
‫הרט לבני האדם בבראו אותם ‪ .‬ושהרמוח המה יתרים בתבל טל הטובות ‪ .‬ואשר ט״כ לב בני‬
‫האדם ההמה מלא רט ‪ .‬שחפלס חמיד להרט לאחרים ‪ .‬והוללות בלבבם בכל משך ימי חייהם ‪.‬‬
‫ו ק הוא רט והוללות ‪ .‬הגיונותיו האחרונות )של הלב( ומחשבותיו אשר יהן אל האנשים ההולכים‬
‫למות )יטוין באה״מ( ‪ .‬והוא ביומם האחרון ‪ .‬והכוונה שאותו הרט שהגה לבם בכל ימי חייהם ‪.‬‬
‫לשנוא אש בני האדם יצורי האל ‪ .‬הרט ההוא ישוב אז במילואו אליהם ‪ .‬וחציהם יכונו אל פניהם‬
‫‪).‬פסוק נ׳( ‪ .‬כי החת אשר מי אשר יחובר אל כל החיים ‪ .‬שלבו מחובר בחייו אל כל החיים ‪.‬‬
‫שכמי שהוא משחדל בתוטלת טצמו ‪ .‬כן הוא משתדל ומת־גט בחוטלת כלל החיים ככל יכלתו‬
‫)וגם הם ינהו אחריו במותו ואחרי כן( ‪ .‬היא יש לו בסחין ‪ .‬שחי שהשתדל בימי חייו לטשות‬
‫ככלי יכלתו )וזהו כוונת הכתוב יבוחר ‪ .‬שטשה ט״צ המובחר( לטובת כלל החיים ‪ .‬יצורי האל ‪.‬‬
‫)וזה טשה בטבור מצוא חן בפיני האל הטיב ‪ .‬החפן בטובת יצוריו( ‪ .‬האיש הזה ימצא בלבו‬
‫בטחון‪ .‬גם לפני מוחו ‪ .‬לראות באור החיים גם אחר המות ‪ .‬ולשבוט נטימית באוד פני אל‬
‫טליון שוכן טד וקדיש שמו ‪ .‬כי יודט האיש ההוא שנשאר הרבה מטובו ויניטו ‪ .‬אצל כלל נני‬
‫האדם ‪ .‬אשר הוא )הכלל( כמקור חיים נובט תמיד משפט טוב האל ב״ה ‪ .‬ושפט החיים ההוא‬
‫יגיע גם אליו במפלאות תמים דטים ‪ .‬בטבור טשוהו בכל ימי חייו את הטוב בטיני האלה־ס ‪..‬‬
‫להיות לעזרת יצוריו ומטשיו ‪ .‬ואמר עוד בי לכלב החי הוא טיב מן האריה המס ‪ .‬יפי' המת‬
‫ההולך‬
‫באור המלות‬
‫קדמו שרים אחר טננים ]תהלים ס״ח[ ‪ .‬הכן בחון מלאכתך ועתדה בשדה לך אחר ובנית בית‬
‫]משלי ב״ד[ ‪ .‬ומנינו מלת אחריו שפירושו סופו ]והכוונה מחשבתו והסכמתו האחרונה[ ‪ .‬ואשר‬
‫יהיה מאחריו מי יניד לו ]להלאה י׳ י״ד[ ‪ :‬אל המתים ‪ .‬פי' ההולכים למות ‪ .‬כמו ויאמר ישראל‬
‫^אל יומך הנה אנכי מת ]בראשית מ״ח[ ‪ .‬ויאמר יוסך אל אחיו אנכי מת ]שם נ׳[ ‪ .‬וכן ואס‬
‫אין מחה אנכי ]שם ל׳[ ‪ .‬וכן במתים חפשי )תהליס פ״ח ו'( ‪ .‬פי׳ במתים ההולכים למוח ‪.‬‬
‫והולזיך אח״כ ואמר כמו חללים שוכבי קבר‪ .‬או שהכוונה באמרו נמו חללים שוכבי קבר ‪.‬‬
‫דומה אל מה שלפניו ‪ .‬ואחר זה על הנפצעים במלחמה ההולכים למוח ‪ .‬שהיה דרכם בימים‬
‫הקדמונים להשליכם לבור הקבר יחד טס ההרוגים ‪ .‬וימוין ברד״ק אצל ואל מכאוב חלליך יספרו‬
‫)תהליס ס״ס( ‪ .‬וכן אחרי מי אתה רודף וכו' )ש״א כ׳׳ד יד( ‪ .‬והנה כתבט בבאה״ט שפי' ואחריו אל‬
‫המתים ‪ .‬הגיונותיו האחרונות ]של הלב[ אשריתן אל האנשים ההולכים למות‪ .‬ונשמט בכתוב פטל‬
‫הנתינה מפני שהוא מובן מאליו ‪ .‬ודוגמתו אל חכך שופר ]הושע ח'[ ‪ .‬ואם זמוח יד לפה ]משלי ל׳[‪.‬‬
‫ואף שההגיון הרע של הלב ‪ .‬הוא נותן וגורם טצבון ]בעת הלכו למוח[ אל הלב בעצמו ‪ .‬הנה המליצה‬
‫נו בדוגמת שני גופים אי שני אברים ‪ .‬ודוגמתו והשבות אל לבבך ]דברים ד'[ ‪ .‬זאת אשיב אל לני‬
‫]איכה ג׳[‪ .‬וכן אמרתי אני בלבי לכה נא אנסכה בשמחה ]למעלה ב' א'[ ‪ .‬ופי׳ אנסכה אנסה אותך ‪:‬‬
‫)ד( כי מי אשר יחובר ‪ .‬כתבנו בבאה״ע אצל פי׳ הכתוב שכתוב אשר יבוחר ‪ .‬שפי׳ כי מי אשר‬
‫יכוחר אל כל החיים ‪ .‬שיסכים ויואיל להיות נבחר לתועלת כלל החיים ‪ .‬ודוגמאות לזה שאותיות‬
‫איח״ן פירושם לשון חפץ והסכמה ‪ .‬אמוסה הפטם אחרי ראותי את פניך כי עודך חי)בראשית‬
‫מ״ו( ‪ .‬פי' מתרצה אני ורוחי שוקמה למות הפעם ‪ .‬אחרי ראותי את פניך כי עודך חי ‪.‬‬
‫ונמצא נם בלא ה״א בסוסו )שהוא לשון בקשה( ‪ .‬מטוס טעמתי בקצה המטה אשר בידי מעט‬
‫דבש הנני אמות )ש״א י׳׳ד( ‪ .‬פי' מתרצה אני למות ‪ .‬וכן ויז נצחם על בנדי וכל מלבושי‬
‫אגאלתי )ישעיה ס׳׳ג( ‪ .‬פי' הסכמתי והואלתי שיז נצחם על בגר־ ‪ .‬ולהתגאל כל מלבושי ‪ .‬והנה‬
 ‫קהלת ט‬ ‫‪. 48‬‬
‫מי א׳שר‪.‬יחבר אל כל הח‪:‬ים י ע בטחון כי לכלב חי הוא טוב ‪ p‬האריה‬
‫המת ‪ :‬י■ כי התים יודעים 'שימתו והמתים אינם יודעים מאומה ואץ‬
‫עוד להם שכר כי נשכח זכרם ‪ :‬י גם אוזבתם גם שנאתם'גם כןנאתם‬
‫כבר אבדה והלק אין להם עור לעולם ב ב‪ 9‬אשר נעשה תחת השמש ‪:‬‬
‫ז לך אכל בשמחה להמף ושתה בלב טוב יינך כי כבר רצה האלהים את‬
‫טיב טעם‬ ‫'‬
‫ההולך למוש )כמבואר דונמאוס לזה ‪ .‬בפסוק שלפני זה בבאה״מ( ‪ .‬שיאמר שע״כ זכרונו של‬
‫האיש ההוא תשעשע נפשו ‪ .‬כי אז בהלכו למות ‪ .‬המוב ההוא אשר העניק נם לנפשות נענים‬
‫ונדכאים ‪ .‬גס העוב ההוא ישמח נפשי ‪ .‬בידעו כי באוצר התיים )הכביר יותר הרנה ממנו ‪.‬‬
‫בכללו וגס בפרעיו( הניח ברכה ‪ .‬ורחשי זכרו! שוב בלבות כל החיים ‪ .‬נושאי רנה ותפלה‬
‫בעדו לאל חי‪ .‬המה ^ מקור חיים לשובב נפשו ללי! בנזוב )פסוק ד'(‪ .‬והמשיך דבריו ואמר‬
‫כי החיים יודעים שימותו וכו' ‪ .‬שיאמר שלעומת אלה התנחומים אשר ישעשעו נפש עושה המוב ‪.‬‬
‫הנה לעומת זה החיים )בני האדם החיים( שקבוע בדעתם )יעוין באה׳׳מ( ‪ .‬שהמתים אינם‬
‫יודעים־מאומה ‪ .‬ואין עוד להם שכר כאשר ישכח זכרם ‪ .‬והוא אחרי מותם ‪) .‬וזה בא להם‬
‫בעביר שלא יאמינו בטוב האל ‪ .‬ובעבור משחתם בהם לאמר לעוב רע ‪ .‬ואמר יודעים שימותו ‪.‬‬
‫שהם ימותו מיתה אמיתית ונמרצה‪ .‬בעבור כי למעצ‪.‬ה ישכבון‪ .‬ויעוין באה״מ )פסוק ה׳( ‪.‬‬
‫הנה החיים האלה גם אהבתם )פי' שתתעורר בקרבם אהבה לאיזה דבר( כבר אבדה ‪ .‬שלא‬
‫תוכל להתעורר בקרבם בעת הלכס למות ‪ .‬רוח חדשה לאהוב אש הבריות ואת המעשים הט ביס ‪.‬‬
‫וכן גם שנאתם כבר אבדה■‪ .‬שלא תוכל אז להתעורר בקרבם רוח שנאה אל המעשים הרעים‬
‫ודרכי עקלקלות ‪ .‬ונם קנאתם כבר אבדה ‪ .‬שלא תוכל להתהוות בקרבם עתה מחשבת קנאה ‪.‬‬
‫ל־החקנאות ‪ .‬במעשי אנשי הטוב והמישרים ‪ .‬לעשות כמעשיהם מפני הקנאה לפחות ‪ .‬לשיניחו‬
‫וינתילי מהונם למעשי הצדקה ‪ .‬וע״כ חלק אין להם עוד לעולם בכל אשר נעשה תחת השנזש ‪.‬‬
‫שלבם מנודח אז מאחוז בסנסני ען חיי התבל ‪ .‬ואין להם כל תקוה להניע להם איזה חלק‬
‫בעתות החיים ‪ .‬ובמעשים הנעשים בם תחת השמש ‪ .‬וע"כ הם אז בהלכם למות ‪ .‬במפח נפש‬
‫ודאבון לב נורא מאד ‪ .‬וזהו הרע שהם גורמים לעצמם ‪ .‬במעשיהם בכל ימי חייהם ‪ .‬וכמו‬
‫שאמר בתחלה ונס לב בני האדם מלא רע וכו' ואחריו אל המתים וכמבואר ‪ :‬ועוד יש לפרש‬
‫גאימרו כי החיים וכו' ‪ .‬שהכוונה בו החיים )בני האדם החיים( הפרטיים )שלא אמד פה כמו‬
‫שאמד בתחלה אל כל הפייס(‪ .‬ויאמר כי החיים הפרטיים‪ .‬החיים רק■ לעצמם‪ .‬יודעים ש;!ותו‬
‫וכו' וכמבואר למעלה ‪) :‬ז עד י״ג( נבאר תחלה הפפוקיס בדרך כלל ‪ .‬אר‪,‬ר לך אכול בשנוחה‬
‫לחמך וכו'‪ .‬והוא מוסב אל שלמשה ממנו )יעוין אצל אשר עוד בקשה נפשי‪ .‬למעלה ז' כ״ס ‪.‬‬
‫בבאה״מ( ‪ .‬ויאמר אכול בשמחה לחמך וכו׳ ‪ .‬כי כבר )בעשותך כזאת שיבואר להלתה( רצה‬
‫האלהים את מעשיך ‪ .‬והורשה וראוי לך להיות כמו כן ‪ .‬בכל עת בגדיך לבנים ושמן על רחשך‬
‫באור המלות‬
‫כי כן המה מגואלים ‪) :‬ר‪ (.‬כי החיים ‪ .‬לפי פירושנו בבאה״ע ‪ .‬הפסוק הזה הוא השלום פסוק‬
‫שלפני זה כי מי אשר יחובר ‪ .‬ומה שנכתב פה עוד הפעם מלת כי ‪ .‬מ‪.‬ציט דוגמאות לזה ‪ .‬ויבואו‬
‫בני גד וכו׳ ויאמרו אל משה וכו' ויאמרו אם מצאנו וכו' )במדבר ל״ב ב' ה׳( וכן עד מתי‬
‫היש בלב הנביאים נביאי השקר ונביאי תרמית לבם החושבים להשכיח את עמי שמי וני' )ירמיה‬
‫כ״ג( ‪ .‬ופירשי בו שהה״א של החושבים הוא ג'כ ה״א התמיה ‪ .‬ובעוד שלא סייס דברי תמיהתי‬
‫)שהתחיל בו באמרו היש בלב הנביאים( ‪ .‬אמר עוד הפעם ה״א התנויה ‪ :‬יודעים שימותו ‪.‬‬
‫כתבנו בבאה״ע שפי' יודעים שקבוע בדעתם ‪ .‬ודוגמתו יודע צדיק דין דלים )משלי כ״ט( ‪.‬‬
‫יודע צדיק נפש בהמתו )שם י״ב( ‪ .‬כי ידעתי את מכאוביו)שמות ג'( ‪ :‬שימיתו ‪ .‬כהד;ו בבאה״ע‬
‫שהכוונה בו שימותו מיתה אמתית ינמרצה ‪ .‬יעוין אצל ושריך נ‪3‬קר יאעלן)י׳ ‪p‬״!( ננאה״נז ‪:‬‬
‫בכל‬
‫כה ‪49‬‬ ‫קהלת ט‬
‫מעשיך ‪ :‬ח בכל‪.‬עת יהיו יגדיף לבנים ושמן _על ראשף אל יך‪1‬םר ‪:‬‬
‫ט ראה חןיםעם אשה אשר אהבת כל‪.‬ימי ח‪.‬י‪.‬י הבלך אשר נתן לך תחת‬
‫השמש כל‪.‬ימי הבלך כי הוא חלקך בחיןם ובעמלך אשר‪.‬אתה ^עמל‬
‫החת השמש ‪ :‬י כל אשר המצא;דך לעשות בכחך‪.‬עשה כי אין מעשה‬
‫וחשיון ודעת לחכמה בשאול אשר אתה הלך שמה ‪ :‬יא שבתי וראה‬
‫טוב טעם‬
‫אל יחסר ‪ .‬ולראות חיי נחה רות כ ס האשה אשר אהבה כל ימי חיי הבלך יכו׳ ‪ .‬רק כל אשר‬
‫המצא ידך למשות בכחך משה וכו' ‪ .‬ופי' משה לשון הקון )ימוין בזה ובבאור המשך המליצה‬
‫בבאה״מ( ‪ .‬שתשתדל כתקון כחך הפנימי ‪) .‬ומובן הוא שבכחוה הגוך )בתוך כחות הנוף( אין‬
‫שייך לשון משיה וסקון ‪ .‬ט״כ מבואר הוא שאמרו כל אשר תמצא ידך למשוש בכחך פשה ‪ .‬הכוונה‬
‫בו טל תקון והכנת כחות הנפש( ‪ .‬והוא שתאמר תמיד בלבך )ופמל האמירה יחסר פממים‬
‫הרבה בכתוב( ‪ .‬שבתי ו ר א ה)פי' בכל פעם אראה ‪ .‬ימוין בחה״מ( ‪ .‬ני לא לקלים המרון וכו'‬
‫כי ע ת ופגט יקרה את טלם ‪ .‬וט״כ אם לא יזכור האדם את מהו )גם למראה הטת וכ>ע‬
‫שיקרה“ את כולם( ‪ .‬והוא כדגים שנאחזים במצודה רעה וכו' ‪ .‬שאין להם דמת לחשוב מהחלה על‬
‫אדוה עתם ‪ .‬ולא יוכלו להתבונן בראותם אה אשר יקרה לאחרים ‪ .‬אז כהס יוקשים בני האדם‬
‫לטח רעה כשתפול עליהם פתאום ‪ .‬שכמוהם ישארו אז מבלי תקוה ותנחומים ‪ .‬וע״כ טוב לזטר‬
‫האדם תמיד את פתו ‪ .‬וישים לבו לעשות הטוב במיני האלה־ם ‪ .‬ואז בבוא פתו ויומו האחרון ‪.‬‬
‫לבו מלא הקוה ובטחון בטגר האלהים ‪ .‬אשר הוא מושיט לישרי לב ‪ .‬והמשך מנין הפסוקים האלה‬
‫אל שלפניהם מבואר הוא ; ואמר כל אשר תמצא ידך לעשית בכחך טשה ‪ .‬כי אין מטשה וכו׳ ‪ .‬פי'‬
‫כי אין מעשה ‪ .‬אין הכנה ותקון ‪ .‬וכן אין חשבון שאין נמצא מחשבת הלב למצוא עצה איך לפשות‪.‬‬
‫וכן אין דעת וחכמה ‪ .‬בשאול אשר אתה הולך שמה ‪ .‬וע״כ ישתדל להיטיב מעשיו בעוד בחיים‬
‫חיתו ‪ :‬ועוד יש לומר בזה שיש לפרש מלת עשה נם בכוונתו הרגילה ‪ .‬שהוא לשין פיעל ומעללים ‪.‬‬
‫וכוונת הכתוב לומר שעפ״י מעשיו שיעשה ‪ p .‬ישובו להיות כחוח נפשו ‪ .‬כי כל תנועה מולידה‬
‫תשוקה דומה לה ‪ .‬ותשוקת הנפש היא היא כחות ה ‪ .‬ויאמר כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך‬
‫פשה ‪ .‬שכל מה שתמצא ידך נפעול ולברוא בכחך)בתוך כחך( עשה ‪) .‬כי אין מעשה וכו׳( ‪ .‬ותאמר‬
‫בל‪5‬ך שבתי וראה וני׳ כי נם ונו׳ ‪ .‬שכאשר תחשיב בלבך ‪ . p‬אז בודאי תחפוץ לפעול שיהיה כת‬
‫נפשך מוכן ומיטבע למעשה העיב והצדק ‪ :‬ועוד יש לפרש שכוונת אות הני״ת של מלת בכחך ‪.‬‬
‫היא כבי״ת וימת בדם משהאל אתיו)ש״ב ׳"ג( ‪ .‬שהכוונה בעבור דם עשהאל אחיו ‪ .‬וכן בחטאו מת‬
‫)במדבר כ״ז( ‪ .‬וכן בצדקתו אפר פשה יחיה )יחזקאל י״ח( ‪) .‬וימוין אצל טיב בעמלו ‪ .‬למעלה ב׳‬
‫כ״ד בבאה״ח( ‪ .‬ויאמר כל אשר תמצא ידך לעשות בגמול כחית הגוף והנפש אשר נתן לך אלהיס‬
‫עשה‪ .‬שחשתדללהרבות עוז ושלוהבתבל‪ .‬אשר ט עד כה ופי' כהכזאח(ברכךאלהים ‪ .‬והמשך‬
‫הדברים בפסוק זה ובפסוקים שאח״ז כמבואר למעלה‪ :‬ואמרי כי הוא חלקך בחיים וכו׳ )נס כפל‬
‫הלשון כל ימי חיי הבלך אשר נתן לך תחת השמש כל יחי הבלך( ‪ .‬נראה שהכוונה בו ‪ .‬כי הנה‬
‫באור הטלות‬
‫)ח( בכל עת ‪ .‬בבאה״ע פירשנו מלת יהיו ראויס להיות ‪ .‬יעדן אצל ידעתי ט כל אשר יעשה‬
‫האלהים הוא יהיה לעולם )ג׳ י״ד( בבאה״ח ‪) :‬י( כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה ‪.‬‬
‫מציט שרש עשה שפירושו לשון הכנה ותקון ‪ .‬וימהר לעשות‪ ,‬אוהו )בראשית י״ח( ‪ .‬ויעשה‬
‫כמשפט )ויקרא ט׳( ‪ .‬ועשתה את צפרניה )דברים כ׳א( ‪ .‬ולא עשה רגליו ולא עשה שפמו)ש״ב‬
‫י׳׳ם( ‪) :‬יא( שבתי ‪ .‬כתבנו בבאה״ע שחסר פה פעל האמירה ‪ .‬ימוין אצל פסוק וסבותי אני‬
‫) ב' כ׳( בבאה׳מ ‪ :‬שבתי וראה ‪ .‬פי׳ ראיתי פעם אחר פעס ‪ .‬וק ואשיבה ירי עליך)ישעיה א׳(‪.‬‬
‫כולו שב במרוצתם )ירמיה ח׳( ‪ .‬השב ידך כבוצר על סלסנות )שם ו׳( ‪ :‬המרוץ ‪ .‬מלשון ריצה‬
‫ורדיפה ‪ :‬עת ‪ .‬פי' מקרה ‪ .‬כמו בירך עתותי )תהלים ל״א( ‪ .‬פי׳ המקרים שלי ‪ .‬וכן והעתים אשר‬
‫עברו‬ ‫ך‬
 ‫ל( ה ל ת ט‬ ‫ט‪5‬‬
‫תהת ה^מ?ם כי לא לקלים המרוץ ולא לגיורים המלחמה וגם‬
‫לחכמים לרום וגם לא מבנים עישר וגם לא ‪.‬ליודעים הן כי עת ופגע‬
‫ןקרה את כלם ‪ :‬יב כי גם לא ידע האדם את עתו כדגים שנאחזים‬
‫במצודה ר^עה וכ ה רי ם האהזות בפח כהם לחשים בני האדם רעת רעה‬
‫בשהפול עליהם פתאם ‪ :‬יג גם זה ראיתי הכמה תחת השמש וגדורה היא‬
‫אלי ‪ :‬יי עיר קמעה ואנשים בה כדעט ובא אליה מלך גדול וסבב אתה‬
‫ובנה עליה מצ׳ודים גדולים ‪ ® :‬ומצא בה איש מסכן הכם ומלט הוא את‬
‫ד׳עיר בחכמתו ואדם לא זכר את האיש המסכן ההוא‪ :‬טזואמרתי אני‬
‫טוב טעם‬ ‫‪,‬‬
‫קצרה רוח האדם מהמת תמיד במזמות התבונה ‪ .‬ולעמוד תמיד במערכות ופקודות מרומי‬
‫החכמה ‪ .‬ובהכבד בעיניו נעימות ושעשועי הגוף ‪ .‬אז יחלק אל השכל מנת מנוחה פי עובה ‪.‬‬
‫ויתנהו^ להלדם בירכחים ‪ .‬וזהו אמרו כל ימי חיי הבלך )וחיים הוא לשון הרנש החושים ועדני‬
‫הגון!(‪ .‬אשר הדבר הזה נתן וגרם לך אח )ימי הבלך‪ .‬והם( הימים אשר בם יהגה לבך הבל‪.‬‬
‫והוא שזה הוא חלקך בחיים וכו' ‪ :‬ועוד יתכן לפרשו ‪ .‬שאמרו כל ימי חיי הבלך ‪ .‬הכוונה בו‬
‫על כל ימי חיי האדם ‪ .‬אשר המה הבל )פי' אפם ואין( ‪ .‬כמאמר הכתוב אדם להבל דמה‬
‫)תהלים קמ״ד( ‪ .‬ואמרו אשר נתן לך תחת השמש כל ימי הבלך וכו' ‪ .‬הכוונה ‪ 0‬לומר שהדבר‬
‫הזה נתן וגרם לך ‪ .‬שבקצת ימים יקרה בם שיהגה לבך מחשבת הבל ופתיות ‪ .‬והוא שזה הוא‬
‫חלקך בחיים ו ט'‪) :‬יגעד סוך הקאפיכיל( יאמר נם זה ראיתי כמה עובה יכולה לעשות החכמה‪.‬‬
‫ומה מאד חשובה ונכבדה היא בעיני ‪ .‬ואמרו גם זה ראיתי וכו' ‪ .‬הוא מוסב על מה שאמר‬
‫סבותי אני וכו׳ ובקש חכמה וחשבון )למעלה ז׳ כ״ה( ‪ .‬ובארנו שהכוונה בו סבותי אני וכו'‬
‫לבקש חכמה ולדעת כבודה ותועלתה‪ .‬ואמר בתיעלת החכמה שעת ומשפע ידע לב חכם)ח'ה'(‪.‬‬
‫ואמר עוד בתועלת החכמה שתודיע לאדם ‪ .‬כי מי אשר יחובר אל כל החיים יש בטחון)מ' ד'( ‪.‬‬
‫והדברים הנמשכים בענין ההוא ‪ .‬וע״ז אמר תה גס זה ראיתי כבוד החכמה )פשוק י״ג( ‪.‬‬
‫שראיתי שקרה לעיר קטנה ואנשים בה מפע ‪ .‬שבא אליה מלך גדול ובנה עליה מצודים גדולים‬
‫)אסוק י״ד( ומצא בה איש מסכן חכם ‪ .‬פי' שנמצא בה איש מסכן חכם )יעוין באה׳מ( ‪ .‬אשר‬
‫הוא היה ממלט את העיר בחכמתו ‪ .‬אילו היו שואלים בעצתו ‪ .‬אך אדם לא זכר בפיו את האיש‬
‫המסכן ההוא )פסוק ט״ו( ‪ .‬ואמרתי אני בלבי הלא סובה חכמה מגבורה ‪ .‬ואתם עושים כזאת‬
‫להבזות חכמת המסכן בלבבכם ‪ .‬ודבריו אינם גשמעין ‪) .‬יעוין באה״מ( ‪ .‬והמשיך עוד דבריו‬
‫ואמר ‪ .‬הלא דברי חכמים אשר ידברו במנוחה מבלי הרמת קול ‪ .‬הדברים ההמה אם הם‬
‫נשמעים בשום לב ‪ .‬המה טובים יותר מזעקת מושל בכסילים )והמלות מזעקת מושל בכסילים ‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫באור הטלות‬
‫עברו עליו )דה׳׳א כ״ט( ‪) :‬יב( כהם ‪ .‬כמוהם ‪ :‬יוקשים ‪ .‬מלשון מוקש ‪) :‬יד( מצודים ‪ .‬מבצרים‪.‬‬
‫כמו וילכוד דוד את מצודת ציון )ש״ב ה׳( ‪ .‬מצדות סלעים משגבו)ישעיה ל״ג( ‪) :‬טו( ומצא‬
‫בה איש מסכן חכם ‪ .‬פי' ומצא בה ונמצא בה ‪ .‬ומצינו דוגמתו בשרש הזה ‪ .‬הצאן ובקר ישחט‬
‫להם ומצא להם אם אס כל דגי הים יאסן! להם ומצא להם )במדבר י״א( ‪ .‬שהוא כמו ונמצא‬
‫להם ; ומלט הוא אס העיר בחכנותו ‪ .‬פי׳ שהיה ממלט אתה פיר בחכמתו ‪ .‬אם היו שואלים בעצמו ‪.‬‬
‫וכן כי יעצתי )ש״ב י״ז( ‪ .‬פי׳ אני הייתי מיען אם ימצא מי שישמע אלי ‪ :‬ואדם לא זכר את‬
‫האיש המסכן ההוא ‪ .‬פי׳ לא זכר שלא זכר אותו בפיו ‪ .‬וכן ולא זכר שר המשקים אס יוסן!‬
‫וישכחמ )בראשית מ׳( ‪ .‬ומשא ה׳ לא תזכרו עוד )ירמיה כ״ג( ‪) :‬טו( טובה חכמה מגבורה ‪.‬‬
‫כתבנו בבאה״ע שפי׳ וחכמת המסכן בזויה‪ .‬ואתסעושים כזאת שחכמת המסכן בזויהבעיניכם‪.‬‬
‫ומצינו‬
‫כ ו ‪51‬‬ ‫טי‬ ‫ק הל ת‬
‫ט ו ב ה ח כ מ ה מ ג בו ר ה ו ח כ מ ת ה ט ס ב ן בזוי ה ו ד ב ריו אי נ ם נ ע מ ע י ם ‪:‬‬
‫ח ר ב רי ח כ מי ם ב נ ח ת נ ע ^ י ם מ ב ע נ ן ת מ ו ע ל ב כ סי לי ם ‪ :‬יח ט ו ב ה ח כ מ ת‬
‫’‬ ‫מ כ רי ק ר ב ו ח ו ט א א ח ד ל א ב ד ט ו ב ה הולב ה ‪:‬‬
‫^^באיע‪.‬יב‪:‬ע שמן רוקח;קר מחכמה מכבוד סכלות מעט !‬ ‫■י א זבובי‬
‫ב לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו ‪ :‬גונם בדרך כשמקל‬
‫טוב טעם‬
‫מוסבים על מלח סובה שבפסוק שלפני זה( ‪ .‬ופי' מלח בכסילים ימצא הקורא בבאה״מ)פסוק י״ז(‪.‬‬
‫ואמר עוד סובה חכמה מכלי קרב ‪ .‬וחוסא אחר שהוא חועא להגביה לבו ‪ .‬ולהקסין ולהשפיל‬
‫בעיניו מעלח החכמה ‪ .‬הנה האיש ההוא יאבד סובה הרבה ‪ .‬והכוונה שהלא כן קרה להעיר‬
‫הקסנה הזאה ‪ .‬שאדם לא זכר בפיו אה האיש המסכן וחכם ההוא לפני מנהיג העיר ‪ .‬כי ידע!‬
‫כולס אשר גאוח המנהיג לא החנהו לשאול בעצה המסכן החכם ‪ .‬ועל כן נכבשה העיר במלחמה ‪:‬‬
‫'י )א( פי׳ מסס מעט זמן )יעוין באה״מ( ‪ .‬ויאמר שכמו שזבובי מות יבאישו וישחיתו שמן‬
‫רוקח ‪ .‬כן תבאיש ותשחית הסכלות ‪ .‬כשהיא נעשית אצל אדם מעס זמן יקרה מחכמה‬
‫זמכבוס‪ .‬והענץ נמשך אל הפסוק שלפני זה‪ .‬שאמר שחוסא אחד שחסא להגביה לבו ‪ .‬ולהבזוה‬
‫חכמה המסכן ‪ .‬החוסא ההוא יאבד סיבה הרבה ‪ .‬והמשיך דבריו ואמר פה ‪ .‬שכאשר נעשית אצל‬
‫אדם יקרה הסכלות ‪ .‬אס נם לזמן מועט ‪ .‬זה תשחית ותפסיד אותו ‪) :‬ב( לב חכם לימיט עס‬
‫הפסוק שאחריו ‪ .‬הנה יד הימין היא חזקה ומוכנת לעשות יותר מ; השמאל ‪ .‬וזהו שיאחר שלב‬
‫החכם מבקש השתדלות ‪ .‬ולעשות גבורת חיל ככל אשר יוכל ‪ .‬ומעלת הימין לזנרון לפניו תמיד ‪.‬‬
‫ופל כן הוא לבו ‪ .‬כמו סמוך הוא אל הימק ‪ .‬ולב הכסיל הוא מתאוה רפיון ועצלה ‪ .‬והוא כנותן‬
‫יתרון אל השמאל ‪ .‬ובזכרונו יתרועע עמו תמיד ‪ .‬ועל כן יאמר שלב הכסיל הוא לשמאלו)פשוק ב׳{‪.‬‬
‫ואמר וגם בדרך וכו׳ ‪ .‬שהסכל כשהולך כדרך והוא נמצא אז בין אנשים אשר איננו יודע אותם ‪,‬‬
‫אם הם חכמים או סכלים ‪ .‬אז לבו הולך וחסר ‪ .‬שהוא עוזב את לבו אז לרפיון ‪ .‬ולהשתקע‬
‫בסכלות ‪ .‬והוא חישב אז בלבו שכל האנשים אשר הוא ביניהם המה סכלים ‪ .‬ולא יבוזו לו פל‬
‫סכלותו אשר הוא משתקע בה ‪ .‬וענין הפסוקים נמשך אל שלמעלה ‪ .‬שאמר עיר קסנה וכו' ‪.‬‬
‫ט אילו היה מנהיג העיר הזאת איש חכם ‪ .‬אז היה לבו מגבר חיליס ‪ .‬ורוחו היה מכלכל וסובל‬
‫לשאול גס בעצת המסכן החכם ‪ .‬ט תשועה ברוב יועץ ‪ .‬אך בעבור שהיה המנהיג כסיל ‪ .‬ע״כ‬
‫עזב אס לבו לרפיון ועצלה )כמו שאמר ולב כסיל לשמאלו( ‪ .‬ולא חפן לסכול לשמוע עצת החכם‬
‫באור הטלות‬
‫ימצינו דוגמתו בכתוב ‪ .‬הכר פנים לא סוב ועל פת לחם יפשע גבר )משלי כ״ח( ‪ .‬פי׳ האם‬
‫יתכן דרך כזה ‪ .‬שבעבור חתיכת לחם יפשע גבר ‪ .‬וכן ואשת איש נפש יקרה תצוד)שם ו׳( ‪.‬‬
‫פי׳ האם יפה ונכון הוא בעיניך ‪ .‬שאשה תצוד את איש נפש יקרה ‪ .‬ויתכן שעל כן אמר ואשת‬
‫בתי״ו ‪ .‬לרמוז בו על לשון אשותא שהיא תנשמת בארמית ‪ .‬יעוין ברש״י ז״ל אצל נפל אשת‬
‫)תהלים נ״ס( ‪ .‬וכן ירמוז באמרו אשות הזמה )יחזקאל כ״ג( ; )יו( דברי חכמים בנחת נשמעים‪.‬‬
‫פי' נשמעים בשום לב ‪ .‬יעוין אצל אשר לא תשמע אח עבדך מקללך )ז' כ״א( בבאה״מ ‪:‬‬
‫מזעקת מושל בכסילים ‪ .‬פי' בכסילים בדברי סכי^ת ‪ .‬כמו שמעו כי נגידים אדבר )משלי ח׳( ‪.‬‬
‫פי׳ נגידים דברים חשובים ‪ .‬והוא כאילו היה כתוב ‪ .‬שמעו כי דברי נגידים אדבר ‪ .‬וכן ויסלף‬
‫לברי צדיקים )שמות כ״ג( ‪ .‬שפירושו דברים המצודקיס ‪ .‬ומלת דבר ודברים יחסר פעמים‬
‫הרבה בכתוב‪ .‬יעוין אצל פסוק וגבוהים עליהם )למטלה ה' ז'( בבאה״מ‪ .‬ומצינו עזבו פתאים‬
‫וחיו )משלי ס'( ‪ .‬שפירושו עזבו לברים פתאים ‪:‬‬
‫י )א( ! ב ל ב י לשון רש״י ז״ל כגון בימי החורף שאין בזבובים כח והם קרובים למוח ‪ .‬נם‬
‫אם בא לתוך שמן רוקח ומתערב בבשמים הוא מבאישו והוא טולה קצף ‪.‬‬
‫ונראה בו כמין אבעבועות ‪ .‬וזהו משמעו של יביע ‪ .‬הרי דבר קל שהפסיד דבר חשוב ‪ .‬כן‬
‫•קי‬
 ‫סהלת י‬ ‫‪52‬‬
‫^ןד לבו חסר ואמר רכל סכל הוא ‪ :‬י אם ח ח המועל ת^לה ‪,‬עליף‬
‫מקומף אל תנה כי מרפא_עיח ^ אי ם גדולים ‪ :‬היע ר;עה ראיתי תחת‬
‫השמש כשננה שיצא מלפני ה שליט‪ :‬ונתן הסכל במרומים רבים‬
‫בעשירים בשפל ישבו ‪ :‬י ראיתי‪?.‬נבךים_על סוסים רשךים הלכים כ‪>:‬בדים‬
‫^ל הארץ ‪ :‬ח הפר נומץ בו ןפל ופרץ גדר‪.‬ישכנו נהש ‪ :‬־‪ 1‬מסיע אבנים‬
‫י‪,‬עצב בסם בו‪.‬קע ‪.‬עצים‪.‬יסכן בם‪ :‬י אם לןהה הברזל והוא לא פנים‬
‫־‬ ‫טוב טעם‬ ‫‪.‬‬
‫המסכן‪) .‬ונם חשב בלט שהאנשים האיורים לא יבינו אפאולחו אשר הוא עושה‪ .‬שלא לשאול‬
‫מצת המסכן החכם )פסוק נ׳( ; )ד( אם ‪ .‬יאמר הדברים האלה אל כל אדם בכלל ‪ .‬ופל אדופ‬
‫אנשי הנניר הקטנה שזכר בהחלה בפרט ‪ .‬ויאמר אתה המנהינ אם נאות מושל תעלה בלבך‪.‬‬
‫צריך אפה שלא לעזוב מקומך ומלבך ‪ .‬והיה לך לשים אל לב ‪ .‬שיכול להיות שיש דברים אשר‬
‫בינתך קצרה בהם ‪ .‬לעומס בינת האיש המשכן החכם ‪ .‬ואמר כי מרפא יניח חטאים נדולים ‪.‬‬
‫שע"כ היה ראוי לך שלא להניח את מקומך ומצבך ‪ .‬מפני שרפיון גורס מגרעות והפסדים‬
‫גדולים ‪ .‬והנה דומה זה לאיש העומד ורוח סערה ההדפהו ‪ .‬שראוי לו שיתאמץ ככל אשר יוכל ‪.‬‬
‫שרוח הסערה לא תדיחהו ממקומו ‪ .‬וזהו שאמר אם רוח המושל תעלה עליך מקימך אל תנח‬
‫וכו׳ ‪) :‬ה עד יא( ענין הפסו^ס נמשך אל שלמעלה ‪ .‬שדבר בהם על אדוס ההפסד אשר‬
‫יגרמו לעצמם האנשים ‪ .‬אשר נקלה אצלם מעלת החכמה ‪ .‬וע"כ חכמת המסק בזויה במיניהם ‪.‬‬
‫ייאמר פה יש רעה ראיתי סחת השמש ‪ .‬שיקרה ששליט יעשה שגגה )פסוק ה׳( ‪ .‬והוא שע״י‬
‫פקודתו נתנו אנשים סכלים להיות מאנשי עצתו ‪ .‬והמה עסה במרומים גדולים ‪ .‬ואמר ועשירים‬
‫בכפל ישבו‪ .‬שאנשי עצתו אלה‪ .‬מלבד שנתנו לשבת במרומים גדולים ‪ .‬עוד נעשו גס עשירים ‪.‬‬
‫מה שבאמת היה ראוי שלא לחתס במרומים ‪ .‬י ק שישבו בשפל)יעוין באה״מ( ‪ .‬והשגגה הזאת‬
‫נעשתה בעבור שהלשינו לפני השליט על שריו הראשונים‪ .‬וכמו שיבוא בפסוק אם ישוךוכו'‪.‬‬
‫להלאה פסוק י״א )פסוק ו'( ‪ .‬ויאמר עוד ראיתי עבדים על סוסים ‪ .‬והס שריו החדשים ‪.‬‬
‫ושרים הולכים כעבדים על הארץ ‪ .‬והם השרים שהיו אצלו בהחלה )פסוק ז׳( ‪ .‬ואמר חופר‬
‫גומץ בו יפול ‪ .‬שהדבר הזה שעשה יוכל לגרום לו הפסד ונזק )פסוק ח'( ‪ .‬ואמר עוד בזה‬
‫מ^יע אבנים יעצב בהם וכו׳ ‪ .‬ופי' יסכן בם מלשון סכנה בדרז׳׳ל כמו שפי׳ הרהב״ע ‪ .‬ויש‬
‫שפירשו שהוא מלשון סכין ‪ .‬ונמצא בכתוב )בשי״ן שמאלית( ושמת שכין בליעיך )משני כ״ג( ‪.‬‬
‫‪1‬יתכן שנס מלת סכין הונח בעבור לשון סכנה )פסוק ט'( ‪ .‬ואמר עור אס קהה הברזל וט׳ ‪.‬‬
‫באור ד ‪a‬לות‬
‫יקר מחכמה ומכבוד הסכלות מעט וכו' עכ׳׳ל ‪ :‬זבובי מות יבאיש יביע ‪ .‬התחיל בלשון רבים ‪.‬‬
‫וסיים בלשון יחיד ‪ .‬ודוגמא לזה חכמות בנתה ביתה )משלי ט'( ותקח האשה את שני האנשים‬
‫ותצפנו )יהושע ב׳( ‪ :‬מעט ‪ .‬פי' מעט זמן ‪ .‬וכן ועוד מעט ואין רשע)תהליס ל׳׳ז( ; )ד( מרפא‪.‬‬
‫לשון רפיון ‪ .‬כמו כי על ק הוא מרפא אח ידי אנשי המלחמה )ירמיה ל״ח ד׳( ‪ :‬יניח ‪ .‬כמו‬
‫להניח ברכה אל ביתך )יחזקאל מ״ד( שפירושו להמציא ‪ .‬ופה הה״א בפת״ח ‪ .‬ונראה שהוא שלא‬
‫לכתוב אצל חטאים וחסרונות לשון מנוחה ; חטאים ‪ .‬חסרונות ‪ .‬כמו קולע באבן אל השפרה‬
‫ולא יחבייא )שופטים כ'( ‪) :‬ו( במרומים רבים ‪ .‬פי׳ רבים גדולים ‪ .‬וכן מאוצר רב )משלי ט״ו( ‪.‬‬
‫קרית מלך רב )תהליס מ״ח( ‪ :‬בשפל ישבו ‪ .‬פי' אשר ראוי להס לשבת בשפל ‪ .‬יעוין אצל‬
‫ידעתי כי כל אשר יעשה האלהים הוא יהיה לעולם )למעלה ג׳ י״ד( בבאה״מ ‪) :‬ה( גומן ‪.‬‬
‫פי׳ גומא ובור ‪ .‬ואין לו חבר ‪ .‬ומענינו יובן פתרונו ‪) :‬י( והוא לא פנים קלקל ‪ .‬דוגמתו וכל‬
‫הגבעות התקלקלו )ירמיה ד' כ״ד( ‪ .‬יעוין רד״ק שם ‪ .‬וידוע לשון קלקול בדרז״ל ‪ .‬והנה כתבנו‬
‫גבאה״ע שפי׳ והוא לא פנים קלקל ‪ .‬שנתקלקל בחלודה עד שלא יראו פניו ‪ .‬וישוב לשון הכתוב‬
‫הוא‬
‫כז ‪53‬‬ ‫קהלת י‬
‫■קלנןל ותלים עבר רתוזן הכשיר חכמה ‪ :‬יא אם ‪:‬שך הנחש בד‪ 1‬א לח?‪2‬‬
‫ואין יתרון ךב;ןל הלשון ‪ :‬יב דברי פי הכם חן ושפתות כסיל תבל‪^:‬נו ‪I‬‬
‫יג תחלתךבריפיהו סכלות ואסרית פיהו הוללות רעה‪ :‬יי והסבל'נדבה‬
‫טוב טעם‬
‫והכוונה שאם יאחז איש בידו איזה כלי זין כמו חרב‪ .‬ואם גס הברזל הוא קהה שנשחת ח ח דו‪.‬‬
‫ואס גם נתקלקל בחלודה טד שלא יראו פניו ‪ .‬ובכל זאח יוםיף! הברזל ההוא חיליס ‪ .‬להחנכר‬
‫בו האוחזו מול אויבו ‪ .‬כי הלא טוב הוא לו מאשר אילו לא היה בידו מאומה ‪ .‬וכן הוא חוטלת‬
‫וריוח ממה שהחכמה היא מוצאת חן במיני אדם )וזהו ויתרון הכשיר חכמה ‪ .‬ימוין באה״מ( ‪,‬‬
‫שאס גס האדם ההוא אין לו לבב חכמה‪ .‬לשיוכל לדלות 'טלות ממקור בינתו ‪ .‬איך לכלכל■‬
‫דרכיו בהשכל ‪ .‬אך ע״י שהחכמה יקרה בטיניו ‪ .‬הוא מוקיר טלת החכמים ‪ .‬ויוכל טי״ז למנוע‬
‫מאתו הרבה פגעים ואסונים ‪ .‬והכוונה בדבריו שגם השליט ההוא היה לו להיות נזהר ‪ .‬של)‪/‬‬
‫לגרש מעל פניו אה יועציו החכמים ‪) :‬יא עד טז( פי׳ לחש לשון דבור• כמו וירא דוד כי עבדיו‬
‫מתלחשים )ש״ב י״ב י״ט( ‪ .‬ויאמר אס ישוך הנחש את איש ‪ .‬והוא )הנחש( איננו מדבר מאומה ‪.‬‬
‫שלנשיכה לא נצרכה להמלא אתו מעלת הדבור ‪ .‬ומה יתרון לבעל הלשון ‪ .‬הנושך כמו הנחש‬
‫בארסוי‪ .‬שאיזה יתרון הוא )על הנחש( להא־ש אשר חוננהו ה' במעלת הדבור‪ .‬והוא יטהר‬
‫באור הפלות‬
‫הוא ‪ .‬שהמלות לא פנים הם הואר הפעל אל מלת קלקל ‪ .‬ומלינו בכתוב לפעמים תואר הפעיל‬
‫לפני הפעל ‪ .‬הוא מרומים ישכין )ישעיה ל״ג( ‪ .‬פרזות תשב ירושלס )זכריה ב׳( ‪ .‬והנה כוונה‬
‫הכתוב פה לומר שנתקלקל בקלקלת לא פנים ‪ .‬וישוב הלשון בתארי הפעל ‪ .‬מבואר אצל פסוק‬
‫ויכתוב יושר דברי אמת )להלאה י״ב י'( בבאה״מ ‪ :‬הכשיר חכמה ‪ .‬כתבנו בבאה״ע שפי' הכשר‬
‫חכמה ‪ .‬שתהיה ישרה ומוצאת חן בעיניו החכמה ‪ .‬ופי' הכשר כמו וכשר הדבר לפני המלך‬
‫)אסתר ח'( ‪ .‬ומלת הכשר הוא המקור מן ההפעיל‪ .‬והכוונה ט שהאדם שופט בדעתו *‬
‫שהחכמה היא סובה וישרה ‪ .‬והוא כמישה אותה ע״י מחשבתו זאת מוכשרת וישרה ‪ .‬וכבר דברנו‬
‫על אדות הדרך הזה בלשון ‪ .‬אצל פסוק מבלי אשר לא ימצא )למעלה ג׳ י״א( בבאה״מ ‪ .‬ונוסיף‬
‫עוד פה ונאמר ‪ .‬שעפי״ז יובן הכתיב חכמת טרום הבין דרכו ואולת כסילים מרמה)משלי י״ד( ‪.‬‬
‫שמלת הבין הוא יוצא לשני ‪ .‬והכוונה שחכמת טרום היא מה שהיא חושב בלבו ‪ .‬שכל אדם‬
‫מבין את דרכו ‪ .‬וע״כ לא טוב לו להתהלך במרמה ולהסתר בשקר ‪ .‬כי בני אדם יסודטו מן‬
‫הארמית ‪ .‬ויהיה כבודו לכלמה ‪ .‬ואילת כסילים היא המרמה ‪ .‬מה שהוא חושב בלבו שהוא ־כיל‬
‫לרמות את בני אדם ‪ .‬ולא ידטו מתרמיתו ‪ .‬וכן יש לפרש הכתוב מעדה בגד ביום קרה תימן‬
‫על נחר ושר בשירים על לב רט )שם כ״ה(‪ .‬שיאמר שמי שלבו יוציא משפט ביום קרה ‪.‬‬
‫שהבגד הטליון שלו הוא בגד מדים ‪ .‬ואין כבודו ללבשו ‪ .‬הנה היא יתן משפטו זה שלא בעתו ‪,‬‬
‫כי ראוי לחכות במשפטו זה על יום שלא יהיה קר כל כך ‪ .‬וכן תימן טל נתר ‪ .‬שאחרי שרחן‬
‫פניו במי נתר ‪ .‬וזה יכאיב את הפנים ‪ .‬וראוי לו לרחוץ אז את פניו במים ‪ .‬אולם כשירחן אז‬
‫פניו בחומץ להסיר את כאבו ‪ .‬הלא יכאב לו עי״ז יותר בטבור חריפות החומץ ‪ .‬וזה הוא ג״כ‬
‫דבר שלא בעתו ‪ .‬כי אם אמנם שלהלבין הפנים טיב לרחוץ בחומץ ‪ .‬כי חריפות החומץ מלבין‬
‫את הפנים כמו הנחר ‪ .‬אך זה טוב למשוח כחומץ בלבד ‪ .‬ולא אחרי רחיצת נתר ‪ .‬וכן הוא מי‬
‫שהוא שר בשירים על לב רע ‪ .‬שאמנם ראוי לו לשמח אח רעהו בשירים ‪ .‬אך זה ראוי לו‬
‫לעשות ‪ .‬אחרי אשר יפוג ויעבור עצבונו הגדול ‪ .‬כשקרה לו אסון יפנע ‪ .‬וכמי שגה ושגג כן‬
‫שרש עדה ועדד ‪ .‬וכן פירשנו קשת ישבר וכי' הרפו וכי' )חהלים ס״ו( שהכוונה שפסי בדטתכם‬
‫שהקשת והחנית וכל כלי המלחמה המה רסיס ‪ .‬כי מעט אשר יושיעו ‪ .‬ודעו כי אנכי אלהיס וכו' ;‬
‫)יב( תבלענו ‪ .‬חשחיתנו ‪ .‬כמו למה תבלע את נחלת ה' )ש״ב כ'( ‪ .‬אמרו בלעני )איכה ב'( ;‬
‫) ‪ (t‬מה שיהיה ‪ .‬פי' מה שראוי להיות ‪ .‬ימוין אצל ידעתי כי כל אשר יעשה האלהיס הוא‬
‫יהיה לעולם )נ' י׳ד( בבאה״מ ‪ :‬ואשר יהיה מאחריו ‪ .‬פי' מאחריו מן הסכמתו האהרונה ‪ .‬יעוץ‬
‫אצל‬
 ‫קהלת י‬
‫ד ב ךי ם ר^»‪.‬יךע ה א ד ם מ ה ש נ מ נ ה ו א ש ר נ הי ה מ א ח ר י ו מ י נ ג י ד ל‪ : 1‬פו;ן מ ל‬
‫ה כ סי לי ם מנגןננו א ש ר ל א ^י ד ע ל ל כ ת א ל ‪ .‬ע י ר ‪ :‬טי אי ל ך א ר ץ ש מ ל כן ד‬
‫‪ 1‬ע ר ו שר‪.‬יך ב‪ ) 1‬ק ר י א כ לו ‪ :‬יז א ש רי ך א ר ץ ש מ ל כ ך בן חו רי ם ו ש רן ך ב ע ת‬
‫ה מ ק ר ה ו ב ש פ לו ת ^י דן ם‬ ‫י א כ לו ב ג בו ר ה ו ל א ב ש ת י ‪ :‬יח ב ע צ ל ת ן ם ‪ .‬י מ ך‬
‫טוב טעם‬ ‫’‬
‫לשמצה לנשוך בו אש בני האדם ‪ .‬בדברו עליהם דברי בלע ‪ .‬אשר הם להם חצים ומוש ‪ .‬האם‬
‫לעול וחמס כזה חוננהו היוצר במעלש הדבור ‪ .‬ועני! הכשוב נמשך אל שלפניו ‪ .‬שיאמר שהיה לו‬
‫להשליט )שהלשינו לפניו על שריו הקודמים( לדעס ‪ .‬שאין יהרון ומעלה להמלשי; על הנחש ‪.‬‬
‫וני בדברי פיו ירע המלשין)נם לו( כנשינש הנחש ‪ .‬והיה ראוי לו להשליט שלא לשמוע אליו‬
‫)פסוק י״א( ‪ .‬ובאר הרעה שהרע לו המלשין ‪ .‬שהוא בעבור שדברי פי חכם חן ‪ .‬והס השרים‬
‫הראשונים ‪ .‬ושפשוש כסיל שבלענו ‪ .‬שהשרים החדשים יגרמו נ‪ 1‬ק והשחשה להשליט )פסוק י״ב( ‪,‬‬
‫ואמר טוד החלה דברי‪ ,‬פיהו סכלוש וכו' )פסוק י״ג(‪ .‬ואמר עוד והסכל ירבה דברים לא ידע‬
‫האדם מה שיהיה ‪ .‬שלא ידע האדם מדבריו מה שצריך להיות ‪ .‬ואיך ראוי לעשוה ‪ .‬כי הוא מדבר‬
‫זיברי טצהו כפוסח על שתי הסעפים‪ .‬ואמר ואשר יהיה מאחריו מי יגיד צו‪ .‬פי' שגס אס יאמר‬
‫אחרית עצתו והסכמתו בדעשו )יעוין באה״ח( ‪ .‬מי יגיד לאדם השואל בעצתו ‪ .‬איזה רעה יכולה‬
‫להיות מעצתו האחרונה של היוען הסכל )פסוק י’ ד( ‪ .‬ואמר עמל הכסילים חיגענו וכו' ‪ .‬פי׳‬
‫ממל דברי סכלית‪ .‬כמו מנחמי עמל כלכם )איוב ט׳׳ז(‪ .‬ויאמר שדברי הסכלות של היועצים‬
‫החדשים ‪ .‬ייגעו אה השליט ‪ .‬כי גס לא ידע מדבריהם ‪ .‬איה הוא הדרך ללכת אל עיר שבארן‬
‫אויבו ‪ .‬שהוא צריך להלחם אתי ‪ .‬או שהכוינה שכמו שמתיגע איש אשר לא ידע ללכת אל עיר ‪,‬‬
‫זהוא נטך ותועה ‪ .‬כן יינטו דברי היועצים הסכלים את השליט ‪ .‬ט לא ידע עפ״י דברי עצתם ‪.‬‬
‫אמתת הדבר איך לעשות‪) :‬טז יז(‪ .‬מצינו בכתוב שיכוון במקומות במלה אחת‪ .‬כוונת שעור‬
‫רב יותר מכוונתו המורגלת ‪ .‬אנשי לבב )איוב ל׳׳ד( פי׳ אנשי תבינה גדולה ‪ .‬אנשי מדות‬
‫)במדבר י״ג( פי׳ מחת גדולות ‪ .‬וכן אביך הלא אכל ושתה )ירמיה כ״ב( פי' שאכל מעדניס‬
‫ושת ; יינות משובחים ‪ .‬והנה יאמר אי לך ארן שמלכך נער ‪ .‬ושריך בבקר בבקר יעשו לחס‬
‫לב ^נזשתה ושמחה )פסוק ט״ו(‪ .‬ואמר עוד אשריך ארן שמלכך בן גדולים אנכד השם ‪ .‬ושריך‬
‫במת יאכלו ‪ .‬ששריך עישיס כרה גדולה ומששה רק בעש הנאותה לזה ‪ .‬והוא כשיקרה נצחון‬
‫במלחמה וכדומה לזה ‪ .‬ואמר בגבורה ולא בשתי ‪ .‬שישמרו א״ע גס בעת המשתה ‪ .‬שישארו מלאי‬
‫רוח ג מר ה‪ .‬ולא להיות המימי והלומי יין )פסוק י״ו( ‪ .‬והמשך העני! אל שלפניו מבואר הוא ‪:‬‬
‫)ידז( יאמר׳שע״י עצלות תתרישש התקרה שעל הביס‪ .‬ואמר ובשפלות ידים ידלוןוהבית‪.‬שע״י‬
‫שהאדם אוחז ידיו בשפלית ‪ .‬ומשעצל להגביהם לתקן את החקרה ‪ .‬הנה עי״ז ידלוף הדלך אל‬
‫שוך הביס )יעוין באה׳מ( ‪ .‬ופנין הכחוב נמשך אל שלפניי ‪ .‬שיאמר שע״כ ישמרו השרים‬
‫כאור הטלות‬
‫אצל ואחטר אל המתים )ט' ג'( בבאה״מ ‪ :‬ואשר יהיה מאחריו ‪ .‬פי' מאחריו בסיבת אחריו ‪.‬‬
‫כמו מפרי מעשיך תשבס הארן)תהלים ק״ד( ‪ .‬וחלה חרב בעריו וכלתה בדיו ואכלה ממועצותיהם‬
‫)הישע י׳א( ‪ .‬יפלו ממועצותיהס )תהלים ה׳( ‪) :‬טז( אי לך ‪ .‬פי׳ אוי לך ‪ .‬וכן ואילו האחד שיפול‬
‫)ד׳ י'( ‪ .‬שפירושו ואוי לו ‪) :‬יז( בן חורים ‪ .‬בן שרים וגדולים ‪ .‬כמו ולחורים ולסגניס)נחמיה ב׳( ‪:‬‬
‫)ית( בעצלתיס ‪ .‬כוונת השם הזוג ‪ .‬עצלתיס הוא ‪ .‬שהעצלוס היא שמיד שתים יחד ‪ .‬שע׳י‬
‫שהאדם מתעצל ‪ .‬עי״ז תתעצל גס אדמחו משת פריה ‪ .‬והתקרה מתעצל לעמוד על עמדה ‪.‬‬
‫וכן כל קניניו יחרפו ויחדלו מלתת חועלשס ותמיכתם ‪ :‬ומך ‪ .‬כמו כי ימוך אחיך)ויקרא כ״ה( ‪:‬‬
‫המקרה ‪ .‬התקרה המסככת טל כביש ; ידליף ‪ .‬לשון הזלה ‪ .‬כמו דלף טורד )משלי כ״ז( ‪.‬‬
‫דלפה עיני )איוב ט״ז( ‪ :‬ידלוף הביס ‪ .‬פי' ידלוף אל הבית ‪ .‬וכן ועניים מרודים תביא ביס‬
‫)ישעיה נ״ח( ‪ .‬ואני ברוב חסדך אבוא ביחך )תהלים ה'( ‪ .‬אם אמרנו נבוא העיר )מ׳ב ז'( ‪:‬‬
‫לחם‬
‫‪55‬‬ ‫כה‬ ‫קהלת י יא‬
‫י ד ל ף ה ב ‪ :‬ת ‪ :‬יט ל ש תו ק ע שי ם לדום ד ין ‪ :‬י ש מ ח ה‪:‬י ם ור!בםף_;?ינה א ת ה פ ל ‪:‬‬
‫כ ג ם ק מ ד ע ף מ ל ך א ל ק ק ל ל ו ב ק ד רי מ ש כ ב ף א ל ת ק ל ל‪ :‬ע שי ר כי ע ו ף‬
‫ה ש מ ^ ם יו לי ך א ת ה קו ^ ו ב ע ל כ נ פ ; ם ע י ר ד ב ר ‪:‬‬
‫ה כו צ אנו ‪ :‬ב ה ן ה ל ק‬ ‫י א א ישלה ר ף מ ־ _ ע ל פ ני ה מי ם כי ב ר ב ה־ מי ם‬
‫ל ש ב ?ז ה וג ם ד ש מ ת ה כ י ל א ת ד ע מ ה ‪ .‬י ה י ה ד ע ה ע ל ה א ר ץ ‪:‬‬
‫י טוב טעם‬ ‫^ ^‬
‫החכמים ‪6‬ת עצמם ‪ .‬להשהר תמיד ברות גבורה וזריזות ‪ .‬כי יודעים הס שבעצלתיס ימך המקרה‬
‫יכו' ‪) :‬יט( לשחוק עושים לחם עם הפסוק שאחריו ‪ .‬עוד על אדות שני עניגים ידבר בתתימש‬
‫הספר ‪ -‬והיא שמן הפסיק הזה פד פסוק בבקר זרע אח זרעך )י״א ו'( ‪ .‬ידבר שעוב לאדם לחונן‬
‫את העניים ‪ .‬והענין האחר נמשך מן פסוק בבקר וכו' עד קרוב לסופו ‪ .‬וכמו שיבואר ‪ .‬ויאמר‬
‫גזה הנה דרך בני האדם הוא‪ .‬שבעבור שחיק ישמחה עישים סעידה ולחם רב‪ .‬ואז הדרך‬
‫^היא לשתות יין לשמח את החיים‪ .‬ואמר והכסף יפנה את הכל‪ .‬שהכסף! נותן את השחוק‬
‫והשמחה )שכוונו אליה( בשלימוס ‪ .‬שהאיש העשיר הוא שמה אז בכל לבו ‪ .‬וזהו והכסף יענה‬
‫את הכל ‪ .‬ויתכן שהכוונה על האיש העושה את הסעודה ‪ .‬כי ישמח אז יותר בכספו ‪ .‬כי כספו‬
‫הוא העונה והנותן אס שמחת כל הקרואים )פסיק י״ע( ‪ .‬ואמר שע"כ צריך אתה להזהר בזמנים‬
‫רבים קודם זה ‪ .‬שגס במחשבתך אל תקלל מלך ‪) .‬ואמרו ובחדרי משכבך וכו' היא מאמר‬
‫מוסגר ‪ .‬שיאמר אולם אל תוציא מפיך גס על איש עשיר ‪ .‬כי מיף השמים יוליך את הקול( ‪ .‬כי‬
‫בעל כנפיס והוא הכסף הגורס לאדם התנשאות והתרוממות ‪ .‬הוא גורס להגיד בפיו מה שבלבו‬
‫)יעוין >אה״מ( ‪ .‬ויניע לו עונש גדול עי״ז שקלל בתחלה במחשבתו‪ ,‬את המלך ‪ .‬גס יתכן שקרא‬
‫אס הכסף בעל כנפים ‪ .‬כי הוא ישא אס מחשבות האדם הרחק הלאה מן מעמד המחשבות‬
‫אשר שאל לבו בסחלה ‪ .‬ויסכן עור שהכוונה באמרו בעל כנפיס על היין ‪ .‬כי נס הוא ירחיק‬
‫את מחש»ת האדם ממקום עמדתם בסחלה ‪ .‬וענין הפסוקים‪ .‬האלה נמצא המשכם בפסוקים‬
‫שאחריהם ‪ .‬וכמו שיבואר ;‬
‫' א )א( ‪ P17w‬עם הפסוק שאחריו תן חלק לשבעה ונס לשמנה וכו׳ ‪ .‬הנה מספר השבעה‬
‫נמצא בנתיב על לשון רבוי ‪ .‬ובשבעה דרכים ינוסו לפניך )דברים כ׳׳ח( ‪.‬‬
‫שבע יפיל צדיק וקס )משני כ״ד( ‪ .‬ומספר השבעה היה רגיל נם במעשים ‪ .‬ני נס לפני מתן‬
‫הורה מצייו שאמר לק ליעקב ‪ .‬מלא שבוע זאת )בראשית כ״ע( ‪ .‬ויעש לאביו אבל שבעת ימים‬
‫באור ד״סל־ר‪.‬‬
‫)ים( לחס ‪.‬סעודה ‪ .‬וכן עבד לחם רב )דניאל ה׳( ; והכסף יענה את הכל ‪ .‬פי׳ והכסף יתן‬
‫את הכל‪ .‬כמו והארן תענה את המן )הישע ב׳(‪) :‬כ( נס במדעך‪ .‬במ‪,‬חשבחך‪ :‬יגיד דבר‪.‬‬
‫מלת יגיד הוא פה יוצא לשלישי ‪ .‬ופירושו גורס להגיד ‪ .‬ורונמתו וסטאתיכס הסתירו פנים מכס‬
‫משמיע )ישעיה נ״ע( ‪ .‬פי' שטשו הססרס פנים מכס משמוע ‪ .‬ולא יתכן לפרשו שעשו סחר פנים‬
‫וכו' ‪ .‬כי סתר פנים יאמר על ההסתרה מתחלה ‪ .‬ופה הכוונה על ההסתרה אחרי אשר נראה‬
‫בכבודו בתחלה ‪ .‬ונאמרו לפגי זה כי אס עוונותיכם היו מבדילים וכי' ‪ .‬שנעשו מבדילים ‪ .‬ולשון‬
‫הרד״ק בפירושו ‪ .‬הסתירו עובר לשלישי עכ״ל ‪ .‬ובספר המכלול)בעור הראשון בסופו( ‪ .‬נשמע‬
‫מן הרד׳ק הראיה הזאת ‪ .‬ועוד יש להביא דוגמא לזה ‪ .‬בדיך מתים יחרישו )איוב י״א( ‪ .‬לק‬
‫שעפי ישיבוני וכו׳ ורוח מבינתי יעגני )שם כ׳ ב' נ׳( ‪ :‬יגיד דבר ‪ .‬מלת דבר יש לפרשו דבור ‪.‬‬
‫יעוין אצל כל הדברים )א׳ ח׳( בבאה״מ ‪:‬‬
‫)א( ש ל ח בבאה׳׳ע כתבנו שפי' שלח כמו תשלח‪ .‬ודוגמאות לזה שהציווי הכוונה בו‬
‫לשון עתיד ‪ .‬ומות בהר )דברים ל׳׳ב( ‪ .‬אס תגביה כנשר ואס בין ככבים‬
‫שים קנך )עובדיה ( ‪ .‬שהיא כמו תשים ‪ .‬סור מרע ועשה עוב ושכון לעילם )תהלים ל״ז( ‪ .‬כמו‬
‫משכון ‪) :‬ב( תן חלק לשבעה וגס לשמנה ‪ .‬פי' לשמנה אל השמיני ‪ .‬כמו ביום עשתי עשר יום‬
‫במדבר‬
 ‫קהלת יא‬
‫נ אם ימלאו ה^בים געם_על הארץ;דיקו ואם יפור‪.‬עץבךר‪ 1‬םואם בצפוז‬
‫מקום ש‪.‬יפ‪1‬ל העץ שם ‪:‬הוא ‪ :‬י עזמר רוח לא‪.‬יזרע וראה בזגבים' לא‬
‫יקצור‪ :‬י‪ .‬באשר אעף יודע מה דרך הרוח מנצמים בבמץ המלאה בבה‬
‫טוב טעם‬
‫)שם נ^( ‪ .‬והטטם בדבר נראה שהוא בטבור שכוכבי לכה הם שבטה ‪ .‬ונס במשפר ימי הלבנה ‪.‬‬
‫ניכר מחציחם שהוא במילוי הירח ‪ .‬ונס ניכר שכח אורה הוא בינוני ‪ ’ .‬בםין‪ 1‬רבט הראשון‬
‫והשלישי של ימי החודש ‪ .‬ומסכר ימים שלמים של רבט ימי החודש הוא שבטה ‪ .‬וכן במרחקי‬
‫המקום נמצא ששה קצווח ‪ .‬וטם הנקודה האמצטיס הוא שבטה ‪ .‬וט״כ מםפר שבטה יאמר טל‬
‫רבוי הרגיל ‪ .‬ייאמר במשל הלא כאשר תשלח )יטוין באה״מ( חבואחך טל פני המים למכרה‬
‫במקום רחוק ‪) .‬וזה הטשה בטבור כי ברוב הימים חמצא ריוח הרבה פי״ז( )פסוק א׳( ‪ .‬ואז‬
‫ראוי לך לתת חלק לשבטה‪ .‬והכוונה להרבה אנשים החפצים לקחת חלק במסחרך זה‪.‬וחפצים‬
‫לשלם לך טתה בטבור חלקם ‪ .‬וראוי לך לתת חלק גם אל השמיני)והוא כנוי טל הרבוי יותר‬
‫מהרגיל‪ .‬ויטוי; באה״מ( הבא לקחת חלק אצלך‪ .‬וזה בטבור כי לא חדט מה יהיה רטה טל‬
‫הארן ‪ .‬שאולי יקרה פגט אל התבואה ההולכת למרחוק בלב ימים ‪ .‬והנמשל בזה שיאמר שיותר‬
‫נחוך מאשר להרבות סטודות בטד אנשים טשירים )שדבר טל אדות זה בהחלה ‪ .‬באמרו לשחוק‬
‫טושים לחם ויין ישמח חיים( ‪ .‬וזה אתה טושה בטבור הכבוד ‪ .‬הלא יותר ראוי והגון לך לתת‬
‫לחמך )אם נם לחם לבדו( אל הטנייס ‪ .‬כי ברוב הימים תמצאנו ‪ .‬שה׳ ישלם לך שכר כיוב ט״ז ‪.‬‬
‫ולטומת מה שבסטודהטס משתה יין שאתהטושה להטשירים )אשר אז תלבש גאות(‪ .‬צריך אחה‬
‫להיות נזהר בדבורך ונס במחשבתך )כמו שאמר למטלה גם במדטך וכו׳( ‪ .‬הנה בלחם ומזון‬
‫שאתה מכין לפני הטניים‪ .‬אתה שאנן בו מפחד רטה ‪ .‬ושכרך נכון לפניך מאת אל הגמולות‪.‬‬
‫ומחונן טניים אשריו ‪ :‬ואמר תן חלק לשבטה ‪ .‬שתתן מהונך למטשי צדקות הרבה הרגילים ‪.‬‬
‫ואמר וגם לשמנה‪ .‬שאם יקרה בקשת טזר בטנין יוצא מהרגיל‪ .‬אל תמנט מתה חלק גס‬
‫להצדקה הזאת ‪ .‬ואמר ט״ז כי לא הדט מה יהיה רטה טל הארץ ‪ .‬שאולי יקרה איזה מקרה רט‬
‫חלילה טל הארן ‪ .‬שתהיה נצרך לרחמים יתרים מאה האלהים ‪ .‬להצילך מן הרט ההוא באורח‬
‫פלא ‪ .‬אז יטיר ה׳ טליך ‪ .‬ויצילך בגבורות ישט ימינו ‪ .‬בטבור החמלה הגדולה והיתרה שחמלת‬
‫טל הטנייס ‪ ) :‬נ ד ה ( יאמר בזה איך שהאל לא יבצר מאתו להציל מרטה ביקרה בהבל ‪ .‬ונתן‬
‫דמיון לזה ‪ .‬כי הנה אס ימלאו המביס גשם ‪ .‬יריקו טל הארץ בשטף רב ‪ .‬ויבטיפו שדות הרבה‬
‫זרוטים וישחיהוס‪ .‬ואם טמדו טל גבול השרה טציס‪ .‬הנה אס יפיל הרוח אז״את הטציס אל‬
‫הצד הזרוט ‪ .‬ישאר השדה זרוט כאשר בחחלה ‪ .‬כי כגובה הטציס כן יכסו את אורך השדה ‪.‬‬
‫והגשם לא ישטפנו ‪ .‬וזה תלוי בחפן ה' ‪ .‬לתת בלב האיש ההוא בטח זרטו את השדה ‪ .‬באיזה‬
‫צד לזרוט ‪ .‬אם בדרום הטציס ואס בצפונם ‪ .‬ופי' מלת יהוא שישאר כאשר בתחלה ‪ .‬יטוין‬
‫באה״מ )פסוק ג'( ‪ .‬ואמר טוד שומר רוח לא יזרט ‪ .‬שיש שיחכה אדם טל הדוח ‪ .‬כי אז טוב‬
‫לזרוט ‪ .‬כי הרוח יפזר את הזרט בכל מקום ‪ .‬ובתוך הטח הזאת ירד גשם שופך ‪ .‬ושמך את‬
‫השדות הזרועים ‪ .‬והאיש ההוא שלא זרט טוד ‪ .‬ניצול מן הנזק הזה ‪ .‬והנה המחשבה הזאת‬
‫כאור המלות‬
‫)במדבר ז׳( ‪ .‬ועל ארבעה לא אשיבנו)סמוס א'( ‪ .‬שנס השבט שנת השמטה )דברים ט״ו( ‪:‬‬
‫)נ( שם יהוא ‪ .‬מלה הוא נמצא בכתוב טל לשון זה עצמו ‪ .‬האהה הוא אשר דברתי בימים‬
‫קדמונים ו ט' להביא אותך טליהס )יחזקאל ל״ח(‪ .‬שפירושו האסה הוא זה טצמו אשר דברתי‬
‫וכו' ‪ .‬וכן ואומר טתה יזנו תזניתיה והיא)שס כ״ג( ‪ .‬שפירושו אמרתי עתה יסורו ממנה תזנותיה ‪.‬‬
‫אבל היא אותה עצמה כמו מאז ‪ .‬וכן קטון וגדול שם הוא )איוב נ'( ‪ .‬כלבוש חחליפס ויחלו®‬
‫ואתה הוא ושנותיך לא יחמו )תהליס ק״ב( ‪ .‬וכן פי' מלת יהוא פה ‪ .‬שיאמר מקום שיפול הפן‬
‫שס ישאר השדה הזרוע במצב ההוא טצמדשהיה בתחלה ‪ .‬טרם ירד הגשם השוטך ‪) :‬ה( כפצמיס ‪.‬‬
‫לשון סגירה וסתימה ‪ .‬כמו וטוצם טיניו)ישעיה ל״ג( ‪ :‬ככה לא תדע אס מטשה האלהיס אשר‬
‫רעשה‬
‫' כט ‪57‬‬ ‫ר!הלת יא‬
‫לא תדע את מע^ה האלדזים אישר _יעשה את הבל ‪ :‬י בבלןר זרע את‬
‫זרעף ולערב אל תנה ידף כי אעןז יוך‪:‬ע אי זה יכשר הזה או זה ואם‬
‫שניהם’ באחד טובים ‪ :‬ז ומתוק האור וטוב לעינ‪:‬ם לראות את השמש ‪:‬‬
‫טיב טעם‬
‫שהסכים האיש ההוא בדעתו שלא לזרוע ‪ .‬היא עזר מאה האל ‪ .‬כי האדם לא ידע מאומה מה‬
‫שיקרה בעתיד ‪ .‬ואמר עוד ורואה בעבים לא יקצור‪ .‬שיש שיראה אדם בעבים ‪ .‬ואיננו רוצה‬
‫לקצור תבואתו מפני הגשמים ‪ .‬ויחכה עד שיעהרו השמים‪ .‬ופעמים יגיע לו נזק בעבור ז ה‪.‬‬
‫ע״י שודדים או ארבה ‪ .‬והאיש שהסכים בדעתו לקצור ולא לראות בעבים ‪ .‬הוא ניצול מן הנזק‬
‫הזה ‪ .‬ונס המחשבה הזאה היא פזר מאח ה' ‪ .‬כי הוא יעשה את הכל ‪ .‬כמו שיאמר בפסוק‬
‫שאת״יז )פסוק ד'( ‪ .‬וחתם דבריו ואמר כאשר אינך יודע מה דרך הרוח כעצמים בבמן המלאה ‪.‬‬
‫'שכמו שלא תדע את העובר הנסגר בבמן המלאה ‪ .‬אם הוא זכר או נקבה ‪ .‬כן אינך יודע‬
‫מאיזה צד יבוא הרוח ‪) .‬והוא לעומס אמרו אם ימלאו העבים גשם וכו'( ‪ .‬ואינך יודע אם יבוא‬
‫רוח )והוא לעומת אמרו שומר רוח לא יזרע ורואה בעבים לא יקצור( ‪ .‬ככה לא תדע את מעשה‬
‫האלהים אשר יוכל לפשות ולתקן הכל )יעויי באה״מ׳ו ‪ .‬וע”כ ראה לחונן את העניים )כאמרו‬
‫שלח לחמך וכו׳ ‪ .‬פסוק א' ב'( כי בגלל הדבר הזה יחוננך ה׳ ‪ ,‬ירחיק כל רע ונגע מאהלך ‪.‬‬
‫יחסדו ואמתו ינחוך בדרכי שלום ואושר סלה ‪ :‬והנה בארנו בפסוק אשר הצדיקים והחכמים‬
‫ועבדיהם )ריוח ושכר מעשיהם( ביד האלהים )כי' א'( ‪ .‬שהכוונה שהמה מפקידים שכר יגיפתס‬
‫בתורה ומע״כי כיד האלהיס ‪ .‬שישלם להם שכר כיוב נעוה״ב ‪ .‬כי אינם בעוחים לקבל פ״ז שכר‬
‫ים בעוה״ז ‪ .‬וזה יען כי בפוה״ז מקרה אחד לצדיק ולרשע‪ .‬ואין זה הכתוב סותר אותו ‪ .‬כי‬
‫באמת הצדיק בבחרי לעשות העוב בעיני האלהיס כל הימים ‪ .‬הוא איננו בעוח בעצמו שימצא‬
‫חן בעיני ה' ‪ .‬עד להיות מן הנשמרים תמיד מכל פנע ונזק ‪ .‬ויאמר פה ככה לא תדע אפ‬
‫מעשה האלהיס אשד יעשה את הכל ‪ .‬שאס המצא חן בעיני ה׳ ‪ .‬ויחפון להיעיב לך נס בעוה״ז ‪.‬‬
‫אז פעמים הרבה יצילך מן הרע שלא יגיע הליך ‪ .‬ואס יקרה שיגיע לך רע ונזק ‪ .‬אז לא יאריכו‬
‫ימי הרעה ‪ .‬וביד האל גדול העצה ורב העליליה לסבב ‪ .‬שיהיה הרע הזה סיבה לכיוב ‪) :‬ו( בבקר‬
‫פס שלשה הפסוקים שאחריו ‪ .‬בפסוק הזה התחיל חתימת הספד ‪ .‬כי ענין הפסוקים נמשך עד‬
‫קרוב לסופו ‪ .‬ויאמר הלא ראוי לך שהזרע חת זרעך בבקר ‪ .‬ולא להניח אח ידך מלזרוע ‪.‬‬
‫בעבור לחכות עד הערב ‪ .‬כאשר אינך יודע איזה זמן משניהם יותר עוב לזרוע בו ‪ .‬וגס אינך‬
‫יודע אס שני הזמנים עובים‪.‬בשוה ‪) .‬ובארצוה הקדס הבקר והערב עובים לזרוע בהם ‪ .‬בעבור‬
‫מעוע התום ‪ .‬ובעבור שאז נמלא רוח די פזר את הזרע בכל מקום( )פסוק ו'( ‪ .‬ואמר ומתוק‬
‫וכו' ‪ .‬שאז כאשר תזרע‪ .‬זרעך בבקר ‪ .‬הנה גם אור השמש ימתק לך יותר ‪ .‬בעבור ידעך שכבר‬
‫יעבדח עבודתך ומלאת חיובך )פשוק ז׳( ‪ .‬ואמר כי אם שנים הרבה וכו׳ ‪ .‬שכן כמו יה)יעיין‬
‫באה״ח( ‪ .‬אס שנים הרבה יחיה האדם ‪ .‬ובכל משך זמנם ישמח ‪ .‬מבלי לדאוג לאחריתו ‪,‬‬
‫ילהוגיע את עצמו בסורה ומצות ‪ .‬אז יזכיר כי ימי החשך הרבה יהיו‪ .‬כאשר בא אל עולם‬
‫הנשמות מלא רעיונות הבל ‪ .‬ווה דומה אל האיש שלא זרע בבקר שימעכי בעדי אור השמש‬
‫ימתקו ‪ .‬כמבואר למטלה בבקר זרע אה זרעך וכו׳ ומתוק האור )וכמו שבארנו( ‪ .‬וההפך בהפכו ‪:‬‬
‫פיא כל שבא הבל ‪ .‬שיזכור אה ימי החשך כי הרבה יהיו ‪ .‬כל עוד שבא מתוך לבו רעיו‪9‬יס‬
‫באור הטלות‬
‫■משה את הכל ‪ .‬כתבני בבאה ’ פ שפי׳ יעשה יכול לפשות ‪ .‬ודוגמאות לזה ימצא הקורא אצל כ­‬
‫ירא אלהיס יצא את כולם )ז׳ י״ח( בבאה״מ ‪ .‬ודוגמאות ששרש פשה הכוונה בו לשון הקון ‪,‬‬
‫■נמצא אצל כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה )ש׳ י׳( בבאה׳׳מ ; )ו( יכשר ‪ .‬יישב ‪ .‬וכן‬
‫וכשר הדבר לפני המלך )אסתר ח׳^ ‪ .‬ופי' איזה יכשר איזה יכשר יותר ‪ .‬יעוין בפסוק שאח״ז‬
‫בבאה׳מ ‪) :‬ז( ומתוך האור ‪ .‬כתבנו בבאה׳׳ע שפי' ומתוך ומתוך יוסר ‪ .‬ודוגמתו כי אינך יותג‬
‫איזה יכשר )פסות שלפני זה(‪ .‬פי'איזה יכשר יותר‪ .‬וכן והגבוהה פולה באחרונה )דניאל ח'(‪.‬‬
‫פי׳‬ ‫'‬
 ‫קהלת יא‬ ‫‪58‬‬
‫» כי א ם ש ני ם ה ר ב ה‪ .‬י ח י ה ה א ד ם ב כ ל ם י ע! מ ח ויזכיר א ת ‪ .‬י מ י ה ח ע ן ד כ י‬
‫ה ך ב ה ן ד ו י ו כ ר ש ב א ה ב ל ‪ :‬מ ש מ ח ב חו ר ב ‪ :‬ל ד ו ת ף ו י ט י ב ף לבן? ב י מ י‬
‫ב ח ו ר ו ת י ף ו ה ל ך ב ד ך כי ל ב ־ ו ב מ ר א י ע י נ י ף ו ד ע בי _על כ ל א ל ה ‪.‬י בי א ף‬
‫טוב מעם‬
‫הבל ‪ .‬ורק אז ־מנע חשכו ‪ .‬כאשר יעברו ימים רבים ‪ .‬ויפונו מלבו רטיוטה הבל ‪) :‬ט( שמת‬
‫טס הפסיק שאחריו ‪ .‬מנינו מלס הלך על המחשבה ‪ .‬טוב מראה עינים מהלך נפש )למעלה ו' ט'(‪,‬‬
‫וכן הבאת עד נבכי ים ובחקר תהוס התהלכת )להלאה ל״ח ט״ז( ‪ .‬ומלה והלך )שהוא מבנין‬
‫הכבד( הוא פה יוצא לשני ‪ .‬כמו ערוס הלכו מבלי לבוש )שם כ״ד( ‪ .‬שפירושו שיעשוהו הולך‬
‫מבלי לבוש )וקראו ערום ע״ש סופו ‪ .‬כמו ובגדי ערומים תפשיט ‪ .‬שם כ״ב ו'( ‪ .‬ואסרי שאמר‬
‫בפסוק שלפני זה ‪ .‬שאם שנים הרבה יחיה האדם ‪ .‬ובכל משך זמנם ישמח ‪ .‬אז יזכור אס ימי‬
‫החשך כי הרבה יהיו וכו' ‪ .‬הנה יאמר ב‪1‬ה ‪ .‬רק כה תעשה ‪ .‬שמח בחור בילדותך וכו' ‪ .‬אך‬
‫העשה הילוך )בתוך דרכי לבך ומראה עיניך( אל הרעיון ודע כי על כל אלה יביאך האלהים‬
‫במשפט ‪ .‬שתזכור תמיד שהאלהיס יביאך במשפט ‪ .‬אם היית נזהר שלא לפרוץ אס הגבול שגבלה‬
‫מתורה בהם ‪ .‬והוא מאמר הכתוב ולא תסורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם וכו׳ )במדבר ט״ו‬
‫ל״ט(‪.‬־)פסוק ט'(‪ .‬ואמר והסר כעס מל^ך‪ .‬שתהיה טוב עם האלהים )שלא יזעך על ה'‬
‫בעבור מקרים לא טובים( ועם אנשים ‪ .‬ואמר והעבר רעה מבשרך ‪ .‬שתשמור את גופך מרעה‪.‬‬
‫והכוונה שישמור א״ע ממאכלות ובעילות אסורות ‪ .‬ואמר כי הילדות והשחרות הבל‪ .‬שע"כ אתה‬
‫צריך להיות נזהר ‪ .‬להסיר כעס מלבך ולהעביר רעה מבשרך ‪ .‬יען כי הילדות והשחרות גורמים‬
‫זמושכים אל הבל ‪ .‬ועני; הכתובים האלה ושלפניהם ‪ .‬נמשך פד פסוק וישוב העפר על הארן‬
‫כשהיה והרוח תשוב אלהאלהיס אשר נתנה )להלאה י״בז׳(‪ .‬כי יאמר כאשר תזכור כי האלהים‬
‫“יביאך במשדרי ‪ .‬וכאשר תזכור אח בוראיך בימי בחורותיך )י״ב א'( וכו' ‪ .‬מ כשישוב העפר על‬
‫כאור הטלות‬
‫פי' הגבוהה יותר ‪ .‬וכן טוב לי עוד אני שם )ש״ב י״ד( ; פי' נ«ב לי יוסר ‪ .‬ופי׳ וטוב לעינים‬
‫לראות אח השמש ‪ .‬וטוב יוסר לעינים וכו' ‪ :‬צח( כי אם ‪ .‬כתבנו בבאה״ע שפי׳ כי אם וכו׳ ‪.‬‬
‫שיאמר שכן כמו זה שאמרתי לך )בפסוקים שלפני זה( ‪ .‬כן אם שנים הרכה יחיה האדם וכו׳ ‪.‬‬
‫ודוגמתו כי נכל חפן)ח' ו'( ‪ -‬ושם בבאה״מ מבואר ענין הלשון הזה ‪ .‬והבאנו שם דוגמאות הרבה‬
‫לזה ‪ :‬ויזכור אס ימי החשך וכו׳ ‪ .‬כתבנו בבאה״ע שפירושו כי אס שנים הרבה וכו׳ ‪ .‬אז יזכור‬
‫אתי ימי החשך כי הרבה יהיו ‪ .‬ודוגמא להוראת הוא״ו בלשון זה )אחרי חלת אם כאשר היא‬
‫פה(‪ .‬אם בחקותי תלכו וס׳ ונתחי גשמיכם בעתם )ויקרא כ׳׳ו(‪ .‬אס את הדבר הזה תעשה‬
‫ויכלת עמוד )שמות י׳ח( ‪ .‬וכן נמלא אחר מלת תחת ‪ .‬סחת אשר לא עבדת אס ה׳ אלהיך וס'‬
‫ועבדת )דברים כ״ח( ‪ .‬תחת היותך עזיבה ושנואה ואין עובר ושמתיך לגאון עילם וכו׳)ישעיה ם׳( ‪.‬‬
‫וכמו זה אחר מלת פן‪ .‬פן יקללך ואשמת )משלי ל׳(‪ .‬פן יאנך ותאבדו דרך )תהליס ב׳( ‪:‬‬
‫ומלת הבל' הוא תואר‬‫'‬ ‫כל שבא הבל‪ .‬לפי הפי׳ הא׳ שבבאה״ע פירושו כל זמן שבא בהבל‬
‫הפעל ‪ .‬יעוין אצל וכתוב יושר דברי אמס)י״ב י׳( כבאה׳׳מ ‪ .‬והנה לפי ״ ‪ v‬הפירושים שבבאה״ע‬
‫פי' כל שבא כל עת שבא ‪ .‬ודוגמתו כי כל עוד נשמתי בי)איוב כ״ז( ‪ .‬וכן עמד נא עלי ומותתני‬
‫וכו' כי כל עיד נפשי בי )ש״ב א׳( ‪ .‬פי' ששאול חסן לומר כי כל עוד נפשי בי יתעללו בי‬
‫הערלים ‪ .‬אך לא היה בו עוד כח לדבר ‪ .‬והנה מצינו ככתוב להוראה זאת מלת כל פס אות‬
‫בי״ת ‪ .‬כה' אלהינו בכל קראנו אליו )דברים ד׳( ‪ .‬שפירישו בכל עת קראנו אליו ‪ .‬וכן בכל‬
‫קראם אליך )מ״א ייח נ״ב( ‪ .‬וכן בכל יחס הצאן המקושרות )בראשית ל'( ‪ .‬וחסרון בי׳׳ת‬
‫השמיש מצינו בכתוב ‪ .‬זכרה ירושלים ימי עניה ומרודיה כל מחמדיה אשר היו מימי קדם‬
‫)איכה א׳( ‪ .‬כמו בימי עניה ומרודיה ‪ .‬וכן כי ששת ימים עשה ה׳ את השמים ואת הארן‬
‫)שמות כי( ‪ .‬כמו בשפת ; )ט( ודע ‪ .‬הוא׳ז של ודע פירושו לשין אבל ‪ .‬ולונמסו אז ידבר אלימו‬
‫באפו וט׳ ואני נסכתי מלכי )תהלים ב׳( ‪ .‬או שהוא לשון אולם או רק ‪ .‬נמו לא אדוני ועבדיך‬
‫באו‬
‫ל ‪59‬‬ ‫קהלת יא יב‬
‫ד«אל‪1‬ןים במשפט ‪ :‬י והסר כעם מלכף ורדעבר ך;‪ 3‬ה מבשרף כי מנלחת‬
‫וה שחתת הבל ‪:‬‬
‫יב א וזכר את בוראיף בימי בחרותיף עד אשר לא;באו‪:‬מי הדעה והגיעו‬
‫שנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ ‪ :‬ב עד אשר לא תהשןד‬
‫השמש ןהא‪1‬ר ןהירה והכוכבים ושבו העבים אחר הגשם ‪ :‬ג ביום ש_יזעו‬
‫שמרי הבית והתעותו אנשי הח;ל ובטלו הטחנות כי מעטו וחשבו‬
‫הראות בארבות ‪ :‬י וסגרו‪ .‬דלתים בשוק בשפל קול הטחנה‪.‬ויקום לקול‬
‫מוג טעם‬ ‫_‬
‫הארן כשהיה ‪ .‬אז תשוב הרות אל האלהיס אשר נתנה ‪ .‬לראוח באור פני מלך ‪1 .‬לשכוננ ‪ 5‬טימוח‬
‫‪- -‬‬ ‫^‬ ‫בימינו נ צ ח ‪:‬‬
‫אשר לא יבואו ימי הרעה ‪ .‬הם ימי אפיסת הנחות בזקנה ‪ :‬והניעו ‪ .‬לשון‬ ‫י ב) א(‬
‫הספורנו והגיעו שנים אשר תאמר אין לי בהס חפן ‪ .‬אין לי בהס תאות שוס‬
‫סעטג בחיי העולם הזה ‪ .‬כי אז לא החשב לך לצדקה נ״כ אם תחדל בהם מחעוא עכ״ל ‪:‬‬
‫)ב( פ־' והאור הוא האור הנראה אחר שקיעת יקה השמש ‪ .‬ויאמר זכור את בוראיך וכו׳ ‪ .‬בעוד‬
‫אשר לא יחשך לך האור בכל פעם יותר ‪ .‬ואמר ושבו העבים אחר הגשם ‪ .‬כי כשישובו העבים‬
‫אחר שנתפזרו בכלות הגשם ‪ .‬אז עצבת האדם כפולה ‪ p .‬בעבור שרבוי הנשמים יכול להביא‬
‫נזק וה פ סד‪ .‬וכן בעבור חשכת ה אור‪ .‬וק־ אם לא יעמול האדם כל ימיו לזכור את בוראו ‪.‬‬
‫ולשום בו מבטחו ‪ .‬אז כשיגיע קרוב למות יתעצב מאד ‪ .‬כי יתראה לו המות פנ ע אשר אין מליו‬
‫תנחומים ‪) :‬ג( ביום ‪ .‬הפסוק הזה הוא כולו ענין ומשל אחד ‪ .‬ונבאר תחלה אח המשל ונאמר‬
‫שהיא ישוה לנגדנו ביש הרחיס אשר את שומריו אחזה חולי רתת ורעדה ‪ .‬וגס אחזה חולי העווה‬
‫אס האנשים העובדים בו )וזהו והתעותו אנשי החיל( ‪ .‬ובטלו הטוחנות כי מעעו העובדים‬
‫לעביד בו ‪ .‬ועי״ז יחשכי העינים הרואות )דרך הארובות( ‪ .‬מ; העליה אל בית הרחים שלמטה ‪.‬‬
‫שיחשכו עיני בעל בית הרחים מרוב עצב ‪ .‬על מס שהטוחנות בטלות ומלאכתן ‪ .‬ובנמשל שומרי‬
‫הבית הם הידיס ‪ .‬כי הם שומרים אח הגיף שלא יגע בו רע ‪ .‬ואנשי הח־ל הס הרגלים ‪ .‬כי‬
‫יסכלו עליהם משא כל הנוף ‪ .‬והטוחנוס הם הקיבה ושאר כלי העכיל ‪ .‬וחמר ובטלו הטוחנות‬
‫כי מעטי ‪ .‬שהקיבה תמעיט עכולה ‪ .‬מל ידי שמעטו הידים לעשות והרגלים להליך ‪ .‬כי היגיעה‬
‫מחזקת את העכול ‪ .‬והרואות בארובות ה ס העינים ‪ .‬ויאמר שהס יחשכו ע׳י ראותם והרגשתם ‪.‬‬
‫שבית הרחים והעובדים בו )שהוא בנמשל כל הטף( נפרעו ינשבתו ממעשיהם ‪ .‬וכוון לומר בנמטל‬
‫מלת הרואות על ענין הרגש ‪■ .‬ודוגמתו ראה ריח בני )בראשית כ״ז( ‪ .‬ולא יראה כי י מא חים‬
‫)ירמיה י״ז( ‪ .‬ומלינו עוד דוגמא לזה ‪ .‬ובל העם רואים את הקולות )שמית כ' ט״י( ‪ .‬יעו־ן ראב״ע‬
‫שם ‪) :‬ד( יסינרו דלתים בשיק וכו' ‪ .‬יאחר שכאשר סינרו דלתיס בשיק ‪ .‬והוא בעת שכבר עברו‬
‫הרחיס הטיחנית במקום רחוק‬ ‫איזה שעות מן הלילה ‪ .‬והמית אדם רב נשבתה ‪ .‬וחם‬
‫־ כאור הטלור!‬
‫באו לשבר אכל )בראשית מ״ב( ‪) :‬י( והשחרות ‪ .‬לדון רש״י ז״ל ‪ .‬והשחרות נערות שראש‬
‫האדם שחור בימי עלומיו עכ״ל ‪:‬‬
‫פי׳ בעוד ‪ .‬וכן הלא זה דברי עד היותי על אדמתי )יינה ד( ‪ .‬פי' בעוד היותי‬ ‫י ן י ) א(‬
‫טל אדמתי ; )נ( ביום שיזועו ‪ .‬ענין רעד ורתת ‪ .‬כמו והיה רק זיעה )ישעיה‬
‫כ״ח( ‪ :‬והתעותו אנשי החיל ‪ .‬לשון רש״י ז״ל יאחזם רעדה שקורין קדאמפף עכ׳ל ‪ :‬ובטלו‬
‫הטוחנות ‪ .‬שישארו מבלי עשית מלאכתם ‪ .‬והוא כלשון רז״ל פועל בטל ‪ .‬ונמצא בספר עזרא ‪.‬‬
‫כטן שימו טעם לבטלא גיבריא )עזרא ד' כ״א( ‪) :‬ר( וישחו כל בנוח השיר ‪ .‬כתבנו בב אה׳ע‬
‫שפי' ישחו אף שישחו ‪ .‬ודוגמאות לזה שהוא״ו פירושו לשין א ע' פ ‪ .‬ימלא הקורא אצל ולחוטא‬
‫נחי‬
 ‫קהלת יב‬ ‫‪60‬‬
‫הצפור ויעחו כל בנות העיר ‪ :‬י‪ .‬גם מגבה ייראו והתהתים בדרךרנאץ‬
‫השקר ךיסתבל החגב ותפר האביונה כי הרך האדם אר בית עלמ‪ 1‬וסבבו‬
‫בשוק הסוגדים‪ :‬ו_עד אישר רא ירחק הבל הכסף ותרץ גרת הזהב‬
‫פוב פעם‬
‫)אף שהדרך הוא שישמע יוסר קול הרחים בשקע הלילה( ישפל ‪ .‬שיש מעכו מים ברח״ החים ‪.‬‬
‫ורוח קל לרחיי הרוח ‪ .‬ובעבור השקע ההוא אשר מסביב ‪ .‬ינוס ויישן הזקן הלחש ההוא ‪ .‬אך‬
‫הלא ייקן משנהו מהרה ‪ .‬כי יקום לקול הצ»ריס המזמרים בעלוה השחר ‪ .‬וזה בעבור מעוע‬
‫אכילהו )בסיבה חולשה הקיבה שזכרו בפסיק שלפני זה( ‪ .‬כי האכילה מביאה שנה ‪ .‬ואמר וישחו‬
‫כל בנוה השיר ‪ .‬שהזקן יקום לקול הצפרים ‪ .‬אם אמנם שהבנוח המשוררות בצאתן בבקר‬
‫לעבודהן בשדה ‪ .‬המה ישח קולן בידען שיש בקרבת המקום ההוא איש זקן ‪ .‬אשר בהשמע איזה‬
‫קול יחעורר משנהו )יעוין באה״ח( ‪ .‬ולשון רש״י ז״ל ישחו כמו ישפלו ‪ .‬כל שרים ושרות יהיו‬
‫שפלים בעיניו ‪ .‬וכן ברזילי הנלעדי אמר לדוד )ש״ג י״ע( אם אשמע עוד בקול שרים ושרוה‬
‫מכ׳׳ל‪) :‬ה( גם מגבוה ייראו‪ .‬שרגליו )שזכרם בהחלה באמרו והתעותו אנשי החיל(‪ .‬יראים‬
‫למלות אל מקום שיש בו גובה באמצע הדרך ‪ :‬וחהחתים בדרך ‪ .‬שאס״כ גם בדרך ישרה וסלולה‬
‫הוא ירא ללכת ‪ .‬כי בכל עת יחלש יותר ‪ :‬וינאן השקד ‪ .‬פי' השקד השוקד )יעוין באה״מ( ‪.‬‬
‫ויאמר שמלבד שבלכתו בדרך יפחד אולי יכשל ‪ .‬עוד יש לו עצב ‪ .‬שההולך בשקידה ומהירות יבוז‬
‫וישחק בלבו על לכתו לאע )יעוין באה׳מ( ‪ :‬ויסתבל החגב ‪ .‬שאם ישכון עליו חגב ‪ .‬הכבד עליו‬
‫כסובל משא ‪ :‬ותפר האביונה כי הולך האדם אל בית עולמו ‪ .‬פי' האביונה דרישת עוב ושלום ‪.‬‬
‫והוא מלשין אבה ‪ .‬אס תאבו ושמעתם )ישעיה א'( ‪) .‬יעוין באה׳ח( ‪ .‬ויאמר שהמבקרים‬
‫אותו ‪ .‬יחדלו מלברכו שיתרפא יישוב לבריאותי ‪ .‬כי הם רואים שכבר הולך הוא אל בית עולמו‬
‫והוא הקבר ‪ :‬וסבבו בשיק הסופדים ‪ .‬שהםופדים שעפ׳י רוב היו לוקחים תשלימי כסף בעבור‬
‫וה ‪ .‬הס יסבבו בשוק לשאול מל אדותיו ‪ .‬אולי כבר מת ‪ .‬או שיסבבו לשמוע מה ידברו על‬
‫אדץת האיש ההוא ‪ .‬אם דברי שבח אי גנות ‪) :‬ו( מלת רתק הוא מנין סבוב ‪ .‬כמו וכל נדוליה‬
‫רותקו בזיקים )נחום ג'( ‪ .‬וכן ורתוקות כסף צורף )ישעיה מ'( ‪ .‬ופי' גולת הוא דבר עגול נתון‬
‫מל פי הכד‪ .‬והוא כקשת שהוא חצי עגול‪ .‬וכאשר ינשא הוא עומד על הנד כמו כיפה‪ .‬ובו‬
‫קשור החבל ‪ .‬אשר קצהו השני קשור בגלגל אשר על הבור ‪ .‬וכאשר ימשיך הגלגל את הכד עם‬
‫באור המלות‬
‫נת) מנין לאסוף ולכנוס)ב' כ״ו( בבאה״מ ‪) :‬ה( וחתחתים בדרך ‪ .‬לשון הראב׳ע וחתחתים כפל‬
‫הפ״א והלמ״ד‪ .‬בי העי״ן מובלע והוא מן תראו חתת כמו פחד עכ״ל‪ :‬וינחן‪ .‬יבוז וימאס‪.‬‬
‫כמו אויל ינאץ מוסר אביו)משלי ס״ו( ‪ .‬ותוכחת נאן לבי )שם ה'( ‪ .‬ושנוי נקודתו הוא כעבור‬
‫שיכלול במלת וינאן )מלבד שרש נאן גס( שרש און ‪ .‬שהוראתו ממהר את אחר ‪ .‬כמו ויאיצו‬
‫המלאכים )בראשית י״ס( ‪ .‬והנוגשים אצים )שמות ה'( ‪ .‬ומצינו נחי ע״ו בהפעיל בציר״ה ‪ .‬רק‬
‫את בני לא חשב שמה )בראשית כ״ד( ‪ .‬והועלה הציר״ה תחת הנו״ן ‪ .‬כמו ואין יוצאת )חהלים‬
‫קמ״ד( ‪ .‬ותהי אסתר נושאת חן )אסתר ב'( ‪ :‬השקד ‪ .‬פירושו שוקד ‪ .‬והוא ע״ח חפן ‪ .‬שפל ‪.‬‬
‫וכן הוא משקל מקל שקד )ירמיה א'( ‪ .‬שהונח השם הזה על העץ ההוא ‪ .‬כעבור שיצמיח‬
‫פירוחיו בשקידה ומהירות ‪ .‬וגס פה פירושי לשון מהירות ‪ .‬כמו שוקד אני על דברי)שם שס( ‪.‬‬
‫כן אשקוד עליהם לבנות ולנעוע )שם ל״א( ‪ :‬ויסתכל ‪ .‬לשון משא ‪ .‬כמו והנושאים בסבל)נחמיה‬
‫ד' י׳א( ‪ .‬על כחף יסבלוהו )ישעיה מ׳ו( ‪ :‬האביונה ‪ .‬הוא מלשון אבה ‪ .‬אם תאבו ושמעתם‬
‫)ישעיה א'( ‪ .‬ופה הכוונה בו דרישת עוב ושלום ‪ .‬ומצינו בכתוב מלה אבה על החפץ בדבר‬
‫שאיננו בידו )בל״א ווינשונג( ‪ .‬אבי יבחן איוב פד נצח )איוב ל״ד( ‪ .‬שפירושו חפצי היא שיבוץ‬
‫איוב עד נצח ‪ .‬וכן מצאתי אח״כ לשון רש׳י ז״ל שם ‪ .‬ד׳א אבי כמו והפר האביונה לשון רצון‬
‫כך חכרו מנחם עכ״ל ‪) :‬ו( גולת ‪ .‬יעוין בבאה״ע ‪ .‬ויתכן שהוא עשוי עגול שלם סובב אח הכד‬
‫יךדוב אל פיו ‪ 1 .‬ט מחובר חצי עגול והוא ממפל להכד ‪ :‬ותרוץ ‪ .‬לשון שבירה ‪ .‬כמו ותרן את‬
‫נלגלת‬
‫רא ‪61‬‬ ‫קהלת יב‬
‫ו ת ש ב ר כ ד _על ה מ בו _ עוג ר ץ ה ג ל ג ל א ר ה ב‪ 1‬ר ‪ :‬ז ר ש ב ה?נפר ‪ 2‬ל ה א ר ץ׳‬
‫ח‪ ,‬ה ב ל ה ב ל י ם א מ ר‬ ‫ב ש ה נ ה ו ה רו ח ת ש ו ב א ל ה א ל דזי ם א ש ר ‪.‬ג תנ ה‬
‫ה ק ו ה ל ת הבלי ה ב ל ; ט ו י ת ר ש ה י ה ק ה ל ת ח ב ם ע‪ 1‬ד ל מ ד ד ע ת א ת ה ע ם‬
‫טוב טעם‬
‫המים מן הבור ‪ .‬ויעלהו פד סמוך לירי האדם ‪ .‬אז כבר החבל סלו מסובב על מנז היוצא ממרכז‬
‫הגלגל ומושכב ממעללהבור‪ .‬וכאשר השבר אז גולת הזהב‪ .‬אז הכד הנפלה השבר על המבוע ‪.‬‬
‫כעבור כובד המים‪ .‬ומרחק הנפילה הגורם מהירוח כידוע‪ .‬וזהי שיאמר עד אשר לא ירהק‬
‫סבל הכםה ‪ .‬וכאשר אז חרון גולח הזהב ‪ .‬עי״ז השבר כד על המבוע ‪ .‬והכח^יב הוא‪ .‬ירחק ‪.‬‬
‫שאז בהגיע הכד למעלה ‪ .‬אז רחוק הוא החבל ממי הבור ‪ .‬ואמר ונדון הגלגל אל הבור ‪ .‬שהגלגל‬
‫רן וכמו יורד אז אל הבור ‪ ,‬וזה בעבור כובד האבן ‪ .‬המכביד עליו בצד השני הרחוק ‪P‬‬
‫האדם ‪ :‬והכוונה בחבל הכסך על המוח ‪ .‬וקראו חבל הכסף בעבור שהנמח הוא לבן ‪ .‬ובעבור‬
‫שעיקר משכן החכמה הוא בליחה הלבנה ‪ .‬והדם מעכב את השכל כנודע • יאמר עד אשר לא‬
‫ירתק חבל הכסה ‪ .‬שבסיך שנוח האדם כבר נתמלא השכל בידיעות וציורים רבים ‪ .‬וכלה את‬
‫מעשהו אשר הוכן אליו ‪ .‬ודמהו אל חבל הכסך בעת שירתך וסובב כולו ‪ .‬שאז כלה מעשהו‬
‫אשר הוצן אליו ‪ .‬והוא לשאוב המים ‪ .‬ואמר יתרון גולת הזהב ‪ .‬והכוונה בו על הלב שהוא משכן‬
‫הדס האדום כזהב ‪ .‬שהלב יחדל ממעשהו במות האדם ‪ .‬והוא אז כמו שבור ‪ .‬דאמר שבעת‬
‫שהשלים חבל הכסך מעשהו ‪ .‬שהשכל כבר בשל פריו ‪ .‬והגיע אל שלימות עעמו ומחקו ‪ .‬וזה‬
‫הוא תכלית המבוקש ‪ .‬אז הרון גולת הזהב )במכוון( כי אין חפן בה עתה עוד ‪ .‬והכתיב הוא‬
‫ירחק ‪ .‬והכוונה בו עג האנשים המתים בערם הגיעם לימי זקנה ‪ ,‬שעליהם יאמר שנרחק חבל‬
‫הכסך ‪ .‬כפי אשר נגזר מאת האלהיס ‪ :‬ואמר ותשבר כד על המביט ‪ .‬והמבוע הוא האויר אשר‬
‫בחלל התבל ‪ .‬כי המיס והאויר ענינם שיה ‪ .‬ושניהם משקים ומלחלחים את הצמחים ‪ .‬וגופות‬
‫בני האדם ‪ .‬והכד היא הריאה השואבת מן המבוע ההוא ‪ .‬ומשקה את כל הנוך ‪ .‬היא תשבר‬
‫על המבוע ההוא עצמו ‪ .‬כי בעבור שלא תשאף עוד הריאה אס האויר אל פנימיותה ע"כ יכביד‬
‫האויר על חיצוניותה כידוע ‪ .‬והמבוע ההוא עצמו שהשפיע להאדם חיים עד כה ‪ .‬הוא ישים עתה‬
‫קן לחייו ‪ .‬ואמרו ונרון הגלגל אל הבור ‪ .‬הכוונה בו על גלגולת האדם ‪ .‬שכמו שגלגל הבור‬
‫מא עומד בגובה מעל הבור ‪ .‬ובו קשור חבל הכסף ‪ .‬כן גלגולה האדם היא בגובההגיף‪ .‬ובה‬
‫מונח וקשור חבל הכסף שהוא המוח ‪ .‬ואמר ונרון הגלגל אל הבור ‪ .‬שכמו הגלג^ שהוא ^ון‬
‫אל הבור ‪ .‬כאשר תשבר הגולה והכד ‪ .‬כן הדון גלגולת האדם כהחימו חייו ‪ .‬מן הגובה ח‪,‬‬
‫השפל ‪) :‬ז( וישוב ‪ .‬בפסוק הזה יחסום דבריו הנמשכים סן פסוק בבקר זרע את זרעך)יא ו (‬
‫עד הנה‪ .‬והכוונה שאס תדע ותזכור בתוך שמחתך ‪ .‬כי על כל אלה יביאך אלהים במשפע‪.‬‬
‫אם היתה שמחתך לתכלית ומערה עובה )יא ע׳( ‪ .‬ותזכור את בוראיך בימי בחורותיך וכי'‬
‫)י״ב א'( אז כשישוב העפר פל הארן כשהיה ‪ .‬תשוב הרוח אל האלהיס אשר נתנה ‪ .‬לשבוע‬
‫בימיני שמחות אין קן ונעימות נצח ; ) ח ט י ( פי׳ ויותר לשון מותר ‪ .‬כמו ואס היותר החרמנו‬
‫כאור הפלות‬
‫גלגלתו)שופטים ע( ‪ :‬המבוע ‪ .‬מעין הנובע ‪ .‬ונרון ‪ .‬מלשון ריצת וניסה ‪) :‬ט( עוד למד דעת‬
‫את ה ע ם‪ .‬מלת עוד פירושו פה בכח ר ב‪ .‬כמו ויבך על לואריו עוד )בראשית מ״ו(‪ .‬ומזה‬
‫ואנחנו קמנו ונתעודד)תהלים כ'(‪ .‬מעודד עטים ה' )שם קמ״ז(‪ .‬גם יתפרש דבךעצ צואריו‬
‫עוד‪ .‬לשון משך זמן רב ‪ .‬כמו כי מדי דברי ס זכור אזכרנו עוד )ירמיה ל׳א(‪ .‬וקיש לפרש‬
‫ואנחנו קמנו ונתעודד ‪ .‬ואנחנו קמנו והסעחדנו מאס האלהיס להסקיס ימים רבים ‪ .‬וכן‬
‫מעודד ענויס ה׳ ‪ .‬ועור נראה שמלת עוד יכלול שתי הכוונות שהזכרנו ‪ .‬כי ענין חוזק יכלול‬
‫בו גם כוונת קיום נזמן רב ‪ .‬כי כן דרך הדבר החזק להתקיים זמן רב ‪ .‬וכן הוא ^פי^ואנחנו‬
‫קמנו ונתעודד ‪ .‬וכן מעודד עניים ה׳ ‪ :‬ואזן וחקר תקן משלים הרבה ‪ .‬כתבנו בבחה״ע שהכוונה‬
‫שתקן משלים הרבה )וע״כ מלת תקן בלא וא״ו השמוש( ‪ .‬ודוגמא לזה כי‬‫ע״י שתקן‬
‫נו ואזן וחקר ע״י‬
‫עשית‬
 ‫‪ mnp‬יב‬
‫ו אזן וחלןר תלןן מ ^ ל י ם ה ר ב ה ‪ :‬י בלןוט ק ת ל ת ל מ צו א ך ב רי ח פ ץ ו כ ת ו ב‬
‫י ש ר ך ב רי א מ ת ‪ :‬יא ד ב רי ה כ מי ם כ ד ר ב נ ו ת ו כ מ ש מ ר ו ת נ טוזגי ם ב ע ל י‬
‫טוב טעם‬
‫)ש״א ס״ו( ‪ .‬ופירושו פה לשון ריוס ‪ .‬כמי מה יתרון לאדם )א' ג׳( ‪ .‬ויאמר הבל הבלים אומר‬
‫הקהלת הכל הבל ‪ .‬שקבוצת הקנינים הארציים המה הבל ‪ .‬אך יש מופר וריוח ע״י שהיה קהלה‬
‫חכם‪ .‬שבכל כחו ועתים רבים למד דעת את הפם )יעוין באה׳׳מ( ‪) .‬ובדבר הסתירה שפה‬
‫קרא א״ע חכם ‪ .‬ולמעלה אמר אמרתי אתכמה והיא רחוקה ממני ‪ .‬ימוין בזה בדברינו בסון!‬
‫הספר( ‪ .‬גם כרה להם אזנים לשמוט זמן רב' )וזהו ואזן( ‪ .‬נס הורה דרכים למם לחקור בהם‬
‫החכמה )וזהו וחקר( ‪ .‬והגיע לזה ט״י שתקן משלים הרבה להורות מל ידם חכמה ודעת )ימוין‬
‫‪3‬אה״מ( ‪ .‬גם בקש קהלת והשתדל למצוא בספרים רבים דברי חפן להורותם את העם ‪ .‬גס‬
‫השתדל להיות כחוב כתיבת יושר דברי האמת )יעוין באה״מ( ‪ .‬והכוונה שהשתדל שיהיו רברי‬
‫החכמה והמוסר ‪ .‬כתובים במליצה ישרה וצחה ‪ .‬שיהיה הענין מפורש הימב ‪ .‬ולעומס מה שסיפר‬
‫בהחלת הספר ‪ .‬שבהיותו נער קטון ויונק רך ‪ .‬חשב מה יתרון לאדם בכל עמלו ‪ .‬יאמר בזה‬
‫בחתימת הספר ‪) .‬אשר יכלול בו בדברים קצרים ‪ .‬אח ממצית דברי הספר ומטרתם( ‪ .‬כי יש‬
‫יתרון וריוח לאדם ‪ .‬ע״י עשוהו טוב בעמיו ‪ .‬ובעבור שדבר בפסוקים שלפניהם מן אחרית האדם‬
‫ומותו‪ .‬כלל נס את עצמו‪,‬בדבריו אלה‪ .‬ואמר הבל הבלים אומר קהלת הכל הבל‪ .‬כי םון‪1‬‬
‫אדם למות ‪ .‬אך יש יתרון וריוח אל האיש קהלת ‪ .‬ע״י שהיה האיש קהלת חכם ‪ .‬שבכל כתו‬
‫ועתים רבים למד דעת אס העם ‪ .‬והביא תועלת להכלל ‪ .‬ועוד נס זאת שהוא בדבר היותר‬
‫גדול ‪ .‬שהוא דעת ויראת ה' ‪ .‬זה הוא הריוח הגדול ואושר אין קץ ‪ .‬ויתכן שע״כ אמר ויותר‬
‫)ולא אמר ויתרון( ‪ .‬לכלול בו לשון פעל )והוא הפעיל( ‪ .‬שיאמר שזה יתן תמיד יתרון וריוח אל‬
‫מחבר ספד קהלת ‪ .‬מה שתמיר ילמדו בני אדם מתוכו דברי מוסר ויראת שמיס ‪ .‬והנה כוון‬
‫בדברים האלה לומר ‪ .‬שגס כל אדם כפי ערכו ‪ .‬יכול הוא להקהיל ולאסון! בלבו דברי תורה‬
‫ויראת שמיס מפי סופרים וספרים ‪ .‬ויש אשר יעצור כח ללמד דעת את העם ‪ .‬וזה הוא יתרון‬
‫וריוח אשר יש לאל יד כל איש כפי ערכו להגיע אליו ‪ .‬ועוד יש לפרש הבל הבלים אמר הקהלת‬
‫וכו׳‪ .‬שיאמר שאמנם שקהלת יאמר שהחבל היא הבל הבצים‪ .‬אך הלא כל ימי קהלת ‪ .‬כל מה‬
‫שנעשה חכס יותר ‪ .‬למד דעת את העם יותר ‪ .‬והתעמל בזה בעבור ידעו ‪ .‬שהבל המה רק‬
‫תענוגי הגוך ושעשועיו ‪ .‬אך למודי התורה והחכמה ‪ .‬יש מל ירם מוהר וריוח גדול ‪ :‬ומה שאמר‬
‫הקהלת בה״א הידיעה ‪ .‬נראה שהוא בעבור שהכוונה פה בשס קהלת על ספר קהלת )יעוין אצל‬
‫ראה זה מצאתי אמרה קהלת ‪ .‬ז' כ״ז בבאהימ( ‪ .‬ומפני שבזה הוא עומד בהשלמת הספר ‪.‬‬
‫ע״כ יאמר עליו ה״א הידיעה ‪) :‬יא( דרבן הוא המסמר התחוב בראש מלמד הבקר ‪ .‬שעי״ז‬
‫החרישה היא כראוי ‪ .‬ומלת אספות הוא מלשון סף שהוא המפתן ‪ .‬כמו היא באה בסף הבית‬
‫בזי‪-‬ור הטלית‬
‫עשית משפטי ודיני ישבת לכסא שופט צדק )תהלים ט׳( ‪ .‬פי׳ עיי שישבת לכסא ‪ .‬נודע ה׳‬
‫משפט עשה )שס( ‪ .‬פי׳ טדע ה' ע״י שמשפט עשה ‪ .‬ויעוין עוד בזה אצל אשר עוד בקשה‬
‫נפשי)ז' כ״ח( בבאה״מ ; )י( וכתוב יושר דברי אמת ‪ .‬פירושו וכתוב כחיבת יושר דברי אמת ‪.‬‬
‫ומלת יושר הוא תואר הפעל ‪ .‬כמו כי תשפוט עמים מישור)תהליס ס״ז( ‪ .‬ויבואו על העיר בטח‬
‫)בראשית ל״ד( ‪ .‬הולך צדקות )ישעיה ל״ג( ‪ .‬ונתתי לכס רועים כלבי ורעו אחכם דעה והשכל‬
‫)ירמיה נ'( ‪ .‬והלמ״ד של למצוא מיסב נם על מלת וכתוב ‪ .‬והוא כמו ולהיות כחוב ‪ .‬וישוב הלשון‬
‫של תארי הפעל הוא עפ״י הדרך בלשון שהשמות בכח הפעלים וזכרנוהו אצל פסוק טוב שם‬
‫משמן טוב )ז' א'( בבאה״ע בשם הראב״ע יעוי״ש ‪ .‬והנה פי׳ כי תשפוט עמים מישור כי תשפוט‬
‫עמים משפט מישיר ‪ .‬ויבואו על העיר בטח ‪ .‬פי' ביאת בטח ‪ .‬הולך צדקות ‪ .‬פירושו הליכת‬
‫צדקות ‪ .‬ורעו אתכם דעה והשכל ‪ .‬פירושו ורעו אתכם רעיית דעה והשכל ‪ .‬וכן פה פי' וכתוב‬
‫יושר וכתוב כתיבת יושר ‪) :‬יא( בעלי אסופות ‪ .‬יעוין פירושו בבאה״ע ‪ .‬ועוד יש לומר שמלת‬
‫פלי‬
 ‫לב‪63‬‬ ‫מהדת יב‬
‫א ס פ ו ת נ ת נ ו מ ר ע ה א ח ד ‪ :‬יב וי ת ר מ ה מ ה ב נ י הז ה ר _ע^^ות ס פ רי ם ה ר ב ה‬
‫אין‪ .‬ק ץ ו ל ה ג ה ך ב ה ‪ .‬י ג ע ת ב עז ר ‪ :‬ע ס ו ף ד ב ר ה כ ל נ ש מ ע א ת דז א ל הי ם‬
‫טוב טעם‬
‫)מ״א י״ד( ‪ .‬וידיה טל הסף)שופנוים י״ת( ‪ .‬והאל״ןן נוסן! כאל״^ של ואחותי באזניכס)איוב י״ג( ‪.‬‬
‫ואל״ף של ואזרוטי)שס ל״א( ‪ .‬וכן אזרח‪ .‬אקדח ‪ .‬ודוגמתו בכתוב שומרים שוטרים משמר באסופי‬
‫השטרים )נחמיה י״ב(‪ .‬שהוא כמו בסיפי‪ .‬והבי״תשלמלת בטלי הוא בי״ת השמוש ‪ .‬ומלש טלי‬
‫הוא הרבוי מן בתוך הריפות בטלי)משלי כ״ז( ‪ .‬שהוא טן טב וארוך ‪ .‬וכאשר יתמטט טובי‬
‫הסך בטבור דריסת בני אדס טליו ‪ .‬אז יוסיפו טליו מן שהוא הנקרא טלי ‪ .‬ויחברוהו במסמרים‬
‫אל הסך ‪) .‬וטוד מטם בשס טלי ימצא הקורא בבאה״מ( ‪ .‬ויאמר דברי חכמים אשר הס כדרבונות ‪.‬‬
‫שאם אמנם שדברי‪ .‬החכמים המוכיחים ‪ .‬המה יטוררו וייסרו הלבבות כדקירת דרבן ‪ .‬אך הס י‬
‫מביאים תוטלת כמו הדרבן ‪ .‬ואמר מוד שדברי החכמים הם כמשמרות נפוטים בטלי אסופות ‪.‬‬
‫שהם מחברים כל איש פרמי אל הכלל‪ .‬כמו שיחברו המסמרות את הטלי אל הסך‪ .‬וטי״זהוא‬
‫נטשה מחובר אל הבנין כולו ‪ .‬וזה הוא הדבר היותר גדול ‪ .‬להיות לב בן אדם מחובר ודבק‬
‫אל כלל בני האדם‪ .‬ודואג ומשתדל לתיטלתם‪ .‬וכמו שאמר למטלה‪ .‬כי מי אשר יחובר אל‬
‫כל החיים יש בטחון)מ' ד׳( ‪ .‬ואמר נתנו מרוטה אחד ‪ .‬שדבד החכמים שאמרתי לך תוטלתם ‪.‬‬
‫הם נתנים לך בספר הזה שהוא ספר קהלת ‪ .‬מאת ריטה אחד והוא המלך שלמה ‪ .‬שהוא אספם‬
‫וקבצם בספר הזה ‪ .‬וכינה א״ט רוטה ‪ .‬כי המלך הוא כמו הרוטה ‪ .‬כמו שמצינו אתה תרטה‬
‫את טמי )ש״ב ה'( ‪ .‬ויאמר שדברי תוכחתו הם לתוטלת לבני אדם ‪ .‬כהשגחת הרוטה שהיא‬
‫תוטלת להצאן ‪ .‬ומלת אחד היא לתקין לשון ‪ .‬כמו ויהי איש אחד מן הרמתים )ש״א א׳ א׳( ;‬
‫)יב( פי' ולהג ולהגות ‪) .‬וכן פי' הספורנו( ‪ .‬ויאמר יותר מדברי החכמים שאתה קורא בהם‬
‫הזהר ‪ .‬כי לטשות ספרים הרבה ‪ .‬להזהיר בהם מכל מה שיש להזהר ‪ .‬אז לא יהיה קן אל הספרים‬
‫ההם ‪ .‬וגס כי לקרוס בספרים הרבים ההם )אילו הע נטשיס( הוא יגיטת בשר ‪ .‬וט״כ צריך‬
‫האדם להתבונן בטצמו ‪ .‬בכל הדברים והמקרים שיקרו לו ‪ .‬לפלס בהס ולבחר הדרך הטוב‬
‫והישר ‪) :‬יג( סוך דבר טס הפסוק שאחריו‪ .‬כבר כתבנו שספר קהלת הוכן מאת שהמט״ה‪ .‬לאמרו‬
‫לפני קהל הטם ‪ .‬במוטד שנת השמטה בחג הסוכות )יטוין בדברי רש״י ז״ל אצל פסוק דברי‬
‫קהלת א' א׳( ‪ .‬והנה האנשים הבאים בסוך אמרות המלך בספר קהלת ‪ .‬לא ידטו מה היא ממרת‬
‫כל הספר ‪ .‬ט״כ יאמר בזה ‪ .‬סוך הדברים אני אומר לכל קהל הטס ‪ .‬והשומט גס זאת לבד ‪.‬‬
‫הוא כמו שמט אה כל דברי הספר ‪ .‬והוא את האלהיס ירא ואת מצותיו שמיר כי זה כל האדם‬
‫)פסוק י׳ג( ‪ .‬וט"כ ראוי וטוב לך לירוא את האלהים ולשמור מצותיו ‪ .‬כי האלהים יביא במשפט‬
‫כל מעשה ומטשה של האדם‪ .‬אס המעשה היה סוב או ר ט‪ .‬ואמר טל כל נטלם‪ .‬והכוונה‬
‫במלת טל להיותו כלשון ע ם‪ .‬כמו נחה ארס טל אפרים )ישעיה ז'(‪ .,‬ויבואו האנשים טל‬
‫הנשים )שמות ל״ה( ‪ .‬את עורה ואס בשרה ואס דמה טל פרשה ישרוך )במדבר י״ט( ‪ .‬והכיתי‬
‫בית החורך טל בית הקיץ )עמוס ג'( ‪ .‬ייאמר שמלבד שהאלהים יביא במשפט ‪ .‬את המעשה‬
‫שהאדם בעצמו ידע בטס עשיתו שהוא סוב ‪ .‬וישא שכר מאת ה' על זה ‪ .‬ואם ידע שהוא רע ‪.‬‬
‫יישא עונש על זה ‪ .‬מלבד זה יביא האלהיס במשפט ‪ .‬גם את המעשה אשר האדם בטצמו לא‬
‫ידם בעת טשותו אם הוא טוב ואס רט ‪ .‬ויביא את המעשה הרע במשפט ‪ .‬אם ההעלם עליו‬
‫היה באונס ‪ .‬ואם ההעלם היה ברצון האדם עצמו ובזדון ‪ .‬שהתעלס מבחון את המעשה ההוא ‪.‬‬
‫למען יהיה לו כמו טוב מוחלט ‪ .‬וזה טשה בעבור שחשקה נפשו אל המעשה ההוא ‪ .‬ואל דעות‬
‫הבוחן לבות בני האדם ויצר מחשבוחיהס ‪ .‬הוא ישפוט אס סוכן המחשבה הזאת וסיבות נכייותיה‬
‫)והמליח אס טוב ואם רט מוסבים על כל הכתוב ‪ .‬ושטור הכתוב כי אח כל מעשה האלהים‬
‫כאור הסלות‬
‫עלי בתוך הריפוס בעלי )משלי כ״ז( ‪ .‬הוא מלשון טל ‪ .‬ונסת על השלחן לחם פנים לפני תמיד‬
‫)שמוח כ״ה( ‪ .‬שהקלי נוסך על המכתש ועולה טליו‪ .‬וע״כ נקרא גס הטן הנוסך טל המפתן‬
‫בשם טלי ;‬
 ‫סהלת יב‬ ‫‪64‬‬
‫^ללדם‬ ‫^ראואת מצותיו ע מ‪1‬ר בי זה בל האדם ‪ :‬יי כי את בל‬
‫ייי' יי יבא במשפט_על בל נעלם א ם ט‪ 1‬בן א ם ר ע ‪:‬‬
‫סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא ואת סצותיו שמור כי זה כל האדם ‪ t‬סיםן יתק״ק‬
‫טוב טעם‬
‫יביא מזשפט אם טוב ואם ר ע ‪ .‬על סל נטלם אס םו‪ ■3‬ו א ם רט( ‪ 1 .‬ע״כ פן! לבר הכל‬
‫^‬ ‫נשמע את האלהים ירא ואת מצוסיו שמור כי זה כל האדם ‪:‬‬
‫ז הנ ה המורא בספרנו זה יראה ‪ .‬ש ‪ 5‬סוקי ספר קהלת הנראים כסותרים זא״ז )חשבם הראב ע‬
‫אצל פסוק טוב פעס מאמוק ז׳ ג׳( ‪ .‬הם מתישבים לפי פירושנו ‪ .‬וגם מה שנראו כסותרים‬
‫^'"‪1‬‬ ‫י''’*’'‬ ‫זא״ז ‪ .‬אמרו אמרתי אייגמה יהיא י״ייויי‬
‫פו ס בי ס הם לפי פירושנו ‪ .‬כי אמרו אמרתי אחכמה והיא ר פ ק ה ממני ‪ .‬הכוונה בו עצ מצות‬
‫חקר התבל בהתבוננות השכל‪ .‬ואמרו שהיה קהלת ח כ ם‪ .‬פירשנו בפי׳ א׳ שהוא מו ס ב ע כ‬
‫הדפלים שאחריו ‪ .‬והכוונה שהיה חכס במה שלמד דעת את ה ע ם‪.‬ו ה ח כ מ ה הזאת היח המעשה‬
‫הטוב אשר צוה ה׳ לעשותו ‪ .‬שזה נקרא חכמה ‪ .‬כמו שיאמר הכתוב ‪ p ,‬יראת אדני היח חכמה‬
‫)איוב כ״ח( ‪ .‬ולפי הפי׳ הב׳ שכתבנו בפסוק הזה ‪ .‬שפי׳ ויוחל ש פ ה קהלת חנ ם פ ד למד דעת‬
‫ל‪/‬ת ה ע ם‪ .‬שיאמר שכל מה שנטשה יותר חכם ‪ .‬יותר למד דעת את העם ‪ .‬הנה אמר רק שעלה‬
‫בכל פעם במדרגות החכמה ‪ .‬ולא אפ־ שהגיע לתכליתה ‪ .‬והחהלה לאל אשר עזרני להש׳‪.‬ים‬
‫הספר‪ .‬הזה ‪ .‬ברוך ה׳ אלהי ישראל מן העולם ועד ה »ל ם אמן •‬

‫תיקונים ותספות‬
‫צר ‪ 23‬שורה ‪ 4‬בביאור ה»רן לפך לפות עוד ‪ ,‬וכן ני לא אלמן נו׳ ‪ .‬ני ארצם‬
‫* מלאה אשם ונו׳ )ירמי׳ נ״א( ‪:‬‬
‫יד ‪ 55‬שורה ‪ 11‬נבאור הט ‪ p‬צריך להיות גס על איש משיר נח וקלון ;‬