‫ספר‬

‫מאמר מרדכי‬
‫א ש ר לקטתי ואספתי דנר דבד על אופגיו ‪ ,‬םתנ'כ ‪ ,‬ותלמוד ‪,‬‬
‫ומדרשים‪ ,‬מטפרשי התודה‪ ,‬וספדים קדושים‪ ,‬כועספה משלי‬
‫תלי״ש ‪ ,‬בענין אחדות הבורא ‪ ,‬ושני לוחות הברית ‪ ,‬מאבות‬
‫ואמהות הק׳ ‪ ,‬מהומשי תודך‪ , .‬וסדרי משנה ‪ ,‬מימי שבתא ‪,‬‬
‫וימי מילד‪ , ,‬ובו' ובו׳ עד שלשד‪ .‬עשר מדיא ‪ ,‬בחסלת ה׳ עלי‬

‫מרדכי מאטיל מיכלזאהן מקאלשין‪:‬‬ ‫המלקט‬

‫סדרתי וד‪,‬ו״ל בעזהשי׳ת אני נבדו של הרב המחבר זצ׳ל ‪.‬‬

‫צ בי י חז ק אל מיכלז אהן אבדנו״ק פלונסק והנליל ‪ .‬בעהסת״ם‬
‫דגן שמים ‪ ,‬ביית צדייק ושים ‪.‬‬
‫ו‪:‬‬
‫י>ינטרנט‬ ‫הועתק ו|)‬
‫‪boks.org‬‬
‫“פי ע טרקוב‬ ‫*‬ ‫ע״י‬
‫אצל ר׳ נתן נטע קראנענבעת נ״י‬ ‫) ‪(f/C‬‬
‫לפ׳ק‬ ‫ת ר ס׳ז‬ ‫שג ת‬

‫‪EFfa MAMAPt MGP^XA‬־‪CE<t‬‬

‫‪T. e. CnoBO Mopayxa‬‬

‫‪Tan. 1U. XcH^HHCKeiro‬‬ ‫»‪b7‬‬ ‫‪r. XIOTpOKOBt 1907 r.‬‬

 This Sefer has been made available by:

n g S G jy ICORNER
5314 13th Avenue
Brooklyn, NY 11219
TEL !718)972-0777
FAX. (718) 972-0178

A deluxe bound copy of this sefer is available at:

Biegeleisen Hebrew Book Store

4409 Avenue

Brooklyn, N.Y. 11204

(718) 436-1165

‫הספר הזה צולמה על ידי אחים גאלדענבערג‬

:‫ אצל‬,‫ במחיר סביר‬,‫וניתן להשיג ממנו טופס מכורך‬

‫בימ״ס ביגלאייזן‬
4409 le*’’Avenue
(718) 436-1165
 ‫יצא לאור פה ברוקליו נ‪.‬י‪.‬‬
‫שנת תשנ״ז‬
‫ע”י‬
‫אחים גאלדענבערג‬
‫וב סיוע מו״ה ר׳ יצחק בר אך נ׳׳י‬

‫נדפס אצל‪:‬‬

‫@‪r‬‬ ‫‪T 3 y1‬‬ ‫!‪corner‬‬

‫‪5022 13TH AVENUE. BROOKLYN, N.Y. 11219‬‬
‫‪TE L (718)972-0777‬‬
‫‪FAX. (718) 972-0178‬‬

‫מ כי ר ה ה ר א שי ת א צל‪:‬‬
‫בי מ״ ס ביג ל אייזן‬
‫‪4409 16th Ave.‬‬
‫‪Tel. (718) 436-1165‬‬
‫ך• ס‬
‫הקדמה ראשונה‬
‫ומה היכל תה בד‪.‬ם רו‪6‬י והמר‪ ,‬דברי‬
‫אלהים חיים ‪ .‬שפת אמת תבין לעד ‪:‬‬
‫תשים ■ ‪ ..‬ל ‪ ,‬לאפר מי אתר■ כי‬ ‫ואם‬
‫באת עד הלום מה לך כי זעקת ‪1‬‬
‫הלא ידעת בי מפרי אשר חמוץ פי הצרעה‬
‫נוציא דבש ‪ .‬ואם על הזמן חר‪,‬םה ‪ .‬מדוע‬
‫לא אשאלך םר‪ .‬עשית בזה העת גם אתה<•‬
‫אם• חבטת חבטת לך ‪ .‬ואולי על הנייר‬
‫וחמת הדע תחום ‪ .‬מד■ לקחתי מאתך ואשוב‬
‫לך ! ואם אתה חפת על הקיקיון הזה ‪.‬‬
‫איך לא אחום ואציל את נפשי ‪ .‬האם אין‬
‫די להבלי הזמן אשר חלפו ועברו עלי‪■:‬‬
‫? \ ת ה באתי בבלח )נ( עת לעשות ל ר‬
‫ולחשוב בי האדם הולך לבית‬ ‫^‬
‫עולמו נטה יקה עטו אז ואי׳ כבודו אשר‬
‫ירד אחריו()נ( באו ימי הפקידה ‪ .‬באו ימי‬
‫השילם ‪ .‬ועל בל אלר■ יבוא אלרוים במשפט‬
‫ממני וקבל אמת מטי‬ ‫ע״ב הרף‬
‫שאמרו )ד( הנדתי לך וזיום בי לא למענך‬
‫אני עושה זאת‪ .‬אך למען ד׳ ותורתי ‪.‬‬
‫תחת אשר לא עבדתי את ר בשטחה‬
‫כרוב בל בימי בחרותי ‪ .‬בי אז פניתי אל‬
‫ההבל ווזכבוד ‪ .‬אל נחלת הזמן וטמחרי‬
‫התבל ‪ .‬עתה נוזמתי אשר עשיתי !‬
‫ע ק לא זכיתי להוציא לאור‬ ‫אמנם‬
‫מחשבתי ‪ .‬כי עוד הנני עמום‬
‫בקישי‬
‫יגיד‬ ‫ופי‬ ‫א דני שפתי תפתח ‪.‬‬
‫תהלתך )מהליסכ׳אי־ס ‪.‬‬
‫וראיתי את כל העמל שעמלתי‬
‫תועת השמש ‪ .‬והנד‪ ,‬הבל ורעות‬
‫דנת ‪ .‬ד׳ נתן לי לשון למודים ‪ .‬לדעת‬
‫חבטה ומומר ‪ .‬ואנכי הסיבותי אל שירי הבל‬
‫משל ומליצד■ לבטא בשפתים להרע‬
‫)כמרקדת חרב( או לר‪,‬יטיב נבמוזליק לשון(‬
‫עתה סבותי אני ליאש את כל מעשי ‪ .‬ומר‪,‬‬
‫יתרון לבעל הלשון ‪ .‬ראיתי כי אץ טוב‬
‫בי אם למצוא חפץ וכתוב יושר דברי‬
‫אמת כי זר‪ .‬כל האדם ז‬
‫ן ל י ז י רבי גם רבו הנזתפרצים להקת‬
‫המשחקים יודעים לחקור אך על‬
‫זולתם ‪ .‬ולשפוט על כל םעשיר‪,‬ם ‪ .‬אם זך‬
‫וישר פעלם למען ידמו השומעיב כי נקיים‬
‫המד‪ ,‬םאלה )גם אנכי תלותי כמוהם( ע׳ב‬
‫שמע נא קורא נעים ‪ .‬אל תשפוט טרם‬
‫תקרא ‪ .‬וטרם תשאל ! לענותך אחישה ‪.‬‬
‫בי לא חובר חבר אני ‪ .‬אך בינוחי‬
‫בספרים ‪ .‬לקנזתי אוזר אל אדזד ערכתי‬
‫על רנליר‪,‬ם כתבתי אותם על ספר ‪,‬יגעתי‬
‫ומצאתי תאטץ* )א( והמאםרים האלה לא‬
‫שלי ושלך הםר‪ ,‬אכן םפי קדושים נדברו‬
‫!־םמקור החכטד■ יצאו‪ .‬יקרים הנזר■ מפנינים ‪.‬‬
‫_________________‬

‫תאמר יגעתי ולא מצאתי כי היגיעה בד״ח הוא עצמו המציאה‪ .‬עיין בינה‬ ‫ואל‬ ‫)א(‬
‫לעתים דרוש ל׳ג ‪:‬‬
‫בגיממרי׳ ששים ‪ .‬ע׳ ד המליצה ‪,‬כל איסורין שבתורה כמיל־ן כששים'‬ ‫בכלח‬ ‫)ב!‬
‫שמרמז כשמגיע לס' שנים ‪ .‬אז יש לדאג על יום מותי)ספר הסייס פ׳ז( ‪:‬‬
‫)נ( ע י י ן אלשיך הקדוש על פסוק ‪,‬והי׳ ביזם כששי והכינו את אשר יביאו' שפי׳ הוא‬
‫י שנת הששים ‪ .‬שאז נכון להכין את עצמו את אשר יביאי בשובם אל ביתם ‪.‬‬
‫עיין גם בפי׳ אלשיך ז׳ל על הנדה ‪:‬‬
‫)ד( ^ י האדם ירי^‪ :‬לעיניס ויביש על סי המדבר לא על הדיבור‪ .‬אכן ד׳ יראה‬
‫ללבב כי לפעמים יצא דבר אחת גם מאיש אשר ידומה כי לא ביוב הוא‪.‬‬
‫והנסיק בזה הלא נראה כי מאבן הדומם בהכותו נוציא האש אשר טמון בו ‪ .‬כן האדם‬
‫המדבר גם אס לבו כלב האבן אס ■יכה בפטיש השכל אז ימם לבבו ויוציא אור תעלומות‬
‫תפסה יהאמת הצפון בי‪ .‬כי ^ קי ס פשה את האדם ישר וגתן לו דעת להשכיל‬
‫זלהיטיב ‪ .‬למען' ייהי׳ לבבי שלם עם ה׳ והאחת על שפתו ולשונו ז‬
‫ע״ן‬
 ‫ההדמה ראשונה‬ ‫‪4‬‬
‫ולהוציא לאור כוונתי ‪ .‬וענתה בי מחשבתי‬ ‫ב ‪ p‬שי הזמן ובהטונם דק נהיות הפנאי‬
‫לטובה כי רצוני חפצו ולבי לעבוד די לשמור‬ ‫לקחתי עת לשמוע נליטודים אשר חזיתי‬
‫ולעשות הטוב בל עוד יש לאל ידי ‪,‬‬ ‫ואשד ידעתי לקטתי והעליתי על לוח ומי‬
‫ואבטח בד׳ ‪ .‬ואצפה לישועתו ‪ ,‬כי לא‬ ‫ויבתבון מלי )ה( אשד עצור‬ ‫יתן‬
‫אבשל בדברי פי ולשוני ‪ .‬ויורני טה‬ ‫בעצמותי)ו( ואנית מדנשת הזמן ובימים‬
‫שאומר ‪ .‬ויבינני מה שאדבר ‪ .‬וד׳ ינמור‬ ‫האלו אשד אץ בהם חפץ ‪ .‬חפץ ר בידי‬
‫בעדי לטובה ‪ .‬ודברי אלה לא ימושו מפי‬ ‫יצליוז ‪ .‬ויערב שיחי ‪ .‬ואמרי יהי לרצון‬
‫ומפי זרעי עד עולם‬ ‫לפני אדון כל ואזכה להבין אמדי בינה ‪,‬‬

‫ההדמה שניה‬
‫והא ‪ p‬מ׳ ונתן שני לוחות הברית ובתר‬
‫בעטו ישראל ובאבותיהם שלשה המה‬
‫מטיבי צעד וארבעה מטיבי לכת )פשלי ל־(‬
‫)המה ה א ט ת והאמהות()כ( וזכה אותם‬
‫בחמשה חומשי תודה ושעזה מדרי משנה‬
‫)הוא תורה שבכתב ושבע*פ( וצוה אותם‬
‫על קדושת יום השבת שהוא המובחר מימי‬
‫הבריאה )יבולם נקראים על שם יום השבת(‬
‫)וקב׳ד‪ ,‬ואורייתא ויעוראל חד ד‪ 1‬א( ומלן‬
‫יע ‪ pT‬שהקב׳ה אחד בשמים ממעל ועל‬
‫הארץ ‪ ,‬מתהת אץ עוד ובמותם ברא הש׳י‬
‫את התבל וצאצאיז והאדם למען יספרו‬
‫תהלתי‪ .‬בנמוודב עם זו יצרתי לי תהלתי‬
‫יספרו )ישעי׳ פ*ג טלס ונזר להמול זכרם‬
‫ביום השמיני כי נם בזכות המילה נברא‬
‫העולם והיא אות וערום לישראל )נ()וודא‬
‫ההבדל בץ י»־אל לעגזים( כמזזזה׳ב‬
‫‪.‬ומבשרי אחזה אלוה' )איוב יש( והשבת‬
‫והמילה‬
‫‪ .‬ל א ד ם מערכי לב ומדי מענה ל » ך‬
‫)יסליש׳ז( ‪.‬‬
‫ץךן כמה שנים בלילי פסח בספודי הגדת‬
‫באמרי החרוז אחד מי יוחג ט׳ אשר‬
‫מתחיל להודיע אחד אלקיני שבשמים‬
‫ובארץ ‪ .‬ומונה והולך מאחד‪ .‬ולמעלה עד‬
‫שלשה עשר במספר ‪ .‬אמנם הדברים‬
‫האלה ‪ .‬ידועים ונכונים מעצמם עכיז‬
‫חקרתי לדעת מ ח ע אץ אומר ואץ מפרש‬
‫בזה ולמה בחד הםג ‪ T‬בחרה המשולב הזה‬
‫השואל ומשיב לעצמו ובכל מספר חהר‬
‫במעלות אחורנית ל מ^ ר הראשון)א( ונתתי‬
‫את לבי לתור ולדרמז במעלת המספרים‬
‫האלו כי יקרים המה מפז ומלם פונים אל‬
‫היסוד ושורש ידיעזע מציאת השם ואחדותו‬
‫ית*ש ‪ .‬ראשון ואין ראשית לראשיתו כי‬
‫הוא אל אחד אענר ברא את השמים‬

‫) ה( ^ י י ן מהרש״א דל בחידושי א נ ח ה )בבא במרא דף י׳( על מאמר אשרי מי ‪f)3D‬‬

‫^ ׳ לכאן ומלמודו בידו שפי׳ כי עיקר הלימוד הוא מכתיבה יד וע*כ נקראו מ״ה‬
‫סופרים‬
‫)‪ 0‬י י ד ל ד שהדבור והלשון באדם מגלה מצפון המחשבה וכמו שאמרו חכמי המוסר הלשון‬
‫^ קולמס הלב ואם מצפוני אדם ‪ .‬מוב ‪ .‬הלא נגלוהו כמוהו כי הוא שליח‬
‫קולמסו ומעיד עליו)עיין ר׳ בחיי פ׳ בהר( ‪:‬‬
‫)א( י י ד ו ע שהא׳ מורה על' האחדות והראשית כמבואר בספרים ויבואר אי״ה באום‬
‫^ א׳ באריכות בשם אמרו ובציון מקומו ‪) :‬ב( עיין מדרש ‪:‬‬
‫)'ג'( ״ ה ו א א׳ מן ג׳ מצות שהס אות ועדוי‪ .‬לישראל והס שבי‪ .‬מילה ותפילין‬
‫עיי‪.‬‬
‫שו‬
‫נ‪5‬‬ ‫הסדמה שניה‬
‫ועל סוד ‪ .‬ברפי לשון ומליצה ‪ .‬ונכבהת‬ ‫והטילה נחנו עור קורם מתן תורה בסיני ‪.‬‬
‫מדובר בו הן באנרה תורני אוי אטרי מוסר‬ ‫וחושב והולך למספר התשיעי שהמה ירח•‬
‫ולפעמים אות אחר תפרר יחי' לכמה ראשים‬ ‫ולירה שאין ימים שהארם שרוי בטיבה במו‬
‫כמו אות א׳ שהמאמר הראשין הוא טאנכי‬ ‫אלו שנאמר טי יתנני בירחי קרם )איוב כט(‬
‫ר אלהיך כו׳ והשני במאמר שמע ישראל‬ ‫מלטרים אותו א‪ 1‬בל התורה כולה )ב(‬
‫ר׳ אלהינו ר אמר כו׳ והשלישי טפ׳ ו ‪ T‬עת‬ ‫ודיטספר הזה עולה בטספר אמת•( ‪ .‬ולמעלה‬
‫היום והשבות אל לבבך כו׳ וכיא מטאטריט‬ ‫מטנו מספר עשרה )המשובח בעשרה‬
‫האלה יקרים ונכבדים באיכותם ומעלתם‬ ‫מאמרות שנברא העולם ועשרת הרברות‬
‫אבן תכלית הכוונה נוטה הולך וסובב לשורש‬ ‫הנאמדים בסיני ‪ .‬ובל מרת המשבן והמזבח‬
‫אות הזה לדעת שיש אלוה מצוי אחר יחיד‬ ‫על מספר הזה והמעשר שתעש ‪T‬י הוא‬
‫הקורש ‪ .‬ונמצא עשר קרושות ועשר • ראשין וקרטון אחר אלהינו שבשמים ובאר׳ן‬
‫אץ עוד ט ל ב ח ולפני בל אות במספרי‬ ‫ספירות ועשר מחלקית הטלאבים וכהנה )נ(‬
‫בפתח הםאנ‪ *8‬מתחיל בפסוק מן תניך‬ ‫ואחריו אתר עשר כוכבים ולמעלה מנץ‬
‫המורה על טספר הזה וכוונתו ב צ ק מיךמו ‪.‬‬ ‫שנים עשר שבטי יה נהנטצא ע״ר המספר‬
‫ובל שבח ויקר וסיפור מעלת המאמר של‬ ‫הזה י*ב דרופי תי׳ ב״ה י*ב נשיאים י*ב‬
‫אותו המספר אשר מצאתי מבואר בספרים‬ ‫אבני הוזושן י׳ב נבולים י״ב חרשים בשנה‬
‫העלותי על לוח ורשמתי מן הצר שם‬ ‫י*ב שעות בעם וי*ב שעות בלילה ועווס‬
‫המחבר ספרו ומקומו מ טי ערב את‬ ‫והאחרון נבבר שהוא שלשה עשר טרי׳‬
‫ל ט לגשת אל הקודש לדבר רבדים כאלה‬ ‫מ ח ת ושמותר של הקב׳ה )ומעזוכח בי*נ‬
‫העומדים ברומו של עולם ‪ .‬ואנכי בער‬ ‫מיני קרבנות ושלש עשרי מרות שהתורה‬
‫מאיעז ולא בינת אדם לי ע*ב הצבתי‬ ‫נדרשת בהן( וכולם חוזרים אל האחר לרעת‬
‫צרנים למען יתץ הקורא ט וידע כי‬ ‫כי ר׳ אחר ושמו אחר )כאשר נרחמנ רברינו‬
‫מט^ר החכמה ‪ w r‬ודברי טי אלה ‪ .‬ולכן‬ ‫את*‪ .‬בבל אות םהמספרים האלו ביקר‬
‫הבאתי דברידט הקדושים בלשון שאמרו‬ ‫הנמצא‬ ‫שורשן טחצבם מקורן וטעלתן‬
‫ולפעמים ראיתי לקצר ולבאר מהן דק‬ ‫במטפריכז של בל אחר על תליהם באריכות‬
‫תובן הדברים והכוונה ודאות למאמרינו ‪.‬‬ ‫באר היטיב כאשר חכני די( ‪:‬‬
‫ודעו נא כי לא כתבתי זאת עבוד לוטרים‬
‫מו בני ם ‪ .‬שהמה יוותלם וזוכרים ותרותים‬ ‫כל זה ערבתי ע״פ הרבדים וםאטרים‬
‫על לוח לבם ‪ .‬אכן למעני דברתי)ולאנשים‬ ‫אשר לקטתי ואספתי מתלמוד וטררשים‬
‫עילי( אשר דעיוניו עדן נבובים בהבלי‬ ‫מטפרשי התודה וספרים קחשים ער מקום‬
‫טסחרי הז ק ‪ .‬דבל ^ י ך שנית לתפוש‬ ‫שידי מנעת וקם שבלי השינם ‪ .‬אמנם‬
‫ולמצוא ‪ .‬זמזיתי זאת‪ .‬זרב לא שנותי את‬ ‫ראיתי אותם מפוזרים אנה ואנה בענינים‬
‫לשונם ואת טעמם ‪ .‬ותמונת דבריהם‬ ‫■שונים ואנכי עשיתי מד& בבל אות מאמר‬
‫הקחשים וזיו שיחתכו לנגר פני יעמודו‬ ‫טרוזר לחברם ‪ .‬להיות דבר רבור על אופנר‬
‫ומעט‬

‫עיין מהרש״א ז׳ל חידושי אגדות )ברכות י׳ד( על מאמר כל הקורא ק״ש בלא תפילין וכו׳ ;‬
‫ר׳ שמלאי כו׳ עיין מהרש׳א ז״ל חילושי אגדות שס‬ ‫)ב( מ ס ׳ נדה )דף ל׳( דרש‬
‫ב אדכו ת ‪:‬‬
‫*( עיין אות פ׳ ‪:‬‬
‫רמב׳ם פ׳ ב מהל' יסודי התורה ל‬ ‫עיין‬ ‫)ג(‬
 ‫הקדמה שניה‬
‫וא ק שנית ואומר חרל לך ממני אחי כי לא‬
‫ממך טאומה כי ת*ל חנני אלקים‬
‫וכי יש לי ומה ירע לך כאספי דברים‬
‫כאלה ומי יתן והי־ לבכי זה כל הימים‪.‬‬
‫ודעי הפעם כי רשות נהנה לאדם לכל א׳נזר‬
‫יבטא ‪ .‬אם תאכה ותשמע ותדגני לזכות ‪ .‬ישלם‬
‫ר פעלך ‪ .‬ואם תמאן ולץת לכרך תשא‬
‫ועל כל אלה יכיאך אלקים במשפט ‪ .‬גם‬
‫אם תחרפני נאלמתי לא אפתח פי ‪ .‬בי‬
‫תחת ארךא ח מ ט עליך ‪ .‬אקרא חטם על‬
‫מעשי ועל פועל ידי ‪ .‬כי מי יחוש ויודע‬
‫נגעי לבבי יותר ממני ואיך אבקש אשר‬
‫דברי יישירו בעיניך אם עוד דחוקים המה‬
‫ממני ומה בצע כ כ ט ד אשר תעניקני אם‬
‫סעיפי גוזלי כבודי ‪ .‬וזה האות אם ימצא‬
‫דברי כטחתרת לבבי כמו יטיפו על לשינו ‪.‬‬
‫וזה פרי הסר כל חטאתי ‪ .‬אז אדע כי‬
‫יטגי דרכי לפניך ‪ .‬כי ברצות ד׳ דרכי‬
‫איש גם אויביו ישלים אתו )י( ועתה‬
‫תי ח ה לי כי מן הכבוד נסתי ‪ .‬קול מחרף‬
‫לא שמעתי ‪ .‬ועל דברת אדם לא הבטתי‬
‫ואעגה חורפי רבד ‪ .‬כי כדבריך ד' בטחתי‬
‫וך׳ יאיר עיני כתורתו וישים כלבי אהבתו‬
‫ויראתו לעשות רצוני ולעבת כלב שלם ‪ .‬יהי‬
‫לרצץ אמרו פי והגיון לכי לפניך ד׳ צורי ומאליו‬
‫המלקט‬
‫ומעם כמעיר תכאוא כי אש־ עלה על‬
‫רעיוני ידעתתי לך מרןם ‪^ .‬רא נעים ‪.‬‬
‫למען תכיר המאמר אשר לא נרשם כשם‬
‫אמרו ‪ . .‬ולא נמיוין ספרו ומ^נע ‪ .‬הוא‬
‫משלי ‪ .‬ולפעמים כתבתי כלשון ‪,‬נראה‬
‫לומר* או ‪,‬יתכן* עתה תוכל לשפוט ולאמור‬
‫כמאמר החכם ‪.‬אשר לא טוב* ממני הוא‬
‫‪.‬ואשר טוב* לא ממני הוא ‪ .‬אך כעה‬
‫זאת אם אנכי העויחי ולא ישרו רברי‬
‫כעעיך ‪ .‬בי העון הזה־ תשים ‪ .‬אכן כמקום‬
‫גדולים אל תעמוד ואל תבוז לשכל מליהם‬
‫ובאלה הדברים אשר יצאו מפי יראים‬
‫ושלימים וחסידים ‪ .‬והזהר פן ת ט ה בגחלתן‬
‫שמקורם מהלמוך וממדרשים וספרים קדושים‬
‫שים מדזטם‪ ,‬לסו פיך כי המה מיוםדים‬
‫על אבני האמננה‪ .‬ויטדי התורה ‪ .‬אמנם‬
‫שארית ישראל המאמינים כד׳ ותורתו לא‬
‫ידברו עול טנך‪ .‬הדת חלילה ! אכל ר ט‬
‫היום להקת המתלוצצים ‪ .‬כפעדם פיהם ‪.‬‬
‫לא יתט הבדל כץ עוכר ר׳ ט׳ כין נקלה‬
‫לנכבד ‪.‬והיי כעם ככהך‪ .‬וכראותם איזה‬
‫מלקט אשר שמע או ראה או ידע אם‬
‫יגיד ונשא עונו את גלימתו ישא ואם יעלה‬
‫דבריו על ספר ‪ .‬יאמרו ‪ .‬כי כא להשתחות‬
‫לאגורת כסף לקחת כצע ‪ .‬או ל מ ק ‪ 5?0‬ד ‪.‬‬

‫הקדמה שלישית‬
‫עלי ארץ ומעת עברי על‬ ‫שים אדם‬ ‫אלך‬ ‫השע ממני ואכליגה בטרם‬
‫הנפש החוטאת היא תמות‬ ‫דבר השם ‪.‬‬ ‫ואינני )מהליס ל׳ט( ז ■‬
‫ימותון ע*כ אימות מות נפלו‬ ‫וטלם כאדם‬
‫זקנתי ושבתי )א( לא ידעתי‬ ‫עלי ‪ .‬כי אני‬ ‫גבר יחי׳ ולא יראה מות ‪ -‬הלא מני‬
‫יום‬
‫מי‬
‫)ד( ע י ץ בינה לעמים )דרוש נ׳ו( שפי׳ אם דרכי איש ירצו את השם זולת אשר הוא‬
‫י יעיב דרכיו אכן גם אויבי ד׳ המה הרשעים ישלים אמי ע׳ש ע*ד הכמוב‬
‫לכו ונשובה אל ד׳ כנ׳ל )הושע ו( ‪:‬‬
‫)א( עייל ספר החיים )פרק ז׳ ג׳( שפי׳ אחר זקנתי הנה שבפי במשובה‪ .‬וכן מה‬
‫שאמרה מורה מפני שיבה תקום רמז קודם שימשמשו ימי הזקנה ראוי להיות‬
‫זריז לקום לעבודת השם ימברך שמו ויתעלה‪ .‬עיין זוהר הקדוש פ׳ זה ‪:‬‬
‫ע*ד‬
‫ד‪7‬‬ ‫הלדמה שלישית‬
‫‪1‬‬ ‫' '‬

‫הולך ולפני מי אתה עתיר ליתן רץ ותשבץ‬
‫לפני מלך טה״ם הקכ״ה ‪ .‬שהוא חי וקייס‬
‫לעולם ולעולסי עד ‪ .‬ואם יבעום ע ל ז‬
‫וינס־וף לעד אפו אם יאסרך הלא ידעת‬
‫כי יסגור על איש ולא יפתח וישב שם ער‬
‫עולם )נ( אם יחתוף מי ישיבנו כי ירכא‬
‫לארץ חייתו ו ^י ב ני במחשכים כמתי‬
‫הישא פניך‬ ‫או‬ ‫עולם הירצך אז‬
‫במחיר או בשוחד נם ‪ .‬כי תזעק ותשוע‬
‫דבריך‬ ‫ישמע‬ ‫לא‬ ‫שתם תפילתך‬
‫ולא יוסיף לרצות עור ‪ .‬כי לא יתרצה‬
‫ברצי כסף ולא יועיל הץ ביום‪.‬עברה אף‬
‫לזאת תחרר לבי כי נם הושם לך שני‬
‫ררכים‬
‫יום מותי ימי חיי מעט ורעים ולא השיגו‬
‫הכליה הנרצה ואירא כי עירום אנכי ‪.‬‬
‫כי עירום אשיב ללכה וטא־מה לא אשא‬
‫בעמלי ובכן אבא אל ר&לן• אשר לא‬
‫כדת ‪ .‬ע'כ אמרתי שעי ממני ודברתי‬
‫אני עם לבי ‪:‬‬
‫רי ד ל ן זכור בוראץ■ ‪ .‬הפקיד ביוץ• רות‬
‫' נ די ב ה‪ .‬ונתן לפניך‪.‬ררך ‪.‬החיים‬
‫והטוב ‪ .‬המות והרע ‪ .‬ואתה הסיבית את‬
‫לבך אחורנית ותם אשורך מני הדרך וסרת‬
‫מדרך הטוב ‪ .‬ותלך שובב בררך לבך ‪ .‬לא‬
‫זו הדרך אשר צוך מה תעשה ליום פקודה‬
‫ואיך לא תזכור ‪ -‬מאץ באת ולמנןם אתה‬

‫)ב( ע ״ ד מאמר ברכות ) ר כ׳ ח( וכשחלה ד יוחנן בן זכאי נ מ סו תלמידיו לבקרו כיון‬

‫שראה אותם התחיל לבכות אמרו לו רבינו נר ישראל ע״ה פ״ה מפני מה‬ ‫^‬
‫אתה בוכה אמר להם אילו לפני מלך בשר ודם היו מוליכין אותי שהיום כאן ומחר‬
‫בקבר שאם כעס עלי אין כעסו כעם עולם ואם אוסרני אין איםורו איםר עולם ואם‬
‫ממיתני אין מיתתו מיתת עולם ואני יכול לפייסו בדברים ולשוחדו בממון ואעפ׳כ הייתי בוכה‬
‫ועכשיו שמוליכין אותי לפני מלך מה' מ הקביה שהוא חי וקיים לעולם ולעולמי עולמים שאם‬
‫כעס עלי כעסו כעס עולם ואם יאסרני איסורו איסר עולם ואס ממיתני מיתתו מיתת עולם‬
‫ואין אני יכול לפייסו בדברים ולשוחח בממון‪ .‬ולא עוד אלא שיש לפני שני דרכים א׳ של‬
‫גיהנם וא׳ של ג׳ ע ואיני יודע לאיזה מהן מוליכין אותי ולא אבכה‪) .‬עיין מהרש״א ז׳לחידושי‪.‬‬
‫אגדות שם( שפי׳ ב ש ה׳ז וכולין לפייסו בדברים שהוא התפילה ולשוחדו בממון שהוא‬
‫הצדקה שנאמר ‪,‬וצדקה תציל ממות' אלא בדין לעוה׳ב קאמר דאז א׳ א לפייסו ולא‬
‫לשוחח ‪ .‬וקאמר ולא עוד אלא שיש לפני שני ד רד ס כנ׳ל הגם שהי׳ במוח שלא יהי׳‬
‫מיתתו כמיתת הרשעים מ' מ מתירא הי׳ שמא יוליכו אותו לגיהנם ליין י׳ב חודש כדאמרינן‪,‬‬
‫צפ׳ ק דר׳ה ‪ .‬ואם בזאת יחרד לב התנא האלקי ריב׳ז אשר מעלתו)מבואר במם׳‬
‫סוכה דן( כ׳ח( *( ובעקבותיו הלכו ותרח היראים וקדושים האלשיך הק׳ )ע׳ בפי׳‬
‫על‬

‫*( ל כ ת ב הרא׳ש ז׳ל זה לשונו וממתך בדמעה תשתה ויכהלוך רעיונך מדי זכרך‬
‫חרדת ר׳ יוחנן בן זכאי בשעת פסירתו)ואמרו מס׳ סופרים פ׳ י׳ו( על‬
‫מעלתו אמרו עליו על ריב׳ז שלא הניח פ׳ אחת מן התורה שלא למדה ולמד ‪bipns‬‬
‫והרגום מדרש הלכות ואגדות ומשלות הכל למד וכן אמרו מליו שאמר אם יהיו כל‬
‫השמים יריעות וכל האילנות קולמסיס וכל הימים דיו אין כדי לכתוב את חכמתי‬
‫שלמדתי מרבי ולא אצלתי מחכמת חכמים אלא כזבוב הזו שמובלת בים הגדול ומשהו‬
‫מחסרה עכ׳ל ‪ .‬ובמס׳ ב׳ב )דקל׳ד( הוסיפו עוד בדברים אמרו עליו על ריב׳ז שלא הניח‬
‫מקרא משגה הלכות ואגדות דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים קלים וחמורים ג׳ש תקופות‬
‫וג‪.‬מגיריאות שיחת מלאכי השרת שיחת שדים ושיסת דקלים משלות כובסין משלות שועלים‬
‫{‪31‬ר קכין דבר גדול מעשה מרכבה דבר קמן הוייות דאביי ורבא לקיים מה‬
‫‪ 5‬נאמר ״להנחיל אוהבי יש ואוצדותיהס אמלא' עכ׳ל ‪:‬‬
 ‫הלךמה שלישית‬
‫הכינותי‪ .‬ולפני מי הנני נשפנז על חטאתי ‪.‬‬
‫ומה אשוב לאלהים הרועה אותי מעורי‬
‫ער אחרית ‪ .‬והוא יודע לאולתי ולא נכחד‬
‫ממנו אשמותי ‪ .‬ע*כ במר לבי קראתי ‪.‬‬
‫השיבני ואשובה ‪ .‬כי רבו משובתי ‪ .‬וכאשר‬
‫טרך אלקים כל תאוותי ‪ .‬כן לא נסתרר‪.‬‬
‫ממך אנחתי ‪ .‬אחרי שובי נחמתי ‪ .‬אך‬
‫במה יכנע לבבי העקש חשבתי ‪ .‬רוחי‬
‫שברתי ‪ .‬פקודיך בחרתי ‪ .‬חשתי ולא‬
‫התמהמהתי ‪ .‬מכל מלמדי השכלתי ‪ .‬לבי‬
‫נטיתי ‪ .‬בספרים ביטתי ‪ .‬יגעתי ומצאתי !‬
‫דברי אלה לקטתי ‪ .‬על ספר חריתי ‪ .‬אולי‬
‫בזאת יתוקן אשר עויתי ‪ .‬ויתרצה בעבודתי‪,‬‬
‫ואני אליך ד' תפלתי ‪ .‬הי׳ נא מצליח דרכי‬
‫ומגמתי ‪ .‬הי׳ עם פי ושפתי ‪ .‬לב טרור‬
‫ברא לי ‪ .‬וחדש כליותי ‪ .‬ויעשו בי דברי‬
‫אות לטובתי כי לא לריק יגעתי לעברך‬
‫באמת יחלתי ‪ .‬כל עוד הנני על ארמתי‪.‬‬
‫והבא לטהר מסייעין אותו קריתי ‪ .‬ע־ב‬
‫לישועתך קויתי ‪ .‬הדריכני בנתיב מצותיך‬
‫אך הוא צורי וישועתי ‪,‬‬ ‫כי בו חפצתי ‪.‬‬
‫‪ .‬כי ממני תקותי ‪:‬‬ ‫משגבי *לא‬
‫‪8‬‬
‫חיבים םפקום אחד יצאו שניהם ‪ .‬אחת ‪.‬‬
‫מעוז לתם דקי ד׳ ‪ ,‬והשני' ‪ .‬תיעבת ר‬
‫דרך רשע ואינך יוחג דרך זו תלך אם דרך‬
‫אשר ישכון אור אז תלך לבטח דרכיך‬
‫ישלח מלאך לפניך לשמרך בדרך להכיאך‬
‫אל המרךם אשר הכיטת וחצבת מ שם‪.‬‬
‫ודרך רשגנים באפילה ויתיצב מלאך ד׳ לשטן‬
‫וית;ם בתוהו לא דרך צנים ופחים בדרך עקש ‪i‬‬
‫טרם אכלה לדבר אל לבי ‪ .‬והנה‬
‫נהפך לבי בקרבי‪ .‬מנהמת לבי שאנתי‪.‬‬
‫מה זאת עשיתי ‪ .‬בי הימים הראשונים‬
‫שלחתי ‪ .‬ובשריחת לבי הלבתי‪ .‬ודבר ד׳‬
‫בזיתי ‪ .‬אל הבלי מדומות טני ומסוזרי‬
‫חומן פניתי ‪ .‬ויקרת נצח נטשתי ‪ .‬ושבלי ביד‬
‫הבלי מכרתי ‪ .‬בושתי וגם נכלמתי כי‬
‫חרפת נע ‪T‬י נשאתי ‪ .‬ואל לבי לא שמתי ‪.‬‬
‫בי מארמה טצרתי ‪ .‬ולעפר הנני מיום היותי ‪.‬‬
‫ובל אשר יעבור יום או לילה טזםר‬
‫מחייתי ובדרך אשר באתי‪ .‬שבתי ומי יתן‬
‫ואשוב במו יצאתי ואני זקנתי ‪ .‬מתי אעשה‬
‫גם אנכי לביתי ‪ .‬ומה זה הצירה אשר‬

‫על הגד ה()ו ה ר׳ ס ע ” | בהקדמוסו בספר הישר( והמרברים אל לכם במוכסס מוסרם‬
‫בעל חו׳ה ובחינת עולם במליצתו הישרה זכמוהס ‪) .‬והאחרון הכביד בהקדמה דרך החיים‬
‫ע״ש(‪ .‬מה אומר אני הנבזה והשפל תולעת ולא אי‪ 1:‬ואיני כדאי להזכר ולהפקד ע ם‬
‫הקמן שבהם אשר ירדתי במעלות אין מספר ‪ .‬ע׳כ* לבי במר סבכה ויראתיני מהדרך‬
‫אשר יוליכו אותי ‪ .‬אכן גבוה מעל גבוה שומר ‪ .‬לב נשבר ונדכה לא יבזה ‪ .‬אולי אזכה‬
‫להיסיב זה הדרך בעוה׳ז כמאמר ״חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך' אז לא אבוס‬
‫בעוה׳ב ו ד תשועתי ויגמור בעדי למובה ‪:‬‬

‫האדנה תפילתי‬
‫ב מ ה אקדם לך ואנכי עפר ואפר ‪.‬‬
‫׳פכרתי לישועתך ד׳ ועבודתי לא תופר ‪.‬‬
‫לבי יהי׳ תמים כוזוקיך ‪ .‬לא אספר ‪.‬‬
‫מ־ שם פה ‪ .‬נותן אמרי שפו­‬
‫ד‪,‬עבר חטאתי ‪ .‬פשעי סלח ‪ .‬ועוני כפר ‪.‬‬
‫זה שמי וזה זכרוני ‪.‬‬
‫צרק עדותיך לעולם הבינני ‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫לשמור ולעשות ככתיב בספר ‪.‬‬
‫מרדכי ט טיל י מ ר ה שלמה זצ׳ל‬
‫מיכלםזא‪.‬־‪.‬ן מקעלשין <‬
‫מלבי ואלהי הואלתי ‪ .‬לדבר לך אחני ‪.‬‬
‫מי אנבי וביתי ‪ .‬עד הלום הביאותני‬
‫ד׳ ושפל ידאה ‪ .‬גם במוני ‪.‬‬ ‫רם‬
‫אחלי י ט ט דרבי לפניך ‪ .‬מחטוא בלשוני‬
‫דרך שקר הםר ממני ‪ .‬ותורתך חנני ‪.‬‬
‫טוב וישר יצרוני ‪ .‬במעגלי צדק תטזני ‪.‬‬
‫ל*א עשיתי ‪ .‬בעוצם ידי ואוני ‪.‬‬
‫ירעתי ‪ .‬כי ממך הכל ומירך נתנו ‪.‬‬
‫יערב שיוזי ‪ .‬אמרי יהי לרצון ‪ .‬והגיוני ‪.‬‬
‫לב נשכר ונכה רוח ‪ .‬כזבח תרצני‬
‫‪rm‬‬ ‫דברי מרדכי‬
‫חית וצוואת זקיני הרב הםאיה׳ג החסיר המפורםם הגביר הנדיב רןצי|‬
‫ושוע מוהיר מרדכי מאטיל זצ׳ל מיכלזאהן מעיי קאלשין בעהסח׳ס‬
‫מאמר מרדכי ‪.‬‬
‫השע ממני ואבליגה בטרם אלך ואינני ‪:‬‬

‫אחר הוספתי לבקש על ככה ‪ .‬והשיב זירא‬ ‫לעמל יולד קצר ימים ושבע רוגז‬ ‫אדם‬
‫מנוחה כי טוב ייט שכמו לסבול ולעבוד‪.‬‬ ‫)איוב י׳ד( מעט ורעים היו ימי‬
‫וזאת המנוחה והמרגוע ‪:‬‬ ‫שני חיי ‪ .‬בעודי נער מלאים ופגעים‬
‫סבוני ‪ .‬יגון ואנחה מביח אבי ‪ .‬ומיום • ^ ת ה באתי בימים עת לעשות ל ד מי‬
‫גבר ימי׳ ולא ידאה מות )פי׳ מי‬ ‫^‬ ‫היוחי לאיש לא נחחי ושקטחי ‪ .‬אמנם‬
‫גבר יחי׳ ולא יראה המות לפניו וליזשוב‬ ‫עליחי על במחי הצלחה ‪ .‬אכן הכל בעבודה‬
‫איך למלט נפשו מיד שאול( ‪ .‬ע' כ שמעו‬ ‫קשה בעמל ויגיעה ופחד טרם גררחי‬
‫בני אשר אני מצוה אתכם ‪ .‬בינותי בספרים‬ ‫איזה ענין ‪ .‬סבוני גם סבבוני מלשינים ‪.‬‬
‫שמצוה על האב לצות את בניו ‪ .‬והוא תיקון‬ ‫אויבי חנם ושונאי שקר ‪ ,‬רדפוני למען‬
‫נשמתו ‪ .‬וזשה״כ למען אשר יצוה את בניו‬ ‫קחח בצע ‪ .‬וביוחר בעניני כלל עיר מושבי‬
‫ואת ביתו אחריו ‪ .‬ומה אומר לכם אם על‬ ‫אשר חמיד מנמחי הי׳ עליהם לטובה ‪.‬‬
‫האורה ועל המצוה מבוארים המה ‪ .‬אם‬ ‫והמה לא מבינו זאח וישימו עלי חמם ‪.‬‬
‫נכון לבבכם בהם תהגו משמעו ותעשו‬ ‫שיחה הייתי בפיהם ‪ .‬וישימו עלי רעה חחח‬
‫וטוב לכם ‪ .‬ואם תמאנו מה יועילו דברי ‪.‬‬ ‫טובה ‪ .‬ויחפאו דברים לריב ומצה ‪ .‬יצאו‬
‫אכז דברי המורה וספרי קדושים אשר המה‬ ‫נגדי ריקים ופוחזים ‪ .‬והשם הי' בעוזרי ‪.‬‬
‫בארן ‪ .‬אשר רשומים ונכתבים לעד לא‬ ‫והצילני מחרב פיהם ‪ .‬לא אשא שמותם ‪.‬‬
‫ימשו פרי ‪ ,‬מה אקוה כי דברי ייטיבו ‪.‬‬ ‫ני אינם כדאי להעלותם על לוח ‪ .‬ומה‬
‫גם אומי ואת דברי תשכחו ‪:‬‬ ‫נם כי זה כמה מהם מתו ספו תמו ‪ .‬שם‬
‫זאת יעצתי לטובה לכם ‪ .‬הזהרו בשני‬ ‫ישאו עונם ‪ ,‬כי הרבה סבלתי‪,‬מהם ומהמונם ‪.‬‬
‫י הדברים האלה ‪ .‬מן השכרות ודבר‬ ‫יגעתי באנחתי ‪ .‬מנוחה לא מצאתי ‪:‬‬
‫לפני מו׳ר מקדוש איש שקר ‪ :‬כי כ׳א הוא נבזה בעיני אלקים‬ ‫ובהתחנני‬
‫ו‪,‬אנשים ‪ .‬והוא מן המדות ‪.‬המגונות ‪ .‬נותן‬ ‫אלקי מהר׳י מווארקי‬
‫בכוס עינו יורש ‪,‬יתהלך במי ‪x‬ים ‪ .‬כמאמרם‬ ‫נבנ*מ ‪ ,‬על רוע גורלי ‪ .‬פעם השיבני כי‬
‫ז׳ל יומא )דף ע׳ ה ע׳ א( כל העולם נעשה‬ ‫לכך נוצרתי ‪ .‬והוסין{ לאמור בשם מהר׳ל‬
‫לו כמישור ‪ .‬יהי׳ שחוק לכל רואיו ואחריתו‬ ‫מפראג ז׳ל‪ .‬כי האדם נברא לקיים' תרי׳ג‬
‫להכרית ‪ ,‬דובר שקרים לא יכון בעיני ד‬ ‫מצות ‪ .‬ובהם יש מצוה כוללת שנברא בעבורה‬
‫ואין שומע לו ‪ .‬ובזה כלול כל המורה‬ ‫לתקן נשמתו ונקראת בית אב וזה מ^מר‬
‫והמצוה כמאמרם ז׳ל על מאמר מדבר‬ ‫מרדכי לאםתר ‪ .‬להודיע לה שבית אב שלה‪.‬‬
‫שקר תרחק ‪ .‬וכל דבריכם בכל ענין ובמסחר‬ ‫היא שתבא תשועח ישראל ע ׳ י ‪ , .‬וכאשר‬
‫יהיו באמת נדברים ‪ .‬ושפת אמת תכין לעד‬ ‫תמנע עתה מעשי׳ א‪ - 1‬ב ה כ ר ח תעמוד‬
‫ו כו׳‪ ,‬ושתי אלו המדות •רבים חללים‬ ‫הישועה ממקום אחר ‪ .‬ואה ובית אביך‬
‫הפילה ‪ .‬אמנם כל אלה מבוארים ועליהם‬ ‫וכו׳ ‪ .‬וכן אמר לי אתה נבראת לעשות‬
‫בנוי יסוד• המורה לטובה ולרעה ‪ .‬ימה‬ ‫בעניני הכלל אל חרף ועשה כי לא מנוח‪.‬‬
‫חדשתי לכם בזה ‪ .‬אך הגדתי לכס היום‬ ‫ועוד הוסיף לדבר אלי אל תאמר כשאפנה‬
‫כי אלה המדות מאסתי בחיי ונצלחים המה‬ ‫אשנה ‪ .‬שמא לא תפנה ‪ .‬שמא הנך מאנשים‬
‫מאוד )זולת המצוה( לקניני ומסחרי הזמן‪:‬‬ ‫אשר לא יניחו אותם לרנוע ולהפנוה ‪ .‬ובזמן‬
‫ועוד‬
 ‫דברי מרדכי‬
‫נפלו ואנכי קמתי בעזהש׳י ‪ .‬מה נ ס‬
‫בפניני כללי העיר תרחיקו ‪ .‬גס כי יהי׳‬
‫לכס הצדקה ‪ .‬כי יפרוש היצר את רשתי‬
‫להכחיש האמת להמיר טוב ברע להתלונן‬
‫עליכם ‪ .‬ואס בעת הזאת תחרישי ‪ .‬ולא‬
‫תאבו להשתרר ‪ .‬אז גלי היס כאשר ירומו‬
‫כן ינוחו ‪ .‬כן קרני ‪ .‬בעת החזקתי דזערזאווע‬
‫קאלשין עם כל הכנסיס מאדון ה עי ר‪.‬‬
‫ונסבה המתלוקה ‪ .‬וכל העיר קשרו עלי‬
‫קשר ‪ .‬ויהי העס כמתאוננים וילונו ‪ .‬והי׳‬
‫זה עצת מו׳ר הרב הקדוש הנזכר נ בג׳ ת‪.‬‬
‫להיות מן הסבלניס ‪ .‬ותשקע האש המתלוקה‬
‫וציוני על ככה בלי ללחום אותם ‪ .‬ולהראות‬
‫ידי החזקה ‪ .‬כי אלקיס יבקש הנרדן( ‪ .‬וכן‬
‫עלתה ‪ .‬כי נפלו נ ס גיעו כל הקמי ‪ 6‬פ לי‪.‬‬
‫ועין בעין ראיתי כניס דברי קדשו ותשועת‬
‫ד׳ ‪:‬‬
‫ו מ ד י דברי ‪ .‬ארשום לכס לזכרון דברי‬
‫פי חכם ואמרי קודש בענין זה ‪.‬‬
‫בהיותי בק׳ק שאלתי מדוע ככה עלתה לי‪.‬‬
‫ואדוני רואה ‪ .‬כי לא חמס בכפי ‪ .‬התחפש‬
‫‪ ,‬השקר בכנף האמת לאמור כו להם הצדקה‬
‫ואיך יטעו כולם בדבר הזה ‪ .‬אז השיבני ‪.‬‬
‫זה ענין מחלוקת קרח ועדתו בחלקם על‬
‫מרע׳ה ‪ .‬באמרים מדוע תתנשאו על קהל‬
‫ד׳ ‪ .‬כי כן דרכו של יצה״ר שיתאמץ להסית‬
‫ולהכחיש האמת ‪ .‬ויען שהתורה העידה‬
‫על‪ -‬משרע׳ה שהוא עניו מכל ה אד ם‪,.‬‬
‫עמדו המה להכחיש האמת ‪ .‬ואמרו מדוע‬
‫תתנשאו ‪ .‬־ ובשם הרב הקדוש רשכבה׳ג‬
‫מלובלין ז׳ל אמר בדרך הלצה ‪ ,.‬כל הפוסל‬
‫במומו פוסל ‪ .‬הנה הס אמרו לו מדוע‬
‫תתנשאו ‪ .‬ומרע׳ה כתב התורה והחזיר‬
‫להם מאמר זה מדוע תתנשאו ‪ .‬וסובב‬
‫עליהם על עדת קרח ‪ .‬שהמה יתנשאו ‪. .‬‬
‫וגמר ואמר אלי בזה הלשון ‪ .‬יען נוצרת‬
‫לעשות טובות ‪ .‬וכן תגמול אס בני עירך ‪.‬‬
‫ע' כ הסית אותם היצר למחלוקה ‪ .‬להכחיש‬
‫האמת כי רעה העשה ‪ .‬וסיים בזה ‪ .‬אמנם‬
‫גדול לפניך המדריגה הזאת ‪ .‬ולא שוה לך ‪.‬‬
‫אך מה אעשה שכן הוא ‪ .‬והוסיף לדבר ‪,.‬‬
‫אבל מי חשוד הקב׳ה דעביד דינא בלא‬
‫דינא‬
‫‪10‬‬
‫אכקש מאתכם ‪ .‬דביריכם יהיו‬ ‫ועוד‬
‫בנחת ומעט ‪ .‬כי ברוב דברים לא‬
‫יחדל פשע ‪ .‬אל הרבו מדברו גבוהה ‪ .‬יצא‬
‫מתק מפיכם ‪ .‬כי כקול השירים כן דברי‬
‫הכסיל ‪ .‬נס אנכי חליתי כמוכם ‪ .‬אך בהיות‬
‫מר׳ן קדישא מווארקי ז׳ל נ׳ ע ביוארשא‬
‫)בפ׳ נת לא אזכור השנה( אז באתי להשיב‬
‫שולתי דבר בענין הכלל וספרתי הענין‬
‫בקול ‪ .‬השיבני דברי חכמים בנחת נשמעים ‪.‬‬
‫וזה נח מצא חן בעיני ד׳ בעבור שהי׳ נוח‬
‫לבריות ‪ .‬ודבריו בנחת מצא תן וכו׳ ‪.‬‬
‫ומיום אז דברתי לאט ולא יכולתי לשמוע‬
‫אשר ידובבו בקול ‪:‬‬
‫ג □ זאת תקיימו לטובמכס ומשמרו לומר‬
‫בכל יום איזה קאפיטליך תהליס‬
‫וטוב מעט בכוונה ‪ .‬ולאמור פסוקי בטחונות‬
‫כי זולת המצוה שאמירת מהליס יחשב כמו‬
‫עוסק בנגעים ואהלות כמאמרם ז׳ל ‪ .‬יועיל‬
‫להצלתה ‪ .‬ובעת מבקשו לעשות ולהלוך‬
‫עשות באיזה ענין מסחר ‪ .‬תפתחו הספר‬
‫מהליס ‪ .‬ותביטו בו אם טוב פתר תבטחו‬
‫כי כן יהי׳ בעזהש׳י ‪ .‬ונהפוך הו א‪ .‬מאמרו‬
‫מן הנסתר ולהלן עדי תסיימו בדבר טו ב‪.‬‬
‫‪ 1‬ד׳ יגמור בעדכם לטוב ‪ .‬כל אלה נסיתי ‪.‬‬
‫ומי ימן שתאבו בכל יום מה ללמוד ‪ .‬כי‬
‫בזה היום שלמדתי הייתי שמח ‪ .‬ורעיוני‬
‫צלולים לקניני ומסחרי הזמן ‪ .‬ואין תכס‬
‫כבעל הנסיון ‪ .‬גס השמרו מכילות כי היא‬
‫מדה מגונה מאוד ‪ .‬ושוח האומרים המקמן‬
‫יעשיר ‪ .‬והוא לא תצלח ‪.‬ונ ה פו ך הוא הכילי‬
‫לא ישקיט לקבן הון ‪ .‬מת בחייו ‪ .‬ובמותו‬
‫יבוזו זרים יגיעו ‪ .‬ויש מפזר ונוםן! עוד ‪.‬‬
‫ישבע בחייו וישאיר ברכה במומו ‪ .‬והפיזור‬
‫יהי׳ בהשכל ‪ .‬לא למען הכבוד והתפארת ‪.‬‬
‫אפם כפי ערך הרכוש והצורך כיאות מצד‬
‫הנותן והמקבל ‪:‬‬
‫מצאו לריב ברחו מן המתלוקה ותהיו‬ ‫א‪5‬ך‬
‫מן הנרדפים )ש׳ם ב׳ ק דן( צ׳ג‬
‫ע׳א( ‪ .‬כי בכל עת חפצתי להראות את‬
‫ידי וגבורתי לנקום משיטני ‪ .‬גס כי‬
‫צדקתי לא יכולתי לבצע מעשי ‪ .‬ובעת‬
‫הייתי נרדן( ניצלתי מהם ומהמונם ‪ .‬המה‬
‫ר ‪11‬‬ ‫דברי מרדכי‬
‫היתר שבעולם ‪ .‬רק תמלאו רצוני ‪ .‬ואם‬
‫חלילה תעברו וחמרו ‪ .‬לא אשא לפשעכם‪.‬‬
‫ואקח נקם מכם ‪ .‬והי׳ כל המוב אשר‬
‫עשיתי כל ימי חיי בכלל ופרס יעמוד לי‬
‫להרע או להסיב אתכם ‪ .‬אס תאבו ותשמעו‬
‫וכוזב לכם ‪ .‬ואם תמאנו ומריחם אייסר‬
‫אתכם ואת זרעכם לא אשקוע ולא אטת‬
‫עדי ח שבו ותקיימו ‪ .‬ועחה בחרו לכם‬
‫הדרך הנמב ‪ .‬זולת זה בהיוח הזמן אעשה‬
‫הכל פראוונע ננפ׳י הרזאנד שלא תוכלו‬
‫לשנות ‪ .‬עסה חמו דבר ‪ .‬ואבקש חנוני נא‬
‫בזאח ‪ .‬וקיימו הכל ברצון העוב וכאשר‬
‫צויתי כן תעשו ‪ .‬ותאריכו ימים ושנים וסוב‬
‫לכס ‪ .‬אביכם מאמיל מיכלזאהן מקאלשין ‪:‬‬
‫אשר קרני ‪ .‬ודברי פי הקדוש דל יעמוד‬
‫שםע‪1‬י‬ ‫ובן צויתי לכם בני‪.‬‬
‫ותחי נפשכם‪:‬‬
‫הקרקעות בתים ומסחר וחובות‬ ‫רכושי‬
‫וספרים כסף מעבעל וכל חפצים‬
‫ומלבושים וכל אשר לי ‪ .‬יחלק על עשרה‬
‫חלקים‪ .‬עבור שלשה בניס וארבעה בנוה‪.‬‬
‫ויורשי בתי הענה המנחח ‪ .‬וחלק אחד‬
‫לסלק לזוגתי המגיע ל ה‪ .‬כאשר אפרוס‬
‫אי׳ה בשמותם ‪ .‬ועבור כ״א חלקו ‪ .‬והעשירי‬
‫יהי׳ קודש על תיקון נשמתי ‪ .‬והנה כפי‬
‫הפראווע יש לי להוסיף ולגרוע עד חלק‬
‫רביעי מרכושי ‪ .‬ואנכי לא חסרתי ולא‬
‫העדפתי ‪ .‬אך באיזה ענין קמן עשיחי‬
‫הכל בדיעה מיושבת עד הנכון כרצוני ‪.‬‬
‫ומרס אדבר אודתכס בפרס העליתי בכלל‪,‬‬
‫וראשית אצוה אודותי כי הרבה יגעתי‬
‫שבעתי מרורים בקניני החבל ‪ .‬וזה חלקי‬
‫מכל עמלי להשאיר אחרי ברכה לחיקו;‬
‫נשמתי ‪ .‬וכן גזרתי וכן יקום ‪:‬‬
‫בכסף לא לי ‪ .‬כי נכסוף‬ ‫א( חלקי‬
‫י נכספתי לבית אבי ושמה אין‬
‫כסף נחשב למאומה ‪ .‬ע' כ מחיר הכסף‬
‫יתנו לבהמ׳ד מקאלשין שני חלקים מספרים‬
‫שלי עפ׳י חשבון עשרה חלקים ‪ .‬בתוכם‬
‫יהי׳ הש׳ס ווינער אלפסיס ווינער וחומשיס‬
‫הגדולים עם אלשיך על בוגין ‪ .‬וכהנה■‬
‫יבחרו‬
‫ד־נא ‪ .‬אך ‪ 3‬עבור שלחחיך בעניני מ ל ל‪.‬‬
‫וכמה פעמים הלכת ולא טמיח בחמים ‪.‬‬
‫כחשת לי למען חמלת מאל אשר הטמסתיך ‪.‬‬
‫ע' כ קרה לך הדבר הזה ‪ .‬למחרתו בבוקר‬
‫אמר לי דברי פיוס ‪ .‬וזהו אח הכל יביא‬
‫ד במשפמ על כל געלם אם מוב ואס‬
‫רע ‪ .‬המשפפ טל רע נכון ‪ .‬אכן המשפט‬
‫על סוב לא יתכן ‪ .‬וזה הכוונה שנם על‬
‫המוב הוא נשפס יען המוב ההוא שעושה‬
‫האדם יכול ה׳ות ביותר מו ב‪ .‬ע' כ מה‬
‫שאמרתי אתמול כי לא חשמע ותעשה‬
‫אמנם שמעח גם עשית ‪ .‬אך יכולת לשמוע‬
‫ולעשות ביחר שאת המוב ההיא ‪ .‬כל אלה‬
‫הדברים רשמתי לפניכם לזכרו; למען תדעו‬
‫לכם ולא ימושו מפיכם ומפי זרעכם לעולם‪.‬‬
‫ושמעו אל אביכם וסוב לכם כי פי המדבר‬
‫אליכם ‪:‬‬
‫ו ? ז ת ה בני שמעו מוסר אביכם ‪ .‬דעו‬
‫כי ממרים הייתם מיום דעתי‬ ‫^‬
‫א ת כ ם‪ .‬לא שמעתם בקולי לא זכרתם‬
‫המוב אשר עשיתי לכם ‪ .‬מהנהגותיכם‬
‫וממסחרכם שבעתי כעס יגון ומכאובות ‪.‬‬
‫הייתי לזרא בעיניכם ‪ .‬וכל דרכי לא יתכנו‬
‫אך מה אזעק עמס עליכם ‪ .‬הלא כולנו‬
‫נואלנו ‪ .‬בניס אנחנו ל ד ‪ .‬אל אחד בראנו‬
‫אב אחד לכולנו ‪ .‬גם כי רואים הננו כל‬
‫המוב אשר ייסיב ד׳ עמנו ‪ .‬בכל עת ובכל‬
‫רגע רבו חסדיו ‪ .‬ואנחנו חמאנו ‪ .‬ועוד‬
‫יוסיף עמנו האל האב הנאמן ברחמיו •יחוס‬
‫עלינו ויסלח לנו ולא ימנע הסוב מאתנו‪.‬‬
‫ואנכי איש ולא אל ‪ .‬ע״כ הנני מוחל וסולת‬
‫לכם ‪ .‬יוכן יסלח ד לכס על כל שגגה‬
‫ונעלם ולא תזכרו הראשונות ‪ .‬אבל דעו‬
‫כל אשר אנכי מצוה אתכם אחרי מותי ‪.‬‬
‫אם השחח חשחיתון ‪ .‬ולא‪ .‬תקיימו ‪ .‬מרה‬
‫יהי׳ אחריחכס ‪ .‬כי לא אסלח לאשר אשאיר‬
‫ואצוה רק תקיימו ברצון ובנפש חפיצה ‪.‬‬
‫ועוד הנני גוזר עליכם בח׳ח ובאלה‬
‫ובשבועה ובגזירת כיבוד בשם אלקי ישראל‬
‫שהשווה הכבוד לכבוד המקום וחלילה לסור‬
‫מכל הדברים האלה הנרשמים ממני בהוראת‬
 ‫■דברי יזרדכי‬
‫סמערין שני נרות לבהמ׳ד בכל שבת ויו׳מ‬
‫ונר אחד לפני העמוד בעת התפלה בימות‬
‫החול ‪ .‬וכן בשמיבל שהתפללתי ‪ .‬ועל הי׳ל‬
‫שני למרות נרות לפני עמוד בבהכנ׳ם‬
‫ובהמ׳ד ‪ ' .‬ובכל השמיבלעך בעיר א שני‬
‫פינמ ושני נרות סמערין לפני העמוד‬
‫ובשמיבל שהתפללתי ‪ .‬זולת זה י׳ש לכל‬
‫השמיבלעך וישתו ביום זה ויזכרוני וידונוני‬
‫למונה ‪ .‬ויעלה לפניהם כל המוב אשר‬
‫עשיתי בכלל ופרמ לכ׳א ‪ .‬ואולי הרעותי‬
‫לאחד מהם ‪ .‬אבקש ממנו שימחול לי ‪ .‬ומה‬
‫בצע במשממה העצורה ‪ .‬ויזכור קן כל‬
‫בשר וזה סוןז כל האדם ‪:‬‬
‫ח( ה ר ב ה יגעתי בחבורי אשר לקמתי‬
‫ואספתי דבר על אופניו ‪.‬‬
‫בהקדמות הרביתי לפרש כוונתי ‪ .‬יבחן עתה‬
‫דברי כי לא הדפסתי בחיי ‪ .‬וגס עתה‬
‫לא להתפאר באתי ‪ .‬כי מה הכבוד המדומה‬
‫לפני שוכני קבר ‪ .‬א ק יהי׳ לזכרון לעד ‪.‬‬
‫ואולי אזכה כי יגיעו דברי לחדרי לב‬
‫האדם ‪ .‬ויקח מוסר בעד ארגיעה ‪ .‬ויהי‬
‫שפתי דובבות בקבר כמאמרם ז׳ל יבמות‬
‫>דן( צ׳ז( ויהי׳ תיקון לנשמתי ‪ .‬ע״כ מבניי‬
‫אשר תבחרו איש יודע ספר ומבין ‪ .‬יבקר‬
‫ספרי שנית ‪ .‬ויערוך הדברים ויתקן השעית‬
‫כי מין אנושי לא ימלמ מזה ‪ .‬וד׳ יודע‬
‫כוונתי הי׳ למובה‪ .‬ולסלק להמבקר בעד‬
‫זה ‪ .‬וכאשר יגמור מלאכתו יתאמצו הבנים‬
‫או מנכדי אשר יבחרו היודע ומבין וידפיסו‬
‫יוון למדינה בלא שום הסכמה בלא שוס‬
‫התפארת ושבחיי ‪ .‬רק יזכירו שם המלקע‬
‫כמבואר בספר ‪ .‬והנני גוזר עליכם ובאזהרת‬
‫ח׳ ח שחלילה לעשות מזה מסחר וליקח‬
‫מחיר ‪ ,‬אך לחלקם בין בניי ומשפחתי‬
‫ואוהבים הבוחר יבחר ‪ .‬זכור אזכור למובה‬
‫אם אמצא זכות ויעמוד לו ולזרעו אתריו ‪.‬‬
‫אך בל יריבו ויהי׳ נעשה הכל בשלום‬
‫ובהשקש ‪ ,‬ותשגיחו ותתאמצו בזה כי זה‬
‫מגמתי ‪ .‬ואם תמאנו לעשות בזה ‪ .‬יוקח‬
‫מרכושי אלך זה׳ עבור המבקר ועל הוצאות‬
‫הדפום ויגרע מחלקכס ‪ .‬וכן אני מזר בזה‬
‫ומשיל עליכם בח׳ח באלה ובשבועה‬
‫שתקיימו‬
‫‪12‬‬
‫יבחרו ססרים הנצרכים ונצלחים לניהרדד‪.‬‬
‫הנשאר מספרים עוד שמונה חלקים אבאר‬
‫•אי״ה כדת מה עשות ‪ .‬וזאת ישאו קודם‬
‫ממתי לבהמ׳ד ‪:‬‬
‫ב ( ג ם הלייכמער של מעש הגדול ישאו‬
‫ג' כ ושמה י הי׳‪:‬‬
‫נ( ל ח ל ל ו קודם ממתי גדולים כמספר‬
‫י מרדכי‪ ,‬מאמיל בן שלמה‬
‫בן בריינדל מקאלשין ’ שעולה אל]‪ 1‬שבעה‬
‫מאות ושמונים גדו׳ ‪:‬‬
‫תורה הגדולה שלי ‪ .‬אשר‬ ‫הספר‬ ‫ד(‬
‫היא נשמיבל מוגה לנכון ‪.‬‬
‫אך זה ישן לצוות משלי לתקן ולעבור‬
‫בקולמם ‪ ,‬וליתן לבהכנ׳ם ולשאת קודם‬
‫ממתי לבהכנ׳ם ‪ .‬ואח*כ יתקנו ‪r‬‬
‫ממעות א׳י ממשה מאות‬ ‫יס קבלתי‬
‫ז הו׳‪ .‬אמנם הוצאתי סך‬ ‫י‬
‫רב על צורכי העיר ‪ .‬ויכולתי לנכות‪ .‬עכ*ז‬
‫רצוני וגוזר אני עליכם שתשיבו הסך הזה‬
‫מם חומש הוספה ס׳ ה ששה מאות ז הו׳‪.‬‬
‫אולי מעלתי במעות הקודש שהי׳ מ׳י זמן‬
‫כביר ‪ .‬המחצה יהי׳ על מעות א׳י ומחצה‬
‫השנית על עניי חולי העיר ‪ .‬ובל לשנות‬
‫מבור ענינים אחרים מצרכי העיר ‪:‬‬
‫מכם בניי שמלמדו בשנה‬ ‫בקשתי‬ ‫‪0‬‬
‫‪ ,‬הראשונה כל ששה סדרי‬ ‫*‬
‫משנה ‪ .‬ואחר הלימוד לומר האנא כתיקון‬
‫וקדיש ‪ .‬ויען מרודים הנכם ‪ .‬ומי יודע אם‬
‫תאבו ותשמעו ‪ .‬ע' כ יחלקו ביניכם וחתני‬
‫ונכדי ‪ .‬ועל הי'צ הראשון יהי׳ סיום בין‬
‫כולכם מכל הש״ם ‪ .‬וכ׳א מבני או חתני‬
‫שלמד יאמר קדיש ‪ .‬זולת זה ימכרו שני‬
‫אנשים שתבחרו אנשי אמונה שילמדו משניות‬
‫בכל יום פרק ‪ .‬ויאמרו האנא וקדיש ‪.‬‬
‫ועל הי'צ יגמרו ‪ .‬וליחן לכל אחד מאה‬
‫זהו׳ ‪ .‬ושנים הבאים בפת הי׳ל מלמדו‬
‫פרקים המתחיל בשמי ‪ .‬ואס קשה עליכם‬
‫גם זאת ‪ .‬תשכרו ולסלק בעד לימוד פ׳א‬
‫א זה׳ ‪ .‬ויאמר הלומד אחר כל פרק האנא‬
‫עם קדיש‬
‫הראשונה יהי׳ ניסן נרות‬ ‫‪ (t‬ב^סנה‬
‫ז ‪13‬‬ ‫דברי מרדכי‬
‫יא( ה פ ל א ץ שיש לי אצל הציגעלניט‬
‫שקניחי מחצר אצל ר׳‬
‫נטע אבנר שפאדטל מחדק אורך ט׳ ה‬
‫ורוחב מ׳ז אמוח ‪ .‬יהי׳ טל השטיבל‬
‫ווארקטר חסידים ‪ .‬וכאשר הפלאן גדול ‪,‬‬
‫אזי יוכלו קחת החצי על צורך השטיבל‬
‫והחצי השני למכור על צורך הבנין )הוספה‬
‫בנליון בזה׳ל ‪ :‬בענין הפלאן יטן מח מו׳ר‬
‫זלהיה מווארקי בחיי ‪ .‬לע׳ע בטלתי פינקט‬
‫זה ובהיות הזמן אדטה אי׳ה מה לעשוח ‪.‬‬
‫המצוה מאטיל( ועוד ינדבו בניי והמספלליס‬
‫טל צורך בנין זה ‪ .‬ויגמרו בשנה הראשונה‬
‫מל י'צ הראשון ‪ .‬ואז יהי׳ חנוכת הבית‬
‫ביום ההוא ‪ .‬ויספללו בשם בי'צ הזה ‪.‬‬
‫ובניי יאמרו קדיש ‪ .‬וישמחו ביום ההוא ‪.‬‬
‫ויגדרו כרצונם נרות זולח הנרות אשר‬
‫קבטתי כמבואר ‪ .‬השטיבל הלז לא ישונה‬
‫צטולם ולא ימכר טל שום צורך בטולם ‪.‬‬
‫וכן יהי׳ נטשה בחופוטיק לזכרון מולם ‪.‬‬
‫ואס בימים הבאים ישונה שם החסידים ‪.‬‬
‫אז למי יהי׳ שייך השטיבל למי יחפלל‬
‫בשם יש דטה לבניי וגס לאותן שהחפללי‬
‫לשנות טל שס שטיבל אחר ‪ .‬וחלילה לשנות‬
‫טל שום מנין וחברה בטיר זולת עבור‬
‫תסידים ‪ .‬ואבטח כי יטשו הכל טפיי היושר‬
‫והדת בהשקט ושלום ובלי מחלוקה ‪ .‬כי‬
‫זאת מאסתי ‪ .‬והאמת והשלום אהבו ‪.‬‬
‫והתפילות שיתפללו יעמוד לי ולזרמי א ח רי‪.‬‬
‫כן גזרתי בכל ענין אזהרוח בעולם ‪ .‬באלה‬
‫בשבועה ובח׳ח ‪ .‬וכן צויתי וכן יקום ‪:‬‬
‫‪ ! 1‬ב ל אשר צויתי למשוח בטת מוחי עת‬
‫יגזור היוצר בקאלשין ואם חלילה‬
‫יעלה במקום דערבין לי כמבואר תקיימו‬
‫הכל אח'כ ליתן כל הספרים ולשאת אותם‬
‫לבהמ׳ד לקבוע זמן ואז יספידו אוחי‬
‫ותקיימו הכל ככתוב בלי חחסרו דבר כן‬
‫גזרחי ‪:‬‬
‫גמרחי ״בע׳ש נחמו' תרכ׳ז פה ״קאלשין׳ וזה ינחמינו ממעשינו ומעצבון ידינו‬
‫באדמה אשר וגו׳ ויהי׳ לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ד׳ צורי וגואלי‬
‫מאטיל מיכלזאהן בקאלשין ‪.‬‬
‫שחקיימו רצוני ‪ .‬והאמח והשלום א ה ס ‪:‬‬
‫ט( מ ד ל ק י חלק טשירי ‪ .‬יחנו טל‬
‫פריצטנט טל חופיטוק‬ ‫י‬
‫בטוח כפי אשר יטלה מכל הרכוש חלק‬
‫הטשירי כמבואר ‪ .‬וחלילה לימן זאס ליד‬
‫אחד מבני ומחחני או נכדי ומשפחמי אפס‬
‫טל חופיטוק אחרים ובטוח ‪ .‬ומזה ה פ׳ ט‬
‫יחנו נדן טל צורך נשואי יתום ויתומה‬
‫משני הצדדים או מצד אחד ‪ .‬והחסונה יהי׳‬
‫ביום הי'צ דוקא ‪ .‬ואקוה לאל שיטלה‬
‫ביום אשר יוכל היות חחונוס ‪ .‬והנדן יהי׳‬
‫לא פחוס משני מאוס זה׳ מן הפיט שיקבלו‬
‫בכל שנה ‪ .‬ולהכין בזה מודם בא הזמן‬
‫בכל החפטלוס ‪ .‬ואם יטלה ה פ׳ ט יומר‬
‫מסך הנ׳ל יוכלו לטשות טוד חתונה של‬
‫יתומים ‪ .‬וסבניי יהי׳ טל החסונה הלז ואל‬
‫יבושו גם אם יהיו החתן והכלה מפחותי‬
‫טרך וסשממו טל זו החתונה ‪ .‬ואם סוכלו‬
‫היות שושבינים מה טוב ‪ .‬והשץ יטשה‬
‫אמ״ר קודם החופה בטבור שנדבסי מרכושי‬
‫מל צורך הנשואין ויסיים כנהוג ‪ .‬והמצוה‬
‫הזאת יטמוד לי ולכם טד מולם ‪:‬‬
‫י( מ ל נשואי נכדי ומזרטי טד מולם‬
‫יקחו ממטות פ״ט מחלקי ויתנו‬ ‫^‬
‫ד*ג שלשה רו*כ ויכרזו דרשה נישאנק‬
‫שהניח א*ז המנוח מטזבונו ‪ ,‬ויטמוד כל‬
‫הטוב שטשימי להיוח להם הזיווג להצלחה‬
‫וכל טוב ויאריכו ימים באושר ועושר‬
‫וכו׳;‬
‫ו א ל יקשה במיניהם הדבר הלז לאמור‬
‫מה זה להזכר בין החיים ‪ .‬הלא‬
‫מציגו בתלמוד ברכוח )דך ל׳א( ששרו‬
‫בטת הנשואין ווי לן דמיתנא ‪ .‬ט*כ אל‬
‫ירט לכם הדבר הזה שנזכר ממותי אשר‬
‫הנחתי למתנה שידמו הכל כי הי׳ להם‬
‫אב זקן אשר האציל ‪ .‬ברכתי טל הזוג‬
‫כמבואר ‪:‬‬
‫אנכי החצוה‬
 ‫קטרת מרדכי‬ ‫‪4‬־‪1‬‬
‫ולספאדס בהנהגומיו ‪ .‬במעלות מדוסיו ‪.‬‬ ‫ובעזרתו ית״ש ‪:‬‬ ‫בשם ה'‬
‫הדר הוא לכל חסידיו ‪ .‬מפורסש בססידסו‬
‫ב צ א ת הספד לאורה ‪ .‬אתיצבה פתח‬
‫ויראהו ושקידס למודו ‪ .‬ואהבסו העזה‬ ‫השמרה ‪ .‬יאליכס אישים אקרא‬
‫לתורה ולעוסקים בה ‪ .‬ונדבוס לבו לפזר‬ ‫שלימי אמוני ישראל ‪ .‬ראו ד מי חדש ‪.‬‬
‫ממוני לעניים ולפדיון שבוים ‪ .‬והי׳ נשוא‬ ‫נאדר בקידש איר שמיר ונעלם ‪ .‬לא שזפשו‬
‫פנים פאר הסכמים ונבונים ‪ .‬מעוז לדל‬ ‫עין הדפום מעולם ‪ .‬הס׳ הזה אשר אר‬
‫ומשגב לאביונים ‪ .‬מ ש ם נדבוס ‪ .‬סמך‬ ‫נומן לפניכם היום הוא פועל אבי זקיני‬
‫לכל הנופלים דכאי לבבוס ‪ .‬מליצסו עבור‬ ‫הרב הנדול בסירה ובחסידוס ובעושר‬
‫כלל ישראל בכל פס לפני ■שרים ‪ .‬והשיב‬ ‫יבמע׳ש מוהר׳ר מרדכי מאשיל זצ׳ל מק״ק‬
‫בניס לאבוסס ‪ .‬הוציאם ממסגרוסם ‪ .‬ט‬ ‫קאלשין ק הגביר הנדיב המפורסם ס׳‬
‫היה שסדלן גדול ליהודיס במדינה ‪ .‬והקיסר‬ ‫שלמה פי״מ בקאלשין בן הגה׳ק מוהר׳ר‬
‫ניקוליי הראשון ע׳ ה כיבדו ונסן לו‬ ‫יחיאל סיכל אב׳ד בבס א׳ בשלש קהלוס‬
‫מאדאל )ארדען( ‪ .‬והיה לו מהלכים בחצר‬ ‫בק׳ נאווימינצק ‪ .‬וק׳ שעניצא ‪ .‬וק׳ קאלשין‬
‫השרים‬ ‫ריששפולץ‬ ‫הנציבים דמדינס‬ ‫ושם מ' כ ‪] .‬ועפ׳י סנאי הקהלוס ‪ .‬ואופן‬
‫פאסקעווישש ‪ .‬בערג ‪ .‬ובכח זה ה׳ עמו‬ ‫סשלומי השכירוס‪ .‬היה שידור בקביעוס‬
‫להמציא לעמו פדוס ורוחה ‪ .‬ובישל כמה‬
‫>קאלשין ‪ .‬ויה!׳ נקרא מינצקער רב[ ‪.‬‬
‫גזרוס רעוס ‪ .‬הוא בהשסדלוסו השיג היסר‬ ‫בן הגה׳ק ס׳ צבי הירש אבד׳ק ששארקב ‪.‬‬
‫על עירובין במדינסיני בשנס סר׳ד ‪ .‬הוא‬
‫נכד הגאון מ׳ יחיאל מיכל ]אסוסו היסה‬
‫הוציא לאור משפשו של הגה״ק אדמו׳ר‬ ‫אשס הגה׳ק בעל שו׳ס כנסס יסזקיל‬
‫מהר׳ם זצ׳ל מקאצק ‪ .‬בעס שהי׳ עליו‬ ‫זצ׳ל אבד׳ק אה״ו[ בן הגאון מ׳ שלמה‬
‫משפ‪,‬ש נורא להביאו במשמר ע׳י עלילה‬
‫חלמן בן הגאון ס׳ יואל מבריסק בן בנו‬
‫נוראה ‪ .‬וכדומה לאין מספר ‪:‬‬
‫של הג ה׳ ק רבינו יואל סירקם אבד״ק‬
‫עס אשר הגה׳ק מו״ר ר׳ יצחק‬ ‫ובכל‬ ‫קראקא בעל הב*ח זצ׳ל ‪ .‬ואשח הג׳ מ יואל‬
‫מווארקי זי׳ע עסק בצורכי הכלל‬ ‫מבריסק הנ״ל היסה בס הנה‪-‬ק רבינו‬
‫כנודע‪ .‬והי׳ צריכים לעמוד לפני שרים‬ ‫■יום שוב ליפמאן ה לוי העליר אבד״ק‬
‫גבוהים ורמים ‪ .‬שלח אס זקיני הררמ׳מ‬ ‫קראקא בעל מוספוס יו׳ש זצ׳ל ולמעלה‬
‫הנ״ל להיוס דורש שוב לעמו ‪ .‬ודובר שלום‬ ‫בקודש זי׳ ע ‪:‬‬
‫לכל זרעו ‪ .‬וכן כל גדולי וצדיקי הדור‬ ‫ת ר ב הממכר זרץני ז׳ל נודע ביהודה‬
‫דפקו על פסחו ‪ .‬בבקשס שובוס ע׳ ע וכלל‬ ‫ובישראל גדיל שסו בשם ר׳ מאשיל‬
‫ישראל ‪ (* .‬והוא היה השליח צבור ישליסא‬ ‫קאלושינר ונודע ע״ פ סבל למכביר לשם‬
‫דרסמנא‬

‫דורו ‪ .‬אשר כסבי‬ ‫*( ו ל ד ו ג מ א אעסיק כאן איזהו מכסבים מהגאונים הק׳ גדולי‬
‫לזקיני זצ׳ל ‪ .‬וז״ל קדשם ‪:‬‬
‫כ ב ו ד אה״ו ידדי וכו׳ מו׳ מאשיל נר״י ‪ .‬בקשסי מאוד להסאמן בדבר מצוה רבה‬
‫אזדוס הילדים א»־ נלקמו בידי א״י אשר לא נשמע זה מאס שנים ‪ .‬ואם‬
‫ככה יעשה ^ו וס׳ו יבצע מעשיהם יהי׳ ב״י הפקר ובערמה ורמיוס ספצים לשנזס‬
‫■גלעשוס פול ‪ .‬נא מאוד בל יהי׳ הדבר נקל בעינמ ‪ .‬יע שה אצל הגובערני מה דאפשר‬
‫וכו׳ ויסד הדמיים יספר לו ידדנו מוכ׳ז ד׳ יעקב בצלאל נ׳י ‪ .‬נא להיזס זריז כמגוה‬
‫דבה כע ‪ .‬ד‪3‬רי ידירז המז ש הק׳ יצחק מא*ר בהיב מוריי ז׳ל ]הוא אדמו׳ר בעל סי*‬
‫הרייס זל׳ל[ ‪:‬‬
‫עוד‬
‫ח ‪15‬‬ ‫עטרת טרדכי‬
‫עמל וטורח ‪ .‬ויכחת רגליו לעיר הפלן או‬ ‫דרממנא ‪ .‬ולא שס לכ לסובח עצמו‪ .‬נטש‬
‫לעיר הבירה ‪ ,‬לא עצרו גשס ושלג חורב‬ ‫בימו ‪ .‬מזב רכושו וקטנו ‪ .‬ולא חם על‬
‫וקרח‬

‫יש מחיי מכתב מאדמו׳ר הנה׳ ק ז׳ל מגור ‪ .‬אל זקיני זצ׳ל ‪ .‬המבקשו שיכניס‬ ‫עוד‬
‫א׳ ע להשקיט הריב שהי׳ בווארשא נגד הרב הגאון וכו׳ מויה יעקב גיזונדהייט‬
‫זצ׳ל ‪ .‬בכדי שלא יבוא הדבר לפני ד׳ ע מ׳ו ‪ .‬וכדרכו רק להרבות שלום יכו׳ ‪.‬‬
‫ואכ*מ להעמיקו ‪:‬‬
‫ל י י י ד י י די וכו׳ מו*ה מאטיל נ׳י מקאלשין ‪ .‬אבקש מכבודו שימחול ויעשה טובה להאברך‬
‫מויה שמואל ב׳ מ מאיר ממינצק כאשר יספר לכבודו ולמצוה גדולה יחשב ‪,‬‬
‫יבטיח אני במדת טובו שבוודאי יעשה לי טיבה בכל היכולת ובזכות זה יזכה ל ^‬
‫טוב ‪ .‬נאום ידידו יעקב ארי׳ חופיק ראדזמין ‪:‬‬
‫ב ״ ה במיש׳ק פ׳ מצא כמר׳ו לפ׳ק ‪ .‬לכבוד ידידי וכו׳ מויה מאטיל ד י ‪:‬‬
‫ד ) נ ה שמעתי אשר העיר אקינאווע אשר טישים אומה לכפר ‪ ,‬והרבנית אשר טושים‬
‫עבור נכדי לא יהי׳ שיה לכלום וכו׳ ובקשתי שימחול ויכתוב לי תשובה עיי‬
‫המוקדם ומו לא רק חיים ושלום וכל טוב וכו׳ ‪ .‬והש״י ימן לו עסקים סיבים להרוויח‬
‫וריווח והצלה יעמוד ליהודים‪ .‬נאום ידידו יעקב ארי׳ חופ׳ק ראדזמין ‪:‬‬
‫יום א׳ וארא ימבר״ך לפ*ק ביאלא ‪ .‬ר ישפות שלום וכ׳ט לכבוד הגביר המפורסם‬
‫■‬ ‫וכו׳ החסיד כש׳ת מו״ה מרדכי מאסיל ד י ‪:‬‬
‫ה נ נ י לזכות את כבודו במצוה רבה ‪ .‬היות שהאברך מ׳'אברהם גרשון מריקא הימים‬
‫ממשמשים ובאים שיעמוד לגורלות לעבודם הצבא ‪ .‬והוא באין עומד לימינו ‪.‬‬
‫והנה על החזה יש לו גובה אשר לדידהו הוי מומא ‪ ,‬יפעול נא כבודו בחסדו הטוב‬
‫ביום עמדו לפני שרי הצבא ‪ .‬ולהשתדל עבורו שיצא נקי ‪ .‬ונא עד כמה פעמים לרחם‬
‫על אביון העלוב המוכ׳ז ‪ .‬וכן יגמור ד׳ כל טובו על כבודו‪ .‬ויתרומם קרנו על במחי‬
‫ההצלחה ‪ .‬ידידו דובעריש בהנאון מ׳ אברהם שי׳ לנדא ‪:‬‬
‫ב * ה בין כסא לעשור ‪ .‬בגמר חחימה סובה יבושר כבוד ידידי וכו׳ מ ד ה מרדכי‬
‫מאסיל ד י ‪ .‬להיות הדבר לחון מאוד כפי אשר יספר המוכ׳ז אשר מהנמנע‬
‫בקסת הסופר להעלות על המכחב ‪ .‬לזה באמי בדברים קצרים לבקשהו על ככה להיות‬
‫נא לתשועה בריב יועץ חכם כמוהו ‪ .‬אקוה ט ימן מקום לדברי אלה כי כנושא חמור‬
‫מאוד וישא ברכה מהש׳י כנפשו ונפש ידדו הדור׳ש יעקב צבי מפאריסוב ;‬
‫ל ״ ה יום ב׳ משפטים פ׳ ק ווארקא ‪ .‬לכבוד וכו׳ מ׳ ר׳ מאמיל ד י מקאלשין‪.‬‬ ‫בעז•‬
‫בקשתי מאוד ומאוד ממעיה שימחול לעשות סובה להמוכ׳ז כמו שיספר לפני‬
‫מ עי ה כדיש ‪ .‬ובטוח אני שמעיה יצליח בדבר זה ‪ .‬ובזכות המצוה הזו יעזור ד׳ לכמע׳ה‬
‫שיצליח בכיע ובכל אשר יפנה ‪ .‬מנאי ידידו המצפה להצלחתו שמחה בונם בהרהיק זציל ‪:‬‬
‫ב ״ ה ועשיק נח בריית לפיק קאלשין ‪:‬‬
‫כ ב ו ד הנביר המפורסם ‪ .‬שמו נודע בשער בת רבים ‪ .‬ליקר ותהלה הוותיק החריף‬
‫שלשלת היוחסין נדיב לב וכו׳ מ׳ מאסיל מיכלזאהן ניי ‪ .‬מאמנו אנחנו החיע‬
‫ובצירוף מהרב המאהיג דפיק ‪ .‬אנא אל יחרה אפך בבני עמך ‪ .‬ואף אם אחד יחטא ‪.‬‬
‫צאן קדשים מה פשעו ‪ .‬מבקשים וסמחננים אנחנו לפני כמחיה ‪ .‬יזכיר אהבת קדומים ‪.‬‬
‫יכבוש עונינו ישיב ירחם ‪ .‬ויעשה ‪ .‬ויצליח כמאי ק עהה ‪ .‬מובטחים אנסנו ‪ .‬דמעמינו‬
‫אל ימניש ‪ .‬כי בך עינינו חלויוח ‪ .‬נא אל ישיבינז נכלם ‪ .‬מרחוק נקרא שלום לקרוב ‪.‬‬
‫באנו עהיח ‪:‬‬
‫באנס ^‪5‬גןה זלמן אלטשי־לרי חזפיק הניל ‪ .‬ואחריו שבטה חתימות מבעי ב שבעירו ‪:‬‬
 ‫עטרת מרדכי‬
‫טמו ‪ .‬אבל הרב לא הלך‪,‬טמו ‪ .‬רק לבו‬
‫הי׳ קל טליו כאלו הולך‪ ,‬טמו מי ‪] .‬וטיין‬
‫בזוה׳ק בא )דל׳ד ט׳ א( לך אל פרטה‬
‫מבטי ליה ט׳ש[ ‪:‬‬
‫מ ר אבי זצ׳ל סיפר לי כי פ׳ א הלך‬
‫זקיני הריר מאטיל בשליחות רבו‬
‫מנאדרזין )שנסט לשם מווארקי( להה״ג ד‬
‫זלמן פוזנר מווארשא ‪ .‬בדבר הטבת מצב‬
‫כלל ישראל שילך טמו להגראן‪ £‬פאסקטוויטש ‪.‬‬
‫טנה ר׳ זלמן ‪ .‬אחרי שהיא איש קדוש ‪.‬‬
‫למה צריך לזאת ‪ .‬יתפלל בביתו להקביה‬
‫וימלא רצונו ‪ .‬והשיבו שזה יכול טבור יחיד‬
‫ולא טבור כלל ישראל ‪ .‬וביאר בזה כי‬
‫מרדכי היהודי משנה למלך אחשזרש ורצוי‬
‫לרוב אחיו ‪ .‬ולא לכל אתיו כדרשת חז׳ל‬
‫ט״י שאלה כזאת ‪ .‬שיושב בשטר המלך ‪.‬‬
‫ולא בביתו ‪ .‬והתיריץ למרדכי כי דורש טוב‬
‫לטמו וגו׳ ■היינו לכל הכלל‪:‬‬
‫) ‪£‬׳ א התנצל א׳ ט זקינו הרה׳ג החסיד ר׳‬
‫מאטיל ז׳ל ‪ .‬לפני מו׳ר הק׳ מהר'•‬
‫מווארקי מטניני המצוקות שטושין לו ‪.‬‬
‫והשיבו שבילדותו בא להרבי מלובלין זי׳ ט ‪.‬‬
‫והוא היה אז קצת טשיר ‪ .‬אמר לו הרבי‬
‫כשיזדמן לפניך מלומדות טוב ‪ .‬אינו מזיק‬
‫שתקבל ‪ .‬חשבתי שבודאי טטה טל אחר ‪,‬‬
‫ויצאתי לביהמ׳ד הרבי ‪ .‬אחרי בא איש‬
‫כפר הסמוך לטיר טארניגראד ‪ .‬ובכה‬
‫לפניו שבניו טרל•‪.‬לב והוא בכפר ורצונו‬
‫להשאר בטרום וחוסר כל שיוכלו בניו‬
‫ללמוד ‪ .‬אמר לו שבאם תוכל ליתן ס ך‬
‫ארבטים אדומים אזי תקח אותו האברך‬
‫שיצא טתה ‪ ,‬ואזי יצליחו ‪ .‬הלך וחפש ומצא‬
‫אותי ‪ .‬ואמר לי ליחן אותו הסך ‪ .‬הבנתי‬
‫שאינו סוטה ‪ .‬ונסטחי טמו ‪ .‬וכתבתי‬
‫לאשתי זאת ‪ .‬וכתבה אלי שטוב טשיתי ‪.‬‬
‫כי הצרפתים שטברו אז לרוסיא שללו ביתה‬
‫בטיר זאריק ‪ .‬ולא הניחו אן( התבן ‪.‬‬
‫והתחלתי ללמוד טמהם חומש ‪ .‬אבל לא‬
‫קיבלו ממני אן( מלה אחת ‪ .‬נסטתי‬
‫לובלינה ‪ .‬וספרתי לו ‪ .‬אמר תתפלל‬
‫על־הם ‪ .‬וכן עשיתי ‪ .‬והצליחו מאוד‬
‫בהתמדה ובפתיחת הלב משעה לשטה ‪.‬‬
‫וכמרחתי‬
‫‪16‬‬
‫וקרח ‪ .‬וכל מטינו אך באחיו ‪ .‬ובמד טמו‬
‫רחמים שאל ‪ .‬ומשפט דרש ‪ .‬הוא היה מנהיג‬
‫ופרנס אשר רב אח ריבנו ‪ .‬והוציא לאור‬
‫משפטנו ‪ .‬בראותו צרוח אחרים ‪ .‬המו מטיו‬
‫למו ‪ .‬רחם רחמס ‪ .‬ויהי בכל טח טומד‬
‫הכן להושיט למרי נפש ‪ .‬ולהיות אבי טזר‬
‫ואב• נדיב ככל אשר היה לאל ידו ‪ .‬ובין‬
‫המון טרדותיו הטצומים למד שיטורים‬
‫חמידין כסדרן ‪ .‬ושקד טל ההורה ‪ .‬ובטבדוח‬
‫הבורא ‪ .‬כחב ספרים ‪ .‬ומחדש חידושים ‪.‬‬
‫חדשים לבקרים‪ .‬ולספר כל ממשי צדקתו‬
‫ירבו הדברים‪:‬‬
‫ו ה נ נ י להביא כאן איזה ד ב ד ם ממה שכ׳‬
‫אלי ש׳ב הגאון מ׳ יוסן( שי׳‬
‫אבד׳ק סטראצק וז׳ל ‪ :‬הרב הג׳ וכו׳ מו׳‬
‫מאטיל ז׳ ל‪ .‬הי׳ איש ברוחו דובר צחוח‬
‫לשון המדינה ‪ ,‬ובטל חן וחכמה ‪ ,‬וטסקיו‬
‫בווארשא ‪ .‬שליו מו״ר הקדוש מהר׳י מווארקי‬
‫שיבא אלץ ‪ .‬וביקש ממנו שילך לשר אחד‬
‫לבטל רצון הממשלה לגזור לשרון( השלחן‬
‫מרוך חושן משפט ‪ .‬מחמה שיש קאדטקס ‪.‬‬
‫ומחיובים היהודים לילך מם משפטיהם‬
‫בדיניהם כחוקי ה ק אד ט ק ס‪ .‬והשיב שהשר‬
‫הוא כטסן ‪ .‬מד שהכין קנה שריפה לירוח‬
‫לכל הבא אליו בטנינים כאלו ‪ .‬הן בממון‬
‫הן בטובה ‪ .‬וכן כולם השיבו כן ‪ .‬ואמר‬
‫מו״ר הק׳ ז׳ל כחיב בא אל פרטה ‪ .‬ולא‬
‫לך ‪ .‬רק שמשה הי׳ ירא מפרטה ‪ .‬א׳‬
‫הש״י שילך טמו )קום צי פרטה׳ן( ‪ .‬אז‬
‫הלך מם לבו בשמחה‪ .‬והשר בראותו אח‬
‫הריר מאטיל נבהל מפניו ומשה לו כל‬
‫צזרכו ‪ .‬אז ראה כי ה׳ טמו ‪ .‬והי׳ הולך‬
‫ומחייטן טמו בכל דבר טכ׳ל‪ .‬ובמכתב אחר‬
‫כ׳ וז׳ל כי בטח שיצא הגזירה לשרון( אח‬
‫הש׳ך טל חו'מ ‪ .‬הי׳ מו׳ר מווארקי‬
‫בווארשא ‪ .‬ואמר וימת מלך מצרים וגו׳‬
‫וחטל שוטחם אל ה׳ ‪ .‬כי בטוד שהי׳‬
‫פרטה קיים הי׳ מסך המבדיל קליפתו שלא‬
‫תבא להשיי תפלתינו וכז׳ ‪ .‬ולמש׳ק א׳‬
‫לזקינו הר׳ר מאטיל ‪ .‬והי׳ ירא לילך ‪ .‬וא׳‬
‫בא אל פ ר ט ה‪ .‬היינו שהקב׳ה א׳ כלומר‬
‫שילך טמו ‪ .‬לרמז שהשי׳ת יטזיר ל‪ 1‬לילך‬
‫ט ‪17‬‬ ‫עטרת מרדכי‬
‫בנו הה*ק מו׳ר מנחם‬ ‫בסבלטס ‪ .‬יפ׳ א כשהתחיל‬
‫לנהל‬ ‫מענדיל מווארקי‬
‫עדה ‪ .‬בא זקינו הר׳ר מאפיל ‪ .‬והר׳ ליבלי‬
‫פלאצקר אבד׳ק קאריפשוב ושאלוהו על‬
‫היוחו חושך פיו להניד כדרך אביו ‪ .‬השיב‬
‫להם ‪ .‬השבח איש חרות שנים עשר ראו‬
‫עיניו היינו שנראה לו מה שמחנהגים‬
‫הדורוח שאחריו ‪ .‬כי בכל דור יש השחנוח‬
‫מהנהגח הנשיא ‪ .‬וזו פני הדור ‪ .‬מובן שכל‬
‫המורגל בדורו ‪ .‬קן נפשו בשינוי הדור‬
‫החדש ‪ .‬וכן כל מי שכל ימיו הי׳ אצל‬
‫צדיק א׳ קשה לו לסבול הנהגה האחד ‪.‬‬
‫אבל אין צריך להיוח כך ‪ .‬כמו ששמעהי‬
‫מפיו של הה*ק ר׳ בנימין מלובלין בפ׳‬
‫שופפים אין לך אלא שופע שבימיך ‪.‬‬
‫שמוכרח כך ‪ .‬כי גם על השופס הקידס‬
‫א׳ מקודם שהי׳ לפניו שופע עוד גדול‬
‫יוסר ‪ .‬ומי לנו גדול יוחר מהרבי מלובלין ‪.‬‬
‫אמרו הזקנים שהמה ראו יוחר גדול הרבי‬
‫ר׳ אלימלך ‪ .‬והמגיד הגדול ‪ .‬וכן סיפר לי‬
‫הרב מ׳ פייבל אבדיק נאווידוואהר שבפעם‬
‫הא׳ לפני הרה׳ק מהרי׳ם בגור ‪ .‬דיברו‬
‫מקאצק ‪ .‬וא׳ שלא נמצא עוד זאח כ מוהו‪.‬‬
‫והשיבו המהרי׳ם ‪ .‬מה שהי׳ לא יהי׳ ‪.‬‬
‫אבל מה שיצפרך לדור יש ‪ .‬ואליהו הי׳‬
‫סובל כל דור ודור ומנהיגיו ‪ .‬עד שהצפרך‬
‫לדבר בדורו האחרון ‪ .‬שהרי לא מצינו‬
‫מפנחס מדבר או יעשה וכו׳ ‪:‬‬
‫הרה״ג ר׳ מאפיל עם ר׳ אברהם‬ ‫זקינו‬
‫דוד מקאלשין היו בראדזמין אצל‬ ‫י‬
‫הה״ק ר׳ יעקב ארי׳ ז׳ל ונסעו משם ‪.‬‬
‫ויום שאח׳ז דרש חולה רפואה ‪ .‬אמר לו‬
‫הק׳ מראדזמין ששמע אחמול מר׳ מאפיל‬
‫רפואה פובה למחלה זאח שיקח קאשפאניס‬
‫ולבשל ולשמוח ‪ .‬זקינו ר׳ מאפיל שמע מזה‬
‫ונבהל כי לא דיבר עמו כלל מז ה‪ .‬ונסע‬
‫חיכף אליו ושאלו מסי דברחי עמכם זאח ‪.‬‬
‫השיבו אזנים כריחי לי ‪ ,‬והי׳ נכלל בדברי‬
‫מעלתו רפואה זו ‪ .‬ואף בלא כוונתו הודיע‬
‫לי אח זאת ‪ .‬והראה לו צירוף מחיבה לחיבה‬
‫שדיבר אליו ביום אחמול ‪ .‬ובחוך החיבוח‬
‫גילה לפניו מבלי משים אח הרפואה עכ׳ל‪-‬‬
‫הרב‬
‫ומכרחחי לאכול עם ב׳ב‬
‫הי׳ א׳ מהמניין מסרב לבא ‪ .‬מכעסו על‬
‫אחד ‪ .‬וא׳ כפרי א׳ ) פ׳ ויחי( וירא )מלשון‬
‫רואה אני ד׳ אדמון( מנוחה כי עוב ‪ .‬אז‬
‫זימ שכמו לסביל ‪ .‬ט כל סבלן יש לו‬
‫מנוחה מהכל ‪ .‬ואינו כועס על זולחו ‪) .‬עיין‬
‫סנהדרין )דף ז׳ ט׳ א( פוביה דשמע ואדיש‬
‫וכו׳( כשכלה הזמן רצה שאהי׳ עוד מלמד ‪.‬‬
‫אבל היוח שעשיחי ע פ׳י הרבי ‪ .‬מוכרח‬
‫אני לשאלו ‪ .‬ובאחי עמו להרבי ‪ .‬והשיב‬
‫שא'צ להיוח מלמד ‪ .‬הגיד לי מה חורה‬
‫שמעח שם בכפר ‪ .‬ולא ידעחי מה להשיב ‪.‬‬
‫וא׳ עוד היחכן בחצי שנה שלא לשמוע‬
‫כלום ‪ .‬נזכרחי מזה והגדחיו אמר א' כ‬
‫הלא שמעת ה ר ב ה‪ .‬ועפ׳י החורה הלז‬
‫עיסק אני עד עחה לבא לגדלוח ‪ .‬והשכר‬
‫מלומדוח נחמי לאחר ‪ .‬וכן הוה שבחוך‬
‫הזמן נחעשרה ביחי ולא הוצרכחי לזה ‪:‬‬
‫לו עוד לזקינו הרר״מ‪ .‬שבהיוחו‬ ‫וסיפר‬
‫נוסע עם רבו הק׳ ר׳ דורל‬
‫מלעלוב‪ .‬בא לעיר אחח ‪ .‬זאשה עגונה‬
‫מבעלה דממה עליז שהוא בעלה ‪ .‬והכחה‬
‫אוחו ‪ .‬והה״ק מלעלוב שאלה על סימן‬
‫פנימי ‪ .‬ועי״ז נודע שאינו זה ‪ .‬והוא איש‬
‫קדוש ו מפור ס ם‪ .‬בכמה מאוד על הכאחה‬
‫ובזיונה ‪ .‬והשיב ה ה׳ ק אחה הכיח לבע^־ ‪.‬‬
‫אבל מעיח שאינו זה ‪ .‬ופי׳ בזה ואמם‬
‫חשבחס עלי רעה וגו׳ ‪ .‬וסיים שעפי׳ז‬
‫רוב המחלוקח הם עפ״י מ ע ו ח‪ .‬שחושכ‬
‫שהוא דיבר או עשה לו ‪:‬‬
‫ב ה י ל ת מו׳ר הק׳ מהר״י מווארקי‬
‫בווארשא ‪ .‬באה אשה א׳ וילד‬
‫על זרועוחי׳ ‪ .‬בבקשה ‪ .‬להיוח בעלה יושב‬
‫בסיביר זה ז׳ שנים ‪ .‬אולי יוכלו להשסדל‬
‫לנילוח בעלה משם למקום שיש רב להשחדל‬
‫בש>וח הנע ‪ .‬היושבים עמו חמה! ‪ ,‬מה‬
‫לזונה׳ ובנה בן ב׳ שנים כאן ‪ .‬א׳ מרן‬
‫להר׳‘‪ •/‬מאפיל ‪ .‬וכי יש רחמנוח גדול מזו‬
‫שאין );צונה לשבוק היחירא ולאכול איסורא‬
‫ור׳ מר׳פיל זקינו הרבה השמדלותו בציווי‬
‫סרבו ‪ .‬ופעל לפוב ‪:‬‬
 ‫עטרת מרדכי‬
‫וא׳ הק׳ ריל איגר ‪ .‬אם אמנם איננו‬
‫ה ר׳ מ קאלישינר האמחי ‪ .‬שכבר נפטר ‪.‬‬
‫אבל כיין ששמו כשמו ‪ .‬ינוחו אוחו לכנוס ‪:‬‬
‫אכח‪ 1‬ב לכ׳ח שי׳ אודוח חוחנו‬
‫‪ ' £‬א הי׳ זקינינו הר׳ר מאטיל ‪ .‬יחד ע ס‬
‫הה׳ק ר׳ יחיאל מאיר אבד׳ק‬
‫גאסטינין זצ׳ל על ש׳ק ‪ .‬בחצרוח קודש‬
‫הה׳ק מראדזמין ‪ .‬אחר סעודח שבח‬
‫שחריח הלכי לאכמניא ‪ .‬וישבי לשחות‬
‫משקה ימי דבש ‪ .‬ונאספו שם חסידים‬
‫ויראי ה׳ ‪ .‬וישב הה‪-‬ק מגאסטינין באמצע‬
‫השלחן ‪ .‬וזקינינו הרר׳מ אמר לו ‪:‬‬
‫גאסמינינר רב ‪ .‬האם אינכם יודעים שראוי‬
‫לכם לישב בראש השלחן ‪ .‬בראש המסובין‪.‬‬
‫ועוד הוסין^ לאמור לו בדרך צחוח ‪ :‬די׳ל‬
‫דזאח כונח קרח ומדוע חחנשאו על קהל‬
‫ה׳ ‪ .‬דקשה לכאורה האס לא ידע קרח‬
‫דהאיש משה עניי מאוד ונו׳ ‪ .‬אכן נם‬
‫משרע׳ה ישב באמצע המסובין ‪ .‬וטען קרח‬
‫האם אינך יודע רביני משה כי מניע לך‬
‫האויבין אהן ‪ .‬א'כ העניה הוא נאוח ע כ׳ ל‪.‬‬
‫ויש להבין הדבדי ‪ 5‬בהקדם מה שכחבסי‬
‫ח׳ל בספרי דנן שמים ר׳ה )דן^ ל׳ט ע‪-‬ב(‬
‫עיי׳ ש‪ .‬ובמק׳א כיונתי‪ ,‬ח ^ לכל מש׳כ‬
‫בס׳ תורת מ״ן )דן‪ 1‬מ״ז ע״ב( ‪ .‬ופירשתי‬
‫בש׳ם שבח )דן( פ׳ ח( ואריביל בשעה וכו׳‬
‫מה לילוד‪ .‬אשה בינינו א״ל לקבל חורה בא‬
‫וכו׳ חזור להם חשובה א*ל רבש׳ע מחיירא‬
‫אני וכו׳ א׳ל אחוז בכסא כבודי ו ט׳‬
‫דכשאמר הקב׳ה שבא מש׳ר לקבל התורה‬
‫אמרו מלה׳ש לפני הקב׳ה מה אניש וכו׳‬
‫דבו׳ד אינו ראוי לדבר יקר וחביב כזה‬
‫לקבל המורה ‪ .‬רק להם כי הם מלאט‬
‫רום ‪ .‬אמר הקב׳ה למשה שיחן להס‬
‫חשובה אמר משה האיך אוכל אני ליו‪.‬ן‬
‫להם חשובה הלא גם לפי דעחי הדין עמ‪:,‬ם‬
‫ומחוירא אני שישרפוני בהבל שבפ‪:‬הם ‪.‬‬
‫הייני שכל הבל פיהם הוא בלי שוס נדנוד‬
‫פגם ‪ .‬ולהם נאה לקבל החורה ‪, .‬משא׳כ‬
‫אנחנו קרוצי חימר ‪ .‬והנה שמעה‪ ■',‬שהי׳‬
‫בזמן א׳‪ ,‬שני גדולי הדור וצדיקים ואצל‬
‫אחד מהם היו ‪.‬מחקבציס ובאים אנשים‬
‫הרבה‬ ‫׳‬
‫‪IB‬‬
‫הויכ מסעראצק ‪ .‬ו‪ 1‬אח סיפר לי גם ידידי‬
‫הנ' מ פסחי׳ מו'צ בווארשא ‪:‬‬
‫ע ו ך כ׳ אלי הרה׳ג מסעראצק ‪ :‬אגב‬
‫זקינו ‪ 3‬נ ה' ק מ׳ משולם זלמן אשכנזי ‪ 1‬צ'ל‬
‫אבד׳ק לובלין ‪ .‬אשר בשנח ח׳ ר הי׳ מו׳ר‬
‫הק׳ מהר׳י מווארקי בלובלין ‪ .‬ובשיק הי׳‬
‫בריח מילה של אחי המופלג ישכר בעריש‬
‫זיל ‪ .‬והיה על הבריח בבהמ׳ד הרבי ‪b‬‬
‫גדולי העיר ‪ .‬גם הג ה׳ ק מו׳ משולם זלמן‬
‫האביד ‪ .‬וערכו השלחן שישב בו הרבי‬
‫בחייו ‪ .‬צד צפוני‪ .‬ממזרח למערב‪ .‬וחשבו‬
‫כי ישב בראש ממזרח ‪ .‬ואמר מו׳ר‬
‫מהריי ‪ .‬כי בחייו לא הלך מעולם למעלה‬
‫מחצי הבהמ׳ד מיראח רבו ‪ .‬וישב לממה‬
‫למערב ‪ .‬והי׳ דוחק שם ‪ .‬וא׳ מו׳ר מהר׳י‬
‫שאין לא׳ לשכוב על חבירו ולדחקו ‪ .‬כי‬
‫כל יהודי הוא ספר ‪ .‬ושאלו הה׳צ ר׳ געציל‬
‫הלא מוחר ליחן ספר על ספר אחר ‪.‬‬
‫והשיב מו׳ר שכאו׳א מישראל מחויב לומר‬
‫מל עצמו שאינו ספר ‪ .‬ואמר חוחנו זקיגו‬
‫הגה׳ק רמ׳ז האב׳ד ה נ׳ ל‪ .‬אלו באחי‬
‫לשמוע דבר זה יי ‪ .‬ודברו ״וכוח הרבים‬
‫בספרים ‪ .‬אז עשה הגאון הק׳ ר׳ משולם‬
‫זלמן אשכנזי צוואה שאחר מוהו ימנו כל‬
‫הספרים שלו לבהמ׳ד הקהל ‪ .‬ו ק קיימי‬
‫עכ׳ל ‪:‬‬
‫לי ש׳ב נכד זקיני הג׳ המחבר‪.‬‬ ‫סיפר‬
‫ה׳ ה המופלג החסיד מ׳ ראובן‬
‫מעזרימצקי נ׳י מיוארשא ‪ .‬כי פ׳ א בא ר׳‬
‫שמואל מיאדאווניק מקאלשין להרה׳ק ר׳‬
‫דובעריש מביאלא זצ׳ל ‪ .‬ואז היה זקינינו‬
‫חולה ‪ .‬ושאלו הררד׳ב ‪ :‬מה נשמע אצל‬
‫הר‪-‬ר מאמיל ‪ .‬ומה מצב מחלחו עחה ‪.‬‬
‫והשיב שאינו יודע ‪ .‬אז צעק עליו הה׳ק‬
‫בקול ‪ :‬האם ר' מ קטלי׳ קני׳ הוא ‪ .‬והאם‬
‫אינך יודע שהוא אדם גדול ‪ .‬ואיך לא‬
‫חדע מצבו קודם נסיעחך מעירך ‪:‬‬
‫ע ו ד סיפר בשם ר׳ מאמיל מוואלימין ‪.‬‬
‫שבא פ׳ א להה׳ק ר׳ל איגר ללובלין‬
‫ורצה לכנוס ‪ .‬ישלח לשאלו מי הוא ‪ .‬והשיב‬
‫מאטיל קחצישינר ‪ .‬כי הי׳ יליד קאלישינר‪.‬‬
‫י ‪19‬‬ ‫עפרת מרדכי‬
‫בן הרה׳ג המחבר זצ׳ל ‪ .‬בזה׳ל ‪ :‬זה כמה‬ ‫•רבה גם מדרך רחוקה בבקשיתיהם להתפלל‬
‫נכסון! נכספתי לתקן פה חברת איה ברית‬ ‫•ליהם ‪ .‬ל'מים בא חכם אצל גדול ההוא‬
‫כאשר ראיתי בעיר מולדתי קאלשין ‪ .‬אשר‬ ‫׳®מי לא הי׳ אצלו הקיבון מן האנשים‬
‫הוסדה מקדם ע׳י כבוד אבי נ׳י ‪ .‬אך לא‬ ‫» ״ ל ‪ .‬והי׳ קובל א׳ ע ואמר ראה נא‬
‫יכולתי לבצע מחשבות לבבי מכמה שעמים ‪.‬‬ ‫אהובי וחזייר לי השעם הלא גם אני‬
‫עתה באתי להחבר לכל ירא ד׳ ‪ .‬ורודפי‬ ‫נ ח ל כמותו ג?ל פנינים בנגלה ובנסתר‬
‫מצוותיו ‪ .‬והנה הגיעני כל התקנות מחברא‬ ‫זלמה נתקבל הוח אצל העולם לאיש מופת‬
‫הזאת כפי אשר נאמר‪ 1‬מ״י כבוד א ט‬ ‫אשר ינהרו אליו בבקשותיהם ולמה לא‬
‫נ״י ועמה נחקקו פה בספר למען יעמדו‬ ‫בחרו בי ‪ .‬והשיב לו אותו החכם תאמין‬
‫ימים רבים ‪ .‬ותהי׳ זאת ג*כ לזכרון לי‬ ‫לי ידידי כי נם אותו חכם שואל קושי׳ זו‬
‫באשר אנכי החילותי לעשות ולקיים זאת ‪.‬‬ ‫למה בחרו בו העולם בכקשותיהם ‪ .‬יותר‬
‫ועתה הנני מחייב לתת שלשה זהו׳ בכל‬ ‫נאה הי׳ לבחור בך ולבוא לפני הדרת‬
‫חודש ‪ .‬בע*ה יום ו׳ ז׳ אדר ברי׳ת לפ׳ק‬ ‫כבודך בשאלות ובקשות‪ .‬אמנם כל אלה‬
‫פה פיעשרקוב ‪ .‬הק׳ יעקב יחיאל במו׳ה‬ ‫הקושיות הן המה התירוצים ‪ .‬אתה שאלם‬
‫מאשיל מקאלשין ‪:‬‬ ‫למה קבלו אומו ילא אותך ‪ .‬לכן לא אותך‬
‫‪ 1‬ע ו ד ממעשי תקפו וגבורתו ופרשת‬ ‫בחרו ‪ .‬וסבירך שהקשה למה בחרו דוקא‬
‫גדולת מרדכי ‪ .‬הלוא הס כתובים‬ ‫^‬ ‫בי ולא בך ‪ ,‬לכן באמת בחרו בו ‪ .‬כי הכל‬
‫בצוואתו ‪ .‬ובקונש׳ דברי מרדכי ‪ .‬שנדפס‬ ‫תלוי במדת מנוה ‪ .‬ומשעם זה שהמלאכים‬
‫ע״י סלי״ש ‪ .‬בסו״ם בית משולם ) ד‬ ‫מתפארים מצמם והשפילו את הבני אד ם‪.‬‬
‫פיעשרקוב תרס״ה{ ‪ .‬ונודע שא׳ זקיני הג׳‬ ‫כי רק להם ולא לישראל ראוי התורה ‪.‬‬
‫המחבר זצ״ל ‪ .‬לפני פשירתו ‪ .‬בזה׳ל ‪ :‬איך‬ ‫זמשרמ״ה הסכים על ידיהם ‪ .‬כי להם‬
‫האב מיך ב״ה תמיד אויס גישאניש בזה‬ ‫ראד ולא לו ולאחיו ‪ .‬ולכן א׳ מתיירא אני‬
‫העולם ‪ .‬והנני במוח ‪ .‬אז וועל מיך בעור‬ ‫ננ״ל ‪ .‬אמר הקב׳ה למשה אחוז בכסא‬
‫השי׳ת ‪ .‬אוים שענין גם בעולם העליק ‪.‬‬ ‫כבודי ‪ .‬׳;״נו כי השראת השכינה הוא רק‬
‫ויפער מ ע׳ ב שנים את מספר י מין‬ ‫מל מניו ‪ .‬כי בגאות אמרו ‪i‬־‪,;§ i‬־‬
‫'מ)״א ‪ .‬בעיר קאצשק ‪ .‬סו‪°‬י גדו־ל כי*ם‬ ‫משובה‪.‬י'־'כי הקישיי׳ישלהע^י׳במצמם נרם‬
‫* ׳־׳נה זקיר קנה לי מקום‬ ‫י‬ ‫להם שאין מגיע להם המורה ‪ .‬ישפלוש‬
‫קבר ‪ .‬כמה שנים לפי פשירתו ‪ .‬אצל הגא•‬
‫שלך גרם שתקבלו המורה ‪ .‬יזה כונת הגמ׳‬
‫מ׳ שלמה ילמן אלטשיצי דל שהי׳ ר ג‬
‫‪ 8‬ם )דן! פ״ש מ״א( מה אני שנתן לי‬
‫לק ייחום מסר‬ ‫הי‪^1‬לש'‪* 1‬‬
‫הקב״ה תורה וכי׳ היאיל ומימשת‪ -‬עצמך‬
‫א׳ ‪ .‬כי מצד השני כבר הי׳ גי‪,‬נ‬
‫וכי' והבק ‪ .‬ומיץ בס׳ אבות ישראל פ״ד‬
‫והמקום הפנוי באמצע קנה הוא ‪ .‬ו מ ה‬
‫מי״ש ודו׳ק ‪:‬‬
‫אחר הגרש״ז הנ״ל ‪ .‬היה רב בקאלשין‬
‫הגאון ר׳ חיים יהידא ליב עפשש־ין ‪ .‬וקודם‬ ‫הס״י ^קונשרס הנקרא ‪ .‬תקנות‬
‫להחכרס מית ‪3‬ר' ‪ . 0‬מעיר פיע ‪p‬ר ‪p‬ו^‬
‫פשילתו שלח אחר זקיני יבקשו • שירשה‬
‫]ויש שם כ׳׳ז תקנוה • ועיק־ם להחזיק את‬
‫לקברו שם אצל הגרש'! הנ׳ל ‪ .‬והשיבו ‪:‬‬
‫היולרה העני׳ בכל הצערריתי׳ ‪ .‬ולעשות‬
‫הליא אין שם רק מקום קבר א׳ ‪ .‬ואיך‬
‫סעודת מצוה ביום ברית מילה ‪ -‬על הוצאות‬
‫יוכל לוחר על זכותו וקנינו‪ .‬והש־בו ה רב‪.‬‬
‫החברא[ ובראש הקינשרם כתוב בכת׳י‬
‫הנני מבשיח לו שגס עבורו יהי׳ שם מקום‬
‫זקיני ]אבי אבי זצ׳ל[ ה״ה הגביר המופלג‬
‫קבר אז הסכים זקיני לרצין ובקשת הרב‪.‬‬
‫החסיד הנדיב המפורסם מ׳ יעקב יחיאל‬
‫אוהבו הנאמן ‪ .‬ונקבר הרב אצל הגרש״ז ‪1‬‬
‫הנקרא ר׳ מיכל קאלישינר מפיעשרקוב ‪.‬‬
‫יכשנפשר זקיני הלכו אנשי הח׳ ק על‬
‫הביה׳ש‬
 ‫עטרת מרדכי‬
‫עפ׳י היחר מגדולי הדור שי׳‪ .‬אשר פו״נ‬ ‫הגיה״ח ‪ .‬ועפ״י ציואיו זקיד ‪ .‬בקשו מחילה‬
‫עמהם בשו״ח בענין זה ‪ .‬כפי המונח סח׳י[‬ ‫מהגרחי׳ל ‪ .‬והזנירו את התנאי שהיה‬
‫ואזכיר לטובה ולברכה אח שאריי האהים‬ ‫כיניהם ‪ .‬ואח ההבטחה כנ׳ל ‪ .‬והחחילו‬
‫הנגידים הנכבדים נדיבים ומהוללים י‪:‬ו׳ ‪ .‬מ׳‬ ‫לחפור קבר אצל הגרחי׳׳ל ‪ .‬והצליחו כי‬
‫שלמה יו ס ף מפה ‪ .‬ומ׳ רו ט־ ב ך ^ כלז אד ץ‬ ‫מ מ ר שם קבר נם עבור זקיני דל ‪ .‬אשר‬
‫סקאלשץ‪ .‬אשר נדבו קכ^סם סך מאה‬ ‫לא פללו שיעלה בידם למצוא שם מקום‬
‫רז״כ להוצאות הדפסח הס׳ מזקינינו זצ׳ל ‪.‬‬ ‫קבר ‪ .‬ונקבר שם ‪ .‬ועד היום יסופר בעיר‬
‫ישלם הש׳י פעלם בכל מילי דמיטב ‪:‬‬ ‫קאלשין הדבר פלא הז ה‪:‬‬
‫ל ז ה נוסח מצבתו)כפי שיסד אוהבו הרה׳ק‬
‫ו א ? ‪ 2‬ת זקיני הררמ״ח המחבר ‪ .‬היא‬
‫מהרי״ד זצ׳ל מאמשינוב( א ק מקיר חזעק‬
‫הנבירה הצדיקח מ׳ רבקה ]בא‬
‫״ ס ספד מדי בכו נא עוברי בעמק הבכא‪.‬‬
‫הר״ר בנימין מבריסק[ נפטרה ט״ז חשון‬
‫‪T‬או איש יקר פה בצל שדי ירגיע ‪.‬‬
‫שנח חרט״ו ‪ .‬וכבעלה כן היא נודעת‬
‫‪T‬ורש מוב לעמו גומל חסד וברכה ‪.‬‬
‫בממ״ט ‪ .‬בחלוקת בשר ודגים ומלוח וי״ש‬
‫״כמרדכי יהודי רצוי לאחיו מציל ומושיע ‪.‬‬
‫לכל עניי עירה בכל עש״ק ויו״ט וכדומה ‪:‬‬
‫״יחיד לעדתו חומך דלים רעבים השביע ‪.‬‬
‫ל ע ו ד זוכרים בעירו הסעודות הגדולות‬ ‫״בחין מליצחר המיצב לפני רוזנים ושרים ‪.‬‬
‫שעשה ז׳ המחבר בכל שנה ושנה‬ ‫״נונה צדקח ישורון לעמים הודיע ‪.‬‬
‫למזכרת הנם של זקינינו רבן של ישראל‬ ‫״שמו וזכרו לחהלה בין צדיקים וישרים ‪.‬‬
‫התום׳ יו׳ט ז״ל ‪ .‬ע ם קריאת מגילת איב״ה‬ ‫״לאסיריס קרא דרור הוציאם ממסגרוחם‪.‬‬
‫ו ק אנו נוהגים אחריו ת״ל ‪ .‬וכ' אלי ש״ב‬ ‫״סעבדוס לסירות השיב לצים לאבוסם ‪.‬‬
‫הג״ר יצחק שי׳ פייגינבוים ראבד״ק ווארשא‬ ‫״הגה במורח אל אחרי עמלו ויגע כ ס ‪i‬‬
‫]בן הר״ר ישראל איסר חתן הניר נפחלי‬ ‫״זכרון בספר חכמסו חרוח על לוח ‪.‬‬
‫הירן ‪ .‬חתן הגה״צ ר׳ מיכל אבד״ק קאלשק‬ ‫״רבל»ח שבעים וש&ים מצא לנפשו מנוח ‪:‬‬
‫הנ״ל[ ע*ד סעודת חיו״ט אני עושה תמיד‬ ‫‪ S "1‬איש ■ירא ה' ה״ה מרדכי מאשיל בן‬
‫באדר שני כמסקנת ה מג׳ א סי׳ ת׳ ר ‪:‬‬ ‫מ' שלמה הנקרא ד מאשיל קאלשינר‬
‫ממשפחת חויו״ש ז״ל נאםן‪ 4‬אל עמיו ביום‬
‫‪,‬‬
‫דואג ונאנת מפגעי הזמן ומצפה‬
‫אלה ^‬ ‫ה׳ י״א לחודש סגחס אב יי׳ י׳'•־*' ‪*:‬‬
‫לרחמי שמיס ‪ . .‬יזכנו לבקר בהיכלו כל‬ ‫סנלג*״* •‬
‫הימים ‪ .‬עדי תבנה היכל ה׳ מכון לשבתו‬
‫י ה ר ה ‪ vj,,‬הגהמ״ח זצ״ל השאיר אמריו‬
‫עולמיס ‪ .‬ובזכות ישני חברק ‪ .‬ישיבנו חיש‬ ‫ברכה ספר גדול ‪ .‬נחלק בשלש‬
‫לבצרון ‪ .‬ותפרח כימי ע‪1‬לם יזבצלת השרון ‪:‬‬
‫משרה אוחיוח ‪ .‬כסדר אחד מי יודע וכו׳‬
‫הכו״ח יום א׳ פ׳ ש מו ת י״ג ט ב «‬ ‫מד שלשה עשר מי יודע וכו׳ ‪ .‬וכל אוח‬
‫שנת תוייס״ז לפ״ק פ לונ ס ק ‪:‬‬ ‫ואוח נחלק למאמרים רבים ‪ .‬ונקרא מאמר‬
‫צבי יחזקאל מיכלזאהן אבדפ׳ק‬
‫מרדכי ‪ .‬ומפני הוצאוח הדפוס ‪ .‬הנני מו׳ל‬
‫והגליל בן לאאמ׳ו המופלג הנדיב ועושה‬ ‫ל ע׳ ע חלק קטן מ ה ס ה׳ ק‪ .‬והנני מקוה‬
‫חסד לב טוב מ׳ אברהם חיים ז״ל ‪P‬‬ ‫!מפכה להש׳י כי יעזרינו להדפיס בקרוב‬
‫הגביר המפורסם תורה וגדולה במק״א‬ ‫גם יפר החלקים ‪] .‬ואם כי נעשו איזה‬
‫שתילה מו״ה יעקב יחיאל ז׳ל מפיעטרקוב‬ ‫שינוים בסדר ההדפסה מכפי הנא׳ בצוואה‬
‫הנ׳ל ‪ .‬בן הרב המחבר זצ״ל ־•‬ ‫וגס בסדר מכיניס הספרים ‪ .‬הכל הוא‬
‫מאמר אותא מאמר א מרדכי א‪1‬‬
‫שיש שם אלוה אחר חון מזה ‪ .‬עובר בל׳ת ‪.‬‬ ‫מחד טי רדע אחד אני יודע אחר‬
‫שנאמר לא יהי׳ לך אלהיס אחרים על פני ‪.‬‬ ‫אלהינו שבשמים ובארץ ‪ .‬אנבי ר‬
‫שזהו י עיקר כגדול שהכל תלוי בו עכ׳׳ל ‪:‬‬ ‫אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים‬
‫מבית עבדים )במות כ( ‪:‬‬
‫!! ך״' כוונת מאמר השם לישראל ‪ .‬אחר‬
‫שאני ד׳ אלהיך ביחוד ‪ .‬בועלך‬ ‫י ס ו ד ה מ צו ס ויאש ה מנין ממצוח פשה‬
‫ואישך ‪ .‬ארשתיך לי לעולם לעס סגולה ‪.‬‬ ‫הוא הדיבור הזה ‪ .‬לידע שיש אלוה ‪.‬‬
‫ומבקש אני‪.‬מאתך‪ .‬שלא תזנה ב פני‪ .‬והוא‬ ‫זדיבור השני לא יהי׳ לך ‪ .‬הוא הראשונה‬
‫לא יהי׳ לך כו׳)כמאמר בעל חובת הלבבות‬ ‫ממצות לא■ תעשה ‪ .‬שלא להעלות במחשבה‬
‫במוסרו ‪ .‬בשער עבודת אלהיס( לא תמרוד‬ ‫חלילה ‪ .‬שיש אלוה זולת השי׳ת שמו ‪ .‬כן‬
‫באדוניך ‪ .‬והוא מ א ה אותך ‪ .‬סון! דבר‬ ‫דעת הרניב׳ם ז׳ל )בם׳ המדע בפ׳א‬
‫בהזהר בכל מה ' שבכלל הדבור ההוא ‪.‬‬ ‫מהלכות י׳ה( וז״ל ■יכוד היסודות ועמוד‬
‫תושלם אמונת הדבור הראשון כי לא שלם‬ ‫החכמות ‪ .‬לידע שיש מצוי ראשין )פי׳‬
‫ציור מציאות האל יתברך ‪ .‬עד שיסולק‬ ‫מחויב המציאות( מוצא יכל הנמצאים ) א(‪.‬‬
‫מעצמותו כל שום ריבוי ושיתוף בצד מהצדדים‬ ‫וכל הנמצאים משמים וארן ‪• .‬ומה שביניהם ‪.‬‬
‫עד שיהי׳ הוא והדיבור ההוא שנים ‪ .‬וע'כ‬ ‫לא נמצאו אלא מאמתת המצאו כו׳‪ .‬ואס‬
‫אמרו חז׳ל אנכי לך ולא יהי׳ בדיבור אחד‬ ‫יעלה על הדעת שהוא אינו מצוי ‪ .‬אין דבר‬
‫נאמרו ‪ .‬שנאמר אחת דבר אלהייס שמיס‬ ‫אחד יכול להמצאות ‪ .‬ואם יעלה על הדעת‬
‫זו שמענו)ההלים ס׳ב( והכוונה כי אמונת‬ ‫שאין כל הנמצאים מלבדו מצויס ‪ .‬הוא לבדו‬
‫היישות למחויב המציאות ‪ .‬היא עצמה‬ ‫יהי׳ מצוי ולא יבעל הוא לבסולם ‪ .‬שכל‬
‫'"אמונה שאין זולתו ‪ .‬והמחשבה בשיש שם‬ ‫הנמצאים צריכין לו ‪ .‬והוא אינו צריך להם ‪.‬‬
‫שני אלהות היא עצמה הכפירה בשניהם ‪.‬‬ ‫ולא לאחד מהם ‪ .‬לפיכך אין אמתתו כאמתת‬
‫וכרי הדבור הראשון נכלל בזה ‪ .‬ולזה לא‬ ‫אחד מ ה ם‪ .‬שהנביא אומר וה׳ אלהים‬
‫ימלס שיהא דיבור ‪ ,‬אנכי' מצוה ראשונה‬ ‫אמת ‪ .‬הוא לבדו האמת ‪ .‬ואין לאחר אמת‬
‫או שורש המצות כולן‪ .‬ולכן הוא ראשון‬ ‫כאמתו ‪ .‬והיא שהתורה אומרת ‪ .‬אין עוד‬
‫במעלה ובסדר ‪ .‬ונאמר כי אחרי הודיע‬ ‫מלבדו ‪ .‬כלומר אין שוס מצוי אמת מלבדו‬
‫אלהיס אותם זה העיקר הנפלא אשר הוא‬ ‫כמותו ‪ .‬המצוי הזה ‪ .‬הוא אלהי העולם ‪.‬‬
‫יסוד היסודות וראש המפלות אשר הכינם‬ ‫אדון כל ה א רן׳ו הו א המנהיג הגלגל‪ .‬בכת‬
‫ואשר למדם‪ .‬כי הוא האלוה עצמו‪ .‬והוא‬ ‫שאין לו תכלית‪ .‬בכת שאין •לו הפסק ‪.‬‬
‫הראוי ליעבד ‪ .‬והשכילם שסבת הסבות וע־לת‬ ‫שהגלגל סובב המ ד וא׳א שיסוב בלא‬
‫העלות אין לו שוס ‪ .‬שיעור ‪ .‬ולא ממונה ‪.‬‬ ‫מסבב ‪ .‬והוא ב״ה המסבב אותן ‪ .‬בלא יד‬
‫ולא תנועה ‪ .‬ולזה גזרו כי הוא יתעלה אין‬ ‫וכת‪ .‬וידיעת דבר זה מצות משה שנאמר‬
‫‪ .‬לשתף עמו שום נמצא )ב( ‪:‬‬ ‫אנכי ה׳ אלהיך ‪ .‬וכל המעלה על דעתו‬
‫יק‬
‫)א( אמר מצוי ולא זכר לו תואר אחר זולת המציאות לפי שכל דבר שנרצה לידע‬
‫מהותו לא גדע אותו אלא מגבולו והקב׳ה אין לו גבול שהגבול הוא המורכב מן הסוג‬
‫הקרוב וההבדל ‪ .‬והקב׳ה אין לו דבר שיכלל תחתיו )פיכך לא נוכל להשיג מהותו•'אלא‬
‫נאמר עליו שהוא מצוי ומציאתו הוא מהותו ‪ .‬ואינה מוספת‪ .‬ואחר שנאמר שהוא מצוי נאמר‬
‫שהוא ראשון שלא קדמו שום דבר מפני שאין לו תתלה ולא עילה )מפי׳ המבואר מן הצד‬
‫בס׳ המדע ‪ .‬ע׳ש באריכות פי׳ על כל המאחר מהרמב׳ם ז״ל המובא בפנים( ‪:‬‬
‫)ב( מלוקס מבעל עקידה שער מ׳ה בקוצר במתק לשונו הקדוש ;‬
‫ידוע‬ ‫‪1‬‬ ‫א ל‪& ,‬‬
 ‫מרדכי‬ ‫אות א מאמר א‬
‫נאום ד׳ )ירמי׳ י׳ב( ‪ .‬והנה יפחד האדם‬
‫ממלך בו׳ד »אשר הוא אנוש ימות ובן‬
‫אדם חציר ינחן' שלא יעשה נגד רצונו‬
‫ופקודתו ! ולא יפחד ממלך החמת חי‬
‫וקיים שנפשו ונשמתו בידו בעוה׳׳ז ובעיה׳ב‬
‫ע' כ אם יגיע האדם לתכלית ״אנכי' המורה‬
‫על המציאות והיחוד יקבל עליו לעבדו‬
‫ולשמור כל מצומיו ויבוש למרות פי‬
‫השם ולעבור רצונו חלילה ‪ .‬כי מלא כל‬
‫הארן כבודו ורואה ומבין תעלומות סחרי‬
‫בני האדם ומחשבומי׳ ובוחן לבות וכליות)ד(‪.‬‬
‫ועפ׳י דרך המבואר שכל המצות עשה‬
‫זל״ת נכללו באלו השנים אמרו ז׳ ל) מ כו ת‬
‫« כ׳ד( דרש ר׳ שמלאי תרי׳ג מצות‬
‫נחמרו לו למשה בסיני שס׳ה לאוין כמנין‬
‫ימות החמה ורמ׳ח עשין כנגד אבריו של‬
‫אדם ) ה( ‪ .‬אמר רב המנונא מאי קרא‬
‫תורה צוה לנו משה מורשה )דברים לג(‬
‫תורה בגימ׳ תרי׳א ואנכי ולא יהי׳ לך‬
‫מפי הגבור׳ ש מ ענו ם)ו()פי׳ רש׳י הרי תרי׳ג(‬
‫בא‬
‫מאמר‬
‫דטת הראב׳ע שדיבור אנכי הוא‬
‫׳ השורש ‪ .‬והוא כ ע ד עצם מו שא תשעה‬
‫ה מ קד ם בכנן( בגדו וכדמות האחד במספר‬
‫עשרה )ג( ‪:‬‬ ‫‪,‬‬
‫ה ע ו ל ה מזה שדיבור אנכי הוא מצות‬
‫עשה הראשונה מקור ושורש‬ ‫^‬
‫לכל מצות עשה ‪ .‬ודיבור לא יהי׳ לך הוא‬
‫מקור וראש לכל מצות לא מעשה ‪ .‬ואלה‬
‫השנים מפי הגבורה שמענום ‪ .‬והמה‬
‫האבות לכל המצות ‪ .‬כי הס יסוד‬
‫העשין ושורש הלאוין ‪ .‬והם יחוד האל‬
‫והרחקת השיתיןז שהוא יסוד האמונה‪ .‬כי‬
‫מי שאינו מאמין כלבו בשם ‪ .‬אין עליו‬
‫מצוה ע״כ מייב אדם להזכירו בכל רגפ‬
‫= '"ולכבדו ‪ .‬וכל מה שיעשה לא יעשנו ט‬
‫אם בעבור »ו דו ולא ימנע א״ע ממצות‬
‫ל׳ת רק‪ .‬בעבור כבוד השם המצוה ‪ .‬והנה‬
‫השם רואה במסתרים מה שלא■ ™■יוכלו בני‬
‫אדם לראות בגלוי ‪ .‬כסו שאמר הכתוב‬
‫אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו‬

‫)ג( ידוע ע פ׳י חכמי הקבלה שהאחד מגלה כח העשרה שהם הכל מן האחד כי‬
‫האחד הוא יסוד כל המספרים אשר כולם אגודים בו וכל המספרים כללים ופרנוים וליסוד‬
‫אין ח ק ר‪ .‬כי אם הי׳ לו חקר למה יקרא שם יסוד‪ .‬כן אין לחקור ולדרוש אחר יחיד‬
‫ומיוחד ‪ .‬כי הוא ראשית הממציא כל הנמצאים הבורא לכל הנבראים ולא נמצא דבר הקדום‬
‫לו‪ .‬כן דבור אנכי הוא מושכל ראשון מקור כל המצות כולן‪ .‬והוא כוונת הראב׳ע שהוא‬
‫כנגד העצם הנושא תשעה המקרים והמקרה ישתנה לפי הזמן אבל העצם לא י!|‪£‬נה‬
‫לעולם ‪ .‬ומצות אנכי הוא העצם לכל המצות אשר נשואות על ידו)זה הפירוש ראיסי בספר‬
‫אחד ונעלם ממגי עמה שמו( ‪:‬‬
‫) ד( עיין חובת הלבבזח שער חשבון הנפש ‪:‬‬
‫)ה( מ י י ל זוה׳ק תצא וזה לשונו הקביה בחר לון לישראל מכל אומות הה׳ד כי תלק ד‬
‫י עמו ובגין דא יהי׳ כולהו אורייתא משמיה זה שמי לעולם וזה זכרי לדור דור ‪.‬‬
‫והא אוקמוהו י״ה עם שמ׳י שס׳ה ו׳ה עם זכר׳י רמ׳תבכל מצוה ומצוה קשיר לון הקב״ה‬
‫בשמי׳ להוי כל אבר ואבר דלהון חלק עדביא ואחסנתא עיי׳ש ‪:‬‬
‫)ו( ה נ ה בענין הזה שאמרו אנכי ולא יהי׳ לך מפי הגבורה שמענום ‪ .‬רבו המפרשים‬
‫שהקשו שזה סותר לדברי הכתוב בסדר ואתחנן את עשרת הדברים האלה‬
‫דבר ‪ "7‬אל כל קהלכם ונחלקו הקדמונים ביישוב מאמרם ז׳ל באופנים שונים הרמב׳ם‬
‫ז׳ל בס׳ מורה נבוכים פירש דבריהם ששני העקרים האלה אמונח האחדות והרחקת‬
‫השניות גם מגבורת המופת השכלי ידע ויבין אותם כבר כל איש משכיל‪ .‬והרמב׳ן ז׳ל בפי׳‬
‫התורה פירש מאמרם ז׳ל ששני אלו הדברות שמעו בחיתוך הדברים באר הימיב והבינום‬
‫מפי הגבורה משא׳כ שמונה דברות האחרונות שמעו רק קול דברים קול מבהיל ומפחיד‬
‫מב;‬
‫ב‪3‬‬ ‫מרדבי־‬ ‫אות א מאמר א‬
‫בזה בלאוין שהם שס׳ה כנגד ימות החמה ‪.‬‬
‫ואמרו במס׳ יומא השנון הוא שסיד בכל‬
‫השנה הוא מסנזין ‪ .‬חון ביוידכ‪ .‬הוא נגד‬
‫לאו של לא יהי׳ לך ששמענו מפי הגבורה‬
‫הכולל כל הלאוין כי כולם באו לעביר מצד‬
‫שיתוןן דברים אחרים ויוה׳ה שאנו כמלאכים‬
‫ואין בנו שום מעשה ואטלה ושמי׳ ושום‬
‫שיתקה דברים אחרים יהוא מכפר על כל‬
‫השנה כי הוא כולל כולם ולזה אמר אני‬
‫ישינה כי מצדו כשאני ישנה והייתי סר מרע‬
‫בכל השס׳ה ימים כמו שלא נברא ולא‬
‫הייתי בא לעבור הלאוין אבל )וישנה כתוב‬
‫חסר גיממרי׳ שס׳ה( לבי ער כי מצדו ית׳‬
‫נבראתי וצריך להעיר את טצמו לקיים‬
‫האמונה אנכי ד׳ שכל רמ׳ח טשין נכללין‬
‫בה כמו הלב שנכללים בה רמ׳ת האברים ו ע׳ פ‬
‫הדברים האלה דרש ר׳ שמלאי שס׳ה לאוין כנגד‬
‫ימות החמה כמו שכתבנו למעלה כי לאו‬
‫של ולא יהי׳ לך שהוא מקור כל ל׳ת הוא‬
‫ע ד יוה*כ שהוא מקור השנה ורמ׳ח מצות‬
‫עשה ושורש לכולן האמונה מצות אנכי נגד‬
‫רמ׳ח אברים שהמקור ביניהם הוא הלב‬
‫והאברים לא נבראו רק בשביל העשים‬
‫שהם כלי המעשה וא׳ ר המנונא מאי קרא‬
‫)שיזכה האדם במצוה אחת אם עשה אותה(‬
‫תורה צוה לנו תורה בגיח׳ תרי׳א היינו‬
‫מצדינו המקבלים )וזה שדקדק לומר לנו(‬
‫אבל מצד הנותן ב׳ה אינו רק אחת‬
‫והוא משה של אנכי ‪ .‬וההיפוך ל׳ת אחת‬
‫לא יהי׳ לך בא דוד כו׳ עי׳ש בא‬
‫חבקוק והעמידו על אחת שנאמר וצדיק‬
‫באמונתו יחי׳ הוא האמונה מאנכי כמבואר( *(‬
‫מאמר‬
‫בא דוד והעמידם ס׳ בא חבקוק והעמידן‬
‫על אחת שנאמר וצדיק באמונתו יחי'‬
‫)חבקוק ב׳( )והענין כך הוא שנתן לנו השי׳׳ת‬
‫שס׳ה לאוין ורמ׳ח עשין ובא הריבוי מצד‬
‫המקבל ‪ .‬כי מצדהנוה; ב׳הכולס הסכמלוה‬
‫אחת והו שאמר אנכי ולא יהי׳ לך מפי‬
‫הגבורה שמענום ‪ .‬ואמרו במדרש את‬
‫פשרת הדברים האלה דבר ד' אל כל קהלכם‬
‫זמה ת׳ל אנכי ולא יהי׳ לך מלמד שאמר‬
‫הקב׳ה עשרת הדבמת בדבור אחד ‪ • .‬מה‬
‫שא׳א למיד לומר כן ‪ .‬והוא מבואר כי‬
‫הוא אחד ומלותיו אחד )כמו שכתוב אחת‬
‫דבר אלהים‪ .‬חהליםס׳ב( ולא יקבל ריבוי מצדו‬
‫יס׳ש יהוא כי במצות אנכי שהיא אמונת‬
‫היחוד ונכללו כל העש־ן והפוכה לאו לא‬
‫יהי׳ לך שלא לשחן^ שם שמים ודבר אחר‬
‫נכללו בו כל הלאוין אלא שא׳א לאדם לומר‬
‫כן כי הוא מומבע בחומר ובזמן בא לו‬
‫הריבוי מצדו ‪ .‬וע׳כ אמר רב סעדי׳ גאון‬
‫זיל והקדמונים שכל המצוות נכללין בעשרה‬
‫הדברות ושוב כלל אותן חבקוק הנביא במצות‬
‫אמונה שהיא שורש ומקור לכולם ! ובפסיקתא ‪.‬‬
‫אני ישינה ולבי ער זה הקב״ה שהוא לבן‬
‫של ישראל כו׳ שנאמר צור לבבי וחלקי‬
‫אלהים לעולם )תהלים ע׳ג( הכוונה בזה‬
‫כי כל רמ׳ח אברים כנגד העשין ואבר הלב‬
‫כנגד עשה של אנכי כמו שהלב הוא שורש‬
‫של כל רמ׳ח אברים ומקור חיותם כן הוא‬
‫מצות אנכי ששמענו מפי הגבורה שהוא‬
‫היחוד והאמונה הוא כלל ומקור של ר מ׳ ח‬
‫טשין וזהו שאמרו שמצות אנכי שהיא אמונתו‬
‫ב׳ ה הוא ער ‪ .‬ונגד לק של ישראל ‪ .‬והדמיון‬

‫מבלי הבנה והוצרך משה לבארם ‪ .‬וזהו כוונת הכתוב אנכי עומד בין ה׳ וביניכם להגיד‬
‫לכם דבר ה׳ כו׳ עיין רבינו בחיי יתרו )והרי׳ע בעל עקידה( ז׳ל דחה דבריו עיי׳ש ופירש‬
‫הוא חך שכולם נאמרו מפי הקב׳ה עכ׳ז דברות הראשונות נאמרו בלשון מדבר בעדו ‪ .‬ושאר‬
‫הדברור‪ .‬בלשון נסתר ומותר המצות ע׳י משה לבדו וזהו פירוש אנכי ולא יהי׳ לך בלשון נוכח‬
‫שמענו ‪ .‬ורש׳י בשם המכילתא הביא שאמר מקודם עשרת הדברות בדבור אחד וחזר ופירש‬
‫כל דבור בפני עצמו‪ .‬ועוד יש בזה כמה פירוש־ס וקצרתי ‪ .‬למען לא נצא מגדר מאמרינו ;‬
‫י*( הגה״ד‪ .‬כל המאמר המוסגר הוא מעתק מחידושי אגדות מהרש׳א ז׳ל מכות שם ויפן מתקו‬
‫לחכי דברותיו הקדושים ויאות למאמריני כעתקסי דבריו ומי יתן ואענדם על‬
‫לוח לבי ולא נסוג חמך תחיינו ובשמך נקרא ‪ .‬ע' כ הגה׳ה ‪:‬‬
‫ולשו!‬
 ‫מרדכי‬ ‫אות א ‪riSD‬־־ א‬
‫וכמנין ימות החמה וע׳ז אמרו ז׳ל כל‬
‫אבר ואבר צווח על האדם עשה ב; מצוה‬
‫שמחי׳ בזכותה שס״ה ל״ת שבכל יו‪,‬ה‬
‫משעה שהחמה זורחת עד שעה ששוקעת‬
‫צווחה ואומרת לאדם גוזרני עליך במי‬
‫שהגיע ימיך ליום זה שלא תעשה בו‬
‫עבירה ואל מכריע אותי ואת כל העולם‬
‫לכף חובה ) ח(‪ .‬ובענין שני אלו הדברות‬
‫שהם שרשים ויסוד כולן דעת אלו הגאונים‬
‫מבואר ויש מהגאונים לא יחשבו אומן‬
‫הס‬ ‫לראשונים ושורש כולן אכן עכ׳ז‬
‫מנויס במספר המצות כמו שכתב ס;‬
‫המצות גדול שמצות אנכי הוא להאמין‬
‫שאותו שנתן לנו התורה ע״י משה רבינו‬
‫עה׳ש הוא ד׳ אלהיט אשר הוציאנו ממצרים‬
‫וס׳ המצות קמן כמב לידע שאותו שברא‬
‫שמיס וארן הוא לבדו מושל למעלה ולמשה‬
‫ולארבע רוחות שבעולם שנאמר אנכי כו׳‬
‫והרמב׳ן ז׳ל כמב באופן כולל הדעות‬
‫כולם וזה לשונו הדבור הזה הוא מ׳ ע אמר‬
‫אנכי ד׳ יורה ויצוה אותם שידעו ויאמינו‬
‫בד׳ כי יש ד׳ והוא האלהיס הווה וקדמון‬
‫ומאמו היה הכל בחפן ויכול והוא אלהיס‬
‫להם שחייבים לעבוד אותו ‪ .‬ואמר אשר‬
‫הוצאתיך‬
‫מאמר‬
‫נמצא כל תרי׳א מצות נכללין באלו השניס‬
‫שנאמרו מפי הגבורה ודיבור השני לא יהי'‬
‫לך נכלל בראשון ע*כ כולם נכללים בוה‬
‫המאמר מאנט ‪ .‬שהוא היחוד והאמונה‪ .‬וזה‬
‫לשון עבודת הקודש מר׳ו אבן גבאי ז׳ל בפ׳‬
‫כ׳ה מחלק היחוד ‪ .‬והנה מצות עשה ול׳ת‬
‫תורה אחת והתורה כוללת שניהם במדת‬
‫היראה את ה׳ אלהיך תירא והיא מ׳ ע כוללת‬
‫כל כי הנמנע מלעבור עבירה הנה‬
‫הוא ירא שמים וכן כלל ה מ׳ ע במצות ל׳ת‬
‫באמרה‪ .‬לא מוסיף עליו ולא תגרע ממנו‬
‫והמבטל מ*ע גורע הוא ולזה יושב במל‬
‫מלקיים המצוה גורע הוא וראוי לעונש ‪.‬‬
‫והיושב במל ולא עבר עבירה ראוי לשכר‬
‫)כמאמרם ז׳ל פ׳ ק דקידושין( ובשניהם עובד‬
‫■ד׳ מ׳ ע ‪ .‬מצד יצר הרע הוא ל׳ת והוא‬
‫גובר ועושה ומצות ל׳ת מצד יצה׳ע הוא‬
‫עשה שגובר על ל*מ מצד שהקב׳ה גוזר‬
‫בלי לעשות נמצא כל חצות ל*ת נכללים‬
‫במ*ע וכן שני מצות הראשונים עשה ול׳ת‬
‫אשר נאמרו מפי הגבורה הל׳ת נכלל בעשה‬
‫של אנכי כמבואר )ז( וכנאמר שרמ׳ח‬
‫מצות עשה המה‪-‬כנגד רמ׳ח אברי האדם‬
‫ושס׳ה מצות ל״ת הוא כנגד שש״ה גידין‬

‫)ז< ו ל ^‪ 21‬ן ן ע טד ת הקודש הניל הובא בשליה הקדוש בחלק א׳ בית חכמה והוא הוסיף‬
‫’ וזה לשונו והנה מצאנו מ׳ ע כלולים בלית ולית בעשה מיע בלית )כפי פירשיי‬
‫פ׳ משפמיס( ע' פ ‪,‬ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו' לעשות כל מי ע באזהרה שכל‬
‫שמירה בתורה אזהרה הוא במקום לאו‪ .‬ולית בעשה לשמור ולעשות את כל דברי המורה‬
‫הזאת השמירה נכלל בעשיה ‪ .‬ורמז לזה זכור ושמור בדבור אחד נאמרו זכור הוא מי ע‬
‫ושמור מצות ל' מ‪ .‬וז הו את האלהיס ירא‪ .‬ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם כו׳ לפי‬
‫שהוא כולל כל רמיח עשין כנגד א ב רי־ ^ ד ס ושסיה ל׳ת כנגד הגידין כמבואר בזוהר‬
‫וספרי הקבלה‪ .‬ובגמ׳ מכות אמרו שסיה מצות לא תעשה כנגד ימות החמה )עיש שממרן‬
‫עפיי קבלה( ועוד ממרן ע פ׳י שכל )והביא בשם ראב׳ע זיל ‪ .‬שיש באדם שס״ה גידים‬
‫דופקים ישסיה נחים ‪ .‬הדופקים הס כנגד הימים ‪ .‬והנחים‪ ,‬כנגד הלילות ‪ .‬והנה המקיים‬
‫שסיה לית כשב ‪^-‬ואל מעשה בלא התעוררות כלל הוא כנגד שסיה לילות ‪ .‬אמנם המקיים‬
‫שסיה לית בכוונה והתעוררות ובבחינה אפשי לעשות ומה אעשה ואבי שבשמים גזר עלי‬
‫זה כנגד שסיה ימים ועפיי זה הזוהר והגמרא הכל אחד ולעולם כל מרייג מצות הס בשיעור‬
‫קומת האדם ■אך הגמרא מפרש שלא מאמר שסיה גידין נחים הנקראים לילות שהם‬
‫בשב ואל תעשה רק כנגד ינא החמה שהם דיפקיס ולעומת קול דודי דופק ל' כו׳ עיי״ש ‪:‬‬
‫)ה( ב פ ס י ק ת א בשם ר״א הובא בינקוכי ‪:‬‬
‫‪,‬יש‬
‫ג‪5‬‬ ‫מרדכי‬ ‫אות א מאמר א‬
‫הציץ עליו הקב׳ה ואמר אני הוא בעל‬
‫העולם שנאמר ויאמר ד׳ אל אברם ונאמר‬
‫מי העיר ממזרח צדק אני ד' רששון ואח‬
‫אחרונים אני הוא )ישעיה מ׳א( )י( וקייס‬
‫אברהם אבינו ע׳ ה אה התורה עד שלא‬
‫נתנה שנאמר עקב אשר שמע אברהם‬
‫בקולי וישמור משמרתי מצותי חקותי ותורתי‬
‫)יא( והוא למד דעת את יצחק בנו ויצחק‬
‫מסרה ליעקב ובניו עד שבא משה רבינו‬
‫ע׳ ה אז החל רוח ד' לפעמו ונגלה אליו‬
‫וקבל התורה מסיני וזאת היתה‪ .‬תכלית‬
‫המעלה והשגה נשגבה לישראל ‪.‬אשר ירשו‬
‫מהאבות עד זמן מ׳ ת כי אי שמעו כולם‬
‫מפי הגבורה ומפי משה שהגביר ה' כמו‬
‫וקולו שישמעו כל מתנה ישראל שהיסה י׳ב‬
‫מילין על י׳ב מילין קולו של משה בהגידו‬
‫להם שנית דבר ה׳ עשרת הדברים כ׳א בפני‬
‫עצמו ויאמינו בד׳ ובמשה עבדו וראו‬
‫באספקלריא המאירה כעדות ד' נאמנה‬
‫ככתוב ויראו את אלהי ישראל )שמות כד(‬
‫היינו שהכירו והשייגו בשכלם מן האצילות‬
‫שנאצל עליהם ' שם היחס‪ .‬המיוחד שיש לו‬
‫ית׳‬
‫מאמר‬
‫הוצאסיך יי איז מצרים כי הוצאחם משם‬
‫קורה על המציאוח ועל החפץ כי הידיעה‬
‫וההשגחה ממנו יצאו וגם הורה על החידוש‬
‫כי עם קדמות העולם לא ישחנה דבר‬
‫מטבעו ותורה על היכולת והיכולת הורה‬
‫על היחוד וכמו שאמר ״בעבור חדע כי‬
‫אין כמוני בכל הארץ'וזהו טע ם אשר הוצאחיך‬
‫כי הם היודעים ועדים בכל אלה וכו׳‬
‫וזה המצוה תקרא בדברי רבותינו מלכות‬
‫שמים ‪ .‬כדאיתא במכילחא ‪ .‬אנכי ד משל‬
‫למלך שנכנס למדינה אמרו לו עבדיו גזור‬
‫עלינו גזרות אמר להם כשחקבלו מלכותי‬
‫אגזור עליכם שאס מלכוחי אינכם מקבלים‬
‫האיך אחם מתקיימים ‪ .‬כך אמר הקב׳ה‬
‫לישראל אנכי כו' אני הוא שקבלתם מלכותי‬
‫במצרים ‪ .‬ע' כ כשס שקבלתם מלכותי כן‬
‫קבלו נזרותי ‪ ,‬לא יהי׳ לך כר )ט( דהשגה‬
‫הזאת היה באברהם אבינו ע׳ ה אשר קידש‬
‫ה' ועמד בעשר נסיונוח ומאס בע׳ז ובא‬
‫לתכלית הידיעה והודיע לכל כי יש אלוה‬
‫קדמון נמצא יריד ומיוחד שהיה אומר לבני‬
‫דורו כסבורין אתם שאין מנהיג »עולס מיד‬

‫שאמרו שדיבור אנכי הוא כמו הקדמה למה שיבוא אחריו והוא לא יהי' לך ‪.‬‬ ‫)ט(‬
‫ובא לומר אחר שאני השגחתי ‪ .‬בך והוצאתיך מ א קמצרים מבית עבדים לא‬
‫לך אלהים אחרים על פני כלומר אין ראוי שתניח עבודתו ב ע מד ת זולתו )עיין ם׳‬ ‫יהי׳‬
‫העקרים מאמר א׳ פי׳ד( וכן דעת בעל הלכות גדולות כי דבור אנכי לא נמנה בתרי׳ג‬
‫מצות‪ .‬לפי שהכ;חיותו שיוקדם להם‪ .‬מאחר שלא תצוייר מלוה בלתי מציאות מצוה‬
‫והראיה ממכילתא )המובא בפנים( וכן דעת האברבנאל בפ׳ י•^ יתרו ‪,‬שדיבור •‬
‫אנכי אינו מצוה לא אמונית ולא מעשיות אבל היא הקדמה למצות ואזהרות שיאמר בשאר‬
‫הדיבורים ‪ .‬וענינו להודיעם מי הוא המדבר אתם ושאינו מלאך מליץ מדבר כענין שאר‬
‫הנביאים אבל שהיא הסבה־ הראשונה מבלי אמצעי‪ .‬והנה אמר ג׳ לשונות ־' “ האחד השם‬
‫המיוחד‪ .‬הב׳ אלהיך‪ .‬הג' אשר הוצאתיך כו׳ להודיע שיש להם לשמוע ולעשוחסמג׳‬
‫בחינות א׳ להיוחי השם והוא השם המורה על עצמותו שבו ברא העולם והנא נגזר מלשק‬
‫הויה המהוה והבירא לכל וראוי שתשמרו מצותי והב׳ להיותו אלהיך משגיח בך ומנהיג‬
‫אותך כי אין טליך שר או מזל ממונה עליכם כי אני בלבד אלהיך ומנהיגך ע״כ מחוייביס‬
‫לשריר מצותי והבחינה הג׳ אשר הוצאתיך מבית עבדים אשר האסורים לא יוכלו‬ ‫אתם‬
‫משס לעילס ‪ .‬עופני החסד שעשיתי עמך ראוישתעשו מצופי ותשמרו דרכי כו׳‬ ‫לצאת‬
‫עיי׳ש באריכות ‪:‬‬

‫)י( ב ר א ש י ת רבה פ׳ ל׳ט ‪) :‬יא( יומא דך ל״ב ;‬

‫עיין‬
 ‫מרדכי‬ ‫אי ת א מ א מ ר א‬ ‫מאמר‬ ‫‪6‬‬

‫אשר הוצאתיך מא ‪*:^ p‬ים ש• לא יולי‬
‫לך א׳א על פני‪ .‬שניי בנביאים אנכי ד‬
‫אלהיך מארץ מצרים ואלפים זולתי לא תדע‬
‫ומושיע אין בלתי)הו שע י׳ב( ומשולש בכתובים‬
‫לא יה־׳ בך )בך פירשו על המחשבה( אל‬
‫זר ולא תשתחוה לאל נכר אנכי ד׳ אלהיך‬
‫המעלך מארץ מצרים הרחב פיך ואמלאהו‬
‫)תהלים פא( וענין אשר הוצאתיך מ א' מ‬
‫כאמרם ז׳ל שע׳י שעבוד מצרים נזדככו‬
‫לקבלת התורה והוא שאמר הקב׳ה למשה‬
‫רבינו ע׳ ה בהוציאך את העם הזה ממצרים‬
‫שעבדון אש האלהים על ההר הזה )שמות‬
‫ג׳( וזהו אתה הראית לדעת כי ה׳ הוא‬
‫האלהים ‪ .‬הוא אנכי ה׳ אלהיך ‪ .‬אין עוד‬
‫מלבדו ‪ .‬הוא לא יהי׳ לך )יד( וע'כ כל‬
‫איש מישראל מחויב להאמין בעיקר ויסוד‬
‫הראשון שיש נמצא אמיתי מחויב המציאות‬
‫ואין עש אל מציאותו שכל הנמצאים נקראים‬
‫נמצא ע״ש המושאל שקנו המציאות מזולתם‬
‫הקדומים להם אבל בהשי׳ת הוא שם נמצא‬
‫בעצם גי הוא קדמון לכל דבר אשר נברא‬
‫ראשון ואין ראש׳ית אל ראשיתו ושהוא השי׳ת‬
‫מחויב המציאות נמצא ולא במציאות אחד‬
‫ואין יחיד כיימדו וזהו אנכי ה׳אלהיך המהווה‬
‫והממציא ה כ ל) מו( והנה באלה שני הדברות‬
‫נאמר בשניהם אנכי בראשונה שמורה על‬
‫העשין נאמר אנכי ה׳ אלהיך כו׳ והוא אשר‬
‫תקבלו‬
‫יח׳ להמליכו עליהם )' ב( ומאז נעשה לבני‬
‫ישראל ירושה כמו שאמר הכתוב ״חורה‬
‫צוה לנו משה מורשה קהלת י ע ק ב' ולא‬
‫ימושו מפיהם ומפי זרעם עד עולם וככל‬
‫החזיון הלזה הביע משה רבינו ע׳ ה אדון‬
‫כל הנביאים לעמו ישראל ושרם השמיע‬
‫להם עשרת הדברים אשר דבר ד ביום‬
‫הקהל למד דעת את העם והבינם תכלית‬
‫הנרצה כמו שאמר הכתוב ‪,‬ראה למדתי‬
‫אתכם תקים ומשפמים כאשר צוני ד׳ אלהי'‬
‫וגו׳‪,‬כי מי גוי גדול אשר לואלהים קרובים אליו‬
‫כ ד אלהינו בכל קראנו אליו' ‪,‬ומי גוי גדול‬
‫אשר לו חוקים' וגומר ‪,‬רק השמר לך״‬
‫וגומר ‪,‬פן תשכח״ וגומר ‪,‬יום אשר עמדת״‬
‫וגומר ‪,‬ואתכם לקח' וגומר ‪,‬אתה הראת‬
‫לדעת' וגומר )דברים ד ( הנה למדם בשוב‬
‫שעם ודעת חובת אמונתם בד׳ ביתר שאת‬
‫ויתר עוז על כל יתר העמים גויי הארץ יען‬
‫מה יען כי ישראל ראו בעיניהם את היד‬
‫הגדולה והחזקה והמורא הגדול בצאת ישראל‬
‫ממצרים ונאמר ‪ ,‬ע ם זו יצרתי לי תהלתי‬
‫יספ רו' )ישעי׳ מג( ועל מנת כן הוציאם וייחד‬
‫שמו עליהם למען יקבלו אלהותו עליהם ובל‬
‫יסורו ממנו לעד לעולם כי כן צוה להם בסיני‬
‫אנכי ולא יהי׳ לך)יג( ודברות אלה ששמעו מפי‬
‫הגבורה כתוב במורה ושנוי בנביאים ומשולש‬
‫בכתובים ‪ .‬כתוב בתורה אנכי ר אלהין‬

‫)יב( מ י י ן בעל ענןידה שער ל׳א ב א ד מ ת‪ .‬וזה ■שאמר הכתוב אני פי מלך שמור‬
‫׳ )קהלת ח'( אני פי מלך מלך מלכי המלכים הקב׳ה אשמור אותו■ הפה שאמר‬
‫לנו בסיני אנכי ד׳ אלהיך )מדרש שיר השידים רבה ב׳ (‪:‬‬
‫)יג( ע י ץ שמות רבה פ* יתרו ר׳ עוביה ב״ר יצחק אנכי ה׳ אלהיך אשר הוצאתיך‬
‫י מ א' מ ועל מנת כן הוצאתיך מארץ מצרים שתקבל אלהותו עליך אמר רשב׳י‬
‫אמר להם הקב׳ה לישראל אלוה אני על כל באי העולם אבל ימדתי שמי עליכם ועיין שיר‬
‫השירים רבה סימן ב' אני לדודי ודודי לי הוא לי לאלהים שנאמר אנכי ה׳ אלהיך ואני‬
‫לו לעם ואזמה ‪ .‬שנאמר הקשיבו אלי עמי ולאומי אלי האזינו ‪ .‬וזהו ענה דודי ואמר לי ‪,‬‬
‫ומה אמר לי‪ ,‬אנ כי ד׳ אלהיך' ‪:‬‬
‫)יד( ע י י ן אביבנאל יתרו ‪ .‬וזהו שנאמר פן תשכת את הדברים אשר ראו עיניך‬
‫׳ )דבדם ה׳( הוא שנידיבורים ששמעו ישראל מפי הקב׳ה )שיר השירים רבה א׳( ‪:‬‬
‫) טו( ע י י | של׳ה הקדוש פ׳ ימרו וזה לשונו הכלל העולה שהמצוי הראשון הקדמזן‬
‫בהחלע וממציא כל הנבראים מכתו וחפצו כל מה •שהוא ושהיה ישיהיה והוא‬
‫סבת‬
‫ד‬ ‫ד‬ ‫מרדכי‬ ‫או ת א מ א מ י א‬
‫א׳א ע' פ‪ .‬והוא השיתוף‪ .‬ועיקר הפסוק נאמר‬
‫על המחשבה ‪ .‬וכן על פני מורה על המחשבה‬
‫כי אין יודע מחשבת חבירו בלר>י ה׳ לבדו‬
‫שהוא בוחן לבות וכליות וזהו על פני בכל‬
‫מקום שאני הוא )יח( ולא תמצא לעולם‬
‫שיאמר הכתוב אלהים אתרים ‪ .‬רק על‬
‫האמנת הלב )יט( וזהו כוונת הכתוב אתם‬
‫ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם לא‬
‫תעשק אתי אלהי כסף וגומר )שמות כ׳(‬
‫והכוונה אחרי שראיתם בעיניכם שפתחתי‬
‫כל הז׳ רקיעים והראיתיכם שאין עוד מלבדו‬
‫ואני הוא האדון כשמים ובארץ ופי המדבר‬
‫אליכם אל תשתתפו אתיאלהי כסף לאמצעיים‬
‫ביני וביניכם ט א‪-‬ן לכם צורך )כ( וזהו‬
‫שאמרו חדל במדרש שמות רבה ‪ .‬ירא את‬
‫ה׳ בני ומלך)משלי כ״ד( מהו ומלך המליכהו‬
‫עליך ועם שונים אל תתערב אלו שאומרים‬
‫יש אליה שני‪ .‬וזהו‪.‬ענין השתדלות יהושע‬
‫אשר רצה לנעוע בלב ישראל שיאמינו בה׳‬
‫לבדו בלא שום שיתוף חלילה אשר מתחלה‬
‫כאשר אמרו ישראל חלילה לנו מעזוב את‬
‫ה׳ כי הוא האלהים הוא המעלה אותנו מארץ‬
‫מצרים )יהישע כ׳ד( אשר מדבריהם אלו‬
‫נראה שמאמינים בדבור הראשון מאנכי אך‬
‫למען‬ ‫‪,‬‬
‫מ^^מר‬
‫תקבלו אלהוחו עליכם ‪ .‬ולעשוח אח כל‬
‫מלותיו ‪ .‬יבשניה שמורה על ל׳ח אמר לא‬
‫יהי׳ לך וממר כי אנכי ה׳ אלהיך אל קכא‬
‫שאני לבדי מחוייב המציאות ואין ראוי‬
‫שתמירני באחר ‪ .‬ואם חלילה תמירני אנכי‬
‫ד׳ אלהיך אל קנא יש בידי הכח ויכולת‬
‫להענישך ) טז(ו ע ד'זי ת כן לפרש מאמר הנביא‬
‫הן אנכי בראתי חרש נופח ‪5‬אש פחם‬
‫ומוציא כלי למעשהו ואנכי בראתי משחית‬
‫לחבל )ישעי׳ מ׳ז( פי׳ באנכי בראתי חרש‬
‫נופח באש הוא העוסק בתורה שנקראה אש‬
‫ומוצ‪-‬א כלי למעשהו ללמוד וללמד לשמור‬
‫ולעשות כי זה כל האדם ואנכי בראתי משחית‬
‫לחבל ‪ .‬לעוזבי תורה הוא אנכי אל קנא‬
‫ומשחית לחבל והפסוק הזה מתחיל בהן‬
‫שאותיות הללו אין להם חבור ומורים על‬
‫האחדות כמו שאמרו)שבת ל׳א( יחידה היא‬
‫היראה שנאמר הן יראת ה׳ הוא חכמה‬
‫)איוב כ״ח( ואנכי מורה על האחדות‬
‫כנאמר )יז( וכמו שהדבור הראשון שנכלל‬
‫כ‪ 1‬כל העשין מורה על יחוד הלב והמעשה‬
‫כמבואר כן דבור השני שנכללו בו כל‬
‫מצות ל״ת הוא שלא יעלה במחשבה שיש‬
‫שם אלוה זולתו השם ‪ .‬שנאמר לא יהי׳ לך‬

‫סבת ועילת כל הנמצאים ע״כ ביכולתו לעשות כרצונו ‪ .‬כרצונו נתן וכרצונו נמל ‪ .‬וכן עשה‬
‫במצרים הראה בנסים ונפלאות ושידוד המערכות כי הוא ית׳ הממציא והמקיימם כפי רצונו‬
‫ומהרסם ומאבדם בעת חפץ רצונו להרסם ולאבדם ע״כ סיים אשר הוצאתיך מארץ מצרים כי שם‬
‫נודע כי אין כד׳ אלה־נו ‪ .‬וכי הוא בקרב הארץ ולד׳ הארץומלואה‪ .‬ע׳ כ מתק לשונו הקדוש ;‬
‫) טז( ל ב י נ ו בחיי יתרו ‪) :‬יז( ועל דרך זה יתבאר אצל אחיה השילוני שאמר לאשת‬
‫ירבעם למה את מתנכרה ואנכי שלוח אליך קשה )מלכים א׳ י׳ד( יתכן‬
‫גם כן לפרש כאשר אמר לה דבר ה׳ יען אשר הרימותיך וגומר ותעש לך אלהים אחרים‬
‫ומסכות להכעיסני ואותי השלכת אחרי גוך וגומר ולכן בעון הזה כאשר עבר על אנכי‬
‫ולא יהיה לך הנה אנכי שלוח אליך קשה והוא אנכי ד׳ אלהיך אל קנא ‪:‬‬
‫)יח( ^^ייץ ס מ׳ג ועיין של׳ה הקדוש ‪:‬‬
‫)יט( ר מ ב י ״ ן ימרו ‪) :‬צ( עיין רמב׳׳ן משפטים ‪ .‬וזהו כוונת הכתוב זכרו ראשונות‬
‫מעולם כי אנכי אל ואין אלהים עמדי ואפס כמוני‘ )ישעיה מ׳ו( מציב‬
‫ציונים נגד שני הדברות ששמעט מפי הקב׳׳ה בסיני כי אנכי אל ‪ .‬זהו אנכי ד׳ אלהיך‬
‫ואין אלהים עמדי שאין עוד אחר ושום שיתוף זהו ולא יהי׳ לך ואפס כמוני ‪ .‬זהו‬
‫נגד לא תעשה לך פסל כל תמונה אשר בשמים ממעל גו׳ שנאמר כי מי נשחק‬
‫־ערוך לה׳ גז׳ והבן ‪:‬‬
‫עיין‬
 ‫מרדכי‬ ‫אות א מאמר א‬ ‫מאמר‬ ‫‪8‬‬

‫תוכן הדברים יתכן המימרא‬
‫בשבת )דף פ׳ ח ע׳ב( ח״ר‬
‫שמואל בר׳ נחמני א״ר יונמן מאי דכתיב‬
‫לבבתני אחותי כלה לבבתני באחת מעיניך‬
‫)שיר השירים ד׳( בתחלה באחת מעיניך‬
‫לכשתעשי בשתי עיניך והמאמר הזה סתום‬
‫)עיין פירש׳י שם בתחלה שקבלחם אחת היא‬
‫אצליכם ולבסיף כשקיימתם שתים יש ובשיר‬
‫השירים פירש׳׳י בענין אחר ע׳ש( ‪ .‬אך לפי‬
‫המאמרים שבארנו ‪ .‬אחת דבר אלהים שתים‬
‫זו שמענו ואנכי הוא כנגד אבר הלב שהוא‬
‫המקור והשורש מרמ׳ח אברי האדם כמו‬
‫אנכי שהוא השורש והיסוד מכל המצות נכון‬
‫מאד פירש׳י ז׳ל והנואמר מובן בתחלה‬
‫וקבלה אחה היא ‪ .‬שני הדברות אחת היא‬
‫כי אחד הם בנושא וכשקיימתם הרי יש‬
‫כאן שנים ‪ .‬אנכי ולא יהי' לך ‪ .‬וזהו לבבתני‬
‫כו' ויתכן יותר מאמר שאחריו )שבת שם(‬
‫אמר עולא עלובה כלה מזנה בתוך חופתם‬
‫אמר רב מרי מאי קרא עד שהמלך במסבו‬
‫נרדי נתן ריחו)שה׳ש א׳( וזה המאמר אין‬
‫לו שייכות אל המאמר הקודם )ולא זה‬
‫האמורא מהמאמר שלפניו( ואם בעבור‬
‫שנזכר לבבתני אחותי כלה‪ .‬אמר עולא‬
‫עלובה כלה‪ .‬הלא כמה פעמים נזכר כלה‬
‫בשיר השירים ומדוע לא דרש עולא זאת‬
‫רק אחר מימרא דר׳ יונתן אכן לפי המבואר‬
‫שהוא סובב על דבור אנכי ולא יהי׳ לך‬
‫נכין מאמר עולא עלובה כלה כו׳ והוא‬
‫אחר קבלתם התורה באנכי בעוד השנינה‬
‫וישראל בסיני עשו את העגל ועברו על אנכי‬
‫ולא יהי' לך ועיין רש׳י ג־ס־ן )דף ל׳ו(‪.‬‬
‫ועל דרך זה יתכן מה שאמר הכתוב ויאמר‬
‫אין‬
‫למען הסר מהם מחשבת פיגול סלילה‬
‫בשיתוף אמר להם שנית לא תוכלו לעבודאתה׳‬
‫כי אלהים קדושים הוא כי לא ישא לפשעכם‬
‫כו' )יהושע כד( והוא כאשר לא הבטיחוהו‬
‫מפורש שלא ישתתפו עמו ד׳א וכאשר אמרו‬
‫לו שנית לא ט את ה' נעבוד ר׳ל אותו‬
‫לבדו נעבוד כפל הדברים ואמר עדים‬
‫אתם ועתה הסירו את אלהי הנכר וכרת‬
‫עמהם ברית למען הרחיקם מכל שיתוף‬
‫ועבודת זולתו ו ק אמר אליהו הנביא לישראל‬
‫מד ממי אתם פוסחים על שתי הסעיפים‬
‫וגומר ‪ .‬ואז כאשר ראו כי נכזבה תוחלת‬
‫נביא' הבעל‪ .‬ולא ענה הבעל אותם וגם‬
‫לעומת זה ראו כי שגבה תקות אליהו הנביא‬
‫ותפלתו עשתה פרי למעלה ויענהו באש משמי‬
‫מעונו הודו כולם ובאו לתכלית הידיעה‬
‫מהיחור לאמר ה׳• הוא האלהים רק הוא‬
‫לבדו המושל והמנהיג ואין עוד מלבדו והוא‬
‫תכלית הנרצה המצוה הכוללת מאנכי ולא‬
‫יהיה לך ) כ א( ועפ׳י המבואר אנכי ולא‬
‫יהי׳ לך הם שמים בדברות ובנושא אחד‬
‫פי המקיים האחד מקיים שתיהם והכפירה‬
‫מלילה באחד היא הכפירה בשתיהן כאמור‬
‫וזהו כוונת אמרם ז׳ל )תענית ה׳( כי‬
‫שתים רעות עשו עמי )ירמיה ב'( אר׳י‬
‫אחת היא ששקולה כשתים ומאי ניהו ע׳ז‬
‫)נ ב ( וזהו שאמרו)גימין נ׳ז( מעשה• במרים‬
‫בת נחתום )בעת שהרג אםפסיאנוס את‬
‫שבעה בניה( הביא את הראשון וא׳׳להשתחוס‬
‫למ״ז איל לאו מפני שכתוב בתורתינו אנכי‬
‫ך אלהיך הביא את השני וא׳ל השתחיה‬
‫לאליל זת א׳ל לאו מפני שכתוב בתורתינו לא‬
‫יהי׳ לך כ‪) 1‬וכן מבואר במדרש איכה()כג( ‪:‬‬

‫)כא( סיי ל בעל עקידה שער פ׳ ט באריכות‪) :‬כב( ‪,‬עיין מהרש׳א )בחידושי אגדות שם(‬
‫כי הכופר בעיקר תלילה עובר על אנכי ולא יהי׳ לך ‪ .‬וכן ה״! בשמות‬ ‫‪.‬‬
‫רבה תשא ט שתים רעות כו' שחי מרגליות שנתתי לכם ‪ .‬אנכי וני; יר‪.‬י׳ נ‪: ,‬‬
‫)כג( ^ ‪ J‬י י ‪ j‬בתו ‪ '0‬שם ד׳ה אייתוי לקמא‪ .‬שתא קרא' מייתי ושביעי נא מ־יתי קרא‬
‫עיין מהרש׳ל שם שפירש שהי׳ הגירסא שקמא אמר שני י ־ •ס רנני‬
‫חר‬ ‫ולא יהי' לך והשביעי לא אמר כלל והנוכחי מהגרסא נכין יען ני ה‪-:‬‬
‫יגישת אחד וזהו מפני שכתוב בתירמינו אנכי ד׳ אלהיך ע' כ לא ■היי‬
‫ה ‪9‬‬ ‫מרדם‬ ‫איר‪ .‬א מאמר א‬
‫הלאוין והם שנים במאמר‪,‬ובנושא אחר‬
‫ע׳־כ נ טן אמרו נעשה בתחילה שהוא העשין‬
‫והוא קבלת יחוד מאנכי ואח׳כ נשמע‪.'-‬שלא‬
‫לעשות שלא לעבור חלילה על לא י‪,‬הי' לך‬
‫וער׳ז אמר להם משה רבינו ע׳ ה לישראל‬
‫אחרי כלותו לדבר את כל הדברים ויאמר‬
‫אליהם שימו לבבכם לכל הדברים אשר‬
‫אנכי מצוה אמכם היום גו' לשמיר ולעשות‬
‫את כל דברי המירה הזאת )דברים ל׳ב(‬
‫כמבואר שאנכי שילש כל המצות כמו הלב‬
‫שהוא ‪,‬האבר• הראשי ברמ‪-‬ח אברי האדם‬
‫וזהו שימו לבבכם כי עיקר מצות אנכ׳י‬
‫תלייה בלב וזהי אשר אנכי מעיד בכם‬
‫לשמור ולעשות כו' )וידוע שהשמר הוא‬
‫ל׳ת ולעשות הוא מ׳ ע ובשניהם נ א מ ר‬
‫אנכי כנזכר למעלה( כי היא חייכם שהלב‬
‫מבוע החיים לכל האברים כן' מצות אנכי‬
‫והמקיים אנכי לא יכפור חלילה לעבור על‬
‫לא יהי' לך וזהו נאה הי' לאבותינו לקבל‬
‫המירה ולומר נעשה ונשמע שהם העשין‬
‫והלאווין ויסודם אנכי ולא יהי' לך ‪' .‬כיון‬
‫שחעאו‪ .‬קול ענות מאנצי שימע שחזרו‬
‫מפעשה ינשמע ו מ א שעברו על‪ .‬אנכי ולא‬
‫יהיה לך היי לך ה' הצדקה ולנו‪...‬בושת‬
‫הפנים וזה הענין מבואר גם בשבת )דן{‬
‫פ*ח( דרש ר' סימא־־ בשעה■ שהקדימו‬
‫ישראל נעשה לנשמע באו שני רבוא של‬
‫מלאכי השרת‪ ,‬לכל אחד ואחד ‪ -‬מישראל‬
‫וקשרו‬
‫מאמר‬
‫אין קול ענות גיורה ואין קול פ מ ת חלושה‬
‫קול ענות אנכי שימע )שמות ל׳ב( היינו‬
‫קול ענות מאנכי ה' אלהיך שומע ע׳ר‬
‫הנאמר כה אמר ה' מה מצאו אבותיכם יי‬
‫עול כי רחקו מעלי וילכו אחרי ההבל ויהילו‬
‫ולא אמרו איה ה׳ המעלה אותנו מארן‬
‫מצרים )שהוא דביר אנכי ה׳ אלהיך אשר‬
‫הוצאתיך מארץ מצרים( כי שתים רעות עשו‬
‫עמי אותי עזבו מקור מים חיים לחלוב להם‬
‫בארות בארות נשברים )ירמיה ב'( כמבואר‬
‫שהכופר באחד כופר בשניהם והמה כחשו‬
‫באמת ובחרו בשקר בעד החיים אל המתים‬
‫)כד( וזה הוא מאמר הנביא אוי להם כי‬
‫נדדו וגו׳ ואנכי אפרם והמה דברו עלי כזבים‬
‫)הישע ז'( ואמרו אלה אלהיך ישתפו אומו‬
‫עמהם ועברו על הב' הדברות )כה( או‬
‫יתכן קול ענות אנכי שומע על אנכי כביכול‬
‫אמרו חרופין וגידופין )כו( או קול כנות‬
‫מאנכי ה' אלהיך אל קנא ואמרו )ברבה‬
‫שם( אר׳ש ב״ר נחמן נאה היה לאבותינו‬
‫לקבל את התורה‪ .‬ולומר נעשה ונשמע כו'‬
‫מה קול ענות אנכי שומע קול חרופין‬
‫וגידופין אני שומע כו׳ אנשי כנסת הגדולה‬
‫עמדו יפילשו אותה )נחמיה מ׳( אן‪ 1‬כי‬
‫עשו להם עגל ומסכה ויעשו נאצות גדולות‬
‫הוי לך ד׳ הצדקה ולנו משת ה פני ם‪.‬‬
‫והענין יתכן לפרש ע״ד המבואר שאנכי‬
‫הוא ראש ויסוד העשין ולא יהי׳ לך הוא שורש‬

‫)כי( ‪ 1‬א ח ר י הוויכוח הלז יתכן הנאמר להלן )ירמיה שם( ואנכ׳י נעעמיך שירק• כולו‬
‫זרע אמת ואיך נהפכת לי כו' כמבואר שאנכ׳י שורש כל תרי׳ג מצות‬
‫וזהו ואנכ׳י נמעתיך שור׳ק בגימ' תר׳ו נוסן! על ז' מצות בני נח הם תרי׳ג )במדרש‬
‫הובא ברש׳י שם( נמעמיך במרי׳׳ג מצות שנכללים באנכי ואיך נהפכת לי כמבואר‬
‫להלן איך תאמרי לא נממאתי אחרי הבעלים לא הלכתי ראי דרכך בגיא נמצא עברו‬
‫על שניהם אנכי ה' אלהיך ולא יהי' •לך ;‬
‫)כה( עייל שמות רבה משא שוד להס כי פשעו בי ממני היו פורשים יש אדם‬
‫מחלין! רע ברבר מוב כו'‪ ,‬והמה' מניחים לחיים של עולם ומחרים‬
‫במסים שנאמר עינים להם ולא יראו והמה דברו עלי כזבים מכזבים שזה העגל פדה‬
‫אותם ממצרים אן! אני אומר שאינם עמי לכך כי שחת עמך ע־י״ש ‪:‬‬
‫) ני ( ר ב ה ומנחומא שם וזהו שנאמר הנא עם אל אלהיו ידרוש )כמ׳יש אליהו המבלי‬
‫אץ אלהים בישראל שלחת לדריש בבעל זבוב אלהי עקרין( בעד התייפ‬
‫אל‬
 ‫מרדכי‬ ‫אות א מאמר א‬ ‫מאמר‬ ‫‪10‬‬

‫שנהמשם בסיני נעשה ונשמע אנכי אנכי‬
‫הוא מנ ח מ כ ם)נ ט( ויתכן ע׳ ד הנזכר בשכר‬
‫שאמרו נעשה ונשמע שהוא קיום העשין‬
‫והלאוין שהם אנכי ולא יהי׳ לך שנאמר‬
‫בשניהם אנכי שהם שנים במאמר ובנושא א׳■‬
‫מאותה נהימה אנכי אנכי הוא מנחמכס■‬
‫וזה שאמר הכתוב שמעה עמי ואדברה‬
‫ישראל ואעידה ‪ p‬אלהים אלהיך אנכ׳י‬
‫ויתכן עפ״י רמז שהבטיח להם שיזכור להם‬
‫מעשה סיני אנכי ה׳ אלהיך )ל( וזה שאמר‬
‫להלן אל״ה עשית והחרשתי שישכח להם‬
‫מעשה העגל וגם אל׳ה תשכחנה )לא( וזהו‬
‫שאמר הכתוב כי אל אנכי ולא איש )הושע‬
‫י׳א( ואמרו ברבה ויקרא פ״ו ע' פ ונפט‬
‫כי תתטא וגו׳ והוא עד וגו׳ זש׳ה )משלי‬
‫כ׳ד( אל תהי פד חנם )פי׳ עד שוא( אל‬
‫מהי עד אלו ישראל שנאמר אתם עדי נאם■‬
‫ה׳ ואני אל )ישעיה מ״ג( ברעך זה הקב׳ה‬
‫שנאמר רעך ורע אביך אל תעזוב )משלי‬
‫כ׳ד‬
‫וקשרו לו שני כתרים כו׳ וכיון שחטאו ירדו‬
‫בו׳ ופרקו שנאמר ויתנצלו בני ישראל את‬
‫עדים מהר חורב בחורכ טענו ובחורב‬
‫פרקו ) מ ( ועתיד הקב׳ה להחזירה לנו‬
‫שנאמר ופדויי ה' ישובון ובאו ציון■ ברנה‬
‫ושמתת עולם על ראשם )ישעיה ל׳ה(‬
‫)נ ח ( והוא כאמרם ז*ל )ברכות ד׳ ל׳ב(‬
‫התשכח אשה עולה )ישעיה מ׳ ט( אמר‬
‫הקב״ה כלום אשכח עולות כו׳ שהקרבת‬
‫לפני במדבר אמרה לפניו רבש׳ע הואיל‬
‫ואין שכחה לפני כסא כבודך שמא לא‬
‫תשכח לי מעשה העגל אמר לה גם אלה‬
‫תשכחנה )ופירש׳י שם מעשה העגל־ שאמרו‬
‫אלה אלהיך ישראל( ‪ .‬אמרה לפניו הואיל‬
‫ויש שכחה לפני כסא כבודך שמא השכח ל­‬
‫מעשה סיני אמר לה ואנכי לא *אשכחך‬
‫)פירש׳י ואנלי זה מעשה סיני שנאמר‬
‫אנכי ד׳ אלהיך( וע״ז הכוונה נאמר אנכי‬
‫אנכי הוא מנחמכם )ישעי׳ נא( מאותו נהימה‬

‫אל המתים למה לכם להנית חי העולמים שנאמר וה׳ אלהים אמת הוא אלהים מייט‬
‫ומלך עולם ‪ .‬עלינו כתוב ואמם הדבקים בה׳ אלהיכם תיים כולכם היום ‪ .‬אנן חיים‬
‫נדרוש באלהים חיים אבל או׳ה ממים דורשים אל המתים כמוהם יהיו עושיהם )ילקוט‬
‫‪. .‬‬ ‫שמעוני ישעיה( עיי׳ש ;‬
‫)נז( א ח ר י כומבי מצאתי במהרש׳א )חידושי אגדות שם( והוא שע׳י כמר תורה‬
‫שהקדימו נעשה לנשמע דהיינו שקבלו עליהם שני חלקי התורה הא׳ העשין‬
‫שמורה על נעשה והב׳ הלאווין דהיינו נשמע זכו לב׳ כתרים הכהונה והמלכות וכל מלאך‬
‫מם׳ רבוא נשא ב׳ כתרים האחד בימין כנגד הכהונה שהוא מדת חסד וכתר שני בשמאל‬
‫הוא כמר מלכות כנגד מדת הדין ובדוגמא זו נעשה כנגד העשין ע׳ש מדת החסד‬
‫והרחמים ונשמע שהם הלאוין ע׳ש מדת הדין וכיון שחטאו בעגל ועברו על פשה מאנכי‬
‫ולאו דלא יהי׳ לך דמפי הגבורה שמענום פרקו מהם הכתרים עיי׳ש )ושמחת־ ג־ הקרה‬
‫ה׳ לפני דבר שיצא מפי גדול־ם וטובים ‪ .‬ואנכי בער ולא בינת אדם לי ומי הנני כי‬
‫באמי עד הלום( ‪:‬‬ ‫_‬
‫)נח( ‪ 5‬י ר ? ‪ ' 2‬י בשבת שם שמחה שמעולם על ראשם‪ ) :‬נ ט ( ילקוט שם פ־‪:‬ן ריהרש׳א‬
‫‪ ,‬אנכי‬ ‫ח׳א ברכות שם ד׳ ה ואנכי לא אשכחך וע׳ז הכוונה אמל‬
‫העגל‬ ‫הוא מנחמכם דהיינו לוחות שניות שניתנו להם לישראל אחר שנתכפר להם נ‪.‬‬
‫וע'כ נאמרו בלוחות שניות טוב‪: .‬‬
‫‪1‬־חדתי‬ ‫)ל( ^ י י ל רבה רות שמעה עמי כו׳ רשב׳י אמר אלהיס אני לכל בא■‬
‫שמי עליכם ונקראתי אלהי ישראל אלהים אלהיך אנכי ;‬ ‫^‬
‫־ וויה‬ ‫)לא( ד י י ל רבה דברים אלה הדבר־ס זהו שחמר הכתוב אנה עש־ח‬
‫’ אלה עשית וכו׳ אלה אלהיך ישראל דמ־מ היות אהיה כ;‬
‫ו ‪11‬‬ ‫מרדכי‬
‫בעבור אנכי הוצאתיך מארץ מצרים וקרעתי‬
‫לפניך את הים לנטוע שמים וליםוד ארן‬
‫שע׳י התורה נתקיימו שמים וארן כמאמרם‬
‫זיל ע*פ יום הששי ויכולו השמים והארן‬
‫וכל צבאם זה לשונם הוםיך ה׳ בששי בגמר‬
‫מעשה בראשית לומר שהתנה עמהם על‬
‫מנת שיקבלו עליהם ישראל חמשה תומשי‬
‫תורה דבר אחר יום הששי כלם תלויים‬
‫ועומדים עד יום הששי הוא ששי בסיון‬
‫המוכן למתן תורה עכיל ואמרו זיל עוד‬
‫במדרש רבה עי פ נמוגים ארן ויושביה‬
‫אנכי תכנתי עמודיה םלה כי בשעת ממן‬
‫תורה תרדה ונמוגה ארן אולי לא יקבלו‬
‫ישראל את המורה ככל הגוים אשר מאנו‬
‫לקבלה ויחזיר הקביה את העולם לתוהו‬
‫ובוהו ורק אנכי תכנתי עמודיה סלה המה‬
‫ישראל שקבלו עליהם דבור אנצי ה׳ אלהיך‬
‫בקבלתי אנכיי אנכיי תכנתי עמודיה סלה‬
‫ועל ידי ארן יראה ושקטה ולאמר לציון‬
‫עמי אתה והוא כמבואר שעיי אלה מהעגל‬
‫אמר ה׳ למשה שחת עמך )ולא עמי( וגם‬
‫אל׳ה תשכחנה ואנכ׳י לא אשכחך והוא‬
‫שאסר כאן ואנכי ה׳ אלהיך בזכות אנכ׳י‬
‫לאמור לציון עמי אתה וזהו שמעה עמ׳׳י‬
‫ואדברה אלהים אלהיך אנט ויקויים בנו‬
‫ואמרתי ללא ע סי‪ .‬עמי אתה והוא יאמר‬
‫אלהי )הושע ב׳( והוא אנכי ה׳ אלהיך אחד‬
‫אלהינו שבשמים ובארן ‪:‬‬
‫ל ע ת ה נבא אל המקראות אשר נאמר‬
‫בהם מואר מלת אנכ׳י ובחסדי‬ ‫“‬
‫ה׳‬
‫אות א מאמר א‬ ‫מאמר‬
‫‪ ( r :‬והפמיח כשפתיך ואחר שפתיתס אותי‬
‫•נשפתותיכם בסיני ואמרתם כל אשר דבר‬
‫ד נעשה לסוף מ׳ יום אמרתם אלה אלהיך‪.‬‬
‫עוד שם אר׳׳א הדא רות הקודש סניגוריא‬
‫היא מלמדת זכות לכאן ולכאן אומרת‬
‫לישראל אל תהי עד חנם ברעך ואתיכ‬
‫אומר להקביה אל תאמר כאשר עשה לי כן‬
‫אעשה לו )משלי שם( אר׳י כתיב והמה‬
‫כאדם עברו ברית )הושע ו( ברם הכא‬
‫)עיין מ*כ אצל התשובה( כי אל אנכי ולא‬
‫איש )שם י׳א( וזהו כי אל אנכי שיזכור‬
‫להם מעשה סיני וזהו דמית היות אהיה‬
‫כמון־ כמדת בשר ודם בינו נא זאת שוכתי‬
‫אלוה )פי׳ שאל אנכי ולא איש( זבחי אלהים‬
‫רות נשברה ואז אראנו בישע אלהים וזהו‬
‫שאמר הכתוב הרפו ודעו כי אנכי אלהים‬
‫אמר הקב״ה לישראל הרפו ממעשיכם ודעו‬
‫כי אנכי אלהים )לב( והוא שיזכור להם‬
‫מעשה סיני מאנכי ‪:‬‬
‫בזה הענין הנה ישראל נקראו‬ ‫ונסיים‬
‫עמי כמו שאמר הכתוב שמעה‬
‫עמי ואדברה ישראל ואעידה בך ואמרו ז׳ל‬
‫עד שלא עמדתם על הר סיני וקבלתם את‬
‫התורה ישראל הייתם נקראים כשם• שאומות‬
‫העולם נקיראים משקבלתם את התורה אתם‬
‫נקראים עמי )לג( וזהו שאמר הכתוב‬
‫ואנכי ה׳ אלהיך רוגע הי ם ויהמו גליו ה׳‬
‫צבאות שמו ואשים דברי בפיך ובצל ידי‬
‫כסיתיך לנטוע שמים וליסוד ארן ולאמר‬
‫לציון עמי אתה )ישעי׳ ניא( ויתכן לפרש‬

‫הצורה ליוצרה )מבואר שהכוונה אלה על מעשה העגל עכ׳ז ‪ ,‬יתכן והחרשתי שלא יזכור‬
‫להם ז א ת ע פ׳י דרש(‪) :‬רב( רבה שיר השירים ג׳ ‪:‬‬
‫)לג( מ כ י ל ת א ועל דרך זה יתכן לפרש מאמר הנביא )ישעיה מ׳ג( אנכי הגדתי‬
‫והישעתי והשמעתי ואין בכם זר ואתם עדי נאום ה׳ ואני אל באנכ׳י‬
‫מ ד תי ‪ .‬הוא אנכי ארד עמך מצרימה ‪ .‬והושעתי ‪ .‬ואנכ׳י אעלך גם עלה ‪ .‬והשמעתי ‪.‬‬
‫אנכי ה׳ אלהיך מסיני ‪ .‬ואין בכם זר ‪ .‬הוא ולא יהיה לך ‪ .‬ואתם עדי נאום ה׳ ואני אל ‪.‬‬
‫כמאמרם דל ע' פ אהה הראית לדעת כי וגו׳ מלמד שפתח להם הקב׳׳ה ז׳ רקיעים והראם‬
‫שאין עוד מלבדו ‪ .‬ועיין פסיקתא וז׳ל אנכי הגדתי במצרים ש^מר ויגד משה ואהרן‬
‫והשמעתי בסיני משמים השמעתי דין ארן יראה ושקטה ואתם עדי נאום ה׳ תני רשב׳י‬
‫אס אמס עדי ואני אל עכ׳ל הפסיקתא ‪ .‬המסכים והמתאים לדברינו ‪:‬‬
‫עיין‬
 ‫מרדב‘‬ ‫אות א מאפר א‬ ‫מאמר‬ ‫‪12‬‬

‫ה' ‪ .‬ועוד יתואר הכוונה הזאת על התורה ‪.‬‬
‫והוא אנכי ■ששמעו מפי הגבורה ונכלל בו‬
‫כל התורה ושם הזהירם על התורה‬
‫והמצוות לעשותם ושלא לעברם ואם‬
‫יעברום חלילה הוא אנכי כו׳ אל קנא ויש‬
‫כח בידו‪.‬להעניש לעוברי רצונו ועתה נבאר‬
‫מעלת אנכי ע פ׳י הכתובים באנכי נבראו‬
‫עליונים ותחתונים שנאמר אנכי ה' עושה‬
‫כל נועה שמים לבדי רוקע הארץ מי אתי‬
‫)ישעיה מ׳ד( אנכי עשיתי ארן ואדם עליה‬
‫בראתי )שם מ׳ ה ( ) רז ( ויתכן כי מבלעדי‬
‫תואר אנכי שסובב אל השי׳ת שהוא בעל‬
‫היכולת ועל מציאותו המיוחד סובב ג' כ אל‬
‫התורה שהמקור הוא אנכי כאמרם ז׳ל‬
‫בשביל התורה וישראל שנקראו ראשית ברא‬
‫אלהים את השמים ואת הארן )רח( וזהו‬
‫כוונת הכתוב נמוגים ארן וכל יושביה אנכי‬
‫תכנתי עמודיה סלה )תהנים ע׳ ה( באנכי‬
‫כוננו עמודי עולם כנזכר למעלה )רגז( הנה‬
‫ידוע שהתורה היתה מחזרת על בעליה‬
‫להנתן להם והיתה מחזרת אצל אדם‬
‫הראשון‬
‫ה׳ נבאר אופס עד מקום שיד מגעת‬
‫ללקש וקש■ שכל• השיגם ‪ .‬ומרס נבוא אל‬
‫תוכן הדברים נבאר כללי תואר אנכי והוא‬
‫שמורה על עצמות המדבר ונזכר לרוב אצל‬
‫האבות והנביאים ושם זה הנזכר בו ית׳‬
‫מורה הוראה מיוחדת על מציאותו המתוייב‬
‫ואין כן מלת אני) ר ד( ויסובב תואר אנכי‬
‫על התורה שאנכ׳י נקרא כללית התורה ‪,‬‬
‫ד‪,‬הוא יסוד ועיקר הראשון ‪ .‬שנכלל בו כל‬
‫תרי׳ג מצות כמבואר ‪ .‬וכאשר עוד נבאר‬
‫איה׳ש ‪ .‬י ונתיחד אצל איש ‪ .‬או דבר‬
‫ננפורסם ‪ .‬ולזה כמה פעמים נאמר אצל‬
‫המצות ‪ .‬אשר אנכי מצוך ‪ .‬או מצוה אתכם‬
‫לעשות ‪ .‬ואצל שכר ועונש ‪ .‬אשר אנכי‬
‫נותן להם לרשתה ‪ .‬או אנכ׳י אדרוש מעמו ‪.‬‬
‫וכהנה ‪ .‬כי זולתו תואר הזה ‪ .‬אשר יסובב‬
‫אל השי׳ת ‪ .‬שהוא בעל היכולת ‪ .‬להשכיר‬
‫ולהעניש ‪ ..‬ונאמר אצל משה רבינו עה׳ש ‪.‬‬
‫שהוא אדון כל הנביאים )לה( ואצל אנשים‬
‫מפורסמים )רו( ונביאים שהם ידועים‬
‫ירשומים ונאמנים בדבריהם ששמעו מפי‬

‫)רד( מ י י ן בפי׳ דון יצחק אברבנאל יהרו ‪ .‬ועיין אהל יעקב מדיבור פ׳ יתרו ‪ .‬שהכלל‬
‫^ * דכל פעם שהוא יתברך מייחד שמו על איזה פעולה מיוחדת ‪ .‬יאמר בה לשון‬
‫אנכי ובעל היכולת שידוע בגדולתו ויכולתו שיש בידי לאמת דבריו‪ .‬וע'כ נאמר‬
‫אנכ׳י במתן תורה ‪ .‬הוא האלהים הידוע אצליהם ע׳י מופתי מצרים ‪ .‬ואח׳כ בהתרגלם‬
‫במאמר ה׳ לא נאמר כי אם אני ה׳ אלהיכם ‪:‬‬
‫אנכי יוצא מעמך )שמות ז'( וכהנה ‪:‬‬ ‫)ר~(‬
‫)לי( כ מ ן אצל יוסף ‪ .‬אנכי אעשה כדבריך‪ .‬אנכי אכלכל אתכם )בראשית מ׳ ח י׳כי(‬
‫כי הי' מלך רשום ומפורסם ובכחו־ לעשות הבמחתו ‪:‬‬ ‫'‬
‫)לז( י י ל ק ו ט שמעוני )ישעיה נ׳ א( עוד שם באנכ׳י דברתי ע ם אברהם אנכי מגן ‪.‬‬
‫באנכי דברתי עם יצחק ‪ .‬אנכי האל אביך ‪ .‬באנכי דברתי עם יעקב ‪.‬‬ ‫׳‬
‫אנכי ארד עמך מצרימה ‪ .‬באנכי העליחיו משם‪ .‬ואנכי אעלך גם עלה ‪ .‬באנכי דברתי‬
‫עם משה ‪ .‬אנכי אלהי אביך ‪ .‬באנכי שמתי הדבור על פיו ‪ .‬ואנכי אהי׳ עם פיך ‪.‬‬
‫באנכי נתתי עשרת הדברות ‪ .‬אנכי ה' אלהיך ‪ .‬באנכי הולכתיה המדבר ‪ .‬הנה אנכי‬
‫מפתיה והולכתיה המדברה ‪ .‬באנכי אני בונה ציון ‪ .‬הנה אנכי מרבין בפיך אבניך ‪.‬‬
‫באנכי אני מביא גואל ‪ .‬הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא ‪ .‬באנכי הכי מנחם אתכם‬
‫שנאמר אנכי אנכי הוא מנחמכם פכ׳ל הילקוש שמעוני ‪ .‬וכל פנינים אלה ‪ .‬על מקומו‬
‫יבוא ‪ .‬ויבואר בפנים ‪ .‬דבר דבור על אופניו ‪:‬‬
‫)לח( ע י י ן רבה בראשית וילקוכז )ישעיה מ׳ה( אנכי עש תי ארן וגו' אר״י סנאי התנה‬
‫ההב״ה עם מעשה ברהשית כו' ; )לפי( מבואר ברבה בה״ש א׳ עיי׳ש עיין‬
‫אות‬
‫ז ‪13‬‬ ‫מרדכי‬ ‫אות א טאמר א‬
‫חמשים כנגד היובל הגדול שיעקר יצה׳ר‬
‫)ידוע למשכילים וליודעי‪ .‬ח*ן( וחעא קין‬
‫היתה בג׳ ענינים לא האמין בה׳ ובנבואה‬
‫ובשכר ועונש )כדעת ת תו ם ירושלמי שאמר‬
‫לית דין ולית דיין וליש עולם אחרון( ‪:‬‬
‫והאחרונים והוא קבל התורה מסיני )ם(‬
‫ל ^ ו ד נרמז בעניני קין והבל קניני עוה׳ד‬
‫ועוה׳ב הכל בעל הכל היה מן‬ ‫^‬
‫העפר־והכל שב ‪,‬אל העפר ע״כ הביא קין‬
‫'מפרי האדמה מנחה והבל מורה על מ‪-‬אוס‬
‫העוה׳ז שהוא הבל ורעות רוח ובס׳ הכוזרי‬
‫מבואר שנפלה הקמעה ביניהם על ענין‬
‫ירושת ארן ישראל ועל אלה הענינים‬
‫הנזכרים יתכן משובת קין באנכי שכ‪-‬חש‬
‫באנכי המורה על מציאות השם והיחוד‬
‫והשגחה ושכר ועונש ) ט ב ( באנכי דברתי‬
‫עם אברהם הוא שאמר לי ^השם אנכי מגן‬
‫לך )בראשית מ׳ו( זכות מאנכי ובשרו על‬
‫קבלת המורה שיסודה היא אנכי ) טג( והוא‬
‫השיב ה׳ אלהים מה ממן לי ואנכ׳י הולך‬
‫ערירי היינו שהוא הולך במדרגת מציאת‬
‫ואחדות השם לבדו כי אין לו בנים ואת פי‬
‫יורה דעה ומי יקבל המורה ורק בן ביתו‬
‫יורש אומו)שהוא עבדו אליעזר( אז היה‬
‫דבר ה׳ אליו לא יירשך זה כי אם אשר‬
‫יצא ממעך הוא יירשך )בראשימ שם( ובשרו‬
‫על בנים אשר •צוה את בניי ושמרו דרך‬
‫ד׳־ לעשות צדקה ומשפס והם *קבלו אס‬
‫התורה ‪:‬‬
‫אנכי המבואר אצל י שרי והנר‬ ‫ועדז‬
‫)בראשית מ״ז( ותאמר שרי אל‬
‫אברם הנה נא עצרני ה׳ מלדת בא וגו׳‬
‫אולי‬
‫מאמר‬
‫הראשון ובנע ונס והאבות ובכוצס נמצא‬
‫חעא ועון על כן לא ניתנה להם עד‬
‫שבא משה רבינו ע׳ ה מבחר תולדות‬
‫אדם אשר לא מצא ה׳ כלי מזופת עהורה■‬
‫ונקיה כמוהו בכל הדורות הראשונים‬
‫וזהו שנאמר אצל אדם הראשון כי עירום‬
‫אנכי )בראשית נ׳( והוא שיסוד זה מאנכי‬
‫לא נתקיים בו וכן הודה באמרו כי עירום‬
‫הוא ‪ ,‬מן התירה שהוא אנכ׳י ומן הזכות‬
‫וע׳כ נאמר •אנכי ולא אני ) ט א( ואנכי‬
‫הנאמר אצל קין והבל השימר אחי אנכי‬
‫)שם ד ( הנה ענין התנגדות האחים קין‬
‫והבל היתה ע׳ ד התנגדות יעקב ועשיו‬
‫מצד יצה׳ע ויצה׳ר וענין המנחה שהביאו‬
‫היתה ביום חמשים לבריאת עולם )הן‬
‫לדברי כ׳א וי׳ר( )וכן דרשו בבראשית רבה(‬
‫ומה שהיה ביום שמשים יוצא לנו מעם‬
‫למה שנצמוינו במורה להקריב קרבן מנחה‬
‫ביום העצרת כנגד קין והבל שהקריבו ביום‬
‫חמשים כי מתיך אותה הדבר תתברר אמתת‬
‫הנבואה ותתברר ההשגחה ושכר ועונש הבל‬
‫שנהרג ביום שמשים קבל שכרו ונתעלה‬
‫משה )גלגול נשמת הבל( לקבל התורה ביום‬
‫ממשים וקין שהרג ביום זה נתקלל בו ביום‬
‫כמו שהוא היצה׳ר עמיד ליענש ולהמבמל‬
‫מן העולם ביום ממשים של הקב׳ה דכמיב‬
‫כי אלן( שנים בעיניך כיום אממול כי יעבור‬
‫והכל מדה כנגד מדה ועל כן מנעה המורה‬
‫חמן בקרבן מנחה שהוא רמז ליצר הרע‬
‫ע' כ בכל מקום הזהיר לא תאפינה חמן אבל‬
‫ביום חמשים צוה בפירוש חמן תאפינה שיום‬

‫פיוט לשבועות ‪ ) :‬ט א( רבינו בתיי שם ‪:‬‬ ‫א׳‪ ) :‬מ( עי'‬ ‫אות ו׳ מאמר‬
‫בחי' ואברבנאל ‪ .‬אחרי כותבי מצאתי במדרש תנחומא‬ ‫ורבינו ‪...‬‬
‫שם_____‬‫) מ ב( ע י י ן ברבה _‬
‫שם כיון שאמר לו הקב׳ה אי הבל אחיך אמר לו לא ידעסי השומר אחי‬
‫אנכי אתה הוא שומר כל הבריות ואמה ״ מבקשו מידי ‪ .‬כו׳ ואן( קין כך אמר אני‬
‫הרגתי אומו בראת בי יצה׳ר ואמה שומר את כל הבריות ולי הנחת להורגו אמה הוא‬
‫שהרגמו שנקראת אנכי שאלו קבלת קרבני כמותו לא הייתי מתקנא בו עכ׳׳ל)עיין פירוש‬
‫ען יוסך ‪ .‬אתה שנקראת אנכי ע״ש אנכי ד׳ אלהיך וע״ש עמו אנכי בצרה( על ק יתכן‬
‫כאן תואר אנכי ‪) :‬מג( עיין עיר גבורים לך ‪:‬‬
 ‫מרדכי‬ ‫אות א מאמי א‬
‫^‪:‬וא שפל ממדרגת קבלת אנכי או‬
‫כאמרס ז׳ל חרות על הלוחות חירות‬
‫ממ׳ה ולולא שחעאו היתה המיתה מסתלק‬
‫מהם נמצא אם קיבל אברהם אבינו את‬
‫התורה היה חי לשלם ובאמרו במה אדע‬
‫אמר ואנכי עפר ואפר שאינו ראוי לאנכי‬
‫ע' כ הוא עפר ואפר )כמו שפירש רבינו‬
‫בחיי ז׳ל ע׳ ד הפשע מעפר נולד ואל עפר‬
‫ישוב( ועדיז נזכר כמה פעמים אנכי בפ׳‬
‫חיי שרה אצל אליעזר עבד אברהם לרמז‬
‫על קבלת התורה שעתידין בנים היוצאים‬
‫מרבקה לקבל וזה שאמרו ז׳ל שני צמידים‬
‫על ידיה הוא רמז לשני הלוחות עשרה‬
‫זהב משקלם רומז על עשרת הדברות וזהו‬
‫שרמז אליעזר אנכ׳י בדרך נחני ה׳ זטת‬
‫אנכי שעסידין בניה לקבל היתה אתי‬
‫בהצלחת הדרך )רבינו בחיי שם( ‪:‬‬
‫אם יקבלו התורה ומאנו לקבלה בעבור‬
‫ן מ ל דרך זה יתכן לבאר אנכי המבואר‬
‫^ אצל רבקה אמנו כאשר התרוצצו‬
‫הבנים בקרבה אמרה אם כן למה זה אנכי‬
‫)בראשית כ*ה( הנה ידוע מאמר חז׳ל‬
‫כשהיתה עוברת על פתחי תורה יעקב רן‬
‫וממיכס לצאת )פירוש כלתה נפשו לאחדות‬
‫ומציאות ה׳ יסוד ושורש אנכי( ונהפוך הוא‬
‫כאשר הימה עוברת על פתחי ע׳ז עשו רן‬
‫ומפרכס לצאת )שהמאוה לעבור על לא‬
‫יהיה לך ולילך בשרירות לבו( והיא לא ידעה‬
‫שהם שנים ע' כ התפלאה ואמרה ‪ .‬אם כן‬
‫למה זה אנכי כי איך יתכן שיהיו שני‬
‫הפכים בנושא אחד כמבואר כי מי שיבא‬
‫לתכלית ידיעת אנכי ממילא לא יתאוה‬
‫למרוד‬
‫מ^מר‬ ‫‪14‬‬
‫א‪1‬לי אבנה ממנה גף א ס'כ אמרה סמס'‬
‫טליך אנכ׳י נתפי שפיזתי בח־קך ונריתאמרו‬
‫מפני שרי גברתי אנכי בורחס וגי׳ ) מ ד(‬
‫ויהי כראות שרה שלא ילדת לאברהם‬
‫בקשה אשר יקת את שפתתה לבנות‬
‫התורה וכאשר‬ ‫לקבלת‬ ‫ממנה בנים‬
‫הרתה ותקל גברתה בעיניה אז אמרה‬
‫שפתתי בתיקו‬ ‫נתתי‬ ‫לאברהם אנכי‬
‫פירוש בעבור התורה שיסודה אנכי‬
‫כו׳ ועל זה אמרה הגר את״כ מפני שרי‬
‫נברתי אנכי בורחת פירוש שאנכ׳י בורחת‬
‫ממנה מפני שרי גברתי שהיא תהיה ראויה‬
‫לכך ובניה אשר משרה יצאו הם עתידים‬
‫ומוכנים לקבל התורה ולבא במסורת ברית‬
‫ה׳ להיות להם לאלהים לדורות עולם ולא‬
‫הגר ותולדותיה וכמו׳ש ז׳ל ע' פ הופיע‬
‫מהר פארן •שנגלה הקביה לבני ישמעאל‬
‫שכתוב בה לא תרצח שהוא כ ע ד ברכתו‬
‫והוא יהיה פרא אדם וכו׳ והנאמר בברית‬
‫בין הבתרים וגם את הנוי אשר יעבודו‬
‫דן אנכי )שם י׳ד( יתכן שבזכות אנכ׳י‬
‫אשר עתידים לקבל יגאלם ממצרים כמו‬
‫שנאמר בהוציאך את העם הזה ממצרים‬
‫תעבדון את האלהים על ההר הזה )שמות‬
‫י*ג( והוא בעבור יקבלו אנכי ה׳ אלהיך ‪.‬‬
‫ואת מצרים ובאלהיהם יעשה שפעים‬
‫בעבור כי אנכ׳י ה׳ אלהיך אל קנא וכן‬
‫הנאמר אצל אברהם ואנכי עפר ואפר‬
‫)בראשים י״ח( שזה היה אחרי אמרו במה‬
‫אדע ע״כ ידע שאיננו ראוי עוד לקבלת‬
‫התורה ולזה‪ ,‬יאמר ואנכי עפר ואפר‬

‫)מד( ע י ר גבורים וירא ‪ .‬ויתכן ע׳ד שאמרו ששרה נקראת המורה ע ׳ י שמעו כי נגידים‬
‫אדבר והיא שרתי במדינות והתורה נקראת אם והקב׳ה נקרא אב כמו כן‬ ‫^‬
‫נקרא אברהם כי אב המון טים הנהו וכתיב אח׳ד היה ״ אברהם ‪ .‬וכראות שרה היא‬
‫התורה שלא ילדה לאברהם כ^מר שלא עשתה בגולה פרי למעלה ושורש למעה ע׳י בנים‬
‫למודי ה׳ לומדי תורה לשמה אנשי מופת כקשה אשר יקח שפחתה הם יתר המכמות חיצוניות‬
‫לרקמות ולטבמות להוליד ממנה הקדמות והצעות לתועלת ולעזרת התורה ותרא כי‬
‫הרמה בקצת דרושים בהרמקת הגשמיות והתואריס ומקל גבירתה‪ .‬התורה ב עיני ה‪.‬‬
‫והבן‬
‫עיין‬
‫‪5‬נ‬ ‫ח‬ ‫מרדכי‬ ‫אות א ט א מ“ א‬
‫אל תירא כי אתך אנכי )בראשית •כ׳ז( הוא‬
‫שבשרו כי אמך אנכי ורמז לו על קבלת הפורה‬
‫מאנכי שעמידין זרעו לקבל ‪ .‬ובזכות אנכי אמך‬
‫אנכי‪ .‬ובענין הברכות שרצה יצחק לכרך את‬
‫פשו‪ .‬זה בדין כאשר נכנס יעקב בברית הבסרה‬
‫היה ראוי לברכה ויצחק אבינו פ׳ ה לא‬
‫ידע מן המכירה הלא היה רצונו לברך את‬
‫עשו שיזכה הוא בברכת אברהם להיות הוא‬
‫בעל הברית לאלהים כי הוא הבכור)טו•( ע׳ ג‬
‫קרא את עשו בנו הגדול‪ .‬ויצוהו להביא‬
‫ציד להכניסו במצות כיבוד אב שהשוה לכבוד‬
‫השכינה כאמרם ז׳ל ועי׳ז יבוא להשגת‬
‫הברכות ) טז( ורבקה רצתה שיעקב יקבל‬
‫הברכות כפי הנאמר לה בנבואה ורב יעבוד‬
‫צעיר ]אברבנאל[ ע*כ אמרה לו הנה שמעת‬
‫את אביך מדבר וכו׳ ולהלן ויאמר יעקב אל‬
‫רבקה אמו הן עשו אחי איש שעיר ואנכי‬
‫איש חלה ירצה הנה עשו ^יש שעיר דבק‬
‫לסמרא אחרא הנקרא שפיר‪ .‬ואנכ׳י פ״י‬
‫התדבקות מאנכ׳י הוא איש חלק ) ט ח( כי‬
‫חלק ד׳ עמו יעקב חבל נחלחו _וירא כי לא יבא‬
‫לברכות עוה׳ז כי נ חל תו"י הוא בעולם‬
‫הבא כאמרם ז״ל ועל דרך זה בבואו‬
‫אביו וכאשר שאלו‬ ‫יעקב אל יצחק‬
‫מי אמה בני ויאמר אנכ׳י פשו בכורך ויאמר‬
‫יצחק מה זה מהרת למצוא בני ויאמר כי‬
‫הקרה ד׳ אלהיך לפני)ברא שית כ׳ ז ( ) ט ט (‬
‫יתכן‬
‫מאמר‬
‫ל^רוד חלילה למכור על לא יהיה לך והכופר‬
‫באחד כופר במניהם אם כן למה זה אנכי‬
‫אם מחזיק בתורתו מאנכ׳י איך ימאוה לע׳ז‬
‫שהוא דבר והפיכו ע׳ פ ותלך לדרוש את‬
‫ה׳ ויאמר ה׳ לה )לא כפי העולה על רוחך‬
‫כי זה האתד מתהפך בתתבולומיו רק( שני‬
‫מים בבמנך איש לדרכו יפנה זה אל התורה‬
‫והעבודה וזה אל התמאת ואל המרי והוא‬
‫ההבדל בין צדיק לרשע בין עובד אלהים‬
‫ללא עבדו ‪ .‬והוא עצמו ענין מכירת‬
‫הבכורה ליעקב אבינו ע״ה שנאמר שם כי‬
‫עין( אנכי )בראשית כ*ב( יתכן על זה‬
‫האופן ידופ שקודם שהבדיל הקב׳ה את‬
‫הלוים תחת' כל בכור היו הבכורים‬
‫קדושים ונבדלים לעבודת ה׳ והשגה‬
‫^ ו ש ה והתורה ופשו הרשע כאשר כפר‬
‫בה׳ ותורתו ) מ ה( אמר ליעקב כי עין(‬
‫אנכי הסונ ה שהוא עיף ויגע ולא ירא‬
‫אלהים ושר ממעלת אנכי ויחוד שמו‬
‫♦תברך ‪ .‬וידע כי משנאיו אהבי מות‬
‫ולעוברי ר^נו הוא אנכי ה׳ אלהיך אל קנא‬
‫ליסרם ‪ .‬ע' כ אמר הנה אנכ׳י הולך למות‬
‫)רצונו לומר שע״י אנכי שעבר עליו ודבק‬
‫בעבירה הוא בן מות ולמה זה לי בכורה‬
‫פ׳ כ מכרה ליעקב ועץ חיים היא למחזיקים‬
‫בה ותונמיה מאושר ‪ .‬באנכי דברתי עם‬
‫אנכי אלהי אברהם אביך‬ ‫יצתק ‪.‬‬

‫מדרש■ ב׳ ר ורבינו‪,‬בחיי המשה עבירות עבר פשו בו ביום בא על נערה‬

‫המאורסה והרג את הנפש כפר בממיית המתים כפר בעיקר שמ את‬
‫עיי־ן‬ ‫‪m‬‬
‫הבכ‪, . 5«%‬בא על נערה המאורסה כתיב הכא מן השדה וכתיב המם כי בשדה מצאה ‪.‬‬
‫הרג את ^‪5‬ש כתיב הכא כי עין( אנכי ‪ .‬וכתיב המם כי עיפה נפשי להורגים ‪ .‬כפר‬
‫בתחיית המתים שנאמר הנה אנכי הולך למות כו׳ ‪ .‬שמ את הבכורה שנאמר ויבז עשו‬
‫את הבכורה ;‬
‫) מו( ע י י ן רמב׳ן שם ‪ ) :‬טז( של״ה הקדוש פ׳ תולדות ‪ ) :‬ט ח( עיין ילקוס שמעוני שם‬
‫י משל לקוץ וקרח שעמדו על שפת הגורן עלה המוץ בקווץ ונסתבך עלה המון‬
‫בקלת ונתן ידו על ראשו והעבירו כך עשיו הרשע מלוכלך בעבירות ואין לו במה יתכפר‬
‫אבל יעקב בא יוהיכ ומתכפר ]ויוהיכ הוא ראש מצות ל׳ ת בימים כנגד לא יהיה לך‬
‫כמבואר למעלה בשם המהרש׳א דל[ ‪:‬‬
‫) ט ט( עיין רש״י שם שפירש אנכי המביא לך ועשו הוא בכורך והוא בפסקא מעמא‬
‫י י )וכמבואר בזוהר פ׳ ימרו אנכי ה׳ אלהיך ופסקא כד׳א אנכי עשו בכורך(׳‬
‫ורבינו‬
 ‫־דכי‬ ‫אות א מאמר א‬
‫ושניהם מחנו לקבל התורה כאשר זרח משעיר‬
‫והופיע מהר פארן ולא כן יעקב חבל נחלתר‬
‫שהיתה מעתו שלימה לכן אמר לוהשי׳ת והנה‬
‫אנכי עמך והבן זה[ וכמדרשס דל סל׳ס‬
‫בגימעריא סיני והוא המקום אשר נתנה‬
‫בו המורה והוא עצמו הכוונה אנכ׳י האל‬
‫בית אל )נ ב( ויקן יעקב משנתו ויאמר אכן‬
‫יש ה׳ במקום הזה ואנכי לא ידעתי וירא‬
‫ויאמר מה נורא המקום הזה וגו' )שם( ירצה‬
‫הגסשהבעיח לו הקב׳ה ואמר לו והנה אנכ׳י‬
‫עמך בזכות אנכי עכ״ז ירא בעבור אשר ע ם‬
‫אברהם ויצחק דיבר הקב׳ה בלשוןאנכי ‪ .‬ועמו‬
‫פתח דבר ה׳ הי תה עמו בלשון ׳אני ה׳)נג(‬
‫ע' כ ויירא אולי לא בא עוד לתכלית השגת‬
‫מציאות אנכי שהיא עיקר יחוד ה׳ ותורמו‬
‫לזה אמר אכן יש ה׳ במקום הזה שהיא‬
‫נתינת המורה ואנכי לא ידעתי פירוש השגת‬
‫אנכי עדן לא ידעתי )נד( אז וידר יעקב‬
‫נדר ויאמר אס יהיה אלהים עמדי ושמרני‬
‫בדרך הזה אשר אנכי הולך ]פירוש שכל‬
‫מהלכו היה לישא אשה ולהעמיד י׳׳ב שבעים‬
‫שיקבלו התורה מאנכי )נה( ושבתי בשלום‬
‫אל בית אבי והיה ה׳ לי לאלהים וכו׳ היינו‬
‫שיגיע לתכלית המציאות והיחוד ‪:‬‬
‫ועל‬
‫מאמו‬ ‫‪16‬‬
‫יתכן שהתפלא יצחק בשמעו ממנו ד מ ר אנכ״י‬
‫אמר מת זה מהרת למלוא בני איך בזמן קצר‬
‫בא לתכלית הידיעה מאנכי אשר לא שמע‬
‫ממנו בלתי היום וכאשר השיב לו עוד כי‬
‫הקרה ה׳ אלהיך לפני ‪ .‬והוא תכלית המציאות‬
‫והיכולת ויברכהו‪ .‬ועיין רש׳י‬ ‫והיחוד‬
‫בשם המדרש אמר יצחק בלבו אין דרך עשו‬
‫להיות שם שמיס שגור בפיו ‪ .‬אכן די היה‬
‫לומר שס אחד וזה אמר אנכיי וה' אלהיך ‪.‬‬
‫שהיא המציאות והיחוד וכששאלו שנית האתה‬
‫זה בני עשו ויאמר אני ולא אנכ״י ולא אני‬
‫עשו )נ( ועשו בבואו אמר אני בנך בכורך‬
‫עשו ולא אמר אנכי אז החליט הברכה ליעקב‬
‫ואמר גם ברוך יהיה ‪ .‬וביעקב אבינו בצאתו‬
‫מבאר שבע לחרן ויחלום והנה סלם מוצב‬
‫ארצה וגו׳ ‪ .‬והנה ה' נצב עליו ויאמר אני ה׳‬
‫אלהי אברהם אביך ואלהי יצחק וגו׳ ‪ .‬והנה‬
‫אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך )בראשית‬
‫כ״ח( יתכן שזכות מאנכ׳י אשר יקבלו כל‬
‫בניו ]שהרי מעתו תהיה שלימה[ יהיה עמו‬
‫לשמרו)נא( ]ויתיישב מה שלא אמר לו בתתלה‬
‫אנכי ה׳ אלהי אברהם אביך כו׳ מפני שמזרע‬
‫אברהם יצא ישמעאל שהיה רחוק מאנכ׳י‬
‫וכן מיצחק ילא עשו שג פרד גס הוא מאנכ׳י‬

‫ורבינו בתיי פירש אין ספק שכל דבריו של יעקב אמת שהכתוב מעיד עליו תתן אמת‬
‫ליעקב ומה שאמר אנכי ירצה בו כי אנכי במקום עשו לבכורה כי בשביל הבכורה‬
‫רצה לברכו ‪:‬‬
‫)נ( עיי ל פירש׳׳י ורבינו בחיי פירש כלומר שאני הוא האיש שאמה ראוי לברך ועיין‬
‫י בעל עקידה במאמר הברכות ‪:‬‬
‫)נא( ^ י י ל זוהר הקדוש שמביא תרגום אונקלוס והא מימרי בסעדך תמא דישתלים‬

‫)נב( ו ה נ ה ה׳ כענין שנאמר וירד ה׳ על הר סיני אני ה׳ כענין אנכי ה׳ אלהיך ועיין‬
‫רבה שם ועיין רבינו בחיי ‪:‬‬
‫)נג( ללייל מדרש וילקוע שם אמר יעקב אבינו לאבותי נגלה בלשון אנכי ובאנכי נבראו‬
‫^ * עליונים ותחתונים ולי נגלה בלשון אני ולא באנכי שמא עון יש בי ועיין ערבי‪-‬‬
‫נחל וכבר ישבנו בפנים עע ס הדבר למעלת ערך יעקב הנשגבה והבן ‪:‬‬
‫)נד( ע י י ל זוהר הקדוש שם וזה לשונו אמר וכי כל האי אתגלי לי ולא ‪tiihnab‬‬
‫י למנדע אנכי ולמיעל מתות גדפא דשכינתא למיהוי שלים עכ׳ל ‪:‬‬
‫שפי׳ רבינו בחיי על פסוק אנכי בדרך נחני ה׳ הכתוב אצל אליעזר המובא‬ ‫כאופן‬ ‫)נ ה(‬
‫י למעלה ‪:‬‬
‫עיי‪,‬י‬
‫ט ‪17‬‬ ‫מרדכי‬ ‫אות א טאטר א‬
‫מעשי ידיו מחברכין »׳ ‪ p‬אמר לו זה‬
‫עשרים שנה אנכי עמך הודיעו שכל משך‬
‫השנים האלה ‪ .‬אנכ׳י מהתורה שנכלל בו כל‬
‫תרי״ג מצות היה אתו )נח( ע׳ כ בזכות‬
‫התורה נתברכו מעשי ידי רחליך ועזיך‬
‫לא שכלו כו' טרפה לא הבאתי אליך אנכ׳י‬
‫אחטנה שהייתי חוטא באנכי שהיא התורה‬
‫]אס הייתי מביא טרפה אליך לפטור נפשי‬
‫מתשלומין וכוונת יעקב היתה על טריפת‬
‫שועל ונמיה שאינו נחשב אונם כמבואר‬
‫ברש׳י משפטים ע' פ הטרפה לא ישלם[‬
‫וכן גנובתי יוס וגנובתי לילה מידי תבקשנה‬
‫עפ׳י דיני התורה ]שהרי הוא שומר שכר[‬
‫לולא זכות התורה כי עתה ריקם שלחחני‬
‫את עניי ויגיע כפי ]באמונה[ ראה אלהיס‬
‫ויוכח אמש ‪:‬‬
‫אנכ׳י הנאמר אצל יוסך! את אחי‬
‫׳ אנכי מבקש )בראשית‪-‬ל׳ז( הנה‬
‫המפרשים התפלאו הלא בעת ידע יוסךו‬
‫ממשטמת אחיו עליו ואיך ערב לבו לילך‬
‫אליהם וגס כפי מאמרם ז׳ל המלאך רמז‬
‫לו כל הסבות והמלאות אשר יקראוהו ‪ .‬אכן‬
‫עכ׳ז לא מנע א׳ ע מללכת אליהם למען‬
‫המצוה לקיים כיבוד אביו ‪ .‬שהשווה לכבוד‬
‫המקום וזהו את אחי אנכי מבקש כלומר‬
‫במצות אנכ׳י הנני מבקש אותם )נ ט( ועל‬
‫דרך־ זה בענין תמר תואר אנכי המבואר‬
‫שם יתכן שהוא על דרך המבואר אצל רבקה‬
‫כמובא‬
‫מאמר‬
‫ו ע ל דרך זה יתכן מה שאמרה ריזל ליעקב‬
‫הבה לי בנים ואס אין מתה אנכי‬
‫ויעקב השיבה התחת אלהיס אנכי) שם ל׳(‬
‫הכוונה שרחל אמרה על מניעת הבנים ואס‬
‫אין מתה מאנכ׳י שלא תזכה אשר תצא‬
‫סמנה בניס שיקבלו התורה ויעקב השיבה‬
‫התחת אלהיס אנכי ירצה ע׳ ד המבואר‬
‫)ילקיט שמעוני שמואל א׳ א׳( הלא אנכי■‬
‫טוב לך מעשרה בניס הלא אני אין כתיב‬
‫כאן אלא אנכי אמר לה )אלקנה לחנה(‬
‫בחייך יהי בחלקך כמה דאת אמר אנכי‬
‫ה׳ אלהיך ע' כ כן רמז לה יעקב ]והכוונה‬
‫ה׳ א ש ‪ 3‬התתת' היא תמיהא קיימת כמו הנגלה‬
‫נגליתי כלומר תחת רשות אלהיס הוא גילוי‬
‫אלהותו ותורתו הכלולים באנכי והוא ידרש‬
‫לך אס תדרשנו להיות לך חלק ונחלה באנכי‬
‫ע' כ אמרה בא אל בלהה שפחתי ואבנה גס‬
‫אנכ׳י ממנה פירוש אולי ממנה יצמיח ענין‬
‫מפלת אנכ׳י )נו( ובוויכוח יעקב ע ס לבן נאמר‬
‫זה לי עשרים שנה אנכ׳י עמך רחליך ועזיך‬
‫לא שכלו ואילי צאנך לא אכלתי טרפה לא‬
‫הבאתי אליך אנכ׳י אחטנה מידי תבקשנה‬
‫גנובתי יוס יכו׳ לולא אלהי אבי אברהם‬
‫ופחד יצחק היה לי כו׳ את עניי ויגיע כפי‬
‫ראה אלהיס ויוכח אמש )בראשית ל׳א( יתכן‬
‫ע׳ ד שאמרו חז׳ל ע ס לבן גרתי וחרי׳ג‬
‫מצות שמרתי )נז( ויהי לי שור וחמור הוא‬
‫שברכו ה׳ כאמרס ז׳ל כל העוסק בתורה‬

‫‪:‬י( ע י י ן רבינו בחיי ויצא שכתב שכל האמהות יש בשמותס אותה׳א לא׳׳הזלפ׳ה בלה׳ה‬
‫׳ והיא הנותנת כח התולדות ורק ברחל נחסרה ע' כ נתנה לו את בלהה שיש‬
‫בשמה שתים וזהו אולי אבנה גס אנכי ממנה מכח ה׳א השנית ועיין עוד שס ע פ׳י‬
‫הקבלה התחת אלהיס אנכי שהודיעה כי דמות תבניתו חקוקה במרכבה עליונה בכסא‬
‫כבודו עיי׳ש ‪:‬‬ ‫‪-‬‬
‫)נז( ג ר ת י בגימטריא פ רי׳ג הובא בפירש׳י וישלח ‪:‬‬
‫)נ ח( עייל רבינו בתיי ) ע׳ ד הקבלה( זה לי עשרים שנה בביחך כמו זה אלי ואנוהו‬
‫׳ כו׳ וידבר כשכינה כי היה ה׳ עמו כל כ׳ שנה שהיה בביחו ומזה סמך‬
‫לולא אלהי אבי כו׳ ;‬
‫)נט( ו ש מ ע ת י בשס רב קדוש אחד את אתי אנכי מבקש שאנכ׳י מבקש את אחיו‬
‫ויתכן לפרש את אחיו השבטים שעתידין לקבל את התורה ]עיין אוח‬
‫י׳ב במעלת שנים עשר השבטים[ ‪:‬‬
‫בראשית‬ ‫‪2‬‬ ‫בי ת‬
 ‫מ ר ד כי‬ ‫אות א מא מי א‬ ‫מאמר‬ ‫‪18‬‬

‫אותו חותמך ופת־לך וממך על ג׳ מעלות‬
‫ה אלו) ס א( ]ואמר אנכי אשלח וכו׳ כלומדי‬
‫בזכות אנכי הוא גילוי אלהותו ואחדותי‬
‫ימ״ש וקבלת התורה הכלולה באנכי שיקבלו‬
‫זרעי והולדתי עי׳ז אגרש ממשלת השעיר(‬
‫אנכי אערבנו מידי תבקשנו וכו׳ וחמאתי‬
‫לך כל הימים )שם מ׳ג( ע׳ ד הנ׳ל הן‬
‫אמרו חז׳ל שיהודה ערב ליעקב בעוה׳ב‬
‫שלו ) סב( ובמה יזכה אדם לעוה׳ב אם לא‬
‫ע׳י התורה והמצוה ע׳ כ נזכר תואר אנכי‬
‫כאן המורה על התורה ותרי׳ג מצות שנכללין‬
‫בו באנכי דברתי עם יעקב )סג( אם כי‬
‫בתחלה דבר ה׳ אתו בלשון׳ אני ה׳ וכבר‬
‫ישבנו מעם הדבר בסיב מעם ודעת א ח' כ‬
‫נגלה עליו ויאמר לו אנכ׳י האל אלהי אביך‬
‫כו׳) שם מ״ו( אנכ׳י ארד עמך מצרימה‬
‫ואנכ׳י אעלך גם עלה )שם( והזכיר אנכ׳י‬
‫שהשכינה ירדה עמהם והעלה אותם מגלות‬
‫מצרים והכל בזכות התורה מאנכ׳י )סד(‬
‫וזהו שאמרו עמו אנכ׳י בצרה )סה( ובירידה‬
‫הקדים ירידת השכינה לירידתו כי אמר‬
‫אנכ״י ארד עמך היא ירידת יעקב ובעליה‬
‫נאמר בהיפך ואנכ׳י אעלך גם עלה היינו‬
‫עליית יעקב תתלה ואת׳כ גם עלה הייט‬
‫עליית‬
‫]כמיבא למעלה[ שהוא רמז על הבנים שהיא‬
‫הרה שעתיד לצאת ממנה נחשון שקידש שם‬
‫שמיס על הים ושעתיד לקבל את הפורס‬
‫ולהיות ראש ונשיא לשבמ יהודה ומורה‬
‫על התשובה ע' כ נאמר כאן מעלת‬
‫אנכ׳י לאיש אשר אלה לו אנכ׳י הרה‬
‫והסימנים מורים ג' כ על ענינים נכבדים‬
‫]כמבואר במדרש[ ואמרו ז׳ל עוד בקש‬
‫לכפור אמרה לו הכר נא אס בוראך ‪ .‬שלו‬
‫ושל בוראך ‪) p‬ם( והוא שאמרו)בבראשית‬
‫רבה פ׳ פ*ח( ר׳ שמואל ב׳ר נחמני פתח‬
‫כי אנכי ידעתי את המחשבות אשר אנכי‬
‫חושב עליכם וכו׳ נאום ה׳ שבמים עסוקים‬
‫בנוכירתו של יוםן‪ 1‬ראוק עסוק בשקו‬
‫ותעניסו ויהודה עסוק לישא אשה והקב׳ה‬
‫עסוק לברוא את אורו של משית הוי מחשבת‬
‫שלום לתת לכס אחרית ותקוה )שם( והנה‬
‫ענין מענ ת תמר ויהודה הי׳ ע פ׳י רוה׳ק‬
‫בג׳ דברים העומדים ברומו של עולם האמונה‬
‫והמורה והמלכות וזהו שאמר אנכי אשלח‬
‫גדי עזים מן הצאן נצנצה בו רות הקודש‬
‫כי מהזרע ההוא יצא מושל ורועה את עם‬
‫ה׳ וצאן מרעיתו אשר ירעה אותו דעת‬
‫ובינה ויגרש ממשלת השעי׳ר ‪ .‬והיא השיבה‬

‫)ם( ב ר א ש י ת רבה שם )עיין‪ .‬מתנות כהונה שם וברש׳י פירש שעל העוברים אמרס‬
‫‪ ( p‬ועוד שם במדרש שהוא אחד משלשה מקומות שהופיע רוח‬
‫הקודש וזהו צדקה מסגי שרוה׳ק צותה ממני יצאו דברים כבושים הללו )עיין תרגום‬
‫'‬ ‫ירושלמי( ‪:‬‬
‫בם׳ עקדת יצחק שער כ׳ ח באריכות ועיין בסון! סימן זה ‪:‬‬ ‫) םא(‬
‫)סב( ב ר א ש י ת רבה שם זה עולם הבא שכלו יום ‪:‬‬
‫שמעוני נ׳ א המובא למעלה ‪:‬‬ ‫ילקוט‬ ‫) מ(‬
‫) סד( ‪ V1T1‬שהזכיר אנכ׳י כי בזכות שעתידין זרעו לקבל התורה תהיה השכינה עמהם‬
‫בגלות וע׳ד הקבלה רמז לשכינה שירדה עמהם למצרים ]כי אנכי היא תואר‬
‫לשכינה ובאמרו אנכיי אר׳ד מבואר הוא שתרד השכינה עמהם למצרים[ והוא שדרשו ז״ל‬
‫גלו למצרים שכינה עמהם גלו לבבל גלו לאדום שכינה עמהם וכדי לרמוז על זאת תרגם‬
‫אונקלוס אנא איתות וכו׳ רבינו בחיי ויגש ועיין בזהר שם ‪:‬‬
‫) ® ‪ (r‬ן ז י י ן רבה שמות ‪ .‬וילקוס שמעוני‪.‬בשעה שיש להס ירידה כו׳ ובשעה שיש להם‬
‫עליה יש לו ג׳ כ עליה ‪ .‬והוא יונתי תמתי שפממו עמי בסיני שאמרו נעשה‬
‫ונשמט‬
‫‪19‬‬ ‫מרדכי‬ ‫אית א מאמר א‬
‫את עצמו ממדרגה הלזו מ אנ כי)עיין עקידת‬
‫יצחק שער ל*ה( וכן להלן מי אנכי כי‬
‫אלך אל פרעה וכו׳ מה זכוה יש בידי‬
‫)כמבואר בשמות רבה( ולהלן ויאמר משה‬
‫מי אנכי כי אלך אל פרעה אמר ר׳ יהושע‬
‫בן ליי משל למלך כו׳ כך אמר משה לפני‬
‫הקב׳ה לא כך אמרת ליעקב אנכי‪ ,‬ארד‬
‫עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עצה )סח(‬
‫עוד אמר וכי כך הבנוחת לאבוהס שע׳י‬
‫בשר ודם אתה מוציא בניהם וכי אני הוא‬
‫שכתוב בו דן אנכי שאתה משלחני לא כך‬
‫אמרת לאברהם דן אנכי אמר לו הקב׳ה‬
‫חייך אני יורד ומצילן כאשר באמת בעצמו‬
‫ובכבודו גאלן כמו שאמר הכתוב ועברתי‬
‫בארן מצרים בלילה הזה וכו׳ אני הוא ולא‬
‫השליח והכל בזכות אנכ׳י )סט( געל זה‬
‫השיב לו השי׳ת כי אהיה עמך וזה לך האות‬
‫כי אנכי שלחתיך בהוציאך את העם ממצרים‬
‫תעבדון את האלהים על ההר הזה )שם(‬
‫והכוונה באמרו וזה לך האות כי אנכי‬
‫שלחתיך הוא להודיעו שבעבור ההורה‬
‫)מאנכי( נשלח והיא האות בהוציאך את העם‬
‫כו׳ כמו האות הנאמר במתן תירה בעיקר‬
‫הראשק אנכי ה׳ אלהיך! אשר הוצאתיך מארן‬
‫מצרים הוא האות ]אשר האמירס מכל עם‬
‫להיות להם לאלהים לשמרם מכל פגע ואסון‬
‫ואשר הפלה ה׳ בין עמו ישראל ובין מצרים‬
‫בכל‬
‫מאמר‬
‫עליית השכינה שהיא השמירה הנכונה‬
‫בין בירידה ובין בעליה לא ישארו ישראל‬
‫בגלות רגע אחד בלא השכינה וכן הוא‬
‫אומר כי הולך לפניכם ה׳ ומאסיפכס‬
‫אלהי ישראל ) סו( או על דרך שאמרו‬
‫]בפסינןתא[ שהקביה השלים מנינם של‬
‫ישראל בירידת; למצרים לשבעים נפש שנאמר‬
‫הוא תהלתך והוא אלהיך וסמיך ליה בשבעים‬
‫נפש ירדו אבותיך מצרימה וכן דרשו חז׳ל‬
‫כשש מאות אלן‪ £‬רגלי )שמות י׳ג( שהיה‬
‫חסר אחד שהקב׳ה נכנם עמהם והשלימן‬
‫לששים רבוא אם כן מציני שהקב״ה השלים‬
‫מנינם בין בירידה ובין בעליה וזהו שנאמר‬
‫ליעקב אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך‬
‫גם עלה שאנכ׳י היה במספר בני‬
‫ישראל בין בירידה ובין בעליה )סז(‬
‫באנכי דברתי עם משה אנכי אלהי אביך‬
‫)שמות ג( ובשרו השם שיעלה את ישראל‬
‫ממצרים כי על ידי יציאת מצרים נזדככו‬
‫לקבלת התורה כמו שאמר הכתוב אנכי ה׳‬
‫אלהיך אשר הוצאתיך מארן מצרים והודיעו‬
‫השם ית׳ כי הוא יתברך אשר נתפרסם‬
‫ידיעאו מפי אביו המזכירים אותו בשם‬
‫אלהי האבות הוא הנראה אליו בתכונת‬
‫המראה ההוא ומשה רבינו עליו השלום‬
‫הסתיר פניו מהביס אל האלהים כענין‬
‫שנאמר אצל יעקב ואנכי לא ידעתי שהקמין‬

‫ונשמע ר*י בשם ר׳ לוי אמר תאומתי מה התאומים הללו אם חושש אחד מהם בראשו‬
‫חבירו מרגיש כך כביכול אמר הקביה אנכי בצרה שראשי נמלא מל )שה׳ש רבה( ‪:‬‬
‫יקר פ׳ ויגש ‪:‬‬ ‫כלי‬ ‫)סו(‬
‫)ם ‪ 0‬ר ב י נ ו בחיי פ׳ עקב וידוע כי ‪ fo‬רבוא כלולים בהס כל הפרצופים מכל הנשמות‬
‫וכאשר היו ששים רבוא היו מוכנים לקבל התורה שיש בה ס׳ רביא אותיות‬
‫וכמבואר בכתבי האר״' דל כי ישרא׳ל הוא ר׳ ת יש ששים רבוא אותיות לתורה וכמו כן‬
‫ר׳ת יש ששים רבוא אנשים לישראל וברבה אמרו את הדברים האלה דבר ה' אל כל‬
‫קהלכם א׳ ר שמעון בן יוחאי אלמלא היה חסר אחד מהם לא היתה ניתנה להם התורה ‪.‬‬
‫ועיין אות ו׳ ‪:‬‬
‫)סח( ש מ ל ת רבה פ׳ג ‪) :‬סט( )רבה שם( )ובשמות רבה פ׳ מ׳ו( מבואר יותר זה‬
‫לשונו שלח הקב׳ה לגאלן ולא רצה פרפה אמר הקב״ה כראוי עשה‬
‫אני אמרתי לאבותיהם דן אנכי וכי משה או אהרן אנכי לא אמרתי אלא אנכי ה' אלהיך‬
‫המעלך מארן מצרים )עיין אסיפת אמרים במדרש שם שגירס שם ואנכי אעלך גס עלה( ‪:‬‬
‫רבה‬
 ‫מרדכי‬ ‫אות א מאמר א‬
‫דבר חדש ‪ .‬כי ידוע שהתורה לא תנחן בשם‬
‫שדי הנזכר באבות רק בשם הגדול המורה‬
‫על מציאותו ויחוד שמו יחברך והוא לא שמע‬
‫עודנה רק אנכי אלהי אביך ע׳ כ שאל הנה‬
‫אנכי בא שאבשרם ענין התורה מאנכ׳י‬
‫ואמרו לי מה שמו הגדול והמקודש מה‬
‫אומר אליהם ועיז השיב לו השיית אהיה אשר‬
‫אהיה והכוונה הנמצא אשר הוא נמצא כלומר‬
‫שהוא נמצא ולא במציאות כו׳ והודיע לו השם‬
‫הגדול היוצא מן אנכי ה' אלהיך ) ע א(‬
‫ויש שאמרו שהודיע לו השם שלא יוכל‬
‫להודיע‪ .‬והיא כאשר שאל מי אנכי ‪ .‬השיב‬
‫לו השיית כי אהיה עמך כו׳ בהוציאך את‬
‫העם ממצרים ‪ .‬אז ידעו ויגיעו כולם לחכלית‬
‫הנכון והוא קבלת התורה לעיני כל ישראל ‪.‬‬
‫וכששוב אמר הנה אנכי בא אל בני ישראל‬
‫וכו׳ ואמרו לי מה שמו ירצה עם היות כי‬
‫כבוד ה׳ חופן{ עלי כל היום ‪ .‬איך׳ יבקשו‬
‫ענין העצמי ומהותו האמתי ‪ .‬אשר נדעה‬
‫אותו לעבוד אותו ביראה השיבו מה להם‬
‫לבקש מה שלא יוכלו להשיגו והוא פלא' שאי‬
‫אפשר לכל נוצר להשיגו מאחר שהוא מבלי‬
‫ראשית ותכלית אך אמר להם אהיה ופירושו‬
‫אשר אהיה ) ע ב( ‪:‬‬
‫ט ו ד שם )שמות ג׳( הוסין{ משה לדבר אל‬
‫ה׳ בי אדני לא איש דברים אנכ׳י‬ ‫^‬
‫כו׳ כי כבד פה וכבד לשון אנכ׳י ויאמר ה׳‬
‫אליו מי שם פה לאדם או מי ישים אלם או‪.‬‬
‫חרש‬
‫מאמר‬ ‫‪20‬‬
‫בכל המופאים אשר הביא עליהם וכל המחלה‬
‫אבר שם במצרים לא שם על עמו וביחוד‬
‫במכות בכורות אשר הפלא ה' בין בכורי ישראל‬
‫ובין בכורי מצרים בנגפו את מצרים ואת בתינו‬
‫הציל[)וע' בפי׳ דון יצחק אברבנאל שם( ור‬
‫שהשיבו הש׳י על שאלתו מי אנכי כי אלך‬
‫אל פרעה ‪ .‬כדברך כן הוא ‪ .‬שאני בעצמי‬
‫אגאלם ואהיה עמך ווה לך האות כי אנכי‬
‫שלחתיך ]הוא אנכי שאמרחי ואנכי אעלך‬
‫גם עלה[ ובהוציאך את העם כו׳ ‪ .‬תעבדון‬
‫את האלהים על ההר הזה ותשמעון מפי ‪.‬‬
‫אנכי ה' אלהיך כו׳ ‪ .‬כי אנכי המעלה אתכם‬
‫מארץ מצרים ‪ .‬ואתה רק )הכלי כגרזן‬
‫ביד החוצב בו והאמצעי( השליח אשר מודיע‬
‫להם בשגזי אשר אני עושה ‪ .‬ועל ענין אשר‬
‫הקמין את עצמו לאמר מי אנכי השיבו ג' כ‬
‫כי אהיה עמך ושמי המקודש יחול עליך כמו‬
‫על האבות ואל תהי קמן בעיניך כי ראש‬
‫שבמי ישראל אתה ‪ .‬וזה שנאמר■ אחר כך‬
‫ויאמר משה ט׳ הנה אנכי בא אל בני‬
‫ישראל ‪ .‬ואמרת להם כו׳ ואמרו לי מה‬
‫שמו מה אומר אליהם)שם( ‪ .‬אמנם מתשובת‬
‫השי״ת זה ידע משה רבינו ע*ה שעל ידו‬
‫תנתן התורה ‪ .‬וזהו הנה אנכי בא ‪ .‬אמר‬
‫משה עתיד אני לעשות סרסור בינך וביניהם‬
‫כשתחן להם התורה ותאמר להם אנכי ה׳‬
‫אלהיך וזהו אנכי עומד בין ה' וביניכם‬
‫)דברים ה׳ ( ) ע ( אכן אמר ושאל ‪ .‬משה ‪.‬‬

‫ר ב ה שם עיין רמב״ן ועיין אסיפת אמרים במדרש שם ‪:‬‬ ‫)ע(‬

‫) ע א( ב מ ל א ה הקדוש הזה רבו המפרשים עיין במורה נבוכים חלק ראשון פ׳ ס׳ ב‬
‫ועיין רמב׳ן ובעל עקידה שם ‪ .‬ועיין רבינו בחיי שמות כי ישאלוהו‬
‫מה שמו מה אמתת מציאותו ור׳ל על מציאות השם וההשגחה שהוא עיקר האמונה‬
‫)שהוא אנכ׳י( על זה השיב לו אהיה והזכיר ג׳ פעמים אהיה המורה שהוא יתברך שליע בג׳‬
‫זמנים היה הוה ויהיה ושם אהיה לבדו כולל ג׳ זמנים אלו)עיי״ש באריכות גם ע׳ ד הקבלה‬
‫וידוע למשכילים( ואמר להם פקד פקדתי אתכם שתי פקידות אחת לישראל ואחת לשכינה‬
‫שירדה למצרים כל זה לקמתי מגדולי וגאוני מפרשי התורה והבאתי דבריהם בקיצור נמרץ‬
‫ורק הי ק הדברים היאות למאמרינו בתואר אנכ״י ואולי לא קלעתי אל ממרת הכוונה כי‬
‫הוספתי מה אכן חלילה לא יצאתי מגדר המורה והאמת ואס שגיתי ה' יכפר בעדי כי׳‬
‫כוונתי צעובי{ ‪:‬‬
‫‪21‬‬ ‫יא‬ ‫מרדכי‬
‫נעשו ביציאת מצרים האותות והמופתים חוץ‬
‫לעבע כדי שיתאמת‪ .‬שלא היו המופתים מצד‬
‫הכישוף כמי שהימה מליאה במצרים כדי‬
‫שיוכר ייבדל הדבר האממי מהמזויף ‪ .‬ולזאת‬
‫הסבה הוסר מן משה רבינו ע׳ ה צחות הלשון‬
‫וקלית הדבור למען לא יחשב שהמשיך לבוס‬
‫בני ישראל אחרי מורתו בנח דבריו‪.‬ושנצת‬
‫את המצרים ברוח ש פ תיו)עד( וכאשר סרב‬
‫עוד בשליחותו אמר לו השי״ת הלא אהרן‬
‫אחיך הלוי ידעתי כי דבר ידבר הוא ושמת‬
‫את הדברים בפיו ואנכ׳י אהיה עם פיך‬
‫ועם פיהו ודבר היא לך אל העם ואתה‬
‫תהיה לו לאלהים ) ע ה( ולהלן ואמרת אל‬
‫פרעה כה אמר ה׳ בני בכורי ישראל ואומר‬
‫אליך כו׳ ותמאן לשלחו הנה אנכ׳י הורג‬
‫את בנך בכורך )שם ה( התראה הזאת של‬
‫מכות בכורות שהימה ע׳י הקב׳ה בכטדו‬
‫ובעצמו כמו שכתוב ועברתי בארץ מצרים‬
‫בלילה הזה והכתי כל בכור בארץ מצרים‬
‫וגכל אלהי מצרים• אעשה שפמים אני ה׳‬
‫שהיה ע״י הקב׳ה כאמרם ז׳ל וענין אנכ״י‬
‫שכתוב כאן מורה על השכינה ) עו( והוא‬
‫אנכ״י ה׳ » הי ך אשרי הוצאתיך מארץ מצרים‬
‫שהיתה ע״י הקב׳ה בעצמו והוא הבחין בין‬
‫מפה של בכור לאינו בכור‪ .‬ובכל אלהי‬
‫מצרים‬
‫אות א מאמר א‬ ‫מאמר‬
‫חרש או פקח או עור הלא אנכ׳י ה׳ ועפה‬
‫לך ואנכ׳י אהיה ע ם פיך והוריפיך אשר פדבר‬
‫מל דרך הפשע מרוב ענופנופו וחפצו שלא‬
‫ילך לא הפפלל לפניו יח׳ שיסיר ממנו כבדח‬
‫הפה ועל זה השיבו השי*פ אנכ׳י אהיה עם‬
‫פיך והוריפיך אשר פדבר )עיין ברבה‬
‫שם( אם אינך איש דברים אל פחוש‬
‫הלא אנכי בראתי כל פיות שבעולם ואני‬
‫עשיתי אלם ‪ .‬חרש ‪ .‬ופקח ‪ .‬למי שחפצתי ואם‬
‫אני חפצתי שתהיה איש דברים יהיה כמו‬
‫ק ‪ .‬אך כך אני מבקש שתדבר כן והיו דבריך‬
‫גכוניס שאני אהיה עם פיך ‪ .‬ומהו והוריתיך ‪.‬‬
‫מורה אני דברי לתוך פיךעכ׳ל המדר ש)עג(‪:‬‬
‫‪ 1\? 1‬ד בענין זה מה ששאל משה בי אדני‬
‫לא איש דברים אנכי כי רצה לדבר‬ ‫^‬
‫אל ישראל בענין המורה מאנכ׳י באמירה‬
‫נעימה ו איננה יוכל איש בבד פה וערל שפתים‬
‫להנעים ולהסביר לבני ישראל מנינים כאלה‬
‫•השיב לו השי״ת מי שם פה לאדם או מי‬
‫־שים אלם וגו׳ הלא אנכי ה‪ -‬ואני מחצתי ואט‬
‫ארפא והוא ‪ .‬שהיות התורה וקבולה‬
‫דבר היותר גדול בין האדם• כו׳ היה ראר‬
‫‪ 1‬ע ם המקבל אומה שיהיה ברור אצלם שהיא‬
‫אלהות ושלא יפול בה שום ספק ומשש וע*כ‬

‫כוזרי מאמר ד׳ באריכות ;‬ ‫) ע ב( עיין‬

‫)עג( עיין בפי׳ הרמב׳ן שם זה לשונו והנכון שאמר ה׳ למשה מי שם פה כי׳ הלא אנכי‬
‫’ ה׳ ע מ ה כל ובידי לרפאות אותך‪ .‬ועמה שלא התפלאת' על זה ‪ .‬לך ואנכי‬
‫■ למשה בכל הס ר מו ת ענותנומו הגדולה מכל‬ ‫אהיה מם פיך ואצליח שליחותיך והסבה־”‬
‫האדם שלא היה מוציא את לבו להגדל ושיתבאר להוציאם ולהיות עליהם מ^־ עיין שם‬
‫)עד( הר׳ן בדרשותיו ‪:‬‬ ‫באריטת ‪:‬‬
‫)עי׳( יתכן פי׳ הגם שתהי׳ לו לאלהים אנכ׳יי אהיה על פיך ועל פיהו ע׳ ד שאמרו‬
‫׳ )במדרש רבה רות א׳( שמעה עמי ואדברה אלהים אלהיך אנכי ‪ .‬ר׳ יודן‬
‫פתר קרייא במשה ‪ .‬אמר הקב׳ה למשה אע״ג שקראתיך אלהים לפרעה ‪ .‬אלהיך אנכי‬
‫על גבך ‪:‬‬ ‫׳‬
‫)עי( א נ כ י נקראת השכינה ועל זה נאמר אצל מכות בכורות אנכי הורג כו׳ כלשק‬
‫הנאמר אצל יעקב אנכ׳י ארד עמך ואנכי אעלך גם עלה שירדה שנינה עמו‬
‫וזהי שכתוב וגס אה הגוי אשר יעבודו דן אנכי שהרי הדין ע׳י שכינה להרוג את מצרים‬
‫ולהציל את ישראל ‪ .‬רבינו בתיי בא ‪:‬‬
‫מהגד ה‬
 ‫מרדכי‬ ‫אות א מאמי א‬
‫אמתת התורה שהיא אחדות השי'ת‪:‬אנכי ה*‬
‫אלה־ך ע״כ נאמר מעלת אנכי )עיין עקידה‬
‫שער מיד( )גס עיין עקרים מאמר א׳‪.‬‬
‫פי*ח( שאן‪ £‬אמנם כי בקריעת יס סוף‬
‫האמינו בה׳ ובמשה עבדו אכן מסופקים היו‬
‫עוד במציאות הנבואה לכללות ב׳א ע*כ אמ ר‬
‫השי׳ת למשה הנה אנכ׳י בא אליך ב עב‬
‫הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם‬
‫בך יאמינו לעולם כלומר אני רוצה לאמת‬
‫להם מציאות הנבואה לכללות ב׳ א‪ .‬ואמתיר‬
‫השליח‪ .‬שנתאמתו במעמד הזה ב׳ דברים‪.‬‬
‫ההכרחיים לאמת מציאות תורה מן השמים ‪:‬‬
‫ה נ ה אנכי שולח מלאך לפניך לשמרך‬
‫בדרך ולהביאך אל המקום אשר‬
‫הכינותי )שס כ״ג( עיין פירש׳י שס בשם‬
‫המדרש אלו זכיתם אני בעצמי נעשיתי‬
‫שלית כדרך שעשיתי לכס במדבר שנאמר‬
‫וה' הולך לפניהם יומס וכו׳ ועכשיו שלא‬
‫זכיתס הריני מוסר אתכם ביד שליח ) ע ט(‬
‫והסונה אחת אס קיימתם את התורה‬
‫)באנכי( שהוא כל תרי׳גמצות ותורה שבעל‬
‫פה שנכלל באנכי אז היה הקביה עושה‬
‫הכל בכטדו ובעצמו שהוא אנכי ה׳ אלהיך‬
‫וכאשר לא קיימתם אז אנכי ישלח לכס‬
‫מלאך‬
‫מאמר‬ ‫‪22‬‬
‫מצנייס אעשה שפעים ‪ .‬ה‪ 1‬א ע ד לא יהיה לך‬
‫^להיס אחרוס על פני ‪ .‬להודיע שהוא ה׳ לבדו‬
‫ולא אחר‪ .‬אין עוד )עז( וכאשר סרב עוד‬
‫ואמר למה וה שלחתני כו׳ נאמר אחר כך‬
‫וגס אנ׳י שמעתי כו׳ והוצאתי אתכם מתחת‬
‫סבלות מצרים והצלתי אחכם מעבודחס‬
‫ולקחתי אמכם לי לעס והבאתי אתכם אל‬
‫ה אין )שמות ו׳( ]והיתה ואת עונש למשה‬
‫רבינו ע׳ ה לשנות לשונו מאנכי ולתת תמורתה‬
‫אני ה׳ למען תחת גערה במבין כי לא מוב‬
‫עשה לסרב כמה פעמים[ וענין אנכי המבואר‬
‫במלחמת עמלק מחר אנכ״י נצב על ראש‬
‫הגבעה)שמות י' ‪0‬יתכן כמאמרם דל שנקרא‬
‫רפידיסעלשרפו ידיהם מדברי תורה ע' כ בא‬
‫הרועה נאמן להזכיר וכות מאנכ׳י )עח(‬
‫הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע‬
‫העס בדברי עמך וגס בך יאמינו לעולם)שס‬
‫יס( מודעת זאת שהנבואה הוא עיקר ושורש‬
‫התורה האלהית‪ .‬ואס מפול ספק בנטאה‬
‫חלילה‪ .‬תפול המורה בכללה ואפשרות‬
‫הנבואה הוא אחר מי׳ג עקרים לזה היה‬
‫מסד השי׳ת שיזכו כולם למעלת הנבואה בלי‬
‫ספק ושישמעו כולם קול אלהיס חיים פנים‬
‫בפנים מדבר אליהם מתוך האש ומשם ישיגו‬

‫חושב ומונה אלו עשה באלהיהם שפמים‪ .‬ולא הרג את בכוריהם‪ .‬דיינו‪.‬‬ ‫ובהגדה‬ ‫)עס‬
‫יראה שהי׳ שפמים באלהיהס ‪ .‬קודם מכת בכורות ‪ .‬והאמת כן הוא ‪.‬‬
‫כי הוצרך הקב׳ה בכבודו ובעצמו ‪ .‬לפקוד על צבא המרום במרום ‪ .‬לבמל כח מזל מלה‬
‫בלילה ההוא ‪ ,‬ועל זה אמר ‪ .‬ובכל אלהי מצרים אעשה שפמים ‪ .‬ולהיות המזל ההוא‬
‫שילמ בבכורי מצרים ‪ .‬כמי שהוא גדול ובכור ‪ .‬יגדל מכל מזלות ‪ .‬נמשכה אחר משפמי‬
‫שהא בהא תליא ‪ .‬ולכן נלקו כל״הבכורות כולם ‪ .‬מבכור פרעה עד בכור‬ ‫מכות בכורות‬
‫השבי ‪ .‬ובכור בהמה כו׳ ‪ .‬ועיין אברבנאל פ׳ בא ‪ .‬ועיין מעשי ה׳ שהוא מונה גס כל‬
‫הנולד בעילות מזל מלה ‪ .‬שהוא הבכור ‪ .‬היו בוחרים אומו לאלוה ‪ .‬וכאשר הכה ה'‬
‫כל בכור ‪ .‬אז נעשה שפמים באלהיהס ‪ .‬אלו הבכורות שנולדו במזל הזה עיין שס ‪:‬‬
‫אנא עבידא קרבא באמכסייא‬ ‫)עח( א ח * כ מצאתי בילקימ ראובני בשס המגיד מישרים‬
‫כלי יקר שם רפידים אותיות‬ ‫דאדכר זכומא דקבלמאנכי ה׳ אלהיך‪ .‬ועיין‬
‫וכן מבואר בעיר גבוריס פ׳‬ ‫פרודים שנפרדו לבס ע' כ הזכיר זכות החורה מאנכ׳י שינצלו‬
‫לראש הגבעה ‪:‬‬ ‫וילך זכות הפורה הנרמז באנכ״י ילך עמהם‬
‫) ע ט( ב ת נ ח ל מ א כשזכימס וקבלתם את ההורה והייתם עושים רצונו כו׳ ועכשיו‬
‫כשעשיתם את העגל איני משלח לפניכם אלא מלאן עד כא! לשונו ‪:‬‬
‫אנכי‬
‫יב ‪23‬‬ ‫מרדמ‬ ‫אות א מאמר א‬
‫כן יתכן כאן ‪ .‬וכי אנכי אני שנתתי"להם‬
‫התורה והייתי להם לאב אתה הוא אנכי‬
‫ועליך לכלכלם די ספו ק ם)פג( ולהלן שם‬
‫ויאמר משה כו׳ שש מאות אלן{ רגלי העם‬
‫אשר אנכי בקרבו‪ .‬יתכן על דרך המבואר‬
‫למעלה כשירדו למצרים השכינה נכנסה עמהם‬
‫למנין שבעים ובצאתם ממצרים היו כשש‬
‫מאות אלף והשכינה השלימה למנין ס׳‬
‫רבוא וזהו אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי‬
‫אעלך גם עלה )פד( וזהו שאמר כאן אשר‬
‫אנכי בקרנו שהוא יתברך בקרבו נמנה‬
‫במנין שש מאות אלף הנזכר בראש הפסוק‬
‫ואתה אמרת בשר אתן להם ואכלו תודש‬
‫ימים הצאן ובקר ישתע להם ומצא להם כו׳‬
‫היספוק להם ע פ׳י המבע אם לא על דרך‬
‫נס כמו שעשה ביציאת מצרים ע׳י אותות‬
‫ומופתים והשיב לו הקב׳ה היד • ה׳ תקצר‬
‫עתה תראה שבדרך המבע אני מספיק‬
‫להם ) פ ה( ‪:‬‬
‫ר א ה אנכי נותן לפניכם היום ברכה‬
‫וקללה ‪ .‬הכוונה שהתורה שנכלל‬
‫בה כל תרי׳ג מ׳ ע ול׳ת באנכי נותן לפניהם‬
‫ברכה‬
‫מאמר‬
‫מלאך )פ( וזהו שאמר הכתוב ואנכי אמרתי‬
‫' •יי איך אשיתך בבניס כו׳‪ .‬ואימר אבי‬
‫תקראי לי ומאתרי לא תשובי )ירמיה נ׳(‬
‫והוא ‪ .‬בזמן שהיו תביבים לא היה שום‬
‫אמצעי בין ה׳ וכין ישראל והוא אנכ׳י כו׳‬
‫ועכשיו כששבו מאמרי ה׳ ‪ .‬נעשו בדילין ‪.‬‬
‫או שנאה או הפקר כדרשם לשון אשיתך ‪.‬‬
‫אבל לעתיד אני מנהיג אתכם ‪ .‬ואת אליהו‬
‫אני משלת לפניכם שנאמר הנני שולת לכם‬
‫את אליהו הנביא כו׳ )מלאכי ג׳ ( ) פ א ( ;‬
‫הרימי את כל העם הזה‪.‬‬ ‫האנסי‬
‫אם אנכי ילדתיהו כי תאמר‬
‫אלי שאהו בתקך כאשר ישא האומן‬
‫את היונק כו׳ )במדבר י׳א( ידוע שע׳י‬
‫התורה נעשו ישראל בנים למקום ) פ ב(ו הו א‬
‫הנאמר כאן תואר אנכי‪ .‬לא בני ה ם‪.‬‬
‫רק בניך ‪ .‬ועליך להספיק להם צרכיהם ‪.‬‬
‫כאב את בניו ‪ .‬או יתכן ע׳ ד הנאמר למעלה‬
‫)ממדרשם( ע' פ מי אנכי כי אלך אל‬
‫פרעה ‪ .‬הנאמר אצל משה ‪ .‬וכי אנכי אני»‬
‫אתה הוא אנכי שאמרת אנכי אעלה אתכם‬

‫)פ( א נ כ י שלומי אמוני ישראל ‪ .‬מכאן אמרו יש בו באדם דרך ארן ומקרא בלבד‬
‫מוסרין לו מלאך אתד רנאמר הנה אנכי שולת מלאך לפניך כו׳ קרא תורה‬
‫נביאים וכתובים מוסרים לו שני מלאכים שנאמר כי מלאכיו יצוה לך ‪ .‬אבל קרא אדם‬
‫תנ׳ ך ושנה מדרש הלכות ואגדות הקב׳ה משמרו בעצמו כו׳ דכתיב ה' שומריך ‪ .‬תנא‬
‫דבי אליהו ‪ .‬ובתנתומא ע׳ש בלשון אתר ‪:‬‬
‫)פא( עיי ל תנתומא שם ‪ .‬ועיין פי׳ עץ יוסף ‪) :‬פב( עיין תרגום אונקלום‪ .‬האב‬
‫אני לכל עמא הדין אם בני אינון כו׳ ‪:‬‬ ‫י‬
‫)פג( א ח רי כותבי מצאתי סעד לדברינו בבעל עקידה שער כ׳ת שהקשה שמתתיל‬
‫באב ומסיים באומן ‪ .‬ע*כ פירשתי ז׳ל זה לשונו ואומר שלא על הספיק‬
‫צרכי המאכל והמשקה כוונתו רק על ההוראה והלמוד המיותדים לו כו׳ ושיעור הכתוב כך‬
‫זוא האנכי הריתי כו׳ שתאמר אלי שאהו בתיקך ללמד להם תורה ולהנהיגם במצותיו כאשר‬
‫ישא האומן כו׳ ‪ .‬כלומר את מי אורה דעה כגמולי מתלב כו׳ התרשתי אמנם להמיל עלי‬
‫שורת ומשא האב על הבנים בענין פרנסתם זה לא אוכל לשאת כי מאין לי בשר לתת‬
‫לכל העם הזה עיין שם ‪:‬‬
‫)פד( ו ג ' אלפים שהיו יותר לא תשיב עיין רש׳י בשם ר׳ משה הדרשן ולא בכו רק אלה‬
‫■‬ ‫י‬ ‫שהיו מיוצאי מצרים ;‬
‫רבינו בתיי שם‪:‬‬ ‫)פה(‬
 ‫מרדכי‬ ‫‪-‬אות א מאמר א‬
‫להסתר השכינה והעדר החכמה וזהו שאמר‬
‫הכתוב ואנכ׳י הסתר רמז לחכמה ותורה‬
‫הנרמזת באנכי שבעשרת ה׳ הדברות‬
‫ואסתיר פני רמז להסתר השכינה וזהו‬
‫הסתר רמז לה׳ סתר והוא ה׳ חומשי תורה ‪.‬‬
‫אסתיר הוא א׳ סתר היינו ה׳ אתד‬
‫) פ ט( ואנכי האמור אצל יהושע בפ׳ וילך‬
‫ואנכ׳י אהיה ע מך‪ .‬כלומר זכות ספר‬
‫התורה אשר לא ימוש מפיך והגית בו יומס‬
‫ולילה והיה עמך כי אז תשכיל ואז תצליח‬
‫כאשר מפורש יצאו דבריס האלו מפי השי׳ת‬
‫ליהושע בן טן )יהושע א׳ ‪ .‬פיי׳ש( ובפרשת‬
‫האזינו שימו לבבכם לכל הדברים אשר‬
‫אנכי מעיד בכס כי לא דבר ריק הוא מכם ‪.‬‬
‫מודעת זאת כי מרבית דברי השירה הזאת ‪.‬‬
‫פי ה׳ הוא המדבר והתוכח ע ס ישראל‬
‫ע מו‪ .‬אמרתי אפאיהס אשביתה מאנוש‬
‫זכרס לולא כעם אויב אגור כו׳ הם קנאוני‬
‫בלא אל כעסוני בהבליהם ואני אקניאס‬
‫בלא עם בנוי נבל אכעיסם ראו עתה כי‬
‫אני אני הוא אני אמית ואחיה מחצתי ואני‬
‫ארפא ‪ .‬וזהו שימו לבבכם לכל הדברים אשר‬
‫אנכי אל קנא מעיד בכם אס תקניאוהו‬
‫בלא אל גס הוא יקניאכם בלא פ ס ונקם‬
‫ישיב לצריו ואויביו הנותנים כבודו לאל אחר‬
‫ותפלתו לפסילים ‪:‬‬
‫ל א נ כ ׳ י האמור אצל עכן אמנה אנ ט‬
‫חטאתי לה־ אלה ישראל)יהושע‬
‫ז׳( לפי שקידש השם כאמרס ז׳ל שעמדו‬
‫שבט‬
‫מאמר‬ ‫‪24‬‬
‫ברכה אס ישמעו אשר אנכי מצוה‪ .‬והקללה‬
‫אם לא תשמעו כו׳ וסרתם מן הדרך כ‪ 1‬׳‬
‫אז אנכי אל קנא ינקום מכס כמבואר )פו(‬
‫ועד׳ז יתבאר אתס נצבים היום כולכם‬
‫לפני ה׳ אלהיכם כו׳‪ .‬לעברך בברית ה׳‬
‫אלהיך וכו׳‪ .‬ולא אתכם לבדכם אנכי כורת‬
‫אח הברית הזאת כי את אשר ישנו פה‬
‫ואשר איננו פ ה‪ .‬יתכן כי אנכי הוא כלל‬
‫התורה וזהו לא אתכם לבדכם כורת אנכי‬
‫את הברית‪ .‬כי את אשר ישנו פה ואשר‬
‫איננו פה כאמרס ז׳ל כי כל הנפשות‬
‫שנבראו מבראשית ואשר לא נברא עדיין‬
‫הי' שם אשר קבלו עליהם עול מלכות ה׳‬
‫ותורתו והבטיחס ית׳ כי לא תשכח מפי‬
‫זרעם שאין תורה משתכחת מישראל ע' כ‬
‫נאמר תואר מלת אנכ׳י ועד״ז יתבאר להלן‬
‫בן מאה ועשרים שנה אנכ׳י היום‪ .‬יתכן‬
‫ע פ׳י המבואר במקובלים כי הי׳ ימיו ק' כ‬
‫שנה כ ע ד ק' כ יום שעמד בהר מ׳ יום‬
‫ראשונים לקבל הלוחות ‪ .‬מ׳ שניים ‪ .‬להתפלל‬
‫פל עון העגל מ׳ שלישים לקבל הלוחות‬
‫שטוס‪ .‬וזהו טע ם אנכ׳י ולא אמר אני )פז( ‪:‬‬
‫דרך זה יתבאר ואנכ׳י הסתר‬
‫אסתיר פני ביום ההוא על‬ ‫^‬
‫כל הרע אשר עשה כי פנה אל אלהיס‬
‫אחרים)דברים לא( והוא ע*ד המבו׳ כאשר‬
‫עברו על אנכ׳י הוא אנ ט אל קנא כי פנה אל‬
‫אלהים אחרים ) פ ח( ושני מיני הסתר רמז‬
‫______________‬

‫דרך זה מצאתי בבעל הטורים שם ראה עשרת הדברות שפתת באנכי ותקיים‬ ‫) פו(‬
‫אותם ועיין אור החיים ‪ t p‬מבואר יותר שסובב אל ה׳ הוא אותו שאמר‬ ‫^‬
‫לכם אנכי כו׳ ‪ .‬הוא נותן לפניכם כו׳ ‪:‬‬
‫)פז( ר ב י נ ו בחיי וילך עיין ערבי נחל שם'בן מאה ועשרים שנה אנכי היום שאז נשלם‬
‫בחינת התורה ‪:‬‬
‫)פח( מ צ א ת י סעד לדברינו במהרש׳א שם )חידושי אגדות חולין קל׳ט( על מאמר‬
‫אסתר מן התורה מנין דכתיב ואנכי הסתר אסתיר פני ע׳ש שבימיה‬
‫‪:‬הקיים מקרא זה שאמר ה קב׳ה ‪ .‬אסתיר לפי שרחקו והסתירו עצמם ישראל מדיבור‬
‫אנכי שהוא עיקר האמונה כדאמרינן פ״ק דמגילה למה נתחייבו כליה כו׳ לפי שהשתחוו‬
‫לע׳ז כו׳עיי״ ש‪:‬‬
‫)פט■(■■‪ .?^^:‬עיר גבורים פ׳ וילך ‪:‬‬
‫רבה‬ ‫"י‬
 ‫יג ‪.5‬‬ ‫מרדכי*‬ ‫אות א מאמי א‬
‫ו ע ל דרך זה ‪.‬יתכן לפרש ענין אנכ׳י‬
‫המבואר אצל רוח ותאמר מדוע‬
‫מצאתי חן בעיניך להכירני ואנכ׳י נכריה‪.‬‬
‫יתכן כי בתחלה אמר לה בועז הלא שמעת‬
‫בתי אל תלכי ללקיט בשדה אחר ואמרו‬
‫במדרש שרמז לה על שם לא יהיה לך‬
‫אלהים אחרים על פני וגם לא תעבורי‬
‫מזה ע׳ש זה אלי ואנוהו )רבה שם( ועל‬
‫זה השיבה לו מדוע מצאתי חן בעיניך כו׳‬
‫ואנכ׳י נכריה שהיתה שפלה בעיניה ‪ .‬לכן‬
‫אמרה ואנכי נכריה שעדן מתנכרת היא‬
‫מאעלת אנכ׳י )פירוש שלא השיגה עוד‬
‫תכלית המציאות מאנכ׳י( ועל זה השיב לה‬
‫בועז הגד הוגד לי כו׳ ותעזבי אביך ואמך‬
‫)כאמרס ז׳ל ברבה וכילקוט ‪ .‬זה ע׳ז כמד׳א‬
‫אומרים לעץ אבי אתה( ותלכי אל עם אשר‬
‫לא ידעת תמול שלשום ממילא ׳כאשר עזבת‬
‫את הע׳ז בזה באת לתכלית אנכ׳י כי המודה‬
‫באחד משני הדברות מודה בשניהם ‪ .‬וכאשר‬
‫קיימת לא יהיה לך‪■.‬באת אל מדרגת אנכ׳י‬
‫כמבואר שהם שנים במאמר ובנישא אחד ‪.‬‬
‫על כן ישלם ה׳ פעלך ותהי משכורתך‬
‫שלימה כי׳ ‪ ,‬אשר באת לחסות תחת כנפיו‬
‫וזהו' כוונת דברי ר׳ חסא )ברבה שם( מאי‬
‫אשר באת לחסות אשר באת לתסות תחת‬
‫כנפיו )פירוש כאשר עזבת אביך ואמך‬
‫בלי נטית אחרי אלהים אחרים ובאת לחסות‬
‫תחת כנפיו תחת כנפי ה׳ לבדו בלא שיתון{‬
‫הוא ההודאה במחויב המציאות אז ותאמר‬
‫אמצא חן בעיניך כו׳ כי נחמתני וכי דברת‬
‫על לבי שהודעתני כי באתי אל מדרגת‬
‫אנכ׳י שהוא הכללי כמו הלב באברי האדם‬
‫כמבואר ‪ .‬ואנכ׳י לא אהיה כאחת שפחתיך ‪.‬‬
‫המשך המאמר עתה שבאתי בצל מחויב‬
‫המציאות ‪ .‬רמזה לו שיתכן עתה שיקח אותה‬
‫לאשה להוליד ממנה דוד מלך ישראל שהוא‬
‫תכלית הנרצה וזהו שאמרו במדרש שרמזה‬
‫לו עתיד אתה להכירני וזהו שאמרו אמר‬
‫לה אין אתה מן האמהות )פי׳ השפחות(‬
‫אלא‬
‫ר ב ה מסעי ותנא דבי אליהו ז)צא‪(.‬׳ ילקוט שמעוני שופכי־ם ‪:‬‬
‫‪9‬צ‬
‫מאמר‬
‫שבט יהודה במריבה והרגו כמה אלפ״ס‬
‫מישראל כיון שראה עכן כך אמר בלבו כל‬
‫המקיים נפש אחת מישראל כאלו ק־ים עולם‬
‫מלא כו׳ מיד עמד והשמיע קולו לכל הקהל‬
‫והודה ואמר אמנה אנכ׳י כו׳ וזה שאמר‬
‫לו יהושע בני שום נא כבוד לה׳ אלהי‬
‫ישראל ותן לו תודה )צ( ע' כ יתכן כאן תואר‬
‫מלת אננ׳י ! ‪ , ,‬ואנכי האמור אצל דבורה‬
‫הנביאה אנכי לה׳ אנכי אשירה )שופטים ה׳(‬
‫אמרו ז׳ל זהו שאמר הכתוב כי כתבור‬
‫בהרים וככרמל בים תבא בשעה שבא הקביה‬
‫ליתן תורה על הר סיני שמעו תבור ‪ 1‬כרמל‬
‫ובאו כו׳ והקב׳ה אמר להם למה תרצדון‬
‫הרים גבנונים כו׳ ההר חמד אלהיס לשבתו‬
‫הוא סיני ואעפי׳־כ פרע להם הקב׳ה שכרם‬
‫בסיני נאמר אנכי ובחבור ב׳ פעמים אנכ׳י‬
‫ובכרמל נתקדש שמו של הקב׳ה ונאמר ה׳‬
‫הוא האלהיס כנגד אנכי ה׳ אלהיך )צא(‬
‫ואנכ׳י המטאר אצל גדעון )שופטים ו׳(‬
‫בתחלה אצל התוכחה וישלח ה׳ איש נביא‬
‫אל בני ישראל ויאמר להם כו׳ אנכ׳י העליתי‬
‫אתכם מאיץ מצרים ]היינו בזכות אנכ׳י‬
‫שתקבלו ע' מ כן הוציאם[ ואומרה לכס אני‬
‫ה׳ אלהיכס לא תיראו את אלהי האמורי‬
‫אשר אתם יושבים )הוא שלא תעברו על‬
‫לא יהיה לך( ולהלן ויפן ה׳ אליו )אל גדעון(‬
‫ויאמר לך בבתך ‪ 5‬ה והושעת את ‪-‬ישראל‬
‫כו׳ ויאמר אליו בי אדנ׳׳י במה אושיע כו׳‬
‫ואנכ׳י הצעיר בבית אבי )פירוש‪ ,‬כמו‬
‫שהקטין משה רבינו ע׳ ה א׳ ע ואמר מי אנכ׳י‬
‫כן אמר גדעון ואנכ׳י הצעיר ממדרגת אנכ׳י(‬
‫ויאמר אליו ה׳ כי אהיה ממך ואמרו‬
‫ז׳ל ליל פסח היתה ושאל גדעון איה איפוא‬
‫הנפלאות שעשה הקב״ה במצרים ליל זה‬
‫וכיון שלמד סנגוריא על ישראל אמר הקביה‬
‫אליו לך בכמך זה והושיע את בני ישראל‬
‫בשלש מאות המלקקים אושיע )המה שלא‬
‫כרעו לבעל ודבקו באנכ׳י( בזכות זה אושיע‬
‫ע*כ יאות תואר אנכ׳י ‪:‬‬
‫)צ(‬
 ‫מ ר ד מ‬ ‫אות א מאמר א‬ ‫מאמר‬ ‫‪26‬‬

‫אחר ‪ .‬ואשתומם כי אין סומך שאין זכית‬
‫בדור ההוא( ואנכ׳י אחריך )ע׳ד ותושיע לי‬
‫ימיני וזרועי הוא סמכתני( ויאמר אנכ׳י‬
‫אגאל היינו שהקב׳ה בחסדו בעצמו יגאלם‬
‫למען שמו באהבה כמו שיסדו אנשי כ ה׳ג) צ ב(‪:‬‬
‫ו ^ ת ה נסיים בענין אנכ׳י הנאמר על‬
‫מעשיהם‬ ‫ואנכ׳י‬ ‫העתיד ‪.‬‬
‫ומחשבותיהם באה לקבץ את כל הגוים‬
‫והלשונות ובאו וראו את כבודי והביאו א ת‬
‫כל אחיכם מנחה לה' כי כאשר השמים‬
‫החדשים והארץ החדשה עומדים לפני‬
‫כן יעמוד זרעכם ושמכם )ישעיה ם'ו<‬
‫הכל יתכן על דרך אחד למעלה כתיב כי באש‬
‫ה' נשפע ובחרבו כל בשר ‪ .‬על כל עובדי‬
‫ע׳ז כאמור המתקדשים והממהרים אל הגנות‬
‫כו׳ ובעת ההיא ואנכ׳י לא אשכחך זכות‬
‫התורה שקבלוה וששומרים אותה גם בגלותם‬
‫כמו שאמרו במדרש על פסוק ואף גם זאת‬
‫בהיותם בארץ אויביהם כו' בזכות התורה‬
‫שנאמר וזאת התורה ובא לרמוז שהתורה לא‬
‫תזוז מהם אף בהיותם בגלות כענין שהבעית‬
‫כי לא תשכח מפי זרעו וזכות זה יעמוד להם‬
‫לגאלם וזהו ואנכ׳י מעשיהם ומתשבותיהם‬
‫באה אלי לקבן את כל הגויס כו׳ וכאשר‬
‫השמים החדשים והארץ החדשה עומדים‬
‫לפני כן יעמוד זרעכם ושמכם וזכות אנכ׳י‬
‫לא תמוש מהם ! באנכ׳י הולכתיה המדבר‬
‫שצאמר הנה אנכ׳יי מפתיה והולכתיה המדבר‬
‫)הושע ב'( )ילקוע ישעיה ניא( סובב אל‬
‫מאמר הנביא הקודם הנה מודעת זאת כיי‬
‫המאמין באתדות השי׳ת יאמין כי הכל‬
‫מידו יתברך וכן אמר דוד המלך ע׳ה)דה*י■‬
‫א׳ כ״ע( והעושר והכבוד מלפניך ונו׳ ובידך‬
‫כת וגבורה כו׳ כי ממך הכל ומידך‬
‫נתנו‬
‫אלא מן האימהות )רבה שס( אחר כך אנ‪ 1‬רה‬
‫אנכ׳י רות אמתך ועוד תואר אנכ׳י‬
‫מבואר להלן וגס אמנה כי גואל אנכ׳י‬
‫ואם יגאלך נווב יגאל ואם לא יגאל וגאלתיך‬
‫אנכ׳י יתכן התואר הזה על הכוונה העתידה‬
‫לצאת ממנה דוד מלך ישראל ומלך המשית‬
‫ויצא חושר מגזע ישי כו' ונאה עליו רוח ה'‬
‫רוח חכמה ובינה רוח דעת ויראת ה' )ישעיה‬
‫י׳א( ואז יכירו כל יושבי תבל שם הנשגב‬
‫כי הוא לבדו יתברך ראשון ואחרון הוא אמת‬
‫ותורתו אמת אנכ׳י ה' אלהיך ‪ .‬ויותר יתכן‬
‫לבאר תואר אנכ׳י הנאמר אצל רות ועתה‬
‫כי אמנם גואל אנכ׳י וגם יש גואל קרוב‬
‫ממני ליני הלילה והיה בבוקר אס יגאלך‬
‫מוב יגאל ואם לא יפפיץ לגאלך וגאלתיך‬
‫אנכ׳י חי ה' שכבי עד הבוקר )רות‬
‫ג' ( ‪ .‬ידוע שענין רות הכוונה על מלך‬
‫המשית שתצא ממנה ועל הגאולה וידוע‬
‫מאמרם ז׳ל אני ה' בעתה אח־שנה‬
‫)ישעיה ני ע( זכו אחישנה לא ז ט בעתה‬
‫על זה רמז לה כי אמנם כי גואל אנכ׳י‬
‫שהיא התורה הכלולה באנכי וגם יש‬
‫גואל קרוב ממני הוא הקב׳ה אם יגאלך‬
‫מוב הוא המעשים עובים ) ע׳ד היום אס‬
‫בקולו תשמעון( יגאל ואם לא יחפוץ‬
‫לגאלך )להחיש כי לא זכו( וגאלתיך אנכ״י‬
‫הוא הקב׳ה למענו ולמען שמו הקדוש‬
‫המחולל בעמים )כי עמו אנכי ’בצרה( חי‬
‫ה' שכבי עד הבוקר עד עת הגאולה‬
‫בעתה וכן להלן )שם ד ( יתבאר ע״ד‬
‫הזה אם תגאל גאל ע׳׳י המעשים עובים‬
‫הנמצאים בך ואם לא יגאל הגידה נא לי‬
‫ואדעה כי אין זולתך לגאול )על דרך וארא‬
‫כי אין איש ואשתומם כי אין מפגיע ובמקום‬

‫) צ ב( כ ל זה עלה על רעיוני ואירא להעלות על הלוח כי מי אנכי אשר באתי ער הלום‬

‫לחוות דברים ורמזים העומדים ברומי'של עולם אשר לא חזיתים בספרים ואנכי‬
‫בער ולא איש ‪ .‬אח'כ ראיתי ערוכים ע׳ ד הזה )בס' עוללות אפרים עמוד כ׳א( )ובפי׳■‬
‫ליפן‬ ‫רבינו עובדיה מברענורא על רות( יתתי רוחי‪ .‬וגס זאת לא להתפאר באתי‬
‫תודה לה׳ כי הקרה לפני דברים יקרים ומקורם מבואר בספרים הקדושים מציקי ארן‬
‫הוא יתן חלקי עמהס ‪:‬‬
‫עיץ‬
‫יד ‪27‬‬ ‫מרדכי‬
‫לארןמהלהלן כששים רבוא אף כאן בששים‬
‫רכוא ‪ .‬ויתכן מה שנאמר להלן ‪ .‬והסירותי‬
‫את שמוח' הבעלים זהו כנגד לא יהיה לך‬
‫א׳א ע' פ ‪ .‬והיה ביום ההוא תקראי לי‬
‫אישי הוא כנגד אנכי ה׳ אלהיך ב אנכ׳י‬
‫אני בונה ציון שנאמר הנה אנכ׳י מרבין‬
‫בפוך אבניך )ישעיה נ״ד( )ילקוס שמעוני‬
‫ישעיה נ׳ א( שהוא רמז על התורה שתשוב‬
‫לציון כי מציון תצא מורה וזהו שאמר הכתוב‬
‫שם וכל בניך למודי ה׳ ורב שלום בניך‬
‫ואמרו ז׳ל אל תקרא בניך אלא בוניך )עיין‬
‫תנחומא הובא כילקוס שם( אמר ה קב׳ה‬
‫בעולם הזה ישראל למדין תורה מכשר‬
‫ודם וכשם שבשר ודם עובר כך תלמודו‬
‫עובר ‪ .‬אבל לעתיד לכוא אין ישראל למדין‬
‫אלא מפי הקב׳ה שנאמר וכל בניך למודי‬
‫ה׳ וכשם שה^!היס חי וק;ם כך תלמודו‬
‫ממנו אינם שוכחים לעולם י וכן הוא אומר‬
‫וירשו בית י ע ק ^ א ת מורשיהם ‪ .‬ואין מורשה‬
‫אלא תורה שנאמר מורה צוה לנו משה‬
‫מורשה כו׳ ) ע' כ תואר אנכ״י ע ‪ r‬הנאמר‬
‫יתכן כאן ! באנכ׳י אני מנחם אתכם שנאמר‬
‫אנכ׳י אנכ׳י הוא מנחמכם )ישעיה נ׳ א(‬
‫)ילקוש שם( כמבואר כי עאולה הראשונה‬
‫כן יהיה הגאולה האחרונה ב׳ ב בגאולה‬
‫הראשונה נאמר ב׳ פעמים אנכ׳י ארד‬
‫עמך מצרימה ואנכ׳י אעלך גם עלה כן‬
‫בגאולה אחרונה נאמר ב׳ פעמים אנכי‬
‫)עיין רבה שמות ע' פ כי אנכי שלחתיך( ‪:‬‬
‫ב א נ כ ׳ ׳ י אני מביא גואל שנאמר הנה‬
‫אנכ׳י שולח לכם את אליהו‬
‫הנביא לפני בא יום ה׳ הגדול והנורא‬
‫והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על‬
‫אבותם )מלאכי ג׳( )ילקוע ישעיה נ׳ א(‬
‫וסובב אל הענין האמור למעלה ‪ .‬זכרו תורת‬
‫משה עבדי אשר צויתי אותו בחורב על כל‬
‫ישראל חוקים ומשפמים )שם( והוא שע׳י‬
‫התורה יגאלו ולא ישכח להם מעשה סיני ‪.‬‬
‫כאמרם ואנכ׳י לא אשכחך ‪ .‬ע' כ הנה‬
‫אנכ׳׳י שולח לכם את אליהו הנביא לפני‬
‫בא יום ה׳ הגדול והנורא ‪ .‬ונקרא גדול כי‬
‫ינשגבה‬
‫אות א מאמר א‬ ‫מאמר‬
‫נתנו לך ‪ .‬וזהו שהיכיח הגכיא )הישע ■שס(‬
‫ריבו באמכם ריבו כי היא לאאשתיואנכ׳י לא‬
‫אישה ‪ .‬כי זנתה אמם כו׳ מאחר שזנחה תחתיו‬
‫ועברו על התורה )מאנכי( ועבדו אלהים‬
‫אחרים כי אמרה אילכה אחרי מאהבי נותני‬
‫לחמי ומימי שהאמינו בתהלוכות המזלות‬
‫והכוכבים וחשנו שהמיה המשפיעים )עיין‬
‫רד׳יק( וזה שאמר והיא לא ידעה כי אנכ׳י‬
‫נתתי לה הדגן )יתכן ע׳ ד המבואר במס׳‬
‫ברכות פ׳ תפלת השחר כשישראל עושין‬
‫רצונו של מקום ומקיימים תורתו מעשי ידיהם‬
‫מהברכות כמבואר ביעודי הברכות אם‬
‫בתוקותי תלכו כ‪ 1‬׳ ונתנה הארץ יבולה וכו׳‬
‫ואכלתם לחמכם לשובע כו׳ ובפ׳ תבא יפתח‬
‫ה׳ לך את אוצרו המוב כו׳ לתת ממר ארצך‬
‫בעתו ולברך את כל מעשה ידיך( וכסף‬
‫הרביתי להם וזהב עשו לבעל )פירוש שלא‬
‫האמינו כי הוא יתברך הנותן והמשפיע‪.‬‬
‫והם עשו לנעל וחשבו שכח המזלות אשר‬
‫היו עובדים להם המה המשפיעים(‬
‫אי לזאת למען יבינו כי הוא יתברך לבדו‬
‫המשפיע ברצונו נתן וברצונו לקח וז׳ש לכן‬
‫אשוב ולקחתי דגני והצלתי צמרי כו׳ לכן‬
‫הנה אנכ׳י מפתיה והולכתיה המדבר‪.‬‬
‫ששמה יכירו זאת ‪ .‬והי׳ ביום ההוא תקראי לי‬
‫אישי ולא תקראי לי עוד בעלי )עיין רדיק‬
‫שם כנסת ׳ישראל נמשלה לאשת איש ‪ .‬ובעל‬
‫הוא שם מ שותף‪ .‬כי היו קוראים לע״ז‬
‫בעל‪ .‬לכן אמר לא תקראי לי עוד בעלי‪.‬‬
‫בכדי להסיר שם הבעלים מפיה כאמור שס‬
‫וזהו שאמרו )ילקומ שם( ר׳ ברכיה נשם‬
‫ר׳ לוי כגואל הראשון כך גואל האחרון ‪.‬‬
‫מה נואל הראשון נגלה להם וחזר ונכסה‬
‫מהם כך גואל האחרון כו׳ ולבסוף מ׳ ה‬
‫יום נגלה להם ומוריד להם את המן שאין‬
‫כל תדש תחת השמש ומה מעם אנכ׳י ה׳‬
‫אלהיך )שם נשם פסיקתא ויתכן הכוונה‬
‫כאשר נגאלו ממצרים ע' מ שיקבלו התורה‬
‫כן בגאולה העתידה לבוא יגאלו גם כן‬
‫ע' מ שישמרו ויקיימו המורה( וזהו הנאמר‬
‫ה לן ‪ .‬וענתה שמה כימי נעוריה וכיום עלותה‬
‫מלארן מצרים מקיש יציאתכם לביאתכס‬
 ‫מרדכי‬ ‫אות א מאמר א‬ ‫מאסר‬ ‫‪28‬‬

‫יהיבה ^ תי ב ה נ א מני ם א מ רי ה )צנ( שבת‬
‫)דק׳ה( וד׳ תיבות הללו רומזים שההורהנתנה‬
‫נשס המפורש והמיוחד ודע כי כל אנכ׳י‬
‫האמור בהקב׳ה חרגס אונקלוס מימרי חוץ‬
‫מזה ונזכר שני שמות רחמים ודין כי‬
‫מלך במשפט יעמיד ארץ‪ .‬ונצרך גס כן‬
‫שתתנהג עמהס בחסד וכענין שכתוב חסד‬
‫ואמת יצרו מלך וסעד בחסד כסאו )משלי‬
‫כ׳ח( )צד( ואנכ׳י זולת שהוא יסוד וראש‬
‫לכל המצות ושורש כולן כמבואר מורה על‬
‫נמצא והאל׳ן{ בראש מורה על האחדות‪.‬‬
‫ושאר האותיות כולן עשרות שהן מחלק‬
‫האחד ) צ ה( ואנכ׳י עולה פ׳ א ואחד‬
‫בחשבון מרובע עולה ג' כ פ׳ א )צו( אנכ׳י‬
‫מורה על היה הוה ויהיה אני הוא במרה‬
‫ואני הוא על הים ואני בסיני ואני לעתיד‬
‫לבוא )צז( ובמכילתא אני על‪,‬הים ואני על‬
‫היבשה אני לשטבר ואני להבא‪ .‬אני לעוה״ז‬
‫אני לעוה׳ב ‪ .‬אנכ׳י בגימטריא כ ס׳ א לרמוז‬
‫שפתח להס הרקיע עד כסא הכבוד להודיעם‬
‫שאק שד מלבדו )צח( אנכ׳י מרומז על‬
‫חיות הקודש ) צ ט( ובעבור זה פחח ההורה‬
‫באנכי‬
‫הנשגבה שבנפלאוה ביוס ההיא המקווה ‪.‬‬
‫זהוא שחהיה ההכרה הכוללח לכל יושבי‬
‫תבל באלהותו יתברך וידיעת האומות‬
‫הבלי עצביהם וכי שקר נחלו אבוחס ובאהבת‬
‫ה׳ את בני ישראל נאמר הנה אנכ׳י שולח‬
‫לכ׳ם לפני בא יום ה' הגדול והנורא ״שאז‬
‫■יכירו כולם' ישלח השי״ת את אליהו הנביא‬
‫לישראל ללמדם דעת לבוא אל תכלית‬
‫הידיעה האמחיח וישוב לב האבות אל הבנים‬
‫אשר לא ידעו ‪ .‬ולב בנים אל אמתם ‪.‬‬
‫שיהיו האבות והבנים מקענם ועד גדולם ‪.‬‬
‫כולם ידעו את ה' כי בבוא יום ה׳ הגדול‬
‫אז נאמר כי אהפוך אל עמים שפה ברורה‬
‫לקרוא כולם בשם ה' ולעבדו שכם אחד ‪.‬‬
‫דאז יודע האחדות וחיוב המציאות שהוא אנט‬
‫ה׳ אלהיך והוא אחד אלהינו שבשמים‬
‫ובארץ )ועיין ’ בינה לעתים דרוש כ׳ג(‪.‬‬
‫דעתה עוד ידינו נמויה לד ‪ v‬במעלת אנכ׳י‬
‫ע פ׳י רמז ונומריקון המלוקע מסתרים אנכ׳י‬
‫נוטריקון ר׳ יוחנן אמר 'אנ א 'נפשאי‬
‫' כ ת בי ת'י ה בי ת ורבנו אמרי'אמירה 'נעי מ ה‬
‫׳כתיבה 'יהבי ת איכא דאמרי אנכ׳י למפרע‬

‫)צג( עייל מהרש׳א חידושי אגדות שס דהוי סגי למיכתב אני ולא אנכי ע' כ דרשו כולה‬
‫׳ לדרשא אנא נפשאי ר׳ל שהקב״ה יעצמו נמנה כתיבה כדכחיב והלוחות‬
‫מעשה אלהים המה והמכתב מכתב אלהיס כו׳ ‪ .‬ורבנן אמרי דבר נוסף להרחיק הגשמיות‬
‫שהאמירה הנעימה היוצאת מפי הגבורה נכתבה בלוחות מעצמה )וכ׳ה במי' ובמדרשות(‬
‫ואיכא דאמרי למפרע להורות שהתורה נתנה כתובה ולא ב ע' פ ודברים שבכתב א׳א‬
‫רשאי לאמרס בעל פה עיי׳ש ;‬
‫ר ב י נ ו בחיי יחרו ‪) :‬צה( ענין מורה על האחדות ע פ׳י חכמי ‪,‬הקבלה אות א׳‬ ‫)צד(‬
‫נמצא בו שני יודין וגס ואו עולה כ׳ו כמנין אותיות השס הוי׳ה ב׳ה‬
‫שמורה על האחדות ‪:‬‬
‫א ל ת פעמים א' הוא א' ‪ .‬ח' פעמים ח' עולה ס׳ ד ‪ .‬ד' פעמים ד׳ עולה ט׳ז‬ ‫)צו(‬
‫ס׳ ה פ׳ א וכל המספרס בככליס ישמנו ברובייס והאלף לא ישתנה ‪ .‬ע' כ אות‬
‫אלף מורה על האחדוח ‪ .‬עיין רבינו בחיי שס ‪ .‬ועיין של׳ה הקדוש יתרו ‪:‬‬
‫רבה וילקוט שם ‪) :‬צח( בעל הטורים יתרו ‪:‬‬ ‫^יין‬ ‫)צז(‬
‫א נ כ י ר׳ ח ’ אריה ׳נשר ׳כרוב 'י ע ק ב והוא פני אדם חקוקה בכסא הכבוד ונהפן־‬ ‫)צט(‬
‫שור לכרוב למה והח־רוץ לא יהיה לך אלהים אחרים על פכי )הוא פני‬
‫כור( אלא כרוב‪ .‬הובא במדרש ובילקוט רחובני‬
‫עיי!‬
‫טו ‪29‬‬ ‫מרדכי‬
‫הדבור מדבר ובעבור זה נאמר בלשון‬
‫י»יד )קז( אנכ׳י בגיממריא אמת במ׳ין‬
‫תשעה להורות שה' אלהים אמת ואמפ‬
‫הוא מספר תשעה שאק לו חשטן וסוןז■‬
‫כי אם תכפילהו עד אץ סיף ישאר תשעה‬
‫וכן לעולם וה׳ אלהים אמת שהוא ראשון‬
‫והוא אתרון ואין סוף ואמתת מציאותו הוא‬
‫האמת ) ק ח( וכשאמר הקב׳ה אנכ׳י השתיק‬
‫‪9‬ל העולם כדי שידעו הברות שאין תוץ‬
‫ממנו ) קט( וקודם מתן תורה שהיתה‬
‫השכינה יתידה בלא תורה נאמר שקדתי‬
‫ואהיה כצפור בודד על נג )תהלים ק*ב(‬
‫וכאשר ג או להר סיני נאמר ויחן ישלאל‬
‫)ונעשו אומניא( אמר הקביה הרי השעה‬
‫שאתן פורה לבני ) קי(‪ .‬וכאשר כתשו בה׳‬
‫והפרו האמת נאמר ותשלך אמת ‪%‬צה‬
‫)דניאל י׳א י׳ ב( תזר להיות בדד והוא‬
‫איכה ישבה בדד )קיא( כי אז נאמר ואנכ׳י‬
‫אסתיר פני שהוא העדר השכינה וההורה‬
‫)כנאמר לעיל( ואיכה בגיממריא פשעה כמו‬
‫אנכ׳י ‪ .‬ואמת ‪ .‬ובכל צרתם לו צר ‪ .‬ועמו‬
‫אנכ״י בצרה ) קיב( אך אנתנו מקוים‬
‫לישועת ה׳ כי יוסיף שנית אס ידו לקנוס‬
‫אס‬
‫*‪ nvs‬א מאמר א‬ ‫מאמר‬
‫באנכי באות אלף שמורה על האחדות והקב׳ה‬
‫אתד ושמו אחד דכתיב שמע ישראל ה׳‬
‫אלהינו ה' אחד והתורה נקראת אחת דכסיב‬
‫תורה אחת יהיה לכם ‪ .‬ומנין שאלף הוא‬
‫אחד שנאמר איכה ירדוף אחד אל׳ף ‪ .‬אנכ׳י‬
‫ראש לכל הדברות ואל״ף ראש האותיות‬
‫)ק( על כן אמר הקדוש ברוך הוא אני‬
‫אחד ואתה אחד כשאתן את התורה בך‬
‫^‪£‬תח ) ק א( ועוד נקרא שמו אלף שהוא‬
‫מסכים לאלף שנאמר דבר צוה לאלף דור‬
‫)תהלים ק׳ ה ( ) ק ב ( ועשרת הדברות כנגד‬
‫עשרה מאמרות שנברא בהם העולם ודבור‬
‫אנכ״י כנגד יהי אור שהוא אור התורה‬
‫)קג( אנכ׳י כולל תורה נביאים וכתובים‬
‫שסימנם אנ׳ ך וכולם נכללים ביויד )קד( וד׳‬
‫אותיות מאנכ״י רומזים כנגד ד׳ חיות הקודש‬
‫‪ 1‬׳ מחנות שכינה ד׳ יסודות ג׳ האבות ודוד‬
‫שהוא רגל רביעי )ק ה( והדבור אנכי‬
‫הקדוש שיצא מפי הקביה פרת תחת השמים‬
‫ונראה במחנות ישראל וחזר ונחקק על‬
‫הלוחות שהיו בידי משה וקרא ואמר עמי‬
‫בני ישראל אנכי ה׳ אלהיך כו׳ וכן דבור‬
‫השני כו׳ ) ‪ ( p‬וכל אחד מישראל אמר עמי‬
‫■‬
‫________‬

‫אע״ג דאות ב׳ ב ה‬ ‫)ק( עיין זוהר הקדיש הקדמת בראשית אמר הקב״ה אל״ף אל״ף‬
‫בך ‪ p‬ישמרון כל‬ ‫׳ א ב ר עלמא אס תהי ראש‪ ,‬לכל אתוון ל ת בי יתודא אלא‬
‫אלף עכ׳ל ‪:‬‬ ‫חושבין וכל עובדין דעלמא וכל יתודא לא הוי אלא באות‬
‫שיר השירים ועיין‬ ‫) ק א( עיין מדרש תנתומא ועיין אותיות דר' עקיבא ועיין רבה‬
‫במדרש עשרת הדברות וברבה בנוסת אתר ‪:‬‬
‫בראשית רבה שיר השירים ‪:‬‬ ‫)קב( רבה‬
‫ע י ץ ; ז ו ה ר ויקרא ובעקידה ורבינו בתיי יתרו וזה היה טונ ת הפיימן במערבית‬ ‫)קג(‬
‫‪ V‬ליל א׳ שבועות אנכ׳י נלה והאיר לעמו ;‬
‫הקדוש רב־נו בחיי ‪ ) :‬ק ה( שם ‪:‬‬ ‫)קד(‬
‫עיי| תרגום יונתן הובא בילקוע ראובני ‪) :‬קז( שם ‪) :‬קח( עיין רמב״ם המובא‬ ‫) קו(‬
‫׳ בתחלת זה המאמר וענין תשעה עיין באריכות ^ ו ת מ׳ ‪:‬‬
‫ל ב י נ ו בחיי של׳ה הקדוש שם ;‬ ‫) ק ט(‬
‫^ י י ן רבה איכה עיין פירש״י בתהלים שס‪:‬‬ ‫)קי(‬
‫) ק' א( ל ׳ א שקדתי ואהיה כצפור בודד על גג בשעה שאתה נומל גוזליה היא יושבת‬
‫בדד כך אמר הקביה שרפתי את ביתי בדד ישבתי)רבה שם(;‬
‫)קיב( ט ב ו א ל לעיל עיין עיר גבורים וארא )היינו אנכ׳י של מורה( ‪:‬‬
‫עיין‬
 ‫פדדמ‬ ‫אות א מא^' א‬ ‫מאמר‬ ‫‪30‬‬
‫)ירמיה ל׳( והיימס לי ל ע סי אנ כ׳י אהיה‬ ‫וכימי‬ ‫ינאלנו‬ ‫אנכ׳י‬ ‫ובזכות‬ ‫עמו‬ ‫את‬
‫לכס לאלהים והוא אחד אלהינו שבשמים‬ ‫צאתינו ממצרים יראנו נפלאות )קי־ג(‬
‫ובארן ‪:‬‬ ‫נביאו‬ ‫ירי‬ ‫על‬ ‫הבכוחתו‬ ‫בנו‬ ‫ויקויים‬

‫תם ונשלם אות א מאמר א בעזרת סלך חעולמו‬

‫אות א מאמר ב‬
‫בגופו ומיה ואילו היה היוצר גון‪ £‬וגויה הי «‬
‫לו קן וחכליה שאי אפשר להיות גון‪ £‬שאין‬
‫לו קן ‪ .‬וכל שיש לגופו קן ותכלית יש לכתו‬
‫קן וסון‪ £‬ואלהינו ברוך שמו הואיל וכתו‬
‫אין לו קן ואינו פוסק שהרי הגלגל סובב‬
‫תמיד אין כחו כח גון{ והואיל ואינו גון{‬
‫לא יארעו לו מאורעות הגופות כדי שיהא‬
‫נחלק ונפרד מאחר לפיכך אי אפשר שיהיה‬
‫אלא אחד ‪ .‬וידיעת דבר זה מצות עשה‬
‫שנאמר ה׳ אלהינו ה׳ אחד ) א( עכ׳ל וכל‬
‫אחד מישראל מחוייב להאמין שהבורא יתברך‬
‫שמו הוא אחד ואין שני ‪ .‬כי כל האחדים‬
‫הנמצאים במין ובסוג ובמורכב ובמספר‬
‫יקראו שם האחד על דרך השאלה ובזמן‬
‫שאין שני) ב( אבל בזמן שיבא השני יגרע‬
‫שם האסד אכן הקב״ה הוא האחד האמת‬
‫ואיו‬
‫אחד טי יודע ‪ ,‬אחד אני יודע ‪ .‬אחד‬
‫אלהינו שבשמים וכאדץ ‪ ,‬שמע ישראל‬
‫ה׳ אלהיני ה׳ אחד )וכריס ‪. 0‬‬
‫ה ר מ ב ׳ ׳ ם ז׳ל במנין המצות מ מ׳ע מונה‬
‫מצוה ב׳ לימדו ‪ ,‬וזה לשונו‬
‫הקדוש בס׳ המדע ב פ׳ א ה׳ז מהלכות יסורי‬
‫המורה ‪ .‬אלוה זה אחד הוא ‪ .‬ואינו שנים‬
‫ולא יתר על שנים אלא אחד שאין כיחודו‬
‫מן האחרים הנמצאים בעולם ‪ ,‬לא אחד‬
‫במין שהוא כולל אחדים הרבה ‪ .‬ולא אחד‬
‫בניף שהוא נחלק למחלקות ולקצוות אלא‬
‫יחוד שאין יחוד אחר כמותו בעולם ‪ ,‬אלו‬
‫היו אלהווו הרבה היו גופין וגויות מפני‬
‫שאין הנמנים השוים במציאותן נפרדים זה‬
‫מזה אלא ב מאורעין)פי׳ במקרים( שיאורמו‬

‫) ק ע( ע י י ן בראשית רבה )פמ״ד( וגס אס הגי' אשר יפבודו דן אנכ״י היה לו לומר‬
‫’ גם מאי וגס לרבות ד׳ גליות שיגאל אותנו בזכות אנכ׳י וזהו אני ישנה‬
‫ולבי מר )שיר השירים ב׳( אני ישנה מן הגאולה ולבו של הקב׳ה לגאלנו )והון^׳ה נקרא‬
‫ל ק של ישראל שנאמר צור לבבי וחלקי אלהיס( )רבה שם( או יתכן על ישראל אני‬
‫ישנה בגלות ישן מן המצות ולבי ער הוא האמונה שהוא אנכ׳י כמבואר לעיל הוא ער‬
‫ובומח באנכי בזכות התורה יגאלנו במהרה בימינו אמן ‪:‬‬

‫)א( מ י י ן רמב׳ס שם ‪ ) :‬ב( עיין תיקונים פחח אליהו ואמר רבון עלמין אנס הוא חד ‪.‬‬
‫’ ולא במושבן אנס הוא עלאה על כל עילאין ‪ .‬ססימא על כל ססימין ‪ .‬ליס‬
‫מחשבה ספיסא בך כלל יע׳ ש ‪ .‬ובזוהר חדש וזה לשונו ‪ .‬ליח אחר דלאו איהו סמן ‪ .‬לעילא‬
‫עד אין סו ף‪ .‬ולססא עד אין תכלית‪ .‬ולכל סנורא לית אליה בר מיניה כו׳ א ע׳ג‬
‫ד א ש ^זד ע לבני נשא ‪ .‬אסמר ביה דהוא חכם ולא בחכמה ידיעא ‪ .‬מבין ולא בבינה‬
‫יר‪.‬יעה‪ .‬תשיר ולא זבקסד ־ידיעה‪ .‬גבור ולא בגבורה ידיעה‪ .‬איהו אסד ולא בחושבן כו׳‬
‫עיי׳ש באריכות ‪:‬‬ ‫׳‬
‫עיי!‬
‫טז ‪31‬‬ ‫מרדכי‬ ‫א\ ת א מ א ט ר ב‬
‫כמתכונתו יבולע כי לא ידע ראשית דרכו ‪.‬‬
‫ונאמר כי מי בשחק יערוך לה׳ ידמה לה׳ בבני‬
‫אלים )תהלים פ׳כי( על כן לו דומיה תהלה‬
‫ובאהבה ה׳ את בני ישראל בחר בהם לעם‬
‫סגולה והבדיל אותם מכל העמיס ו נ ק‬
‫להם את התורה ואמר להם אנכי ה׳ אלהיך‬
‫כו׳ אז שמעו וראו כי הוא אלוה בורא‬
‫נמצא אחד וקדמון ואין עוד מלבדו והם קבלו‬
‫עול מלכותו עליהם)עיין מאמר א׳ באריכות(‬
‫על כן כחוק על עבדים נאמנים ומצוה עליהם‬
‫ליחדו ולאהבו‪ .‬ולקרוא אותו ה׳ אלהינו ה׳‬
‫אחד‪ .‬ומה יקרה פרשה הזאת שק הוא‬
‫השובת משה רבינו ע׳ ה לי ^ אל לאחר‬
‫ששמעו עשרת הדברות מפי הגבורה ואמרו‬
‫קרב אתה ושמע וכו׳ ושמענו ועשינו אז‬
‫אמר אליהם שמע ישראל הנה שמעתם‬
‫דבור ראשון מאנכ׳יי וקבלתם אלהותו עליכם‬
‫לכן שמע ישראל ה׳ אלהינו ותיחדו אותו‬
‫ותאהבו אותו בכל לבבכם כו׳ )ו( והוא‬
‫הפעם שעשה אותה פרשה בפני עצמה וצוה‬
‫אותם בכל אופני החומרות שהזכיר בה‬
‫היינו שמע ישראל אחר שעמדת במעמר‬
‫ההוא ושמעה מפי הגבורה חלו השני דברות‬
‫וענינם הוא שה׳ אלהיט כמו שאמר בבירור‬
‫אנכי ה׳ אלהיך שהוא המנהיג בכוונה ורצון‬
‫כמו שאמר ה׳ הוא האלהים והוא ה׳ אתד‬
‫שהכוונה‬
‫מאמר‬
‫זאין שני )נ( יכל האחדים נמשכין ממקור‬
‫האחדות ‪ .‬והוא הבורא יתברך שמו ‪ ,‬והוא‬
‫ואחדותו אתד הוא כמו שאמר הכתוב ראו‬
‫עתה כי אני אני הוא ואין אלהים עמדי‬
‫)האזינו לב( רצונו לומר כמו שאני ‪ .‬אני הוא‬
‫וחץ אחדותו נפרד ממני ‪ .‬כן אץ אלהים‬
‫עמדי ‪ .‬כי אני הכל בעצמי ובכבודי )ד(‬
‫ונאמר אתה הרא־ת לדעת כי ה׳ הוא האלהים‬
‫אץ עוד מלבדו )דברים ד ( וידוע מאמר‬
‫חז׳ל שפתח להם הרקיע והראה להם שהוא‬
‫לבדו הוא ה׳ אחד )ה( והבורא יתברך שמו ‪.‬‬
‫בכל ענין שנערכהו ונשבחהו הוא באין גבול‬
‫ותכלית אשר א״א להגבילהו ולשערהו וכמו‬
‫שהוא אחד בכת העצם באין ראשית וסון{‬
‫לאחדותו כן כל פעולותיו ותנועותיו ושבחיו‬
‫באין סוך וערך ‪ .‬כי מרומם הוא על כל‬
‫ואיזהו שבח יקר כבוד‬ ‫י‬ ‫ברכה‬
‫»מעלה אשר נתנה לו ]כפי אשר יאתה לו‬
‫•וכראוי אליו[ ואשר נודה אותו ית׳ש הוא‬
‫■רק ע׳ש השאלה כי קמנה שכל מין האנושי‬
‫להשיג יקרו ותפארת גדולתו ומהותו ית׳ש‬
‫ולהמשיל לו להחבירה ‪ .‬כי השי‪-‬ת הוא‬
‫עצם נבדל מכל יציר ולא יכילהו רעיון וגשם‬
‫ולא ידמה אליו כל נשם כמו שאמר הכתוב‬
‫■ואל מי תדמיוני ואשוה יאמר קדוש )ישעיה‬
‫נ׳ א( ‪ .‬ואס יאמר אדם אערוך אליו‬

‫>ג( עיין בעל העקידה שער מ׳ ה ‪ .‬במליצתו הקדושה ‪ .‬שהוא ית׳ש ‪ .‬נמ‪.‬צא ולא במציאות‪.‬‬
‫מה ולא במהות ‪ .‬אחד ולא באחדות ‪ .‬קדמון ולא בקדמות ‪ .‬יודע ולא בדעת ‪.‬‬
‫רוצה ולא ברצון‪ .‬חי ולא בחיי ם‪ .‬פועל ולא ביד‪ .‬ולא במאמר‪ .‬ולא במחשבה‪ .‬מניע ולא‬
‫בפגישה ‪ .‬ולא בציווי ‪ .‬ולא בשום אופן ‪ .‬שיפול עליו לב האדם ‪ .‬עיי׳ש ‪■:‬‬
‫)ד( ‪ HT‬הפירוש שמעתי או ראיתי באיזה ספר ונעלם ממני שם האומר ‪:‬‬
‫) ה( ה ה ל׳ המשורר אחה א׳ ראש כל מנץ ויסוד כל בנין אתה אחד ובסוד אחדותך חכמי לב‬
‫יתמהו כי לא ידעו מה הוא ‪ .‬אתה אחד ולא כאחד הקנוי והמנוי ט לא ישיגך רבוי‬
‫ושנוי לא תואר ולא כנוי ‪ .‬אתה אחד ולתת לך חוק וגבול נלאה הגיוני על כן אמרתי אשמרה‬
‫דרכי מחמוא בלשוני')כתר מלכות להרב החכם ר׳ שלמה בן גבירול מנוחתו כבוד( ‪:‬‬
‫)ו( מ ה י כ ן זכו ישראל לקרות שמע כו׳ אמר ר׳ פנחס ב׳ר חמא ממתן תורה זכו‬
‫* כיצד אתה מוצא לא פתח הקב׳ה בסיני תחלה אלא בדבר זה אמר להן‬
‫שמע ישראל אנכי ה׳ אלהיך ‪ .‬וענו כולם ואמרו ה׳ אלהינו ה׳ אחד ונושה אמר ברוך‬
‫שם כביד מלכותו לעילם ועד )דברים רבה ב׳( ‪:‬‬
‫מיי‪:‬‬
 ‫טרדכי‬ ‫א מארד כ‬
‫כהנה‪ .‬והמלאכים א״א לאחד מהם להקרא‬
‫בשם אחד כי יש גדול וגבוה ממנו )כמו‬
‫שאמר קהלת כי גבוה מעל גבוה שומר‬
‫וגבוהים עליהם( ‪ .‬ולא יאות לשום נמצא‬
‫מהנמצאים זה השם כלל זולת אדון הכל‬
‫ימ׳ש שהמציא אח כל הנמצאים אחרי העדרס‬
‫והוא האחד האממי הקודם לרבויים והוא‬
‫האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת‬
‫והוא לבדו האחד הקדוש שאין לו ■ דמיון‬
‫כענין שנאמר ואל מי מדמיוני ואשוה יאמר‬
‫קדוש ) ט( וכמו שהוא אחד כן הוא לבדו‬
‫בעל היכולת ולא יבצר ממנו ימ׳ש כל דבר‬
‫]כמו שאמר איוב והוא באחד ומי ישיבנו‬
‫ונפשו אומה ויעש[!יכולת ה׳ בחפצו קשורה‬
‫וברצותו לא אחרה כמו שאמר הכתוב‬
‫ידעתי כי כל תוכל ולא יבצר ממך מזימה‬
‫)איוב מב( ומי יאמר לו מה תעשה כי כאשר‬
‫ית׳ש הוא האחד האמתי כן הוא המנהיג‬
‫והמסבב לבדו ויתוד השלם בלב שלם ‪,‬הוא‬
‫ראש אמונת הדת‪ .‬והזהיר עלינו ליחד‬
‫אומו‪ ,‬בכל ערב ובוקר ולא יעמוד רגע אחד‬
‫באין יחודו במאכלו ומשתהו ובכל הנאותיו‬
‫ובכל הרגשותיו ותנועותיו וזאת השמועה‬
‫היא‬
‫מאמר‬ ‫‪32‬‬
‫שהטו‪-‬נה היותר מפורסמת בהבנתו הנמצא‬
‫המיוהד והמופשמ והמשולל מכולן והוא‬
‫עצמו תאמר לא יהיה לך כו׳ כי שם הראית‬
‫לדעת כי ה׳ הוא האלהים בשמים ממעל‬
‫ועל הארץ מפחת‪ .‬ואין עוד והוא ה׳ אחד‬
‫כי הוא אחד ואין בלמו )ז( ופרשה זו הוא‬
‫פרשת היחוד ונקרא עבודה שבלב לכן‬
‫הזכיר שמע לשון כולל שמיעת האוזן ומערכי‬
‫לב כלומר שמכוון לבו מה שמוציא בשפתיו‬
‫וגם משה רבינו ע׳ ה רצה להכניס א׳ ע‬
‫במורת היחוד ע' כ אמר ה׳ אלהינו ולא‬
‫אמר אלהיך כמו בכל משנה מורה )ובשם‬
‫הר׳א מגרמיזא ז׳ ל(‪ .‬ה׳‪ .‬קודם העולם‪.‬‬
‫אלהינו בעולם‪ .‬ה׳ לאחר העולם‪ .‬א ח ד‪.‬‬
‫בכל העולמים ) ח (‪ .‬וע׳דה שכל ידענו מכל‬
‫הנמצאים בעליונים ובשפלים שיש אחד‬
‫אמתי אשר האצילם והמציאם ‪ .‬וכמו שהאחדות‬
‫קודם לכל־ המספרים כן האחדות קודמת‬
‫על כל רבוי וסבומם מכח האחד ואשר‬
‫ימצאו דברים רבים נקראו בשם אחד אין‬
‫זה על דרך האמת כי אם ע״ד ההעברה‬
‫והשאלה )כמו והיה המשכן אחד( וידוע‬
‫שהי׳ בו דברים נפרדים וחלקים רבים ‪ .‬ועוד‬

‫)ז( ע י י ן עקידה שער נ׳ ‪ .‬וכענין הזה מבואר באברבנאל ואתחנן וזה לשוני שמע ישראל‬
‫י רצונו לומר המה אזניך ושמע והבן בלבבך כי כל זה נכלל בלשון שמיעה שאוהו‬
‫ה׳ אלהינו אשר שמעת בדבור אנכי דע וראה שהוא אחד וידיעה זו על שני אופנים‬
‫ראשית לדעת היותו יתברך אחד בעצמו בתכלית הפשימות נמנע ההרכבה והריבוי לא‬
‫ריבוי דברים עצמיים ולא ריבוי מוארים מקריים לא בנפש ולא חוץ לנפש השנית מניעת‬
‫השניות ולרמוז על ב׳ מיני האחדות אמר בזה הפסוק שני פעמים שם ה׳ ‪ .‬מצרך השם‬
‫הראשון ‪ .‬ה׳ אלהינו לרמוז אל מין הראשון מהאחדיס שה׳ המנהיג אומנו»וא אחד בעצמו‬
‫ולרמוז על מין השני מהיחוד אמר ה׳ בלבד שהוא יתברך מפאת אלהומו כו׳ הוא ג' כ‬
‫אחד ואין שני ‪:‬‬
‫כחיי שם ‪ .‬עוד ‪ ,‬שם נתבאר בספר החכמה שהמציאות כולו אחד‬ ‫רבינו‬ ‫)ח(‬
‫‪-‬מהגלגל העליון הנקודה הנקראת מרכז העולם או עמוד העולם וקבלנו‬
‫מופת לזה במלת אחד ‪ .‬כי אות אל׳ך מורה על הגלגל העליון המקיך הנקרא ערבות שהוא מ־וחד‬
‫מכל הגלגלים כמלך עליהם‪.‬אות חי׳ ת רומז לשמונה גלגלים שהם מקיפים בתוכו‪.‬אות ד׳ רומז‬
‫על ד׳ יסודות שתחתיהם והכל אחד ‪ .‬וכשם שהוא כן מנהיגו ימ׳שאחד וע׳ גלגלים וד׳ יסודות‬
‫עולה כמספר אחד עיי׳ש וע׳ד הקבלה הוא העשר ספירות וכמדת האחד נכלל העשר‬
‫והעשר מגלה כת האחד )וידוע ליודעי תן( ‪:‬‬
‫■‬ ‫)ט( ר י י נ ו בחיי ש ס‪:‬‬
‫חובה‬
‫‪33‬‬ ‫יז‬ ‫מרדכי‬
‫וזהו אני' ה' לא שניתי ואתם בני יעקב לא‬
‫כליתס שפירושו אני ה'שהוא המיוחד לא שניתי‬
‫רק אחדות גמור ובני יעקב לא כליתס דבל‬
‫זה אבל הודו לדברי אביכם לומר ה' אחר‬
‫)מהרש׳א חידושי אגדוח שס( והפרשה‬
‫הזאת כוללת כל התורה כולה ‪ .‬וע*כ נקראו‬
‫ישראל קודש לה׳ כי הם אומה ראשונה אשר‬
‫נחקדש שם שמים על ידיהם והכירו כת‬
‫אלהותו ומלכותו ט חלק ה׳ עמו יעקב חבל‬
‫נחלתו)יג( וכמו שמקדישים ישראל את השם‬
‫ומיחדיס אותו באמרס שמע ישראל ה׳ אחד‬
‫כן יתפאר השם עם ישראל כמו שאמר הכתוב‬
‫מי כעמך ישראל גוי אחד בארן )דה׳י א׳‬
‫י׳ב( כאמרס ז׳ל )חגיגה ד׳ ג׳( אתם‬
‫עשיתוני חמיבה אחת בעולם )פי׳ ציור‬
‫אחת בעולם כלומר דבר הניכר שאין כמוהו‬
‫ערוך בשם רב האי גאון ז׳ל( דכתיב‪.‬שמע‬
‫ישלאל כו׳ ואני אעשה אתכם חמיבהיאחת‬
‫בעולם דכתיב ומי כעמך ישראל גוי אחד‬
‫ב א רן‪ .‬ואן( הוא פתח ודרש כולם נתנו‬
‫מרועה אחד )קהלת י׳ב( אל אחד נ תנן‪.‬‬
‫פרנס‬
‫אות א מאמר כ‬ ‫מאמר‬
‫היא קבלת הלב ואמונתו לא על שמיעה‬
‫האוזן בלבד‪ .‬רק שצריך שנכוין ונאמין‬
‫שהוא נמצא וזהו כולל מלת ה׳ הנקרא‬
‫בפסוק )הוא שס הויה( שהכוונה היה הוה‬
‫ויהיה ואח׳כ צונו שנקבע אלהותו בלבב־נו‬
‫וזהו כולל‪ .‬מלת אלהינו ואח׳ב צוה אותנו‬
‫להאמין שהוא אחד שאין אחד כמוהו בכל‬
‫האחדים ואלו ג' עניניס נכללים בפסוק‬
‫הזה ונודה על יחודו שהוא ראשון והוא‬
‫אחרון בלי שיתון‪ t‬ובלי דמיון ולא יצמרך‬
‫אחר למנין עמו וגס הוא אחד מבלי סבה‬
‫ושינוי מעשה ובלא שינוי גזרה כי כל גזירותיו‬
‫נגזציות וידועות לפניו ואין אחד נמצא‬
‫כאחדותו )י( וחותמו של הקביה חסת‬
‫להודיע כי הוא אחד )י א(‪:‬‬
‫^ ה ו שפת אמת תכון לעד )משלי י׳ב(‬
‫)יב( ופרשה זו קבלה בידינו מיעקב‬
‫אבינו ע׳ ה בשעה שקרא לבניו ואמר הקבצו‬
‫ושמעו בני יעקב ‪ .‬פתחו כולם ואמרו ‪ .‬שמע‬
‫ישראל כר כשס שאין בלבך אלא אחד כך‬
‫אין בלבבינו אלא אחד )פסחים ד׳ נ׳ז(‬

‫)י( חובת הלבבות שער היחוד ‪:‬‬

‫)יא( א ל ״ ה בראש ומ׳ באמצע ות׳ בסון( ‪ .‬מורה על היה הוה ויהיה וכענין נפל‬
‫פתקא מן שמיא כתוב בו אמת )עיין אות מ׳( ועוד פירוש אחר מן א'‬
‫עד מ׳ ועם מ׳ י׳ג אותיות כמנין אחד ‪ .‬ומן מ' עד ת׳ ועם ת׳ ‪ .‬ועם אותיות מנצפ׳ך‬
‫הכפולים ג' כ י׳ג אותיות כמנין אחד ומה מורה אלו שני רמזים על מלת אחד להורות כי‬
‫ביום ההוא יהיה ה׳ אחד ושמו אחד שכל השמות הכל אחד‪ .‬כל זה בספר ווי העמודים‬
‫בשל׳ה הקדוש עמוד האמת ‪:‬‬
‫)יב( ^ י י ד זוהר ‪5‬שא פתח אידך שפת אמת תכון לעד ‪ .‬אלין ישראל דאינון שפת אמת‬
‫ה' אלהינו ה׳ אחד וכלא איהו אמת ורזא דאמת ומסיימי ה׳ אלהיכם אמת‬
‫ודא איהו שפת אמת תכון לעד ועד ארגיעה לשון שקר כו׳ אבל ישראל דאינון שפת אמת‬
‫כתיב בהו עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו עכ׳ל ‪ .‬עוד ראיתי בספרי יראים עם ז׳ו בגיממריא י׳ ג‬
‫שהם מוכתרים בי׳ג מדות עיין אות י״ג ‪:‬‬ ‫■‬
‫)יג( ן ^יי ל רבה ואתחנן מאי דכתוב חלקי ה׳ אמרה נפשי על כן אוחיל לו ‪ .‬בשעה שחלין‬
‫הקב׳ה אח עולמו לאומות שנאמר בהנחל עליון גויס )דברים ל׳ב( כל‬
‫אומה שחרה את אלהיה כו׳ אבל ישראל לא בחר אלא להקב״ה שנאמר ‪,‬כי יעקב שחר‬
‫לו י ה' )תהליס קל׳ה( אמר הקש׳ה אתם בחרתם אותי אני ג״כ אבחר בכס שנאמר כי‬
‫חלק ה' עמו כו׳ ושיום מתן תורה כו' ‪ .‬אמר להם מקבלים אתם עול מלכותי כו' אמרו‬
‫לו אתה הוא אלהינו אתה הוא חלקנו בשביל כך אני מייחדת אלהותו ומקבלת עול מלכותו‬
‫עלי שתי פעמים ביום ואומרת שמנו ישראל ה' אלהינו ה' אחד ‪ .‬עיין רבה איכה ‪:‬‬
‫הקב׳ה‬ ‫‪3‬‬ ‫גי־ מ ל‬
 ‫מרדכי‬ ‫אות א מאמר ב‬
‫שקרא להקב״ה אחד כן קראו הקביה אחד‬
‫)כמבואר במדרש רבה קהלת( יש אחד‬
‫ואין שני )קהלת ד׳( יש אחד זה הקב׳ה‬
‫שנאמר ה׳ אלהינו ה׳ אחד ואין״שני שאין‬
‫לו שותף בעולמו‪ .‬דבר אחר יש אחד זה‬
‫אברהם שנאמר אחד הי׳ אברהם )יחזקאל ל׳(‬
‫)גם בישעיה נ׳ א מ׳ב( הביעו אל צור‬
‫חצבתם ואל מקבת בור נקרתם הביעו אל‬
‫אברהם אביכם כי אחד קראתיו ואברכהו‬
‫וארבהו ‪ .‬והקב׳ה בכבודו ובעצמו הצילו מכבשן‬
‫האש כשהפילו נמרוד אמר הקב׳ה אברהם יחיד‬
‫בעולמו ואני יחיד בעולמי נאה ליחיד להציל‬
‫את הי חיד) מ ס׳ פסחי׳ קי׳ח( ובפסוק הזה יש‬
‫ג׳ שמות מרומז לג׳ אבות הקדושים ויש בו‬
‫ו׳ תיבות לכוין שהקב״ה שליע בששה קצוות‬
‫מעלה מעה וד׳ רוחות העולם )יח( ועיד‬
‫רבתי לומר שהשם יתברך הוא היודע ועד)יט(‬
‫ובאשר הוא אלהינו עלינו ליחד שמו ביותר‬
‫והוא אני פי מלך שמור )קהלת ו׳( )כ(‬
‫וסמיך בכל נפשך לד׳ אחד שמחוייב‬
‫האדם למסור נפשו על קידוש השם המיוחד‬
‫כאמרם‬
‫מ א מ ר‬ ‫‪34‬‬
‫פרנס אתד א מ ר ם‪ .‬והתורה נקראת ג״כ‬
‫אתת )יד( וישראל נקראו אחד כמבואר וידוע‬
‫שהקב‪-‬ה וישראל והתורה חד הוא ובכולם‬
‫נאמר הן אצל הקב׳ה הן לד׳ אלהיך השמים‬
‫ושמי השמי׳)דברי׳ י׳( אצל ישראל הן עם לבדד‬
‫ישכן)במדבר כג( ואצל התורה הן הראני ה׳‬
‫את כבודו ואת גדלו)סדר ואתחנן( והכוונה‬
‫בזה כי כולם מורים על האחדות אצלהקב׳ה‬
‫שהיא אחד ואין שני אצל התורה שהיא אחת‬
‫ואצל ישראל שהם ע ם אחד ואינם יכולים‬
‫להדבק עם שאר האומות רק מחבקים‬
‫באחדות ה׳ והתורה ויחידה היא היראה‬
‫כמי שאמר הכתוב הן יראת ה׳ היא חכמה‬
‫)איי ב כיח( )טו( ושלשה אלה מעידן זה‬
‫מל זה )טז( והמליה זאת היתה באברהם‬
‫אבינו עי ה שהכיר את בוראו ובא לתכלית‬
‫הידיעה• שיש בורא קדמון ויחיד בעולמו אין‬
‫עוד )עיין מאמר א׳ באריכות( והאמין בה׳‬
‫כן התפאר בי השם יאמר לו עבדי אתה‬
‫אשר בך אתפאר'וקרא לו אברהם אוהב‬
‫וכרת לו ברית ולזרעו אחריו )יז( וכמו‬

‫)יד( ה ק כ ׳ ה אחד שנאמר ה׳ אחד ומנין שהתורה אחת שנאמר תורה אחת לכס )סדר‬
‫שלח( מדרש תנחומא ‪:‬‬
‫) מן( ע י י ל שבת ; ) טז( עיין תוספות חגיגה שם כ׳ מי כעמך ישראל גוי אחד בא ‪p‬‬
‫אמרינן במדרש שלשה מעידין זה על זה ישראל ושבת והקב״ה )ושבת שקול‬
‫כנגד כל התורה כולה( וכולם הס בגזירת אחד על הקב״ה שהוא אחד יחיד ומיוחד‬
‫וישראל שהם יחידים באומות ושבת שהוא יום מנוחה א״כ שבת שהוא שקול כנגד התורה‬
‫הוא אחד כמו התורה שנקראת אחת עיין דרך חיים על אבות בהקדמה שבת שהוא יום‬
‫מנוחה שהוא אחד ואין לו בן זוג ויבואר אי׳ה באות ג׳ גם אות ז׳ באריכות ‪ (V) :‬כמבואר‬
‫בספר יצירה‪:‬‬
‫)ייי( ר ב י נ ו בחיי בעל העוריס ואתחנן ‪:‬‬
‫)יט( ש ם ‪ ,‬עוד שם‪ .‬ואתם עדי נאום ה׳ וגם הקב״ה הוא עד לישראל כדכתיב והייתי‬
‫עד ממהר כו׳ )מלאכי ג׳( ועוד הד׳ גדולה שלא העעה ברי׳ש חלילה‬
‫יכן רי׳ש של לא תשתחוה לאל אחר גדולה שלא תעפה ח׳ו בדלי׳ת וע׳ דשמע גדולה דע׳‬
‫שמות יש לישראל ונתן להם תורה שיש לה ע; שמות ונדרשת בע׳ פנים להבדיל בין ע׳‬
‫אומז‪-‬ת וע׳ של שמע תלוי שהקב׳ה ברא מעשיו בע׳ ע׳ והקב׳ה מלך על כולם וזה שיסד‬
‫הפייס באזהרת בראשית )לשבועות( ושמו מעולה למעלה משבעים )פירוש תזקיני על‬
‫פסוק שמע( ‪:‬‬
‫>כ( י ל ס ו ט שמעוני קהלת ד׳א אני פי מלך שמיר ‪ .‬אני פי מלך מלכי המלכים אשמור‬
‫שכתוב בו שמע ישראל כו׳ ה׳ אחד ‪:‬‬ ‫י‬
‫‪35‬‬ ‫יח‬ ‫מרדכי‬ ‫אות א מאמר ב‬
‫ואומרים שמע ישראל ד׳ אלהינו ד׳ אחד‬
‫)כג( ולו קוינו כי ישיב אס שבוחינו כאשר‬
‫הבעיחני ועלו מושיעים בהר ציון כו׳ והיסה‬
‫לה׳ המלוכה כי אז יגמר האחדוס והמלכוס‬
‫שהם אחד )כד( והיה ה׳ למלך על כל‬
‫הארן ביום ההוא יהיה ה׳ אחד ושמו אחד‬
‫)זכריה א׳( כי כשיהיה השם שלם והכסא‬
‫שלם )כה( יכירו כולם אס כח אלהוסו‬
‫אחדוסו ומלכוסו שהוא אחד אלהינו שבשמים‬
‫ובארץ ‪:‬‬
‫‪ 5‬אמרם ז״ל ג ם מחוייב האדם לאהוב אס‬
‫השם הנכבד אם גמלהו עובה או רעה‬
‫סלילה כמאמר דוד המלך ע׳ ה צרה ויגון‬
‫׳אמצא ובשם ה׳ אקרא ‪ .‬כוס ישועוס אשא‬
‫>בשם ה׳ אקרא )סהליס קמי׳ז( וכן אנו‬
‫) נ א ( מצפים ומקווים לישועסו של הקב׳ה‬
‫גכל יום ומיחדים שמו פעמים ואומרים שמע‬
‫ישראל כו׳ והוא אני לדודי ועלי תשוקסו‬
‫) כ ב( גם בגלוסינו הוא פוחלסנו ושברינו‬
‫מיחלים אנחנו לחסדו ומיחדים שמו פעמים‬

‫תם ונשלם אות א מאמר כ כעזרת מלך העולם;‬

‫אות א מאמר ג‬
‫על מעשי ה׳ ובלואיי ישטל ייכין כי יש‬
‫אלהים יחיד ומיוחד אשר ברא ויצר הכל‬
‫בחכמה ובחבונה ובדעח ומצוה להחבונן‬
‫בגדולסו יס׳ש כמו שנאמר שאו מרום עיניכם‬
‫וראו מי ברא אלה )ישעיה מ׳( ועל ידי‬
‫זה יכול האדם לבוא אל יראס רוממסו‬
‫ועוצם גבורתו של השי׳ת כשהוא רואה כל‬
‫הפעולות והתנועות נקשרות בחפץ ה׳ ‪.‬‬
‫ושכל‬
‫אחד טי יודע ‪ .‬אחד אני יודע ‪ .‬אחד‬
‫אלהיגו שבשטים ובאדק‪ n rri .‬היום‬
‫והשבות אל לבבך כי ה׳ הוא האלהים‬
‫בשטים טטעל ועל האדץ טתחת‬
‫אין עוד )דכריס ד׳( ‪.‬‬
‫ח כ מ י המחקר החלימו לאמר כי הפעולה‬
‫סעיד על פעלו בהחבונן האדם‬

‫) כ א( ר ״ א בו׳ד כו' אך בני ישראל המיב עמנו ואין לנו אלא הוא הרעיב אותנו אין‬
‫לנו אלא הוא ה׳ אלקינו ה׳ אחד ‪ .‬וכן איוב אמר ה' נחן ו ט לקח יהי שם‬
‫ה׳ מבורך )ילקיש שמעוני ואסחנן( ‪:‬‬
‫) כ ב( ר ב ה שיר השירים ‪:‬‬
‫)כג( ^ י י ו מדרש רבה איכה על פסוק נשקד עול פשעי‪ .‬גם על פסוק זאס אשיב אל‬
‫לבי על כן אוחיל לו ‪:‬‬
‫)כד( ^זיי ל 'לקיש שמעוני ואתחנן ד׳א ה׳ אלהינו על כל באי העולם בעוה׳ז ‪ .‬ד׳‬
‫׳ אחד לעוה׳ב וכן הוא אומר והיה ה׳ למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה‬
‫ה׳ אחד ושמו אחד ע כ׳ ל‪ .‬וברבה שיר השירים זה לשונו כשישראל נכנסין לביס הכנסת‬
‫וקורין שמע בכיוון הדעת בקול אחד בדעה ומעם אחד אומר להם הקב׳ה היושבת‬
‫בגנים חברים מקשיבים לקולך השמיעיני ‪ .‬ופמליא שלי מקשיבים לקולך ‪ .‬אבל כשישראל‬
‫קורין שמע במירוך הדעה ‪ .‬זה מקדים וזה מאחר ואינן מכוונים דעתם בקריאת שמע‬
‫רוח הקודש צווחה ואומרה ברח לך דוד־ ודמה לך לצבי לצבא של מעלה הדומים לכבודך‬
‫בקול אחד ובנעימה אחת עכ׳ל ‪:‬‬
‫)כה( דיי ל אברבנאל סדר ואהחנן ;‬
‫עיי;‬ ‫^ י‬
 ‫פ)רדכי‬ ‫אות א מאמר ג‪.‬‬
‫מנהיג העולם בשמים אלו הגלגלים ממעל‬
‫אלו המלאכים ‪ .‬ועל הארץ הוא העולם‬
‫השפל מתחת אלו מעמקי תהומות ואמר‬
‫אין עוד בכל העולמות‪ .‬כולם )ב( ונזכר‬
‫בדברי משה רבינו ע׳ ה רק שמים 'וארץ‬
‫כמו בבריאת העולם במעשה בראשית ‪ .‬יען‬
‫כי המה האמת לכל יצורי בראשית והנמצא‬
‫בהם המה התולדות )ג( ושמים וארץ המה‬
‫מעידים כי הבורא ית׳ש יחיד ומיוחד‬
‫וקדמון ]יען כי חלקי המציאות נקשרים‬
‫זה בזה ומתאחדים זה בזה ומתאימים‬
‫יתד ותלויס זה בזה וצריכים זה‪ .‬לזה‬
‫ולא יתקיימו זה בלא זה וכאשר השמים‬
‫יענו את הארץ לתת מערת עוזו ארצה אז‬
‫הארץ תענה אס הדגן ואת התירוש וכל‬
‫המציאות כולן כאיש אחד והאחד ברא אחד‬
‫והבן[ וכל מה שברא הקב׳׳ה בששת ימי‬
‫הבריאה לא ברא אלא לכבודו ולעשות‬
‫בהם רצונו הה׳ד כל פעל ה׳ ל מ ענ הו) ד(‬
‫ונאמר כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו‬
‫יצרתיו אך עשיתיו)ישעיה מ״ג( ודבר ז ע‬
‫מבואר ‪ 9‬פורה ובנביאים ובכתובים ‪ .‬כתוב‬
‫בתורה הן ל ד אלהיך השמים ושמי השמים‬
‫הארץ וכל אשר בה)דברים '׳( שנוי בנביאים‬
‫כה אמר ה׳ בורא השמים הוא האלהים יוצר‬
‫הארץ ועושה הוא כוננה לא תהו בראה‬
‫לשבת יצרה אני ה' ואין עוד )ישעיה מ׳ה(‬
‫ועוד‬
‫מאמר‬ ‫‪36‬‬
‫יסכל צבא מרום מספרים כבוד אל וקדושתו ‪.‬‬
‫כמו שנאמר השמים מספרים כבוד אל‬
‫ומעשה ידיו מגיד הרקיע )תהלים י׳ מ(‬
‫ולא השמים בלבד אפס השמים ושמי השמים‬
‫וכל צבאם הארץ וכל אשר עליה הימים‬
‫וכל אשר בהם ומן הארז אשר בלבנון עד‬
‫האזוב אשר בקיר ומן הראם עד נמלה‬
‫קסנה ‪ .‬מכולם י ט ר ויתבונן כי יוצר הכל‬
‫הוא אחד יחיד וקדמון בלי ראשית ובלי‬
‫תכלית ממציא כל הנמצאים ומנהיגם ומשגיח‬
‫בהם‪ .‬ומתיה את כולם הוא־ערכם והואמכינם‬
‫והוא משדדם ומשנם כמו שאמר הכתוב אתה‬
‫הוא ה׳ לבדך אתה עשית את השמים‬
‫וגומר ואתה מסיה את כולם )נתמיה ס׳(‬
‫ובשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו‬
‫מיד הוא אוהב ומשבח את הבורא יתברך‬
‫ש מו) א( וידיעה זו מצות עשה מן התורה‬
‫בידיעת הש׳י שנצעוינו לדעת אותו ולחקור‬
‫על אתדותו ושלא נסמוך על הקבלה בלבד ‪.‬‬
‫והידיעה הזאת הוא מתוך פעולותיו ומעשיו‬
‫הנוראים ונבראיו העליונים והשפלים כו׳‬
‫]כמו שכתוב בתורה וידעת היום והשבות‬
‫אל לבבך ‪ .‬כי וגומר אין עוד[ ואמר אל‬
‫לבבך כנגד שני יצרים ובא ללמד שאם‬
‫יעענו יצרו תלילה בשני רשויות אז ישיב אל‬
‫לבו כי הוא אחד בשמים ובארץ אין עוד ‪.‬‬
‫והענין הוא שיחשוב בלבו כי ה׳ הוא האלהים‬

‫ע י י ן ברמבים ד ל בהלכות יסודי התורה באריכות• ודעת לנפשך ינעם ‪:‬‬ ‫)א(‬
‫)ב( ל ב י ג ! בחיי ואתחנן ועל אמונה זו שבלב נצעווינו בפ׳ שמע והיו הדברים האלה‬
‫אשר אנכי מצוך היום על לבבך לא כאשר תשבו איזה מהחכמים שלא תפול‬
‫שס מצוה כי אס בדברים המעשיים כו׳ ‪ .‬על זה הודיעם משה רבינו ע׳ ה לא שיקנו‬
‫האמינות בנפשם כי אס שיתנו לב לנפלאותיו ויעיינו בדברי נביאיו באופן אשר יבואו‬
‫להאמנת האמונות האמהיות באלהותו ויחשוב בהם תמיד ‪ .‬אברבנאל שס עיי׳ש‬
‫באריכות ‪:‬‬
‫)ג( ן ד י י ן רמב׳ן בראשית וזה לשונו השמים וכל אשר בהם חומר אחד והארץ וכל‬
‫אשר בה חומר אחד והקב׳ה ברא אלו שנים מאין ושניהם לבדם נבראו‬
‫' והכל נעשה מהם ‪:‬‬
‫)ד( עיין רבה שמות פ׳׳ז עיי׳ש שחושב שם כל הנברא בששת ימי בראשית והכל‬
‫י מכתובים ;‬
‫יט ‪37‬‬ ‫מרדכי‬ ‫אות א מאמר ג‬
‫יום קבלת התורה וכן מבואר בבראשית‬
‫רבה ובמס׳ מנחות )דן‪■ 1‬ק'מ( אלה תולדות‬
‫השמים והארץ בהבראס )בה׳א בראם( וע׳ד‬
‫המדרש בהבראם אותיות באברהם בזכות‬
‫אברהם )ז( ועד׳ז אמרו חז׳ל)נדרי ם ל׳ב(‬
‫א׳ר אמי בר אבא בן ' ג׳ שנים הכיר‬
‫אברהם את בוראו )הוא הכרת ראשית‬
‫היחוד לדעת כי ה׳ הוא האלהיס כנאמר‬
‫אתה הוא■ ה׳ האלהיס אשר בחרת באברם‬
‫»׳ ומצאת את לבבו נאמן לפניך )נחמיה‬
‫ס׳( ובא ‪,‬לתכלית הידיעה• ואמונת היחוד‬
‫שהוא אנכ׳י ה׳ אלהיך שהוא מקור ויסוד‬
‫כל המצות ומצאת את לבבו נאמן שהלב‬
‫הוא ג' כ מקור ויסוד רמיח אברים שבאדם‬
‫כמובא במאמרים הקודמים ‪:‬‬
‫^ ד שם ואמר רמי בר אבא השמן‬
‫בחושבניה שסיד פירש הרין זיל‬ ‫^‬
‫דמות היזמה שס׳ה ע' כ איכא חד יומא‬
‫דליס ליה רשוהא למשסן דהיינו יוה׳כ )ח(‬
‫עוד שם ואמר רמי ב^א' נזתיב אברם‬
‫וכתיב‬
‫מאמר‬
‫זעוד וה׳ אלהיס אמת הוא אלהיס חיים‬
‫ימלך עולם ס׳ כדנה האמרין להום‬
‫אלהיא די שמיא וארקא לא פבדו‬
‫יאבדו מארעא ומן תחות שמיא אלה )ירמיה‬
‫»׳( משילש בכתובים ־ עזרי מעם ה׳ עושה‬
‫שמים )ארץ עזרנו בשם ה׳ עושה שמים וארן‬
‫)תהליס קכ׳א קכ׳ד( וכהנה פסוקים‬
‫הנסצאיס ב תנ׳ ך‪ .‬הנזכרים בהם שמיס‬
‫)ארץ אבות הנבראים‪ .‬לתורה‪ .‬ולתפלה‪.‬‬
‫והודאה ‪ .‬אזהרה ‪ .‬תוכחה ‪ .‬התראה ‪ .‬חשא ‪.‬‬
‫ועונש ‪ .‬ברכה ‪ .‬וקללה ) ה( וכל תכלית‬
‫שריאת שמיס וארץ היתה בעבור התורה‬
‫;ישראל כאשר דרשו ־ ו׳ ל בשביל התורה‬
‫שנקראת ראשית שנאמר ראשית דרכו)משלי‬
‫ח׳( ובשביל ישראל שנקראו ראשית תבואתי‬
‫שנאמר קודש ישראל לה׳ ראשית תבואתו‬
‫)ירמיה ב׳( )ו ( וכן דרשו חדל )שבתדפיז(‬
‫יום הששי מלמד שהתנה הקב׳ה מס מעשה‬
‫בראשית מ' מ שיקבלו ישראל התורה ה׳‬
‫יסירה משמע הששי המיוחד של ששי שסיון‬
‫_ ____________‬

‫חשאו ‪ .‬בהן לקו ‪ .‬בהן מתנחמים ‪:‬‬ ‫בהן העיד ‪:« .‬ן‬ ‫רבה האזינו ‪.‬‬ ‫>י‘( עיין‬
‫זוהר הקדוש יתרו ‪:‬‬ ‫עיין‬ ‫)וי(‬
‫) ‪ 0‬א מ נ ם המבואר במנחות עיי׳׳ש הוא שהעוה׳ז נברא בה׳א והעוה״ב נברא ביו׳יד‬
‫עכיז יתכן מה שנברא בה׳א בשביל חמשה חומשי תורה שנקרא ראשית‬
‫ובשביל ישראל שנקראו ראשית שקבלו התורה בו׳ בסיון ודעת המדרש בהבראס באברהם הכל דרך‬
‫אסד כי מ ע ‪ .‬שאברהם אבינו ע״ה היה ראש ויחס ישראל וכולם נקראו על כמו ‪ .‬וכל‬
‫המאמרים בשבת ובמנחות ובמדרשים הכל נועה לדעות האלו ‪ .‬שנבראו בשביל ישראל‬
‫והמורה ‪ ,‬וכן מצאתי בילקומ שמעוני בראשית ‪ .‬אלה תולדות השמים והארץ בהבראס אמר‬
‫ר׳י בזכות התורה נברא העולם שנאמר אלה החקיס והמשפמיס והתורות ‪ .‬ד׳ א בזכות‬
‫השבמים שנאמר כל אלה שבמי ישראל כו׳ שני דעות האלו ג' כ נועה לדרך הזה בזכות‬
‫התורה ובזכות השבעים אשר יצאו מהם ובעבור שניהם נברא העולם )ועיין אות י׳ב( ‪:‬‬
‫)ח( ה מ א מ ר הלזה הובא ג' כ במס׳ יומא בשם רמי בר חמא ולכאורה מה שהובא כאן במם׳‬
‫נדרים אין לו שייכות למאמר הקודם‪ .‬ואם בעבור שחד אמורא אמרם )כמו‬
‫כל ואמר שבכל הש״ם( יקשה הלא המאמר הקודם הוא בשם ר׳ אמי בר אבא וזה המאמר הוא‬
‫בשם רמי בר אבא )אמנם בעין יעקב הגרסא ר׳ אמי ואיננו כן בש״ס שלנו( ועכ׳פ אין לו‬
‫שייכות למאמר שלאחריו אכן לפי מאמר ר' שמלאי המובא)במאמר א׳( ופי׳ המהרש׳א שם אשר‬
‫בארנו באריכות בענין רמ״ח מצות עשה שאנכי הוא הראש לכל מ׳ ע כנגד הלב שהוא הראש‬
‫ברמיח אברים שהמ״ע המה כנגדם ושסיה מצות ל׳ה כנגד שס׳ה ימות החמה ול׳ת של‬
‫לא יהיה לך הוא הראש של כולם‪ .‬והוא כנגד יוה׳ע שהוא יום הקדוש בשס״ה ימים‬
‫וכמבואר‬
 ‫מרדכי‬ ‫אות א סאמר ג‬ ‫מאמר‬ ‫‪88‬‬

‫גדולה הורה כו' אולי יתכן שבשכיהס כברא‬
‫העולם ולא פליגי הייכו שכברא העולם‬
‫התורה שכקרא ראשיה ובשביל‬ ‫בשביל‬
‫ישראל שכקראו ראשית וראש ויחס של‬
‫ישראל הוא אברהס ובאברהם כברא העולם‬
‫כמבואר וידוע שאברהם ראש ‪ .‬לכמולים‬
‫)ט( ע' כ גדולה מילה שעל ידה כתקיימו‬
‫שמיס וארן שהוא ע׳י אברהם וישראל‬
‫וגדולה תורה ג' כ שאלמלא פורה כו׳ ) ע׳ ד‬
‫המבואר למעלה( בשכיהם כברא העולם‬
‫ואלו ואלו דברי אלהיס תיים )י( ועוד‬
‫יתכן שבשכיהם כברא העולם עפ׳י מאמרם‬
‫)בבראשית רבה פ״ת( א״ר סימן כשבא‬
‫הקב״ה לברוא את האדם )וידוע שהאדם‬
‫הוא מבתר הבריאה וכל אשר כברא למעכו‬
‫הוא( מיד נעשו מלאכי השרת שורות חבורות‬
‫אלו אומרים יברא ואלו אומרים לא יברא‬
‫תסד אמר יברא מפכי שגומלים תסד אלו‬
‫עם אלו אמת אמר אל יברא מפכי שכולו‬
‫מלא שקרים ‪ .‬מה עשה הקב״ה כפל האמת‬
‫והשליך לארן שכאמר ותשלך אמת ארצה‬
‫דכיאל‬
‫וכתיב אברהם בתחלה המליכו הקב׳ה על‬
‫רמ״כ אברים כמכין אברס ולבסוף המליכו‬
‫על רמ׳יח איברים )כמכין אברהם( אלו הן‬
‫שסי עיכיס שסי אזכיס וראש הכויה עיין ר׳ן‬
‫ותוספות שפירשו שבתסלה המליכו על אברים‬
‫שהם ברשותו אבל עיכיו ואזכיו איכס ברשותו‬
‫ולבסוף כשכימול המליכו הקב׳ה אפילו על‬
‫אלו שלא יסתכל ילא ישמע כי אס דבר‬
‫מלוה ע' כ קייס רמ׳ ת מלות עשה ככגד‬
‫רמ׳ח אבריו כמלא קייס כל הפורה כולה‬
‫ורש׳י פירש על פסוק התהלך לפכי והיה‬
‫תמים עכשיו אתה חסר ה׳ והוסיף לך אות‬
‫ה׳ על שמך ויהיו מכין אות־ותיך כמכין‬
‫רמ״ח אברים עיי׳ש ‪ .‬ו‪9‬חזור למאמריכו‬
‫שבזכות התורה וישראל כברא העולם והוא‬
‫שאמרו חכמיכו ז׳ל )פסתיס ס״ח( אלמלא‬
‫תורה לא כתקיימו שמיס וארן ובמס׳‬
‫כדרים)ד׳ ^ ב ( ד׳ א כדולה מילה שאלמלא מילה‬
‫לא כתקיימו שמיס וארן שכאמר אס לא‬
‫בריתי יומס ולילה תקות שמיס וארן לא‬
‫שמפי )ירמיה ל׳ג( ופליגא דר׳א דאמר‬

‫וכמבואר מי שמקיים אנכי לא יבא חלילה לעבור־על לא יהיה צך כי המה שכיס‪ ,.‬במאמר‬
‫ואחד בנושא ומעתה יתכן כי משולבים המאמרים האלה במעלת אברהם אבינו ע׳ ה ‪,‬‬
‫)ה׳־א( בן שלש שנים הכיר א׳ א את בוראו ובא לתכלית־ היתוד מאנכ׳י שהוא שורש של‬
‫מצות ל״ת שהם כנגד שס״ה ימות החמה נמצא משלשה‪ .‬שנים ואילך היתה לו ידיעס‬
‫האחדות האמיתית וכל השנה היה אצלו כמו יוה׳כ )במאמר ב'( השעץ שס׳ד וימות התמה‬
‫שס״ה וא׳כ איכא‪ ,‬חד יומא דלית ליה רשזתא למשען)בשאר אנשים( ואצל אברהם אבינו‬
‫ע׳ ה היו כל הימים של שס׳ה בכל שנותיו כמו יוה׳כ ‪ .‬והמאמר השלישי שלאחריו כתיב אברם‬
‫וכתיב אברהם בסמלה המליכו הקביה על רמ׳ג אברים אח*כ כשכימול והיה שלס ונקרא‬
‫אברהם המליכו על רמית אברים שהם כנגד רמ׳ח מ׳ ע נמצא קייס אברהם אבינו ע׳ ה‬
‫כל התורה כולה עד שלא נתנה כמאמרם דל ביומא )דף ל׳ב( ובמ׳ע הראש והשורש מ׳ ע‬
‫הוא אנכי שהוא כנגד הלב ועד־׳ז יתכן סיפור הכתוב אתה הוא כו׳ אשר בחרת באברם‬
‫ושמת שמו אברהם ומצאת את לבבו כו׳ ולפי המבואר משגב המעלה שנקרא אברהם‬
‫מרומז על רמ׳ ת אברים שקיים בהם רמיח מ׳ ע והראש הוא הלב כמבואר וזהו שסייס‬
‫ומצאת את לבבו נאמן לפניך שהגיע לתכלית ידיעה אנכ׳י והיחוד וקיים כולם ‪:‬‬
‫)ט( ל ^ ^ מ י י ם נקרא יצחק ראש לנימולים היינו שהוא הראשון הנמול לשמונה והראשון‬
‫הנימול בעולם אשר לו נאמר מצות מילה הוא אברהם אבינו ע׳ ה ‪:‬‬
‫מצאתי מטה לזה בבעל העורים בראשית‪ .‬בראשית אותיות ברית אש שבזכות‪.‬‬ ‫)י(‬
‫המילה ובזכות התורה שנמשלה לאש )ככתוב ' הלא כה דברי כאש כו'( נברא‬
‫העולם ומכמן לשני דעות שבגמרא ‪:‬‬
‫עיי!‬
‫כ ‪89‬‬ ‫מרדכי‬ ‫אות א מאמר נ‬
‫על הארץ הנהיה כדבר הגדול הזה כו׳ השמע‬
‫עם קול אלהים מדבר מתוך האש כאשר‬
‫שמעת אתה ויחי ]הודיעם בכתובים האלה‬
‫כמה שגבה מעלת האומה הישראלית וכמה‬
‫נעלו על כל לאומים שזכו לשמוע קול אלהים‬
‫חיים מדבר אליהם מתוך האש ונשארו בחיים‬
‫לא עשה כן לכל גוי[ אתה הראית לדעת‬
‫כי ה׳ הוא האלהים אין עוד מלבדו ]הודיעם‬
‫בזה חין ערך מעלת התורה שבעמרה נברא‬
‫העולם כי בידה אוצר כל כלי חמדה פינת‬
‫יקרת וסוד היחוד והאחדות האמתית[‬
‫)ועוד אמר להם מעלת האבות( ‪ .‬ותחת כי‬
‫אהב את אבותיך ויבחר בזרעו אתריו ‪.‬‬
‫הזדיעם שבעבורם נברא העולם והם הפרי‬
‫הנבחר ממעעי לאומי תבל על כן הזהירם‬
‫ו־־עת היום והשבות אל לבבך )מעלת השי׳ת‬
‫ואחדותו האמתית לדעת( כי‪ .‬ה׳ הוא‬
‫האלהים בשמים ממעל ועל הארץ ־ מתחת‬
‫אין עוד ]וכלל בזה הפסוק שני ענינים יקרים‬
‫מסולאים ב פז‪ .‬האחד איננו גון‪, £‬ולא כת‬
‫בגון‪ £‬כי הגון‪ £‬לא ימצא בשני מקומות כאחד‬
‫והשני כי אין עוד מציאות אמתי לכל נמצא‬
‫זולתו כי הם אפשרי המציאות והוא לבדו‬
‫מחוייב המציאות ‪ .‬והוא אתד אלהיט שבשמים‬
‫ובארץ ‪:‬‬
‫מאמר‬
‫)דניאל ת׳( וידוע שהתורה נקרא אמת‬
‫ככתוב תורת אמת היתה בפיהו )מצאני‬
‫א׳( ומתחלה היה בדעת הש׳י ליתן הודו‬
‫על השמים כמאמר המלאכים וראה שאין‬
‫העולם מתקיים אז השליך האמת לארן‬
‫היינו שהסכים והחליש בדעתו לתת התורה‬
‫אל האדם אשר ברא על הארן ע' כ בעבור‬
‫התורה ברא העולם )ינכון עתה מאמרם‬
‫מה עשה הקב״ה השליך אמת שהיא התורה‬
‫לארץ ועל ידה יתוקן העולם המליאה‬
‫שקרים כי היא תנתה אותם בדרך אמת(‬
‫וחסד אמר יברא כידוע שאברהם נקרא‬
‫במדת החסד ‪ .‬וזהו באברהם בראו ‪ .‬וזהו‬
‫הכיונה בכתוב תתן אמת ליעקב שהיא‬
‫התורה וחסד לאברהם ובשני אלה ברא‬
‫את העולם )י א(‪:‬‬
‫! ? ! ת ה נסיים במאמר הכתוב אשר התחלנו‬
‫בו ‪ .‬וידעת היום והשבות אל‬
‫לבבך מורה אל המערה הזאת וסובב אל‬
‫הכוונה הזאת שתכלית‪ .‬בריאת העולם היתה‬
‫בעבור התורה ובעבור ישראל ונמשך אל‬
‫הקודם שאמר להם משה רבינו ע׳ ה‬
‫כי שאל נא לימים ראשונים אשר היו‬
‫מלפניך ומן היום אשר ברא אלהים אדם‬

‫תם ונשלם אות א מאמר ג בעזרת מלך העולם ‪.‬‬

‫אות ב מאמר א‬
‫ומן הכתוב שיש בורא נמצא יחיד‬ ‫הברית ‪.‬‬ ‫שני לוחות‬
‫אשר כל הנבראים והנמצאים צריכים לו‬ ‫ייפן וירד פ שה מן ההר ושני לוחות‬
‫והוא אינו צריך להם וזאת היא אחדות‬ ‫העדות קירו לחית כתוכים משני‬
‫השם ית׳ש ‪ .‬ועיקר האמונה אשר כל ישראל‬ ‫מזה ומזה הם כתובים‬ ‫עבריהם‬
‫מחוייביס להאמין ‪ .‬וכל בריאת שמים וארץ‬ ‫ע ״ו(‪.‬‬ ‫ל'כ פסוק‬ ‫)שמות‬
‫וכל הנמצא מצורה הראשונה עד יתוש‬
‫קכין לא לצורכו ולתועלת עצמו ברא ה׳‬ ‫בארנו במאמרים הקודמים מן השכל‬
‫ת׳ו‬

‫)יא( ;זייין זוהר יתרו אל תקרא בהבראס אלא באברהם דכתיב כי אמרתי עולס חסד‬
‫עיין‬ ‫י ‪-‬בנה )תהל־ס פ׳כי( ‪:‬‬
 ‫מרדכי‬ ‫אות ב מאסר א‬ ‫מאמר‬ ‫‪40‬‬

‫מתקיים ‪ .‬הקדים מדת הרחמים ושתפו עם‬
‫מדת הדין ככתוב ביום עשות ה' אלהים‬
‫ארן ושמים )ה( שהם אבות הבריאה‬
‫כממאר באות א׳ מאמר ג׳ בשם הרמב״ן‬
‫ז׳ל ‪ .‬וק שאר מולדות הבריאה גס הם‬
‫וחושך יוס ולילה ככתוב‬ ‫שנים אור‬
‫ויקרא אלהיס לאור יום ולחושך קרא‬
‫לילה ויקרא אלהים ליבשה ארן ולמקוה‬
‫המיס קרא ימים ויעש אלהיס את שני‬
‫המאורות הגדולים את המאור הגדול לממשלת‬
‫היום ואת המאור הקמן לממשלה הלילה‬
‫ואת הכוכבים )ו( גס הבהמה וחיה וכל רמש‬
‫צפור כנך ועון( השמים זכר ונקיבה בראם‬
‫)ז( ונס האדם מבחר כל היצורים ראה‬
‫השי׳ת כי לא מוב היות האדם לבדו‪.‬‬
‫ויעש‬
‫ח׳ו אך לצורך נדבה לגמול מוב למוכניס נו‬
‫כמי שאמר הכחוב כל הנקרא בשמי לכבודי‬
‫בראתיו יצרתיו אך עשיתיו)ישמי' מ׳ג פ׳ ! ׳ (‬
‫)א( כל מעשי בראשית כפול וישראל גהשבס‬
‫כפול ו ע' כ נקראו בני ישראל בני בכורי כי‬
‫הבכור כפול אותיות ב׳כ׳ו׳ר׳ ענין כפילות‬
‫אל האותיות שלפניהם ו מ א׳ו כפולה עיין‬
‫בעל המורים תצא ע״׳ ש וכל הנבראים‬
‫ברא השי׳ת אותם זוגות שנים שנים‬
‫באו אל התבל')ב( ואיש את אחיו יעזורו‬
‫ככל אשר יצוה עליהם השם ית׳ש )ג( ולכל‬
‫הנמצאים מובים השנים מן האחד )ד( אך‬
‫הבורא ית׳ש אמד יחיד ומיוחד ואינו צריך‬
‫להם לעזרתם כן בתחלה עלה במחשבה‬
‫לברוא העולם במדת הדין וראה שאין‬

‫ם׳ הישר לר׳ת ז׳ל מאמר סוד בריאת העולם ‪:‬‬ ‫עיין‬ ‫)א(‬
‫ר ש ואתחנן ‪ .‬רבנן אסרו אמר הקב״ה לישראל בני כל מה שבראתי בראתי‬ ‫מד‬ ‫)ב(‬
‫זונות שמיס וארן ‪ .‬חמה ולבנה ‪ .‬אדם וחוה ‪ .‬עולם הזה ועולם הבא‪ .‬אבל‬
‫אחד ומיוחד בעולם ממה שקרינו בענין שמע ישראל כו׳ ה׳ אחד עכ׳ל ‪:‬‬ ‫כבודי‬
‫למובה נאמר אענה את השמים והס יענו את הארץ )הושע ב׳ פסוק כ׳ג(‬ ‫)ג( א □‬
‫ולרעה ועצר את השמים ולא יהיה ממר והאדמה לא תתן את יבולה )דברים‬
‫א׳ י׳ז( עכ׳ל המדרש ‪:‬‬
‫כ ן לומר מובים השנים )שכולם מרועה אחד נתנו( אשר המה מן האחד מן‬ ‫) ד( ו י ת‬
‫׳ השי׳ח שהוא אחד ושמו אחד ‪:‬‬
‫)ה( א ל ה י ם נמזוא מדח הדין ‪ .‬בגינמדייא הוא דיין ‪ .‬אבל שם של ארבע מדהיר בא׳ת‬
‫ביש הוא מספר שפין בגיחמריא ברחמים ועוד שם הזה הוא שס העצם‬
‫המורה על אמתתו ואמתתו הוא המוב הגמור )«ר אריה בראשית( וכשם שהעולם נברא‬
‫בשני מדות כנגדו המשק נעשה בשני אומנים בצלאל משבע יהודה כנגד השם המיוחד‬
‫שהוא רחמים ו ^ י א ב משבט דן כנגד מדת הדין )עיין רבינו בחיי פקודי( וכן הקרבנות‬
‫שני כבשים אחד בבוקר ואחד בערב ‪:‬‬
‫)ו( ע י י ן ילקומ בראשיח מדרש כונן אמרה הלבנה רבש׳ע למה בראת עולמך בב׳ אמר‬
‫י לה להודיע לכל בריות ‪ .‬שנים ‪ .‬כנגד ב׳ עולמות ‪ .‬ב׳ עדים ‪ .‬אמרה לו‬
‫רבש׳ע איזו גדול מחבירו עו ה׳ז או עו ה׳ ב אמר לה עוה׳ב אמרה לפניו רבש׳ע למה‬
‫בראת ב׳ עולמים עוה׳ב גדול עוה״ז קטן בראת שמיס וארן שמיס גדול מן הארן בראת‬
‫אש ומיס מיס מכבין אש בראת שמש וירח צריך להיות אחד גדול מחבירו אמר לה לכי‬
‫ומעט־ את עצמך כו׳ עכ׳ל המדרש כונן ‪:‬‬
‫א כ ‪ ,‬ר רב יהודא אמר רב כל מה שברא הקב״ה בעולמו זכר ינקבה בראם אך‬ ‫)ז(‬
‫לויתן ' נחש בריח ולויתן נחש עקנתון זכר ונקיבה בראם ‪ ,‬גמרא בבא בחרא‬
‫פ'‬
‫בא‪41‬‬ ‫מרדכי‬ ‫אות ב מאמר א‬ ‫מאמר‬
‫ירא אס ה'‪-‬ונו חל שני עולמים אשריו‬ ‫זיעש לו עזר כנגדו איש ואשה יקראו *(‬
‫בעוה״ז וטוב לו בעוה״ב ]וכן שני דברים‬ ‫וחלקי האדם גון! ונשמה ה' עשה גס שניהם‬
‫בימין ‪ .‬ושני דברים ביד ‪ .‬ב׳ דברים בימין ‪.‬‬ ‫ופעולותיו חלק בהמה וחלק מלאכי שהוא‬
‫חורה וצדקה' ‪ .‬תורה ‪ .‬מימינו אש דת למו ‪.‬‬ ‫השכל ‪ .‬הנפש מן השמים והגוף מ] הארן‬
‫צדקה‪ .‬דכסיב צדקי מלאה ימינך ‪ .‬שט‬ ‫)ח( וכל הפעולות והמעלות והמדוס המה‬
‫דברים ביד ‪ .‬נפש'ומ שפט‪ .‬נפש‪ .‬אשר בידו‬ ‫שנים דבר והפיכו ומומר אדם מן הבהמה‬
‫צפש כל חי ‪ .‬ומשפט ‪ .‬דכס־ב ותאחז במשפט‬ ‫אין רק ההבדל אשר חנן לו השם לב מבין‬
‫ידי; הנפש נתינה במקים משפט ‪ .‬ונפש‬ ‫■לדעת בחור בטוב ומאום ברע ובשני מדות‬
‫יוצאת ממקום משפט וחיטאת )מדרש רבה‬ ‫האלו ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע •בין‬
‫ויקרא( ומסחלס הבריאה בעשרה דורוס‬ ‫עובד אלהים ללא ע ב דו ) ט( ויסודי המורה‬
‫מאדם עד נח ‪ .‬ומנח עד אברהם הי' הטוב‬ ‫•המה בשנים מצות עשה ולא ‪.‬תעשה עד‬
‫והרע ‪ .‬אס בנפש אחת או בנפרדות כמו‬ ‫האלהים יבא דבר שניהם צדיקים ילכו בם‬
‫באדם הראשון הן האדם היה כאחד ממנו‬ ‫ופושעים יכשלו בם ככתוב ראה נמתי‬
‫לדעת טוב ורע )בראשית כ׳ב( ובבניו‬ ‫לפניך היום את החיים ואח הטוב ואס‬
‫הבל הנבחר ככתוב ■וישע ה׳ אל הבל ואל‬ ‫•המוס ואס הרע וכר )דברים ל' ט׳ו( וככתוב‬
‫מנחתו ואל קין ואל מנחתו לא שעה )בראשית‬ ‫פוד העידותי בכם היום אס השמים ואס‬
‫ד׳ פסוק ד ה׳( וחנוך •הנבדל מדורו ונח‬ ‫הארץ החיים והמוח נתחי לפניך הברכה והקלל׳‬
‫צדיק בכל הדור ומצא חן בעיני ה׳ ויברך‬ ‫ובחרס בחיים )שם פסוק ט'( ואם ינטה‬
‫אס שם ויקלל אס חם ‪ .‬ומכל זרע שם ‪.‬‬ ‫האדם מדרך הטוב והיצר הרע גבר על‬
‫העיר במזרח צדק בחר באברהם ‪ .‬וקרא‬ ‫■יצר הטוב )י( והאוהב נהפך לאויב והנשמה‬
‫לו עבדי אשר בך א ת פ א ר‪ .‬והפריד אס‬ ‫נטסה לגוא אז מועבס ה' גם שניהם כי‬
‫ליט מאסו )יב( ומכל בני אברהם ‪ .‬רק‬ ‫אז יעשן חף ה׳ וקנאתו באיש ההוא אכן‬
‫ביצחק קרא לו זרע ‪ .‬וריחק אס ישמעאל‬ ‫ברצוס ה' דרכי איש גם אויניו ישלים‬
‫ובני קטורה ממסורת הבריח ‪ .‬מהיות לו‬ ‫אתו )יא( ואז תפקחנה עיני שניהם וילכו‬
‫סגולה ‪ .‬ומזרע יצחק ‪ .‬אהב אס יעקב ‪.‬‬ ‫שניהם יחדיו בדרך הטוב והישר אשרי איש‬
‫ואס‬

‫פ׳ המוכר אס הספינה )ילקוט שמעוני ישעיה כ*ז( ‪:‬‬

‫‪ C‬כ א ש ר יתנהגו בטוב שם י*ה משותף ביניהם וכאשר יריבו ישיר השי״ס אס שמו ‪.‬‬
‫וישארו אש ואש ובערו שניהם יחדיו ואין מכבה ‪ .‬עיין מס׳ סוטה הובא'‬
‫בילקוט ומדרש ‪:‬‬
‫) ח( עיי| ספר הישר לרבינו סם ז׳ל במאמר דברים המסייעים לעבודת האל ‪:‬‬
‫) ט( ל ב חכם לימינו זה יעקב שנאמר ויקח יעקב אס בניו ואס נשיו ולב כסיל לשמאלו‬
‫זה עשו שנאמר ויקח עשו אס נשיו ואס נפשות ביתו )מדרש קהלת רבה(‪:‬‬
‫) ‪ ^ 0‬צ ה ו א אויב האדם ומבקש רעתו יוסר מכל אויבי נפשו ‪ .‬עיין חובת הלבבות‬
‫שער יחוד המעשה ‪ .‬וז׳ל בן אדם ראוי לך לדעת ‪ .‬כי השונא הגדול‬
‫שיש לך בעולם ‪ .‬הוא יצרך הנמסך בכחוס נפשך ‪ .‬והמעורב במזג רוחך כו׳ ‪ .‬אסה‬
‫ישן לו ‪ .‬והוא ער לך ‪ .‬אחה מתעלם ממט ‪ .‬והוא אינו מתעלם ממך כו' עיי׳ש ‪:‬‬
‫)יא( ר ׳ יהושע בן לוי אמר ז‪ :‬יצר הרע )ילקוט משלי( ;‬
‫ע' פ אחרי הפרד לוט מעמו ‪:‬‬ ‫ע י י | רשיי בראשית‬ ‫)י ‪(3‬‬
‫ידוע‬
 ‫מרדכי‬ ‫אות ב מאמר א‬ ‫מאמר‬ ‫‪42‬‬

‫עשה ‪ .‬ולא יהי׳ לך ראש ויסוד ממצות לא‬
‫תעשה אשר המה מפי הגבורה שמענו‬
‫ושני הלוחות המה מעידים כי הבורא‬
‫ית׳ש נמצא יחיד ואין עוד )יד( ככתוב‬
‫אתה הראית לדעת כי ה׳ הוא האלהים אין‬
‫עוד מלבדו ) טו( ושני לוחות העדות הם‬
‫עדות לישראל שהשכינה שורה בתוכם ‪,‬‬
‫ופתיחת התורה בב׳ מורה על שני לוחות‬
‫הברית**( ושני דברות הראשונים שנאמרו‬
‫מפי הגבורה שהם כוללת כל תרי׳ג מצות‬
‫מצות עשה ול׳ת אשר בהם ועל ידיהם נוחל‬
‫האדם שני עולמות עוה״ז ועוה׳ב ומרומז‬
‫על תורה שבכתב ותורה של ב ע' פ וזהו‬
‫שאמרו במדרש שיר השירים נאוו לחייך‬
‫בתורים בשני תורות שבכתב ובע׳־פ שהם‬
‫כנגד‬
‫ואת עשו שגא ‪ .‬ייפרדו איש מננל אחיו ‪.‬‬
‫פשו שב שעירה ‪ .‬ויעקב הלך לדרכו ‪.‬‬
‫וע א שלם )יג( וממנו נולדו שבשי ‪ .‬יה שנים‬
‫פשר ‪ .‬כולם אהובים ‪ .‬כולם ברורים ‪.‬‬
‫אכן בריתו היתה את לוי ‪ .‬כי שפתי כהן‬
‫ישמרו דעת ‪ .‬ותורה יבקשו מפיהו ‪ .‬הודיע‬
‫דרכיו למשה ‪ .‬עיר י גבורים עלה חכם ‪.‬‬
‫וירד עוז מבשחה *( ‪ .‬ויקם ע‪1‬ות ביעקב‬
‫ותורה שם בישראל לא עשה;כן לכל גוי ‪.‬‬
‫כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים‬
‫אליו כ ד אלהינו בכל קראנו אליו ‪ .‬ונאמר‬
‫ויגד לכם את בריתו יאשר צוה אתכם‬
‫לעשות עשרת הדברים ויכתבם על שני לוחות‬
‫אבנים ‪ .‬ועשרת הדברים מללות כל התורה‬
‫והסצוה ‪ .‬ואנכ׳י ה)א ראש ויסוד מצום‬

‫)יג( י ד ו ^ ז מאמר חז׳ל שלם בתורתו ויעקב ועשו היו שני הפכים בנושא אחד בבמן‬
‫רבקה אמנו כשזה קם זה נופל ועכ׳ז הם נפרדים והיינו עולם הזה ועולם‬
‫הכא עשו רומז על עולם הזה מלשון עשיה ויעקב מלשון עקב לתכלית עולם הבא כענין‬
‫הכתוב )בשמרם עקב רב( ויו׳ד של יעקב רומז ליו׳ד דברות שהם כללי התורה ועל‬
‫היו׳ד בא הרמז הוא ישופך ראש ביו״ד של יעקב ‪ .‬ואתה תשופנו עקב ‪ .‬כשיסיר היו׳׳ד‬
‫של תורה ‪ .‬ועוד ירמז מה שאמרו במדרש ‪ .‬וידו אוחזת בעקכ עש־ו ‪ .‬כשיקיים היו׳ד ‪.‬‬
‫וידו אוחזת‪ .‬של׳ה הקדוש שער האותיות‪:‬‬
‫‪ HTT C‬מאמר המלין)בחינ ת עולם פ׳א( אלהים בשמים ואתה על הארן הולך נכוחו ‪.‬‬
‫יתכן ע פ׳י הילקוע שיר השירים ר נופת תשופנה שפתותיך כלה ראה שבח‬
‫שהקב׳ה מקלס את ישראל כו׳ הוא מקלס אותה מלממה למעלה והיא מקלפת אותו‬
‫מלמעלה למשה ולמה כן שהיא היתה לממה והעלה אותם למעלה והיא מקלסת אותו‬
‫מלמעלה למסה שהוא למעלה משבעה רקיעין והורידוהו אצלה עכ׳ל הילקוש שיר‬
‫השירים‬
‫)יד( ר ב ח עקב ד׳א פסל לך שני לוחות למה שנים רבנן אמרו א״ל הקב׳ה^אלו‬
‫מעידין ביני ובין בני כנגד ב׳ עדים כנגד שני שושבנין כנגד חתן וכלה כנגד‬
‫שמים ‪ -‬וארן כנגד עוה׳ז ועוה׳ב )עיין פי׳ ידי משה שם( ועיין רמב׳ן ז׳ל פי׳ זה‬
‫המדרש ע פ׳י סוד ‪:‬‬
‫) טי( יי ד ל ^ז מאמר חז׳ל במדרש דברים רבה ע׳ פ אתה הראית לדעת כו' •כשעת מ׳ ת‬
‫פתח להם כל השבעה רקיעים וכל התהומות‪,‬וראו בעיניהם שאין עוד‬
‫מלבדו והיו שומעין ומאין את הקול אנכי ולא יהיה לך עכ׳׳ל ‪:‬‬
‫**( ר ב י נ ן בחיי בראשית‪ .‬בראשיתחרמוז על החכמה שנא׳ ראשית חכמה יראת ה׳ יכן הב׳‬
‫רמז לחכמה והיא שניה לספירת כמר ע״ש ואין לנו עסק בנסתרות ועוד‬
‫אחת מהכוונות שהתחילה התורה באות ב' כלומר שני אלפים שהיא ראשית שהיתם‬
‫החזרה כתובה באש שחורה על גבי אש לבנה )רבינו בחיי בראשית( ‪:‬‬
‫האזיני‬
‫כ ב ‪43‬‬ ‫מרדכי‬ ‫אות ב מאמר א‬ ‫מאמר י‬
‫שברא הקביה אחד בה׳א ואחד ביו׳ד ואיני‬ ‫כנגד שנדם וארץ *( ‪ 1‬כ ע ד שני‪,‬חלקי הנפש‬
‫יודע אם העוה׳ב ביו״ד ועוה׳ז ב ה׳ א אם‬ ‫ואהבה מצות מושכלס‬ ‫וכנגד יראה‬
‫כו׳ ‪ .‬כשהוא אומר )בראשית ב( אלה‬ ‫ומקובלת)טז( ובאות ב׳ נברא העולם)יז( ‪:‬‬
‫תולדות השמים והארץ בהבראם ‪ .‬אל תקרי‬
‫בהבראס אלא בה׳א בראם ‪ .‬הוי אומר‬ ‫א ך במס׳ מנ חו ת) דכ' מ( כדבעי מיניה ר׳‬
‫עוה״ז בה׳א ‪ .‬ועוה׳ב ביו״ד ‪ .‬ומפני ' מה‬ ‫* יהודא נשיאה מר׳ אמי מאי דכתיב‬
‫■נברא עוה׳ז בה׳א ‪ .‬מפני שדומה לאכסדרא‬ ‫)ישעי׳ כו( במתו בד׳ עדי עד כי ביה ה'‬
‫שכל הרוצה לצאת יצא )' ט ( ומאי מ ע מ א‬ ‫צור עולמים ‪ .‬אמר ליה כל המולה בעחוט‬
‫תליא כרעיה ‪ .‬דאי הדר בתשובה ‪ .‬מעיילי‬ ‫בהקב״ה הרי לי מחסה בעוה׳ז ולעוה׳ב ‪.‬‬
‫ליה ולעייל בהך לא מסתייעא מילתא )כ<‬ ‫אמר ליה אנא הכי קא קשיא ל' »^י שנא‬
‫כדר׳ל כו׳ מאי דכתיב אם ללצים הוא יליץ‬ ‫דכמיב בייה ולא כתיב י׳ה )יח( כדדריש‬
‫ולעמים יחן חן‪ .‬בא לימהר מסייעי] אותו‪.‬‬ ‫ר׳ יהודא בר׳ אילעאי אלו שני עולמות‬
‫בא‬

‫*( ה א ז י נ ו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי ‪ .‬מורה שבכתב נקרא שמים וש©‬
‫הויה ‪ .‬ותורה שבע״פ נקרא ארץ ושם אדני‪ .,‬ועל אלו אמר משה ואמר‬
‫דבור בשמים שהוא רחמים ואמירה בארץ שהוא דין)ילקוע ראובני בשם פליאה האזינו( ‪:‬‬
‫) טז( ה מ צ ו ת מה שנתנה לנו בהר סיני ע׳י משה רבינו ע׳ ה הוא תרי׳א כמנין תורה‬
‫צוה לנו משה מורשה ושני הדברות מפי הגבורה שמענום והוא בכלל‬
‫תרי׳ג עיין מאמר א׳ אות א׳ באריכות והמה נחלקים לשני חלקים מושכלת ומקובלת ואלו‬
‫ואלו לתועלת הגוץ! והנפש‪ .‬יש במושכלת תועלת גופני בקיום העולם כמשפעי העמים‬
‫ובהנהגותיהם ובהן מועלת‪.‬הנפש ג׳כ ויש במקובלח מועלת נפשיי כי תתעלה הנפש בהן‬
‫ומשיג בקיומם חיי העוה׳׳ב ובהן תועלת הגון{ ג׳כ ‪ .‬וכן העיד משה רבינו ע״ה למוב לנו‬
‫כל הימים לחיותינו כהיום הזה )דברים כד( לחיותינו זה מועלת הגון{ וצדקה תהיה‬
‫לנו זה תועלת הנפש לעוה׳ב )רבינו בחיי בראשית( ‪:‬‬
‫)יז( כ מ כ ו א ר בזוהר הקדוש הקדמת בראשית ופ׳ מקץ וכן הוא במדרש ‪ .‬עשרם‬
‫׳ הדברות ובבראשית‪.‬רבה ולמה נברא העולם בב׳ )עיין א םיפ ם‬ ‫‪.‬‬
‫זקנים שפירש שיאות מ ה לברוא העולם בא' שמורה על האחדות■ והוא אות ראשון‬
‫באותיות( ‪ .‬אלא )ירושלמי חגיגה(‪.‬מה ב׳ סתום מכל צדדיו ופתוח מלפניו כך אין רשום‬
‫לומר מה‪ ,‬למעלה מה למעה מה לפנים מה לאחור עכ׳ל'בראשית רבה ‪:‬‬
‫מהרש׳א ז׳ל שם כדבעי מיניה כו׳ וא׳ל כל המולה בנןחונו כו׳‪ .‬ויהי©‬ ‫עייל‬ ‫)יח(‬
‫׳ פירוש הפסוק הזה עפ״י מ״ש )בעירובין פ׳ עושה פסין( דיו לעולם‬
‫שישתמש בשני אותיות דהיינו י׳ ה אבל לעוה״ב יהיה שם בן ד׳ מלא כדאמרינן גבי כי‬
‫יד על כס י׳׳ה וגומר ‪ .‬וז׳ש כי הבועח בה׳ יהיה במוח בזה שיהיה ■לו ב׳ שמוח של י׳ ה‬
‫בעוה׳ז ‪ .‬ושם של ד׳ שישתמשו בו בעוה׳ב צור ומחסה בב׳ עולמות ‪ .‬וא״ל מכל מקום‬
‫לפי הדרש הזה הו׳ל למיכתב י׳ה מאי בי׳ה וב׳ מיותר וקאמר דאותיוח י׳ה גופיה‬
‫רומזין זה שצר בהן הקב׳ה שני עולמות כו׳ עכ׳ל המהרש״א ז׳ל בחידושי אגדות ‪:‬‬
‫)' ט( ר‪ 1‬ה ו ל ך בדרך רע ותענוגי עוה׳ז בקנינים המדימים נועה לצד צפון ‪ .‬אחר‬
‫עצת יצה׳ר שנקרא צפוני ‪ .‬אשר על זה אמרו הרוצה להעשיר יצפין‬
‫והרוצה להתכיס ידרים ‪ .‬מהרש׳׳א שם ‪:‬‬
‫)נ ( ע י י ל פירש׳י דהבא לימהר בעי סיוע מפני יצה׳ר הלכך עבדי ליה סיוע פתת‬
‫יתירה ועיין הוס׳ שבת )דק״ד( דיה אית דגרסי‪) ,‬ועיי׳ש במהרש׳א ת״א שם(‬
‫המביא‬ ‫י‬
 ‫מרדכי‬ ‫אות ב מאמר א‬ ‫מאמר‬ ‫‪44‬‬

‫בה׳א ורשוח נתינה לכל אחד ואחד ‪ .‬הרוצה‬
‫לצאח מגדר השיב חלילה יצא והשער פחוק‬
‫לפניו ‪ .‬לא ישוב דרך השער אשר יצא בו ‪.‬‬
‫כי נכחו יבא ‪ .‬הוא צפון ודרום ‪ .‬ימין‬
‫ושמאל )כד( וה׳ לו בעוזרו הוא העוה׳ז‬
‫הנברא בה׳א ע פ׳י מאמרם זיל בחלמוד‬
‫והעוה׳ב עולם הגמול הוא בעבור הצדיקים‬
‫ככחוב מה רב שובך אשר צפנח ליראיך הוא‬
‫הנברא ביו׳ד כי ראיחי בני עליה והמה‬
‫מועשיס ואות‪,‬יו׳ד היא הקשנה באוחיוח אשר‬
‫יי• ר יכחוב במספר יויד ‪ .‬לפי זה באות‬
‫ב׳ ובאות יו׳ד ה׳ א נבראו העולמים עוה׳ז‬
‫ועוה׳ב ‪:‬‬
‫מחיישב קושיח הגמ׳ מאי שנא‬
‫בי׳ה ולא כחיב י׳ ה כי הכי קאמר‬ ‫^‬
‫קרא כי בי׳ה ה׳ צור עולמים כלומר בשלשה‬
‫אומיוח אלה יחדיו ברא העולמים בי׳ה‬
‫באוח‬
‫בא לשמא פומחין לו ס׳ ומפט מה נברא‬
‫םוה׳׳ב ביו׳ד מפני שצדיקים שבו מופמיס‬
‫בו' ) כ א ( נמצא לפי דעח הגמרא עו ה'‪1‬‬
‫נברא באוח ה׳א ועפיי המדרשים והילקוש‬
‫זהזוהר המובא למעלה נברא באות ב׳ ) כ ב (‬
‫דנוכל לומר שאל\ ואלו דברי אלהים חיים‬
‫באוה ב׳ ובאוח היא נברא העולם הזה‬
‫>מזה'ב ביו׳ד וזהו בייה נושה למאמר בשביל‬
‫המורה ובשביל ישראל שנקראו שניהם ראשיח‬
‫נברא העולם )כמובא באות א׳ מאמר ג׳(‬
‫בשביל המורה הוא אות ב' שפחח בו ‪.‬‬
‫המורה כנגד שני לוחות הבריח ‪ .‬ומצומ‬
‫אנכי ולא יהיה לך יסודי עשה ולא מעשה ) *‬
‫יבשביל ישראל מקיימי המירה בעוה׳ז וזוכים‬
‫דיש להם חלק לעוה׳ב ששני העולמות האלו‬
‫נקראו עולם המעשים■ ועולם הגמול )כג(‬
‫דעבורם נבראו עו ה׳ב ביו׳ד ועולם הזה‬

‫המביא בשם הרמבים ז״ל בשמונה פרקים כי המושא אחר שחשא א״א לשוב ולשהר נפשו‬
‫סהרה שלימה עד אשר ירחיק עצמו הרחקה גדולה מצד אחר ‪ -‬אשר חמא‪ .‬לכך אמר‬
‫באומו צד שהוא פחוח שחשא ויצא א׳א ליכנס לו לצד החשובה עד אשר ירחיק עצמו לצד‬
‫‪-‬אחר ומשם יכנס למקום שהרה כו' ע' כ צריך סיוע לצד אחר לפתח קשן כו׳ והבא לישמא‬
‫אינו צריך סיוע לצאת כי הצדדים שוים ופחח פחוח כו׳ ע' כ אמר פומחין לו והבא לימהר‬
‫מסייעי; לו כי צריך סיוע עיי׳ש ‪:‬‬
‫שם‪ .‬אמנם היו׳ד קשנה בכמוח ומרובה במספרה ע' כ מפרש‬ ‫) כ א(‬
‫שהצדיקים שבו מועשים שמקשינים עצמם כמו שדרשו במס׳ חולין‬
‫■כי אחם המעש מכל העמים אחם ממעשים עצמיכם בעת גזאלחכם נחחי גדולה לאברהם‬
‫‪.‬‬ ‫אמר אנכי עפר ואפר כו׳ עיי׳ש ‪:‬‬ ‫'‬
‫) כ ב ( ! כ ל מבואר במדרש וכן סדר הפייש לשבועוח בעל אקדמוח ובאחא קלילא דליח‬
‫י בה מששופא והיא אוח ה׳ א שהיא קל למבשא שאדם יכול לאומרה בלא קפיצח‬
‫פיו ושפחיו עיין רבינו בחיי בראשיח ;‬
‫>כג( י י ד ל ד מאמר חז׳ל באבוח ר׳ יעקב אומר למה העוה׳ז דומה בפני עוה׳ב כפרוזדור‬
‫^ בפני השרקלין החקן עצמך בפרוזדור כדי שמכנס לשרקלין‪ .‬ועיין כחר‬
‫סלכוה ‪ .‬בלשונו הקדוש לך שני העולמים ‪ .‬אשר נפח ביניהם גבול ‪ .‬הראשון למעשים והשני‬
‫לגמול;‬
‫*( ן י ^ ו ך אפס מהכינה שהתחילה פורה באות ב׳ כלומר ב׳ אלפים שהוא ראשיח שהיפה‬
‫התורה כתיבה באש שחורה על גבי אש לבנה )ר׳ בחיי בראשית( ‪:‬‬ ‫^‬
‫•בבריאת העולם תמצא במעשי בראשית ל״ב פעמים אלהים והתורה מתחיל בב׳ ומסיים‬
‫בלמיד וכ״ז להתבונן שמי שברא אח העולם נתן לנו אח התורה )רביכי בחיי ואתחנן( ‪ .‬ויתכן‬
‫שליב אלהיס■ אלה הס המבואר בספר יצירה בשלשים ושתים נתיבות חכמה ברא הקב״ה‬
‫אח העולם ועל זה בא הרמז ל״ב פעמים אלהיס במעשי בראשית בתורה ‪ .‬כידוע מאמר‬
‫הנביא‬
‫כג ‪45‬‬ ‫מרדכי‬ ‫אות ב מאמר א‬
‫ופלוח הראשון‪,‬מדת הרחמים‪ .‬ונמצא בו‬
‫שם המיוחד פכל דפור ודפור ‪ .‬ולא תמצאנו‬
‫כלל פלוח השני ‪ .‬אפל נרשמו פו מנין שס‬
‫המיוחד כ׳ו אותיות ) נ ט ( ‪ .‬ועס׳י סוד ה ס‬
‫חמש הראשונות‪ .‬ט׳ש זה שמי וזה זכרי‪.‬‬
‫כמאמר חז׳ל‪ .‬לא כמו שאני נכתפ אני‬
‫נקרא ‪ .‬חמש הראשונות ‪ .‬שם הוייה ‪ .‬כמו‬
‫שנכתפ ‪ .‬כנגד שם הוי׳ה פיה ‪ .‬וחמש אחרונוח‬
‫כנגד שם אדני כו׳ )ל( ופשני לוחות יש‬
‫עשרת הדפרות‪ .‬המורים על אות יוד משם‬
‫העצם ‪ .‬וחמש כנגד חמש ‪ .‬הוא שני ההי׳ן ‪.‬‬
‫ואורכם היה ששה טסחיס‪ .‬הוא הו א׳ו‪.‬‬
‫ונשלם פהס שם הוי׳ה פ׳ה ) ל א(‪ .‬ואם‬
‫תשכיל עוד פמדת הלוחות פין א ו ^ ורוחב‬
‫ועופי ‪ .‬תמצא פכל לוח ק׳ח טסחיס‪ .‬והטימן‬
‫• שם‬
‫מאמר‬
‫באוח כ׳ ופאוחיוח י׳ה ע' כ מאמר הזוהר‬
‫והמדרשים ומאמר הגמ׳ צדקו ימדיו ואינם‬
‫סוחרים זה אח זה ואני לומוח הפרית הם‬
‫חמש כנגד חמש‪ .‬ממשה פכפוד הפורא‪.‬‬
‫וחמשה פכפוד האדם ) כ ה( כחופים משני‬
‫טפריהס‪ .‬רמז לנגלה ונסחר ) נו ( והמה‬
‫כמו חוחס של מלך ולכך הס שנים ‪ .‬שאין‬
‫עדות סחיח משנים ‪ ,‬ועוד לוחית העדוח ‪.‬‬
‫לוחות אפנים מן הארן ‪ .‬והכחפ מן השמים ‪.‬‬
‫כענין שנאמר ואעידה פס את השמים ואת‬
‫ה א רן)נז(‪ .‬ורומזים לחכמהויראה‪ .‬על דרך‬
‫ראשית חכמה יראת ה׳‪ .‬תורה פגימטריא‬
‫ח רי׳ א‪ .‬יראת פגיממריא תרי׳א ויראה‬
‫ותורה סס הגימטריא עולה ת רי׳ ג ) נ ח ( והיו‬
‫שוין פעצם ‪ .‬אמנם האחד היה גדול פמכתפ ‪.‬‬

‫הנפיא ירמיה אס לא פריתי יומס ולילה חקות שמים וארן לא שמתי ‪ .‬מלה של פראשית ‪.‬‬
‫פית ראש ‪ .‬ז הבי ת המקדש שכתופ פו מרום מראשון מקום מקדשינו)ירמיה ייז( ופתח והארן‬
‫היתה תהו ופוהו תה״ו בגימעריא תי׳ א‪ .‬הוא הפית הראשון שעמד ת׳י שנים ותי׳א‬
‫חרפ ‪ .‬היתה פגימטריא ת׳ך שעמד פית שני ‪ .‬שיפנה פמהרה פימינו אמן‬
‫)סודי רז׳ א(‪:‬‬
‫) נ ד ( ו כ מ ו שההיא פתוחה לצד צפון ע׳ש יצה׳ר שנקרא צפוני והחוזר פתשופה שב‬
‫וסופב לדרוס עיד הרוצה להחכים ידריס )ועיין פי׳ מהרשיא חידושי אגדות‬
‫המובא למעלה( כן הפ׳ פתוחה לצד צפון)עיין כלי יקר פראשית( לכך התחיל פאות ב'‬
‫לפי שבספר קהלת מדמה את התורה לשמש שמהלכת רק לשלש רוחות כצורת הפיית הפתוחה‬
‫לצפון כו' ואולי הטעם שיצהיר הפורץ גדר הא‪ 1‬רה פא מצפון כמי שאמר הכתוב ואת הצפוני‬
‫ארחיק מעליכם‪ .‬וכמו כן הז הב‪ .‬אשר מצפון' יאחה‪ .‬המתנגד לתורה וזה הוא אורך ימים‬
‫בימינה ובשמאלה עושר וכבוד )משלי ל׳( קרא עוהיב ימין כי שם הוא זוכה לאריכת ימים‬
‫שכולו ארוך ועוהיז נקרא שמאל ומע^זו עישר וכבוד כי שם הוא הכנה פעוהיז אל‬
‫האדם לקפלהמישכלות כן העוהיז בעצמו הוא הכנה לקנות פו חיי עוהיב )עיין רפינו‬
‫בחיי בראשית( אי יתכן בשמאלה עושר וכבוד עיד הניל שהוא פצפון ימשס זהב יאתה‬
‫כנזכר למעלה ‪:‬‬
‫)כ ה( ? ^יין רש״' שיר השירים על פסיק שני שדיך פשם המדרש ‪ .‬עיין זוהר יתרו ‪:‬‬
‫)נו ( י ת כ ל לפרש משני עבריהם שפא לרמוז כי יש למשמעות דברי תורה שני עברים‬
‫נגלה ונסתר ‪ .‬כענין שאמר שלמה המלך ע׳ ה )משלי כיה( תפוחי זהב‬
‫פמשכמח כסך וככתוב עוד )איוב י׳א( כי כפלים לתושיה מפאר כי התירה כפולה ‪ .‬ומלבד‬
‫פשט התורה יש פה עוד תעלומות חכמה ועל זה אמר הכתוב )תהליס ס' פ( אחת דפר‬
‫אלהיס שתים זו שמעתי )רבינו בחיי תשא( ‪:‬‬
‫) ט ( ר ב י נ ו בחיי שם ‪ ) :‬נ ח ( ילקיט ראובני עקב ‪ ) :‬נ ט ( רפינו בחיי תשא של׳ה הקדוש ‪::‬‬
‫ש ל ״ ה הקדוש שם ‪) :‬לא( שם ‪:‬‬ ‫)ל(‬
‫רפיני'‬
 ‫מ ר ד מ‬ ‫או ת כ מ א מ ר א‬ ‫סאסר‬ ‫‪4ft‬‬
‫למען דעת צדקות ה׳ )מיכה ז׳( ‪ .‬א׳ר‬ ‫נשם שם לי ח׳ ק ומ שפ ש)לב( וכשני לוחות‬
‫אלעזר‪ .‬אמר להן הקב״ה לישראל‪ .‬עמי‬ ‫•יל׳ו שפתים והיה זה־ כננד יר׳ו אותיות‬
‫ראו כמה צדקות עשיתי עמכם ‪ .‬שלא כעסתי‬ ‫שבע׳׳כ שמות‪ .‬שהמה משולשים ונמשכות‬
‫עליכם כל אותן הימים ‪ .‬שאלמלי כעסתי לא‬ ‫‪D‬צירון‪ t‬השם המיוחד והסימן ויעבור ה׳‬
‫נשתיירו משונאיהם של ישראל שריד ופליע ‪.‬‬ ‫פל פניו)שמות ל׳ד( כי הכל נתפרש למשה‬
‫והיינו דקאמר ליה בלעם לבלק ‪ .‬מה אקוב‬ ‫בסיני כו׳ ‪) ,‬לג( ‪:‬‬
‫לא קבה אל ומה אזעוסלא זעס ה׳)ב מדב ר‬ ‫ד ז מ ו ר ם מדברינו שהלותות שבהם עשרת‬
‫כ*ג( ומנלן דרגע רתח‪ .‬דכתיב כי רגע‬ ‫הדברות כוללת כל המורה כולה‬
‫באפו )תהליס ל׳( ‪ .‬ואבע׳א מהכא ‪ .‬חבי‬ ‫זכל התורה שמותיו של ה ק ב׳ ה ה ם‪ .‬ושם‬
‫כמעמ רגע עד יעבור זעס )ישעיה כ׳ו( ‪.‬‬ ‫הויה ב׳ה הוא שם העצם‪ .‬וממנו נשלמו‬
‫והנה פשמות הגמרא ‪,‬נראה שהקב״ה שתק‬ ‫כל השמות ) ל ד(‪ .‬וכפי‪ .‬המבואר במדרש‬
‫ולא כ ע ס כלל והתוס׳ שם מקשי)בד׳ה שאם‬ ‫המובא בהתחלה כל מה שבראתי בעולמי‬
‫כעסתי( וא׳ת מה היה יכול לומר בשעת הרגע‬ ‫■בראתי זוגות ווגות אבל כטדי אחד ומיוחד‬
‫וי׳ל כלס אי נמי מאחר שהיה מתחיל קללתו‬ ‫בעולם ‪, .‬נמצא משני לוחות הברית נתבונן‬
‫באותו"" שעה ‪ .‬היה מזיק אפילו אחר כך ‪.‬‬ ‫גדולת ה׳‪ .‬ממציא כל הנ כ אי ם לדעת שהוא‬
‫נמצא הקושיא לא בהחלמ רק על ההוה אמינא‬ ‫ימ׳ש אחד אמתי ומיוחד‪ .‬ונבוא לתכלית‬
‫אס היה כועס מה היה יטל לומר בזו הרגע‪.‬‬ ‫הידיעה מאנכי ה׳ אלהיך ‪ .‬והוא אחד אלהינו‬
‫אך במס׳ ע׳ז ) ד ף ד׳ ע׳ב( הביא המימרא‬ ‫שבשמים וארן ‪] .‬וכשם שהוא יחיד במציאות‬
‫הלזו בשינוי נוסח אות ובתוס׳שס )ד״ה רגע‬ ‫כך הוא יחיד במלוכה ושלימה[‪ .‬וכל סדרי‬
‫כמימריה( מקשי וא*ת‪ .‬מה היה יכול לומר‬ ‫בראשית אשר ברא הוא ע רכ ם‪ .‬והוא מ שנס‪.‬‬
‫בשעה מועמת כזאת‪ .‬ויש לומר היה אומר‬ ‫משים אור לתושך ‪ .‬ותשך לאור ‪ .‬הופך בקר‬
‫לצלמות ‪ .‬נותן בים דרך ‪ .‬ובמים עזים נתיבה ‪ .‬כלס‪ .‬והקב׳ה הפכו ואמר מלך‪ .‬כדכסיב‬
‫ותרועת מלך בו ‪ .‬נמצא קושית התוס׳ בע״ז‬ ‫ישים מדבר לאגם מים וארן ציה למוצאי‬
‫הוא בה׳א ‪ .‬כמו בברכות ‪ .‬מה היה יכול‬ ‫מים כל גיא ינשא וכל הר וגבעה ישפלו‬
‫לומר בשעה מועמת כזאת‪ .‬והתירון הוא‬ ‫ממית ומחיה ‪ .‬מותן ורופא ‪ .‬מפיר אותות‬
‫עותלמ ‪ .‬שהיה אומר כלס ‪ .‬והקב״ה הפכו‬ ‫בדים‪ .‬וקוסמים יהולל‪ .‬משיב חכמים אחור‪.‬‬
‫לברכה ‪ .‬ויאמר מלך כדכתיב ותרועת מלך‬ ‫ודעתס יסכל ‪ .‬ויהפוך את קללת בלעם לברכה‬
‫בו‪ .‬ואינו מכוון למאמר הגמרא שלא היה‬ ‫]ובידו הכת והעוז לשנות סדר הבריאה כחפצו‬
‫מ ע ס כלל ‪ .‬והמהרש׳א ז׳ל בחידושי אגדות‬ ‫ורצונו‪ .‬ככתוב כל אשר חפן ד׳ ?שה בשמים‬
‫וארן כו׳ שהכה בכורי מצרים מאדם■ ועד ‪ ,‬שס הרגיש בזה בד׳ה כי רגע באפו כו׳ וז׳ל‬
‫כי א ט וכעסו אינו רק רגע‪ .‬ובזאת הרגע‬ ‫בהמה ‪ .‬שלח אותות ומופתים בתוככי מצרים‬
‫נופה אם רוצה הקב׳׳ה לא תועיל קללה בו‬ ‫בפרעה וכל עבדיו מ׳ ‪ ■ .‬תהלים קל׳ה[ ‪:‬‬
‫רק חיים לישראל כמו שאמרו שלא כעסתי‬
‫עליכם כו׳ ועל זה נאמר ויהפוך ה׳ אלהיך‬ ‫ו * ה ו שאמרו)ברמת ד׳ז( והייט דקאמר‬
‫לך את הקללה לברכה )נראה הכוונה שלא‬ ‫להו ■נביא ‪ .‬עמי זכור נא מה יען‬
‫הועילה קללהו ‪ .‬כי הוא אמר כלס והקב׳ה‬ ‫•עליך בלק מלך ‪:‬מיאב‪ .‬ומה ענה אותו‬
‫הפכו למלך( )ל ה(‪:‬‬ ‫בלעם בן בעור מן השמים ועד הגלגל‪.‬‬
‫יכל‬

‫) ל ב( ר ב י נ ו בחיי שם ‪) :‬לג( רבינו בחיי תשא עיין של׳ה הקדום ועיין זוהר הקדום ;‬
‫'‬ ‫)לד( של״ה הר^־יש שס ‪:‬‬
‫>לה( ל פ ו ם רהימא נ סן לשון הגמרא ברכות מנ׳׳ל דרגע ר ח ת‪ .‬שהוא לשון ע ב ר‪ .‬או‬
‫הוה‬ ‫׳‬
‫‪47‬‬ ‫כד‬ ‫מרדכי‬
‫לא כעסתי עליכ׳ם ‪ .‬נראה י הכוונה שלא‬
‫כעם באותן הימים על ישראל ‪ .‬וי ת ק‬
‫לפרש שכעס השם באותן הימים כהוכחתס‬
‫מהכתוב ואל ‪.‬זועם בכל יום אך באהבת‬
‫השי׳ח אח ישראל לא כעס עליהם לבד‬
‫גס כי הרבה בלעם הרשע סחבולוחיו‬
‫לקללם ‪ .‬והוא כאשר' ראה כי לא נחנו ה׳‬
‫להרע לישראל ויצו עליז לאמר לא חאור‬
‫אח העם רצה בתחבולוחיו לברכם ולשבחם‬
‫)וע״ד שאמרו חז' ל) ב מ ס׳ ב' ב פ׳ גמ פשומ(‬
‫לעולם אל יספר אדם בשבחו של חבירו‬
‫שמחוך שבחו בא לידי גנוחו( אזלי יבוא‬
‫לידי גנוחם וימצא מקום לקללם חלילה‬
‫על זה אמר לו ט ברוך הוא אינם‬
‫צריכים לברכוחיך )לז( ‪:‬‬
‫ו ז ה ן שאמרו דל )סנהדרין שם( מברכחו‬
‫של‪ .‬אוחו רשע ניכר מה היה בלבו‬
‫ובדעתו אך הקב׳ה נתן מלאך או רסן‬
‫בגרונו )כמאמרם שם( וכשרצה לקללם‬
‫בולמו ואינו מניחו ו ע׳ד שאמרו )בתנחומא(‬
‫שוב אל בלק וכה חדבר אמר הקב׳ה‬
‫לישראל רשע זה חשב לקללם אתכם ואני‬
‫עוקם אח פיו והופכם לברכה שנאמר ולא‬
‫אבה כו׳ ויהפוך ה׳ אלהיך לך את הקללה‬
‫לברכה‪ .‬נמצא בכל יום מאותן הימים‬
‫שהחחיל לספר בשבחן ולברכן ‪ .‬עוד קודם‬
‫זמן‬
‫אות ב מאמר א‬ ‫מאמר‬
‫וכל‬
‫זה איננו שוה ל' ‪ .‬אס הכוונה פלאותו‬
‫הרגע זמן ריתתיה ‪ .‬ובו היה אומר כלם‬
‫)הקב׳ה הפכו ואמר מלך כדכחיב ותרועת מלך‬
‫כו יפלא הלא ותרועת מלך בכ•׳ הג' בברכות‬
‫^של מקום השני בשדה צופים ובברכותיו‬
‫של מרךם הראשין בבמות בעל ושני פסוקים‬
‫מברכתו השניה לא נזכר מלך )ועוד כי‬
‫לא יתכן שענין בלעם ובלק היה ביום אחד‬
‫כי' בכ׳ל פעם העלהו בלק במקום אחד‬
‫זיבן לו שבעה מזבחות והכין לו שבעה‬
‫פרים ושבעה אלים והכנה רבה הלזאת‬
‫>א 'תכן שהיתה ■ביום אחד אך כיוון בכל‬
‫יום■ אל ממרס הזמן שכועס הקב׳ה אזל'‬
‫'מצא •מקום לבצוע מעשהו ‪. .‬חלילה ‪.‬‬
‫בזמן יליתחא בבוקר כמבואר בברכות‬
‫זבע׳ז ) ‪p‬־( וכן מוכיח מאמרם שלא‬
‫כעסתי׳ בכל אותן הימים )נראה שהי׳ כמה‬
‫■ימים( עיין פירש׳י בסנהדרין )דף ק׳ה(‬
‫ד״ה באו׳תן הימים וזה לשונו שהיה בלעם‬
‫מצפה לרך)לם בשעה שהקב׳ה כועם בה‬
‫כל הקללות מתקיימת‪ .‬ועוד מבוארבכתוב‪.‬‬
‫בפעם ראשון כתיב ויהי בבוקר ויעלהו‬
‫במות בעל ויתכן שמקום השני שדה צופים‬
‫והשלישי‪ .‬ראש הפעור הי׳ ביום השני‬
‫ולמחרתו ביום השלישי גם בכל סוגיות‬
‫הגמרות בברכות ובע״ז ובסנהדרין מבואר‬

‫הוה ‪,‬מוסב על שאר הימים שכועס בהם הקב׳ה ‪ .‬לא על אוחן הימים ‪ .‬כי באלה‬
‫לא כעם כלל )כסוגיח החוס׳ כאן( ‪ .‬ובמס׳ ע״ז מקשה הגמרא מנ׳ל דרגע‬
‫הוי רזתחיה הוא לפי כוונח החום' שהיה כועס באלו ‪ .‬אך לא הועילה קללח הרשע כי‬
‫הקב׳׳ה הפכו לברכה כמבואר‪ .‬ולזה קושייה החוס׳ בברכוח )נסמן‪,‬בד'ה שאם כעסחי( ‪.‬‬
‫הכוונה שמקשים אם היה כועס מה היה יכול לומר אז ‪ .‬וקושיית הפוס׳ בע״ז )נסמן‬
‫בד׳ה רגע כמימריה( ‪ .‬מורה אם כעסו רגע וכמימריה מה היה יכול לומר בשעה מועמת‬
‫כזאת ‪ .‬פירוש איזה תיבה של קללה בארגיעה הלז יכול לומר ‪ .‬על זה מתרצי היה אומר‬
‫כלס ‪ .‬והקב״ה הככו לברכה והשינויים האלו על הכוונה המדובר‪) :‬רו( אימת רתח בהני‬
‫שעי קמייתי ובשעה שהחמה זורחת עיין תוס׳ ע׳ז ד״ה בתלת שעי ‪:‬‬
‫)רז( ן מ ל זה הפסוק מבואר במדרש המשל )הובא בפירש״י על חומש( אומרים לצרעה‬
‫לא מדובשך ולא מעוקצך ‪ ,‬וע׳׳ד הכתוב היה לו לומר לא מעוקצך ולא‬
‫מדובשך היינו לא תקללם ולא תברכס כסדר הכתוב אכן המשל הוא על כוונת הברכה‬
‫לבד שרצה לברכם ולשבחם ואח״כ יבא לידי גנותם ולקללם כמו הצרעה שתסלתה מסוק‬
‫נסופה מר ע' כ נכון מאמי ס לא סדובשך ולא מעוקצך וזהו ג׳ כ כוונח מאמר הכתוב‬
‫אצל‬
 ‫מרדכי‬ ‫אות ב מאמר א‬ ‫מאמר‬ ‫‪48‬‬

‫כלס והקב״ה הפנו למלך לא שאמר בפי‪1-‬‬ ‫זמן זעמו של הקב׳ה וכוונתו היחה לסייס‬
‫בננותם ולכמן להגיע ולבוא לאותו רגע‪ .‬אלא במחשבתו היה במה שהתחיל לברכפ‬
‫זעמו ‪ .‬לקללם כמאמרם ז׳ל בברכות פיק ־ להגיע לרגע הלזאת שכועס בה הקב׳ה‬
‫לומר באותו רגע כלס והקב׳ה עקם אח‬ ‫שהיה יודע לכוון הרגע ‪ .‬שהקב״ה « ע ס‬
‫פיו ולא הניחו והפכו ואמר בזמן ההיא‬ ‫בו‪ .‬והיינו דקאמר להו הקב״ה‪ .‬עמי זכור‬
‫מלך )וכן מורה להדיא לשון תירון החוס׳‬ ‫מה יען עליכם בלק ■בן צפור ומה ענה‬
‫בברכות שכתבו יש לומר כלם ולא כתבו‬ ‫אותו •בלעם בן בעור למען דעת צדקות ה׳ ‪.‬‬
‫שהיה אומר כלס( ובמס׳ עיז מתרצי החוס׳‬ ‫ראו הצדקות שעשיתי עמכם שלא כעסתי‬
‫שהיה אומר והקביה הפכו במקום'שרצה‬ ‫עליכם דוקא והיינו דקאמר בלעם לבלק‬
‫לומר כלס עקם אח פיו והפכו לומר מלך‬ ‫מה א « ב לא קבה אל היינו שאין הקב׳ה‬
‫כדכתיב ואס‪ .‬היתה כוונת התוס' שאמר‬ ‫מניחו לקלל את ישראל ימה אזעום לא‬
‫וקלל ‪-‬אך הקב׳׳ה הפך הקללה לברכה ולא‬ ‫זעם ה׳ כלומר על ישראל גם כי זועם‬
‫הועיל בקללתו כמבואר במהרש׳א ז׳ל היה‬ ‫בכל יום על כל י לאומי תבל נמ׳צא פשמות‬
‫לו להתוס׳ בע׳ז לומר שאמר כלם אמנם‬ ‫הגמרא מוכח שכעס הקב׳ה באלו■ הימים‬
‫דיוק לשון התוס׳ שדייקו בתירוצם שהיה‬ ‫ג׳כ אך לא על ישראל ורק הניחו לברך‬
‫אומר מורה הכוונה כמדובר והקב׳ה הפכו‬ ‫והתוס׳ בברכות‪ ,‬נסמן על מאמר הגמ׳‬
‫במקום הקללה ואמר מלך ‪) .‬ה׳ יראנו‬ ‫אח'כ שהוכיחו ״ שזעמו רגם וכמימריה‬
‫נפלאות מתורתו ‪ .‬תורה היא וללמוד אגן‬ ‫מקשי מה היה יכול לומר באותו רגע‬
‫צריך וכוונתי לנוובה ואם שגיתי אחי תפ‪,‬‬ ‫)כלומר אם היה כועס על ישראל( ומחרצי‬
‫משוגתי וד׳ יכפר בעדי ותהיה יגיעתי‬ ‫התוס׳ כלם היינו אם היה כועס היה יכול לומר‬
‫רצויה לפני יוצר נשמתי ) ל ח(‪:‬‬ ‫כלם אמנם התוס' ב ע׳ז שמחרצי שהיה אומר‬

‫תם ונשלם אות ב מאמר א בעזרת מלך העולם‪:‬‬

‫שלשה‬

‫אצל לבן אזהרת השי׳ת ללבן השמר לך מדבר עם יעקב ממוב עד רע )ובהשקפה‬
‫ראשונה יפלא בעינינו למה ימנענו השי׳ת מדבר מובוח עם יעקב( אכן יתיישב בדרכנו‬
‫הנ׳ל כי גס כי מוב ידבר בקרבו ישים ארבו וסופו לבוא לידי רעתו כי כן דרך המשבח‬
‫את האדם מתחיל בשבחו וסופו בא לידי גנותו אי לזאת הזהירו לבל ידבר ע ם יעקב‬
‫ממוב שסופו לבוא לידי רע ‪ .‬והבן ‪:‬‬
‫)לח( ‪ 1‬ה ו א כוונת הכתוב שהתחלנו בו מפר אותות בדים ומשיב חכמים אחור כי‬
‫בלעם הרשע רצה לברך ולבוא לידי קללה והשי׳ח ברוב חסדו הפיר‬
‫מחשבתו ונרמז זאת במאמר הכתוב )משלי יב( שפח אמת חכון לעד שפח אמת היינו‬
‫)כמאמר הכתוב בירמיה וה׳ אלהיס אמת( והוא שם בפי בלעם‬ ‫הקב׳ה שנקרא אמת‬
‫כל הברכות ונתקיימו לעד ‪ .‬ועד ארגיעה לשון שקר הוא לשון השקר של בלעם שרק‬
‫צפה לארגיעה שכועס בה הקב׳ה לקלל בה אח ישראל וה׳ ברחמיו הצילם ויהפוך‬
‫הקללה לברכה ויהיה הכתוב נדרש מסופו למחלתו עד ארגיעה לשון שקר ושפת אמת‬
‫חכון לעד וכהנה רבות במקראי או יתכן ע״ד המבואר )בזוהר תשא( שפת אמת חכון‬
‫לעד אלין ישראל דאינון שפת אמת )ה׳ אלהינו ה׳ אחד( וכולא איהו אמה ורזא דאמת‬
‫ומסיימי ה׳ אגהיס אמת ודא איהו שפה אמת הכין למד ויתכן שהוא המכוון בפרשה‬
‫הזאת לא הביכי חון ביעקב כו׳ ‪ .‬ה׳ אלהיו עמו ‪ .‬הכוונה פל פ׳ שמע ישראל כו'‬
‫ותרועת מלך בו שמריפיס בקול וקוראים שהוא אלהיהס ומיחדים וממליכים אוחו עליהם־‬
‫כה ‪49‬‬ ‫מרדכי‬ ‫אות ג מאמר א‬ ‫מאמר‬
‫המה האבות הקדושים אשר שמרו דרך‬ ‫שלשה מי יורע שלשוז אני יורע‬
‫ה׳ למשות צדקה ומשפכן ויצוו אח‬ ‫שלשה אבות שני לוחות הברית כו'‪.‬‬
‫בניהם ואת ביתם אתריהם את הדרך אשר‬ ‫ה' אלהי אברהם מ ח ק וישראל‬
‫ילכו בה ואת הממשה אשר ימשון ‪ .‬והמה‬ ‫אבותינו שמרה זאת לעולם ליצר‬
‫הצורים אבני פנה תוצבו מהם זרע קודש‬ ‫מח שבות ל ב ב עמך והכן לב ב ם אליך ‪.‬‬
‫מחצבתם והמה יתס בני'שראל מקורס ויסודם‬ ‫‪.‬‬ ‫י׳ ס( ‪.‬‬ ‫)וכרי הימים א׳ כ׳ט‬
‫כי מתחילה עובדי •ע׳ז היו אבותינו ככתוב‬ ‫ש ל ש ה המה ממיבי צעד כר )משלי ל■(‬
‫ביהושע‬

‫כי השירה נקראה מלשון חרועה כמאמרם דל )תולין ליא( חביבי; ישראל יותר מן‬
‫מלאכי השרת שישראל אומרים שירה ומזכירין שמו אתר שתי תיבות שנאמר שממ ישראל‬
‫ה׳ כר ומלאכי השרת אתר שלש תיבות שנאמר■ קדוש קדוש 'קדוש ד צבאות ואין מלאכי‬
‫השרת אומרים שירה למעלה עד שישראל אומרים שירה למעה שנאמר ברן יתד כוכבי‬
‫בקר )איוב ל׳ת( והדר ויריעו כלי בני אלהים וזה הוא ותרועת מלך בו )כלומר תרועת‬
‫מלך מלכי המלכים תלוים בו וכל בני אלהים מתעכבים וממתינים בתרועתם ער יעבור‬
‫הרנה מכוכבי בקר המה ישראל עם קרובו הנקראים כוכבים ככתוב בדניאל ומצדיקי‬
‫הרבים ככוכבים ונקראים כוכבי בקר על היותם• משכימי קום בבקר השכם' לקרוא את‬
‫‪ in -‬להמליכו עליהם וליחדו( ועוד אימא )ברבה מולדות( בעמדם תרפינה כנפיהן‬
‫יגזקאל א׳( בשעה שישראל אומרים שמע ישראל המלאכים שומקין ואח׳כ תרפינה‬
‫‪,‬פיהן ומה הם אומרים ברוך שם כבוד• מלכותו לעולם ועד וברוך כבוד ה' ממקומו ‪.‬‬
‫ר׳ לוי אמר ברן יחד כוכבי• בוקר ויריעו כל• בני אלהים שזרעו של יעקב שנמשל‬
‫לכוכבים מקלסין תחילה דכחיב ומצדיקי הרבים ככוכבים ואת״כ ויריעו כל בני‬
‫אלהים אלו מלאכי השרת ומה הם אומרים בשכסל׳ו ‪:‬‬
‫ןי מ כן״י הדברים האלה יתכן פירוש לא הביע און ביעקב כמאמרם ז׳ל )בפ׳ ערבי‬
‫פסחים( כי יעקב אבינו לפני מומו אמר לבניו הקבצו ושמעו אל ישראל‬ ‫׳‬
‫אביכם וכשראה שנסתלקה ממנו רוה׳ק על• שבקש לגלות את הקץ אמר להם שמא יש‬
‫שמע ישראל‬ ‫בכם פסול)כלומר מחשבת פיגול ננד יחודו ואמדותו יח׳ש( ת׳ו אמרו לו‬
‫בק׳ש לומר‬ ‫ה׳ אלהיע ה׳ אחד והוא ענה אחריהם בשכמל׳ו ומאז והלאה נתקן‬
‫בחשאי אחר פסוק שמע ישראל בשכמל׳ו וזה הוא לא הביס און ביעקב )כלומר‬
‫השי״מ הרואה ללבב לא יראה ולא ימצא בזרעו של יעקב מחשבת חון נגד יחודו‬
‫ואחדותו ימ׳ש( ולא ראה עמל בישראל)כלומר בשרידים אשר שם ה׳ קורא עליהם לא‬
‫ימצא בהם תושב מחשבות נגד השגחתו בעולמו יח״ש כמד׳א הונעחם ה׳ בדבריכם‬
‫באמרכם כל עושה רע עוב בעיני ר\ או איה אלהי המשפע ‪ .‬ה׳ אלהיו עמו ‪ .‬זה‬
‫הוא שקוראים שמע ישראל ה׳ אלהינו ה׳ אחד ‪ .‬ותרועת מלך ע׳ ד המבואר למעלה‬
‫ויריעו כל בני אלהים אלו מלאכי השרת ומה הם אומרים אחר ק׳ש שלמעה ‪.‬‬
‫בשכמל׳ו ‪ .‬וכמו כן ישראל בעצמם אומרים שמע ישראל ובשכמל׳ז ‪ .‬ועיין ברבה פ׳‬
‫קול משתק העליונים‬ ‫ס׳ ה ובילקוע ויצא שמסיים הה״ד‪ .‬הקול קול יעקב הוא‬
‫וחתתונים )כלומר משתק העליונים שמלאכי השרת שותקין בשעה שישראל אומרים‬
‫שמע ישראל) כמבואר ברבת מולדות הדל( ומשתק התחתונים המון מים רבים של‬
‫ישאו נהרות דכים ככתוב‬ ‫לאומי תבלי אשר יתנו בקולם עלינו נשאו נהרות קולס‬
‫מ מ ך‪ .‬והבן כל זהכי נכי; הוא‬ ‫וראו כל עמי הארן כי שס ה׳■ נקרא עליך ויראו‬
‫בסייעתא דשמיא ‪:‬‬
 ‫מרדכי‬ ‫אות ג מאסר א‬ ‫מאמר‬ ‫‪50‬‬

‫מסמא להודיע כי הוא העושה והוא מוז ר‬
‫והוא יחודו של עולם ) ה( והוא היה הראשון‬
‫אשר דרש וחקר והכיר מדעתו ושכלו כי‬
‫יש אלוה בורא ומנהיג בעליונים ובתחתונים‬
‫יחיד ואין כיחודו בעולם והוא חקר והבין‬
‫והשיג כי יש נמצא מחויב המציאות קדמון‬
‫לכל דבר אשר נברא ועליו נאמר והחכמה‬
‫תעוז לחכם מעשרה שלימים שהיו בעיר‬
‫ועליו אמרו בביר פ׳ לך והמשילו עליו משל‬
‫לאדם העובר ממקום למקום וראה בירה‬
‫דולקת התחיל מתמה ואומר ס^שר שאין‬
‫לבירה זו מנהיג מיד הצין עליו בעל‬
‫סבירה ואמר לו אני הוא בעל הבירה ‪P‬‬
‫אמר אברהם תאמר שאין לעולם מנהיג‬
‫מיד הציץ עליו הקב׳ה ואמר לו אני הוא‬
‫בעל העולם ועליו אסרו עוד ושכחי עמך‬
‫ובית אביך הה״ד לך לך מארצך וססולדסך‬
‫ומבית‬
‫ביהושע ויאמר יהושע אל כל העם כה‬
‫אמר ה׳ כעבר מ ה ר ישט אבוהיכס מעולם‬
‫תרח אבי אברהם ואבי כחור ויעבדו אלהיס‬
‫אחרים ואקח אח אביכם אח אברהם מעבר‬
‫הנהר ואוליך אוחו בכל ארן כנען וארבה‬
‫אה ורעו ‪ p m‬לו אם יצחק ואח! ליצחק‬
‫את יעקב ואס עשו )יהושע כ״ד( ומאברהם‬
‫אבינו התחיל סקור היחס ושורש ישראל‪.‬‬
‫יכתוב הביסו אל צור חוצבתם אל אברהם‬
‫אביכם כי אחד קראתיו ואברכהו וארבהו‬
‫)ישעיה נ׳ א( ) א( ומאז והלאה קרבנו‬
‫המקום ל ע ט ד תו ) כ ( *( ועד אברהם אבינו‬
‫היתה חרק אן‪ £‬בעולם )נ( והיה העולם‬
‫חושך עד אשר הופיעה אורו של אברהם‬
‫אבינו ועליו דרשו בב׳ר יהי אור זה אברהם‬
‫שנאמר מי העיר ממזרח צדק ו ט׳ )ישעיה‬
‫מא( ) ד ( והקב׳ה הוציא יקר מזולל וסהור‬

‫)א( ע י ץ בם׳ עקידת יצחק פ׳ סולדות ז״ל כשתגיסו אל שרשכם וראשי יחסכם ‪ .‬אל‬
‫י סבימו אלא אל אברהם ושרה ^יד פי כל הדורות הקודמים זרע אל נכר‬
‫המה ואין אבוס להם ואסרו חז׳ל גר שניעייר כ ק ק שנולד דמי )יבמות ד^ כיב( ע׳ש‬
‫באריכוח‪:‬‬
‫) כ( ו ע י י ן פירוש הגדה על מאסר מתחלה עובדי ע׳ז היו אטתינו ט׳ על ה טונ ה הזאת‬
‫^ וזהו בעצמי מונ ס הכתוב אברהם הוליד אס יצחק לומר שלא יקראו יצחק‬
‫וזרעו על סולדות סרס אל על אברהם ושרה לבד כי כל ה מ מ ס הקודמים אינם אבות‬
‫לישראל ‪:‬‬
‫*( ו ^ ל דרך זה אולי י ס ק לסרן קישית רש״י ז׳ל על פסוק וימת סרס בחרן)בראשית‬
‫י*א( הלא כשיצא אברהם מחרן וסרח היה סי עודנה בעת ההיא )ועיין בפי׳‬ ‫^‬
‫הרמב׳ן ז׳ל ש ‪ <0‬גס מה ששינה סדר הפרשה כולה כי בשם וסילדיסיו לא הזכיר‬
‫הכתיב מיסה בשיס אחד מהם ולא חזר וכלל השנים כפי אשר כלל כאן אצל סרח והוא‬
‫ע*ד זה ט מ פ ס צאת אברהם אבינו ע*ה מחרן ועזב מולדתו ו ט ס אביו מאז נפסקה‬
‫ייחס תרח וימס ייחם סטש בחרן והחחילה אז ייחם אברהם ושורש ישראל ככתוב להלן‬
‫‪ 5‬פ׳ לך לך ואעשך לגוי ג מ ל‪ .‬ועיין ברבה סוןז רוח זה לשונו כ ך' ה ק ב׳ ה אמר לאברהם‬
‫לך לך ‪ .‬לך טי סי מצפה מה צורך ט ה לי לייחס שם ארפכשד שלח עבר נחור פלג סרח אלא‬
‫בשבילך אברס הוא אברהם ומצאס א ס לבבו נאמן לפניך )נחמיה מ׳( ‪:‬‬
‫כדר שמ ^ז׳ל במדרש ב ‪ r‬בחרן נון הפיכה לומר ע*כ חרון אך בעולם הובא‬ ‫)ג(‬
‫בפירש׳י פ׳ נח בסופו ויסכן הכוונה בדבריהם ע פ׳י מאמרם בילקוס‬
‫האזיני כ«‪:‬ולד אברהם מהו אומר ואח לצרה יולד )משלי י׳ז( ‪:‬‬
‫רבה ‪ ) :‬ה( עיין רבה במדבר פ׳ חוקח מי יסן סהור מסמא לא אחד‬ ‫)ר( ב ר א ? ‪ 8‬י ת‬
‫)איוב יד( מי עשה כן מי צזס כן מי גזר כן לא יחודו של עולם ‪:‬‬
‫מדרש‬
‫ט ‪51‬‬ ‫מרדכי‬ ‫או ת נ ם א ‪ “0‬א‬
‫והיה צליק מסחלסו ועל סופו כי נאסר‬
‫עליו אחל היה אברהם )יא( וכמו שנקרא‬
‫הקב׳ה אחל כן נקרא הוא בסואר האחל ‪.‬‬
‫אשל היה אברהם כי אחל קראסיו ואברכהו‬
‫ואיבהו ועול אמרו ז׳ל יש אחל ואין שני‬
‫)רבה קהלס( זהו אברהם )יב( והקב׳ה‬
‫צופה ומביט על סוף כל הלורוס אשר נצמח‬
‫ממנו בזכוסו ברא העולם כמ׳ש אלה סוללוס‬
‫השמים והארץ בהבראם אוסיוס באברהם‬
‫כמאמרם ז׳ל בביר בזכוס אברהם הה׳ל‬
‫אחה עשיס אס השמים ואס הארץ וכו׳‬
‫בזכוס מה בשביל אחה ה׳ האלהים אשר‬
‫בחרס באברם וכו׳ )נחמיה נד( ‪(T) C‬‬
‫ומזל צלק היה מאיר לו צדקה היסה צווחס‬
‫)אומרס‬
‫מאמר‬
‫מזני ח ח ב' ך‪.‬וי מ או ה מלך יפיך ליפוסךבטולם‬
‫כי הוא א דזנ ץ‪ .‬וי א מרה׳ אל אברהם )ו(‬
‫והוא באשר הופיעה אורו של אברהם אבינו‬
‫ע׳ ה הביע וראה והבין וחקר וחצב ועלמה‬
‫ביד> הבריאה שנאמר ואס הנפש אשר טשו‬
‫בחרן מיל על ה עליו אלון הכל יח׳ש לעל‬
‫ימשיכו בחיקו ונשקו על ראשו וקראו‬
‫אברהם אוהבי וכרס בריח לו ולזרעו על‬
‫עולם שנאמר והאמין בה׳ ויחשבה לו‬
‫צלקה )ז( ועל א׳ א לא היה אלם שקראו‬
‫להקגדה אלון אלא אברהם שנאמר ה׳‬
‫אלהים )ת( ובן שלשה שנים הכיר אס בוראו‬
‫שנאמר עקב אשר שמע אברהם בקולי ) ט(‬
‫וקייסצל הסורה כולה אפילו עירוב סבשילין )‪C‬‬

‫)י( מ ד ר ש ב״ר פ׳ ל׳ט גם בילקוט ‪) :‬ז( עיין סוף ספר יצירה ‪:‬‬
‫>ח( מ א מ ר רשב׳י )ברכוס ג׳( עיין סוס׳ ומהרש׳א שם שזולס שם הדה שמורה על‬
‫האחלוס קראו בשם אלני המורה על השגחה והיכולס ‪:‬‬
‫) ט( ג ר ד י □ ל׳ב עיין רש׳י והרץ שם שכל שטחיו היו קע״ה שנים ועקב עולה קע׳ב‬
‫נמצא כי מן שלשה שנים והלאה הכיר אס בוראו וכן מט א ר באסחר‬
‫רבה פרשה ו׳ עיי׳ש ‪:‬‬
‫)י( ע י י ל יומא )לף כ׳ ח( ועיין מהרש״א בחילושי אגלוס שם מה שנקט עירוב סבשילק‬
‫י מכל מצוס לרבנן והביא בשם ספר יוחסין שכחב בזה סול שאברהם חילש‬
‫העולם שנאמר הרימוסי ילי כו׳ וכבר ילוע כי טע ם עירוב משום זכור אס יום השבח‬
‫כו׳ שמורה על חילוש העולם עכ׳ל ה מ ה ר ש ^‪:‬‬
‫)יא( כ מ ד ר ^ צ מ ז׳ל כל מקום שנאמר בו היה הוא ססחלחו ועל סופו והוא הכיר אס‬
‫בוראו מן ג׳ שנים והלאה )משעה שהחינוק מסחיל ללבר( וללעס ריש‬
‫לקיש שבן מ״ח שנה הכיר אס בוראו הנאמר היה שהיה מסוקן להלריך אס כל העולם כולו‬
‫בהשובה )ביר פ׳ ל׳(‪:‬‬
‫)יב( ר ב ה קהלס עיי׳ש שמבאר סחלה על הקב׳ה ואח׳כ ל׳א־ש אחל ואין שני זה אברהם‬
‫והוא יסכן ע׳ ל שאמרו ז׳ל) חגיגה ל׳ג( אחם עשימוני‪.‬חטיבה אחס בעולם שנאמר‬
‫שמע ישראל כו׳ ה׳ אחל אף אני אעשה אסכם חטיבה אחס בעולם שנאמר ומי כעמך‬
‫ישראל גוי אחל ב א ק נמצא כמו שנאמר אצל הקביה מעלס חואר האחל כן נאמר סואר‬
‫הזה גם אצל ישראל ואברהם הוא ראש ויחס ישראל והוא הכיר אחלוסו ויחולו יח׳ש‬
‫לכן נאמר סואר אחל גם על אברהם כמו שמסואר בו האחל האמחי השי׳ח והבן‪:‬‬
‫)יב( ר ב ה בראשיס י׳ב וביאור המלרש שהעולם נברא בחסל שנאמר כי אמרפי עולם‬
‫חסל יבנה )חהלים פ׳ ט( ואברהם זכה למלה החסל שנאמר )מיכה ז׳( חחן‬
‫אמס ליעקב חסל לאברהם )רבינו בחיי בראשיח( ועיי׳ש ע׳ ל הקבלה ]וילוע למשכילים[‬
‫מוולס נברא בה׳א אחרונה של שם הויה כו׳ וה׳א אחרונה נתוספח לאברהם שנחנה לו כח‬
‫ההוללה )ועיץ ברכיט בחיי פ׳ לך(‪:‬‬
‫‪ Q W D C‬שינוי שמו בהוספה ה׳ א טולה רס׳ח נמנין אברי האלם שהם רס׳ח והם כנגל‬
‫רמ׳ח‬
 ‫מרדכי‬ ‫אות ג מאמר א‬ ‫מאמר‬ ‫‪52‬‬

‫ה׳)בראשית י'ח( )יט( וכשהיה הקב׳ה נפנור‬
‫מאמו והיה צריך לדבר עם המלאכים אמר‬
‫לו הפער בשלום שנאמר ויעל אלהים מעל‬
‫אברהם )בראשית י׳ז( )נ( וכשדבר אתו‬
‫היה יושב והשכינה עומדת שנאמר והוא יושב‬
‫)שם י׳ח( )נ א( והיה חביב עליו ביותר ואמר‬
‫הקב׳ה איני עושה דבר נזון מדעתו שנאמר‬
‫המכסה אני מאברהם אשר"אני עושה‬
‫) ש ס()נ כ( כי במחלה היה סוד ד׳ ליראיו‬
‫ואח*כ לישרים סודו ואח׳כ לנביאים אמר‬
‫הקב׳ה אברהם ירא אלהיםגם ישר גם נביא‬
‫המכסה אני מאברהם)כג( ולכל הנביאים נראה‬
‫הקב‪-‬ה בחזיון ולא׳א בחזיון ובמראה )נד(‬
‫וכשמזכירו מברכו ' שנאמר המכסה אני‬
‫מאברהם כו׳ ואברהם היה יהיה לגוי גדול‬
‫ט׳ )שם( ) נ ה ( ועליו נאמר אב המון‬
‫גוים נתתיך אב נתמיך באומות בחיר חביב‬
‫מלך‬
‫ואומרת אם אין אכרהס עושה אותי‬
‫מי שיעשה אותי ) ‪ ( T‬ונקרא‬ ‫אין‬
‫תמים שנאמר האל תמים דרכו זה‬
‫אכרהס שנאמר התהלך׳ לפני והיה‬
‫ממים )פזו( ונאמר ומצאת את לכבו‬
‫נאמן לפניך )נחמיה מ׳( וכאשר מל את‬
‫עצמו נקרא שלם )טז( וכך דרשו עליו‬
‫כבכורה בתאינה בראשיתה ראיתי אבותיכם‬
‫)הושע ע׳( מה התאנה הזו אין בה פסולת‬
‫אלא עוקצה בלבד כך העבר אותה התהלך‬
‫לפני והיה תמים כו׳ )יז( וכרות עמו‬
‫הברית שהיה הקב׳ה אוחז ואברהם חומך)יח(‬
‫ואמר לו הקב׳ה מד שלא מלת בני אדם‬
‫ערלים באו אצלך עכשיו אני בכבוד!‪ :‬עלה‬
‫עליך שנאמר וירא אליו ה׳ *( ולא עוד‬
‫שנגלה אליו אלא שהיתה השטנה ממתנת‬
‫לאברהם שנאסר ואברהם עודנו שמד לפני‬
‫‪----------------------‬‬

‫רמ״ח מצות עשה שבתורה וזה שאמרו ד ל ) ע ר י ם דןז ל*ב( ואמר רמי בר אבא כתיב‬
‫אברם וכתיב אברהם בתחלה המליכו הקב״ה על רמ׳ג אברים ולבסוך המליכו על רמ׳ח‬
‫אברים אלו הן שתי עינים ושתי אזנים וראש הגויה ועיין פי׳ הרץ והרא׳ש שם שהם אבריס‬
‫המסרסרים בעבירה ואינם מסורים ביד האדם ומרוב צדקתו מסרם בידו כדכתיב )שמואל‬
‫א׳ ב׳( רגלי חסידיו ישמור כשאדם מתגבר על יצרו סון‪ £‬שהקב׳ה מוסרם בידו והר׳ן פירש‬
‫שהם אברים שאינם ברשותו שהרי בעל כרתו ישמע ויראה ולבסוך כשנימול המליכו הקב׳ה‬
‫אפילו על אלו שלא יסתכל ולא ישמע כי אם דבר מצוה ‪:‬‬ ‫‪,‬‬
‫)יד( י ל ק ל ט ישעיה מ׳ א ע״ פ מי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו‪) :‬טו( ב ‪ r‬מ׳ ד‪:‬‬
‫) טי( נ ד ר י ם ‪ .‬ל׳א תנחומא פ׳ לך ואולי הכוונה שנעשה אז שלם בכל אבריו שהם כנגד‬
‫רמ׳ח מ׳ ע ואולי זאת כוונת רש׳י דל שם ל׳ב ד״ה אלו הן שאחרי שמל‬
‫נעשה שלם בכל אבריו והרץ והרא׳ש פירשו שם בענין אחר עיי׳ש ועיין אות ח׳‪.:‬‬
‫)יז( )ב׳ר מ׳ו(‪) :‬יח( חנחומא וב׳ר ‪:‬‬
‫*( )ב ‪ r‬מ״ח(‪) :‬יט( רבה שם ‪:‬‬
‫)נ ( ^ ‪ □ 2‬ומכאן דרשו הנפמר מחבירו בין קמן ובין גדול צריך לימול רשות ממי אתה‬
‫למד מאברהם עיי׳ש במתנות כהונה‪:‬‬
‫)נא( ש □ וחתן לי מגן ישעך זה אברהם שנאמר אנכי מגן לך ימינך תסעדני כו׳וענותך‬
‫תרבני מה ענוה הרבה הקב״ה לאברהם שהיה יושב והשכינה שמדת ביקש‬
‫לעמוד א׳ל הקב׳ה שב אתה סימן לבניך וכו׳ כך בניך יושבים והשכינה עומדת שנאמר‬
‫אלהיס נצב בעדת אל )תהלים כ״ב(‪) :‬נג( רבה שם‪:‬‬
‫ש ם עיי׳ש שמוכיח כולן מן הכתובים ‪) :‬נ ד ( ילקזע לך ;‬ ‫)בג(‬
‫) פ ה( ט ? ח דרשו חז׳ל זכר צדיק לברכה ]יומא לז[ ‪:‬‬
‫ומזה‬
‫כז ‪53‬‬ ‫מרדכי‬
‫כלו סג יחדיו שנעשו סיגים שעשו‬
‫עצמם אלהות אין עושה מוב אין גם אחד‬
‫שלא היה אברהם עמהס שנאמר אחד היה‬
‫אברהם ) כ ט ( גם דרשו עליו הכתוב ואת‬
‫כל אלה ידי עשתה )ל( גס דרשו עליו כל‬
‫קפימל קי׳א קי׳ב שבתהליס שנאמרים‬
‫על אברהם אבינו עה׳ש מרף נתן ליראיו‬
‫יזכור לעולם בריתו אשרי האיש ירא את‬
‫ה׳ במצותיו חפץ מאד גם דרשו עליו‬
‫הכתוב הנה עין ה׳ אל יראיו להציל ממות‬
‫נפשם ולחיותם■ ברעב )תהליס ל׳ג( )לא(‬
‫גס דרשו עליו הכתוב לא יבושו בעת רעה‬
‫ובימי רעבון ישבעו)תהליס ל׳ז()לבג( גס‬
‫דרשו עליו הפסוק רודה צדקה וחסד ימצא‬
‫חיים וכבוד )משלי כ׳ח( זה אברהם )לג(‬
‫וכן דרשו הולך צדקות זה אברהם )לד( גס‬
‫דרשו עליו אשרי האיש זה אברהם שנאמר‬
‫השב‬
‫אות ג מאמר א‬ ‫מאמר‬
‫מלן־ נפפיך )כו( ונקרא נדיב שנאמר‬
‫נדיבי עמים נאספו עם אלהי אברהם )כז(‬
‫נאמר יפיפית מבני אדם)פהליס מ׳ה(‬
‫נושיפית בעליונים שנאמר אראלים צעקו‬
‫י«צה )ישעיה ל׳ב( נתיפית בתמחוניס שנאמר‬
‫נשיא אלהיס אתה בסוכינו )בראשית כ׳י(‬
‫ועליו נאמר מי יעלה בהר ה׳ ומי יקום‬
‫במקום קדשו נקי כפיס ובר לבב אשר לא‬
‫נשא לשוא נפשי ולא נשבע למרמה כו׳‬
‫)תהליס כ״ד( )כח( ישא ברכה מאת ד‬
‫וכו׳ וכן דרשו חז׳ל על פסוק לא ישבתי עם‬
‫מחי שוא מדבר 'באברהם שאמרו לו דור‬
‫הפלגה הבה נבנה לנו עיר ומגדל וכו׳ אמר‬
‫להם הנחתם מגדל עוז שסה׳ ואתם אומרים‬
‫ונעשה לנו שם וה׳ הפיצם ‪ .‬ועל ענין זה‬
‫נאמר )תהליס נ׳ ג ( אלהיס משמים השקקן‬
‫על בני אדם שהיה הקב״ה משקין‪ £‬עליהם‬

‫) כו( ל מ ז ה דרשו זיל מנין לנומריקוןמן התורה ]שבס ק׳ה[ ; )כז( )סוכה •מ׳ט( מה יפו‬
‫פעמיך בנעליסבת נדיב בתו של א׳ א שנקרא נדיב שנאמר נדיבי עמים נאספו‬
‫עם אלהי אברהם ולא יצחק ולא יעקב אלא אברהם אבינו שהיה תחלה לגרים ‪:‬‬
‫סהליס‪ .‬מי יעלה בהר ה׳ זה אברהם שקראו הר שנאמר בהר ה׳ יראה‬ ‫ילקוט‬ ‫>כח(‬
‫ומי יקום במקום קדשו זה אברהם שנאמר וישכס אברהם בבוקר וילך‬ ‫י‬
‫■אל המקום אשר אמר לו האלהיס נקי כפיס זה אברהם שנאמר אס מחומ ועד שרוך נעל‬
‫ולא נשבע למרמה שנאמר הרימותי ידי אל ה׳ כו׳ ישא ברכה מאת ה' זה אברכם שנאמר‬
‫וה' ברך את אברהם בכל ‪ :‬ל א אחלל בריתי ‪ .‬הברית שהבמחתי לאברהם ואמרתי לו כי ביצחק‬
‫יקרא לך זרע ומוצא שפתי לא אשנה שאמרתי לו קח נא את בנך כר והעלהו לעולה כר כי‬
‫יש לעץ תקוה ]איוב ד [ יש לא׳א תקוה אם יכרת ועוד יחליף אס יאמר עליו כרות הברית‬
‫ועוד יחליף מצות ומעשים מוביס ויונקתו לא תחדל זו לחלוחית שלו מריח מיס יפריח‬
‫מריס מצות ומעשים טובים יפריח ]איוב י״ד[ )ב״ר ס׳א( ‪ ) :‬כ ט( ילקוט תהליס כ״ד ‪:‬‬
‫)ל( ב א ב ר ה ס הכתוב מדבר שהיה חרד על דבריו של הקב׳ה שוחט השור זה אברהם‬
‫שנאמר ואל הבקר רץ אברהם כר זובח השה כשהקריב את יצחק בנו‬
‫•אלהיס יראה לו השה לעולה )תנחומא הובא בילקיט ישעיה ס׳ז(‪:‬‬
‫שם הנה עין ה' אל יראיו זה אברהם שנאמר )בראשית כ׳ב( כי פתה‬ ‫)לא( בילקוט‬
‫ידעתי כי ירא אלהיס אתה ‪ .‬למיחליס לחסדו זה אברהם שנאמר חתן‬ ‫׳‬
‫אמת ל י ע ^ חסד לאברהם להציל ממות נפשם ‪ .‬מן נמרוד ‪ .‬ולחיותם ברעב זה אברהם‬
‫שנאמר ויהי רעב בארץ וירד אברס מצרימה )ילקוט שם( ;‬ ‫‪.‬‬
‫)לב( י ל ק ו ט שס ‪) :‬לג( רודף לדקה וחסד שנאמר ושמרו דרך ה' לעשות לדקה ומשפט ‪.‬‬
‫ימלא חיים שנאחר ושני חיי אברהם קע׳ה שנה ‪:‬‬
‫)לד( ב ״ ר מ׳ח מגיד מראשית אחריח שהכל צפוי לפני הקב׳ה אשכול אוהבו של אכרהס‬
‫ונקרא אשכול על אודות כאשכול אשר כרתו משם בנ״י יכל אשר יעשה יל^ח‬
‫זה‬
 ‫מרדכי‬ ‫אות ג מאמר א‬ ‫מאמר‬ ‫‪54‬‬

‫מגיירת נשים ועליו דרשו אל יקנא לבך‬
‫בחסאים כ׳ א ביראת ה׳ כל המם )משלי‬
‫כ׳ג( אלמלא שקנא אברהם לא היה קונה‬
‫שמים וארן שאמר למלכי צדק כיצד‬
‫יצאת מן התיבה )כלומר באיזה זכות‬
‫שלא‬ ‫רבה‬ ‫תהום‬ ‫משסף‬
‫הפכו את התיבה( א׳ל בצדקה שעשיתי‬
‫שנתתי אוכל לפני בהמה חיה ועוף אמר‬
‫אברהם אס הוא ניצל שפרנס חיה ועוף‬
‫אם יעשה בבני אדם שהם בצלמו של הקב׳ה‬
‫על אחת כמה וכמה מיד ויסע אשל בבאר‬
‫שבע )ילקיס שם( וכן דרשו אתוס לנו‬
‫קסנה זה א׳ א שאיחה אס כל באי העולס‬
‫לעבדות ה ׳ ) מ ( ולפי שהקב׳ה מנסה את‬
‫הצדיקים )לז( כן נסה אותו הקב׳ה בעשרה‬
‫נסיונות והאחרון נכבד בעקידת יצחק וזה‬
‫שדרשו ה׳ צדיק יבחן זה אברהם )ל ח(‬
‫ובנס של אור כשדים כשהשליכו נמרוד‬
‫לכבשן האש לא ירד עמו לא מלאך ולא‬
‫שרף אלא הקב״ה בכבודו ובעצמו שנאמר‬
‫אני ה׳ אשר הוצאתיך מאור כשדים)בראשית‬
‫סו ( ) ל ט ( וירח ה' את ריח הניחוח דרשו‬
‫ז׳ל זה ריחו של אברהם שהיה עולה מכבשן‬
‫האש ומקובל כמו קרבן )ם( והוא היה‬
‫מתפלל על העקרות והם נמןדות ועל‬
‫החולים ונ ת ר פ או) מ א( וקבע מקום לתפלתו‬
‫ועל זה דרשו כל הקובע מקום לתפלתו‬
‫אלהי‬
‫השג אשת האיש כר אשר לא הלך בעצת‬
‫רשעים אלו דור הפלגה ובדרך חשאים לא‬
‫עמד א^ הסדזמים ובמושב לצים לא ישב‬
‫זה אבימלך שאמר לו כשוב בעיניך שב ולא‬
‫קבל כי אם בתורת ה׳■ מפצו כר מהיכן‬
‫נצלתם‬ ‫לסד תורה הכליות היו נובעין לו סכמה שנאמר'‬
‫אף לילות יסרוני כליוחי )ילקינן תהלים א׳(‬
‫וכן אמרו ז׳ל ושמר לך ה׳ אלהיך את הברית‬
‫ואת הסםד)דברים ר( אברהם נתן לבניו‬
‫שני אריסין צדקה ומשפמ שנאמר כי ידעתיו‬
‫כר ושמרו דרך ה׳ לעשות צדקה ומשפנו‬
‫)בראשית י׳ ח( אף הקב״ה זקף להם כנגדן‬
‫שני אריסין ‪ .‬החסד ‪ .‬והרחמים ‪ .‬שנאמר‬
‫ושמר ה׳ לד את הברית ואת החסד וכר‬
‫אבדו ישראל את שלהן שנאמר ההופכים‬
‫ללענה משפמ אף הקב״ה נמל את שלו עמדו‬
‫וכשרו והביאו אותן שר אריסין שנאמר‬
‫ציון במשפמ ספדה ושביה בצדקה )ישעי׳‬
‫א׳( אף הקזדה מביא שלו שנאמר וחסדי‬
‫מאתך לא ימוש נו׳)י שעיה נ׳ ד( אמר הקב׳ה‬
‫אלו ואלו יעשו עשרה בראש בני שנאמר‬
‫וארשתיך לי בצדק ובמשפס בחסד וברחמים‬
‫וכר )דברים רבה( ועליו נאמר )ישעיה מ׳(‬
‫ראו איים ויראו ויחזק חרש את צורף אומר‬
‫לדבק סוב )ל ה( שאמרו ראוי לדבק באלוה‬
‫של אברהם כדרשם ז׳ל על הנפש אשר עשו‬
‫בחרן שהיה אברהם מגייר אנשים ושרה‬

‫זה אברהם שהרעיש כל מלכי מזרח ומערב שנאמר מי העיר ממזרח צדק )פרקי ר׳׳א( ‪:‬‬
‫מ ה איים מסויימים בים כך אברהם מסויים בעולם צורף זה אברהם שנצרף‬ ‫)לה(‬
‫בכבשן האש‪ .‬אומר לדבק סוב ראוי לדבק באלוה של אברהם‪ .‬ילקוט שם‪:‬‬
‫)לו( ר ב ה וילקוס ‪) :‬לז( עיין ב׳ ר וילקוס ישעיה ‪ .‬משל ריב׳ח הפשתני הזה בשעה‬
‫שיודע שהפשתן שלו יפה ‪ .‬כ׳ז שכותשה היא משתבחת כותשה כך הקב׳ה‬
‫אינו מנסה את הרשעים אלא הצדיקים עכ׳ל ‪:‬‬
‫)לח( ב ״ ר ילקוס תהליס י׳ ג ועיין פרקי ר׳ א שחושב שם כל העשרה נסיונות ועיין‬
‫במחזור יוה׳כ ‪:‬‬
‫)לט( מ ד ר ש ילקוס ועיין פסחים )דף קי׳ח( שרצה גבריאל לצנן הכבשן אמר לו‬
‫הקב׳ה אני יחיד בעולמי והוא יחיד בעולמו נאה ליחיד להציל את‬
‫היחיד עיין מהרש׳א חידושי אגדות שם דכתיב אצלו אחד היה אברהם עיי״ש ‪) :‬ם( שם נ‬
‫רבה ל׳ס ‪:‬‬ ‫בראשית‬ ‫)מא(‬
‫ברכות‬
‫‪55‬‬ ‫כח‬ ‫מרדכי‬
‫ראשון שקראו להקב׳ה אדון באמרו אדני‬
‫אלהים מה תתן לי ואנכי הולך טרירי נכר‬
‫ומרגליות י טובה היתה תלויה בצוארו של‬
‫א׳א שכל הרואה אותה אם היה חולה מיד‬
‫היה מתרפא שנאמר וה׳ ברך את אברהם‬
‫בכל )בראשית כד( וכשמת נטלה ה קב׳ה‬
‫וקבטה בגלגל חמה שנאמר וזרחה לכם‬
‫יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה )מלאט‬
‫ג( ) ט ה( והוא היה מכניס אורחים וביתו‬
‫פתוח לרוחה שרן לקראת המלאכים וביקש‬
‫מאת השכינה אל נא מטבור מטל טבדך‬
‫ומזה דרשו חדל גדולה הכנסת אורחים‬
‫יוסר מהקבלת פני השכינה )טו( וא׳א היה‬
‫א' מה׳ קניניס שקנה הקב״ה בעולמו מורה‬
‫שמיס‬
‫אות נ מאט־ א‬ ‫מאמר‬
‫אלהי אברהם בטורו ) ט ב ( ואצל מלחמת‬
‫המלכים היה משליך טליהס קש ונטשו‬
‫חצים טפר ונטשו חרבות ונהפוך הוא‬
‫כשהיו הם משליכים טליו חרבות נטשו טפר‬
‫חצים ונטשו קש שנאמר ורדפם יטבור‬
‫שלום )ישטיה מ׳א( ]ב״ר סימן מ׳ב[ ‪:‬‬
‫ו א ח ר י הנצחון הגדול אשר נצח במלחמתו‬
‫התפלל ואמר רבון כל הטולמים‬
‫לא בכח ידי טשיתי חיל רק בכח ימינך כי‬
‫אחה מגן לי בטוה׳ז ובטוה׳ב וטנו הטליונים‬
‫אחריו ברוך אלהי אברהם )מג( ומתפלתו‬
‫שהתפלל טל אחרים דרשו דל המתפלל טל‬
‫חבירו הוא נטנה מחלה )מד( והוא היה‬

‫) מ ב( ב ר כ ו ת )דך ד ט*ב( אמר ר׳ חלבו כל הקובט מקום למפלתו אלהי אברהם‬

‫‪.‬בעזרו וכשמת אומרים ט^ו אי עניו אי חסיד מתלמידיו של א׳א‬
‫ומנא לן דקבע מקום לתפלתו שנאמר אל המקום אשר עמד שם ואין ממידה אלא ספלה‬
‫שנאמר ויטמוד פנחס ויפלל ועיין מהרש׳א ח׳א שם שכל הקובט מקום מייחד כחוס אלהים‬
‫לשם האחד האמתי ‪ .‬שנאמר וי שכס‪ .‬שאמר לו הקב׳ה והיה ברכה בך‪.‬חוסמין בשם‬
‫המיוחד שעל ידי נתייחד שמו ית׳ בעולם וראוי לומר עליו אי חסיד הוא שמבקש צרכיו‬
‫ממדס הרחמים כו׳ עיי׳ש ‪:‬‬
‫)מג( י ל ק ו ט רבה שם ‪) :‬טד( ב׳ ק )דך צ׳ב( דכסיב ויתפלל אברהם בעד אבימלך‬
‫ואמהוסיו וכו׳ וכתיב וה׳ פקד אס שרה‪ :‬הנשיאים ביום הראשון הקריב‬
‫נחשון כנגד ינ ר ה ם הראשון שהודיע כח אלהים לכל באי העולם רבה נשא ‪ :‬ביוה׳כ כדאי‬
‫הוא א׳א ;גפר אס כולם ו מ׳ ט האדם הגדול בענקים במאזנים לעלות ‪ .‬מתכפרים להם‬
‫בחודש שמזלי מאזנים ‪ .‬עשרה מכוס שהביא הקב׳ה על מצרים במצרים כנגד עשרה‬
‫נסיונוס שנתנסה א׳ א ועמד בכולם מדרש ב׳ר כ׳א ‪:‬‬
‫) ט ה( י ל ק ו ט שם אך בגמ׳ ב׳ב )דך ט׳ז( בנוסחא אחרת שכל חולה הרואה אותה‬
‫מיד נתרפא וכשמת תלאה הקב׳ה בגלגל חמה אמר אביי היינו דאמרי‬ ‫*‬
‫אינשי אידלא יומא אידלא קצירא ועיין רש׳י שם כשהוגבה השמש הוקל החולי וכן הוא‬
‫בילקוט חיי שרה‪ .‬שמעתי מפי אדמו׳ר הרב הגאון הקדוש מו׳ה יעקב אריה שליט׳א‬
‫האב׳ד דק׳ ק ראדזטמין הכוונה בזה כשהחולה מבקש רחמים מהשי׳ס מצד החסד ‪ .‬אז‬
‫ישלח דבר‪ .‬י־רפאנו ‪ .‬וזהו הכוונה‪ ,‬הנה עין ה׳ אל יראיו למיחלים לחסד׳ו להציל ממות‬
‫נפשם ‪ .‬וידוע שא׳א ה־ה אחוז במדס החסד ‪ .‬ומרגליות טובה הוא משל טל מדס החסד ‪,‬‬
‫וכל חולה שמכתכל בזו המדה לבקש מצד רחמים וחסד ולהחליט ^בבו כי הוא אינו‬
‫כדאי מצד מעשיו הטובים רק שיחוננהו מאוצר מתנת חנם מיד נתרפא ע' כ לשונו‬
‫הקדוש ‪:‬‬ ‫‪.‬‬
‫)מר( ש ב ת )דך קי׳ז( שמעתי מפי הרב הקדוש בוצינא קדישא חסידא ופרישא מו׳ר‬
‫הרב ר׳ יצחק מווארקי נ׳ ט אשד התאכסן בביתי כמה פעמים על שבת‬
‫ופעם אחת ביום ה׳ בא לשבות ועמד לפני הפתח ואמר שנוסע הלאה ולא ישבות‬
‫ואנכי‬
 ‫מרדכי‬ ‫אות ג מאמר א‬
‫ברכיה אומר בזכוח אברהם אני בוקע ■להם‬
‫הים בזכוח ויבקע עצי עולה ויבקעו המים ‪.‬‬
‫והחכמה תעוז לחכם מעשרה שלימים שהיו‬
‫בעיר זה אברהם מן נח עד אברהם היו‬
‫עשרה דורות ומכולם לא דברתי אלא עמך‬
‫ויאמר ד אל אברס לך לך )ילקוס לך( ועוד‬
‫הבמיח לו השי׳ת ואעשך לגוי גדול זהו‬
‫שאומרים אלהי אברהם ואברכך זהו שאומרים‬
‫אלהי יצחק ואגדלה שמך זהו שאומרים אלהי‬
‫יעקב יכול יהא חותמין בכולן ת׳ל והיה‬
‫ברכה בך חותמין ואין חותמין בכולן )גג(‬
‫ועוד אמר לו ה ק ב׳ ה צא וכבוש הדרך לבניך‬
‫אתה מוצא כל מה שכתוב באברהם כתוב‬
‫בבניו )גד( ובמדה שאדם מודד מודדין לו‬
‫כל מה שעשה א׳ א למלאכי השרת שלם‬
‫הקב׳ה לבניו אברהם ליוה למה׳ש שנאמר‬
‫ואברהם הולך עמס לשלחם והקב׳ה ליוה את‬
‫בניו במדבר ארבעים שנה באברהם כתיב‬
‫יוקח נא מעמ מיס ואקחה פת לחם ואל‬
‫הבקר רן וכו׳ והקב׳ה הוריד להם המן‬
‫והעלה‬
‫מאמר‬ ‫‪56‬‬
‫שמיס ו א ^ אברהם ישראל בהמ׳ק) שנא' אצל‬
‫כ׳ א ענין קנין( ואצל אברהם כ׳ ברוך אברם‬
‫לאל מליון קונה שמיס וארן ) מז( והוא א'‬
‫מיזמשה הו׳א שהם למובה שנאמר הו׳א‬
‫אברהם וכמיב אצל הקב׳ה הו׳א ה׳ אלהינו‬
‫בכל הארןמשפמיו )מח( והוא מן ג׳ מציאות‬
‫שמצא הקב׳ה ואיזד מהם אברהם שנאמר‬
‫ומצאת את לבבו נאמן לפניך )ניזמיה מ(‬
‫)מט( והוא מן ארבעה שיצא להס ‪.‬מינימין‬
‫בעולם )נ( שנאמר ואעשך לגוי גדול ועוד‬
‫הבמיח לו השי׳ת ואמר לו אומה אומה‬
‫שכתוב בה כי מי גוי גדול אשר לו אלהיס‬
‫קרובים אליו אני מעמיד ממך ״ואעשך*‬
‫שאני בורא אומך בליה חדשה ואמה סרה‬
‫ורבה ולא הי' שוס אדס פרה ורבה עד שנמברך‬
‫)ג א( והיה כהן גדול שנאסר ואעשך לגוי‬
‫גדול וכמיב הכהן הגדול מאחיו וכתיב אמה‬
‫כהן לעולם מל דברמי מלכי צדק )נ ב(‪.‬‬
‫בשביל הבנוחה לאברהם * פרן הקב׳ה את‬
‫הי ם‪ .‬מכילתא ‪ .‬ובמדרש רבה בשלח ל׳‬

‫ואנכי הכינותי כיאות וכראוי לו אז נבהלתי והפצרתי שיבא לביתי ובא לביתי ואמר אז‬
‫הגד נא מצוה נשגבה כהכנסת אורחים שגדולה מהקבלת פני השכינה היכן מבואר‬
‫בתורה ומצות לא תחסום שור בדישו מבואר בין מ׳ ע והמצוה הגדולה מהכנסת אורחים‬
‫נכלל במצות ואהבת לרעך כמוך והשיב כי לא יתכן היה לבאר המצוה בתורה באר הימב‬
‫כי היו מקבלים את האורח הבא והיו מברכים עליו כמי על שאר המצות והיו מעכבין‬
‫אותו ולפעמים הוא נחון לדרכו ומפסידו הפסד רב אס יעכבנו‪ .‬והוסיף להמשיל כי‬
‫אתה איש מסחר ויש לך עסק קבוע לזמן ולשעה אס יעכבוך להאכיל ולהשקות תפסיד‬
‫ממרח נסיעתך ע*כ נכללה המצוה בואהבת לרעך כמוך אס לא יוכל אל תעכבנו ואם‬
‫הזמן נכון ויאות אז קבלהו וכבדהו ונסע לדרכו זכותו יגן עלינו ;‬
‫) מז( א ב ל ת פ׳ו ובפסחים )דף פ*ז( סישב רק ד' קנינים ולא חישב את אברהם ‪,‬‬
‫הנכון בזה כי אברהם וישראל הוא אחד הוא האב והשורש וישראל הס‬
‫בניו וענפיו ‪:‬‬
‫ל*ז ‪ ) :‬מ ט( ב*ר פ' כ״ס ‪:‬‬‫ב״ר‬
‫)מח(‬
‫ש ם פ' ל׳ס ‪) :‬גא( שם פ' הנ׳ל ‪:‬‬ ‫)נ(‬
‫)גב( י ל ק ל ^ י‪,‬הליס ק*י ‪:‬‬
‫)נג( ע ס ח י י ם )דף קי׳ז( עיין מהרש׳א שס תלמוד לימר והיה הוא אותיות של שם‬
‫הוי׳ה הכוונה שבו חותמי! בשם הוי׳ה ולא בטלן ‪:‬‬
‫)גד( עיין ב׳ר פ' מ*ו ‪:‬‬
‫כט ‪57‬‬ ‫מרדכ׳י‬ ‫אות ג מאמר א‬
‫אלא בזכות יום השלישי של א׳א )כה(‬
‫והקב׳ה הבסיחו ואמר לו שכרך הרבה מאד‬
‫אמר לו'בעוה׳ז עשיתי עמך חסד חנ ם‪.‬‬
‫ושכרך לעוה׳ב‪ .‬והקב׳ה ברכו‪ .‬וכתיב‬
‫ונברכו בך כל משפחות האדמה‪ .‬ומי ברך‬
‫אס אברהם ה ק ב׳ ה‪ .‬שנאמר וה׳ ברך אס‬
‫אברהם בכל> )גו( ואחרי כל אלה אמר‬
‫הקב׳ה לאברהם במה אברכך אס אומר לך‬
‫הודיעני בעולם הרי כבר הודעחני אם אומר‬
‫לך המליכני הרי כבר המלכתני אלא יהי רצון‬
‫שיהיו כל יוצאי‪.‬חלציך כמותך לכך נאמר‬
‫והיה כען שתול על פלגי מים שתול ששתלו‬
‫בגן ע דן ) נז ( ואותו היום שנפמר א׳א מ׳ה‬
‫מן העולם עמדו כל גדולי אומות העולם‬
‫בשורה ואמרו אוי לו לעולם שאבד מנהיגו‬
‫ואוי לו לספינה שאבדה קברנימה )ב׳ב ד'‬
‫צ׳א( )ועיין מהרש׳א חידושי אגדות( וזה‬
‫שדרשו ועלהו לא יבול זה יצחק )נח( וזהו‬
‫בן חכם ישמח אב זה יצחק כי ביצחק יקרא‬
‫לך זרע ובן כסיל תוגת אמו זה י שמעאל)נט(‬
‫וזה כי ביצחק ולא כל יצחק במי שמודה בשני‬
‫עולמים)ם( וזהו גיל יגילאביצדיק ויולד חכם‬
‫ישמח בו )משלי כ׳ג( בזמן שהוא צדיק בן‬
‫צדיק)סא( וזהו שאמר הכתוב הנה ברכתי אותו‬
‫והפריתי אומו והרבסי אומו זה יצחק ) סב(‬
‫וכיון שנולד יצחק מה אומר מובים השנים‬
‫מן האחד )סג( ויצחק הוא אחד מששה‬
‫שנקראו בשמוסם קודם שטלד) סד( ויצחק‬
‫הקב׳ה קראו בשמו שנאמר וקראת אס‬
‫שמו יצחק ומפני זה לא נשתנה שמו לעולם‬
‫כמו שמצינו אצל אברהם ויעקב שנשסנה‬
‫שמותם מאברם לאברהם ומיעקב לישראל‬
‫שאלו אבוסם קראו אותם ) ס ה(‪ .‬ויצחק חק‬
‫נפשיות‬
‫מאמר‬
‫והפלה להם הבאר והגיז להם השליו באברהם‬
‫כפיב והשפני מתח ה פן והקב׳־ה פירש להם‬
‫שבפה פגני כ בוד)יד ר וילקיפ( ובזכות יירא‬
‫ד רן לקראתם אמר הקב״ה אמה רצח שלש‬
‫ריצות אני ארון לפני בניך שלש ריצות ב מ׳ ת‬
‫ויאמר ה' מסיני בא וזרח משמיר למו הופיפ‬
‫מהר פארן )מדרש מנחומא( והוא התפלל‬
‫בפבור' בניו בין בית אל ובין המי ופ׳ז‬
‫אמרו ז׳ל למולם יקדים אדם ספלה לצרה‬
‫שאלמלא לא‪ ,‬הקדים א׳א מ׳ ה ספלה לצרה‬
‫לא נשתיירו משונאיהם של ישראל במלחמת‬
‫הפי שריד ופליס שנאמר הימרוך שופך לא‬
‫בצר )איוב ל׳ו( )סנהדרין ד מ׳ז(‪ .‬ובזכות‬
‫אברהם הוציא הקב״ה ' אס ישראל ממצרים‬
‫שנאמר כי זכר אס דבר קדשו אס אברהם‬
‫עבדו ויוציא כו' ברנה אס בחיריו )מהלים‬
‫ק׳ה( )רבה וילקימ בא( וגם קריעת הירדן‬
‫היה בזכותו שנאמר ויעמדו המים היורדים‬
‫מלמעלה קמו נד א' הרחק מאד מאדם העיר‬
‫)יהושע ג׳( אתה מצא כל הנסים שנעשו‬
‫לישראל בזכותו של אברהם היו יציאת מצרים‬
‫בזכותו כנדל קריעת ים סוך בזכותו שנאמר‬
‫לגוזר ים סון! לגזרים וכתיב בין הגזרים‬
‫האלה קריעת הירדן בזכותו שנאמר מאדם‬
‫העיר שמעת מימיך עיר שנקראס אדם אלא‬
‫על אברהם נאמר האדם הגדול בענקים מתן‬
‫פורה בזכותי שנאמר עלית למרום שביס‬
‫שבי לקחת מתנות באדם )סהלים ס׳ ח(‬
‫)מדרש ילמדנו( ודניאל ניצל מגוב אריות‬
‫ונענה בזכות אברהם דכחיב על מקדשך‬
‫השמם למען אדני)דניאל ‪ (' p‬למענך מיבעי׳‬
‫ליה אלא למען אברהם שקראך אדון)ברכות‬
‫ד׳ז ע׳ ב( ואן! אסתר לא נענה ביום השלישי‬

‫פרקי ר׳א ‪:‬‬ ‫)נה( ר ב ה וילקיני ‪) :‬נו( שם ‪) :‬נז(‬

‫)נ ה( י ל ק ל ט תהליס א׳ ‪) :‬נ ט( סנחומא ‪) :‬ם( ילקוט ס׳ ק׳ד ‪) :‬סא( ב׳ר פ׳ מ׳ז ‪:‬‬
‫) ס ב( י ל ק ו ט האזינו ‪) :‬סג( שם ‪ ) :‬סד( פרקי ר׳א ‪) :‬סה( ירושלמי ברכות )עיין רבינו‬
‫בחיי שם( כי אברס הוצרך הכתוב לשנותו לאברהם כי אב המון גויס‬ ‫*‬
‫נסתיך ויעקב נשתנה שמי ישראל ע׳ש כי שרית תבל יצחק לא אירעו לו מאורעות כמותם‬
‫כו׳ ומיום שנולד נתקדש ונתיישב בארן הקדושה ולא יצא משם לעולם ‪:‬‬
‫רבה‬
 ‫מרדכי‬ ‫אות נ מאמר א‬
‫כדי שיזכור לנו אפרו של יצחק )עב( והוא‬
‫המלמד סננורי׳ על בנ׳י יותר מ א׳ א ויעקב‬
‫וזהו שאמרו דל אמר ר׳ שמואל בר‬
‫נחמיני א׳ר יונתן מ׳ד ט אתה אבינו כי‬
‫אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו אתה‬
‫ד׳ אבינו גואלינו מעולם שמך )ישעי׳ ס׳ג(‬
‫לעת׳ל יאמר לו הקביה לאברהם בניך חטאו‬
‫לי אמר לפניו רבש׳ע ‪ .‬ימתו על קדושת‬
‫שמך‪ .‬אמר אימר לי׳ ליעקב דהוה לי׳ צער‬
‫גידול בניס אפשר דבעי רתמי עלייהו‬
‫אמר לפני רבש׳ע‬ ‫איל בניך חטאו‬
‫ימחו על קדושת שמך אמר לא בסבי‬
‫טעמא ולא בדרדקי עצה ‪ .‬אמר לו ליצחק‬
‫בניך תטאו לי אמר לפניו רבשיע‬
‫בני ולא בניך‪ .‬בשעה שהקדימו לפניך‬
‫נעשה לנשמע קראת להס בני בכורי‬
‫עכשיו בני ולא בניך ‪ ,‬ועוד כמה חטאו‬
‫כמה שנותיו של אדם שבעיס שנה דל‬
‫עשרין דלא ענשת עלייהו פשו להו חמשין‬
‫דל כיה דלילותא פשו להו כ׳ ה דל תרתי‬
‫סרי ופלגא דצלויי ומיכל ודבה*כ פשו להר‬
‫תרתי סרי ופלגא אס אתה סובל את כולם‬
‫מוטב ‪ .‬ואס לאו פלגא עלי ופלגא עלך ‪.‬‬
‫ואת׳ל כולם עלי הא קריבית נפשי ק מך‪.‬‬
‫פתחו ואמרו כי אתה אבינו אמר להם‬
‫יצחק עד שאתם מקלסין לי קלסו להקביה‬
‫ומחוי להו יצחק הקב׳ה בעינייהו מיד נשאו‬
‫עיניהם למרום ואומרים אתה ד׳ אבינו גואלינו‬
‫מעולם‬
‫מאמר‬ ‫‪58‬‬
‫נפשיזת לטולס י׳ כנגד פשרת הדברות‬
‫‪ 5‬׳ כנגד שנותיו של שרה ושרה הבת תשעים‬
‫שנה תלד ק׳ כנגד שנותיו של אברהם הלבן‬
‫מאה •שנה יולד ח׳ כנגד ס׳ ימי מילה)סו(‬
‫זזה שאמרו צדקת התם תיישר דרכו תם‬
‫זה יצחק תיישר דרכו של אליעזר )סז(‬
‫וחמשה בארות חפר כנגד חמשה חומשי‬
‫הורה עשק כנגד ספר בראשית שנתעסק‬
‫ה קב׳ ה וברא העולם שטנה כנגד ס׳ שמות‬
‫פ״ש וימררו את חייהם באר מיס חיים‬
‫כנגד ס׳ ויקרא שיש בו הלכות רבות שבעה‬
‫כנגד ס׳ במדבר רחובות כנגד משנה‬
‫תו ר ה) ס ח( ועקידחו של יצחק יעמוד לישראל‬
‫בכל עת )הגס שהיתה העקידה נסיון העשירי‬
‫של א׳ א ע׳ ה נזכר ביותר על שמו של יצחק‬
‫יען כי הוא מסר א׳ ע על קדושת שמו‬
‫יתברך‪,‬ומשאה באהבה ותבה כמאמרם זיל‬
‫וילכו שיניהם יחדיו זה לעקוד וזה להעקד‬
‫זה לשחוט וזה להשחט ויבואו אל המקום‬
‫כו׳ שניהם מביאים את האבנים שניהם‬
‫מביאים את האש שניהם מביאין את‬
‫העצים ) ס ט( ובשעה שישראל מעלין את‬
‫התמיד ע׳ ג מזבח וקורין את המקרא‬
‫הזה צפונה לפני ה׳ זוכר הקב״ה עקדת‬
‫יצחק ) ע( וכשעומדין בדין בר״ה דכתי׳‬
‫למשפטיך עמדו היום הבטיחם השי׳ת‬
‫שיהא מזכיר להם עקידת יצחק ) ע א(‬
‫ובתענית נותנין אפר מקלה בראש כל אחד‬

‫תנא דבי אליהו‬ ‫)סו( רבה ‪) :‬סז( שם ‪) :‬סח( רבה בראשית ‪) :‬סט( מדרש ילקוט ‪) :‬ע(‬
‫פ׳ ו׳ )ילקוט וירא דכ׳ח ע׳ב(‪:‬‬ ‫‪.‬‬
‫) ע א( י י ל ק ו ט תהליס קי׳ ט ‪ ) :‬ע ב( תענית דך ט׳ו ע׳ ב ודך ט*ז ע׳ א פליגי בה ר׳‬
‫לוי בר חמא ורבי חנינא חד אמר הרי אנו חשובי; לפניך כאפר וחד אמר‬ ‫׳‬
‫כדי שיזכור לנו אפרו שליצחק מאי בינייהו איכא ביטיהו עפר ס ת ם‪ .‬ע׳ ברבה בראשית פ׳‬
‫מ׳ ט ונומנין אפר מקלה כו׳ ח׳א זכותו של אברהם ‪ .‬וח׳א זכותו של יצחק ‪ .‬מ׳ד זכותו‬
‫של אברהם ‪ .‬ואנכי עפר ואפר ‪ .‬ומ׳ד זכותו של יצחק אפר בלבד )וכה בירושלמי מ׳ ד‬
‫זכותו של אברהם בין עפר בין אפר ‪ .‬ואנכי עפר ואפר ‪ .‬ומ׳ד זכותו של יצחק אפר‬
‫לבד( ואולי יתכן בש׳ס בבלי ‪ .‬הגס שלא מבואר זכותו של אברהם ‪ .‬מכוון לפלוגתא‬
‫דש׳ס ירושלמי ‪ .‬מ׳ד הרי אנו חשובי; לפניך כאפר נוהנין גס עפר ‪ .‬שמורה על עניוות‬
‫כמ׳ש אצל אברהם ואנכי עפר ואפר ‪ .‬ומ׳ד הפר כדי שיזכיר לנו חפרו של יצחק ‪ .‬הוא‬
‫רק אפר ‪ .‬וזה שאנזרו א׳ב עפר סתם ‪:‬‬
‫שבת‬
‫ל ‪59‬‬ ‫מרדכי‬ ‫אות נ מאמר א‬
‫התפארת‪ .‬ומעלתו שהוא איש תם יושב‬
‫אוהלים בשני אוהלים של שם ועבר‬
‫) ע ח( מצות עשה ול׳ת ) ע ט( ונולד‬
‫מ הול) פ( ועליו נאמר תמים תהי׳ עם ד׳‬
‫אלהיך )דברים ד ( כשאתה תם חלקת עם‬
‫ה׳ כ׳ י ) פ א ( וזש׳ה כי חלק ד עמו יעקב‬
‫חבל נחלתו כי מאברהם ויצחק יצאו פסולת‬
‫ויעקב כל בניו כשרים כמי שנאמר ויעקב‬
‫איש תם מהיכן המקום מכיר את חלקו‬
‫מיעקב שנאמר כי יעקב בחר לו יה ‪ .‬ואומר‬
‫כי חלק ד׳ עמו ‪ .‬ועדיין אין אנו יודעים‬
‫אם המקום בחר לו לישראל ‪ .‬או ישראל‬
‫בחרו להקב׳ה ‪ .‬מ׳ל ובך בחר ד׳ אלקיך‬
‫)שם( ומנין שאף יעקב בחר לו את הקב׳ה‬
‫שנאמר לא כאלה חלק יעקב ט יוצר הכל‬
‫הוא‬
‫מאמר‬
‫מעילם שמך )? ‪ (jj‬ונזכר במעשה בראשית‬
‫ל׳ז פעמים אלקים כננד תיקון יצחק שהי׳‬
‫ל׳ז שנים כ שנ עקד)עד( וביום שבשר מיכאל‬
‫את שרה שתוליד את יצחק שהי׳ ראש‬
‫לנימולים )לשמונה( נתמנה להיות שר של‬
‫ישראל שנאמר ומיכאל שרכם )עה( וכאשר‬
‫התפלל על בנים ויעתר לו ד׳)ער( וכשנולד‬
‫יעקב נאמר כי חלק ד׳ עמו יעקב חבל‬
‫נחלתו)דברים לב( מה חבל זה משולש כך‬
‫יעקב שלישי לאבות יקבל שכר כו׳ ״( ‪:‬‬
‫יעקב מה מ א אומרוהחוע‬ ‫וכ^טנולד‬
‫המשולש לא במהרה ינתק‬
‫)קהלת ד ( ) ע ז ( ומדמי מדת האמת כמ׳ש‬
‫מתן אמס ליעקב )סיכה ז׳( והוא מדת‬

‫)עג( ש ב ת )דף פ׳ מ ע׳ב( ועיק במהרש׳א ח׳ א שם ש־ש בתשובת אברהם ויעקב‬

‫שני פנים הא׳ למובה והא׳ לרעה אם לרעה שימחו ח׳ו ישראל כ ד‬
‫ואם למובה שימחו עונותיהם בקידוש שמך כמ׳ש וכפר על חמאתינו למען שמך ‪.‬‬
‫ו ע' כ אמרו לא בסב־ מעמא דאין להכריע בדבריהם לא מעם ולא עצה וכו׳ ויצחק‬
‫שאמר פלגא עלי כו׳ כי יש שני מיני חמאים בין האדם למקום ובין האדם לחבירו ‪.‬‬
‫ואם אמה סובל את כולם היינו שחמאם בין האדם למקום מוסב ואם לאו שיש‬
‫להם גם חמאים בינם לבין הבריות וצריכים לפייסם הרי פלגא שבינך לבינם עליך‬
‫ופלגא דבינם ובין הבריות יהי׳ עלי ‪ .‬ואת׳ל כולם עלי דהיינו שכולם בינם לבין הבריות‬
‫הא קריבית וכו׳ ואני ־כול לסבול כולם וע׳ז אמרו כו׳ אתה ד׳ אבינו ע׳ש ‪ .‬ואולי‬
‫יתכן בעבור זה לא נתקבל תשובת אברהם ויעקב כי הם בקשו מצד הרחמים והחסד‬
‫כמדותיהם שימחו עונותיהם ‪ .‬ואין רחמים בדין ‪ .‬ויצחק הגם שמדומיו גבורה בא מצד‬
‫הדין למרק בחשבון עונותיהם )ד׳ יצילנו משגיאות( ‪) :‬עד( מגיע אופן כ׳ו ‪ .‬וידוע‬
‫ששרה מתה אחר העקדה ואז הי׳ יצחק ל״ז שנים כמספר ויהיו שעולה ל׳ז )ר׳ בחיי‬
‫שם( ‪) :‬עה( ציוני פ׳ משפמים ‪) :‬עו( כאמרם ז׳ל אינו דומה תפלת צדיק בן צדיק ‪:‬‬
‫אבות דר׳ נתן‬ ‫)עז( י ל ק ו ט האזינו ‪) :‬עח( ב׳ר ס׳ ג ‪) :‬עט( מדרש הנעלם ‪) :‬פ(‬
‫פ׳ שני ‪ ) :‬פ א( ספרי ילקוס שופמים ‪:‬‬ ‫׳‬
‫*( ו ד מ י ו נ ו של יעקב חקוקה בכסא הכבוד ‪ .‬וכאשר חמאו נאמר השליך משמים ארן‬
‫תפארת ישראל ולא זכר הדום רגליו אמר הקב׳ה לישראל כלום אתם‬
‫מקנימין אותי אלא בשב־ל איקונין של יעקב שחקוקה על כסאי כו׳ הוי השליך משמים ארץ‬
‫)מדרש איכה( ועתידין ליגאל בגואל מלא ‪ .‬כאמרם דל צור ילדך תשי כשם שגלו ברודף‬
‫מלא ‪ .‬כך עת־דין ליגאל בגואל מלא‪ .‬שנאמר ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב )שס( ‪.‬‬
‫וזה שמבואר יעקב חמשה פעמים מלא ואליהו חמשה פעמים חסר שלקח יעקב אבינו‬
‫ע׳ ה ערבון משמו של אליהו הוא׳ו שיגאל את בניו ‪ .‬וזה וזכרתי את בריתי יעקוב )מלא(‬
‫)מדרש בחקותי ע׳ ר׳ בחיי׳ שס( ‪:‬‬
‫ילקוט‬
 ‫מרדכי‬ ‫אות ג מאמי א‬ ‫מאמר‬ ‫‪60‬‬

‫הקב׳ה את יעקב ואת ישראל‪ .‬את ■יעקב‬
‫שנאמר ואוהב את יעקב )מלאכי א׳( ואת‬
‫ישראל שנאמר כי מאהבת ה׳ אתכם )דברים‬
‫ז׳( ועליו נאמר חרדת אדם יתן מיקש ובוטח‬
‫בה׳ ישגב )משלי כט( שרצה יצחק לקללו ‪.‬‬
‫ובוטח בה׳ ישגב שנתן בלבו לברכו ‪ .‬שנאמר‬
‫גם ברוךיהי׳ )פז(‪ .‬וכל הברכות שברכו‬
‫אביו ברכו הקב׳ה יצחק אמר ויתן לך האלהים‬
‫מטל כו׳‪ .‬והקב׳ה ברכו והי׳ שארית יעקב‬
‫כטל כו׳ ‪ .‬ומאחר שהקביה ברכו ‪ .‬למה‬
‫ברכו אביו שנית‪ .‬אלא שידע ברוה׳ק‬
‫שעתתין בניו להגלות‪ .‬ברכו ברכת גלות ‪.‬‬
‫שיחזור הקביה ויקבלם מכל האומות )פח(‬
‫והקב׳ה אוהבו כו׳ מלך בדד חלה אוהבו‬
‫שלח ומבקרו אבל הקב׳ה אינו כן מתה‬
‫רבקה בא לבקרו יצא לאכסני׳ הי׳ עמו‬
‫שנאמר והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר‬
‫תלך )פט( וזה בהתהלכך תנחה אותך זה‬
‫יעקב שהי׳ מתעסק בתורה‪ .‬בשכבך תשמור‬
‫עלי ך ‪ .‬ויקח מאבני המקום ‪ .‬והי׳ משמרתו ‪.‬‬
‫והקיצות היא תשיחך ויקן יעקב משנתו )צ(‬
‫והי׳מתאוה לחזור לא׳ישנא׳ אתה מחסי בארן‬
‫החיים )צא( ‪ .‬וכן זכה וחזר שנאמר מי‬
‫•עלה בהר ד׳ מדבר ביעקב שנאמר קום‬
‫עלה בית אל ) צ ב( ועליו נאמר מאשר‬
‫יקרת בעיני נכבדת‪ .‬אמר הקביה ליעקב‬
‫הרבה אפה יקר בעיני כביכול שקבעתי‬
‫איקונין שלך בכסא כבודי‪ .‬והמלאכים ופמליא‬
‫שלך ‪ .‬שנאמר ויפגע במקום כו׳ ‪ .‬והנה מלאכי‬
‫אלהיס ‪ .‬והנה ד׳ נצב עליו )צג( ואשרי ילוד‬
‫אשה שכך ראה ‪ .‬ממה׳מ ופמליא שלו משמרים‬
‫אותו‪ .‬ומשלח מלאכים בשליחתו‪ .‬הה׳ד‬
‫וישלח יעקב מלאכים‪ .‬וכה׳א מתהלך בתומו‬
‫צדיק ) צד( והוא מן השלשה שקפצה עליהם‬
‫הארץ )צה( ]בתנחומא פ׳ ׳ ויצא חשב ד׳‬
‫שתפצה‬
‫הוא )ירמי׳ י'( יעקב חבל נתלתו אין‬
‫חבל אלא גורל שנאמר חבלים נפלו ל'‬
‫בנעימים מה חבל משולש אן! יעקב משולש‬
‫באבות ‪ .‬ועליו הוא אומר והחוע המשולש‬
‫לא במהרה ינתק ) ‪ £‬ב(‪ .‬וזש׳ה לא הביע‬
‫און ביעקב ‪ .‬הזכיר שם יעקב לבדו כי‬
‫מאברהם ויצחק יצאו פסולת אבל יעקב‬
‫כולו קדושה‪ .‬שנאמר כלך יפה רעיתי ומום‬
‫אין בך הוי הריעו לאלהי יעקב )ו‪£‬ג( וזה‬
‫שנאמר וחפרה הלבנה ובושה החמה ‪ .‬ואינה‬
‫בושה לכוכבים ‪ .‬אברהם כחמה ויצחק‬
‫כלבנה פניהם מתכרכמין בשביל ישמעאל‬
‫יעשו ‪ .‬ויעקב ככוכבים אין בושה שנאמר‬
‫לא עתה יבוש יעקב ולא עתה פרו יחורו‪ .‬כי‬
‫בראותו ילדיו‪-‬מעשה ידי וגו׳ ]ישעי׳ כ׳ט[‬
‫שכולם‪ .‬צדיקים ‪ .‬כלך יפה רעיתי )פד(‬
‫ויעקב בעצמו אמר עליו שהוא בחר בהקב׳ה‬
‫שנאמר ה[ עשו אחי איש שעיר )ממקום‬
‫עומאה אשר שם שעירים ירקדו( ואנכי‬
‫איש חלק‪ .‬כי חלק ד׳ עמו יעקב חבל‬
‫נחלתו )פה( והנה יעקב אבינו קודם מותו‬
‫אמר לבדי שמא יש‪ .‬במיטתי פסול כו׳‬
‫אמרו כשם שאין בלבך אלא אחד‪ .‬כך אין‬
‫בלבינו אלא אחד וענו ואמרו שמע ישראל‬
‫)ישראל סבא( ה׳ אלהיט ה׳ אחד‪ .‬באותה‬
‫שעה פתח יעקב אבינו ואמר ברוך שם‬
‫כבוד מלכותו ל״ו ]עי׳ מס׳ פסחים )דןו‬
‫דז([ וזה שנאמר אצל יעקב שבעים נפש‪.‬‬
‫ואצל עשיו נפשות ביתו‪ .‬שעבד לאלהות‬
‫הרבה‪ .‬ויעקב ‪ .‬אל אחד בראנו אב אחד‬
‫לכלני )פו( וכמי שבחר יעקב בהקביה‬
‫שהוא אל אחד ומיוחד ‪ .‬כן בחר הקב׳ה בו‬
‫ובבניו ‪ .‬בו ‪ .‬כי יעקב בחר לו יה ‪ .‬ובבניו ‪.‬‬
‫ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ‪ .‬וכאשר‬
‫נאמר בישראל ואהבת את ה׳ כו׳ כן אוהב‬

‫) פ ב ( י ל ק ו ט האזינו ספרי האזינו ‪) :‬פג( רבה במדבר ‪ ) :‬פ ד( פסיקתא רבתי ‪.‬‬
‫ילקיט מלכים א׳ א׳ ‪) :‬פה( זוהר הקדוש ‪ .‬וב״ר שם ‪) :‬פו( מדרש ‪:‬‬
‫) פז( מ ל ר ש רבה רות ‪) :‬פח( בראשית רבה ילקיט ישעי׳ מ׳ ט ‪:‬‬
‫) פ ט ( ת נ ח ו מ א ‪) :‬צ( מדרש וילקוט ‪) :‬צא( ילקיט ‪ ) :‬צ ב( ילקוט תהלים כיד ‪:‬‬
‫)צג( ילקוט ישעי׳‪ ) :‬צד( תנחומא ‪ ) :‬צ ה( סנהדרין )דך צ״ה( ‪-‬‬
‫ב׳ר‬
‫ל א ‪61‬‬ ‫מ ר ד כי‬ ‫אות נ מאטר א‬
‫עד שנתן לו יעקב רשומ שנאמר שלחוני‬
‫כי עלה השחר ‪ .‬ובשעה שהיו מתאבקים רצה‬
‫כת שלו לסכנו עד שנגלה עליהן ה קב׳ה‬
‫כ׳י ואז■ תשש כתו שנאמר וירא כי לא‬
‫יכול לו‪ •.‬א׳ל הקב׳ה מעכשיו תהא ממונה‬
‫עליו ועל זרעו שנאמר ומיכאל שרכם ‪ .‬הוא‬
‫ראש למה׳ש וישראל ראש לאומות‪ .‬הוא השר‬
‫הגדול וישראל גדול‪ .‬הוא עליון וישראל‬
‫עליון כמ׳ש ונחנך ד׳ עליו] יבוא עליון ויבקש‬
‫מן העליון רחמים עליהם‪ .‬כי גבוה מעל‬
‫גבוה שומר ‪ .‬ויעקב נעשה שר למלאך ‪.‬‬
‫שנאמר כי שרית עם אלהים ) ק ד( ד׳ א‬
‫אמר לו אתה הוא שאיקונין שלך חקוקים‬
‫למעלה ) ק ה( וגם קראו הקב׳ה אל דכתיב‬
‫ויקרא לו אל אלקי ישראל ‪ .‬א׳ל אני אלקי‬
‫בעליונים ואתה בתחתונים )קו( ועליו נאמר‬
‫וקוי ד׳ יחליפו כת )ישעי׳ מ׳( זה יעקב‬
‫ששר אל מלאך )קז( וזה וישר אל מלאך‬
‫)הושע י׳ב( יעקב נעשה שר למלאך ) ק ח(‬
‫ויש שאמרו שזה המלאך הי׳ שרו של ע שו) ק ט(‬
‫והנה עשו ויעקב שונאים זל׳ז עודם בבסן ‪.‬‬
‫ומעת צאתם מרחם אמם ‪ .‬והם שני הפכים ‪.‬‬
‫ועליהם נאמר אור וחשך ‪ .‬יום ולילה ‪.‬‬
‫יצ׳ס ויצה ‪ ) r‬קי(‪ .‬ועשיו אויב לו ומבקש‬
‫רעתו ומססין עליו ‪ .‬ולא נתנו אלקיס‬
‫להרע עמדו ‪ .‬וז׳ש כבוד חכמים ינחלו‬
‫וכסילים מרים קלון)משלי ג׳( )קיא( לב‬
‫חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו)קהלת י׳(‬
‫עשו איש השעירים בחלקו‪ .‬ויעקב א'ש תס‬
‫יושב אוהלים ‪ .‬ומה שרצה עשו לקנות רצה‬
‫יעקב למכור ‪ :‬זה אחר תענוגי הגון( ‪ .‬וזה‬
‫אחר עצת הנפש ‪ .‬עשו אחר תאות עוה׳ז ‪.‬‬
‫כמ׳ש ויאכל וי שתכו׳‪ .‬וכראות אותו יעקב‬
‫בא מן השדה מתאוה זחומד אל נזיד עדשים‬
‫רחן‬
‫מאמר‬
‫שקפצה עליהם האדן[ ושקעה ה־מה שלא‬
‫בעונתה כדי לדבר עמו שנאמר ויל] שם כי‬
‫בא השמש )צו( וראה שם כל המרכבה‬
‫ומ׳ ת כאשר אמרו רל סלם זה סיני ]עי׳‬
‫בעל הסורים פ' ויצא סלם בגי' סיני ע׳ש[‬
‫והראהו הקב׳׳ה בהמיקבנוי חרב ו בנוי) צ ‪0‬‬
‫ישמע קולן של מה׳ש אומרים בא השמש‬
‫אתא שימשא )צח( והוא הי' הראשון לנדר‬
‫בעת צרה שנאמר אשר נשבע לד׳ נדר לאביר‬
‫יעקב‪ .‬אברהם ויצחק לא נאמר אלא מלה‬
‫הנדר במי שפתח בו תחלה ]עי׳ חוס׳ חולין‬
‫)ד׳ ב׳ ע׳ ב( בשם ב׳ר וידר יעקב נדר לאמר ‪.‬‬
‫לאמר לדורות שיהיו נודרים בעת צרה[‬
‫קסונתי מכל החסדים ‪ .‬יעקב מעיד בהקב׳ה‬
‫על כל החסדים באין קצבה‪ .‬אלא האלהים‬
‫הרועה אוחי מעודי ) צט( וזה יאמר נא‬
‫ישראל כליח‪ .‬זה ■יעקב שנאמר קסנתי‬
‫‪-‬ישראל זה ישראל סבא‪-‬והוא הי׳ הרחמן‬
‫שבאבות שנאמר והיא עבר לפניהם )ק(‬
‫חביב הוא השלום שכל מע׳ ס וזכיות שעשה‬
‫א׳א לא ניתן לו שכרו אלא השלום שנאמר‬
‫ואמה תבוא אל אבותיך בשלום‪ .‬וכן אתה‬
‫מוצא ביעקב שנאמר ושבתי בשלום אל בית‬
‫אבי ) ק א( ויאבק איש עמו א׳ל המלאך‬
‫לא כך אמרת יעשר אעשרנו לך‪ .‬מיד לקח‬
‫מקנה ועשר בהן ‪ .‬א׳ל המלאך יש לך בנים‬
‫מה עשה הפריש ד׳ בכורות לד׳ אמהות‬
‫ונשתיירו שמונה‪ .‬התחיל וגמר בלוי‪ .‬ועשה‬
‫ללוי מע שר‪.‬הע שירי יהי׳ קודש לד׳ )קב(‬
‫חביב הוא השלום שכל מ ע׳ ס וזכיות שעשה א׳א‬
‫לא ניתן לו שכלו אלא השלום‪ .‬שנא׳ ואתה תבוא‬
‫אל אבותיך בשלוםוכן אתה מוצא ביעקב שנא׳‬
‫ושבתי בשלום אל בית אבי ) קג( ויאבק איש‬
‫עמו זה מיכאל ולוא הי׳ לו ‪-‬רשות לזוז ממקומו‬
‫_________________‬

‫)צו( ב ״ ר ויצא ‪) :‬צז( מדרשות ילקוס ‪) :‬צח( שם ‪ ) :‬צט( ילקוס תהלים שי׳ קי׳ ח‪:‬‬
‫)ק( ר ב ה וישלח ‪ ) :‬ק א( ספרי ילקוס נשא ‪) :‬קב( פרקי ר״א ‪) :‬קג( ב׳ר ילקיס ‪:‬‬
‫) קי ( ש □ ‪) :‬ק ה( שם ‪) :‬קו( עי׳ מגילה )ד׳ י׳ח( אי ס״ד למזבח קרא לו יעקב‬
‫ויקרא לו יעקב מיבעי׳ לי׳ אלא מי קרא אל אלקי ישראל ‪:‬‬
‫)קז( ת נ ח ו מ א ‪) :‬קח( חולין צ׳ב ‪ ) :‬קט( זוה׳ק פ׳ וישלח רבינו בחי' ‪) :‬קי( ב׳ ר‬
‫■וילקוס ‪) :‬קיא( מדרשות ‪:‬‬
‫רביכו‬
 ‫™ ־ כי‬ ‫מאמר א‬ ‫‪62‬‬

‫המלוכה ‪ .‬וזה שאמר יעקב עד אשר אבוא‬
‫אל אדוני שעירה )^‪!:‬ז( והי׳ בית יעקב‬
‫אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש ולא‬
‫יהי׳ שריד לבית עשו)עובדי׳ א׳()קיז( וכן‬
‫אמר לו הקב׳ה אמה סי׳ לבניך כשס ביציאתך‬
‫השקעתי לך חמה שנאמר כי בא השמש‬
‫ובחזירתן־ הזרחתי לך חמה שנאמר ויזרח לו‬
‫השמש‪ .‬כך בניך ביציאתם אומללה יולדה‬
‫השבעה‪ .‬ובחזירחם וזרחה לכם יראי שמי‬
‫שמש צדקה ומרפא בכנפי׳ )קיח( וכן כאשר‬
‫ינום איש מפני הארי ‪ .‬ופגעו הדוב ובא‬
‫הבית וסמך ידו על הקיר ונשכו הנחש‬
‫)עמוס ה׳( מדבר ביעקב ‪ .‬שנם מפני‬
‫הארי לבן ‪ .‬ופגעו דוב זה עשו ‪ .‬ובא‬
‫הבית ונשכו נחש זה שכם בן חמור )קיט(‬
‫וסי׳ לבני׳ כמו שדרשו על הסלכיות שסצירין‬
‫לישראל )קב( אם תגביה כנשר ‪ .‬ואם בין‬
‫כוכבים שים קנך משם אורידך )עובדי׳‬
‫א׳(‪ .‬לע׳ל כשהקביה דן את עשו מה‬
‫עושה מתעמף במליתו ובא ויושב אצל‬
‫יעקב‪ .‬ואין כוכבים אלא יעקב ‪ .‬שנאמר דרך‬
‫כוכב מיעקב ‪ .‬ויעקב אוסר לו ‪ .‬אחי לא תהא‬
‫כיוצא‬
‫וימן צי ‪ .‬ויקח מכוורתו הבכורה )קיב( ובעת‬
‫יצא משו להרנו נתן לו שוחד ויפצר בו ויקח‬
‫יניצל ‪ .‬וכן עברתו שצ»רה נצח ‪ .‬הוא ושרו‬
‫יכקש למצוא עון וירא כי לא יכיל לו ‪ .‬ויגע‬
‫בכן! יריכו מצד עין שמי אחיות ‪ .‬ע׳ב‬
‫לא יאכלו בנ׳י את גיד הנשה‪ .‬והוא סימן‬
‫לבניו כי כל מה שאירמ ליעקב עם עשו‬
‫הוא רמז לדורוח ‪ .‬מה שאירע לנו עם בני‬
‫עשי‪ .‬ומה שקרא יעקבלעשו ח'פ אדוני זכה‬
‫עשו לשמונה מלכים שמלכו לפני מלו מלך‬
‫לגנ׳י )קינ( וכלל ראשי הבהמות^י ששלח‬
‫לו מק״נ ראשים ‪ .‬לפיכן קדמה מלכות‬
‫אדום למלכות ישראל מק׳ג שנה )קיד(‬
‫]א[ ואת גיד הנשההוא סי׳ א׳תהוא תשעה‬
‫אב ‪ .‬גי״ד גימל הוא צום גדלי׳ מ׳ תשרי‬
‫יויד עשרה במבת גי׳ד עולה י׳ז בתמוז‬
‫שאז הי׳ ימי צלה לישראל‪ .‬וכמו שהוא מקבל‬
‫שוחד ק שרו הוא סמאל נותנים לו שעיר‬
‫לעזאזל ביו׳כ ‪ .‬ויסתום פי המסמין ועוד‬
‫ילמד עליהם זכות )קטר( וכן עברתם‬
‫שמרה נצח עד כי ינא שילה ועלו מושיעים‬
‫בהר ציין לשפוע את הר עשו והיתה לד‬
‫____________‬

‫)קיב( ר בי נ ל בחיי תולדות ‪) :‬קע( רבה שם ‪) :‬קיד( ר׳ בחיי וישלח ‪:‬‬

‫)קט ‪ p 'H It 0‬של׳ה ר׳ בחיי ועוד ספרים‪ .‬ודל זוהר אחרי ‪ .‬מנו רחימתא דרחים‬
‫י להו יהיב יומא חד בשתא לדכאה סכל חוביהזן ונשא השעיר עליו את‬
‫כל עונתם וסמאל לא ידע מאילון חובין דקא ננויל שעיר ‪ .‬תא לנבייהו דישראל חמא‬
‫להון בלא חובין סליק לעילא ושבח להון קמי קב״ה ‪ .‬וע'פ הזהר הזה אילו יתכן הכתוב‬
‫כי רק אסכם ידעתי מכל משפחות האדמה ע״כ אפקוד עליכם את עונותיכם ‪ .‬והוא‬
‫באהבת השי״ת את ישראל נתן להם יום הקדוש יו*כ ‪ .‬ואפק וד מל׳ חסרון שיחסרו‬
‫העונות כמבואר ‪:‬‬
‫)קטז( עי׳ רש׳י וישלח ‪ .‬היכן מצינו שהלך יעקב לשעיר אך הכונה לימות המשיח ‪:‬‬
‫)קיז( ^ י ׳ ב״ב קכ׳ג ‪) :‬קיח( ב״ר ס׳ו ‪) :‬קיט( פרקי ר״א ‪) :‬קב( ילקוע עמוס שם ‪:‬‬
‫ילקומ‬

‫]א[ עייל בעל המורים מל הפסוק עזים מאחים ‪ .‬כל הפסוק מסיים במ׳ם ‪ .‬וכן פסוק‬
‫ומנחתם ונסכיהם שבשביל הבהמות ששלח לעשו הם חק׳נ קרבנות בשנה‪.‬‬
‫והם מ׳ ממי׳ן כנגדם מלכו שמונה מלכים באדום לפני מלך מלך באדום ‪ .‬ועי׳ אור‬
‫היזיים ודל שמעתי ממורי זקני זצוק׳ל שנתכוון יעקב בחשבון ששלח מב״ח כחשבון‬
‫שעיר שעולה בו תק'פ ולזה שלח בתשבון עזים ורחלים ת'מ ונמלים שלשים עם בניהם‬
‫הם ששים הרי ס׳ק פרוס ופרים חמשים אתונות ועירים מלשים הרי סק׳פ לשבר‬
‫הוקפו ‪:‬‬
‫לב ‪03‬‬ ‫מרדכי‬ ‫אות נ מאמר א‬ ‫מאסר‬
‫עמהם וזה יגל יעקב כשישמח י שראל)קבז(‬ ‫»*זצא ט ‪ .‬אהי לברך מות כיון שפשו‬
‫ל׳א מפני שהוא מזוק לסעודה שנאמר‬ ‫יורד ל ^ ל נשאר יעקב לעצמו ‪ .‬שנאמר‬
‫שמע אלי יעקב ‪ .‬וישראל מקוראי )ישעי׳‬ ‫♦השלישים יופר בה ‪ .‬ואין שלישיש אלא‬
‫מ׳ח( מהו מקוראי מזומני לכך נאמר יגל‬ ‫ישראל )הנא( והקב׳ה הבנויחו אל סחת‬
‫יעקב ישמח ישראל ‪ .‬וכן עלה הפורן לפניהם‬ ‫ישראל ‪ .‬מלבר ביפקב שהראה הקב׳ה‬
‫)מיכה א( זה יעקב שנאמר בו ופרצת ימה‬ ‫■ליעקב שרי האומות עולים ויורדים ‪ .‬אמר‬
‫וקדמה )בראשית כ׳ח( ל׳א עלה הפו ‪p‬‬ ‫קקב׳ה אן‪ £‬אתה עולה ‪ .‬נתיירא אולי יש לו‬
‫ב שה׳ז פרצת גדרו של עולם ספני יעקב‬ ‫ירידה אמר לו הקב׳ה אל תחם ישראל ‪.‬‬
‫שנאמר ויפרוץ האיש מאל מאל ‪ .‬וכתיב‬ ‫אם אתה עולה אין לך ירידה ) ק כ ב( וזה‬
‫וירב העם ויעצמו מאוד ‪ .‬ומה להלן ס׳‬ ‫» ם צרה הוא ליעקב וממנה יישע‬
‫רט א אןן כאן ק״כ רבוא לכתיב מאוד‬ ‫>מיכס ז׳( מתוך צרה רות ‪ .‬מתוך‬
‫מאוד ‪ .‬ולע׳ל אני ®רן אותו לבני׳ )קנח(‬ ‫ריחוק ן ר ו ב ‪ .‬מתוך נפילה קומה‪ .‬מתוך‬
‫וירא יעקב כי יש שבר במצרים ז״ש אשרי‬ ‫אפילה חורה ‪ .‬ממוך כעס רצון ‪ .‬מתוך‬
‫שאל יעקב בעזרו שברו סי׳ כי יש שבר ‪.‬‬ ‫רוגז רתמים )קכג( וזה וי ק ביל עבדיו‬
‫יש סבר זה השובע ‪ .‬כי יש שבר זה‬ ‫פדר עדר לבלו ‪ .‬אמר לפניו רבוט של‬
‫הרעבון ) קנ ט( וכל מה שנאמר אצל הקב׳ה‬ ‫פולם ‪ .‬אם יהי' צרות באוש על גני‬
‫לעתיד ‪ .‬הקלים הקב׳ה לצדיקים ‪ .‬אצל‬ ‫לא תביא אותן זו אחר זי אלא הרויח‬
‫הקב׳ה כתיב ונשגב ד לבדו ‪ .‬ואצל יעקב‬ ‫להם מצרופיק כו׳ ובכה ‪ .‬ישמע הקב׳ה‬
‫כתיב ויוסר יעקב לבדו )קל( ובזכותו של‬ ‫תפילתו והבמיתו שהיא יושיעם שנאמר‬
‫יעקב נסייסל הארץ ‪ .‬וז׳ש כי הוא על‬ ‫•מנך ה׳ ביום צרה ישגבך שם אלהי‬
‫ימים יסדה )סהלים כל( באיזה זכות ‪.‬‬ ‫ימקב )קנד( אברהם ויצחק לא נאמר אלא‬
‫בזכות זה דור לורשיו מבקשי פניך יעקב‬ ‫ימקב ‪ .‬לפי שאמר האל העונה אותי ביום‬
‫סלה )סלא( וכל השלם נברא בזכותו ‪.‬‬ ‫לרמי ‪ .‬אמר דול לישראל מי שענה ליעקב‬
‫וזשה׳כ כה אמר ל' בוראך יעקב ויוצרך‬ ‫בע ת צרתו הוא יענה א חכ ם‪ .‬הוי יענך‬
‫ישראל )ישעי׳ מב( אמר הקב׳ה לעולמו ‪.‬‬ ‫ושל מכאן רמז לבעל הקורה שיכנס‬
‫חי בראך יעקב בראך ויוצרך ישראל ‪ .‬אר׳י‬ ‫בפובי הקורה )קנה( וזה שנאמר כה אמר‬
‫שמיס וארן לא נבראו אלא בשביל יעקב‬ ‫ד הנני שב את שבוס אהלי יעקב‪ .‬צפי‬
‫שנאסר ו־קם עלות ביעקב ‪ .‬ואין עלות אלא‬ ‫שנ^זר ויעקב איש תם יושב אוהלים ‪.‬‬
‫שמים וארן שנאמר העידותי בכם היום את‬ ‫א׳ל הקב׳ה אתה התחלת באוהלים חייך‬
‫השמים ואת הארן ‪ .‬ר׳ ברכי׳ אומר לא‬ ‫כשנשוב לירושלים בז ס מן אני חוזר ‪ .‬ארשב׳נ‬
‫נבראו אלא בשביל יעקב ששמו ישראל ‪.‬‬ ‫ט כו ס אברהם ויצמק לא נאמר אלא אהלי‬
‫שנאמר בראשית ברא ‪ .‬ואין ראשית אלא‬ ‫•מקב ‪ .‬ומשכטתי' ארחם ‪ .‬וכן הוא אומר‬
‫ישראל כו׳ א*ר אבהו לא נברא הכל אלא‬ ‫מה מו ט אוהליך יעקב )קבו( וזה יגל יעקב‬
‫בשביל יעקב שנאמר לא באלה חלק יעקב‬ ‫ישמח ישראל ‪ .‬אברהם ויצחק לא נאמר אלא‬
‫כי יוצר הכל הוא )ירמי׳ י( )קלב( ובזכוש‬ ‫יעקב‪ .‬לפי שיעקב מלמפר בזמן שישראל‬
‫פלאו לאברהם שנאמר כה אמר ל' אל ביס‬ ‫כו״‪ .‬לפיכך כשתבוא הגאילה הוא שמח‬
‫יעקב‬
‫] קנ א [ י י ל ק ו ט ‪] :‬קכב[ ילקוע ירמי׳‪] :‬קכג[ילקוס חי כ ה‪] :‬קכד[ ב׳ ר ע׳ ה ‪.‬‬
‫| ק נ ה‪ ' 1‬ל ל ו ל ט תהליס כ׳‪.‬־ ]קכו[ פגחומא ילקוע ירמי׳ ‪ ] :‬קנז[ ילקוע ישעי׳ מ׳ו ‪:‬‬
‫] הנ ח[ ילקוט מיכה‪ ] :‬ק נ ט [ ב׳ר צ׳א ‪:‬‬
‫ב‪:‬‬ ‫ילקוט ישעי׳־ ס ״‬
‫מ״ב;‬ ‫!׳ מ׳י‪-‬־ ]קלא[ ילקוט תהלים כ׳ ר‪ 1 :‬ס ל נ [ ילתוט‬ ‫ב־ר ‪5‬׳‬ ‫‪m‬‬
‫סנהללון‬
 ‫מרדכי‬ ‫אות ג טאכד א‬ ‫‪64‬‬

‫עבדך ‪ .‬והקב׳ה קראו עבדי א ס׳ ע יעקב‬
‫)ישעי׳ מ׳ד( )הלט( והקרשים למשכן הי׳‬
‫מעשה נסים ‪■ .‬מהיכן הי׳ שהי׳ יעקב אבינו‬
‫ע׳ ה זריז לננווע א רזי ם‪ .‬ואמרו ‪ .‬רבותינו‬
‫הבריח התיכון ירד ביד יעקב למצרים ‪.‬‬
‫שהי׳ משמש מקצה אל הקצה)סט( והדגלים‬
‫במדבר הי׳ כאשר צוה להקיף ממתו בנשאם‬
‫אוי« אל מערת המכפלה ‪ .‬וזה איש על‬
‫לבית אבותס )במדבר‬ ‫דגלו באותות‬
‫ב׳( ) ק מ א( ושם הרגו לעשו כדאיסא ב מס׳‬
‫סומה )דף י׳ג( ונתקיימה נבואת רבקה‬
‫אמו למה אשכל גס שניכם יום אחד כו׳‬
‫פתחינהו יעקב לעיניה ואחוך ‪ .‬והיינו‬
‫דכסיב ישמח צדיק כי חזה נקס )קםב <‬
‫ויסכן חזה נקם ע׳ ד שאמרו במס׳ תענית‬
‫)דף ה׳( יעקב אבינו ‪ fi‬מס שנאמר‬
‫ואחה אתע׳י כו׳ הנני מושיעך מרחוק‬
‫ואת זרעך מארץ שביס מקיש הוא לזרעו‬
‫מה זרעו בחיים אף הוא בחיים )סמג( ‪:‬‬
‫ה נ ה עד כה בארנו במעלת האבות בעינו‬
‫כאמור בכא׳ו ‪ .‬במעלתו ומדתו‬
‫וזכותו ושבחו ‪ .‬ועתה נדבר במעלתם ויקרם‬
‫והנאמר‪ ,‬עליהם וזכותם בכלל ‪ .‬האבות יש‬
‫להס שורש‪ .‬שנאמר הבאים ישריש יעקב‬
‫)סמד( ובחנוא ישראל חלילה נאמר שרשם‬
‫כמק ■הי' ) ק מ ה( וביעקב אבינו נשלמה‬
‫האבות כידוע ‪ .‬שכל‬ ‫היסוד‪ .‬ושורש‬
‫שורש נגמר‪ .‬משלשה‪ .‬ובשלשה הוי חזקה ‪.‬‬
‫כי האבות הס שורש ויסוד ישראל ויחס כל‬
‫ישראל אשר נשענים‪ .‬עליהם ‪ .‬ובזכותם‬
‫ישראל‬
‫יעקב אשר פדה אפ אברסם שפדאו מצננר‬
‫גידול בניס ‪ .‬לסי׳ לא 'עתה יבוש יעקב‬
‫מאביו ‪ .‬ולא עסה סנ*ו יתורו מאבי אביו‬
‫רשב׳ר ‪ .‬אמר שניצל אברהם מכבשן‬
‫האש בעבור יעקב שמסיד לצאח ממני)הלג(‬
‫ובזכות; של יעקב עברו הירק ‪ .‬ומבואר‬
‫בסורה נביאים וכתובים ‪ .‬בסורה כי במקל'‬
‫עברתי כו׳ ‪ .‬בנביאים ביבשה עבר ישראל‬
‫)ישראל סבא( אס הירדן‪ .‬בכתובים הירדן‬
‫תסוב לאחור מפני אלקי יעקב )סלד(‬
‫)ואף חלקי‪ ,‬יחזקאל הראה הקב׳ה ליעקב‬
‫דכחיב ופרצס ימה וקדמה כו׳ והלא לא פי׳‬
‫יחזקאל אלא מן המזרח למערב בא ישעי׳(‬
‫וזה שאמרו ^כל המענג את השבת נוסנין‬
‫לו נחלה בלי מצרים דכסי׳ והאכלתיך נחלת‬
‫יעקב אביך )ישעי׳ נח( לא כאברהם דכסיב‬
‫בי׳ קום• התהלך בארץ לארכה ולרחבה ‪.‬‬
‫לא כיצחק דכסי׳ כי לך ולזרעך אתן אס‬
‫כל הארצות האל ‪ .‬אלא כיעקב דכתי׳ ופרצת‬
‫ימה וקדמה צפונה ונגבה )סלה( ואף חלקי‬
‫יחזקאל הראה הקב׳ה ליעקב דכתי׳ ופרצת‬
‫ימה וקדמה כו׳ והלא לא פי׳ יחזקאל אלא מן‬
‫המזרח למערב ‪ .‬בא ישעי׳ ופי׳ כי ימין‬
‫ושמאל תפרוצי היינו מן הצפון לדרוס ) ק רו(‬
‫וכן שניהם נכפל שמוחם אברהם אברהם‬
‫יעקב יעקב לשון חבה לשון זירוז ‪ .‬הן הן‬
‫עד שלא נדבר עמהן‪ .‬הן הן משנדבר‬
‫עמהן )קלז( ואצל יעקב ואברהם נאמר‬
‫וישכס בבוקר שהיו זריזים )קרח( ויעקב‬
‫מאותן שקרא א׳ ע עבד שנא׳ אשר טשית את‬

‫]קלג[ ם נ ה ד ר י ] ד ]קלד[ ביר וישלח ‪] :‬קלה[ עי׳ מהרש׳א ת׳א שם בשם הב׳י שהוא‬
‫מדה כ ע ד מדה כשס שהוח מפזר בלי שיעור לצורך שבת כן יתנו לו נחלה‬
‫בלי שיעור ועוד עונג שבת נוגע לדבר רוחני ע׳ש ‪:‬‬
‫]קלו[ ב !' ר ילקוט שם‪] :‬קלז[ תוספתא ברכות פ׳א ‪] :‬קלח[ מכילתא הובא בילקוט׳‬
‫יהושע ‪:‬‬ ‫‪. ,‬‬
‫]קלט[ י ל ק ו ט ‪ .‬ואתחנן יהושע ‪] :‬קם[ חנחומא ‪:‬‬
‫ר ב ה ויחי במדבר ילקוט הובא ברש״י ‪:‬‬ ‫] ק ט א[‬
‫]קטב] ג □ הובא במדרש וילקוט ‪] :‬קמג[ עי׳ בעל עקידה ור׳ בתיי פ׳ וימי ‪:‬‬
‫]סטד[ ר ב ה ‪ .‬שה׳ש ז׳ ‪] :‬ממה[ פסיקתא וילקוט ישעי׳ נא ‪:‬‬
‫ב׳ר‬
‫לג ‪65‬‬ ‫אות נ מאמר א‬
‫והוא יצר תינוק יאשה שמאל דוחה ‪.‬וימין‬
‫מקרבת ‪ .‬וזה שאמרו מנין שאומרים אבות‬
‫שנאמר הבו לד׳ בני אלים ]קנב[ ‪:‬‬
‫מעלת האבות שהן הן המרכבה שנאמר‬
‫ויעל מפליו אלקים )קנג( וזה‬ ‫‪,‬‬
‫שאמרו ותחת כי אהב את אבותיך ונאמר‬
‫ותחת רגליו כו׳ )שמות‪ ,‬כד( אצל הקב׳ה‬
‫והס■ שנים‪ ,‬במסורה ולא יותר וירמוז ע׳ז‬
‫שאמרו האבות הן המרכבה )קנד( והחיות‬
‫במרכבה ירמוז על שלשה אבות ‪ .‬ארי׳ ו‪ ,‬וא‬
‫אברהם ‪ .‬שור זה יצחק ‪ .‬ונשר זה יעקב ‪.‬‬
‫ואוחיות שדי שהוא בא׳ת ב׳ש בק׳ס חקוק‬
‫בסוף שם האבות‪ .‬אברהם' יצחק' יעקב'‬
‫והכל בזכות האבות שהם‪.‬המרכבה )קנה(‬
‫ויעקב בגימ׳ ז'פ שם הוי׳ ‪ .‬יצחק ח'פ הוי׳ ‪.‬‬
‫אברהם ס'פ הוי׳ ויותר י׳ו) קנו( ובריאה‬
‫שמיס וארן ‪ .‬בשביל התורה ו ‪b‬כיל האבות‬
‫שהם שורש ישראל ‪ .‬כדרשס ז׳ל בשביל‬
‫התורה שנקרא ראשית ובשביל ישראל‬
‫שנקראו ראשית ‪ .‬וזה בראשית ברא אלקיס‬
‫בגימ׳ מורה נביאים וכתובים‪:‬‬
‫ד ״ א אברהם יצחק וישראל )קנז(‬
‫ולבנה‬ ‫האטס נקראו חמה‬
‫ומכבים‬
‫מאמר‬
‫ישראל נושע ‪ .‬וביעקב נעשה קשר אמין‬
‫וחזק ‪ .‬וזהו יעקב חבל נחלתו ‪ .‬מה חבל‬
‫זה פחות מג׳ אין מפקיעין אותי ‪ .‬כך האבות‬
‫אין פחותים מג׳ ]המו[ ‪:‬‬
‫מספל ג׳ הוא ג׳ עולמות‪ .‬הכוללים‬
‫כל המציאות‪ .‬ע׳ז אמר יעקב‬
‫סבל נחלתו ‪ .‬כחבל המשולש ‪ .‬כן העמיד‬
‫ג׳ אבות סוד לכל המציאות )קמז( וזה‬
‫שאמרו ז׳ל ‪ .‬אין קורין■ אבוס אלא לג׳ וזה‬
‫שנאחר הלא כתבתי לך שלישים )קמח(‬
‫והחומ המשולש לא במהרה ינתק והתורה‬
‫להם ירושה שנאמר תורה צוה לנו משה‬
‫מורשה כו׳ ולא יפסוק לעולם כאמרם זיל א׳ר‬
‫ברוך כל שהוא ת׳ח ובנו ת״ח וב׳ב ת׳ח אין‬
‫התורה פוסקת מזרעו לעולם שנאמר ואני‬
‫זאת בריתי כו׳ לא ימושו מפיך כו׳ עד‬
‫עולם ‪ .‬והודעתים לבניך ולבני בניך ג׳ נונין‬
‫הפוכין לומר כל מי שהוא ובנו וב׳ב ת׳ח אין‬
‫ההורה פוסקת מזרעו)ספצ׳ז( והקב׳ה בישר‬
‫לא׳א ע׳ה על שלשת אבות)הג( ודרשו חז׳ל‬
‫ואעשך זה שאומרים אלקי אברהם ‪.‬ואברכך‬
‫זה שאו׳ אלקי יצחק ‪ .‬ואגדלה שמך זה שאו׳‬
‫אלקי יעקב ]סנא[ הוא עושר שס ממון‬
‫____________‬

‫‪ 0‬ר פ׳ ס׳ח ‪] :‬המז[ אברבנאל ]מבואר בארימס מאמר ב׳[ ‪:‬‬ ‫]הרו[‬
‫]המח[ ל ב ד‪ ,‬ותנחומא ‪] :‬המט[ בעל המורים ואש^ ‪ ] :‬מ[ ואעשך לגוי גדול ג׳‬
‫גדולות כתיב כאן שבשרו לג׳ אבות ‪ .‬מדרש וילקוס שם ‪ » ) :‬א( פסחים‬
‫)דף קי׳ז ע*ב(‪:‬‬
‫]הנב[ ל ׳ ח )דף ל׳ב( עי׳ מהרש׳א ח׳א שם האבוס נקראו אלים »'ש אל מכח‬
‫אלקיס שנתקיים באבות כמ׳ש בפ׳ ע׳פ ‪ .‬וטי׳ ר׳ בחיי שמוח ושם הנכבד‬
‫והנורא קרוא על כולם שנאמר אלקי אברהם ואלק־ יצחק ואלקי יעקב שלחני אליכם זה‬
‫שמי לעולם וזה זכרי לדור דור ע׳ד הפשומ יאמר הכתוב בשם הזה אני רוצה שיזכירני‬
‫בכל הדורות ויאמר אלקי אברהם כו׳ ‪:‬‬ ‫‪.‬‬
‫]קנג[ ל ב ה וישלת ; ]קנד[ ר׳ בחיי ואתחנן ‪:‬‬
‫)קנדי( י ל ק ו ט ראובני ‪) :‬קנו()בשם מקובלים שם( אולי יתכן מה שעולה אצל א״א‬
‫יותר י׳ו הוא כנגד י׳ו בריתות שנאמרו אצלו וישראל י״ג בריתות אצל‬
‫המילה ‪ .‬וג׳ בריתות אצל המורה והם כנגד י״ו פנים של החיות שהם ארבעה פנים לאחת‬
‫)כמבואר ר׳ בתיי בראשית( ‪:‬‬
‫)קנז( ^!י‪ 1‬בי ה׳ יזה יתכן שישראל מקבלי התורה וההורה עצמה והקב״ה חד הוא ‪.‬‬
‫והוא שלשה אבות שני לוחות הברית אחד אלקינו כ‪1‬׳ ‪:‬‬
‫ילקומ‬
 ‫מרדכי‬ ‫אות ג מ‪-‬אכי א‬ ‫יזאמר‬ ‫‪66‬‬

‫לג׳ דברים‬ ‫אבות רומזים‬
‫הנקרא;ס אב ‪ .‬שהם תכליתם‬
‫של ישראל ‪ .‬א׳‪ .‬הקב׳ה נקרא אב אחד ‪.‬‬
‫וכמו כן אברהם נקרא אחד ‪ .‬כי אחד‬
‫נקרא‬ ‫שבכתב‬ ‫הי׳ אברהם ‪ .‬התורה‬
‫אב ‪ .‬שנאמר שמע בני מוסר אביך ‪.‬‬
‫ודרשו תכמז״ל שהוא תורה שבכתב ‪ .‬והוא‬
‫כנגד ילחק שתרגום של ילחק הוא וחדי‬
‫דכתיב פקודי ד׳ ישרים משמחי לב ‪ .‬משיח‬
‫נקרא אבי עד שר שלום והוא כנגד יעקב ‪.‬‬
‫הלפון לימות‬ ‫שהוא רמז לרב פוב‬
‫המשיח ) ק ס א( •‬
‫ג ׳ ממטת פובות נתן ה קב׳ה לישראל ‪.‬‬
‫פורה וא׳י ועוה״ב‪ .‬וכולם לא נתנו אלא‬
‫ע״י יסורין)ברכוס ד * ה() ק ס ב( מורה בזכות‬
‫אברהם ששמר אפילו עירוב תבשילין ‪ .‬א׳י‬
‫בזכות יצמק שנפקד בתוכה ולא יצא תולה‬
‫לעולם ‪ .‬עוה״ב בזכות יעקב שהימה‬
‫מיפמו שלימה ‪ .‬ודוד •המלך ע׳ ה אמר אחת‬
‫שאלתי מאת ד׳ אומה אבקש בזכות האבות‬
‫אתת נופריקון א׳י חיי עוהיב תורה ) קסג(‬
‫וזה ואתן לך ארן חמדה נחלת לבי ‪ .‬ארץ‬
‫חמדה שחמדו לה גדולי הדור ‪ .‬אברהם‬
‫אמר תנו לי אחוזת קבר ‪ .‬וקב׳ה מחבבה‬
‫לפני יצחק שנאמר גור בארץ הזאת‬
‫יעקב אמר בקברי אשר כריתי נתלה‬
‫מתאווים‬ ‫מלכי עולם‬ ‫לבי ‪ .‬שכל‬
‫לה ) ק ס ד( ‪:‬‬
‫האבות‬
‫וכוכמ ‪ ) 6‬מנ ח( אברהם כיזמה •ליזק כלמה‬
‫ויעקב ככוכבים ‪ .‬ושני האבות הס הק׳ב‬
‫שנה ‪ .‬אברהם יזי קע׳׳ה שנה ‪ .‬יליזק ק״פ‬
‫יעקב ■קמ׳ז ‪ .‬ס׳ ה תק״ב ‪ .‬כימי השמים‬
‫על הארץ שהם ת׳ ק שנה ‪ .‬ושני שנים של‬
‫א׳א פרס הכיר את בוראו כאמרס ז׳ל בן‬
‫שלשה שנים הכיר את בוראו ‪ .‬ו ק הכפית‬
‫השי׳ת שיחי׳ ישראל כשני האבות )סנט( ‪:‬‬
‫נרמז תרי׳ג מלות וז*ש כי‬ ‫באבות‬
‫ידעתיו למען אשר יצוה את‬
‫מיו כו׳ לשמור את דרך ד׳ ‪ .‬שכל ה א ט ת‬
‫היו עוסקים במורה שבכתב ומורה שבע׳פ‪.‬‬
‫וכן נרמז בשמותיהן תרי׳ג מלות ‪ .‬כי‬
‫ילחק ע' פ ענין הלחוק נאות לקרוא רק‬
‫צתק ‪ .‬וכן ביעקב לענין אחיזת העקב‬
‫ראוי לקרוא לו‪ .‬אבל השי׳ת כמו ששם ה'‬
‫בשמי של אברהם כן הושם י׳ בשמו של‬
‫יצחק וביעקב ‪ .‬וכאשר תסיר ה׳ מאברהם‬
‫ד ו׳ י מיצתק ומיעקב הנוספים ‪ .‬ישאר‬
‫תרי׳ג ‪ .‬דכן תמלא שרמז הכ׳ בשם ישראל‪.‬‬
‫כי כאשר עושים רלונו של מקום ‪ .‬ושם של י‬
‫ע׳ ב חונה על דנליהס ‪ .‬הרי הם נשלמים ‪.‬‬
‫ומעופריס בתרי‪-‬ג מלות ‪ .‬כי כשסוםן!‬
‫ע׳ ב על ישראל עולה מרי׳ג ‪ .‬וראה שהכ׳‬
‫אומר ‪ .‬ושמו את שמי פ״ל בנ׳י ישראל‬
‫ואני אברכם ר׳ ת ע׳ ב ‪ .‬על ישראל תהי׳‬
‫בפרי׳ג‬ ‫ומעזפרה‬ ‫שלימה‬ ‫הברכה‬
‫מלות )קם( ‪:‬‬

‫]קנח[ י ל ס ו ט מלכים א׳ א׳ הובא לפיל ‪ ] :‬קנט[ מנחומא ‪] :‬קם[ מעשי ד׳ אבות פ׳‬
‫כ׳יז ע׳ ש ‪:‬‬ ‫׳‬
‫]קסא[ ע י ר גבוריס וירא ‪^ :‬מסב[ עי׳ מהרש׳א ח׳ א שס ‪ .‬ופד׳ז יש לפרש אשר נרמז‬
‫‪ 3‬פ׳ ע קב ג׳ ספמיס עינוי ויסורין ‪ .‬הא׳ כל המלוה ‪ .‬והוא למוד התורה ‪.‬‬ ‫^‬
‫וכתיב בתרי׳ למען פנור> ו^‪0 :‬ותך ‪ .‬הב׳ א׳י דכתיב כי כאטר ייסר איש את בנו כו׳ וכתיב‬
‫בהרי׳ כי ד׳ אלקיך מביאך אל ארץ כו׳ ‪ .‬הג׳ עוה״ב בענין למק ענותך להפיבך באחריתך‬
‫עיש ‪ .‬ו ע׳ בשליה הק׳ פ׳ תולדות מפנה ®ל תורה ססתיל סא׳ א כי שני אלפים הורה‬
‫פמנדלץ מ א׳ א כמ׳ש בפ׳׳ק ד פיז ) ד ך פ( ‪ p‬ואת הנפש אשר עשו בחרן ‪ .‬איי לילחק‬
‫שנאסר לילך לחיל פוהיב שהוא איי של מעלה כנגד י ע ק ב‪ .‬וג׳ מתנות אלה הס ביוד‪.‬‬
‫הזרה יוד הדברות ‪ .‬איי יוד קדושות ‪ .‬טוהיב נברא ביוד ‪] :‬קסג[ כנפי יונה ‪:‬‬
‫]קסד[ מדרש ‪:‬‬
‫שכיה‬
‫לד ‪67‬‬ ‫מרדכי‬
‫בהר ד׳ יראה)בראשית כ׳ב( לא כיצחק שכ׳‬
‫בו שדה ‪ .‬שנאמר ויצא יצחק לשוח בשדה‬
‫)שם כ״ד( אלא כיעקב שקראו ביה שנאמר‬
‫ויקרא את שם המקום ההוא ביה אל)שם‬
‫כ׳ח( )ספי( וזהי בית יעקב לכו ונלכה‬
‫באור ד׳‪.‬כי בנין השלישי יהי׳ של אש )ססז(‬
‫וע׳ד הכוונה הזה יתכן ד׳ יבחר לנו אח‬
‫נחלתינו את גאון יעקב אשר כו׳ )תהלים‬
‫מ׳ז( שבקש על נחלת יעקב ;‬
‫! ה נ ה אצל יעקב נאמר ג׳פ מקום ‪ .‬ויפגע‬
‫במקום‪ .‬ויקחמאבניהמקום‪ .‬וישכב‬
‫במקום ‪ .‬לרמוז ולהודיע שיעקב הי׳ הראשון‬
‫להגביל בהמ׳ק וכמ׳ש אשר נשבע לד׳ נדר‬
‫לאביר יעקב כו׳ ולפי שהי׳ עתידין להיות‬
‫ג׳ בתים באותו מקום לכן נאמר כאן ג'פ‬
‫שם מקום ‪ .‬ויפגע במקום על הראשון‪.‬‬
‫וילן שם כי בא השמש מ׳ש החורגן ‪ .‬וכנגד‬
‫הבית הב׳ ‪ .‬אמר מאבני המקום לרמוז שלא‬
‫יהא בשלימות כי יהי׳ מאבני ולא כל אבני וכנגד‬
‫הבית הג׳ אמר וישכב במקום ההוא כי‬
‫תהי׳ המנוחה והנחלה ]הסח[‪ .‬גם מקום‬
‫מכנין שמו של הקב׳׳ה ‪ .‬וקורץ אותו מקום‬
‫מפגי‬
‫אות ג סאכור א‬ ‫מאמר‬
‫האבות הם במדות אברה׳ במדר! החסד‬
‫שנא׳ חסד לאברהם יצחק במדת‬
‫הגבור׳ שנא׳ ופחד יצחק ‪ .‬יעקב במדח האמת‬
‫שנאמר תתן אמת ליעקב והוא התפארת ‪.‬‬
‫וזה שנאמר אצל יעקב ג'פ ג׳ שמות אני‬
‫ד׳ אלקי אביך‪ .‬אלקי אברהם ואלקי יצחק‬
‫>ו׳‪ .‬והוא סוד ג׳ שמות‪ .‬בית אלקים‪ .‬בית‬
‫אל ‪ .‬בית ד׳ יש ד׳ במקום הזה ‪ .‬הוא על‬
‫ג׳ מקדשים‪ .‬והנה זה ג׳ מדות של האבות‪.‬‬
‫אל הוא מדת החשד שנאמר חםד אל כל‬
‫היום אלקים מדת הגבורהד׳ תפארת‪ .‬ומכת‬
‫ג׳ אלה נקרא ארן ממילא ‪ .‬שהם ג׳ יסודות‬
‫העיקר ‪ .‬מים חסד )יסוד מים העליונים(‬
‫אש מדת הגבורה ‪ .‬אויר הוא תפארת)ויסוד‬
‫עפר ממים נתהוה כמבואר שם( והסלם‬
‫מצב ארצה‪ .‬מורה‪ .‬על עולם השפל‪ .‬מגיע‬
‫השמימה מולם‪.‬הגלגלים ‪ .‬ומלאכי אלהים‬
‫כו׳ עולם המלאכים )הסה( ולבהמ׳ק אברהם‬
‫קראו הר ‪ .‬יצחק שדה ‪ .‬ויעקב בית ‪ .‬כאמרס‬
‫ז׳ל ‪ .‬אר׳א מאי דכתיב והלכו עמים רבים‬
‫ואמרו לכו ונעלה כו׳ אל בית אלקי יעקב‬
‫)ישעי׳ ב( אלקי יעקב ולא אלקי אברהם‬
‫ויצחק‪ .‬אלא לא כאברהםשכ׳ בו הר שנאמר‬

‫>קםד׳( ש ל ' " הקדוש פ׳ ויצא ע׳ש־• )ססו( פסחים פ״ח עי׳ מהרש׳א ח׳א שם ‪.‬‬
‫מביאר במדרש משל למלך שהי׳ לו ג׳ אוהבים ‪ .‬ובקש לבנות פלמין‬
‫הביא לראשון אמר זכור הייתי אותו הר הי׳ מתחילה ‪ .‬הביא לשני אמר זכור הייתי שדה הי׳ ‪.‬‬
‫הביא לג׳ אמר זכור הייתי פלטין מתחילה ‪ .‬א׳ל המלך חייך שאני בונה פלעין וקורא‬
‫אני ^תו לשמך ‪ .‬שנאמר בית אלקי יעקב והכונה כמ׳ש שהאבות היו סימן לבנים ‪.‬‬
‫ואברהם אוהב הא׳ שקרא הר הי׳ סימן לבית ראשין שהשכינה היתה שומרה כשומר‬
‫בראש ההר כו׳ ישמירת עראי ועליו נאמר על הר ציון ששמם ואוהב הב׳ יצחק ‪.‬שאמר‬
‫שדה סי׳ לבית שני שהי׳ שמורה פחותה מבית ראשון כי׳ ועליו נאמר ציון שדה תחרש ‪.‬‬
‫ואוהב השלישי שאמר פלפין הי׳ בתחילה ‪ .‬ר׳ל קודם שנברא העולם כו׳ ותחילת המחשבה‬
‫סוך הגזעשה סי׳ לבית האחרון שיבנה ב׳ב שיהא שמורה מעולה שאז ילט אל בית‬
‫אלקי יעקב יש׳ה אץ זה כי אם בית אלקיס ע׳ש )וע׳ בעקידה פ׳ ויצא( ‪ .‬אך באמת‬
‫מקיס הפקידה ‪ .‬וי«לת יצחק ומשכב יעקב שלשתם היו במקום אחד בהר המורי׳ אשד‬
‫יבנה שם‪.‬בהמ׳׳ק קרא כ׳א שם מייחד ‪ .‬אברהם דימה רק להר אשר עליי לא ישפע‬
‫משפע העל מעל כמו על הארץ הנעבדת כי תכלית קרבני אל ד׳ הי׳ במדרגת הסריס‬
‫מהארן ט׳ ויצחק שהשיג יותד דמהו לשדה א ‪ x‬בו יפעל שפע העל מעל יופר‪ .‬ל כרכה ‪.‬‬
‫ויעקב שהשלים במראה הגדול והכיר שהוא אצלי כבן בית דמהי לבית ע*ש באריכות ‪:‬‬
‫)קסז( ע י ׳ ארן החיים »ל תהליס ‪) :‬קסח( אברבנאל פ' ויצא ע׳ש באריכות ‪:‬‬
‫רבה‬
 ‫מרדמ‬ ‫אות ג מאמר א‬ ‫מאמר‬ ‫‪68‬‬

‫והאבות הי׳ להם אהבת השם בכל לבבם‬
‫נפשם ומאודם ‪ .‬ואהבת ‪ .‬אותיות האבות‬
‫]העת[ וכולם הי׳ יראי שמים מלפני‬
‫■הקב׳ה ‪ .‬שנאמר אל תירא אברם ‪ .‬אין‬
‫אומר מירא אלא למי שהוא ירא שמים‬
‫)ויותר נכון מה שנאמר בו כי עתה ידעתי‬
‫כי ירא אלק־ם עתה בעקידה( וכן יצתק‬
‫בעת שנפער אברהם הי׳ בן ע*ה שנה ‪.‬‬
‫אמר אולי אין'בי מעשים כמו שהי׳ לאבא‬
‫מיד נתגלגלו רחמיו של הקב׳ה ‪ .‬ודבר‬
‫אתו באותו לילה ‪ .‬שנאמר אחרי מוס‬
‫אברהם‪ .‬וק אמר לו הקב׳ה ג'כ אנכי‬
‫כו׳ אל מירא ]בראשית כ׳ו[ וכן יעקב‬
‫שנאמר ויתנו אג יעקב אס אלהי הנכר‬
‫‪.‬‬ ‫כו׳ ‪:‬‬
‫ו ה ^ ] בו ת הגם שקיימו כל המורה‬
‫הי׳להם מצות‬ ‫כמבואר‬
‫פרמיות אשר כל אחד תפס אס המצוה‬
‫החביבה מליו שנקראת ביס אב וזה שנאמר‬
‫ויאחז צדיק דרכו ‪ .‬אברהם תפס המילה‪.‬‬
‫יצחק התפילה יעקב האמת‪ .‬ועוד אמרו‬
‫אברהם קיים לא תשא‪ .‬שנאמר הרימותי‬
‫ידי‬
‫מפני שהוא מקומו של עולם ‪ .‬ואין העולם‬
‫מקומו ‪.‬דכהיב יאה מקום אסי מפני שהוא‬
‫מקומו כו׳ ולא המקום מקומו ]קסט[‬
‫וסמצא אצל האבוס מ'פ מקום ‪ .‬להורוס‬
‫שהמקום מיוסד לקרבנוח שהם סשעה ‪.‬‬
‫וכשסרב בהמ׳ק נאמר מבעו בארן שערי׳‬
‫מ׳ זעירא ]עי׳ אוס מ׳[ ]הע[ והאבוס‬
‫סקנו ג׳ ספלוס אברהם שסריס יצסק מנסה‬
‫יעקב ערביס ]ברכוס דכ״י ע'כ[ ]קעא[‬
‫וק דוד אמר ערב ובוקר וצהרים אשימה‬
‫ואהמה וישמע קולי ]סהלים ניה[ ]העב{‬
‫ובזכוסם הספלל דוד המלך ע׳ה• ואמר‬
‫ואני‪ .‬ברוב ססדך אבוא ביסך אשססוה אל‬
‫היכל קדשך ביראסך ]סהלים ה׳[ ואני‬
‫ברוב ססדך בונוס אברהם שנקרא איש‬
‫‪.‬ססד ‪ .‬אשססוה אל היכל קישך בזכוס‬
‫יצסק שנעקד בקדושה‪ .‬ביראסך‪ .‬בזכוס‬
‫יעקב שאמר מה נורא ]קעג[ ‪ .‬ו^בום‬
‫קיימו תורה ומצוס ‪ .‬כאמרם ‪'1‬ל על‬
‫פסוק ‪ .‬לק אסלק לו ברבים ואס עצומים‬
‫יסלק שלל )ישעי׳ כ׳ג( כאברהם יצסק‬
‫ויעקב שהיו עצומים במורה ובמצות ]סעד[‬

‫)הסט( רבה שם ‪) :‬קע( ר׳ בחיי ‪:‬‬

‫)קעא( ו א ו ל י יסכן שזה שאמרו במדרש אברהם כחמה שהוא תפלס שחרית יצחק‬
‫כלבנה שהוא מנחה יעקב ככוכבים שהוא ערבית והמדרש הובא לעיל ‪:‬‬
‫)העב( מי׳ אברבנאל פ׳ חיי שתפלס אברהם הי׳ בהנן החמה אל השיית להכחיש‬
‫דעת האומרים שהשמש הוא אלוה‪ .‬ולבאר לאנשים שהוא מתנועע ‪ .‬וזורח‬
‫בכל יום ממקום אחר ‪ .‬ע׳כ יש לו אלוה המניעו ‪ .‬ויצחק תיקן תפלת המנחה בעת שקיעת‬
‫החמה שאז נחלש כתו ולכן הי׳ מתפלל לאל המשקיע אותו ‪ .‬ויעקב בחר להתפלל בלילה ‪.‬‬
‫שאו יראו הכוכבים רבים והשמש נסתר וזה יורה שאין אחד מהם אלוה כי לא יתכן שתשלם‬
‫הנהגת העולם האחד במספר מאלוהות רבים ע׳ש ‪:‬‬
‫)קעג( א ב ר ה □ תקן תפלת שחרית רמז לבנים ‪ .‬שנאמר בבוקר זרע זרעך ‪ .‬יצחק‬
‫מנחה רמז לעושר שנאמר במנחה פניך יחלו עשירי עם‪ .‬יעקב ערבית‬
‫רמז לשם מוכ שנאמר ויראו ממערב את שם ד׳‪ .‬והוא אותיות מגן טמר־קון "ממון‬
‫"גוך "נשמה’‪ .‬גון‪ £‬אלו הבנים ונשמה שם טוב ממון כמשמעו והוא שלש אלה שהבעיתו ‪ .‬וזה‬
‫אנכי מגן לך שהבטיחו על שלש אלה )עיר גבורים לך( ‪:‬‬
‫)קעד( ‪) HD1D‬יו* י׳ד( ‪) :‬העה( ועוד דרשו בכל לבבך כנגד אברהם שנאמר בו‬
‫אברהם אוהבי בכל נפשך כנגד יצחק שמסר נפשו כשנעקד בכל מאודך‬
‫בכל מדה הוי מודה לו כיעקב שנאמר קטונתי מכל החסדים )ספרי( עי׳ אות זה מאמר‬
‫ב' באריכות ‪:‬‬
‫רבה‬
‫‪69‬‬ ‫דה‬ ‫מרדכי‬ ‫^‪ n\s‬ג מאמר א‬ ‫מאמר‬
‫]ישעי׳‬ ‫והאל הקדוש נקדש בצדקה‬ ‫יד כו׳ יצחק קיים כיבוד אב כשנעקד‬
‫ה[ )קעט( ‪:‬‬ ‫יעקב אנכי שנאמר הסירו כו׳ ‪:‬‬
‫ה מ ש ל ופחד עמו עושה שלום במרומיו ‪.‬‬ ‫ועוד אברהם הפריש תרומה שנאמר‬
‫המשל זה אברהם‪ .‬שנאמר‬ ‫הרימותי ידי כר ונאמר והרימותם‬
‫נשיא אלהים אתה בתוכינו ‪ .‬ופחד זה‬ ‫■ממנו תרומת ד ‪ .‬יצחק הפריש מעשר‬
‫יצחק ‪ .‬עושה שלום זה יעקב‪ .‬שנאמר‬ ‫שני ‪ .‬שנאמר וימצא בשנה ההוא מאה‬
‫שערים ‪ .‬והלא אין הברכה מצוי׳ אלא תתן אמת ליעקב ונאמר החיים והשלום‬
‫אהבו )סס( ‪:‬‬ ‫בדבר הםמוי מן העין ולמה מדד כדי‬
‫א׳לי־ברכי׳ כשברא הקב׳ה את עולמו‬ ‫לעשרו ‪ .‬יעקב הפריש מעשר ‪ .‬שנאמר‬
‫בקש להראות למ׳ה שבח מעשי‬ ‫וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך )סעו(‬
‫הצדיקים ‪ .‬מה אנוש כי תזכרנו זה אברהם‬ ‫גם אצל אברהם נאמר וימן לו מעשר‬
‫מכל ‪ .‬ובזכות אותה ברכה אכלו שלש שנא׳ ויזכור אלהים את אברהם ‪ .‬ובן אדם‬
‫כי תפקדנו ‪ .‬זה יצחק ‪ .‬ותחסרהו מעע‬ ‫יתדות בעולם ‪ .‬אברהם דכמי׳ וימן לו כו׳‬
‫מאלקים זה יעקב שנאמר ויחמו הצאן אל‬ ‫מכל‪ .‬יצחק דכמי׳ ואוכל מכל‪ .‬ביעקב כי‬
‫המקלות שלא חסר אלא ליתן בהם‬ ‫חנני ד׳ וכי יש לי כל )העז(‪ .‬האבות‬
‫הוכיחו ‪ .‬והתוכחה מביאה לידי שלום ‪ ' .‬הנפשות ‪ .‬ואומר וישר אל מלאך ויוכל לו‬
‫)הושעי׳ב( )קפא(‪:‬‬ ‫וביותר כשהוא קודם מיתתו וכן אמה‬
‫וחייייב אדם לומר ממי יגיע מעשי למעשי‬ ‫מוצא באברהם שמכיח את אבימלך מהו‬
‫אברהם יצחק ויעקב ‪ .‬שלא קנו‬ ‫“‬ ‫אומר ויכרתו שניהם‪,‬ברית‪ .‬ביצחק מדוע‬
‫עוה׳ז ועוה׳ב וימות המשיח אלא בשביל‬ ‫באהם אלי מהו אומר וישלחם מאמו‬
‫מעשים ות׳ת )קפב( וכ׳א מאבות הי׳‬ ‫בשלום ‪ .‬ויעקב הוכיח אם בניו קודם מותו‬
‫זקן ויושב בישיבה ‪ .‬אברהם דכתיב‬ ‫)כדאיתא בפסחים( הובא לעיל )סעח( ‪:‬‬
‫ואברהם זקן בא בימים ‪ .‬יצחק ויהי כי‬
‫זקן יצחק ‪ .‬יעקב ועיני ישראל כבדו‬ ‫ונע‪:‬תבחו בצדקה ומפני וה זכו‬
‫לעוה׳ז ולעיה׳ב ולימות מזוקן )קפג( וסוד העיבור מסר להם‬
‫המשיח‪ .‬מפני שנהגו עצמן בצדקה ‪ .‬הקב׳׳ה )קפד( והס משבעה שלא שלטה‬
‫שנאמר אצל אביהם ושמרו דרך ד׳ לעשות בהם רמה ‪ .‬דכתיב בהו בכל מכל‬
‫כל)קפה( ]א[ ‪ .‬והאבות היו מחבבין כמילה‬ ‫צדקה )בראשית י׳ח( יצחק •לא נשתבח אלא‬
‫בצדקה שנאמר ויזרע יצחק)שם כו( אין זריעה שהיו יודעין שהיא עתידה להציל את בניהם‬
‫מגיהנם שנאמר לכן הרחיבה שאול נפשה‬ ‫אלא צדקה שנא׳ זרעו לכם לצדקה )הושע‬
‫ופערה פי׳ לבלי חק )ישעי׳ ה( ואין חק‬ ‫י׳( יעקב קמונתי מכל החסדים כו׳ אין‬
‫אלא מילה שנאמר ויעמידה ליעקב לחק‬ ‫מעמ אלא צדקה שנאמר מוב מעמ בצדקה‬
‫לישראל ברית עולם )קפו( ‪:‬‬ ‫)משלי י( ואך! הקב׳ה משתבח בצדקה שנאמר‬
‫האבות‬
‫]קעח[ מדרש ילקוט ‪] :‬קעט[ תנא‬ ‫מ׳ב ‪:‬‬
‫‪1‬קעי[ לבה בראשית פ׳ ‪] :‬קעז[ ב״ר ד׳‬
‫דבי אליהו ‪] :‬קפ[ זוהר ויקרא ‪:‬‬
‫]קפא[ מ ל ל ש וילקיט תהליס שם ‪] :‬ספב[ תנא דבי אליהו ‪] :‬ה^ג[ יומא )דך‬
‫כ״ח ע׳ב( ‪:‬‬
‫]ספד[ פ ל ק י י׳א ‪] :‬ספה[ ב״ב )דך י׳ז( ‪] :‬קפו[ תנחומא ‪:‬‬
‫ילקוט‬ ‫'‬

‫‪1‬יז[ ו ל ם היו מששה שלא שלט בהם מלאך המות ‪ .‬ב׳ב )דך ייז( ‪:‬‬
 ‫מרדכי‬ ‫‪,‬אות ג מאמר א‬ ‫מאמר‬ ‫‪70‬‬

‫והצילו הקב׳ה ‪ .‬ואח׳כ כתיב וינוע וימת ‪,‬‬ ‫ה א ב ו ת היו נרדפים‪ .‬ואלקים יבקש‬
‫מי גבר כיצחק שפשע צוארו ע׳ג המזבח ‪.‬‬ ‫הנרדף ‪ .‬אברכם נרדף מפני‬
‫וכתיב הנה נא זקנתי לא ידעתי יום מותי ‪.‬‬ ‫דורו ‪ .‬וכתיב אתה הוא אשר ביזרת‬
‫מי גבר כיעקב שנתפגש אל המלאך וכתיב‬ ‫באברהם ‪ .‬יצתק מפני פלשתים וכתיב עתה‬
‫ויקרבו ימי ישראל למות )הצא( אך הצדיקים‬ ‫ראינו כי הי׳ ד עמך )קפז( יעקב נרדף‬
‫במותם קרוים חיים ‪ .‬וזה שאמרו ושבח‬ ‫מפני עשו ‪ .‬וכתיב כי יעקב בתר לו יה ‪.‬‬
‫אני את המתים שכבר מתו‪ .‬כשחעאו‬ ‫ואין הקב״ה מבקש קרבן אלא ק הנרדפים‬
‫ישראל במדבר עמד משה והזכיר זכות‬ ‫והי׳ להם ‪.‬צער בתחילה ונוח בסופם ‪.‬‬
‫אבות ונענה בזכותם )הצב( ודש החכם‬ ‫וזה והי׳ ראשיתך מצער ואחריתך ישנה‬
‫עיניו בראשו כו׳‪ .‬החכם זה אברהם ‪ .‬וכסיל‬ ‫מאד )איוב ח׳( ודרשו זה אברהם יצחק‬
‫זה נמרוד למחר נכנסין לצרה ואומרים זכור‬ ‫ויעקב )הפח( ונמנו מקום לשעה‪ .‬אברהם‬
‫לאברהם כו׳ שמא ח׳ו או׳ זכור מעשה נמרוד‬ ‫נתן מקום ‪ .‬וברח מפני נמרוד ונפל‬
‫ההיד איך ימות החכם עם הכסיל)הצג(‪•:‬‬ ‫בידו ‪ .‬יצחק נתז מקום לשעה‪ .‬וברת‬
‫האבות לא הרהרו אחר מדת השם ‪ .‬וז׳׳ש‬ ‫מפני אבימלך ונפל בידו ‪ .‬שנאמר ואבימלך‬
‫השם למשה לאבות נראיתי באל שדי ‪ .‬ולא‬ ‫הלך אליו מגרר ‪ .‬יעקב ברח מפני עשו‪.‬‬
‫הרהרו אחרי‪ .‬ולא אמרו סס שמך)קצד(‪.‬‬ ‫ונפל בידו‪ .‬וזה לך עמי ובא •בחדרך‬
‫נעוד במעלת האבות שהקב׳ה דבר אתם‬ ‫]תנחומא שמות[ ובצר להם ויצעקו אל ה׳‬
‫במדה׳ר כמ׳ש ויאמר ד׳ חל אברהם ‪ .‬ועם‬ ‫וממצוקותיהם יצילם שאומנתם הי׳ תפלה‬
‫יצחק וירא אליו ד׳ ‪ .‬וכן עם יעקב ‪ .‬והנה‬ ‫כמ״ש ויצעקו בנ׳י אצל יצ'מ תפסו להם‬
‫ד׳ נצב עליו )סצה( ‪ .‬גם באנכי דבר‬ ‫אומנת אבותם באברהם כתיב וימע אשל‬
‫הקביה עם האבות )קצו(‪ .‬ולכולם ייחד‬ ‫כו׳ ביצחק כתיב ויצא יציזק לשות בשדה‬
‫הקב׳ה שמו עליהם )קצז( ‪ .‬ולכל האבות‬ ‫הוא תפלה ‪ .‬ביעקב אומר ויפגע במקום ‪.‬‬
‫קרא הקב״ה להם שמות‪ .‬לאברהם ‪ .‬והי׳‪-‬‬ ‫וכה׳א אל תראו תולעת יעקב ‪ .‬מה תולעת‬
‫שמך אברהם ‪ .‬ליצחק ‪ .‬וקראת את שמו‬ ‫אינה מכה את הארזים אלא בפה כך אין‬
‫יצחק‪ .‬ליעקב‪ .‬והי׳ שמך ישראל‪ .‬וזה‬ ‫להם לישראל אלא תפלה ‪ .‬וכה׳א אשר‬
‫קורא הדורות מראש כו׳ ^ןצח( ‪ :‬וחמש‬ ‫נתתי לך בחרבי ובקשתי זו תפלה )הפט( ‪:‬‬
‫אותיות כפו ‪6‬ת נמסרו לאבות ‪ .‬וכולן לשון‬
‫גאולה‪ .‬כ״ך‪ .‬בו נגאל אברהם אבינו‬ ‫! כ ו ל ו ניסה אותן השי׳׳ת ]ועמדו בנסיון[‬
‫מאור כשדים לך לך כו׳‪ .‬מזם‪ .‬בו נגאל‬ ‫’ והעלם לשררה וברכם שנאמר ד׳‬
‫יצתק מיד פלשתים ‪ .‬שנאמר לך מעמנו‬ ‫צדיק יבחן ‪ .‬אברהם ניסה אותו וברכו‬
‫כי עצמת ממנו מאוד‪ .‬נ׳ן בו נגאל יעקב‬ ‫שנאמר וד׳ ברך כז׳ ‪ .‬יצחק ויזרע יצחק‬
‫מיד משו‪ .‬שנאמר הצילני נא‪ .‬פ׳׳ף בו‬ ‫כו׳ ויברכהו ‪ .‬יעקב וירא ד׳ אל יעקב‬
‫מאלו ישראל ממצרים שנאמר פקוד פקדתי‬ ‫כו׳ )הצ(‪:‬‬
‫צ׳ץ בו עתיד הקב׳ה לגאול את ישראל‬ ‫מ י גבר יחי׳ ולא יראה מות )תהליס פ'מ(‬
‫מיד מלכות שנאמר איש צמת שמו ומתחתיו‬ ‫מי גבר כאברהם שירד לכבשן האש‬
‫יצמח‬
‫שה״ש‪:‬‬ ‫ילקוט‬ ‫]קפז[‬
‫איוב שם •‪] -‬הפט[ מדרש וילקוע ‪ .‬מכילתא ^]הצ[ תנחומיה‬ ‫]ספח[‬
‫ילקלט‬
‫]קצא[ מדרש‪.‬ילק■ מ ‪] :‬קצב[ •לקוע שם‪] :‬הצג[ '‬
‫ילקוכי ק ה^ן‬ ‫י‬
‫שם‪] :‬הצד[ סנהדרין קי״ח ‪^ :‬קגה[ אלה הדב‪ C ,‬זוס ‪ .‬קוע‬ ‫‪.‬‬
‫)ק;־ ‪ (h‬ילקש שעי׳‪ .‬תכחומא‪-‬ן‬
‫]קצו[ ע י ׳ ילקוע ישעי׳ דא ‪) :‬קצז( רבה ויצא; ) ‪;p‬‬
‫פרתי‬
‫לו ‪1‬׳ו‬ ‫מרדכי‬ ‫א!ית ג טאסר א‬
‫א׳( )רו(‪ .‬ונקראו אדירים שנאמד־ אשר‬
‫אדירים שדדו)זכרי׳ י׳א( ודרשו על האבות‬
‫)רז( וישראל נקראו על ‪,‬שמם בת גלים‬
‫כמ׳ש צהלי קילך בת גלים בני אברהם יצחק‬
‫ויעקב שעשו מצות כגלי הים‪ .‬ומה הגלים‬
‫מסוימים בים כך אבותיהם מסוימים בעולם‪,‬‬
‫או בני גלוותא שכ׳א מישראל סבל גלות)רח<‬
‫וכשלקו הבנים לקו האבות עמהם שנאמר‬
‫והיתה יד ד׳ בכם ובאבותיכם ‪ .‬אןז כשיתנחמו‬
‫‪ -‬יתנחמו האבות עמהם‪ .‬הה׳ד מי יתן מציון‬
‫ישועות ישראל )רט( ומעשיהם של אבית‬
‫צפונים לפני הקב׳ה ‪ .‬וע'כ הקרבן הי׳ נשחט‬
‫צפונה לזכור מעשי האבות )רי( ‪:‬‬
‫ו ב י צ ״ ט הקים הקב׳ה ג׳ האבות ביחד‬
‫פעמים אהי׳כנגד ג׳אבות]ריא[‬
‫שמות האבות ר׳ת א׳ דאברהם‬
‫י׳ דיצחק י׳ דיעקב כ״א כמנין אהי׳‪ .‬ס׳ת‬
‫מ׳ דאברהם ק׳ דיצחק ב׳ דיעקב בק׳־מ‬
‫בא׳ת ב׳ש שדי‪ .‬שלשה שמות בשמע ישראל‬
‫כנגד האבות ]רייב[ וכנגדו התקינו רבותינו‬
‫הקורא בתורה לא יפתות מג׳ פסוקים כעד‬
‫אברהם יצחק ויעקב ]ריב[ וזה שקורין ג׳‬
‫פעמים בשבוע בה׳ז כנגד ג׳ אבות ובימי‬
‫אנד׳׳י אין קילין שהוא כנגד אמהות ‪ .‬כי אין‬
‫הנשים מצו־ס על מלמוד תורה ]ריר[ המטה‬
‫שהי׳ בידי משה הי׳ מתחילה בידי האבות ]רטו[‬
‫וכמה מקראות נאמרו כנגדן ובזכותן‪ .‬ודרשו‬
‫חז׳׳ל על האבות‪ .‬חלום שר המשקים‪.‬‬
‫גפן זה העולם ‪ .‬שלשה שריגים זה אברהם‬
‫יצתק יעקב ]רטז[ ‪ .‬מתר אנכי נצב על ראש‬
‫הגבעה‪ .‬ראש אלו האבות‪ .‬שנאמר מראש‬
‫צורים אראנו‪ .‬ומגבעות אשורנו אלו אמהות‪.‬‬
‫מראש‬
‫מאסר‬
‫יצמח )זכרי׳ י ( וניל; נמסרו לאבות)קצט(‪:‬‬
‫ונקראו ק־וש־ס שנאמר טובתי בל עלץ‬
‫לקהשים אשר בארץ המה )תהליסשי׳ז( אמרה‬
‫כ׳י החזק לי טובה‪ .‬א״ל טובתי בל■ עליך‪.‬‬
‫איני מחזיק לך טובה אלא לאברהם‬
‫יצחק ויעקב שהודיפיג־ בעולסתחילה שנאמר‬
‫לקדושים אשר בארץ■ המה )ר( ונקראו אילי‬
‫מולם שנאמר מי ידמה לד בבני אלים כבני‬
‫אברהם יצתק ויעקב שהם אילי עולם‪ .‬ואי;‬
‫מקבל קרבנות אלא מהם שנאמר צו את אהרן‬
‫ואת בניו )רא( והיו זריזים שנאמר וישכם‬
‫אברהם בבוקר )ויצחק הי׳ עמו והשכים ג*נ(‬
‫ואצל יעקב כתיב יישכם יעקב בבוקר )רכ(‪:‬‬
‫לראות נפלאות השי׳ת כמ׳ש ננד‬
‫אבוהס עשה פלא ‪ .‬וז׳ש אשירה לד׳ כי גאה‬
‫גאה ר׳ת ג׳ אבות העולם )רג(‪ .‬האבות‬
‫נקראו ישרים כאמרם דל מהו ספר הישר‬
‫זהספרבראשית אברהם יצחק ויעקב שנקראו‬
‫ישרים )רד( וישרים בנימ׳ אבות העולם‪.‬‬
‫ונקראו איש‪ .‬אברהם ועתה השב אשת‬
‫האיש ‪ .‬־יצתק מי האיש הלזה ‪ ,‬יעקב איש‬
‫תם )רה( ‪:‬‬
‫ד ^ ^ בו ת נקראו גדולים‪ .‬כמש׳ד האדם‬
‫הגחל בענקים ‪ .‬אלו אברהם‬
‫יצחק ויעקב ‪ .‬באברהם כתיב וד׳ ברך את‬
‫אדוני מאד ויגדל)בראשית כ׳ד( ביצחק כתיב‬
‫ויגדל האיש וילך הלוך וגדול עד כי גדל‬
‫מאד )שם כ״ח( ביעקב ויגדלו הנערים‪,‬‬
‫ועשו הי׳ בכלל אלא שקלקל מעשי׳ ונעשה‬
‫קטן שנאמר הנה קטן נתתיך במים )עובדי׳‬

‫קצט( פרקי ר׳יא ‪ .‬ילקוט לך ‪:‬‬

‫)ב( מ נ ח ו ת נג ‪) :‬רא( תנרומא ‪) :‬רב( מכילתא ‪ .‬־לקיט ישעי׳ ‪) :‬רג( מגלה עמוקות‬
‫אופן רל־ח ‪) :‬רד( ע״ז )דך כ״ה( ‪) :‬רח( מדרש‪) :‬רו( רבה שה״ש‪:‬‬
‫)רז( אבות דר׳ נתן ‪:‬‬
‫)רח( מ ד ר ש ילקוט פתיחתא איכה ‪) :‬רט( ילקוט מהלים שם ‪) :‬רי( תנא דבי אליהו ‪.‬‬
‫ילקוט וירא ‪:‬‬
‫הטיר‪-‬ס שמוה ‪) :‬ריב( בעל הטורים ואתחנן ‪) :‬ר'ג( רבה דברים ‪:‬‬ ‫)ריא(‬
‫)ריר( סודי רזא ‪) :‬רבו( ־ליוט שמות ‪) :‬רטז( רבה שם וישב ;‬
‫בעל‬
 ‫מרדכי‬ ‫אות ג מאמר א‬ ‫מאמר‬ ‫‪72‬‬

‫וירא והנה איל מקרא קודש זה יעקב‬ ‫מראש ‪5‬ורים בגית׳ בזכות אבות‪ .‬מגבעוס‬
‫דכחיב שמע אלי יעקב וישראל מקוראי ‪.‬‬ ‫בגימ׳ הן האמהות ]ריז[ ויקתו אבן וישב‬
‫אמר להם הקב׳׳ה ‪ .‬בני ‪ .‬אס תבקשו לזכות‬ ‫טלי׳ אבן מעשה אבות ]ריח[ ויהי ידיו‬
‫בדין תזכירו לפני אבותיכם )רכז( וסוד‬ ‫אמונה עד בא השמש קפן משה להתפלל בזכות‬
‫התקיעות הוא כנגדן תקיעה כנגד אברהם ‪.‬‬ ‫האבות אמונה זה אברהם שנאמר והאמין בד׳ ‪.‬‬
‫שברים כנגד יצחק ‪ .‬תרועה כנגד‬ ‫עד בא זה יצחק שנאמר ויצתק בא מבא ‪ .‬השמש‬
‫יעקב )רכח(‪ .‬וזה פי׳ עלה אלהים בתרועה‬ ‫זה יעקב שנאמר ויזרח השמש )ריט( שיר‬
‫שהוא כנגד יעקב ‪ .‬שלשת המועדים כנגד‬ ‫או כשב או עז ‪ .‬שור כנגד ואל הבקר רן‬
‫ג׳ האבות )רכט( ‪ .‬ופרי ען הדר דרשו זה‬ ‫אברהם כשב כנגד יצחק ‪ .‬דכתיב והנה איל ‪.‬‬
‫אברהם שהדרו בשבה מובה ‪ .‬כפות תמרים‬ ‫ופז כנגד יעקב דכתיב נך נא אל הצאן )רב(‬
‫כנגד יצחק ‪ .‬שהי׳ ‪ .‬כפוי על גבי המזבח ‪.‬‬ ‫והי׳ אם לא יאמינו גם לשני האותות למה‬
‫ענף עץ עבות זה יעקב מה הדם מרוחש‬ ‫פשה לו הקב׳ה שלשה ‪ .‬אותיות כנגד ג׳‬
‫בעלים ‪ p .‬יעקב מרוחש בבנים )רל( ‪.‬‬ ‫האבות )רכא( והגעתם אל המשקוף ואל‬
‫אצל נשיאים פר ואיל וכבש כנגד האבות ‪.‬‬ ‫שתי המזוזות שאברהם גדול מרים ‪ .‬וכשם‬
‫אלים חמשה כו׳ ס״ה מ׳ז כנגד ג׳ אבות‬ ‫שהמשקוף גבוה כן הי׳ גחל שבאבות ‪.‬‬
‫ייב שבמים )רלא( פר איל כבש בגימ׳‬ ‫»על שני המזוזות שבזכות יצחק ויעקב ללמדך‬
‫אברהם יצחק ויעקב )רלב(‪ .‬בנפש ?משכלת‬ ‫שבזכות אלה ;צאו ) רכב( זהב וכסף ונחושת‬
‫יש שלש מדרגות זו למעלה מזו ‪ .‬האחת‬ ‫■אצל המשק כנגדם‪ .‬זהב זה אברהם ‪.‬‬
‫נקראת שכל היולני הואי מבעי לקבל‬ ‫שנצרף בכבשן האש כזהב‪ .‬כסף זה יצתק‬
‫המושכלח ומוכנת להשגת האמיתיות‪ ..‬והוא‬ ‫שנצרף ככסף עלגבי מזבש‪ .‬נתושת זה יעקב‬
‫כמו מבע ההיילני שהוא חומר הראשון‬ ‫שנאמר בו נחשתי ויברכני ד )רע( ואצל‬
‫לקבל הצורות המבעיות‪ .‬והשני שכל נקנה‬ ‫קרבנות המלואים ובראש חודש זיו׳מ פרים‬
‫שישתלם המשכיל ויצא מן הכח אל הפועל‬ ‫בני בקר שנים ‪ .‬ואיל אח־ ‪ .‬כבשים בגי‬
‫בקני׳ הידיעה הי^מיתיות ‪ .‬ואז יקרא שכל‬ ‫שנה שבעה תמימים ‪ .‬פריס כעד אברהם‬
‫נקנה ‪ .‬או שכלמדעיי‪ .‬והג׳שכל נאצל שמגיע‬ ‫לפי שהי׳ כשני אנשים מוממום ואנדרוגינוס‬
‫למעלה ייתר עליונה הפלא ופלא הוא מדרגות‬ ‫וזכר אברם ואברהם ‪ .‬איל כנגד יצחק שהי׳‬
‫הדבקות האלהי ‪ .‬ייבימ כל האמיתיות ויגיע‬ ‫המיוחד שבעדר ‪ .‬ואילו הי׳ מששת ימי‬
‫להגנת ‪ .‬הרוחניות ‪ .‬ווה נקרא שכל נאצל‬ ‫בראשית ‪ .‬שבעה כבשים כנגד יעקב לפי‬
‫כו׳ ‪ .‬והנה בדמות שלשה אלה כו׳ הי׳‬ ‫שצורתו חקוקה בכסא הכבוד למעלה מז׳‬
‫באומה שלש התתלת שכליות משחלשזת זו‬ ‫רקיעים )רכד( יברכך ד׳ וישמרך כנגד‬
‫נמו ‪ .‬והס‪ -‬אברהם יצחק ויעקב ‪ .‬אברהם‬ ‫כאבות )רכה( כהן לוי ישראל ג׳כ כנגד ג׳‬
‫הי׳ דוגמת ההתחלה הראמונה בדמות השכל‬ ‫אבות )רע( ובאחד י לחודש השביעי דרשו‬
‫הרוחני המוכן מהשגת הדברים המדעיים ‪.‬‬ ‫שנאמר אחד הי׳‬ ‫באחד זה אברהם‬
‫כידוע שאברהם"אבינר עיה השיג הבורא‬ ‫אברהם ‪ .‬זכרון תרועה זה יצחק שנאמר‬
‫יה׳‬

‫)ריז( בעל המורים בלק‪) :‬ריח( רבה שם‪:‬‬

‫)רי ט( ר ב ה בשלח‪) :‬רב( מדרש^ילקוש א מור‪ ) :‬רכא( רבה שמות‪ ) :‬ר כ ב( רבה‬
‫שם ‪) :‬רכג( שם פ׳ מ׳ט ‪:‬‬
‫עי׳ ר׳ בחי•' פנחס ; ) רכה( רבה ויקרא שם ‪) :‬רכו( מקובלים ‪:‬‬ ‫מדר^צ‬ ‫) רכד(‬
‫)רכז( רבה א מו ר‪■) :‬יכה( מקובלים ‪ ) :‬ר כ ט( מבואר אות זה‬
‫בעל השירים שם‬ ‫)רלכ(‬ ‫מאמר ד׳ ע׳ש ‪) :‬רל( רבה שם ‪) :‬ריא( שנ‬
‫לז ‪73‬‬ ‫מרדכי‬ ‫אות נ מאמר א‬ ‫מאמר‬
‫ברכות )רלד( ועוד נדרש עליהם ויוציאך‬ ‫ית׳ בכת השכלי ‪ .‬ויצתק הי׳ דוגמת השכל‬
‫בפניו בכחו הגדול כו׳ ‪ .‬בפניו זה יעקב‬ ‫■הנקנה ‪ .‬ולכן הי׳ פולה תמימה ‪ .‬והוא קנה‬
‫דכתי׳ מבקשי פניך יעקב‪ .‬סלה ‪ .‬בכחו זה‬ ‫השכל בכת■ העקידה‪ .‬ויעקב הי׳ דוגמת‬
‫•צחק‪ .‬הגדול זה אברהם‪ .‬והתחיל ביעקב‬ ‫שכל הנאצל שהוא תכלית השלימות ‪ .‬ולהיות‬
‫למעלתו כי הוא חיס המשילש ‪ .‬ובזכות‬ ‫בזה מדלגת הנבואה ‪ .‬ע'כ ראה יעקב כל‬
‫האבות יצאו ממצרים )רלה(‪ .‬נזכירה דודך‬ ‫המציאות במראות הסולם ‪ .‬ובתנחומא מקן‬
‫מיין ‪ .‬מיין של אבית ‪ .‬מי פעל כאברהם ‪.‬‬ ‫אמרו ז׳ל אחה מוצא שלא נצב הקב׳ה על‬
‫כיצחק ‪ .‬כיעקב )רלו( צרור המור דודי לי ‪.‬‬ ‫אברהם ולא על יצחק אלא על יעקב עיש‬
‫זה אברהם ‪ .‬מה המור הזה ראש לכל מיני‬ ‫סימן אין המלך נצב על שדהו לא כשמזרעת‬
‫בשמים ‪ .‬כך אברהם ראש לכל הצדיקים ]א[‬ ‫כו׳ אלא כשהיא עומדת בכרי ‪ .‬כן אברהם‬
‫אשכול הספר זה יצחק שנכפת על המזבת‬ ‫עבד אברהם עבד אדמה שנאמר קיס התהלך‬
‫כאשכול}ב[ בכרמי עין גדי זה יעקב אבינו‬ ‫כו׳ יצחק זרע שנאמר‪ ,‬ויזרע יצחק‪ .‬בא‬
‫שנכנס בכרום פניו מתפחד בהכלמו אצל‬ ‫יעקב שהוא כרי של תבואה שנאמר קדש‬
‫אביו ולבש בגדי ■גדי עזים ונמל הברכות‬ ‫ישראל לד׳ ראשית תבואתו ‪ .‬ועמד עלי׳‬
‫שהן עין עילם )רלז( קומי לך‪ .‬זה בתו של‬ ‫שנאמר‪ .‬והנה ד׳ נצב עליו ‪ .‬בארו בדמות‬
‫אברהם 'דכתיב בי׳ לך לך ‪ .‬רעיתי יפתי‪.‬‬ ‫כפלא כי יחסו עבודת הארץ נאברהס ‪.‬‬
‫זה בתו של יצחק ‪ .‬שרועה אותי'וייפה אותי‬ ‫שהיא הכנת הישרה וההשגה האלקית ‪ .‬ויחסו‬
‫על ‪ .‬גבי המזבח ‪ .‬ולכי לך ‪ .‬בתו של יעקב‬ ‫הזריעה ליצחק כי הארן הקבל הזרע והקנהו‬
‫ששמע לאביו ולאמו וילךפדנה ארם)רלח(‪:‬‬ ‫בעצמה כמו שהנפש המשכלת תקבל המושכלת‬
‫‪ niVT‬דרשו מי זאת עולה מן המדבר ‪.‬‬ ‫ויחסו הצרי ליעקב שהוא תכלית ובו כל‬
‫וסקב׳ה משיק ‪ .‬יש להם יתידות‬ ‫הידיעות ‪ .‬והאמיתיות יחד אשר נזרעו ‪.‬‬
‫למלות עליהן'‪ .‬יש להם זכות אבות ‪ .‬מקומרת‬ ‫וביארו להיות כ׳ז בענין השכל ‪ .‬באמרס‬
‫מור זה א׳א כדלעיל ‪ .‬לבונה זה יצחק מה‬ ‫שהקב׳ה לא נצב אלא על הכרי של יעקב‬
‫לבונה ניחנת על גבי המזבח אף יצחק כו׳ ‪.‬‬ ‫כי הוא הי׳ יחוד התחלה מדרגות הדבקות‬
‫מכל אבקת רוכל זה■ יעקב כהנים לוים‬ ‫לאומה הישראלית ‪ .‬ואמרו דל האבות הן‬
‫מלכים נביאים עמדו ממנו)רלט( ‪:‬‬ ‫הן המרכבה )רלג( ונסכיהם חצי ההין לפר‬
‫ועוד דרשו אחת היא יונתי ממתי זה‬ ‫)ו׳‪ .‬לוגין( כנגד אברהם שבששה שעות מן‬
‫אברכם שנאמר אחד הי׳ אברהם ‪.‬‬ ‫היום כאי אליו המלאכים ‪ .‬ושנישית הכין‬
‫אחת הוא לאמו ‪ .‬זה יצחק שהי׳ יחיד לאמו ‪.‬‬ ‫לאיל)ד׳ לוגין( כנגד יצחק שהוקרב בד׳‬
‫ברה הוא ליולדמה ‪ .‬זה יעקב שהי׳‬ ‫שעות ביום ‪ .‬ורביעית ההין לכבש )ג׳ לוגין‬
‫צדיק)רם( ‪ .‬אל גנת אגוז ירדתי ‪ .‬זה אברהם‬ ‫שהוא י״ח בצים( כנגד יעקב שהתפלל י״ח‬
‫לראות‬

‫לך‪) :‬רלד( עי׳ ר׳ בחיי פנחס ‪) :‬רלה( מדרש פי׳ ר׳ בחיי עקב‪:‬‬ ‫>רלג(‬
‫)רלו( ל ב ה שה׳ש ע״ש ‪) :‬רלז( רבה שה׳ש ‪) :‬רלח( שם ‪) :‬רלט( שה׳ששם ‪ .‬מדרש‬
‫ילקימ ‪) :‬רם( רבה שהיש ‪:‬‬
‫פסיקתא‬

‫]א[ מה המור הזה אץ ריח מפיח אלאבאור כך אברהם לא נודעו מעשיועד שהושלך‬
‫לכבשן האש ומה המור הזה כל מי שלקמו ידיו מתמרמרוח כך אברהם ממרר עצמו‬ ‫‪.‬‬
‫ומסגף עצמו ביסוריס ‪ -‬בין שדי ילין שהוא מותאם בין שכינה למלאך שנאמר ויבא‬
‫וירן לקראתם וירח בשכינה )רבה שה״ש( ‪:‬‬
‫]ב[ הכופר שמכפר עונותיהם של ישראל)רנה שה״ש( ‪:‬‬
 ‫טרדכי‬ ‫אות נ מאמר א‬ ‫מאמר‬ ‫‪74‬‬

‫ממות של נמרוד ‪ .‬למיחלים צחסדו זה יצחק‬
‫שהי' מייחל להקב״ה שיציל כששי מישמעאל‬
‫שרצה להרגו ‪ .‬ד׳א זה יעקב להצילו‬
‫מעשו )רמח(‪ .‬ועוד דרשו תהי ידך על איש‬
‫ימינך‪ .‬זה אברהם‪ .‬ועל בן אמצת לך‪.‬זה‬
‫יצחק ‪ .‬ולא נסוג ממך‪ .‬זה יעקב‪ .‬כי לא‬
‫ימיש ד׳ עמי)רמט( ‪:‬‬
‫ל כן דרשו כל המזמור )תהלים קייב(‬
‫אשרי איש ירא את ד' זה אברהם ‪.‬‬
‫שנאמר עתה ידעתי כי ירא כו' ‪ .‬גביר‬
‫בארן יהי' זרעו זה יצתק ‪ .‬מה גבורתו‬
‫שעשה לעקרה שתלד ‪ .‬דיא זה יעקב ששר‬
‫אל מלאך )רנ( ועוד דרשו אשרי הגבר אשר‬
‫תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו )פהליס צ׳ד(‬
‫באברהם כתיב ואגדלה שמן ‪ .‬כיון שיצא‬
‫קפץ עליו רעבון ונא קרא תגר ‪ .‬כי עד‬
‫צדק ישוב משמו ‪ .‬מדבר ביצחק ויהי כי זקן‬
‫יצחק ‪ .‬לולא ד' עזרתה לי ‪ .‬אמר ריב׳צ‬
‫כ׳ת שנאמר לולא בזכות הוא האבות והכתיב‬
‫כי לולא התמהמנו כו׳ א׳ל אן הוא בזכות‬
‫האבות שאם לא הזכות לא היו עולים )רנא( ‪:‬‬
‫לעלד דרשו‪ .‬ושמר ד׳ לך את הברית‬
‫ואת החסד אשר נשבע לאבותיך ‪.‬‬
‫את הברית ‪ .‬זו בריתי של אברהם אבינו ‪.‬‬
‫אש החסד ‪ .‬זו חסדי של יעקב ‪ .‬שנאמר‬
‫קמנתי מכל החסדים ‪ .‬אשר נשבע זה‪.‬‬
‫יצחק שנאמר בי נשבעתי )רנב( ‪:‬‬
‫א ת הארן אשר נשבע לאבותיך ‪ .‬היכך‬
‫נשבע‪ .‬באברהם הוא אומר ביום‬
‫ההוא כרת ד׳ את אברס ברית לאמר לזרעך‬
‫אתן אה הארן כו' ביצחק מהו אימר גור‬
‫בארן הזאת כו׳ ביעקב מהו אומר הארך‬
‫׳‬ ‫אשר‬
‫לראות הפרחה הגפן זה יצחק‪ .‬הנצו הרמונים‬
‫זה יעקב ושבט־ו)רמא( ‪ .‬מלך אסור ברהסים‬
‫כבר נשבעתי לאבותיכם שלא אשנה בכם‬
‫ובבכיכס עד עולם ואין אסור אלא שבועה ‪.‬‬
‫שנא' ואסרה איסר על נפשה בשבועה‪ .‬ברהעיס‬
‫אלו האבות ‪ .‬אברהם שכתיב בו ואל הבקר‬
‫רן אברהם ותרגומו רהע ‪ .‬יעקב שכ' בו‬
‫ברהמים בשקתות המיס ]רמב[‪ .‬תשורי‬
‫מראש אמנה ‪ .‬בזכות של אברהם ‪ .‬מראש‬
‫שניר בזכות יצחק ‪ .‬וחרמון בזכות של יעקב‬
‫שאין הגליות מתקבצים אלא בשביל‬
‫אמנה )רטג( ועוד דרשו שימנו כחותם‬
‫על לבך זה אברהם שקיים המילה כחותם‪.‬‬
‫על זרועך זה יצחק כשם שהתפילין נדבקים‬
‫ביד ‪ .‬כך יצחק נדבק בהקב״ה ‪ .‬עזה כמות‬
‫אהבה ‪ .‬זה יעקב שאהב הקב׳ה את יעקב‬
‫שנאמר ואוהב את יעקב ]רמד[ ‪:‬‬
‫ן ד ן דרשו הולך תמים זה אברהם שנאמר‬
‫^ התהלך לפני והי׳ תמים ‪ .‬ופועל צדק‬
‫זה יצחק שמסר עצמי לשחיתה ‪ .‬ודובר אמת‬
‫יה יעקב שנאמר תתן אמת ליעקב)רמה(‬
‫ועוד דרשו המשל ופחד עמי לנישה שלום‬
‫במרומיו ‪ .‬המשל זה אברהס שנאחר נשיא‬
‫אלקיס כו׳ זפחד זה יצחק ‪ .‬דכתיב ופחד‬
‫יצחק ‪ .‬עישה שלום זה יעקב דכתי' תתן אמת‬
‫ליעקב ‪ .‬וכתיב האמת והשלום אהבי )רמו( ‪.‬‬
‫יעוד דרשו במלך שלמה שהישלס מעשיי‬
‫לבריותיו ‪ .‬כיצד הושלם האש לא׳א ‪ .‬הישלם‬
‫החרב ליצחק ‪ .‬הושלם המלאך לי עקב )רמז(‬
‫וזה ע־ן ד' אל ירא־ו זה אברהס ‪ .‬שנאמר‬
‫עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה ‪ .‬להציל‬

‫)רמא( פ ס י ק ת א רבתי ‪) :‬רמב( ר׳ בחיי נצבים ‪) :‬רמג( רבה בשלה ‪ .‬ילקוט­‬

‫שה׳ש ‪) :‬רמד( תנחומא ילקוע שה״ש ‪) :‬רמה( ילקוט תהלים‬ ‫'‬
‫ס״י‪) :‬רכ<ו( זוהר ויקרא ‪) :‬רמז( רבה שה׳ש ‪) :‬רמח( ילקיט תהלים ל״ג ‪:‬‬
‫)רמט( י ל ק ל ט חהלים‪ ) :‬ת( מדרש ילקיע שם‪) :‬ינא( ילקיטהסלים שם צ׳ד ‪ .‬ובמקום‬
‫אחר אומר כל מקום שנאמר לולא הוא בזכות אבוח לולא ד' שהי'‬ ‫׳‬ ‫־‬
‫לנו יאמר נא ישראל )ישראל סבא( ואתה קדיש יישב תהלוח ישראל )ישראל סבא( לולי‬
‫אלקי אבי אברהם כו' זכות אבות לולא התמהמנו כו' לא פלו אלא בזכות אטת ‪:‬‬
‫)‪ ,‬נב( פ ס י ק ת א עקכ ‪:‬‬
‫מכילתא‬
‫לח ‪'75‬‬ ‫מרדכי‬ ‫אות ג מאמי א‬
‫והשביחה שנאמר יימע אשל עמד יצחק‬
‫והשביחה שנאמר ויזרע יצחק כו׳ עמד יעקב‬
‫והשביחה שנאמר ויקן את חלקת השדה‬
‫וזה וזכרתי את בריתי יעקב יאןן את בריתי‬
‫יצחק ‪ .‬ואן‪ £‬את בריתי אברהם ‪ .‬למה‬
‫נאמרו האבות אחורניס כדאי הוא יעקב‬
‫הקען ‪ .‬ואס איני כדאי ‪ .‬הרי יצחק עמו‬
‫כו׳ ונאמר זכירה בשניהם ואצל יצחק לא‬
‫נאמר שעפרו צבור ע׳ג המזבח‪ .‬ולמה‬
‫נאמר באברהם ויצחק אןן ‪ .‬וביעקב לא‬
‫נאמר ע׳י שהיתה מעתו שלימה ‪ .‬הה׳ד‬
‫בני איש אחד נחנו )רסא(‪ .‬בכ'מ הקדיס■‬
‫אברהם ליצחק ויצחק ליעקב ובמקום אחר‬
‫היא אומר‪ .‬וזכרתי את בריתי יעקב וכו'‬
‫מלמד ששלשתס שקולים )רסב( ‪:‬‬
‫ח‪ 3‬ו ד דרשו ונתן לך רחמיס ורחמך‬
‫והרבך כאשר נשבע לאבותיך‬
‫בזכות אבות ‪ .‬אס צפור שאין לו זכות‬
‫אבות בניו מכפרין עליי ‪ .‬בני ישראל שיש‬
‫להס זכות אבות עאט׳כ )רסג( עי׳)ספרי‬
‫ראה( המרחם על הבריות בידוע שהוא‬
‫מזרע של א׳א )רסד( והמן ניתן להם‬
‫בזכות האבות)רסה( וכשהזכיר משה רע׳ה‬
‫זכות אבות מיד נענה ויאמר ד' סלחתי‬
‫כדבריך )רסו( וזה ושבח אני את המפיס‬
‫שהזכיר זכות אבות ‪ .‬ארשב׳נ בשעה שעלה‬
‫משה למרום ‪ .‬וסרחו ישראל ‪ .‬נזדוגו לו‬
‫ה׳ מלאכי חבלה ‪ .‬ואלו ק אך וחימה קצך‬
‫שמד ומשחית ‪ .‬נתירא משה מהם ‪ .‬מה‬
‫■ עשה נתלה בזכות אבות ‪ .‬אמר לפניו רכש׳ע‪.‬‬
‫זכור לאברהם עבדיך כו׳ באושה שעה‬
‫נתמלא רחמים על ישראל ‪ .‬שנאמר וינחם‬
‫ה׳‬
‫מאמר‬
‫)רע( ולא‬ ‫אשר אתה שוכב■ כו׳‬
‫ישכח את ברית אבותיך מתוך זכית‬
‫אבות לא ישכח )רנד(‪ .‬ואהבך בזכות‬
‫אברהם שנאמר זרע אברהם אוהבי ‪.‬‬
‫וברכך בזכות יצחק שנאמר ויברך אלקיס‬
‫את יצחק ‪ .‬והרבך בזכות יעקב שנאמר בו‬
‫פרה ורבה )רנה(‪ .‬זכר חסדו ואמונתו‬
‫לבית ישראל ‪ .‬זכר חסדו זה אברהם ‪.‬‬
‫ואמונתו זה ישראל סבא )רע(‪ .‬אצל‬
‫העקידה ג'פ זרעך בפ׳ כנגד נ״פ זרע‬
‫שנקראו ישראל ‪ .‬זרע ברך ד׳ זה אברהם ‪.‬‬
‫שנאמר וד׳ ברך את אברהם ‪ .‬זרע קודש‬
‫מצבתה כנגד יצחק שקדש ד׳‪ .‬כלו זרע‬
‫אמת כנגד יעקב שהיתה מיעתו שלימה והיינו‬
‫דכתיב תתן אמת ליעקב )רנז( כי ימינך‬
‫וזרועך ואור פניך כי רציתם )תהליס מ׳ד(‬
‫בזכות האבית ‪ .‬כי על דרך האמת ‪.‬‬
‫ימינך לאברהם ‪ .‬וזיועך ליצחק ואור‬
‫הפנים ליעקב )רנה(‪ .‬אשר נשצע ד׳‬
‫לאבותיכם לתת להס ‪ .‬לכס לא נאמר אלא‬
‫להם ‪.‬מכאן לתחיית המתים מן התורה)רנט(‬
‫שיעמדו ה׳אבות‪ .‬זכר חסדו ואמונתו לבית‬
‫ישראל זכר חסדו זה אברהם ואמונתו‬
‫זה ישראל סבא )רם( ‪:‬‬
‫אמרו אשר ‪ .‬נשבע ד לאבותיכם‬ ‫ועוד‬
‫מה ת״ל לאברהם יצחק ויעקב ‪.‬‬
‫חם לענין שבועות אבות‪ .‬הא כתיב שבועות‬
‫מעות אומר סלה ‪ .‬אלא כדי אברהם בעצמו‬
‫כדי יצחק לעצמו ‪ .‬כדי יעקב נעצמו ‪.‬‬
‫משל למלך שנתן לעבדיו שדה במתנה‬
‫כו׳ כך כשנתן הקב׳ה לא׳א את הארן‬
‫לא נתנה לו אלא כמות שהיא עמד אברהם‬

‫)רנג( מכילתא ילקועי שם ‪:‬‬

‫)רנד( ר ב ה דברים ‪) :‬רנה( בעל העוריס עקב ‪) :‬רע( ילקוע ‪) :‬רנז( בעל העוריס‬
‫וירא ‪:‬‬
‫)רנח( ע| י ׳ רמב׳ן ייחי ‪) :‬רנט( סנהדרין צ׳ ‪) :‬רם( ילקוע ‪:‬‬
‫בחוקותי ‪ .‬ע׳ ר׳ בחיי שם ‪:‬‬ ‫רבה‬ ‫)רסא(‬
‫) ‪5‬סג( י ל ‪ p‬ו ט בראשית ‪) :‬רסג( רבה דברים ‪) :‬רסד( כמדומה שהוא גמרא ‪:‬‬
‫)רפה( מדרש ילקוע בשלח‪) :‬רםו( מדרש שם‪:‬‬
‫ילקוע‬
 ‫מרדכי‬ ‫אות ג מאמר א‬
‫מי נלך עכשיו‪ .‬יאמר ליי הקב״ה הואיל‬
‫ותליתם עצמיכם בי‪ .‬אם יהי׳ חמאיכם‬
‫כשנים כשלג ילבינו ]רעג[ ואף! אליעזר הי׳‬
‫מזכיר זכות אבות ]רעד[ והכל צריכין‬
‫לחסד אפי׳ אברהם שהחשד מתגלגל בעולם‬
‫בשבילו‪ .‬שנאמר ועשה חסד‪ .‬עם אדוני‬
‫אברהם ]רעה[ ‪ .‬והאבן גדולה על פי הבאר‬
‫אלו זכות אבות ]רעו[‪ .‬נזכירה דודיך מיין‬
‫מי פעל לפניך כאבות וכשאני מכניסים‬
‫לצרה אזימזכירין זכות אבות ]רעז[‪ .‬השבעתי‬
‫אתכם בנות ירושלים בצבאות ר׳ ח אמר‬
‫השבעתי אתכם באבות' ובאמהות שעשו‬
‫׳צביוני ]רעח[‪:‬‬
‫ו ע‪ 1‬ד דרשו שוש אשיש בד׳ כי הלבשני‬
‫בגדי ישע כו' אית לי מאבא אית‬
‫לי מסבא כך ישראל יש להם זכות מאברהם‬
‫ודרשו ואמת ד לעולם‪ .‬מה ואמה הברית ■ דכתי׳ כי ידעתיו כו׳ יש להם זכות מיצחק‬
‫כי הלבשני בגדי ישע זה יצחק‪ .‬מעיל צדקה‬
‫יעמנו זה יעהב אבינו ] ר עט[ וכל מי‬
‫שנזדווג לישראל הוא נופל לפניהם נמרוד‬
‫וחבירו לפני אברהם אבימלך לפני יצחק‪.‬‬
‫עשו לפני יעקב ] ר ב[‪ .‬וזכות אבות לעולם‬
‫קיימת שנאמר כי ההרים ימושו והגבעות‬
‫תמומינה וחסדי מאתך לא ימוש )ישעי׳ נ״ד(‬
‫א׳ר ברכי'אם ראית זכות אבות שמטה‪.‬וזכות‬
‫אבות שנתמיטטה לך הדבק בג׳ח הה״ד כי‬
‫ההרים ימושו כו׳ ההרים אלו האבותוהגבעו׳ אלו‬ ‫ביקש רחמים עלינו‪ .‬אצל יצחק שברך את‬
‫אמהות ‪ .‬וחסדי מאתך לא ימיש ‪ .‬א״ר‬
‫אמי זכות אבות קיימה ‪ .‬ולעולם מזכירין‬
‫זכות אבות ‪ .‬וכך הוא אומר ■כי אל רחום‬
‫ד׳‬
‫מאמר‬ ‫‪76‬‬
‫ה׳ כו׳ מיד נסתלקו ממנו ג׳ מלאכי חכלה‪.‬‬
‫ונשתיירו אף! ותימה ‪ .‬וזה כי יגרסי‬
‫מפני האן« והתימה‪ .‬אמר לית אנא יכול‬
‫למיקם בתרווייהו קיס את בחד‪ .‬ו אנ אב חד‪.‬‬
‫ה ה׳ד קומה ד באפיך‪ .‬ומנץ שעמד משה‬
‫בתימה שנאמר ויאמר להשמידם לולא משה‬
‫בחירו כו׳ להשיב חמתו מהשחית )רסז(‬
‫וזה רבים אומרים אץ ישועתה לו )תהלים‬
‫ג׳( אומה ששמעו אנכי מפי הגבורה לםוף‪1‬‬
‫עשו העגל‪ .‬וד׳מגן בעדי שהגנת עלי בזכות‬
‫האבות)רסח( זאת הארן אשר נשבעתי לאמר ‪.‬‬
‫מה לאמר ‪ .‬אמר לו הקב׳ה למשה ‪ .‬לך אמור‬
‫להם שבועה שנשבעתי לכם כבר קיימתי‬
‫לבניכם )רסט(‪:‬‬
‫‪ S ' J‬עזאזל כתיב בפ׳ אחרי שמכפר עץ‬
‫ופשע וחמאה בזכות ג׳ האבות )ע ר(‬
‫שקיימתי לאבות שנאמר וזכרתי את‬
‫בריתי ) ר ע א( למען יחלצון ידידך הושיעה‬
‫ימינך אמר דוד שיש כישראל זכות עשה‬
‫למען ידידך )האבות( וכ׳ז שאץ להם זכות‬
‫הושיעה ימינך ]רעב[ וזה שאמרו )שבת‬
‫פ״ט( לכו נא ונוכחה )ישעי׳ א׳( לע׳ל יאמר‬
‫הקב״ה לישראל לכו נא אצל אבותיכם‪.‬‬
‫ויוכיחו אתכם‪ .‬ויאמרו לפניו אצל מי‪ .‬נלך‬
‫אצל אברהם שאמרת לו ידוע תד ע‪ .‬ולא‬
‫עשו והי׳ כאשר תריד‪ .‬ולא ביקש רחמים‬
‫עלינו‪ .‬אצל יעקב שאמרת לו אנכי ארד‬
‫עמך מצרימה ולא ביקש רחמים עלינו‪ .‬אצל‬

‫)רם ‪ 0‬י * ל ק ו ט ‪) :‬רסח( ילקוט בשלת ‪) :‬רסט( ברכות )דף! י׳ט( ‪ ) :‬ע ר( בעל‬
‫הטורים אחרי ‪) :‬רעא( ילקוט ק מ׳ז שם ‪) :‬רעב( ילקוט תהליס ‪:‬‬ ‫י‬
‫)יעג( טי׳ מהרש׳׳א חחשי אגדות שם מבואר ע' פ שאמרו במס׳ ר׳ה ג׳ כמות ליום‬
‫הדין ‪ .‬ובינונים משהעי ‪ .‬ואמר הקב׳ה לכו אצל אבותיכם והס יוכיחו אתכם על‬
‫מחצה עונות וזכיות ‪ .‬והימה תשובתם ס׳ שהם לא בקשו ע' פ מדת מו ‪ p‬להעביר ראשון‬
‫ראשון‪ .‬ולא היינו ראוי לעונש‪ .‬והוא שמדרך הצדיקים שלא לכקש בדרך החסד בפוה״ז ‪.‬‬
‫וע'כ עתה בעוה״ב באנו אליך שתעשה עמנו במדת טובך ורחמך אז ישיב לפי שתליתס‬
‫בי אס יהי׳ חטאיכם שהוא שנים כשלג ילבינו שאני מעביר ראשון ראשו; ;‬
‫)יעד( ב ! ר חיי ‪ ) :‬ר ע ה( מדרש ‪ ) :‬ר עו( שם ויצא ‪ ) :‬ר עז( רבה שה׳ש ‪ ) :‬רעח( שם‪:‬‬
‫) ר ע ט( פסיקתא ‪ ) :‬רב( מדרש שוחר טוב ‪:‬‬
‫ב׳׳ר‬
‫לט ‪V7‬‬ ‫מרדכי‬ ‫אות ג מאמר א‬
‫האשה א^ אתה בדול עצמך ממנה ‪ .‬אמר‬
‫רבש׳ע יש לי בניס ממנה ואיני יכול‬
‫להוציאה ולא לגרשה אמר לו ה קב׳ה‬
‫ומה אתה שאשתך זונה ובניך זנונים ‪,‬‬
‫ואין אתה יודע אס שלך ה ם‪ .‬כך ‪ .‬ישראל‬
‫שהס בני בחוני בני אברהם יצחק וי ע ק ב‪,‬‬
‫אחד מארבעה קניניס שקניתי בעולמו כו׳‬
‫ישראל קנין אחד דכתיב עם זו קניתי ‪.‬‬
‫ואתה אמרת העבירם באומה אחרת ‪ .‬כיון‬
‫שידע שחעא עמד לבקש רחמים על‬
‫עצמו ‪ .‬אמר לו הקביה עד שאתה מבקש‬
‫רחמים על עצמך נקש רחמים על‬
‫ישראל שגזרתי עליהם שלש גזירות בעבורך‬
‫עמד ובקש רחמים ובעל גזירה ‪ .‬והתחיל‬
‫לברכן והי׳ מספר כו׳ והי׳ במקום אשר‬
‫יאמר להם לא עמי אמם יאמר להם בני‬
‫אל חי כו׳ ורחמתי את לא רחמה )רפב( שאו‬
‫סביב‬
‫מאמר‬
‫ברית‬ ‫את‬ ‫אלקיך כר ‪1‬לא ישכח‬ ‫ד‬
‫אבותיך )רפא( ‪:‬‬
‫אצל הושע ‪ .‬תחלת דיבר ד‬ ‫ועוד‬
‫בהושע ‪ .‬אמר הקב״ה להושע‬
‫בניך תעאו הי׳ לו לומר בניך הס‬
‫בני חנוניך הס בני אברהם יצחק ויעקב‬
‫גלגל רחמיך עליהס לא דיו שלא אמר‬
‫כך אלא אמר לפניו כו׳ העבירס באומה‬
‫אחרת ‪ .‬אמר הקב׳ה קח לך אשת זנוניס‬
‫יילך ויקח את גומר בת דבליס כר ותלד‬
‫לו בן ויאמר ד׳ אליו קרא שמו יזרעאל‬
‫כר ותהר עוד ותלד בת ויאמר לו קרא שמה‬
‫לא רוחמה כר ‪ .‬ותהר ותלד בן ויאמר קרא‬
‫שמו לא עמי ‪ .‬לאחר שנולדו לו שני בניס‬
‫ובת אחת ‪ .‬אמר לו לא הי׳ לך ללמוד‬
‫ממשה רבך כיון שדברתי עמו פירש מן‬

‫)ריפא( ב*ר ילקוע ישעי׳ שם ‪) :‬רפב( פסחים )דפ׳ז ע׳ב( ועיין מהרש׳א ח׳א שם ‪ .‬ג׳‬
‫גזירות מג׳ עולמות יזרעאל שיהא גולים מעולם התחתון‪ .‬לא רחמה מן‬
‫השמים שהוא עולם האמצעי ‪ .‬ולא עמי מעולם העליון דבעושין רצונו של מקום הס נחלתו‬
‫ועמו דבוקים בו ובקש רחמים ובעל כו׳ ע׳ש ‪ .‬המורם מזה זכות אבות לעולם קיימת ‪:‬‬
‫המשל הזה הנאמר להושע‪ .‬בהקדם איזה פליאות‪.‬א׳ מה שייך לזה הי׳ לך ללמוד‬
‫ממשה רבך כו׳ והי׳ די שיאמר לו גרוש האשה זונה והוא ישיב שאינו יכול‬
‫שיש לו בניס ‪ .‬ועוד הנאמר להלן כיון שידע שחעא רצה לכקש רחמים על עצמו אמר לו‬
‫הקב׳ה עד שאתה כו׳ כקש רחמים על ישראל כו׳ואין זה שוהלמשל והוא ענין חדש ‪ .‬א ך אולי‬
‫יתכן שהקב׳הרצה להראותו שעדיין זכות אבות קיימתוהושע לא בקש רחמים עליהם בזכות‬
‫האבוס כי דמה שזכות האבות תמה כאשר אמר )שם ב׳( ועתה אגלה את נבלותה לעיני מאהבי׳‬
‫ואיש לא יצילנה מידי כאמרם ז׳ל )שבת נ׳ ה( אימתי תמה זכות אבות אמר רב מימי‬
‫הושע בן כארי עי׳ פרש׳י שם ולכן לא כקש עליהם רחמים ורצה הקב׳ה לעוררו בזכות‬
‫אבות שיבקש רחמים לפניו בזכותם צוה לו ליקח אשת זנונים ולהוליד בניס אח'כ צוה לו‬
‫לגרשה ולבדול ממנה ‪ .‬והוא שאמר לו משה רבך פירש מן האשה הכוונה מן כ״י בחשאם‬
‫ולא גרשה לגמרי ‪ .‬ועוד בקש רחמים עליהם בזכות האבות כמבואר שם וינחם ד׳ ויאמר‬
‫סלחתי‪ .‬אך! אתה שרצית שאחלין‪ £‬אותם באומה אחרת בדול אתה מן אשת זנונים שלך ‪.‬‬
‫וגרשה לגמרי )עי׳ מהרש׳א שם ההפרש בין פרוש הנאמר אצל משה ובין בדול הנאמר‬
‫להושע( ‪ .‬וכאשר השיבו שלא יכול שיש לו בנים אז אמר הקב׳ה ומה חתה כו׳ ישראל‬
‫שהם בני בחוני בני האבות ולא בקשת רחמים בזכותם אך אמרת העבירם באומה אחרת‬
‫כיון שידע שחעא רצה לבקש רחמים על עצמו אמר לו עד שאתה כו׳ בקש רחמים‬
‫עליהם בזכות האבות שעדן לא כלתה אהבתי ‪ .‬אז עשה כן ובקש רחמים ובימל הגזירה‬
‫)כן מדי כתבי עלה זאת על רעיוני ורשמתי ואס שגיתי ד׳ יכפר בעדי ותורה היא וללמוד‬
‫אני צריך ותהי׳ כונתי רצוי׳ ‪:‬‬
‫ילקוש‬
 ‫מרד מ‬ ‫מאמר א‬
‫לי ונם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי ‪ .‬אמר‬
‫לרם מ• מעיד יותר ואומרים לו יצחק ‪.‬‬
‫אומר לו מעיד אתה כו׳ אמר לפניו רבש׳ע‬
‫לא כך אמרת כי לך ולזרעך אה; את כל‬
‫הארצות האל ‪ .‬אמר להם מי מעיד יותר‬
‫אומרים לו יעקב כי אומר לפניו לא כך‬
‫אמרת להם לא יהי׳ לך ‪ .‬והם אמרו שמע‬
‫ישראל כו׳ ה׳ אחד ‪ .‬באותו שעה עובר‬
‫הקב׳ה והתורה בחיקו והם אחריו שנאמר‬
‫ויעבור מלכם לפניהם וד׳ בראשם כו׳‬
‫ע״ש באריטת )רפג( ‪:‬‬
‫מאסו־ '‬ ‫‪78‬‬
‫סביב עיניך ודא' ‪ .‬באותה שעה לננ׳ל‬
‫נקבצים כל ישראל ושכינה לפניהם ותורה‬
‫בימינם ומה׳ש משמאלם ומוליכץ אותם אל‬
‫עמק יהושפע ונקכצין כל הגוים כי׳ ונופלי]‬
‫לניהנם ‪ .‬ומיד ישראל מתיראין אומרים‬
‫לפניו רבש׳ע תאמר כאשר עשית עם אלו‬
‫תעשה עמנו אומר להם מי אתם אומרים‬
‫לו אנחנו עמך ונחלתך ישראל אומר להם‬
‫מי מעיד אומרים לו אברהם קורא לאברהם‬
‫אימר לו מעיד אתה שהם עמי ואני‬
‫אלהיהם אומר לו רבשיע לא כך אמרת‬

‫אחד אלקיני שבשטים ובארץ ‪:‬‬ ‫והוא שלשה אבות שני לוחית הברית‬

‫במעלת ישראל בכלל‬

‫הארן ובלל את לשונם ‪ .‬הפיל ה קב׳ה גורל‬
‫ונפלו ישראל ולשונם הקודש בחלק הקב״ה‬
‫והוא חבלים נפלו לי בנעימים ‪ .‬ויעקב‬
‫חבל נחלשו )ג( וזה חלקי ד׳ אמרה נפשי‬
‫ישראל אומרים אין חלקינו אלא הקב׳ה‬
‫שנאמר תלקי כו׳ והד>׳ה אין חלק־ אלא‬
‫ישראל שנאמר כי חלק ד׳ עמו וכשמתפללין‬
‫הוא עונה להם מיד ‪ .‬שנאמר לדוד אליך‬
‫ד׳ אקרה )שהליס כ׳ ה( )ד( וזה ישראל‬
‫אשר בך אתפאר )ישעי׳ מיס( אמר הקב׳ה‬
‫אשם עש־תוני חסיבה אחת בעולם דכתיב‬
‫את ד׳ האמרת היום אף אני כו׳ דכתיב‬
‫וד׳ האמירך היום‪ .‬ישראל אומר שמע‬
‫ישראל ט׳ ד׳ אחד ‪ .‬ורוהיק אומרת מי‬
‫כעמך ישראל גזי אחד ‪ .‬ישראל אומר מי‬
‫כמוך‬
‫ד ‪ 1‬ת בארנו כאשר נולד יעקב אז נשלמה‬
‫שורש האבות ויסודם אשר כל ישראל‬
‫נשעני] עליהם ‪ .‬ומיעקב יצאו שבמי יה‬
‫לתילדות־הס ומשפחותיהם אשר נקראו עם‬
‫ד׳ ונחלתו ‪ .‬והקביה שמח בהם ‪ .‬כאמרם ‪.‬‬
‫משל למלך שבנה בירה ונפלה חזר ובנאה‬
‫ונפלה ‪ .‬חזר ובנאה ותקן בה כמה עמודים‬
‫ושמח בה ‪ .‬כך אברהם העמיד ישמעאל‬
‫ובני קמורה ‪ .‬יצחק עשו ואלופי׳ ‪ .‬יעקב‬
‫העמיד י״ב שבמים צדיקים ושמח בהם‬
‫פ' כ מונה אותם בכמה מקומות )א(‬
‫והקב׳ה בחר בהם מכל האומות ‪ .‬וזה‬
‫שכתוב ד׳ מנת חלקי וכוסי אתה תומיך‬
‫גורלי )תהליס י׳י( )ב( ומימות הפלגה‬
‫אשר הפין ד׳ את כל האומות‪ ,‬על פגי‬

‫)ד ‪£‬ג( י ל ^ ט ישעי׳ ס׳ ‪:‬‬

‫)א( מ ד ל ש וילקיס ‪) :‬ב( עי׳ ילקוס שם ר׳ יודא בשם רשביל מהו ד׳ חלקי הגורל‬
‫הזה המכיני בסיני חבלים ט' שחים תורה שבכתב ותורה שבע״פ אמר‬
‫ר׳ פנחס הפלת גורל לאויה שלא נמצא בנעימים אף נחלת שפרה עלי ט׳ ישראל מודים‬
‫שאין סלק יפה כחלקם ‪ .‬ואין נחלה כנחלתם ‪ .‬ואין גורל כגירלם ‪:‬‬
‫>ג( פ ר ס י * ר׳ א ‪) :‬ד( ילקישי שם ‪:‬‬
‫•לקיס‬ ‫י‬
‫מ ‪79‬‬ ‫מרדכי‬ ‫אות ג מאמר א‬
‫קדושים ‪ .‬ונקראו ישראל קדושים שנאמר‬
‫ואמרח אליהם קדושים תהיו ‪ .‬ומי חביב‬
‫יותר מי שהקב׳ה ביניהם שנאמר אלהים‬
‫נצב בעדס אל‪ .‬נקראו עליונים שרפים‬
‫עומדים ‪ .‬וישראל עומדים שנאמר אפם‬
‫נצבים ‪ .‬ומי חביב יופר מי שמשבח הקב־׳ה‬
‫וכי׳ נקראו עליונים אלהים שנאמר ויראו‬
‫בני אלהים וישראל נקראו אלהים שנאמר‬
‫אני אמרתי אלהים אתם ‪ .‬נקראו עליונים‬
‫בנים מי ידמה לד׳ בבני אלים ‪ .‬וישראל‬
‫נקראו בנים שנאמר בני בכורי ישראל ‪.‬‬
‫ומי חביב מישראל שהם עמוסין מן הקב׳ה‬
‫שנאחר העמוסים מני בטן ואומר בנים‬
‫אהם לד אלקיכם ‪:‬‬
‫ן ^ ו הקב׳׳ה מקלס לכ׳י הנך יפה רעיתי‬
‫י הנך יפה במעשיך ‪ .‬הנך יפה במעשה‬
‫אבותיך ‪ .‬הנך יפה בבית ‪ .‬הנך יפה בשדה ‪.‬‬
‫בבית על מזוזות‪ .‬ובשדה בתרומות ומעשרות‬
‫לקט שכחה ופאה ‪ .‬הנך יפה בגג ועשית‬
‫מעקה הנך יפה בעוה׳ז הנך יפה לעוה׳ ב)ח( ‪.‬‬
‫דודי לי ואני לו ‪ .‬כ״י אומרת הוא לי לאלוה‬
‫אנכי ד׳‪ .‬ואני לו לאומה ולאומי אלי האזיני‪.‬‬
‫הוא לי לרועה ד׳ רועי לא אחסר ‪ .‬ואני לו‬
‫לצאן ‪ .‬שנאמר ואמן צאני צאן מרעיפי ‪.‬‬
‫הוא לי כאח שנאמר מי יחגך כאת לי ואני‬
‫לו לאחות פתחו לי אפופי ‪ .‬ד״א דודי לי‬
‫כו׳ הוא לי לאב ואני לו לבן כו׳ הוא לי‬
‫לשומר ואני לו לכרם ‪ .‬הוא קלסני הנך‬
‫יפה ואני קסלתו הנך יפה דודי ‪ .‬הוא אומר‬
‫לי אשריך ישראל ואני אמרתי מי כמוך‬
‫באלים ‪ .‬הוא קראני גזי אחד ‪ .‬ואנכי קראתיו‬
‫שמע ישראל ) מ( ‪:‬‬
‫ל כ ץ שישראל קיימים נקרא הקב׳ה אלקי‬
‫ישראל ‪ .‬אסרו לכו ונכסידס מגוי ‪.‬‬
‫אלקי מי יקרא ‪ .‬כ׳ז שישראל בנס כביכול‬
‫הנש לפניו שנאמר ד׳ נס• ‪ .‬צרה לישראל‬
‫כו׳ שנאמר בכל‪ ,‬צרחם לו צר )ישעי׳ ס״ג(‬
‫שמחה לישראל שמחה לפניו שנאמר כי‬
‫שמחתי‬
‫שס ‪:‬‬ ‫שה׳ ‪5‬‬ ‫);ה( י ל ק ו ט ב ס‪) :‬ו( ס פ רי‪) :‬ז( מכילתא ילקושי שס‪) :‬ה( ילקיט‬
‫מכילתא‬
‫מאמר‬
‫כמ‪5‬ך באלים ד ‪ .‬ורוה׳ק איחרס אשריך‬
‫ישראל מי כמוך ‪ .‬ויכחשו אויבך לך ‪.‬‬
‫בשעס טובת!■ של ישראל או׳ה מכחישין‬
‫ועושים אותם כא^ו הם אחים וק עשו‬
‫אמר ליעקב יש לי רב אס• ות ‪ c T‬אמר‬
‫לשלמה הערים אשר נסה לי אחי)ספרי ברכה(‬
‫)ה( י ^ א ל אומר כתפוח בעלי היער ‪.‬‬
‫ורוה׳ק אומרת כשושנה בין החוח־ם‪ .‬ישראל‬
‫אומר זה אלי ואנוהו ‪ .‬ור‪ v‬ה' ק אומרת‬
‫ישיאל אשר בך אתפאר )>( וזהו שכ׳‬
‫כאשר ידבק האזור אל מתני איש כן הדבקתי‬
‫חני בית ישראל ‪ .‬אמר הקב׳ה ‪ .‬חינני‬
‫ככשר ודם שאין לו רשות כו׳ להקראות‬
‫בשמו של מלך ‪ .‬אבל ישראל נקראו בשמו‬
‫של ה ק ב׳ ה‪ .‬כל שם חביב שנקרא בו‬
‫הקב״ה קרא אש ישראל ‪ .‬נקרא אלקיס ‪.‬‬
‫יקיא ‪ .‬לישראל אני אמרתי אלהים השש ‪.‬‬
‫כקרא חכם וקראם חכם שנאמר עם גוי‬
‫וחכם ‪ .‬הקב׳ה נקרא דודי שנאמר דודי‬
‫לח ואדום וישראל נקראו דודים שנאמר‬
‫אכלו רעים שחו ושכרו דודים ‪ .‬הקב׳ה‬
‫כקרא בשור ‪ .‬וקראם בחור שנאמר ובך‬
‫בחר ר' אלהיך ‪ .‬הקב׳״ה נקרא קדוש‬
‫וקראם כן שנאמר הנשאר בציון קדוש‬
‫יאמר לו וכה׳א קודש ישראל לד׳ )ז(‬
‫הקב״ה נקרא שלום שנאמר ויקרא לו ד׳‬
‫שלום ‪ .‬וכתיב שה׳ש אשר לשלמה ‪ .‬למלך‬
‫שהשלום שלו ‪ .‬בחד ב• ‪x‬אל וקראן שולמית‬
‫שובי השולמית ‪ .‬אומה ששלום‬ ‫שובי‬
‫להם‬ ‫נתן‬ ‫בתוכה‬ ‫דר‬ ‫העולמים‬
‫התורה שכילו שלים שכאמר דרכי׳ דרכי‬
‫פועם וכל כתיכותי׳ ^ ו ם ו«^ שאסרו‬
‫ז״ל לא מלא הקדיש ברוך הוא כלי מחזיק‬
‫לישראל אלא השלום שנאמר ד׳ עוז לעמו‬
‫יפן ד׳ יברך את טסו בשלום ‪ .‬וחבב אנפם‬
‫יותר מן מה׳ש נקראו עליונים מלאכים ‪.‬‬
‫ו קיא לישראל מלאכים שנאמר ברכו ד׳‬
‫קרא לעליונים‬ ‫מלאכיו )סהליס ק׳ד(‬
‫־‬ ‫)ט‪ (.‬ש‪:‬ש ‪:‬‬ ‫י‬
 ‫מרדכי‬ ‫אות ג מאמר א‬
‫המלאכים אומרים קדוש בכל יום ג׳ פ ‪.,‬‬
‫וישראל אומרים אלהי אברהם יצחק ויעקב ‪.‬‬
‫המלאכים נקראו אש וישראל נקראו אש ‪.‬‬
‫המלאכים מתחדשים בכל יום ‪ .‬כך ישראל‬
‫משתקעים בעונות מיצה׳ר שיש בלבבם‬
‫והקב׳ה בכל שנה סולח לעונותיהם ומחדש‬
‫ליראתו שנאמר ונתתי לכם לב חדש לכך‬
‫נאמר איומה כנדגלות )יב( ולא עוד שחביבין‬
‫ישראל יותר ממה׳ש שהם מזכירין את שמו‬
‫יתברך אחר ג׳ תיבות קדוש כו׳ ד׳ צבאות ‪.‬‬
‫וישראל מזכירין אחר שני תיבות שמע‬
‫ישראל ד׳ כו׳ )יג( ואין מה׳ש אומרים‬
‫שירה למעלה עד שישראל אומרים שירה‬
‫לממה שנאמר ברן יחד כוכבי בקר )איוב‬
‫ל׳ח( הדר ויריעו כל בני אלקים )יד( אלקי‬
‫ב מ׳ ק עולה יוד ישראל ב מ׳ק יוד ‪ .‬אבות‬
‫ואמהות שבפיס ר׳ ת עולה יוד ‪ v‬וזהו ברוך‬
‫ד׳ אלקי י שר אל)טו( ‪:‬‬
‫בנים כמבואר ‪ .‬ונקראו עבדים ‪.‬‬ ‫נסראו‬
‫הללו עבדי ד ‪ .‬כי לי בני ישראל‬ ‫י‬
‫ע בדי ם‪ .‬עבדי הם אשר הוצאתי אותם‬
‫מארן מצרים ‪ .‬כי שם הכירו כי הוא האדון‬
‫המושל תקין‪ 5‬ובעל היכולת‪ .‬נקראו כלה‬
‫ואשת נעורים ‪ .‬נקראו אשה והקביה בעלה ‪.‬‬
‫ונמשלו לשושנה ‪ .‬מה שושנה יש בה י׳ ג‬
‫עלין‪ .‬כך ישראל מוכתרים בי׳ג מכילי‬
‫דרחמי ‪ .‬וי׳ג מדות שהתורה נדרשת ) טז(‬
‫ונאמר כשושנה בין המוחים כן רעיתי בין‪.‬‬
‫הבנות )שה׳ש ב׳( מה שושנה בין החוחים‬
‫קפה ללקמה כך היו קשים להגאל‬
‫ממצרים ‪ .‬שנאמר או הנסה אלקים לבוא‬
‫לקחה לו גוי כו׳ ‪ .‬ד׳א מה שושנה‬
‫ניכרה בין החוחים כך הי' ישראל‪,‬‬
‫ניכרין בין המצרים )יז(‪ .‬אהי׳ כמל לישראל‬
‫יפרח‬
‫)יא( י ל ק ו ט שם תנחומא ‪) :‬י ב( רבה בא ‪) :‬יג( חולין ל׳א ‪) :‬יד( גמרא שס ‪ .‬עי׳‬
‫) טי( ש ל ״ ד ‪ ,‬הקחש תולדות ‪) :‬טז( ראיתי כתוב ‪:‬‬
‫)יז( י ל ק ו ט שם עוד נדרש בכמה אופנים‪:‬‬
‫ע״?‬
‫מאמר‬ ‫‪80‬‬
‫שוזסהי בישוטתיך )ש׳א ב׳( )י( וזה‬
‫שנא׳ לילי מאד בת ציון הריעי בת ירושלים‬
‫הנה מלכך יבוא לך צדיק ונושע הוא‬
‫)זכרי׳ מ׳( א׳ר אבהו שלך ושלנו הוא הגאולה‬
‫דכהיב לפני אפרים ובנימין כי׳ ולכה‬
‫לישעתה לנו )תהלים פ׳( א׳ ר ח ^ ר כתיב‬
‫ויושע ה׳ 'ביום ההוא ‪ .‬ויושע ה׳ כתיבי‪.‬‬
‫כביכול‪ .‬כשישראל בצרה כו׳ שנאמר בכל‬
‫צרתם כו׳ וכתיב יקראני ואענהו עמו‬
‫אנכי בצרה )תהלים צ׳א( וכתיב ושם דרך‬
‫אראנו בישע אלקים ‪ .‬ישראל אינו אומר‬
‫אלא בישע אלקים ‪ .‬אר׳ב הכהן ראה מה‬
‫כתיב גילי מאד בת ציון הריעי בת ירושלים‬
‫הנה מלכך יבוא לך צדיק ונושע מושיעי‬
‫אין כתיב כאן אלא ונושע ‪ .‬וכה׳א אמרי‬
‫לבת ציון הנה ישעך בא ‪ .‬מושיעך אין‬
‫כתיב כאן י אלא ישעך ‪ .‬א׳ר אמי משה‬
‫מקלס לישראל אשריך ישראל עם נושע‬
‫בד׳ )דברים ל׳ג( לד אין כתיב כאן אלא‬
‫בד׳ כו׳ כך ישראל במה הם נפדים בהקב׳ה‬
‫עם נושע ב ד'‪ .‬אמר ה קב׳ה בעוה׳ז‬
‫ה־יתס נושעים ע׳י ב׳׳א כו׳ אבל צעתיד‬
‫לבוא אני בעצמי גואל אתכם ‪ .‬ועוד יותר‬
‫א־ן אפם משתעבדים עוד שנאמר ישראל‬
‫נושע בד׳ תשועת עולנדם ‪ .‬וזהו והשלישית‬
‫יותר בה )זכרי׳ י׳ב( אלו בני ישראל שהם‬
‫בני שלשת אבות בני יעקב שהוא של־שי‬
‫לאבות ‪ .‬והשלישית יושר בה אלו ישראל‬
‫שאין מתישבין בארצם אלא בגאולה שלישית‪.‬‬
‫גאולה א׳ גאולת מצרים ‪ .‬שני גאולת עזרא‬
‫גאולה שלישית אין לה הפסק )יא( איומה‬
‫כנדגלות )שה׳ש( שדמה הקביה את ישראל‬
‫כמלאכים ‪ .‬במלאכים נאמר שרפים עומדים‬
‫ממפל לו ‪ .‬ובישראל נאמר אתם נצביס ‪.‬‬
‫)י( מכילתא ילקוע בשלח ‪:‬‬
‫במהרש׳א ח״א שס ‪:‬‬ ‫י‪,‬‬
‫׳‬
‫^‪815‬‬ ‫בדדכי‬ ‫אות ג מ‪^5‬מד א‬
‫אין להם מקנה יצמה ב׳ ק ואמרה לוי זית‬
‫רעק יפה פרי מואר קרא ד׳ שמך )ירמי׳‬
‫יא( מה ‪1‬ימ זו אחרימו בסופו ‪ .‬אןו ישראל‬
‫אחריק בסופן ) כ ג ( אמר ■ריב׳ל למה‬
‫נמשלו ישראל לזימ מה זימ אין עליו נושרין‬
‫לא בימות הממה ולא בימומ הגשמים אן‪1‬‬
‫ישראל אין להם במילה עולמית לא בעולם‬
‫הזה ולא בעולם הבא ‪ .‬ואמר ר׳ יומנו כר‬
‫מה דת אינו מוציא שמנו אלא על ידי‬
‫כמית ‪ .‬אן^ ישראל אין מוזרין למומב אלא‬
‫ע׳י יסורין ) מ ( ‪ .‬ונמשלו לגפן מה הגפן‬
‫הזו בוצרין ודורכים אומה ‪ .‬כך ישראל‬
‫קודש לר ראשית מבואמה )כד( ‪:‬‬
‫זכי׳ ‪ .‬ומה מפוח משעה שמוציא ניציו עד‬
‫לאגוז ‪ .‬וזש״ה אל גנת אגוז‬ ‫לנמשלו‬
‫ירדתי)שה׳ ש י( ודברי המירה‬
‫של מ׳ ת נמשל ‪ mW‬מה אגוז אע״פ‬
‫שמלוכלך במ־מ וצואה אינו נמאס אן{ מ״מ אן‪1‬‬
‫שסרח אין תורמי נמאסת ‪ .‬ד׳ א אר׳י בשם‬
‫ריב׳ל כל האילנות בשעה שהם לוקין מכניסין‬
‫לעיקריהן והס מיים ‪ .‬אבל האגוז הזה‬
‫כשלוקה מגלה שרשיו והם מיים ‪ .‬כך ישראל‬
‫מכסה פשעי׳ לא יצלית ומזדה ועוזב‬
‫ירומם )כה( וברבה שה׳ש בנוסת אמר‬
‫מה הנמיעות הללו אס את מכסה שרשיהס‬
‫בשעת נמיעמס הס מצליחות אבל האגוז‬
‫הזה אם מכסה שרשיו כו׳ אינו מצליח כך‬
‫ישראל מכסה פשעי׳ כו׳ ‪ .‬וברבה בנוסח‬
‫אחר מה אגוז זה אס יומל א׳ מהכרי‬
‫ממגלגלין זא׳ז כך הם י ש ^ ל לקה אחד‬
‫מהם כולם מרגישיןהה״ד האיש אמד יחמא ‪.‬‬
‫ובפסיקתא רבתי הובא בילקימ שה״ש שם‬
‫נדרש עוד בכמה אופנים ‪ .‬ד׳ א כל הפירות‬
‫יכול‬
‫מאמר‬
‫•סרה כשושנה ‪ .‬מה שושנה פורחמ ולבה‬
‫למפלה ‪ p .‬כניפשו משובה ויהי' לבם‬
‫למפלה אני גואל אמכם )יח( ‪:‬‬
‫למפיח ‪ .‬כמפוח בעצי היפר‬ ‫ונמשלו‬
‫)שה׳ש שם( מה התפוח הכל‬
‫בורתין ממני שאין לו צל ‪ .‬כך ברחו‬
‫או׳ה בשעת מ׳ מ ‪ .‬וי ‪x‬אל בצילו חמדתי‬
‫וישבתי ‪ .‬מה מפוח אינו גומר פירומי׳ אלא‬
‫בחודש סיון ‪ .‬כך קבלו המורה בחודש‬
‫השלישי ‪ .‬מה תפוח ניציו קודם לעליו כך‬
‫ישראל הקדימו נעשה לנשמע ‪ .‬מה תפוח‬
‫ריחו שוב מכל האילנית ‪ .‬כך ישראל שובים‬
‫שגומר פירומיו נ׳ יזם כך ישראל משעה‬
‫שיצאו‪ ;:-‬ממצרים‪ .‬ע י שקבלו הקורה נ׳‬
‫יוס )י ט(‪ ,‬ונמשלו לתמר אמרוז׳ל)מגילה ד(‬
‫«י א ^שבת מחת מומר דבורה )שופשים‬
‫‪ p‬מה סומר זה אין לו א ‪5‬א לב אחד ‪.‬‬
‫^ ישראל שבאותו הדור אין להם אלא לב‬
‫איזד אאביהם שבשמים )כ( מה מחרה זז‬
‫אק מיסה פסגת משלשה איבינין)פירוש( כך‬
‫אין ישראל מסירים מג׳ צדיקים בעולם‬
‫כאברהם יצחק ויעקב‪ .‬ונמשלו לזית ושמן ‪.‬‬
‫מה זית עושים ממנו שמן למאור ‪P .‬‬
‫ישראל מאירין הם לעוה׳ב שנאמר ואוהביו‬
‫כצאת השמש בגבורתו ‪ .‬מה שמן אינו יכול‬
‫להחערב ע ם משקין אחרים כך ישראל ואבדיל‬
‫אתכם מן ענ מי ם להיות לי ‪ .‬מה השמן‬
‫נט^‪ :‬מליון‪ .‬אן! ישראל ו »נ ך ד׳ על מן) כ א(‬
‫בשעה שחרב בהמ׳ק מצאו הקב׳ה לאברהם‬
‫כו׳ א‪ 13‬ר ‪ f t‬מה לידידי בביתי ‪ .‬אמר לו‬
‫פל עסקי בצי באתי כו׳ אמר לו שמא ח׳ו‬

‫)ייח<( עי׳ ילר^ש הושע בשם מדרש שוחר שוב ‪) :‬יט( ע׳ש ‪:‬‬
‫)כ( ע י י ן מהרש־א שס ‪) :‬כא( ילקוט ישעי׳ נ׳ח ; )כב( מנחות )דן‪ £‬ל׳ג ע׳ב( לראות‬
‫י מהרש״א שם‪) :‬כג( שס;‬
‫)כד( '* ל ק‪ 1‬ט מהלים ס׳ז ‪ .‬עי׳ רבה וילקוט פ׳ וישב אצל חלום שר הנושקים ובגפן‬
‫שלשה שריגים הנדרש על ישראל ‪) :‬כה( חגיגה )ד‪,‬ה ט״ו( עי׳ טהרש׳א‬
‫ח׳א ש® ‪:‬‬
‫‪ it‬יין‬
 ‫מרדכי‬ ‫ארה ג טאכ«־ א‬ ‫מאמר‬ ‫‪82‬‬

‫ע׳ש פ־׳ ארן הפייס שם ‪ .‬ונמשלו ל‪-‬ונה ‪,‬‬
‫כל העופות כשהם נשחפיס מפרכסין ‪ .‬אבל‬
‫היונה פושטת צוארה ‪ .‬כך אין נותנץ נפשן‬
‫על הקב׳ה אלא ישראל ‪ .‬שנאמר ט אליך‬
‫הורגנו כל ה־ום ‪ .‬ד׳ א מה היונה תעז?‬
‫אןז ישראל תמימים ‪ .‬ד׳ א מה היונה הו‪.‬את‬
‫אינה מנחת את בן זוגה כך ישראל אין‬
‫מניחים להקב׳ה )נט( ‪:‬‬
‫רחחך אלא רי קנ ץ‪ .‬שאפי׳ ריקנין שבך‬
‫ו נ מ ש ל ו לצפור ‪ .‬שנאמר שקלתי זאהי*‬
‫כצפור בודד על גג )סהליט‬
‫ק׳א( מה צפור מתבודד מגג לגג כ ן‬
‫כשיצאו ישראל ממצרים היו נוסעים‬
‫במחלוקת ותוניס במחלוקת שנאמר וי פ עי‬
‫ויחנו‪ .‬וכיק שבאי לסיני נעשו אומנא אי‬
‫שנאמר ויחן שס ישראל באותה שעה אמג*‬
‫הקב״ה הרי שעה שאתן תורה‪-‬לבני)ל( ד׳ א‬
‫מדבר בהקבי׳ה‪ .‬שקדתי אמר ה קב׳ה שקדתי‬
‫ל ה ^ו ת שכינתי בבהמ׳ק לעולם‪ .‬ואס•*‬
‫כצפור בודד על גג מה הצפור הזה בשעם‬
‫שאתה ממל את גוזלי׳ היא יושבת כבודדע‪.‬‬
‫‪ p‬אמר הקב׳ה שרפתי את ביתי והחרבתו‬
‫אח עירי והגליתי את בני לבין או*ה ויושבס‬
‫לי בלל א־כה ישבה בדד )לא( יזהו שכתוב‬
‫טדו הרכס צפור אמר ר׳ אמי כשגלו‬
‫ישראל היו או׳ה שמחים עליהם להגלותם‬
‫ממקומם נולי אין כתיב כאן אלא ט ח כלפי‬
‫מעלה וכלפי מעה אמרו ‪ .‬כלפי מעלם‬
‫אמרו כצפור נודדת מקינה כן אי‪ ■?.‬נודד‬
‫ממקומו ‪ .‬ואין איש אלא הקביה ‪ .‬שנאמרי‬
‫ד איש מלחמה ‪ .‬ואין מקומו אלא בהמינן‬
‫שנאמר זאת מטסםי גכדי טל )תהלים‬
‫קל*ב( )לב( וזה שאמרו ישראל עד פתי‬
‫יהיו מחרפים אותנו ‪ .‬שמשלו אותנו ‪ .‬כצפור‬
‫ולא כיונה שמסלק גוזלי׳ והיא מוזרת וכוי‬
‫אלא כצפור שאינה חוזרת ‪ p‬משלו הרשעיס‬
‫אש הקב׳ה וימד^ל כצשג• ‪) .‬ע׳׳ו א»ר לה®‬
‫גי‬
‫| ‪ 3‬ו( ע י י ל מהרש׳א ח׳ א שס ‪) :‬כז( מדרש ויליךט שס ‪) :‬כ ח( עיין רבה אמור ‪:‬‬
‫) כ ט( ילקיט שה׳ש ‪ .‬ע׳ש עוד בכמה חופכיס ‪) :‬ל( ילקוט תהל׳ס פס ;‬
‫‪ j‬יא( רבה איכה ; קלב( ילקוט בשה מ‪,‬־רש ר״הל־ש יי א‪:‬‬
‫»דרש‬ ‫י‬
‫יכול אדם ליקח מתוך השק ואץ חבריהם‬
‫מרגישים אבל האגוז כו׳ כולם מתרעמים‬
‫‪ p‬איש אחד יחמא כו׳ ‪ .‬ד׳ א מה אגוז זה‬
‫תיט יכול לגנוב המכס שהוא נשמע וניכר כך‬
‫ישראל כ' מ שאחד מהם הולך אינו יכול לומר‬
‫^ י ט יהודי למה שהוא ניכר ‪ .‬ונמשלו לרמון ‪.‬‬
‫נסלח הרמון רקתך )שה׳ש ה( ‪ .‬ודרשו‬
‫ז״ל )עירובין דן‪ £‬י׳ ט( אמר רי׳ל אל תקרי‬
‫מלאים מצות כרמו] ‪ .‬אמר רי׳ל פושעי‬
‫י ^ א ל אין אור של גיהנם שולטת ב ה ם‪.‬‬
‫ק״ו ממזבח הזהב‪ .‬שאי] עליו אלא כעובי‬
‫דהר זהב עומד כמה שנים ואין אור שולטת‬
‫בו פושעי ישראל שמלאים מצות כרמו‪ ,‬על‬
‫אחח ט׳ כ ) כו( ועוד שלחיך פרדס רמוניס‬
‫)שה׳ש שם( מה רמונ‪-‬ס נאים כך ישראל‬
‫ג אי ם' במעשיהם ) מ ( וברמון יש חרי׳ג‬
‫!רמוני] כך ישראל מלאים בתרי׳ג מצות‬
‫יבסשלו לד׳ מינים )שדרשו על האבות ועל‬
‫ישראל שיש בישראל ד׳ מינים ‪ .‬והקב׳ה אמר‬
‫והם מכפר■] אלו על‬ ‫^אגק יחד‬
‫אלו( ) נ ח ( ‪:‬‬
‫לשה שנ^זר שה פזורה ישראל‬ ‫ונמשלו‬
‫)ירמי׳ נ׳( מה שה אחד‬
‫מאברים לוקין וכולם מרגישי] א]{ ישראל‬
‫איש אחד יחטא ועל כל העדה חקצון{ ‪.‬‬
‫ונמשלו לאיל‪ .‬וז׳ש כאיל תערוג )תהל־ם‬
‫מ׳ב( וקשט איל לשק זכר ותערוג נקבה ‪.‬‬
‫ואמרו‪ :‬במדרש כשהחיוח צריכות לשהות‬
‫או באים אל האיל שהוא חסיד שבחיות‬
‫והוא ט ען קרניו בארן וצועק לד׳ והקב״ה‬
‫ינושה נס ובא מעין מבין קרניו ומשם‬
‫שותים‪ .‬וגס הנקיבה חסידה ורחמה צר‬
‫וכשבא זמן הלידה היא צועקת להקב׳ה ‪.‬‬
‫והוא מזמין נחש ומכישה באותו מקום‬
‫ונפחח רחמה ומולידת ‪ .‬לכ״א כאיל לשק‬
‫זמר וד״ל כי ישראל הס » ד זכר ונקיבה‬
 ‫סב ‪83‬‬ ‫מרדכי‬ ‫מאמר א‬ ‫או ת נ‬ ‫כ״ם״‬
‫האבות נקראו השבעים יהבניס אתריהם‬ ‫גס צפור מצהה בית)תהל־ס פ׳ ד() רג( ובזכות‬
‫בני ישראל זה שמס לעולם וזה זכרסילדור‬ ‫התורה שהיו נודייס והלכי לקבל התודה‬
‫ודור ‪ .‬אמנם נקראו לפעמים על שם יעקב ‪.‬‬ ‫)כמבואר( ובזכות האבות כאמרס ז״ל אצל‬
‫אך שם ישראל עיקר ייעקב ספל ‪ .‬ושם‬ ‫שליח קן צפור ‪ .‬אס הצפור שאין לו זכות‬
‫יעקב נאמר על מדות הגוף ועניני הגוף‬ ‫אבות ולא שבועות ובריתות בניו מכפרין‬
‫בעוה‪-‬ז‪ .‬כי מה שנקרא יעקב ע׳ש וידו‬ ‫עליו בני אברהם יצחק ויעקב שיש להס‬
‫אוחזת בעקב עשו ‪ .‬ושם ישראל נאמר על‬ ‫זכות ע אכ׳ו שמכפר עליהם )לד( ויקוים‬
‫מדות הנפש ‪' .‬וזהו כי שרית ע ם אלקיס ‪.‬‬ ‫גם צפור מצאה בית )לה( וכצפרים עפות‬
‫וזה לשון הכתוב' בוראך‪.‬יעקב ויוצרך ישראל ‪.‬‬ ‫כן יגן ד׳ צבאות )ישעי׳ ל׳א( וחומ המשולש‬
‫הזכיר אצל יעקב ‪, .‬בריאה‪ . .‬ואצל ישראל‬ ‫לא ינתק ‪ .‬והברית לא תופר אשר כרת עם‬
‫יצירה ‪ .‬וכן מייחסים האנשים לישראל‬ ‫ה א בו ת‪ .‬וברית התורה אשר שם בפיהם‬
‫והנשים לי עקב‪ .‬שנאמר כה תאמר לבית‬ ‫לא ימושו עד עולם ‪ .‬והי׳ ד׳ אחד ושמו‬
‫יעקב ותגיד לבני י שראל)ב( ‪ .‬וזהו מאמר‬ ‫אחד וזהו שלשה אבות שני לוחות הברית‬
‫הנביא ‪ .‬לא אותי קראת יעקב כי יגעת בי‬ ‫אחד אלקינו בשמים ובא ‪: p‬‬
‫ישראל ‪ .‬יאמר כשאתה יעקב ‪ .‬ונמשך אחר‬
‫החומר ועסקי הגוף לא אותי קראת ‪ .‬אבל‬
‫כי יגעת בי והשתדלת בעסקי הנפש אתה‬ ‫במעלת ישראל ‪.‬‬
‫נקרא ישראל ‪ .‬וע'כ התחילה הפרשה ויחי‬
‫יעקב אצל חיי הגוף ‪ .‬והזכיר• שם ישראל‬
‫אצל המיתה כי מיתה הגוף הוא חיי הנפ‪1:‬‬
‫שהי׳ הבחיר שבאבות‪ .‬נשתנה‬ ‫יעקב‬
‫שמו ‪ .‬ונקרא ישראל‪ .‬וכל ישראל‬
‫לעוה‪-‬ב )נ( ישס יעקב מורה על שפלות‬ ‫נקראו על שמי‪ .‬שנאמר ישראל אשר בך‬
‫והתומר ושם ישראל מורה על שררה ו מעלה‪.‬‬ ‫אתפאר ‪ .‬וכל האבות נקראו בשם ישראל ‪,‬‬
‫וזהו ותקע כף ירך יעקב בהאבקו עמו ‪.‬‬ ‫יעקב ‪ .‬דכתיב לא יקרא שמך יעקב כ׳ א‬
‫הגיד הכתוב כי ת ס מן מדרגת הנפש‬ ‫ישראל‪ .‬כי שרית עם אלקיס וכו׳‪ .‬יצחק‬
‫השכלית שביעקב ממדרגת השכל הפועל‬ ‫יקרא ישראל דכתיב ואלה שמות בני ישראל‬
‫הוא מצד כף ירך יעקב כלי מצד החומר כ ד‬ ‫הבאים מצרימה יעקב ו ב רו‪ .‬כאשר אמר‬
‫וידוע שזה המלאך הי׳ שרו של עשו ובקש‬ ‫שיעקב ובניו הס בני ישראל ‪ .‬א'כ יצחק‬
‫למצוא לו עון ולא מצא כו׳ רק בעון שתי‬ ‫נקרא בשם ישראל ‪ .‬אברהם נקרא ישראל ‪.‬‬
‫אחיות וזהו ויגע בכף ירכו כי׳ ויאמר לא‬ ‫ממה שכתיב ומושב בני ישראל אשר ישבו‬
‫יעקב יאמר עוד שסך כי שם יעקב מורה‬ ‫במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה ‪.‬‬
‫על שפלות מלשון זידו אוחזת בעקב עשו‬ ‫וכבר ידעת שהחשבון הוא משנולד יצחק‬
‫כי העקב שפל מכל המקומות שבגוף ושם‬ ‫וקרא אותם בכלל בני ישראל ‪ .‬א׳־כ הרי‬
‫ישראל מורה על שררה ומעלה כו׳ ובאר‬ ‫אברהם נקרא בשם ישראל )א( ועל שם‬
‫העעס‬

‫י ל ק י ע תהליס פ׳׳ד ‪) :‬לד( רבה תצא ‪:‬‬ ‫)לג(‬

‫)ל ה( ^‪ 5‬י ׳ בהקיכיס הכיפס קן צפיר ‪ .‬לפי כשתוזרת הצפור לקינה ‪ .‬ואינה‬
‫מוצאת האפרוחים מורמת כנפי' וצועקת ומתעוררים מלאכי רחמים‬
‫ומבקשים חפלה לפני ה ק ב׳ ה‪ .‬ואומרים ראה מצעערת העוף שאינה מוצאת גוזלי׳ ולמה לא‬
‫תרחם על בכיך שהס בגלות ‪ .‬ז׳ש גס צפור מצאה ביס וכו׳ ‪ .‬ובנה מזבחך תזכור ‪ .‬עי׳ פי׳‬
‫ארץ החיים פל חהליס פ׳ ד ‪:‬‬
‫ויחי באריכות )ג( שם‬ ‫בחיי‬ ‫)א( ר ב ה ר׳ בחיי פ׳ וישלח ‪) :‬ב( עי׳‬
‫פי׳‬
 ‫מרדכי‬ ‫אות נ מאטד א‬
‫בשם ר׳ אמן עו׳ג בלי ננייעה בלי זריעה‬
‫בלי שורש ‪ .‬ושלשפן בפסוק אחד אף בל‬
‫נעעו אף בל זרעו אף בל שורש בארן‬
‫גזעם )ישעי׳ מ׳( אבל ישראל יש להם נעיעה‬
‫שנאמר ונעעפם בארן הזאח יש להם זריעה‬
‫)הושע ב׳(‬ ‫שנאמר וזרעפס לי בארץ‬
‫יש להם שורש שנאמר הבאים ישרש יעקב‬
‫‪.‬יציץ ופרח בישראל )ישעי׳ כ׳ז( וז׳ש אני‬
‫ד׳ לא שניפי ואפס בני יעקב לא כליתס‬
‫)מלאכי ג׳( וכשהקב״ה מפהפך במעשיהם‬
‫של רשעים אין להם תקומה לא הכיתי‬
‫אומה ושניתי ‪ .‬אבל אתם בני יעקב לא‬
‫כליפס חצי כלים והם אינם כלים )ח( ולק‬
‫נאמר אצל ישראל איש ישראל הגס שהמה‬
‫הרבים אך שהמה _ כאיש אחד‪ .‬חביריס‬
‫ובאגודה אחת ‪ .‬וזהו שאמרו אפס נצבים‬
‫כשפהי׳ כולכם באגודה 'אחת לפני ד׳‬
‫אלהיכם ‪ . .‬ואין נגאלין אלא כשיהי׳ אגודה‬
‫אחת שנאמר ויבואו יחדיו )ירמיה ג׳( ) ט( ‪.‬‬
‫וכאשר יהיו לעס אחד ‪ .‬ויקיימו התורה‬
‫שהיא א ח ת‪ .‬אז ידעו כולם אח ד׳ שהוא‬
‫אחד ושמו אחד ‪ :‬א ת מוצא אברהם שנתברך‬
‫בכוכבים שנאמר הבכי גא השמימה וספור‬
‫הכוכבים )בראשית כי׳ו( ויצחק נתברך‬
‫בחול שנאמר כי ברך אברכך וכו׳ כפיל‬
‫)שס כ׳ב( ויעקב נתברך בעפר הארץ‬
‫שנאמר והי׳ זרעך כעפר הארן )שם כ׳ה(‬
‫ברכתו של יב רה ס באתה בימי משה שנאמר‬
‫ד׳ אלקיכס הרבה אפכם וכו׳ ככוכבי‬
‫השמים )דברים א׳( ברכתו של יעקב‬
‫באפה בימי בלעם שנאמר מי מגה עפר יעקב‬
‫)במדבר כ׳ג( ברכתו של יצחק באפה בימי‬
‫הושע שנאמר והי׳ מספר בני ישראל כחול‬
‫הים )הושע ב׳( )י( ‪ .‬ר׳א במלך שלמה ‪.‬‬
‫במלך שהשלים מעשיו לאוהביו השלים אש‬
‫לאברהם חרב ליצחק מלאכים ליעקב )י א (‪.‬‬
‫ג׳ מיגים כנגד ג׳ אבות שזכר להם ה קב׳ה‬
‫הברית שכרת להם וגאלם שנאמר וישמע‬
‫אלקיס‬
‫)ך( ^ י י ל ר׳ בחיי וישלח ‪) :‬ה( שם ו־גש ‪) :‬ו( ילקוט נח‪) :‬ז( רבה שה׳ש ז׳‪) :‬ח( חנהומא‬
‫נצביס ‪) :‬ט( שם ‪) :‬י( מדרש ‪.‬רבה במדבר ב׳ ‪) :‬יא( רבה במדבר י׳ב ‪:‬‬
‫שס‬
‫מאמר‬ ‫‪84‬‬
‫הצישס כי שריס כי׳ ומדרגס נפשו השכל־ת‬
‫של יעקב כמדרגח אלקים שהם השכלים‬
‫הנפרדים אף בהיוקה מחוברה בגוף )ד(‬
‫ובס׳ ויגש עד שלא באה אליו רוח‬
‫נבואה הזכירו הב׳ כשם יעקב ‪ ,‬ופחי רוח‬
‫יעקב ‪ .‬אבל משכאה אליו הרוח הזכירו כשם‬
‫ישראל ‪ .‬ויאמר ישראל ‪ .‬ויסע ישראל ‪.‬‬
‫ויאמר אלקים לישראל במראוס הלילה ‪.‬‬
‫ומה שהקב׳ה קראו יעקב י ע ק ב‪ .‬והוא‬
‫מלמו הי׳ קרא שמו ישראל ‪ ,‬יפן שנסיעפו‬
‫למצרים היפה להיוס גולה שם לא הזכירו‬
‫בשם השררה רק בשם השפלוח ‪ .‬יאחר‬
‫שהקב׳ה קראו בשם יעקב יזכירנו הכ׳‬
‫ג' כ בשם הזה ‪ .‬ויקס יעקב מבאר שבע ‪.‬‬
‫ומה שאמר יישאו בני ישראל אח יעקב‬
‫אביהם ‪ .‬כי רצה להזכיר בירידה זו שני‬
‫שמופיו‪ .‬שאע׳פ שהוא עפה יעקב בירידה‪.‬‬
‫עפידיס הבנים להגאל וללאח ביד רמה‬
‫ולחזור לשררפם ‪ .‬וז׳ש ואלה שמוה בני‬
‫ישראל הבאים מצרימה יעקב ובניו כי‬
‫הבאים מצרימה הס יעקב ועפידים להקרא‬
‫בשם בני ישראל ולהפקד במספר שמוח)ה( ‪.‬‬
‫מדור המבול עד דור הפלגה‬ ‫והגה‬
‫ש׳ם שנה ומרדו בהקב׳ה מחוך השלוה‬
‫ומדור הפלגה עד שאמרו ב׳י שירה על‬
‫הים ש׳ם שנה ‪ .‬והיו משועבדים גרים‬
‫וחושבים יאמרו שירה לכך בחר ביעקב‬
‫ובניו שהם משבחין אופי שנאמר עם זו‬
‫יצרפי פהלפי יספרו )ישעי׳ מ׳ד( ‪ .‬וכי כל‬
‫בריופיי אין משבפין ‪ .‬והלא נאמר כי‬
‫^מזרח שמש ס׳ גדול שמי במים מכאן‬
‫שאין ערב לו אלא ישראל שנאמר נעים‬
‫זמירוח ישראל )ש׳ב כ׳ג( ואומר ואפה‬
‫קדוש יושב פהלוח ‪ .‬ואומר כי יעקב בחר‬
‫לו יה אבל העכו׳ס כאין נגדו שנאמר הן‬
‫גויס כמר מדלי כו׳ אבל לע״ל אני לדודי‬
‫ודודי לי ואומר בדד ינחנו )ו( והאבוח‬
‫הס שורש ישראל וזה שאמרו )ז( ר׳ נחמי׳‬
‫מג ‪85‬‬ ‫מאמר מרדכי‬
‫לפני הקב׳ה החזק לי מובה שהודעסיך‬
‫בעולם‪ .‬אמר לה שובתי בל עליך‪ .‬אינו‬
‫מחזיק שובה אלא לאברהם יצחק ויעקב‬
‫שהודעחוני חסלה בסולם שנאמר לקדושים‬
‫אשר בארן המה ואדירי כל חפצי בס )שם(‬
‫שגס אסם אינכם נענים אלא בזכוחם‬
‫ע׳ש )טז( ;‬
‫א ע ז ר קדש ידיד מבען זה אברהם שנקרא‬
‫ידיד )יז( וקדשו הקב׳ה מן הבשן‬
‫דכסיב בשרם אצרך בבשן ידעחיך )ירמי׳‬
‫א׳( חק בשארי שם זה יצחק שקראו הקב״ה‬
‫יצחק פד שלא נולד וצאצאי חסם באונן‬
‫בריס קידש זה יעקב כדכחיב הצאצאים‬
‫והצפיעוח )ישעי׳ כ׳ב( ימסרגמינן בניא‬
‫ובני בניא )סיס׳ שם מנחיס שם( )יח( ‪:‬‬
‫וגר )שמוס‬ ‫אלקיס אס כאקפם ויזכור‬
‫י ( )יב( ‪:‬‬
‫מ ה י כ ל זכי ישראל לברכס כהנים‪ .‬ר׳־‬
‫אמר מאברהם כה יהי׳ זרעך ‪.‬‬
‫כה סברכו אס ב׳י ‪ .‬ר'נ אמר מיצסק‬
‫שנאמר ואני והנער נלכה עד כה לפיכך‬
‫אמר הקביה כה מברכו אס ב׳י ‪ .‬ורבנן‬
‫אמרו מיעקב שנאמר כה סאמר לביס יעקב‬
‫וכנגדו כה מברכו )יג( המן ניסן בעולם‬
‫במדבר בזכותי של חברהס ‪ .‬לישי ועשי‬
‫עגות )יד( ‪ .‬אברהם סידש זקנה ‪• .‬צמק‬
‫חידש יסורים‪ ,‬יעקב סידש מולי וכולן‬
‫מכמובים ) טו (‪:‬‬
‫א מ ר ת י ל ד אדני ^ז ה מובמי בל‬
‫עליך )סהליס י״ז( אמרה כ״י‬

‫)יב( ^‪) =DtS‬יג( רבה לך לך‪) :‬יד( רבה וירא‪) :‬טו( רבה סולדוס‪) :‬טז( מנחוח‬
‫)דן‪ 1‬נ*ב( עי׳ מהרש׳א ח״א שם ‪) :‬יז( שם ‪) :‬ייח( עי׳ שבח )דך קל׳ז( ‪:‬‬

‫א מ ר המי׳ל נכד המחבר ז׳ל ‪ .‬למלאיס הגליין אביא כאן מה שאמרחי היום ח״ל‬
‫בלימוד השיעור לתלמידיי שי'‪ .‬בחולין )דף י׳א ע׳ א( חוס׳ ד׳ה אבל היכא‬
‫דל״ף יכי׳ מק׳ אמאי לא יליף מכל קרבנוה דדחו שבח יכו׳ ע׳ ש‪ .‬ומק׳ המפרשים לחה‬
‫לא הק׳ חוס׳ מיכף על הגמ׳ דמנא הא מילחא יכי׳‪ .‬אי עכ' פ על ר׳א דיליף מרישא של‬
‫עולה‪ .‬ולמה הציגי קיש״חס על אבל היכא דלייף‪ .‬ונ׳ל דהק׳ על קושי׳ החום׳ מקרבנות‬
‫דדתי שבח ‪ .‬הא נוכל לומר מצוחה בכך שאני ‪ .‬כש׳ס מנחוח )דף ה׳ ע׳ב( דח׳ר מן‬
‫הבי ר להוציא שריפה יכי׳ והלא דין הוא ונו׳ יחי׳ הגמ׳ מה למנחח העומר שכן מצוחה‬
‫בכך יברש׳י שס שא׳א לקיים המצוה בא׳א ‪ .‬משא׳כ שריפה אפשר בכשר ‪ .‬וכן בחיכ‪•.‬‬
‫יבמות )דף ג׳ ע׳ב( שהק׳ דנילף עדל׳ח שיש בה כרס מיבום‪ .‬יחי׳ שאני אשח אח‬
‫דמציתה בכך ע׳ש ‪ .‬וייחר יש לבאר קושי׳ לר׳א שפיר יליף מרישא של עולה ולא קשה‬
‫עליו דילמא שאני הכא דמציחה בכך ‪ .‬דייל דהוא יפרש הקרא ונחח איחה וגו׳ ולא‬
‫נהחיה לנמחיס‪ .‬הייני דאין החיוב לנחח נ ח חי ה‪ .‬וכש׳ס זבחים )דף ס׳ ה ע׳ ב( שמסחי‬
‫בחשאח העוף שמבדילין ומאי לא יבדיל אין צריך להבדיל‪ .‬ק י׳ל גס כאן הפי׳ דאין‬
‫צריך לנסח ‪ .‬ולא כפירש׳י שאסור לחחוך וכו׳ ‪ .‬ולכך יליף ר׳א שפיר דאזלינן ב׳ר מדלא‬
‫נצרוך לבדיק ע׳י שינחח נתחי׳ ‪ .‬יא*כ אין לומר מצומה בכך שאני ‪ .‬דהא יש אופן‬
‫בהכשר ע׳י שינתח לנמחיס ויבדוק‪ .‬יעכ׳ז חזינן דרשות שלא ינחח יסומכין על הרוב‪.‬‬
‫ז‪3‬אמח מביא בשעה׳מ פ׳׳ מקרבן פסח ה׳ א קושי׳ הג״ר אברהם ברודא ז׳ל דילמא ועצם‬
‫צא חשברו בו פירושו דא׳ל לשבר ולבדוק קרום של מוח‪ .‬משוס דאזליק ב‪ -‬ר‪ .‬וכש״ס‬
‫זבחים הנ׳ל אין צריך להבדיל ‪ .‬וכן הק׳ שם בהא דק״׳ל דאסור לחחוך נחחיה לנחחים‬
‫במש״כ הרמב׳ס פ׳ו מהל׳ מ ע ה׳ ק הי׳שי ‪ .‬יאמאי לא נימא דקרא ה׳ק דרוקא לנחח׳׳ חייג‬
‫לחחזך‬
 ‫מאמר מרדכי‬ ‫‪86‬‬

‫לחתיך‪ .‬וא'צ לחתיך נתחיה לנתחים ‪ .‬דסד׳ א דנחסוך משוס חששא שמא ניקב ק ש״מ‪.‬‬
‫קמ׳ל דאזלינן ביר ‪ 1 .‬כ׳ שהן הק׳ בצאן קדשים זבחים שס ‪ .‬ותי' משים דגם בפסח שט‬
‫נמי כתיב וטצם לא תשברו בו וע׳ה ללאו אמי ‪ .‬וכן שנה הכתיב ואם מן הצאן קרבט‬
‫וגו׳ ונתח וגו׳ ט׳ כ הפי׳ לאיסורא ט׳ש ‪ .‬א*כ •'ל דר׳א מפרש באמה כקושי׳ ה שטה׳מ‬
‫וצ׳ק ‪ .‬אבל בקרבנות דדחו שבס שפיר י׳ל דמצותה בכך שאני ‪ .‬וממילא ני‪.‬חא דלא הציגו‬
‫התום׳ קושיותם מ קוד ם‪ .‬משום די׳ל כניל דמצותה בכך שאני‪ ..‬אבל״בסיום דברי ר׳‬
‫אלטזר אבל היכא דלייף לית לן ב ה‪ .‬דיצא לנו מפורש דכונת ר׳א בהא דונתת וגו׳ ולא‬
‫נתר! ש לנר‪.‬מים דיינו דאסור לתתוך כפירש׳י ‪ .‬וכתי׳ הצ׳ק דלשון לית לן בה 'משמרג‬
‫דמיירי מקודם לטנין איסור ‪ .‬וט׳ז דת; דילמא היכא דלי;ןו ליכא איסור ‪ .‬ו א' כ חזיק‬
‫יר(י»‬ ‫דילפותא דריא מרישא של טולה אן! דיש ג' כ לתרץ מצותה ב כן שא;־‪ .‬דדא‬
‫אחר ‪ .‬א׳ו משום דבאמת לית לי׳ לר׳א הסברא דש׳ס מנסות הנ׳יל דמצותה בכך שאני ‪1‬‬
‫כשאר אמוראים שם במנחות דל׳ל סברא זו ‪ .‬וטתה שפיר מקשים סוס׳ דנילן! מקרבנוס‬
‫דשבס ‪ .‬כיון דליכא הסברא דמצותס בכך שאני והבין ‪:‬‬

‫המאמר לטיל אברהם חידש זקנה ‪ .‬בש׳ק תצא סרס׳ה דרשתי בביהכנ׳ס דק׳‬ ‫בסיום‬
‫פטלציוויזנט‪ .‬ביושבי שם בד׳ס אודות השובי׳ם ‪ .‬ותקנות הזביחה‪ .‬יחד טס י ד'נ‬
‫הרס׳ג מ׳ שמטון דוב אבד׳ק שטדלין‪ .‬ומ׳ שמואל שלמה שי׳ אבד׳ק ליקאווי ‪ .‬דנודע‬
‫שימת הפילוסין‪ £‬סאלכסנדרוני דזקן צריך לכבד את הצטיר‪ .‬כי לטת זקנה השכל נתלש‬
‫יסד טס החומר ‪ .‬ולא כן דתוה׳ק והדרת פני זקן ‪ .‬וסתירת זקנים בנין מגילה דל׳א ‪.‬‬
‫סיספסא ע׳ ז פ׳ ב ‪ ,‬וזקני ס׳ ח כ׳ז שמזקינין וכו׳ דכל שיזקן האדם נתלש החומר ‪ .‬ונטשה‬
‫‪ p‬חורין מתאוות הגון!‪ .‬ואין התאוה מטור טוד כ' כ טיני השכל‪ .‬ודטסן ניתוספס שבס‬
‫קנ׳ ב ‪ .‬ובזה פירשתי כל הויכוח בין ריב׳ח טם הסבי דבי אתונא בבכורות )דן! ת׳( דאשכס‬
‫ינוקי מלעיל‪ .‬סבי מלתחת‪ .‬כי הלכו בשימת הפילוסין{ דסבי יתנו כבוד לינוקי ‪ .‬כאשר‬
‫נתקיים בנו בטוה׳ר דברי הנביא ישטי׳ ג׳ ירהבו הנטר בזקן טיין חגיגה די׳ד ‪ .‬וכל ד׳‬
‫חז׳ל סוסה ד מ׳ ס נערים וכו׳ זקנים יעמדו מפני קמנים כמו בטת החרבן הבריוני כי‬
‫ישראל נמשלו ליונ״ה בשטה שהזקן וכו׳ מדרש שה׳ש ד׳ ובר ^^יונה ‪ .‬ה‪-‬ינו הבר קמצא‬
‫בחברה אחרת מאביו קמצא ט׳ש במהר ש׳א‪ .‬ו ק מטו עד הברהס לא הוי זקנה ב' מ‬
‫ד פ׳ז‪ .‬אן« שחיו •ותר אבל לא כיבדו להזקן‪ .‬והוי משתטי עם יצחק היינו הבן הי׳ הבעל‬
‫דעה ‪ .‬אבל א׳ א חידש זקנה כדתוה׳ק ואכ׳מ להאריך ‪:‬‬

‫ו ד ג ל' ל ‪.‬‬ ‫פלונסק‬ ‫א ב ד פ׳ ק‬ ‫צבי יחזקאל מיכלזאהן‬ ‫דברי‬

‫■ * ‪------‬‬ ‫‪-------‬י ‪-‬‬