‫הוהסה׳ ל‪,‬ר‪.

‬צני״ שנה המ'צ עשרה‬

‫‪^1‬‬
‫‪£^1‬־־‬ ‫<‪4‬‬
‫‪m‬‬

‫‪>r‬‬
‫קבץ חדשי‬
‫?קדש לתורה ולתעודה‬
‫יו״ל בעזרת גדולי רבניני ו^ובי‬
‫הבט' זמננו בארץ ובחרל‬
‫הועתק והוכנס לאינטרנט‬
‫‪www.hebrewbooks.org‬‬
‫•י >‬
‫ע״י העורך י‬ ‫ע״י חיים תשס״ט‬ ‫‪•K‬‬

‫קו אי נ ק ה‬ ‫ב ן צ יון א י ר ה ם‬
‫<‪4‬‬
‫‪•a‬‬
‫שנ ה ח מ י ש י ת‬

‫כ ר ך א׳‬

‫ירושל ם‬ ‫<ד‬

‫■‪>4‬‬ ‫בשנת התר״ם לפ״צן‬

‫‪Bgai‬‬

‫כדפו ש סערכר‪ . .‬ה צ בי׳‬

 ‫ת'כן העדנים‬

‫ע״ב ד״ה מדהוה ליה ‪ ,‬אות ד( קושיא על דברי‬ ‫חונ ר ת א׳‬

‫המחרש״א שם ‪ ,‬וסתירא על דברי היבין שמועה‬
‫סי׳ א׳ גחו״ט סי׳ צ״ז ס״ו בעסקא‬
‫•‬ ‫ככללק״ב ‪.‬‬
‫מלוה ופלגא פיקדון דהעלה הנאון נתיבות המשסס‬
‫סי׳ ט׳ השמטות ותיקונים ב״המאסף״ ש״ג‬
‫דמותי לתפוס חפץ ששוד‪ .‬בעד כל העסקא גם‬
‫סי׳ ק״ב‪ ,‬קושיא על דברי הפרישה בהו׳׳ם סי׳ רמ״ת‬
‫בעד הפלגא דמלוה והביא דאיה ממציעא ד״ל ״‬
‫סט״ו ‪.‬‬
‫‘סתירה ודחיה לראיה הנ״ל ‪ ,‬ראיה נגד זה מרבדי‬
‫סי׳ יו״ד כתום׳ קידושין ד״ב ד״ה בפרוטה‬
‫הר״ן סופי״ג ישבה ‪ ,‬עוד ראיה מדברי מרן הג״ז‬
‫ובתום' ד״ה ואין דבר אחר כורתה ‪ .‬י‬
‫באו״ח סי׳ שכ׳׳ה‪ ,‬עוד ראיות מאו׳יח סי׳ תצ״ח‬
‫חוברת כ׳‪.‬‬ ‫סי״א וסי׳ תק״ו ס״ו ‪.‬‬
‫סי׳ י״א פלפול נחמד על החקירה ש״בהמאמף״‬ ‫‪ ,‬סי׳ ב׳ בסוגיא דבבא בתרא ד״ז ע״באם‬
‫ש״ד חוברת י׳׳א בהא דאמר רבא כשבת ד׳ ל״ד‬ ‫לפי קירוב בתים הם גובץ או לפי ממון הם גובין‬
‫דשניהם קנו עירוב אם היינו דוקא בבאו לשאול‬ ‫ובביאור ש*תת הראשונים בפוגיא זו ‪. .‬‬
‫שניהם זה אחר זה או אף כבאו‪.‬לשאול שניהם‬ ‫סי׳ ג׳ קושייא על הגאון מהר״ץ חיות‬
‫כאהד ‪.‬‬ ‫בהגהותיו לחגיגה ד׳ כ״ו במה שתמה על הר״מ‬
‫סי׳ י״ב תשובות גאוני זמנינו שליט״א‬ ‫דהשמים דין דטהרת עזרה אחר הרגל ‪ ,‬דהדבר‬
‫כעגין קידושץ על תנאי ‪ ,‬חקירה בספק מצוה אם‬ ‫מבואר בר״מ פי״א מה׳ מטמאי משכב ומושב הי״א‪,‬‬
‫צריך לברך ‪.‬‬ ‫סי׳ ד׳ אות א( ישוב לקושית הטו״ז'‬
‫סי׳ י״ג קושיא על הגאון ישועות יעקב־‬ ‫■‬ ‫ביו״ד סי׳ סקי״ז ׳ אות ב׳ וג׳ פלפול בדברי הטו״ז‬
‫באו״ח סי׳ תע״ה במה שרצה להבריח מהפסוק‬ ‫במ״ש שם דהפרשת תרו״ם חיוב עליו אף אם אינו‬
‫לאכילת מרור יוצא ידי מצוה אף בב״ש ולא בעי‬ ‫רוצה לאכול ‪.‬‬
‫כרת‪ ,‬קושיא על הנאון רב״צ רנשבורג בהגהותיו‬ ‫סי• ה׳ אות א( בתום׳ קידושין ד׳ ם״ג ד״ה‬
‫לחולין די״א במ״ש דמקלקל בחבורה פטור אבל‬ ‫כגו‪ /,‬אות ב( בתום׳ מציעא ד׳כ״א ע״ב ד״ה תאינה‪.‬‬
‫אסור מה״ת‪ ,‬קושיא על דברי הגאון חמדת שלמה‬ ‫סימן וא״ו אות א( סובב על סי׳ פ״א‬
‫בהקדמתו דהוצרך לדייק מדברי רש״י בפסחים ד ד מ‬ ‫מ״המאסף״ שנה רביעית ‪ ,‬אוח ב( סובב על סי׳‬
‫ס״ל חשנב״ע דאורייתא ‪ ,‬וזהו סונייא מפורשת‬ ‫צ״ז שם ‪.‬‬
‫בקידושין ד׳ נ״ו‪ ,‬קושיא על הגאון טורי אבן בר״ה‬ ‫םי׳ ז׳ פסו גיא דר״ה די״ח ע״א‪ ,‬לבד‪.‬ר עגץ‬
‫דכ״ת דהעלה‪ ,‬דרב יהודה ס״ל דהיישינן למצהב״ע‬ ‫בר״ה עוברין לפניו כבני מרון ‪ ,‬לישב דברי רש״י‬
‫וכתוס׳ גיטין רנ״ה ו ב״ק דס״ד‪ .‬מבואר להיפך ‪,‬‬ ‫* שם ע״ב דהוכיח רמתגיתין רהתם כזה״ז מיידי‬
‫קושיא על הגאון מחצית השקל סי׳ תרל״ו רכתב‬ ‫סרקתני וכשהיה בית המקדש קיים ‪ ,‬ומדוע לא‬
‫דרש״י לא תייש למעחב״ע בעבירה דרבנן‪ ,‬וברש״י‬ ‫הוביח סרישא דקתני של אב מפני התענית‪ ,‬ליישב‬
‫’פסהים דל״ה מבואר היפך‪.‬‬ ‫סתירת המאמר שם דשקולה מיתת צדיקים כשריפת‬
‫* סי׳ י״ד בתום׳ נדה ד׳ נ״ב ע״ב ד״ה שלש‬ ‫בית המקדש ובמדרש איכה אמדו דקשה יותר‬
‫גריהין וכדברי הסדרי טהרה שם ‪.‬‬ ‫מחורבן בית המקדש‪ ,‬פלפול בדברי התום׳ שם רי״ט‬
‫סי׳ ט״ו הערות כחי׳ אגדות להמהרש״א ‪,‬‬ ‫ע״ב ד״ה אדר הסמוך לניסן לעולם חסר‪.‬‬
‫בענץ דרשות אל תקרי בניטץ דנ״ו ע״א‪ ,‬ובקידושין‬ ‫סי׳ ח׳ אות א( ישוב על קושית הלת״מ‬
‫ד״ב‪ ,‬וביומא דל״ט ‪ ,‬בדברי המנ״א כםי׳ תקפ״ז‬ ‫על מרן בם״מ כפ״א מה׳ שופר‪ ,‬אות ב( בסנהדרין‬
‫סק״ה ‪ ,‬ישוב על קושיה הילקוט הנרשוני דלר״ל‬ ‫ד״מ ע״א בפרש״י ד״ה באיזה יום פלפול כדברי‬
‫דס״ל כירושלמי עירובץ פ״ח ה״ח דאין רת״ד‬ ‫רש״ל ומהרש׳׳א שם » אוח נ( כדברי החום׳ שם‬
 ‫‪ 1{1‬כן‬
‫‪SSBSt‬‬

‫בגמרא שם ע״ב ואמאי קרי לה רה״ר לפי שאינה‬ ‫ב»ד‪.‬״> א״ב ליו‪/‬א לדידיה גזירר‪ .‬דעמא יעבירנו‬
‫רת״י ‪ ,‬אות ל״ז( קושיא על הר״ן בחי׳ לשבת ד'‬ ‫■ומ״ט אין לולב דחי שכר‪, /‬‬
‫‪ f‬׳ ‪ ,‬אות ל״ח( קושיא על הרשב״א כחי׳ שם;‬ ‫סי׳ ט״‪ /‬סובב על ״המאהף״ ש״ר חובלת י״א‪,‬‬
‫אות ל״ט( בגמרא שם וקחני עירוב רכו׳ ; אות‬ ‫סי׳ י״^ ישוב על קושית המשנל״ “ על‬
‫מ( כדברי רש״י שם ד״ה מכתפי; אותמ״א(‬ ‫לחינוך בט״ש דנרר כיון דהוי עשר‪ ,‬ול״ת לא אתי‬
‫כגמרא שם אמר עולא וכו׳ ; אות מ״ב( ברש״י'‬ ‫עשה ודחי ל״ת ועשה ‪.‬‬
‫שם דיה בפחות מבאן וכדברי דמוס׳ ד׳ ה׳ ע״א‬ ‫םי׳ןי״ח אות א( בחולין ד' ק״ב ע״א‪ ,‬אות‬
‫‘ד״ה באן למטח ‪,‬‬ ‫ב( בברכות ר' ד׳ ע׳ב‪.‬‬
‫הוכרת נ׳ ‪.‬‬ ‫סי' י״ט טאמר טהרת הרגל ‪ ,‬אות א(‬
‫סי׳ ב״כ מחי׳ הגאון חזש‪/‬״ם כוז״י בסו גיא‬ ‫>ןושיא בדברי התום׳ בחולין דל״ד ע״ב בד״ה‬
‫'וה״ג ‪ ,‬אות ב( קושיא על הגאון רעק״א בגיליון דשיקול הדעת כסנהדרין דל״נ ‪.‬‬
‫סי׳ ב״ג בדכרי הרא״ש בתמא פז׳ת סי׳ י״ד‪,‬‬ ‫תש״ם ליומא ד׳ פ׳ ע״ב ברש״י ד״ה ולא תטמאו‬
‫סי׳ ב״ד אוח א( כדברי הרסיא כיר׳׳ד סי׳‬ ‫■וקושיא גם על המשנל״ם' בסון* הלכות טומאת‬
‫אוכלין ‪ ,‬אות ג( קושיא בדברי רש״י בחולין רל״ד רכ״ח סב״א ובישוב קושית הש״ך שם ס״גן פ״ם ‪,‬‬
‫■צמה תר׳ ■צזדבריו דפסול גויה הוי פלוגתא אי אות ב( כצפחיס ד׳ קי״פ‪ 1‬ע״כ ‪,‬‬
‫סי׳ כ״ה בדברי השו״ת רע״ק פי׳ פייי בענין‬ ‫הוי דאורייתא או דרבנן; ולא מציגו מי הוא שס״ל ^‬
‫אם יש להתיר להביא הספרים לבהע״ט עי״ד קט;‬ ‫דהוי דאורייתא ‪.‬‬
‫סי׳ כ׳ פלפול בדבדי רש״י בשצת ד׳ ק״ו ע״ב פחות מבן ט׳; בתום׳ פסחים ד' פ״דז ד״ה שה לבית‪.‬‬
‫סיטן כ״ו פלפול בשיטת הר״ך דרווחא‬ ‫■צמ״ש דגזין מין חגב טהור הוא ונאכלין ובבכורות‬
‫לקרנא משתעבד‪ ,‬בחולין‪ ,‬דצ״ה‪.‬‬ ‫־ד״ז מבואר להדיא דגזין הוא שרץ טמא ‪.‬‬
‫סי׳ ב״ו ארח א( כענין פנהם מ־ד אליהו ‪,‬‬ ‫סי׳ כ״א מאמר שינוי מטבע ‪ ,‬בסוגיא‬
‫אות ג{ בהא דאמרו בפסחים דקי״ו לדוד מזמור‬ ‫׳לברכות דל״ו ובביאור שיטת הראשונים בה‪.‬‬
‫מלמד ששרתה עליו שבינה ובו׳ אות ג( כמ״ש‬ ‫בירכתי ״המאסף׳ הוצרת ב׳‪.‬‬
‫רז״ל שמא גרים‪ ,‬אות ד( במאמר רחכעטקטני‬ ‫הטשןי מהמאסף ש״ר חוברת י״ב‪.‬‬
‫עבה ממתני אבי ; אות ה( בהא דאמדד בבתרא‬ ‫אות נ״א( קושיא על הגאון חכם צבי כסי׳‬
‫■קצז״ז‪ ,‬אות נ״ב( קושיא על הרד״ק ביחושע ה׳ ד״י דמר בדיה דרב אש' הוד‪ ,‬חתים פביומי ; אות‬
‫'י״א ; ישוב על קושית התום' כקידושין ד^׳ ל״ח ו( בהא דלא מסקיגן בשמייהו; אות ז{ סםנהדרין‬
‫ד׳ ס״ט ע״ב בתום׳ שם ד״ה אלו דרך חכמתן ‪,‬‬ ‫ע״א ד״ה ובני ישראל ‪.‬‬
‫סי׳ ב״ת בסוגיא דברכות דל״ז המשךמפי' ב״א‪.‬‬ ‫מאמר ״רשויות שכת״ ‪ ,‬אות י ל״א( בתום'‬
‫סימן כ״ט המקזך מסימן כ׳ «‬ ‫'שבת ד״זיד״ה והלכה ‪ ,‬ובדברי הגאון פני משה ^‬
‫‪ '•>t3‬ל׳ אות ‪ (h‬סובב על סי‘ וא״ר * אות‬ ‫בירושלמי שבת פרק הוורק ה״ג‪ ,‬אות ל״ר( ביאוד‬
‫על דברי המתרש״א כמ״ש דברה׳׳י נמי בעינן הליחה כ( בגיטין ד׳ ל״^ו ישוב לקושית הגרע״א כגיליון‬
‫על מקום ד׳ על ד׳ ותמח עלי׳ו הקרבן העדה הש״ס שם‪ ,‬אות ג( בביצה ד׳ ו׳ ע״ב ובדברי‬
‫■צירושלמי עירוכין פרק המוצא תפילין ’דהא ברה״י התום׳ שם ר״ה רכינא ‪ ,‬אות ד( ברברי הר״מ‬
‫'לא כעיגן מקום יד׳ על ד‪ /‬אות לג( כרש״י ד׳ ח׳ והבס״מ פ״׳ה מה׳ מזוזה ה״ח ‪.‬‬
‫הונ ר ת ר' ‪.‬‬ ‫ע״א ד״ה גומא ; אוח ל״ד( בתום' שם ד״ה וכן‬
‫סי׳ ל״א בר״ה ד׳ כ״ב ע״ב בתוד״ח סהרח‬ ‫י‬ ‫בגומא ; אות ל״ה( כדברי רש״י שם ד״ה פחות‬
‫שבאן ; וקושיא על הר״ן בחי׳ לשב־ת ; אות ל״ו( אהרינא ובדבלי המהרש״א שם ‪ ,‬ד׳ ב׳׳ג ע״א‬
 ‫■‪ liirt‬הענינ״ם‬
‫תבון ז״ל לר׳ אשר ברבי משולם מלוניל‪ ,‬מכתב‬
‫מהגאון ר׳׳ם בנעט‪ ,‬מכתי מהגאון רעק״א ‪.‬‬
‫סי' מ״ח סובב על‪ .‬סי׳ ב׳׳ר ‪.‬‬
‫סי׳ מ״ט מאמר ״טהרת הרגל״ המשך מסי׳‬
‫י׳׳ט ‪ ,‬אות ד( קושיא גדולה על דברי מר״ן בכם״& ן‪.‬‬
‫פי״א מה׳ מטמאי משבב ומושב היו״ד ‪ ,‬אות ה(‬
‫בישוב דברי הר״מ שם‪ ,‬אות וא״ו( קושיא על‬
‫הר״מ כפי׳ המשניות בחגיגה דכ״ו‪ ,‬אוח ז( כ‪-‬ביאור‬
‫דברי הירושלמי בסוף חגיגה ‪ ,‬אלת ה( הערה‬
‫גדולה על דברי הגאון טהר׳׳ץ חיות בהגהותיו‬
‫לחגיגה שם‪,‬‬
‫פי׳ ט׳׳ט )נכפל בטעות( בסוגיא דמציעא■‬
‫ד׳ ט׳ ישוב על קושית הלח״מ על הרמב״ם פ״ג '‬
‫ימה׳ מבירה הי׳‪,‬׳ד*‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫סי׳ נו״ן המשך מסי׳ ל״ז‪.‬‬
‫אות מ״ט הוכחה לשיטת התום' כשבת ד״ג דכשידו‬
‫היברת וא״ו ‪.‬‬
‫סי׳ נ״א בר״ה ד׳ כ״ה כ״ו ‪.‬‬
‫סי׳ ג״ב בביאור דברי דש״י כחולין די״ב (‬
‫»י׳ ג״ג המשך מסי׳ ל״ד‪.‬‬
‫סי׳ ג״ד בדברי הסמ׳׳ע בחו״מ םקי״ח ‪/‬‬
‫ובדברי הקצח״ה שם סק״ו וסק׳׳ז‪.‬‬
‫סי׳ נ״ה בפםחים ד׳ ו׳ בתוד׳׳ר‪ .‬יחד לו בית‬
‫סי׳ נ״ו סובב בדברי ״המאסף״ ש׳׳ד חוברת י״א‪.‬‬
‫סי• נ״ז בעני) יש דיחוי אצל מצ‪ 1‬ת ‪.‬‬
‫אות ג( בש״ם שם תנא ארם וכל מילי דאדם‬
‫מאמר איו ת והילדות המשך כוח־ברתד׳ ‪r‬‬
‫אות וא״ו( בש״ם קמא ד״ד תרי גוני אדם‪,‬‬
‫אות ז׳ ח( י בתום׳ שםד״ה ועדי‪ 6‬זוממיי^‪ ,‬אות ט(‬
‫בש״ם ש*ם ד׳ ה' ע״א עדים זוממים דממונא הוא‬
‫ליתני‪ ,‬אות יו״ד( חקירה בענין כאשר זמם ולא‬
‫כאשר עשה ‪ ,‬אות י״א( בדברי הר״ם פ׳׳ב מה׳‬
‫עדות ובדברי ההומים כסי׳ ל״ה ‪ ,‬אוח י״ב( קושיא‬
‫על הגאון התוטים בסי׳ ל״ה ‪ ,‬אות י״ג( עוד‬
‫בדברי החומים שם ‪ ,‬אות י״ד( בדברי התום‬
‫בסנהדרין דמ״א ‪ ,‬וקושיא על הר״מ כרפי״ב מה‬
‫סנהדרין ‪ ,‬אות ט״ו( בסוגיא דסנהדריןידפ״ו‪,‬‬
‫אחר־ם י״ח אשור לאמר בע״פ דא״ב למ״ל גזירה‬
‫חיברת ז׳ ‪.‬‬
‫סי• נ״ה בסוגיא דר״ה דכ״ז כ״ה ‪^ .‬‬
‫סי' נ״ט דרוש הספד על הגאון הגדול‬
‫מהר״ש מהלווער זצוק״ל ‪.‬‬
‫פי׳ ם׳ און; א( במציעא ד׳ ג׳ ‪ ,‬אות ב(‬
‫סובב על סי׳ מ״ה‪.‬‬
‫סי׳ ם״א בביאור דברי הש״י גיטץ ד׳‬ ‫•‬
‫ע״ב ע״א ‪,‬‬
‫סי׳ ם״ב סובב על סי׳ קמ״ר[ מ״המאסף״‬
‫י‬ ‫ש״ב‪ ,‬קושיא על המח״א בה' שלוהין סי׳ א' ‪.‬‬
‫סי׳ ם״ג אות א׳( ביבמות ד׳ קט״־ו ‪ ,‬אור<‬
‫■י( ש& ד׳ קט״^‪4‬‬
‫בגמרא משום ביטול מ^אכה ‪* tyh‬םגי ימים ‪,‬‬
‫ם״ ל״ב אות א( ישוב לקושית הרשכ״א‬
‫בשבת דכ״ו ; אות ב( ישוב על קושית הגאון‬
‫התומים בחו״גז סי' ל׳ ם״ק י״ז על הרמכ״ם דסחרי‬
‫‪.‬‬ ‫דבריו מה׳ ערות ל‪.‬ה׳ נזירות ‪.‬‬
‫‪i‬‬ ‫סי׳ ל" ג כסומא דבתרא רכ״ז ע״א ‪.‬‬
‫סי׳ ל״ד בסוגיא דשבת ר׳ כ״ג‪,‬‬
‫טי׳ ל״ה סיבב על סי׳ ק״ז מ״הטאסף״ *ש״ד ‪,‬‬
‫‪,‬מי׳׳ל״ו בישוב דברי רש״י בםסחים די״ג‬
‫‘‬ ‫ר״ה ומשיייון ‪ ,‬הערה מאת העורך ‪.‬‬
‫פי׳ ל״ז בדברי התום׳ רע״ק בכתובות אות ה׳•‬
‫סימן ל״ח חי׳ על מם׳ כרכות ‪,‬‬
‫מאמר רשויות שבת ‪ ,‬אות מ״ג מ״ד מ׳י׳ה‬
‫מ״ו ביאור הסוגיא דשבת ד' ה׳ ובדברי התום׳‬
‫שס‪ ,‬אות ט״ז פרש״י שבת ד׳ ח׳ ד״ה מכתפי עילויה‪,‬‬
‫;ינופו במקום אחר הוי ג״ב עקירת והגהת ירו ‪,‬‬
‫בעקירת והנחת חפץ ‪ ,‬אוח נו״ן( ברברי התום'‬
‫בשבת• ד״ג ע״א בר״ה עקירת גופו ובדברי התום'‬
‫ישנים שם ‪ ,‬אות נ״א( עוד בדברי התום׳ חנ״ל ‪,‬‬
‫אית נ״ב( בדברי התום׳ שם ד״ה מאי טעטא ‪,‬‬
‫בזאמר ״אבית ותולרוה'''‬
‫אות א( צרברי רש״י ב״ק ד״ד ע״ב ד״ה‬
‫תנא אדם ‪ ,‬אות ב( כגמרא •בם בשלמא לשמואל ‪,‬‬
‫ובדברי השיטה מקובצת שם ‪ ,‬אות ד( קושיא על‬
‫המקובצת שם‪.‬‬
‫ה־בדת ה׳ ‪.‬‬
‫^ פי׳ ל״ח בפוגיא רשיקול הדעת* בסנהדרץ‬
‫רל״ג מבת״י הנאון החת״ם המשך מפי' כ״ב ‪.‬‬
‫כי' ל״ט בדידי הרמב״ם פ״א מה׳ •טומרים ה״ת;‬
‫פי' מ׳ בסוגייא דזיחים ד׳ צ״ז ‪.‬‬
‫שי׳ מ״א בפוגיא דיבמות ד׳ נ״ת ‪.‬‬
‫סי׳ מ״ב אוח אב״נ בקושית הגאון הק״ל‬
‫על דברי התום׳ בתמורה שב' דבל שהוא להוציא‬
‫שוה זכירה זכירה כמגילה ראם קראה ע״ם לא‬
‫יצא ‪ ,‬אות ד( קושיא בדברי רש״י יומא דפ״ו ‪,‬‬
‫א‪.‬ית ה׳ ו׳ ז׳ ח׳ ט׳ יו״ד סובב על דברי ״המאםף״‬
‫ש״ב ג׳ ד׳ ‪.‬‬
‫סי׳ מ״ג בסוגיא דגיטין ד׳ כ״ה'ובדבלי‬
‫התום׳ שם ‪.‬‬
‫טי׳ מ״ד מאמר ״שערי ציון" חי' בסוגיא‬
‫‪.‬‬ ‫דפסהים ד׳ ב׳ ג׳ ד׳ ז׳ יו״ד ‪.‬‬
‫סי׳ מ׳׳ה המשך מסי׳ י״ח‪ ,‬אות ג( בסוגיא‬
‫■דע׳־! ד' וא״ו ע״א ‪ ,‬אות ד( כתום׳ שם ד״ה אתך‪,‬‬
‫סי׳ מ״ו סובב על סי׳ קי׳׳ח‪-‬מ״המאםף״ ש׳׳ד‪.‬‬
‫•סי׳ ־מ׳׳ז מכתב ‪.‬מההבם הגדול ר״ו אבן‬ ‫*‬
 ‫הענעים תוכן‬
‫‪HO‬‬
‫פי' צ״ד בישוב קושית הרא״ש על קושיה‬ ‫סי׳ ה״ד בחו״ם &י׳ שס״א ס״ה ‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫העולם איך הדליקו כמנורה טמאו^ ‪,‬‬ ‫פי׳ ם״ח פובב על סי׳ נ״ה ‪k .‬‬
‫• סי׳ צ״ה סובב על פי׳ ע״ת ‪ .‬י‬ ‫פי׳ פ״ו אוו] א( כפפחים דנ״ז‪ tm ,,‬נ(‬
‫פי׳ צ״ו אות א( סובב על פי׳ ס״ו ^אות ב(‬ ‫‘‬ ‫פ‪6‬פחיפ ד׳ וא״ו ‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫בענץ עירובי תבשילין אם צריך ברכה או לא ‪,‬‬
‫חוכרת ח׳ ‪.‬‬ ‫י\‬
‫^‬ ‫• סי׳ צ״ז אות א( בקיךושין ד׳ ד׳ גחוס' ד״ה‬
‫!יצאה וכדכרי המהרש״א שם ‪ ,‬אות ב( בתום׳ שס‬ ‫פי' פ״ז סובב על פי׳ ס״ט ‪,‬‬
‫פי׳ פ״קו בעגץ אם אוכל חמץ מקיים מןנ״ע‬
‫׳‬ ‫דל״א ד״ה כבד ‪.‬‬
‫פי׳ צ״ח במגילה פ״א מ"כ ‪ ,‬כשבת פכ״אי‬ ‫דתשביתו אע״; דקעביד איפודא ‪.‬‬
‫‪4‬‬ ‫פי׳ פ״ט כיאור כענץ מצה הראויה לשכעד״‬
‫כקוטה פ״ח מ״נ הערה מאת העורך ‪.‬‬
‫^‬ ‫סי׳ ע׳ סובב על פי׳ ל״ב ‪,‬‬
‫פי׳ צ״ט המשך מפי׳ פ״ב‪,‬‬
‫סי׳ ע״א אות ב( סובב על פי׳ נו״ן ש״כ ‪,‬‬
‫*‬ ‫סי׳ ק׳ בענין בהנים אי שלוחי רידן נינהו‬
‫אות ג׳( קושיא על דכרי הקצה״ח כם׳ כ״ח סק״א■‬
‫או שלוחי דרחמנא ‪.‬‬
‫אות ד׳( כיור״ד סי' ע״ו‪ ,‬הערה מאת העורך ‪.‬‬
‫׳‬ ‫סי׳ ק־א המשך מסי׳ ע״ב ‪.‬‬
‫פי׳ ע״ב הערות בדברי* ״המאסף״ ש״ד‬
‫סי׳ ק״ב אות א( בר״מ סוף פ״ד מה׳ טוען‬
‫הוכרת י״א‪ ,‬הערה מאת העורך ‪,‬‬
‫אות כ( בר״מ פ״ג מה׳ עדות ה״ד‪.‬‬
‫פי׳ ע״ג המשך מסיי נ״ז ‪.‬‬
‫חוכרת י ״ ב‪,‬‬ ‫פי׳ ע״ד כמציעא ד׳ יה׳ וד׳ פ״ז; ‪.‬‬
‫סי׳ ק״ג כענץ אי איס^רא דליהנות ממעשה‬ ‫סי׳ ע״ח אות אי( בר״ה דכ״ב‪ ,‬אות ב׳(‬
‫ניסים נמעט ג״כ ממשקה ישראל ואסור להקריבו‪.‬‬ ‫כדכרי תשו׳ רעק״א סי׳ רי״ב (‬
‫סי׳ ק״ד ביאור המאמר כל מי שהוא‬ ‫סי׳ ע״ו ביאור שיטות הפוםקים בענין‬
‫מוציא לקט שנחה ופאה מעלים עליו כאילו כיהמ״ק‬ ‫י‬ ‫בישול אחר בישול‪,‬‬
‫קיים והוא מקריב קרבגותיו ‪.‬‬ ‫סי׳ ע״ן הי׳ על מס׳ ברכות ‪.‬‬
‫־‬ ‫סי׳ ק״ה שאלד‪ ,‬בע״פ שחל להיות כשבת‬ ‫חוכרת ט׳‬
‫ומכרו חדר החמץ מאתמול אם יכולין ליתן אח״ז‬ ‫סי׳ ע״ת בענין פירום בהמה ‪.‬‬
‫סי׳ ע״ט ישוב לקושיח התום׳ כשבת ד׳ בשבת הנשאר מהשני סעודות באותו החדר‬
‫‪,‬‬ ‫י‬ ‫כרי להביאו כרשות הגוי ‪,‬‬ ‫כ״ר ע״ב ‪ ,‬ביבמות ד׳ ג' ע“ ב ‪.‬‬
‫סי׳ ק׳׳ו קושיא בר״מ פ״א מה׳ איסורי‬ ‫פי'ם׳ בסי׳ המשניות להר״ם בריש תר ומות‪.‬‬
‫כיאה הי״ר ‪ ,‬הערה מאת העורך ‪.‬‬ ‫פי׳‪ .‬פ״א באו״ח פי׳ קפ״ט פ״ח ‪,‬‬
‫סי' ק״ו המשך מסי׳ צ״ד‪.‬‬ ‫סי׳ פ״ב סובב על סי׳ פ״ט מ״המאפף״ ש״ד ‪.‬‬
‫סי׳* ק״ח ‪ ,‬קושיא בתום׳ חולין די״א ד״ה‬ ‫פי׳פ״גככרכות ד׳ נ״ז ע״ב‪,‬‬ ‫‪,‬‬
‫אתיא מפרה אדומה ‪ ,‬הערה מאת העורך ‪.‬‬ ‫ס׳ פ״ר כפנהדדץ פרק בן סורי ומורה ‪,‬‬
‫פי׳ ק״ט קושיא בחולין ד׳ י״א כסוגית רוב‬
‫הערה מאה העורך ‪.‬‬ ‫חוכ ר ת יו ״ ד‪,‬‬
‫סי׳ ק״י סובב על פי׳ ם׳ ‪ ,‬ועל סי׳ פ״א‬ ‫‪ ,‬סי׳ פ״ה כר״ה ד׳ כ״ד ע״ב ‪.‬‬
‫ס״ב ס״ד פ״ה ♦ הערה מאת העורך ‪.‬‬ ‫סי׳ פ״י המשך מסי׳ פ״ח‪,‬‬
‫סי׳ קי״א כתמורה ד׳ ד׳ כפוגיא דכל מילתא‬ ‫פי׳ פ״ו המשך ספי׳ ג״ט ‪.‬‬
‫דאמר רחמנא לא תיעביד‪.‬‬ ‫סי׳ ס״ח המשך מפי׳ ס״ט♦‬
‫פי׳ קי״כ המשך מסי׳ פ״ט ‪.‬‬ ‫דהטגרש‬ ‫גפתיא‬ ‫פי׳ פ״ט אות א( כגיטין‬
‫פי׳ קי״ג המשך מסי׳ צ׳ ‪.‬‬ ‫את אשתו ולנה עמו בפונדקי ‪ ,‬אוח ב( בביצה ד׳‬
‫סי׳ קי״ל כענין עשה לא דחי ל״ת ועשה‬ ‫ותולדות״‬ ‫ה ‪ /‬א ו ת ג( סובב על מאמר ״אבות‬
‫אם עכר הל״ת ועשה אם לוקה על הל״ח ‪.‬‬ ‫שבחוברת< אות ב( הערה מאת העורך‪.‬‬
‫סי׳ קט״ו ישוב על קושית הלח״ס פ״ט מה׳‬ ‫פי׳ צ' סובב על פי׳ פ״ט‪.‬‬
‫פימן צ״א תשטטות ותיקונים לסימן צ״ב גירושין ה״כ ‪.‬‬
‫סי׳ קט״ז סובב על פי׳ ע״ח ‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫מ״המאסף״ ש״ר‪,‬‬
‫פי׳ קי״י אוה ג( בש״ך הו״מ פי׳ פ* י פקב״א‬ ‫חוב רה י״א ‪,‬‬
‫אות ד( יישוב על קושית חחוס׳ כקידושין דמ״ד ‪,‬‬
‫פי׳ צ״ב בשבת ד׳י פ״ז ע״ב ‪,‬‬
‫פי׳ ע״נ בשבת ד׳ פ״ח ‪■ ,‬‬
 ‫חוברת א‬
‫כנגד הפקדון והמלוה ואפילו אס יהיה‬
‫מציאות הענץ לציכא אלא רק חסךאחד‬
‫גדול ולינא לפניו חפן קטן ג״כ ליכא למי׳‬
‫להתיר מדין הגמרא הנז׳ די״ל הכא שאנ‪-‬יי‬
‫דאיכא היכר שהוא תופס בעבור שתיהך‬
‫דאל״כ לא היה הלוה מקבל לחת לו כל‬
‫זה המפן הנדול אלא היה חותכו לב׳ או‬
‫היה מחליף אותו במפן קטן ששוה רק‬
‫כננל הפקדון משאיכ החס אין היכר שהוא‬
‫רוצה לרישא באופן דאין מכאן הוכחא־‬
‫לדין דפשיע הגאון זיל‪.‬‬
‫ו ע ת ה אבוא להוכיח כסיל לדין הגאון‬
‫הנז׳ הפך סירתו והוא דהרין‬ ‫׳‬
‫זיל בסיף פרק י״ג דשבת הביא דברי■‬
‫הדשביא זיל שהעלה מן הירושלמי‪-‬דאם‬
‫גועל ביתו שהצני בתוכו שמתנוין לנעול‬
‫נשכיל לשמור ביתו אעפ״י שהוא מתכוון‬
‫ג״כ כדי שיהא הצבי ניצוד כתוכו מותרי‬
‫וכתב הרין זיל דבריו תמוהין כעיני וכי‬
‫מפני שהוא צריך לנעול ביתו נתיר לו‬
‫לעשות מלאכה בשבת ולא עוד אני אומר‬
‫שאפילו באינו סתכוין לנעול בעד הצבי‬
‫כל שהוא יודע בהצבי בתוכו ושאי אפשר‬
‫שלא יהיה הצבי נצוד בתוכו אסור ונו׳‬
‫ורוקא בעגין פקוח נפש אפי׳ אס מתכזין‬
‫למלאכת הרשות עס אותה מלאכה כל‬
‫פקוח נפש מותר‪ ,‬וכטעס מפני שהיא‬
‫מלאכת מציה וחובה היא עליו ולפיכך‬
‫אעפיי שהוא מחכוין עם אותה למלאכה‬
‫אחרת שהיא אפורה כשבת התירו חכמים‬
‫כדי שלא ימנע מפקוח נפש המוטלת חוב'‬
‫עליו אבל במלאכת הרשות מ״ו וכו׳‪-‬עכיל;‬
‫נמצא לדעת הרין זיל לא הותר פה״ג לכוין‬
‫נשכיל דבר היתר ודבר איסור אלא דוקא‬
‫בפקוח נפש ולדידיה 'ודאי נידון הגאון‬
‫נה'מ הנז׳ שתופס חסן נדול ומתכוין‬
‫לפקחן ולמלוה אפור ואפי׳ לס׳ כרשב׳א‬
‫י״ל הכא בנדון הנ'מ יודה דאפור דבכלמא‬
‫גבי צבי לא מינכרא מיצתא שנועל בעד‬
‫כצבי צצודו אבל בנידון הנהימ ^מינכרה‬
‫מילתא וכאמור לעיל ומה צי לוקח חסן‬
‫עמה חסעית‬
‫סיק א‬
‫נבל »״‪ t‬אג התרג״ע‪.‬‬
‫לכנוד פורך‪,‬המאסן«״ שלוס״‪.‬‬
‫ח״מ סי׳ צ״ז ס׳י אס צא לסבכנו‬
‫^ בלא כשפה הלואחו צא ימשכגנו‬
‫הוא צעצמו שאס משכנו הוא בעצמו עוצר‬
‫נלאו אלא‪.‬ציד שילמיס שלוחס וכי‪ .‬ונ׳‬
‫מאון נהיצוה המשפע בביאורים נראה‬
‫דכעיסקא שהוא פל;א מלוה וסלנא פייןדון‬
‫דנעד פקחן ולאי למוהר לתפוס דהח‬
‫החוב לא צא מחמת הלואה דבנשתזש או‬
‫הוציאו לצדנו נזל הוא בידו וכחוב הבא‬
‫מחמה נזילה למי רק צעד הפלנא מלוה‬
‫אסור לימזס‪ ,‬אמנס כשתופס חפ׳ן אחד‬
‫בשוה בעד הכל אין צו איסור לעיקר‬
‫התפיסה הוא מבוס פלנא שקרון אף‬
‫שאפשר לו לתפוש חסן קען בעד הפלנא‬
‫פקדון ותיפס בכיון חפן נדול כדי שיהיה‬
‫נידו גס גנד הפלנא מלוה‪ .‬וראיה לזה‬
‫מגמרא נ' מ דף למיד בהא דבעי החם‬
‫שוטחה לצרכו ולצרכה מאי ופשיע מהא‬
‫דכנסה לרבקה ודשה כשרה בשביל שתינק‬
‫ותדוש פסולה והא הכא דצצרכו ולצרכה‬
‫הוא וקתני פסולה ודחי שאני החס דאמר‬
‫קרא אשר לא עובד בה מ״מ הרי מוכח‬
‫דנמקיס דליכא נזרס הכתוב מותר כשמכוין‬
‫בשביל דבר המותר ובשביג לבר האסור‬
‫פכ״ל‪ .‬וראיתי להגאון מנחת מימך במצוה‬
‫חקפ״ה שהניא דברי הגאון נה*מ הנז׳ ולא‬
‫השיג עליו כלום בזה‪ .‬ואנא פבדא נפלאתי‬
‫בחידוש הלכה הנז׳ ותחלה ככל אסתור‬
‫הכותל אשר סמך עליו הגאון הנז׳ חידוש‬
‫דין זה והוא הראיה שהביא ממס׳ מציע׳‬
‫כנז׳‪.‬שבאמת אינה ראיה כלל דייל התס‬
‫שאני לאין מעשיו ניכרים יותר רבעי לרישא‬
‫דשפיר יש לנו לומר דכל כונתו הוא רק‬
‫ל ינק אבל הכא מעשיו ניכריס שהוא‬
‫מופס נס בער המלוה מאחר דאיכאחשז‬
‫ק ק לפניו ששוה כנגד הפקדון ואינו‬
‫ל^קח אותו אלא לוקח חפן הגדול שעילה‬
 ‫המאכף שנרד חכ‪:‬ש*ת‬
‫להרבות כשימורא בממכה אסור כדהכא‬
‫שתול‪ :‬הגרוגרות יממשה איל ברבוייא‬
‫דאתי ממילא ורק הוא מתכוין אל האיסור‬
‫בזה הוא דהתיר הרכב״א לכתחנה והר״ן‬
‫ז״ל כתי כנס בזה לא התירו אלא בפק״נ‪.‬‬
‫א י ד י כיהיה הנה דין זה דרבדי בכיעו׳‬
‫‪ f‬בקצירה פסקו מרן ז׳׳ל בשה״ט‬
‫סי׳ ככ״חסעיך גי״ז כאס היו כניס י מוקז‬
‫אחד ושלכה בעוקז אחד לא יכרתו‪ ,‬אלא‬
‫המוקז כיש בו כניס ע״ש‪ .‬ולפי זה נס‬
‫בנידון הגאון הנה״מ דחסור לתפוס חס;‬
‫הגדול במד היולו‪ :‬והפקדון והדנריס ק״ו‬
‫ד‪:‬־ך דסי׳ ככיח הוא פקוח נס‪ :‬ונס אינו‬
‫מחכוין לכך ולכך ו‪;:‬דון הנה׳מ ליכא‬
‫פקו״נ ונס הוא מתכוין לכך ולכך‪:‬‬
‫ן א ץ לומר דוקא בכבח דחמיר אמרינן‬
‫׳ רבויי בכימירא אסור אבל בכתר‬
‫איסורים לא אמרינן דזה אינו דהא מצינו‬
‫בגמרא לכריתוח דןג ה׳ ומ׳ד זה היה‬
‫מרע״‪ :‬דואג‪.‬שמא ה״נ נזעלתי ישמן המכח׳‬
‫ופירש רש׳י שמא ממלהי ששמתי יותר‬
‫מדאי יע״ש‪ .‬הרי גס בשאר איסורי'איתי׳‬
‫להאי דינא דרבויי בשיעורא‪ .‬ובאמת נס‬
‫מזה הגמרא יש סתירה לדינו בל ה‪5‬ה״מ‬
‫דמתיר להרבות בשימורא ליקח חש; גדול‬
‫וק״ו יש בזה כי כדינו כל הנה״מ מהכוין‬
‫הוא באמה בכייל המלוה ובשמן‪.‬המשח׳‬
‫אס נתן ביציק׳ יותר לא נתכוון להנאתו ולא‬
‫להנאת אחיו ועכ״ז היה חושש ודואב ע׳ז‪:‬‬
‫ן מ ו ד ג״ל בסיד להוכיח הפך סברה‬
‫הגאון הנה״מ הנז׳ מדין הכחינו׳‬ ‫׳‬
‫ביו״ט בסי׳ תצ״ח סעין י״א בבי ישראל‬
‫וגוי כהס בותפיס בבהמה דברי לשחטה‬
‫ביו׳ט והטעס מביס לאיא לכזית בשר‬
‫בלא שחיטה וכתב מרן ז״ל עוד דאפיי יש‬
‫להס בתיס בא״א לחלוק שיטול זה אחד‬
‫וזה א׳ לפי בח״א שיהיו שוות גבל העביני'‬
‫ונתב טל זה הגאון מג״א ז״ל דלפ״ז אס‬
‫הנוי רוצה שיחן לישראל כגדולה והטובה‬
‫‪.‬אסור לשחוט השניה וכן יפסק הגאון ר״ז‬
‫ז״ל‪.‬לאס הן כוות או הנוי רוצה לתת לו‬
‫אחדנדול מה לי לוי־‪,‬ת בכי חפצ'ס‪- :‬‬
‫ט י ה ו לכאורה יש להקכות לסל הד״ן‬
‫ז״ל‪ :‬מהך דמציעא דהר׳׳ן ז״ל אוסר‬
‫איפור חורה אס כלהכוין נס לצוד הצכי‬
‫והחס משמש דאס ככניסה שתינק והדוש‬
‫כשרה אי לא הוה גזרה הכתוכ לא סרה‬
‫ז;״ל צס״ד דס״ל להר״ן ככך דמצי׳ אפי׳‬
‫בנחכוון פהדוש עכ״ו אינו׳ מ יברח שהדו׳‬
‫כי אולי לא חדיש וכמ׳ש הר״ב ז׳ל בפ״ג‬
‫דפרה שהביא דברי ההיססהא הנז׳ וכה־‪:‬‬
‫וז״ל ונס‪-‬־ק רישיה לא הוי דאפשר כלא‬
‫ר‪%‬דוש בהילוכה ע״כ ע״ש‪ .‬משא־כ בנוננל‬
‫ניהו שהצבי בתוכו כיון כנננל מוכרח‬
‫שניצוד כצבי^ ולכן אס מהכוין לשמור‬
‫ולציד איפר הר״ן ז״ל ולא מבעיא למאן‬
‫דמפדש לרבקה היינו לפטמה אלא אפילו‬
‫לפירוש רש״י ז״ל שפירש לרבקה בקשר‬
‫איחה עס הפרוה כדרך כקישרין אותס‬
‫בשעה לישה גס בזה י״ל דאינו מוכרח‬
‫בתדוש לאפשר בלא תלך‪ .‬לדוש לא היא‬
‫‪. .‬‬ ‫• ולא באר פרוח שממה‪.‬‬ ‫‪:‬‬
‫ן ן ז ן ף נ״ל בש׳ד להביא ראיה לסתור‬
‫^ דין הגאון הנה״מ הנז׳ דהא מציגו‬
‫למרן ז״ל בב״י א״ח סי׳ שכ׳ח ככתב מולה‬
‫כאמדוהו כצריך לשתי גרוגרות והיו שתים‬
‫בפוק׳ן אחד ובלש במוק׳ן אחר דכ׳ הר״ן‬
‫נס״ב דביצה דבהא סכיטי׳ ל‪ :‬כ׳ מייתינן ב'‬
‫לא מייחיגן דלרבויי נשמודא אסור‪ .‬וכתב‬
‫ככ״כ הרבביא בפ׳ק דמולין אלא דלרשב״א‬
‫׳רגויי בשיעורא אסור‪ .‬מדרבנן ולהר״ן ז׳ל‬
‫יס־ד מן ההורה‪ .‬וממ״ש מרן בזה בי״י‬
‫בסי' שצ״א ימ״ב‪ .‬וראיתי להייטב״א ז״ל‬
‫נעירובק דןן ס*ח דס״ל כהרין דאסור מן‬
‫התורה בס בס כתב להדיא דאין לחלק‬
‫בין מף אחד לתרי‪.‬גופי ט״ב‪,‬‬
‫ן ך ן ז דאין להקשות מהנא לס׳ הרשב״א‬
‫^ ‪;3‬ומל ביתו בהצבי בתוכו כההיר‬
‫לכוין לאישר ולמותר וכן להר״ן שכתב‬
‫לא יש הימר זה אלא רק בפקוח גפש והא‬
‫ככא פקוח גפש הוא ואמרינן דאסור‬
‫להל נוס בשימודא די״ל אין זה קו׳ דדוקא‬
 ‫א‬
‫ונאיס במברא יועבר לה־ גיסא ושייר פירי‬
‫ואמר אנא‪ .‬למיתי קמטוינה ואמר להו•רב‬
‫אבי הערמה קאמרת בערמה בדרבנן הוא‬
‫וצורבא מרבנן לא חתי למעבד לכמחלה‬
‫ופירב״י הך ערמה לאו‪ .‬באיפור דאויי׳‬
‫הוא אלא באיסורא דרבנן וצירבא מרבצן‬
‫לא אחמורי עליה דהואלא אתי למעבד‬
‫לכהחלה צהדיא בלא הערמה ע״ב‪. .‬ועיין‬
‫צהנאון בטר בור בחרישי סשחיס דהכרי׳‬
‫‪:‬לכאן הערמה בדאווייתא אסור ובדרבנן‬
‫ביי והגאין בואל ומביב מהדורא תליתא׳‬
‫ח״א סי׳ רי״עכתב במצא כן בתבב״ ‪.7‬ח״א‬
‫סי׳ תל״ח יע״ב‪ .‬והנה יב להוכיח מהך‬
‫דבבת כל היכא דמוכחא מילתא אסור‬
‫למשני בגמרא כתס לא מוכחא מילתא‬
‫הכא מוכחא מילחא ועיין מ״ש הדיטב״א‬
‫ז״ל בחידושיו בס בבס הדמב״ן ועיין עוד‬
‫להדבב״א בחדוטו בס מ״ש ‪ ,‬בזה יפ״ם ‪.‬‬
‫ומכל זה אנחנו למידץ לנדון הגאון הנה״מ‬
‫כיון דמוכחא מילתא בהוא ממשק כנגד‬
‫המלוה נ״כ דהא יב לפניו חפ; קטן‬
‫המספיק כנגד הפקדון ואינו גועצו אלא‬
‫גועל זה החש; הגדול ובודאי אפמ• כאמור‬
‫■‬
‫‪-‬‬ ‫כדין הנז' ;‬
‫דע דמצינו עוד הפך סברש‪,‬הנה״מ‬
‫;דין לחיצה וסיכה לקטנים בידה״כ‬
‫שדקדק מרן ז״ל בבית יוסף שי׳ תלי״ו‬
‫מדברי הל״ן ז״ל למותר לגדוצ לסוכן אף‬
‫דממילא נהנה הגדול בסיכה■ ורמיצה בעת‬
‫בסך ורוח; לקטן^ אך כתב מרן זיל דל״י‬
‫ס״ל דוקא ע״י נוי מותר ע׳י־ יבראל אשז׳‬
‫מבוס דנהנה גס הוא מסיכה ‪.‬ורחיצה‬
‫וע ין‪ .‬להר ב במות באר; דס־״ל גס הר^ן‬
‫לא התיר אלא רק ע״י נכרי ע״ב‪ ,‬והנה‬
‫נס לדעת מרן דל הרי ר״י אושר כישראל‬
‫ועוד גס להד״ן ז״ל למתיר בשיכ׳ ורמיצ׳‬
‫בישראל לדעת מרן דל הגה י״ל בנידון‬
‫ה;ה״מ ינדה דאסור יפן דהכא מחטין‬
‫לתפיס ולמשכן בעד חצק המלוה גש כן‬
‫ועוד מי‪:‬כרא‪.‬ר‪}.‬לחא דהא אינו לוקח חס;‬
‫הקטן אצא‪,‬לוקח חב; גדול משא״כ בסיג׳‬
‫חו ב ר ת‬
‫העיבה ולנדולל אשור־ לבקוב ה‪:‬צי׳ בלדי■‬
‫אשבר לו לחלק ‘ע״ב‪ .‬וא״כ הנא י בנדון‬
‫ה;ל״מ ז״ל דאיכא חפן קגין המספיק‬
‫כננד הפקדון לבדו איך מוחר לי ליקח‬
‫חש־ן הגדול בהוא עמה כנ‪:‬ד כמליה‬
‫‪.‬‬ ‫וזסקדון ;‬ ‫‪,‬‬
‫ן ן ז ן ך נ״ל להוכיח השך פכרה הנה׳׳מ‬
‫הנז׳ מהא דקי״ל בסי׳ חק״ו׳ס״ו‬ ‫׳‬
‫דאס היה לו עיסה גבוחפוס עס הגוי‬
‫אפורלאפוה ביו״ט והיינו ט׳ מכוס דאסכד‬
‫למפלגה בליבה והרי פאן החלקי׳ מציישי׳‬
‫יחד ואסור למפבד' דבר ההיתר ודבר‬
‫האסיר ביחד ואץ לחלק ולו׳ דכאני החס‬
‫סיפה להיות מתחלק לכמה ככרות‪ .‬קידש‬
‫אפיה ונאפה כל ככר בש ע ואחר האפי׳‬
‫לוקח הנכרי כוי׳כ ככרות לחלקו ונמצא‬
‫למפרע גירח יבראל בככרות אלו כלקחס‬
‫הנכרי באפאס נפיע ולא היו מחובריס‬
‫עס חנקימבא׳כ בנדין הנה״ח החלק בבזה‬
‫החמץ הגדול בהוא כננד המלוה הוא לוקחו‬
‫בבת אחת עפ חלק בכננד ■‪:‬פקדין המותר‬
‫דפצס אחד הוא^זה איני דהא ודאי דין‬
‫זה דנקטו חז״ל בעיסה לאו דוקא אצא‬
‫ה״ה אס היה ליבראל ונכרי דג א׳ ורוצה‬
‫היבראל לצלותו כולו בלס קודס חלוקה‬
‫ויחלקוהו אח״כ וכן ה״ה אס יש להס חתי׳‬
‫אחת בל‪ .‬בבר ורוצה לצלותה קידס חלוק׳‬
‫נמצא סברה זו דעצס אחד אינו מעלה‬
‫ומוריד בדין זה וכן באמת תמצא בדין‬
‫דסי׳ חצ״ח סעיף י״א הנז״ל דנתנו טעס‬
‫מבוס דא״א לכזית בשר בלא שחיטה ולא‬
‫אמרו מבוס דהחלקיס הס עדיין גוף אמד‪.‬‬
‫! ?!ן ף אני אומר דגידין זה כל הגאון‬
‫׳ ־ הנה״מלא גרע מדין הערמה כיון‬
‫דבאמת היא כונתו ליטול החפ׳ןגס כבמל‬
‫חלק המלוה וידוע הוא דערמה אסי׳ נת״ח‬
‫לא בדי ^אלא רק באיסור דרבנן‪-‬אבל לא‬
‫באיסור הורה וכדאיתא בבבת ;דף קל״ט‬
‫;א״ל רבנן■ לרב אבי חזי מר האי צורבא‬
‫מרבנן וכו׳ דבקל ברא דפומא ומנח בברז׳‬
‫;דלנא ‪-‬ואמר לאצנועיה קמנידנא ואדל‬
 ‫ה מ שי ת‬
‫אחר מלבד באיסור שבת וכו׳ עיש הא‬
‫הנאתי לעיל מגמרא דכריתות דף ה׳ ע״ב‬
‫ועל דבר זה היה‪,‬מרעיה דואג שמאח״ו‬
‫מעלתי בשמן המשחה ופירש רשיי שמא‬
‫מעלתי ששמתי יותר מדאי ע״ש‪ .‬ועיין‬
‫ערוך לגד בהקשה מן מעילה וכו׳ ותירץ‬
‫שמא מעלתי לאו דוקא אלא רק שעשה‬
‫איסור במה שנתן יותר דעכיפ איסו׳ הוא‬
‫חעש״י שאין בז דין מעילה כמ״ש הרמב״ם‬
‫ז״ל בפ״א מהלכית כלי המקדש ענ״ר‪ .‬ולפ״ז‬
‫מ״ש הרמב״ס בפ״א מהלכות כלי המקדש‬
‫הלכה ט׳ ולא ימשח במקומות אחרו׳ ולא‬
‫ירבה בשמן היינו איסורא דוקא וליכא‬
‫מעילה ובאמת התס הותר השמן הזה‬
‫במקיס הראוי ואפ״ה אי יהיג יותר מדאי‬
‫איכא איסורא הרי מצינו כזאת מלבד‬
‫איסורי בבה ‪.‬‬
‫ה מ ו ר ם מכל האמור לענין נדון הנאון‬
‫ה‪:‬ה'מ זיל הנז׳ רברור הוא‬
‫שאסור ליפול מפץ הנדול בעולה כנגד‬
‫הפקדון והמלוה‪ .‬ולכאורה נר׳ ביב למצוא‬
‫טענה להתיר בנדון זה ממיש ביבמות‬
‫דף ו׳ הואיל והותר לצרעתו הותר לקריו‬
‫ומזה יליף הגאון המנ״א זיל בסימן פ״מ‬
‫סקיג גבי נשים נדות בימים נוראים כיון‬
‫דמותרים לילך לבית הכנסת מותרים גמי‬
‫להתפלל עיש‪ .‬נס עוד מצינו למרין ז״ל‬
‫בסי׳קס״ח סעיף ה׳ דפסק הואיל והושר‬
‫לבצוע על פת בל נד הותר לכל הסעוד׳‬
‫ומקור דין זה הוא במרדכי דליף לה ממס׳‬
‫יבמות הנז׳ יע״ש‪ .‬ולפיז נס בנדון הנה״מ‬
‫הנז׳ יש לומר דסותר ציקח מפץ הגדול‬
‫דכיון דהוחר ליקח חציו בל זההמפץנעד‬
‫הפקדון הותר ליקח כולו נס בפד הסלוה‪.‬‬
‫‪ 1‬א ח ר הישוב ראיתי בסיד שלא ניחן‬
‫זה להאמר דיש לחלק מובא בין‬
‫הנדונים דהתס כניסת המצורע למחנה‬
‫שכינס היא אסורה בכל זמן ורק ביום‬
‫טהיתו התירה לו‪ .‬חורה ולכן אמרי׳ כיון‬
‫שהתירה בשביל הצרעת הותר נס בשביל‬
‫קריו וכן פח של גויים הוא אסור בכל זמן‬
‫הטאק ש‬
‫זרמיצה אין■ מדול מחכוין בעבור עצמו‬
‫וגס לא מיגנרא מלחא ולכן י״ל מסהר״ן‬
‫י ל 'ודה בדן הנהיע לאסור‪:‬‬
‫ו א ח ר י עזחב' כל זה ראיהי להגאון‬
‫מהר״ם מקאליש בספרו הבהיר‬
‫אמרי בינה סהביא בדיני בבח דרך אגב‬
‫דברי הגאון הנה״מ הנז׳ וכתב לכאורה‬
‫־יקשה‪.‬מדברי הש״ס דמנחות דס״ד דאסור‬
‫■לתלוש שלש געוק׳ן אתל אף מדאורייתא‬
‫וכמ״ש הר״ן ז״ל הרי לקצירה אתת אסיר‬
‫‪:‬במקום ■שיוסיף מכדי הצורך‪ .‬אולם י״ל‬
‫דשס‪.‬משוס פקות נפש לא הותרה רק‬
‫דחויה היא אצל שבת לכך אסור להוסיף‬
‫מנדי צורך החולה ד‪1‬ה לא הותר לו‬
‫משא״ג למנין לכנוס לביתו לעבוט דכותר‬
‫לו לנמר‪:‬ציקח בעד הפלנא פקדון יכול‬
‫ליקל^‪ ,‬שחפץ ולכך יכול ליקח חפן גדול‬
‫ולהסובריס להוהרה ורבוייא בשיעורי׳ לא‬
‫הוי אלא רק איסור דרבנן מבוס גזרה‪,‬‬
‫י׳ל דניון דלא מציגו הגזרה באיסור אחר‬
‫מלבד באיסור בבת לא נוכל לדמו׳ נוירו׳‬
‫‪.‬חז״ל זה ־לזה ולכן רשאי ליקח חפן הגדול‪.‬‬
‫דגןד‪^,‬הרואה יראה דהנאון הנז׳ נרגש‬
‫נפרע אמד מן הפדמיס שנתעורלסי‬
‫אנא פבדא לעיל בנידון הגאק הנה״מ‬
‫והוא מדין הקצירה הנז׳‪.‬ברס מה שרצה‬
‫להלין בעד סברת כנס׳מ מכוס דפקו״כ‬
‫לא הוחלה רק דחויה אצל שבה‪ .‬הן אמת‬
‫דנן משמע מדברי הר״ן ז״ל בפ״ב דבגצה‬
‫וכמ״ש הרב קריה מלך רב מ״א הל׳ שבח‬
‫דף ז׳ ; ע״ב דאי אמריגן הותרה איזהמהס‬
‫‪.‬שירצה יכול לחתוך ואי אמרי׳ דמוי׳ אינו‬
‫יכול למחוך אלא העוקץ שיש בו ב׳ וכן‬
‫היה אס‪.‬צריכץ לבשל חתיכת בשר קטנה‬
‫ויש חתיכה גדולה ביש נפקותא בין הותר׳‬
‫לבין דמויה‪ ,‬מ״מ לא תירץ כלוס בזה יען‬
‫לכל זאת הנפקותא הוא לענין לבשל או‬
‫לקצור יותר מכדי צרכו בסתם אבל אס‬
‫מכזין ברנוי הזה לצורך הבריא היז אסור‬
‫‪.‬‬ ‫ל■ בודאי גס למיד הותרה‪.‬‬
‫) © * ש כיון דלא מציגו מזרה באיסור‬
 ‫הו ב ר ת א‬
‫בלפנים ממנו ולא דמי להמקי^ את מבירו‬
‫מג׳ לוהיתיו שאם כל הקרקמ הוא ק׳ אמה‬
‫על ק׳ אמה והפנימי לבדו נ׳ על נ׳ חייב‬
‫הפנימי לסייע לחיצון כפי מדת קיהעו‪.‬‬
‫עיש בהרמ״ה ז״ל שהאריך בעעמא דמילת׳‬
‫והיכי עכדינן קושרים חוע בעבורו של‬
‫עיר ומרחיקים אותו כעבר אמות דיע‬
‫ומקיפים אותו סביבות העבור ותהיה‬
‫עגולה אחת רחבה עשרים אמה וקו שביס‬
‫כאמה יסוב אותה^ ועוד עגולה ב׳ סביבו׳‬
‫העגולה הראשונה רחבה ארבעים אמהוקו‬
‫מאה ועברים יסוב אותה‪ .‬וכיוצא בזה‬
‫יעשו עוד ענולה שלישית ורביעית וכו׳ עד‬
‫החומ׳ ואח״כ נובין מכל בית ובית מפיושני׳‬
‫בעגולה הפנימית חלק א׳ ומהיופבי׳ בבני׳‬
‫ב׳ הלקיס ומהשלישיח נ׳ חלקים וכיוצא‬
‫בזה^ באופן שאם יש כעיר י׳ ענולות זו‬
‫לפנים מזו נונין מהחיצונה הסמוכ׳ לחומ׳‬
‫עברה מלקים מכ״א מהם‪ .‬ומבני הפנימי׳‬
‫הסמוכה לעבור חלק א׳ ואם העיר מרובע׳‬
‫קישריס חוע מחודו של קרן עד שפת‬
‫העגולה החיצונ׳ ורואים כל מי בהוא רחוק‬
‫סהענולה עשי אמות טכין ממנו חלק א׳‬
‫יותר ממה בנובין מהעגילה החיצוג׳ ואם‬
‫רחוק עשרים נוגין ממנו ג' חלקים יותר‬
‫וכן כל כיוצא בזה‪. .‬ואם העיר ארוכה‬
‫וקציה כנון שממזרח למערב מאתים אמס‬
‫ומצפון לדרוס ק׳ אמה עבורה של עיר‬
‫הוא באמצע ממש נמצא מן הטבור למזרח‬
‫ק׳ אמה וכן ממנו למערב וממשים אמה‬
‫לצפון וכן לדרוס קושרים חוע מהטבור‬
‫ולחיז זעושיס העגולות עד המומה ונובין‬
‫מהס כדאמרן ואח״כ קושרי׳ חוע מהענו׳‬
‫החיצונה עד קצה המזרח ועד קצה המערב‬
‫וגובין מכ״א מהס מלק א׳ יותר כעי רחוקו‬
‫מהעגילה החצונה וכדאמרן לעיל ביושבי‬
‫הקרנות‪:‬‬
‫כבר היתה מוקפת חומה ונפרצה‬
‫אחת מרומוהיה גובין מכולם חלק‬
‫כחלק כי כולם צריכים להבשוה‪,‬אגל אס‬
‫נפרצה רוח מזרחית כולה וחצי רוח דרומי‪/‬‬
‫ורק עתה התירו לו לנצוע ולזה אמרינן‬
‫כיון כהותד מקצהו הותר כולו מהא״כ‬
‫הכא בלאו זה דלא תבוא לכיהו לעבוע‬
‫עבועו מעיקרא לא נאמר על הסקרון כלל‬
‫אצא רק נאמר על המלוה‪ .‬ואיסור זה‬
‫אינו בעקדון כלל בעום זמן ואין כאן‬
‫איסור והיתר כדי בנאמר כיון כהותר‬
‫כשביל זה הותר גס לזה או בנאמר כיון‬
‫כהותר מקצתו לזה כותר כולו נס לוז‬
‫וזה ברור וסבוע ‪:‬‬
‫ארזיז ראיתי להנאון ?זיד״א ז״ל‬ ‫ושוב‬
‫בברכי יוסןז א״ח סי׳ ע״ב בעשה‬
‫סברא בתינוק כזה שהשיג טל הצאון יד‬
‫אליהו ז״ל סי׳ ס״ד לנשאל אס אכלה הנדה‬
‫והלכה למותר לאכול אחריה ונו׳ וכתב‬
‫טל זה הגאון חיד״א ז״ל די״ל לא אמרינן‬
‫הואיל ואבתדי אבחר י אלא היכא דכאיסור‬
‫עצמו הותר לו בתמלה וכו׳ וכתב בראה‬
‫להרג מהר״ס יצחקי ז״ל בכתב כיוצא בזה‬
‫החילוק וחאזרני כמתה יע״ש‪ .‬וגס אנא‬
‫עכדא נהניתי נזה והוא ברור ונכון‪.‬‬
‫ד״ועיר יו ק ף חיי ם ח״ר אליהו‬
‫חיר סשה חיים יצ׳׳ו‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬
‫סימן ב‬
‫ייזשלם «דש אגול ‪jw‬״‪. p‬‬
‫לכבוד עורך ^המאסןן״ בלום‪.‬‬
‫^ ר ס י׳ בפ״ק דב״ב ד״ז ע״ב בעאמגי׳‬
‫ל״א מל״י כשהן נוגין לפי קירו׳‬ ‫‪.‬‬
‫נתיס הס נובין או דילמא לסי ממון הם‬
‫גוכי^ אמ״ל לפי קירוב בתיס הם גובין‬
‫זכו׳ ע״ש הרי״ןז והרמב״ס ז״ל פסקו בהן‬
‫לישנא בתרא דלפי קירוב בתים כס גובין‬
‫וכן סתס מרן ז״ל בשולחנו סי׳ קס״גוכן‬
‫פסק הרמ״ה‪ .‬ז״ל נביעתו סי׳ ע״ז וכתב‬
‫דלהך צישנא לא משנמינן לא בממון ולא‬
‫בגסבוח אלא לסי קירוב בתים שכג הרחוק‬
‫מעבורו בל עיר‪ ,‬הוא כוחן יותר ממי‬
 ‫המאסף ענה חמע־ת‬
‫אהמ״ר דבריהם תמוהים וכי מאי אכפת‬
‫להם לעניים אם יבואו־ פיללים אם אין‬
‫מה לגנוב מהם‪ ,‬גשלמא להר״י ן' מינאש‬
‫פפוגיר את העניים מצינן למימר האי‬
‫טעמא דודאי העשירים החציניס קרובים‬
‫להפסד יותר מהפנימיס כאם יבאו לסכיים‬
‫פושטים בהם יד כתחלה לשלול פלל ולבוז‬
‫בז‪ ,‬ומאי דביני ביני יש סנאי לפנימיים‬
‫להצניע ממונם בבורות שיחין ומערו׳ אבל‬
‫להרמב׳ס במחיי‪ :‬את העניים החצו' יותר‬
‫מהעשירים הפנימים לא שייך האו טטמא‬
‫כלל‪ .‬אלא ודאי דהיינו טעמיה דהרמב״ס‬
‫ז*ל מפיס שהחנוניס נורמים לעיר הקפ׳‬
‫יחרתא וכמ״ש הרמ״ה ז״ל ע״ש‪ .‬ועו״ק על‬
‫הרב״י ז״ל בכתב אחד דברי הר״י בן‬
‫מינאש ז״ל שהחום׳ כתבו כן בשם ר״ח‬
‫והרואה בס יראה שהיא סברא שלישית‬
‫כהרי הוא מחייב נם את העניים וצ״ע‪.‬‬
‫בעתה יש לנו לדעת לס׳ הר״י‬ ‫והנה‬
‫ן׳ מינאש וסיעתו דס״ל דנובין‬
‫לפי ממון ולפי קירוב הבחיס היכי פיימינן‬
‫בתרי שומי שיימינן ללו או בחדא שומא‬
‫כיילינן להו‪ .‬והנה היא״ש ז״ל כתב בסיף‬
‫מס׳ ב״ק נני שכירות התייר דנובין חצי‬
‫לפי ממון וחצי לפי נפשות‪ .‬ולע׳ד אהמ״י‬
‫הדבר תמוה דהיכי ססיקא לן למימר‬
‫הכי דהא לפעמים ממון‪.‬השיירא מרובה‬
‫ואנשים בה מעט ולפעמים איפכא ואין‬
‫סברא שלא לחלק ביניהם דאי־כ' בממיג‬
‫לקתה מדת הדין באחד מהצדדים ורמי״ס‬
‫וכן הש״ע פי׳ רע״ב סתמו דבריהם‪ :‬ולא‬
‫כתבו כמה לפי ממון וכמה לפי נפשות‪.‬‬
‫והמקובצת בשם הרב המאירי כ׳ דמשערי׳‬
‫כמה פכר התייר צלי»מון יכמה ^וסיןן‬
‫בשביל הממון‪ .‬ולעיר לכאורה נםזהחמוה‬
‫כי מה אכפת ציה אם יש ממון או צא‬
‫הלא אין מלאכתו אלא צהראום להם את‬
‫הדרך אשר ילכו בה‪ .‬ומי» לזה אפשר‬
‫לומר דלפי רוב המשאות ירבה להם הדרך‬
‫לאינו דומה הבא טעון לבא ריקן וצריך‬
‫להרבות; בככר התייר‪ .‬ומימ• נלע״ז‪.-‬כי‬
‫כא מילקא צריכא עיונא ודדקדוקא‪ .‬והוא‬
‫פאה העיר ק׳ אמה טל ק׳ אמה ד״מ‬
‫נמצא כצריכיס לנדור מאה וחמביס אמה‬
‫מוהמין נה ד׳ סועיס כזה‬
‫והכה החוע א׳ ארכו‬
‫מאה אמה והוא רות‬
‫מזרחיח הפרו' והחוט‬
‫הכ׳ ארכוחמפי׳אמ׳‬
‫והוא חצי רוח ד*ומי׳‬
‫הפרוצה הרי מאה‬
‫זחמפיס אמה פרוצוה בעליהם לנדור ‪.‬‬
‫והמוט הל הוא חוט מתוח באלכסין מסיה‬
‫רוח צפונית לחצי רוח דרומית ארכו ק'‬
‫ובתים עשרה אמה בר‪,‬ירוב בכן אלכסין‬
‫מאה טל חמהיס כידוע‪ .‬והחוט הד׳ הוא‬
‫מתוח מהצי רוח צפונית לחצי רוח דרומי׳‬
‫ארכו מאה אמה והנה כביעור ק' אמה‬
‫כבגזומהכולס חייביס נשוה ובזה נפטרו‬
‫היוכביס לפנים מהחוט הד׳ וכל הנשארי׳‬
‫חייבים ב&וה בכנין י״ב אמה אשר החוט‬
‫מ‪ -‬יסד טל החוט הד׳ ובזה נפטרו נס‬
‫היופביס לפנים מהמוט הג׳ והלח אמה‬
‫הנפאריס על היושבים ‪ pn‬מהחוט כנ׳‪.‬‬
‫ועיין ברמ״ה ז״ל שב׳ עוד חילוקיס רבים‬
‫וחלוקות אחדות ע*פ שהאריך‪.‬‬
‫הרא״ש כ׳ בשם הי״י ן ׳ מינאב‬‫אטנם‬
‫ז״ל דהני תיי ליפני לא פליני‬
‫והלנתא נתרוייהו דאזלינן בתר ממון‬
‫ובתר קירוב בתים והטנייס סטו׳ מכלום‬
‫וכתב הרב״< זיל בפי׳קס״נ דהיינו טעמ'‬
‫דאזליגן בחד קירוב בתים משוס דכשהעי׳‬
‫פרוצה אין מומה ככלסכיים באים תחלה‬
‫פופעיס יד בבתים החיצונים ולכן הס‬
‫צריכים פמירה יותר מהפנימיים וכו׳ ע'פ‬
‫ומפמע מדבריו דהיינו נמי טעמ׳ דרמג״ס‬
‫וסיעתו זכ״כ ‪.‬מהריט״ץ ז׳ל בסימן קע״ד‬
‫‪1‬ז״ל בחומת העיר הוא מפני השודדים‬
‫הבאים מחץ והם נכרים ואינם יודעים‬
‫מי הוא העשיר ואינם נכנסים אלא הקודם‬
‫קידס מבו״ה נובין לפי קירול בתים ולא‬
‫שייך לפי ממון בזה וכי' ע״פ ‪ .‬ולענ״ד‬
 ‫חונרת א‬
‫וחוצה לו עוד ארבגגה ריכינגיס כ״א מהס‬
‫כמין;םרא‪:‬ו א׳ לצפון ויאבו ה ל למערב‬
‫וגובין מפנימי א׳ למאה ומהל ל למאה‬
‫ו‪:‬ו׳ ומהחמישי חמשה למאה;‬
‫ן א ‪ 0‬נפרצי כה כתי רוחוח זו כנכד זו‬
‫כנין כנסדצה רוח מזרחית ודוח‬
‫מערבית במלואם ונבארה העיד כמין מגוי‬
‫מפולש עושין בה קוים ראשם א׳ לצפון‬
‫והל לדרוס‪ .‬והנה היינוע כאמצעי הוא‬
‫הפנימי מכולם כי הוא רחוק מהפיצות‬
‫בבוה במרחקו מן המזרח כך מרחקו מן‬
‫המערל וגובין מהם א׳ למאה ומהשנים‬
‫שאצלו א׳ מימינו וא׳ משמאלו שנים למאה‬
‫נמהשני׳ השלישיים ל למאה וכן כל כיוצא‬
‫בזה‪ ,‬זה נלע״ד ואם שגיתי את׳ס‪.‬‬
‫יהושע ן׳‬
‫סיטן ג‬
‫ס‪6‬לד׳־ר‪,‬ו חדש מנחש‬
‫ת נ ן ההם סיןנ חגיגה משעבר הרגל‬
‫י מעבירין על עפרת העזרה וכו׳‬
‫ותזינא להנאון מהר״^ חיות ז׳ ל תמה *על‬
‫כשמעת רמלס ז״לדין זה דטהרת עזר׳‬
‫ע״ש‪ .‬ואני המיה על תמיהתו שהרמלם‬
‫ססק ק בפירוש נפי״א מה׳ סנ״מ הי״א‬
‫יע״ש‪ .‬והיותי תיסא לעכ״ד כהוא מקשה‬
‫עוד במה שהצריך הרמלס הע״ש דהרי‬
‫בטומאה דרבנן אין צייך הע״ע ע״ש ‪.‬‬
‫והא קא סתר אהלו חולד והוא פלא ‪,‬‬
‫ו ב ט ^ מ ר תמיהתו הלזו דבעומאה דל‬
‫^ י אי״צ הלש‪ .‬לענ״ד מה שהוא‬
‫תופס כן במושלם כמחלת אינו ^ דה;ה‬
‫כהב רגינו ז״ל פי״ ד מה׳ אהט״ו ה״נ א׳‬
‫טבול יום כו׳ הטעון הלש כו׳ נין מדברי‬
‫הורה בין מד״ס הלי הוא כשני לסומא?‬
‫עד שיעריב שמשו ל כ‪ .‬הג? ביול ללא‬
‫נהגאון הכיל‪ .‬והנה מ ל מ הקשה ל ד‬
‫בזה מדתנן פי״א דפרה דעעון ביאת מיס‬
‫בענעיס אלו וכיוצא בהם ככל הלוי‬
‫כבומח ‪ .‬הדיינים והבקיאים לפי מר‪,‬ומו‬
‫ושעתו‪.‬‬
‫מעאש ז״ל שיימען‬ ‫ונראה דל־״י‬
‫הני שאם העיר ענולה עושין‬
‫בה ד׳ או ל ענולות במרחק כוה מזו‬
‫לזו מטבורה של עיר עד ‪ .‬חומתה ענולה‬
‫וכמ׳ש לעיל ■וניגין מהעשירים היושניס‬
‫כעיגול הפנימי הסובב את הכינור דינר‬
‫ח׳ למאה^ ומעשירי העגול הל ל למאה‬
‫וכי׳ עד החמישי הסמוך לתומה גובין מהם‬
‫חמשה למאה‪ .‬ובזה נתקיימו שניהם כא׳‬
‫לפי ממון ולפי קירוב בתים‪ .‬ואס העיר‬
‫מרובעת עושין בה רבוע בתיך רבוע‬
‫מהחומה ולפנים וגובין מעשירי הרבוע‬
‫כפנימי א׳ למאה ומהל ל למאה וסהל‬
‫ל למאה וכן כיוצא כזה אם יש ל או ה׳‬
‫ריבועים ואס היהה כבר מוקפת חומה‬
‫ונפרצה א׳ מרוחותיה כגון שנפרצה רוח‬
‫מזרחית במלואה דלס׳ הרמלס ז*ל גזבין‬
‫מכולם בשוה וכמ״ש לעיל‪ .‬לטעמי׳ דר״י‬
‫ן׳ מיגאש ז״נ הוא באופן אחר דהיינו‬
‫שעושין‪ .‬מן המערב למזרח קוים במרחק‬
‫שיה ראשם א׳ לצפון והל לדרום ונובין‬
‫מעשירי הרבוע הא׳ הסמוך למערב דיני‬
‫א׳ למאה ומהב׳ ל למאה וכו׳ עד הרבוע‬
‫הה׳ הסמוך לרוח מזרחית הפרוצה במבין‬
‫‪.‬‬ ‫מהם חמשה למאה ‪.‬‬
‫נפרצו בה שתי רוחות כמין גם‬ ‫ואם‬
‫כגון שנפרצה רוח מזרחית ורוח‬
‫דרומית ‪-‬במלואם טושין בה ריבוע אתד‬
‫כקרן צפונית מערבית והוא הפנימי מכולם‬
 ‫חםאסף ענה ‪n'titon‬‬
‫מותר לאחר לברך דהאחר בעצמו הוא יכול‬
‫לשחוט מבלי דעת בעלים והיה מהני‬
‫שחיטתו ופשוט הוא ע״כ דבריו לפעניד‬
‫אזיל בזה בתר איפכא דאדרבא מדברי‬
‫רגו של הרפב״א משמע דאין אחר יכול‬
‫לברך בעת אשר השומע ואינו מדבר‬
‫שוחט‪ ,‬ני דבריו שם הוא לחד‪ /‬מה דלא‬
‫מהני כונת העומד על גביו באס המרש‬
‫שוחט כמו דמהנק כונת העומר על נביו‬
‫לחרש הכותב גט‪ ,‬משוס דבגט שאפשר‬
‫למנות שליח לכתיבת הנט ולכונת כתיבת‬
‫שמו ושמה ואן זה שעע״ג כשליח הממו;׳‬
‫לכתוב ולכוין בכתיבתו‪ ,‬וטעמא דשחיטה‬
‫דלא מהני עמידת גדול ע'נ לרבנן דבעו‬
‫כונה בשחיט׳ לפי שהכל תלוי בדעת השוחט‬
‫דאלו בחט נהמות מכירו שלא מדסחו‬
‫כשיה ואעפ״י שלא נתכוון לה כלל בעל‬
‫הבהמה אלמא כל ההיתר תלוי מדפת‬
‫השוחט וכונתו וכו׳ יע״ש דבריו וא״ככמו‬
‫באין מועיל כונת העוע״ג באס החרש‬
‫שוחט‪ ,‬כן אינו מועיל בברכת האחר באס‬
‫האלם שוחט דמש״כ כ׳ח דאחר יכול‬
‫לכרך בשחיטה כיון דלא צריך דעה בעצי‪/‬‬
‫זה אינו לכל דברי הרכב״א הוא דאין‬
‫צריך דעת בעלים כיון להעובה מעשה‬
‫השחיטה הוא נקרא הבטל ורק בו הדבר‬
‫תלוי ולכן לא נוכל לחלק הנונה לאחר‬
‫העומד ע״נ וא״כ נמו כן לא נוכל לחלק‬
‫הברכה לאחר כי ע״י השמיע׳ הוא עיקר‬
‫כבעל לנר‪ ,‬ובאם אחד שומע בלי דעת‬
‫הבעלים שפיר דמי וזה רק משוס דטשה‬
‫מעשה השחיטה ולא שנאמר באס הוא אינו‬
‫השומע ולא נעשה הבעל לבר ולא בו‬
‫תלוי ככשר הבהמה שיועיל ברכחו להאלס‬
‫אדרבא ברכת האחד אינו מועיל להאצס‬
‫נמו שאינו מועיל נונת העוע״ג להחיש‬
‫באם החרש שומט‪ ,‬כיון דמי ששוחט הוא‬
‫העיקר והוא מוכרח לכוין‪ ,‬כמו כן הוא‬
‫מוכרח נס לברך ברכת כשחיטה והבין‪.‬‬
‫העו״ז כ׳ לחלק דברכח השמי׳‬‫י( ותה‬
‫עלמה והא אין יוץנ לשסימה‬ ‫■‬
‫מד״ס לאחר ביאתו מוהר בכילן‪ .‬והירצו‬
‫בלשון אפשר דיש פבונין ויס באין טעונין‬
‫פ״ש‪ .‬זמרן הנ׳סב״ל ציין לע׳ ריש סדק‬
‫ע״כ‪ .‬והיינו דבס כ׳ רכיכו ז״ל הטעס‬
‫במי שבא ראשו ורובו במים כאין צורך‬
‫הע״ש מפני במיקר טומאתו מד״ס‪.‬משמ;‪1‬‬
‫מדבריו ככל שאין עיקרה מד״ס אכל יש‬
‫חשש מד״ת כ;ון טומאת ע״ה צריך הע׳ש‬
‫ועיין הל״ש פ״א דעהדז' מ״נ‪ .‬מעתה אוד‬
‫לה תמיהת הגאון הנ״ל על רבינו הגדול‬
‫ז״ל‪ .‬ואי קשיא הא קשיא למס רבי׳ משה‬
‫לא ביאר שאס חל להיות מוצאי ירט‬
‫ביוס הששי שאין מעבירין ולע״דצ״ע‪.‬‬
‫ראיהו זעיר‪,‬‬ ‫נאם מא״ן‬
‫סימן ד‬
‫פגונסי‪ ,‬יום ה׳ עוממים המרנ״‪4:.‬‬
‫ישאו הירם שלום וברכה לכבוד‬
‫ידידי ורב חביבי מחו׳ הרב הגדול החריף‬
‫ובקי זית רענן ערוגת הנושם ובו׳ נש״ת‬
‫מוהר״ר ראובן ליב שי׳ גייפעלד אכ״ר‬
‫דק״ק ראציונז‪,‬‬
‫ב ד ב ר אשר כתי כ״ת לייכי קו׳‬
‫הט״ז יו״ד סי׳ א׳ ס״ק י״ז‬
‫בהבדל בין חרומס לשחיטה וליישב שיטת‬
‫הרמכ״ס טפ״י לברי הרשב״א חולין דן‬
‫י״ב ע״ב בפס מורו ד״ה מאן תנא שנתב‬
‫‪7‬כל דכר הנפשה טפ״י שליח מהני טומד‬
‫על גביו־ וטעמא דשחיטה דלא מסגי‬
‫עופ״ג משום דהכל תלוי בדעת השוחט‬
‫דאילו שחט בהמה של אחדים מבלי דעת‬
‫הבטלים הלא מהגי כן אמינא בנ״ד לענין‬
‫ברכה דבשלמא גבי תרומה עיקר הפרש׳‬
‫חייל על הבעלים או שלוחם וכיון שהתיר׳‬
‫הבעלים או שלוחו בדין הוא שיברן לכתמי׳‬
‫ולא אחר שהוא אינו יכול לעשות המצוס‬
‫זהסרשה‪ ,‬משא״כ בשחיט׳ דאין צריך דעת‬
‫בעלים כלל ולא שייך בזה בעלים ^ לכן‬
‫ה‬ ‫ת ב חיז א‬
‫אין החיובןחלוי כפירות אלא נאלסירנו׳‬
‫עיי״ב מפמע מחוס׳ קידופין דן* כיו ע״ב‬
‫רבתו ‪0‬׳ נימ דן* י׳א ע״א ד״ה עיכור גבי‬
‫מעפה דר״ג חקיניס שהי׳ באים בספינה‬
‫עיי״פ ועיי״ש ברשי״י וכן משמע בפ״ס‬
‫ניט! דן* נ״ב פ״א האפוטרופין תורמי!‬
‫ומעשר! להאכיל וצא להניח־ ועיי״ם ברשיי‬
‫ד״ה להניח התבואה באוצר מד ‪-‬שיגללו‬
‫למה צי עשויי לכפינ‪-‬דלו יפשרוס הס ע״ש‬
‫ופ״מ נהרמב״ן לס׳ המצות שורש י״ב וכ״ה‬
‫הסי״ח יו״ר סי׳ א׳ וז״ל ובסי׳ ט״ז האריך‬
‫לחלק ב! תרומה לבמיטה וא! בדבריו מ׳‬
‫דתדומה ושמיטה כי הדלי נינהו עו״ש ‪.‬‬
‫ועי! בפו״ח מהרייא חיו׳ד סי׳ רמ״אמ״ש‬
‫דפפיר מקפה התביש סי׳ י״ט טל הפריס‬
‫כס לעי שיטתו בסי׳ א׳ שחולק טל הפ״ז‬
‫ועיין מ״פ בדברי השצ״ה בשער' האותיות‬
‫דס״ה בהניה בזה‪ .‬ועי! בכוית אוריין‬
‫הליסאי סי׳ פ״נ וכדומה ’צי שמפצסל‬
‫בהט״ז אלו נפו״ת טטו״ד מהד״קסי׳ ייא‬
‫חמ״י כעת ועי! בשו״ח דברי יטקב סי׳‬
‫ל׳ ועי! בתב״ש יו״ד סי׳ א׳ סקנ״ט מה‬
‫פהקשה על הט״ז מהרא״פ פיק דכתובו׳‬
‫אות ייב שמחלק בין ברכת אירוסין פנתק;״‬
‫לתת שבח אמצוש איסור עריות וברכת‬
‫השחיטה נתקנה על העשה עיי״ש ‪.‬־ וכן‬
‫ראיתי שנשאל בזה בשו״ח מתס סופר מלק‬
‫אויח סי׳ נ״ך)ועיין גכו״תהחשב״ז ס״א‬
‫סי' ק״ס מבואר נהט״זבזה דשסיט׳ הוא‬
‫דק כדי פלא יאכל נבילה וא! השמיטה‬
‫מצוה ואס עמד מלשחוט לא נמל מציה‬
‫ואס ש‪0‬מ לא הוסין* סצוה ומביא‪..‬דאיה‬
‫ממדרש ס׳ בלח ועיין תשו׳ הרשב״א ס״נ‬
‫סי׳ לס״ג ונאז׳ה בער ניא וברא״ס סי׳‬
‫צ״ט סקי״ס בוה(‪ . .‬ד‬
‫ראיתי בביאורי הנר׳׳א או״מ‬ ‫נ(‬
‫״ סי׳ מ׳ סק״ג ככ׳ ודברי הסיא‬
‫שכ׳ בחלה אינה מצוה‪ ,‬דבריו‪.‬א! להם‬
‫שחר והלא אסיר לעשות עיסתו קב!‬
‫ואמרינן בפ״ג דססחיס מאי דעתך למומר׳‬
‫חומלא דאתי ■לידי קולא מ א דקא מפקי‬
‫‪ c t‬אינו רוצה לאכול אלא מיקי הכוונה‬
‫לאא פנא צמקיס ב״ה פל פאסר לגי‬
‫אכילה כפי בלא פמיטה‪ .‬וני׳ אנל כהפרם׳‬
‫מיזמה הזה עיקר'הצרכה פל מצוש הכיפ׳‬
‫לא פ> איפור אכילה מכל‪ ,‬פהרי מציה‬
‫ההפיפה מיוב עליו אפי״ אס אינו רוצה‬
‫לאכול מן ההכואה מדין ונו׳ עי׳ם‪ .‬וכ״ח‬
‫העיר נזה נקופית פנרע״א ז״ל בהנהו״‬
‫על המ״ז מזכרי רפ׳י גגיעין דמיז פיב‬
‫ד״ה מדאורייתא לא פכ׳ דבינוריס מצוה‬
‫דדמיה עליה היא זכו״ ולא דמי למעפי‬
‫זכו׳ ולאו מציה דרמיה טליה היא אא״ה‬
‫אוכלן או מזכין וכו׳ פי״ש‪ .‬הרי מבואי‬
‫ברפ״י דנס מעפר הוא כפחיעה דרק‬
‫לההיר באכילה גא המצזה‪ ,‬ולא נהט״ז‬
‫דתרומה מיובא הוא אן« באס אינו רוצה‬
‫לאכול עכת״ד‪ ,‬הכה באמת נם נמגיא‬
‫אוית פי״ מ׳ סק״ב מבואר דלא כהט״<‬
‫פה׳ דהא דמותר לביך מיופב וזיל דהפרם׳‬
‫חלה אינה מצוה כ״כ דאינו עופה אלא‬
‫להקן מאכלו דומיא דפחיגיה טכ״ל‪pi .‬‬
‫ראיתי בפו״ת רבינז אירהס בן הרמי״ס‬
‫סי״ ייד פכ״ בפירופ דמצית הפדפ׳ תרומ״‬
‫אינה מיובית דאס ירצה האדם להניח‬
‫פירותיזטנול’! כל היום ויאכל מפיר' אחרי׳‬
‫המתוקציס היפות צירו ואינו מבטל מצוה‬
‫טי״ב‪ .‬וכ״כ בבז׳ת מהריח או’ז פי׳ קכ״ח‬
‫וז״ל יפמא כמיטה והפיס׳ מלס אין מצוותן‬
‫אלא פתתקן העיסה וכו׳ לענין סאין בזה‬
‫פנין נזציה ב‪ 1‬יותר מגפלוחו עייש‪ .‬ונ״צ‬
‫מסויש לדבר פפוט זקני הגאון הקדוש‬
‫מאורן־ כל ישראל מו״ה פנחס הלוי איש‬
‫הורווי׳ן!צוק״ל אנדק״ק ש״פ דמיין בספרו‬
‫המקנה קידושין דן«מ״א ע״ג דחיומ׳אח‬
‫נו חיוב‪ ,‬נאם אינו רוצה לאכול ע״ש‪ .‬וכן‬
‫משמע דעת התוס׳ נ״ב דן< פ״א ע״א דיס‬
‫ההוא למעוטי חוצה לארץ וכו׳ ולהרפב״א‬
‫נראה דלא משיני בכורים מצוה התלויה‬
‫נאיץ דלא דמי לתרומה זמטשרי וחלה‬
‫דהתם נון* כסילות מחויינין נחרו׳ דטנל‬
‫ניגהו ואסזרין באכילה ונו׳ אבל נכזדיס‬
 ‫המאכף ענה חגשית‬
‫!‪mam‬‬
‫‪ » y‬מוזצה שי״סמשפע כשימס הש״ז‪ .‬וכן •לאסיר לגתסילל סהרומה למבואר נמבנה‬
‫׳לפ*‪ ' 0 :‬פ הרין ז״ל בפסמיס‪ .‬דן! ‪ 1‬׳ פיג ס״ק דהיומוח לא‪:‬ס וערזס לא יחרזמו‬
‫דבחרומה מכדכץ בלמד להפריש חרומוה יוכל חירוצו דההנא לא רצל לכנוה חקגה׳‬
‫לכל כהמצוה מוטלת פליו בחיוב מברכי! לאס אמד מברך כשיד דמי הקש? הט׳ז‬
‫־הלמד »כן היא כיסח כברכה בחיספתא לאדרבא מבמע במח‪.‬י׳ ללא מהכיחקנת׳‬
‫פ״י דנרכוח וצי‪.‬ין‪,‬בירונלמי ברכות פ״גי להא ח;א לומיא לפרוס ובס לא מה‪:‬י‬
‫היג )ללא מי ס ת הראיכ דל ססחיס כס אחד מביך ומזה הניפס ס״ל באמת לא״ז‬
‫דפגרכין מל הפרכת ‪0‬רומ׳( מכמש קצת במביא ב״י בבס מהות אבר״י‪ ,‬דאילס לא‬
‫‪:‬כהגי״ז וכן מכסע בנ״ס חולין דן« קליל יכחוגי ואחר מביך‪ .‬ולפנ״ד י״ל להנהז״ל‬
‫;מ״כ במסקנה הגמרא הדומה נמי נתינה הרמי*ס ס״ד מה׳ כחיגיה הל׳ כי׳ מומחה‬
‫כתיב ביה וכן מכמע צפי כי׳ הטורי אבן כנכתתק והרי הוא מבין וכומע ודעתו‬
‫ידיה דן‪ 6‬ל׳ פ״א לכל כלא הסריכ תרומו׳ נכונה‪ ,‬ה״ז כוחג־לכתחילה וכו׳ יע״‪ :‬והנה‬
‫‪.‬ומשכרוה‪ .‬עובר בב״ת וסולק כס סל הו׳ בשו״ח צ״צ החדכ בחאע־ז סי׳ ל״ה אות‬
‫‪7.‬״ה‪ .‬סעברוח‪,‬ועיין נזה בירוכלמי פ״ה ל׳ ‪:‬כאל בהא לחדש כאינו כימע ואינו‬
‫‪7‬דסאי היא ובירוכצמי פ״נ לכקליס ה״א מלבר כאינו כן מצילתו אלא היה פקח‬
‫‪:‬אמר ר׳ יוסי כל ה מכהה טבלו שובר בבית ונתחרש אס דינו כחרס ;מור ממשי אמו‬
‫טי״ש‪ .‬ועיין בפ״מ וק׳ע כס‪ .‬והנה לחומר ובאמת מדברי ח‪:‬ו' הרא״ש סיף כלל פ״ה‬
‫הנושא לפרש כונת לברי הכי׳ז מאורן כל כהוכא בכיור סו״מ סי׳רל״ה מכמש לחרש‬
‫ישראל כלא‪.‬יהיה נגל‪.‬לברי הראכו׳ וכל היינו ממעי אמו ככתב וז״ל לש כי כל‬
‫הראיות שהזכרתי ‪ .‬ואחר כיש לדקדק מקיס בהזכירו־ חרש וכו׳ היינו כאינו‬
‫‘בדברי בע״ז ככ׳ כהרי מצות ההפיכה מלבד ולא כוזע כלל וכך היה סמעי אמו‬
‫‪.‬־חיוג מליו אפילו אס אינו רוצה לאכינ מן זכו׳ עי׳׳ש‪ ,‬וראיתי בפרמ״נ בסתיה׳ כיללת‬
‫■כתבואה מדין דהזליל אפילו חס אינו לאו׳ח מלק השני אותר׳ ה׳ שנסתפק‬
‫’יוצה לאכיל מן •הסביאה וסיבת עדיין בזהדי״ל דחס אינו חרש ממעי אמו אינו‬
‫;כשפת יחד הוא‪ .‬לק נראה להיטב אשר חיש נמוד וספק הוי וכ׳ כס דהשוייש‬
‫‪:‬דער ס ס גס׳ כבילי לול הל׳ כמיכ‪1‬׳ סי׳ ואינו מדבר מתחלת ברייתו אלס נקרא‬
‫א׳ סנ‪2‬ין< ‪r‬׳ לודאי ‪ ,‬העיז מודה‪,‬דתדומה וככנכתקק אח״כ נק־א ‪ .‬בדברי חדל‬
‫הקון־־סאנלי‪ •^.‬ופ״ש הט״ז אפי׳ אין רוצה ג־כתתק וכד‪ ,‬ע*ש‪ .‬ומצאת‪/‬נס לחמי זקני‬
‫‪>5‬אכיל'מדין טפ'פ סיפו'צאכיל‪:‬ךק הכו׳ כנאון הקדוש‪.‬בס׳;מעץ הביכוז ננמרא‬
‫אץ ^‪ .‬מ ״ ו פינ‪-‬מצה‪ -‬לחלק ‪•.:‬בץ מי בלא‬ ‫;»נ״פ‪:‬רלמלק ב־כחיטה‪:.‬זשחיט^‬
‫•יוצה לאמליאין מקיס מצה !ה מ‪.‬שא״כ ‪.‬ךה חרס ממעי • אמו א׳כ • ניחא בפיר‬
‫‪:‬גהממה‪»:‬כ״פ מצותו ‪.‬בפולס לת^ לכק ‪.‬דכס בתרומוק^פ‪/‬ק־מי^איקא ‪:‬חמכה^לא‬
‫אלא אי^פצותו‪ ,‬רק ברבריס בקבנ^ה‪ .‬קתו׳ 'מגצ‪-‬מו וכו׳ קאלס ו‪ :‬ד והערוס אס כן‬
‫אגל ‪ . p m‬יש־ למציה מקוס נתורק ור‪-‬ש״י בעקוס‪ :‬שדבוו‪-‬הכמיס'בצבק^ אלק הויגו‬
‫נ׳ בנימין דמ״ז לתלק בין‪.‬בכורי׳ לתרות״ מתחלת‪,‬ברייתו כלגרי הפרפיג ‪ :‬כקזכיתי‬
‫לחייב צקנית משדה במכר לעכו^ס פיר‪/‬ת לק לא;יח‪.‬ךוס'לכתחילה טל‪.‬סמן שיברך‬
‫־לבכזריס ולא תרומה לזה •בשביל ■איפור אסי‪-,‬־אבל קרמב״ס דל דכ^ב ל׳*‪:‬ס‪.‬ומ‪,‬חה‬
‫אנוצק‪:‬כלומל כיין לאין זה לאכילתו ?לל ‪:‬כנשתתק הייני שממעי אמו הי׳;גס מדבר‬
‫ומומחה לכל רק כאח״ב ‪:‬נשתתק כפיר‬ ‫וכו׳ פכת״ד‪; :‬‬ ‫‪.‬‬
‫‪ (7‬ן ד‪,‬ג ךן‪ .‬מיף קישיח הב״י פל דמנ״ס סובר הרמב״ס לביחט‪ :‬לכרולוי׳ של'סמך‬
‫‪ ,‬־׳■‪r‬‬ ‫‪ ,‬׳ ‪ ,‬לאמאי לא יליף נה נכתתק שיביך אחר ובזה מדקדוק הה ככ׳ לכון‬
‫‪I,‬‬
 ‫ו‬ ‫דדנרת א‬
‫וישפוט שפוט וכבד העיר רש״י ‪t o Vr‬‬
‫עי״ש‪ .‬אכן נראה דהא בשקידה פ׳ וירא'‬
‫בשד עשרים ביאור ההבניל בי]' אנשיי‬
‫סדוס לאנשי נבעה אשר לצאורס פ‪5‬ו■‬
‫ככל הנששה בסדום‪ ,‬ועכ״ז ככ״נדאומרי״‬
‫זו מלת סדוס ולא אמרו זו מדת ‘ נבעה‬
‫ומחלק דאנשי צבעה יידעו כ' טוב וישך■‬
‫לרחם ולששות־טוב עס עניים ו ל החוק׳‬
‫והדש הוא הפך מדרכם־■ הרע^ רק‘המס''‬
‫בהפקיא ניחא להו ולא חפ‪5‬י לילךבדרך‬
‫ישיה ועכ״ס ידעו חטאם זקלקוצם‪ ,‬צא'‬
‫‪ p‬אנשי סדום עבו די ן רעתם ואכזריותס^‬
‫לדת ונימוס המדינה וחשבו ני יבגי דינ ם‘‬
‫זכי כן רצין הבורא שלא צרחם על העניי״־‬
‫ואלונים וכאשר מצינו בשיס ב׳׳ב״דן‪'4‬יוד‬
‫באל טרוניס*וסוס את ר״ע אם' אלהינם‪'.‬‬
‫אוהב עניים הוא מפני מה אינו ספדנסן■‬
‫איל כדי שניצול אני כהן מדינה בל ניהנס‪-‬‬
‫איל אדרבא זו שמחייבתן צניהנס״אמשיל‬
‫לן• משל למה הדבר לומה ל‪-‬מלך' נ רי'‬
‫שכעס על עבדו וכו׳ אמר לו ר״ע׳ ונו*•'‬
‫עי״ש‪ .‬א״כחקי ונמוסי סדום היה נדעת*‬
‫טרוגוסיזסים הרשע אשר זהו יצק השסי‬
‫כי ירעבו השניים ומי שמאכיל‬
‫עובר רצץ המלך‪ ,‬וחשבו אאע״ה אשר‬
‫ביתו פתוח מארבע רוחותיו וישע■ אבי‪5‬י'‬
‫באכילה ושתיה וכו׳ הוא נגד דת ורצון‬
‫הבורא‪ ,‬זרק המה בנמזסיהם המה עושיס‬
‫רצונו והמה עובדי ה׳ בדרכם אשר נחרו■‬
‫להם וצא חשבו כלל שהמה מוטאיס ליק״‬
‫אדרכא שעושים מצות כאשלצא׳יראעד‬
‫על דל ואביון וזה ענץ מדה׳ ונמוסל ונקרא■‬
‫מדת כ»דוס‪ .‬ועיין בזה במפרשי״ ובמקי^‬
‫הארכתי בזה ופיישתי ואנשי סדום יעים י‬
‫ז חטאים זעכ״ז חשבו אשר לה׳ מאד'שהמה‬
‫טושים רצץ ה׳‪ .‬וכן ראיתי בכחייקל זקצי'‬
‫הצאין הקדיש שר התורה ציסויע מ(ה*ל■‬
‫דוגעריש היילפי•) ראב״ד וא״צג בצוצצין‬
‫שפירש‪ -‬ואנשי סדום וכו׳ י^ל פיד בכ׳‬
‫בשל העקידה כי חילוק גבין ^דוס‪ -‬ונבנר■•‬
‫הוא ששם פיקד ‘הדין הי״ לעפמ צדקה‪-‬‬
‫מי מחה זמיונכ קושית הש״ן סי׳ א׳ היךל‘‬
‫ע*״פ והבין‪ .‬ומצ^שי ראיה נחלה לדברי‬
‫בשו״ת טוב טשס ודשת מהד״ג סי׳ י’י‬
‫פיי׳ש ושיץ כשו״ח מר ואהלות אוהל בלכר‬
‫‪.‬‬ ‫סי׳ ■י״ב‪ ■.‬י‬
‫‪3‬אל אותי כ״ת נדבר כסא‬ ‫ר( ואשר‬
‫הרבנות כשיר ו״ק האמגס‬
‫אמת גכין הדבר כי כשצירו בי מאד ראשי‬
‫הקהל לבס גבס כל השלה לקבל טל‬
‫שכמי משר^ היבנות דשירס; אכן אנכי'‬
‫מצדי לא־ חפצתי לשיזוב את מקויזי אשר־‬
‫הנני יושב בתוך טס ה׳ אלה בשלו׳ס שלי״ת‪-‬‬
‫ולא נתתי שיני בממון אשר היכו להבטיח‬
‫לי מוהר ומתן והרי זהב‪ ,‬ושמתי נגד פני■‬
‫משנת ר׳ יוסי בן קסת א שהשיב לאליהו‬
‫בבא אליו נדמות ראש הקהל ‪ ycni‬כידור‬
‫במקומו )נפי דברי הרה״ק גאון דורו‬
‫הרבי ר׳ נפתלי ד*ש בזמירות למוב׳ק‬
‫בזה היה׳אצילו הנביא ז״ל( אפילו אס אתה‬
‫נותן לי כל צסן וזהב וכו׳ יעזר לי ה׳‬
‫לישי פה במנוחה ולהגות נתוה״ק ללמוד‬
‫ולצמר לשמור וצעשות ולשבור עבודתו‬
‫ית*ש לשמה ואין להשלות בכתב את הכן‬
‫הסיבות אשי מנשוני להסכיס לחפצס‬
‫להיות רב שמה ובכלל אומר לו אשר כל‬
‫רב מהראוי שידור רק במקיס אשר‪ -‬אנשיה‬
‫צ‪-‬לו כנד‬ ‫המס לפי רוחק ואך אז‬
‫רוחו של כתו״א ולסבול את משא עניניהס‬
‫ודשותיהס לצאת ולבוא לפניהם להורותם‬
‫כריך ילכו בה‪ ,‬ולהוריש את חקי אלקיס‬
‫ומצותיו וחובת יציר ליוצרו‪ ,‬וכבר המלצתי‬
‫ליישב קובית הכלי יקר פרש׳ וירא בהא‬
‫דאמדו אנשי סדום של לוט האחד בא‬
‫לגור וישפוט שפיט‪ ,‬והרי באיתו יוס מנוהו‬
‫כופט עציהם כמו שפירש״י מתז״ל ב מ ל'‬
‫בפסוק •ולועי ישב >ששר סדוס יבב כתיב‬
‫ונו׳ זלמה התרעמו כיש מה ש^' דפח״ח‬
‫ולדעתי י״ל בהקדם מה פי״ל בפסוק)י״ט‬
‫מי( ויאמרו גש‪ :‬הלאה ויאמרו האחד בא‬
‫לגור וישפע שפוט לויאערו השני מיותר‬
‫דהול״‪.‬צ דאמרו גשי הלאה האחד נא למר‬
 ‫ד ‪ -‬ב עי ת‬ ‫חמאסף‬

‫איב הוא יודע מדת ס ח ס בלי שלי וכלן‬
‫כלי וכיון שהמה היו כרוב לכן נבחר‬
‫לשופכן ועתה כאשר הכניס את הארחים‬
‫נסבו על הבית השני כהות וצק כתי״ כסל‬
‫ויאמרו‪ ,‬היינו הכת שיבחרו אותי לשופט‬
‫ואשר ע״י שהוא רוב נתמנה )כיסע‬
‫ויאמרו נש הלאה היינו לן לך ואל תתערב‬
‫נמנין גזה אשד צא יעשה ק במקומינו‬
‫להכניס אורחים‪ ,‬א ק הכת השניה אשר‬
‫בעת הבחירה אמדו שאין לקזוך עליו‬
‫למסור בידו עניני לנהגת עירם כיון שהי׳‬
‫בילדותו בביתו של אברהם וכקז יתעורד‬
‫לפעמים רחמנות כלבו ננד דחס הסה‬
‫הרימו קולס ויאמרו האחד נא לגור וישפט‬
‫כפזט היינו הלא אנחנו הנן הגדט מראש‬
‫שאין למסור בידו הנהנת העיר כיון שהיא‬
‫גר ואינו לסי תלו המקום ומיושב קושיח‬
‫הכלי יקר דבאמח אלו שהושיבוהו לשופט‬
‫וגברו על המיעוט^ המה היו אלו כאמרו‬
‫גש הלאה ולכך כתיב ויאמרו שגי פעמים‬
‫כיון שהם כני כתות והבין‪ .‬ויש להאריך‬
‫עוד אך מפה לאזזן^ ומאפס הפנאי אקצר‬
‫ואסתום בברכה‪ ,‬יכהב ויחתס נספר הסייס‬
‫מאה ה' מן השמים‪.‬‬
‫המוס אין בחרו לשופט את לוע פנהנזל‬
‫‪)t‬בי יחזקאל מיכלזאהן‬
‫משיעהס וראה מעודו את הכנסת אורחי׳‬
‫וגמילות מסדיס עמוד החסד והרממיס^‬
‫ס ^י מן ה‬
‫כבמה שנבחר לשופט היו באמת ב״ כתות‬
‫סאלמיקז חדש מגחם שמ״וז‬
‫לכבוד עורך ^הסאסן״ שצום'‪.‬‬
‫א( ת ר קידושין דן ס״ג ד״ה כנוןוכו׳‬
‫פד נקרע השער אתיא כשמואל‬
‫נהכ כגאון רעקיא ז״ל בכגלושיו וז״ל‬
‫הלשון הזה צ״ע דהא הנא ר״ הואדאמר‬
‫כן ואליבא דרבי גס רב מזדה דמעכשיו‬
‫ולאחר ל׳ יום הוי תנאי כמבו׳ לעיל נ״ט‬
‫מהיום ולאחד מיתה הזי גט עכ״ל‪ .‬ואני‬
‫פני מוסין להקפות דלפי סוס' נתונות‬
‫ע״נ לרב מודה כלכשאקחגה הדי קמיס‬
‫ו»ןפע אלא שענדז וכאן עיקר הדין הי״‬
‫מנהגם •הרע וזה הי״ עיקר המעלה חכו‬
‫ואנשי סדנם ריל האגנים החשובים הי^‬
‫רעים וחטאים ריל מי הם המעוביס הרעים‬
‫זה הי״ מיקר סשיבותייהו חה זעקת סדום‬
‫ועמויה כי רבה ר״ל גדולה כמעלה כמ״פ‬
‫רש״י מל רבים קמים טלי וכו״ עכל״ש‬
‫זא״ג ;כיון דדחיהם הי״ לעכות רע מי‬
‫פבחדו מ פיהי״טיפט ומנהיג אצלם הי״‬
‫מוכרח לדעת היטב את נמוסיהסומקתיהס‬
‫לגתל אותם לסי רוחם ■והנה סי פסי״‬
‫אצלם למפל הנאעפלינק הי״ מוכרח פיהי״‬
‫לו לב אגן פלא לרחם טל עניים אכן‬
‫לס עסיס יוכל להיות מקרה אפר גם הלב‬
‫^נן יתוס דמעזל לפי גולל הצדה מהמצסיס‬
‫למסדי ולכן יצול רק להידת נאפפנןלגיג•‬
‫אבל המלך או השופט והמנהיג היושר‬
‫גזיזל הי' מוכרח להיות מובסד בדטותיהס‬
‫ונמוסיהם למלא חוקי המדינה ע״צ היותר‬
‫שב‪:‬אפרבזס הוא עובד ה״ לפי דעתם‬
‫הגפחחס ושיהיה לו לב אבן כלא יהיה‬
‫נימוח לכל צדה שתבוא לפניו וזה ואגפי‬
‫סדום המה גדולי העיר היו אלה אשר‬
‫רמים וחעאיסלה״ מאוד‪ .‬ואי לואתלכאו׳‬
‫בביתו■ כל■ אאעיה אשר היה ההפן הגמור‬
‫הלא; הוא נגד רומס ודטחס‪ .‬ולכן נראה‬
‫כס אחת הי״ פאמרו שאין למסור בימ‬
‫הגהגת‪-‬העיר סדום מפני כי נחגדל אצל‬
‫אאע״ה^ אק כת השניה הי״ לבחור אותו‬
‫לשוסכי כי אמרו כיון שהוא נקע מקדם‬
‫מקדמונו כל עולם• ואמר אי אספי לא‬
‫באבלם ולא באלהיו כמבואר בחז״ל וברש״י‬
‫ס״ לך)י״ג י׳א( א״ב הוא מהם ומהמוגס‬
‫וצא לחנם הלך זרזיר וכו״ וגס בל הסבה‬
‫היה ע^י’ ריב בין רועי מקנה לוט לפי‬
‫שהיו מרעיס־ בהמתם בשדות אחרים מן‬
‫מזל״ כעצ^ כרש״ילך לך)ייג ז״(מחז״ל‬
 ‫ז‬
‫א'כ גם בזתיס ומרובים יהא מוסר כיון‬
‫דישלתצוח שנפלו מעוכרי דרכים שלקחו‬
‫מאילן הדומה לזה וכמיש מהרש״ל זיל‬
‫איו צריכים אנו לתירוץ דלעיל דצעולס‬
‫כדין אין לתלות אלא לגני תאנה יש‬
‫למורה היתר לתלות ודוק‪ .‬ושמעתי אומרין‬
‫דזה לככונ ח מהרש״ל ז״ל^ ולע׳ד דחוק‬
‫הרכה להרטנ זה נדנרי הריב‪.‬‬
‫אריהו מעה פראגסיס‬
‫סיימןו‬
‫•‬ ‫_‬ ‫ייועלם *״‪ fi‬אג עמיג״מ‪.‬‬
‫ב ה מ א ס ת בנה רגיעי״סי׳פיה‬
‫י ראיתי השנה עיד‬
‫כסי״ ס״א שהנחתי דברי סהרשיא בצעיג‬
‫וזיל המשיג במחכ״ת טעה נזה דהלא‬
‫כיון דאיירי התם דשני העשין אינם כגופי* ‪:‬‬
‫דומה‪,‬ממש לדרג ימר דמה צי כגיהס‬
‫בגופיה מה לי כגיהס אינם כנופיה מכיל‬
‫המשיג‪ .‬תיתי לי שכן אמרתי כלימוד‬
‫הישיבה דכונת מהרש״א אינו אלא י ק לו״‬
‫דכעשה אחד כנופיה ועשה דכיח דאחרי״‬
‫אין מפה דנית עדין« וכל דלא הוי הכי^‬
‫יכול להיות דס״ל למהרש״א עשה דכית‬
‫עדיך ל״ש פניהם כנופיה ליש שניהה אינם‪-‬‬
‫כנופיה‪ ,‬אפם כי כרגע מזרתיב‪/‬ראשוג״‬
‫דפשטיות לבון מהרש״א לא ניל הכי ‪,‬‬
‫ושנית דמעיקרא רציתי להבין מה חי״ יש‬
‫נק כני העשין בגופיה לעשה אמד בנופי״‬
‫ועשה דנית דאחריניה דבנ׳ המשיןבגופי״■‬
‫ס״ל צמהדשיא עשה דכיש פךן« וגעשה‬
‫אמד כנופיה ועשה דנית דאמריניה סיל^‬
‫דאין עשה דנית‪ ,‬עדין« ואמיתי דעיקד‪.‬‬
‫הסברה שיש לחלק הוא דבב״ העשין גופי״‬
‫כההיא דרב ימר כיון דניה מחקים העש״‬
‫דכ״ה סיל לטוב לו לעכור בעשה דהעמד״׳‬
‫כלי לקיים משה דכית משאיכ כעשה אמד‬
‫כנופיה ועשה דנ׳ת דאחריניה כיון דאי^‬
‫חוברת; א‬
‫‪ ! V‬מעכשיו א״כ ‪ M‬נמי כיב וכן מצי‬
‫כמי אתי כריי צפי זה המילוק ונזה איני‬
‫מנק צמאון רפק״א דמדמההאי מיצחא‬
‫צמעכשיו וצאגזר צ״ יוס וצפי מוס‪/‬כתוכו״‬
‫ציהא אלא דהוא מקשה לס' התו״ דהכא‬
‫אכל אדרכא הי״ל להקשות מה שנרגבנו‬
‫וכעת ‪5‬צ״פ‪ .‬והגאון מהיש״א סייס גזה‬
‫מ״ל ובכך דשדה צנשאקלזנה דאמר רב‬
‫דקנה במענשיו אע*ג ‪ :‬דיב סספק״ל אי‬
‫סי הנאת או גזזרה הכא מודה רב לשמואל‬
‫כמ״ש התו״ נע״ האשה שנפלו מכיל‪ .‬ולכאז״‬
‫נראה שדכרי התו' מקכלם כפתי״ ומדינא‬
‫בלנריס‪-‬אלו יש מקוס קושיא להחו' ז״ל‬
‫וצריך לדחוק ולומר דיוצה להק״ על מיש‬
‫התו' כשמואל כיון דגם רב מודה כזו‬
‫ממילא נ'כ ר״י נמי מודה וא״כ אתיא‬
‫ככיס‪.‬והיא עצמה ר‪,‬ושיתנו אנא דזה מוכצע‬
‫הרבה כדברי הנאון זיל וצ״ע‪.‬‬
‫ב( ת ך מציעא ד׳ כ׳א עיב בדיה תאנה‬
‫נמי ונו' סד מיסו איח ספרים‬
‫מרסי שאני זית הואיל וזיתו מוכימעליו‬
‫וכו״ עיין מיש רביל בזה‪ .‬ואני בעניי‬
‫לא זכיתי להכין מיש דלנבי האניס כיון‬
‫לנמאסת ואינה דומה לאותס בבאיצן‬
‫מוכרחיס לו״ שמעוברי דרכיס נפלו דאם‬
‫בדבריו ק הוא מאי קושיא איכא בזתיס‬
‫ומרוביס שאני תאנה דמוכרגזין לומר כן‬
‫ולמולס לא תלינן בעוברי דרכיס ועוד‪.‬‬
‫צא ידעתי׳ אמאי מוכרמיס הא איכא למי״‬
‫נפל ונמאס‪ :‬ונשתנה וז״א‪ .‬יהיה כוונת‬
‫מהישיא מיש לדברי מפרשיל זיל אינן‬
‫מגוררין ובעקבותיו כל מהרש״ל נצע״ר‬
‫לפרש בזה‪ .‬האופן דבכצמא לפי ניר״ הס׳‬
‫לזיתו מוכיח עליו נימא וכו׳ וכמיש מהרשל‬
‫אכל לג?״ הס׳ דחזותו מוכיח‪ .‬עציו ריל‬
‫כיון שאינם משונים סן האילן לא יקחום‬
‫אבל לנבי תאנה כיון שאינו דומה כלל‬
‫לוקחו ונאמת אינו מוכרח כהוא מעוברי‬
‫דרכים‪ .‬דיש לתלות נס כן שנפל ונמאס‬
‫ונשתנה אלא דהמוצא יהלה כעוברי דרכי׳‬
‫ע״ז‪ :‬קשה* היאך* חולה אס ‪ P‬הוא לתלות‬
 ‫הטאסף ענה הטע;ית‬
‫צ״ז הבנה עיר בסי׳ ס׳ מידידי ר׳ רפאל‬
‫עוריאל נ״י‪.‬ותוכן כבנהו דכונת הפ״ח‬
‫להקשות ע׳ד מרן כ'מ הוא אף דהתוס׳‬
‫כתבו דמאי דאצעריך קיא הוא לזקן או‬
‫חולה מלבון סר״מ מבואר דלא ס״צלפרש‬
‫כפי׳ התוס׳ דנקגי מצא ב^‪:‬ת‘מבררו ונו׳‬
‫עזוב תעזוב וכתר הכי נקע הדץ דאם‬
‫היה זקן או חולה ואי סיל כסברת התיס׳‬
‫הכי הו״ל למימר אם היה ‪ p i‬א‪ 1‬מוצה‬
‫וכו׳ עזוב תעזוב ובתר הכי הדין הראבון■‬
‫זת״ד עיש‪ .‬עיז אשיבך ידידי האמת כי‬
‫מים לדקדק מלבין רבינו ה ר ^ דלאסיל‬
‫בודאי כסברת התום׳ הצדק אתך תם ממני‬
‫לא נעצם כל זה ובלומדי פעס ראבינה‬
‫לבון הר״מ והכימ נרנב ‪ T‬מזה ו׳מפני כי‬
‫ראיתי בספרי• המפרשים כי כיר נחתו‬
‫להקשות ■עיד מרן כ־מ מדקדק לי רביגו‬
‫הר*מ לא כתבתיהו‪.‬‬
‫אה* מיש ידידי לומר שואת היא כונת‬
‫״ הפ״ח להקשות עיד הכ״ע ולפרש‬
‫זו נכונה דבריק סלח נא ידידי כי ־דבר‬
‫זה לא ניתן להכתב ואף להאמר^ואשאלך‬
‫ידידי האם בזה שייך לבק כעלם סמנו‬
‫סיניא עריכה אחר שרבותינו בעלי כתוס׳‬
‫בס באותה סוניא פירשו ‪ p‬כפוגיא וכל‬
‫כינת הפיח להקשות על דברי פכ״מ הוא‬
‫להשו'‬ ‫ד אף דהחוס׳ פי׳ השוגיא ככי‬
‫דעת הדימ והתוס׳ כחדא אי אפשר למל׳‬
‫הר״מ מבואר דצא ס״ל לפרש הכי וא״כ‬
‫ראה כי צא נעלם ממנו הסמ!א והכי‬
‫הו״ל להפיח למימר אף שהתיפו סי׳ הכי‬
‫מלשון הי״מ מבואר דלא ברל ג*רפ הכי־‬
‫וזיב‪ .‬ואחשוב כי גס אתה בעצמך חודה‬
‫־‬ ‫על דבלי ‪.‬‬
‫ן ז ך ף כתבתי בס כ^המאםף• האמנם׳‬
‫דנרי הכ״מ;חמוהין אזנאדלאקא‬ ‫׳‬
‫אמר דלימד רביגו דין־ זה דאן׳הבעליס‬
‫ממש ממה שפסק בפייא מה׳א מ ־ כןנ ר׳‬
‫ריהעת ׳הש״ס וע״‪ 1‬כתב‪ ,‬גס ־ביה לא־ דק‬
‫לאץ גימא די^ליף פאבידה מ י לפניך‬
‫דהרימ מוציא דין זה מהפקוק מהיל‪ .‬גס׳‬
‫גיה׳ מהקיס הע‪:‬ה דכ״ה ס״צ אין ע‪:‬ה‬
‫דגיה עדץז■ וא״כ בבני הפכין אינס בגופי'‬
‫כיון ד^ין בים מהקיים הפ‪:‬ה דכ״ח היינו^‬
‫מבה;אחד בנופיה ועבה דכ״ה דאחריני׳‬
‫־ ־דס׳ל אין עבה דב״ה פ־ין«‪.‬‬
‫ו ט ׳ ש מ ד דלפי״ו מ״ב להדץ ‪ ? r3‬קו׳‬
‫הפ״ס^ אינו‪ -‬לא הבגתי דבריו דהלא‬
‫אןז לפי דבריו יודה ולא יכחב דההיא‬
‫דנתו׳ דומהיוחר להא דחוס׳ מהא דרב‬
‫ימר ;מםפוך דנדון החום׳ אין ב׳ העבין‬
‫מוסיה וההיא דכחו׳ אין ב׳ העבין בגופי׳‬
‫מ‪5‬א״כ מעבה דרב ימר דכסמוך שני‬
‫העפץ בנופיה ואף לפי דבריו דמ״ל בניהם‬
‫בנופיה^מ״ל בניהם ^אינם בגופיה מ״מ‬
‫הביאו התוס׳ מההיא דנתו׳ דעדיף יוהר‬
‫להביא לומה בדומה ממב ובסמוך בד״ה‬
‫והאמר מד דנדון דההם בני העבין בגופי׳‬
‫הוא ‪.‬הביא פהא לבסמין דהוי נמי דומה‬
‫‪. .‬‬ ‫‪ : -‬בדומה ממב ‪:‬‬
‫ו ב ש ו ב י בנית עתה דברי המהרכ״א‬
‫‪. . . :‬הוהפהי להקנות דדבדיו‬
‫ססוסרק סתירה דמאי מקבה כתר הכי על‬
‫חל בל‪ :‬התוס׳ אכתי היה לו להוביבה‬
‫ולהוביג כמי לנע״ד הא לפמ״ם בתחילה‬
‫דבעשה אחד בנופיה ועבהדכ״ת דאחרי׳‬
‫אין עבה דכ״ח עדיף א״כ מבום הכי לא‬
‫יכול להושיב לבע״ד דאין עשה דכ״ת דאחר‬
‫דומה עשה דהעמדה דבנופיה‪ ,‬וקוש׳ »ו‬
‫עיי מהרב״וא קשה אף לפי סכרה המשיג‬
‫גניכת מהיש״א דהכא ודאי לא הוו לא‬
‫סכיהם בגופיה ולא שניהם אינס בנופיה‬
‫ודומה ממש לעשה דיביב׳ הדיינים דאמרי״‬
‫אק עשה דנ״ת עדיף ולפי סברת מהרש״א‬
‫בקושייתו דהכי עונ ד דלקמן כנמיד מ״ש‬
‫בתחילה למצק היכא אמרל עשה דכ״ת‬
‫מדף והינא־צא אפרי׳ נפתר מהני עוכדיי‬
‫דלקמן ומכח קו׳ הא׳ היה יכול צהוכיגו‬
‫דימו עובדי דלקמן בתח״ל מיידי וצא‬
‫בגמ״ר ודברי מהרכ״א מפותיין‪ .‬פתירה‬
‫‪ * • .‬כמ״ם ונס וה לע״ג‪.‬‬
‫ג( ? ‪ • f l j‬ראיתי ב‪,‬המאסף״ שנה ד׳ סי׳‬
 ‫חוברת א‬
‫למרהבזרה‪ .‬ולפמ״ש התו׳ דמאירמרנינן‬ ‫ע״ז אשינהו כי שגיאה גמלה‪ .‬בבז בזז‪,‬‬
‫לעיל הוא זקן או חילה א״ש‪ .‬וממילא לפי‬ ‫כי‪.‬הלא כל קיביתי היא של מין כ״מ‪ ,‬ד‪1‬ל‬
‫פירוש זז בפי׳ תלמידי הר״פ וזכדימו‬ ‫‪ .‬מרן כ״מ וראי גס הוא מודה דלא נחיח‬
‫לזז ע״ש מ״ש ידידי ר׳ רפאל זכז׳ליבב‬ ‫לדקדק מלבין רב?‪:‬ו הד״מ דמוציא דין זה‬
‫בעד הר״מ מעיקר קי׳ התיס׳ איגומובן‬ ‫מהפפיק דא״כ איך קאמד דגלמד סהיה‬
‫דעכ״פ לישכא דזש״ס דקאמר אבל הגי‬ ‫או מולה הרי לשדך דהי*מ מוציא‬ ‫‪.‬‬
‫חיתי דאיתנזו למרייהו בזדייזו איך תתיש׳‬ ‫דין זז דאין הכשליס ממש מקראדשזוי‬
‫בזז וע״נ צ׳׳ל דמאי דאצטריך קרא‪ :‬הוא‬ ‫העזיי ועיקר‪ .‬קרא באין הבשליס ממש‬
‫לזקן או חולה אבל זאמת כי דברי תלמידי‬ ‫וזקן או מולה חכמיס הוא דהוסישו כהבכל‬
‫הר״פ אץ לזם קיום בפוניא דלפי דבריו‬ ‫‪,‬מחייג‪ .‬וא״כ לזכ״מ דלא נחיה לדקדק מל׳‬
‫דעיקר קו׳ הש״ס מן הכפילות הוא איך‬ ‫•יבינו הכ״מ דמוציא דין‪..‬זז מקרא דעזוב‬
‫קאמר הש״ס אי חני הגי תרתי משוס‬ ‫העזוב‪.‬ויצז לזשווה דשה הכ״מ וזתוס׳‬
‫וכו׳ צער א דידז איתא הא כטעיג׳ אמרי׳‬ ‫כחדא שליו הקביהי כחבר מסו׳ יוצא בדברי‬
‫בסמיך דליכא צער בע״ח וזריטביא ז״ל‬ ‫אמאי ‪,‬לא קאמר דלימד רבינו ‪.‬דין זז‬
‫נרכש מזז )לביא דבריו בס זשי׳ רב״א(‬ ‫מאבידז שכן גראז ריהטה הב■ ס לשי סי׳‬
‫וכתב צער כוצי האי כפריקז ליכא אבל‬ ‫ההוס‪ /‬ודבריך ידידי יצאו בלי דקדוק ‪.‬‬
‫צער קצת איכא וגסתייע מזא‪.‬דגסמוך‬ ‫עתה‪ ..‬ע״ד אמרתי ליבב‬ ‫ובשובי‬
‫אי תני הני חרתי וכו׳ צערא דידה איתיה‬ ‫הקו׳ כהקביתי ‪ .‬טל מרן‬ ‫י‬
‫וכתב דהטעס דהבזמה מצטערת כשמועני׳‬ ‫כ״מ ד‪:‬אמס אן‪ £‬דריהטת הש״ס כד׳ דאין‬
‫אותה הנעלים לבדם ולא כשסועני׳ אותה‬ ‫הבעלים ממש מאבידה ילפינן לז זזו‬
‫כנים ע״ש‪ .‬ולפי פי׳ תלמיד הר״סדקו׳‬ ‫‪.‬דוקא אי לא הוז כתיב תעזוב לרבות זקן‬
‫הש״ס מן הכפילות הוא א*כ תי׳ זה של‬ ‫או מולה‪ .‬אבל לבתר דמרבינן מתשזוי זקן‬
‫הריטב״א ל״ש דוק ותשהת וקו׳ הריטב*א‬ ‫או‪ :‬מולה תו אין צורך למילף מאבידה‬
‫במקומה עומדת וצ״י‪; :‬‬ ‫דשפיר ילפינן אין הבעלים ממש מיניה‬
‫נופיה ^במכ״ש השתא זקן או מוצה חייב‬
‫יו סף מ ר ד כי ח ל ד‬ ‫אין הבעלים מעש צא כ״ש ור״ל‪.‬‬
‫בתמי״ד כאנכי הפרזתי על המדה‬ ‫וטיש‪.‬‬
‫‪ .‬־ לכתוב טל הפ״ח עירוב פדשיוה‬
‫האמה כו הפרזתי על המדה אך לא במרד‬
‫ס י ק ז • •■‬ ‫‪'1‬‬ ‫ולא במעל משיתי‪ .‬זאת מ״ו‪ .‬ומקולמוסי‬
‫חי׳ ר״ה םא<ן״ו הנאץ הקלוזן גחל ‪.‬‬ ‫‪ ..‬יצאו דברים אלו כלתי כיוון‪’ .‬‬
‫סינן שעו אניס הוא אברהס אנוש‬ ‫ך ף ה י אגב ראיתי בבי׳ רב״א שהביא‬
‫‪ ran‬מלה״ה האנד״ק פפד’ם‪.‬‬ ‫משם תלמידי הריןן שעושים הכרא‬
‫ך ה י״ח ע״א בדיה כל באי עיצס פוגרץ‬ ‫‪.‬דעיקר קושיא־ הש״ס דלסה צילמתני הד‬
‫י לפניו כבני מרון‪ .‬לבאר העני!‬ ‫חרתי ‪ 1‬נו׳ הנוגה הוא על הנפילות כל‬
‫)לעיל ט״ז‪ (.‬ואדם נידק נר״י^וכי* מ י‬ ‫הגי תדמי ע״ס‪ .‬וע״ו עשה צריכות׳ הש״ם‬
‫יוסי אומר אדם נידון בכל יוסזכו׳‪.‬ו‪%‬י‬ ‫דאי אשמושינן אבידה משוס דליחא צמרה‬
‫נהן אומר אדם נידון בכל שעה פ ^ ‪ %‬ש‬ ‫בזדה‪ .‬אבל הגי תרתי איתגהו צמרייהו‬
‫מישראל כ״ז שהוא בא צפני הקב״ה!הדבק‬ ‫בזדייהו ולפי פי׳ זז איך קאמר אבל הני‬
‫בו ומתפלל לפניו בחמניניפ ולוננר חורה‬ ‫חרתי איסנהו למרייהו בהדייהו הא מהנפי׳‬
‫לשמה מיד הקניה עומד עלי‪ 1‬ומשגיח‬ ‫מר‪3‬ונ‪. 4‬לעיל אין הבעלים דהייגו‪,‬ליתא‬
 ‫תסאסף שנ‪1‬ד דעןשית‬
‫‪.‬רב ספא כלום דאמר שאניט״ב דכוכפלו‬
‫בו הצרות דהא קושיח המקשן היה בזמן‬
‫כבהמ״ק היה קיים דלא יתענו ולא ה ה‬
‫עדין כפילות הציות אפי׳ לפי׳ הסיד שבג׳‬
‫דאיא דהשלוחיס יוצאים בשביל שלא יתענו‬
‫דמאי איסורא יש אם יקדימו או יאחדו יום‬
‫א׳ גשלמא בכביל פורים ניחא דהא אסור‬
‫בתענית לפניהם ולאחריהם וא״כ יבואו‬
‫לידי קלקול שיתענו ביוס שאסור להתענו׳‬
‫הכא למה מצאיס‪ .‬ונראה ליישב על נכון‬
‫דעיישא לא מצי למידק דמתזקמא נזלה‬
‫כזמן שאין הבהמ״ק קייס דהוי מצינן למי׳‬
‫דהמחני׳ קאי אבזמן הבית וקא משיב נמי‬
‫הנך דהוי בחרבן כבית כאץ יוצאין גס‬
‫על אב מפני התענית דעכביו באמת אין‬
‫יוצאים‪ .‬ולפ*ז שפיר היה יכול המקשן להק׳‬
‫ונחשוב גמי אתמוז וטיח כמו שחשב הני‬
‫אעפ״י באינן יוצאין הואיל שהיו יוצאץ‬
‫מעיקרא א״כ נח‪:‬וב נמי תפזז ומכת אך‬
‫רש״י הוקשה לו הצכץ וליפזק נמי אתמוו‬
‫וטבת ולא מקשה ונחשוב נמי תמוז וטבת‬
‫וע״ב דהמקשה הוי סכר לפרובי הנורא‬
‫דחכזב פהיו יוצאים מאז פי׳ עכשיו יוצאי׳‬
‫דעיז מקשה וליפוק נמי אתמוז וגיבס ומנ״ל‬
‫הא דמתני׳ איילי בזמן מרבן הבית דמט׳‬
‫כאב ציכא למידק כלל די״ל כמ״ש דהחנא‬
‫חשיב מה פהיו יוצאים מעיקרא לזה טצרך‬
‫לפרש‪ -‬דהמקבה הוכיח כן מסיפא דאיירי‬
‫בכעת מינן־ הבית ושפיר מקכה ודוק‪.‬‬
‫בקולה מיתת צדיקים‪ .‬כבריפת ביס‬
‫אלקינו ובמדרש איכס אמר שקשה‬
‫סילוקן שלצדיקים יותה מחרבן ניהמ״ק;‬
‫ולכאורה סותר זא״ז אך דאיתא בישעיה‬
‫)גיז( הצדיק אבד ואין איש כס על לב‬
‫ואנשי מסד נאספים באין מבין כי מפני‬
‫הרעה גאסן^ הצדיק וכבר אמרו ני קמאי‬
‫וקמאי‪ ,‬ונ״ל דאיתא בזוהר שמות )בזוהר‬
‫קטן דן‪ 5‬י׳( מפני תרי מילין מתוצדיקיא‬
‫מד מפני רעות רבעי הדור ומד דמזי‬
‫קב״ה לסופו למחטי סליק להס קודם זמנן‬
‫כדי‪.‬שלא ליחו לידי חטאה יט״ש ‪ ,‬אך‬
‫לרלוס■ פיליו בכל פדדו־ וצרציו כמ״ש‬
‫*)חהליס קכ״א( ה׳ צלך על יד יסינך בכפו‬
‫בהולך עס ה׳ כך הוא ית׳ רולך פמו ‪.‬‬
‫וגברטס)דן* כ׳‪ (.‬קמאי הוי חסרי נפבייהו‬
‫אקדוכח מ ם‪ .‬לזס נענה להס חכף‪ ,‬ויש‬
‫'שמחבכץ ככל רגע בהאיך אנפץ יקום‬
‫קדם מלכא כמ״ש )תלים גי״ז( בזיתי ה׳‬
‫לנגדי תמיד‪ .‬ויש מהם ככל יום‪ ,‬ויש‬
‫מחעוררין בימי התעוררות הרחמים שכה‬
‫זר״ח זי■ ע‪ .‬וכן למעלה במלאניס יש מהם‬
‫־ אומרים בירה בכל יוס זמלס יש פ״א‬
‫בבנה‪ ,‬ובי״ה הוא יומא דדינא פל כל‬
‫באי פולס‪ ,‬אבל אותן האנשים שעמשבין‬
‫איו ה׳ בכל יום‪ ,‬אוי הס נידוגץ בכל יום‬
‫וכן צהדנקיס בו בכל בעה‪ ,‬וזה הוא פיקד‬
‫'הכליה האדם לעמוד בכל יום לפני ה׳‪.‬‬
‫וזהו תקעו נחידש כופר בכסא ליום חגנו‬
‫׳ צי מק ליבראל י‪:‬וא מבפע לאלקי יעקב‪,‬‬
‫ירצה ליבראל בעומדים לפניו בכל יום‬
‫ושעה‪ ,‬אז הכופר בתוקפים בר״ה הוא רק‬
‫מק כמו כאד מצית‪ ,‬אבל לשאר העם הנק׳‬
‫צכס יעקב אז השופר מרמז פל יומא‬
‫דדינא‪.‬‬ ‫'‬
‫ט ״ ב דא״ר חנא בד ניזנה מאי דכתיב‬
‫^ כה אמר ה׳ צ‪:‬אות צום הרביעי‬
‫וצום החמישי וכו׳ פירש״י ז׳ל דכזלהו ימי‬
‫חעגיח גיגהו בזה״ז כאין בית המקדב קייס‬
‫ומתני׳ בזה״זקמיירי מדקתגי וכבכמהדש‬
‫קייס ונו׳‪ .‬מקשין דהיפוק ליה מרישא‬
‫לקחני על אב מפני התענית‪ ,‬וא״כמוכח‬
‫דעיירי בומן;באין גיהמ״ק קייס דאל״כ צא‬
‫ה מי מתענים כלל‪ .‬ולכאורה ייל דמרישא‬
‫אי אפשר להוכיח משום די״ל דמחני׳מיירי‬
‫לעולם בזמן בבהמ״ק קייס והא דהכצימי'‬
‫יוצאים פל אג מפני התענית היינו באז‬
‫לא יתענה ונדאמר בנמר׳ בשעת בלום‬
‫שמחה ובבין‪ .‬והמקשה דפריך וליפקו גפי‬
‫‪ ,‬אתעוז‪-‬וגי‪,‬בת היינו בזמן הבית שהיה להם‬
‫או לבבו] וצבמחהכלא יתענו ולכך הוכרח‬
‫יש״י צהוכיס‪.‬מסיפא דמיירי בזמן שאין‬
‫גהמ״ק קיים אלא דקשה דלפ״ו לא־יחי׳ן‬
 ‫חוברת א‬
‫נתקשו שס רש״י ותום׳‪.‬דמאי ‪ -‬מעס הוא‬
‫זה שבהן השלוחין יוצאין דהא ולאי לא‬
‫מהאי‪.‬עעמא מחללין שבח‪ ,‬ונדחק שס‬
‫רש״י דהוא רק סעד לדבר דהילכן סביבי‬
‫ונראה לחרן דאתי לאורויי לן דינא בזה‬
‫שאמר שבהן השלוחין‪ ,‬יוצאין וכו׳ דהנה‬
‫לקמן‪) .‬דף כיב‪ (:‬איחא במשנה מי שראה‬
‫אח החלב ואינו יכול להלוך מוליכי^אותו‬
‫על‪,‬החמור וכו׳ מיזללק את השבת ויוצאין‬
‫לפדות ;החדש וכו׳ ‪ .‬ויש לדקדק דהא‬
‫כמה משניות איתא קידס לזה שמחללין‬
‫שיח על עדות החדש כמשנס על שגי‬
‫תרשים מחללין את השבת וכו׳ וכשהיה‬
‫בית כמקדש קייס מחללין אף על נולן כו׳‬
‫ובין שנראה בעליל מחללין עליו את השבת‬
‫כו׳ ומי שאינו יכול צהלוך וכו׳ וא״כ צמה‬
‫קחני עוד מחללין את השבח ויוצאין לעדו׳‬
‫החדש דמאי בעי צרבות ‪ .‬בזה עוד‪ .‬הן‬
‫אמת דהתו׳ פס הרגישו בזה דאתילרמת‬
‫פמחללין את השבת על הכרת עדיס ג״כ‬
‫וכאשר אבאר‪ ,‬לקמן בע^ה אך לולי דבריהם‬
‫העתי אומר דאתי לאשמועי׳ רבות׳ גדולה ״‬
‫מה‪.‬בלא נשמע מכל משנות הקורמין ‪.‬‬
‫‪-‬דהנה כל המשניות כל חילול שבח על‬
‫החדש כדי בלא יעשו אח הראוי להיות‬
‫חסר מלא שלא כדין כמ״ב‪ .‬רש״י‪ .‬ולקמן‬
‫)לףכ׳‪ (:‬איחא כלח ר׳ דרא צריך שיהא‬
‫לילה ויום מן החדב וטרב״י שאם נראית‬
‫הלבנה הישנה ערבית של יוס משחשיכה‬
‫יום‪.‬כ״ט שוב אין מקדש ין החלש ביום‪.‬‬
‫בלשים בצריך שיהיה הלילה‪ .‬והיום מן‬
‫החדש והוא סדאורייסא כמ״ש החוס׳ שס ‪.‬‬
‫אלא דלהתוס׳ שס אפשל דחראה החדשה‬
‫באותו‪ .‬יוס ‪ .‬ואפיה אין מקדשיו ולרש״י‬
‫אי אפשר שתראה החדשה באותו יוס‪.‬דכ״ד‬
‫שעי מיבסא סיהרא רק־דנפקא מינה שאס‪.,‬‬
‫הוצרכו לקדש החדש לצורך אס‪,‬גראמז‪.‬‬
‫הלבנה הישגה ליל שלשים אז אסור לקדש'‬
‫החדש לצורך וצריך לעבי אוהו וזהו מן‬
‫התורה וכן איחא לקמן )דף כ״ה( ברני‬
‫חי‪.‬יא‪.‬דחזי לסיהרא ישנה ו ט׳ אמר בליל‬
‫בחסידים כתוב ‪) .‬שיא ב׳( רגלי מסידיו‬
‫יכמור דצא■ אתו לידי חעאזי וו״פ ה^דיק‬
‫אבד ואין איש סס על לב ‪.‬דסברי ד>כך‬
‫הוא מח כלי בלא יבוא לילי חעא דגלוי‬
‫וידוע לפני הקב״ה לסופו למחסי ומסלק‬
‫להו תודס ‪ . wjm‬ולכן אמר ואנשי ססל‬
‫כאספיס לאמאי מתו הס כיון דרגלי חסידיו‬
‫ישפוי באין מבין כי מפני‪.‬הרעה היינו‬
‫רעות הדור נאסף הצדיק בודאי משום‬
‫פעס זה נאסןן הצדיק‪. .‬ו‪.‬הנה כאן‪.‬אמר‬
‫על אופן ה ל שאז הוא כוה עס סליפת‬
‫בית חלקינו שנשרף מפגי ‪ .‬שהתחיל מלול‬
‫בית אלקינו ע״י צלם בהיכל והיה זה‬
‫לתועלת‪ .‬אבל בם דיבר כשהוא על אופן‬
‫הא׳ אזי קשה יותר‪ .‬ודוק‪.‬‬
‫ף ת י״ע ע״ב בתוס' ד״ה אדר הסמוך‬
‫’ לניסן לעולס חסר חימא א*כ אמאי‬
‫ירצאין על ניסן מפני הפסח ומיהו לבסוף‬
‫מסקי׳ סיובתא ונו׳ ויש להקשות לנגע׳‬
‫מתיב רב נחמן על בני חדשים מסללין‬
‫את הבנת על ניסן ועל תשרי אא״ב זמנין‬
‫מלא זמנין חסר משיה ממללינן פירשיי‬
‫כדי סלא יעשו את הראוי להיות חסר‬
‫מצא שלא כדין‪ .‬אלא אי אמרח לעולם‬
‫חסר אמאי מחללין ומבני משוס דמצוס‬
‫לקדש על הראי׳‪ ,‬עוד מקש׳ ממתני׳ דלקמן‬
‫כשהמקדש קייס וכו׳ מדכולהו לאו משוס‬
‫דסצוה לקדש על הראיו׳ ט׳ דאינה קושי׳‬
‫חזקה כ״כ דאמאי לא מקשה ממחני׳ דידן‬
‫דקיימא בה‪ .‬ונראה לתרץ תמיהת התוס‪/‬‬
‫דלקמן בגמ׳ מקשה על ר׳ יהושע בן לוי‬
‫איני והא שלח לי׳ ריי מאיימין על העדי׳ של‬
‫החדש שלא נראה בזמני לקדשו אמר אביי‬
‫לא קביא הא בניסן ותשרי הא בשאר ירחי‬
‫ופי׳ התוס׳ בניסן ותשרי מקדשק לצורך‬
‫בבאר ירחי לא‪ .‬ויש מפרשי איפכא בפאר‬
‫ירחי מקדשין לצורך ובניסן וחבלי אין‬
‫מקדשין לצורך ונופי׳ יש להוכיח כהך‬
‫דיעה לניסן ותשרי מקדשין לצורך ולא‬
‫שאר ירחי דלקמן )דף כיא( במשנה זו‬
‫דעל ב׳ חלשים מחללין את העבת ו ט׳‬
 ‫המאסף ענה חמ^טית‬
‫בשאר חדשים ‪-‬דבשצמא ניסן ותשרי‬ ‫סלביס בעזנא״לקדושי לך ולא מ^י׳ מחמת־‬
‫איכא צורך משום ירקא ומתי׳ יוס זיוס‬ ‫שנראיס הישנה ערכיח ולפ״ז י״ל דמת;י׳‬
‫ערכה אלא שאר חדשים מאי צורך איכא‪.‬‬ ‫דמחללק את השכח יוצאין לעמח החדש‬
‫ומתר־ץ דאיתא בעיר ובין )‪7‬ןן ח;(לאס־׳ר‬ ‫אשי לאסמועי' דבר חדש דמקודס לא רק‬
‫לעשות יותר משמונה עיבורים‪ .‬ולפי זה‬ ‫דמחנלין השבת כדי בלא יעשו את הראוי־‬
‫ליכא למימר כלל דבמשנה דמחללין שבת‬ ‫להיית חסר מלא שלא כדין ואשי כאן‬
‫ויוצאין לעדות החדש אתי לאשמו׳ דמחללין‬ ‫לאשמועיגן גהך גוונא היכי שידעי׳ שיהי׳‬
‫על הלבנה הישנה כדי פלא יקדשו החודש‬ ‫החדש מסר שצריך לקדש החודש לצורך‬
‫לצורך ויעשו אותו הסר כנ״ל דהא אין‬ ‫באותו הפעם ויש כאן עדים שיאו הלכל‬
‫מקדשין לצורך רק שאר חדשים‪.‬‬ ‫הישנה ערביה דהיינו ליל ל׳ ואם ראו‬
‫הלבנה הישנה ערביה אז אשור מן התור׳‬
‫הל יוסף נטהר״א ז״׳ל אבר״ק סעראצק‪,‬‬ ‫לקדש החודש לצורך כנ״ל‪ .‬וא״ב או איפכא‬
‫מחללין שבה להעיד על הלבנה הישנה‬
‫שיהיה החודש מלא יעשו אותו חסד שלא‬
‫ס^מן ח‬ ‫בדין ואן« שיבא יוס ערבה בשבת או באר‬
‫דבר לא מהני מאחר שזה הוא ‪ .‬מדאויי׳‬
‫ארם צונא יע״א‬ ‫שצריך צילה ויום מן החודש ואם לא‬
‫לכבוד הרב עורך ‪,‬המאסף״ כלום‪.‬‬ ‫יבואו בשבת אז יהקייס החודש חסר דאחס‬
‫בה׳ כופר ה״א ס״א הלכה‬ ‫הלח״ט‬ ‫א(‬ ‫אפי' שוגגין אבל מהחלה צריך לחלל שבח‬
‫לתמוה מל מרן ז״ל במ״ש‬ ‫שלא ועשו שלא כדין וא״כ קמ״ל המתני׳‬
‫נב״י ובכ״מ להוכיח די בינו קפיד נס‬ ‫דכמו בממללין שבת בלא יעשו את החדש‬
‫אכפלף ע״ש‪ .‬ובאמת דברי מרן נכונים‬ ‫הראוי להיות מסי מלא שלא כדי^ ה״נ‬
‫מאד ואין כל קושי‪ ,‬דכינתו להכריח‬ ‫ממללין על החדש הראוי להיות מלא בלא‬
‫דסהס ‪,‬זכרים״ כפופים כפייש״י במשנה‬ ‫יעבו אוחו מסר שלא כדין והיינו בנוונא‬
‫)וממילא רגינו שכתב ‪,‬קרן הכבש״ כהוא‬ ‫הניל‪ .‬ומחללין שבת כדי שיהא החדש בזמן‬
‫פי׳ של זכרים דאמר התנא קפיד נס‬ ‫הראוי ‪.‬להיות ואתי שפיר נעי הא דחני‬
‫אכפוף( מדמוקי הש״ס רבי לוי דנקכי‬ ‫מחללין שבת ויוצאין לעדות החודש דמשמע‬
‫‪,‬כפופיס״ כר״י דנקע זכרים‪ ,‬ואס זכרים‬ ‫זו גופה לא עדות החדש הוא כך יש צו׳‬
‫כולל נס צא כפוף‪ ,‬א״כ רבי לוי דסובר‬ ‫וא״כ לל דזו אתי המש' יאשונ׳ לאשמו׳‬
‫רק כפופים יהיה סותר לר״י דאין לומר‬ ‫שלא יעשה כנ״ל ותני שבק פבלומין יוצאין‬
‫דפובר נר״י ולאו דוקא נקט כסופי‪ /‬דלו‬ ‫להא דפמללין שבת בו׳ דחילול‪ .‬שבש לא‬
‫סובר כר׳׳י לא כו״ל למשבק ליסנא דזכיי׳‬ ‫נאמר« רק שמקרב יציאת השלוחים דהיינו‬
‫וכו׳ אלא ודאי דפתס זכריס כפופים לכן‬ ‫שיהיה החודש‪ .‬ביום אחד ושלשים ושבהן‬
‫א״ס רבי לוי כל״‪/‬‬ ‫השלוחין כו׳ הוא תימן לדבר לבאיזה חדש‬
‫רבי לוי מלשון התנא ללמדנו‬ ‫ושנה‬ ‫ממללין כנ״ל ואם ירצה הבעל לין לחלק‬
‫דסתס זכרים כפופים‪ ,‬ועיקר‬ ‫דבאמת‪ :‬ממלליןג״כ כדי שיהא החודש מלא‬
‫קפידת התנא אכפוף‪ ,‬גס לא‪ .‬כר‪,‬ט ר׳ לוי‬ ‫כנ׳ל ‪-‬יהיה כן‪ .‬ולפ״ז מונח כסברא ראשו׳‬
‫‪,‬זכרים כפופים' כהברייחא ללמדנו‪,‬דזכרי׳‬ ‫שהוא דעת רב״י דלפי היש מפרשי׳ לניסן‬
‫הוא רק צמצוה מן המובחר‪ ,‬אבל לא‬ ‫זחשלי‪ .‬אין מקדשין לצורך ושאר חדשים‬
‫לעכובא אף לכחחצה )כמ״ם העור סי׳‬ ‫הוא דמקלשין לצורך לא שייך זה התירוז‬
‫חקפ״ו( לכן נקט כפופיס שהם לענובא‬ ‫דהנה רש״י ז״ל מעיש דמה צורך שיץ‬
 ‫הוברת א‬
‫רק אם יש ־הונאה ‪:‬‬
‫ו מ א י דדייק לקמן ס״ט ממשנתנו דרובא‬
‫טעו‪ ,‬הוא דאם בעלמא לא טעו‬
‫אין לט לומד גס במשנתנו דטעו הנם‬
‫שיש הוכחה‪ .‬ועיין היטב בתיס׳ לקמן‬
‫’מ״א ע״ב ד״ה שזה יודע‪.‬‬
‫ע״ב תו׳ ד״ה מדהוה ליס וכו׳‬ ‫ג(‬
‫צאו דוקא וכו׳ כונתם דלאו דוקא‬
‫נקע הש״ס בזה״ל דרוש תדרוש רק הכו׳‬
‫דלנתוב דרוש )או חקור( שני פעמי׳ דא״כ‬
‫כלשון הש״ס הו״לד׳ אפי׳ הוה כתוב)יק‬
‫ב׳ וחקרת( דרוש תדרוש‪ ,‬אעפי״כ משמע‬
‫ד׳ מדלא כתיב דרוש דרוש או תדרוש‬
‫תדרוש ונכון‪ .‬ולא כפילו׳ מהר״ם דהגיה‬
‫‪,‬ואפילו״ נם לשון ‪,‬הוה כתוב״ לא מתיפב‬
‫לפי דבריו‪,‬ולשון‪,‬לאו לוקא״ אינו מדוקדק‪.‬‬
‫במהרש״א וז״ל לאכתי תקשי‬ ‫ד(‬
‫לא לכתוב וחקרת ולכתוב דרוש‬
‫׳דרוש נ״כ לא זכיתי להבין לזה ודאי לא‬
‫נוכל להקפות‪ ,‬דמלוע יכתוב הש׳ ‪c m‬‬
‫חמורת וחקרת ? אולם קו׳ מסרס״ל ז״ל‬
‫דלימא להש״ס מק׳ דלכתוב דרוש תדרוש‬
‫לבד ויקצר המקרא‪ ,‬דלז משמע ג׳ ולא‬
‫׳יצטרך עוד לכתוב וחקרת היטב דכן דלן‬
‫־המקרא כמו המצא תמצא‪ ,‬וראית מהרש״ל‬
‫סהש״ס דלא אמר ודרשו הרי' זמני הוא‪,‬‬
‫דאלו אמר בן‪ ,‬אז לא הוה ק׳ קו׳ הש״נן‬
‫בשלמא וכו׳ א״כ מדקדק הש״ס ואמר ‪:‬‬
‫ודרשו וחקרו מובן‪ ,‬דבאמת ניחא לן לזכור‬
‫שניהם דריכה וחקירה‪ ,‬א״כ לא נוכל לו׳‬
‫־שוב דקי׳ הש״ס‪ :‬לכתוב דרוש תדרוש‬
‫ויקצר‪ ,‬דמאי קו׳ ‪ f‬הלא ניחא ליס‪ .‬צמקר׳‬
‫לזכור שניהם דרישה וחקירה‪ .‬וזה נכץ‪.‬‬
‫*ו בז ח נסתרו דברי היבין שמועה ושער‬
‫ד׳ פ״ב אחר כלל ק*כ( נמיש לפר׳‬
‫־תו׳ דב״ק דמקשיס דיאמר הש״ס‪, :‬היפבי‬
‫■יתרה לגמרי מדצא כתיב דרוש תדרוש ‪,‬‬
‫־דזה ל״ק דסוכס מהש״ס דהחפ׳ן לזכור‬
‫דרישה וחקירה כמ*ש‪.‬‬ ‫■‬
‫‪ .‬לצא יש הוכחה דמעי‪ ,‬דמנ״ל לומל מ ס‬
‫ישעיה דיץ‪.‬‬ ‫•צהק‬ ‫‪.‬‬
‫■אף בדעכד לס׳ רגיכו‪■ ^ .‬‬
‫ו ^ ו ד הוכיח מר״ן דסתס זכריס כעופים‬
‫מהברייתא דר״י בעצמו ס״ל דצריך‬ ‫^‬
‫כפופים‪ ,‬וא*כ ממדניס לומר להא התנא‬
‫במבנה זכרים לבד ד סתם זכייס כפופים‪.‬‬
‫ס נ ה ד ר י ן דף מ׳ ע״א במהרש״א‬
‫י ד״ה בפירב״י ד״ה באיזה‬
‫יום‪ ,‬איל בבת אחת ונו׳ כיון באין; כאן‬
‫מי במעי־ על מעכה כזה שנעשה בג׳‬
‫עכ״ל‪ .‬לעד״ן ד בזה לא נדמו דירי מהרב״ל‬
‫דאם אמנם דאין יכולים לו׳ טעינו במה‬
‫שאמרנו בבני והוא בשלישי בעת בבאים‬
‫לקיים עדותם‪ ,‬דאז אנחנו לא נוכל להחלי׳‬
‫דהמעבה היה בבליבי ונקיים עדותם כיון‬
‫כאין כאן מי שמעיד המעשה הזה שנעשה‬
‫בשלישי אין לנו לברוא עדות חדשה‪ ,‬אבל‬
‫מדוע לא יוכלו לומר‪ .‬מעינו בעבור פלא‬
‫יוזמו‪ ,‬הנה‪ ,‬יובא דאינשי טעו^ בענורא‬
‫דירחא )לקמן ס״גי( ואיך נעשס זוממים‬
‫במה בנאמר דלא טעו ננד הרוב‪ ,‬ובודאי‬
‫יש לגו לומר דטטו ולא נזימם‪ ,‬וא'כ גס‬
‫טדוחס בטלה דאי אתה יכול להזימהזכמ״ש‬
‫מהרש״ל‪ .‬ובהדיא אמר הב״ס כן‪.‬בפסחים‬
‫י״ב ע״א ואי אמרת‪.‬טעי אינש כולי ה‪/ 6‬‬
‫מקירות■ דאיזו בעה עדות שאי אתה יכול‬
‫להזימה דאמרי מטעא טעינן‪.‬‬
‫א ב ל בזה יש לדחית דברי מהדש״ל ז״ל‬
‫דגם שאמרנו בעלמא רוב טעק‬
‫בזה שבאים להעיד בדיני נפשות אמרינן‬
‫רוב לא טעו‪ ,‬דמאתר שיאים להעיד על‬
‫דבר חמור כזה דייקי היטב בתסלה‪ .‬וא״כ‬
‫שוב לא טעו )כמו בסוף החודש( ואחד‬
‫־ אומר בב׳ וא׳ אומר בג׳ למשנתנו דאמרי׳‬
‫טעק שם יש הוכחה דטעק שהרי הם‬
‫מכוונים בימי השבוע‪ ,‬וא‪-‬כ;אין בנו כח‬
‫עוד לומר דלא טעה אחד מהם‪ ,‬׳והוא‬
‫סוחר חברו וגם את עצמו‪ .‬כיון לרו בא טעו‬
‫געלמא‪ ,‬ודאי הנז׳ טעה כמו הס‪ ,‬אבל‬
‫בגלון סהרש״ל יש לנו לומר ללא מעו אמר‬
‫•כזהיאמריגן טעו‪ ,‬דילמא לא אמלינןטעו‬
 ‫;חטאסף ^נהחפ‪/‬טית‬
‫להניא ראיה מהש״ס’ ליכול להפסי׳ זלענז׳‬
‫נק״ב ובר׳ מדפליגי דוקא בחפ׳ י״ח ש״מ‬
‫'דבק״ש ובר׳ יכול להפסיק ולענות ואפילו‬
‫עוסק בשבחו ש״מ כלא יהא כבוד בו״ד‬
‫עדיף‪ ,‬ומאחר שנפסקה הלכה כמ״ד דיטל‬
‫'להפסיק מטעם שלא יהא כבוד בו״ד עדיף‬
‫א״כ נילף מינה ג״כ דאפי׳ לקדוכות אלו‬
‫חייב להפסיק ולענות ואפילו שהוא עוסק‬
‫בשבחו ש״מ שלא יהיה כמד בו״ד עדיף‬
‫וראיה וכו׳ ‪:‬‬
‫נ״כ‬ ‫ק״ס ' ב׳ י״ב א״כ‬
‫־ כ א' מהרי״א ז׳׳ל נמחק‬
‫דשמע‬ ‫ג ב׳־ דמשמע‬
‫דשמ׳‬ ‫יב משמ׳‬
‫במקו״א משום‬ ‫כא במקו ״א‬
‫וברכו‬ ‫כ״ח וברכו׳‬ ‫‪.‬‬
‫לקיש‬ ‫קס״א ל נ׳ דק״ל‬
‫קס״ב א׳ ב׳ ^ל לומר׳ ז״ל שהעתיק‬
‫בס׳ קס״נ לברי מור״ס ז״ל שכהב וז״ל‬
‫נחפשט המנהג לו׳ קדו׳ דיוצד ביחיד‪.‬בצי‬
‫ניגון ולא העתיק דברי מרן לומר וכו׳‬
‫אוכיח‬ ‫ב׳ ט׳ הוכיח‬
‫כמ״ס‬ ‫קס״ח ג׳ כ״ה כמ״ש‬
‫כמ״ס‬ ‫ל״ח כמ״ש‬
‫לעתו‬ ‫ד י״ח דעו‬
‫באין‬
‫‪,‬‬ ‫קס״ט א׳ ז׳ שהין‬
‫מ״א משם למד מרן ‪-‬ז״ל וכז׳‬
‫וכן רחיתי' להרב הפרישה ז״ל שפירש כן‬
‫דברי הרבביא ז״ל לדעת מרן ז״ל בתוס׳‬
‫ביאור סו״דהרשב״א ז״ל כמיש וכ״ש וכז׳‬
‫וכן פי׳ הרב מאמר ז״ל יע״ש‪ .‬והן כעס‬
‫הדרי בי' מזה ואגב טרדאי לא לקדקתי‬
‫בלברי ׳מרןז״ל בשה״ט בכ׳ כטעם לפי‬
‫שאין הקדושות שוות ונראה דה״ה וכו׳‬
‫עכ״ל לשיט דמרן ז״ל סמך אהאי טעמא‬
‫דאץ הקדושות שוות ולא סמך אטעם הא׳‬
‫שכתב הרפב״א ז״ל ואפ״ס אמר לה מר‬
‫דה״ה אס היה הצבור בקדושה דכתר לא‬
‫יענה עמהס וא״כ נסתרה דרכי בכל מ״ש‬
‫ליישב דעת מרן ז״צ ותמהני שאיך הרב‬
‫•הפרישה והמאמר ז״ל לא המישו מדברי‬
‫סימן ט‬
‫אים‪.‬גינא חזש מנחה ממ״נו‬
‫‪r‬״ ‪i‬‬ ‫־העןמטות בתיקונים ב״הטאסף״‬
‫דף טמוד &ורה; עעוח חיקון‬
‫■‬ ‫קנ״ג‬ ‫ק ל ע א י״ד קנ״ה‬
‫נ״כ‬ ‫‪ ; , .‬י״ס א״ג‬
‫מס‬ ‫\ ־ כ״ד ‪or‬‬
‫מעוג״־'‬ ‫^ ב י ד׳ מעיר‬
‫‪ - .,‬כ״א האומרים הבו״ג דס״ל‬
‫בכ״מ‬ ‫כ״מ בכ״ע‬
‫ג ז׳ לזה ואין לזה ועי׳ אסע״ו‬
‫עי׳ פ״ה פ״‪:‬ג דב׳ והא׳ עיקר יע״ש ואין ונו'‬
‫קזוסוה אלו‬ ‫ד׳ ג׳ קדושות‬
‫ס׳ אלז די״ס אלו לקדו׳ די״ס‬
‫נמחק‬ ‫ומ״ס‬
‫י״א היא דאינה היא ומ״ס דאע׳‬
‫ל״טובר׳ לא ־ ובר׳ עוסק דלא‬ ‫‪.‬‬
‫שענייה‬ ‫קס א׳ ‪ ' 0‬שענין‬
‫כיובא‬ ‫ע' טובה‬ ‫‪.‬‬
‫ה‪5‬בור מקדשי׳‬ ‫‪■ .‬י״ז הצבור‬
‫״ *״מ ושאמו״ל‪ .‬וכ״ז לס׳ העוסק‬
‫שדקדק ‪ p‬מדברי הרי״ו ז״ל אבל לדידי‬
‫קדושות אלו טדיפי מאמן לפי באמן אינו‬
‫אלא שבח בהוא‘אל סלך נאמן וכמ״ש מרן‬
‫גב׳י ריש סי׳ נ״א ובהגהת הלבוש ז״לשם‬
‫אכן דןדופוס ^אלו במזכיריס הצמר קק״ק‬
‫הוי בכלל שאלת שלום ואם לא יענה עמהם‬
‫יהיסיקיויזצןול כבו״ש א״כ יכול להפסיק‬
‫ולענית גקזס ובר׳ ולא מיקרי הפסק ול״ז‬
‫‘לפניית אמן לגרנות ד מ ם דהיא סמירא‬
‫אין* כה קדו׳ אלא ברכה‪ .‬ולפ״ז אין אתה‬
‫יכו״ל בפשיטות דלמ״ד יחיד אומרה אינו‬
‫'מפסיק ' וכו׳ וכמ״ש‪- .‬והרי״ו הוצרך למעט‬
‫פניית אמן‪ .‬ועוד ייל דה״ט שכתב הרי״ו‬
‫‪.‬ז״ל לא בא למעט קדושות יוצר ודסדרא‬
‫אלא כוונתו להוציא מדעת הסובלים שאין‬
‫להפסיק לעציית קדיש וקדושה דדוקא‬
‫בשאלת שלום התירו אצל לא היכא שעוסק‬
‫בשבחו ס״מ דכמ״ש*הטור ז״ל לזה הוצרך‬
‫יי א‬ ‫^ הוברת ’ א‬
‫סיד לומר דאפילו שהיא סיפו׳ל יכול‬
‫להפסיק ולענות וכמים במאסךשסבע״נ‪.‬‬
‫לכך הוצרך ללמדנו לאינו מפסיק ואפילו‬
‫שהוא כמקים קלוש׳ לפי שאץ הה לוטות‬
‫שוות וכו׳ והיותר נ״ל דמ״ש ברפוס וכיש‬
‫צ״ל וכמ״ש וכמש״ש גמאסך‪ .‬והשתא איש‬
‫לעיקר טעמא שאץ הקלו׳ שווה ר״ל שאץ‬
‫הנוסחאות שוות ונלמד מינה ג'כ לקדוש׳‬
‫לכתר וכאמור לעיל והשתא לברי הרשביא‬
‫איש וגס לברי מרן ודוק היטב בזה‪.‬‬
‫וכיש לפי‬ ‫י״ע על זה‬ ‫קס״ח א‬
‫שהביא לנו הרב מהלי״א יציו בס׳ הבהיר‬
‫פני״ץ חיה בדר׳ משס הרב טהרת המים‬
‫זיל לסברא שמביא מרן‪,‬בב״יוהשמיטה‬
‫בשיע לחזר בו מרן אע״ג שלא הביא בביי‬
‫שוס פלוגתא בזה מ״מ מדהשמיטה בשיט‬
‫‪1‬צא פשקה וכו׳ ולפיו כיון לרבו הסוברי'‬
‫בדעת מרן ז״ל לכל שהשמיטה‪ .‬בשיט‬
‫אמרינן ולאי לחזר בו וכו׳ עכ״ל ואס כן‬
‫ה״נ בעניית אישיר להניא פצונתא בג״י‬
‫ומהרי״אז״ל הכריע דשואתיע ובשהיטצא‬
‫גילה לנו לעתו עד היכן חייב לענות ולא‬
‫כתב מזה כלום והשמיט עיקר הדין א״כ‬
‫י״ל לחזר מ ממ״ש כב״י משם מהרי״א‬
‫ואפשיל לס״ל למרן ליכול להפסיק ולפנות‬
‫כיח תיבות או אפשר דס״ל דאינו‪ .‬מייב‬
‫לענות כ״א עד יתברך אפי׳ במקום לליכא‬
‫הפסקה‪ .‬וחוך‪ .‬מזה הרי מצאנו ראינו‬
‫ב^המאסך׳ שיג סי׳ ליז דג׳ המה מטיבי‬
‫רבני זמננו דעלו בהסכמה שבזמן הזה‬
‫שנגלו חעלומוס דברי האר״י שחייב לענות‬
‫כיח תיבות שאפי׳ נק״ש וכר׳ חייב להפסי׳‬
‫ולענות כ״ח חיבוק כיע'ש‪ ,‬א;כ הרי לא‬
‫קייל כהאי כללא לכייל לן מהרייא זיל‬
‫וא'כ גס למיד וכו׳‪• ; .‬׳‬
‫קס״ט ד א׳ בחיבורו אלא בחיבורו‬
‫בתשו׳‬ ‫ולא היו אומרים אותה כפי‬
‫אלא וכו' ‪:‬‬
‫שהעתיק דברי‬ ‫קיע ג א זיל‬
‫מרן בשתס והשמיט דברי יש מי׳ש וכן ס׳‬
‫גיח סוכל זיל וכו׳ ‪.‬‬
‫מין ז״ל צש״ע שכ׳ פעמא'לפי שאין הקלו׳‬
‫שוות ונו׳ וע״צ הרוחק י״ל לדפתס ז״ל‬
‫כמ״ש מרן ז״ל ונראה דה״ה לקדו׳ לכתר‬
‫זנו׳ ר״ל ואפי׳ לא שייך פעמא לאין הקלו׳‬
‫שוות אפיה אי״ל לענות פמהס מפעם הא׳‬
‫בצ' הרשכ״א ז״ל‪ .‬ולפע״ד למדן ומור״ס‬
‫הפהו במושלם העעס משוס לאין הקלו׳‬
‫שיוה אפן מרן סגר לפי׳ אין הקלו׳ שוות‬
‫ר״ל שפל אחל עומר במקום א׳ ננלון‬
‫לאיירי ביה‪ ,‬השואל ולכך ס״ל למר״ז ללפ״ן‬
‫ה״ה לקלושה לכתר כיון שכל אמר עומל‬
‫במקו״א ואפילו שיהיו הנוסחאות שוות ‪.‬‬
‫והר״מ סובר לכונת לברי הרשכ״א אין‬
‫הקלופות שוות ר״ל כאין כנוסחאות שוות‬
‫שזה היפו״ד זכו׳ וא״נ קלופה לכתר ששוה‬
‫לנוסח קלו׳ לי״ח יכול לענות‪ .‬עיין באהיע‬
‫סקי׳ננודזק‪ .‬וצפענ׳ר לגיעס מר״ן משוס‬
‫להרשב״א אזיל לטעמיה רס״ל לקרושות‬
‫אלו צריכיס יו״ל ואין נאמרי׳ ביחיר משו׳‬
‫לשויס הס לקמשה לי״ח וכמ״ש בחשוב׳‬
‫סי׳ ז׳ ואינם סיפיל לכך הוכרח לפרש‬
‫דביי הרשב׳א מ״ש שאין הקלושו׳ שוות‬
‫ר״ל שאין התפלות שוות ר״ל שכ״א עומד‬
‫בתפלה אחח ואפילו שיהיה בנוסחא אחת‬
‫לא הותר‪,‬לו לפשוק לענות וא״כ נ״מ‬
‫לה״ה קדו׳ לכתר כיון שאץ עומלבתפי׳‬
‫מוסך עמהס אלא נתפי' ליוצר אינו יכול‬
‫לענות וכו׳‪ .‬ועיין ב^המאסך'בקדושת‬
‫האיץ סוסיי כיח מיש ידידנו כש״ת רש״ה‬
‫סייו ומכאן יש ללמוד דלעת מרן דהלכה‬
‫כי״א כתרא שהביא בסי׳ ניט שאין קדו׳‬
‫אלו נאמרים ביחיד שהרי סתם ^ הנא‬
‫כהרשב״א דכ^ל דאין לאמרין ביתיר ולכך‬
‫הוצרך לפרש ולא כפי׳ הר״מ וכמש״ל ‪.‬‬
‫וא״כ משיש מר; ן״ל ויש לחוש לדבריהם‬
‫וכו׳ הוא נפי׳ הרב הגדול הברשיש זיל‪.‬‬
‫ועוד שהרי הכא השוה לן קדושה לכתר‬
‫לקלו׳ לסלרא וכמו שקלו׳ לכתר צריך י׳‬
‫כך קל״ס צריך י'‪ .‬ומה שיש ל לחו׳ בדוחק‬
‫דהכא הו״א אך דקל״סהויא סיפו״ד הו״א‬
‫כיון דהימיז עומד במקום קדושה והוה‬
 ‫ה מ א ס ף שב‪ 1‬ז ה מ ש י ת‬
‫אילימא דלא מקנה בהו'כלל ישיב גאולתו‬
‫אמר רחמנא לרבות שו״כ ככסף‪ ,‬אצמא‬
‫לענין קניה נמי מרבינן שו״כ ככסן* וח״כ‬
‫נילף נזקין מיניה דלנבי קניה ל״ש למי׳‬
‫דדין הוא בנקל עליו בדי שלא יטמע‬
‫ואדרבא גבי קניה מסברא דכדי בלא‬
‫י״ל דוקא בכסן* וצא בשוה כסן* וא*כ‬
‫נמצא דנזקין וע״ע הוי ‪-‬ב׳ כתובין הבאין‬
‫כאחד‪ .‬וי״ל דעכ״ו לא מצינן למי׳ נזקין‬
‫מיניה די״ל דגני ע״ע כיון דדין הוא שנקל‬
‫לגבי פדיה כדי שלא יטמע מקלינן גמי‬
‫‪ .‬לגבי קניה לומר בו״כ ככסן* אן* דל״ש‬
‫האי טעמא כלל אבל גבי נזקק אימא לא‬
‫קמ״ל ולא כוו ב׳ כתובין כבאין כאמד ‪.‬‬
‫א ך קשה על הגאון הרש״ש שב׳ כמ״ש‬
‫״ התוס׳ בחח״ד דהא לקמן מנעי ליה‬
‫קרא ניי ע״ע לרבות שו״כ כנסן* כונתס‬
‫להא דלקמן יד״ח דמיני קיא גבי קניה‬
‫ולא כהמצין לדן* ט״ז ע״ש‪ .‬וא״כ קשה‬
‫מאי קא מתרצי התו׳ דלא הוו ב׳ כתובין‬
‫‪ :‬וכו׳ די״ל גבי ע״ע דין הוא בנקל כדי‬
‫כלא יטמע הא גבי קניה מאי כדי שלא‬
‫יטמע שייך‪ ,‬ולפי׳ עיקר התירו׳ חסר מן‬
‫הספר והכי כויל להתו׳ למי׳ כיין דנבי‬
‫ע״ע דין הוא שנקל לנבי פדיה מקלינן‬
‫נמי לגבי קנייה ועיין שס דן* נ׳ ע״ב‬
‫מנינא דסיפא למעוטי חליצה סד״א סיתי‬
‫בקיו מיבמה וכו׳ ואימא ה״נ א״ק ס״כ‬
‫ס״כ וא״ד אחר כרתה ע״כ‪ .‬והגאון רעק״א‬
‫ז״ל בקפר הכתבים בסי׳ יי״ט כתב משם‬
‫חתנו ר׳ אברהם שהק׳ ז״ל לאביי דלא‬
‫דריש המיעוט א״כ יקשה לדידיס שתהא‬
‫אשס‪ .‬יוצאה במליצה ע״כ ועיש צהגרעק״א‬
‫מה שחי׳ לקושיא זו ודבריו נכוניס‪ .‬ולי‬
‫הפעונן נצעיד לחיז יקושיחו מדא דבפשי׳‬
‫ייל דנס אביי דריש מיעוטא דס״ב למעט‬
‫אשס ממליצה אלא דקאמר דלמעט אשה‬
‫מכסן* בלא קרא גמי ממעטינן מסברה‬
‫דיאמרו כסן* וכו׳‪ .‬ושנית והוא דהנה‬
‫לקמן דן* י״ד אמרי׳ ותהא יבמה יוצאה‬
‫י בנע מק״ו דא״א שאינה יוצאה בחליצה‬
‫שחללה מההלה ־‬ ‫קע״א א ׳ ל‬
‫ב ב' מקום אפי׳ מקו׳ צא מקרי‬
‫ספסק ה״נ ופנייתו נפה הויא הפסקה‬
‫אפיס כיון דמי שכח ש״מ אפי׳ וכו׳ ‪.‬‬
‫אנן‬ ‫ז למאי‬
‫כספר‬ ‫ועיין‬ ‫צ יעיש‬
‫יריעות האהל הנד״ס מה שפי׳ דברי רשלא‬
‫שכוונתו צומר‬ ‫ביחיד‬ ‫ד א‬
‫שאין למחות במי שנוהג לו׳ קדו׳ נימיד‬
‫וכבר וכו׳‪.‬‬ ‫'‬
‫ואיש‬ ‫י י״ח ואין‬
‫ב פ ל י ש ה בחו״מ סי׳ רמ״ח סט״ו‬
‫כתב ‪, :‬אבל רבב״ס וכו׳‬
‫ומפרש להך דהכא כאומר נל נכסי״ אמנם‬
‫הרשב״ס )בנ״ב ס״ב( חלק בין נכסי לכל‬
‫נכסי‪ .‬אבל לא נוכל לומר דמפרש להך‬
‫דהכא ככל נכ ס‪ /‬מדא דהוא ו״ל לא נריס‬
‫הכא כל‪ .‬ועוד דיקשה עליו קו׳ התוס׳‬
‫דדן* ס״ב‪ ,‬דלמס לא חלק הש״ס בין נכסי‬
‫לכל נכסי כדמחלק בץ מגילטלי לכל‬
‫מטלטל‪ /‬אבל הנכון דרשב״ם יפרש להך‬
‫דהכא כמתנה‪.,‬כר'נ ‪ 5‬ס דמסלק בין נכסי‬
‫לכל ומפרש להא דפה במתנה‪ ,‬או בנכסאי‬
‫ככתוב נרכב״ס שלפנינו‪,‬נכסיי* בב׳ יודין‪.‬‬
‫מ אי ר נ ח מ ד‬
‫סי ק י‬ ‫׳‪, :‬‬
‫*סוי‬ ‫ילישלס‬
‫ב ס י ד ו ש מ דן* ל נתז׳ ד״ה בפרוטה‬
‫י וכו׳ אי נמי י״ל אי חני‬ ‫י‬
‫בעבד מיאדדין הוא שנקל מליו כדי שלא‬
‫יטמע נין העו״כ אבל בנןקין דליכא למי׳‬
‫הכי אימא לא ע״כ‪ .‬ולכאורה ק׳ הא לקמן‬
‫רד״ח אמרי׳ מכסן* מקנהו בכסן‪ £‬הוא‬
‫נקנה ואינו נקנה בת״ו האית״ו היכי למי‬
 ‫‪.‬חוברת א‬
‫דאי לאו ס״כ הו״א דהנעל אצמריך‪.‬מםוס‬
‫דהו״מ למעבד קיו מש״כ לא יבמה מש״כ‬
‫אלא נט מחליצה לאמר ומה מליצה שאינה‬
‫מוציא בש״כ מוציא ביבמה נט שמוציא‬
‫באשה א״ד שמוציא ביבמה דהפסא ל״ש‬
‫למסיך מה לש'כ שנקנית בשטר כיון דלא‬
‫ילפינן משיכ לנס זה אינו לא״כ גם טל‬
‫התו' קשה נמי הכי וע״כ צ״ל לפסיקא ליס‬
‫לחלמודא שוס סרכא האי ק״ו וכן כתב‬
‫הגאון מהרב״א לקמן על החוס' הכי פים‪,‬‬
‫וא״כ אף לאביי לא לריש מעוטה דס״כ‬
‫עכ״ז נמעט אשה מחליצה מקרא דהנעל‪.‬‬
‫א די קשה לקמן דף ה׳ לקאמר אביי‬
‫י ‪.‬למה שאין אשה יוצאה בכסף‬
‫מסברא דיאמרו כסף וכו' ורבה קאמר‬
‫מקרא דוכהב לה‪ ,‬ופריך הנמ'וריה״ג‬
‫דבעי וכתב לה לרבות כל דבר מגיל ופריך‬
‫מס״כ ורבנן ס״כ לדבר הכרת וריה׳ג‬
‫לבר הכרת מכרת כריתות ורבנן כרת‬
‫כריתות לא לריש ע״ש ק׳ אבייכמאןס״ל‪.‬‬
‫אי ס״ל כרבנן דריס״ג לספר ססירו' דברי'‬
‫בעלמא ולא דריש כרת כריתות ל״צ קלא‬
‫לוכתב דשאינה‪ .‬מתגרשת בכסף כבר נפקא‪,‬‬
‫ליה מסברא‪ .‬ליאמרו כסף וכו׳ ואי ס״צ‬
‫כריה״ג וקרא דוכתב צרבות כל דברס״כ'‬
‫למ״ל ולומר דס״ל כריה״ג‪ ,‬בחדא דספר‬
‫לאו ספירות לברים ובעי קרא דוכחב‬
‫לרכות ‪.‬כל לבר וכרבנן לריה׳ג בחדאדלא‬
‫דריש כרת כריתות ובעי ס״כ לדבר הכרת‬
‫זה ודאי דוחק‪.‬‬
‫להתוס' בעירוכין דף ט״ו ע״ב‬
‫וכגיטין דכ׳א פ״ב ובסיכה דכ״ד‬
‫פ׳ב ד״ה בכתיבה מתגרשת וכו' שכתבו‬
‫דאכיי דמיעט כסף מסברא ליאמרו כסף‬
‫וכו׳מ״מ דריש המיעוט דש״כ למעט לאין‪.‬‬
‫אשה יוצאה בחליצה ע״ש‪ .‬ולפ״ז שפיר‬
‫י״ל דס״ל הכל כריה״ג וקרא דוכתב לס‬
‫לרבות כל דבר וס״כ למעט אשה מחציצה׳‬
‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫וא״ש ודוק‪.‬‬
‫ו ב א מ ת קשה לפי״ז לר' אנרהש מתנו‬
‫של הגאון רפק״א ז״ל שכ'‬
‫ויוצאה נגע וא&יק‪ .‬הש״ה דא״ק הנעל ננגל‬
‫אין מיד אחריגא לא ע״כ‪ ,‬והכה עיכהא‬
‫דאצעריך קרא דהנעל היינו משוס דאיכא‬
‫ק״ו הא לא״ה לא הוה אצטריך מעוטה‬
‫דמה״ח לריוה‪ ,‬וא״כ אף דאריי לא לריב‬
‫מיעוטה דס״כ עכ״ז נמעט אשה מחליצה‬
‫מקרא דהכעל דאי אמרח כשלמא אץ‬
‫א‪:‬ה יוצאה כחליצה היינו דאצטריך קרא‬
‫דהנטל להו״מ למעיל ק״ו מאשה שאינה‬
‫יוצאה כמליצה ויוצאה מ ט אלא אי אמרח‬
‫אשה יוצאה בחליצה הנעל למה לי לשתוק‬
‫קרא מיניה כיון לניכא ק״ק וכ״ת אי לאו‬
‫ס״כ למעט אשה מחציצה מקרא להנעל‬
‫לא היינו ממעטין דהיינו אומייס לעולם‬
‫אבה יוצאה בחליצה והנעל אצטריך משוס‬
‫דהו״מ למעבד ק״ו ליבמה יוצאח כגט‬
‫מאמה העשרי ׳ שאינה יוצאת בחציצ׳ ויוצאה‬
‫בגט‪ ,‬זה אינ‪ /‬חדא לאס אשה יוצאת‬
‫כחליצה ה״נ היינו אומריס שאמה העברי'‬
‫נמי יוצאת בחליצה להקשה הכ^ו׳ לאחרת‬
‫ועוד לאמה העבריה גופא לא ידעינן‬
‫שאינה יוצאה בחליצה אלא משוס לאיכא‬
‫יוכיח מאשה ‪ .‬ומש״כ הא לא״ה הוה אמרי׳‬
‫שאמה העבריה יוצאת בחליצה מהאי ק״ו‬
‫דעביד הש״ס באשה מיבמה )עיין חוס׳‬
‫ל*ה ואץ לבר אמר כרתה( וגס אין לו'‬
‫דאי לאו ס״כ הו״א לאשה ץצאה בחליצה‬
‫והנמל אצטריך ^משוס להו״מ למעבד קיו‬
‫מש״כ שאינה יוצאה בחליצה ויוצאה בנט‬
‫דמש״כ גמי ליכא למילף דאיכא למפרך‬
‫מה לש״כ שיוצאת בכסןן משא״כ יבמה וכ״ח‬
‫אשה תוכיח שאינה יוצאת בכסן« ויוצאה‬
‫בגט )פי׳ ונמצא שאין יציאת כסן‪ £‬גורם‬
‫יציאת שטר( מ״מ איכא למפרך מה לש״כ‬
‫שנקנית בשטר ולכך יוצאת בשטר משא״כ‬
‫יבמה שאין שטר‪ .‬קונה ‪.‬בה רק ביאה ‪.‬‬
‫וכ״ת א״כ מאשת איש נמי ליכא למילןן‬
‫ואיך טביד הש״ס ק״ו מאשת איש ליבמה‬
‫יוצאת גגפהא כבר הקשו התו' דיה ותהא‬
‫יבמה הכי וחי' להש״ס עביד מיבם ויבמתו‬
‫שאינה נקנית בשטר ע״ש‪ .‬וגס אץ לומר‬
 ‫המאקע ענה המשיית‬
‫‪mt‬‬
‫עושים' הרף ביבמה שיוצאת בנט ט*כ‬ ‫לאביי'דלא וד ש המיעוט דפיכוכר איך‬
‫אשה אינה יוצאה בחליצה להכי כתי קר*‬ ‫נעלם מפנז דהרי המו®׳ הלוז כג׳ מקומו׳‬
‫דהנעל להירית המקום שנעשה הק״ו שלא‬ ‫הללו אשר מדגריהס מכואר שגס אניי‬
‫נעשה אותו ביבמה אלא באשת איש וא*כ‬ ‫דריש המיעוט דס״כ למעט אש? ממליצה^‬
‫היינו אומרים שאשה יוצאת בחליצה להכ״י‬ ‫ואןן‪-‬שדברי התוס׳ צרוכיס ישוה דהלא גס‬
‫אצטדך קרא דס״כ לומר דאין אבה יוצאם־‬ ‫לההוס׳ כמי ק' כיון דאניי דייש המיעוט‬
‫בחליצ׳־ וכן אי כת‪ :‬ס״כ לא היינו ממענדן‬ ‫דס״כ למ״ל הסכרא דיאמרו נסן? וע'כ‬
‫יבמה מנט דהיינו אומרים דקרא דס״כ בא‬ ‫ציל דאביי הוצרך להאי סברא דיאמרר‬
‫להורות שלא נעשה הק״ו באשת איש רק‬ ‫כסןו כמיש הגאון רעק״א ז״ל על דברי‬
‫בעמה וא״כ שפיר צייני תיוייכו ס״כ‬ ‫התגו או ב מך הפשיטות אשר כהכתי לעיל‬
‫והנעל‪ ,‬ותירוץ דוגמא לזה תי׳ המ״ל בפ’ר‬ ‫ככו‪:‬ח אכיי הוא צומר דלמעט אשה מכסף‬
‫מהל׳ חוימ ה״א שכתב ליישב הכי ברייתא‬ ‫בלא קרא כמי סמעטינן מסברא דיאמרו‬
‫בח״כ פ׳ אמור וכן בפ״ט מהל׳ שמיטה‬ ‫כסף וכו׳ מ״מ לברי ר׳ אברהס בכ׳ ללא‬
‫ויובל הביא ברייתא בת״כ פ׳ בהר סיני‬ ‫וליש ■המיעוט מגומגמין מאד ‪.‬‬
‫וכתב דבהך ברייתא שייכא הקו׳ שהקשינו‬ ‫‪ | j ' 3 y‬נמצא שהתוס׳ ס״ל דאביי נמי‬
‫בבריי תא הקודמת וכו׳ והתירו׳ הוא כמו‬ ‫דר^יש המיעוט דס״כ למעט אשה‬ ‫‪-‬‬
‫בתירצנו לעיל ע״ש ‪.‬‬ ‫ממליצה‪ .‬ולכאו׳ קשה לכלכו למה לי ‪' 0‬כ‬
‫י ה ואין דבר אחד כרתה ‪.‬‬ ‫בתוס׳‬ ‫למעט'דאין אשה יוצאה בחליצה חיפוק לי׳‬
‫מיין עצמות יוסף וסנ״י בזה‬ ‫מהנעל’ דאס אשה יוצאה בחליצה הגעל‬
‫ודבריו דחוקין‪ .‬ונלעיד לישב דהחו׳ ס״צ‬ ‫למה צי הא בלא״א ליכא קיו כמש״ל‪,‬‬
‫כסברת הרמנין דס״ל דהאפה מוכרת את‬ ‫ונשצמא צריה״ג י״ל דעכ״פ כיון דס״כ‬
‫עצמה ]הכי״ד המ״ל בה״ע פ״א ה״א{ וא״ב‬ ‫אצמריך גמי למכתב למעט דאין אשה יוצאה‬
‫א״ש שקושית התוס׳ אס מכרה עצמה‬ ‫בכסף ממעטי' נמי חליצה מהתס אף‬
‫בנערותה שתהא יוצאה בחליצה ולדעתי יש‬ ‫דגפקאלן ממעל אלא לאביי דעיקר קרא‬
‫קצת סיוע לסברה הרמב״ן מדברי התום'‬ ‫דס״כ לא אתיא רק למעט אשה מחליצה‬
‫הלזו ועיין‪.‬‬ ‫ק׳ לישתוק קרא מיניה וכן נמי ק׳ איפכא‬
‫למיל קיא דהנפל דכיון דכתיב ספר כרי׳‬
‫‪ .‬ילסף מרדבי הלוי‬ ‫למפט אפה ממליצה עיכ יבמה אינה‬
‫יוצאה דאי •יוצאה בגט ס״כ למ״ל למעט‬
‫אשה ממליצס לישתוק קרא מיניה דמה״ח‬
‫לרבות ‪:‬‬
‫מפניג־קדושת החג לא הפפיק לנו‬ ‫ו ג ר א ד ך ל י לומי דאין זה קושיא ותרתי‬
‫׳■ ‪ -‬צר^כיס״כ והנעל דאי כתב קרא‬
‫הזמן להעלים את הפליגו הד' מהחוכרת‬ ‫דהנעל לחז‪1‬י לא היינו ממטטין אשה‬
‫הגוכחית‪.‬‬ ‫מחליצה •דהיינו אומרים דקיא דהנעל בא‬
‫וננרך את גל קוראינו בברכת ׳החג‪5‬‬ ‫צאפזנועי׳ המקום שנעשה הק״ו שלא נעשה‬
‫תזכו לשנים ^רבות געימות וטובות‪ .‬־‬ ‫אותו ביבמה דאי צא כתב קרא הנעל לא‬
‫היינו יודעים'באיזה מקום כעשה הק״ו אס‬
‫ביבמה אס באשת איש משוס דאס היינו‬
‫טושים הק״ו ־באפס איש שיוצאת במליצה‬
‫פ״ב יבמה אינה יוצאת בנע ואס היינו‬
 ‫חוברת ב׳‬ ‫שנה חמיעית‬

‫ושקל ממן וכו' יט״ש *‬ ‫סימן יא‬

‫דלק גם נדנא דרבא בשבת כ«״נמי‬ ‫גג ל דודש ♦*?•ול חתו־נ׳^ו‪..‬‬
‫> ‪1‬אס גאו לפאול שניפס ביחד‬ ‫לכבוד הלב עורך ‪#‬המאסןן• שלום‪.‬‬
‫שנא לשאול עליו וטל חכירו לעודן‬ ‫אחדהע״מ סנודד״‪.‬‬
‫ו א ^ ד חקר כדין ״( דרבא בשכח דן‪ 6‬צא קני טירוב כלי שלא יהיו שתי הוראו׳‬
‫לסתרי בנת אחת נרגע אחד‪.‬‬ ‫ל׳ד אמרו לו כ;*פ צא וערב‬
‫עלעו ו ט׳‪ ,‬ונסחפק מננכ״ח אס מורין דאין להקשות על זה מהא לגיטין דןן‬
‫ח׳ בעבד שהניא ג יטו וכתוב בו‬ ‫דשדהס קנו עירוב הי'נו דוקא נבאו‬
‫לשאול ואח״ז‪ ,‬או אפילו אם באו לשאול עצמך ונכסיי קנויין לך עצתו קנה נכסים‬
‫בכה אחה‪ .‬הנה נראה לי בס״ד הדבר לא קנה משוס דהוא כאמן על שחרורו‬
‫פשוט דאס באו‪ .‬לשאיל שניהם בכה אאז לומר בפני נכתב ואין צריך עדיס אבל‬
‫אי שבא אמד מכם לפאול נפטרו ובעטד בכנסיס בעינן עדים כשאי קיום שטיות‬
‫הכירו דמויין דשניהם צא קנו עירוי עש• ובא ‪.‬הכא הוראת כדרונים היא‬
‫כדי שלא יהיו שהי הוראוה השרי אהדדי בבת אחת והשואל הוא אחד ששואל על‬
‫בכה אחה ברגש אמד‪ .‬ונמיש הימב״ם דל עצזו ועל הנכסים בשטר אמד שבידו‬
‫בהלכות אטת כפומאה פרק י״ט ה״ב ונתצא שמורין תרתי דסתרי‪ ,‬הנה החם‬
‫בני שכילין אמד טמא ו אמד גיהור הלך שאני שאין הנידונים שון ני כדו; כשחרור‬
‫כאחד מהם ופשה גיהרוה וכא חבידו הוא אישורא ונדון‪ ,‬השני היא ממונח וניע‬
‫וכלן השני‪-‬ועשה טהרות אס באו ושאלו ידעי דן אישור למיד ודין ממון לחוד‬
‫זא״ז מורין לכל אחד מהן גפני עצמו ולהכי אין הוששין אם סותדיש‪ -‬כהוראו׳‬
‫כבת אמת ‪.‬‬ ‫שהוא טהור; כאו שניהן כאחד• או שבא‬
‫האחד ושאל עליו ועל חבירו ואמר שנים והנה כדרוש יאר צייט העליתי נס״ד‬
‫לסברת ‪ .‬כפד״ס בדין שני מצאין‬ ‫כייט וכשני כשבילין הלכנו וכני טהרו׳‬
‫טשינו הרי שניהם טמאין וטהרות שעשו בל לבהמה שנחלק גזה טס רבני אשכנז‬
‫וכנז׳ בקונעדיס אחז־ון בס•׳ ק״י דס״ל‬ ‫נשרפות ט״ש‪.‬‬
‫ר ק נמי יש‪ -‬מנץ כיוצא ס ה שדימו להתיר חצי הנהמה שפירש ולאסור חצי‬
‫אוחו לפיסקיס לדין הבבילין ולוא כבהמה שנשאר במקולין יע״ש‪ .‬ולכאירה‬
‫ניויד הי׳ קי״א כשתי קדרות שנפל איסד אמרתי לסברת כשר״ח דודה אס שאלו‬
‫לתוך אחד מהם ואין באחר לנטל האיסו׳ מל שד החצאין בבה אמת לצריך לאסור‬
‫דאם הם של אדם אחד ודרכם להתערב גס אוחז כחצי שפירש והוכחנו זה סדי(‬
‫מצטרפים וצייך לערבם ואם הס של שני הפבילין ומדין הקדרות כנז׳‪ ,‬אך אמ״נ‬
‫בני אדם ס״ל להרמבין זיל דאם באו אמרתי דש לחלק ביניהס ני בנירו)‪.‬‬
‫בזא׳ז מהירק לשדלם ואס בי*ו כאחד השבילין ונידון הקדרות אינא איסירא‬
‫או סדין לפניהם‪ .‬ועיין פר״ח פקי״ח ופרית בודאי באחד מהס ועל ק אס באו לשאול‬
‫ס״ק ס׳ דמדמי זה לדין השבילין דיליא בבת אחת אם נתיר לשגיהס הרי מתייק‬
‫מיניה ממרא דפסחיס לפדן בא עכבר את האסור בודאי ואם נאסיר לאחד‬
‫ונתיר לאחר ראי חזית צהלית האיסור‬
‫*( ע*ץ ‪^,‬מאםף״ ש״ד הנברה י״א ג^ירנח’ גזה ולא באתר לכך מוכרח לאסור לשניהש‬
‫אבל בדין הפריח אין איסיר ודאי בשני‬ ‫^מאכף״ במכמב הרב העורך אות מ״ו‪.‬‬
 ‫‪ ■'V*V‬ל ‪(.‬‬
‫הטאקן<‪-‬שנה חמישית‬
‫‪■BKi‬‬
‫מילי״דדננן כי חוכא‬ ‫מילתא ולא‬ ‫המצאין לכן’ נוכל לאג(ור המצי בכמקולין‬
‫ואיעלילא כ^ל ה‪.‬נך בחיס‪.‬הא קי‪-‬ומי קמן‬ ‫מטעס־יקגופ דליחיה כחצי הכד בפירש‬
‫ואי משומן הכא קכי והכא הכי הויין מיצי‬ ‫’וכחיר הצ^״הכד שיירש מטפס מרוגא‬
‫דרבנן כי סוכא ואיטלולאי ולא דחן פה‬ ‫׳ פריש'דליתיה בסצי כנמקיליןי ‪.‬‬
‫לצדוקים לרדות ע״ס‬ ‫‘ ה מו ר ם מכל כאמור נראה כהאי דיכא‬
‫ונראה לדין ב׳ מצירות ושד בתיס‬ ‫דרגא דשכח לן* ל״ד אס נאי‬ ‫*‬
‫ביניהם הנז* איירי אפי׳ בשואלין‬ ‫לשאול׳ ‪3‬בה אחת מורין דלא קנו ע‪-‬רוב‪,‬‬
‫זא*ז דאס איירי בבואלין בכ״א דוקאמאי‬ ‫מיהו ראיתי בנמרא דעירוכין דע״ו בדיה‬
‫מקשי מדינא דרבא הא י״ל דרבא איידי‬ ‫ל ‪ V:‬רחבה לדכנן ב׳ מצירות וכד בריק‬
‫נכוחלין זא״ו‪.‬‬ ‫כידכס זה ‪3‬א דרך זה׳ וס׳ ואמרו לו‬
‫ו ל פי שעה הנמ׳ דקאמר מכוס דמנכר׳‬ ‫דלא קנו פירוב מכיס דלא משוינן לגבי‬
‫מילהא והוי כמוכת דהנך בתיה‬ ‫האי כיח ולנכי האי בית כפר ומקש׳ מאי‬
‫קיימי קמן קשה דגה שיילין וקדרות הרי‬ ‫בנא פדרכא דאמר רנא אמרו לו כניס‬
‫הס לפנינו וניחוש גה גכואלין זאיז‬ ‫צא וערב עלינו לאחד עירב עליו מכפ״י‬
‫ואין לומר משוס דכשבא הראשון לשאול‬ ‫ולאחר עייג עליו בין השמשות זה שעירב‬
‫אין אנחנו יודעין כיבא אח״כ כני לשאול‪,‬‬ ‫וכו׳ ומתרץ חלמודא הכי הנתא סתס‬
‫דא״כ גם הכא נימא כן^ ועוד סתמא‬ ‫ס^ק יממא ספק ליליא לא מינכיא מילת׳‬
‫דמיל תא דאיירי בכל גוו נא גס שיודעי;‬ ‫אבל ככא אי לגבי האי ביש לנבי האי‬
‫שיבא אח״כ שני לכאולורק כל שאץ כאן‬ ‫בית אי לגני האי בית בער לנבי האי‬
‫בכת אחת די‪ .‬ונראה לומר דלת חשו‬ ‫בית שער ׳ע״שי ופירש רש״י לא מנכ־א‬

‫איש אשר ינאן* סת אשת רעהו מות‬ ‫‪ -‬שארית ממבתב ‪ .‬הרב העורך בחוברת‬
‫יומת וכו׳ דהאי קרא לא מדבר רקגאכת‬ ‫״ י״א שנה שעברה דף ק״ם^‬ ‫•‬
‫גת( ר אי תי כתשו׳ ל‪/‬כה צבי בסי׳ קע׳ז איש נבואה דדינה בחנק וכתב בה מות‬
‫אבר האריך לפלפל בדין יומת דכל מיתה האמורה בחורה סתס‬
‫חרס רגמ״ה אם גזר גס פל יבמה ע״ב• אינו אלא חנק־וכמ״כ רש״י נסי׳ התודה‬
‫דינה בסקילה‬ ‫ואמנס אח זה ראיתי דבר פלא מאד על כס‪ ,‬איל ארוסה‬
‫נחון אדיר כמוכו דבחחלת דבריו כתב וא״כ ע״סאינה בכלל הכתוב כזה ומשפעיה‬
‫וז״ל שהרי יבמה אין דינה באשת איש נתבאר נס' כי תצא כי יהיה נערב־ בתו׳‬
‫ו^צה בכלל אשר ינאף ■את אשת איש מאורסה‪ .‬וכו׳ והוצאתס וכו׳ וסקלתס‬
‫כנאמר בחורה איל ארוסה היא בכלל וכו׳‪ .-‬ואמנם כאמת נדבכי הרב דארוסה‬
‫אשתי איש•'ועוד זיל 'קרי בי רב הוא הוי אשת איש וזה מתנאי מהנתיב בס‬
‫כליי ארוסה היא בכלל מה בנאמר בתו׳ בפי כי תצא ואת האיש על דכי אשי עי;׳‬
‫חכך ילאן* את אשת איש מות יומת וכי׳ את אשת רעהו וכו׳• ובאמת נפלא מאד‬
‫עכיל'״ ׳ ונמחכ״ח כתבי זיל קרי בי רב על כגאון חכס צבי אשר כל רז לא אניס‬
‫ובגג בדבר פכוט דאן* דארוס‪ :‬כוי ליה איך כגג בדבר פשוט כ׳כוהוא פלא•‬
‫אשת איש )וכאשר אכתוב בסון* דברי( שו ב הרהרתי להליץ על כרב דכונתז‬
‫לגרושה דאינה בחולה ץנתאדסה‬ ‫מ״מ איכה בכלל הכתוב הזה הנאמר‬
‫למשפעה‬ ‫כה}*‬ ‫'בפרשת קדושיס וא;ש אשרינאן* אח■אשת לשד כקידושי‬
‫‪T‬‬ ‫חוברת‪ ,‬ב׳‪.‬‬
‫י נ *‪fc‬‬
‫■*^‪.■9-'‘~n*"^-‘“h-'^-ir‬‬
‫לא״א לצמצם ולומר דזס נאכל וזה מונס‬
‫ברגפ אמד ולצן לא הוי מיכא ואימלולא‬
‫כוון דבין השמשות‪ ,‬טלו‪ .‬ספק איכאלמימר‬
‫ב מע שהניגז זה היה ץס^ברגע שנאכל‬
‫זה היה 'לילה ולפ^ז גס‪ ,‬אם ’שואלי! בבת‬
‫אסת נמי נוכל להויוה דשניהם קנו עירוב‬
‫דלא אתי למוכא כיון די״ל זה הונס ברגע‬
‫שהוא עודנו יום וזה נאכל ברגע ‪ 6‬עודמ‬
‫לילה ‪.‬‬
‫מי הו אה זה שואל בבס א^ אומר באי׳‬
‫בזה נאכל קורס שהונח זה אז‬
‫פשיטא דמורין בניהם לא קנו עירוב וז״ב‪.‬‬
‫אחרי כותבי ראיתי כסאר עצי אלמוגי׳‬
‫על הלכות עירובין בסי׳ שע״ס‬
‫סק״נ שכתב לא תנו עירוב משמע דאין‬
‫חילוק •בזה כין אס באו לשאול בבת א׳‬
‫או בז (*ז ועמ״ש לקמן כסי׳ שצ׳׳ג עכ״ל‪.‬‬
‫וראיתי בסי׳ ש‪5‬ינ שהאריך מאד ולא י‪:‬‬
‫לי פנאי לעיין בדבריו ‪.‬‬
‫חיי י ם חיר אליהו ח״ר משה רים‬
‫בפרשת קדושיס( ולא הוה ליה ל עדיפא‬
‫מאד להביא המקרא דפ׳ כי תצא דהוא‬
‫באמת זיל קרי בי רב דלהליא כתוב נש‬
‫ארוסה וקראה קרא אשת רעהו? וציע‪.‬‬
‫נ״ב(ראיחי לרדק ביהושע )ה׳ י״יא( רכ׳‬
‫ואפי• למציה מצה אסור מן‬
‫התדש שאי; מציע דוחה אה ל׳׳ת אלא א״כ‬
‫היתה כתובה בצידה עכ״ל‪ .‬טנתו לכאורה‬
‫כמו כלאיס בציצית לסמיך קרא נדיליס‬
‫העשה לך ללא תלבש שעטנז ומיניה ילפינן‬
‫רעשה דחי ליה והכא מצות חדשי אינה‬
‫כוןובה‪ .‬בצידה דמצית מצה וסמוך לה‪.‬‬
‫אמנס בעניותי הדבר תמוה מאוד ומלבד‬
‫ד׳לא אזכור פיס רמז ראיה לזה ארר^‬
‫מכל התלמוד מפ?זע להיפך דאמרינן אתי‬
‫עפה' ודחי צית אף אס אינו כתוב בצידה‬
‫כמבואר במקומות הרבה רבו מלהפר‬
‫וסמיכות ‪.‬ג׳דיליס לכלאים היינו‬
‫בהוראה למונא ואימלולא אלא דוקא כרכר‬
‫‪.‬שעייןרו הוא מצויה דרבנן צמו עירוב‬
‫וכיוצא מפני ^דכל דגר אשר יסדו והורשו‬
‫אותו חז״ל הצדוקים נותנים עיניהס צו‬
‫^‪1‬מבקשי ‪ c‬עילות לקנהר גו והכי דייק‬
‫‪.‬לשון רב״י שכתב לא להוי עילי דרכנן כי‬
‫מוכא ואיטלולא ונו׳ ולא «‪5‬תן פס לצדוקי׳‬
‫לרדות עכיל‪ .‬אכל בדבר שעיקרו *; התר‬
‫אין ט תניס כצדוקים פיניסם כהוראות‬
‫אשר מורין מרל בו מפני כי מז״ל כל‬
‫דבריהם במצית‪ .‬ההורה הש קבלה איש‬
‫מפי איש ממרע״ה וכן אמרו במס׳ עירובין‬
‫‪,‬דף ס״ח י יי עירוב דאין מנעל־ן וח־ זדין‬
‫ומכפל־ן כי היכי דלא להוי מלתא דרבנן‬
‫‪.‬‬ ‫כתוכא •א־גילילאע׳‪, .:‬‬
‫ר«״כ השתא בדיכא דיכא דאמרו שניה‬
‫לאיזד צא וערי לנו היינו עעמא‬
‫דחנו עירוב משוס רא*ן הזמן שלזה ושל‬
‫זה קיים לפנינו שמורץ על*ו דבר סותר‬
‫לכךכשואלין זא״ו סורין דשניהס קנו יען‬
‫של זאת לה ולהבא עלה בחנק )כן‬
‫ג״ל פשוט אף כי אין בידי הרמב״ס‬
‫לראות במקומו דארוסה דהיא כסיןילה‬
‫היא דוקא נערה בתולה כי כן כתוב בי‪:‬‬
‫משא״כ אשה גרושה ארוסה דינ? בחנק(‬
‫ועיכ היינו בכלל אש״ ינ^ף את אשת‬
‫איש׳ אמנה •בכל זאת פלא על הר‪ :‬מדוע‬
‫צא הביא המקרא דפ*שת כי תצא כי שה‪,‬‬
‫כתוב ארוסה להדיא נכתוב וכפרני‪,‬־ אשר‬
‫הוא מתאמץ להביא ז־ל קרי כי רב ‪.‬‬
‫וכאפס אס גס גרושה ארוסה הוא בכלל‬
‫אשר ינאף אשת איש מ״מ ‪.‬אינו נאמת‬
‫;זיל קרי בי רג )וכמעט אפשר לומר‬
‫דצילי המקרא ן־פרבה כי תצא דקרי לה‬
‫לאיוסס אשת■ רעהו •וחייב סק*׳ •בהייתה‬
‫נפלה כתולה לא הייהי אומר דגרושה‬
‫ארוסה נקראת אשת רעהו והיא נכלל‬
‫הכתונ• אפל ינאף אח אשת איש הכתוב‬
 ‫ה מ א ס ף שנ ה ח מ שי ת‬
‫דגקילושין לכיע אי פביד מהבי כפי »ה‬
‫דמקשה בחמורה דנימא נאצמגה לנע‬
‫דא״ר לית אפל*מ ומשכי דנתיב לא יקח‬
‫ולא יחלל ומזה מוכח ז מ מי הקידושין‬
‫באלמנה לכע והיה בכל הקידו׳‪ .‬חולם‬
‫לפי מה שהעלה המקנה )דן{ ס״ז עיב(‬
‫בדהיס קנ״ד ד״ה אמנה נראה דדוקא‬
‫במקום דכחיב לא יקח אז אי הביל מהני‬
‫א״כ בנ״ל י״ל דלא מכני ןאפי׳ למה שנ׳‬
‫המקנה לפרש דירי הישב״א דרגא לשי׳‬
‫דס״ל קידש ובעל לוקא לוקה מיה כשעת‬
‫קידושין לא שייך בי׳ לומר כמלארצ״ה‬
‫כיון דכל זמן שלא בעל לא לקי ע״ש *‬
‫לפ״ז כנ״ד לסי מה ש?עלה הח״צ בסימן‬
‫קכיד להלכה כמוהרי״ל ורבוחיו וחשובוח‬
‫מימוניוח סי׳ צ״ד דגה כארוכה שייך חרס‬
‫דרע יעיש‪ .‬א״כ בנ״ד שייך בקילו׳ עצמן‬
‫כמדארל״ח אעלימ כיון דגם בירוס' נזר‬
‫אולס העיקר לדינא כרמ״א באהיע )סי׳‬
‫א׳ ס״י( דבאריסה לא החרים וכן מוכח‬
‫קידושין בם ד״ה ובני ישראל להק׳ ואית‬
‫אמאי לא מפ*ק ליה כילה מילחא וכו'‬
‫ולילי רנריהס הקדושיס נרלפע״ד ליישב‬
‫לנכון דמהמקרא הזה לבד לא מצי לתרן‬
‫ולאפוקי הכי דהא מהאי קרא לבד משסע‬
‫דבאמת ילד להם המן עד אותו היוס‬
‫דהיינו יום פ׳ו וביום י״ו פהק להם לירד‬
‫ובזה יקשה מדוע לא פסק להם מקודם‬
‫כיון דמבעשור לחודש כבר באו לארץ‬
‫נישבת והיו מוצאין תבואה לאכול ומדוע‬
‫ירד להם המן עד יוס ע״ו ן‪5‬וןס ויו‬
‫פםק‪ ,‬פל כרנזין היינו משוס דמקודס היו‬
‫אסורין לאכול מפני איסור חדש ותבואה‬
‫ישנה לא היחה נמצאת או לא היחה מבסי׳‬
‫להם‪ ,‬ולהכי ירד ל הס רקב״ה עד יום ט״ו‬
‫וביוס ייז פסק משום דאח״ז כבר מוחרין‬
‫בחדס דאקרוב עומר‪ .‬וא״כ מזדה מפין‬
‫קישיח הב״ס לדוכתא‪-‬ממחרת הפסש אכול‬
‫סי מן י ב‪.‬‬ ‫;־‬ ‫;‬
‫ר‪«.‬ויו' »‪ \\tamwvt‬ו»«\ד‪neW n'« 00‬‬
‫‪ wait‬ר»ענ»‪rW ,‬״‪ »t‬נ»זמ״ח ם׳ גינורי‬
‫‪« ,nihw‬וי ‪ oru‬נ‪,‬ו‪f‬מ(‪p1‬ןו* ‪ nsr‬י‪1‬יעית‬
‫חונית ?* ‪•0‬׳ ס״ח‪.‬‬
‫?ו( א מ נ ם באמת איש לפי מה כחידב‬
‫מוכ״י והדית סימן קכיט‬
‫יי( הקשובה הואח יחז עם חשוכת‬
‫הגאלדקיק א‪9‬טר^לע>קא וחשו׳ הגאכ״ד דקיק‬
‫סאמולת^ וחשוכת הנאבדק״ק יעגדרזאווי אשר‬
‫תכאגה אח״‪ /‬הגיע להפערכח ‪ rr‬כמה‪ ,‬ע״י‬
‫ידידנו הגאון העפורסס שלשלת היוחסין מופת‬
‫הלול והדרו מו״ה יוסף לעוונשפץ במהר״א ו״ל‬
‫הנאנלק״ק סעלאצק שליס״א‪ ,‬ואמגס בגלל כי‬
‫‪;,‬המאפף״ נדפס במשך שנה שעבר בדיוסיס‬
‫שוניס‪ ,‬על ידי זה נהיו לא סלריס בהדפסת‬
‫״המאסף״ץ ובגלל זה נחאמרו המשכים רבים‬
‫‪.‬העורך‪.‬‬ ‫מלבוא ערכה‪.‬‬
‫למיצן{ מזה דאתי עשה ודחי ל״ה‪ .‬ובעיקר‬
‫הדבר מדוע לא דחי עשה דמצה לל״ה‬
‫דהדב נחעוררו ‪.‬כנר בירושלמי נזה‬
‫הביאוהו התוס׳ גק׳דושין ל׳ ל״ח ד״ה‬
‫אקרוב ותירצו לאין עשה דקידס הריבור‬
‫ד׳ח ל״ס ד אמר הדיבור וכו׳ עיש! ולכויי‬
‫בדברי הלד״ע ולומר דכו;תו במים דאינו‬
‫לומה אלא א״כ כחובה בצידה היינו לומר‬
‫דיהיו שדהס העשה והצית או קידם‬
‫הדינור אז אמד הדיבור זה רחוק מאוד‬
‫ומכגמנק לכוין בדבריו וציע‪ .‬כו״י בחוס^‬
‫ר״ה דייג עיא ז״ס דאקריבו דכביאוכחי׳‬
‫של כרד״ק משם הירושלמי לדעת ר׳ יוסי‬
‫ע״ב‪ .‬ואמנה בכל זאת פלא מל הרדיק‬
‫)אן? כי מפרש הוא( דהביא השירון הזה‬
‫וסמך עלץ והוא הסך מחלמודא דידן‬
‫בהרבה מקומות ‪.‬‬ ‫'‬
‫ובהיותי' בז ה לאיתי להתוס׳ במסכת‬
‫טו‬ ‫חוברת ב‬

‫בחת״ס חיו״ ד סי׳ ו׳ ובס׳ בית יהודא טל‬
‫יו״ד סי׳ א׳ והפר״ח בירד בק״א סי׳‬
‫א' ס״ק צ‪.‬״א והחו״ל סי׳ א׳ ובס׳ קהלה‬
‫שלמה פלפלתי הרבה בדבריו וא״כ כ״ה‬
‫ברד דלולי המיס דייג לא היה איסור‬
‫במה שמקדשה כי היה יכול לקיים סו״ר‬
‫גאחרת א׳־כ כל האיסור רק משוס החרס‬
‫ל״ש אעלימ כשברת הראיש׳ ואפילו למ״ש‬
‫בשאלתות פרשת תולדות סי׳ י״ח( וז״ל‬
‫שאילתא דאלו מאן מסיב איתתא ושהה‬
‫בהדה עשרת שגיס וכו׳ והיכא דלא מגרש‬
‫לה מעסינן ליה בע״כ דכמה דאיתתלגבי׳‬
‫כבר דילמא השתא ילדה ומיבמל מפ״ו‬
‫עכ״ל• ואף דבימיו לא היה עי־ד חל־גמ״ה‬
‫מ״מ מדעת רוב פוסקיס לא נראה כן‬
‫ומדאסור רק מצד גזיה לא חמור מאיסור‬
‫חרס ‪.‬‬
‫יב( ב או פן ד' יש לתרץ דנהי דכסמ״ע‬
‫כסי' ר״ח העלה דכמדארל״ש‬ ‫‪.‬‬
‫אעל״מ אפילו באיסור דרבר!‪ ,‬מ״מ כבר‬
‫בפ״ק דיומא דן« י״ג וא״כ בקידושי] לא‬
‫שייך לימר אעל‪/‬־ג גס כנ״ל ובצא״ה נרא״‬
‫עיקר כהנוב״י דכ״נ ג*כ ממחנה א&ריס‬
‫ה׳ שלוחין סי' ע' ומישועוח יעקב אה״ע‬
‫‪.‬‬ ‫סי׳ א׳ ‪:‬‬ ‫‪.‬‬
‫י( באופן ב״ יש לתרץ עפ״י לברי סט״ז‬
‫בחו״מ סי׳ ריח לחלק בין‬
‫אה העבירה בקנין עצמו אז אמרי׳ אעל*מ‬
‫אכל כשהעבירה מצד אחר כגון מכירת‬
‫בבת שהיוס גורס אז איע מהני וכן כתי‬
‫השעה״מ ה׳ גירושין )פ״ג הי״ט( והפמ״ג‬
‫בירד )שי׳ מ״ז‪,‬ל״ד סק״ג( בבס מהרי״ע‬
‫וח״כ ה׳׳ה בלד דהחיסור תלוי בזמן כיון‬
‫בשהה עמה י׳ בניס ולא ילדה מפ״ה אי‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ .‬עביד מהני‪.‬‬ ‫‪..‬‬
‫יא( באופן ג׳ יש לתרץ עפ׳׳י דברי שו״ת‬
‫הרא״ב כלל ד׳ דין ה׳ שהעלה‬ ‫‪.‬‬
‫דב״רס ושבועה כיון דאפשר להתירם לא‬
‫אמריק בהו אעל״מ יע״ש‪ ,‬וכ״כ הגיו״ז‬
‫בירד סי׳ רכ״ח סקמ״ד כהראיש ז״ל וכ״ה‬

‫להס מקודם לאכול תבואת הארץ משוס‬ ‫)פ*׳ משוס דאז פסק להס המן לירד(‬
‫איסור חדש כמובן ודו״ק כי הוא תירוץ‬ ‫מע־קיא לא אכיל משוס דהיה יורד להס‬
‫נכין מאד בעזה״י•‬ ‫המן ומדוע לא פסק להס המן מלירד‬
‫ולאשר נתארכו קצת דירי אסייס‪ ,‬וגזה‬ ‫מקורס עד יוס י״ו‪ .‬ע״כ משוס דביוס‬
‫נשארתי דורש שלומכס ושלוס כל ידידינו קוראי‬ ‫י״ו אקרוב עומר והדר אכול וכיו; דמותרין‬
‫״המאשף״ באהנה רבה‪.‬‬ ‫בחדש לא היה צריך להס המן ומשוס הכי‬
‫פשק‪ .‬להכי מייסי דרשת הכתובים האלה‬
‫בן ציון אברהם קואינקה‪.‬‬ ‫דמהני קראי ע״כ מוכח דהמן כבר פסק‬
‫להם מלירר עידבז׳אדר והיו מסתפקיס‬
‫מאמר רעויותעבת‬ ‫במן שבכליהס‪ .‬ומעתה שפיר משני לא‬
‫היו צריכי דלעולס גם קודס היה מותר‬
‫מאת העורך‬ ‫להס לאכל דאיסיר חדש לאחד ירושה‬
‫בעזה״י מ״ש ג!שוניא דרשויות שנת מדף ו׳‬
‫וישיבה ומה שלא אכלו מקידס כי אסעד‬
‫עד דף ח׳ גחתלת התורף התרמ״ח‪.‬‬
‫יוםי׳׳ו משוס דהיו מסתפקין במן שיכליהן‬
‫ובזה שוב לא קשה מעיקרא וכו׳ וממה‬
‫)חששך מהוגרת ח׳ שנה שענדה דקכ׳׳ד ע״כ(‬
‫דהשפיק להם על יוס‪ .‬י״ו ולא עד‬
‫לא( תו ם' ד״ה והלכה וכו׳ כבר כתבתי‬ ‫קודס וכו׳ ודאי ■ אין להקשות ולסבוא‬
‫קצת לעיל כדברי התוספו ת‬ ‫‪.‬‬ ‫ראיה מזה דהיינו‪ .‬משוס דהיה אסור‪.‬להס‬
 ‫המאסף• שנת חמישית‬
‫מ כ ת ב ו ע־י המוכיז כשנחי וחכי טרריס‬
‫מאד כי לא ימנו צי לס״ש אה‬ ‫־‬
‫לבלוט רוקי ואין סדר למכנה כרב בכוחי‬
‫לעיר חדשה‪ .‬ועכ״ז מפני כבודו כיקר‬
‫לי מאד רצלהי מטיס רמדייס לכשיב‬
‫עכ*פ בל‪5,‬רכ‪ ,‬בזכר כהנאיקידובין שיונה‬
‫כדריג לסדר להרופא ליבש ע‪-‬יבל פה א­‬
‫חנה‪ ,‬כנה כשאני לטצמי טס כי^ לו לולי‬
‫הכחפח‪ ,‬בתהילה יש מכש כלאיהלדש‬
‫החולי ומדוע הכניס כאשס למקיס סכנה‬
‫כי כוא חולי המהלבק פס״ד כרופאיה‪,‬‬
‫וזה כמה כניס שרוצה לרב • ‪. .‬‬
‫לסדר קידושי תנאי ולא הסכמתי צו מפני‬
‫שריו כדיני׳ בזה והרב לא נודכצילגדוצ‪,‬‬
‫איל כדריג השר כל רז צא נעלס ממנו‬
‫אס יבין שיש בזה נחיצות אייצלהסכמו׳‬
‫אייר ימים זזנ־נות היים ל׳ככור ירי נ ש״ב‬
‫כי כיר הסכימו לזה נמלי גאוד הדוד‬
‫שלפנינו וידוגי־ס דבר הבס אהובה ותשו‘‬
‫רפ״א ונוב״י ואנ״מ‪ .‬וע״ד כבפ״ח מם‬
‫מותר להביא ככיעך למי ■שנרחב בשנת‬
‫יש שש רוחב ד׳ וז״פ‪ .‬וביותר כסלאתי‬
‫דהלאנםהוא לפי פירושי הוכרח ליחד‬
‫כן לשון כירושלמי‪ .‬־ומ״ש לזה דבר שאין‬
‫לו שחר דמהיכי היסי דליבעי בובה יו י ד‬
‫וכי׳‪ ,‬בעיני לא יפלא לאיברא דבנותל‬
‫גובה עשרה ורוחב ד' הוי רכ״י זה רק‬
‫גסתוחה הכוהל למעלה דאדר רכיי עד‬
‫הרקים חבל בחור דהיא סתיס מלמעלה‬
‫אף דהוי רומי‪ :‬בפי גובה יו״ד כיון דעליה‬
‫דידיה דייגינן דלהוי רכות נפרד‬
‫רבות כיחיד כל שאינו נביה י" כחור‪,‬‬
‫א־כו חשוב החור לדינו כרכ״י‪ ,‬ולק יוהד‬
‫ניחה ברור כדעת המהרכ’א ולק באינו‬
‫פתוח החור לרה״י אלא ברכ״ר לבד דכל‬
‫למעלה מי׳ הוי רה״י בעינן דליהוי גבוה‬
‫עברה גיפחיס כדי דליסשיב רשוס נפרד‬
‫בפני עצמו דליכוי רה״י ופ״ש מ׳ש כפ״מ‬
‫»‪v.‬ונח החום' ודבריו דהוקיס וחלוקיס‬
‫כעניסי‪.‬בספרי בכורי כלמה ‪5‬ז״ה )חחיח‬
‫‪ *'p‬צ׳׳ה אוח ל׳( כד‘ הריין{ פרר! מכילין‬
‫והשיג והר״ן בסוכה פ' להיג והרדב״ן‬
‫ןהטיז בח״ח סי׳ הקנ״ד כרן״א וטייס‬
‫דבדרבנן א״ע מהני ובנ״ד כוי רק איסור‬
‫דרבנן לכמה פוסקים מ״ה א״ע מכני‬
‫ומכני כקידושין וכהיר מוהר לסדר להבעל‬
‫קידושין כנייס טיח בלי כוס ל‪-‬בש נדנוד‬
‫איסור כנלסע״ד ‪.‬‬
‫אלה ד ב ד אוהבו מקרב לב דוש״ת באהבה‬
‫•‬ ‫יכה פצפה לתשובתו‬
‫שלטה אברום רזעכט‪.‬‬
‫מח׳׳ם שו״ת ביכור' שלמה‪,‬‬
‫כ״ה יום הי ש‪61‬טים ענת התרני׳ח ‪p'fcS‬‬
‫עה אסמר«‪*5‬ענקא‪.‬‬
‫ד‪.‬יב הגאון המובהק ררפורפם בב־‘ אזס־ם אב‬
‫החכטים גזר הנכינים שה״ח שלעלת היוהסין‬
‫כקש״ת מו׳׳ה יוסף אעווינשט״ן שליגו״א הגאבר״ק‬
‫שעראצן נלבז‘ ד^וים אתז‪.‬‬
‫והמהיש״אוגש בדברי המלא הי׳ שמ׳׳ה‪.‬‬
‫עוד יש לי לדבר דבייס קטניה קצת במה‬
‫שראיתי להנאין בעל פגי משה כפירושו‬
‫להירופלמי על סדר מוכד לקנין פרק‬
‫כזירק היג ע״ש מ״פ בס׳׳מ שה והא דנקע‬
‫אליבא לריק וכו׳‪ .‬והרואה יראה דלדירי‬
‫המהרשיא מיושב שפיר ובדקדוק נקט כן‬
‫דדוקא כשפתוחין לרה״י עי׳ היכיב בדבריו‪.‬‬
‫אך הנאין בטל פ״מ במראה הפנים שם‬
‫דתה דברי המכרש״א וכתב להוא כולו‬
‫מוקשה עיש מה בהק׳ עליו‪ .‬והנה מה‬
‫‪,‬בהק׳ וז״ל וכור דאך לפי פירושו עדיין‬
‫מנגד להם דברי הירושלמי ברוחב דקאמר‬
‫בלדיא בין כאין שם ד׳ רואין גילל ‪.‬‬
‫מאד נפלאתי עליו כי ניה שאמרו בין יש‬
‫פס ד׳ בין אין כס ד׳ ר ואין הכונה‬
‫חוצה לצד רה״י דבין יש שס ד׳ בין אין‬
‫שס ד׳ רואין אבל גפניס בצד רהיי זדאי‬
‫טז‬ ‫חו ברת ב׳‬
‫‪.‬שא« יאלמ לה כזה חהיה מוחרת לשוק‬
‫כלא מליצה כמכואר בשו״ח חח' ‪0‬׳‪.,‬אך‬
‫כמדומה בהסיס מאריך הרכס בכפסק בל‬
‫מעשה כ״ד שיהנו לידה ויכולין לכתוב זה‬
‫כקיצור‪ ,‬ומלזמס נזלישת כחי ע״כ דכרי‬
‫באו בקיצור‪.‬‬
‫המי ש״ב ידידו הדוש״ה באהנה ומברכו‬
‫בנמת״ע ובשמחת התג‪.‬‬
‫חופ״ק מ״ל בעהסמ״ס מגחח מפה וברכה משה‪.‬‬
‫הקע! יהודה לי ב ש ולגיא‬
‫אנ״ד דפה בע״ס יד יהודה‪.‬‬
‫ביה ‪3‬׳ דחוה׳׳& בונד‪ .‬ידוע^ים לעיק ‪.‬‬
‫נ״מ יום ב׳ ‪ '0‬בראשית‪.‬‬
‫רג כרכות ועובע שמחית לבבוד שיב‬
‫^ו ם וכ׳ט ^נבוד סחויי‪-‬ני חרב הגאון‬
‫הגדוא החריף ובקי סוע׳ה נש״ח םוהר״ר יוסף‬
‫אעוונשטין שאיט״א אבד׳׳ק סעראצק‪1‬‬
‫ט ב ת ב ו הגיע לנכון‪ .‬ועל אודות קידופין‬
‫ע״ה‪ ,‬כרכר הזה כבר הסכימו‬
‫האנזרוניס לדין דמועיל‪ ,‬וכזכר הזה אין‬
‫צריך לפניס‪ ,‬רק מחמח יראת ה׳ אפר‬
‫‪.‬כלב נ״ג‪ ,‬לזאת ביקב ממני לעיין כדכר‬
‫ולמווח דעתי• לזאת גס אני כאחי לכסכי׳‬
‫אף ופתוח לרהייולוא רחב ד' כוירהיר‬
‫כיון דכני רה״ר משתמפין בו וא״כ איירי‬
‫בלמעלה מי׳ ואיכ לא אבין אנכי לרבנן‬
‫דאין סוקקין לכבליס‪ ,‬מה הבדל ים בין‬
‫כשהוא פתוח לרה״ר לכד חו כשהוא פתוח‬
‫נס לרהיי הכל הוא אמד דממה נפכך אס‬
‫הוא רמי ד׳ בין בהוא פתור‪ ,‬לרהיי ג״כ‬
‫או רק ליה״ר כוי רה״י גס לאכיי ללא‬
‫אמר אכיי הירי רה״ר כרה״י דמי רק למעה‬
‫מי׳ אכל למעלה מי' לא הוי רכ״ר ורפו׳‬
‫לעצמו הוא ונדון לפי נכהו וררזבו‪ /‬ואס‬
‫אינו רחב ד׳ גס שהוא פהולז לרכ״י לא‬
‫כוי רהיי ודבריהס צע״נ לפיס ריהטא‬
‫ולפי׳ הגאון פ״מ‪ .‬אמכס למ״ש המהרש״א‬
‫מה נעמו דכריהס לסנחס דהוי לכיע‬
‫כחור רה״י היינו לענק גוכה ללא בעינן‬
‫גובה משרה כיון להוא פחומ לרסיי ונמקא‬
‫מיגה לגס לרכנן אס כוא רחב ד׳ הוי‬
‫ככר הארכהי מה כספרי ברנח משה‬
‫קיה״ח סי׳ כ״א ואכמ״ל‪ .‬וכדכר כמשפט‬
‫וכו׳‪ .‬ומרוב הטרדות כפפקהי כאמצע‬
‫‪....‬‬ ‫כדבור‪.‬‬
‫ה ד ך\"‪ 9‬נאה״ר ואהנח עולס כרוג‬ ‫‪.‬‬
‫גדולתו רצפה להשתעשע אתו ‪:‬שובע שמחות‬
‫טשה נחום ירוש^ימסקי‬
‫סןאדאגורא‪.‬‬
‫ידידי הרב הגאון החריף ובקי הממורכס ‪rhvhv‬‬
‫היוחסין בש״ת מו״ה יוסף לעו ויגע טין נ״• האבד׳ק‬
‫סעראצק יע״א■‬
‫אחדש״ה מסניס הצי לקדש ע״ה במס‬
‫כנחו׳ן נזה כהסכמח המטיל‬
‫צדקה והגיח סחיר נספר צלעות כביח‪f‬‬
‫ולטפוח ההנחי גס קולס כ־מוד לביאה‬
‫ראפונה ולהח כידה מט־ה ב״ד לראיס‬
‫מאד כמחכ״ס ני לפי הנראה הוא ז״ל חפב‬
‫כ* רק קו פית המכרש׳־א מאי משמעוחס‬
‫מן הילובלמי כוח רק דק׳ בדברי התום׳‬
‫ולא כמתכ״ח‪ .‬לולי לכרי המהרפ״א דברי‬
‫התוס׳ צע״ג וכמעט אין כיאיר נטן‬
‫כדכריהס כלל‪ ,‬במ׳פ וז״ל ואומר ר״י‬
‫דאיירי כרזורין מפולבין לרה״ר ולרה״י‬
‫וכצדי רה״י כס רחב ד׳ ולא נצל יהיר‬
‫ולכ״ע כוי הורי רה״י דכא חורי רה״י‬
‫כרה״י דמו ולא פליגי רקלפוייה מקוס‬
‫ד׳ על ד׳‪ ,‬ידנייהה גפלאיס דהלא כיו;‬
‫דלרככן אין חוקקין להפליס ולא מכוין‬
‫ציה למקוס ד׳ נ‪.‬ל ל׳ א’כ לאיזה ענין‬
‫הוא חורי רכ״י‪ ,‬ומה ז ל פכתכו ולכיע הוי‬
‫החור רה״י דהלא מורי רכ״י כדכ״י דמי‪,‬‬
‫לאיזה ענין הוא רהי'כיון דאינו מקוס‬
‫ד׳ טל ד‪ .‬ובאמת צע״ג דכלא כיון דאיירי‬
‫בלמנגלה מיויד כמ״ש בסו״ד דלמטה מי'‬
 ‫■‬ ‫• ׳‬ ‫^ ‪.•• ■'' .‬‬ ‫‪ .‬־; ׳‬ ‫״^■ יי‪y /■ .‬־‪• i .‬יזיי•■ ■;'אי^‪.X! ' ly*,-■*^',‬‬ ‫י‬ ‫■ ■‬ ‫‪■*•♦■;.‬‬
‫המאסף^ שנה‪ :‬חמישית‬

‫ביפלוםני גם בפני שנים יק ז״אבמקו׳‬
‫שהס •לפנינו משא״כ במקום אמר היה‬
‫עושה‪.‬ב״ר של שלשה ־כרי לקבל כתבם‬
‫שמט בעל שאס יעשה כן בפני ב' יהיה‬
‫בזה מפיהם וצא מפ״כ אע*כ דא*ן לחלוק‬
‫בין מעבה ביד לעדים )ענין מפ״כ ותי׳‬
‫דם׳ללמאוכים הנ״ל כשי׳ התוס׳ דעיקר‬
‫הא ־בעינן שנים דביטל כגט הוא מדרבנן‬
‫משום תקנת ממזרים לפיו אפשר דס׳ל‬
‫להש״ס דבמקום איסור ועבירה דרבנן‬
‫לא קפדינן ככל על מפ־כ דכל בהוא סן‬
‫התקנות הבו דלא להוסיף עלה עכ״ל‪.‬‬
‫וניל דכרץ תמוהים הנה בראש מ״ש‬
‫דהתוס׳ פיל דעיקי הא דבעינ! בגיס‬
‫בביטול הגע הוא מדרבנן לא ידעתי היכן■‬
‫מצא כן בדברי החום׳ הלא התוספות‬
‫כתבו בפירוש דף ל״ג ד״ה ר׳ סבר שכתבו‬
‫וז ״ל דיכול לבטלו בפני אחד מי׳ אע״ג‬
‫דאין דבר שבערו ס פחות משנים מ״מ‬
‫כיון ששליח עצמו אומר שהוא מבטלו הוא‬
‫^ל הדבר הזה‪ ,‬ואומד שמלוה רבה לרחם‬
‫מל׳האיש המלוש הזה ולקדש מל תכאי ‪,‬‬
‫ואן«י?וישלי)פלפל ‪ t‬הרבה בדבריומחמד‪/‬‬
‫רק׳ מןופמ מרדות ראשי כידוע לכ״ג‪ #‬ה׳‬
‫יחןלגו ‘ רפואה שלמה ואז אראה לכס‬
‫מוד פעה במכסב כאדיכוח בדבר הזה ‪,‬‬
‫וכעת׳ אין לאל י‪1‬י לבא בדברים הררה ‪,‬‬
‫זולת אשר' הביא הד״ג מסו׳ נ״י בבס‬
‫ס׳ שערי דיעה סי׳ ס*ד‪ .‬להקשות על‬
‫הבאוגיס שכתבו שצדיך ב״דכלג׳ לעשות‬
‫כל העני ן והס יכתבו ויחנו לראי׳משא״כ‬
‫דאס נעשה כ״ז בפני ב׳ יהי׳אח״כ מס״כ‪.‬‬
‫מהגמ׳‪.‬דגיעין דף ל״ב• גפני כמה הוא‬
‫‪.‬מבטלו‪ ,‬תנא בפני שנים‪ ,‬רשיא בפני ג׳‬
‫אמר ר״ש מנא אמינא לה דקתגי היה‬
‫עושה ב״ר‪ ,‬ור*נ לבי תרי גמי ב״ר קיו‬
‫להו‪.‬ע״כ הגמ‪/‬וקשס דמאי רוחקא דר״נ‬
‫לאוקמס למהניהין בפני שניס ולבי תרי‬
‫נמי קרו ב״ד וליש מייתי ראי׳ דצריךג׳‬
‫מהא ‪,‬דתני ב׳׳ד הא י״ל בפשיעו׳ דבאמת‬

‫רהיי‪ ,‬משא׳כ באינו פתוח‪ .‬לרה״י דאז אין צמילף דלהוי כרמליח כדרבא״ ומאביי‬
‫בעינן גובה עשיה וז״ב מאד‪ .‬ובאמת דעלייהו קיימו התום' יש לדון לרגא‬
‫תמהתי על המהרש״א דעמד רק להקשו׳ וז״ס• והגר״א ג״כ דחלק היינו דהוי סורי‬
‫דמאי‪ .‬משמעותם ומדוע לא עמד אעיקר‪ /‬רה״ר ודינם ררמלית‪ .‬ומעתה אין מקום‬
‫כביאור‪/‬לבריהם דכמעכו אין להם שוס למ״ש הפ*מ שם לאסוגייא אליבא דאגיי‬
‫הוא דאזלא ועיין גס בפרי‪ .‬מגלים דלפי‬ ‫ביאור ורו״ק היטב • ‪.‬‬
‫ומ״ ש שס הפ״מעל המג״א הניל‪,‬ובמחכ״ת מיש לק״מ ודוק היטב רק דדברי המניא‬
‫;‪,‬לא^דק דכברכתבנו דהדבר פשומ תמוהין מצד אחד כמ״ש לעיל ומצאתי‬
‫'מאד ;‪:‬דהמנ״א בא לרון בפתוח לרהי‪.‬י שוב בנתיב חיים דגם לפי האמת הוא‬
‫ג״כ דדעת העולת שבת למינף מהתום׳ מוכרח דאליב למה נקפה הבליי׳ למעל׳‬
‫דכשהוא פתוח לרה״ר אף דהוא פתוס הלא אפילו הוא למטה מי׳ דסלא חי׳‬
‫לרה״י עכיז׳ שייך לרס״ר אהא כתב דאין התום׳ הוא מוכרח גס לפי האמת ‪ .‬גס‬
‫מהתוס‪/‬־ראיה אבל בודאי בפתוח לרה״י הגאון בעל מחצית השקל בכל אריכות‬
‫דבריו בביאור דברי המנ״א לא ירד לזה‬ ‫לבד‪.‬גס התוה׳ לא כתבו ‪:‬‬
‫ו ר ע דהדבר פשוט מאד דמאי דבא דבאמת גס לפי האמת הוא מוכרח זס‬
‫; ׳ לאפוקי המג״א דליכא למיל׳ מהתו! ולא כמ״ש הוא וזיל וגס התוספו׳ מנ״ל‬
‫דלממה ימי׳׳ שייך לרהיר\ פירוש ולדידן ׳ להמציא דין חדש מסברא בלי הכרח וליתא‬
‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ :‬כמ״ש ודויק‪:‬‬ ‫’׳‬ ‫דקויל כרפא דחורי רה״ר כרעליח אש כן‬
 ‫חוברת ב׳‬
‫לא מהימן אבל תרי דמהני לומר פהגעל‬
‫צוה לפלוני ופלוני שיכתבו ויחתמו אי‪5‬‬
‫להעיד הדבר הזה בב׳׳ד דע*י אמירתם‬
‫עדיין לא ננמר שוס מעשה רק שאומרי׳‬
‫שהבעל ציה לכתוב אין בזה דין עד מפי‬
‫עד‪ ,‬א״כ נראה דה׳׳ה עדים המעטים‬
‫שאמרו ל‪:‬ס נ׳ שהבעל ביטל ‪.‬הגט נמי‬
‫אין‪ .‬בזה דין עד מפי עד שהרי לא נתגרש׳‬
‫עדן רק שלעדים אומרים שלא יתנו‪ .‬לה‬
‫ומם לי אם אומרים בשם הבעל שצוה‬
‫לכתוב וציתנו לה‪ ,‬ומה לי אם אומרים‬
‫שהבעל מוחה שלא ליחכו לה בחרוייכו‬
‫לא שייך עד מפי ‪,‬עד ואין אנו צריכים‬
‫ב^זה הנדת עדים בי‪:‬״ד וביון כאין אנו‬
‫צריכים בזה הנדה בדד לא שייך מפ״כ‬
‫כלל דהא דבעינן הנדה בפה ולא מפ״כ‬
‫כוא רק במקום דבעינן הנדה בביר איל‬
‫בביטול הנע דלא בעינן הנדס בב״ד■ לא‬
‫בעינן מפ״כ כלל אלא דנריס‪.‬‬
‫ידידו‪ .‬הדו״ש אדיר‪ ,‬ל* ב א^גזי בק״ק יענדרואווי‬
‫וכדכתבו התוס׳ לקמן ד׳ח עיא ד ה אאר‬
‫אביי ראך רב חסדא לא אמר דלא בעינן‬
‫ברה״י מקוה ד׳ על ד׳ אלא משוס דאמרינן‬
‫טתא כמאן דמליא דמיא וחשיב כמונח על‬
‫גגי מקום ר'‪ ,‬איל בכותל בעינן‬
‫בי‪.‬ור ד׳‪.‬על ד׳ ע״ש‪ .‬ודבר* המהרש״א‬
‫ברורין‪ ,‬ומה מאד נפלאתי בראותי‪.‬שוב‬
‫)אמר באיתי כונת המהרש*א לעצמי(‬
‫להנאון בעל קרבן כעדה בשירי קרבן‬
‫עירובין פרק המוצא תפילין כ״ט‪ .‬דחמה‬
‫על מהרש״א וז״ל ודבריו תמוהים במ״ש‬
‫אלא לעטן וכו׳ דברה׳׳י נמי בעינן כנר‪/‬ה‬
‫על מקום ל׳ על ל׳ דלי תא כמ״ש התום׳‬
‫שם כד״ח ע״א ד ה אמר אביי עכ״ל‪ /‬ומאד‬
‫נפלאשי עליו דהלא סמהרש״א־ במור‬
‫שבכותל איירי ואהא כ׳ ד בי די גיכ בעינן‬
‫מקום ד׳‪-‬על ל'והיינו בחור וא״כ אדרבא‬
‫מהתוס׳ הרל סיוע להמרש״א‪ -‬דבהדייא‬
‫מגועל‪ ,‬א״ג אפילו לא מהני כלא שטס‬
‫מ״מ יכול ל^לו זה שלא כפני זה ואי‬
‫כעלה כולה אפיי רכי מודה דאינו מיעל‬
‫אפי׳ נדיעכד כלפרישית לעיל‪ ,‬וכו׳כפני‬
‫שנים כיחד לר״נ הוא דמכעלו ^עכ״ל ‪.‬‬
‫וא״כ דברי התו׳ סוחליס וצריכים אנו‬
‫ל ‪1‬שטני נפשין שלא יהיו דבריהם סוחרי׳‬
‫וצריכים אנו ■לחלק ולומר דמש״כ למעלה‬
‫שהוא רק מדרמן משוס חקנח ממזרים‬
‫היינו שתקנו שלא יועיל כיעולו עד שיהי׳‬
‫בפני ב׳ ביחד אכל‪ -‬ביעול בפני א׳ מה״ח‬
‫לא מהני משוס שחין דכר שבערוה פחוח‬
‫משנים אלמאדגסההו׳ ם״ל דהא דבעי׳‬
‫שנים'בביטול הוא מה״ח וא״כ נס מפ״כ‬
‫לא מהני וא״כ חזר הקושז׳ של שע״ד ‪/‬‬
‫לזאת כ״ל לומר ד‪:‬ר חדש דבייעול הנמ­‬
‫לא שייך מפ״כ כלל לפי מה שכ׳ הרשב״א‬
‫בחידושיו לגיטין דך« פ״ג בסוניא דאומר‬
‫‪.‬‬ ‫אמרו לעדים[ שיכתבו ולעדים ויחתמו׳‬
‫דכשר וצא הוה עד מפי עד משום דחד‬
‫לב( ו ר ע דכמיש המהרש׳א דברה״י נמי‬
‫■ כעינן הנחה על מקום ‪{7‬‬
‫על ד‪ ,‬המהתי מאד לפוס ריהטא דהלא‬
‫קי״ל כרב חסדא בסמוך‪,‬דברה״י לא בעי׳‬
‫מקום ד׳ על ד׳ נדפסקו כל הראשונים‪,‬‬
‫הן אמת לרשב״א לעיל בסוס׳ ד״ה ע״ב‬
‫תוס׳ ד״ה באילן דלר״ח ה״ה גם לרה?ר‪,‬‬
‫א״כ לא קיי״ל כריח‪ ,‬אך לדעת ר״י‪ ,‬וכן‬
‫׳ נר׳ לקמן בתום' ד״ה אמר אביי נר׳ דר״ח‬
‫רק ברה״י קאמר‪ ,‬וא״כ נרי דקי״ל כרב‬
‫חםדא‪ ,‬אך אחי קצת ההשקפה ראיתי זזה‬
‫טעות ולק״מ דכונת המהיש״א היינו דק״ל‬
‫דהלא כמו דאנן מחשכין ליה מורי רה״י‬
‫לענין דלא בעי נובה עשרה כמו כן מדוע‬
‫לא נחשוב ליה מולי רה״י גס לענין רוח־‪/:‬‬
‫ולכן כתב !ברה״י נמי בעינן רוחב ל׳‬
‫פירוש בחור גם כשהוא פתוח לרה״י‬
‫‪ :‬לבד בעינן הנסה על מקום ‪ '7‬על ד׳‬
‫‪3‬‬
 ‫המאסף שנה חמישית‬
‫כהרמניה והלמ״מ פ״ג ממגיצה^ובהיותי‬
‫כותב ראיהי גס בממה אפריס שלא לברך׳‬
‫ואולי ממעס דהוי ג׳ ספיקות שיועיל‬
‫הקירו׳ כמ״ש בנוביי שאס תמות תחתיו‬
‫או •יבוא* היבס למדינה אי ימות היבס‬
‫בחייו או יהיה לה זיע ממנו אפשר דראוי‬
‫לברך‪ ,‬ובפוית בשמים ראש סי׳ כ״ד כל‬
‫שמהיח יוצא בץ בשל רש״י כץ בשל ר״ת‬
‫ואפ״ה כתבו אחרונים דאס בירך על בל‬
‫ר״ת בחשט שהס של יש״י יניח של רש״י‬
‫ויברך‪ ,‬ועי'אשל אירהה אוסנהייס ובעיו׳‬
‫כקודש ודברי חייס לסגתון מצאכזי והיינו‬
‫משוס רהרוב פיסקין כרש״י וכפמ״ג ארח‬
‫בפתיחה כיללת לענין ס״ס ואין תחיי‪.‬‬
‫ו כנו ביי קמא סי׳ ניד בעדות מויה ליב‬
‫ששמע כחיפה איך הדב וכו׳ ולא הזכיר‬
‫דבר שינוי בזה שלא בירכו הז׳ ברכות ‪/‬‬
‫ועוד שנסי׳ נ״ו שהמסדר אמר הרי אח‬
‫מפני הנושה‪ ,‬ודון מינה דנו ראי שבירך‬
‫הז׳ ברכות ולא שיכה‪ ,‬ומצד ההלכה הנה‬
‫ואילך וא״כ י״ל דכונה רש׳י ואוקמה בט'‬
‫סי׳ לאפוקי יווזר כמוך מט׳ צא‪ ,‬אבל ‪:‬‬
‫אהין דכ״ש פחות מט׳ כניל לדחוק להשוות‬
‫דברירש״י והתום׳‪ ,‬אכן בו״רבחי' רשב׳א‬
‫כתב דאחריס מפרשים דלא כהתוס׳ ע*ש‬
‫ודויק‪:‬‬
‫לד( תו ס' ד׳׳ה וכן בגומא אפילו גבוה ‪,‬‬
‫ט׳ הוי רה״ר דפכחפץ עליו‬
‫ע״י הדחק עכ״ל ‪ .‬ני ר כהב הב״ס להגיה ’‬
‫וצ״ל הפילו נמיך ט׳ הוי רה״ר דמשמשיס‬
‫בה עיי הדחק‪ .‬והוא ב״ור ‪ ,‬אענס משמעות‬
‫'‬ ‫דבריהס צליט דהס סתרי כמעט מתחלתס‬
‫לסיפס דמתחלת דיריהס דכתבו אפילו‬
‫נמוך ט' הוירה״ר וכיש פחות נל׳ דוהר‬
‫מט׳ לא‪ .‬ובהא דומה מיהא לעמוד דיותר‬
‫מט' גא אך דבפמותאינו חמה ‪ ,‬ומסוך‬
‫־דבריהם שכתבו וכן משמע בסמוך וכו׳ ‪.‬‬
‫משמע דכל פחות מי׳ מטלמלין כמו בקופה‬
‫י מ ח פ ת שאינני מופנה אכקשו להודיעני‬
‫נספין מצוה או רבי אחר כמו‬
‫קידושי; על חכאי אס יברך ה»' ברכוה^‬
‫דבשפמיק ביצה )דיו( הביא בשס התו״‬
‫דאיןו מברך שמא היא לבמלה^ ואמנה‬
‫המניא בס* חקכיז סקכיה כ׳ לברך‪ ,‬ואך‬
‫דבסוכה בח׳ אץ מברכין כחג המ״ז סי׳‬
‫הרסיס ומניא סי׳ חפ״מ דהוי וילותא‬
‫לדאו׳‪ .‬י״ל דשם ליכא !ילוהא גניך המצוה‬
‫דסוכה• עריבה מליו רק בברכה איכא‬
‫זילוחא מפא״כ בעירוב דזו גופא זילותא‬
‫ואץ מעכב גס לירכה וכן בספי׳ ביו״פ‬
‫אלא רמ*מ צ״ע להרמב״ס !״ל בפ״ג‬
‫ממילה ה״ו‪,‬ופינ מה׳ מנילה ה״ה‪ ,‬ופיג‬
‫מסוכה סייס ופ״ה משחימה הייד‪ ,‬דבס׳‬
‫מציה אין מברכי;‪ ,‬ועכ״מ פ״ב מקיש ופר״ח‬
‫אויח סי׳ סיו והמגיד מבנה פיו מסוכה‬
‫הי״ב תלה דין זה בפליגחה הרמביס ז״ל‬
‫והראביר וביויד פי׳ כ״ח ס׳ג וסי׳ רסיס‬
‫סיג ובמג •א סי׳ חקפ״ה סק־׳ג‪ .‬מבואר‬
‫כתבו דגיעמיה דר״ח משוס ביתא כמאן‬
‫דמליא׳ ובכותל מודה וזיב מאד ודו״ק‪:‬‬
‫לג( ד״ח עיא רש״י דיה גומא עמוקה‬
‫ס'‪ ,‬ועוד בדיה מאי לאו האי וכן‬
‫ואוקמה בעמוק פ׳ וכו׳ עכ״ל‪ ,‬פשיעות‬
‫דבריו נר' דס״ל דלא כהתיס׳ דיה אמר‬
‫^ה אלא ס״ל דדוקא עמוק ט׳ משתמשין‬
‫כו והוי רהיר כמו עמוד דהיא פ׳ דוקאו‬
‫אך באמת יש לדחו׳ קצת דאפי׳ לדברי התו׳‬
‫גר׳ דס״מ אס הוא נמיך קצת יותר מפ'‬
‫לא הוי רה״ר וכן משמע מתחילת דברי‬
‫הסוס׳ ד כתבי אפילו נמון פ׳וכ״ש פחות‬
‫וכו'‪ ,‬נד' דיותר מט׳ לא‪ .‬ועימיש בסמוך‬
‫על דברי התיס׳‪ ,‬וא״כ עדיין צריך לדחיק‬
‫זאך דוכן קאיג ס אסיפא ענ״ז צא דמי‬
‫כ״כ לקופה דנקיפה אך שהוא גיוס יותר‬
‫מס' כל זמן דהוא פתוח מפע מעשרה‬
‫לא וגגומא צריך לדחוק דוקא בט׳ ומט׳‬
 ‫יח‬ ‫חוברת ב׳‬

‫העלה מדברי הרא״ש ■ ז״ל י •עיפ‬ ‫בהל' ברכות בודאי כל שיש חיפהוקידו‪/‬‬
‫מברטן ולא פליג מטון שנהקט הברט' סי׳ כ״ה‪ .‬דכחב דמלור בעי'כזי ח‬
‫לחופה שבדת משה וישראל‪ .‬ועיין בנר מדמברכינן על אכילת מרור דמשמע‬
‫למאוי^ס־' כ״ב מנר מעיבסועיין בשדי־ מדבריו דזולת זה לא בעי כזית ורק‬
‫ממד ברטת דן‪ t‬צ׳״ דידכת לקדש לא משוס שצריכין לברך לכן הקפידו בכזית‬
‫נתקנה משוס שמא לא תתקייס ונו‘ ‪ ,‬אבל המציהיוצאין אן‪4‬בכיש^ והוס׳ן^־ מעס‬
‫כיון דכת^ב על מצות ומדורי' יאכלוהו‬ ‫ואילו ‪ 1‬׳ ברכות על מעשה הקידושין יסיכו‬
‫ומצר הל' קידושין הנה בסי׳ ל״ח בקידו ׳ הך יאכליהו קאי על אכילת הפסח ומצה‬
‫תנאי ומברכין‪ ,‬ובב״ח בסי׳ קכ״ז דהוי ומרור הנאכצין עמו דהס כולם צריכים‬
‫למפרע כפלנש דשריא ובפלנשי' בקידושין לאכילה דהוא כזית אן כאויא לא־ בעי‬
‫כזית‪ .‬והנה בספרי ‪,‬שלשה שריגים״‬ ‫בסי׳ כ״ו ועריכיש שצ״ה מברכין‪.‬‬
‫העירותי מהרבה מקורים ובפפעות עצם‪,‬‬
‫דבריו‪ ,‬אך כאן אזכיר מה ‪3 .‬יש'להעיר‬ ‫ידידו דו׳ש הק' י ו ס ף במהל״א ז״ל‬
‫בצדק נגדו מפשעות הכתובים והוא ‪ :‬כי‬ ‫)אנ״ד ד>׳ק סעראצק יעיא(‪.‬‬
‫בפסח ראשון כתיב ואכלו אח כבשר וכו׳‬
‫ומצות על מרורים יאכלוהו‪ ,‬ובפסח שני‬
‫כתיב יעשו אוחו )את הפסח( על מצות‬ ‫סימן ע‬
‫ומרורים יאכלוהו‪ ,‬אצא ברור דבפהח א'‬
‫דאכילת מצה מ״ע היא בפ״ע לכן ־כתיב‬ ‫)חמשך סחוברה ה׳ שנה העכר סי׳ «״ג(‬
‫צן( הגאון בעל ישועות יעקב סי' חעיה דבפסח ומצות על מרורים יאכצוכו ‪ /‬אכן‬

‫לשבח תמוה מאוד דכתב וזיל פחית נזנאן‬
‫כלומר שהוא גבוה עשרה אבל‪ :‬אינו רחב‬
‫ד; מותר לטלטל משם לרה״ר משוס דחשינא‬
‫רשות הרבים‪ .‬איג הט פירושו וכו‪ /‬ודבריו‬
‫אלו צע״ג בעיני מכמה אגפי‪ ,‬חדא דח׳כ‬
‫לקאי כאי פחות מכאן רק ארו חב להוא‬
‫פחות מרוחב אן דכוא גבוה עשרה א״כ‬
‫מאי פריך חלמודא מאי לאו דקאי אסיפא‬
‫מאי פריך הא ודאי קאי אסיפא נ״כ ופעור‬
‫‪.‬מטעם דגל שאינו רחב ד׳ אן דהיאגבוה‬
‫עשרה מקים'פטור הוא‪ ,‬וסו במ״ש דהוא‬
‫מותר משוס דחשיבא רהיר‪ .‬וצל״ט דבאינו‬
‫ר חב ד׳ מאי אנו צליכיס לזה כיון‪:‬דאן‬
‫אס איט משוב רהיר פטור ומוסר‬
‫דהוי מקום פעור וזה אנו צריכין‬
‫רק צרמב ד' דאז הוי כרמליח אסור לטלטל‬
‫אבל באינו רחב ד' בלא״ה מקום פטור‬
‫הוא• וחו צל״ע דבקופה מאי ■משוב רטיר‬
‫עכ״ל‪ ,‬נר' מ ם יותר מע׳ ספחים כל זמן‬
‫דהוי פחות מיו״ד ממלעלק וצ״ע ‪.‬‬
‫* לה( רשיי ד״ה פחות מכאן או בניבה‬
‫או כרוחב וכו'‪ ,‬נר׳ דמשוס‬
‫דמשמע ליה לתלמידא דהאי פחות מכאן‬
‫‪ .‬היינו בין ברוחב בין כגובה־ הוא דק׳‬
‫ציה מו‪/‬י לאו אסיפא דאי לאו הכי דהו ה‬
‫מצינו לפרושי־ לקאי האי פחות מכאן רק‬
‫^ארוסב דהוא פתוח מרוחב ל׳ לא הוהק״ל‬
‫מידי לודאי קאי נס לסיפא ומותר לאו‬
‫מטע® דהוי רה״ר כיון דהוא גנוה עשרה‪,‬‬
‫רק מותר מטעם דכל זמן דאינו רחב ד׳‬
‫אן< דהוא גבוה י׳ הוי מקים פעור וא־כ‬
‫לק״מ רק מגוס‪.‬דמשמע ליה דהאי פתוח‬
‫מכאן קאי נס אנובה דאם הוא פחות‬
‫מיו״ד אן« דהוי רוח‪: :‬ד' מעלטלק ואז‬
‫הוי כרמלית ‪v‬משיה פרין וז״ב‪ ,‬אן ראה‬
‫ראיתי לשון אחד להר״ן ז״ל כחי׳ הנד״מ‬
 ‫המאסף שנה חמישית‬

‫הרמב״ס במשניות שס‪ ,‬וזיל הלא מקלקל‬
‫בחבורה פטור הוא‪ ,‬ותירץ •לפטור אבל‬
‫אסיר מה״ה; ולא אדט כונתו הלא כל‬
‫פטורי שבת פעור אבל אסור מדרב^ןישבח‬
‫פ״ז‪ ,‬וברמי״ס׳הל׳ שבת כן״ובאס שעובר‬
‫איסור דרבנן נעשה מומר ‪ .‬עיין עירוכין‬
‫ס״ע‪ ,‬הוריות י״א‪ ,‬פר*ח יו״ר שס‪ ,‬לענין‬
‫שמ*טת מומי‪ .‬ע*ין ביח ארח סי׳ שפ׳ט•‬
‫להיות נאכלים מהמצה והמרור לכזיח‬
‫הגאון בצנל חמדת שלמה ‪ ,‬בהקדמתו‬
‫מדייק מדברי רש״יפסמיס כיב‪,‬‬
‫דר״מ ס״ל מולין בנשחכיו בעזרה דאוריי׳‪,‬‬
‫וחתפלא עליו דלמה לו לדייק מרש״י כן‬
‫הלא ;מ׳ מפורשת היא קידושין דן« נץ‪,‬‬
‫דאמר רבי יוחנן משוס ר״י חולין שנשחטו‬
‫בעזרה דאורייתא הוא אולס שפיר מוכרח‬
‫להוכיח מדברי רש״י כאשר ד ת ענייס‬
‫במקום אחד ועשירים במקום אחר ‪,‬‬
‫דבירוכלמי ע״יז פ״ה הלכה ייג ‪ ,‬תנאו‬
‫רבי יוחנן משוס ר׳ ישמעאל כן ולא‬
‫בפסח שני לגס מצה אינה מצוה בפ׳יע‬
‫הוא ע״כ כתיב דיעשה אותו על מצות ועל‬
‫מרוליס יאכלוהו‪ ,‬נמצא דמה שמדייק‬
‫הגאון " בעל ישועות יעקב מהכתוב על‬
‫מצות' ומרוריס יאכלוהו דכילס ביסד‬
‫צ־יכין כויח> לא בצדק מוכיח כן יען דזאת‬
‫בפסח שניי מיירי' אשד מצות ומרורים‬
‫מפליס המה לפסח וע*כ אינט צריכין‬
‫מכאו״א ועיין בח״ס סי׳ ק׳׳מ‪ .‬דמצאתי‬
‫בדבריו לבאר בזה דברי הרא״ש ז״ל למרור‬
‫‪1‬עי כזית מעעס דמברכינן על המרור ‪/‬‬
‫ולולי זה הייתי אומר למרור לא בעי‬
‫כזית יען שהוא טפל לפסח בץ להראפון‬
‫בין להאחרון‪ .‬ועיין ש״א סי׳ ק׳‪.‬‬
‫‪ 0‬ו ב א ח רו נ ה אזכיר עוד איזה הערות‬
‫נפרדו׳ מה שעלה במצודתי‬ ‫■‬
‫־‬ ‫לעורר והוא‪:‬‬
‫ב ה ג ה ו ת הגאון ר׳ בצלאל רנשיורג על‬
‫חולין י״א‪ ,‬העלה לבאר לשון‬

‫נמ״ש רש*י בין רחב בין קצר‪ ,‬ולשיעת‬
‫כמה׳מהפוסקיס עיכ דאיולי ברחב ד׳‬
‫רלענין חיוב אין לחיוכיה פחות מרחב ד׳‪'.‬‬
‫־עול קיל בדברי כד״ן הנ״ל דאף אס‬
‫יהיכנא ליה כל דיליה דגס בקיפה משיב‬
‫רה״ר כמו עמוד וגומא מ״מ גם בע^ד‬
‫וגומא לא כיצינו דחשיב רק בגיבה ע׳ או‬
‫נמוך ע׳ אבל בגובה עשרה אפילו בעמוד‬
‫וגומא לא מציט דהוי רה״ר וכעת דברי‬
‫הי״ן צל״ע ‪.‬‬ ‫•‬
‫לו( ש ם בשיס ע״ב ואמאי קרי לה רה״ר‬
‫■■ לפי שאינה רה״י כמ״ש רשיי‬
‫דאיירי בבקעה‪ .‬אך צל״ע דלעיל דיו עיב‬
‫מפני עולא בבקעה לאמאי קרי לה רה״י‬
‫לפי שאינה רה״ר‪ ,‬וכאן‪.‬בבקעה גופה מבני‬
‫איפכא כקרי לה דה״ר לפי שאינה רה״י‪.‬‬
‫וצ״ל דרבא באמתייהשחא לפי האי הירוצא‬
‫לית ליס לעיל כתירוצא דעולא אלא‬
‫י אינא וזהו לאמרי׳ בש״ס היינו בעמוד‬
‫להוא עומד לעולם גרה״ר וחזי לכתופי‬
‫עילויה או בגומא דסאמיהא משתמשין‬
‫בה עיי הדסק אבל בקופה* ליכא למימר‬
‫כן‪ .‬ותדע דהא רש״י נתן סעמא לרחב ד'‬
‫‪ ,‬למותר לעלעל משוס דאף דהוי נרמלית‬
‫לא גזרו רבנן כרמליח בכלים‪ ,‬ואס איתא‬
‫דחשיבא רה״ר למאי צריך לזהנימא דעעמא‬ ‫’‬
‫מפום למשיב רה׳ר כמו עמוד וגומא‬
‫‪-‬דכח ‪ 5‬רש״י לגס רחב ל׳ חשיבא רהיר‪,‬‬
‫ומזה נפלאתי״על הרין דכחב עוד אי נמי‬
‫׳ ה״פ פחוס מכאן שאינה גבוה עשרה אבל‬
‫?‪:‬יא רחב ‪ V‬ממלעלין בהיוא״ת הא כרמליח‬
‫היא פירש פרא״ה ובו ׳ וכפרש״י עיש״ ו פלא‬
‫דסלא לסי סברתו דגס בקיפה׳ איכא לסיח׳‬
‫דחשיבא רהיר א״פ מכיש דכפחות מיו״ד‬
‫* ורחב ארבעה למשוב רה״ר כמו עמוד‬
‫וגומא דאפילו הוא רחב ר' הוי רה?ר‬
 ‫תברת‪:‬כ׳'‪.‬‬

‫כשמואל רבו דחייש במצהייע ני רע ראשון‬ ‫ולא משוס ר׳ מא'ר^( ‪ :‬־‬

‫הגאון בעל חמדח ציי העיר דרימ ס״ל שהוא דאודיישא‪ .‬אך‪-‬מצאהי ננל זהיהו'‬
‫כר׳ ישמעאל בכשר חאוה חול־ן ג*סין נ״הו‪2.‬״ק‪:‬ס׳';‪ ,‬דרב יסודה לא חייב‬
‫י״ז ‪ ,‬משןם רהוא מסלמידה ולא אדע מה אמצכהב״ע כלל‪ .‬ובחידושי האדמתי ׳בעני;‬
‫יש להוכיח מזה ד‪:‬לא היה חלמיד מונכק־ שופר בל שלמיס לרב יהודה ‪:‬דסייש‬
‫גש לר״ע‪.‬אמנס בחוס׳ חילין ב׳ מבואר אמצהביע ועיי; ש״א סי׳ צ*ס‪ #‬וגס כיס יש‬
‫להריא דר״מ ס״ל כ> ישמעאל' להי‪/‬שו לדייק ‪.‬הרבה בדבריו למייש*ן‪ ]:‬אמצהב״ע‬
‫כליו ■איך אכלו ישראל שלמיש כמרבר; ותי' סדקיימינן דיוצאין בשופר של שלמי״״ע^׳ב•‬
‫־משוס שנאשרו ‪ .‬נענין אחר כבשר■ הוי ב מ ח צי ת השקל ס־׳ ^ חרל״ו ‪ 4‬מבא^‬
‫בדברי רש״׳* בסוכה ל׳ דרש י‬ ‫כאילו צוה להס המקו׳ לאכיל ע״י שלמי*‪.‬‬
‫ומבואר דזאחעלה כהוגן רק אש נאמר לא ח־יש בעבירה דרבנן במצהב״ע‪ .‬אולם‬
‫' דר״מס״ל כי׳ ישמעאל דבשר כלמ*ס מצא חי כדש״י פסחים ל״ה דאין יוצאי;‬
‫במצה של טבל טבול דרבנן מכוס דחי'ש*׳‬ ‫ובשר האוה אסורים היו במדבר ‪:‬‬
‫הגאול בעל ש״א בי״ה דך כ״ח העלה ‪/‬אמצהנ״ע• ועיין הוס׳ סונה ל׳‪ ,‬ברכוה‬
‫י־ייי“׳‪:‬‬
‫בסברה עצמייח דרב יהודה ס״ל מ״ז‪ ,‬פשחים ל״ח‪ ,‬במרור של מעשר דל‬
‫וכספר במר יצחק להגאון דקאוונא זלה״ל‬
‫*( ואגב אלפוס דידדי הנכנד הגאון בסי' ח'‪ ,‬העלה דבספק מצהביע לא‬
‫הנולע י ' שלמה פריידעש הי״ו א;' ד דנליגיז‬
‫נעל כרם חגלד ה עי מי כי נעלם הירושלמי הזה מיישינן‪ .‬אונס לדידי צ״ע לפימהדמבאר‬
‫■מהגאון נעל מלאהרועי׳ דנשחמר! אם ר' ישמעאל מהרש״א בפסחים שם; בפירש״י על הש״ס‬
‫דהקשה הא דמאי לא הזי לי׳ •דא״כ כוי‬ ‫הכותב‪.‬‬ ‫פ״ל חולין נעזרה דאורייחא‪.‬‬

‫האי גוונא איכס צעימר דסשעיש על ידי•‬
‫הדחק שמיה תשמיש עכ״ל׳ ולא הבינוש‪-‬י‬
‫מאי צריך לזה דזהו אנו צריכק רק צאחשובי‬
‫רה״ד אבל בכרסצית אדרבא כל ומן דהוה‬
‫תשמיש לא הוי כרמלית כמו עימוד לכ״ע‬
‫דמזי לנח‪-‬פי עילויה וכן יומא לרב יוסף‬
‫דהוי תשמיש קצח ומיחשב רפ״ר משאיב‬
‫באינו תשמיש כלל דאזי לכ״ע כל זמן‬
‫דאיני גבוה או כמיך יו״ד ורחב ר׳ דהוי‬
‫כדמלית‪ ,‬וא״כ אף דלא כוי תשמיש כל‬
‫זמן דהוא נמוך פחות מעשרה ורהב ר'‬
‫הוי כרמליה ודו^ק!‬
‫לח( ש ם בשים רגא ממר בומא ‪,‬לא מ״ט‬
‫משמי* פיי הדחק לאו שמיה תשמיש‬
‫ראיתי לשין אחד להרשניא דל בסי׳ מוקשה‬
‫מאד רכתב וזיל כא דאמר יבא הלוך פ״י‬
‫הרסק שמיה כלון‪ ,‬חמיה לי דנקט ‪,‬הלוך‬
‫דהוס ציה צמימל כיחוף על ידי הדחק‬
‫בהימצא דרב אשי דאיידי במוקן* מחיצו׳‬
‫ילסייי יחייז קצת קושיח הגרע״א לעיל‬
‫צרב אשי ממחניהין דסכילי בית גלגול‬
‫ואסטוניוה‪ ,‬דלמ״ל ייל דאהי; דו דאי י ס‬
‫רב אשי איה ליה כהאי תירו צא דרבא‬
‫התס באיסטוניח ושכילי בית גלגול׳ אלא‬
‫דהכא דחיקא ליה דס״ל כרבא דטחי' קי׳ל‬
‫וא״כ ק״ל מבריי׳ הנ״ל מדחיק׳ ליה לאוקם׳‬
‫לה כלבי ומוכרח לשנויי בבקעה כג״ל‬
‫דאיירי בבקעה וקרי לה רה״ר צפי שאינה‬
‫רכ״י וק' ליה כנ״ל דכלא סחניחין לבקעה‬
‫ניפא קאי לה רכ״י לפי שאינה רהיר‬
‫לכן הוצרך לתרץ כמוקף מחיצות ופש״ה‬
‫הוא דדמיק ליה הא דרה״י קחני וזרק ‪:‬‬
‫ש ‪ 2‬בש*ס הוא ועירובו בכרמלית׳‬
‫■גס פה ראיתי לשין אחד להרץ‬
‫ז״ל בחי׳ תמוה פלא זכיתי להבינו דכתב‬
‫וול הוא ועירובו בכרמלית פירוש ובכי‬
 ‫המאסף‪:‬שנה‪ .‬חמישית‬
‫האשה פחות מכגרייס ״מגופה ויחליק מן‬
‫הצדדים‪-‬היא •־יע״ש‪ :‬וקבה לכאורה לפי‬
‫דבריו א״כ ‪ .‬למה■ ■בכתם פחות ״מכג‪-‬ריס‬
‫נריכיס־לתלות בדס מאכולת כיון דמן‬
‫הצדדים היא‪.-‬וגיכ היא דס כיהוד‪ ,‬אמכס־‬
‫נראה נזה לומר דזהו‪ -‬דוקא בהרגשה ‪,‬‬
‫אב־צ־׳בלא ׳הרגשה שפיר חזיא אף פחות‬
‫מכגריס‪:‬וכיון דליכא למיחלי במאטלת רק‬
‫כנופה־כוה ממאה עכ״פ מדרבנן דראיו׳‬
‫המקור רובא המ‪,‬ה נגד ראיות הצדדים‬
‫אך בלא הרגבר‪ ,‬ואך דרוב ראיות הס‬
‫בהרגשה כמ״ש הר״מ זיל בפ״כי מא״ב י‬
‫ן'א‪:‬ננס ־שיגית רב׳י נדה דך נ״ח ע״א‬
‫דהטעס דכלא׳היגבה היא טמאה מדרבנן‬
‫דילמא הרגישה ולאו אדמתה‪ ,‬א״כ לפי‬
‫שיפית רש״י הנ״ל בפחית מכגריס דליכא‬
‫למיחש להיגבה צריך‪.‬להיות כיהודה אך‬
‫אס לא כתלה כמאכולת‪ .‬ובאמת החוספו׳‬
‫בדה‪.‬מודה‪-■:‬שמואל וכף■ כדך הנ״ל דחו‬
‫שם‪.‬דברי דש״י וסירי כי אה בלא הרגבי‬
‫לדוקי ד‪,‬בס א‪.‬ינו עיי ‪-‬הרחק ולא דייק‬
‫משם רק 'תשמיש‪ ,‬ולפי ה;ר׳ ■הרשב״א‬
‫הוהיגריס^‪-‬פה רבא אמר גומא לא מ׳כי‬
‫כילוךע״י הדחק שמיה הילוך השמיש ע״י‬
‫לאו ■שמיה השמיש‪ ,‬ואהא שפיר ק׳׳ל וכן‬
‫כד׳ קצת מתירוצו‪ ,‬וכן גר׳ קלת גם מדברי‬
‫הרי״ך 'והראיס לכן הישה‪-‬נירסתס אך‬
‫‪:‬‬ ‫ויש לדחות קצה ודרק‬ ‫׳‬
‫לפ( ‪-‬ש^;וקתני עירוב אלמא וכו׳ דאל״כ‬
‫־ ־׳' ‪ -‬הוי כרמלית והלא אסור להוציא‬
‫מכדמליח לרה׳׳ר‪ ,‬אך תמיה לי על המקשה‬
‫דארחקשי־‪ .‬ליהי■ ברייתא לצבא חיקשי ליה‬
‫מחכיתון^ לדע'דכעירופין; דל״ב זעז׳י תנן‬
‫נתכו באילן למעלה מיו״ר־ טפחים■ אין‬
‫עירובו עירוי למטה עירובו עירוב ‪.‬־ רק׳■‬
‫דהלא אסור להשתמש באילך משוס ביות‬
‫וכדהק׳ חלמודא התס • ‘ועי׳■ רש״י בס‬
‫דהוה מצי ־ נ״כ למפזך דהצא הוי ג״פ‬
‫מצ‪.‬הביע דימן‪ :‬דידמאי ‪?-‬ש־שפק^לאורי״יולו‬
‫לבו‪: :‬הפע!^‬ ‫מ‪ 5‬נ ‪^x‬דהמקפן־ ‪y‬א עלה‬
‫לרוב יעי׳ה׳־מעפפן הס )אשר־כ״ע מודיס‬
‫‪ 5b‬עיק שגת כ*;; כהובוש ניד‪ »(:‬משרה‬
‫חית בזה ־מזלתא לבעיקא דאורייתא דשיוא‬
‫;‪1‬צא עיבר‪,‬־וצעירי ואכימ‪ ,‬להאריך ‪U‬‬
‫י\ץ‬ ‫ז״צ‬ ‫א?'חזם;ב?ר;!״נ‬
‫‪,‬‬ ‫)פה־ ״•סענ‪(59‬‬
‫‪:.,‬״‪.‬סימןיד‬
‫׳‬ ‫רז»רנז יוס כ׳ כ״ז ט‪.‬גט תינ׳ט‪• ,‬‬ ‫;‬
‫א{ איתא־בחוס׳ נדה דן‪ 6‬ניב ע״ב ד ה‬
‫בלש נריטין וכף‪.‬ונר׳י למהר״ס‬ ‫י‬
‫דאי ל‪* :6‬דחלינן במאכולת‪ :‬ונימא דכל‬
‫הכתס מגופה מזיתי׳ אין לנו להקל ולף‬
‫‪.‬ן‪,‬ץחרייומי חזיהה ביון דיש בו שיעור‬
‫לחלקו■‪ .‬לל ■‪.:‬ראיות וכו׳ יע״ש‪ .‬והסדרי‬
‫שהרה ‪,‬בספיו מרוד הלכות כתב לפרש‬
‫כו‪:‬ת>כהלספות דרנילות־היא בלא הראה‬
‫שמיה‪:‬כיסוך;דהלוך מא; דכי שמי^ ועוד‬
‫דלא כיחיףיפ״י הדחק הוא דבהדיא מכתפי‬
‫ל*ה;רצי‪.‬ס' ע״ש‪,‬־ ■ולא הגנתי‪ .‬דהלא‪:‬הא■•‪-‬‬
‫דקסמך יבא ״כליך ע״י הדחק שמיה הליך‪,‬־‬
‫תנפי‪.‬פ ע״יי הדחרן לאו במיה סשידש‪,‬־‬
‫היוגו‪-:‬במסקנא;דסוגיא אמאי דמייתי ראיה‬
‫לדידה ממתניחלן דרקק מיס ואהא־ס״ס‬
‫י׳‬ ‫אלאי לאו ש־״ע כליך ע״י הדחק‪-‬שמיה הלוך־‬
‫השמישדיע׳י הדחק לאו שמיה תשמיש ושס־‬
‫ייזכרח רגאו להקדים דבריס׳ חלו ל‪:‬אר־‬
‫‪.‬ציכימכמש מנותכיתץ דהשמיש גיי הדס^‬
‫במיה תשעיפ;־נפכי הקדיכ אלא־לאו ש״מ^‬
‫ו הצוגה דסהכיחיך ד תני ‪ r‬הליך^ ח '‪.‬תמצי‬
‫ה־ינו‪ :‬לדיוקו יוקאז הולוך ע״י הדחק הוא‬
‫דשמוה דלוך אב^תשמיב־ ע״י׳ הדחקלאד‬
‫וא"כ לק״מ־ לגיחוך לא מצל לדיק• מהתם‬
‫דכיהוך ?ז״י‪ .‬ה‪ 7‬מ ק כ י פ ו ך י ד מ א י ן■‬
‫יש לדיוקי׳הכי וגס בל^ בכיהוך אק‪:5:‬ורו‬
 ‫'‪ 18‬בו*ת״ב׳‪jf‬‬
‫׳הצ׳א ׳דתרי אינש‬
‫דא‪%‬יאא• לכן? הגא טמאה ‪ -‬בצאס^י־^בל‬
‫גודאי;ימ־גופה כמן ׳' ‪3‬דיןה ^קיקע‬
‫ומצאה ]אח״צ״כתס^ ;ו״לידגם ר׳ש״י״מוד־ה‬
‫אן ’ ןורגד‪-‬בלא׳ צהינשה ט מ ^; עדרבנ^‬
‫׳ רצד^א 'התוספות ‪5v‬״‪• itr‬ג '■‬
‫ב( ו א מנ ם בעיקר דברי הסדרי טהרה‬
‫• ע י• ■ •; דמפרש׳ לרגילות ‪:‬הוא‬
‫שאין ראיה מנופה פחותה מכנריס־ימ׳לבד‬
‫שהוא בעצמו •נשאר שס בצ״ע‪ .‬׳־ ולפעצ״ד‬
‫אי אפשר ‪‘-‬לומר כן דאס איתא למה‪-‬כדחקו‬
‫הראשונים ’צהא לריז דבנות ישרי החמירו‬
‫ע״ע אפילו רואות מפה כחרדל‪" -,‬וקצתס‬
‫כתבו' דהרבותא היא מלשון ״כחרדל דאין‬
‫לחלקה ליג ראיות יע״ש‪ .‬הא הלא י אפשר‬
‫לומר בפשיטות דבראיה קטנה׳■'כולי• האי‬
‫ליכא למיחש להרנשה דאין ראיה בהרנבה‬
‫פחות מכנריס‪■ .‬ועוד דהא בנדה מ״א ע״ב‬
‫אמי ר' יוחנן למקור שהציע ביב 'טיפי‬
‫מרגליות טמאה‪ .‬ודוקא תרתי'״אבל תדא‬
‫‪I‬‬ ‫‪%--*y‬‬
‫סא דפסק מרן־בסי׳שמ״ה ורכיס־מכתפיס‬
‫כיליד הוי׳ 'רה״ר אפילו אינו ■רחב ■ד׳‪.‬אן‬
‫צריך לי׳ דפסק כהרמב^יס ולא■צהראב״ד‬
‫כיון דמרן'לאו לענין חיו לא דהמאת איורי‬
‫ולבל■ זאת נס׳ הראצ״ד מודלול^ק^ נע״ע‬
‫בחי׳ רשב״א שס לכתב עוד משם הראב^׳ד‬
‫דתרחי בעינן נבו ה ט׳’ורכיס■ מכהפי׳ן‬
‫כמשמעות ־הש׳ס וכן• הביאו לרב המטל‪-‬‬
‫באדוצמיני נר׳״ברדר דבזה ליכא שוס חולין‬
‫דבאמת משמעו׳ הפיס־ נר׳ דתרת׳י ■בעינן‬
‫דהנא\קאמר עמוד ט׳ ורבים ‪ -‬חלתפץ‬
‫וכן’ הוא נס לשוךהרי״ן והרא״ש וכףנר׳‬
‫ר רש״י ־רכתל וכץן‘ דצריך לרבץז‬
‫רהיר ס א נר׳ דלוקא לצרייך לל^ס■)אן‬
‫דיש לוע ר צינה'אחרת צרש׳יי׳ על־ פ^מיצ‬
‫הר‪ c‬ב״א'ב ‪ t‬׳ לדעת רצ״י לטעמא׳׳דאן״‬
‫פאות'מד׳׳־הוי ■רל״ר ועוד־ כיון לזלצן‬
‫‪ ->;653‬עלו ‪':‬עחשבח רלס מטויא־ ליה‬
‫באנו? היא שמא? מדרגצן ^ל^׳צגשוס‬
‫‪:‬ומא כמ^שה וצאו ׳ אדעהה׳ ונס דנרי‬
‫רש״^ נוגל לשרש דלא■ קאמרי חצא צכאמי׳■‬
‫דיהו״ל ספק׳ סשיקא ייהשק מעל‪5‬נאי‪-‬וספק־‬
‫■ הראי‪:‬ו>י ‪\' . 6‬א^'‬
‫מף הלדריס> פמ׳יש בזה^‬
‫חי צימא דשני הספיקוא ‪:‬איגס שיןיויש'‬
‫דממלמא לא שיין למיתלי ציון■ דבבוק‬
‫של טבסיס לא עירה וצ‪1‬׳‪^ .‬וכן מן ה‪5‬ד‪^1‬׳‬
‫;״כ לא שכיא ׳מ״מ עכ״ש ב״ הספירןת׳‬
‫יחשבו לסשר‪ ,‬אסד השקול כעין סר''‬
‫מיעיטי^‪-‬דמלע‪1‬פי לרובא ובפרע לרוב‬
‫ראיות היא בהינשה והא מדלא■ אעישה‬
‫ע״כ לאו לוגוסה קא חז־א ואיהרע לה‬
‫דויא‪,‬לכן הוצרך רש״י לומר דא־כאלמימר‬
‫א‪-‬־נשה ולא אדמתה ולא איחדנג לה סלי‬
‫האי‪ ,‬ונס דאיכא חששא דאורייתא דדילמא‬
‫ארנשהותו רויישיק בספק‪.‬השקול ומטמאין‬
‫לה כיון דהוי ל ספיקות לאו שקולי; ‪,‬‬
‫ואפילו לדעת האומריס דחדספקהשקיל‬
‫מהצי'ואמרען ‪:‬סמוך מיעיטא למחצה ‪,‬‬
‫מוציא' מיה‪ '>/‬לכרמלית ו^בתוס׳ שס‬
‫ועכציל דרבי היא ד־נא נזיר על השנות'‬
‫ניןלהאמשו? ועי' בסוכיייא ש‪■ :‬דן ילד‬
‫סיפא ד‪6‬תס נתנו בירר ־ילכ‬ ‫ע״צ‬
‫רבי כי‪5‬ץ וא״צימא׳ פריך לרבא 'הלא נס‬
‫ברייא‪/‬א רב>היא ו־קארי ■לה מאי■ קארי‬
‫‪ :‬ר י י י' ׳ ילה ■ודו״־ * ' י ■ ׳■‬
‫מ( רש״י׳ ד״ה ־מכתפי ■בין קצי‪ ,‬זוהי‬
‫■ ‪ y‬צס־ ד ־הרמצ^ס פי^ד ה״ח‪ /‬״אמנס‬
‫הראלד׳ הובא באי׳ רפב״א פה‪-‬ויבמנ‪-‬יד■‬
‫משנה ״אס' פליני’ וס״ל ־לוקא רחב ד׳־‪■.‬‬
‫ופשוט דגס‪-‬הראלר ־ ל ‪ f‬פלינ רק לענין■‬
‫ודוכא ‪1‬אמאת להזויק "זנח בתוכו 'אצל‬
‫מ״מ‪ -‬מודה׳־רהואי■‘״רהי״׳ר ימותר■■■ ל‪1‬לטל״׳‬
‫מרה׳׳ל לתוצו ואסור לצלצל י אכו‪5‬אליין‬
‫ל זוכו ‪f‬צן ‪ -‬מרה״י ^תוצו־ אף‘ דהוי'״ פחוא'‬
‫מד׳ והוי״מקיס פטור בעלמא‪-‬הכא צי‪ 1‬ך‬
‫לרצי ס^מכת^־ם ’ לתו נד הז^ ׳רה״ין׳ולפי״ן■־•‬
 ‫המאסף^שנה‪ :‬חמישית‬
‫ג( ‪1‬אמנם העיקר לפענ״ד דאין כן כו׳‬
‫התו'‪ ,‬אכל עיקר החילוק‬ ‫_■ ‪• :‬‬
‫בין ב׳ נליסיס ומחצה לבין ב׳ גריסים‬
‫היא לבג' גריסים אצכיריך להוסין^ כקוסי‪/‬‬
‫ואילך אגב זוהינא לס מאכילת היא ולא‬
‫למגופה וראתה בב' ימיס לזה קו' החו׳‪.‬‬
‫ואמנה תירוצם ‪.‬הוא כך לולא עיקר מה‬
‫למחלקים בש״ס לחשוש לוקא בג׳חריסי׳‬
‫הייני דאי בפחות אס נחלקהו לג' כתמי'‬
‫לחשמיס שראתה אוחן כג׳ ימיס הרי‬
‫כאילו היו לפנינו בג׳ עקומוח ככל אהל‬
‫פחית מכגליס או ב׳ גריסים והשלישי‬
‫הוא פחות מכיריס ובכל׳ג א*ן חובסין‬
‫לכתם לפחות מכגריס דהלינן במאכולת‬
‫כדאמר רחבו גופה בל׳ נ״ח ע״ב במשנה‬
‫שה; ואן{ דהכתס יותר מכגריס לא אמלי'‬
‫לב' מאכולת נתרמו בהדי הדלי‪ .‬והכה‬
‫איכא בכל העתס יוחד מב׳גריסיס‪ ,‬מ״מ‬
‫כיון דע״כ אתה צריך לסלקהו לג׳ נפרדי'‬
‫מסתיר יותר לחוש‪ ,‬וכילכך אס נפ־לס‬
‫ססמוה ופשוט לכוטת הפוסקיס כולה‬
‫מורים נן דכולס כהנו גבוה ט׳ ויביה‬
‫מנחפץ עליו נר' דתרתי בעינן דאל‪-‬״כ‬
‫הוה להו לאמר ומוי לכתב עליו‪ .‬וביותר‬
‫‪:‬פלאתי על רביגו הגאון החסיד בכיאומ‬
‫סקב״ו דכתב אמיש מר״ן ורבים וז״ל דוקא‬
‫ע״י עירובין דג״ל עיא‪ .‬וכ״כ מ״מ בשה‬
‫הראביד דלא נהרפב״ם טכ״ל‪ .‬הנה מ״ס‪:‬‬
‫ועי'‪ ,‬היינו הראיה דהביא הרשב״א במי'‪.‬‬
‫אמנם מ״ש דלא כהרמב״ס לא יכולתי להניר‬
‫מאין לן דהרמב״ס מולק בזה אלאנ״ד‬
‫דהלא נם הר׳י בהדא הזכיר ׳ רביה‬
‫מכתפיס עליו דהכי כחב וז״ל היי הוא‬
‫כרה״ר ואץ משניחץ ונו' ספני שרבים‬
‫מכספץ עליו הלא בהייא טועים ואומר‬
‫דהוי כרה״י בין שהוא רחב בין שהוא קצר‬
‫מפני שרבים סכתפץ עליו נר' דגש הוא‬
‫ס׳ל כראכיד זאן« דיש לדחיק כמ״ש לעיל‬
‫וכסק כן הל״מ ‪■Vf‬‬ ‫ריימא מ ‪^>rJv‬‬
‫גכלכו^מפככ ו׳‪.‬מבב ‪,‬פיק ‪ :‬א׳ זאלנגא׳‬
‫כמדא ‘י^על^ת לאו אורקא ‘ והל׳ינן פן;‬
‫הלדלוס 'אס )א כסלק כין ‪ 0T.‬לכן לדס‬
‫סדוש כרפס'יס״' ‪,‬סס יצ״ע‪, .‬מיסו 'פכ*‪.‬פ‬
‫נב׳ מרגליות לא‪,‬חלינן נצדליס והוא כגל‬
‫פנלס הסו‪3‬רי גןסרה הכיל‪,‬וכן במנין‬
‫כליקיק;סנל^קו הפוסקיס ורוכס סוכריס‬
‫דהיא‪ :‬קפק לאוריי׳ ׳דשמא ארגיסה וסכרא■‬
‫להיגשש ע־ היא‪ .‬ויעיין בוה כרשב״א הל׳‬
‫ידה גגי מסלי ביה הדחס העמידוה ‪,‬‬
‫ומס אישא הו^ל לחלק בין ראיה כגרים‬
‫כפסות ממליס! ‪*:‬דפחוס איה לן למימי‬
‫ללאו בהרגשה‪ ,‬דרו•‪ :‬ראיות כגריס‪ .‬ויעיין‬
‫בש׳^ם מלה ע*ז מ״ב ניחוש שמח מדאה‬
‫עפת לס;כמידל בביאה ראשונה וכו׳ ‪,‬‬
‫ואס איתא הד' ראית עפס דס כחידל לא‬
‫ככיסא ; ולמה ניחיש לה ללראיה בלא‬
‫הדגשה דהיא לרבנן לא שייך לניחוש לה<‬
‫ועול הרבה‪ ,‬ודברי הסלרי‪ .‬טהרה צע״ס‬
‫מקוס ‪.‬ולא ‪:‬גרע וגו׳ ולפויז מ״ש לש״י‬
‫וכיון לצריך לרביס רהיל הוא קאי אמיש‬
‫כין רחב בין‪.‬קצר‪ ,‬אמ״ש בין קצר קאי‪.‬‬
‫וכיון לצריך לרבים וכדברי הרשב״א‪ ,‬דכיון‬
‫לדרכן לגתן« משויא ליה מקןס אבל אהין‬
‫ברחב י׳ אץ צורך דרבים ליכתופי עליה‬
‫וליהוי‪ .‬צורך לרבים‪ .‬אן מ״מ אין הני ע‬
‫בדברי רשיי דפלע בהא אהראב״ר ויוסר‬
‫פפזט דמודה ליס‪ .‬נס לשון הרמב״ס‬
‫תפנו שרבים מכספין עליו נר' דבעינן‬
‫עכס^ן עליו)אן‪ 8‬דגם בדבריו יש לפרש‬
‫כמ׳׳ש לרשיי( גס לשון השויע ורבים‬
‫מכמעיס עליו ני' דבעינן רבים מכספין‬
‫עליו; ולמשמעות כל הפוסקיסי ואמר כל‬
‫זה נעלם ממני מ*ש הגאון קרבן נתנאל‬
‫בהביאו מ רי כראביר וז״ל ומדברי שאר‬
‫פוסקים לא משמע כן לא אדע מאיוה‬
‫פוסקים הוא ללא משמע ק אדרבא כל‬
 ‫כא‬ ‫חונרת נ׳‬
‫‪idajglM‬‬

‫לג׳ לא יהיו צנ״א צגריס לכן אצ׳י היא גריסין אין צריכין לתלו׳ במאכול׳ וכו'‬
‫ככחס שמוס מכניים ללא גזייפינן ליה ‪ .‬היינו כנ״ל‪ .‬דלקושמא תלינן שהיא מב׳‬
‫ואמנם כיון דש״כ לא חיישינן להאיפמו׳ ראיו׳ כיון לסוף סוף אס נחלקהו לא יסיו‬
‫מכגרים אף אס נמלקהו בפ״ע דנסלי ג׳ ראיו׳ לנחלה גמאכול׳ אי לא תלינן‬
‫למאכול׳ ואכתי לח אצטריך לחלוין׳ לידי׳ במאכול׳ ולא מחלקינן בינייהו ואמנם‬
‫ואמרי׳ באמת שראתה בפ״א כגדי׳ וממצה בדאיכא נ׳ נליסץ למקשה לש״ס לנימא‬
‫רכל הינא שאין ממלקין מסתבר יוהד לתלי ופלגי לאתה בב׳ ראיו׳ ואילך ל כ‬
‫לומר שראתה בפעם א׳ ראיס מרובה מאכול׳‪ ,‬והרי השתא הכא אס נמלק יהיו‬
‫משנתלה במאכול׳ דראמה כל שישט ראי׳ בכ״א יותר מכגליס ושוב לא תלינן במאכו‪/‬‬
‫מרובה יותר מכנליס לא אמריגן דבתוכו לזה הוצרכו למלש בש״ס סברא לזה להק׳‬
‫נמצא ג״כ לס •מאכול׳ ‪ ,‬ויפוין בשו״ח מטעם אגג זוהמא שכיח מאכול׳ טפי ‪,‬‬
‫הרמ״א סי' צ״ז ‪ .‬תף להוא כ׳ שם לאף וכיון דשכיחא טפי סבירא ליה דהוה ליס‬
‫אי מסלקין הראיו׳ אמרינן מלהאי לס כמאכול׳ רצופה בו‪ ,‬דתליק‪ ,‬אף ביותר‬
‫נדה‪ ,‬האי נמי דם נדה ואיחרמו למקום מכגריס כמבואר בדנ״ט‪ ,‬וא״כ לא נשאר‬
‫אמד‪ .‬לפענ״ד זהו דוקא הינא לאס נחלק פחות מג׳ גריסיןוחו' לא מסלקינן ביניהן‬
‫יהיו בכ״א מריס! אגל אם יהיה פחות לחליגן אותם בב׳ ראיו״‪ ,‬ויפו״ש בשוית‬
‫מכניים לא אמרינן אס צחלקהו‪ ,‬והילכך הרמ״א בזה וא״ש‪ .‬ושוב ראיתי' בהנהו׳‬
‫שוב אין מחלקין ואמרינן הקרוב יותר הרש״ש שבש״ס דפוס וילנא שהלך נ״כ‬
‫שהיא ראיה א׳ כגרים ומחצה• וזה כו׳ בדרך הזה אלא שהוצרך לחדש לא^‬
‫המהרשיא שם בדבור הנ״ל דפחוח משלשה במקוס לליכא לתלו׳ במאכול׳ איןחוששין‬
‫‪Hk‬‬
‫דהוי רה״ר ונפקא מינה לענין לאסור‬ ‫זה דוחק‪ ,‬ודו״ק‪:‬‬
‫ואחר כיז מ״ש ה' המגיד שס וכ׳ הלשב״א לעלטל מכרמלי׳ לתוכו וכן מרה״י לחונו‬
‫שראוי לחוש לדעת רבינו פכ״ל; דלא הוי מקום פטור אלא הוי רה״ר‬
‫הנה בחי׳ לא כחב מידי לסי הגר׳ הוא רק דלענין לזרוק לתוכו אינו חייב כיון‬
‫בספרו עבודת הקולש‪ ,‬אן לא אוכל אבין לאינו מקום ל׳ ובעינן הנמה מל מקום‬
‫ל׳ וז״פ ודו״ק ‪:‬‬ ‫לודאי לאו על מ״ש רראב״ל לוקא שמכחסין‬
‫עליו וכו׳ קאי ‪ ,‬כיון דלא יש משמעות מא( ש ם בשים אמר מולא וכו' כבר‬
‫כתבתי לעיל קצת' בביאור‬ ‫ברבינו לחולק בזה כמ״ש ‪ ,‬רק על פ״ש‬
‫הראב״ד דוקא ל׳ וחולק בזה ארביט לסיל הסו גיא • והעולה משם מ ׳ שיטוח יש‪,‬‬
‫דאף פחות מד׳‪ ,‬אך לפי מיש לרק לענין א( שיטח הרמב״ס והיא' גס שיטת‬
‫חיוב מעאת הוא דסליגי לענק זריקה רש״י דדוקא ט׳ לא פחות ולא יוחד‬
‫לתוכו‪ ,‬ד דעת הדאב״ד דבעי הנמה על ובין רוחב ל׳ ובין אינו רחב ד׳ ‪ ,‬נ(‬
‫מקום ך ‪ /‬א״כ אין ביאור לדברים אלו שיטת הרא״ש להוא הלין יותר פט* עד‪:‬‬
‫דלחיוב חטאת דכחב הרשב״א לחוש■ לרפת משרה ‪ ,‬ג( שיפת הראב״ד■ לדוקא רוחב‬
‫רביט אין משמעות הדברים •כן‪ ,‬ונס ד׳ אבל לא רמי ל׳ לא‪ ,‬וכבר כתבתי‬
‫הלשב״א בעבודת הקודש לא יכחוב לחיוב דג‪-‬ס סראב״ל לא'פלי׳ג רק לענין נלובא‬
‫חטאת דלא נפ״מ לזמן הזה וע^כ לענין ולא לעני; איסורא‪ ,‬ויש ב׳ שימוח אחרות‬
‫איסורא‪ ,‬והרי נר׳ דהראביד מודה נ'כ בזה לדעת‪.‬הגאון רכיט אליהו וכן לדעת‬
 ‫הטאסף שנה‪.‬חמישית‬
‫באיזה בקומות גע;ין דרשות אל תקרי‪,‬‬
‫לנתם פמו׳ מכגדסי ולפעניר בזס העיקר‬
‫כהלכהדבדיש הל׳ גדה דמנופה נ‪1‬ןן בלא &( גיטץ דן{ לו ע״א סרה שס ואמר‬
‫וכו׳‪ .‬ואפשר מסוס דלאמשמע‬ ‫מ־גשס ממאה אן« סמות ממריס‪ ,‬וא״כ‬
‫אןו; במקוס דליכא לתלו׳ במאפול׳ דודאי ליה למדרש חיח קבו ריס אלא קכוצי׳דלא‬
‫מגופה היא לא בעי כגרים ! וכן משגלע מצינו בשןס מקיס צ׳ מתסלן{ ברי״ש עכ״לי‬
‫אין כונהו לומר דאין מקו ס חילון* כזה‬ ‫בש״ם דן« נ״ר‪ .‬ע״ב למעיין שס וגכזן־‬
‫דהרי ידוע בכללי הדקדוק דזסשר״ץ שהם‬
‫)המכך יבוא(‬
‫ממוצא א׳ מתחלפיס! וגס חז״ל איח להו‬
‫הנהו בנלי‪ .‬עיין מהלש״א קידושין ל׳ ע״א‬ ‫' ראוין יהודה נייפעלד‬
‫דה שס עד דמקדי ‪.‬ליה• ובמהרש‪/‬א‬ ‫‪) .‬אנ״ד דראצינז פלך מלאצק(‬
‫חאיג יומא דל׳'נ‪ 1‬בדיה אל תקרי ונטמסס‬
‫וכו׳ בחילון! דטלנ״ת ע״ש‪ .‬ובע״כ כונתו‬ ‫ס־ימן טר‪.‬‬
‫דעכ״ס היא דרשה רחוקה «מדלא מצינו*‬
‫_ ו׳ עש״ק קרח נ׳ דר״ח המיז החרנ״ע בשוס מקום בפועל במקראי חנ״ך חילון*‬
‫של ר׳ צ׳‪ .‬ועדיין צע״ק‪.‬‬ ‫ל^פ״ק יה כ׳ קעלפפמול יע״א‪,‬‬
‫לכבוד ידיד ה׳ דדי״ג הרג ונו׳ כש״ה ב( טהר ש״ א חא׳׳ג קידושין ל׳ פס עד‬ ‫‪,‬‬
‫מו״ה כן ציוץ אברהם קואינקה עורך סהמאפף"‬
‫דמקרי לי׳ ומוספי׳ וכו׳‪.‬‬ ‫בילושלסעדי״ק הובנ״א‪.‬‬
‫’ אוזדשה״ט כנהוג‪.‬״ ובתקוהי עי ימגע בתיך הדבור ״וקאמר אל חקרי וכו' אלא‬
‫מלחת מקום‪V‬דברי‪ J‬העתקתי איזה הערות קערות ושלשחס שהנ׳ 'מתחלן* בל'״ עכ״ל ‪ .‬לא‬
‫מגליון מהרש׳א חי׳ אוגדות שלי אשר כתבתי זכיתי לסרן‪ ,‬דא״כ משתמע כמו ושצלתס‬

‫הגאון בעל קרבן נתנאל דלדעת כראב״ד דהגיחוהו לדבר חורה והוי מקים פטור‬
‫בעינן תרתי דליהוי ‪ .‬ע׳ ורבים ליכתופי כנודע דמן ההורה ג׳ רשויות הס רה״י‬
‫עליה‪ /‬הא אס רבי׳ מכהפ• עליה אן* דהוי ורה״ר ומקום פטור ורק דרבנן רשות‬
‫ט׳ ומזי לכתן* עליה לא ‪ .‬והרמב״ם חולק מקום פטור עשאוהו לב׳ ‪ ,‬כרמלית ומקום‬
‫בזהלדעת הגר״א וכן משאר הפוסקי׳ לא פטור‪ ,‬בכרמלי׳ גזרו הם להוסיף על דבי‬
‫משמע הכי להק״ן‪ ,‬אמנם לדעתי כבר חורה דמסור לטלטל בתוכו יותר מד׳‪,‬‬
‫כתבתי דליכא שוס משמעות לא בר״מ‪ ,‬ואסור להוציא מתוכו לרה״י ולרהיר‪ ,‬ומקום‬
‫ולא בפוסקיס שחולקים בזה ודרק ‪ :‬פטור הניחוהו לדבר חורה‪ ,‬וא״כ הכא‬
‫מ‪ (5‬ש ם ^ רש״י► ז״ל ד״ה בפחות מכן דאין גזרו כרמלית בכלים היינו דהכיחופו‬
‫י ‪ ,‬וא״ה פחות מיו״ר ורחב ל׳מקוס פכיור דהא מה״ה כל שהוא יותר‬
‫ד׳ כרמלזח לא גזור רבנן לבטולי מחורת מג׳ טפחים גובה ברה״ר בין רהב בין‬
‫כלי וכו׳‪ ,‬עיי חוס׳ לעיל ד״ה ע״א י ד ה קצר הוי מקום פטור‪ ,‬ורק רבנן הוא‬
‫כאן למטה הק׳ אסוגיא דהתם דנהי דחילקו בזה דברחב החמירו בו קנח‬
‫דרה״י לא קי; רהיד ג״כ לא הוי דהוי ועשאןהו כרמלית ו יקצר עשאוהז מקום‬
‫ככרמלי׳ ‪1‬אמאי חייג^ותירצו דאין כרמלית סטור והניחוהו לדין תורה■ וז״פ מאד‬
‫נכליס כמו ■שפירשיי בכאן עכיל‪ .‬ואנכי לכל הנכנס ברשויות שבת‪ ,‬והכי מתבאר‬
‫בעובגי לא זכיתי להבין דבריהם הקדושים בביס דלעיל‪.‬בסלוגחא דקוציס וצואה‬
‫לסא זאין גזרו נדמלית בכלים היינו זכל שהוא גבוה יותר מג׳ לא הוי רה״ר‬
‫כב‬ ‫תברת־ב׳ ■‬
‫ונממאחס וכו‪ /‬וביותר בנימין נ״ו ע״א‬
‫בדרשה דא״ח קבורים אלא קבוצים‪ i‬נרא׳‬
‫דעתו בעליל ‪,‬ליש לומר אל חקרי להפך‬
‫ולשנו׳ בכחובי‪ /‬רק עפ״י חילוף אוהיו׳‬
‫הנהונים ומיוסדים פל כללי פלפון או‬
‫בדרך פירוש ע*ש‪ #‬וא״כ צ״ע כאן לומר‬
‫״אל תקרי״ ולהשלים כו״ן חמור׳ ה״א ‪..‬‬
‫ואולי הא נמי פ״ד החילוף הוא* דה׳ ונ׳‬
‫מחמלפיס באטבית כש״ס סוכה דנ״ב ע״ב‬
‫יפירשיי שם; אכן מלבד מה לא״כ עיקר‬
‫חסר מן ספר המהרש״א בזה‪ .‬הרי איהו‬
‫נופיה בספה שס הניח בצ״ע דלכאזרה רק‬
‫נו״ן צפופה מחחלפ׳ מם ס״א ולא כ׳ פשו'‬
‫שבסוף החיבה‪ .‬וא״כ הכא נמי יהי׳ בציע‬
‫מעעם זה ודוק‪.‬‬
‫ה( מ ה ר ש ״ א חא״ג יומא ל״צו ד״ה אל‬
‫חקרי ונטמאחם וכו׳‬ ‫־ ■‬
‫מדכחיב ונטמתס חסר א׳ וכי׳ והתי׳׳ו‬
‫מתחלף בטי׳ח באותיו׳ דעלנ״ח עכ״ל ‪.‬‬
‫הן אמת שבשיס שלפני הנירסא ״אלא‬
‫לא יבצר לפעמים מי שידרום בהם כיון‬
‫דהוא מונח כדרךברה״ר‪,‬אך בחור בכותל‬
‫דהוא נכנס בתוך הכוהל ואינו גלוי ואינו‬
‫נראה לרה״ר‪ ,‬לא אדע מאין יצא לו לרבינו‬
‫הגדול דגם בזה הוי כרה׳׳ר‪ ,‬והנס לרבא‬
‫פשוט דלא כוי כרה״ר דאיהו סובר לעיל‬
‫ד״ז ע״א אפילו הזמי ופיגי‪ ,‬אך הספק יסול‬
‫לרב אשי שם אך א״כ לרעת רבינו מדוע‬
‫לא נקט רב אשי רבותא יותר בחיר דהוא‬
‫יותר רבותא מצואה וקוצין דהני גליי‬
‫לדה״ר‪ ,‬גס בהרי״ף והרא״ש דהס ביארו‬
‫החילוקים לחורי רה״ר לא ביארו חילוק‬
‫זה רק רבינו הגדול והרכין ג״כ נמשך‬
‫אחריו עי׳ סי' שמ״ה‪ ,‬ונפח לא אדע‬
‫מניין להם‪ ,‬ואולי מצל לבחור משחמכיס‬
‫בו רבים והוי רה״ר כמו עמוד וגומא‬
‫לדי אך זו ליחא‪ ,‬ותו אף יותר מג׳‬
‫וכעת צ״ע( וכל שהוא גבוה יותר מל׳‬
‫גחרי למ״דתמור׳ ב׳ מין‪ .‬ואולי ר״לדרק‬
‫חד נו״ן מתחלןג בל׳ עפ״י דטלנ״ה‪ ,‬ונו״ן‬
‫שני׳ מחחלף בשי״ן עפ״י אמב״ס בשים‬
‫סוכה נ״ב פ״ב ופירש״י ש‪,‬ס‪ .‬ומלבד מה‬
‫דא״כ עיקר חסר׳ מן ‪0‬׳ ‪ -‬המהרשיא‪ ,‬הרי‬
‫היינו דותא ני״ן פשוטה משא״כ ג׳ כסופ׳‬
‫שבאמצע י החיבה‪ .‬יט^ש במהרש״א חא׳ג‬
‫שה ג ד ה שס יצהיר הסיחו וכו׳ וצ״ע‪:‬‬
‫י( ע י ד שסבדה שם צאינושו כי ידברו‬
‫יאמר אל חקרי בספה אלא‬
‫גפפה וכו׳• יש לעיין' ב?ה וכו׳ ושפיר‬
‫כתוב בספה בלשון נקבה עכ״ל‪ .‬לא זכיתי‬
‫להכין קופיחו דשפיר קאמי שים על פי‬
‫דרש זה א׳ת בסונוהבשור״ק ולא מפיק‬
‫ד א אלא ב ס‪ 1‬פ ה בחולים ובמפיק ה״א‬
‫וצ׳׳ע ‪:‬‬
‫ד( ש ם בח״ד ונ״ל להניה ממרא א״ת‬
‫בסופה וכו׳ אלא בסופן וכו׳‬
‫עכ׳ל‪ .‬במהרש״א לעיל ד״ה עד למקרי‬
‫ליה ומוספי׳‪ .‬וכן ביומא ליע דיה א״ח‬
‫והוי או כימצית או מקום פגיור והכי‬
‫מביאר בר״מ פי״ד ה״ז ע״ש‪ ,‬והכלל כל‬
‫שהוא פחות מג׳ הרי הוא כארץ אפילו‬
‫דהוי דבר דאין רבים דורסים כו מצו‬
‫צואה )ובענין זה יש לי מקום עיון על‬
‫יבינו הגדול בפי״ד היו״ד דכתב■ בסורי‬
‫רה״ל דאס הוא פחות מג׳ הוא רה״ר‬
‫דכל פחוס מג׳ הרי הוא כאק‪ ,‬והנה‬
‫יבינו פסק כרבא לעיל דחורי רה״ר לאו‬
‫כית״ר ומשו״ה גבוה י׳ ורחב ד׳ רה״ר ‪,‬‬
‫אינו גבוה עשרה כרמלית‪ ,‬פחות מד'‬
‫מקים סטור; והנה ז״פ מאד‪ ,‬׳ אך הא‬
‫דכתב דפ' מג׳ רכ׳י כארץ‪ ,‬לא אדע‬
‫מאין יצא לו זאה לרבינו הגדול אמת‬
‫דבצואה ויוציס חף דרבים לא לרפי‬
‫עליה כל פחות מג׳ הוי כארץ כמ״ש‬
‫פי״רה״ז‪ .‬אך סס שאני דהוא מונח בגלוי‬
‫באמצע רה״ר ואה דאין רבים דרסי עליה‬
 ‫המאסף שנה חמיעית‬
‫א| בתל תלפיות שנת הלנ״ס באות קכיז‬
‫כתב הרבני הרהיג מוסר״ר דוד‬
‫פפערבער נ״י מבוספאל* בזה״ל‪ .‬עי' מ״א‬
‫סי׳ חקפ״ז סק״ה שכ׳ וראשון עיקר ‪:‬‬
‫ובממצהש״ק שכ׳לא ידעתי מה חידש‪ ,‬הא‬
‫כן דרכו של הרב״י בכ״מ דדעה שכ׳ סהס‬
‫עיקר בעיניו עכ״ל‪ .‬ומר מותני הרה״ג‬
‫בליט״א האבדק״ק כ׳ על גליון ממצהש״ק‬
‫לכונס המיא הוא רק להביא לשון הרייו‬
‫כמובא בג״י‪ .‬וכת״ה במקומו מונמ‪ ,‬כי‬
‫לענ״ר לא העלה בזה ארוכה לתמיהת‬
‫ממצהש״ק כי מה לו להעתיק מלין בכדי‬
‫אסר שממילא נפסק כדעה א׳‪ .‬ולענ״ד‬
‫הפליאה הוא כהיפוך ממה שתמה במחה״ש‬
‫כי לולא דברי המג״א הייתי אומר דדע׳‬
‫השני׳ דהלכתא היא‪ ,‬באשר שהרמ״א שמפיו‬
‫אנו חיים‪ ,‬העתיק אמר הי״א לשון העור‬
‫וה״ה וכו׳ לפסק הלכה‪ ,‬לכן אני חמה‬
‫לאידך גיסא אמאי הביא המגיא סון* לשון‬
‫הרי״ו לפסק הלכה וציע‪ .‬עכ״ל המכס הנ׳׳ל‪.‬‬
‫ואני אומר ע״ז דודאי יפה חמה במחצה״ש‬
‫וכן רמז גס בסרמ״ג באשל שס ‪ ,‬משוס‬
‫דליהוי כרמלית ונעמוד גזרו דליהוי‬
‫כרמלית; פליאה האס רבנן בגזירתם‬
‫בכרסלית אתו להקל דאינו אלא אסור‬
‫וליכא מיובא ואם באמת רבנן לא אתו‬
‫בכרמליח להקל עליו לענין לליכא מיובא‬
‫בענין להוציא מתוכו לרה״י או מרה״י‬
‫לתוכו וכן לענין המעלעל כתוכו יותר‬
‫מל' רק לעגין דגזרו להוסיף דאסרו‬
‫לעלעל מתוכו לרס״ר ומרה״ר לחונו מלכד‬
‫דמסוגייא דלעיל בד״ז עיא גבי היזמי‬
‫והיגי וצואה וקוצי® ממכאר דנל שהוא‬
‫גנוה בג׳ לא‪ ,‬והוא פטור‪ .‬ומ״ש עמוד‬
‫מהם‪ ,‬עולבה א״כ למאי הוצרכו לסרן‬
‫דלא גזרו כרמליח ככלים ודבריהם צל״ע‬
‫לפוס ריהטא ־‪.‬‬
‫)הישך ינא(‬
‫ונממעס• כב׳תיסי״ןי אגל לדעתי הפעז׳‬
‫עתר' צצון היה לגרום ממש כגקרא‬
‫ונשגנחם בתי״ו גמראה• והבינוי פוא רק‬
‫בענין הקריאה טפיי הנקוד שלפנינו‪ /‬וה״ק‬
‫א״ס ונטסתה ^לא ונט?^ג^‪,‬וא״צ לשוס‬
‫סילון* ושיטי באותיות‪ /‬והוא מ׳ בעיקר‬
‫שורש תיבת טמטס מלבון סתימה הוא‬
‫רק‪• .‬עסי‪ .‬עיין ערוך ערך ״עס• וטמטס‬
‫הוא רק מכפלות האותיו׳ כידוע‪ .‬וכאילו‬
‫ק א מ ל ונמהתם גס‪ , .‬שתהיו נסתמיס‬
‫ומטןמטמיס מל ידס דהיינו בסחימ< הלב‬
‫שזהו עיקר האדם כי ממט תוצאו׳ סייס;‬
‫וה״ם בתיא׳ הס רק לכינוי הרבים בנוכח‪/‬‬
‫ואיכ״בהכי עפי דלמאי דגרסינן •ונטמתסי‬
‫בכס‪ /‬עיקר מסר מן כספר לידע ולהודיע‬
‫מה ופי הוא המטומעס בהס וק״ ל‪ .‬וה'‬
‫יפתמלבבט בתורתו הק׳ אמן‪.‬‬
‫ע״כ לשוני ג ה עג ק נליוגוח הג״ל‪,‬‬
‫ואגב גררא שלא להוציא הנייר מלק אכתוב‬ ‫׳‬
‫נ ה ב׳ גהגליס■ קצרי© אשל■ יימיכ ליתן לה©‬
‫מקום גנלימו דהך ילמא או בלאחריו‪.‬‬
‫לא הוי רה״ר ותדע דא״כ היינו דלא גזרו‬
‫רבנן כרמלית בכלים ואס לא זאת היו‬
‫גוזרים ופליאה? ואס הוא רה״ר מה״ת‬
‫ומעב עליה׳ א״כ בלא גזירתם ג״כ אסור‬
‫לט^מל בתוכו יותר מד׳ ולהוציא מרה׳ר‬
‫לתוס או מתוכו לרה״י ועל מה באו‬
‫רבנן לגזור לאקולי עליה דלא לימייב‬
‫פליאה בעיני‪ ,‬ומי יביגיני אעיקרא כונת‬
‫התוס׳ נקזשייחם‪ ,‬וא״ח נהי דרה״י לא‬
‫הוי רה׳ר נמי לא הוי אלא כרמליח כמו‬
‫עמו> גבוה ג׳ ורחב ד׳ מאי קושייתם‬
‫אם לא באו בכח גדול דכלישהוא גבוה‬
‫ג׳ לא הוי רה״ראלא רבנן עשאוהו כרמלית‬
‫כמו עמוד גבוה ג׳ ומאי תירוצם דאין‬
‫כרמלית‪ ,‬ומאי כוי רהיר ומ״ש מעמוד‬
‫גבוה ג׳ מה חימא דהכא לא גזרו רנק‬
 ‫בג‬
‫כ״ט רע״א‪ ,‬אמאי החמירו בכופר טפי‬
‫מבלולב‪ ,‬ולהלל הלא לדידי׳ בהכרח שופר‬
‫בשבת אימעט מקרא דזכרון הרוע׳ ויר׳‬
‫לוי דב״ם ריס כ׳ט טיב‪ ,‬ובלולב איקורי׳‬
‫רק משוס טלטול בעלמא דקיל‪ ,‬ובמגילה‬
‫יסבור כטעמא דרי״ו מפני כעיניהס של‬
‫עניים נשואות וכו׳ ורו״ק‪ .‬מיהו בלאס״נ‬
‫לא ידענו אין יהיז ר״ל כמה משניוי בשבת‬
‫ועירוני; בדיני הוצאה והעברה בבגה‪,‬‬
‫דמוכחי בעליל דיש רה״ר בזה״ז‪ ,‬והדבר‬
‫לע והלמוד‪ ,‬ואין הזמן גורס כעת לזה‪.‬‬
‫הנ״ל‪ ,‬ידידו‬ ‫וכחקוחי שימלא משוזלוהי‬
‫הסוקייו ומגגלו כללה‬
‫הל‪ :‬דפה ומליל יע״א‪.‬‬ ‫היו׳ מ ש ה‬
‫סימן טז‬
‫רדיא פאריס חוה׳מ סובות תל ם ^!ו״ק‪.‬‬
‫שוכע״ש עם עתירת החיים והשלום להרב‬
‫וכו׳ מו״ה גן ליון אנרהס קואינקה נ״י עורך‬
‫״המאסף״ בירושלס ת״ו‪.‬‬
‫קבלתי אה •המאסך״ מן חודש הלול‬
‫ע׳׳ס‪ ,‬וקראתי אה כתב בקורה‬
‫הרב אריה מענדלזון עלי מרישיה לסיפיה‪,‬‬
‫ואבקש ממעכ״ח להדפיס ג״המאסך״ הבא‬
‫אה מאמרי זה ‪:‬‬
‫אריה באג אני לא אירא‪ ,‬כי אשר‬
‫על שמים ידי ואקרא הושיעני מפי אריה‪,‬‬
‫לא לכבוד עצמי כסבהי אח דברי ואין צי‬
‫שוס מכונה‪ ,‬על כן לא אשיב עוד‪.‬‬
‫ועל גדולי עמנו להבחין עס מי‬
‫האמה ומה לדון בנדון דידן•‬
‫•‬ ‫מוקירו ו‪)9‬כ‪:‬דו בל״ח‬
‫יי נפתלי קליין‪.‬‬
‫חוברת ב׳‬
‫לודאי כונה מג״א לקכוע הלכה ולא רק‬
‫להשלים לשון הרי׳ו המובא בג׳׳י‪ ,‬דא״כ‬
‫לא הול״ל רק ‪,‬והראשון עיקר רי״ו'‪ /‬אכל‬
‫הרי הוא מוסין‪ £‬עוד להביא מרא״ש ול״ו‬
‫ולכוש‪ ,‬ש״מ מ״ל‪ .‬ומה שהסהלא חתגי׳‬
‫דרב ניי להיפוך‪ ,‬לק״מ לערד‪ ,‬דאין כוג׳‬
‫הרמ״א לפקוק כלל כדעה אחרונה‪ ,‬אלא‬
‫ה״ק וה׳ה אס שמע וכו׳ קול הברה ובו׳‬
‫ור׳ל בה״ה גבי שמע קול הברה במקצה‬
‫חקיע‪ /‬ג״כ איחנייהו להנך ב׳ דעו׳ דמ'יתי‬
‫בב״י בשה רי״ו לגני מקצה חקיעה שלא‬
‫בחיוב דהיינו קודם שעלה עמוד השסר‬
‫או במהעקק‪ ,‬וקול הברה כמי היינו הך‪,‬‬
‫ועיז הוא שמציין )פור( משוס דכעור‬
‫מייני פלוכתא זו בשמע קול הבלה עי^ש‪.‬‬
‫ב( בגליון הלל צ־ קצ״ג קו׳ שהניח בצ״ע‬
‫הרה״ג אכד״ק מאראש לודאש‬
‫לי בעהמ״ח ס׳ ילקוע הגרשוני לר״ל דס״ל‬
‫בירושלמי עירובין ס״ח ה״ח אין רה״ר‬
‫בעוהי׳ז וכו׳ ע׳׳ש‪ .‬מ״כי דלולי ל״ה דוחה‬
‫שבה לגזרה דשמא יעי‪/‬־מ ל״ש כלל לדידי^‬
‫עכדק‪ .‬ולעלד־הרי בלא״ה אדחיי׳ הך‬
‫דדל שס בירושלמי דקאמר מתני' פליגא‬
‫על ר״ל יערש‪ .‬ור״ל גופיה סוהר דברי‬
‫עצמו‪ ,‬ומה יסכוו להביא עוד דחי' לדבריו‬
‫ממהני׳ ללולב בשית מאמר שנדחה ממש‪':‬‬
‫מפורשה דכה‪ ,‬ומונח בודאי דהך דר״ל‬
‫דכובר יש רכ״ר כזה״זהוא העיקר‪ ,‬מיהו‬
‫בשום' שיירי ר‪,‬ד־‪:‬ן ‪ c :‬בד״ה מהני׳ סליגא‪,‬‬
‫כשב דרק בשח דלעהי־ יש רה״ר פליגח‬
‫מחני׳ אדדל ע״ש‪ .‬ובגון^ הקושיא אולי‬
‫יש לדחוק לס״ל לדל כס״ד דש״ס סוכה‬
‫ר״פ לולב וערבה לקושטא‪ ,‬לפריך התק‬
‫אמאי‪ ,‬פלפול בעלמא הוא ולידחי שבה‪,‬‬
‫וס״ל דבאמח משוס פלמיל למיד אסרו‬
‫וכסברת הו״י ביצה ד׳ ע״א דמוקצה ח‪1:‬יר‬
‫כעין דאורייהא לענץ ספק עי״‪ .:‬והנח‬
‫אלים לכו לבטל לולבבשגה מבוס טלטול‪/‬‬
‫וההישג לדידיה בסביטמ קו׳ הופ׳ ר״ה‬
‫‪6‬‬
 ‫המאסף שנה־דזמישית‬
‫שתמה הח״ל‪ ,‬לכן נ״ל לשק בדרך אחר‬
‫כי לכאורה מפני מה אמרינן דמשוס‬
‫דישנו כשאלה קייל לדחותו נ״ל כיח דאפי׳‬
‫אנו אומריס דעשה דגלוח אינו ליחה‪.‬‬
‫מ״מ כודאי מחויב לשאל עצ נזירותו‬
‫כרי שיקיים מ״ע מלוח מצוירכ‪ ,‬שהדי‬
‫בשאלה צא יעיור כלל‪ ,‬רק עכ״פ יהא‬
‫נעקר הנזירות לגמרי כי כשהחכם מחיר‬
‫ע״י פתח או חרטה עוקר למפרע לגמרי‪,‬‬
‫וא“כ כדי שלא העקר לגמרי מינגדמירוס‬
‫מסתבר יותר שידחה מ״ע לגלונז מצורע‬
‫את הנזירות שעכ״פ יזה לא תעקרהמצוה‬
‫דנזירות אלא על שעה חדא בשעת הגצוח‪,‬‬
‫ואח״כ יבאר בנזירותו כדמעיקרא ועיקר‬
‫הנזירות במקומו עומד‪ ,‬ומש״ה יב בכה‬
‫מ״ע דגלום מצורע לדחות את הצ״ת ועבי‘‬
‫דעי רות לפי שעה דל״ה יבטג צ‪::‬מרי‬
‫הנזירות‪ ,‬אכל במי׳ע ־דמצה כע"כ עיירי‬
‫לאסור ע״ע רק לילי פסח שמחויב לאכ‪ 1‬ל‬
‫תצה מה״ס‪ ,‬דאי אסר ע״ע מצה לאכול‬
‫בלילי כל השנה‪ ,‬בכה״ג גס שבועה חלה‬
‫לבטל המצוה בכולל מחמס שמל על לילי‬
‫כל השנה חל ג״כ על לילי פפח^ כ־מוכר•‬
‫מירושלמי הביאו הסוס׳ בכ״ס דגבועוס‬
‫דף כ״ד‪ ,‬ד״ה אלא הן ונו׳‪ ,‬וע״ש לבשבועות‬
‫חל שבועה בטלל כדהנא‪ ,‬נבכה״ג לא‬
‫מהני מה שישנו בשאלה לדחוס המצנה‬
‫להנדר כיון דבלא׳יה ידחה הנדר לגמרי‬
‫די ק על שני לילי פסחיס נדי‪ *,‬ולא הוי‬
‫למעליוחא דנדר כבנזיר‪ ,‬ןאיס אדרבא‬
‫אמרינן להיפך שצא תדחה הנדס דכיצה‬
‫להנדר» ואי משאל על נדרו עכ׳ע לא‬
‫יעבור על הנדר כלל‪ ,‬אבל יד אמרינן‬
‫דהמצוה ידמה להנדר‪ ,‬מ״מ בדסיחד עובר‬
‫להלאו ועשה‪ ,‬ולפיכך ישאל על נדדו ולא‬
‫יעבור כלל כנ״ל‪:‬‬
‫מפרשנמי משוס דהוי גזירת הב׳ משמע‬
‫פ ‪*6‬דןס‪.‬‬ ‫במהרי״ל‬ ‫אברהם‬
‫המצוה להנדר‪ ,‬ועל האי טעמא השה כמו‬
‫סימן יז‬
‫ם ‪»6‬צק יע*א יים י*א ‪ W h •r\H‬התרנ״ט‪.‬‬
‫צכבוד הרב עורך ״המאסף״ שליום‪.‬‬
‫מה מאד שמאחי בעצמי כי ע^'‪5‬ן חצא‬
‫תורה‪ ,‬כמאמר ה כחוב כי מציון מצא מורה ודבר‬
‫ה׳' מירושליס‪ ,‬ואמרחי אף אצי אקח חלק עם‬
‫השקי החולה ‪ ,‬ואבקש מעורן־ ״המאסף״ להעלות‬
‫על מכבשי הדפוס‪ ,‬אשל חנן ה׳ אחי מסך משלי‬
‫וזה החלי ‪:‬‬
‫ה ר ב כחינוך במצוה ז׳ כחב דמשוס‬
‫הכי אמרינן לאסור לאכול דכר‬
‫שמצוה עליו לאכלו< כמצה בלילי פסח‪,‬‬
‫בנדר בלא לאכלו‪ ,‬ולא אמרינן דליתי עשה‬
‫וידחה ליח‪ ,‬משוס‪,‬לנדר הוי ל״ת ועפהז‬
‫ואין עשה דוחה ל״ח ועשר‪ ,‬ובהגהת מ״ל‬
‫חמה ע״ז מש״ס דנזיר דף נ״ה‪ .‬ומיבמות‬
‫דף ה׳י דאמרינן כיו; דנזיר איחיה נשאלה‬
‫דוחה עשה מלוח לעשה ול״ח לנזיר׳ וה״נ‬
‫לידמי העשה למצוה להעשה והל״ח דנדר‬
‫מכוס דחיתיה נשאלה‪ ,‬ובשער המלך פ"נ‬
‫ה״ן דנלריס מחק וחוק דבריו דמשוס‬
‫הכי לא אמרינן בנדר דליתי עשה דמצוה‬
‫ולדחי ל״ת דבל יחל משוס דהוי כזרת‬
‫הכתוב‪ ,‬דאע׳׳פ דנדריס איתגהו בשאלה‬
‫אפ״ה חיילי כדנפ״ל בפ״ב דנדרים דף‬
‫כי״ז ‪ :‬מקיא דלה׳ דאפי' יש כנדר בטול‬
‫מצות השם לא יחלוע״ש‪ ,‬ואף כי תרוצו‬
‫של השעה״מ נראה נכון מ"מ חזינן דלא‬
‫נראה להרב החינוך האי עעמא‪ ,‬להא‬
‫לפי טעמא של שעה״מ המעליותא דנדר‬
‫משו׳ עשה ול״ת אינו כלום דכמו דהוי נזרת‬
‫הנ' על עשה ול״ת‪ ,‬כ״כ יכול להיות‬
‫מזרת הכ׳ על ל״ת לחוד כלא ידחה‬
‫המצוה להל״ה‪ ,‬והרב החינוך לכתב הטעס‬
‫דעשה וצ״ת דאיכ׳ למיפרך טלה ‪ ,‬ולא‬
‫דרק משוס האי טעמא בלבד לא דחי‬
‫כד‬ ‫■ףןוברית‪.‬ב‬
‫ל״ל טרח וכל״רן ע״ש‪ .‬וכן ראיתי שכ״כ‬
‫התוס׳בשבח דקל׳׳אע״ב בל״ה אי מעושר‬
‫ע*ש• ותמהני מה׳‪,‬ל״ש נר״ו דמייתי לה‬
‫מדברי הריטב״א ולא זכר שר לברי הסוס׳‬
‫בשבת דעסיק בהו‪ ,‬וגס אני חמיה מה׳‬
‫גו״ר ז״ל שהבין בדבריהם ענין אחר‬
‫וכתב באמס דבריס אשר לא היו מעולם‬
‫וצ״ע‪ ,‬א־כ לפי״ז קמה וגס נצבה קושי׳‬
‫מהרפ״ך נר״ו בקושי׳ הש״ם נילך« מחלב‬
‫גרידא דל״ל טרח וכל״ק‪ ,‬מיהו י״ל‬
‫כדאמרן דחולין מקדשים לא גמרינן_ וכי‬
‫פרכת דאתי מחלב ונבילה י״ל טרח‬
‫וכ׳ לה קרא‪ ,‬ומיושבי׳ דברי רשיי בחומש‪,‬‬
‫ובר מן דין לק״מ קושי׳ מסרפ״ך נר״ו‬
‫משוס דהחלי של הקדש לא הי״ל שעת‬
‫הכושר לקודם שהוקדש א״א בשום אופן‬
‫לאוכל שהרי הוא אסור משום בשר הפורש‬
‫מן החי‪ ,‬נמצא לזה החלב של מוקדשיס‬
‫מעולה לא הוכשר לאכילה משא*כ החמץ‬
‫לסוכשר מיהא לאכילה‪^/‬ושו״ר לבה״ג ממש‬
‫כ׳ התו׳ הכא גד״ה מה ע״ש• וחשטמתיה‬
‫למהרפ״ך נר״ו‪ ,‬אלא למ״מ אני תמיה‬
‫ע״ד התום׳ בסוניין בדה חמץ שהק׳‬
‫שהרי החלב הי״ל שעת הכושי כשהיה‬
‫בן ח׳ במעי אמו ע”ש ‪ ,‬דמאי קושיא‬
‫דמ״מ זה החלב שהוא עתה מעולם לא‬
‫הי״ל שעה הכושר לכמע;אמו אשור משום‬
‫בשר הפורש מהחי ולא דמי לחמץ ^וצ״ע‪.‬‬
‫תי׳‬ ‫ואולי נאמר להתוס' הכא אזלי‬
‫קמא בדה מה ואה״כ כפי האי; בכתבו‬
‫שם לק״מ קושי׳ דהכא וכאמור‪ ,‬ולפי״ז‬
‫‪5‬״ל דרש׳׳י בחומש ס׳׳ל כא״נ שכתבו‬
‫החוס׳ גדה מה והתוס׳ בתי׳ קמא ס״ל‬
‫לאך לכתב רחמנא איצעריך לדרשא‬
‫אחרינא ללא כמ״ש רש״י בחומש‪ ,‬או‪ ,‬י״ל‬
‫דס״ל כא״נ רק דהכא בסוגיין סיל לתרץ‬
‫_ בלא״ה בע״א כמ״ש בתי׳ קמא‪:‬‬
‫ש ם נבילה נמי אשתראי מליקה לחטאת‬
‫הטון{ לכהניס וכו׳‪ ,‬מכאן תמה‬
‫סימן יח‬
‫איי ג׳ירגא נמחוז הוני ‪ 6‬יוס ן׳ ‪pjjj‬‬
‫לככוד הרכ עולך ״המאסף בלום‬
‫א( חולין דק״ך ע״א גמ׳ בכן לא כיסה‬
‫לו פעה ככושר וכו׳ ‪ .‬עיי‬
‫להמאסן‪ 4‬שנה זו סי׳ ד ׳ שכהוב שס משם‬
‫מהרפ״ך שווארפן נר״ו שהר!שס מסוגייא‬
‫הלזו למ״ש רפ״י ז״ל בחומש כפ׳ ראה‬
‫דמה לכתיב אך לאסור מלב בשר האוה‬
‫דהו״א מותר ;ע״ש‪ ,‬שהדי עכ״ל לחלב‬
‫בשר התאוה אסור דאל״כ למ״ל נפש נבי‬
‫חמ[ נילןג מחלב דל״ל שכן לא הי״ל בעת‬
‫הכובד שהרי מלב המוקדשים הי״ל שעת‬
‫הכוכר קודס שהוקרב‪ ,‬א״ו צ״ל דאסוד‬
‫גס קודס שהוקדש ס״כ אך לננ״ל מ״ב•‬
‫ולכאורה לק״מ דמ״מ איצטריך נפש גבי‬
‫ממזן משום דלא נילך! מחלב המוקדשים‬
‫לפוס כסברא דהשתא דמולין מקדשים‬
‫נא‪,‬נמרינן כדאמרן בעלמא כאשר שמעתי‬
‫באומרים לי‪ .‬מיהו אכתי קובי׳ מהרפ״ך נ״י‬
‫קמה וגס נצבה בקושי׳ הש״ם טלן{‬
‫מחלב ונבילה וכמבואר‪ ,‬ואולם אנכי הרואה‬
‫דיש לתרץ בלא״ה קובי׳ מהרפ״ך נר״ו‬
‫דאיצעריך אך לאסור החלב משוס די״ל‬
‫דאיצעריך נפש גבי חמץ אע״ג דנילך{‬
‫במ׳־מ מחלב י״ל מילתא דאתיא במ״מ‬
‫כורח וכל״ק כמו דקי״ל בעלמא גבי ק״ו‪,‬‬
‫וכן נמי י״ל לטרח וכ׳ לה קרא אע״ג‬
‫דנילן‪ £‬מחלב ונבילה וכאשר מבואר‬
‫יוצא מדברי ס' גופי הלכות ז״ל במע׳‬
‫הצ' אות אל״ך! ע״ש• ואין להקשות שהרי‬
‫כ׳ יד מלאכי ז״ל במע' המ׳ אות ק׳ כ׳‬
‫משס הרא״ס ז״ל רבמילתא דאתיא מרכויא‬
‫ל״ל טרח וכל״ק ע״ש• די״ל דרש״י אינו‬
‫סובר כן אלא כשיטת המולקי' על הרא״ה‬
‫ז״ל ועי׳ לה׳ לב שומע ני״ו במע׳ המ׳‬
‫אות ך׳‪ .‬איברא ראיתי לה׳ ל״ש נר״ו שס‬
‫אות י״ע שכ׳ משס הריטב‪/‬א ז״ל לבמ״מ‬
 ‫המאסף שנה חטיעית‬
‫דנבילא'־ לא הותרה בבהמה‪ ,‬שהרי כאמת‬
‫ליכא שוס איסור טומאת ביה״ב בבהמה‬
‫ע'ש‪,‬דקושיתו חיילא בכולל גס ע״ד השע״ה‬
‫זיל‪ .‬ודל דמאן דמוחיב שפיר קא מותיב‬
‫יען דעעס מתר מכללו שיהיה קול היא‬
‫מבוס דכיון דמצינו באיסור ההוא איזה‬
‫דבריס שיצאו מכלל האיסור עובההאיסו׳‬
‫ההוא קיל‪ ,‬ומשו״ה יצא מכלל אוחו איסור‬
‫א־זה דברים‪ ,‬משא״כ באיסור כלא מצינו‬
‫בו בשוס מלק ממנו שמותר‪ ,‬אז אמרינן‬
‫דאיסור ההוא תמור‪ ,‬א״כ שפיר קמותיג‬
‫דשאני חלב דקיל כיון דמציט שהותר‬
‫מכללו משא״כ נבילה כלא ניתר מכלל‬
‫האיסור הנאמר בה בכוס דבי‪ ,‬וח״כ‬
‫האיסור ההוא המור טפי‪ .‬ועוד י״ל דבאני‬
‫נבילה דלא מצינו דאשהראי ולא מיקריא‬
‫נבילה בעוף במה שהותרה לכהניס איל‬
‫בבהמה לא מצינו שנעקר ממנה שס נבילה‬
‫באופן פלא יתחייב עלה משוס נבילה‬
‫בחיוב דאית בה‪ ,‬דל״ל ד‪5:‬״ס לא משידל‬
‫האי חלוקה אלא דוקאאי אשכחן דהותר׳‬
‫טומאת ביה״ב בענין דאיירי ביה קרא‬
‫כמ״ש ידי״נ הרב‪.‬העורך נ״י‪ ,‬דהא ליהא‪,‬‬
‫שהרי הש״ס הכא מעיקרא רצה לומר‬
‫דהוחר מכללו משוס דאישהראי לגבוה‬
‫אע״ג דהחס לא איירי בענין לאייריביה‬
‫קרא‪ ,‬אלא עכ״ל דמ״ת שפיר מיקרי כותר‬
‫מכללו דהא בהא חליא דכיון דסליק לגבוה‬
‫א'כ לא מיקרי נבילה והרל כשחוט׳ שאינ'‬
‫מטמאה בביה״ב ‪ ,‬ח״כ ספיר יש לחלק‬
‫כבה״ב דכיון דל; בי בהמה לא מצינו בה‬
‫דלא מקריא נבילה במיובא דאית בה״ הוי‬
‫כאלו פנינ׳ דקרא דאיירי ביה דטומאת‬
‫ביה״ב תלוי בשם נבילה כנ״ל פשוט ‪.‬‬
‫ומאן דמותיג שפיר קמותיב‪.‬‬
‫ב( ברכות ד״ד ע״ב גמ׳ מסי״ל לריו״ח‬
‫וכו׳‪ .‬עמיש הגאון ה׳ שעת‬
‫אליהו זיל במשנה בדיה ומכיא וכו׳ עיש‬
‫אמריו כי נעמו‪ ,‬ובחנס השיגו מהרמי״ף‬
‫מסריפיל נר׳ו הגו׳ ג‪.‬המל(םף' שיג סי׳‬
‫נ״ו ע׳ד ידיינ הרב העורך נריו דמפרש‬
‫מונח הפיס דפסחים דכיג ע*פ דסלב‬
‫סוחר מכלל במיה וכעוןן ובבהמה טמאה‬
‫משא״כגיר פלא הוחר בח־ה אלא בטמאה‬
‫לבד‪ .‬איכ מאי מקפה הפיס הכא ‪ ,‬אימא‬
‫שאני חלב שלא הוחר בחיה ובעוף משא״כ‬
‫נבילה שלא הוסרה אלא בעוף לבד עייש‪.‬‬
‫ולק״מ דכבר בא חכס מנייר הוא השע״ה‬
‫זיל'בה' מיש בפיח היו שסי׳ לקושי' פס‬
‫כעין מיש ידידנו הרב העורך נ״י‪ .‬והק'‬
‫לפי״ד מסוגיין הלזו ובא לכלל הישוב‬
‫דהש׳ס מדמה להו בהדרגות ע״ש‪ .‬ח״כ‬
‫גס דברי ידי״ן הרב העורך עלו כהוגן ‪.‬‬
‫ודע שעפ״י דברי השע״ה ז״ל ו דברי ידידנו‬
‫הרב העורך יבבתי לבון הש׳׳ס דפסחיס‬
‫דכ״ג ט״ב שהוצרך לבאר כותר מכללו‬
‫אצל היה‪ ,‬חאמר בגיד שלא הוסר מכללו‬
‫אצל חיה ע״ש‪,‬דאמאי לא קאמר ססס הותר‬
‫מכללו‪ ,‬ואני יודע דולאי אצל חיה קאמר‪,‬‬
‫וכמו דמצינו הש״ס בחולין ככא דקאמר‬
‫סחס שכן לא הותר מכללם‪ ,‬חחמר בחלב‬
‫שהותר מכללו ע״ש‪ ,‬ולא ביאר עליה היכן‬
‫הומר‪ ,‬ועפ״י דברי השעיה זיל וה׳ העורך‬
‫די איש משוס לגס בגיד נמי הותר בעוף‬
‫ובבהמה‪ ,‬משרה הוצרך לבאר בחיה לומר‬
‫דזהו דאיכא בינייהו‪ ,‬אבל גני עוף ובהמה‬
‫כמאה הוסרו בזה‪ .‬ובזה עפ״י דברי אלה‬
‫בא לכלל הישוב ידיין החרש והכו׳ כמהיר‬
‫ציון הכהן כיי לתרץ קו שית מהרמיל הנז׳‬
‫וסשעיה זיל‪ ,‬דאמאי השיס ■הכא בחולין‬
‫לא לסי‪ ,‬דבאני נבילה שלא הותרה אלא‬
‫בעוף לבד• ועפ״י דברי האמורים א״ש‪,‬‬
‫משוס דא״כ הרל להש״ס לבאר היכן הותר‬
‫ולא לימא סחס‪ ,‬וכמו דקקמ׳ השיס בפשחי׳‬
‫וכמבואר‪ .‬וידי״ן כרב העורך נ״י סס תמה‬
‫עיד מהרימ״ל נ״י דקושי׳ לק״מ יען‬
‫דטומאת ביה״ב ליכא מעיקרא בבהמה‬
‫ולא נאסרה‪ ,‬ואיכלא שייך לחלק ולומר‬
‫כה‬ ‫חוברת ב׳‬

‫נ״י הנד' י«המאסף״ ‪ yc‬סי׳ ח׳ ‪. .'h Difr‬מגע כבילה! ת״ל אמור אל הכהניס הני‬
‫זגס מה שהשיג;על ה׳ ‪.‬־סש״ש ‪ .‬ז׳יל‪.‬־שלא אהרן‪ ,‬בני‪,‬אהרן מוזהליס ולא‪ .‬כני ישראל!‬
‫העיר מזה מאומה ע״ש רא־ן‪,‬מקום לדבריו והלא‪ .‬דברים ק״ו ומה ‪:‬טומאה חמורה‬
‫לעכיפיחשש התנא;בלא •חרמהראיחו ולו' כהדס ^מוזהרים ולא ישראל! ‪.‬טומאה‪,‬קלה‬
‫דילמא יגס ■בערבית ■נמי נוהגין לקרות לא כ״ש ואלא וכו‪1- /‬א״כ!‪.‬איפוא ‪:‬מבואר‬
‫ק״ש כמו‪-‬במנחה‪ ,‬לכן‪ .‬הוצרך‪ ,‬לומר איל ‪,‬פה דכהניס ‪ ,‬מותרין ליגע בשרן ונבילה‪,‬‬
‫ואין לומר ‪:‬דהס מפרשיס טנת הברייתא‬ ‫וט׳ וז״פ מאד‪.‬מאד‪.‬‬
‫ומה טומאה חמורה כהדס מוזהרי'‪,‬וט׳‬ ‫‪):‬המשך יבוא(‬ ‫‪-‬‬
‫טומאה קלה דאין כהניס מוזהרים לא‬
‫יעקב ?־■י אברהם הכהן סליימא‪ .‬כ׳׳ש דאין ישראלים מוזהרין‪ ■,‬לזה ולאי‬
‫אינו דאם זאת כוכח הברייתא■רך; ׳דמנ״ל‬
‫דאין כהניס מוזהרין;על עומאה״קלה ‪f‬‬
‫דהלא כשנאמר‪ .‬דובננלתס לא תגעו היינו‬ ‫םימן יט‬
‫בעלמא ולא רק ברגל וקאי לכל ‪1‬שראל‪,‬‬
‫א״כ זדאי דלא נגדצו כהניס מאזהרה‬
‫טהרתהתל‪.‬‬
‫זו‪ ,‬ואיכ מה זה דקאמר הברייתא טומאה‬
‫קלה דאין כהדס מוזהרין לא כ״ש ‪,‬מגיל‪.‬‬ ‫מאת העורך‬
‫כאשר ידידינו הרב ובו׳ מאין יע״ו מעי״ת וע״כ כוונת הברייתא טומאה קלה לא‬
‫סאלוניקו יע׳א בחוברת החולפת סי' ג'‪ ,‬כתב כ״ש הוא בפשיטות מאי דאה בטומאה‬
‫להעיד בדברי הגאון מהר״ץ חיות ץ״ל‪ ,‬ונש אני חמורה אין ישראל מווהרין לא כ״ש דגס‬
‫העירונו ‪ )3‬בחי׳ לסוגיא דחולין דל־יד‪ ,‬עוד סשנת בעומאה קלה אין מוזהרין‪ .‬ואין‪ .‬לומר‬
‫התדט״ח והארכנו בוה‪ ,‬אמרנו להביא פת את דנפק״ל דכהניס‪ ,‬אין מוזהרים בנבילה‬
‫רנרינו שם הנוגעים בענין זה‪ ,‬וקראנו את מאמרינו מדאזהר להו רק במה‪ ,‬כי ז״א כי לולא‬
‫גשם ‪,‬טהרח הרגל* כאעזר הדברים סובבים על דכתיב בני אהרן למעוטי בני ישראל ויש‬
‫לן מעתה ק״ו דטימאה חמור׳ אין ישראל‬ ‫העגין הזה‪.‬‬
‫מוזהרין טומאה קלה לא טש‪ ,‬הייתי אומר‬
‫א( חולי] דך ל״ד ע ע הוס' ד״ה וה״ג דאה״נ קיא דוביבלתס איירי בעלמא ולא‬
‫וכו'שהרי אפי׳ כהני׳ אמרי׳ רק ברגל‪ ,‬וגם כהני׳ מוזהרין;‪-‬מכ*מ דהה‬ ‫‪,‬‬
‫בפ״ק דר״ה דמותי‘; ליגע ו ט'‪ .‬תמהני ‪ .‬קהשיס‪ ,‬ומאי דלא נקכי א*פכא קרא‬
‫דאין מבואי בפ״ק דר״ס דכהנים מיתרי; לאזהורי לישראל כמת‪ ,‬ולכהניס בנבילה‬
‫ליגע בשרן ו ט'‪ .‬הן אמת ודאי הדבר ושרץ ‪ ,‬היינו משום דהייתי א‪5‬מר אז‬
‫ברור כי־כהניס מותרי; ליגע כי הרי לא דיכראל מוזהר דוקא נמת להוא טוננאה‬
‫אזהר רחמנא להו‪ ,‬רק בטומאת מה‪ ,‬אבל חמורה‪ ,‬אמנם בשרן ונבילה‪•.‬להוא טומא'‬
‫בשרן ונבילה לא אשכחן‪ ,‬ואס כן פשיטא קלה אין מוזהרין כי אם דוקאיכהגיס ׳‬
‫דמוחרין ליגע• אך זה ברור וידוע גס ורק משוס דכתיבבני אהרן‪.‬למעוטי יבל׳‬
‫נלא הסוגיא דר״ה‪ .‬אמנם מהסוגיא דר״ה נמצא דאין כני־ ישראל מוזהרים בטומאה‬
‫איפוא מתבאר משס דכהני׳ מותרין ל־גע‪ ,‬חמורה‪ ,‬וא״כ מכ״ש בטומאה‪.‬׳קלה משרה‬
‫זה לשון הברייתא דקמייתי ההם וכנילתס ■ הוא דהוכרחנו לש׳ קרא דוכגבלתם ברגל‪/‬‬
‫לא חגעו‪ ,‬יכול יהיו ישראל מוזהריז על וא״כ כונח הברייתא טומאה קלה לא כ״ש‪,‬‬
 ‫הםאסן« שנה דומישית‬
‫’ולא תטמאו בהס לא זו היא אזהרת טומאה‬
‫שהרי וכו׳ וא״כ ־אי אפשר דלא תטמאו‬
‫היינו אזהרת טומאה כמגע אלא אזהרת‬
‫אכילתן וכתיב וכו׳ פירוש להוא אזהרת‬
‫אכילת טומאה להזהיר אותם רחמנא דלא‬
‫יאכלו אוכלים טמאיס ולא יפסלו אה גופן‬
‫כנ״ל נכין וכמעט ברור בכוכת רש׳יי‬
‫ביומא וזכינו לדין דגם לב״י סובר למותר‬
‫לישראל לטמאות גופו אך זה רק בטומאה‬
‫מגע אבל לפסול את גופו באכילת אוכלין‬
‫טמאין מוזהר גס ישראל ובזה מיושב‬
‫תמיהת ההיס׳ דהרי כהניס וכו׳ דלפי״ז‬
‫לק״נז‪/‬ומעתה ;ס דבדקרש״י דהכא וליומא‬
‫לא סחרי אהדדי כלל‪ ,‬והמשנל״מ בהוף‬
‫הלנות טומאת אוכלין כתב ורש״י עצמו‬
‫בסרק בחרא דיומא מדבריו שס מוכח‬
‫דס״ל לקרא לא אחא אלא לומר דאה‬
‫חכל אוכלי; טתאין דנטמא גופו איל צכ״ע‬
‫‪:‬אזהרה שלא יטמא גופו ליכא עכ״ל‪ .‬ולא‬
‫אדע הלא רש״י רהב אלא אזהרח אכילחן‬
‫הוא וכו׳ לשון זה מוכס אדרבא ארפנא‬
‫דהוא מוזהר באכילחן‪ .‬וגס לדבריו יסתרו‬
‫דברי רש״י אהדדי‪ ,‬אמנה לפמ״ש א״ש דגס‬
‫רש״י החס ביומא ס״ל דאסור לפסול את‬
‫גופו כיינו דוקא כשיאכל אוכלין עמאין‬
‫ועי׳׳ד אכילחן יפסל גופו וזהו גיומסח‬
‫גויה ודו״ק ‪:‬‬
‫ג( א מנ ם הא קליט בסרש״י דכהב וז״ל‬
‫וק״ל‪ .‬מ״מ וכו׳ והא מוזהר‬
‫וכו׳ מכאן לפסול גוויה לאורייתא ואפילו‬
‫למ״ר לרבנן וכו׳‪ .‬דנר׳ מדבריו כאילו זאת‬
‫הוא מחלוקת‪ ,‬אי הוי דאירייחא או דנ־בנןי‬
‫ולא אדע מי הוא זה הסובר דכוא דאורית׳‬
‫להא אינו אלא מדרבנן לכ״ע‪ .‬כמבואר‬
‫בהדיא שס ביומא דאהא דקאמר הנח‬
‫וכו׳ להוא לרבנן‪ .‬פריך חלמודא ומי‬
‫■אמר ר״פ הכי וכו׳ ומשני מדרבנן ’וקרנ‬
‫אסמכחא בעלמא ע״ש‪ .‬מבואר לאיאו‬
‫אלא מדרבנן‪ .‬ולא ידעתי מי זה המ״ל‬
‫הייטכלל דכיון דשראל איכס מוז‪-‬סריס‬
‫■צטומא'■חמור‘ו>״ם דאין מוזהרין בטומאה‬
‫"יןלה‪ ,‬וא״כ היכן פבואר שס לכהניס‬
‫נלוס״ריס ליגגג‪ ,‬רק דזה ידוע׳לן משברא‬
‫ללטיכ אין כהניס מוזהרין ־כיון דלא אזהר‬
‫לסו רק ‪-‬גבי ׳מה‪ ,‬ואס כונחש דמשס‬
‫מבואר דמוחרין‪ ,‬היינו מהק״ו דפייד‬
‫דבטומאח מה אין ישראל מוזהרין‪ ,‬טומאה‬
‫שק לא כ״ש‪,‬מזה נר׳ מ ס במח דהוזהרו‬
‫כהניס‪ ,‬זה רק במה דלזמוד ולא בשרץ ‪/‬‬
‫‪ -‬זה רוחק גדול ומהנמנע לאומרו ‪:‬‬
‫■ ב( ובהיותי בזה נפלאתי על הגאון‬
‫רפק״א בנליק השיס יומא‬ ‫‪.‬‬
‫ל״ס ע״ב ביש׳י ד״ה ולא חטמאו דכחב‬
‫רשיי לא זו היא אזכרה טומאה שהרי אין‬
‫ישראל מוזסרין מליטמא לכתיב בני אהרן‬
‫כהניס מוזהלין’ולא ישראל ותמה הגרעיא‬ ‫י‬
‫‪-‬וז״ל תמיה לי הא גס כהניס אין מוזהרין‬
‫בפ׳ אמור רק גכיומאח מח ולא בשרץ‬
‫מכיל; ואנכי המה דמנ״ל דרש״י ס״ל‬
‫דכהניס מוזהרין אף בשרץ דלשון רש״י‬
‫' היינו לשין הכרייחא גופא לדה כרל רק‬
‫דהברייתא קאי לקרא דוינבלהס ורש״י‬
‫קאי לקרא דולא הטמאו בהס ואומר דאין‬
‫זו אזהרה טומאה לישראל דהרי כתיי וכו׳‬
‫כהניס מוזהרין ולא ישראל ופירוש וא״כ‬
‫ליצא לפרש לולא תטמאו איירי בטומאה‬
‫ליישראל כיון לכתיב וכו׳ וישראל אין‬
‫;מוזהלין ' וזהו בטומאה■ כחמורה וכ״ש‬
‫־ ירטומאה■'■ הקצה וכיו נהו כהברייחא דל״ה‬
‫‘׳ הני״לדברר'במי׳ הרש״ש שס־ ביומא העיר‬
‫■'כן< אך־יש להקשות לא*כ נימא לקאי‬
‫קיא באזהרת אכילתן ללא יטמא בטומאת‬
‫אכילתן ואף לבמת אף להוא טימאה‬
‫חמודה לא הזהירה חורה זהו רק בטומאת‬
‫'מנע אגל בטומאת הנוף טומאת אכילה‬
‫י״ל להזהירה הורה־ גס בישראל‪/‬נס‬
‫הבר״סא לר״ה איירי נ’כ בטומאת מגע‪,‬‬
‫אך באטת לק״ט להא גופא כונת רשיי‬
 ‫ט‬ ‫‪-‬תי ‪3‬דת ב‬
‫‪BMH‬‬

‫ולא ביאר למ דר‪?13‬י סי'‪.‬לכזפך‪ .‬נספל״ד‬ ‫דסוא דאורייתא והוא פלא ‪; .‬ולא ראיתי‬
‫ללמפ הדמב״ס פסק '‪5‬סגביס ;בכצ‪.-‬אופן‬ ‫מי העיר בזה‪ .‬רק ראה זאת מצאתי‬
‫‪,‬רניס ‪-‬סיברוס ;בהופך‬ ‫ליכא ציר‪/ 0‬‬ ‫לפרשב״א בחי׳ כשב \!״ל ומה ‪.‬שהרך וכו׳‬
‫ד‪:‬״מ וחזר! דגרייסא אחריתי ‪v‬אלעזר<בן‬ ‫אינו קשה דפיסול הגוייה •אפילו;למ״ד‬
‫‪/‬מהנאו‪ ,‬והג׳׳ח בסי׳ כר״ל ‪.:‬דחה‬ ‫דאורייתא וכו׳ וגם עליו יסלא^פנ״ל וציע‪.‬‬
‫רש״י במאי לפי' ‪:‬לבמיגו רצוד׳הגגוךוגדן‬ ‫)המשך יבוא(‬
‫־שהרי דבוריה‪,‬דהוא‪,‬לדבש ואעפ׳״כ ‪.‬מיקרי‬
‫אין במינו ני‪.‬צוד‪:‬כדאוחא‪.‬כביצה ד‪.‬ל״ז י^ש‪,‬‬
‫;ומכס;זה פי׳ מדנפשיה דח‪:‬מי ‪.0‬ל^קוימי‬ ‫‪.‬‬ ‫סימן כ‬
‫‪:‬כלל אדר״מ יע״ש‪ ,‬ולא זכר ‪,‬שר שכן‪:‬פ'‬
‫סאלוגיקי כ״נ לס׳ אב הגחמות החרג״ס^‬
‫הרמב״ס‪:‬והוא הנא למסייע‪,‬־ליס‪./‬וההכרח‬
‫שלו לכאורה ^אינו מוכרח די״ל‪:‬הוי הא‬ ‫אל מול פני הרג וכו' כמהר״ר בן ‪5‬יון‬
‫מיהא ראוי לאוכלים לא ‪,‬כן דבוריס‪ .‬ו ק‬ ‫‪;-6‬רהס קואינקה נל״ו יאיר לעק עורך ״המאסף״‬
‫להרי יפה בס ‪,‬שכיב( והרב מהר״י‪.‬כולי‬ ‫כירושלס ה״ו‪,‬‬
‫־בהגהותיו במל״מ פ״א מה׳ מאכלות‬ ‫א־רי דרישת שלוטו ד‪.‬ם‪1‬ב בדחזי״‪ ..‬תוך מנתכי‬
‫אסורות לצה ‪.‬לתר[ ולישב לברי רש’^י‬ ‫כתוב קעת חד״ת לידיד >רע חניב נפשי הרגיייי'‬
‫יע״ש‪ ,‬אך המעיין‪ .‬יראה כי דבריו לכאורה‬ ‫“יויי*‬ ‫פינחס בתלי‪ ,‬ג׳י יואל נא נמוג!‬
‫תמוהים להיאך יליך דבש גזין לענין‬ ‫’לדבריו ג״חםאס!*׳׳‪.‬‬
‫דל א מיקרי איר מ; החי מדבש דבוריה‪-‬‬ ‫ש ב ת‪ :‬ד ק״ו ע״כ‪ .‬ת״ר כצל חג בין גזין‬
‫הלא לר״י פיכינן דנילך מדבש דבורים‬ ‫וכר ופרש״י הגדן מין חג‪ :‬כיפור‬
‫לגבי מי ממוי‪ ,‬ומשני דובשא '־רחמנא‬ ‫הוא ונאכל*ן יע״פ‪ .‬כל עין רואה יתמה‬
‫שרייא‪.‬והיינו גזרח ככתוב‪..,‬וא*כ גס לגבי‬ ‫על דברי רב״י אלו דהו א היפך סו גיא‬
‫דלא היי אכר מן החי צא ילפינן‪ r‬גס שאר‬ ‫דבכורות ד׳ ז׳ דקאמר אגל אתה אוכל‬
‫‪,‬דבריו הס ‪ .‬תמוהים לנפש ולא‪.:‬אאריך‬ ‫מה פעו ך שמא משרי[ וקאמר יכול ■אן^‬
‫כי כבר ראיתי לגאון הדור מוהרח״א ז״ל‬ ‫דבש הגזקוכי׳ וע״פ‪.‬הרי מבואר להדייא‬
‫‪.‬בס׳ מחזיק‪ :‬ברכה ביו״ד שם‪.‬־דצ״ו שעמד‬ ‫דהואשרן טמא״ וכן הקשה הפר‪/‬ת ניו״ד‬
‫בזה^על כל דבריו‪ ,‬וראיתי רלמהרח״א‬ ‫־סי' פ״א ע״ב‪ ,‬וכן כתוב בהגב״ח ע״ש‪/‬‬
‫‪:‬ז״ל שס שחמה יקראגספל הר!ין‪1.‬מתמיה‬ ‫הקשה‪..‬בב״ח‪ :‬א״ה סי׳ בי״ו ■דסוו מן‬ ‫כך ^‬‫ז^‬
‫על הפר״ח ושירי קרבן דצמה לא^סקשו‬ ‫דבורים יע״ש וכלומר דהוי מין ממא ולא‬
‫גס‪ .‬פל פר״ן והיא ‪ .‬ז״ל אסיק ‪ .‬בסלפולא‬ ‫עהור‪:‬וק‪ .‬הק׳ בס׳י שיירי ■קרבן בירושלמי‬
‫•דרש״יראהוידע דגזין יש לו סימני טהרה‬ ‫שבח יפי״ד‪) ,‬ודרך אגב יש להעיר עליו‬
‫רק אין שמו סנב ור‪,‬ימ דהכא ס״ל כה״ק‬ ‫גירש ־דלמה־ לא פסק הרמב״ס בצל חנביס‬
‫דר״י• דנחלק בחולין באלו‪.‬טריפות וברייתא‬ ‫בש‪.‬עה הטל שהוא סטור וכד דהרמב״ם‬
‫דגזין־ טמא ס״ל כר״י יע״ם‪..‬ומאוד תמהתי‬ ‫ספ׳ שבמינו נציד לחיה ועוך וכו׳‪ ,‬ודייק‬
‫דמה־מקשה‪..‬על‪.‬הר״ן הלא בגירסת הר״;‬ ‫הכי ־מדברי הרמב״ס בפיו״ד מה״ש דג׳‬
‫שלפנינו היא כך מין מג‪ :‬טמאין־ונאכליז‬ ‫חיה ועון« ונו' ולא כ' חגב־יע״ש‪ ,‬ולא‬
‫‪.‬יע״ש‪ ,‬ורק ‪,‬גגליון כתוב ‪:‬דגי׳ מכר״ס‬ ‫דפנא צמה הניא ממרחק ‪.‬לחמו‪.‬שהרי‬
‫־‪.‬מהורין יע״ש‪ .‬וא״כ אדרבא׳אס יש לתמוה‬ ‫מפורש ישם בשיך‪ .‬הפרק להדייא דהצד‬
‫הואיטל גירסת מהר״ם ואפשר להסר‪/‬ת‬ ‫לעבים■ פטוד והרב המגיד שס׳ציץ־הגמ'‬
 ‫המאסף שנה חסי^טית‬
‫דהוי שלא לצורך ולכך אפי׳ אם בא זה‬
‫פטור‪ ,‬והד״ן כתב שס‪,‬‬ ‫וצל אויזי‬
‫ועוד לאי־כ אמחי אוקימנא ליה כל״ש‬
‫לפער ^משאצל״ג אפי׳ לדי נמי ליפטר‬
‫■יע״ש‪ .‬ולכאורה הוא תמוה דרש״י בעצמו‬
‫קמסייס והוא משצל״ג‪ ,‬הרי דידע דש״י‬
‫דלדי הוא חייב מטעם דהוי מלאכה שאינה‬
‫צ״ל‪ ,‬ואי לא ניחא ליהלהר״ן הו״ל להק־ו׳‬
‫דאיך חשיב זה משחצל״ג‪.‬‬
‫א מ נ ם שיטה הדן דאינה צידה כלל‬
‫^ היא מוכרחת מהירושלמי פי*ד‬
‫דקתני שס רבי יאודה אומד כל שבמינו‬
‫ניצוד חייב שאין במינו ניציד פשיור והיינו‬
‫כחכמים דנבלי וא״א לדעת רש״י דשא׳ין‬
‫במינו ניצוד מקרי מלאכה שאצ״ל איך סטר‪,‬‬
‫הלא לדדיה מלאכה שאצ״ל חייב עליה‬
‫ולא ידעתי מה יענה רש״י להירושלמי‬
‫הלזה‪ .‬ובעמדי בעכין זה ראיתי להרב נ ס‬
‫חדש ח״ב ד' ו׳ שהביא משם ס׳‬
‫דהקשה דאיך תלוי כפטור וקרי אין‬
‫מינו נצוד גמה שהוא טמא‪ ,‬ומה חילוק‬
‫יש כלא דבורים דהוא טמ‪,‬צ והוא במינו‬
‫ניצול‪ ,‬והרב ז״ל השיב דהחלוק הוא דן‬
‫לצורך וכין שלא לצורך ע״שי ולפי האמור‬
‫למעלה לק״מ דהני ראויים לאכילה ולכך‬
‫שייך צידה לא כן דבוריס‪ ,‬וכמ״ש הדרישה‬
‫שם ולא מצד שהן אסורים כמ״ש בדריש׳‪,‬‬
‫ותימא עליו דלא זכר דבריו עוד בה‬
‫דלבריו הם היפך סוגיא ערוכה ביצה דל״ו‬
‫דשם אמרו דדמרים אין במינם ניצול הוי‬
‫עיש‪ .‬ואיך הוא ז״ל פשיטא ליה דלבריס‬
‫במינן ניצוד הוי ובאמת דלא הר‪ 3‬ז״ל‬
‫לחודיה הוא דקאמר כן אלא נס הרדי‬
‫בסי׳ שי״א בדחייתו לבעה״ת דכ׳ וכבר‬
‫השיגוהו הרב״ח ומהרש״א כביצה כס והרב‬
‫תפארת שמואל עייש‪ ,‬ולכאורה פיא פליאה‬
‫נשגבה על הרב״י דכל רז לא אניס‬
‫ליה ובפרט דדיו עסוקות בסוגייא זו‬
‫ואיך אפשר דראה ריש הסוגיא וסופו לא‬
‫ושירי קרגן •גרסי יעי׳ יללא כני׳׳מהר״ס‬
‫=<ומכמ^ש אגא‪:‬פציא־’אומר״דאי לא מכחסנא‬
‫בסיימי זאומרל׳י דיש■׳ ט״ם‪-‬בדברי י״פ וצריך‬
‫־ ל ^ ה נמ?ש בהרין‪ ,‬שהרי כל^דברי הריין‬
‫טס מועתקים מרבדי י רש״י מלה‬
‫ימגלה‪ ■;.‬ואיסהר״ן היה לו ■מי׳ שמאין‬
‫וממילא נחה שקעה כל כאר׳ש‪ .‬וכ״ר אח״ז‬
‫‪.:‬בס׳ •שלום ירושלס ולא זכר את דבלי הרין‪,‬‬
‫‪:.‬והישוב של הלב חיד״א כל מעין יראה‬
‫‪:‬כי רחוק הוא‪ ,‬כי לא נשמע מעולם‬
‫*סלוגחא מזין אי טהור אי טמא חעיג‬
‫ידמכללא שמעי׳ נס למה נסחפקו בד‬
‫רש״י כמבו׳ שם כלא אי לא בעי׳ שם‬
‫חנב למה גזין טמא הלא רש״י ראה וידע‬
‫הסמנים‪ ,‬והר״ב מזמור לדוד בדף ג״ן‬
‫חייז לקי׳ הפר״ח הנ״ל‪ ,‬והיא נהכיח‬
‫דרשיי סובר דיש ב׳ מיני נזין טהור‬
‫וטמא כמו חנב והכא מדקאמר כל שבמינו‬
‫מש׳‪:‬חרחי מהנך דקאמר רימ ואי נזין‬
‫טמא ליכא אלא חדא עי״ש י ולכאורה אין‬
‫זה מוכרח די״ל דהא מיהא חזי לאכילה‬
‫לעכויס ומשיב דבר שבמינו ניצוד כמ״ש‬
‫‪:‬אס צד עוף טמא לא משיב במינו ניצי ד‬
‫והלא הרמב״ס חיה ועוף נקט בין טמאיס‬
‫‪:‬ובין ■טהוריסיולע״ד טפי ניחא לי לומר‬
‫‪.‬פמ״ש משס הר״ן‪ .‬ודרך אגב יל״ד בלשון‬
‫‪.‬כר״ךשפי׳ שס שאין במינו ניצוד צרפין‬
‫־!רהושין שאינן לצורך יפ׳ש‪ ,‬והוא לשון רש״י‬
‫■ זבשלמא רש״י לטעמיה אזיל דאס לצורך‬
‫צידהוכמ״ש־בר״נ! שמונה שרצים שלא‬
‫‪:‬לצורך סטור‪ .‬דאין במינו ניצוד והוי‬
‫מלאכה שאצליג יע״ש‪ .‬ולהכי דקדק שאינן‬
‫לצורך דאי לצירך חייב אבל להר״ן קשה‬
‫דהוא־ז״ל בר״פ שמנה שרציס דחס פירוש‬
‫דאקינמינו כיציר אפי׳ לצורך נמי פעור‬
‫יע״שי וי״ל דסמך עמ״ש הכא והרבה‬
‫פעמיס מעתיק־לרש״י אע״ג דליה לא ס״ל‪.‬‬
‫מכמ״ש החיד״א שם‪ .‬א״נ כמ״ש שאינן‬
‫לצורך הכונה דהעולס אינן צריך אותן‬
‫כז‬ ‫חוברת ב‬
‫דהול״ל תימא דאכתי הקשה וכו׳ ועי׳‬
‫להעחציה השקל בסי׳ שי׳׳ו דכ׳ דברי‬
‫התום' דקיימי למקפן דקארי לה מאי‬
‫קארי לה ותי׳ דיש חור קטן ומאן דפריך‬
‫ותסברא וכו' לא ס״ל כן אלא זזה ג״ב‬
‫חשיב פ״ר וכן ניטין דברי מהרש״ל יע״ש‪.‬‬
‫והמעיין יראה דזה הדרך רחוק ממהרש״ל‬
‫דמסרש״לכתב צהדיא דקושית התו' היא‬
‫למסקנא והירוצס קיימה‪ ,‬גס דרכו כוא‬
‫דחוק בפי׳ כ‪:‬מ׳ דמאי פריך והסברא‬
‫וכו׳ והא אביי ורבא וט׳ הלח גס להמקשן‬
‫לא נעלס זה אלא דסבר דלא הוי פ״ר‬
‫והכי הול״ל ומי סברת דלאו ס״ר הוא ‪I‬‬
‫ועי' בס׳ הולדות יעקב שס מאי דמחק‬
‫לקו־' התוס׳ ענ רשיי ז״ל דהמקשן סבר‬
‫דכשיעול יפרחו הדבוריס‪ ,‬והמאן דאמר‬
‫הסברא וכו' הא מיהא השחא הס ניצי דין‬
‫)ע־׳ בטור סי׳ שי״ו( יע״ש‪ .‬נראה מזה‬
‫דפיש״י וקושית התוס׳ הוא על המקשן ‪.‬‬
‫וממ״ש אח׳־כ בביאור דירי התוס' דמ‬
‫הימ׳ולא סימא וכו׳ אלא אימא וכו׳ אס׳‬
‫לפרש בב׳ אופנים א׳ דלדש מותר וג׳‬
‫דלר״ש אסור‪ ,‬ורב״י פי׳ כלשון הח׳ וההכרח‬
‫דמעיקרא סיור דר״ש מתיר אף בפ״ר ולא‬
‫משני מידי יע״ש• וזה כפירוש הוא פי'‬
‫מהרש״ל דהתוס׳ לסי האמת מקשיס א״כ‬
‫לא יתו‪,‬ק במא‘ דכתב‪ ,‬גס מאי דכתב‬
‫מהרב״א דהתום׳ מקשים למקבן ולא‬
‫להתרצן ול״ג ותסברא וכו׳ יע׳׳ש• הנה מאי‬
‫דט דהחוס' ל*ג והסברא כן מוכח נמי‬
‫ממ“ש הר״ן והרמב׳׳ן בחי׳ דלא הוו ׳גיסי‬
‫והסברא עיש‪ .‬אך דברי מהרש״א דהתוס׳‬
‫מקשי' לרשיי להמקשן לכאורה אינו מובן‬
‫דהתוס׳ הביאו פירטי דפי׳ להמסקנא‬
‫דלר״ש מוהר• גם מהרים מלובלין שס‬
‫מתמיה על דברי החוס' ד מיד מתמיהי'‬
‫הלא פשט הסוגיא הוא דמבני ‪:‬ס לי״ש‬
‫דלא הוי פ״ר יע״‪ .:‬וצטכין חנו להבין‬
‫דבריו דחמיהה התוס׳ היא על דברי רש״י‬
‫ראה? ומכח זה עלה כדעהי דעה הדיוט‬
‫לומר להרב״י היה מפרש הסוגייא כך‬
‫דהו״א דזה מיקרי באין כמינו נ־צוד‬
‫קמ״ל דמיקרי במינו ניצור‪ ,‬אך אחור‬
‫נהוגותי דא״כ כויל להס״ס לומר כך‬
‫מכו דתימא שאין ימינו ניצוד הוי קמ״ל‪,‬‬
‫שוב אחרי זה ראיחי למהד״ס שי״ן{ דל‬
‫שדחה הך פירושא מטעמא דכתיבנא והוא‬
‫ז״ל רצה ליישב דלא היה בנירסחו פשימא‬
‫דהא לפי' ההוס' אה יש בה חור שרי‬
‫ואין קו' כ*כ פשיטא‪ ,‬חך מרב״י והוס׳‬
‫מוכח דגרסי ליה יע־יש‪ ,‬והנה מאי דהכריח‬
‫דאין קו׳ סשיטא מאחר דלר״ש שרי ביב‬
‫בה חור‪ ,‬הנה גה הב״ח בסי' שי״ו‬
‫הוקשה לו כן והניחו בצ״ע יע״ש• אמנם‬
‫לדעתי י״ל דהא דבר שחין מסכוי! כבר‬
‫שמעינן מעיקר הדי־ במקוס שנחלקו‬
‫בדבר שאין מתכוין גבי גורר וכו׳ ומור‬
‫זה פשיטא דנכנס באותו מחלוקה‪ .‬וכ״ר‬
‫בס' חולדות יעקב למהריק״ש שתי׳ כן‬
‫ע״ש• עוד בה דאפכר דקושית פשיעא‬
‫היא לכ״ע דדביי המתק י״ל דאיירי גס‬
‫לר״ש בלא חור גדול וכמ״ש מהרב״א‬
‫שה שדברי המהרן אפשר לפרש גס‬
‫לדיש‪ ,‬וכ״כ מהר״ס מלובלין בשבת דע״ג‬
‫)ומ״ש עליו הרב שבת של מי אינו נד׳‬
‫לי דגס לסי' קשיא למה לא הקשו על‬
‫רש״י דדברי יש״י כפך הגמ'‪ ,‬ועוד מנ״ל‬
‫להתיס׳ לדעתו דרש״י סובר דזה נכלל‬
‫בהברייתא ושלזה אתא כברייתא ולהקשות‬
‫עליו! הלא מדברי רש״י אין כוס רמז‬
‫נלזה אלא בא לפרש דברי הנמ' כי היכי‬
‫דלא ליחצד ממילא‪ ,‬אע׳יג שא׳נו מחכוי(‬
‫ולא דלהכי נחית כברייתא( ‪:‬‬
‫ו ב ד ב רי החוס' דהתה בד״ה אלא ונו׳‬
‫יל״ד בדבריהם לפי׳ מכרש־ל‬
‫דהתוס׳ מקשים להמסקנא״ ומ״ש וגס‬
‫מעיק*׳ הוא להכריח פירש״יע״ש‪ .‬המעיין‬
‫יראה כי דחוק הוא בדברי החוס‪ /‬ועוד‬
‫)‪( 8‬‬
 ‫המאסף שנה חמי^טית‬
‫חלקיס‪ ,‬אות א׳ סובב בדברי ר״ה ור״י‪,‬‬
‫אות ב׳ סובב בדברי ר״מ ורבי יוסי‪,‬‬
‫אוח ג׳ סובב בדברי הפוסקים‪.‬‬
‫א( הנ ה בממלוקח ר"ה וי״י כפי הנראה‬
‫מפשגי דבדיהס משמע דל״פ‬
‫אלא בפירוש המשכה ועל כולס אס אמר‬
‫שהנ״ב יצא דר״ה סבר דלא קאי אלא‬
‫אשאר דברים ולא אפה ויין ור״י כ‪:‬ר‬
‫דההיכמי אפה ויין״ ועתה עלינו לההבוכן‬
‫מי הכריח להמקשה )נימא כתנאי( להלוח‬
‫מחלוקת דר״ה ור״י במחנוקח דר"מ ור״י?‬
‫וכדי להבין את זאת עלינו להתכמן‬
‫מתחילה בטעמו בל ר״ה שהוא מחלק‬
‫כין פת ויין לשאר דבריס מה טפס יש‬
‫בזה? וראיחי להגאון ר׳ שמואל כטדאשיו‬
‫ז״ל שכתב טוב טפס ודעת לר״ה וז״ל‪:‬‬
‫נ״ל דטעמו בשלמא בשארי פה״ע ופה״א‬
‫דמתחילה לא טבעי חכמים עליהס רק‬
‫ברכות כלליות כמו בפה״ע דטלל כל פייות‬
‫האילן וכן גפה״א דנולל כל פירות הארץ‬
‫לכן יוצא בדיעבד בשהכל דלא הוי שינוי‬
‫ז*י־\ו מכלל לכלל‪ ,‬משאי׳'׳‬
‫ממט־ט'יי דהוי‬
‫■‬ ‫טיכ‬
‫פת ויין דטבעו חנמיס עליהס ברכות‬
‫פרטיות כוי פינוי גמור דהוי מפרע‬
‫לכלל עכ״ל הרב״ש ז" ל‪ .‬ולפי זה נ״ל‬
‫דבנין דברי רי׳ה מיוסד על שתי יסודות‬
‫דבסברת רש״ש לחוד לא סני דנהי נמי‬
‫דברכת שהנ״ב הוי שינוי מטבע לגבי‬
‫פת ויין מ״מ נימא דיצא בדיעבד‪ ,‬וע״כ‬
‫צ״ל לר״ה סבר להא* כללא דכייל ר״י‬
‫כל המשנה ממטבע שטבעו חכמיס בברכות‬
‫לא יצ^‪ ,‬י״ח‪ ,‬ובהאי כללא לחוד נמי לא‬
‫סגי דנהי נמי דהמפנה ממטבע לא יצא‪,‬‬
‫מ״מ נימא דברכח שהרב אין זה שינוי‬
‫מטבע דהא חנן ועל כולם אס אמר‬
‫שהנ״ב יצא‪ ,‬וע״כ צ״ל דר״ה סבר כסברא‬
‫שכתב הרש״ש ז״ל ולפיכך הוא מפרש‬
‫למתניחין חוץ מן הפת ומן היין‪ ,‬הא קמן‬
‫דבנין דברי ר״ה מיוסד פלשתי יסודוה׳‬
‫כפי׳ להדיא דלל״ש מוחר חן{ באינו בפי׳‬
‫רב״י שלפנינו וכמ״ש מהרכ״ל‪ ,‬ואולי כבין‬
‫דמ״ש לר״י אסור ולי״ש מוהר הס דברי‬
‫החוס׳ וצ״י‪.‬‬
‫)המשך יבוא( ^‬
‫פנחס כ׳ עזרא‪ .‬ברזלי‪.‬‬
‫ם־מן בא‬
‫סל כבוד הרכ עירך ״המאבף" שצום‪,.,‬‬
‫יואל גא כמובו לאסוף את מאמרי זה בתוך‬
‫^המאסף״‪ ,‬מאמרי זה קראתי בשם ״שיגוי מטנ>'‬
‫יען כי הוא סובב על הסוגיא דברכות דף ז׳ במשנה‬
‫ממטבע שטבעו חכמים בברכות‪.‬‬
‫שינוי מטבע‬
‫תנן כחס ופל טלס אס אמר בהנ״ב‬
‫יצא‪ ,‬ואיחמד מלה בגמרא< אמר‬
‫ר״ה חוץ מן הפח ומן היין‪ ,‬ורבי יורונן‬
‫אמר אפילו פה ויי)‪ ,‬נימא כחנאי ? ראה‬
‫פח ואמר כמה נאה פה זו ברוך המקיס‬
‫שבראה יצא‪ ,‬ראה חאנה ואמר כמה נאה‬
‫האנה זו ברוך המקוס שבראה יצא‪ ,‬דברי‬
‫ר׳׳מ‪ ,‬רבי יוסי אומר כל המשכה ממטבע‬
‫בעבעו חכמיס בברכו ה לא יצא י״ח‪ ,‬נימא‬
‫ר״ה דאמר כר״י ור״י דאמר כר״מ? א־׳ל‬
‫ר״ה אנא דאמרי אפילי לר״מ ע’כ לא‬
‫קאמד ר״מ החס אלא היכא דקא מדכר‬
‫במיה דשת אבל היכא דלא קא מדכר‬
‫במיה דפח אפילו ר׳׳מ מודה‪ ,‬ור״י א׳׳ל‬
‫אנא דאמרי אפילו לרבי יוסי ע״כ ל*ק‬
‫ר״י החס אלא משוס דקאמר ברכה דלא‬
‫חקינו רבנן אבל אמר בה‪':‬כ דתקיט‬
‫רבנן אפילו ר״י מודה• ע״כ לשון ממרא‬
‫שס‪ ,‬בסוגיא זו יש לשאול ולרזקור כמה‬
‫שאלוח וחר]ירוח‪ ,‬וכדי בלא להלאוח אח‬
‫כקורא ראיתי לחלק את מאמרי לשלשה‬
‫כח‬ ‫חוברת ב׳‬
‫משנה ממטבע להס אמרו והס אמרו הס‬
‫אמרו‪.‬וסידרו לנו נוסח הברכות והס אמרו‬
‫ותיקנו להא דחנן כמהניתין ‪.‬וע״כ‪.‬אס‬
‫‪,,‬אמר שהנ״ג יצא‪ ,‬ותדע לך שכן הוא‬
‫‪,.‬מלאמריק בגמרא לפי הס״ד דר״ה כר״י‬
‫ולפי המסקנא דבין ריס ו נין ‪ ,‬ר״י מצו‬
‫‪1‬סבר‪,‬י כרבי יוסי‪ ,‬ואי אמרתי דרבי טסי‬
‫״אינו מודה למתניהין ' היקשי לן‪.‬בפתויין‬
‫’לרבי יוחנן ^כן בשאר‪ ,‬פירוח לר״ה אמאי‬
‫‪,‬יצא בדיעבד בברכת שהנ״ב הא לרבי יוסי‬
‫כל המשנה‪ .‬וצי׳ לא יצא׳י״ח?‪ ■,‬אלא ע״כ‬
‫צ״ל״כמה דצתטנן‪ ,‬דבר^ז■';שמ״ב■ אינו‬
‫בכלל משנה‪ ,‬ממטבע אפילו ‪.‬לרבי ‪,‬יוסי‪.‬‬
‫וד ע דמה ‪,‬שכתבנו דרבי יוסי מורה‬
‫למתניהין מטעם שהם אמרו' והס‬
‫אגלרו‪ ,‬נ״ל בזה הוא ממש כוונת הגמרא‬
‫בדבריהם א״ל ר״י אנא דאמרי אפילו לר״י‬
‫ע״כ ל״ק רבי ׳ יוסי הסס אלא משוס‬
‫‪ ,‬דקאמר ברכה דלא תיקנו רבני אי‪:‬צ‬
‫אמר שהנ״ב דתקינו רבנן )פירוש דרבנן‬
‫בעצמם תיקנו שאס בירך שהנ׳ב תחת‬
‫ברכה אחרת יצא בדיעבד( אפילו רבי‬
‫יוסי מודה‪ ,‬וחקירה הראשינה אחת שהיא‬
‫שתים‪ ,‬א׳ בדברי ר״מ‪ ,‬ב׳ בדברי ר״י‪,‬‬
‫הנס טעמו בל ר״מ אינו מבואר להדיא‬
‫אי משוס‪ ,‬דלית ליה להאי כללא דכייל‬
‫די ״כל המבנה״ וכו׳ או דילמא לעולם‬
‫ר״מ נמי איה" ליה להאי כללא אלא שיש‬
‫‪.‬לרימ איזה טעס דברוך המקום אינו‬
‫בכלנ אשנה ממטבע‪ ,‬ודי טעמו מבואר‬
‫להדיא בברייתא משוס שינוי מטבע‪ /‬אנל‬
‫עדיין לא ידעינן מהו השינוי מטבע שיש‬
‫גביוך המקיס? ולכאורה נראה דהשינוי‬
‫הוא מפני שבינה נופח הברכה ״אע״פ‬
‫כענין הברכה אמר כתיקונו‪ ,‬וכן נראה‬
‫מדברי הרמב״ס )בפ״א מהל׳ ברכות ה״ו(‬
‫ו מהשגת הרמ״ך על הרמב״ס)בפ״א מהל׳‬
‫ר״ש ה״ז( ומשיטת ד יהודה בר׳ ברכיה‬
‫על האלפסי ז״ל‪ ,‬ולהכי רבנן ז״ל צ״ל‬
‫הא מרסינן גשמעתין מנימין לעיא‬
‫היסוד הראשון הוא כסכרא ‪5‬כחכ הרש״ש‬
‫זיל והשני הוא האי כללא לטיל ריי‬
‫מס‪ /‬ולפיאה ר״י דפליג ‪-‬פל^הידד״ה ■י\כ‬
‫;היאהון •או‬ ‫או משוס דפליג‬
‫דפליג על■ יסוד‪ .‬השני‪ ,‬ו‪-‬השהא אא־־‪.-‬פפ'יד‬
‫דעח■ המקהה *‪/‬נימא; ‪-‬כהנאי״‘ ‪ -‬דהמקסה‬
‫היה ׳נראה לו דוחק לימד דר״י ״פליג‪-.‬ו))‪1‬ל‬
‫יבוד הראשון )דהיינו י סירה■' סיב״ש‬
‫ז״ל( משוס דסירא נטנהאהיא ״והשאל‬
‫נועה לזה! לסיהךסלקא אדעסיה‪:‬למק‪-‬שה‬
‫דר״י פלינ על יסוד ־ השני )דהיינו האי‬
‫כללא דכייל ר׳ יופי( וסובר צר״מ‪ ,‬דפליג‬
‫עליה דרגי‪.‬יוסי‪ .,‬ולפי זה מחלוקח ר״ה‬
‫ור״י לא תליא כלל במחלוקת ר״מ ורבי‬
‫יוסי דר״ה מצי קא' אפילו בשיטת ר״מ‬
‫ורבי יוחנן מצי קאי אפילו גשי׳ ר״י ועיקר‬
‫מחלוקת ר״ה ור״י הוא ביסוד הראשון‬
‫דר״ה סבר הא לסנן במתני׳ ועל כולס‬
‫אס חמר שהנ״ב יצא■ היינו■ דוקא בשאר‬
‫דבריס אבל לא בפת ויין משוס הסברא‬
‫שכתב הרש״ש ז״ל‪ ,‬ורבי יוחנן סבר דקאי‬
‫נמי אפת ויין' דלית ליה לר״י האי סברא‬
‫שכתב הרש״ש ז״ל דר״י סבר כמו שבשאר‬
‫פירו ה טבעו חכמיס בברכותיהן להזכי׳‬
‫עכ״פ שה סיי בדרך כלל ואפ״ה בדעבד‬
‫חס שינה ממטבע ובירך שהלב‪,‬י‪.‬צא הכי‬
‫כמי בפת ויין אעפ״י שטבעו חכמים במפח‬
‫ברכותיהן להזכיר לכדיא ‪:‬שם פת ויין ‪,‬‬
‫מ*מ בדיעבד אם שינה ממטבע■ ואמר‬
‫״‬ ‫‪ .‬שהנ״ב יצא‪:‬‬ ‫י‬
‫ב( ב מ ח לו ק ת ל״מ ור׳ יוסי יס לחקור‬
‫בתי חקירות ן• אחת‬
‫באמה סירות הליני ר״מ ור״יד שנית הא‬
‫דתנן וע״כ אס אמר שהניב יצא‪ ,‬מי אתי'‬
‫מתניתין נריי או לא? ולענין חקירה‬
‫זו האחרונה נהירא לן למימר דמתניהין‬
‫אתיא אפילו כריי‪ ,‬דע״כ לא קאמר ר״י‬
‫החס אלא משוס דקאמר כרכה דלא חקינו‬
‫רבנן והיי הוא משנה ממטבע ‪ ,‬אבל‬
‫במתניהין אפילו ריי מודה דאינו בכלל‬
 ‫המאסף שנה חמישית‬
‫מקומו של עולם ^ וככרייהא דר״מ פלק‬
‫ל׳׳ה הניע להר הפוריה בחצי היוס ופגע בו‬
‫הקג״ה שנאמר וימנע כמקום ולמה נקיא שמו‬
‫דהאי פ״סא אמר רב י^א‪ /‬וגדסיק נמי‬
‫של הקנ״ה מקום שבגל מקים שרצדיקיס שס‬
‫הוא נמצא שנאמר בגל המקום אשר אזכיר אח‬
‫שהי אבא אליך ונלכחיך( וכ״ח דכוונח הכ״מ‬
‫להיפר דמחלוקח ר׳*» ור״י הוא משום שלא‬
‫הזגיר מלכוח נס זה אינו להא חיכח לרבי‬
‫יוחנן דאעל דנעינן מלכוח אבל לרב דאמר‬
‫בפס לחודא סני מאי איכא למימר? ואפילו‬
‫לרבי יוחנן דאמר דבעינן מלכוח נמי דוחק לן׳‬
‫למחלוקת ר״מ ול״י הוא דאס לא הזכיר מלכוח‬
‫דא״כ רבי יוחנן כלבי יוסי ולא כר״» וכחנאי‬
‫אמר לשמעיויר‪ ? .‬וע״כ צ״ל דהב ייחא דר״נז‬
‫ור״י איירו שהזכיר שם ומלכות )לרב כדאיח‬
‫ליה ולל״י כדאית ליה(; ופלוגתייכו חליא במילחא‬
‫אחליחא ‪ .‬ולשי זה עוד צא מצינו תשובה על‬
‫שאלתנו מהו השינוי משנע שיש בברוך המקום‬
‫לרבי יוסי‪ .‬והנראה לנו להתבינן מתחי' על לשון‬
‫ברכות( שכתב וז״ל פלוגתא דר"מ ור״י‬
‫הברייתא ואז נרד לסוף זעת ר״י בזה; דלכאזרה‬
‫קשה מה להברייחא לאפושי מילי כולי האי; הא‬
‫הוה מצי למימר בקיצור אמר ברוך המקום שברא‬
‫תת יצא ברוך המקום שבלא תאנה יצא דברי ל״מ‬
‫רי״א בל המשנה וכו׳ לא יצא י״ח; הלכך נהירא‬
‫לן דכל היכא דאמר הכי לכ״ע יצא כשינוי‬
‫הנופח אינו שינוי משבע וכמ״ש לעיל‪ .‬אלאהכא‬
‫כיון שאמר כמה נאה פת זו כמה נאה תאנה‬
‫זו ברוך המקוס שנראה; משמע מברכתו שאינו‬
‫מברך על עיקר מציאוה הסת והתאנה רק שהוא‬
‫מביך על נוי הסח והתאנה מה שתת זו ותאנה‬
‫זו נאה יותר משאר סת ותאנה; ולפיכך אמר ל״י‬
‫כל המשנה ונו׳ לא יצא י״ח דכיון שאינו מברך‬
‫על עיקל מציאות הסת והחאנה רק על מ ד הרי‬
‫זה משנה מסשבע שהמשבע הוא לבדך על עיקר‬
‫המציאות כמו המוציא לחם מן הארן ובסה״ע‬
‫הנוסח ובהא אפילו רבי יוסי מולה דיצא‪.‬‬
‫זהו פה שנלאה לנו בטעמו דר״י ובסעמו של‬
‫ר״» יש לומר ב׳ פנים כמ״ש לעיל; או משוס‬
‫דלית ליה האי כללא דרבי יוסי ״כל המשנה״‬
‫וכו׳ או לעולם אית ליה האי כללא אלא שסובר‬
‫דהכא אינו בכלל משנה ממטבע; דנהי נמי פסבעו‬
‫חכמים לכרך על עיקר המציאות והוא בירך על‬
‫הנוי מ״» לא נרע בזה מידי דכיון שאמר ״גרוך‬
‫המקום שבראה״; הרי נס עיקר המציאות בכל‪:‬‬
‫כרכה זו ואין זה משנה ממטבע אלא שהוסיף‬
‫נכלול בברכתו גס שבח על נוי הפק וההאגה‪,‬‬
‫כמבואר בשמעהין גבי עובדא למנימין‬
‫)המשך ינוא(‬
‫יעקב ‪ ]2‬ציץ ב״ר מנחס הכהן‪.‬‬
‫למה מכנין במו פל הקב״ה מקום שהוא‬
‫כליך ריפתא ואמר בריך רחמנא מריה‬
‫בפרק הרואה לך ניד ר״י מלש ואיספח‬
‫עיל לנבי ריח בגדסאה ורבנן א״צ בדיך‬
‫רחמנא דיהבך ניהלן ולא יהנן לעסרא‬
‫איל ר״י סטרחון יסי מלאודויי‪ ,‬משמע‬
‫מזה דרב ורב יהורה סריייהו סיירא‬
‫להו כיון שאמר ענין הברכה אע״פ‬
‫ששינה הנוסח בטבעו חכמי׳ יצא בדיעבד‪.‬‬
‫ע״כדרבויב יהודה סברי כר״מ רלר״יכל‬
‫ששינה הנוסח לא יצא לביטח הנך רבנן‬
‫ז״ל» וקצה קשה לשיטקס זיל דאמאי לא‬
‫אמרו רב ורב יהודה בהדיא דהלכה כר״מ?‬
‫וחזינא לה •כסך משנה' )פ״א היה מהלכות‬
‫לאו משוס שנראה היא אלא משום שלא‬
‫הזכיר שס ומלכות באילו היה מזכיר בס‬
‫ומלכות ואומר בא״י אמ״ה שברא פה זו‬
‫לכ״ע יצא עכ״ל‪ .‬כוונתו זיל לאס אמר‬
‫ענין הברכה כתיקינו אלא שפינה הנוסח‬
‫יצא אפילו לרבי יוסי בשינוי הנוסח‬
‫סין זה שינוי מטבע ומחלוקת ר״מ וריי‬
‫היינו משוס שלא אמר ענין הילכה‬
‫כתיקונו שלא הזכיר שס ומלכות‪ ,‬ולפי‬
‫זה רב ורב יהודה דסברי לבדיעבד יצא‬
‫ביריך רחמנא ונו׳ את יא ככ״ע דבריך‬
‫רחמנא אינו שינוי ענין הברכה אלא שינוי‬
‫הנה מה שנראה מלבדי הכ״מ ז״ל לחלק‬
‫בין שינוי הנוסח לשינוי הענין היא שריר‬
‫וקים אבל מה שנראה מדבריו דמחלוקת‬
‫ר״מ ור״י הוא משוס שלא הזכיר שס‬
‫ומלכות‪ ,‬הא לא ניחא לן להא בברייתא‬
‫איחא להדיא שהזכיר ש ס כהרי אמר‬
‫ברוך המקוס וכי גרע ברוך המקום‬
‫מבריך רחמנא שמשיב פס לענין ברנה‬
‫רעיא; )עיין בערוך ערך מקום שכתב בשם‬
‫המדרש ויפגע במקוס אל״ה משום ר״א‬
 ‫שנה חמישית‬ ‫חוכרת ג‬

‫בהולאוס ‪.‬והלואוח‪ ,‬ולאחר‪.‬ק^גה ‪ y‬וגאן‬ ‫כב‬

‫מרומה וכו' ‪ ,‬דבזה בפיר י״ל ‪7‬ת‪.‬א‪50‬א‬
‫^נתץו‪,‬בנ״ל הדעטגת המר ‪5‬ןהסךדנ;‬
‫ממועחצבשלפה דרש ‪ .‬סגילהון■ •למאי‬
‫דססקינן' ל^גיל ‪ ,‬הרשי קסני למיל ‪.‬דף‪ ,‬ב'‬
‫הדעח־ נסנהדלין‬
‫‪,■:‬ע״א‪.‬ע״ש‪,‬וק״ל‪,.!..,‬ד‬
‫והנה‪ ,‬הקשו על‪ .‬הרי״ף לטסה 'כ^ח‬
‫’ דקוביא דבכומח אזלא דלא^כר״ח‬
‫למשמע א> לא דהוי קש׳‪ .‬לומא מתני;ד‪,‬מ‬
‫סיא לא הוה מוקי‪ .‬לי' בנחן ‘ גיד ‪^ ,,‬נן‬
‫דקייל כל׳ מאיר ממילא‪ ,‬לא צריכרלאו^ןמא‬
‫בנשא ונתן בידדלא כ ד ח‪ ,‬וי״ל דהרו‪1‬יש‬
‫הקפה להרי״ף דמפרס‪ .‬טעמי' דמסני'‬
‫אליבא דדח דמפום פ׳סידא דבעל‪ ,‬לבר‬
‫נגעו בי׳ א״כ הוי‪ .‬מלי לשנוי׳ תרנגי׳‬
‫מתני׳ בלא כפא ונתן ביד‪. ,‬דהרי מתני׳‬
‫לסנהדרין בולאי בהכי מיירי דומי׳ לדני‬
‫נפשות‪ ,‬וא״כ נימא מתני׳ דנכורוס נמי‬
‫בהכי מיירי אלא מתני' ‪.‬לסנהדרין מיירי‬
‫במומחה ליבא דפטור מלבלס משוס הכי■‬
‫מחזירין מפום פסידא דבעל לנר‪ ,‬ומתגי׳‬
‫דככורוה הא מיירי באינו מומחה לרנא‬
‫דמשלס ומשוס הכי אין מחזירין זה הוא‬
‫כונת קו׳ הרא״ש על הרי״ף‪ ,‬ולכאורה י״ל‬
‫אהיג הוי מצי לאוקמא כי כאי גוונה‬
‫אלא דס״ל כאוקמחא דר״פהנ״ל דמתני׳‬
‫בהודאות והלואות ואמר החקגה ודין‬
‫מרומה א״כ סתמא דיני ממונגש בג׳‬
‫הדיוטות כבריש מכילתין משוס הגי ניחא‬
‫לי' לאוקמא באינו מומחה ולחלק נין‬
‫נשא ונסן ביד ללא נו*נ ביד‪.‬‬
‫ו מ מי ל א מחישב קו' הראשונים דייל‬
‫דודאי גם לי אילעאי אמר רב‬
‫דנכורוח ס״ל כאוקמתא דר״ח דהכל תלוי‬
‫בהפסד דבעל לין‪ ,‬אלא דם״ל כר׳‪.‬חניגא‬
‫דמהני׳ קודס תקנה או כרבא ד‪.‬אתני׳‬
‫בקנסות» וא?כ ע*כ מיירי במומחי' •ללא‬
‫משלמי וממילא‪.‬הדר דינא ולא ציין לחלק‬
‫בין נשא ונתן ביד ללא גו״נ ביד אי לאו‬
‫ס«יי נו‪/‬״י מדן ־מניסן חקדגש ״רשנבה^ג‬
‫»״י ע״ה ‪e‬״‪ a‬כםדד?(י טשה סופר »נלה״מ שהגיעו‬
‫‪.:‬י ד ‪■■: :‬‬ ‫‪ :‬־ '׳י ‪ :‬לידינו ‪y‬״ ‪^ i‬‬
‫סזנימ‬
‫‪/.‬׳‬ ‫־‬ ‫דף‪:‬ל״ג‪ :‬ע״א‪' - .‬‬
‫פק״ק פזג *וה ג' ל״ה למני׳י■הקפא״ל‪,‬‬
‫דיני ממועח מחזולין‪ .‬נין‪ .‬לזנוח )כו' ‪t‬‬
‫׳ ‪;.‬מיין בקונטריס ל׳ חיים ‪.‬יונה‪.‬ז״ל‬
‫דדינ^ ממונות דומיא לדיני נפבו׳‪'.‬וגמומח׳‬
‫לוקא! ומשיג נזה על הרייןן‪ .‬דפירש‬
‫דמשגתינו כאינו מומחה‪ /‬וכבר השגנו עליו‬
‫שאין זה מוכרח להא כדאיחא בדיני‬
‫לממון בב״ר הדומות‪ ,‬והא כדיניה ל״נ‬
‫במומחי׳ וכל חד נב״ל שלו זה מחזירין‬
‫וזה אין מחזירין‪ ,‬אבל מכל מקוס אף‬
‫דעכ״פ כולי מחני' בחר רישא גרירא א׳‬
‫דיני ממונות וא' דיני נפשות בדרישה‬
‫וחקירה וא״כ חלי' זה בתלתא אוקמתא‬
‫דריש פירקין דפריך דיני ממונוה מי בעי‬
‫דרישה וחקירה וכי'‪ ,‬ומפני ר׳ חנינאדבר‬
‫הורה א׳ דיני ממונות וא' דיני נפפות‬
‫בדרישה וחקירה ונו'‪ ,‬ופירש״י ד ה אמר‬
‫ד ח וכו' ומתני׳ דאורייתא קמי חקנחא‬
‫וכו׳ וא״כ לרב יוסף דס״ל עירובי פרפיות‬
‫כמ״ש חוס' לעיל רף ה׳ ע״א ד ה ואס‬
‫הי' וכו‪ /‬א״כ מפנחינו דמיירי קודס‬
‫תקנתא עיכ במומחי׳ איירי ‪ ,‬וא״כ רב‬
‫יוסף דאמר כאן במומחה דל משנתינו‬
‫במומחי׳ ‪ ,‬וכן כמי למאי למשני רבא‬
‫למשגתינו אפי' ל&הר הקנה ומיירי‬
‫בקנסות דבעי דרישה וחקירה‪ .,‬א״כ סה״נ‬
‫מומד׳ וכמ״פ לעיל ג' ע״א בסו' ד ה‬
‫פלא הנטול וכו׳ בדיני קנסות לאו דוקא‬
‫וכו* ע״ש ‪ j‬להך אוקמחא כמי ע״כ‬
‫משנתינו במומחי׳ ‪ ,‬ולא מפכחת להא'‬
‫פירופא דהרי״ף ז״ל אלא אי ס״ל לרב‬
‫יוסף ‪.‬כאוקמתא דרב פפא דמשנתינו‬
‫)‪( 1‬‬
 ‫המאסף שנה חמישית‬
‫תי׳ ש״ס כ״ם שאתה נועל דלת וכו' רוצה‬
‫לומר כ״ש שאתה פוסח דלת לגזלנין וזה‬
‫צריך עיון איך יגזול על סמך שיטעה הדיין‬
‫ויעווח משפמ‪/‬ואיך נפתח בזה פתח לגזלני׳‬
‫וצ״ע לכאו‪ /‬וי״ל לפמ״ש חוס׳ אלא מעתה‬
‫טעו לא ישלמו דלא כפירש״י‪ /‬אלא שא״כ‬
‫אתה נועל דלת שלא יזדקקו לו ג ‪ /‬י״ל‬
‫זה במלוה אכל מ״מ אין לו פתח פתוח‬
‫לנזול‪ ,‬שיחירא שהנגזל יזמין לו ג׳ ויפצה‬
‫אותס מכל היזק ורס ידינוהו‪ ,‬ולק״מ קו׳‬
‫הש״ס ושפיר כ׳ תיס׳ י״מ דוקא נזילות‬
‫שע״י חילות אך לפירש׳י אלא מעתר‬
‫טעו לא ישלמו כיון דכישות עבדי קו׳‬
‫זו חסוב גס על דעי גזילית וחבלות‬
‫והתי׳ לא שייך כהנ״ל איכ תיכדר קו׳‬
‫לדוכסא ע״ק מוכח מזה דרש״י לא ש״ל‬
‫כיש מפרשיס שבתוס׳ אלח בנזילות‬
‫וחבלות לא מכני נ׳ כדמעות וחזיתי‬
‫להרא״ש ז״ל דלא מייתי הנך י‪/‬מ דהתו׳‬
‫מבמ‪ 1:‬דה״ל כפירש״יונכ״ל• וי״ל דהרי׳׳ף‬
‫מפיש כפי׳ הוס׳ ולק״מ קו׳ הרח״ש ‪.‬‬
‫איברא יש לעיין להרי״ף סחמא‬
‫דתלמודא אזלא דלא כרב חסדא‬
‫דסריך טעו לאי ישלמו והוי לי׳ לפסוק‬
‫דלא כר״ח וכן סוני׳ דבכורות דפריך‬
‫לימא ר״מ ה א אלא דלא כל״ח דמשמע אי‬
‫אתי׳ כר״מ לא צריכי׳ לאוקמא כנשא וכת;‬
‫ביד‪ ,‬ומ״ש לעיל בישוב קו' זו דסוגיא‬
‫דבכורוס מוקי׳ למתני׳ דסנפדרין באינו‬
‫מומחה ו לבכורות ימומה■‪ :‬והכל בלא‬
‫נו״נ ביד ליהא השתא‪ ,‬דא״כ תקשי עש‬
‫לא ישלמו‪ ,‬וכקו׳ פני׳ שלהרא״ש הדל‪,‬‬
‫ע״כ נלפע״ד דסוגי' דעלמא ‪ ,‬לקידושין‬
‫פרק פשרה יוחסין ע׳־ז ע׳׳א אתי כר״נו‪,‬‬
‫וכעת אשכחנא בתומי׳ סמך כוותי‪ ,‬וכן‬
‫בס׳ המקנה לקידושין‪ ,‬אלא שכל אחד‬
‫מתנבא בסיגנון אחר‪ ,‬ע״כ לא אמנע‬
‫מלכתוב כאשר מלחה במחשבה ־ לפני‬
‫פרס ראיתי דכדי רבותינו הניל והמעיין‬
‫משוס דיצמא מחני^ ד״מ היא■ הוצרך‬
‫‪,‬לשנויי בנשא וכחן ביד‪ /‬אי נמי ייל קו׳‬
‫'הרא״ש הכיל דלוקמא כאן במומחה וכאן‬
‫\באינו מומחה משיי מה שהקשה הראיש‬
‫ען‪ 7‬להרי״ך חקשי קי הש״ס לעיל ג׳‬
‫ע״א‪ ,‬אלא מעתה מעו לא ישלמו ולא שייך‬
‫חי שים כ״ש אתה נועל דלת בפני לווין‬
‫זה אינו‪• ,‬שהרי אס לא ישלמו הדייניס‬
‫חיהדר דינא ולא יפסיד ^המלוה לעולס‪,‬‬
‫ולפע״ד כיאה שהרא״ש 'מפיש‪ .‬כפירב״י‬
‫שס טעו לא ישלמו כיון דברשות עבדי‬
‫אכל הרי״ך ז״ל מפרש כפי׳ הת^ שס‬
‫ד״ה אלא מעתה וכו' דהקי' מעו לא‬
‫ישלמו משוס דלז מזדקדק׳ לי׳ חלתא ‪/‬‬
‫ו‪ '5‬שס לקו׳ זו היא דוקא לשארי אמוראי‬
‫אבל לאוקמחא דר״ח דכעי נשא ונחן ביד‬
‫לא קשה מירי קו׳ הש״ס אלא ממחה מ*‪1‬ו‬
‫לא ישלמו‪ .‬וידוע לשיטת הרי״ך להךסברא‬
‫דפסידא לרעל דין לא ס״ל לשארי אמוראי‬
‫רק י״ח חידש לן )וללא כהרז״ה( ואיב לא‬
‫קשה מידי קו׳ הרא״ם אהרי״ף לנהי לד‬
‫יוסף דס״ל להרי״ך באינו מומחה מסזירין‪,‬‬
‫מ״מ קו‘ טעו לא ישלמו קאי לרב ששת‬
‫ועכ״פ לא לר“ס‪ ,‬ולק״מ קו׳ הרא״ש וממילא‬
‫גס קו׳ הראשינה דהראיפ לח קשה מיד‬
‫דמהאי עעמא גופי׳ לא הוי מצי ר״ח‬
‫לשנויי דתדייהו בלא נשא ונתן ביד וכאן‬
‫כמומחה וכאן כשאינו מומחה דא״כ לאפי׳‬
‫כלא נשא ‪:‬ונתן מפלס א*כ תיקשי גס לריח‬
‫אלא מעאה טעו לא ישלמו‪ /‬ותי׳ הש׳׳ס‬
‫לא שייך מכ״ש שאתה נועל דלת דהרי‬
‫‪ ,‬חיהלר דמא וכקו׳ הרא״ש הנ״ל‪,‬‬
‫■לכדמות ראי׳ דהרא״ש מפ׳ כפירש״י‬
‫לעיל ג׳ ע״א משוס לצריך לי‪.‬‬ ‫; ‪,‬‬
‫עיין לשי׳ תום׳ שט דסשלא וכו׳דמסקו‬
‫ויש מפרשים דוקא גזלו׳ שע״י חילו׳‬
‫זכל וא״כ יכסתס גז;צו׳ וחבלו׳ נמי׳כג׳‬
‫הדוגיו׳ שחנעול ‪ 7‬לה בפני גזלנין וחובלין‪.‬‬
‫יתקשינמי א״כ טעו לא ישלמין ולא שייך‬
‫ל‬ ‫חובדת 'ג׳‬
‫׳ואי לאו משום קושיא לימא מתני׳ 'רימ‬
‫יוצו׳ לא ■הו ה נמקים לי׳ לנשא־ ונתן ביד‬
‫אן‪ £‬למאי דקי״ל •כשמואל בשודא שפיר‬
‫ויתורן ברייתא ׳בקידושק ‪ ,‬וסתמא ־דשי©‬
‫ההם‪ ,‬אזלה לר״ח וקי״ל כמתים וא״ש׳פסק‬
‫הרי״ף‪ .‬ולקמן אייה יבואר עוד דגם‬
‫מסוגיא ובס רו ת ג^פיה מוכח צהרי*ן‪ 4‬ז״ל‪.‬‬
‫רהנה לכאורה משסחיות קו׳ הפיס לימא‬
‫מתני׳ רימ היא <משמע ; כשיטה‬
‫הרי*ןן דבדיין לא שייך דינא דגימי והכי‬
‫פריך לימא ר״מ היא ואית לי׳ גדיק‬
‫דד״ג כמ״ש במלחמות ה׳‪ ,‬דאי לא חימא‬
‫הכי מאי פריך הא לקושטא דמילתא‬
‫קי״ל כר״מ מסתמא דמחיצוח הכרס‪,‬‬
‫אעיכ כהרי״ן! הרל‪ ,‬מיהו להסוס׳ י״ל‬
‫הכי פריך מדסיפא טיהר את הטמא לא‬
‫אחי׳ כר״מ דקנסינן שוגב אטו מזיד‬
‫בעירבן עס פירוחיו ח׳כ דוחק לאוקמא‬
‫בגרמי כיימ ובקנים שוגג כרבנן■‪ /‬וכי‬
‫האי נווכא כ׳ פני יהושע בדברי תוס׳‬
‫בב״ק דך ק׳ ע״א ע״ב‪ ,‬איל הרי״ן^ איני‬
‫מפורש טיהר אח הטמא כהתוס׳ ויבואר‬
‫לפנינו א*״ה אס כן מוכח כהרי״ך‪.‬‬
‫ו א מנ ם עיין לעיל ‪ 7‬׳ וייו ע״א בפירש״י‬
‫דה ודן את הדין יחידי משמע‬
‫ומשלם מביתו‪ ,‬־‪:‬פ־רקי׳ דלקמן מורך‬
‫לי׳ בנשא ונתן ביר עכ״ל‪ ,‬וכ' מהדם‬
‫שיך צריך לראות מה■ רצה ■רש״י בזה‪,‬‬
‫ונלפע׳׳ד מבואר בס בסוגי׳ ה׳ ע״ב‬
‫גופא אמר שמואל וכו' דלשמואל פליגי‬
‫תנאי רשב״ג ורבנן ושמואל כרבנן דשנים‬
‫שדנו דיניהם דין‪ ,‬ולר׳ אבהו לכ״ע אי;‬
‫דיניהם דין‪ .‬תו מייהי לימא כתנא‘ביצוע‬
‫בשלשה דברי ד מ וכו׳ ע״ש ‪ .‬י מבואר‬
‫דלמסקנא גם שמואל מודה דלרשב״ג ור״מ‬
‫’בעי׳ ג׳ דוקא‪ ,‬וא״כ אדתיקשי לי׳ אבהו‬
‫ממהני׳ דן את הדין׳ לשמואל נמי תקשי‬
‫דהאמתני׳ לכאז׳ כר״מ דדן דד״ג‪,‬ולדמ‬
‫בודאי בעי ג׳'ולא הוה ניחא ציה ליש״י‬
‫יבחר‪ ,‬והוא דהני׳ התס בכריתא ־חגו רצנן‬
‫חי׳ כל זמן וכו׳ דץ כל זמן ש‪3‬ע*ד‬
‫עומד' לפניו נאמן ופריך וליהדר ולדייג'‬
‫ודחיק הש״ס בשודא וזה דוחק דלא מיירי‬
‫ככל הדייני׳ שיעולס‪ /‬וגס לרפ דס״ל‬
‫בעלמא הלוקה עדיסא כמבואר בפ׳ חזקה‬
‫דל ע״א לא משני מידי וצ״ל דרב מוקי‬
‫ברייתא כחנא דספ״ק מימין אי אמדינן‬
‫שודא לימא דמיירי בכל הדייניס שבעולס‬
‫והדיין אומי לפלוני זכיתי בטעות כשיקול‬
‫הדעת ואס ניהדר ונידייכי׳ יהי׳ הדין‬
‫מהופך כי טעיתי‪ ,‬אך עכשיו קס דינא‬
‫וא״כ לק״מ קי׳ הש״ס ואפי׳ נדחק כיון‬
‫דעכ״פ מיידי שאין הדיין צריך לשלס‬
‫והיינו במומחה לרבים וברייתא משמע‬
‫בכל הדיין ז״ח דהא כתב תוס׳ בשס‬
‫יבינו חננאל דגס שודא ליתא אלא‬
‫כמומחה ליבים כר"נ וע״כ סתס דין‬
‫מומחה משמע וא״כ קשה כנ״ל אע״ככר״ח‬
‫כי! לפירש״י ובין לכיי״ןן לא שייך אלא‬
‫בנשא ונתן ביד דלדש׳׳' בלא נשא ונתן‬
‫ביד לא קס דינא עדיין ולהרי״ןן נמי כיון‬
‫דהדיין פמיי מלשלם אפי׳ לר״מ דליכא‬
‫כדיין משוס גרמ׳ ח״כ ממילא הדר דינא‪,‬‬
‫יהתס ע״כ מיירי ברייתא כשעדיין לא‬
‫נשא וכהן ביד דא‘ לא סימא הכי לחזי‬
‫מאן נקיט אשייכ לא נשא וגחן ביד ומשוס‬
‫הכי הוצרך לשנויי בשודא והיינו כר״ח‬
‫אכל ליינ ורב ששח יש לאוקמא בפשיטות‬
‫בנ׳ל ואפי׳ למדן דפליג על הטול ש״ל‬
‫־בחייב אח הזכאי לא קס דינא אלא‬
‫דשכבי נחן החייב ל הזכאי מ״מ משכחת‬
‫לי' בזיכה אס החייב אלא סחמא‬
‫דתלמודא אזלא לרב חסדא וכהרי״ך! ‪.‬‬
‫ואתי שפיל נמי סתמא דבכורן׳ רפדיך‬
‫לימא ד*מ היא כחם היא דשמעחין‬
‫הוא רב דס״ל חלוקה עדיפא משורא‪,‬ו^‬
‫מיהוקס ברייתא דקידושין אלא כאיקמת׳‬
‫דר״נ וכ״ש משום הכי מפ׳ מתני׳ הכי ‪,‬‬
 ‫חמיעית‬
‫שייך חתיכה דאיסו׳כלל ואין דבורו של‬
‫מכס‪-‬פועל כלום דכבר קדס ההיחר‬
‫לאיסו׳ בל זה‪ ,‬דמפנה שלימה שנינו‬
‫שהוא מוחר ופשוטי אך הרומנו קו׳ מהרש״א‬
‫שהקש׳ דנם לריכ ק׳ מדר״ט דהאעכ״פ‬
‫‪.‬חכמי יבנה גדולים היד מדט דאפי׳ אי‬
‫ר״ט רבו של דע‪ ,‬הא מ״מ חכמי יבנה היו‬
‫גדולי במכמ׳ ובמנין‪,‬ודצא ככגאו; ר' חייס‬
‫יונה■ז״ל‪ ,‬ולהנ״ל לק״מ רס״ל איסו׳ שאני‬
‫שכבר נעשה סחיכה דאיסורא ואפילו גדול‬
‫אינו חייב להחזיר אי לאו משוס דבר משנ׳‬
‫שקדמה להוראתו של זה‪:‬‬
‫ולכאורה אין רחוק לומר דבהא פליגי‬
‫ר״נ ס״ל דלככודו של‬
‫מכס לא מיישינן‪ ,‬והכי ס׳׳ל לר״נ נמי בפ׳‬
‫חזקת ל״א ע״ב דלזילותא דב״ד לא חייכי‪,‬‬
‫ועי׳ ל״ב ע״א חוס׳ דה ונפק וכו׳ ויש‬
‫לחלק בין החס צדככא‪ ,‬מ״מ הכיי״ל דד;‬
‫לא סייש לכבודו של סכם ורק משוס‬
‫דפויא חתיכה דאיסו‪ /‬וא״כ אפי לא שנע‬
‫ביה שרץ נמי‪ ,‬ומדטימא אח הטהור ולא‬
‫נשא זנחן ביד הה״נ חייב וזכאי ‪ ,‬ובכי‬
‫האי גוונא משוס הכי משני כאן שיש גדול‬
‫וכו׳‪ .‬ואחי בפיר טפי לפי הרי״ך דשנויא‬
‫ד«־ול קאי ארישא וסיפא דבכורו'‪ ,‬וא״כ‬
‫איירי דיני ממו׳ וטימא וטיהר במד גוו;‪/‬‬
‫ור״ח ס״ל דמשוס כבודו של חכס הוא ‪I‬‬
‫ואיכ אפילו בטיימא אח הטהור וטיהר וכו׳‬
‫נמי דוקא בנשא ונתן ביד דאילאתימא‬
‫ככי ציכא זילוחא וק״ל ‪.‬‬
‫ועייו חוס׳ ע״ז סס דמייסי ירושלמי‬
‫ועיין הראיס פס דמשפע דלא‬
‫סיל כהתו׳ בפי׳ ירושלמי אך לדעת‬
‫הראיס דלפי הסכמות הש״כ ביו״י סי׳‬
‫רמ״ב ס״ק נ״ח וניט ושכן דעס סחוס׳‬
‫ושלטי הגבורים לחלק טן שיקול הדעת‬
‫דשמעתין איירי סוגי׳ דעלמא כמר מיניהו‬
‫ובין דהתם דמיירי דליכא סוגי׳ דעלמא‬
‫כחד מיניהן וכעין הא דרפב״ג וי׳ חייא‬
‫המאסף‬
‫לג‪1‬ימ׳־‪9?.‬חופ^ לרין‪5 :.‬הא‪ 1‬ל דג‪ ,‬אתיא‬
‫פן״מו>>איגקנ־ס ?וגג״אמו מזיד! וי^״ה‬
‫ג׳ וה >א' גר^ק לישי'‪ ,‬מ״כ‬
‫‪7‬לקמן מוקמינן ציה לנבא‬
‫ו;?סן;‪:‬טז»; ואין הניח דחיתי כר״מ'; וא^כ‬
‫ל‪:‬שמו^ל לא קשה מידי אך לי׳ אבהו‪ ,‬ומשגי‬
‫גקץל עליו לדון דץ‪ .‬תורה• זהשתא י״ל‬
‫‪ -‬צ‪0‬כ?‪:‬מתמה בבכורו'; ל^מא מתני> ל״מ היא‬
‫וכצגגרך לדחוק ולאוקמא בק«?לו לדון דין‬
‫קזרה‪/‬י׳ קבל אי אחי כרבנן י״ל יסיד‪ -‬לן‬
‫אפילו בלא קיבל עליו לדון דין חורה ‪r‬‬
‫ויש להאריך‪ ,‬עוד בזה בשי׳ רש״י והוספו׳‬
‫ואין כאן מקים להאריך‪.‬‬
‫ר ד מינ הי לן אח הדין וט׳ אדסיסא‬
‫דמחני׳ דלעיל קאי מי שאינו‬ ‫־‬
‫־ מומחה וראה אח הבכור‪ ,‬ואהא קאמר אס‬
‫מי שאינו מומחה ין אח הדין וכו׳ אלא‬
‫בהא פליגי רמב״ן ורז״ה דרמב״ן מס׳ מי‬
‫שאינו מומחה לכתי׳ בכורו׳‪ ,‬זה הוא בעצמו‬
‫דן אה הדין והיינו אפי׳ מומחה לדין ונמי׳‬
‫וסבי׳ אלא להתיר בכורו׳ אינו מומח׳ כלא‬
‫נמל רשד לזה מבי נשיאה‪ ,‬והרז״ה מפ׳‬
‫דאדלעיל קאי מי שחינו מומחה לבכז׳ וראה‬
‫אח הבכו׳ כן דינו‪ ,‬ומי שאינו מומח׳ לדון‬
‫ודן כן דינו נמצא מיירי מתני׳ ממאן דלא‬
‫גמי׳ וסביר ‪:‬‬
‫זי כ ה אח החייב וכו׳ טימא את הטהו׳‬
‫וכו׳ עיין ר״ן פ״ק דע״ז דראכ״ד‬
‫■ורמה״ן ורשב״א ס״ל דטימא את הטהו׳‬
‫ויפילו‪-‬לא נטשה מעשה כלל נמי פייא‬
‫סחיט דאיסו׳‪1,‬ר״ן הקשה א״כ מ״ט מוקי‬
‫ר״ר» בפגע בו שרץ אע״כ משוס כבודו של‬
‫ר»כס בעלמא ובלא נעשה מעשה אין כאן‬
‫זילוהא‪ ,‬אצא שאינו חילק פל אבי׳ העולם‪,‬‬
‫ע״פ יבש״ס ב׳ ע״א ובהוס׳ ד״ה הנשאל‬
‫וכו׳‪ .‬־ובקצו׳ החושן הקשה איכ דחיכא‬
‫לפלוגי‪-‬גין איסורא לממי;׳ מאי פריך לר״ש‬
‫מפרה דד״ט לימא איסורא שאני ע״ש‪.‬‬
‫ולפערד לק״מ דבסעוח דבר משנה לא‬
‫ט‬ ‫חו ב ר ת ג‬
‫צמימר דמיילי אחר שטיהר המכס‬
‫אח החרומס מכרה לאחר ואכלה ועכשיו‬
‫נודע שהי' הרומס טמאה דבעלמא כי‬
‫האי גוונא קיי״ל מה שאכל אכל והמוכר‬
‫יחזיר המעוס ללוקח אעפ״י> פאכלו וכ'‬
‫סמ״ע ס' רל״ד ס״ק ד׳ הפעם משוס‬
‫שהאכילה נחשבת לו לצער על שאכל‬
‫איפור דאוריתא ‪ ,‬ועיין ש״כ ירד סי'‬
‫קי״ט ס״ק כ״ז ; ואיכ י״ל הכא שמוכר‬
‫על פי הוראה טעו ח של זה‪ ,‬נהי אס לא‬
‫אכל יחזיר המקח מ״מ כיון שכבר אכל‬
‫לא יחזיר לו הדמים והדיין ישלם ללוקח‬
‫שהרי נצטער באכילחו וכייט מה שעשה‬
‫עשוי שאין המוכר צריך להחזיר דמיו וישלם‬
‫הדיין מביחו משוס דינא דגרמי ולא הוי‬
‫צריכים למידמק זלעגין קנס׳ שוגג אטו‬
‫מזיד לא אחי' כר״מ שזה דוחק ומימלא‬
‫מפרשי הוס׳ כן ‪.‬‬
‫וע״כ צריך לומר נהי דהאמח כן הוא‬
‫דאי אירע פנטרפה הבהמה בשיקול‬
‫הדעח דסוגי' דעלמא להפריך ומכר‬
‫כטבח בחזקח כשר ואכלוהו ואמ״כ נודע‬
‫שצריך להחזיר להם הדמים כיון שכבר‬
‫נודע דסיגי׳ דעלמא למיסר ה״ל פריפה‬
‫גמורה ‪ ,‬מ״מ עכשיו שהורה חכם להסיר‬
‫טרם שידע סוגי' דעלמא כאידך וכל זמן‬
‫שלא נודע ההיפך ה״ל היסר גמור אין‬
‫הצוקח יכול לומר נצטערהי באכילתי ‪ I‬כי‬
‫היתר גמור אכל ‪ ,‬ומה בנודע עחה‬
‫דסוגי׳ דעלמא כאידך כעין פנים מדשוה‪,‬‬
‫משא״כ גבי שולחני מיד כשאמר שהדינר‬
‫מוב אי הי׳ דינר רע בפיר הוי מוס‬
‫במקח ומשוס הכי לא הוי מצי חוס׳‬
‫לחרוצי הכי כן צ״ל‪ ,‬וא״כ נקל לייחס‬
‫להביך אליבא דהרי״ך סברא כעין ‪U‬‬
‫ואפי' כשהפיחס עדיין בעין יטעון המוכר‬
‫כבמכרתיה לך היו טהורים גמזריס ומזל‬
‫דידי גרס שטעה כחכם בשיקול הדעת‬
‫וטיהרם לי ואלו אכצתיס מיד היחר וטהרה‬
‫למייתי ייב״ל בפמעתין פאמר כבר הורה‬
‫זקן זלא איהדר מובדא ‪ ,,‬והפסא י״ל‬
‫מעיקרא כד הוי ס״ל להירופצמי אסר‬
‫פההיר ר׳ סימון פוב אמר אידך ואיקפד‬
‫ר' סימון א״כ אי אפפר לומר דהוי סו;יא‬
‫דטלסא כהאוסר‪ ,‬דא״כ סלילה לר' סימון‬
‫להקפיד על פכצילו ממכפול ‪ , /‬וע״כ לא‬
‫הוי סוגי׳ דעלסא כאידך וא״כ קפה נהי‬
‫שי״ל כן מ״מ איך הוי מהדר עוגדא‪ /‬הא‬
‫חכי׳ סכם פההיר אין מבירו רפאי לאסור‬
‫וכעין באמר ר׳ חייא כיר הורה זקן ‪,‬‬
‫ומסיק דנכפוך הוא פהיה האוסר חסלה‬
‫ופוג החיר הוא מפום שהי‘• סוגי׳‬
‫דעלמא כהמתיר‪ ,‬אלא ‪7‬מ״מ כעי׳ פיסי׳‬
‫המסזיר גדול» כי זה הוא פימת הראיש‬
‫דפסק כי״נ ומפרש לר״נ גדול ממנו ‪,‬‬
‫מחזיר אבל חכירו אפילו אי סוג יא דעלמ׳‬
‫טוחיה דהמחיר מפום דככר פווי׳ קמי׳‬
‫ססיכה דאיהורא‪ ,‬והיינו דהקפיד דסניר׳‬
‫ליה דלא הוי גדול ממנו ומ"מ הוא החי'‬
‫שחשב עצמו גדול ממנו‪ .‬כנלע״ד פי'‬
‫הירושלמי עפ״י הרא״ש ז״ל‪.‬‬
‫טי ה ר אח הטמא כ׳ חוס׳ דלאמככחח‬
‫אלא בעירנן ועי״ז הפסיד וכמא;‬
‫דדאין דינא דגרמי כיון דאלו הוי קמן‬
‫הוי הדר בי׳ ולקמן פריך ר׳ המנונא‬
‫אליבא דרכנן ‪ ,‬ותקשי מזה להרי״ן« דסיל‬
‫בדיין לא שייך לינא דגימי וא״כ אמאי‬
‫חייב בטיהר את הטמא הא אי לא עירבו‬
‫הוי הדר בי'‪ ,‬ופ״ך ז״ל מפרש אליבא‬
‫דהרי״ף שלוקח שואלי אם יקנה פירות‬
‫אלו ואמי טהורים הס וקכאס על פיו‬
‫מה שטשה עשוי שאין המוכר מחזיר לו‬
‫מעותיו והדיין ישלם מטחו ‪ ,‬וכבר צווחו‬
‫עליו קמאי דקמאי הא כוי מוס במקח‬
‫שחוזר < אפי׳ במראה דינר לשולחני חוזר‬
‫טל בעליו אלא שאם כלך לו למדינת הים‬
‫ציין הפולחני לשלם ‪.‬‬
‫ו הנ ה נחזי אנן לכאורה הוו מצו החו'‬
‫)‪0‬‬
 ‫המאסף שנה חמישית‬
‫!‪ULIMJL‬‬
‫ר״מ היא היינו לימא גריין נמי מיחייב‬
‫ר״מ מדינא דגדמי ופל זה דפנע כי׳ שק‬
‫ולא מחייב אהוראתו כ׳א אגימי דנגיעח‬
‫שלן^ אך בב״ק ה׳ ע״א צא איש דא״כ‬
‫אכתי סחסמסני׳ ל'מ )י*ל רק״ל‪.‬‬
‫כאן במומחה כאן בשאיט־ מומחה ‪,‬‬
‫לשיטת רש״י מחני׳ לסנהדרין‬
‫במומחה ודבכורות באיט מרמתה ופריך‬
‫אר׳ יוסן{ מסיפא ואס הי׳ מומחה לרביס‬
‫ונאיד ר״נ מתיי ר' יוס^ ומזקי דסנהדרין‬
‫בגדול המחזירו ודבנורות בלי־כא גדול ‪,‬‬
‫ואין חלוק בין מומחה צשאינרמיממה כלל‪/‬‬
‫וע״ז הקשה מהרפ״א א״כ תקשי לר״נ‬
‫מעשה דפיה של ביש מנסס לימא לי׳‬
‫חכמי יבנה גדולים ממך ומנמ^ליס‪ ,‬ויפה‬
‫תי׳ ש׳׳ך דוקא ידבר משנה אמרי׳ סלו‬
‫הוי קייס הוי הדר בי׳ פפחא כמי פעוכ•‬
‫משא׳ה כשיקיל הרעת שהרי דיכד דין עד‬
‫שיבא הגדול ואיננו מעות מעש שהרי אי‬
‫לא חחי הגדול לא הוי הדראע׳׳ב שמרע‬
‫לו לסוגי׳ דעלמא כאידך א״כ כי האכילו‬
‫לכלבי׳ ערס שבא הגדול לא שייך לומר‬
‫שיחזור ולעיל ייבבנו באופן אחד ^ ולקמן‬
‫אי״ה יבואר עוד‪-‬‬
‫והרא״ש נמי מפר‪ ^w‬כפירש״י אלא ס״ל‬
‫ר״נ קאי אדר׳ יוסן« והכי קאמר‬
‫משנה דסנהדרין כמומחה ונדדל מחזירו‪,‬‬
‫וסיפא דבכירות נמומחס יאק גחל ממנו‬
‫מחזיר וקס דינא ופעור‪ ,‬אבל ברישא דלא‬
‫איירי במומחה חפי׳ גדול מחזירו ר‪,‬ס‬
‫דיכא ומשלס הואיל והגס לבי בהוראה‬
‫ואיננו מומחה‪ ,‬והריה יכי־ב טעמא‬
‫אחדינא דמשוס פסידא דבע״ר הוא דכיון‬
‫דמומסה לרגיס פטור מלשצס רמפסיד‬
‫בע״ד ע״כ גדול מחזירו אבל מי שאינו‬
‫מימחה כיון דסייב לפלס אין הפסד‬
‫לבע״ר‪ /‬ומשו״ה אפי׳ גדול אינו• מחזירו‪/‬‬
‫אמנם פד*ן‪ £‬מפ״ש בהיפוך דסנהדרין‬
‫באי‪.‬נו מומחה וחחד בין יש גדול בין אין‬
‫אנלח; ומה לי ולך שמזלך רע נרם שנודע‬
‫ל»וכצ דסוגי׳ דעלמא כאידך ומזר מ ‪/‬‬
‫והיל כלוקח נהמה ואחר המשיכה נפרסה‬
‫מה לו למוכר כזה בן נלסעיד לי פג‬
‫סברת הפ״ך*‬ ‫^‬
‫אמנם לפע״ד יש לפרש עיהר את‬
‫הכימא לפי מחני׳ דמס׳ תרומות‬
‫פ״ח משנה ט׳ ועיין סין< פ״ק דפסחיס‬
‫חביח שנשברה כנת עליונה וכו׳ ע״ש ‪/‬‬
‫והשתא י״ל שטיהר חביות בגת עליונה ‪/‬‬
‫ואלו נשברה צריך לאבדנה ולא יציל בכליה‬
‫כי תרומה כיהודה וודאית לכ״ע אסור‬
‫לטמאה ושוב חזר מהוראתו על ידי שיקול‬
‫הדעת וטימאה אמרינן מה שטיהרה תחלה‬
‫מה שעשה עשוי דנוחנין לה חומרת‬
‫טהורה שאס השכל לא יצילנה בכליה‬
‫שהס ממש עמאיס משוס דעכ״פ חל‬
‫הוראת הטהרה על התרומה‪ ,‬והדיין‬
‫■ ישלס ההפסד מביתו ‪.‬‬ ‫■‬
‫ועד״ז'יש לפרש נמי במסקנא טימא את‬
‫הטהור דמוקמינן דסגע בי׳‬ ‫^‬
‫שק והקשו בסוס׳ מה הוסיך גזה הא‬
‫כבר פמא הוא על פי דיבורו ואס לא‬
‫יתחייב הדיין על פי דיכויו גס על המעש׳‬
‫לא;ימחייכ‪ ,‬י״ל עפ״י פסק הרי״ך דבדיין‬
‫מה שנעשה פל ידי הוראה אין בו משוס‬
‫גרמי אבל מה שנעשה אח״כ יש כו משוס‬
‫גרמי א״כ י״ל כגון שטימא גת עליונה‬
‫וחסחונה והגיע שק בתחתונה ושוב‬
‫חזר כו וטיהר ונהי לח*מ טמאי׳ הס‬
‫עפ״י הוראתו מ״מ אי הי׳ נשברה העליונה‬
‫הי׳ יכול להציל בתחתונה דתרוויהו כי‬
‫הדדי דנהו והשתא שהגיע שק כחחתונה‬
‫אסור להציל העליונה בתחתונה דמוסין‪£‬‬
‫טומאה על טומאתה ונמצא גרס כפסד‬
‫ואתי׳ כר״מ דדאין דינא דנרמי ונהי‬
‫דאהוראתו לא מח־יב הדיין אבל על מה‬
‫שהגיע הפק מחייב בגרמי ‪ ,‬ומוכח‬
‫שיטת סריין* דכל קו׳ הש״ס לימא מתני׳‬
 ‫חוברת ג‬
‫ונהי דאפ״ה בטעו בדבר משגה חוזר זה‬
‫הדיין ודן אותם בהיפוך שהרי נתקבל‬
‫מהם לדון דין תורה ועדיין לא עשה‬
‫שליחוחייהו שהרי לא דנם דין חורה‬
‫מכל מקוס כשטעה רק בשיקול הדעה‬
‫דעכ״פ דין תורה לן אלא לסוגי* דעלמ׳‬
‫בהיפך; אס כן כבר עשה שליחותייהו‬
‫ונתבטלה קבלה שקיבלו אותו עליהם לדיין‬
‫ושוב שמוהו לאים שר ושופט לחזור‬
‫ולדון כסוגיאדעלמא; וכי האי גווג׳מצי'‬
‫גבי שליח ועילי הגט שאם עלה בידם גע‬
‫בטל לגמרי ה״ל חספא בעלמא וחוזרין‬
‫וכותבין גע אחר בשליחו' הראשון שעדיין‬
‫לא משו שליחותם‪ ,‬משא״כ‪.' :‬כשכתבו גע‬
‫פסול ולא בטל כבר עשו שליחותם ואין‬
‫להם רשות לכתוב גט‪ ,‬אסר עד שיחזור‬
‫הבעל ויצוה‪ .‬נמצא ה״נ בין רישא‪ ,‬ובין‬
‫סיפא כיון דע״י קבלה דנו קם דינא‪ /‬אלא‬
‫ברישא משלם וסיפא במומח׳ היינו שנטל‬
‫רשות מריש גלוחא; ולהכי מהגי רשותא‬
‫שאם יקבלוהו עליהם יהיה פעור מלשלם‬
‫וא״ש משנתינו ולק״מ קו' ש״ס לרביוסף‪,‬‬
‫מך הש״ס מקשה עכ״פ למאי דקי״ל ור״נ‬
‫גופיי הכי ס״ל שנים שדנו דיניהם דין‪,‬‬
‫וה״ה יחיד יכול לכוף‪ ,‬א״כ א״א לו׳ כניל‬
‫דהא אפילו יחיד יחזור וידונו בע״כ ולא‬
‫כעי כלל קבלו עליו‪ .‬ומעתה אס נבא לשנויי‬
‫כאן במומח׳ כאן באינו מומח׳ צריכנא לפ׳‬
‫בכיסך דסנהררין מיירי במומחה ודבכו׳‬
‫באינו מומח׳ וכפרש״י‪ .‬א״ב תקשי ובמומחי‘‬
‫מחזירין‪ ,‬והקחני אם היה מומחה לרבי'‪,‬‬
‫ע*כ הוכרח ר״נ לשיטתו לתרץ כאן בגדול‬
‫כנלע״ר לפרש הסיגיא לולא שהראשוגיס‬
‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫לא כ״ס‬
‫כאן שטעו בדבר משכה וכו׳ צ״ע דודאי‬
‫ד״נ מחזירין לזכו׳ אפילו בשירךל‬
‫הדפת וא״כ עאי אריא דחק דיגי ממונו׳‬
‫מחזידן לחובה בדבר משנה ולא ד״ג ‪,‬‬
‫נימא איפכא ד'מ אין מסזירין לזכות‬
‫!‪asE‬‬
‫גדול כי דכריו נמאן דליהנהו ודבכורוח‬
‫ריבא וסיפא במומחה ומשוס‪ ,‬הכי לעולם‬
‫קס דינא ואפי' גדול איט מחוירו רק‬
‫לעגין חשלומין איכא חילוק בגדול; צריך‬
‫לשלם ! ואם הוא מומחה לרבי׳ פי׳ שאין‬
‫אחר גדול ממט סמור מלשלם ומעמא‬
‫כראם דכוונח הרי״ך שהי׳ גדול‪ ,‬בפיר‬
‫בשעח הוראה ולא נמלך בו משו״ס קנסינן‬
‫לי׳‪/‬וכי האי גוונא אמרינן במסכת ביצה‬
‫ל״ו ט״ב ובחוס׳ דה והא מצוה וכו׳‬
‫ולס״ז כא דאמר רב יוסך למר זומרא זיל‬
‫שלים מיידי שהי' ר׳ יוסף עמו בעיר ולא‬
‫גמלך בי׳ ודר׳׳ע ודי״ט לא הי׳ חכמי יבנה‬
‫בבית מנחם בשעת הוראה ומצוה קעביד‬
‫ר״ט וה״ל באותה שעה באותה העיר‬
‫מומחה לרבים ופטור מלשלם‪,‬אבלצהרי״ף‬
‫לא הל•׳ כלל בזה שבא גדול אחי כן אלא‬
‫אם הי׳ באותה העיר באותה שעה גדול;‬
‫והרא״ש לא הבין כן והקשה על הרי״ף‬
‫מעובדא דפרס והוא שמוה‪ ,‬ואפשר לומר‬
‫עפ״י דרכו של הרי׳׳ף ז״ל דר' יוסף‬
‫לטעמיה דס״ל כפ׳ המגרש מן ההורה‬
‫י‪:‬עי׳ ג׳ מומחי׳ ואנן שליחותיהו דקמאי‬
‫עבדינן וא״כ למאי דמוקי משנתינו בג׳‬
‫הדיוטות שאינם מומחי׳ אי טעו בדין‬
‫הוא דלא קם דינא דבהא לא נעשה‬
‫שלוחא דקמאי ומאי דעביד לא מהני רלא‬
‫נשתלחו להורות נגד סוני׳ דעלמא ואמנם‬
‫חי זרי׳ ודני׳ בהיפוך ולא מצי למימר אנא‬
‫אדיבור׳ קמא סמיכנא דכיון שהס שלשה‬
‫ודנים האדם בע״כ אחר התקנה בשליחותי׳‬
‫דקמאי‪ ,‬א׳׳כ השתא נמי שנודע להס עיקר‬
‫הכלכה עפ״י סוגי׳ דעלמא סוזרין ודגין‬
‫בעל כרחייהו דבעלי דברים דשלשה יש‬
‫להם כח לדין בע״כ‪ .‬וא״ם משנת סנהדרין‬
‫באיט מומחה ואמנם משנת בכורות רישא‬
‫וסיפא ביחיד מומחה שאין לו לשות לדון‬
‫לר׳ יוסף דס״ל שנים שדנו אין דיניהם‬
‫דין אלא בקבלו עליהם לדין דין תורה ‪t‬‬
 ‫•המאסף שנה חטיעית‬
‫רבתי מאד בעיניו‪ ,‬יחכסאחד כסב לי על‬
‫דברי הגי״ן חיות ז׳ל דברים כאלה‪ /‬תימא‬
‫סל תמיכתו הלא גס נבלה גמורה מותר‬
‫ביויע אס אמרינן דדחוי׳ הוי כיון דיו״ט‬
‫עשה ולית ונבילה לאו גרידא‪ /‬וחס על‬
‫דרבנן ככתב הרא״ש ז״צ עמד מרצ״ח‬
‫ז״ל ואמר הלא עיקר שחיטת נכרי ננילה‬
‫ידעינן מחבחת ובקי וצאן כתיב ולא‬
‫הוזכר שס עוף וכשלסא אס יש שמיעה‬
‫לעוף מה״המהיקשא דו זאת תורת הבהמה‬
‫והעיף נס שחיטת ‪:‬כרי בי!וף דהוי נבילה‬
‫מהיקשא דאין היקש לריזנה‪ ,‬אבל למ״ד‬
‫אשלעמה״ת א״כ לא כיזכי עוף בקרא‬
‫וא״כ מהי חיתי שתפסו צשחיטת נכרי בעוף‬
‫כיון דמהא דמפיק פסול שחיטת נכרי לא‬
‫הוזכר עוף עכ״ד‪.‬‬
‫ו הנ ה עלסראשינה אומר בסגנון לשונו‪/‬‬
‫־ דזראיש דל בפסקיו ליומא )פ״ח סי׳‬
‫תימא על תמיהתו ‪ ,‬האס מציאה‬
‫י״ד( בענין בבת הותרה או‬
‫מצא וחייב להכריז עליה‪ ,‬וצלעתי אשאלהו‬
‫מענה לשון‪ .‬מה הוסיף הראיש על דבריו‬
‫הראשוכיס ונהפוף הוא‪ ,‬כי קישי׳ הראכף‬
‫הקשה אליבא דכ״ע ואח׳־כ היסיף להק׳‬
‫אליבא סד מ״ד ‪ .‬וישפטו‪:‬לומדיס הימצא‬
‫עוד כמ״ב באיזהו מקומן‪ ,‬אך אנחנו נסביר‬
‫לו דברי הרא״ש דל וממילא תפול קושיחו‬
‫הראשונה והנה באמת קשה טי בא •על‬
‫דברי היא״ש ז״ל דמה ראי' מהא‬
‫דשוחפיס ביויט דהוי עשה ול״ת ולא‬
‫ובחי׳ הגאון מהר״ז סיוח ז״ל שס תמה‬
‫אוכליס נבילה דהוי לאו גרירא‪ .‬הח דעת‬
‫הרבה פוסקים דוזרחת הוי עשה לא הקון‬
‫הלאו‪ ,‬כמבואר בחוס׳ שבועות ס״ג ובתו׳‬
‫ביצה דליה‪ ,‬וכ״כ הרשביא בחי* לרזולין‬
‫וכ״כ הרא״ה דל בס׳ החינוך)מציה חנ״ו(‬
‫ובס׳ טורי אבן הוכיח דכן דעה הדמב״ס‬
‫דל וביותר דמדברי הרא״ש ז״ל יעצמו‬
‫בפסקיו לחולין ובחשו׳ מוכס דדבאת הוי‬
‫עשה• וא״כ הלאנס נבילה הוי עשהול״ת‬
‫וא״כ לפי״ז נבילה חמירא דהוי ל״ח ועשה‬
‫השוה בכל משא״כ העשה דיו׳׳ט אפרלייא‬
‫נשיקוצ הועס ודיני נפשוי! מסזיוץ‬
‫וצ״מ קצח ‪.‬‬
‫)המשך יטא(‬
‫סימן כג‬
‫‪ Y1‬תשיי ‪,‬עו‪1‬‬ ‫צ״ת יום‬
‫מא^נםענץ •^ך טינסק גרוסיא‪.‬‬
‫השם חסמת ב»יחומ‪ ,‬ישיגהז ש>בע שטחו׳‬
‫ואור »ח ועחצמוח* ויגמלהו על מי טנוחוח‪,‬‬
‫לאוהגי »ירי'נ דדב‪.‬״ מוהי׳ר בן »ית אנרהם‬
‫קואינקה חיייו שודך ‪,‬המאסף' כעיה׳׳ק ירזשלם ‪.‬‬
‫מני שולח לו איזה חידושים א‪8‬ר מגגי‬
‫ה ‪ /‬ובמובו להלשיפס בב״א ולא בהמשך יבוא‪,‬‬
‫ויהיו נא אמרינו לרצון‪,‬‬
‫דחויה אצל חולה כתב נזסיל ורבי נו מאיר‬
‫השינ כחשובה ע״ז והביא דמיון מהא‬
‫דשוחטיס ביויט דא*כא עשה ול״ת באיסור‬
‫מלאכה ומאכל נבילה דאין בה אלא לאו‬
‫או לומר לנכרי לנחור עופות דליכא אלא‬
‫איסור דרבנן לאין שחיטה לעון‪ 6‬מה״ת‬
‫אלא כיון דהתורה התירה לנו אוכל נפש‬
‫ביו״ט הוי לדידן כל אוכל נפש ביו״ט‬
‫כמו במול ע״כ ‪.‬‬
‫ע״ז חמיה נשגבה הלא הדא״ש ז״ל‬
‫כתב בפ״ג דמולין דשחיטת נכרי נבילה‬
‫ילפינן מוזבמת מי סבר זניחה אכול מזבחו‬
‫ומשאיכ נכרי דלא נצעוה ע״ז ימחה מאליה‬
‫מוהר לו שחיטתו נבלה^ וא*כ הוא הדין‬
‫למ׳ל א״ש לעוך מה״ח הלא נחירה בעי׳‬
‫)עי׳ רש״י מילין כיט א' וחוס׳ ‪ 0‬ס כ״ח‬
‫א׳( ובלי נחירה הוי נבילה א״כ הלא‬
‫נחירת עכו״ס לא מהני מידי לון ללא‬
‫געי׳ נחירה ולא נצטווה עיו ומתה מאליה‬
‫מוחר לו וסיים הגרצ״ח דל דהיא תמיה‬
 ‫לג‬ ‫חוברת‪ .‬ג‬
‫נחירת נכרי לא מהני מידי כיון לאינו‬
‫בתורת נחירה‪ ,‬ועי׳ יש״י כחולין )כ״ח נ׳‬
‫כ״ט א׳( דאן< למ״ד אשלעמה״ח נחירה‬
‫בסימנין בעי' ׳ומחה מאליהי אסורה וכן‬
‫אס היגה בקופץ ‪ ,‬אף בדיני׳ כשייבייס‬
‫געצס השחיטה כמו ה׳ הלנות שחיטה‬
‫וכן פיסול מחובר )כמבו׳ בחי׳ הרשב״א‬
‫ז״ל שס ועש־״ד יש להסביר דברי החוס׳‬
‫שס כ״ח‪ .‬ודייי מוה־״מ מלובלין שס‬
‫תמוהיס( זה צא שייך בנחירה‪ ,‬משא״כ‬
‫נחירת נכרי ודאי פסולה מה״ת‪ .‬וכן נראה‬
‫ברור דבעינן כח גנלא בנחירה ואס‬
‫נחנחד מאליו כמו נפל סכין ותיעו אה‬
‫הסימנין לא מהכי מידי וכן אס נתר קון‪,‬‬
‫)ולדברי מוהיש״ל ז״ל ביש״ש נוכל לאמר‬
‫ג״כ אס כיון בפירוש כלא לשס נחירה‬
‫המתרה(‪ .‬ועי׳ בכנסת הגדולה )סי׳ י״ג(‬
‫שהאריך בראיות דקי״ל ישלעמהית‪ ,‬ולא‬
‫הביא מפניות אלו דסשמא קחני וקאי‬
‫ודאי גס על עוף )רצוני משגה לנפל‬
‫סכין(‪ ,‬וידוע כמה גדול כסו של הגאון‬
‫כנה״ג זיל ומדוע לא זכר משנה זו‪ ,‬אלא‬
‫ע״כ כדברינו דגם למ״ר א״ש לעמה״ת‬
‫בעי' זה )ועי׳ חוי׳ט פ״ו לבכורות( ואפ״ג‬
‫דהנל ילפינן מוזבחת כמבואר בתו׳ פ״א‬
‫דחולין‪ ,‬וליותר ביאור אומר דהנה הא‪-‬‬
‫דבעינן נחירה בסימנין ילפ‪/‬ן מושפך‪,‬איש‬
‫איש אשר יצוד ציד היה או עוף אפר יאכל‬
‫ושפך את דמו^ ושפך ׳ציוי הוא ולישראל‬
‫נאמר ושפך את דמו‪ ,‬ולא ישפוך נכדי ולא‬
‫יהרגו לקופיץ‪ ,‬וכמו וכסהו בעפר דלא‬
‫מהני אס יכסהו גכרי ומבטל נזה מצות‬
‫עשה‪ ,‬ה״נ אס נהר נכרי לא מכני מידי‪,‬‬
‫ובאישורו קאי והוי נבילה‪ ,‬ואני חתר לדברי‬
‫ידידי אשי פסק בסכינא חריפא דאי אפש׳‬
‫לומר דלמ״ד אשלעמס״ת לא מהני נחירת‬
‫נכרי כיון דבקי וצאן כתיב‪ ,‬והלא הפרי‬
‫מגדים בפתיחה להל׳ שמיטה נתב בזס״לנ‬
‫וזנהח בקר וצאן כתיב ועוף מהלמיס‬
‫אץ הנשיס‪.‬מוזהרות ע״ז ועיין הוספות‬
‫קידושון)ל^ד א׳(‪ .‬וכן מצי נו עוד‪ ,‬חומד‬
‫מביצה ‪,‬דעובר על העשה‪ ,‬בכל• שהוא‬
‫)לפי״ר הפרמ״ג בפתיח׳ להל׳ שח*נןה{‬
‫ויפלא מאד בעיני דברי‪ :.‬הרא״ש ז׳׳ל אלה‪,‬‬
‫אך כתיב אז ‪,‬תבין יראת ר' ודעת‬
‫קרושיס תמצא‪ ,‬כלע״ד‪ .‬דהראיש ז״ל‬
‫בראייתו השניה היקן זה ועיקר ראיתו‬
‫מסיפא )ועי׳ נידב בס׳ עטדח הקדש‬
‫צהרשב״א ז״ל וחתיס ארח סי' צ״ב( והביא‬
‫ראיה ממ״ד א״ש לעון! מה״ת דלדידי'‬
‫ליכא בעון‪ 4‬עשה דוזבחת ועי' בפרמ״ג‬
‫בפתיחה להל׳ כחיעה )מבא״כ לע״ד‬
‫ישל״ע מה״ת נס כעון< יש עפה דוזבחת‬
‫כמבואר בתום' חולין ל״ז ושס ק״כ‪ ,‬ובחי׳‬
‫הישב״א לחולין ובס׳ החינוך שס וכן נראה‬
‫דיש ללמוד מדברי הרמב״ס ז״ל ריש הל׳‬
‫שמיטה הלכה ב׳ ועי״ש בכ״מ( ובעיקר‬
‫דברי ידידי מש״ב לסתור בחוזק דברי‬
‫הנר״ן חיות ז״ל וכופה עלי הר כגיגית‬
‫בפולי מכתבו להודות לו על אמיתות‬
‫הדברים‪ ,‬אומר כי מלילה לי להסכים‬
‫לדבריו יען מה? יען מלאים הס רפיון‬
‫מכל הצדדים )ואן‪ £‬כי מצא לו מוזרים‬
‫מותנו הרה״ג ראמ״ב יחי׳ ור״מ שו״ב‬
‫אני טל משמרתי אעמודה( ולדעתי אין כל‬
‫ספק דאף למ״ד •אשלעמה״ח נחירת נכרי‬
‫לא מכני מידי דהלא אמרו בנע׳ נחייתו‬
‫זה הוא שחיטתו )חילין כיח פיו ‪ .‬נזיר‬
‫כ״ט ‪ ( .‬א״כ כמו לבשחימה לא מהגי‬
‫שחיטת נכרי והוי נבילה ה״נ בנחירה‪,‬‬
‫^ואני יודע מה שיש להחעין‪ £‬בזה ס״כ‬
‫איאד ^יותר‪ ,‬מבואר בפוסקים ומכללם‬
‫נר״ן ז׳ל טל המשנה לפיק דמולין בטעם‬
‫דשחיטח נכרי נבילה דכיון דאינו בתורת‬
‫שחיטה ולא נצטווה עיז הדי היא כמתה‬
‫מאליה‪ ,‬ועי׳ בתוי״ט שם וכמו״ז וש״ך‬
‫ליו״ד )סי׳ ב׳ וסי׳ ד׳( וא״כ ברור כשמש‬
‫דג ס למיד אשלעמה״ת וגעי׳ נסירה‬
‫)‪( 8‬‬
 ‫המאסף* שנה חמישית‬
‫‪-‬‬ ‫‪-‬ףר־וזד־־^רד ‪- ......‬ן‪ III‬וווו ■ ‪-‬‬
‫או מהיקפא ־כפי הנראה דלא לענ'ן עשה ידעינן דכצינן שחיטה מן הצואר‪ ,‬וכל‬
‫הלןישן; וכמשבצוה )סי^ י״נ( כתב דיש פרמי הל*י סחיטה כלמ״ס‪ ,‬וגהך דזכיחת‬
‫לעיין'אי שייך סיר‪,‬שא אדיולן אמה דילא נכרי היא נבילה למ״ר ^אשלעמה׳׳ת‪ ,‬דבעינן‬
‫נזכר ^בקרא עוי״ש• ויש לפשוע ספ׳־קו מושפך;לצעי׳ נחי רהי בסימנין ׳ אבל ית ר‬
‫מסוניא דפ״ק־ דנדריס)ו ^ ע״ב( ׳לאיבעיא הפרטיס ובכס פסול נחירת נכרי ירעינן‬
‫לן ^■ יש יל לפיאה ולצרקה כיון ראיאקש מהללמ״ם‪ ,‬וקושית‪■ :‬מהרץ חיות ז״ל‬
‫‪/‬ד‬ ‫'י ׳ * גדולה היא‪; ::‬‬ ‫לקיגנות או דיצמא כי* )זיסקש׳ לעגין‬
‫ו׳פתב ^ הר״ן וד״א אומר כי מבי; ריסי טיני■ הנר״צ‪-‬‬ ‫בל >זאחר ול ‪ f‬לענין יד‬
‫״ חיות ז״ל נראה דלהרמביס ז״ל היה‬ ‫ז^יל; שם אננ״ג' דאין היקש ‘למחצה‪-‬שאני‬
‫פיאה והקדש כיון ללא כתיב בהדיא רק א״ם דברי־הרא״ש‪ .‬ולענ״ד ^גס להרמב*ס‬
‫מדרשאעי״ש‪ .‬זא״כ לפי״ז יש להק׳ מצלן ז׳יל ודאי־ נחירת נכרי בעוף הוי נבילה‪,‬‬
‫לשחיטה ■נכרי נעיף הוי נבילה אפי׳ כיון ■;׳■מתה מאליה• מותרת לו‪ .‬ואולי ס ״ל‬
‫למ״ד יש שחיטה ׳לעו׳ף מה״ה; דאין למהר״ן כהמפרשיס בדברי הרמביס ז״ל‬
‫לומד מהיקשא דהלא אין זה 'מפורש דגוי שאי‪:‬ט עובד ע״ז שחיטתו אסורה‬
‫בקרא דזביחה נכרי בקר וצאן הוי נבילה מדרבנן‪ ,‬ועי' חח״ס •ירד סי׳ א׳ וסימן‬
‫ורקמדרשא ידעינן‪ ,‬וא״כ יש לומי־דלהא שכיא‪ .‬ובחי׳ מהראיל ז״ל להגאון מפלאצק‬
‫לח כוקש; וגס 'להרמב״ס דיליןן פיסול ז״ל‪ .‬אך לענ״ד דנריהס תמוהיס והעיקר‬
‫^זביחח; נכרי;*מוקרא לך' ואכלה'■‪.‬מזגחו‪ . ,‬כדברי הש״ךביו״ד־סי' ב' מ ס גוי‪.‬שחינו‬
‫‪.‬ג'צ י״ל׳ דמנ״ל דאס זבח ככרי עיך'דהוי עובד ע״ו■ שחיטתו פסולה מדאר להרמב״ס‬
‫נבילה;דילמא בקי וצאן דוקא דאיקרי דל‪ •.‬והארכתי בזה במכתבי לירי"? ־הרב‬
‫_זבח משא״כ עון׳ידלא נקרא זבח פאבואר הכהן הגדול רי*מ אכד״ק פאלאצק‪ .‬ולכאן׳‬
‫בחולקמ‪/‬אץ■ ועי* חגיג‪-‬ה ז׳ וכיש״י׳שס יש־להביא עוד;רא־׳ לדברינו דבעינן«נחיר׳״‬
‫ו^\ש;זכתיס‪ 1 ’/‬ק למאן דיליך שחיטה גחירת נכרי לא מהצי מידי• דהנה מבואר‬
‫'בננוך׳^ימסר פ^הס כעפר שאר וכו׳ בפ״ק דחולין )י״ז( דגמדבר ׳הותרה ‪-‬להם‬
‫בהעליחך("' ועי ׳ חולין ד׳ כ"ז וכ״ח השס נחירה )דאנן קימ״ל כר׳ עקיבא‬
‫'צאס־^ילדידהו' צאי הוי נחירת ‪-‬נכרי ■בעוף •‪1‬דלא כרבי יבצעאל וכמו שפסק הרמב״ס‬
‫‪ :‬צ^יל^דח״ו להעלוה ־צן על כדעת )רעי ׳ ' דל‪.‬י ופי׳ בפלתי הובא בפתיח׳ הפרמ״ג‬
‫(‪,‬‬
‫צש״י־ גפ*נ לסוכה י ובא ‪r f‬־ כל הצכו ח ■ לשחיטה(‪:‬ונחירתן הוי שחיטתן‪) .‬וע•׳‬
‫רש׳י■ דלשיפ'‪-‬ע״ה א׳‪..‬ומ״ש בזה בתשו'‬ ‫מהלמ״ס^וגס יידלסה ד‬ ‫;‬
‫"נ|ושחט ')חולין כ״ז( ׳''כתב ה׳ישביא'ז״ל ■בית אפרים בשס־ דודו־ מאון ר׳ סכדר‬
‫^חי׳;לזה אסמכתא‪* ,‬ועי׳ דש״י פ׳ ׳ ראה‪ ,‬דל‪ .‬ובחי׳ מלא הר׳ דל שס כהב׳לסתור‬
‫וברור־ דזב^חת נכרי ־נבילה■ הוא■ מהלמ״ס ■ דבריהס‪ .‬ולעג״ד■ ני׳ע דברי כגרים מחיר׳‬
‫'ונגמ׳יל^כא ילפותא עיז‪' .‬והרמלס למדו ממש הוחיה׳צהס ולא חניקה ■דכן־ימשמע‬
‫מ^קיא ־‪.‬לך ואכלת • מזבחו‪) :,‬עי׳'ברא״ש בחולין שס‪ .‬מדפריך‪-‬ליבעי כיסו׳ ־ועיין‬
‫־־רבמעיו״ט(‪ ,‬ותוס׳■ חולין ד״ג־״ב׳ והרא״ש חלה״ר( ומבואר בס' הראשונים‪:‬דל)עי׳‬
‫״שע־^ילפי• מוזגחת ולא הגיאו י ראיה לזה בס׳ בית אלקיס להרב‪-‬־המבי״ט ובמנורת‬
‫‪5 v .‬־ ‪ j‬הגדא ז״ל־ זיר עשה להחוספתא‪ ,‬־'המאור ׳גבמנהיג ‪ :‬דגס ‪-‬בפדבר ברכו כל‬
‫' מך ןהוזכר׳הי ברימ ’ פיב׳'^ מהל׳ שחיטה י הברט׳ ומאמרס)מאה ברכו׳ דסעזה חקנס‬
‫יי וכחכ דאסמכתא היא* ובקצרה■ דמוזצסת • הכונה זשכמוס■וחזרו ויסדוס ‪ .‬ומבואר‬
‫לד‬ ‫‪.‬תביתג‪:‬‬
‫שהבאתי לעיל בשסזהפרמ״ג וזה מוכרח‬ ‫ודאי דכרכו גס על מחירה דנחיר^‬
‫ומ*מ שוחטים ביו״ט וראיחו טובה דהוחרה‬ ‫שחימסן‪1 .‬א״כ כשס שמגרגר פ^הבמיע*‬
‫ולא דחייה )בשגס !ייל •דיש קילא‬ ‫ברכו־ הס פל הנמילמ והשתא חקשס לפי‬
‫בהללמיס‪ .‬עי׳ גיוידד סי׳ לצ׳׳ד ובמנחיי‬ ‫המכואד^גסוגיא דמנחוח ־מ*ב ‪:‬דמ‪5‬זזה‬
‫אן{ דלענץ שחיטס לא >״מ לף"^ןז‪%‬צמ*צואר‬ ‫זנשרה •מכרי ■בישראל א״צ צברך‪:.‬וכן‬
‫כפתיח׳ הפדמ*ג ■לשחיטה מ״מ כיון‬ ‫תקשס כאמה למ״‪-‬ד אשלעגלה״ת לא לי^דך‬
‫ובעלמא קולא יא מעלה בזה ■ועי׳יממ׳‬ ‫על‪.‬כחיטה ‪.‬נ‪1‬יןן‪ .‬וע׳־ז ־יש להשיב דמימ‬
‫פירוינין י״א‪ .‘-‬וכמיב' יש'בסוסקיס(‪ -.‬אופן‬ ‫מדרבנן כעי׳ שסי׳ גס בעון^‪ .‬אך ופדינן‬
‫הפני" דמה ־ שכסה הרא'ש־’^״ל“דרבצן‪,‬‬ ‫יש להעיר לעג ד בסיכת מ״ו דעל דרבנן‬
‫־דרבנן ממש ואעס״כ א״ש דב>י“ו דל^רצוט‬ ‫אין‪:‬לברך‪ .‬שוי ראיתי כאבודרהס ונראה‬
‫ל׳ומי 'דלמה ישחוט ישראל ויעבור ■על‬ ‫מדבריו דבמדבל לא'■ ברכו‪-‬על'הנחירה‬
‫עשהי ול״ת 'יצווה לנכדי לנאור עין{ "ולא‬ ‫כ״א הס בעצמס קיימו מצית שחייט‪ /‬וידו‪.‬ע‬
‫יעבור )ליד הל״ת דאיסור נבילה( כ״א‬ ‫דבזמן מתן תורה יהיו חייבים בשחיטה‬
‫על דרבנךוהוי אמירה ל‪-‬צכרי )רעשה‬ ‫ולכן פרכו‪.‬עלהשחיעה‪..‬אך תרמנ׳׳ס דל‬
‫שאי־ז ליכא בעון{ למ״ד אששלעמה״ת(‬ ‫כחב דבמדבר היו אסורים לשח־ט כ״א‬
‫ואין להק׳ דלמה יצווה לנכאי\‪:‬לנחור‬ ‫דוקא לנחור‪ ,‬גס בלאיה לפי מסקד הימ׳‬
‫יאכלו נבילה שמתה מאליה‪ ,‬יש לומר‬ ‫שס׳ לא קי״ל כן ואפי׳ מצוה שכשר׳ בנכרי‬
‫אס לא נמצא זה ׳ועוד דסכנה י‪¥‬׳ במתה‬ ‫בישראל צריך לכרך )ודברי ־הט־ז גיו״ד‬
‫מאליה‪ ,‬ועי׳ חוליךצ״ר ובלש״י שס וטוש״ע‬ ‫סי׳־ רך‪.‬כ תמוהים( וכבר העיר עציובש״ע‬
‫חו״מ סי׳ ■רכ״א דאפי׳ בסנדל״ייש סכנה‬ ‫אדמו״־ר דל׳ או״ח‪ :‬סי׳■ רס״ג כקו״א‪ .‬׳גס‬
‫כ״ש לאכול‪.‬נבילה‪ .‬שמתה מאליה‪ ,‬כן‬ ‫בהגהות גית מאיר עמד עליו מה‪ .:‬וע"כ‬
‫נראה לי ביאור דברי רבינו והדבריס‬ ‫מהא לא תסייעו וליישב ■דברי הרא״ש ז״ל‬
‫■מאירים ושמסיס לדעת כי דברי הראשוני׳‬ ‫אומר אני־ בשני אופנים‪ .‬אופן א׳ בהקדם‬
‫ז״ל תייה היא‪ ,‬ולפי כאורנו אלה‪ .‬אין מקום‬ ‫זבדי הרממס נשה*מ שורש‪.‬שני דדברי‬
‫‪..‬להכרמית המג״א בסי' ־שכ״ח או׳ ט׳‬ ‫סופרים נקראים גם דברים ■שנתחייבנו‬
‫מדברי הרא״ש ז*ל דמחללין שבת־ על חולה‬ ‫עליהם מהלמ״ס‪■ ,‬ולאו דוקא לש כי מצינו‬
‫שיב״ש ולא מאכיליס אותו‪.‬אפי׳ ‪:‬איסוד‬ ‫גס לשין דרבנן בזה‪) :‬עיין ס ל מ שס‬
‫־דרבנן וכמבואר )ומש״‪.‬כ המחצית‪ .‬השקל(‪,‬‬ ‫צ״ת ‪.‬קפ״א; ועיין בפי ׳ ־הדמ מברטנורה‬
‫■שהר״מ פסק כמ״ד אשלעמה״ת‪■ .,‬לא;כיאה‪,‬‬ ‫ז־ל*ריש‪.‬־עורובין ונתוי״ט שסג ועיין־רב״י‬
‫ועי׳ חשובות ־הרא׳׳ש כלל כ״ו מוהר״מ לפי‬ ‫כתובות ד׳ ועיין חוש׳ שבת קמ״ח ע״ב‪.‬‬
‫השואל השיב‪.‬כן ועי׳ ברא״ש ז’ל לבכורות‬ ‫ופ׳יין כראש השנה ל״ב ובס׳ באר אברהם‬
‫פס ‪ .‬ותמהני על הפימ״ג בפסי׳ להל׳ כשר ■ )ל׳־ג( שכתב־ שם דיש־שלעמה״ת ‪-‬ותי׳ על‬
‫יחלמ■־ והרב בית אפרים הובא־ ׳דבריו אדמדר ז״ל■ בחלק ‪:‬יו״ד־ שלא‪(:‬כר ‪, .‬זה‬
‫גהע^ש שאזלו בתרא־פכא ואכמ׳׳ל(‪ .‬ולפי״ז ‪:‬׳ ומדברי הראיש ז״ל‪: :‬׳מבו‪.‬סי ^דמקיימים‬
‫יצא לכרי הרא״ש ז״ל כנוגידדכוונחדה״ק מציות שמחת יו״ט בעופות‪ :,‬וחימא על‬
‫להניא ראי׳ מהא דישגחטין ׳ביו״ט •אן{ החוות יאיר הובא‪■,‬ביד אפרים }‪):‬עגדיים‬
‫דאיכא עשה ולת באכילת מלאכה‪ :‬ונחירת ‪■■,‬לי■‪:‬דא ליישב דברי הראיס •ז״ל אך מה‬
‫נכרי■ כעון« דהוי‪:‬רק דרבנן סי׳ הללמיס שכתבתי כאן נראה יותר נכין‪ .‬וקצרתי( ‪,‬‬
‫דלא הוי נחירמכיון דמתה\מאליה ממזר ■ ׳ מ ^ ה י ש ר א ל ב״למלדכי‪:‬שמעין פ לזנ ר‬
‫מדוכראןו;א‪.‬‬ ‫לו׳ וא'כ ליכא בזה פפה שאי״ז ‪ ,‬ןנמו‬
 ‫המאסף׳ שנה חמיעית‬
‫בההלתו; הא למס הדבר דומה למי שנדר‬
‫שלא לאכול ככר זה ונשבע בלא להתיר‬
‫אח נדרו ואח״כ מחחלט על כניסס שהדין‬
‫סוא שמקודם מתיר לו כמכס את‬
‫השבועה ואח״כ את נדרו‪ ,‬כמו כן כאן‬
‫מקודם מסיר לו כמכס אש הנדר שעל‬
‫דעת רבים ואחיה אח הנדר בעצמו ‪,‬‬
‫מ כ ח קושיא זו העצה הריטב״א ז״ל דנדר‬
‫עד״ר אין לו החרה מט׳ דחכמיס‬
‫אלוס אלמוהו לנדר זה בל זו להתירו‪,‬‬
‫וזוהי ג״כ לעת הרבינו אביגדור זיל טיכ‬
‫כ' דבדיענד אס התירו צו הותר הנדר‬
‫בלא אלמוכו מכמיס רק שלה להתיר‬
‫אותו לכתחילה אבל בדיעבד אוקמוהו על‬
‫דין חורה ‪.‬‬
‫וחנך! בתעובוח הרשביא המיוחסות‬
‫להרמבין זיל מדייק מהך ס‪1‬גיא‬
‫להשוצח דנדר טפ״י סנה ט״כ אין צריך‬
‫לסרטא למעיקרא‪ ,‬לאליכ מאי פריך בס‬
‫וליחוש דילמא אזיל לגבי חכס ושרי ליס‬
‫הא אין להתיר הנדר בלתי חרטה דמעיקרא‪,‬‬
‫והאי כהן שנשא נבי׳ בעבירה אין לו‬
‫חיטה רמעיקרא ‪ f‬איו שבנדר עפ״י‬
‫סבה די במרעה דהשתא ‪ ,‬ט״ש ‪ ,‬והשער‬
‫המלך ויל בהלכות נדרים העלה למה‬
‫בחכס עוקר הנדר מעיקרו הוא דווקא‬
‫במי שמתחרט בעיקר נדרו ‪ ,‬אבל במי‬
‫שמתחרט רק מכאן ולהבא גס החכם אינו‬
‫מתיר אלא מכאן ולהבא‪ ,‬עיש בדבריו‬
‫ודברי טעה ה ס‪.‬‬
‫ו ה נ ה בהאי כהן אמרנו שרי בחרטה‬
‫דהשחא לפי שנדר עפ״י סבה‬
‫ממילא שאין כחכס עוקר אח הנדר‬
‫מעיקרו לפי״ז חל הנדר שעל דעת רביס‬
‫פד שטח התרה חו אמרינן נסבלת ריח‬
‫דילמא לא ניחא להו לרביה ואינו מותר‬
‫אף בדיעבד ושפיר משני דמדרינן ליה‬
‫עד״ר ‪ ,‬ודו״ק כי נכון הוא ‪.‬‬
‫‪ :‬ב( ב פ ר ק ערבי פסחים דף קי״ט > ב‬
‫״סימן כ ד ‪:‬‬ ‫‪:‬‬
‫ייושלס סוף חדש ספוץ התל״ם‪.‬‬ ‫‪-‬‬
‫•‬ ‫•‬ ‫־ ’ ־ ‪.‬ן ־‬
‫‪ #‬הרמייא‪ .‬ז״ל^כה׳ נדרים סי׳ רכיח‬
‫סוף סעי׳ כ״א כתב חיל‬
‫‪.‬יש שאומרי׳ דנדר על ד״ר שסחירו‬
‫בדיעבד כותרי‪ .‬אה השמה הזאת מניא‬
‫מרן זיל בשס הריר אביגדור ז״ל והש״ך‬
‫ז״ל שם נסרןס״ע עמד עליו מהא דהשולח‬
‫דף ל״העיב דפריך וליחוש דילמא אזיל‬
‫לגבי מכס ושרי ליה‪ ,‬ומשכי דמדרינן ליה‬
‫עד׳ר‪ ,‬ואס איחא דמוחר בדיעבד הדרא‬
‫קישית השיס לדוכחה דילמא אזיל לגני‬
‫מ כ ס‪ ...‬ושרי לה‪ .‬כו׳ עכ׳ל השיך‪.‬‬
‫ו ש מ ע תי מסרב כגאון מו״ה משה סג״ל‬
‫לפוונגער זיל הנודע לקורא'‬
‫״המאסף״ בגודל חריפותו ובקיאותו‬
‫לתרץ וזיל‪.‬‬
‫ד ץ זה של רבינו אביגדור ז״ל‪.‬טסמא‬
‫בעיא כי בהשקפה הראשונה לא‬
‫ידענו מה הפרש יש בין דיעבד ובין‬
‫נכתחלה‪ ,‬ונראה בהקדיס העעס שנחנו‬
‫הקדמונים ז״ל גיל הא דקיימ״ל דנלר‬
‫עדיר אין לו התרה‪ ,‬כרית ז״ל )ע״ש‬
‫נהסוגיא דףל״ו עיא הו׳ דיס אבל( כתב‬
‫משוס דילמא דלא ניחא להו לרביס שיתירו‬
‫לו את נדרו ‪ ,‬לטטס זה ברור הדבר שאין‬
‫לחלק בין לכחחלה לדיטבד ‪ ,‬כי מאלול‬
‫דלא ניחא להו לרביס ‪ ,‬הנדר בתוקפו‬
‫עומר אף‪.‬שהתירו לו בדיעבד‪ ,‬דמה בכך‬
‫שהתירו לו ‪ ,‬הא סוף כל סוף לא ניחא‬
‫להו לרביס שיהא מותר ואלמלי אזיל‬
‫הרביט־אביגדור בשטת רית לא היה טחלק‬
‫בין דיעבד ובין לכתחלה‪.‬‬
‫אמנם בטעמו של ר״ת יש לשדות‬
‫נרנא לפי מה דקיימ״ל דחכם‬
‫עוקל הנדר מעיקרו‪ ,‬א״כ אין מלות‬
‫להנדר כלל ותו לא לריף הסכמה הרבים‬
 ‫לה‬ ‫חובוזמ ‪ a‬״‬
‫‪nTiwai‬‬
‫ב^גיא‪^-‬אין■ מפטידין וכז׳ איאא״׳ מאי ממ׳ו טל'רממ‪£‬זול>חן ולי׳ לסןנוק־יישראל׳‬
‫א§י>ן^»*ן ‪ T‬אמר‪ -‬רס ו^^‪ -‬זפמואל^י׳אמר הא«‪^:‬ס;הוך לצרכינו‪ :‬ולאדלצזדן‪:‬הל ‪r i‬וק‬
‫כ־לון־ אורזיל^דלי ׳וגו״ולי^א ^אבא׳׳ורצ מיננא אס׳וד לו אן לו־ טדיס‪ :‬ולא>צווח‪:‬לו לעשוס‬
‫ברי ש^ל^׳׳ור״^יאמר ע״כ‪ /‬וג׳צן‪5:‬ץל;אמרר ע״;‪ -1‬הדהד לא ׳ הבנרף; אץןא'ז‪ ,‬הביא^ דהו■ ן‬
‫לצולך‬ ‫ומלה ^■אמ^^ הוצל'ביןר ^^ חצ^ו״^עי^זל‪ ,‬בפא״לצ־‪ 1‬כתט־ סכהב ״למלק‬
‫ל א מ רז ^ו ^ פ״ ‪> 6‬״ץ‪3‬אמת־'אין' ■ל^י^י( הפינוק יבקדלצדכיצו‪/‬דפלא‪ :‬היפ^׳א בע^^^ו‬
‫היפפריס בחלס; והבל פוחי’■ עלה קמא' ביבמוה * ‪: tji‬קייד‘‪.‬מחלק׳‪.‬בזס׳ינ ועודךלא‬
‫לידוע; כ'הנה ' תצןן ומ> י צאמר בה‪ ,‬הבנתי מהזשהקבה מגגא׳לשבח כנ^ל הא‬
‫חניא כווהיס דר'יוחנן ואלמלי ש׳ד^ חיננא כל החי״ליק 'סקולק ‪ v‬הרבב״ל‪d‬בי^‪k1‬לצוד■ך‬
‫ברגה^ייילא ‘בשעתי׳ד״י קאי‪-‬היל־ לו'‪-‬לומד התינוק ׳בין צצירכיגו נצממ‪:‬מסי׳ז כגמ ׳‬
‫הציא כווהיהר דרבי סיננאר בל שילא ור׳ שת^׳ שס‪-‬דיצמא' אחי למיסרף‪ .‬וקשסט״ז‬
‫יוחנן וע‪1‬ב בפירושי רשג״ה ז׳־נ״דה״מ ור׳ הא מאכילץ ‪ .‬אה^ הקמניס ביהכ״ס‪ ,‬ו‪.‬ע״כ‬
‫יוחנן‪ .‬ע״כלראה לפ״ד בכוונה •שמואל שר״ל צריך לסלק בין לצורקו בין צצורכינו‪:‬אבצ‬
‫וגוזלייאלאבא ויב חיננא■ בר פילא ‪,‬ומלה כל‪ : :‬זמן דלא ידעינן זה כתי‪-‬׳ ‪ .‬דאהי‬
‫ורבסיא כמו וצר‪'»3‬וראיה"מפורשה לדבר למיסרך צא׳כאנו לסילוק זס א״כ מה כק׳‬
‫מהירושלמי פס בנרס ‪.‬שמואל אמר כגון מקושי׳ ‪:‬הגמ׳ על סילוק הל״ז לשעה‬
‫ערדיא וגחליא דחניצא )ציל לחצינא( בר הרשביא‪: ,‬לזה נצמח ‪:,‬מתי׳ הגמ‪ /‬אבל נר׳‬
‫פילה״‪ .‬הרי שמלוה מנניא בר שילה )או דחדא מחורצת בירך חכרת ‪.,0‬להכי הניא‬
‫חיננאיבר שילח( הן עוד'מדברי כמואל יק‪.‬דברי‪ .‬הר״ן •וצח הרשב״א‪ :‬בעצמו ‪-‬שכ'‬
‫ג״כ כמו־ הדן‪ ,‬הנה הי״ן‪.‬בפ׳ חולין‪ :‬בשבת‬ ‫חיכ הגי׳ ור׳׳י אמר היא גי׳ נכונצ‪'V‬‬
‫הביא ‪ .‬ג ״כ כמו הרשב״ א דאתי למיסרך‬
‫שייך דוקא לצרכינו אבל לא צצורך התינוק‪,‬‬ ‫אל^ןזר הלוי דר׳ גרינהוט‬
‫והביא לכ בשס ההוס׳ דלא ‪ ,‬שייך ‪•:‬אתי‬
‫למיסרך רק בקגיע דהיינו בזמן כיה‪.‬פיפ‬
‫דהוא קמע בכל פנה‪ :‬ושנה אבל ־ מילה‬ ‫סימן כה‬ ‫‪.‬‬
‫ביהכ״ם‪, ,‬או בגי‪.‬׳ באב ד לא קביע לא שייך‬
‫אתד ‪.‬למיסרך; והרשביא כקשה ‪ ,‬עליהם‬ ‫ב״ה ז דערש חר״ס לפ״ק‪. .‬‬
‫‪ ,‬גשם בגוד הרה״ג‪■ .‬המובהק ‪ .‬סועה״ר וגו׳ משמעתין‪ :‬דהא כשוסא בכרמא‪ :‬נמי חששו‬
‫מוהר?ר יחיא^ איכל שליס״א ראב״ר רק״ק זגיערש‪ .‬דילמא אתי למיסרך והא ליה‪;.‬מיל‪0‬א‬
‫הנה בשו״ח הגאון רע״א זצ״ל בסי׳ דקביע; ו‪5‬׳ הר?ן ז״ל ול״נ‪ .‬דאינדרןו‪5‬י׳‬
‫מ״ו הובא'שא׳ רצה‪.‬להתיר להביא לאדשרינן בכשותא בכרמא‪ :‬ע״י■ ;חינוק‬
‫הספרים"לביככ״ג ע״י קטן• פחות מבן יישדאל׳ אחי למיעבד הכי כל ■שחא ושמא‬
‫ט׳ ולסמוך על הרשצ״אביבמוח דף־ קי״ד נצשא״כ‪ :‬מילה בט׳ באי אן ביה^ע־‪ .‬דלא‬
‫דבאיסו׳ דרבנן מוהר ליתן בידיס‪ ,‬והמחיר נצמרמי ׳בכו כולי האי עיש‪: ,‬א״כ נואה‬
‫הוא בעל הפאיה־ישראל ‪ ,‬והגאון הנ״ל ■לא דהרץ והרפב״א פליני כזה דהלין ^ סובי‬
‫הסכים עמו מטעם שכ׳ ׳הר״ן־‪ .‬בפרק כל דבלא קביע לא שייך אתי למי‪ 0‬רך; אבל‬
‫כתבי דגס הישביא־ ל״א דמותד ליחן היפטא; לא מחלק‪ .‬נזה‪: .‬והנס‪ :‬הרין כל‬
‫לקטן רק לצורך הקען אבל‪ .‬לצרכינו אסור‪ .‬כתבי טל־ ״משנה דשרת דן? קכי׳א‪ :‬נכרי‬
‫והקשה ע״ז מגמ׳י דבבת ־דא קליע שהק׳ בבא‪:‬־ לכבות אין אומרים לו כבה* ואל‬
‫)‪(A‬‬
 ‫המאקש שנה חמישית‬
‫אשי למיסיך א*כ שפיר הניא דברי הד״ן‬
‫בפ׳ כל כתבי ולא דברי סרשב״א דהרשכ״א‬
‫לא ס״ל כן יק צל טעס האיסור מטעס‬
‫דאתי למיסרך‪ ,‬וזה נצמח מתי׳ הגס׳ ול״ק‬
‫מה שהק׳ רעק״א על חשו׳ הדשביא‬
‫דהרשב׳א ס״ל מטעס אתי למיסרך ‪ ,‬וזה‬
‫ידעינן רק מתי׳ הגמ׳‪ ,‬א־כ ל״ק מקו׳‬
‫סגמ׳‪ ,‬היוצא לנו מזה לדינא דלהרשב״א‬
‫זיל דסונר לאיסור לרבנן מותר ציחן‬
‫נידיס א״כ ‪.‬אסור דילמא אחי למיסדך‪,‬‬
‫והרשב״א לא חילק בין קביע ללא קייע‬
‫ולהר״ן ז״ל בלא זה אסור ציתן איסור‬
‫דרבנן בידיס אך בלא טעס אתי למיסדך‬
‫דוקא מאכל היתר אמרינן אתי לתיסרך‬
‫אבל לא באיסור דרבנן‪ ,‬ולשי׳ הרמב״ס ג'כ‬
‫איסור דרבנן אסור ליתן בידיס וכן נראה‬
‫שיטת רש״י כשכש דך קל״ט עיש ודו״ק‪.‬‬
‫ע״כ דברי הה״נ מ״ל שליע״א עחה‬
‫המי לחת לס;יו דבר ח׳ מחידושי בעזה״י ‪.‬‬
‫בת‪1‬ס׳ פסמיס דך פיח ד ה שה לבית‬
‫פי׳ משוס דשה לבית לאו דאו‪/‬‬
‫והקשו וז“ל וא״ת והיאך מאכיל פסח שלא‬
‫למנויין‪ ,‬ונהי לקטן אוכל נבילות אין ד ד‬
‫מציוין להפרישו לספות לו ביליס אסור‬
‫כדאמרינן בפ׳ חרש‪ .‬ואור״י דהתס ילפינן‬
‫מלא תאכלי ולא אסור אלא דומיא רשרציס‬
‫ונבילות אבל כה״ג דאיכא חיכוך מצוה‬
‫שרי ע״כ‪ .‬והכה דברי חוס׳ אינו מובן‬
‫לכאורה דהחחילו לתרץ דצדיך להיות דומיא‬
‫דשס שרצים וכיילוח וסיימו מטעס חינוך‬
‫דאי מטעס חינוך לא צריך שוס׳ להקדמה‪,‬‬
‫ועוד הא מצינו כגמ׳ נדה דאך בנדר‬
‫והקדיש דנא דמי לפרציס י״כ אמרינן‬
‫דחלי אס ביד מצווין להפרישו וליחן‬
‫בידים אסור‪ .‬ועוד הקשה במנחת מינוך‬
‫מצוות קיפ לשי׳ הסגיא סי׳ שמיג שכ׳‬
‫דנתו אין האב ממוייב כחינוך א״כ קשה‬
‫היאך מאכיל לכתו דאיחא פס בנו ובתו‪,‬‬
‫ועוד ראיתי בחיס נדרים דך ליה פהק׳‬
‫מכנ׳ אנל קען שנא לכנוס אין שומעין צו‬
‫מפני ששביחתו עליהס‪ ,‬ומקשה עלה נגר‪.‬׳‬
‫שמעס מינה־ קטן אוכל ננילות כיד מצווץ‬
‫להפרישו־‪,‬׳ ומסרן נכרי אדעסי‘'‪ .‬לנפשי׳‬
‫מניד כלומר שכל שהוא נדפס אפי' שהוא‬
‫מכוון להנאתו של ישיאל אדמתי׳ דנפשי'‬
‫מקרי שהוא שוקל נעצמו שראוי לעשות‬
‫כן מפני שמקכל שכר מעכשיו או לאחר‬
‫זמן אנל קען שאין לו שיקול הדעת ואינו‬
‫עושה אלא מפני שמכיר דאניו ניחא לי׳‬
‫נכך אדעתי׳ לאכיו מקרי כילכך אסור‪,‬‬
‫ואפי׳ לדברי ‪:‬לשב״א ז״ל פכ* כס׳ חיש‬
‫נינמוח דל לידן דקיייל דאפי׳ נלאו׳ אין‬
‫נ״ד מצוויןןלהפריבו כאיסורין דרככן ספינן‬
‫להז גידיס וכנוי דליקה דרככן הוא לדידן‬
‫דקיי״ל כד״ש דמלאכה שא־ן צריכה לגופה‬
‫פטור‪ ,‬הכא שאני דכי ספינן להו בידיס‬
‫לצורכו אבל לצורנינו אדרבה מחיק גידיה‬
‫כדמוכח בשמעתין עכיל‪ ,‬יקשה הא לשטח‬
‫הר״ן דסונר דנלא קכיע לא שייך אתי‬
‫למיסרך א״כ כגוי דליקה לדידן לא כוי‬
‫רק מדרננן וצא קכיע לא שייך אתי‬
‫למיסיך א״כ מוהר ליתן יידיס כמו כמילה‬
‫גיהכיס‪ ,‬אלא מזה הוכיס מאו; הק׳‬
‫לעק״א ז״ל דהר׳׳ן סובר דאיסור דרבנן‬
‫אסור ליחן כיריס ‪ tj5‬בלא טפס אתי‬
‫למיסיךחהור ליחן ניד יס לצרכינו דדוקא‬
‫לצורך התינוק מותר ליתן בידיס‪ ,‬ואפשר‬
‫לומר הממס כמו של הדשביא ביכמות‬
‫‪T‬ן^‪.‬קי״ד דלבק לא תקנו על הקטן רק‬
‫גגל הגדול א״כ לצורך התינוק הוי היתר‬
‫גמור דרבנן לא גזרו עליו אכל לצודינו‬
‫א״צ הוי לגדולי ולנדול אסור‪ ,‬וכן נלאה‬
‫מרשיי בנדה דך מ״ו דקטן לאו בר קיילו‬
‫תקנח א דרבנן ואתי למיסרך לא שייך רק‬
‫באכילה ביהכ״ס דהמאכיל היתר הוא‬
‫והקטן לא צריך לכשענוח א״כ שייך רק‬
‫כטעס לאתי למיסרך אכל כאיסור שאסרו‬
‫חכמים לצירך כגדול אסור אך כלא טפס‬
 ‫תגרת ג‬

‫נגל ססוס׳ ראןן במקום מציה אסור ליס! ללמוד משם אלא מה דדנד להסס! נשלמא‬
‫גידים מנדרים דן« ציו דאיחא החס בגודר מה דדמי להסס שפיר אן« בלא שיוך‬
‫קמן לאשור ללמדו וג' הרין הסעס שלא להרגילו ג*כ אסור דאנן לא‬
‫דאסור ליסן יידים עיש• ונראה 'לשרש טעמא דקרא כמיש בח״ס יבכ״ס הנ״ל‪.‬‬
‫דברי הסוס׳ וממ'לא יחישבו כל הקישיות אבל מה דל״ד לשם אלא מכח שלא להרגלו‬
‫דהנה המ״ס באו״ס סי‘ פ״נ ובנו בכ״ס אתי עלה והיכי דל״ש שלא להרגילו‬
‫מותר ודוק ‪ .‬י ■ ‪:‬‬ ‫א״חסי‘ ליה הקשו מנל״י באמס בנודר ‪.‬‬
‫דנרי דני א ר סירקייס‬ ‫והקדיש דפייך ב»ה כמצווין להפרישו או‬
‫לא דלא דמי לשרצים ודם וטומאה וסי׳‬
‫נכסים שם דבר כסמד דהר״ן כ׳ בשבומוח‬
‫‪.‬‬ ‫סימן ט‬ ‫דלהכי אר״י הטעם דח״ש אסור לחזי‬
‫ב״ה היום יום א׳ לס‘ וזאת »כרכה סה‬ ‫לאצערופי דאי מטטם כל סלב ליד ה״א‬
‫דוקא חצב אבל שנועה רצא דמי לחלבל״א לו וער פול‪,‬‬
‫אבבוד ידיד נמי«י‪ ,‬הרנ »״ ר׳ גן זניון‬ ‫חיש אסור מה״ת להכי אמר הטעם דחזי‬
‫אניד& קואינקה עורף ^חסאם!*״ ג»»דץ ‪n rn p h‬‬ ‫לאצטרופי ממילא כל האיסור•! אסור דשייך‬
‫»?יום ‪.‬‬
‫גם בכס הטעם דחל״א‪ .‬והנה החהיד כ׳‬
‫העעס מה דאסור ליתן לקכין בידים ראיתי בספר שאריס חייס של דודי‬
‫הרב )הגאון דזאגער( שחיק על‬ ‫מטעם שלא להרגילו‪ ,‬אייכאי מטעם שלא‬
‫להרגילו ממילא זה שייך בכל האיסורין קושית ביס שמואל שהקשה מל הרין ז^יל‬
‫ודמי ממש למ״ש הר״ן הנ״ל עי׳ש‪ .‬היוצא דססק על הא דאתרינן בגמ׳ קידושין דף‬
‫לנו מזה דאי לא הי׳ לנו הטעם כלא סיא דהיכי דקידשה על מנת שיש לו‬
‫להרגילו ה״א דצייך להיות דומיא דרס מאתיס זוז דאינה מקודשח אפי׳ יש לי‬
‫ושרצים‪ ,‬אלא מכח שיש לנו טעם פלא בעיסקא‪ ,‬וכתב הר״ן ז״ל דאפילו יש לו‬
‫להיגילו וזה שייך בכל האיסורין שפיר ריוח בחלקו בעיסקא מאחים זוז נמי‬
‫אסור בכל האיסורין אף דלא דמי לפיז אינה סקודשח מ‪:‬וס דיוור‪,‬א לקרנא‬
‫היכי דלא דמי לדם ושרצים ולא שייך משתעבד‪ ,‬והקשה הביש על הרין דל אמאי‬
‫הטעם שלא להרגילו שפיר מוסר ליסן אינה מקודשת הא קבלן יש לו דין פומל‬
‫בידים‪ ,‬והשחא נבוא לדברי הסוס' הנ״ל ויכול לחזור אפילו בחצי‪ 1‬היוס ע״כ קושיחו‪.‬‬
‫הנה שיטס הנהימ הובא במג״א סי׳ דס״ט וחירץ בספר שיח הנ״ל דאף אס היה‬
‫ד באיסור עשה מוהר ליחן בידים דלא דמי הוזר היחה מקודשת אבל מנשיו כל זמן‬
‫לדם ושרצים בהם איסורי לאו‪ ,‬אבל לשי׳ בלא חזר אינה מקודשת כדאמרינן בגמ׳‬
‫החה״ד דשייך בלא להרגילו אף באיסור בימ פועל יכול לחזור מ כחצ‪/‬היום ‪ :‬וכל‬
‫עשה אסור דשייך ג״כ המעס כמו בלאו‪ ,‬נמה דלא הדר הוי יך פועל כיד בעל‬
‫אבל הכא דשייך חינוך שמחנך למצווה הביס‪ ,‬וכרמצינו בצע׳ קידושין הלי אס‬
‫ק״פ א״כ ל״ש בלא להרגילו לאדרבא מקודשת לי ע״מ באני צדיק גמור אע״פ‬
‫מחנכו למצוה ‪ ,‬א״כ שפיר א״א ללמוד שהוא רשע גמור מקודשת חיישיק במא‬
‫איסיי עשה מאיסור לאו דבלא למנויו הדהר חשובה בלבו ולא אמר משוס‬
‫ל״ה רק עשה איה שפיר מובן הסוס‘ הנ*ל שיכיל להרםר חשובה שיהיה קדושק‪ ,‬וכן‬
‫מכח דאיכא כאן חינוך מציה‪ ,‬א״כ איא בע״מ שאדבר מליך לשלעון והוא שדבר‬
 ‫הטאסן® ש«‪1‬ז‪.‬י'חמיע!ית‬
‫פאשתו ‪-‬מאי* אצגרת ו כ טיי ע לןז עין ד ק ל א‬ ‫אמר• משוס^^־עיכול^ לדבר־ פרז‪:‬כ>ן‪1‬ן‬
‫הא^ נ פ פוי של אד ם מלזמרח ‪ f‬ב ע ליו ת;‬ ‫־מזרוצ^שצ קשימ^זצענ״ד־מ־אס שהקו&ןיא‬
‫ורצחתי לתרץ ו ה כ ת לא שייך" 'ז ה ־ מ שו ס‬ ‫! ‪4c‬בית*‪«?0.‬אצ במקומה עומדת* ‪1‬צא דמי‬
‫ד קיפי ת ^ כ כ מ' איך סו מ א מו ת ר באשתו‬ ‫כלצד לפצ' ־מו לראיות ; מחוה׳ אנן יי דהרא‬
‫ו א י ן’ בדעת־ ה סו מ א הז ה לעשות ע בי ר ה‬ ‫קידש״‪:‬לה^עצ ^מנש‪:‬שיש‪:‬לו ■מאז‪^f‬ס זוז‬
‫כלל אך‪ -‬הוא לוצה ילהצירה בקב פ ל רו א עו‬ ‫ואמ?דהר״ן‪/‬ת״ל ראפילו ־יסרלו ריוח היום‬
‫ציפע ע ס קינן; אבל לפי ־ ד ב ט ה נ תי בו ת‬ ‫מאתים זוז בעםקאי גס פן איגס מקודשת‬
‫הו ב א' ב הג ה ת‘ הרש'״ש מווילנא דחי מו ד של‬ ‫משוס שלןץהא׳׳לקמאי;נלסלזעבד שמא יהיה‬
‫’ מ מון הוא• ג״כ אפי׳ בצורבא מלרבכן‬ ‫לממד או ליומא ‪ ovb‬הקק ולא יהיה לו‬
‫דמ שוס חי מוד ה ממון יד מה לו■ שהיא‬ ‫אז מאתים זוז‪ .‬ע׳׳ז הקשה הכ״ש שפיר‬
‫‘שלו א״כ לפי דבריו ה ד ר א הקו שי׳ ל דו כ ה ה‬ ‫אמאי לא יהיה מיןידשת' כיני דיש לו ריוח‬
‫דהכי ־נמי■ בעריות יש‪ -‬ח־ מוד ח ף ל מי‬ ‫מאת?‪-.0‬זוו הרי קיים החנלאי;מה■‪.‬שהסנה‬
‫באין בד ע תו לעשות ע ב י ה ‪ ,‬ו א ני כ ר ב‬ ‫עמה מאי אמרח שיש חסרון מצד‪ .‬אח ­‬
‫הג׳ מ הד״ ס שליעי׳א רצה לתרץ ד מ שי ס‬ ‫ד ש ^ יהיה היזק לממד ורווחא־ לקרכא‬
‫הכי סו מ א מו ת ר באש‪-‬תויולא דמי לאבידה‬ ‫א^שנ^עבל;־ אץ לי־ שוס שעטד׳־צלל ־דפל'‬
‫יכול לחזור היום ולא להמתין עד למאר‬
‫ד א י נ ר מ ט מ ן ב פ כ י ע ת עין דמ שוס ד ג בי‬
‫סו מ א א כ א ד ע ת אחרת ־ אש היא אינ ה‬ ‫ומ׳אי ‪ 0‬קייס‘ התנאי א‪3‬ל אין‪-‬והאדומה להאי‬
‫אשתו בוד אי לא הי ת ה ייוצה לזנות ולכאורה‬ ‫‪-‬לקדשה על מנת^שאני צליין דהחס לא‬
‫היא סברה ‪-‬גדוילה לחלק אבל לפי דבריו‬ ‫רףי ‪ 0‬התנאי'ער שישוב מרשעתו יוכן‬
‫מאי ראיה בל■ ה ג א ד ע גי ע ת עין ע די ף‬ ‫'באלבד'עליך ־לשלאון דהתם ה'& הת׳כאי‬
‫מ סי מנ ץ ד מ שו ס ל סו מ א ’ מות ר באשתו הרי‬ ‫שידבר‪^-‬לא שיטל לרצר וכל זמן בלא‬
‫יכול לומד ־דהכא כוי ד ע ת אחרת מ שו ס‬ ‫דבל לא קיים התנאי וז־ה״פשוע‪ ,‬אך ראיתי‬
‫הכי מ סי מן אבל לא ע די ף כלל מ סי סנין‬ ‫בקצות החושן־ הלכות שוחפץ בקרקע סי׳‬
‫ו נ ״ ע ‪ .‬ו נ ע ת מצאתי כ מ ט רני יוס עו ב על‬ ‫קע״ה סעיף״כ״ג שתירץ קושיח' הטפ על‬
‫הרא״ש ז״ל ■שהרגיש בזה ותירץ מ שו ס‬ ‫הר״ן דמיירי שהיו שניהן אקבצין אח עצמן‬
‫ד־רובן צגז ל‪-‬ו מי עי טן בעריות אבל ע דיין‬ ‫שלא יציולין לחזו‘ צתיך הזמן‪1‬א״כ אוי שפיל‬
‫צ״ע הא■■ מיעוע■ ז ה ■הוי ב ס פ ק אי סו ר‬ ‫־ר‪ ^ 1‬א *לקרכידצגשתשבד ׳ ולא' קייס התגאיי‪.‬‬
‫■ ' ואזלינן ביה ל חו מ ר אוצע״ג ‪.‬‬ ‫־?דוולץ ■ד'(«י צ^ה*חמי׳ רצא מלישא ה‪1‬׳א‬
‫אבן כסף‬ ‫בהרג מהולי״מ‬‫■^^׳סי׳^צא ע ט ף מעביעת^־‪-‬עיץ־־דהא צדליא‬
‫צוה^הינךאבידאא־ צסימגא ולא מהרלינן‬
‫יעב^שח עין'וכו׳ זזאלת״ה איך־'סו׳צזא מואר‬
‫שאשתוזוצן״;״ עוין' צ^ב״י ״ז״ל׳ששטעת ‪■:‬׳■‪:- v‬־ ■‪-‬סימךכז ■ ‪-‬‬
‫•‬ ‫י‬ ‫•; ‪ • .‬־ ^‬
‫‪r‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪■ .‬‬ ‫עין רקלא י‪:‬שפתן■ דעתר״להכילה 'ולא‬
‫‪f‬‬

‫ח״י‪,‬מרמשון סת׳׳ר■ פה העיר‪■ . .‬‬ ‫ילפינן ׳ שאצידה משוס^ דהתס משוס ‪. .‬‬
‫הימ^ז’המיןוךחי^שינךשיצמא משקל‪ -‬לא־מר א( פינחס ‪1‬ס אליהו קשה לי זס זמן‬
‫מל‪-‬גזל‪:‬ועליות >פש‪ 1‬של־ אדס מחמדתן* ־ ‪ , :‬רב דסוצ״ל אליהו זה פינחס‪.‬‬
‫׳והקשיות־ י בעיח למדח> הוף לפני חצירו ועתה ראיחז במדבר קדמות ‪.‬מע׳ אליהו‬
‫■ של^‪ 1‬אזכל לפי דבט!• רש*י ז‪-‬ל הדרא דלייקי ופל בלשון כזה והמתיק הדבור‬ ‫צייא׳‬
‫קושמז^זהצמ׳ ;‘לדוהתא־ איך סומא מ‪1‬חר עס‪.‬״י‪:‬הקדמה מה׳ הפרדס ני אליהו ז״ל‬
 ‫לז‬
‫גדים פדאיתא בש״ם ובזוהץןזצלאס דגרס‬
‫לס^שס ׳בת שפע להיות מלכה ׳ב־תי שבע‪.‬׳‬
‫פנים ׳או שזכתה והולידה את פסע״ה‬
‫והיא בתי ז׳ בנים כאשר ימצאר‪ ,‬רדפיד‬
‫^״ר‬ ‫מ״ם בזוה׳ק׳ לך לך דע״ע‬
‫שמעון מאי עעמא דבלויא קדמאס דאתגלי‬
‫קוב״ה על אביהס פתח בלן־ לך■ וכו׳‬
‫דרמז באושבניה מאה דהא למא'ם‪::‬שנין‬
‫אתייליד ליה׳ בי יעיש• א( כשנשאה ללוד‬
‫המיע׳^ס ‘הי‪-‬חה בת שבע שנים כלמוכח‬
‫בסנהדרין ס״ע ע״ב דכל חד ומד בתמגי■‬
‫אוליד יעו״ש‪ .‬כשהולידה שלמה בת שמנה‬
‫וחולש אחד הייתה)עיין בתוס׳ שס( והוה'•‬
‫לה׳ולד מעיקרא‪ ,‬נמצינו למדים בת‪ .‬שכע־‬
‫בציס וחמשה ׳חוי כשנשאת ־למלך כי־ כל״‬
‫זמ|• שלא ׳נכנסה ברוב חורשי השנה בח׳׳‬
‫בת ז׳;תקרא ‪ .‬״ב( לפי סברת המדחה בס‬
‫דדילמא ־'נתעברה בשלמה בשיה )היינו‬
‫בשית ושו׳ אחד( ושבע חו׳ להריון נמצא‬
‫בת׳ שית יח׳ חו׳ הולידה שהמע״ה ואז‬
‫שפיר תקריא בת שבע כי כבר עברו עליה‬
‫ח׳ סו דשים בהם רוב השנה ובת שבע‬
‫תקרא כשמה‪.‬‬
‫ד( ר ח ב ע ם המלך אמר קטני עבה ממתני‬
‫אני‪ ,‬והנה הנאון חידא ז״ל'‬
‫יפנו בנותן טעם איך הוציא מסיו דברים‬
‫אלו ומה דמות יערוך לאביו‪ ,‬וקאמד‬
‫לאפשר כוונתו דבזכוח כעמי אמו‪ :‬מזר‬
‫אביו למלכותו הכהה יומר מרות ולצד‬
‫זה הוא גדול מאביו‪ ,‬יעויין מדבר קדמזת־‬
‫מע׳ נעמה‪ ,‬ואפשר דקא משחעי‪ .‬בזכות‬
‫אבות כעבור שאביו היח לר זכות אמת‬
‫וגס זכות רות והוא נוסן{ לו זנותאביו■‬
‫המלך וגם זטת אמו אשר באת לחסות‬
‫תלזח כנפי השפיכה‪ .‬ומעחם לכבוד יחשבו י‬
‫הדבריס׳ימשקלדאשר שקל דטינו שה־מע״ם״‬
‫היה ‪ .‬לו־ זכות אבות דור אחר דו ר‪. :‬ט ד ׳‬
‫אאע״ה ויש‪.‬לו־ זכות דוח‪ ,‬ועכ״ו קאגזרר‬
‫קטני פבה ממחני אבי כי בעמר הצמרפוה‬
‫מחמלה היה מל^<ה ושאיד אלידל־‘עייצ‪&75‬‬
‫זהאל^הו שאליהו■ קדס ‪ ,n'*D0^v‬עוד‬
‫להרלש‪ .‬בלשון חכמיס מסו אלמ׳לפל ז׳ה‬
‫אליהו ולא׳ אמדו 'הוא אליהו‪ .‬וציל־צהיזח‪-‬‬
‫שאליהו מלאך חי מצוי‪-‬כמרוס־׳וי?‪1‬מן■‬
‫ר‪.‬מיר ־לצדיקים ׳לעת ■ הצולך ^■וליזכמיה‬
‫בתודה והוא מלאך הכריח אבל "יזדמן‬
‫בעת המילה שפיר קאמלי'להינחם זה‬
‫אליהו שהוא מצוי חמיד‪ ,‬׳ובזה‪-‬כתרצו 'צז‬
‫הרגשות ה־נז״ל! אי כמי׳ הא דאמרו זה■’ולאד‬
‫היא אפשר שה־ה■אליהו■ שציח האם גב'יסו ׳‬
‫כשאמרו מימרא זו ולכן אמרו זה מורה■‬
‫באצבע עליו ז״ל ואמר פינהס זה וחזר‬
‫וביאר ואמר אליהו ודו״ק‪ .‬ד־‬
‫כ( ד ו ד המע״ה אמר־כל 'תהלוסיר‬
‫בדוה״ק כדאיתא צזוה״ק צשלח‬
‫קע״וז ע״ב; ובפסחיס' קי״ז״לדוד ■ ילזמוס‬
‫מלמד■ ששרתה עליו שצינה זאמ״ך אמר‬
‫שירה‪ ,‬מזמיל לדוד מלמל 'שאמר שירה "‬
‫ואח״ך שרחס עליו ■שכינה )ונזוצ״ק נח‬
‫דם"ז מבואר בהיפוך( משמע מכאן■ שיש ‪-‬‬
‫שנאמרה בלא רוה״ק‪ .‬ונ״ל דהני פירושא‬
‫שכ״מ שנאמר מזמור לדוד ■יצא' שרתה ■‬
‫עליו שכינה עד שאמר' מזמור אחר‬
‫משירותיו או עד פננן בבלי זמר ומתוך י‬
‫השממה שיתה עליו שכינה ואמר המזמור‬
‫הזה‪ ,‬ואותם שכתוב בהם לדוד ־;מזמור‬
‫אמרם גרוה׳׳ק גלא סצת^ התפוררות‬
‫שמחה ולעו׳ כולם נאמרו ברוה״ק‪. .‬־ותדע‬
‫שהיי־הש״^ מסיים ללמדך שאין כשכילה‬
‫שויה אלא מתוך דבר שמאה משמע שלא‬
‫נאמדה המימרא אלא ללמדנו זה ולת‬
‫ללמדנו שנאמר• המזמור כלת רוה״ק ידא״כ■‬
‫הרי למדנו עוכא ומאי קאמר ללמדך וכו׳‬
‫דמשמע שאין נפקוחא אחרת ממנה ודרק‪.‬‬
‫א״נ י״ל מתוך ששדהה יוה״ק עליו‬
‫כשהתחיל לחפר כפיר חשיב ליה ־כאלו‬
‫־נאמר טלוידוה״ק והראשון נל״עי ■־‬
‫ג( ב ת ש כ ע לפי סכרח רדל דשמא‬
‫‪.‬‬ ‫)‪(6‬‬
 ‫המאסף שנה חטיעית‬
‫ששינה את שמו כישראלי ויקרא את עצמו‬
‫בשם חדש משמות הוייס לנו והעולם‬
‫מהם יקראהו בשם יש־אלי ומה״ יקראוהו‬
‫בשם החדש והוא אינו מקפיד אשנס‬
‫יחשוס שמו כשם התיש וכשיבוא לעשות‬
‫תשונה אין בידו עוד להחזיר את שמו‬
‫החדש מפי הבריות ומה תשובה לאיש זה‬
‫אס לא בחתימת שמו שיחזור לחתום‬
‫בשם הישראלי‪ ,‬וזהו שאמר וזה יכתוב יס‬
‫לה׳ אלו בעלי תשובה‪ ,‬ויש מי שיולדיו‬
‫כטהו בשם לא טוב והוא ירא שמיס‬
‫ומואס בשמו אז יכנה בשם ישראל וזה‬
‫חשוב מן הנר כי סמלחו ישראל ועושה‬
‫לצון המב״האך שמו לא בשם ישראל‪,‬ולכן‬
‫עתה בשם ישראל יכנה ‪ ,‬לא כן הנר‬
‫מתחלתו היה סורו רע מעשיו ושמו רעים‬
‫ועתה בבואו לחסות בשס ה׳ כתיב בו‬
‫וזה יקרא בשם יעקב ‪:‬י כן הוא כשאץ‬
‫ישראל עושיס רש״מ יכונו בשם יעקב‬
‫ונשעושיס רצין קוויהם יטנו בפס ישראל‪,‬‬
‫עי' מ״ש הנח״י שס בביאורו משם מהד״נל‬
‫אלשין דל‪.‬‬
‫ז( סנהדרין סיט עיב חוס׳ דה אלו‬
‫דרך חכמתם‪ ,‬תימה א״כ‬
‫לחשוב חם לבסו^‪ ,‬וקרא חשיב שם חם‬
‫ויפת עכ״ל‪ .‬וי׳׳ל חס היה חכם מיפת‬
‫ולק מקדימו כי לפי חכמתם קחשיב ולא‬
‫לפי צדקתם‪ .‬א״נ י״ל הא דקאמר הש׳׳ס‬
‫דרך חכמתם פירושו בעטר שהיה שם‬
‫חכם מכולם הקדימו בראשונה ומונה מתתא‬
‫לעילא במכין הבנים וחס הוא האמצעי‬
‫כשנים כי פ״כ שם הוא הקפן מכולם‬
‫כדמוכח בש״ס‪ ,‬ונ׳ רדי דל )בראשית‬
‫מיד( ע״פ אחי יפת הגדול יעי*ש‪,‬וכןאתה‬
‫מיצא שהכתוב חונהחילדות יפת בראשונה‬
‫ואחריו חולדו׳ חם ואחריו חולדו׳ שם‬
‫כי כן סדר תולדותס‪ ,‬אך כשמונה אותם‬
‫בשמם ‪.‬מקדים שם בראשונה לפי‪.‬חכמתו‬
‫וחשיבותו אך חם זיפת לא קפיד הכתוב‬
‫זכות‪.‬אגייסמלך •שלמה ו ^ ת אפי נעמה‬
‫גנרה‪ :‬זכות‪:‬־אכותי׳ על !כוס אכות של‬
‫אכיו עד שקול נ סל כזה ופכר‪ :‬כי יעמיד‬
‫לו זכות אכוח שמית ‪ :‬אט׳ לא תמה‬
‫לפולס׳ וקךמצינז גיי ס אלעזד‪ :‬בן עזדי ס‬
‫בעה; במטהו גפיא חשבו לל‪.‬זניח אנו״‬
‫שהוא‪.‬עשירי לעזי־א ע״ה ק דל^‬
‫י( ט כיו מי מר בריה דרב אשי הוה‬
‫‪-‬סתיס מניומי כראיחא בתרא‬ ‫י‪.‬‬
‫י״ב ע״ג‪ .‬והגאון מהרש״א ז״ל מסם היוחסין‬
‫עיש‪ ,‬כי כל עניו היה עוב לישראל‪ .‬וע;ד‬
‫י״ל ע״ש דקי״ל שעחיה‪ ,‬ולכל הפידושיס‬
‫י(שה דהא כבי כיה חסיס שמו כך קורס‬
‫שידע כל‪ :‬זה עכ׳יל ‪ ,‬ואני אמדתי דהוס‬
‫חחיס ‪ :‬כיניזמי הוא כמו חפלה ופעיא‬
‫שיהיה ש״ב יומ״י דהיינו שיהיו ימיו עובי׳‬
‫ע״ד מה שנהוג ‪.‬בין הספרדיס מזמן מ‬
‫כשחוחמיס שמס כוחייס אחר ההחימה‬
‫ס״ט נועריקון סופיה ס■‪ :‬או יצ״ו נועריקין‬
‫ישמלהו צורהו ויחיהו‪ ,‬לכן הוה מד נהוג‬
‫לסחוס מר עביומ־־ או עב יומי לחוד‬
‫כפירוש רש״י ז״ל והיא כיעיא ‪.‬‬
‫ש ם אסור לו לאדס להקראות בשס‬
‫רשעים שאין מסיקין בשמייכו‪,‬‬
‫עיי' יומא ליח ע״ב וכהוס' שם ונח!ס'‬
‫ישנים‪ .‬שס ועיע הוס׳כחוטח ק״ד ד ה‬
‫בני כי השם היא הגורם לו לאדם להיוח‬
‫צדיק' או רשע עי' ברכות ז' ע״ב‪ ,‬ובזוהיק‬
‫פקיס רנ״ג ושם בראשית ליח ע״ב כהדיא‪,‬‬
‫ובמקיפ אחד הארכתי הדבור בזה ועתה‬
‫ראיתי בסו״פ;מסכת גריס דדריש הפסוק‬
‫)ישעיה מ*ב( זה יאמר לה׳ ^אני זה שכולו‬
‫למקום־ ולא נתערב בו מעא‪ ,‬וזה יקרא‬
‫בשס‪;,‬יעקב■ אלו גרי הצדק‪ ,‬וזה יכתוב ידו‬
‫לס׳■ אלי בעלי פשו בה ובשם ישראל יכנה‬
‫אלו יראי שמיס עיכ‪ .‬ונ״ל לפרש המימרא‬
‫על עני‪ ,‬השמות יש ־שנקראו מלידה בשם‬
‫חגוחיכו הקדו' והצליחו להיות‪ :‬צדיקים‬
‫כל ימיהם וזכו‪ -‬יאמר לה׳ אני‪ ,‬ויש מי‬
 ‫>וח‬ ‫‪.‬חוברת ג‬

‫ר״מ מולם דלא יצא‪ .‬ואי אמרח דר*מ‪,‬לייד‬ ‫למכות אוחס לפי חכמחם‪,‬‬
‫את אשר פשה לו בנו הקטן כיר פירש״י ליה להאי כללא דר״י‪ ,‬דאיכ‪,‬בדיעבד אם‬
‫ז׳יל נכו הקטן הפסול‪ ,‬והבזוי ולא קטן צא הזכיר שמ‪:‬הדפת אמא' לא יצא •לר״מ?‬
‫אחיו! והא ד^חא בסנהדרק ק״ח טיב א״ל אלא לאי ש״מ דהמסקנא הוא■ כט׳ האחרון‬
‫אליעזר לשס רבה קוריס לו כן כי הוא דכתבינן לעיל דר״מ נמי אית‪ .‬ליה )האי‬
‫‪,‬גדול ביראת אלהים כמו ששמם הירושלמי כללא לכייל ר״י‪ .‬הרי לך מה שכתבנו לעול ‪.‬‬
‫אחי ימה הגדול ליא בדמלתא דה׳ וקאי דהס׳יל; והמסקנא •פליגי בטעמאזלודמ‪.:1‬‬
‫על פס יעו״ש‪ ,‬אך ל״ע בדברי רש״י דל ולפי מה שכתבנו לעיל דאס אמר^עני]‪.,‬‬ ‫^‪/‬‬
‫שפי׳ לשם רבה גלול בנו של נח ואולי הברכה כתיקונו‪ .‬רק ששינה הנוסח^יצא‬
‫כוונתו ז״ל גדול בחשיבוח‪ /‬מעחה נ״ל לכ״ע‪ .‬בזה ניחא לן מאי רכתגינן‪.‬לקמן ‪.‬‬
‫שכן הוא באאע״ה בעבור חכמתו הקדימו אות ג‪/‬בשם הרח״ש והמרדני שהביאו;ראי׳ ‪,‬‬
‫הכתוב ולעולם הרן הוא הגדול שבאחים מן הירושלמי דהלכה כר״מ‪■ .‬ולכאן׳ קפה‬
‫ולא נחור שמסברא אין לומר שנשא הין מה להם להביא ממרחק לחמס מהרושלמי‪,‬‬
‫קודס לנחור‪..‬שלא יעשה כן במקומנו הא מש״ס דילן נמי מוכח דכלכס ׳ נר^מ‪,‬‬
‫כתיב‪ ,‬אמנם בהכמה מונה אברהם בראשוג׳ מפובדא דמנימין רעיא ‪ -‬ומעובדא;׳דר״י‬
‫וכשנים הוי מנויים מתחא לעילא כנדל‪ ,‬למשמע משם דרב ורב ‪.‬יהודה‪:‬תחייהו‬
‫סירי דחס שינה הנוסח יצא בדיעבד‪ .‬והיינו‬
‫כר״מ‪ .‬וכ״ת דניחת להו טפי להביא ראיס‬ ‫איע ייחודי‬
‫מהירושלמי משוס דיירושלמי מפו׳ להדיא‬
‫דהלכה כדימ‪ ,‬מ״מ עכ״ס הוה להו לאתויי‬ ‫סימן כח‬
‫ראיה גס מהש״ס לילן ? אבל למאי דכתבי׳‬
‫ל״ק‪ ,‬למחלוקת ר״מ ור*י היינו בשינה‬ ‫)המשך מסוגרת ב׳ סי׳ כ״א(‬
‫ודל דבטעמו של ר״מ איכאפלוגהא בין עני! הברכה ובעובדא דמרמין רעיא‪,‬‬
‫הס״ד להמסקנא‪ ,‬דהס״ד תפס הט׳ ובעוגדא לרב יהודה החם לא שינה ענין‬
‫הראשון שכתבנו והמפקנא תיפס הפעם הברכה אלא בשינה הנוסח לסוד‪ ,‬ובהא‬
‫השר‪ ,‬דלהס״דר״ה כרבי יופי ולא כר״מ אפי׳ ר׳׳י מודה דיצא הילכך אי^'להביא‬
‫‪.‬‬ ‫מזה ראיה דכלכהכרימ‪.‬‬ ‫ור״י כר״מ ולא כרבי יופי‪ ,‬ואי אמרח דר״מ‬
‫נמי אית ליהלכללא דרכי יוסי‪ ,‬א*כ ריה ג( עד כה היי דברינו בביאור דברי‬
‫רבותינו חכמי התלמוד‪,‬ז״ל‪^ ,‬ועחה‬ ‫מלי סכר אפילו כר״מ ורבי יוחנן‪ .‬דלא‬
‫כמאן ‪ ,‬דפ״כ לא קאמר ר״מ דיצא אלא נדבר בביאור דברי רבותינו הפוס׳״ הרב ‪.‬‬
‫בברוך המקום שאינו משנה ממטבע כמ*ש אלפס דל השמיט מהלכותיו הך פליגחא‬
‫לעיל‪ ,‬אבל בירך שהנ׳׳ב כיו; בלא הזכיר דל״מ ור״י‪ .‬ועובדא דמנימין רעיא‪1 ..‬צ*ע‬
‫שמיהדפה‪ ,‬הרי בינה ממטבע אפי׳ ר*מ‪ :‬מה ראה על ככה ? וחזינא בשי׳ה?ברבי;‬
‫מודה דלא יצא• אלא לאו ש״מ דהס״ר יהודה ב״ר ברכיה וז״ל כ׳ הרב דודי דל •‬
‫חפס הטעם הראשון דכתבינן לעיל דר״מ מעוגדא דטנימין ■רעיא שמעינן דאע״ב דלא‬
‫לית ליה להאי כללא דכייל ר״י‪ .‬ובמפקד כתיקון רבנן יצא‪ .‬וי״ל זה שלאהזכי׳ כרב‬
‫מבואר דר״ה אפינו כר״מ‪ ,‬ופ״כ ל״ק ר״מ ז״ל פובדא דמנימין רעיא משוס למספק׳‬
‫התם אלא היכא דקא מדכר שמיה דפח ליס דמפאי פןבדא שמעינן דאע״ג ללא‬
‫אבל היכא דלא קא מדכר שמיה דפת אפי׳ אמד כתיקון רבנן יצא‪ ,‬ובגמרא פליבי ר״מ‬
 ‫המאקע ‪-‬שנוז חמישית‬
‫הסופר׳ וביד ^תקטס והין• אדס רשאי■‬
‫צפחות• מ־הס ולא להוסיף־ טליהס‪ f‬מקוס‬
‫שהתקינו לחסום כברוף‪-‬אינו רשאי שלא‬
‫לחתום‪ ,‬ומקוס שהתקינו■ שלא לחחוסאיט‬
‫רשאי •לחתום מקום שהתקינו 'שלא‬
‫לפתוח בברוך אינו דשאי לפתוח‪ ,‬ומקוס‬
‫שהתקינו לפתוח א־ט רשאי שלא לפתוח‪,‬‬
‫כללו של דבר כל המשנה ממטבע שטבעו‬
‫חכמים בברכות ה״ז טועה ולזוז ר ומברך‬
‫כמטבע פכ*ל‪ ,‬וקשיא לן בשלמא במקום‬
‫שהתקינו לפתוח או לסתוס בברוך והוא‬
‫לא פתח או לא מתם חייב לחזור ולברך‬
‫כמטבע שהרי לא אמד כתיקון חכמיס‬
‫ושינה‪ ,‬ממטבע‪ ,‬אבל במקום שהתקינו‬
‫שלא לפתוח■ או שלא לתסוס בברוך והוא‬
‫פתח או ■חת־יס‪ ,‬הרי עכ״־פ אמר כפי‬
‫תקנת חכמים אנא שהוס־ף עציהס ונימא‬
‫דהפתיחה או החתימה שהוס־ף הוא לבטלה‬
‫ובהשאר שאמר כהוגן יצא י״ח ואמא'‬
‫חיי‪ :‬לחזור ולברך ? עוד קשיא לן מה‬
‫ראה הימכ״ם ז״ל לשנית מלשונו שלרבי‬
‫יוסי‪ ,‬ותחת מה שאמר ר״י ״לא יצא ידי‬
‫חובתר כתב הוא ז״ל הרי זה טועה ולזוזר‬
‫ומברך כמטבע‪ ,:‬וכי כעורה זו מה ‪-‬שאמר‬
‫ד? ? עוד קשא לן‪ .‬דבהלכות ברכות פ״א‬
‫היה כתב וז״ל‪ .‬ונוסח כל הברכות עזרא‬
‫וביד חקנוס ׳ ואין ראוי לשנותס ‪ .‬ולא‬
‫להוסיף על^אמת מהס ולא לגרוע ממנה‬
‫וכל‪ :‬המשכה ממטבע ‪ .‬שטבעו חכמים‬
‫בברכות אינו אלא טועה עכ׳׳ל ‪ ,‬וקשה‬
‫אמאי לא‪.‬כסב‪ :‬הרמב״ס זיל גס כאן וחוזר‬
‫ומברךכמטכע ;כמו שכתב בהלכות ק״ש?‬
‫עוד קשיא‪ .‬לן‪.‬מה שכתב שם היו וז״ל וכל‬
‫הברכות כולן נאמרין בכל לשון והוא‬
‫שלאמר כעין שתקנו חכמים ואס בינה‬
‫את‪,‬המטבע הואיל והזכיר אזכרה ומלכות‬
‫ועכין הברכה אפילו בלשון חול יצא‬
‫עכ״ל‪ ,‬הרי שכתב כאן דהמשנה ממטבע‬
‫יצא‪ .‬בדיעבד והוא סוחר למה שכתב‬
‫המשצה ׳‬ ‫ורייייפהאי' עניצא ור״י•^^ו׳בר‬
‫פמ|בע פ^צעי ר>ז‪5‬איס בצי'צ‪1‬ח'>!א‪ '-‬יצא‪-‬‬
‫י״ה‪-‬ורףצ״ד^מ' ו^יי׳ סלפה ^כר־׳׳ג ‪y p l‬‬
‫הפה לפי מ^'^‪!^:‬נצו ר •באות צ׳ דעובלרא■‬
‫דמטמין׳רביא אשיאי אפילו כ^״יי׳ן לא נוכל■‬
‫לאסמי^כתיר^^ פליהבב ר׳ יהודה ב^יצ ז״ל‪.‬‬
‫אלא־ בהוא ׳ז״ל'•סובר ‪*7‬א ‪ 0‬פיפה הטסס‬
‫א^׳י בלא בינה המל־יך ־ה^ בכ^)ל משנה•‬
‫ממעכעי־ללבי יוס*־ ולפי זה עגבד׳ דמנימין‬
‫רנגיאאתיא ־פל^ימ ולא כר״י‪ ,‬מיהו אפילו‬
‫לבימסו ' ־ז״>ל׳ נמי לא ;יהא לן למימד‬
‫דמספקא ליה לדב אלפס‪-‬ז״ל אי יצא כבריך‬
‫רמעפאכהוראת ל‪-‬ב בעובדא דמנימין רעיא‪,‬‬
‫מדא גה' 'נמי דקיי״ל בכ״מ כר״י לגיי‬
‫ר״מ מ״מ כילן‪-‬דחזיגן הכא דרב עביר‬
‫עועדא כר״מ ודאי דהלבחא כר״מ דקיי״ל‬
‫מפבה רב ‪1‬בפרע• דלא אבכמן מאן דפליג‬
‫ארב כהד‪-‬יאי; ועוד הא בסרק •המאה■‬
‫הניא •רב אלפס ז״ל בהלכותיו האיעובדא‬
‫)שהבאתי לעיל כאות נ׳( ריי מלשואישפח‬
‫עול לגביה ריח נגדחאה ורבנן א׳ל בריך‬
‫רחמנא ?יהבך׳יניהלן ולא יסבך לעפיא א״ל‪f‬‬
‫פמרמון יחי מלאדויי‪ ,‬אלמא דפשימא ליס‬
‫לרב אלפס ז*ל דיצא' בבריך רסמנא ואיכ‬
‫סדרא ׳קושיא^ לדוכתא אמאי‪ :‬השמיט ‪:‬רב‬
‫אלפס ז״ל מהלכותיו עובדא דמנימין רעיא‬
‫ופצוגתא ■לר״מ ור״י ? ונהירא'לן דרב‬
‫אלפ« א״ליי אית ^יה דקיי״ל כעיצג־א^‬
‫דמפימיךרעי־א ובמחלוקת י'מ ור״י אית‬
‫ליה כשאר הפיתקיס דהלכא כר״מן והא‬
‫טציא ה^פיר'ךמז־ה'כלוס בהלכוביו נ״ל שלא־‬
‫רצה ^לפרס® הדבר כרי שלא׳■יזלזלו בנדסס־‬
‫הצדצוח ■׳שחקגו חכמים ! 'ונברבח הגומל ׳‬
‫גני'י גיובדא ׳׳ דרל י יהו דה לא חייש‪ :‬להא■‬
‫משוס'ללא ‘שכיח כולי האי;כברכת הכמי•} ־‬
‫^׳‘ י <נירכח המזון‪.‬׳ ר ‪ :‬־ '‬
‫והימב^ים ז׳ל כתב )בהלכות ק״ש־ פיא‬
‫‪ -‬ה׳ז( כרכות אלו עס שאר פל ;‬ ‫״‬
‫הברכות ־הערוכות גפי כל ישראל עזרא־‬
 ‫לט‬ ‫חוברת נ‬

‫מכאן דאה בירך על הפת ביס האדמה‬ ‫בהלכוה ק״ש לחוזר ומכרך כממבע?‬
‫ועל היין ב״פ הטץ יצא בדיעבד ‪ ,‬והלא‬ ‫ונהירא לן דמה שכחוכ בהלכוח ק״ם‬
‫ד כריס קו״ח ומה אם בירך שהכל ניב‬ ‫וחוזר ומכרך כמכוכע^ ג׳ חינוח אלו‬
‫שלא הזכיר שה פרי כלל אפי׳ הכי יצא‪,‬‬ ‫איכס מדכרי הרמכיס ז״ל כי אס איזה‬
‫היכא שהזכיר עכ״פ בם פרי בעלמא‬ ‫חלמיד טועה כתכ כן על מליון כספר‬
‫)אלא בלא הזכיר להדיא שס סח ויין(‬ ‫הרמב״ס ז״ל ואוחו ההלמיד סבר מדנקע‬
‫לא כל שכן דיצא‪ ,‬ועדיפא מזה ניל דאפי׳‬ ‫הרמב״ם ז״ל וכל המשנה ממטבע וכר‬
‫אס בירך על כיין ב״ס האדמה ׳נמי יצא‬ ‫שהוא לשוט של •רבי יוכי ש״מ דהרמב״ס‬
‫בדיעבד‪ ,‬דמשוס מאי נימא‪,‬דלא יצא אי‬ ‫ז״ל סוגר להלכה כר״י ‪ ,‬ולפיכך כחכ אוחו‬
‫משוס דלא קא מזכר שמיה דיין הא‬ ‫חלמיד טל מליון ג' חיכו ח אלו ‪ ,‬וחוזר‬
‫קיי״ל כדי דברכת שהנ״ב פוטר בדיעבד‬ ‫ומכרך כמטבע וכוונהו בזה הוא לפרש‬
‫אפילו יין אע׳׳ג דלא קא מזכר שמיס‬ ‫דמה שכתב הרמב״ט ז״ל הלי זה טועה‬
‫דיין‪ ,‬ואי משוס שאמר פקר שהוא בירך‬ ‫כלומר ואינו יוצא ידי מונחו אלא צריך‬
‫ב'פ האדמה ובאמת יין אינו אלא פרי‬ ‫לחזור ולברך כמטבע‪ ,‬ומעתיקי ספרי‬
‫עץ‪ ,‬הא קיי״ל דאס בירך על פלי העז‬ ‫הרמב״ס ז״ל הכניסו ג׳ חיבוח אלו בפנים‬
‫ב״ס האדמה יצא בדיעבד ‪.‬‬ ‫הספר‪ ,‬אבל באמחאינס מדברי הרמב״ס‬
‫שהוא ז״ל לא כתב אלא ״הרי זה טועה״‬
‫ולא יותר דהרמכ״ס ז״ל סובר נמי כשאר יעקב בן צילן נ״רמנחם הכהן ‪.‬‬
‫הפוסקים דהלכה כר״מ דיצא בדיטבד‬
‫סימן כט‪.‬‬ ‫אעיג ששינה אלא שלכתחילה אין ראוי‬
‫לשנוח וכל המשנה הרי זה טועה והשתא‬
‫)המ ‪1‬ך מפוכרת ב׳ סימן כ׳(‬ ‫אתי שפיר כל דברי הרמב״ס ז״ל‪ ,‬והמרדכי‬
‫כשב בשמעתין וז״ל וקי״ל כר״מ דאס בירך אי ך שיהיה אתאן לדברי הרב״י בסי׳‬
‫בי״ו במאי דכ ׳ ד דבורים היינו‬ ‫על הפת ברוך המקום שבראה יצא ואע״ג‬
‫דר״מ ודי הלכה כר״י מ״מ הכא הלכה במינן ניצוד ושזה היפך הסוגיא הנ״ל‬
‫כדמ דאמרינן בירושלמי רב יעקב בר דביצה וחפשחי בספרים ומצאתי לרנינו‬
‫אחא בשם שמואל אמר הלכה כר״מ עכיל הרא״ה בחי׳ לביצה )הנדפס בס׳ מראה‬
‫המרדכי‪,‬ובסיגטן זה כהב גס הרא״ש ז״ל האופנים( דפי׳ דבלי כגמ׳ דקמ״ל דהוי‬
‫כפסקיו בסרק כיצד מברכין סי׳ כיג במינן ניצוד יע״ש‪ ,‬אך דא עקא דלשון‬
‫ומה שיש לדקדק על דבריהם ז״ל כבר הגע' אינו מתישב לפי פי' וכמשיל ותמהני‬
‫כשבתי לעיל סוף או׳ ב׳ והעולה מדברינו טל הרב יגל יעקב שס דלא עמד בזה‬
‫באו׳ זה הוא דהרי״ף והרמכ״ס והרא״ש וראיתי בס' טל אורות בביאורו על הלכות‬
‫והמרדכי זיל כולהו הנך רבנן ז״ל סכרי צידה דהביא דברי הרב הנ״ל ותמיהה‬
‫דבמסלוקת ר״מ וריי בשינוי מטבע הלכה האחרונים ורצה להצילו גאמרו דהרב ס*ל‬
‫כפירש״י דשאין כמינו ניצוד אם לצורך‬ ‫כר״מ ;‬
‫ר ב פ לוג ת א דרב הונא ורבי יוחנן כתב חייב כמ״ש רשיי כס׳ ח' שרצים ואף‬
‫היי״ף והרמנים והראיש ושאר שהחום׳ דמו סירש״י מ״מ רייו ס״ל כן‬
‫פוסקיה ז״ל דהלכה כר״י דגרכת שמ״ב והשתא הכי פי׳ דברי ה‪:‬מ׳ מהו דסימא‬
‫פוטר בדיעבד אפילו פת ויי]^ וניל ללמוד דדבוריס אע״ג שהן ניצי דן לצורך דבש‬
‫)‪( 6‬‬
 ‫המאסף שנה חמישית‬
‫כנ׳ל וכיר לכקמ״ר ברן« א׳ שכ״כ ע״ש^‬
‫אמנס באמה מדברי המרדני בפ׳ כירה‬
‫והר״ן והרמב״ן בחי׳ דהוקשה להה לריב‬
‫ולא תירצו דהוי פ״ל בדרבנן ש״ מ דס״ל‬
‫דגם בדרבנן הוי פ״ר אסור ומיהו שמא‬
‫יש לדחות דא‪-‬נהו לא גרתי דדבררים חין‬
‫במינן ניצוד ואפשר דס״ל דדבוריס במינן‬
‫ניצוד וכמ״ש הרביי ולעולם פ׳״ר־ בדרבנן‬
‫מותר ודוחק כיון דראה ראינו לההוס׳‬
‫בשנת דמ״נ ולרב״י בסוגיין דגרסי לה‪,‬‬
‫עוד הביא הרב כפר הפלך לדחוס דברי‬
‫ההה״ד מהא דשבת דיןך כר שאחורי‬
‫הלצת וכו׳ וכן הקשה הרב עצאורות שס‬
‫אמנס כרב שעה״מ דחה ראיה דר דמלחכה‬
‫שחצל״נ חמיר כיון לקרוב לבוא לידי‬
‫אוריחא דכדעתא תלוי לא ק; במלאכה‬
‫דרבנן דש די בח״מ אכי״ג דהוי פ״ר אלא‬
‫דעמד לנגדו סוניא דסוכה רל״נ דפריך‬
‫והא קמתקן מנא ופי׳ כס רסיקון מנא‬
‫זה הוא משוה שבות ופהרן דליקגין‬
‫לאכילה ומק' דהוי פ^ר וכלא זה איסורא‬
‫מדרבנן והניחה בצ״פ ומכס זה תמה על‬
‫הרב כפות תמריס דנקיע שש בפשיעות‬
‫דהוי איסור דאורייתא יעיש‪ 7‬ולא ידענא‬
‫איך גקיע בפשיעות פירשיי כנראה דליכא‬
‫חולק והלא‪ .‬התוס׳ שס כ׳ בד״ה מודה‬
‫ריש וכו׳ וכן הא דמשני הכא דאית ליה‬
‫הושענא אחריתי היינו משוס דאד הוי‬
‫מלאכה שאצ״ל ואע״ג דחפי׳ לר״ש פעור‬
‫וכו׳ יעו*ם ‪ ,‬כרי דהתוס' סרבריס היפך‬
‫פירש״י וס״ל דהוי מחקן כלי ננער ולכך‬
‫באית ליה הושענא אחריתי פויי מלאכה‬
‫באצליג והוא ז״צ הרי כחב דבמלאכה‬
‫שאצליג מודה גס התה״ד דחמיר ולפחות‬
‫הרל לומד דדינו של כסכ״ד הוא שנוי‬
‫במחליקת נש הרא״ש בהבונה כ׳־ להדיא‬
‫דהוי איסור דאורייתא אמנס כהוס׳‬
‫בשפת דק״ג ד״ה לא צריכא ובתו סי יומא‬
‫רל״ג כתבו דמיעוט עכביש לא הוי תיקין‬
‫הוי באין^ כמינו ניצוד קמ״ל טון דהא‬
‫מיהא ניצודין לצורך הרכש יע״פ‪ ,‬ואחרי‬
‫המחי״ר כמה דחקו דבריו מלא במס כסו‬
‫של הרב לדמות דברי ככעהיה כיון‬
‫דבאמת שימח רש״י דמויה מסמוס׳ והר״ן‬
‫בקושיות שהקשו שם‪ ,‬ועוד בה היאך ס״ד‬
‫למימר באין מינו ניצוד לצורך דפעור‬
‫הלא לד׳ רש״י זה משנה ערוכה ושאי‬
‫שרציס לצורך חייב‪ ,‬ועוד הלח רש״י שס‬
‫כמב דזה לר״ש ולא לר״י דחפי׳ שלא לצו׳‬
‫חייב והכא הך ביייחא מוקמינן לה כר״י‪,‬‬
‫וראיתי לפרב שער כמלך בפכ״ה מה׳‬
‫שבת שנס הוא דל רצה לישב דברי הרב״י‬
‫דמאןלפריך ותסבראוכו׳ סכר דדנוריס‬
‫במינן ניציד אכל לפי האמת לאין במינן‬
‫ניצוד נם לר״ש מותר אע״ג דסוי פ״ר‬
‫ומ״ש בגמ׳ לעולה נר״י ה״ה כר״ש ומשוס‬
‫דדכוריס אין במינה ניצוד וכו׳ והיינו‬
‫דבפרק צירה לא פריך ו ט׳ ע״ש‪ ,‬והנה־‬
‫פשע לשין הרב״י אינו סובל פירושו‬
‫כאשר כל מעיין יראה דהרב״י לקושעא‬
‫־דמילסא קאמר דדבוריס הוו במינן ניצוד‪,‬‬
‫עוד בה לפי דרכו בזה לפרש לברי הנמ׳‬
‫איכאמאי דמה דברי העור מטעמא דהוי‬
‫פ״ר הלא ה‪:‬מ׳ לס״ד הוא דקאמר דפ״ר‬
‫אסור אבל לפי האמת אה׳נ דגס פ״ר‬
‫מותר מטעס לאין במינם ניצוד‪ ,‬ומעעה‬
‫זה‪.‬ניל לדחות מה שהביא המניא בסי׳‬
‫שי״ד לדחות דברי החה״ד דסובר דפ״ר‬
‫בדרבנן מותר מהך סוניא דאע*נ דאין‬
‫במיגס ניצול והוי דרבנן אסי״ה אסור‬
‫אין מחטין מכח פיר ע״פ‪ ,‬הלאייל דכגמ'‬
‫הוא לסיד;דהוי במינן ניצוד ונס החוס'‬
‫לפס״ד מקשיה אבל להמתרץ לא מקשים‬
‫מעעמא דאמין‪ ,‬א״נ י״ל דהתה״ד לא‬
‫גרים והסברא והיינו טעמא דהוי ש״ר ‪.‬‬
‫בדרבנן וכמ״ש מעיקרא הרב שער המלך‬
‫גופיה לתרץ דברי הטור ולא זכר שר‬
‫שלפייד סלקא לה ראיחהמנ״א מסוניא‬
‫מ‬ ‫חוברת ג‬
‫ודחה ראיס זו דמן הסוגיאאין שום הכרח‬
‫די״ל דאשור מן התורה ואן! אס נאמר‬
‫להוי דרבנן מ״מ פריך כיון לס״ד דביב‬
‫ליה הושענא אחריתי מ״מ כוונתו לתקנו‬
‫ומתק דאית ליה דאין כוונתו לתקנו‬
‫אע״ג דהוי פ״ר י»נ״ש^ הנס מבואר דהוצרך‬
‫להביא מדברי הרמביס דלכאורה אין בו‬
‫כדי שביעה ולא הביא מדברי רש״י הנ״ל‬
‫למבואר משוס שבות וממילא מאי לרצה‬
‫לצדד אינו‪ ,‬ועוד לי העני לא זכיתי‪ ,‬להבק‬
‫מה שצידד בזה דאס מקשה דס״ס מכוין‬
‫ויש לו כוונה מה ליהלהקשו׳ מאביי ורבא‬
‫וכו' דמיש דהודה לו דהוי אינו מחכוין‬
‫ממש ואין לו שום כוונה להכשירן ולדידיה‬
‫הול״ל ומה בכך ס״ס הא קמכוין וא״כ‬
‫פשע הסוגיא לכאורה מש׳ דלא כוותיע‬
‫וגס לפי תירוצו הוא דמתק דפ״ר בדרבנן‬
‫שרי וזה היפך מפרשיי שכ׳ וליד לפ״ר‬
‫וכו׳ מש' דסכא בתיקון כלי אין כאן פ״ר‬
‫כלל ועוד הרי רש״י כ׳ אח״ז דגרירה לא‬
‫הוי פיר יע״ש והלא אס כוי ס״ר מה‬
‫בכך דרבנן הוא ומס מאד תמהני טל‬
‫הרב שער המלך שס דהניח דברי התה״ד‬
‫בצ״ע מהך סוגיא דסוכה ואיך לא הביע‬
‫מין בדברי הרב קמ״ר הנ׳ל דלפייד אין‬
‫כאן סקוס תימה כלל והוא ז״ל ידיו‬
‫עסוקות נו שהביא מדבריו אח״כ ונזה‬
‫שנ׳ לא העיר עליו כלום ‪ ,‬וגלמדי בס׳‬
‫קמ״ר הנ״ל לאיתי דגס הוא זיל בא לישב‬
‫דברי מר״ן ב״י מהשגת כאחרוניס יסרב‬
‫מפרש דקמ״ל דהוי מינו ניצוד יעיש וכ״ר‬
‫להצל״ח שכ׳ לן יע״ש ולא ידענא איך לא‬
‫הרגישו דלא הוליל הכי וכמש׳ל וגס‬
‫ראיתי להרב שדה יצחק של וזיל דפי׳‬
‫‪0‬גמ' כך הוא מה״ד דבר שכל מינו ניצוד‬
‫כגון חיה ועון‪ ,1‬וכו׳ אבל דבורים שאין‬
‫במינן ניצוד אע״פ שפס ניצודים מותר‬
‫קמ״ל כיון שפס ניצודים אסור וכו׳ ויש‬
‫קצת ראיה ע״ז דבפ' האורג וכו׳ ופירפ״י‬
‫גמור אלא אפי' במתכוין הוי דרכגן יע״ש‪,‬‬
‫ועי׳ נסרב ערוך לגל בחי׳ שס■ שגס הוא‬
‫ז״ל חננה על הכפו״ס דמג״ל דהוי אסור‬
‫דאורייתא אן! דמל׳ רש״י דהכא מש' הכי‬
‫מ״מ למה לא זכר דברי התו׳ דיומא דל׳יה‬
‫דהוי איסורא דרבנן יעו״ש‪ ,‬ולא ידענא‬
‫למה הביא ממרחק לחמו מחוס׳ יומא‬
‫והלארש״ינ' בהדיא דהוי שבות וכדאמרן‬
‫ונווד מהיכא מוכח מדברי רש״י דהוי‬
‫דאורייתא ואי משוס ר״ש שהיה פסול‬
‫ומכשירו ע״כ הלא אן‪ £‬אס נאמד דהוי‬
‫דרמן מתפרש דברי רש״י בהכי ועוד‬
‫לדבריו דברי לש״י סתראי כינהו ועוד‬
‫יל״ר לעס לא זכר לההוס׳ בסוגיין דהוי‬
‫סנא למסייע להכפלת שהרי כשיו דהוי‬
‫מלאכה שאצל*כ ופשגייה מש' דגצריכה‬
‫לגופא הוי דאורייתא ולא דרמן וסשוע‪:‬‬
‫ומאידתמה על הפפ״ת דלא זכר דברי‪.‬‬
‫התיש' דיומא וכו' הנה הרכ״ח‬
‫ראה וידע דברי התיס׳ הנ״ל שהרי אחיך‬
‫בד״ס דאית ליה הושענא וכו' זכר מדברי‬
‫הסוס׳ הנ׳ל וא׳כ עסה יגדל התימה‬
‫שהרי הוא ראה הדיטרים הנז' וראה‬
‫דהתוס׳ כ׳ שס דהוי דרבנן ואיך נקיט‬
‫איהו במושלם דהוי לאורייתא‪ ,‬הן אמת‬
‫ד־ברי רש״י שכ' דהוי שבות וכו׳ לכאורה‬
‫יש קצת גמגום דלמה לא פירש זה‬
‫במשנהינו ועוד דבדןן י״א כ׳ רש״י וז״ל‬
‫ואין ממעטין ביויע דמחקן מנא להכשיר‬
‫אש הפסול יע״ש• משמע דהוי מחקן ממש‬
‫ואמאי פה לא פ־' משוס שבות עלומה‬
‫למתקן כלי כמ״ש בדל״ג וצ״י ‪ /‬וברש״י‬
‫שבהרייךפי' זה במשנתנו דהוי משוס שנו׳‬
‫אך ידוע דאינו רש״י‪ ,‬ורואה אני שדברי‬
‫רש״י הללו נעלס גס מעיני הרב קרית‬
‫מלך רב כדן‪ 6‬א' ע״ד דכ' דמסוגיא זו‬
‫דסוכה מוכח דגס פ״ר בדרבנן אסור‬
‫;־הרי סיקין זה הוי מדרבנן ממ״ש‬
‫הרמב״ם שהוא כמתקן מנא )וכ״כ הר״ן(‬
 ‫המאסף שנה חמי‪/‬ג‪1‬ית‬
‫עמ״ש הטור בשם ד״י כ׳ דר״י לעעמיה‬
‫אזיל דאסר להסיר הצמר בסי׳ חציח‬
‫וטעמא משום פ״ר יפ״ש‪ ,‬מבואר מדבריו‬
‫דהתס טעמא משוספ״ר וזה לכאורה אין‬
‫לו מובן דהרי התם דוקא במחכוין אסר‬
‫ולא בא״מ וגיור דמבו׳ ב;מ׳ בכורות שס‬
‫דזה לא הוי פיר וטעמא דאסור משוס‬
‫למלאכה שאצל״ג לא הותר משוס מצות‬
‫יו״טכמבו׳ בדברי הרב שם‪ ,‬ומכל האמור‬
‫למטלה דפיר אפי׳ בדרבנן אסור תמהני‬
‫על הרב גינת ורדים בכלל נ׳ סי׳ מ׳׳ז‬
‫דנקיט בפשיטות מדברי כר״ן נבי אצוחא‬
‫דפ״ר בדרבנן שרי יע״ש‪ ,‬ולא זכר לא‬
‫להת״ד ולא להחולקיס עליו אלא לצריך‬
‫להבין הראיה שהביא מהא דאלותא )ביצה‬
‫דליג( וכן מסא דקיטמו להרים אע״ג‬
‫דנעשה כלי וכ׳ הר׳ן שם זז״ל דת׳ זה‬
‫וא׳ זה אינו אלא משוס שבות דסברי‬
‫דאסי‘ בקוסם וכו׳ ליכא אלא איסורא‬
‫דרבנן משוס דסיל דכל עשיית כלי שלא‬
‫לדרכו צא מיחסר אלא מדרבנן ומש״ה כי‬
‫צא מטין למשיח כצי דהיינו להריח בו‬
‫שרי אפי׳ לכתח*׳ יעו"ש‪ .‬מבואר יוצא‬
‫מדבריו אלה לטון דעיקי איסורו אינו‬
‫אלא מדרבנן שרי באינו מחכוין אעיג‬
‫דנטשה כלי לחצו ן וכו׳ ותמהני על סרבנים‬
‫השה״מ והקמ״ר דלא זכרו שרים מזה‬
‫ובפרט להקמ״ר דכ׳ שם דדעת הר׳ן‬
‫לאסור פ״ר אפי׳ בדרבנן יעיש א״כ דברי‬
‫הרין סחראי נינהו ‪ ,‬שוב ראיתי להרב‬
‫המגיד בפ״י מה״ש גני מ׳ב הלמביס‬
‫המכבה אח הנחלת של מתכת דצא הוי‬
‫פ״ל אלא היכא דהא מיהא עושה מלאכה‬
‫לא אם אינו עושה מלאכה דאינו כלי וכן‬
‫האדקיסס וכו' יע״ש‪ ,‬והשתא‪.‬ניחא שפיר‬
‫למתיר הר״ן כיון דבאין מתכוין אין כאן‬
‫כלי כלל ואינו עושה מלאכה ומן ״התימה‬
‫על הגו׳׳ר דלא ראה דבלי ה״ה הללו‬
‫אזדא ליה ראיחו ויש לי עוד‬
‫כמינו ניצוד כגון חנביס והגדן עכ״ל‬
‫וסגןין מין דכוריס הוא כדאיחא בס״ק‬
‫דנכורות זכש הגזי‪-‬ן וכו׳ וכמו דגזין‬
‫מיקרי דבי שמינו ניצוד ה״ה נעי דכוריס‬
‫עכ״ל הנה העחקתי כל לשונו משוס דריש‬
‫דבריו מוכרוי׳ דפ׳ הקמ״ל דהוא אסור‬
‫כיון פהס ניצודים אפ״פ דאין מינו ניצוד‬
‫וזה תימה דמה ישוב וה לסרנ״י כיון‬
‫דהרב כ׳ דדבורים הוי מינו ניצוד‪ ,‬ועוד‬
‫כיון דמעמא משום שהם ניצידיס אפי׳‬
‫זבובים ומסיפא מוכס דפי׳ הקמ״ל דהוא‬
‫מינו ניצוד ממ״ש וה״ה דבורים וכו׳ וע״כ‬
‫דקיצר בריש דבריו אמנם הכרסו שכ׳‬
‫לגזין הוא מין דבורים וכו׳ ולא ידעחי‬
‫איך העלים עין ממיש רש״י בדבור בלפני‬
‫זה דהוא מין חגב וכ״כ בבכורוס והכי‬
‫הול׳ל דהגדן גיצודין לצו׳ לבש כמו דכש‬
‫הנזין וא״כ ה״ה דבש דבורים אך ג® זה‪-‬‬
‫אינו מוכרה דשאגי גזין דראויס לאכילה‬
‫וכמ׳ש הדרישה‪.‬‬
‫ע‪ 1‬ד כתב הרב שער המלך שם להכיה‬
‫לאפי׳ פ״ר בדרבנן ולא ניחא ליה‬
‫אסור מהא דסי׳ חקניג יעיש‪ ,‬והרב טל‬
‫אורות שם האריך להניח ממקום אמר‬
‫ילא הביא הא דסי׳ סקכ״ג דהוא מבואר‬
‫יותר גם לא הביא דלכאורה התום׳ לא‬
‫ם׳ל־ הכי שהרי בשבסדק״ג וביומא דליה‬
‫כ׳ דטטמא דאית ליה הושענא אמדיתי‬
‫וכו' משום דחיקון כעצמו הוא דרבנן‬
‫וכיון שאינו נהנה ולא גזרו וכו׳ יע״ם‪,‬‬
‫מבואר דאם לא ניחא ליה מותר אע״ג‬
‫דהוי פיר וזה כדברי הרב המאירי שזכר‬
‫הוא ז״ל שם אמנם מדברי היווס' דביצה‬
‫להניא הטור בסי׳ חקכ״ג ומדברי התום׳‬
‫בבכורות דןו כ״ד ע״ב ד״ה והיט וכו'‬
‫ונר׳ לפרש דאפי׳ חולש לאו היינו גוזז‬
‫מ״מ מדרבנן אסור במתכוין או בס״ר וכו׳‬
‫יעיש אע׳ג דלא ניחא ליה בהשרת השער‪,‬‬
‫ודרך אנב ראיתי להדיישה בסי' חקכיג‬
 ‫מא‬ ‫תברת ג‬
‫כששניהם אינם כגופי׳ דצהעשה כא׳ אין‬
‫לה שוס מעלה דסא אינה בנופי׳ ואינה‬
‫כ״ה והעשה הב׳ הרי ים לה עכ״פ מעלה‬
‫א׳ דכ״ח‪ ,‬הלא בודאי פשוע דינולה היא‬
‫לדחות אה כעשה הא׳ מפניה כנלסעניד•‬
‫סו״ב דזהו כוונת המהרב״א ואין שוס קו׳‬
‫עלץ מההיא דכתובוח ומ*ם עו*ש צא‬
‫הבנתי דבריו כו׳ דהוי דומה בדומה ממש‬
‫ע״כ‪ .‬הנה זה ניחן להאמר אבל מ״ש‬
‫בסי׳ ס״א בזה״ל ויש נמלק ולומר דההס‬
‫במעשה דרב יימר שאני דב' העשין בנופי׳‬
‫אבל עשה דכקען כו׳ אינה נדמית מפני‬
‫עשה דכ׳׳ח של אחר עכ״ל‪ ,‬עיז כתבתי‬
‫דא״ז מי׳ דהא ודאי דנדחיתכיון דבניה׳‬
‫אינם בנופי׳ ומ״ש עו״ש הוספתי להקשות‬
‫דדבריו משוחרין כו׳ ודומה ממש לעשה‬
‫דישיבת הדיינין דאמרי׳ אין פשה דכ״ת‬
‫פריך כו׳ לפענ״ד א״ז קו׳ דשאני ישיבת‬
‫הדיינים רהוי עשה דבגופי׳ סמש ואין‬
‫שוס סברה כלל דאין צליכין נישב ורק‬
‫משוס עשה דכ״ח ר״נ דמותרין לעמוד‬
‫ע״ז שייך לומד דאין נדחית מסגי עשה‬
‫דכ׳ח דאחריני משא״כ עמידת סכעיד‪ ,‬כרי‬
‫לעיל מיניה פס אירי שאם רצו גהושיב‬
‫שניהם מושיבין וכן נפםק הדין בחו״מ‬
‫סי׳ י״ד סעי' א׳ ועיין כר״ן ובכ״מ פב״א‬
‫מהל׳ סנהדרין שכ' בפי׳ דההיא פורדא‬
‫דאחתא דד״ה קאי לדר״י וזהו לא משום‬
‫דיחוי כלל אלא משום דס״ל דיעמדו לא‬
‫נאמר יק בלא יהי׳ החד עומד וא׳ יושב‬
‫משוס מסתם טענתי‪ /‬ועי׳ ברי״ך ובר״ן‬
‫ולפ״ז הרי י״ל דגס זה מיקרי מצוה‬
‫שאינה בנופי׳ דכ״א צריך לעמוד כדי‬
‫בלא יסתום טענת חיירו גס י״ל דס״ל‬
‫דועמדו הוא משום כבוד הדיינים ובידס‬
‫למחיל וע״ז אינה בגופי׳ או דס״ל דק אי‬
‫רק אג״ד א״כ מה שייך להקשות הא‬
‫אין עשה דכ״ח דאחריני דוחה עשה‬
‫דהעמדה דבגופי׳ כיו; ללאו מטעם דמ'ה‬
‫״‬
‫איינוס דניים והנם ננהוניס ‪ rst‬לקצי•‬
‫פינחס ב׳ עזרא ברזלי‬
‫םי‪6‬ן י‬
‫סעה״ק ילזשלס ה״ו‪.‬‬
‫לכבוד הר‪ 3‬עורך ‪#‬סמאסן‪£‬״ שלוס‪.‬‬
‫מ( ב״המאסף״ ש״ססי׳‪ M‬כ׳ דפשיעוה‬
‫לבון עהרש״א לב ככי‬
‫פ*כ וזהו משום דכ׳ אלא בכש־ג דשני‬
‫כעשין הס בגופי' ע״כ‪ ,‬מזה אפשר להוכיח‬
‫דמקא בכה״גז ולפעג״ד לא כיון לזה כלל‬
‫וכן דרנו לקצר ור־ל היכא דב׳ העשין‬
‫בוים הם שניהם בגופי׳ או שניהם אינם‬
‫בגופי׳ דאין שום סברא לחלק ביניהם‬
‫וכמו שאכחוב בסמוך‪ ,‬ומ״ש עו״ש וא״כ‬
‫בשני כעשין אינם בגופי' כיון דאין ביה‬
‫מהקיים העשה דכ״ח היינו עשה א׳ כגופי׳‬
‫ועשה דכ״ת דאחריני דס״ל דאין עשה‬
‫דנ״ת עדיך עכ״ל‪ ,‬לפענ״ד לא אוכל להבין‬
‫זה דמאי נ״מ יש אי ביה מתקיים העשה‬
‫דכ״ח או לא הלא סתמא אמרו עשה דכ״ח‬
‫עדיף‪ ,‬ועוד דלפיז מה הו״ל להמהרש״א‬
‫להאריך ולומר ה־כא דשני העשין הס‬
‫בגופי' אבל עבה דדיינין בישיבה לא נדחיה‬
‫מפני כ״ח דאחריני ע״כ‪ ,‬בקיצור כוליל‬
‫דוקא היכא דהוי כ״ת שלו משא״כ ככא‬
‫דהוי כ״ס דאחריני ע״כ‪ ,‬נלפע״ד לומר‬
‫דסברה המהרש״א הוא דזהו ד״פ דמצוה‬
‫דהיא בגופי׳ יש לה מעלה וגדולה היא‬
‫יוהר ממצוה שאינה בג‪-‬יפי׳ ולכך כשהעשה‬
‫הא' הוי בגופי׳ הרי יש לה מעלה א׳ אינה‬
‫נדחית מפגי משה דכ״ת לאחרים דהא גם‬
‫לעשה הב׳ אין לה רק מעלה א' משא״כ‬
‫כששניהם בגופי׳ דלעשס הב׳ יש לה ב׳‬
‫מפלומ א' דכיא בגופי' ב׳ דהיא כ״ה‬
‫יכולה היא לדחות להעשה הא׳ דאין לה‬
‫יק מעלה א׳ דהיא כגופי׳ ‪ ,‬א״כ לפ״ז‬
‫‪7‬‬
‫) (‬
 ‫המאסף שנה חמישית‬
‫דאינו יכול להוציאו ה־יינין כיינו משוס‬
‫דקני ליה למעשי ידיו ומ״ב ‪ or‬מהמפקיר‬
‫עבדו או נחיאש הימנו וחזר אליו דאו ג״כ‬
‫נפקע מהבעלים קנין דמעפט ידיו ראפ״ה‬
‫יכול לשחרמ כדאי׳ במ״ד ס־* דס^!והיינו‬
‫משוס דעדיין נשאר‪ ,‬אצל כבעה״ב קני;‬
‫הנוף‪ ,‬והינ כן הוא כאן‪ .‬ועיין בהנהח‬
‫מח״א תל הרמב״ס הל׳ זכיה שכתבדיאוש‬
‫מהנילדבר שאיני ברשותו )זכ״ה בנתיבו׳‬
‫סי׳ שס'נ סק״א( וא״כ יכיל להיות דנס‬
‫כא; איירי שכנר נתיאש הימנו ואפ״ה נגי‬
‫שחרור מהני כ־לעיל )ואיל דש׳ה כיון‬
‫דחזר אליו דכא גס בס אפ’ה ‪ v ii‬יכול‬
‫להשתעבד בו בדאיתא ביו׳ ד שה(״ ועוד‬
‫דהא אה כיה השנאי כאן הרי יכול להוציאו‬
‫ממנו בדיינים חס ידס הקיפה והפילו‬
‫מהתרמו־א׳ נמי! הרי עפ׳׳י דין יסל להוציאו‬
‫להחזיר‬ ‫ממט‪ ,‬רק מפני חקנת השיק‬
‫לו הלמיס ואמאי לא יהיה ביבלתו לשחררו‬
‫ולפי האי בעיה אימא שס גנמ׳ ודאי דליק‬
‫כלל דהא אפילו אס לא יועיל הגע שמרו׳‬
‫שלו אפ״ה הרי מהני דמה־לא באעיה כן‬
‫נראה לפעדדי‬
‫‪ 0‬ביצה ו׳ אמר רבאמת ד ו' ע ראשון‬
‫יתעסקו בו עממין בידע שני‬
‫יחעסקו בו ישראל ונו׳‪ ,‬ר״ע אמר אעיב‬
‫דלא אשתהי לא משהינן ליה פ׳ע ידע ב'‬
‫לגבי מח כחול שוויכו רבנן אפר רביבא‬
‫והאידנא דאיכא חירי חיישיק‪#‬ובתרס׳ שס‬
‫דהוהאידנא כהב וז״ל פייש״י דלשכופץ‬
‫לישראל לעשות מלאכה וביי*מ מניחין‬
‫אוחס ואס כיה רואין שיקברו מיתיכס‬
‫ביו״ש ינופו אוחס לעשות מלאכה והשתא‬
‫בזה״ז שאין חברי מוחי‪ ,‬וא״ל שצרץ מנין‬
‫אחי לההיר דכיון דזה כפעם משוס‬
‫הששה ועברה החששה עברה פפעס והינ‬
‫אמרי׳ גבי מים מנילין דאשירין שמא‬
‫נחש שחה{ מהס ועכשיו שאץ סמשיה‬
‫מצויס בינינו אנו בוסץ מהסאפי׳ לכימוילה‬
‫הוא אלא דהיכוה בידם להושיב שכיהס‬
‫•או לומר לע״ה כמי חיג ואי קאיס ליל‬
‫בה וכדאי׳ לקמן ועי״ בתו מיס שם ס״ר‪,‬‬
‫ד שהביא שס דברי כתוס׳ והמהרש״א‬
‫‪,‬ה;ז׳ דמשמע דוקא בתחיד מותר להושיב‬
‫שכיהע אבל צא בג״ד איל מדברי השו״ע‬
‫שס משמע דאן« בד־ יש להושיב שניהם‬
‫יסייס שס ויותר נראה דבאמת כוונת‬
‫השו״ע רק קידס ג״ר אבל בלד דשורה‬
‫הדין לעמוד‪ ,‬וזהו כמב״נ דס״ל דופמדו‬
‫לא קאי רק אנ״ד איל לשיגיח הרי״ף‬
‫והרץ משמע דאן‪ £‬בג״ד אין היוב לעמוד‬
‫רק עשה דד ת דוחה מהדת לישי לע״ה‬
‫כו׳ ע״ש‪ ,‬ופ״ה כוונת כמהרש׳׳א כאן‬
‫דבקושיתו הי' סיל דאן! בניד מותר‬
‫להושיב שניהס ולא משוס דחית כ״ת ולכך‬
‫הקשה דסויל להושיב נמי הבע״ד שלה‬
‫ועיז תי' דדוקא■ בחח״ד מותר להושיב‬
‫שניהס אבל לא בדד ולכך לא הי׳ יכול‬
‫להושיב להבעיר משוס כ״ ה דאחריני‪ ,‬ומ״ש‬
‫שס עוד ולעי סברת המהרש״א בקושיתו‬
‫כו׳ נסתר מהני עובדי דלקמן ומכח‬
‫קושי׳ הא'כו׳ ע״ש ממילא דד־ אינו‬
‫וכמ״ש דהרי סהס צא משוס דחיה דכ״ת‬
‫הוא אלא משוס דסוהר להושיבם וכנ״ל‬
‫כנלפנגנ״ד דדברי המהרשיא הנז׳ פולה‬
‫ע״כ ואין בוס סתירה גהס ‪.‬‬
‫ב( גיטין דך ל״ח אמתיה דד״א אבסבאי‬
‫וסרקה כהוא תרמודאה שלחו‬ ‫‪,‬‬
‫לי' אי יאוק עבדי׳ שדר לה ניטה דחירוח׳‬
‫וכו' ובנליון הש״ס שס כהי פיז ו־ו״ל ק״ל‬
‫הא כיין דלא היה בידי ב״ד להוציאו מנכרי‬
‫אין כת ביד הבעליס להקדישו ולהסקירו‬
‫וכו'‪ ,‬וא״כ היאך יכול לשחררו ועיין עכ״ל‪.‬‬
‫ונלפענ״ד לומי בזה דהא מסקינן ממר׳‬
‫שס דעכו״ס לא קני לי׳ אלא למעשה‬
‫ידיו‪ ,‬אכל נושיה לא קכי ליה וא״כ נשאר‬
‫קכין הגיף אצל הישדאל ולמה לא יוכל‬
‫לשחירו כדי להתירו בבת חורין‪ ,‬ואעפ״י‬
‫מב‬ ‫חוברת ג‬
‫אפשר רק בטלית כ*פ מוסב שיעשה‪,‬מלית‬
‫של פשתן פס ציציות ש“פ ממה שיתבטל■‬
‫ממצות ציצית ובמנ״אשס ס״ק ז׳ כ׳ וז״ל‬
‫דפיקד גזירה משוס תכלת והחידנאליכא‬
‫תכלת ולא שייך לדמותו לדבר‪ .‬שנאסר‬
‫במנין כז׳ לכיון שטעס האיסור ידוע‬
‫נתבטל הטעם נתבטל האיסור ממילא‬
‫דל״ד לתריכיז דהיתר ביצה אינה ידוע־‬
‫כ״כ אבל בנידון זה אין כאן תקנה אלא‬
‫ב״ש אוסרין משוס גזירה וכיון דהשתא‬
‫ל״ש כך גזיכה שרי ‪ .‬ועי׳ במחה״ש ‪,‬שס‬
‫שפי׳ דמה שאין כטעס ידוע נקרא תקנה‬
‫ובתקנה אעפ״י שנתבטל הטעס התקנה‬
‫קיימת כי׳ ולפיכך גבי ביצה שאין הטעס‬
‫ידוע כ״כ צריך מנין אחי להתירו אבל‬
‫דבר שהטעם ידוע כמו גבי הכלת נקרא‬
‫גדרה וכ*ון שעכשיו ל״ש כך גזירה שרי‪.‬‬
‫ועיי' עוד בע״ז יור״ד סי׳ קע״ו ס״ק ירד‬
‫שהביא בשס כסמ״ק ד אס כעעס ידוע‬
‫לכל אדס ממילא אם הט®״ אין שייך‬
‫עתה ידעו כולם שמחמת שאין ‪ .‬עעס זה‬
‫שייך כעת כותר הדבר ולא חתי להתיר‬
‫במקום בשייך ט״ז דהיינו גבי איסוד‬
‫גילוי ככל יודעים שנאסר מחמת נחשים‬
‫ולכן עתה שאין נמשיה מצויה בינינו‬
‫הוסר מיס מגולים והכל ידעו שמחמת‬
‫שנחשיס אינס סצויס בינינו הותר הדבר‬
‫ולא אתי לשרויי במקום שמצוין נחשים‬
‫וכו׳ לאפוקי כיכאןלאין כטעם ידוע לכל‬
‫צריך מנין אמר כו* ונא׳ יסגרו שמחמת‬
‫טעם אחד נאסר ויבאו להתיר אפי׳ במקום‬
‫ששייך טעס כאמת עי״ש וכ*כ ריש סי׳‬
‫קעיז וכן ראיתי בפד״ח שם שמפלפל‪,‬‬
‫בדברי תיס׳ אלו ומסיק שס שדברי חום׳‬
‫אלו אינם נכוניס ע״ש‪ .‬ולפי דברי המג*א‬
‫כנז׳ שהבאתי נוכל גס לתרץ דבלי החוס׳‬
‫דש״ה גבי ביצה לאין הטעם ידוע כ*כ‬
‫והוי תקנה ולכן אעפ״י שנתבטל כטעס‬
‫התקנה קיימת וצריך מני; אחר להתירו•‬
‫אעס״י כהוא דכר פימנין כו׳ ע״ש‪ ,‬והנס‬
‫‪5‬ריך להכין מפני מה אין נקיא זה דבר‬
‫פגמנין שיהי׳ צריך נ״ד גדול בחכמה‬
‫ובמנין להתירו וזה א׳ל פשוגי בכל דבר‬
‫שנאסר מחמת איזה טעס יעבר הענס‬
‫ניחר הדבר ממילא כאבר נראה בפשיטות‬
‫מדברי התוה׳ זה ודאי אינו‪ ,‬בכרי לעיל‬
‫ה׳ אמרי׳ ורב יוסף אמר אף סתקכת‬
‫ריב״ז ואילך ביצה אסורה מ*ט הוי דבר‬
‫שבמנין כו׳ אר״י מנא אמינא לה ופירש״י‬
‫שס דכל דבר הנאסר במנץ נו׳ ואפילו‬
‫אירע דבר שאתה ׳*כול להורות בו היתר‬
‫ולומר אין תקנת פנין הא׳ עומד אפ״ה‬
‫אסור עד שיתירו בפי׳ בקיבו[ סכעיס וכן‬
‫שס ט״ב מסיק הראי' דר״י טעמא דנמנו‬
‫כו׳ופירש״י וחע״ג דממילאליהא לשקנתא‬
‫קמייחא דהא כדי לעטר שוקי ירושלים‬
‫בסירות הוא דהוי‪ .‬וכיון דחיבה מה לנו‬
‫צהעטירה לצורך אחרים ואש״ה צריך מנין‬
‫כו ׳ ע״ש^ הרי לפנינו דאעיג דחקכה ביצה‬
‫שנאסרה מחמת קבלת מדות שמא לא‬
‫באו עד אחר ■מנחה והוי ב׳ ימים קדושה‬
‫א׳ אכל מתקנת ריב״ז שיקבלו עדות החודש‬
‫כל היוס א״כ לעולס רק יוס א' קדוש‬
‫אפ״ה צריך מנין אחד להתיר ביצה ול״א‬
‫כיון שבטל כטעס מהמת כעדות ביצה‬
‫ממילא מישהרי וכמיכ נבי עיגיור שוקי‬
‫ירושלים כפירות נ״כ צריך פנין אחר‬
‫להסירו אעפ״י שבטל הטעס כיון■ שחיבה‬
‫ירו פצים ואע״ג דפריך לי׳ אביי לר״י‬
‫לח פריך רק ביצה במנין פי הואי חבל‬
‫אי הוי במנין אעפ״י שבטל הטעם צריך‬
‫מנין אחר לכחירו‪ ,‬וא״כ ע״כ אני צריכיס‬
‫לחלק מ״ב שס דצריך מנין אחר חע״ג‬
‫דבטל הטעם‪ .‬וכאן גבי מת פי' הסוס׳‬
‫דכיון דזה הטעם משוס חשבה עברה‬
‫החששה עברה הטעם ועי* או״ח סי׳ ט׳‬
‫עעי׳ ו׳ די״א באין לעשית עלית סל‬
‫פשתן כו׳ וכ׳ הרמ״א שם ומיהו אס אי‬
 ‫המאסף שנה חמיעית‬
‫אך לבון ההוס׳ ל״מ כן ולזה כ׳ כפר״ ח‬
‫שאין דבריהם מכוונים כנלפעג״ד‪ ,‬כעת‬
‫ראיחי בס׳ חורש חסד סי׳ ייז שמפלסל‬
‫הרבה בדין דבר שבמנין כו׳ פ״ש‬
‫והכלפענ״ד כהבחי ‪.‬‬
‫ד( ר מ ב״ ם פ״ה ה״ח מהלכות מזוזה‬
‫העמיק לה טפח פםולה ע״כ‪.‬‬
‫וב׳ ככימ שם וזיל כלומר והו יל שעשה‬
‫ולא מן העשוי עכ״ל והנה דברי ככימ‬
‫אלו אין להם בוס ביאור דהא כטעם‬
‫הוא משוס דכהוב על מזוזות ודרשי׳ ולא‬
‫חוך מזוזות )וכ*כ החיי״א כלל טיו ה״ל‬
‫מזוזה סעי' י״ט( וקיס לכו לרבנן דאס‬
‫העסיק יושר מספח מיקרי תוך מזוזוה‬
‫ופסול ומה מנין חולמ״ה לכאן‪ .‬ושמעסי‬
‫מאכרך א׳ זיל כשאל זאת להגאון כגדול‬
‫מכרייל דיסקין זצוק״ל ואמר שנרא׳ בהכ״מ‬
‫כי׳ קיל לשון פסולה דנקט הרמביס‬
‫הול״ל יסקן ולכן כ׳ כלומר דאס הי׳ ל‬
‫יחקן הומיל דיחקן ויקצ׳ן עובי מזוזה‬
‫הפחח בעוד שהמזוזה בחונה עד בלא‬
‫יהי׳ בעומק טפח ואז הרי יהי׳ סולמ״ה‬
‫ולכך כ׳ פסולה לומר שצריך להסיר המזוז׳‬
‫משם ואח״כ יחקן אך בלאיה ניחא דנקט‬
‫פסולה כדאמרי׳ עירובין ב׳ וסוכה ב׳‬
‫דבדאורייהא חני פשולה ע״כ השיב כגאון‬
‫הנז׳ זצוקיל‪ ,‬ולפענ״ד ^ל דדעס ככ״מ‬
‫הוא דהא דאמלי׳ כס דבדאורייחא חני‬
‫פסולה קאי דוקא על תנא דמשני׳ דדרך‬
‫השנא צססוס דבריו וגא לפרש פשא״כ‬
‫אמורא או פוסק בודאי דצריך לפרש‬
‫דבריו ואפילו בדאורייחא צריך למשני‬
‫דאית ליה חקנתא ובפרט להאי בעיס‬
‫אימא שס בגמ׳ ועיין כס בחוס׳ ד״ה‬
‫דאורייתא כו׳ כנלסעג״ד ;‬
‫לא היו בכל העולם כולו וכשנאסר לא‬
‫ניסן יהודה ליב חרל״פ‪.‬‬
‫מברי לא היהה כלל בכלל הגזירה ולא הוי‬
‫דבר שבמנין ואין צריך מנין אחר להתירו‬
‫אבל גבי מש ייל דפ״ל להתוס׳ שהיה‬
‫ידוע לכל שנאסר ממפח חבירי והוי גזירה‬
‫ולכן סאידנא דל״ש מנרי הוסר הדבר‬
‫אפי' בלא מנין אמרי ועי״ל דב״ה גגי‬
‫ביצה דו דאי נימא להו לרבנן בהן הקנהא‬
‫להא הוי גדר וסייג ליו״ע ט״כ מיקרי זה‬
‫תקנה מזקה וצריך מנין חמד להסירו‪,‬‬
‫משא״ג גבי מש דניסא להו לרבנן אס לא‬
‫הי׳ מברי ולא יהי׳ צריכים לגזור הך‬
‫גזירה »״כ א״ז הקנה מזקה כ״כ והינף‬
‫שבטלו החברי הוסרה הגזירה מאליה ולכן‬
‫הביאו חו' ראיימס מגילוי דההס ג״כ ודאי‬
‫דניל לרבנן שלא יהי׳ נמשים מצויים ולא‬
‫יצטרכו לגזור על גילוי וכנילי)אך‪:‬ק״ל על‬
‫דברי כמג״א הגז׳ דהסינח ניצה דהוי‬
‫דבר שאינו ידוע כ״כ איל עיטור הא הוי‬
‫‪T‬בר ידוע לכל דלמה הוצרכו להביא דוקא‬
‫הפירוש לירושלס והלא מקרא מלא דיבר‬
‫הכחוב וצרח הכסף בידך שיכול לפדוס‬
‫הפירוש ולהעלוש הדמים לירושלס‪ ,‬ולמה‬
‫חקנו מז״ל דוקא פירוח וע״כ הסברא‬
‫נוסנת שהוא כדי לעטר שוקי ירושלים;‬
‫בסירות וכיון שהטעם ידוע לקל כרי לא‬
‫הוי אלא גזירה‪ ,‬ועשה שחרבה ירושלים‬
‫ול״ש הך גזירה הלא ממילא הושר הדבר‬
‫ולמה לריך מגין אחי להתירו כדאמרי׳‬
‫בגמ׳ טעמא דנמט האלאנמנו לא זצ׳ע(‪:‬‬
‫ועי׳ עוד במגיא סי׳ הס״ח שמביא עוד‬
‫עעס אמר בזה דלפיכך לא הוי גילוי דבר‬
‫שנאסר במכין כיון שבעס הגזירה גופה‬
‫לא הי׳ בכל המקומוס רק במקום שהנחשים‬
‫מצויים ולכך עשה שאין נמשים מצויים‬
‫לא הי׳ בכלל הגזירה מעיקרא‪ ,‬וכ״כ הפר״ח‬
‫שם בשם השוס׳ פר׳ אין מעעידין ע״ש^‬
‫וא״כ גם כאן נוכל לומר דודאי אלו החברי‬
‫נאסר רק במקום החברי ולכך עתה שאין‬
 ‫חוברת ד‬ ‫המאסף‬ ‫חמיעית‬
‫י‪#‬יי‬
‫דטל שני חדשיס מחללין שנת על ניסן‬ ‫■‬ ‫סימן לא‬
‫כו׳ מקשה בסיר דהא זה איירי בעדי ס‬
‫שראו הלבנה החלבה לתני שכהן השלנחין‬ ‫הי׳ אא״» הגאון הקדוש גח^ מוגן שמו אברם‬
‫יוצאין ואם ראו הלבנה החדשה ע״כ לא‬ ‫הוא אנרהם אבוש חסיד דאבד״ק ‪86‬ד׳׳ט»‬
‫נראית הישנה בליל? דכ״ד שעי מיכסי‬
‫סיהרא כלל וח״כ בל״ז יעשו כב״ד היוס‬ ‫■‬ ‫‪'D‬‬ ‫המוך מחוברת ‪6‬׳ ‪D‬־׳‬
‫ר*ח שיקדשו לצורך דאדד הסמוך לטס ן‬
‫לעולם ססר ומקשה שפיר ומסורץ תמיהת‬ ‫וכשאר מדפים לא משנחה לצורך‬
‫התוס' ודו״ק הטיב • ‪-‬‬ ‫כלל רק אם כבר הי׳ כשנה‬
‫ד ף י״כ ע״א כתי ס׳ ד״ה תנא דרבנן‬ ‫שמונה פיבוריס כנ״ל ואס הי׳ בשנה‬
‫וכו׳ שכנול׳ היו מפריש'‪ ,‬פי׳ מירקות‪.‬‬ ‫שמונה עיבורים אי אפשר לראות הלבנה‬
‫כא״ד מאן אינון ©רובים הרגסוני' פי׳‬ ‫הישנה ערכית בלילה יהא כל הטעם‬
‫הבחורי׳ החכמים המתרגמין שם‬ ‫דאין עושיז מסד משמונה עיבורים הוא‬
‫פירשו הדבר לנכון ‪:‬‬ ‫מעעם דסקדי׳ סיהרא סלסא יומא כדאיתא‬
‫י א ״ ך ואח״ש מפרישי פי' ואינהגיובלת‪.‬‬ ‫שס‪ ,‬וא״כ איך נראה הישנה ערבית בלילה‬
‫אע״כ כשי׳ הראשון לניסן ותשרי הוא‬
‫דף יי׳ג ע״א בתום׳ ד״ה דאקריבו עומר‬
‫דמקדשין לצורך ולא שאר חלשים וא״כ‬
‫* א״ל ואס־׳ יבשה‪ ,‬עי׳ בר׳׳ש פ״ב דחלה‬
‫י״ל שסיר תירוץ הנ״ל‪ ,‬ומוכח כדעת‬
‫מ״א פי׳ אפי׳ תבא הישנה של אשתקד‬
‫כלל‪ ,‬ואמנם צריך להבין דהא אין חילוק‬
‫ע״ש הטעס ‪.‬‬
‫בדין זה כלל דצריך להיות לילה ויום‬
‫בא׳ד^וכרכי ישמעאל‪ /‬פי׳ לאיסור חדש‬ ‫מן כחודש והוא מה״ה כנ״ל וא*כ קשה‬
‫ונם מצות עומר לא הי׳ נוהג עד‬ ‫היאך אמר ר׳ עקיבא אדר הסמוך לניסן‬
‫י״ח שנה שכבשו וחלקו ‪.‬‬ ‫לעולם חסי‪ .‬הלא אם סראה הלינה‬
‫דף כ׳ ע״א מאלטיבוסא עבדינן‪ ,‬נראה‬ ‫הישנח ערבית כלילה ע׳׳כ צריך להיות‬
‫דהיינו משים דעיבת העיבור אינה‬ ‫מלא דזהו מה״ה ולל דהא דאמר דאדר‬
‫אלא ביוהכ״פ ובסוכות לאחר‪ .‬שהגיעו ש ס‬ ‫הסמוך לניסן לעילם חסי היינו שמקדפין‬
‫כשלוחים ונחכרר לי^ם קביעת סחדוש אכל‬ ‫אוהו לצורך אפי' לא באו עירי החודש‬
‫בר״ה לא הי' להם שום טונה והיו עושים‬ ‫על ראיית הלכנה שסאיימין על העדים‬
‫ב׳ ימים מספקי‬ ‫וכו‪ /‬אבל אם נראה הישנה בזה לא אמר‬
‫שם ומ״ד משוס מתי׳ אפשר בעממי׳‬ ‫דאז בודאי צריך לעבר אותו כן צריך‬
‫אבל בשבת ויוה״כ אסור לקבור מת‬ ‫לומר ע״כ‪ ,‬וכמו שאמי ג״כ דמעולס לא‬
‫ט״י עממים ועי' באו״ח סי׳ שי״א ס*ב‬ ‫מנינו אלא מעובר דפירושו ג״כ הוא‬
‫במג״א ועי׳ משאת בנימין סי׳ ט׳ ‪,‬‬ ‫ברקרשין אותו לצורך ולפי״ז לא קבה‬
‫תום׳ ד״ה בין מצפניה ר״מ לא כריס‬ ‫מידי קושי׳ הסוס׳ דיקשע ממהני׳ דלמא‬
‫מלפניה ונר׳ פלמוקמות 'הרחוקים‬ ‫יוצאין השלוחים על ניס׳ וכו׳ דמזה נא‬
‫דלא מטו שלוחי' עד סוכות נמצא ‪5‬להס‬ ‫מצי להקשות די״ל לצריך לצאת על ניסן‬
‫לא סי׳ להם הטונה אלא בסוטה למ״ד ‪.‬‬ ‫דאי לא יצאו לא ידעו בני מולה דדלמא‬
‫משוס ירקח אבל למ״ד משוה מחיא ולא‬ ‫נראה הלבנה הישנה ערבית' בלילה ואז‬
‫ס״למ^וס ירקא לא הי׳ להס שוס טובה•‬ ‫ע׳כ צריך להיות מלא כנ״ל אבל‪,‬ממתני׳‬
‫‪( .‬‬ ‫‪1‬‬
‫)‬
 ‫‪ jspKDn‬שנה חמישית‬
‫הגע' עאי למימרא ו ט׳ קאי גס על מתני׳‬
‫דלעיל בסוף סרקין דאיחא במשנה דאס‬
‫אינו יכול לכלך ט׳ מחללין את כשבח‬
‫ויוצאין לעדות החדש ויש לדקדק דמה‬
‫אחי לאשמפי׳ בז‪ :‬הלא כבר חני כמה‬
‫משניות מקודם דמחללין )לעיל כ״א(‬
‫וכשהי׳ בהמ״ק קייס מחצלין חף על טלן‬
‫ט׳ ואח״ז בין שנראה בעליל מסלצין ו ט׳‬
‫ומי שאינן יכול להלך שמרכיבין אוחו על‬
‫החמור ט ׳ ובכל הני דגעיל איכא רבותא‬
‫שמחללין אפי'נראה בעליל ושמרכבין אותו‬
‫ובלוקחין מזונות קמ״ל שממללין במלאכה‬
‫דאורייתא אפילו במכשירין אבל בזה‬
‫דמחללין ויוצאין לעדות כחדש כו׳ לינא‬
‫שס רבותא וצריך לומר דקמ״ל דמהללין‬
‫שבת על הכרח ע דיס נ״כ וכן משמע‬
‫בחוס' לעיל ד״ה מחלל־ן ולפ״ז מקשס‬
‫מ מ ׳ בפיר בין אמתני׳ ובין אברייחא‬
‫מאי למימרא כו׳ דהא גס לגל ההכרה‬
‫שיוזללו שגת כבר נ‪ :‬מ ע ממסכי' שלפני‬
‫זה ממשנה יתירה דמחללין ויוצא־ן ונו׳‬
‫דע״; אתי ללמוד על ההכרה כהנ״ל ומשני‬
‫כגמ׳ כך דלעולס י״ל דאתי לאשמעי׳‬
‫דמחללין בבת אהכרת עדיס דהרא דלא‬
‫מחלציס עלי׳ ולא חיקשי דזה ג״כ מונח‬
‫ממיזני׳ דלעיל מחללי ן שבת ויוצא־ן ט׳‬
‫דהיא משנה יתירה וע״כ איירי בהכרה‬
‫כנ״ל לזה אמר מכו ד ‪'0‬מא כו׳ מההיא‬
‫דכך משנה דמחללין בבס ט׳ לא איירי‬
‫כלל מהכרה רק מעדות החדש גופה ולא‬
‫חיקשי דזה כבר כשמע ממשניות שלפני‬
‫זה לז״א מהו דתימא מספיקא לא מחללי;‬
‫שבת דמשניות הראשונות לא הוי שמעי׳‬
‫שיהא מחללין על ספק של עדות החדש‬
‫רק על ודאי ואתי הך משנה יחיראלועד‬
‫דמחללין שבת גס על ספיקא והיינו על‬
‫גוף עדות החדש אבל על ההכרה פדיי!‬
‫לא שמעי׳ ואתי לאשמעי׳ כאן בברייחא‬
‫ובמשנה דמחללין על ההנלה‪ ,‬ואיכ תירוץ‬
‫ד מ כ״ב עיא גזלן דלבליהס כשר לעדות‬
‫אשה ופירש״י אגל גזלן דאורייתא‬
‫דגזלין! לעבור כסרהסי' לא‪ ,‬נר' מדבריו‬
‫דגנב דאורייתא ז אינו מציף לעבור‬
‫בשרהסי׳ כשר ועי׳ בשאה״ע בסי׳ י׳ג‬
‫ובסנהדרין)דף כ״ו(‪.‬‬
‫ע ״ ב בחוס' ד ה סכדא אמרינא הו ס י״ל‬
‫דהיירי בע״א שראה את החודש כו׳‬
‫וקאי פירכא דאי הכי אתרי שינויי ופי׳‬
‫המהרש״א דלפי' ההוס׳ גיסיהו לא קשה‬
‫אתילוצא קמא מאי למימרא‪ ,‬דייל לאתי‬
‫לאשמעי׳ דממללין שבח גס על הכרה מה‬
‫שלא נשמע זה ממתני׳ אבל לפירש״י קאי‬
‫אחרי שינויי והקשה דא״כ מאי משני‬
‫כגמ׳ מהו דתימא מספיקא לא מחללין‬
‫שבתא כו׳ דלשינוי׳ קמא דסהדא אמרינא‬
‫הוה בהדי' מאי פפיקא א*כא וסייס ויש‬
‫ליישב פ״ש׳ גס מדקדקין העולס דמה‬
‫בעי התוס׳ בזה שכחנו י״ל דאיירי בע״א‬
‫בראה את החודש כו׳ מאחר ובתוספתא‬
‫איחא בפירוש דלא איירי מראיי׳ החוד‪:‬‬
‫רק מההכרה של העדיס‪,‬ונר׳ ליישב דפנה‬
‫צריף להבין דבריכס ללפירושס הראשון‬
‫לא קאי פירכא דא״ה מאי למיתרא כו׳ רק‬
‫אחירו( שני ולא אהירוץ ראשון ^ משוה‬
‫דייל דאתי לאשרעי' דמחללין על ההכרה‬
‫מה כלא נשמע ממתני׳ וגס לחלל על‬
‫כהכרה הוא רק מדרבנן ‪ ,‬ולפירש׳י קאי‬
‫אתרי שינויי‪ ,‬וא״כ יש להקפות מיותר‬
‫דלפי' הירושלמי ורש״י‪.,‬שני תירוצי הגמ׳‬
‫איירי לענין הכרה א״כ מה מקשה אתרי‬
‫שיטיי מאי למימרא ט ׳ דהא י״ל דקע״ל‬
‫דמחללין שית על הכרה ועיכ דקושי׳‬
‫כגמ׳ הוא נס על הפהני׳ דהא זה מיוסר‪.‬‬
‫במתניתין אחר לחני התקינו שלא יה׳‬
‫מקבלין אלא מן המכירין לא צריך‪,‬למקני‬
‫משלחין אחר עמו מאחר שפירשו דאחד‬
‫כוא זוג אסר א״כ ליכא רבותא וע״כ דקמ״ל‬
‫דגס על ההכרה מהללין שבת וא״כקושי׳‬
‫טד‬ ‫חוגרת ד‬
‫ועוד קשה דמעיקרא פריך ומד מי מהימן‬
‫דמשמע לס״ל דחד לא יהא נאמן וכדמשני‬
‫לי׳ דמיירי בתרי מקשי ומד מי לא מהימן‬
‫דאס יד ע מז? הברייתא מאי מקשה לעיל‬
‫ומפי הו״ל להקשות בלא זה הריבלייתות‬
‫אהדדי והיאך תלוי זה במחני' דהנאאך‬
‫דרלא״ה יש לדקדק על התוס׳ ב ד ה וחד‬
‫ט׳ שהקשו דאסי׳ אי חד לא‪ ,‬מהימן גפי‬
‫אשמעי׳ מחני׳ דמחללין את השנת לילך‬
‫שם שמא ינערן( מ« אחר כדתנן וכו׳‬
‫דהא זה כבר שמעי׳ ממתגי׳ דלעיל מאב‬
‫ובנו דמותי לחלל מספק ולא אצטרך תו‬
‫לאשעועי׳ דמותר לחלל מספק וע'כ צ״ל‬
‫דהתיס' הנ״ל סוברי׳ דלוקא אב ונגו‬
‫שראו אח החדש סוחר לחלל אבל כאן‬
‫דאמר משלחין עמו אחר להעיד עליו ולא‬
‫שהוא בעצמו ראה נזה הו״א לאסור לסלצ‬
‫ואצמריך לאשמעינן דאפי׳ משוס ספק זס‪.‬‬
‫נמי מותר למלל וכמ׳׳ש המהרש״א‪ /‬ולפ״ז‬
‫י״ל דודאי כלא זה לא הוי מצי לאקשויי‬
‫הני תרי ביייתות אהדדי'די״ל דזה ידעו‬
‫מכבר או דסהדא אחרינא הוי בהדי׳ או‬
‫דהוי באושא אלא שרצה להקשות קושיי׳‬
‫מאי למימרא להכי מקשה ברישא וחד מי‬
‫מהימן והתניא מעשה שבא הוא ועדיו‬
‫עמו ומשני לי׳ מאי אחר זוג אתר וע״ז‬
‫הברייתא לא קשה מאי למימרא רז הו‬
‫הברייתא מפרשה להמחני׳ דאמר היינו‬
‫זוג אמר ולכך מקשה בתר הכי ונ‪.‬ד לא‬
‫מהימן והתניא מעשה בר׳ נהוראי וכו׳‬
‫וצריך לשנויי ספדה אחרינא הוי בהדי׳‬
‫או באושא ושפיר מקושר מאי למימרא‬
‫דהא כבר ‪1‬וכח ממחני׳ דהכא דמוחר‬
‫לחלל מספק ובברייתא זו ליכא למימר‬
‫דהיא מפרשה להמהני׳ דהא לא חכי‬
‫בהרי׳ דצריך חדי יאדרבא מלישנא‬
‫דברייחא מוכח דחד סגי לפך מקשה דכיון‬
‫דבמחני׳ דהכא צ״ל זוג אחר דמוחר לחלל‬
‫א״כ ח׳קשי אבריישא מאי למימרא ומעתה‬
‫‪taam‬‬
‫מ מ׳ היא דאהי לאשממי' דממלל'ן שכח‬
‫על ההכרה‪-‬ותירוצו דמהו דחימא כף כך‬
‫הוא דהך משנה יחירה דמסללין ויוצאין‬
‫כו' אינו מיותר לרגוח ההכרה שמחלל־ן‬
‫עצי׳ שכח רק ליבוה ספיר‪,‬א כמחללין‬
‫עלי׳ שכח ומקידס לא הוי שמעי׳ זאת;‬
‫ואין להקשות דממשנה דאב ובנו שראו‬
‫כו׳ מוכס ספיקא ז״א דשם לא נשמע‬
‫רק אי׳ דרבנן ובמשנה דמרכינין ט' א תי‬
‫לאשמעי׳ מלי(כה דאורייתא כמ״ש התוייע‬
‫ואתי לאשמעי׳ במתני׳ דמחצלין ויוצאין‬
‫ט׳ דאפילו בספיקא מחללין במלאכה‬
‫דאורייתא ו מ חו ק קושי׳ המהרש״א כנ״ל‬
‫ו דו ״ק היעב ‪.‬‬
‫עז ם דן( כ״ב ע״ב בתוס׳ ד״ה סהדא‬
‫אחרינא הו ה קאי פירכא דאי הכי‬
‫אתרי שינו יא ועי׳ כמהרשיא שפירש דקושי׳‬
‫א״ה לא קאי אלא לתיר ‪ p‬דל׳ אשי אבל‬
‫לשינוי קמא לא קשי׳ לי׳ משום דטובא‬
‫אשמעי׳ דממללין אפי׳ אינו רואה אח‬
‫החדש אלא דבא להעיד מל ההכרה אבל‬
‫לפי׳ הירושלמי והחום׳ דפ״כ שינוי׳ דר׳‬
‫אשי נמי בהכרח עד איירי א״כ ע״כ איה‬
‫לן למימי דקאי א״ה אתרי שינויי ואח״ה‬
‫כטח בצ״ע דלשנוי׳ קמא דשהדא אחרינא‬
‫הוי בהדי׳ מאי ספיקא איכא ויש ליישב‬
‫עכ״ד‪ ,‬ולפי פירושו אכתי קשה מאי מקשה‬
‫מאי למימרא דהא מובא אשמעי׳ דאפי׳‬
‫אינו רואה בעצמו החדש אלא להעיד עליו‬
‫נמי מחללין כמו לפי׳ התום׳ ושינוי׳ קמא‬
‫ה*נ לסירשיי והירושלמי לא הו״ל לאקשויי‬
‫אתרי‪ .‬שינויי דהא מובא אשמעינן דאפי׳‬
‫באינו רואה אח החדש נמי ממללין ועוד‬
‫יש לדקדק לפי׳ החום׳ ב ד ה ומד מהימן‬
‫נו׳ גבי ‪6‬ב ובנו דילט לא מפני שיצורפו‬
‫זע״ז אלא שאס יפםל כאמד שיצטרן(כו׳‬
‫דא״כ מאי משני מ מ׳ מהו דתימא מספיקא‬
‫לח מחללין שבתא דהא כבר ש‪-‬מעי׳ לה‬
‫ממחני׳ דלעיל אב ובנו כו׳ דמוחר לחלל‬
 ‫המאסף שנה חמי^ג‪1‬ית‬
‫גס לפי׳ החוס׳ בהסלה דברי‪ 5‬ס דהלך מספק זה וקאי פירכא דאי הכי אחרי‬
‫ר״נ ‪.‬להצמרן‪ £‬עה אמר להעיד על החדש שינויי בין לרש״י ובין להתוס׳ וגם התיר ‪p‬‬
‫כמי מקשה מאי למימרא אסרי שינויי להא קאי אחרוייהו ולס״ז לק״מ קושי׳ המהלש״א‬
‫ברואה מוכח ממחני׳ דלעיל ‪7‬אכ ובכו לפי התירוץ לסהדח חהרינא הוי בהדי'‬
‫דמוחר לחלל מספק ולכך שינוי׳ קמא דמאי ספק היכא די״ל י ה ספק הוי דילמא‬
‫נמי מקשה מאי למימרא דבאינו רואה אין ז־ העד בביתן שהלך משם ‪ ,‬והעולם‬
‫אלא שבא להעיד שליו נמי מוכח ממחני׳ סדקדקין דמאי כעי התום׳ בזה שכתבו‬
‫ודלא כסי׳ המהרש״א שפירש ככוונתם י״ל דמיירי כעד מסד שראה החדש כו׳‬
‫דלפי״ז לא מקשה מאי למימרא ר הא עוכא מאחר דבתוסשתא איתא כפירוש דלא‬
‫קמ״ל אלא דקי שיתו מאי למימרא היינו איירי מראיית החדש רק מהכרה של‬
‫לככר ידע ומוכח מפתני׳ וכך פירושם העדים ‪ .‬ולייכנ זה י״ל דהתוס׳ רוצים‬
‫די״ל דהלך להצטרף עס אסר ולהעיד על לסרץ בזה איזה קושי' דלעיל )דף י״ט(‬
‫החדש! אבל בירושלמי ובתוספתא לא פירשו איתא א״ר עוקכא א־ר הסמוך לניסן‬
‫כן ובין לזה הפירוש ונין להירושלמיקאי לעולם חסר ומקשה מכאן דעל שני חדשי'‬
‫ספירכא דאי הכי אתרוייהו ככרל‪ ,‬ולכך מחללין שכח אא״ב זימנין מלא וזימנין‬
‫משני לי׳ מהו דתימא מספיקא כו׳ דבמתגי׳ הסר היינו דמסללין‪ ,‬אלא אי אמרת לעולם‬
‫דהכא דאס אינם מכירין אותו היינו אותו הוי חסר אמאי מחללין כדי לקדש על‬
‫זוג משלחין עמו זוג אחר להעיד עליהם הראיי'‪ ,‬והנה י״ל נפקו תא אי מחללי; שבת‬
‫דהלכו זה אצל זה ליכא ספק כצל אגל כדי שלא יעשו חשד מלא‪ ,‬או אס ממלל'}‬
‫הכא אפי׳ נימא דהוי בהרי׳ אמר או שבת כדי לקדש על הראיי׳ ‪ ,‬דסס מחללין‬
‫בחושא דילמא ליכא זה שראה את החדש כדי שלא יעשו אס כחסר מלא שלא כדין‪,‬‬
‫בביתו והיאך יפי׳ מותר לחלל מספק ולכך אז מחלל גס על ההכרה של עדים‪ ,‬דאס‬
‫אצסריך לאבמועי׳ בברייתא; ואי קשה לסי׳ לא יחללו על כהכרה א״כ לא יהיו הב׳ד‬
‫התוס' דהלך ר’ נ להצטרף טס אחר להעיד מקבלין פדות החדש ויטשו החסר מלא‬
‫על החדש מאי אצטריך לאשמעי׳ דמוחר שלא כדין ‪ ,‬אכל אם כלא עדיס ג״כ צריך‬
‫לחלל מספק הא ככר מוכס ממחני' דאב לעפות היוס ר״ח רק שאין מחללין אלה‬
‫ובנו דאפי׳ בספק מותר לחלל ברואה אש כדי לקדש על הראיי׳ ‪ ,‬א״כ י״ל דאז אין‬
‫ההדש‪ ,‬י״ל דלעיל שסיר כתבו התוס׳ מחללין שכה על כהכרה של העדים דילמא‬
‫דדלמא אעיג דחד לא מהימן אפ״ה מוחל יהיו מחללי; דהא כלא ז א צריך להיות‬
‫לחלל כמו באב ובנו דלא מצטרסי אפ״ה היוס ר״ח וא״כ יקכלו הב״ד את עידי‬
‫מותר לחלל והה*נ הכא אך י״ל דלעיל כחדש אס•׳ לא יהיו מכירין אותם״ דילמא‬
‫גבי אב ובנו הוי עוד אחר בהדי׳ אלא איכא למיחש מאחר שבל״ז מוכרח להיות‬
‫דחיישי׳ שמא יפסל א׳ מהם מכח שיכשל היום ד ח ולא יוכל לכא הקלה מזה‬
‫בפיו כסירש״י לעיל במתני' אפי״ה מותר וכשיוודט שהם כשרים ג״כ נעשה המצוה‬
‫לחלל משוס דאיכא כאן עדים כשרים שנתקדש החדש עפ״י הראיי׳ ‪ ,‬וא׳יכ ודאי‬
‫בודאי אבל הכא שר׳ נהוראי הלך אצל אין מחללין על הכרס ‪ ,‬וכנה זה המעשה‬
‫העד ודיצמא אין העד כזה שראה את דר׳ נהולאי הי׳ לתחד החרכן דר׳ כהו ראי‬
‫החדש בביתו ושוב ליכא כאן פדים כשרים הוא ר״ט כדאיתא בעירוכין)דף י״ג( ולאחר‬
‫כלל שפיר אשמועי׳ דאפ״ה מיתר לחלל החורק הי׳ כדאיתא כגיטין )דף נ״ו(‬
‫מה‬ ‫•חוברמ‪:‬ד‬

‫שבה• הדי■ לקרש יעל כראי׳ ‪ ,‬וא״כ קשה‬ ‫ר״פ רנו הי׳ כ״ב ש?יס לאתד‪,‬החרכן;ן‪.‬‬
‫דס‪.‬א מסעס‪-‬זה אין• מ?זללי^׳על ההכרה‬ ‫ולאחר ‪.‬החו‪.‬ר‪3‬ן‪.‬א^ן מחללין פכת רך! על‪:‬‬
‫סל עדי ‪.;0‬כג״ל ןלנהוהאי רק^ננלהכככה‬ ‫■‪:‬כ‘ חדש!ם וא״כ מעש^‪ :‬ד?׳ גהויאי ע״ג‪.‬‬
‫חילל; ‪.‬שבת 'צדה'כחנו’כ‪,‬חוס(‪'.‬ד^ל‬ ‫ה^׳ באמד משני הדפיס‪.-‬או׳ גוסן א? חשד‪:/‬‬
‫נהוראי‪.‬מילל שבא; על ‪6‬ראי>^מצ^וו‪,‬וא?כ‬ ‫וא״פ אם היה‪.‬נהשרי הלא ע״כ יום פלש;ם׳‬
‫י״ל ‪,‬דשפי‪.‬ר ‪ . .‬חילל‪ .‬שבח ‪ .‬כלי• לקדש‪ .‬על‬
‫של• אליל היה בשבח דץס־ שלשיס׳ואחד■‬
‫כנב‪ .‬אין ‪ .‬ממללין‪ ,‬שבת עליו^‪:‬יוצ״ל‪ :‬ע״‪.‬כ‪ ,‬הראיה כהנ״ל‪-‬דבאו התוס׳‪,‬להרן‪-.‬כד שלא‬
‫דיוס‪ ..‬שלשים הי'‪ ,‬בשבי! ‪v‬באותו;; שבת;הלך יקשה‪-‬פל' ר ׳ ‪ -‬עקיבא הנ״ל‪.‬ומקורן’קדשית‬
‫‪ ■• -‬י העולם ודו״ק•;‪[z'1-r ,V .‬‬ ‫ר׳ כהוראי להעיד שיהא היום■ י״ה‪ ,‬וסנה‬
‫בחוס׳)לעיל ר״א ד״ה על( א‪:‬הא שלאחר בא״ד דמיירי בעד אחד שראה אח ‪i£1pb‬‬
‫■ עמהרש״א שהקשה מאי‪-‬משנו מ?ד‬ ‫החורבן הי׳ צדיך לראות בלא יבא יום‬
‫ערבה בשבח ‪ ,‬וא״כ קשה אמאי הי׳ ר׳ מסשיקא •לא מחללין שבתא וכו׳ דלשיגויא‬
‫נהוראי מחלל שבת‪ ,‬כלא בליז צריך לעשוק קמא דסהדא אסרינא הויה בהדיה מאי‬
‫היום ר״ה דאם יעשה למחר והוא בא׳ ספיקא איכא ויש ליישב עכ״ל ‪ ,‬והיינו‬
‫בשבת א״כ יוס ערבה יבא בשבח‪/‬וא״כ בלא דספיקא הוי דע״א של קידוש החדש ‪.‬‬
‫פדותו יקדשו ב׳׳ד כיום את כחדש‪/‬וצ״ל ד ף כ״גע״א אמר אביי משוס ביטול‬
‫מלאכה לעס בני ימיס‪ ,‬פירש״י אין‬ ‫דכי׳ זה המעשה בניהן‪ ,‬ואה הי' זה בניסן‬
‫קשה דהלא אדר בסמוך לניסן לעולה לך ר׳ה כאין מתבטלין בני גולה וכו׳‪,‬‬
‫חסר‪ ,‬וא״כ גה בלא עדותו יעשו כביד והחוס׳ מפרשי׳ משוס ריח שהנפיס הס‬
‫היום ר״ח דיקדשו לצורך ‪ ,‬וצ״ל דחילל בטילים ממלאכ' וכו'‪ ,‬נראה לפרש פלוגחיי׳‬

‫חלמו לא רק דחלמודא דמה התה כאי‬ ‫שבת‬ ‫ר שויו ת‬

‫חירוצא והא עומד קחני ואן{‪ ,‬דנדמק‪.‬‬
‫לשנויי בננס ושוחה וממה סו־’ם פריך‬
‫עלה איכפל תנא‪ .‬ומעתה נר׳ לעמד לאן{‬
‫דבאמח קיייל דכל שהוא גבוה מג' בר״הר‬
‫נא כוי רה״ר זו רק נעמול רמינח נייח‬
‫ברהיר ואפ״ה הוי גבוה ג' ‪1‬כן היזמי‬
‫והיגי וכו׳ וכן טרסקל ג״כ אם כוא גבוה‬
‫יותר מג׳ אזי אינו יהיר והוי‪ .‬ננקום‬
‫פגיור גה אה רחב כמ״ש רש״י‪.‬פס דלא‬
‫גורו כרמלית אבל כל זמן רהטרסקל‬
‫מצמר אינו גבוה ג׳ אן{ דהוא על'גבי‪.‬היל‬
‫והיד הוא יותר גבוה מג' מ״מ‪,‬כינן; דאס‬
‫באמת היה מונח בר״הר טון‪ .‬דלא^גבוס‬
‫ג' נידון כר״הר והוי כארן)ואז; באמת‬
‫לא היינו צריכין ‪.‬רהב ל׳ ולא‪.‬היה נידון‬
‫לא ככרמליח ולא כמקום ‪.‬פטור‪ ,‬משא״כ‬
‫גנבוה יותר מג׳‪,‬רכס אם עומד ביכ״י‬
‫מאת העורך‬
‫בעזה״י מ״ש בסוגיא דרשדות שבת םדן* ר‬
‫ער דף ח׳ בתחלת החורף תתרמ״רו‪,‬‬ ‫‪.‬‬
‫)המשך מחוברת כ׳ דף כ״כ ע״כ(‬
‫מ>( הן אמת לכאורא יסיגייא דהתה‬
‫היא קשיא לן מאד כקושית‬
‫התוס׳ והיא קושיא עצומה מאד ‪ .‬אך‬
‫בביאור הסוצייא נר' לדעתנו העניה דשם‬
‫איירי בטיסקל שאינו גבוה ג׳ דאינו‬
‫קולט לשות לעצמו* והנה באמת תלמולא‬
‫מלוע לא אוקמיה בטדסקל שבידו דהוא‬
‫למטה‪.‬מג'‪ ,‬ז״א דאה באמת היינו יטליס‬
‫לאוקמה בלמטה מג' אזי לא היינו צרינין;‬
‫לאוקמה פטרסקל דידו גופא טון דעומדח‬
‫למטה ‪:‬מג׳ כויא כארן כלמשנ׳י התה‬
‫‪{V‬‬
 ‫המאסף שנה חמיעית‬
‫מ* משנס י'ל״ה מו משוס ^ ד ח דחימא־ ימיה‪ ,‬ופירשו המפרכס דהא ללא• תיקן‬
‫כחגיגה )דף י״ז( מניין לעצדס שיש לה כ‪.‬לו כן בשאר יו״ט‪ ,‬משוס דבשאר ימיה‬
‫חשלומין כל ז׳ כנאמר בחג המצוח וכל טוניס איכא נמי שניעי‪ ,‬משא״כ נעצרת‬
‫ראלי חני אמר קרא וקלאהס ובקיציכס דליכא שניעי‪ .‬ולכורה י׳־ל על חי׳ החוס־‬
‫איוכז מג שאסה קורא ור^צר בו הוי אוסר הנ״ל דההיא נרייהא החיא לסחור דרשת‬
‫זה סג העצרח‪ ,‬אימח אילימאבירע קציר׳ כצדוקיס^ לא׳כ לחה לי למיכחב הלימוד‬
‫כייס סי שר‪ /‬אלא לאו לחשלומין‪. .‬וכתבו וקראחס וקצרחס‪ ,‬דגס כלח זה׳ ליכא ליד׳‬
‫המוס' שם בד״ה אלא לאו וכו׳ ו‪:‬א דקאמר דחבלומי עצרת אסור נעשייח מלאכה ‪,‬‬
‫נסמוך ואי מדר״א ה״א מה לזשלומיןכהג דאל״כ לא הו•צ למשה צחקן עצרת דו קת‬
‫המצות אסור נעשית מלאכה אף וכל ‪ I‬אחר כשנח‪ ,‬יהא הרי הוא כמו שאר יו״ט‬
‫ואע״ג דחוכ״מ אינו אלא מדרכנן שאינו ומדאיצטריך לימוד לסתור דרשת הצדוקי׳‬
‫אנוד משוס שניעי דאורייחא נקטיה ע״כ‪ .‬ע״כ דפניעי נעצרה אינו חכור נעשית‬
‫ועי׳ בחוס׳ ד״ה ואיצעריך דר״אוכו׳ הק׳ מלאכה ולינא למיענד צר יכו תא‪ ,‬וא“כ לא‬
‫הר״ר אלחנן‪ ,‬ונרייתא דלעיל ליעפד צריכו׳ מינעי׳ קרא דקראחס וקצרתם‪ ,‬אך י״ל‬
‫וכו׳‪ .‬וי״ל דההיא נרייתא אתי׳ לסחור דאי לאו קרא וקראתם וקצרתס לא הוה‬
‫דרשת הצרוקיס נמנחות דף ע״ה‪ :‬ע״ש‪ .‬אמרי׳ כלל לימוד לרנה ב״ש לסהור‬
‫ונמנחות שס איסא שאמרו הצדוקיס משה דרשת הצדוקין אלא הוי ענדינן צריכותא‬
‫רנינו אוהנ ישראל היה וידע שעצרה יוס מנה ימים‪ -,‬ולימוד דראנ׳׳י אי הוי כתיב‬
‫א׳ הוא עמד ותקנה אחר שכת כדי שיהיו מנה ימיה וכו׳ לא הוי ידעי׳ אי מניין‬
‫'־פראל־ מתענגיס ביוה הכנת ולמחרתו כ' לשביעי לכך צריך■ לימוד דראנ״י ‪ ,‬ואי‬

‫מניחה בארן היה חייב ולא הייתה חולקת‬ ‫היה נדון כמקוס פטור( לכן אף דכוא‬
‫לשות לעצמה כיון■ דאינה נבוה ג׳ אינה‬ ‫אל גג היד והיד גנוה יותר מג' נחשכ‬
‫חולקת רשות מקום פטור לעצמה‬ ‫נרל״ר ־ביון דהוא עצמו אינו■ חשובכס״ע‬
‫להכי אף להא עומדת באויר כיון דהיא‬ ‫להי\ת רפות כפ״ע מקוס פטור אה היה‬
‫עומדת למפה מיו״ד דהוי אויר־ רה״ר‬ ‫עומד למטה מדה'ר‪ t‬ויש לי כמעט ראיס‬
‫חייג כיון דאינה חשונה רשות לעצמה‬ ‫מתצמילא ■לפייןי גני ידו והא כעינן‬
‫אה הייתה עומדת למעה ברה״ר נופיה‬ ‫עקירה והנחה מעל גגי מקו ס ד' וליכא‪/‬‬
‫להכי כס כשעומדת באויר רה״ר חייב ‪..‬‬ ‫וצ״לע דע״כ מדפריך והא בעינן עקירה‬
‫וזאת הראייה לא רק להס״ד כי אס נס‬ ‫והנחה מעלי גני מקוס ד' וליכא ירע‬
‫להמסקנא דמסיק רבת ידו של■ אדם‬ ‫שסיר דלא איירי נלמטה מג׳ )דאל׳ה מאי‬
‫חשונה כד׳ על ד׳ היא ראיה בדורה‬ ‫פריך( משוס דהא עומד קתני וע״כ‬
‫דאמאי חיע כיון דהיא נכוה למטה סל‬ ‫איירי כגכוה יותר מג׳ ‪ ,‬וק׳ל דאתיפרוך‬
‫וע״כ כלל ‪ .‬כנלפענ״ד העניה ומתנרץ‬ ‫דהא כעינן יותר מד׳ היקשי ליה נ'וחר‬
‫סונייא דהתה דאיירי ‪.‬כטיסקל דחינו‬ ‫דאפילי נמקום־ ד' עצמו כל שהוא גנוה‬
‫כלל‪ .‬ותדע ראיה ברורה דצא‬ ‫ניוה‬ ‫מתן מג׳ לא נחשכ כר״הר כמו עמוד ‪.‬‬
‫רק ארה״ד כדהק׳ החוס׳ כי אס גם‬ ‫אך הוא הדנר אשר דכרחי דכיון דהיד‬
‫ארה״י דכיון למסתעא גס שה איירי באינו‬ ‫עצמה אינה גנוהה ג' מפצמותה רק משוס‬
‫גבוס ‪-‬עשרה כיון• דרה■‪ :‬ד׳ חילק רשות‬ ‫‪,‬דאיא פומדח נאויר ונאמש אס ד ה‬
 ‫חו ב ר ת ך‬

‫ט»א בחול ואין צריך לומר בשבת‪ ,‬ו׳נסב‬
‫הרשב״א זיל בחידושיו חמיהא^ צי‪ .‬מסא‬
‫לקחני ואין ׳ צריך לומר בשבח לאין‪ .‬וה‬
‫איסור נוסך בו בשבת לאי משוש דאין‬
‫שורפין קדשיס בשבת וירט חינח צמ״ל‬
‫חולין ךסבולי! לתרומה כתרומה אלא למ״ד‬
‫לאו כהממס דמי מאי איגא למיתר וצציע‬
‫ע״כ; ועיין תשובה מאהבה א״ס שי׳ רסיד‬
‫רך י״ז דנחחבעו בקושיא כמה חכמים‬
‫מחכמי אשכנז ולא יצאי בה י״ס יע״ס‪.‬‬
‫ובהשקפה הראשונה אמרתי די״ל האי תנא‬
‫דברייתא דידע דאיכא סלוגתא‪.‬בזה נקיט‬
‫הכי כיון דאיכא דס״ל כתרומה דמי‪. ,‬ועוד‬
‫אמרתי אפשר דגם צמ״ד לאד כתרומה‬
‫דמי איכא איסורח לכתחילה ולסכי שפיר‬
‫קאמר ואין צריך לומר בשבח‪ ,‬ושוב אמרתי‬
‫דיש‪-‬לןישב כקושיא בכך דמצינו‪.‬להמג^א‬
‫בסי' שכ״ס שהביא מתוספו׳ ע״ז דמוקצה‬
‫מושר בהנאה ובסי׳ תק״א ס״ק‪.‬י״ב‪ .‬כתג‬
‫בפשיטות דמוקצה אסור ליהגו' ממנו‪ ,‬ובס‬
‫מדחני ראב״י הוי אסיינן בעשייה מלאכ^‬
‫ל^ צמך דרכה מכה י^ויס למיצף מר״ח‬
‫מה ר*ח מוחי בעסייס מלאכה ‪ tjb‬כו׳‬
‫והשתא דאמלי׳ למוהר בעשיית מלאכה‬
‫לא הוי סתרי' לימודדצלוקין לכךאיצכןרך‬
‫מ;ה ימיס‪ ,‬וקרא דו^רשחס אך כל זה‬
‫אי אמרי׳ דר״ח מוחי בעשיית מלאכה;‬
‫משאיכ לדעת החוש׳‪ :‬ליכאד ילמימכל‬
‫צריכותא ממנה ימ‪:‬ש למ'לך■ תשלומין‬
‫מר״ה דהוא גייב חסוי בעשיית‪ -.‬מלא>;ה‬
‫והררא קושי׳ לדוכתי׳ ליל וקראתש ודו״ק‪.‬‬
‫ש ם א״ר יהודה ל' מיניה לב אמר רב‬
‫כלל וכן משמע בסוכה )זך ל״ז(‬
‫בחוד״ה מאי ארז ע״ש‪•' ..‬‬ ‫•‬
‫יוסף גמוהר״א ז״ל האבד״ק ספלצי[' ‪.‬‬
‫סיטן ל ב‬
‫גהנ״ו ‪ Sm‬יע״א כ״ר חמוז חרניט‬
‫למעלת הרכ^עורך‪,‬המאסך״ שלוסי‪:‬‬
‫עי ב ת דך לו מ״ר אי; מדליקין בטבל‬

‫לעצמוי והוא כרמלית‪ ,‬רקדאיירי דהשרש׳ כרשב״א דלדנדו לא הוי ליה להלמודא‬
‫למיפרך אלא טיסקל שכרה״ר רה־י הוא‬ ‫עצמו אינו גבוה ג׳ ודו״ק ;‬
‫מד( א ח ר כותיי כל זאת ראיתי לעיין ומזה מוכח דאיירי בלמעלה מירד דאז‬
‫‪ .‬בספרים ומצאתי ראיתי לרבינו הוא דהוא רה״י דאי למטה מג׳‪.‬מאין‬
‫הרשב״א ז״ל לעיל בחי׳ לדה עמד הרגלים צימר דהוי רס׳י‪ ..,‬ולא הו״ל‬
‫בביאור הסוגיא דהחס ונטה דעתו דבאמה לתלמודא רק למיפרך דלא הוילה״ר; אך‬
‫בכלים ‪ .‬מן התורה לא בטלי לגבי רשות זה אינו דאיברא לפוס ריהעא גפלאו‬
‫הרבים ואך אם גבוה ג׳ עד משרה הוי דברי הרשב״א כנ״ל אך‪.‬אחר קצת'השקפה‬
‫ר*הר דלא בטלי גבי ריהר עיש‪ .‬פירושו זס אינו לכונת תלמודא אלא מרסקל‬
‫לפוגייא לסתם‪ ,‬וטס ראיתי דעמד ג״כ בר״הר רה״י הוא פירוש ‪.‬טרסקל ברה״ר‬
‫ביר דאך ‪.‬דכוא גבוה ל נעשה ר״הר למפלה מעשרה חזינן דלרבי יוסי רהיי‬
‫ט״ש‪ .‬והן אמת מעתה יש לדחוק בדברי הוא וממילא דגס למעה‪ ,‬נמלק רשות‬
‫התוס׳ ז״ל לפרשם על הדרך‪.‬אשר דרך לעצמו והוי כרמליח ונימא דלא כדי‬
‫בה הרשב״א זלה״ה ‪ .‬אמנם הא ק׳ל וא״כ אם כונתם כישב״א יפלא מדוע‬
‫לא״כ‪ .‬הוא מדוע עמדו שמה‪,‬בתימה דמאי עמדו בתימה ונימא דמש״ה באמת קאמר‬
‫סיד דמקשן אחר כי לדברי הרשב׳א סלמודא נימא דלא כר״י כיון דלר״י באמה‬
‫הנ״ל לא ק׳ וילא מידי ויתוק שפיר מחלק ישוח לעצמו ולפא מחלק ללמטה‬
‫בדבריו ‪ ,‬ואילי ק׳להו להסוס׳ בתירוץ ללמעלה ‪ .‬הן אמת ז״ב בדבריהם דשי)‬
 ‫‪ I6p«an‬שגה‪ :‬חטישית‬
‫‪wmm‬‬
‫^״ ‪' S‬הפיך־דהמג״א ־סי!׳ ;חק״ז סקץ כלזב בידע־ שנלקעו נועיויט יע״ש‪ ■,‬וכ״כ■ בס‬
‫»‪ ntr‬ד‪i‬ל^יי‪.‬ור^ •‬ ‫^‘‪ 1»1‬ד‪ 5‬הימ‪1‬חד'לר!ג^ה־'מ•^ ‪1‬רמ^ ה^ז‪4‬יח מד»*^^ ימ״חי‬

‫אסור נימוח מן‬ ‫עיין מג'א סיי־חק״ט וח^ש וגחמד‬

‫ולהכי שסיר קאמר ואצ״ל‪ -‬בחכת לאיכא‬ ‫^^^^ש‪ /‬ןכמחווד אוא׳ כמ״ש הרג רניד‬
‫אישור לכתחילה בזה מסוס להוא מוקצ^‪.‬‬ ‫הזשב ‪ 'iV‬הלכות ■ץ״ע פי^ תק׳א^^ס״ק ה׳‬
‫מי ר דף ד מי שה>שחי פהי ■עדיפ‬ ‫^ ליהנות 'מן■'האוקצס‬
‫־ מעידות אותו ■אלו מפילי ס ״שכזר‬ ‫רלפתמילה‪ ,‬יאסור־ לכ״ע והביאי הכלח ■לזה'‬
‫שחיס ואלו‪ :‬מעידיס שנזר חמש= בש״ח‬ ‫דהא־ מזינן דמוקלה' מותר״ בהנאה כראיות‬
‫נחלקה העדות ואין כאן נזירות ובהיא יש‬ ‫המניא סי׳ בכ״ה וסי׳ ‪'fpn‬ותלינן סתעא‬
‫בכלל חמש שתים שיהא נזיר שהים וכן‬ ‫אין מסיקין בבבלי כליס למשמע אפילו‬
‫פסק הרמב״ס ויל בהלכות נזירות‪ ,‬והקשה‬ ‫לשורפו במקומו אסור וע^כרחיך לחלק‬
‫הנאון־בחומיס הי' ל׳ ס״ק י״ז מדכסב‬ ‫בין לכתחילה לדיעכד וכתב עוד למ״ש‬
‫הרמב״ס ז״ל דין בשחי כתות ולא בכת‬ ‫הרשב״א גבבת דף כ״ט בהא דקא מהפך‬
‫אחת וע״א׳ אומר שתיס וע״א אומר חמש‬ ‫באיסורי קא מהסך דמ‪:‬״ם זו מוכח‬
‫ש״מ דפישק כהך תנא רנחלקו ב״ם וביה‬ ‫למוקצה מותר בהנאה יש לפרש דבריו‬
‫בשחי כתות אבל בכת אחת נחלקה עדותן‬ ‫ניכ בהכי דלכתחיל׳ אינו מותר יעיש‪ ,‬ועיין‬
‫ודצא כרשב״א ואילו בהלכות מדות פ״נ‬ ‫איש מרן זיל בב״י סי׳ חקי״ז כשס כגמ״י‪-‬‬
‫פסק אחד אומר מנה הלוהו ואחד אומד‬ ‫ובמקום שיש לירא שהעצים שאפה בז‬
‫מאחים ס״ב לשלם מנה דיש בכלל מאתים‬ ‫ליקטן היוס במחובר צריך ליזהר נס בזה‬
‫דהוי דס״ר והכי מבואר במגיא סי׳ שמיו וכשיטת התוסס׳‪ ,‬ונפלאה בעיני על סרב‬
‫)רק ת״ש הניג״א דכן הוא שיטת רש״י המגיד נאמן ביתו של רבינו ני השיא‬
‫הן אמס כן נר׳ מהתוס׳ אך'יאמת צ״ע בכאן דעת רבינו לדרך אחר דבמ״ש‬
‫בזה כאשר אבאר( כשיטה הישביא‪ ,‬ולדעתי רבינו עד ירד לא נתכוון לזה ע״ש דכהב‬
‫לא לבד הכי הוא שיטה הרשב״א כי דכבר הזכיר רבינו בביאור הכרמלי' ומקום‬
‫לךעזזי ־הענייה גס אדוננו הרמב״ס ‘סובר סטור * והרואה יראה דאף דביאר רטנו‬
‫>ן‪,‬עי׳ לדבריו פייר הי״ח נתב נעץ קנה בדין הכרמליח והתקוס סטור דכל גבוה‬
‫ברה״ר ובראשו טרסקל וזרק ונח על מג׳ הוי כרמליס או מ״פ מ״מ לא ביאר‬
‫גמ־פטור שאק רפות הרבים אלא עד בכלים שים‪-‬לבר‪ ,‬רק לכתב בפייר ה״ב‬
‫עשרה עכ״ל * ולשון זה תמוה דעד יו״ד דהוז רה״י ‪ .‬ובזה ‪-‬לא נחלק שוס ארם‬
‫מיהא מאי הוי רה״ר ? הלא כל שהוא מעולם‪ ,‬והיותי הפלא אצלי על רבינו‬
‫נכוה יואר מג׳ לא הוי רה״ר ‪ .‬וכבר המגיד ‪ .‬ט שמועחיה דהרשב״א כוליה‬
‫הרב המגיד שם כתב דהראכ״ד הפיג יומיה־ בסומיה ואיך בכאן שכת ולא‬
‫עליו בזה‪ .‬והרואה יראה דלדברי הרשב״א נזכר מדברי הרפב״א ואף אס דעתו לא‬
‫הדל נתבארו דברי הרמג״ס לנכון כי יסכים להרשטא מ'מ הו פ ליה להביא‬
‫הרטבים שחי‪ :‬מיס ממקיר נאמן ה״ה דברי הרשביא ולדחותס וציפי אפם כי‬
‫מן הסונייא יד׳ ה׳ הניל דכלים לא עניו לגר* התוס׳ נפלאו לצא פו״ל‬
‫לעמוד בתימה ו דויק‪:‬‬ ‫בט^^״לגבי רת״ר וכפירוש הרשיביא ד •‬
‫מז‬ ‫ר‬ ‫רווברת‬

‫סדר המשנה באו ההלכות שלה כספר‬
‫היד וזה פשוט‪ ,‬והכה ידוע דקי״ל אס‬
‫אדם חייב בנזירות־ שלשים יוס או יותר‬
‫ובתוך הזמן נטמא ה״ז צריך לחזור ולספור‬
‫מחדש ימים אמרים והימים הראשנים‬
‫יפלו והשתא נמצא ביש כפרש גדול ועצום‬
‫בין דין הנזירות לעדות הממון והוא ד אס‬
‫הס כת אחת דעד אחד אומר שתי שנים‬
‫נזר וע״א אומר חמש שנים אי אמרינן‬
‫בכלל המאתיס מנה וצריך לספור שסי‬
‫שנים נהי דאין בשתים הכחשה דלשגיהס‬
‫צריך שתי שנים מ״מ אי חמרינן ליה‬
‫תספור שתי שנים דוקא ותפטר דאח״ז‬
‫תוכל להטמא נמצא זה עשה נזירותו‬
‫למפרט ע״פ עד אחר יען כי ע״פ עד‬
‫השני שאומר ;זי סמש שנים כיון דנטמא‬
‫לא יצא י״ח באותם שחי שנים כלל‬
‫דהימיס הראשנים יפלו והרי בכת אחת‬
‫בדין נזירות נחלקה העדות ולכך כקב‬
‫הרמב״ס ז״ל דן הנזירות כשתי‪-‬כתי עדים‬
‫מנה וזה הדין כוא כרשכ״א דאסר ב״ש‬
‫וכ״ה נחלקו בבה אאת וסברי דה דיש‬
‫בכלל מאתיש מנה וכמ״ש ממ׳ יחרח דף‬
‫מ׳א יע״ש והגאון בס נדחק לו‪1‬רן יע״ש^‬
‫וקושיא זו כבר המיש בה הרב לחס‬
‫משנה בהלכוח נזירוה פרק כ׳ ולא הירך‬
‫בה כלוס יע״ש וגס הרג אורח מישור‬
‫הביא קושיא זו דהרב ל חס משנס ומ״ש‬
‫הוא בזה יש להעיר בדבריו‪ ,‬ואנא עבדא‬
‫נ״ל בס״ד להרמדס ז״ל מפרש המשנה‬
‫דנזיר כפירוש רש״י דל דמפיש אלו‬
‫מעידים שגזר שחיס כלומר שתי שניס‬
‫ואלו מעידים שנזר ‪ .‬חמש שנים ראינו‬
‫מפרש כפירוש התום׳ דמפרשי דר״ל שתי‬
‫נזירות ואע״ג דלעיל מזה איירי בדיני‬
‫נודר נזירות הרבה הנה גם במתניתין‬
‫דנזיר איירי לפיל מזה בנודר נזירות‬
‫הרכה ועכ״ז מפרש רש־י ז״ל דין זה בל‬
‫המשנה דמעידין דנזר שתים כיינו ר״ל‬
‫־‪ tc‬שנים וחמש כיינו חמש הניס וכפי‬

‫טה( ומ״מ אף דמצאתי' להרשדא דכסב הראשונה נס השניה דלשיעת רשב״א‬

‫היסך ממה שעלה בדעתנו וכן יתורצו לנכון ‪ .‬והנה בקושייתס השנית‬
‫נראין גם דברי הרמדם‪ ,‬אך עכ״ז דברי אף כי רבותינו בעלי התום׳ עמדו‬
‫רש״י פה בסוג יא לא מונחי הכי כלל( בתימה עכ״ז מצאנו בתום׳ ישנים לעיל‬
‫ומפשטות 'דבריו נרי חצי ברור דפיל בתום׳ בגליון דכתבו לתיז י ועי׳ להגאון‬
‫דהוי מקים פטור מלכתב ואף דהוי בעל פנ״י במי׳ לעיל כיון הוא מדעחס‬
‫כרמצית לא גזור רנני לנטולי מתורת לתירוצם והניח בצ״ע על התוס׳ והרשב״א‬
‫כלים הואיל וכלי הוא • ואס ס״ל דהוי דלא תירצו הכי)אף דלפעניד יש לגמגם‬
‫רה״ר בלא״ס כיצד יגזרו רבנן דליהוו על חירון וה ואין עת פה לדבר( אך‬
‫כרמלית אחר כי הוא רה״ר גמור והיה בקושייתס השנית מה נפנה ומה נאמר‬
‫ליה לומר דהוי רה״ר ולהכי לא גזרו רגנן כי לא מציט לרבותינו הראשונים תירק‬
‫דליהוי ברמלית )ומחמת זס עדיין דברי אחר לקושייתם זאת לכן; לולא דמסתפינא‬
‫התום' דחוקין בעיני מסיננק לשונם לחוות דעתי אמינא כי הס מפרשי לה‬
‫יבהביאותס לשון רש״י( ומה מאד נהניתי בפחות מג' ונדנהבתי לעיל ולדעתי הוא‬
‫תירו[ נכון ורו״ק ‪:‬‬ ‫כי מצאתי שוב בהגהות אשד סי׳ ט־ן‬
‫מפרקין דכתג הכי ]להדיא דהוי מקוס מי( של״ר דסעמייהו דהמוס׳ דלא גיסא‬
‫להו פירוש הרבנ״א הוא‬ ‫פטור וכתב רכן פיריח ורש״י‪ ,‬אך איה‬
‫שוב נתפלא עליהם כקושיית המום׳ משוס לישנא דתלמודא דנכי דלישנא‬
‫‪3‬‬
‫) (‬
 ‫חמי?!‪ 5‬י ת‬ ‫המאסף‬

‫נזירותו ע״פ עד אמד דוקא דלעד השני‬
‫לא עשה כלוס אפי׳ פתים דימיס ראפוטס‬
‫יפלו לכך לא פסק הימנ״ס ז״ל דין זה‬
‫בכת• אתת אלא בשתי כתות לס■ן< כאשי‬
‫יטמא אחר שתי שטס נמצא עשה נזירותו‬
‫ע'פ שנים עדיס עכ״פ ולכן אזיל בזה‬
‫בתר שיעה מ״ל לנחלקי ב״ש וב״הבפתי‬
‫כתות אבל בכת אתת ד״ס ;תלקה עלזתן•‬
‫חיר אליהו מ״ל ס‪ 6‬ה מיים י‪ 5‬״נ‪,‬‬
‫סיטן ל ג‬
‫ירושתם בחרש חשדי התר׳ט ‪.‬‬
‫גרסי' בפ״ב לי״ב דכ״ז פ״א אכתי פש‬
‫ליהפלגא‪ .‬דאתהא וכו׳ זוהי גירשה‬
‫דש״י והרמ״ה ז״ל בשיטתו סי' קי״ה אבל‬
‫ר״ח דל גריס תדי חלשי דאמתא וכו׳‬
‫והוא דעו לא קאמר ליטקת הת־לן ט‪:‬ז‬
‫אמה לכל ריח דהיינו צ״ב על ל״ב‬
‫כיון דאמ״כיאי עגיל פתי שטס עפה‬
‫נזירותו פ״פ שניס סדיש טכ״ס להא איכא‬
‫שט עלים שאומרים ‪.‬שנזר שת• פטה‬
‫וללכריהם יוכל לי‪:‬טמא אמר שתי שטס‬
‫ממר נזירותו ואע״ג ללפ*ל כס הפנית‬
‫אס נכימא אחר שתי שטס לא עכיד כלום‬
‫הא עכ״ש עגיל זה נזירומו ע״פ מיס‬
‫»ליס משא״כ גבי ממון אע״ג לע״איאומר‬
‫יו ‪ 0‬ף חיים‬ ‫מגה וע״א אומר מאתיס אי אמרינן ליה‬
‫זיל שליס מנה הנס נס לער השני שאומר‬
‫מאתים יצא זה י״נז בפרעון המנה ונמצא‬
‫פרעון המגה נעשה כשלימות ע״פ פני‬
‫עריס ולק גבי מכגון דאיכא טעמא רנה‬
‫בהאי דינא לחייבו מנה אפילו בעיאאומר‬
‫מנה וע״א אומר שניס פשק זסהרמדס‬
‫להלכה משוס למצינו ניתרת דן{ מיא‬
‫לעבר רב יהולה עונדא בהכי אבל גני‬
‫נזירות לליכא טעמא בעד אומר נזר‬
‫שתיס וע״א אומר נזר חמש משוס דסון{‬
‫אס יטמא אמר בתי שטס נמצא עשה‬

‫להלמודא אלא מדסקל ברה״ר רה״י הוא ונראה דעת הרב כמ׳ש לעיל בהראב״ד‬
‫חרצנו פסיר לעיל אך מאי למסיים להראדל דפליג בעמוד ובעי רחב ד׳‬
‫הלמודא דאי לא תימא הכי וכו' תדה״י זה רק לחיובי אבל גס בלא רחב ד׳ ס׳׳ל‬
‫לרהיי קא מסיק * הוא תמוה לפירוש להוי כרה״ר ושפיר >ןמי*תי ראייה ודו״ק ‪:‬‬
‫כרפב״א ‪ .‬ובדר גם בס׳> אבן כעוזר מז( בר ע‪6‬״י דה מכתפי עילויה יין‬
‫רחב בין קצר עכ״ל‪ .‬לקמן‬ ‫לעיל בחי׳‪.‬עמד על התוס' ע״ש ‪,‬והפריז‬
‫על המלה לחלוק בכח על רבותינו התוס׳ לף צ״א ע״ב בדה אי נימא כתב ורחב‬
‫ולא ראה לברי הלפב״א גס ■לא עיין ל׳ כראמר בפ״ק לף ח׳ עכ״ל * וזה‬
‫בלשון פרמב״ס הנ״ל לנראה לפתו סוחר לכאורה למ״ם פה בין רחב בין‬
‫כהחוס׳ והרשב״א * וכן ראית' טוב קצר‪ ,‬וצ״ל לבאמת רפ״י בס לאו דוקא‬
‫לסמרגגת המשנה האריך מאד שס וכרסי״ג נקט רחב ד׳ * והגאון רעק״א בגיליון‬
‫ונסב‪.‬דלעת רבינו לכל כלים וחפיציס הש״ס חמס בזה והניח בצ״ע * וכבר‬
‫לכס עומלים כרה״י אף לגבוה ג׳ קדמו הב״ח שס בהגהותיו^ ועי׳ בם׳ חזות‬
‫הוי יה״ר ע״פ׳ גס ראייתו להביא מדברי קשה מ״ש לתרץ * והנה קוטב תירוצו‬
‫רש״י לעיל ל״ז אינה ראיה לפוס ריהטא תלוי בענין פלוגתא חלשה לעשה בין‬
‫דהלאכל זה רוא רק ברחב ל׳ ואז הוא רש״י להראב״ד דהובא ברפב״א בחי' שס‬
‫לחייב‪ ,‬פלה‪ :‬וברוחב ל׳ שוכ‪ .‬יקשה דווקא אס רבים מכתפיס עילויה הא‬
‫‪-‬משיטא ללמעלה מיו״ל לא הוי כרמלית לאו הכי אף לחזי לכתף לא וכתב‬
‫‪n q.‬‬ ‫חיברת ד‬
‫כ׳ פירושים לגיציסת פלגא ־ דאמאא הא׳‬
‫להרכ‪,‬א^דונינ^ ו^א כהליח דנןוכי כ‪^ 6‬‬
‫אאה'צל' אמ'‪ , 6‬וכ*כ התופ׳יצשס רכיצו‬
‫משולם והמקוכצת כש ‪ 6‬הצ‪-‬אכ״ר דל‪^.‬‬
‫והרב העיסור דידיס פי׳ זיעוני האילן‬
‫שליש ע׳ל שליש ‪ ,‬וכ׳־כ התוס' והמקוכצחן‬
‫כשם הרשכ״א ז״ל ורמז ב* הפירזאיה‬
‫הנז׳ בשיר שיסד ע״מ יחד וצ״ת ויתד‬
‫ובית ויחד ותטעה בדלת ־וכן כסוגד וז״ל‬
‫נתיב חכם שלשים ושתים ופן אמה ברבוע‬
‫ישרות )נמצא שעם האילן הוא רבוע של■‬
‫ל״ג מל ל״ג( פלל גדול ותשעה ושמרם‬
‫סכום אמות בתשכורת שבורות‪ ,‬מעוגלות‬
‫ספר מאוח ׳שמנה‪ ,‬שבע משרה ללי רובע‬
‫חסרות‪) ,‬ר״ל שרבוע ל״ג על ל״ג חשגורשו‬
‫הוא אלן! ופ״צן אמה‪ ,‬ובעיגול הוא ‪,‬מתי'ז‬
‫אמה חסר רביע( והוא כל בית סאה יתר‬
‫על ?אח‪ ,‬חני אמה ליודע ספורות‪ '/‬חצי‬
‫אמה כפין גס קח ואמות‪ ,‬חמשיס מגלי‬
‫רצע יתרות תמסרס בממפיס בממפיס‪f.‬‬
‫לרגיס לכתופי וכונסו פשומס דכתכ כן‬
‫ל^פוקי ערן אחר דכתבו הראי״ר הובא‬
‫בחי׳ רפב״א ולפי הנר׳ בזו לא היה מי‬
‫שעלה כדעתו לומר לכפוסיןים פליגי‬
‫ב?ס אפילו הק״ן ופגר״א והוא דאס אינו‬
‫גבוה ע׳ אפילו אם רבים מכתפים עליה‬
‫לא כיון דלא חזייא לכתוסי ולהא כתב‬
‫רש״י כגון ט׳ וכו׳ דחזיא לדוקא כט׳‬
‫דסזיא‪ .‬י לאפוקי פחות אן אם פכחסין‬
‫כיון דלא חזייא וד‪: 9‬‬
‫מח( ב ג ט ר א איחיניה וכן^ בגומ^ן ־שאי‬
‫לאו אסיסא לא ארישא‪,‬‬ ‫‪.‬‬
‫פליאה דלתוספתא פי״א ■מבואר ' שק‬
‫להדיא דר‪,‬אי ארישא‪ ,‬חה לפון התוספתא‬
‫קופה ברה״ר גבוהה עשרה טפחים וכן‬
‫גומא מין מטלטלין מחופה לרה״ר ־ ולא‪.‬‬
‫מדהיר לתוכה וכו'‪ ,‬־אמצם אף לפי גרסת‬
‫הת^ס׳ ישפיל איכא לעיפרך דודאי בפשוטו‬
‫שספבורחו ברמע א;ן! וכ״ד אמה; וצ*‪1‬יגונ‬
‫תשס״ח אמה ‪ ,‬ואילי חילן המכנה ה\א‬
‫שליש‪ .‬כיח סאה דהיינו סמל״ג אמהיושל^ש‬
‫ואיכא בינייהו ס׳ה חמה ושליש ברוש‪:‬‬
‫אמה‪ ,‬ואס המלקס לארכס וחחכרס חהיה‬
‫רצועה ארוכה קיל אמס ברוח‪ :‬חצי אמה‬
‫חן מהס ברבוע כל נ״ב על ל׳י‪ , :‬ציב‬
‫חמה למזרח ול״ב למערב ול״‪ :‬לצסון וליג‬
‫לדרוס הרי ק״ל אמה זהי פירש״י ז״ל‪.‬‬
‫ור״ת ז״ל פי' שאס תחלק הס״ה אמה‬
‫ושליש הנז׳ לארכס לג׳ שלישים וחחפרם‬
‫יחד סהיה רצועה ארוכה קצ״ו אמה ברוחב‬
‫שליש‪ ,‬שוב תחתוך אותה לחצאין וחשימס‬
‫זה אצל זה ותהיה רציעה ארכה צ״ח אמה‬
‫ברוחב ב׳ שלישים ‪ ,‬ויש בה כדי להקין«‬
‫כל העיגול של ל״ב על ל׳יב‪ ,‬באופן דאידי‬
‫ואידי חד שעורא הוא אלא דאי גרסי'‬
‫סלגא ר‪,‬אי ארבועא״ ואיגרסי׳ חרי חלחא‬
‫קאי אעגולא ‪.‬‬
‫אמנם הבעה״ע ז״ל בדצ״ג הביא עוד‬
‫לרש״י סליג חהראב״ד בהא ‪ .‬ואנכי איש‬
‫שונא מחלוקות אני ולעיל כבר כתבתי‬
‫דליכא מאן דסליג אהראב״ד ולדעתי‬
‫דברי הראב״ד הם מוהכמין לדינא ונם‬
‫לכ״ע ‪ .‬ולבד זאת עיר‪,‬ר תירוצו סוא‬
‫תמוה מאד דהלא יש״י גס שם איירי‬
‫ברבים מכחפיס שליו דבהדיא כתב כגון‬
‫גבוה ע׳ ורחב ד׳ ורבים מכחפין עליו‬
‫דמזיא לרניס לכאופי זז״פ ‪ .‬והפליאה‬
‫אלי על הספר הנ״ל דכתב ודל וא״כ תו‬
‫אין כאן שוס סתירה בדברי רש״י להא‬
‫מבואר בדברי רשיי שס דס״ל דאסקופא‬
‫ויהתס איירי בין שרבים מכתפין עליו‬
‫ובין דחזיא לרבים לנתיפי פכיל * ופליאה‬
‫אלי כי לסי כנר׳ כבין בדברי רש״י דכתב‬
‫דמזיא לרבים כאילו כוא אופן אחדוליתא‬
‫כי מ״ש רש״י דחזיא לרכיס קאי אצ)*ש‬
‫ורכים מכתפין עליה אחא כחכ דח?יא‬
 ‫המאסף עזנה חמישית‬
‫ובפינול הוא תשס״ר אמה וג׳ עפחיס(‬
‫נתוסש' חלי אמה לעולא ‪ ,‬מפוגלו׳ כדת‬
‫משה ברורו׳‪ ,‬תמני מאה ותלחין עס‬
‫חלתא‪ ,‬ושלחא הן בפי נעלי גמרות )ד״ל‬
‫שבן חשפ״ד לתתל״ג יש מ״ט אמה^ אם‬
‫תחלקם לארכס ותחייה‪ ,‬הסי׳ רצע' ארוכ'‬
‫צ״מ אמס ברוחה חצי אמה שיש בה כדי‬
‫להקיןז כל העגול דהיה גס אילן ומולא‬
‫כא׳לן המשנה ל\י אפה ושליש על ל״ג‬
‫אמה ושליש‪ ,‬שתשבורתו תתל*ג ושליש(‬
‫ותן מאה לכל שלוש רצועות‪ ,‬ותגיע‬
‫לחשבונות קצרות‪) ,‬הא ללמדנו לדעת‬
‫תשבורח מרובע ל*ג ושליש על ל״ג‬
‫ושליש והוא שהחלוק אותו לארכו לל״ג‬
‫רצועו׳ ושליש והמצא כל למעה מהם‬
‫ארכה ליג ושליש ברוחב אמה^ והחשוב‬
‫כל שלשה מהם מאה מאה‪ ,‬שכן ג׳־פ ל״ג‬
‫ושליש הוא מאה‪ ,‬ונמצא בליג רצועות‬
‫אלן« ומאה אמה‪ ,‬ועוד י״א אמה ושליסו‬
‫של שליש מהתלועה האחרונה אשר ארכה‬
‫חייב עכ״ל החוספתא * ופירושה דאיירי‬
‫ברמב הרבה ולא הוצרך להזכיר רוחבה‬
‫)כנראה מסופה( וקאמר דאם גבוה יו״ד‬
‫הוי רפ״י ולכן אין מטלטלין מחוכה לרה‪*/‬‬
‫ומש״היורד לחוכה ואוכל דהוי רה״י גמור‬
‫פחות מכאן דאינה גבוה עשרה הוי רה״ר‬
‫ולכן אינו יורד לתוכה ואוכל ומטלטל ״‬
‫והמטלטל בה הוך ד״א פטור חוץ לדיח‬
‫חייב ג'כ כרה״ר הרי לך מבואר בתוספתא‬
‫כדברי החום׳ ורשב״א ורמכ״ס וצעיג‬
‫דלא ראיתי עדיין מי נתעורר נזה‪ ,‬וס׳‬
‫חסדי דוד ח״א להרב ססרד״ן‪ £‬לח נמצא‬
‫אצלי בלי ספק נתעורר בזה ;‬
‫מט( ד״ט בגמרא התם לא נח הכא נח‪.‬‬
‫מכאן נמי מוכח כשיטת החוס*‬
‫לעיל דיג ע״א ד״ה מאי מעמא דכשידו‬
‫וגופו במקום אחד הוי ג״כ עקירת‬
‫‪.‬והנחת ירו כעקירת והנחת חפץ דהא הכא‬
‫שאר‪ :‬מלק‪ -‬לשלוש כו פןו‪,‬רות שצישיחס‬
‫הלא יהיה כעולא והוא לא לק ואמרותיו‬
‫מעורוס> )דל בית סאי יתר על דפולא‬
‫מצי אמה שאס המסר מהבית סאה שהוא‬
‫ממשיס על חמשיס חצי אמה מב׳ רוחותיו‬
‫כמין גס נמצא חסר מהבית סאה שהוא‬
‫אלפים וח״ק ממשים אמה חסד• רביע‬
‫ונשאר אלפיים וארבע ‪.‬מאות וממשים‬
‫ויביע‪ ,‬תמלקס לג׳ אילנות המפוזרות‬
‫בבית סאה ויגיע שלישיתס לאילן דעולא‬
‫דהיינו תתי״ז חסר רביע‪. ,‬ועולא לא דק‬
‫בהאי פורתא צחומרא( ע״כ הפי׳ הא'‪,‬‬
‫וסוד אחר שליש אמה לשישו ‪ ,‬ונכון הוא‬
‫לכל ‪-‬בעלי סברות ‪ ,‬כלל גדול וארבעים‬
‫וחמש !‪ .‬ושש עשרה נופחים נחקרות ‪,‬‬
‫מעוגלות שבע מאות )ושמנים( וארבע ‪,‬‬
‫ועול שלוש זרתות שמורות )רוצה לומר‬
‫שהאילן הוא שליש על שליש נמצא' שעס‪.‬‬
‫האילן הוא רבוע של ל״ב ושליש על ל״ב‬
‫ושליש ותשבורתו אלן‪ £‬ומ״ה ומ״ז טפחים‪,‬‬
‫י״ל דמאי דקהני פחות מכאן קאי‬
‫אתרוייהו * אך על זאת באחי להגיד כי‬
‫בפתוספתא סנז' מצאתי'ניצו׳ן אמד אשר‬
‫ממנו יחעוצצו הררי עוז‪ ,‬כבר ראית מ״ש‬
‫בחי׳ לרש״י < וראית מחלוקת הקדמונים‬
‫בזה אי קופם פחות מיויד ורחב ד׳ ברה״ר‪,‬‬
‫דלאתוס׳ והרשב״א והרמב״ס הוי רה״ר‬
‫גמור * ולפי׳ ר״מ ורש״י לפי מ׳ש‬
‫ההגהות אשירי קי״ל יותר דלא הוי גס‬
‫כרמלית והוא מ״פ‪ ,‬וסנפקותות שביניהם‬
‫ידועות ‪ .‬ובזס החזיק גס הגאון בעל אבן‬
‫העוזר‪ r‬ובהתוספתא הנ״ז מבואר כדברי‬
‫התוס׳ והריביא והרמב״ס ותיוכתא להנך‪,‬‬
‫'הא לן לשון התוספתא לפי מה שאעתיקה‬
‫פה אות באות קופה ברה״ר גבוה עשרה‬
‫וכן גומא אין מעלטלין מתוכן לרה״ר ולא‬
‫מרה״ר לתוכן ‪ ,‬אבל יורד לפוק ואוכל‪.‬‬
‫פחות מכאן תוך ד״א פטור מוך לדא‬
‫מט‬ ‫חוברת ד‬
‫הארוך בצד הקצר ויהיה מרונע י״א על‬
‫ומחצה שהשבורתו ל״ח טפחים ומחצה‬
‫)ע' הציור בתוס׳ פסחים דקיט ע״א(‬
‫והמרובה היה מיט עפחיס צא וחשוב‬
‫ותמצא שאין המרובע יתר על העיגול‬
‫אלא שניע ומחצה ‪.‬‬
‫ו ה ש ת א אס עולא ירד לדעת חכמי‬
‫הפדות וס״ל כוותיכו ודאי‬
‫ללא קאמר ליג ושליש על ליג ושליש‬
‫שהרי חשבורסו ברבוע אלף וקי״א אמה‬
‫ושלישו של שליש ובעיגיל שהוא חסר‬
‫ממני שביע וחצי יהיס סשמרתו תתע״ג‬
‫אמה יתר על אילן המשנה מ׳ אמה ולא‬
‫דק לקולא לא אמרינן‪ ,‬וכן נמי אי אפשר‬
‫דקאמר ל״ג על ל״ג שהרי חשכורוחו אלף‬
‫וס״ט אמה ובעיגול חתנ״ו אמה יתר על‬
‫אילן המשנה כ״ג אפה ‪ ,‬וע״כ לומר‬
‫דקאפר ל״ב על ציב שהוא חשר מאילן‬
‫המשנה כ״ט אמס או ל״ב ושליש על ל״ב‬
‫ושליש וחסר י״ב אמה ‪ ,‬וכפורסא כי‬
‫הלא סו״ס ליכא אלא הנמה לבד סשמשיכה‬
‫והלא הנמה ליד אינה אשורה מה״ס‬
‫ואינו אלא מדרבנן א״כ עדיין יקשה‬
‫קושייתם דהצא לא מצי למיתי לידי‬
‫איסור חורה וצעיגז ובעיקר תירוצם‬
‫אני תמה מובא כמ״ש יאפ״סאסרי רבנן‪,‬‬
‫»ה מ׳ש בחי׳ נשכת ר״ג‬
‫ואנכי לא אכין דהלא ודאי קושייתם לא‬
‫השייך כץנץ זה ואשר רמזתי ‪ onS‬באות ט״ט״‬
‫הייתה לאביי שס דס״ל רגזרינן גזרה‬
‫לגזירה ומוקי לס בתמובה לו בבגלו‬
‫ד^ינו אלא מדרבנן ופריך לרבא שם דלא‬
‫גזרינן‪ ,‬דאי הכי לא הוה ק׳ להו כלל‬
‫דהא לא מצי למיתי לידי איסור חורה‬
‫ואפ״ה גזל‪ ,‬ואף דלכאורה יקשה לאבי'‬
‫דא״כ יהיו ל גזירות זה אינו‪ ,‬דזהו‬
‫דאביי רצה צאו קמי לה בחחובה בבגדו‬
‫דאינו אלא מדרבנן זהו רק לפי האמה‬
‫דעקירח גופו כעקירת חפץ ומצי למיתי‬
‫לידי איסור חורה מצד דאיכא עקירה‬
‫ל״ג ושליש ב^ומב שליש ‪ ,‬הרי סך הכל‬
‫אלן« ומאה ואחה עשרה אמה ושלישו של‬
‫שליש ‪.‬‬
‫ב ר ם דא עתא שכ׳ החוס* נעירוגין די״ר‬
‫ע״א ד״ה הא איכא משהו וכו׳‬
‫דהאי כללא דכל שיש כרחכו טפח יש‬
‫בהקפו ג' מפחים אינו מדוקדק לפי חכמי‬
‫המדוח‪ ,‬וכ׳ התוי״ט ז״ל כפ״ק דעירובין‬
‫משנה ה׳ כשם הרמג״ס ז״ל דסקפו ג׳‬
‫ושביע‪ ,‬ולפי זה אס יש ברחט ז׳ טפחים‬
‫יהיה בהקפו כיב טסמיס ואם כן איתרע‬
‫כמי האי כללא דקי״ל שהמרובע יתר על‬
‫העיגול רביע!נמצא שאינו יתר אלא פביע‬
‫ומחצה עהרי רבוע ז' על ז׳ הוא מ״ט‪,‬‬
‫ואס תעשה נקודה כמרכזו ותקיף את‬
‫הנקודה ההיא מימין ע׳ג מומין עד שיהיה‬
‫עיגול ז׳ על ז' ואח״כ תחסוך כל המוטין‬
‫מהנקודה ולחוץ ותפפמס תמצא שהמיס‬
‫העליון ארכו כיב והאחרים מתקצרים‬
‫והולכים מד משהו ושוב תסתכם ותביס‬
‫חשיב ליה הנחה אף דמסתמא לא נח‬
‫רק בידו בשעה שנטלו מזה ליתנו לזה‬
‫ועכיז חשיב ליה הנחה ודלא כשיטת רש״י‬
‫שם‪ ,‬אך נבר כתבתי לעיל בחיי דרשי'‬
‫ג*כ מודה בזה ע״ש‪.‬‬
‫‪,‬ואגב ראיתי‬
‫נ׳( ד ף ל ע ״ א ת ו ס' ד׳ה עקירת גופו‬
‫‪.‬בעקירת חפץ וא״ח וכו׳ וי׳ל‬
‫דאס״ה וכו׳‪ ,‬בהוס׳ ישנים שבצד הגיליון‬
‫כתי דלרשב״א דמהלק בין עקירה להנחה‬
‫לק״מ עכ״ל‪ ,‬והיינו דרפב״א ס״ל דלא‬
‫כמ׳׳ש התום' לעיל דגם למנין הנחה‬
‫מבעיא ליה והוה מצי למיבעי׳ או לס‬
‫בעוניי לא זכיתי להבין דבריהם הקדושים‬
‫דאיך כתבו דלרשי״א לק*מ והלא נהי‬
‫רלרשביא הנחת גופו כהנחת חפץ דמי‬
‫‪C4J‬‬
 ‫המאקעשנה חמישית‬

‫האי לא דק זצמומרא ‪; a t ,‬לעיד ‪ 1‬ד‪' 1‬ק‪ .‬דסיישינן לחשדא דחנן אל״פמפני ד׳‬
‫דכריס וכו׳ ומחלקינן כץ מרוח אחת‬
‫לסתי רוחות‪ .‬ולעיד להוציא ק ממשנה‬
‫• יהושען׳ שושן‪.‬‬
‫רנביעית ס״ג דחגן מאימתי פוציאין זכליס‬
‫משיפסקו עוכרי ענירה והייט שלא‬ ‫סיק לד‬
‫ימשדוהו כע״ע והקשה כירושלמי אפילו‬
‫פה כסדיצת משיפסקו גמי יאמרו לניס השצחץ הוא‬ ‫פע״ה יום ד׳ רצא פתיר‬
‫קערעסמוד יע״א‬
‫מוציא ומתרץ יודעץ הן מי עירו אס‬
‫החיים ‪1‬הש^ו• זכיט ^בנוד ידי״נ הרג‬
‫יש לו בית השלתי|‪ /‬אריי פלא אמרם לא‬
‫בש״ה מוה׳ גן‪ .‬ציון ־אברהם קיאינצך• נ״י עורך חשו לעוברים ושכים מפנימ״ע‪ /‬ומעתה‬
‫‪,‬הצןאם!*׳׳ בעיר הקדש יחשלם חוכג״א ‪,‬‬
‫רףל ‪ ,‬אדהניא הא דאמר ל*ש עפו הו ה‬
‫אחד״ש כחה׳ר בראוי‪ . . .‬והנני שו^ח לי' להביא משנס דשכימיס הכ״ל דעדיף‬
‫כזה איזה היחש תורה הנוגע ?“ ^יינא דחנוכח בכמה טפלות טוגות מדא דסתס משנה‬
‫א׳‪^5‬ר *ע״כ יטיג להדפיסו אם אפשר לפני החנוצה‪ ,‬היא משא״ה האי מימרא לריש לנד הוא‬
‫או־עביפ בחוברת ^הטאסף״לידח ‪,‬מבת 'הבע״ל ״‪ .‬דדריש עעמא לקרא וגם ריש נעצמו‬
‫אמר מפני ד׳ דנריס ונראה דסע© אחד‬ ‫’‬ ‫ובזה הנני 'דו״פז ‪. . .‬‬
‫חלשיות‪ .‬חרנ״ח ‘סי׳ 'מ״ג הקשה למוד לאמספיק‪ ,‬וגסזלא ילעק הסילוק‬
‫ידידי הר ה‪ /‬מו״ ה קעמס הלוי נין‪ .‬כני מתיא לבני מתי א אחריס׳ ומהאי‬ ‫'‬
‫בילליטצער ‪,‬צ׳יי אנדק״ק סעדענטשבזה״ל מתני׳ ידעינן כדמוכיח ר׳ יוסי בירושלמי‬
‫בש״ס י‪51‬ת‪ .‬כ ‪ /‬דאי' החס ומגא סימרא וגס ־כי הסנן אכרהס באו״ח סי׳ רמ״ר‬

‫בתוס׳ לקמן רנמהרש״א שס ?הניח בויש‬
‫לישב‪ ,‬ונר׳ כונתו למ׳ש לחלק פה בהדיא‬
‫דכטמונח כבל כוי הנחה בין למזן לתוכה‬
‫בין להמוציא מתוכה וכיון ד סי הנחה‬
‫פשוט נ״כ דכשעוקר גופו עם זה שבידו‬
‫הוי סקירה! ומבעיא להו רק כחפץ ההולך‬
‫עם כמן{ ולא הונח מנגר דגדה^ אסד‬
‫שנטען עוקר מן הבית ‪.‬למוץ אס הוי‬
‫עקירה וכן אס הונח אח״ז אס הוי'הנחה‪,‬‬
‫וקושייחס״לרש״י לקמן אפי ש^ר מאוד‬
‫דק״ל כיון דלפי האמה דפשוע להנחת‬
‫ועקירת גופו הוי עקירה זק הממועכ״ז‬
‫ס״ל לרש״י דידו לא כיון דלא נח על‬
‫גבי קרקע א״כ ־ק׳ ממחניסץ ואן{ דההס‬
‫הונח מכבר ואן{ להס״ד לא הזה מבעיא‬
‫לן פלה אס הוי עקירה דפשיט ליה דהוי‬
‫עקירה מכ׳יז הרי ידו לא נייח ועב״ ז‬
‫‪.‬טון‪.‬לגופו נייח א‪/‬כ ידו ג״כ עגופו היא‬
‫והנחה ולהכי מוקי נתחובה רמאותו‬
‫הצד ליכא אלא איסויא‪,‬דרבנן אכל להס״ד‬
‫לא כוע מוקי לה בתחובה כיץ ‪.‬דאפילו‬
‫לא תחובה‪/‬ליכא אלא איסורא דרכנ]‪,‬‬
‫ורק קושייחס ‪,‬לרבא ילא ‪,‬גזריגן ‪,‬נזירה‬
‫לגזירס וצא ■מוקי לה בחסובה כיון דאינו‬
‫אלא״איסולא דרמן‪ ,‬אך לפייז לא אוכל‬
‫אבין' חיתצם כצל דאפ״ה אסרי רבנן‪,‬‬
‫ולא ‘אדע‪ ,‬הלא הוי נדרה לגדרה וכמו‬
‫דלא מור\ ‘‪,‬לה צתחובה ממעם \דלא אצי‬
‫למיתי לידי'איסור חורה כמו כן לא מצ^י‬
‫לאוקמי בהנחה ‪.‬לצד ‪:‬לאינו אלא איסורא‬
‫דרבנן ודו״ק‪, .‬‬ ‫‪.‬‬
‫ניא( ו ב מי ש התזס׳ מקודם רגבי הנחה‬
‫‪,‬נ״כ מיבעיא ‪.‬ליה וכתכו‬ ‫‪.‬‬
‫דממתניסין‪.‬ליכא למיפשט וכו‪ /,‬לכאורה‬
‫ק׳ דסו״ס ניפשוט מנטל מתוכה דהוי‬
‫הנחה ועי׳ מהרלא מ״‪,‬ש‪,‬לחלק ‪ ,‬ועי׳‪,‬עוד‬
 ‫חוברת ד‬

‫ס״ק ו׳ הקשה אמאי בשנת חשו למראית יש ליישב קצת ועדיין צ^ע עכ״ל שם ‪.‬‬
‫מאורחים‪ ,‬ותירץ דכשכיעיח הקילו משום והגה מכבר בשנת תרנ״א הקשת כן‬
‫ירידי הרב הנ״ל שימי׳ בנתב‬ ‫דזיבול שדות לא הוי רק דרננן כרי‬
‫דבדאורייתא חוששין אף לאורחים ומעתה ובסנמן אחר קצת ממה שכתוב כאן‪/‬‬
‫הא ללא חשו כאן לחשדא דמי מתא ואמרתי להעתיק כזה ממה בהשכהי לו‬
‫אחריסי צריך לומר דנר חנוכה נמי לא אז ככתבו וכלשונו‪ ,‬ויצא ראשנה בהא דלא‬
‫הוי רק דרגנן ואיך מביא עיקר הא מייתי משנהדרפ״ב דשביעית כתבתי בזה״ל‪.‬‬
‫דחיישינן לחשדא מדר״ש כסאה דהוי ונלע״ד דלא תיסגי לי׳ לשים ^הכא‬
‫‪,‬לאתויי ראי׳ לחשדא' ממתני׳‬ ‫דאוריי׳ דילמא אכהי כדרבנן ־לא חיישיק‬
‫לחשדא אפי׳ של בגי עירו אבל ממשנה לחוד ^דודאי כמה וכמה מאניתי ובריותי‬
‫לשביעית שפיר מוכח הנ׳׳ל‪ .‬ובעיקר חיל׳ כו״מ לאחויי להכי אבל בעי למידע מקור‬
‫המכ״א דבשביעית הקילו מעעס דזיבול לזה גם מה״ח‪ ,‬דלשון ומנא ש‪:‬מרא הלא‬
‫שדות דרמן ל״ח לעול ושבים והוא כעין לשון ענה״מ שבש״ס ‪:‬דפרכינן כי^ל‬
‫מהירושלמי הג״ל קשיא לי שסותר ד׳ לוכתי רק ישרוציס למילף מייי מקרא‬
‫עצמו בסי׳תרע״א ס״ק י״ב דלה למשדא כידוע והה״נ‪.‬להכי מייתי ‪,‬מדר־״ש דיהי‪3‬‬
‫דעלמא ‪ .‬דאכשיס נכרים אינן מצווין כן בעעמא דקרא ומצות ‪ ,‬התורה ‪ ,‬א״כ‬
‫כרחובות כלילה עכ״ל‪, .‬ולמה‪.‬הוצרך‪,‬לזה נראה לסברא דאורי׳ היא‪ ,‬ואפי׳ אי חימא‬
‫חפ‪.‬יל דנ׳׳ס דרמן ובדרבנן ל״ח ‪-‬לחשדא לעיקר שאלת סנא חימרא ‪1‬לא הכי אזלא‬
‫דעו גרים ־ושביס כירושלמי הנ״ל ושים דוקא מ״מ עג״ס טפי ניחא לן לאתויי‬
‫דכאן ופי׳ חכ״צ סי׳ צ״א ועפ״י דבריו ראי׳ דאגב‪,‬אורסא מוכס מינה נמי דמשדא‬

‫וגס‪ ,‬היא נחשבת כניחא על גבי קרקע בעוניי‪,‬לא ידעתי מנ״ל‪.‬זאת בדעת רש״י‬
‫דמה לי ראשו כתיסו או ירו ולהט חייב יומר ברור בעיני;לרש״י לא ‪.‬איירי רק‬
‫במחניתין וא״כ ג‪,‬ס השתא ליחייב בידו על הונאת‪.‬ידו מרשות לישו ה‪.‬בלא הוצאת‬
‫ג״כ כיון לעקירת‪.‬גופו והנחתו הוי כהנחת גופו‪.‬ד^ז‪/‬באמת אין לרדוביה דמל הוצאת‬
‫חפץ וגם היד הוי מגופו ושפיר ק״ל ודז״ק‪ .‬ידו הלא ידו לא נייח ומצד‪.‬הו^אא גופו‬
‫א מ נ ם מיקי ‪,‬קי שית החוס׳ לרש״י נ״נ ליכא לחיו ביס כיון ללא הוציא גופו‪,‬‬
‫מתיישב לפי מ״ש בחד׳י גשם וגופו נייח א״כ גס ידו נייח כי מה לי‬
‫כרשב״א דהנמה סשיטא־ ליה להש״סע״ש‪ .‬ודו או ראשו או כת;פו ‪:‬וא״כ פשוס כוא‬
‫א״כ נמצא דכנחה עדיסא ליה א״כ לק*מ דאז ‪ .‬חייב‪.,‬ורשיי רק כהויניא‪ .‬ידו ‪ .‬איירי‬
‫מהנחה לעקירה‪ ,‬וכ״ה עחו״י וצ׳ל לגבי בלא הוצאת גופו וגייס ידו לא נייח‬
‫הנחה מודה הקונסליס וכו׳‪^ ,‬אלא דלא דמה״ט פטור ול^ מטעס דבחר גופו‬
‫הכנתי מ״ש‪ ,‬החו״י בתחילת דבריו וכתב גרירא‪.,‬ונפקא מינה דבאמת לרש״י‪.‬דבנייחא‬
‫כמ״ש אך מ״מ ק״ל לפ״ה כיון להוי הנחה ידו לרה״י על גבי קרקע וגופו ג״כ ברה״י‬
‫וכו^‪ ,‬והוא תמוה דהלא שימת הקונעריס והוציא ידו דוקא ח״ב כיון דגייחא‪ .‬על‬
‫הוא איפכא ממ״ש הס דל בשיטת‪ ,‬רש״י גבי קרקע וכמו כן עקירת ידו כעקירת‬
‫חפץ כיון דנייחא על גני קרקע כן‬ ‫כמ*ש החום' ודו ״ק ועי׳ בסמוך•‬
‫נ״ב( תוס׳ ד ה מ״ט ורש״י פירש וכו׳ נר' ברור בעיני בדעת רש״־י לולי‪ .‬לרבותינו‬
‫בעלי‪,‬התוס׳ מיאנו^ לומר ‪ ,‬כן ו־ו״ק‪.‬‬ ‫משסע ‪-‬וכו ׳ ‪ ,‬ואין נר׳ וכו׳‬
 ‫המאסף שנה חמי׳שית‬
‫מדרבנן הוא וחיסוק לי׳ נמי בסי׳חרע״א״‪-‬‬
‫הלל מה״ע פ׳ דנר חנוכה דרבנן ויש‬
‫ראי׳ מזה לפירושא בתרח דסוח״ד שם‬
‫דר״ל דבשביעית הקילו מ׳ דממשיך כל‬
‫השנה ולהכישפיר הוצרך בחנוכה לאסוקי‬
‫לטעמא אחרינא כך הי׳ סינון קושיחו מאז■‬
‫ו כ ת ב תי ע״ז בזליה והנה תמיהתו זאת‬
‫הפול עוד ביתר שאת על מרן‬
‫נשו״ ת נולי קמא מאו״ח סי׳ י״ב להוא‬
‫נקט בדעת מנ״א סי׳ רמ״ד הנ״ל רק‬
‫כפירושא קמא דתוח״ד שכ' שט בזה״ל‬
‫והנה ההכרח לונזר וכו׳ מ׳ דאין איסורו‬
‫ממור כמו אי׳ שבת ויויס ע״ב‪,‬ונהי דניאה‬
‫לענ״ד דאיהו לא לנמר' כהוח״ד ס״ל דרק‬
‫מצד דזיבזל בשביעית דרבנן הקילו דהרי‬
‫צא הזכיר מזה כלל כדבריו רק סזינא‬
‫לדעתי^ דס״ל דאף כאי׳ דאולי* דשביעית‬
‫הקילו מפי גחשדא הנ״ל מבאיסויי שבת‬
‫ויו״ט מ׳ דשביעית בעצמותו קיל מינייהו‬
‫לשבת איסורו כמיתה ויו״ס נמי עשה‬
‫דליחני חרה‪/‬אמנס ק' לרש״י דאדרבא נימא‬
‫איפפא כיון דשור איירי כין כאדם בין בשור‬
‫איכ גס בור איירי בין בנזקי אדם בין‬
‫בנזקי שור ואיירי רק בנזקין וא״כ גס‬
‫מבעה איירי דאזיק אדס דהלא ע״ב כור‬
‫בין אס חימא דאיירי גס באדס ואיירי‬
‫בנזקין דוקא; או איירי בקעלא ואיירי‬
‫רק בשור ע״כ לאו דומיא ושור הוא‬
‫דשור איירי נין בזה ובין בזה ובור אי‬
‫אפשר לאוקמיה דק כחלא הדומה לשור‬
‫וא״כ תימא לדומה לשור לאיירי בין באדס‬
‫בין בנוקין ואיירי רק בנזקין וא״כ גס‬
‫מבעה איירי בהזיק אדם‪ ,‬אן לק״מ דודא’‬
‫יותר ניחא לדמוחיה לזה לשוד בגוף‬
‫ההיזק דהיינו בין מיתה בין ניזקק אף‬
‫דלא איירי בנזקי אדס מלדמות ליה לשור‬
‫לענ־ין דאיירי בנזקי אדם ואיירי רק‬
‫בנזקץ כיון דמתניחין האבות המזיקין‬
‫דאורי׳ מלאחויי ראי׳ ממסכי׳ דשביעית‬
‫דלא מוכח מינה הא מילהא וסעד לזה‬
‫קצת משו״ת םכ״צ סי׳ ל״א בקושיתו השניי׳‬
‫שעמד להקשות ועוד אמאי לא מייתי‬
‫ממחכי׳ דשקליס אין התורם נמס מ׳‬
‫והייתם נקיים וכו׳ ע״ש‪ .‬ולא הקשה מן‬
‫המוקדם ממתני׳ דרס״ב דשניעית כלל‬
‫א׳ו דעיקר קושיחו נסמכת אקרא דוהייחס‬
‫נקיים ד מחני׳ דש קלים הנ״ל דמוכח‬
‫מחני׳ דהשדא דאורי׳ דכלאיה ל״ה קשיא‬
‫לי׳ מידי וכלל ולהכי דקדק לאחויי קרא‬
‫דמתני׳ דהחס וא׳ש בפשיעות ‪.‬‬
‫רעל התמיהה דמייתי בסון! דבליו‬
‫בסתירת המג״א גהל׳ שבת סי׳‬
‫רעיד סק״ו עס דבריו שנסי׳ חרע״אסיק־‬
‫י״ב אשר גיכ הקשני ידידי הרהיג הניל‬
‫מאז והעמיר דבליו מל פירושא קמא‬
‫דתומ״ד במשנה רפ״א דשבועוח שפירש‬
‫בטנת מלא סי׳ רמ״ד הנ״נ שכ׳ דבשכיעי'‬
‫כקילו דר״ל מ׳ דזיבול בשביעית רק‬
‫מאמר אבות ותולדות‪.‬‬
‫מאח העורך ■‬
‫ס׳ע בעזהייי בסוגייא דרבי חייא זר׳ אוע ‪ 7‬א‬
‫ב*יק דבבא קטא ד׳ ד׳ ע׳ב וד< ה׳ ע״א‪,‬‬
‫ה^יץ חתדטיח‪.‬‬
‫א( ד׳יד ע״כ ברש״י דיה תנא אדס שור‬
‫ולא אדס^ עי׳ מהר״ס פיין!‪,‬‬
‫ובאמת סנת רש״י כפשוטיו דפור דאזיק‬
‫אדס איירי ודאי ג״כ בקטלא וכיון דאיירי‬
‫בקטלא בור לה א• חיה בקעלא‪ ,‬וע״כ לא‬
‫איירי בנזקי אדם וא״כ שור ג״כ ליתיה‬
‫בנזקי אדם‪ ,‬ומה שהק' המהר״ס‬
‫דבקפלא לא קא מיירי דמהיע וכו׳‪ .‬לא‬
‫אדע בעניותי קושיא כלל דליתני חרתי‬
‫כיון דהלא קי״ל דכי פר דמי ניזק וא״כ‬
‫מה לי קטל תורא מה לי קטל אדס אידי‬
‫ואידי דמי הנהר‪ :‬הוא דמשלס וא״ב לק״מ‬
‫נא‬ ‫חוברת ך‬
‫שתמהני פל חידושי חח״ס הנזכר דכתב‬
‫ז״ל סברא אמרת לחלק בין שביעית לשבת‬
‫וסייס שעפי״ז לצ לדחוק כמג״א בסי׳‬
‫תרע״א פ״ש ; וכאן דמייתי דברי מג״א‬
‫הנ״ל מדוע לא נחעורר להקשות על‬
‫פירושא דנוב״י מדברי מג״א בסי׳ תרע״א‬
‫הכ״ל ‪.‬‬
‫ועוד ממעס אחר מפי סיקשי קושייתו‬
‫דמד על שו״ח נוביי דבדברי תומ״ד‬
‫הוי מצינא ליישב עפי״מ שכיר ידוע‬
‫דטת בה״ג דחנוכה דאורי׳ ובחת״ס‬
‫בחידושיו ובתשובותיו ביאר דאתי׳ מקיו‬
‫מיצי״מ דצריך לעשות איזה דבר לנס כזה‬
‫ונמסר הדבר לחכמיס והוי עיקרו דאורי׳‬
‫ופירושו מדרבנן ע״ש‪ /‬וא״כ י״ל דהוצרך‬
‫מג״א לסברתו דידי׳ גבי נר חנוכה ליישב‬
‫גס אליבא דבה״ג הנ״ל דדאורי‪/‬הוא‪,‬‬
‫ונהי דל״ה דאורי׳ ממש מ״מ ממיר איסורי׳‬
‫מיסת טפי מזיגול בשכיעית דאין בו בעצס‬
‫נדנוד דאורי׳ רק מה שגוף איסור‬
‫לא כעי תנא לשנויי להו כיון דליכא‬
‫הולדות ויומת בש״ס לקמן דקאמר‬
‫בשלמא לתנא דידן ק״ל דיקשה לרב‬
‫עצמו לתנא דממניתין דמבעה זו אדס‬
‫וראיתי במקו בצע העיר כן לרב וע׳ש‬
‫דתירץ שני תירוצים ו«וס אחד מהס‬
‫ליכא לשנויי בעד •שמואל דלשמיאל הרי‬
‫תני רגל ושן‪ ,‬וקרן היינו פעמא דלא תני‬
‫כדאמר לעיל דבשמין ולכסוף מועדי׳ וכו׳‬
‫נס מה שתיין עוד תייוץג׳ הנה במקובצת‬
‫•שלי יש בי ט״ס קצת אך תוכן כוניו‬
‫הוא דבשוער משכחת לה סולדות כגון‬
‫דהלוהו על המשכון ופגו; כל האומנים‬
‫שומרי שכר הן עיש*‪ .‬אך לבד דתירון‬
‫זה לא יספיק רק על שומר שכר סנה‬
‫לבד זאת לא אדע אי משוס זה נקרא‬
‫חולדה דתולרה הייט מיף הנזק דאיכא‬
‫א■‪ :‬ואיכא תולדה דמשיניס איל הכא‬
‫ול״ח הוא מיהח וגס יש גו חומר אחר‬
‫רקי״ל כל המנזה את‪ ,‬המועלוח אין לו‬
‫חלק למוה״ג‪ ,‬וכרכהג גכרוך מעס דין‬
‫עשה דוחה ל״ח פרק ‪ ' 3‬הוך ד״ה ליישג‬
‫קושיא הנ״ל דמה׳׳מ לאוי דיו״ע ממירי‬
‫ע*ש ‪ .‬משא״כ בשביעית ונתיישבה בזה‬
‫תמיהת תוח״ד הנ״ל ד‪:‬א שביעית נמי‬
‫ד&וריתא^ מיהו עכ״פ מבוארת דעתו דס״ל‬
‫דמצד קילוחי׳ דשביעית מקילינן במשדא‬
‫דעובריס ושביס‪ /‬ותיקשי ולאי דכ״ש‬
‫דנקיל מה״ע בחנוכה דרבנן ‪ ,‬אכן הלו ס‬
‫דאיתי בחידושי מת׳ס שבת דף כ״ג ע״ב‬
‫בדה לעולם מ' חשדא דבני מתאו למייתי‬
‫מה של בגציוט פל המג״א בסי׳ רמ׳ד‬
‫סק״ו בזה״ל ‪ /‬בנוב״י קמא סי׳ י״ב כ׳‬
‫דטעם דהקילו בשביעית מ׳ שהוא דרבנן‬
‫פ״ש‪ .‬הרי שהבין דעתו ממש כדעת תוח״ד‬
‫הנ״ל‪ ,‬ולע״ד הקלושה לא משמע כן מתוך‬
‫לשונו וכדכתיבנא‪ /‬אמנם יהי' איך שיהי׳‬
‫ודאי דצ״ע על הנונ״י ג״כ כנ״ל פד‬
‫לאחרי© אתי למימני ולא פ‪,‬יזוקין מאחרי©‬
‫וכיון דהמזיקין לאחרים אתי למימני ע״כ‬
‫איירי בכל מיני היזק דידהי לאחרים בין‬
‫ניזקין בין מיתה ודו״ק‪ .‬ועי' בחשו׳ דברי‬
‫‘‬ ‫רינות סי׳ ל״ד ‪.‬‬
‫*‪ (-‬ש ס בש״ס בשלמא לשמואל בנזקי‬
‫גופו וכו׳• קל״ס דלשמואל בלא״ה‬
‫לא ק' ולא מידי על תנא דמתניתיןמדוע‬
‫ל^‪ f‬תנא הני דהרי אדרבא הלמודא לקמן‬
‫פריך לרבי חייא ולד׳ אושעיא כשלמא‬
‫לתנא דידן תנא איות מכלל דאיכא מילדות‬
‫אלא לריח ולדא אגו ת מכלל ד א'כא‬
‫תולדות תולדותיהן מאי ניהו ודח־ק ולא‬
‫וכי׳‪ /‬וא*נ כיון דבהנהו ציכא תולדות‬
‫להני לא מני להו תנא למתניסין‪ /‬ובישלמא‬
‫לרב ליכא לשנויי דלדידיה מבעה זה אדם‬
‫ובארס ליכא אבות ותילרוש כמבואר לעיל‬
‫ד״ג ע״ב בש״ס אבל לשמואל בלא״ה‬
‫)‪(5‬‬
 ‫חמאםף‪ 4‬שנה חמישית‬

‫דמלאכת שביעיח הזי מהיח ול״ש לאקוצי מששא דעוברים ושביס ‪ ,‬ואמנם ודאי‬
‫בנ^יח כמי נשבינגיס ‪ ,‬אכן פל הנזרי צ״ש מוכרחים לקישטא לסך סברא ובדרבנן‬
‫לחרוצי הכי דאיסו אסיק כה שובחו הנ״ל הקילו מצד מחני' דשביעיח דאפי׳ ביממא‬
‫ל״ח כעוברים ושביס ודו׳יק ‪.‬‬ ‫לאקולי כנ״ל גס כמלאכת חוה״ס אפילו‬
‫לספוסקים דמדאורי' אסור יעויש‪ /‬ופשיטא ו מ ה מדוייק היטב הא דהמג״א לעיל‪.‬סי׳‬
‫רמ״ד סון« סק״ו ציין ועי' בססיי‬ ‫דסנוכה ודאי צא ממיר ממלאכת חוה׳מ‬
‫חיע״א ‪ j‬עי׳ גמרוצהש״ק שס‪ ,‬ולא מקשה‬ ‫י‬ ‫דאורי׳ והדק״ל וצע״ג ‪.‬‬
‫ו ל ח‪ ' 1‬מ ר הנושא נלע״ד ליישכ להן אמש מעיקרא מתרוייהו ממשנה לשביעית ומכך‬
‫כפירושא קמא דתוס״ד או כהבנת דשני פתחים ולכלול תרריהו בתירוצו‬
‫נונ״י דמ‪ 5‬ד קילוחא דשביעית לא מששו דבשביעיס וד דרבנן הקילו ‪ ,‬אלא משוס‬
‫לעוברין ושביס‪ .,‬והה״נ בחנוכה < וממילא דנאמת כוי ידע סברתו דהכא דבלילה‬
‫לאין הכרח מכח קושיא לאסוקי דבלילה ר ח 'לעיברין ושנין‪ ,‬פ״כ מעיקרא ל״ה‬
‫לא בכיחי עוברין ושבין ‪ ,‬אלא דהמג״א קשיא לי׳ כלל מכ״ח‪ ,‬אלא דלכתר דהוכרח‬
‫נראה לו כן מצד סברא פשוטה ולהכי לאסוקי ‘לחילוקא דבשביעית הקילו סייס‬
‫כסכה למימרא רז^ אי לא היינו מוכרמי׳ נמי ועי' בסי' חרע״א 'למימי דעל ס‬
‫לאסוקי מצד הקושיא משביעית דבדרבנן נס עפי״ז ניחאהתס כיון לדרבנן כוח‪,‬‬
‫הקילו מ״ע הוי ניחא הכא מ'ד בליל ה ומיהו אין צורך לכך דבלאה״נ ניחא‬
‫הוא; וא״כ מכאן לחוד‪ ,‬ליה מצינא לאוכוחי כתייוצא דשם‪ ,‬אבל בהלכות סמכהדלא‬
‫סברא דבדרבנן הקילו‪ ,‬מ׳ דהו״מ למימר הוצרך להזכיר כלל הך דשביעית דהא‬
‫כסברא ‪1‬הכא דבלילה בשוס איסור ליכא שוין נינהו ברינייכו והוצרך ירק לומר‬

‫ילפינן דאדס ג״כ מחוייב כופר וכן הא‬
‫דקאמר לא ראי אדס שחייב ג ד' דבריס‬
‫ק׳ ראי לא הוה כתיב שול והוה יליף‬
‫מאדם הו״א דשור ג״כ חייב בר׳ דברים‬
‫וליכא למימר איש בעמיתו דא״כ גס נזק‬
‫נפעיר עש״ב ד חיין דנזקי אדם 'בשור‬
‫ושור בשור הוא דקא בעי למילף ולא‬
‫אדם בארם משור ולא שור כאדם מאדם‬
‫ע׳יש‪ ,‬והכ‪ :‬מה‪ ,‬שהק׳ מתחילה דאי לא‬
‫כתיב אדם ובעינן למילן‪ t‬משור הוה‬
‫ילפינן באדם דמחויב כופר זלכן כתב‬
‫דרק נזקי אדם בשור בעי למילןז‪ ,‬הנה‬
‫בזה מאוד נפלאתי כי לא אדע מאי‬
‫ק״ל׳הרי אן{ דבעי למילך! נזקי אדם‬
‫בשיר ונזקי אדם באדם משור בשור‬
‫)ואין הכזנה אדם באדם ־משור באדם‬
‫דבשור באדם כתוב כשהמית אח האדם‬
‫דמשלס ולירא למילן{ אדם מאדם משס‬
‫הלא בנון! כנזק דלא שמרהו מגניבה‬
‫ואכולה הלא שוין הס ואיך ראוי לקרותו‬
‫חולדה ודו״ק‪.‬‬
‫ג׳{ ת נ א אדס וכל מילי דאדם עי׳‬
‫במקובצת בשס תלמידי הר״פ‬
‫פי' בין אדס ו ט׳ ומ״מ הא דהנא לא‬
‫לא ראי השור כראי מבפה דהיינו ארס‬
‫לרב לא פיירי אלא באדם דאזיק שור‬
‫דההיא בעי למיילד משור כדפרישית למיל‬
‫עכץ^ והנה לא הבנתי דמדוע לא הוה‬
‫בעיילמילןז אדס דאז*ק אדם ג״כ משור;‪,‬‬
‫והנה שורש הדברים לעיל ע״א בהא*‬
‫דקאמר תלעודא ומאי לא הרי דקאמר‬
‫לא ראן השור דמשלס את הכופר כראי‬
‫אדס וצא ראי אדם דמשלס ד' דברים‬
‫כלאי שיר‪ ,‬והק' שס כמקובצת בשס‬
‫תלמידי־ הרי״ן{ דהא אי לא כתיב אדם‬
‫והוה ילפינן סיונא דאדס משור הוה‬
‫צב‬ ‫לחרבות ד‬
‫לא חששו לעוברים ושביס כמו בשבת‬
‫הוא ;רק מחמס קילוחא דידי^' מ׳ ד‪,‬דרבנן‬
‫הוא‪ ,‬י״ל שפיר דלאו כ״‪-‬ע דיני גמי>י‬
‫לחלק חילוקי׳ כאלו ו יחשבוהו לטושה טול‬
‫מ׳ דלא חייש להשתמר מהך חשדא‬
‫דעובדיס ושביס‪ ,‬אכן מאחר דיש כאן‬
‫סברא פשוטה ומושכליז דבלילה לא שכימי‬
‫פוכרים ושביס בשוקי‪ ,‬ודבר כזה כרי‬
‫נגלה לכל בר •דעת ואפי' צא נמיר דינא‬
‫וכיון שהכל ידעו שאין עול בכפיו בזה‪,‬‬
‫מכיכי חיתי יסשדוהו כאן בעובר עבירה‬
‫טפי מלגבי בי כנישחא ‪ ,‬ומימילא לשפיר‬
‫כקושיא בתוקפה ונצרכה לתירוצים‬
‫אחרים ‪ ,‬והיינו מעעא דהקדיס סברא‬
‫זו ‪ ,‬ונכון ב״ה ‪.‬‬
‫ואמנם בעיקרא דמלתא נלענ׳ד דצריכין‬
‫שפיר לחילוקא לבשביעית הקילו‬
‫וגס לסברא דבלילה ליכא עוברים ושביס‬
‫לענין נר חנוכה ‪ ,‬ואפ״נ דרזנונה דרבנן‪,‬‬
‫והוא דמה בשו״ת חת״ס ■תאו״ח ■סי׳ ס׳‬
‫בוס מיעוטא באלם ושפיר הוה ילפינן‬
‫ארס ואהא קאמר דליכא למילן! דאיכא‬
‫■למיפרך וגה לשור דמשלס את הכופר‬
‫וצינא למילן^ אדס דפס גני כיפר לבד‬
‫כתיב מיעוטא‪ ,‬ואין לומר‪ .‬דזה־לממעטינן‬
‫עליו זה לפי האמת דלא ילפינן ארס‬
‫משור מפא״ג אי כזה ילפינן נזקי אדם‬
‫משור אז לא הוה ממעטינן‪-,‬דמלבד דאי;‬
‫זה סברה כלל דמה בכך מ״מ היכא דכתיב‬
‫מיעוטא ;ימעיט‪ ,‬לבד זאת א״כ לא תירץ‬
‫הרסמידי למס בכך • דכפיב נזקי אדם‬
‫באדס דמשלם ד' דבלים■ כיון דמ״מ‬
‫בהמיה את הארס לא כתיב מידי באדם‬
‫והוה ס״ד למילך כופר משור ■אילולי‬
‫מיטועא דעליו א״כ השתא דילפינן אדם‬
‫משור ליכא למעט וע״כ להא ליחא וקושיית‬
‫הרסאעיקרא לא ק׳ ולא מידי וצ״ע‪.‬‬
‫ד( רע״ע במקובצת לעיל הק' ‪ .‬קישוא‬
‫הפלש כץ זה לשכה דחיישי׳ החס )‪t]f‬‬
‫לפובריס ושביס‪ ,‬נקט הסכרא הסש>עה‬
‫מ׳ דלילה הוא דסגי לן כהני 'בנידון‬
‫דידן וד רק‪.‬‬
‫־ויש להמתיק יוחר דנמכוון נקטי׳הכא‬
‫להך סברא המבוררת אצלו אן«‬
‫מכלי הכררז‪ ,‬דהוא כיעין הקדמה להקישיא‬
‫דמייתי בסר סכי משמי' דב״י מה ך דבי‬
‫כנישחא דקש*א‪-‬לי׳ אהירוצא דב״י ואסיק‬
‫מדנפשי' תירוצא אחרינא‪ ,‬ולבאוכה הרי‬
‫יש הי' נכון ■ופשוט על קושיא זו מבלי‬
‫צורך לחדש חירוציס אחרים ולהביא‪,‬טצוח‬
‫מרחוק‪ ,‬והוא מה ■שתי' בחידושי מהות‬
‫מהרל״ח וכן בס' ראש יוסן‪ 5‬נז ה‪ ,‬דניסי‬
‫דאנן צא מח־יבינן לחוש לחשדא דעוברין‬
‫ושבין‪ ,‬אכן גני העיר יאמרו דהו״ללמיסש‬
‫להכי ולהדליק בשניהם ‪ ,‬ומדלא עביד‬
‫הכי יחשדוהו גס הס דלא אדליק כלל ‪,‬‬
‫ולא דמי לבי כניכתא‪/‬־עי׳ שס ‪ ,‬אכן ס״ל‬
‫להמג״א מסברא דהינח אס הך ובחנוכה‬
‫רק בהמיהו כי שס בהמית אס סאדס‬
‫איירי ובאדס‪ ,‬בארס להמיתו באמת ליכא‬
‫כוס חיוב ממות לא שנא מזיר ולא שנא‬
‫שוגג‪ ,‬וממשייך לומר‪-‬לא הרי השיר‬
‫ידחייב כשהמית אדס כהרי אדם כשהמית‬
‫אדס ולכך ■אינטריך למיכתב יאדס כיון‬
‫דבאמח־בהמית אדס פטור ולו״ק(‪ .‬מכ״ז‬
‫ליכא למילף כופר באדס׳משור כיון דהלא‬
‫כופר בשור ■אינו •אלא בהמית איש או‬
‫אשה והוא כחוב כפרשה נפרדת וכי יגוך‬
‫שודיאת איש או את אפה סקול וצו'‬
‫אס כופר יושת י עליו‪ ,‬והלא• בהאי ״פרשה‬
‫כבר כחוב מיעוט להדיא־כאדס דסטור‬
‫מכופר לכתיב עליו ולא■ על' אדס דמיניה‬
‫ממעעינן כופר באהס ורק נזקי אדם‬
‫‪ 07f3‬ואדם בשור הוהיס״ד למילן{ מפרשה‬
‫אחרת יהכתובה בנזקי שור ■בשור וכי יגח‬
‫שור איש איש את שור רעהו דשס ליכא‬
 ‫המאסף שנה חמישית‬
‫הימב לישנא למגי! דכתב בשביעית הקילו‪,‬‬
‫ואטו כל שביעית דרבנן הוא ‪ ,‬ולא כו׳ל‬
‫למתלי כלל בשביעית רק הולל בדרבנן‬
‫הקילו ‪ ,‬ולהנ״ל דקדק לומר דדוקא‬
‫בשביעית‪ ,‬דקיל הקילו בדרבנן דידיה‪,‬‬
‫משא״כ בשבת הרי אפי׳ בשגוח אמירה‬
‫דקיל חששו לחשדא‪ ,‬אלא דמ״מ בכת״ס‬
‫עצמו שס סייס שדוחק הוא ע״ש ‪ ,‬וכן‬
‫עמד בהלל על דברי תוח״ד גס בשז״ת‬
‫מהר״ס שיק חאו״ח סי׳ צ״ה ד״ה אענס‬
‫לא סחיר וכו׳ ע״ש ‪.‬‬
‫ו ל ע ר ד נראה בביאור הדברים ‪ ,‬דחדא‬
‫קושיא דחה״ס מתורצת כחברתה‬
‫דהן אמת דהכא בשבת נמי רק אי' דרבנן‬
‫ושבות קל דאעירה איכא ‪ ,‬מ״מ אמרינן‬
‫כקושיתו הראשנס דאדרבה עי״ז אליס‬
‫טפי חששא דחשדא‪ ,‬דבנקל מאד יחשדוהו‬
‫על אי׳ קל כזה‪ ,‬ולהכי שפיר מששו אן‪t‬‬
‫לעובריס ושבים אע״ג דמילתא דלא שכיח‬
‫הוא‪ ,‬אמנם ייל דהיינו דוקא באס העבירה‬
‫אדס ואי הוה כתיב אדס לא הו ה אתי‬
‫שור דהרי ליי האמת ליכא בום חיוב‬
‫באדס בהמית אדס ומה שייך לומר לא‬
‫הרי ודו״ק בקיצור ‪ ,‬אלא אף דמחניחין‬
‫איירי בהרי אלא בנזיקין ק״ט דכיון‬
‫דאתיק למילף אד® משור לילף גס לענין‬
‫כופר ומחי פריך מה לשור שכן משלם‬
‫את הכופר דלילף מינה ומה;כך דמתניתין‬
‫בקטלא לא קמיירי זה ידענו להוא ברור‬
‫אבל עכ״ז כדאי סכיך לילף אלא דלפי‬
‫ס‪1‬מת לק*מ כמ״ש‪ ,‬דשס הרי כתיב להדיא‬
‫מיעיטא דעליו לכן דילפינן נזקין גאדס‬
‫באדס וארס בשור משור בשור עכ״ז כופר‬
‫למיתה ליכאלמילף מחמת מיעוטא דנליו‬
‫כל זה ברור ודברי רבותינו הראשל‘ צל״ע‪:‬‬
‫ה( י ש ם בב״סולר״א אי הכי שור »ני‬
‫וכו׳ עי׳ בחשו׳ מהריי אדרבי סי׳ ל״ח‪:‬‬
‫)המשך יבא(‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫כחב פל תירוצא דבשביפיח כקילו דהוא‬
‫דחוק מאד ! הדח דאדרכה כיון דקל הוא‬
‫טפי איגא חשדא דיותר; נחשדו ישראל‬
‫לעבור מל השביעית מלעבור טל השבת‪,‬‬
‫ועוד דהא גם לגבי שבח‪ ,‬דרבנן בעלמא‬
‫הוא‪,‬דהא לא חש דינן לי' רק באמירה לנכרי‬
‫באופן האיסור ‪ ,‬וגס בחפארה ישראל‬
‫למשניות ריש שביעית עמד בזה וכתב‬
‫דעכ״ס זיבול דבביעיח קיל דגון‪ £‬המלאכה‬
‫דרבנן הוא עיש‪ ,‬אכן בסח״ס נשתמר‬
‫מדסיי׳ זו כדמתכאר בסמוך‪ ,‬ואדרבה הא‬
‫קי״ל בעלמא דשאני שבות שע״י מעשה‬
‫משבות בלא מעשה וקיל אמירה לנכרי‬
‫משאר שבות‪ ,‬דאיהו לא עביד מידי ע״ש‪,‬‬
‫וכן תמה בזה גס בחידושיו‪ ,‬וגס בשו״ת‬
‫כתב‪ .‬סופר חאו״ח סי' מ״א עמד בזה‬
‫ו מיישבו קצת‪ ,‬דצ״ל כיון דשביעית עצמו‬
‫קיל משאר איסורי תורה לכן דרבנן‬
‫דידי׳ אפי׳ ע״י ישראל עצמו קיל משבות'‬
‫עי״כ לשבת ע״ש‪ ,‬והאמת סעסייז מתבאר‬
‫הנ*ל נ״כ משם הרא״ש וגס תירוצו צלע״ג‬
‫לע״ש משוס דמתניחין כקעלא לא קא‬
‫מיירי וכן ריח לא חני כופר דבקטלא‬
‫לא קא מיירי וכן לקמן גבי הכשרתי‬
‫וכו׳ ומשני בקטלא לא קמיירי הילכך‬
‫מתניתון לא איירי באד® שהמית אדס‬
‫ולא בשור בהמיה אדס אלא בנזקין וכו׳‬
‫ונפלאה בעיני דאטו לזה צריך ראיה‬
‫דמחניהין בקטלא לא קא מיירי מהא‬
‫די״ח \כן מהא דהכשרתי דפריך חלמודא‬
‫וסאיכא ומשני בקטלא צא קא מיירי‪ ,‬הלא‬
‫ז״ב דמחניסץ בקטלא לא קא מיירי ולא‬
‫משוה דבקטלא לא קא מיירי אלא‬
‫אה אי איירי בקטלא מ״מ לא מצי מתניחין‬
‫לומר לא הרי כשור בהמית אדס כהרי‬
‫המבעה ולכן איצטריך למיתני מבעה ולא‬
‫•וה אתי משור וכן לא הרי המבעה דהיינו‬
‫באדס‪,‬דהמיח אדם כהרי השור דהמיח‬
 ‫נג‬ ‫תגר ת ד‬
‫דמחלה ורק בהר הודאת המתחייב אזלינן‬
‫אצא דכלפי מאי דקי״ל דאחר נ״ח אינה‬
‫ניזונית לא מפל בעל ולא משל‪.‬יבם ואס‬
‫עמד כדין והבעתו ליבה או לחלוץ ונתרצה‬
‫לייבם דחייב במזונותיה מאותה שעה‬
‫שנתרצה אך אם אירע לו אונס כחולה‬
‫ובו׳ לזה קא׳ הירושלמי דאס אמר‬
‫בעלתי אעפ״י שהיא אומיה לא ננעלתי‬
‫ותובעת לייבס או לחלוץ ולדעת‪ .‬איז‪-‬ה‬
‫סוס׳ חס נחרצה לחלוץ אין לה 'מזונות‬
‫מ״מ כיון שהודה שבעל הא ודאי סדיפא‬
‫מעמד בדין ונתרצה לייבם כמובן דטון‬
‫שבא עלים הרי קנאה ואשתו^גמו׳ היא‬
‫וחייב במזונותיה עד שיחלוץ ויוציא מ ט‬
‫ובכה״ג דל״ש גטיענחה אומדנא למחיצה‬
‫כההיא דחייב אני'לך מנה וכו׳‪ .‬אזליק‬
‫בהר הודאת המתחייב‪ ,‬א״נ י״ל דכיון דקי״ל‬
‫דהבע״י בין ישנה בין ערה קנה א״כ‬
‫טענת■ לא נבעלתי איננה כ״כ טענת‬
‫בריר כההיא דאין לי בידך כלום דאולי‬
‫נבעלה והיא ישנה ולא הרגישה ‪,‬בבעילתן‬
‫פי׳ שאלת יעבץ ח״ב סי' מ״ט ופמ״א‬
‫ח״ג סי' כ״כ אלא דפי׳ זה דחוק קצת‬
‫דא״כ צ״ל לה״ד באומר בעלתי רק פחם‬
‫אבל אס פי׳ דבריו דבסלס והיא ערה‬
‫הדד כו״ל תרתי הודאוח דסתרי אהלל'‬
‫עיון אברהם קואינקה יצ׳ו נ״י ער ב^י ירח עורך‬
‫והו״ל להירו׳ לס׳‪ ,‬ע״כ נמצא כמו׳ בגליון‪,‬‬
‫ועתה אנכי הרואה כי הרב הריב״ש יצ״ו‬
‫דרך בדרך זה בכונס הירוש׳ כפי׳ הא׳‬
‫ולפי המשוער אני זכיתי בה חמי'‪ ,‬ולפי‬
‫דברי נראה לאין מקום להשגת רבחביבא‬
‫הרב פחד יצחק נ״י על הריב״ש נ״י בזה‪,‬‬
‫גש מה שפי׳ הרב הנז׳ שי׳ דכונת הירוש׳‬
‫דס׳ המניח דהתוס׳ איילי במוען שמא ״‬
‫במחכ״ה פי' זה קשה מאל למאמר לעיקר‬
‫החי׳ תלוי בזה לחלק בין טוען בריא‬
‫לגיוען שמא העיקר חם־ר מן הספר‪ ,‬ומאי‬
‫דקשיתיה לאס תובע משניהם מראובן‬
‫יין ומש׳ שמן וכו׳ א״כ עיקר החי' הוא‬
‫הוא בכל' ממשה בנופו כמו אמירה לגכרי‬
‫דכה״ג ודאי קיל לאינשי ט ב א‪ /‬משא״כ‬
‫בשביעית נהי חיבול רק מדרבג)‪ , ,‬מ״מ‬
‫החשש הוא לאינו בעצמו מניד מעשה‬
‫האיסור‪ ,‬ומעשה לא עבדי‪,‬ואס־׳ בדרבנן‬
‫מעיר לאינשי לעבור בקוס ועשה‪ ,‬ולנכי‬
‫לעיוכרין ושבין מיהח דהוי חרי לא שטה‬
‫לא חששו כחס ‪ ,‬והיינו חיצוקא דבין‬
‫שבח לשביעית‪ ,‬ומעחה נקזי אנן דתנוכס‬
‫לא לשביעיח דמי אלא לשבה ‪ ,‬דכמו‬
‫דבשבה על שהחשד הוא בענין אמירה‬
‫דאין בו מעשה ‪ ,‬אמרינן דבכה״ג נקל‬
‫לעבור וחששו אן{ לחשדא דפוברין ושבין‬
‫כ״ש וקרח בחנוכה דהוא דרבנן ממש‬
‫וגס העיירה היא בשוא״ח ממש ‪0‬לא‬
‫ידליק‪ ,‬ודאי למיחש‪ :‬הוי מבעי׳ אפילו‬
‫לעוביים ושבים‪ ,‬ולהכי הוצרך לאסוקי‬
‫לסגרח לליא דציכא עוביין ושבין ‪ ,‬וא״ש‬
‫‪:‬‬ ‫נכון ב״ה*‬
‫)המזזך נגא(‪.‬‬
‫‪ .‬י‪-‬ק׳ משה גינז‬
‫הרב דפה ‪p‬״‪ p‬קרעס*ור והנליי*‬
‫סימן לה‬
‫‪S‬כבוד רב חביבא הרב ‪ , . ,‬בטוח״ר ‪ .‬בן‬
‫‪,‬‬
‫״המאסף׳ בירושלם ת׳ ו‪.‬‬
‫טידי עברי בחוברוח •המאסך״ אמרסי‬
‫אזכרה מה שראיחי בחוברת י״א‬
‫שצה שעבר סי׳ קיז מה שפלפלו בחכמה‬
‫ב׳ הרבניס כמוהריג״ש והאד״י החי■ יצ״ו‬
‫בלשון רירוש׳ פי״ג דיבמוח‪ ,‬ומידי עוברי‬
‫נזכרתי שמאון מוהר״י אלחנן ז־ל בסה״ב‬
‫נחל ינחק ח״ב סי׳ מ״ ה עכןן ג׳ וגי‬
‫האריך בענין זה ובלשון הירוש׳ ‪ ,‬וכאשר‬
‫יצאתי לחפשי ראיכי כתוב מליון הס׳‬
‫הנז׳ מכתי׳ ידי בלשון זה ‪ ,‬בהודמנוחיה‬
‫דמר אמינא בכונת הירוש׳ דפשיטא דמעלה‬
‫לה מז\מת דקא׳ לאו משוס דלא אמרי׳‬
‫׳‬ ‫)‪( 6‬‬
 ‫^המאסף' שנה‪.‬חמישית‬
‫חצות עד ד׳ ששות ‪ /‬אמתייס הס ‪ /‬ועי׳‬
‫שבת קי׳־ח בחום' ד ה במנחה ובהרא״ש‬
‫שם ‪) ,‬ועיי׳ בס׳ יד יהודה מל מס׳‬
‫סססיס( ועיין בהגהות מיימיני להרמב״ם‬
‫הלכות פסח פ״ג ‪ ,‬ועיי׳ כס׳ אור זרוע‬
‫בשלכות שבת אות דב‪ ,‬אבל מס מאד‬
‫יפלא מה שהוסיף רש׳׳י ז״ל וכהב וע״פ‬
‫אסור ‪.‬לאכול מן המנחה ולמעלה ! ונראה‬
‫לפענ״ד דכווגת רש״י ז׳ל לאמתיות כדין‬
‫דזמן סעודה הג׳ בשבת הוא משש שעות‬
‫ומחצה‪ ,‬וז״ש ומנחה ^ וזמן איסור אכילת‬
‫פת בע״פ הוא מט׳ שפות וממצה ^ וז״ש‬
‫רש״י ז״ל בזה מן המנחה ץלמעלה כמיפורש‬
‫גגמ׳ בפ׳ ערבי פססיס ^ וכן פירשיי‬
‫בעסקים ג׳ מן המנחה ולמעלה ! תשע‬
‫שעות וממצה ־‪ ,‬וא״‪.‬כ יכול לקיימה ■זה‬
‫הסעודה כג' בזמנה בפת^ בזמן הארוך‬
‫הזה משש שעות וממצה מד תשע עעות‬
‫ומחצה‪) ,‬וכנון מצה פשירה‪ ,‬ועי׳ פסחים‬
‫ל״ה ; תום׳ ד ה מפאימ‪ ,‬זאכמ״ל( או‬
‫מצה שנתבשלה ‪ ,‬ועי׳ ספר מדרש שם‬
‫ועבר ‪.‬סיונן י״ג ואנמ״ג ‪ ,‬וכוונת רש״י‬
‫באמרו ‪ ,‬וע״פ אסור ‪.‬למביל מן המנחה‬
‫ולמעלה! ליל דלפי שיטתו דצרין לקיים‬
‫ס״ג דוקא אחר חצות‪ ,‬עכ׳ס בזה יש‬
‫לטעון עדו ‪ .‬דס״מ‪ .‬כשאפשר לקיימה‬
‫בזמנה‪ ,‬אבל אם ידוע ‪:‬לו שכשיבא הזמן‬
‫אז לא יהי׳ ביכלתו בשום אופן לקיימה‬
‫הר&דאקסלך ווישעבסק ז' הולדוח^‪:‬כ״פ‬
‫בפח‪ ,‬וא״כ מוטב לקיימה קודם חצות‬
‫מלבטלה‪.‬לגמרי‪ ,‬ועי׳ בביח על הטור הי׳‬
‫חמ״ד ד ה ומה שאמר‪ ,.‬ועל ׳זה השכיל‬
‫רכינו שלמה בחכמתו‪ ,‬ודי לחכימא ברמיזא‬
‫שכאן ביכלתו‪.‬לקיימה בזמנה בפת ‪ ,‬מו׳‬
‫שעות ומחצה עד ט׳ שעות וממצה‪ ,‬ומובן‪.‬‬
‫ו ע ת ה הסכת ושמע‪ ,,‬ראי׳ מפורשת‬
‫שזהו כוונת רש״י ושיטתו דלענין‬
‫אפיית• מצה מציה אם חל שכס ע״פ‬
‫נחלקו הפוסקים יש אומרים דאופין המצת‬
‫•מציה בע״ש‪ ,‬ומכיאין ‪:‬דאי׳ מתוספתא‬
‫מל שמעון ולמס גקטו החום׳ נכה״ג‬
‫כול״ל באמד בקכע מחכי‪-‬רו שמן וסודה‬
‫לו ניין וכו׳ לדידי בונת החום׳ פשוטם‬
‫דהנין־ק אי« הונע מכל אסד גפ׳ע אלא‬
‫הונע משניהם כאחד היין והשמן באומרו‬
‫כיון דשניכס זרקחם ב׳ !דורוה בהשני‬
‫כדין ועל ידכם נשברו אתם חייבים‬
‫לשלם לי כל נזקי בין שניכס! זאתס‬
‫התדיינו ביניכם מי שיבר היין ומי שיבר‬
‫השמן וגככיג הו״ל כדק ‪:‬טענו חטים‬
‫וז״ב‪ ,‬ומ״ש על סי׳ הרב פ״מ זיל כי מ״ש‬
‫דבין שניהם מכלמין רק פ׳א דאינו מובן‬
‫לעד״ן דסברהו ישרה דכיון דעל השמן‬
‫פטורים בכרי לא הודו ואין ־חיובם אלא‬
‫טל היין בהודו ־לו וכחוגע לא חבע אלא‬
‫כד יין אמד מה״ת לשלם לו ב׳ כדי יין‬
‫מה כלא חכע והדין דין אמח ‪:‬לשלם‬
‫הכל אשר הובע בין שניהם שהרי ב׳‬
‫הודו על היין‪ ,‬ועו׳ יש לי‪.‬להאריך בזה‬
‫וכבר מילתי אמורה דאני אמרחי בחפזי‬
‫דיך הפגרה בעלמא בגליונות ‪,.‬המאםף״‬
‫הנזיל‪.‬‬
‫רחמיס יוקו פראנקו‪.‬‬
‫)משרה בקודש סעה״ק סנרון ח׳יו(‬
‫סימן לו‬
‫מ»מ הריס‪.‬‬
‫שלגם לב ^כבוד עורך ^הםאס!*״ נ תוכני‬
‫ח ^ י י עיי ^ז ם‪ ,‬ה־׳ה הרב ‪ . . .‬כקע״ת מו׳ ה‬
‫‪,‬‬ ‫בן ציון אברהם קואיגקה‬
‫חבמתשלסה‬
‫פסחים ייג‪ ,‬־י״ד שחל בשבח וכו׳‬
‫ומשיירין מזון שתי סעודוח‪,‬‬
‫ופירשיי מל זה יפלא בעיני כל רואיו ‪f‬‬
‫ודברי פני ־יהושע שכהב אשר כוונה‬
‫דשיי בכתבו בלא שלש דל לאכול קודם‬
‫נד‬ ‫דווברת ד‬
‫הגדול דפסי! שצריך לאפות המצת מצוס‬
‫בליל יו״ט‪ .‬לוקא‪ ,‬עי״ש ובמור‪ ,‬וכן מגיא‬
‫בס' מטה משה בשם רב״י וא'כ ע״כ‬
‫שמפרש רש״י דל התוספתא דאופץ לו‬
‫מצה מע״ש לענין סעודה הג׳ וזהו דבר‬
‫ברור בעיה י‬
‫ולהלכה *( נלמוד מחכמת רנינו שלמה‬
‫לכל שבתות השנה ‪ ,‬אס לא‬
‫הצליח בלעת הרב רמ״א דמררבנן אסור‬
‫נוקשה בע״פ גזירה אטו חמץ גמור ע״ש‪,‬‬
‫וא״כ אי אפשר לו לקייס סעודה ד מו'‬
‫ומחצה ולמעלה ננוקשה ‪ ,‬לא יתיפבו‬
‫לנרי רשיי לסו״ס תיהלר קושייתו לדולשא‬
‫דלמס לו לרשיי לתלות באיסור מן המנחה‬
‫ולמעלה כיון דזה לא יועיל לן דעכ״פ‬
‫חיקשי יקייפגס אחר מצות על סמוך‬
‫למנמה קטנה והכנו מוכרסין לומר דאז‬
‫לא יוכל‪ .‬לקיימה משוס לניקשה אסור‬
‫וא״צ מהיט גיפא אסור לו לאכול גס‬
‫סמוך למנחה‪ .‬קפנה נ ס בלי זה לפ״פ‬
‫אסור לאכול סן המנחה ולמעלה ‪ ,‬ואין‬
‫בידי לבאר לברי רשיי‪ ,‬זולת לאמי כי‬
‫לעתו כדעת הרין ד הנעיא מפסחים ד‬
‫ק״ו דלא נפשטה‪ ,‬אזלינן לסומרא וסמוך‬
‫למנחה גדולה דהיינו משש ומחצה אסור‬
‫לו לאכול פת וכינת דברי רש״י בתחילתו‬
‫לכתב ולא שלש היינו לכונס־ הברייתא‬
‫לאשסוע‪/‬ן‪ ,‬לסעודה ג׳ בבוקר קוד;ם‬
‫שעה ■ל' אינו יכול לקייס‪ ,‬ורש״י ביאר‬
‫אח״ז דבל שילש סעודות וכו׳ דקיל דעכ״פ‬
‫ישייר חמץ נוקשה שיעור סעודה ג׳‬
‫לעשותה »שש‪ .‬ומחצה ולמעלה לזט כחב‬
‫וכל גיס וכו׳ וע״ס אסור לאטל מן‬
‫המנחה ולמעלה היינו מנחה גלולה‪ ,‬ובכל‬
‫זאת תלמודא בפסחים דק״ז לא מצי‬
‫למיסשט בפיין מברייתא זו דיילדכריימא‬
‫בשיור חמץ‪ ,‬גמור‪ .‬לנד‪,^.‬יירי ולהט נקט‬
‫לק שתי סעידות‪ ,‬ואמנם כי כל זאת‬
‫מפורשה בסיג דפסחיס ^ואוס'ן לו מצה‬
‫מפ״ש» רש פוסקים שאופין סמצה מצוה‬
‫בשעתה בליל פסח ‪ ,‬ו מיש בתוספתא‬
‫ואוסין לו מצה מע״ס< משרשיס שכוונת‬
‫התוספתא על סעודה שלישית ; ועי׳‬
‫במהות מיימוני להרמב״ס הלכות פסח‪,‬‬
‫ועי^ נס׳ אור זרוע‪ ,‬ועיין בביאורי הגריא‬
‫בזה‪ ,‬ומצאנו לרש״י ז״ל בספרו פרדס‬
‫*( לדעתינו אין ללמוד מיסודות‬
‫כאלה‪ ,‬בפרט כי אדונינו רש״י בס׳ הפרדס‬
‫סי׳ צ״ב כסב דשנש סעודות בשבת הם‬
‫אחת בה״ש ואמת בשחרית ואחת בצהרים‬
‫דשלש עיתות אלו הס עת סעולר■‬
‫והמפסיקין על שלמנס ומברבין ברכת‬
‫הסזון בין שני תבשילין טעות הוא ושלש‬
‫ספודוח לא יצא עכ״ל‪ .‬נר׳ לס״ל דכל‬
‫שלא עשה סעודה שלישית בצסריס דהייט‬
‫משש שעות ולמעלה לא קייס סעודה‪,‬‬
‫שלישית‪ ,‬וא*כ אם גס לא אפשר לו לאטל‬
‫בזמנה פת ליכא למימר דיעשה אותה‬
‫קודם ד׳ שעות כיון דאיט יוצא בזמן‪.‬‬
‫ההוא‪ ,‬ובביאור דברי רש״י אם אמנם‬
‫החלת דגליו ולא פלש נד׳ רטנתו לאפוקי‬
‫שלש דאי אפשר לו לעשותה קודם ד׳‬
‫שעות ובשיטתו בס׳ הפרדס ודעתו להביא‬
‫ראיה מהברייתא )ודלא כהתוס׳ בשבת‬
‫דקייח ע׳*א ד ה במנחה לדמו ראיה זו‬
‫ע״ש( חמנס סי ף דבליו וע״פ אסור לאט ל‬
‫וכו׳ גפלאין מאד‪ ,‬ואני תמה' מאד על‬
‫הגאון הצל״ח בחי׳ שם לכתב דכונת רפיי‬
‫דהלא מותר לקיים סעודה ג׳ בנוקשה‬
‫או בתערובת דמותרכל היוס ולק הוצרך‬
‫רש״י לתרץ דסעודה ג׳ בלאו הכי אי אפשר‬
‫לקיים ‪ ,‬ובאמת הוא תמוה מאד דהלא‬
‫סעודה ב׳ זמנה בצהדיס מו׳ שעות‬
‫ומחצה ולמעלה וע״ס לאסור לאטל פת‬
‫מן המנחה ולמעלה הייט מן סמנמה קטנה‬
‫תשע ומחצה‪ ,‬וגם למה שהעלה הגאין‬
 ‫המאסף שנה חמי^ג^ית‬

‫יהי׳ באששרו לקיימה נפה בזמנה‪ ,‬יקי'מ‪:‬ה לרבות הורו״ל בקדושה והיינו אומריס‬
‫בפה קולס מצוה‪ ,‬וכן אס שבה חל מ׳ פ דפ‪:‬״א לעיכוגא משוס דבעי׳ קרח כדכסיב‬
‫אשי א‪:‬ו אין אוכלין שוס פת בע״פ ממילא ג ס בישראל‪ .‬היה מיותר דהא לא‬
‫אחל־יסצוס‪ ,‬יהי׳ מוכרח לנו לאכול שני בעינן למסט אש*׳ הורו״ל בקדושה דממילא‬
‫סעודות בפת קורס ד׳ שעות כדי לקייס ממועט כיון דא־ן לה אב ובעינן קרא‬
‫מצות ס״ג בפת אשר אי אפשר לני לקיימה כד כתיב ח״ד ע״ש ‪ ,‬ולא הבנתי דבריז‬
‫בזמנה כ*א בפירוח‪ ,‬ועיי׳ בשו״ע איח טי׳ דהורו״ל בקדושה יש לה אי הוי כיון‬
‫דהאב נמי יתגייר ודוקא הורתה שלב׳ק‬ ‫‪ .‬חמ״ד ובמכ״א ו ד ל‪,‬‬ ‫■‬
‫ולדב׳ק הוי אין לה אב מטעס דהאב גוי‬
‫והיא יהודיה ואינה מיוחסת אחר אביה‬ ‫אברהם ב״י שמחה רובין ‪.‬‬
‫וים להביא ראיה לזה ממש התיס׳ ד״ה‬
‫בתולת ישראל שכתבו מסס הרשב׳׳א דאי‬ ‫סימן לז‬
‫לאו דמרבינן יתומה ממהן ימאן לה הזה‬
‫דרשינן בתולת יביאל ולא בחולת גרים‬ ‫סעה״ק ילושח״ו >מ׳ פ‪5‬זרי החר״ס ‪,‬‬
‫אלא לדרשה אחריתי כיון דמשוס בת‬ ‫לכבוד הרב עורך ״המאסן{״ שלום‪.‬‬
‫כתוספות רעק״א בכתובות אד ה׳ גריס לא צריך מיעוטה דמונתן לאבי‬
‫־ ובספר מרד הקשה ו ז ״ל ר‪,‬׳ הנערה נפקא ע״כ‪ ,‬ופי׳ המשרשיה )עי׳‬
‫ל^י למיד בעינן קראכדכתיב מנ״ל דוממה פלי( ד־רשה אחריתי היינו טורו״ל בקדוש׳‬
‫מרבען הורתה שלב״ק ולביק דלמא ומחה ואס כדברי הרב חזות קשות דהורו״ל‬
‫אחי להורולב״ק דאי צא כתיב‪ .‬ומחה היינו בקדושה נמי הוי אין לה אב הא גס לזה‬
‫אומריס דבישראל לא אצמריך להודסה לא צריך מ־עוטה דמו נתן לאבי כנערה‬
‫שלא בקדושה ולרביק דבלא״ה ממועט נפקא‪ ,‬אלא ע״כ דוזורו״ל בקדושה יש לה‬
‫כיון דאין‪ :‬לו אב ובעינן קרא כדכחיב אי כוי ורק הורתה בלנ׳ק ולדב״ק בוי‬
‫וע״כ דבישראל ממעט להורו״ל בקדושה אין לה אב כיון דהאב גוי והיא יהודית‬
‫כמו בחליצה לזה אצטריך ומחה לרבוח ואיכ אי לא כתיב ומחה והיינו או מריס‬
‫הויו״ל בקדושה וע״כ בישראל קאי להזרחה לבעינן קרא כדכתיב בעי' קרא למעט‬
‫שלב״ק ולדב״ק ומוכח באמס דלא בעי׳‪ .‬הורו״ל בקדושה ודברי הרג חיק צ״ע ‪.‬‬
‫קרא כדכחיב איר עיש שהניח דבריו והיותר תימה טל הרב חזות קשות בי‬
‫שכח דברי טצמו דבסמוך בנ»׳‬ ‫בצע״ג ‪.‬‬ ‫•‬
‫וראיתי להרב חזוה קשוח ^שכחב ליישב בדה אם מאן ימאן הביא דברי בפניי‬
‫‪ .‬־ קושיה הגאון וז״ל גס זה אינו הלזו ות;מה איך לא נזכר ממ*& הוא‬
‫נוח לי דו דאי אי לא כוה כתיב ומתה הכא כי מדברי הרב פנ״י מבואר ספ ­‬
‫דבריו והוא פלא וגס זה ציע ‪.‬‬
‫באמת דוחק גדול‪ ,‬ובפרט כי שיטח סר״ן‬
‫)המשך יגא(‬
‫תמוה מאד עי' בפוסקים סי׳ חע״ס‬
‫יוסף מרדכי הלוי‬ ‫ובביאורי כגל״א סק״א ‪ ,‬ןגס רשיי בס'‬
‫הפרדס סין« סי' קכ״ב כתב וסמוך למנחה‬
‫לא יאכל אדם וכו׳ סתמוח לשונו נר'‬
‫דהיינו מנחה קטנה ‪ .‬העורך‪.‬‬
 ‫נה‬ ‫חוברת ד‬
‫בשש ונמשך זמנם עד שבע עמוח עמ״ש‬
‫בתיי זיל ביומא ליד ע״א דיה עולה‬
‫אבל לרבנן איכא למימר דקרבן מוסן{‬
‫כמי דנמשך זמנו כל פיוס וכשר ודו״ק ‪.‬‬
‫ד ה כ״ט עיא גמרא טעה בברכת‬
‫כצדוקיס ממלין אותו חיישיע שמא‬
‫מין הוא‪ ,‬והק׳ בהגהות הגאון צבי הירש‬
‫חיות ז״ל דמנא להו להטוכ״ע‪ ,‬ז״ל ברס״י‬
‫קכיו לפרושי דעעלין אוחו היינו מעבירין‬
‫וכו׳ יע״ש‪ .‬ול״נ דלשון מעלין הכי משמע‬
‫לפי שהתיבה בזמניהס היחס עמוקה‬
‫כדכ׳ ממעמקיה קראתיך ס׳ ולצך אמרו‬
‫היורד לפני התיבה ובהרא״ש ז״ל גרים‬
‫ירד שמואל הקטן ותקנה ועמ״ש המעי״ט‬
‫זיל פל דבריו אות פ׳ וברש״י זיל דר״ה‬
‫דל״ב פיא דיס ירד‪ ,‬וברש״י זיל לקמן‬
‫דציד נ״א ד ה ולא וכו׳ ששאר יורדין‬
‫וכו׳ לך רד וכו׳ והכא דקא׳ מעלי^אוסו‬
‫משמע שלא ישאר עומד במקומו אלא‬
‫שמפליא אותו למעלה והיינו משוס‬
‫דחיישיבן שמא מין הוא ואינו רוצה לקלל‬
‫את עצמו כמ״ש בתכר״י ז״ל הניאו‬
‫המעי״ט ז״ל הכא אוח ק' ואמעו להכי‬
‫לא נקע הכא לשון מחזירין כסש״ל דן{‬
‫ל׳ ע״ב ולא לפון משחיקין כמש׳ל דליג‬
‫עיב‪ ,‬ולהני הטיש״ע לא נקטו‪ .‬כמדרש‬
‫התנחומא פ׳ רקרא ופשוט‪ .‬ועול א״א‬
‫דמשמעו׳ מעלין היינו מחזירין א״כ טעה‬
‫בבל הברכות לקא׳ אין מפלין היינו נמי‬
‫שאין ממזייין וזה לא יתכן דודא׳ שמסזירין‬
‫אוהו לאופרה ויק פאיןמעלין מן• התיבה‬
‫לגמרי‪.‬‬
‫ש ם חדיה ונכללה וכו׳ ‪ .‬־ עיין מיש‬
‫הרב’י ז״ל בא״ח סי׳ קיי ולעיל‬
‫אפ״ל דשאני מוצאי יוה׳ג שדעתו טרוד‬
‫מחמת התענית ואפי' נתמלת התפלה‬
‫מ״ד אימות הגשמים דלא אמרינן ונכללה‬
‫מכלל כיון דאתיא באמצע צלוחא מטריד‬
‫ולכך לא פריך בפיק דנדה ונכללה‬
‫מימן לח‬
‫ברכות דן{ נ״ס גמ׳ אלא לירוש ריג‬
‫ונו׳ ‪ .‬הקשכ המפיש״א ז״ל‬
‫בס״ה אכתי חסני ליס לריג תרי שכתא‬
‫דהשתא לא הוי אתי לקנויי פנ״ל עיש‪.‬‬
‫ולע״ד אפ׳ל לפי שרצו לעשוה הדני‬
‫מסויס לפנן ידעו כל פמי פאיז שלכל‬
‫חלש וחדש יש משמרה אתת ר״ג מסאיל‬
‫‪.‬בשלשה שנתו ח הראפטס של החיש‬
‫וראב״ע בשבת האחרון של כחרש‪ ,‬או‬
‫ראנ״ע בשבת סראפון של הח׳‪^ ,‬וריג‬
‫בשלשה שנתות האחרוניס שלהחדש;‬
‫‪1‬נל אס ר״ג דורש תרי שבתות וראנ״ע‬
‫'חד שבתא נהי דלא הוי אמי לקטיי מ״מ‬
‫יתבלבל הרכר על סהולצים לשמוע הדרש׳‬
‫ולא ידעו מי עוא הדורש בשבת זו או‬
‫כשבת הבאה שלפעפיס יהיה ריג בראש‬
‫החדש ולפעמיס יהיה ר ‪1‬ב'ע בשבת‬
‫הראשון של החלש וק״ל ‪ .‬־‬
‫ש ם חד״ה ושל מוספין כל היוס ‪:‬‬
‫ולע״ד אפשר לומר מ״ר אהפילת‬
‫שחריש דעיקר מצותס עס ה ק הממה‬
‫ואפ״ה נפשך זמנה עד שליש היוס עיין‬
‫מושיע א״ח רס״י פ״ע ואס עעה או‬
‫נאנס ולא התפלל שחרית שמתפלל מנחה‬
‫שתים כמש״ם רסיי ק״מ ’ואעיג דבאוחו‬
‫זמן ליכא קרבן של שסר ‪ ,‬ואספי לככי‬
‫‪3‬י שהמוספין פיו נשמטין פס׳התמיד‬
‫וגקטרין טמו פ״מ נמשך זמנס פד שש‬
‫ולכך אמרינן בפ׳ תמיר נשחט מוספין‬
‫בשש‪ ,‬ולעולם אס לא התפלל מוסן* על‬
‫אחר שש״ע לא נפטר מלהתפלל אותה‬
‫אלא שמתפלל ואע״ג דגאותו זמן ליכא‬
‫קרבן מוסך‪ ,‬רק שנקרא פושע ואעפ״כ‬
‫יצא י״ח מפני שזמנה כל היוס כמ״ש‬
‫בגיושיע רס״י רפ׳ו‪ ,‬א*נ אפ״ל דההיא‬
‫דפר׳ תמיד נשחט מתוקמ‪ 1‬כל׳ יהודה‬
‫דקא׳ ע* זי שעות פ״ל דכיז סוד ה ח״ש‬
‫ומ״ש מוספין בשש היינו שהתחלת שסיטחן‬
‫‪7‬‬
‫) (‬
 ‫חמאפף שנה חמישית‬
‫דלא התירו בו הקזה אלא דוקא כשאחזו‬
‫לס כלבד כלא יתכרן לעשות בו מוס‬
‫כדאי׳ בבכורות דל״ו עיא ועכיוש׳ע י״ד‬
‫ססיי בי״ג‪ ,‬וא׳־כ הבא נמימשוס דחיישינן‬
‫שמא יעשה מוס בבהמת קדשיס ומה‬
‫שאסור בהנאה ומועלין בו היינו מדרבנן‬
‫נע״ש בפיה דיומא דנ״ס ע״ב דאפילו‪.‬‬
‫למ״ד דמופלין בדמים היינו מדרבנן‬
‫דמדאורייתא אמר קרא הוא לפני כפלה‬
‫כלאחר כפרה מה לאחר כפרה אין בו‬
‫מעילה אך קודם כפרה אין בו פעילה ;‬
‫וע׳ש בתום׳ ז״ל דיה הוא ודו״ק‪ ,‬ובפר׳‬
‫ולד מעאש אמריכן‪ -‬דס מתחילה אי;‬
‫מועלין בו יצא לנחל קדרון מועלין בו‬
‫וכתבו שם התוס׳ ז״ל דיה הוא וזיל‬
‫ומעילה דיוצא לנחל קדרון הויא מדרבנן‬
‫מכלל דמעיקרא אפי׳ מדרבנן ליכח מעילה‬
‫יע״ש‪ .‬ולע״ד אפיל דמ״ש ד ס מתחילה‬
‫היינו משעת שחיעפ והמקיז דס לבהמת‬
‫קדשים ממייס מלתא ללא שכיהא ולא‬
‫דברו חז״ל אלא בהווה ‪.‬‬
‫ש ם חל״ה ומוצא וכו׳ ‪ .‬דמיש ה«א‬
‫לפחות וכו׳ מלמדין אותי וכו׳הלד‬
‫במתפלל עס הציבור ומשוס יוהרא וכמב׳ל‬
‫החוק׳ ז״ל דליד ע״א דיה מלמדין וכו׳‬
‫אבל המתפלל בינו לבין עצמו ודאי ליכא‬
‫משוס יוהרזז‪ ,‬ולשון מלמדיי אותו משמע‬
‫כן שהוא מתפלל עס הציבור וכאמור ור״פ‬
‫כשהיה מתפלל עס הצבור היה מקצר‬
‫ועול‪ ,:‬ומ״ד הא דא׳ לעיל לכ״א ע״א‬
‫ולואי שיתפלל אדס כל היוס כולו והיינו‬
‫בינו לבין עצמו ועי׳ לכ״י ז״ל בא״ח סי׳ קיי‪.‬‬
‫ש ם ה ד ה מכאן ששכור אסור וכו׳ ‪,‬‬
‫ור״ל דבה״מ וכ״ש שאר ברכוה‬
‫דל״ד לתפילה לענין שכור וכ״כ הראיש‬
‫ז״ל ועמ״ש התוס׳ ז״ל דך כ״ג ע״ג ד*ה‬
‫והא וד״ה אעיס לענין צואה וע״ש‬
‫כהרא״ש זיל‪ .‬וקיק לענ״ד דהא בפר׳ הדר‬
‫דס״ד ע״א כתבו הסיס׳ ופרא״ש ז״ל וצ״ע‬
‫בהביננו וכאמור‪ ,‬ועמים כם״ד כסון!‬
‫מס׳ יומא דפ״ח ע״א ע״ד המוס׳ ז״ל‬
‫ד״ה מפני •‬
‫ה ד ה מאי איכא וכו׳י ול״נ‬
‫דהפלה קצר׳אינו מסשלל אלא בבכל‪,‬‬
‫כיון דכפי׳ הנן לה במתני' ודאי ידע לה‬
‫אלא דהיפ מאי איכא וכו׳ כיון דחרוייהו‬
‫ר' יהובפ קאי להו וחרוייהו קציוה נינהו‬
‫לגגי תפילת ייח א״כ למה לזה קולא‬
‫מעין י״?ז דהיינו הביננו ולזה קורא‬
‫הפי^ה קצרה זר׳׳ל דסיד דהביננו נמי לא‬
‫בעי לצלויי נ׳ קמייסא וכו׳ כתפלה י קצרה‬
‫ותפלה קצרה נמי כי מעי לביחיה לא‬
‫בעי ^לויי דהוי כהביננו ע״כ השיב לו‬
‫דהביננו בפי לצלוייג׳ קמייחא וכו׳ואיכ‬
‫אל‪1‬כה מיקיי לגבי תפילה קצרה ולהכי‬
‫קרי לה מעין י׳׳ח ולכך לא בעי למהדר‬
‫לצלויי משא״כ כתפלה קצרה וק״ל ‪.‬‬
‫פ ר לן ח טי שי‬
‫ש ם עיב הד ה חל חקר! וכו ׳ ‪.‬‬
‫ולע״ל אס״ל אי מהדרת קדם הכתוב‬
‫בד׳ס א' ע״ז שאו מנחה ובואו לפניו‬
‫השתחוו לפניו בהדרת קדש חילו מלפניו‬
‫כל ה א ק וגו׳ הוה אמינח דוקא )בתפלת‬
‫מנחה הצריכה זהירות הרבה יותר מתפלת‬
‫ערבית ושמרית כמש״ל דן‪ 4‬ו׳ ע״ב יהא‬
‫זהיר נחפי׳ מנחה וכו‘ אך בהעי׳ ערבית‬
‫וכו׳ אך בשפי׳ שחרית וכו׳ דלישנא דאך‬
‫פכי משמע ו ד ל מדקא׳ שאו מנחה זכו׳‬
‫אז אקרבן מנחה או אספי׳ מנמה שהיא‬
‫במקומו שצריך להיות חילו מלפניו דהיינו‬
‫כובד ראש‪ ,‬משא*כ קלא דכ׳ בסהליס‬
‫כ״ע• כבתמוו לה׳ בהד״ק סתס דמשמע‬
‫שפל כל התפלות קאמר ‪.‬‬
‫דה ל״א ע״א תריס המקיז דס וכו׳ ‪.‬‬
‫עיין פ־רש״י זיל ר״ה אסור‪ ,‬ולע״ד‬
‫שמאי״ללהמקיז שאני ומידי דהוהאבטר‬
‫גו‬ ‫חוברת ד‬
‫סגירה ולשון הרע נמי צריך‪ .‬לפיש שאין‬
‫אדס מהרהר בעבירה ושאינו מדבר לס״ר‬
‫וזה לא יהכ^ •״כ •לע״ד מכל מקוס‬
‫ספי׳ של פיון תפילה כפרשיי דל כמצפה‬
‫שחפפה בקשתו פכא והה► זנ ט פשוט‬
‫והפיא לפיק דל״ה דף ט״ז עיב כולן‬
‫שוין שמנמן בהפילפו דהייגי ט ס מן מל‬
‫הפילהו שתהא נשמטה וממאמז לכוין‬
‫לכו ולאו מעל^וחא פיא והא דאי׳ בבבת‬
‫דף קי״מ ע״ב א״ר יפוזה חיתי לי‬
‫שקיימית עיון הפילה היינו ר״נ‬
‫שקיימית דברי מכירי בטגין עיון תפילה‬
‫ולא עיינתי בתפילת‪ /‬וגס הא דאי׳ כמס‬
‫דף קכ״ז ע״א דקא׳ דגי יו מנן גופיה‬
‫אוכל פירוהיהס כפה״ ז וכו׳ וקא תשיב‬
‫עיון תפילה כיינו נמי סי״ל שהנזהר‬
‫מעיון תפילה וכאמור ‪.‬‬
‫ד ת ל״ג ע״ב מתני׳ כאומד יברכוך‬
‫טובים וכו׳ ‪ .‬כתב הע״י ז״ל‬
‫גשס הישב״א זיל במס׳ מגילה וזי׳)‬
‫ירושלמי סאימר יברכוך מוטס‪ .‬ב׳ רשיוח‬
‫ויל פירושו כאלו אומד יברכוך הטובים‬
‫אבל סרעיס יש להס אלוה אחר ‪ I‬וא״ס‬
‫והא כתיב ומס־דיך יברכוך וכו׳ וכתיב‬
‫אך צדיקיס יודו לשמך וכוי יע״ש ‪ ,‬ול״נ‬
‫דמ״ש וחסידיך יברכוך אדלעיל מיניה קאי‬
‫דר׳ יודוך ס' כל מעשיך בין חסידים בין‬
‫סאינס פסילים כלס מודים להשי״ת ומלפד‬
‫ההודאה וחסידיך יברכוך נמי‪ ,‬ומ״ש אך‬
‫צדיקים יולל״פ נפי אדלעיל מיניה קאי‬
‫דס* ידעתי כי יעבה ה׳ דין מני משפצו‬
‫אטוניס ופירשיי דל ימהר ויעשה דין‬
‫פני כדי שיוד‪.‬ו צדיקים לשמך וניל שר״ל‬
‫שיודו לשמך שאתה משגית להסרע‬
‫מכפושקי® לפני ואביון במהרה אבל שאיכס‬
‫צדיקיס אינס משימין‪ .‬לב להודוה לשי״ת‬
‫לדבר ש שאומרים אולי הוא מקלה‬
‫אנל לובריס אפריס גס הם מודים‬
‫לשי״ה ‪.‬‬
‫יב להשווה ברכוח לתגילה לענין‬
‫צואה ושכור יע״ש ‪ 5‬פה נס שהראי•‬
‫נופיה לפיל בפ״נ סי׳ מ״ו כתב גשס‬
‫הירושלמי‪ .‬ודל רני אלפי ומכיריו הוו‬
‫יתבי קמי פונדקי נרמ»א א״ל מסו למימר‬
‫מילי לאורייתא א״ל מכיון לאילו הוס‬
‫יומא מזינן מאן לקמן ברס כדון אסירא‬
‫^‪::‬״ל‪ -‬הרי דלמנין צואה אפי׳ בח״ס אסור‬
‫וכיש לענין נרכוח ותפילה שאסוי‪/‬ואילו‬
‫^יענין שכור לא סצינו נשום מקום •שכור‬
‫אסור כת״ח או נכרכות כרי לל״ל ברכוס‬
‫לתפילה לפנין שכור וי״ל‪.‬‬
‫ש ם ןע׳׳כ חד״ה פורה הלכה ופו׳ י‬
‫‪ ,‬לפי מ׳ש רמ״א ‪f‬יל ני״ד סי׳ רמ׳כ‬
‫ס״ל כשס מהראיי סי׳ רל״ח למותר לחלוק‬
‫טל רכו כאיזה פסק או סו ראה אס יש לו‬
‫רמיות או הוכחות ללגריו שהדין עמו‬
‫עכ״ל ומתוס׳ יומא ד ל ע׳ב דיה דרכיה‬
‫וכו׳ ודויק״ וא״כ אפי׳ את*ל שעלי הוא‬
‫רבו מ״מ יכול הוא למלוק עליו בראיה‬
‫חזקה מן‪,‬המקרא דכקיכ והקרינו הכסניס‬
‫מקבלה ואילך מצות כהונה ‪ ,‬ושמא י״ל‬
‫דנקרא מורה הלכה וכו׳ על שא״לופרסס‬
‫הנוטות דמן הראוי היה צריך כשא״ל עלי‬
‫קיאו כהן וכו׳ היה צ״ל לעלי כעצמו‬
‫למלתנו רנינו והקרינו הכהנים וכו׳ עיין‪,‬‬
‫שיע י״ד בסי׳ כנז׳ סביב ומש״שמור״ס‬
‫ז״ל במה‪ ,‬ולעיקר קו' החום׳ ‪f‬״‪5 3‬מא‬
‫י״ל כיון שנכנס אצלו ללמוד אע״פ שעדיין‬
‫לא למד ממנו רבו מקרי וכמו שהוכחתי‬
‫בס״ל בס׳ *מגן בעדי• בסי׳ חע׳ב ע״ד‬
‫הע״ז דל הק׳׳ד ‪.‬‬
‫דף ל*ב עיב תדה כל כעאריך וכו׳ •‬
‫וצ״ע על מה שכתבו בנט פשוט‬
‫וכי׳ ‪6‬״כ משמע שהוא גיוב לשס הכי‬
‫י^יהא א״ר עמרס א״ר ג׳ עבירות אין‬
‫‪ 6‬דס ניצול מהס בכל יוס הדהוד ענירה‬
‫ועיון תפילה ולשון הרע ואי •יון הפילה‬
‫כפירושס שאין אד ס מעיין בה א״כ הרהור‬
 ‫המאסף שנה חמיישית‬

‫אגל אס דילג ברנה אחת שלימה ונזכר‬ ‫ד ף ל״ד ע״א גע׳ חייו תא כ״ש וכו׳ ‪.‬‬
‫ב‪ :‬אומרה אף שלא במקומה והא דא'‬ ‫עמ״ש בזה הת״ז ז״ל בא״ח שי׳‬
‫לעיל דכ״ח שמעון הפקולי תקן י״ח‬ ‫‪o‬״‪ fc‬סקיג ול״נ לעל הקורא בלחש לא‬
‫ברכוה טל הסדר ובמגילה די״ז מפרש‬ ‫דכמ‪ .‬חז״ל דכיון שאינם שומעים את‬
‫טעעא לטלהו למס נס דרו כסדר הזה‬ ‫קולו כיצד משתקין אוחי ‪ ,‬עכנלפ״ד דה״פ‬
‫וכמ״ש נטור א״ח מסי׳ קי׳׳ד עד סי׳‬ ‫חברותא כלפי שמיא מי איכא בתמים ור״ל‬
‫קכ״ב היד לכתחילה כנ״ל ליישב פרש״יז״ל‪.‬‬ ‫משוס שלא יהא נראה כב׳ רשיוח א״כיהא‬
‫ש ם הדיה מלמדין ו ט׳‪ .‬ול״נ לפי‬ ‫מבר כלפי‪.‬שמיא' ויפטר מק״ש עש״ע איח‬
‫מיש בירושלמי בפ״ק דשכס כל‬ ‫סי׳ ‪p‬׳ וסי' סי‪ :‬ס״ד אי לא מכוון בפ״א‬
‫הפטור מאותו דבר ועושהו נקרא הדיוט‬ ‫סשיסא‪,‬שצריך לחזור ולקרותו בכוונה ואי‬
‫ולכך מלמדין אותו שלא יהיה הדיוט‬ ‫אינו רוצה לחזור ‪.‬אנן סחינן ליה וכו׳ עד‬
‫ביותר ועמיו בזה המ״א ז״ל בסי׳ ליג‬ ‫דמכוון‪,,‬דל על שיחזור לקרותו בכוונה‬
‫סק״ח ‪.‬‬ ‫והכי דייק לישנא דעד ואע״ג דרש״י ז״ל‬
‫ש ם; ע״ב הד״ה חציף עלי ^וכו׳ ‪.‬‬ ‫לא פ*כ מ״מ כדי ליישב קו׳ הע״ז ז״ל‬
‫ול׳׳נכיון דאיהו גופיה תיקנה ודאי‬ ‫ראוי לפיכ עמ״ש המ״א בזה בסק״ו ועמ״ש‬
‫דחביבא עליה ויהב דעתיה וטון וכסהיא‬ ‫בס״ד בס׳י ״פנן בעדי״ בסי׳ ס״נ ט״ד‬
‫דאמרינן לעיל לטט ע׳א עאני שמואל‬ ‫הט״ז סק״ס•‬ ‫‪, . .‬‬
‫הקטן דאיהו מקנה‪ ,‬וכעין מ״ש בטוש״ע‬ ‫ש ם; ה ד׳ ה לא יענה וכו' ‪ .‬עמ״ש‬
‫א״ח סי׳ תר״ן ס״ב לאפי׳ עשרה יכולים‬ ‫הבה״ט ז״ל בא*מ‪ ,‬סי׳ כ״ה סקי״א‬
‫לקרות עעגילה ביחד ויוצאים הס והשומעי'‬ ‫נשס הט״ז והרב״ש ז״ל ור״ל דהפסקה‬
‫מהס דאיידי דחייבא להו יהבי דעתיהו‬ ‫דמניית אמן לא הויא כהפשקה לעניית‬
‫ועטוני ופשוט ‪.‬‬ ‫קדיש'וקדושה דהוי הפסקה כמ״ש שס‬
‫גשיע סע׳'־‪.‬‬ ‫‪. ,‬‬
‫פרק ששי‬ ‫ש ם תד״ם אמצעיות ו כו׳‪ .‬ול״נ‬
‫‪ . .‬דלש״י משמע ליה דל״ד נ״ד למגילה‬
‫דף ל״ה חז״ה כיצר ו ט׳ י ול״נ‬ ‫ולהלל דהחס אס דילג פסוק אמד וקרא‬
‫לחלק דהכא ל״ד לריש מכילתין‬ ‫אמריו וגזכל בפסוק שדילג אס יקראנו‬
‫דהתה‪.‬לא תנא כלל מהלכות ק״ש ורק‬ ‫במקום שנזכר הרי הוא מבליל משמעות‬
‫התחיל לשאול על זמן הקריאה משא״כ‬ ‫המקראוח‪ .,‬ע״כ מתחיל מפסוק שדילג‬
‫הרא דפכ״פ כגר לימדנו ברכות דק״ש‬ ‫וקורא על הסדר טש״ע א״ח סי' חכ״ב‬
‫בשחי מביך שחיס לפניה וכי׳ וכרכות‬ ‫ס*ו וסי׳ תר״צ ס״ו וכן בק״ש שאס קראה‬
‫י״ח דתפיל^ דתנן בכל יום ויוס מתפלל‬ ‫לעפלע דלא יצא ה״ר בסדר הפסוקים‬
‫אדם י״ס ‪.‬‬ ‫אבל פרשה לחברתה אע״פ שאינו רשאי‬
‫יצא כמ״ש שס רס״י ס״ד ומ״ם בברייתא‬
‫אס ‪.‬כמגילה די*ז וכן בתפילה היינו לכל‬
‫עכוידי יחיא משה‬ ‫ברכה וברכה‪ .‬שבתפילה דהיינו שכך היתה‬
‫יבוא(‬ ‫)‪9‬משך‬ ‫אמירתו אתה חונן לאדס דעת וחננו‬
‫מאתך דמה ובינה והשכל ומלמד לאניש‬
‫בינה דכה״ג הוא דהוי למפרט ולא יצא‬
 ‫חוברת ה‬ ‫הטאםף‬
‫שפיר י״ל סוני׳ דעלמא הילוך הדיינים‬
‫והיינו הלכה למנפה! משא״כ בשמעפין‬
‫דאיהמר הא אפי׳ בדידי ולידך הוי דבר‬
‫משנה א״כ ע״כ לפרש סוגי׳ דעלמא‬
‫שנראה לדיינים מסברא בעלמא וכדברי‬
‫הגאון מוה״ר חיים יונה ז״ל ‪.‬‬
‫וכן הוא דמקשה כשמעתין מדר״ט ולא‬
‫לעיל^ נמי י״ל כך דסא דניטלה האם‬
‫אינה משנה מפורסמת בימי ר טרפון‬
‫כמ״ש השיך רק פרסומו של חודוס‬
‫הרופא וזה הוא לגני ר״ט כמו בלילי‬
‫ודידך; לכן לעיל לא כי׳ מקשה משוס‬
‫דהוי ס״ל לכזה הוי שיקיל הדעת משא׳יב‬
‫נשמעתין ופשוט• אלא להיא גופא קשי׳‬
‫מ״ט לא אמר לעיל כן < והנע ליישב‬
‫דקדוק הראשון שדקדקנו מאי שייכא‬
‫לעיל וי״ו ע״א למישאל היכי דמי שיקול‬
‫הדעת וכי׳ אעיג דדבר מפורסם הוא‬
‫דטעה בד״מ חוזר ולא טועה בשיקול‬
‫הדעת מ״מ הוי ס״ל לשיקול הדעת כדר׳‬
‫ישמעאל בר׳ יוסי ור׳ מייא וכמו שסובר‬
‫כגאון דמייתי הרי״ף אע״ג ללא איחא‬
‫סוגי׳ דעלמא כחד מינייהו‪ ,‬א״כ לעיל‬
‫אמל שקיבל עליו לרון דין חורה יזה‬
‫כודאי קשה אי הכי הרי דן לו דין תורה‬
‫ונהי שעתא הדיין בעצמו חיזר ; ומודה‬
‫לדברי חביריו מ״מ לא יתואר ■לומר שלא‬
‫דן לו רין תורה »״כ הוצרך לומר דהיכי‬
‫דמי שיקול הדעת דסוגי׳ דעלמא כאידך‬
‫וא״כ לא דן לו דין תורה וא״ש ‪.‬‬
‫ו ב ש מ ע תין י״ל כך דר׳ יוסף וריג‬
‫דלא בעי לאוקמא מתגי׳‬ ‫־‬
‫ברבר משנה משוס דאינהו הוי ס״ל דר׳‬
‫מייא ור״א וכדומה שיקול הדעת הוי ונא‬
‫מקרי דבר משנס אלא משגה מפורשת‪,‬‬
‫והיות כן בימי סנהדרין ויושבי לשכת‬
‫הגזית לא תמצא מפנה מפורשת אלא‬
‫מ״ש מפורשת בתורה וטעה בפי׳ הכתוב‬
‫ופי׳ כצדוקי׳ וחיצוני׳ דכדיג כי האי גוונא‬
‫ענ ה ח מי עי ת‬
‫סימן לח‬
‫טחי׳ כת״י מרן הנאון חקדוש רשבבה״ג‬
‫נ׳י ע״ה ע״ה כטהר״ר טשה סו‪1‬ר ז^וז״ה שהגיעו‬
‫לידינו ע״י רב אחר*‬
‫בע״ה סוגיה דעיקול הדעת־ בסנהדרין‬
‫דן< ל״ג ע״א‪.‬‬
‫סק״ק ש״כ יום ג' ל״ה למב״י הקפא״ל «‬
‫)ה‪:‬זשך מחוברת ג׳ סימן כ*ג(‬
‫היכיי דמי פיקולסדעת וכו׳ גם לעיל‬
‫וי״ו ע״א איחא כן ויל״ד דזה אינו‬
‫ענין לא לעיל ולא לדשמעתין ^ אלא‬
‫בעלמא היכי דאיסא עיקר מילתיה דרב‬
‫ששת אמר רב אסי‪ ,‬ועוד בשעעמין‪,‬מוסיף‬
‫מטס בדר״ח ודר״א מאי וכו׳ ולהקשות‬
‫מפרה לביש מנתם ‪ /‬וגס ראיתי שגוי‬
‫בפירפ״י דלעיל פי׳ סוגי׳ דעלמא הילוך‬
‫דינא כחד מינייהז ט״ש< ולישנא משמע‬
‫כרמב״ס שעושים רוב מעשים והוראות‬
‫דהיינו הלכה למעשה כחל מינייכו‪ ,‬אמנם‬
‫כשמעתין פירפ״י שרוב הדיינים נראה‬
‫להם‪ ,‬משמע לא הלכה למעשה ולא פסק‬
‫הלכה כלל אלא דניאה להס מסברא‬
‫בעלמא^ והנה הגאון ר׳ חיים ז״ל הוכיח‬
‫פי׳ זה דאי סיד לרוב סדייגיס פוסקים‬
‫הלכתא להדי׳ או אפי׳ עופי׳ מעשה‪,‬‬
‫אס כזה יהי׳ שיקול הדעת מהיכי תיתי‬
‫לומר דדידי׳ ודירך יהיה דבר מבנה וכי‬
‫מדיפא חרי יסילים מרוב מעשה הדיינים‬
‫שבעולם ‪ r‬אע״כ היכי דכבר איפסיק‬
‫הלכתא מיד הו״ל דבר משנה ולא הוי‬
‫שיקול הדעת אלא אס רק נראה להדייני׳‬
‫סברת סאמד ‪.‬‬
‫ובדבריו י״ל דלעיל וייו ע*א לא קאמר‬
‫הש״ס טעה בדידי ודידך אלא‬
‫אם רק נראה להדייניס וכו׳ א״כ י׳׳ל לא‬
‫מקרי משנה אלא המפורן במשנה להדי׳‬
‫ודר״ח ור״א מקלי שיקול הדעת א״כ‬
‫)‪(i‬‬
 ‫המאק? שנה חמישית‬
‫וע״כ מזלא דירך גרס ונלשיה פטור‬
‫נללשלס ורישא דחייב דכא הוא ולא‬
‫ק;סא ‪ ,‬א״כ מי נימא דהכל ס א דבל‬
‫משנה וליכא שיקול הדעת סלא פיפי לרוב‬
‫העולס מטי׳ בסברא כעלעא פחד ננינייכו‬
‫א'כ בודאי אפי׳ מומחה גדול ראוי לטעות‬
‫בז‪ :‬אס איכינו מתון מהון ‪ I‬ולא מצי‬
‫למימר מזלך גרס‪ ,‬ומיע לפטרו וע׳־פ‬
‫לא מיירי מתנ;׳ בי‪.‬רנ גיל‪ :‬ודנ ^ לגרמי‬
‫פטור ורישא משוס קנס ופפימשלמי ‪,‬‬
‫והאיש ‪.‬דלבתר דאוקמא ר״ש למחני׳‬
‫לסנהדרין בעעה י בדבר משכה ועי״כ לא‬
‫בדבר שהצדוקיס מודים אלא ס״ל כנו ן‬
‫דר״ח ור׳יא הוי דבר משנה רא*פ דבכורו׳‬
‫מייד כשיקול הדעת דרוב סברת פלייני׳‬
‫וא״כ ’ מ״ע לפעור מומחה לרביס הא‬
‫ליכא למימר מזלך גרס ‪1 ,‬ע״פ משוס■‬
‫דלא דיינינן דינא דג רמי ולא נלירי בגו״נ‬
‫כיד א״כ תקשי לימא לי׳ כ‪T‬ך דאילו‬
‫הוה קזון הוי הדר בי׳ ‪ *pt‬ומסיק חדא‬
‫ועוד קאמר חדא טועה בזבל משנה‬
‫אתה פי׳ אע׳ג דאי לא הי׳ משפפמפורשת‬
‫מ״מ כל כי הא' גוונא מקרי דבר משנה‪,‬‬
‫וא״נ תאמר בשיקול הדעת ד״צ לזה לח‬
‫מקרי דברי משנה וללא כלב ‪ PCS‬מ* מ‬
‫מועחה לרביס אתה ואינך ראוי לטעות‬
‫‪ ' /‬בכיוצא בזה ופעור אתה‪.‬‬
‫ו בז ה י״ל לברי הרי״ף דג׳ כלנתא כרב‬
‫‪' :‬ששת כדמוכח בש״ס דכתרבותמ״מ‬
‫באוקמתא דמתני׳ אזלא אליבי׳ כלגיי־ כר״ח‬
‫ומייתי מבכורות ‪ ,‬ורמבץ לי לסוגי׳‬
‫דבכורות לא משוס אוקמתא דמתשי״ אלא‬
‫משוס דל״ג ומש״ה לא אמר ממעתין‬
‫וכן אמ״ר אילעי אמ״ר ‪ ,‬וא*כ לא אזלא‬
‫סוגי׳ לבכורות כר״ח וצ״מ ופסל הרגיש‬
‫כזה בהומ‬
‫וניל בהחלה הוכיח הרייף מסתמא‬
‫חלמודא דכתובות דבלכס כל׳ ששח‬
‫דשס‪-‬מבואר דטעמא דר״ס־ודא אע״ג‬
‫אינו חוזר כמנואר לקמן ליג ע״כ ו־נימא‬
‫לקמ״ל ממני׳ בדיני מנגונות חוזר והוי‬
‫קשי׳ להו פשיעא חלילה לנו לחקות את‬
‫הצדוקיס ודי לנו בד״נ דכתיב קרא וצדק‬
‫אל חהרוג ונכ״ש יוסר הי׳ לישמוהינן‬
‫ההיפוך דגשיקול כדעת חוזר לזכות‬
‫בד*נ ולא בממונות וכמו כהקשתי לע*ל‬
‫ע״כ לא פירשו מחני׳ כרב ששח‪ ,‬א‪.‬״כ‬
‫רב ששת ס״ל אפי׳ כנעה בדידי ודידך‬
‫כוי דגר משנה ומחזירי׳ ד״פ ומובא‬
‫קמ״ל וזהו‪ ,‬עיקר מדושי׳ דרב ששתוגשייה ‪.‬‬
‫שקיל וערי ‪ :‬הכא כשממתין כך ופריך‬
‫מדר״ע וכו׳‪.‬‬
‫ויזד‪ ,‬י״ל נמי מה דצ^ע להתוס׳‬
‫‪ .‬דעיקרקו' אילו הוי הדרבי׳ ובו׳‬
‫כו> רק לרבנן מ״ל דכיבנן מ׳ל■ ובשלמי‬
‫הסה בבכורות דמקש‪ $‬סתס גמרא קו׳ ‪.‬‬
‫זו; י״ל אלעיל קאי לימא מהני׳ ל ע‪,‬‬
‫ודחי לי' בנוינ' ביד לזה יהדר פריך ■אי ‪,‬‬
‫כרבנן לימא לי׳ אילו הוי קמן‪ ,‬הוי הדר ‪.‬‬
‫בי׳ וכו׳‪ .,‬אבל בשמעסין דרב המנינא הק׳;‬
‫כן ללב ששת מנ״ל להקשות ‪.‬דלמא באמת‬
‫כר״מ וכמ״ש חוס׳ לשארי איקמתא טיהר ‪:‬‬
‫אח ססמא בעירבן וכר״מ אעימ דאי הוי‬
‫קמן וכו‪ V’l /‬הנה בירושלמי ריש סנהדרין‬
‫איתא דמש־ה‪.‬חייב לשלם ברישא דמתני׳‪,‬‬
‫מ‪,‬ןןס‪.,‬ק?סא‪ .‬שקבל עליו )דון ‪ ,‬דין■ חורה ‪.‬‬
‫ב‪:‬חיד;ואין^ן יחידי אלא ‪.‬אחד‪ ,‬ו»׳מ‬
‫מומחה לרבימ מטור ומשמ׳מ ‪ :‬דמדינא‬
‫פעור ד>א;מיירי בנו״נ כיד ודיכא דגרמי‬
‫ליכא גדיין אז לא קי״ל כר'מ וברישא חייב‬
‫מקנסא‪.',‬אמנס בש״ס דילן משמע איפכא‬
‫רישא חייב מדינא או מנרמי‪ .‬או נו״נ‬
‫ביה‪.‬ומומחה‪,,‬למיס פעור דכיון דמומחה '‬
‫לרבים וא'גו יאיי לטעות א״כ מזלא‬
‫דידך גרס ‪ .‬ועיין לח״מ‪, ,‬ונראה לי להכריע‬
‫בודאי אי דר״ח ודר״א ודדב ושמואל נמי‬
‫מקרי שיקול הדעת לענין הדין מ״מ שייר‬
‫יכול 'המומחה ‪6‬ין ראוי לטעות בכזה‬
‫נח‬ ‫חוברת ה‬
‫א׳ לאחת טריפה ; אלא שהכא‪ .‬טרין^‬
‫מספק ‪ ,‬ולא ידע שההיתר מצוי שהרי‬
‫העיר תודוס הרופא שאין לך פלה• ונו׳‬
‫ובזה הוא דטעס ; וי״ל עוד אפשר אי‬
‫הי׳ ריט יודע להא דחודוס נמי הי׳ חייש‬
‫למיעוטא והי׳ אוסר דר״ט ור״ע מיישי‬
‫למיעוטא ספ״ק דמכות אמרו אלו היינו‬
‫בסנהדרין ונו' ע״ש )ובימיהם דלא‬
‫איפסיקא הלכתא דאזלי׳ בתר רובא הו״ל‬
‫שיקול כדעת וא^ ל״ע ‪ ,‬א״נ בשיקו׳ל‬
‫הדעחטעיתי היינו למימש לתיעוטא(‪/‬‬
‫והאכילוהו לכלבים משמע הוא‪,‬עצמו‬
‫האכילו עיין תוס׳ והנה‬
‫בחק יעקב איחא דכל בעל הוראה יהיה‬
‫לו בסמוך היפה שישליך ו‪:‬ס‪ .‬החמק‬
‫כששואלין אותו בפסח כיון שאסרו שוב‬
‫איט רשאי לגילעלו או ישליך מיד לאיבוד‬
‫אס אפשר ולא יוציאנו מירו כי מוקצה‪,‬‬
‫ואני מסתפק אס טעה בשיקול הדעת‬
‫ועל כרחו איבדו ביד ני׳׳ל אי חייב ‪.‬לשלם‬
‫אי מקרי ני״נ גיר דמאי הו״ל למיעבד‪,‬‬
‫והכא אפשר דעובדא הוי ביו״ע ור״ט‬
‫לטעמי׳ ס״ל בביצה ע״ב בהמה שמסס‬
‫בי״כי שתסיח במקומה ע״כ הו איל; וכבר‬
‫כיה המוקצה כידו האכילו לכלכיס וטעה‬
‫בדבר משנה בהרי כשרה היא; ץאי׳נ‬
‫בשיקול הדעת טעה גמה שנו״ג ביד פכ״פ‬
‫דהרי לחד מ״ד שם אפי׳ ‪,‬ב״ח שמתו‬
‫מותר צעלעל רק בהמת קדשי׳ מ״מ‬
‫■‬ ‫מומחה לרניס פטור‪■ .‬‬
‫הלכד‪ ,‬חמורך טרטן ; י״ל ר׳ט ניר•‬
‫פסק על עצמו הדין לשלס;‬
‫ושוב לא הדר דינא וצריך‪ .‬לשלם ואיל‬
‫ר׳ע טעית בדבר משנה במה שהורית‪.‬‬
‫על עצמך לבלס שהרי משנה שלימה‪.‬‬
‫שהטועה גדנר משנה מוזר ואינו צריך‬
‫לשלס ‪ ,‬וא״כ במה שאמרח הלכה חמורך‬
‫טעית בדבר משנה‪ ,‬ואייל שיקול הדעת‬
‫דהך סברא אילו‪ ,‬הוי קמן הוה הדרי גי‬
‫באינכו ]מפו' במס;י׳ מקרי מעה בדכר‬
‫משנה ומגיהה הקשי אש״ס מכורות‬
‫איך קאמר לימאמתני׳ ר״מ היאך אפשר‬
‫לומר ככי הא בשיקול הדעת כי הא' לא‬
‫שייך לומר מזלך גרס וא״כ אדרבא מוכח‬
‫מסנוור דמומחס לרביס דלא דיינינן ד דג‬
‫ורישא משוס קנסא מיהו המקשן והסמן‬
‫החס הוא רב ואפשר לא ס׳ל כר׳ ששת‬
‫ב»א דמעה נדבר משנה הוה ר״ח ור״א‬
‫מיהו אחסקנא מסיק רגיכא אדבריו ‪i‬‬
‫וקשה הא אין קיי״ל מסחמא דבלמודא‬
‫דכתובוס הלל כרב ששת וממילא לק״מ‬
‫לימא מסכי׳ כר״מ ומה הוציך ־רבינא‬
‫לשנויי שהיה לו משכון אלא ע״כ משוס‬
‫דס״ל אוקמתא דרב חסדא ‪ ,‬ורב התס‬
‫ס״ל כשארי אוקמתא כמו שהוכחתי לפיל‬
‫דרב לית לי׳ שודא אין לו אוקמתא‬
‫בברייתא לפשרה יוחסין אלא כשארי‬
‫אמוראי; ומשיה אי לא משוס לימא מחט^‬
‫ר״מ לח הוי מוקי מהני׳ מו״נ כיד אבל‬
‫רבינא לא כ‪ 1‬י צריך משוס לימא מתני׳‬
‫כר״מ אלא משוס אוקמתא' דמהני■ י״ל‬
‫כרב חשדא ומיהו בתר דמוקי בנו׳׳נ ביר‬
‫‪5‬״ל להרי״ך פטור דמומחה לרכיס; משוס‬
‫לנטילת רשות מהני ‪.‬לנו״נ ביד כידוע‬
‫שזה שיטת הרי״ך ‪.‬‬
‫^‘ ני ט ל האס שלה‪ • ,‬עיין פליתי להלכות‬
‫נדה סי׳ קלד דמוכח בשיטות‬
‫הרמב״ס דניקב ונחתך האס טריפה דוקא■‬
‫ניגיל בכה א׳ ועיין ביו״ד סי׳ מיו כי‬
‫האי גוונא בכקטינה הטלי׳ ‪ ,‬וא*כ אי‬
‫משכחת פרה בלא אס וספק לנו אי‬
‫ניטלה בב״א וכשירה אי נימוקה והלכה‬
‫אחת לאחת מחמס חולי וטריפה ‪ ,‬כללא‬
‫הוא בהלכות טריפות כל שההיתר מצוי‬
‫כמו האיסור תלינן נההיתי דרוב בהמות‬
‫בחזקת כשרות׳ אפל אס אין ההיתר מצוי‬
‫הלינן לאיסור‪ ,‬והשתא י״ל לא■ נעלס‬
‫מריסי דניטל האם בב״א כשירה ונימוקה•‬
 ‫המאסף שנה חמיעית‬
‫סימן לט‬
‫שפסק הלכה חמורך‪ ,‬מ״מ מעיה בדבר‬
‫)המשך מחיכרת ב׳ סימן י״ד(‬
‫ד(הרמכ״ם ז״ל בפ״א מהלכוח ה״ה‬
‫פרק כרבא בשומר שמסר‬
‫לשומר חייב‪ ,‬דיכול^לומר אנח מהימנית‬
‫לי בשבועה היאך לח מהימן לו בשבועה‬
‫ואס הפקידו הבעלים אצצ שומר השני‬
‫אזי פעור השומר הא׳ ואין יכול לומר‬
‫לו כטענה הזאת ‪ ,‬דהוא^יאמר לו הלא‬
‫אמש אתה הפקדת אצלו ‪ ,‬וכתב פ‪ 1‬ד‬
‫בהלכה זו אפי׳ אס השומר הא׳ הי׳‬
‫שמירה בבעלים אם ש״ש מסר לש׳׳ח‬
‫חייב הש״ש אף אם הפקידו הבעלים חצל‬
‫השומר משני‪ ,‬והקשה ר״י הביאו במשנה‬
‫למלך הלא יאמר לו אמש הפקדת בידו‬
‫יע״ש‪ ,‬ומחרן מכיון דגריע נרע לשמירתו‬
‫הבעלים גלו דעתם דלא ניחא להו בהאי‬
‫שומר ע״ש ברמב״ס היסב‪ ,‬ונלענ״ר להוכיח‬
‫כדברי הרמב״ס ז״ל מגמ' לאיתה בס׳‬
‫המפקיד דף לי־ו איתמר שומר שמסר‪,‬‬
‫לשומר רב אמר פטור ודי אמ׳ חייב‪,‬‬
‫אמ' אביי לטעמא דרב לא מבעיא ש״ח‬
‫שמסר לש״ש דטלויה טלי׳ לשמירתו דפעור‬
‫אלא אף שיש שמסר לש״ח דגדיט גרע‬
‫לשמירתו פטור דהא מסר לין דעת‪,‬‬
‫ולטעמא דר״י הוא להיפוך דיכול לומר‬
‫אין רצוני שיהיא פקדוני כיד אחר והביא‬
‫שס רב חסדא עובדא דהני גינאי וכו׳‬
‫יע״ש בפירשיי ותוספ' והקפה בס׳ מחנה‬
‫לוי הלא אף לאביי דס״ל דמשוס שומר‬
‫שמסר לשומר פעור לי׳ רב מ*מ היאך‬
‫מוכח מעובדא דגינאי דש״ש שמסר לפ״ח‬
‫דגריט גרט דג״כ סטור‪ ,‬ורצה לומר שס‬
‫שזה מונח מלשון הגמ׳ גופא דקאמר‬
‫הלשון מינייכו גס דאפקידנהו כל מרייהו‪,‬‬
‫דהנהו גינאי שותפים היו ואפקידנהו‬
‫לגבי חד מינייהו דהוי שוחף וקיימא לן‬
‫שות&ים שיש הס זה לזה‪ ,‬ואס הפקיד‬
‫זה אינו דבי מפנה וא״כ קס דינא כמה‬
‫שהרי משנה שלימה היא המומחה לרבי ס‬
‫פעור וא״כ לא הלכה חמורך וחיהדרדינא‬
‫שפסקת על עצמך ‪.‬‬
‫כאל שנו״נ ביד פירש״י דלא קס דינא‬
‫עד שפשה מעשה רב וכ״נ מלחמות‬
‫ה* לולי דמסתפינא מהרי״ן‪ 5‬הי׳ מפורש‬
‫ק אלא שהי סיף כ׳ חיבות אלו ״ הואיל‬
‫וסעו ‪ ,‬נראה דרצה בזה דלכאורה‬
‫מבואר בב״ק ס״ע ע״א ובסוס' דיה חייב‬
‫וכו׳ משמע דבאמירה צא חן לו כבר קס‬
‫דינא ע״כ נ׳ רמב״ן הואיל וטעה לא קס‬
‫עד שנוינ ביר ‪ ,‬וי״ל דהרי״ף סיוך עצמו‬
‫אשים ב'מ י״ד ע*א עד דמעייני רבנן‬
‫בדינא ע״ש‪ ,‬משיה בצא הן לו שוב לא מועיל‬
‫מעיין נדינא שכבר קס אשי' לעעוס‪,‬‬
‫ומיהו בשיטה מקובצת כשס הרימב״א כ׳‪.‬‬
‫שס שאינו כן רק הבע״ד סובר כן ע׳ש;‬
‫ונראה דבהא פליגי רי״ף ורש״י בדריח‬
‫בטעמא דנוינ ני ד‪.‬‬
‫כ ק דאמר פעור אתה‪ ,‬עיין חוס׳כ״ק‬
‫קע״א כ' דדיבור הוא כמעשה כמו‬
‫כהניס שסיגלו במקדש‪ ,‬והקשה הרמב״ן‬
‫א״כ מוחל שט״ח לחבירו מ״ע אמרינן‬
‫למאן דד״ג משלם דמי שטרא מעלי'‬
‫ולמאן דלא דאין דד״ג לא הא בדיבור‬
‫עביר מעשה‪ ,‬יליע״ד משס ראיה הא‬
‫אמרינן למאן דלא דן מגני דמי ניירא‬
‫בעלמא היינו שצריך להחזיר הלוה ניירו‬
‫וקשה הא גרמי נעלמא אעיכ הואיל זע״י‬
‫דנורו עתמביד מעשה חייב לכ״ע‪ ,‬אך‬
‫דמי שטרא מעלי׳ היינו מגיעה הריוח‬
‫שזה הוא כמי שסגר חנותו של מיירו‬
‫ומגע ממנו ריוח זה הוא ודאי גרמי‬
‫‪.‬בעלמא ולק׳׳מ כנלע״ד ;‬
‫נט‬ ‫חוברת ה‬

‫והקנה כספ״י מ״מ לא ס״ל לראב״מ האי‬ ‫אח״כ לגני האי סיתא סהם פל(דון כוי‬
‫מס״מ מה לי הכא גמה לי התס יע״ש‪,‬‬ ‫ש״ח כמבואר בפוסקים והוי משיש‬
‫ונראה לתרץ רלכאו׳ קשס מאי דוחקא‬ ‫לש״מ^ ואניי ס״ל דאף כזה יכול לומר‬
‫לרבא דלא רצה לומר את טעם של אביי‬ ‫אין רציגי אלא דמשוס שומר שמסר‬
‫ואס כלא יקשה ממחני' קושי׳ ראבימ ‪,‬‬ ‫לשומר פערי׳ רב אןז‪ .‬כהנאו גינאי אןן‬
‫הלא לשיטתו דס״ל מס'מ מ׳׳ל הכא ומ״ל‬ ‫דגריע גרע לשמירתו‪ ,‬והנה כמסכת נ״ב‬
‫התם אין כאן קושיא להא נשבע שוכר‬ ‫גסוגיא דשוהפים נעשיס ש״ש זה לוה‬
‫למשכי'‪ ,‬אלא דכנה הריטביא מקשהלרבא‬ ‫מקשה הגמ׳ הא כוי ממירה כבעלים‬
‫דס״ל מה״מ מל״ה ומל״ה מ׳ט חייב‬ ‫ו מ תק שם הגמ׳ כאומר במור לי כיוס‬
‫השואל כמתה כדרכה הא מה״מ מל״ה‬ ‫ואני אבמוד לך למחר‪ ,‬אבל בלא ־פ מוכח‬
‫ומל״ה ‪ ,‬ותי׳ הריטב״א מכיון שקיבל‬ ‫דשוהפיס הוי שמירה בכעליס‪ ,‬וא״כ מוכח‬
‫ע״ע חיוב מיתה יכול לומ׳ המשאיל‬ ‫דלמ״ד שומר במסר לשומר חייב הוא א]{‬
‫לשואל מזלך גרס‪ ,‬וא״כ לפ״ז אף דאמרי׳‬ ‫בכס״ג באס ש״ש שמסר לש״ח אף בשמי׳‬
‫מה״מ מל׳ה ומל״ה יוכל ג״כ כמשכיר‬ ‫בנפלים מ״מ חייב ‪ ,‬ו‪:‬מ‪5‬א בפיר דינא‬
‫לומ׳ לשוכ׳ אין רצוני שיהא פקרוני ביד‬ ‫דהרמב״ס עולה כהוגן‪ ,‬אלא דאכתי נוכל‬
‫אסר היינו אצל השואל דמכיון שקיבל ע״ע‬ ‫לומר דכל זה הוא לאביי דסיל דכעעה‬
‫חיוב מיתה מזלו גרב‪ /‬דהא כל מס דנוכל‬ ‫דשש״ל חייב מבוס אין רצוני וכו׳ ‪,‬‬
‫לתלות תלינן כמ״ש החוס'‪ ,‬ובזה >בא לפי'‬ ‫ומפרשים החום׳ דהוי כאיליןהחנה בפירו׳‬
‫לירי הגמ׳ א״ל רבא לדידך דאמרה אץ‬ ‫אה יקרה איזה מקרה שנוכל לחלות דאילו‬
‫רצוני איכא לאוהבי׳ להאי היינו לסבר•‬ ‫הוה הלכר הזה כבית הנעלים הא׳ לא‬
‫מה*מ מה לי הכא ומה לי החס ‪ ,‬ע״כ‬ ‫נארע כזה לפן חייב א'כ גילה דעתו אף‬
‫אס הפקידו אצל שומר הב׳ מ״מ הרי‬
‫אני מוכרח לומ׳ אגת מהימנית לי׳ בשבוע׳‬
‫וליכא לאותבי׳ כלל‪.-‬‬ ‫עכשיו גילה דעתו שאינו חפ׳ן רק כשמירה‬
‫שובה כסברת המשגה למלך הנ״ל‪ ,‬אבל‬
‫ראובן יהודה נייפעלד ‪.‬‬ ‫הרמב״ם הלא פסק כרבא דס״ל לחייב‬
‫)אב״ד דראצינז פלו פלאצק(‬ ‫מטעס דאנת מהימ^יח לי בשבועה א״כ‬
‫אס הפקיד אצל השומר הב׳ כלא גילה‬
‫דעתו דמהימן לו והדרה הקושיא כנ״ל‬
‫סיטן מ‬ ‫לדוכחא‪ ,‬אך גס ע״ז נוכל לומר ונבאר‬
‫דאף רגא ס״ל באסגריע גרע יכול לומר‬
‫לו אין רצוני‪ ,‬ובהקדיס לתיז קושי׳ הפ״י זבחים דף צ״ז ע״ב יקדש להיות כמוה‬
‫הא כיצד אם פסולה היא תיפסל‬ ‫דהנה בסוגיא הנ׳ל איהא א״ל אניי לרכא‬
‫לדידך דאמרת מה״מ מ״ל הכא ומ״ל ואס כשירה היא תאכל כחמור שבה‪ ,‬אמאי‬
‫התס‪ ,‬האי דאוחבי׳ ראב״מ ושני לי׳ וניתי עשה ולידחי את ל״ח וכוי‪ ,‬רג אשי‬
‫כשנתנו לו הבעלים רשות להשאיל ליל אמר יקדש עשה הוא ואין פיד ל״ח‬
‫מה״מ מה לי הכא ומה לי החס‪ ,‬א״ל ועשה‪ ,‬והקשו בשו״ת בשמים ראש סי׳‬
‫ריא לדידך לאמרה אץ רצינו איכא רל״ב וכשעהימ פ״ג מהל׳ נדרים ובס׳‬
‫לאותט' להאי אבל לדידי דאמינא מעעס יס ההלהוד ועוד כמה אחרונים מפסחים‬
‫‪7‬אנת מהימן לי ליכא צאותכי׳ כלל יע״ש‪ ,‬דף מ״הלדוצה הש״סלומר אליבא דר״ע‬
‫)‪(2‬‬
 ‫הטאסף שנה הטישית‬
‫הל״ח לדברי הריב״א הא הלאו שבה אלים‪,‬‬
‫אך כי לכאורה מדברי הרמב״ס סוך פ״ז‬
‫מכל׳ נזירות נראה שלא כדברי הר״י‬
‫מא״י וכ״כ המקנה שם ארן עי׳ בחת״ס‬
‫נדרים דך ע״ו שהוכיח להיפך‪ ,‬וראי׳‬
‫נלע״ד לדברי הר״י מא״י דאלה״ה מ״פ‬
‫הש״ס ברפ״ק דיבמוס דל״ל עלי׳ דעריות‬
‫אין מתינמוח ת״ל דאין עשדל״ת שו״ב‬
‫כרת ונכאוד‪ :‬קשה הא א'צערץ קרא‬
‫לפחות מבן כ׳ דא״ס כרה כמ״ש ׳הרא״ס‬
‫פ׳ חיי שרה ע׳־ש‪ ,‬אעכצ״ל כדבדי הר״י‬
‫מא״י הנ׳ל אך לדברינו א״ש דלח שייך‬
‫הלאו אלים רק אם העשה לא נדח'ת ‪,‬‬
‫חבל גאס העשה ג״כ נדסיה בודאי ל׳ש‬
‫הלאו אלים וכאן כס העשה נדח־ת כנ״ל‪.‬‬
‫ונזה נלפ״ד לייש‪ :‬קו׳ ה‪:‬־•‪ :‬החן הגאון‬
‫בעל נוב״י לדבר‘ הריב״א דהל״ס נדחה‬
‫ולא נשאר רק ‪::‬שה וס׳יב איפיא הוי‬
‫מצהב־ע וכס הלי׳ת לא כדלזיח אך להנ״ל‬
‫דלא נשאל־ ים עשה לק״מ‪ ,‬ובזה נלע״ד‬
‫נחדש דהרי; ׳‪ ( h , f*t,‬אמר רר!‪ ,‬כיי יו״ע‬
‫דנם העשה נלהיה ול״ה מצהב״ע כנ״ל‪,‬‬
‫אכל בעלמא גם הריג״א מודה דנם כל״ת‬
‫לא נדמית מכוס דהוי מצהב״ע וכקו׳‬
‫הרב הנ״ל‪ ,‬סך מה שעומד לנגדינו הוא‬
‫;מ׳ ערוכה בי״מ לך ל׳ והתעלמת פעמים‬
‫שאתה מתעלם וכו׳־’ למתי איצעריך קרא‬
‫לכהן והוא בבה״ק פשיעא האי‬
‫עשה והאי ל’ ח ומשה ולא אחי עשה ודחי‬
‫ל״ה ועשה ע״כ ; ולינ״ל מ״ס הא עומאס‬
‫הוי ג״כ אש״ב דליתא רק בכהנים וא'כ‬
‫איפוא שפיר נדמה הל״ת והעשה ננ״ל ‪,‬‬
‫חך י״ל דהריב״א ס״ל כשי׳ היימ הובא‬
‫בששימ׳׳קשם דצס עשה דהשבה הויא ‪' 2‬ב‬
‫דליחא בזקן ואינו כפי כבודו ע״ש‪ ,‬וח״כ‬
‫לא דסי לעשה ושפיר הוי מצהב״ע ככ״ל‬
‫וגס הל״ח לא נדחה וסרה בזה קן׳‬
‫השעה׳׳מ פ״ג י‪:‬הל׳ גדריס שהק׳ לדברי‬
‫הליפ׳׳א הנ״ל מ״פ הא צריך קרא כגון‬
‫דס״ל דמשרה אתי גהיהר מצערן‪ 5‬לאיסור‬
‫דיצפינן מינה לכל איסורין שבתו׳ ומלחי‬
‫ר׳׳א דהוי ש״כ ר^בכ״א ואין מלמדי; נזיר‬
‫הא דאמרן סטמת דחניא •יקדש וכו׳ ‪,‬‬
‫ולדבוי ר״א לטעמיה איך הוי ש״כ הא‬
‫איצטרך שיהי׳ עכה ול׳׳ה‪ ,‬והנלע׳׳ד לתרץ‬
‫דהנה האחרוניס הקשו מיס לעשה ידחה‬
‫^ל״ת הא קדשים שסוליס מצוותן נשרפה‬
‫ואי; עדל״ח ועשה דשריפש קדשים ‪,‬‬
‫וגלע״ד ליישב עפ״י לבדי ריב״א הובא‬
‫בתום׳ סוצין דך קמ״א דאך לאין עדל״ח‬
‫■ועשה עכייז הצ״ה נדחית ולא נשאר‬
‫רק עשה‪ ,‬והמסרשיס כתבו לעפה החמור‬
‫דוחה לעשה הקל ועיין חוס׳ פסחים דך‬
‫ניע ו תו ס׳ זכחיס לך לי; פי"ש ‪ t‬וא״כ‬
‫א״ש קו׳ האחרוניס הנ״ל דהליח נדחית‬
‫והעשה הא ג׳יכ נדסה לעשה חמור דוחס‬
‫לעשה הקל ועשה דש״ק קיל דאינו כוה‬
‫בכל דנשיס פעורות דהוי מעשהז״נ‬
‫דאינו נשיך חלא ביו ס כמש״כ הפני‬
‫יהושע כקידושי? דך ל״נ עי״ש‪ ,‬ובזה א״ש‬
‫דברי הרילא הנ״ל שתי׳ ‪3‬זה לברי הש״ס‬
‫פסחיס דך מ״ז דפדיך ־!יבה דס״ל הואיל‬
‫אסרישה לא לחייב הואיל לחזו לכסויי‬
‫לס ציפור והק׳ הא יו־־ע הוי עשה ול־׳ת‬
‫ואין עשדל״ת ועשה וחי׳ כנ״ל דהל״ת‬
‫נדחה ! ולכאורה הוא תמוה מאר מג״ל‬
‫להקשות לילמא כי ס״ל לרבה הואיל רק‬
‫היכי ללא ישאר שוס איסור אבל כאן‬
‫‪ tp‬אס אמרינן הואיל ישחר עוד איסור‬
‫עשה‪ ,‬אך לדברינו א״ש לגס העשה נדחה‬
‫דהוי אש״פ דיו״יו הו״ל מעשהז״ג ונשיס‬
‫פעורות; ובזה א״ש מה דהקשו התוס'‬
‫ברךדושין דך ל׳יג אהא לאין בורפי)‬
‫קדשים ביו״ע משוס ליו״ט כוי עשה‬
‫ול״ח ואין עשה דוחה לית ועשה לשרפו‬
‫ע״ינשיסדאיכא רק ל״ס ועשדצ״תותי׳‬
‫בשס כר׳׳י מא״י שכל ל״ת שיש עמה עשה‬
‫הלאו שבה חלים פייש‪ ,‬וא״כ אמי‪1‬י נדחה‬
 ‫תברת ה‬
‫‪MB9‬‬ ‫;‪9WW‬‬
‫דהסיונ דוקא ע״ז האיש כלי שיה׳ נל״ע;‬ ‫במנר־ונגימא ונפק״מ לע>ין מלקוה ולהלל‬
‫וא״כ א״ש ‪.‬קו׳ הכשיר והשעה״מ וכיה״ת‬ ‫ה״ם כמוכן‪b ,‬ך קהה לסייז מהא דב״מ‬
‫והאו״ח פהחיס דף מ״ה הלל כסחירה‬ ‫דן^ ל״ב דאיחא שס ה״ר מניין שא® ח״ל‬
‫דכרי ר״א דגרייחא דיקדש הוא בת״כ‬ ‫אניו היטמא או הל חהדר אכידה וכל‬
‫פ׳ צו וסהס ס‪8‬רא די כמיואר כסנהדרין‬ ‫טעמא ‪ 7‬כ׳ רסמנא וט׳ הא לאו ככי‬
‫ד'פ״ו ע‪/‬אוכיומא ד׳ מ’א ע״א וכשכועו‬ ‫הו״א צייחו לי' ואמאי הא' ע׳ והא' ע׳‬
‫דף נ״ג ע״מ ובכריהוח דף כ״ד ובבכורו‬ ‫ול״ח וכל‪ ,‬ולהנ״ל מ״פ הא השנה וטומאה‬
‫דף ס״א‪ .‬וא’ כ לדידי׳ בפיר כקשה דנימא‬ ‫אש״כ ושפיר דחי עשה לל״ח ועשה‪) ,‬אכן‬
‫עשדנ״ח ול״ק קו' האחרוניס כלל‪ ,‬אכל‬ ‫ייל מ ס עש^״^ דכיכוד אב אש״כ דליחא‬
‫בפסחים שס דאזיל אליכא דר״ע ולדידיה‬ ‫באכיו רשע עי׳ טיי״ד עי׳ ר״מ וא״ש נ״כ‬
‫שריפה נוהר ל״ה מעשהלג כנ״ל ול״ק‬ ‫קו׳ הבעה״מ הלל לדכרי הריב׳׳א מכאן‪,‬‬
‫מימא עשדל״ה דאין עשדל״ה וע' דש״ק‬ ‫דכאן גס הל״ס לא נדחה כלל וא״ס• אק‬
‫כרו' האסרוכיס הלל ודוח היטב בכ״ז‬ ‫עדיין יקשה קו׳ האחרונים הכ״ל דהנה‬
‫ויש אתי עוד להאריך ולפלפל ככ״ז ה״ל‬ ‫הריטכ‪/‬א בקידושין דף כ״ט כ׳ ליישב קו׳‬
‫ואין עח פה החסף והארכתי בזה גמכהני‬ ‫תוס׳ שס דל״ל אותו ולח אוהה דנשיס‬
‫להגאון הצדק מוה״ר חיים חזקיהו מדיני‬ ‫פטורות למול ח״ל דהוי מעשהז״ג וחי׳‬
‫שליט״א בעחמח״ס שדי חמד ‪ ,‬ו במכתבי‬ ‫הריטלא דמעשהד׳ג ל״ה רקהיכי שהחיוב‬
‫להגאון המובהק מוה׳ יוסף שליט״אאכ״ד‬ ‫דוקא על זה האיש בפרטי אכל דהדוכ‬
‫סלאניס געהמח״ס פורה יוסף ומרכבת‬ ‫לכל העולס ל״ה מעשהז״ג ובמילה באס‬
‫יוסף ואכמ״ל ואייה עוד חזון למועד‬ ‫האב לא מל החיוב על ל ד למול ולפיכך‬
‫ברצות ה׳ דרכי‪.‬‬ ‫ל*ה מעשהז״ג עכת״ד‪ .‬וא״ב איפוא שריפה‬
‫נותר דהוי לי‪ :‬חיוב לכל העולס ובאם‬
‫>אס א ב ר ה ם נ ת ן גהרה״ג מהרי״א‬ ‫זה שכהיר איננו שורף החיוב לכ״א‬
‫פליפ״^ו א י י ל ב ‪ 5/‬ד ג מזגיערש ‪.‬‬
‫לשרסס כמש״כ בשלה נו״ב מהדו״ק סי׳‬
‫ט׳ו עי״פ‪ ,‬וא״כ לא הוי ש״ק מעשהז״ג ‪/‬‬
‫ובהט מחורץ קו׳ הפלי קידושין בס‬
‫שסק׳ ע״ד החוע׳ שהקשו דשרפ׳ינשיס‬
‫פיטן מא‬ ‫ש״ש בילט הא נשים פטורוח דהוי מ׳ עשה‬
‫פ‪ :‬לוצין יום וח״ו עש״ק ויפלח לפ״ק‬ ‫שהזמן גרמא ולהלל א״ש ‪ .‬אכן לדעתי‬
‫״המאסף״ כהמ״ר יפרח ‪.‬‬ ‫דאה דחליא כפלוגהא דלי ור״ע כמכות‬
‫ב־אור נחמר ברבר' ה^״ס יכ»ו‪,‬מ נ״ה ‪9 .‬וז‬ ‫דף ד׳ ע״ב ובסנהדרין דף סע ע״א‬
‫וכשבועוה דף ג׳ ע״ב ובתמורה דף ג׳ שכתב אאמו״ר הרה׳ג ר׳ אאירו ז׳א מ‪1‬ריעזריבשנ‪1‬אט‬
‫ע״א ובמטה דף ט״ז ע׳׳א וכזכחיס דף )קורלאנד( אהגאון ר״ש זרחי ז־׳א מנוחתל כבוד‬
‫י‬ ‫פ״ט ע׳׳ג דר״י ס׳־ל דלכן איי לוקין על בירועאם בשנת חרי״ג*‬
‫לאו דנוהר‪.‬משוס דהלל לאו הנל״ע וד״ע יבטות ד׳ נ״ח בנע' ‪ ,‬ותנא חונא אמן‬
‫שלא שעיתי ארוסה וכל‪ .‬האי‬ ‫ס״ל מבוס דהלל לשאב״מ עי״ש‪ ,‬ומעתה‬
‫נלע״ד דלי״ע שריפה נותר ל״ס מעשהלג ארוסה היכי דמי אילימא דקנקלה וכו‪/‬‬
‫כנ״ל אבל לר״י שפיר הוי שריפה'נוחר אלא דקנ־ לה כפהיא ארוסה ואיסתתרח‬
‫מעשהזע מבוס דשפיר הוי חיוב פרטי וכו'‪ ,‬אמר רנא והסברא וכל‪ ,‬ד‪#‬א אמר‬
 ‫המאסף שנה חטי^ית‬
‫ואנע״א קרא ר״י סבר ובן אין לו אמר‬
‫רחמנא והא ליח לי‪ /‬ור״ל סבר ובן אין‬
‫לי‪1‬עיין טל*ו‪ r‬והנה הסברא דאיגלאי מילתא‬
‫למפרע סיל לרב בסי' כריי עיין קידושין‬
‫ע״ט גבי קידשה אביה בדרך וקידשה‬
‫עצמה בעיר ביומא דהישלס שית ועי״ב‬
‫דס״ל כן מלהשתא בוגרת בצפרא נמי‬
‫בוגרת דאינלאי מילתא למפרע ועי׳ יבמות‬
‫פ׳ אכל חלב מין י״ב שנה ויוס אחד עד‬
‫בן י״א שכה ונולד בו סימנים ואח־כ‬
‫הביא שחי שערות ס״ל לרב דנעפה סריס‬
‫למפרע דאינלאי מילתא למפרע ועי*ש‬
‫בתו׳ וכן עיין בבכורות מ״גי‪ ,‬לדב ס״ל כן‬
‫גבי הפודה אח בנו בתוך שלשיס ולסי״ו‬
‫ס״ל ג״כ כר״י דניאת מעוברה שמה ביאה‬
‫דאיגלאי מילתא למפרע ‪.‬‬
‫א‪1‬לם יש לנו להעיר ולעורר בזה גסי‬
‫דמוכח מצד הסברא דאיגלאי‬
‫מילתא למפרע דשמה ביאה עכיז יכול‬
‫ללמוד מהקרא ובן אין לו עיין לו כר״ל‪.‬‬
‫אולם אי נימא ק קשה לנו כיון דאיכא‬
‫סברא ל״ל הקרא ועיין^כהוגות כ״ב דהק׳‬
‫כס״ג עכ״ז ג״ל היינו דוקא היכא שהסברא‬
‫היא יותר פשועא משא״כ הכא דאין‬
‫הסברא היא פשוטה כ״כ אשר כ״ע מודים‬
‫בזה כלעיל דהלא ר״ל לא ס״ל כן‪ ,‬א״כ‬
‫יש לנו להקפות כאן כיון לאיכא קרא ל״ל‬
‫‪f‬‬
‫הסברא ‪ ,‬ועיין תוס' קבועות כיב לכן‬
‫נ״ל דפי' הקרא תליא בסברא לבאמת‬
‫מפשוטו דקרא מוכח למידרש כריל ובן‬
‫אץ לו עיין עליו אך כאשר הסברא אומרת‬
‫לומר איגלאי מילחא למפרע לא דרשינן‬
‫כן הקרא‪ ,‬ומעתה לרב דאית לי׳ הסברא‬
‫הזאת ממילא לא לריש כריל וס״ל כר״י‬
‫ועיין חוס' יומא ע״ד‪ .‬לר״י בעצמו דס״ל‬
‫חיש אסורמהית מטעמא לחזי לאיצערופי‬
‫והקשו בתוס' כיון דילפינן מדרשא דכל‬
‫ותירצו דלוצי‬ ‫‪C‬‬ ‫חלב א״כ הסברא ל״ל‬
‫‪ * ) .‬בספר מסנה לוי ראיתי דהעלה‬
‫רב קנה לכל וכי‪ /‬ופירש״י נייאח שוגג‬
‫ומזיל< ואיה ליכא למישכח היכא לבא‬
‫‪,‬‬ ‫עליה היבם וחהא טדיין שומרה יבם‬
‫אמנם פליאה נשנכה בעיני ס‪ 6‬יש למצוא‬
‫אופן ישר ולא בדרך רחוק בגא טליה‬
‫היבס ומ״מ עדיין היא שומרח יבס^ לפי‬
‫מה לקיימינן לעיל ל״ה בפלונהא דר״י‬
‫ור״ל אי ביאס מעוברה שמה ביאה או לאו‬
‫ואמר שס רבא בעצמו דהלכחא כווחיס‬
‫דר״ל לביאה מעוברה לא שמה ביאס‬
‫דדרשינן ובן אין לו עיין לו ע״כ יחזור‬
‫ויבעול ויקייכ‪ J‬ומעחהנוקמי כ?יג כגון‬
‫שבא טליה ואח״כ נמצאס מעובלח והפילה‬
‫לקדמה שכיבה הבעל ועכ״ז לשומרח יבס‬
‫נחשבה עדיין וזה יותר מסתבר לאוקמי‬
‫כמו שרצו רבותינו בעלי נזוס׳ לאוקמי‬
‫באופן הרחוק ממציאותו כגון שנפל מהגג‬
‫ועיי״ש ואן‪ 4‬ביש לעיין לרש״י שס^ להא‬
‫דבעינן שכיבת בעל קורס לשכיבת בועל‬
‫משוס והחת אישך אמר רחמנא א״כ‬
‫כהיג לא קרינן תחת אישך אבל כל המעיין‬
‫בחוס׳ יראה דהעיקד כלשון השני להא‬
‫דבעינן ביבמה דוקא שתהא שכיגח בעל‬
‫קוד® לא הוא מטעס לתחת אינך בעינן ‪.‬‬
‫אולם אבאר גטוב כיעס ודעת וזהו ‪:‬‬
‫הנס מ מ׳ שס בנוי לשיטת רב‬
‫דיש מופה לפפולות ולפי״ו מה בכך לאגן‬
‫קיימינן כריל וכן רבא הרוצה לאוקמי‬
‫אופן ליש חופה כרב יו ‪ 6‬פסק ’ לשמה‬
‫ביאס ביאת המעוברת‪ ,‬הלא סויס רב‬
‫בעצמו לא יסבור כן דבנמי ליה מבואר‬
‫לחליצת מעוברת וביאת מעוברת לא שמה‬
‫חליצה ולא שמה ביאה ‪ ,‬ולד״י לאמר‬
‫בשניהם לשמה מליצה ושמה ביאה דעעמא‬
‫משוס אגע״א סברא ואבע״א קרא שר״י‬
‫סכר אם יבא אליהו ויאמר להא דאיעברא‬
‫אפולי מפיל ואי לאו בת מליצה ויהוס‬
‫הוא השתא נמי תיגלי מילחא למפרע ‪I‬‬
‫וי״לאמד תיגלי מילתא למפרע לא אמרי'‬
‫סא‬ ‫חוגרת ה‬
‫כניס רק שהיא מעוברת ע״ז לא ידעינן‬
‫מגיעמאדעיין עלץ ורק מהקרא■בנעוריה‬
‫פרש לעעוירח כמבואר יבמות פ"ו‪ ,‬אולם‬
‫מזרע אי; לה עיין לה דרשו בס למנין‬
‫עשתה עוכר כולד עי״ש׳ אך עיין בחוס'‬
‫נדה מ״ר; דהקשו ל*ל בנעוריה למענג‬
‫מעוברת עוב יותר לנו ללמוד מזרע אין‬
‫לה לעיין עציו ע״כ נסתר דברינו לפי קו׳‬
‫החוס׳‪ ,‬אולס לפי סתמא לנס׳ דממעעינן‬
‫מכנעודיה ולא מזרע אין לה יהי׳ ‪,‬סמך‬
‫לביאוינו זה ‪.‬‬
‫;ןוף ים לנו להעיר דהלא רב ס׳׳ל נעיז‬
‫ל״ע ׳ גבי עריח טרופה דזו‬
‫סולתניח ואמרינן ע״ז אין לו עכשיו‬
‫ועתיד לגדל לאחר זמן ו כ ה‪ /‬דרשינן‬
‫יבמות כ״ב‪ ,‬וכן א'ן לו עיין עלץ ולפי״ז‬
‫מוכחדרבס״ל דדרשינן‪ ,‬ואיה ס״ל דביאס‬
‫מעוברה לא במה ביאס כדל‪ .‬אולס אמר‬
‫העיון יש לנו להתבונן קצת בזה דשאני‬
‫סולחנית אשר עליה יש לעיין מפני‬
‫שבתחילת ברייתו אין לה סימנים כסריס‬
‫רק לעתיד לגדל אחר זמן ואיכ מצד‬
‫בבריאה בטח שיבואו פסימניס הכשרים‬
‫לכן דישינן עיין עליו משא״כהכא ביבמו'‬
‫שאין אנו יודעין מה תהא אחריתי של‬
‫המעוברת אס הפיל את ולדה או לא‬
‫באופן כזה שהדבר הוא בספק מנל״ס‬
‫שרב לא דריש כה״ג ‪.‬‬
‫]מיהו אין להקשות על רבא לדרים עיין‬
‫לו לפי״ז בביג קמ״ב דאמדנן שס‬
‫דאוור רכא שס דעוכר אינו ממעט חלק‬
‫הבכורה מ״ט וילדה לו אמר רחמגא‪ ,‬ז״ א‬
‫דהתורה הקפידה ’ בלידה )ועיין חמורה‬
‫כ״ה‪ ,‬כהיג דהתורה אמרה אשר יולדו‬
‫דתלוי כלידה( וא״כ עובר לא הוי בכלל‬
‫זה ומה בכך לנימא כשיטתו דעיין לו ?[‬
‫ולפי מה שכתבנו דרב לשיטתו דס׳ל‬
‫אעלאי מילתא למפרע ביבמות פ׳ לעני ן‬
‫אכל חלב מבן י״נ שנה וכו׳ הלא הרמב״ס‬
‫פסק כרכ כזה ועכ׳׳ז פסק דכיאע מעוכרת‬
‫הםירא[‪.‬דחזי לאיצסרוסי הו״א דדיפינן‬
‫כל לדרסא אהריחא ‪i‬‬
‫א ך כאמח צ״פ כמרינו דרב כמצמו‬
‫ס״ל קידושין ג׳ ; לכסף קילושין‬
‫לאכיה שכאמד ויצאה סנם אין כסף ; אין‬
‫כסף לאדון זה אכל יש כסף לאדון אחר!‬
‫ומאן נינהואי‪ ,‬ופריך הש״ס מנין דדרשי׳‬
‫הכי ופו׳ ומשני דחניא זרע אין לה עיין‬
‫לה אין לי אלא זרע כשר זרע פסול‬
‫מנין וזרע זרעה מנין ה״ל אין לה עיין‬
‫לה׳ אבל^יש לחלק דדוקא היכא דיש לה‬
‫נניס רק שהם ססוליס אפשר דדרשינן‬
‫עיין עליו משא״כ היכא דליס לה כלל‬
‫דאיצעריך לסכרא דחזי לאיצערופי לח״ש‬
‫מאיסור בעין ורכוי דכל לח״ש דתערוכוח‪,‬‬
‫אך לא אבין דבליו דח״ש בתערוכות הלא‬
‫מותר הוא עיין ר׳ש סבול יוס סיב וסמ״ג‬
‫בשער התערוכות ועיין מהר״ץ מיוה חולין‬
‫ל״ד‪ ,‬וכמהלש״א פסהיס מ״ד מצאתי דחסה‬
‫על קושי׳ חוס׳ על ר״י דלא דריש כל‬
‫נחערוכוח חמך הלא ר׳ יוחנן דריש כל‬
‫לח״ש די״ל דביומא דריש כל באיסור‬
‫בעין אכל כאן בחערובוח לא דריש כל‬
‫וביארתי במאמרי כנח״י סי׳ קע׳ח ‪ ,‬עס״י‬
‫לברי הררב״ז בלשונות הרמב״ם דכ״ש‬
‫בתערובות חמ׳ן אהוד מה״ת לכ״ע יען‬
‫דחמץ אסור בהנאה ו‪:‬ם בזה סו״ס נהנה‬
‫ומה בכך שיהי׳ בתערובות דלנבי זאת‬
‫באיסור בעין נחשבה אס כן שפיר‬
‫הקשו התוססות מדוע לא דריש ר״י כל‬
‫בתערוכת ממך דזה לומה ממש כריבוי‬
‫כל דדי גח״ש מאיסור בעין‪ ,‬ובמ״א חפצתי‬
‫לכאר קושי' באר יצחק סי׳ מ׳ לשימת‬
‫תוס׳ דדש לא ס״ל כ״ש למכות באיסור‬
‫תערובות הלא בירושלמי ססחיס פ״ג ‪,‬‬
‫מוקמינן כ״ש דחערונות חמץ דנאמר‬
‫בלאו כדש׳ אך לפי דברינו לאיפור הנאה‬
‫דתערונות ר׳מץ כאיסור בעין נחשב עולה‬
‫נ״ו כהוגן ‪.‬‬ ‫)‪(3‬‬
 ‫המאסף ס‪\:‬ז חמיישית‬
‫מסייע גמ״ד חליצה פיפור דאי כרב‬ ‫לא שמהכיאה וכמ״כלרב והדראקושיתי׳‬
‫דחליצהקנין וכי אומריס לאדם עבור טל‬ ‫וצע״ג ‪ ,‬ודוחק לתרץ לפרמב״ס יסבור‬
‫ד״ח‪ ,‬וסה שהעיר לי הגאון ריש זרמי‬ ‫כשיפס הנמויי דמבחר שס בעמוס ‪,‬‬
‫עוד לשיטת הרמב״ס פ״ב מהל׳ סוטה‬ ‫דבביאח מעוברס א״א לומר לדלדאמרי׳‬
‫זאפי׳ בא על ארוסתו בבית חמיו שאינו‬ ‫איגלאי מילתא למפרע לשמא כשעח ביאתו‬
‫אסור רק מדרבנן אין המים בודקין‬ ‫ראוי היה הולד להיות בר קימא רק‬
‫דמנוקה מעון בעינן ומיין שס בכ״מ;‬ ‫דלאחר שנולד מזלו גרס שימוש ועי״ש ‪.‬‬
‫ובמל״מ וצ״ע בסוגין דיבמות דמוקמינן‬ ‫ו ה נ ה הגאון המפורסס ר״ש זרמי אב״ד‬
‫שבא כבית חמיו הארוס עליה וייחוד‬ ‫לק׳׳ק יאקאכפעאמ העיר על דברי‬
‫נסתר קושיחי דא״א לאוקמי בביאת‬ ‫במכתבו כשנת חרי׳ג על מה שאמרתי‬
‫מעוברת דהלא אינו מנוקה מעון הוא‬ ‫ד&קדא חליא בספרא דאיגלאי מילתא‬
‫כה״ג‪ ,‬ועי׳ חוס׳ ריש פ׳ החולץ דנסתפקו‬ ‫דיש לחלק למצד הסברא י״ל דלא סליג‬
‫אס מסוייב קרבן גס בזה ואיסור בטח‬ ‫רק בחליצה או לס בביאת מעוברת יהיה‬
‫מיהו איכא‪ ,‬אך לדעתי סו״ס קשה דנוקמי‬ ‫מודה זלא שמה כיאס‪,‬וכרם״ל לאביי באמת‬
‫מון שבא עליה כיבס אחד י״ג חדשים‬ ‫לחלק ‪ ,‬אך לדעתי אין הדבר הזה מחוור‬
‫ועדיין לא הוכר עוברה‪,‬וטיק כתוס׳ ל״ה‬ ‫ומלובן יען דזה מליא אה חליצה נקראת‬
‫דזה אונס יחשב והרי הוא מנוקה מעון‬ ‫פעור או קנין ‪ ,‬והנה בירושלמי פ׳ ק»א‬
‫כה״ג ואין לדמות זהלשוגג אשר אם בא‬ ‫ליבמות‪ ,‬סיל לר״י בעצמו דמליצה הוי‬
‫עליה דאין המיס בודקין ‪ ,‬ועיין חוס׳‬ ‫פעור ולא קנין; לכן לדידי' שפיר יש‬
‫קידושין כ״ח‪ ,‬א״כ ה׳־נ כן דהלא שאני זה‬ ‫לחלק משא״כ לרב דס״ל בירושלמי פ״ג‬
‫עיין תוס' יבמות שס לדל דדליש עיין‬ ‫דיגמות דמליצה הוי קנין ולא פעור ועין‬
‫עליו למה פעור מקרבן אך כשאין הולד‬ ‫נמי ביבמות י״ז ‪ ,‬דרב סיל דאין זיקה‬
‫בן קיימא וגרשב״א מצאתי דלא אסר®‬ ‫ומדס״ל כן ע״‪ 5‬סיל דחליצה הוי קנין‪,‬‬
‫תורה מדרשת עיין עליו אלא מחמת‬ ‫אולס לד״י דס״ל דיש דקה עיין תוס׳‬
‫ספק ד שמא אין הולד בר קיימא א״כ‬ ‫יבמות כ״ז ‪ ,‬לפי״ז נ״ל דלדידי׳ חליצה הוי‬
‫ל»סר» היתה זקוקה לו ואין כאן איסור‬ ‫הימור ומדסיל‪.‬לרב לחליצה הוי קנין טיה‬
‫א״א ומדברי הרשב״א האלה מוכח כמו‬ ‫אין לחלק פין חליצה ובין ביאס של‬
‫שביארנו דהקלא הליא בסברא ‪.‬‬ ‫מעוברת וכי אומרים לאוס עבור »ל ד ת‬
‫ועיין יבמות קיו‪ ,‬לענין חליצה מועעש‬
‫המעתיק גנו ותלמידו א ג ר ה ם נהרל‪:‬״ג‬ ‫כשירה ור״י אמר ג'ן שנתכוון כואו^ולא‬
‫נחכונה|היא‪ ,‬בין שנחכונה היא ולא )תכוון ל׳ אלי' ז״ל יאעלסאהן>‬
‫הוא‪ ,‬חליצתו פסולה‪ ,‬ולל דריי לשיטתו‬
‫אזיל דחליצס הוי פיפור^ ולכן הוי כמו‬
‫גע וצליכ‪ :‬כונס ועיין רש״י יבמות כ״ג‬
‫סימן מב‬ ‫בלא להפקיע מצות יבוס ועי״ש ‪ ,‬ועין‬
‫וז^לאועניץ פלך מינסק ברוסיא ‪.‬‬ ‫יבמות קיב‪ ,‬לענין חליצה דכנירס פין‬
‫לכבוד הרב עורך«ה»אסך״ שלוס ‪.‬‬ ‫עומד בין יושב בין מומה‪ ,‬ועיין בירושלמי‬
‫יבמות פ*ג‪ ,‬דמהניחא פליג על רב דהנינן א( הגאון מק״ל הקשה ע״ר התוס׳‬
‫בתמו׳ שד דכל שהוא להוציא‬ ‫‪.‬‬ ‫כהיג שמת אחיו חזלז ולא מיבס ‪ ,‬הדא‬
‫סב‬ ‫חובדת ה‬
‫‪3aS1m‬‬
‫השיך ז״ל בחו״מ סי׳ ר״ס דמה״ת‬
‫צס עניד מהני רק חז״ל אמרו דלא מפני‬
‫והגז״ש אתי׳ לגס מדאורייתא לא מהני‪,‬‬
‫וא״ש להפוסקיס דד״ק כדאורייהא דמי‪,‬‬
‫וזה דחוק וראשון עיקר ‪.‬‬
‫ג( משיכ הרב ראיח לסלק כין פשה ללאו‬
‫זה נסתר מגוף הגמ׳ בתמורה‬
‫שס דפריך והרי תורם מן הרע על היפה‬
‫ועיין חשו׳ רעק״א ז״ל סי׳ קע״ד שכ׳‬
‫פן כסשיעות גדול וחי׳ שלא זכר דברי‬
‫הפני יהושע סו& ניטץ ‪:‬‬
‫וראיתי ג״המחסף״ )פנס שניה סי׳‬
‫קל׳׳ב( שיצא הרב רא׳ח פנית‬
‫להצדיק הסולקיס שכ' אגל אין דבריו‬
‫נכונים‪ ,‬מש״כ בליש הדבור להשיג עלינו‬
‫מה ענין קורע לכאן יפה העיר ‪ ,‬אבל‬
‫הי» במאמרי השמטה‪ ,‬וצפי דברינו עסה‬
‫מובן כונמנו‪,‬זמש״כ למפסיק ועתה למלין‬
‫ג״כ לצריך שיפי' נכחב ולא כט״פ אין‬
‫דבריו נראים לחדש דרשות מעצמנו ‪,‬‬
‫שהן רשאים ולא אנו‪ ,‬ועיין דברי נחמי'‬
‫חיו״ד ודבר גרור דהס״ת מצוותו *הכתיב׳‬
‫לא הקריאה בצינור אשר כידוע הקריאה‬
‫בציבור זה מדרבנן כמבואר גחוס׳ ובש׳ע‬
‫ירד סי׳ רליט ואס הלימוד בס״ת מצוה‬
‫איסליגו בה רכווהא ‪ ,‬ועיין כיו״ר סי׳‬
‫רפ״ד ובאורי הגר״א ז״ל וחשו' נוב״ס‬
‫ושאגה ארי׳‪ ,‬וחי׳ על מרן כחת״ס כאו״ח‬
‫סי׳ ה׳ שב׳ בפשיטות דגם הלימוד נסית‬
‫אץ בה כל מצו ה ואכ״מ ׳‪.‬‬
‫ד( במאמרנו ב‪.‬המאםף״ שס בקלוהיא‬
‫סי׳ ליב הבאנו דברי‬
‫רש״י זיל ביומא פ״ו ומש״כ שם צאכלה‬
‫ולא לשריפה טעות הדפיס )צ״ל וצא‬
‫להפסד ‪ ,‬וליא אומר כי דברי רש״י זיל‬
‫אלה נפלאים המה מאל ‪ ,‬דהיכן מצינו‬
‫מלקות על לאו הבא מכלל עשה ודברי‬
‫המגילה אסחל תמוהים וכמו שהעירו‬
‫עליו ניד מלאכי ומוהרצ״ח ורשיש ז״ל‬
‫אחרים י״ח אסור לממר כפ״פ‪ ,‬א״נ למ״ל‬
‫ג ז״ש זכירה זכירה כמגילה דאש קראה‬
‫ע״פ לא יצא וכ״ת דהו״א דאן« דעניד‬
‫איסורא א״ח קשה מריש חמורה דפליגי‬
‫אביי ורכא ככל מילתא אפר רחמנא לא‬
‫חפכיד אי פכי ד לא מכני ימו״ש‪ ,‬וסכמ‬
‫מיני לאחד מרכני ארץ ופמו^אליהו היכ‬
‫המופלא רא״ח הי״ו דהוא מייתי להא דרב‬
‫ומתרצה כאיזה אופנים ‪ 4‬אנל לא מצאתי‬
‫בהם טעס כעיקר לאורייתא‪ ,‬א( מש״נ‬
‫לחלק כין דיכור למעשה אין נראה לחדש‬
‫דין בלי כל ראי׳ ‪ ,‬ועוד דהלא מצינו‬
‫גס במעשה דמהני מעשהו וברייתא‬
‫מפורשת היא בשבח ק״ה כקורע על מתו‬
‫בשבת דיצא יח״ק ‪ ,‬וא״ל דכגמ׳ אתא‬
‫אליבא דאביי)כמו שרצה הרב יחי' לפרש‬
‫הגמ׳ רמגילה דרבא אליכא דאב" קאמרה(‬
‫דהלא פסקוה כל פפיסקים ובש״ע יו״ד‬
‫סי׳ ש׳׳ו לכן נלע״ר דסחוס' דייקי כליפנא‬
‫דהגמ' כל מה דאמר רחמנא ‪ ,‬וכלל זה‬
‫על דאורייתא אמור ומגילה דרכנן והוי‬
‫אמינא דידיעבר אם קראה ע״פ יצא י״ח•‬
‫וע״ז ילפיק זכירה זכירה דלא יצא‪ ,‬וכן‬
‫קריעה דרבנן ועי׳ מרן כסף מפנה פ״ח‬
‫מכל' אכל‪ ,‬וכאשר דברתי בזה עס ידיד‬
‫הרב ר‪6‬ימ שפירא יחי׳ סשיכני דמפרק‬
‫האשה שנפלו מוכח דאין חילוק כץ דאורי׳‬
‫לדרבנן‪ ,‬דאמרינן שם כיון דאמור רגנן‬
‫לא ליזנן כו׳ והשבתי לו דאין זו דחייה‬
‫כלל דכבר ביארה הפניס יפוח ח״א סי'‬
‫נ״ד להתס היי הפקעת זכוחא דאמרינא‬
‫וגזה כיון דחסו חז״ל ואמרו של‪ /:‬להפקיע‬
‫זכותו גם בדיעבד לא חהני‪ ,‬ומצאתי און‬
‫לי בחשו׳ נוב״ק חאכה״ע בשם הגאון‬
‫מוכל״י פורוויץ זיל והובא גחת״ס ירד‬
‫סי׳ ו׳ דכלל זה אמור דוקא במילי לאורי׳‬
‫ולא במילי דרבנן ועיין חבו׳ רעק״א ז״ל‬
‫סי׳ קכ״ט קע״ל‪.‬‬
‫כ( עי׳ קושי׳ הגאון חק״ל ז״ל טפי״ר‬
 ‫המאסף שנה ‪1‬המישית‬
‫ר״מ דכיון דעל ר״מאמרו לא יכלו חייליו‬
‫לעמוד על סוף דעתו‪ ,‬ומטפס זה הלכה‬
‫כריש• וע״כ יש לומר דטעוח הדפוס היה‬
‫כמ״מ‪ ,‬ובמקום מי שהוציאנהו‪ ,‬צ״ל מסי‬
‫שהואיגבוה‪ .‬ועי׳ןמר; ירד סי׳ פ״ב( וצע״ג‬
‫הגס שיש לייפב בדוחק דברי הגד א ז״נ‬
‫אבל אין נוח לי לדחוק בדה״ק ‪ ,‬אקום‬
‫כי חכמי ירושלס יתרצו ברחיה‪.‬‬
‫״( במאמרנו וכר פגמם‪ ,‬הינ־ח רל‪-‬ין‬
‫‪ .‬ב כתבנו להעיר על דברי‬
‫מ ד א ז״ל בשמת אליהו פהבין דירי‬
‫התוס׳ שהיו רגילים לקרות שמע קודס‬
‫תפלת ערבית ולכאורה כונתס שהיו‬
‫קו ריס קודס המנח ‪ :‬דהרי כתיו כמו‬
‫שאנו נוהגים לקרות אשרי תחילה‪ ,‬וזה‬
‫קאי אתפילת המנפה ‪ ,‬ואס*כ ראיתי‬
‫במ״א על־‘ הרא״ש דל שהבין דברי הסום׳‬
‫והראיש דל כמו שכתב בשנו״א ‪ ,‬שוב‬
‫ראיתי בפני יהושע למס׳ ברכות הביאו‬
‫והשיג על המי״ט גזה‪ ,‬וא״כ שפיר כתבנו‬
‫לתמוה ארברי הגר״א דל‪ .‬ויותר סמוך‬
‫ראיתי באיודרהס שהבין דברי התוס' ג' כ‬
‫כדברי הגר״א דל ‪ ,‬הרי הראשונים הבינו‬
‫כן ‪ ,‬ושפיר כתבו הגדא והמי'ט(ומאד‬
‫נפלאתי על הגאון מוהיפ״ך ל‪/‬שנהגהותיו‬
‫חש־ עלמה לא זכר כ״ז והגיה דברי‬
‫סשוס'‪ ,‬ונעלמו מעיני הכהן הגדול הזה‬
‫דברי המי״ט והגר״א ואנוררהם ‪ ,‬גס את‬
‫הפנ״י לא זרר ‪ .‬שס אות ח׳ קצרתי מאד‬
‫וזה הביאני לידי השגה שהשיג עלי הרב‬
‫המופלא ר׳ יצחק אשכנז‪ /‬נ״י אבל דבריו‬
‫תמוהים דכונתס לתמוה ודברי התוס"‬
‫בחולין קי״ט ב' שכיזבו דלינר פחות מעט‬
‫מכביצה‪ .‬דלענ״ד קשה לחמר כן דודאי‬
‫דינר פחות סרבה^מכפיצה )וביותר לדברי‬
‫האחרונים דל שבזמן הגמ׳ היו הביצים‬
‫פי שנים(‪ ,‬ובמקו״א תמהתי אדברי התוס׳‬
‫אל‪ /‬דא״כ יש לנו לידע שיעור עובי‬
‫דינר זהי‪ , :‬ועפ״י דברי הגע׳ פ׳ ק״פ‬
‫מ‪5‬אתי כשישה מקונצה לכרכוה ל״ו של‬
‫דמלקות אלה דרמן ‪.‬‬
‫ה( בסי׳ קע״ו השיג עלינו פרכ רי״ח‬
‫פוג רי מדכד •סרגוס יונתן‪,‬‬
‫ואין זו השגה כלל כי חיגוס אונקלוס‬
‫עיקר נגד חמום יונתן שעל התורה )כי‬
‫מיוחס הוא ליכ״ע אכל לא הוא מתירו‬
‫כמכואר כספריה( וכלא״ה ככר הוכיח יפה‬
‫כחשל יו אלעזרמש״ה ברכות פ'הרואה‬
‫כדברי הת״א והתיו״ט דשדה לשון קצרה‪.‬‬
‫ו( ב * ה מ א ס ף״ סי' ק״צ כתכנו לסתור‬
‫דברי הגאון הגדול רי״ל שי'‬
‫מסעראצק מדברי מרן הב״י יו״ר סי' קפ״ג‬
‫ואח״ו מצאתי כתפו׳ נוב״ת חיו״ד סי׳‬
‫רצ״ה שכ׳ אבל שפרב״י ותוס׳ וכו' איכא‬
‫למימר באמת שהתשמיש אסיר מדאוריי׳‬
‫משוס פליטת ש״ז‪ ,‬ונעלמו דבריו מעץ‬
‫יצחק הגאון מאור הגולה מוהרי״א זצ״ל‬
‫ויבדל לחיים טובים הגאון מסאעראצק ישי׳‬
‫וזניין ביערות יבש בראשון ד ד ב׳‪.‬‬
‫ש ם בהערותנו על דברי האוה״מ ז״ל‬
‫כתבנו לשון הש״ע‪ ,‬וזה אג‪ 5‬ריהטא‬
‫דאין זה מפורש בש״ע אבל הדין דין‬
‫אמת ומוכח כן מכמה מקומות וקצרתי ‪.‬‬
‫ז( ב מ א מ רינו‪.‬ז כ רון לאברהם״ שס סי׳‬
‫כ״ב או׳ ב' דבהוצאה לא‬
‫שייך שביתת בהמתו נ״א מדרבנן וחלילה‬
‫לאמר כן כצ״ל ‪ .‬או' ד׳ ‪ /‬ועיין בפני‬
‫יהושע ברכות פ' אלו דברים‪ ,‬בהערתנו‬
‫על דבלי הגה״ק כעל טור ברקת צריך‬
‫להוסיף ודע דדברי רבינו הגריח זצ״ל‬
‫בירד סי׳ צ״ס שכ׳ ואין ידוע אס הלכה‬
‫כר״מ או כריש‪ ,‬צ״ע דהלא מבואר‬
‫כירושלמי הובא נר״ח ז״ל לב״ק ל״ו דהלכ׳‬
‫כר״ש לגבי ר״מ וכ״פ הראיש בפסקיו‬
‫פ״ב דע״ז)ומה שנרשם שם;במ״מ עירובין‬
‫ותמה ע״ז הפלפילא מריפתא‪ ,‬נראה‬
‫ליישב פפייר מוהי״י חגיז ז״ל דמהגמ'‬
‫עירובי] י״ג ‪.‬מוכח דהלכה כמותו לגבי‬
‫סג‬ ‫חוברת ה‬

‫ז״ל לביצה ט״ז ב׳ ‪.‬‬
‫וזה לא מססג^ ויעוי׳ גחי׳ הריעב״ץז״ל‬
‫מעה ישראל פוזנער ‪.‬‬
‫גדול אמד כהג לי לסהור דברינו והוא‬
‫דיש לפ׳ עדשים בקליפמן מיירי בשרביטין‬
‫‪.‬‬ ‫סימן מג‬
‫)סל»ונמ י״ד בסל*ו החד׳ם(‬
‫עדשים בקליפחן;לשון רבים‪ /‬והשגתי לו‬
‫לכבוד כרב עירך ״המאסף״ שלוס י‬
‫בגיטין כ״ה הלוקח יין מבין הכותים‬
‫אומר שני לונין שאני עתיד‬
‫להפריש תרומה עשרה מעשר ראשון‬
‫תשעה מעפר שט ומיחל ושותה מיד‬
‫דברי ר׳ פאיר ״ ר׳ יהודה ור׳ יוסי ול׳‬
‫שמעון אוסרי]״ והקשו בתוס׳ דהכא סיל‬
‫לר׳ יוסי אין ברירה ובהמובל מססקא‬
‫ליה אי קנין סירות כקטן כנוף‪ .‬או לא‬
‫גבי דין יום או יומים וכמו שהובא בגיטין‬
‫מ״ח ואי ס׳ל אין ברירה לא משכחת‬
‫דמייתי ביכורים אלא חד בר חד‪ ,‬ותירצו‬
‫דמיוס או יומיס אין ללמוד‪ ,‬דילמא‬
‫דכתיגין קראי כספו ותחתיו‪ ,‬ועוד דדוקא‬
‫לר' יוחנן איס ציה דממזירין זה לזה ביובל‬
‫אבל פאר אמוראי סגרי דגזירת ככתוב‬
‫הוא דאין מחזירין דלעגין זה ואינם‬
‫לקוחות ‪ ,‬והנה לפי מיייז הראשון‪.‬של‬
‫פחוס' ניחא הא דכעירוגין י״ד קאמר‬
‫ר״ה הקדיש שיה מלאה אילנות ‪.‬כשהוא‬
‫פודן פודה בכוין וחוזר ופודה ‪ 3‬קרקע‬
‫בית זרע חומר שעורים בממשיס שקל‬
‫כסף דסיל מקדיש במין יפה מקדיש ושם‬
‫קאמר י*פ הקדיש אילנות סודה בשוין‬
‫ופריך וליקדבו אנב א רעיהו ולסקהו‬
‫אגב ארעיהו וכיה אילנות אקדיש ארעיכו‬
‫לא אקדיש והא אמרי נהרדעי מאן דמזבין‬
‫דיקלא לחברי׳ קני לי משיסולא עד הסומא‪,‬‬
‫והרמב*© ז״ל בפ״ד מה* ערכין פסק‪,‬‬
‫היתה עליה אילנות ולא פירש הקדיש‬
‫גס האילנ;ת שכל‪.‬המקדיש בעין יפה‬
‫לק״ט ואיה דינר זהכ כוי שיעור גדול‬
‫מס שכ^ להסביר דברי כסוס' שס‪,‬והגה‬
‫ודקדק מלשון כגמ' מסה בקליפסה‬
‫ושעורה בקליפהה לשון יסיד משאיכ‬
‫דמלבד דרש״י ו״ל גרים ג^כ מטין‬
‫כקליפתן‪ ,‬ועי׳ ר'מ וי״ש וד״ב גפוקציס;‬
‫כנה גה לגירסהנל ליכא‪ ,‬הוכחה לתנא‬
‫אקרא קאי ובלשון מקרא נקיע בל'יחיד‬
‫מטה ושעורה ‪ ,‬ככתוב ארץ מעה ופעורה‬
‫והמטה והשעורה נא נכו משא״כ עדשים‬
‫לפון רביה! גס לפון הגמ' כדרך שבני‬
‫מדם מוציאין לזריעה מוכח דלא מיירי‬
‫בשרביטין ‪ ,‬וכן יש למצוא עוד דקדוקים‬
‫בגת׳ דלא מיירי בשרניטין ‪ i‬אך מה לנו‬
‫בדקדוקים יש לגו חורה שלימה במג״א‬
‫סי׳ ר״י סק״ג ועי״ש נממצית השקל‪,‬‬
‫ומבואר לבטח דלא מיירי בשרניפין וא״כ‬
‫יש לדעה עפ״י שיעור דינר זהב ויהי׳‬
‫חימא על דברי הגאון פלחי ז״ל יו״ד סי׳‬
‫י״ג^ ומגמ׳ חולין הנ״ל דמשגי שם בריה‬
‫שאני על קטנית אתת‪ ,‬יש לנו חימא על‬
‫דברי הגאון פני יהושע ז״ל בברכות טיו‬
‫שכתב להוכיח דלא אמרו בריה כ״א על‬
‫ז׳ מינים עי׳ש באורך וקצרתי בכיז‪.‬‬
‫ט( מ ש״כ הרב ה»ופ׳ רי״ח טוב בהמאסך‬
‫שם סי׳ ל״ה לא דקדק יפה‬
‫בדברי התוס׳ ע״ז‪ ,‬וישפטו הקוראים אשר‬
‫יעיינו בגון« דברי התום׳ אח מי הצדק •‬
‫י( במאמרנו סי׳ ע״ד באו׳ ‪6‬׳ כיו״ר‬
‫הנוב״י ז״ל משא״ה לעגין‬
‫או״ה ע׳ם‪ ,‬דברי מרן צ״ע‪ ,‬ועי׳ ש״ך יו״ד‬
‫סי׳ ס״ט דכבוש כמבושל למנין בליעה‬
‫אבל לא הוי כבישול ‪ ,‬וכ״כ הגר״א שם‬
‫כדברינו בשס יש״י ז״ל לשבח‪ ,‬וכ״כ רשיי‬
‫‪4‬‬
 ‫המאסף שנה חמיעית‬
‫יוסק דסבר אין ברירה ואמין שחלקו‬
‫לקוחות הן וממזיריס זה לזהניונלתקשס‬
‫הא לא משכחת דין שדה אחוזה רק מד‬
‫כר^חד; וא״כ י״ל דגס להגמ׳ סיל קושיא‬
‫זו וקרא דאשרלא משד^אחוזתו חצמריך‬
‫לרבות לאחין שחלקו דיש־להס דין שדה‬
‫אחוזה וגבי הלוקח יין מבין הכוסיס‬
‫מביא הנמ' טעס דריי ור״ש ור׳ יופי‬
‫דאוסרין דס״ל אין ברירה ודכא קאמר‬
‫משוס דמייש לבקיעת הנו ד אשר לפי‬
‫זה לדידהו אצעריך קרא לאמין שמלקו‬
‫ולא נשאר רק ק־־א אחד וליכא יתורא‬
‫למקדיש ואח״כ מת אביו מוכרח יהי׳‬
‫לומר דר״ש אזיל בתר פדיה ורב גח‪():‬‬
‫דקאמר קיא אשכח ודר״ש ס*ל כיבא‬
‫דחייש לבקיעת הנוד ושוב מצי ס״ל לריש‬
‫יש גרירה ואייתי שני דרשות אשר לפי‬
‫מסקנת רבא דתייפינן לבקיעת כנו ד‬
‫שפיר הוי הלכה גרב הונא ומיושב לנו‬
‫גזה דברי הרמנ״ס ז״ל וגס מה דאיהא‬
‫בחולין קל״ח דחנן הלוקח גז צאנו של‬
‫'עכי״ס פמיר מראשית הגז הא צאנו לגוז‬
‫חייב ופירשו רש״י והר״ן דל הטעס‬
‫דבלוקח גז צאנו פעור דלא הוי צאנך‬
‫כיון דלא קנה רק הגיזה בלבד אבל‬
‫בקונה הצאן לגזוז כי אז קרינן בו צאנך‬
‫ולדידהו אינו חייב אס כן כשגוף כצא)‬
‫הוא שלו ■בשעת כדזה אבל■ הרמב״ס דל‬
‫לא מילק בזה וכתכ בפ׳ יו״ד מהלכות‬
‫ביכורים הלוקח גז צאנו בל עכ^ס׳אחר‬
‫שגזזן העכו״ס פעור מראשיה פגז ‪,‬‬
‫ולדידה אס לקחן נממוכר אף על פי‬
‫שלא לקח גוף הצאן מלא הגיזה נלכד‬
‫כיון שכמזז והגיזה בל ישראל חייב‬
‫והובא דבריו בש׳ע יו״ד סי׳ של״ג וג׳‬
‫כרמ״א ויש חולקין ואומרים דפעוראס‬
‫לא קנה הצאן 'לגיזתן שנוכל בזה לאמר‬
‫עעס הרמב״ם דקנין פירות לאו כקנין‬
‫הנוף ועיכ מחלק בין אמר גזיזה לקודם‬
‫מקדיש ומספבין האילנות בעויהן והקרקע‬
‫מודדין ^וע״ז השיג הראביר ז״ל ואמר‬
‫שאינו'‪,‬כן אלא שהן־נפדין על כל השדה‬
‫ואע״ג דאמר ר*ס הכי בעינין שמעתיה‬
‫דה״פ בהוא גתרא מוכמא דלא ס׳ל הכי‬
‫בלדבמ הראכ״ד כלא יש לדקדק דאכחי‬
‫מאי מקשה בגמ׳ דילמא ם־‪:‬ר ר*פ כרייה‬
‫ולהדמב״ם נמצא הוכחה מכגמ' זפריך‬
‫לד״ה מהא דחניא המקדיש שלשה אילנות‬
‫ממטע עשרה לבית סאה הקדים הקרקע‬
‫והאילנות ופודה בית זרע חומר שעוריס‬
‫ומפני ר״ש הוא דאמר מקדיש בעין רעה‬
‫מקדיש ופריך מסיפא הקדיש אילנות‬
‫ואח*כ קרקע ופודה האילמת בשוין וחוזר‬
‫ופודה ביה זרע מומר שעורים ואי ר״ש‬
‫ליזיל בתר פדיה ולפרקי אנב ארעיהו‬
‫דתניא מנין‪,‬ללוקח שדה מאייו והקדיש‬
‫ראמ׳כ מת אכיו שתהא לפניו כשדה‬
‫אחוזה ח״ל אם את שדה מקנתו אשר‬
‫צא משדה אחוזתו דברי ר״י ור״ש ל״»‬
‫אומר מנין‪ ,‬ללוקח שלה מאביו ומת אכיו‬
‫ואח״כ הקדישה שתהא לפניו כשדה אחוזה‬
‫ח״ל וכן׳ ואלו ר״י וריש אפי׳ הקדישה‬
‫’ואמ״כ 'מת אביו שדה אחוזה היא מאי‬
‫טעמא אי משוס קרא קיא לכדרימ הוא‬
‫■דאתא אלא משוס דאזיל בתר פריה אמד‬
‫ר״נ ר״י ור״ש קרא אשכחו ודרשי דכחיב‬
‫אס‪ .‬אח‪' /‬שדה מקנתו אשר לא משדה‬
‫אחוזתו ימאי‪ ,‬משלה שדה שאינה ראויה‬
‫ל ^יוס שלה ‪ .‬אפוזתו הרי דמיישב דברי‬
‫ר״ה דר״ש לא אזיל בהר פדיה‪ ,‬ועעמא‬
‫דמעך קרא יש לדרוש בני דרשות;א( למת‬
‫אביו ואח״כ הקדישה ב( להקדיש קורס‬
‫כמו דאיתא בערכין י*ד ומיטין סון«‬
‫הפולח ־דשס רצה מ מ׳ לומר טעס ריי‬
‫וריש דקנין פירוח לאו גקנין כגון{‬
‫ומשיה אעיג שקנה מאביו מימכשמח‬
‫נופלת לו כירושה ולא צריך להקדש‬
‫מקודם ושס פגיטין הקשו בחוס׳ לר׳‬
‫סד‬ ‫חוברת־ ה‬
‫כנס רגליך שנאמר ואתם לא תצאו איש‬
‫מפתח נימו על בקר‪ ,‬ע״^ ולכאורה קש׳‬
‫אמאי מייסי הסס למימריה דר״י א*כ הא‬
‫לא שייכי כלל אהדדי להברייתוס איירי‬
‫־בשעת מגפה רחמנא ליצלן ור״י א״ר לא‬
‫איירי כלל כככי? לפיכך נ״ל להוכיח‬
‫מכאן־לר״י א״ר יליך מקרא לו^תס לא‬
‫הצאו‪ .‬וכו׳ ושפיר אייתי החס למימדיה‬
‫לר״י א״ר משוס דהברייתוח דההס נמי‬
‫איירי בהאי קרא‪ ,‬ומה דמייתי■ במס׳‬
‫תעני׳ לקרא דהבקר אור נ״ל דשבשחא‬
‫הוא והוא ע״ס וגרס להס המעות משוס‬
‫דאמרינן גשמעתין לקרא דהבקר אור‬
‫אסא לאשמועינן כדרב יהודה איר וסלקא‬
‫אדעתייהו לר״י א״ר מהאי קרא‪.‬יליך אכל‬
‫באמת אינו כןכלמוכחבש' הכונס וכמ׳ש‬
‫לעיל‪ ,‬וכי סימא אמאי לא ניחא ליה לר״י‬
‫א״ר למילך מקרא והבקר אור ?י רל ללא‬
‫קשיא לטפי ניחא ליס למילך מקרא‬
‫לואחם לא חצאו שנאמר בלשון אזהרה‬
‫אכל קרא להבקר אור לא נאמר אלא לרך‬
‫‪ :‬ספור מעשה בעלמא ‪.‬‬
‫ש ם מיתיבי הללוהו כל כוכבי אוני אלוגא‬
‫אור אורתא הוא ה״ק הללוהו כל כוכביס‬
‫המאיריס אלא מעתה כוכביס המאירים‬
‫הוא לבעין שבומי‪ ,‬שאינן מאירין לא בעי‬
‫שכוחי והא כתיב הללוהו כל צבאץ אנא‬
‫הא קמ״ל לאור לכוכביס נ‪.‬מי איר הוא<‬
‫ע״כ ‪ ,‬נ״ל ללא ניסינן אלא להא ע*כ‬
‫השתא‪ :‬נמי‪ .‬לא הדרינן ממאי לאמרינן‬
‫דטכבים המאירים קאמר וכמיש רש״י דל‬
‫להדיא וא״כ לא שייך לישנא דאלא‪ ,‬לפיכך‬
‫נ״ל דהכי גרסיק הא קמ״ל וכו‪ ,/‬וכן‬
‫נראה מפירוש רש״י ז״ל ללא גרס אלא ‪.‬‬
‫ש ם ע״ב לחניא גבי מ״נ על סתי אוכל‬
‫; ושותה עד שיעלה עמוד השחר‬
‫ד״ר אליעזר בן יעקבר״ש אומ׳ עדקרות‬
‫הגבר‪ ,‬ע״כ‪ ,‬עיקר הברייתא הוא במס׳‬
‫סעני׳ דך ייב והחס הכי גרסיק עד‬
‫גזיזס לכיוונה קודם גזי־זפ סייג ולא כעי‬
‫‪ :‬מיהיה לו בהצאן דוקא ל!>ין הגון^‪.‬‬
‫יום טוב ליפמאן זיו ‪.‬‬
‫סימן מד ■‬
‫בע״ה יום א' תולדות שנה סת״ר לפ״ק‪.‬‬
‫אל כבוד כרב עורך ‪,‬כמאסן‪£‬״ שלום ‪.‬‬
‫הנני שוייח ‪S‬בת״ר איזה פרפראות ■חידושי‬
‫^‪2‬וםנת ססחיס ואקוה בי כת״ר יאסוף את דברי‬
‫אאר‪ .‬בחוך מע' ^הטאסף' ‪M. .‬‬
‫שערי ציון‬ ‫‪.‬‬
‫‪ o'HDfi‬דן« ב' ע״א מיתיבי הבקר אור‬
‫ופאנשיס שולחו אלמא אור‬
‫יצגמא הוא מי כהיב האור בקר הנקר אור‬
‫כהיב נמאן לאמר צסרא נהר וכלרב יכולה‬
‫אמר רב דאע׳ ר״י א״ר לעולם יכנס אדם‬
‫בכי עוב ויצא בכי עוב‪ ,‬ע״כ עיקרא להאי‬
‫מימרא כוא גפ׳ הכונס לך ס׳ ושס ילין!‬
‫לה מקרא שנאמר ואח© לא חצאו איש‬
‫מפחח כיחו פד בקר ^ ובחענית לך יו״ד‬
‫איחא נמי להאי מימרא וההס יליך לה‬
‫מקרא אחי ‪.‬שנאת' הנקר אור והאנשים‬
‫שילחו ‪ ,‬ובשמעחין לא מייחי שוס קרא ‪/‬‬
‫וכמש׳ למס׳ תענית כחב שס ודל יש‬
‫ספרים דלא כתיב בהו האי ‪.‬קרא אלא‬
‫מילתא רר״י סברא היא ולא כעיא קרא‬
‫■‬ ‫»כ״ל‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫ו ל ע להביא ראי׳ בגי׳ הספרי׳ בפ׳ הכונס‬
‫עיקר ז דז״ל הגמ׳ שס מני רב‬
‫‪.‬יוסך מאי לכהיב ואתס לא תצאו איש‬
‫מפתח ביחו על בקד כיון שניתן רשות‬
‫למשחית אינו מבחין בין צדיקים לרבעיס‬
‫וכו׳ אמר ר״י א״ר לעולם יכנס אלם בני‬
‫מוב ויצא בכי מוב שנאמר ואתס לא תצאו‬
‫איש מפתח ביתו עד כקד; חיר דבר בעיר‬
 ‫המאסף שנה חמישית‬
‫ר'מ לעולס ישנה אדס לתלמידו בדרך‬
‫קצרה ע״כ ‪ ,‬וקשה א״כ אמאי האריך‬
‫שאול המלך ע״ה כל כך ואמר בלחי טהור‬
‫הוא כי לא טהור טפי הוה ליה למימר‬
‫טמא הוא שהוא לשון קצרה ? ורל דדוקא‬
‫אורייחא טשהפי בלשון קצרה כל היכא‬
‫דגסישץ מילי בלשון נר‪,‬יה וכן הרב לתלמ‬
‫צריך ללמד בדרך קצרה משוס שמתקיימת‬
‫גירסא שלה יותר מן הארוכה וכמו כסי׳‬
‫רשיי ז״ל‪ ,‬אבל בלאו הכי צריך לספר‬
‫בלשון ניןיה אע״ג דנפישין מילי‪ ,‬וסלע‬
‫דלא אמר לעולם ידבר אדם בדרך קצרה‬
‫אלא הכי אמר לעולה ישנה אדם‪,‬לתלמידו‬
‫בדרך קצרה שמע מינה כרכה־בנא ‪.‬‬
‫ש ם הכי תרי תלמיד׳־ דסוו קמיה דרב‬
‫מד אמר שויתיכן האי שמעחא‬
‫כד״א מסנר‪,‬ן ומד אמר שויתינן שמעתא‬
‫כגדי מסכר‪,‬ן ולא אישחעי רב בהדי‬
‫דכאיך‪ ,‬ע״כ ‪ ,‬הלשון א־נו מדוקדק הא‬
‫ע״כ לא אישתעי רב בהדיה ל אמר כדבר‬
‫אמר מסנר‪,‬ן א״כ היה לו להזכירו באמרוגה‬
‫כדי לסמוך אליו מלוח ולא אישתעי רב‬
‫בהדיה דהאיך? לפיכך נ״ל דהכי גרסינן‬
‫ח״א שויחינן האי שמעתא כנרי מסנקן‬
‫ומיא שויחינן האי שמעתא כדא מסנקן‬
‫ולא אישחע* רב בהדיה זהאיך ‪.‬‬
‫ש ם הנהו תרי חנמידי דהוו‪ .‬ישביקמיה‬
‫דהלל וסד מינייכו ריב״ז ואמרי לה‬
‫קמיה דרבי וחד וזינייהו רבי יוחנן ח״א‬
‫מפני מה בוצרין בטהרה ואין מוסקין‬
‫בטהרה וח״א מפני מה בוצרין בטהור‬
‫ומוסקין בטומאה אמר מובטח אני בזה‬
‫שמורה הוראה בישראל ולא היה ימים‬
‫מועטיס עד שהורס הוראה בישראל ‪,‬‬
‫ע״נ‪ ,‬בכאן נמי אין הלשון מדוקדק כיון‬
‫שהשבח קאי על האומר ואין מוסקין‬
‫בטהרה א*כ היה לו להזכירו באחרונה‬
‫כדי לסמוך אליו השבח ‪ ,‬איברא דהרין‬
‫בשמעחין מביא‪.‬שיש מי שמפרש דהשבח‬
‫מחי אוכל ושוחה עד שיעלה פמזד השמר‬
‫דיר‪,‬׳ רבי אלעזר ביבי שמעון אומד פד‬
‫קרוח מבר‪ ,‬וכן כוא שס גירסת הדין{‬
‫ז״ל‪ ,‬וכן מצאחי בחוהפתא ומסתבדא‬
‫דגירסת הכפרי» כמס׳■ העני' עיקר‬
‫דהא ' פיקד מקומה של כנריי&א החם‬
‫הוא והכא בשמעחין אגב גררא נסיב‬
‫לה‪ ,‬הלכך סוגיא דחעכי׳ עיקר ואגירסא‬
‫דהתס סמכינן טעי ‪ ,‬והרא״ש ז״ל במס'‬
‫העני׳ גויס רביאלעזר סחס במקום‬
‫ראביש‪ ,‬ואינו נראה דכא סחם ריא הוא‬
‫ר״א בן במוע ואינו בר פלוגחיה דרבי‬
‫דגרסינן במס׳יבמוח בפ׳ הערל דן‪ £‬פ״ד‬
‫הניא אמר רבי כשהלכהי ללמוד הורה‬
‫אנל י׳א בן שמוע חברו פלי חלמידיו‬
‫•כחדנגוליס בל בית בור‪,‬יא ולא הרמוני‬
‫ללמוד מלא דבר אחד במענחינו ‪ ,‬אלמא‬
‫דריא בן שמוע רביה דרבי הוה ואינו‬
‫■בר סלוגחיה‪ ,‬ופוד ללא הוה מקדים דברי‬
‫רבי לדברי ר״א בן שמוע הלכך נראה‬
‫עיקר הגירסא שלפנינו ריא ברבי שמפון‬
‫שהיה חבירו ובר פלוגהא דרבי כד מוכח‬
‫בריש פ' השוכר אח הפועלים לךן שיד י‬
‫ש ם י דן« נ׳ ע״א וחנא דירן מאי עעמא‬
‫׳ ‪ .‬לא קחני לילי לישנא מעליא הוא‬
‫'דנקטר ע״ב‪ ,‬וא״ה מאי שנא דקשיא‪:‬ליה‬
‫אנלחט' לידן טפי מבכל דוכתא דקתני‬
‫אור במק^ס לילס כמו המפלח‪ ,‬אור‬
‫לשמונים וכן כל הנך דלעיל דא״קי מינייהו‬
‫היוהחא לרב הונא י״ל דבכל הני ציכא‬
‫למשעי בהו למימי דאור יממאהוא אבל‬
‫בפחני׳ דשמעסין איכא למטעי בה למימר‬
‫דאור יממא הוא הילכך פריך שסיר מאי‬
‫טעמא לא חני בהדיא לילי ‪.‬‬
‫ש ם ע״ב וכאודייחא מי לאכהיב טמא‬
‫־” אלא כל היכא דכי הדדי נינהו‬
‫משסעי בלשון נקיה כל •היכא דנפישין‬
‫מילי משחעי בלשון קצרה כדאמר ר״ה‬
‫אמר רב ואמרי לה אמר ר״הא״ר משוס‬
‫סה■‬ ‫חוברת ה‬
‫חזקתו כדוק‪ ,‬ויש לדקדק נזה וכי לא‪,‬‬
‫ידע המקשן דפריך וממאי סברה החרצן‬
‫דאמירה דהני ליה ביה מששא הלא הוא‪..‬‬
‫ידוע לכל דנשיס ועבדים וקטניס לאו‬
‫כני עדות נינהו ‪ ,‬עוד קשה על החרצן‬
‫שחמה אמו אמירה‪ .‬דהני מידי מששא איה‬
‫ביה ומאי חמיהח היא זו הא מצינן למימר‬
‫דהימנוכו רבנן כדרבנן כדאמרינן החס‪,‬‬
‫במסקנא‪ ,‬עוד קשה לבסוף דפר־ך אלא‬
‫מאי משוס אמירה דהני הא לא אמרי‬
‫הני לא היפשומ מיניה דאין חזקתו בדוק‬
‫ואמאי לא קשיא ליה נמי השתא אמו‪.‬‬
‫אמירה דהני מידי מששא אית ביה‪ ,‬ולל‬
‫לתין על דרך זה‪ ,‬הנה הא דקתני בבייי׳‬
‫הכל נאמניס על ביעור חמץ יש לומר‬
‫בזה אחד משני מעמיס או משוס‪ .‬דמזקתו‬
‫בדוק •אבל אי לאו הכי לא מהימני אע״ג‬
‫לבדיקת חמן דרבנן‪ ,‬או יש לומר לעולם‬
‫אין חזקתו בדוק ואפ״ה נאמנים משוס‬
‫דבלח דרבנן והימנוהו רבנן בדרבנן ‪,‬‬
‫וסנה רנב״י סובר כמעם הראשי; ולפיכך‬
‫פשיע דחזקתו בדוק ‪ ,‬ופרכינן וממאי‪,‬‬
‫כלומר מלל לרני״י למיפשט דחזקהו‬
‫בדוק הא שפיר מצינן למימר דאין חזקתו‬
‫בדוק והא דנאמנים היינו כטעם השני‬
‫משוס לקאמרי הני וכיון דבד״ח לרבכן‬
‫הימנוהו רבנן ‪ ,‬ומשני אמו אמירה דהני‬
‫מידי מששא אית ביה כלומר דמסתידא‬
‫ליה לינלי דאפילו בבד״ח שהוא מדרבנן‬
‫נמי אמירה ליה ביה משבא הילנך ע״כ‬
‫הא דנאמניס היינו משום דחזקתו בדוק‬
‫ופרכינן אלא מאי דחזקתו בלוק‪ ,‬כלומר‬
‫היכי אמר רנלי דנאמניס משום ד חזקתו‬
‫בדוק הא ע״כ צ״ל דאין חזקתו‪ ,‬בדוק והא‬
‫לנאמנים היינו משוס דסיממהו ‪.‬רבנן‬
‫בדרבנן דאי אמרח חזקתו בדוק האי הכל‬
‫נאמניס כל הבסיס בחזקת בדוקיס בי״ד‬
‫מיבעיא ליה‪ ,‬ועל דרך זה אחי שפיר כל‬
‫הדקדוקים דלעיל דוק ותשכס ‪.‬‬
‫ר‪,‬אי על האומר ומוסקין ‪3‬עומא>‪ :‬וככסו‬
‫משוס שקיצר כלשונו והשתא אתי שעיר‪,‬‬
‫מיהו פירוש זה אין נ״ל דלשירוש זה‬
‫משמע ששייך האי עוכדא הכא משוס‬
‫דאמר לעיל כל היכא ‪/‬־נפישין מילי משתעי‬
‫כלשון קצרה וא״כ היה לו לסמיך האי‬
‫עונדא למאי לחמר לעיל כל היכא דנפישין‬
‫מילי משסעי כלשון קצרה‪ ,‬ואמאי הפסיק‬
‫בינתיס בעוידא דהלמידי דרכ להסס הוי‬
‫הקפידא משוס ללא אישתעי כלשון נקיה;‬
‫עוד קשה לי להאי פירושא דהא אהיקנא‬
‫לעיל דלעולס יכפר אדס כלשון נקיה‬
‫אפילו היכא דנפישין מיליה דדוקא הרב‬
‫לתלמידו ישנה כדרך קצרה אכל אינש‬
‫אחרינא יחזור אסר לשון נקיה וא״כ אוהו‬
‫תלמיד ששאל קושיא צרכו היה לו לשאול‬
‫כלשון נקיה‪ ,‬ועור דאיתא כשגח דף י״ז‬
‫דהלל שאל לשמאי מפני מה כוצרין במהרה‬
‫ואין מוסקין במהרה ‪ ,‬הרי סויכן שהלל‬
‫עצמו חזר אסר לשון נקיה ואיך אפשר‬
‫פשכס לתלמידו שלנר כלשון מגונה‪,‬‬
‫לפיכך ני׳׳ל עיקר דהכי גרסינן חיא מפני‬
‫מה כוצרי; במהרה ומוסקין כמו מאה וח״א‬
‫מפני מה בוצרין במהרה ואין מוסקין‬
‫במהרה אמר מוכמר‪ .‬אני כזה במורה‬
‫הוראה כישראל וכו׳ ; וכן מצאתי הגירסא‬
‫בלי׳׳ך ורא״ש ז״ל ‪.‬‬
‫‪.‬שם רף ד׳ ע״א בעו מיניה מרני׳׳י‬
‫המשכיר בית צקכירו בארבעה עשר‬
‫חזקתו כלור‪ ,‬או לא‪ ,‬א׳׳ל הניתוהו הכל‬
‫נחמניס על כיעור חמן אפילו נשי ס אפי׳‬
‫עבדים אפילו קמניס מ״מ מסימני לאו‬
‫משוס דחזקתו כדוק וכו׳ וממאי דילמא‬
‫שאני נכא משוס דקאמרי הני אגיו אמירה‬
‫דהני מידי מששא איח ביה אלא מאי‬
‫משוס דמזקתו בדוק האי הכל נאמטס‬
‫כל הכתיס בחזקת בדוקיס כארבעה עשר‬
‫מיכעיא ליה אלא מאי משוס אמירה דהני‬
‫הא לא אמרי הני לא היפשוע מימה דאין‬
‫‪.‬‬ ‫‪( 53‬‬
 ‫המאסף‪.‬ס‪\:‬ז חמיעית‬
‫חננאל דל ^וחראה שכן ’ היה גס גירסהו‬
‫וכן הו א גס גירסת הרז׳ה דל נספר‬
‫המאור ודל ציבור אמד ‪5‬ל חמץ ושני‬
‫בשים כדוקץ פלוגהא דרבי‪..‬יהודה ור׳‬
‫■יוסי והלכה כר׳ יוסי לעצץ בדיקה להקל‬
‫כשס שהוא מיקל כספק טומאה נרה״ר‬
‫אבל לענין ביטול שהוא מן ההורה לעולם‬
‫צריך ביטול עכ*ל‪ ,‬וכן הוא נ סגי ד ס ה‬
‫הראנ״ד דל שכתב בהשגותיו על הדז״ה‬
‫דל וזה לשונו ומה שכתב והלכתא כרבי‬
‫יוסי לענין בדיקה להקל אבל לא לענין‬
‫ביטול זה למה שחשב שני שבילין בספק‬
‫טומאה ואילו היו בספק לא כיו‪ :‬ממאיס‬
‫כלל שהרי רה״ר היא אצא כיון‪ :‬דחרי‬
‫נינהו וחד מינייהו ודאי ממא בודאי‬
‫טומאה הוא והלכה כרבי יוסי אפיגו‬
‫בטומאה דאורייתא וכ״ש בביטול חמן ני‬
‫האי דלא י די ע אי איתיה בעיטה אי לא‬
‫עכ״ל|• הרי קמן שמבואר בדברי הרדה‬
‫והראב״ד דל שרבי יוסי הוא המקיל‬
‫והיינו ע״כ שגירהתס הוא מירפח ר״ח‬
‫דל‪ ,‬וראיתי להרי לח״מ ולסרב משנה‬
‫הלכה‬ ‫למלך דל בהלכות חמץ ומצה‬
‫י״א שנסתפקו כדברי הראלר בהשגותיו‬
‫על הרמב״ס ז״ל אם הי׳ גירםת‪ 1‬כגירס׳‬
‫רש״י דל או כגירסת ר״ס דל עהבאתי‬
‫נעיל וגרס להס הספק משוס מלא ראו‬
‫רק דברי הראב״ד דל בהשגותוו על‬
‫הרמב״ס דל אבל לו ראו אע דבריו‬
‫בהשגותיו על הרז״ה דל אז לא היה להם‬
‫שים ספק ‪.‬כלל‪ ,‬עוד ראיתי לסרב משנה‬
‫למלך שס שהקשה על דברי הראב״ד דל‬
‫בהשגותיו על הרמב״ס זיל חילאןדאיכא‬
‫לאתמוהי בדברי הראביד הללו להיכי יליף‬
‫ביטול מטומאה שאגי התס משוס דהוי‬
‫טומאה ברה״ר וקיי״ל דספיקו טהור‬
‫מש״ה חולין זה בזה אבל גבי ביטול דכוה‬
‫ליה לחומרא מנ׳ל דחולין זה ס ס וצ״ע‬
‫‪.‬עכ״ל‪.‬־ומכאן נמי ראיה שלא באס הרב‬
‫^‪ 01‬דן( עיא דאמר רכ גידל אמר‬
‫רהב״י אמר רב המקדש משש שעות‬
‫ולמעלה אפילו במימי קורדיניסא אין‬
‫חוששין ‪.‬לקידושין ‪ ,‬לקמן בפרק שכי דן‪£‬‬
‫כ״א איחא מימרא זובשס רני יוחגן ונ״ל‬
‫שגירסא ‪.‬דהכא עיקר שכן הוא גירסת‬
‫הרי״ן( ורא״ש ז״ל בין בפרקין ובין בסרק‬
‫כל שעה‪ ,‬עול נ״ל לאיה מדברי הרז״ה‬
‫ז״ל בספר המאור שכחב דליה הלכחא‬
‫כהאי מימרא משוס דרב למעמיה דס״ל‬
‫כרבי יהודה דאמר סמ׳ן משש שפות ולמע׳‬
‫עובר עליו מן ההורה ואנן קיי״ל כר״ש‬
‫דאמר אינו עובר עליו ולא כלום ‪ ,‬ואס‬
‫איתא דגיסינן רבי יוחנן א״כ היאך כתב‬
‫הרז״ה דל דרב לטעמיה שפוסק כר״י‬
‫אדרבא הא רני יוחנן פוסק פס ‪.‬כר״ש‪,‬‬
‫ועוד הראכ״ד והרמב״ן וסרין ופאר מפרשי׳‬
‫דל שהשיגו על הרז״ה דל אמאי לא‬
‫השיגו עליו מכח קושיא זו אלא ודאי‬
‫דהגירסא הנכונה הוא רב ופה פכהוב‬
‫בפ״ש לבי יומנן הוא ע״ס ‪.‬‬
‫ש ם דףיו״ד פ״א דתנן שני שביליןאחד‬
‫טמא ואחד טהור והלך באחד מהן‬
‫ועשה טהרוה ובא חבירו והלך בשני ועשה‬
‫טהרות ר* יהודה אומר אם נשאלו זה‬
‫בס״ע וזה בפ״ע טהורין שכיהן בב״א‬
‫טמאין ר׳ יוסי אומר בי; כך ובין כך‬
‫טמאין אמר רבא ואיתימא רבי יוחנן כב״א‬
‫דברי הכל טמאין בזה אחר זה ד״ה‬
‫טהורין לא נמלקו אלא בבא לישאל עליו‬
‫ועל חבירו ר׳ יוסי מדמי ליה לב״א ורבי‬
‫יהודה מדמי ליה לזאיז‪ ,‬כחב רש״י דל‬
‫רבי יוסי אומר בין כך ובין כך טמאין‬
‫גרס עכ״ל ‪ .‬כתב כן לפי ש?יהה גייסא‬
‫אסרת ר' יוסי אומר בין כך ויין כך‬
‫טהורין אמר רכא ואיתימא ר״י וכו׳ לא‬
‫נחלקו אלא בבא לישאל עליו ועל חיירו‬
‫ל׳ יהודה מדמי‪-‬ליה לבת אחת ורבי יוסי‬
‫מדמי ליה לזא״ז‪ ,‬ועיין בפירוש רגינו‬
‫ס‪1‬‬ ‫חוברה ה‬
‫אינה יולדת ולמ״ד יולדת לא נתמעט נס‬
‫נקבה‪ /‬ועפיהיא איכא ראיה‪ .‬מהימני מדברי‬
‫הש״ס הכא דנקט והשתא דעכ״ל דס״ל‬
‫דטריפה זכר מוליד ומשו״ה ל״ק למ״ד‬
‫שאינה יולדת אלא השתא וכמדובר ונתפשט‬
‫ספיקו של הפריח ז״ל‪ .‬שהביא השע״ה ז״ל‬
‫‪.‬‬ ‫כה׳ שחיטה ‪.‬‬
‫איברא מדברי התום׳ בד״ס והשתא‬
‫עכ״ל דלא ס״ל כן אלא ס״ל‬
‫דמקפה דוקא למ״ד יולדת והדקיל מה‬
‫הלשון אומרת והשתא‪,/‬לכן נ״ל לכלא זה‬
‫ייל דמכל החי מתא למעוטי טריפה‪,‬ולחיות‬
‫זרע אחא לרבויי מחוסר אבר כל דמחיה‬
‫הזרע ועי׳ להחוס׳ בדה אתך ע״ש! אכל‬
‫השתא דמאהך נפ״ל טריפה א״כ לחיות‬
‫זרע למ״ל‪ ,‬ואין להקשות לישתוק מלחיות‬
‫זרט ואנא ידענא לרגויי מחו״א שהרי‬
‫מקרא למכל החי לא ממעט אלא טריפה‬
‫א״כ מחו ״א מהיכא חיתי לן למעוטי עד‬
‫דאיצטריך קרא לרבויי די״נ משו© דממו״א‬
‫נרע כמ״ש התוס׳ כנ״ל פשע הש״ס ולא‬
‫ספשוע ספיקא דה׳ פר״ח דל ‪.‬‬
‫וראיתי למהריוט״ל נר״ו הו״ד בהמאסן{‬
‫פ״נ סי׳ קיו דפשיט לססיקא‬
‫דהפר״ח דל מדברי התוס׳ בד״ה וסשה^‬
‫דטדפה ז׳‪:‬ר אינו מוליד דאליכ ל״ק קושי‪/‬‬
‫די״ל דאי לא כתיב אחך הו״א דמכל החי‪,‬‬
‫אתא למעט עריפה זכי דמוליד ע״ב ‪.‬‬
‫ודבריו באו פלא בדקדוק‪.‬דהא ודאיל״ל‬
‫הכי דא״כ למ״ל לחיות זרע נמ״ש השע״ה‬
‫ז״ל אלא הכונס דשפיר איצטריך קרא‪,‬‬
‫ראתך למעט טריפה זכר דלא חימא דוקא‬
‫מיעט עריפה נקבה דאינה יולדת ומחו״א‬
‫דמאיס אגל‪.‬טריפה זכר דמוליד ‪.‬ולא‬
‫מאים סד״א דשריקמ״ל קרא דאחך א״ו‬
‫צ״לדהתוס׳ ס״ל דטריפה זכר אינו מוליד‬
‫והכל נתמעט מלחיו ת זרעי‪ ,‬ואני‪ .‬אומר‬
‫דמליד שאין ‪ ,‬ראיס מדבריה© דס״ל לאינו‬
‫מוליד אלא אדרכא יש לפשוע‪ .‬מדנריהס‬
‫משנה למלך אח דנרי הראכ״ד נהפנותיו‬
‫נל הדז׳ה ז״ל שאס ראה מריו לא סיס‬
‫קשיא ליה כלל להא הראכ״ד ז״ל כחג‬
‫שס להדיא דהאי דשני שכילין לאו ססק‬
‫טומאה הוא כיון דחד מינייהו ודאי טמא‬
‫כודאי טומאה הוא והשחא מתולז שפיר‬
‫קושית המשנה למלך‪.‬‬
‫הכהן‪.‬‬ ‫»‪o n j‬‬ ‫יעקב בן ציון נ״ר‬ ‫נאס‬
‫)פה לידז פדיניז כרי‪ p‬ניה(‬
‫ס^מן מה‬
‫)המשך מ חונ ר ח ב' חימן י״ס(‬
‫ג ( עץ דו ע״א גמ׳ והשתא דנ״ל מאחך‬
‫להיות זרט למ״ל וכו‪ /‬י־ לדקדר(‬
‫במאי דתאמר והשתא שהרי בלא״ה נמי‬
‫דנפק״ל למעוטי טריפה מכל המי כדס״ל‪,‬‬
‫להמקשה קפה למ״ד יולדת לחיות זרע‬
‫למ״ל׳ וי״ל ע״פ מ״ש השע״ה דל בה׳‬
‫שח־טה דכי איהמעטי טריפה זכר ומוליד‬
‫נתמעט נ"כ טריפה נקבה שאינה‪ :‬יולדת‪.‬‬
‫ע״ש׳ א'׳כ י״ל דסברת הש״ס השתא דנפ״ל‬
‫מאתך למעוטי טריפה ס״ל למ״ד שאינה‬
‫יולדת איצעריך אהך למעוטי טריפה זכר‬
‫דמוליד דלא נפק״ל מלהיות זרע ומפו״ה‬
‫פייך שפיר והשתא דנפק״ל מאתך למפועי‬
‫טריפה ועכ״ל למ״ד אינה יולדת אתי‬
‫למעוטי עריפה זכר א״כ למ״ל לחיות זרע‬
‫דכי נתמעט הזכר נתמעט נס טריפה‬
‫נקבה כמ״ש השע״ה‪ .‬ז״ל‪ .‬ולמ״ד יולדת נמי‬
‫מקשה הש״ס לחיות זרע צמ״ל נס חי‬
‫לא נפק״ל למעוטי טריפה מאתך אלא כיון‬
‫דלמ״ד אינה יולדת ל״ק אלא הפחא‬
‫דנפק״ל מאתך נקעיההאי לישנא דהשתא‬
‫נם למ״ד יולדת וע״ז משני שפיר דאיצטלריר‬
‫לזקן וסריס ואי מלהיות זרע לחוד לא‬
‫הוה ממעטינן טריפה זכר דמוליד למ״ד‬
 ‫המאסף שנה חמישית‬
‫להוכיח כראמרן מ״מ יש צרחות וע״ע‬
‫לה׳ לח"מ זיל במ׳ש ‪ 5‬ג מ׳ דקאמר‬
‫הנימא ע״ש ‪.‬‬
‫ל ( ש ם בתו׳ בדיה אתך‪.‬וכו׳ כוה מוקמי'‬
‫לה למחו״א וצא לעריפה וכו׳‬
‫עכ״ל‪ .‬ויל״ד ממאי לאכתיו התו׳ בסשיעו•‬
‫דעריפה מיסתבר עפי במשמעות דברי‬
‫הש״ס ואי מאתך לחוד היה מוקמינן‬
‫לעריפה ^דוקא‪ ,‬וייל משוס דא״כ מאי‬
‫מקשה הש״ס ודילמא נח גופיה טריפה‬
‫הוה ‪,‬שהרי כיון דא״ל כוותך עייל אפילו‬
‫עריסה א'כ מכ״ש ‪6‬וח‪"1‬א א״נ מכל הסי‬
‫למ״ל א״ו צ״ל דמישתכר ליה להש״ס‬
‫דמחויא גרע עפי ולא עייל ד‪:‬פק*ל מכל‬
‫החי ומשו״ה ס״ל לסתוס' כן‪ .‬ושרר‬
‫למהר״מ לובלין ז״ל שהרגיש בזה וכתב‬
‫בע״א ע״ש‪-‬עוד דקדק מהד׳ני‪.‬דל דהרל‬
‫לר״א‪,‬לומר ד מ ל הסי ממעט עריפה‬
‫ומאתך ממעט מחו׳׳ח ותי׳ דר״א ס״ל‬
‫כמ״ר אינה יולדת דטריסה נפקיל מלס־ות‬
‫זרע ומכל הסי אתי למסרא ע״ש‪ .‬ולפ־״ז‬
‫נ״ל דקושית הש״ס דקאמר סנימא ה״ק‬
‫דהאי דינא דר״א ניחא למי׳ד אינה יולדת‬
‫אגל למ״ר יולדת ‪ ,‬מא״ל דהיינו מנ״ל‬
‫דמהו״א אשור וע״ז משני דנפ״ל מאתך‬
‫דהיינו ממו״א זנח לאו מחו״א הוא‪ ,‬אלא‬
‫דלפי״ז יש לדקדק א*כ הרל למיפרך‬
‫ודלמא נח מחו״א היה כיון דהשתא קיימי׳‬
‫דעריפה נסק״ל מכל החי ומחו״א מאתך‪,‬‬
‫ונראה לי ליישב דהא לא מצי הש״סלהק׳‬
‫משוס דעכ״ל שאינו מחרא דאל“כ לא‬
‫ממעע ממו״א ומכ״ש אטריפה עייל כפי‬
‫סברת הסוס׳ א״כ מכל החי למ״למש״ה‬
‫בחכמה יסד ארש ארשת שפתיו דדילמא‬
‫נח עדיפה ועדיפה עייל וממרא לא עייל‬
‫דמשיס דנפק״ל מכל הרד וקושי׳ דוקא‬
‫קאי ע״ד המתרץ דא*ל בהדיא דעריפה‬
‫ממעט מכל החי להך מ״ר דילמא נח‬
‫עדיפה ועכ״ל דמכל החי קאי למחרא ואיך‬
‫דס״ל מוליד ובתחילה דכא כעיר בדבייהס‬
‫דאמאי קבעו קושי׳ בדברי המקהה שכק^‬
‫והשתא דכו״צ להקשות בדברי הגחרץ‬
‫בתי׳ אמר קרא אתך ול״ל דקבעו בדברי‬
‫המקשה שהקשה כהיג דו דאי קושיא כזו‬
‫אי״צ שוס •ראיה! גס אין לומר דכונתס‬
‫להגדיל הגנדורה על־ המקשה אמאי ל״ק‬
‫ליה ג״כ למ׳ד שאינה יולדה לה״ל אתך‬
‫שאין לה ישוב בשוס אופן כאשר שמעתי‬
‫באומריס לי דודאי לא הרל למיעבד הכי‬
‫דדי להס להקפות לדידהו לפי האמת‬
‫אחך למ״ל ואמאי כקעי לה בנה״ג דוקא‪,‬‬
‫לכן ג״ל דהתוס׳ ס״ל דע״ד המשק דס״ל‬
‫דאיצמרין קרא לסריס וזקן לק״מ די״ל‬
‫דאחך אתא לעריפה זכר דמוליד ול״ל‬
‫למ״ל לחיות זרפ‪1‬די״ל דאיצכיליך לזקן‬
‫וסריס אבל צהמקפה דעדין לא ס״ד הא‬
‫דזקן וסריס א״כ אמאי ל״ק ליה למ״ד‬
‫אינה יולדת למ״ל אתך דל״ל ראיצמרין‬
‫לעייפה זכר דמוליד דא״כ לתיות‪ .‬זרע‬
‫למ״ל^כג״ל ככוןי וממילא נהבאר מדברי‬
‫ההוס׳ דסברי מרנן דעריפה זכר מוליד‬
‫ומשו״ה ל״ק■ להו אלא בדברי המקשה‬
‫וכמדובר‪ ,‬ועוד ניל להוכיח דמוליד ממה‬
‫דקאמר הש״ס לעיל הכיחא למ״ד אינה‬
‫יולדת וכו׳‪ ,‬דאמאי הוצרך למימרא דודא'‬
‫אפי׳ בר ט רב דחד יומא ירע מזה‬
‫דניתא ובקצרה הול״ל ולמ״ד דעריפה‬
‫יולדת וכו׳; ובודאי בכל דוכתא דאתמר‬
‫בכה״ג טעמא רבה איכא למילשא דמוכרח‬
‫גומר דקמ״ל איזה חדוש והכא נראה‬
‫דהיינו חרושיה דסד״א דלהאי מ״ד לא‬
‫ניחא דייל דאיצעריך לעייפה זכר דמוליד‬
‫קמ״ל הש״ס דמ״מ ניחא משוס דא״כ למ״ל‬
‫קרא דלמיוה זרע וכמ״ש השע״ה ז״ל א״כ‬
‫ש״מ דעריפה ׳זכר ‪ ,‬מוליד מיהו י״ל לזה‬
‫&&מ״ש ס׳ מנחת כהי זיל בסוגיין ע״ש‬
‫ואע״ג דמבואר יוצא מדבריו דהתוס' לא‬
‫ס״ל כדבריו ואכתי לשיעת השוס׳ יש‬
 ‫סז‬
‫בציצית ושפיר דחי הלאו כנס אס אינו‬
‫‪.‬לובש בת ל׳ כנפות פטור• מציצית מ״מ‬
‫אם לובש בת ד'‪.‬כנפות חייב‪ ,‬אבל׳גצי‬
‫אונס אי אמרה לא בעינא ליחיה לעשה‬
‫כלל עכ״ל‪. • . ■.‬‬ ‫^ •‬
‫׳ נ מ צ א לפ״ז גבי‪.‬כאו״א וגבי ציצית וצבי‬
‫יכום אס האב צוה לבנו על דבר‬ ‫■‬
‫לעשוהו אתי־‪.‬עשס ולחי הלאו וגני ציצית‬
‫אס לבש בת ‪ 7‬׳ כנפית נתחייב בציצית‬
‫לגבי יבוס אי אמר רוצה לייבם או לחלוץ‬
‫הו״לעשה משא״כ נבי אונס ליתיה־לעשה‬
‫כלל אי אמרה לא בעינא ‪.‬‬
‫ועפי״ז פירשתי בעניותי כה״כ נדיליס‬
‫העשה לך דהיינו דרשינן סמוכי׳‬
‫להתיר כלאים בציצית וכי הימא אי אמר‬
‫לא בעינא בח ד׳ כנפות אלא בת נ‘ כנפות‬
‫ליתיס לעש^ לז״א‪ .‬טל ארבע כנפית‬
‫כסוסךאשר תכסה בה אס יש לו בת ד׳‬
‫כנפות אזי חייב בציצית ושפיר לחי הלאו ‪,‬‬
‫לזה רמז אס לא תלעי לך היפה בכשי‪-‬ס‬
‫לגבי יבום אי אמרה לא ־בעינא מי‬
‫איחא לעפה צא״י ד ת צ׳ינית א׳ב ח׳ם‬
‫י׳בוס בעקב הצאן מלו ת^ח ורעי ו ט'‬
‫לחלק בין היה רוצה למחול על ^היבוס‬
‫הוא והיבמה ובין אס הוא רוצה לייבם‬
‫או לחלוץ לאס הוא רוצה לייבם אזי הוי‬
‫מ״ע ורמי הלאו ואם הוא אינו רוצה לייבס‬
‫או לחלוץ וכן היבמה גמי מחלה לו אזי‬
‫ליתא לעשה ו‪.‬ק ל ‪ .‬־ •‬
‫׳ ־‬ ‫•‬ ‫‪,‬‬ ‫‪-‬‬ ‫■•‬
‫יצחק אברהם שלמה‪. :.‬‬
‫סימן מז ‪.‬‬
‫בשחר שהוא סאיר ‪ oSwS‬י»ררו כבוד 'דיץ‬
‫‪,‬‬ ‫י‬‫הרב עורך ״הטאסף' שי' ‪.‬‬
‫הנגי משגר■ לו נזה פלשה מכתניס‪‘,‬‬
‫הראזיס לישד להס קרן‪ .‬זדה בכילה ״המאסף״‬
‫חוברמ ה‬
‫אמרח בפפיסוס דמריפה וממו״א נמעטה‬
‫זע״‪-‬ד דכחיבנא 'לעיל בס״ד כנ״ל נכון ‪i‬‬
‫י ע ק ב כל״ל א ב ר ה ם ה כ הן ס ל י ס א ‪.‬‬
‫סי מן מו‬
‫_‬ ‫בבו^ י‪1‬ם ייב טבת שנח סת׳ר ‪.‬‬
‫‪ ,‬להכיר הרב עורך״המ‪6‬סן<״ שלום •‬
‫ב״ ה מ א ס ף״ שגה ל׳ צסי׳ קי״ח ‪.‬בד״ה‬
‫ועיין וכו׳ דהיכי שהיכס‬ ‫‪,‬‬
‫והעמה רוצים למחול הינוס והחליצה‬
‫כרשות בידם וא״כק' ‪ 3‬גמ׳ יגמושרפ״ק‬
‫דס״ד לעריות מחיגמות משום‪,‬עשה דוהה‬
‫לא העשה הא אם אמרה לא בעינא ליסא‬
‫לעשה כלל כמבואר בכחוכזת ד׳ מ׳־וצ״ע‬
‫עכ*ד •‬
‫יש ליישב עפמ״ש החום' כהונות שם‬
‫־ ג ד ה אי אמרה וכו׳ כק׳ כר׳ עזרא‬
‫אמאי אצגיריך קרא בפ״ק ליבמות ד ה‬
‫דאין עשה לניבול לוחה שבת הא ‪:‬ליכא‬
‫עשה דאי אמי לא בעינא לכיבוד מי איתא‬
‫לעשה כלל‪ ,‬וי״ל להחס מ״מ מיל כשציה‬
‫אב כוי עשה לעשות מצותו עכ״ל‪ ^ .‬וא״כ‬
‫כ״נ‪ .‬גבי ינום הגס אס רוצים היבם‬
‫והיבמה‪ .‬למחול היבוס והחליצה ‪ .‬הרשות‬
‫>יד ‪ 0‬מ״מ אם אמר היבם אני רוצה לייבם‬
‫או לחלוץ אינה יכולה לומר לא געיגא‬
‫•‬ ‫‪.‬‬ ‫כמו גבי כיבוד או״א אם צוה לבנו לפשות‬
‫■‬ ‫דבריו כוי עשה •‬
‫>והנה ראיתי להר׳‪ .‬מהר״ס שי״ק הנד״מ‬
‫שהקשה עמ*ש בכתובות שם גבי‬
‫אונס אי אמרה לא בעינא מי איסא לעשה‬
‫כלל לקשה גבי ציצית אמאי אשי עשה‬
‫‪.‬‬ ‫לציצית ודחי לאו לכלאים אלו אמר לא‬
‫נעיגא בת ל׳ צכפוס אלא בת ג' מפות‬
‫פעור‪ ,‬ואיכ ליתיה לפשה‪ ,‬ותירץ שאני גגי‬
‫ציציה אס לובש בת ל׳ כנפות א״כ נתחייב‬
‫)‪( 6‬‬
 ‫‪ T W tpm i‬חמי^צית■‬
‫אותו הכמה ל? במוסריס ‪.‬יקליס כפנינים‬ ‫ממנמזנו ד״ע‪ ,‬לידידי מיני נמאין״‪1‬פא'‬
‫ודבריו כספירים‪ ,‬וכאשר שמעתי נכספה‬ ‫ממונןי‪-‬ן כאלה^ ישיבו נהש לגנן נקיי הדעת‬
‫צפשך לראותו ולבוא עד^ תכונתו ותאמר‬ ‫■קולצי •^המאסף׳׳י כייו‪ ,‬וגקינוח■ סעודת ‪ ,‬בשר‬
‫אס היה בידינו החיבור ההוא טס השער‬ ‫ויינה של תורה ; לוומא לבסימא כגון ‪ rf‬שכיח^‬
‫הזה הייה מספיק לנו ככל ססר חובה‬ ‫ומהראוי‪ ■.‬כי סופריי^המאסף״‪ :,‬הנכנדיס ישתדלו‬
‫הלבבות וממלא מקימו ומיקל ענינו מורח‬ ‫לנמור‪,‬את‪ ,‬״המאסף״ גס במוגמר »‪3‬שס כזה‪,‬‬
‫האריכות והיינו יכולים לזכור דבריו טל‬ ‫ל גי ‪/‬אס‪:‬אפרו שימת חילץ של ת״ת נליכה לימוד‪,‬‬
‫סדר עניני שעריו כי הדברים האדוכיס‬ ‫מה גס אנרותיהס‪ ,‬אשר כעשסס האורים דכליהס‬
‫אין אדם יכול לזכרם על פה! ויעדהי‬ ‫־‪- .‬מזהירים‪ ,‬ממיס לגלגנשמרים‪.‬‬
‫־ אותך כעת ההיא להעתיקו אחרי העלמת‬ ‫‪ .‬דו״ש באהבה‪.‬זכה‪ ,‬וככה־‪.., .,',‬‬
‫השער ההוא‪ .‬ו מ ה העתקתיו לך כפי‬ ‫אהק שטחה בממענטהאל ‪.‬‬
‫יכלתי והבנת ידי בל דבריו ומליצותיו‬
‫ומשליו רמוסריו ‪,‬וחידותמי^ אך הנחתי‬ ‫‪^......‬‬ ‫^ א‪.‬‬
‫טקיס׳ השירים■ כמובאים בו בכל שער‬
‫משעריו מפני שהיה דבר אדונינו הרב‬ ‫‪* /‬ג«גרוו יחכס זעדו^ ו״י אגן לובו] הרג‬
‫אביך גר״ו נחוץ להשלימו^ עד שאפנה‬ ‫’ הח»ר נבוך שמו רכי אז‪6‬ור כרבי משלם‪,‬טלוגיל‬
‫להפוך עניניהס בשירים כמוחס ואס אמצא‬ ‫׳‬ ‫■־‬ ‫עיר ואם‪,‬ג»>ימחהמרנה ‪.‬‬
‫בדברי אנשי השיר הקדמונים כדברי‪:.‬בעל‬ ‫׳ החבר‪ ,‬הערג ‪ ,‬זחחר הקרוב‪ ,‬אשי רגרי‬
‫■החיבור ודברי הנגיד זיל‪ ,‬ומי שנהג מנהנס‬ ‫ל אור‪^ .‬רדכי‪ ,‬וזכרו מחוק לחכי‪ ,‬עזיור ס‪1‬רי ‪ ,‬דבשי‬
‫מה שהוא דומה להם ^ וקרב אליהם‬ ‫זיערי‪ ,‬רבי‪,‬אשר‪ ,‬אלי׳יו יאשר ז*בו בדרכי החכמות‬
‫אכתבהו בשם בעליו» ומה שלא אמצא‬ ‫;זירוטטר לרשת המעלזח ד‪%‬הות ‪...... .‬‬
‫אעכס כפי דעי והשנת ידי ואכחב כל‬ ‫’ פ א^‪2‬ןר יקרח כעיני שמחי טבוח רצונך‬
‫‪-‬שיר• במקומו מן הגליון ‪ ,‬ואפה בחסדך‬ ‫׳ • ־■ • מגמט פני‪ ,‬וקכלתי טל עצמי‪ ,‬כיזרח‬
‫•השתדל לתקן שגיאותי‪■ .‬ולבדר מילותי‬ ‫^‪#‬העחקה שהייחי סהר ממנה> כעבור‬
‫יוללבן אח פעולותי כי אין ארס נצל מטעות‬ ‫*הרנרי®• אבר וכרתים כפהימט העתקת‬
‫•ושגיאה כמי־ •שאמר אדומנו ‪ -‬דוד ע■ה‬ ‫'ישער הימוד אשר הפתקתי לאדונינו'אביך‬
‫‪-‬שגיאופ מי יבין‪ ,‬ואלהנו ילמדנו להועיל‬ ‫הרב‪-‬הקדיש כריו מספר חובת הלכבוח‬
‫רודני להבין ולהשכיל על אשת תהיה לנו‬ ‫כי זכור אני‪.‬שהיו לומדים השער ההוא‬
‫החכמה למזכרת ‪ ,‬ועל לבנו למשמרת‪,‬‬ ‫לפניו ומתוך דבריו סיפרתי לי שמצאתי‬
‫וידריכנו בדרך העיבה והישרה ויאיר‬ ‫לחכס״הפ*לוסין‪ 6‬רבי שלמה בדגי יהודה‬
‫עינינו באור התורה כדכחיב אני ה׳ מלמדך‬ ‫בן גבירול ז״ל חיבור קטן *בהיקין מחת‬
‫להועיל מדריכך כדרך חגך ‪.‬‬ ‫הנפש' כולל כל עניני התשעה שערים מז‬
‫הספר ההוא‪ ,‬ועוד מוסן‪,‬ןן מליהס‪ ,‬ודבריו‬
‫דבורים טל אופניהם מובאים על דרך‬
‫־החכמה וסמויים על המקרא *ומיוסד ים‬
‫‪.‬‬ ‫‪. .‬בע״ס ניקלשסולג‪.‬יע׳*א ‪, .‬‬
‫על דברי החכמה ממשלי היןדמוניס‬
‫־; ‪:‬לחעוסדם‪,‬חאלה‪/‬עומדי‪, .‬בסרץ■ זג‪ 1‬דדי‪.‬גדר'‬ ‫י *‬
‫־ומוסרי בפלוסופיס‪ /‬סידר כל• בעדיו על‬
‫‪ -‘nS‬געדר ‪vn ,‬‬ ‫;טלזו‪ :‬אגגים יאטיץ ב ח איש‬ ‫י‪-‬דרך וברסיזמיע ‪ :‬ע ד תכלית־בקצרל‪,‬‬
‫קדז״פ טנחיגי צאן עדר דק׳ הע^ישויא יזג״א ‪.‬‬
‫אמרותיו צרופות וסדותיו לתרופות מלא‬
‫‪f i B‬‬ ‫‪l l i m‬‬ ‫■ ‪I‬‬ ‫‪II‬‬ ‫‪HI‬י‬ ‫‪I‬‬ ‫‪•idaESSti:‬‬ ‫■*•♦־^•‪**■i>■-‬‬ ‫תברת־ה‪-‬‬
‫‪.‬ישמס‪ ,‬כבודו ‪ :‬שזיכה‪-‬ה׳‪:‬את‪/‬אחיו• להביא‬ ‫קרגת אלהיס ■יחפצוןויוס‬ ‫'מףןןרזי* ט‬
‫אותו למקים הורה מלאה חנמ^^סופט׳‬ ‫יוס יזרשון״א‘׳־ שוקל אי׳ סופר‬ ‫‪ -‬י‬
‫‪ 1‬המקוס‪:‬כעצמו‪.‬גויס שנבוא•^כנל;תול ‪0‬‬ ‫המנדליס^ את• מי גופץ‪ -‬וילמדס דעת ו^דך‬
‫לשש שמתמידי! בל'מוך‪:0‬׳והולט?‪.‬כדרכי‬ ‫תנונה ואשל' יצא ■לפניהם ליישר המס‪-‬יצס‬
‫הישר;■ י‪,‬זכה לראותו בשמחת צאצאיו כמסן‬ ‫ומגשלהי מתחת ידם‪ /‬ועתה »י ■גכס‬
‫ידידו הדש״ח וככךנת‪/‬מז״מ ‪.‬‬ ‫־‪,‬וקפיב ויאזין •(אח לשמוע לעצתי ט; אתן‬
‫לכם רועה כלגכי ׳אשד־ מצאתי ■לבפו ‪ -‬־ ה ^׳ ; נ קי ב א גי נ ז א ג ר ^ '‬
‫ו ־ ‪ ' /‬׳ ;■‬ ‫ט ■;־‪/-‬‬ ‫‪,‬׳ ־‬‫נאמן ינעל )זרמזן שיורד עפ״י מדותיו‬
‫■י‬ ‫־‬ ‫'‬ ‫‪5‬‬ ‫־‬ ‫■‬ ‫‪■' 1‬־י‬

‫על הזקן זקן אהרן ‪ ,‬ה״ה • הרב המאור כ ת ב ת י לכגא ׳ דרך ראווימש מעצי‪ ,].‬צמר‬
‫‪ ■-‬להודיע לרבי׳ לאפתשי ממיכויא‬ ‫הגדול המופלג יכמוכר״ר אהרן דיגוש ■‬
‫נר*ו מכאן^ וצעת פואןג■ ז\למ שמשו יממול גגוזו‪,‬לדרוש הדבר ממנו ויפרסם‬
‫כבודו נ״י גרביס ‪.‬‬ ‫לאב״ד בק■׳ הרייני׳ן ץעי׳א> ט אוחו ראיתי‬
‫חזיתי קרקפגא ‪ ,‬נמית לעומקא דדיגא‪,‬‬
‫זן הרפיון ‪ ,‬וידיו רב לו;בפועל כפיו‬
‫‪,‬‬ ‫' סימן מח‬ ‫הגיון ופועלו לגיצי׳ן מתחלק לכמה ניצוצות‬
‫שלי; טהרה‪ ,‬נקי במדר־י חורה> אך •לו‬
‫‪.,,‬‬ ‫^ כחו׳ סנ ת סתד׳׳ח לם*ם* ‪V‬‬ ‫שמעוני ‪-‬מה לכם לדרך אשור לשתות •נהר‬
‫פלגיו תשוטער לישא דעה מרחוק מחשבת ב מו ר אי \ ב״המאסחי חו' כסליו מצאתי‬
‫‪ ,• /‬בסי׳ כ״ד שעמד כבוד ‪ .‬הרב‬ ‫חק למקומו הלא כן הרימו■ מקר‪-‬ב אחיכו‬
‫השענו‪ ,‬אשר יושב בתוך •»‪•vr‬בקרבנו‪ /‬הנכבד זהמפנרסם כמוה״ראלעזר הלוידד‬
‫הד •מנן מבני מדינתינו ‪ ,‬ואס יבחרו בו גדצהוט ‪.‬שליע״א לקייס הגירסא הישנה‬
‫יקרבו אותו לרצונם וישימוהו על‪-‬צס ^נש״ס )פסטם קי״ט ע״ב( ור' יוחק אמר‬
‫להתנוסכדימסני קושט ■סלה‪ ,‬נרו עצי ■ כגון המרים ולא כמו שהגיהו מליון ש״ס‬
‫ראשם בהילה‪ ,‬ומפני טרדות רבות אקצר ׳ החדשים צ״ל אמרו‪ ,‬והנס אמת‪ .‬נכון‪ .‬דבד‬
‫לקיים הגירסא וראיה רבתי‪/‬שהיי שירוש׳‬ ‫באומר ותו ל״ח ‪.‬‬
‫)‪ of‬הד״ש כל מקהלס' ’מקמ‪#‬ס ועד אינו‪,‬מזכיר‪ :‬ר׳ חניגא כללואלולי‪:‬ד^חנינא‬
‫אמר כבי׳כר׳ יוחנן הגה אמר גם משמו‪.‬‬ ‫׳‬ ‫• ־ י־ ‪-‬‬ ‫‪■-‬‬ ‫‪I‬‬ ‫נדולס‪1‬‬
‫ושוב ראיתי בהגהות הגאון מהר״ר זאב‬ ‫י ‪>» /,‬מרדכי גנעט ‪.‬‬
‫גן אריה זציקיל בש״ס־ ווילגא החדש‬ ‫‪. .‬לזו׳ פה ק׳ ג״ש והעדיגה יע״א‪. .‬‬
‫שהעמיד גרסת או נ ד מכס הירושלמי ו ל‬
‫שם הרב הגנעסיק־ ששמע מפי הגאון‬ ‫•־ ׳‪.‬‬ ‫‪»• « ■» <.‬‬
‫‪/ ■.‬־ »• ג >'‬‫׳ *• ־‬
‫'* ‪V‬‬ ‫י י‬ ‫‪I‬‬ ‫י‬ ‫י‬
‫עצמו הסכלה'‪ ,‬בדברי ר׳‪ .‬ונמנן ליתא בירוש׳‬ ‫; יי'‬ ‫־‬ ‫י \‬ ‫*‬
‫‪. ; -‬־כ״ה ד' נשכת נו״ו מרחשון צ״ז לק״ק‬
‫ור׳ חניגא קאי‪-‬כאן ע>וגוזליא כמו עט‬
‫‪ -‬־‬ ‫;‪--..,..‬י ‪,.;.,‬י‬ ‫דאוויעש־‪ .‬י‪. -‬‬
‫טעות‬ ‫‪ - ,‬רב שלום וגרבה‪ .‬גןועה‪,‬לרג חגוגל‪ »rj|>w‬כת״ר נ‪/‬מ‪ 5‬יו;צריך‪- :‬להיוה‬
‫הרב ובו׳ מיה׳ שטחח ניי מרבני בדלצ דק׳ קעספנא‪ .‬בדבריו שגמקוס ודברי ר׳ יוחנן ליתא‬
‫‘ ס ס צ״ל־ ודברי ר׳ מניגא ליהא״ש׳ם וכמו‬
‫־ ־■ שחשבתי ‪ ,‬אני יעו״ש‪.‬‬ ‫באץ ספק יאד כבודו בק׳ ־•יאוויטש ■‬
‫■ * להיות ולשמח־ כאפריון׳ אהיו‪ -‬הבח׳ א מ נ ס לפי״ז הוי יפשוט דר׳ חגינאהיה‬
‫רגיל בגוזליא כמו רג וזה היפך‬ ‫הסהן המושל' המשכיל‪ .‬כה׳ מאיר נ״י‪,‬‬
 ‫המאסף‪ .‬שנה ח מיעית‬ ‫‪•.‬ז‪-‬יץ*‬

‫‪i‬‬ ‫■< ׳‬ ‫‪-•' •‘ .‬י”‪ -‬ס‘ ■ ■‬

‫לכרי כיחשלמי דקאמר ערדולאי ומזניא" ־׳הביא ־קושיא י בזה בשם הרב י הרא״ס‬
‫''דר';חגינאי וגראה לעכ״ד שר' מנינא הוה מסוגיא לחגיגה דכ״ו דתנן פתס דספותח‬
‫‘ מיל■ בערדולאי או כגוזציא פעם ס ז את‪.,‬מביתו וכוי יעו״ש! והנה בעיוני בסוגי׳‬
‫ופעס בזה ולכן בתלמודנו קא»ר שמואל ■לחגיגה עמדתי על הר״מ בהלכות מטמאי‬
‫מון אורדלאי לי וגוזליא לאבא ורב תדנא משכב ומושב פי״א היויל דהשמיטלמניתה‬
‫בשי דהיינו וי׳ סנינא שהוא מיל כזה לרגל הבא^ורביט הכס״מ‪ .‬עמר ‪!3‬ה דהלא‬
‫או בזה‪ /‬ולכן לא ל‪,‬אמר לר' סנינא אלא פריך התסלימא כתנאי דשני חדאינימנה‬
‫וי׳ אנינא שלא נפעה להכין דל‪/‬אי על לרגל הבא ושני אידך לא יניחנה מאי לאו‬
‫גוזליא למוד ובירושלמי קלר זקאמר כגון תרוייהו רבנן‪ ,‬הוא ונו'‪ ,‬ולמי לא חדא‬
‫ארדלאי וגוזליא דמנינא ר״ל שרגיל בהם רבנן ונזדא ר*י ‪ ,‬ומאן דשני ■יטחנה היא‬
‫בזה או בזה ולא קאמר לר‘ מנינא דא״כ די ומאן דתני לא רבנן( ודנזי וחסברא‬
‫הוה משמע‪-‬שרגיל גשגיהס ילזל ורצה והא ר״י יגמור קאמר‪ ,‬ופירושו דאי אפשר‬
‫הירושלמי לקצר בדברי שמואל הכו ולא למאן לשני שניחנה היא ר׳י ‪ ,‬דדי יגמור‬
‫רצה לקצר ולומר ערדולאי לי וגוזציא קאמר והיינו תיגף‪.‬אפר ה מ ל‪ ,‬ולזה‬
‫לאבאושו לא כעמל שמר' חנינא נלמוד הוכרח לתרץ אלא יכיחנה רבנן היא ולא‬
‫השתים ד הכי הוה רגיל בשניהם לא כן יניסנה היא‪,‬די ואין צורך קאמר ‪ /‬א*כ‬
‫לב ושמואל כל אחד לגיל בחרא‪ .‬וסדע לפי״ז מסקינן דלרבנן מניחה למל הבא‪,‬‬
‫שהרי קצר הירושלמי גס במלתיה דר' אמכם בתיי רצינו ככם״מ פלאיס נכלאתי‬
‫יוחנן וכ׳ ור׳ יוחנן אמר מיני מתיקה ובעניותי לא זכיתי להבינו• כי הוח כשי‪:‬‬
‫‪,‬וגסלמולנו סרט ואמר חמריס קל‪-‬ות ^שרץ כמשמע ליה לבלרך לחייה איתמר‪,‬‬
‫ואליזיס ומס טוב אם גיס‪ .‬בתלמודנו ודר׳ ומה שרצה להכרירז דדי יגמול קאמר‬
‫־ חגינא אלא בלא״ה משמע נפירושט ‪ ; .‬איכאלמידחי דאורמא דמילתא נקטדכ־ון‬
‫אי נמי;תרוויהו אמרו צמלשייהו פעעייס דיש לו דשוש לנמור אין לו צירך להניחה‬
‫> ‪:‬־ ‪:‬ופעס ’אמרו כנזכר בתלמודנו ופעם למל אמד עכ״ל‪ ,‬ואיני מבין דהלא בקושי'‬
‫א^רו כלשון הירושלמי ושניהם ־ למטרה ■היינו על הא דקתני יכימנה אי נוקמה‬
‫אחת• והראשון נראה יותר עיקר ‪ /‬נקוה כר״י)ואז יש מקום לאו קמה ללא יניחנה‬
‫כי נשתעשע עוד באמרותיו ני נעמו י כרבנן ואז ג״כ שפיר פסק הר״מ ( דהלא‬
‫ר״י יגמור קאמר והיינו תיכן« אמר הרגל‬
‫יגמור‪ ,‬וא״כ שוב קיט דא״כ איך קתני‬
‫‪,‬ס‪.‬‬
‫ר״י יניפנה דמשמע דאפי הרגל לא יגמור‬
‫יסשיר ליי דידיה אדידיה‪ ,‬וא״כ בע״כ‬
‫דהאי יניחנה הוא לבנן ‪ ,‬ולא יגיחנה היא‬
‫‪ % .‬־■• • ״•‪ .‬סימן ס ט ‪;. - ; ,‬‬
‫י‬ ‫ג‬ ‫■יי‬

‫ד י ואין צורך קאמר ‪ ,‬גס שירוצו השני‬ ‫^ טהרו^הרגל‬

‫אי גמי ו‪-‬כו' הוא תמוה כניל דא^כיניחנה‬ ‫‪,‬‬ ‫•• י’■' • — טאת העורך — י ‪,‬‬
‫ע״כ צריך לאוקמה כ די וק׳ ככיל דאיך‬ ‫■ )המעך מוזוברש ב׳ סי׳ ייש(‬
‫קתני יניחנה דלריי יהא גומר אמר הרגל‪.‬‬
‫ל( והנה בהאי סוגיא־ דר״הדחייב אדם 'ויותר נפלא בעיני תירוצו האחרון וז״ל‬
‫למהר את עצמו כרגל‪ ,‬ראיתי ואיל האי רקתני לא יניחנה רבנן היא‬ ‫^‬
‫נהמשנלימ בסיף הלכות טומאת אוכלין עכ״ל‪ ,‬וזה האחרון הול] נפלא מחד‪ ,‬כי‬
‫סט‬ ‫חוברת ה‬
‫י( ובהיותי בזה ראיתי לפון תמוה מאד‬
‫להר״מ כפירוש המשניות כס'‬
‫דכה ב כטעמא דר״י ‪ V01‬יגמור‪.‬וז״ל‬
‫רי״א כיון שנחת טומאת טס האיז טהורה ‪,‬‬
‫במל הרי הוא כאילו לא נגע כה‪ .‬טס‬
‫הארץ מעולם וגומר לשתותה אחד המל‬
‫כאילו היא טסורה ויעשה ‪.‬כה‪. ,‬גל מה‬
‫שימשה אדס בדבר טהור‪ ,‬וחכ״א כי כל‬
‫מה שעשו בזה הוא כרגל בלבד עכ״ל‪,‬‬
‫ונפלאתי‪.‬מאד דהלא בשים דביצה מכואר‬
‫דטעמא דר״י לאו משוס זה ■הוא‪ ,‬דבאמת‬
‫גס לר״י מה שעפו טומאת עס הארץ‬
‫טהורה אינו אל^א כרגל כלכל כמו רבנן‬
‫ולאו משוס דנחשכת גיהורה וכאילו‪ ,‬לא‬
‫נגע מעולס עס כארץ הוא אלא להתירו‬
‫כזה סופן משוס חחילהן לא‪,‬ס לא נמנע‬
‫משמחת המל‪ ,‬עי׳ ככיצה דייא ‪.‬דקאמר‬
‫מהו דהימא טומאת עם הארץ כרגל‬
‫כטהרה כרוה רכנן ע׳׳פ‪,‬וזהכרור הואי‬
‫ותדע דכלאגס לדי מטכילין כלים שהיו‬
‫במקדש כמבואר בס במשנה _דכסנ׳ווך‬
‫דקאמר אןנ לא כיוס חמישי‪ ,‬אכלי מקולס‬
‫מטבילי; ‪ ,‬ולדברי הר״מ לא אדע הכדל‬
‫דכיון דנחשב דלא נגע בה עב־ הארץ‬
‫מעולס א״כ מדוע נלטבילין ‪ ,‬גצז להר״מ‬
‫יקשה טובא דנירושלמי קאמי מ ם ר״י‬
‫לא פליג אלא ביין ולא בשמן ולדכרי‬
‫כד מ מה הבדל )חלק כיון דטעמא ד די‬
‫משום לנחשבת טרורה וכאילו לא נגע‪,‬‬
‫בה עס הארץ מעולם הוא וצעיג ‪ .‬׳‬
‫ז( ו ב ט ע ם הירושלמי דקאמי דדי לא‬
‫פלי‪ :‬״לא ביין ולא בשמן‬
‫הגה בפני משה פירש דכטעס הואדהפמן■‬
‫אינו מפיג טעמו אס אינו גומרה ‪ ,‬וזה‬
‫תימא דתינח למאן דסובר מניחה‪,‬לרגל‬
‫הבא ‪ ,‬אבל למ״ד דפופכה ואינו מניחה‬
‫מאי איכא למימר ‪ ,‬ובגליין הש״ס להגאוני'‬
‫מפישי היס כתבו דשמן לא הוי׳ הפסד‬
‫כל כך דחזי להדלקה ע*ש ‪ ,‬ולפעלד‬
‫באמח אין נו ריח חירו׳ן כלל ‪ ,‬וכזה נ״ל‬
‫דהאי וא״נ הוא נ‪1‬״ס וציל וא"כ■ והוא‬
‫סיוס תירוצו ודכריו דלעיל‪ ,‬ואמ‪:‬ס חירוצו‬
‫הראסין׳וגס הפני הוא נפלא מאל כרל‬
‫■‬ ‫וצע״ג ‪.‬‬ ‫‪-‬‬
‫ה( א מ נ ם כעיקר קושיחו‪ -‬טל כר״ינו‪,‬‬
‫י ; לולי דבריו‪ -‬הקדושים נ״ל דלא‬
‫קשה כלל דאי ■אפשר לומר דזהו באמס‬
‫מסקנא‪,‬רחלמודא דיניסנה רמן־היאוצא‬
‫יניסנה ר״י׳ דא״כ כאמת יקפה טוכא‬
‫דהלא כתחילת הסוניא קאמר יתיב ר׳‬
‫אמי וכו׳ פהח־חד ואמר מהו פינימנה‬
‫למל אחר ‪ ,‬אמר ליה אידך יד הכל‬
‫ממשמש ין כו וכו' ואת אמרת וכו׳ ופריך‬
‫^אכיו וכו׳ ומכני הכי השתא וכו׳ ‪ ,‬הנס‬
‫מבואר כהדיא דס״ל דלא יניחנה למל‬
‫הבא לרננז‪ ,‬וא"כ שוניפלא לפוס ריהעא ‪.‬‬
‫דפדיך סתמא דהלמודאאהאי אידך לימא‬
‫כתנאי וכו׳ ומכני במסקנאאלא וכו׳ והוא‬
‫חמוה מאד דמאי כרוחנו בזה הלא מעתה‬
‫יפלא ביותר דאיך השינ ליה יד הכל‬
‫וכו׳ ולא יניחנה לרגל הכא דהוי טמאה‬
‫והוא היפך דלא כמאן דהרי גם רבנן‬
‫ס״ל מרחה‪ ,‬ולא י ניחנה ר״י היא ואין‪.‬‬
‫צורך‪ ,‬והאי אמורא להציל את עצמו מקושי׳‬
‫קלה לימא כתנאי נכנס כקישיא חמורה‬
‫דהוא דלא כמאן ‪ ,‬ולכל הפחות עדיין‬
‫סיהדר קושית לימא כתנאי לרוכתא ‪,‬‬
‫ובהכרח צ״ל דלהאי מ״ד דהשיג יד הכל‬
‫וכו׳ וס״ל דלרכנן אין מניחין להאי מ״ר‬
‫ודאי חנאי היא‪ ,‬וקישית חצמודא לימא‬
‫כתנאי לא קאי אהך אמורא רק הלמורא‬
‫גופא דמפצפל להכין אס הוא מוכרח דהוי‬
‫תנאי והשיג חלמודא דאינו מוכרח די״ל‬
‫הא ר'י הארכנן וכדפריך דסא ר״י וכו׳‬
‫הדר ואמר איפדא דיניחנה הוי רבנן וכו׳‬
‫‪ 1‬אימ מוכרח דהוי תנאי‪ ,‬אכל קיפטא‬
‫דמילתא ס״ל להר״מ דק־י״ל כהך מ״ד‬
‫דהשיב יד הכל וגו׳‪ ,‬וסנאי היא ודו״ק‪■.‬‬
‫)‪(7‬‬
 ‫המאסף"שנהחמשית‬
‫עכיל‪ ,‬וימחכ״ת הגלולה לא דק כלל דהלא‬
‫מתניחין דבסמון‪ ,‬מפרש כיצד מעבירין‬
‫את העזרה מפיילין את הכליה שהיו‬
‫במקדש‪ ,‬והרי דין זה ככר פסקי הר״מ‬
‫בפי״א מהלכות משכב ומושב הי״א וזיל‪,‬‬
‫אחר הינל במוצאי יו*ע היו מטבינין כל‬
‫הכליס בהי! במקדש וכו׳ ‪ ,‬ולפי כנר׳‬
‫הבק •וחשב דכונס המשנה מעבירין י על‬
‫מהרת עזרה ‪ ,‬דהיינו העזרה עצמא(‪.‬‬
‫ופליאה דהלא בהדיא נוסר‪-‬ש מתניתין כיצד‬
‫ומפיש דהיינו ככלים וזז ברור דאטו‬
‫העזרה עצמס מקבלת פו מאה הקרקע או‬
‫סכותליס‪ ,‬והלא לח מצינו טומאה בביה‬
‫רק גהיה לתוכה מת דכעשית אוהל וכי‬
‫טומאת צרעת ולא מצינו שוס עומאה‬
‫אחרת וע״כ ודא' דהיינו הכלים ‪ ,‬אכל‬
‫לפי הנר׳ שנה הוא יזה מדבריי רש״י‬
‫שכתב מעבירין את הכניס ממקויון‬
‫ולהעיילס לעהי את העזיה ונו׳ ‪ ,‬איל‬
‫פשוט דנגיהר את כל העזרה השיב לטהר‬
‫את העזרה‪ ,‬וכמו מיזניתין דקחשיב עהרס‬
‫עזרה כלי העזרה ‪ ,‬וז״ב מאד ‪ ,‬אך הא‬
‫ק״ל טל הרמביס דלא הזכיר דאס עבר‬
‫הרגל ליום שישי דלא היו י מעבירין מפני‬
‫כבוד השבת וזהו לכ״ע וגס ת״ק מודה‬
‫בי‪ ,‬והריע השמיגיו לא אדע עע»א •נאי‬
‫■‬ ‫׳‬ ‫וציכי ‪.‬‬
‫)המשך יבא(‬
‫לחגיגה ל א דעמד מתמיה הפלא נפלא‬
‫‪ I‬ידידינו הרב מאין ' מסאלוניקי‬
‫יע״א ר״ל^אסך״ שנה הנוכחית חיברת ח׳‬
‫סי* ג׳ כתב בס צהוסיך להקשות על‬
‫הנאין מהריץ חיות וז״ל ״והיותר תימא‬
‫לעניד שהוא מקשה עיד במס שהצ^יך‬
‫הל־מכ״ס הע״ש דהרי בטומאה דרבנן אינ>‬
‫"צריך הע״ש ע״ש ‪ ,‬והא קא סתר אהלו‬
‫חיך כדי דיבורי עכיל ידידינו הרב שס‪,‬‬
‫ואמנס גיפ׳׳י דברינו אין מקום צהפלאס‬
‫הזאת כמובן‪.‬‬
‫נלאה דהעננם הוא דגירושל‪.‬ד בס מקודם‬
‫קאמד ל׳ מנניה נבס ר׳־י דטעמא דר״י‬
‫דהתירז סופן מב! ם חחילחן באס חומר‬
‫לו אה פלא יגמור אך הוא צא יפחח‪ ,‬ופריך‬
‫ולא יפתח‪ ,‬ומפני אך הוא מממש כשמחה‬
‫הרגל‪ ,‬ועלה קאמד ר' שמואל כר כר‪.‬מן‬
‫מה פלעי כחכיה כל 'ין איל כחייח בל‬
‫פמן כל עמאמודו שאינו גומרה‪,‬והנוכה‬
‫פבופה לאחר לפעמא דר״י משוס דימנע‬
‫משמחה הרגל א״כ דוקא כיין להוא עיקר‬
‫שמחה הרגל לעיקר שמחה כיין וכשר‬
‫השי ללא ־ יפתח וימנע משמחה ^יגל‪,‬‬
‫אכל שמן אינו עיקר שמ» למיחש ללא‬
‫יפהח וימנע משמחה הרנל^ כיון דאך אס‬
‫לא יש הח אינו עכין כל כך השמן דימנע‬
‫מחמתו שמחה הרגל וכיון לצריי ג״כ‬
‫כחשבת עמסה להס גס הוא מולה כשמן‪,‬‬
‫דהלאגכי חכלין ג״כ חשו למימנע משמחה‬
‫הרגל‪ ,‬זה לא קשה כלל‪ ,‬דהלא ע"כ‬
‫‪*5‬יך אשה לחלק לרבנן להתירו החס‬
‫ואסרו הנא ‪ .‬אלא דיש לחלק כין הנא‬
‫נהחס‪ .‬עי׳ בעורי אבן ס‪.‬ס דעמד כזה‬
‫וע״ש מיש לתרץ‪ ,‬אלא דר״י אפ״ה חייש‪,‬‬
‫וא״כ י״ל דאפ״ה לא חייש ר״י רק ביין‬
‫דהוי עיקר שמחה איל כשמן מודה ודרק‬
‫כי הוא נטן ו נרור בכונת הירושלמי ;‬
‫יז( ו הנ ה בהיותי בזה תמהתי מאד על‬
‫הגאון מהד״ץ חיות ז״ל בהגהותיו‬
‫פל הי״ע וז״ל‪ ,‬אהא‪ ,‬דאמרינן שס כמשנה‬
‫משעבר הרגל היו מעגידין טל מהרת‬
‫עזרה ‪ ,‬תמיה לי כפלא על הרמייה‬
‫שהשמיט דין זה דפהרת עזרה ואך ריי‬
‫יהודה ' לא פליג רק בנגמר הרגל ביוס‬
‫החמישי איל בגגמר הרגל קולס כ״ע ס״ל‬
‫‪ .‬למעבירי ן על פהרח עזרה והריס השמיע‬
‫כל זה וצע״ג מאד‪ ,‬וכן מה שהצריך בפי״א‬
‫מהלכות משכי ומושב הענב שמש צע׳ג‬
‫להלי גפומאה דרבנן אין צריך הערב שמש‬
 ‫חוברת ה‬

‫הכלים‪ ,‬ונס אי אפשר לו לתסוס הבהמה‬ ‫‪ .‬סימן מט‬

‫כיון דחפיסה הוא רק בבזה הוא בא‬
‫לרכותו מהמת כיש לו בזה ספק ממון‬ ‫פל^צק י״ש כסליו ההרים ‪.‬‬
‫משא״כ ככא בבהמה זו לסחר הקנין בודאי‬ ‫לככוד הרב עורך ‪!,‬המאסף״ שלום ‪.‬‬
‫ב ב ב א מ‪'5‬עא דף ע׳ ; בעי ר' מלעזר אינו כלו וא ״כ מאי מועיל תפיסתו כנ״ל‪.‬‬
‫האומר להיירו משיך בהמה זו ועוד אפשר לומר דאס באנו לדין על‬
‫לקמה כלים בעליה וכו׳ ולא איפשעא זמן כחלת הבהמה יב לזזקה דמעיקרא‬
‫עיש‪ -‬והנה הלמב׳ס ז״ל כ״ג הי״ד מהל׳ ומזרךה דהשחא דכמו דעד עתה היההבלו‬
‫מבירה פסק דהאימר משוך נהמה ‪ vf‬לקמה כמו כן בעח כשאלה ‪ ,‬ובמו »ן אחר‬
‫כלים בעליה אפי׳ ככפוחה צא קני אפי׳ השאלה עד עחה כך מקורס ‪ ,‬וע*כ לא‬
‫אס אמר לו מבוך בהמה זו וקני כלים כתג הרמב״ס דמוטיל חפיסה רק במה‬
‫בעליה‪ .‬והקשה הלח״מ דהרי היא בעיא שכורע חזקח‪,‬ממון בלו במה בנולד הספק‬
‫דלא איפשעא ודעת הרמכ״ם בכל ספק ואפשר שעתה אינו בלו אבלהכא פשיטא‬
‫חיקו דאי הסס לא מפקינן ולמה כאן דלא מהני‪ .‬חפיסה והבהמה כמזקח באינו‬
‫פהק כודאי דלא קנה‪ ,‬ונראה לייבב דכנה שלו‪ ,‬וא’ כ לא הוי ליה במה לקנות הכלים‬
‫ושפיר פסק הרמב״ס דלא קני כ ד ל‪^.‬‬ ‫הריגיב״א ז״ל פירש הך בעיא ‪ ,‬לבחורה‬
‫משיכה פביטא ‪ 7‬קנו לכליו של מוכר‬
‫אברהם גפהלי״ל פלאקס ‪.‬‬ ‫ברבות לוקה קני לוקח היכי דא»ר ליה‬
‫קני האגעיא כהורה הלי בכפותה דלא‬
‫כוי הצר מהלכה וכיון דא״ל מבוך בהמה‬
‫סיםן נ‬ ‫זו וקני כלים לאינו רוצה ביקנה בחורה‬
‫מבינה רק איב הבהמה והיינו בחורה‬
‫)המ*‪ 1‬ך מסוגרת ‪ 7‬׳ סי׳ ל״ז(‬
‫הצר וקא מייעי ליה אי קנו אי לאו‪,‬‬
‫והקבה הייטי״א דא״כ מאי קא מיבעי ‪1‬לעימר קושיח כנאון רעק״א נלע״ד‬
‫דכיון דהורו״ל כקדושה ישראלית‬ ‫ליה דפשיעא דמצר שאלה קני‪ .‬והי׳ דאס‬
‫שאיל לו לכל צרכיו פשיטא דקני רק מעליתא היא א״כ אף אי לא כתיב ומתה‬
‫הבעיא כיין שלא השאיל לו רק לקמה והיינו אומרים דפב׳אמעמה דבעינן קרא‬
‫מי קני בחורה חצר או לאו ע״כ וע״ב‪ -.‬כדכת׳ב ולכורחה בלב״קולדב׳׳ק לא צריך‬
‫ולפ* זה מיובג בימת כרמב״ס דא״כ קיא דממילא ממועגי כיון דאין לה אב‬
‫נחזי אנן דאם לא קנו ‪6‬״כ לא השאיל מ‪/‬מ ליכא למעוטי מבישר׳ כורויל בקדוש׳‬
‫לו כלום דלא השאיל לו רק לקנות איל ולהפקיע הסברא דכורו״ל בקדושה‬
‫חס לא קני לא השאיל לו כלל^ וח״כ הספק ישראלית מעליחא היא כיון דמצינן למדרש‬
‫כוא אם הי' בלו הבהמה ב אוהו רגע המיעוט לררשא אחריתי והקא הא מצינן‬
‫כקנין בהורת שאלה או לאו‪ ,‬וממילא אינו למזיש מיעוטה דבישראל להורהה בלב״ק‬
‫מועיל כלל חפיסה ‪^>7‬ס יהפוס הכלים ולדב״ק ולומר דאהני שצא ילקה ולא יכלם‬
‫כנה הבהמה לא תפס כלל מכס חזקת מאה כסף וכקו' הרסב״א גחוס' דיה איב‬
‫מ״ק ב^ש לו בבהמה שלא יצא‪ :‬מעולם כישראל דמסירא דבעי׳ קרא כדכחיב לא‬
‫מרבוחו בתורה שאלה ‪ ,‬וא״כ לא ר^י׳ לו נמעע רק מיתה משוס דכתיג וסקלוה‬
‫במה לקמת‪ ,‬וא״כ אינו מועיל כלל חפיסת על פדא וזה אין לה אב אבל מלקוק‬
 ‫המאסף שנה חמי'שית‬
‫דאך הורתו שלב״ק ולדב״ק בחנק ורבויא‬
‫דומתה אתא לישראלית גמורה שאין לה‬
‫אב דהוי בסקילה ולאשמעינן דלא בעינן‬
‫קרא כדכתיב דבשלמא השתא דכתיב‬
‫בישראל שפיר מרבינן מומחה הורתה‬
‫שלב״ק )לרב׳׳ק דלחבמעינן דלא בעינן‬
‫קרא כדכחיג ובישראליה גמורה שאין לס‬
‫אב‪.‬דהוי בסקילה ל״צ ריבויא דמדממעט‬
‫בישראל'גיורת משם למדנו דלא כעי׳ קרא‬
‫כדכחיב דאי בעי׳ קרא כדכתיב למ״ל‬
‫מישטא למעע גיורת ממילא ממועט כיון‬
‫‪7‬אין לה אב אלא ע״כ לא יעי׳ קרא כדכתי׳‬
‫וממילא איחר ומתה לרבות הורתה שלא‬
‫בקדושה ולדב״ק וא״כ ומתה לחוד לא סגי►‬
‫ו בז ה מיושבת נמי עוד קו׳ אחרת שראי׳‬
‫להגאוןרשבץ ז״לנחי׳ לכתוב׳ כב׳‬
‫ל לאחר כל העיון ק׳ מנ״ל כלל לרבות מן‬
‫ומחה גיורת כלל דילמא ומתה לא קאי רק‬
‫על ישראלי׳ ממש ונהורות דלא בעי׳ קרם‬
‫כדכתיב ואך דאין לה אב בסקילה אבל‬
‫המיעוט בישראל דקאי על הגיורת יהיה‬
‫איך שיהיה כדקאי קאי וליכח רבוי כנגדו‬
‫כלל זת״ד וע״ש שהניח הדבר בצי׳ע ‪.‬‬
‫ו ל פי מ״ש לא ק׳ כלל דכיון דכישראל‬
‫ממעט גיורה ממילא משס למדנו‬
‫דלא געי׳ קראכדכתיב ובישראלית ממש‬
‫אך דאין לב אב כוי בסקילה דאצ״כ נמ׳׳ל‬
‫מיעוטא למעט גיורת חפ״ל דקרא כתיב‬
‫וסקלוה טל פב״א וליכא וא״כ איתר ומתה‬
‫לרבות הורתה שלי״ק ולדלק וז״פוק״ל ‪:‬‬
‫ברוך אנג׳יל ז״ל בחי׳ לכחוכוט‬
‫׳‬ ‫)המשך י‪:‬ח(‬
‫מסף מרדכי האי ‪.‬‬
‫וכסן? לא נמעט וכ״ח מלקוח וכסן{ נמי‬
‫נמעט מקרא דונחן לאני הנערס י ל לאני‬
‫הנערה ולא לעצמה)כעי׳ רש״י כד״ה מאן‬
‫ימאן( ולא שייך לתרץ כתי׳ ר״י שנסוס'‬
‫דלענין מלקות וכסך הע״ל מנחילת ישראל‬
‫רי״ל תרתי צריכי חד לכררל כלכ״ק ולדנ״רן‬
‫וחד להורהו שנביק ולדניק ואי הוה כחי־מד‬
‫מיעוטה היינו ממעטין רק הורו״ל שלנ״ק‪.‬‬
‫‪.‬אך עדין ק׳ קישיח הגאון רעק״א 'ז״ל‬
‫לתי׳ ראשון של דיי בבחוס׳ ד״ה‬
‫א״כ‪,‬כישראל שכח‪ :‬דסכרה הוא שיהנס‬
‫לכל ככתו‪ 3‬נפרשה א״ה חי לא כתיב ומסה‬
‫והיינו אומריס דנעי׳ קרא _כדנתיכ‬
‫ולהורתה כלנ״ק ולדנ״ק לא צריך ’מיעוטה‬
‫ע״כ כישראל ‪:‬ותא למעני הורו״ל כקדושה‬
‫ולמעט מיתה וכסך והכא לא מציק‬
‫למדרשא לירשא אחריתי ולומר דכישראל‬
‫חהני שלא ילקה ולא ישלס כיון דסכרא‬
‫הוא שיכנה לכל הכתוב כפרשה וא״כ ק׳‬
‫קושית הגאון דנימא דהני תרי קראי אהנו‬
‫לאשמעינן כאן דלא בעינן קרא כדנתיב‬
‫ולעילם אפי׳ הורתו שלכ״ק ולדכ״ק הוי‬
‫נחנק וצ״ע ‪.‬‬
‫וארל^’ נאמר לאין סברא זו דכעינן קרא‬
‫כדכחיב אלים למדחי האי סברא‬
‫דהוח״ל כקדושה ישראלית מעליסא וא״כ‬
‫גס אי לא כתיב■ ומתה מסירא כוס‬
‫מוקמינן מיעוטה דכישראל להורתה שלב״ק‬
‫ולדכ״ק אך הוא דוח־ וק״ל ‪.‬‬
‫ו ב ע ס רי בסוגיא דרך אגב ראיתי להרב‬
‫‪,‬‬ ‫שהקשה על מ״ע הש״ס א״כ בישראל מאי‬
‫אהני ז״ל איכא למידק דסוך סוך לשתוק‬
‫קרא מבישיחל ומדאצטריץ קרא דומתה‬
‫משמע דאיכא חד דהוי בחנק ובודאי‬
‫דמסברא אמרי׳ דהורו״ל שלב״ק הוא דהוי‬
‫בחנק דאי כולהו היי בסקילה רבוי דומחה‬
‫למה לי ע״כ וע״ש מה כתי׳‪ ,‬ולע״ד נראה‬
‫דלא ק׳ כלל דאי לא כתיב בישראל הרא‬
 ‫חוב רת ו׳‬
‫בפסיקתא‪ ,‬דא מהו תקעו בחודש איר‬
‫ברכי׳ ככהן ביר כשתפלו אה השופר‬
‫לתקוע חפשו ממשיכם ועשו השובה ואפי׳‬
‫יש בידכם כמה עבירות אני מכסה עליכם‬
‫כמ״ש מי אל כמוך נושא עון ועובר על‬
‫פשע ‪ ,‬ובזה יפורש סון^ זס הפסוק כי‬
‫מק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב‪ ,‬ירצה‬
‫באס שיהי׳ ההקיעת שופר חק לישראל‬
‫שלא יביט ח״ו טנת תקיעת כופר‬
‫להתעורר א״ע בחשובה כהנ״ל אז יהי׳‬
‫ח״ו משפע לאלהי יעקב ‪ ,‬וזו )תהליס‬
‫מ״ז(פלה אלהיס בתרועה ‪ ,‬שכשדואנים‬
‫מעוטחיהס ומתרועעיס לשוב מסתלק‬
‫מדה׳׳ד שבא מכח שס חלהים ‪ ,‬כי ^‬
‫במדה״ר יבא בקול שופר ‪ ,‬אנל כשאין‬
‫בביס להשי״ח ח״ו אז משפט לאלהי יעקב‪,‬‬
‫וזו )עמוס ג׳( אס יתקע כוסד נעיר‬
‫דסעש לא יחרלו וכו' להתעורר לבס מקול‬
‫כשופר לחשובה מכאן ואילך ‪ ,‬אס תהי׳‬
‫רעה בעיר ח״ו וה' לא עשה כלא יתרעמו‬
‫על ה׳ אחרי שהזהיר והתרה בשופר רק‬
‫הס בעצמם גורמים לזה; וכמ״ש כרמב״ן‬
‫שהמצות כעצמם כס כחיים ואור הדבק‬
‫בהה‪ ,‬ולהיפיך העבירות הה כמותוהחשך‬
‫הדבק בהה‪ ,‬ומאתו לא תצא כרעה אתרי‬
‫בנם ביום הדין התעורר מכח השופר‬
‫לא נתעוררו ‪ ,‬ובזה יפורש דברי כתלס׳‬
‫)לעיל ט״ז ‪ (:‬ד״ה כדי וכו׳ בשם הירושלמי‬
‫כד שמע קל שופר מדא זימנא בהיל ולא‬
‫בהיל כד שמע הניינית אמר ודאי מטי‬
‫זימנא דשופד גדיל ותערבב וליה ליס‬
‫סנאי למיעבד קטיגוריא וכו׳ ע״ש ‪,‬‬
‫דלכאורה היאך יעלה על הדעת שהשטן‬
‫יכ ‪ 6‬חושב שהוא שופיו של משיח ‪ ,‬וכי‬
‫אינו יודע שאז מא יום תרועה לישראל‬
‫מימים ימימה ‪ ,‬אך יוק שנזפהד אתרי‬
‫שיודע באז יום כדין גדול ־ונורא ‪ ,‬ואז‬
‫מסגהל השטן מחקיעהינו שמכינים א״ע‬
‫לתקוע מעצמם ורואה גודל בטחוננו‬
‫שנה חמיישית‬
‫סימן נא‬
‫הקרוש גדו^ מרבן שטו‬ ‫חי' אא״ז הגאון‬
‫זצוק^‬ ‫אביש חסיד‬ ‫הוא אברהם‬ ‫אכרם‬
‫האבדיק סשר״ט‬
‫ר״ה דן« כ״פ ע״א אפר חקראו חחס כין‬
‫בזמנו כין שלא בזמנו ^ נירופצמי‬
‫פ״ק כי מי נוי גדול א״ר יוסנן כפעם‬
‫שיאי ס מס״פ לפני הקב״ה ואומרים לו‬
‫אימתי ר״ה ‪1‬יה׳'כ אומר להס לי מה אתם‬
‫שואלים אני ואהס נלך לב״ד של מטה ‪,‬‬
‫מניין דכתיב אשר לו אלהיס קרוניס‬
‫אליו ‪ ,‬משר לו אומה קרובה אין כתוב‬
‫כאן אלא אשר לו אלהיס קרובים אליו‪,‬‬
‫הוא וכל פמליא שלו ‪ ,‬איר מאיר אמר‬
‫הקב״ה נ ד שלא כעשיה אומה שלי מועדי‬
‫ה׳ מכאן ואילך אשר תקראו אתם להבין‬
‫דבבלמא במועדיה ובסניס הנוגעים לב״י‬
‫שישבתו ממלאכה כדי שיזכיו איזו נס‬
‫שהי׳ מה׳ בזמן העיר שפיר הדני מסור‬
‫לביד‪ ,‬אבל ריס הוא זכר ליום הרין‬
‫הנעשה בשמים שהקי־׳ה יושב על כסא‬
‫דין לדון העולם ‪ ,‬וע״ז ציה ה׳ לתקוע‬
‫בשופר כדי לרוזור בתשובה ‪ ,‬א״כ ראוי‬
‫שענין זה יהי׳ תלוי בה׳ ולא בישראל‬
‫כמו יום השנת שהוא בעצמו מקדש ואין‬
‫תלוי ביד ישראל‪ ,‬אך נקדים דירי הרמב״ס‬
‫בפ״ג מסל׳ תשובה ה״ר אנופ״י שתקיעת‬
‫שופר בר״ה גזירת הכתוב רמז יש בו‬
‫כלומר עודו ישנים משנתכם ונו דמים‬
‫הקיצו מתרדמתכם וחפשו במעשיכם ורזזרו‬
‫בתשובת וזכרו בולאנס אלו השוכחים את‬
‫האמת ושוגים כל שנתם בהבל וריק אשר‬
‫לא מעיל ולא יציג הביטו לנפשותיכם‬
‫והטיכו דרככם ומעללכס יעזוב כל אחד‬
‫מכס דרכו הרעה ומחשבתו השר לא טובה‬
‫וכו׳ ‪ ,‬מזה ני׳ שהשופר מעורר פחד‬
‫וחרדה בלב ישראל בכדי 'לחפש נמעסיו‬
‫הרעים ולחזור בתשובה ‪ ,‬וכן מפרש‬
‫'‬ ‫)‪a‬‬
 ‫המאסף שנה המשית‬
‫אלי סי׳ ג׳( ובימ' ברכות )דן{ כ״ג ‪ ( .‬אל‬
‫תהי׳ ככסיליס כחועאים ומביוין קרבן‬
‫ואין עושים תשובה כי אינם יודעים‬
‫לעשות רע וכו׳ שמביאין קרבן ואינם יודעי׳‬
‫אס טל הרעה הס מובאים או אס על‬
‫הטובה הס מביסים וידוע דזבח רשעים‬
‫סועבה והמפץ ה' בזבח רק אס המשובה‬
‫היא מקודם אז נרצה הזבה והעיקר כוא‬
‫•התשובה‪ ,‬וידוע מ״ש בשליה דשופר הוא‬
‫השובה והוא מלשון שפרו מעשיכם ‪ t‬לזה‬
‫אמר כאן וחיטי לה׳ משור פר פס‬
‫הקרבנות אל תקרי משור פר כיש מעלה‬
‫בקיבן אס לא חקרי מחילה משופר שהוא‬
‫התשובה צריך להיות קודם כקרבן ‪.‬‬
‫ש ס איר עקיבא כשהלכתי לגליל כי׳‬
‫קורין לנידה גלמודה וכו׳ ואיר‬
‫עקיבא כשהלכתי לאפריקי הי׳ קורץ למצה‬
‫קשוטה אמי רבי כשהלכתי לכרכי ה*‪£‬‬
‫כי׳ קורץ למכירה כירה וכו׳ כשהלכתי‬
‫לתחום קן נשדייא היו קורין לכלה כינפי‬
‫מאי קרא יפה נון! וכו׳ נר׳ לכוון העני;‬
‫בגמ׳ ם‪:‬הדר*ן)דן! ק״ה( שהאומות אומרין‬
‫עלינו עבד שמכלו רבו ואפה שנרשה‬
‫בעלה כלום יש לו‪ :‬על זה כלום ובאמת‬
‫אינו פן שאין אנו רקכאשה כהלך בעלה‬
‫למדה״י ורעהו לחזור ונטדה כפופה‬
‫לכטהר‪ ,‬וז״ש כשהלכתי לנליל היינו לגולה‬
‫כשהלכתי לגלות הי׳ קירץ האומות עלינו‬
‫גלמודה דהיינו גמולה לא מבעלה לגמרי‬
‫כעטן אשה כגלשה בעלה לגמרי ;שאין‬
‫לזה על זה כלום חלילה אף שאנו דומים‬
‫לנדה בסופה לכעהר מחמת כקידושין‬
‫שהיה מקדש אותנו בחופה ובקידושין‬
‫במעמד הר סיט בקבלת התורה נמ״ש‬
‫)הושע ב׳ ( ואדשתיך לי ]לעולם בלא‬
‫יגרשנו ח ו ‪ ,‬וזהו כשהלכתי לאפריקי‬
‫שיפרו ק ויגאל אותנו ‪.‬מהגלות מחמת‬
‫פאנחנו קישוטיו שמתקשט בנו נדאיחא‬
‫בברכות )דן! ו׳ ‪ ( .‬ונחום׳ שש טוטפח‬
‫לזנוח מ! צדין וזלו פהינלאכיס ^י ס‬
‫לכקנ״ס ואומרים לו אימתי ר״ה ‪ ,‬ורצונם‬
‫בקושי'כראוי להיוח יום הדין תלויכידך‬
‫ית׳ בכל המצית‪ /‬ולא שיבח מכח התעוררות‬
‫השופר וקכיעותינו והשיב להם הקב׳׳ה‬
‫אני ואתם נלך לכ״רשל מטה שרצוני כגם‬
‫אה© המליצו עבורם לטוב כעי׳׳ז כמסר‬
‫בידינו יום הדין נכדי לערבב השטן‬
‫שיאמר כנודאי עשו סכובהן יה״ר שנזכה‬
‫להכובה פלמה •‬
‫ע״ ב מידי דהוי אדיני ממונות דתנן‬
‫ד*מ דנין כמס וגומרין בלילה ונו׳‬
‫ואיממ הכי נמי ונו׳ וקא קרי לי' רחמנא‬
‫ישפוט מה מכשט במס וכוי וק' דהא‬
‫כסנהדרין )דך! ל״ד‪ (:‬פריך כתי׳ ושפטו‬
‫את העם בכל עת וכתיב והי׳ ב־וס‬
‫הנחילו את בניו הא כיצד יוס לתח־לת‬
‫דין לילה לנמר דין ופ׳רשיי דכהיב ושפנ״יו‬
‫ועיקר משפט היינו גמר דין‪,‬ולםי’‪ 1‬מנ״ל‬
‫למילך! כאן למשפט ביום דוקא ; בשלמת‬
‫החם בסנהדרין )די״אז( דאמרינן‪ 1 .‬ס מה‬
‫משפט ביום וכו׳ לק״מ והחם אמר אליבא‬
‫לאמת כר״מ דלא כמתני׳ אלא ד?ניקיפ‬
‫ריבים לננעיס שס )דן! ל״ד;( וקרא‬
‫דושפטו את העם בכל עת לוא לאתויי‬
‫ביוס המעוגן אבל כאן לאמר מידי דהוי‬
‫אד״מ ונו׳ וגומרין בלילה‪ ,‬משמע דבעי‬
‫לאוקמי כממכי׳ ומניל דמכפט ביום‪,‬‬
‫ונראה דלכך פירכיי כאן משפט ביום‬
‫נפקא לן מוהי׳ ביום‪ ,‬כיוס אתה מפיל‬
‫נחלות וכו׳ לזה אליבא דאמר שס כר״מ‬
‫כמבואר להמעיין שה< אבל לפ״ז מאי בעי‬
‫לומר כאן מידי דהוי אל*מ דחנן ד״מ‬
‫דנין ביום וגומרין בלילה דזה כמתכי'‬
‫■‬ ‫שם וכ׳׳ע ‪.‬‬
‫דף כיו ע״א ל תיטב לה׳ משור פר אל‬
‫תיקד מכור פר אלא משוער הענין‬
‫כבכל אל חקלי פירושו אל תקרי כך אם‬
‫לא תקיא מקידס כך)כמ״ש כס׳ הליכות‬
‫עב‬ ‫חוברת ו‬
‫יהבך והוא יכלכלך וכו' לכיון העני; כך‬
‫ידוע מה שנחלקו גענין בטחון בהשגחהו‬
‫ב״ס יש מהס אומרים כי צריך לבטוח‬
‫בהשי׳ח שלא יעשה כלל שוס סי‪-‬וע רק‬
‫הכל ממנו בודאי יהי׳ אך יש כת אחרת‬
‫שאומרים שצריך האדם לעפות איוו ענץ‬
‫שיוכל להתפרנס והשי״ת יעזור נו‪ ,‬וציין‬
‫במורה נבוכים ונעיקריס ובט״ז יויד סי‘‬
‫פל״ו הביא שאם האדם יש לו זכוש גדול‬
‫העיקר שלא לעשות שוס עור עיש בפס‬
‫הרמב״ן‪ ,‬וזהו לא היו ידעי רבנן «דל‬
‫השיעור מהבטקין אם צריך לעשות לזה‬
‫איזו פעיליח עד דחליך ההוא טייעא ואמר‬
‫לי שקיל יהבך ושדי אגמלאי שא״צ לישא‬
‫שוס משאוי רק הכל לכ‪5‬ליך על הגמל‬
‫כמו כן מא״צ לעשות שוס פעולה לזה פי‬
‫כשיפליך עליו יהיו או ככיטל מדתו מוכרח‬
‫לכלכלהו וכשהשי״ח רואה שהאדם משליך‬
‫נפשו ממד ולסמוך הכל עליו חוץ לדרך‬
‫הטבע אזי הקב״ה משדד מערכת הטבע‬
‫ג״כ •‬
‫תום׳ ד ה רבי יהודה אומר וכו׳ לכך‬
‫נראהדמודה ר׳ יהודה דפוס יובל‬
‫לר״ס אלא לענין פך מילתא אין שייך‬
‫להשוותם וכו' דבר״ה כמה דכייך■ אינש‬
‫טפי עדיך שהוא יוס ה־דין וגעי׳ להזכיר‬
‫העקירה אבל ביובל אין לחוש אלא שיהא‬
‫שם שופר עליו‪ ,‬מקשה המסרפ״א וז״ל‬
‫קשה לדבריהם דהאמר טעמא בגמ׳ לר'‬
‫יהודה כמה דפשיע אינש דעתיה טפי‬
‫מעלי ואיכא טעמא רבה על יוס״כ‪ ,‬וכתוס׳‬
‫כתבו רק דאין לחוש וכו׳ ולישב קו'‬
‫המהרש״א נקדים לתרץ בטור או״ח סי'‬
‫חקפ״ו שהביא בשם הרמב״ס וז״ל והרמבים‬
‫כתב כל השופרות פסול׳ן חוץ מקרן פגש‬
‫זכר ‪ .‬הכפוך משמע דזכריס ופפופיס‬
‫מעכבין אפי׳ בדיעבד‪ ,‬דמימרא דר׳ לוי‬
‫איירי אפי׳ בדיעבד‪ ,‬והכל תפסו עליו‬
‫בזה דמימרא דר׳ לוי אינו רק למציש‬
‫כלילו גדלי׳ וקשיטה שס ה מ ם ימפלמי‬
‫מרגליין שמחזיק אוסס האדם בלי לסוליאם‬
‫כמו כן הג‪f.‬ולה ההי' קיימח‪ ,‬ומס אמרו‬
‫קשי^וה מעה שהמעות דרך אדם להוציא‬
‫היעו שהגאולה תהי׳ בדרך ארעי ‪3‬לא‬
‫קיום כמעוח סריפין להוציא כתיא מורסין‬
‫ולזה בא רבי לומר כשהלכתי לכרכי הים‬
‫וכו׳ כיווג כי הוא פל ימים יסדה וכו׳‬
‫ואמרו בב״ב ) דן‪ 1‬ע*ד ‪ ( :‬זו היא א״י ששבע‬
‫ימים וארבעה נהרות מקיפות אויההואיתא‬
‫שס עתיד כקב״ה לעפות סעודה לצדיקים‬
‫מבשרו של לויתן שנא׳ יכרו עליו חיליס‬
‫ואין כירה אלא סעודה שנא' ויכלה להם‬
‫כירה גדולה ויאכלו וישתו וידוע שלויחן‬
‫הוא על כהות היצהיר והאומות‪ ,‬שבאגדון‬
‫האומות מה יהי' סעודה לישראצ‪,‬ויהי׳‬
‫כעשה מן המכירה שאועריס האומות‬
‫עלינו )סנהדרין שס( ערד שמכרו רבו‬
‫וכו׳ יהא נעשה ממט כירה גדולה ‪ ,‬וזיו‬
‫שאמר כשהלכתי לכרכי היס הוא א״י‬
‫כעטן כי הוא על ימים יסדה כדל היו‬
‫קורין למכירה כירה‪ /‬אותו המכירה שאומרי׳‬
‫כאומות עלינו יהא נעשה ממנו כירה‬
‫גדולה לעתיד לבא כשנשוב ב״כ לארץ‬
‫ישראל ‪.‬‬
‫כשהלכתי לתחום קן נברייא וכו׳‬
‫עיד דאיחא בסנהדיין )דך י״ב ‪( .‬‬
‫זוג בא מרקת ותפשו נשר וכו׳ הס האומות‬
‫כיש לכס כל סימני טומא‪ ,:‬וקן הוא‬
‫מלכות כמ״ש בזוהר )תיקון שתיסאה(‬
‫על קן ציפור< ועתה כביכול אפה יפת‬
‫הואר הטולת מצא ולעתיד יקרא יפה‬
‫נוף וכו׳ וזו שאמר כשהלכתי לתחום קן‬
‫נשריא תחוס הוא סוך‪ ,‬קן >‪3‬רייא היא‬
‫מלכות האומות אפי׳ קולס בואנו לא״י‬
‫רק היכך כשנתחיל לצאת מן הנלוח אז)‬
‫חיכך יקרא לכלה היא השכינה נינפי‬
‫הוא יס^ טך וכו׳ ‪.‬‬
‫ע״ב לא הוו ידעי רבנן מ‪.‬ד השלך על ה'‬
 ‫המאסף שנה חמישית‬

‫האריך אם זכרים וכפופים עם דבר אחד‬ ‫לכהמילה ולא בדיעכד ע״פ ‪ /‬וני״ לה״ר‬
‫דכל זכרים הן כפופים או הס שני דבריה‪,‬‬ ‫לדעה הרווב״ס דלקמן)דן* כ״ח ‪ ( .‬איתא‬
‫ולכאורה ראי׳ מהרמביס הניל דהן דגר‬ ‫איר ־יהודה בשופר סל עולה לא יחקע‬
‫אחד‪ ,‬דאל״כ מנ״ל דשל זכרים כס לעכב‬ ‫ואס סקע יצא ‪ ,‬בפוסי על שלמים לא‬
‫דהא ר' לוי לא אמר לעכב אלא כפופים‬ ‫יחקע וכו' פירש״י בעופר של עולה וכו'‬
‫ודלמא זכרים למצוה ! אך לפי הניל י״ל‬ ‫ומיירי שחלשו מחיים או קידם זריקה‪/‬‬
‫דהס שני דברים ‪ ,‬ולעיכוב בזכרים מוכח‬ ‫דאלו לאחד זריקה אין מעילה כלל‪ ,‬שהכל‬
‫ממימרא דר״י 'כהנ׳ל‪ ,‬אך קשה לפי״ז‬ ‫לכהניס כדאמרי׳ במנחות ובזבסיס נאמר‬
‫דהא ר׳ יהודה כמחניהין נמי איה ליה‬ ‫לו יהי׳ בעולה ונאמר לו יהי׳ באפס מה‬
‫הגזש׳ו דגחודש השביעי‪ ,‬זלכעי טכ״פשל‬ ‫אשם אחר זריקה עצמותיו מותרים אן{‬
‫זכרים כמו ר״ה ‪ ,‬דעל פשוטים בהוא‬ ‫עולה כן^ ולרש״י בחטאת ואשס נמי הדין‬
‫משונה משל ר״ה איכא טעמא ביוה״כ‪,‬‬ ‫כן ‪*/‬קודם זריקה איח בי׳ מעילה ‪ ,‬יש‬
‫אבל זכרים ליבעי‪ ,‬ועזיכ התום׳ דכר״ה‬ ‫לדקדק מ״ע נקיט שופר של עילה דוקא‬
‫בהוא להזכיר עקידה בעינן זכרים להזכיר‬ ‫ייצא אמר נמי שופר של חטאת או אשם‬
‫אילו של יצחק ‪ ,‬משא^כ כיוס ככיפוריס‬ ‫ובאמת פליגי בוה רבה ור׳ אדא בזבחים‬
‫אין לחוש רק שיגא פס שופר עליו‪ ,‬ואין‬ ‫)וןו פיו ‪ .( .‬ולרבה שם מועלים בהם‬
‫צריך להיות של זכרים דוקא ‪ ,‬ומתור׳ן‬ ‫לעולם אפי׳ לאתר זריקה א״כ י״ל דנקיט‬
‫קושית המהרש״א דהתוס' באו ליחן טעם‬ ‫עולה מילחא דפסיקא דעולה אית בי׳‬
‫דלא בעינן זכרים דומא לר' יהודה זדו״ק «‬ ‫מעילה אפי׳ לאחר זריקה דלא כשירש״י‬
‫וצית לי׳ כתישא דאשס ‪ ,‬ומז״ש הנ״ל‬
‫דעצמותיו מותרים כהר תנא דזבחיה שס‪ ,‬הקנץ י ו ס ף כ»הר״א ז״ל האידק״ק סעלחצק ‪,‬‬
‫אך אכחי קשה דהא הסוס׳ שם בד״ה מה‬
‫אשס וכו׳ כ׳ דבההיא קרא נמי כתיב‬
‫סימן נב‬ ‫חטאת‪ ,‬דכחיב כחטאת כאשם וכו׳ לו יהי׳‬
‫דנלמד שאין בו מעילה אסר זריקה וכן‬
‫ביאור לביאור בוכרי רש״י חולין י״ב‬ ‫כפבו )שה צ״ח ‪ ( .‬ובמנחות )דן{ פ״ג ‪( .‬‬
‫וא״כ אי ר׳ יהודה לית לי׳ מז״ש דלו יהי' בחולין י״ב הקשה הש״ס לר״מ דחייש‬
‫למיעוט היאך אכיל בשרא וכ״ה‬ ‫^גם בחטאת איכא מעילה אפי' לאןזר‬
‫'זריקה‪ ,‬והק״ל אמאי לא חני חטאת ג״כ‪ ,‬כ״נ פסח וקדשים מא״ל ופי׳ רש״י ז״ל‬
‫דהא דין מטאמ ודין טולה שוי; ‪ ,‬אך ובלמים דאמר רחמנא ואכלו אשר כופר‬
‫לדעת הרמב״ס הנ״ל לק״מ דהא שופר בהם מלמד שהכפרה תלוי' באכילה מא״ל‬
‫אלא ודאי אכל ר״מ‪.‬‬ ‫בל ר״ס צריך להיות כבשים זכרים כסיסיס‬
‫וסטאע היא נקבה ‪ ,‬ולא משכחת שופר ויען לשים לב להבין דברי הפרשן הגדול‬
‫הלא בגמ׳ נזכר ססס קדשים א״כ‬ ‫מסמאת כלל דכל חטאת יח־ד הס נקבות‬
‫וחטאת ציבור הס שעירים ולא כבשים מדוע ולמה לצייר שלמים דוקא ואס‬
‫כלל‪, :‬וחטאת נשיא ומשיח הם פר ושעיר כוונתו מל הקדשים הנאכלים גס מנעלים‬
‫עיין ברמבים בהקדמתו לס׳ קדשים בכללי כשלמים יען דחני קדשים דומיא דפסח‪,‬‬
‫קרבנוה ובס״א מהל׳ מעה״ק ואיכא ראי׳ ועיין רש״י פסחים ז׳ א״כ לאיזה צורך‬
‫לדעת הרמב׳ס ‪ ,‬והנה כטו״ז סי׳ תקפ״ו סי׳ לרוחא דמילתא דאמר רחמנא ואכלו‬
‫עג‬ ‫רלברת ר‬
‫הש״ס ‪ p‬הוא לר״מ דמייש מיעועא איך‬
‫אכיל פסח שאם יהי׳ בפני הבית אך לא‬
‫צריכין לזה דהי׳ מקריבין בזמן התנאים‬
‫אעפ״י באין בית כמגילה י׳ שהי׳ להם אז‬
‫ככנים מיוחסים ואפר פרה‪ ,‬ועיין קרנן‬
‫נתנאל גרא״ש סון‪ £‬ר״ה ויא״ש יומא סי׳‬
‫כ״ד‪ ,‬ובקרבן נתנאל סי׳ פ״א שס‪ ,‬ועיין‬
‫חגיגה כ״ה ותוספתא פרה פ״ב )והא‬
‫דאמר ר׳ ישמעאל רבו לכשיבנה ביהמ״ק‬
‫אביא חטאת שמנה שבה ייב ומשמע דלא‬
‫היו מקייביס היינו י״ל חטאות ואשמות‬
‫לא היו מגיאין אבל פסחים ושלמי עמחה‬
‫היו מקריבין‪ ,‬ועיין סה״ד דמצא בספר‬
‫א׳ די״מ כלך בכל רגל ורגל לירושלים‪,‬‬
‫והספר הזה נ״ל דהוא מדרש עשרת‬
‫הדברות דמצאסי הסיפור הנוכחי ברי»‬
‫שס( ואולי להקרבת פסחים ושלמי שמחה‬
‫הלך שהיו כוכגין יחידי סגולה מגדולי‬
‫התנאים להקריבם ‪ ,‬עיין חוס׳ מנחות‬
‫ם״ה דהרי ריב״ב היו אחד בזמן הבית‬
‫ואחד שלא בפני הניח‪ ,‬בזמן בביהמ״ק‬
‫וכו׳ יען דלאו פ״ע נהגו להקריב לכן‬
‫תירצו דתיי היו כקישעא דמילתא דהרי‬
‫הווין^ ועיין מדרש מזיח אם חומה וקו׳‬
‫דלא בטלי פעמים של ישראל אן« שנחרב‬
‫הבית ועיין רא״ש נדרים כ״ג לס״מ פ״ט‬
‫מנדרים‪ ,‬ונדרים ל״א‪ ,‬כתובות ק*י גיטין‬
‫כ״ג ומ״מ פ״ט מנדרים‪ ,‬ונדרים ל״א^‬
‫כחובות קיי‪ ,‬גיטיז דף ד׳ יו״ד סי׳ רייז‬
‫בט״ו שה‪ ,‬דהלכו רק לעלות ולראות בכל‬
‫רגל ורגל ולא להקרבת פסחים‪!,‬ט יין ח״ס‬
‫יו״ד רל״ג רל״ר רל״ו ובקוק יגדיל חורה‬
‫סי׳ ז׳ קיכטרס נ׳ ועיין הגהות מצפה‬
‫איתן חולין ע״ח‪ ,‬דגם עתה מונוסיט‬
‫להקריב אם ניחן לנו רשות רק מפגי‬
‫שאין לגו גהניס מיוחסים ^ וגס אנכי‬
‫הארכתי נמ״א‪ ,‬שוב מצאתי כתשו׳ מהרץ‪.‬‬
‫חיות דמכאר ג״כ לפי הנמה זו קושית‬
‫העולם על הט״ז דהעלה לאין כח ביד‬
‫אשר כופר ‪ 93‬ס מלמד שהכפרה חלויה‬
‫בה דמה לנו מ ה די לנו שהוא מצוה‬
‫נתוס׳ שם דבשל האוה הנאמד בהורה‬
‫לא פריך מידי דלאו מצוה היא משאיכ‬
‫ססא וקדשיס דמצוה המה ואס גאמר‬
‫בכונת רש״י מה שמבואר נצלירו ניצה י״מ‬
‫דגשלמיס שאכלו כבעלים ליחא המצוה‬
‫דאכילת קדשים ומשויה איצטריך לי׳‬
‫להלוה במה שהכפרה חלוי׳ גה א״כ מעתה‬
‫יקשה עוד דהלא מנואל נחום' פסחים‬
‫נ״מ ‪ ,‬ועיין פסחיה צ׳ ‪ ,‬וברש״י דכיון‬
‫דמה״ה מחזי ל‪1‬ןי לאכילה בעלים מתכפליס‬
‫אןן אס לא יאכלו ולפי״ז מה בכך דר״מ‬
‫סייש מדרבנן ‪ ,‬יאס נאמל דיש״י ס״ל‬
‫כשיטת המידכי בחולין דר״מ מייש‬
‫צמיעיטא מן ההורה בלא״ס בעלים‬
‫מהכפרים דדמיא כמו שנאבדו או)טמאו‬
‫כשיטת התוס׳ שס צעגין נוהר ולאו דוקא‬
‫כותר שהי׳ שעת הכישר לאכילה דהרי‬
‫אפי׳ דבר שאין לו שעת הכושר לאכילה‬
‫בעצים מתכפרים כמו חטאת העון« הבא‬
‫על הספק דאינו נאכל הדומה ממש‬
‫לענינינו‪ ,‬ועיין חולין כ״ח בחום׳ ועיין‬
‫ירושלמי נזיר פ׳ד; ואס אמרינן דזהו‬
‫כונש‪ :‬רש״י לאס נאמר דחיישינן א'כ‬
‫באיזה אופן נאמר דהכהכים אוכלים‬
‫ובעלים מתכפרים כיון דבכל האופנים‬
‫לא חזיא לאכילה‪ ,‬אך אי נימא כן צ״ל‬
‫לרש״י לצייר שלמים יקשה הש״ס ביותר‬
‫מהא דאמרה תורה ואכלו אער כופר בהס‬
‫ע״כ םו״ס דברי יש״י אינם מובנים וביאורו‬
‫צריך ביאור י‬
‫אמנם לדעתי נ״ל לבאר־ באר היטב גזה‬
‫דבתוס׳ חולין שס מדייקינן מ‪ /‬צא‬
‫הקשה השים איך אכלינן או איך נאכל‬
‫שמעינן דאין הלכה כר״מ'ומשמע מזה‬
‫דקושיח הש״ס לרימ כעצמו אזיל ואע״ו‬
‫דר״מ אחר חורבן הי׳ גימין נ״ו ובחולין‬
‫ו׳ ורש״י ר״ה י״ט כידוע‪ .‬נכ״ז י״ל דקישי'‬
‫)^‪C‬‬
 ‫המאסף שנה חמשית‬
‫חלציו של גרים ואין להאריך וקציתי בז ה‪/.‬‬
‫ולפי* ז מה שאכל ר״ע ק הקדשים לא‬
‫הי׳ אוכל רק משלמי שיחה כדי לקיים‬
‫בזה מצות שממת יו״ט כפסרדס קי״ע‪,‬‬
‫ועיר נקע רשיי על הא דסקשה הש״ם‬
‫איך אכל ר״מ קדשים דהיינו שלנדס לפי״ז‬
‫לק״מ על הצליח דבשלמיס ענאהליס מן‬
‫הבעלים ליכא מצוה לכאן מיירי בשלפי‬
‫שממה אשר עשה דשמסת יו״ע כאמרה‬
‫גהס וכדמשמע מהסיפור הלמדרע עשרת‬
‫הדברות דר״מ הלך בכל מ ל ורגל וא״כ‬
‫שפיר הוכרח לפרש ולחלוסדהכפרפהלוי׳‬
‫בהאכילה זו יען דוונינן בירושלמי פ״ק‬
‫לקידושין הלכה ז׳ דפס» לא טפרהואיל‬
‫דהססח ניתן לאכילה משא״כ שאר קדשים‬
‫דעיקר מצוין באין לכפרה אין האכילה‬
‫מעכבת באופן שאינם נאכלים כגון שנאבדו‬
‫או חטאת העוף הבעה״ם שהבל^זי לעיל‬
‫וכמו״כ שלמי שמחה דגס הס באימל(אכילה‬
‫ע״כ אינם מהכפרים הבעלים ט ד ^אכלו‬
‫עיין ס״ע> גני חמשה עורוע וכר' ועיין‬
‫זבחים כ*ט ‪ ,‬ומעתה דניי רש״יי פוליס‬
‫כהוגן מתחלה ועד סוף‪ ,‬ולפי דברימ יצא‬
‫לנו מזה דבר חדש דכפרה איכא אף‬
‫באנילע בעלים ולאו לוקא נ^נר שהכהני׳‬
‫אוכלים ונעלים מתכפרים ועוין פדרובין‬
‫ל׳ ועיין רש״י פסחים ל ט למ״ע־ דואפלו‬
‫משר כופר נהם נאמרה גס על סעלים‪,‬‬
‫ונעלמים היו ד׳ רשייהאלפ להצצ׳מדהעלה‬
‫היפוך מזה כפי שהבאתי‪ #‬ועיין‪ .‬כלריס‬
‫ד׳ וברין ורא״ש שס‪ ,‬ולפי יסוד ביאורינו‬
‫הזה דברתי עול נכבדות בנצם דבלי‬
‫השים פאלה אך עוד חזון לעמד־ בהמשך‬
‫דברינו י‬
‫של ירק דביח שאן סו׳ל היא‪ ,‬הלא בפירוש‬
‫יאזד!כ«הן‪.‬‬ ‫אברוזם י ”’'“‘ י׳‬
‫אמר ריע אגי ראיתי בבקיח בית שאי‬
‫דביח סאספושה ע׳ כורים ועיין רשיי‬
‫סכמיס לאסור אסי׳זבר הרשות המפורש‬
‫בחורש להתיר ח״מ ס״ב‪ ,‬יוי׳ד ק*״ז א״ח‬
‫חקפ״ח( ואיה מאי מחרצין הום׳ בחולין‬
‫דמשו״ס לא פרן הש״ס מכשר חאוה דלאו‬
‫מצוה סיא פשא״כ כשאר קדשים אין יכול‬
‫להחמיר »ליו» אך לפי הניל גכו;י‪ #‬דבריה׳‬
‫זביון דאליבח דר'מ גטי׳ קושיה הש״ס‬
‫והוא יכול להחמיר עליו ע״ד הרשות כבשי‬
‫חאוה וכד' הסוס' בעצמו דמה בכך מי‬
‫שרוצה להחמיר ימעיר‪ ,‬והט׳ז לא אמר‬
‫דאין כח ביד סכ׳מיס לאסור על כ״ע ולא‬
‫מל יחיד )דומה לזה מצאתי בחולין ל״^‬
‫מ״ד^ ניצה כ״א ב״מ ע״ד ביחזקאל מ״ג‬
‫שהחמירו ע״ע עיין שכת קליד ‪ ,‬בר'מ‬
‫בעצמו דהממיר ע״ע ועיין תום׳ חולין‬
‫ומעתה מופלאים דברי רש״י דהרי‬
‫רימודאילא הי׳ כהן מפיק מכירון קיסר‬
‫עיין גיטין נ״ו‪ ,‬עיין סה״ד ויוחסין‬
‫שהסיפור הזה דנירון קיסר נתגייר נזכר‬
‫גס בספרי הרומיים ולדעתי נ״ל דהוא‬
‫ספר היסעוריא עאצישוס דנזכר שם כן‬
‫ח״א סי׳ ב׳ ומ״ב סי׳ ח׳ ואך שאין ראי׳‬
‫מזה כדאמרינן כה״ג דמולדה מבני מיו‬
‫בל יהושע ואף שלא הי׳ לו בן )מגילה‬
‫י״ד( בכ״ז זכר לדבי מצאתי בחולין ו'‬
‫דהקשה שם הש״ס דילמא נתן ר״מ עיניו‬
‫הצד זס ואכל מצד אחי *( ואס כהן הי׳‬
‫רשוס בילו לאכול מצד ז י שנתן עיניו בו‬
‫עיין קידושין ג״ח פסחים ליח מכוח כ׳ ‪,‬‬
‫וידוע שבזמן •הוא הכהניס המיומס^ס‬
‫היו מרחיקים א״ע להשתדך עם יוצאי‬
‫*( בכאן מצאתי להעיר ע״ז ל׳עצס‬
‫פלפול הש״ס להוכיח מס שאכל ר״מ טלה‬
‫אמר כן ר״מ כעצמו בכתובות ד׳ קי״ב‪,‬‬
‫הכווזב‪,‬‬ ‫שם דמו״ל היא וצ*ע י‬
‫עד‬ ‫חוברת ו‬
‫ניגהו איסורייהו כדביארגו ‪ ,‬וס׳ל למג״א‬
‫דאין לסדש סברא רק בגוונא דמצינו‪r‬‬
‫ולהכי דוקא בשבח חששו למוברין ושבין‬
‫אמ״ג דדרבנן הוא ונקל בו איסור החשד‬
‫מ״מ לעומת זה שכיס למיחשדי׳ כיון דסוא‬
‫אי׳ קל דרבנן ואין נו מעשה‪ ,‬והה״נ‬
‫בחנוכה דנני שבוח״ת הוא‪ ,‬שפיר הוי שייך‬
‫פשדא לעוברין ושבין אי לאו מ' דבלילס‬
‫לישא לכאי מששא ‪ ,‬אבל בשביעית נפי‬
‫דנמי רק יודרכנן הוא! מ״מ פיון דהוא‬
‫בקום ועשה דחמור אליסלן האי חומרא‬
‫למיקל שי׳ לחשד דחשדה דעוברין ושנין‬
‫ולא למיחש לה‪ ,‬מיהו ית״ל דזהי דוקא‬
‫בשביעית דקיל איסורו בעצה כנ״ל וגס‬
‫מלאכי זיבול רק דרבנן ‪ ,‬ובאיסור‬
‫קל דרבנן כזה אין צריך להחמיר כ״כ‬
‫בחשד דעוברין ושבין באיח בי׳ מעשה‬
‫דאין מנין החשד שכיח כ״כ אבל באי'‬
‫דאורייתא ממש ית״ל שפיר דאן בחשד‬
‫שמ״י מעשה דלא שכיח מ״מ מששו לעוברין‬
‫סימן נג‬
‫)הועך מחוגרה ד׳ סי׳ ל״ד(‬
‫א ל א מלשון מג״א לנאור׳ קשה להעמיס‬
‫זה ד‪*6‬כ מה זס שאמר בשביפימ‬
‫הקילו דהוליל נאי׳ מעפה הקילו ‪ ,‬להא‬
‫כשוא״ח כאמת אן בזרמן סיישי׳ כמו‬
‫כשכוח לאמירה בשנת ‪ ,‬ויש לבאר כך‬
‫לערר‪ ,‬דהן אמת דמצד סברת חה״ס הנ״ל‬
‫יש מקום תשש טסי לחשדא באי׳ דרמן‬
‫מנאי׳ דאורייתא כנ״ל‪ ,‬אלא דמ׳־מ גס‬
‫סברא להיפוך איכא דלגבי דרבנן לא‬
‫איכפת לן כולי האי אן אס יחשדוהו‬
‫מלאין האיסור חמור ה״כ‪ ,‬והכי ריהמא‬
‫לכאורה המשמעות בכל דוכתי דקיל אי'‬
‫פשד דרבנן ‪ ,‬וצדנסתפק בכך בסרמיג‬
‫אויס ^ וא״כ איכא סברא לכאן וסברא‬
‫לכאן‪ ,‬והנה הך דעוכרין ושבין מצינובג׳‬
‫דאכתי‪ ,‬בשביעית וכמנוכה לא סיישינן‬
‫להו‪ ,‬ובשבת חיישינן‪ ,‬וככל הנך ג׳לרבגף‬

‫וגזלן היינו משוס דלא חני רק אוהן‬ ‫מאמר אבות ותולדות‬

‫המזיקין דמזיקין מו ך הממון דהיינו השור‬
‫האת העורך‬ ‫‪..‬‬
‫דהרנו או מבלו דזסו באמת שייך לקרויו‬
‫מ״יא געזח׳׳י גסוגיא דרגי חייא ורגי או*עיא‬
‫אב מזיק משא״ב גנב וגזלן דלא שייך‬
‫‪M‬״‪ p‬דכ׳׳ק ד' ר׳ >׳ב וד׳ ה׳ ע׳׳א גסוןו‬
‫לקרוחו אב מזיק דבגוך השור לא עשו‬
‫הקיץ התרט״ת‪.‬‬
‫היזק יהיה איך שיהיה הראשונים זיל ככר‬
‫עמדו בקישי וכדומה‪ ,‬רק אלא דלא קאמד‬ ‫)המשן מחוכרת ל׳ ד׳ נ״ג ע״נ(‬
‫ו( ‪ 0‬ם בש״ס תרי גווני אדם חנא אדס הוא דהדוסק להם שלא לסרש דפשתא‬
‫דאזיק אד® ותנא ובו׳ עי׳ כמהל״ם הדר כיה כהמהר״ס ‪ ,‬ולכאורה כדמות‬
‫לובלין דפשחא סדר משינוייא קפא ע״ם‪ ,‬ראיסים להמהרים מתלמודא לקמן דקא׳‬
‫ובאמת מדברי רש״י לכתב הנא אדס בשלמא הגא דיד; מגייגא למעוטי דרבי‬
‫מבעה דמתניתין הנא אדס כלומר נזקי אושפיא ‪ ,‬ועי' גחוס׳ דל‪ 1‬איירי בהו‬
‫ממון דהוא מבמהוכו׳ ני׳ כדברי המהר״ם וק״ט דלרב דחני אדס וכל מילי דאד®‬
‫והראשיניס במקונצת הקשו באמה מדוע למעוטי מאי וליפא למימי למעוטי לריח‬
‫לא משני הכי לרב‪ ,‬ווזירצו משוס דיקש® או מפגל וכו׳ כיון דפכל בכלל אלס אימיה‬
‫אמאי לא חנא גנב וגזלן‪ ,‬ולבד מאי דדמו ונהניתי בראותי פוב להתורח חיים דגם‬
‫הראשונים הירק זה גר׳ לפניו יותר הוא דרך בדרן המהל״ס וכ׳ להביא ראי׳‬
‫נכון לדתוח דחנא דמתניהין דלא חני גנב כנ״ל וזיל ותדע דהדר ביה וכו׳ ולדעחי‬
 ‫המישית‬
‫ככור לפס מעשר לשם חמורה שמיעתו‬
‫כשלה‪ ,‬וגפירפיי בד״ה לשם בכור לשם‬
‫מעשר מידע ידעי לשקד הוא לבכור‬
‫זמעער מידע ידעי מקמי הכי וכו׳ ולקמן‬
‫נגמ׳ דיה לא שני אלא שאינו ממוייב‬
‫ממאה וכו׳ והא לא משו רבנן וכו׳ דכאי‬
‫קלא איה לי' יכו׳ ובדיה שאין לו זבס‬
‫וכו׳ דההיא קלא אית לי׳ ו מ׳ ה לשם‬
‫הפורח וכו' דמידע ידעי וכו׳ וכן במוס׳‬
‫דיה אומר נדר בצנעה יעויש היטג‪ ,‬וציע‬
‫ראכהי ניסוש לעוברים ושביס מעיר אמרת‬
‫דלא ידיע להו הא מילתא ולא שייגי בזה‬
‫ב׳ סברות דחורז״דגבי שביעית ולאסנרת‬
‫מגיא לגבי נר ממכה מ׳ דלילה הוא כמובן‬
‫דהא שחוטי חוץ הוא איסור דאורי׳ אפי׳‬
‫בזמה״ז כרמנ״ם סון{סל׳ ממשה הקרבנו'‬
‫עיש‪ ,‬וחמור איסורי׳ דהוא במיתה ואפיה‬
‫לא חיישינן בי' לעוברים ושביס כמו בשבת‬
‫אי׳ כניל דחשד דטניד מעשה איסור‬
‫לא מיישינן צי׳ אפי׳ לגבי אי׳ דאורי׳‬
‫חולדוח ותולדוחיהן מאי גיהו ומאי קאמר‬
‫בשלמא למגא דידן וע״כ רק לשמואל איירי‪,‬‬
‫ובאמת המסתי לעיל מדוע לא פריך‬
‫לרב ג'כ לחנא דמחניחי) ודויק י‬
‫ז( הו ד׳׳ ה ועדים זוממין פירש ריביא‬
‫וכו׳ כונה קושייחס מבואר‬
‫במקובצת לשם הק׳ וזיל סימה •נה שייך‬
‫למיתני עדיז בהדי אבות ניזקין והלא לא‬
‫עשו שוס היזק לאילו שילם ככר ע> פיהם‬
‫פעור לאמרינן נאשר זעס ולא כאשר משה‬
‫לכך‪ .‬פיר! ריב״א עיש‪ ,‬אמנם בעוניי לא‬
‫זכיתי להבין והלא קהגי ג״כ תשלומי‬
‫כפל וחשלומי ‪ 7‬׳ ו ה' ופס מה גזק עשו‬
‫אי על הקרן לגנבו הא קחני גנב וגזלן‬
‫ויק על הקנס לגד קחני תשלומי כפל‬
‫וחשלומי ר[ וס׳ אף דעל זה צא עשו שום‬
‫נזק ועלו החני להו‪ ,‬ולולי זכרי המקובצת‬
‫הוע נר׳ דלא קיל כלל משום דלא עשו‬
‫המאסן‪:‬‬
‫ושנים לסך מומרא דיאורייחא מ א מכריע‬
‫לן־ הא להוא משד ללא שכיה עיי שהעכרה‬
‫היא‪.‬נקום ועשה והיינו לדייק מג״אלומר‬
‫דדוקא נשניעיס הקילו מלד דאיה ני׳‬
‫מעשה* משאיב נאי׳ לאורי׳ מנש ודו״ק‬
‫היעב •‬ ‫‪.‬י‬
‫א ל א דטע״י הי׳ זה ק״ק מה שסיים‬
‫מג״א נסון‪ 2‬דבריו ומי׳ סי׳ חרע״א‬
‫דעס״י דנרינו הרל הרי נשארה שם הקו׳‬
‫באין תירוץד וכיה דססך על דברי ע‪5‬מו‬
‫שס דמחרץ לה ששיר‪ ,‬ז״א דא'כ הו״ל‬
‫שציין בהריא על דבריו דשם‪ ,‬א״ו דרק‬
‫ע״ד בש״ע סמיך והיינו דנשישב שם עפיי‬
‫דבריו לכאן‪ ,‬וזק אינומפ״י ביאורינו נזה‬
‫ויש מזה סיוע לתירוצאקמא דכתיבנא ‪.‬‬
‫ולללא דמסחפינא הי׳ נלענ״ד להוכיח‬
‫דא^ לגני אי׳ דאורי׳ לא חיישי׳‬
‫למפדא לעוברים ושנים כיכא דכאי׳ הוא‬
‫עיי מעשה והוא ממהצי׳ סולין מיא ע*ב‬
‫השומע לשם מעאס לפס אפס ודאי לשה‬
‫אין זה ראיה כלל ולרב מניינא דחנא לידן‬
‫דתני ד׳ אבו ח למעוטי דר״א דמני להו‬
‫ייג ואהי מחניתין למעועי דאינן כמנין‬
‫ני״ג אלא נד׳ דהכלאחד הוא המזיק והוא‬
‫האדם לחני אדם וכל מילי דארס וכמו‬
‫דהגי שור וכל מיצי דפור ‪ ,‬ומיש עוד‬
‫ההורה סיים וכן משמע מכא דקאמר‬
‫לקמן לסלמא לסנא דיון חנא אבוי מכלל‬
‫דאיכא תולדות ואי תנא כל מילי דאדם‬
‫דתנא דידן נפי היקפי חוצרוהיפן מאי‬
‫ניהו עכיל! מאד נפלאתיעל התו׳ס דהלא‬
‫אןג אי לא הנא אדם וכל מיצי לאדם‬
‫»״מ מבע‪ :‬דמשניתין לרב היינו אדם‬
‫דאדק שור ועלה גופא היקשי אדם מאי‬
‫חולדות איס ביס וכדקאננר לעיל הש״ס‬
‫דיג עיכ וא״כ אף אי לא חני אדם וכל‬
‫מיצי דאדס אלא דוקא אדם דאזיק שור‬
‫יקשה טונא ‪,‬לרב אכוח מכלל דאיכא‬
‫עה‬ ‫חוברת ו׳‬
‫אות א׳ ‪ ,‬מ״מ ודאי נשחט נרה״ר ובמקום‬ ‫לענין מוכרים ‪ .‬ושכיס ודויק •‬
‫א ל א דלכאורה יש לדמוח‪ ,‬דייל דרק דיש שייכות רואים סשיעא טונא דלכ״ע‬
‫‪ ,‬בפבח ושביעיש ונר חנוכה שייך אסור ואפי׳ של!ה שם שוי איש שראה‬ ‫‪.‬‬
‫למימש לעוכרין ושנין לפי שאנו עוסקין ושמע‪ /‬א״כ ה׳ה דניפא כן למלן מונריס‬
‫בלכר שיש לו משך זמן ואן« אס גהאי ושביס דליתסר עבורם ’ !עיג דאיגס פס‬
‫שעחא אין׳כאן ינונריס ושביס שמא אח״כ י״ל למגיד דלא דמי‪ ,‬לכולי האי ודאי‬
‫יבאו ויראו ‪ ,‬משא״כ כאן דגיך ממשה לא מששו כשביל עוברים ופכיס! דרוקא‬
‫השמיטה אין' בו מקום סשר ומהיע בשביל אנשים שבאותה כעיר דעלוליס‬
‫כעלמוחו רק ע״י מה שאומר בפיו ששו»ט להיות שם איכא איסורא למה״ע אף אם‬
‫לשם אומן קרבמת; וא״כ אס כאותו רגע בשעת ממשה באמי אינם שם דלא פליג‬
‫של אמירה זו ליתינהו שס סביביו אנויג רבנן באייורא דידהו‪ ,‬משא״כ למובריס‬
‫נכריים מה מששא דעונריס ושביס איכא ושביס ודאי דלא חששו אלא'בקדם שיש‬
‫דאוהס שהי ברגע זו ברימוק מקום ממנו משש שבאמת יראו עכשיו האיסור‪/‬יאבל‬
‫לא ישמטו מה שהוא אומר וגס אמ״כ כל שעכשיו אינס אצלו אינני אחריני לא‬
‫בבואם לכאן בשעח השמיעה לא ידעי אסרו נדידהו מ׳ לא מליג אגיו כשיהיו‬
‫כלום כמובן‪ ,‬ואמ״ג דקי״ל כ״מ שאסרו כאן דסגי למיעבד הרחקת גזרה כזו‬
‫חכמים מ׳ מה*מ אסי^ בחדרי חדרים נשכיל כני אותה עיר‪ ,‬וכיון דאינהו מידע‬
‫ידעי שפיר פרי כאן‪ ,‬ואיש ‪.‬‬ ‫אסור‪ ,‬ואפי׳ לדמי הפרישה בסי׳ ה' אות‬
‫ב׳ דס״ל דלא מיחסר כאן המאכל בשמע א ל א דא״כ נימא בזה לכאורה מלחא‬
‫חדתא ‪ ,‬דגאס היו אצלו בשעת‬ ‫בחדרי סדרים‪ ,‬עי׳ בזה בעשב‪ 5‬וה זהג‬

‫ועונשין מן הלין‪ ,‬אלא די״ל דגס לפי׳ ליב״א‬
‫טון ליכול לשלם ממון מיקרי ואיתיס‬
‫בחזרה‪ ,‬ואמנם אני מסתפק^טובא כעדים‬
‫דהמידו על פלוני דחייב גלות דהדץ‬
‫הוא דלוקין א• הוזמו אר‪,‬ר שגלה מה יהיה‬
‫הדן‪ .‬והנה לר״י פשוט דאין לוקין כיון‬
‫דהשהא ליכא קיו דאין עוגשין מן הדן‬
‫אך אני מסעפק לריב״א אס נימא טון‬
‫דאיהיה מעכשיו בחזרה הוה ליה בממון‬
‫ולוקין או נימא דכיון דמל מה שגלה‬
‫מכבר ליתיה בחזרה לא רמי לממון ולא‬
‫‪.‬לוקין ולכאורה צ״ע ועי' כסמוך‪.‬‬
‫ט( ש ם עדים זוממין דממוגא הוא ליקני‬
‫סבר לה וכן׳ נלענ׳ד דמאי לקפליך‬
‫הכי לאו משוס דס״ל לסהמא דגזצמודא‬
‫דהלכתא הוא דעד ם זוממין ממוגא הוא‬
‫ולא קנסא ולא כר״ע‪ ,‬ומשל לאסיה רבי‬
‫אושעיא ס״לכר״ע‪ ,‬לבאמת הלא מוכח‬
‫שוס נזק דבזס לא ק' לנו כלל דהרי קחני‬
‫תשלומי ל׳ וה׳ אך מ ס שס לא עשו נזק‪,‬‬
‫ורק על עלים זוממים ק״ל משום דהוי‬
‫כלפי ליית דכשעשו גזק דשילם לגר על‬
‫פיהם פפוריס דכאשר זמם ולא כאשר עשה‬
‫וכשלא פלס דלא עשו היזק חייבים ולהכי‬
‫לא שייך למיחנייה עדי• זוממיס! ועי׳‬
‫נהפאלת שמואל ולהכי תירצו פיר׳ ריכ״א‬
‫ונו׳ אך מדברי ׳‪:‬מקובצת נר׳ דק״ל רק‬
‫משוס שלא עשו נזק ובזה כאמת קל״ם‬
‫דהדי קתני ג״כ תשלומי כפל ותשלומי ד׳‬
‫‪.‬‬ ‫וה׳ וצ״כי‪.‬‬
‫ח( בא״ד פירש ריכ״א ור״י פירש ויו‪,‬‬
‫לכאורה הוה נר׳ לענ״ד דנפקא‬
‫מינה עוגה בין שני הטעמים הללו כעדים‬
‫דהעידו ‪ .‬על שורו של פלוני שהמית את‬
‫האדם ונסקל ‪ .‬דלפ^יוש ריכ״א ‪ .‬פא ליהיה‬
‫בחזרה וסמוריס‪ ,‬אך לר״י הרי_איכא קיו‬
‫)‪( 3‬‬
 ‫המאסף שנה חמשית‬
‫אנשים■ נכליסיפאיכסמאואה העיר ‪.‬לצל בני העיר ‪ ,‬שאין כאיסור מלה רק‬
‫^י^י' אסור אן‪ 1‬באו חן המכו אריס _בעפ>ה ; לאומו כעוימד שס ושומע אמירתו דשוחע‬
‫להיתר‪ ,‬ץ‪3‬ו^עת במסני׳ וכגמ׳ שס־ סזזמא י לשי־קדצן‪ ,‬מיהו •אוצי'בזה י■ ל דהץי ממש‬
‫■ ל ה י א ר ו ! ‪; ,‬וכן צאיהוזכר כשונויא׳ ■כפיסוס״'כל'שיש ^שס מבט היעיר דיחירא‬
‫מהסוסק;ס ‘בטוש״ע ינ״ד סי״ ה׳ איזה ‪ .‬סברא אית‪,‬לי׳ ושפיר סומכי^־ העובריס‬
‫סבראי לחלק בזה ‪ ,‬א״ו דבכל נווגי של‪ /‬ושביס ראלויהויאיסורא ציה מרה;בבנפשו‬
‫•ומפמא׳בעי אמאי? ואפי׳ למאי דהעלה לעשות כן לפיני‪.‬אנשיס העבירי ס ברשע‪/‬‬
‫בשו׳ית סת״ס תאו״ח סי׳ ס' בד״ה■ אך ־ ולהכי לא ■יחשדנו אבלעה״פ באץ שסרק‬
‫‪ .‬הרב ע״ז וכו׳ ובחידושיו למס' שבח כאן אנשים ׳נכריס ודאי גס עפ׳׳י סירא זו‬
‫דהא^^לא חיישמן למה״ע דעוברי; ושבין ־;הו״ל למיכר‪ ,‬ו־‪»“5‬נ ותלמוד לדעת‪/‬העני׳ ‪.‬‬
‫י בבניעיח‪,‬ובחנוכה‪ ,‬היינו פעמא מ׳^' דאפ׳ להגוד בסברא שני׳ לתו חיו ־הרל‬
‫דבשביעית; הקילו מ׳ ד נמשך כל‬ ‫;דאו יכן העובריס ושביס ‪ ,‬ככ״ז יאמרו‬
‫|בודאי‪.‬לא ק»ביד איסודא שאין אדם ׳השנה גמגמו בה האוזרוניס‪ ,‬עי׳ בשו״ש‬
‫מישראל ש;הי׳ פוקד ־ ועביד איסירא ־ כת׳ס סאו״ח סי' מיד ד״ה ולכבודי וכו׳‬
‫בפרהסיא בשני בני העיר הישראניס־ע״ש‪ ,‬ובשו״ת מהר״ס שיקסאו״ח סי׳ צ״ה; אכן‬
‫מ״מ לא ניחא כאן ד»נכ״פ באין פס איש לענ״ד נראה להביא קצת ראי׳ לסנרתי‬
‫מכני העיר רק אנשים נכריס ־ ליתשר זאת‪ ,‬דאליכ ‪.‬קשה קצת לסיד דש״ס שבת‬
‫מיהס ■ללא שייכא סברא הנ״ל‪ ,‬ואפי׳ ביש דניחוש בנר חנוכה ;ה לעוברים ושביס‪/‬‬
‫שם גס‪ ,‬איש מאנשי העיר כמי לא דעי ־ מאי פנדי׳כמחני׳ דשניעית הנ״ל דמפורש‬
‫־להכהוידלעיל׳ דעכ׳יס &ין זה מידידפרסו© ’ יוצא דלעובריס ושביס לא חששו כדדכנן‬

‫במס׳ מכוח ד״ב ד״ג דהלכתא כר״ע דאחר ■משוס דס״ל לי' איפעיא דלא כר״ע וא״נ‬
‫ליסני עדיס זוממים וק״ל‪.‬‬ ‫דקא׳ תלמוד' כתס דש׳ דר״ע דאין משלמין ‪.‬‬
‫י‬

‫הוי משוס דס״ל דהוי קנס קאמר אמר י רד(ו הנ הל פו ם ריהעא נסתפקתי דלפי‬
‫כאי טעמא לאמרי׳ התם במנוח תדע‬ ‫רבה תדע וכו׳ וכן אמר רב נחמן וכו׳ וכיון‬
‫דהני אמוראי שאמרו הכי נר׳ דס״ל דהכי דהרי ממון ביד בעלים ומפלמץ למהן‬
‫כלהתא כי״ט וכן מוכח מהא דפר'ך אהא דס״ל דבממון לא אמרינן כאשר זמס ונא‬
‫דרב יהודה כמאן דלא כר״ע לר׳ דס״ל כאשר עשה אש ככר שילס־דג״כ ח־ינין‬
‫לתלמודא דהלכתא כריע‪ ,‬ועיין כ‪/‬ז סוף והודה ב לי מאי אם נאמר להשתא הוי‬
‫מי״ח מהל׳ עדות כ׳ דהיינו כיעמא דהר״מ ממונא ומיייבין על פי עצמם או לא‪ ,‬והנה‬
‫־דפסק ‪ p‬כר״יע‪ ,‬וגס פה כלא״ה ייל באפשר למיהדר עובדא דהתובע־ שלקח‬
‫דהלכתאי כר״ע כיון רכש*ס קאמר החס הממון פה ויכול להוציאה מידו • בב״ד אז‬
‫מבוס רימ אמרו ודעת היד אהרן דכשאומר נר׳ דפשיטא דפעורים דהעתא נמי ודאי‬
‫הכי כוו\לכיס כמיש בקונע׳ הכללים‪ ,‬י״ל דהוי קנסא כיון דהממון הלא היא גיד‬
‫ואיכ חלמו דא דפריך פה־ ע דיס זו ממיס בעלים ‪,‬דלקסוה אחורנית ומשלמין‪ ,‬ואץ‬
‫דממו׳ הואליתני ע״כ לאו משו״ה הוא■ אלא י‪.‬להקשות דח״כ מאי פדך תלמודא יהסס‬
‫משוס דתלמודא סמיך אפירבא להמוך במכות לר׳ן דקאמר‪ ,‬תדע דהרי ממון ביד‬
‫חי כר״ע ליתני חרי גווני וכו׳ וא״כ סיל ־ בעליס ‪,‬מאי ניהו דלא עשו מעשס היינו‬
‫דע״כ מדלא תני תרתי היינו דרבה 'דמאי קושיא הא ל מ סובא דלר יה‬
‫ער‬ ‫‘*לחוברת ‪t‬‬
‫'אי שכרו מסור‪,‬־ ובמאמר המוסגר'כס‬
‫מיימי הן* דיו״ד סי׳־ ה׳־דאסרינךבשוסמ‬
‫' לשם'קדש^ם שבאים צנדגה מי ׳מ»^״ע‬
‫וכתב דאין‪,‬לפשונו משס ‪ ,‬דאא״ה דגאם‬
‫יאכלן הבהמה יהי''גס באכילה יזו אי'*‬
‫־מה״ע דאוצל שחוסי חוך ולככי^אסריגן‬
‫לה כאצילה‘ משא״כ במלמא ע״ש ד ועפ״י‬
‫'דבריו־הנ״ל פקוס יאתי לי^שב־ןלעלד מה‬
‫שעמדתי־בו לעיל גד״ה־ אלאיז־איכ נימא‬
‫וכו׳ דגס בהנד ל־מתרךמטעס 'מידע‬
‫ידעי ’ זכו' לחסר מימת ביש־ שם אצלו‬
‫רק אנשים ככרים‪ ,‬ועפ״י הלל יש ליישב‬
‫דכאן דכל איסור אכילה אינו אלא מווס‬
‫דגס בזה גופא איצא מה״ע‪ /‬יח״ל שפיר‬
‫דבהא ודאי ליכא למימש רק צחשדא דכגי‬
‫מתא ‪ ,‬דבנקל מאד יזדמן באותס שהיו‬
‫שס בשעת שחיגיה וצמעו דלשס קרבן‬
‫שחיע לה הם יהיו אצלו גס בשעת אכילה‬
‫חירא מברא אית לי׳‪V‬ידעי כליבני העיר‬
‫מזה דשחעו לשס קרבן‪ ,‬ואיכא מה״ע‬
‫־בחזרה מייבין מדינא דגרמי‪ ,‬נר' לערד‬
‫פשוט דאז גס אס הודו חייבין דזהפמון‬
‫אך להסובריס דחייכין‬ ‫גמור צוא ולא‬
‫מטעס כאשר _זמס צע״ג בליתיה ־ בחזרה‬
‫־מה יהיה הדין אס נאמר דפטורן ^דקנסא‬
‫הוא דאןי דהשסא הוי ממון מ״מ ציון‬
‫דצלא שילם הוי קנסא״כשובאיךמשלמין‬
‫וכמ״ש הריטב״א רלפס וז״ל ואע^ידכי‬
‫שיל ס נ״כ איכא הזמה ומשלמין כיון■ דכי‬
‫לא בילס ל כ משלמין קנסא תוא עכ״ל‪,‬‬
‫או אס נאמר דהריפלא איירי נאיתיה‬
‫בחזרה דאינו חייב רק מטעס הזמה אבל‬
‫בליחיה כחזרה דבלא״ה מייבין נ״צ מטעס‬
‫דינא לגרמי י״ל דחייבין גס טל פ^עצמן‬
‫■’ ‪,‬‬ ‫^ ; והדבר צע״סן‬
‫יא(וידזנה בעמדי כזה ראיתי לעיין קצת‬
‫בענין זה צכאתר עשה ולא‬
‫כאשר זמכ‪ ,‬הנה לפת לר״א צפ׳׳ך'מהל'‬
‫' מי מ‪ ,‬יוצ״ל ־'פ״ל'־דהוי עצידא לן השיחא‬
‫ד־רק לשביעית’ל״ג; מ׳;'דכנשך צולי ^שתא‬
‫ונסגרח־חוס׳׳דכנ^ל‪ ,‬־וממילא אןןלמסקנא‬
‫'דנסנוכהגמי לא גזרו‪',‬מהיכי חיתיגימא‬
‫ד^‪1‬י^־לגמרי'מ ‪6‬כרא'קמייחא הלא איכא‬
‫למימד שפ\ר ־דלג צי' שבחניה‘‪ 3‬אמת'אצד‬
‫סברא ־מ״ל מ^ילי ‪^ p‬כעלמא''מ'יניכך גס‬
‫לעוצריס ושביס ‪ ,‬אלא דללצי חנו כה לא‬
‫גזרו מ׳ דבלילה לא שניחי עוכליס ושני®‬
‫'' ודו׳ק *‬ ‫‪, .‬‬
‫אכן עפ*י ממי דכאיבצא לעיל לחלק כזה‬
‫•בין אי׳ בכקוס ועשה'לשוא״י[ ע״ש‪,‬‬
‫אין לאי׳ כלל מזה ‪ ,‬דלס״ד דש״ס נמי‬
‫אוי מחלקען פלל דרק בחניכה דהוא‬
‫בשוא״ת מששו לעוברים ושביס‪ /‬משא״כ‬
‫בשביעית זהוא׳בקוס ומשה‪ ,‬וק׳׳ל‪.‬‬
‫ו ב ה י ת י כענין זה עיינתי גס יס׳ מילא‬
‫י הרועיס ח״א אות מ' ענין‬ ‫י י‬
‫מראיה עין וראיתיה ישם־ באות ־שיו‬
‫דנפהפי! היכא;דעייד ‪/‬איסורא מ׳ מה״מ‬
‫משוס דלא עשו[מעשה א״כ בשילס דעשו‬
‫מעשה שוב כוי תשלומין ממון ולר״ן‬
‫דממונא כיד בעליס גס בשילה דעשו‬
‫מגישה חייבין כיון דממוגא ביד בעלים‪,‬‬
‫דז״א דכמח רבה הייגו ללא טשו מעשה‬
‫כיזק רבהרגו אין נהרגין ובממונא אןן‬
‫’ ד א ס’שילם יחייב ‪ ' .‬ה ל ס לא עשו מעפה‬
‫היזק דאיתיה בחזרה ‪ ,‬אך יש להסתפק‬
‫באי־ אפשר ליקח הממון אחורגיח אי‬
‫דההובע אינו בכאן ומי יודע אס ישוב‬
‫־או דהוא אלם ואינו יכול ־ להוציא;ממנו‬
‫ממונו ‪ ,‬אזי יש להםהפק צוונא באמת‬
‫ימה יהיה הדין דאז י״ל דממון נמור הוא‬
‫וחייב'] לשלם ^לו; ;לא מפעם הזמה־ לבל‬
‫;‬ ‫אלא גס ‪ ,‬מנוצ‪ 1‬ס ׳דיצא׳ דג רמי ‪ ,‬והנה‬
‫לשימת הרמגץ דהב״א 'הריפצ״יא ’כמכות‬
‫ד״ב;ע״> דסיל דכממון'ג^נ ;נאיהיה‬
‫בחזרה אמרינן כאשר פשה רק בליתיה‬
 ‫המאסף שנה חמישית‬

‫בשנס אנילה ‪ ,‬מש‪1‬״כ באס אין שס רק דומתה ‪1‬תא לישראלית; גמורה להורות‬
‫‪?,‬גוברים ויניס ‪ ,‬הלא הס ילכו• לדרכס דלאנעי׳ קרא כדהמיב ונישראליח גמורה‬
‫וצא יראו אכילחו‪ ,‬ואיגבי אחרוני ייראו אף דאין לה אב הוי בסקילה וכורו״ל‬
‫אהילמו לא ילוגי דיממו לשם קרנן‪ ,‬איג שלא בקדושה נמי בסקילה דליכא מיעועא‬
‫' בשעת אכילה לא יהי‪ .‬מהיפ‪• ,‬ולכי כהיג לענין סקילס כלל והעיעומ לנישראל הוא‬
‫‪.‬שפיר מותר יאכילה אןז באיתנייהו י ם לעגי׳ן סגא ילקה ולא ישלם מאה כסף‪,‬‬
‫‪.‬אינשי אמריל‪ ,‬וא״ש‪ ,‬יימכ‪-,‬ונסשמ ניייז ו‪*5‬ח לעגין זה הא כתיב בסולת ישראל‬
‫‪,‬ספקמו למלא הרועים הג״ל‪ ,‬להינא לאין חרתי צריכי חד להורו״ל בלכ״ק ומד‬
‫מהיע בגוף ההנאה שיהי' נכנה מן כאיסור להורחה שלכ״ק ולדב״ק ואי הו ה כתיב‬
‫‪-‬לא אסרו לי^ אע״ג דבאיסורא דמה״ע מד מיעוסא הו» מוקמינן המיפומ רק‬
‫להורו״ל שלביק‪ ,‬ולתי׳ ראשון של ר׳י‬ ‫קאתי לילי׳ וכנ״ל‪ ,‬ולו״ק היעב ‪.‬‬
‫שבתום' ד ה א״כ כישראל לא ק׳ די״ל‬
‫דסנרא^הוא שיפנה לכל הכתוב בפרשה‪/‬‬ ‫הק׳ משה גינז ‪.‬‬
‫י«רנ דשה ק״ק נאלרג גןונלעסוור והגליל יע״א‪ .‬אך לתי' שני של ר״י ק׳ ויש ליישב וק״ל ‪.‬‬
‫‪ P‬ה ס מ״ןן בחו׳מ ס״א ס״ק ייח גסו״ד‬
‫כתב ז״ל וגס סתם הממכר‬
‫ולא כתג לאם הודה בקנס דלא מהני ליה‬ ‫סימן נד‬ ‫־‬
‫התפיסה משום דקי״ל כהרמב״ן דבזה״ז‬
‫לא מסמר בהולדתו ואפי׳ צא גאו עדים‬ ‫‪) ,‬המשך ממונרה ה' סימן מ״מ( ‪.‬‬
‫יהאמנם לי קשיא אמר כל העיון לנימא וכדבריו סתם הטור לקמן נסי' פמ״ח‪,‬‬

‫ללר״י בן יהודה בלא לקה אין צוקץ דכיון‬
‫דאין לנו להענישם רק משוס מנזשבתס‬
‫הרעה לפרי לא פעלו רע‪ ,‬ועל ממשנתם‬
‫גיכ האיכולין לועי לפוסלו לעדות באנו‬
‫ודא גופא דוחקא רבת י ‪ ,‬ן דאין עליס‬
‫‪,‬זוממים ליקיס לר״י זולת בלקה ‪ ,‬לשי‬
‫דבריו זיל )אמנם לסי מה שאכתוב נסמוך‬
‫באמת אתי שעיר מאד וקושיחו לקימ(‪.‬‬
‫‪.‬אך אמנם ראה פא דין מלש יוצא לנו‬
‫מדברי הרג דלא מיקרי עדות שאי אחה‬
‫יכול להזימה כיון דסו״ס בלקה לוקין‪,‬‬
‫ואף דבלא לקס לא לוקץ ‪ ,‬מ״מ כיון‬
‫דבלקה לוקין א״כ הו״ל שפיר מדות שאתה‬
‫יכול להזימה‪ ,‬ובאמת דהיא סברא נכונה‬
‫למאד‪ ,‬דהרי כל טעם דלא הוי עדות הוי‬
‫משוסדהס לא מיראץ לשקי וא*כ דוקא‬
‫כשאוט ראוי להזמה גס קודם המלקות‬
‫גס אחר המלקית אין מיראין וא״כ הרל‬
‫עלזה דדוקא במיתה נאמר זה ולא בשאר‬
‫לברים'אפי' במלקות ! והראכ״ל השעו‬
‫ותירוצי הכ״מ שם למוקין למאר‪ ,‬ונימול‬
‫תירוצו הראשון קפה בסברה ) ליהיה‬
‫מ^ר יותר מכשהרגו אוחו בידים‪ ,‬וראיתי‬
‫להרג החומים בסי׳ ל״ח הרנה דבלים‬
‫בזה להביא לאיה לדעת הר״מ דבמלקות‬
‫לא נאמר כאשר זמם ולא כאשר י ש ^‬
‫מש״ס סנהלרין למיא לקאמר עילי נערה‬
‫המאורסה ונו׳ והא אתרו ניס באשה‬
‫חכירה וכו׳ אלא אשס חבירה לרבי יוסי‬
‫בר״י ‪.‬דמיקטלה וכו'‪ ,‬אי נמי שזינתה‬
‫בקרוביה^ והק׳ בחוס׳ הא יכולין לומר‬
‫לפוסלו בעדות באנו‪ ,‬ותירצו להציל וכו'‬
‫והק׳ החומיס דא״> לריי חייכי מלקות‬
‫היכי‪.‬משכחת לה הא יכולין לומר לפוסלו‬
‫למדות גנו‪ ,‬־אלא ס״ל לרמביס וכו׳ עי'‬
‫בדבריו באורך^ והנה לפי דבריו עיכ צ״ל‬
‫עז‬ ‫‪.‬הוברת ו‬
‫לפטור ע״ם״ והב״ח שם חלק עליווכ‪/‬ז״ל‬
‫לפע״ד יראי איפכא דהרמב״ס כהראצ״ד‬
‫ס׳ל שהרי ספ״ה מה״» יפסק בסתם דהוי‬
‫הודאה בב״ד בפני שלשה שאינם סמוכים‬
‫ומדלא חי׳ אלמא דאף במדב״ק קאמר‬
‫דהוי הודאה גב״ד עש״ב‪ ,‬ודבריו כפלאו‬
‫ממני ני לשון הרמב״ס ספ״ה מה״ס‬
‫אדרבא מבוארים דס״ל דלא כהראב״ד‬
‫שכהב כסו״ד‪ .‬כללו בל דבר הרי הן לפנין‬
‫הודאות והלואוח וכיוצא בהם כב״ר הסמוך‬
‫לכל הדברים דמכואר מזה דרק לענין‬
‫הודאות והלואוח דעבדינן שליחוהיהו הוי‬
‫כביד הסמוך משא״כ גבי קנסות דלא‬
‫עבדינן שליחותיהו לא הוי כב״ד הסמוך‬
‫ודברי הב״ח צ״ע ‪.‬‬
‫והמצה״ח בס״ק ו׳ הקשה לדעת הסמ׳׳ע‬
‫והב״ך דס״ל דבלא עלים חייב‬
‫מהא דפדך בפ׳ מרובה למ״ד סדג״ק‬
‫ואח״כ באו עדים פעור ממעשה דריג‬
‫דא״ל די אין בדבריך כלום שכבר אין לך‬
‫יד העדים תהיה בו בראשונה ואחר כך‬
‫הוזמו דנהרגין ללאו משוס כאשר זמם‬
‫אתינא עלה אלא מדין רוצח עיין שס‪,‬‬
‫וזה דבר חדש לא נתבאר בשום מקום‪,‬‬
‫והוא פלא כיון דהלא כל חייבי מיתות‬
‫ב״ד מיתתן ביד העדים מו[ •ורוצח דאס‬
‫לא המיתו אותן העדים דממיהין' אותו‬
‫כ״ד‪ ,‬עיין בש״ס סנהדרין ד מ״כ ויר״מ‬
‫פי״ג מהל׳ סנהדרין הלכה א׳ ופי״ר הלכה‬
‫ח׳ וכס״ע שס‪ ,‬אס כן לא הו» ליה לסחו ס‬
‫סתומי ‪ ,‬ולבד זאת לפי טעם שני של‬
‫הכס״מ וכמדומה כן כתב גס החינוך אין‬
‫זה ברור; וגס ק״ל דא״כ מאי פריך כש״ס‬
‫סנהדרין דמ״א וכיון דאינהו לאמיקטלה‬
‫איהי סיני מיקעלה הו״ל עדות פאי אתה‬
‫יכול להזימה ‪ /‬וק׳ל מאי פריך הא החס‬
‫בנערה המאורסה איירי דמיחתה רק על‬
‫ידי העדים עי׳ בר״מ פי״ג ה״א ועדיו‬
‫ונפלא‪.‬מאד כי דנריו סותרין מכאן למ״«‬
‫כסי׳ פמ״ח כדרישה דכאן כהב בפפי»וח‬
‫דכזה׳יז לא מפסר כהודחחו ואפי׳ לא באו‬
‫עדים ו שם גסי׳ שמ״ח בדרישה כתב‬
‫דדוקא אס באו עדים אח״כ הוא דכזה״ז‬
‫אם חפס לא מסקיגן אכל כלא עדים‬
‫פעור ממ״נ דאיגמשביה להודאתו הודאה‬
‫הרי מודה כקנס ופטור ואי לאו הודאה‬
‫היא א״נ סשיעא דסעור דמי מייכו הרי‬
‫אין עדים ע״ש שרצה ליישב כזה דברי‬
‫ר כינו הרמב״ס שהביא רבינו בעהט״ו‬
‫לקמן סון‪ 1‬סי׳ ‪5 .‬׳ ודבריו סוחרים משם‬
‫לכאן והוא פלא״‬ ‫‪,‬‬
‫ומר״ן ב״י ביו״ד סי׳ רס״ז הוכיח מלשון‬
‫רבינו הרמב״ס כפ״ג‪,‬מה״ג דס״ל‬
‫להרמב״ס דבזה״ז דוקא אס כאו פדים‬
‫הוא דאס חפס לא משקינן אבל אס לא‬
‫באו עדיס לא מהני כודאחו למייכ ע׳ש‪,‬‬
‫וגס האריך לפרש דברי הרמב״ם ונהסכימ׳‬
‫עם דעת הרמב״ן דבזה׳׳ז לא מהני כודאתו‬
‫עדות שאי אתה יכוללהזימה דעל קודם‬
‫עשית ב״ד להדבר יכולץ לומר לא לזה‬
‫היתה מחשבתינו ופעורין ושוב אחר העשיה‬
‫פטורין מטעם כאשר זמם ולא כאשר‬
‫עשה‪ ,‬איל כל שאסר העשיה אינן פעורין‬
‫והס בעונש בודאי מיראין לשקר והו ה‬
‫ליה עדות ‪ ,‬למה כונת אלו העדים לבא‬
‫לשקר לחייבו‪ ,‬כיון דאס ימצאו שקרנין‬
‫יהיו הס חייבים ואי משום דפטורין קודם‬
‫העשיה דיכולין לומר לא לזה באנו‪ ,‬אם‬
‫כן נמצא דלא יפסידוהו ולא ימיבוהו כלל‬
‫והיא סברא נכונה‪ ,‬והנה הארכתי בדברים‬
‫פה‪. ,‬כי מזה יצא לי סתירה גדולה למה‬
‫שראיתי‪.‬לאחד מסכמי הדור בספרו מנחה‬
‫חדשה בפרשת מסעי יצא לחדש דין חדש‬
‫לא לאיתיהו בלתי היום דכתב דנ״ל בעדים‬
‫שהעידו כאחד שחייב מיתה ונגמר דינו‬
‫ליהרג ונהרג על יד העד׳ס וכמו שכתוב‬
‫)‪(4‬‬
 ‫הטאסה שנהדמשית‬
‫‪,‬‬
‫ר״י איך בדבריך כלום שכנר אץ לך עדים‬
‫דממארדאם באו עדים חייב הי״עמשום‬
‫דההודאה לא הוי הוראה כלל כיון דהויי‬
‫חב לאחריניה שאסרו בשפחה‪ ,‬ופוב דאיתי‬
‫להרב נתיבות משפע במשה״א סאוריס‬
‫שהקשה ע״ד הקצה״ח כזה ע״ש‪ ,‬ותמהני‬
‫עליו עוכא כי עליפא הו״ל להקשות על‬
‫הקצה״ח מאידך ברייתא דא״ל די אין‬
‫בדבריך כלום שככר הודה והיינו דפטור‬
‫אף אס באו עדים אח״כ במבואר בסוגיא‬
‫ונרב״י ולפי דברי הקצה״ח ק׳ אעאי פעור‬
‫אס באו עדים אמ״כ הא הודאתו לא השיבה‬
‫כלל הודאה דהוי סב לאחריניה והוי כבאו‬
‫הדיס קודם הידסה דלכ״ע חייב‪ ,‬האמנם‬
‫אסר התבוננות נלע״ד דלא ק׳ כלל דלוקא‬
‫כמקום דלא יסנה הודאתו לפטור ההם‬
‫שייך לומר דאין סברא כיהנה הודאתו‬
‫לחייב כיון דבזה יהיה חב לאחריניה‬
‫דאוסרו בשפחה משא״ה אם הודאתו יהיה‬
‫לפטור לא שייך לומר דהודאהו לא משיבת‬
‫כגאון החומים בזה כי לא אדע פתח‬
‫קושיא אעיקראדהא כחנו התוס׳בסנהד׳‬
‫דע ע״ב ד״ה עילי האב והגאון הנ״ל‬
‫ציין שם דבריהם דודאי ליכא סברא כלל‬
‫לומר דיכולין לומר לא לזה נחכוט כיון‬
‫דודעים הס דבאים להרוג את האשה‬
‫יודעים דגם הס יהרגו אס יוזמו דאי‬
‫אי אפשר לזה בלא זה‪ ,‬והחס שאני דאינם‬
‫יודעים אעיקרא דהיא ‪.‬נהרגת דאינה‬
‫יודעים דהיא חבירה או דאינם יודעיס‬
‫לחבר אינו צריך התראה ע״ש ואיה הכא‬
‫‪.‬ג״ג במלקות הדין כך דכיון דיודעיסכס‬
‫דחייב׳ מלקות שפיר גס הס חייבים ואין‬
‫יכולץ לומר לא לכך באנו זולת אס אין‬
‫יודעים הס דחייב מלקוח דאפ״ה מיפסל‬
‫בעדות דבר חורה אף דאץ לוקה כיו;‬
‫דקעבירה חמירה והיא במלקות וכמו בלא‬
‫התרו בה דאפילו הכי מיפסל דבר תורה‬
‫^‬ ‫‪f v‬׳ ‪v -‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫■י‬
‫טדיס ודייק הה״ס הא איכא עדיס־מייב‬
‫ומהד שאני דג דסק לנ״ד כוה והק׳‬
‫דה״נ דהי?א דלא מהע כודאהו לפעור‬
‫מהגי הודאחו לסייג א^ נלא ערים ומשוס‬
‫דהודאמ גע״ר כמאה עדיס ‪^/‬א״נ היכי‬
‫אמיל שכבר אין לך עדיס הא הודאס דג‬
‫הוי במקום‪ .‬עדיס ומדכ״ק לא הוי כיון‬
‫שהודה ‪ pn‬לב״ד וכחב באח״ז מצא בש״ך‬
‫ירד הל׳ מבדים שהביא ראיה זו לסחור‬
‫דעת כלבוש ושאריח יוסף דסברי דבזה״ז‬
‫סייב בהודאתו בלא עלים וכהב עוד‬
‫דאהשר דר״ג אינו נאמן בהודאת עצמו‬
‫משום להוי סב לאחריניה דאוסר העבד‬
‫על השפסה עש״ב‪ ,‬וקשיא לי הובא ע״ד‬
‫דלפי״ז מאי פריך הש״ס לרב דאמר מדב״ק‬
‫ואס״כ באו עדים פעור מהא דא״ל די‬
‫אין בדבריך כלום שכבר אץ לך עדים עד‬
‫שהוצרך הש״ס לשנויי דר״גסו[ לביד הו ה‬
‫דילמא לעולם הודאת ר״ג בב״ד הוה ומביק‬
‫ואמ״כ באו עדים פעור כרב והאי דא״ל‬
‫הס ההורגים אותו בכל מיתה עלעחייב‬
‫בה ורוצח שלא הרגוהו עדיו סייבין‬
‫להמיתו ביד כל אדם לוקא רוצה אבל‬
‫שאי מחוייבי מיתת ב״ד לא‪ ,‬ועי׳ סנהדרין‬
‫דמ״ה נקעעה יד העדים פעור ו לו‪/‬‬
‫תרגמה שמואל בהן הן עדיו וכו׳ ובר״מ‬
‫פי״ג ‪ 5‬ס ה״ז ע״ש‪ ,‬וא״כ מאי פריך הא‬
‫הויל עדות ‪ ,‬שאי אחה יכול לכזימה כא‬
‫דון דמיתתה על ידי העדים ו*מר דימיתוה‬
‫ימצאו זוממץ נהרגין ממעם רוצח א״כ‬
‫מילאין לשקר זכו״ל עלות שאתה יכול‬
‫להזימה ‪ $-‬וצל״ע לי בזה כי מן הסברא‬
‫נראין דברי הרב פנ״ל אס לא כהעעס‬
‫השני של‪.‬מרין הכס״מ והחינוך ודו״ק‪.‬‬
‫יב( איך‪.‬שיהיה בעיקר ראית המומים‬
‫להרמב״ס מראיה הנ״ל דת״ע‬
‫דא*כ איך משכחת חייבי מלקוח לדיב״י‪,‬‬
‫אני בעניותי ולאים נפ^אחי מאד על‬
‫עח‬ ‫^ז־ןובדת^ר•‬
‫עוד כתב כקצה״ח בס׳ק ז׳ דע דבש״ע‬
‫כאן אינו מחלק בין דיני קנסות‬
‫ממש ושאר גזילוח וחבלות וכל מילידבכיח‬
‫ולית ביה מ״כ אבל ההבדל מבואר דבממון‬
‫ממש אע״ג דלא דיינינן ליס בזהיז כיון‬
‫דל״ש ולית ביה ח״כ מ'מ לצי״ש׳ הוא בעצמו‬
‫צריך לשלם אבל קנס ממע ל״ש בהו דינא‬
‫דשמים משוס דאין הדבר תלוי לר! באער‬
‫ירשיעו; אלהיס •■והביא ראיה מירושלמי‬
‫ספ׳ג לכתובות ומדברי חוס׳ כתו׳ ד ל‪.‬׳יג‬
‫ע׳ש ‪ ,‬ועיין בספר אמרי בינה למא׳ץ‬
‫מקאליש שהביא דברי החינוך דס״ל דאף‬
‫בקנסות חייב המזיק לצ־״ש ויעמוד לו‬
‫מנגד דברי הירושלמי וע״ש מה שרצה‬
‫ליישב דברי החינוך שלא יהיו נגד הירושל׳‬
‫כי דבריו אינס מובנים ‪ t‬ומר‪ .‬הרבה‬
‫להשיב על דבריו הרב הגדול כמוסר״ר‬
‫ברוך פינטו זצ״ל והוא בכתיי ביד בנו‬
‫ידידי ר׳ אברהס פינמו נר״ו וראיתי בכת״י‬
‫להרב הנז׳ שהק׳ על דברי סראיש רפ^יב‬
‫ו ב מ קו ם אחר)ב״המאסף״ שנה א׳ גליו ן‬
‫ב׳ סימן ה' או׳ א׳( עמדתי‬
‫מהתוס׳ הג״ל על הגאון בבו״י בתשובותיו‬
‫ח״א סי׳ צ״ר דדחה תילוךהג>‪1‬ון שער‬
‫אפרים על קישית השברי עצמו מהפ״ס‬
‫לסנהדרין דמ״ה דפריך והא יכולין לומר‬
‫לאוסרה על בועלה בני באנו‪ ,‬על המהר״א‬
‫ששון בחשובה דנסתפקו אס נאסרת‬
‫לבועל שני כיון דכבר אסורה היא על‬
‫הבעל‪ ,‬ופשבו״י תמה דהוא ש״ס מפורש‬
‫שס בסנהדרין ועי׳ מה שתירץ השער‬
‫אפרים ‪ /‬ושבויי חמה על תירוצו דאין‬
‫העדים יסלין לומר לא ידענו עיש‪ ,‬והוא‬
‫כפך דברי התוס' ד‪7‬יט ע״ש ‪.‬‬
‫יג( ו?ץייין עוד בחומיס שס דכתב ו‪-‬מחייכי‬
‫מיתות ל״ק וכו׳ דייל דאילו‬
‫לפסול למה העידו לעבר על מיתת ד ד‬
‫הו״ל להעיד לעבר על איסור מלקות וכן׳‬
‫הודאה כיון דיהיה חב לאחריגיה כיון‬
‫דלפי האמה לא יהיה סב לאסריניה לאשר‬
‫ירשיעון אלהיס פרע למרשיע אה עצמו‬
‫ויהיה מוהר בשפחה וא״כ שפיר פריך‬
‫הש״ס לפי הס״ד לר״ג בב״ד הוה מדא״ל‬
‫ר״י אין בדבריך כלום שכבר אין לך עדים‬
‫הא אס באו עדי© מייב ‪ ,‬וק׳ לרב דס״ל‬
‫פעור כיון דהכא לפי האמה אס נאמר‬
‫שהודאהו הודאה לא הוי חב לארוריניה‬
‫דפרע למרשיע אח עציו ו‪ ,‬וא״כ העבד‬
‫לא יצא לחירוח ויהיה מוהר בשפחה ושפיר‬
‫הוצרך הש״ס לשנויי לי׳־נ ‪ pn‬לב״ד הוה‬
‫גס שפיר תני בברייתא השנית שכבר‬
‫הודית ואפי׳ באו עליס אח״כ פגיור כיון‬
‫דלפי ‪.‬האמת לא יהיה חב לאחריניה‬
‫והודאתו יהיה לפטור וא״כ העבד לא יצא‬
‫לחירות ויהיה מותר בשפחה ודברי הקצה״ח‬
‫שרירי; וקימין ואין להס שום סחירה‬
‫מהסוגיא ודברי הרב נתיבות משפע‬
‫המונין וצ״ע ‪.‬‬
‫כיון דהיא כעיירה היא בת מלקוח‪ ,‬עיין‬
‫סי׳ ל״ד סעיף כ״ד בש״ך בם להניח‬
‫בצ״ע ומה שתיר^ שס ועי* באורי׳ להתומי׳‬
‫שס ס״ק נ״א ע״ש‪ ,‬וא״כ משכחת לה‬
‫שפיר בעס האק ובהחרו בהושס בסנהד׳‬
‫איירי בלא התרו בה ובחכס‪ ,‬וגס בחיר‬
‫משכחת לה ביודעים להוא חבר ודהבר‬
‫אינו צריך התראה ושם איירי באינו‬
‫יודעי• ‪ ,‬וכמ״ש החוס׳ ד״ע פס וע״ש‬
‫דכהבו דה״ה דהוה מצי לשנויי הכי‪ /‬והדבר‬
‫פשיט מאד ודברי פתומיס תמוהין כי‬
‫דברי התוס׳ ברורין כס ולא מצאתי מולק‬
‫עליהם ודכדהם מוכרחים מסוגיא שס‬
‫דסנהדרי‪ :‬ד ע ‪ ,‬והתוס' בס מקשיס‬
‫דנימא לפוסלו לעדות באגו כיון יאיירי‬
‫שס דאיגס יודעיס להוא חבר ןכ‪ 1‬׳ וא׳יכ‬
‫מחייבי מלקיות דעלמא לק״מ ודברי‬
‫התו מיס צע״ג •‬
 ‫המאסף‪.‬שנה‪:‬המישית‬ ‫‪%‬‬
‫'י■'‬

‫זה נ״ל להליץ בעד הרא״ש ז״ל ועיין ‪.‬‬ ‫דללק סי׳ ב" שכיב טטס למה השמיט‬
‫סרי^ ׳ז״ל האי נעיאדרכא ליש העדאה‬
‫יוסף מרדכי הלוי ‪.‬‬ ‫ל^רורוח ' וכו׳ משוס דאץ נפקא מינה‬
‫בזהיז דמסקינן בהחונל אין מועד במל‬
‫ט״ש‪ ,‬ונקשה הרב ז״ל עליו דמסקנח המובל‬
‫סימן נה‬ ‫הוא דדוקא בקרן לקנס הוי אין מועד‬
‫ב׳בגל משא״כ בצרורות דממונא הוי שפיר‬
‫ר״ח שבט ט»גת ‪ rrn‬מת״רלי מצר‬
‫יש מועד'בבבל ותיל‪ .‬ובאמת קושיא וו‬
‫ולבל מי ישראל הית אור בטושבותם «‬ ‫עצימס וחזקה היא מאד אך לפי מומר‬
‫לכבוד הרב עורך ״המאסןז' שלוס‪.‬‬ ‫הנושא' נלע״ד ליישב דכוגת הרא״ש ז״ל‬
‫פסחים ד׳ ו׳ הוס׳ ד״ה יחד לו ביה פ״ה‬ ‫דהוא מפרש בדעה הרי׳ף זיל דהרי״ף‬
‫דלא קכל עליו אחריות אלא א״ל‬ ‫ס׳ל דבעית רבא אס יש העלאה לצרורות‬
‫הרי הבית לפניך וק׳ לריי דנגאי איריח‬ ‫בצרורות לשינוי ולא בצרורות כי אורחיה‬
‫יחד אפי׳ לא יחד נמי ופיל״ת דאפי׳‬ ‫ומשום דס״ל לפריין« ז״ל דבצרורות כי‬
‫באחריות מיירי ומשו״ה מש׳יק מלא ימצא‬ ‫אורחיה ל״ש למבעי• אס יש העלאה או‬
‫דלא חשיב מצוי כיון דיחל לו בית ע״כ ‪.‬‬ ‫אין'העלאה דמה לי נזד זימנא מה לי‬
‫ולכאורה‪.‬דבריהס תמוהים דאיך פלה‬ ‫אאה זימני כדעת רא״י ז״ל בכ״ק דףי״ח‬
‫על דעתם לעטות לדעת דש״י‬ ‫וא״כ בצרורות לשינוי אין לגין בבבל‬
‫דכל היכא דלא יחד לו בית אך דלא קבל‬ ‫ומשוס^ זה השמיט היי״ן! ז״ל האי בעיא‬
‫אחריות זקוק לבער מאחר דקאמר הש״ס‬ ‫דבזה״ז ליכא נ״» מידי דאין מועד בבבל‬

‫אפשר יש לחנק בין היכא דאמרי פלוני‬
‫הרג לפלוני לכיכא לאמרי פלוני נהרג‬
‫על ידי פלוני וצ״ע‪ /‬ועי׳ עוד במה שתירץ‬
‫כתומים שס ואפשר נר׳ יותר לומד וכו׳‬
‫ולפעכ״ד יש לתרץ על פי דרכו בדרך‬
‫אחר מורווח יוסר‪ /‬דהנה קל״ט דמאי‬
‫פריך החס היכי מיקטלה ‪ ,‬הא משכחת‬
‫לה שפיר כשהיה לפני כ״ד וכמו אדס‬
‫טריפה שהרג בפני נ״ד דגהרג ‪ /‬אך על‬
‫פי מ״ש הסומי׳ שס לסלק קושי׳ המהרש״א‬
‫אח* שפיר דקאי צהמשנה דמוציא שס רע‬
‫אי נדון בג׳ או בכ״ג ומוקי לה רב פפא‬
‫החס באשה חבירה ובפלוגתא דר״י בר״י‬
‫ורבנן ‪ ,‬וא״כ אההיא דמכוח לק״מ דיש‬
‫לאוקמה שפיר בהרג בפני ב״ד ויוא נכון‪.‬‬
‫יד( ו הנ ה בעומדי בזה ראיתי דרך אגב‬
‫להעיר קצת בהא למוקי לה‬
‫בסנהדרין דמ״א באשה חבירה וכלב״י ‪/‬‬
‫ויש להעיר דא״כ מאי קשה ליה בחייבי‬
‫מלקיות הלא נס בחייבי מלקיות י״ל‬
‫כן ■דאי לפוסלו מדוע העידו דעכר‬
‫על לאו דיש בו מלקות ולוקה הו״ל להעיד‬
‫פל לאו דיש בו מלקות ואינו לוקס מון‬
‫דגנב או גזל וע״כ מדעידופו טל לאו‬
‫דלוקה כונתס להלקותו ג״כ ודו״ק‪ ,‬ועי׳‬
‫עוד בחומיס לכתב וז״ל‪ ,‬אמגס בחוס׳‬
‫צ״ע וט׳ לאך דנימא דהקוס׳ וכו׳ דא״כ‬
‫אייך משני הגמ׳ כשזינתה וחזרה וזינסה‬
‫מה מכך תירק עדיין ק׳ בהך למנות‬
‫וצ״ע‪ ,‬ובאמת בפשוטו לק״» דגמ׳ משני‬
‫הט ‪ .‬לאשמועינן דמשכחת לה גס באין‬
‫יודעין‪ ',‬ולבד זאת לא אדע מאי ק״להלא‬
‫סירוז זה עצמו לזיניה ומזרה וזיכתה‬
‫שייך שפיר היס דהרג וחזר והרג‪ /‬ואישר‬
‫יש לחלק החס ג״כ על דרך דחילקו התוס׳‬
‫דהוה להו לומר פלוני וכו׳ והכא ג״כ‬
‫ע^ו‬ ‫חוברת ד‬
‫אחריות איירי דזס לא הוי הוראה לקבלת‬
‫אחריות לכן אין זקוק לבער כ״א עד‬
‫ביקחנו מידו כמו ברישא דאז ניוןדקבלו‬
‫לשומרו אמרינן דגס באחריות קבלו ולא‬
‫בעינן שיאמר בהדיא לא כן היכא דיחד‬
‫לו בית דהוי כמו כנוס שורך ברשותך איל‬
‫כ״נ כל היכא דלא קבל אחריות א^ דלא‬
‫יחד לו בית אין זקוק לבער ‪.‬‬
‫ואין לומר לכונתס להק׳ הכי הוא מע׳‬
‫* דס״ל דהא דהביא לו לרשיי לפר׳‬
‫הכי הוא לשון הש״ס דקאמר אין זקוק‬
‫לבער דע״פ דנלא קבל אחריות איירי דאי‬
‫בקבל למה אין זקיק לבער* וע’ז הוק׳‬
‫להס דנהי דבזס כפי דעתו אתי שפיר‬
‫לשון אין זקוק ״בל ק׳ דאי שלא באחריות‬
‫מאי איריא יחד אפי׳ לא יחד נמי‪ /,‬א״כ‬
‫מוכרח אתה לומר דאף באחריות איירי‬
‫ואין זקוק לבער מע' דיחד לו ביש זה‬
‫אינו דהעיקר חסר כיון דעיקר קו' היא‬
‫על היכא דיחל דאך ‪7‬קבל אחריות דאין‬
‫צריך קבלת התראה דיתיר עצמו דהלא‬
‫לדידיה כל התראה הוי משוס להבחין בין‬
‫שוגג למזיד דלא יאמר לא הייתי יודע‬
‫דאסור וא״כ כשאמרו לו ראה שאתה חייב‬
‫מיתה די ולמאי צריך דיקיל ההתראה‬
‫ויאמר על מנת כן אני עושה ‪ ,‬ובשלמא‬
‫לרבנן דמעמא לאו מש״ה כוא אלא מגזירת‬
‫הכתוב הוא‪ ,‬עי׳ בסנהדרין בדף הקורס‬
‫ובחום׳ שס ד״ה מנין דהיינו למ״ר מכר‬
‫צריך התראה ניחא‪ ,‬דכיון לגזירת הכתוב‬
‫הוא א״כ מקרא ילפינן ג״כ דיקגל התראה‬
‫ויאמר על מנח כן כדיליף פתס מיומת‬
‫המת‪ ,‬אבל לריב״י הוא תמוה דגר׳ ברור‬
‫דלדידיה לא צריך קבלת התראה ‪ ,‬והנה‬
‫על סי דברי החום׳ הדל דלריביי בע״ה‬
‫צריך קפלת התראה לא הוה‪ ,‬קשה מידי‬
‫קושית החומים הלל דא״כ לריב״י חייבי‬
‫מלקיוח היכי משנחה לה וליכא למימר‬
‫לעיל גהדיא דהיכא דלאקבל אחריות אן<‬
‫אי הוי החק בביתו אינו עובר טליו מקרא‬
‫דלא יראה לך חמן ולא יראה לך באור‬
‫בכל גבולך דגס בתים במשמע עי״ש‪,‬‬
‫ומהרש״א פי׳ דירי' דקאמר ור״‪ 8‬אית‬
‫ליה מסברא וכו׳ דר״ל דלפי' רש״י דאיירי‬
‫שלא באחריות לא הוה מפיק ליה מלא‬
‫ימצא להתיר אלא מדנתיב לא יראה לך‬
‫דמיניה מסקינן לעיל דשרי שלא באחריות‬
‫עי״ש‪ .‬א״כ מאחר דכבר עלה על דעתם‬
‫דלדעת לש״י לומר דר״פ מפיק הא מההיא‬
‫דלעיל איך לומר דס״ל לאןג היכא דלא‬
‫קבל אחריות בעינן ימוד בית דהא לא כן‬
‫איתא לעיל אס לא דכונתו פשוטה היא‬
‫לאשמועינן חידושה דכיון דס׳ל דלענין‬
‫קבלת אחריות לא בעינן שיקבל בהדיא‬
‫אלא בהוראה כל דהו סגי ‪ .‬כמ״ש הרץ‬
‫גניןהסקילו אצלו עי״ש‪ ,‬א״כ היה לנו מקום‬
‫לטעות ז יחד לו בית הוי הוראה לקבלת‬
‫אחריות לזה בא לנו לפר׳ לבלא קבל‬
‫הנה התוס׳ שס כתבו ולא בעי ר׳י ביתיר‬
‫עצמו למיתה ‪ ,‬אי נמי חבר כאילו התיר‬
‫עצמו‪ ,‬וראיתי בחי׳ הרש״ש שס העיר‬
‫וכתה עי' לקמן דע״ב ע״כ וצ״ע עכ״ל‪/‬‬
‫והנה לא על תירוצם קמא ק״ל מלקמן‬
‫דע״‪ 3‬כי נהפוך הוא‪ /‬רק קושיתו אתירוצס‬
‫בתרא דאי נמי וכו׳ דלקמן דע״ב ע״ב‬
‫מבואר להדיא דריב״י לא כעי דיהיר‬
‫עצמו למיתה עיש דקאמר אהא דסיל‬
‫לרב הונא רודן‪ t‬לא בעי התראה אומרין‬
‫לו ראה וכו׳ ופירש״י מדלא קחני דצריך‬
‫דיאמר על מנת כן אני עושה נר׳ ד לא‬
‫בעי התראה ‪ ,‬ודחי ההיא רבי יוסי בן‬
‫יסודה היא ופירש״י דס״ל דאפילו בשאר‬
‫עבירות לא בעי קילת התראה ואפי׳ בע״ס‬
‫דלא ניתנה וכו׳ מבואר דלריב״י אפי׳ בע״ה‬
‫לא בעינן קבלת התראה ‪ ,‬ולבד זאת‬
‫אני תמה דהלא ודאי פשיגיא דלרינ״י אינו‬
‫)‪( 5‬‬
 ‫המאסף שנה חמישית‬
‫אחריות מה חידוש הוא זה דאין זמןוק‬
‫לבער דליכא ס״ד לטעות דזה הוי קבלת‬
‫אחריות דמאי איריא ימד אפי׳ לא יחד‬
‫נמי אלח שלקחו בידו לשומרו דאז הוי‬
‫הוכחה יתירתה לומד דקילו באחריות‬
‫אפי״הכ*ז‪ .‬דלא אמר בהדיא לא כוי קילה‬
‫אחריות א״כ מאי אשמעינן היכא דיחר‬
‫דאין זקוק דזה דבר פשוט הוא אלא ע״כ‬
‫ציל דהנא איירי בקיל אחריות כהדיא ‪,‬‬
‫ואפ״ה אין זקוק לבער' מט׳ דיחד לו ביה‬
‫דלא חשיב מצוי אצלו זה נראה לי והכן ‪.‬‬
‫נ מ צינו למדים מכל האמור דלדעת‬
‫רש״י דהאי יחד לו בית דקאי‬
‫כלא קיל אחריות יוצא לנו דבקבל אחריו׳‬
‫בין היכא דיחד ובין היכא דלא יחד זקוק‬
‫לבער ולדעת התוס׳ דקאי האי יחד וכו׳‬
‫באחריות יוצא לנו דיקיל אחריות אין‬
‫זקוק לבער אלא דוקאיכשהחמ׳ן כביתו‪,‬‬
‫כפי זה נראה להרמי״ס ז״ל ס״ל כדעת‬
‫רשיי מלהשמיע דין זה ליחד לו בית‬
‫ולא בעי די שיתיר עצמו ורבנן ודאי‬
‫פליגי שליה וכתבו עוד אי נמי במכר וט'‬
‫וכונחס דאי נמי בהא דאיירי בחבר אפי׳‬
‫לבנן מודו דחיר כאילו התיר עצמו‪,‬‬
‫ואה״ן דריב׳י גס בע״ה סובל דלא צריך‬
‫דיחיר עצמו‪ ,‬וחידוש גדול מאד חידשו‬
‫התוס׳ בתירוצם בתרא דבחבר לא בעינן‬
‫דיתיר עצמו למיתה כ״נ לענ״ד בכונחס‪,‬‬
‫וראיתי שוב למהר״מ מלובלין פי׳ כונת‬
‫התום׳ על פי העוכן בהשקפה ראשונה‬
‫ולדידיה דבריהם חמוהיס והכר' לענ״ד‬
‫בהכתי ודו״ק ‪.‬‬
‫ובענין זה תמוהים לי דברי הר״מ‬‫יו‬
‫ברפייב מהל׳ סנהדרין דכחב‬
‫דאחד חבר ואחד ע״ה צרינין התראה דלא‬
‫ניתנה התראה אלא להבחין בין כוגג‬
‫למזיד והוא תמוה ‪ ,‬ועי׳ במגיד משנה‬
‫גדיש‪.‬הל׳ איסורי ביאהובכס״מ ובהלללז‬
‫זקוק לכפר כיון דמחלוקח ‪ c‬היא דלדעת‬
‫לש״י היכא דקכל אחריות ‪ i)6 ,‬דיחד לו‬
‫בית לא מהני וזקוק לבער ולזעסם כיון‬
‫דיחד לו בית אין זקוק‪ ,‬זאת ועוד דמנא‬
‫להו‪-‬הא נכונחו דאולי דכונתו היא כמו‬
‫שכהבהי ‪.‬‬ ‫'‬
‫ולדעתי ניאה לומר מתוך הומר הנושא‬
‫׳ דו דאי לא נעלס מסס כ״זולא‬
‫עלה על דנ|תס לטעות בזה לדעת רש״י‬
‫ועיקר קו׳ אלויה בעיקר הדין דלדעת‬
‫רש״י לא בעינן שיקגל אחריות להדיא‬
‫ולדעת החוס׳ להפך ועתה כפ״ז קו׳‬
‫מבוארת דמידי הוא ט׳ דהוכרק לפ״י‬
‫לזה דכונת הש״ם לאשמיענו חידושא דאן‪1‬‬
‫ליחד לו דאיכא למטעי לומר רפיון‬
‫דקבלו לשמור נימא מ ס באחריות קבלו‬
‫קמ״ל ללא אנורי׳ הכי דהוי כמו כנוס‬
‫שורך ברשוחך ‪ ,‬לזה מקשים שפיר דזה‬
‫איכו דכיון לבעינן שיקבל אחריות פהדיא‬
‫אי קאי הא ליחד לו בית בשלא קבל‬
‫בהחרו בה דא״כ הלי גס לפוסלו לעדות‬
‫צריך התראה‪ ,‬ולהלל לא ק׳ ולא מידי‬
‫דהלא כחב הרב הלח■ מ בפי״ב מהלכות‬
‫סנהדרין מדקדוק לשון הר״מ שס דבמלקו׳‬
‫ג״כ בעינן דיתיר עצמו למיתה למלקות‬
‫במקום מיתה עומדת‪ ,‬ואיכ לק״מ דלפוסלו‬
‫לעדות אינו צריך רק הודעה להודיעו‬
‫ולהזהירו דזה אסור ואינו צריך דיקבל‬
‫התראה משא״ה לענין להלקותו לא לי‬
‫דיאמרו העלים דכבר התרו בו וצריך‬
‫שיאמרו דכבר קיבל ההאזהרה וההתראה‬
‫והמיר עצמו למלקוח ‪ ,‬וא״כ למאי אמרו‬
‫זאת ’ אס לא להלקותו ושפיר לוקין ולק״מ‬
‫אך דבריהם‪,‬תמוהים מאדי ונ״ל בהכרח‬
‫לסלק קושיח פרש״ם כנ״ל דאין כונחס‬
‫באי כמי דאי נמי ריביי ג׳כ סיל דצריך‬
‫דיתיד עצמו למיתה ויש לחלק בין חכר‬
‫לעס האק‪ ,‬אלא לכונתס דמקידם כחנו‬
 ‫חוברת ו‬
‫כמו כן היה דעכו״ס אצל ישראל ויהיה‬
‫פעור אלא ודאי דגם לזה לא הוי רשותו‬
‫זאת ועור דהא רבינו סתמא קאמר דאפי׳‬
‫היכא דקבל העכו״ס אחריות איירי א״נ‬
‫למה חייב הא הוי ממצו מוי ברשות מוי•‬
‫ו הנ ה ראיתי לה״ה שנתעורר מזה ודבריו‬
‫אינם מוגנים לי וז״ל אע״פ שאינו‬
‫מבואר ‪ .‬בברייתא דבר פשוע הוא וקו״ח‬
‫ומה חמצו של טכרס בחייב ישראל‬
‫כאחריוחו חייב לנערו זה שהוא של ישר׳‬
‫לנמרי לא כ״ש ע״כ ‪ ,‬ולדעתי קו״ס‪. ,‬שיש‬
‫עליו פיכא הוא דשאני חמץ של עכו״ס‬
‫המופקד ביד ישראל היכא דקבל אחריות‬
‫דאיכא תרתי לרעותא חדא דהוי חמצ‬
‫שלו כיו; דקבל עליו אחריות ועוד דהוו‬
‫ברשותו כיון דשכיתת לא קניה ונס לא‬
‫מקרי רשותו כמו שכתבתי לעיל לא כן‬
‫גבי חמצי דישראל ביד עכו ״ס דנהי דהוי‬
‫תמצי גמור אבל הוי ברבות העכו״ם דהוי‬
‫מדא לרעוחא וח ת לנס הכא הוי חרתי‬
‫יהיה בכלל והצדיקו מ ס כשבאו לפוסלן‬
‫ילקה ונסב אלא ראה ז‪ :‬ראיתי להרמכ״ז‬
‫במלחמות בסנהד׳ דפ״ו בסיגי׳ דעלי גניבה‬
‫ועדי מכיר׳ שהוזמו וכו׳ והק׳ הרז״ה וכו׳‬
‫ותי׳ הר״מ וכו'וקשה הא עדיין וכו׳ וליכא‬
‫למימר דמיירי דכיר פסול ועומד לזה‪,‬‬
‫דוחק וצ״ל דכי אמרינן והצדיקו זהדוקא‬
‫כשאינן יכולין לקיים הזמה בהו כגון בבת‬
‫גרוש׳ ור‪,‬״כ בפסול עדות הדין ברור לדעת‬
‫הרמב״ן וי׳ל דגה הדס ס״ל כן עיין בדבריו‪:‬‬
‫ומאד תמהתי על הרב הן אמת עיקר‬
‫הדברים נטניס מאד דלא אמרינן והצליקו‪-‬‬
‫וכו׳ אך מה דק״ל על הרמב״ן וכתב‬
‫דדוחק לומר וכו׳ ומזה הכריח דינו וכ׳‬
‫דהדין ברור לדעת הרמב״ן לא ידעתי‬
‫בעניותי מאי ק״ל כלל על הרמש״ן דהלא‬
‫המעיין בם ברמב״ן יראה דהרמב״ן הוא‬
‫בתלונה על הרז״ס דהלך כדיך רמוק‪.‬‬
‫בס״ד מה׳ מו״מ וכהב סחמא להיכא‬
‫דקבל אחריות צדך לבער נראה מזה דלא‬
‫פנא^יחד ולא פ;א לא יחד היכא לקבל‬
‫אחריות ככל אופן זקוק לבער ועי‘׳ מ״ש‬
‫בה״א דסמז ■וישראל המופקד ביד עכו״ס‬
‫לעובר לא ידעתי מנא ליה דין זה דאי‬
‫מכי׳ דס״ג דכיון להשכיר מקומו נקרא‬
‫רשותו^ זה אינו דהא הוא ז״ל‪.‬ס״ל דשכירות‬
‫לא קניה כמ״ש בה׳ שכירות פ״ו ה״הוז״ל‬
‫הזבל של בעל החצר דמצירו של אדם קונה‬
‫לו שלא מדעתו אע״ס שהיא שכורה ביד‬
‫אחרים והיה שם החזיק את דבריו ממה‬
‫ששינה הלשון בש״ס ואמרו בחצר דמשכיד‬
‫ע״שי )ועיין בדבריו בה׳ מכירה פ״ג מה‬
‫שהק׳ ע׳׳ד רבינו וכפי מ״ש הכא דבריו‬
‫צ״ע עי״ש(‪ ,‬וא״ת דנכי דשכירות לא קניה‬
‫מ״מ רשותו מקרי כדי לעבור עליו כיון‬
‫דיש לו שליטה בו להניח חמצו שם ‪ .‬זה‬
‫אינו דא״כ למה ביחד לו בית חייב לבער‬
‫דכמו לישראל אצל העכו״ס כוי רשותו‬
‫בס וכלח״מ^ עכ״פ העולה מכולם הוא‬
‫דבאמת גס בחבר צריך התראה דלא יאמר‬
‫באותה שכחתי ושונג הייתי עי׳ בדבריהם‬
‫חך תמהתי דח״כ דכל עעס ההתראה הוא‬
‫מש״ס א״כ איך פסק ‪,‬הר״מ שס כיצד‬
‫מסרין וכו׳ אס מחק או הרכין ואמר‬
‫יודע אני פעור עד שיאמר על מנת ‪/ p‬‬
‫וכוא מהש״ס שם יומת המת עד ביתיר‬
‫עצמו למיתה והוא התמוה בעיני למאד‬
‫דהלא א® כל עעם ההתראה הוא משום‬
‫כדי שלא יאמר שוגג הייתי א״כ די להם‬
‫באזהרה לבד ולמאי צריך דיקבל ההתראה‬
‫ויאמר על מנת וצ״ע ‪.‬‬
‫טי( ועוד ראיתי לכגאון החומים שם‬
‫האריך להביא עיד ראיס להר״מ‬
‫ממכות דאוד״ד עיש; ועי׳ במה שהאריך‬
‫שם ידעת ריעב״א ושוב כתב הנה כהך‬
‫דמה לכתכחי וכו׳ צריך לימוד למה לא‬
 ‫המאסף שנה חמשית‬
‫שיביא משס רוב הפוסקיס דס״ל ככא(‪r‬‬
‫ואנב עיוני שס^בדבריו הוק׳ לי דאיך פסק‬
‫בשולחנו הטהור שחי דינים הללו דסתרי‬
‫אהדדי‪ .‬ואחרי כתני מצאהי ראיתי שכבר‬
‫קדמוני להק׳ נזה כמ״ש הכנס״ג בה׳‬
‫שכירות בהגהותיו על‪.‬הלי ועדין לא‬
‫ידעתי תירו׳ לוה ומאפס סנאי לא ססשתי‬
‫אחר ספרי דרי רב לראות מס יענו בזה ‪.‬‬
‫ועיין בהר״ן והפ״ח שרצו לומר דדין ז®‬
‫יצא לו לרבינו מההיא דש׳ כ״® וז״ל‬
‫נכרי שהלוה את ישראל על ממצד וכו׳‬
‫וקאי בשהפקידו אצלו ובאופן דא״ל מעכשיו‬
‫הא לאו הכי אסור ודחו דכדיהס זכפי״ז‬
‫לא הוהליה למתני אמד הפסח ע״כע״ש‪,‬‬
‫זלי נראה טעמא אחרינא דא״א דרבינו‬
‫הוציא דין זה מהשם דח״כ למה חזר‬
‫ושינה את דבריו בה׳ ה׳ וז״ל וחס לאא״ל‬
‫קנה מעכשיו לאחר הפסח אסור ועוד‬
‫יותר דינינו כבר אמר בהדיא דדין זה‬
‫יצא ליה מקרא דלא ימצא אלא דיש לנו‬
‫דהא יכולין לומר לפוסלו לעדות באנו‬
‫וכ״ת רבעי התראה וכיון דהתרו בו‪ ,‬והק׳‬
‫המהרש׳׳א דמדוע לא הקשו החים׳ הכי‬
‫לעיל דקאמר וכי תימא דחזקיס סבר לא‬
‫לקי מ״מ יוכלו לומר לפוסלו לעדות באנו‬
‫ועידי מכירה יקטלו ע״ש‪ .‬ונהגתי מאד‬
‫והנה המהרש׳א הניח בויש ליישב ‪ ,‬אך‬
‫בעניותי עדין לא ידעתי ישוב לקושיא זו‬
‫והנה לומר דכוגתו דכיק דלא לקי א״כ‬
‫שוב לא מיפסל בעלות ככל לאוי; שאין‬
‫בהס מלקוח זה טעות דטעס דלא לקי‬
‫הוי משום דהוי לאו שניחן לאזהרע מיתת‬
‫ב״ד ובלאו כזה לוקהי עי׳ באמדונים סי׳‬
‫ל״ר והנה אמה רציתי לומר דרך חידוד‬
‫קצת בהך דמהרש״א שם בסנהדרין כתב‬
‫לקושית התום׳ בסנהדרין וכ״ת דבעו‬
‫התראה א״כ לתזקיה געי ציקטלו היינו‬
‫לרבנן וז״ב דלריע דדכר ולא חצי לבד‬
‫'לרעוחא דהוי ‪3‬יחו דשראל כמ״ש הכ״מ‬
‫מעיקרא לנרי הכ״מ הללו צריך חלמול‬
‫דכפי מ״ש לעיל לא ידענא איך כקרא‬
‫ביחה ועוד יוחר מ ס ממצו^דישראל לא‬
‫מקרי כיון דסחמא קאמר דאף ‪5‬קיצ‬
‫אחריות השכו״ס מיייי וא״י דס״ל להכ״מ‬
‫דס״ל לרנינו לשכירות קניה מההיא דכ׳‬
‫רנינו בה׳ מכירה פי״ג ה׳ עו״ב דשכירות‬
‫ליומי ממכר הוא א״כ כפי זה דברי רבינו‬
‫סחרי אהדדי דמה יענה בההיא דה׳‬
‫שכירות שהבאתי דפכירוס לא קניה‪ ,‬ואחרי‬
‫כן מצאתי שכוק׳ לו כן בלי בס׳ שכירו׳‬
‫והניח הדבר בתימה ולדעתי נראה דאין‬
‫כאן קו׳ לאשנומעיתיה מיניה דברי ■התוס׳‬
‫במציעא דנ״ו ויעיז דט״ו דכחכו דלא‬
‫נאמר דבר זה דשכירוה ליומי ממכר דוקא‬
‫לענ‪-‬־ן אונאה דאין אונאה לשכירות אבל‬
‫בשאר דברים לא הוי כמכר א״כ כפי׳יז‬
‫קושיחנו עליו במקומה היא )ועיין לס׳‬
‫קנין פירות מע׳ השיין סי׳ •ןמ״ז וקניב‬
‫לפרש כונס התלמוד דההם והוא כתב‬
‫דססוגיא פשוטה וכו' דמלא תענה ליכא‬
‫דהוא חצי דבר; וכתב עוד ואי אמרח‬
‫כגון דאמרי וכו׳ ועוד עדי מכירה ליקטלו‬
‫דיכולין עדי גניבה לומר לחייבו ממון‬
‫יאנו עכ״ל ! וא״כ לק״מ קושיח הסומים‬
‫דא״כ בלוקין משוס דיכולין לימר לפוסלו‬
‫בעדות באנו א״כ ביותר יקשה ליחטלו‬
‫עילי מכירה דעידי גניבס יכולין לומר‬
‫לפוסלו בעדות באנו‪ ,‬וא״כ הרמב״ן מפ׳‬
‫אתקפתא דר ב פפא ‪5‬ממ״נ דאס באמת‬
‫איירי באינו פסול מעיקרא ושפיר לוקין‬
‫אןניו מוהצריקו דפסלוהו לעדות א״כ‬
‫קשה ליקעלו וע״כ דאיייי בפסול ועומד‬
‫א״כ שוב ודאי אין להם לעדיס ללקות‬
‫דמאי עבדי ליה וזה כמעט ברוד‪ ,‬ושרר‬
‫להמהרש״א שס בסנהדרין בתוס׳ ד״ה‬
‫גיגיבה אתחלתא דמכירה דסק׳ בתוס'‬
‫פא‬ ‫‪-‬חוברת ו‬
‫לדעה איך יצא לו מהסס ממ׳ן דישראל כשלא קבל העכו״ס אחריות‪ ,‬אבל היכא‬
‫המופהד ביד עכו״ס ולא כן איסא בש״ס• דקבל העכו״ס אחריות לא דאז הוי רשות‬
‫ולקע״ד נראה לחרץ דברי רבינו והוא פעכו״ם לכל לבר ואין לישראל שליטה בו‬
‫בהקדם ללענין לעבור על בל כלל ועיקר ובזה •‪1‬תי ש&יר קרח של ה״ה‬
‫יראה ובל ימצא לא בעינן שיהיה רשוסו ודברי הכ״מ דקאמי דהוי ביתו ובזה אתי‬
‫גמור אלא אןן אי הוי לו סליעה במקום שפיר דהביא‪/‬רבינו לזה מקרא דלא ימצא‬
‫כל דהיו רפוחו מקרי וזקיק לבער ובאופן דמהתס יצא לנו בש״ס כנענה דסמץ של‬
‫דרבינו מיירי בבלא קבל העכו״ס אחריו ה ישראל ביד עכו״ם לאיסורו הוי מטעם‬
‫הטענה ‪.‬‬ ‫ולא הוצרך לפר' אס דבריו דסחס הפקידו‬
‫אצלו שלא באחריוס הוי כמ״ש הירושלמי ומצאתי סעד לזה דבהפקידו ביד הגוי‬
‫הוי כמו הטענה לה׳ צרור‪.‬‬ ‫דסתם פקדון כיינו שרח לזה לא ביאר‬
‫דבריו ובזהאסי בפיר דאסור דהוי חמצו החיים שכק׳ על הרשב״א דס״ל דימד לו‬
‫דישראל גמור ולא יפמר מני' דמונח אצל בית איירי כשקבל אחריות דהא בברייתא‬
‫הגוי כיון דעליו מועל לשומרו מגנבה קחני כהדיא לאפי' הטמין אוחו ואפי׳‬
‫ואבלה הוי רשותו אף דשכירוח לא קניה היה רחוק מניהו בבדה ובעיר ונו׳ וא״כ‬
‫היינו דוקא דלענין קנץ דלכוי רשותו כשם דהטמינו או הפקידו אוחו ביל‬
‫לקנוס בו לזה אמרי' לשכירות לא קניה העכו״ה קריק בו לא ימצא בבתיכם דהיינו‬
‫דנעינן שיהיה רשומו גמור לא כן גבי ככל רשותך גס הכא נמי הפי ע״כ‪ ,‬הרי‬
‫חמץ דכל היכא דמשתמר ע״י רשוחו מקרי• לך בהדיא להטמנה והפקידו אצל העכו׳׳ס‬
‫חדא ניככו ‪.‬‬ ‫וחייב ואין דברים אלו אמורים דוקא‬

‫האסרוניס וא"כ הו״ל חצי דבר‪ ,‬ודבר ולא דאיירי בהסרו וכיון דהתיו ביה א״כ אתו‬
‫חצי‪.‬דבר‪ ,‬עיין במהרש״א וא״כ זה רק למיקנוליה ג״כ‪ ,‬משא״כ קושי׳ המכלש״א‬
‫למסקנא דחזקיה נמי כרבנן אבל להש״ד היא דיב פפא מיחקיף א״כ עדי מכירה‬
‫דחזקיה כר״מ א״כ לק״־מ דינולין לומר ליקטלו' לחזקיה דהלא עדיה הראשונים‬
‫לפוסלו לעדות באנו דאיירי בהתרו ביה יכולין לומר להלקותו באנו והכונס כמ״ש‬
‫ואפ״ה לא מקטלי עד גניבה לחזקיה דהוי רש״י לעיל דפ״ו ע״א ד ה בעדיס כאחרוני׳‬
‫חצי דבר‪ ,‬אפס כי טרם גמרתי י להוציאו דהואיל דיש עונש על פי ראשונים שזה‬
‫מן השפה ולחו׳י ראיתי כי זה טעות‪ ,‬לקה תו לא שייך ההוא ספדותא ד קמאי‬
‫והן אמת ראיתי שוב לפגאון ערוך לנר כבחדאי והני בתיאי כוליה דבר קא‬
‫בחידושיו לסנהדרין שס חש‪ :‬הוא לרפות מסהדי ואהא קאמד וב״ת דלא לקי‬
‫קושי׳ המהרש״א בדרך נקל כנ״ל‪,‬אך רואה לחזקיה ואהא שויר הקפה המהרש״א‬
‫אנכי כי במחכ״ת הרב נגה בדבר פשוט דהא יכולין לומר לפוסלו באנו והכונה‬
‫כי לא ידעתי מה דמיון יעריך קובית דהרי יש עונש על פי ראבוניס ומה בכך‬
‫המכרש״א לקושי׳ התוס' כי סחוס׳ שפיר דהתרו בו לקטלא פלא סרס יש עונש‬
‫מצו לתרוצי לקו שייחס דאיירי בהשרו על פי ראפוטס דנפםל וא״כ אף דהתרו‬
‫דקוהיתס היחה על מה דאק מחייביק כיון דיש עונש על פי ראשונים י״ל דתו‬
‫להעדיס דאיך יכולין לחייבם הא יכולין לא שייכא סהדיהא דבתראי בקמאי‬
‫לומד לפוסלו לעדות דוקא ולא לקטלא ובהראי כוליה דבי ר‪,‬א מספדי ‪ ,‬ותדע‬
‫)‪( 6‬‬
 ‫המאסף שנה חמשית‬
‫והפיח הכי מט׳ דס״ל לדפת רש״י דלא‬
‫בעינן שיקבל אחריות נהל‪-‬יא ודברי רבינו‬
‫כעת צל״ת ‪.‬‬
‫ו;ןיין לה״ ל״מ בה״ג דהכרית דרגיגו‬
‫ס״ל כדעת רש״י מדקאמר אך‬
‫דהיכא דלא קבל אחריות צדך לעשוח‬
‫מחיצה ע״ש דאי כר׳־ה אין צריך לא‬
‫ידעתי מגא ליה הא דהא עיקר פ׳ דמחיצה‬
‫הוא משוס הכר‪ 5‬כדי כלא ?וא לאכול‬
‫א״כ כפ״ז מאי נפקוחא איכא אי קבל‬
‫אחריות אי לא קבל אם לא דכהכרסהיא‬
‫כמו שכתבתי ועל מ׳׳ש עוד גיל מ״שרבינו‬
‫דלהצריכו לבער בעינן ביקיל אחריות‬
‫בשו״ש דמאי קאמר בברייתא דכפקידו לו‬
‫מסתמא זקוק לבער הא סתעא לא כוי‬
‫אלא שיח נראה דכא ק׳ דכנר אמרנו‬
‫דרש״י ס״ל דאך כשהפיךדו סתס הוי‬
‫קבלה ' אחריות כמ״ש כר־ן‪ ,‬רתימה‬
‫איך ק' לו זה מאסר שכבר הביא דעת‬
‫הר״ן לעיל מזה‪ ,‬ועיין עוד מ'פ בסיד‬
‫וא״כ עדיפא פריך דכלא חוקיה סובר‬
‫לוקין אך בכונס ויש ליישב בלו ג־׳ל‬
‫דהנה לכאורה מאי פריך רב פפא סה׳יו‬
‫דמודה חזקיה בעדי מכילה דהיא היא‬
‫ולא מיפלי‪ :‬רק בעדי גניבה והא דנקט‬
‫עדי מכירה שהוזמו משום דאס גאהוזמו‬
‫עדי מכירה לא היו נהרגין פרי גניבה‬
‫לר׳ יוחנן אך ז״א דא״כ מדוע הלך ליכך‬
‫למרחוק לעדי בן סורר ולא קאמר דמודה‬
‫בעדי מכירה ושפיר פריך רב פפא; אך‬
‫זה רק אי עדי גניבה לוקין לחזקיה‬
‫שפיר פריך רב פפא אך אם אץ לוקין‬
‫מאי פריך הא נהי דעכ״ז עדי מכירה‬
‫נהרגין זיכולין לומר עדי גניבה לפוסלו‬
‫אך זה אינו בכל פעס וזה רק לאינו‬
‫פסול אך בפסול ועומד ליכאלעימר כן‪,‬‬
‫וס״כ מש׳׳ה נקע עדי כן ®רר וכבר‬
‫הרגיעו כתוס׳ שס מדוע נקט להלקותו‬
‫ו^ןימר קו' על הרכב״א נראה דלא ק'‬
‫^ דכמו כן הוק׳ לי בהסילת למודי‬
‫ט״ד החוס' והרצתי אה מ‪5‬מי דהחס כיון‬
‫דכוי רשותו גמור וליכא לשוס איניש'‬
‫שלינגס כו לזה ‪0‬ייכ‪ ,‬לא כן הכאדהשכיר‬
‫רשותו לאחרים אן! דמכקיק דשכירות לא‬
‫קגיה מ"מ לא דמי להסס דהוי רשותו‬
‫גמור ונזה ממילא סרה קו' השגיח ע״ד‬
‫הרשכ״א דלאשמועינן הירייחא חרושא‬
‫לגביי ממצו של ישראל שיחד לו כיח שאין‬
‫זקוק לבער דכפי כאמור אתי שפיר‪.‬‬
‫אבל כ״ז שתרצנו לדעת ובינו אתי שפיר‬
‫היינו כמו שאמרנו דסטס הפקידו‬
‫הוי בלא באחליות איל כפי מ״ש לעיל‬
‫דלדעת רש״י דכשקכלו אצלו לשמור‬
‫מסתמא קבלו אך באחריות דאין צריך‬
‫לפר׳ דכאחריות קילו וכמ״ם הר״ן וכבר‬
‫כתבנו דרבינו ס״ל כדעת רש״י א*כ חזרה‬
‫קו׳ למקומה כיון דאך באחריות איירי‬
‫מגא ליה דין זה ומשו״ה לא תירצו כר״ן‬
‫ראיה ברורה דאל״כ אעיקרא מאי פריך‬
‫רב פפא משוך ביכיליס לומר להלקותו‬
‫באנו הא כיון דאיירי בהסרו ג״כ לקטלא‬
‫שוב עינן יכולין לומר להלקותו באגו ומאי‬
‫פריך וע״כ דהייגו משוס דאפילו דהחרו‬
‫ביה כיון דסייס יש עונש על פי דברי‬
‫הראשונים תו לא שייכא ספדותא דבחראי‬
‫בקמאי וז״ב‪ .‬ובמופשי עור בישוב קושי'‬
‫הרש״א ראיתי גם בקובץ קטן נקרא בשס‬
‫הוראת שעה )מיישב ויש ליישב של‬
‫המסרב״א( דגס הוא כגג כנ״ל כי גס הוא‬
‫עמד לתרץ מעין דרך כ־נ״ל‪ ,‬והוא כגג‬
‫הרבה ביותר במ״ש כי היינו אומרים לעיל‬
‫כי בעדי גניבה מודה מזרךה ורק בעדי‬
‫מכירה היא דפליג עי׳ באורך בדבריו וכל‬
‫זה שגגה ואין להאריך ‪ ,‬אמנס בפשט‬
‫קושי׳ המהרש״א פשוס דרב פפא גופיה‬
‫הוא מץאמר וכי ח ופריך והא איתמר וכו׳‬
‫פב‬ ‫חוברת ף‬
‫מ״מ יחד לו ניס דקאמר דזקוק לכער דליסא דכונת ההוס' לחלק בין אס קמי‬
‫וכו׳ דלא נמצא כן נפ״ס וא׳׳כ מאי קא לו ללא קנוי לו ועי׳ז כתי מעדה וז״ל^‬
‫וכעחכ״ת סגרחו זרה ודבריו חמוהיס‬ ‫קשיא ליה פי״ש ודו״ק‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫מאד כי לא ידעתי מה יועיל לאסרו בהנאה‬
‫או להתיר אס הוא קמי לו או אין» מס‬ ‫הנניא גבריאל ‪.‬‬
‫תלוי זה בזה אס מותר בהנאה• אפי׳ אינו‬
‫קמי פשט בשר מת ועורו מותד בהנאה׳‬
‫ואס אסור בהנאה א״כ איך יוסר בהנאה‬ ‫סימן נו‬
‫‪1‬‬
‫בעבור שהיה קנוי לו מקודס הא כשר מס‬
‫יוס לו׳ י״ד עבע תל׳ ס לס״ק סק״ק‬
‫אפי׳ דנוי אסור בהנאה וכו' עכ״ל‪1‬כת״ה‪.‬‬
‫זגיערש יע״א‪,‬‬
‫ואנכי לא אדע מה הרעש מדול הזה‬
‫אשר הרעיש רו״מ על השברי לאמי על‬ ‫לכבוד הרב עורך ״המאסך פלוס‪.‬‬
‫מכחכו ה־קר עם חוברות ״המאסך•״ נכון גאון עוז בעל בט״י לאמר כי בממכ״ת‬
‫קבל^י בשבוע החולף ‪ . . . .‬וביען כי יקר בע־ני בחנס הפריז על המדה כי לענ״ד דברי‬
‫דברי כת״ה אמרתי דהש־ב לו מעט קט על נועם השבות יעקב נכוחים בסברא ובטעס נכון‬
‫לחלק בין עבד וגוי אשר נופו קמי לו‬ ‫יקרת רבריו דנחפדים וזה החלי בעזה״' ‪1‬‬
‫ס( ע״ד אכר המה מענ״ה על השטה בין עכו״ס דיעבד או עכו ״ם אשר גופו‬
‫יעקב ס״א סי׳ פ״מ דהטא דברי קנוי לי כפיר מותר בהנאה משוס דגופו‬
‫ההוס׳ ד ק ‪ t]7‬י׳ דה שהשור ונסב קנו לו אין בכח האיסור כנאה לחול טל‬
‫דכונסס דוקא לעבד או לענו״ס הקנוי שעבודו של זה דדוקא הקדש ממן ושחרור‬
‫לו הוא מותר כהנאי; אבל מה עכו״ם מפקיע מידי שעבוד לא דבר אחר י ואך‬
‫שאינו קנוי לו אסור בהנאה והשיג על דהחוס׳ בשבת דך לח כתבו דאיסור‬
‫הבה״ו זבסיס דך ע״א ועל בנו של הנאון הנאה מחשב שימי מעשהוא״כ כאן יופקע‬
‫בעל צמח צדק בק״א סי׳י״ג דהבינו מדברי שעבודו משוס האיסור הנאה דמיקרי‬
‫התוס' דכל מת עכו״ס מוסר בהנאה ש'מי מעשה‪ ,‬דז״א דכ״ז אס האיסור‬
‫הנאה היה חל אבל כאן האיסור הנאה‬
‫ולא לפוסלו ונתבו דנקט הכי דאך אי אינו חל כלל כנ״ל איל מת עכו״ס שפיר‬
‫פסול הוא מפיקרא וקאי עכ״ז יכולין אסור בהנאה וצדקו שפיר דברי השבות‬
‫■‬ ‫יעקב לענ״ד‪<.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫לומר להלקותו וא״נ י״ל דמש״ה נקע‬
‫עדי בן‪ .‬סורר דיכולין לומר להלקותו ג( ומש״ב רו״מ וז״ל וו״פ מאד ‪ 7‬אס‬
‫בשר גוי מוהר בהנאה בקנוי‬ ‫משוס דהוא לעולס אך אי מפסיל וקאי‬
‫משא׳׳כ בעדי מכירה דא* מ‪.‬יפסיל וקאי לו ע״כ ודאי רבשר מס גוי מוחי בהנאה‬
‫אין הדין כן ‪ ,‬ובאיט פסול נלמד משס וא״ה הגע בעצליך אס מצא מס גוימושלך•‬
‫ומח^ פריך להכי קאמר רב פסא דחזקיה בדרך אפילו אס לא קמי לו מקודם יקנה‬
‫הא ס״ל דלקי וטדיפא משני כנ״ל בדוחק אוחו עתה עדין הפקר ויהנה ממנו וכמו‬
‫אס מצא בשר נבילה בשוק או בכמה‬ ‫ודו״ק ‪.‬‬
‫עמאס דמוחר בהנאה האס אינו זוכה בה‬
‫ונהנה ממנה דלא יבוא לו מאומה היחר‬ ‫)המשך ינא(‬
‫או איסור הנאה כהיותו קמי לו מקודם‬
 ‫המאסף שנה חמישית‬
‫מהלכות ערכי; סל׳ ייז שכתב וז״ל וכן‬
‫האומר ראש עבד זה או חמור זה הקדש‬
‫וכו׳ והשיג עליו הראביד ז״צ וזיל א״א‬
‫וכו׳ וכי מה ישוס אדס כאשר יסיר ראשו‬
‫ואפילו לכלבים אינו ראוי שהרי אסור‬
‫בהנאה וכו' עי״ש‪ .‬והכ״מ כהי דאילו לא‬
‫היה קשה זולה מעבד הי׳ מתרצינן משוס‬
‫דסובר דמת עכו״ס שרי בהכאה עי״ש‪,‬‬
‫והמשנה לוולך שס המה עלץ איך יחס‬
‫זה לרבינו במה שהוא נגד כל כפוסקים‬
‫ועוד שכן פסק בשולחנו הגיהור סי׳ שי״ט‬
‫דאף מת טט״ס אסור כהנאה‪ ,‬ולפי דברי‬
‫‪.‬השבות יעקב הכל יבוא לנכון כיין דיש‬
‫חילוק בין עכו״ם לעבד וכאשר השבו״י‬
‫עצמו כתב כן בכונת דכרי הרמב״ס דל‬
‫וא״ש^ ובזהא״ש קובית המבנה למלך שס‬
‫שהקשה לפי שיטות הסויריס דמת עכו׳׳ס‬
‫אבה״נ מכריחות דף כ״ח ע״א דפריך שס‬
‫דהיאך משכחת לה דבננילה יהיה טומאה‬
‫קלה ובמת לא ושקיל וטרי שס הש״ס‬
‫בכמה איקימחוח‪ .‬וקשה דמה דוחקוהו‬
‫אימא דמהלכי ג׳ א״מ טומאה איכלין‬
‫משום דאה״נ נינהו וברייתא זו ר״ש היא‬
‫דס״ל מכל האוכל אשר יאכל אוכל שאתה‬
‫מאכל לאחרים קלויה אוכל ומה״ט א״ל‬
‫דאה״ג א'מ עו״א ע״כ כס״ל דמת עכו״ס‬
‫אסור בהנאה וליכא לאוקמי במת ישראל‬
‫דאס בה״כ משוס דהברייתא סתס שגה‬
‫אוציא מהלכי נ׳ שכולל ישראל וכעכדכ׳‪,‬‬
‫אך לפי דברי השבויי דרל לק״מ ללפמ״ש‬
‫דכולס מודים דעבד וגוי שנקנה טפו‬
‫לישראל שיי בהכאה וכיון דסתס שנה‬
‫אפילו עבר וגוי שגופו קנוי לישראל לפיכך‬
‫לא הי׳ הש״ס יכול לומר כן וא״ש ומחוק‬
‫בזה גס מה שהקשה מדברי הרמב״ס‬
‫פרק י״ח מ‪:‬לכוס שבח הל׳ י״ח המת‬
‫והנכלה והשק כשיעור טומאתן כך שיעור‬
‫השקאחן וכו' והשתא א״נ דמת טכויס‬
‫אס בה״נ אמאי יהיה חייב הלא איסור הנסה‬
‫או לא וז״ס מאד וכו׳ פכ״ל‪ /‬אשמה איך‬
‫יוכה אוחו מן כהפקר כיון דככר סאשר‬
‫בהנאה ■הא איסור הנאה חין לו קגין ומה‬
‫‪.‬יקגה איל עבד או גוי שגופו קנוי לו‬
‫בלא היה חל עליו כלל האיסור הנאה‬
‫שפיר יש עליו אף אחד מיחה השעבוד‬
‫ולא נאסר כלל בהנאה והוא פשוט מאד‬
‫לדעהי ‪.‬‬
‫ג( אוד לכאורה קשה דלפ״ז אמאי יהיה‬
‫מח עבד ישראל אסור בהנאה‬
‫כא גס עבד ישראל גופו קני לרבו‬
‫כמבואר בקידושין דף ע״ז ע״א אמנם‬
‫באמת ז״א דהא דאמרינן שס דעבר עברי‬
‫גופו קני לרבו הוא רק דגופו נקנה לרבו‬
‫למעבה ידיו משאיכ עבד כנעני דגופו‬
‫קייי בע‪5‬ס לרבו וכן כחב בהדיא בכונס‬
‫הש״ס קידושין הרל בספר מחנה חפייס‬
‫בריש הלכוח עבדיס והביא ראיה מש״ס‪,‬‬
‫ב״מ דף צ״ט ע׳א וכ״כ בהדיא החוס׳ שס‬
‫ופי׳ המשניות להרמב״ס יע״ש זא״ש‬
‫ולק״מ ‪.‬‬
‫ל( ו בז ה נראה לענ״ד דגס כל הפוסקי׳‬
‫; מוליס להך סברת החוס׳ כמו‬
‫הרמב״ןזיל וסלשב״א בחשובה סי׳ שס״ה‬
‫והראיה והרא״ס ז״ל בספ׳ יראים והרמב״ס‬
‫מלמו מודיס להך סברת התוס׳ למת‬
‫עבד כנעני או גוי שגופו קנוי לו מותר‬
‫בהנאה משוס דהא ה״נ לא חל כלל על‬
‫שעבודו של זה^ יבזה א״ש מה שהקשה‬
‫המשנה למלך פי״ר מהלכות אבל הלכה‬
‫כ״א מדברי הירושלמי כשבח פ״י הל׳ ה׳‬
‫דקאמר שס המר רב יודן תיפתר במת‬
‫עצויס מבואר מזה דסבירא לי׳ לסירושלמי‬
‫דמח עכו״ס ןרי בהנאה ולפי דברי כשבו׳‬
‫יעקב א״ש דנוכל לומר כונת הירושלמי‬
‫דמיירי במת עבד כנעני דשרי שפ*ר‬
‫בהכאה כדברי השבות יעקב הנ״ל‪ ,‬ועיין‬
‫במראה הפניס על הירושלמ׳* פיק פ״א‬
‫הל׳ א׳ ומתורץ ג*כ דברי ככ״מ בפ״ה‬
‫פג‬ ‫חוברת ו‬
‫בדבריו בממכ״ת אישתמיעתיה דברי הדש‬
‫ז״ל בפ״ק דחלה כן בכונת הירושלמי הלל‪,‬‬
‫ומה שזר בעיני כ״ת לומר כן גא הי׳ זר‬
‫בעיני גאון קדמון יבינו הגדול הר״ש ז״ל‪,‬‬
‫אכן לברי הירושלמי הלל הס נגד ס״ס‬
‫ערוך ברפ״ק דיבמות דך ה׳ ע״ב דרוצה‬
‫הש״ס לילך מפסח תמיד ומילה ומדחה‬
‫מה להני שכן הס לפני כד׳־בור מבואר‬
‫מזה דלפה״ד חמור יותר מאחה׳׳ד ולדברי‬
‫הירושלמי בהיפך דאחדד חמור מלפה״ד‬
‫וכבר הק׳ כן הראשונים אך נלע״ד לתרץ‬
‫דהנה לכאורה קשה לפי מה דאיתא בשבת‬
‫איסי די אומר אכות מלאכות מ׳ חסר‬
‫אחת וח״ח על אחת מהן ולפי״ז ק' חיך‬
‫רוצה לילך עשדל״ת שיג״כ מפסח תמיד‬
‫ומילה דטמא שאני הס דקדחי כל״ח‬
‫לשחיטה משוס דהוא המלאכה שא״חעלי׳‬
‫ואך מילה קמחייב רק משוס חובל שהוא‬
‫משוס נטילת נשמה‪ ,‬עי׳ חוס' שבח דף‬
‫ק״ו אמנסכדבר נכון לע״ר לפ״מ דילפינן‬
‫בפסחים דך ס״ו מקרא דמועדו דפסח‬
‫דוחה שבת והשתא אס נימא לא״ח על‬
‫מלאכה זו ל״ל קרא מ״ל דעשדל״ת כמו‬
‫כל עדל״ת אע״כ דכוא מהמלאכות כמחויי׳‬
‫מיתה ולככי שפיר צ״ק ולכן כפיר יליך‬
‫מינה דעדל״ת לל׳׳ת שי״ב כרת וא״ש אך‬
‫לפ׳־ז הירושלמי הרל דאין עשה דקוה״ד‬
‫לוחה ל״ת דלאחה״ד הדק״ל וא״ל דלפי״ז‬
‫ל״ל קרא דפד״ש כנ״ל דז״א דשפיר צ״ק‬
‫דאי בלאו קרא ה״א דעשה לא ידחה ל״ת‬
‫משוס לאין דקוה״ד דוחה לל״ת דלאחדר‬
‫ולהט צ״ק‪ .‬ומעתה נ״ל|דהכי סיבב קוטב‬
‫לשון הפ״ס ביבמות ממילה ותמיד ם‪3‬ן‬
‫ישנן לפני הדיבור וכו׳ וכיון שהם לפה״ר‬
‫לא נוכל לילך מה ה דעדל״ת שיב״כ דלמא‬
‫הוא מהמלאכה שאיר• עלי׳ וא״ל דא״ה‬
‫ל״ל קרא דסדש דז״א דפפיר צ״ק דאי‬
‫לאו ק־א ל״ה אמרינן כאן עדל״ח דאין‬
‫משה דלפה״ר דוחה ל״ח דלאחדל ונמצא‬
‫הוא והוי כמו טצי אפרה ולפי הנ״ל י״ל‬
‫דרביגו קמייר‪ /‬כעבד או ‪3‬עכו״ם כגופו‬
‫קנוי לישראל לשפיר שלי בהנאה ומ״ל‬
‫וא״ם‪ ,‬וסרה בזה גס קו׳ המל״מ ממ״ש‬
‫רבינו בפ״ב מכל׳ מאכלוס אסומה כל׳ ג׳‬
‫ככתב והאוכל מכשר אדס או ממלבו בין‬
‫מן‪.‬המי כין מן המה אינו לוקה והפהא‬
‫א״ג דמת עכרס אסיה״נ למה הוציך‬
‫לומר דמן המה ג*כ אסיר בפר האדם‬
‫אך לפמ״ש כפיר י״ל דכונח רכינו סוכב‬
‫על עכד או גוי פקטי נופי לישראל דפרי‬
‫בהנאה וא״ש ודו״ק‪ ,‬ומ״ש המל״מ ראי׳‬
‫מפ״ב לסנהדרין עי׳ בשבו״י בס שתי׳‬
‫כזה בנוב עעס קושיא זו ע״ש ‪ ,‬שוב‬
‫ראיתי כשו״ח באלת יעב״ז נז״א סי׳ מ״א‬
‫בכתב ג״כ כדכרי השבות יעקב כנ״ל‬
‫בכונת התוס׳ הנ״ל יע״ש שהאריך כענין‬
‫זה‪ /‬ואני חמה עליו דאיך איבתמיטיחיה‬
‫ליה דברי הרננ״ן וכרא״ה והרא׳׳ס הלל‬
‫יע״ש שהעלה ג״כ כדברי המל״מ דמח‬
‫אפור כהנאה רק מדרבנן וככר קדמו‬
‫‪3‬רוכ דגריו כמל״מ עי״ש‪ ,‬ויש להאריך‬
‫בזה ואכמ״ל ‪.‬‬
‫כ( מ ה שתמה מעכ״ת ע״ד הרדק‬
‫ביהושע )ה׳ י״ח( שכתב ואפי'‬
‫למצות מצה אסור מן החדש שאין מציע‬
‫דוחה את ל״ת אא״כ היחה כתוכה כצדה‬
‫ע״כ; וע״ז כתב רו״מ שהוא תמוה ללא‬
‫מצינו שוס רמז ראיה נזה ואדרבה בכולא‬
‫הלמודא מוכח בהיסך ושוב מצא בתוס'‬
‫ד ה דן^ לג כדברי הרד״ק‪ /‬ואישתמיטיתיה‬
‫ליה לרו״מ שכן איחא בירושלמי פ״ק דביצה‬
‫לחלק בין כחובה בצדה או לאו‪ ,‬ומש״נ‬
‫כ״ת דעכ״ו פלא בעיני שהביא תי׳ זס‬
‫שהוא נגד הש״ס דילן ולומר דכונת הרד״ק‬
‫שכונתו כדברי כירושלמי הובא בתוס׳‬
‫קידושין ד׳ ליח שיש חילוק בין אם העשה‬
‫ול״ת שניהם קולס הדיבור או אחר הדיבור‬
‫הוא רחיק מאד ‪ ,‬ומהנמנע לכוון כן‬
‫)‪( 7‬‬
 ‫המאסף שנהחמשית‬
‫בעידכא נלדד לחרין עפמ״ש בס׳ מרכבת‬
‫יוסן^ )משלח לי מהגאון המחבר שליט״א(‬
‫הא דעדלס לה רק כגדר דחויה הוא‬
‫היכי שהלח לא נצמח מכס העשה וחןן‬
‫בלתי‪ .‬העשה נמי יש הלת אבל היכי‬
‫כהל״ח יצמח רק מכח העשה ואינו בלסי‬
‫העשה לא היה כלל ג ל ה חז כוי ננדד‬
‫הותרה ו‪6‬״צ להיות בעידנא וכדומהעכח״ד״‬
‫)ודברתי מזה בתשובתי שהשבתי לכבוד‬
‫אחי הרה״ג החו״ב מוה' יצחק מנחם לי‬
‫אשר שלחתי לדפוס במע׳ א‪1‬״ח ובח׳‬
‫הארכתי ס״ל( והנה האחרונים הקשו מ״ש‬
‫הירושלמי דעשת ידחה להלה לפ״ד המלמ‬
‫ס״ה מהל' יסה״ס דכל מטס עישה יוצאים‬
‫שלכדי׳א וא״ה אפשר לקייה שניהם בשלכד״א‬
‫וסי' דאך דבשלכד״א אין איסור עכ״ז‬
‫אם נחשוב לאכילה לענ ן המצוה אמרינן‬
‫דאמשביה ומנו דהוי אכילה לענין המצוה‬
‫הוי אכילה מד לענין הלח עכת״ד‪ ,‬ומעתה‬
‫א״ש דברי הירושלמי הלל דייל דהירושלמי‬
‫מקשה דיאכלו שלכד״א דאף דגשלכד״א‬
‫אשור ג״כ משים אתשביה כ; יל בכ״ז יותר‬
‫משוס ערלה דהשהא ליכא למדחי שלה‬
‫בעידנא דז״א רכאן אי לאו המצוה לא‬
‫כאן איסור כלל דשלכד״א הוא והאיסור‬
‫נצמח רק מחמס כמלה וא״נ הוי כנדר‬
‫הותרה וא״כ אין צורך להיות בעידנא‬
‫וכלל וא״ש •‬
‫יי( ו בז ה נלע״ד לתרץ דברי הרמב״ס זיל‬
‫בפ״ו מהל חו״מ שפסק דמצה‬
‫בל טבל א״י והמכו עליו דהא בפסחים‬
‫דן! ליה מוקי דוקא כר״ש דס״לאאמע״א‬
‫אך בכולל אכל להרמב״ס דפופק אחעיא‬
‫בכולל פמאי א״י אך להלל יש ליישב דהנה‬
‫התיס׳ כסגכה דך ל׳ הקשו דג״ל קרא‬
‫דמצה של טבל דא״יי ת״ל דהוי מצה ב״ע‬
‫וכה נ השאג״א כסי׳ לו דאי לאו קרא‬
‫הו״א דשרי מפוס עשדל״ת ע״ש׳ וכתשובה‬
‫להנאין הנ״ל הקשיתי הא לא הוי כעידנא‬
‫ל‪:‬ל איפוא דש*ס דילן והירוכלמי גלותאמים‬
‫וח״ש ול־ו״ק‪.‬‬ ‫‪-‬‬
‫ו( א‪5‬ן ‪ .‬נ)ע*ל לבאר דברי הירושלמי‬
‫י‪ ‘ .‬כ ר ל רמסלק בין כסוכה בלדה‬
‫או‪\.‬לאו אשר לא יקשה מש״ס דילן דמוכח‬
‫הכיפך למה במכהב אשר הריצוהי לכבוד‬
‫גאון זמדנו כגאון מוהר״ר חייה חזקיהו‬
‫מדיני די בעהמח״ס בדי חמד הקשיתי‬
‫מיס ליבוא עשה וידחה לח הא לה כעידנא‬
‫דסיכף בעת שאוכל ח״ש עובר והמצוה‬
‫חינו סקייס דק עד שאוכל כזית וא״ל‬
‫דכל המעס לח״ש אסור ‪,‬משום חזי‬
‫לאצערופי כמבואר ביומא דן‪ £‬ע״ד וכאן‬
‫אס יצרן‪ !:‬לכזית יהי׳ שרי מעעם עדלח‪,‬‬
‫דז״א דסלא בחצי'זית חדש שאינו של‬
‫מצוה‪ ,‬אך נ״ל ע״פ מ״ש בס׳ ברוך טעם‬
‫בטעם דצריך להיות בעידנא 'משום דכל‬
‫'ערלת חידוש ‪.‬הוא דבאמס לס חמור‬
‫מעשה כמבואר ברפ״ק ליבמות רק דכלמד‬
‫מכלאים בציצית דדחי ול״ה רק בנדר‬
‫דחויה‪ .‬ולככי צריך להיות דומיא ממש‬
‫ל החם והוא ב תהי' בעילנא ושלא יהיה‬
‫עשס דפשיעהוכל התנאים בעניניעדלת‬
‫ובכך סברא נוכל לסק כששיטות קושי׳‬
‫הראשונים‪ . .‬הנ׳ל כאות ה' ודלק‪ ,‬אכל‬
‫עשה שיב״כ שמצד כסברא מוכח דפדליס‬
‫אז הוה כגדר הוסרה ול״צ להיות כל‬
‫הסנאיס כאלה עכס״ד ע׳־ש ‪ .‬ומה ידוע‬
‫שכל כעשה כסוכה סמוך ובצדו כל הלאו‬
‫אז מורה‪...‬בבמקוס העשה לא נאסר כלל‬
‫הל‪-a‬ו‪-‬כמ״ש הסוס' כפ' הסכלה עי״ם‪,‬‬
‫רק כיכי שמישה כסוכה במק״א והלח‬
‫במק״א‪ .‬אז ל ה רק בגדר דחויה‪ ,‬ומעסה‬
‫יבואר היציב דירי הירושלמי מ״ל כיון‬
‫שאין העשה כחובה בצדה של הל״נז וא׳־כ‬
‫לא הוי רק בגדר דחויה וא״כ איפוא לק‬
‫דיבוא‪ .‬עשה וידחה לס משוס דלה‬
‫בעידכא וכנ״ל וא״ש ודו״ק היניי‪.‬‬
‫ז( האמנם כעיקי קושיא הנ״ל דלה‬
 ‫חוברת ר‬
‫דאו׳ משוס מכה בפטיש עיי״ש וזה לא‬
‫שייך לדחות משוס דא*ן עדצ״ת שיב״כ‬
‫או‪.‬דאין ע״ד ב' לאוין גס ל״ה געירנא‪,‬‬
‫אולם עדין יש להקשות לאפשר לנטל ע״י‬
‫שניהס דקיי״ל שניהם שעשאו פכיוריס; אך‬
‫ז״א לפי המבואר בבבת דך ‪5‬״ב ע״ב דבזה‬
‫אינו יכול וזה איי חייבין ואיכ כאן כיון‬ ‫כאן דאפשר בכלכד׳׳אדל״ה מהב״ע משום‬
‫דכ״א לחודי׳ אסור רק שניהם שרי וא״כ‬
‫כוי זה א״י וזא״י דמ״ל אס א״י בעצסאו‬
‫א״י מחמת איסור ואיש‪ ,‬אמנם אס א״י‬
‫מחמת איסור מיקרי ג״כ א*י נ״ל דחליא‬
‫בפלוגחא דתנחי ריש ור״י אס מקלקל‬
‫בחבורה פטור או חייב בשבת לך קי׳ו‬
‫דלר״ש דיליך משריפת ב״כ ומילה דמקנקל‬
‫בחבורה חייב דליל לתיקון מצו ה חשיב‬
‫תיקון לדידיה כאן כיו; דבעצס הס יכולי׳‬
‫לעשות רק מת איסור מיקרי זה יכול‬
‫וז״י אבל לר״י דס״לשס מקלקל בחבורה‬
‫פעור ומילה וב״כ משוס דתיקון מצוה‬
‫חשישהיקון עייש״ה‪ ,‬כרי דסיל דאך דל״ה‬
‫מתקן בעצס‪ .‬רק מחמת המצוה נמימהש‪:‬‬
‫מתקן וב״ה כאן כיון דא״י מחמת איסור‬
‫נמי מיקרי זהא״י וזא*י; והוא ברור לדעתי‬
‫שסברא ומעתה א’ש קו׳ המפרשים הנ״ל‬
‫דהש״ס נזבמיס בפיר הקשה דשם אזיל‬
‫אליבא דריי דסתס ספרא ריי ול״ק‬
‫דאלקיי״ש ע״י ביטול כלל דגשבת הרי‬
‫א״א לבטל וא״ל דאפשר ע״י שניהם דז״א‬
‫דבזה א״י וזא״י חייב״ולריי לשיטתי׳ כוי‬
‫כאן זא״י וזא״י אבל ריא שפיי י׳יל דס״ל‬
‫נר״ש וא״כ שפיר אפשר ע׳י‪ .‬שיבטלו‬
‫בניהם וא״כ הדק׳יל דאלקיי״ם וליק כלל‬
‫ליבוא עשה וידחה ל״ת ושפיר‪ :‬רוי ש״כ‬
‫וא״ש ודו״ק ; ומפני רבות טדדותי לא‬
‫הרשני עיתוחי להאריך עוד בזה ואסיים‬
‫בברכת שלום ‪■ .‬‬
‫ומיירי חך בשבת ובשבת אסור לנטל‬
‫נ תן נהה״‪ :‬מהלי״א ש;י»;״א‬ ‫אברחם‬
‫איילבערג‪.‬‬ ‫״‬
‫וכנ״ל‪ ,‬וטנג לומר ג״כ בדרך הכיל דקרא‬
‫צריך ב;‪1‬לכד״א דאו הל*ה נצמח רק מחמה‬
‫כעשה וח״נ הוי מדר הוחרה ולפיכך א״צ‬
‫להיוה כעידנא וא״ש ועדיסא מזה י״ל‬
‫לפמ״ם החוס׳ דהיכי שיכול לקיים המצוה‬
‫בלתי עבירה ל״א כלל י מס נ״ע א״י וא״כ‬
‫דעדל״ח וכטל; וא״כ כ*ון דחסשר לקיים‬
‫המצוה בלתי עבירה ל״ה מהב״ע‪ ,‬אך י״ל‬
‫דכאן אזיל אליבא דר*ש ור״ש לטעמיה‬
‫זס״ל כ״ש למלקות וכחבו הראשונים‬
‫משוס דםיל סתם אכילה בכ״ש וא״כ אן‪£‬‬
‫בכ״ש יוצא יר״ח מצה ולהכי בפיר הוי‬
‫בעידנא וא״כ א״ש דברי הרמב״ס הנ״ל‬
‫דהרמב״ס שפיר פסק דא״י משוס מצהביע‬
‫וא״ל כדברי השאג׳יא הנ״ל דז״א דלא הוי‬
‫בעידנא וכנ״ל וא״ש ‪.‬‬
‫מ( ו בז ה נלע״ד לתרץ קושי׳ המפרשים‬
‫שהקשו לר״א בפסחים דך מ״ס‬
‫דנזיר וחטאת הוי ב״כ הבכ״א וא״מ‬
‫ובזבחיס דך צ״ז ס׳׳ל דיקדש גבי חטאת‬
‫איצט‪-‬־ך שיהי׳ טול״ת שלא תיקשי דיבא‬
‫עשה וידחה ל*ת וא״כ היאך הוי ש״כ אך‬
‫להנ״ל י״ל דלנאורה קשה מ״פ בזבחים שס‬
‫דיבוא עש‪ :‬וידחה ל״ת הא ל״ה בעידנא‬
‫דתיכך בעת שאוכל ח״ש עובר והמציה‬
‫לא קייס רק שעד שאכל כזית ועכצ״ל‬
‫דהך קימ׳ אליבא דר״ש דלדיריה שפיר‬
‫הוי בעידנא וכנ״ל )ים עפ״י דברינו‬
‫בסברת המרכביי הנ״ל א״ש וצכון( וא״ר‪.‬‬
‫ר״א דל״ל כל״ש ליק כלל דנימא עדל״ח‬
‫ולכן כסיר הוי ש*כ וא׳׳ש וק״ל ‪.‬‬
‫י( עוף'י״ל ■בישוב קו׳ זו דהנה האחרוני׳‬
‫הקשו מיס דעשה ידחה לל״ת‬
‫הא אלקיי״ש שיבטל הקישיס פסולים‬
‫נהכפריס אך י״לכיון דקרא סהמאכתוב‬
‫כליש״כ המניא סי׳ שכ״ג^ בשס החה״ד י‬
‫ובככ״ת סיכה דן* ל״ג כ׳ שהוא איסור‬
 ‫המאסף שנה המישי ת‬
‫מ״מ או אדא״מ ‪ ,‬ופרכינן ותיסשוט ליה‬
‫מדחנן כסהו ונחנלה וכו׳ ואמר ר״ס (״א‬
‫אדת״מ‪ ,‬ומשנינן דר״ס גופא מיבעיא ליה‬
‫מיפשט פשיטא ליס לר״פ דאין דימוי א״מ‬
‫ל״ש לקולא ול״ש לתומרא א״ד ספוקי‬
‫מספקא ליה ולתומרא אמרינן ולקולא לא‬
‫אמרינן תיקו‪ ,‬הנה לכאורה משמע מהני‬
‫סוגיות דסוכה וע״ז דר״ד ור״י מססקא‬
‫להו בדברי ר׳ייס אי פשיטא ליה נר״פ דאין‬
‫דימוי א"מ או דילמא ספוקי מספקא ליה‪,‬‬
‫אבל באמת א״א לומר כן דהא דבריר״פ‬
‫מורין להדיא דפשיטיא ליה דאין דיחוי א׳־מ‬
‫ועוד דאין זה סברא למימר דרב דימי‬
‫ור״י שקלו וטרו בדברי ר״פ דהא רב דימי‬
‫ורבי ירמיה הס תלמידי רבי יוחנן שהוא‬
‫גר פלונתיה דרב‪ ,‬ור״פ הוא הצמיד רבא‬
‫שנולד ביל ס שמת רב יהודה תלמידו של‬
‫רב‪ ,‬ברם קושיא דמילתא הכי איחא״‬
‫דהנמ' פריך לרב דימי ורבי ירמיה אמא•‬
‫לא דייקו ממתניתין דכה״ ד דאין דא״מ‬
‫כי כיכי דדייק מינה ר״פ‪ ,‬ומשני דר״ד‬
‫ור״י פליגי טליה דר״פ דאיהו דייק מינה‬
‫בפשיטות דאין ‪7‬א״מ מדמייב לכסית‬
‫בכסהו הרוח וחזר וכחנלה ‪ ,‬ור״ד ץר״י‬
‫טנרי דאי למידק ממתניתין בפשיטות‪,‬‬
‫משוס דבמתניתין עצמה מיבעיא להו אי‬
‫נימא הא דתנן חייב לכסות היינו משוס‬
‫דמיסשט פשיטא ליה לתנא דאין דא״מ‬
‫ול״ש לקולא ל׳׳ש למימרא ‪ ,‬א״ד ססוקי‬
‫מספקא ליה לתנא ולחומרא הוא דאמר‬
‫אדא״מ אבל לא לקולא ‪ ,‬ואשכחנא תנא‬
‫דמסייע לי ה״ה ר״ב מרנשבורג בהגהותיו‬
‫למסי ע״ז וז״ל מלת לר״פ נמחק ובסוכה‬
‫דף ל׳יג אינו‪ ,‬וכן נראה מפרשיי שס שפי׳‬
‫מיפשט פשיטא ליה לתנא וכו׳ משמע אבל‬
‫עצמו ודאי פשיעא וכן מורה לשין זאת‬
‫אומרת עכיל ‪.‬‬
‫•גא(‬ ‫‪,‬‬
‫הכהן‬ ‫צ ‪ £‬ב״ר טנחם‬ ‫יעקב בן‬
‫סימן נז ‪-‬‬
‫כעז״ה ער׳יח מלחשון שנח סת״ר לפ״ק ‪.‬‬
‫לכבוד הרב׳עורך •המאסן!״ הלוס ‪.‬‬
‫שערי ציון‬
‫שאלה כנס נמסכת הו לין דן{ ‪.‬פ״ז‬
‫מבואר דאין דימוי סצל מצות‬
‫ובסוכה דןן ל'ג ובע״ז דן^ מ״ז הוא כעיא‬
‫דלא איסשעא‪ ,‬וה״תא יש לכסתסק מאי‬
‫הוה טלה למנין דינא ? '‬
‫תשובה ראשית טלינו להציט דכרי הגמ׳‬
‫חנינן במולין דן« פ״ז ‪ ,‬כסהו‬
‫ונתגלה פכוור מלנסות כסהו הדוח חייב‬
‫לכסות‪ ,‬ואמרינן טלה ‪ 3‬גמ׳ א‪:‬נר רמ״ח‬
‫אר״י לא שנו אלא שחזר ונתגלה אכל לא‬
‫חור ונתגלה פטור מלכסות‪ ,‬ופדכינן וכי‬
‫מור י ונתגלה מאי כוס הא אידחי ליה‪,‬‬
‫ומשנינן אמר ר״פ ז״א אין דימוי אצל‬
‫מצות‪ ,‬תו תנינן החס דס שנתערב במים‬
‫אס יש בו מראית דס חייב לכסות וכו׳‬
‫ונרסינן עלה בגמ׳ חנן פתס דס שנתערב‬
‫במים אס יש בו מראית דס כשר וכו ׳ ‪,‬‬
‫אמר רחנ״א אר״י לא שנו אלא שנפלו מיס‬
‫לסוך לס אבל נפל דס לתוך מיס ראשון‬
‫ראשון נטל‪ ,‬אר״פ ולענין כסוי אינו כן‬
‫אין דימוי א״מ משמע מסוגיא דהכא דר״פ‬
‫אית ליס בפשיטות אדא״מ ולא טספקא‬
‫ליה כלל נהכי •ובמסכת סונה דף ל״ג‬
‫גרסינן בעי ר׳ ירמיה נקטם ראשו מערב‬
‫ירט ועלתה בו תמרה ביו״ט מהו יש דימוי‬
‫א׳־מ או לא‪ ,‬ופדכינן ותיפשוט ליה מדתנן‬
‫כסהו ונחגנה וכו׳ ואמר ר״פ זאת אומרת‬
‫הין דיחוי א״מ‪ ,‬ומשנינן דר״פ גופא מיבעי׳‬
‫ליה מיפשט פשיטא ליה דאין דיחוי א״מ‬
‫ל״ש לקולא ול״ש לחומרא א״ד ספוקי‬
‫מססקא ליה ולחומרא אמרינן ולקולא לא‬
‫אמרינן תיקי‪ ,‬וכעין זה גרסינן נמי בע״ז‬
‫דף מ״ז בעי ר״ל המשתמוה לדקל לולבו‬
‫מהו למצוס וכוי ני אתא רב די מי אמר‬
‫באשירה שביטלה קמבעיא ליה יש דיחוי‬
 ‫עשרה'‬ ‫הוס&ה ‪3‬הצכי״' שנה‬

‫‪IcS],‬‬ ‫]&‬ ‫‪[fsia:‬‬ ‫‪-^1‬‬

‫ו‬ ‫‪m‬‬

‫המאסו‪8‬‬ ‫‪■K‬‬

‫מקדש לתורה ולתעודה‬

‫ירל בעזרת גדולי רבנ־נו וטוני‬
‫הכטי זבננובארץ ובחו״ל‬

‫ע״י העורך‬

‫אברהם קואי נ קה‬ ‫ציון‬ ‫בן‬

‫‪■iS‬‬

‫שנה ח מ י ש י ת‬
‫־‪>5‬‬ ‫‪■K‬‬
‫כ ר ך כ׳‬

‫ירוש ל ם‬
‫‪H-‬‬ ‫התר״ם לפ״ק‬ ‫ביטנת‬

‫‪m‬‬ ‫‪■K‬‬
‫‪*asi‬‬ ‫‪im‬‬ ‫‪imu‬‬ ‫‪isi‬‬

‫‪•:‬דלזוש טעדכת ״הצבי״‬

 ‫חוברת ז‬ ‫המאםף•‬
‫ממש ‪ ,‬כיון בהס מעורים לא הוי ב׳‬
‫כמו בספר‪ ,‬דמש״ה כ׳ ר״י לכיון שדרכו‬
‫להוסיף בכל שנה הוי כמגיא שופר בלא‬
‫הי' מעורה ומדבקו ‪ .‬דמ״מ קשה דמה‬
‫להם להאריך ולהביא נלחנן וכו׳ והלי‬
‫חנא בד לא חטא • להא בגיללי גילדי‬
‫אמר ממי כחן להליא הטעם משוס‬
‫דכופר א' אמר רחמנא ולא ב׳ וג' שופרות‬
‫אבל ליכק שברי שופרות לא תני טעמא‬
‫בגמ' ובאמת ההוס׳ כאן בל״ס דיבק‪ .‬וכו׳ו‬
‫נתנו טעס אחר לפסול והי׳ די‪.‬לתרץ‬
‫זה בתחלת דברי ר״י שהביא דגילדי הוי‬
‫כב׳ וג׳ שופרות ‪ .‬גס דבריהתוס' שכתבו‬
‫שס כדתנן ונו׳ וניכר התוספת ולא'ממי‬
‫חיבורו‪ ,‬איט מובן דמה לנו אס ניכר‬
‫התוספת דבשלמא אי טמא דססול דיבוק‬
‫שברי כופרות הוי מדרבנן ‪ .‬שפיר‬
‫י״ל לאסור משוס מראית עין )אף לאכתי‬
‫אינו מובן לממנ״פ אס ליבוק אינו חיבור‬
‫פסול מצד עצמו ואס לינוק הוי חיבור‬
‫מה שייטת בזה איסור מ׳׳ע( אך לפי‬
‫הנראה מהגמ׳ בגיל די כילדי דקאמר‬
‫ס לא ועול קאמר מפני שהיא קרן‬
‫למשמע לאף בדיבוק שופרות אסור‬
‫מדאורייתא‪ ,‬ובלאו׳ ל״ש לחלק בין ניכר‬
‫או‪ .‬איט ניכר משוס דאי דיבוק כוי‬
‫חיבור לא הוי ב׳ וכשר ואי לא כוי‬
‫חיבור הוי ב׳ ופסול‪ ,‬ועוד קשה במ״ש‬
‫התוס׳ ולא מהט חיבורו דכפי כבנתינו‬
‫בדברי התוס׳ בדיבוק אינו חיבור ומש״ס‬
‫פסול‪ ,‬א״כ הול״ל ולא הוי חיבור‪ ,‬ולא‬
‫הול״ל הלפון ולא ממי חיבורו‪ .‬ועו״ק‬
‫במ׳׳ש התום׳ ודומה לגט‪ ,‬דלמה לי‬
‫להביא עוד דמיון זה דסא סכי להייא‬
‫הדמיון דדיבוק ב' שברי שופרות‪ ,‬ולכן‬
‫גר׳ להכ״ש פירש *לברי החום׳ דלינוק‬
‫הוי חיבור גמור רק דהחיבור ל״מ אלא‬
‫אם הי׳ מקודם המעשה להייט לגבי‬
‫גע ומגילת סיעה אס לינקן מקולס‬
‫שנה חמישית‬
‫■ ׳‬ ‫סימן נח‬
‫חיי כת״י טאא״ז הגאון הגהלימרבן שמ‪ 1‬אנ ר ם‬
‫היא אברהם אנו ש חסיד ‪p1xt‬״‪ b‬האבדק״ק‬
‫םפר״מ ‪.‬‬ ‫׳‬
‫ר ״ ח דןש כ״ז ע״א בוסר כנסדק ו מקו‬
‫פסול דיבק שגרי בופרוה פסול‪,‬‬
‫הרמ״א באה״ע סי׳ ק־׳ל ס״ז כתג דינק‬
‫ב׳ עורוס ביחד ע״י דבק יכ' עליהס גע‬
‫פסול מה׳‪ ,‬וכחי ככ״ש בסק״ח להקשוח‬
‫דלמה לא מ׳ דיבק קודם כתיבה‪ ,‬והחוס׳‬
‫בסוטה )רן^ י״לס( לא פסלו אלא אם‬
‫חפר או דינק אחי הכתיבה אבל אם‬
‫תפר קודם הכתעה כשר ע״ש‪ .‬וקבה‬
‫מרל הא דילמא אף התוס' סוכרים דאס‬
‫דיבק ואח״כ כתב דפהול רדיבגק היט‬
‫חיבור וא״ל ממ״ש התוס׳ שס בד״ה כחכה‪,‬‬
‫ודומה כאילו גט שטתביסעל ב׳ דפין‬
‫וספרו יחד דפסול‪ ,‬למשמע לחפרו אח״כ‬
‫אין מזה הוכתה מגוררת ]וכן הרגיש‬
‫הביס מאיר שם‪ ,‬ועיין גתשו׳ רע״א סי׳‬
‫רי״ג וח׳ מהר״מ מיק זוטא סי׳ א'[ נס‬
‫מ־ שסייסהב״ש וא״ל ראי׳ מדיבק שופר׳‬
‫דפסול והטעם הוא משוס שופר א׳‬
‫אמרה חורה וכמ״ש בא‪/‬ח סי׳ הקפ״ו‬
‫ש‪/‬ז לליבוק ל״מ להא התום׳ בשוטה‬
‫כס כתבו לשאני שופר לניכר ‪.‬התוספת‪,‬‬
‫ועא״ח סי׳ ל״נ בב״ח וצ״ע עכ״ל‪ ,‬אינו‬
‫מובן ראייתו לאי רצונו לה״ר לפסול אף‬
‫אס ליבק אח״כ מדיבוק שופרות א׳כ‬
‫צ״ע תירוצו כפי המבואר בתוס׳ שס מפני‬
‫שניכר למאן מפיס הלא גס בגט ניקר‬
‫לינוקי‪ ,‬וליישב זה נר׳ ונקליס להבין‬
‫לברי ההוס׳ בשס ר״י שנא לתקן שלא‬
‫יוקשה לט ללעת התוס׳ בתסלה שכתבו‬
‫לאם הלפין מעורים לא הוי ב׳ ספרים‪,‬‬
‫מהגמ׳ לפסול בשל סר‪ :‬משוס גיללי‪.‬‬
‫גילרי‪ ,‬להא אף אס הי׳ ב׳ שופרות‬
 ‫המאסף שנה חמישית‬
‫והיינו אחר שהוסר מראש הפרה הוי‬
‫כמו שנדבק כעת שופר אחר או יותר‬
‫מזה שאף בראש הסרה ג״כ נקרא ב׳‬
‫שופרות כי נראה בעליל תוספתו משנה‬
‫לשנה‪ ,‬ובזה יפה אמרו ולא מהני חיבורו‬
‫דאף שנתמכר כעת ושוב נעשה א׳ לא‬
‫מהני כי נשאר עליו כס ב׳ שופרות כי‬
‫השברי סופרות אף אס לא פי׳ בהם‬
‫שיעור עכיז נקראו שופרות אף אס המה‬
‫ססוליס בפ״ע‪ ,‬ולס״ז שופר דומה לכתב‬
‫ואחיה דיבק כי הי׳ שס שופד על־ו דפסלה‬
‫התורה ל׳ וזה ס־וס התוס׳ ודומה לנע‬
‫שכתבו על ב׳ דפין ותפרו יחד דפסוליס‬
‫כדי לבאר יותר טונתס״ וז״ש הביש ואין‬
‫להביא ראי׳ דאף דיבק ואחיכ כתב דל״מ‪,‬‬
‫מדיבק שי פ דוה‪ ,‬ד‪-‬יבוק אינו חימר אחר‬
‫שנקרא עוד ‪ 5‬׳ שופרות מפני שניכר‬
‫התום׳ כמשיליובאמת בלא״ה המ״ל דרווקא‬
‫התס דבעי שיהא לשולס קייס אבל הכא‬
‫עיקר קפידא מכתיבה‪ ,‬אלא דקישע^נקיע‬
‫דנס בגבי בעי׳ כיהי׳ קייס לעולס‪,‬‬
‫)ובז‪ :‬ניחא קו׳ הבית אפריס חאויס‬
‫ס■' א׳)ד״ה והנה מ‪ :‬שב׳ ללזלק( על‬
‫הב״ש שמהתוס' מוכנז להיפוך ולסמ״ש‬
‫נק״מ( ועתה ד׳ הב״ש עיליס יפהלמסקנא‬
‫דדיבק ואח״כ כתב זכשר לד התום׳‬
‫ובשופר הוי התב ואח״כ דיבק ובזה יש‬
‫להיר להתוס׳ הנ״ל מהגמ׳ לעיל )רף‬
‫כ״ו‪ (.‬אכיי אמר ה׳׳ט דיבק שופר א׳‬
‫אמר רחמנא וכי׳ והא לפרה כיון דקאי‬
‫גילדי מתחזי׳ כתרי ור״י אמר לך דקאמרת‬
‫וכו׳י כיון דמחירי אהדדי חד הוא‪ ,‬ויליד‬
‫בדברי אכיי שהתחיל בדבריו הניל דרבנן‬
‫דהויל חיכף העעס‪ ,‬ועור דהול״ל כיון‬
‫דקאי נילדי כילדי מתחזיא כ ל שופרות‬
‫והתירה חמרה וכו׳ ולא הול״ל בהיסוך‬
‫מתחלה מה באמרה הורה ואח״כ כטעם‬
‫דקאי גיל די וכו׳ ועוד יש לדקדק הלשון‬
‫מתחזי' והא עיקר הקיכי׳ כמשיל להוי‬
‫הכתיבה הוי א' ולא מל עליו שס ב׳‬
‫ספריה אבל אס נכתב על ב׳ לפין ;ואחר‬
‫כד חיברו אף שנעשה לחחדיס בידו‬
‫ע*י דבק דהוי חיבור׳ מ״מ כיון שהי׳‬
‫חל עליו שם ב' ספריס לא מפקע בכדי‪,‬‬
‫וכן נר׳ מדברי החוס' מנחות )דף ליג(‬
‫בד״ה כתבה וכו' ובירושלמי משמע דבב׳‬
‫פסולה פריך ולמה לא סנינן‪ ,‬שהספרים‬
‫נכחבין בב׳ עורות ותו״מ אין נכתבים‬
‫אלא בעור א׳ עכ״ל ‪ .‬וקשה דהא נס‬
‫בספרי׳ צריך להסיר העורות ולחברן‬
‫בנידין ועכצ׳ל׳ דיתפר מיירי ובש״ח הוי‬
‫חיבור‪ .‬ואס״ד דלא הוי חיבור אמאי‬
‫כשר בס״ח ח״ו דהוי חייור ואפ״ה ‪ .‬לא‬
‫מהני כשנעשה אח*כ אבל קודס הכתיבה‬
‫מהני ואף שיתקרע אח״כ לא איכפת לן‬
‫בהכי כיון דעיקר קפידא אשעת כתיבה‬
‫ומש״ה במזוזה פסול דבעי׳ שיהא קייס‬
‫לעולס‪ ,‬ועיין מהלש״א במנחות שס ואפ״ל‬
‫שגס התוס׳ חזרו להודות כרש״יועפר״ח‬
‫ס״ה ס׳ קכיה בשס הר״א ששון‪.‬‬
‫אס לא הי׳ מביא הריי רק‬ ‫ומעתה‬
‫דבריו ה״אשוניס דנילדי‬
‫הוי כמביא שופר אחר ומחירו ה״א‬
‫בעיקר ככיעס משוס ד דיבוק אינו חיבור‬
‫ול׳׳ר לב׳ דפין המעורין כמ״ש התום׳‬
‫‪:‬מקידס דז״א דתו ל״ל אנה הלך איסור ב׳‬
‫שופרות‪ ,‬כיון דלפני הדבק צא הוי עליו‬
‫שס שיפר דלא הו״ל כוס זמן בעולס‬
‫שנוכל לומר דהוי ב׳ שופיות ומקדם‬
‫הי׳ בראש האיל וא״כ ס ד א דטעס הר״י‬
‫מכוס דדיבוק אינו חיבור ולהכי סיימו‬
‫כדחנן דיבק שברי סופרות דטרס שנדבק‬
‫הי' על׳ו שס ג׳ שופרות ומשיה אף אחר‬
‫שדבקס כיון שכבר הי׳ עליו שס ב׳ שופרו'‬
‫פסול ואפ״ל שזהו מ״ש סתוס׳ מפני‬
‫שניכר התוספת היינו דאנה הלך שס‬
‫ב׳ שופרות‪ ,‬ובזה המתיק דבריו הראשונים‬
‫בגילדי דדמי למביא שופר אסר ומדבקו‪,‬‬
‫פה‬ ‫חוברת ד‬
‫בתלשו לאחר מיתה וקודם זריקה דמוטלין‬
‫בה‪ ,‬ונ״ל דאיתא יזבסים )דף פ‪■(::‬‬
‫העצמות והגידין‪ ,‬והקרניים והטל־פיס‬
‫בזמן שהם מחוברים יעלר פירשו לא יעלו‬
‫ואמר שס בגמ׳)דף פיו״( ל״ש אלא שפירשו‬
‫לאחר זריקה אבל קודם זריקה אתאי‬
‫זריקה ושיריתינהו אפי' למיעבד מינייהו‬
‫קהא לסכיני עיש‪ .‬ולפ״ז דין דפירשו‬
‫קודם זריקה עד שעת הזריקה ופירש‬
‫מחיים שווים וכמ״ש שס התום׳ גד״ה‬
‫אתיא זריקה מיהו לא ידענא ]ע״ש^ ואם■‬
‫כן בסירשו לאחר זריקה לא הו ה מצד‬
‫מידי ובפרט קודם זרי קם‬ ‫לחלק‬
‫לסלק בין קידם זריקה ולאחר זריקה לא‬
‫נ־חא גי׳ כמ״ש סחוס׳ ד״ה בשופר דרוצה‬
‫לסלק בשוגג גיפי׳ ולא בין שינג למזיד‬
‫וה״ה הכא ג״כ לא בעי לחלק ודו"ק‪:‬‬
‫מצות לאו ליהניה נהנו; הסוס׳■‬ ‫שם‬
‫בשבועית )דף מד״( הקשו דהא‬
‫מההני בשעת תקיעתו דפעור למיחב‬
‫ריפתא לעניא דעוסק במציה פעור מן‬
‫המציה וכמו דנעפה שומר אבידה ש״ש‬
‫מה״טע״ש; ונראה דהנה בכתובות );׳ף‬
‫ק״ג ‪ ( :‬חשיב פורע חובו של חבירו מברית‬
‫אדי בעלמא ואיחא בב״ך ס״ת סי׳ שצ״א‪.‬‬
‫סק״ב דממונו שלו שנהנה ע״י אחר בלי■‬
‫מעשה ממונו פמיר ודוקא כשנהנה גופד‬
‫ע׳י אחר חייב ע״ב‪ ,‬א״כ כאן שהתוקע•‬
‫לא נהנה בנופו אלא שנהנה ממונו שלא‬
‫ליחן להעני אף שהי׳ זה ע״י מעשה שלו‬
‫מ״מ כיון שהמעשה יפ״ע הוא מצוה ונמשך‬
‫ממילא עי״ז הנאתו לא הוי הגאה גמורה;‬
‫ונטלה הנאתו לגבי המצוה ומ״מהוי ש״ש‬
‫כיון דגוף המציה בא לו עי״ז האבידה‬
‫ועיין ‪:‬‬
‫הסודר הנאה מסבירו מזה עליו מיי‬ ‫שם‬
‫חעאח בימות הנפמים אבל •לא‬
‫בימות החמה‪ ,‬המודר כנאה ממעיין טויל‬
‫בו טכיצה של מצוה בימות הגשמים אבל‬
‫דאורי^חא דהא חדא וטוד קאמר וא״כ‬
‫כיון עלזיכר הכ׳ טעמים אהדדי מדאודייסא‬
‫איך קאמר מחחזיא הלא הכל גלוי לפניו‬
‫וחינו תלוי רק אם הוא חיבור לא הוי ב׳‬
‫וכפר ואי לא הוי חיבור והוי ב' ופשולו‬
‫ועוד יש לדקדק להבין המחלוקה בין‬
‫אביי לר״י ובמה המה ח־לקיס דל״ל‬
‫דעיקג־ הפלוגחא היינו אי דיבוק הוי חיבור‬
‫או לא‪ #‬דלפ״ז לא הו״ל‪ ,‬לר״י‪ ,‬למימר כיון‬
‫דמיחירי אהדדי חד הוא דמאן לימא לן‬
‫דמחוגיוא״כ הול״ל כקוצר דיבוק חבור;‬
‫לפמש״ל ניחא דאי פוה אמר מהחלה‬
‫הטעם דקאי גילוי גילדי ואח״כ כי‬
‫ההורה אמרה סד״א לעיקר סכרחס‬
‫היינו דלא הוי דייו ק חיבור והוי ממש‬
‫ג׳ וג' שופרו ס ו משיה היפך דבריו‬
‫התורה אמרה וכי׳ וא״כ אחדי פהי' להס‬
‫פישול אף סדיבוק חיבור ונתאחדו מהחזי‬
‫כב' וג׳ פופרוח וכפי׳ התוס׳ שניכר‬
‫ההוספה כלומר מקטן נעפה גדול ואין‬
‫זה מסיבה אסרה רק מפני כניתוסף בו‬
‫פיפר ב' והתורה אמרה וכו׳ ומש״ה‬
‫ל'מ בעניין זה וכ״ז היינו לאביי אבל‬
‫לר״י פכר דליר לדיבק שברי שופרות‬
‫מאחר פלא הי׳ עליו מעולם שם ב׳‬
‫שופרות מפני שהוא מדוכק מתולדחו‬
‫וזה מדוייק באמרו כיו; דמחכרי חד הוא‬
‫והיינו מתולדתו וסי׳ דבריו דל״ת דבוק‬
‫אינו חיבור ובגט פסול אף אס דיבוק‬
‫ואח״כ כתב״ וטעס לינוק שברי שופרות‬
‫הוא ג״כ מטעס ;ה דאף בשופר דומה‬
‫לדיבק ואח״כ כהג‪) /‬כמ״ש הב״מ( אס״ה‬
‫פהול דדיבוק אינו חיבור״ ומש״ה מסיים‬
‫דא׳־א לומר כן רק דיבוק בברי שופרות‬
‫דומה לכהב ואח״כ דיבק ומשיה פסול‬
‫אף דדיבוק הימר וכמש״ל ולו״ק־‬
‫ל ה כ״ח ע״א כשופר של טילה ופירש״י‬
‫שנחלש מחיים דאילו לאחר זריקה‬
‫וכו׳ עיין צ»יל שהק' דלמא לא משכחת לה‬
 ‫המאסף שנה המשית‬
‫ולכאו' הא הוא בעצמו כ' בריש לולב‬ ‫ל‪.‬א־בימות החמה‪ ,‬הר״ן בחולין פנ״ה כתב‬
‫הגזול‪ ,‬להא דאמר רבא לוניב של ע״ז לא‬ ‫לפסק רישא בהנחה מותר׳ ולהכי הותרו‬
‫יטיל ואס נטל כשר היינו ביוס ב׳ דלא‬ ‫)פסמיס כ״ו‪ (:‬מוכרי כסות לל־וב כלאים‬
‫כעי׳ לכם משוס למצות ' למ״' הרי‬ ‫וימקשין עליו מכא]( למבואר ד‪6‬ן! דמהכוין‬
‫דכדרבנן נמי לל״נ ]עפמ״ג פתיחה כוללת‬ ‫רק ־ למציה ‪ .‬אסור‪ ,‬נימוח כחמה בהואה‬
‫ח״ב אות ה'‪ ,‬והפעה״מ ס״ח מהל׳ לולב[‬ ‫ועבולר‪ ,‬משוס דהוי סשיקיריסא ומי׳ עולי‬
‫ובמייובין )דף ל'‪ (:‬דאס מערכין לדבר‬ ‫אבן באבני מלואיס כאן( ונר' ליישב‬
‫מציה מותר להניח עירוב בבה״ק דמלל״נ‪,‬‬ ‫לטעס כרין דכיון דלא מיחסר באינו‬
‫ובשער אסרי׳ סי׳ ל״ה חך הדן בכדליס‬ ‫נהנה‪ ,‬א״כ‪.‬באינו מסטין הלי אינו נהנה‬
‫)דל״ז‪:(,‬׳ דמותי ליטול בכר‪ .‬לימוד אף‬ ‫אלא דבהז^^ה‪ ,‬חיינינן שמא ישהה עליו‬
‫די״ל מה אני במנס ט׳ וכש״כ בשאר‬ ‫ואח״כ‪.‬יכנה‪ ,‬ובמקום מצוה‪ ,‬הרי אינו‬
‫מצית‪ .‬ולהכי׳בתוקע לו חשיב נהנה במודר‬ ‫מחטין רק למצוה דהנאח הנוף הוי קר‬
‫ואסור אבל ההיא דעירובין וסוכה דשם‬ ‫פ״ר ושרי‪ .‬ומה״ע עסה דחי לל״ה‪ ,‬אבל‬
‫ליכא רק הנד‪.‬ת המצוה ומצות לאו ליהנות‬ ‫אח״ז יהי* הנאה שלס במקום מניה וזהו‬
‫ניחנו ודו״ק י‬ ‫הטעס גס באיסור טבילה‪ ,‬ועוד דבטכילה‬
‫י״ל לאסור משוס דרחיצה כשחי׳ כמ״ש‬
‫הק' ל ס ף גמהר״א ז״נ אכד״ק סעלאצק‬ ‫בת' ‪.‬הרפב״א סי' קל״ג דאסור מה״ת וחף‬
‫במסעסק חייב שכן;הנה כדאיחא בכריחוח‬
‫)דף י״ט ‪ ( :‬ומכ״ש באין מחכוין‪ .‬ולכך‬
‫סימן נט‬ ‫ל הר״ן בנדריס )דף ט״ו‪ (.‬דבדאיכא‬
‫סאפאלן יוס ג׳ לס׳ ויש^ח ש׳ החרנ״נו‪.‬‬
‫הנאת הגוף בהדי הנאש מציה אסור‪ ,‬ע ד‬
‫דעת הרשי״א פס< והיינו דתשמיש חייב‬
‫כאתי היזט ילסרר הס*ר‪ ,‬אער דם‪£‬דתי‬ ‫במחעסק לכן נהנה‪ ,‬ולהכי שפיר כ'‬
‫הרין בחולין שס ובייטב״א ע״ז דדוקא להוזיל יורה ומלקוש‪ ,‬מלבבות הניטנרות‪ ,‬עלי פטירת‬
‫כאכילה והנאת חשמיש אסור‪ ,‬אבל בהנאה הגאון הצדיק‪,‬אשר אין ממלל בפי לתארו ולפארו‪,‬‬
‫אחריחי מותר )ועיי׳ בשו״ס רע״א סי' ס׳ ניטל רוב הטיבר מלשוני‪ ,‬כי נחשבו כובני‬
‫ישראל בסילוק דגאון המפורסס מלכינו ורבינל‬ ‫ומה״ת סי׳ קל״ח( ומש״הכתבו התוס׳ נאן‬
‫בד״ה המילר■ ט' דבסוכה אע״ג דבצאו שמואל מהאליוועד זעללה״ה ‪ ,‬וזכותו יעמוד עלינו‬
‫מציה יש הכאה בישיבה‪ ,‬מ״מ מותר משום ולזרענו שלא יטיש מפינו תורת אמת הניחן לנו^‬
‫ונהיה עוסדיס בפרץ לחזק לבכות הנחלשות‪,‬‬ ‫דמציס לאו ליהנות ניתני כו' וע*כ לימעיין‬
‫הטעס משוס לרחיצה כשחי' משא*כ ואיש את רעהו 'אמר חזק ונתחזק באהבת ציון‬
‫באינך‪ ,‬ועי׳ עירובין )דף‪ .‬ס״ס‪ (:‬סולם ובגני! ירושלים‪ .‬שלא יטכח מאתנו מחתיו של‬
‫של אשירה ובפירש״י פס ]וע' בשו״ת ארן הנאון הנפטר בשם טוב‪ ,‬אשד על כבוד גאונו‬
‫באנו היום לעורר קנים והגה‪.‬‬ ‫צבי ‪,‬סי' י״ב ובהקדמה לחסדי יהונתן[‬
‫נבוח לפתוח שערי למעות‪,‬‬ ‫ובטרם‬ ‫ולבד זה י״ל להנאה שאוסר הארס בעצמו‬
‫אמרתי שימה קלה כמות‬ ‫עליו אף בפ״ל שפיל מודה הר״ן לאוסר‪:‬‬
‫והנה הדז״ה והל״ן הביא‪.‬ו דבמצוה דרבנן שהיא‪ ,‬מורי והורי הנני ‪,‬נבוך היוס‬
‫ליהנות ניתנו ומש״ה במולר הנאה מסבירו ברעיוטחי פמבוהציס איך לעפות‪ ,‬ועל‬
‫אסיר לי לתקוע חקיעוה שהס לרבנן‪ ,‬איזה אופן אוביל את רעיון ההספד‪ ,‬דעו‬
 ‫זר‬
‫ייי■‬
‫אבל ■יהא־ העדר וגרעק לתכליה ההספד‪,‬‬
‫לטויר פלמח דמטה^ היקריס‪ -‬הספוריס‬
‫המונחים בבית גגזי מרומים‪ ,‬ט מחיקות‬
‫‪-‬ההורה ונופה צי^ אמריס^ ישנייא‪-1‬ו«לת‬
‫מיס כאשר ידוע כי המה ®לי“ ‪'$‬פכיס‬
‫במשא׳ אהד‪ ,‬כי לא יארע אשר ‪ ,‬האוכל‬
‫מחוק‪f‬ס יזיל מעיניו דמעה׳ ואי ‪ ' 4‬וממס‬
‫יזיל דמעה מאוכל מרורוח‪ ,‬וחוש השמע‬
‫כאשר‪-‬ישמיע להבין אמרי‪ -‬מכמינו״וילדעת‬
‫דעה קדוטיס‪ ,‬אז לא יטו האזניס לשצר‬
‫הלב‪ ,‬ולעורר דמעה‪ ,‬כאשר אי״ה נבאר‬
‫זאה עוד להלן‪ ,‬ואיך אעשה כהיוס המר‬
‫אשר נמשכו ככבי נוגה‪ ,‬ושעי^ הפרטיס‬
‫מוכרמיס‪ ,‬אבל אסס אשר שני אלוי המה‬
‫הפכיס בנושא אמי‪ ,‬כדאמרן‪ ,‬האמנם‬
‫אמר ישוב הדעה‪ ,‬אמדתי 'יעמר' עלי‬
‫מה‪ ,‬ודברי אציע ואבכה על קו׳‪^.‬כמכמס‬
‫והתורה ומאמרי מזיל‪ ,‬כפי‪ .‬הראוי נהצון‬
‫לגאון חפארח ישראל‪ , ,‬צכבלר ‪,.‬באמרי‬
‫געימות והגות לבי בחכמות מכמי‪ -‬קרס‪,‬‬
‫וכפי אשר הורגלתי‪ ,‬ומם באוליי ‪-‬יהיה‬
‫חסיון בהזלת הדמע‪-,‬זאת קא סמיכנא^‬
‫טל סייעחא דשמייא‪ ,‬ומל ישרת ;האנשים‬
‫הנאספים אנשי מסד‪ ,‬אשר באו לגמול‬
‫חסד עס נשמה הרב לגאון המפורסס‬
‫מורינו ורבינו שמואל כד יפולא‪ ,-‬ליב‪,‬‬
‫יעשו במדת ‪.‬ההגון‬ ‫אשר בולאי‬
‫והיושר כפי הראן‪ /‬וזה אמרתי בערס‬
‫הפתיחה^ וכעת נבוא‪.‬לפתוח את השעל‪/‬‬
‫ונאמר בפסימתינו כי על זנות ‪.‬שמס‪.‬‬
‫הצדיק^ וגאון ישראל‪ .‬הלזה‪ ,‬אפשר ׳ ‪6‬י(ס‬
‫מאמרים‪ .‬מפליאיס הנאמליס ־‪ ,‬מ פי‪‘,‬חז״ל‬
‫רדפתי אשי זה יהיה כמצבת אבן*‪ .‬על‪.‬‬
‫פעירחי'הצריק‪..',‬אשר‪ .‬ביוס ‪.:‬יזכר ‪.‬בבתי‬
‫מדרשות אס ישובי המאמרים‪ t5. ,‬יזצרד‬
‫בפעירת אגאון המפודסס מוייטיורבינו‪.‬‬
‫ר* שמואל מאה ‪4‬ווער;י״ע‪ .‬ובעלס גבוא‬
‫לעיקר טשא הדרוש‪ ,‬ניישב מאמר‪.‬מופל^‬
‫אשי אמרתי לפסימה אשל ‪ Of‬המאמר‬
‫והבינו‪. ,‬אשר &י וגדול ?פל גישדאל^‬
‫הביאוד שר‪ ,‬הלא ‪>»/‬היג ‪1:‬דן‪ 3‬החו>ל‪,‬‬
‫הצופה ומביט פל כל‪ ntf‬ממנהו^ שלא ייגפו‬
‫לריק‪ :/‬ולא ילדו ^בהלה‪1,‬לשוס עין ביןורח»‬
‫על כל קרעי המדינה! ‪ p‬כרב האי ; גאון‬
‫הנספר היוה‪ ,‬הוא היה צופה ומביע על‬
‫כלל ישראל‪ ,‬לקרב הלבבוש ‪,‬הפלולוח‪,‬‬
‫זלמזק ידים■‪.‬רפיח‪.,,‬למטן יוכלו לעמוד‬
‫וגדול הוא כ מ ש מ ע ו ‪/‬י הוא גדול‬
‫בהורה‪,/‬ויראה‪ ,,‬איש הבקי פש״סןונפוסקיס‬
‫ראשוניה ואמרוגיס‪ ,‬כל רז‪ .‬לא אניס ציה;‬
‫שכל ישר וזך וצח^ נאה דורש‪ ,‬ו טוב‬
‫מסביר^ כל טניניס אשי הוא כיה מסביר‬
‫לעידס; הלא יפח נהמאמריס ובהשומעים‬
‫רוס‪ .‬מייס‪ -‬מה גדול כהפסד אשי‬
‫הפסדנה וערומי׳ צוהינו כצאן בלא לועה‪:‬‬
‫ו ח נ ה ענין ההספד המורגל בפינו‪,‬‬
‫כלא‪ ,‬כל‪ .‬יגיעה הספדן לשבר‬
‫הצבפומ;‪ ,‬ולנגר דמעוה מעיני העדה‪.‬‬
‫וידוע אשר ‪,‬ענין הזה‪ ,‬ילמש טכסיסי‬
‫משלים‪ ,‬ודמיזנוס ‪ ,‬ולהסב׳יר עד היכן‬
‫גודל הצרה האיומה נוגענו‪ ,‬השכר הגדול‬
‫אשר נשפר כיס‪ ,‬בחוך עדה■ ישורון‪,‬‬
‫ולהבין‪ :.‬כ;ה‪:‬מאמר אמרו מזיל פסעה‬
‫שהמאניוס‪ :‬לוקין‪ ,‬רוצילס; סימן רע הוא‪,‬‬
‫ולהיבוס‪ :‬לברים ‪.‬בעלמא ‪ ,‬בלי צורך ‪,,‬‬
‫והבכיוה‪ ,‬הוא על‪.‬בן יפיל וכדומה ‪,‬‬
‫אוצס‪ .‬בזוכרנו ‪ ,‬באשל שר‪ -‬וגדול■ וגאון ‪.‬‬
‫אמיחת גאין‪ ,‬ישראל והפארחו‪ /‬הוא הוא‬
‫הנספר היוס‪ ,,‬ו^כר'מנויה גמורה בסוד‬
‫לואשי לסישוה‪ ,‬אשר הנספר ‪-‬יבוא;הנה‬
‫לשמומ‪ :‬מה בפי הספדן ‪,‬׳ ולאי‪ .‬גאה ציקבל ׳‬
‫פנו גאון| הדר כ«ך» ‪’ t,‬במשלים‬
‫ובדבריס ‪ /:.‬ואך; מהראוי והגון לכבדו‬
‫במאמל‪/‬הורפ‪,‬וצשום לפניו מעעמגס אשד‬
‫אהב בקוץ‪.,‬אבל סמסרון‪ .‬הוא מצד‪ ,‬דא‪:0‬‬
‫ב א מ א צ ס ל ד דרושינו ואמרינו‪ .‬על׳‬
‫^אק‪ .‬עולם־ כמו‪,‬הו‪ .,‬אס כי‬
‫ישו■ מחוק למין׳ומקופל א ל • ש ו מ ע ה‪,‬‬
 ‫המא^שנה חמשית‬
‫יכול אן* לדברי חורה כן‪ ,‬אשר על יכול‬
‫כזס אין צליכין למקרא צדק חדכרון‪,‬‬
‫'הלא כמה מקראות בתורה ובנביאים‬
‫ובכתובים פנל עיקר יסוד היהדות הוא‬
‫לימוד ההורה‪ ,‬בקול נעים וחזק‪ ,‬בחורה‬
‫כתיב ודברת בס נפבתך בביחך ובלכתך‬
‫בדרך‪ ,‬ושננתם לבניך‪ ,‬שיהי׳ ^דבדי חורה‬
‫ממודדין בפיך שאס ישאלך אדם אל‬
‫הנמגס להשיב לו‪ ,‬הכי ממעשה אילמות‬
‫יהא מחודד ואל חקרי ושננתם אלא‬
‫ושלשתם שליש במקרא שליש במשנה ושליש‬
‫‪ 3‬גמ׳ בקידושין דליו‪ ,‬וכן והגית בו יומס‬
‫ולילה‪ ,‬וכן כי נעים כי תשמרם בבטנך‪,‬‬
‫וכמה מקראות אשר ממוייכין ‪ .‬אנחנו‬
‫ללמוד וללמד התורה יומס ולילה וכן פסק‬
‫הרמב״ס פרק א' מהלכות תלמוד *תורה‬
‫הלכה ח׳ כל איש מישראל חייב בתלמוד‬
‫פורה‪ ,‬בין עני ובין עשיר בין שלם כגופי‪,‬‬
‫בין בעל יסוריס‪ ,‬בין בחור‪ ,‬בין זקן‬
‫גדול שתשש כתו‪ ,‬אפילו עני המתפרנס‬
‫מן הצדקא ומחזיר על הפתחים‪ ,‬ואפילו‬
‫בעל אשה ובנים‪ ,‬לקבוע לו זמן לתלמוד‬
‫הודה‪ ,‬ביום ובלילה כנאמר והגית בו‬
‫יומס ולילהי וא״פ איך יהיה כוה אמינא‬
‫דאך בדברי חורה כן‪ ,‬דיעפה עצמו כאלם‪,‬‬
‫ויחריש ולא ילמוד חורה‪ ,‬וכן קשה דאמאי‬
‫קאמיד תלמוד לאמר צדק חלבדן‪ ,‬הויל‬
‫למימר תלמוד לומר והכית בו יומס ולילה‬
‫או ודברה בס בשבחך בביחך‪ ,‬אפר אין‬
‫׳ להבין‪ ,‬הדברים‪.‬‬
‫ו ל א די בזה אלא' דקאמר יכול‪ -‬יניס‬
‫דעתו‪ ,‬דגם זה קשה‪ ,‬דאמי אס‬
‫צדק חדברוז‪ ,‬הכי בזה יגיס דעתו‪,‬‬
‫דמאי פייכות להדדי‪ ,‬הלא מאוסה היא‬
‫הגאוה‪ ,‬וכבר הזהירונו על הגאוה כמה'‬
‫פעמים כל המחנאה נופל בגיהינס‪ ,‬וכמה‬
‫פעמים‪ ,‬וכמה ענייגיס פרטיים' לנאוה־‪,‬‬
‫ומה עניצה דווקא פה‪ ,‬להזהיר פל הגאוה‬
‫נאזסלה מיוחלת‪ ,‬לאמר אשר אס־צלק‬
‫יורה כרור'א‪:‬ר כמה מהראף לעורר >כי‬
‫והספד לצדיקי ויסודי עולסי חה החלי‬
‫בע״ה ‪■ • '■ 1‬‬ ‫■' ■יי' ‪■ -‬‬
‫במסכת חולין דן‪ 4‬פיט ט״א‬
‫יאיר יצחק מאי דכסיב פאמנס‬ ‫־‬
‫אלס־צדק חדברון מישרים חשסטו מי‬
‫אדס )תהליס נ״ח( מה אומנתי של אדס‬
‫געולס הזה‪ ,‬יעפה עצמו כאילם‪ ,‬יכול‬
‫אן« לדברי חורה כן‪ ,‬הלמוד לומר צדק‬
‫חדברון‪ ,‬יצול יניס דעחו‪ ,‬חלמוד לומר‬
‫מיפריס תשפטו בני אדם‪ ,‬עיל המאמר‬
‫הטהור‪.‬‬
‫א( ו ל ע ה המאמר הלזה תמוה מאוד‬
‫י ובולו אומר דרשוני‪ ,‬דמה זה‬ ‫־‬
‫כוונת;ר׳ ־ יצחק‪ ,‬באומרו דאומנותו של‬
‫אדם ־בעיולס הזה יעשה עצמו כאלם‪,‬‬
‫דהד‪.‬שמעזס הפשטי הוא חלילה להאמין‬
‫פלננתד יצמק‪ ,‬דאומנוחו כל אלם אשר־‬
‫מזה יראה חיים לאשה וכרו‪ ,‬הוא שיעשה‬
‫עצמו כאלה״ וילך לקבל נלבוס בהערמה‬
‫ח!אמר אלם אנכי‪ ,‬בכדי שירחמו עליו‬
‫הלליו^ ויעזוב כל פמסחריס‪ ,‬וכל‬
‫האומנות ‪ :‬שיס 'בעולם החיים‪ ,‬כמייט‪,‬‬
‫וסנדלר״ וחרש עציה‪ ,‬וחרש ברזל‪ ,‬וזהב‬
‫יוכס^ףו ורוקמ מרקחת‪ ,‬וכמה וכמה‬
‫אומניות שברא הקניה ־בעולמו‪ ,‬ובכלם‬
‫‪ *r6bp‬יצחק‪ ,‬ואך בחר נזה שיעשה עצמו‬
‫כ א ^ לדפוק מל פתחי נלינים‪ ; ,‬במרמה‬
‫ובמרמה הלא פלאים וחידושים גוראיס‪,‬‬
‫וחלילה לנו להאמין בזה אשר עצה כזאת‬
‫‪.‬כלז;ן ; לנו ד ׳ יצחק דדן 'והלא תמוה‪.‬‬
‫ועוד מהי ’הלשון אומרת בעולם' הזה‪,‬‬
‫ואיך הכי יעשה ^לס בעולס הבא‪1 ,‬לא‬
‫די יבזה התימה) ואך עוד הוסיןן■ לנו‬
‫פלא יעל הפלא‪ ,‬דקאמר יכול אן« בדברי‬
‫קומ*^ן)״ דהיינר אן{ בדברי חורה ימפה‬
‫נ‪1‬צמו כאלם‪ ,‬הוא דנד שאין הדעת סובל‬
‫זאת‪/‬להעלוס על הרעיון חלילה חלילה‬
‫^‪ :‬ד אין ראוי לאמר על טוצא^יבזה‪,‬‬
‫פח‬ ‫חובדת^ד^‬
‫מאתנו פרנסתינו על ‪.‬אשר פערו פיהם‬
‫עלינו בעלילוש שקר ‪ ,‬ועיד;זאה אשר‬
‫היהודי לא ידור אף בזו השכונה; אשר‬
‫שם שוכן הי״ש והשכר‪ ,‬ואין הצר שוה‬
‫בנזק המלך‪ ,‬ואשר מזה בלי רצון מהראוי‬
‫הים לזעוק שוד וממס! ולדחוק אס הקץ!‬
‫אבל כבר הורגלנו לכוף כאגמון ראשינו‬
‫וליחן על כל מכס ומכה עשרה הודות‪, .‬‬
‫כאשר ינשק התינוק את השבט המייסדו‬
‫וכבר נשבענו באילוח השדה‪ ,‬אגל אס‬
‫אמנם אנחנו מחלישים‪ ,‬אכל זה אןמנוח‬
‫גדולה מאוד מאוד ליחן נכו למכים‪,‬‬
‫וכריסו ללורסיס‪ ,‬והונו ורכושו לחו מסים‬
‫בניו בשבי‪ ,‬ובנוחיו גלמודות‪ ,‬ומחריב‬
‫ומודה וכורע בכפיפת קומה ובכריעת‬
‫‪3‬רך‪ ,‬וכנשיקוה ידים‪ ,‬עד פיקילו ממנו‬
‫טובו והונו ודגושו‪,‬ואין לך אומנות גדולה‬
‫מזו‪ ,‬וזהו מאמר ר׳ יצחק מה אומנותו‬
‫של אדם ‪ ,‬בעולם הזה‪ ,‬כעת בהעכו״‪,‬ס‬
‫צוררים ומעלילים על ישראל‪ ,‬יעעה עצמו‬
‫כאלם‪ ,‬אשר אין כל אומה ולשון סובל‪.‬‬
‫ענויס קשים ופורענות כאחינו בני ישראל‪,‬‬
‫אשר יעשו אלמיס וחרשים‪. ,‬וכיןאמר ד‬
‫עקיבא שכל גל וגל שעבר עלי‪ ,‬נעניתי‬
‫לו בראשו ובזה ניצול וטנא ‪:‬משתו‪1‬קא‬
‫בעלמא הדין ‪ ,‬ומשחוקא בחרין ‪ ,‬והיא‬
‫אומנות גלולה מאוד‪ ,‬לקבל את היסוריס‬
‫באהבה‪ ,‬והדר קאמר יכול אף ברברי‬
‫הורהכן‪ ,‬גסכןחקבלו באהבס‪.,‬וחחר'פו־‬
‫כאשר נראה‪.‬כי אזלח יד הגאון המפורסם‬
‫העומד כפרן‪ ,‬נמו האי נברא‪:‬רבא ויקירא‬
‫נורא הוא טל כל סביבותינו אשר נזכירו‬
‫היום בהספדינז‪ ,‬אשר היה עמוד החולה‬
‫והעבודה הכללית‪ ,‬בקי בחדרי התורה;‬
‫והחכמה כל‪.‬רז לא אטס ליה‪ ,‬אזי אולי‬
‫יש הוס אמינא‪ .‬גס ‪ ,‬כן לקבל באהבה‪;,‬‬
‫ולידוס ולחרוש ולקבל את האומטת‪.‬לעשוח‬
‫כאלם‪ , -.‬ונכיף ראשינו בדומים חרישית‪;,.‬‬
‫כאין קול ורעש גדול‪ ,‬וזהו דאמר יכול‬
‫סדגרון לא יגיס דעהו ! ‪ ©1‬הא דמסייס‬
‫מישרים חשפטו ‪ 3‬ד‪,‬אדס‪ ,‬ללמוד מזה‬
‫אשר לא יניס‪ .‬דעה‪ /‬קשה ‪,‬להולמו‪,‬‬
‫דמאי היא זו דלא ‪ .‬יגים דעחו‪ f‬אס‬
‫ישפוט במיפריס^ עכ״ז יכול לפגים דעהו‬
‫כפי ההוה אמינא‪ ,‬ויוחד מזה דהא לכאורה‬
‫הא דהזהיר דוד המלך מיה מישרים‬
‫השפעו בני‪.‬ארם הלא הוא לכאורה‬
‫אזהרה לדיין‪ ,‬שלא יעווס מפפט‪ ,‬דהא‬
‫לא יזסיר למי שאינו דיין בישפוע במישיי׳‬
‫דמאי שייך‪ ,‬לזה משאינו פוסע לפפו ע‬
‫במישריס‪ ,‬ומלבד דכהיג כמה פסוקים‬
‫בחורה‪.‬פלא יעווח המשפע‪ ,‬בצדק חשפוע‬
‫טמיהך וכן כיוצא כזה‪ ,‬אזהרות כפולות‬
‫לא תכירו פנים כנזשפט‪^/‬ולא תקה שוחד‬
‫אבל עור יותר קשה דמאי שייכות להא‬
‫דלא יניס דעתו‪ ,‬להא דמישרים חשפעו‬
‫בני אדם‪ ,‬ולהא ללימוד על אשר נא יניס‪.‬‬
‫דעתו בזה והוא תמוה‪ ,‬אמנם מה שנראה‬
‫לטניד‪ ,‬דדנד גדול דיבר אבי הדרשן‪,‬‬
‫ר' יצוזק דידן‪ ,‬דבאמח ‪ ,‬כאשר נביט‬
‫בעינא פקיחא טל מצכ היהודים האומללי׳‬
‫הדווים הסחופיס‪ ,‬הלא מהראוי לזעוק‬
‫חמס‪ ,‬ולצעוק יומס ולילה גלי הפוכות‪,‬‬
‫כי זה מורך‪ ,‬וזה דורס וזה מומם‪ ,‬וזה‬
‫רומם‪ ,‬ברומניא ובאלג׳יר‪ ,‬כמה צרות‪,‬‬
‫וכמה ענוים‪ ,‬וכמה נהרנו ‪ ,‬וכמה דמים‬
‫נשפכו‪ ,‬בעלילות שקרים ורבע‪ ,‬את הלחם‬
‫נערן* מגרונם‪ ,‬כי כמה אלפים משפחוח‬
‫בישראל שנשארו ‪.‬בלי מזון ומחיה‪ ,‬ואך‬
‫על השמים יביטו‪ ,‬ולאמוחם ישאלו למס‬
‫וחין להשיב למו ‪ .‬כמה וכמה ההכרח‬
‫יאלצס לעקור‪ .‬א ק מולדחו‪ ,‬ולברוח מחוץ‬
‫לגבול ‪ .‬ולהשאיר נשותיהמ אלמנות חיות‬
‫ויסני אח הילד ואת הילדה בעבור כנר‬
‫למס‪ ,‬ובנפשם יביאו לחמס‪ ,‬בחילול שבחוח‬
‫ובאכילה עריפוח‪ :.‬ונכילוח וכדומה ‪ .‬ואת ‪.‬‬
‫תוכן המתים;והגלגולס;תחנו; ׳‪ ,‬ובעונות‬
‫המים הננו דווים״ וסחופים ‪ ;,‬ונלקח‬
 ‫המאסף ׳^שנת‪.‬דע‪1‬ישיית‬
‫נשארנו כספינה> המטורפע ט ס הגיול‬
‫המשועוח ‪ ,‬וניעל התורה‬ ‫ונשברו‬
‫והקירנימא‪ ,‬נקדים המצה נ‪^ .‬אר מאמר‬
‫מופלא! נמסכת מועד קפן ט מ ע׳ב‬
‫אכר המאמר נחלק לשמה מאמרים‪,‬‬
‫והוא תמוה מאד‪ ,‬באין *מד ודברים‪,‬‬
‫ואשד קשה לחרגס באור כמלות•‬
‫א ׳‘ אמר רבא נשי לשננציב אמין־ז הכי‬
‫■ ־ ויי לאזלא ויי לחבילה‪.‬‬
‫ב ׳ ואמר רבא נשי דשכנציב אמק גוד‬
‫גרמא מכנא ונמעי מיא לאגעיט‪.‬‬
‫‪:‬ואמר רבא נשי דשננציבאמק עטיף‬
‫וכסי מורי דבר רמי• ובר רבדט הוא‪.‬‬
‫ד ׳ ואמר רבא נשי ד שכנציב אמק שאל‬
‫איצעלא דמילהא לבר חורין בשלימדזוודא‬
‫ואמר רגא נכי דשכנציב אנסן רהיע‬
‫ונפיל אמעברא ויזופהא^זיף‪■ -‬‬
‫ף ואמר לבא נשי דשכנציב * ‪ p i‬אמנא‬
‫חגרי אזכזגי מיבדקו * אזבוס‬
‫ואמר רכא נשי דשכנציב אמת אתיא‬
‫כי מוח יא ומרעין פימליא*‬
‫אשר אלו שגעה מאמייס אשר אמר‪/‬נשי‬
‫זונשנציב אפר ממוייבין אגמס להאמין‬
‫אכר‪-‬ראויים הס הדברים ^‪ 3‬י ^ מ רן‪,‬‬
‫אבל הדביים סמוהין לסי מ ק י שאין‬
‫שום •הפזסה והבנה בסן »‪ .‬כי סתום‬
‫ומשוס הס־׳הדבדיס בלי שוס פתחן‪,‬‬
‫ואף שמרן רפ״י ז״ל ביאר ממס ■אבל‬
‫עדי^ן ‪ :‬צריך להכין פשעי סדסטס •אף‬
‫פירוש המלוח‪ ,‬ומדוע זה הסססב מכמינו‬
‫בחלמודין‪ ,‬דבריס שנשים לבדו ו^^באנד‬
‫ממוייטס להאמין שבודאי יש נ ה ס סודות‬
‫עמוקות‪ ,‬בלכריס העומדים ברו׳‪1‬ו של‬
‫עולם‪ ,‬מל פי החכמה ס א מ י ^ אבל מי‬
‫יגלה עפר‪ :‬מעינינו‪ ,‬ונראה פס סיס‬
‫בכוונתם‪ ,‬ולהבין פשט הדכליס‪ r‬מד מס‪.‬‬
‫שראוי־ להבין‪.‬מעט‪ ,‬כי לא למכס העמיק‬
‫לנו רבא יידן את דבלות הלשי ‪0‬וא‪:‬צניסס‬
‫בתלמודין‪ ,‬אשר לא מראש בסתר מ רו‪,‬‬
‫* •‬
‫■״ מ ‪%‬י ‪ : 6i ^0‬כן‪ ,‬היגא • דנראה‬
‫‪51‬לקא מאסנו הסויה‪ ,‬נמשה גס כן‬
‫צאצ׳סוי ליןצל‪-‬באהנה‪ ,‬לזצד קאמר צדק‬
‫כאשר יהגיע ג‪5‬דין^והראו|אשר מליצה »‬
‫ציי ‪ w‬יה־ ועמוד המצורה שנפכה^ על‬
‫זאא חלילה לצה להחליש אף רגע ‪ ,‬ואל‬
‫דמ^־לצסו ואל“ הסנו סוגה ’עיניכסן ואך‬
‫חדברו[ כדמעוח ‪ V‬ונצוומא רגא ונורא‬
‫כמהפו על‪-‬ליחיד‪ ,‬צ‪3‬כי חמרורום וכזעקת‬
‫שנר על ההורה ועל לומדיה‪ ,‬אשר ספו‬
‫מפי ‪ i‬המו ופלו ‪ ,‬ואיננו כי לקח אוחו‬
‫אלק^יס והלך בעולם הנצחיי‪5‬בשלוס‪ .‬אולס‬
‫ידוע אשר לא כל מי שרוצה‪ ,‬יוכל ליקח‬
‫עמלה הספדן על ראשו* כי הכתר הלזה‬
‫לא יהלום לכולס‪ ,‬כי כמו שאומנוחגדול‬
‫לעשות ׳עצמו כאלם ‪ ,‬כן אומנות גדול‬
‫לדבי״ צדק על דכרי חורה שנאבד‪ ,‬ולא‬
‫הפל יוצלמו לאותה אי‪5‬עלה‪],‬־ויפיל גריעוחא‬
‫ומסרו) בזה‪ ,‬כי הספדן יגיס דעתו מאוד‬
‫בהספדו‪ ,‬ועכור ‪ or‬יפול מניעה מלהוריד‬
‫דמעות שיאמרו שאין דברי־ הספדן יוצאים‬
‫מן הלב‪ ,‬וממילא לא יכנסו הדנריס בלב‬
‫הפומעיס‪ ,‬כי‪.‬השומעים יאמרו שיניס‬
‫בדבריו‪ ,‬לזה קאמר׳ר^יצחק’תלמוד לומר‬
‫מישרים' משסעו‪ -‬בני אדס־ אתס בני אדם‬
‫הפומעין;תדינו ‪ -‬במישריס לכף זטה ואל‬
‫ירע^ לבבכם‪/‬בדמיון הכוזב אשד אולי‬
‫דמהו‪',‬פי‪.‬הלא לאנחנו בבנה‬ ‫‪ 0‬ספי)‬
‫על האבדה שאבדנו ומה; “לצו־ בזה הלא‬
‫באמת •‪-‬ידבר; וכאשר אהס הדינוהו לכף־י‬
‫זצואי׳גפ ־ הבורא‪ -‬ידץ־ אחכם‪ ,‬לכף זכוה‬
‫וממילא ״צא יגים ׳ לעתו בזה ויביא‪-‬‬
‫אתערוהא דלמאה לאפערו' דלמעלה ויהא‬
‫רעוא דנשובז כתשובה שלמה^ עד כאן‬
‫י‬ ‫• ‪7 :‬ברי'אשיאה ■שעי' דמעוה•‪:‬‬
‫לבוא אל־עסלן הבכאו!ללייר את‬
‫י ל ‪ -‬הצייור אאר לפנמים ‪ ,‬ואיך שהושמה‬
‫פגרנו‪ t‬־והורד באונינו‪ -,‬ולבאר • מהי גדלה'‬
‫האכיה‪ ,‬אמר אפדע* למיס• ההה‪ ,‬ןאאי•‬
‫פט‪:‬‬ ‫‪1‬ן‪1‬ברת ז‬
‫תצודו בכו בכה להולך‪ ,‬סוך דבר אשר‬
‫על המת אין לבכות‪ ,‬לזאת באו הכי‬
‫;שים שאננות לבאר לנו בכדי שנבין‬
‫דהענין הוא כך‪ ,‬דכפהצדיק מי הוא‬
‫נקיא הולך‪ ,‬שהולך מידי יום ביומו‬
‫ממדרגה למדרגה כתורה ובמדות כחכמה‬
‫ותבונה בפילפול וסברא‪ ,‬וכמאמר התנא‬
‫כל זמן שמזקינים דעתן מתוספת‬
‫ומתיישבת עליהם‪ ,‬אולם בעלמא דקשוע‬
‫כלא שם נעשה עימד‪ ,‬דה^ שם חפשי!‬
‫ולא יתעלה למעלה ממדרגה למדרגה‪,‬‬
‫כי ליהושוע כה״ג אמר לו זכרי׳ ונתתי‬
‫לך מהלכים בין העומדים האצה‪ ,‬דהיינו‬
‫דהמנאכי' נקראו עומדי׳‪ ,‬כי מזמן שנבראו‬
‫הס עימדים כמדרגה אחת‪ ,‬ואינם עולים‬
‫למדרגה אמדת‪ ,‬מה שאין כן הצדיקים‬
‫כל עוד שהנשמה בקרבם‪ ,‬יתעלו למעלה‬
‫למעלה‪ ,‬וזהו פשידא דלא הדר‪ ,‬דכל‬
‫זמן שהיו בחיים חיותן על פני האדמה‪,‬‬
‫היו מוסיפים חכמה מידי יום ביומו עד‬
‫אין שיעור‪ ,‬אכל כאמר נסתלקו הלא‬
‫ישארו במדרגתם‪ ,‬ולזה קאמר הנביא‬
‫הצדיק אבד‪ ,‬ואין איש פס על לב‪ ,‬ושמא‬
‫תאמר כלא שם שם מקום מנוחתו בכבוד‬
‫מקום דשן ושמן ‪ ,‬לזה אמר מס‬
‫יועיל‪ ,‬הלא פס ‪#‬ינוסו' בשלום‪ ,‬כי שס‬
‫ישארו וינוחו במעמדם ולא יעלו למעלה‬
‫ואך ינוחי‪ ,‬משא׳ב אילו היה בחיים‬
‫היה ״הולך״ נכחי‪ ,‬משאיב פתה כי הוא‬
‫עומד על מעמדו‪ ,‬ומזה יבוא' הפסד‬
‫גדול גם כן להדור‪ ,‬כי לוא היה במייס‬
‫היה מוסיך תורה ומכמה‪ ,‬מצוות ומדות‬
‫ישרות‪ ,‬וממילא היה מגין על הדור‪ ,‬כי‬
‫ילמדו ממנו אה הנהגתו לעשות כמעשיהו‬
‫משא״כ אחר מיתתם שאינם מוסיפים‬
‫כלום ואינם מגיגיס על הדור עוד יותר‪,‬‬
‫וזס דקאמר הנביא המה למנוחות‪ ,‬דהיינו‬
‫שעומדים במעמד אחד‪ ,‬ועומדץ כמדרגה‪.‬‬
‫אחת‪ ,‬ומזה אותנו לאנחות‪ ,‬כי ערומים‬
‫כי אץ שוס מאמר יו‪5‬א מידי פש^טו‬
‫כי אן? מאמריש גסתריס אשר מכפינו‬
‫ז״ל הלינוו דבריהס כמעטה המליצה‬
‫והמידוח‪ ,‬מכ״פ מירי סשוען לא גפק;‬
‫וכהמאמרהזה צריך להכין כאמת פשוטן‬
‫של רבריסישין מהצ^רך לדקדק ולהקשות‬
‫איזה קושיי ‪ •r‬באשד כולו מוקשה בלי‬
‫שום חפיסה •והכנה על מס •רמ^ו‪ j‬אמריהם‬
‫ואיזה ההעיררוס נמה מהדנריס‪ ,‬לשכר‬
‫אח הלבבות‪ ,‬או להוי‪ :‬בתשובה‪ /‬אשר אין‬
‫בהם לא קיל כוכיה׳ ולא קיל שבדים‬
‫ותרוגיה׳ אך קיל דכריס אנכי שומע‪,‬‬
‫לא קול משל ולא קול מליצה ‪ ,‬וההכרח‬
‫יאלצונו להסיו‪ ]:‬ולירד לעומק פשטן של‬
‫הדבריס ‪:‬‬ ‫•‬
‫מורי והורי שמעו ותמי רוחכם‬‫אמנם‬
‫ואומר בדרך קצרה מה שנראה‬
‫לפי עניות דעתי הקלישה ‪ ,‬אשר לא‬
‫יראה חור כעטלן!‪ ,‬דעו נא אשר אלו‬
‫שבע מאמרות‪ ,‬באמת המה שבעה הספדים‬
‫גמורים‪ ,‬וכל מאמר ומאמר הוא הספד‬
‫שלם כתכלית‪ ,‬יאך לאשר העת עת צרה‬
‫ליעקב‪ ,‬וחמרמרו מעי ‪ ,‬ונאמר בקצירת‬
‫אומר‪ ,‬ליישב את דבריהם‪ ,‬ואשר מכל‬
‫מאמר יצא לנו בכיות רבות ומהומות‬
‫גדולות מה ששייך לענינינו‪ ,‬ונאמר‬
‫נכוונתן דפני נשי דשכנציב כאשר באו‬
‫להספיד איוס תנאים‪ ,‬או אמוראים‪ ,‬אשר‬
‫היו כימיהן אזי אמרו הקדמה להספדן‬
‫דלכאורה יהא קשה כעיגיכס מה זה‬
‫לבכות בפמירת הצדיק וגאון‪ ’ ,‬הלא הוא‬
‫הולך אל בית עולמו‪ ,‬למנוחת שאנן שליו‬
‫והשקט‪ ,‬ויכא כשלים ינוח על משכנו‪,‬‬
‫וכן קשה במסכת שבת דך קניד א׳‬
‫דאמר ליה רג לרכה נר שילת אחים‬
‫לי כהספירא דהתס קאימנא דקשה איזה‬
‫חמימות יבוא מזה? ואין הוא הסתם?‬
‫וכן קשה להבין דאיך כוכים על המת‬
‫הלא הכתוב אומר אל תבכו למת ואל‬
‫)‪(3‬‬
 ‫המאסף שנה חטשיח‬
‫מוני לבב‪ ,‬במקום הגדולים לתועלת‬
‫הקדוש והמהור‪ ,‬לנעוע ולזרוע על חלמי‬
‫לבבות הנדמות‪ ,‬את חביבת ציון וירושלים‬
‫למען אולי נוכל להנצל מאת מסעינינו‬
‫ומקעדיגינו‪ ,‬אשר יאבו לבלוע אותנו‬
‫יומס לא ינוח‪ ,‬ולילה לא יישן‪ ,‬פיזר‬
‫הונו וכחותיו לתכלית הקדוש‪ ,‬עוד‬
‫זאת מסר כל כמותיו הקדושי׳ופיו העכורה‬
‫מפיק מרגליות דבש וחלב תחת ‘לשונו‬
‫לקשר לבבות המשכילים‪ ,‬עם חכמי התורה‬
‫והסיר השנאה הכבושה בין לגבו׳ המשכילי׳‬
‫לבין החכמים‪ ,‬ועשה וחיבר כולם וקישר‬
‫אח כל המפלגות להיות אחד‪ ,‬ושתל‬
‫ונעע נעיעות במקום נאמן ‪] ,‬וכמאמר‬
‫הנביא חבור עצייס אפריש לנס לו‪ ,‬אשר‬
‫שלום כאלה הלא גורם הרבה שתהיה‬
‫הברכה שורה בישראל‪ ,‬אבל אוי ואבוי‬
‫לנו אשר כעת גרמו עוונותינו הרבים‬
‫ובחטאיכו ובפשעינו‪ ,‬אשר רב החובל‬
‫נסתלק‪ ,‬אוצי וחלילה פן יתפרד ההבילה‬
‫כי נשארנו גופים בלי נשמה גופים מקועני‬
‫ראש‪ ,‬אוי נא לנו כי מעיאנו‪■ ,‬ומהראוי‬
‫לשכור לבבינו^ הקשוח‪ ,‬נ ט ך ערפינו‬
‫ונאמר אשמנו‪ ,‬בגדנו‪ ,‬כי כאשר כעשה‬
‫תשובה יהא סגולה ■גדולה להנפער‬
‫שיתעלה נשמתו‪ ,‬וזהו מאמר נשי דשכנצב‬
‫ווי ״לאזלא״‪ .‬להאיש ההולך בכל מקימות‬
‫לקשר הלבבות ‪ ,,‬בפיעערבורג ובפאריז‬
‫ובררוזקעניק‪ ,‬ונכמה מקומות‪ ,‬ומי ילך‬
‫לנו ואת מי נשלר‪ ,‬וזהו ויי ״צאזלא* אבל‬
‫עוד יותר‪ ,‬ויי ואוי לחבילה‪) ,‬הוא קשר‬
‫של קנים גפו מעה מעהרס סבילה וכמו‪.‬‬
‫חבלים נפלו ־‪:‬נעימים( כי פן מלילה אולי‬
‫יתפרד החבילה‪ ,‬ומי יקשר נט המכילות‬
‫האלה‪ ,‬כאשר קישר זמיכר הלבבות יחדיו‬
‫אשר היו עוממות מיהדות‪ ,‬ומהתורה‪,‬‬
‫ומציון וירושלים‪ ,‬והגאון הטהור‪ ,‬נפת‬
‫בלבבוחיהס סביכ ולהב אהבת ישראל‪,‬‬
‫ואהבת התורה‪ ,‬ונשח בפיו המפיק‪.‬‬
‫גוחלגו בלי מגן ומהסה‪ ,‬מזלם וממצני‬
‫מרומוש רעוה ומעללים רעים מכל‬
‫כצרוח‪ ,‬ומיני פורעמה הממשמשין ובאין‬
‫משונאי ישראל מידי יום ביומו ה' ירמס‬
‫עלינו‪ ,‬כי מזכים אנסנו מכל מרגע מלקי‬
‫הדור האק ‪ ,‬אשל על מדרך כ^‬
‫רגל היהודי הלא שס משיכה ואכילה‪...‬‬
‫וזהו אל חבט^למח‪ ,‬פירש לא על המיחה‬
‫עצמה‪ ,‬ואך בכו בכי להולך‪ ,‬כי הוא היה‬
‫עד עתה הולך‪ ,‬אבל עתה נשתנה שמו‬
‫לעומד ולא הולך‪ ,‬ומסיים הנביא כי‬
‫לא ישוב עול יראה את מולדתו‪ ,‬הוא‬
‫הוא שמבאר לנו כי האדם נולד להיוה‬
‫עולל למעלה למעלה מידי יום ביומו‪,‬‬
‫אבל עתה לא ישוב עור לראות זו‬
‫המדרגה להיות הולך‪ ,‬וזהו דקאמר רב‬
‫לרבה בל שילת אחים צי בהספדאי‪ ,‬ומה‬
‫חאמר דהחס הוא בעלמא דקפוע‬
‫קאימנא דהיינו שאהיה עומד ולא הולך‪..‬‬
‫ההספד שהספידו נפי דככנצי‬ ‫וזהו‬
‫׳ ויי ״לאזלא׳ דהו א בחינת הולך‬
‫משא״כ מהיום והלאה לא יהיה ״אזלא״‬
‫ואך עמדן ויי לחביל דהוא משכון שנתמשכן‬
‫עבורינ‪ /‬אבל לא דמי למפטן כי משכין‬
‫יוכל לפדות‪ ,‬אבל הנפער לא ישוב עוד‬
‫לראות א ק מולדתו‪ ,‬ואץ לנו מגין‬
‫וזהו וי אוי ואבוי‪,‬למבילא כזו‪ ,‬למשכון‬
‫הזה‪ ,‬אשר לא ינאל ולא יפרה עור והוא‬
‫נכון‪ ,‬אולם לענינינו נאמר בפשיגיוחמורי‬
‫ורבוחי‪ ,‬הלא׳ תדעו הלא תבינו‪ ,‬אפר‬
‫מורינו ורבינו ‪ v‬כ׳גאון הנפער ציס״ע■‬
‫ר׳ שמואל מאהליעווער הלא לא נת‬
‫ולא פקע ולא שליו‪ ,‬כמה פעמים בתת‬
‫רגליו לנסוע על הוצאותיו לפאריז‪ ,‬כמה‬
‫פעמים בדרוזקעניק‪ ,‬ובכל מקום אשר‬
‫הרניש בהבנתו העמוקה אבר יהא לתועלת‬
‫ככלל‪ ,‬שבר גרמי ועינה כמו תיו ומסר‬
‫נפשו לנסוע׳ ולאסוך אסיפות ‪ ,‬ולעמוד‬
‫נמקיס •רוזני ישראל במקיס הגבירים‪.‬‬
‫צ‬ ‫חוברת ד‬
‫אילנא‪ ,‬וזהו דאמר •גוד״ האי כריחה‪,‬‬
‫גימא שגרס הכריתה הוא •מככא״ דהוא‬
‫השיניס דידוע דשיניס נקראים ‪.‬ככא״‬
‫וכמו כיכא וניבא דהוא מחפא של חוה‪*,‬‬
‫דאכל העץ הדעת‪ ,‬והוא ענין ותלית אוחו‬
‫על ה ק ואמרו כדין צחות ונמעיא מיא‬
‫דהוא דמעות סליש כמים הניגייס‬
‫״מאנעיכי״ דהוא דוד הלב‪ ,‬אשר יחסמס‬
‫מהצרות הרבות והרמות להוריד פלגי‬
‫מיס בלי הפוגות‪ ,‬כן מורי והורי כאבר‬
‫נעיין בעוגדא דידן אשר הגאון מורינו‬
‫ורבינו ר' שמואל מאהליווער זי״ע נסתלק‬
‫אשר לכאורה באשר לא היה לו בוודאי‬
‫משפע מוח‪ ,‬כי הלא כבר מסר נפשו‬
‫כמה פעמים בסכנה מות ועכ״ז חזינן‬
‫דוהומת‪ ,‬ועתה ניישי בע״ה מאמר השלישי‬
‫דנשים מכעניוה עעיף וכסי עורי דבר‬
‫רגרבי ובר רמי הוא‪ .‬וזה יכולין ליישב‬
‫ולבאר על שני אופניס‪ ,‬האחד דהנשיס‬
‫כשעמדו לקונן על הנפער היה קשה להס‬
‫דמאי שייך להספיד על פעירת הצדיק‬
‫הלא אמרינן וזרח השמש ובא השמש עד‬
‫שלא שקעה שמשו של פלי‪,‬זרחה שמשו‬
‫של שמואל הרמתי וכן עד ‪ ,‬שנפער רב‬
‫אשי נולד רבא והרבה כיוצא בהן כלאיהא‬
‫במסכת קידושין דף ע״ג‪ ,‬ב׳ וכבר הלכו‬
‫גו נמושות לקועי בתר לקועי‪ ,‬אולם‬
‫אנן בהספד דנא בשיטת נשי דשכנציב‬
‫לא נזכיר אלא שני תירוצים אשר בזה‬
‫נבין אמרוחיהס‪ ,‬ונקדים לבאר ההספד‬
‫דספיד ההוא ספדנא מגילה ד״א מ״ק‬
‫כ״ה ב' כד נח נפשיה דר׳ זירא‪ ,‬אמל‬
‫אקשנער הרה וילדה‪ ,‬ארץ צבי גידלה‬
‫שעשועיה‪ ,‬אוי גא לה אמרה רקת פי‬
‫אבלה כלי חמדתה‪ ,‬והמאמר הזה אומר‬
‫דרשוני כי מה זה המליצה של הספדן‬
‫דשנער כרה וילדה וארך צבי גידלה‬
‫שעשועיה מאי שייך אלו הדברים למילי‬
‫דהספידא‪ ,‬דהא עיקר ההספד הוא פל‬
‫מרגליות^ נצוצי אהגס ציון וייופלים‬
‫למען כציל את הנצשה‪ ",‬מאש זאכי‬
‫ערף‪ ,‬ומעתה התעוררו נא‪ /‬וכנו לאולא‪,‬‬
‫וגנו בכו להולך‪ ,‬ובכו והוממו לחבילה‬
‫אשר אולי תתפרד״ והדבר נחמד והענין‬
‫נ^ון •••‬
‫‪ 1‬ע ת ה נסן וניסע ליישב מאמר נשי‬
‫דבכנציב השני דאמני גוד‬
‫גרמא מככא ונמעי מיא לאנעיכי ונאמר‬
‫בדרך קצרה ונפלא‪ . ,‬דהנה רבנו משה‬
‫אלשיך ביאור מקרא שכתוב וכי יהיה‬
‫באיש רזטא משסע ‪.‬מות והומת ותלית‬
‫אותו על עץ דברים כיא כ״כ וביאר‬
‫דחעא הוא לעון מסרון כמו והיית אני‬
‫ובני שלמה תעאיס היינו חשריס מן‬
‫המלוכה‪ ,‬חה הביאור וכי יהיה באיש סעא‬
‫מות‪ ■,‬היינו אוסר משפע מות‪ ,‬כי אין‬
‫מניע לו עונש מיתה עבול מטאיו‪ ,‬כי‬
‫אין לו מעאיס‪ ,‬שיהא משפעו להמיתו‬
‫אבל והומת‪ ,‬רחזינן שמח ונסתלק‪,‬ופשפשכו‬
‫אה חטאיו ולח מצאנו‪ ,‬ויקשה לנו אמאי‬
‫נפטר אוחו צדיק‪ ,‬אזי ותלית אוחו טל‬
‫ע׳ן״ הוא על חעא ע־ן הדעת דהו א עטיו‬
‫כל נחש‪ ,‬אשל אז ננזרה כנזרה‪ ,‬כי עפר‬
‫אהה ואל עפר תשוב ומוכרחים למוה‪'.‬‬
‫עוד נקדים אשר הדמעות יזלו מעיני ס‬
‫אבל מדוע זה ומאין יבאו‪ ,‬אמכם המקור‬
‫הוא אשר בלב האדם נמצא מעיין חיים‬
‫ואס יתחמם המעיין מחמת נ*וח ולפעמים‬
‫מחמת שמחה‪ ,‬אזי יתחיל להרתיח המעיין‬
‫והרהיחות יצאו מן כעיניס ומזה י גירו‬
‫דמעות‪ ,‬וזה ההספד דספדו נשי‬
‫דשכנציב להספידו אז על אדס צדיק‬
‫וגאון גדול הדור אשר לא מצאו עליו‬
‫משפט מיח‪ ,‬והיה קשה אז לכולי עלמא‬
‫ומי חשיד קוידשא בריך הוא דעכיד דינא‬
‫בלא דינא‪ ,‬לזאת תמרו בהספדן אל‬
‫חתמהו‪ ,‬על מות האי גברא רבא ויק״רא‬
‫כי ״גוד הוא ענין כריתה‪ ,‬כמו גודו‬
 ‫ד^אסף^שנה חמישית‬
‫רקח ללוכדה כלי ממדתה אכנ מהריון‪ ,‬כאשר אין איש שס על לב להספי ד‬
‫ומלידה‪ ’/‬ו מ גי ח ל שעשועיס‪ 4‬אין שוס כראוי‪ ,‬ולזאת חלילה יובא ׳מזה לאבי דה‬
‫היה וילדה‪ ,‬כן מורי ורגו הי באמת אני אומר כ‬ ‫כימ אי גידלה שעשועיה‪,‬‬
‫גס שמסייס דרקת אכלה כלי ממדחס אוי ואבוי לנו‪ ,‬אשד אין נאפשרינו‬
‫מה זה דווקא על רקח יאמד שאנדה להספיד להג און המפורסס ציס״ע באשר‬
‫הלא כל העולס כולו אנדה את הכלי לא נודע לנו מיוס נא להאיר על פני‬
‫ממדה הזה ומה זה יאמר דווקא על התבל אשר כילד בגלוגקא פיר קענה‪,‬‬
‫רקח‪ ,‬ועוד קשה דאיך יאמר לשון איידה ונחגדל גשקיא‪ ,‬כרך סובאלק גידלה‬
‫בצדיקיא הלא רב אשי קפיד על שחמר שעשועיה‪ ,‬בראלוס פרח והנץ ציץ‪ ,,‬פרמ'ו‬
‫אבידה במיק דכ״ה‪ ,‬ג׳ )וחוזן לד׳ נאמר ופקידיו‪ ,‬וכאשר לא נודע לכו בארהיעב‬
‫לעגינינו נפשע המאמר‪ ,‬דהספדן התעורר זאת הא בוודאי אשד אוי נ ‪ f‬לה מאמרי‬
‫כרעיון נפלא דהנה ידוע דהאיש הטלד ביאלעסטאק‪ ,‬כי אבדה כלי חמדתה‬
‫בזו העיר‪ ,‬ופס כתג דל ופס כתעלה ומי יוכל לתאר ולצייר אח עוצם הדר‬
‫במעלה העליוכה‪ ,‬עד הגיע לשמים שיאו גאון עוזו ותפארתו פילפוליר ודרושיו‬
‫והורס מעל עס כל התשבחות אז מהנקל שאלותיו ותשובותיו וחכמתו האיומה‪,‬‬
‫להספידו על הסתלקות הצדיק‪ ,‬כי יודע באשר ים כלכול הדעת בהכרתו כי פה‬
‫הספדן את שבחיו‪ ,‬ואת תואריו‪ ,‬מדותץ טלד ובמדינת פולין‪ .‬נתגדל‪ ,‬ואוי נא לה‬
‫ובקיאותו וחריפותו‪ ,‬ועהר יראתו וצכיעתי ‪ .‬ביאלעספאק המעעירה‪ ,‬כי אידה כל'‬
‫וחכמתו‪ ,‬בכל פרעיו ודקדוקיו איך לפרסס חמדתה(‪ .‬ונחזור לענינינו דהכה על קישיה‬
‫בעולם החייס‪ ,‬ואיך לפרע כל פרעי וזרח השמש ובא השמש נאמר דשה תירוצי׳‬
‫שבחיו‪ ,‬לאשר הספדן יודע אוחו באר יש הא׳ דאן‪ £‬כשהצדיה נאבד אזי ח ^יז ר ס‬
‫כימכ‪ ,‬ומכיר גו בכל צדקתו‪ ,‬ואת הנפשות אור חדש‪ ,‬איל לא באותו העיר שנוצל שס‬
‫אשר קירב לעבודת הבורא‪ ,‬אך אולס נפער הצדיק דיוכל להיות מפער‬
‫כאשר מפער נולד למפל באפריקא בביאלעסעאק‪ ,‬וטלד בארץ ישראל‪ ,‬וזהו‬
‫ונתגרל באמריקא‪ ,‬ולמד החכמה בצדפס הככיה על פעירת הצדיק‪ ,‬דפי יימר‬
‫מסחלק ברוססלאנד‪ ,‬אז לא יוכל הספדן דיולד שס באותו מקים שהיהפהפתלקו'‬
‫להספיד כלת וכהוגן להנספד‪ ,‬מלבד והשני הוא לידוע דמד מינן סי סליק‬
‫דפספין אינו מכיר‪ ,‬א]« גס שומעי להתס‪ ,‬עדיף כתרי מינייהר‪ ,‬כדאיחא‬
‫ההספד לא יתעוררו הרכה‪ ,‬באשה במסכה כתובות דף עיה‪ ,‬עיא‪ ,‬וא״כ‬
‫לא יכירוהו‪ ,‬ולא יכנס באזנם עצס אף כאשר יולד מכס וצדיק או‪3‬״ אגל‬
‫ההספד‪ ,‬וזהו כדוק ומנוסה‪,‬וזהו נוונח לא יהיה כתרי מינייפו י ד ^ שיולד‬
‫הספדן אוי ואבוי‪ ,‬כי מעע אשר מכירין חכס‪ .‬כככל יהיה כחכמי בכל ‪ ,‬או‬
‫אנחנו אח ר׳ זירא‪ ,‬כי איז שנער הרה אס יולד בארץ הקדושה ‪ ,‬א‪ 1‬י יהיה‬
‫וילדה‪ ,‬ארץ נבי גידלה שעשועיה‪ ,‬ומי כחכמי דשה‪ ,‬אכל כאסיה דרי זירא‬
‫יודע היעב אח שבחיו ואת חואריו‪ ,‬ולזאת למשל לא יכול להוולד ‪ oo t‬כתרי‬
‫סייס אשר חלילה יוכל לבוא מזה אשר מינייהו זה לא יתכן‪ ,‬ועוד זאת כאשר‬
‫ייאמר על רקת כי אבדה כלי חמדתה אמרנו דמי יודע אולי יולד כעיר‬
‫וכמאמר הנביא הצדיק אבר‪ ,‬ושמא תאמר אקדח‪ ,‬וזהו דקאמר הספדן על דרך‬
‫איך יאמר אכירה בצדיקים לזה קאמ׳ר הפלנה‪ ,‬ארץ שנער הרה רלדה‪,‬ואיץ‬
‫צא‬
‫וע״כ עלץ באמת‪ ,‬נוכל להספיד־ עעיף‬
‫וכסי הרים‪ ,‬דבר למי' ׳ ובר■'ד־ברבי ״הוא‬
‫אשר אין לנו תמורתו' ואן! לנו חליפתו'‬
‫ונבכה יומס ״וליל" בלי הסוצות ־ואוי‪ -‬לז־ור־‬
‫שאבד מנהיגה ■ואר 'צספינה שאבדה‪:‬‬
‫‪.‬‬ ‫■‪^ -‬‬ ‫'קברניט^^^״־־־ ׳־‬
‫־ )וזט»ר יבא(‬ ‫‘‬
‫א‪3‬רהם‪ .‬אבא משה‬
‫ד‪.‬‬ ‫‪ . .‬אגדק״ל‪ ,‬פאסולן ‪, .‬‬
‫‪:‬‬ ‫‪ _ .‬סימן‪,.‬ס_;‬
‫סלאנמ ‪:‬כ' אלר‪.‬י ב׳ חליס‪- , r ■.‬‬
‫?*הדר כבוד הרב‪ ...‬נש״ת ' מו״ה בן ציון‬
‫אברהם קיאעקה נ״י עורך‪, .‬המאס);!׳־ צעיה״ק־‬
‫;‪. C:‬‬ ‫ירושןיים חובב״א^'^‬ ‫־‬
‫יטיב נא רום טעי^הו להרווים בםאס»ו היקר‬
‫לנו אחהר״ה ה??ו*ח בזה* ‪ - .‬ג ״ ׳•'^ ■ ‪:‬‬
‫מציעא ג׳ ’ דאמר רבה‪ ,‬מפני‬ ‫בבא­‬
‫א(‬
‫מה אמרה חורה מודה לאקלת‬
‫המענה ישבע חזקה אין אד ‪ 6‬־ ׳מעיז‬
‫פניו בפני בעל חובו ׳והאי בכוליהי בעי‬
‫דנכפריס והא דלא כפריה משו ם ׳"דאין‬
‫אדס מעיז פניו! וכתבו התוס׳ כופר הכל‬
‫מנלן דפעור לאץ לומר' מעעס חזקה‬
‫דאין אדם מעיז דסא אפילו במרךס שיכול■‬
‫להעיז פעור כגון בבנו ואפילו מודד מקצת‬
‫פער התם מיגו דאי בעי ■כופר הכל; ׳‬
‫ואין לומר׳ דילפינן' מדאיצער׳ך ’ למכתב‬
‫ששר אחד מחייבו שבועה ואי־ כופר הכ ל­‬
‫חייב מאי נסקא מיניה מעד אמד הא‬
‫בלאו הכי חייב‪ ,‬ולכאורה קשה דהא כתוס^‬
‫ל״ס וליחזי ס״ל דפד י המסייעו' פועדו‬
‫משבועה וא״כ הא בקרא צא כהיבלממייבו‬
‫שבועה רק'רדרבינן בשבועות מ'■ לא‬
‫יקום ער אחד באיש לכל עון'ולכל חמאת‬
‫אבל קס הוא לענין‪.‬שבועה וכעו;‪,‬שהובא‬
‫שם בהרא״ש באם־ ’ מ ה ד ס ’ מרועונבורג‬
‫■‬
‫תוברת ‪t‬‬
‫צ כי גידלה שעשועיה! וא״כ הלא הוא‬
‫עדיף כחרי מינייהו‪ ,‬וזאו כוודאי דהיא‬
‫פסידא ללא הדר‪ ,,‬דימא לנו‪.‬צדיר! אשד‬
‫יהא כהרי מינייהו‪ ,‬והוסיף עוד בהספדו‬
‫וקאמראו נא לה אתרה לקה‪;,‬דזס‪.‬בוודאי‬
‫^‬ ‫אבלה ‪:‬כלי מתדהס לזה ספק סג^יקא‬
‫י‬
‫הספק האחד פן לא יוולד■ כמורהו‪ ' f‬ואף‬
‫אס יוולד מי יאמר שיוולדייברקית פן‬
‫לא ברקת‪ ,‬ואך בסוף העולס ‪1‬א״כ ןאת‬
‫נוכל לאמר דיקה אבדה ’ צלי ממדהה‪',‬‬
‫וה^א^חליף‪ ,‬וכנה ידוע‪ .‬לאדן ישראל‬
‫נקרא אר! הרים ובקעות' דהלא ג‪.‬בו‪.‬ה‬
‫מכל הארצות וירושלים הריס‪ .‬סביב לה‪,‬‬
‫ומעתה זהו ההספד שספדו נשיס חצמניר'‬
‫על אדם גדול שנסתלק בימיהס שעלה‬
‫לאק ישראל להוא עדיף‬ ‫מבבל‬
‫כתרי מינייהו וזה‪.‬הוא לאתרו עעיף‬
‫וכסי ״מורי״ דהוא הריס‪ ,‬דתוכלו‪ .‬לנ‪ 1‬עוף‬
‫ולכסות כאבל על יחיד‪ ,‬דהיה לו שתי‬
‫מעלות דהוא עדיף ‪ .‬כחלי מינייהו‪ ,‬וזהו‪,‬‬
‫דקאמרי ‪7‬בר רמי ובר רביבי הוא‪ ,‬דהיינו‬
‫דהוא עדיף כתרי מינייכו וכמוהו לא‬
‫יוכל לזרוח השמש וכמוהו לא יהיה ולא‬
‫ישוב ואף ‪.‬אס יולד באותו מקום‬
‫שנסתלק כצדק‪ .‬הלא כתרי מינייהו לא‬
‫יהיה אם יהיס כחכמי ביל‪ ,‬או כ^כמי‬
‫ארץ ישראל‪ ,‬והוא מתוק; כן מוריורבותי‬
‫נאמר לענינינו אשר הגאון הנפניו מורינו‬
‫ורבינו ר״ שמואל‪ .‬מאהלי‪.‬ץער הלא הוא‬
‫עדיף כתלי מינייסו‪ .,‬לגופו היה נעוע‬
‫בביאלעסכיאק‪ ,‬אכל רוסו ונשמתו הלא‬
‫תמיל היה באק הקדושה בציון וירושליס‬
‫ובנשמתו ובהכממו בנה חומות ירושלים‬
‫כנהרסוח והשוממות‪ ,‬ונמצא דנוכללאמר‬
‫עליו וחד מינן כי ‪ .‬סליק להתס‪ ,‬עדיף‬
‫כהרי מינייהו ד‪,‬כאשר ידענו הלא היה‬
‫מורכב משיי רכשי‪ : ,‬כמות חייבת ציון‬
‫וירושלי‪.‬ס‪ •,‬וכמות הנהגת עיר‪ ,‬ואם בישל ;‬
‫היא ’ בילעסטאק ■המעמירה והאדירא יי‬
‫) ‪(4‬‬
 ‫‪.‬המאםןו‪:‬שנח חמיעית‬
‫סימן סא‬ ‫שכתב דסא דלרשינן אבל ‪ op‬הוא לבבועה‬
‫ס‪ 1‬י לכל מילי נין לחייבו בין לסוערוואס‬
‫ב״ה ז׳ לסזר מעפנוים‪ ,‬ר״כ שלנ׳יס‬ ‫'‬ ‫כן אימא דלמא איצמלין הקרא משו ס‬
‫בנייך פ״ק האראדאק‪.‬‬ ‫לסוערו‪.‬‬
‫נ!?ן ^רב‪ ...‬כקש״ת מו״ה בן ציון אברהם‬
‫נ( ב י ה מ א ס ה י חר׳ס ס‘^ מ״ס ראיתי‬
‫קואי^ר‪ .‬ש?*ים״א העירך השאסן! כעה״ק ירועלם ת״ו‪.‬‬
‫למהלי״א מבקרני על הא‬
‫ב ה מ א ם ו‪ 6‬בשנה העברה חוברת ו׳‬ ‫שנחלתי ב»המאסן‪ *£‬תרניח סימן קיו על‬
‫ראיתי בעלי חרוסין‬ ‫עפיקת הפריח אי עריפה זכר מוליד‪,‬‬
‫מתוכחים זעיז‪ .‬בביאור דברי רש״י בניטץ‬ ‫להניא ראיה מדברי הסוס' ד״ה והשתא‬
‫ז' ע״ב עיא במ״ש הואיל ולא החזירה‬ ‫נעיז וי כי אינו מוליד לפי קושיתס למיד‬
‫)בליה חולצת( והרב ל' יעקב בן ציון‬ ‫עריפה אינו מוליד למה נאמרה הך‬
‫מלידז‪ ,‬מבאר דרשיי ז״ל נא לאשמועינן‬ ‫איחך ואי שריפה זכר מוליד הי' נדרש‬
‫דאס נתייחדה עמו אמר קבלת כגע‬ ‫האי איחך למטע גם עריפה זכר אחרי‬
‫שלא הימא כיון דקיייל ככ״ה דצריכה‬ ‫כי הך‪ -‬מכל החי דריש למחוסר אבר‬
‫גט ‪ .‬שני‪ ,‬משוס הן הן עדי יחוד הן הן‬ ‫שאהוי לבני נח עיז יאמר ני הא ליל‬
‫עדי ביאה ‪ ,‬א״כ מותרת לההייבס מפעס‬ ‫דא״צ למיל קרא לחיות זרע‪ ,‬וזה אינו‬
‫ממנ״ס‪ .‬קמ״ל כ״ז שלא החזירה בוודאי‬ ‫כי המעיין‪.‬שס יראה ני יש אמנם להוכיח‬
‫אסורה להתייבס משוס דלאאמרי׳ הן‬ ‫זאת לפי קושיה התום'; למיד עריפה‬
‫הן עדי'יחוד אלא לחומרא‪ ,‬מטעם'הסק‬ ‫א?נה‪ .‬יולדת אפקא לן טריפה מלחיות‬
‫ולא לקולל^ להתיר גרושת אמ*ו ע״ב‬ ‫זרע וא'כ אתך ליל‪ ,‬מזה חפצתי 'להוכיח‬
‫תוכן דברי הרב הנ״ל‪ ,‬ולענ״ר ביאור‬ ‫שעייפה זכר אינו מוליד כי אם נאמר‬
‫דבריו אינו משקבל דהלא מ״מ אס רק‬ ‫שמוליד מאי קושיתס כי כך איתך מיותר‬
‫ספק הוא או קידושי ולאי‪ ,‬נוגע גס‬ ‫הלא מלממש זרע אמעוע י ק עריפה‬
‫לענין אס קידשה אחר'אס צריכה גע‬ ‫נקבה שאינה מוליד והקרא מכל החי‬
‫משני‪ ,‬או לא‪ ,‬ולמה משמיעינו רשיי ז״ל‬ ‫אתי לממוסד אכר ואס כן מאין נמעע‬
‫הכא דזקא בדרך רמז בעלמא‪ ,‬היה‬ ‫טריפ^זנר דמולי ד סי לא כתיב הך קרא‬
‫לרש״י ז״ל לבאר באר היטב דהיחוד הוא‬ ‫דאיתך‪ ,‬ולפי זה מה זה ישאל כי הקרא‬
‫רק קידושין מספק‪ ,‬ועוד הלא מפורש‬ ‫לחיות זרע ליל‪ ,‬הלא אס נאמר ט עריפה‬
‫היעב שס בהסוגיא ל עיג ע״ב‪ ,‬דרק‬ ‫■זכר מוליד מיכרמיס גי השלשה כתובים ‪.‬‬
‫קידושי! מחמת ספק הוא כמו שאמר ד‬ ‫‪,‬ימכל החי* לאסור ממוסר אבר* ולהחיות‬
‫יוסי בפירוש חוששין משוס קידושין‪,‬‬ ‫איחךי למעע ׳עריפה זכר! ״לחיות;זרע*‪.‬‬
‫דמוכח דרק מששא בעלמא הוא ויעוי׳‬ ‫למעט טריפה נקבה‪ ,‬ומוכרח ני דעת‪.‬‬
‫שס בדפי' ליס ללא בחד‪ ,‬ולמה צריך‬ ‫החום' דגם גיייפס זכר אינו מוליד‬
‫רשיי ז״ל להשמיענו הכא הדן זה‬ ‫ושגיסם עריפה זכר ועריסה נקנה מלחמת‬
‫שמפורש לרך‪ ,‬ולענ״ר‪ ,‬־ ייל‪ ,‬דאררבה‬ ‫^זרע אימעוע וקיא דמכל המי דריש‬
‫רש״י ז״ל בא להשמיענו להיסך‪ ,‬דיאס‬ ‫לעמוסר אבר ושפיר קושיתס למה לי‬
‫החזייה אפי׳ רק ביחוד בעלמא ולא‬ ‫‪,‬‬ ‫הך קרא להחיות אתך‪.‬‬ ‫•‬
‫קידשה כפירוש מותרת להחייבס‪ ,‬משוס‬ ‫‪.‬‬ ‫יום טוב ליפמאן בל^(א״מ‬ ‫־‬
‫דהלא הד ס״ס‪ ,‬דילמא חזרה הוה ול׳א‬ ‫שמואל יחיאל וין‪.‬‬
‫צ‪b‬‬ ‫חוברת ‪1‬‬

‫זאח מן כגאון מסרא״פ זצ״ל ואמ״כ כתב‬ ‫הוה גט כלל! ואת״ל חנאס הוא דילמא‬
‫להביא ראי׳ לזה כיון שעשאו שליח‬ ‫קידשה סעס שני בטאה‪ /‬ולא בעי״‬
‫להחענות הוי כאלו החענה דקי״ל שלוחו‬ ‫הכא משפטי ס׳׳ס כידוע דצריכיס ל׳חקור‬
‫ש״א כמותו‪ .‬וכ״פ הפוסקים ומור״ס בסי׳‬ ‫מקודם דילמא לא הוה גט כלל! וס״ס‬
‫קפ״א )טעות וצ״ל קפ״ב( ואין נזה איסור‬ ‫מהני! להיוח מוחרה להחייבס‪ ,‬כמבואר‬
‫משוס שהשליח בא בשכרו דאטו חייב‬ ‫במהרימ״ט ס״ג סי׳ ב' דמקשה על‪,‬הא‬
‫לצער עצמו כדי לתקן חכירו ועוד הגע‬ ‫דאמרו סו״פ אלו מומי! אשת טומטום‬
‫בעצמך וכו׳ וה״נ ל״ש וכוי עלל הרג‬ ‫חולצה ולא מתיבמת ומוקמי״ כר״י בר‬
‫שם ‪ ,‬והנה במח״כ|דבריו תמוהים בשתיס‬ ‫יהודא דאמר טומטום צא יחלק שמא‬
‫כאשר אבאר אחת במש״כ דמסני מצד‬ ‫יקרע‪ .‬ומקשה הלא הוי ס*ס פן נקיבה‬
‫ששאיכ זה אינו ני עיקר תענית על חטא‬ ‫הנא‪ ,‬ואת״ל זכר פן לא ימצא סריס‪,‬‬
‫מצד הסברא וגס לפי המבואר בס׳ מוסר‬ ‫והי״ רהוה ס״ס דסתרי אהדדי דגם אס‬
‫הוא שיסגוך עצמו בשביל הנאה שהיה‬ ‫ינשא לשוק איכא ס״ס דילמא נקיבה‬
‫לו וימעט מלבו ודמו‪ ,‬א״כ הוי כמו מצום‬ ‫ואה״ל זכר סן הוא סלים; אבל עכ״פ‬
‫שבגופו ול*מ שליחות טי׳ חוסי יי״ד‬ ‫חזי' דס״ס מהני צהתייבס וכן מפורש‬
‫הובא בקצוה׳ח ס׳ קפ*כ‪ .‬והנה הקצוה״ח‬ ‫בכמה חשובות לגדולי האחרונים‪.‬‬
‫מסביר סברתו עס דברי הראיש כדרים‬ ‫הכ״ד המכפדו כערכו הלם ומוקירו'ידידוהדו״ש‪.‬‬
‫ועי׳ בם׳ לקח טוב להגאון מהר״י עלג^‬
‫כלל )א׳ אותה^ שמסביר זאת לפעולת‬ ‫שלום אי!י׳ שתאם‬
‫השליח נחשב להמשלח לא לנחשב יד‬ ‫דפז האראדאק‪.‬‬ ‫מו״ץ‬ ‫‪,‬‬
‫השליח כיד המשלח וא״כ נחשב כמו‬
‫שהמשלח מניח תפילין כגוך השל^ח‪ ,‬א״ל‬
‫ה״נ השוכר מתענה בגוף הנשכר ואטו‬ ‫‪.‬‬ ‫סימן סב‬
‫זה יועיל אתמה״ה‪ .‬וז״פ וילור‪) .‬ועי׳‬
‫אששראלענקא יום ג״ לסדר חשא שנת חר״ס‬
‫בו״ע אהעיז ס׳ ה׳ ונב׳׳מ שס ועי׳‬
‫■‬ ‫י״ד_ אדר א׳ ‪3‬״‬
‫‪V‬‬ ‫■‬
‫בענ״ח מצוה ליב במוסף השיר‪■ .‬ועי׳‬
‫שילום מרחוק‪? ,‬יקיוג ^ ב בי‪ .‬ה‪/‬ר ידי׳׳נ‬
‫בשו״ח בית יצחק חיו״ד סי׳ י״ד אוה ה׳(‬
‫הרב‪ ...‬כש״ח פוהר׳׳ר ‪? }3‬ניון אברהם קואעקה‬
‫הרי אמת ב'( הכס כתב ואי ‪.‬משוס‬
‫בי רו קי ם‬ ‫היקר‬ ‫העירך אח‬ ‫שג^יט׳א‬
‫שניטל שכר מנרע גרע והגע עצמך וכוי‬
‫■‬ ‫עיה״ק תובב״א‪.‬‬
‫ובאמת בשכר י״ל דבאמח מהני והוא‬
‫באה״ר‪ ...‬ז^סען‬ ‫אחדשה״ט ושלום תורתו‬
‫עפ״י לברי המת״א )סי׳ א'( מה״ שלוחין‬
‫לא יראה פני ריקם אכתוב קצת הערות הנוגעים‬
‫שכתב שאף דאין שלימות לכוחי מ״מ‬
‫‪,‬תםאםןו״ הנרפסיס‪ ,‬ואבקש במטו מן כת״ד‬
‫בשכר נ״ל למהכי מצד פועל ע״ש• ועפי״ז‬
‫יטחול להדפיסם כגליון הראשון לעת יבאו דברי‬
‫מחדש הגאון רש״ק מבראד בס׳ קנאת‬
‫אליו ובטוח אני בטובו כי יעשה ל' זאת‪.‬‬
‫סיפריס סי' ליג לעני ן אשלד״ע וגס לענין‬
‫כ״מ דאיהו למ״ע ל״מ משוי שליח‪,‬דבשכר‬ ‫‪),‬שנה נ׳ גליון‬ ‫בהמאסה‬
‫א׳(‬
‫מהני משוס דהוי כגתיגה ע״י לצר אחד‬ ‫״ ל״ב סי' קמ״ד אוח‬
‫ע״ש ‪ .‬ועי״ בס״ שער משפט סי״ קפ״ב‬ ‫ב׳( חקר רב אמד במי ששכר למבירו‬
‫סעי״ק א׳ ובשו״ח קיס הנ״ל סי׳ ל'ז‬ ‫שיחענה בעבורו אה מועיל‪ ,‬והכיא ששאל‬
 ‫המאסן^‪/‬שנת המבשלת‬
‫לעכ רס דומי׳ למאי דהמרי נב’מ לעת‬ ‫א^יל מקזס גדול הי׳ לאמי גזל לערן מצוה‬
‫שלד״ע א״כ ה'נ כיון דבעח בוא פקידן‪£‬‬ ‫שב^פו דלא מסגי ‘שליחות מ״מ בשכר‬
‫אותו מושמר מוכרח להקריב מפני אר‬ ‫מהצ^ ^מצר פועל ועי׳ גשו״ס מנח״מ‬
‫בעכו״ס'עכ״ל ודפח״ח‪ .‬אבל לדעתי עי ק‬ ‫מפגאוןי רפככה״ג אבדפ^יק שליכו״א בהאו״ח‬
‫כלל זה צ״ע והנוב״י־עצמו במחדת הרמה‬ ‫‘ ) ^׳י’‪6‬׳'(‪ -‬ומאהע״ז' )סי' ‪ V‬אוח ה^( אכל‬
‫סותר עצמו והוא דבחלק אהע״ז ‪Jbnp‬‬ ‫א׳ייא‪-‬לאמר כן דא״ה אם א׳ משלס לחיירו‬
‫סי' פ׳ אות ט*ו כ׳ דבאדס לעולם לא‬ ‫פיליס ‘‘תפילין עבורו מהני לרעת המפ״א‬
‫מיקרי בע״כ מותיב יכיון שהוא בעל‬ ‫זזו ״לוא שמענו וע״כ ליש לחלק ד כשכר‬
‫כסירה וכבר רציתי לחלק בין היכא דיכול‬ ‫מקרי־ *פועל שלו והוי כע״כ דגופו קכוי‬
‫לכפותו לאותו דבר או עיי דבר אסר‬ ‫א״כ לפלן שאר דברים ״ א ך שהוא לי מ‬
‫דו ק' בז ה אבל מנולי שס לא משמע ‪/ P‬‬ ‫מגיד ק״מ בשכר מהר אבל■ לגבי מצוה‬
‫ושוד דאך׳לפי״ז תקשה עול משו״ח נולי‬ ‫■שבעי׳ גופו ממם גס בשכר לא יועיל‬
‫חנינא תאו"ח סי׳ ס״ג בסוןן ’כתשובה‬ ‫דמ'ימ אין'יזה גופו דוק בזה‪ .‬א״כ דברי‬
‫שכתב דבעכו״ם לא מהני חצר מצל שלימות‬ ‫הדב־בהמאסן!' שם צ״ע כיון דהספרי מוסר‬
‫רק מצד יד וצריך להיות עומד בצידר‬ ‫קצנו לכל מצנא כמה מעות שיחן מסתמא‬
‫ולפי דבריו שבל‪1‬ו״מ הניל ‪ "5‬ע אמאי לא‬ ‫זס • עציך גדול'ובאופן אמר לא יטסר א״כ‬
‫מהני; ועול לפי כלל זה תקשה‪ ,‬מש״ס‬ ‫לא‪.‬מהגי שיחן מעט מהסכום באופן‬
‫קדושין הניל שהבאתי בלא דבלי המחיא‬ ‫שהשני יתענה דזס לא מעלה ולא מוריד‬
‫הנ״ל דילמא־׳הי׳ אחד אשר קיבל עליו‬ ‫כפי שבארנו לעיל ולדעתי אין נכון שהשר‬
‫והוא ישחט והתט־ שיהי׳ הקהל יכולים‬ ‫יתענה■’ועי״ז •יתבטל מללמוד וזס ברור‪.‬‬
‫לכפותו ע״ז וציע ‪ .‬ועוד יותר אני‬ ‫ו א ג ב ־ אציע במה שצריך עיו; לי‬
‫תמה ישמר ברי׳ הגאון מהרש״ל בשו״ת‬ ‫דברי סרב מחנה אפרים הניל‬
‫שיבת ציון סי׳ נ״ג הטא שהשואל רצה‬ ‫מש׳ס מפורש קדושין ד׳ מ׳יב דיליף שם‬
‫לאמר כדעת אגי‪ 1‬הגאון נוביי והוא דמה‬ ‫דין ‪ v‬שלימות מושמעו אותו ומאי ראי'‬
‫זאת ע״ש; ולא זכר כלל שאביו כגאון‬ ‫דילמאי׳שם איירי בשלימ בשכר פי׳ דהקהל‬
‫כחב כן וצע״ג )יכנה יש אתי קצת‬ ‫שכרו לאיש והוא שחט ואן‪ £‬דאין שליחות‬
‫לחלק אכל א?י מקוה לשמוע‪/‬חוות דעת‬ ‫מהני' מצד'פועל וצע״ג‪ ,‬ולא ראיתי עול‬
‫חכמי זמננו בזה( ואצמ״ל‪' .‬‬ ‫למי^ שיתעורר■ בזה )והנה זה ימיס אשד‬
‫הצעחז''קו׳ יזאת' לפני הגאב״ל דפ״ק‬
‫}המשל עוא(‬ ‫‪15‬לימ״א ־'והראה ׳ לי״ שבכתב אחד אליו‬
‫מן'הגאון■ טברעזאן בעהמ״ס גילוי לעת‬
‫חנוןד העניך פלארןסער;‬ ‫הקשה זאתי אבל הוא אזל שס באורחא‬
‫מריפחא ליישב זאת(‪ .‬גס חי׳ שם קו׳‬
‫המובאה בשו״ח מנחת משה תאו״ח סויס‬
‫סימן סג‬ ‫א' דאמאי לא נפשוט דכפניס שלוחי‬
‫דרממנא מהא דטכו״ס נודרין נו״נ כישראל‬
‫לס״ק‬ ‫סת״ל‬ ‫ויקהל‬ ‫‪ . .‬ב״ה ו' עש״ק‬
‫ואי שלוחי דידן הא אין שליחות לעכו״ס‬
‫ונישקאור )פלך ווארשא(‪.‬‬
‫וח^ עפ״י דברי הנוב״י מהדק מו^מ סי׳‬
‫צבור הדב‪,,‬הטאסן*‪-‬״ הי״ו בעח״ק ירודים*‬ ‫■‬ ‫ל״ז זיהיכא דבע״כ מותיב יש שליחות‬
 ‫צג‬
‫“•ל‬
‫סימן‪.‬סך‬
‫המס יום ג׳ פ׳ וארא פה ליווערפאל‪.‬‬
‫' ׳ 'אל נב‪ 1‬ד ידידי הרב‪ ...‬ר׳ בן ציון אברהם‬
‫קואעקד‪ .‬עורך ״הטאס!;" שליט״א‪ ' '.‬׳ • י '‬
‫באתי "לבקש מכח׳׳ר ליחן את מאמריי‬
‫'‬ ‫זה ב‪,‬דומאםן^״' וזה רוא‪.‬‬
‫בספר כפיסגה מלק ל חוב׳ ף‬ ‫ראיתיי‬
‫בד״ק לספרות הרבנית מקור‬ ‫״‬
‫הלכה של הרב הגאון ר׳ יוסך דוד‬
‫רובינשטיין אלד דק־׳ק הרארשיןן דהייא‬
‫ראיה‪,‬על הא דאיתא בסו״מ סי׳ שס״א‬
‫ס״ה דגני יאוש אס שינוי רשות‪/‬קנה '‬
‫לא ‪.‬הוי שינוי אלא כיכי למכר הגזלן‬
‫א; נתן במתנה אבל אס גא אדס וכעל‬
‫בעיה מהגזלן הוי כמו שנטל מב״ד הראשון‬
‫ולא הוי שינוי ורצה הגאון הנ״ל למצוא‬
‫מקור להלכה זו מגמ' ב״ק ד קי״ב נעלו‬
‫מוכסין את ממורו ונתנו לו חמור אמד‬
‫הרי אינו שלו ופירש רש״י ז״ל וקנאו‬
‫ביאוש ושינוי רשות עלל• והקשה הגאון‬
‫רעיא דא״כ איך אמרינן בגמ׳ קא סיר‬
‫יאוש כלי לא קנה הא הוי יאוש ושינוי‬
‫רשלת והניח בצ״ע‪ ,‬וחייז הגאון קלל‬
‫לשס נאמר בברייתא תנא אם כעל‬
‫מחזיר לבעלים הראשונים ועמד על‬
‫לפון אס נעל דהוי מיגתר דודאי מי‬
‫שלא נעל לא יחזיר והיה לו להתחיל‬
‫תנא מחזיה לבעלים הראשונים‪ ,‬ובזה‬
‫תירץ דבמתניחין המוכסץ שנעלו חמורו‬
‫ונתנו לו חמור אחר משמע דנתנו לו‬
‫מדעתן וא״כ הוי יאוש ושינוי רפות‬
‫וכפירוש רש׳י ז״ל אגל בברייתא משמע‬
‫הנא אס נעל בט״כ מהגזלן א״כ לא הוי‬
‫בינוי רשות כחוימ הנ״ל א״כ הרי יחזור‬
‫לבעלים הראשונים ובזה מתורץ קושיה‬
‫רע״א לברייתא לא הוי בינוי רשות ומאי‬
‫דכחב רש״י ז'ל ופליגא ברייתא אמתנתין‬
‫כוונתו על בבא‪.‬דהמציל דגיג י הוי בע״כ‬
‫‪,‬חוברת ז׳‬
‫״‪.‬אחולשהטוג‪ ...‬אשרת; להעיןן‪,‬ק‪^,‬טר ני׳‬
‫י‬ ‫־‬ ‫איוו מחידושי‪.‬״ ■ ■ ׳ י‬
‫א( י ב מ ו ת )קכו״ס־נמ‪ ./‬שאצו‬
‫‪ . .‬דא״ל כי היכי‪/‬דצ‪1' 1‬ן*‬
‫איישרמיש כיסא לדידי נמי איסרחיש^ניסא;‪,‬‬
‫הפוסקים‪ ,,‬הגיאו נגעס זה‪ ,‬וק״ל כיון‬
‫דצהסזיקה מלחמה פסקו לחומרא למ״ל■‬
‫האי טעמא‪ ,‬ונפ״מ לדינא‪ .‬היכא באמרה‬
‫שהוא ‪ .‬מת קודם שיצאה היא מן המערה‬
‫דליכא למימר כי היכי דלדירך איחרמיש‬
‫וכף‪.‬‬
‫)קט״׳•( וליהמנה מדרג‬ ‫שם‬‫כ(‬
‫המנו^א ו כו‪ /‬בתו״י לק׳‬
‫)קי״ז( הק' צמה לא מוקמי' בתובעת‬
‫כתובתה דנכה״ג אינה נאמנת כמ״ש‬
‫גתוס‪ /‬עוד מקפין לפמ״ש הרא׳ש דהיכא‬
‫שהי' ק טמא בינייהו לא מהימנא לוקמא‬
‫גכה״ג‪ /‬טוד הקשו להנך דסייי דר״ה‬
‫לא קאמר רק שאס נשאת לא תצא אגל‬
‫לא לכתחילה נימא דקתני אינה נאמנת‬
‫להנשא לכתחילה‪ .‬ולמדין כיון דמפדשי׳‬
‫קעכיה דוקאכאוגירת גרשתני עיכמשום‬
‫דגזה מזי' שרצונה להפקיע עצמה מבעלה‬
‫בשקר לכך יש לחוש דאומרת שמת ג״כ‬
‫בשקר ע״כ בעי' דוקא אופן שידוע‬
‫באמרה גירשתני בשקר דאל״כ מנ״ל‬
‫שרצונה להפקיע עצמה בשקר ולפימ‬
‫דס״ד בלא דר״ה סכל דהבעל עצמו‬
‫מהימן בזה ננדה לכך פריך מדריה‬
‫ומשכי ‪-‬באומרת גירשתני בפני פו״פ‬
‫ואמרו להדימ‪ ,‬וא״כ לא הומ״ל בתובעת‬
‫כתובתה או באי׳ קעעה או להנשא לכתחי'‬
‫דכ״ז אינו רק משוס ספק*‪.‬‬
‫'י ד לו מוקירו ^ ־‬
‫‪ ,‬שמואל אביגדור הלד ‪. .‬‬
‫‪........‬‬ ‫‪:‬‬ ‫י י מווישהאווי‬
‫)&(‬
 ‫המאסף שנה חמישית‬
‫ואס נטל מסיר לבעלים הראשוני‪/‬ומעמא‬ ‫ואפייה קא חני היי אלו שלו עכ״ל‪.‬‬
‫נראה דלא משיב ציה שינוי רשוח משוס‬ ‫ולי נראה דאין זה ראיס כלל_ וכלל להלכה‬
‫לבעיכ נוהניס לו הרי מפורש מהתוס'‬ ‫כמל ^ שיראה המעיין בסוגיא שס ‪.‬‬
‫דגס נחנו לו מוכסין חמור אחר גס‬ ‫דלפי דנריו לכמחניחין נעלו מוכסין‬
‫כן משמע בע״כ של המוכסין ואין בדעת‬ ‫אס חמורו ונתנו לו‪ .‬ממור אחר משמע‬
‫ה?ןוכסין ליחן מחנה כלל‪ .‬ומאי שחירץ‬ ‫מדעהן והוי יאוש ושינוי רשות משוס‬
‫כגאון הנ״ל קישית דע״א הרי קושיתו של‬ ‫הכי הרי אלו שלו וכבדייחא הגא אס‬
‫רע״א מחורץ‪ /‬כדברי רש״י זיל בד׳ה יאוש‬ ‫כעל דמפמע ע״כ ולא היי שינוי רשוח‬
‫כדי שנתיאשו ביר מוכס לא קנה המוכס‬ ‫משוס הכי יחזיר לנעלים א״כ הרי‬
‫ביאוש לבדו בלא נתינת דמיס או שימי‬ ‫מחניחין אמר חרא וברייתא אמר מלא‬
‫מעשה וכי אחא גיד שני באיסור אתא‬ ‫ילא פליגא א״כ אמאי כחב רש״י ז״ל‬
‫לידו‪ .‬וערש׳י במתניחין לקחני יאוש‬ ‫אס נעל ' חמור מן המוכסין יחזיר‬
‫ושינוי רפוח• הרי מפורש ברש״י דמתני׳‬ ‫לבעלים'ופליגא ברייתא אמסניתין‪ ,‬ומאי‬
‫הרי אלו שלו דמסתמא נתיאשו הבעלים‬ ‫דכתב הגאון הנ״ל לכוונתו של רש״י ז״ל‬
‫מיל קולס שבא ליד המוכס ולא אתי‬ ‫על גבאי דהמציל ‪ ,‬הרי זה תמוה‬
‫ליד המוכס באיסור‪ ,‬כ; נראה‪.‬לי להרץ‬ ‫מאר‪ ,‬דרש״י זיל כתב מפורש אס נעל‬
‫קושיח כגאון רע״א*‪.‬‬ ‫חמור מן‪ ,‬העוכסץ ובב‪3‬א והמציל לא‬
‫חמור איכא ולא מוכסין איכא וחמור‬
‫ומוכסין מאן לכר שמיה וע״כ לכוונתו דכרי גדליה בתרב מהרי״מ אבן כסף;‬
‫של יש״י ז״ל טל רישא דמחניחין נעלו‬
‫מובסין אס חמורגועוד דלפי דבריו לרישא‬
‫־ סימן סה‬ ‫דמתניחין נטלו מוכסין משמע מדעתן‬
‫הוי ’ יאוש ושינוי רשות ובבא דהמציל‬
‫תשובה מאהבה‬ ‫מן הנהר ומן הכייס ומן הליסעיס‬
‫סאת העורך‬ ‫דמשמע‪ ,‬בע״כ לא הוי שינוי רשות אמאי‬
‫קא פריך בגמ׳’ ע ל בבא דהמציל דקתני‬
‫לתו גדת ו*>״ו פי׳ נ״ד‪.‬‬
‫אס נתיאשו למשמע דשמעיגן דאיאוש‬
‫א‪':‬ל סתמא לא 'וקשיא איישא דמתניתין‬
‫החיים והשלוס ■וכמו״ם לכנוד ידילמו‬ ‫דמשמע אפילו בסתמא 'ולפי דבריו אין‬
‫זה'קושיא*'דברישא דמתניחין הוי יאוש הרב המושלג החו״כ וכר מו״ה אנרהס נהן‬
‫י‬

‫ושינוי רשות ׳איכ אפילו בסתמא מהני איילבערג נ״י בהרה״ג יוכו׳ מהרי״א שליס״א ‪,‬‬
‫‪■ .‬‬ ‫מק״ק זעגירש יע״א ‪.‬‬ ‫אבל בבבא לכמציל למשמע בעיה לא‬
‫קכלנז כרעון יקרת דבריו הנחשדים‪) ,‬לעונג‬ ‫הוי שינוי רשות משוס הכי צריכין‬
‫דשמעינן דאיאוש משוס דלא סי שינוי רב היח לנו על בי שם‪ .‬לב לעיין בדברינו; וזד‪-‬‬
‫דשות‪ ,‬ועוד הרי מפולש בתו' ביק לסיז שמחתינו ועיקר סטרתינו ב‪,‬המ^‪4‬ס‪’*1‬׳ כי יהיו דברי‬
‫בד*ה אמר עולא וכז' שס באמצע דבריהס[ תורה נקנין בחבורה ^ נדביק חכמיס בשלפילא‬
‫וכו׳ אם נעל דאורייתא‪ ,‬והנה בזמן אשר הגיע ״יקררו םכת?‪1‬‬ ‫כתגו וריח הקשה‬
‫מחזיר לכעליס הראשונים ונסן לו חמור וגם בעת שנדפסו יקרת דבריו ב״השאסף‪ /‬לא יכלנו‬
‫אחר סשיב ליה החס יאיש כדי לקחני ' להשיבו אז תשו׳ מאהבה כי נפקדנז מירושת״ו‬
‫צד‬ ‫■הוברת״ז‬
‫■ייד*‬
‫עבועוה אתריה ״ וחוברה ״המאסןו‪ /‬נערכה עי״ד‪ ,‬אסר שהוא היפך מתלמודא דידן בהרבה‬
‫כביד ירידנו חרב המוס^א ונו׳ מחסיד שבכהונה ; מקומות גכמדומה כי גס בלשון‪.‬הירושלמי‬
‫כסהר״ם ש״שהכחן הי״ו‪,‬בנ?^זה נשארה תשובתנ ו רביצה לא יתורץ זה‪ ,‬ומ״ש עוד כ״ח וז״ל‬
‫עד ‪,‬היום‪ ,‬ואן» כי בנל^ םרדותיני׳ הרבות ;וכפרם! ומ״ש ולומר דכונת סרדיק וכו' ‪ .‬הוא‬
‫בימים האלה( לא ‪.‬נוכל לסייל כארוכה כחפץ רמוק מאד ומה נמנע לכוין כן ברבדיו‪,‬‬
‫לבבינו״ בכל זאת לעוצם אהבתינו אל ב״ת ‪ ,‬ונם מנסכ״ת אישחמיטתיה ‪.‬דברי הדש ז״ל‬
‫כי דבריו;חביבים לנו מאוד נפנינו להשיבו בקצרה בפיק דחלה דפירש כן בכונת כירושלמי‬
‫‪ , ^ ,‬כנ״ל ומה שזר בעיני כיה לומר כן‪ ,‬לא‬ ‫לעת עתח‪ ,‬ובמה דם־ ים נפתח ‪.‬‬
‫א( ב מ ״ ש כ״ת באות ה׳ על קושיחינו היה זה בעיני'גאון קדמון ד מנו הגדול‬
‫פל הרד״ק׳וז״ל ואישסעטיתיה הריש זיל עכיל‪ ,‬בזה הצדק עם>‪.‬כ״ה נ״י‬
‫ליה‪1‬לרו״מ שכן איחא בירו׳ ס״ק דכיצ׳ לחלק כי אז נעלם מאתנו דברי הי״ש סלל‪,‬‬
‫בין כתובה בצידה לאין כסובה בצידה עכ״ר‪,‬י ולא נכחד כי באמה היה ‪ .‬המוס מאד‬
‫הנס כ״ת היה יכול להשיגימ ג״כ כי בעינינו‪-‬לפרש כן עד שגם‪ ..‬הדברים‬
‫נעלם מאתנו גס הירושלמי דנדרים כי האלה בעצמם שכתבנו‪ .‬היו בעינינו למוסר‪.‬‬
‫גס שס לו באה סגרת ר׳י זאת! ואולם ועי׳ להגאון פ״מ במראה הפניסשס בביצה‬
‫בראשונה נעוררו רק כי בעת כתבנו כתב לפירוש זה דוחק גדול הוא דבצידה‬
‫דברינו ההס־ במקום פלוני אלמוני‪ ,‬לא משמע בצידה ממש או כענין‪ .‬הפרשה כמו‪.‬‬
‫ישבנו בישיבה בבית■ספרים‪ ,‬ולא נכונה כלאים כצציח‪,‬ואמנם אחר שאחר הקדמונים‬
‫כי לו גס הפצנו לחפש אחר איזה ספר פירש ק|על כגון זאת נאמר אי הניא תניא^‬
‫לא היה בנמצא שה‪ ,‬וכמו שנחשוב אולי )ועכ״פ נשמח■ מאד כי עלה מל ‪ .‬רעיוננו‬
‫מעולם לא היה ירושלמי במדינה ההיא‪ ,‬צמצער לפרש כן וזכינו במתצת לרעת‬
‫הנה כהבנו זה דרך כלל‪ ,‬ואמנם ני בכלל אחד מן הקדמונים{‪ ,‬וחדשה אניד לכ״ס‬
‫השגת כ״ת ידידינו לי נפלאה היא כי לא רק הר״ש מפרש ק בכונת הירושלמי‬
‫מאד בעינינו‪ ,‬ולא ידענו מה מקום להשגה כי גס רבותינו בעלי התום'מפרשי הכי‪,‬‬
‫זו‪ ,‬אחר כי אנו אהדקישייתנו על כרד״ק כי על מה שהביאו סתום׳ בקידושין ד׳‬
‫כתבנו שם כדברים האלה‪ ,‬שו״ר בתום׳ ל״ח דהירושלמי מקשה למה‪ .‬לא •אכלו‬
‫ר״ה די״ג ע״א ד״ה דאקריבו דכביאו■ מצה דמדש ‪ .‬ומתרץ ‪.‬לאין עשה דקודס ‪.‬‬
‫כתירוצו של ׳הרדק מפס הירושלמי הדיבור ונו׳ ‪ .‬העיר הרב נפימ במראם‬
‫לדעת ר׳ יוסי ע״ש‪ ,‬ואמנם כי בכל זאת הפנים שם דאין‪.‬לנו סענין זה ‪-‬בהאי‬
‫פלא על הרד״ק )חף כי מפרש הוא( חלפודא כוליה כי‪.‬אם ההיא ‪.‬דמלם ו ס׳ ד‬
‫כי הביא התי׳ הזה וסמר עליו והוא היפך ובעל כרחין שסשרשיס דכחוגה בצידה‪.‬‬
‫מתלמודא דידן בהרבה מקומות עד כאן היינרדיהיו שניהם לאחד הריבוי או לפגי‬
‫דברינו שס‪ ,‬וא״כ אחיז לא ידענו מס הדיבור ע״ש‪) ,‬ונפלא כי לא הזכיר מלבדי‬
‫מקים להשגת ידידינו כת״ר לי ני הר״ש כלל(‪ ,‬אמנם פירוש זה תמוה מאוד‪.‬‬
‫אישתמימיתיה לנו הירושלמי דפ״ק דפיצה‪ ,‬כמו שחמה הרב בפני משה ‪.‬במראה‬
‫עכ״פ נודע‪ .‬לנו כי סברתו של הר ד ק הפנים בסלה שם דהירושלמי דביצה הזי‬
‫הוא בירושלמי יהיה במלה‪ ,‬או בביצה‪ ,‬או תיובתיהו ‪ .‬דקרי לעשה לכיסוי ול״ת‬
‫בנדרים‪ ,‬רק עיקר תמיהתנו היסה איך דיו״ע נ די דהף אינו בצידה ואינו דוחה>‬
‫סמך• הלד״ק על סברת ד יוסי דמפלמי והוא חמום מאד‪ .‬דהלא עפה לכיסוי הוי■‬
 ‫־המאסף שנת ‪.‬זזמישית‬
‫או אולי קודס הדיבור אלים יוהד ולהכי‬
‫לא דמי כן־ ס״ל להר״ש והחול בפי׳‬
‫בירופלמי )ולשון התוס' בקידושין ‪ 7‬כ׳‬
‫לאין עשה וכו׳ לאו דוקא והיה איסכא‬
‫ג״כ ורק בגלל שהס איירי במצה ומש‬
‫דנן הוא שם העשה קודה הדעור‬
‫והליס אמר הדיבור נקטו כן(‪ ,‬כן ני׳‬
‫לפוס ריהטא לפוס הומר הנושא וציע‬
‫‪ :‬לפח הפנאי‪.‬‬
‫נ( ל ב ע נ י ל זש ‪,‬חמהחי מאד על כריש‬
‫ז״ל שס גפ״ב דמלה דכהב‬
‫אמר פירושו הנ״ל בדברי הירושלמי לכתוב‬
‫בצידס היינו דהוא לאחר הרימר וז״ל‬
‫אכל ק׳ קצת ללשין דגרםינן בת׳ ל״א‬
‫דמילה דקל״ב ימול בשר ערלתו אעפ״י‬
‫שיש שס בהרת ימול לאתי עשה ודחי‬
‫נ״ח‪ ,‬ועשה דמילה קדמה ללאו דקוצן‬
‫בהרחו ושמא היה מפרש דהיינו או אינו‬
‫דקאמד עכיל‪ .‬והוא נפלא מאד טל‬
‫רבינו הגדול הר״ש ז״ל‪ ,‬ט זאת הוא‬
‫קושיה הירושלמי בעצמו לר׳ יוסי בהופ״ג‬
‫לירושלמי דנדרים דהתס מייתי האי‬
‫ברייתא ימול בשי ערלתו אעפ״י ביש‬
‫שם בהרת ומה אני מקיים וכו׳ ופריך‬
‫הירושלמי על דעתיה לד יונה דאמל‬
‫מצויה לוחה את ליס אעפ״י שאינה כתובה‬
‫בצידה נימא‪ ,‬אגל על דעתיה דר׳ יוסא‬
‫דאמר אין מצות עשה דוחה למצות לא‬
‫תעשה אלא א״כ ‪.:‬היחה כתובה כצידה‬
‫קשה ומשני מטון דכתיב‪ £‬בפר ערלתו‬
‫כמי שהיא כתובה בצידה עיש‪ ,‬ותמוה‬
‫מאל איך נעלם לשון הירושלמי מעיני‬
‫אדונינו רבינו הגדול הריש זיל וצעיג‪.‬‬
‫נ( ל ה נ ה עפ״י מיש באות א׳ יש מקום‬
‫לישב ג ס קושיח המפלשיס‬ ‫•‬
‫שהביא כ״ח משיס דיל ן‪.‬ביבמות ד׳ ה<‬
‫ע״ה דרמי מה להנך שכן ישנס לפני‬
‫הדיבור עיש‪ .‬ולהניל י*ל נבפיר דתלמודא‬
‫דרושלמי לא בריר דאחר הדינור אלים‬
‫אמר הדבור‪ :‘;,‬ובמראה '‪,‬הפניס בביצה‬
‫הניא־ משה‪ :‬הכס אמד דכחבליזרץ להצית‬
‫דיו״ט הגו קולס־ הדיבוד ו^וא חמס מאד‬
‫דאדרבא ‪:‬ה״^^וכ״ש הוא אס הל״ח הוא‬
‫הוא לפני הדיבור; והעשה* לאחר הדיבור‬
‫דהלא לדבריהם זה ‪ ,‬אליס טפי הפשה‬
‫דלאמר הדיבור מעשה דלפ‪5‬י הדיבור‬
‫ולמה לא ידמה הטפה דלאמר הדבור להצית‬
‫דלפג י ־הדבור עש״ב‪ ,‬ובאמת היא קושיא‬
‫גדולה מאד‪ ,‬ולחומר הנושא צ״ל דס*ל‬
‫להר׳ש והחום׳ רלאי משום דלאחר‬
‫הדיבור בריר ליה לר״י דהוי אלים טפי‬
‫מלא משוס לעיקר הדבר דעשה דחי‬
‫ל״ת הוי חידוש דילפינן ליה מכלאים‬
‫בציצית‪ ,‬ולהכי רק על אופן זה דשניהם‬
‫הוו אמר הדיבור ילפינן מכלאים בציצית‬
‫כמי התם דפניהס הוו לאחר הדיבור‬
‫אכל כל עוד רהטשה או הצית‪.‬הוי קולס‬
‫הדיבור לא לחי דאין לך בו אלא סידושו‪,‬‬
‫או דבאמת אפשר לריי גופיה מספקא‬
‫ליה אס קולס הדבור אלים יותר או‬
‫אמר הדיבור ומפני זה ס״ל דנכל אופן‬
‫לא דמי‪ ,‬ועד נאמן על פירוש זה מלישנא‬
‫דקאמר אין מצות עשה דוחה את לא‬
‫תעשה אלא א״כ הייסה כחובה בצידה‪,‬‬
‫ולפירופס לכחוב לצידה היינו דיהיה‬
‫כחוב לאחר הדיבור‪ ,‬א״כ תמוה מאד‬
‫מה זה הלשון דמשמע דאין עשה דוחה‬
‫את‪ .‬ליש אלא איכ כתוב בצידה והוא‬
‫תמוה דהלא גס אש אינו כתוט דצידה‬
‫כגון רהליסד הד לפני הדיבור והעשה‬
‫לאחר הדבור דחי טון דהעשה‪ .‬הוי‬
‫לאחר הדבור אלים יותר ועל כרחין‬
‫דכונת ריי היינו דדוקא על אופן זה‬
‫דהעפס כתוב בצידה דהלית או שניהם‪.‬‬
‫קודס הדיבור או שניהם לאחי הדיבור‬
‫הוא דדחיואמנס כל שאינו כתוב בציד‬
‫דסעשה או הל״ה כתזב קודם הדיבור‬
‫לא דחי‪ ,‬דאולי לאחר הדיבור אלים יותר‬
 ‫צה‬ ‫‪ \.‬ז‪ ^ £ A‬׳ ^‬
‫לבאר דברי הירושלמי הג״ל ד‪,‬לא;‪:‬ןקש‪,‬ה‬
‫דהוי; היפן מש״ס‪,‬דיל^ עפ״ידמה ‪.‬שהק'‬
‫לאעיקרא‪ '-‬מאי פריך דליתי‪ ,‬עקה ^דמצה‬
‫ולידחי ל״ח לחלש הא בעידנא דמיעקר‪.‬‬
‫לאו וכו׳ והביא לברי הגאון ברוך טעס‬
‫ובזה מסיק דכונת‪.‬הירושלמי היינו לכיון‬
‫דאין העשה כתוב בצידה א״כ לא הוי‬
‫רק בגדל דהויה ובזה ליק דילא עשה‪.‬‬
‫כיון רלא הוי בעידנא עש״ב‪ ,‬והנה לפי״יז‬
‫יוצא דהיר ושלמי ג״כ מולה‪ -‬ל‪.‬לא^ בפיגן ‪.‬‬
‫כתוב גצידה רק משוס להסס קו י שלא‬
‫בעידגא איל אם באמת הוא בעילנא א^כ‬
‫אף אינו כתוב בצידו והוי רק בגדר‬
‫דחויה דחי כיון דהוי בעילנא! אמנם‬
‫במחכית דבריו חמו הין מאד מהירושלמי‬
‫דסופ״ג דנלריס לקתני ‪ ,‬התם ימול בשר‬
‫ערלתו אעפ״י שיש שס בהרת י ופרי ו­‬
‫על לעתיה דר׳ יונה דאמר מצות עשה‪.‬‬
‫דומה את ל״ח אעפ״י שאיכה כתובה‬
‫בצילה נינזא אכל לדעת ר׳ יוס‪ :‬דאין‬
‫מצוח עשה רוחה ליה אלא א"כ ' היחה‬
‫כתובה בצידה ק׳ ועי׳ שם בפי׳ הפ״מ‬
‫ומשני מכיון דכחיב בשר ערלתו‪,.‬כמי‬
‫שהוא כתובה כצידה‪ ,‬ולדברי כיח תמוה‬
‫מאד דאעיקלא מאי פריך לר׳ יוסי כיו;‬
‫דמילה בצרעת בעידנא דמיחעקר לאו‬
‫מקייס עשה עי׳ בשבת ד׳ קליג ע״ב‪.,‬‬
‫הלא גזה גס ל׳ יוסי לא בעי כחובה‬
‫כצידה ומאי פריך הירושלמי ודו״ק‪.‬‬
‫שהאריך כ״ת באות‪ .‬ז׳ וח׳‬ ‫ה( ובטה‬
‫ובמ״ש ליישב דברי הר״מ‬ ‫‪.‬‬
‫בפיו מה' חמ׳ן ומצה דאין ץצאין במצה‬
‫בל טבל בהקדמה זאת דר״ש ס״ל ‪ .‬כל‬
‫כהוא למנוח‪ ,‬גס בחשו׳ מת״ס •חאויח‬
‫סי׳ קל״ז כתב ב׳ חירוציס בהקדמה‬
‫זאת דר״ש ס״ל כל שהוא‪,‬למכות בדרך‬
‫אמר ע״ש‪ ,‬ומה דפשיט״ל לכיס דלר״ש‬
‫היה באכילת מצוה יוצאין בכל שהוא‬
‫הנה הגאון שאגת אליה שס בסי׳ ציו‬
‫■ייי‬ ‫■"ייי‬
‫פפי אלא מספק״ל נככל פר האופ דס‪.‬לא‬
‫לפי‪ .‬דדל‪.‬הכא קאמלסי להו‪:‬מ‪) /‬ודומה‬
‫לזה קצה כהב הרב‪.‬פיה כחלה כד ״ה מה‬
‫פהיו הגרי הגויס נכו׳ וז״ל וכן כענין־לפר‬
‫הדיבור‪.‬ולאחר הדינור אין תילוק ואדרבא‬
‫דלכאורה איפנא‪ .‬משמע‪ .‬ביכמוח נכו׳‬
‫אלמא ‪.‬דלפני‪ ,‬הדינור עדיפא אלא דאיכא‬
‫למימר דלא אמרו כך כ״א לדחיה בעלמא‬
‫דלא מציסלמילן) מהחס וכו׳ ע״פ(; והכה‬
‫כ״ה חי ק קיעיא הלל במה דכק׳ עוד‬
‫דלאיסי בן יאודה בשנה ד׳ ‪ .‬ו׳ קשה‬
‫היכי יציף החס דלמא שאני החס דקדחי‬
‫הל״ס שא״ח עליה וכו׳ ותיק עס הש״ס‬
‫דפסחיס וכו׳ והעלה דקועב סוגיית‬
‫הש״ס ביכמות הוא כך דכיון להס לפני‬
‫הדיבור דילמא הוא מהמלאכה פא״ח‬
‫עליה וא״ל דא״ה ל״ל קרא דפד״ש דאןן‬
‫עשה דלפני הדיבור דוחה וכו'‪ ,‬והנה‬
‫לפירושו קשה מאל דלפי״ז דחייה דתלמודא‬
‫החס לא הוי רק לאיסי ‪1‬א״כ הו״ל‬
‫לחלמודא לומר ואליבא דאיסי וכו׳‪ ,‬וכמו‬
‫דקאמר ואליבא דמ״ד עולה שהקרינו‬
‫ישראל וכו׳‪ ,‬ועיקר קושייתו דלאיסי בן‬
‫יאודה היכי יליף החס וכו׳‪ ,‬לק״מ‬
‫במחכ״ח דהא כתבו הסוס׳ בשבת שס‬
‫דאיסי לא פליג רק לענין סקילה אבל‬
‫חטאת מודם הוא לחייב ע״ש ‪ .‬וכיון‬
‫דחייב מטאס ט*כ דמולה גס בכרת דלא‬
‫מציגו חטאת בשוס מקום בלא כרח )וכן‬
‫כתב גפי׳ הגאון מנחת מינוך‪,‬בריש מצום‬
‫ל״ב וז״ל ועתו״ס שם לאיסי מודה לחייב‬
‫כרת וחטאת על כל המצאכוח רק סקילה‬
‫איכא סד דלא מחייב( ועי׳ גס במאמרינו‬
‫ידשויוס שבתי ג‪#‬המאסן‪ 4‬י שיד אוח ייג‬
‫ואות י׳ד בדן« קי״א עיג ולן‪ £‬קע׳ו ע׳׳א‪,‬‬
‫ואיכ לק״מ קושיתו הגיל וכ^ הפלפול של‬
‫כיח ופירושו ‪,‬בכונת הגמרא דיבמוח‬
‫‪. .‬‬ ‫׳ נסחר ודו״ק‪.‬‬ ‫■‬
‫באות ו׳ כחב כ״ח דרך אחר‬ ‫ד( והנה‬
‫)‪(6‬‬
 ‫המאקן שנה חמישית‬
‫מבואי דלש בנתנכלה מאתמול איירי‬
‫ופעור איוהכיפ קאי‪ ,‬ודברי הרב‪ ,‬הלח״ס‬
‫׳‬ ‫צע״ג‪.‬‬
‫כתב הרב הלח״ס בס‪ 1‬ך דבריו‬
‫אבל רש״י ז״ל סובר דפעור‬
‫מיוהכ״פ‪ ,‬משמע דלא ס׳ל דיוהכ״פ הוי‬
‫איסור כולל כרעת רביני‪ ,‬ונפלאתי‬
‫מאד האפשר דרש״י יסבור ליוהכיפ‬
‫לא הוי כולל אמד דבאמה הוא איסוד‬
‫כולל? וגס סוניא ערוכה בכריתות די״ד‬
‫דיוהכ׳׳פ הוי כולל דר‪,‬אמר סלמודא‬
‫חל עליה יוהכ״פ מ*גו דאיסוסף איסולא‬
‫לגבי חולין איחוסך לגבי גבוה‪ ,‬וכן‬
‫מבואר ברש״י שם דיוה״כ הוי כולל וכן‬
‫מתבאר מכל הנך סוגיות הנ״ל וברש״י‬
‫שה‪ ,‬רק לרש״י סיל דאן{ דהוי כולל‬
‫פעור מיוהכ״פ דלית ליה לר*ב אחע״א‬
‫אך באיסור כולל כמבואר בכל כנך‬
‫סוגיות דר״שלית ליה כולל ודברי הלח׳ס‬
‫צע״ג‪.‬‬ ‫•‬
‫הרב הלח״ם דחמץ על טבל‬ ‫ובט״ש‬
‫ליכא לא כולל ולא מוסין‪5‬‬
‫ולא בת אחת ‪ ,‬הנה דעת הגאון הצליח‬
‫בפסחים דל״ה דשפיר הוי איסור כולל‬
‫עיש‪ ,‬אך רבאמת לא דמי נ״כליוהכ״פ‬
‫ו דו יק‪ ,‬וגס איסור מוסיך שייך שפיר‬
‫לפיעת הר״מ לאיסור הנאה הוי איסוב‬
‫מוסיף‪ ,‬ולא מבעיא לשימת הסוברים‬
‫דא־סור הנאה של כילוי בטבל הוא רק‬
‫מדרבנן‪ ,‬אלא אך להסובריס דהוא דאו;־״׳‬
‫עכיז בהנאה שאינה של כיצוי מותר)ועי׳‬
‫בצל״ח שס(\בפרט לשי׳ הסוברי׳ דרק טבל‬
‫טמא אסור בהנאה של כילוי ולא טבל‬
‫טהור‪ ,‬וכמו שהארכתי במקוס ארור­‬
‫ואכ״נו‪:.‬‬
‫‪ 0‬מ ע ת ה נחזור ליקרת דבריו בראשו׳‬
‫ונסיים במה דפתס‪ ,‬במה‬ ‫^‬
‫שהמה כ״ס באות א׳ טל תמיהתנו על‬
‫הגאון'שבוס יעקב מ״א ס*׳ פיע‪ .‬ר‪-‬יל זה‬
‫כסב להיסן־ לכמצוה מודה ר״פ דכןגי‬
‫כדה כמו בקרבן ועונש כרח ע״ש‪ ,‬זהדבר' ׳‬
‫ארוכים מאד בכל ז ‪ , 5‬וגס בישוב דברי‬
‫הל״מ בדרטס שודס בהאמרוניס )וגס‬
‫ב״המאסף ש״ב סי׳ ק״ל הובאו שס‬
‫שגי דרכים מאת ידינ״ס הרב כגאון‬
‫המפורסם מו״ס ציי יחזקהל מיכלזאהן‬
‫שליט׳א אבד״ק סלונסק והגליל( ואין‬
‫הפנאי מסכים לעת עתה להאריך בזה;‬
‫רק זאת ארשום בקצרה מה שתמוהי;‬
‫לי מאד דברי הרב הלח״ס בענין זה כי‬
‫שס בפ״ו מה' חמץ ומצה ס״ז» נתעורר‬
‫הרב הלמ״מ על דברי הר״מ בזה וכתב‬
‫לתרץ וכסון« דבריו כתב והשתא ציל‬
‫לדעתו וכו׳ אינו ר״ל פעור מיהכ״ש‬
‫וכל׳ אלא ודאי דמאי דפעור הוא פעור‬
‫מנבילה וכו'‪ ,‬ודבריו חמו הין מאד דודאי‬
‫ר״ש דקאמר האוכל נבלה ציוהכ״פ היינו‬
‫אן‪ 1‬בגחנבלה מאתמול ועלז ס״ל דלא‬
‫חייל עלה אתיז איסור יוהכ״פ בכולל‬
‫דהא ל״ש לית ליה לא כולל ולא מוסיך‬
‫כמבואר ביבמות דלג דלא שנא נשא מי‬
‫ואח״ך מת או נשא מת ואח״ך נשא חי‬
‫לד״ש אינו חייב אלא משס אחת דלית‬
‫ליה לא כילל ולא מוסיך‪ ,‬ויוחד תמוה‬
‫דבכריתות דכיג מבואר להדיא דר״ש‬
‫איירי גנחנכלה מאתמול ובכל זה לא‬
‫תייל עלה אח״ז איסור יוהלס בכולל‬
‫דהא הש״ס פריך התס והא נבילה דאיסור‬
‫חמור הוא וצא קאתי איסור יוהכ״ס‬
‫דממור וחייל על נבילה דקל מבואר‬
‫לפעור 'דקאמר ר״ש קאי על יוהלפ!‬
‫וכן מבואר ג״כ בשבועות דכ״ד דקאמר‬
‫תלמודא ר״ש למעמיה דלית ליה איסור‬
‫כולל דסניא רשיא האוכל נבילה וכו'‬
‫מבואר דבכתנבנה מאתמול איירי ופטור‬
‫איוהכ״פ קא‪ /‬וכן מבואר נס בקידושין‬
‫עיז ע׳ב דקאמר אפילו תימא רבנן וכל‬
‫ה״מ איסור חמור על איסור קל וכל‬
 ‫חוברת ‪1‬‬
‫או לשחררו‪ ,‬וכמו אס היה ‪ .‬מוכרו‪ ,‬לאחר‬
‫דהיה כע״ח גובה ממנו מן התורה‪,‬‬
‫)ורק מדרבנן עשו חקנתא דאין בע״ח‬
‫גובה ממנו עי' תוס' גיעין ד׳ מ׳(‬
‫אלא דגדולכח הקדש ישיחרור דמפקיעין‬
‫שעבודו כל זה ומה שעשה זה עשוי‬
‫והקדשו הקדש ושחרורו שחרור‪ ,‬וגם‬
‫חמ׳ן היינו ^ג״כ ^דכיון דהוא אפותיקי‬
‫לגוי א״כ כוי חמץ של גוי אלא דבכל‬
‫זאת חמץ נ׳׳כ מפקיע מידי שעבוד והוה‬
‫ליה ממט של ישראל שעבר עליו הפסח‬
‫וא*כ מה זה ענין לאיסורי הנאה האוסרין‬
‫ממונו של אדס לו לעצמו של אדס לו‬
‫לעצמו וז״פ מאד; לא ידעתי איך נסהיך‬
‫כ״ת כל כך בדמיון זה‪.‬‬
‫ז( ^ ו ד כתי כ״ת באות ב׳ ומ״ש רו׳מ‬
‫דס וכו׳ אתמה איך‪ ,‬יזכה אותו‬
‫מן ההפקר כיון דכבר נאסר בהנאה כא‬
‫איסור כנאה אין לו קנין ומה יר‪,‬נה וכו‪/‬‬
‫הן גיף הדברים דאיסור כנאה אין לו‬
‫קנין ומה יקנה וכו' הס דירים נכיניס‪,‬‬
‫וב״המאסף״ שנה שניה סי׳ נ' במאמרינו‬
‫שם כתבנו לתרץ דומה לזה קושיה חשו׳‬
‫ארץ צכי על הגאון שואל ומשיב דבממץ‬
‫בפסח כיון דאסור בהנאה אין שם ענין‬
‫למען ימול הקנין דטון דאסור בהנאה‬
‫מס יקנה ועל איזה ענץ יחיל‪*.‬הקנין עיש‪.‬‬
‫ועי׳גבסוף מאמרינו שס מה שכתבנו לסתו׳‬
‫תירוץ זה מקדושת השים דקמא ע״ם‪,‬‬
‫והדברים ארוכים‪ .‬חיכ ידענו מזה דגאיסור‬
‫הנאה לא שייך לחול קנין‪ ,‬דמה יקנה ‪.‬‬
‫אמנם בכל זאת צא ידענו מקים לתמיהתו‬
‫כי דברינו סובבין רק בסברה דאי בשר‬
‫מת עכו״ס מוהר בהנאה בקנוי לו ע״כ‬
‫דבשי מת עכו״ם מותר בהנאה וכו׳ ד אץ‬
‫לחלק בין קטי לו ללא קנוי‪ .‬ומיש ‪,‬עול‬
‫באות ז׳ וז״ל ובזה נראה לענ״ר‪ ,‬דכל‬
‫הפוסקים‪ ,‬מודים להך^ג‪:‬ברה התו׳ הרמלן‬
‫ז^ והרשב״א והרא״ה והלא״ס בס׳ יראים‬
‫כת‪ :‬מעניית וז״ל ואנכי לא אדע מה הרעש‬
‫הגדול הזה וכו׳ לענ״ד דברי השבו׳ יעקב‬
‫נכוסיס בסברא ובעעס נכון לחלק נין‬
‫עבד וגוי אשר גופו קני' לו ש&יר מותר‬
‫בהנאה משוס דגופו קנוי לו אין בכלז‬
‫האיסור הנאה לחול על שעבודו של זה‬
‫דדוקא הקדש חמץ ושחרור מפקיע מידי‬
‫שעבוד לא דבר אחר וכו׳; דברי כ״ח‬
‫תמיהין דא״כ כל איסורי הנאה שבחורה‬
‫איך יחולו על כל דבר אשר קנוי לו לאדם‬
‫דאין בכח איסור ההנאה לחול על שעבודו‬
‫של זה‪ .‬אמנס באמת זס ודאי אינו כי כל‬
‫אישורי הנאה ודאי חיילין על ממונו‬
‫ושעבודו וכל הדברים‪ ,‬וכמו שור הנסקל‬
‫דכיה הבור קנוי לו גופו ונפשו ובכל זאת‬
‫חס נגמר דינו אף דלא נסקל‪ ,‬אס שחטו‬
‫בשרו אסור בהנאה אף דהיה גוף השוד‬
‫קנוי לו‪ ,‬וכן נבילה וטריפה לולידהתיר׳‬
‫חורה הנאחה כדכתיב לגר אשר בשעריו‬
‫היתה אסורה בהנאה‪ ,‬והנה איסור הנאה‬
‫חייל על ממונו ושעבודו של זה אף דגוף‬
‫הבהמה פיתה קנוי לו קידם שמחה‬
‫הבהמה‪ ,‬לא פמות‪.‬מעבד עכו״ס הקנוי לו;‬
‫וא״כ עבד ענו״ס ג״כ אם באמת בשר מת‬
‫גוי אסור בהנאה אף דגופו קנוי לו מקודם‬
‫בכל זה כיון במת נאסר בהנאה ‪ ,‬דבא‬
‫איסור ההנאה וחייל על ממוני‪ ,‬וזה פשוט‬
‫מאד‪ ,‬וכמעט לא יש דומה לזה בכל איסו׳‬
‫הנאה‪ .‬ומ״ש כ״ח דדוקא הקדש חמץ‬
‫ושחרור ססקיע מידי שעביד לא דבר אמר‪,‬‬
‫במחל׳ת לא אדע מה זה דמיון דהקדש‬
‫חמץ ושחרור לזה דשם היינו דאינו ממונו‬
‫דכבר שעבדו לאחד דעשה שורו ועבדו‬
‫אפוהיקי י לבעל חובו‪ ,‬ואינו שלו עתה‬
‫להקדישו או לשחררו‪ ,‬הגע בעצמך אס‬
‫היה מקדיש שורו של מיירו או ‪ .‬משחרר‬
‫טבדו של חבירו האס היה מוקדש או‬
‫משוחרר‪ ,‬והכא ג״כ כיון דעפה איחר‬
‫אפותיקי לאחר א״כ אינו בידו להקדישו‬
 ‫'המאסף יש‪1‬ה‪:‬חמישית‬
‫כמ^ה‪:‬עכ״ל‪ .‬הנה״הרשב״א ‪-‬כתב;ג״ג הלשון‬
‫עלו‪-‬״סי הקנו י לישראל! וממה^ שפתי דלא‬
‫ילטנן ממרים וט׳ מובן בפירוש דס״ל‬
‫דגס עכו‪-‬״ס שאינו קנוי מותר ־בהנאה‪,‬‬
‫ודי־ מלכו ן ‪:‬זה ־מאחד מהקדמונים‬
‫להוכיח ־דכונת התוס׳ ג״נ א'נו פשוע‬
‫כמו שהבין השיו״י בטנת התוס׳ וז״ל‬
‫וניכ התיס׳ ■להדיא בכ״ק וכו' הקנוי‬
‫לו וכו׳ עכ״ל הרי מבורר בפשיגיות דעת‬
‫החופז להתיר בהנאה כל‪.‬שהוא ■קנוי לו‬
‫משא״כ באין קנוי לו עכ״ל‪ .‬ותיחי כי‬
‫לבד הגאון הברכת הזבח ובנו של הצמח‬
‫‪,‬צדק דהבינו כן כונת התוס׳ ראיתי כעת‬
‫דהרבה מגחוניס האחרונים הבינו כן‬
‫המשנל״מ‪-‬והגאון כס״מ וגס הגאון מהר״י‬
‫אלגאזי בס'‪ ,‬קהלת יעקב מער׳ הל אות‬
‫ע׳׳ט היין כן בכונת החום'‪) ,‬וע״ש להביא‬
‫לברי הגאון שבות יעקב והשיג ענייו‬
‫פ״ש( והביא ג״כ דגם הרב ככנה״ג‬
‫והחזון־ נחוס הכינו כן בכונת כתוס'‬
‫ע״ש‪ ,‬וגס ראיתי כעת כתשו' יל אליה‬
‫סי' ס״ז דהשיג על השבות יעקב באורך‬
‫בענין זה וכתב דגם ‪ .‬אס כיה כן דעת‬
‫התוס׳ בהחלט ומפורש שאי אפשר לפרש‬
‫בהס בענין אסר אעיפ כן היו בלא אליבא‬
‫דהלכתא כי סברא זו אין לה שסר כלל‬
‫פש״נ‪ ,‬ואמנם כל הקושיות הנ״ל‬
‫מהירושלמי‪ -‬ומכריחות יש מקיס לישב אס‬
‫נאמר כדעת המשו׳ אבן השוהם דהגאסי‬
‫במאמרי שס דמס‪, .‬ישראל אסור בהנאה‬
‫מה״ס דהגזש״ו דשס שם לגבי מת ישר׳‬
‫נאמרה ומת עכו״ס אסור רק מדרבנן‬
‫ובזה ים לישב גס דברי מרן בה' ערכין‬
‫וגס לברי‪ .‬התזס׳ דקמא *( כמ״ש בסוף‬
‫לקמח אפר• ציין 'עליהם הגאון מראה‬
‫בשאלח יעכ״ן סי׳ מ׳׳א אשל ציין‬
‫כבול ידידנו נ״י נהשובחו בד״ה ׳ולפמ״ש נדסיק‬
‫ג^׳כ הראיה‪ ,‬כהכ לדחות־ הראיה מחוס׳■ דקסא‬
‫דעכל שאני לומה למ״ש השבו׳זי והאריך בזה‬
‫והרמביס וכו׳‪ .‬פנה כ״ה•‪3‬וגה‪.‬י‪3‬ניניס בל*‬
‫יסוד'כי' הרמב״ן והרשב״^א הלא מאוח׳ה‬
‫פהכדח המפנצ״מ דרעתס ■למת■ עכו׳יס‬
‫אסור בהנאה^ ' מזה ■ההכיס ^למו '‪C‬‬
‫צהנהיח דדעחס דע״כ גס בשרי ענד ומי‬
‫היןכ^ לוי ל^יאל אסוס בהכאה ודו״ק ‪.‬‬
‫והרח״הייוהרא״ם ז״ל כלא הס'כהנו רק‬
‫דבשר מח‪ .‬ישראל אסור בהכאל‪ /‬ומזה;‪:‬ר׳‬
‫דכל כאינו מח ישראל מותר אפילו אינו‬
‫קנו‪ '/‬ומהלמביס אין בענין ז ס כשום‬
‫מדבריו הכרח מה לעתו במת טכו״ס ‪.‬‬
‫וגס ההיא ■דה'ערכין הלא הננו מוכרחין‬
‫למצוא תילוז בעד ראשו‪ .‬וכתי׳ הזה נ ת ק‬
‫גס לראשו של עידס ומה שהאריך עוד‬
‫כ״ת לסדץ ביסוד זה הרבה קושיות של‬
‫המנל״מ מהירושלמי ומכריחות וכו'‪ .‬הנה‬
‫לבר כתבתי ט היסוד בעצמו במסכ״תשל‬
‫הגאון שבות יעקב כי לב הוא מאד‬
‫וכמחכ״ח'׳ ידידנו ניי אשר נגרר אתריו‬
‫ונתעצם לחזקו ולסעדו‪ ,‬הוא יסוד רעוע‬
‫מאד כי' באמה הכה גוף הלבר דכשד מח‬
‫אסור‘ בהנאה הוא מגזרה שוה דשס שס‬
‫מעגלה ערופה‪ ,‬ובזה ממ״נ אם הגזש׳יו‬
‫הוא רק לישראל בן ברית א*כ ממילא‬
‫יוצא־ דעכו״ם ’ אף שאינו קנוי לו לא‪,‬‬
‫ואס נלמוד סתס מת מהגזש״ו אף מת‬
‫עכויס א״כ אפילו הוא עבד קנוי לו כי‬
‫איך' נכניס בהגזש״ו רק עכו״ס ‪.‬שאינו‬
‫קנוי ■לו ונוציא ענד הקנוי לו‪ ,‬וא^כ‬
‫ודאי הפנוי לו שכחנו התוס' לא משוס‬
‫דרק ‪.‬קנויל לו■ הוא שמותר ־בהנאה כמו‬
‫להליך הגאון ׳ שכוס יעקב וכת״ר נגדר‬
‫אחריו‪,‬׳ ובאמת'נפלאתי מאד על כ״ה‬
‫ק כ״תיראה־ ודאי דברי הרשניא במ‪-‬י׳‬
‫הפנ^סצילושלאי^קמא‪ ,‬והנס ז״ל הישכ‪-‬״א‬
‫אלא אי‪ 5‬לומל דאיצטליך פור ולא אדם‬
‫צאיפעורי עצו״ס הקנוי לישראל שכוותר‬
‫בהנאי‪ t‬ללא ילפינן ־ממריס אלא כן בריח‬
 ‫צז‬ ‫חובית\‪;7‬‬
‫‪tkm‬‬ ‫‪ritv‬‬ ‫‪r - e r i %‬־‬

‫מאמרי סס‪,,.,,‬וגזה יש לישג גס קו^יה ישראל גמור לכל סרטיו ולכן גס עוד‬
‫המשגל״מ מסוגיא דכייתוח‪ .‬ומהייושלמי■ בהיותו ענד ■הטילה עלידסירה מקצת‬
‫לסבת זאנזגס גס כעת‪.‬אין גילי חשו' חיוב מצות'כאשה‪ ,‬ולכן ־כשמת 'גהץ תר‬
‫אגן כשוהם‪ , ,‬והדנדס ארוניס בספרי עבד חור דינו למפרע להיות 'שוה יותר‬
‫האחרונים‪ ,‬ואין כפנאי מסכים לפת פתה לפכו״ס וצ״ע ׳ בזה לפת הפנאי; ובגלל‬
‫ימי הטרדה אקצר לעת^עתה•'׳' ^^‬ ‫צהאניך בזה‪ ,‬רק זאת אפיר במ״ש במאמרי‬
‫יאשיים בכרפת מ?*ום ‪^'',‬זנגרבת הד«ג‬ ‫בס להעיר על דברי‪ -‬התיש׳ דנר׳‬
‫הפע^״ט‪ ,‬פי את חג ה=«וות יר‪1‬וג בויעוי)‪,,‬‬ ‫מדבליהס דגס פבל דקיל עליו מ‪5‬ית‬
‫חדוות וששון‪ ,‬דברי ידידו דו^ש באהבה‬
‫מותר ודלא כדברי מר| הכם״מ‪ ,‬כעת‬
‫ראיתי גמשנל״מ גה׳ אגל בסי‪:‬להעיר‬
‫בן ציון אברחם קז־איצקוז‪f :.‬‬ ‫בזה וגס הכריח לע״כ ־כונת התום'‬
‫היינו צ ס בקיגל עליו כילית־ צמו שכתבתי‬
‫; סימן סו ‪",‬‬ ‫להכריח בדברי שס‪ ,‬זגאמת לע• מה‬
‫שראיתי כעת דהיסוד הוא מלנזש״ו‬
‫לנננד ידידי ו!ינ ענין ‪,‬סמ^סן״ ני'‪.‬‬ ‫דשס שס א״כ שפיר יש לומר מ ס ענד‬
‫א( ב ל י ש פרק כ' לפסחים פליגי ר״י‬ ‫מותר בהנאה דיל פינן הק בן ברית כמו‬
‫וחכמים! י״י ס״ל אין ביעוד‬ ‫מריס וכמ״ש הרשב״א בחי׳ לקמא‪ ,‬אלא‬
‫ממן אלא שריפה‪ ,‬וחכמים אומדס ‪i)6‬‬ ‫דקצת ציע כיון דילפינן לה לה מאשה‬
‫מסדר וכו׳ וקאמרינן׳ שם בגמרא)דן‪ 1‬נ ״ ז‬ ‫לחייבו במצות כמו אשס איכ נגמור גם‬
‫ע״ב( בעעמא של ר״י דילין« לזה מנותר‬ ‫לה לה מאשה לעגין לאוסרו בהנאה צמו‬
‫ע״שי והנה ‪.‬כמסכת המורה דן« ל״ד ע״א■‬ ‫אשה‪ ,‬ובפיט דעיקר הלימוד למס אסור‬
‫אהא דאמרינן הנשרפין לא יקברו פירש״^‬ ‫בהנאה ילפינן מאסה ממריס‪./‬ובפרט‬
‫ז״לי‪ .‬לסיישיל] ‘ דילמא משכח >הו אחי‬ ‫לדברי החום׳ כקמא דס״ח‪ .‬דהגזשיו‪ .‬דלה‬
‫ואכיל להו ובא לידי תקלה‪ .‬מפמע מלבדו‬ ‫לה אתא רק להחמיר על כעבד‪ ,‬ואולי‬
‫שמן התורה היה די בקבורה 'רק חכמיס‬ ‫דהגזש׳ו דלה‪ ,‬לה להשוותו לאשה‪ .‬נאמרה‬
‫גזרו על מפרפיס שלא יקירו משוס‬ ‫רק בהיותו' בחיים דאז הוא דינו כאפה‬
‫משש הקלה‪ .‬וכן משמע מדבריו במסכת‬ ‫משאיר כאמת דאז אין דינו כאשה‪ ,‬ואולי‬
‫ביצה דף כ״ז ע״ב במ״ש על מלס שנטמאת‬ ‫דעיקר כטעס דחייט התורה במצות‬
‫זז״ל‪ ...‬ובהסקה או לחתה לכלבים ביו״ט‬ ‫כאשס היינו משוס דחס ישתחרר אז יהיה‬
‫אסור דאין מיערין ‪,‬קלשיס טמאים ‪P‬‬
‫העולם ואפילו ע״י אכילת בהמה וכו׳ פיש*‬ ‫»נאד נדברים ובדמורןים עש״כ‪ .‬ונאמת לא היה‬
‫משמע דדוקא ביויט אין מבערין קדשינו‬ ‫צריך ל‪f‬ה׳‪ ,‬ללס‪.‬בלתו שם נהשוכיזו דמח עפו״ס‬
‫טמאיס ע״י אכילת כלבים הא במול‬ ‫אשור בהנאה רק מדרננן‪) .‬וע״ש נל״ה הו יכילנא‬
‫מיערין באופן זה‪ ,‬כי שריפה דאמר‬ ‫למיסר דרצה לומר מס מש ישראל הוא סדרפגן‬
‫רחמנא לאו דוקא‪ .‬לפ״ז קשה לריידאמר‬ ‫והגזש״ו הו^ רק אסמכתא בעלמא( א״כ בלא״ה‬
‫אין ביעור חמ׳ן אלא שריפ׳ ויליף לה ממהר‬ ‫כדמי‪ ,‬הראיה מההוס' והחוש׳ קיימי על מיפוצי ‪.‬‬
‫הא נותר גופא )להוי מן משרפין( מן‬ ‫שור ולא אלס’ דאצטריך מה״ח למעע אדם‬
‫הלין השבתתו‪ .‬בכל לגר‪ .‬ומיין ^תום׳‬ ‫שפיר‪ ,‬נסנו דאצשריךש‪5,‬ר ולא אדם כיון דמר‪%‬ת‬
‫יו״ט למשנה־ לחמורה שס‪-.‬וציע‪ :‬מזל‬ ‫׳ ־‬ ‫יושר בהנאה‪.‬‬
‫'‬ ‫'‬ ‫י‬ ‫‪.‬‬ ‫)ל(‬ ‫■‬ ‫‪.‬‬
 ‫המאסף שנה חמישית‬

‫קשה אר״ש שס דפליג אה״ק וסיר חול‪:‬ן כיצד יבטל ? מה כוא ענין הביטול כלב ?‬
‫שכפחעו בעזרה בשריפה‪ ,‬ופידש״י זיל ‪ . .‬ע־ד כתי רש״י דל ו״אומר״ רצינו בלבו‬
‫מזליגן הטו קדשים ולפי סידש״י ‪,‬ה;'ל כל חמירא‪ ,‬וכו‪ /‬כי על אמירה בלב ג״כ‬
‫שייך כלשון ואומר‪.‬‬ ‫קרשים נופא שאינן בי‪,‬טרה הוא מטעם‬
‫גזירה וקשה וכי נזרינן גזירה לנזירה‬
‫אלעזר הלוי דר׳ גרינה־ט‪.‬‬ ‫ולפיד מצוה ליישב דברי רש״י אלה‪.‬‬
‫כ( ‪ Ufi/‬דף ‪ M‬פ״ב איתא אמר רב‬
‫סימן סז‬ ‫יהודה חמר רב הבודק צריך‬
‫שיבעל‪ ,‬ופרש״י דל ‪ :‬צריך שיבטל בלבו‬
‫שנח ר‪v‬ד״ם ‪:‬א ‪' C‬׳ ‪ :‬ר ד ־‬ ‫ר״ח אדר‬
‫סמוך לבדיקה מיד ״ואומר״ כל וכו׳‬
‫את״ה בבוא״ך לפ״ג כוקא־רישכי יע׳׳א‪.‬‬
‫לאור;ערג‪ ,‬רג רחומאי‬ ‫שלוס וישע‬ ‫ולכאורה דירי רש״י סוהריס אהדדי‬
‫מעלת ‪ 3‬ר ב‪ ...‬כמה״ר בן ציו; אכדהס קואינקז‬ ‫מניה וביה כי פהח מטול בלב והייס‬
‫נר״ו עורך ״המאסף״ בירושלס ‪.‬‬ ‫ו‪.‬חומר״ משמע דיבור דוקא‪ .‬ועיין בצל״ח‬
‫אחרי שים ש׳ ט!בה זאה א'סרת איך קבלתי‬ ‫ז״ל במ״ש ליבב דבריו‪ .‬ולפיד נראה‬
‫חיברת ה׳ מ^המאסף" ש״ז‪ ,‬זאיו תזה הוית תלת‬
‫יהקדס קושיח האררונים איך מועיל בטול עיני; גחלים בסי' מיט ה רר‪.‬ו ד־ליה‪ ,‬ואיירי‬
‫בלב ‪ ,‬הא קימ״ל בכל כהורה כולה רחביבא לי תירה מציין טני״ר נ*י טכלל דבעיא‬
‫דרישה‪ ,‬נפניתי מלימודי אשר הייתי עושק כו‬
‫לדברים שבלב לא היו דברים? ותירצו ושמתי עיוני עליו להבין אמרי כינה מירן הב’׳מ‬
‫ז״ל להוריד שלאים אהיר השליא עליו כת*ר שי' ‪.‬‬ ‫עפ״י סברס הד״ן דל דכיון לחמן בלא״ה‬
‫דכונת מרך דל הוא דמאי‬ ‫ואומר‬ ‫אינובדשוהו של אדם דהא אסור בהנאה‪,‬‬
‫דפריך בגמרא וחסברא וכו׳‬ ‫י ק הכתוב טשאו ברשותו לעיור עליו‬
‫בנ״י ובי״מ‪ ,‬די בגילוי דעת בעלמא עיש ומסיק אלא ופי׳ לאו מסר‪,‬נא דמילהא היא‬
‫בצל״ח דל במקומו‪ .‬והנה לפי מה שפהק רק דחיה בעלמא^ ור״ל דמה שרצה להכריע‬
‫מ־ן דל בש״ע או״ח ה' פםח סי' תל״ד בגמרא רמ״ש יניסנה אי אפשר לו׳ שהוא‬
‫ם״ד ששליח יכול ליעל‪ ,‬והא ודתי ששליח ר״י דת׳ יגמורךמשוס רא״כלמה •ניחנה?‬
‫מינו עובר על ב״י וגי״מ על סמצו של הח נא מכרעא ראיכא למדחי דאורחא‬
‫כמשלח א״כ אצלו לא שייך לומר עשאו דמילתיה נר‪,‬ט ר״י יגמור דניון שיש לו‬
‫הכתוב כאילו הוא ברשותו כי איהורא לא רשות לימור אין לו צורך להניחה‪ .‬א״‪:‬‬
‫ניחא ליס דנקני וכיון שבעל החמין עשה וכו׳ ר״ל ח״נ מטעם אחר נקע ר״י יגמור‬
‫אותו שליס לבטל חמצי ממילא שח מן זה ולא אמר יניחנה‪ ,‬משים דעדיף היתרא‬
‫מוהר אחר כפסחולר״ש דבל מורס לממון דיגמור וכד מלהניחה לרגל אחר דלא הוי‬
‫כממון דמי חו לא מהני בטול בלב‪ .‬ממילא אלא בשעת היתל ואינו כ״כ חידוש‪ ,‬א״נ וכי׳‬
‫הזרינן לכללין לדברים ככלב לא הוו פשיטא בהוא ט׳ס וצ״ל א״כ האי דנקט‬
‫דבריס מש׳׳ה כתב רש״י ז״ל ו״אומר״ לא יניחנה רבנן היא‪ ,‬והיא מסר‪,‬נא דמילת׳‬
‫רצונו אם כבודק הוא שליח צריך שיאמי ליישב ד׳‪.‬הר״מ ולי׳ שפ׳ כרבנן וכמ״ש כת״ר‬
‫בפירוש כל ממירא וכו׳ ולא די בביטול רי‪,,‬וכולו תירון אחד הוא דלאכמ״ש כת״ר‬
‫דה ם שני תירוצים ודבי‬ ‫בל■;‪ ,‬כי אצלו לא שייך לומד עשתו הכתוב‬
‫כתב כת״ר ■נ״י שאלמלא דברי‬ ‫כאילו‪ .‬ברשותו כלי‪ .‬לעבור עליו‪ ,‬והבן‪.‬‬
‫ככ״מ בהכרח צ״ל דמסקנא דמילתא‬ ‫י בעיקר הדבר אפשר לומר שבמלת‬
‫קאוסר* חין הכונה שיאמר כן היא‪ ,‬דרבנן אמרי לא יניחנה ורי״א‬
‫אף‬
‫ו‪;::‬יו‪ ,‬ני כאלנת די בביטיל בלב אבל יניחנה‪ ,‬דא״ס איפכא‪ ,‬המה על עצמך מאי‬
‫צדי‬ ‫תברת ז‬

‫פריד סתיל להאי אידך לימא כתנא' כתב שהיא טהורה אלא כאילו היא גיהודה‬
‫ו כו‪ /‬ע ד מ״ש וקושיא דהלמודא לימא קא׳ ובלבד שיתחיל ברגל ואז בוייהו‬
‫וכו׳ לא קאי אסך אמורא וכו׳ וכו^ ע״ש> ניהלה אך אחר הרגל‪ ,‬ולפולה עיקר‬
‫ואנא דאמרי ממי׳ מכת״ד לא וו היא טעמא משוס התירו סופן מש״א וז"פ‪,‬‬
‫דרך הש׳׳ס דמידע ידע דכספרירהש״ס וממילא יובן דעפ׳״ה לא ק׳ מידי מה‬
‫בכ״מ לימא *כתנאי וכו׳ הוא פריך לחיי שהק״ל עוד ממשני׳ ■דשני די מעבילין‬
‫אמוראי דפליני במלא מלתא‪ ,‬צימא דנהא כליס וכו׳ ולא מהירושלמי כגז׳ שס‪ ,‬רהס‬
‫אמרו והס אמרו כמובן למעיין■ ‪.‬‬ ‫פליגי חרי תנאי וק׳ על האמוראי׳ דמאי‬
‫מה שרצה כת״ר לעפות מטעמים‬ ‫פליגי? והכא הכי קא ק״ל לסת״ר לימא‬
‫לד׳ הירושלמי דאמר דלא פליג ד י‬ ‫כזא מילתא פליגו תנאי‪ ,‬אליכא דרכנן‬
‫דשני חדא יניחנה ושני הדא לא יניחנה ואמר יגמור אלא בחבית של יין אכל‬
‫וק׳ דפלוגחא דתנאי מה לפס לאיפנוגי בשל שמן כ״ע מודיס דאינו גומר וכת׳‬
‫אמוראי? ודחי לא‪ ,‬אלא הני תרי ירייחוח העעס משוס דאין שמחה אלא בבשר‬
‫חדא היא ר׳י ומדא היא רננן‪ ,‬ונשאר ויין דע״ז חפו חז״ל דאתי לאימנועי‬
‫מחלוקת האמוראים מופנה דפליגי אליבא משמחת יויט משא״כ שמן‪ ,‬וקלסיה‬
‫דרבנן ואין זה מחלוקת הסנאיס‪ ,‬והשתא לטעמיה ואמר כי הוא נכון וברור ע׳׳ה‪,‬‬
‫ממילא מובן דמ״ד אליבא דרבנן יניחנה לדעתי אינו נכון‪ ,‬אלא מה שחשו חז״ל‬
‫ל“נל אמר מפרש בריהא דקהני לא דאתי לאימוגעי משמחת יויט‪ ,‬לא דברו‬
‫ינימנה‪ ,‬היא ר״י ור״ל אי״ל להניחה אלא על כל דבר שהוא לצורך יו״ע‬
‫וכדמסיק בג מ‪ /‬ומי׳ד לרבנן לא ינימנה משמח לב א־קרי ותברתו בנדו מלשון‬
‫ס״ל דבריתא דקה ני ינימ נה היא די‪ /‬המשנה דקאי כה ״הפותה חייתו והמתחיל‬
‫ולא ק״ל קו׳ הגמר׳ הא ר״י יגמור קא' בעיסתו״ ועל שניהם אמר ר״י יגמור‬
‫דאורסא דמילת־ה נקע וכמ״ש הכ״מ ז״ל ולמעוניה דמר קשייא עיסתו דאין משמח‬
‫ונהכי יתורצו כל הערותיו בזה וק״ל‪ .‬כיין‪ ,‬גס משני׳ דביצה די״א מסלקין את‬
‫ראיתי לו סמיך ונראה לרמי החריסין ייו״ט כדי להניח שס ;תבלין‬
‫ומקשה להרמב״ם דל בפיה״מ למכור הוייא חיובחיה דאינו דומה ליין‬
‫בג׳ טעמו של ר יי ]שאמד יגמור משוס ואפייה התירו סופן משוס חחילחן לפי‬
‫דהוי כאלו צא נגע בה ע״ה מעולם והוי בהוא צורך יו״ט כדפירש״י שס‪ ,‬א״ו צ״ל‬
‫באילו היא טהורה וכו׳ ע״פ‪ .‬והפליא כטעס שכת׳ הגאונים שרמז לנריה‪^,‬‬
‫כת״ר עליו דבש״ס ביצה )די*א( מבואר כש״ר דכעעס הוא דשמן לא הוי הפסד‬
‫דלאו משוס דנחשית כטהורה אלא דתזי להדלקה והו לא מילק ועמוהס״ר‬
‫שהשירו סופן משוס תחילתן ‪'/‬דקא׳ השם אס געיתי אבוד מני אורח לצדיק כת״>•‬
‫נ״י כי האמת אהובי יותר‪.‬‬ ‫מה״ד טומאת פ״ה ברגל נטהרה כוייהו‬
‫ח‪S‬נ*ד נאמן אהנתו הדורש ש׳ תורתו‬ ‫רבנן קמ״ל ע״כ והצע״ג ע״ש• ומחילה‬
‫מכבודו גס בזה אגב לי הטיה לא דק בב^ ?^ני נפשי ובטני‪.‬‬
‫מתתיה אברהם צורמאני‬ ‫בלשון הימר׳ דקא׳ מהד״ת וכו׳ ואפי׳‬
‫)יאנ׳ד וקיק הפרדיס פה נוק^ריהע(‬ ‫דלא התחיל נמי‪ /‬קמ״ל רחבא דמשוס‬
‫הערת העורך‪:‬‬ ‫התחל חן הוא ע״ש פירש״י‪ /‬ה ד מבואר‬
‫מאין מקום ויעת עתה ב״הנוא^' גשארה‬ ‫דאחר שהתחיל מיהא שוייהו רבנן נטהרה‬
‫חשובתינו ל>בוד ידידינו הרה״ג נ״י>‪ f‬חובית הבאה‪.‬‬
‫והכל משוס תחילתן׳ וגס הרמכיס לא‬
 ‫הטא ‪ tp‬שנמ חמישית‬
‫‪,‬וער^ג איחיסו^ פל׳^וזמ בדביי‬ ‫• ‪.•:‬׳׳ ‪ ; :‬סיטףסון׳;‪ : ..‬־‬
‫׳ ׳כ ‪6‬ח‪^:‬ק נאחזזוג ^ע'רםם;ד יונ*א גםדיצת נכל ׳ המחבר ע״ש בל)‪ 1‬מ•^ ‪i‬״> ‪ i‬ד״ה‬
‫)לישב שיטת ודעה רשזי וכ>׳ באריכות‬ ‫אוגגארן‪- ,‬ב> די^ח אדי‪ %‬דןרים ‪Mh‬״‪,p‬‬
‫ח( ‪ 3‬רן]ל ^חל‪8‬ץה ח»!ח^ >ר קל ‪ y‬אכן הקל הולך ‪6‬חר החיתום ללא בתקררה‬
‫‪' . .,‬ינד״ס צאו ‪,0‬פ׳ו נת‪ 5‬הרה״ג לעתו בדרכו זה וסיים שם ב ד פ אמגס‬
‫מו״ה יחזקאל גדאסספלד נ*י אנדק׳ר! אחר בינותי וכו׳ בזה״ל •אץ‪ ,‬והוא העיקר‬
‫פשאס‪ ..,‬דהאוכל ממן בפסח אע״ג לכיז ליתא‪ ,‬למס שיכיל לעשות עייד היתר‬
‫דאיסורא עכיר מ'מ מקייס בו ע‪£‬ה פ״י שיפקיר נכסי׳ בדמאי או ע*י כפרשה‬
‫דתפביתו וכמ״ם עד״ז ברשהמא׳ו פססיס אין מסלק עניין מהיב וצ״ד להך וכו ׳‬
‫כ״ח אליבא דר'‪ 2‬באוכל החמ׳ן לפגי ד הה ס עיר‪,‬ר החילוק הוא בהך דאשלה‬
‫הפסח ע״ש‪ ,‬וכמו ד־‪:‬מ‪5‬ה כל טבל בלאו‪ .‬רלא פסול משוס מצהכיע ללא דמי‬
‫קרא הו״א דיוצא ידי מציה מצה אן? לנזל דשם ע״י עיירת כגזל באה שמציה‬
‫דהיא אכילת א'סות ואן? דלרמב״ש מ‪:‬איכ באשרה העבירה נעשית מקורס‬
‫באמת פיסולה למצה של‪ .‬טבל הוא מצד ואין לה ענין כלל להמצוה! אבל היכא‬
‫מהלש; 'ייל ‘ דהיינו מדרבנן ‪.‬מ׳ לאסור שעושה כעת עבירה בקיוס המצוה וכנון‬
‫להפריש‪ ,‬מוף״ע כיו״ט ואי אפשר נהיחדא‪ ,‬בלדי דקאכיל איסורא לצאת בו ידי מצה‬
‫היכא‬ ‫אכל מק״ס דצוגא כך איסורא והא הדבר כרוי דחשיב מצהב״ע‬
‫אפשר בהיתי ע״י‪ .‬הפרשה‪ .‬צא מקרי לאפשר הי' לעשות בהיתר לכל״מ עתה‬
‫מצקב״נג ׳ ולהכי אצעריך קרא למצה של מקיים המצוה בעבירה‪ /‬וזיב לסל מכין‪.‬‬
‫טבל משא״כ גבי השבהח חמן לאפשר עכ״ל‪ .‬רכ״כ עוד באריכות וכיתר ביאור‬
‫בהיתר ע״י השבחה אחרת‪ ,‬ממילא כשאכלו בס׳ מגן גבוריס על שיע או״ס^סי׳ ייא‬
‫ליכא מצהביע מקייס העשה לתשביסו בשלטי הגבורים שס ספיק יין בישוב‬
‫עכ״ד‪ .‬וניתק הלאו דביי ולא לקי עלי׳ מה שנתקשו האחרוניס על קושי^ הוס'‬
‫והרב המעריך ני׳ ציין על היעה״מ הל׳ במצה של טבל מצד מהב״ע דהרי איו‬
‫מו״מ שכתב בהליא לדברי נעהמ״א לא המצוה באה מחמת העלרה‪ ,‬ומסיק ג*כ‬
‫שייכי ‪2‬רק ׳ לפני הפסח‪ /‬משא״כ בפסח כג״ל דהיכא שעושה העבירה בשפת המציה‬
‫מי פקש שיאמר שקיים מ״ע בהשבתה ופעולת העבירה היא היא פעולת המצוה‬
‫לעיי אכילס סמץ‪ ,‬והרס״ב אבלקיק ודאי דשייך מצהב״ע אן? דאפשר בהיתר‬
‫לודאשינ״י געהמסס ילקוט מרשוני יער ש‪ .‬וכ*כ טוד בספר אוריין תליתאי‬
‫יצא‪ ,‬לישע‪ .‬לו‪ .‬עפ״י דבלי חשובה מאהבה בשויחלשו״ע או״ח שבראש הספר הנקובי ס‬
‫ס'‪ /‬קפ״ב' שחולק על טעה״מ‪,‬הנ״ל וכתב כשס מות יאיר יעו״ש דן? ס׳ עיב בתוך‬
‫ללדברי בעהע״א הנ״ל גס בתוך'הפסח ל״ה ולענ״ד לק״מ ו כו‪ /‬ו‪:‬ן בס" בציר‬
‫ננקייס מ*ע‪ .‬דתשביחו ע״י אכילה ממן ‪ ,‬אליעזר מ״ב‪ ,‬חקירה ודרישע ב" דף‬
‫כמו ‪ .‬הנא על א׳ מהעריות שקייס מ״ע י׳ח ע״א ד ה ודע לוגה שכתבז^י וכו׳‬
‫דפרר וסראיג הנ״ל לי יהיב טפמא לזה ע׳ש‪ /‬וכן בס׳ מתן סופר ח״א דן? ק׳‬
‫ע״ב ד ה ודבי^ סקשיס סתירס וכו׳‬ ‫\ ’ממששי׳ יעו״ס‪.‬‬
‫ו מ ג ^ ‪ .‬להעתיק כאן מה שכתוב עמדי ונתב מטעס הנ״ל שטעות ס א ביד‬
‫נמק״א טל כל זה‪ ,‬וכתבתי המקשים יעו״ש‪ ,‬ואחרון הכסד בשו״ ת‬
‫״סנה בעיקר הדבר אשר העלה גמלת בנימין חאוימסי׳ קי״א לן* קנ'כ‬
‫נהפשך גבאזוית חו?רוו הט»ה‬ ‫כרה״ג^דק׳ק טשאפ הלל כבר קלמו‬
 ‫חוברת ח׳‬
‫דעכ״פ בכמות שהוא איה ביה איסורא‬
‫משא״כ כאן בהך חמץ גופא‪ ,‬אשר אנו‬
‫דנין עליו יוכל לקיים המצוה בהיתך‬
‫דכיון שמצות ביעור איננה לוקא‪ .‬ע*י‬
‫אכילה* הרי בהך חמץ גופא משכתת;‬
‫היתרא‪ .‬באס חמורת פעולת אכילס‪,‬־אפר‪,‬‬
‫הוא עושה עכשיו בו‪ .‬יעשה פעילת הכיעור‪:‬‬
‫באופן אחר ולא מקלי מצהב״ע ומ״ק‪..‬‬
‫מצאתי עוד מקום קיו ס לדבריו ‪.‬‬ ‫וגם‬
‫’ ותנא דמסייע לי׳ דאך בנפשיח;‬
‫המצוה והעבירה ע״י פעולה אחת ליכא‪-‬‬
‫מצהב״ע כל שאפשר בהיתר; כמה שהובא‪.‬‬
‫כשו״ת נחלת בנימין סי' קכ״א הדל כשס‬
‫הרמב״ן בליקוטין למס׳ פסחים שכ׳‪.‬שס‬
‫בפ״ב דמצה של טבל יוצאין והקשה דהא‬
‫הוי■ מצהב״ע ונ׳ ע״ז ויש לי־ לתרץ שאין‬
‫בטבל דין מצהב״ע מפני שבידו לתקן כמו‬
‫דאמרי׳ טכל מוכן ה!א ‪:‬אצל שבת‪:‬דחם‪:‬‬
‫עבר ותיקן מתוקן ע״פ‪ .‬ועיין שס מה‬
‫שהאריך לבאר דבריו והר״ז כדברי‪,‬הרה״ג‬
‫הכותב די ‪ . . .‬־ ■ ■‬
‫‪ p K‬אחר העיון נלענ״ד דאפילו אי‬
‫יהיבנא לי׳ הכי‪ ,‬לגבי מצה של‬
‫טבל וכרמב״ן הנ״ל‪ .‬מ״מ הך דהכאלצאת‬
‫ידי חיבת מצות תבניתו ע״י אכילס חמץ‬
‫מפני שאפשר לקיים כהיתר‪ .‬לכך דהתס‬
‫נמי לא דמיא ‪ .‬וצדקו מאר דו‪:‬רי טעה״מ‬
‫אשר ציין עליו הרה׳יג המעריך נ״י דאין‬
‫שום מקוס לומר דמקייס עשה דחשביתד‬
‫באכילת חמץ בפסח משום דשאני ימצה ‪,‬‬
‫טבל דרק אכילה אמת‪-‬מקשרח האיסור‬
‫עס המציה‪ .‬אכל לא שס אמד‪ .‬ע״כ ים‬
‫מקים צומי שם באיזה צד דיצא־ שפיר‬
‫באכילה זו ידי מצות אכילת מצה 'אך‬
‫שנעשה ע״י איסור אכילת טבל י דעכ״פ‬
‫לא שס אכילת טבל הוא הגורס להקרא‬
‫עליו שס המצוה של ״אכילת מצה״ כמובן‬
‫מפא״כ כאן*רהמצוה עס העבירה בני מד‬
‫שמא נינהו ‪ .‬דרק ע״י שס האיסור של‬
‫ענה חםיע‪1‬ית‬
‫'‬ ‫׳‬ ‫)המשך מעמוד הקרם(‬
‫ע״א• ועוד שס בסון‪ £‬סי׳ קכ״א וכסימן‬
‫קכ״כ^ יעו״ש שהאריך כזה ברנריס נמיציס‬
‫מהוקניס ונעימיס‪ ,‬וכ״כ עוד כס׳ עט‬
‫סופר;ח״כ כלל צ'סרט ז׳ אוח ו׳ יעו״ש‪.‬‬
‫ואך הרה״ג הכוחכ הנ״ל בעצמו בספרו‬
‫מין אוהל מופר גסעי׳ דמצהב״ע אוה‬
‫י׳ דמייחי מס'• פאר הלכה וס' מציב לו‬
‫יד שנתקשו בדברי חוס׳ מ״ל‪ ,‬מתרץ‬
‫מדנפשיה נ״כ כחי׳ א׳ כניל דבעושה‬
‫העבירה בשעח המצוה גרע אך שיכול‬
‫לפשות בהיחר ע״ש ‪ .‬ואשתמיטתי׳ שכבר‬
‫קדמוהו בזה כל הנאוניס הנזכריס‪ /‬והנה‬
‫ולאי אמת נטן ‪ .‬הדבר בנוגח החוס׳‬
‫כדברים הדל רמצה של טבל וכלדכווח׳‬
‫שהמצוה והאיסור באים כאחד וע״י‬
‫פעולה אחת ממש ודאי"דמלןרי מצהב״ע‬
‫אפי׳ באפשר בהיחר‪ .‬וא״כ אזדא לק כל‬
‫פלפולו דברור מטסה' דמה״נ באולל חמץ‬
‫בפסח דליכא קיוס מצוח חשביתו מ׳‬
‫דהך פפולח אכילה נופה הוא אכילה של‬
‫איסור מ״ל והוי ‪.‬מצהב״ע ודו״ק‪ .‬אלא‬
‫דאי מ׳ מצהב״ע לחוד ^ אכחי יש מקום‬
‫קיום לעיקר הדברים• טפ״י חוס׳ סוכה‬
‫מ׳ סע״א דמצהג״ע הוא רק מדרבנן ע״ש*״‬
‫‪1‬א״כ מה״ח שפיר קיום העשה דהשבתה‬
‫גס כאכילת איסור ולא לקי מיהח אלאו‬
‫■‬ ‫‘״‬ ‫‘ דב״י וק״ל ‪.‬‬
‫זה יחכן לקיים מוד דברי‬ ‫ובזולת‬
‫הרה״ג הכותב כ״י כשנחלק‬
‫דדוקא במצה של‪ ,‬טבל‪ :‬דעכ״פ בכזיח‬
‫זה שאנו לנין טליו סכשיו באשר הוא‬
‫אוכלו‪ .‬לא יוכל לקיים בו המצוה בלתי'‬
‫שיעבור על הא‪:‬סור‪ ,‬ס מאחר שאין‬
‫המצוה מתקיימת רק ע״י אכילס הלי‬
‫בהך אכילה יעביר נמי איסורא‪ .‬ולהכי‬
‫לא משגמינן במה שיוכל לקיים המצוה‬
‫באכילת כזית אחר או בעשיית' איזה‬
‫פעולה אחריו אחר שיפריש ממנו מקודם‬
‫■‬ ‫)‪( 1‬‬ ‫‪.‬‬
 ‫המאסף שנה המישית‬
‫טיל מ' שאפשר לתקנו ואן‪ 1‬דמ״מ השתא‬
‫המצוה והאיסיר נעשים ע״י פעולה אח^‬
‫ומייתי לה מפו״ר כנ״ל‪ ,‬אנמי גא פלטינא‬
‫מהא דכתיבגא לעיל דנידון דהכא לא‬
‫לטבל ולא לפו״ר באיסור ערוה דמ‪/‬דהתס‬
‫ע‪:‬״פ לא מצר שם בעילת עדות מקיים‬
‫מצות פויר‪ ,‬דבצא היתה ערוה ודאי דקיים‬
‫מצותו ‪ ,‬להכי אהני לן בי׳ איזה סברא‬
‫שיהי׳ דקייס המציה אן! שהוא באיסור‪,‬‬
‫משא״כ כאן דבכי חד שמא נינהו כרל‪,‬‬
‫וצ״ע •‬
‫ל ה נ ה הרה״ג ניי אסבר למלתי׳‪,‬עפ״י‬
‫סברת האחרונים דבפו״ר ליש‬
‫מצהנ״ע מ׳ שעכ״פ תכלית המצוה דלא‬
‫לתוהו נראה נתקיים והה״נ בחשפיתו‬
‫דתכליתו מ׳ איסור ב״י ‪ ,‬עכ״ד ‪ :‬הרב‬
‫נ״י אזיל לטעמי' בחיבורו ילקהיג ח״א‬
‫אוח גזילה דמייתי סברת אחרונים הנ״ל‬
‫ומשתמש בה ליישב קישי' תוס' בסוכה‬
‫גזילה עיש וכבר קדמו בזה כחתן סופר‬
‫מיא דף קיא ע'כ אות י״ב ומיישב עפי״ז‬
‫גס בציצית ומצה של טבל עיש‪ ,‬ובילקהיג‬
‫•סיב אוח מ׳ דף ליג ע״א בריא מצהב״ע‪,‬‬
‫מייתי בעצמו הך משמי׳ דחתן סופר ‪,‬‬
‫ועי׳ שם במכתבים שבסיף מלק הנ״ל‬
‫דף ז׳ פ״ב אות יו״ד מה שפלפל נזה ‪:‬‬
‫! ל ל ע נ י ל יש לפקפק בזה ‪ ,‬דדי לנו‬
‫לחדש כן גביפויר‪ ,‬דמכוון‬ ‫־‬
‫המצוה הוא דבר הנוגע לישוב העולם‬
‫אשר הוא ענין שכל יי וטבעיי גם בזולה‬
‫מצות הבורא דהוא מן סמושכלות הפשיטו'‬
‫שיש לקיים העו לם שבי א הקב״ס ולא‬
‫לעשותו חה\ ח״ו‪ ,‬ע״נ יש ‪:‬לומר דליש‬
‫בזה כולי האי ענץ מצהב״ע ‪ ,‬סשא״כ‬
‫‪:‬עד'מ בג״ד‪, ,‬פיון פגם התגלית הוא ענין‬
‫קיום מצות ;השם דהיינו לאו דגיו‪ ,‬מהיכי‬
‫סיתי‪.‬לא יהי׳‪.‬שייך בזה ססו‪.‬ל דמצהביע‪,‬‬
‫מהי‪:‬דודאי • נמה‪,‬שנוגע ללאו עצממודאי‬
‫אף‪,‬במבער‪.‬באוסור אזני‪:‬לי׳‪:‬מי‪.‬הח‪,‬פלא‬
‫אכילת ‪,‬חמך הוא מקייס עכשיו מצוה‬
‫כיעור •חמך‪ .‬דאי צאו דממ׳ן הוי נאכל‬
‫פל‪ 5‬לא היה החמין נשבר ונבער מן העולסי‪,‬‬
‫וזה וראי אין‪ .‬החוש סובלו• שאי׳ החמור‬
‫של אכילת חמן יתהסך למצות אכילת‬
‫ממ׳ן מצד ביעור ואין ליה למיון כלל‬
‫לשאר סוגי מצהב״ע‪ .‬וגרע מינייכו עובא‬
‫כנלענ״ד ברור ב״ס•‬
‫שהביא הרה״ג ד״מ לודאש‬ ‫ובמה‬
‫‪ .‬הנ״ל משו״ת חשוכה מאהבה‬
‫סי׳ קת׳ב‪ .‬עיקר דבריו צרירן ביאור‬
‫לדעת מאיזה עעס התליע דמקייס המצוה‬
‫באכילה זו ‪7‬אין בו‪ ,‬דין מצהב״ע ובאיוס‬
‫צד יש לו דמיון לכך דפו״ר י ולשיס‬
‫ליהעא טון ב״כ לסברת חוס׳ סוכה ל״ו‬
‫ע״א הנ״ל דהיכא לאפשר לרףס המצוה‬
‫גס בלא עבירה לא מקרי מצהכ״ע שאין‬
‫העבירה גורמת המצוה ‪ ,‬והיינו טעמא‬
‫דפויר שאמו מה שהוא ערוה גורמת‬
‫המצוה^ ופלא הי׳ אפשר לקיים באפס‬
‫המותרת ‪ ,‬ומסיט נמי גבי אכילת חמץ‬
‫יצא ידי השבתה מ״ שאפשר לקייס בהיתר‬
‫עיי פאר ביעולים וכדברי הרה״ג דטשאפ‬
‫‪ .‬הנ״ל‪ ,‬אבל הרי ככר כסבט לעיל בשם‪.‬‬
‫הבל נביאים מגדולי האחרוגיסת״לזבכה״נ‬
‫שהכל נעשה בפעולה אחת לא אהני לן‬
‫"זמה שאפשר בהיתר‪ ,‬ונהי דיעיקר דבריו‬
‫שכתב בנידון ־דהכא‪ ,‬יש ליישב ג״כ ע״ד‬
‫דכתיבנא‪-‬לעיל דשאני הכא‪ ,‬דבהך חמץ‬
‫גופא'אפשל‪ .‬זלמיעכד כהיתר ע״י שאר‪,‬‬
‫דרכי הניעורים‪ ,‬אבלעכ^ס הדמיון שהניא‬
‫מפו״ר יקשה טפי״ז דהתס עכיפ באשה‬
‫ז\ לא יוכל‪:‬לקיים המצוה אה לא שיבא‪,‬‬
‫עלי׳ באיסור כמובן ‪:‬‬ ‫^‬
‫א ל א דאהי' נדחוק לומר דלא סייש‬
‫בתשובה מאהבה הג״ל למשמעות‬
‫דברי התרס׳ סוכהיל' ע״א הנ״ל‪ ,‬וכקיע‬
‫למלתיה כסברת הרמבין בלקועיו שהבאתי‬
‫׳^גיל דבאמח לא שייך מצהכ״ע ‪:‬במצה‪.‬של‬
 ‫דווברת ת‬
‫אסור כמו קרבן הגדול אסור להקריב‬
‫מקרא דוהנאחס אח הגזול ולכן לולב‬
‫הגזול אסור לכרך מליו‪.‬וכן מה דאיתא‬
‫גרס׳ פסמיס ל״ה עיא אבל לא כטכל ולא‬
‫במעשר ראשון וכוי־ יכתכ הרין טעמא‬
‫דכל הכי מ׳ מצהב״ע משוס דנכל הכי‪.‬‬
‫רוצה לעשות עוד המצוה^ איל כאן שכבר‬
‫הוליד מפזר וממילא קייס לא לתהו‬
‫בראה ונו׳ בודאי אין עליו עוד חיוב‬
‫לקיים וכוי כמו היו לו בכים בהיותו‬
‫פכו״ם ונתגייר קייס המצוה ג״כ מהאי‬
‫טעמא והגן^ עג״ל‪ .‬והכה רבדיי מגומגמיס‬
‫לדעתי העניה ני לא נודע על מס סובב‬
‫עיקר חילוקו דמראש דבריו נראה רבא‬
‫לכאורה לומר דדוקא בדוגמת גזצ שכבר‬
‫נעשה בו עבירה מקמי הט אמרינן דגגייו‬
‫דא מאוס ל ‪^i‬ת בו ירי מצותו‪ .‬ו ק גם‬
‫כעיל ומעש* שני נהי דאיסורא לא עביר‬
‫עד דאכיל‪ .‬אבל מ״מ ככר יש מליו שם‬
‫אי׳ טבל ומע״ש לה־וח איסור לכל באכילה‬
‫מצד זה‪ -‬וכיון שכבר נקרא עליו פס‬
‫אישור מקמי הני אין לצאת בו ידי־מצוה ‪:‬‬
‫וכדעת השאג״א סי׳ ציו בנסכיס של עכל‬
‫וחדש דיש; לפסלס מטעם מצהב״ע‪ :‬ודו״ק‪:‬‬
‫משא״כ‪ :‬בערוה דהיינו אשה שהיא בקורגא‬
‫סאסורא לאיש פלוני אין עליו שס איסור‬
‫בעצס להיא אשה כשרה לביאה כשאי ‪.‬‬
‫נשיס ורק לאותו קרוב אסורה וטלד‬
‫עלץ שם האיסור כשכא עלים וא‪ 1‬מיךים‬
‫בה מצית סו״ר ומעולס ל״ה עלו׳ שם‬
‫איסור להוד‪ .‬ולהכי קייס בה מצתז פו״ר‪4‬‬
‫אכל באמת הא ליתא דבן ממזר איכא גס‬
‫בבא מל אשת איש שיש עצי׳ שס איסור‬
‫מעיקרא לכל העולם ממש כמר טבל‪.‬‬
‫וכדומה‪ .‬אשר ע״כ צ״ל‪ :‬בכוונתו• דעיקד‬
‫חילוקו הוא רק‪ .‬דל״א מצהנ״ס לק‬
‫לנחחיל'‪,‬משא״כ כשכבר עשה ומלא מצותו‬
‫מה שעשה עשוי‪ ..‬אשר כן מוריש‪ :‬סיף‬
‫דבריו שס־ ואתיא נשויח גוביי‘ חנינא'‬
‫ימכור תו בכיי ^ אגל מ'מ מה דחפיק‬
‫קרא הך לאו כחיוב ממשי' בל פעולת‬
‫השבתה ‪ ,‬ודאי לא יהי׳ התכלית ההוא‬
‫אשר ג״כ הוא רק מנץ מצות ‪-‬הבס‪ ,‬גורס‬
‫קולא כמשיית סמצוס שתיטשה אף במגירה‬
‫ו הי ק‪.‬‬
‫ו ב י ת ל שאת נראה עסי״ו למנ״ד סירא‬
‫הנ*ל לגבי מצות סוכה ומצה‬
‫וציצית דמהיז בחתן סופר הנ״ל מפ״י‬
‫סכרא זו יעו יש; ולהכיל שאני הנס לגס‬
‫התכלית של למען ידעו וכ‪ , ' 1‬או של‬
‫זכירת יצ״מ וכדומה‪ ,‬הוא גופי׳ רק עגץ‬
‫מצות השה ודויק היטב ‪ ,‬וכס בזולת זה‬
‫מרפסא איגיי׳ לומר ק בניד ג ט תשביתו‬
‫דמאן לימא לן דטעס המציה הוא לק‬
‫מ׳ ב״י‪ ,‬לכהי דאתי לכתוקי הלאו דב״י‪,‬‬
‫מכ״מ כיין שלא גילתה תורה העעס‬
‫בהדיא‪ ,‬י״ל לטעמי אסדינא נמי איתנהו‬
‫בי‪ /‬וסלי לר״י דס״ל אב״ת אלא שריפה‬
‫ודאי דלא רק מ׳ לי הוא‪ ,‬ומציגו גיכ‬
‫כראשונים טעה ההשכתה מ׳ שלא יבא‬
‫לאכלה‪ ,‬ולהך טעמא ודאי דלא נתקיים‬
‫כונת התורה כאס יאכלנו‪ .‬וזה העיר‬
‫נס הרה״ג הכותב ניי‪ .‬גס נתנו הקדמונים‬
‫דאי׳ חמ׳ן הוא בדוגמת עיז אשר צריך‬
‫לשרש אחרי׳ ולבערה מן החורץ ופסדקץ‬
‫ולהאי טעמא ודאי נמי לא מקיים מידי‬
‫במה שינא התועבה אל קרבו וגופו כמובן‬
‫אשר ע״כ א‘) לזה מקיס כאן כלל ודבר^‬
‫כתשובה מאהבה הניל במה דמרמי לי׳‬
‫לפו״ר צריכין ביאור‪ ,‬ואץ ספדו בידי לעיין‬
‫בו גפנים באותיות מחכימות ‪:‬‬
‫ו א ש ב ח י ^ ! סתרי לכוון בדבריו‬
‫לענ״ד עפ*י כרס שלמה‬
‫סיף מאהעיז בשאלות ותשובות שס אות‬
‫מ״ב דעמד ג״כ בהך דקייס פו״ר בהוליד‬
‫ממזר דהא הוי מצהביע‪ ,‬והעלה שס‬
‫בזה״ל חזאי מצהב״ט דאסור ביינו שכבר‬
‫עבר עבירה ‪ r i m‬עתה לעשוי! בזה סצוב‬
 ‫המאסף שנה חמישית‬

‫מאז״ח סי קליג קל״ר קל״ה בצידד נזה אתוס' סוכה הניל דאית להו מצהב״ע‬
‫במצוה של סבל ואף דעבד סיסודא עכשיו‬ ‫והעלה נדפח הרמכ״ס לכדיעכד יצא‬
‫במצהנ״ע ס״ש‪ .‬ולהכי בכבד בא סל הערוה באכילתו‪ ,‬ואיכא הנאת הגוף באכילה‪.‬‬
‫והוליד בן ממזר קיים מצותו בדיעבד ונימא דלא כמצוה גרמה כעבירה^ וכיון‬
‫כן צ־יך צדמוק בדבריו לעכ״ד עם שאין דאפשר בהיתר לא ליהוי מצהב״ע‪ .‬או‬
‫סלטן לשוט ואריכוח דבליו טמיס כך^ דנימא דדוקא בבא על העלוה נקיט‬
‫ודו״ק‪ .‬וי״ל דלזה טון גס בחשובה לסברא הדל מגודל מומר החיסור שהוא‬
‫מאהבה הנ״ל לבדיעבדמיהח באבל חמץ בכרת‪ .‬ומשוס גודל ההנאה שעריות‬
‫בססח קיים חשביהו כמו דקייס לפו״ר נפשו שלא־ס מחמדתן‪ .‬משא״ע באיסורים‬
‫‪ .‬קליס ובהנאות קלות‪ .‬וצ״ט‪.‬‬ ‫בדיעבד ודוק‪.‬‬
‫שפחבתי לעיל בטוכחו משום ן אכ ‪ £‬נימא כצד הראשון דכסיבנא ‪.‬‬ ‫ומה‬
‫יש לכוון כן בדעת תשובה מאהבה‬ ‫דפו״ר מצי לקיומי בהיהר באשה‬
‫אחרה‪ .‬אשכחנא לי י‪1‬נא דמסייע בשו״ה הנ״ל דבאכל חמץ בפסח אמרינן דמססמא‬
‫חפארח יוסף חסו״מ סי׳ ג' בדה גם כשביל קיוס מצות השבחה עבר עראי׳‬
‫מה שהרגיש וכו׳ שכ׳ כן עדי ס‪:‬רח כרה‪ .‬רק למלאות גסשו ט ירעב‪ .‬ולא‬
‫חוס' 'סוכה די״ל דהיכא דאין המצוה המצוה גימה^ וממילא דליכא מצהביע‬
‫בא עיי העברה ליכא מצהב״ע והוסיף כיון דאפשר לקייס בהיתר‪ ,‬ומדמי ליה‬
‫דבר חדש• דבגזל הדי בנעילחו למצוה לפו״ר‪ ,‬דנמי היינו טעמא פ די פרה‬
‫תפא״י הדל וכדביארנו וא״ש ודרק‪.‬‬ ‫גוזל עכשיו בהשתמשו בלולב הגזול ונטילתו‬
‫א ל א דדחייחי דלעיל מצד חילוק הסברא‬ ‫זו הוא רק בשביל המציה‪ ,‬וא״כ המצוה‬
‫גורמה העבירה ומקרי מצהב״ע אף דאששר שבין פרר להך דסכא דשס‪1‬אי׳ חמץ הוא‬
‫בהיתר ע״י לולב אחר משח׳יכ במצות ‪ .‬הוא הגורס לקיום מצות השבתה ;והא‬
‫פו״ר בהוליד ממזר אעו מחמת המציה ודאי לא מסתבר תסוב גס ע״ז אשני ע'כ‬
‫באה כעברם דאטו עושה איסור ובעל לדעתי נאמנו מאד דביי הטע״מ! דאין‬
‫חייבי כריתות בשביל לקיים מטת פו״ר לומר כלל שתקיים מצית השבתה ע״י‬
‫אכילת חמץ בפסח‪ ,‬ו דו*ק‪.‬‬ ‫הרי מה שבעל אותה היה רק בשביל שהי׳‬
‫מצאתי גס בס׳ נטע שורק מי'‬ ‫מחאוה לאפה זו ולא בשביל מצוה‪ ,‬ולהני‬
‫סוגיות עה״ח למאון אבדק״ק‬ ‫״‬ ‫לישי לומר בי׳ מצפב״ע יעו״ש שהאריך‬
‫עוד •נזה; והלה גס דברים אלו טס טשאטה זצ׳ל בס׳ בא ברף דג בע״א‬
‫אריכושה שם הס סתומים עדיין לענ״ד‪ .‬במאמר המוסגר דפשיעא לי׳ געי’ הכי‬
‫דיש ^לדון ״אס נימא כן בבל דוכתי היכא דא״א שיקיים מצות ביעור במעשה שייב‬
‫‪,‬‬ ‫כרח‪ ,‬יעו״ש‪:‬״‬ ‫שעכשיו מושה עבירה מחודשת דלהכי‬
‫בזה לא אמנע להזכיר‪ :‬את‬ ‫וברדותי‬ ‫בודאי לאו בשטל מצוה עביר לה אלא‬
‫אשר נתקשתי בשכבר ד מי ס‬ ‫בשביל רצונו וחפצו הג‪:‬מיי היכא לאיכא‬
‫איזה הנאת כגוף‪ ,‬וא״כ לא המציה גרמה על הגאון כעל ארעא דרבנן מפרכת‬
‫העניה וממילא • דבאפשר בהיתר כיה אות מ׳ סי' ש״ס דמייחי לפשוע ספקת‬
‫מצהכ״ע‪ ,‬ומעתה גמצוה של פיל כמי חכמי הישיבה אי אמרי' מצהב״ע לגני‬
‫נימא הכי יהוא רצה רק למלאות חאות עבירה דרבנן מססמיס ל*ט מיב‪,‬דא״'‬
‫&טלתו ולא לקיים המצוהי ותיקשי לפייז במרור של מע״ש דהוי דרבנן ומפרש״י‬
 ‫חוברת ‪n‬‬
‫תשובתי תשובת שלמד! והקורא ועכנד ימצא במאפיי‬ ‫ססמים צ״ה ע״ב דיס דמאי צא מזי צ'׳‬
‫הזה הרבה הערות זיהית לו כעין הפשד מטאפרי‬ ‫ומה היא דרפ״ג עאכלו דחנן אכל טבל‬
‫׳שכחה !פארר מ‪,‬הםאםןוז ש״ר סי׳ פ׳ג‪ .‬הסככדו‬ ‫אין מזמנין עליו ומזקמיגן לה נטבל מכול‬
‫ומברכו נכרכת שלים אכרהם י א ע ל ס א חן‪.‬‬ ‫מלרבגן דטעמא דכולהו מ׳ מצהביע ‪,‬‬
‫וזאת תמזינתי {‬ ‫וסייס למלתיה ומהכא ק״ל עמ״ש המוס׳‬
‫בע״ה לוצ*ן יוס ג' פקודי כשמיח ציו״]‬ ‫ריפ לולב הגזול דדוקא כגזל דמחמח‬
‫‪.‬‬ ‫וג״ס בגי״ה לפיק‪,‬‬ ‫הגזל באה המצוה שיוצא בה ‪ ,‬אבל הגי‬
‫כרכוש אברהם חהיץ על ראש זקן הגאוליס‬ ‫אטו מחמת עבירה שנעשה בו מי גפיק‬
‫ניה עכ״ל ‪ ,‬וצ״ע דלדעתו שדומה הא אב החנמיס‪,‬רר‪,‬ש ר\גוניס‪ ,‬הרב ר' יוסף לעווי?־‬
‫דכחבו תיס׳ הברא זו גבי לולב של עיז שטיין הי״ו יהי ה׳ עמו ויחי לבבו לעד‪.‬‬
‫הנה קראתי את מכתבו באהבה בלב מלא‬ ‫ועה״ג‪/‬לעכל ודמאי ומעיש‪ /‬לנהגכו כמי‬
‫עונג בי ששון לבי הסחרבריו ואשיבו בזה בזריזותיה‬
‫אין המציס גורמת העבירי וליה לי' דאכרהש על חדית אחת לאחת וזאת היא בע׳הז‬
‫ביאור ״במצה הראוי׳ לשבעה* והערות על‬ ‫כסברת כל הנהו אחרונים שהזכרתי לעיל‬
‫דברי הפ״י בחובת מצה בכל ז‪/‬‬ ‫דממלקי כינייהו כקושטא ( א״כ ליה לי׳‬
‫להביא עצות מרחוק‪ ,‬רק למרמי מדידהו א( מ ה שהעיר לבאר קו שיתו למלין‬
‫מצה של טבל דצ׳יך לו לר״ש‬ ‫אדידהו כחס בדוכהיה דנקטו כהדיא‬
‫פסולא דמצהב״ע גבי מצה של טבל וצטיס למעט מן הכתוב דכל שישנו בגל תאכל‬
‫הן אמת שגס׳ רנו ליעקב בתוס׳ כס כתב חמן וכו׳ פסחים ל״ה‪ .‬הך לולי זאת‬
‫וע*ז קמקשי מטגל דמהעיל נשלס השיעו' כו״א דאתי עשה דמצס ודחי עגל ש״א‬
‫ולולא הטבל ל״ה שיעור ע״ש‪ .‬מ"מ הרי סי' צ״ה כלא איך נימא דמצה למי טבל‬
‫כל האחרונים דחו לה שסיר יודברי התו׳ כלא בעינן מצה הראויה לשבעה פסחים‬
‫לקמן דף ל״ח דבהכרס מיירי ביש כזית ל׳׳ח‪ ,‬והעלה דר״ש לשיטתו דס״ל דמצות‬
‫היתר ע״ש׳ ונלא״ה מאי פסקא להקשות מצה היא כל שגעה ימיה כשיטת הפנ״י‬
‫אקרא למצה של טבל דלמא איצערך להיכא פסחים כ״ח‪ ,‬א״כ גס בשאר ימים עשה‬
‫דאיכא כזית בלא האיסור‪ ,‬אליו ההכרס דמצה דוחה טבל והוי ראויה'לשבעה‪,‬‬
‫אס י דברי ידידי הגאון‬ ‫יבוא(עיכ לשוני מאז‪ .‬א‬
‫לחלק ביניהם כניל> וציע‪,‬‬
‫)המשך‬
‫נאמרים בטוב טעס ודעת‪,‬‬ ‫‪.‬‬
‫בכ״ז בעצם בנינו על דברי הסנ״י שס ימצא‬ ‫־ הק׳ משה גינז‬
‫סתירתו דפצס ראייתו של כסלי דככל‬ ‫הרב דשה והגליל יע״א‪.‬‬
‫הפסח לריש איכא חובת אכילה מצה הוא‬
‫מדברי כספרי פ׳ ראה פיסקא קליד‪-.‬‬ ‫סי' ‪D‬״‪ia‬‬
‫דתניק שס ר״ש אומר כתוב א׳ ששש ימים‬
‫‪:‬ה׳ש^ום ידיד נעי^ה רב השענים הרב ‪ h‬האכל טצות וכתוב א׳ אומר שבעת ימים‬
‫אבדרט בן ציון קואינקה‪ ,‬יברך ה׳ את תילו ושעלו תאכל מצות מצה הנאכלת כל שבעה אכול‬
‫יהי׳‪ .‬מצויין גשערי ציון ובשערים המצו ייניס בהלגה ששה מן החדש ושבעה מן הישן וע*כ לא‬
‫אשלח בזה להוד כבודו תשו׳ א' שאשיב יסבור דרשת חז״ל מרומיא דקראי אלה‬
‫לידידי הגאון הגדול הישיש י׳ ‪ tpv‬לעווינשטי ין גיי דששת רשות פסחים ק״כ‪ .‬אלא דאיצטריך‬
‫יאביןשז להדפיסו לחוברת ^הבא כי דבד בעתו מה ליה לששה מן החדש עכ״ל‪ .‬אך לדעתי‬
‫אוב‪] m ,‬גאפשר כחוכרת א׳ מה נ?ןים כי אז דבליו חמוהין המה דהנה מדברי י*כ‬
‫)‪(2‬‬
 ‫המאסף'שנה חמישית‬
‫ישן‪.‬דאין המן מל על טבל וה״ס דאין‬
‫חמץ מל על חדש וליתא בבל תאכל חמץ‬
‫ע״ז‪ ,‬אמנם אי כימא כן ליל לריש לדרוש‬
‫דששה מן החלש לאין יוצאין במצה של‬
‫חדש בצילה הראשונה טוב יותר לדרוש‬
‫מזה דששה ר שיח אך במצה של חדש‬
‫נלא״ה ידעינן דאין יוצאין מטעם דאינו‬
‫בכל תאכל חמץ‪ ,‬ועיין *תורה מציון'שנה‬
‫ד׳ סוברת א' סי׳ י״ר‪ .‬מה שכתבתי לריש‬
‫באופן שחמץ מל על חדש ואיכא בבל‬
‫האכל חמץ על מצה של חדש וע״כ דאין‬
‫יוצאין ממעס דאין עשה דקולס הדיבור‬
‫דוחס לית שלאחר הדיבור‪ ,‬ועיין מקנה‬
‫קדושין ל״ח‪ .‬מה שהאריך בענין אהע״א‬
‫בחמץ על חדש‪ .‬ועוד יש ל‪:‬ו להעמיק‬
‫ליהי׳ מאיזה טעם שיהיה לר׳ש דאין‬
‫יוצאין במצה של מדש אי משוס דאינו‬
‫לוחה אי משוס דאינו בכל תאכל חמץ‬
‫קשה לנו עצס דבריו בספרי שס‪ .‬למצה‬
‫הנאכלת לשבעה אתה יוצא ונראה בעליל‬
‫דבעי מצס הראוי׳ לשבעה ולפייו לסברת‬
‫כפיי דגס בשאר ימיס חובה היא לריש‬
‫באכילת מצה איך לדידי׳ יוצאין בהשפת‬
‫ימים במצה של חדש הלא איננה ראוי׳‬
‫היא כיא בהששה ימים ולא בכל שנעה‬
‫קידס הקרבת העומר ולא הוי מצה הראו׳‬
‫לשבעה אלא ע״כ דס״ל דגס ששח רשות‬
‫היא ומה שנאמר בילקוט בהעלותך‪ ,‬מי ר ס'‬
‫מצה הנאכלת לששה אהה יוצא משובשת‬
‫היא כמו שאכתוב לקמן• ומה מאוד‬
‫מופלאים עתה דברי תום׳ מנחות סין‪.‬‬
‫דתרחי שמעינן מסתירת ככתובי‪,‬ם האלה‬
‫לכן ששה מן החדש וגס ששת רשות‬
‫דכלא הא בהא הלי א כביאולנו‪ ,‬אולס יש‬
‫חצה לנו להצדיק אח הגאון בעל פניי‬
‫ולהקל מעליו סתירהינו דהנס כפר‬
‫הקשיתי בעצם הירישצמי דחלה‪ .‬דאיך‬
‫עלה על דעת י׳ יונה דעשס דמצה דוחס‬
‫חדש הלא לכ״ע צא דומה כלל והיא‬
‫‪)?ft‬‬ ‫שמעיצן ' ‪ o i'ri‬ראעון על פסח‬
‫יוצאין' נמ‪5‬ה של חדש דרק ששה מן החדש‬
‫ופפע ‪ 6‬דאין אנו יוצאין משוס דאין עשה‬
‫דקולס הדיבור לוחה ל״ח דאמר הדיבור‬
‫מבואר בירושלמי דחלה פיס ועיין הוספו׳‬
‫יןדושין ל״ח‪ .‬וב‪:‬שמעוה הגהות מצפה‪.‬‬
‫איסן‪.‬בראש ביצה החליע דלר״ש אין עשה‬
‫דחשביהו דגמה איסור יו״ט‪ .‬דאין עשה‬
‫דקודס הדיבור דוחס ל״ה שלאחר הדיבור‬
‫כדברינו‪ .‬וסנה הפ״י בעצמו במדושיו‬
‫לקדושין ל״חי הקשה על חוס׳ שס‪ .‬איך‬
‫אין פשה דקודס הדינור דוחה ל״ח דלאחר‬
‫הדיבור הרי ביבמוח ה׳ מקשינן מה צהגך‬
‫שכן לפני הדיבור‪ .‬ומחק דהא דיבהות‬
‫כויירי לפסח ׳ מילה וחמיד הנאמרים גם‬
‫לאחר הדיבור לכן המה עדיפי עפי לדמות‬
‫משאיכ מצה הנאמרה רק לפני סדיבור‬
‫גרועה ט א פפי לדתות‪ /‬ואן! לדעתי יש‬
‫להעיר דהרי בפ׳ אמר נאמר שבעת ימיס‬
‫מצות תאכלו בכ״ז הרי דרשינן בספרא פ׳‬
‫י׳א שס‪ .‬הלא נאמר בערב תאכלו מצות‬
‫איכ למה נאמר שבעת ימיס ומשני דשבעח‬
‫ימים רשות הס לבד לילה הראש'נה;וכן‬
‫הא דאמריכן בפ׳ ראה• לר״ש דגס שאר‬
‫הימים חובה‪ .‬היא באכילת מצה ע״כ הא‬
‫אלימא מפי לדמות שכן נאמרה לפני‬
‫הדינור וצאחר הדיבור כפסח תמיד ומילה‪.‬‬
‫ומפתה המוס; הוא איך דרש ר״ש דששה‬
‫מן• החדש‪ .‬ומשמע דיום ראשון ושני עד‬
‫הרץיבת העומר לא ראוי׳ היא המצה של‬
‫סדש; לאכילה‪,‬הלא לדידי׳ עשה דמצה‬
‫דוחס הלם אלא ע״כ צ״ל דלדידי׳ ששה‬
‫רשות היא וכדברי הסוס' מנחות סיו‪.‬‬
‫‪*/‬סרתי שמעיק מרומיא דקראי האצה‬
‫לכן לא דוחה‪ .‬אולס יש להעיר דלעולס‬
‫ס*ל לריש דבכל שבעה מל חובה מצה‬
‫ולעולם עשס דמצה דוחה חדש אך מה‬
‫דס״ל זאץ יוצאין במצה של חדש משוס‬
‫דלשימתו דס״ל דאין יוצאין במצה של טבל‬
‫‪.‬קב‬ ‫‪i‬‬
‫‪iiJfiliiritt'itfi f t i f t i iimUm‬‬
‫^‪h rrc‬‬ ‫‪-‬‬ ‫^‬

‫כמאמרי הספרי הנוכחי דששה מן החדש פ*ש לו תבואה יכנה ומהיות כימן אל חי]רי‬
‫וכן ס״ל לרשב״א מנמוס; ם״ו וכן בספרא רע מפו״ה־ לא דחי עשה ‪ j? iti‬לאיסור‬
‫אמורי מאמר מוסכם הוא דששס מן החלש חדש כיון שאפשר בשל אישתקד מסא^כ‬
‫וכיויתר על סתירה הנתונים האלה עלס־ בערבות יריחו שכל התבואות נא־^ו‬
‫הלל הבבלי לאיי לשאול את זקני ירושלים מעעס חדש ע״כ יפה א״ר יונה רעשה‬
‫וקכל מפיהם חורה שלמה דששה מן החיש ומצה דוחה חדש ומעסה נהי דר״ש ס״ל‬
‫כמבואר בירושלמי פסחים ‪9‬״ו• ומפי כולם ואץ עשה וקודם הדיבור דומה אה־ ל״ת‬
‫נלמד ובלילה הראשונה אץ יוצאין כמצה שלאחר הדיבור כדברי המצפה איתן בכיו‬
‫של חדש *( אצא ברור דכיז נאמר במקום מה וס״ל וששה מן החדש ומשמע וניו ס‬
‫ראשון אץ יוצאין במצה של חדש לא‬
‫*( והנס מצאתי בספר המקנה מטעם שאינו לומה ל א שהפשר לקיים‬
‫קדושין ליח והעיר להקפות‪ .‬בקצרה על האטלת מצה בשל אישתקו אולם באופן‬
‫תירק התוס׳ ועשה ומצה דוחה חוש רק שלא יהי׳ לו מצה אחלח כ״א מצה בל חדש‬
‫דגזרינן כזית שני אמו כזיס ראשון כלא בודאי וחי כאשר מצה לר׳ש הוי ג״כ‬
‫במנחות לא ורשינן וששה מן החדש‬
‫ומשמע וגס מה״ח לא דומה‪ ,‬ומתרץ בשם כמה אחרונים א״כ לר׳ ישמעאל בעצמו‬
‫אביו הגאון זיל נזה האופן‪ ,‬והמיל הא ומשמע מדבריו בנזיר מ״ח‪ ,‬ועשה דוחה‬
‫ולא דחי משוס ואסור לקצור לפני אפי׳ חרי לאמין מדוע לדידיה ששה מן‬
‫העומר וכהא לא שייך הטעם וגיתי עשה החדש‪ ,‬ועיין הגהית על דורש לציון דרוש‬
‫ואכילת מצה ולידחי לאו וקצירה יען דלא ו ‪ /‬דאין ראי׳ מדברי ר׳ ישמעאל לעשה‬
‫הוי בעידנא דמיעקל לאו וקצירה לא לוחה סרי לאוץ ואכ״מ והארכתי במיא‪,‬‬
‫מקיים עוד עשה ואכילת מצה אבל הכא מ״מ ביותר היה לו להמקנה לשרן עפ״י‬
‫בערנות יריחו אשר קיימינן ואץ מביאין כלל האחרונים דאין עשה דוחס צ״ח אח״כ‬
‫העומר מבקעת ירימו וקיימא לן ג״כ במקו׳ שבאותו לבר שעובר הלח בזו הדבר יהי'‬
‫שאי״אהה מביא אתה קוצר מנחות ע״אי מקיים העשה ‪ ,‬ועיין ט״א ר״ס ‪ /‬וספר‬
‫וא*כ שפיר כתבו לעשה ומצה דוחס חדש ברוך טעם בזה ‪ ,‬וא״כ הכא דהאיפור‬
‫יען ובערבות ירימו איסור קצירה ליחא‪ .‬עוכר נהקצירה והעשה אינו מקיים אלא‬
‫אך לדעתי תירוצו אינו נכון הוא הלא בכאכילה בודאי לא נדמה איסור הקצ׳ירה‬
‫העשה ומצה והוא עשה דרבים )כתום׳ מפני העשה דאטלה‪ ,‬וביותר אינני אבין‬
‫ברכות מ״ז‪ .‬גבי שממת יו״ט( דוחהאע׳ג מה דמתיץ המקנה נהי דאסור לקצור‬
‫ללא הוי בעידנא כ»*א סימן המ״ו • צפני העומר בכ״ז קוטפץ כפסחיס י״א‪,‬‬
‫וכשהבאסי בזה רבות ב״תורה מציון• ש״ר ולפי״ז צאו דהקצירה בכ״מ ליתא ‪ .‬שוב‬
‫חוברת ד׳ סי׳ ז'‪ ,‬זאין לתרץ עוד משוס ראיתי דברים יקרים ומשמחים שנדפסו‪,‬‬
‫דהוי חרי ליה כד׳ ספר הכריתות‪ ,‬ועיין בשס ידידי סרב הגאון מאור הגולה מוסת‬
‫חוס׳ גזיר מיא ז׳א דהלא כבר כתבו חוס׳ הדור מוהרר צט יחזקאל מיכלןאהן|שיחי׳‬
‫בעצמם יבמות ג׳ דחל עשה דומה כמה אבדק פלונסק בס׳ •המאסך* שנס שניה‬
‫לאיץ ועוד הלא המאמר דששס מן החדש סי׳ קמ״ד ממה שדרש בביהכנ״ם דשם‬
‫בא‪ ,‬וא*כ אי נימא בשבח הגדול בשנת חרנ״ל השייטס‪,‬‬ ‫נזכר גס במכילתא‬
‫הכוח^'‬ ‫׳‬ ‫דסתס מכילתא ר׳ ישמעאל היא כשיטת לדנדנו•‬
 ‫ו‪ /‬עיי עי ת‬
‫להבי) דבריו שיהיו מאירין כאור פני‬
‫הלבנה‪ ,‬והא דכתבו במעשה רב סימן‬
‫קפ״ה‪ ,‬בשם הנר״א דמציה הוא בכל‬
‫שכעת הימיס לאכול מצה אין כוונתו‬
‫דחובה הוא בזה כלילה הראשי נס כ״א‬
‫דאעפ״י שישות היא עכ״ז מצוה בעלמא‬
‫איכא כאשר סו״ס אמרה התורה שכעת‬
‫ימיס תאכל מצות! ועיין מאמרי •שכמה‬
‫ופאה״ סי׳ פ״גשנס רביעית ב״המאסף״‪,‬‬
‫מה שהאדנחי שס כאחרונה לענין מאמר‬
‫הדא״ר ביהמ״ר שיש לו אלן« אלפי אלפים‬
‫רבוא רבבות מצות עי״ש צענין כבנה שם‬
‫מצות בעניגיס שוניר‪ ,‬אך אין לומר דמצוה‬
‫מונחה על כל שבעת הימיס דאי נימא‬
‫כן מה הקשה כספרא מדנאמר כערב‬
‫תאכלו מצות לקובעו חובה בלילה הראשו׳‬
‫למה נאמר שבעת ימיס תאכלו מצו ח הלא‬
‫שפיר ייל דלמצוה קאתי והוא ברור‬
‫כדברינו‪ .‬ואולי הגר״א זיל סמך מדנאמר‬
‫ז' ימיס מצות תאכלו שני פעמים א׳‬
‫‪ 3‬פ' בא וא׳ בפ׳ אמר והדבר צריךהלמוד‪.‬‬
‫מדברינו דבז׳ ימיס אין‬ ‫^(׳ המורם‬
‫חיוב כלל באכילת מצה‬
‫והדרא קושיחינו ליל לריש למעט מצה‬
‫של טבל הלא בלאיס אין יוצאין בה כאשר‬
‫איננה נאכלת לשבעה ימיס וביסוד דל״ס‬
‫בעצמו סיל כן במאמר הספרי שהבאנו‬
‫דמצה הנאכלת לשבעה אתה יוצא ואן!‬
‫שבספרי עס ביאור המלבי״ם נשמט דבר‬
‫זה ובקצרה נאמר שס שבעה מן הישן‬
‫וששס מן החדש עכ״ז בכל הדפוסים‬
‫הקודמים נאמרה הגירסא מדויקת הזאת‬
‫וכן הסברא נותנת דששה מן החדש ‪.‬‬
‫שמעינן מששת ימים מצות תאכלו‬
‫ולקובעו חונה הלא ידעינן מבערכ תאכלו‬
‫מצות א״כ שנעת ימים למס נאמר‬
‫אלא בודאי ללמד בא למצה הנא‪,‬כלח כל‬
‫ז' ועיין ילקוט בהעלותך סי׳ חרכ״ב ‪,‬‬
‫דדרשו שס ג״כ למצה הנאכלת על שנעה‪,‬‬
‫ה מ א קן‬
‫לאחר הדיבור דלדידי׳ כל שנעה מוכת‬
‫מצה ולסי״ז הוי מצה של חדש ראוי' לשכעת‬
‫>מים‪ ,‬וכדכרי הפ״י דכל שבעה תונה היא׳‬
‫א ך באמת מכ״ז יש לט להסיונן דלסי‬
‫‪ . ’ .‬דברי הפרי דמאן‪.‬דסיל דששה מן‬
‫החדש הוא יסבור דכל ז׳ סובה הוא‬
‫באכילת מצה א״כ הלל הבבלי והספרא‬
‫ורשביא שהבאתי לעיל ‪,‬כל אלה נחלי‬
‫התנאיס אשר הלכה כמוחס יהיו סוברים‬
‫בנד המקובל לנו דרק בלילה הראשמה‬
‫חוגה לאכול מצה וזו היא דבר שאין כדעת‬
‫מעה לזה‪ ,‬וביותר במכילתא פ׳ נא ס״ח!‬
‫ופי״ז‪ ,‬מבואר שס הני חרי דרשות דששה‬
‫מן המדש וששה רשות ביחד ואם יהיה‬
‫סחס המכילחא ר' ישמעאל הלא הוא‬
‫ס״ל‪-‬דיק בלילה הראשונה חובה ללמד כו״ו‬
‫ע״ו מחג הסוכות ירושלמי סוכה ‪ ,‬ואס‬
‫יהי‪ '.‬ר׳ע הלא הוא סתס ספרא דהקשה‬
‫שס פ׳ אמד‪ ,‬מדנאמר בערב תאכלו מצות‪.,‬‬
‫שבעה ימיס מצות תאכלו למה נאמר ומשני‬
‫דאיצעריך לדרשת למצה הנאכלת לשבעה‬
‫וכד׳ הספרי בעצס דברי ר״ש‪ ,‬ומעתה ברור‬
‫דלכ״ע החובה הוא רק בלילה הראשונה‬
‫וראי׳ לדברינו דהרי בפסמיסצ״א אמרינן‬
‫שס ת״ר פסח מצה ומרור בראשון סובה‬
‫מכאן ואילך רשות ר״ש אומר באנשי׳ חובה‬
‫ומשים רשות ובירושלמי פסמיס פ״ח‪,‬‬
‫וקדושין פ״א‪ ,‬מסקינן דר״ש אומי פסח‬
‫מצה ומדור באנשים חובה ובנשים רשות‬
‫מיהו בין כך וכין כך ראינו דעל מכאן‬
‫נאילך רפות לא סלי; והוא כדברינו‪ ,‬והא‬
‫להקשה הפיי בשעה שישנו בקוס אכול‬
‫מצה ישנו כבל תאכל חמץ לדש דא״כ‬
‫נימא לדידי' דחמץ בפסח מותר יען‬
‫דאינו בקום אכול מצה בשבעת הימים‬
‫ז״א דכוונסו הוא דאיסור בל תאכל חמ׳ן‬
‫בשבעה ימים בפסח מתחיל לדידי׳ משעה‬
‫שיתחיל הקוס אכול מצה‪ ,‬מ״כ סוך לברי‬
‫מ די הפנ״י‪,‬הוא חלה סתוע׳ וה׳ יאיר‪ ,‬עיצד‬
‫ק^‪,‬‬
‫דכעיק שימור לשם מצה ולא לזולתו כמו‬
‫חודה ועוד‪ ,‬ומדסמיך בפ' בא שס^‬
‫לושמרחס את כמצות שבעת ימים מצות‬
‫תאכלו אשר גם הוא אך למוסר הוא■‬
‫דמצוס כלא הוא רק בלילה כראשונה ‪,‬‬
‫לכן דריש דנעינן שימור לשם שנעה ‪,‬‬
‫ועל י© ד דברי רשיי אלה מ^יי; התורה אור‬
‫טל הכתוב שבעה ימים מצות תאכלו ;‬
‫אולם בסשרא דלמדו מצה הנאכלת לשבעה‬
‫מדנאמר עוד שס בפ' אמור‪ .‬ביעה ימיס■‬
‫מצית תאכלו דשמעינן דבעיק מצה‬
‫הנאכלת לשבעה ודרבא מיוחדה היא‬
‫דכלא שס לא נאמר ושמרתם את המצות‪.‬‬
‫ומעתה נהי דר״ש לא סיל דבעינן שימור‬
‫לשם מצה כרבה או שימור לכס שבעה‬
‫כרב ״וסך כאשר לדידיה צריך למעט למצה‬
‫של אורז ודוחן שאינה באה ל^יממוז עצ״ז‬
‫מיכרח לדרוש למצה הנאכלת כל ז' כדרשתו‬
‫בספרי וכדרש׳הספרא בפ׳ אמור״מהאמירה‬
‫השני' דז' ימים מצות תאכלו אשר לא‬
‫חליא זה בשימור כלל! ועיין ט״ז סימן‬
‫הרליזדמדמה אזכרת ההורס שבעת ימי*‬
‫מצות תאכלו לאזהרת ח‪ :‬כסוכות הפשה‬
‫לך שבעת ימים וכמו דאין משתכר לומד‬
‫נפשופודקרא לעשות סונה בבל יוסויום‬
‫וע״כ לדישא נאמר דבעינן סוכה הראוי'‬
‫לשבעת ימים )כסוכה כ״ז( כמויכ במצה‬
‫אשי גס שם אין מסתבי כפשוטו דקרת‬
‫דמחוייביס לאכול מצה בכל שבעה ע״כ‬
‫לדרכא נאמר דבעינן מצה הנאכלת לשבעה‬
‫וד' העיז מיוסדים על אדני פז וממקור‬
‫כאמן יצאו ובהררי קידש יסולהס מד'‬
‫כספרא פ' אמור והספרי פ' ראה‪ ,‬ופה‬
‫שהעיד להקשות הנתיב חיים על דברי‬
‫הטיז כאלה דלא ילפינן הטעם דבעינן‬
‫סוכה הראויה לשבעת ימים מהכתוב מג‬
‫הסוכו' תעשה לך שבעת ימים אך מהקרא‬
‫חג הסוכות שבעת ימים לה* והניח הדבר‬
‫בצ״ע ‪ ,‬אמנם אנכי אינני רואה קושי'‬
‫חוברת ‪rt‬‬
‫חסה יוצא יצא חלת הודה שאינה נאכלת‬
‫כל■ שבעה‪) .‬כן הוא מידסא האמיתית‬
‫ובטעות נאמרה שס מצה הנאכלת ■כל‬
‫שבה דהלא מששת ימים מצות תאכלו‬
‫צריכין לשבש רשות וששה מן החדש כמו‬
‫שהובא פעמיס רמת וכשהבאתי( ועיין‬
‫ירושלמי מגילה פ״א‪ /‬ופסתיס מ״ב ג״כ‬
‫סדרשא דמצס הנאכלת כל שבעה לפי״ז‬
‫דבר מושכה הוא לכל וקישיחעו נכונה‬
‫היא‪.‬‬
‫אי נימא דר״ש ס״ל רבעינן‬ ‫אמנם‬
‫מצה הנאכלת כל שבעה וצ׳׳ע‪.‬‬
‫דירי הצליח פשמיס ל״ח דהעצה דר״ש‬
‫לא ס״ל דבעיכן מצה הראויה לשבעה‬
‫כאשר לדידי' לא קרבי בנוי וגבעון חלת‬
‫תורה מגילה ט׳ ; א*כ לא הוי מצה‬
‫דאינה נאכלת בכל מושבות לפייז בלא״ה‬
‫אין יוצאין בה זולת הטעם דמצה הנאכלת‬
‫לשבעה עי״ש בדך ל״ח‪ ,‬אך לפי דברינו‬
‫לריש משום חרי טעמי אין יוצאין במצת‬
‫של לחמי חודה כאשר סו״ס ס״ל דבעיק‬
‫מצה הנאכלת לשבעה ‪ ,‬ומה שהעלה‬
‫הצליח לפי דברי רש״י פסחים שס דר‬
‫דיליף דאין יוצאין במצה בל אורז מקרא‬
‫דושמדחש את המצות דבעינן מצה‬
‫הצריכה שימור לאפוקי אורז ודוחן באין‬
‫מממיצין אין שייך בהס שימור כלל ועיין‬
‫רמב״ן במלחמות ה' פסחים ל׳ו ‪ ,‬לענין‬
‫מי פירות ולפייז לדעת יש״י בפסחים‬
‫ל״א‪ ,‬לרב יוסך שאמר דבעינן מצה‬
‫הראויה לשבעה דיליך מושמרחס דשימור‬
‫יהיה לשם שבעה איכ ריש לא סיל כרב‬
‫יוסך‪ .‬אך ז״א דבאמת ביארתי בטוב סעס‬
‫ודעת המחלוקת רבה ורב יוסף חיא‬
‫זבעינן שימור לשם מצה וחיא דבעינן‬
‫שימור לשם ז׳ ימיס וזהו דבאמת יש‬
‫לנו לשים צב דלמס אמרה התורה ושמרת*‬
‫את המצות הלא אך למותר הוא דאס לא‬
‫ישמרו כהוגן הלא חמז הוא אלא ברור‬
‫)‪(3‬‬
 ‫הממשית‬
‫פסחיס ל*ס» דבעינן מצה הראוי׳ לשבעה״‬
‫אך צ״ע כלא הרמכיס פסק כרבה פ״י‬
‫מהל׳ חו*מ ולא כרב יוסןן וכן זכר‬
‫הרמביס בביאורו למפניו׳ ימצה המשתמר'‬
‫לשס מצה יוצ^ין‪ .‬ועוד לרב יוסןן דגעי‬
‫שימור לשס׳שבעה נ״כ יוצאין במצה שצ‬
‫עכל יפן דלא ממעטיק רק דומיא דחלת‬
‫הודה שאין שמירתו צביעה אבל אס‬
‫בדעתו לשמרם נל שבעה גס נזה ייצאץ ‪,‬‬
‫וה״ה במצה של טיל אס בשעת עשיית ‘‬
‫המצה בדעתו להקנה ולהפריש ממנה‬
‫תרומה ומעשר א״כ ה״ה בכלל מצה הראוי׳‬
‫לשבעה ונקז את ראויה לבבגיה אעפ״י‬
‫שעבר ואכלה בלא לזקנת מעשרות יען‬
‫דבשימור תליא כדבר‪ .‬אמנס לפי דברינו‬
‫טפ״י דברי הספר‪ /‬וספרא‪ .‬והטיז דבעינן‬
‫מצה הנאכלת לשבעה לכ״ע ונס לרבה‬
‫כי היא דרשה בפני עצמה כמו שכתבתי‬
‫על כן אינו יוצא במצה של טבל ״‬
‫אילס לפי מה שכתבתי דתליא במחלוקת‬
‫אס איסור דרבנן מקר* ראוי מה׳ח‪ ,‬יש‬
‫לטיין נזה לפי שיטת הרמב״ס אשר אין‬
‫שיטתו בזה ידוע לני אל נכון ‪ .‬אך‬
‫לפי מה שמדמה הט״ז מצה לסוכה נס‬
‫להרמב״ס מיישב דהרמביס פסק דסוכה‬
‫בעשה ע'נ גמל כשילה אעפ״י שאינה‬
‫ראוי* לשבעה ימים וכמויכ במצה‬
‫וכשהנאתי‪ ,‬שוב מצאתי ברמב״ם פ׳ב‬
‫משניות נדריס‪ ,‬דכתב דאין יוצא־ן במצה‬
‫של טבל מכיעס מצהכ״ע א״כ לא צריכין‬
‫לכל זה ‪:‬‬
‫^‪ 2 *11‬דאיתי ב‪.‬המאסף״ שנה שכיה סי׳‬
‫ק״ל שס מובא שד תירוציס מאירי*‬
‫על שיטת הרמב״ס ממצה כל טבל בשש‬
‫ידידי היב כנאון המובהק מופ> דורינו‬
‫מ* צבי יר‪.‬זקאל מיכלזאהן שיחי׳ אבד׳ק‬
‫פלי נסק דפח״ת ישש נכללו כל דברי‬
‫הנאבד״ק סעראצק שי׳ אשי ירשס‬
‫כגאבר״ק פלונסק כשה*ג שנת תרנ״ר‬
‫המאקש‬
‫כלל^ כי בפיחש ילסינן דן ‪ or‬מלן;‬
‫הסונוס חמשה לך וכמבואר בסוכה כ׳ג ‪,‬‬
‫וכיז‪ .‬וכארכסי עוד בזה ‪:‬‬
‫לפי דברי הגי״ז דמדמינן כך‬
‫מצה הראוי׳ לז' ימיסלכדין‬
‫דסוכס הראוי׳ לשבעה ימיס וכסוכה כ״כ‬
‫ס״ל לר״מ דהעושה סוכתו עיג גמל‬
‫דכשירה ואפ״ג דאיננה ראוי' לשבעה‬
‫דאין פולין בירט ע״ג גמל בכ׳ז כמן‬
‫דמה״ס מחזי מזי סוכה הראוי׳ לשבעה‬
‫קדגן בהולפי״ז לריש בעל מאמרנו דסיל‬
‫ג״כ כרימ דאיסור דרבנן מקרי ראוי מהית‬
‫עיין קדושין נ״ח‪ ,‬דהמקדש בחולין‬
‫שנשחטו בעזרה דמקודשה יע| דמה״ח‬
‫ממזי מזיא‪ ,‬ועיין כתו בוס ליד‪ .‬דהק‪:‬ו‬
‫לריש דס״ל דשחיעס שאינה ראוי׳ לא שמה‬
‫במיטה מהך דהמבשל בשבת דאסוי‬
‫מלרבנן הלא מה״ת מחד מזיא ויש להאריך‬
‫בזה טובא ועי׳ מל״מ פ״ז מסרומו׳ ח'צ סי׳‬
‫קיג‪ ,‬עמק הלכה סי׳ קליז ממ״א פ־ב מק‪:‬ין‬
‫משיכה‪ ,‬ועיין רשכיא כיק ע״ב‪ ,‬וכדומה‬
‫הרבה! וע״כ נ״ל דיש לחלק דמצה בל טבל‬
‫מיהא מקרי מצה הראוי׳ לשבעה הימים‬
‫׳יען דבידו להפייש עליה ואע״ג דבז‘ ימיס‬
‫משכמה נס שבה ויויס שא״א להפריש‬
‫כביצה ל*ו‪ #‬בכ״ז כיון דמהיס מחזי מויא‬
‫בפיר קייגן עליה מצה הראוי* לז׳ ימיה‪,‬‬
‫)ובמקום אסר גארכהי לענין איסור דרבנן‬
‫להוי‪ .‬בידו ‪.‬להפרישו וע״כ בקראה מצה‬
‫הראוי' לז‪ /‬ועיין תו״י קדושין ס״ד‪ .‬זבחים‬
‫ל״ד^‪ _,‬שבת מ״ג! קכ*מ בהוס׳ שס‪ .‬ועיי;‬
‫תל״» פ*א משופר לענין הואיל כזה(‬
‫זה אמרתי להעיר על‬
‫דברי הת״י משניו׳ פסחי*‬ ‫*‬
‫פ*מ דהעלה לסרן קושיס העולה לדידן‬
‫דחיזז חל על טבל נימא ליוצאין במצה‬
‫של ־כיבל א״כ למה פסק הרמבים דאין‬
‫יוצאין בה והעלה דאין יוצאין להרמב״ס‬
‫הואיל דאינה ראו\׳ לשבעה וכרב יוםן‪£‬‬
‫‪15‬‬ ‫חדבדת ח‬
‫להקצה למצותי' וז״פ דאין אדס יבול‬
‫להקדיש ולאסור דשא״ש וא״כ מאי קאמרת‬
‫דיצא משוס דנאסי• כלא לא נאסרככ״ל‪1‬‬
‫א״כ כוב לא יצא ועי' תוס׳ יבמות פ״כ‬
‫עיב בד״ס אאאדשא״ש‪ .‬וכנה זאת י״ל‬
‫בפשיטות די״ל דבאין בגיא כמו דספקי'‬
‫בחהע״ז סי׳כ״ח קדשה בגזל לאחר יאוש‬
‫מקודשת משוס דאיכא יאוש ושינוי רשות‬
‫אף לבכעה נטחן לה אינו שלו מ״מ כיון‬
‫דאיכי קנאתו אף הוא קנה‪ ,‬ועי'בס׳ מפנה‬
‫למלך בס׳ אשוח פ״ה ה״א‪ .‬וכנה לשיטת‬
‫רש״י כס שהביא דבקדושין לעולס אזלי׳‬
‫בחר דידה אין ראיה חך לשיטת הריטב״׳א‬
‫ז״ל למקדש באיסור כנאה לאשה סולנית‬
‫א״מ בפיר רחי׳ נכונה ועי׳ במשל״מ שמחלק‬
‫בס בין גזל להדל מוכח משם דבב״א‬
‫מכני דהא נס בס משוס מאי נותן לה‬
‫המעות שתתקדש ואס אינה מקודשת לא‬
‫קנאתו אלא ע״כ דאמרי כאין יב״א‪,‬זבאיםו'‬
‫כנאה בס יש טעס אחד דנא שייך שס‬
‫בב״א דגה לאח״ג אסור הוא בהנאה עי״ש‬
‫במשל״מ^ומ״ק‪ .‬וכן מבואר בהוס׳ כתובות‬
‫די״א ע״א בדיה גר קטן ע״ש ועי׳ בשטמ״ק‬
‫שס )ועי׳ חוס׳ ב״ק דס״ז ע״א בד״ה אמר‬
‫עולא שכתבו שם באמצע וז״ל מ״מ כיון‬
‫דאין קנוי צו אלא מחמת ההקדש ולא כי׳‬
‫קנוי לו קודס סביב מכב״ע מוכח משם‬
‫ג״ה דמהני מטעס בנ״א כלא פסלו י ק‬
‫משוס מכב׳ע אנל זאת תססו דקנאה‬
‫מיי כהקדש וע״ה משוס כב״א‪ ,‬והן אמת‬
‫דדברי הבו״מ נסחייס מהוס׳ זה לבהבו‬
‫דזה מיקרי מכב״ט מביס להקדש־ מס‪:‬־‪.‬צג‬
‫להקנין א״ה כ״נ לענין נ״ח ועי׳ כימ פ״ח‬
‫מה׳ לו־לב כ״א עיש וצ״ת ואכ׳מל ( ונס‬
‫אי; להקשות נימא כל שאינו כזאח״ז אפילו­‬
‫בב״א א׳כו • דייל עפ״י דברי ההוס׳ פירוכיך‬
‫די; ע״א בד״ה כל ועי׳ בשויח אין צבי‬
‫או*ח סי׳ מיא ועי׳ גשו״ה רמן או^ח ^׳‬
‫מיג וגס לדבריו שס מיושב כאן ‪fi’1‬‬
‫גששתי‪.‬‬ ‫בביפכניס‬
‫)המשך ינא(‬
‫אברהם יאעלסאק‬
‫בהרה״ג ר׳ אליה ז״ל‬
‫‪ .‬כהנ״ו גבל ר״ח אדר ג׳ ‪5‬׳ סמ״ר‬
‫? א ת כיא מ; המודיעי׳ס על א‪5‬ר נדפס‬
‫ב^כמהסף' היקר ‪'0‬׳ צ״ב חוברס‬
‫ד* נישזב כברייתא במ״ש ואין צריך לואר‬
‫בשבת מטעס דאין ליהנות מהמוקצה‬
‫לכתחילה‪ ,‬צריך אני לפרש לברי דמככחה‬
‫לס לכתחילה בהדלקה בתוך השבת עצמו‬
‫כמפורש בסיי רע״ו ס“א דמוסר לומר לנוי‬
‫להדליק נר בשבת לצורך קולה שאין בו‬
‫סכנה או לצורך קטרס‪ ,‬ועוד איתא בס‬
‫בהג״ה סעיף ב׳ למותר לומר לגוי‬
‫להדליק לו נר לסעודת כבה אס יושב‬
‫בחובך משוס דהוי מצוה לאכול לאור‬
‫ועוד כיוצא בזה‪ ,‬דמשכמת לה לחת עיל‬
‫לגוי צהדליקי בחוך השנת וזה הוי לכתחילה‬
‫ואסיר ולהכי קאמר בברייתא ואין צריך‬
‫לזמר בשית ו‪:‬ודאי כל איש מבין יודע‬
‫מעצמו כונס דברינו אך אמרתי מוב לפרש‬
‫והיה וה סלוס‪ .‬כיד‬
‫הצעיר יוסף חיים ח״ר אליהו‬
‫ח״ר משה חיים יצ״ו‬
‫סימן ע״א‬
‫)המשך מחיגרת וא״ו ס*׳ ם״ב(‪.‬‬
‫כ( ב ה מ א ס ה כ״ב גליון)י׳ סי׳ ג׳(‬
‫חקר ידי״ג כרב כעורך‬
‫צעכין שמן מזול לערן נ״ח והביא דברי‬
‫השו*מ שכתב פפ״י דברי התום׳ שבת‬
‫נ״ח לאיסור הנאה חשיב שינוי מעשה איה‬
‫כ'נ בתחילת ההדלקה נחסר בקני* בשינוי‬
‫ופלפל בזה ע״ש‪ .‬ולכאורה צ״ע* נעיקרא‬
‫להא מילהא הלא מכת מה נאסר משוס‬
 ‫המאק* שנה חמישית‬
‫לכתתילה משום דא״א לבוא לידי כיט‪,‬א״כ‬
‫ה״נ אותה הטיפה היא מועט דמיעע‬
‫וכל מה שחקטן החתיכה תקטן הטיפה‬
‫א*כ א•א לבוא לעולם לידי נ״ט ואןן לרע׳‬
‫השיך והט״ז שש דבס צ״ל גס נטלפיג‬
‫מ'מ ככא יודו דל״ב דשס אן{ שדרט‬
‫להשתמש בשפע מ״מ שמא יארע וישתמש‬
‫פ״א במעט ויבוא לירי נ״ע ומיקרי שס‬
‫איסו׳ גיל הבלע א״כ צריך גס נטלפ״ג‬
‫אבל הכא לעונס לא י‪:‬וא לירי נ״ט א*כ‬
‫לא שייך אמא״ל כזה וצ״ע דברי הט׳ז‪,‬‬
‫ולכמורה רציתי לאמר עס דירי הנוג״י‬
‫מהד״ת סי׳ קפ״ו חיויד שכחב דדינא‬
‫לרשב״ב אינו לק בכלי משוס לאין כוכחו‬
‫לבטל רק לנשל א״כ ה״נ לכותי׳ ופי׳‬
‫ג״כ בנודע קמא חיו״ד סי׳ כ*ו בהגהה‬
‫שס איל נתיישבתי לדא דהא דיכא‬
‫דהי״ח היא על דין דהטור בסי׳ ס״ט‬
‫לכתב במקום שאין מלח מצוי א״כ דמי‬
‫ממש לקדירה באץ נוכחו לבעל רק לכבל‬
‫דאל״ה יפסיד הקדירה והרי יש לו עצה‬
‫בהנעלה )ודוחק דקאי רק על כלי הדס(‬
‫אלא משוס דע׳ז צריך להוציא הוצאות‬
‫וערחא מקרי במאי דמבשל כעת בקדירה‬
‫אין כוונתו לבטל א״כ כיג אין לו עצה‬
‫להניח עד כל צלייתו דשוב לא יהי־ ראוי‬
‫לבשל ויפסיד השמנונית ודמי ממש לקדירה‬
‫ואולי אי{ ימקוס שמלח מצוי נמי ‪P‬‬
‫דבשביל הפסד מלח חשיב אין כונסו לבטל‬
‫כמו החס אן« ליש לו עצה בהגעלה ולא‬
‫יפסיד פקלירה אלא ע״כ משוס דבהגעל׳‬
‫לימן יהי' הפסד עציס מק־יי אין לו עצה‬
‫אחרת ויש ליזלק אגל ענ״פ באין מלח‬
‫מצוי דברי הביח ככיניס‪,‬‬
‫הנ״ז י^עיי חנוה* העניה־ פלאקסער‬
‫בלאאסו״ר הרה״ג י חו״נ מ״ר י זצ״ל נכד הרה״ק‬
‫אדמו״ר עאלכסאנדיר זי״מ ונכד להרה״ק אדמו״ר‬
‫פלונלין !צקלה״ה ונכד צהנהרכש״ך ולהגאון‬
‫\‬ ‫בעהמ״« חינוך ניס יהודה הוער מנזיג הגאון‬
‫מהר״ל ^ערא; ז״ל‪.‬‬ ‫״‬
‫להאריך בזה הרנה ופאסש כפנאי חרןצי‪,‬‬
‫ואגב אזכיר מה שצ״י‪ 1‬לי דבריהקצוה״לז‬
‫בסי' ר׳ סעייק ה׳ שחקר שה בענין אס‬
‫כחן אחד חצר לחיירו והגיה שפר מחנה‬
‫בתוכי אס אמרי' נימו יחצירו באין כאחת‬
‫ואח״כ מסיק דל״מ ומחלק בין גש לשאר‬
‫מקימות דבעי זכיה ע״ש‪ ,‬ובמחנ״ת נפלס‬
‫ממנו אלו המקימות בהבאתי לעיל דמוכת‬
‫דאן‪ £‬בזני' באין כאחת יעי׳ היטב בשפע״ק‬
‫לכתובות שהבאתי לעיל וצ״ע כעת —‬
‫אולי יש לאחד מן הקיראיס מה בזה יודיע‬
‫ושכמ׳ה •‬
‫אורחא אציץ עוד מקוס מן‬ ‫ל(‬
‫קצוהיח מה שתמהתי עליו‬
‫מכבד והוא בסי׳ כיח סיק א׳ כתב ראי׳‬
‫לשיטת הרש׳׳ל דה לחלק בין היכא דמייב‬
‫מן הדין ואך דפטור משוס קלבד״מ בזה‬
‫אס לא עבדי׳ הלזומרא אם הפס לא מפקי׳‬
‫מני׳ אבל במקיס שאינו חייב מן הדי; שעיר‬
‫אס תפס מפקינן מני׳ ועי׳ בקצוה״ח‬
‫שהביא ראי' מן רבא ראיגנבו לי׳ הכי‬
‫דיכרא ו ה דלשיעח מהרב״ל ניחא לבס‬
‫הזי כמו מזיר ובהתראה יברח עשיה‪/‬ינעלס‬
‫ממנו דברי רש״י שס ד' עיב מיא במתני׳‬
‫בד״ה אין לו דמים שכתב וזיל ואע*פ‬
‫שנצול חמור דהוי כמו חייבי מיתות שוננין‬
‫לפטור מן התשלומין ולדבריו ל*ל לאמר‬
‫משוס ח״מ שוגנין הא הוי כמו מזיד‬
‫לפי דבריו וצ״ע)וכבר שאלתי זאת בתשו׳‬
‫א׳ לידייג כגאון הגדיל‘מהרייל אב״ד דק״ק‬
‫ספראצק ולא שבעתי בדבריו את תמהוני(‪.‬‬
‫יו״ד סי׳ עיו צט״ז סעייק‬ ‫ד(‬
‫י*א הקשה לדעת הכיח‬
‫דבמצי צלייתו לא זב כל רמו ואך משיה‬
‫מותר לבשל משוס דנחבטל במיפוטו‬
‫והקשה פליו הט״ז הא אין מ‪-‬כפלין איסור‬
‫לכתחילה‪ .‬ולי צ״ע ממה שמבואר בסי׳ צ״ט‬
‫סעיןן ז' לאיסור מועט שנבלע בכלי‬
‫עדדכז להשתמש בשפע מותר לבשל בו‬
‫קח־‬ ‫'חוגרת ח׳‬
‫י**‪4‬‬
‫א״כ אס יאו כ כדי קני א״כ ככר קנס‬
‫אוהו מצד יאוש לכל‪/‬ולמה זהכיהנאל׳ן‬
‫לומר דכיון זקנהו אפילו שסמצוה מסייעת‬
‫בקני; יצא כיון זקנינו ומצוחו באים‬
‫כאמד‪ ,‬הא טון דיאוש קני‪ /‬איכ מה ענין‬
‫עוד לכמצוה לסייע בקנין‪ ,‬ובמה הוא‬
‫דהמצוה מסייעת בקנין וצל״ט ו לו •ק‪:‬‬
‫‪ H D l‬שהק׳ באות ל על הגזון הקצות‬
‫מדברי רש״י סנהדרין דן! ע״ב‪,‬‬
‫כי י״ל כי רש״י נקט כן ליווחאדמילתא‬
‫כיון דמחניהי; איילי במיובא מדינא לא‬
‫בתפיסל‪ /‬בכל זאה קושיה ידידנו הרב‬
‫עצומה היא מאד^ אמנס כי באמת אחר‬
‫התבוננות קצת בהכרה צ*ל כן! דהא לפי׳‬
‫רש״י קשה דבכחובות דל״ה דפריך רבא‬
‫מתנא דכי מזקיה ומדוע לא פריך עדיפא‬
‫ממתניתין דקתני להדיא דהה אין לו‬
‫דמיס פטור א״כ מבואר דמ״בי מיתות‬
‫שוגגיס פטורי! ‪ t‬ובערוך לנר בהי׳‬
‫לסנהדרין הק׳ כן ועמד בקושיא ע״ש‪.‬‬
‫ובאמת ביותר יקשה כיון דהקושיא החס‬
‫הוי לר״י ורבי יוחנן סיל הלכה כסתם‬
‫משנה‪ ,‬וכפרטוח לדברי התום׳ בכתובות‬
‫בס דעיקר הקושיא מתנא לבי הזקיה‬
‫היינו דסמיך אמהניתין דכחס )דכחוגות(‬
‫ומשוס דלא מצי פריך ממתניתין אלא‬
‫מדיוקאפריך מתנא דבי הזקיה ואמתנסין‬
‫דהחם סמך‪ ,‬א״כ עדיפא הוה ליה ביותר‬
‫לספרך ממחניתין דאינו מדיוקא ומבואר‬
‫לה״מ שוגגים פמורין וע״כ צ״ל באמת‬
‫כדברי הרןצוח דכא במחתרת חשיב כמו‬
‫מזיד בהתראה דגרח ולהכי לא מצי פריך‬
‫מידיממתניחין ופריך מתנא דבי חזקיח‪,‬‬
‫ויש״י פירש כן במחניתין לרוזמא דמילתא‬
‫לפי כאמת דגם רני יוחנן ס״ל דח*מ‬
‫שוגגין ססורין ולא פליג רק‪-‬בחייבי מלקיות‬
‫שוגגין וכמסקנא דכתוכוה‪ ,‬כן • נראה‬
‫לפענ״ד להלק כעת קצת מל הגלון‬
‫הקצות גדרק ‪.‬‬
‫ה ע ר ת ה ^‪1‬רןד ס״ש כבוד ידידנו הרב‬
‫באוה ל להביא ראיה‬
‫מקידושי אבהי וכחכ דלשיטח הריכיב״א‬
‫הוי ראיה נכונה משא״כ לשיטה רש״י ‪/‬‬
‫לא היה צריך לזה דהלא במכר הגנב אמר‬
‫ימוש קני הלוקה משוס יאוש ושינוי‬
‫לשוח וע״כ משוס דכאי ן בב״א‪ ,‬ומה‬
‫שהק׳ בסון‪ £‬דבריו להקצוח דלא אמרינן‬
‫מחנהו וחצירו באין כאמד‪ .‬כנה זטה הרב‬
‫הרב הש״ך כסי׳ ר׳ טדיסא מינה דלא‬
‫אמרינן מענהו ומצידו באין כאחד‬
‫אף באופן דאין קנין המצר‪ ,‬סלוי‬
‫בהמטלטליס שבתוכו כמו בנדון הקצות‬
‫דקנין הסצר תלוי בקנץ השטר שבתוכו‬
‫ע״ש ובקצות ונתיבות שם‪ .‬ועוד בקצות‬
‫סי' קלה‪ ,‬ובתכו׳ סהס ישופר האו״ה סי׳‬
‫קי״ז‪ /‬וסלק הו״מ סי׳ ס״ו והדברים ארוכי׳‬
‫מאר ומאפס כפנאי כלל לא אוכל להאריך‬
‫כעת‪ .‬ומ״ם להקשות על כגאון שואל‬
‫ומשיב מדברי סחוס' ב״ק דף ס״ז וציין‬
‫לדברי ככ״מ בפ״ה רה׳ לולב‪ ,‬כנה קושיה‬
‫ידידינו כרב על הגאון שו״מ מדברי התו׳‬
‫היא באמת קושיא גדולה מאד‪ ,‬ואמנם‬
‫אס כונה ידידנו בציונו לדברי מרן הכ״מ‬
‫מפ״ה מה׳ לולב ה״א< להקשות נס למרן‬
‫ככס״מ מדברי כתו'‪ ,‬לק״מ כי מרן הכ״מ‬
‫סובב רק להצד דהר״מ דססק כר׳ יצחק‬
‫דמכשר בשני ח כ ליה ליה לכר״מ מצוס‬
‫הגאה בעבירה‪) .‬ובאמת דיש מבוכה גדול׳‬
‫בדברי כמהבריס בדעת הר״מ מה דעתו‬
‫בענין מצוה הבאה בעבירה(‪ .‬ורק לעני(‬
‫לכס הוא דכהב מרן הכס*מ דכיו־ן דקנינו‬
‫ומצוחו באים כאחד שפיר קרינן ביס‬
‫לכס ודויק‪.‬‬
‫ני באמת אני חמה מאד על‬ ‫אטנם‬
‫מרן ככס״מ כיון דדבריו אלי‬
‫סומין לצד דיאוש כדי קני‪ ,‬ובאמת ליכא‬
‫פיסולא בנולב הגזול אמר יאוש מטעם‬
‫לכס רק מטעם מצוה הפאה בעבירה‬
‫) ‪(4‬‬
 ‫המאסף שנה המישית‬
‫כש״ח מוהר״ר בן ציון אברהס קיאינקס‬ ‫‪..‬םי‪.‬מן עב ^‬
‫שי׳ באות א׳ כ׳ כח״ר הי״ו דלכחו׳ אפי׳‬ ‫פעהזירן‪' .‬יושלס ת״ו ‪.‬‬
‫גנוד ידידנו הרג עויו‪, ,‬המאשף' ‪. .cic‬מהורי׳ לקודש כ״כ התפ״י שס בפי'‪ .‬א(‪.‬‬
‫כ׳ כת״ר הי״ו נתרן קו׳‬ ‫ב(‪.‬באותד׳‬
‫ההו״יע טהרות פ״א מ״א ד כ‬ ‫‪ * 3‬ה מ א ס ה ‪ .‬ש״ד חו׳ י״א בדברי‬
‫י ידידנו הרמ״ג המורך בת״ח שס וז׳ל ונ״נ דזס צא הוי בכלל‬ ‫*‬

‫לקודש‪ ,‬מיניה נשמע לרבנן בראוי לטמא‬
‫מדרס דרק בטהור לתרומה גזרו מדף‬
‫ולא בטהור לקודש ודו״ק‪.‬‬
‫ראיתי כי יש ראיס מבוררת לדעת‬ ‫שוב‬
‫כסב כמו הרעלב‪ .‬ובאמה צריך ביאור הא‬
‫הר״ש והרע״ב מהתוספתא שס‬
‫דקתני עוד רבי אומר מהוד לחטאת‬
‫שהסיע את רוקו ואת מימי רנליס של‬
‫טהור לסיומה טמא‪ ,‬נר' דדוקא של‬
‫טהור לתרומה הא של טהור לקודש טהור‪,‬‬
‫ואיב בהכרח ‪ ,‬צ*צ דמחניסין לטהרות‬
‫דקתני ואדס כיוצא בהס‪ ,‬דהיינו דוקא‬
‫־דהסיט ארס דסוא טהור לתרומה לא‬
‫טהור לקידש וכפי׳ הרע״י והר״ש שס‪.‬‬
‫וא*כ מזהס״ל להר*שוהרע״*ב דנמו ואדס‬
‫כיוצא בו דקתני מתניתין היינו בטהור‬
‫לתרומה ה״ה חחלת המשנה דקתני כל‬
‫הראוי ליטימא מדרס מדף לחטאת בין‬
‫טמא בין טהור דהיינו‪ .‬טהור רקבתרומ׳‬
‫ובאמת אני חמה מאד בזה על רבינו‬
‫‪,‬כגדול בפי־ג מה׳ ‪ ,‬פרה ה״ז רפירש‬
‫מתניסין דטהרות רקתני ואדם כיוצא בר‬
‫דהיינו אף בטהור לקודש דכתב וכן‬
‫הטהור לחטאת שהניד את האדם שאינו‬
‫טהור לחטאת וכו׳‪ ,‬ואיני טהור לחטאת‬
‫דהתב היינו‪.‬אף ‪,‬דהוא טהור‪ .‬לקידש‬
‫כדכתב שס״הלכה■ א^ מעלות ■יתירות עשו‬
‫בטכרת החטאת דהאלם הטהור‪ ,‬אפילו‬
‫טבל לקודש ועומד ומשמש ע״ג המזבח‬
‫אינו טהור לחטאת וכו׳ וזה באמת תמוה‬
‫מאד דהא מהתוספתא הנז׳‪:‬משמע דע״כ‬
‫ואדם כיוצא בו דמהניחין היינו רק בטהור‬
‫\‬
‫לשיומה‪,‬־ והיושר תמוה‪.‬דהא >‪:‬יכו‪.‬שס‬
‫א( ל בן הוא גס דעת רבינו הגדול‬
‫בס״ג מה׳ פרה אדומה ה״ז‬
‫' דכחכ אעפ׳י שהוא עכור לקודש ע״ה‪.‬‬
‫וק משמע נס בפי' הר‪*4‬פ< ואמנם הר״ש‬
‫בחנינה י״ח מבואר דאפילו בנדי אוכלי‬
‫קודש מדרס לחעאה ויוסר חמוה שהרע״‪:‬‬
‫עצמו לקמן מ״ב ד״ה שנגע באוכלין‬
‫ומשקין כסב אפילו‪ ,‬כיהורין לקודש וכן‬
‫כחב נס במבנה ד' גבי תנור‪ /‬ולסימר‬
‫הנושא ציל דס״ל למתניחין דחניגה דבגדי‬
‫אוכלי קודש מדרס למעאס איירי לענין‬
‫מיע לבד אבל לא לכסע)ועי' בפי׳ סרימ‬
‫כס בחנינה פירש למחכיתין דהתס לענין‬
‫מגע דוקא ואמנס־ודאי ‪.‬דלשיטתו לאו‬
‫דוקא וה״ה הסע ג*כ( יבזה חסי שפיר‬
‫דבמסניסין דהכא דאיירי בהסע נקעו‬
‫לוק^‪ 1‬עהורין לתרומה משא*כ במ׳ב וד׳‬
‫דלקמן ד איירי לנכי מנע בפיר נקע הרע״ב‬
‫אפילו עהורין לקידש* זאמנס כי באמה‬
‫לא מצאהי להס יסוד לזה מאין בא להם‬
‫לחלק בזה‪ ,‬אולי סמכו אסוסשתא פיו׳ד‬
‫)כביאה נס כר*מ בפרושו שה( דקתני‬
‫ממשה בר׳ז שהיה מהלך וכו׳ אמר לו‬
‫עכור צסטאס שהסיט את המסהח‪:‬הטהור‬
‫של חממה וכו׳ ומרנקט הטהור לחרימס‬
‫נר׳ דלא גזרו מדף רק בטהור לתרומה‬
‫אבל הטהור לקודש לא גזרו מדףל ואף‬
‫דסחס בראוי לטמא מת איירי ולא בראוי‬
‫לטמא מדרס מ״מ מדר׳ יהושע דס״ל‬
‫דגזיו מדף‪ :‬גס כראוי‪.‬לטמא מה וס״ל‬
‫דרק‪:‬כטהודלתרומס גזרו ‪ -‬ולא‪-‬בטהור ­‬
‫'^ ‪-:/ ^ 0‬‬
‫קי‬ ‫ה?בן‪::#‬ח‬
‫• פרס וכו׳ דהא גם שם תני ומע^ז‪^1‬ס‪,.‬וכו׳‬
‫ולפענ״ד נאמת זהו כוונת החויו״גיוללך‬
‫סייס שס ונפ״ד דמעילה הנן כל האוכלין‬
‫מצטרפין וכו׳ לומר לעיקר קישיתו הוא‬
‫דליסני כמי דפחות מכזיח מצטרף וכו׳‬
‫)אך ייל דג״ז אין קו׳ כל כך דהא י״ל‬
‫דבצירוף לא קא מיירי( וכן בד״ה בכביצה‬
‫כ׳ התוי״ט דכן להצטרף וכו׳ אלא שכדפש‬
‫נין ב׳ חצאי עגולכ‪ ,‬ובת״ח כ׳ דבס׳ ב״ל‬
‫ב( מיישב דכרי החיי״ט כנלפענ״ד‪.‬‬
‫ה׳ כ׳ כת״ר בנידה מיו מי״ב‬‫באות‬ ‫נ(‬
‫וכו׳כ׳ג״כ בת״ס פס דנלח״מ פ״ב מהל׳‬
‫אישות ובמ״ל שס ובפ״ב מכל׳ טו״צ‬
‫האריכו בזה הרבה ג( ‪:‬‬
‫שס דהמה דגירושלמי מסיק להיפך וגס‬
‫חמה על דברי הר״» דסתרי חהדדי עיש‪.‬‬
‫אלא דלפעניד בכל הפירושיס אשר פירשו‬
‫כס בירושלמי בקהיע והפ״מוגס הגאוני׳‬
‫בעלי מפרשי היס בגיליון כש״ס שה לא‬
‫נתבאר היטב פירוש הירושלמי והדנריס‬
‫ארוכים אכ״מ‪.‬‬
‫‪ 1‬ד ן ן דבירושלמי בחגיגה שס בהחלת‬
‫ההלכה אמרו ר׳ יוסא בשם ר״י‬
‫במגעות שנר וכו׳ ע״ש‪ ,‬ומזה ראיה לפירוש‬
‫הר״ש וסרעיב דמתניתין דחניגה דקתני‬
‫מדרס היינו רק למגע ולא לעני; היסט‪,‬‬
‫אף די״ל דסירושלמי איירי רק לרישא‬
‫דבגדי עס כארץ מדרס לפירושים‪ ,‬ועי׳‬
‫כסי׳ הר״שבפ״ז דטהרות משנה כ׳ודרק‪.‬‬
‫כ( ןזיי'ן בס׳ ש״ל דכתב באמת ככל‬
‫בחזיון‪ .‬אשר כתב כבוד ידידינו‬
‫כרב נ*י דבראשונה כתב לתיץ דכונת‬
‫כסוס׳ יו״ע היינו לענין צירוף‪ ,‬ושוב כאב‬
‫דאף אס זו‪.‬כוכתו לק*מ למתניתין לא‬
‫מיירי בצירוף‪,‬ע״ש ‪.‬‬
‫נ( מ א י ל כפנאי מסכים עמנו לא נוכל‬
‫לעבור געה עתה על דברי‬
‫ידידינו הר‪ ,:‬ובעזה״י במאמדיגו ״ד נרות‬
‫הגזירה‪ ,‬כיון לאם אופל כ‪,‬ץפ ממנה כממא‪,‬‬
‫עויס'לנגה לנו לגזור יזחר ע״ס וזקו ממש‪,‬‬
‫כדנרי כת״ר הייו אך מיש סם כת״ח עוד‬
‫ה״ל גם א״ל למכין צירוף להגי שפסוח‬
‫מכזיח־ יצטרף עס שאר אוכלין דהאסמוח‬
‫מכז‪:‬ה אין סופו לטמא טו״ח גס צריכה‬
‫הכשר מיס ואין בו חידוש משאר אוכלין‬
‫עכ׳ל‪ ,‬לפע״ד צ״ע כזה דלפ״ז גס גמ״ז לא‬
‫הי״ל צמתני זה להא גס נבילות פוף‬
‫טמא אין סופה מטמא מו״ח גס צריכה‬
‫הכשל מיס ואין בה חירוש יוהר מפאר‬
‫אוכלין ועי‪,‬כ ציל דכיון להני ומטמאה‬
‫טו״א בכביצה חני נמי וכחצי פרם וכו׳א״כ‬
‫גס^במ״א כו״ל למחני ״ומצטרף״ לכחצי‬
‫הביא דזס דחיספחא הנ״ל לכחב וז״ל‬
‫או שהניד אח רוקו או מימי רגליס בל‬
‫ארס זה נטמא ונו׳ והרי בחוספחא מבואר‬
‫דזה רק בטהור לחרומה וכן המוה מאד‬
‫על הגאון חפארת ישראל בפירושו דפירש‬
‫נם הכא כי אדם כיוצא בו דהיינו אף‬
‫בטהור לקודש ונמשך גס בזה אחר פי׳‬
‫הר״מ והוא היפך מהתוספהא הנ״לי‬
‫״בהיותי בזה ראיתי ליבינו כגדול‬‫והנה‬
‫בפי״ג מה׳ אבות כטומאה היא‬
‫דנחב ובגדי אינלי קודש מדיס לחטאת‬
‫כמו שביארנו בה׳ פרה אדוגנה אבל הטהו׳‬
‫לקדש אינו כזב לחטאת‪ ,‬והנה לפי״ז‬
‫אין ראיה מהתוספתא הכ״ל להריש‪.‬‬
‫והרע״כ לפרש גס בנא קמייחא דכל‬
‫כראוי לטמא מדרס דהיינו רק בטהור‬
‫לתרומה‪ ,‬דבתוספתא שפיר‪:‬קט גבי אדס‬
‫טהור לתרומה דטהור לקודש חינו כזב‬
‫לחטאת‪ ,‬ואמנס דברי הר״מ להלכות פרה‬
‫אדומה תמוהין ביותר דמלבד דהס היפך‬
‫התוספתא עוד סתרי דבריו אהדדיאמ״ש‬
‫בס׳ אבות הטומאה! שוב ראיתי כירושלמי‬
‫ספיד דחגיגה אשר מרן הנס״מ כתב סס‬
‫דדינו של הר״מ הזא כירושצמי וגקה״ע‬

‫המאק‪ ):‬שנה חמישית‬
‫אס יאדימו כתולע או >למ ‪ r‬הרמב״ן ‪0S‬‬
‫והיא אלומה ממידת הדין ולכך צדך שלא‬
‫ימצא בה שוס מראה אמרונכך ס״צלר״מ‬
‫דהכל הולך אחר הנלאה דאס הדומים‬
‫הס בראשן כשר משא*כ אם שמודם כס‬
‫בראשן אז פסול דכא רואין שם גם מראה‬
‫כשחרו׳ )כמ׳׳ש הת״ה שס דון דלפעמיס‬
‫עיקרן לא נראה יבוא להכשיר אפי׳ כולן‬
‫שהורות( ואפי׳ לרבנן צריך לגזוז ראשן‬
‫המשחיר וישאר בעיקרן כזי שינעל בפי‬
‫כזוג וכמ״ש הרע״ב בס נכא דלר“ מ לא‬
‫מהני גזיזה נלפעניד דס״ל דגזה״כ הוא‬
‫כך דמעת לדתה לא יראה בה שוס מראה‬
‫אחד )והא דמו תר לגוז הקרניס והטלפיס‬
‫כשחוריס הוא מבוס דא״ז מגו^ הפרה(‬
‫או אפשר דס״ל דאסור בגיזה כלץ קרבי‬
‫ב*ה‪ ,‬אס״ב ראיר‪.‬י בתפא״י ד ד דפרה‬
‫בכתב וז״ל ואע״ג דבפ״ד דנגעיס‬
‫‪K.‬־‬ ‫צ״פ ר״מ נ״ל דהתס דנימא דממו כנגע‬
‫הלבינו מודה ר״מ דעיקר צדך כילבין‬
‫עכ״ל‪ ,‬ודבריו סתומים כס ואוצי כוונתו‬
‫למש״ל כנלפענ״ד ;‬
‫ז׳ נ׳ כת״ר כי״ו ^ ה פיז‬ ‫באות‬ ‫ה(‬
‫מיב ברע״ב ש» וכו' הנס‬
‫בפיה״מ להרמב״ה בס באמת כ״ בנע בו‬
‫אבל רב״י במתני׳ בס כ׳ ה*צ כנמצא‬
‫עד שעת כיבוד ע״כ‪ .‬ולפענ״ד תהו גמי‬
‫כוונת הרעיב שצמצאו למפרע )דקאי על‬
‫למפרע דמהני׳(ר״ל קורס בנמצא השרץ‬
‫שס ואין כונתו שנמצאו פתה )דלפיז‬
‫כוליל כנמצאים( ובא להוציא לא״צ דוקא‬
‫עשיה ר׳ל שנשתהו בס ומן רב ואפי׳‬
‫נמצאו במבוי על רגע א׳ ג״כ פמ^ס הס‬
‫כנלפע״ד ‪.‬‬
‫י( ב א‪ 1‬ת ח׳‪.‬כ׳ כתיר ה א דהו״ל‬
‫דבר שאין בו דמתצשאל וכו׳‬
‫לפענ״ד הא ודאי כוונת כרפ״ב הוא על‬
‫אדם טהור שהיה בס או על טהרות‬
‫שנמצאו ניד הדס שס דהו״ל כדבר שיש‬
‫^ ‪I‬״־'"‬
‫ו׳ כ׳ כת״ר הי״ו וני^ה‬ ‫ד( גאות‬
‫לס״ל לרימ ונו׳‪ ,‬לפעניר‬ ‫‪.‬‬
‫זלפ׳׳ז מכ״ש דכו״ל לטמא כשראפן מלבין‬
‫‪7‬הא נראיס כס ביוחר‪ .‬ולפענ״די״ל דאף‬
‫לשער לכן ס״ט גזה״כ כוא )וכמיש רש״י‬
‫‪.‬בס׳ חזריע( מ״מ י״ל נמי דהטעס הוא‬
‫לפי בעי״ז ניכר שנתקלקל הבשר )וכמ״ש‬
‫כרמב״ן שס יז״ל כי הנגע בלא יהפוך‬
‫השער ללובן תינו אלא כיעור לא ליסה‬
‫כחמליא כלל( ולכך אם בחורים הס‬
‫בראשן ולידם בעיקרן אמרי׳ שמתחילה‬
‫עדיין לא נתקלקל הבשר והתחילו‬
‫לצמוח שחורות ואח״כ נתקלקל הבשר וצמחו‬
‫לכנות ולכך טמא הוא דכא סופו הוכיח‬
‫כנתקלקל הבשר אבל אס שחורים כס‬
‫בעיקרן ולבנים בראשן אז אמרי׳ דמה חילה‬
‫הי' הבשר מקולקל והתחילו לצמוח לבנות‬
‫ונתרפא הכשר וצמחו שחורות ולכך טהור‬
‫היא דהא נתרפא הבשר ולפיכך גס ר״מ‬
‫מודה בזה דאזלי' בחר עיקרן שצמחו‬
‫לבסון‪) 1‬וכדמסקי׳ נזיר ל״ט דכשער גדל‬
‫מלתחת( משאיכ בפרה אדומה דודאי אי;‬
‫כגיעס מפוס קילקול הבשר דהאהאדמימו׳‬
‫לאו משיס בריאות הוא ורוב בהמות‬
‫דעלמא נמצא נהס שערות מב׳ או מג׳‬
‫מראות )והא דאמרי׳ גיפין ס״ח ונזיר ל״א‬
‫אוכמא במיורא לקותא היא התסקאי על‬
‫העור ולא על השערות( ועול דהא איכא‬
‫למ״ר דפסני גזיזה ואי כימא דמשוס‬
‫קילקול הבשר הוא מה מועיל מה שגוזזן‬
‫ו ע'כ צ״ל כמ״ש רש״י בפ׳ חוקת בשס‬
‫המ״א דהאדמימוח מרמז על כמפא ע״ש‬
‫ז(׳‬
‫בניות' אשר בדעתינו לכתוב עוד באיזה‬
‫ימיס טל כל דברינו במאמר הנ״ל כעבור‬
‫'גס על דברי ידידינו כת״ר נ״י החביבין‬
‫לנו מאיה ובזה בלוס מאת ידידו לנצח‬
‫דויש תורתו ושלומו הטיב באהבה‪.‬‬
‫העורך‬
‫קו‬
‫’‬ ‫בחורה מלפעג״ד‪.‬‬
‫)המשך יבא(‬
‫גיסן יהודה ליב חרל״פ‪,‬‬
‫סימן ע״ג ‪. *.‬‬
‫)המשך מחונרח \‪ )^6‬סי' ‪3.‬״‪, ( f‬‬
‫ו א י קשיא^לר״ס מרל לדייר‪ ,‬ממחניתין‬
‫בפשיעות דאין דא״מ דילמא תנא‬
‫גופא נמי מספקא ליה וכדעת ^ד וריי ?־‬
‫ניל דליק די״פ סבר דהלשון סייג לכסו ה‬
‫משמע שהוא חייב לכסו' בודאי אלא מספק‪,‬‬
‫וכשאר כל ״חייב לכסיתי דסגן בכה״ד‬
‫שהוא מפוס ודאי ולא מספק ‪ I‬היוצא‬
‫מדברינו פד הנה הוא דר״ס פשיטא ליה­‬
‫דאין דא״מ״ ור״ד ור״י מספקא להו‪ f‬ולעני;‬
‫הלכה מסחכרא דנקטינן כר״פ‪ /‬דודאי ל^א‬
‫שבקינן פשיטוח דר״ס מקמי ספיקא דליד‬
‫ו ר ‪ /‬ועוד דר״פ הוא בחרא וקיי״ל דמאביי‬
‫הלכה כבתראי ‪ I‬ועוד כיל‬ ‫ואילך ־‬
‫ורבא ־ ־‬
‫־‬
‫להניא ראיה דהלכה כר״פ‪ ,‬מהא דגרסינן‬
‫שס בסוכה לימא כתנאי עבר ולקטן פסול‬
‫דברי ראב״צ וחכמיס מכשיר ין ‪ :‬מאי‪.‬לאו‬
‫בהא קמפצכי ‪ ,‬דמ^ן דפסל סכר יש‬
‫דימוי אימ‪ ,‬ומאן למכשיר‪,‬סכל אלאיט ;‬
‫והשתא‬ ‫לא דכ״ע און דיחוי א״מ וכו'‬
‫ממ״נ אי פל״גי הכי תנאי ביש דימוי א*מ‪,‬‬
‫א״כקאי ר״ס כחכמיה‪ /‬ואי לא פלעי מש‬
‫דיחוי א״מ כ״ע סכרי כריס דאין דיחוי‬
‫אצל מצות• וחזיגא ל״הסיי חדשי שנתב‬
‫להלכה בכסהו הרוה וחזר ונתגלה ; וכן‬
‫גדס שנפל לתוך המים ; שיכסה בלא‬
‫ברכה; משום דמספקא לן אי יש דא״מ‬
‫או לא וספק ברכות להקל; ואנן לחבינן‬
‫לעיל להלכה כר״פ דפשיעא ליה דאין‬
‫דימוי אצל מצות הלכך לדידן חייב לכהות‬
‫בברכה‪ ,‬וכן משמע נטי מסתימת לגרי‬
‫הפוסקים הראשונים והאחרוני׳ עד הסר^יח‬
‫ז׳ל שלא הזכירו בדבריה' עיכס' בלא ברכ'‪.‬‬
‫חוברת ‪n‬‬
‫מ דמה לשאול)ואוצי ל‪ r‬ה דיקדיןכרמב״ס‬
‫ומ״ש שכעשז ר״ל עיי ארס(‪ ,‬ומ״ש כח״ר‬
‫הי״ו מפ״ב דטהרו‪ /‬הא ‪5‬אני החס דהמעם‬
‫הוא מסד בכטומאה לא נחה שס כנלפענ״ר‬
‫מ׳ כ* כח״ר הי״ו דכראס‬ ‫באות‬ ‫‪0‬‬
‫כצ״לנל שקכע' וכו‪ /‬לסענ״ד‬
‫כיון דנריש מחני׳ ל כל אשה שיש לה‬
‫וסת וכו׳ משום דלא קאי אמעיל מיניס‬
‫לכך‪.‬בסו׳ מתנ^ דקאי אחחילה דבריי‬
‫ומפרש כיצד נקכע הוסת נקע וכל וכי'‬
‫כנלפענ״ד •‬
‫ח( ב א ל ת י״א כ׳ כחיר הי יו דנראה‬
‫ודאי דגס ‪,‬הרעיב מודה‬
‫דמדרבנן פחות מכביצה מקבל עומאה‪,‬‬
‫כ״כ התוי״ט פ״ב דטהרו׳ בשם הלעיב‬
‫מיה פי״ג דאהלות ‪.‬‬
‫ע( ב א ל ת י״ב כ׳ כת״ר הי״ו על דברי‬
‫החיי״ט עוקצין פ״א מ״א‬
‫דמה צריך למשמעו׳ ונרי נלענ׳ד דהתוי״ט‬
‫לא לא כאן לדייק דס״ל להרע״ב כן דסא‬
‫כבר כ' זה בכ״מ אלא משוס דכפ׳׳ב דעהרו׳‬
‫סייס שס וז״ל ומ״מ כל היכא ד ל הרטיב‬
‫שאין אוכל פמכ״ב מקבל מומא׳ז צ״ל‬
‫דבאוסן מקומות לא חשו רבנן להחמיר‬
‫וכו׳ ולכך בא להורו׳ כאן דג״ז הוא מהרברי'‬
‫שלא חשו מכמיס להחמיר ולכך סיים‬
‫ש ‪ 6‬והארכתי מה פ״ב דעהרות כנלפענ״ד‪.‬‬
‫י׳׳ז כ' כת״ר לתמוה על‬ ‫באות‬ ‫יי״ד(‬
‫ברכות מ״ח וכו‪/‬לפענ״ל‬
‫י״ל מ ה למאי לקאמר ר״נ ‪6‬״צ לא קאי‬
‫על דברי רני ור״י שם שלומדים ממקרא‬
‫של תורה ‪ .‬אלא קתי על תיק לברייתא‬
‫שה דקאמר אין לי אלא לאחריו לפניו‬
‫מנין אמרח קיו וכו' וע״ז הק״ו קאמר‬
‫נדא״צ)וכמו שפי׳ רש״י שס על דניי‬
‫רבי( ללמוד מק״ו אלא מקרא מפורש הוא‬
‫בדברי‪.‬נביאים ועדיך יותר ללמוד ממקרא‬
‫מפורש‪ ,‬אפי' רק בדגלי קבלה מללמוד‬
‫המפורש‬ ‫מקל וחומר אפילו ממה‬
‫)‪ip‬‬
 ‫המאסף שנה חמישית‬
‫וכמו נסכא דר׳ אנא וכו'‪ ,‬עיין מ״ש הנאון‬
‫רעק״א כהנהוחיו וז״ל ייל א־ך חלו‬
‫הקישיא כאן הא דין זה ערוף במתני׳‬
‫רפיז לשבועות לשכננדו חשוד נביע‬
‫וגועל והו״מ להקשות נס כמקומו עכ״ל‪,‬‬
‫ונראה ליישנ דעל המתני׳ שס לא קשה‬
‫‪.‬לנוכל לומר דאיירי כשהנתבע חייבשמע׳‬
‫היסס כמו חנוני וכה״ב ‪-‬עיין כנועות‬
‫דף מיז ע״כ ד״ה נש נע כה״כ״ וע״ז קאי‬
‫לאס בה״ב חשוד שכנגדו נשכע ונוטל‬
‫דבשבועה לרבנן לא אמרינן משיאל״מכמו‬
‫דקי״ל באמת״ ודווקא כשבועה דאורייתא‬
‫אמרינן מאשיל״מ כמו המשיס ידענא וכו׳‬
‫אך הכא בשמעתין דקאמר בשבועה‬
‫דאורייתא שכנגדו כשבע וטטל ובשבועה‬
‫דרבנן לא אמרינן זה ע*ז הקשו רבשבועה‬
‫דאורייתא קי״ל משיל״מ כדאמרינן ביי‬
‫חמשיס וכו׳ ודויק ‪.‬‬
‫ש ם דף סיז עיב בנמדא כבעך ולא‬
‫אכילה נסי; וכו׳‪ ,‬עיין להגאון רש״ל‬
‫ככתב וזיל דאי לנופיה פפיטא לאפי׳‬
‫ענביס ודבר אחר אסור עכ״ל‪ ,‬ודבריו‬
‫קשיס להולמם‪ .‬ולענ״ד נראה שדבריו‬
‫מוזלים טל דברי תוס׳ וצ״ל בדברי הנאון‬
‫ב׳ חיבות ד ה שבעת דאי וכו׳ וכוונתו‬
‫ז״ל דאי לני פיה ר׳ל לדייק ולא אכילה‬
‫גסה סשיעא וכו׳ לכך הוכרחו חו׳ לומר‬
‫דשבטך אחא לאייתורי ואכלה למידר ‘ מ״גי׳‬
‫ולא מוצץ ושמעחי פירושים אחרים בזה‬
‫אך לדעתי זהו דרך יותר נכין‪.‬‬
‫ידידו זורש שלומו בכל לב‬
‫רפאל שלמה לאנייאדו‬
‫יואא נא ^מרסם רעהונו הי^י ב׳ גיגר ם אזיו■‬
‫ם ‪ 0‬ןעה‬
‫ירודים חדש אדר ב׳ שגת ד^רים‬
‫ח( ד ג א ח מלא הרועים בחי׳ על ר״ה‬
‫‪ T‬בדף כ״ב אמר שמואל וכו׳‬ ‫״ ‪.‬‬
‫‪V‬‬
‫כתב וז׳ל וייל‪ -‬לשמואל לשיעחיה דהנה‬
‫ע ! א ל ה ‪ .‬המכסה לס סיפ או עוף‬
‫גפעס היאבון סליגי כה‬ ‫׳‬
‫רננ| בתראי ‪1‬״ל אינא מאן לאמר בסייג‬
‫לנרן ״שהמיינו״ ואיכא מאן לאמר שאינו‬
‫מכרך •שהחיינו״ והשפא איבעיא לן מאי‬
‫י‪:‬וה עלה לענין דינא ?‬
‫גופ‪-‬נן )נ‪ 8‬יק נזיד(‬
‫ובסך וכסה מי ששסך הוא‬
‫מכסה מעשה כאהד שפסגי וקלס חכירו‬
‫וכסה וחיינו רגן גמליאל ליחן ני עברה‬
‫זהוניס איכעיא להו שכר מציה או שכר‬
‫נרכס למאי נ״מ לכרכס המזון איא שכר‬
‫■;עציהאסה היא וא״א בכר ברכה הויין‬
‫ארכעיס עכ״ל הגמרא‪ ,‬ואי אמרת דעל‬
‫כסוי הלס בפעס הראשון מגרך ב׳ ברכן׳‬
‫‪,‬על כסוי הדס״ ו^שהמיינו• א״כ מס לו‬
‫למימר נ״מ לבהימ הא איכא נ״מ בכסוי‬
‫הדס גוסה^ כגין במכסה בפעס הראשון‬
‫אי אמרת שכר מצוהאהה כיא וא״א שנר‬
‫ברב׳ הויץ עשרי‪^/‬אלא לאו מדלא אשכח‬
‫נימ ככה״ד גופה ש״מ דאין מברכין‬
‫•שההיינוי בכסוי הדס אפי׳ כפעם הראשון‬
‫ולא משכמת ככסיל טפי מברכה אמת‬
‫הילכך ליכא שוס נ״מ ככה״ ל נין בכר‬
‫מציה לבכר כרכה לבין כך וכין כך אינו‬
‫חייג אלא מברה ואתי כפיר הא דגקט‬
‫הנ״מלענין ככה״מ ‪I‬‬ ‫‪,‬‬
‫־ ‪ . ,‬נאם י ע ק ב ‪ ]2‬ציו] ל׳ר מגי‪.‬ס‬
‫ה כ הן מה לידז מדינת ברימיה‪.‬‬
‫סי־מן עד‬
‫לכבזד ידידי הדב ונו׳ וכו׳ עורף‪,‬הםאס‪,‬ת״ ׳נזגיוש !‬
‫מ צ י ^ א דף כ׳ ע״ב תו׳ ד״ה ככנגדו‬
‫וכו^ כמו חמשיס ירענא וכו׳‬ ‫־‬
‫*(‪.‬ז ה\ א מו ראיה דנרכח שהחיינו לא‬ ‫‪.‬‬
‫^אשפדיה י מידי דבפיכפה אח״ז יגרך שהחיינו‬
‫דאז אצלו העס ראשונה‪ ,‬ולו״ק• ה עו ר ך‬
‫קחי‬ ‫דזוברת ח‬
‫ומהנמנע לכוין או זה או זה גכונת הגאון‬
‫זיל במ״ש בחי׳ כמו שיראה המעיין‬
‫וק״ל י‬
‫‪ ( 3‬ר א י י ת' בתשו׳ רעק״א בסי׳ רי״ב‬
‫שכתב וזיל‪ ,‬ומיש דבהלבה‬
‫עדיס והוזס אר!ד מכס כל העדות בטל‬
‫דהוי כנמצא אחד מהס קרוב או פסול*‬
‫לעיר אץ זה ברור כיון דהוזס ולא‬
‫נצטרפו בראיה ואפשר דבשלשה עלים‪,‬‬
‫וכוזס אחד יכול להיות דתתקייס העדות‪.‬‬
‫בשאר‪ ,‬ומ״מ בעדות נפשית דצריניס‪,‬‬
‫שיעידו כאחת מ״כ בהוזס אחד מהס‬
‫האמייס העידו בבקר שראו עמו לחייב‬
‫מיתה עכ״צ ‪ ,‬ונפצאתי מאד על כגאון‬
‫רעק״א מצ׳ רבינו בעכט״ו למו״מ ‪ 0‬׳ ל״ח‬
‫שכתב דאע^׳ אס הכת בניה העילה לאחר‬
‫כדי דבור של ראשונה דלענין עונש העדים‬
‫צא כעי׳ שיוומו כולס ואס הוזמה נה‬
‫ראשונה לחוד נענשת מ״מ בעלה עדות‬
‫כילס אןג עדות כת פניה ע״ש‪ ,‬כרי דס״ל‬
‫ליבינו בעכט״ו דכהזמה אן‪ £‬דלא נצטרפו‬
‫מ״מ בעלה עדות כולס בהזמח אמד‬
‫מהס כנמצא אחד מהס קרוב או פסול‬
‫ואפי׳ שהעידו לאחר כדי דיבור ולאו דוקא‬
‫בע״נ ני אין לעדות ממון כי התחלת‬
‫לפון רגינו בעהט״ו הוא לעדות ממון‬
‫אין העדיס זוממין לזקיס או משלמים‬
‫וכו׳ ע״ש‪.‬וכן פסק רבינו הגדול הרמנ״ס‬
‫ז ״ל בפ״כ מה״ע ואף כי הראב״ר השיב‬
‫עליו הי״ר בהעידו לאחר כדי דיבור דסיל‬
‫דאין סברה דלענין עונש העריס נחשוב‬
‫אוחס כשתי כתות ולענין ביטול הערות‬
‫נחשיב אותס ככת אחת אכל אס הע^דו‬
‫טלם בתוך‪.‬כ״ד כולס פה אחד סי׳ל‬
‫הוזס אחד לנטלה כל העדות דהזמה‬
‫הוי כנמצא אחד מהס קרוג או פסולי‬
‫וכ״ן מוכח מלביי התוס׳ במקס דן‪ 11‬׳‬
‫ע״כ ד ה הרי אלו עדות אחד שכתבו‬
‫לכהוזס אמד כל הערות בעל דהזמה הוי‬
‫טעמא לר״י מלדרש לכס עמת זו חצא‬
‫מסורה צכס‪ ,‬וק׳ קרא למיל הא משפט‬
‫כתיב ניס וצ״ל דס״ל לר״י כר׳ אחא דגדין‬
‫מד כשר ונו׳ והנה• שמואל ס׳ל כריש‬
‫סנהללין כניס שדגו אין דיניהן לין דסיל‬
‫דכעי׳ שלשה מומחיה‪/‬וא״נ לא צרי ך קרא‬
‫לכך לבעי׳ מומחין 'דככל דין כעינן‬
‫שלשה מומחים ועינ לכס כי״ש דעלוה זו‬
‫תהא כשירה ננ ס עכ״ל‪ ,‬ודנריו המוהין‬
‫מאד ‪ ,‬וכמחילת כ״ס זכרונו הטעתו*‬
‫ז״ל התלמוד )גסנהדלין ג׳ וה׳( אמר‬
‫שמואל בנים שדנו דיניהם דין אלא‬
‫שנקרא ב״ר מצוןז ע״ס‪ ,‬הדי מאמר שמואל‬
‫איפכא הוא וצק דבלי הגאון שנחנ‬
‫דשמואל ס״ל כריש סנהדרין שכיס שדנו‬
‫אין דיניהם דין הס חמוהיס ונסתר‬
‫היסוד נסתר הבנין ודברי הנאון צל״ע‪:‬‬
‫ן ז ו ף ראיתי להגאון מלא הלוטים‬
‫במערכה ע״פ אוח ט״ו שהוכיח‬
‫דר״ש ס״ל ע״פ דאל״כ ק׳ לר״ש דלכם‬
‫מבעי ליה להכשיר קרוביס מנ״ל דטדוח‬
‫כחודש פסול במומחה ע״ש‪ ,‬וק׳ לע״ר מה‬
‫יענה על שמואל דסיל אין ע״פ וס״ל‬
‫כר״ש מנ״ל לשמואל דעדות החדש פסול‬
‫במומחה ולפי גי׳ האחרת דגיסי' אמר‬
‫שמואל הלכה כר״י לא ק׳ אך ממ*ש הגאון‬
‫בסי׳ כנ״ל נראה ‪ 7‬לא גריס כגי׳ זו‬
‫וא״כ ק׳ מה יענה על שמואל ועיין‪.‬‬
‫גי׳ השנית דגיסי׳ בש״ס אמר‬ ‫ולפיי‬
‫שמואל הלכה כר״י את״ש דפמואל‬
‫דפהיק הלכתא כר׳יי אזיל לשיעתיה‪ ,‬דהגה‬
‫לר״י ק׳ קרא למיל הא משפע כתיב ביה‬
‫וע־כ דר״י ס״ל כר׳ אחא דבלין מד כשר‬
‫וכיון שכן שמואל לשיטתיה דס״ל בריש‬
‫סנהדרין כר׳ אחא פסיק משו״ז הלכתא‬
‫כר״י‪ ,‬או י״ל מכיון לריש ע*כ צ״ל דס״ל‬
‫ע״פ כמו שהוכיח הגאון מיה במערכת זו‬
‫שמואל לשיטתיס דס־׳ל בריש סנהדרין‬
‫אין ע״פ מש‪1‬״ה לא פסיק הלכהא כריש;■‬
 ‫חמאסף שנה חמישית‬
‫מבשל וצא זה הדרך‪ ,‬ותמהני על פחוייע‬
‫דשתק בזה‪ ,‬וראיתי צכגאון רעקיא שם‬
‫באות ניס שהביא דברי התוס׳ הצלו‬
‫והוקשה לי מנ״ל כן ואימא דגם מחני׳‬
‫סי ר טש מבשל וכפפט המשנה עיש‬
‫שהניחו בציע‪ .‬ולע״ד זה דוחק גדול שיהיו‬
‫׳‬ ‫בחדא משנה סתמי הסוני ויישא וסיפא‬
‫סלי תנאי ? ואדרבה דבלי הרעיב אינם‬
‫מובגיס וכמ״ש[ וראיתי להרב פרי מנדים‬
‫בסי׳ שייח באש״א סקליב שט דמיס‬
‫במיס שמחערבין יפה לא מחזי כמבשל‬
‫אצא בהוחס לרחיצה אסור‪,‬יע״ש‪ .‬שו״ר‬
‫בתורעק״א בס׳ חבית אוח קיע שהוקשה‬
‫לו כן ע״ש מ״ש ולא ראה דברי הפרמיג‬
‫הגיל‪ ,‬ומחוך מ״ש לל דמותי לערות‬
‫החלב לתוך הקאוי שהוא מתח בכ״ש‬
‫וכמו מיס דאמרו בג מ׳ ד מי הר וש׳ הש״ע‬
‫בס סעיך י״א יע״ש וניר להפרכז־נ שס‬
‫‪X‬‬ ‫במ״ז סקפיו וז״ל והחלב בקר בכיש אין‬
‫‪.‬‬
‫איסור יעיש אמנס הגאון בעל חפאיי‬
‫בכלכלת שבת אסר לתת חלב קר בלם‬
‫דכ״ש מבשל ולא ידענא מנ״ל‪.‬‬
‫מפנה זז כל שבאוכו׳ לכו‬ ‫ובביאור‬
‫הדעות והשיטו׳ בזה‪ ,‬אמרתי‬
‫להזכירם בקצרה ומה שהשיגה ילי יד עני‬
‫ואומר א( הנס התוס׳ פי׳ שנתבשל‬
‫לגמרי ומ״ם ללא מחלקי בין יש בו מיק‬
‫לאין בו לאפי׳ יש מרק ונצטנן שרי דאין‬
‫ניפול א״ב ‪ ,‬ומיהו ה ד ט ל א כ׳ )הוב״ר‬
‫‪- ,‬‬ ‫בטל אורות דליט[ הביא משס החום׳‬
‫דממלקיס בין יש בו מרק לא׳ן בי‪ ,‬ע״ש‬
‫״‬ ‫וגסוס׳ שלפנינו לא נזכר רמז ‪ .‬מזה‬
‫והרמביס בפכ״ב מה״ש מפרשה שנתבשל‬
‫ל פ ומוסר אפי בצונן ומש׳ אפי׳ יש בו‬
‫מרק וכ״כהרב״י בסי׳ שי״ח]אמנס בפיה״מ‬
‫מבו׳ דמפרשה ביבש[ ואי נתבשל כמאלר‬
‫אפי׳ רותח יש נ׳ש א״ב וכדמש׳ ממ׳ס‬
‫״‬ ‫בטט מהיש ולב הרנ״י והביס שס‪.‬והרמ״ו‬
‫‪%-.‬‬ ‫שס השיג עליה איכ אין התירו להשהות‬
‫כנמצא אחד מהס קר‪1‬כ או פסול ע*שי‬
‫וא^־ להחוס׳ מיידי בדני נפשות ו בדד‬
‫נפשות ס״ל להגאון נמי דהאמריס העידו‬
‫בשקי ופסולים‪ ,‬מ״מ התוס׳ לא נקפו‬
‫העעס משוס ממצא שהעידו נשקר‬
‫הנשאדם שאמרו שראו כאתת אלא כתבו‬
‫ר?זמה‪.‬הוי כנמצא אחד מהס קרוב או‬
‫פסול כדברי בנו הנאוןי מהריש ודברי‬
‫הגאון רעק״א צל״ע ‪.‬‬ ‫׳‬
‫יוסה מרדכי הלוי ס״ס‬ ‫י‬
‫סימן ע״ו‪.‬‬
‫מאלוניק יע״א בחר שבט החר״ם‪.‬‬
‫הרב ‪ K^mnn‬זכו׳ ו מי «ור '‪jrjnp‬‬ ‫^מע׳‬
‫־מיקירי ירושתם במהר״ר'גן ציון אברהם קואינקה נ״י‬
‫עורך‪,‬המאסף״ בירושלם שלום‪I‬‬
‫בישול אחר בישול‪.‬‬
‫ש ב ת ד׳ ל״ט‪ ,‬חוס׳ ד״ה כל שבא וכוי‬
‫ואומד ר״י דאפי׳ בכ״ש אין שורין‬
‫דהואיל דהמים חמים וכו' יע״ש‪ .‬לכאורה‬
‫ק״ל שהרי לקמן בד׳ מ״ב מבואר דללה‬
‫בכוס שרי דכיש אינו מבשל ולמסקנאגס‬
‫יסב׳מ מודה וכמ״ש כתוס׳ שס ד ס כי‬
‫סברת ]ומתוך דברי הסוס׳ מבו' דמהני׳‬
‫דקתני אכל נותן לתוכו או לתוך הכוס‬
‫כדי להפשירן סבר דכ״ש אינו מבשל‬
‫ומ״ש כדי להפשירן קאי לממס אינ כיש‬
‫אינו מחמס אלא מפשר וכ״כ הר״ן עיש‪.‬‬
‫אמנס הרט״ב פי׳ דס״ל דכ״ש מבשל‬
‫וכדי להפשירן קאי גס לכוס דצדך שימו׳‬
‫להפשיר יט*ש‪ .‬וזה היסך דברי ההוס״‬
‫וסר״ן ועוד איכ מחגי׳ ביש ולא ל ה ?‬
‫ואך ׳ אס נאמר דכרשב״מ ונמסקנא נמי‬
‫פלינ‪.‬ברישא ודלא כההוס׳ מ״מ תקפי‬
‫דציך בחדא בבא איכא חיי סתמי הפוני‬
‫ברישא אכל נותן לתוך ה ס ס סתס דלש‬
‫^בשל ואחיך האילפם וכו׳ כ״ש אינו‬
 ‫חוברת ח׳‬
‫כ״צ‪ /‬ועול כהלכה‪.‬ש‪,‬אחליס מבואר בדברי‬
‫‪.‬ה״ה ן־בהגסה יש בשי׳‪ .‬במאביד ודלא■‬
‫ככרשב״א יע״ש‪ .‬וכיז אינו אלא נגד המדוד‬
‫אבל עיג האור אסור מדרבנן אפי' נתבשל‬
‫כ״צ וכמים הימב״ם בפ״ע וסעמא משוס'‬
‫דמיחזי כמבשל ככן דרכו לבשל בס וכמי^‬
‫הלשב״א בחי׳ בס' כירה גבי מביא קיחזן‬
‫של מים יע״ש‪ /‬אמנם כרב מל אורות‬
‫שס הביא מלכרי הריטביא דעיג האור‬
‫הוי לאורייתא ואןן שכ' הריכיב״א מימזי‬
‫כמבשל איסור לאורייתא קאמר שהרי‬
‫על נזירה שמא ירתיח קאמר וע״ש שהוקשה‬
‫לו לברי הריטב״א אהדדי ממיש בפיק‬
‫דכהגסס אין נשול כמאנ״ד יע״ש‪ .‬והרב‬
‫שם חדש תי׳ דהנסה שיני יעים‪ .‬ולי מיק‬
‫דכל הפוסקים לא ׳חלקו בין הגסה לבשול‬
‫לאם יש בשול גס הגסה יש ואס אץ‬
‫בשול גס מניס אין בו זולת הכלבו לס״ל‬
‫לאן דכשול ליכא מגיס איכא וכבר חמס‬
‫עיר היב טל אורות שם‪ ,‬איך שיהיה לד'‬
‫סרמבים וחום' הכל תלוי באיכות תבשיל‬
‫דאס לא נתבשל כ״צ ים נישול א״ב ואפי'‬
‫רותח ואפי׳ יבש וכמיש הרב״י וכ״ר להמאירי‬
‫בשבח לקמ״ה לס׳ משנתנו בנתבשל כ״צ‬
‫והביא דים מי שאומר בנחבשל כמאנ״ל‬
‫ולחה דבריו‪ ,‬בהרי מויפיל יע״ש לכל שהוא‬
‫כמאכיל לעולם הוי מויפיל ולוקא בכה״ג‬
‫דהוי חוס׳ בשיל אבל בנהבשל כ״צ ומויפ״ל‬
‫אץ כאן בשול כן מש' מדבריו שס‪] .‬וצ״ע‬
‫ממיש הרב הסאירי כפ׳ כירה בסוגיא‬
‫דלהחדר למש' מדבריו שם דכל שהגית‬
‫צמאב״ל תו ליכא בשול ע״ש(‪.‬‬
‫ו ל מ א י שהקשתי לעיל לסרמ״ך איך‬
‫התירו להשהות בלא הגיע למאנ״ל‬
‫שהרי היה כחב משם הרשביא להתיר‪,‬‬
‫איל דהרמיך חולק נדבר וס״ל דלא התירו‬
‫אלל< בנסבשל כמאב״ד‪ .‬וכיר אחיך להג'‬
‫רעק״א נהוס׳ ב'פ' נירה באות מיה שני‬
‫בפשי' שזו היא ל'הרמ״ך גם חזינא‬
‫היכא דגרן‪ 1‬וכו׳ לימופ פמא יגים ומכה‬
‫זה כ׳ דכל פנהנפל כמאנ״ד אין ניפול‬
‫א״נ ימיפ; ולא ילשכא א״כ איך החלו‬
‫להשהות נגרף אפי׳ לא הגיש למאב״ד‬
‫וכמ״ש ה״ה נפיג מהים וכא נפחו׳ ממאביר‬
‫לציע מגיס חיע משוס מכבלו אך נאמת‬
‫ל״ג־ כי כאי גזרה דכיון דגרן* הרי הסיח‬
‫דעתו וכמ״ש הרמג״ס בפ״ג גני שמא‬
‫יחתה ה״ה גר‪.‬י מגיסוכמ״ש הרמ״ך שם‬
‫גופיה לגבי תבשיל חי ועוד כ״כ ה״ה ר‪.‬פ״ש‬
‫לזה נהגסה ראשונה וכ״כ נחי׳ הרפגיא‬
‫‪.‬בפיק לשבת דחיי וסיים והיינו גמי למשהין‬
‫ע״נ כירה גויק ולא חייפי׳ דילמא מגיס‬
‫עיש ובלנרי הרס״ך דבפ״ג מש׳ דס״ל‬
‫במגיס במאב״ד יש נשול מדפי׳ מבושל כ*צ‬
‫ודוחק לומר דכמאב״ל נ״צ קרי ליס‪,‬‬
‫א״נ לדברי רמב״ם וליה לא ם״ל‪,‬וגסיל״ד‬
‫להוקשה לו מקדרה סייחה ולא הוקש׳‬
‫לו מקדרה הצריך לאוחה לילה ליש במגיס‬
‫איסור בישול וכמו שכן הוקשה צו בפ״ס‬
‫ודוחק לסמיך להתס‪ ,‬וראיתי להרב מרכבת‬
‫המבנה אשכנזי בסיג דתירץ לקר הרמ״ך‬
‫משוס שהרי הסיח לעתו יע״ב‪ /‬ולכאורה‬
‫הוא לנר תימה דזה כאמת תירוץ הרמיך‬
‫וכ׳ר צהמעפ״ר פס לחי' כן מלנפשיה‪,‬‬
‫ואולי אלו השלים לא כיס להס בגירסשס‬
‫חי' זה וראיתי להדרישא בסי' הנ״ל דוחה‬
‫לגרי הרביי במיש דלהרמביס במאב״ל יש‬
‫בשול איב ממ״ש הרמביס בפכיב ומ״ש‬
‫שס לאפי' לא נתבשל כמאניד נמי‬
‫כיון שנשרה בחמין במים רותחין חשיב‬
‫מבשל לענין בלא יחשב כמבשל נשכח‬
‫כששורס אוחו בפבח בחמץ מיש‪ .‬וכמים‬
‫הרביי ש ס וא״כ דברי הרמבים סתראי‬
‫נינהו ומכה זה העלה דגם הלמביס סיל‬
‫במאביד אין בשול איב ומ״ש בפ״מ פיל‬
‫למאב״ד כ״צ קרי ליה ונדחק בדברי היה‪.‬‬
‫יע״ש״והנה הממיין גפ״ג ובהיה שם יראה‬
‫דהרמב״• קיי למאב״ד‪ ,‬תבשיל שלא נתבשל‬
‫‪m‬‬
 ‫שני! זזפישית‬
‫מסתפק והלא בהדיא לי הרשב״א שס וגל'‬
‫עיקר כהצר הראשון* גס מאי דהביא‬
‫מדברי הריי לפי האמור דבהגסס א׳ חו‬
‫לא מיש׳ א״כ אין ענין כלל מדברי ר״י‬
‫דההס הוא בענין מירח מיהוי דישכס ולא‬
‫יגרוף אמ*כ וז״ס לצריך הגיע למאנ״ד‬
‫ולפיז סלקא חמיהחו טל הש״ע והאחמרה‪,‬‬
‫דאדרבא הרכביא והלן והיה הס כטומדיס‬
‫לפיסרא ולא נשאר אלא הרמ׳׳ך ואף‬
‫הרמיך לא ל כן בברור אצא מכח‬
‫קישיא צ״ל כן‪ .‬ומזינא לכגאון תפארת‬
‫ישראל כבאורו בפ׳ כירה אוח ה׳ דהוקשה‬
‫לו קו' הרמ״ך ותי״ עפי״ד דברי כרין‬
‫דכל שהניע צמאביד איני חייב משום מגיס‬
‫ומתני' איירי ככגיעצמאביד וכמ״ש המוס'‬
‫יעיב‪ .‬ואינו מספיק בהרי כתבנו מהרבלא‬
‫והיין שההייו אפי׳ דלא פגיע למאביד‬
‫וביר צסידושים בס שנגרר אמד ד׳ הג'‬
‫רעקיא לאף בטוח יע״ש וכבר כתבתי‬
‫מבניל‪.‬‬
‫]בי[ דעת הרמיך כמש״ל לאיירי בהגיע‬
‫למאב״ד וכד׳ הרשלא כמ״ש היה בפיט‬
‫ומים שס דית ליד וכיב הרלי שס‬
‫דכשהגיע למאביד שורין בחמין בכיר‪.‬‬
‫וכיר שכיכ צהדיא במי׳ יע״ש וכן גיל‬
‫בזו היא דעת פרין שהרי בפיק כ' דכל‬
‫שנתבשל' כמאביד תו ל^כא משוס מגיס‬
‫יעים ומגיס הוא משוס מבשל‪ .‬ומיהו‬
‫למיש הרג ב׳־מ לחלק בין הגסה לבפול‬
‫וכמש״ל אין ראיס מזה ]וניר להגאון‬
‫מי נריה דכג׳ חפא״י בכלכלת שבח שחילק‬
‫ק בד׳ אביו כגאון‪ /‬דבשול איכא אפי׳‬
‫ג־הנבל כ״צ והגסה אינו אלא בלא הניע‬
‫למאביד ואחיך הוי מדרבנן יעים‪ ,‬וקיק‬
‫דבכלכלת שבה כדין האופה הגיא הג׳‬
‫בכנסה לאפי' נתבשל‪,‬ג״צ איכא משוס‬
‫מכשל לאורייתא ‪ :‬ופ!״‪5‬ז' ואחיך כ' לאין‬
‫בישול איב אצא בלא פגיע צאאביד וכשהגיע‬
‫אין ־פישול א״צו 'יפ״ש׳ )אמאי ל א׳ ^ א‬
‫‪mm‬‬
‫זהוי^שה צו לפ^ מיע הרפנ״א נ&״לן ג ט‬
‫‪ p i f‬עקורה לתי׳ כפרא אין להשסוה‬
‫גמיי־^יכל סלא הגיע צמאניר דסיישי׳ שמא‬
‫יניס^אינ אין* גסהפקנם׳ כירה אס מוחי‬
‫להססוח אפי״ דצא הגיע למאנ״ד ונדמיו‬
‫דאיירי בעוח וכו' והוקפה )‪ i‬לכרי השיע‬
‫והאסרזגיב דלא העירו דצהרשביא והרמיך‬
‫אהול וכ״ע הביא מדברי הריי יע״ש! ואני‬
‫דל‪ ,‬ורזה אסינא כי הרשב״א בס' כירה‬
‫מיירי בכל אופן אפי׳ דלא עח פני כקדירה‬
‫דאל״כ צא פרל למסחס‪ /‬ועוד היה שהביא‬
‫דגייו גפי; מש׳ דאיירי באופן ההיחר‬
‫שב'הרמב״ס דסני בגריסה להו מ וכ״ר‬
‫להריעדא ]והוא להר״ן[ בחי' בפ׳ כילה‬
‫דכ״כ בפשי׳ דכל שגרף בכל גווני מוחר‬
‫כיון דלינא משש שמא ־ימחה וכ״כ הי״ן‬
‫על הרלכו׳ בס' כירה בדיה דנמצאו כללי‬
‫השמועה וכו'» ובגוף דברי הישב״א דפ״ק‬
‫אמרי הממייר מהגאון רעק״א‪ ,‬נראה לפי‬
‫‪ Y jp‬דהכס כג׳ מין דיברי הרשביא‬
‫בהג־יע למאביד דליכא מגיס קיימי להיחרא‬
‫דצהבכות ולכך דייק הא לא הגיע אסיר‪,‬‬
‫אמנם דעתי‪ ,‬הפפיע קצ׳ה כמות שהיא‪,‬‬
‫פרא דהרשביא הוקש‪ :‬לו מצ מאי דשנינו‬
‫האצפס רכו' ואיך מוציאין בכף ונמצא‬
‫מגיס רעיז ‪ '^0‬׳דזיד בהנספ א' ונחויד‬
‫זכר כי צפל״ז כצג' לסשכין וגו׳ והוא בכצי‬
‫פני ־ואחיך כ״ חי״ צ‪/‬לקושייתו דהאלפם‪.‬‬
‫ופו׳' וכלומר דא^!ן פאן *קישיא דגוגיס‬
‫'לא אמרו אצא דלא פגיע־צמאב״ד ולעוצם‬
‫מאי דקאמר בתמי־׳ פמילוק דפגסה ר משונה‬
‫צא ‪.‬מזר נו בתירוץ זה‪ /‬והעד כנאמן‬
‫כי' היה פביא ב' התירוצים הצלו צפלכה‬
‫בפ״ג‪,‬בדין צהשכותפביא אס;׳ לא מי ע‬
‫למאניד משמא להרשפיא ושם ■לין ייא‘‬
‫פביא;דגרי הרפביא דז״ד ג מ ה ה א' י ע' ^\‬
‫וא״כ‪ .‬לסי״ז אחו ‪/‬יבריפרשב״א בפ' כירה‬
‫פפשמ^־ודלאפמו שגדחרן הגאון ׳זיל וגס '‬
‫צ־כאודצשונראעו מדוקדק בעיש דהרשביא•‬
 ‫חובית ח‬
‫‪mmm‬‬
‫או כהרשלא בבפ״ע לאיהעתיין א^ן‬
‫דברי הרשלא‪ ,‬ואפשר דלהלכה יסמ‪%‬‬
‫כהי מל ס ומיהו הרמ״ך שס כ מר דד^■‬
‫ה״ה כהרנלא^ נמצא דהרבב^א והר^‪:‬‬
‫והרמ״ך וכ״ה סבלי כל׳ הרמב״ס דחלז^‬
‫באיכות התבשיל ועדיפא מיניה אפי״׳׳‬
‫בכמאב״ה ולדילהו אפי׳ יש מ מיק‬
‫מדסחמו דכריהס ולא חלקו וכ״כ הרלי‬
‫שס בד׳ הרשלא והר״ן יע״ש‪ ,‬ומיהו אנא‬
‫מניא מצאתי הדבר הזה מפורש להדיא‬
‫שהרי הר״ן בריש במה טומנין כ׳ על‬
‫לברי הר״י וז״ל וליי מנ״ל שכרי כל שבא‬
‫בחמין מלפני השבח שורין אותו בחמין‬
‫בשבח אע״פ שהוא צונן גמור ולא ידעתי‬
‫כפיס כין מים מנישלין למבושל אחר‬
‫יע״ש כרי להדיא ד אפי׳ בלח אין בשו׳‬
‫א״ב וגס הרלי הביא לשון זה בסי׳ רנ״ג‬
‫גס שס הביא מפס רי״ו בח״ג דהרשב״א'‬
‫התיר לתת מים חמין לסוך הקדירה אפי׳‬
‫כשהיא עומדת על הכירה יע״ש ]ומי׳ם‬
‫הג׳ מהרי״א פס נ״כ צהדיא רי״ו משמיה‬
‫דרבי׳ יונה הובא בהרב״י סי' שי״ח יעיש־‬
‫ותימה עליהם ללא נסתייעו מזה[ היי‬
‫לפניך ד׳ כרשב״א והר״ן להתיר אפ^׳‬
‫בלח ותימה על הרביי דהוציך מדסחמו‬
‫דבייהס‪ .‬ולא זכר מ״ש הוא עצמו בכדי'‬
‫ר ני ס גס מזה תמהתי על הרב שס‬
‫חדש בדנ״ח דסבר מימר לגס הרשב״א■‬
‫והר״ן מוח בלס ושזהו היא ד׳ הרב״י‬
‫מ״ש בסי' שי״ח ]בד״ה מותר לחת קיחו]‬
‫וכו׳{ וז״ל ומיהו כבר נתבאר וכו׳ יעיש״'‬
‫ואמר המסי״ר מלבד מאי לכתיבצא גס מאי‬
‫דהבין בדברי הרב״י אינו דפשוט הו^‬
‫דקאי לעיקר הדין ואינו מוזר לדברי פר ‪f‬‬
‫והרשב״א כלל כנ״ל פשוטי‬
‫] ‪ [3‬הריטב״א בחי׳ ]ד׳ סלוניק[ ש©‬
‫במשנתנו הניא מדברי ההזס׳ידמפדשי;‬
‫לה בנתבפל כ^צ אבל אס נתבשל כ מ א ^•‬
‫אן! דמיוב חטאת ליכא מ״מ אסור מלרכק‬
‫‪iffiK.‬‬
‫מחלוקה ומוד מר׳ דדנריו סהראי לפי‬
‫מיש מ ר בריה דבנחכשל כ״נ יש בישול‬
‫דאורייהא דאן« אס נאמר דאיירי ביבש‬
‫מ*מ ק׳ דכבר בארנו דאין ‪ or‬מוסכם‬
‫והימב״ס ם״ל להיפך דאפיי רומח חייב‬
‫חטאה וכמ״ש כרב״י והדה בס׳ שי״ח[‬
‫ומיהו ראיחי בהר״ן פ׳ כירה לגבי סיגייח‬
‫ל״ם אלא בעולן בילו[ כ׳ וז״ל דכל ה׳מ‬
‫מדרבנן בעלמא נינהו זכיין בנחבשל‬
‫כמאביד ליח בה מבוס מבבל דאורייתא‬
‫ומ״ש דאוריתא ל״ד וכדבריכרשב״א שהביא‬
‫כ״ה‪ /‬ועיד בהרי כ׳ בס כדין ח‪f‬רה ודל‬
‫אבל בגו״ק כל שהגיע למאביד עיג מותר‬
‫יעיש* הרי דמחיר להחזיר לכתחילה אפי׳‬
‫ומסתימות דבריו מש׳‬ ‫לא נתבשל‬
‫אפי׳ נצטננה בידו וכ״ר נחי׳ הריטכ״א‬
‫שהיא^ להר״ן להביא בדן! ליט במשנה‬
‫דכל שבא בחמין וכו׳ דניי הרשב״א באחרונה‬
‫מש׳ דהני סיל‪ ,‬ומכל האמור חסהני‬
‫טובא על כרב מנחה כהן נשער כ‪,‬‬
‫חיאישניןט בפשיטו׳ לדעת הרין ככרמב״ס‬
‫דאפי׳ נתבשל כמאג׳׳ד והוא רוחח חייב‬
‫חטאה ומיליס ממ״ם הר״ן בפ׳ כירה גבי‬
‫מביא ארס קיתון וכו׳ של מיהו ה״מ‬
‫בדבר שלא נתבשל אבל צונן שנתבשל מותר‬
‫להניחו בכיר וכו׳ יע״ש* ואחר הממי״ר אין‬
‫ראייתו נכונה דלא קאמר ‪,‬כ״‪5‬י ונתבשל‬
‫דקאמר היינו מאנ״ד ובהכרח נאמר כן‬
‫שהרי זה הלשון בעצמו הוא בחי׳ הישב״א‬
‫שם‪ ,‬וכבר כתבנו רהישלא התיר בהדיא‬
‫לשרוחו בחמין אסר שהגיע למאנ״ד ולפי׳׳ד‬
‫דברי הרשב״א סהראי׳ גינהו! ומיהו צ;ן‬
‫במ״ס הרשביא והרין בס דמוחר לתת‬
‫טיס קדרת חמין תכשיל שנתבשל כ״צ יע״ם‬
‫והלא ל ם קדרה ממין הוי כמו נגד‬
‫המדורה וכמו בחמין בכ״ר דהוי היכרא‪#‬‬
‫ואיה למה ציין חבשי׳ שנתבשל לצ והלא‬
‫ל^־טתס אפי׳ נתבשל־כמאב־״ד וייל־ בדומק־‪■;,‬‬
‫ודעת היה איני מז ד לי אס״ללכהרמב״ס‬
 ‫המאסף‪:‬שנה לחמישית‬

‫כמו חנעיל בנחבשל כ״‪ 5‬לאסור ע״ג מודה מיהא דלשיותו בחמין הוא היקר‬
‫האור אשי׳ צשרוהו בחמין אסור די‪1‬וי שהרי כבר כתב מקודם דלדעשס הוא‬
‫חוססס בישול יע״ש‪ ,‬והעור בסי׳ סייח היתר גמור וכאן לא נסחפק אלא כנגד‬
‫כ' ‪7‬אןן אס הניע למאב״ד והוא רוחח וכ^ דמ*מ הוי כמבשל כיון דהא מיהא‬
‫שייך ׳בה בישול‪ ,‬והרב״י רצה לשרש דהוא לא נתבשל כמאביד ולא סגי בהאי היכרא‬
‫מדרבנן ולחאו לאס יש בישיל חיוב כמי אבל לשרותו בחמין דהוי כיכר מובא‬
‫יש ואי ליכא חיוב גס איסור ליכא יע״פ‪ r‬סשיטא ליה דשרי‪ ,‬אמנס מדבד כטור‬
‫ואילו ראה יבינו ביי דבלי הריטב״א כניל מבואר דאיי׳לפרמזז בחמין אסור נלא‬
‫בלי־ ספק היה מפרש דברי העור כן ‪ ,‬הסיר אלא‪ .‬ביבש ונתבשל דש‪ ,‬ולכך סוכר‬
‫והדרישא קייס דחייה זאת וכפי׳ הריטב״א הרנ״י דאם מוסר מדאוריחא איכ ג ס'‬
‫הגיג דכסיבנא‪ ,‬ונ*כ העיז שס סקיג מדרבנן שרי דלא שייך מחזי כמבשל‬
‫דכמו לאסור ע״ג האור תבשיל שנתבשל כיון דהא מיהא שורה אותו ביזמין ‪,‬‬
‫כ*צ כן נמי במאב״ד אפי׳ רחוק מהמדורה אמנם כנר כתבנו דהריטב׳א לא ס׳ל הכי‬
‫מרי׳ חוס׳ בישול ובזה נתיש׳»״ש הל סד״מ ואפי׳ בשורה אוחו בחמין אסור ולא הוי‬
‫היכרא וכדברי הדרישה והט״ז י‬ ‫במיז סק״ג וז״ללא הביניתי דזה עיגממש‬
‫שמא ימתה אבל לסמוך ליכא איסורא ד( ה ר א’ ש בפ׳ כירה סי׳ ייאבחמי׳‬
‫כ׳ דאין בישול אחיב‬ ‫במאניד למיד ליכא מיובא היה לשרי‬
‫ימיש‪ ,‬דשאני מאכיל דיש הוספת בישול וכמ״ש במשנתנו כל בבא בחמין וכו' ומ״ש‬
‫ואסור אפי׳ לסמוך‪ ,‬ומאי דנקט הטעם בשנת דל״ר גזירה שמא ירתיח היינו‬
‫שמא ימחה לכאורה קשה דלמה אסרו משוס מיסוי אמנם הביא ד׳ רש״י שפי׳‬
‫אפי׳ מו ד ל‪ ,‬וסוד הרשב״א במי׳ והדן משוס מבשל דאיכא נשו׳ א״ב דאורייתא‪,‬‬
‫גני מביא אדס וכו׳ כתבו הטעם דאינו וכ׳ דמשנחנו איירי בנתכשל כ״צ ובדבר‬
‫אלא מבוס למחזי כמבשל יע״ש‪ ,‬וכ״ר בם' יבב שאין בו טרקיהביא ראיה לדברי רפיי‬
‫א׳ נתן אח‪ ,‬כמיס ו‪' 6‬‬ ‫לבושי שרד שנ׳ ואע״ג דה״ה באור ממש מביצה ד' ‪,‬‬
‫מיירי יסשוס לדמי למבשל ממש כמ״ש כגיס וכו׳ וכרי אטיג דהמיס רוחמיס‬
‫ב״י ‪3‬ש ‪ 0‬הר״ן‪ ,‬ואילו הכא לאמיירי אלא המניס חייב ויש בשול א־׳ב אפי' ברותח‬
‫סמוך למדורה מ״מ פייחי ראיה דיס ושוש כ׳ דיש לדחות דהחס איירי בנא‬
‫חילוק בין חיוב לאיסור‪,‬וכ״מ בב״יבסד׳ה הגיע למב״ד ואחר שהניע אפשר דאין‬
‫מותר וכו‪ /‬דכי היכא דמחלקו הפום'‪ ,‬בשו׳ א״ב וה׳ אחיה ומסחברא ’לעד שלא‬
‫^ ר בין איסור לחיוב הינ יש סברא הגיע למב״ד כל המקרב בשולו חייב ואמר‬
‫לחלק‪,‬בסמוך למדורה בין איסור לחיוב ‪ .‬שהגיט למב״ד אס נצטנן והרתיחו חייב‬
‫עיש‪ ,‬ובחנם התקשה כאן בש״מ יע״ב‪ ,‬כדפרש״י יט״ש ‪ .‬שמעינן מדבריו דכל‬
‫ומיהו לפי״ז תקשה‪ .‬לנו על הרב״י לאיך ‪ .‬שהגיע למב״ר והוא רותח נם לרשיי‬
‫דחה זס והלא הוא בעצמו הוא האומר אין נישול א״כ וזוהי מסקנתו וכך כ' העזר‬
‫נרמזיס וכך הנין הרביי בסי׳ שייח י‬ ‫דים סברא לחלק בסמוך למדורה בין‬
‫איסור לחיוב ולא הוקשה לו נמיש כאן>‬
‫המשך יבא‬ ‫ואדרבא מפי הו״ל להט״ז לכשינו מזה י‬
‫פנחס ב׳ עזראברזיד ס־»‬ ‫‪ D iD tt‬לי הטני נ״ל דאין ראיה מכאן‬
‫‪ ,‬והוא דהחם דנסחפק הרביי‬ ‫‪,‬‬
 ‫חוברת ח׳‬

‫‪ M‬ל״וע״א הד״ה לא יערענו וכו׳‪.‬‬ ‫‘‬ ‫סימן עז‬

‫האמת יורה דרכו דלשון יערעט‬
‫ב ר כ ו ת דן‪ 1‬ל״ה ח ד ה שאין וכו׳ משמעותו כסרש״י וכיה בל׳ ערבי יגרגרו פי‬
‫וגסון המיס זנז׳• אע״ג מלקו ור״ל שאינו בולעו אלא פולטו אח״ה‬
‫שהמים כיו מנסכין ל»וחו כשעה שהיו יען דבעיניה מזיק כמ״ש הגמ׳ לעיל‬
‫מנסכין את היין ואותה שעה היו אומרי׳ בסמוך‪ ,‬וה״פ לברייתא לא יערענו נפמן‬
‫שירה עיין כהרמב״ס זיל בס״י מסי תמי דין דהיינו מגרגר השמן בגרונו ומשכי ליה‬
‫ו‪5‬״ל שכווכת הסו' זיל לומד שאס היו תוך גרונו ופולטו ואינו בילעו דאוזקי מזיק‪,‬‬
‫מנסכין מיס לבדו שלא ביו אומרים שירה‪ f‬אגל נותן שמן הרבה לתוך הניגרון ובולע‬
‫ושא לחנן כפ׳ החליל דלאע״ב שהלויס דע״י אניגרון יכול לבולעו וח״כ לס״ז לא‬
‫■‬ ‫יתכן לפלוג וליתני בלידה ‪.‬‬ ‫עומדין וכני שיר בידיהם ואומרים שירה^‬
‫ש ם ע״ב חודה אין קוצצין וכו^>‬ ‫הסס נמי הוי כמו הלל בשעת שחיטת‬
‫ולע״ר אפ״ל דאצטדיך לאשמו עינן‬ ‫הפסח שאינה על אכילס מזכה אלא טל‬
‫בשביעית לומר דמלכד לאו דלא השחית‬ ‫שאיבס המיס ופשוט‪.‬‬
‫ש ם ח ד ה לפניו לכ״ש וכו׳ ‪ .‬וא״נ איכא עשה דלאכלה ולא לסחורה ולא‬
‫לל לעיל דן‪ 2‬כ״א ע״א שי‪5‬ה ללמוד להפסד ולאו הבא מכלל עשה עשה‪ .‬א'כ‬
‫ברכה החזרה לאחריה מן כהמיז מק״ו ייל דנ״מ למי שיש לו אילן הנושא פייות‬
‫ונהמיז לפניה מן ברה״ח מק״ו שע״כ צ״ל ומאפילעל חלינו דשרילמקצייה‪ .‬או לצורך‬
‫דלאו ת״ו הוא דא׳כ תהא ברכת התורה המקום דהיינו שרוצה לכנות שס או להקן‬
‫לאחריה ‪ ,‬מדאורייתא כמו כרהמ״ז‪ ,‬וכינת לו במקומו דבר הנצרך לו עיין נבה״ט‬
‫כמזון לפניה מן ברכת התורה נמי דלאו טקטין לייד סי׳ קי״ו סק״ו ועמ״ש הרמב״ן‬
‫ק" ו הוא דא״כ תהא מדאורייתא ולא כן דל עה״ח פר׳ שופטים ע־־פ כי האדס ען‬
‫מעמע ממסט׳ דההס דגעל קרי וק״ל השדה וכו' ודויק‪ ,‬ור״ל דהיינו דוקא בשאר‬
‫שנים אבל בשביעית אסור משוס לאכלה‬ ‫ועטוש״ט א׳ח סי׳ קפ״ד ס״ל ‪■ .‬‬
‫ולא לסחורה ולא להפסד ‪.‬‬ ‫ש ם ע״כ חל״ה כאן בזמן וכו׳ ‪ .‬נ״ב‬
‫ל ה ל״ז גמר׳ עקיבא עד מחי ‪ ,‬ק״ק‬ ‫ול״נ דמר אמדחדאומר אמר מלא‬
‫שאס היה מברך שלש ברכות כמי‬ ‫ול״ס דדרשח רפב״י נפקא מחיבת ואספת‬
‫בדלא קאמר ויאס^{‪,‬ודרשת ר׳ חנינאבפ׳ סיה מכניס ראשו בין המחלוקת שהוא‬
‫מסיבת דגנך מדלא קא׳ המן ושדהס כסך סברת רבנן‪ .‬ושמאים לומר דהזקני׳‬
‫מקרא א׳ דרשו ואעיג דהטניין מדבר שהיו מסובין ונו׳ לאו היינו החכמי׳ דפליגי ׳‬
‫בעושין ר‪5‬ש״מ דצ׳ והיה אס שמוע וכו׳‪ ,‬עליה דר״ג שהם לא היו מסובין עמהס‬
‫מ״מ רמז לנו ככתוב ולא כתב ויאסן« והיה בדעתו פריע לא יהיה חולק עליו‬
‫דננך אלא ואספת אתה'כעצמך לומר בפניי ועיין בפ״ה דמע״ש מ״ט ודו״ק ‪ .‬׳‬
‫ש ם עיב גמ׳ אי הכי אימא סיפא והוא‬ ‫באס אין עיסיס רצש*מ מאהבה כדכתיב‬
‫שאפלן ופז' ‪ .‬אבל מרישא גופא‬ ‫בעניין לאהבה רלא שעושין רצ״מ מיראה‬
‫ואולם אס עוברים על ר‪1‬ש״מ פז״א וסרתס דקחגי נמי האי לישנא דרבים ליקט מפולן■‬
‫ועבלחס וכו״ ועצר אח השמים ופו׳ כזית ואכלן ל״ר לא קשיא ליה דאיכא‬
‫והאדמה לא התן את יגולה שאז לא יהיה למימר דאגב דהני ליקט מכולן ל״ר רקאי‬
‫אסיפה ועמיש בזה מהרש״א ז״ל בח״א‪ .‬על הפתיחין שהן רניס אמסו להני דובי‬
‫)‪( 7‬‬
 ‫חמישית‬
‫והיינו במנחת מרחשת ומנחת מסבת‬
‫דנאות מצה ומיש ואס חמץ הוא ‪t p‬‬
‫אלממי תודה ודוחק‪ .‬זעמ״ש קרמב•ן זיל‬
‫עהיח עיפ והקריב טל זבח התורם וכו׳‬
‫ויקרא ז' י״ב ועיין פיב דפסחיס דל״ס‬
‫ט״א ודל״ח עיב‪.‬‬
‫חדיה למס העשוי וכו< ‪ i‬ניב‬ ‫שם‬
‫בפרש״י שלפנינו לא כתוב עיסה‬
‫ואינא למומר שכוונת רש״י זיל להייע‬
‫ללימודים שא‘[ מקפיד על עריסחן כמ׳ש‬
‫רש״י זיל לקמן בסמוך ולזה מייבשין אוהו‬
‫בחמה ‪.‬‬
‫‪ M‬לי׳ח ע׳ב תד״ה והלכתא וכד דקרא‬
‫י כתיב וכו׳^‪ ,‬וזיל הרא׳׳ש זיל‬
‫ואעיג דלמם מן הארץ מעורב הוא הסס‬
‫איא להיןן לשון אמד לפי שהוא לשין‬
‫המקרא להוציא למס מן הארץ ינג״ש‪ .‬וקיק‬
‫לע״ד הלא מציכו דבמקרא כתוב רפאני‬
‫׳‪■X‬‬
‫ה׳ וארפא הושיעני ואוושעה וכי' לשון יחיד‬
‫ונתסילה תקנו רפאנו ה׳ ונרפא הושיענו‬
‫ונושעה לשון רבים וא״כ ה״נ הוה אפשר‬
‫צחקן המוציא לחמנו מן הארץ כמו שתקנו‬
‫שהחיינו וקיימנו וכו׳ ושמא י״ל כי הי ט‬
‫ללהוי ברכת ‪.‬המוציא דומה לכל ברכת‬
‫הנהנין כמו נורא מיני מזונות ולא קאמטנן‬
‫מיני מזונותינו ‪.‬‬
‫סל״ה משפחת לה וכו׳ נהי דהנישזל‬ ‫שם‬
‫‪ . .‬משביחן בטעימת החיך מ*מ החריפו׳‬
‫שהיה בהם קודם הנישול מלן« הלך לו‬
‫עיי הנישול' וטבא מדא פילפזא סריפתא‬
‫וכו׳ משאיכ הפלפלין הנדו לים הירוקים‬
‫או אדומים שאפילו אחד שיתבשלו לא‬
‫ילך כל החריפות שלהם‪ ,‬והצנון כשמא‬
‫חי יש נו חריפות ואמר שיתבשל ילך ממנו‬
‫החריפו׳ ויהיה טעמוכטע® לפת המטפל‬
‫זאינ הוה מצי צמימר משכחת לה בצכין‬
‫אלא שאין דרך בני אדם לכשל הצנון‪.‬‬
‫' * מ״ל‪,‬ע״א חד״ס פת צנומה וכו*‬
‫הואיל‪ ,‬ואיס בהו‪ .‬תוריתא מ »‪1‬א‬
‫^ כן *‬
‫ל^**• י•‪•:‬־יי•*‪..- r -‬‬
‫‪ >p .‬ואכל^ציר ועמ״ש בזה מהרפ״א ‪V1‬‬
‫ב^״ה‪ :‬שס גמ׳ שאכלו מבמיל הכאבזעג‬
‫?לע״ד שציל אלא הנא כע״ס‪ ,‬כיזן שחזר‬
‫מתי׳ קמא שתי׳ בשטריסן וכיה הנילסא‬
‫‪ • ,‬׳ במ;חות דע״ה עיב ״‬
‫‪ m‬תל״ה היה עומד וכוי ‪ .‬ניב וליג‬
‫לרש״י זיל למעמיס אזיל ולפי‬
‫‪7‬פירש בסיג דעילבין ד״מ ע״ב אנא אקרא‬
‫קדמא גמי אמינא זמן‪ ,‬כשאני רואה דלעת‬
‫סדכס משליש אמינאזמן ‪1‬כ״כ הרמבים‬
‫ז״ל בפי' מה״ב הרואה פרי המתרזדש משנה‬
‫לשנה‪ :‬בחמלת ראייתו מברך שהסיינו‬
‫)ועמש״ל ההוס* ז״ל לנ׳ט ע״ב דיס התה(‬
‫הרי משמע ללא הגי בששה יזרשיס כלי‬
‫לברך שהחיינו ע״כ הכו( פירש דאגעליס‬
‫קאי דמשכחת לה שלא הביא מנחות זה‬
‫^איס רבים להיינו שנה חמימה ובמנחו׳‬
‫פירש בכהן שלא הקר־ב מעול® ולכך יכול‬
‫הוא לברך שהחיינו ותל״מ ‪ ,‬ונצמיד פי‬
‫‪.‬לשיי זיל משמע ליה דלישכא עומד ומקריב‬
‫כלישנא דקרא לכתיב והנאת אס המנחה‬
‫וכו׳ והקריכה אל הכהן וכו׳ ויקרא ב׳ ס׳‬
‫והיינו שבעל הבית המתנדב מנחה יק ריבה‬
‫אל הכהן ג ס לישנא לברייתא משמע כפי׳‬
‫יש״י דקתני ‪ -‬בירושלס ולפי׳ התו׳ זיל‬
‫והיה עומד ‪v‬מקריב היינו בכהן העומד‬
‫לכקריג א'כ ודאי שהוא בירופלס ומאי‬ ‫־‬
‫אשאלאשמועיגן אבל לפי׳ רפיי זיל דהכא‬ ‫י‬
‫ולמנחות א״ש דהיינו ישראל הבא מחויל‬ ‫;‬
‫ועתה הוא‪.‬עו‪.‬מדבייושלס ומקריב‪.‬מנחות‬ ‫‪:‬‬
‫לכה^ לאריגה או כהן הבא מסו״ל שלא‬ ‫‪j‬‬
‫הקריג‪,‬מעולם ‪ .‬ועסה הוא עומד בירושלם‬ ‫;‬
‫ומקייל מנחות‪ .‬כנלע״ד ליישב פרש״י ז״ל‪.‬‬ ‫^‬
‫® ‪ D‬חד״ה לקט מכולן וכו״‪ .‬נ״ב עמ׳ש‬
‫‪.‬כמעי״ט דל בסק״ג עיר הראיש‬ ‫•‬ ‫ן‬
‫נסוגיא‪,‬לידן וגס מיש שס בשסספד‬ ‫‪:‬‬
‫המאוס“ולע״ד‪.‬שמאי״ל דרש״י׳דג משמע‬ ‫;‬
‫־לי^‪.‬ימ״ס וכ^ן פוסהן כזית ומ״ש • לקע‬ ‫‪i‬‬
‫;כזית ■לקאי אואס‪.‬מצה מ א‬ ‫‪:‬‬
‫קי ג •‬ ‫ח!ברת ‪IT‬‬
‫■״‬ ‫■‬ ‫'‪».‬י‬
‫אמר־ שמואל א״ש‪ .‬ושזיר מ״ש ‪,‬המעי״ט‬
‫זיל עידיהרא״ש ז״ל בסוגיין‪,‬יע״ש י ועוד‬
‫דאלת״ה הו״ל להש״ס לערבינכו להאי‬
‫ג ביל לתורי בשוך דברי רב וכך היל למימר‬
‫הבאלאחן אי כמי גניל‪ ,‬לתורי צדך לכרך‬
‫רני יוחנן אמר אפי׳ הניאו מלח וכו׳ ורב‬
‫ששת אמר אפי׳ גביל לחורי וכו' אלא‬
‫צ״ל כרפרשית ופשוט• ‪.‬‬
‫ע״ב חד״ה נימא־וכו‪ /‬רב לע״ר‬
‫אפ״ל לכוונת הש״ס ששואל נימא‬
‫כדי לידע אם ר״ה יכול להשיב אנא‬
‫דאמרי אפילו לר״מ ונו׳ ומה ;גס דריי‬
‫א״ש ממ״ש כר״מ ועוד דלעגין פת לבד‬
‫דא״ש ד ה כרבי יוסי ולכך קאמר נימא‬
‫ר״ה לענין פח כר״י דוקא ולא כר״מ‬
‫ור״י כר״מ דוקא ולא כדיי ופשוט•■‬
‫ש ם ח ד ה אמראניי וכו׳ רב עמ״ש‬
‫‪ ,‬הרא״ש דל בזה ולפ״ז רל דהיינו‬
‫דקאמר קרא ויברך לוד דקרי לה ברכה‬
‫משוס דקאמר ויאמר דוד ברוך אחה‬
‫ה׳ אלהי ישראל אבינו מעולה ועד עולר•‬
‫ועמש״ל בס״ד דף רד ע״א ע״ ד ה ח ד ה‬
‫הרורא‪.‬‬
‫‪ M‬מ״א ע״א חד ה אבל וכו'• כ״ב ודל‬
‫הרא״ש דל פרש״י ואין הצנון פוטר‬
‫אח הזיה מחוך פירושו משמע דעל איזה‬
‫מהס שירצה יברך החלה דאי צריך־לברך‬
‫על הזיח חחלה למה הוצרך לפרש באין‬
‫הצנון פוטר את הזית והלא לעולס יבלך‬
‫טל הצנון לבסוף וכ״פ ה ד במעיה נשס‬
‫רב האי וכו' וכ*כ רב אלפס דל וכן'‬
‫יע״ש‪ ,‬ולעד״ג דלק״מ עפרש״י ז״ל לכיון‬
‫דקחני כברייחא היו לפניו צנון וזיס מירך‬
‫על הצנון ופוטר את הז‪.‬יה ומזקמינן ■לה‬
‫הב״ע כשהצנון עיקר משמע שאס אין‬
‫הצנון עיקר שחוזר ומברך על הזית ולמה‬
‫הא הנן כירך על ־פירוה כאילן בסה״א יצא‬
‫וחירץ הימ בסד מינא ומעה ובירך עליה‬
‫גפד א אבל צטן ‪ p*1i‬דקחני ‪ .‬בברייחא‬
‫וכו׳ ‪ .‬כ״נ ולע׳ד סמא י״ל דפת־ צגומא‬
‫מיירי שנשרה כ״כ כקנגרה על כדי‬
‫שנתלכנו המיס ולא נשאר גהו הודתא‬
‫רנהמא וכי קא כליה כרכה אפי־וסה הא‬
‫כליה‪ .‬ונזה א״ש ולק‪/‬ו מרבא דככא‬
‫ארכא דלעיל דל״ז ש״ב דקאי אוהוא דא־כא‬
‫עליה חוריחא דנהמא ופשוט‪ .‬ועמ״ש‬
‫התוס* ז״ל לעיל דל״ז ע״ב סוף ד״ה‬
‫אמר רגא ודרק‪.‬‬
‫ע״כ חז״ה מכרך וכו׳‪ .‬נ״נ ולע״ד‬
‫אפ' ליישכ פרש*י ז״ל דגא לאפוקי‬ ‫׳‬
‫שאס הסחיהין פחוהין מהשלמים למודה‬
‫ר״ה ואע״ג דנהצטרפו׳ כל הפתיהין יעלו‬
‫יוחד משלימה אלזה‪ ,‬ומ״ש שאס שויס‬
‫יברך על איזה שירצה היינו מדלא נקט‬
‫בדברי ר״ה לשון צריך לברך• גס מדקאמ׳‬
‫מגרך על הפשיסין ולא קאמר על‪ ,‬איזה‬
‫מהס שירצה מברך משמע שאס הפשיהין‬
‫נדו ליס כצריך לירך על הפתיהין כניל‬
‫ליישב פרש״י ז״ל‪.‬‬
‫ח ד ה כחנאי וכו' לגדול טוב יוחר‬ ‫שם‬
‫לאכילה מן הקטן וכו'‪ .‬נ״כ פירוש‬
‫לפירושס למ״ש לאכילה היינו ע״י בישול‬
‫שאס הוא חי ודאי שהקטן חי יוחל טוב‬
‫לאכילה׳מן כגדול המי ‪.‬‬
‫ה ד ה ומר סגרוכו׳ דאקדמיהקרא‬ ‫שם‬
‫וכו׳‪ .‬נ״ב ולפדנ לפי מאי דאישא‬
‫לקמן למ״א עיא דלרבנן מין חביב פדיןו‬
‫וא״כ ככא כמי א״ש דשלס טריף ואעיג‬
‫שהוא של שעורין מהסכוסס של מטיס‬
‫אע״ג לאקדמיה קרא ‪ ,‬יען להקריבהו נא‬
‫לפחתיך הירצך זכו' ‪■ .‬‬
‫ד ה מ' גמ' גניל לחורי וכו' צריך לכרך‪,‬‬
‫י ע״כ צ״ל ׳דרכי יוחנן הוא לקאמר‬
‫לה ולא רב דאלתיה קשה דברי רב אלברי‬
‫רב לפי מיי ס א שלפנינו דאמר רכ יהודא‬
‫אמר רנ אסור‪v,‬כו^ וכן לפי גרסח הראיש‬
‫ז״ל לגדה אמי רב הונא אמר רב‪ ,‬אכל‬
‫לפי גי ס ח רב אלפס ז״ל אמר רב יהורה‬
 ‫המ^^סף שנה חמישית‬

‫גדבדים הרג ילין וכו' יען דלשין רגילין‬ ‫ש״אס נילן בד»טב‪.‬ד על הצנון תחילה שאס‬
‫משמע שרגילין להביאם בכל פעס לאנזד‬ ‫הצנון אינו עיקר שלא נפערהזיה* שמוזר'‬
‫הסעודה וכעין מש״ל דג״ז ע״ב לא פסקו‬ ‫ומברך עציו ולא גא לאמוקי אלא שלא‬
‫מעל שלחנם לא צ;ון ולא מזרת וצא‬ ‫נסער הזיה גגרנת גסה״א שבירך נדיעכד‬
‫קיבואין וכו׳ וצא פליג ר׳ג ארב ששת‬ ‫על הצנון החלה ולעולם לכתחלה צ״ל‬
‫פלא באם הביאו לפניהם חאנים ורמזנים‬ ‫על הזיה תחלה ואין כונתו לשרש כפי׳‬
‫בתוך הסעודה משמע דלחו בכל סעס‬ ‫הר' שמעיה ורג אלפס ז״ל שפי׳ לעל‬
‫אלא אם הביאו וכו׳ והיינו כדי למחק‬ ‫איזה מהס שירצה יברך החלה וסנן‪.‬‬
‫את פיו בתוך הסעודה כמ״ש רש״י דל‬ ‫^ ‪ 05‬ע״כ ח ד ה הלצחא וכו׳ נ״ב ול״נ‬
‫לפיכך ברהמ״ז סוערתן אכל דברים הדגילין‬ ‫דרשיי ז״ל משמע ליה דליד נ״ר‬
‫לאו בתיך הסעודה אלא לאסר הס עולה‬ ‫למחני׳ ’דלקמן דסד״א ובאני התס כיון‬
‫אוכלין אזחהכמו צנון וכיוצא לכך ברכת‬ ‫שא״א לאכול את המליח לבדו לפי כמזיק‬
‫המזון אונה פוטרחן דלאו מזוני גינהו‪.‬‬ ‫בגרונו ע״כ לא יברך על הפת לפי שאין‬
‫כל זה לא כתבתי אלא דוקא נכינין‬ ‫רציני לאוכלו באותה שעה אלא בהכרח‪,‬‬
‫חריפות וכדי ליישב פרש״י דל אבל‬ ‫‪.‬אבל הכא שהוא סועד את לבו בפת יכול‬
‫לענץ דינא עמ״ש הרא״ש ז״ל והמושיע‬ ‫הוא לאכול את ‪.‬הפת לבדו כמש״ה פת‬
‫דלבסי׳קע״זי‬ ‫חריבה ושלוה בה ובאליהו הנביא כתוב‬
‫ל ה מ״ב גמלא ר׳ מונא הוער וכו' פת‬ ‫ויבע והנה מראשותיו עוגת רצפים וכו׳‬
‫הבאה בכיסנין מברכין עליה המוציא‬ ‫ויאכל וכו׳ ולכך ה״א שצריך לברך על‬
‫וכי׳ ואמר שמואל הלכה וכו׳ וכתב מהרש״א‬ ‫הלפתן נעי קמ״ל כיון דללפת את הפת‬
‫ז״ל במ״ה ולא ניחא לאוקמא ברץ תא דר׳‬ ‫אחא ה״ל עסל לנבי הפת׳ ומ*ש והלא‬
‫מינא בקבע עלייהו שעודחייהו כדמוקי‬ ‫כששותין יין אינו וכו'‪ .‬נ״ב ול״נ דרשיי‬
‫לה ההיא לשמואל גבי לחמניות עכ״ל‬ ‫ז״ל משמע ציה דלעולס יין נמי *מלפת‬
‫ול״נ כיון דשמואל בטצמו אמר פלה אין‬ ‫את הסת עי י שחיה ששותיהו אחר הפת‬
‫הלכה כרבי מונא ואיהו עצמו קאמר‬ ‫יען שמושח את הגרון ואפילו מיס גמי‬
‫ללחמניות מברכי; עליהן המוציא ע״ב צ״ל‬ ‫מלפת את הפת וא״כ יין נמי עפל לפח‬
‫דרבי מונא מיירי בל לא קבע סעודחייהו‪,‬‬ ‫מיקרי! ומיש פעי את הפרפרת וכו' והיה‬
‫מלייהו וצ״ל דשמואל ידע דרבי מונא‬ ‫כל מעשה קדירה וכו׳‪ .‬ניבול״נ דרש״י‬
‫קאמר למילתיס לעניין ברכס דוקא כהא‬ ‫ז״ל משמע ליה דשאני סרסלה ומעשה‬
‫דמכן על פירות האילן ה״א בפהיע על‬ ‫קדירה רכה דליסתן מיקרו וכמ״ש הרמביס‬
‫הירקות ה״א וכו׳ ולא מיירי בקבע וכי׳‬ ‫זיל בפהימ יע״ש! ועת״ו לקמן דמ״ב ע״א‬
‫והבן‪,‬‬ ‫ד״ה ברך ודויק! 'אבל דייסא ורעמיה לח‬
‫יען דלית בהו מרק ומ״ד‬ ‫מיקיר‬
‫אתבשיל של אורז יבש שאין בו מרק שאין‬
‫יחיא עבוד‬ ‫דרך ללסת בו סת אצא שהוא בא לזון‬
‫ולשבוע בו לבדו מבלתי סת ועיל דל״ז‬
‫ע״א ועיין ב־ראיש ז״ל‪.,‬סי׳ כ״ו בשס הערוך‪.‬‬
‫דל! ומ'פ דקיל כר״; וכו' ‪ .‬ניב 'ול״נ‬
‫דרשיי ז״ל משמע ליס לאפי׳ ר״נ מודה‬
 ‫חובית מ^׳‬ ‫המאסח‬
‫כדי להעלות ארוכה‪ ,‬בעומק ההלכה* אך‬
‫אמרתי כנה כאחי להשיב מפגי ככבוד‬
‫וי יש מילין אומר כנה אין ססון דלסרסה‬
‫הישראל בידיס מטעס כפסז־ ממון‬
‫אסור דכיון דעיקר איסור סירוס‬
‫ביכמה כוא מן החורה כדיליף צה‬
‫מקראדובארצכס לא תעשו בס׳ איןדוי־שי;‬
‫י״ד ב׳ ובת״כ פ׳ אמו;‪ /‬לא מצינו רבד‬
‫שנאסר סן כהורה שיהי׳ מותר לעבור‬
‫עליו משום הפסד ממונוכרמוכ׳ בס׳ חלו‬
‫עוברי; מ״ו ל גני בהמה מסוכנת לא‬
‫ישמוט אלא כדי שיכול לאכול כזית צלי‬
‫מכע״י‪ ,‬דקאמר דלמאן דלית ליה הואיל‬
‫טעמ׳ דהימירא הוא משוס הפסד ממונו‬
‫וקא מתמה סלמודא ומשוס הפסד ממונו‬
‫שרינן ‪.‬איסורא דאורייתא ? ‪ ,‬ומכני‬
‫אין משוס הפסד ממונו נמר בלבו לאכול‬
‫כזיח ואיא לכזית כשר בלא שחיטה ע״כ‬
‫ופירש״י משוס הפסד ממונו ויודע הוא‬
‫שאינו מותר בלא אכילה גמר בלבו לאנס‬
‫את עצמו ולעבור על דעהו ולאכול כזית‬
‫והו״ל כצריך לויה בי״ט וכו' ע״כ‪ .‬מוכס‬
‫שפיר דדוקא משוס דגמר בדעתיה לאכול‬
‫כזית בי״גי כואדהתירו אבל משוס הפסד‬
‫ממון בלחוד לא הוו שרי למעבר אדאוריית׳‪.‬‬
‫ואן« לפי מ״ש הרא״ש בס׳ אין צדין)סי׳‬
‫ל( ד התירו לו לאכול מבית טביחתה בלא‬
‫בדיקה משוס הפסד ממונו‪ .‬כיינו משוס■‬
‫דבדיקת הריאה לא הוי אלא מדרבנן‬
‫כמבואר בדברי הפוסקים‪ .‬ומס גס דנבר‬
‫כהב המ"מ בפיאמה׳ ייט)ה׳ י״ב( דכל‬
‫שיש שהות ביום כדי לאכול אעפ״י שאינו‬
‫אוכל מותר דמשוס הפסד ממונו התירו‬
‫לו בכך ‪ . (2‬וכ״כ כר״ן בפ׳ ‪.‬אין צלין‬
‫‪ ( 2‬לכאורה קשה‪ ,‬הא ששת הגמרא ש©‬
‫קאי לרב משלא דלית ליה‪ ,‬הואיל ואליביה צריך‬
‫להרוצא משוס הפשל ממונו וכוי אנל אק ל‪ 7‬י»‪1‬‬
‫קימ״ל נרבה לאיגה לוקה משעס הואיל‪ /‬למי!‬
‫שנה חמישית‬
‫סימן עח‪.‬‬
‫שו״ת מהגאון בעל יד מלאני ז״ל ‪.‬‬
‫זה זט; ‪ kS‬כביר השגתי כ״י המחזיק חמשה‬
‫דפים בתמונת רבע באגען‪ /‬כתוב משני עבריו‬
‫בכתב הדומה קצת לכתב סשרד‪ /‬תוכו רעון* אהבה‬
‫חשובת שאו׳ה ארוכה מארץ מרה עמוק עמוק טי‬
‫ימצאנה‪ ,‬בצריף רסבסת הגאון טו״ה חיים ן׳ עטר‬
‫‪ .S":‬ודעה מזה שתי שנים כתב החכם מו״ה יעקב‬
‫נאכט את חולדות הגאון ‪ :‬ר״ח געל פרי תואר ^‬
‫‪ .‬ושם בטחביתו אשר פי החכם יקבנו בשם מקור‬
‫חיים‪ ,‬ידבר מכל מה שעבר על הגאון ז״ל ועל‬
‫תבוריו אכל אינו מזכיר כי הוא בא כהסכמה על‬
‫פסק היד מלאכי‪ ,‬יען כי לא נודע לו מדבר התשובה‬
‫הזאתמאומה‪ .‬ועתה כי זבני השם בכ׳י זה‪ ,‬אמרתי‬
‫אחלקהו ביעקב ואפיצהו בישראל ואת אשר אמצא‬
‫לנכון להעיר אציג בשולי היריעה זהיה זה שכרי‬
‫חלף עבודתי והשם יצילנו משגיאות‪.‬‬
‫ירושלם חוב"ב‪ ,‬כ״ז ניסן תר״ם לפי׳ק‪.‬‬
‫אלעזר הלוי דר׳ גרינהוט‬
‫בהמה של ינראל סמלד לה‬ ‫שאלה‬
‫חולי של סכנה וכסי הסכמה‬
‫כל המומחים והרופאים הבקיאים בטבט‬
‫הבהמוס‪ ,‬הרפואה תליא גהנניע כח חברי‬
‫כזרע ואס ימנעו מלעשותו הסוה באפס‬
‫חקוס כדה מה לעשות‪.‬‬
‫קוב״ל אד ממנו פרוש מרובה‬ ‫תשובה‬
‫הפסק אשי• כוננו ■ידיו בענין‬
‫זה ורואה אני שאין אליהו!( בא לא לקרב‬
‫ונא לרמק לא לאסור ולא להתיר אלא אין‬
‫ולאו ורפיא בידיה‪ .‬ולפי רוב העכוה דרוש‬
‫דרש דעתי החלושה והקלושה ומשש אה‬
‫כלי כציס שאינם מסומכיס הדקין‬
‫שבכלי חרב את חרשי האדמה ואין בהס‬
‫‪.‬‬
‫‪ ( 1‬אפשר שהשואל היה ל׳ אליהו הצרפת‪/‬‬
‫מלמיד הגאון מו״ה הייס ן׳ עשר ‪ ,‬עיין כס‪,‬‬
‫הגדוליס ערך וישאל הצרפתי‪- .‬‬
 ‫ד»אםף שנה‪ .‬הטישית‬
‫‪<1■'J'L..1!U‬‬
‫והכי איפסיקא הלכתא הרי לסשוסהיסד‬
‫ממונו התירו לנעול נאניכוס כנס דאנינו׳‬
‫הוי דאורייתא‪ .‬וכד מפיינינן שפיר קושי׳‬
‫מעיקרא ליתא דכא אע״ג לאנינות כוי‬
‫דאורייתא‪ ,‬מ״מ בלא לבעול באנינות זה‬
‫כא הוי מדאורייתא ‪.‬ולא פול אלא שפסק‬
‫הרמב״ס בפ״אמה׳ אבל דכ״ז בלא נקבר‬
‫המה אינו אסור בדבר מן הדברים פהחכל‬
‫אסור בה)‪ /‬דנראה נהדיא דמוחר גמור‬
‫הוא לאונן לשמש ממחו‪ .‬וכ״כ עוד כגיור‬
‫בי״ד סי׳ שמ״א בשם הריין בן ניאת וכיה‬
‫הרב׳י בשס המרדני‪ .‬ואן« >פי מאי למסיק‬
‫צכחמיר כדע׳ הרמב״ן^ אין ספק דמדרבנן‬
‫הוא דקאמר ואן‪ 1‬גש זאת משוס חומרח‬
‫בעלמא‪.‬‬
‫להריטב״א בשיגית כתובות‬ ‫ומצאתי‬
‫שכתב וזיל וח״תדנהידלא‬
‫סלה אבילות קורס מ״מ הרי חצה מליו‬
‫אנינות כמי שמתו מוטל לפניו שאסור‬
‫בבשר ויין ותשמיש כמיטה וי״ל דבאנימת‬
‫הקילו ועשאוהו כאילו נתייחש מצקכרו‬
‫שהוא מותר בנשר ויין וחה׳ס כדאיהא‬
‫ההם וכ״כ בתוספו‘ עכ״ר‪ .‬הא קען דלת‬
‫שייך כא; לומר בהתירו דבר האסור משוס‬
‫הפסד ממון דהא כותר לו מעיקר הדין‪.‬‬
‫משא׳כ בנדון כצסניגו שאס ססרסה‬
‫כישראל בידים קעגר אדאורייהא דאין‬
‫ספק דאין מקוס כלל להתירו ממעס‬
‫הפסד ממונו וזה פשוט ואין צריך לפנים‪.‬‬
‫להשקותה כישראל בעצמו כוס‬ ‫גם‬
‫שיקרין כדי שתסתרס נ״אה פשוע‬
‫אצלי לאסור לאין חילוק נין כירוס‬
‫זבידיס להשקאת כום עיקרין; אלא דגידיס‬
‫חייב מלקות ובהשקאה כוס מקרין אינו‬
‫לוקה נמ״ש־ כרמביס בפייו מה' איסורי‬
‫ביאס ומרן בש״ע א״ה סי' ה' ]סי׳ ייב[‬
‫מן‪ 5‬לענין איסורא זה וזה שוין‪ .‬וצריך‬
‫אני להרמיב הדיבור קצת בזה יען וביפן‬
‫כאשר שמעתי ‪ p‬ראיתי כי מן המשכילים‬
‫מהיפ״ל ביפים פס‪ .‬ומיסו מדברי צלם‬
‫למדנו ד>א פלינן איסזיא לאורייהא־מפוס‬
‫מ ס ד ממון‪ .‬והכי אמרינן סו בס׳ אלו‬
‫מרפות מ״פ ב׳ לב ואיסורא דאורייתא‬
‫ואח אמרח ההורה מסה מל ממונו פל‬
‫ישראל‪ .‬והכי אימא מוז בס' בהמה המק פה‬
‫ע״ו ב׳ כנהו גידין רכין דאסו לקמיה‬
‫דרכה אמ׳ רבה למאי לימוש להר מדא‬
‫וכו' ופוד השורה חסה פל ממונו פל‬
‫ישראל א״ל רגספאלרבה רשבילואיסורא‬
‫דאורייתא ואת אמרה למאי לימוש להו‬
‫אישסיק וגו׳‪ .‬מבואר עוד מזה דכל‬
‫בדאודיימא לא משגמיכן כלל אי איכא‬
‫הפסד ממון אי לא ‪.(1‬‬
‫א ל א דלגאורה קשה סל ‪ ?f‬מהא ד תניא‬
‫בפיק דכהובוח ג׳ ב׳ הרי שהיה‬
‫פחו אפוי ופבמו מבוס ויינו מזוג ומת‬
‫אכיו פל מחן או אמה פל כלה מכדסין‬
‫אס המת לחדר ואס כחחן ואת הכלה‬
‫לסופה ובועל בעילה מציה ופורש וכו'‬
‫אייוא מס״ס הר‪ 3‬המגיד‪,‬דמשוס הפשד »מו;ו‬
‫המילו לו נכן׳י ? וגראה דהלב המגיד ז״ל אזל‬
‫בזה לשסחיה ד‪:‬כל העלה שס כה׳ ‪ '9‬דאן<‬
‫ד‪-‬לרבה איט לוקה מ״» איסורא איכא ולפ״ז‬
‫קשה למה החילו לולשחוע למחלה? משוס הכי‬
‫דייק ו מב דמשוס הפסד ממוגו וכו׳ והא דלא‬
‫אמלז בגמלאולעעסיך למחלה מי שלי? ושו‪0‬‬
‫דאפשל צוסל בבונח המשנה ‪^,‬אלא כלי שיכול‬
‫לאכול״ היינו ויאכל כאמח‪ .‬אמנס כ״ו ל‪ *#‬ההו״א‬
‫אבל לסי הפשקנא דמשוס הפסד ממון החילו לו‬
‫צליך שיאכל‪.‬ממנה ודי כשיש צו שהות לאכול‬
‫מסגה ואף‪.‬בגא בדיקה כלעת הלאיש זיל«‬
‫; ‪ .( 1‬ולמאן‪ .‬דאמר דסלאבה גסזה״מ אסולא‬
‫מן החולה ואסיה מלאכת דבר האגד מוחרס‬
‫צ״ל דשאג־י סוה^ שהיום קא גד ם ע״‪ 5‬מוחל‬
‫מלאכח דגה״א משא׳כ בדבר שמצד עצמו אסור‬
‫א^ לחלק כין יש בו הפסד ממון ל>י‪ 1‬אין »‬
‫‪.‬‬ ‫הססד ממון ‪.‬‬
 ‫מ ב תו «‬
‫‪mm‬‬
‫יוסק הרוצה שיסרס תרנגולו ימול כרבלתו‬
‫ויסתרס מאליו ופריך וסאמר רב אשי‬
‫רמות רומא הוא דנקיט ליה ומשני אלא‬
‫בסריס וכו׳ מד אלא באשה ע״כ שמעינן‬
‫עינה דכום עיקרין וסירוס דבידיס כי‬
‫הדרי נינכו מדפריך חלמודא מברייתא‬
‫דסירוס אבו® דעיקרין ולא מכני התם‬
‫׳ בידים ככא גימאי‬
‫ז א ם לפוס שימיא דמבני ה*מ כיכא‬
‫דקא מכוץ ככא מעצמו‪ ,‬משמע‬
‫דדוקא משוס דשתי ליה צרפואס מותר‬
‫אבל אי מכוץ לסרופי הוי דומיא דסירוס‬
‫בידים דאסור דכל היכא דודאי מסרס‬
‫אף שאינו נונע נאנרי הזרע אסור‪ .‬וק‬
‫מתברר עוד מהסוניא שם דהא אתדחיא‬
‫ההיא דריי דכרוצה לסרס תרנגולו ונו״‬
‫מקמי מימרא דרב אשי דרמות רוחא‬
‫הוא דגקיט‪.‬ליה‪ ,‬כלומר דהסוא לא סימם‬
‫הוא אלא שמשניטל הודו הוא מתאבל‬
‫ואינו משמש אכל סירוס ‪1‬עמילא אסור‬
‫וכמ״ש רש־י שם והיינו מעעא דהרי״ף‬
‫והרא״ש והרמכ״ס ושאר פוסקים השמיעו‬
‫‪ p‬מימרא דר״י רהרוצה שיסרס תרנגולו‬
‫וכו‪ /‬ומעתה יש לתמוה על רמ״א בהגה‬
‫כפסק דמותר ליטול כרבלתו של תרנגול‬
‫אעפ׳י שמם תר ס ע״י זה וכל כיוצא מה‬
‫דלא ע‪:‬יד כלוה באברי הזרע‪] .‬איה סי^‬
‫ה״ סעיף י״ג[‪ .‬והוא פלא דמאחר דחזינן‬
‫בבירור דמימרת ר״י אתדחיא בגמ׳ וגם‬
‫כל גדולי הפוסקים השמיטיה מס ראה‬
‫על ככה להביאה לעכ*ן הלנה ‪? ( 1‬‬
‫בהיותי נבוך בענץ זה ראיתי‬ ‫והנה‬
‫בד״מ שלי ושם רא־תי דלאו ממימרת‬
‫ר״י היא דיליף לה אלא מדברי הגהות‬
‫אלפאסיפי במה נהמה ודין גרמאלי יותי‬
‫חמיסא מליו ]שהרי( בהגהות אלפאסי‬
‫דהיינו בשסיג ר״פ במה בהמה ואחזיא‬
‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫׳‪.‬י*■י » י■ ״‪I‬‬
‫‪ ( 1‬עיין כ?״ז ונטצוד הגל״אז״ל שה‪4‬‬
‫ינהלו בהודאה וו ואזמריס דבנדזן ‪7‬י‬
‫האי אין איסור כלל בהפקאס פוס עיקדין‬
‫‪■:‬ובאים מחמח טענה דזה מיקרי גרמא‬
‫־כיין שאינו נוגע נאבד הזרע‪ ,‬ולענ״ד‬
‫ליתא לסאי מלשא אי בעיה אימא קרא‬
‫יואי געית אימא סכר^ אי בעית אימא‬
‫הברא דמה צי שיעשה פעולת הסירוס‬
‫הכף ומיד ומה לי שיעשה אוהו במסון‬
‫וקלי קלי הלא כיון פאהני מעשיו שחסשרס‬
‫טל ידם לבסוף מסרס מיקרי לאטו גבי‬
‫שבס דכתיב ביה לא חעשה כל מלאכה‬
‫אם יהיה האש במקום נמוך יהיה מותר‬
‫להשליך מים מליו דרך מדרון כדי לכבותו‬
‫משוס שנופלים לאט לאט ואינו מכברו‬
‫מיד ? הא ודאי לא‪ ,‬דאין לך מכבס גדול‬
‫מזה וכן גבי בכור שאשור להטיל בו מוס‬
‫אין ספק דאסור להס עליו סה רסוק‬
‫מהאבר באופן שכשיניע לשם יעשהו בעל‬
‫מו^ ולא מיקרי גרמא אלא כיכא שהמעשה‬
‫שהוא עושה אינו פועל ממילא נהריא‬
‫‪,‬ואינו ודאי שיעשר כפעולה כמו שנראה‬
‫׳בפי׳ו דשבת ק״כ]ע״א וע״ב[ גבי עושין‬
‫ממיצה בכלי מרש מדשיס מלאים מיס‬
‫זעיין ב״י סי׳ שליד ורעי! חילוקי דינים‬
‫הללו‪ .‬וכן גבי בכול קרי גרמא בפיה‬
‫דבכורוס ל״ד א׳ צהשים דבלה ובצק על‬
‫האוון כדי^ שיבא כלב ויעלנה מפני בהוא‬
‫אינו עושה פעולת כאיסור אבל היכא‬
‫כפועל הוא להדיא בודאי כהשקאת כוס‬
‫עיקרין דממילא הולך כס המשקה עד‬
‫אברי הזרע ומפשילן אק !ה גלמא כ״א‬
‫מסרס ממש אלא דלא לקי עליו משום‬
‫דאעשיה באברים ממש הוא דקפיד קיא‬
‫ז?דבעיגן למימר קמן‪ .‬אי בעית אימא‬
‫קרא דגרסי׳ בע׳ שמנה שרצים ק״י ל‬
‫לירקונא חרין בשיפרא ומיעקי‪.‬ופריך ועי‬
‫שרי והח?יא מנץ לסירוס באדם שהוא‬
‫אסור ת׳ל ובארצכם לא סמעק כ׳ימ היכא‬
‫לקא מ^ייי הנא מעצמו עוא דאער רצ‬
 ‫המאסף שנה חמישית‬
‫קפיד רחמנא והרי הפסיק ומה לי עיי‬
‫גרמא קרובה ומס לי ע״י גרמא רחוקה ?‬
‫ומצאתי עוד בהסשי צהרב הגדול‬
‫מוהריא יצחקי זצוק״ל כשו״ס זרע אברהם‬
‫חא״ה סי׳ א׳ ככהב וראיתי לעודיס זיל‬
‫בהגהתו על הש״ע פסק ק־ מימרא דר׳י‬
‫דהרוצס לסרס תרנגולו לפסק הלכה‬
‫כנראה דמאי דאסיק הנא לאסור צבתות‬
‫כוס עקיין אלא דוקא בחשה היינו לדברי‬
‫רב אשי וכדכסיבנא לעיל ע״כ‪.‬‬
‫ו ט בכיס דפוס חדש בעין משפט‬
‫ציינו מימר' די בהגהת הס״עיואני‬
‫הדיו׳ תמה עליהס שאילו עין סכמהסראת׳‬
‫בד״מ שלו יכירו וידעו שלא הוציא דין‬
‫זה מהכיס אלא מהגהות אלפאשד שהרי‬
‫פתח שס באלה הדברים כעכוס אלפאסי‬
‫פ׳ במה בהמה דמותר צסם מבעת‬
‫וכו׳ הבאתי לשונו למעלה אלא שבמקום‬
‫שבהגהוח אלפאסי כתיב &עפ*' שבשביל‬
‫כך ימנע מלעלות על הנקבות כתב הוא‬
‫ז״ל אע*נ דמסחיס עייז וכבר יישבתי‬
‫דבריו לעיל דלאו סירוס מעשקאמר‬
‫וע'כ לומר כן כיון דבמקוי הרין שממנו‬
‫הוציא דינו לא הוזכר סירוס כצצי וכן‬
‫מצאתי שוב בס׳ בית שמואל עצ איה‬
‫שכתב ]סיק ט״ו[ על דברי רע״יא וזיל‬
‫מוסר ליגיול כרבלתו הטעס לאק מסרס‬
‫אותו רק עייז מתאבל על בניפל הודו‬
‫ע״כי ושמח לבי נס אני שכוונהי־ צדפס‬
‫שר וגדול בישראל‪ .‬נמצאת אם‪ 5‬אומר‬
‫דדוקא הסרת כרבלתו של סרעוצ הוא‬
‫דמוחל משוס שאינו מסתרם פ״י כך ואינו‬
‫נוגע באבלי הזרע לא בשפה הסרת‬
‫כרבלתו גס צא לאחר זמן ומשוס ^ינוח‬
‫דעת בלחוד הוא דמונע פצעי מלעלות‬
‫על הנקכוה‪ ,‬אבל השקאת כוס פיקרין‬
‫וכיוצא שעתיד להסתרס ממש סל ידס‬
‫אסור אן! שאינו מגע באברי הזרעבשעס‬
‫המעשה‪ .‬ולא סון! דבר איסולא למגן‬
‫אנכי אשיח לכי שלא הוזכל שס רמז סירוס‬
‫כלל ועיק*‪ .‬וזיל ש ‪ c‬נ״ל ראיה מההיא‬
‫דרסליס יוצאוח כנולוח שמותר לחח‬
‫מכפת לבהמה כדי שלא ישלה עליה זכר‬
‫וכו‪ /‬ועוד ראיה מההיא דפ׳ שמנה שרצים‬
‫שמחירין להסיר כרכלחן דחרננול אעפ״י‬
‫שכשביל ק־ ימנע מלעלוס על הנקבוס‬
‫כיון כאינו עושה מעשה באברי הזרע*‬
‫עכ״ל‪ .‬ודברים הללו אין בהס נסחל ועקש‬
‫ומסישביס שפיר אן! לפי מסקנח הפ״ס‬
‫ורצונו בזה דמשוס רמוה רוחא ואנינוח‬
‫דעהו ימנע מלעלוח על הנקבוס‪ .‬אך‬
‫כל רמ״א ודאי קשיא לנקיע בלישניה‬
‫אעפ״י שמסהרס ע״י זה‪ .‬ולעדינ לומר‬
‫דמיש רמ״א אעיב למסחרס ע״י זה‬
‫אין הכוונה פל הסירוס ממש אלא כלומר‬
‫בעיי הסרת ‪ .‬כרבלתו ‪,‬מתאבל ומחאוכן‬
‫מחמת רמות רור״א ליליסוגעשה כסריס־‬
‫במה שאיט עולה טל הנקבה והן הן‬
‫דברי הנהות אלפאסי דמשס לוקמו הדברים‬
‫כמבואר בל״מ‪.‬‬
‫ו ר א י י ת י בס׳ הלבוש בכתב וז״ל‬
‫ובזכריס לשאר מינץ נמי לא‬
‫אמרן לאסור אלא בכוס של עיקרין שמגיע‬
‫כת המשקה עד אברי ההולדה ומסרס;‬
‫איל ליטול כרבלתו של תרנגול או כיוצא‬
‫בזה שמצוי צהסתרס עיי כך מותר שהרי‬
‫אינו נוגע כלל באברי תשמיש וגרמא רחוקה‬
‫׳היא ע״כ וננלסהדדאעכימיא דגלמא רתוקה‬
‫ולא קחמר מפני שאין כאן סירוס נראה‬
‫שהבין מדברי רמ״א שהתרנגול מסתרם‬
‫ממש עיי הסרת כרבלתו ואפיס מותר ‪.‬‬
‫משום דהוי גרמא רחוקה‪ ,‬ואני שמעתי‬
‫ולא אבין דאס מסתרם ממש אין לך סימן‬
‫גדול מזה להסרת כרבלתו גרס להפסיד‬
‫אברי זרע וכיון שק מה גרמא רחוקה‬
‫היא זו יוסר מכוס של עיקלץ ולי 'הואלנו‬
‫ונאמר כדבריו דמיקליגרמא רחוקה מה‬
‫יושיעני זה והלא בהפסלח אכלי הזרע‬
 ‫חוברת ם‬
‫היז אסור ואין לוקק ‪ .‬פליז ע״כ‪ .‬הרי‬
‫דהשוה אותם בדינם ואחרווייהו כסב‬
‫אסור ואין לוקין עליו דמלשון ־זה משמע‬
‫דסיל כמי דאיסורו מן התורה דאי מדרבנן ‪.‬‬
‫מהיכא חיתי דלילקי וכיה די באמרז ה״ו‬
‫אסור וממילא ידעינן דאין לוקין עליו ‪: ,‬‬
‫אלא ודא' דמן התורה קאמר ואפיה לא‬
‫לקי עליו משוס דלא שייך מלקות אלא‬
‫בסירוס דנידים במפורש בקרא דומיא‬
‫דחצי שיעור שאעפיי שהוא אסור מן‬
‫התורה אין לוקין עליו כמפורט בדברי‬
‫הרמביס ז״ל בפ״ג וכס״ז מה׳ מ״א‪ .‬ועיין‬
‫עוד שם בפ״א הלכה י״ב וי״ג ופ״ב הלכה‬
‫ס״ז וסיד הלכה ד׳ ופיח הלכה ד׳ ואתה‬
‫תחזה דככולס כתב לשון זה דאסור ואץ‬
‫לוקין עליו באיסורי תורה* ואמר עמל‬
‫וטורח בקשתי לי חכר ולו מצאתי בדיוק‬
‫זה שדייקתי בדברי ‪0 ( 2‬רמגים היה הרב‬
‫המובהק כמוהר״ר יהודה רוזאניש זצוק״ל‬
‫שבספרו החשוב משנה למלך על כרמביס‬
‫נסהפק הוא זיל בפי״ו מה' טומאת אוכלץ‬
‫)ה״י( אי טומאה ברגל כוי איסור הורס‬
‫או מדרבנן ודייק גם הוא דמדנקט‬
‫הימביס ואס נטמא אינו לוקה נראה‬
‫דכיל דאיכא איסור תורה אלא שאינו‬
‫לוקה משוס דסשטיס דקיא לא מי ירי‬
‫נהכי מכחיד הרי דדיוקא דדייקינן בדברי‬
‫פרמנ״ס אמיתי ונכון הוא‪.‬‬
‫ל טי ט בס׳ קרית ספר פיה מה' נזירות‬
‫^ שנתב פעס ושתים מל מ״ש‬
‫הרמב״ס דאינו לוקה דאיסורא דאורייתא‬
‫איח ביה ואין צורך להאריך עוד בזה ‪.‬‬
‫ו א ט י מ ר א דדינא לא ידענא אמאי‬
‫לאלקיפמשקהכוסע׳קרץ‬ ‫״‬
‫הנהמה זז או העוף הזה •נוחר כאכילה או אסשד‬
‫‪ ( 2‬עיין נרמנ״ם זיל פ״א מה׳ יו״כץ‬
‫ה׳ שיו וגהרב המגיד שם מלכה מ׳‪ !,‬וסלזייק‬
‫וכחג ‪;, :‬ומלקות הוא דלינא הוא איסורא ‪fo ' 6‬״‬
‫משמע דאיסור דאורייתא איכא‪ .‬ועי׳ לע>‪»,‬זה‪.‬‬
‫כוא דאיכא כהשקאח כוס עיקריו זכל‬
‫דבר דודאי מסרס אלא מן החולה נמי‬
‫אסור כמו בנראה ‪.‬משמעתין דפ״ שמגה‬
‫שרציס דאשוויי קא משוה להו ומחברר‬
‫יותר בדברי השאלסוח שהניא שס הראי!‬
‫וז״ל אסור ‪,‬לשחות סמא דמעלי לגופא‬
‫ומיעקרמשוס דכי\ ובארצכם לא חעשו‬
‫קלי ביה לא חימשו‪ ,‬הלי דמהיכא דנפקא‬
‫לן איסור ס‪/‬תס גסקא לן איסור שתית‬
‫כוס עיקרין ‪ . ( 1‬ולדידי חזי לי טממא‬
‫דאסירוס וכפסדה אברי כזרע גזר רחמנא‬
‫ומה לי בידיה ומה לי ע״י כוס עיקרין‬
‫לענין איסורא מיהא ‪ .‬וחדע עוד שכן‬
‫הוא שהרי סייס שם הרא״ש וכן כחב שס‬
‫כרין דאסילו לר״ש אסור אע״ג דלא מכוין‬
‫מנוס דמודה ר״ש בפסיק רישיה ולא‬
‫ימוח‪ .‬ואי מאי יאסור הוי מדרבנן כי לא‬
‫מכוין שר^ לכתחילה אעיג דהוי פסיק‬
‫ריביה כמו שלמד הלין גופיה בשלהי‬
‫פ׳ המביא )דף לי; ע׳ב( מההיא דאיחא‬
‫בס כי כויגא בי רב יהודה כוה מסשח‬
‫ויסיב לן אלו תא אלוחא ואע״ג דמזיין לקת'‬
‫דנרגי וחציני יעים‪ .‬והאריך עוד בזה בעל‬
‫גנת ורדים נא׳ח כלל ג׳ סי׳ י״ו ושס‬
‫סיף סי׳ י״די ואס לחשך אדם לומר דאכהי‬
‫לא שמענו דהוי מן התורה אלא גבי אדס‬
‫אבל בשאר מינין לא אף אחה אמול לו‬
‫דמלשון כל מביס בפייו מה׳ איסורי ביאה‬
‫מוכח דשוין הס נזה ומוחר האדם מן‬
‫כבהמה אין‪ ,‬ששרי כתב וזיל המשקה נוס‬
‫עיקרין לאדם או לשאר עינין כדי לסרסם‬
‫‪ ( 1‬ודלך אנב יש להסחמר‪ ,‬כמי שעבר‬
‫נמזיל וםירס נהמה פהורה או עוף עהור אם‬
‫שאסור •נשום כל שתיעבחו לך הרי הוא בבל‬
‫האכל‪ ,‬ואסשר דשאגי סירוס שלא נעשה איסזר‬
‫ככל הנהמה ע״כ אין לקרות כאן כל פיזיפכתי‬
‫לך‪ ,‬ועיין בססר‪ .‬החמך ש׳ אפול סי׳ לן״א ודויק‪.‬‬
‫)‪(3‬‬
 ‫המא^^שנח חמישית‬
‫דלא מטין אסור ו»״ ‪ 0‬הינא דמטו)‪ /‬הייט‬
‫לומר דבאבע מותר לכתחילה ובא־ס סליק‬
‫דרגא דדוקא איסורא איכא מלקות ליכא‬
‫ולעולס דאיסור זה ט י מן התורה כאדם‬
‫וה״ה לשאר מינין כדלעיל• וכן מצאתי‬
‫בביאורי מהר״ר אייזק שטיין על הס מיג‬
‫שכתב גבי איסור לשארמינין דשמא אישו׳‬
‫דאורייתא הוא כמו באדם ולא ידענא‬
‫א מאי נקע ציה בלשון שמא דהא מחוך‬
‫דברי הרמב״ס משמע דשוין הס דתרווייעו‬
‫בחדח מחתא מחחינהו ‪.‬‬
‫ו א ל זה אביט להמבי״ט בספרו קרית‬
‫ספר על הרמג״ס שכתב בזה‬
‫דברים מגומגמי׳ ואלו הן ״המשקה עיקרין‬
‫לאדם או לשאר מינין כדי לסרסס ה״ז‬
‫אסיר שהרי מ ס תי ס ונראה לאיסורו מן‬
‫התורה משוס דמפקד חסדיה ו‪.‬־גי ה דכל‬
‫היכא ‪ 7‬לא נגע באנדים ממש לא מיחייב‬
‫משוס ובארצנס לא תעשו דהתס אמעוך‬
‫וכתות קאי דהוי סירוס אבריס ומ״ה לא‬
‫לקי עכ״ר• והנה אף שכל המסתכל‬
‫בדברי® אלו בלבבו יבין שיש חיסור לשון‬
‫רוח המעיין‬ ‫מ״מ משטחיות דבריו‬
‫שדעהוז״ל דדוקא באדסאית ביה איסור‬
‫חורה משוס דמפקד אפריס ורביה מה‬
‫דלא שייך בשאר מיגין‪ .‬ולי אני המך‬
‫בפרני נלע״ד דזה לא אפשר דהא אדס‬
‫ונהמה חרווייהו מחד קרא נפקי ואכולכו‬
‫זכרים דידהו גזר רחמנא אף דשאר מינין‬
‫לא מיפקדי אוריה ורביה‪ .‬וכיון שכן אין‬
‫סברא לחלק ביניהן אלא אדרבא איח לן‬
‫למימר דכל מאידמיקרי סירוס מן התורה‬
‫מיקרי סירוס נמי לנכי שאר‬ ‫לגבי‬
‫מיני;‪'.‬והבי איכא למידן מדברי עצמו שהרי‬
‫השוה אוחס בדינס ויהיב מד טעמא‬
‫לתרווייהו וקאמר ה״ז אסור שהרי מסחרם‬
‫כלומר אע״ג דלא עביד סירוס בידים‬
‫אפ״ה• אסור כיון דכוף סוף מססרס‬
‫ואין א‪/‬כ נאמר לחון כיי דבור חילקן‬
‫לארס מיהא דמן הש״ס דפ‪5 /‬מ;ל‪ 2‬שרצ^ס‬
‫מזנח דאית כיה מלקוח דכא פד מור׳מינן‬
‫ההיא דלירקונא חרין בשיכדא ומיעקר‬
‫דמיירי כסריס פרכיכן עלה ממס־ס אחי‬
‫מהרס שהיא חייב ומכיון דסריס ששוחה‬
‫כוס עיקכין מיקרי מסרס אחר מסרס‬
‫וחייכ‪ ,‬מינה מ ס פישקה ט ס עיקיין‬
‫לאדם שאינו סריס!ש>הי׳ חייב מלקוח ולמה‬
‫כתב הרמכ״ס דאין לוקין עליו ! וכבר‬
‫ראיחי מה שכחב בס ה״ה דמהסוגיא‬
‫של שס מחבאר זה דכל היבא דנא ננע‬
‫באכריס ממב לא מימייב אך ביאור זה‬
‫אני‪.‬בעיניי בקשתיו ולא מצאתיו ואדרבא‬
‫איפכא משמע סס כאמודי ולפק״ד נראה‬
‫דצריכים אנו לפרש כוונת הש״ס לרעת‬
‫הרמב״ס דהכי פריך אצא בסריס והאמר‬
‫וכו׳ וכיון דמסרם אחר מסרס ביליס‬
‫חיים פנשזס דמפורש כקרא יהי' אסור‬
‫לסריס מן השורה לפחות סיהא‪ .‬לשחות‬
‫כוס עיקיין וא״כ הא דשרינן לכתחילה‬
‫א״א לאו קמה בסייס ולפיכך כתב‬
‫לאיסורא הוא דאיכא מלקות ליכא‪ .‬ולפיז‬
‫ניחא נמי מאי דלא הזכיר כרמב״ס בדין‬
‫מסרס אמר מסרס סריס בשחה כוס‬
‫בל טיקרין משוס‪ .‬דסבר דחלמודא לא‬
‫נחית ‪ .‬רק ^איסורא בעלמא‪ .‬ולהוכחת‬
‫המ״מ נלעיד לומר דלמד כן ממאי דמשני‬
‫הלמודא ‪-‬ה״• היכא דקא מטין הכא‬
‫מעצמו הוא ומייסי ראיה ממימרת רי'‬
‫דהמצה לסרס תרנגולו וכו' דאעיג דקא‬
‫מ טין מוחי מפני שאינו נוגע באברי‬
‫כוכע א״כ גס בארס כל שאינו ניגע‬
‫באברי הורע מותר■ ולריבוחא •מייתי לה‬
‫דר״י מחיר■ אף לכתחילה ‪ C|i1‬דמכוין‬
‫לסרוסי וכ״ש הכא למעצמו הוא ולא‬
‫מכוין אלא לרפואה וכמ״ש הרפב״א שס‬
‫במדוביו וסבר ה״ה דאע״ג דאתדחיא‬
‫מילחיה ודיי וקאמל אלא באשה ד»שמע ‪.‬‬
‫דהדר ביה משגויאקמייחא דהשחא אע״ג‬
‫קטז‬ ‫חוברת ט‪.‬‬
‫מתחלסו ונראה כמשרפו עכשיו‪ ,‬ולפיכך‬
‫אשדיס הקפיד הכתוב אכל‪ .‬זקן שאין‬
‫ראוי להוליד לפי דרכן של נריוה שובצת‬
‫הקפידה התויה בסירוס דידיה ע״כ» הלי‬
‫דאי לאו משוס דל״י דאמר הן הן החוירוגי‬
‫לנעדותי הוה שרי בזקן אף לכתחילה‬
‫משוס דלא הקפיד עליו הכתוב כיו; שאינו‬
‫ראוי להוליד‪ ,‬ומתוך דבריו למדנו עוד‬
‫דכל אותה סוגיא דפ׳ שמנה שרציס‬
‫באיסיי דאורייתא קא מיירי וכדכתבינן ‪:‬‬
‫הודיע אלדים אותנו את כל‬ ‫ואחרי‬
‫זאת ממילא דחוי מעיקרא דעת‬
‫האומרים דהשקאת כוס עיקרין מיקרי‬
‫גרמא מפט שאינן נוגע באברי הזרע‬
‫דליהא אצא מיקרי סי מ ס גמור ואף גס‬
‫זאת אשור מן התול־ה בין באדס בין‬
‫בשאר מינין וכראמרן וכיון דאיסורו‬
‫מדאורייתא הדרן לכללין דלעיל דצא שרינן‬
‫משיס הפסד ממון מה באסור מן התורה‪.‬‬
‫וככר כתבתי דאף שאיסורו מן התורה‬
‫כטעם דלא לקי הוא משוס דלא מיחייב‪.‬‬
‫אלה בסירוס דבידיס דאסר קרא בפירוש‬
‫ומזה הטעס עצמו פסק שס הרמב״ס‬
‫כפת את פאדס ושסה בו כלב וכו׳ או‬
‫שהושיבו במיס אובשלג עד שבעל ממנו‬
‫אברי תשמיש אינו לוקה עד שיסרס בידו‪.‬‬
‫דלשיטחיס אזיל לכל שלא סרסביריסל א‬
‫לקי וכן משמע כספר כחינוך מדכתב‬
‫לין המשקה כוס עיקרין וסמך ליה •וק‬
‫המשיב תכירו במיס״ ו ט׳ וידוע דמלת‬
‫וכן מורה דבר הדומה לראשון לנמרי‬
‫כמ״ש מהרי׳יט בס״ג חא״ה סי' מ״ד הרי‬
‫דסבר דטעס המשיב חברו במיס‬
‫מפני שלא סרס בידים צטעס ט ס עיקרין‬
‫וכן כתב בהד יא בעל הלטשים באיה' סי׳‬
‫ה' יע״ש‪ .‬הן אמת לכאן הנן שואל לכיון ‪.‬‬
‫דכבר אשמעינן במשקה כוס עיקי־ין ‪7‬יכל ‪,‬‬
‫הלא סי ס בידים אסור ואין לוקק עליו‬
‫ממילא ידעינן לה״ה כל״דהוי דכוותיה‪.‬‬
‫כדינם לזה איסורו שן התורה ו»ה מד״ס‬
‫ויהיה מלס אסיר דקאמר לצדדין אין לך‬
‫דוחק גדול מזה‪ .‬ועודד א ס לזס נתכוון‬
‫הו״ל לסיש ולומר ‪ :‬ינראה דכאדם איסירו‬
‫מן הסויה יכו׳ משא״ג כשאר מינין‪.‬‬
‫ל ‪ 5‬ן אט אומר דאןן לדידיה חרווייהו‬
‫איסורן מן ההורס כיון לסוןן סון«‬
‫מסתרם אלא כלפי דכעי צמימר אבתריה‬
‫דאשה דלא מכקדא אשריה ורכיפ מותרח‬
‫לשחות כוש עיקיין להכי מלס איסור‬
‫האדס כגיעמא דפייה ורכיס ‪.‬‬
‫לא דמסספינא כוה אמינא דיש‬ ‫ואי‬
‫ע״ס כדבריו וכצ״ל ‪,‬ונראה לאיסורו‬
‫נון ההורה ובארם היינו עעמא מפום‬
‫דמפקד אפייה ורכיה ומשום דכל היכא‬
‫וכר מ״ה לא לקי״‪ .‬דהשתא איסורו מן‬
‫התורה דקאמר קאי כפשיעות אהריוייהו‪,‬‬
‫‪ ,‬וא״ח אם אמת היה הדבר הזה דהפקאת‬
‫ט ס עיקיין הוי איסורו מן התורה היכי‬
‫מסקינן כשמעסין דפ' שמנה שרצים‬
‫דלרכי יוחנן בן כרוקה דאמר משים נמי‬
‫נצטוו טל פייה ורכיה הא דשרי מיירי‬
‫בזקנה או בעקרה ואי מן המור׳ גס הנשים‬
‫בכלל האיסור מאין הרגלים להתיר בזקנה‬
‫ועקרה וי״ל דמעיקרא לא הקפידה הורה‬
‫אלא על אומן נשיס שראויות; ללדת‬
‫לאסוקי זקנה ועקרה דלא שייך בהן ביטול‬
‫פריה ורביה שמעולם לא נכנסו בכלל‬
‫האיסור‪ .‬וכעין זה כתג הרשב״א■ בשיטת‬
‫שבס שס דעל מאי רהוה מוקי לה בזקן‬
‫הקשה דמאי שנא זקן מסרים והריץ דאה׳ינ‬
‫דגרע זהן מסרים‪ ,‬דמסרס אחר מסרס‬
‫גזירת הכתיב הוא וגיעמא לקרא!( משו׳‬
‫דכל שכיוצא כו כלומר בחיר שכמותו‬
‫מוליד וזה מסישו אין ניכר שהיה סריס‬
‫עיין נמשכת ב״מ דף קע״ו ע״א ועול‬
‫כספל נחלה לישראל לתרב הגאון כמו׳ה״ר ישראל‬
‫משה חזן מנוא אמון‪ ,‬ז״ל ‪ 75‬ע״מ כהערה ‪.‬‬
 ‫המאסף שנה חמישית‬
‫שאינו יוצא משס כמ״ש התוספות בפ״ג‬
‫לנזיר י״כ א׳ כני גזיר ‪ ( 1‬והוא בביה״ק‬
‫דלאו שיש בו מעשה הוא במה שאינו‬
‫יוצא משס וכ״כ כלח״מ לדעת הרמביס‬
‫ספ״ק מה׳ נזירות‪ .‬ואמת הדבר דזה כמה‬
‫פניס נתקשיתי עובא בהאי כללא דהתוס'‬
‫והלח״מ לנראה סותר למ״ש סרמנ״ם‬
‫גופיה כפ״ה מה' מלכים שהטעס שאינו‬
‫לוקה על לירח מצרים הוא מפני שכנעת‬
‫כניסתו אין דעתו להשתק׳ וכשגמר בדעתו‬
‫צהשתקע אין בו מעשה ואמא' לא צקי‬
‫מטעמא למאחר שהיה יכול לצאת ממצריס‬
‫ולה יצא זה משיב מעשה ‪ .‬ואחר זמן‬
‫נדפסו ספרי הרב הגדול כמוהר״ר חייס‬
‫אנולעפייא נר׳ו ותצאתי שככר קדמני‬
‫בקישיא זו בסין{ ספי ע׳) החייס שלו‬
‫ובספרו מקראי קדש והניח הדבר יצ״ע‬
‫ומקוס הניחו צי להתגדר בו כי עתה‬
‫הרחיב ה' לנו ופרינו בארש דנצע״ד‬
‫לשפיר מיחדצא קישייתין וזה דשאניהתס‬
‫לדירת מצריס לא נאסר אלא‪,‬כשמשתקע‬
‫שס וכל פול שלא גמר בדעתו להשתקע‬
‫אפי' יושב שס כל ימי חייו צא לקי כמה‬
‫שאינו יוצא משס דבכל יוס ויו ס מצי‬
‫לאישחמוטי ולמימר איני רוצה להשתקע‬
‫וזה שחשב בדעתו להשתקע אס אנו אומרי ׳‬
‫שילקה מפני שאינו יוצא משס נמצא שאנו‬
‫בלי אמצעי אם עשה איזה מנשה לוקה‬
‫‪ ( 1‬מכאן קשה להר״ן ז״ל כפירש בפ^‬
‫אלן ק הלוקין ]דף כ״א ב'[ בסוגיא אפי' לא‬
‫שהה אלא כדי לפשוש וללבוש מייק וז׳ל ; אפי׳‬
‫וכו׳ אלא שהה אחל החראה‪ ,‬עמד לכוש הכלאים‬
‫בכדי שהיה יכול לפשוש וכו׳אעפ״י שאינו מעשה‬
‫דכיון שמתחילה עשה מעשה כשלנש ונו׳ משמע‬
‫מתון דבליו שתייכ לשי שמתחילה עשה מעשה‬
‫;הלבשת נלא־ס שהיא מעשה איסול א״כ לפ״ז‬
‫צמה יתחייב ■ מזיר והוא בבית הקבלות הלא‬
‫המיסה בהיתר היתה מ״נלא עשה שוס מעשה‬
‫׳‬ ‫בששהיזאח״כ‪.‬‬
‫‪um‬‬
‫וסרחי למה לי ד ואבר אני אחזה ל' לחיז‬
‫בלה למלית לן הכא דלא סימא לכיון‬
‫דמפשיו מוכיחין עליו בכל מנמהו וכוונתו‬
‫הוא אל האיריס להדיא כלי שוס אמצעי‬
‫ואהני מעשיו שנתקיימה מחשכתו מילקא‬
‫נמי לקי דכו״ל כאילו סרס ביריס^ דציסא‬
‫אלא גס בזה איסורא איכא מצקות‬
‫ליכא מפני בלא נגע באברים בידיו ‪.‬‬
‫וסבכא ־ לפ״ז משיישכ אצלי מאי דהוי‬
‫קשיא צי למה זה בדין משקה כוס עיקרין‬
‫לא הזכיר מכת מרדות וכאן בדין הכופת‬
‫את האדס וכו׳ כתב לראוי להכותו מנת‬
‫מילות והיינו משוס דהכא שאני דמאחר‬
‫שציק אל האברים להדיא בלי שוס מסייע‬
‫ענוש יענש במכות מרדות מפני שקרוב‬
‫איסורו לאיסור קרא לחייב ביה מלקות ‪.‬‬
‫מצאתי להמבי״ע בספר קריש‬ ‫אמנם‬
‫ס פי שנתן עעס לדין זה‬
‫להושיבו במים וכו' משוס דהוי לאו שאין‬
‫בו מעשה לאין לוקין עליו ‪ .‬ולי כהן הדיוע‬
‫אחרי המסילה לא נכירא דמשמע מדבריו‬
‫שאס משה איזה מעשה למתחייב מצקות‬
‫וזס אינו שהרי משקה כוס ביקרי; יוכיח‬
‫דאעפ״י בעושה מעשה ההשקאה לא לקי‬
‫מפעעא דלא נגע באכריס וכמ״ש איהו‬
‫גופיה לעיל מיניה והכי נמי דכווסיה‬
‫וכי סימא לאפ״כ לכאן שכיון אל האנריס‬
‫אכחי הקשי דאמאי לא חשיב מעשה מה‬
‫‪-‬שנפחו והושיבו במים או בשלג‪ ,‬לבמה‬
‫אנן קיימין אי בשכפתו ונחנו שס או‬
‫בכבש עציו בתוך המיס או השלג באופן‬
‫שלא היה יטל לעלות ונסחרס עי״ז י‬
‫מאי ׳שנא מכבש עליו לתוך המיס או‬
‫לחיך האור ואינו יכול לעלות משסומת‬
‫דקי״ל‪,‬דנהרג עליו‪ .‬ואי מיירי שהושיבו‬
‫באופן שהיה יכול לעצות משס והוא‬
‫כשתהא בתוך קמים והשלג עד שנסחרס‬
‫ליחייב איהו גופיה למקרי מעשה נמה‬
 ‫‪A‬‬ ‫נזי‪;%‬י >»! ‪•/‬‬
‫דלא שיין בהן מעשה כיון_; דגןן‪£‬דז‪0‬‬
‫כנן^יש‬ ‫לה עזי^יאעשה' ‪5‬י?אגוד‬
‫אן*כ כ^י‬ ‫הרסכ״ס\בפ^מ אהו‬
‫אן;ו‪ .‬נ א ^ייי ד ^‬ ‫כמסימה ע״ה ו‪.‬א״כ‬
‫איהא דה״ה ‪*0‬ל בטעס לברי ’ הר^ז‪,‬ס‬
‫כדברי המבי׳ע' ‪.‬דמה שכופח^ א׳ת ה‪'^§.*^.‬‬
‫ומה שהושיבו במים לא ח^ב ^פשה‪!*?? ,‬ע‬
‫ראוי ללקות עליו הוי כיון‪ ,‬למפכחת‪.‬‬
‫פזי מעשה גמור דהיינו סירוס בידיה‬
‫דומיא דמסימה‪ ,‬אבל אי סבי כטעמא‬
‫דידן אתי כפיר דמאי דלא צקי‬
‫הוא משוס דלא נזר רחמנא אלא אסירוס‬
‫לביייס‪ .‬הן אמת שהיב בעל התיגון‬
‫לא ס״ל כה״ס בזה ואדרבא כתב בעצות‪,‬‬
‫שמ״ה ושמ״ו ובמקומות אחרים דכל ל^ו‬
‫שאפשר לעמר עליו מכלי מעשה אעפי?‬
‫שנעשה בו שום מעשה לאו שאין בו‬
‫מעשה נקרא‪ .‬אבל מ״מ א״א לוסנ־‬
‫דהמבי״גי אזיל לשימת הימנוך בזה ד^ב‬
‫לא הוה ליה צמילקי אל או דסירוס ‪,‬‬
‫אן* בסירוס אבריס^כץן דלדידיה א ^ ר‬
‫לעכור עליו מבלי מעשה דהיינו לכודט‬
‫במים או בשלס ובשלינא להחינו• גו‪.‬מי^‬
‫לא קשיא אן* שבמצוה שייא ]צ״ל רצ״^ן‬
‫גבי סירוס הזכיר דין זה להושיט בעינן‬
‫משוס דמצינן שפיר למימר דצלוליס‬
‫משכמת סירוס שלאע״י מעשה ‪.‬ונפיחה‬
‫והושבה במים חשיב קעשכ וטעמא‪/‬ללא‬
‫לקי הוא משוס דלא סרס בילים כעעכן‪.‬‬
‫כוס פיקרין וכדדייקינן לעיל פתוו דבדו‬
‫אצא להרב המבי״ט דקרי ליה לאו‪-‬שאין‬
‫ט מעשה ודאי קשיא דאס איסא ‪yc7‬‬
‫בסירוס‪ .‬דביליה לן‬ ‫כדעת כחינוך‬
‫הוה ליה ילמלקי כיון דמשכמת ^לק בלן‬
‫עיי מעשק‪), .‬איך שיהיה א‪,‬שה כר|ק־ל^מ‪5‬ו‬
‫דאיא צומי בבוס פניס להלה‬
‫‪ ,‬כרעת‪,‬העבי״מ‪ ,‬גס יגעתי‪.‬ול|‪,‬מצן|מן;‪|.‬גד‬
‫"‬ ‫להמבי‪ 5‬ע‪.‬כפעת ^ ‪:‬‬
‫י ׳ הו‬ ‫׳‬ ‫■^קרי^רשוסי‬ ‫^‬
‫מהיע'!‪ .‬אוחו מלוותי גול הממ‪£‬בה ולא‬
‫מצינו סלקיח מל הממעכה‪,,‬מ;‪2‬א■? גבי‬
‫גזיר דנו‪,‬בר בגל שעה ובכל‪.‬רגע ‪w rp‬‬
‫כביהיק דודאי חשיב שעיר מ‪,‬עשה במה‬
‫שאינו יולא משם ודון שכן ה'נ סירו?‬
‫גיעא הכי וליחייב איהו נופיס מלקוחי‬
‫ואפשר לחר׳ן דס״ל להמביע ראש״ג‬
‫דכפסו ושסס בו כל‪ :‬או פאר חיות או‬
‫שהושיבו במיס באופן שלא ד ה יכול לצאח‬
‫משם מ״מ מיקרי לאו שאין בו מעשה*‬
‫שמעשה ככפיתה והושבה במיס לא חשיבי‬
‫ממשה כיון שאינם בעניני הסירוס עצמו‬
‫דזה לא כוי אלא הכנה ולאו מידי קא‬
‫מביר דבעס הסירוס ממילא הוא דמתגעלי‬
‫אבוי הזרע משאיכ במשקה כוס עיתרין‬
‫שהמעשה שפושה הוא בעצמו פועל פעולת‬
‫הסירוס דמן הדין היה לחייבו מלקות‬
‫אילאומטעמא ראסירוס בידיס קפיד‬
‫קרא וגבי וליתה שאני דככש מליו לתוך‬
‫המיס מרבינן ליה מקרא בפ׳ הכשרסין‬
‫עיו ב' או באיבה לרבות אמ המצמצס‬
‫דאיןל‪15‬ו ריבויא הוה פעליגן ליס אן*‬
‫גבי מיהה‪ .‬זהו מה שנלפיר להלין נער‬
‫הרב הסכי״ט^אבל אנו אין לנו אלא כ‪5‬גו‬
‫שאמרנו דמעס הרמב״ם בדין הושיבו בפיס‬
‫הוא משוס דכל היכא ללא סרס בידיס‬
‫לא מיתייב כדין המשקה כוס של עיקרין‬
‫והכי ל ”קי דברי הרמב״ס נמה שסיים אינו‬
‫לוקה עד שיסרס בידו דנראה להדיא‬
‫שטעמי לשבח משוס דלא סרס בידיס‪.‬‬
‫ואע״ג שהרב המגיד לא גילה לנו דעתו‬
‫במעס דברי הרמב׳ס הנה מקום אתי‬
‫להוכיח דלא ס״ל כטעם המני׳ט ממה‬
‫שמלאתי אליו ז״ל גפי״ג מסו שכירות נבי‬
‫ססמה בקיל לוקה‪ ,‬שכתב דכל לאו שאלא‬
‫ט ‪.‬מעשה אלא דבור שאין הדיבור‪ .‬קרוי‬
‫מעשה*‪. .‬אבל מסיתה כלון;שישנה במעשס‬
‫החסימה בקול הוא‪.‬־כמעשה‬ ‫גמיי‬
‫וכ״כ עס הלח״מ דעדיס‪ ,‬זוממיס ‪1‬מי אן«‬
‫׳‬ ‫)‪(3‬‬
 ‫‪ tp m i‬שנה חמישית‬
‫דאיך אפשר לומד שהדמבים הוציא דינו‬
‫מההיא דכפתו• לפני אדי ר לא קי״ל הכי‬
‫לפנין הלכה מדלא פסקה הרמי״ס גופיה‬
‫בידו החזקה‪ .‬והגם שהדן בסדושיו)חמשה‬
‫שיעוה( כתב שהטעם שהשמיטה הרמב״ס‬
‫דל הוא מפני בסמך על מ״ש בסוף‬
‫חמה וצנה לנא ‪ .‬נבר כחי עלץ בגיל‬
‫ש־יריככדג בלשונותיו על הרמב״ס דאין‬
‫זה מספיק דלפחות היה לו להביא מימרא‬
‫דיבא לענין יתושין להשמיענו סברת רב‬
‫אשי דאפי׳ לפני יתושין פטור משום דהני‬
‫אזלו והכי אתו • ועוד דאי נמי נימא‬
‫כדברי סר*ן בחדושיו אנתי הו ה ליה‬
‫לאתויי ממשנה שלימה דחמן תנינן‬
‫)ע״ו ע״ב( שיסה בו את הכלי שיסה‬
‫בו אס הנחש פטור דזה מיקר־י גרמא‬
‫לכ״ע והוי דומה בדומה לששה בו את‬
‫־הכלב דנבי סירוס ואף מהשיך יו חת הנחש‬
‫הוה מצי לאתויי דלדרבנן דקי״ל כווהייהו‬
‫פטור משוס לארס נמש מעצמו הוא‬
‫מקיא ומיקרי גרמא‪/‬וגס כדמנ״ס הביאם‬
‫שם לפסק הלכה ולמה ליה לאתויי מכפתו‬
‫לפני ארי דלא ברירא לן אי הויאהלכה‬
‫או לא ‪ .‬והאמת אתי הו א דלא למדה‬
‫כרמבים דל אלא מדין משקה כוס עיקרין‬
‫ולאו מטעם גרמא דזה לא מיקרי ירמא‬
‫אלא סירוס וכפ״ש למעלה פעם ושתים‬
‫ושלב ומפ׳ הנשרפין א־ן מקוס להוכיח‬
‫לענין סירוס דחלוקים הס בדינם ואי;‬
‫זיווגם פולה יפה והראיה דאמרינן התם‬
‫)עיז ע״ב( זרק חץ ותריס בידו ובא אחר‬
‫ונעלו ואפי׳ קדס הוא ונטלו פעור דבעיל׳‬
‫דשדייה ביה מיפסק פיסקיה גיריה ע*כ‬
‫ונראה ברור דדכיוהה גני סירוס אס‬
‫זרק חץ באכדי תשמיש כדי להפסידם‬
‫ולהשחיסס והיה תריס בידו וקדם הוא‬
‫או אחר ‪ ( 1‬יסלקו ונסתרס שיתחייב מלקות‬
‫צנסורה קשה למה לא הניא הרמב״»‘‬
‫■‬ ‫י■‬ ‫' ■‬ ‫־‬ ‫“‬
‫' ‪: .‬‬
‫מקירו העדה הרב המפורסם‬
‫הרים ב; הרהכץ בתהונותיו כ״י הכמצ*וה ״‬
‫אתי למחיצה׳ שבסי' הקמ״ד מצאחי אליו‬
‫דל שכתב ודל וגפי״ו מה' א״ב ־גע‪5‬ין י‬
‫סירוס הרי שכפתחה כאדם וכו'ותמהו‬
‫על הרמב״ס זיל מהיכן הוציא דין זה‬
‫וכפי ע״ד בהוצ‪/‬או משני מקומות הא׳‬
‫מש׳ שמכה שרצים דהמרינן כחם י לכי‬
‫מצוין מסוד ומפ׳ אלו הן הנשרפין‬
‫דאמריק כפתו לפני ארי הושיבו כצנה‬
‫פכיור וצמד ממנה הרב דל לכל בהוא‬
‫גדמא בכל חיסורין היכא דקא מכוין‬
‫פנ״ל‪ .‬ואיכא למידק בדבריו דמריהטא‬
‫דלישניה שכתב בהוציאו משני מקומות‬
‫וחד מינייהו דהיינו מפ' אנו הנשרפין‬
‫מיירי כגרמא משמ» דים ההיא דמייחי‬
‫מפ׳ שמנה שרציס מיירי בירמא דאל״כ‬
‫לא שייך לומר בלמדו מב׳ מקומות כיון‬
‫לסד מיירי באיסור ממש ואידך בגרמא‬
‫ואחרי נשיקת כפות מליו ליתא להאי‬
‫מילתא דההיא באיסור סירוס גופיה קא‬
‫מיירי ואפי׳ השקאת כוס עיקרין כבר‬
‫הוכחתי לעיל בראיות מופתיוה דלא‬
‫מיקרי גרמא אלא סירוס ממש‪ ,‬ומאי‬
‫דלא לקי כוא ונפני כלא סיס בידים*‬
‫מיש ומפ' אלו הנשרפין כפתו‬
‫לפני הארי הושיבו בצנה פכוי מיג>*‬ ‫’‬
‫מדוקרר‪ .‬להא כפתו והושיבו בצנה חייב‬
‫כדאיתא התם ]דף[ ע״ז א' וכן פסק‬
‫הדמב״ס פיג מה׳ רוצח ]ה׳ י'[*והעעס‬
‫דאין זה מקרי גרמא כ״ח הריגה ממש ‪I‬‬
‫וצ״ל שהוא ט״ם וכן צריך להיות ומפ״‬
‫אלו הן הנשדפין דאמרינן כפתו לפני‬
‫א ר‪ /‬סוף צנה לבא פטוי ‪,‬ותרתי כינהו‬
‫נאכחי לפני ארי פטור דאי נמי לא‪ .‬היה‬
‫כפות לא היה יכול להציל עצמו מן הארי‬
‫וכן אס כפתו והושיבו במקזס שסוף הצנה‬
‫‪(1,‬‬ ‫צבת בס כיון בלא היה שס הצנה בפס‬
‫’‬ ‫־‬ ‫‪-‬תהניחו •גדמא ׳היא‪ .‬אלא דמ״מ 'יןשיא ‪W p‬‬
‫■‬
 ‫קיו?‬ ‫מני ת ט‬
‫דמטעס מחיקת ה׳ לא אסיר דכתע‬
‫לא חעשון כן לה׳ אלהיכס‪ ’ ,‬עבי‪.‬יפ‬
‫דאסיר נרמא ברי וכס״ש הכ״מ בפ״ו‪.‬‬
‫מה׳ יסודי התורה ומעתה דון מינה‬
‫ואוקי באתרין לגבי סירוס נעי דכתביה‬
‫קרא בלשין עשייה דכתיב ובארצכם לא‬
‫תעשו כל מאי דמיקרי גרמי מותר גמו׳ הוא‬
‫ועל כדח*ני לומר כאפר כתבתי^ דמאי‬
‫דאמרהימג״ס לכפוח את האלם ולהושיבו‬
‫במים הוא משי ס דהוי דומיח דכוס‬
‫עיקדין ולאו משוס גימאדאיהוי נרמא‬
‫לא הוה אסר כיון דכהיב לשון עשייה‪,‬‬
‫וממילא אתדחיא הראיה שהביא הר״ש בן‪.‬‬
‫הישב״׳ן לדעת הרמכ״ס מס׳ אלו הן‬
‫הנשרפין דליתא‪ .‬היוצת מכל זה האריכות‬
‫דאין מקום צלל להתיר לישראל שיסרס‬
‫כבהמה גס לא בישקנה כוס של עיקרין‬
‫משום הפסד ממוט אף שבסכנת מוח‬
‫היא עומדת דכיון דתרווייה אסירי מן‬
‫התורה לא הותר לעבור על דברי תודה‬
‫משיה הפסד ממון וכמ״ש למעלה•‬
‫ו ה ש ת א נחזי אנן אי איכא צד היחד‬
‫ברפואה זו ונחיה סוס‬ ‫•‬
‫ופרד ולא נכרית מהבהמה שכרי מציגו‬
‫שחס כקג״ה עליה) כדכת׳׳ והשקית את‬
‫העדה ואת בעירם ומצינו עוד שהצריך‬
‫לדון איתן ב״ד של כ״ג והעדאס עדיס‬
‫וטעמא כוי משוס דחס רחמנא עלייהו‬
‫וצמ“ש רש״י ז׳ל בפ׳ ד' מיתות לה ח'‬
‫וגס מציגו דמספיקא לא קעילינן לנו כמו‬
‫שפסק הרמב״ס בפ״ט מה׳ מלכיס דבן ■‬
‫נח הבא על הבהמה הוא נהרג בלבד ולא‬
‫הבהמה וכתב שס מרן בכ״מ יבעיא דלא‬
‫אפשיטא ופסק רגיט ד לא קטלינן לס‬
‫מספיקא ‪ .‬ואען ואומר ללא מיבעיא דמוחר‬
‫לומר בפני גויס כל המסיס איט‬
‫מפסיד דלאו‪ ,‬דוקא בדיקה התירו‬
‫לומר כל המכבה אינו מפסיד אלא ה׳ה‬
‫בשאר איסורין כדאיתא '‪3‬ריש פרק‬
‫דאין לך מסרס בי‪-‬דיס גדול מזה כיון‬
‫דאעשיה קפיר קנא והרי עשה י הא קמן‬
‫מבואר דאף דלענין רצימה מיקרי גרמא‬
‫ז פעור לענין סירוס מיקרי עשיה וחייב י‬
‫וכן מציט דמא' דמיקלי החס רציחה והי*כ‬
‫הכא לאו מיקרי עביה ופטור דכא אמרינן‬
‫חו החס האי מאן דכפחיה לחבריה ואפקיל‬
‫עליה נדקא דמיא גיריה די דיה הוא‬
‫ומיח"ב ‪ ,‬ה״מ בכח ראשון איל נכח ■שני‬
‫גרמא בעלמא הוא ע״כ והדבר פשוע‪-‬‬
‫דנה״ג גבי סירוס דחף בכח ראשו; יהיה‬
‫פעור לדעת הרסב״ם מדחני טעמג! ראינו‬
‫ליקה עד שיסרס בידו ומדסחס ולא פירש‬
‫משמע ודאי דליש בכח ראשון ול״ש בכח‬
‫שני לעולס סטור כל שלא סרס בידים‬
‫באופן דנמצינו למדין דלא ילפיק מדיני‬
‫רציחה לענין סירוס כיון דחלוקיס הם‬
‫■‬ ‫בטטמס *‬
‫! ב ר מן דין נלע״ד דאשחמיט מיניה‬
‫דהרב ז״ל הלמוד ערוך דס׳ כל‬ ‫‪.‬‬
‫כחבי ק״כ ב׳ דעלה דחגיא הרי שהיה‬
‫שס כתוב לו על בשרו וכוי נזדמנה לו‬
‫עבילה של מצוה טרך עליה גמי ויורד‬
‫וטובל קאמ' ‪3‬גמ׳ שאני התס דאמל־‬
‫קיא ואבדתס את שמס' מן המקום ההוא‬
‫לא תעשון ק לה׳ אלהיכס עשיה היא‬
‫דאסור גרמא שרי ופריך א״ה הכא נמי‬
‫כתיב לא תעשה מלאכה עשייה היא‬
‫דאסור גרמא שרי ומשני מתוך■ שארס‬
‫בהול‪.‬על ממוט אי שרית ליס אתי לכבויי‬
‫וכו׳ ע״כ מבואר מזה דכל היכא דאפקיה‬
‫רחמנא בלשון עשייה דוקא עשייה הוא‬
‫ואסור אבב גרמא שרי וגבי דליקה נמי‬
‫הוה שרי חי לאו מטעמא דמתוך שארס‬
‫בכול על ממוט אי שרית ליה אחי‬
‫לכבויד ואף לפי מאי דמסיק הש״ס‬
‫דטטמייהו דרבנן הוא משוס דקא סברי‬
‫יאסזר לעמוד בפט כ׳ ערוס ובטבילה‬
‫בזמנה מצוה הוא דפליגי גקיט מיסא'‬
 ‫חמישית‬
‫’‪:.‬י’ ‪................................................‬‬
‫הוא הרב א‪ :‬ביר ולא הראביד בפל‬
‫ההשנוה‪ -,‬ואעינ דמרבדי הנ״א כס נראה‬
‫דסיל דמי גר• מצזוין על ססי‪^.‬ס מן‬
‫פסק הסמיג לאיין קיכ יכ״כ המביי׳ט‬
‫בקרית ספי פי״ימה' איסורי ביאה‪;<.‬מ'מ‬
‫אכן לא קי״ל הכי לענין דינא דהא הרמבים‬
‫והרא״ש והרשב״א וכנמי״י והיה סי* רצ’ ט‬
‫בשס ריצב״א פסקו דצא כי* חדקא ‪ .‬ויהי‬
‫הסמ״ג והמבי׳׳ט דמאמר‬ ‫מה תמהני‬
‫שפסקו כר* הדקא איך הסמ״ג בעשון‬
‫קכ״ב והמבי״ט בקרית ספר ס״פ מה׳‬
‫מלכיס פסקו כברייתא לס׳ א־בע עיחוה‬
‫]נ״ו ע״א[ רמני ז'‪ ,‬מצית שנצטוו בני נח‬
‫דהיינו דינין וברכת ה* ע״ז ]ד ע[ ש״ד‬
‫ונזל ואבר מן החי דהסיא הויא דלא‬
‫כר' חוקא דמני גס סירוס בהדייהו‪.‬‬
‫וכעין זה הקשה נשיך בייד סי׳ רצ׳ו‬
‫על הדרישה שכתב דמה שאסור לישראל‬
‫ליחן בהמתו לנוי להרביעה מעמא הוי‬
‫משוס זבני ?ח מציוין על הרכבת אילן‬
‫והרכעת בהמה כמ״ש הרמניס פיו מה׳‬
‫מלכיס ותמה הוא זיל עליו ללא יאמין‬
‫כי יצאו דברים אלו מסיו דסא קי״ל ר;*‬
‫מצות נצטוו בני נח ותו לא» וכדברי‬
‫הרמביס בס' ט* מה* מלכים ואין בס‬
‫רמז ורמיזה מזה וט׳ ענת״דיולי הדיוט‬
‫צ^ע והואיל ואתו לידן דברי השיך לא‬
‫אוכל להתאפק מלהשיג מציהס כי אני־אני‬
‫הוא דלא אאמין כי יצאו דברים אצו מפיו‬
‫דמה ותבונה דכא לא בסתר דנר הרמב״ס‬
‫‪5‬פ׳ עשירי מה' מלכים‪ (3 :‬היו דנני נח‬
‫נצטוו על הרכבת אילן והרגעת בהמה‬
‫הילך לשונו מפי הקבלה סבני נח אסורין‬
‫?הרבעת בהמה וכהרנבח ^לן־ בלבד‬
‫'להא לדידיה נצפוו מי נש על הסירוס‬
‫‪ ( 3‬גס הדגול מרבנהזיל עמד בזה על‪.‬‬
‫הש׳יך ז״ל וכן גמה שהשיב ב ס טן; על הכ״מ‬
‫‪ [ 1‬עיין נטאורי הגל״א ז״ל לש״ע א׳*ה ע״ש ‪ .‬ו?מה שכחב הגאון שס מהולצת גס קופית‬
‫עי ה׳׳ ש״ק לע אפיק בזה לדעת המחבר ז״ל ‪ ,‬המחבר ז״ל־ על‪,‬הסס״ג ע״ש ‪.‬‬
‫המאט* &נת‬
‫‪ ^ 7^0‬ע׳י ב״ נני צצ ’מזן איני מעשיר‬
‫דסגסינ צאי שליחישיה קא מבזד זכלאיסא‬
‫שש• אצא ‪1‬ן« לומר לנוי כפירוש‬
‫שיסרשגה נלמ״ד שהוא מוסד דכיון‬
‫דצא קימיל" כר' חדקא ]ב״לו ‪ ,*i‬ע״ב{‬
‫לאיה ציה לבני נח מצווין על הסירופ‬
‫‪6‬״כ ליה גיס כ״א משוס אמירה לנוי‬
‫שבוה ‪ ( 1‬וכבר מצינו להרקו* נסי' ש׳י‬
‫ו׳לריא^ז נשה״ג פ׳ מקוס שנהנו שנהגו‪.‬‬
‫לבשארמצות בר משבה וי״ט ומיה לא‬
‫שייך בהו אמירה לגוי שבות הביאו‬
‫לבריהס הב״י והפ'ס; בא״ח פי* חס'מ‬
‫יפו״ש וכן הוא דעת הראני ד ולעמיה‬
‫לסנרי דבעיין ‪7‬פ׳ השוכר את הפועלים‬
‫צ׳ א' אי אסירא אמידה לנוי בחסימה‬
‫לא אצשיטא ואזלינן לקולא כמ״ש בם‬
‫הרא׳ש בשמו‪.‬‬
‫ה ל אמה לפליאה יפת ממנו איך כתג‬
‫הרא״ש בשם הראב״ד לנעיין צא‬
‫אפשיטא ואזלינן לקולא; שהרי מצאתי אליו‬
‫ז״ל הסך זה בהשגותיו צפ״א מה* כלאים‬
‫שכהב וז״ל ועוד אמירה לכוחי 'באיסור‪,‬‬
‫צאו בעיא ולא מפשיטא ו ל ח ו מר א‬
‫צכימ ע״כ ‪ ( 2 .‬וכעס לא מצאתי־ מי‬
‫שנתעורר בזה ואין לי פה להשיב אס לא‬
‫שנאמר כמו שרגילץ העוסקיס להק‬
‫בענייניס כאלו דהראביל שהזכיר הראי•‬
‫‪ ( 1‬בבעל הכורים ]ויקרא כ״ג ^ גיד[‬
‫צמוב ‪ :‬ובארצכם לא מעשו וסמיך ליה ומיל בן‬
‫צכר לומר ‘שאסור לסרס אפי* ע״י עכוסע׳׳פ‪. .‬‬
‫‪5‬״ל מדלא דרשו בגמרא כן ש״מ דליתא להא•‬
‫‪-‬לשא ורגיט ז״ל נשפת אביו היא״ש ז״ל קאי‬
‫ורצה להסמיך דבריו אקרא‪ .‬וע״ב גם לרבי חלקא‬
‫צ״ל‬
‫למה לי איסוא ־קרא שלא יעשה ע״י נכד? איו‬
‫‪,‬‬ ‫כדאמרן ‪,‬‬
 ‫‪Bp‬‬

‫לנוי •שנות בטלהו מצות פ״מ‬ ‫ואין נהיגין מליהן כ״כ אמור‪ .‬מעתס׳‬
‫שלפנינו‪ .‬נלעיד דכ״ע ‪-‬מולו ■יאמיר^‪■'-‬‬ ‫לדנדי הדרישה ־שרירין וקיימין ואץ‬
‫לגוי מותרת דכיון דאי• שביק לבהמק^^■‬ ‫*‬ ‫להרהר אמרילן‪.‬‬
‫הכי ודאי תמות ‪1‬איכא למיחש • לאי ׳‬ ‫לנרי בו אשוב אחסלא מוד מל‬ ‫ומדי‬
‫שרית ליה אתי למעבד איהו '"איתוראיי‬ ‫^ מר״ן דבכ״מ פיא מה' כלאים על‬
‫לאורייתא בידים משום דאין אלם ננעמי^■'^‬ ‫מ״ש ׳סס הרמב״ס ואסור לישראל להניח‬
‫עצמי על ממונו‪ ,‬וכדאמרינן בריש'‬ ‫לכוהי שירכיב לו אילנו כלאים כהב הוא‬
‫שהחשיך מ״ע שרו ליה רבנן למיהג ^‬ ‫ז׳ל א״ל שטעמו מדאמרינן בייושלמי פיק‬
‫כיסיה לנכרי קיס לפו לרבנן דאין אדס'‬ ‫לכלאים דכוהי אסור להרכיב כלאים וכיון‬
‫מעמיד עצמו על ממונו אי לא שרית‘‬ ‫שכן אסור לומר שירכיב כלאיס^ שאוהו‬
‫ליה אתי לאתויי ארבע אמות ברה״י'‬ ‫ירושלמי גר״א לאמ׳ בפ^ ארבע מיחוח‪-‬‬
‫איברא דאכחי לא סלטינן לה מח‪ 7‬א‬ ‫לבני נח הו‪1‬הרו אן! על הרכבת אילן‬
‫דנסתפק ^בה מעכית אי דיקא בשבת‬ ‫ויכינו פ״ע מה׳ מלכים פסק ללא כוותי'‬
‫התירי כדי שלא יבא לידי איסיי סקילה ‘‬ ‫אנל טעמיה מההיא ‪ 7‬פ' הפועלים וכו׳‬
‫לא בנדון* כי האי דליכא אלא לאו אי נמי‬ ‫ע״כ והוא פלא על רבינו הגדול נאמן‬
‫הינא לאמור אמור היכא דלא אמור לא‬ ‫ניסו בל הרמביס אין לא ראה ולא השגיח‬
‫אמור ‪ . ( 1‬ואחר התבוננות היטב קא‬ ‫דבהליא פסק הרמב״ס בשיי מה׳ מלכיס‬
‫חזיכא דליכא לאיסהסוקי נסכי דבא כל‬ ‫)ה״ו( כנלטוו בני נח על הרכבת אילן‬
‫שאסור מן התורה לא שייך לחלק נין‬ ‫וגס הוא עצמו עשה בס סמוכות לדברי‬
‫איסור חמור לאיסור קל וכדאמרינן■ ריש ׳‬ ‫ברמביס ואמר דאע״ג דר״א הוא לס״ל‬
‫ס׳ האשס בחרא קייס־ א׳ מכדי הא‬ ‫שנצטוו אן« על הכלאים ולית הלכתא‬
‫דאורייתא‪ .‬ונא דאורייתא מה לי איסור‬ ‫כווהיה מ״מ סובר יבינו דכיון לשמואל‬
‫כרת‪-‬מה לי איסור לאו‪ .‬והכי אמיינן ח>‬ ‫מפרש למילתיה אלמא ס״ל דאסורין מן‬
‫בס בפ׳ק ז׳ א׳־דעשה •דומה ^ל״ס ואין‬ ‫נכלאים אעפ״י שאין נכרגין^?ןליק‪ ,‬ע״ב‬
‫למלק‪:‬בק לית גרידא ל^ית שימ״בץ כרו‪1‬‬ ‫וצ״ע‪ .‬ואל דעות ה׳ ש^חר שכתבתי■ כל•‬
‫‪.‬דמה ■לי מימרא זועיא מה לי סומרא■‬ ‫זה מצאתי שכבר הושג מהרב בעל משנה‬
‫רבה‪ ,‬וע״ע סוס׳ פיק דקידובין ייר א׳‬ ‫למלך בפ״א מה׳ כלאים ואנכי■לא ילעחי‬
‫■י ■■■ ״‬ ‫< ‪S■ : ; -‬־‬ ‫‪.‬‬ ‫)^ין בדגול מרבבה שם( י ‪,‬‬
‫מכת‬ ‫לעניינינו ונאמר כי גס דעה‪ :‬י ‪.( 1 -‬־‪.‬ולכאורה היה לנר להמיר‬ ‫ונחזול‬
‫הרמנ״׳ס‪ .‬בדין אמירה לנוי ‪ • ,‬ספק סשקא ‪ ,‬ספגן הלכה נמ״ד׳ דבעיין צא‬ ‫י‬
‫בסאר ייסורין אינה מבוררת שהרי כתב אקשיעא; ולקולא ואתיל כע״ל ‪ :‬דלא אפשיפא‬
‫ה״ה גפי״ג מס׳ שכירות ליש נוסחאות ‪ ,‬ולתומרא‪,/.,‬סיק‪:‬ל״ש■ גץ שנת לאי&ור כרת‪- :‬‬
‫שכתוב בהם‪ .‬אומר >!כותי מסוס פרסי‪ ,‬לשאר ^שורין שאינס ככרת אלא בלאו‪ .‬אסנס‬
‫‪:‬‬ ‫ולוש בס משוס לכיוןדבעיין לא אפשיט‪-‬א ‪ . .‬אחר עוץ ‪^ ripv‬״א‪.‬ויו״ק‪ .‬אך א> קשיא‬
‫אזלינן לקולא אלא לאןן לפי מאי דמפיק‪ .‬קשיא נגיד ^ית‪ ,‬לגו להתיר סכת ^ממנ״ס; סאס‪, :‬‬
‫היה שקנוסחא האמיתית בספרי‪ .‬סדמב^; יש לחלק גץ ‪.‬איסור כרת לאיסור ‪:‬לאד &יכ;י‪.‬‬
‫היא אמר לכותי ונא ושכן הוא מוכרח ככר אסשיסא געיין ולקולא ^וא» איךלהי‪ 1‬ן‬
‫מדין הסילוס וכ״כ ‪,-,‬ברא׳ש במ׳ השוב^ ‪^.‬יהם‪ .‬א*כ בשניהס י״ל אץ אדנר‪ -‬מפמי‪,‬ל‪:‬‬
‫אמ הפועלים ונמצא ללדידהו שייך אמירה 'מלמו‪.‬מל פ » מ‪.‬‬
‫)‪(4‬‬ ‫'‬
 ‫שנה‪nwm.‬‬
‫היא ‪ tfit‬באמירה לטי• שיקיז הוו כרו‬
‫מסמס זה אי לאו רמרגינן כל נרמא מקרא‬
‫דכל סוס ננרייחא דפסולי המו קלעץ ל׳ג‬
‫ב' ודון מינה דדוקא נבי בכור אסרו אסירה‬
‫לגוי אפי׳ הוא מת משוס דהוי מדאורייתא‬
‫ולא למינן איסור לאורייתא מקמי איסור‬
‫אחר לאורייתא משאיכ גבי סריס לאמירה‬
‫לגוי שכוח לאיש לן למפרי בפיר כיפ‪-‬כי‬
‫דצא ליעכד איסורא דאורייתא נידיס ‪-‬‬
‫ותדע עוד שאין נמלק בזה נין איסור שבת‬
‫לשאר איסורין לאו שהרי יאני״ה יליף‬
‫היתירא מהך לבכור שהכאתי לעני; שנת‬
‫וז״ל המרלכי פ׳ נהמה ]סי׳ ש״מ[ כתב‬
‫לאנייה בהמה שאחזה דס אס סס־קא הוא‬
‫שאם לא יקיז? לה לס המות מותר לומ׳‬
‫לנוי להקיזס לאמירה לטי כטתוהלכהא‬
‫כרבנן רפליגי עליה לר״י פיק דפסמים‬
‫ובבכורות ]ליג‪ ,‬ע״ב[ גבי בטר כאחזו דס‬
‫דאפרינן יקיז ובלבד שלא יעיל נו מוס‬
‫ומסיק החס מעמא כיון דאי שביק ליה‬
‫מיית אי לא שרי׳ ליה אתי למעבד ביה איסו׳‬
‫דאורייתא וכי היכי דדחינן כתס איסורא‬
‫דרבנן ה״נ דחינן איסורא דרבנן דאמירה‬
‫לגוי בבות ע״כ הרי לך דגל היכא דאיכא‬
‫למימש שמא יעבור אלאולייחא שרינן לים‬
‫אמירה לנוי ליש באיסור סליקה וליש‬
‫באיסור לאו וכדאמרן • וביתר שאס וביתר‬
‫עז נפיק לן היסייא בניד לדעת ראצי״ה‬
‫ומוהריק״א להא ההס לספק הוא אס תמוה‬
‫הבהמה כשלא יקיזו לה דם אוי לא ^אפים‬
‫התירו אמירה לטי מטעמא דאין אדם‬
‫מעעיל עצמו על ממונו ומכיש בנדון‬
‫שלפנינו ככל הרופאים מסכימיס שאס ^‬
‫יסיסוה חסות באפס חקוה דצדידהו מותר ’‬
‫לומר לגוי שיסרסוס כי סיכי דלא ליעביד‬
‫איהו איסורא לאוריייתא בידים ‪:‬‬
‫ה א מ נ ם טל עיקר דינו של המרדני‬
‫‪i‬כשס ראני״ה אני לך להיכי‬ ‫;‬
‫^יף מההיא לנמר לערן שכח דכהמה‬
‫ד‪.‬ט״אטן«‬
‫ד״ה ‪.‬ותהא־ובת״ה‪.‬סי׳ לכ״ג ו מ מ פשוע ‪.‬‬
‫‪ q7‬ק כ ״ו‪.‬ו ק יש ללמוד עוד יידעה‬
‫הרא״ש ו!הדסב״ם*'ל&כרי דבעינן דחסימה‬
‫אפאימא זאץי אילוק ‪5‬ין שנס לאיסור‬
‫סקיצה לשאר איסורין ‪ .‬ואף למאן דאית‬
‫ליה לצא אפשיטא ולדידהו יש מילוק בין‬
‫איסור שנת לבסקיצה לאיסור לאו • ו ק‬
‫כפ׳ חרש־קי׳ד א׳ אמריגן שבת ואיסור‬
‫סקיצה נזרו ביס רבנן י״ס לאיסור צאו‬
‫לא נזלו ביה רבנן‪ ,‬ביר כתכ רש״י כריש‬
‫ראשה רנה הנ״ל דריקא כסיסקת דרבנן‬
‫ממליקיכן בין איסור חמור לאיסור קל‬
‫אכל בספקות ומששות במילתא לאורייתא‬
‫אית לן צמימש בקל כנממור וכ״כ מוהרי״ק‬
‫®ף שורש ע״ב‪ ,‬ועיין עוד בס' שמוח‬
‫בארץ לף כ״א ע״ג ובהרומח הדשן סי^‬
‫רין ומשנה למלך פ״א מפ׳ יו״ט‪ ,‬ואוף‬
‫הכי נמי בנדון שלנו דלא שייך ביה‬
‫הרחקה אלא להתיר אמירה לגוי שהיא‬
‫איסור קל משוס ספק ומשש דילמא אפי‬
‫למעבר אדאורייתא הדבר ישוט דלא שייך‬
‫כלל למלק בין איסיר קל לאיסור ממור‬
‫לכ״ע וש״ד לומד לטי לסרסן במו דשרינן‬
‫גבי כיס בשבח‪ ,‬ומסתייעא הו הדין סברא‬
‫מהנאי לאמרינן בפ״ק דפסמיס ייא ב׳‬
‫גני בכור ׳שאסזו דם דלרבנן דכלכתא‬
‫כמתיהו ואמרי יקיז ובלבד שלא יטיל‬
‫סוס הטעם הוא משום דאי לא בריח‬
‫ליה כלל אתי ■למעבד ופירשיי־ כיש הואיל‬
‫ובהיל הוא מי לא פריס ליה במקום‬
‫באינו■ עושה ט מוס מוכר על דבריך‬
‫ועושה ושוב אין ׳נזהר בין מקום מוס לשלא‬
‫עקום טוס דסיור שכבל בוה' ע״כ ‪ .‬הלי‬
‫דאף בבכור שהוא איסור לאו לא ‪3‬עו‬
‫יגנןלאמודי דשאדהיתירא באפיה ולמגזר‬
‫נמקים שאינו עושה גו מום אטו מקוס‬
‫שעושה כו סוס ‪ ,‬מלך מעמאגופא דאמרינן‬
‫גט ‪ -‬שבת ■דממירא דאיילא פריס ליה כלל‬
‫‪.‬את* למעני איסולא דאורייתא • ופשוט‬
‫‪ 5‬ןנ‬ ‫חוברת ט‬
‫בש״ע סי' ש״ה סיךוכן בסי' חקל״ו פסק‬
‫דמקידן דס לבהמה גח״ה ואין מונעין‬
‫ממנה כל רפואה אפי׳ יש‪ .‬בה מלאכה‪,‬‬
‫והיינו אפי׳ למיד דסלאכה ח״ס הוי‬
‫דאורייתא ואפשר דכעעס הוא מפום‬
‫צערא דבהמה כמיש רש״י בפ״ק דמיק‬
‫‪ ,‬י'‪ ,‬א׳ גבי נעילת צסרגיס ע״ש ‪ .‬וכתב‬
‫עוד שס המרדני בשס רגינו מאיר דמוחר‬
‫לומר לגוי חצוי ומול החלב לעצמך‬
‫וסוחר לי בכך משוס סכנה בהמה‪ ,‬הא‬
‫קמן דכיון דהבהמה בסכנה עומד' הוחרס‬
‫אמירה לגוי אן‪ £‬שא*נו ודאי שחמות‬
‫ולסכי שפיר יציף מדין בכור לדין נהמה‬
‫שאחזה דם אף שספק הוה שאס לא‬
‫יקיזו לה דס המוח• ולקושיא סניינא נ מי‬
‫אפשר לומר שהמרדכי סונר כדשיי ו ה ר‪/‬‬
‫והרעיב שפירשו ההיא דנוחן כיסו לגוי‬
‫דמיירי מבעיי ולא בשבת עצמו ולפיכך‬
‫לא הוה מצי לאהויי ראיה משס לדין‬
‫ההקזה דבפגח גופיה קא מיירי אך לאידך‬
‫דינא ד מכס שהביא בפ״ק שפיר פייהי‬
‫ראיה מההיא דנוחן כיסו לגוי משוס דג ס‬
‫בנדון כמכס מיירי שעושה תנאי הקבולת‬
‫מס הגוי כע״ש כמו שנראה מהראי' שהביא‬
‫מסאי דב״ה מהירץ מס כשמש ליהן‬
‫עורות לעבדן וכיכ הוהר״א ששון גסי'‬
‫קנ״ו לך נא ראה‪ ,‬שוב האיר כ' את עיר‬
‫ומצאתי להמרדכי נופי׳ שס גסי' רמיע‬
‫שדעתו כדעת רש״י והר״ן והרפ״בפכחב‬
‫וז״ל ו מ ^ן פסק כי׳ יוסף ‪ ( 1‬פאכור‬
‫לומר לגוי בעיש תעשה מלאכה זו בשבת‬
‫מפגי שהוא כמסייע אבל בסה״ת מביא‬
‫ראיה מפ' מי שהחשיך לו בדרך נותן‬
‫כיסו לנוי ופירב״י מכעיי יסן לו וכו׳‬
‫ע״כ לעניינינו והשתא לפי זה הירוצא‬
‫דידן רוומא טפי דגראה מזה שדפהו‬
‫נזה ‪,‬אי דוקאי נשנת התירו כדישלא יבא לידי‬
‫‪ (I‬עיין כלח״ס ז״ל עק‬
‫׳׳‬ ‫‪:‬‬ ‫הפועלים סי׳ ו‪/‬‬
‫שאחזה דס זספיקא היא שאס לא יקיזו‬
‫לה חמיח דמזחר לומר לגוי ^להקיזה‬
‫וכלה מכור שאני דאין ספק אלא ודאי‬
‫דאי שביק ליה הכי מייס כדמוכח מלשון‬
‫הברייחא דקאמר אפי' הוא מח וכו׳ והכי‬
‫גר' נמי המרדני במילחייהו לרבנן כיון‬
‫דאי סניק ליס מיית דמשמפ דודאי סמוח‬
‫אס לא יקיזו לה דס ולהכי הוא להתירו ‪/‬‬
‫אבל היכא בהוא ספק אם חמות אי לא‬
‫כדינו של ראכייה אס״ג זמספיקא לא‬
‫שרינן אסירה לגוי‪ .‬ותו קשיא לי עליו‬
‫זאמאי מייחי ראיה לסילהיס מהך דנכור‬
‫דנמחלוקת היא שגויה ולא מייחי מסתם‬
‫מחגיחין דריש מי שהחשיך דנותן כיסו‬
‫לגוי ‪ ( 1 .‬ואמרינן בגס' דהטעס הוא‬
‫מבוס לאין אלס מעמיד עלעו על ממונו‬
‫וכו' סו קשה מן הראשונה שהוא עצמו‬
‫בפ״ק שס ]סי' רמיז[ הביא ראי' משמעתין‬
‫לריש מי שהמשיך להתיר ליהודי׳ הקונים‬
‫המנסים בבבת ומפכיריס להס גויס לקבל‬
‫המכס בשבח יע״ס ‪ .‬ואמאי לא מייסי ליה‬
‫נמי הנא ‪.‬‬
‫ו ה נ ה לקושיא קמייחא אישר לתרץ‬
‫דס״ל דבענין זה כל שהבהמה‬
‫נכחזקס סכנה קיימא אין סברא לחלק‬
‫בין היכא דודאי חמות צהיכא לאפשר‬
‫שתמות שכן מצינו להמרדכי גופיה בפ'‬
‫מי שהחשיך )סי׳ המיס( דמשום צער‬
‫בע״ס בעלמא יתיר לומר לגוי לחלוב‬
‫נהמתו בשבת וכ״כ שס הראיש והגהות‬
‫מיימון ס״ח מה׳ שכח ופסקו מרן להלכה‬
‫‪ ( 1‬קושיא זו יש לתלז דהראני״ה אגב‬
‫אולחא אחי לאשסעינן דאף כאיסור לאו התירו‬
‫מהאי סעמא דאי לא שריח ליה אתי למעכד‬
‫גידס ולאפוקי מדעת השואל ]הונא לעילן מסתפק‬
‫איפור סקילה ולא כנדק כי האי דליכא אלא‬
‫‪,‬‬ ‫לאו״ ‪.‬‬
 ‫המאסף שנח חמישיית‬
‫־‪ .‬מהאממגיסשפקפק עלז ה‪:‬‬ ‫ודמעיה א־י משוס ‪,‬שהביא לגרו^‬
‫נסיק לן ססקא דדינא מבורר '‬ ‫צצסו‪:‬ןן>ו;כמ״ע הכלב בכצצי הפוסקים אוס‬
‫‪ ,‬ומלובן לשרי אמירה לנוי‬ ‫‪jp‬״‪ 6‬מו היא דלן כעור והב״י שהסברא‬
‫ממכיאין באמרונה עציה יש לסמוך ונס בג'רפי היכי דלאליתי למעבר אדאורייסא‬
‫בשאר פוסקים אמרינן ‪ p‬כמו פהארכשי‪ :‬בידים וכדשלינן גבי ‪ (2‬נתינת פיס לגויי‬
‫כספר הכלציס בצי בכללי הפוסקיס ‪ i‬ואי מהך כעמא לכל נדאורייסא אין מקום‬
‫משוס ככתבו בלשון אבל למסורת בילינו לסלק גץ איסור חמור לאיסור קל כאמור >'‬
‫מהרלב׳ז ז״ל בסי׳ קצ״ח לפוסק שנותב ובלא״ה• אינא מטמא רבה להתיר ממירה' ^‬
‫אבל •סלוני כסב• זו היא הסברא שהוא לגוי‪ .‬בנדון שלפנינו דהא לא אסרי;] אמיר׳■■‬
‫לופן בה וכיכ טול השיירי ננכיג בכללי לגוי גני •בכוי אלא מטעם גרמא כמכואר '‬
‫הסוסקיס אות צ״נ בשם ס׳ ברכת אברהס בדברו כטור^השיע בי״ל סי' שי״גוככר‬
‫וכן מצאתי פול להרב״י בתימ סי׳ ר״ה הוכחתי למעלה משמעתין דע׳ צל כתבי‬
‫ויש שתמוה מל הכנה״ג נאמן ביתו שלא לכל היכי לכתיב לשון עשיה לוקא עשיה■‬
‫‪ . -‬הואדאסורגרמא שרי וכיון לסירוס אפקי״‬ ‫״ הזכירו‪,‬לטובה ״‪.‬‬ ‫‪,‬‬
‫ו א ב ת ^ לא מייתבא למסי במה שסיי׳ רחמנא ננשון עשיה לכתיב ונאלצכם לא‬
‫המילכי בזה הלשון ‪,‬דכ״ה תעשו ממילא משתריא אמירה לגוי שהוא‬ ‫'‬
‫רגבי'בכור למינן איסורא לרבנן הנא גרמא ‪ .‬ואמר הדק הימב בסוגיא דססולי‬
‫בעי ‪7‬מיכן איסורא לרבנן לאמירה לנוי'‪ ,‬המוקדשין דן* ל״ג נ' קא חזינא לבמסוכנת‬
‫־דאין הנלון לומה לראיה להא גבי ב?ור לניד ^פרי אפי׳ עיי ישראל ולית ביס איסור‬
‫לא דסיכן שום איסור לרבנן‪ ,‬המפורש כל עיקרדביון לודאי מסוכנת ולא המיה‬
‫במקום אמר אצא הערן הוא לרבנן לא עוד אברי הזיע שלה הס אכולים ועומדים‬
‫רצו לגזור במקום שאינו בו מוס אעו ודוקא התם נבי בכור הוא לאעורן רבנן‬
‫מקיס שפושה נו מוס במקום פסולא אפי׳ הוא סס לא‪ .‬יקיז משו• לאמרי‬
‫כסו שגזר ר״ימשא״כ גבי שבת לדמינן רממגאיכל מוס ‪y‬א‪.‬יהיה בו וגזירת הכתוב‬
‫איסור דרבנן נמוזכר במקום אחר להיינו הוא כלמשמע החס משא״כ גבי ' סירוס‬
‫אמירה לגוי שנוח דלעולס משוס פסילא דלא אסרינן מסרס אחר מסרס אצא בראוי‬
‫לא שרל‪ ,‬ופנה נס לזה יש לסרן לנען להוליר אגל זקן שאינו ראוי‪:‬להוליד‬
‫דמושמרהס את משמרתי נצטוו סז״ל לפשוח־ י בלא סירוס שרי או לאו טיעמא שאמר ר*י‬
‫משמרס וסייג לדיני התולה איכ גס בבטג־ ‪-‬הן ^ ל‪ ,‬וכו׳ וכדלייקינן״ לעיל ופפימא‬
‫^סן הל^‪-‬סוה שיגזרו רבנן דלא ליעבלד אן« דבמציאוס לדל לודאי■ פייא עדין« מזקן‬
‫בימקוס שאינו טוש? מוס אטו מקום שעושה וכיש דשי' וליח ביס איסורא צלל ‪ .‬והט‬
‫בו מיס‪ 1 ,..‬ניון דצא גזור סן יכ‪:‬ל באיסור כקפינן להסיר אפי' מ׳י ישראל וכיש‘‪D‬״'‬
‫דאור״סא יגלק לומר דדמיגן איסורא מי להלכה ולמעשה ‪ .‬זהז מה שנלע״ל פזה‬
‫אלס קל בהמילהו ‪' ' :‬‬ ‫־דיבנן‪,‬וכלומר אנזרה שרגילין חז״ל צנזור‬
‫יאין שיהיה ’ ■הצ^^יר נצעירחי מלאכיי בכה״ר‬ ‫בכל אאר‪ .‬המצות כן‬
‫ח‪ 5‬קכ הכהן זלח״היס״פ‪•-‬‬ ‫הדין ‪7‬־י‪,‬ן■ אמת מדמזינן למק־ כב״י‪.‬א״מ‬
‫׳ ; ־‪' 1‬‬ ‫'■•י■ ' ׳' “■׳‬ ‫הי׳של״ב שהביא דבלי המרדני בצי מולק‬
‫;ה ‪7‬לא יכרא״*■ז׳׳ל־ וד>מ‪‘1‬ה ‪♦ .‬אנם‬ ‫זימלהו‪ .‬נב‪4‬׳מ>^בשלחנו הטהור לפסק ‪(4‬‬
‫ללכה ולא מצאנו •ולא ראינו לשוס אמד ' '־זיז־ אין סויזר אפ דנו ‪.‬‬

‫קפ א‬ ‫מיגי ת מ‬
‫לנכון הגיעני סשיד לגניסת ימי החג‬
‫יכולתי להשיבו עיי מיש החג‪ ...‬גש אגבי י«ז‪1‬לח‬
‫אליו םי«רת ‪ rrn‬סח״ת ר‪.‬גתוסש*ם ב‪:‬ל יום שלי^ת‪.‬‬
‫חרש־ש לבקייס‪ .‬וב!ו^חו בםתתי כי יחן תיקן‬
‫מקים מיוחד לזיכדי לם?ן יראה אזר בחוברת‬
‫הבאה אי״ח״‪,‬‬
‫וכמעשיו‬
‫הח*לוסי בעזר ה׳» מה סאמרהי‬
‫לנר ;תמר דיבוב קישיה סחוס׳‬
‫בשנת )דף־ב״ד יע״ב(‪ ,‬שהקשו דאמאי‬
‫►■‬ ‫לא סגי >י׳ לרבא כהייוצו דרג אש‬
‫דלכך אין שריפה קדשים דוחה יו״ע‬
‫משוס רהרל ל״ח ועשה ואין עשה דוחה‬
‫ציח ועשה! דהא על כרסך רבח נמי אית‬
‫ליה דיו״ע עשה ול״ת הוא כדמוכח‬
‫כביצה)דף ח'( ג ט אפר כירה דסייך סוף‬
‫סיף ירע עשה וצ״ח היא ואין עשה‬
‫דכיסוי לוחה אה צ״ת ועשה׳ אלא אמר‬
‫רנא ו ט׳ ואי אמרה דרנא ליה ליה דיו״ט‬
‫עשה וליה הוא א״כ למה לי׳ לשגויי הסס‬
‫שינויא אחרינא הא לדידיה גלאיה לא קשס‬
‫מידי אס גי‪-‬מא דס״ל דיי״ע לא הוי לק‬
‫ליה גרידא‪ ,‬אלא ע״כ דסוגל די‪1‬״מ‬
‫עשה ול״ה היא וא״ה אמאי לא קאמר‬
‫גני שריפה קדשים ג״כ הך עעמא דלק•‬
‫לא דחי משוס דיו״ט עשה וליה־ סוא‬
‫ואין עשה דוחה ל״ח ועשה עיי״ש^ ומראה‬
‫לסענ״ד ליישב קישייהם על נכון^ דהנה'’‬
‫שיטה הריכ״א בתיס׳ פסחיס )דף מיו(;‬
‫והניאו דבריו כהיס' חולין )דף קמ״א(‪,‬‬
‫בד״ה לא צריכא! לבעשה וציה אף דלא‬
‫נדתי מקמי עשה מ״מ לא לקי על הלאו‬
‫והיינו דהלאו עה״פ נדחה מקמי העשה‬
‫ולא נשאר רק העשה ולא לק* עליה עיי*ש‪,‬‬
‫וכבר נודע סש׳כ במשנה למלך• )כפ״א‬
‫מה׳ יו״ט(‪ ,‬בהג״ה‪ ,‬יאף דבאיסור לאו‬
‫עבדו חכמים הרחקה כמו גא'סור מיה‬
‫מזמ היינו דוקא באיסור לאו שיש• ני‬
‫מנקות אבל אס אין בו מלקות לא• עבדו‬
‫ינו‪.‬א לנכון להגה‬ ‫היחקה כלל‪/‬‬
‫׳‬ ‫‪1‬‬
‫הסכטת הרב הטוכהק וד!כ^ל ‪TDH‬‬
‫ועניי כמוהר״ר חיים כן עמר נרין‪,‬‬
‫הנה מלאכי אלליס ^ עוליס קן ‪g-jft;,‬‬
‫אלשת שתהיו בלור סללו ני שסתי כהן ישמרו ל^ת‬
‫ותורה ינקשו מתיהן ני מלאך ה׳ הוא ש?לו }אה צן‬
‫גשדה גשמו‬ ‫והוא ואה לשמו יש לו ש ‪c‬‬
‫וכמקימי נשמו ני מלאך הו ‪ f‬ונמעשיז שהוא עוגה‬
‫זקים הרכה והורה ייקמו משיהו במוןומו עואל‬
‫כצד הנד״ר נהן לאל עליון‪ ,‬ולקייס מצוה לשמות‬
‫דנרי חנמיס ולראות בננו״ה האלהי״ם ראיח\‬
‫את כל הנשתוון מעשה אלהיס הפה אשר ‪pPH‬‬
‫הת;ם הש;ס כדעותיו מלאך האצהיס בשבילי‬
‫גהר דע״הלדעה מה יעשה ישראל וחכם ליה‬
‫דינא ושו כלי קרביו כדעת נכונה וקלע כאבני‬
‫ק'עו אל נשל בשמיס ואל בין כוכניס שש קינו‬
‫עף חד קלוש ומשו שלהוביו לציח שמיא ואשיק‬
‫שמעתתא אליבא דהלכתא והנס דשכיל• דקעאי‬
‫לא חש*ך וחמינא לתריס דקאי קמי *וקצה מהנהו‬
‫ירי דקלע רב כהנא חשידא עכ״פ לעצין לינא‬
‫דן כהלכה לשרויי לא מיבעי ע״י נוי אלא את•׳‬
‫ישראל ומאן דעכיד נוות־ה ליקוש וליעביד‬
‫ילאסמוכי בר ססכא אתינא דיורה יורה דדין‬
‫ידץ וכבר אמרה נביא וחורה יבקשו מתירו ני‬
‫הוא זה דלדידי חזי לי ‪ ,‬חתמתי פה ליאורנו מאן‬
‫דמש־ק שמעתתא אליבה דהלנת״ה אל עיר עז‬
‫‪:‬ט וקייס במלוצ״ה ‪,‬‬
‫חיים בן עסר‬ ‫תדית״ה לתיק ע״ה‬
‫סיל״ט‪.‬‬
‫סימן עט‬
‫''‪iP‬‬ ‫כעזהי׳ה 'י®‬
‫‪,‬עת ק ך לפ״ק פק׳ק לאדז יע״א‬
‫רב ש^זם וכיכה‪ ,‬טןלקי הגוערכח‪« ,‬ןל‬
‫יבור ידיד ה הרב הת״ג ‪ 1‬נ‪ '1‬מעיז את וזקוכק‬
‫אש־י בשת ^השאס‪11‬״ ינונה‪ ,‬בעיה׳ק‪ .‬ירושלים‬
‫ר‪1.‬א ח־כייב‪ ,‬אתרי דדך טב<‪ 1‬הש^‪.‬־ם בששתש !* •‬
‫יק־־ת טבתבו בזו־מף חוברות ‪,‬חמאש;ו'‬
‫)‪(5‬‬
 ‫חפישית‬
‫לא קבה כפי מה פביחרתו^ במקיס אחד‬
‫לזה חלית אי נימא מלאכה בא״צ לגופא‬
‫חייב או לא‪ ,‬א״כ יב לומר דהב״ם דההס‬
‫קאי בשיטת המ״ד מלאכה כאצ״ל פטור‬
‫עליה ושוב הא איסורא למלאכת כימי‬
‫מצ״ל ופטור עלה ושפיר נסבית בעידנא‬
‫ממב‪ #‬ובחיבורי‪,‬ע׳ פנים צחורה״ )אות‬
‫ז׳(‪ ,‬הארכתי בזה‪ ,‬וכן ממחר בספרי‬
‫‪.‬מעלני מלף )כפ חור ח' סרח ר{‪ ,‬באורך‬
‫זה אינו דסא מ״מ התם כפיר לא כוי‬
‫בעילנא מביס דכעידנא דמטלטל אותו‬
‫א־כא איסירא למוקצה והחצי ה חינו מקיים‬
‫מלא לאחר השריפה כמש •כ הכ״ע )‪3‬פ*ג‬
‫מה׳ חו‪/‬ת( בבס הי״ס‪ ,‬עיי״ב• ובתוס׳‬
‫כתובות )דף ז' ע״א(‪ ,‬כל״ה מתוך‪ ,‬וא״כ‬
‫א־ך פריך דליתי עשה ולדחי ל״־‪ ,‬והשתא‬
‫יתבאר‪ .‬היטב ועפמביק בחיבורי פ׳ שניס‬
‫לחורה )אות גי'( דרבא ורב אשי מחילקים‬
‫בכך סברא אי בעינן בעדצ״ת שיהא‬
‫בעידנא או לא‪ ,‬והוא מפורש יוצא מש’ ס‬
‫שבת )דף קל״ב(‪ ,‬לרבא סינר דאמרינן‬
‫עבה דוחה צ״ת אע״ג דלא הח בעילנא‪/‬‬
‫ור״א ס״ל ‪,‬דלא דחי אלא היכא לבעידגא‬
‫למיעקר הלאו‪.‬מהקיים העשה והארכתי‬
‫כס ואכימ‪ ,‬ועיין באבן העוזר )נשבה‬
‫בס( ועפ״ו אתי כפיר מכוס דיש לומר‬
‫למבויה לח ניחא לי׳ לרבא בתירוצו לרב‬
‫אשי אע"נ דס״ל נמי דירט עבה וליח‬
‫כמש״כ‪ ,‬מבוס להא לדידי׳ ליכא מלקות‬
‫בכריפת קלשיס לדעת הריביא מבוס‬
‫דהלאו נדמה כנ״לולא לקי ונהי להובר‬
‫הריב״א להיכא ללא הוי בעידנא אז צא‬
‫נדחה הלאו מקמי העשה לגמרי וכפיר‬
‫לקי טליה וכמש״כ המפיכיס‪ ,‬מ״מ כ‪,‬א‬
‫רבא לטעמי'דס״ל ללא בעינן בעימא‬
‫ואמרינןדעכה דחי חת הלאו בכ׳־מ אעינ‬
‫ללא כוי בעילנא וכפיר נמש כ לדידי׳ כמו‬
‫\‬ ‫בעידנא ללילן״־ י־ו״כ פוב העשה דאי‬
‫מפיר ‪-‬את ה‪.‬לאו לגמרי ‪ .‬ואין לוקין מליו‬
‫המאסף‬
‫ינ לימי נפי מה בכיארו המסדשיס‬
‫סכרה הרלביא דסובר דבאמת הלאו נדמה‬
‫מקמי‪.‬עגה ולא אמרינן לעפה שהוא‬
‫פס הלאו מחוק אוהו משום דס״ל להריג״א‬
‫לוההוארקהינא להעפה ‪5‬א לדחות‬
‫הצית והעשה ממש בע־דנא בזה אמרינן‬
‫שפיר דכל״ס כמאן דלישא להתורה גילתה‬
‫דכל״ה נדמית מפני העשה וכמו באינו‬
‫דמי ונא לקי עניה ‪ ,‬אבל כשאינם‬
‫בעילנא ממם רק לאמרינן לענ״ז הלמה‬
‫מפני שהוא מלק מהמצוה אי שהוא‬
‫מכשירי מנוה כמבואר בנימוקי יוסף גב״מ‬
‫)ד׳ ל׳(‪ ,‬בכה״ג לא חשוב כצ״ח כמו‬
‫שחינו ולאחציס כ“כ כח העשה כדומה‬
‫אוהו לעוקרו לכמרי לנהי דבהיוח כל״ת‬
‫לבדו לח אלים לעמיד אף נגל מכשירי‬
‫העבה הדוחה ציה מעפיה היכא לאיכא‬
‫גס עבה לסייע את הצ״ח בכה*ג אין‬
‫סלק או מכשירי המצוה בכח לדחית אף‬
‫הל״ה לחוליה לגמרי ונמאן לאיחא למי‬
‫להצטרף להעשה וכפיר נקי עלי‪ <:.‬ובזה‬
‫חירצי לנכי ן קושיית ככעה״מ )בפ״ג מה׳‬
‫נדלים הלכה ר( מה כהקבב בל כיטת‬
‫הייב׳׳א מהברייתא דוהחעלמת כי״מ‬
‫)דף ל׳(! עיי׳׳ב ובחידושי במ״א הארכתי‬
‫ביבוב קובית השעה״מ על לרך כחידוד‬
‫ואכ״מ ‪ .‬ועפ״ז ‪ . .‬יתייכב היטב לכנה‬
‫לכאורה יש לתמוה אהא לסריך הב״ס‬
‫גבי בר־פתקדשים ליתי עשה ולדמי‪,‬ל*ח‬
‫לסי מהדאנן קימ״ל ללא אמרינן‪ ,‬עבה‬
‫לותה ל״ת אלא היכא לגעידנא דמיעקר‬
‫ה‪1‬או אהקייס העשה דומיא דכלאיס‬
‫בציצית כמו למבואר‪ .‬בש״ס שבת ; )דף‬
‫קל״ב( וביצר )י^ ״'‪ X‬והא התס נמי‬
‫לא הוה בעילנא להא בעת שנהן כבשר‬
‫על‪ ,‬האש הוא מכבה והמצוה אינו‪.‬מקיים‬
‫אצא לאחל־ הפריסה ועיין בבעה״מ )נס״א‬
‫מה׳ י״מ הלכה ד (‪ ,‬מפ״כ בשם ‪:‬רבו‬
‫'המל ; מקראי קודש״ ואין לומר ח ‪:‬‬
 ‫קבב‬ ‫חלברת ט‬
‫לא כוי כי אם ל״ת גרידא תקשה להו‬
‫ממשנה שלמה בש״ם ר״ה )דן‪ £‬ל״ג(‪ ,‬דתג; '‬
‫התם דאק מפקתין את הגל ולא עולין‬
‫בא*לן בידע כדי להביא חת 'השופר ‪,‬‬
‫ואמרינן עצה כתס ‪3‬ש“ ס דהייט טטסא‬
‫מש־ס דירכי עשה ולש הוא ואין עשה‬
‫ד‪.‬ופר דוחה את צ״ת ועשה‪ .‬וא־נ לדידהו‬
‫דלית להו ירט עשה ול״ת וסכירא להו‬
‫דירט גא הוי אלא דת גרידא אמאי לא‬
‫דחי עשה דעופד את הלה דמלאנת יו׳׳ט‬
‫‪,‬‬ ‫והיא קישיא גדולה ‪.‬‬
‫א ב ן לפי דברינו מיושב היטב דיש‬
‫׳ למר דגאמת כני אמוראי יהתס‬
‫ס״ל נמי ללא בטנן כעירגס נמו רבא ‪,‬‬
‫וראיה לדבר דגם אגיי סיי ד הכי מהא‬
‫דמנואר בתום׳ שבת )שס דך כ״ד( ‪,‬‬
‫בד״ה ולא עולת חיל‪ ,‬שאכיי סיבר כי״ע‬
‫בשבת )רך קי׳׳ד(‪ ,‬דנדריס ונדבות אין‬
‫קריבין ביו״ט‪ ,‬ולפ״ז לפמש״כ התנס׳‬
‫ביבמות )דך ר( ‪ ,‬דמיד נדריה‪ .‬ונדבות‬
‫אין קרינין יליך שטי עדלת בעלמא‬
‫משייפת קדשים עיי״ש‪ ,‬ומעתה יש לומר‬
‫דהא כל עיאר הטעם דאנן בעינן שיהא‬
‫בעידנא מפני שיהא דומיא דכלאיס‬
‫בציצית כמו דמבו־‪:‬ר בדוכתי טיבא בש״ס‪,‬‬
‫)עיין בשבת דך קלכ ובביצה דך ח ( ‪,‬‬
‫א'כ מאן דיליך משדיפת קרשים שוב גא‬
‫בעיק צרידהו דומה דכלאים בציצית רק‬
‫רומית דשריפת קדשיס ‪ .‬והא גגי פריסת‬
‫קרשים נמי לא כוה כעידנ כמו שכתבנו‬
‫לעיל א״נ לדידי׳ דחי שפיר אע״ג ד לא‬
‫הוי בע־דנא ולפ״ז אביי דס״ל נדלים‬
‫ונדבות ין קייבין שוג יליך שפיר משריס׳‬
‫קדשים איכ הא סובר ד עשה דוחה ל״ת‬
‫אע״ג דלא הוו בעידנא וא״ב‪ ,‬ומעתה‬
‫מיושב הדבר לנכון דייש לימי דנאמת‬
‫תזקיה ואביי ורבא סברו דאמרינן עדל*ס‬
‫אע״ג דאיט בעידנא ופליגי ארב אישי ‪I‬‬
‫נהשתא טגזא‪■ .‬דיש לומר‪ .‬דבאמת כולהיו‬
‫וא*כ איך קאמר הש׳־ס הסס דל‪:‬ך ^'ן‬
‫מדליקץ בשמן שרי־ן? נ־י״ע אטו קדשיס‬
‫שא'ן־ שורסין ביו״ט הא גצי קדשיס ציכא‬
‫מלקוח כמש*כ אס כן ‪ ;•c‬אי אששר‬
‫לגזור שריפה חרז מה סטו קרשים להא‬
‫גס בקרשיס ל*כא מלרךס וכמו״כ נמשל׳׳ט‬
‫שם בהנ״ה‪ ,‬ומשו״ה יצ*ך שפ ר מהך קרא‬
‫דצגדו לאסור סייפס קדשיס בייט ואיש‬
‫שוב אהדריה צאיסורא קמא ושפיר הוי‬
‫עשה לאו דלא המשה מלאכה והוי לאו‬
‫שיש בו מגקיס ומשרה שסיר עבדו‬
‫כרסקהגני שריפת תרומה אטו קדשיס‬
‫‪53‬שא״כ אי נימא הטעה משיב דיו״מ עשה‬
‫ול״ח כוא א״כ תו ליכא מלקות כנ״ל‬
‫ושוב צא שייך למימיד הרסקה כשריפה‬
‫תרומה אטו קדשיס וכמש״כ‪,‬ומשו״ה יציף‬
‫רבא בפיר ממקיא מפורש דאינו דומה‬
‫ירט ושפיר יכיליס למיככד הרחקה‬
‫וכדאמרן^ אגל לשיטת רב אשי לא קשה‬
‫מה שמתרץ כאן משוה דהוה ל״ת וטשה‬
‫דאין ענדו הרחקה ג יי שייפת תרו תה‬
‫חטו קרשיס כיון דליכא כהו מלקות וכמ״ש‬
‫משוס די״ל דר״א לפיס פיטתיה אזיל‬
‫דסובר דגני עדל׳׳ת כעיגן שיהא בעידנא‬
‫א״כ לפמ״ש)המסישיס דגס הריב״א מודה‬
‫היכא דלא הוי בעידגא דכא נדחה הלאו‬
‫מקמי העשס לגמרי ושפיר צקי וכמש״ל‬
‫באורך‪\ /‬לפ״ז לפמש״כ מכי שייפת קדשים‬
‫לא הוי בעידנא ואז גם הריב״א' מודה‬
‫דלוקין‪ ,‬על הלאו ושפיר איכא אן‪ £‬גבי‬
‫שריפת קרשיס מלקית לשיטתו וכמשיב‬
‫ומשרה‪.‬כפיי גזרו שייפת תרומה ביויט‬
‫אטו קדשים כיון דאיס בהו מלקות‪,‬‬
‫ומיושב קושית התום׳ לגטן ודו״ק כי‬
‫מריך הוא‪ .‬ועפ״ז‪-‬יתיישב היכיב קושיא‬
‫עצומה־ שהקשו כמפיפים על כל הגי‬
‫אמוראי דילפו כסס מקרא' דא ן שייפת‬
‫קדש^ס‪ .‬דוחה מ״ט ולאו משוס דיויט‬
‫פשה ולית ברב אפי משמע דס״ל‪ .‬דירע‬
 ‫חטאסף שנח חמיישית‬
‫בדיה וסלי ‪ ,‬שכתבו דבכל דוכתי עשיעא‬
‫לי׳ להש״ס דחייבז לאוין לרבי פקיגא‬
‫ראמד מק קימשין תופסק נכוייבי־ לארין‬
‫צאי בני חציצה ויניס כינהו כמו־ סייב^‬
‫כיית־ש הכא יכו׳ ותימא לר״י לאמאילא‬
‫אמרינן ?מי לר׳ עקיבא דלי^■ עשה‬
‫ולדחי ל״ת ע‪:‬״ד ונשארו בקושיא עיי״ן‪.‬‬
‫וקשיא |ני‪ .‬טיבא לפי מה שהקשו בסוס׳‬
‫גיטין )דף מ׳(‪ ,‬ובחגיגה )לף ד ‪ f‬דליתי‬
‫עשה דפריה ורביה וידחה אז הלאד ללא‬
‫יהי׳ קדש‪ ,‬וסיר׳ן הר״י הסםבסגיגם־לכך‬
‫לא דחי משוס ^דלא הזי בעידכא דנשע׳‬
‫הסאלס הביאה קא עקר צצאי והעשה‬
‫אינו מקיים כי אס כגמר ביאה ולהכי‬
‫לא דחי וכן תירצי הסס בניפץ עי״ש ‪,‬‬
‫‪P'D‬‬ ‫ומעתה נוראות נפלאתי דע־וע‬
‫הי״י לקישייתו דהדא כיבמות כעו שמתרץ‬
‫בסס‪ ,‬דהיינו טעמא^דריע דסובר רנדיני‬
‫לחווין אינם עולים ליבוס ולא אבברינן‬
‫עשה דומה ל׳ס משוס דלא הוי בעידנא‬
‫דבההחלת הביאה עובר על הלאי והעשה‬
‫אינו מקיים כי אה בגמד ב*אה‪ ,‬וכמו‬
‫שתי׳ הי״י גופיה שס ולמס הרבה כ״כ‬
‫לסמוה בזה ער שנשאר כתימא!(‪ ,:‬אמנם‬
‫על פי דברינו ניחא‪ ,‬כיון להכא קןשיחו‬
‫אליבא דריע קאי ור״ע לטעמיה אזיל‬
‫לסוכר בשבת )דף קי״ד( נדריס ולרכוס‬
‫אין קייבין א״כ לדידי' שעיי ילי^ פשה‬
‫דוחה ל״ח משריפה קדשים כמו בבתננו‬
‫למעלה ואיה הגיחא אס גימא דיצפינן‬
‫ערלית מכלאים בציצית דאז כעייק; מיה^‬
‫דומיא להו ובכלאים נציליע הזא הוי‬
‫בשי^בעידנא כדאיתא בדונתי ע‪1‬נא ‪,‬‬
‫קישית החום* באופניס שונים ואכמ״ל‬
‫‪ ( 1‬עיין בי נסות ד׳ ק* כ״א ‪.‬דפדך‬
‫חלמודא משית אחייבי לאוין דציהי‪.‬עעזוצודמי‬
‫ליח ועיין‪ ,‬בחוש׳ שס ד״ה יבא פה ‪8‬כחמ־‪?.‬פה‬
‫אינו ■ ?ואז‬ ‫ל’יי׳״ ?ומיה ושע ע״ב כתוש׳‬
‫‪-‬העחרך‬ ‫•‬ ‫שניה ודו״ק‪. .‬‬
‫)!מוראי ‪p‬נירא להו ד ר ע ע‪2‬ה ול״ח‬
‫ולכן הייצי טממא דעיפי לא דחי יו״מ ‪,‬‬
‫וסי לא קשה השהא דא״נ אמאי לא‬
‫כיסא להו גבי ‪ r r ' c‬קדשיס נמי ‪5‬הך‬
‫עעמא דלנן כריפז קדעיס לא דחי יו״ט‬
‫מבוס דסו׳־ל צ״ח ועשה כרמסק הסס‬
‫ריא‪ .‬מביה ד‪:‬א ל‪5‬י דעס היילא הלאו‬
‫גדחה מקמי העשה ותו לא לקי על הלאו‬
‫ו א ע‪ /‬דסיכר הרידא דהי;א דלא הוי‬
‫בעידגא או לא נדחה הלאו לגמרי מקמי‬
‫העכה ולוקין עליו וא*ה הא בשיימס‬
‫רןלשיס נמי לא הוי בעידנא ושעיר א־נא‬
‫מלקות גבי הלאו ‪ ,‬דהא וה איגו‪ /‬כיון‬
‫דכל הני אמוראי הביי דאף אס לא הוה‬
‫כעידגא גמי דחי א״כ שיג דחי ששיר‬
‫לדידהי את הלאו לגמריוכדאמדן כסמוך‪,‬‬
‫ושוב ליכא מלקות כשרישז קדשיס א״כ‬
‫חו לא שייך גמיעבד הרחקה שרישס‬
‫תרומה אטו קדשיס כדכתיבנא לעיל ‪,‬‬
‫וא״כ קשיא דאכחי אמאי גורו תרומה‬
‫אטו קדשיס הא ליכא מלקות כ‪:‬יל< ומשז״ה‬
‫הולרכו שפיר צמילן‪ £‬מקראי דאי?ו דוחה‬
‫ירט וגזה״ה הוא ושוכ הלית דלא תעשה‬
‫מלאכה במקומו עומד ילוקין על־ו ומשויה‬
‫מסיר עבדו הרחקה גבי שריפת תרומה‬
‫אטו קדביס וכמש־כ למעלה‪ ,‬אבל ר״א‬
‫לסוהר דכעינן נעידנא ממילא היכא דלא‬
‫הגי בעימאאז גס הריב״א מודה דלוקין‬
‫על הלאו כתש״כ‪ ,‬ומשו״ה שפיר קאמל‬
‫דלא דמי מטעס ליו׳ע עשה וליה הוא‪,‬‬
‫משוס דלדירי׳ אף בלאו קרא גמי לוקין‬
‫‪.‬על הלאו ולהכי שפיל עגלי הרחקה וא״ש‬
‫ודו״ק כי קלרתי‪ ,‬ובחידושי הארכתי בישוב‬
‫מתה‪ ,‬ועוד חזון למועד חי״ה ‪.‬‬
‫?‪ 1‬ו ד כמי לגע אדבר ליישב קושיא עצומה‬
‫^ ‪ -‬הנפלאה אשל עמלתי טלי‘ ימים‬
‫לטס‪ ,^-‬וסימא על מפלשי הש״ם שלא‬
‫'‪.‬המישו נוה יוהוא גתוס׳ עמות )דף ט■(‬
‫‪m‬‬
‫ל״ה דכל עריות הא לא ה‪1‬י בעימא‬
‫דמשעת העראה קא עקר הלאו והע^גס;‬
‫אינו מקיים כי אס בגמר ביאה עיי״ש ‪, ,‬‬
‫אילם לפמש״כ מיושב לנכון‪ ,‬לשפיר הוו‬
‫בעידנא כיון דהיבמה היא זקוקה ועומדת‬
‫ליבם ממילא ב כ ה‪ /‬אף רתחלה כבי^ע‪,‬‬
‫נמי קונס ואיכא מ״ע אף בשעה הערא^ן‬
‫ובסיר הוי בעידנא וז״ס וממילא לפ״ו־‬
‫גס קפייתי העלומה מיושבת לנכין‪ ,‬לקא‬
‫הכא בייבוס דהיז זקוקה לינס שפיר אף‪,‬‬
‫הההלת הביאה נ מי קנ ה ואיכא 'בה מ״ע‪.‬‬
‫איכ שפיר משוב בעידנא‪ ,‬ומשו יה שפיר‬
‫הקשה הריי דאמאי לא ידמה עשה דיכיס‪.‬‬
‫אה הלאו כיון דהוי בעידנא‪ ,‬משא״כ הה ‪f‬‬
‫בגיעין דשפיר כתבו‪ -‬ללא הו• בעידגא כיון‪.‬‬
‫דהשפחה אינה זקוקה כלל להנפא לעבר‬
‫וה‪ ,‬וא״כ הו לא קנה אלא בנמר הביאה^‬
‫ולהכי שפיר כתבו דלא לחי משוס דלא‬
‫הוי כעידנא ואיש‪ ,‬ובנוף קשית התום׳‬
‫הארכנו בחידושי חלי״ת ליישבו בכמה‬
‫פנים‪ ,‬ויש לנו עוד לכריס בזה‪ ,‬אך לא עיז‬
‫האהף עתה פה ועוד מזין אם יגזור ה ‪/‬‬
‫יעקב יצחק קיהן מוג? כעס מק״רן!‬
‫שלים‪..‬‬ ‫לנבור הרג עייר‬
‫גש אני באהילהוסי!! על רב־י בבור‬
‫הר‪*.‬ג החו״ב וכז׳ שלי^^י׳א טחי״רו ‪ r.p‬שחנן ר׳־‬
‫אוחי יזח הרגר ♦‬
‫ד׳ ג׳ ע״נ מקשי התם הש״נ‪.1‬‬
‫טעמא דכתב רחמנא ‪p.’fe‬‬
‫הא לאו הכי הו״א א״א מיבמת׳ מ״ט טסות‬
‫דאתי עשה ודמי ליה אימור דאמריק‬
‫דאתי עשה ודחי ליה ל׳ה גרידא ל״ת•‬
‫שיש מ כרס עי דמי ותו ל״ה גרידא מנלן‬
‫דדמי ו כי‪ /‬והקשו המפרשיס לכאורה־ב׳•‬
‫קשיות אלו הס סתורות דלפי ה ק ק א‬
‫היאשינה משמע שיש לן איזה לימו^ויית‬
‫מל עשה דומה לאו גרידא אצל לא‪1‬׳על‬
‫לייה שיש בו קרח ולפי הקפיא הב* משמע‪.‬‬
‫מיני ח ^‬
‫משא״נ ריע דיליף עדל״ת משרישה קד^י׳‬
‫ש?נ בעיק לדידי' שיהא דומיא דכדשה‬
‫ר^דשיס והא הה© ו;לי שריפה קדשים‬
‫כפי לא הוה נעיד;א נמש״כ א״כ לדידי׳‬
‫ששיר דוהה ) ‪ y ri‬דלא הוי כעימא ‪y‬‬
‫ומעתה ניחא ד שפיר הקשו הכא ביבמוה‬
‫לר׳ עקינא‪ ,‬דליתי עשה ולדמי ל״ח ואע״ג‬
‫דאינו נעימא משוס דר״ע לטעמיה‬
‫דילין עדל״ח משריפה קדשים ממילא‬
‫לדידי׳ שפיר דמי אע״ג דאינו בע־דנא‬
‫ואיש תימא הוא לאמאי לא ידחה אה‬
‫הלאו ‪ ,‬משא׳ה החס מיע־ן יגתגינה‬
‫לשפיר תירץ הדי דלהכי לא דחי משוס‬
‫ד לא הוי בעידנא משוס להשס אליבא‬
‫דהלכהא קאי דקי״ל דעשה דחה ליה‬
‫מכלאים בלילית ילפינן ל‪ :‬ושוב בעינן‬
‫דומיא דכלאי‪-‬ס ב^^יה ולכך לא דחי היכא‬
‫ד)א כף נעידנא וז״ב וא״ש‪ /‬מיהו כל‬
‫נראה לפמנ*ד ע*פ דרך הפלפיל ולקישט׳‬
‫למילת׳;ראה לייבב קושייתי על נכון דהנה‬
‫בש׳ ״דירי שאול״ עדות ביהוס^‪ 1‬ל‪:‬גאון‬
‫כמובכק רככבה״ג מוהרייש כליי נאעאנ‪-‬‬
‫ןאהן זל״ל)בחלק שני בליקוטים(‪ ,‬הקשה‬
‫אהא למבואר בכתובית )דף מ׳( ‪ ,‬דסריך‬
‫ניסי מכה דלו תהי׳ לאשה וידמה ליח‬
‫דאינה ראויה לבוא כקהל! הא לא הוי‬
‫כסידנא כיו; דאנן קימ״ל דרק סוף ביאה‬
‫קונה ואיה הא מיד בהתחלת כביאה קא‬
‫עקר לכלאו והעשה אינו מקיים אלא בסוף‬
‫ביאה‪ ,‬ותיק עפמש״כ הרי״ף ז״ל לחלק‬
‫ד הי ^ להיא זקיקה ועומדח גס החילה‬
‫ביאה קינה ‪ ,‬וכש״ה הכא דשסיר היא‬
‫^קוקה ועומדה בעבור העשה דלו תהי׳‬
‫לאשה ילא ־לאחר וממילא ; ס ההחלה‬
‫הביאה קינה ו שפיר‪,‬הו י נעימא;עפה'ל‬
‫עיי״ש^ ועס״ז אמינא ליישב קושיה השער‬
‫המלך )בפ׳ כ־א< מה״ איסורי ביאה( ‪,‬‬
‫ההקשה אהא דאמריק בריש יגמוה‬
‫כמוגיא דעלי׳ דאתי עשה ליטס י‪ 1‬י ל ^‬
‫‪m‬‬
 ‫חמאסף שנה חמישית‬
‫דאפי^על לאו גרידא א' ‪J‬לן לימוד‪ i‬ונראה מפיעל שוב ‪ ,‬וזה וראי אילו לצה תנא‬
‫לפע״ד דהנה לעולם יש לן איזה לימודם דמתני׳ לאשמעי׳ דאלו הממש׳ לא יתעסקו‬
‫לעשה לומה לאו גרידא פראשו ושריפש כ פ ע ו ל ת להרמה נ פ ו מ ל ‪ ,‬ר״ל‬
‫קדשים כמו שכתבו המוס׳ במנחיח ד׳ הגבהת והפרשת חלק התרומה מן ככרי‪,‬‬
‫מ׳ דבית שמאי גיכ •ליף עשה דוחה ל״ה היה שונה כמשפט כלשון‪ ,‬שהוא ‪ :‬ממשה‬
‫מראשו אלא כך פריך הש״ס הכא אימור לא י ר י מ ו ‪ ,‬אך השנא נשמר מלשון‬
‫דאמרינן דאתי עשה ודמי ליס ל״ת גרידא הזה כלי שלא יובן מלשונו מה שהוא‬
‫ל״ח שיש בו כיח מי דחי ותו לית גרידא כיפיך האמת‪ ,‬שאילו היה שונה לא ירימו‬
‫מגלן לדמי לנונת הש״ס כך היא אפילו היה משמע שאלו הממשה לא יגביהו‬
‫אי אמרינן דיבום לא היה אלא ל״ת גרידא התרומה מן הכרי אפי׳ אם כבר נעפה‬
‫מכלן דדמי הא עשה דיבוס הוא אינו שוה תרומה בתוך ככרי עיי קריאת שם ישראל‬
‫בכל דהוא אינו נוהג אלא באמין מן האב גדול‪ ,‬כי כן הוראת לשון לא ירימו שהוא‬
‫ואינו נוהג במלך א״כ העשה קיל ואינו מורה שלא יעשו פעולה ההרמה בפועל‪,‬‬
‫יכול לידמות משו׳ה יליך הש׳ס עשה דומה וזהו שקר מפורסם‪ ,‬שאם כבר נעשית‬
‫ליה מכלאים בציצית דהא התם ג״כ העשה תרומה בכרי עיי מי שראוי‪ ,‬כרין התרועה‬
‫דציצית הוא א‪-‬נו בוה בכל דכא אנן ק״ל שנעילת ונעשית בממשבה‪ ,‬יכולים להרימה‬
‫רנשים פפורוס מציצית ואפילו הכי גילה ולסגביהס מן הכרי‪ ,‬אפי׳ אלו החמשה‬
‫לן התורה דדחי דכא במשנה חורה לכיע ואפי׳ קוף‪ ,‬אם רק הרימו והגביהו חלק‬
‫דרשינן סמוכין משו״ה נבי ינום בלא ההיא ממש שכבר נקיא עליו שם ויחדו‬
‫טליה הוה אמרינן דדמי אכל באמת יש לן לתרומה מי שראוי‪ ,‬משאיכ עכשיו ששוגה‬
‫לימודם על משה דומה לאו גרידא לא יתרומו‪ ,‬מובן שפיר שלא יעשו תרומה‬
‫ע״י מה שהתרומה נעשית טפ״י הדין ‪,‬‬ ‫‪-‬‬ ‫מראשו ושריק ו מי ק‪.‬‬
‫שהוא ‪ :‬קריאת הפס ^ ולא ינועו עוד‬ ‫ומני לולפ פלזמו כל הימים ‪,‬‬
‫בהעיקר הזה שהוא אמתין כי עתה מוכן‬ ‫הק׳אכיהם^הן‪.‬‬
‫לכל שרק עשיית התרומה במס שנעשית‬
‫ע״פ הדין לא תיעשה ע״י אלו הסמשה ‪,‬‬ ‫סימן ‪fi‬‬ ‫‪,‬‬
‫אבל אס עשוי׳ היא מכבר‪ ,‬פעולת ההרמה‬
‫»ה מפמננתי מהלב הגאון המ״ב ל׳‬
‫וסהפרשה‪ ,‬תהי׳ עיי הד שתהי׳ כנ׳ל״‬ ‫יוסף אליה ווינאגלאד הי״ו‪.‬‬
‫פלוני‬ ‫המשניות להרמבים ריש תרומו׳‬ ‫בסי׳‬
‫סימן פא‬ ‫כסב וזיל ‪ :‬אמרם בכל המשכה‬
‫מרס והורם ויהרוס‪ ,‬בעצי הלשון האחרוני׳‬
‫נ«״ג לסשירה פ ת׳י ווישקאוד •צ׳יו‪.‬‬ ‫מקשין על זס ואומרים כי השרש הרים‬
‫אויח )סי׳ חפ״ט סעי׳ ח׳( אם‬ ‫ומרים וי ד • עייש‪ ,‬ואסריון נמעי׳ לרבנו‬
‫^ הוא מסופק אס דלג יום אמד‬ ‫סגדול שמנמרע לשונם של חז״ל שהקפידו‬
‫ולא ספל יספור בשאר ימים בברכה ‪f‬‬ ‫עליו‪• ,‬וגס הכא תנא דייקנא הוא ואין‬
‫מקורו מתה׳יד סי׳ ל״ז ומעמו מבואר‬ ‫בקו׳ בעלי הלשון אן‪ £‬ריח קו׳;‬ ‫י‬

‫שם משוס דלראבי״ס דבעי׳ תמימות ^‬ ‫‪ .CBf‬תרומה הוא נבזר מן שורש רום‬
‫סיבר דהי דאורייתא ודמי צספ^הןיש^‬ ‫שהו^ מנחי העי ‪ 4‬כמו שם תשוכם‬
‫קכד‬ ‫חוברת ט ‪m‬‬

‫היכא שהספק אס הוא מחויב להיכא‬ ‫וק״ל הא בכ״מ אין מברכין מספק וגויפנ״א‬
‫שהספק אם כבר יצא ח״צ צברך‪#‬הכא להא‬ ‫גשמו׳ חי׳ יקיש פאכי דכך חקני לקדוש‬
‫כספק אס הוא מחיב ‪ .‬וראיתי בפר״ה‬ ‫עם הכרנוה ובפי״ה )סי' ס״ז( המה‬
‫כחב כטעס משוס דהוי ס״ס שמא ספר‬ ‫נימא הכי גס כשחר מצות ‪ ,‬ולמד‪:‬‬
‫ושמא הלכה לכל לילה מציה בפני עצמה‬ ‫זהרפכ״א אדל לש־טשו שנשי נמדושיו‬
‫היא* וק״ל הא על ספק הרתשון איכא‬ ‫צישכ הא רחמיי' ברכות קיש בעינית‬
‫חזקה שלא ספר* יעיד בעיקר החיוג אי^א‬ ‫קולס צה־כ מבוס לחינן על מצות ק״ש‬
‫ס״ס לפטור שמא לא ספי ושמא‪ ,‬ספירה‬ ‫נכרכת כחולה והמצית לא״כ נימא על‬
‫בזה״ו דרבנן ולמי להא שהביאבבין יו״ר‬ ‫ק״ם אלא הס ברכי ת בעני עצמן וחקגו‬
‫)סי׳ פ״ג וק״י( בשם הסמ״ק לטנק ציר‬ ‫לקרוחן עש ק״ש מש״ה חן« כשקרא מספק‬
‫לגיס ואף לצריך לספור משוס לאין טרח^‬ ‫צריך לאומרן ואין חבב כרכה צנעצה‬
‫מ״מ אינו מקרי מחויב ואיך יאמר וציונו; ‪:‬‬ ‫כיון לאינן על ק׳ש אצא על האור ואהבת‬
‫שמואר אנינדוי הלוי‪.‬‬ ‫היית לבייכי כל היוס רק בלא חקנו‬
‫יותר מסעס אחד טס ק״ש למאיוה גיעס‬
‫סימן פב‬ ‫כמוס הצריכו צאומרףביחד לכך כשצריך‬
‫בע״ה איי ג׳ירבא מלזוז חוניש יום ך‪.‬‬
‫לק״ש צ״ל גס הכרכות ההתקנה לאין חשש‬
‫לחודש כסליו ‪c‬׳ קד״ס‪.‬‬ ‫כרכה לבמלה כיון לעיקרו שייך כל היום‬
‫לכנוד ידי״ן ה' עורך ״המאסף״ שלום‪,‬‬
‫משא״ב ברכח המצות דכירכה על המצוה‬
‫ואחר שיצא צא שייך לכרך כלל חיכא חשש‬
‫נא בטובו יאסוף אליו כ‪,‬ד»אסף״ ודקר‬
‫ברכס לבעילה והה׳ר הכא להברכה על‬
‫^אשרי וח ‪.‬‬
‫הספירה איך יברך מספק‪:‬‬
‫כתוב בתורה אשלח סיבה מלא‬ ‫הנה‬ ‫ו ל כ א ו ל ה יש לה״ר לזה הדן מהא‬
‫וקרי כני תיבות אש לת ולנו‬ ‫לפסק בעור כאן להמתחיל‬
‫לדעת על מה עשה ה' כנה ומה בא‬ ‫לברך אדעהא דלימא ארבע וסייס בממש‬
‫לרמוז לנו‪,‬וכבר על מביכה זו ישב מהרץ‬ ‫כראוי צריך לחזור ולברך מספיקא‪ ,‬וכנ״י‪.‬‬
‫נעע לעוויא גריו ב״תורה מציו ן' ש׳ תרכיז‬ ‫דילפי׳ מספק או״י וכזגתו יש לפרש‬
‫חוברת ב׳ סי׳ ט״ו אות ג׳ ע״ש ‪ .‬ולי‬ ‫מדמסיים החס גס הברכה לרבנן ואך‬
‫נראה ליישב ע״פ מ״ש בס״ל בספרי כקפן‬ ‫דהתס עיקר הספק בדאורייתא סובר דאין‬
‫כנד״מ ״מאין יבא' באו׳ רמיח והילך לשוני‬ ‫לחלק בזה דהפעם פוי משוס' להברכה‬
‫שס יש לחח טעס כנתן הי״ס ההורה‬ ‫במצוה לאורייתא הוי כהמצוה עצמה והה״ר‬
‫מגו איפתא כמו שתיגש אנקלוס על אש‬ ‫כזה ‪ .‬אך באמת ק״ל על העזר להא לעי>‬
‫דת לרמוז לט מה שאמרו בתענית לך‬ ‫סי׳ ס״ז( בק״ש פסק לכשהסעק בכברכה‬
‫ז׳ ט״א מה האש אינו דולק יחידי אך‬ ‫לבד ‪6‬״צ לחזור ולברך וכב״י שה משוס‬
‫ד״ת אינו מחקייס ביחידי ע״ש• א״כ ייל‬ ‫דהוי כפיקא דרבנן * ומזה ק״ל גס על‬
‫דאל הכוונה זו גופה הוצרך הכתוב לאסוך‬ ‫סרביי לכתב הכא שלא לפסוק נהמור‬
‫שני תיבות ועשאס תיבה אתת ‪,‬אשדס‬ ‫משוס דליוב המפרשים ספירה זרבק‬
‫להורות לנו מה הרמז הרמח בנתינת‬ ‫האיבלאיה כיון שהספק בהברכה לנד הא‬
‫סחורה מגו אישחא בהך מילחא גגסה‬ ‫' מסי רש לעיל )סי׳ ס״ז( לא״צ לחזור ;‬
‫ולהורות לט שצדכיס הסיח לאסוך ימד‬ ‫ו א ו ? לפ״מ שמלק בפרישה בק‬
 ‫ה^סןז שנה חמישית‬
‫וס את זה והתורה היא עמוקה מאד‬
‫מאד כי נתנה לנו מאת ה' משאינ שאד‬
‫הדתות שהס נסוניס מכשר ודס ואי*צ;*‬
‫לעומק כ״כ אי״צ ללמוד יחד ע״ש ‪^.‬א״כ‬
‫י״ל דז*ש כי עז לאצהיס דהיינו התויה־‬
‫שנר^ראת עז לאלהיס שנחנה לנו מאת‬
‫ה׳ וצויכה עומק כ״כ ומשו״ה הוצרכנז‬
‫ללמוד יחד וכמבואר‬
‫יוצא מן האמור! כמה מעלות‬ ‫סבואר‬
‫מומת יוצא מן המפעל הקדונ‬
‫הזה של ״המאסף״ כי עי״ז א‪:‬ו זוכיס ללמוד‬
‫יחד ובודאי ממדדי זה את זה ואולם‬
‫צריכיס אנחנו פלא לקנתר חלילה וחס‬
‫ותמיד מנחט עודחי‪-‬ס צייפג דברי הח״ח‬
‫המנויים על ״המאסף״ כי אפשר להיות‬
‫מני ומינך יתקלס פלאה כי אלו ואלן‬
‫דברי אלהיס חיים ואף אה לא יתיישבו‬
‫דבריכם מ״מ עיי הקושיות והתירוצים‬
‫יהיו מחדדים זה את זה ואת והב בהופהי‬
‫‪ .n n j? J !51‬אבוא להשיב על‪ .‬דברי הרהיג‬
‫כ;און כמפורסם מהלי׳מ‬
‫הרב מבבל יעיא במ״פ ג״המאסף״ שיד‬
‫סי' ס״ע להשיב על מ״ש בסי׳״ס״ב וז״>‬
‫ו מיש הכותב עוד בענין זה לא אכתוב‬
‫כלום על דבריו דאין דרכי לקנתר מ״ו‬
‫עכ״ל^ ובאמת קלילה ליל יחשוב הר‪;-‬‬
‫יצ״ו כי כוונתי מיו לקגתר בהשיבי על‬
‫דבריו כי הלא יראה כ״המאסף" בס ע‬
‫מרחתי לרךים דבריו כאשר אני מורח על‬
‫דביי הראשונים לישבס כי אלו ואלו‬
‫דברי^אלהיס חיים‪ ,‬ואמנם כי כאמת‬
‫אהובה יותר ואדברה לפני מלכים ולא‬
‫אבוש‪/‬ובאמת בגי ף כדבר נר׳ כי יש לו‬
‫להשיב מי ימן ידעתי זאשמעהו‪ ,‬ומ״ש‬
‫עוד הרה״ג מהרי״מ ו^״ל רק מ;ש וכו׳‬
‫הנני מודע ’ בגס בזה גיעה דודאי‬
‫מסתביא מילתא דא*ן לחלק ואס הרב‬
‫הכותב נר׳־לן צמלק הנהדעת רין סראבא‬
‫מממ‪-‬סיל דל]ין לחל^ ואדרבא‪# > .‬יו‬
‫ללמוד זמבו״ה גם הנתיב אסף פני‬
‫היבות ועפאס הונה אמת בס ררז? והן‬
‫מספד דצריכיס‪ ,‬הת״ח צ‪:‬תאסף יחד‬
‫ומפויה נתן התורה ‪.‬מגו חיפתא ונדבד‬
‫האמור ‪.‬‬
‫פי הבאר הנה מקיס אתי לפיש‬
‫כו״ה רימין‪ .‬דגר אלהיס שהיס זו‬
‫סמעתי ני עז לאלהיס׳‪ .‬רוק נקדים מה‬
‫עאמרו פס גחעניח לאס ילמוד יחידי‬
‫מעסש אנל כבלומדיס יחד מחדדים זס‬
‫את זה ע״ב‪ .‬וניר נודע דהת״ח המחודד‬
‫יוכל לחלש חדושיס אמתייס משאיכ כטפש‬
‫ועבואר בהקדמת ה׳ לב סימע נר׳ו דע״י‬
‫מדופי חורה נפקדות העק‪-‬ות ע׳*שי וגס‬
‫נודע משארז״ל דחק גן דוד בא עד שיכלו‬
‫כל הנשמות שעוף ונשיבא מלך המשיח‬
‫אז יהיה ה׳ פלס והכסא פלס והיה ה׳‬
‫למלך על כל הארץ‪ ,‬א״כ י״ל ד־זה שאמר‬
‫אחת דבר אלהיס דהיינו חיבה אחת אפדת‬
‫יאיל® שתיס זו שמעתי דהיינו ע״פ‬
‫השמ‪-‬יעה ק*ינ‪.‬ן לה בשחי תיכית והיינו‬
‫להורות לנו בלו״מריס( יחד הת״מ*דמחדד‬
‫זה את זה ני ע״ז יכוליש לחדש חדושיס‬
‫אמת״ס‪ .‬ו׳נפקדוח העקרות ואז בן דוד‬
‫בא ויהיה כ׳ שלס והכסא כלס והיה ‪*0‬‬
‫למלך על כל האיץ והיינו דמסייס כי‬
‫עז לסלהיס כי עי״ז שלומדיס יחל נמשך‬
‫ממנו עז לאלהיס י‬ ‫‪-‬‬
‫א ל נלך לדרך זו כי בודאי עיי ח״ח‬
‫החריפים יכולים להוציא לאור כל‬
‫סורוה סחורה העמוניס בתורה על כל‬
‫וקיץ שלי הצי ס ועי״ז ידעו חכמתו‬
‫יתב׳׳ש כי רבה היא שעמן ברמז כמה‬
‫קן־תרי חורה במחק שפתיו ומשו״ה מסייס‬
‫^עי״ז סלוח דיס יחל אז יהיה עז צאלהיס‬
‫י כמה נדוליס מעש? ה׳ וכדאמרן ‪i‬‬
‫א ן נלך לדרך זו דהנה מבואר מדברי‬
‫'מהישיא זילבח״אשס דהיינו לבעינן‬ ‫•‬
‫פילמדו ינעי משוס דעייז יהיו מחדדי‬
 ‫חעדת פ‬

‫מסתכרא טפי עכיד‪ .‬ולפי דעתי ליישב דבריו הקודמיס בשני דרכיה‬
‫זגריו חמופיס שהרי קעה א״ק אמאי ואינו ק כי הדרך‪:‬השני אינו ע‪.‬נין־ 'לדבריו‬
‫רין >א‪..‬פש‪:‬מ לה ממהניחח לנשא חדשת הקידמיס אלא כוא ליו אחית ומסכים‪:‬‬
‫דעכץ' משוס לראויה מעיקרא עיי אכיה והולך לדבריו הקודמים דכש״ס גוס‪:‬ה‬
‫ומנים יתלינן כעתיד למסתבר טפי אלא מססקיל‪ ,‬ומ״ש והאי לידן עדיפמ ו ק' ‪.‬‬
‫ודאי‪?:‬״ל דלעת ר״ן ס׳ל דאין למיונם זה תמוה דסשתא קיימנן דהש״ם גופיה;‪,‬‬
‫עולהי יפה דיש לחלק כיניהס‪ ,‬וא*כ מאי מהפק״ל א״נ איך ב־יך לומר דהש״ס‬
‫סשיא ר״ן מהניייתא<‪.‬כס מיש הרג מהרייח מזכיר לרב קמי שמיאל; גס מס שנסתייע‬
‫על‪',‬מיש לתרןדיןישיית הלב יו כן אומן מדברי הררב׳יז ז״ל! כאמת גס ע‪:‬ל;‪.‬‬
‫כיוןדאפשר"לתשרפא הוי גת הויה‪ ,‬וזיל הרדציז גופ‪-‬ה יעבור טם הקישי דמן ‪.‬‬
‫ושנה נזה לרפואה לא אשי' ממילא מכיל‪ .‬הש ם ככמה דוכתי אין נר' כן ודברי) ‪,‬‬
‫לא ילטתי למה לא נזכללתרז לדרי חכמים צ״ע* ואס היב ‪ -‬מהרי־ח ני״ו מעיקרא‪,‬‬
‫עיד‪-‬זה‪ ,‬גס מיש וז״ל ורנא מסתפק ס‪.‬מך על דברי הרלב׳ז לא הו״ל לסתוס ‘‬
‫‪w‬ביאו כי מילתא כד נא‬ ‫כמישה משום לסין אלם למוש ואשיא דבריו ושלא ל'־‬
‫צריכה רבה וספיר העירותי עליו‪.‬‬ ‫ממילא עיש‪ ,‬זה אינו דמימ אינו מוכרח‬
‫שחמות אשתו קורס לו» גס מ״ש ח׳ל‪ .‬י ע ^ ב ננ״ר א ב ר ה ס ה נ ה ן ס' ל מ א ‪.‬‬
‫ואי כוה אפשר לשק כקישיא בהכי לא‬
‫הוה שכיק וכו' אינו מוכרח כי כל אחד‬
‫׳‬ ‫סי סן פ ג ‪* ,‬‬ ‫אזמר מה שקיבלה נקמתי ותיתי לי שתירוץ‬
‫ב״ה יום ה‪/‬כ״ה א יר ‪^, m‬כתמרה״•‬ ‫זה גופיה נאסר מסי רכים ונכנדיס‪.‬‬
‫יעו‪-‬ין כ״המאסןי שיב ‪ ,‬גסי׳ ‪5‬׳ז שכתב יפרח לפ״ג פיק לאדין יע״א‪.‬‬
‫כגול הרג ‪ . . .‬וכר כש״ה מוהר״ד '‬ ‫עי׳ גהנהוח החדשות דנדפסו במס'‬
‫•‬ ‫גיטין דתירלו לראויה להתקדש אס גן ניון אברהם קואינקה שליש״א‪,‬‬
‫נתרפאה עיש וע״ע כ^המאכף' קס סי׳ ג ר ס י מ בברכות ]דנ״ז ע״כ(" ונע ז‬
‫■ די״א ע״א( ויאמר כ׳ לה שנן־‬ ‫קיג‪ ,‬ועיע נ‪,‬הורה מציון״ שנת חריין‬
‫גויס בבטנך אמר רב יהודה‪ ,‬אמר'רב אלן‬ ‫חוכרת ‪.‬א׳ סי׳ ז' אוח ב׳ ע״ש‪.‬‬
‫מ ע ת ה אשוכה אל הראשינוח שס הקרי גויים אלא גייס זה‪ ,‬אנס‪,‬ונינוס‪.‬‬
‫ב״הסאסן״ ש״ד סי׳ ציד‪ ,‬ורבי פלא פסקו מעל שולחנם לא מזרח‬
‫תחלה וראש דינר■ האיש ארוני הארץ ולא קיטת ולא צנון לא בימות כחמה■‬
‫ולא בימות הגשמים וכו׳ ‪.‬‬ ‫איחנו קשות על ס״ש גס׳ ס״ד דנכל‬
‫מקום כש״ס שאומר ס״א וח״א ולא הזכיר ל ב ת ו ס ^ ו ת בס בד״ה הלא פסקו­‬
‫' משולתנס כתבו בזה״ל‬ ‫שמס כטוג נמו ככל דוכהא ש״מ דנא‬
‫יוע השים מי הוא בעל; הדכריס ונזה א־ן זה רבותא אלא שהיו מיביס סעודת‬
‫אין מקוס לדבריו שה׳ לייבג כעד שולחנם שהיו צריכיס לחתך ולהפך מאכל‬
‫הלסב״ס‪ ,‬עיש‪ ,‬וע״ז כתכ וז״ל ולא דק ולהרחיב בני מעיס‪ ,‬וכבר כקשה המזרחי‬
‫כהערה זו מלא וכו׳ ועוד שנית ונו׳ עיז ממ״ש בכהונות )דק״ל ע״א( כי רבי‬
‫והא דידן עדיסא דהש״^ מןכיר לרב אמי בשעה פטירתו ‪,‬ולא נהניתי אפילו‪:‬‬
‫זכו׳ ע״ס‪ ,‬ואני אומר לאחר המחי׳ר כי נחצבע קטנה׳ ‪ ,‬ומה שתירץ כי נע;ז‪.‬‬
‫לגליו חמוכין כנראה סחור לנרע‪ .‬שכא נאמר לענין אוכלי שיגחנו הרניס והעצומ'׳•*‬
‫־‬ ‫)‪.(7‬‬
 ‫חטאסף שנה חמישיית‬
‫כתבתי צהרב‬ ‫קישי׳ אחת■ אשר‬
‫כגאון ר׳ יוסף יפה זצ״ל אב״ד מאנשע?‪.‬‬
‫טערןימלסניס ברוסיאבנארזד‪/‬וטאלאנע‪.‬‬
‫וסקיאי( וזאת היא קישייתי כיון דקי״ל‬
‫בסנהדרין מגזירת ככתוב דבןסורר ומורה‬
‫דאינו נעשה בן סורר ומורה אס עבה‬
‫שוס איסור להקנ״ה דהיינו אס אכל דבר‬
‫איסור או אכל בתענית ציור א״כ גס‬
‫נשגני משל אביו או משל אמרים ג*כ‬
‫מפה איסור להקניה בשעת אכילה שאכל‬
‫גניבה וא*כ אינו נקרא איננו שומע כקוליט‬
‫ולא בקילו של מקו ס ומאי לי לאו‪.‬דלא‬
‫תגנוב מלאו דלא האכל נבילה אין נעשה‬
‫בן סורר ומורה ועוד דאיך יכול לברך טל‬
‫אכילתו ואין זה מברך אלא מנא׳ן אס כן‬
‫יש גס איסיי באכילתו צי״קביה זה הוא‬
‫חובן קישייתי ‪ .‬אבקש מהדר״ג להדפיס‬
‫קובייתי וגס תירוצי של כגאין המנוח‬
‫הנ״ל כי דבריו יקריס יגס גזה יקייס‬
‫מצית שפתותיו דוביות בקיר ואני פילת‬
‫צ מכתבי של הגאין הכיל‪.‬‬
‫גדליה כהרכ מוהרי״ם אבן כסף‬
‫וזאת יקית חשיבתו‪J‬‬
‫כע״ה מאנעשעספפר יוס ד׳ לך לך י׳‬
‫‪.‬‬ ‫חשוון המין ‪.‬‬
‫רב שלום לכבוד ידידי המדף ושנון‬
‫יקר ערך איש חמודות כקש״ה מוהר״ר גדלי׳‬
‫דגה ‪5‬זאת מגיע לו כי יהי בלוס רב‬
‫אכן כסף או זילכערשתיין ג ״‪ /‬שלו• לו ולכל‬
‫’‬ ‫כני ביתו ‪.‬‬
‫יקרתי הגיעני ועול דברי חורה גא‪ ,‬והייתי‬
‫רואה לבתוב לו אתמול אך אגזדי* יד יסיני כי אב‬
‫לי לע״ע לא יבולהי לאחוז ע»' ונס היום אגי‬
‫‪ trcn‬עט• בכאב נין אזונעותי ואכתוב לכ ז׳׳ר את‬
‫השיבתו בי כבודו יקר בעיני מאד‪.‬‬
‫כבודו ב ‪f‬ל אתרי דג זירת הכתי ב‬ ‫והנה‬
‫הוא בבן סודר ומורה אם כי׳‬
‫שוס דבר אסור מינו חייב ואטלז אסור‬
‫\‬ ‫לרבנן מביס לגזירת הכתוב הוא איננו‬
‫סו א דומר^ ט מל כרחנו צייניס אניז;ו^‬
‫לאמור כי כאשר וה נאמר צעדן אנטונעו'‬
‫עצמו‪ ,‬כן נאמד זה לעדן רבי עצמו• ועוד‬
‫הלא נרסינן בנדייס ) די ע״א( ובכמה‬
‫דוכתי כי שמעון הצדק ויכי במעון ורבי‬
‫אלעזר הקפד כרכי כביסה אסה הס שנזיר‬
‫חוטא הוא טל כציעד עצמו מןהייןוא״ש‬
‫והלא דבריס קיו ומה זה בלא ציער עצמו‬
‫אלא מן כיין נקרא מוטא המצער עצמו‬
‫יסכל דבר על ‪ r r r‬כמה וכמה• וא״כ הלא‬
‫אין לומר שיכי ציער עצמו מכל כנאוה‬
‫שבעי לס״ ולולא דברי התיספיח ככתובות‬
‫עס כד״הלא נהנית‪/‬יתכן ליישב הסתיר׳‬
‫פנזכיה‪ ,‬במ״ב בבבת)דקי״ח עיב( ברבי‬
‫מילתא אחרי תא הו ה ביה בלא הכניס‬
‫ידו חסת אבנעו ‪ ,‬ולעדן זה רמז באולי‬
‫בשעת פעירחו *ולא נהניתי אפילו באצבע‬
‫קטנה״י)כי גלא זה היא דבר גדול עד‬
‫תאוד מדנק ‘ ^ בגלל זה בבס ‪,‬קדוש״■ ‪/‬‬
‫ונמ״ש המהרב״א בס בד״ה במילה וכו׳‬
‫ודל וקאמד דמילתא אמריתא הוה ברט‬
‫‪5‬לא ככדס ידו למטה וכו' דהיינו מבוס‬
‫הרהור מיידה* ולכך נקרא קדוש דכ״מ‬
‫שתמצא גדר ערוה נאמד בו קדושה״ ובכן‬
‫בפיר הזטר בעת גייעת גויתו את זה(‬
‫ני לא הכניס אן‪ £‬אצבעו הקפנה חסת‬
‫אכנעו כל ימי 'חלדו ‪ ,‬וככלל הקדושה‬
‫במד חתו כאשר חצא יחידתו מנויהו״ ויעי׳‬
‫באליהו רבא)פכ״ד(‪.‬‬
‫גא® משה דדים טריוואקס‬
‫מתגר בפר ״נחצת משי‪,‬״ ועוד‪.‬‬
‫סימן פד‬
‫גע״ה היום יוס א׳ ס׳ לספירה פז ליוופרשאל‪.‬‬
‫אל כבוד ידידי ויקירי הוא הרב ‪...‬‬
‫ל׳ נן ציון אנרהס קואיגקה בע'י‪*.‬ק חוצכ״א‪,‬‬
‫באתי היוס לבקש מהדר'ג להדפיס‬ ‫הנה‬
 ‫קנו‬ ‫‪1‬זובףת ט‬
‫דף ע״א דאס גנב בשר ושתה יין עצמו‬
‫אינו חייב רק שצריך לקנות בדמי בשר‬
‫ויין בטל ויגנוב מכל אביו מעות דמי‬
‫סעידה ויקצה בשר זיין‪ ,‬א״כ כבר דעי‬
‫הנזילה אינו בעין והבשל ויין בקנה קנה‬
‫בשינוי נעשה וגיף הבשר ויין כלו ורק‬
‫דמיס חייב לאביו ואין כחן איסו ר באכילתו‬
‫ושתייתי והתירוץ שתירצתי הוא שפיר מאל^‬
‫)•‪:‬ל יהי׳ המכתב הזה בלא‬ ‫והנה‬
‫חידוש נחמד כראוי לכותב לאיש‬
‫למדן כמוהי‪ ,‬א׳ירתי ארשי‘ לו מה שאמרתי‬
‫בעני! כיוצא גזה גהרא״ש דברנות פ׳‬
‫שלשה שאכלו — סימן א׳ ודל אכל טבל‬
‫כתב רביני משה שאיני מכרך עליו לא‬
‫בהחלה ולא בסיף והראב״ד דל השיג‬
‫עליו ודל עעה יזה טעות גדול שלא אמרו ‪.‬‬
‫אין מכרכין אלא שאין מזמגין בו ונראה‬
‫לי כדבריו וכן הוכח מהא דאמדינן בפיק‬
‫לסנהדרין וגפ׳ הנוזל קמא הרי שגזל‬
‫סאה חיטין מחנירו טחנה ואפאה והפריש‬
‫מענה חלה אין זה מברך אלא מנאץ משמע‬
‫שחיי•‪ :‬לירך אלא שידכתי הוא ניאוץוכו׳‪:‬‬
‫לתמוה דמאי דמיון הוא האוכל‬
‫דכי איסור לאוכל דגר גזילה דשם‬
‫המאכל בעצמותו הוא איסיר ומונח במיעיו‬
‫דבי האיסור ואין לברך על זה — אבל‬
‫גזילה הלא המאכל עצמו מותר הוא ורק‬
‫מצד חוץ הוא עושה איסור והרואה יראה‬
‫שראיית הרא״ש חלושה מאד וכבר עמלו‬
‫על זה המפרשיס ‪:‬‬ ‫‪.‬‬
‫ו ל ט נ ״ ד נראה דראיית הראיש הוא‬
‫העקר* מריש כגוזל קמא‬ ‫^‬
‫דאביי רצה לומר דעעמא דראכיי כוא‬
‫לסויר שינוי במקומו עומדת ולכך אי( זה‬
‫הביך אלא מנאץ ע״ש בסוגיא אבל אם‬
‫נאמר לשינוי קונה אין זס מנאץ ואיכ‬
‫לשימת אביי דר יא בן יעקב סובר דאינו‬
‫במקומו עומדת איך מהגי מה דהסריש‬
‫ממנו חלה כלא ש״ס ערוך'הוא־ מובא‬
‫®ומע ‪,‬כקולט ולא בקולו כל הר‪,‬ג״ס״א״נ‬
‫ב® גנב נקיא אינו סומע בקולו כל סקיס‬
‫ואין ־נעכה בן סורר ומורס מאי לי לאו‬
‫דל א הגנוב מצאו דל א האכל נבילה! זכז‬
‫חוק קיכייתו‪.‬הנה הדבר השוע כן דהרי‬
‫כתיב ‪.‬קרא בננו זה סורר ומורה אינו‬
‫כומע נקילנו זולל וסובא‪ .‬מסמע דבהך‬
‫דזולל וסובא הוא אינו בימע בקולנו ולא‬
‫בהנהגהו כקודס לזה‪ .‬ולכן האוכל דבר‬
‫איסור ואפילו מדרבנן ואסילו בחעניס‬
‫ציור הגה בהן דבר עצמו דזולל וסובא‬
‫אינו כומע גס בקוצו של הקב״הי אבל‬
‫במה כגנב משל אביו או של אחרים הרי‬
‫בזולל וסיבא אין כאן איסיי נגד רצינו‬
‫בל מקו ס ורקימה‪,‬כעבד איסוראקודס‬
‫האכילה שגנב הנה בזלילה וסביאה כלו‬
‫אין כאן איסו׳ כלל ורק האיסיר הוא מבחיז‬
‫ומקודס אכילחז והדבר סשוכו מאד ואין‬
‫מהצורך להאריך כלל ‪.‬‬
‫ו א ט נ ם יש להעיר במ״ש שלהי המפקיד‬
‫ונ״ק ס׳ר האי‪ ,‬מאן דגזל ונו״‬
‫ממקרא שוויא זוזא ולכסוף שיויא ארבע‬
‫איחגר ממילא חייב זיזא תברא או שתי׳‬
‫חייב ארבע מ״פ השתא הוא דגזל לה וכי׳‬
‫וע״ש‪ ,‬במפישיס כגנב וגזלן אף רבעה‬
‫הגניבה ונזילה פו מד ברשיתו לאונסין מ״מ‬
‫כשאוכל הוא גנב וגזלן מחדש בעת‬
‫האכילה וכפין דאיסא ריש הגוזל ומאכיל‬
‫גזל ולא נתייאשו הבעליס ובא אחר ואכלה‬
‫ציצה מזה גובה וכו׳ והפעם דנס האוכל‬
‫הוא גזלן חדש קודס הייאוש! וא״כמאי‬
‫לי אס אדם אחר אכל או הגזלן פצמו‬
‫דזהו ניפה העבירה מה שאוכל דבר של‬
‫אמריס ועובר פל לא חג זול חדש‪ ,‬והוא‬
‫פשוט! א״כ הדרה קושייה בה״ר לדוכתא‬
‫לגס בגנב משל אביו ואכל בכל אחרים‬
‫נמי עושה האיסור בעת האכילה ושהיה‪.‬‬
‫א ‪3‬ל אחרי שובי נחמתי ושכחתי גמרא‬
‫^ מפירש‪-‬ת שס בקוגיא דנן סולר‬
 ‫המאסף; שנה חמישית‬
‫‪4‬יייי‪-‬‬
‫ולא בקילו בל כקב״ה וכל שיש בשעת‬ ‫במרובה ס״א עיא הגנג וגזלן שהרמו‬
‫האכינה עבירה נגד קולו של‪ ,‬כקב״ה אינו‬ ‫הרומח; חרומה ונו׳ משוס שינוי השס וכו'‬
‫נעשה בן סורר ומורה וא״כ‪ ,‬מאי לי איסור‬ ‫אבל צמ״ל שינוי אינו לןו;? אין חרורמן‬
‫מפצא או איסור גניבה —ל ולכן פוא‬ ‫חרומהי דאין אדס הורס דבר שאינו בלו ‪,‬‬
‫הדבר אשר הכריח אותי לחדש הוא הדבר‬ ‫והשחא לר׳א בן יעקב לשינוי מעשה אינו‬
‫למעלה כיון לגנד לק דמי הסעודה‬ ‫קונה גס שינוי פשס אינו קינה ואיכ אין‬
‫וקונה בדבר בשר ויין ממילא קונה בשינוי'‬ ‫חרומחו חיומהוגס אין הפרשת מלתו‬
‫וחליפין ואיסורא דעביד עביד ובשעת‬ ‫חלה והשתא ■שפיר מביא הרא״ש ראי׳‬
‫אכילה אין‪.‬כאן איסור כלל זלאעביד'‬ ‫להראב״ד להאוכל טבל מחוייב ל בי ך ^‬
‫איסורא דגנייה אז ורק דמים הואמחייב'‬ ‫להא בנוזל סאה חכואה של סיירו טתנה‬
‫מס שגנב אבל הבשר וכיין אוכל ושוחה‬ ‫לשה ואפאה והפריש ממנו ח‪:‬ה ואכל ובירך‬
‫בהיתר ‪-‬־‪-‬‬ ‫אין זה מברך אלא מ;אןאיכ‪ .‬לפי ס׳אביי‬
‫ו ד ^ דלפי זה יש לתמוה ומאן דסובר‬ ‫בריש הגיזל‪.‬קמא דשיניי אינו קינה ובמקומ׳‬
‫׳שינוי במקומו עומדת איכ איך‬ ‫טומדת א״כ הרי אכלו טיל ולא מהני‬
‫משכחת בן סורר ומורה ‪ ,‬אכל זס לאו‬ ‫מה שהפריש מלה וא*כ ליל לברך אלא‬
‫קושיא הוא כלל דג ס למ״ד שינוי אינו‪,‬‬ ‫‪ 01‬בטבל‪ .‬ממוייב לברך ורק כשגזל‪.‬‬
‫קונה מ״ט‪ .‬בגוזל דמים וקונס מפן כו״ע‬ ‫ברכתו היא ניאון ואן« להגמרא דחו שס‬
‫מודיס דהחשז הוא בלו דהא‪.‬נזילה אינו‬ ‫ממאי דלמה דוקא צענין בלכה וכי׳ —‬
‫תוסס דמיס דג ס איסורי הנאה אינו תוסס‬ ‫אבל מזה לא הלרא כגמרא ומוכח טכיפ‬
‫דמיו רק בעבו״ז ושמיטה אבל לא בחרי‬ ‫מאביי דאוכל טבל חייב לברך והזגריס‬
‫איסורי 'הנאה ובגנב וגזלן לכ״ע 'אינו‬ ‫מאיריס בע־׳ה — ;‬
‫תופס דמיו אפילו אס שינוי אינו קונה‬ ‫ן ך־ןז ללכאירס ישאל כת״ר דלמה טרחתי‬
‫ואינו לומה לנתן לה חטים באתננה‬ ‫כל הטורח הזה כלא אנכי כטצמי‬
‫ועשאן סולח דשס הסולת באי׳ מן החטיס‪,‬‬ ‫כתיחי‪ .‬לאינו לומה גזל לדבר אסור‬
‫אלא שנשתנו אבל הכא אין זה כלל דבר‬ ‫מ‪-‬שוס דזהוגון{ כאיסור וזה המאכל היחר‬
‫‪, ,‬‬ ‫הנגזל וכדבר פשוט‪.‬‬ ‫ררן‪-‬להאדס עושה איסור ‪ ,‬א״כ בפשוט‬
‫מיושב‪ ,‬קושייתו של כת״ר וזהו כסילוק‬
‫והנה יש לי להאריך עוד‪ .‬כזה‪ ,‬ואיא‬ ‫דנן סורר האוכל דבר אסור הוא איסור‬
‫מפלא אבל בגניבה הוא איסור מל קדקפתא לכהונ יותר‪ ,‬והמי דוש״ח ישלוס כל חברותא‬
‫?;‪.‬ברא וכ‪,‬מאכ> בעצמו מותר ^■־ל וא״כ קדישתא לחכרא נמרא‪ .‬ויפמחני בחשונחו ושלוס;‬
‫בל^י^ אין קושיית כת״ר ק‪:‬ה‪ .‬כלל —‘ לו כנסשו ונסש ידידו דוש״ח ‪.‬‬
‫יוסף יפה מונה סק״ק דכה‪.‬‬ ‫■ '‬ ‫ולחנס ערחתי בזה ‪.5‬‬
‫מפום‬ ‫זה לאו מלתא היא‬
‫• דכקרא לא כתיב אס האוכל הוא‬
‫כיתר או אסי׳ רק נאמר איע ^ווגע‪ .‬בקולנו‬
 ‫ע נ ״ ד ח פ י ש י ת‘‬ ‫■המאכף‬
‫וכי לא יתקעו לעולם ע״ש • ולפ״ז ‪ .‬יש‬
‫להקנות דבביצה )דף ייב( איתא ב״ש‪,‬‬
‫חי׳ ברבת אברהם כמ׳י‪ ,‬כאא״ז הגאין הקהי•‬
‫אומרים אין‪,‬מוציאי; את‪.‬הלולב לריס‬
‫גיו;* מרבן שמו אכרם הוא אברהם א בו ש‬
‫ומפרש בנמ׳ דכ״ש סכלי לנס ביו״ט‬
‫חסיד‪ :‬זי״ע ן!אכר״ק ליסא‪ ,‬זטפד׳כז‪. , .‬‬
‫איכא איסור הוצאה מהית כמו כשבח ע״ש‪.‬‬
‫וא״נ יש להקשות דלב״ם‪..‬אמאי‪ .‬אין תוקעין‬
‫בשית משוס גזירה דשמא יעבירנו ד״א‬
‫בר״ה‪ ..‬דהא כיון דנם בירט שייך נזילה‬
‫דשמא יעבירנו‪ ,‬א״כ גס בשנת לא שייך‬
‫גזירה דהלאוכי ל ‪ f‬יתקעו לעולם‪ ,‬ואמאי‬
‫גזרי' עליו בשיה‪ ,‬אכל אי‪ .‬אמרי׳ דהעעס‬
‫דדחי'כתקיעה מפני‪ .‬גזירה וו היינו‬
‫משום דלא‪ -‬בקיאין בקביעא דילחא‪.‬‬
‫אתי שפיר גם לכ״ש‪,‬וכשבת אסור משוס‬
‫ג;ירכ ושמא יעבירנו‪ .‬כו‪,‬׳ ‪.‬אבל ביו״ט‬
‫לא שיין גז‪.‬ירה זאת‪ ,‬משוס דמטנ״פי‬
‫אי היץס יו״ע‪ ,‬א״כ‪,‬מותר‪ ,‬רהא דלא‬
‫דחינן התקיעה הלא משום ספיקא דירחא‪, ,‬‬
‫ואיי הד ידעי! דהיוס‪'.‬ו״ט‪ ,‬לא הוי לחינן‬
‫התקיעה‪ ,‬ואי היוס לאו יו״ט נ״כ מותר ‪-‬‬
‫שהרי הוא קול ‪.,‬אכל בשית שפיר אסור‬
‫להקיע דאמרינן‪ .‬דלמא היום‪ .‬לאו יו״ע•‬
‫והוא שבת וא״כ‪.‬אע*ג‪.‬דגם ביו״גי שייך‬
‫גזירה דשמא יעבירנו‪ .‬נו׳ אפ״ה אי‪:‬א‬
‫חילוק בין שבת לירט כרל ‪ .‬וא״כ מוכח‬
‫דהטעס הוא משום ספיקא דירמא וכדע׳‬
‫הרשי״א והריטב״א‪..‬וע״כ בירושלם מוהר‬
‫לתקוע‪.‬בשבת‪ ,‬אך אם נאמר דליכא חולק‬
‫על‪.‬משנה זו ‪ . .‬קשה דבשבה )דף ה׳‪(:‬‬
‫פוער בן עזאי המיציא מחנות לפלטיא לרך ‪-‬‬
‫סטיו משו‪.‬ס‪ .‬ומהלך כעומד למי ץכ'‬
‫הרא״ש‪ .‬שם‪ .‬שהרי״ף‪ ,‬פיסק ככן פזאי ‪I‬‬
‫והקשו‪ .‬שם התוס׳‪ .‬בל״ה בשלמא‪■ ,‬ישם‬
‫הירושלמי דא״כ‪ .‬היאך■ חייב לבן פזאי‬
‫מעביר ד״א בר״ה‪ .‬דהא על‪.‬כל‪.‬פסיעה‬
‫ופסיעה אמרי׳ 'מהלך כעומד למי ומתרן[‬
‫ולא משכחת ליה לבן עזאי שיתחייב‬
‫אלא בעניין רחוק דהיינו בקופץ'כפסיעה‬
‫אחת ארבעה אמות‪ ,‬ובלאו הכי‪ .‬איט מ״יב‬
‫חוברת י׳ ’‬
‫סי׳ פה‬
‫ל ״ הי ד ף כ״ט ט״ב במקדש כיו חוקעין‬
‫איל‪ .‬לא כמדינה‪ :.‬ופרש״י לא‬
‫כירוכלי‪ /‬ולא כנכולין‪ .‬כרמב״ס כחב בפ״ב ‪,‬‬
‫מכל׳ שוסר ה׳׳ו ירע של י״ה שמל להיות‬
‫בשכת אין הוקעין כשופר כו׳ נדרה‬
‫שמא יעלנו ויוליכנו 'ל זי שיתקע לו‬
‫ויעיירנו ארנע‪.‬אמות בר*ה או מוציאו‬
‫מרשות לרשית וינא לירי איםו> סקילה‬
‫ונו‪.‬׳ הכל כזמן שהיה היהמ‪/‬ק קיים והיו‬
‫ב״ד מדול בירושלים‪ .‬כיו ככל‪ .‬חוקעין ‪.‬‬
‫טרושלים כשכת עכ״לזומקשין העולם‪.‬‬
‫למה כסכ‪.‬הרמכ״ס עו‪ :‬עעס אמר‬
‫מה שאינו מפורש‪:‬כגמ‪ /‬שיוציאו מרשות‪.‬‬
‫;לרשות‪ ,‬ונר׳לר‪.‬רץ דלפי שכתב מקידס‬
‫דבמקדש היו הוקעין היינו בכל ירושלים‪,‬‬
‫לוה בא לתר־ן דכייו בלא יקשה עליו‬
‫איזה קושי‪.‬׳ ופירש הגיעם שמא יוציאנו‪.‬‬
‫מישות לישות‪ ..‬דפנה עעס‪ .‬זה דככל‪.‬‬
‫ירושלים היו תוקעין‪ ,‬כיינו‪ .‬משו‪,‬ם כסוכר‬
‫דהא‪.‬דדחינן‪ .‬התקיעה‪ .‬בשבת הו‪.‬א משוס‬
‫שאין אנו נקיאין־ בקביעא ליררזא וכוי‬
‫המציה בספק‪ .‬וא״כ בירושלים שהיו יודעי;‬
‫בקביעות כחדש מותי לתקיעבשבת‪.‬אן‬
‫מנ״ל זאת דלמא העמידו דבריהם במקום‬
‫עשה ואין העעס כלל‪.‬משום קביעות החדש‪, .‬‬
‫ונראה‪ .‬דהרמב״ס‪ .‬יש לו‪ .‬הוכחה דהטעם‬
‫ע״כ‪ :‬הוא־ משוס‪ .‬דלא בקיאי‪ .‬בקביעא;‬
‫דירחא‪. .‬דהנה ודאי דעל משנה זו דבמקרש‪.‬‬
‫היו חוקעין כו׳ ולא‪,‬במדינה ע״ז ליכא‪.‬‬
‫שוס חולק^ דאתי׳ י אליבא‪ :‬דכ״ע‪ ,‬והנה‬
‫באויח סי‪ '.‬חקפ״ח ל‪ .‬הט״ז בסק׳׳ה והמג״א‬
‫כסקיר רמה‪ .‬ביש‪ .‬שייכות למעזר גס‬
‫בירטלא שייך■ למנזר עליו בשית מטעס‬
‫זה וכיון דגם ביו״טשייך נדרה זו א״כ‬
‫*‬ ‫)‪( 1‬‬
 ‫‘חמא‪5‬ף^ינה *הנדשית‬
‫יוציאנו לו׳ וזה הט*‪ 1‬ס שייך גס לין טזתי‬
‫וא״ה את־׳ מחגי׳ כקע ולא‪ ,‬בא הרמגייס‬
‫אלא לתלן דבריו וזרק‪.‬‬
‫ש ם‪ .‬מ נ א הני מילי א״ר לוי כתוב אחד‬
‫אומר שבתון זנרון תרועה וכתוב‬
‫אחד אומר ונו׳ אי מדאו׳ היא במקדש‬
‫סיני תוקעין ועוד הא לאו מלאכה היא‬
‫וכו׳‪,.‬אלא‪.,‬אמר •יבא •מדאור׳ מישיאשרי‬
‫ודבנל כיח דיזור שמא ונו׳ יעניינו ד א‬
‫יר״ה‪ /‬הדמי״ם‪.‬דכתב גפ"כ מהל׳ ש\פר‬
‫הצנה ־ח׳ גזמ! •שהי׳ ביהמ״ק קייס והי׳‬
‫ב״ד ‪..‬הנדול בירושליס ה־ו הנל תיקעין‬
‫בירושליס י;‪::‬ת‪ :‬דהוא מפ־ש במקדש‬
‫היו תנקעין היינו בכל ירו‪:‬ליס ולא‬
‫במדינה הס שאר עיירות ‘• גס בפי'‬
‫ל שניות ■עפרש כן‪ .‬והרא־נ׳יד בס השיב‬
‫עליו דמאי עדיפוחא דידושליס ממדינה ‪.‬‬
‫בשלמא במקדש היה הטעס דאי; שבות‬
‫במקדש משא״נ בירושליס דצא שייך האי‬
‫כעמא מנ׳׳ל זאת ‪ .‬־ץכן רש״י מפרש‬
‫דבירושלס ג״כ אסור‪ .‬גס • המג״א בפי׳‬
‫הקפיח ‪.‬סק׳יד הביא בשס המהרמ־פ‬
‫להקשות דהא בחקיעה איכא נמי שיות‬
‫ואמאי לא אמר גנמ׳ רטעס מפיס שמא‬
‫יהקן כלי כיר ע״‪.‬ש‪ :‬ונראה לחי ן דהא‬
‫יש לדקדק כאן גנמ׳ דמקשה על ר׳ לוי‬
‫אי מדאורייתא‪ .‬הוא במקדש היכי הקעיק‬
‫ועוד‪..‬הא‪.‬לאו מלאכה היא דאצשיריך קך־א‬
‫■למעוטי דזהו הוי כמו יהודא ועוד לקרא‬
‫דמע^קרא‪ ,‬מקשה קישי׳ חזקה כרא• מו^ק‬
‫דאי מדאורייתא‪ .‬במקדש היכא תוקעי] ‪,‬‬
‫ואת״כ מקשה הא לאו מלאכה היא‬
‫ואמאי מעטי׳‪.,‬קרא כמו שפירשו התום׳‬
‫הכו‪.‬קושיא חלושה מאוד כמו‪ .‬שהתום׳‬
‫דו תקין באמת ומסתבר‪ .‬דהו׳ל להיות‬
‫מסחיר בקמייחא בקושי׳ ראשונה לבד;‬
‫ונראה דבירושלמי כאן מתרץ על קישי'‬
‫ראשונה מדכחיב יוס תרועה וכחי׳ זכיון‬
‫תרועה‪,‬ונו׳ במקדש ידחה‪,‬דכתיג ב׳אתד‬
‫‪*.‬ב‪:‬מעכיר ד״א נר״ה‪ .‬העולה מ‪ 2‬ס דלין‬
‫'עזא' אין חייב מעייר ד׳א גר״ה רל‪,‬‬
‫‪..‬בדרך רחוקה מאוד ׳ וא״כ‪.‬יש להקשוש‬
‫ז־לבן מזאי לא שייך ‪.‬טעצוא דגמא‬
‫‪.‬יעבירנו כו׳ דהא רמו חייב במעביר לבן‬
‫‪:.‬עזאי ואמאי אין חוקעין בשבהי חך י״ל‬
‫ד כנה רש״י מקשה מ״ט לא אמר הטעם‬
‫‪1‬שמא יוציאנו מריה לר״ה ומתיץ דזה‬
‫‪-‬לא פס־קא לי׳ דכא אס נעלו ‪.‬ע״מ‬
‫‪,-‬להצניעו ונמלך עליו והוציאו פעול‬
‫^כדאיתא בשבת )די? ה־;( המעביר חפ‪:‬ן‬
‫ממקום למקום ונמלך עליו והוציאו‬
‫פעור כלא היתה עקירה משעה ראשונה‬
‫^גך דבשעה שנמלך והויציאה לא היתה‬
‫עקירה• והנה ל‪:‬ן עזאי לסבר מהלך‬
‫‪.‬כעומד דמי ‪ .‬א'כ חייב בנ‪:,‬ילך עליו‬
‫ו‪:‬ו‪.‬ציאו דבכעה שנמלך להוציאו הוי‬
‫עקירה לין עזא* דכל פסיעה ופשיעה‬
‫הוי עקירה והנחה ״ א"כ שפיר שי־ן‬
‫טעמת דשמא יוציאנו מר״ה‪ .‬לר״ה לק‬
‫גוזאי‪ :‬וא״כ אי‪:‬א טעמא לכ״ע דלרבנן‬
‫ללא שייך לדידהו ‪.‬טעמא דשמא יוציאנו‬
‫‪-‬ובו'‪ .‬משוס דלא ססיקא כנ״ס‪ .‬הא איכא‬
‫טעמח דשטא יעבירנו ונו׳‪.‬ולבן עזאי דלא‬
‫•שייך אליבי׳ טעמא דשמא יעבירנו מכו׳‬
‫ב׳לרל הא איכא שיעמא דשמא יוציאנו וכו׳‬
‫ואיכא טעמאלליע‪ ,‬ולפ״ז ח״ש דברי הר״מ‬
‫^ כ־ניל לאחר שב׳ דבנל יר‪.1‬שליס היו חוקעין‬
‫וע׳כ משוס דהטעם דרח־נן החרךעה‬
‫הוא משום ספיקא דירחא‪ ,‬ובירושלים‬
‫היו יודעין כהניל‪ ,.‬אך מנ״ל ז‪.‬ל‪ ,‬וציל‬
‫דמוגח משוס דהמתני׳ הוי אליבא דכ״‪.‬ע‬
‫והאין אתי אליבא דלש ‪ .‬גנ״ל וע״כ‬
‫דיפסעס הוא משום ספק בקביעא דירמא‬
‫‘ ‪-‬כהכ״ל‪ .‬אך דהא ע״ג איכא חולק על‬
‫משכה זו דהא‪ ,‬ע״כ אתי׳‪ .‬דלא‪.‬כין עזאי‬
‫י כמיל דהא לגן •עזא' לא שייך גזירה‬
‫־ דשמא יעבירנו ו‪.‬כו׳ לזה כהב ‪ .‬הרמב^‬
‫ל זאיכא‪ -‬טו «יע מ א אחוינא ‪:‬משוס שאא‬
 ‫חונרת־^י‬
‫שופר מלאכה היא ואפ״ה א־צטריך־קרא‬
‫למעוטי שלא יתקעו בנבולין במקום‬
‫שאק יודעין קביעיח הלזודש דאיכא‬
‫נפקו תא דאי אסור לתקיע בננול ין ‪P‬‬
‫מספיק‪ /‬א״כ יוכל להיות לפעמים שיהא‬
‫מותר לתקוע בשבת שחל בו ר״ה‬
‫ונס יהיו יוצאין בתקיעה זו משח״ג אי‬
‫מעמי׳ קיא דאז לעולם אסור לתקוע‬
‫בשבת דלקמן )דן! ל״נ‪ (.‬נ בי מהעסקי;‬
‫בהס ^עד שילמדו התינוקות להקיע בשב׳‬
‫ומקשה מדקאמר אין מעכבין וכו' הא‬
‫לכתחנה לא ומשני כאן כקטן ש‪.‬כניפ‬
‫לחינגי‘ כאן בקטן כו׳ והניאו שם ההו'‬
‫דהא לאמרי' ביבמות לא יאמר אדם‬
‫לתינוק הנא לי אלא מניחו תולש ומרחו‬
‫זורק בשבת משמעידאיסורא דרמךנמי‬
‫לא ספי;ן לי׳ בידים מ״מסיי להתעסק‬
‫בו לתקוע אפי' בשבח לכהחלה משוס‬
‫דאיכא מציה והעולה משם דבקטן ליכא‬
‫רק דאין יוצאין בתקיעתו י‬ ‫חילול שבח‬
‫דקטן אין יכול להוציא אחרים ידי חובתן‬
‫ולפ״ז י״ל דלעולם דחקיעח שופר הוא‬
‫מלאכה אי לאו דהנא דבי שמואל והא‬
‫לאיצטריך קרא למעוטי בלא יתקעו‬
‫בנבינין במקוס שחין יודעין קביעות‬
‫כחודש‪ ,‬משוס דאי לא מעטי׳ קרא כוי‬
‫משכחת לפעמים שיהא מותר לתקוע‬
‫בשבת ונס לצאת בתקיעה זו והיינו מון‬
‫באחד‪ .‬שנעשה בר מצוה בא׳ בתשרי דהיינו‬
‫שגעשה בן י״ג שנה ויום ח׳ באותו המם‬
‫וא״כ‪:‬לזה מותר להקיע בשבת זו בל ריה‬
‫ממנ״ס דאי היום יו״ט א*פ מותר‪ :‬לתקוע‬
‫אע״נ דכוא מלאכה דהמצוה דוחה אותה‬
‫ומאי איכא למימר ■ידלמא כיוס לאו יו׳׳ט‬
‫הוא הו׳ דאס‪.,‬הול היוס ולא יויט אי־כ‬
‫למחר כוא אחד בתשרי ולא היוס וא״כ‬
‫עדיין כיוס הוא אינו בר מציה עד ל‪-‬מחר‬
‫והוי כיוס קטן עדיין וליכא נבי חילול‬
‫שבת אעיג דהוי ■מלאכה הטן‪/‬נןגוחו‬
‫לחירש‪ :‬דהיינו במקיס כמקדש שהיו‬
‫‪!-‬וןעין קניעות החודש שהי' רק יום אחד‬
‫ר״ה‪ ,‬אז יוס חרושה יהי'‪ .‬׳לכס הגס‬
‫דכירושלמי שס קאמר דדיוקא כבהמ״ק‬
‫גיסיה נמקוס שהקרינו׳ קריניס והקינה'‬
‫דסמוך לי׳ איל לא בשאר מקומו ‪ r‬שהיו‬
‫יודעי) שהוא נא׳ לחודש י״ל ילהנמ׳‬
‫די־דן סונר דלאכישב״יאלאדגה בירושלס‬
‫היו הוקעין דהא הלי הטעם במקו ס‬
‫שיודעין קניעוס כחדש שיום"א׳ הוא‬
‫ר״ה‪ ,‬כנ״ל<‪ ,‬א״כ מקשה הימי' כך אי‬
‫■מדאורייתא הוא במקדש■היני הוקעין‬
‫ואה״ל כהי׳ הירושלמי זיוס הרועה ונו׳‬
‫אתי׳ כרל אכתי קשה הא לאו מלאכה‬
‫היא כו׳‪.-,‬ולש׳א בסיר‪ .‬כתב הרמב׳יס דגס‬
‫בירושליס היו תוקעין לסי שיעת‪..‬גמרא‬
‫דדן‪ .‬אך לס״ז ל מ מ׳ לידן נמי איה לי׳‬
‫מ״ל הקשי דהא לפי הירושלמי הרל לא‬
‫אתי קרא לממשי אלא במקיס שאין יודעין‬
‫קביעות הלוודש‪ ,‬וא’׳כ אמאי צריך הנע׳‬
‫להוניח לתקיעת שוסד‪ .‬לאו מלאכה היא‬
‫מלחני רבה בר שמואל כל מלאכת‪ .‬עבול׳‬
‫ל״ח יצתה תקיעת שופד‪,‬וכו'ימלא מכאן‬
‫מוכח ללא הויא מלאכה דאל״כ קשה ל״ל‬
‫למעוטי שלא לתקוע בשבת במקום שאין‬
‫'יוזעין קניצות החודש סשיטא וכי‬
‫א‪:‬צטייך ק'א למעוטי‪ .‬ססיקא ״דפשיעא‬
‫למססיקא לא מחללין שבת להא• ■תקיעת‬
‫שופר מלאכ‪:‬היא ומהיכי‪ .‬חיתי‪ ..‬לתקוע‬
‫בשבת לדלמא היוס לאו יו״ט‪..‬ועושה‬
‫מלאכה שלא ימקוס ‪.‬מציה וממלל‪ ,‬שית‬
‫ג‪,‬חנס‪ .‬אלא ע ״כ דלאו מלאכה היא ולמה‬
‫לי' להוכיח מדברי שמואל דהא מתיל על‬
‫קישי׳ ראשונה כתירוץ הירושלמי‪..‬הג״ל‬
‫]ו‪,‬כך הקשה השיירי קרבן ועיין מליון‬
‫הש״ס ש ס לתרץ עפ״ד כת■־ ס׳ בחו‪.‬לין‬
‫)ד‪.‬ך כ״נ( ד״ה איצטריך ועי' בחי׳ לחנינה[‬
‫א״כ בנוכח דלאו מלאכה היא כנ״לי ונראה‬
‫למזה לא;זיכח מידי לי״ל דלעולס דת־קיע' '‬
 ‫המאק;‪:‬שנה חמישית'‬
‫דשמא יעבירנו ו‪:‬ו׳ שייך אפי׳ באחר שאינו‬
‫תוקע כמש״כ שס גזירה ; שמא יעבירנו‬
‫למי שיתקע לו וא״כ נס בגו ו נא הנ״ל‬
‫אסור לחקיע וא*כא נפקותא בין טעמא‬
‫דשמא יעבירנו ‪ . *0‬וכין עעמא דשמא‬
‫יתקן כלי שירכו׳ דשמא יתקן כלי שיר‬
‫זו אינו על המצוה רק על העושה גיפי'‬
‫ולא שייך באחר ‪ ,‬ומחורץ קו׳ המג‪/‬א‬
‫הרל ודו״ק היטב ■‬ ‫‪.‬‬
‫ידידו הק׳ יוסף במוהל׳א ;״ל‬
‫האנד״קסעראצק‬
‫וא״כ מוכח דגס בירובליס היו חוקעין‬
‫סי׳ פ­­‬
‫המג •א מ ס לדינא י״ל נפקותא זו‬
‫)המשך‪ ,‬מרונרת ת׳ סי׳ ס״ח(‬
‫כ( ה נ י ן כ ת כ לי בימיס אלה כבוד‬
‫ירידי הרב האברך החריף וכו׳‬
‫מרה ח־יס צ־ד עהרענרייך נ־׳י מקי׳ק ה׳‬
‫מאר קישי׳ שהוא עימד־ ומתקשה בה‬
‫בש־ש ברכות ל״ה־ע׳ב דפויכי׳ וד‪,‬מ*א נני‬
‫סעיד והא רבא שתי חמדא בכל מעלי‬
‫יומא דפסחא כי היכא דנגררי׳ ללבי׳‬
‫ומחלק‪ :‬בין סירתא לטובא‪ .‬ואמאי לא‬
‫משני בדרבא גופיה דאומי בש״ס סוכה‬
‫מ־מ‪:‬ע״ב צוינא מרבנן ללא נפישא ליה‬
‫חמ *א לינמע גמועב וכי׳ וברבי' ש ס‬
‫דגני‪ ,‬יין לא• חליא במילוי ככרס כמו‬
‫באיכלין רק‪:‬ימילוי הגיון עיי לגימות‬
‫גסות דהיינו שביעה דידי׳ ע״ש‪ .‬ואי׳כ‬
‫נימא דרבא לשתה חמרא במעלי יומא‬
‫דססחא שתה בלגימות דקות‪ .‬אבל‬
‫בלגימות גסות כי התס חמרא מסעיר‬
‫סעיד‪ ,‬עכיק‪.‬‬
‫בזכ כי הנה בשיס פשחיס־‬ ‫והשבתי‬
‫ק*ז ע״צ דהוא המקור להך‬
‫עובדא דרבא נאמר עליו דהוי שתי חמרא‬
‫כולג מעלי יומא־ לפסחא‪ ,‬דמשמעותו‬
‫הפשוע‪-‬ששתה כל היום דהיינו שהיה‬
‫חול‪ :‬מניחו זורק כנ״ל ‪ 1‬איכ ממניפ או‬
‫דהוי מצוה או דלינא מלאכה חילול ככח‬
‫דקי כיוס ר״ה האיכא מציה ואי היום‬
‫לאו ר״ה ליכא חילול ש‪:‬ה אע״נ דהיא‬
‫מלאכה מבוס דהוא קנון כהנ״ל וגס יוצא־ן‬
‫בהקיעתו לאי היוס לאו יו״כו א״צ לתקוע‬
‫כלל‪ ,‬ואי היום‪.‬יוינו‪.‬א״כ הרי הוא גדול‬
‫וגדול ‪ .‬יכול ־ להוציא אחריס‪ .‬ידיי חונתן י‬
‫מבא*כ אי מעמי' קרא בהדיא א*כ אף‬
‫בנ ה‪ '/‬נמי אסור‪ ,‬וא״כ מ מ׳ דידן כמי‬
‫סבר סירת הירוכלמידוס סרועה ונו׳‬
‫’ כנ״לומתורץ דברי הרמב״ס הנ״ל ‪■:‬‬
‫ו ל פ י סברא זו יש ‪ pnb‬ג״כ קושיי‬
‫שהתוס׳'הביאו שס לקמן דקמן שהגיע‬
‫לחיטך‪ ,‬מותר לתקוע לכתחילה בשנת רק ‪,‬‬
‫דאין‪ :‬יוצא־ן בתקיעתי‪ ,‬והנה לפע״ש‪.‬‬
‫הדשרא והר״ן דהעעס הוא מפני ספיקיו‬
‫לירחאא׳כ י״ל דלהכי אמר כאן העעס‬
‫משום שמא יענירגו ד״א בר״ה ולא משוס‬
‫במא יתקן כלי‪ :‬ביר י וכו‪.‬׳ משום • דאיכא‬
‫נפקותא דלפי העעס דילמאיעבירנו‪.‬וכי׳‬
‫לעולס אסיר לתקיע משא״כ־ לעעמא‬
‫דשמאיעבירנו וכי׳ משכחת לפעמים שיהא‬
‫מותר־ לחקיע כי״ה שחל בשית־והיינו‪.‬‬
‫כנ״ל‪ :‬באחדשנעשה‪ :‬גר מציה בשבת של‬
‫ר״ה זר‪ ,‬וא*כ* הוא מותר ממנ״פ לתקיע‪:‬‬
‫ונס יוצאין בתקיעה זי‪ ,‬דאי היוס יו״גי‪.,‬‬
‫מוחי־ דהא הכיעס דאסול הוא רק משוס‬
‫דלא בקיאק בקייעא דירמא‪ ,‬ואי היום‬
‫צאוי יו״מ‪.‬א״כ למחר הוא אחד־ בתשרי‬
‫וצא סירס‪.,‬והוי עדיין קטן; מותר לתקוע ‪.‬‬
‫‪/‬‬ ‫נטכת'וגס‪ :‬יוצאין ‪ .‬בתקיעתו• דאי היום‬
‫לאויו״נגהא א״צלתקו ע‪.‬ו‪ ' 13‬היום יו״ע;הו״ל‬
‫גדול מיל‪ .‬וגדול‪.‬יכול להוציא אחריס ידי‬
‫חוגחן‪.‬אך‪,‬כל זה הואלעעמא דשמאיתקן‬
‫כלי'שיר וכו' אבל לטעמא־ דשמא יעבירו‬
‫צא שייך‪.‬זאת רהא הרמכ׳סכסב דמעמא‪-‬‬
 ‫‪*.rrj‬‬
‫אבל עכיפ לא המענו מעולס כהמאכל‬
‫כמועט יהיה ערם רעבון‪ ,‬והה״ן ;‬
‫ועי׳ צל״ח פסחיס קי״ז ע״ב &דה פ״ב‬
‫אמר ר׳ יצחק וכו' ותמצא כהבנהי זאת‪,‬‬
‫ולנכי הוצרך לחדש דוקא‪ .‬דמשכחת ביין‬
‫שני טבעיים הפכיים כאלו דעובא מירר‬
‫גריר ומרעיב‪ .‬ופירתא מסעד סעיד‪,‬‬
‫ורק גזה מיושבת הסתירה‪ ,‬ודויק‪' .‬‬
‫ים ליישב דנכי דבס״דלא נחית ש׳־ס‬
‫‪ ....‬ל מי מר דמשכחת ביין‪ ,‬תרי הפכי־ס‬
‫אלו ‪3‬ל מסעיר סעיד ומגדר בריר‬
‫אבל עכ״פ הא ודאי לא נימא דפליגי‬
‫מסקנא וס;ד דפ״ס מהיפיך להיפוך‬
‫דכיון דלקושטא ‪:‬קאמרינן דטובא בהוא‬
‫ודאי משביע אוחו משתיית יין מרעיבהו‬
‫לעניןאכילה‪ ,‬ורק פורתא באינו משביעד‬
‫ביין הוא הוא המשבענו באכילה‪ ,‬ודאי‬
‫לא נוכל לומד בסיד בהיסיך ממש וא״כ‪.‬‬
‫רק איפכא כו״מ לאקשויי דנוקמא לדרגא‬
‫בלגימות גסות‪ .‬בהוא כשתייה טובא‬
‫לגבי יין ולהכי גריר‪ ,‬וכך דמסעד‬
‫סע יד בלגימות דקית שהוא פורתא לגבי‬
‫יין• והרי ייל דהיינו באמת חירוצא לגע'‬
‫דטיבא ופורתא נהיט ר״ג מה בנחשב ‪.‬‬
‫פורתא וטו בא לענין שתיית יין‪,‬‬
‫” ודו״ק‪.‬היגיב ‪.‬‬
‫א ל א ‪ .‬שבלז עדיין כי' נשאר לנו מקוס‬
‫עיון לדינא בכא דקי״ל בש״ע‪,‬‬
‫אויח סי׳ חעיא סעי׳ א׳ דיין מע‪_^.‬‬
‫לא יבהה‪ ,‬משוס דמסעיד סעיד ורק‬
‫הרבה מותר לשתות מפני בערר האות‬
‫המאכל ועי׳ במלא ועו״ז בס והו״ל‬
‫לכפוסקים לחלק לכאורה באיזה אופי‬
‫הוא שותה דישותה בלעמות גסות‬
‫שהמעכי נחשב כמרובה לישתיי ויאסר‬
‫בפורחא דוקא בשותה בלגימות דקו^‬
‫שזהו מועט לגבי יין‪.‬‬
‫א ב ל האמת יורה דרכו שאין‪ .‬בזה‪.,‬‬
‫’ שוס עיון לדינא‪ ,‬וממילא שאין‪,‬‬
‫הוברת'י•‬
‫‪•mm‬‬
‫מדובה וכן נראה בעליל מהיר לשו; ב״ס‬
‫גרכי ס בזה; למשק בקיציר^ טונאנריר‬
‫פורחא סעיל‪ .‬ולא הודענו כלל בסרדלה‬
‫למימר כאן במרובה כאן בפירחא כדרך‬
‫כש״ס‪ ,.‬בשאר דוכת‪/‬אלא סמןי‪:‬על כידוע‬
‫רכך דרבא מרובה הי׳ כניל‪ ,‬ולא הוצ*ך;‬
‫אלא להודיעכו‪ .‬החיליק דבעונא כי כהס‬
‫מגריי גריר! אבל פורתא מסעד סעיד‬
‫וממילא נבין לאוקמי להך אמרינא‬
‫בפורהאי וכן מבואר גס ממוך דברי‬
‫המן רוקח ברכות הס בדה וממרא מי‬
‫מעיד יעו״ש‪] .‬ו עי' ב חי׳ רבי נו חננאל‬
‫פסחים שס דמייחי בזה״ ל‪.‬יבא כוי שתי‬
‫חמרא ״עובא״ במעלי דססלזא״‪ .‬ודאה‬
‫דהוי;רס הכי‪ . ,‬או דמפרש‪ .‬דברי הש״ס‪,‬‬
‫כך וכדאמרן‪ ,‬מיהו י״ל נמי דמפרש כן‬
‫רק‪ ,‬עפ״י מסקנת ש״ס ברכות[‪ ,.‬ואס‬
‫כניס אנחנו בזה אין סקוס לקושייתו‬
‫להא רבא כסוכה שס נתן עצתו רק‪.‬‬
‫לת״ח דלא נפישא לי' סמרא לליגמע‪.‬‬
‫נמועי אבל ודאי שתיי' מרובה הוא משבעת‬
‫מן היין אפי׳ בלגימות דקות‪ ,‬ושפיר‬
‫פריך שס אדרבא והוצרך; לשנויי לאדרבא‬
‫‪ .‬עובא מגרר נריר זכו׳ן וא״ש;‬
‫אס היסה הסתירה ממשביע‬
‫‪15‬‬
‫^' ‪.‬ייהו בלאה״נ ולא קשה לעניד לודאי‬
‫י‬
‫לאינו‪,‬־ משביע הו״מ לשנויי •כנ״ל‪ .‬אכל‬
‫׳‬ ‫הרי תמיהת כש״ס היא מהא לאמר רבא‬
‫מו רי תאות המאכל‪ ,‬דהיינו שמרעיב‪..,‬‬
‫ועיז מקשה דבשלמא אי חמרא ל־אסעיד‬
‫כלל‪ ,‬אזי י״ל דאדרבה מנעו הוא לגרוד‬
‫ולהיעיב‪ ,‬אכל מאחי דאמרח שחמרא‬
‫סעיל; וכיון' היש‪ .‬כו עי ע ההכיבעה‪,‬‬
‫איך משכחת באיזה פעס שיהיה גויס‬
‫רעבון דסשני?גה‪ ,‬והרעכון הס• שני‬
‫הפכיים וא״כ ל״ה מהני ליה קלל לשנויי‬
‫דרבא בתה בלנימוש לקיש דמסתיים‬
‫לאינו משביע בבהיג; ויהיה כמאכל‬
‫‪?5‬אוכל בפחות ממילוי הכרס שאינו משביע‬
 ‫ת^אסף ישנת חמי^שית‬

‫כאן קי‪:‬יי;א א‪:‬״ס הרל דהך מ'לוקא ׳ חנקו‪ .‬בתורה וננזכמה דישראל הוא'י׳ש‬
‫דש״ס סוכה מ״ע ע ‪ / /‬אשי מ‪:‬ס הוציא ש׳שיס ר׳בוא א׳נשיס ל׳תורה וכן י׳ש‬
‫כסה״ס לדינא דלגיני כתיי׳ ודא' אזלינן ש^שיס ר׳גוא ה‪/‬־תיות ל׳ תורה וכל ישראל‬
‫בתר הנאת גיונו עי^ פו״ת בחי‪ :‬סיפר ‪ .‬ק‪:‬לו כל אחד ’סלתו ; ואן! שנמצא ב״ה‬
‫יואו״ר! סי׳ ק•־‪ /‬ודאי לא נאמד רק יותר ויותר כמה פעמיס מששים רבוא ‪,‬‬
‫'־לענין יין עצמי ‪ j‬דרק בשותה ־‪:‬לבימות מוכרלזיס לאמי ־■מ תחלק חלק אחד לכמה‬
‫נסית שנתמלא גרונו אז נעשה שיע חלקים ומן סלק הסכמה בקילו בהר סיני‬
‫מן‪ :‬היין שלא׳יתאוז עוד לשתות יין^ מזה יחיו כמה וכמה אנשי ס ‪ /‬ומעת׳‬
‫איל כאן שאנו דנין כע״י פתין׳ זו נאמר‪.‬דנשנפטר הצדיק אזי חלק חכמתו‬
‫•יהי^ נעשה שיע לקמי אכילה ודאי אין נאבדת ‪ ,‬והף שיבוא חכס אסר במקומו‪/‬‬
‫כו‪-‬ס הו״א כיעילה שיהיה סילוק בזה אבל הלא בחלק כל עצמו יבוא ‪ /‬לכח‬
‫בענץ שביעת גרוני‪ /‬לכיון דשכיעה הטלר יש לו חלק בפני עצמו סקיבל מהר‬
‫דאוכלין נמשך רק ממיציי ככרס כרש״זי סיני‪ ,‬אנל החלק כהיה לסנפער אין לז‬
‫שש‪ .‬איך נימא דבמה ששבע גרונו מן המירה וסל׳יפין ‪ /‬אולס יסכן דכשהצדיק‬
‫היין עי־״ו נתמלא כ־סו ולא יסשק עיר יגולנל עוד כסעש אצלינו לתקן איז‪ :‬דבר‬
‫באכילה‪,‬־ואטו נימא לדעת חת״ס הנ״ל כיחשר ‪. .‬אזי אין חכמתו נאבדת מאתנו ‪,‬‬
‫דאס עירה גרונו כל היוס ביין דעיקרו ט כלא ארתז ׳נכמה באותו חלק החכמה‬
‫■׳׳הנאת הגרון ולא' ככנ;ס כלל למעיו ^ כהיה לו‪ .‬בא יבא אצלינו ‪ .‬אולס אש נסתלק‬
‫בנעשה ישבע ולא יצע*ך לאכיל עוד הא צדיק וגאין אשר לא כחס׳יר מאומה ׳ ולא‬
‫‪.‬ודאי ליתאי וממילא דלהך דינא דערבי יגילגל אצלינו ‪ ,‬אזי באמת א״ן מישימו^א‬
‫פסמיס‪.‬אין שנס ח־ליק באופן השתיה מקומו וחכמתו אף כיולד 'לנו ‪,‬אחי‪/‬‬
‫והו‪5‬רך ש״ס הכא לסלק רק בין מועט אבל הלא האחר יביא בנפשו חלקו בל‬
‫■למרוב‪ :‬דכך הוא טבעי‪ /‬דהמועכי שמכנ ס כחכמה המקובלת לו מהר סיני — ו וזהו‬
‫למעיו העיד וסוהס האות המאהל‪ ,‬דאמרי נשי דירן בסכמת! עטיף וכסי‬
‫והמרובה כמכניס למעיו גורר טאו ת טורא ‪.‬כי מיום שנתנה כהורה על טורה‬
‫המאכל‪ /‬וזה בלור ואמת ביה באופן דם־ר ‪ /‬אזי נתעטף ונכסה החכמה ולא‬
‫ינתן עוד הפעס ‪ ,‬כי הכל נתחלק אז ‪,‬‬ ‫‪ .‬שאין כאן‪,‬כוס קישיא‪ .‬ודויק‪.‬‬
‫ומט אז גיעף וכסי ונכסה מפני כל‬ ‫דקרעסעורזהנ)יל‪.‬‬ ‫‪R ,‬׳ משה ג ינז הרג‬
‫אדס ‪ ,‬והס נפטר צדיק אחד כלא מחה‬
‫אתו חכמתו ‪ ,‬ואף שיולד אחר הלא יולד‬ ‫סי׳ פז‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫^‬
‫בחלקו כלו ‪ ,‬אבל החכמה כל כחכס‬ ‫)תסבך ממוגרת ז' ס י׳ ג׳ ע(‪.‬‬
‫< ‪ 5.1‬או ‪£‬ן' א ח ד נאמר דהנה קשה קושיא הנפעיר הלא הו‪.‬א לאבדן־—‪ ,‬ובמא תאמר‬
‫־[■ כניל דאיך קאמר הנביא ואבדה דאילו יגילגל אצלינו‪ .‬רטא בחכמתו‬ ‫‪:‬‬
‫■ הכמת רוכעירזבינת נבוניו ר^סתתר דאיך הראשונה ‪..‬ולזה קאמרי דהא ליתיח ‪,‬‬
‫יאבל החכמה הלא אמרינן וזרת 'השמש ' ‪.‬דהאבד רמי ובר דברבי הוא ולא יתגלנל‬
‫ובאהשמב ומכס‪ ,‬שנפער עא אסר במקימו ע ד ‪ .‬ט לא חיסר מ^ומה ‪ ,‬ומעתה נמרי‬
‫באשר הקשינו למעלהן אולס הרמ״א‪:‬ז״ל ורבותי נקרע לבבינו ונצעק לד׳ על‬
‫•ביאר לט על פי דרך האמת להנה כל אבדן דאשגו והורס העטרה והוסר ה גאו‬
‫בנשמות היו על הר סיני •לקבלו כל אחד מנהצקנו אשר אתו נאסף• חכמתו ‪ ,‬ואף‬
‫‪hp‬‬

‫בי לד אסר הלא בחלקו יביא‪ :‬וזאת לא עוד חצליט ‪ ,‬א״כ נאבדה מכמה חכמיו‪.-‬׳‬
‫זאה הוא ‪ ,‬והוא בודאי לא יגולגל עור אזי קשה יושר משריפה בית המקדש ‪,.‬‬
‫ס‪5‬ליט ‪ ,‬כי הקי״ה טכג מ דה ׳ במדה ‪ ,‬וזהו דקאמר ליה רב לרבה בר שילח ;‬
‫וכבוד מ^‪1‬ון ר׳ שמואל ׳כלא הוא בונן אהיה לי בכספדאי דתחמה להעולס שיבכו‬
‫■;ציון וירוכליס של מעלה^ כי זה כל מאויו‪ ‘ ,‬הרבה ‪ ,‬וישובו בחשובה ‪ ,‬ואמור להם‬
‫וידוע דהכל מעלין לירוישליה^ ואין הכל דהתסקאימנא‪ ,‬דשם אשאר‪ ,‬ולא אהבלנל‬
‫מייציאין ‪ ,‬דאיך יצילנל האיש השוכן ירושלמ׳ עוד‪ ,‬לבא בחכמתי‪ ,‬וא״כ כחכמה נאבדה‬
‫לבוא מה בחי׳ן לאי‪ ,/‬ולא ישוב פה לזכמחו וא״כ׳קשה יותר משייפת בית אלהיט‪.‬‬
‫ו־זורסו ואוי נא לה אמרה העולס כי אבדט כדאמרן‪ ,.‬וזהו נמי ביאור הנביא בכו בכו‬
‫דהיינו דהבכו בכי כפולה ומכופלת‪ ,‬להולזו‪,‬‬ ‫כלי מלחמרזט — ‪ ....‬י‪.‬‬
‫ו ב ד ר ך הזה נאמר לבאי אה מאמר ולא ישוב לראות עוד את ארץ מולדתו‪,‬‬
‫הרביעי‪ ,‬שיו ל א־צעלא דמילהא דסלא באופן כשנפטר צדיק אשר לא‬ ‫;‬
‫לבר חרי דשלימ‪r‬י ליה זוודא ‪ ,,‬דהנה אשר יגולנל עוד‪ ,‬על זה יש לבכות פלגי מיס‬
‫יש 'ם זירה כדברי רבו חיני‪ ,‬דכמסכה■ ראש ‪ .‬בכיי כפולה‪ ,‬דכא קשה יותר משריפת‬
‫השנה יי״ח ע״ג אמרינן ׳דשקילה 'מישה בית אלהיט‪ ,‬וזה שאמרי נשי ‪:‬שכנציב‬
‫צדיקיה כשריפ׳ ביס אלהיני‪ .‬ואילו במדרש קרעו לבנכס ובגדיכס‪ ,‬ואף כדאי כו'א‬
‫אמרינן דקשה מיתה צריקיס‪ ,‬יוסר משריפ׳ לשאיל איצטלא דמי לתא לקרוע קריעה•‬
‫ביצז אלקיט ‪ ,‬ומצ״ס קללות ‪ ,‬דאילו בסילוקן גדולה‪ ,‬ועל איזה צדיק אנחנו אומרין■‬
‫בל צדיקיה כתיב ישע'' כ״ט ‪ .‬לק' הנני על ‪.‬צדיק גמור דשלמו ליה זוודא‪-,.‬‬
‫יוצויף להפליא את העס ■‪:‬פלא ופלא ואילו דהוא הכין ‪.‬צידה לדרך‪ ,‬ולא יתגלגל' עוד‬
‫גסורבן ביה המקדש כהיב והרד פלאים ‪ ,‬לנבן‪ ,‬על ז‪ :‬יש לקרוע ולבכות ‪.‬בכיה‬
‫ובקללות כתיב והפלא ד ‪ /‬וליישב אהי גדולה‪ ,‬דמיתתן של צדיקים אלי‪ ,‬קשה‬
‫זאת הסתירה נאמר בדרך האמיר דהנה יותר משייפת בית אלהיט‪ .‬ומעתה מורי‬
‫מהצדיק יש לט שני פעולות ‪,‬עובוה‪ ,‬דלמדן_ וריותי אל תתאפקו ואל תחרשו בעת‬
‫מתויתו וסכמהו ‪ ,‬ועוד הו־א מנק על המרה כזאת על חורבן בית המקדש צי‬
‫הדור‪ ,.‬ומבית המקדש לא היה לנו אלא הורס וכודט ונחרבה בימינו בי״ט סיוץ‬
‫הבנה בלבד להקרר‪.‬טת היו מבין עלינו' כנת‪ .‬כתרלק‪ ,‬ונעשה מאתנו הל עולר‪,‬‬
‫להצילנו מכל הציות ‪ .‬ומכ‪.‬ן{ כל או‪.‬יבינו‪ ,‬מי י דרש ‪.‬לך ציון יומי ינוד לך' ראש‬
‫כמאמר הזקן בסכמ׳ יון כל זמ^י במקריבין הי מאון ר׳ שמואל מאהליווער הניח‬
‫ק־בצוס ועוהקקי בעבודה אינה גמסרין עירו‪ ,‬והלך לשבות בעיר אחרת‪ ,‬ואנחגו‬
‫בידנה ב״ק דן« פ״ב ‪ ,‬אבל לא לימוד התורם כשארט כיתומים כלי אב ‪ ,‬כ׳ ירמה‬
‫והחכמה‪ ,‬ולזה באמיז קשה סילוקז של עליט ועל פליטתינו‪ ,‬למנוע מבחיחמעלינו'‬
‫צדיקיה יוהד מחייבן ביש המקדש ‪,‬או‪5‬ה ״ ויחיש לט את גאולתינו ופדות נפשיט‪,‬‬
‫אה הצדיק יבוא אצלינו בחנזתו שיגולנל ט דור תהפוכות צוא‪ ,‬דכל מה שאנו‬
‫עוד הפעה ‪ ,‬אד הלא סרמשו והורשו ‪ -‬מהקרבין להס‪ ,‬ומניינין אותנו במדות‬
‫ישוב עוד לידנו‪ ,‬ולא ימסר אך מנה׳ומעשם ובדעות וברחמנות לרחם מל עניים אף‬
‫מיושב דבראש השנה אמרינן בצדיק ' שלהם‪ ,‬וכל״התיקיניס לא שיה לנו‪ ,‬ואם‬
‫שיניולנלעוד אצלינו‘ ‪ ,‬וח״כ מיחתו שקולה חיים וקיימים אנחנו‪ ,‬כלא בכל בוקר‬
‫כ־ריפש בית אליךט ; אפס אס לא'יגילבל ‘ מה ראוי לביד ־ברנה הגומל‪ ,‬שמשיכטם‬
 ‫חמאסף שנה הידשית‬
‫תמצא סתורה לא בחגרניס ולא בסחרביס‬
‫דכיון דא־ן למודס אלא לצאת ירי חובת‬
‫ליסודי התורה‪ ..,‬א*כ אין סתורה מצויה‬
‫בהס‪ .,‬ללא ילמדון להבין כה איזה חדשות‬
‫ואך לצאת ידי חובת הלימור‪/‬־■ וכמאמר‬
‫בנפשו יביא לחמו‪ ,‬דהלחס ^ ר היהודי‬
‫אוכל‪ ,‬בגולה הלא הוא מגואל‪ ,‬כי־ אין‬
‫לך כל כזית אשר אין בו גדליל שבח‪,‬‬
‫ובראשם ביטול הורה‪ ,‬מש^לית‪ ,‬ומדות‪,‬‬
‫דברי שקר‪ ,‬לישנא בישא‪ ,‬זי^עיס‪ ,‬זילזול‬
‫אנשים‪ ,,‬זילזול מקח‪ .,‬ואמדו ברובן‬
‫בגזל‪ ,‬אמור מעתה דעיקך התודה אצל‬
‫חובשי בהמ״ד‪ ,‬בעשרה בסלביס או‬
‫בבטלניס‪ ,‬אפס כאשר נדברפסהסמדנין■‬
‫והחגינין‪ ,‬הלא בפיהם יאמרו ט כס‬
‫העדה הרךושה‪ ,‬כי חורחס כרא לשמה ‪7‬‬
‫ואשר הס כמחדקיס את ה״החת‪ ,‬ואת‬
‫האמונה‪ ,‬וטיקר יסודס מא כי טוב‬
‫חורה טס דרך ארך אבל א‪ 1‬נס ק הוא‬
‫שטוב חורה עס דרך ארן‪ ,‬אבל אהה‬
‫שאין בס אלא דרך א‪-‬־ז ‪ 53‬נ‪ ,1‬אבל‬
‫ההורה מאן דכר שמה‪! ,‬והי לאמרי‬
‫נשי דשכנציב בהספרס טל הגרי ה־ק‬
‫ועל ®וסריס מה נססיד טצימו ומה‬
‫נאמר סליכס^ אס אמנם אמס תקראו‬
‫אוזנא חגרי‪ ,‬כי אמיס אחים לנר באמת‪£‬‬
‫כפי שיטתכס‪ ,‬אבל אז ביגי מנלגי‬
‫וה־בת אזבזני‪ ,‬היא מילה ‪3w‬יכ ‪ ^m‬והוא‬
‫שני חיבות‪ ,‬דהביאור היא א‪ 1‬בזגי‬
‫וזגי הוא עלין שטבה‪.,‬וזהו לאעהי נשי‬
‫דשכנצינ‪.‬אס אמנס‪:.‬תימנו מנסמי אחים‬
‫מחזיקי התורה‪ ,‬אבל אז בזני כשתהיה‬
‫שוסנין על ארץ‪ ,‬וחכאי ליוס הרין‪,‬‬
‫ותשמעו אשר ראשית וחסי^‪ :‬ליט בל‬
‫מיס‬ ‫אדם‪ .,‬הוא טל ‪ .‬דברי חורה‪,‬‬
‫ראשית מדון‪ ,‬ואך שבמסכס ענת ד ך‬
‫ל״א א׳ דשו&לין אס נשא® ונתח‬
‫באמונה‪ ,‬ואמנם כן הוא‪ ,‬דטינד כך‪,‬‬
‫דאין גאפשר לשאת וליחן באמונה‪ ,‬אס‬
‫אגחצו בכל רגע‪ ,‬משגעים רעיס‪ ,‬ואשר‬
‫נ^' זכ סיס־ מגמת סני הרב כגאון כגדול‬
‫מססד כעס‪ ,‬אכל בעוומחינו־ הרכיס‪:‬‬
‫אנר־ קוינו ודימנו צגואל‪ :‬נמצא אשר‬
‫הוא יגאל אותנו‪ ,‬אבל אכה אשר נטרס‬
‫כאיר־ השחר נתכסו שמיס בעבים‪,‬‬
‫ונתקשרו בערפלי סהולתס‪ ,‬החשך הנורא‬
‫ואין דורש ואין מיקש‪ ,‬וכבר אנורו ציון‬
‫דורש אין לא מכלל דבעי דרישה‪.‬‬
‫! מ ע ת ה ניסן וניסע‪ ,‬לבאר את‬
‫מאמר כחמפי דאמרי נשי‬
‫דשכנציב אסלא מגרי ולא בזגי מבדני‪.‬‬
‫ואמרתי אשר זה המאמר אמרו דרך‬
‫מוסר השכל במאמר קצי‪ ,‬כלא מנויה גמור׳‬
‫אבר יסוד האמונה‪ .‬וחכ׳לוח כלאומיי‪ ,‬הוא‬
‫רק ללמוד תורה וחכמה‪ ,‬הלא זה הוא‬
‫המחזיקינו בעת המר והחשך‪.‬‬
‫ג כ‪ 1‬ט א מ ר דוד המלך ע״ה לולא תורתך‬
‫שעשועי אז אבדתי בעניי;‬
‫ואשר היא המלמד אותנו דעת‪ ,‬וא)ן‬
‫שלפי הנראה עליה הורגנו כל היוס‪.,‬‬
‫דהעיקר לוא קנאת הדת‪ .‬הנתונה לנו‬
‫מסיני; אבל עכ״ז• הלא היא סמא דכולא‬
‫בה ומאאר שקבלנו לא נעזבנה‪ .‬וא^ גס‪:‬‬
‫ואת נראה בחוש אשר לא יועיל מעתה‬
‫אן‪ £‬בפזבון‪ :‬אותה‪ ,‬ואך כאשר שס‬
‫הבורא נקרא עלינו‪ ,‬לא נוכל‪ .‬לסור‬
‫מעליה‪ ,‬וכמאמר אס לא ט בח»ה שפוכה‬
‫אמלוך עליכה‪ ,‬וא*כ מהראוי■ כל איש‬
‫אשר עיליס לו‪ ,‬ליישר דרכיו ‪ J‬ולאמוז־‬
‫בחולת משה ולדנ>קה גו‪ ,‬כי הלא רואים‬
‫אנאנראשר צא יועיל טצוולה‪ ,‬וא״כ מהיוח־‬
‫צ)‪.‬יכ לא תקרא רע‪ ,‬ו אך אס יהיה שלא‬
‫לשמא הלא כבר נמנו וגמרו שמחוך שלא‬
‫לאמצו‪ ,‬עוא לשמה ‪ ,‬וכל איש יחזיק‬
‫ו‪2‬ת‪1‬דה־‪ .‬וגמצותיה צאשי אבאר טול’״‬
‫ו ח ב כ ד ג ו ז״ל על פסוק■ לא גשמים‬
‫היא־ ולא מעבר לייס היא‪.‬‬
‫אמלר כמסכת טימבין דן« נ״ה לא‬
 ‫ק^יא‬ ‫זזוגרת י׳‬
‫אשי אייה בהמשך הזמן יופיע הקג״ה‬
‫איחפרותא דלמטה ׳ וכאשר יתעוררו‬
‫מלמטה‪ ,‬אז בוראי יהא התעוררות מלמעלה‪,‬‬
‫ואז אי״ה יעלה ויצמח לנו הישועה ויצא‬
‫חי טל מגזע ישי ‪ ,‬אמן ואמן ‪ ,‬אבל אוי‬
‫ואבוי ‪ ,‬אשר רב החובל נשחלק מאתנו ‪,‬‬
‫והגאון הרב להושיע נפער ! ועתה אולי‬
‫הלילה יפורד‪.‬החבילה וישבר מטה הישועה‪,‬‬
‫ועל מי נשען כעת בעוונותינו הרבים ‪,‬‬
‫ופצתי חזק ואמונה לעפות כמאמר כני‬
‫אינשי דהוי כשיככוחיה דרבי זירא דהו ה‬
‫מקרב להו‪ ,‬וכשנפטר ר' וירא אמרי דעד‬
‫האידנא הלה קטינא מריך שקי ‪ ,‬דבעי עלן‬
‫רחמי ‪ ,‬השתא מאן בעי רחמי ‪ ,‬ויהיי‬
‫לעשיהו והדרי בתיוצתא‪ ,‬כן מולי ורבותי‬
‫נאמר רלרושינו ‪ ,‬דעד האידנא היה לנו‬
‫מעוז ומגדול‪ ,‬לקשי ולצמד לנטנו‪ .‬להיות‬
‫מר‪,‬ובבי ניון וירושלים ‪ ,‬והזה בעי רחמי‬
‫בעיני הטפסרים כע'ני הרוזטס והיה‬
‫כעי רחמי עלן אבל עתה אהה אפס כל‬
‫הקיה באו ונחזקה ונתחזקה בער עמנו‬
‫ונהיה אנחנו לאנשים ונקרב איש לרע^הו‬
‫בקשר אמ*׳ן למען ציון ולמען■ ירושלס ולהפ׳‬
‫השנאת חנס אשר בין היהודים עצמן אפל‬
‫איש את רעיהו חייס בלעו וזהו מאמר‬
‫הנשים חכמניות נשי דשכנציב אחנא הגלי‬
‫דכל התגרים והסוחרים יטו נעפי׳ אחים‬
‫וריעיס יחד בעסק ייושלם וכל מי שרוצה‬
‫טעל עערת ציוני על ראשו ויאמר חובב‬
‫ציון אנכי — אולס הנשים אמרו הס הס‬
‫רהוא על דרך רניון‬ ‫אז —־ נזגי ‪,‬‬
‫ותורגם ]לייגען[ ט בעת אשר ידרש‬
‫להגיח מעות בתוך החירא למען ביהא‬
‫מזומנים ומוכנים ליוס הכסא כי ימא ־״־•*•‬
‫או אז תבדקו האם כניס אמריכס אם‬
‫חובבי ציון כאין מרמה אתם זה אין חכמה‬
‫לקבל כסף עבור שחובב ציון אצל «בזגי״^‬
‫הכסף או“יהא הבדיקה האמיתית ♦ ׳‬
‫מבנות'ירושלים — או אז נייחל ונקוה •‬
‫לא שלמד התורה לדעת מכו ח גזל^‬
‫ואונאה ‪ .‬ורכית ‪ .‬ואיסור משקצות ומדוח י‬
‫וזהו דקאמר דאז כשתידקיבזגי לשני לין‬
‫האמה והצדק אז נדע ט נאמנים היו‬
‫דכריכס ‪ i‬ולענינינו נאמר אפר רנח מכמה‬
‫ומוסר דברו הני דשכנציכ דעו מורי‬
‫ירכזתי אפר הרג הנאון מורינו ויכינו‬
‫ר׳ שמואל מאהלווער ‪ /‬יסד לט יסוד‬
‫נאמן והאיר עינינו לדעת את הכלי תינו ‪,‬‬
‫להנצל מכל עקא ומכל מרעין ביפין ‪f‬‬
‫אפר יהא מיטינו על ציון !ירושליס ‪f‬‬
‫רלקפר אח הלבבות הנעזבות ‪ ,‬והנדמות ‪,‬‬
‫זמן כטל מדת היסודית ומאמיהס בני‬
‫ישראל» ולקשר את לנכות כל יפראל נאמד‬
‫אש־ הכל יטסיו ויראו על מכלית אמר ‪,‬‬
‫ויתאחדו ככל בדעוחיהס‪ ,‬ויזרח לנו שמש‬
‫היהדות סי קרב כל אמד במה דאסשר לדת‬
‫והיהדוח״ והרבה מתון חביבות ציון וירופלי׳‬
‫החלו ללמוד תורה ‪ ,‬והחלו לדבר בשפת‬
‫עברית ‪, ,‬ופעל ועשה ונפח בהניצוצות‬
‫היהדות אשר נטמן ונחבא בתין לגב איש‬
‫הישראלי ‪ ,‬עד שנעשה לאש ולזקוקק‬
‫דנורא^ ונעשה להב ואור גדול להאיר‬
‫על פני כל עברי חפר מאהבת ציון כמה‬
‫מלו ברה© ‪ ,‬א‪ :‬ר יתראה דמן לפני כסא‬
‫הכבוד לזכור לנו זכות אבות ‪ ,‬אולם ימצאו‬
‫כמס וכמה אפי יאמר ציוני אנכי ‪ ,‬וכמה‬
‫מגירים ומעיפים אשר יסעו לאסון{ נדבות‪,‬‬
‫וירומו כסף למען ציון וירושלס ■']ואף שנס‬
‫תאה הוא פעולה ומעשה ‪ ,‬אבל לא‬
‫מאלה יצא עיקר התכלית ־והעני( ‪ /‬ולא‬
‫■ מכזה יבנה ציון ‪ ,‬ואך העיקר הוא אשר‬
‫ננירי ורוזני עדתינו ‪ ,‬יהיו כעזר הזאת ‪,‬‬
‫איך לכנות ציון וירושלים לאע לאע ‪,‬‬
‫וברצינס להטיב והטהור ובמחפבחם הכיוב ‪,‬‬
‫יצירף למעשה ואפר מרעיון כזה כבר‬
‫נבנה המשכן הטהור ‪ ,‬ובחי מקיפות‬
‫הנתיבות ‪ ,‬וכמו שכתוב תוכו רציף אהבה‬
‫)‪(3‬‬
 ‫■חטאסף ■ענה חמישית‬
‫לזה באו הנשי׳ הללו במתק לשי נס ובמאמר ס‬
‫נקצר המלאה דמת •ומזימה חכמס וע‪ 5‬ה‬
‫ואמרו מור מאמר השביעי ׳ דע לך אחי‬
‫במה שהפרט הלוואותיך והקפוחיך ויש לך‬
‫שני דרכים ‪ , .‬אם שתבוא לחזרה בעולם‬
‫הזה ‪ ,‬דהוא גלגול הנשמות לבוא עוד‬
‫כפעם גגלנול פל פני האדמה ‪ ,‬לחיןן‬
‫מעשיך אשר הרשית בסעס הראשון ‪ ,‬ואז‬
‫תשלם את המוטח • או אם ניסו ריס‬
‫הנקראים עורמנוח לבזה יפרע חובותיו ‪.‬‬
‫ומעתה אל חחרטס אס היה להנפמי‬
‫יסוריס‪ ,‬דהוא זה לפדעון חובותיו ואם לא‬
‫היה לו יסוריס אזי עוד יש שס עצה לבוא‬
‫נפעם השני למלאות החסרון ‪ ,‬וזהו‬
‫מאמלס השביעי מוחא גמותא ^ ומ״עין‬
‫חיבוציא דהוא עצתם ‪ ,‬או שתפרע ב»פ‬
‫שחהמו מוחא עוד כפעם כמותיח דעתה •‬
‫‪.‬שתמוה עוד הפעם דהיינו שתתגלגל עוד ‪,‬‬
‫לניא על פגי התבל לתלאות ‪,‬החסרון ‪/‬‬
‫והוא מותא כמוחא^ או שיהא מרעין‬
‫חיבוליא ־• דהוא מרפין כי״ק אשל נזה‬
‫יכא פרעון לפרוע כל החובות אשר‬
‫גתמיינת והוא סיום דגליהם הנאמליש‬
‫באמת‪:‬‬ ‫‪.‬‬
‫ו ל ע נ י נ י נ ו הוא דמרמזי לן דנדע דנזה‬
‫״ הלקיח׳ מאתנו ארון הקדוש‬
‫משלמין כל חובותינו להצדיקים מכפרין‬
‫על טון הדור ‪ ,‬אכל רבותי כלא ‪.‬עלימ‬
‫לדעת אשר אין כפרש בלפי חשובה‪ ,‬ומבלי‬
‫וידוי ולזאת כשתדל כל אמד מאתנו לשוב‬
‫כתעובה שלמה ‪ ,‬ממקורות לבנינו ‪ ,‬וב‪/‬ס‬
‫יתעלס ‪,‬נשמח הגאון כצדיק י׳ שמואל‬
‫מאסליווער והוא יעמוד נשמיס ‪,‬לנקש‬
‫מ‪.‬ל עמו ישראל על פדות נפשנו ‪ r‬ולראות‬
‫ו^ןמוח בבנין ציון ‪.‬וייושציס ‪ ,‬ואנקנו‬
‫נחל ן חזשיס ונתחזק בעד עמנק‪ ,‬גלקכל‬
‫על נפשינו ‪.‬להעיב מעשינו ולזכור המיל‬
‫כמדות הגאון לאחוז מו>ע >כל פפחזת‬
‫‪V‬‬ ‫‪ .‬ממלותיו‪ ,‬וליסן משטן‪.‬נפטוכ״א מידי יגם‬
‫‪ BK1‬יסגלה ויחראס אהנס ליון ‪1‬יריפל'׳‬
‫הנאמנים דבריכם כאשר אמרתי‬
‫והמנין יקר הוא מאוד < ‪ . .‬ובדרך‬
‫המוסריי הנ*צ נבא לבאר את מאמר הששי‬
‫דהוא רהיט ונפל אמעברא ויוזיפחא יזין ‪.‬‬
‫דהנה ידזע אשר פאזס לא יאמר זי גי‬
‫אין ארס מח וסלי חאזהז נידו ‪i‬‬
‫ח ה ו דאמרי נשי דכשנליב דהאלס רהיט‬
‫רהיט וכמאמרם בשבח דן ל״ב טיא‬
‫רעיא מיגרא ועיזא רהיטן אבי דרי‬
‫אושבנא^אבל מסס כשנפטר נפ*ל לממברהא‬
‫דהוא בלשון הגיון ]לד אב האהרפן( כי הוא‬
‫עומד כעס לעבור מזה ‪ r‬ולנסוט מאיהנו‬
‫'גטלסא דקשוט !וזהו אמרם כי כפיל כעת‬
‫למענרתא ואמרו דלא תזט מכאן ‪ .‬אן‬
‫זיז אמד מד אשר חשיצס כל מובותיך ‪,‬‬
‫וכל כקסוחן^ זאבי דארי מושבנא^• ‪.‬‬
‫‪ 1‬א ג ו מייעלים אותך » שתזין ותשלם‬
‫כל מונוחיך ל וזפו א^לס ויזופמא‬
‫יזין ‪ ,‬דיזין הוא מנין הלואה שמלוה‬
‫זחילס ‪ ,‬גי נפיל למעגיתא ‪ ,‬וידוע‬
‫דהאדס המנקש להעתיק דירתו ממקומו‬
‫הראשון‪ ..‬ולילך צלוי נעיר אמרח ובמקום‬
‫א ס ר‪ .‬ונפגע כעדינה אמרה״ כלא‬
‫י סוגכוהו בעלי ימובותיו ־כדבורה‪ ,‬לשישלם‬
‫לסם; חובותיו‪ :,‬כי הלא העתיק מנורתך‬
‫למקים אחר ‪ ,‬כן אמרי כי כיון שנפיל‬
‫למעברחא הלא יבאו אליך כל בעצי סונזחך‬
‫לכגוש ולנשיה את המוכות‪.‬סישלס ואמרי‬
‫שבעידן הזאת מוטב ליזין ולפרוע וזהו‬
‫ויזועחא י דן ‪.W‬‬
‫‪ .‬ו ש מ א תאמר מאין לו אז‪ .‬לשלם‬
‫חובותיו ‪ /‬הלא גברא ערטילאי‬
‫הוא ‪ ,‬ומאן יזין לו כעת ומי הוא‬
‫שיאבה להלוות כסן או מה‪ ,‬בעת שרואה‬
‫‪ .‬אסר האדם ‪,‬נסער הוא והולך צעלמא‬
‫;דקשוט ומה‪.‬גס אשר‪,‬לא פרע ‪ 10‬ככה‬
‫כקעותיו וחובותיו• ו‪.‬נשאר נאנקרע ‪.‬ואיך‬
‫׳‪,‬ז;עיו איחו עוד נ;סחר כזה בהקפה ״־׳• ״‬
 ‫!חוברת‬
‫בתיקו ‪:‬מה רקמכעי לי׳ ‪.‬בש*ס מ״ק‪.‬ע^ז‪/‬‬
‫מנודה מהו‪.‬בתפילין ‪/‬הלא‪,‬ר״א היה מניח‬
‫תפילין אך בהיותו מנודה;סנהדרין ס״ח‪,‬‬
‫ומתרץ די״ל ‪,‬דר״א גופי׳‪:‬ססוקי קמספקא‬
‫* ליה והיה מחמיר ‪,‬עיע מספק‪.‬‬
‫אס כי יפה מבאר ודידי‬ ‫‪,‬והנה‬
‫‪,‬בכ״ז נ״ל להעיר עיז ד רש״י‬
‫מבאר עלהממפר‪,‬שסכשחלה־דא נמסו‬
‫ר״ע וחניריו ‪.‬לבקרו הוא יושב בקינוך‬
‫שלו והן בערקלין ואותו היום ע״ש היה‬
‫וננכם הורקנוס בנו למלוך חפליו גער‬
‫בו ול‪5‬א בנזיפה וא״ל האיך מניחין איסור‬
‫סקילה ועוסקין באישור‪.‬שבוה ופירש״י‬
‫לחלוץ תפילין של אניו דקסבריבבס לאו‬
‫זמן תפילין הוא ואסור להנינזן ;שמא‬
‫יצא בהן לרה״ר ועיין מנחוס ל״ו‪ ,.‬ספק‬
‫‪,‬ספק אינו השינה אין מילצין ולא‬
‫מנימין ובודאי משיכה חולצין ועיין תוש׳‬
‫סנהדיון שס‪/‬־לבאותה שעה אחרו ‪,‬ב״ב‬
‫של ר״א להדליק את הנרות מפני שהיו‬
‫מיו דין בחוליו ולכך גער בהם יען דבודאי‬
‫חשיכה צריכין להמליץ קפילין משא״ב‬
‫הדלקת כנר ולכן לא היה ־מניח ר״א‬
‫‪,‬לחלוץ כיין שהיה עוד יום ולא משיכה‬
‫וידוע בריא פלא היו;זעץ תפילין מראשו‬
‫כל היום! עיין ירושלמי‪,‬פ^ב דברכוס‪,‬‬
‫‪,‬כי סובת קצות תפילין הוא כל היום עד‬
‫חשיכה ממש ‪,‬עיין חוס׳ ‪.‬סנהדרין פיח‪.‬‬
‫או״ת סי׳‪,‬ליז״ ורק מפני כימאין ונוך‬
‫‪,‬נקי הקנו בלתי ‪,‬לשרת ‪,‬כל‪ .‬היום אך‬
‫שהוא מהית‪,‬כמוכת משם ומעתה לרייא‬
‫;דמסתפק ליה אס מנודה מחוייב בתפילין‬
‫*איכ איך היה מניח אוחס ביהיש אשי‬
‫‪,‬גס הוא ספק אס יש‪.‬בו מצוה כאשר‬
‫‪,‬סיל ד‪5‬בת‪,‬לאו‪.‬ז״ת־הוא ולפיזז הוי‪.‬ס;ס‬
‫בהנחתו של חפיליו ופטור הוא לגמרי‬
‫א״כ הי׳ לו למליץ אחהתפילק גס ביה;ש‬
‫ורק לדידן בביה״ש אינא‪-‬מיוג קציה‬
‫מחמת ספק אינו חולצו >לא‪.‬כן ‪,‬ל^א‬
‫כיומו מאס השיב מעש ‪:‬מעשיו מיום‪.‬‬
‫־אהמול ■ני עבי וצאט ׳צאמ ישוב ;לדרך‬
‫הישר‪.‬לאמוז בתירחוי ובתולת ל' הנתונה‬
‫לנו להשארת‪.‬כל‪,‬העמיס• וכמאמר ^כי ה'א‪,‬‬
‫סכמתכס ויינתכס;לע;ני העמים' ובאמת‬
‫א(‬ ‫בימים ההם ק־וב יד׳ לכל קוראיו‪,‬לכל‬
‫אשי יקראוהו ! ואך שהמקרא ‪,‬נאמר בכל‬
‫זמן ועידן * עכ״ז הלא ‪,‬בעוונותינו הרבים;‬
‫ראינו אשל יגענו בקו ראינו ואין דורש ואין‬
‫־מניזה‪- /‬אבל בימים ההם הלא הלוליס‬
‫לקבל תפילתינו ‪ ,‬כי הלא סבלנו כל הקללות‪,‬‬
‫שבתוכחה ‪ ,‬ואך גס המכה אשר צא כתובה;‬
‫בא עלינו במהומה רנה אשר‪ :‬זהו מיסת‬
‫תלמידי חכמים ‪ ,‬ונן כלהסורעמת סבלנק‬
‫ולענינינו נאמר אשר כוונה הזאת ‪.‬סיימו■‬
‫נשי דשרנציב לנחם אותנו ‪ /‬ואמי' שובו‬
‫שובו ותקנחמו ‪; .‬כי הלא הרבה סבלתם‪,‬‬
‫מזתא כמותא כי כמה‪.‬נפחמי וכמה‬
‫נהמו על קרוש ‪.‬השם ונשרפו ואלו הן‬
‫הנסקלים ואלו הן הנשרפים כמוהא כי‬
‫כמה מיתות מפונוח סבלתס‪ ,‬ולא ד י בזה‬
‫כי אולי;‪.‬עוג מותינו מחיינו‪,,‬לזה אשד•‬
‫מרעין הרנה מיבוליא ט;םבלתס מרעין‬
‫בישי ן וחבלות רנות ורעות ‪ ,‬בהזכי ימי‬
‫האינקוויזיציאן אפר המות פיה מקלות‬
‫‪ .‬כבקלוח ‪ ,‬אבל המרעין היה מיבוליא‬
‫ואסר‪,‬שסבלתס ‪.‬הלא העת‪,‬שיאמר‪,,‬צי עקב ‪.‬‬
‫ולישראל מ‪,,:‬פעל אל ‪ ,‬וחסד אל כל פיוס‬
‫לסובב לנו מעתה וסד‪.‬פולח‪ /‬ובזכות ■זה‬
‫‪ :‬ובא^לציון‪,‬גואל ב״ב או״א‬
‫‪.‬אברהס אבא מעןהיראבינוויץ;‬
‫^*""‪ P‬כאפעלאן‬
‫‪..‬סי׳ פח‪.‬‬
‫)המשך מחוברת ^ת׳ סי׳ ם״ט(‪,‬‬
‫מה שהעלה הרר״ג לבאר קושיה‬
‫תום׳‪,‬נקה ז׳ דהקשו‪.‬מדוע כשאר‬
 ‫המאסף שנה חמישית‬

‫דאץ כו מיוב מציה כלל אצא ברור דש״ל ואין להניע על הספק דרבנן שהוא אסור‬
‫דמגודה מחוייב בתפילין ולא מחמח ספק רק מדרבנן כפי שימת הרשדים וכיש‬
‫כ״א ודאק ועוד אפי׳ אי גימא למוסר להמלימ שמותר לנמרי ולפייז לריא‬
‫^שאת ספילין מיה״ם אף שאין בהס אי נימא דנסהפק אם מנודה חייב‬
‫סיוג כלל עכ״ו עוד יש לט להסנמן בתפילין איך הניס תפילין ביהיש שהוא‬
‫הב״יאו״חסי' ל‪/‬א‪ ,‬מביא ■למנודה ס״ס דמצוה ופטור הוא כלל והויל‬
‫אסיר בתפילין וכבר הקשו דמנ״ל זה להחמיר בנידוי ש‪:‬וא ספק דרבנן לחומרא‬
‫הרי תיקו הוא ומחמת ספק חיוב הוא אלא ברור דס״ל דמטדה מחוייב בתפילין‬
‫־למנודה להנ ס תפילין לקייס ספק מד ת ושפיר הקשו התום׳‪ ,‬אולס כדי להצדיקו‬
‫ובאמת העיור יו״ד סי׳ שליד‪ ,‬וכן הרמכ״ם יש לרחוק עפ׳׳י מה שכתבו הוס׳ כריתות‬
‫והאלפסי‪ ,‬והרא״ש ‪ ,‬פסקו ]למחויב הוא י״‪ /‬דכש״ס היכא דאיקבע איסורא יש‬
‫'זולת בעל העישור‪ ,‬אשר היב״י הוציא לחייב אשש תלוי ויש ללמוד מזה דה״ה‬
‫כרקורו ממנו ויש לנו לבאר מחלקותס כס״ס בכ״מ לחוערא הוא ועיין ש״ך שי׳‬
‫'־דמלס העעס למטלה יהי׳ פעור מתפילין ר^י ואף דד׳ תוס׳ צ׳ע*( עב״ז ואת‬
‫־ כאשר מדמינן אוהו לאבל ובתפילין פאר ראינו דבס״ס היכא דאיקבע ספיקא‬
‫בעינן לכן כאשר נשאר בחיקו א״כ נשאר לחומרא‪,‬ובמ״ל הל׳ טוען‪ ,‬הפלה דספיקא‬
‫•גס ספק בחיוב תפליו של המטלה דדינא מדמינן לספיקא דתרי ותרי וה׳ל‬
‫ומעתה אס יהי' נשאר בתיקו במטלה כחתיכה משני חתיכות‪ ,‬ועיין תיס׳ כריתות‬
‫עלא במקיס מצו ה אז היינו מחמירין י״ז‪ ,‬דביה״ש הוי איקבע איסורא ואף‬
‫כאשר בעיא דלא איפשיטא באיסור דרבנן דלא דמי לחתיכה מפני חתיכות שאיסור‬
‫שיש לו עיקר מה״ת לחומרא הוא‪ ,‬עיין והיתר הס לפנינו בזמן ה׳ לאפוקיביה״ם‬
‫ח״ס או״ה סי' לה‪ .‬ועיין מיצל מאש דאה לילה הוא אזי הישר ליכא ואס הוא‬
‫רינ״ש קצ״ה׳ ייי^^ייז‪ ,‬דעצס נידוי הוא יום אזי איסור לינא עכ״ז לא איכפת‬
‫ד ת סך פרעי הדבריס מדרבנן הוא‪ ,‬לן דסרס תרי חתיכות לפניני‪ ,‬ועיין כ״מ‬
‫ועיין רשדס סי׳ קלא‪ ,‬לספק דרבנן פ״ח הלי שנגות לפנץ א׳ אומר חלב‬
‫‪-‬דיש לו עיקר מה״ת ספיקו לחומרא אכלת וא׳ אומר לא אכל דמגיא •אית‪.‬‬
‫ועיין מל״מ פ״ל הל' בכורות בזה‪ .‬דפליג ועי״ש דהעלה יען דהוי איקבע איסזיא‬
‫ע״ז ולפי שיכיתו הייני מקילין במטלה וכראב״ד מחמה שס הרי ־בעינן חתיכה‬
‫אף שלא במקום מציה ‪.‬רכ״ש במקיס‬
‫*( דעת התו׳ לכריתות דבס״ס ממייביס‬ ‫מציה וע״כ ממוייב הוא בתפילין ואך‬
‫הרביי נהרשד׳ס ס״ל ולכן פסק למנודה בא״ת אף שהוא מדרכנן עכיו באית דאמרו‬
‫אסיר בתפילין‪ .‬אמנם יש לנו לשים לג אדס מתנדב א״ח בכל יום אף היכא דליכא‬
‫׳כאשר ספק דרבנן הזה נמשך ונסתעף אחיזת איסור לרק מה שלבו נוקפואו מה‬
‫בספק מצוה מה״ח א״כ חובתיט להחמיר שלבו טקיו כמליצת הירושלמי יבמות פ״ח‪,‬‬
‫מסמת ספק מציה מה׳׳ת ולהניח תפילין א״כ כ׳ש בס״ס דאיגא תפיסת איסור‬
‫וביחול לשיטת הרי״ע אלנזי הל׳ בכורות ועיין יד־ סי׳ לס״ו‪ ,‬לשיטת האומרים‬
‫ש״ג אותי מ'‪ ,‬לגס הרמב״ם יהיה מודה לתינוק־ הנולד ביה״ש שחל יוס שמיני‬
‫דבעשה ספיקא לחומרא מה״ת וע״כ שלו גידט ב׳ אין מוהלין בזמנו ומממירינן‬
‫'סוכתיט־ לעשות הספק מציה• שהוא מה״ח משוס ספיקא דרבנן שאיסורו איקבע‪.‬‬
 ‫־'■ \ \ ‪f‬‬
‫זקוכרת‬
‫' ‪'.‬‬‫**‪Xr‬‬

‫משד רוהיכוס אך להרמנ״ם ל‪:‬יעתו מה״ש אך אי דמא כשיעס‪-‬הפמ״ג חז״ס•'‬

‫פי‪/‬ת מהל׳ כינוס‪ ,‬דניה״ש מקי' א־קיע סי' שד‪.‬מ ועיין הי הו ס רע״א יויר סי׳ ׳■‬
‫׳‬ ‫איסורא ועיין ל״מ ‪ ,zz‬א״כ כמעינן כ״ז בשמו; דאך ה^ומריס ׳דסזיקא‬
‫דלא בעינן שיהיה השד חזיכיה כפ״א דאורייסא מא״ס נחימרא ג"פ יהיו מודיס ‪:‬‬
‫■לפנינו‪ ,‬ועיין מאמרי כנח״• ס*׳ קעיח‪ ,‬דספק מציה ‪,‬ליךלא מה״ת )ואי״ה אבאר‬
‫ועיין בירושלמי ביכוס‪ ,‬לר״א ‪5‬אמר במאמר מיוחד שיעז הפ־דג; שהוא נגד‬
‫כקוראין כמע עד כון‪ £‬האשמורה הראשונה שיעז הרי״מ אלגזי ריש בכורוס( ולפ״ז‬
‫ואס קרא בב־ה׳׳ש* לא יל ‪ f‬ואי נימא ספק מציה לסומרא הוא מדרבנן וספק‬
‫דק״ש מדרבנן היא אן' ספיקא לחימרא מנירה לפי שיטס הרשד״ס שיש לו עיקר‬
‫מגיעם דהוי איקיע וה״ה בס״ם לר‪/‬א ’מה״ס הוא לחימרא ע״כ מחזירינן מטעס‬
‫היכא דאיהיע איסורא דהוי‪ ,‬לחימרא ספק איסור ‪ ,‬אילם גס בזה יש לנו לעורר‬
‫ועיין' ש״ך יו״ד סי' ק״י‪ ,‬דהרשב״א לפי שיעס המל’״‪:‬נ דספק איסור דרבנן‬
‫מדמי דספיקא דרבנן לחומרא הינא דס״ס בכ״מ לקילא אך שיש לו עיקר מ ה ^'‪-‬‬
‫דאורייסא לחימרא וננעסה בעניכינו א״כ מחויבין לקיים הספק מציה דרבנן ׳‬
‫לר״א דספיקי מספקא לי׳ אס מנודה ועיין ביאור הגר״א או״ח ל״ח ‪ ,‬דכראב״ד ‪.‬‬
‫מחוייב בספילין ובביה״כ דהוי ס״ס ג״כ פסק ג כ דמטרה מחוייב בתפילין; ולעיל‬
‫לסומרין יען שא־קבע ולפי״ז כפ־ר לא הנאשי תשו׳ ח״ס דהראלד פסק לספק‬
‫מלץ ההפילין‪ .‬אולס יש להעיר דסיש דרבנן לחומרא היכא דיש לו עיק ‘ מה״ס‬
‫צמומרא הוא ‪,‬רק‪ -‬מדרבנן ומחיייב הוא א״כ נס דברי הראב״ד צ״ע‪ .‬אנא רל לבאר ‪,‬‬
‫לנהוג א״ע בנידו‪ :‬ג״כ מדרבנן כשאמרנו בטיב טעס ודעת וזהו ‪ :‬המהרי״ט אלגזי‬
‫לעיל דספיקא דדינא אך דרבנן שיש לו בי־^ל׳ בכורות שס ; העלה דמשו״ה בעינן‬
‫עיקר‪ ,‬מה״ס לחומרא הוא ו כיו סר לפי הכתוב על הקיבת חגי את העוך הבאה‬
‫פיגיס המג״א סי'■ חרנ״ה‪ ,‬דלא דחינן על הספק‪ ,‬נזיר כ״ט< יען דלולי הבהוב‬
‫רבנן ‪ .‬מקמי דרבנן; ובמאמרי ״יינה הו‪/‬א מבלתי להק־יכה מטעס שמא יביא■‬
‫י‬ ‫בהלנה״ פאדפיס אי״ה ב״סורה מציון״ חולין בעזרה)ועיין ימב״ס פי״א משנגית‬
‫בנה ו׳‪,‬כבאחי המוןדאיוס לספק‪■ .‬בספק ופ״ט מהל' ט״מ ‪ (.‬ואך דהלרמי״ס סשיק ‪/‬‬
‫מציה וספק איסור שנצלל במקיס א׳ דאורייתא לקילא באיסוריס ובמצית לחומר׳ ‪:‬‬
‫איך לעשוה אם להחמור משוס ^ ספק מה״ת ולפ‪-‬״ז הקיבת הק״בטת של'‪.‬ספק‪,‬‬
‫מצוה או‪ ,‬להקל משום ספק איפור והסלטס• ד״ת הוא וחשש תילין בעזרה דרבנן הוא‬
‫דמחמירינן משום ספק'איסור כן בספק עכ״ז אסרו חז״ל להביא מספק יען דיש כח‬
‫א*ס^ר ומצוה מה״ת והיה בס׳ איסיד ומציה ביד סכמיס לעקיר ד״ת בשב וא״ת כמו‬
‫מדרבנן אמנם אי כימא לשיני ‪ r‬כמל •מ ככ״מ שהעמידו דבריהס במקיס שב וא״תל‬
‫דספ*קא‪ .‬דרבנן' לקילא בכ״מ ‪ ,‬אך שיש ומעתה לעניניט בספק מנודה גזרו לנהוג‬
‫צו ־עיקר מה״ח א״כ ליכא השש איסור בנידוי מטעס ספק דיבנן ולהעמיל ‪.‬‬
‫ור״א החמיר ע״ע‪ .‬משוס ס״ס דמציה^ דוריהס אך במקיס ספק מציה ד תפילין ‪,‬‬
‫כ( ‪ D J S K‬עחה נשאר לנו להעיר אך שהוא ד״ת ; ועיין תוס׳ מגילה ד׳‪/ .‬‬
‫‪. ; . ,‬על‪.‬גרביי לפסק דמנידה דהקכו מדוע גזירה דרנה בשיפי לולב‪C‬‬
‫אסור בחפילין הלא מן כדין יש לט ‪ ..‬ותפילין שמא יעבירט ל״א ברה״ר לא^^ ‪,‬‬
‫להחמיר לקיים הפק מציה בהפיצי] שהיא י נאמרה במילה‪ .‬שדוחה שכת ומבארו■י‬
‫■‬ ‫‪(4) ,‬‬
 ‫הטאטו* ?זנה חטיעית‬
‫_ ________‬
‫ראא שנאו ר״ע ומכריו אשר לפי‬
‫שיטתם ‪2‬העמידו לבריהס במקום שב‬
‫ואיח פסמיס פ״מ לר״ע ! ועירונק ק׳ ‪i‬‬
‫לר׳ יהושע לשב וא״ס עדיף והלכה מורחב'‬
‫מנוי' וגמורה היתה אצלם כן ולכן רצה‬
‫למליץ תפילק בל אייו למיס על כבודו‬
‫להסיר ממנו עול נימי ננד עיני מנמיס‬
‫שיהי׳ נראה כמו שחזי משיטתו להחזיק‬
‫איע ברעתו נגד רוב סכמי דורו אשר מפני‬
‫(ה נדוהו נ״מ נ״ע‪ .‬שעמל במחלוקת ;‬
‫!עיין ירושלמי מ״ק ‪ .‬להקשה וכי צ״ל‬
‫צי״א אסרי רניס להטות ועי״ש ‪ .‬אן‬
‫ר״א שהי* אלם קשה כברזל בתורתו פרמבה‬
‫כבין אס טעמו של בני וע״כ גער בו‬
‫בנזיפה מדוע אתס עוסקיס בשבת ומניחין‬
‫הדלקת הנרות שהוא ד״ת כי בטח כורקנוס‬
‫גנו כשעה שרצה לחלוץ את מפיציו לא‬
‫הזכיר מפני הכבוד שימצוץ מטעם נידוי‬
‫כ״א חלה הטעם משוס שנית לשבח לאו‬
‫זמן תפילין הוא כפירש״י שס* תוצס ר״א‬
‫סשיבו כדבריו אשר צכם ירמזו! גס‬
‫בשיטתו לעגין נידוי כתפילין כי הלא מטפס‬
‫שכוח גזרו חכמים בלוצכ ושופר וה״ה‬
‫בתפילין של ספק מנודה ‪ .‬וכפי שיטתו‬
‫דמציה של מולה דומה השנות וגדולה‬
‫‪9‬יא המ^ס של קוס ועשה נער בו לעא‬
‫אתה מגיס הדלקת הנר של ‪1‬״ת וכאשר‬
‫ראו רדל שדעתו מיושבת והקיף הוא‬
‫נשימהו ‪.‬ואיט שב מתהלוכות חייו לכן‬
‫נהגו נו צבמנודס והרחילן ממנו ד*א‬
‫ועי״ש ‪ .‬ואף שיפה לבאר כדבריט טדז‬
‫יש לנו עוד לעיין מה שכתבתי לעיל נ(״ס‬
‫דמציה לריא דס״ל דממדה מניס חעילין‬
‫מטפס ספק וביהיש שהוא עוד ספק^‬
‫ויע בזה אריכות דברים אן אקצר מאד‬
‫ולא אזכור בזה רק מה שביארתי מה‬
‫דסמההש״א סי׳ מ״ב ‪ ,‬דלעה מבאר רפ״י‬
‫דרצה לחלוץ חפיליו כאשר שנת לאו זית‬
‫הוא הלא ^ אי נישא לשבת דת הוא‬
‫* ________‬ ‫־‪..‬‬ ‫» ‪-i v‬‬ ‫‪1‬‬
‫‪. ■ h 't * .‬‬
‫הריעניא וסישגיא דנזירס לרנה לא‬
‫צאמלה אצא בצול> ובופר עהוא כמו ספק‬
‫מצום יען דאץ אצו גקי‪?:‬ין בקביעא‬
‫?*יימא אמנם גמילה שהוא ו דאי מצוה לא‬
‫צאמרה מוירה וא״כ יעה מתרץ הרי״ ע‬
‫אלגזי נספק קרנן ואל נטן ביארצו בעגיציצו‬
‫נספק מצוס דחהילין ויש לצו לדמות‬
‫פעניניס האלה לפי דנריכו וע״כ יש לומר‬
‫לשיטת כרניי דססק דהנודס אסור‬
‫בתפילין יען להעמידו דנריהס מספק‪.‬‬
‫איסור דצילוי נמקיס כספק מציה‬
‫לתפילין‪ ,‬אולם לריא דס״ל למכשירי מצוס‬
‫דוחה שכת ‪ ,‬שכח קל״א ‪ i‬וס״ה תכשילי‬
‫לולג ושוער ‪ ,‬ועיין ירושלמי למכשירי‬
‫צן‪5‬וה דוחה בבת‪ .‬ועיין פ‪6‬חים סיט‪,‬‬
‫להזאה לר א^‪ ,‬ועיין פסמיס צ״נ ‪ i‬בערל‬
‫^נ״ש אשר ר׳א ס״ל כוותי׳ ולא נאמר‬
‫לדיא ככצל להעמידו לנריהס נמקו ס‬
‫‪ 9‬נ וא״ח יכסוח צ״ ‪ .‬כי הכל ניתן לדמות‪.‬‬
‫ומיץ ירוהלמי ם״נ לריס ‪ ,‬שהותר למוהל‬
‫לכוא חוץ לחמוס לי״א וטי״ש כי לר״א‬
‫קיס ועשה עדין* עירונין ק׳ ‪ t‬ועי׳ מעין‬
‫כחכמה דן« ע״ג ‪ .‬מה לתסה וכי לא‬
‫יסגור ר״א תקנת ייניז שהתקין בלא‬
‫לתקוע נגבוליס גד ה שחל להיות נשכת‬
‫ועי״ש ‪ .‬ומשהה אף אי נימא לר״אססוקי‬
‫מססקא ליה כתפילין נכ״ז הניח תפילין‬
‫אף נהיוהו מנודה כי צא משש לאיסור‬
‫צילוי בל דנריהם נמקוס קום ועשה‬
‫'דהעילין שהוא דית וכיחיד כלא ה^י ל״א‬
‫כלא תפילין סוכה נ״ח ‪ .‬גמח להלן נימי‬
‫צילוי ג״כ כפי שיטתו וסראכיד ציפסק‬
‫למנודה ממוייב יסכור דלא נכ״מ העמידו‬
‫דגריהס נשב ואל תעשה או אולי כאשר‬
‫^נדמינן לאכל וכאכל פאר כעינן א״כ מדל‬
‫כסכירו נזה דההורה לא ממיינה ול׳‬
‫יחזקאל הלמ״מ הוא מ״ק ה'‬
‫‪ T‬יתבאר לגו כל המסופר כסנהדרין‬
‫הורקנוס גני‬ ‫‪ 09‬כאפר‬
 ‫קלד‬ ‫חוברת י׳‬
‫א״כ בביכ״ש שהי׳ מניח תפילין אות כיה‬
‫ספק מצוס דאי יוס הוא אזי מצוה הוא‬
‫ואי לילה אזי רשות וזהו שאמר גניכיש‬
‫לבנו דבעת כזאת תפילין אינן אצא רשות‬
‫ואינן אלא מצוה אינן אצא רשות שמא צילה‬
‫הוא ושבת היא שאינה ז׳ח ואינן אצא‬
‫מצו ה שמא יום הוא ועד״ן מל • ופ ת‬
‫י׳ל עס״י״המפנה וביצה ליו ‪ .‬אלו הן משוס‬
‫רשות לא מקרשין ולא מלצין ומהבה הש*פ‬
‫והא מציה קעבד ומשני היכא דאית ליס‬
‫אשה ובנים ובחליצה היכא דאיכא נדגל‬
‫למצוה בגדול וראינו דרשות נקיא נילוס‬
‫בלא במקום חיוב וכמו״ב נהפילין בגיס״ס‬
‫לשסא לילה הוא אז אינו אלא רשוס‬
‫דצאו זית הוא ובין כך וכך שמעיק דריא‬
‫ס״ל דשבס לאו זית היא ומיושב מ ס‬
‫קישית כשיא סביל לרביי מ •א סיל דפבת‬
‫לאו ז״ח הוא ‪:‬‬
‫ג ( י ו ב א ד ד ו ג ד ו אבאר בהמשך דברינו‬
‫' פיסיח נאה בצוואת‬
‫ר׳א כגדול דיסיפר שם בעת שחצה ריא‬
‫גכנסי חכמים אצלו )כמו שיסופר כאן‬
‫בסנהדרין( ואמ״ז פתח צי ואתו ואמר נ ר‬
‫אל תאמין בעצמך עד יום מוחן הלכסא‬
‫ברבנן הלכחא ואל תאמץ‪ -‬בשלית גיפן‬
‫שנמס שכבו מל מעחן וצא קמו ונו'‬
‫וכל הרואה בעץ יפה במס יתפלא על‬
‫המאפר המוסגר כלכתא כרבנן הלכתא‪,‬‬
‫אמנם לפי מאמרנו כאן דהורקנוס נכו‬
‫נפשו חשקה להסיר הנידוי מאביו ולסוס‬
‫על כבודו ולכן רצה לחלוץ מפיציו‬
‫וב שביארנו זריא שהבין טונת בט החפן‬
‫בכבודו ע״כ פתח בציואחו בני אל האמין‬
‫בעצמך עד יום מוחן כי פלא אני בסיומי‬
‫גדול הדורועכיז מלקי נפצה בין הממדים‬
‫מפני שיטתי נגד חכמים שהלכתי נ ס‬
‫בעזוז כמי מבלי להסיר מדרכי כמוס‬
‫הבערה; אך לך הנני אצוה כי הלנתא‬
‫כרבק הלכתא וזאת יהי׳ לך יסוד מועד‬
‫‪•rnimmiB.‬‬
‫אסור לכנימ חפילין פמא יצא לרה״ר עיין‬
‫שנת ס יא ‪ .‬אך צפי דבריט לר״א לביטתו‬
‫דקוס ופשה מדיף וצ״ל הגזירה דשמא‬
‫יעבירנו ד״א כרה״ר א״כ 'אס יסבור דשנת‬
‫ז״ח בטח שיניח לכהמ׳ילה ומה גס לרזלזז‬
‫אך אי נימא די״א ססוקי מסשקא לי*‬
‫אס מנודה מסוייב גחפילין או אסור יפן‬
‫דמדסינן ליה לאבל ובאבל כלא פטור הוא‬
‫לר״א בעצמו מ״ק כיא ‪ ,‬א״כ לפי שימחו‬
‫פסמיה ס״ט ‪ .‬דאמד דלא העמייו יכר^הס‬
‫בצנקום מצוה רק היכא מברא בר מיובא‬
‫הזא ולפייו דבמא אסור בחאילין הוא‬
‫הלא לאו בר חיו בא הוא ע״נ יש לעיין‬
‫גם בספק מצוס אם מורס ‪1‬העמיזיו‬
‫זבריהה^ ובמיח הארכתי בדברי כרא״ס‬
‫טל‪ .‬ההמ״ג דכעמידו דבריהם נמקוס‬
‫שב וא״ת רק היכא שאיסורם ‪ 4‬אינו הוא‬
‫בעי־לנא דקיוס המצוה כמו בשופר ולולב‬
‫דהמשש דשמא יעבירנו משא״כהיכא שאיס׳‬
‫דרבנן הוא נעירנא דמצוה אז אין כח‬
‫ניד סכמיס לעקוד ד״ס בשב וא״ת ולפי״ז‬
‫כבמת חפ*לין שהוא מצוה מהיה בכל‬
‫היום כחוס■׳ סנהדרין פ״ע^• וכשאמרגו‬
‫איב יש לעיין בזס< אך כבר הקשו המפרשים‬
‫טל נראים מהרין מדריס׳< דבל יחל‬
‫דרמן מל כנדרא דקונם שאני משמשך‬
‫ד‪5‬זכמים מתנין למקור דבר מה״ת מצות‬
‫עונה ופו״ר ויש להאריך מ ס ואכימ ‪.‬‬
‫אך ראי׳ נכונה כדברינו הוא ממס באשרו‬
‫ביו*מ שני להניח מפילין והעמידו דבריסם‬
‫אף בעידנא רמצוס י‬
‫מה שכתבנו מבואר דברי הירוש״‬
‫בבת פיג ‪ -‬דמעשס נר״א ־שהי׳‬
‫גוסס נכנס בנו לחלוץ חמיליו איל בני‬
‫הנחת מצות הגר ובאת לחלוץ הטילין שאינן‬
‫אלא רבות ואינן אלא מצוה וע־ין מפרשים‬
‫&ס ‪ .‬שנדחקז גזה מה היא הישות ומס‬
‫היא העציה דרשות לחוד ומצוס לסוד‪ ,‬ולפי‬
‫‪ )m i‬וויא ס״ל ושנת לאו ‪f‬״‪ p‬הוא‬
 ‫המאסף שנה חמישית‬
‫ב ‪ c f‬אחריו טטל שכר כננד נ־לס בינו ת‬
‫שה‪ ,‬ובזוה״ק יתרו פיו ‪ ,‬תרומה קל״א ‪.‬‬
‫ויראק״ה‪ .‬מ־‪:‬יאק‪.‬מ־!] דאשליס לעשרה‬
‫קדמא‪ :‬טטל אגד כ ונהו ועי״ש דמפרש‬
‫מדוע באתי ואין א־ש דהנא חדא עשרה‬
‫קדמתי שכינה וחטא אידך כיון שבא הקב״ה'‬
‫לניהכ״נ ולא מצא איש מיד ניעס ומשני‬
‫שאה מצא הקי״ה א׳ ה״ל כאלו באו עשרה‬
‫כא׳ וע״ז ‪,‬כתיב מדוע באתי ואין איש‬
‫ולא כתיב ואין עשרה ומבואר בזה קישית‬
‫העולס ברכות ו׳ ‪ ,‬כאן שבא כקי״ה‬
‫לביהכינ ולא מצא עשרה מיד כועס אבל‬
‫שמנה או ט׳'לא כיעס וכהנתוב הלא כתיב‬
‫ואין איש ע״ב כיון דאיש א׳ שקיל כננד‬
‫עשרה וטטל כ ‪ ':‬ע‪:‬־ ה לפי״ז עשרה‬
‫טטליה שכר מת‪ :‬ומרוייק בזה הלשון‬
‫שהבניית ריא לבט שאה יהי׳ כראשון‬
‫מהראשוט׳ אז שניו רננד עשייה הראשוט׳‬
‫וכס בכלל מאה ובתוך ציואתו הזאת‬
‫להלהיב את בט למציה הזאת הזכיר כי‬
‫אולי בט יעשה כמו שאירע עמו ששחרר‬
‫טברו לניונה מציה הזאת אשד רוח חכמיס‬
‫לא היו נוחה מזה יען ששחרר אותו קידס‬
‫התפל‪ :‬וקיימינן דאין עשה דוחה עשה‬
‫‪,‬אא״כ הוי בעידנא פסח־ס נ״ע בתוס׳‬
‫שה ׳ אך הוא כשיטתו דמכשירי מטה‬
‫דור‪,‬ין אפי׳ לא הוי כעידנא שית ק׳׳ל •‬
‫לבו עדיין הי׳■ מפחד כי יחזיק בשיניתו‬
‫ננד החכמיס'לכן הי׳ מזהירו כי הלכתא‬
‫כרבנן הלגתא וזאת לך לדעת לבסיס‬
‫קייס בהילכוה עיצס לעשות כהסכמיה ריף‬
‫שאנכי לא הלכתי בדרכיהס ‪ .‬ואף שכתבו‬
‫הנרעיא סי׳ י״ג ‪ .‬ח״ש סי' ר״ס► שיכול‬
‫להתנות שיחיל השחרור בעידן המצוה‬
‫ו;אז הוי בעידנא עכ״ז נראה דר״א לא הי׳‬
‫צ־יך לזה כפי שיעחו‪.‬ועיין ״תורה ■מציון״‬
‫סי׳ ז׳ ‪ .‬ש״ד ח׳ד י מה שכתבתי כזה י‬
‫אכן ידידי הדב הגאון האמיתי טי פאר‬
‫מרינו‪:‬ארי'י שבחבורה מו״ה צבי יחזקאל י‬
‫כתירתךיוכההליכהך ואל ה־ מ‪ :‬אלי כ'‬
‫סיגיה מיוחדה היסה עמר' וע״כ היסין!‬
‫בציואחו המשך מאמרו כמו שאין להאמין‬
‫כעצמך במצ‪ :‬הרוחד כן אל האמין כמצ־יך‬
‫כמצ•‪ :‬נושך כי כמה שככו ולא קמו ורמז‬
‫לו כזה אכן פינה לח־י המוסרי של כנו‬
‫כיפ״י שיעהו כאכוה שוב יוה א׳ לפני‬
‫מיסחך ני אין אדה יודע כאיזה ירס ימוה‬
‫ושמא יפכי על מניאו וימות היום ע״כ‬
‫תמיד יהי׳ כחשוכה ־ ומה נפלא הוא‬
‫לראוה עד כמה י״א היו תוזר אזהרתו‬
‫שיהי׳ לו כלל מסור לו כהלכתא כרבנן‬
‫הלכתא־ולא ילך לפי חוקיו ו משכניו עד‬
‫שאמר בציואתו לענין ק״ש כני אל תהי נצל‬
‫לקיו׳ ק״ש בעונתה ואל תעכב אותו לשיעו׳‬
‫ררכנן היינו אך! שר״א אומר שיךראין‬
‫ק״ש עד האשמורה הראשונה עכ״ז לא‬
‫זכר סיעתו כ״א שינית חכמים ע ד מצות‬
‫והוא כיעור דרבנן כ״א בעונתה תקרא‬
‫עת שהכהניס נכנס ־ס לאני ל בתרומתן‬
‫ומוכשר זמנו לק״ש עי״ש ‪ .‬ו ק מצינו עוד‬
‫מאמר הידותי כזה בהי׳ ני״ז‪ .‬בציואתו‬
‫וז״ל שס בני הוי זהיר שתהי' מעשרה‬
‫הראשוכיה בכיהכינ להיות טעל שכר כעד‬
‫כולס או כננד כל הכאיס הלנתא כרבנן‬
‫הלכתא אלא■ ט טל שכר ככל העשרה‬
‫הראשוטס ושכרו כעל כולה כלל מאה ‪.‬‬
‫עיין ש־‪:‬ע מוסר פט״ז • כגרסא והס‬
‫ככלל מאה וכל המעיין בזה בטח שאל‬
‫ישאל על כמאמר המוסגר הלכתא כרבנן‬
‫סלכתא ונס הון! המאמר כנל מאה לביאור‬
‫כריך כי דבריו סתומי הבנה ונעצ מי הביאור‬
‫הנה > והנה ראינו בחיי דר״א עד כמה‬
‫הביב הי׳ לו להתפלל במנין לקיים ונקדשתי‬
‫בתוך מ״י שיהי' עשרה עד שלא חס על‬
‫ממינו'ושחרר את עבדו ברכות מ״ז ‪ .‬לכן‬
‫הי׳;■ מזהיר את בנו שתהי׳ מעשרה‬
‫הראשוני ס ולעולס ישכיסיבביהכ׳׳נ כדי‬
‫שיזכה דמנה מי׳ הראשוניס שאפי׳ ?נאה‬
‫קלה‬ ‫‪ :‬ח ו ב ר תי'‬

‫מי‪:‬לןאהן נ״י אכדק רפליגם^ העיר הניחי וכאשר מת אמדו נשמחה הותר‬
‫הנדר הותר הנדר סנידרין שם‪.‬‬ ‫אותי צעיין כס׳ אורחות ר‪%‬ים ‪ .‬מהגאון‬
‫מרארזין ‪^r‬ל יפי׳ על צוואת ר״א הגדול וי *צא לנו עוד מזה דדא הגדול מת‬
‫במוצש״ק ולכן הייא האדר״ג‬ ‫דף י״ד ע״כ מש״כ כטנה ^לכתא כרכנן‬
‫הלכתא דרמז ירושלמי בבת פ״א היג פכ״ה‪ ,‬להנאמר שם ימת מוצ״ש סימן רע‬
‫לו המעשה דדא במיתתו‪ ,‬אך דאם נאמר‬ ‫מעשה בססידעייב‪ .‬ומתמ‪.‬צ*ת לבריגו‬
‫לגו דציואת ר״א הגדול סרה ילדה ‪,‬ל״א דמת בע״ש אשר סימן יפה היא כמבואר‬
‫כגדול התנא וכשיטת השכם מיסד פעיו‪ .‬שם ולכן מב‪/‬א המעשה דדא א״כ איך‬
‫וכן רביס כמוהו ולא כהגאון מהדס די יתכן שאמר כל צוואתו להורקנים בנו‬
‫לוגזאכו כספר בתי ידית ! בתגרה ראה"‪ :‬שבא אליו בדה״ש וכן המון הלכות‬
‫הנזכר בשוסקיס ‪ .‬ואולי מפני שמוזר הלשין שאמר להחנמיס ביגע כזאת אלא ברור‬
‫הלכתא כרכגן שיעור ררגגן שהיאנו דמת ימוצש׳׳ק‪ .‬וכן יסופר שם פר״א בן‬
‫כאשר בזמן התנאיס לא נודע לנו כ‪/‬א עזרי׳ ק־פ את מדיו‪ ,‬ועיין רשב״א סי׳‬
‫שם חכמים‪ .‬ובצרלן יכונה כס' הזה ארסות רצ״ו‪ ,‬דאין מתירין הגדר בשית ‪ ,‬ועיין‬
‫חייס ע״ש הנזכר ביכית כ״ת< כשתלה זוהר וירח צ״ח ‪ ,‬ובכלה רבתי פ״ד ‪,‬‬
‫ר״א בקשו מלמיריו שיצמדס ארחוס חיים‪ .‬במיתתו של ר״א ובירושלמי שית פ״ב ‪,‬‬
‫‪ 1DDT‬שראינו שלמד ד א יצויאת בנו בשעה שעה ד א אמר טהור ונסתלקה‬
‫אורתית חייס בתורת ה׳ בעולה נשמתו אמרין ניכר ר' שהוא טהור א״ר‬
‫הלכה אף כנגד שיטתו כן ראינו שס מנא עד כדון ניכר וקישיתו הוא וכי‬
‫שהזהיר בצדק ומשרים בחיי החירא צייכין לזה הסימן שהיא טהור‪ 4‬אך הוא‬
‫שיהא זהיר בכטד חיירך ומבלי שיקפיד צריך לסי׳ כזה כאשר כסימן דמת במוצש״ק‬
‫ואף שהוא בעצמו קפלן היה כ*‪:‬״מ ;״ט‪ ,‬סימן רע הוא ולכן הוסיף הסימן הטוב‬
‫פסחים ס״ט העדת כ״ה ‪ .‬ובסנהדרין של טהור לאות נאמן מטהרת חייו והארכתי‬
‫במ״א ואכ״מ ‪.‬‬ ‫כאן‪ .‬וכסו ששמאי רבו בהיותו קפד; ידוע‬
‫והנני חותם נזה גכרוך ואשייס בשיש‬ ‫שבח ליא‪ ,‬עכ״ז באבות כיה אומר והוי‬
‫מקבל כל האדס יסיר פניס יפות ואף שלום לו ו‪1‬תורהו הרפה ואת הבמחתי אשמור׳‬
‫אס יהי׳ תורתך קבע עכ״ז חקיל כל לשלוח לו קונערס• לעדן ס׳ מצוה לשימת הפמ״צ‬
‫האדם בלב במת ואל תגער בנזיפה אף שד״מ או״ח ומהרי״גי אלגזי שהבאנו אי״ה כימים‬
‫הנאים ‪ ,‬הממאר זכרו ‪ .‬מוקירו לעד ‪,‬‬ ‫‪:‬שתהי׳ ראשך מסו בל בטידות־ רוחניות‬
‫אברהש יאעלזאהן ‪.‬‬ ‫בלימודך כ• לכל זמן ונמו״כ ר״א תלמידו‬
‫בהרה״ג ר׳ אלי׳ ז״ל ‪.‬‬ ‫בציואתו פ־סקא מ״ד‪ ,‬ציה לבנו שהוי‬
‫זהיר שלא הקפידו עליו חכמים וכמו‬
‫פישן פט‬ ‫שאמרו באבות הוי זהיר בגחלתן ולעו״ז ‪.‬‬
‫‪.‬בעז־יהפתל־ח רי׳רז פיון םתי׳ר למ׳ק ^‬ ‫ראינו עד כמה הקפידו עליו חכמי דורו‬
‫״המזזת!‪/‬״ שלוש ‪I,‬‬ ‫פכור הדש‬ ‫עד שהיו מנדין אוסו‪-‬‬ ‫‪,‬‬
‫‪ .‬ו ל כ ן כאשר ראה הסכמים שנאו ליקרו‬
‫‪ .‬מ ע רי‪ :‬ציון ‪.‬‬ ‫שהדברים האלה יצאו מפי ד'‪/‬א‬
‫הנני להציע נ‪/‬ה שאלה לפני חכמי ורכני‬ ‫‪.‬לצוואת גנו שהלנתא כרבנן הלנתא ועוד‬
‫דרושליס עיי הקדש יצ״ו צענין השייך להם‬ ‫שזה מצאו פתח חיטה■ להסיר ממנו עול‬
‫׳‬ ‫)‪( 5‬‬
 ‫המאסף שנה חמישית‬
‫היותר מוקדם מה עיבה של הישיבה ״חיי עולם״‬ ‫«הו ^ מ ה זה לערך שלשה שרס שבא לכאן שד״ל‬
‫ומה פינו של השד״ר ל׳ שמואל יונה *{‬‫מילושליס עה״ק ח״ז וקנע סה קופות לתמיכת‬
‫והואיל שאין בהמ״ד בלא חידוש הציגה‬ ‫הישיבה ״מיי עולם״ אשר בעה״ון ח״ו‪ ,‬והרב‬
‫מעש סחד״‪-‬ת אשר חנני התונן לאדם זעת ‪.‬‬ ‫זהזיין דסה מנוהתפ כבוד לא מיחו ביד‬
‫השל״י ‪.‬ושתיקה כהודאה ‪ 7‬מיא וכעת שהלב‬
‫♦הדיין דפה נפערו לבית עולמם ‪ ,‬בא אצלינן א( ‪] p H‬נס* כזורר[ המנרנ אקאש־זו‬
‫וצנה עמו בפונדקי נש׳׳א איצה‬ ‫שדיר אחר ושמו ר׳ שמואל יונת והריס כשופר‬
‫קולו כי יש אימול וחרס שלא לקבוע שוס קופות צריכה הימנו גע כד ובה״א צריכה הי מצר‬
‫החיים" גט כני‪ ,‬ואמרינן על‪ :‬בגמראדממדתץ‬ ‫על ישינות‪.‬אחרות מלכד הישיבה‬
‫אשר ‪.‬נעה ׳ק ת״ו ^ ודרש דרש מאש הנכאים איירי בנא ראוה כניעלה אלא כראוה‬
‫רפה הממוניס‪.‬על הקופות הקנושלות לישיבת ״חיי‪ ,‬בנהיחדה עמו ב״כ סברי לא אמרינן הן‬
‫עולם׳׳ שימסרו לידו הכהף המונה גידם מנבל הן עידי יחוד הן הן עילי ביאהוב״ה סכרי‬
‫גס‪.‬להסיר חת ‪.‬הקופות בל יראו ובל ימצאו עוד אמדינן הן הן עילי יחוד הן הן עדי ביאה‬
‫להבא^ והגבאים דשה ע;והו לאמר שלא ימלאו ואין אדס עושה בעילתו בעילת זנו ת(‬
‫אחל דבריו בערס י חגרי לתס הדבר מאת חכמי ולעדן הלנה קיייל כי״ס ‪ .‬מיהו נ״ל דאןא‬
‫ולבני ירושליס יצ״ו ‪ ,‬וכשמעו חת מענם ויתנפל לב״ה אינה צריכה גע בד מטעה קידובי‬
‫עליהם בחרפות ונדופיס אך בכל זה לא נעתרו ודאי אלא מטעס ספק שמא סזר וקידשה‬
‫לבקןחו ^ ויהי כר ‪f‬ותו כי לא יוכל לתם וילך בביאה ‪ ,‬וכן מבואר לכדיא ברמב״ס פ״‬
‫אל הרינ״ה נ״י שהוא איננו אוהב להגבאיס ־ מהלכות גירושין ובהשובת הרא׳ש ]מובא'‬
‫בעור אה״ע סימן קמ״ע[ וי־״ן בשמעתין‬ ‫דקופות ״חיי עולם״ מפעם ידוע לכל בני עירנו‬
‫וישתדל בכל ‪-‬כחו לתמוך ביד השד״ר ר׳ שמואל ובשס״ג כפרק מי שאחזו בכס הריא״ז‬
‫יונה ובעזרתו הלך השד״רמביה אל בית והסיר וכן מבואר צהדיא במרדכי בשס כר״מ‬
‫אח הקופות הקבועות בעד הישיבה ״חיי עולם״ ב״ר ברוך ז״ל והביאו לזה רתיה מדלא‬
‫זהכסף הנמצא בתוכם לקת וימסרם ליז׳ חני בש״א אינה מקודשת ובה״א מקודשת‬
‫הריל״ה הנ״ל ויהי כאשר הודע הדבר לבני עירנן ש״מ דחן לב*ה אינה מקודשת ודאי ‪ .‬איל‬
‫ותהי‪.‬העיר ‪.‬למרקחה וביום ש״ק פ׳ קמשיס רש״י ז״ל נשמעתי; ‪ .‬כתב וז׳ל בשלא ראוה‬
‫כאשל התפלל השד״ר בניס המדרש הנמל דסה שנבעלה והא דמצרינינן גע שד מפיס‬
‫אתנפל ‪ .‬עליו‪,‬ההמון בחרסוס וגזופיס ובין בה דאמרינן כיון ולכי נס בהוואי בעל ואץ‬
‫ו^ה נתחלל שם שמים ויכול לצאת מזה תקלה אדס בועל בעילת זנות ואיכא קידושין‬
‫כי לוב בני עירנו אינם בני חולה ואחרי שהם ונו׳ הן הן כלומד כיון דלאו שנתימדו‬
‫רואיה בי זה גונה וזה סוחר^ הרבה מבני עירנו אין צריך עד‪ 1‬ח ‪5‬ל ביאה גדול מזה ודאי‬
‫כגר גמרו אומר שלא לתמוך כלל לאחינו העניים אנן סהד כיון לגייסי אהדדי לא פיכו‬
‫יושבי אה״ק אסלי אשר^תין לסמוך על השד״ר זה מזה עכ*ל‪ ,‬משמע מדבריו ז״ל דב׳ה‬
‫הנא״ס לכאן‪,‬ע״נ הנני לבקש סאת חכמי ורכני מצריך גט כגי מגיעס קידושי ודאי ולענץ‬
‫י־רושליס יצ״ו להודיענו ב״המאסף״ הנא ראשון‬
‫*( להלן ימצא ידידנו הרב הכותי; נ״י תשובה‬ ‫‘ קאפאמרי אמק עם מי הצדק משני השד״דהנ״ל‪,‬‬
‫ארוכת משולשת בעני; זה מאת ידידינו הר‪5‬‬ ‫גס כבוד הרב עורך ״המאסף׳* בודאי‬
‫נ?'לץ ליה שבולי דירושליס עס ישיבותיהס המופלא החו״ב ונו׳ הרימ״ס נ״י אשר היה‬
‫בבית מאון הגדול מהל״ש סלאנמ שלימ״א בעת‬
‫‪V‬־‬ ‫העורך‪,‬‬ ‫דברנו עמו'על הד נר הזה‪.‬‬
‫יצולליהס יואל נא בעונז להודיענו ‪ .‬ב״המאסף״‬
 ‫חוברת י‬
‫דאפילו סימא דהכסוי מעכב באכילת הבשר‬
‫מ״מ לא ־ ח שיג הנאה מה שהכסוי מהיר‬
‫באכילת הבשר דהא אס לא נצטוינו כלל‬
‫במצות כסוי היה נ״כ הבשר מותר באכילה‪/‬‬
‫ובעמדי על זה התבוננתי בספריס ומצאתי‬
‫שככר קדמוני בזה <‬
‫מיהו קשה לי דרש״י זיל סוהר חת דברי‬
‫ולי* נראה שהספד א״ח כיון לראיה אחרת ‪,‬‬
‫וזהו דאמר־נ; בגמרא לעיל דף ח׳‬
‫ע״א לא מבעיא קאמר לא מבעיא‬
‫ודאי דלא לשחוט אבל ספק אימא משוס‬
‫שמחתמ״ט לשחוט וצח לכסייה קמ״לע״כ‪,‬‬
‫הח קמן לסדיא שאין הכסוי מעני‬
‫באכילת הבשר דאל״כ היכי הוה אמריק‬
‫בספק דמשוס שמחת יו״ט לשחיט ולא‬
‫לכש״יה הא יהא אסור ‪.‬באכילה מספק‬
‫שמא בעי כסוי אלא לאו ש*מ דאק‬
‫כנסר מעכב באכילה ; ^‬
‫דאיירי דגירשה סתס וסתם המגרש‬
‫ג( ח ז י י נ א ב*המאסף* דהאי שתא שד‬
‫הרב העורך נ״י במאמרו ״אבות‬
‫^ותולדוחי אות ב׳ וז״ל קצ״ט ולשמואל‬
‫בלא״ה לא קשה מידי על תנא דמחניתיין‬
‫מ״ט צא ר‪.‬נא הגי וכו׳ כיון דבהני ליכא‬
‫חולדות להכי לא חנא להו חצא דמחניחק‬
‫ובשצמא לרב ליכא לשנויי מדלדידיה מבעה‬
‫זה אד ס וגאדס ליכא אבות וחולדות‬
‫כמבואר לפיל דף ג׳ ע׳ב בש״ם איל‬
‫לשמואל נלא״ה לא בעי תנא לשנויי להו‬
‫כיון דליכא תילדות ובאמת לקמן דקאמ'ר‬
‫בשלמא לחנאדידן חנא אבות מכלל דאיכא‬
‫חולדות ק״ל‪ .‬דיקשה לרב דס״ל דמבעה‬
‫זה אדס ונאדס ליכא הולדות ? עכ*ל‬
‫בשיטי קצת ‪ .‬הנה מה שהקשה כת״ר‪.‬‬
‫אליבא דשמואל גיל דלק״מ משוס דסנן‬
‫במחניחן וכשהזיק חב כמזיק לשלם סשלועי‬
‫נזק גמיגיב הארץ ; וסיל ‪ .‬לגמרא כיון‬
‫דחנא‪ .‬למתניתין נחיה לדינא דמיטב‪,‬כו״ל‬
‫למיתני נמי הגי דר״ס וד א דסא כולהו‬
‫דיי‪-‬א ניןעינן לשיעת הראלר וסיעתו‬
‫ז׳׳ל משוס דרנריהם )מסתבר גופי‪ .‬ועוד‬
‫דרש״י ז״ל הוא ימיל לגני כל הני רכיותא‬
‫דלעיל וכפרנו דיש״י ו״ל לא כתב יזלא‬
‫בדרן פ‪-‬רוש וכני רבוותא דלעיל כתבו‬
‫בדרן פסק הלכה כלכך טותייסו נקטינן ‪,‬‬
‫עצמו שהמעיין בדבריו ז״ל בפרק מי‬
‫שאחזו ‪ 7‬ן ע־ג ׳‪ .‬ד״ה אן לא ראוה ו ד ה‬
‫דצא כחד יראה להדיא שדעת רש״י דל‬
‫דב״ה לא מצריך גט שני אלא מספק והוא‬
‫נגד דבריו בשמעחין ? ונ״ל שיש לחלק‬
‫דהתס בפרק מי שאחזו דאיי־רי שגירשה‬
‫מהיוס אס מתי ואמ׳׳כ נתיחדה עמו הלכך‬
‫אין לני לימר שודא* חזר וקדשה ואדרבה‬
‫כ־ק שתלה כגט במיתתו חזינן שי־צינו‬
‫לפוטרה מיבס ומסתמא לא חזר וקידשה‬
‫ועכ״פ מידי ספיקא לא נפקא אבל נטמעתין‬
‫את אשתו משוס איבה הוא מגרשה וכיון‬
‫שלנה עמו בפונדק מסתמא נתפייסו אהדדי‬
‫הלכך אמרינן שי דאי חזר וקידשה דהן‬
‫הן עדי יחוד הן ‪ p‬עדי ביאה ואי‪,‬ן אדס‬
‫עי שה בעילתו בעילה זנות‪, :‬‬
‫במס׳ יו״ט דף ס'נ אמי‬ ‫גרסינן‬ ‫נ(‬
‫רבה כחט צפור בעיו״ע אין ^‬
‫מכסין אוחו נירט‪ ,‬וכתב עלה רש״י דל‬
‫ומשוס אמניעי שמחת יו״ט ליכא דמשוס‬
‫דלא מכסי לס לא מיחסר צפור• באכילה‬
‫עדלי ומזינא להרב בעל מעמי יו״טוד״ח‬
‫שנתב בריש פרק כהיד וזיל וגסכר א״ מ‬
‫הגיא ראיה מהגמרא שאין כה״ד מעכב‬
‫מלאכיל את הבשר »*כ; וניל שראיתו מהא‬
‫דס״פ בתכר שאמר אכרהס אבינו ואנכי‬
‫מפר‪.‬ואפר זנו‪.‬בניו לשתי מצות עפר‬
‫סוטה‪,‬ואפר‪.‬פרה ‪,‬והא דילא חשיב אפר‬
‫כסוי’‪.‬מפרש גגמרא משוס דליכא‪,‬הנאה‬
‫מינה‪,‬דמ דבלא כסוי‪ .‬רשאי'לאכול‪ .‬עכ״ל‬
‫■הדח' ‪ ,‬ואני אומר‪.‬שאק מכא^ שוס ראיה‬
 ‫המאסף שנה חמישית‬

‫ל שימיק גג‪ :‬וגזלן האונס והמפה ה‬
‫והמוציא פ״ר; ומטמא ומדמע ומנסך‬
‫ותשלומי כפצול וה' ועדיס זוממין ואלס‬
‫דהזיק שור בידיה[ הנכך פריך מאי אבות‬
‫ומאי תולדות אית ביה ? כלומר איזה מהני‬
‫גווני הוי איות ואיזה מכס הולדות הא‬
‫כוצהו כתיבי וכולהו אבות נינהו ‪ .‬וכ״ת‬
‫אג גימור תולדה ישן הא נ מי ציחא דהחנן‬
‫אדס מועד לעולה נין ער ובין ישן אצמא‬
‫דאין שוס חילוק״כלצ בין ער לישן אלא‬
‫אכיסו וניעו כלומר כימו וניעו הוי הולדה‬
‫דאדס ‪,‬ופריך היד אי בהדי דאזלי קמזקי‬
‫כיסו הוא כלומר וקיי״ל דכחו כנופו למיא‬
‫ומייב והיפי אמר ר'פ עצה דתוצלוחיכן‬
‫לאו כיוצא בהן ואי בתר לנייח בין לרב‬
‫בין לשמואל היינו ביי ותולדה דבולכבור‬
‫והיאך אמר ר״פ על‪ :‬תולדותיהן צאו כיוצא‬
‫בהן ‪ ,‬כנ״ל לפרש הסוג יא והוא נכון ‪,‬‬
‫ועוד נ״ל להביא ראיה ל־ברי ‪ .‬מראמר‬
‫לעיל וכיח אב ניעור חולדה ישן וגבי‬
‫כינע וניעו לא אמר וכיש אכיחו וניעו י־<‬
‫ומה‬ ‫כאבוס נינהו לפלס גמיסג האק‬
‫סכתבכת״ר לנאדס ליכא חולדוח ]ולפיכך‬
‫קפיאליה למר הא דממרינן אבות מכלל‬
‫דאיכא הוללוח[ אומר אני פלעלד;ראה‬
‫דאף באדס סיכא חולמח ; דנלהיכא‬
‫סלא כדק כגופו ממש אצא בכחו קרי‬
‫ליה הולד‪:‬ואיכראדלכאורכ משמע מלשון‬
‫’ כגמרא לעיל דך ג׳ ‪ :‬לאדס לית ליה‬
‫חולדה מדאמר פכולהו תולדה דיןין מאי‬
‫היא« חולדה לשן מאי היא ‪ ,‬חולדה לרגל‬
‫מאי היא‪ ,‬תולדה דסר מא* היא‪ ,‬וכאדס‬
‫לא אמר חולדה לאדס מאי היא אלא הכי‬
‫אמר‪• .‬מאי אנוס ומאי חולדות איח ביה״‬
‫משמע לכאורה מדשנ‪-‬י בלישייה דכמנתו‬
‫דבאדם ליכא שוס הולדה ‪ ,‬אבל כד מעיינה‬
‫בפיר חראה שאינו כן דא״נ הכי הוה ציה‬
‫למימר ״מאי הולדות אית ביה״ומ״ש דדייק‬
‫למימר מאי אגו׳ ומאי הולדות איח ביה ‪,‬‬
‫ברס קיכעא דמילפא הכי איתיה‪ .‬דבנןקין‬
‫לקרן שן רגל ובור ליכא אלא סד גוונא‬
‫אבל בנזקין דאדס איכא גווגא עוגא ]כמו‬

‫נ( ל ר ^ ת י נ ו זה נכון רק לפיראא למאן ד»ת‪:‬י אכו ‪ r‬אף דליכא חולדוה די״ל דחגייה רק‬
‫לומר דנזלן כאנות לשלסממישב וכשינו יא דתלמודא צר״ח ור' אושעיא^ ‪z;nh‬‬
‫להקשות מזה דכיון דחנא דמתניחין נחית לדינא למימב דליתני אנוח אף דא־ן כהן חולדות לא‬
‫משתנרא נאמת להיות מזה קושיא כלל דששיר ודאי י״ל דשעמא דלא מני הנא הני אבות משוש‬
‫דלית בהו חולדות‪ ,‬אלא דבאמת לדעת השונליס דכאדם לינא הוללות כמעש מוכרת לומר כדברי‬
‫ידידנו הרב ודו״ק‪ .‬ועי׳ בהשרה בסמוך‪,‬‬
‫כ א מ ת לא ידענו מזה ראיה כלל כי כך אורחיה דחלמודא בכל דו כתי כי בתוזילת הקושיא‬
‫כדבעי לדחו׳ת^איזה תירו ן משתמש בראשונה בלרון וכי חימא )או בלשון אילימא(‬
‫זכדלחי זה ובעי אח״ז לדחות עוד תירו;א אתלינא משתמש בלשון אלא והכל דברי המקשן כנודע‬
‫וכמעש לפי מעש ידיעתנו בתלמוד לא נזכור דתלמודא ישתמש בלשון וכי חימא בשני ס־‪1‬מ־ס שמודן‬
‫זה לזה אלא בראשונה משתמש בלשון וכי תימא ובשניה בלשין אלא‪ ,‬וראיחו השניה של ידידינו‬
‫הרב ;״י משובייא דלעיל דלא משני דנאדס ליכא תולדות‪ ,‬הנה בזמת זה לא־ה נכונה‪ ,‬אמנם לשי‬
‫דברי ידידנו »רב ג״י כתסלת דבריו לדחות קישייתינו דתלמודא ס״ל כיון דתנא דמתניתץ נתית‬
‫לדינא זמישב וכי׳ א״כ בזה גשתר‪.‬ראיה זו דקושיית תלמוזא ;זליח?‘ הרישא היינו כנ״ל כ־ון דתנא‬
‫^מתנימין נחיה צדינא דמישב א״נ ליתני לה ברישא לומר דכולן כאבות לשלש ‪,‬ממישב וא״כ צימא‬
‫^בעה זה אדם ותנא שור וכל מילי דשור כרב‪ ,‬ואמנם באמת נוף פירוש יוידג^ הרב נ״י נכון‬
‫^י^ד‪ ,‬ובאמת מה הכרח לומר דרבים מהראשונים מפישי הכי גש״ם‪ ,‬דהרי הרי״ף כחב להדיל!‬
‫‪3‬ןלז‬ ‫חו ב ר ת *‬

‫״ביע מפום דלעיל לא קאי החילוק נין ער אמר נלבון זה ‪.‬אלא אכימו וניעוי דסא‬
‫לישן לפי האמה לפיכך אמר נלשון «וני לישנא שיין שמיל נדנר שהוא מסקנא‬
‫תימא״ אנל גני כימו ‪;1‬יעו דקאי הכי לפי דמילתא ‪ ,‬ולפי דכרינו אתי שפיר מאי‬
‫האמה הלכך לא אמר גלפון ״וכ״תי אלא דסריך בגמרא אליבא דשמואל מ״מ לא‬

‫מוללה למנעה מאי היא אי אלינא דשמואל ונו' וא' לר‪ 3‬לאפל מנעה ‪ r r‬אדם כיחז ודעו‬
‫וכן כפב לנינו הגדול הרמנ״ס ז׳׳ל נפ״ו מה' מונל ומזיק היו״ל לכל מזיק נכחו כגון זרק אנן^‬
‫או ירס ח! או שפעל מים וכו' או שהזיק נכימו ורעו נעת שהלכו מכחו כל אלו הם הוללות‬
‫אדם ע״ש‪ .‬וכן פתכ העול נמו״מ סי׳ שפ״ד דהנזק העושה בגופו או בידו הוי האג והנזק שא'מ‬
‫עושה בגופו הוא תולדתו כגון זרק אכן וכו׳ או שזרק והזיק כזליקת הרוק קודם שנח ע״ש)וע״ש‬
‫ננ״י שחמה נזה למאי נפ״מ קראו אותם תולדות ע״ש ונללישה( וכן כחנ מלן בש״ע שם סי׳‬
‫שי״ד כלשון הרמב״ס)ועי'נסמוך בתשובת ידידי נו הרב המופלא ונו׳ »וה׳ יפיאל מיכל מוקאצינסקי‬
‫ג״י דנן כחג גס בק*צ‪1‬ר פסקי הרא״ש( הנה מבואר בדגלי כל אלו הראשונים דאיכא חולדות‬
‫באדם המזיק ונע״כ דמסרשי באמת נסי' ידידנו הרב נ״י להאי דסריך אי בהדי דאזלי קא מזקי‬
‫כחו הוא לאו היינו לסתור דכיחו וניעו לא הוי הולדה רק כונת חלמודא להקשות לאף דכיחו‬
‫וניעו הוי תולדה מ״מכחו הוא וחייב נמו הזיק בגופו וא״כ איך קאפר רב ספא ללאו כיו^א‬
‫בהן )ומאי דסריך עוד ואי בתל דנייח בין לרב וכו׳ היינו בול‪ ,‬פירוש וא״כ לא הוי חולדה‬
‫דמבעה אלא חולדה לכור‪ ,‬וידידנו הרב נ״י כתב דהקושיא היינו בור ותולדה דבול ככור‪ ,.‬ולא‬
‫ידעתי למאי צריך לזה דלו יהיה דחולדה ד;ור לאו כבור עכ״ס פריך שפיר היינו בור וא״כ לאו‬
‫קיינו הוללה דמבעה אלא חוללה דבור ות״נ לא אפשר לפרש דגלי רב ססא אחוללה דמבעה(‬
‫ונר׳ לפענ״ד ראיה מבוררת אשר הכריח ללבותינו הראשונים לפרש ק‪ ,‬מסיומאדלישנא דתלמודא‬
‫דמסייס אלא חולדה למנעה כמגעה וכי קאמר רבפפא אחולדה דאש‪ ,‬והנה על כלחין דבלים‬
‫אלו אי אפשר לפרשם ולו»ר דקאי לשמואל אמר לנבר תלמודא קאמל מקודם'אי לשמואל דאמל‬
‫מבעה זה השן הא אוקימנא הולדה דשן כשן וא״ג בולא י דלדידיה תולדה לטבעה כמבעה וא״כ‬
‫לא סו׳׳ל לתלמודא למזור בסוף הקושיא הדברים האלה לשמואל‪ ,‬וגס בלתי זה ג״כ אחר הקושיא‬
‫והפלפול דאי לרב נא הוה שייך לחלמודא לחזור הדברים האלה ‪.‬אלא חולדה דמבעה כמבעה״‬
‫בעד שמואל‪ ,‬רק בקצרה הו״ל למימר אלא ני קאמר רב ספא אפולדה לאש‪ ,‬אלא על כרחין דקושיח‬
‫תלמודא אי בהדי דאזלי קא מזקי כוחו הוא^לא היה לסחור דא״כ לא הוי תולדה אלא להקשות‬
‫דאףידבאמת הוי חולדה אבל עכ״ם כוחו הוא יותייב וא״ב כיוצא ב ^‪ ,‬וא*כ מעתה שפיר מסיים‬
‫•אלא תולדה למנעה כמבעה פירוש לרג גושיה דמבעה זה אדם אלא חולדה דמבעה כמבעה‬
‫והיא ראיה נכונה מאד* וכמו שנחשוב גס כעיני ידידינו הרב נ״י חישב לו יוהר מראיוחיו ודו״ק‪,‬‬
‫ו א מ נ ם כי בכל זאת קוזיתינו במאמרינו ‪.‬אבות והולדות״ במקומה עומדת כי מדברי רש״י‬
‫שם בד״ה כוחו הוא לכתב וז״ל דהיינו אלם גופו וחייג‪ ,‬נר' קצת כמו שהוא מורש לקושיה‬
‫תלעודא היינו לסתור דלא הר חוללה וכ״כ נס הגאון הרש״ש ‪:‬בתי׳ שם‪ ,‬גס מדברי ססקוגצק‬
‫כקמא ל' ד' ע׳׳ב כד״ה אלא ללב ליתני בתירוצו השני נל' קצת כאילו אפשר לומר דאדם לית ליה‬
‫תולדה עיש‪ .‬וא״כ לדידיה עד יין קשה קושיחינו במאמר ‪#‬אבות ותולדות״‪ ,‬וגס קושיה ידידנו הרג‬
‫נ״י דמדוע לא משני לעיל דמש״ה לא תני ליה נלישא משוס דלא חני אלא אבות שיש נהו‬
‫חולמח!ואולי‪,‬נאמר נת־רון ידידינו הלב נ״י בתחילת דבליו‪ ,‬ואמנם באמת^לדעחינו הוא דוחק כמ״ש‬
‫העורך‪.‬‬ ‫בהעלא הקודמת ודו״ק ‪.‬‬
‫־‬ ‫‪(• I‬‬
 ‫חטאסף ?‪ h3t‬חמישית‬
‫שילחו או את הרב הג' ר׳ דובער שפירא נ״י בתור‬ ‫‪.‬אמר כיב ומבני ח״ל א* סיד אדס הא‬
‫שד״ר בארץ אנגלאנד ‪ ,‬לחזק שמת מופרות‬ ‫קהני ציה סיפא ופריך וליתני כריבא ומבני‬
‫הצדקות הכללית הג״ל‪ ,‬ויבא אז גם עירה דידז ‪,‬‬ ‫כנזקי גופו לא קמיירי ‪ ,‬ולכאורה קבה‬
‫ייקכלוהו שם אחינו היקרים בספ״י ‪ ,‬ובאהבת‬ ‫אמאי לא מכני דמפדהן מנמב אכוה‬
‫ורצון קבלו את היפופרות של צדקד‪ .‬שקבע בבת־תש‬ ‫^;כלל דאיכא סולדות וכאדס ל־הא הולדות‬
‫ושקלו את שקליתם לתוך השופרות ‪ ,‬וחנזברים‬ ‫הלא מדלא מכני הכי על כרסין ‪5‬ייך לו׳‬
‫לקר‪.‬ו פעמים בשנה את בפף לשיכות הצרקית‪ ,‬ו־שלהו‬ ‫כמ*כ באס כזיק ע״י כיסו וניעו בהרי‬
‫סבומיםמסוימים לחחיקת נ׳ המפעלים תעליוני׳ ענזודי‬ ‫דאזלי הזי הולדה לארס וכן כל כה^ג‬
‫הישוב לעדת האשכנזים ‪ ,‬והנד‪ .‬לר‪,‬מד‪.‬ון מנד‪.,‬־“י‬ ‫בלא הדק ינופו ממב אלא עיי כתו הכיב‬
‫המפעלים ‪ .‬מקיץ תרע"ח ואילך ‪ ,‬פסקה ההשיפעה‬ ‫סו לדה ‪F‬‬ ‫־‬
‫מדידז למוסדי הציבור הנ״ז ‪ ,‬ומכתכיע נשלחו‬ ‫)חמזוך יבזא(‬ ‫ז*‬
‫לשם לדעת פתרון הדבר‪ ,‬והשיואלים לא נענו ‪.‬‬ ‫צ ' ו ן ב״י מ;לזס הנהן ;•;יד‪ .‬ר‪,‬מן ‪.‬‬ ‫גאו^ ב ן‬
‫ותהי זאת לפלא ‪ ,‬ו‪-‬עתח כאשר יסלחו עוד הי^עט‬
‫שליח חדש לאחינו בני אנגליא יצ״ו )ני תשדיר‬
‫הראשון ׳הרה״ג ר׳ דוכעז־ שפירא נ״׳ נתמנה לרב‬
‫בעיר גדולה 'באמעריקא( ויבא לעיר לידז ‪ ,‬וירא כי‬ ‫‪ .‬ליכבוד ידידנו הרג‪ ,.,‬מו״ה בן צ^‪.‬ן אנרהם‬
‫השופרות הראשונים של שלשית עמודי הישוב‬ ‫געאינקה נ״י עורך ״המאסף״ עלום וברבד‪, -‬‬
‫הייבעו א‬
‫‪^ I‬‬
‫‪■ ‘ V‬י־‬
‫הנ״ל ‪ *,‬הוסרו ניבתי הנדיבים ותחתיהם‬ ‫א( כ״המאסף״ הוכרת זו סי׳ ס״ט ‪• ,‬״א‪!,‬‬
‫קופות הנושאות עליהם גם שם ירושלים ‪ ,‬יהנ‪:‬ה‬ ‫הרב ובו׳ ^ר׳ יעקב בן ציון הכהן נ״י מעיר לירז‬
‫של ישיבה אהת אשר לאחינו קהל ההסידים יצ״ו ‪:‬‬ ‫‘•עאלה הנוגעת ליסוד היעוב בידושלם ‪ ,‬ובר‪.‬צו׳‬
‫ובא עתה השר״ר משלשת מוסדי הצבור‬ ‫‪-‬מ‪,‬יוהד הנני למפל בה ‪ :‬היםאלה היא ‪ :‬בדכר יגכא‬
‫הנ״ל כאלו הטענות *( ‪ 1‬א( בית ח^מוד ת־רח‬ ‫לעירלידזשד״ר מירו׳פלם מכית הת״ת ויעיכת ‪,‬עי‪.‬ז‬
‫דחשיב׳׳ר וישיבת עץ ’ החיים ‪ ,‬זבה מכבר בזפית‬ ‫‪-‬דדים"‪ ,‬ומצא ׳עב־ה •שופרות של צדקה הנושאות‬
‫קביעת השופרות בעיר לירז מרצו! כעלי דנר״ים‬ ‫•יעליהם שם ישיבת ״היי עולם״ )היא הישיבה של‬
‫וישיבה הי• עולם כאה בגבולו להסיר קופותת‬ ‫■קהל אהינו החסידים יצ״ו ‪.‬פעה״ק( ועדער ע^'‬
‫וכן לא יעשה ! כ( בית ת״ת וישיבת עץ היים הוא‬ ‫‪-.‬השופרות האלו באמרו ני ;אהור לקבוע ‪,‬שופרות‬
‫קודם במעלה ובזמן ‪ ,‬הוא מוסד הצבור מימנת‬
‫על ישיבות בלתי לישיבת ״עץ'‪.‬הוים׳‪:/‬ותנה בנוגע‬
‫תרט״ו ‪ ,‬ובו ‪:‬מתחנכים כהיום ^ערך שים מאות‬ ‫ילפכסוו זה כפרט ‪,‬כנראה מ‪,‬לשון‪.‬השאלה ‪.,‬איננו‬
‫תשב׳־ר כן ירבו)ובהם לערך מאד‪ .‬תלמידים הנמנקם■‬ ‫־בקי השואל הנלנד ^כעצם הכנסוך ‪ ,‬והיודע עני‬
‫על דגל כוללות החסידים ‪ ,‬כי מעולם לא נדחה ' ־‬ ‫■יזה ‪ ’,‬לבו עליו דוי ‪ ,‬בי בא המעשה המעציב הזד‪.‬‬
‫‪,‬‬ ‫שום תלמיד הבא לחסות בצל חוה״ק ‪ .‬ובבוא תלמיד‬ ‫■ לכלל שאלה ב״המאסף״ הנככר ‪,‬ואבאר דברי‪:‬‬
‫‪,‬לשאול דבר ה׳ מקבלים אותו בזרועות אהבה ואי^‬ ‫כשנת תרנ״ה‪.-,‬אהדי אשר השחר‪.‬פו יהד ‪.,‬כהכננ‪-‬ות‬
‫שואלים עליו מאיזה כו‪.‬לל הנהו( ובהיש־כה לו‪,‬מדים‬ ‫נדבות אחינו שבארץ אנגליה יצ׳׳ו‪ ,‬שלשת המפעלי‪.‬ם‬
‫‪:‬הגדולים והכללים דפעה״ק לעדת האשכגזים ה״ה‪ :‬א(‬
‫ר( ה־גה‪ .‬מה‪.‬דכדס והנזענור‪ .‬ה פלה כמענוב‬ ‫■ועד הצללי דקופת וכבעה״נ )היא קופת הצדקת‬
‫מכי הר•; הגאון‪ ,‬הגדול'׳׳מהד^״ס כליפ׳יא '־ילה‬ ‫‪.‬הכליייח דארץ‪ ,‬הקדושה( ב( הלמוד תורהדתשב״ר‬
‫דהרנו‪ .‬ער‪.‬ו‪.,‬על הדנר הזה וה;ר ‪ :‬ה ‪.‬היה גה‬ ‫‪-‬וישיבת ״ע*ךהייפ״ הכללית ג( בית החולים הגד^‬
‫‪IV‬‬ ‫העייה־‬ ‫ידידגו י ל י ה;ו‪-‬־‪.‬ה נ״י‪.‬‬ ‫*שביו ושלם •הוודע כשם ״בקור חולים ךאכפש‪:‬ו!ל״—■‬
 ‫׳הזבית י*‬

‫‪ tjft‬כר‪,‬יל'סהיו צדקית הקידמוה להצל‪-‬קה‬ ‫תד טםאה חכמי ההורה‪ .‬ו ה מועל ד!זודהוא באמת‬
‫מישיבת לדי עולס ‪ /‬והיו בויס בכמוה‬ ‫עמוד התורה מעוז הדה בעיה״ק‪ ,‬כהוך העיר פנימד‪.‬‬
‫ונאעות‪ .‬ולוא הן‪ 5‬יהענא להו דאותו‬ ‫‪,‬פרורי העיר מחמנה לה לעדת האשכנזי&‪ .‬כנודע‬
‫ככיהר' ממאוכיס לקיוש קיפוה לת״ת‬ ‫לכל כאי שערי ירוש‪ /‬והמפודפמות אין צריכין ראיה‪,‬‬
‫וי שיג ט ע;ן רדיש חשמוד נש לת״ת )ישיבת‬ ‫‪,‬נ׳( המפעל הזה הלא הוא משותף עם ועד הכללי‬
‫אסלי החשידים ״ אן‪ 4‬נש אז לא היתה‬ ‫דקופת רמב״ן אשר הוער הזת הוא משותף מכל‬
‫הרשו״ לישיבת חיי עולש להסיל גביל‬ ‫כוללות בני אה״ק ירושלם חברון צפת ומבריא‬
‫ישיבה ע;ן חייס ושחעמיל גס היא שיפיות‬ ‫בין ■פרושים בין חסידים ועם בית החולים הגדול‬
‫לוא אף לא העבה את העול •הנדול להסיר‬ ‫והכללי כקור חולים האספיטאל אשר •גם הוא מאוגד‬
‫קיפות ישיבת ‪ p‬רדיס באותז העיירות‬ ‫מכל כוללות״ אשכנזים כין פרושים בין חסידים‬
‫שכבר החזיקה' בהן ישיבת פ ך ס'יה •‪; :‬‬ ‫שבירושלם ‪ .‬וכהסיגם גבול יסלשת מוסרי ;הציבור‬
‫]ין ה לפני ככת' ש;יש כה•‪ :‬מדמו״י‬ ‫‪,‬ד‪.‬ללו הלא יחתרו תחת של׳‪ 2‬ת העמודים שהישוב‬
‫כנאון הגדול ר׳ שמואל שלאנע‬ ‫י‬ ‫כקדש׳גיצזען עליהם ‪ ,‬וריתכן הדבר ני כל הציבור‬
‫שליגי״א ‪ ,‬אל רב אהד ‪ ,‬כי לפי דעהו‬ ‫׳ידחה מפגי מפעל יחיד ? ד( ידוע כי גאוגי קמאי‬
‫יש להביא ראי' משוגיא דכ״מ דן‪ 2‬־ ס׳‬ ‫מיסדי הישוב כירושלם בראותם כי קופות הרמכעה״נ‬
‫שאסור לאיזה חכרה לקבוע שימ״ות ‪.‬‬ ‫■}שנתיסדו מזנזן מר^ הבית יוסף זיע״א^ודעמיה(‬
‫גמקיש שכבר המזיקה סגרהשאהה‪ ,‬דכהס‬ ‫•הטה ׳ היםוד לקיום הישוב באה״ק גדרו גדר ואסרו‬
‫במתני׳ מסלוקת די ורבנן דר״י יוסר‬ ‫לקכוע שופרות ‪ ,‬זולת שופרות;רמבער‪.‬״נ‪ ,.‬וכרבות‬
‫לתנוכי נחלק קליות ואייזיס וחנמיס‬ ‫׳ה־מים ונר״גדלו המפעלים ת״ת וישיבת עין חיים‬
‫נותירין ‪ .‬וקאלירו בנמ׳ מ״ע דרבק משוס‬ ‫יבקו״ח ‪ .‬וראו גאוני הזמן שגם הם המה עמודי‬
‫דא׳ל אנא פלינ אענוז^י את פלי; שיוסקי ‪.‬‬ ‫הישוב וא״א לו להתקיים כלעדם התירו לקבוע‬
‫בב״י‬ ‫וקשה מאד הא סירא זו ■לא‬ ‫׳קופות גם לשמם ‪ ,‬ובשנת תרמ״ט הדפיסו הגאונים‬
‫דף כ‪/‬א ע׳׳ב אלא לרב הו נא דאמר האי‬ ‫‪-‬זזאדירים הר‪ ’,‬פוהרי״ל •דיסקין זצ״ל ויברל ‪.‬לח־וט‬
‫כר מבואה דאוקי ריחיא ואתא גי׳ מיומה‬
‫'■טובים מרן מוהר־׳׳ש סלאנט שליט׳יא ‪•,‬את הבתב‬
‫מכרי׳ וקמוקיש ג‪:‬יה דיכא הוא זימעכב‬
‫המבאר כי רקלת״ח דתשב״ר וישיבת עין חיים‬
‫עליו ‪ ..‬ואליביה אמרי שש לעד כאן לא‬
‫׳וב;י‪,‬ו״ח האספיטאל ■ופית דיתוטים מותר לקבוע‬
‫התירו החכעיש לחלק קליות אלא מפעידא‬
‫שומרית ■נוסף על קופית הרמבעהי׳נ ‪ ,‬ה׳( השליח‬
‫דא״ל אנא פל;נ אממזי וכר])יר״ל דיסילוק‬
‫•מישיבת ״חיי עולם״ בא בערמה ואת‪.‬התעודה של‬
‫קלות אינו מדק לו וטגיעש מיל(‪ .‬אנג‬
‫הגאוגיפ הנ״ל ששם ■בארה ת״ת וישיבת עין חיים‬
‫לפי כאמת דלא פשקי׳ כר׳ה י ומותר‬
‫הדפים הוא בין התעודות לישיבת חיי עולם ויסיר‬
‫לכר מבואה להעמיד רחייש אצל רמייס‬
‫‪,.‬את שם ישיבת עץ חיים כאילו ההיתר ההוא ניתן‬
‫אחרינא ‪ .‬צריך להיות ‪7‬הה״נ שמותר לקלק‬
‫‪,‬‬ ‫‪-‬לישיבתם הם !‬
‫קליות אף לא מגיעש «‪ 7‬ח ל אנא פליג‬
‫‪,‬ואני‪.‬החי׳מ היודע את מנהל הח״ת וישיבת‬
‫אמיוז• וכו׳״ דהא לוא אף שמזיק לו סוהך‬
‫■חיי ■עולם של קהל החכירים יצ״וי — אפונה מאד‬
‫ותי' ע״ז הנאון הדשיס נ״י דהא נד‪1‬ש‬
‫אם עשה השליח ׳*יל ;‪,‬ישיבת חי' עולם" את מעשהו‬
‫כהיהר להעמיד רמייש החרינא כ’ו‪.‬א‬
‫בהככמת ורצון המנהל ‪.‬‬
‫כמבואר שש ‪ 3‬נמ' דלכן מותר להגימיה‬
‫חנות אצל וזנית סכירו משוש דא״ל את;‪:‬‬ ‫^ ד ?נ ר ר אל ע ־ן ת ההלכה ל מ י‬
‫' הי > ט‪.‬כהד״ ה רע‪;:‬ן‪.‬זה‪.,,‬לו א‬
‫‪151‬‬ ‫?‬
‫*‬
‫־; ‪' 3‬‬
‫עיבה יתון בלן יאני עישה כחוך ‪.‬ש;ל' ‪4,‬‬
 ‫המאסף ענה חטיעית‬
‫וקונה בית ‪ .‬זוכה את כביס ואת כל‬
‫הזכותיס שיש לכל בר מבוי ! ואס הקד ם‬
‫האסל ופשח חנות לא הפ^לר האמרים‬
‫את זכותס לבבית שלו יסל לעשות לל‬
‫מה שחפץ ואין המקדים ימל ^ז‪1‬צ ומחי‬
‫עי״ש ‪ .‬וא״כ אין סברא לנ^ק ‪ P‬אס‬
‫השני עושה כל מה שהראכק ע » או‬
‫יותר וכין לא עבה מעשה בפועל ובין‬
‫עשה בפועל אלא עיקר הסילוק הוא‬
‫רק כנ״ל דאינו מותר רק לע«וס בשלו ‪,‬‬
‫ובחילוק קליות אינו בחון שצו ‪ ,‬ו‪5‬ה״נ‬
‫הקיפוח שאינו בחוך שלו אסור צק»ז אח‬
‫הראשון המחזיק ‪.‬‬
‫\* ‪ T]T\V‬יצא לאור קונטד ם !סקוטווו‬
‫השדה• והוא ״ה!>מפ ^‪:‬עאסן״‬
‫מאח הרב הגאון המפורסם ו בג ר בי סייס‬
‫מזקיאו מדיני שליט״א ‪ ,‬ופס בארס גזירת‬
‫עירין פסגמין מגאוני קדמאי ‪ ,‬דבמקוס‬
‫שהחזיק כילל ומפעל א' אסתר לכולל‬
‫ולמפעל אחר לקביע שס שופרות ‪ ,‬ושם‬
‫יבואר דחן האנשים המעטים שבעיר שלא‬
‫כי׳ להס קופות ואן האנשיס התדשיס‬
‫שגאו אחיכ בעיר נגררין אתר רוב בני‬
‫העיר בעגין זה ‪ ,‬וגס הס לריכיס לתת‬
‫טל הפגין שכבר החזיק בהעיר וינדש מפ״ש‬
‫בשס ס' שמש צדקה חיו*ר ‪) m‬ורק‬
‫נדבי ת שלא בקביעות ‪ 9‬פיפ סוהר( ‪.‬‬
‫! * ה ח ת ״ ם מח״ע סי׳ י״ פ ב״‪ ,-‬בענק‬
‫השגת גבול ^ הדפסת‬
‫הפ״ס ]וכנודע הרבו לדבר ‪ 3‬ע ק זה‬
‫פגאוגיס האחרונים אבל ת ב דבריהם‬
‫מענין זה אינן נוגעות ה ר מ לעיניינו״;‬
‫באשר יש לסלק בין הסונים נכ מרו ת ^‬
‫לכן צא הארכתי לדבר מפס[ מסלק שם‪,‬‬
‫הדפסת הש״ם ממצודה ורמיים ‪ ,‬דהחס‬
‫מניעת סריוח והנא מפסיד את בלי שהוציא‬
‫טלע הרבה י וגס לא מקרי משני הפקר‬
‫דהרי יכול להמיח בהדפסת ‪ W‬אחר‬
‫יד• כאן תמצית דבריו • וגק סלוקיס‬
‫זא״כגמ לוק קליוה ואגוזים ‪ /‬בזה גהסניני‬
‫ממלק סקליוה בזה קורא אליו את^אלה‬
‫הקוניס ססגוני האמי‪ .‬המזיק בהס זהר״ז‬
‫מקסס אומנתו ס״מ ‪ .‬ואין כאן כהיחר‬
‫ידאני עושה בתוך עלי״ למעשה חילוק‬
‫נקלמת )שזה מקפח לחבירו( אינו בא‬
‫בשלו כ״א בהאנשיס הקוגיס שפריז כבא‬
‫ברשות ‪ ,‬שהחזיק הממזיק גו ‪ .‬ולכך הוצרך‬
‫לומר כטעם אנא פליג וכו׳ דר״ל שא״כ‬
‫אין עושה לו כלום בחלוק הקליות ״ ולולא‬
‫כן הי' אסור ‪ ,‬ונזה אמר הגאון הניל‬
‫ובקביעת השופרות אין אנו במין מדין‬
‫הקמח ריטיים כי אס משוס חילוק קליות‪,‬‬
‫דלאסר שהמזיק מפעל אחד בבית זה‬
‫להחזיק בה קופית אס יבא מפעל אמר‬
‫לקבוע קופות הרי אינו עושה בתוך כלו‬
‫כי אם נא ברשות שפלוני כמזיק בו ׳‬
‫ואסור )ונחלוק קליות לא התירו רק‬
‫משוס לאיל אנא^סלינ וכו' מה שאין שייך‬
‫בנדון זה(‪:‬‬
‫ו ל כ א ו ר ה יש קצת לערער ‪ ,‬ובחלוק‬
‫קליות הא והי' אסור‬
‫)לולא הטעם וא״ל חנא פליג וכו׳( היינו‬
‫עעמא דלא מותר להשני לעשות י ק מה ‪,‬‬
‫העשה הראשון חבירו להעמיד נס הוא‬
‫ירחיים ומנוח ‪ ,‬אך אס מחלק קליות הרי‬
‫עושה מע שסנוסן יותר על עה שפשה‬
‫סממויק או שי״ל ובהעמדת רמייס ומנוח‬
‫^^‪1‬יט עושה מעשה ההתק כפועל והקונה‬
‫בא אח*כ ממילא משאיה בחלוק קליות‬
‫מעשה זו של היזק היא בפועל‪ .‬ולפי מעמיס‬
‫אלה היתה קביעת שופרות וומה למנות‬
‫ורמייס‪ ,‬דאינו עושה יותר^מהמזיק הראשון‬
‫וגס אינו עושה בפועל ‪ /‬אגל לזה אין‬
‫שוס מקום בסברא ‪ .‬וגם וכל עיקר‬
‫ההסגר שמותי להעמיר ימייס וחנות לכל‬
‫בר מבואס ממעס בעושה בתוך שלו •‬
‫ואינו נקרא יורד לאומנות מבירו הוא‬
‫כמיש המת״ס במ״מ סי' ע״ע וכל שונד‬
 ‫קר»‬
‫ויעקב את סנדיביס כי קופה זו שקובע■‬
‫היא היא המטרה כל שלשת‘ הקופות'■‬
‫הקודמות ועוד יות׳)כי כשבא עתה השר״ר‬
‫מען חיים לבס כידע כי רובס לא ידעי'‬
‫מי גדול ומי לא גדול ‪ .‬מי קדמון^‬
‫ומי לא קדמון ‪ .‬מי מוחזק ומי לא‬
‫מוחזק וכו׳( ונהיות בכל א׳ מהנדיביס‬
‫רוצה כמכספו יכנו יביס ומכל בכן‬
‫שלא ייצה לדחות המוחזק ל שאינו מוחזק‬
‫)ומה נס שאין ערך לו מול הקודמות(‬
‫א*כ נתינת רשות כטעות הוא י אולם‬
‫טס‪.‬תכר יוסר כיון ככעל״הכיח נתן רשות‬
‫להעמיד הכלי לוא אן הי׳ כטעות עכ*פ‬
‫ככלי עומדת ברשות • ילפי דעת הכפלים‬
‫שלא מכטנ רשות ככלי — יש לה ישות‬
‫בפ״ע ישוב קיטח‪ ,‬מתורת קלי וקצ״ע !‬
‫אן נס יש לעורר מגיטין ע״ח ע״א דקריך‬
‫■שמעת מינ‪,‬ה דכציו של ל\קח ברשות מוכר‬
‫קנה לוקח לא צייכא דגסה עשרה והאיכא‬
‫מקי ס כרעי אמקיס כרעי לא קפדי אינני'‬
‫וכתבו תוסי דוקא באשתו לא קפיד ‪J‬‬
‫ומשמע מזה דבלוקח שקפיד אן כגבוה‬
‫לא קנה הלוקח וכן כ׳ הכ״ש באהעיז סי׳‬
‫קליט סטיו ‪ .‬אכן מרש״י מבואר דגכוה‬
‫י׳ אין כטעס ■דלא קפיד' בי אס מפני‬
‫שהוא ■דשות אמר* ‪ ,.‬ולסייז* אן כלוקח‬
‫צריך להיות כן ויעו״ע ברשב* כניט־ן‬
‫שס ‪ ,‬ומדרך השופרות‪) .‬הכאקסעס( ל‪,‬ה*וס‬
‫גבוה מי״ס ולדעת רש״י עכ*פ קונות‬
‫צהלו קח כליו ברשות מוכר )ונס בזה יס‬
‫לי טיון אך אכ״מ להאריך בפרט זה( וא״ק‬
‫לכאידה קנו להם השופרות מתורת כל' ‪..‬‬
‫א י ל כבי נודע מיש המג״א ‘ נאו״ח‬
‫׳ סי׳ קנ״ד בשס האגודה ‪ ,‬דאס‬
‫מצא מציאה בביהכ״נ קנה המוצא ^ ול״א‬
‫בחצך בביהכ״נ קנה כרבך מתורת‪ .‬חצר‬
‫דאין יד להקדש ‪ r‬ולפ‪-‬״ז סה־נ בניד‬
‫שהשופרות נקנו מכסן הצדקות׳ והר׳ז •‬
‫כמו חצה ביהכ״נ ‪ ,‬ולהאגודה לוצך סל‬
‫אלה יפגס גס כנ״» להלק ממ‪5‬יר‪ 9‬זרחייס ‪.‬‬
‫| י י ט ו י ש בחה״ם גתפיבה הנ״ל )ובסי'‬
‫' ^ _ יןייס( דיה מהפך ‪ ,‬דמבואר‬
‫שלא פסרך'‬ ‫כחשובה' מהר״ם פאדיוה‬
‫ברב כונא ומוחך לכממיל מ;וה ורחיים‬
‫מ״מ נקרא זס‪ .‬יורד לחומנוה מנירו ‪/‬‬
‫והא דמותר לנר מבואה להעמיד רחיים‬
‫לכתחילה היינו מעעם בכתב )שס הלאה‬
‫בד״ה ואיפסיקא( דכל קונה ושוכר ‘ בי ה‪.‬‬
‫זוכה בהזכוהים שיש לכ*א מהמבוי אכל‪:‬‬
‫באופן דל״ש ז‪,‬ה )וכנון שילך לביח הכוי‬
‫מקוס חיוהא דילי׳ כמש״ש( גרן“ א רשע‬
‫כדין יורד לאי מטת חבירו ‪ ,‬וא״כ הה״נ‬
‫בניר באסור ‪,‬‬
‫‪ m JH I‬עמד הביאל ובאל ‪ .‬גס עיד כסןן‬
‫’ י' שכבר נקיצו בהשיפ^וה של‪.‬ישינת‬
‫מיי פולס' שעכבן השד״ר מען חיים ‪..‬‬
‫ולכאורה ע״ד כסן? הנקין בקיסה ישיבה‬
‫ח״ע אין מקוס לשאלה 'ופשיטת שיחזרום‬
‫לגנאי ישיבת חיי פולס ‪ t‬דלוא אן אסור‬
‫לישיבת ח׳ע לבא בנבול ישיבת פ״ח ולוא‬
‫אן עשה השד״ר פיל שהסיר קיפוה‬
‫פץ חיים ‪ ,‬מ״מ הכסן‪ ,‬הנקנן בשופרות‬
‫ח״ע פבוע לכאורה שבייך לישיבת ח״ע‬
‫באשר השיפיוה )כבחקסעס(נקמ מכסן‬
‫ישיבת חיי עול ס‪,‬ו קכו להס השופרוה‬
‫)הבאקסעס( מתורת כלי ‪ ..‬דכציו של‪ ,‬ארס‬
‫קינות לי כמו חצי ‪ .‬וכן הביא הערה זו‬
‫בקינטייס ‪,‬פקועות השדה• בשס הם׳‬
‫מאמר מרדכי בדבר שופרות א״י ‪ ,‬ויש‬
‫לי נזה קצת עיון דהנה הא דכציו כל‬
‫לוקח ברשות מוכר ק;ה לוקח‪ ,‬הוא‬
‫לוקא באופן שהמוכר צא קפיד על מקים‬
‫הנחת הכלי ‪ ,‬דאס קפיל בטל הללי להרבות‬
‫והרשות‪ ,‬הוא בל‪ ,‬מוכר ורק אס לא קפיד‬
‫ויש להכל' ישות לעמול סס ישי להכלי‬
‫רשות וחצר בפ״ע ‪ .‬כמבואר כסיניא דב״ב‬
‫פ׳ה ע״ב ובחי״מ סי' ר׳‪ .‬ובניד נודע‬
‫)מ שנא השדיר מישיבת חיי עולס בערמה‬
‫)‪( 7‬‬
 ‫המאסף שנה רוטישית‬
‫אינה צריכה לפנים שהוא גזל רביס וחיהור‬
‫גמור הוא ו‬
‫אנכי אס הגבאים מחיי עולם‬ ‫ותמוז‬
‫ירעו ולמעשה שלוחם כי לפי‬
‫דעתי כשם שאומרי׳ אין אדס סועא ולא‬
‫לו‪ ,‬כמו כן לא חשידי ח״ו הגבאים להשחחן;!‬
‫במעשים כאלה ובפרעי שבהס גס פוסקיס‬
‫בזה לשם מנוה ^ וצמה איפוא יחבלו‬
‫מעשה ידיהם לעשות מציה נלהול בעבירה‬
‫חמורה ‪ .‬ויפסידו שכר המצוה טל מנס?‬
‫וה׳ ישיס בלבנו אהבת האכלת והשלום ‪.‬‬
‫הנני להשתעשע את מע"כ‬ ‫ועתה‬ ‫נ(‬
‫השואל כנכבד ‪ .‬בבאר דבלי‬
‫הוזד״ה שלו)שס בסי׳ הנ״ל( ‪ .‬בפ׳ הזורק‬
‫פ׳א תנן המגרש את אשתו ולנה עמו‬
‫בפונדקי בהיא צריכה הימנו גע שני ‪,‬‬
‫וכתבו הפוסקיס שהוא מעעס ספק‪ ,‬ועורר‬
‫מענ״ס כי מרש״ינראה שחולק וס״ל דהוי‬
‫קדושין בודאי‪ ,‬מדכ׳ *כיון בלבו נ ס ב ה‬
‫ודאי כטל ואין־ אדם בועל בעילת זנות״‬
‫הנה דברי רש״י אלה לא מכריחין אותי‬
‫לזה דאן* אס אמנם ודאי בעל ‪ ,‬אך מי‬
‫יאמר דחזקת‪* .‬אין אדם עושה בעילת‬
‫זנוח״ ברור כל כך ‪ .‬עד שאין צריכה גע‬
‫מהשני אס קדשה אח״כ ; אבל כן הוא‬
‫מפורש באמת בהרא״ש בכתובות פ״ז סי״א‬
‫דלרש״י הא דאין אעכביז עושה זאמ‬
‫קדושין גמורין ‪ .‬ואם קרשה אחר אינה‬
‫צריכה גע משני‪) .‬ויעוי׳ בעהרייק שורש‬
‫ע״ב שיש חזקות שהמה ברורים אן{ יותר‬
‫מרוב‪.‬והדברים ידועים(‪ .‬וכן נראה‬
‫מהסוגיא שס בכתובות ע״ב דחולה זה‬
‫בקענהשלא מיאנה וגדלה ונשאה ועי״ש‬
‫רא״ש^ וכח״ר הקשה מלש״י מימין ע׳יג‪,‬‬
‫בתחלת השקפה הייתי רוצה לומר דשם‬
‫דך ע״ג לכאורה אין ׳ שייך אאעבכ״ז ‪.‬‬
‫דהנה אמרי׳ ‪.‬בכ״ד ‪r‬א‪.‬פקטינהו רבנן‬
‫לקריש!‪.‬ן״ ואיך עשי הנ עלז אע״נ כיון‬
‫צדקה ה ד זה כח^ר של הקרש ואין‬
‫'יד להקדש ‪ :‬ןא*כ השיפיוח צא קנו‬
‫’להם מפעם הנזכר לפיל‪ .‬ואמכה‬
‫הקצוה״ח נםי< ל' המה ע״ז וס״ל דאין‬
‫ניהכ״נ נקרא הקדש ני אס ניח שוחפיס ‪t‬‬
‫אך לענ״ד אנן צריכין לפסוק כהמג״א‬
‫אשי מימיו אגו בוח־ן להלנה ולמעשה ‪,‬‬
‫זבפימ ני דבליו הס דברי רבינו הראשון‬
‫בעל האט דה ‪ ,‬וכנה כגאון בעג עונג‬
‫יו״פ בהי׳ ה״ז נתב ‪ h70‬אמרה שאין ביה״נ‬
‫קנה משוס דקענים שוחפין בו וסר״ז כמו‬
‫‪5‬זרש״‪v‬פר^ח שכגנ״הו מציאה שגס הפקס‬
‫לה קנה כדאי' בב״מ ך‘ מ׳ עיש ‪ .‬אכן‬
‫אס אמנם סברא זו לכאורה דמי סכמה‬
‫היא ״ אבג קשה לה לעמוד לפני הבקורח ‪.‬‬
‫דבאמה כעעס שגס הפקס לא קנה הוא‬
‫דהלי‪.‬כאילו עדיין מונס הבגד על הארץ‬
‫׳)והרוצה להבין הסגר ההוגיא שס יעיין‬
‫גגה״מ סי׳ ק״ה סקיג( ואין כאן הגבהה ;‬
‫עכ״פ המג יא‬ ‫מה שאין שייך באן ‪.‬‬
‫פסק שר־צר גיהכינ אין קינה ז הוא פסק‬
‫האגודה* והה״נ בניר י‬ ‫‪.‬‬
‫^ ו ה פ ל פ ו ל י ם האלה אנו צריכיס רק‬
‫לענין אס מוהר לישיבת‬
‫*מיי עולס״ לקבוע שופרות אצל שופרות‬
‫של ^עץ סייס״ • וכמו כן לענין הנס^‬
‫שכבר נ ק ק גהבופרות ‪ .‬אך לענין אלה‬
‫המעשיס שעושיס כשדרי׳׳ס בקביעת‬
‫’השופרות באופן שהה־זק כמענו ברור‬
‫■ )ולא פה המקום לפורטס( הלא נודע מ״ש‬
‫האררני מ״ג בשסאגיאסף דאס המבוי‬
‫סחוס מצד מ* והשני פחח מנות בפתס‬
‫המגוי שכל הקונים הנכנסים במבוי‬
‫טוגריס תהילה צהשני שההיזק יותר ברור‬
‫לדידן * ויעוי׳ ב״י בסי׳ קנ״ו‬ ‫א ‪6‬ור‬
‫'ר^דמ שס )יהואמתשו׳ הרמ״א סי׳ יו״ל‬
‫^ ו ך א' עייס[ » ומכחיש מעשה הזה‬
‫^הסיר‪ ,‬השופרות שהחזיקו כגר; שזאת‬
 ‫דורברתי*‬
‫בעילת ■ להדםים דכרים המועט ם ‪ nSnn‬במוקדם וזאטשרי‬ ‫לבא עליה דרך אישות א'ן כאן‬
‫שהוא הערוח ותיקוג׳ם לדברי טגבר״‪,.‬‬
‫)השמטית ותיקינים ל״תסאסף״שנה‬ ‫זגו^ת דלאו ״ללא יהי׳ קדש״ לינא אלא‬
‫ד׳ סי׳ ע״נ( ‪.‬‬ ‫אס בא ;ירך זנות ‪ ,‬וכ״כ המ^לש״א כפילו‬
‫שה בסו׳ דפ״פ עמוד א׳‬ ‫במאמרי‬ ‫לכתובות עי״פ ^ — וכן דרך זה מבואר‬
‫בורה ז׳ נשמשיו אלו כדברי״‬ ‫ביבמות ק״ז ‪ ,‬דנ״ה אמיי ממאלן ארוסות‬
‫ונשואות ‪ .‬וקאמדו בגמ׳ *ינ״ה כיון דאיכא וצ״ל גמופגר ועיין עוד בשויס רעק״א‬
‫קדושין וכתוב ‪ :‬לא אתו לומר לבענ״ז כחניס סי׳ רנ״א אות י״ב וכפרמ״ג יו״ד‬
‫ופירוש הגמרא הוא דאין ■זה בעילת זטס ‪ .‬סי׳ ק״י בפפ״ר סעי״ק ס״ב ובשו״ת שו״מ‬
‫וכן מפורש בחה״ד סי׳ ר״ט עי״ש ‪] .‬והא מהדת ח״א סי' ט״ו עש״ה( ע״כ שס‬
‫דבלשאת כשהיא קטנה וגדלה לאמרי' שורה י״ט נשמט זאת • והנס לא נעל®‬
‫לתלוי זאת באאבעב״ז היינו דכשצדלה ממני מש״כ הגאון בטב׳׳י )מהריח יו״ד‬
‫גל״ס קדשה שאדס יודע שאין קדושי סי' ל״ח( ובשו״ח שיבת ציון סי׳ פ״טי‬
‫קטנה כלוס מה״ת והוא רולה שתהי׳ ע״ש דהכא אך להרמב״ס אסורה מד’‪.‬ור׳‬
‫אשתו דחל״כ קשה די״ה אמרו יבמונז ק״ז ושורש דבריו מצד נ׳ עעמיס א׳ מבוס‬
‫דכמיאון ליכא זנות ‪1‬ע״כ כלל ודו״ק[ דהוי ספק סוטה ובס״ס עבה הכתוב‬
‫וי״ל לכאורה דה״השסבגיטין עיג^דהא ספק כודאי ב( משום דהוי ס״ס לאיסירא‬
‫איירי שס שנתן לה גע על תנאי אס ג( משוס דהוי דגל״ד ‪ .‬עש״ה‪ .‬הנה לי‬
‫ימות שחהי׳ מגורשת למפרע ‪ ,‬א״כ כל הדל דבריו חמוכין מאד דמש״כ דהוי‬
‫זמן שלא מת >ילא נפצה ליבס( עדיין ספק סוטה עי׳ גפנ׳׳י כאן דהוכיח מתוס׳‬
‫קדושין הראשונים חלוייס )ואן‪ £‬שאומר דזה לא דמי לסוטה דשס קינא לה‬
‫פס ״וחוששין משוס זנות* אק דל ■זנות ונסתרה ויש רגל״ר מש״ה עשה הכתוב‬
‫גמורה( * אבל ■זה אינו ‪ ,‬דדוקא ספק כודאי‪ .‬ומלבד זה ל״ש כאן ספק‬
‫גאפקעינהו רבנן לקדושין ‪ ,‬אמרי׳ שאין ס׳־טה כמש״כ הגחון ש״ש שמעתא א׳‬
‫זה בעביז ‪ .‬משוה דבעה שישב פס אשתו פט״ו‪ ,‬דכספק רשויות לא גמרי' מסימה‬
‫לא ידע כלל‪ .‬ומותר הי׳ לו להיות עמה והכא נמי הוי ספק רשויות כמובן )ועיק‬
‫ובכה״ג אמרי׳ שאון זה בפנ״ז ‪ ,‬וכן הוא בחי׳ הרי מ ממר; כגה״ק מגור זצוקצ״ה‬
‫במיאון קטנה דמותר הי׳ לו לשכת עמה כחי׳ לאהעיז סי׳ ס״ח סיק י״ז וע״ש‬
‫משא״ג בגישה על תנאי היי יודע התנאי שכתב עיד טעס דלא דמי לסוטה משוס‬
‫וזה דומה לקדשה על הנא* וכנסה סתס ‪,‬דהוי למפוע ע״ש בדבריו הנחמדיס[‬
‫‪.‬שס ביבמות ק״י ובכתובות ד' ע״ב )ואין ומלבד מזה אף אי יכעגא דזה מיקרי‬
‫חילוק בין הכא שכיחה אשתו עד עתה ספק סוטה אין זה סתירה לדברי שס‬
‫דהנה אני אזילנא כ־ס כתר דברי הרא״ה‬ ‫■לבין התס דקדשה לכתחילה על תנאי( ‪:‬‬
‫שם שציינתי )הוא בית ‪ 1:‬׳‬ ‫ועי׳‬ ‫)ינדצך יבוא(‬
‫שער ב׳ יפיס יוזעסף ד׳ כ״ה ע״א[‬ ‫יוץ־אל מיכל טרקאצי־נסק'‬
‫שהרא״ה ‘ל׳ל זאת הסברא ךהוי ספק‬
‫סופה לוך הרשב״א ‪ 5‬ס במה״ב הקשה‬
‫עליו דהוי ספק סוטה וסירתו הוא מעש‬ ‫סימן צא‬
‫כמ״ש הנוב״י עב״ה אבל דברינו עפ׳י ‪5‬י׳‬ ‫■אספלאלעגרןא ד גיסן ההדס‪,‬‬
‫■בסד ירי״ג הרנ‪ .1.‬נע׳׳מ ר׳ ג‪'1‬צ־ין הרא״ה נטניס( ומש״כ הנו ב״י להכא הוי‬
‫ס״ס לאיסורא כבר קדמו נוה השטמ״ק‬ ‫■‪:‬אברהא קואינקח נ״י ^ורך ^המאסף״ בירזעח״ו‪,‬‬
‫‪-‬אתד^י!‪ ,1‬הנני לבק!« ‪' riw‬די״ג >א בטובו ומחרז בטרט לרוב כשיריס אצלה ועיין‬
 ‫לשואק* ענ מ חמישית‬
‫כעש״כ הר״ן זיל ‪ ,‬והכא לא שיין זה‬
‫)ועי' גישיע״ק או״ח סי׳ הל״א סק״ג‪ .‬׳‬
‫ובסי׳ תדיל סעיקיג ובברכת אברהם ריש‪,‬‬
‫עסתיס(‪ :‬ומס שתי׳ הס דמשיס מכני‬
‫ניפול )חמץ שא״י צא לחמץ ידוע עפ״י‬
‫דבלי המררכי פ״ב דמ)יעא פונאו דבליו‬
‫בחוימ סי׳ רל״ב‪ ,‬דבריהם דמויס ועיין‬
‫במח״א בקנין משיכה סוס׳י ד׳ דהרמב״ס‬
‫צ״ל כן ע*ש‪ .‬ועי׳ בנתיה״מ סימן רל״ב‪.,‬‬
‫סעי״רץ ח׳ מ ס המרדני ס״ל כהרמביס‬
‫ע״ש‪ .‬איכ לאי דמי כלל‪ .‬לדהחס זבפיע‬
‫למש*כ‪ ,‬הצל״ח ריש ססח*ס לחמץ הוי‬
‫אתחזק ועי' פר״ח סי׳ הל״א ודו״ק כי‬
‫קצרת‘‪ .‬ועוד דמאי יאמרו אלו דסובליס‪,‬‬
‫דמהני ביעול לחמץ ידוע‪ ,‬גלל כ;‬
‫טל לחלק בסברא דותתדניפא הואיל‪ ,‬אי‬
‫בעי זני לא שיינא רק אס )א עשה‬
‫מעכה‪ .‬שנראה מזה באינו רוצה בחמץ‬
‫זה מחמת האיסור כמו החס בהקדש‬
‫שהוא לא הקדיש מחמת כאיסור חמץ‬
‫בזה שפיר אף דאיסירא לא טח״ל למיקני‬
‫הקשי התוס׳ שפיר דילמא הואיל אב)‬
‫היכא דהוא עיפה מעשה פאט רואין מזה‬
‫שהוא רוצה לטציא החמץ מרשותו בשבי)‬
‫האיסור מאי שייך בזה לאמר הואיל אי‬
‫בעי זכי הרי אנו רואין שעושה מעשה‬
‫להוציא אותו מרשותו בודאי בשוס אופן‬
‫)א ירצה )זכית בחזיה כמו דאמיו בגמ׳‬
‫איהו נעלמו מחזר ע)יו לשרפו מיכל‬
‫קאכי) מנן׳ בתמי‪/‬א״כ ניחא קישיתס ומס‬
‫יומתק בזה להסביר דברי הפ״י לצריך‬
‫לאמו־ הבישול בפה ולהנ״ל טחא כדי‬
‫ביהי׳ לנו מעשה מכירי שרוצה להוציא‬
‫החמץ מרשותו ולא יקשהקיכיתס דיזכה‬
‫לו חצירו ויש להאריך הרבה בעניניס אלו‬
‫אן מחמת‪ ,‬קאיננן לימד כעת עניטס אלו‬
‫וגס מפרדת החג מוכיח הנט לקצר‬
‫ולהניח כל רעיוני כזה על להבא אי׳ה‪.‬‬
‫הג׳׳ד הנעיר חנוךהעדךפלאקסער‬
‫^א• משוס שמחוסר ממון‪ .‬או מעשה‬
‫?מפישיס כאן וגס מש״כ דהוי רגל״ר‬
‫צא גלאה כן מכל‪ ,‬ה^פרבים אחרי‬
‫כמדאול׳ הוי כמו ספק הבקיל כמבואר‬
‫כיז באס״ו כאן ובפנ״י עי׳ מליהס )יגחי׳‬
‫יכבתירןו׳ הבואל שמונ״י נטרעואנמ״ל(‬
‫מכל הנ״ל דברי סס נכו גיס אליבא‬
‫דחרא״ה ז״ל ‪ .‬ע״כ ‪ :‬סס ע״ב מדברי‬
‫כורה י״ד צ״ל קיסיחי במקום קיבית ‪:‬‬
‫כס סירה ל״ב אחר שציינחי דברי התי״כ‬
‫צ׳ל ועי׳ בפניי גיעין י*ז דחז״כ‪ ,‬מפ־‪ 1‬ס‬
‫רוב יעי׳ כשו״ח כיח כלמה■ חו״מ סי׳ קיי‬
‫קייא; והנה בנון( דברי סס סהנחחי‬
‫דב־י הרא״ה סס בצ״ע מכח דה׳י מסמע‪,‬‬
‫לי דהרא־ה שיכר כה״מב״ס‪ ,‬כעה הדינא‬
‫בי דהמעי׳ בסרא״ה פס יראה דס״ל‬
‫ספד״א מלאוי׳ למימרא וכן מצ ‪^f‬י בס‪,‬׳‬
‫יל יהודה ה׳ תערובות סי׳ ק״י בפיה׳ק‬
‫אוה א׳ סכמב סהיא׳יה סיל‪ :‬כהרסב״א‬
‫ע׳ש א״כ מייסב קו׳ דמאכ״כ‪ ,‬ליק‪ .‬דננד‬
‫מזקת קסרות‪ :‬יב מזה״ג‪ ,‬ונכאר רק‬
‫כשד״א והוא ס״ל דלחומרא ונס מאש״י‬
‫פממיג לא קסה‪.‬זוהי דיס חזיכ מ״מ כיון‬
‫למדרבנן יצאה ממזקתה איתרע חזקתה‬
‫נס לענין באי״ר כמס״כ)המהרי׳יע והפ״י‬
‫קובאו דבריהס במכל״ס כ״פ( ולא נשאר‬
‫‪.‬רק ספק‪ :‬ואזלי׳ למומרא ושייך ספיר‬
‫שאח״ד ודו״ק‪) ..‬ובעיקר הדני יש להאריך‬
‫הרבה אך אין הזמן טרס לזה כעת‬
‫ספידח החג הבע״ל(‪.1‬‬ ‫־‬
‫כהוף דברי כרפס שמי בפעות‬
‫דמוכיז‪ .‬ושמי האמיתי הוא כמש״כ‬
‫למפה פה ;‬
‫) * א ציג דבר קפן מענינא דיומא מה‬
‫' שנפל ברעיוני שבוע זו ‪ .‬הנק‬ ‫‪.‬‬
‫האחרוניה הקשו אמאי מ מי ניפול לח*ז[‬
‫־ הא חציו של איס קונה לו שלא מדעתו‬
‫ואי דאיסורא לא טח״) למיקני טמא‬
‫הואי) אי בעי זכי רמש״הההוס׳ בססתי׳‬
‫דמיו ע*‪ 5‬יחי‘ שס לא שייך הכא דפס‬
 ‫חוברת י״א‬ ‫המאסף‬
‫כלאיין לשבה ואמור שמור בלאו וק״ל •‬
‫לר׳ יוחנן דס״ל השמר לעשה‬ ‫ולפ׳ז‬
‫נמי לאו אין הכרח כלל שנצמוו‬
‫גמרה על השבת‪ .‬ובמכילתא פליגי תנאי‬
‫בהא מיל תא דלר׳ יהושע כס בס לו חק‬
‫זה שבס ומשפע זה כבול או״א‪ /‬ולר״א‬
‫המודעי חק אלו מריות ומשפע אלו לינין‬
‫ע״ש וברא״ס ונחלת יעקב פ׳ בשלח‪ ,‬ובזה‬
‫ניל לפמ״ש מהיש״א בשמעתין דלהסקנא‬
‫ללרבנן ח׳ חסרי' עייר ולא עברוהו לאייר‬
‫והקשה השואל בשו״ת זכרון יוסן« מה‬
‫יענו רבנן אקרא לששת ימים תלקמוהו‬
‫דמייתי ברייתא; ואי ס״ל כקו׳ תוס׳ א׳'כ‬
‫במאי פליגי רבנן והך ברייתא ולפיהנ״ל‬
‫נ״ל דידאי מי שכגר נצמוה על השבת‪.,‬‬
‫והרי אנחנו מונים כל ימ^ השבוע יוס‬
‫א' בשבת ושני בשבת וכדומה‪ ,‬א״כ אפי׳‬
‫עומד ארס באיזה יו ס שיהיה ויאמר‬
‫ששת ימים תפשה דבר פלוני וביום‬
‫השביעי שבת לא תעשהו‪ ,‬הוא ידוע‪ 1‬מו ק‬
‫ששת ימי החול נאמר ואינו רוצה לומר‬
‫ששת ימים לצופים מהיום ושביעי מהיום‬
‫שהרי איננו יום שבח‪ ,‬חך הך ברייתא‬
‫ס*ל כר״א המודעי דבמרה לא נצעוו‬
‫אשכת ואיך יבול לומר ששח ימים תלקעוהו‬
‫לאיזה מנין הוא מונה הלא לא נודע‬
‫להם עדיין כלום מה שבת ואיזה יום‬
‫הוא‪ ,‬אע״כ כשאמר הקב״ה כן למרע״ה‬
‫איום דהוה קאי ביה קאמר מהיום‬
‫סלקעוכו ששה ימים וביום השביעי‬
‫מהיום שבח לא יהי׳ בו וא״ש‪:‬‬
‫מיושב מה שיש לדקדק דקאמר‬
‫פליגי בשבת דמרה שהוא‬
‫דוחק דכ״ע ס״ל במרה אפקוד‪ .,‬׳ ויבא‬
‫ס״ל אתהומין לא אפקוד שהוא דומק‬
‫גדול‪ ,‬לימא רנא ס״ל לא אפקיד במרה‬
‫כלל‪ ,‬אשבת וכר׳׳א המודע‪ /‬וכאשר צוך‬
‫במן קאי וס״ל‪.‬כר׳ יוחנן דהשמר ד עשה‬
‫נמי לאו‪ ,‬והא״ש דככד התעוררו המפרשיס‬
‫שנהוזמיעית‬
‫סימן צ׳׳ב‪.‬‬
‫מחי׳ כו‪1‬״י מרן הגאון ! ‪ » npr‬י שכבהיג נ״י‬
‫ע״ת פ״ה נמהר*י מ ש ה ס ל פ ר ז»לה"ד»‬
‫ש)‪!1‬גיעו לידינו עייר רב אהד נ״י‪-‬‬
‫ע״ב‪.‬‬ ‫נעזה״י מה שח»ו הי״ח מס׳ שנח ס״ז‬
‫‪9‬ק״ק ס"נ ה׳ נשלח‪,‬‬
‫‪^ y‬ע‪ I‬י לחנייחן וכי׳ ופליגי כשנת דמיה‪,‬‬
‫' הקשו חוס׳ דילמא כאשר ‪5‬יך‬
‫כמן אשר תאפו אפו וכו׳ לא קשי׳ להו‬
‫דלימא כאשר ציך כמן אל יצא איש‬
‫ממקומו וכו׳דס״ל לבמעתין דהאי קרא‬
‫לא נאמר כבבת ראשונה כמ״ש סוס'‬
‫ד ה אסחומין וכו׳ משו״ס הקשו רעכ״פ‬
‫אפיה ובשול‪ .‬נאסר להם כמן ודלמא אהא‬
‫ל]אי כאשר צוך‪ ,‬והנה תירוצס נראה‬
‫דוחק דמי תלי כבוד אב ואם ושנה‬
‫אהדדי ללמא הא כדאיחא והא כדאיחא‪/‬‬
‫ועול הא בשמנופץ לא מייתי כלל הא‬
‫לנבול או*א‪ ,‬וא״כ עיקר חסר מי הספר;‬
‫ונלע״ר למדכחיב בדברות ראשונות זכור‬
‫ובשניות שמור וקיי״ל נדנוד ראשון‬
‫נאמרו לומר כל שישנו בשמירה ישנו‬
‫בזכירה לומר דכשיס חייבות בעשויין‬
‫לשכת אע״ג להוא מ״ע שהז׳׳ג מ״מ חייבות‬
‫הואיל ואיתנהו בלאוין‪ ,‬לשבת ותינס אי‬
‫שמור ל׳או הוא זכיון לזכור הוא עשה‬
‫ונאערו בדבור א׳ להורות כ ל שישנו בלאו‬
‫ישנו בעשה‪ /‬והשתא אי ס״ל כאשר צוך‬
‫לגבי שמול לדברות שניות אציווי למן‬
‫קאי ושם לא נאמר אלא עשה את אשר‬
‫תנשלו בבלו פי׳ היום בערב בבת ולא‬
‫מחר בשבת‪ r‬ולאו הבא מכלל עשה הוא‬
‫ג״פ עשה וע׳׳ז אמר שמוי; וא״כ למ״ד‬
‫ריס הסיצא תפילין השמר לצאו לאו‪,‬‬
‫והשמר לעשה עשה‪ ,‬הוי האי שמור נמי‬
‫עשה‪ ,‬ואין בין זכו'־ )שמור ולא כלוה‪,‬‬
‫ומ״ע נאמרו בדבור אחד‪ ,‬אע״כ כאשר‬
‫וצך במרה ושם בודאי נאמרו כל‬
 ‫'הטא‪ sjb‬שנה חמישית‬
‫‪rtJSmmim‬‬
‫השבת בפיר י״ל שנסעו בערב שבת מהלן‬
‫רב והגיעו בלילה לפחות משיעור תחום‬
‫אלפים אמה וגמרו נסיעתן וחנו בשבת‬
‫במדבר סין ננלע״ד טונה ה״א׳׳ם ז״ל‪.‬‬
‫א ל א שצריך ישוב‪,‬מה יפנה מאיסור‬
‫הוצאה מרשות לרשות‪ ,‬מיהו גס‬
‫לזה י״ל דבשלמא בנסיעתם מיפידיס‬
‫בשבת הרי היציאו מאהליהם שהוא רה״י‬
‫לטעון על חמוריהם וענלותיהס ברה״ר‪,‬‬
‫מבא״כ בחנייחס בסין אפ שי פלא פרקו‬
‫המשאות כלל עד מוצאי שיה‪ ,‬ואי משוס‬
‫שהלכו הבהמות ז״א ברה״ר‪ ,‬אפשר‬
‫השגיחו שהלכו מבעו׳י ולא עמלו לפוש‬
‫עד במקום חנייתם ועשו הנחה בשנת‬
‫בלא עקירה ודין זה מבואר ר״פ מי‬
‫שהחשיך ע״ש כנלע״ד כוונת הרא*ס•‬
‫אמרתי בישוב קו׳ חיס' דהרי‬ ‫׳ואני‬
‫אל יצא אל‬ ‫במן נצטיו‬
‫יוציא‪’,‬דלכאורה יל״ד דהו״ל לש״ס למימר‬
‫במרה אתמומין ואהוצאה נמי איפקיד‬
‫ורק אשביתה בהמה ומסמר צא איפקוד‬
‫ואהוצאה 'מישות לרבות אין קפירא‬
‫דאפשר דשנים שעשו מלאכה הוה וכי‬
‫האי'גופא" צ״ל בסתירת אהליהס ושארי‬
‫מלאכות‪ ,‬אך כעיקר מה שהעבירו ד׳‬
‫אמות וזה א״א עיי שנים שעשו מלאכה‬
‫ט׳ הי' יטשס רב‪ ,‬אך לזה י״ל שהעבירו‬
‫ע״ג בהמתם וציז נצטוו על בכיתת בהמה‬
‫במרס ותחומי ן נמי י״ל דישבו על‬
‫העגלה“■למפלה מיו״ד ואין תחומין למפלה‬
‫מיו״ד‪ ,‬וייל כאן דכאשר ציך אמרה ק'אי‬
‫ושם נאמר למען יטח שירך‪ ,‬א״כ גס‬
‫במרה נצטוו על ככה ולא הו״מ למימר‬
‫כנ״ל אצא שלא נצטיו על חחימין והיצאה‬
‫'כלל והשתא מאל יצא איש ממקומו‬
‫לק״מ דכיון דכאשר צוך ולמען ינוח‬
‫שורך לא קאי אלא אמרה דומי' דטבוד‬
‫או״א כמ״ש תו ס‪ /‬א״כ י׳־ל במן לא‬
‫צאסדו אלא לא‪+‬וצי)['^יש‪ ,‬אכל שביתת‬
‫׳ וכראבם הרא״פ ז״נ להכרייתא דמ׳ו אייר‬
‫בשבת כי׳ ובאו'בו למדבר סין ואספר‬
‫‪,‬גס גססו בו ממקיס חנייחן ועי׳ צקמן‬
‫אי״ה< וא״כ אמאי לא פליגי רנא וראכ״י‬
‫י בקרא דאלים כמו דפליגי בלשון ברייתא‬
‫ששי שפי צחנייחן וכו‪ /‬ולהרל" ניחא‬
‫דהך קו' גופי׳ כוה קשי׳ לסתמא דחלמודא‬
‫'אי ס״ל צא איפקוד במרה “כלל יאפית‬
‫'א״כ ע״כ שפת ימים תלקעוהו ביום א׳‬
‫בשבת קאי ובאו לסין בשית והו״ל‬
‫לאיפלוגי בהאי קרא ולא בלפון הברייתא‬
‫אע״כ תרוויהו ס׳ל פבת במרה איפקוד‬
‫וכיון שכבר ידעו יוס השבת א־־כ י״ל‬
‫’ ט״ז באייר ביום א׳ בפבח הי^־ וביום ב'‬
‫ירד המן ואפ״ה שייך שפיר ששת ימים‬
‫חלקמוהו וביוס השביעי שבת לא יהיה‬
‫״בו טון פיוס השבת הי׳ כבר ידוע^להס‬
‫'ומשו״ה סמכו סלוגתתס אברייתא‪ ,‬וכיון‬
‫'דתרווי׳ ס״ל בבת במרה איפקוד^ ע״כ‬
‫“סליגי אי חחומין נמי איפקוד או לא‪.‬‬
‫הרא״ס תי׳ אקושי׳ דביאסם‬ ‫‪,‬והנה‬
‫■לסין‪ ,‬בעץ‪-‬אייר שחל כשבת‪ ,‬די״ל שנסעו‬
‫׳ ממקום חנייתן בע״ש והגיעו צשס בשבת‬
‫' נאוסן שהלכו בשבת פחות משיעור חמום‬
‫‪-‬ע״ש‪ ,‬וכוונתו מבוארת טין דנסיעחס‬
‫'מאלים וחנייתם בסי[ אעיג דכרויטבחד‬
‫צקרא מ״מ ‪ 3‬פ' מסעי מבואר שהי^ ביניהם‬
‫לדפקס ואלוש וכמו שנתעורר בזה באמה•)‬
‫י סל התורה חי לא מתחייב לומר שביוס‬
‫מנייחס נסעו‪ ,‬משא״כ בויסעו מרפ־דים‬
‫ויחנו במדיר סיני כפיר י״ל ביוס נסיעתן‬
‫מנו‪ ,‬ועור יש לחלק ביניהם‪ ,‬בשלמאביום‬
‫^ מאס שהי' כיוס א׳ בשבת ליח לט למימר‬
‫״שנסעו אתמול בשבח מרפידיס פחות‬
‫' מתחוס^שבת‪ .‬דלמ״ר תחוס'שבת אלפים‬
‫״אמה לא יסכן דמשוס מהלך פחות‬
‫;'מרלפיס התחילו נסיעתם בשבח‪ ,‬ומה‬
‫‪-‬להס להתבלבל היוס משום דבר מועט‬
‫׳רכזה‪ ,‬׳ אבל בחנייתם גמ‪1‬בר הין ‘ טוס‬
‫קמב‬ ‫‪:‬חוברת־ יא‬
‫ןן‪ * 1‬ץ מיש ב״י בטאיס סי׳ ח״ד בפס‬
‫חשובת הרמב״ם דאעיג דפיל‬
‫תחומין י״ב מיל מן התורה‪ ,‬מ״מבמדלר‬
‫וכרמל יה ים ובקעה וכדומה אין לו קין‬
‫משוס דאינו גדין שהמעביר חפצים במקום‬
‫הזה לא ילקה וההולך ברגליו ילקה ע״ש‪,‬‬
‫וג״ל חוק כיונה‪ *.‬דכיון דמאל יצא איש‬
‫ממקומו ילפי׳ תרוויהו תחומין והוצאה‬
‫א׳א לאחוז החיל בתלין ראשין כיון‬
‫דממקומו דקרא לעטן הוצאה מתפרש‬
‫מקיס כעין דגלי מדבר ולאפיקי כרמלית‬
‫ויס וכדומה‪ ,‬הה*נ מקיס לענין הסומין‬
‫כן הוא‪,‬ואין חחימין אלא ברה״ר דאורייתא‬
‫יב״ש‪ ,‬וא״כ לפ״ז קפה מאר למצוא הסומין‬
‫י״ב מיל דאורייתא דאם בכל הי״ב מיל‬
‫‪ 0‬׳ רבו א ■עויריס בו הרי הוא ־עיר‬
‫וכילה נחשבה כר׳ אמות‪ ,‬אם ׳ לא ני‬
‫האי גוונא שהס׳ רביא כולס יחד נוסעים‬
‫י״ב מיל וכע ‪ f‬נסיעת דגלי מדבר ולפ״ז‬
‫יפה בדקדוק אמר‪.‬כ^ן אתחומין איפקוד‬
‫ולא׳איפקוד דתאומין כי האי הוא תחומין‬
‫מן התורה ושארי תחומין אפי׳ י״ב מיל‬
‫לאו לאורייתא ומיושביס רוי‪ :‬קישית‬
‫הראשונים על שיטה זו עיין בהרז״ה‬
‫ורמכ״ן ספ״ק דעירובין ובס׳ באר‬
‫יעקב וק׳־ל‪.‬‬
‫ועיין‬
‫'יי} מ״ש פלחי רסי׳ מ׳ סק״א ודבריו‬
‫לכאורה תמוהים דהא פירשו‬
‫גס פרה אדומה נצטוו במרה אע״ג דלא‬
‫נהגה עד שהוקם המשכן לשנה האמרת‬
‫ומזה שפע נח‪:‬ח יעקב שגס שבת לא‬
‫נצטוו לשבות מיד מערה ואילך אלא‬
‫לעסוק בהלכו תי' לכשינהוג כמו סרה‬
‫אדומה וא״כ בשמיטה כמי נימא הכי‬
‫שיפסקו בהלכותי׳ לכשינהג דהא אי לא‬
‫מטאו נמרג׳ליס היו נכגסי׳ מיד לא״י‬
‫והי' שמיטה נוהג‪ ,‬ובין כה יעסקו‬
‫בהלכותי׳ כמו הלכות פ*ה אדומה‪ ,‬ותו‬
‫קעי׳ דהא כל הלכות שחיטה נכ ס מיד‬
‫בהמחו לא נצעווי ■‬
‫י‪/‬־ קו׳ היס׳ אלמלא פמרו‬ ‫‪.‬ולהניל‬
‫שכח א׳ וכו׳‪ #‬והקסו הל' פמדו‬
‫פבח לאילים היינו ע״ו איירי)ומה של‬
‫ע‪ 1‬ד מקפי׳ ככר ב׳ נחלת יננקכ ־שאיא‬
‫לומר ויהי גיוס פשביפי הי׳ שבת אסר‬
‫'דא״נ יארע מלחמה עמלק כר״ח סיון‬
‫'שכאו למדכר סיני ‪ pn‬א״א אע’כ שהי׳‬
‫באותו יו ס השביעי בעצמו ואין כאן‬
‫אלא שבת של אילה( ולהרל י״ל ‪,‬כיון‬
‫שעכ״פ נסעו בשנת פחות מחסום שבה‪,‬‬
‫'והבהמות נשאו משא ועשו הנחה בלי‬
‫עקירה‪ ,‬נהי דחיליל שכת לא כוה והרי‬
‫'עשו ברשות הקכ״ה‪ ,‬מ״מ שמירח שכת‬
‫לא מיקרי שלא יהי׳ אומה ולשון שילעכהס*‬
‫א ך כנחלת יעקב־ הקשה'אס תחשוב‬
‫׳ משביעי בל פסח שאמרו שירס‬
‫תהיה כיוס ר' ל א ניסן והלכוג׳׳ימיס‬
‫בלא מים באו למרה בשנת כ״ה ניסן‬
‫ונצעוו על שבת ועשם עד ד׳ ט״ו סיון‬
‫;איכא כמה שנתות ששמרו ־כראוי גמי‬
‫־וצע״ג• ע״כ נלענ״ד לפמ״ש תוס׳ ריש‬
‫מכילהין דהוצאת שהיא מלאכה גרועה‬
‫צייני ב׳ קרחי חד להוצאה ׳ דבעה״ב‬
‫דנתי׳ כמשכן ויכלא העס מהביא וב׳‬
‫פני יכישע בזה דומה ליעה״ב שהביאו‬
‫נדבתם למשכן‪ ,‬ועוד קרא להוצאה דעני‬
‫והיינו אל יצא דכתיב במן שיצאו ללקוע‬
‫כעניים ‪.‬וחדא מאידך לא אתי' ע״ש ‪,‬‬
‫והאיש דאי במרה לא איפקיד כלל לא‬
‫מצי לאתויי אל יצא דגבי ימן דהייט‬
‫הוצאה לעניים ומה שנסעו ונשאו כליהם‬
‫לא הוה אלא ככעה״ב ו עדייןי לא ־נצעוו‬
‫אבל במרה י״ל שנצעת אהוצאה דבעה״ב‬
‫_ולא דעני‪ ,‬ולא נגמרה ציוי דשבת עד‬
‫אסר שנאמר אל יצא להוצאה דשבח‪ ,‬ולא‬
‫נכנס בכלל גדר שמרו שבס א׳ ער אמר‬
‫שנצעוו אל "'צ‪ /‬ואלמלא שמרו אז לא‬
‫היו אומה ילשון־יכולה לשלוע בהסי‬
 ‫חמישית‬
‫ונפשו תחםר לאדם ההמ שה?! אמנם‬
‫^י א מ ר הגאון — הארס ביום הבראו‬
‫יציר כפיו של הקנ״ה הי׳ זן ונקי מכל‬
‫פסולת ובעל רגש אן« בדק מן הדקים‬
‫להרגיש חף למזון רוחני כמו למזון חומרי‬
‫ויק מיום אכל הארס מעץ הדעת ובגופו‬
‫נחדבקה הזוהמה מגי אז נשלל מהאדם‬
‫הרגשת הנפש רק כל זה הוא בהעכו״ס‬
‫לא כן בעס‬ ‫שנשארו בזוהמתס‬
‫ישראל אשל ביום עמרם תחת הר סיט‬
‫לקבל התורה פסקה זוהמתם כמאמר‬
‫חז״ל! הס ישראל חזרו למדרגחס הראשונה‪.‬‬
‫כביום‪ .‬נברא האדם אשד בזה העכו״ס‬
‫הם כמצב חולים במחלת הנפש ועם‬
‫ישראל במצב בריאים ושלימים בהזדכך‬
‫ובהחחבר גופם ונפשם בקו השוה‪,‬וכמו‬
‫שכל זמן אשי האדם חולה כל אוכל‬
‫תמאס נפשו וידקדק בכל מאכל אשר‬
‫ינתן לו לחקור ולדרוש מה הוא כיעעס‬
‫לחנו אס‪ .‬לא‪ ,‬לא כן האיש הבייא בתכלי׳‬
‫אס רק ירגיש הרעבון רק אוכל יבקש‬
‫מבלי חקירה ודרישה איזה אוכל יוגש‬
‫לפניו‪ ,‬בזה היו נרמזים חשובת רבא לההוא‬
‫צדוקי שאמר לו כי עס ישיאל נחפזו‬
‫להקדים נעשה לנשמע טי® חקרו ודרשו‬
‫אם יוכלו לקבל התורה ‪ ,‬ע״ו השיב לו‬
‫רנא ‪,‬אנן‪ .‬דסגינן בשלימותא' היינו ע״י‬
‫מעמד הר סיני פסקא מיוני זוהמת‬
‫הנחש והגענו להמדיגה הראשונה שלמים‬
‫וגריאי© אף בנפש להרגיש גס כמזון‬
‫רומני לתורה‪ .‬ומצות לזאת כאשר רק‬
‫שמענו כי חורה ינתן לנו לא שאלנו‬
‫ודרשנו מה כתיב בה רק הורה ומצות‬
‫היו אדיר חפצנו ונחקיים בגו «הועה‬
‫ישרים תנחם״ כי נשל בגורלנו התורה‬
‫משמיס^־־לא כן אחם ■דסגן בעלילוחאי‬
‫היינו כי סרס פסקה מכס זוהמתכם‬
‫והנכם חולים במחלת ספרון הרגשת‬
‫רעבון הנפשי החלתם לחקיר ולשאול איזי>•‬
‫המאסף‬
‫במדבר בקדשים עכ״ס וא’כ־ ציוה גמרה‬
‫עליו אם לא נאמר דכעוןן מיהא לא נהג‬
‫דר^דסיס במליקה ורבי נקע בלשונו רוב‬
‫פי^ ב»ון« ועיין חולין כ״ח ע״אחוס׳‬
‫ל׳•® ועל רוב יכו׳‪.‬‬
‫סימן צג ‪.‬‬
‫סלא>מ כ״ה אייר החר״ס‬
‫הרג הגאון הגדול ר' מאיר אטלס שליט^א‬
‫אביך בסלאנט גיוס עאחו טסלאגט ניום ח״י‬
‫אייר תר״ לשכון כבוד על כסא הרבנות בעיר‬
‫קאגדין ‪ ,‬בין יחר אמרותיו סדר מאסר הז״ל‬
‫בהגיון נעלה שהגגי להעתיק בזה{‬
‫ס״ח אמר רב חמא גר' מנינא‬ ‫בשבת‬
‫מאי דכסיב כחפוח בעצי‬
‫היער למה נמשלו ישראל לחפוח לומר לן‬
‫מה חפוחזס פריו קודס לעליו אן« ישראל‬
‫הקדימו נעשה לנשמע‪/‬ההוא צדוקי דחזייה‬
‫לרבאדקא מעיין בשמעסא ויחנה אצבעתא‬
‫דיר‪ :‬חוחי כרעא וקא מיק בהו וקא‬
‫מבען אצבעחיה דמא אמר לו פמא ‪#‬זיזא‬
‫דקדמיסו פומייכו לאודנייכו אכתי‬
‫בפמזוחייפו קיימיהו ברישא איבעי לנו‬
‫למשמע אי מציחו קבילהו ואי לא לא‬
‫קיילחו אמך לו אנן דסנינן בשלימותא‪.‬‬
‫כחוב בן חומת יפייס הנחם הנך אינשי‬
‫דסגן בעלילוחח בסיב בסו וסל^ בוגדים‬
‫ישרם‪ .,‬להבין המאמר נקדים מאמר חובת‬
‫הללבוה בפער חשגון הנפש הלא ידוע‪,‬‬
‫כי כמו שיש מוין לגו^ כן יש ע‪1‬ון לנפש‪,‬‬
‫מזון הגון הוא הלמם וסמים‪/‬ומזון הנפש‬
‫הוא התורה והמצו‪ /‬ולזאת כמו שירגיש‬
‫האדם בעת שהוא רעב או צמא הלא ק‬
‫מוכיח האדם שירגיש גס אח רעבון נפשו‬
‫הפגימה להחיותה ולהחלימק בחירה‪:‬‬
‫ומצות ומע״ע‪ ,‬ובאמת נראה כי האדם‬
‫בעת שהוא רעב יצמא יודע ומרגיש‬
‫למלאות חובת קיבתו בלחם ומיס וזולהס‬
‫תושלל ממנו חיתו‪/‬אן בנוגע למזון נשמתו‬
‫ק מג‬ ‫‪.‬חלברת י״א‪.‬‬
‫כזה ומני״ר גדול כדודו הים‪ ,‬על כן‬
‫אמרתי מצוה לי־שב דבריו לפי חומר הטש ‪f‬‬
‫וה״א יעזור לי‪.‬‬
‫מאמר; חזינא * בכמה‬ ‫בראשית‬
‫מקימות כמס׳ טהרות‬ ‫'‬
‫שמזכיר לשון מטרה ואינו אלא שאין להם‬
‫כית קיול‪ ,‬כמס׳ כלים פ״י‪ :‬מ״ג תנינן‬
‫נכלל כטהוריס שבכלי חרס המנורה של‬
‫חיס הרי אלו טטריס! ופי׳ הר״מ והר׳יש‬
‫שש הטעם לככרח אמר הכתוב אשר‬
‫יפול מהס אל תוכו יטמא׳ ושאין לו‬
‫הוך כגון המטרה וכיוצא בס טהור ר״ל‬
‫באינו מקכט״ו• וכ״פ הרמנ״ס בפי״ח מה״כ‬
‫כ״א וז״ל כלי ח־ס שאין לו תוך כנו;‬
‫המטרה וכיוצא כה ‪ c‬אין מקכט״ו ע״ש‪ /‬גס‬
‫לפי שהיא עיון לנפש בעד חיי ‪ -‬ביבים‬
‫בשי״כ מס״כ מ״י‪ :‬חנן אונקלי של כלחן‬
‫טמאה בל מנורה העץ טהורה זה הכלל‬
‫כל‪ ,‬המחובר לטהור טהור וכו' ופי׳ הר״מ‬
‫ודל וכנר נהיאר לך שמטרת העץ‬
‫טהורה ל‪-‬פי שאין לה בי״ק וזיב המחובר‬
‫לטהור וכו׳ וכ״פ בס' היד פ״גי דכליס‬
‫הייא ע״ש‪ ,‬נס בפ״ד מה״כ הל״א פסק‬
‫ג׳ מדות ר‪.‬כל״ע שאינו עשוי לקבלה וכו '‬
‫עד וכל כל״ע העשוי להשתמש' הכליס‬
‫בלבד וכו׳ כנון מטרה של עץ שאינו‬
‫משמש את הכלים אלא כשעת מלאכה‬
‫בציד הר״ז טהור מכלום ע״ש והוא‬
‫מהתוספתא ס׳ י־ג דכלים ובתו״כ כמ״ש‬
‫מרן הכ״מ דל ע״ם ‪.‬‬
‫ה ר י הוכחנו לפניך קירא נעים מכמה‬
‫’ מקומות דסתם מנררה שדברו‬
‫מדל היא שאק לה בית קבול‪ .‬ד״ל דמיירי‬
‫כשננעו יגיומאהבעוד שאין הכזיכים של‬
‫שמן עמהם ונשארו סטטי כלים או‬
‫פטט; כלי׳ח‪ .‬ואבע״א דעמהם ג״כ‪ ,‬כלי‘‬
‫הדלקה‪ .‬רק שאינו של שמן‪ .‬אלא‪ .‬בית‬
‫מושב של נר של שעוה שהוא תחוב בקנה‪:‬‬
‫המטיה דזה לא חשיב כלי קי׳ כיון שעעוי׳‬
‫למלאות באותו נר‪ ,‬דוגמא למ״ש הדמ‪:‬‬
‫סודה היא מה כתיכ כה כאס חתסיס‬
‫לפי מצי מדרגת נפשכם כסולה ככסין‬
‫מאספה כה ונס*ףס גכס *יסלןג ייגדיס‬
‫יישדס* כי נשדדתם‪ .‬על ידי זה מהתודה‪.‬‬
‫כצצח•<‬
‫חלמידו המשסחוה מרחוק מול הדרח כבודו הרמה‪:‬‬
‫יוסטוב ליפ^ןאן זיו‬
‫סימן צד‬
‫ציון לנפש חיה‪,‬‬
‫לכב ד ירי״ן הרב‪ ...‬כע״ח נטהר״ר בן עי ן‬
‫אברהם קא־נקה יצ״ו עורך ״המאפףי' בעיה״ק‬
‫■‬ ‫ירושת״ו ישל*א‪.‬‬
‫א״א טי׳ם‪ cvdh ,‬שקראת• המאיזר הזה צילי׳ח‬
‫אלו של חניכה שהוא יום חר‪1‬ר‪ .‬יגלי וחברתי‬
‫המאמר הזה בעני‪:‬ה דיומא י‪,‬ם שמח ז גילי‪ /‬ולי‬
‫נאה לברך דאל חיי ברך ׳םהחייני וקיימני לזמן‬
‫הזה )עריק כתם ר יפרח( י‪:‬ה יוסץ‪/‬לי ה׳ שנות‬
‫חים‪ ,‬חים שט״ו ושל ברכה ישל פרט״ו‪ ,‬הו‪,‬בי‬
‫ירושלים ה־הבא‪ ,‬ברבות הטיבה; אבי״ר‪.‬‬
‫‪ ]l y‬זחת מ״ב הגאון כפר״ח עמ״ש‬
‫הרא״ם ז׳יל לקושיה סעולס‬
‫דאיך הדליקו כהמנורה טמא‪ :‬דמיידי‬
‫שעשו מנורה של עץ דסשיגיי כל*ע אינו‬
‫מקכט״ו כדתניא במסכת ע״א ויר״ה‬
‫דג״ר ר' יוסי כר יהודה אומר אן‪ 5‬של עץ‬
‫לא יעשה כדרך שעשו נית התשמונאיס'‬
‫ע״ס והק׳ ע״ז; דסו״ס הרי עמא‪-‬־ה‬
‫כשנגמרה לעשותה דסשתא לא הוי פשוטי‬
‫כל ע‪ .‬ותו דהת קי״ל כ^כנן שהרי סיימו‬
‫עלה; אלא שפו דין של עץ היו וחפף‬
‫נעץ עכ״ל‪ .‬וכן הקשה הגאון מהרש״א‬
‫ז״ל כלז״א כשנת רן‪ £‬כ״כ דה מאי‬
‫תנוכה דמאי תקן נזה הרא״ם‪ ,‬דהא‬
‫י»מא‪ :‬כמנורה נעשייתה גם כשל עץ‬
‫שהרי היה להמטרה נית קטל ע״כ ע״ש•‘‬
‫ונפשי נכהלהימאד על הדרת גאונו בל‬
‫הראי׳ס ז״ל איך אפשר רגיעה כדיר פשוע‬
‫‪m‬‬ ‫'‬
 ‫‪.‬המאסף שנה חמישית‬

‫‪3‬פ״כ מה׳כ כ״ג דנקעה בל עץ שהוקעין לווי אונקלי ״הל מטרה! והוא לבדו‬
‫בו הסדק פל ברזל בל נשחין אינו אינו מקבמ׳׳ו דהרי הוא במקצת כלי‬
‫' מקכע״ו מבוס דהוא בי״ק העשוי למלאוח ועל כן כשהוא מחובר לטהור נס הוא‬
‫וג״פ כפ׳׳ר הע ואיט־ מתסמא מבוס טהור כמ״ש טעם זה הרמי״ס ע״ש‪,‬‬
‫כק*'לפי שהחקק בכו עבוי למלאוח משא״כ כלי ז‪ :‬של שמן יש לו שם בפ״ע‬
‫באגן עיה‪,‬וכיוצא בזה מציט גפ״ב דכליס והוא כשהוא לבדו מקכט״ו ואיך עתה‬
‫מ״ד הפנס שיש לו בייק במן טמא■ ובאין בשביל שהם מחיבייס צסשוטי כל״ע יהיו‬
‫בו טהור ע״כ‪ .‬וכתב הר״ש בס ז״ל דר‪-‬ייל טהורים ? אחמהה‪ ,‬הרי מכנה ערוכה‬
‫אעפ״י ביב לו בי״קכרטהור ובכן משמע שניט‪ ,‬ופ' הרמב״ם כפ״ב מה״כ משחזת‬
‫מהתיס׳ וחימה מ״ש זו מזו ושמא בי״ק של עץ שיש בו בי״ק שמן מקנט״ו דין‬
‫נר אין לו חוך אלא הנד יושב עליו תורה אעפ״י שהוא פשוטי כל׳*ע וחין‬
‫עכ״ל‪ .‬ונר״ל כונסו לו' דכיון שעשוי טמא מ‪:‬תמ אלא הכי״ק ושאר הכלי‬
‫^ למלאכחו בל הנר לא משיג בי״ק‪ ,‬והרמב״ס שמשמש הבי‪/‬ק )מדין ידית הכליה(‬
‫בפי״ח מה׳כ ה״ג פסי; המשנה הזאת אבל היותר מן הכלי שא״ץ לו טמא רק‬
‫כלשונה ולא ׳פי' כלום ע״שי וא״ל לע״ר מדבריהם ע״ש‪ ,‬הרי לך מבואר דכיון ז־ה‬
‫פטעס דבי״ק נד טהור ־משוס דאין הנר לא אמרי' למחובר לטהור טהור‪ ,‬ועד‬
‫עשוי לטלטל על ידו‪ ,‬דומיא דקיטע יוצא מטעם אחר אא״ל כן שבזיני שמן יהיו‬
‫■בקב שצו דאשאין לו כי״ק כסוסיס טהור נגררים אחר המטרה לטהיס? שהרי‬
‫‪1‬פירב״י הטעם לסי שאין הבוק מעלעיל המנורה משמשת את כלי סהדלק׳ כמפורש‬
‫על ידו עיין בבה דס׳ו ע״א בסוס'••שה ברמב״ס רפ״ט מה״כ וכיון שהמטרה‬
‫משמשת את כלי כהדלקה איך יתכן‬ ‫רבא ודו״ק‪.‬‬ ‫־‬
‫כל אל׳ן טעמי דכהיבנא משוס שכלי ההדלקה יהיו נגררים אסר המנורה?‬ ‫^‬
‫יתובי דעחא להבין לשון חכמיס והלא פ' הר״מ שם באותו פרק ה״ה‪.‬‬
‫דבט במשנה‪ ,‬ברס ■לענין מנורה העושה כלי מקנסו מן העץ ומקצתו מן‬
‫שבמקדש דענו ביח חשמונאי דהסס המתכת אם היה העץ משמש המתכת‬
‫י בודאי עשו בז־כי שמן בקני המטרה מקיע״ו ואם ההפך הכל טהור ע״כ‪,‬־היי‬
‫להדליקם ולא היה בנרות של שעוה דהכל הילך אחר העיקר ונא אתר המשמש‬
‫משוס דשמן זיח זך כסוב בהורה‪ ,‬א*כ והנא כיון שהמטרה משמש את כלי‬
‫הקושיא עדיין במקומה עומדת דאסי׳ י ההדלקה צ״ל דהכל ■טמא ‪1 ,‬אין &־‪:‬רא‬
‫את״ל דעשו המנורה מפשוטי כנ״ע לסלק ולומר דשאני פותחת והפין שלה‬
‫׳ דאין מקבט״ו‪ ,‬מ״מ חיפוק ליה משוס בזיכי שפ' הר״מ בהלכה הנז׳ דאזלינן בתר‬
‫שמן ראויה לקבט־ו דיש להם בי״ק ואיך העי‪.‬קר^ משוס דהוי הכל ׳כלי אחד אלא‬
‫־הדליקו גימאיס ? ואין להרץ ולומר זדון שמקצתו של״ע ומקצתו של״מ‪ ,‬אבל הפא‬
‫־ שהמנורה'טהורה משוס פכלי׳ע‪ ,‬נס המטרה יש לה‪-‬יצורהבפ״ע וכלי ההדלקה‬
‫הבזיכיס של שמן טהורה דהכי קי״ל עשויים להושיבם על הקנים כנו״ן לא‬
‫• המחובר לטהור טהור כההיא דאונקלי חשיב ככלי אחד כדי שנאמר שהמנורה‬
‫המחובר־ למנורה כנ״ל‪ ,‬דלא דמי כאוכלא ־נגררת אחר הנזיכיס ויהיה הכל טימא ‪,‬‬
‫' לדנאן־ דבשלמא אונקלי הטעם הוא לפי דהא ו דאי ליסא‪.‬דזיל כתר טעמא כיון‬
‫׳׳שאין־לסשס כלי‪-‬בפ״ע אלא וש לו >בס שתלוי הדני בישימ^ש והכא ■המנורה היא‬
‫‪V.‬‬
‫^‪-lU j‬‬ ‫■ מונ ר ת ^ א‬
‫לכיסוה■ שהס קצריס ‪,‬מלממה‪.‬ורח‪:‬יס‬
‫מלמעלה‪ ,‬נמצא דיש להס בי ק‪-.,‬נס‬
‫הפרחים יש להס כדק קצת דהכי תגן‬
‫כפי״א דכליס מ״ז הפרח של מנורה טמאה‬
‫ע״כ‪ ,‬ר״ל‪:‬גס כשהיא בפיעימקגט״ו וכ״ס‬
‫כחכורן‪ ,‬ופרח זה‪:‬פי׳ הר״מ ש® שהיא‬
‫והר״ש‪-‬פי׳‬ ‫העמלה‪:‬שעליה ‪ ,‬תהיה‬
‫פרח כיה שקועו של ני שכראש המנורה‬
‫שמי פרח ע״כ ‪ ,‬ועיין כפ״כ מכליס כ*ת‬
‫שקועו של נר מה שפי׳ שס הר״מ והר־ב‬
‫דל^ והשתא אפי׳ את״ל דפרח של מנורה‬
‫שימקדש לא זזו פרח הנזכרת •‪:‬מתני׳‬
‫המל כמ״ש הרממס כה׳ גהי׳ג ‪ c :‬כ־דמ‬
‫וז״ל והפיחיס הם כמין קערה כמו פרחי‬
‫כעמו דיס ע״ש מ״מ הרי יש להם קצת‬
‫בי״‪.‬ק‪ ,‬וככר ‪ ,‬שנינו נפי״ז דכליס מט״ו‬
‫ו‪-:‬יפ הר״מ כרפיי מה״כ דכל כלי שיש‬
‫לו כי״ק אפי׳ כל שהוא מקנט׳׳ו כ־»ו״ש‪/‬‬
‫ואפי׳ את״ל דכל אלו אפי׳ שיש להם כי״ק‬
‫אינם מ קיט ׳ו כיון שלא נעשו לקילה‬
‫הלא לטי בעלמא‪ ,‬מ״מ הגרות של ■שמן‬
‫מיהא שנעשו לקכלה הם מקכט״ו‪ ,‬והדרא‬
‫קו׳ לדוכהה למה לא פריך כנמר' פשיטא‬
‫כיון שיש בי״ק כנרות מקנט״ו ואפי׳ אס‬
‫יהיה המטרה של עץ ‪ ,‬ולמה נקע דוקא‬
‫משוס שהואכ״מ דפשוטו מקבע׳׳ו ! ואילי‬
‫י״ל כיון דמיירי במנויה דקרא שהיא‪ .‬של‬
‫מתכת קושעא דמילתא קא׳ ‪ ,‬ועוד דל‬
‫דמילחא פסיקתא קא נקע דמנורה ש״מ‬
‫לעולס מק־יט״ו גס כשאין להנמת שיש‬
‫להס כי״ק‪ ,‬משח״כ כניע דחפי׳ אס יש‬
‫לה נרות גכי״ק‪ ,‬דוקא אם משמשה בשעת‬
‫הדלקה ושלא בשעה הדלקה הוא לראוי‬
‫לקיטי׳ו‪ ,‬אבל אם משמשת רק בשעת‬
‫הדלקה הר״ז טהורה כמ״ש הרמדל ה^ד‬
‫נמצא דלא הוי מילהא דפסיקא‬
‫ולכן לא חפ המקשן לעשות פרכהו משנס‬
‫הכרות ]וק״ל‪ ,‬ועוד מטעם אמר גרות‪,‬לא‬
‫הזי מלתא נ*ס‪:‬קתא ‪.‬מכמן״זלס׳‪ :‬ר׳י‬
‫משמשה לכלי ההדלקה שכס משמשי‬
‫אדש כדאי' *י‪:‬ה״כ פ' שמיני ע״פ מכל‬
‫כלי עץ וה" ד הר'מ כפיה״מ פמ״ז רכליס‬
‫מ״ז כיעו׳ש‪ ,‬ומאחר שהממרה משמשה‬
‫אה כלי ההדלקה■צ״ל הכל ממא* ועוד‬
‫שכת׳ הרע״כ דל כפש״ז דכליס מ״ז ח״ל‬
‫האי‪.‬כללא דריי אפשומי כל״ע המשרושיס‬
‫אה ■הכלים קאי אכל כלי קביל מעמאין‬
‫בכל עטן ‪ p'r‬וא’כ הנרו׳ א״א יהיו כיהורין‬
‫ודרק‪ .‬וא״כ לא הומלכו כלוס־ ליפה קו׳‬
‫היאוניס על הרא״ס ן״ל ‪.‬‬
‫הל אמת דלפי מה שכיאמו דאזליכן‬
‫’ גהר עיקר המנורה שהם כלי ההדלקה‬
‫וצא בתר השימוש ; יש להעיר לכאורה‬
‫בסוגיא דבמש׳‪.‬מנחות דכ*ע ע״א יפריך‬
‫אלא הכא המנירה העהורה מכלל שהיא‬
‫כימהה ?■ פשימא ‪.‬כלי מחכו ה כינהו וכ״מ‬
‫מקגע״ו ! והשתא אם איהא דאפי' מנורה‬
‫של כל״ע מקנמ״ו משוס שיש ■לה בי״ק‬
‫הנרות‪ ,‬א״כ מאי אירייא דפריך סשימא‬
‫משוס דהוי כ״מ‪ ,‬דמשמע דאילו הוה של‬
‫עץ לא הוה מקימ״ו^ ■הלא גס מטרה‬
‫של״ע ראוי שתקיל‪.‬כיומאה משוס הנרות‬
‫שיש להס בי״ק ‪ ,‬ואי׳כ הכי הדל להק׳‬
‫פשיעא־כיון שיש בה נרות שיש להס‬
‫בי״ק מקכמי׳ו ! והכא לא מ^נן לשנויי‬
‫כדשנינן מעיקרא בהנך מתני׳ רמס׳‬
‫גיהרות דמיירו כמנורה‪.‬פאי; ■לה כלי‬
‫הה‪-‬דלקה‪ ,‬דהא הכא ‪.‬קי ימינן כמנורה‪.‬של‬
‫גהמ״ק בהייתה מקשה ז‪:‬כ כולה‪-‬עס‬
‫נרותיה כמ״ש הרמי ״ס בפ׳׳ג מה׳ כית‬
‫כיחידה היד כיע״ש׳ שאיט יכול להסירם‬
‫משס וא'כ נמצא שהמנורה היחס משמשת‬
‫לנרות גשעת הדלקה וגכה׳יג ‪-‬כגר פ׳‬
‫כרמי״ם ה״ד דמקכע״ו מדאורייתא אפילו‬
‫הייתה המטרה כל עץ‬
‫מלכד הנרות שיש להס גי״ק‬
‫שמן להדלקה‪ ,‬יש לס״נ״כ גכיעיס‬
‫ש‪.‬פ׳ ‪.‬הרמז״ל שם נה״מ שהס דומין‬
 ‫חמאסף;^ ענהדחמישית‬
‫וע״ז הוא דש דיך אלא נבי מנורה‪ .‬הטהורה‬
‫מכלל שהיא טמאה פשיט א'כ״מ נינכו‬
‫וכ״מ מקבט״ו ‪ ,‬כלומר אפי‪/‬דעפוי לנחת‬
‫מקיע״ו ‪ ,‬משוס דכ״מ לא הוקש לעץ‬
‫ומקכט׳ו ובהכי סרה קישיתי הרחשונה‬
‫כמבואר למעיין ונשאר כל מה שפלפלתי‬
‫בזה משים יגדיל תורה ותו ל״מ‪.‬‬
‫מעתה נחזור לקי׳ כגאוניס ה;'ל‬ ‫הלא‬
‫על הרא״ס שהקשו דמה יועילו‬
‫כעשוחס מכורה בל עץ ‪ ,‬מאחר שכאשר‬
‫נגמרה עשייחה לא הוי פשוטי כל״ע‬
‫ומקבט״ו! אמנס לפי מה שביארנו דכשדנרו‬
‫חז״לי על ‪ .‬המט' גסתס מיידי באין להס‬
‫תוך ר״ל שאין כנרות‪ ,‬בכלל ‪ ,‬ה״ה הכא‬
‫ר״ל שעשו רק המטרה פשוטה עס ז׳‬
‫קניס הכל מעץ פשוט שאינו מקנט״ו‬
‫גס אחר גמר עשייתה‪ ,‬רק הנרות כיון‬
‫שיש להס בייק ומקיט״ו צ״ל בהביאו־‬
‫פרעיס מן המציי בביתה פרע למזומן‬
‫והושיבום על ו׳ קני היממרה לרך שקועה‬
‫ולא נגעו ידיהט בס רק רמייתו להו ע׳י‬
‫פשוטי כל״ע שאין ' מקכט״ו ע״ר בא׳‬
‫בעירובין דל״א ע״א לעניין מערבי! לכהן‬
‫בקבר כיעו״ש‪ ,‬והכ׳׳נ דכוזתא והיו מדליקין‬
‫בקינסא כמ״ש הרב ז״ל‪ ,‬ולפי מונחנו זה‬
‫דסתס מנורה שרירו חכמיס בלשון‬
‫המשכה דהוי פשוטי כל״ע או כל״ח בלא‬
‫הנרות מייר‪ /‬צ״ל דגס מ״ב הר״מ בלפ״ד‬
‫דנליס בחלוקה השלישית וכל כצי עץ‬
‫העשוי לתשמיש הנליס בלבד כטן מנורה‬
‫של״ע שאיכה משמשתי את הנר אלא בסער‪.‬‬
‫הדלקה‪,‬בלבד הר״ז טהור מכלים ע״כ ‪,‬‬
‫הכריכה‪ ,‬דאה נצע? עו'מא׳ במנורה כשהיא‬
‫בלא נרות דאז הוי פשועי כליע וז״ש‬
‫שמשמשת את הכר בשעת הדלקה וכאן‬
‫גנעה הטימאה כלא בשעת הדלקה‬
‫הר״ו טהור מכלוס וקמ״ל לאפי׳ לפשוטי‪.‬‬
‫כל׳ע מקכמ׳׳ו מדס״ק הכא הוא טהור‬
‫מכלום ואפי׳ מדרבנן‪ ,‬והעעס לל לפי‬
‫קרחא ‪:‬מנחות דס״מ נרותיה אינן יאיס‬
‫מנכר ר״ל עאינן מקפה מגיןן למנייה<‬
‫‪,‬ולסייהו יתכן להסיר הנדות מנון«‬
‫המנירה כפאין לירך להס כנין ביוס ‪I‬‬
‫כדאיחא נס‪ '1‬מס' חנינה דכ״ו ע״•‪:‬‬
‫‪1‬תנא לידן מ״ט לא ת‪:‬י מטרה מגיס‬
‫דלא כתיב כה תמיר ופורשיי כלו' לאו‬
‫תמיד יומס ולילה קא׳ אלא תמיד מלילה‬
‫ללילה אכל ביוס לא היה דולק וכו׳ ‪,‬‬
‫לפיכך כל היום אחה יכול לחלקה‬
‫ולהטבילה ע״כ ‪ .‬וכח' התיס׳ בדה מנורה‬
‫בשה ר׳ אלחנן לאפי' דבמס׳ תמיד דל‬
‫משמע דנר כמטרבי היה דולק כל ונו'‬
‫ומסתמא מתמיד נפקא׳ י״ל דמ״מ לא היה‬
‫טפי‪ .‬משאר נרות ומחמת הנס כיה דולר‬
‫כל היוס י ובשפה פלא היה נס כזו‬
‫דולקין אותה ביקר כדי להדליק ממנה‬
‫האמרות עיר‪ ,‬נמצי״ל דיש העמיס שהיו‬
‫מסירין הנרות ממנה משוס צורך‪ ,‬ואז‬
‫נמצא דלא כיתה המנורה משמשת את‬
‫הנרות רק‪:‬בשעת‪ .‬הדלקה ‪ ,‬ואלו היסה‬
‫המנורה שלע׳ן לא היחה ראויה לקגט״ו‬
‫מסטעס הנז׳ מכוס מעי׳ דומיא דקופס׳‬
‫הנז׳ ביו״ז סט׳ז דכליס דכוא כיסוי‬
‫שתמי‪ *,‬לא יתפרד הניסוי‪ ,‬ממנו כדפ‪':‬‬
‫הר״מ שס מפא״כ הכא כדאמרן ונמצא‬
‫דהכא הוא מילתא דל־פ ולכן נקט המקש?‬
‫כ״מ■ דהוא;מילתא• דפסיקא דאפי׳ פשוטו‬
‫מקכע״ו ו‪7‬ו״ק‪/‬כן אני אמרתי כ^זי אכל‬
‫אחרי התיונטש עוד הפעס בסינייא‬
‫הלזו דמנחוח^ ראיתי דאין מקיס לפלפל‬
‫בזה ככל מה שפלפלתי לעיל מזה ‪ ,‬לפי‬
‫שןאית; ואתנוק דקי׳ הנמר' דפ״יך‬
‫פ^יטא כלי מתכות נינהו וכו׳ אין כונח‬
‫כמקשן להקשות פשיטא משוס‪ .‬דכלי‬
‫ימתכות מקככי״ו כדסבדיה מעיקרא אנה‬
‫זעירא‪ ,‬אלא כלפי מאי דפריך בתחלה על‬
‫כשלחן‪,‬מכלל שהוא טמא‪ ,‬כלי עץ העשוי‬
‫לנסק‪,‬הוא וכו׳ ומשני אלא מלמד ונו'‬
 ‫כ|צןה‬ ‫חלברת י״א‬

‫הממרה בעיד שלא היו בה נרות כדאמרן■‬ ‫פהמנויה עשויה להחזיק כקניה ‪ ,‬הנרות‬
‫וכן מצאתי מפורש כתום׳ למנחות דצ״ו•‬ ‫ומשיב ככלי החד בלס וכיון שבשעת‬
‫ע״כ ד״ה ולדברי וכו׳‪ ,‬וכתו'דעירוכין‬ ‫עיעת הטומאה היה בלא בשעת‪,‬הדלקה‬
‫דל״א ע״א דה בפשוטי ‪ .‬שאחר שה״ד■‬ ‫ר״ל דאז לא כיו הכמת קבועיס בה‬
‫הברייתא דת״כ דפ' שמיר דדריש מכל‬ ‫אימקבע״ו‪ ,‬והאיר ה׳ את עיר ומצאתי‬
‫כלי למעט הסולם וכו׳ והמנורה ‪ ,‬לפי‬ ‫משנה מפורשת כיוצא בה בפ״ך דכליס‬
‫שהסולם הוא משמש אדס ואינו משמש‬ ‫מ״ג וז״ל מקל שעשאו בית יד לקורדוס‬
‫את משמשי אדס והמטרה לפי שמשמש‬ ‫מנור לטומאה‪ .‬בשעת מלא‪ ?:‬ע״כ וסי'‬
‫חת משמשי אדס וא־ט לושמש אדס אינו‬ ‫המפר׳ דר״ל אס ננע טומאה במקל‬
‫טמא ע״כ כתבו עיז וע״כ כשאין להם‬ ‫כשהוא נוקע גו נטמא הקורדוס וכן חס‬
‫כי״ק מדל א קא׳ מה שק מטלטל מלא‬ ‫עע טומאה יקורדוס וכו'' אמנס שלא‬
‫וריקן ע"כ ע״ש^ הרימיואדמד׳ דברייס׳‬ ‫בשעת מלאכה אינו חבור ‪ ,‬ואס כטמא‬
‫דממע* מנירה שאינה מקבלת טומאה‬ ‫האמד לא נטמא מכירו ט"כ וכ״ס הי״מ‬
‫מיירי במטרה פשוטה בלא נרות‪ /‬ולהכי‬ ‫כפיך מה״כ הי״ג כיט״ש ‪ ,‬ודמיתי לו׳‬
‫שפיר קאמר הגאון הרא״ם ז״ל דהמנורה‬ ‫דהכ״נ בא ללמדט באס נ‪:‬ע טימאה‬
‫עשו מכל״ע ר״ל בלא הנרות דאז לא‬ ‫כנרות אינו טמא דמנורה כל שהוא שלא‬
‫מקבט״ו‪ ,‬והנרות מצוייות בבתיהם והניחו‬ ‫כשעת מלאכה ר״ל כשעת הדלקה אלא‬
‫שס ע״י פשוטי ‪:‬ל״‪#‬נ דליכח לחוש משוס‪■,‬‬ ‫אחר שמסירין הכרות ממכה אס נטמאו‬
‫טומאה ולו״ק‪.‬‬ ‫הנרות לא נטמאה המנורה כדין כית יד^‬
‫)המשך יבא(‬ ‫כ*ון דאז ל״ח ח‪:‬ור‪ ,‬אכל אחר ההתכוננות‬
‫ראיתי שאין טעמן שוה אלא הכאטטמא‬
‫מתתיה אברהם; צורמאני‬ ‫הוי לפי שהמנורה היא תשמישי כליס‬
‫ראכ״ד לעדת הספרדים ד»ה בוהאריסמ יע״א‪,‬‬
‫דהיינו הנרות כדפי' הרימ בסיה״י!‪ :‬סט״ז‬
‫מ״ז והנא פסק כר׳ יוסי דכישה וזילוק‬
‫סיבון צ״ה‪.‬‬ ‫דכליס המשמשים כליס אחרים שהס‬
‫משמשי אדס צ'יך שיעשו אוחס בתמידות‬
‫לכבוד ידידי הרב‪ ..........‬עו ר ך ״המאסף״ >״י‪,.‬‬ ‫נין כשעת מלאכה ובין שלא כשעת מלאכה‬
‫א( ב ל ב ר תשובת הגאון יד מלאכי‬ ‫ואזי מקבט״ו חבל אס משמש כלים רק‬
‫כנדפסה עפ״י כ״י בחוברת‬ ‫בשעת מלאכה אינו מקכט״ו ולהכי במגורה‬
‫ט׳ עוררני סרב המופלא מו״ה מנחם שם‬ ‫של״ע שמשמשת את‪ ,‬הנר בשעה הדלקה‬
‫טוב הכהן נ״י כי השובה זאת כבר‬ ‫לכד ונגע המנורה כטומאה שלא בשעה‬
‫נמצאת בדסזס בספר בית יהודה להג און‬ ‫הדלקה הר״ז טהור מכלום‪ .‬ואם כרם‬
‫מהי״י עייאש ח״ב סי׳ מ״ב ‪ ,‬וכן הואיל‬ ‫אנו נזה ; שוב אין מקום ל קושייתנו‬
‫בטובו להשחיצני הספר הזה אשר אינו‬ ‫דלעיל שהקשינו דכיון שהמנורה משמשת‬
‫בנמצא ח״י ועיינתי שם וראיתי כי אמנם‬ ‫לנרות אם נעמאו הניות צריך שיהיה‬
‫כן הוא שפתי כהן ברור מללו וחח״ח לו^‪;.‬‬ ‫טמאה גס הניררה משוס דאזלינן כתר‬
‫עם כ״ז אדמה כי קי ראי ‪,‬המאסך"‪/‬אשר‬ ‫העיק*‪ .‬דומייא דע׳ן המשמש אס המתכת‬
‫א*ן הספר ב״י נמצא אצלם יכירו טונה‬ ‫דהרי הוא טמא נם העץ כמ״ש הר״מ‬
‫להרב העורך נ״י בער התשובה שהניא;‬ ‫ס״ר לעיל ‪ ,‬דהכא אכן קיימין כשנטמאה‬
‫‪3‬‬
‫) (‬
 ‫חמאקש שנה חמישית‬
‫ממרא לומר העעס רשופר של ראש‬
‫השנה אין מעבירין עליו את התחוס וכו׳‬
‫משוס ללא אתי עשה דתקיעת שופר‬
‫ודאי ל״ת ועשה )דהשוו רבנן דבריהם‬
‫לדאוריי׳(‪ ,‬וסיפוק ליה דבעידנא דמחעקר‬
‫לאו])רתחומין וכו׳( לא מקיים עשה״ ע״כ‪.‬‬
‫נהירנא כד הוינא עציא שמעתי מפי‬
‫הגאון מרה משה לעווינגער ז״ל דהעלה‬
‫דבלאו דאין בו‪ .‬מצקות ליתא להך׳כלצא‪,‬‬
‫דהא דעשה דחי ל״ת יצפיק לה מכלאים‬
‫בציצים ומה החם בעילנא דקא מיטקר‬
‫ללאו מקיים לעשה אן‪ £‬בנ״מ בעינן‬
‫בעידנא וכו׳‪ ,‬אמנם זה דוקא בלאו שיש‬
‫גו מלקות דומיא לאיסור כלאים אכל‬
‫פיקוח גל דאין ט מלקות לא צריך להיות‬
‫בעירנא‪ .‬ודברי הגאון דברי טעם הס ‪.‬‬
‫א מ נ ם פלא בעיני שהגאון מהדי‬
‫ז״ללא הטלה על שפתיו שבקושיתו‬
‫כבר עמל הר״ן ז״ל שס בר״ה במקומו ‪.‬‬
‫ג( ב ה ג ל ו ת י דךקט׳ו ע״א נסתפקהי‬
‫אי אמרינן באיפור‬
‫סירוס ע״י ישראל כל שתיעבתי לך הרי‬
‫הוא ככל תאכל‪ .‬והנני רוצה בזה‪ .‬לנרד‬
‫‪.‬יותר ספקי ‪ .‬בתוספת ז״ל חולין קע״ו‬
‫ע״א דהימ כל שתיעבתי לך הקשי‪ :‬וא״ת‬
‫היאך אנו אוכלים אלים אפי׳ סירסן‬
‫טכו״ס מ״ש מבשר בחלב ? וי״ל מראסר‬
‫רחמנא מעוך וכהות לגבוה מכלל דלהדיוגי‬
‫בלי ע״כ• והנה לכאורה יש לומר דקרא‬
‫למעוך וכתות אצעריךבשסיסו‪,‬עכו״ם!(‬
‫אבל בסיסו ישראל באמת לא צריך קרא‬
‫דבזה נס להדיוט אסור ‪ .‬וכפי הנראה‬
‫זהו גם דעת החיניך פ׳ אמור סי׳רצ״א‬
‫כי זיל ; מדיני המצוה מה שאמרו ז״ל‬
‫שאפי' לימד לגוי לסרס בהמה של ישראל‬
‫אסור אבל אס לקחה מעצמו הגוי וסיס‬
‫'דאין להתיר איסור דאורייתא מטעם זהי‬
‫‪ ( 1‬ושימו כי לדינא קי״ל דעל סירוס‬
‫לא נצשוו כני נח ולגכייהי ליכא שוס חועכה ‪,‬‬
‫צהס ב״המאסן‪£‬״‪/‬‬
‫‪ 1‬ד ! נ ה בס ראית• שהכאון מהי״' עייאש‬
‫משיג על הגאו; כעל יד מלאכי‬
‫ואלה הס ראשיח דבריו ‪ :‬כמה שכתב‬
‫האדון עמוד א׳ דדבר שאסור מן התורה‬
‫אין לדסוחו מבוס הפסד ממין וסכיא‬
‫ראיה מהך דפסחים ונו‪ /‬נלע״ד דנל^ו‬
‫הכי יב להכריח זה נס מהסברא דהרי‬
‫קי״ל דאפילו מצוה לאורייתא נדחית‪. . .‬‬
‫מכח החיסור ואפי' לא יהי׳ אלא איסור‬
‫דרמן דהעמידו חכמיס דבריהס בבג‬
‫ואל תעשה וכו' ונשיח דבליו מסייס ‪:‬‬
‫וא״כ כיון דבמקום דלא דחי אמרינן דאין‬
‫האיסור נדחה אעפ*י כהוא מקיים המצוס‬
‫כ״ב דאין לדחוס האיסור מפני הפסד‬
‫ממןן דהרי אשכחן בעלמא בקיום המציה‬
‫)ר״ל הידור מציה( עד שליש משויו)נ״ק‬
‫דן‪ £‬ס׳ ע״ג( וכו׳ ע״ש ע״נ דברי מהר״י‬
‫ז״ל‪ ,‬ותמהני על פה קדוש יאמר דבר זה‪,‬‬
‫וכי כללא הוא דבכ״מ העמידו דבריהם‬
‫בשוא״ה? הא לך לשין השים שבת קכ״ח‬
‫פ׳׳ב ‪ :‬אמר ר״י אמר רב< יהמה שנפלה‬
‫לאמה המים מביא כריס וכסתות ומניח‬
‫תחתיה וכו׳ ופריך והא מנעל כלי מהיכנו?‬
‫ומשני סבר מנעל כלי מהיכנו מדרבנן‬
‫צער בעלי חיים דאורייתא ואתי זאורייח׳‬
‫ודחי דרבנן ע״נ^וכן אפסיק סלכתא עיין‬
‫רמב״ס דל פכ״ה מה׳ שבת הלכה^כ״ו ‪.‬‬
‫היי שבמקום צער ביח לא העמידו‬
‫זכריהם‪ .‬והא דלא הזכיר זה כגאון בעל‬
‫יד מלאכי ‪ ,‬יען כי איסיר סיי־וס ג״כ‬
‫דאורייתא ואין דאורייתא נדחה מפני‬
‫דאורייתא‪ .‬אך יען כי עדיין היה מקו ס‬
‫לבעל לין לחלוק ולומר כי בנ״ר היה לנו‬
‫להתיר עג״פ מגיעם הפסד ממון‪ ,‬מש׳׳ה‬
‫^כוצרך להביא מהך דפסמיס דלא כן הוא‪,‬‬
‫‪ (5‬מ ו ד כתב שס ומה שהוצרכו‬
‫נפרקא בתרא דראש השנה‬
‫קמזי‬ ‫חונ ד ת ייא‬
‫שהעלה הנאון מהר״י דל אך אין‬
‫הזמן עמדי להאריך כאן יותר ‪:‬‬
‫אוחו וכו״ ומדלא אמר שמותרת לאכול‬
‫איעזר הלד רד נרינהוט‪.‬‬
‫כימן צ״ו‬
‫היום כ״ב פיון סה״ר‬
‫א( ה מ א ס ה חוכרת ז׳ השגתי ולחית‬
‫דכרי הרב הנכבד כמה״ר‬
‫אנעזל הלוי ד״ר גרינהוט שליט״א‪ i‬פניתי‬
‫עצמי לעיין במ״שפס כסי׳ ס״ו אות ה‪/‬‬
‫והנה על לכרי רש״י ז״ל בתמורה ל״ד‬
‫ע״א כנה יש ב׳ סיגים ביזריפהי סוג‬
‫הא׳ כחוב נחורה והוא הנותר כקדשים‬
‫פנעמאי‪ ,‬וסוג כב׳ חדל למדוהו מדרש’•‬
‫כמו חטאת כעוף הנז' כמשנה ‪ ,‬והנה‬
‫בהשקפה הא׳ משנתי כי רשיי ז״ל רר;‬
‫פל דברי חורה חטוף מלתו כי למה גזדה‬
‫התורה על אלו בשריפה ונחן טעם משוס‬
‫חשב תקל‪ /‬ולכן תמה גגליון הש״ס הגחון‬
‫רני עקיבא א*גד ודל «קשה לי למאי‬
‫צריך טעמא לזה כיון דמצותו בשריפה‬
‫פשיטא דלא יקבר לבטל מצוהר עכ״ל‬
‫הרי הגאון דל סבר דרש״י כיון עמ״ש‬
‫בתורה •‬
‫ידידנו הרב כש׳׳ת שלמה ן׳‬ ‫אמנם‬
‫אליהו לאניאדו רי אמר איפכא‬
‫מסחברא כי רש״י ז״ל לא בא לתת טעם‬
‫טל דברים המפורשים בתורה ‪ ,‬והם‬
‫קדפיס טמא*ם ונותר ‪ ,‬כי מה טעה‬
‫בעינן אס התורה ציותה כן‪ ,‬רק כונת‬
‫ד״ק אשאר דברים קאי סלמדוס מדל‬
‫מדרשא‪ ,‬עליהם קאמר לפה למרום להיות‬
‫בשרפה‪ ,‬והטעים משוס חשש הקלה‪ ,‬ומה‬
‫אזלא קישיית הגאון רעיא דל ‪ ,‬אס כל‬
‫ההרגשות אשר הרגיש הרב ד״ר גריגהוט‬
‫נ״י‪,‬ודפח״ח• *‬
‫ן מ ל מ^ש רש׳׳י ז״ל בביצה כ״ז ע״י ד״ה‬
‫^ מלה שנטמאה אעה ראויה לכהן‬
‫אוסה מוסר ללור!ח‪ 5‬מירו ולאכול אוחה‬
‫זא‪:‬׳ כ»דים הישראל מון וכו' ^ונסין‬
‫אן‪ 4‬בשסדסה ישראל ש״מ שכסרסה ישכאל‬
‫כאמת אסירה לאכול לדעת החינוך ‪.‬‬
‫דלדעת הריטכיא ד׳לשכחב‬ ‫איביא‬
‫דדבר שהיה מותר מתמ־לס‬
‫לא נאסר בנטבדה עטרה אא״כ נעשה‬
‫שינוי‪ ,‬יש לומר דאן‪ 4‬כסרסן ישראל מותר‬
‫כיון לבזה לא שייך כל שתיעבתי לך ‪,‬‬
‫ומ״ש שס בהערה ‪ :‬דשאני סירוס שלא‬
‫נעשה איסור )רציני בינוי( בכל כבהמה ‪,‬‬
‫היינו ע׳יפ שעת הריפב״א דל • וכעת‬
‫טונחי חיל‬ ‫שבסייא הזאת‬ ‫מצאתי‬
‫לדעת הגאון כעל ראש יוסף דל בסיניא‬
‫דחולין שס עיש ‪.‬‬
‫דבריו כתב שס מאון‬ ‫י(‬
‫י מהדי עייאש דל וזה‬
‫לשונו‪:‬־ומעתה הבוא ננא לעיקר הדין‬
‫מאי לפסיק מר למסקנא דמכחא שמותר‬
‫לומר לעכו״ס לסרס הבהמה במקום דאיכא‬
‫הפסד ממון כיון דאמירה ל ע כו ״ ס‪....‬‬
‫אינה אלא משוס פכוה לא העמידו‬
‫דיריהם היכא דאיכא פסידא וכו׳ נראה‪.‬‬
‫דאין בידינו כח לדמות העניניס מדעתינו‬
‫אם לא במקום שההלמוד מדמם בפי׳‬
‫וכו׳ ע״כ‪ .‬ע״ז נשיב להגאון דאס אין‬
‫לדמות להך דנוהן כיסו לעכו״ס נדמהו‬
‫להא דמטא כריס וכסחוה ומניח סחחיה‪.‬‬
‫והא דלא נחן מאון עעס זה למריו ‪,‬‬
‫דמשוס הכי מותר לסרסה י‪1‬״י כיכו״ס‪,‬‬
‫יען כי הסירוס הוא רפואה לה ובמקום‬
‫צער ב״ח לא העמידו דבריהם ‪ ,‬כ»ו‬
‫ששנינו כגמרא שס ‪ ,‬נראה כי טעם זה‬
‫לא היה מספיק להתיר הסירוס כרד גם‬
‫ע״י ישראל איל הטעם שנתן הי או ן‬
‫המשיב מספיק בין להתע* ע״י עכו״ס‬
‫ובין ע״י ישראל ‪.‬‬ ‫^‬
‫ו י ע ן עוד לפקפק על כמה דכריס‬
 ‫המאסף שנה חמישית‬
‫לשרוף קדשיס וה״ה לביעור ע״י בהמה‬
‫)ילא מצד הסקה שלא לצירך( ודא דקתני‬
‫צא יזיזוה ממקומה'כין כפסח בין בשאד‬
‫ירט כנ״ל ‪.‬‬
‫נ( ב ן ז ג ץ ערובי תבשילי! המוזכר‬
‫בש״ע סי׳ הקכ״ז אס צריך‬
‫ברכה או לא‪ ,‬הנה בהגהות כרי״ף דג׳ך‬
‫תמים כהוי‪ :‬שיברך‪ ,‬ומ ש המנ״א והגאון‬
‫א״נ והנאה״ט משם ש״ג )ואינו ש״נ מחזיק‬
‫ברכה( וכן סבר מהר״י עייאש ד״ל במעה‬
‫יהודה שיברך ^ אמנס הנאק יע‪ 1‬ץ כתב‬
‫שלא יברך וכן הגאון מהר״ש גאון במשפטי׳‬
‫ישריס סי׳ ל ב הסכים שלא יברך מאחר‬
‫דאומ* הספק בס‪ :‬מלא ‪ ,‬לא יצרן לברך‬
‫דכו׳׳ל ברכה לבטלה וע״ז הסכים הרב‬
‫אשל אברהם ‪ .‬ברם רבינו כמהוד׳ר חידא‬
‫ז״ל עצמו ‪ .‬הנס שמריהטה דבכיז במח״כ‬
‫נראה שניטה דעתו שלא יכרן כסברת‬
‫מהר ׳ש כנאון מ״מ לא כתב וכן עיקר‬
‫וכדומה כמנהגו הטיב אשר כלל לסי והשאיר‬
‫הדבר על כמעיין‪ .‬ולדעתי הקטכה מכמה‬
‫טעמי אין צריך לברך; א( כלא הנררוב על‬
‫תנאי במחלוקת הוא ודעת כרמב־ס דל^לא‬
‫יציק כלל ‪ ,‬כיון ד־קיאין בקייעא דירחא ‪,‬‬
‫אך הראב״ד והרשב״א‪,‬והר״! ז׳ל מקיימיס‬
‫הדיר דלית לן לאממורי טפי כנאבוחינו‬
‫וכיון דאי נהו מצו משנו אק ;‪:‬ה מחניק ‪,‬‬
‫וכן כתב הרדב״ז ז״ל יהשו״ הרס״ט ‪.‬‬
‫יע״ס זכ״ס מין כב״י ז״ל ‪ .‬אהה הראית‬
‫לדעת דלקו לא עבלינן להתטת כפי ס׳‬
‫רוב הסוס׳ אכל לעני; ברכה מראה בודאי‬
‫דלא מברכינן כיו; דעיקר ^או כאמח‬
‫אינו נודקי‪ .‬ב( האי עירוב על תנאי לא‬
‫הוקבע לכל כקהל רק ליסידס השוכחים‬
‫לערב מאתמול ‪ ,‬והוה להו ביחיד ואין‬
‫יחיד קובע ברכה לעצמו כהר כמוזכר‬
‫בשלטי הגבוריס ד‪ (:‬הנה כשחל יו״ט א׳‬
‫בערב שבת מברכינן על העירוב שהיא‬
‫מצוהמדבריהס ‪ ,‬אךכשחליו״ע יוס ה׳ ו׳‬
‫היוס ו?ו׳‪ .‬וכה״ר לצה לדקדק למשמע‬
‫חקא ביו״ע אין מבעריס עיי בהמה הא‬
‫בחול מבעריה* אמר המתי״ר‪ .‬אי; לשמוע‬
‫זה‪ ,‬מדברי יש״י הללו רק משמיעט דאןן‬
‫הבערה ע״י בהמה אסור ביר ע לא מבעיא‬
‫שריפה דאשורה מכיס שהיא מלאכה‬
‫לאורייתא‪ ,‬דהא אחשבה רממנא^ אלא גס‬
‫אס כדמוק ונמצא חוסן ביו״מ דוקא הוא‬
‫ע״י בהמה אסור ודין א׳ להס‪ ,‬אבל בחול‬
‫פשיטא דאין צתתה לכלבו משוס רדנה‪,‬‬
‫בשריפה‪ ,‬דיקא נמי בדברי רשי׳־ כללו‬
‫דקאמר או לתתה לכלבו ״בירע׳ ‪ ,‬ואס‬
‫איהא למשמע כמו שרצה לדייק כת״ר‬
‫לא הוה צ״ל מלה יו״כי דכא מהמילה‬
‫דבריו קאמר אינה ראויה לכהן ״היוס״‬
‫ומה צורך לחזור ולומר ״נירע׳׳ אלא‬
‫להשמיע שזה איני שייך רק ביו״מ ועכיז‪.‬‬
‫נא יסכן ‪:‬‬
‫עיינתי שס בסוס׳ ואבאר הבנסי״‬ ‫ואגב‬
‫הנה התוס׳ סכר■ כי אין גיעס‬
‫איסור שרפת קדשים ביו״ע משוס מלאכה‬
‫גמורה מדאחשבה רחמנה כפירש״י ז״ל‪,‬רק‬
‫היינו טעננא מנוס טורח מלאכה‪ ,‬ולהתה‬
‫לכלבי אין עורח‪ ,‬והא דאין מזיזה משוס‬
‫דמצוהה בשריפה‪ ,‬ואין שריפה קדשיס‬
‫ביו״ט^ ובפליגתייהו זו יש נפקיתא לעני;‬
‫מלה ביו*ט של פסה שנטמא‪ :‬וקרובה‬
‫להחמיז ולא היה שהלטיש בצינן לסברת‬
‫ההוס׳ נראה ‪7‬יכ ל לשרפה בירכי‪ ,‬הגס‬
‫שאין שורפים קדשים טמאים כירט כדי‬
‫לבער מחמצת שרי ‪ a‬בהיות שאין טעס‬
‫איסור שיפה בירט מן כתורה רק הוא‬
‫משוס טרסא וכענין הסקה ללא צירך■‬
‫נג׳עי בה‪ ,‬והא דקתגי לאיזיזנה ממקו»ה;‬
‫הוא בשאר יו״ט‪ .‬ולרש״י ז״ל אסיר לשרוף‪.‬‬
‫חלומה טמאה גס בפסח משים דעיקר‬
‫ש‪-‬״׳ק; ביו״ט מן התורה ‪ ,‬משוס דאחשביה‬
‫רחמנא לשרפתק ותשיב כמו שאר מלאכו׳‬
‫^זו ב לכנות ולנטוע ‪ ,‬כמו כן אסור‬
 ‫קמז‬ ‫חוברת יא‬
‫ע״ה וקי״ל מי שאפשר לו לערב ולא ערב‬
‫אלא שרצונו לסמוך על עירובו של גדול‬
‫העיר נקיא פושע ואינו יוצא)שלמן ערוך(‬
‫את כן ‪,‬אה לא יערב על תנאי הו״ל פושע‬
‫גמור ואינו יוצא בעירובו של גדול העיר‬
‫כיון שיש לפניו תקנה לערב על תנאי‬
‫והוא אינו עושה ולא יועיל לסמוך על‬
‫עירוב אחרים אלא א״כ עבר זמן עירוב‬
‫על תנאי! ולכן הנראה יוסר טיב לערב על■‬
‫תנאי‪ ,‬מלסמוך על אחדים כמ״ש בש״ע ‪,‬‬
‫וטוב מז^ לעשות שתיהס לערב ע*ת בלי‬
‫ברכס כסברת רוב הפיס׳ ולסמוך על‬
‫עירוב אחרים להפיק סברס הרמב״ס ז״ל‬
‫וע״ע להרב בית דוד סי׳ ש״א שב' יותר‬
‫טוב לערב ע״ס מלסמוך על אחרים מב'‬
‫טעמיס יעו״ש « ונס בסי׳ ש״ד שס‪ :‬ד(‬
‫ספק ברכוה להקל‪ ,‬שאיסור ברכה לבטלה‬
‫הוא דאורייתא‪ ,‬מכל הגי טעמי נראה‬
‫דאין צייך לברך‪ ,‬ויערב על תנאי ויסמוך‬
‫טל גדול העיר‪ ,‬ובזה עביד ככיע ‪ :‬כנ״ל‬
‫אס יסכימו רבנן בעלי ההוראה גיי‪:‬‬
‫ג( מ ש ל ' )ל״א( זממה סדה וסקמהו‬
‫מפרי כפיה נטע )נטעה ק׳(‬
‫כרס ‪ :‬ידרש טל רות כצדקת * כידוע‬
‫שפועל זמם הוא לציין מחשבה עמוקה ‪,‬‬
‫וכנה רות הסמיקה לחשוב בשדה אל‬
‫המקום אשר ישכב שס בועז ‪ ,‬ותקסכו‬
‫בזרועותיה כדמז״ל‪ ,‬ובחלקת קדוש' אמריה‬
‫לכן מפרי כפיה נטע כרם ‪ ,‬זכתה ויצא‬
‫ממנה מלך אשר בנה ביהמ״ק הנקרא‬
‫כיס‪ ,‬שנא׳ כרס היה לידידי )ישעיה(‬
‫וקרינן נטעה נעבור גודל זכותה‪ ,‬וענות‬
‫המלך שלמה המדבר ‪ ,‬וישימה כאלו היא‬
‫הנוטעח ‪.‬‬
‫ס‪.‬‬ ‫______‬
‫הראשון‪ /‬אכן מ״ש מהאי טעמא דהרמב״ס‬
‫פיימן צ״ז‬
‫לכבוד הרב עורך ״המאסןן״שלוס‪.‬‬
‫א( קי דו שין דיד ע״א תו׳ דיה ויצאה‬
‫ברכתנו על העירוב אעו רק נעבול פלא‬
‫נבא לזלול ביו״ש ב‪ /‬כמו פאי צרכוס‬
‫הנהוגות ביו״ט ב׳ ‪ ,‬כדי שלא לזלזל בו*‬
‫)הרמב״ס פ״ג דלזנוכה ובחשר הרמב״ם‬
‫אשר העסיק המגדל עוז ס״ג ממילה ועי'‬
‫בלח״מ שס כה' חנוכה באורך ועי' עוד‬
‫בחתיס ח‪f.‬ויח סי׳ מ״ו הראשון( ו‪6‬ןן כי יש‬
‫נצדד שמעשה העירוב הוא בעיו״ע ואינו‬
‫תלוי בו ולא הוי זלזול אס לא נברך »*מ‬
‫כדי שגיא יהיה הפרש בין כשחל יו״כי‬
‫ער״ש לבין שחל יוס ה' ו׳ לכן מברכינן‬
‫להשוותו ליו״ע הראשון ככל דבר* אבל‬
‫אס נעשה עירוב על תנאי למה נברך■‬
‫הרי עירוב זה טל תנאי איננו מצוי גבי‬
‫יו״ע ראשון כלל כדי להשוות יויע ב׳‬
‫אליו ודו״ק * מעתה לפי״ז דברי‪.‬הגאון‬
‫יעב״ץ נכוני' בעעמס דהוי ספק דדבריהס‬
‫ואזלא לה קישית הגאון מעה יהודה מעליו‬
‫אשר הקשה לו מעירוב של טיו״ע דשאני‬
‫עיו״כי מברכין בעבור שצריכין להשוותם‬
‫כמו אס חל יו״ט הראשון ער״ש ‪ :‬ואולי‬
‫כונת הגאון יעבץ במ״ש *בעיו״ט כה״ג‬
‫צ״ע עמוק״ עכ״ל‪ .‬הכונה בעבור שמצות‬
‫עירוב היא דרבנן וביו״ט ב' ספק צריך‬
‫עירובו ספק אין צריך לכן אינו צריך‬
‫ברכה הגס בצריכין אנחנו להשוותו ליו״ט‬
‫ראשון בכל גוונא דלא אשי לזלזולי ביה ‪,‬‬
‫אפשר בענין עירוב אין צריך להשוותו‬
‫משוס בנעשה בעיויע והוי כמו שמיני‬
‫ספק שביעי דלא מברכינן ולא‪/‬חיישינן‬
‫לזלזול וע״ז כתב צ״ע עמוק כיון דנהוג‬
‫‪ .‬עלמא לברך ‪.‬‬
‫עיינתי בדברי מכריש גאו; זיל‬ ‫שוב‬
‫עצמם במשפטים ישריס ושמחתי‬
‫בראותי שכיונתי לדעת קדוש־מפש כמעמי‬
‫יותר טוב לסמוך על עירוב מבירו מלערב‬
‫על תנאי‪ ,‬לא זכיתי להבין אמרי בינה‬
‫‪,‬כיון דקי״ל כרוב הפוסקים שמערבין‬
 ‫המאסף שנה חמישית‬
‫‪It‬‬ ‫_‬
‫כ^המאסף״‪:‬‬ ‫עיין לכגא‪1‬ן מכרב״א ז״ל בכהב בסון‪£‬‬
‫דבריו וז״ל והא לקאמל וכו׳ עד וחל״מ‪ .‬כ( ש ם ל׳ ל״א ע״א חום' ‪.‬דיה כבר‬
‫וכו׳והיכאדליתליהחייבלחזור‬ ‫ודבריו צכאזר׳ קביס מאד כאבר יראה‬
‫המעיין‪ ,‬ואחר כעיון נראה בכוונת כגאון לזון וכו‪ /‬עיין להגאון מוהרש״א ז״לשכ׳‬
‫לומר דאביי בא > ‪ p n‬קיביתו ני נפקא ולולא דברי תום׳ וסי ע״ס דמיו‪.‬ןלכאור׳‬
‫בנערות בגרות מאי בעיא גביה ור״ל כי דבריו הס ממש דברי חוס׳ ‪ .‬אבל אחר‬
‫איך נוכל לצייר בהנערה בנערותה חיפוק העיון נראה שרב המרחק ביניהם דלדעת‬
‫וכבגרוחה לא תיפוק הלא בנערות כבר פתוס׳ אפי' אם אין לו כלל חייב לחזור‬
‫‪.‬יצאה‪ ,‬וע״ז תי* אביי דקרא לאו כחד על הפתחים לזון‪ .‬רבץ ולדעת כגאון אינו‬
‫גופא איירי אלא בתרי גופי איירי דאצטריך כן שאינו חייב אך אס יש לו ואינו מספיק‬
‫לנגר דאיילונית והבתא נם אס היה מסר׳ צשניהס חייב לזון לאביו ממה שיש לו‬
‫הקרא דנערה תיפוק לא נדע מזה כגם שיהיה צריך אח״כ עי״ז צסזור על‬
‫שכאיילוניח בבגרותה דהיינו בת עשרים הפתחים לזון עצמו ואחר שנתן לו מה‬
‫היסוק אלא מק״ו דמר בר רב אשי בנרו׳ שנידו אינו חייב פור לחזור על הפתחים‬
‫שמוציאה וכו׳ ומילהא דאהיאבק״ו טרח לזונו ‪ ,‬והט דייק לפון כגאון ז״ל שכ׳‬
‫ונתב לה קיא‪ ,‬ולפי״ו לדברי אביי אי תתן להם והיינו שצריך וכו׳ ולשון כחום׳‬
‫כתיב סד קרא מוקמינן ליה לבניו' כני׳ הוא לחזור לזון‪ .‬ועיין להר״ש ז׳׳ל בפירושו‬
‫יותר והיינו באייצונית בת כ׳ ושארנשיס על מס׳ פיאה פ״א משנה א׳ וז״ל ואוי׳‬
‫בת י״ב וחצי והייתי אומי נערה שיש לה אתה וכו׳ פי׳ לא שיכב‪ :‬לזון אלא פאס‬
‫סימני נערות לא חיסוק בנערות ולהני יחן מה שבידו וכו׳ וזה נראה‪.‬ברור בדעת‬
‫הגאון מוהרש״א ז״ל ‪.‬‬ ‫אצטדין תרי קראי והיינו דקאמר במכילת׳‬
‫אילו לא נאמר וכו׳ מאי אמרת לכתוב‬
‫רפאל שלטה לאניאר‪1‬‬ ‫נערה בקדיא ולא בעי;ערות! מילתא‬
‫דאחיא וכו׳ לפיכך כשנכתב חרי קראי‬
‫יש‪ ,‬לומר בא זה ולימד ע״ז• והוי ממש‬
‫סיפן צ׳׳ח‪.‬‬ ‫לומיא דשכיר ותושב והא דקאמר אב״‬
‫סדיא־וכו׳ י״ל אבל בבגרות דאיילוניח‬
‫נעזה״י יזם א' ג׳ למעמוניס ‪ .‬ר״כ‬ ‫שאץ לה גערות ולא נפקא ע״י נערות‬
‫אימא הלא חישוק מ״י בגרות כשתהיה בת נ׳לו״ם מי״ך לש״ק‪ ,‬חאלאסענישן שלך מינסק‬
‫כ׳ אי לאו מכס קיו ונוכל לומר מילתא כרוסיא ‪.‬‬
‫ש‪':‬ום וכ״» לבכור יד *נ הרג וכו׳ רב״א‬
‫דאת יא משא״ה לסי הסיר דבחד גופא‬
‫קואינקה הי״ו סו׳ל ‪,‬הםאסןו״‪ .‬הנגי שולח לו איזה‬
‫איירי קראי■ אז■ קשה כיון דנפקא בנערו׳‬
‫סנסניפ קצרים ובשס ‪.‬ז‪:‬ר גנחס* קראתים גי■ רובם‬
‫בגרות מאי בעיא‪ .‬ולפי דרכינו זה כציל‬
‫נתחדשו לי כיום ד״יאי צייפו של א״ז הר׳ הגביר‬ ‫בדברי הגאון זיל והא רקאמר וכו׳ היינו‬
‫כיין דע״י נערות לא חיפוק כמו אי הוי הנכבד הט©ור‪6‬ם גלמדי ©יקי משניותלעלזי נשמרו‬
‫בחד גופא ״דהיינו הס׳רי אלא עיי בנרות ^״ל‪.‬‬
‫זכר מנחם‬ ‫תיפזק מק״ו זכו׳ ס״ל לאכיי וכו׳‪ .‬זה‬
‫הבראה לעניד נכון ואבקש מגדולי המעיי׳ »( מגילה )פ־א ‪ KBS‬נ׳( יול‪.‬‬
‫להיוה נעי ‪ 6‬עיירות‬ ‫'‬ ‫^אס ימ^או דרך נכץ‪ .‬מזה יודיעו; נא‬
‫קמת‬ ‫ד‪1‬רברת י״א‬
‫רביכו ע״ה אבי הגו דרים)כמבואר במדרש(‬
‫ועיין בריטדא ז״ל בפ״ק דעירובין ‪i‬‬
‫ולפי האמור איש דברי התוי״ט ‪ .‬ועיין‬
‫בתוספות חדפיס ונפעוצת שניר על‬
‫מעשה רב לרבינו הגר־א דל מווילנא ‪:‬‬
‫נ( נ ו ט ל )פכ״א דשבס משנה אי( ר׳‬
‫יהודה אומר אך מעלי] את‬
‫הריב דל‬ ‫כמדומענאמד ומאה‪ ,‬ופי'‬
‫סאה של תרומה שנפלה במא‪ :‬סאין‬
‫של חולין מותר להעלות הסצה בי‬
‫דתרומה שנפלה במילין חשבינן לה כאילו‬
‫מונמת לבדה‪ .‬ובתוספות חדשים תמה‬
‫ע״ז דהא נמסקנא צא קאי האי עעמח‬
‫אלא דם'צ דיטל לאטל מן המדומע‬
‫קורס שמעלה אותהעי׳׳ש‪ ,‬ולעניו לק״מ‬
‫והריב דל בשיעת רבינו חננאל דל אזיל‬
‫ודל הר״ח דל ומוקמינן וט׳ דמתניתץ‬
‫כרשב״א דאמר נותן עיניו בצר זה כלומר‬
‫מחשב להוציא התרומה בצד זה וכו'‬
‫ש״מ כי התרומה מחתא במקו״א ו ט׳‬
‫ומפרקינן דר״י עדיפא שריי מתיר אפילו‬
‫להעלותה וכו׳ ותרוייכוס״ל סאה תרומה‬
‫שנפלה למאה י‪J‬ילי‪ j‬מותריס הס ובחקינם‬
‫הס ואין ;ריכין תקון אלא סילוק סאה‬
‫אחת מהן בלבד במקו ס התרומה עכי׳ל ‪.‬‬
‫ונסתפקתי לר׳י איך הדי; אם נתערבה‬
‫הסאה שהפריש לתרומה ונתערבה אחיב‬
‫למקומה ממש אס הותר להעלותה כשבת ל‬
‫ולכאורה נראה דאסור להעלותה זהלח‬
‫תרומה שחזרה למקומה הדרא לטבלצ;־‬
‫ממש וכמבואר בירושלמי והאריך בזה‬
‫הגאון בשאילת יעב״ץ והובא^בפ״ח ליו״ד‬
‫)סי׳ בכ״ג( גס כתשו׳ מתס סופר מאו״ח‬
‫)פי׳ קנ״ח( הביאי לפהק הלכה )ועיין‬
‫חת״ס יו״ד סי' שי״ט( וכיז נעלס מעיני‬
‫הכהן הגדול הגאון ר׳ בצלאל הכהן דל‬
‫בחי׳ מראה כהן עי״ב‪ .‬וראיתי בחי׳‬
‫הרשיק דל לנדרים )ג״ט( שהשיג על‬
‫דברי הפתחי תשובה ‪ .‬ובמח״כ לא ראק‬
‫ומוקפז׳ קורין כו ביוס! כהג הדיג דל‬
‫שאין קריאת מנילה בבבת גזירה וכו׳ו‬
‫ובתוייע הקשה א״כ למה קורין כס״ת‬
‫כשנת כדחנן נפיג ! והאחרונים הקשו‬
‫עליו דמה זו קושיא הא אס נגזור על‬
‫קריאה כשבת עקרינן מצוותה לגמר‪ /‬ועי׳‬
‫נוו״ז או״ח סי׳ חקפיח‪ ,‬ובתשו׳ יד אלעזר‬
‫)סי' צ״א( מייתי גשם מ״א לתיז דנלי‬
‫כתוי״ט דקי שיחו עפ״י הגמ' דכביק‬
‫)פ״ב( עמדו נביאים שכיניהם ותקנו‬
‫שיהיו קורין כשבת ומססיקין וכו׳ שלא‬
‫ילכו שלשה ימים בלא חורה ‪ .‬ואי ס״ר‬
‫דיש כאן גזירה דשמא יעבירנו למה תקנו‬
‫אלו יעו״ש‪ ,‬ודחה כגאון יד אלעזר דבריו‬
‫דהלא מבואר בירושלמי )פ״ד דמגילה(‬
‫משה רנינו ע״ה ‪ .‬התקין שיהיו קורין‬
‫בשבתות וביו״נג ובימיו לא נגזר שום‬
‫גזירה דרבנן יעו״ש^ ולדעתי נראה כדברי‬
‫החכם המתרץ דלעולס ימין מקרבת ‪.‬‬
‫מש־־כ כגאון יר אלעזר דבימיו לא נגזרה‬
‫כל גזירה ‪ ,‬אתפלא על רוב פשיעותו‬
‫וכגמ' שבת )ל״א•(‪ .‬מבואר דמרע״ה גזר‬
‫כמה גזירות ועי׳ רש״י ומהרש״א שס ‪:‬‬
‫‪ H J m‬הזאה שבות היא ובימיו נגזרה‬
‫כמבואר גסמ״ג והובא בפני‬
‫יהישע )רפ״ד דר׳׳ה( ועי׳ ביכמות )פ״ב(‬
‫וכן גזרה שאב״י אמוביי כימיו נגזרה‬
‫כמבואר בראפונים ז״ל )ועי' באגרת‬
‫בקורת לריעב״ץ ז״ל( נם בתום׳ קדושין‬
‫)ל״ח א׳( כתבו בטעם דלא למי העשה‬
‫דבערב תאכלו מצות ל׳׳ת דמדש משוס‬
‫;זירה כזית ראשון אמו כזית שני‪ ,‬והובא‬
‫בתיי״ט )פ״ח דכלאיס! ועי׳ במדרש רבה‬
‫)פ' פנחס( וברמב״ן ז״ל בסהימ )לית‬
‫קצ״ד(‪ .‬גס יסלא מאד בעיני איך יעלה‬
‫על כרעת דנימיו לא נגזרה כל גזירה‬
‫הלא מצינו דגם בית דין של שם גזרו‬
‫ונפל דור וונר עפו‪ .‬חכמים גזירות‬
‫וגדריס ואזניס לי^פה ; ן בשיט משה‬
 ‫חמאסף שנה חמישית‬
‫הרחק בלא שרייה בזה לא שייך ענץ מכה‬
‫בפטיש‪ :‬ועי׳ בחכמת אדס )כלל ט׳(‬
‫ועי׳ שס )ילל כ׳( שקיים דברי הלבוש‬
‫והשיג על הא׳ר וס״ל באמה דאסור‬
‫אפי׳ במיס קרים• גס בשרת הגאון‬
‫מהרי״מ פדאווה ז״ל)סי׳ נ״ט( כ׳ בפשיטות‬
‫גדול דיש מכה בפטיש באיכלין )וחי׳‬
‫שלא זכר דברי הירושלמי( ‪,‬‬
‫ן ז ן ף ראיתי מקשים על שיטת הפיסקיס‬
‫^ דיש מכה בפטיש באוכלין מביצה‬
‫)ל״ב( ראפילו אוכלי בהמה אין בהם משוס‬
‫חקון כלי ‪ .‬ובתהלה לדוד האריך בזה וכן‬
‫בשרת פ״א ‪ .‬אך כאמת גס משס אין‬
‫לחיה ‪ .‬דשאני אוכלי בהמה דאין בהס‬
‫משוס תקין כלי ואינו כלי ממילא לא‬
‫שייך שס גמר מלאכה משא״כ במאכלי‬
‫אדם שגומר מלאכת האוכל וחילוק זה‬
‫ביאר היטב יפה הגאון מהרי״ב ז״ל בספרו‬
‫מנחת חינוך במוסך השבת )אות ל״ג( וכ״ז‬
‫נעלם מטין הילולת הרב משנה ברורה‬
‫שליט״א ופמינס למה דברי המממיריס‬
‫דמי יריס ראש להקל נגד הירושלמי מבלי‬
‫המצא סחירה מהבבלי ‪ .‬זברבינו חננאל‬
‫ז״ל לשבח)ע״ה( הניא ג״כ דברי הירושלמי‬
‫הלזה ‪( 1 .‬‬
‫משוס מכה בפטיש ודחה באמת הבנין‬
‫‪ ( 1‬שזב לדידי חזי צי ארן זנת מלב‬
‫ודבש של הגאון רשכבה״ג מוהרי״א ז״ל נספרו‬
‫הבהיר באר יצחק או״ח‪ ,‬פי׳ י״ג )ענף ח׳(‬
‫שהאריך ג״כ בדין זה והעיר מהא דביצה)ל״‪( 3‬‬
‫ותירן דשאני החס שאץ דרכו בכך‪,‬ולכן הוי רק‬
‫מלאכח עראי בעלמא‪,‬והסביר עפ״י הא דביצה‬
‫)ל״ב( דבנין עראי לא גזרו ביו׳׳ע‪ .‬והעיר גס‬
‫מהא ד‪,‬שבח )קמ״ה( זהירן שס באוסגיס שוניס‬
‫וס״ס דכיון דירושלמי מפורש הוא אין לנו לחלוק‬
‫עליו ‪ .‬הרי יש לנו חבר ‪.‬מאור הגילה‪ -,‬ועי׳‬
‫דגול מרבבה באו״ח )סי׳‪.‬חרי״ב( ומכוארגעוי״ד‬
‫)סי׳ קי״ב(‪ .>.‬דדין דנזכר בירושלמי ולא הובא‬
‫כלל בתלמוד בבלי קיימ״ל כהירושלמי )וכ״ז‬
‫בגוף חשו' ש״י[ שהוכיח כן כהוכחות‬
‫גדולות וא״כ נדמו דברי היש״ס ד ל‪.‬׳‬
‫‪,‬ולסי״ז נראה רכזה גס לי' יהודא אסור‬
‫להעלות כיון רהדרא למיכלה ממש הו'‬
‫כמפריש כשבח דשכות הוא• ועדיין‬
‫צ״ע ‪.‬‬
‫ח ( ! ע י י ת )פ״כ דשבח( וכל שלא‬
‫בא בחמין מעיש מדיחין‬
‫אוחז בחמין מע״ש חוץ מן המליח הישן‬
‫וקוליס האיספנין שהדחתן היא גמר‬
‫מלאכתן ‪ .‬ופי׳ הריב ז״ל סהדחתו הוא‬
‫גמר בשולו • וכן פירשיי ז״ל בשית דף‬
‫קמ״ה( ובביצה)ע׳ז(וסרמביס ז״ל בפיהימ‪.‬‬
‫והנה הרמ״א ז יל באו ״מ )סי׳ שי״ח( כתב‬
‫כדבריס האלה ‪ :‬והיה כל דבר קשה‬
‫שאינו לאוי לאכול כלל בלא שרייה דאסור‬
‫לשרותו בשבח דהוי גמר מלאכה‪ .‬וביאר‬
‫דבריו תלמידו הלבוש ז״ל • להאיסור‬
‫משוה מכה בפטיש ‪ .‬ועי׳ במשבצות לירד‬
‫)סי׳ ס׳ח סוף דין ב׳( שביאר דביי המג״א‬
‫דאפי׳ במיה קרים אסור‪.‬‬
‫בס׳ חסלה לדוד להרהיג‬ ‫וראיתי‬
‫החסיד רד״א שי׳ שהשיג עין‬
‫מדברי יש״י והרמכיס רל כפי׳ בקוניס‬
‫האיספדן דהאיסור משוס גמר גשולולא‬
‫שבידו כל ענין מכה בפטיש באוכלין‬
‫יטו״ש‪ .‬וכן רא׳־־תי במשנה ברורה פגיכ‬
‫האריך לדחות זה כלאחר יד• ובמחכ״ח‬
‫לא ראו יפה להלכה • להקל בדאורייחא ‪.‬‬
‫דיש לנו תנא ירושלמאהשס״ל בפשיטות‬
‫ליש מכה כפטיש באוכלין ‪ .‬והוא בירושלמי‬
‫פ׳ כלל גדיל• וז״ל הדא?איתתאכד‪,‬משתייה‬
‫בקוביה וכו׳ כד מקטעא בנימיא משוס‬
‫מחתכת כד גמלה מלאכה חייבת משוס‬
‫מכה בפטיש ‪ .‬הרי מבואר להדיא כדברי‬
‫הלבוש והמשבצות ‪ :‬ובאמת גס מדברי‬
‫רשיי והרמביס והריב ז״ל אין סתירה לזה‬
‫דפאני קולים מאיספנין דראוי לאכול ע״י‬
 ‫מוני ת יא‬

‫ועי^נתוס׳ ד״ה ללס הוא צריך ‪ .‬משא״כ‬
‫כמסים‪ .‬מורסא להוא חייב הוכרח רש״י‬
‫ז״ל להביא ראי‘ דהוי כנין ‪ .‬ג( כס׳ האור;‬
‫)ק׳יז א׳( כסב רש״י ז״ל פירושים במפיס‪:‬‬
‫מויסא ופירוש אחד משוס מכה בסעיש‬
‫ודברי מרן המת״ס ז ״ל צלע״ג •‬
‫מ( מ ש ו ת ‪ ,‬מלחמה)ס״ח דסועה משנה‬
‫דין אמת אך מפ״ג להוכיח ק מסוגי‘‬ ‫‪,‬‬
‫דכחובות )ו׳ ל( גני מפיס מורסא דפיש״י‬
‫ג׳( ר' יהודה אומר אןן‪,‬‬
‫הבונה כיח על מכונו לא היה חוזר ‪ .‬ועי׳‬
‫בפירוש הממנה להרמב״ם ז״ל דר״י חולין‬
‫אדרבכן ולא קימ״ל כמותו אלא אפילו'‬
‫ביתו שנפל מימ חוזר מעירכי המלחמה ‪.‬‬
‫ולבדי סדמב״ס ז״ל באמת צ״ע דסנא לי'‬
‫דר״י מילק אדרכנן ‪ .‬וכש״ס ירושלמי שקלו‬
‫ומדו אליבא דר״י וכבר סע*ר בזה המשל״נל‪,‬‬
‫וח‪:‬׳ קצת על החתים באו״ח )סי׳ קניו(‪,‬‬
‫שתמס מאד על הנאון מור וקציפה שב׳‬
‫מדקדוק המש׳ פז הרואה בונה בית חדש‪,‬‬
‫משמע לוקא חדש אכל כינה ביתו על מכוני‬
‫פי' שנשבר או נפל וחור ובונה אינו בית^‬
‫חדש ואינו מכרך ‪ .‬וחמס סחסיס עליו‬
‫הלא כתורה כתיב אשר בנה בית חדש וצ‪#‬‬
‫מגנו וסלעי רבנן ור״י ולא קימ״ל כריי‬
‫וכו׳‪ ,‬ממשיכת לשון הזהב של החשיס ז״ל‬
‫מיואל דמוכרח לומר דריי ודרבנן פליני‬
‫והלא המשנל״מ מהמס להיפיך אפי׳ המשנה‬
‫געלס מעיני ילידי הרב ל ‪ ?10‬פמזא} הורוויז‬
‫להר״מ זיל למנא לי דפליני וא״כ אין‬
‫הימאעל הריעב״ן זילא(‪ ,‬והנה במסים שם‬
‫התעורר מ״ש אשה חלפה ממעטים מחזיר‬
‫לכרי נענין חקון כלי זכי אזכור‬
‫מה לקשה לי מוכא לכרי מ ק‬ ‫י'‬
‫הגאון מש״ס ז״ל באו״גז)סי׳ עיא( אולות‬
‫סקון הצשירן של המוהל בשבח סנןזג‬
‫כחש״ס להוי כונה ;מור ‪ .‬וכזדאי הלין‬
‫אם לעשות לה פה •ייכ מפום מנה י‬
‫ואשכחן בנין בבע״ח לכתיב ויכן אס הצלע‪,‬‬
‫והקשה הגאון ז״ל הא כולא שמעתאמיירי‬
‫מכנגילח מצוה אי לפסחא מכוץ ואמאי‬
‫לא פירש״י שס לשייך כנין בכע״ח מקרא‬
‫דויכן אלא ע״כ משוס ללא הוציד להכי‬
‫כיון להכועל נעיל‪ :‬ראשונה עושה אותה‬
‫כלי אי לסס?וא צריך סשיעא שחייב משוס‬
‫מכה בפעיש משא״כ במפיס מויסא ללא‬
‫ס״ל לרש״י להוי גמר מלאכה זסו‪«1IV‬‬
‫ולה״ק לא זכיתי להבין ״ א( בפירוש‬
‫כסכ יש״יבכתובו'ן)ה' ל ( ל״ה א״ל נפסח‬
‫צריך להוי כבנין י הרי שהבץ בכמילס‬
‫מצוה דהאיסוי הוא משוס בנין ‪ .‬ב(‬
‫פשו מ מאל דמה דלא פייש״י שס לשייך‬
‫בנין בכע״ח מקרא דויכן דלא הוצרך כלל‬
‫לזה דכאעס לא מוכח מהסיני׳ דקיוכ‬
‫חמאת יש כאן דילמא האיסור רק מדרבנן‬
‫ג׳יי נ ס׳ ידי »‪ pc‬ונעלס ממנו דברי השור ואזיל‬
‫נחר איסנא‪ ,‬גם נעלם מאחרונס מהגאון חשוגה‬
‫’‬ ‫מאהגה דברי י^חוי״ס נס״כ ‘דסוכה‪.‬‬

‫א( מ י ׳ בתוספתא פיז דסועה מבואי להליא דסליגי רבנן ור׳ יהודה בזה' וככר‬
‫נתעורר בזה טל הגאון המשנל‪-‬מ הרב הגאון מיליא בשו״ח חיים שאל‬
‫הניא דבריו כבוד ידידי כרב הגאון המפורסם מעוב״י בבל יע׳א כמהר״ר יוס^;‬
‫חיים יצ*ו ב‪.‬המאס^״ שנה שלישית סי׳ ‪*0‬ס ע״ש! וצדקו א״כ דברי הרב התת״ס‬
‫זצ^ק״ל; ונפלא כי גס מהגאין האדיר בעל ס׳ מנסת חינוך אשר ממש כל רז לא אניס‬
‫י‬ ‫ליה‪ .‬נעלם ממנו התוספתא הלל‪ :‬עי׳ כדבריו במציה חקכ״ו‪.‬‬
‫‪ H iH i‬בעומק בענין זה אני חמה מאד על אדוננו המשגל״מ בפ״ז מה■ מלכים‬
‫שה ה״ח דכתב וז״ל נר׳ דהיה גני בית דאס מכרו וחזר ולקחו לאינו חוזר‪.‬‬
‫^מיהו אפשר לומרדפאני אשה דכתיג בה חדשה למעוטי מחזיר גרושתי‪ ,‬אבל גבי‬
‫בית דליכא מיעיטא אפשר דאפילו מ?ר ופזל ולקח מוזר עכ״לי ודבריו היןדושי^‬
 ‫הטאסן^ שנה ח׳פיש־ית‬

‫גרושתו וביח חלש לא קיימ״ל כל״י אולי עצמן*דדומפ למחזיר נרושתואכל גאבדס‬
‫למעועי אם בונה באותן אבנים וקורות ועצים אחריס אפי^ שכונהו על מכונו‬

‫נפלאים בעיני למאוד להלא כמו לנתיב מיעועא גני אשה דכתיב אשה חדשה כמו‬
‫כן נתיב גבי בית ג״כ אשר מ ה בית חדש וכמו דממעעינן נכי אש? דכתיב חדשה‬
‫פרע למחזיר גרושתו דאינה חדשה אצלו כמו כן יש לגו למעע נבי בית הדש פדני‬
‫למכר וחזר ולקח דאינה חדש אצלו‬ ‫‪.‬‬
‫ז א ץ לו׳מר דהתס שאני דמעוכיא לחדשה כחיב גבי לקיחה כי יקח איש אשה‬
‫חדשה משא״כ גבי בית דמיעוטא דחדש כתיב גבי בנין אשר ינה כיש חדש‬
‫'דזה אינו דהלח לקח וירש ונתן לו במחנה דמו זרים גבי בית נפק״ל מריבויא דמי‬
‫האיש אשר בנה ולא כתיב מי אשר בנה‪ ,‬ומתיבת האיש מרבינן לקח וא״כ מיעוכיא‬
‫לחדש קאי כפיר נכי הלקיחה ולא יהא אלא כמו שכתוב‪.‬בפירוש ומי אשר לקח וכנה‬
‫ניח חדש דמיעוטא דחדש קאיגבי הלקיח׳ ג״כ‪ ,‬וא*כ שפיר איכאלמעט מכר וחזר ולקח‬
‫‪7‬אינו מלש אצלו כמו מחזיר גרושתו‪ ,‬ובשלמאנבי נפל וחזר וינה‪,‬יש לסרץשפיר כמ״ש‬
‫הגאון מת״ס דהיינו ביונה בעצים וקורות אחרות דמיקרי חדש )משא״כ גיי מסדר‬
‫גרושתו דהיא היא(^ או כמ״ט הרב הגאון מהרדיף בס׳ מסדי דוד על התוספתא‬
‫הביא דבריו כבוד ידידי הרב מאין מהרי״ח מכיל הגז׳ ‪.‬כהמאסף" ש״ג סי׳ ס״לן‬
‫•דבשלמא גבי מחזיר גרושתו אין ניכר מדוש בגיף האשר‪ ,‬משא־כ נפל ובנא! החידוש‬
‫גיכר בנון‪ 2‬הבית ע״ש‪ ,‬אבל מכר ומזד ולקח באמת כלא דומה בדומה ממש למסזיר‬
‫■גטשתווכמו ממיעוטא דחדשה דכתיב גבי אשה ממעטינן מחזיר גרושתו דאינה‬
‫אצלו כמו כן איס לן למעט ג״כ מחדש דכתיב גבי גית וקאי שפיר גס אלקח‪ ,‬מכר‬
‫וחזר ולקח דאיג‪ :‬חדשה אצלי* וצלע״ג ‪ .‬ונפלא כי •לא ראיתי מי העיל נזה‪ ,‬ונס‬
‫מאון האדיר המנחה חיטך הביא דברי המשנל״מ ולא העיר כלל•‬
‫‪'•Wf‬׳ עוד במשנל״מ דאמר דכחב דלג יי בית דל־כא מיעוטא‪ ,‬אפשר דחו זר במפר‬
‫וחזר ולקח‪ ,‬כתב ודל והא דחנן רי״א אן‪ 6‬כטנה בית על מכונו לא היה חוזר‬
‫זכחב רבינו בפירוש המשנה דאין הלכה כר״י אפשר לחלק בין נפל הניח וחזר ובנאו‬
‫למכרו וחזר וקנאו וכו׳ ‪ f‬והנה לכאורה ני׳ דק׳יל אמס שכחי דאפשר דחוזר מהא‬
‫דג׳ רביגו דאין הלנה כר״י ואין ביאור לדבריו‪ ,‬וגם תירוצו אפשר לחלק אינו מוין‬
‫?ודאי עדיןן יותר נפל ובנאו מחזיר וקנאו כמ״ש‪ .‬אמנם ביעור דבריו נר׳ דלא קאי‬
‫אדלעיל להקשות אמ״ש דאפשר חוזר רק כונתו להביא ראיה‪ ,‬וביעור דבריו ומהא‬
‫?חנן ־רייא וכו׳ וכחי רבינו דאין הלכה כר״י אין להביא ראיה לכאן‪ ,‬ד חוזר כמו‬
‫'התם בנפל ובכאו‪ ,‬שאפשר לחלק בין נפל הבית וכד וכמ״ש לעיל דנסל וינאו עדיף‬
‫׳יותר‪ ,‬ועמ״ש מוד המשנל״מ לא ^דעתי מנ״ל דח*ק חולק בזה‪ ,‬כבר כתבתי לעיל דככד‬
‫■נתעוררו דיחוספתא מבואר להדיא דפליגי ‪ .‬ובאמת גם מלכד זה מפשט המשנה‬
‫?קאמר ה״ק מקידם המחזיר את •גרושתו וכו׳ לא הי׳ מחר‪ ,‬רי״א רף הבונה וכו׳‬
‫לא היה מוזר‪ ,‬נראה ברור דפליגי דח״ק לא אמר דאינו מוזר רק בכנן ואחא די‬
‫*והוסיף דגם הבונה וכו׳ וא׳כ פליג אח״ק‪ ,‬ומה דהק׳ המשנל״מ מדהביאו בגמרא‬
‫על דברי ר״י אס הוסיף וכו׳ מוזר ואס לא היה הלכה כ די לא הוו מפרשי דבריו‪,‬‬
‫^לפענ״ד אין זה קושיא ובגמרא הביאו התוספתא לפרש דברי ריי ללמוד מזה להת״ק‬
‫'־מס בלא הוסי^ף דימום מחר ו דו ״ק ‪.‬‬
‫קג‬ ‫‘חוברת י״א‬
‫הש׳ס חסתייס‪ .‬ומש״ה לא דק מעיקרא‬
‫בלעוגו והקדים המאוחר ודברי הרדב״ז‬
‫זיל לא נאמרו דוקא בסתמא זמילתא‬
‫וכמדובר‪ ,‬ועיין בתום׳ מו״ק ד״ג ע״ב‬
‫נד״ה ראיה ע׳ש ‪ .‬ועוד י״ל דעעס כי״מ‬
‫זיל דפסק דלא כר״י משוס דרבא ס״^ל‬
‫כריב״ל כמ״ש מרין דל בכסן{ משנה‬
‫שס ע״ש ‪.‬‬
‫?‪ 11‬ד נ ו הסל על כתפי חזיתיה להרדנ״ז‬
‫ז״ל שס שכחב טעס אחר‬ ‫^‬
‫להרמב״ם דל דססק כמיד בב׳ כיסים‬
‫ני‪/‬שוס דקאמי כש״ס בשלמא למ״ד גב׳‬
‫כיסים וכו׳ ודסיק לשנויי דמחני׳ איירי‬
‫במקושרות ע״ש‪ .‬ודבריו ה‪:‬מהים טיבא‬
‫דאין זה ראיה כלל דע;’‪-‬ל כן כי היכי‬
‫דלח ליהוי דכריהס סתרא' נינהו וצ״ע ‪:‬‬
‫ט ו ף כחבהרה״ג מהרי״ח נר״ו שס ודל‬
‫ומ״ש הכותב ועוד איך שמן אל‬
‫רוצה לחלוק ע״ד ר״י שהוא תנא לא ידע‬
‫מאי קאמר דשמואל ק״ל דת״ק חולק על‬
‫ר״י והלא גס הרמב״ס וכו׳ ע״ש ‪ .‬ואחר‬
‫המחייר על תירו‪.‬ץ דחוק כי האי לא ימן‬
‫לומר על נעל הקושיא לא ידע מאי ■קאמר‬
‫כי הלא הקושיא שהקשיתי על שמואל‬
‫דמיונה עולה יפה להקושיא על הרמב״ס‬
‫מנ׳׳ל הא וכמו שהקשה המשנלימ ‪ /‬גס‬
‫מ״ש עוד וז״ל ומ״ש הכותב דשפיר י״ל‬
‫וכו׳ הגה דבר זה שכ׳ וכו׳ ע״ש• הוח‬
‫פלא דלמא אין אנו יכיליס ליישב דברי‬
‫שמואל דאתיכייי ובכל מקים לכתיב חדש‬
‫הוא כפשטיה חדש ממש ושאני היכא דאת‬
‫לן גילוי ב!ןקרא דלא יגון שס חדש‬
‫כפשוטו משוס דא״כ וימת וימלוך מיבע״ל‬
‫ואין למירין אפשר משאי אפשר ‪ .‬ובדרך‬
‫זה אנחנו מיישבים דברי התנא דממעט‬
‫מחזיר גרושתו מאשה חדשה* ג ס מ״ ס‬
‫עוד לדחות ^רוק השני ודל וזה שיבוש‬
‫דמ״מ הבנין הוא חדש ע׳׳ש• אחר הממי״ד‬
‫הלא רש״י שס בסיטיה למ״ג כתב ג ד ט‬
‫מרןרי כית חדש יעוי״ש ‪ .‬ואס כי הגאון‬
‫דל כתב ׳זה כדרך אולי כן הוא האמת‬
‫הברור וכן מכוארבנמ׳ סוכה)ז״ך ב׳(‬
‫שאס נפלה וכד אחריתי הוא וקמ״ל‬
‫ועי׳ כתוש׳ לפי שכונה כאותן ע^ים ‪.‬‬
‫ועי׳ מנחת מיטך מ‪5‬וה הקכ״ו ‪ .‬ועפי״ז‬
‫העירותי כגליון ספרי דבי רכ הגאון‬
‫מאור מולה מהרי״א דל)עין יצחק או״ח‬
‫סי׳ ח׳( דפשקשס דאש נפל הכית והזר‬
‫וכנ&ו אן‪ £‬כמלה ראשונה דאין שס כית‬
‫ישן עליו וכדקיימ״ל כת״א‪ /‬ולא זכר שר‬
‫דל שחילוק גדול יש בין אס בונה באותן‬
‫אכניס ועציס ממש דשס בית ישן עליו ‪.‬‬
‫•‬ ‫וקצרתי ‪.‬‬
‫־משה ישראל פויזנער מדוגראוונא‬
‫סימן צט‬
‫)המשך מהוכלח ע׳ כי יפ״ג(‬
‫!אנכ^* סזון הינתי עוד ■להרב הנ״ל‬
‫יצ״ו שס שעמד ע״ד הרדב״ז‬
‫הנז״ל מהש״ס דמגילה דידז ע״א דקאמר‬
‫הת‪-‬ס ל״י ורינ״ל ח״א וכו׳ וח׳א וכ‪ 1‬׳‬
‫הסתיים דרינ״ל וכו'‪ ,‬ונר׳ לי דאי מהא‬
‫לא הברא די״ל דהש״ס כי מייתי אחיך‬
‫הסתיים לא'דק בלשונו מעיקרא ומקדים‬
‫המאוחר ולית לן כה‪ /‬ודילי הדדב׳׳ז ז״ל‬
‫לא נאמרו כי אס בסתמא דמילתא דוקא‬
‫'וכהכי ניחא עוד מ‪ :‬שהקש׳ הרב‬
‫מוהרי״ח נל״ו שס מההיא דמו״ק ד״ג‬
‫הלזורש בשביעית ר״י וריב״ל ח״א לוקה‬
‫וח״א אינו לוקה ‪ ,‬ופסק הרמג״ס דל‬
‫'כמ״ד שאינו לוקה‪ ,‬וידוע לר״י וריכ״ל‬
‫הלכה כר״יע״ש‪.‬ועפ״י האמורא״ש משוס‬
‫דאמרו בירושלמי דדי כוא דאמר שאינו‬
‫לוקה‪ /‬כמ״ש מר״ן סס בכס״מ וא־כ י״ל‬
‫דהש״ס דידן פשיעא ליה זה מאד ולא‬
‫היציך לאומרו! וסמך על הידוע דר״י הוא‬
‫־דא‪:‬זר סאינו לוקה והו״‪ 11‬כאילו קאמר‬
 ‫ח מ א סן‪ 3‬ש נ ה ח מ י ש י ת‬

‫ראיה הגאון נתינות המשפט מהש״ס^‬ ‫על מכונו כשב דלאו מדש הוא הואיל‬
‫דמציעא ד צ׳ דלמי שאני המס דאמר‬ ‫ולא חידש להוסיף עליו ע״ש 'אכואר‬
‫קרא אשר לח עתד בה מ״ע הדי מוכח‬ ‫יוצא דאם הוסיף עליו אי‪1‬ה דגר אשל‬
‫דבמקיס דליכא גזרת הכתוב מותרי אפי׳‬ ‫לא היה מקולס נקרא מדש ולא קאי שם‬
‫דמכוין בשייל דכר המותר ודבר כאשוד‬ ‫מדש על הכטן אצא של הכית א״כ לא‬
‫עיש י ולפשניד דכדיו תמיהץ ^באדיליף‬ ‫דמי כלל לגנאי דאמרן נתחדשו גזרושיו‬
‫מדיתי הש״ס‪,‬לטני] דינא שהרי ש© עדין‬ ‫דשאני ה;זס דמקידס לא היו כלל משא״כ‬
‫לא אפשיטא בשיין‪ ,‬ובודאי אזלינן לחומרת‬ ‫גני אשה וביה רהיו מקילס וצא נוסף‬
‫ככל ספקאיסורא וכן פסקו כלכעוסקיס‬ ‫כלס כיל מה שהיה לא ינון שס חדש‬
‫פס דלצורכו ולצי רכה אסור וא־כ אדרבה‬ ‫תדיר האמור‪ ,‬וא״כ נשיררו דכריגו שאין‬
‫משס נילף לאיסורא והוא אזיל בתר‬ ‫בהס טעוה לא בראשונה ולא כשניה‪,.‬‬
‫איפכא ^ ומהתימא גס על הרב מהרי״ת‬ ‫ו ב ע י מ ר הדבר לענ״ד נראה שאין‬
‫נל״ו‪ ,‬לחלק עליו ז נזמין לייבב כי היכי‬ ‫^ מקו ס להקשות ע״ד התנא‬
‫ללא‪.‬חיקשי מההיא דמציעא‪ .‬ואדרבא‬ ‫דממעע מחזיר גרושתו מאשה חדשה‬
‫מסוגיא דמציעא משס באר'ס סייעתא‬ ‫אמאי לא אמרינן שנתחדשה לקיחתה‬
‫הגאון‬ ‫לדבריו ‪ ,‬וגס תימא גדולה‬ ‫כדאמרו גגי נתחדשו גזרות־ו ‪ .‬יען כי‬
‫הרב אמרי בינה ז״ל שהקשה עליו‬ ‫מבואר בברייתא שס שלא יכין לומר ‪P‬‬
‫עליו‬ ‫מהסוגיא דמנחות ‪ ,‬ולא‬ ‫משוס דא״כ אמאי כתיב חדשה ומאי אשא‬
‫דמהסוגיא דמציעא גיפה מוכת להיפך‬ ‫לעעיעי אלא ודאי נ״ל דשס חדשה לא‬
‫וצ׳׳ע כעת‪• .‬ואני אמרתי במ‪ f5‬י צ ‪ p‬כמכיו‬ ‫קאי על לקיחתה ולמעועי גרושה קאחי‬
‫מיניה למר ניהו רבא הרה׳ג מ ^ ׳ ת נר״ו‬ ‫וז״פ וברור ‪.‬‬
‫יודיעני נא כוגת הגאון נה״ע ז״לושכמיה‪.‬‬ ‫מ‪ 1‬ע י ס ר קושית המשנלימ ז״ל על‬
‫יעקב בבי אברהם הבהן‪.‬‬ ‫הרמנ״ס זיל דמלל דת״ק‬
‫מולק מל ר״י‪ ,‬לל ליישב כי הרמב׳ס‬
‫זיל לפיטשיה אזיל בכתב כפיר דדמאי‬
‫סיטן ק• ‪.‬‬ ‫מיג וחכמים אינס מודיס לו ע״ש‪ .‬וכתכ‪,‬‬
‫יוס‪ ,‬נ׳ לת׳ סיון ש׳ אקה מ‪*5‬ד‪3‬י לפ״ק‬ ‫הרב חוייט והיינו דתנן לשיא וצא אמר‬
‫י‬ ‫ירושלס ק״ו ‪.‬‬ ‫ר״ש ע״ב‪ :‬ועיע בפוה*מ להרימ ז״ל בסופיג‬
‫ר א י י ת ו להר׳ עושה שלוס מ ר ע עיא‬ ‫דדמאי מיש ודון מיכה‪ .‬ואור‪/‬י באתדין ;‬
‫עילתא‬ ‫אות הלף כמערכת‬ ‫ו ה נ נ י להפער מהלב הגאון מהרייח‬
‫דצא מציעביל לא מצי משוי ש^מ לכתב‬ ‫ברבר הלכה אשר מד ניהו רנה‬
‫איתא בקדושין ד׳ כ״ג ד ר ^ ספיטא‬ ‫פתח לן בראש ‪-‬המאסף! דהאי בתא‬
‫ליה לכהניס שדיר הס ממעה זה דאי‬ ‫ואתא ואייתי בידיה דברי הגאון הרב‬
‫סלקא דעתך ש״ר מי איכא ‪ nm‬ללא‪,‬‬ ‫נתיבות המשפט זיל דמותר לתפוס מפ׳ן‬
‫מצי עביד ומבוי שליח‪ ,‬וקשה לי מהאי‬ ‫אמר ששוה בעד כל העיסקא ואין בו‬
‫דאיחא בקמא דקיט אה היה זקן או‬ ‫שוס איסור דכיון דעי קר התפיסה היא‬
‫מולה נותכו לכל כהן שירצה וענק* בגמ'‬ ‫בעד הסצגא דפקדון הנס שיכול לתפוס‬
‫ה״ל אי דשצי עביד עבודה ענולחס‬ ‫קטן בעדו ותופש בכוונה שיהיה שוה‬
‫ועורה נמי חיהוי דידיה ואי דלא מצי‬ ‫‪ m‬ע ד הסלנא דמלוה אפי״ה שרי והביא‬
 ‫ר‪/‬וברתייא‬
‫לימה למס ו ט׳ וג״ה בשבת דייג וקג״ב‪.‬‬
‫ובמ׳י שס ומכ״ם מל הנאון בעל הוי״ט אין‬
‫להקשות מזה כיון מנ מ' לא נזכר בשום‬
‫מקים בבשר כנצפעניד‪:‬‬
‫סי״ו‬ ‫י־ג( ב א ו ת כיס ל‬
‫דנמידס טובה כל מלאך‬
‫הניח ב׳ כהרי' משא״כ במידת פורמט ה‬
‫לא הי׳ יכול כל מלאך ליטול לק נתר‬
‫א'‪ #‬ב*כ התו׳ שם דיס ילדו ק*כ לבוא וכו׳‪:‬‬
‫י״ד( ב א ו ת כיו כ׳ כת״ר הי״ו‬
‫להקשוס על עילובין‬
‫נ״ד< לפענ״ד לולא פילש״י שס הייתי אומר‬
‫דמאי דקאמל הגע׳ וניטול אהלן ונגמור‬
‫ממשה היינו ריל פ״א וכן בניו מאהרן‬
‫והזקנים מבניו ניכ לק פיא הרי כיפ‬
‫רק מס דקאמרי' וליז ‪ 4‬וצכמלינהו לכ״>‬
‫ליל ד״פ )ימאי דקאסר וליזלו הוא לאו‬
‫לוקא אלא דציעיילו כיי לשם כדי‬
‫גס ביד אסרן ובניו ניכ ד״פ( הרי‬
‫בו״פ יש ביד כ׳׳א ד״ש ואיני יודע מי‬
‫דחק צלש״י לפרש בכ״א ד״ס ואפשר‬
‫משום מכבי בני׳ הלי ע״כ צ״ל ד״פ‬
‫לכך סי׳ גס באידך דיס^ גס מלשון וליזלו‬
‫אפשר להוכיח כן וכנ״ל ולס״ז י״ל רפיקר'‬
‫קי׳ הנמלא הוא דלמה הוצרט להמליח‬
‫למשה ולאהרן ובניו שילמדו עם כל ישראל‬
‫שזהו מירמא גדולה כלא אפשל למשוח‬
‫דלימול אהרן וט* ואף דעי׳ו יהי' צרי^‬
‫עיז פעמים וכו ׳ מ״מ איז טילמא כ״כ‬
‫כלימוד עם כיי כנלסענ״ר‪• .‬‬
‫ט״ו( ב א‪ 1‬ת נ״ט כ׳ כש״ל הי״ו על‬
‫לפיי ד״ה ונידו חבל המידה‬
‫וכו׳‪ .‬כ״כ במוס' ובהגהות על הגליון שם ‪i‬‬
‫מ״ז( ע ו ד ב״המאסף״ שיד סי׳ פ׳ אוגו‬
‫ב׳ כ׳ הלי״מ הלזי הייז‬
‫דרכיי האורים גדולים תמוסץ מ^ר‬
‫להלא אפי׳ לפי גי׳ ריסליכא לאיה שנו תך‬
‫מחנה לאשתו דהבעל אוכל פילות אלא‬
‫כשכתב לה בלשין מכר וטי* ]ולפטג״ד‬
‫ע‪3‬יד פבודה שליח ‪ w‬משוי כל מילסא‬
‫דלא מצי מניד לח מ^י מפו י שליח‬
‫ואס איחא סבלה ר‪3‬א דפשימא ליה‬
‫דכהכיס שדיר מאי דומקיה דש״ס לאוקומי‬
‫עיי הלחר! נימא אפי׳ דזקן הו חולה‬
‫וס לא מל' למענד מנודה מימ כנכנים‬
‫הנגשיס אל ה׳ כס שלוחי המקום אלא‬
‫ודאי דסחמא דש״ס סיל הפך סכלח לבא‬
‫ונעה צ״ע ענידי ואממ״ל לא ילעחי מאי‬
‫קשה ציה דהכה קו׳ מ מלא ספק' ואי‬
‫דלא מצי עביד עבודה שליח סיני משוי‬
‫ל״ל אמאי אמלינן מחט לכל כסן שילצה‬
‫אן^ אס אינו מאוחו משמר מאסר דלא‬
‫מצי טביד עבודה וסוס כבעמיו דאמריכן‬
‫ודווקא לאותו משמר ואף אס הכמים‬
‫הס שלוחי דלממנא מ״מ לא יוכל ציתן‬
‫חוץ מאותו משפל ומה״ח כי כן קו׳‬
‫חלף הלך ועיין נזס בס׳ לב מרפא בד׳‬
‫צי! ודו״ק‬
‫בן ציק אלישר ‪.‬‬
‫סימאן ק‬
‫)המ‪:‬ך מחוכריו ח׳ סימן ע״ג(‪,‬‬
‫יא(! ב א ו ת כיב כ׳ כת״ר ה*״ו לתמוה‬
‫על הלמנ״ס כפהי״מ בהולים‬
‫פיג'מ״ו » לסענ״ד בוא משוס■ לעיקר‬
‫הדבל הנצרך שם לפי׳ העשנה הוא מס‬
‫שסיים הדמב״ם שם ומ מי שכל נ״א צא‬
‫הא היו יודעיס לה״ק יכו׳ מד אצא מפי‬
‫אחרים וכ״ו לא נמצא במתני׳ ‪ro‬‬
‫דסועה אצא בספרי כנצפענ״ד‬
‫י״נ( ב א ו ת נ״ג כ׳ כת״ר הייו‬
‫דבפלפוח ס'ג הגילסא‬ ‫^‬
‫ואר״י קשה לימה נבשל המת וכו‪ /‬לפענ׳ר‬
‫ד«ל משות זה מהמדפיסים בעיי ברכות‬
‫דהא בגמ׳ נלכוח שם איתא קשה‬
 ‫המאסף שנה־ חמישית‬
‫לשכור 'סועליס אפ״ה חייב הוא לגיעון‬
‫לבדו מכ״ש דהר ידעי׳ מזה דאס לא הי'‬
‫הבעליס כלל שח לודאי חייב ‪ :‬לשעון‬
‫לבדו וכן מאבידהי נמי יש ללמוד זה‬
‫אלא דניחא לי׳ למפרך ממ״ש בסמוך‬
‫)יכן כמשני‘ שס ל^ו הו׳נר כלל דין דאין‬
‫בעליו שס ויצפי' זה מהי׳ חולה או זקן(‬
‫גס על הפר״ח בס י״ל דדוקא משוס‬
‫דאס ל‪.‬א הי׳ בעליו שס אפשר ללמוד‬
‫מאבירה לכך אמרי׳ דיתור׳ דתעזוג קאי‬
‫אזקן וחולה )יעי׳ מהרב״א שס על‬
‫־הסוס׳ ד״ה אבל וכי׳( איל זה ודאי‬
‫למקרא דשעזיב נוכל לידע נמי ללא כי׳‬
‫בעליו שס ולכך הקנס על הכ״מ שב'‬
‫דמזקן או חולה ידעי זה הא מקרא גיפא‬
‫כמי נוכל ללמוד זה וכרל אך לפמש״ל‬
‫י בדכיי הנ״מ גס קו׳ כפר׳ת צא ק׳ כלל‬
‫דהא לא קאי־ כלל לענק מוצא מקור ד״ז‬
‫גס לפמשיל יעלה ע״נ מס שהקשו על‬
‫הכ׳׳מ הא הרמב״ם בעצמו כ׳ פס דילפי'‬
‫מעזוב חעזוב כנלפענ״ד י'‬
‫אסתר בימים ההס !כו׳‬ ‫במד״ר‬ ‫יח(‬
‫ויעש המלך כסא שן גדול וכו׳‬
‫עלה במעלה הא׳ בכיוז־מכריז ואומר לו‬
‫לא ירבה לו נשיס וכו׳ )ופ״ג דבשרגוס‬
‫שגי וכן בילקיגי שמשוני על הר׳ הנז׳‬
‫הזכירו כל ענין מלאכת ככסא הנז' ולא‬
‫נמצא שס פוס רמז שהי׳ שס כרוזומאי;‬
‫הוכיח רב כוגא פס ב מדד שהי׳ שם‬
‫כרוז ואולי הי׳ להס זה בקבלה( ובמתנו׳‬
‫כהוגה שם כ׳ וזיל הכרוז הוא פשוכיו‬
‫כנישמעו כי הכסא ‪.‬מלאכת שמיס היא״‬
‫ובכלבו מצאתי כי הנחוניס הללו‪ .‬כיו‬
‫נרשמים בידי‪ ,‬האריות וזהו כינין הכרוז‬
‫כמ״כ שפיר מתיישב לשון‬ ‫עכ״ל‪ .‬והנה‬
‫כמדרש הנז' ‪ .‬״הכרוז מכריז ואומר לו״‬
‫מפיס פהיה קיל ממש יוצא מהכסא אבל‬
‫פי׳ ככלבו לפעכ״ר הוא דוחק גדול לס״ז‬
‫מה עגין סכרוז לכאן כיון שלא' הי׳ ׳וצא‬
‫' נראה דהא״ג מפרש דנרי הר״ן דל הכי‬
‫דלפיי גי׳ ריח דגריס בס כדדליסוהאת‬
‫כוחו ר״ל כדי י שיאכל הוא הפירוה וע״כ‬
‫צ״ל בזה דגוןן השדה שלה דאליה מאי‬
‫‪.‬קנתה וכ״כ שם התום׳'בפי׳ בד״ה ריש‬
‫יוכו׳ דלענין שדה הוי משנה וקנשה‬
‫' '}ובדברי שוס׳ אילו מפורש דבמתנה סהס‬
‫' קנשה השדה( וכיון דחז־נן דנמהנה כלשון‬
‫מכר של כדי ליפות אש כוחו אפ״ה כוי‬
‫■נון* השדה פלה א״כ מכיש במשנה סשס‬
‫דהיפוי כח שלה הוא מראי הוי גוןן‬
‫השדה שלה ועוד דאי ׳נימא דבמתנה‬
‫סשס הוי ;וך השדה שלו א״כ היאך י״ל‬
‫’ שכ' כלשון מכר כדי ליפות אש כוחו‬
‫הלא בזה אדרבא מגיע את כוחו דהא‬
‫מפסיד עי״ז את גוןן השדה )וגע׳כ ‪5‬״ל‬
‫דס״ל להר״ן דל דאן« שאוכל הפירוש‬
‫תיכן* וגס גוך השדה הרי יכול להיוה‬
‫' דשמות היא בחייו וירשנה מ״מ א״ז יפ‪ 1‬י‬
‫כח אלא מס שקונה חיכןן אש גון* השדה‬
‫׳ עדיןג( ומ״ש הר״ן דל דאיכא למיד‬
‫דבמחנה וכו׳ כוונתו על מתנה בלשון‬
‫מכר )דהא כאמת זהו הוי מחגה ממש‬
‫אלא שכתבה כלשון מכל כלי ליפות כחו(‬
‫וממילא דיש להוכיח מזה דכפ״כ במשגה‬
‫ן־סתס ודאי הוי גון« השדה שלה וכמש״ל‬
‫' וזכו רק לפי גי׳ ר״ס אכל לפי גי׳ רש״י‬
‫■ ור״י שם כדי ליפות את כוחה )פי׳ לענין‬
‫אחריות( וכפירות הוי בלה א״כ אין שוס‬
‫יאים משס דגון* השדה כד שלה ידכא‬
‫; י״ל דבין במתנה סתס ובין' במשנה בלשו;‬
‫' מנר הוי נון‪ 4‬הבלה שלו ׳ולא קנתה אלא‬
‫כפירוש )וכנ״מ הוא רק לענין אהריוח(‬
‫_‬ ‫כנלפעניד ‪■ :‬‬ ‫‪, , /,‬‬
‫בד״ה עיין וט׳ וגסענ״ר‬ ‫י״ז(‬
‫הייתי אוסר■ דכנ׳ימ כ׳ זאת‬ ‫‪ ,‬״ ״‬
‫_ דרך קושי׳ על כרמביס דל״ל ; לכתוב‬
‫^ כלל הלין ־דלא היה בעליו פס הלא‬
‫'־’ממ״ש לקמן קי׳ חולה או זקן ד׳אפשל להז‬
 ‫חרגרת י״א‬

‫; שוס קולי משש רק שהיו כהוכיס ‪ .‬שס נשים ו כו׳' ע ל כל מעלה ומעלה־ היו‬
‫_ ולכר כזה לא הו׳׳ל להמדרש לכנות ‪ Cf‬מוציאים ומכריויס קול הפסוק שדברו‬
‫‪:‬בשס כרוז אלא נשס כתינה;>ס מ^לת בה‪ ,‬ובזה־עילה ע^נ לשון המדרש הכלוז‬
‫ואומר לו ק׳ לפ״ז‪ ,‬ע״כ ׳ נלפערר לומר מכריז וכו׳ משום ■שהיה קול ממש‬
‫׳‬ ‫כנלפענ״ד ‪:‬‬ ‫בזה לפי דברי ככלכו ככז׳ אשר ככסא‬
‫ניסן יהויא ל^׳ב חרל״פ‬ ‫לא כי׳ מלאכת שמיס^ )וכן ראיתי כסוב‬
‫בעה״ק ירושלם תו״ב‪.‬‬ ‫אשר נס רבינו גרשון מאור כגולה ז‪5‬״ל‬
‫עשט ג״כ כסא כזה בחכמתו הגדולה(‬
‫עוב יותר לומר כיון דמקרא מלא דיבל‬
‫'סימן קב‬ ‫הכתוב אין כל חדש חמת השמש ‪.‬וגס‬
‫ב״ה יום ב׳‘ שלח לך סת״ר לפ״ק פה‬ ‫הכתוב הפיר פל שלמה המלך ע״ה‬
‫מישניע׳ן ‪ .‬מחוז לאמזע ‪.‬‬ ‫ויחנס מכל האדם וא״כ לפ׳יז כל כדברים‬
‫רוב עלום ובט״ם לכבוד אהובי ‪: ,‬הרב־״״‬
‫היולאיס ומתחדשים בעולס ככל היה‬
‫עורך ״הכואםף״ עלום לו ולכל הנלויבו^ אליו‪.‬‬
‫' ידו פ לשהמע״ה׳ )וכן שמפחי מאנשיה‬
‫אהדעה״ט‪.‬״ הנני עולח לכבודו חי׳ תורה■‬
‫־ שאומרים אשר גם חכמת כעפלפנראך‬
‫באהו ענינים ובקעתי עידפיסם תכף כעיגייעו‬
‫' הי׳ נמצא בימיו( אלא או שלא הספיק‬
‫׳ זמנו להוציא כל סכמתו מכח אל הפועל‬
‫לידו‪ *ft‬וזה ההלי !‬
‫דהא לא חי רק נ״ב כנה או שנהמ‪-‬ך‬
‫הרמב״ס ז״ל סוף פ׳דעהל׳‬ ‫כזמן נשכחו הדברים מכעולס וזה ידוע י(‬
‫שיען הניא דכעדאת עדים‬ ‫י תשר נמצא כיוס כלי המתוקנת באופן‬
‫אשר אנשים מדברים לתוכה מה שרוצים מח־יכו שבועה בשם הגאונים והקשה‬
‫והכלי קולעת לתוכה כל הדיבורים לעולם כלח״מ ז״ל אמאי מביא בשם הגאונים הא‬
‫ואח״כ נעשה באופן אשר אפי' לכמה מוכרח הוא מן השים כיון דאגן קי״ל דעעכו‬
‫' שנים כשרוצים אז הכלי י מוציא מתוכו חעין וכודה לו בשעורין פעור א״כ הא‬
‫־ כל הדיגוריס שנדברו לתוכו ממש כקול איצעריך כך קיא דכי הוא זה לעענו‬
‫האיש שדינר■ לתוכה■ )וקורין אותה חשין וכו׳ וא״כ שוב לא אייתר לן קרא‬
‫פוניגראך( ולפ״ז הלא י׳׳ל דמלאכת הכלי למעט העדאת עדים וממילא קי׳׳יל כר׳‬
‫הזאת כיתה ידועה גס לשהמע״ה ועשה חייא דיליף מק״ו מפיו ועיא עי״ש‪ .‬מעיין‬
‫את הכסא ע״י מלאכת הכלי הניל והיינו בנוב״י מהד״ת ח׳ מו״מ ס־׳יי״ז‪ ,‬ונלפעלד‬
‫־ שבכל מעלה היה שם־ כלי אז המתוקנת לתרץ דהנה באמת כא קשה ל״ל קרא דכי‬
‫לכך‪ ,‬אשר הקלוע־ לתוכה "הדיבורים הוא זה לעענו סעין והויס לו בסעורין‬
‫י שידברו בה ובמעלה הראשונה דברו בה כיוון דאנן קיי״ל דפעור מחעין ומשעורין‬
‫־ ססו־ק דלא ירבה וכו' וכן בכל מעלה מטעם הודאה או מטעם מחילה או מטפס‬
‫דירו לתוך הכלי הנז' פסוק אחר וארו״כ משעה א״כ ממילא ידעינן דסעור משבדעה‬
‫׳״גיתקן שם באופן משר חיכף כשיתחיל ג״כ דהא הוא■ כיפר הכל י■ אך ז״א דסא‬
‫■ המלך להשיס רגלו על המעלה אז יהי׳ כל הטעם דכ״ה פעור‪ .‬משבועה הוא משום‬
‫־י נפתח' מחמת הדריכה את פי ׳ככלי הנז׳ חזקה דאין אדם מעיז פניו בפני בע״ח‬
‫י ותוציא קול ממש כקול ' האיש שדיבר וא״כ לא שייך הכא הך חזקה כיוון דבאמת‬
‫׳ לתוכה ומכרזת ואומרת לו לא ירבה לו הוא מודה אלא שאנן פלטרק ' אוח^אבל‬
 ‫רחמא^) שניו חמיעיית‬

‫סובי הילך סייב ושוב לינא ראי׳ מכוס‬
‫לפעור משבועה ושפיר איצעריך קרא למעמ‬
‫ואיכ ממילא מיושר הרמב ס ז״ל דהא‬
‫הוא ז״ל פוסק נה״א מה״ל עוען ה״ל ל‬
‫דהילך פעור אלמא דננהיג;עי הוה כ״ה‬
‫ושוב לא איצעריך קיא למעע מענו מעין‬
‫והודה לו בשעורין דגנאיה הוא פעור‬
‫מעעס כ״ס י<( ושוב אינו מוכלח־ן השיס‬
‫לכך הניא בשם הגאונים ‪.‬‬
‫'מימ הוא מודה ושוב לא הוי העזה ולא‬
‫שיין הן שקה ושפיר אי צעדך קרא‪.‬‬
‫אן ז״א דסא קיייל דהילך פפור משוס‬
‫‘דהוה כ״ה אע״ג דהוא מודה לו וגס הוא‬
‫־מבצס היכן ובודאי לא הוי העזה מ״מ‬
‫'אמרי׳ כיוון דאיט צריך לשלס לו יותר‬
‫‘הוא כ״ה א״כ ה״נ כיון דאינו צריך לשלם‬
‫לו כלל הוי כ״ה ול״ל קרא ‪ /‬אך ז״א דהא‬
‫הס״ס אזיל הכא אליבא דר׳ ח־יא דכוא‬

‫א( ד‪ 1‬ה עפ״י דברי ידידנו הרבנ״ישי׳ ליישב ג״כ קושיה השמה מקובצת נמציעא‬
‫ד ה׳ דר׳ יוחנן ס״ל בשבועות דבעינן הודחה ממין העענה ובירושלמי‬
‫•משמע דאו לק על ר׳ אייא ומלאליה פיעור בהעדאת ע דיס הואיל דאיצעריך ליה‬
‫מיעועא להודאה ממין הפענה‪ ,‬ולפי דברי ידידינו הרב נ״ייש ליישב שפיר דייל‬
‫דר״י ס״ל דהילך פעור ולהודאה ממין העענה לא צריך ליסקרא ‪ i‬ואמנם כי קשה‬
‫מאוד דלפי דברי ידידנו הרב נ״י איכ למאי רמיק תלמוד א לשנויילרב אעורעיקי‬
‫‪7‬ס״ל כריג רעענו מטיס והודה לו בשעוריס חייב דלא כהלכתא ומדוע לא משני ׳‬
‫בפשיטות דר׳ אפויטיקי ס׳ל כרב ששת דהילן‘ פעור וא״כ לא צדיך לדידיה קרא‬
‫מיותר לעענו חיטי] וסודה לו בשעורים דפסו^ והנה בשיטה מקובצת «ס תירץ‬
‫לקושייתו ה;'צ דטעמיה דריי הוא משוס דלית ליה ק׳ודר׳ חייא משוס דפריך משורה‬
‫הזמה ומשיב לה פירכא דלא כר׳ סייא ללא משיב לס פירכא ע״ש‪ ,‬ובזה יש ליישב‬
‫ג״כ קו׳ הצמ״ס על הר״מ דאע״ג דקיייל דטעט חיעיס והודה לו בבעוריס פטור‬
‫■מ'מ יש לקייס דינא לר׳אפורטיקי ולא מטעמיה אלא כר׳ יוחנן דל א עבדינן ק״ומפיר‬
‫דחשבינן לפירכא מתורה הזמה‪ ,‬ובזה ל״ק קושיא סנ״ל דלמה הו^^ך תלנלודא לאוקומי‬
‫לר׳ אפורטיקי דלא כהל כתא כריג ונימא דר׳ אפוכעיקי משיב לה פ ירכא דתוית‬
‫הזמה פירכא דזה איט דסא ר׳ אפורטיקי מקדאקא מפיק לה ובהכרח לומר דמולה‬
‫ממין הטענה לית ליה כריס אמנם לדברי ידידינו הרב ק׳ טובא באמת כנ״ל דמדוע‬
‫לא משני חצמודא דר׳ אפורמיקי ס״ל דהילך פטור ובז ס לא איצטייך ציה קרא כלל‬
‫למודה ממין הטענה‪ ,‬אמנס ראה נא ’זאת מצאתי ראיתי לכגאון הססיד ר״א‬
‫מווילנא בהגהות כש״ס במציעא בס דמחק כל אלי התיבות וסבר ליה כריב לחנן‬
‫טענה וכו׳ ולא גייס רק ואידך מולה ממ‪-‬ק המענה ליס ליה ובזה אין מקום כלל‬
‫לקושיה הרב הלמס הדל דכונת הלמודא הייט דלא צריך ליה קרא למין הטענה‬
‫ונסקייס גס פלפולו של ידידינו הרב נ״י ‪ ,‬והכה ‪3‬פ׳ רבינו חננאל הנל״מ בדפוס‬
‫והאי קרא דגמיר מיניה אבוה דר׳ אפורטיקי דריש ליס ר׳ חיי»‬ ‫‪ -‬יוילכא כתב ו‬
‫וכו׳ חבל דר׳ אפורעוקי הני הרי קראי חד ם״מ דאין נשנעין‪ .‬בהעלאת עליס וחד‬
‫למקצת הטענה איל ממין הטענה לא בעי‪ ,‬והגה פשיטות דבריו הייט דלא בעי ממין‬
‫הטענה היינו דגס שלא ממין הטענה משיב ליס הודאה ומיטיב בבועה וכרע‪ ,‬ואמנה‬
‫יש לומר דכונתו לא בעי היינו ללא כעי קיא לזה וכגירסת הגר״אי‬ ‫‪.‬‬
‫״ ו ה נ ה על פי דברי ידידט הרב ביי אשל סלה ענין זס כהילך דאס הילך פטור‬
‫קג ג‬ ‫חוכרת י«ו‬

‫דכאמס חייג לישן לו הפעורים מון‬ ‫ע ו ד ייל מאמת הא קשה נניל ליל‬
‫שמענו חמין והודה לו כפעורין שעדין‬ ‫קרא למענו סטין והודה לו נשעורין‬
‫לא נאו לעולם וא״כ הכא נוראי‪,‬מסויב‬ ‫לפעור מפנועה הא בצאיה הוא פעור‬
‫ליחן לו שעורין להא העעם לסעור‬ ‫מטעם כיה‪ ,‬אן י״ל דאיצעריך קרא להיהא‬

‫לא צריך קרא למן המענה ואם הילך חייב א־צעריך קרא ‪ ,‬נלעעכ״ר להר^]‬
‫זכרי רשיי גמציעא שם ל' ה׳ ע״א ד״ה וסד להודאה וכו״ דכתב לבעינן שתהא‬
‫הולאה ממק טענת כפירה עיש‪ ,‬ומ»ה משמע דאהא לאווקי גם מענו חימיס ושעוריי‬
‫ופולש באחד מהן‪ ,‬ועי׳ כמי׳ הרפ״ש שם דכתה דלא ילע מה דחקו לרש״י לוס עיא‪/‬‬
‫ולפי הניל יש לישב שעיר דלרשיי היקשה לו דשא לעענו חיטין והודה לו בשעורים‬
‫כיון לסעור אן{ מדמי שעורים א״כ הוילכוער בכל ולא^ איצעריך קרא ואפילו לסוגיי׳‬
‫אזלא צר׳ מייאדס״ל דהילך חייב מ״מ היה קשה לו כ;*צ לפויסצר^ אעורעיקיאמאי‬
‫הוצרך חלמורא לומר דלית ליה ודסכר כר״נ הא בפשיעות נימא לצל׳ אפורעיקי לא‬
‫איצעריך קרא דהו״ל מפר הכל ונהילך סיל דפמור דלא כר' חייא‪ ,‬לזה סירשרש״י‬
‫דחד להודאה ממין הטענה דקאמר היינו אן{ כעוענו תיטין ושעורין והודה לו כאחד‬
‫מהן דבוהוראי לכו״ע חייב לשלם מה שהודה ושוב לא הוי ככופר בכל ושפיר איצעריך‬
‫קרא ולכן הוצרך חלמודא לומר דר׳ אפורעיקי ס״ל כריג וכמאן דאמר בשכועות‬
‫דרננן דסס־י משבועה במענו חיטין והודה בשעורים פערי נמי גס גטעני חיעין‬
‫ושכורין והודה באחד מהן והאי דקמיפלני בעענו מימין והודה לו בשעורים צהודיעך‬
‫כחא די״ג עיש ‪.‬‬
‫ו ח נ ה כל ;ס הוא לפי דכיי י ד דנו הרב;״י לאם נאמר דהילך חייב שיג שפיר‬
‫איצעריך קרא לעענו מימין וסודס לו בשעורים‪ ,‬אמנם לדעתינו‘ נר׳ מ ם‬
‫אם נאמר דהילן סייג ק׳ מובא כנ״ל דלמאי אי‪pi‬ריך קרא הא כיון דפטור הוא‬
‫מכל וכל גם מדמי שעורים שסיר הו״ל כופר הכל וצא דמי להילך דבשלמא התם‪.‬‬
‫עכ״פ מודה במקצת ונותן לו מקצת א״כ שפיר נקרא הודאה וכיון למתחייב נמה‬
‫שהודה א״כ שסיר איכא העזה‪ ,‬משא״כ הכא הא כיון להוא סמור מכל וכל ליכא שום‬
‫הודאה וכוי שסיר כופר הכל‪ ,‬ולא מבעיא אס כטעם הוי משוס מכמה לשפיר ודאי‬
‫איכא חזקה דאין אדם מעיז פנים בסמגמ״ה וכיש להשטות בו‪ ,‬אלא אן אם כטעם‬
‫הוי משים ׳ ^ א ה או מסילה עכ״ס כיון דזה יודע ללא יתחייב להודאתו חין אדם‬
‫מעיז פנים בפני בעית למעין מענה הפועדתו מכל וכל אם לא דבאמת אינו חייב‪.‬‬
‫לו כלל וא״כ ודא? יש לפוערו משבועה כמו כוער הכל וליל קרא ‪ ,‬ועי׳ בתום׳‬
‫שבועית לימ ע״א־ ד״ה והודה לו דהקשו למלל לרנה בר נהן דלרבנן פעור מדמי‬
‫‪0‬עורי‪.‬ם כיון דע״כ לריג ‪0‬ייכ ראי לאו הכי אין כאן הודאה כלל ותירצו דמשמע‬
‫ליה לשין פעור דפעור לגמרי)רק לחד תירולא כחנו התוס׳ דאפי״ה חשיב ציה‪.‬‬
‫הודאה עיש( עיש‪ .‬וא״כ מעתה ק' עובא כדל כיון דאין כאן הודאה כלל למס לי‬
‫קרא‪ ,‬ואץ לומר דהא גיסא אשמועינן קרא דסעור אן מדמי שעורי; דזה אינו רעי?‬
‫צ״ל דמסברא חיצונה ע*כ פעור אן מדמי שעורים או מטעם הודאה או ממעש‬
‫עסילה או מטעם משעה דאל״כ מנ״ל לרבנן לעילן מ»רא לפטור מרמי שעורים‬
‫־‬ ‫) ‪(7‬‬
 ‫המאסף שגה חפיש^ית‬

‫משעורים נשב הרא״ש ז״ל ס״פ המניח מ״ל ובודאי מחויב ליחן לו שעודיס וא״כ‬
‫דהוא משוס דכיון שלא שבעו הודה לו הא לא הוי כ״ה והרא דמחויב שנועה‬
‫או מסל לו וא״כ הכא ליל לשנער כיון לק איצגיריך ‪{5‬רא דבי הוא זה רפעור‬
‫שעדיין לא באו לעולם ושוב לא שייך גיעס משוס שאין ההודאה ממין המענה ‪ .‬אך‬

‫מדפמרו משבועה נימא דקרא פמרו משנועה קה דחייב בשעורים דבעינן הולאה‬
‫ממין המענה )וכמו למ״ד דמענו חטים ושעורים והודה לו באחד מהס דס״ל‬
‫דפמור משבועה )ועיכ ממיעונואדכי הוא זה( אן* כי בולאי התם סייב כדמי אסד‬
‫מהן שהודה( וא״כ גס בנוענו חיטים והודה לו בשעורים נימא הכי דקרא פערו‬
‫משצועה אף כי הוא חייב בשעורים‪ ,‬וכן נראה מקי■ שית האום'בשבועית דהרך‬
‫דמנ״ל לרבה בר נסן דרבנן פמרי משעורים וט׳‪ ,‬ומאי קשה לכו הא כיון דבי;‬
‫לריח נין לי' אפורעיקי )אליבא דרמן( אתא קדא דני הוא זה לומר דבעינן הודאה‬
‫ממין כמענה א״כ מקרא מפיה ילפינן דפעור אף מדמי שעורים ומאי ק״ל צהתוס'‪,‬‬
‫וענציל לס״ל להתוס׳ רבאמת מקרא אין שוס הכרח לומר לחייב או פטור דשפיר‬
‫י*ל דסוטרו משבועה משום דפטור אף מדמי שעורים ‪ ,‬או דפומרו משבועה אף‬
‫;דחייג בדמי שעורים‪ ,‬רק דמסברה חיצונה ס״ל לרבה בר;נחן דעטור אף מדמי שעורים‬
‫ולזה קשה להו מובא דמניל לרבה בר נתן הסברה החיצונה הזאש כדעש רבנן כיון‬
‫דע״כ צר״ג חייב וע״כ דס״ל לי״ג להסברה נותנת לחייבו וא־כ ממא דגם רבנן‬
‫סיל הכי כי״ג ולא סליגי רק בשבועה וקרא אשא לפיטרו משביעה אף דהוא חייב‬
‫בדמי שעורים ולזה שירצו דמשמע ליה לרבה נר נהן לשון פעיר לפטור לגמרי והיינו‬
‫לסברא חיצונה כן הוא לרבנן לפוטרו אף מדמי שעורים או מטעם ממילה או הודאה‬
‫וא״כ מעתא שפיר ק״כי כניל לאס סכרה ח־צינה לפוטרו ל״ל קרא לפיערומשבועה‬
‫ביון דהוי כופר בכל; ואולי יש לומד עפ״י מיש השוס׳ בכמה מקומות דכשאין‬
‫השירא חזקה טובא חין להקשות ל״ל קרא סברא הוא די״ל לקרא הא גופא אשמועינן‬
‫הסברא הזאת ורק במקיס רהסירא חזקה ופשוטה מאוד הוא דפריך ל״ל קרא סברא‬
‫הוא‪ ,‬וא״כ י״ל דהכא ג״כ אין הסברא חזקה ופשוטה כל כך ושפיר יש ״לומר י דקרא‬
‫גופא הא אשא לאשמועינן דפעזר מדמי שעורים • ושובבאמת אתר דעלה כל זה‬
‫ברעיוני ראיתי במקובצת מציעא שם דחירנו לומה לזה לקרא טא גופאאשמועיק‬
‫דמ&וס לפעור אף מדמי שעורים א״כ ציכא הודאה ע״ש! אמנם לפענ״ד בכ״ז נר'‬
‫לזכו באמה דחקו להג און החסיד ר״א מווילנא למחוק תיבות הנ״ל מן הגע' ולא‬
‫נ ריס רק ואילך מודה ממין הטענ׳ ליה ליה‪ ,‬וס״ל לשניה׳ פליגי רק אציב׳ לרבנן כפלוגחא‬
‫דשבועוה בגיענו ל^טיס ושעורים והודה לו באסל מהן‪ ,‬וכינת הש״ם דקאמר לר'ח‬
‫וחד למולה ממין הטענה פ*ייש למעט כיענו חיטים ושעורים והודה לו באחד מהן‬
‫דבז? כיון דבאמש הוא חייב באחד מהן שפיר הוי מודה מקצת ושפיר איצעריך קרא‬
‫לפוטרו ‪ ,‬וא״כ מעחא אינו מוכרח לאוקומי לר' אפורטיקי בר״ג למחייב גס בטענו‬
‫חיטין והודה לו בשעורים ‪ ,‬רק דר׳ אפורטיקי ס״ל כמ״ר החס בשבועות דרבנן‬
‫מורו בעעט חיטים ושעורים והודה לו באחר מפן וזהו דקאמר ואידך מודה ממין‬
‫'העענה ליש ליה פירוש בטענו חיטים ושעורים והודה לו באחד מהן‪ ,‬דסיל דרבנן‬
‫®זדו בהא‪ ,‬וזה נר׳ לי אמש דזהוכונת מאגן החסיד ר*‪ 6‬מווילנא זצוק״ל ירו״ק׳‬
‫קנ־ר‬ ‫׳חוברת י״א‬

‫י״ל כנ״ל אבל הרמב״ס לשי׳ דפסק בפ׳‬
‫כ״ב מהל׳ מכירה דאין אדם מקנה דשלב״ל‬
‫וח״כ סוב ליתא לחיר^ הנ״ל לכך מביא‬
‫בפס הגאונים כינ״ל ״ •‬
‫דל בפ״ג מהל׳ עדוא‬ ‫כ( הימב^ם‬
‫‪ .‬הל׳ ד^ פסק דעדוא‬
‫שבשער לא מהני אלא מדרבנן והקש!‬
‫כאמת ז״א דהא ככה״נ אי;ו מחויב ליתן‬
‫לו השעורים כיון דאין אדם מקנס‬
‫דשלי״ל וא״נ הכא כיון דהשעורים עדיין‬
‫לא באו לעולם איכ הא יכול לחזור כו^‬
‫אך ז״א דהאהשיס אזיל אליבא דל׳ מייא‬
‫להוא סיבר בקידושין ד׳ ס״> וביבמות ד'‬
‫צ״ג דאדס מקנה דשלב״ל וא״כ שפיר‬

‫ומעתה נתייסגו לברי רש״י במציעא בפשיעות נכון מאוד דזהו גופא באמת היה קשה‬
‫לו לרש״י טפיה כנ״ל דלטענו חיעיס והודה לו בשעורים ׳ ל׳׳ל קרא ולזה פירש‬
‫דבעינן שתהא הודאה ממין טענת כפירה והיינו למעט טענו חיעים ושעורים וכוד‪$‬‬
‫לו כאחד מהן ואולי גס רש״י הוה נליס כנירסת מר״א רק ואידך מודה ממין‬
‫העשנה לית ליה ולא יותי‪/‬ואפילו איגריס כנירסזנו וס*ל כר״ג ונו׳ י״ל דכו׳ תלמו‪ 1‬׳‬
‫דהולרך לומד וס״ל כר״נ וכו׳ הכונה היינו דלא מיבעיא איס״ל לר׳ אפייטיקי כמ״ד‬
‫התם כשבועות דרבנן ור׳׳ג לא פליגי בטענו ח־עים ושעורים והודה צי כאחד מהן‬
‫דפפיר י״ל דמודהממין הטענה ליה לי^ אלא אף למ״ד החם דר״ג ורי‪;:‬ן סליגי נס‬
‫בטענו חיע־ס ושעורים והודה לו באחד מהן מ״מ לר׳ אסורעיקי לא קשה ‪'7‬״ל דס״ל‬
‫כר״ג וזהו כונת כש״ס ולא למוכיח לומר דר׳ אפורטיקי ס״ל כר״ג ודי״ק ‪.‬‬
‫נתיישבו גס דברי הרמב״ס נכון מאוד דלא זה דמן הש״ס אין ראיה‬
‫כלל דהלכה כר׳ חייא‪,‬אלא אדרבא מן הפ״ס נר׳ ראיה להיסך דהלנה‬
‫כר' אפורמיקי כיון דר׳ אפורפיקי■ כהלפתא דטענו חיטים ושעורים והודה לו‬
‫בשעורים חייב כמו שפסק הר״מ כפ״ג מה׳ טוען‪ ,‬אלא דא״כ ק׳ טובא מיעוטא‬
‫דקיא דהוא או זה מאי עביד ליס כיון דבטענו חיטים ושעורים והודה לו בשעורים‬
‫ס״ל דמייב •‪ ,‬והעדאת עדים ס״ל דמחייבו שבועה א״כחד מיפוטא מהני חדי מיותר‪,‬‬
‫ובאמת דכן קשה גס לתירו׳ן ידידינו הרב נ*י דכיון דהרימ ס״ל דהילך פמור)דלא‬
‫כר״ח( א״כ צא איצטריך קרא לטענו סיטיס והודה לו בשענעם ‪ ,‬וכיון דס״ל ג״כ‬
‫דהעדאת עדיס מחייבו שבועה א״כ בהכרח מד יגהני תרי מיעוטי מייסד ליה‪ ,‬ואמנם‬
‫לדרכינו י׳ל לבאמת לאמיהוהא דמילתא ס״ל לסרימ דכונת הש״ם למודה ממין‬
‫הטענה הייני למענו חיטים והודה‪ .‬לו בשעורים ונאמר כתירוץ התוס' השני בשבועות‬
‫דאע״ג דפגיוי מדמי שעורים חשיב הודאה לר״ג ע"ש‪ ,‬ולפי״ז שפיר איצטדיר קרא‬
‫לרבנן דלאמחשב הוראה וכתירוץ המקובצת ושפיר הוי ריח אליבא דהלכהא להחס‬
‫כרבנן אלא כיו‪-‬ן לעכ״פ אינו מוכרח ננינת הש״ם ויש לפרש הש״ס כלל וכתירוץ‬
‫בחרא של התום׳ בשבועות ואתי ר׳׳ח כהלנתא‪ ,‬אי יש לפרש בדרך שאמרתי דכונת‬
‫הש״ס דקאמד לר״ח וחד למולה ממיץ הטענה היינו בטענו חיטים ושעוי־יס והודה לו‬
‫בשעורים )ואי גרים כיירסתינו ל׳כ יש ליישב שפירכונת הש״ם כמ״ש לעיל לרשיי ‪,‬‬
‫ואף אש גריס כנירסח הגר״א רק ואידך מידה ממין הטענה לית ליה דיסבול שפיר‬
‫השני פירושים ודו״ק( וא'כ על הדרך הזה אדרבא אתי דר׳ אפורטיקי כהלכתא‬
‫דקיי״ל דעענו חיטים ושעורים והודה לו גשעוריס חייב ‪ ,‬וא״כ הוי הלנתא כר^‬
‫אפירטיקי מזכרח הקרא למיותר לזה חלה הר*מ בפסק הגאונים דהס פסקו כר״ח‬
 ‫ח סי שי ת‬

‫כפני בעיד משום לעביר איגש לאמזוקי‬
‫ליבורא א״כ כיון שכבר העילו הא הוא‬
‫לעולם לא אפשר ואמאי אין מקבלין אפי׳‬
‫דיעבד אן שמתרן שם דכי אמרי׳ פביד‬
‫אינש לאחזוקי דיכורא פייט דוקן‪ f‬שעדות]‬
‫ראשונה הועילו קצת שפיר שיין צומר‬
‫עביד אי;ש וכו׳ כדי שלא יוחזק נשקרז‬
‫למה שהועיל בעלותו אכל הכא שלא בפני‬
‫בע״ר הא לא הוה עדות כלל ולא שיין■‬
‫עביר אינש וכו׳ עי״ש‪ ,‬וא״כ ממילא מיושב‬
‫לגרי הרמגיס ז״ל לגס הוא ז״ל סובר‬
‫למועיל עדוס שבשער מדאורייתא והפי׳‬
‫בדבריו■ הוא כן חה לשיט מדאורייתא‬
‫אין מועיל עדות שבשטר משוס לכתיב‬
‫מפיהס ולא מפי כתבה וכי סימא הא‬
‫הוי כמו שנחקרה עדותן בביל זיא‬
‫ללענין זה הא^סוה כמו שקיבלו עלים שלא‬
‫בפני בע״ל לאפי' בדיעבד לא מהני כיון‬
‫שלא הועילו כלל בערוחן אבל מדברי‬
‫סופריס מועיל עלוס שבשער משוס‬
‫נעילת ללש וכיון למועיל מוכרי סופרים‬
‫א*כ הא שוב הועילו בעלותן ושוב שייך‬
‫לומר עביר■ אינש וכו׳ והוה לא אפשר‬
‫ומקבלי ן בלא בפניבע״ד ישוב מועיל כעי‬
‫מדאורייתא' משוס להוה כמו שנמקלה‪.‬‬
‫עלותן בב״ל כנ״ל‪*.‬‬
‫הסשך יבא‬
‫מרדכי חיי*םבלי<׳*א מו״ה יוסף;יו‬
‫סאקאלאווער ‪.‬‬
‫בפני נעיד שוב אין יכולין לחזור ולהעיד‬
‫ע)יו קושיוס הרגה מסוגיאדשטעזה ל׳‬
‫ע״ה דמסרץ דאסקיד ג ט' געמר וממגיא‬
‫לכתוכוס ד׳ כיו דנעי׳ שס אי מעצין‬
‫משערוח ליומסק למוכה דמהגי מדאוריי*‬
‫)צגר האריכו נזה הרכה אחרודי למעדחס‪,,‬‬
‫וגס אני‪,‬אעגה חלד‪,‬י בעזר ר‪ ,‬לסנה שי׳‬
‫הרמגין ז״ל והוגא בקצה״ח ס׳ כ״מ ס״י]‬
‫י׳ למהני מלאורייסא משוס לעליס‪,‬‬
‫המיזומיס על השער געשה כמי שכמקרה‬
‫עדותן בב״ל ובאמת קשה לשי׳ הימביס‬
‫זיל להוא‪ ,‬מולה לזה דהוי כמו שנמקרה‪/‬‬
‫ונ״ל לומר להוא סונר דלא שייך לומר‬
‫שיהא כשר מדאורייתא משוס דהוי כמו‬
‫שנמקיהוהו' כמו פהנידו כע״ס‪ ,‬ז״א דהא‬
‫לענין זה הוי כמו שקבלו עדיס שלא בפני‬
‫בע״ל להא בשעה שלזתמו לא הי׳ הנעיד■‬
‫בפני ב״ר‪ ,‬ועיי׳ במי׳ הרייס זיל בסי׳ כ״מ‬
‫ס״ק כ״ג‪ ,‬והרמב״ן זיל אפשר לסובר‬
‫לבדיעבל מקבלין שלא בפני בעיר וזה הא‬
‫כוי כמו ליענל כיון שחתמו‪ ,‬והרמביס‬
‫זיל סונר לאפו׳ כדיעבד גמי לא מה;י‬
‫כדהובא שני הליעות נחוימ סי׳ מיו‪ ,‬והנה‬
‫במי׳ הרי״ס ז״ל שה בסיק כיל הקשה‬
‫על הפו׳ שסוברים לאפי׳ ריעבד לא‪:‬‬
‫מסני כי היני‪ .‬לוקיייל שס ‪ 0‬׳ ע״ז להיכא‬
‫דלא אפשר מקבלין בלא בעני נע״ל וא״כ‪.‬‬
‫הכא כיון לכבר העילו הוי לעולם לא‬
‫אפשר לשי׳ מהרש״ל ומ*ז‪ .‬הובא בקצהיח‬
‫שס פ״ק ז׳ להיכא לכבר העילו שלא‬

‫דפירשו למד למודה ממין כטענה הייט לעענו חעיס והודה לו כשעורים ור״ת‬
‫קרבנן להתס‪ .‬ושפיר הלכתא ער״ח ודו״ק‪ ,‬ויש להאריך עוו הרבה בזה ומאפס הפנאי‬
‫הנני כאלן לעת עתה לקצר‬ ‫^‬
‫מ״ש לעיל כשה המקובלת דר׳ יו מנן תורת הזעה לא פריך וכתבתי לתרץ בזה דברי■‬
‫הר*מ ^ שוב ראיתי שדבי' המהיבצת הס לנרי התום׳ בשבועות למ״ו ע״ש ‪4‬‬
‫והרב פשיאל שבשוית ט*כ מהרוית ססו׳ע סי׳ י*ז )אשר ציין כבוד ידידינו הרב נ״י!‬
‫רלה לתרץ כן קישית הדב הלמיס והגאין מהרש״ל דחה דבייי במרע ‪p‬״‪i‬ע*‪.‬‬
‫העורןד‪,‬‬ ‫י‬
 ‫חוברת‬ ‫המאסף‪:‬‬
‫ליכטח ממעשי‪ .‬נסיס לא רצה ליהנות‪,‬‬
‫מאואן חמשס סלעים דמשתרשי לי׳ ע״י'‬
‫שמלאכים הביאוהויצירושליסו שהרי סכום‪.,‬‬
‫זה כיה ברשותו ורצה‪ .‬לוותר ולשלמו‪,.‬‬
‫להפועליס כפי דמיוד שהם בד ארס‪’.‬‬
‫וצע״ק‪ ,‬ובעיקר דבריו יש לתמוה טובא ‪J.J.‬‬
‫א׳ דמהיכי תיתי לחדש בזה פסולא דממשק׳^‬
‫ישראל הרי בש״ס מנחות ו׳ ע״אמצריכינן•‪.,‬‬
‫נ׳ ק־אי מ* דבכ?‪ 1‬חד הי׳ מקום לחלק‬
‫יעו״ש ‪ .‬וא״כ לבתר כל הנהו קראי נמי‘'‬
‫אין לך בו אלא חידושו באיסורי צאוץ ‪.‬‬
‫כטיפה\ערלה וכה״כ וכדומה מבא׳כ בהך‬
‫ד אסור להנות ממעשה נם־ ס דלית ג■׳ צאו'‘‬
‫או‪ .‬איוה אי׳ דאורי׳‪,.‬דהכה רש״י תענית‬
‫כ״ד ע״ב‪ ,‬ד״ה אמר להו וכו׳ כתב ^יבמה‪,‬‬
‫דאפשר להתרחק ממעשה נסים יותר ט‪.‬וכ‘ ‪.‬‬
‫ונכין״‪ .‬ואף למאי דכתב שס ע״א בד״ה"‬
‫אלא כאמל וכו׳‪ .‬״ואסור״ לאדה ליהנות ‪,‬‬
‫ממעשה נסים״ מ״מ בהא נמי ליכא אי׳^‬
‫לאו או עשה‪,‬ובסי׳ יהיב טעמא מ׳ למנכין‬
‫לו מזכיותיו‪.‬והיכא כחיבא האאיסורא?ל ־‬
‫ודוחק לומר דמטעס הנ״לסברא כוא וכל‪^:‬‬
‫סברא 'לאורי׳ ‪ .‬דא דרק בסברא ששוטה" ‪.‬‬
‫ונלויה אמרי׳‪-‬הכי כידוע ‪..‬וכך לאו סברת^‬
‫מלז הזא כמובן ‪ .‬וא״כ לכל היותר הוא"‬
‫אי׳ ' דרבנן ‪ .‬ומניל לאפ‪.‬־ קי אי׳ דרבנן‬
‫ממשקה ישראל ‪ .‬ועי׳ שואל ומשיב מהדורא‪,.‬‬
‫רביעאה ח״א סי׳ קכ״ח בסוף התשובה‬
‫לנראה דלא ניחא לי׳ למימר כך פסולא‬
‫לגבי אי' דרבנן יעו יש ‪ .‬הן אמת שראיתי‪.‬‬
‫בס׳ ‪-‬עט‪ ,‬סופר כלל י״ז פרט כ׳ ‪-‬בשס‬
‫שו״ת כשמים ראש סי׳ צ״ב־דאית לי׳ הכי‬
‫גס באי< דרבנן ומייתי לה שפיר מש״ס‪,‬‬
‫פס‪5‬זיס מ״ח רע״א ע״ש וכן מתבאר לעג״ד‬
‫גס משיעה מקובצת ב״מ קי׳ח ע״א בריס‬
‫שומרי ספיחי שביעית בהי׳‪.‬א^' דו‪.‬ק ותשכח‪‘^.‬‬
‫שוב מצאתי גס‪,‬במנחה מידך מצוה רצ״ע‪.‬‬
‫כתוך ד״ה יהנה כאן וכו׳ שהעלה כן■‬
‫יעו״ש ‪ .‬מ״מ מסתברא מלתא דבהא אסי׳‪^,‬‬
‫שנה?ח^‪1‬ישית^‬
‫‪.‬‬ ‫סי׳ קג‪.‬‬
‫בשזה״י א׳ אמור כ״ב למנ״י פת״ל לש״לן‬
‫‪ , r9‬ב׳ קרעספור יע״א ‪.‬‬
‫שלמא רבא ונפישא ?'כבור■ ידי״ג הרב‪ .‬י ‪. .‬‬
‫בש״ה מו״ה בן ציון אברהם קואעקח נ״י עורך‬
‫״המאפף״ בירושת״ו ‪. .‬‬
‫אחדשה״ם ׳באהבה ‪ , . .‬אבקש ‪ ,‬לתת מקום ‪,‬‬
‫למאמרי הנוכחי אשר ־הוא יקר בעעי בעוהשי״ת ‪.‬‬
‫תלפיזת ס^נת מרנ״ח מכתכ ט״ו‪.‬‬ ‫בתל‬
‫אית צ״א צ־ון ל( כקשה הרב‬
‫מאון מו״ה שמעון‪ -‬ווי‪-‬יגפר נ״י אבד״ק‬
‫קריפכיש על ש״ס מנסו׳ ס־ט שירדו נעכיס‬
‫אי למנסות אמא* לא —‪.‬והתפלא בזה‬
‫דהרי למ״ש הומ״י בס ירדו נדרך נס ‪ .‬וא״כ‬
‫למאי‪ .‬דנת? בידי משה למד״ר ריש שה״ש‬
‫אות״ב׳‪.‬דמה שאין ליכניתממעסה‪-‬־נסיס‬
‫אין להקריב למזבח מניס ממשקה ישראל‬
‫ע״ש ‪ .‬זא*כ איך אפשר כאן למנחות הא‬
‫ל״ה מן המותר לישראל‪ .‬ומציין על ילקיט^‬
‫טנרשוני ח״א אות סכיין מ״ש בזה ולא‬
‫זכר מידי משה הנ״ל ‪ .‬עכד״ק־‬
‫כשאני לעצמי כתבתי לי תשונה‬ ‫ואנמ‬
‫י ' ארוכה בקושיא זו גזה הלשון ‪.‬‬
‫הנה ראש דביי לברר וללבן ני^ דברי ידי‬
‫השה ככדיס וקשיס להבין לענ״ד הפעוטה‬
‫אשר כת? שס נ ד ס *נתן לחנמיס אוחו‬
‫השכר״ בזה״ל לפ־ע״ד ^יתא בנמרא‬
‫דתענית שא־ן ארס רשאי ליהנות ממעשה‬
‫נסיס והואיל ונעשה לו נס ונזדמנו צו‬
‫מלאכיס לכך לא כי׳ רוצה להנוח מן השכרי^‬
‫שממה שאין אדם רשאי ליהנות אי; להקריב‬
‫למזנס ע״ד שאלזז״> ממשקה ישראל ממה‬
‫שמותר לישראל וע״ש ‪,‬עכ״ל ‪:1,‬ון( פירושו‬
‫זה אינו מוכרח לענ״ד ‪ .‬עי' ביפה קול^‬
‫וכסי׳ מהרז^׳ץ שפמד״ר דפוס "ווילנא‬
‫דמפלשי לה בפשטא ‪ .‬ואן^ לפי דרכו לא‪,‬‬
‫ירטנא למה לו נהיסין! הך ;‪.‬דאין להקריב‬
‫למזכח״ ‪ .‬דתיפיק צי׳ בסשיטית דמצר שאש׳‬
 ‫המאקע שגה חמישית‬
‫בשבילו סי' אסור לו ליהנות משא״ב‬
‫לאמדיני אלמלא הפקירו או נהנו במתנה «‬
‫ובאישור שאינו טלל לכל העולס כולו ‪.‬‬
‫לדעתי ודאי דלא משכחנא למעוטי‘ מהן‬
‫קרא דממשקה ישראל י דלא אימעט רק‬
‫מה שאינו מותר‪.‬לישראל״ בכלל ‪ .‬דלא דמי'‬
‫הא לדרשא למן המותר‪:.‬פיך׳ די״ל לצייד‬
‫להיות מותר בפי המק״ס המציה משאיע‬
‫כאן כמוי;־ ‪ .‬וכיו נצפניל ברור ופשוט •‬
‫גתרייתא דכתטנא מתלי תליא‬ ‫ואמנם‬
‫לכאורה בפלונחת רש״יותוס׳‬
‫זכח^ם ס*ח ע״א ד ה מן המדומע ע״ש ‪.‬‬
‫ובמנחת חינוך תיך מצוה רצ״ע כהזכרתי‬
‫לעיל אשתמיטתי׳ צהןפצונחא במחכתה״ר‬
‫וכאשר העיר עליו בצדק בילקוט הגישוני‬
‫בקינטריס אחרון של ח״ב דף ע'אנ והעלה‬
‫למרומה לא מקרי ממשקה יש־אל לפי‬
‫שאינו מותר לכל ישראל ע״ש ‪ .‬אבל נלענ״ד‬
‫דהכא כ״ע מידו ‪ .‬דבכל דוכחי אמרינן*‬
‫רובי ככולו‪ .‬וכיון שלרוב אישי ישראל‬
‫מוהר לא משנחינן בחד גכרא לאשור לו י‬
‫בכנס דהואא־כו עשוייס וניכר כפני עצ־מ‬
‫באיסורו זה ‪ .‬ולא דמי לתרומה דרקלהיג‬
‫מסוייס כל כהניס מישרא שרי‪ .‬ושאר‬
‫אישי ישראל בהם הרו‪ :‬אסור ורו״ק‪.‬‬
‫דאיידינא גרב״י תענית כרל‬ ‫ואיידי‬
‫יתכן ליישב לענ״ד פפימ״ס‬
‫מהרש״א חא״ג קידושין כ״ט ע״ב ד ה‬
‫אפשר דמהרחיש ניסא‪ .‬דמה כבא ע״י‬
‫חפצה לא מקרי נס ואין מנכין מזטו׳טו‬
‫ע׳ש • וי״ל להך דחעניח כ״ד פ״ב לבוא‬
‫די דיליף חד מסאני׳ משוס ענוי כסרפיי‬
‫שה היינו ״נמי כסו חפלה ג״כ לשברגיפו‬
‫ורוחו ולהכניע עצזו לפני המקיש ‪ .‬וע״ד‬
‫דאמרי' בפ״ס ברכות שהמתפלל בעד‬
‫סברו ‘צריך שיחלה עצמו עציו• וממילא‬
‫דלא מקרי נס ממש וליכא איסורא ‪ .‬אלא‬
‫דמ״מ נכין להתרחק ממעשה נסים אף‬
‫ככהיג ־‪ .‬נהא״ג לעיל ע״א לנעשה הנס‬
‫אי' דרמן ממש לינא ללא מ‪5‬י» נמפידש‬
‫גדברי סז״ל שיאמרו ״אסור צימוח ממעש'‬
‫כסיס* וכוצי מלתא לנס לא שכיס הוא‬
‫>י‪:‬כה״ג לא גורו רבנן באישוריס לירהו י‬
‫לבוראי הוא רק איסור בעלמא מצל שראוי‬
‫לגל ארס למנוע עצמו שלא ינכו מזכמהיו‬
‫והוא ודאי קליש עונא ‪ .‬ה דע דכא״א כעגץ‬
‫אסר שלי וכדשיי הענית כ‘ד ע״ב מ״ל‬
‫ובחסארח ישראל מרוח סיג משנה ס׳ אות‬
‫ס״ב דשעח הלמק שאני ע״ש ‪1.‬גזסן« גס‬
‫הוא זכגר עמלו קמאי בסחירח לברי רש״י‬
‫ז״ל כניל לבלף נ״ד ע״א הדל נקע לשין‬
‫איסור ובעיב כהבה רק בטיב ונכון לה‪'0‬ס׳‬
‫‪-‬טי' בס' יל לול שם שהעלה דרק למי‬
‫שנעשה כנס בשבילו אסור ליהנות מ׳‬
‫דמנכין לו מזכיותיו ‪ .‬משא״כ לאמדיס ;‬
‫והכי פשיטאלי' גמי לגבורת ארי תענית‬
‫כ״ד ע״א כל*פ אמר איני גמפי ^ככוריך‬
‫יעו״ש ״ ויש חילוק ביניהס דליד לוד הנ׳ל‬
‫‪ -‬נ‪-‬ס מי פלא נעשה כנס בשבילו אין מן‬
‫הראוי שיכנה אלא דאיכורא לינאי ולנבורות‬
‫אדי אף שוס ש‪.‬ק איסולא ליכא בכזיג‬
‫יעוי' בהס בפניס ‪ .‬ובס׳ בדי חמל‬
‫קונערס הכללים מ״א מערכת האלף סי'‬
‫ש״ס שקיל וגידי נמי בענין וה י ו‪45‬ייתי‬
‫גס גשם מדבר קדמות דליכאבהא מלהא‬
‫איסורא רק מדת חסידות וכעי למימד‬
‫שס לגס לשון איסור דנקיע רש״י יש‬
‫לפרשו על סלח הסידזה ע״ש י ומעתה‬
‫לא מיבעי׳ לדעת בל״ס הנ״ל לא משכחת‬
‫בהא איסורא כלל רק מדר• ‪ .‬אלא אף‬
‫לרעת אינך דמפכתת נמי איסורא ‪ ,‬מ״מ‬
‫לאו לכ״ע רק לסי שנעשה הנש בשבילו ‪.‬‬
‫יאף נלוכחא דאיסורא הוא רק איסור‬
‫קלים בעלמא נלגיארנו לעיל‪ .‬וממילא‬
‫דכ»ה מעלות עובות עלינו להוכיח בטרור ‪.‬‬
‫דלא אימעט ממשקה ישראל סלח משירות‬
‫או אי׳ קלים כזה ‪ :‬בשגס לבבל ענין‬
‫בנידו ‪ j‬לידן רק ליחייד שנפשה הנס‬
‫קנו‬ ‫חרברת י״ב‬
‫שנהנה בעד כספו הוא נהנה‪ ,‬ז״א דאכחי‬
‫אך אם לא יתן המעות נהי דאז מקרי‬
‫נהנה מן כנס במה שע״י הנס אשתר״י‬
‫לי׳ מעית הפועלים‪ ,‬מ״מ הרי איסור זה‬
‫כיר מייל עלי׳ אפי׳ אס לא יהנה הו‬
‫שוס הנאה מן האין כיון שבכל ענין ה ׳‬
‫מוכרח לשלם להפועליס מה שפסק עמהס‬
‫לולא שנעשה לו הנס שמלאכיס הביאוהו‬
‫וכיון שריוח מעות זה בלא״ה נצמח צו‬
‫ע״י הנס‪ ,‬מה יסן ומה יוסיף עוד אי׳‬
‫הנאה ליהנות מן כאבן עד שלא יהיה‬
‫האין בכלל מותר לישראל כיין שכל כנאה‬
‫של הנס יכי׳ רק בהרווחה נכר הפועליס‬
‫והנאה זו כנר קבל ונהנה אף בלא שום‬
‫הנאה חד‪:‬ה ולא יתחדש ד‪.‬־׳ חרש ע״י‬
‫כנאה כיהנה עכשיו מן האב;‪ ,‬וצ*ל ולייבב‬
‫בדוחקא‪ .‬דע‪:‬״פ נוסף איסור אס יכנה‬
‫בפועל מחד‪ :‬מן האבן משוס שע״י כנאחו‬
‫זאת נהג דלה הנאתו במה דאשתרשי׳ לי׳‬
‫שכר הפועלים ‪ ,‬שודאי הגדל הנאתו‬
‫בהחוחת מעוה זה אס ישתמש בו לאיזה‬
‫הנאה וכ״ז בא לו בחנה‪ .‬משאם לא יהנה‬
‫ממנו בום דיר כמובן ‪ .‬ומצד הוספת‬
‫הנא‪ :‬זו איכא איסירא באס ל״ה נו תן‬
‫המעות ודו״ק‪ ,‬אנלקמייחא ודאי קשיץ‪,‬‬
‫ואנצינא לכאורה לקיים דכיי הנאון ידי‬
‫משה בהקדם מ״ש הגאון שאגת אריס‬
‫סי׳ ציע להקשות בש״ס פסחים דמפיק‬
‫הא דאין מביאין נסכים של טבל מדכ׳‬
‫ממשקה ישראל מן המותר לישראל ולא‬
‫קאמר מ׳ מצהב״ע וברמב״ס פיה ה״ט‬
‫מאיסורי מזבח‪ ,‬ועל הרמג״ס תמה דכיכא‬
‫חשיב לי׳ באמת למצהב״ע מאחר באין‬
‫המצוה געשית ע״י העבירה וכמי שהוטחו‬
‫במישור החום׳ בת' לולב הגזול עפ״ר‪.‬‬
‫והנה בניב״י מהד״ת האו״ח סי׳ קל״ד‬
‫חמה על הבנתו זאת בדבלים צידקיס‬
‫יעו״ש׳ אכן מפ*י הגנתו בל שאג״אאמינא‬
‫אנא לייבב שני רךשיותי‪ 1‬חדא כהבדהא‬
‫בלא שים חהלה והכנעה עכור ישועה זו‬
‫שתכא ‪ .‬מקרי נס נעור דמננץ לו‬
‫מזכיותיו‪ .‬ולהכי שפיר כחב בי׳ רש״י‬
‫איסזרא ‪ .‬ואכמ״ל ‪.‬‬
‫עליו עפימ״ש ביפה קול שם‬ ‫כ(‬
‫מדר בהעלאת אבן זה‬
‫ליפות את ירושלים באבניס מסותתות או‬
‫נבנות ביסכדס או ביהעדיי סדש בעיר‬
‫ה׳ וא״כ מה ממשקה ישראל שייך בזה?‬
‫וכיה דאיהו לא מערש לה ככי מ״מ‬
‫עכ״פ ל״ה רק כקדש בדק הבית והרי‬
‫כעלה בנוב׳׳י תניינא חיויד סי׳ ס״ב‬
‫בהשפעות שבסופו בהנ״ה מגן המחיר‬
‫דיקדשי בדה״ב ל״ש הך דממשקה ישראל‬
‫ע״ש וציע ‪.‬‬
‫־ג( י ש לתמוה עיבא נעיקר דבריו —‬
‫לפינת אס כל הויית האין הי׳‬
‫עפ״י נס וממילא דהי' אסור לסדיוע‬
‫ליהנית מפנו הי׳ אפשלד־אסור גמי לגבוה‬
‫אבל כאן הרי‬ ‫מ׳ ממשקה ‪,‬ישראל‬
‫נעשה הנס רק כענין ההבאה לירושלים‬
‫ולא בגון< כאבן‪ ,‬איי‪ :‬האבן עצמו מוהר‬
‫בהנאה נס להדיוע ומהיכי סיתי יאסד‬
‫לגיוה! ואס נימא דמאחר שנעשה הנס‬
‫בהבאה לכאן מ^ינא היה אסור ליהניה‬
‫«כאןי מהאבן ‪ ,‬נצ׳ שבלא הנם ל״ה בא‬
‫כלל לכאן וליה יכול ליהניח ממנו במקו ס‬
‫כזה״ דא״כ הי׳ מקרי נהנה מן הנס‪ ,‬ז״א‬
‫דא״כ מאי אמי לי' מה שנהן החמשה‬
‫סלעים דלא אשחרשי לי׳ ת! נהרווחת‬
‫מעות זה כיון לגיף האבן עדיין אסור‬
‫ליהמה ממני באן מאחר שינס הו נא‬
‫למקים הזה‪ ,‬וכ״ת לתיז דרק אס לא‬
‫יגלם ה׳ סלעים הנ״ל או מה שיהיה נהנה‬
‫כאן מאין זה יה ׳ נהנה מן כנס‪ ,‬דע׳׳י‬
‫שמלאכים הביאוהו כל^ה צריך לשלם להם‬
‫נהנה מה שנהנס בחנה‪ ,‬משא״כ עכשיו‬
‫שנתן הכסןז שפיר מוחר לו האבן לכל‬
‫הנאותיו‪ ,‬דלא אהנילי׳ הנס מידי דסה‬
 ‫הטאק‪?8‬שנח חטיעית‬
‫בנעשה הגאה זו‬ ‫כה'נ ‪,‬מ׳ מצהכ״ע‬
‫בעיירה אך דכעלמאליא מצקנ״ע כאופן‬
‫‪ .‬כזה ‘וכדגיארנו לעיל וא״ב‪. .‬‬
‫כנים דברינו‪ .‬אלו תתיישב היטב‬ ‫ואם‬
‫קובית הרה״ג כשואל מש״ס‬
‫מנחות ס׳ט עיב י דתינח כא^דנעשה‬
‫באמת עבירת כנאה מן כנס בהנאה זו‪.‬‬
‫שפיך מיפסל מעעס מצהג״ע גצירוך גילוי‬
‫קרא דממשקה ישראל משא״כבש״ס למנחו׳‬
‫כנ״ל ללא עבר עבירה בהבאה ‪ ,‬זו שלא‬
‫נמשך שיס הנאה להדיוט דמצית לל״נ‪,‬‬
‫ולא נפסלי׳ רק משי ס ממשקה ישראל‬
‫להוד והיינו מ׳ שאס הי׳ רוצה הדיוט‬
‫ליהנות הוי עבד איסורא ‪ .‬הא ודאי לא'‬
‫שייך רק באיסור מלאוין וכדומה דהתס‬
‫גלי קיא עפיי ביאורנו בדברי רמביס הכ״ל‪.‬‬
‫ד כל שיש בו צד איסור■ כזה נפסל מצד‬
‫מצהב״ע אך דבאמת לא עבד אי׳ כלל ‪.‬‬
‫משא״כ באי' קליש כי ככא דלא נאמר עלי׳‬
‫כעצה מיעיטא דממשקה ישראנ וכדכתיבנא‬
‫לעיל ‪ .‬חיסגי; לן למילך בכה״ג חות דרגא‬
‫דעכ״ס •בעבר עביד‪ :‬באמת כאיזה אופן‬
‫שיהיה יש על*ו בס‪ ,‬פסול דמצהב״ע אכל‬
‫'‬ ‫בזולת זה לא וא״ש ‪.‬‬
‫עוד לא נתקרר׳ דעתי בזה דמלגר‬ ‫ואכן‬
‫י מה שרחוק להעמיס כן גקיציר‪,‬‬
‫דבריו של יד״מ הדל דלא הזכיר כלל עענין ‪,‬‬
‫מצהב״ע רק קרא דממכקה ישראל מן'‬
‫המותר לישראל •'‪ ,‬גס בזולת זה בעכין‬
‫מצהב״ע בדרבנן נפילנא ברברבתא ‪ .‬דרק‬
‫למד פייוסא דרש״י פסתי‪ 0.‬צ״ה ע״ב נבי‬
‫דמאי אמרינן כך> פסולת אפי׳ בעבייה‪-‬‬
‫דרבנן ע״ש‪ .‬ואפי׳ לכך סירושח ‪ .‬ע•''■‬
‫מתן סופך ח״א דך ק״ג ע״א אות ג׳ ‪. .‬‬
‫שצידד לומר דלא כתב רש״י כן לק באכילת‬
‫איי בשעת; מציה דזהי מצהב״ע ממש‪.‬‬
‫אגל מזל דרבנן לא ע׳׳ש ‪ ,.‬ולדבריו כ״ש■‬
‫דלא נ‪:‬מא הכי מנידון דידן שאיןסמצוה‪. ,‬‬
‫גורמת העכירה כלל לנד אי׳ דרכנן‪,‬ונכו״ח־‬
‫דידאי גס כרמב״ס מודה לסנרא דחוס׳‬
‫להיכא דאץ המציה בחה ע״ן כעיירה צ״ש‬
‫מצהנ״ע אכן היינו דור‪,‬א נסתס מציות‬
‫אנל הקרגנוח מלי קרא ממשקה ישראל‬
‫לצריך להיוה מן המותר לישראל‪.‬ומיפסל‬
‫אן« בלא עני שוס עינרה אלא שאס יהנה‬
‫ממנו‪ .‬הדיוט‪,‬יהי׳ יו עיירה ‪ .‬מפתכר ליה‬
‫להדמכ״ם דהיינו‪ .‬טעמא דק*א ממצהג״ע‬
‫דכהי דבעלמא אך בעבר גו עבירה כל‬
‫שאין המציה נעשית על ידה לא מיפסל‬
‫בהכי הכא גלי קיא לשויי מצהייע כל‬
‫ל^ש בו שייכות עבירה להדיוגי ‪ ,‬וא*כ‬
‫הרווייכו איצטרכי זרק משוס ממשקה‬
‫ישיאל^איכא למפסלי׳ מטעס מצהב״ע‬
‫כנ״ל וא״ש היטב‪. .‬‬
‫נימא פרך לידן אס לה״ר חג״ד‬
‫׳ נותן המעות והיה נהנה מן‬ ‫״‬
‫ה־נס נמצא שהי׳ כגאת האבן לירושלים‬
‫מצל כאיסור הנאה מן הנס*י;וולאי יש ‪.‬‬
‫סברא גדולה לפסול האגן להקדש מצד‬
‫מצהביע דעדיפא טובא מהך דשאנ;א‬
‫הנ״ל דהחס לא נעשת ■שוס עניר׳ ו^חמה‬
‫כמנ״י הדל ‪ ,‬משא״צ כאן לנהי דלסבדת ‪.‬‬
‫חוס‪ -‬סוכה כלל בכה״ג לא מקרי מצהב׳יע‬
‫להרי אי׳ ההנאה נולד רק ע״י מה שלא‬
‫דתן הנסך אסי בגא ‪,‬האגן לירושלס‪,./‬‬
‫ובמניעת נתינה ‪ u‬אין כאן \ב‪ 1‬ס גרס‬
‫וסיוע להמציה‪ ,‬מ׳מ גהא 'ולאי■ שפיר‬
‫אהני לן קרא דמנישקה ישראל לפסי‪.‬ל‬
‫אף^ מצהג״ע כזה וכדגיאינו ודויק ‪ ,‬ויש‬
‫להעמיס זה ככוונת יד״מ כניל ! דאיהו‬
‫ודאי סבירא לי' נמי דצ״ה מקוס לפסול‬
‫כ^ן מצד עיקר קרא דממכקה ישראל‬
‫מן כמותר לישראל‪ .‬לצ״ש כאן כלל וכקישי׳‬
‫‪ •0‬ג׳‪ .‬כדל־ ומיהו עכ״פ כיון דגלי‬
‫קד‪,‬א גקדשיס ממשקה ישראל מן המותר■‬
‫^שראל ונקושי׳ ב׳ נאמר מהכרה‪.‬דתית‪,‬‬
‫דרשא אך בקדשי כה״ב ‪.‬וללא‬ ‫צד‬
‫^‪,5‬די"ההשמטות הדל־ אהני לן למיפסל‪.‬‬
‫קנו‬ ‫חוברת י״ב‬

‫ארס הנזכר ‪ ,‬כי הלא סין{ סון‪ £‬כהנוחן‬
‫כהאיננו נותן שויס הס ‪ ,‬כי עיני שניהס‬
‫בל תחזינה ועפעפיהס בל חבחנינה‬
‫תבנית ביהמיק ‪ ,‬ומה יתרון לזה מלזה ‪-‬‬
‫ויש לייבב בעז״ס נהקדס מ״ש בירושלמי‬
‫יומא )פ״א< שאלו אח ריא‪ .‬דורות‬
‫האחרוניס כשריס מן הראשי ניס א״ל‬
‫עידיכס הבירה יוכיח וט' כל דור שאינו‬
‫נבנה בימיו מעלין עליו כאלו הוא החכיבו‪-‬‬
‫זבשו״ט מסיים מא^ טעמא לפי שלא‬
‫עשה תשונה״ ובכן הלא טובא אשמעינן‬
‫כי אשרי האיש הנזכר ‪ ,‬כי מעלה רבה‬
‫ועצומס^ וטנה גדולה‪ ,‬ורמס^ לכאיש‬
‫המצוין הלזה!‪ .‬כי אין מעליס עליו כאלו‬
‫הוא החריבס ‪ .‬וסנה מ״ש והוא מקריג‬
‫קרבנותיו לחוט נ יתכן להמתיק ימ״ש‬
‫בפכיקתא רבתי )סט*ז< כבשים ביש‬
‫אומרים שהם כובשיס עונותיהם של‬
‫ישיאל כדיא ישוב ירסמנו יכטש עונוחינך‬
‫וגו׳ וביה אומרים וט׳ ישהם מכבסים‬
‫עימתיהס של יש־אל כדא אם יהיו‬
‫חטאיכם כשנים וט׳ « וא״כ הלא מלכד‬
‫יופיע ברצוה ה׳ ‪ .‬ואבטת ני הערג עליו עהירהי■‬
‫כי אין עציו החטא הנ״ל ^ כי אץ מעלים‬
‫עליו כאלו נסרב בימי‪ /‬גס יתר רזטאתיר‬
‫לא תזכרנה ולא תסקדנה יען כי מעלים‬
‫ב‪.‬הורת כהניס• י )סכייג(‬
‫עה״כ ו יקי צרכם את קציר‬
‫עליו כאלו הקריב בתוכו ^ ובכן הלא‬
‫הקיבנות מכבשים ודכבסים כל עונותיו^‬
‫ויסורו עונותיו וחטאתיו י‪£‬כופ‪1‬נה‪-‬‬
‫ו ב ז ה כבין גס מ״ש בירושלמי סאה‬
‫)פ״ה( א״ר יצחק ועניים מרודים‬
‫הניא בית‪ .‬א״ר אכין אס עשית כן מעלה‬
‫אג* עליך כאלו הבאת ביכורים לבית‬
‫המקדש נאמר כאן תביא ונאמר להלן‬
‫ראשית בכורי אדמתך תביא בית ה׳‬
‫אלהיך וגו׳ ‪ .‬כי מעלה כפולה ונזכופלת‬
‫להגבר המצוין הלזה ‪ ,‬כי אין מעלים‬
‫עליו כאלו נחרב ביהמ*ק בימיו ‪ ,‬וני‬
‫אמנם מעלים עליו כאלו הניא בטריו‬
‫לביהמ״ק ‪ ,‬ני ימן הוא פעל ועשה כל‬
‫עו'מ מהדורא רכיעאה ס״א ססי׳ קכ״ח‬
‫פשיעא לי׳ רלא אמרי׳ הכי באי׳ דרבנן‬
‫ע״פ ‪ ,‬א״כ כ״פ כנידון דידן דכיר בארנו‬
‫לעיל דאן‪ £‬אי׳ לרבנן ממש ליכא אשר‬
‫מטעס זס אמרנו וענינו לאן{ אי ממשקה‬
‫ישראל ממעע נמי אי׳ דרבנן ‪ ,‬מ״מ הר‬
‫לאסור ליסנוס מן הנפ דקליש עובא‬
‫ודאי לא ממעע ‪ ,‬א״כ רמוק לומר בי׳ כמי‬
‫פסולא למצהב״ע ‪ ,‬ונס כמה שהוכרחתי‬
‫לעיל לומר בדעתו דלסי־ל כנונ״י מהדש‬
‫בהשמטות ; לא נראה כן מלשונו שדקדת‬
‫לומר אין ל״הקריי למזנח״ דייקא^ וא״נ‬
‫עדיין ‪5‬״פ ‪.‬‬
‫)המשך יבא(‬
‫ט ^ ט ה ג י נ ז אב־ק״ר‪ ,‬קרעפכור והגליל‪.‬‬
‫ס'׳ קד‪.‬‬
‫בעזה״ש‪ ,‬יוס ב ‪ /‬ה׳ תמח שנת ״נחמות‬
‫פ״ק ראדן יע״א‪.‬‬ ‫!‬ ‫ניון״ לפ״ק‬
‫כבוד ידידי הרב״״ בש״ת מוהר״ר בן צית‬
‫אברהס רךאיגקת ש^יטיא״ הטו״?• המכ״ע תורגי■‬
‫הנחמד הנקרא בשש ״הטאסף״ ‪ ,‬אבקשו כי ידפיס‪.‬‬
‫נא מאסרי' הנוכחי בהקדם! כהגליון הראשון אשר‬
‫»‬ ‫י‪-‬‬
‫נרסינז‬
‫ארצכם לא תכלה פאת שזך בקוצ״ו ולקט‬
‫קצירך לא תלקע ‪ ,‬א״ר אוורדימס ב ­‬
‫יוסי וכי מה ראה הכתוב ליחנה באמצע‬
‫הלגציס פסח ועצרת מכאן זר״הויוהכ״פ‬
‫מנאן^ אלא ללמד שכל »י בהוא מוציא‬
‫לקט שכסה ופאה ומעשר עני מעלים עלי‪1‬‬
‫כאלו ביהמ׳יק קייס והוא מקייב קרכנותיו‬
‫לחוכו וכו׳; ולכאורה יתכן לדייק‪ .‬מה‬
‫יתרון להמצרן ה;זה ?' הלא כאשר יחלום‪.‬‬
‫מלוס הרעב והכה אכל והשביר רעבונו‪,‬‬
‫והקין משנתו והנהו רעב כקדם^ ובטנו‬
‫חסרה וריקה‪ .‬וכאשר יחליס הצמא והנה‬
‫שחה לי צמאינו‪,‬והקק והנהי עדן עין{‪,‬‬
‫ונפשו צמאה ושיקקה‪ .‬ככה הנהו‪ .‬הבן‬
 ‫המאסף שנה חמישית‬

‫דמעות״‪ ,‬״?יג‪ :‬לעתים״‪ .‬רועי ישרוןי ‪fc‬‬ ‫אשר הים‪.‬לאל ידו לטפוח; מעלים פלץ‬
‫״ביח »ש׳*ח״ ‪ .‬ביס ‪ .‬ו״נחלת משה״ ‪ ,‬ועוד‬ ‫כאלו קייס גם אס אשר אין נידו לעשוח‬
‫רבים בכהוכיס בעזהשי״ח ‪.‬‬ ‫כי יניא כזרוע ויעעון •כי לא‬
‫קייס המצוה הנזכרת מבלי יכולת‬
‫סי׳ קה‪.‬‬ ‫אכל לוא היה לאל י ידו לקיימה‬
‫ק״ז‬ ‫ב״ה ה׳ לסדר דברים שנת עי ה‬
‫בימיו היה למקיים גס אותה״‪ .‬לכן מפלים‬
‫עליו כאלו *קיימה כראוי‪ ,‬ובזה יתקלבאד‬
‫■‬ ‫פי ק האלאדאק‪,‬‬
‫גס מיע כפסיקסא רבתי )סגייז( ושמואל‬
‫כבוד ידידי הרב‪ ...‬בש״ת מו״ה בן ציון‬
‫אומר ואס נכלמו מכל אשר עשו צורח‬
‫אכרחם קואינקה נ״י ‪ .‬עורך «הטאמף״ כירושת״ו ‪.‬‬ ‫כבית וחכונחו ונו^ וכי יש צורח הבית‬
‫אחד״ש ייטיב גא להדפיס מאטד* הדל הזה<‬ ‫עכשיו אלא אמר הקב״ה הואיל ואתם‬
‫חררע העבי נאשר חל‬ ‫בשנת‬ ‫מתעסקים כו כאלו אסם בונים אותו ‪:‬‬
‫ערב פשח שיק היה כעירינו*‬ ‫זבחנחומא צו )סייד( א״ל הקנ״ס גדול‬
‫יעש גדול בדבר החמץ שנשתייר מהמזון‬ ‫קרייתה בתורה כבנינס לך אמור* להם‬
‫שני סעודות ‪ ,‬לאחר הס;י‪.‬ודת פחריח‬ ‫ויחעשקו לקרות צורת הבית כתורה וכשכר‬
‫ולקחו אנשי סירינו והניחו החס המחיצה‬ ‫קריישה שיתעסקו לקרות בה אני מעלה‬
‫סקוס שמונח שס ‪ jrno‬הנמכר להא״י‬ ‫עליהם כאלו כס עוסקים בבנין הכית ‪.‬‬
‫ערב שיח‪■,‬הו לס זמן אסורו — ובנוסח‬ ‫כי אמנם ‪ p‬המצוינים האלה איננס‬
‫הפטר מכירה נכתב כל פרעי המינים‬ ‫כענפים על אשר לא נינה כבית הגדול‬
‫בפירוש‪ .‬וגס מסוים המקומות • ולבסוף‬ ‫והקדוש ‪ ,‬בימיהס ‪ j‬כי יען הס עשו את‬
‫נכתב אולי נשכח איזה מין לפדגי ‪ .‬או‬ ‫אשר ביפלתם‪ ,‬כי קר‪f.‬ו בה ‪ ,‬מעלים‬
‫לסייס איזה מקו ס — ג'כ בכלל העכירה‬ ‫עליהם כאלו כוננו אוחו ‪.‬‬
‫ומקומו מושכר לו* אשד צפי המבואר‬ ‫‪ 1‬ב ל אכחד מהקוראים היקדיס כי כבר‬
‫בצ״צ החדש האויס סי' מ״ה אין כזה משוס‬ ‫פרשתי בזה בסון{ ספרי ״בינה‬
‫מוכר דבר שאין מינו ידוע כיון שלא‬ ‫לעחיס' מ״ש נפאחיס דפ״ן ע״א אלו‬
‫נכתב בכך וכך ‪ ,‬רק כפי שער ומקת‬ ‫ואלו מעלה עליהס הכחוב כאילו נבנה‬
‫השווה שבעיר זו‪ .‬וכן מבואר בפיתחו״מ‬ ‫היכל בימיהם ‪ ,‬וכסנכדרין ל׳ צ״ב וא״ר‬
‫סי׳ ר״ע ס״ק א׳ בשס שוית באר יצמק ‪.‬‬ ‫אלעזר ‪ Ja‬אדם שיש בו דעה כאילו נינה‬
‫גם אין חשש מס ' שלא נסמן המקוס‬ ‫ביה המקדש בימיו‪ ,‬וכמנחוח ד' ק״י עיא‬
‫ושפיר אינא קנין אג״ק כמבואר שם‬ ‫כאילו נכנס מקדש בימיהם‪ ,‬וכאנדת‬
‫אוח ד׳יי‪ .‬והנה ילידי הרב המו״ץ השני‬ ‫שמואל גלולה דעה שהיא בקולה כנגד‬
‫דפה ‪ ,‬הכריז בכל בתי המדרשות דפה‬ ‫ביהמ״ק' ובספרי •כיכורי מש״ה״ פרשתי‬
‫בשמו ‪ .‬אפר כשיור שנשתייר מהשני‬ ‫מיש כבלטת דמיו ע״א כאילו בנה מזבח‬
‫סעולוח‪ ,‬סעונים מוצאי יו״גי נ׳ שריפה‬ ‫זכקריכ מליו קרבן ‪ ,‬וק בסוכה ד׳ מיס‬
‫בברכה ‪ .‬כי לדעחו ; אחרי שנאפס טל‬ ‫ע״א כאילו בנה מזבח והקריב עליו קרבן‪,‬‬
‫שבח‪ ,‬וחיכ גס השיור לא הי'בכלל המכירה‬ ‫‪ 1‬ק בע״ב שם עיש״ב ‪.‬‬
‫והסריס למשמעתו קיימו וקיבלו הכרזסו‬ ‫‪.‬צאס ידידו משה חיים טריוואקס‬
‫אולם לאנשי עדתי ‪ ,‬הקלתי והו ריסי ט‬
‫הוא בכלל המטרה ‪■ ,‬וכאשר אבאר‪ ,‬ולזאת‬ ‫^;אד‬ ‫»מכר השלי ״בכולי מכ״ה“ ‪ .‬ב״ח‪.‬‬
 ‫קנח‬ ‫חוגרת י״ב‬
‫מה שאדם מתנה באס יהי' שפיר אמרי'‬
‫ברירה אפ‪ ',‬בדאורייתא כן הוא קוטב‬
‫לברי הי שים‪ ,‬והא דחכית ביצה ל״א מתר'‬
‫התום׳ ביומא ד כ״ו דבס אפחר שלא‬
‫יבוא לידי חלוקה לעולם‪ ,‬א״כ בכ״ד ג״כ‬
‫רק החנאי אס י שאר ‪ ,‬ואס לא ישאר מה‬
‫עוב‪ ,‬ממנ״פ לא קעביעל בל יראה ודבר‬
‫זה הלא־ עתיד להתברר בוודאי או שישאר‬
‫או לא ‪ .‬עוד‪ ,‬באמת ‪ ,‬הלא מבואר בספר‬
‫חולדות האדם סי' פ״ב בשם הרשב״א‬
‫דכי אמרי׳ ברירה היינו דוקא במידי‬
‫דלית ציה קיוס אס לא שנאמר יש ברירה‬
‫למפרע דחל״ב אשתכח ד^כל טבל אבל‬
‫במוכר ומקדיש דבר שאיני מסוים כל‬
‫שבירר את״כ אי; אנו נדיכיס לקיוס‬
‫המקח למעיקיא שגס כהתא מתקייס‬
‫ממילא קנוי ומוקדש ‪ ,‬ולא אמרי' אין‬
‫ברירה ‪ ,‬וסברא זו כתב ג״כ הנה״מ חו״מ‬
‫סי׳ ס״א ס״ק כיב והוסיף עוד ד אמרי‬
‫שאפשר לחיל כקנין לאחר שיבורר ממילא‬
‫גס למפרע חל מעכשיו קודם שיברר‬
‫)ועיי׳ שאגת ארי' סי‪ '.‬צ״ב ונו״ב מאה״ע‬
‫מ״א סי׳ צ׳׳א( ובכן בנ״ד אחרי דמצד‬
‫עצם הקצין יבול לחול לאחד שישתייר‬
‫מסעודת שבח לאחר האכילה‪ .‬ורק מחמת‬
‫איסורא דשבת דרביע‪,‬עליה ובפרט שאין‬
‫הדבר ברור שיש בזה איסיר קנין בשבת‬
‫ועל מדוכה זו ישב כנרעיא בתשובותיו‬
‫בחלק סכחביס סי׳ ק ל ט‪ ,‬והגאון ר׳‬
‫זלמן מלובלין שליט״א בספרו הורת חסד‬
‫מקיל בה ‪ .‬ובפרט גגי מכירת ח מ|‬
‫בבלא״ס לעש החק יעקב סי׳ חמ״ד‬
‫ס״ק מ׳ דמוחר אפילו בשבת ‪ ,‬ובכן‬
‫נוכל לומר בפשיגיות דחל מע״ש הקנא‬
‫על ה ח ק שישתייר מאכילת שבס כדברי‬
‫הנה״מ הנ״ל ‪ :‬י־־ וגס קצין כסף איכא‬
‫דהכסף עוד לא נתנו כצו אצל הרב המוכס‬
‫ו מ צ י ג ו ג־כ דשוחן יכול למכור מלקו‬
‫פיש לו נהקרקע קודם ‪ 5‬קל^‬
‫אמרשי אשמעה מה• יאמרו גדולי ההוראה‬
‫קוראי •המאסןן״ ‪.‬‬
‫א מ נ ם שאנן קיי״ל במי״מ סי' ס״א דכל‬
‫תנאי שאדם יתנה עס חכירו‬
‫^אין הולכין אתי לשון הכתוב כשעל אלא‬
‫אסר הטונה ועפיי ככיונס והאומדנא‬
‫לא כי׳ דעת הבעלי בתים למכור הסעודו׳‬
‫שבח‪ .‬וכוהכאילי כתוב כפירוש חוץ‬
‫ממזון שני סעודות שנת‪ .‬מ״מ אחרי‬
‫שאין קיצבה כמה שיאכל בשבת ולכתחילה‬
‫דעת הכעלי בתים שאפשר כישאי מסס‬
‫הי׳ טודאי דעתם שסשיור יהי' ג״כ‬
‫בכלל מכירת פחעץ‪ .‬אחליי דבי‪:‬לשון של‬
‫השע’ מ ככלל כל הממן ‪ ,‬ורק דמהורת‬
‫אוממא קאתי׳ דאין אדם מוכר מה‬
‫שלדין לאכול הרי ג״כ אומדנא דהנשאר‬
‫גמר ומקנה — דק דלכאורה צריכים‬
‫לחקור אס יכול אדם למכור מס שישסייר‬
‫מאכילתו״ אם ניגע זה לדיני ברירה אחרי‬
‫שבאפשלי בלא ישתייר כלל וכן היה ג״כ‬
‫טענת כיב הנ״ל השניהייו״ דבדאורייתא‬
‫קיי״ל אין ברירה ‪ ,‬ע״ז אומר אני לעלי‪/‬‬
‫^ דלפי דברי התום' בעירובין ד׳ ל״ז ע״א‬
‫ל״ה ר״י שכתבו לחלק בין שעומד הדבר‬
‫להתברר בוודאי או לא‪ ,‬וביש״ש ב״ק‬
‫נקונטריס הברירה מסביר לן החילוק‬
‫‪ .‬שבין ■סלע מן הכיס דחיישי׳ שמא לא‬
‫יעלה כלל לסיפא דסלע חדשה ‪ .‬מבוס‬
‫דבסלע חדשה עומד הדבר להתברר בוודאי‬
‫אי יעלה או לא ‪ ,‬אס יעלה הרי הוא‬
‫מחולל ׳ואס לא יעצה הרי הוא כבראשונה‬
‫לאפוקי אם אמר על איזה סלע שתעלה‬
‫שיש סלעים הרבה ודעתו לעולם יהי'‬
‫מחולל והוא ^מתנס על איזה שתעלה‬
‫המילה והוא חינו עומד להתברר דילמא‬
‫לא יעלה כלל‪ .,‬וכן שני לוגין ג״כ התנאי‬
‫על איזה מלונין יעלה ‪ ,‬וברצנו שלעולם‬
‫יעלה דאל״כ שתה עבל ‪ i‬והכלל דוקא‬
‫כשאמר לאיזה שארצה חשיב|מיירה‪ ,,‬אגיל‬
 ‫המאסף שנח חמישית‬

‫^המאסך״ חוות דעתם הרפה בזה‪.‬‬ ‫‪1‬לא ;ודע עדיין סלקו מגורר ; מכו ת‬
‫והנני הכוהב כרוב עירדא ‪,‬‬ ‫אמר^ פ״ד דגיג סי^ ה׳ יעו״ש‪ -‬ועיין‬
‫עלוש אלי׳ עטזט ־רגמה‪.‬‬ ‫באה״ע סי' ריע ס״ק א׳ גשם הדש״ך‬
‫וברמ״ע מפאנו ‪ — .‬ו ‪i‬״ע מגיב ז׳ קנ״ו‬
‫עיא נרפג״ס ריה קסגר יעוי״ש ואכמ״ל‪,,‬‬
‫סי׳ ק־ ‪.‬‬ ‫ומלכ‪.‬ד כל הדגריס הכ״ל ! מי מכריחנו‬
‫ב״ה קושנא מדינת רוסיא‪ fbw %‬ב׳ קדח‪.‬‬ ‫לאמוד דעת כגעלי גת ים שלא ניכרו גס‬
‫הסעודה שנת‪ ,‬הלא יכולים הס ליקת‬
‫כיני‪ .‬סיון חר״ס ‪:‬‬
‫ולנכות לו‬ ‫החלות כלא ברכות כגוי‬
‫בבור הדב״‪ ..‬מו״ד‪ .,‬בן ציון‪ &T0H ,‬לאינקה;‬
‫כסן^ ‪ ,‬וליכא בזה מכוס גזל הגוי‬
‫נ״י מו״ל ״חמאשן^״ כירושת״ו ‪. .‬‬
‫כמייאר בקו״א להל' ששר‪ .‬בשו״ע הרב‬
‫צהציע לפניו דבר שאר עומד‬ ‫הר^דוכ סי' ת״ו«״ק ייא‪ ,‬דאסרי שמשלס‬
‫בו זה ימים וכבר שאלתי צחכנדס‬ ‫כסן^ וליכא כ״א'הצאו דלא תחמוד לא‬
‫ואין פותר ל‪ /‬הר מנ״ ם בפ״א הלייאמה'‬ ‫כייך גבי הגוי ^דלכל אכר לרעיך כתוב‬
‫איסורי ביאה כתב דסריס |ומה משמש‬ ‫ועיי' בשולחנו הטהור חלק‪ ,‬ה׳ בהל׳‬
‫באבר מת יע״ש‪ ,‬ובעיני יפלא להמז במס'‬ ‫מילה וגגיבה סעי׳ ד')בדין דלאתחמוד‬
‫‪ .‬סוטה דכ״ו גיסיני אמר שמואל שמך‬ ‫סלל עטים^ צל״ע מכ״ק דר^ייג עיב גוי‬
‫מקנין ע׳יי ועוהל מן התרומה ופי׳ הדמביס‬ ‫שקיל דמ*ו ישראל לא שקל דמי(‪ .‬קיצור‬
‫בפ״א מהי סועה שאינו מתקשה יעו״ש;‬ ‫דעתי העני נועה^ שאחיי שבהשע״מ‬
‫והנה ביבמות ע׳ע מכואר במחט* שמה‬ ‫נכתב כל כחמץ׳ בכמ' שכס גס הניתר‬
‫סריס ממה שבא על יבמתו פסלה וא״ג‬ ‫מהשגי סעודות דש״ק בכלל המכירה וגס‬
‫כדברי פרמג״ס דס־יס חמה כפי אינו‬ ‫עהכימו קידה זמן אישורו תחת המחיצה‬
‫מתקשה כמו־ שחיך‪ .‬א״כ קשה וכי שמואל‬ ‫נבי כאר החמץ שמונח■ שס והמקוס‬
‫לאשמועינן שחי ף פוסל מה״ת ®תטשין‬ ‫מושכר להערל‪ .‬וי עוי'ג' כ במ״ז סי׳‬
‫עריכסא אתי צתכמעינן דמגוגי דסריס‬ ‫תמ״ת ס״ק זי ד ס מעשה• — ולזאת‬
‫ממה שבא על יבמתה פסלה »’ כ ביאת‬ ‫נפשי בשאלתי מהרבכי' הגדולי' אנשי כנסת‬
‫שמיך פוסל וצע״גא( ובאמת כי ביבפומפ'‬ ‫הגדולה קוראי‪,‬המאסך״ שיי יודיעו נא‬

‫א( קי שיח ידידינו הרב לי לפוס ריהטא גדולה היא ‪ ,‬וכמו כן קשה ‪0‬ובא‬
‫להחוס' כס בסוטה ל׳ כ״ו ד ה שחיך דכתבו תימא אמאי נקע שמואל שנויף ולא‬
‫נקע סריס ושמא שחיך הוי רמתא טפי ענ״ל‪ ,‬ודכריהס חמוהיס מאוד דמאי קשה‬
‫לכו אמת״ נקע שחיך ולא סרים הא שמואל רצהגמי להשמיענו הדין־דפוסלנתרומס‬
‫וביותר סעוס‬ ‫ודינא ד ס״ ס כבר מפי רש נמתניתין ליבמות ולסכי נקע‬

‫ואין לוסר לקועייה® היינו ללינא דמקען על‪ .‬ילל ליתני לה בסלים^ ד;ה אישו־ קופיא;‬
‫דכיק לדנ א לפוסל בתרומה לא איצסליך ליה לאשעועינן אלא בעחוף להני נקע ג פ ד נ א ל ^ י ן‬
‫על ילו־ נשחוף^ וא־ן לומר ג' נ דס״ל להקום׳ דהיינו שסוף• היינו סליפ ונס אי הזה ‪ j j p‬ד־)א‪.‬‬
‫בסריע הות ילעינן שחוף מיניה^ דזה אינו דא״ה פליפא יקשה להו למאי צריך אעיקרא לושמועלנן‬
‫לפוסל בתרומה כיון־ לסלים מפורש בממנית־ן ליבמות דשוסל א״כ שפיר ילעינן ג״נ עמוף‬
‫קנצ‪£‬‬ ‫חוברת י״ג‬

‫כלל מ״ג סי׳ ה׳ כסב בפירוש דסריס ממה‬ ‫שמנה שס הפיס סימני סריס לא נחש‪:‬‬
‫מודקק לאשתו ככל איש רק שאינו מוליד‬ ‫שמה סימן ‪ ttfo‬וגס הרמב״ס דל נשיב‬
‫יע״ש‪ .‬וצע״ג בעיני שלא עמדו עול בזה‬ ‫מה׳ אישות הלכה מ במנאו סימני סריס‬
‫נו״כ הרמב״ס לברר החידוש דין מסימביס‬ ‫לא חשב‪ ,‬סימן הזה; והיא״ש נסשונותיו‬

‫הירוצס דכתבו כלשון שמא‪ ,‬דשמא שחון« הוי רבותא מפי ‪ ,‬והוא תמוה דודאי על‬
‫כימין לומר כן דאל״כ יקשה מאי דנקע שנזו^ל ופוסל בתרומה וכי דינא דמתניחין‬
‫אתא לאכמועינן‪ ,‬ונפלא על ככול ידידינו הרב החייב ניי כי עמד על דכרי הרמביס‬
‫ולא עמי על דברי השוס׳ שס נסיעה י‬
‫אמר ההשקפה נלפעניר ליישב דברי הרימ והתוס׳‪ ,‬דהנה שס בסוגייא‬ ‫ו»ומנם‬
‫דסופה ק״ל בהא ^דפריך תלמודא ופוסל בתרומה סשיטא ופירשי' אם‬
‫הוא אחד מן הפסולים המחללים את האשה בכיאסן כגון עכו ים ועבד ונו׳ דנפקיל‪.‬‬
‫מכי תהיה לאיש זר וכו‪ /‬וק״לאיכ מאי משני מהו דסימא לא יחלל זרעו וכו׳‪ ,‬הא‬
‫האי קרא בביאת כהיג באלמנה קאי ומאי חלי פיסול דהני באלמנה לכה״נ ‪ ,‬ואס‬
‫נאמר דלמסקנא דש״ס שמואל לא אתא לאשמועינן דשחוןן פיסל בתרומה י ?‬
‫בביאת כה״ג באלמנה א׳ש‪ ,‬ובזה מיושב גס דברי הר״מ וההוס׳ ממחניתין דיכמוה‬
‫דעיע דסריס חמה שבא על יבמחו פסלה ‪ ,‬ואמנם כי מסש״ם לא משמע כלל‬
‫דלתירולא דחלמודא שמואל רק כיאת כהיג באלמנה אתא לאשמו עינן דאיכ עיקר‬
‫חירוצא חסר מן הש״ס דהול״ל אלא שמואל בביאת כהיג באלמנה קאמר דמהו דהימא‬
‫לא ימלל וכו׳‪ ,‬אמנס הדבר נכון דבסוגיא ליבמוה דס״ע ע״א אהא דיליף לביאת‬
‫חיל פוסלין אותה בתרומה מכי תהיה לאיש זר מי שזר אצ‪.‬ה פריך חלמודא ואימא‬
‫משעת הויה ומשני לומיא דכה״ג באלמנה דמה הוא בביאה אן* הני נמי בביאה‬
‫ע״ש‪) .‬ועיע שס בשים ושניהם לא למדוה ונו׳ ובתום׳ שס דיה ושניעס( וא'כ מעתא‬
‫אתי שפיר דשמואל אתא לאשמועינן כל ביאת פשולין דח״ל והיינו משוס דמהו‬
‫דתימא לא יחלל זרעו מאן דאית ליה זרע פסיל מאן דלית ליס זרע לא‪ ,‬וא*כ ביאת‬
‫שחוף באלמנה לכיג לא פס*ל וממילא גס ביאת חיל)דילסינן מהאי קרא דכי‬
‫תהיה( לא פסלי דומיא דכהיג דכמו דאני אומר דומיא דגהיג באלמנה לגבי ביאה‬
‫דלא פסלי אלא ככיאס כן י״ל גיכ לנבי ביאת שחוף לומיא דביאת כס״ג כמו החס‬
‫רק מאן דאית ליה זרע ססיל ומאן דלית ליה לא פסיל היג ביאת מיל רסוסלין‬
‫סאן דאית להו זרע פסלי מאן דלית ליס לא קמ״ל שמואל דססלי והיינו דגם ביאת‬
‫שחוף כהיג באלמנה ססיל דלא לרשינן סאן דאית ליה זרע והוא נכון‪■ .‬‬
‫‪ HT33‬חיש נכון מס דנקע שמואל דסוסל בתרומה‪ ,‬ומדוע לא נקע דפוסל סתם‬
‫והיינו ט‪ 4.‬לענין תרומה בין לענין כהונה ‪ ,‬דבאמת ביאת ח״ל דפסלי לח‬
‫אשכחן אלא לתרומה דהאי קרא דכי תהיה לא ק אמר אלא דהיא בתרומת הקדשים‬
‫לא תאכל‪ ,‬אלא רפיסול כהונה יל פינן לה מקיו מתרומה ולא אמרינן דאין מזהירין‬
‫מן הדין דלא הוי אלא גילוי מילתא בעלמא כרמסיק שם ביבמות דסיח וכיון דהס״ד‬
‫היה לומר דביאת כהיג שחוף לא פסל וממילא הני נמי דפסלי דנפק״ל מקרא דכי תהיה‬
‫הייתי אומר דשחיף לא ססיל דומיא דכה״ג באלמנה והחי קיא כתרומה איירי להבי‬
‫נקס שמואל ופוסל בתרו'‪ ,‬וכיון לפוסל בתרומה שוג פשיל שחוף לכהונה מק״ו מגרוש׳‬
‫)‪( 3‬‬
 ‫המאסף שנה חמישית‬
‫דסריס חמה משמש נאגר מס שלא נמלא כחיי מרן זקר הגאון ז‪5‬לליה אג״ד קו ‪p‬נא‬
‫מוקירו י‬ ‫כשיס‪ ,‬אס דברי ימצאו סן כעיניו אחככד‬
‫י צ ח ס י הו ד ה נהלה״ג דפה שלימ״א‬ ‫בזה לבקשו ישימם נמאססי‬
‫‪,‬‬ ‫^‬ ‫‪ A‬יען ״י‬ ‫מי לחרז אס דברי הרמב״ס המשולליס‬
‫גס מקי׳גכד סרן מאור הגולה יי מ ר אל י ה ו ש ע ז״ל•‬ ‫הבנה והנר להעניק למאהפו‬

‫כמו דילפינן עיקר ביאה מ״ל רססלי לכהונה מק״ו ודו״ק ‪.‬‬ ‫־‬
‫‪ n r i V D l‬יש לישב שפיר גס דברי הר״מ וההיס׳‪ /‬דשנה נודע מסלוקת הקדמוגים‬
‫דלעת הר״מ ברפייח מה׳ איסורי ביאה דניאת מ״ל משוה אותה ;ונה‬
‫והכהן לוקה עליה משום לאו דזונה ע״ש*( וכן הוא דעת רש״י ביבמות לס*ח וד^א‬
‫הראב״ד שס דאין זונה אלא מחייבי כריתות )ועי׳ לה' במ״מ שס‪ ,‬ו במשגל״מ( וכן‬
‫הוא דעת התוס׳ ביבמות דס״א ובל׳ מ״ד ע״ב דיה הכא נ ע‪ /‬לזונה לא הוי אלא‬
‫מסייבי כריתות ומהנהו דלא תפסי בה קידושין ללשון זונה משמע דאי אפשר להיות‬
‫בה אצא ביאת זנות לא לאו דמלקוה ע״ש‪ ,‬והנהו ח״ל דנפקי מכי תהיה לאיש זר‬
‫דפוסלין לתרומה וגס פוסלין לכהונה ולוקין היינו רק מק״ו דהוי גילוי מילתא‬
‫בעלמא ונא מלאו דזונה דזונה לא הוי אלא מחייבי כריתות ולמי שאין לה עליו‬
‫קידושין ואף דגס חיי״נ פסולין לתרומה וממילא נפקי מק״ו דפוסלין לכהונה‬
‫איצפלץ צאו דזונה דלקי חרתי ע״ש בחוה׳‪ .‬ומעתה נתיישבו בפיר דברי ה ד ס‬
‫והחום׳ דהתס במחרהין לא קתר דסריס חמה דהייצו משמש באבר מת והיינו‬
‫שמון^ ממש דביאחו פוסלה רק בבימהאשת אח דהוי חייבי כריתות ואיכ לא‬
‫מיבעיא לשיטת התום' דאשמועינן טובא שמואל דממחרתין לא שמעינן רק ביאס‬
‫חייבי בריתות דכפקי מקרא דזונה ובזה הייתי חומר דביאח שתיף פוסלה דגם‬
‫ביאת שחוף עושה אותה זונה אכל ביאת מ״ל דנפקי רק מק״ו דגרושה דכיון דפוסצין‬
‫צחרימה כ״ש דפוסלין לכהונה*‪!.‬פיסולה דחרומה נפק״ל מכי תהיה לאיש זר א*כ באלו‬
‫אי הייתי חומר לביאה כה״ג שחוף באלמנה לא פסיל הייתי אומר דגם ביאת אלו‬
‫ה״ל שחוף לא פסלי דומיא דכהיג באלמנה רכולהו ח־יבי לאוין דנהו ושפיר איכא‬
‫למימר דומייא דכהיג באלמנה לעני; דלא פסלי בתרומה דסייתי אומר כמו דביאת‬
‫כה״ג שחוף באלמנה לא פסיל בתרומה כמו כן אלו נמי דפסלי בתרומה ביאת בחוף‬
‫לא פסל וכיון דלא פסול בהדומה ממילא לא נשאר לי ק״ו דפיסל לכהונה* וסייתי‬
‫אומר דצא פסל * ומתניחין דקתני לביאת שחוף פיסל היינו בביאת חיי״כ דשס‬
‫פסולו לא רק מק״ו אלא מלאו לזונה גיב ודכ הייתי אומר לרק בביאת חייבי‬
‫כריתות שחיף פסל אותה ‪ ,‬לכן אשמועינן שמואל ופוסל בתרומה דלא דרשינן ולא‬
‫יחלל אלא דגם ביאת כה״ג שחוף פסול וממלא ליכא לדומיא דאלמנה וא״ש‪ ,‬אלא אף‬

‫פריך תלמודא כיכמות ד׳ ס״ח ע״נ והא אין מזהירין‬ ‫*( ולדבריו ק׳ לכאורה א״כ מאי‬
‫לאו ‪ r>ir7‬דלא יקחו והק״ו היינו לק לגלויי ד מו‬ ‫־מן הזין ומאי קושיא הא אוהלתיה מפורש‬
‫אסורה לכהונה כ״ש אלו דפהולי; לחרומה כ ״ש דפשולין‬ ‫פסלי אומה דמה גרושה דמותרח כתרומה‬
‫זהו גופא חילוגא דתלמודא גילוי מילתא בעלמא הזא‪4‬‬ ‫לכמגה והוו בכלל זונה* ואולי לדעת הר״מ‬
‫‪,‬‬ ‫!והמליס ארזכיס גמחלוקח■ זה !אכ״מ ‪,‬‬
 ‫חוגרת י*״נ‬

‫דזו היא הסיבה שלא הקבע׳ו כדמוכח שס‪#‬‬ ‫סי׳ קז‪.‬‬

‫ועוד לנו לדעת למה נשתנה דינו כשאי]‬
‫לו בי״ק ? לנן נלע״ד לומר טעם הדבר‬
‫דדוקא כשהוא כל״ע ראוי לקבט״ו כגון‬
‫שיש לו שס בפ״ע ‪ ,‬או ביש לו בי״ק‪ ,‬אזי‬
‫אס ציפהו במין אמר אפי׳ במחכה ‪,‬‬
‫הציפוי מבטלו מהמת כלי ואינו מקגט״ו‬
‫משוס דכתיב אשר יעסה מלאכה כהס פרע‬
‫למיפויי כלים כמ״ש בח״כ ופסקו הר״מ‬
‫בהלכה זו ‪ ,‬אבל כשאין לו בי״ק והוא‬
‫רק פשוע ‪ ,‬כל״ע דמן הת‪ ' 1‬אין >קבס״ו‪#‬‬
‫וצ־פהו במתכת אז נעשה ככל פשוט כל״מ‬
‫דמקגע״ו כיון שאינו ניכר כלל בהוא‬
‫פשוע פל״ע ‪ .‬ובכן ציל דגס מ״ש‬
‫כרמג״ס בספ״ו ני‪.‬י שולחן ונפי״א גבי‬
‫קלוסערא זכוש וכז׳ של עץ וציפס‬
‫במסכת שהם טהורים הי״ט מפני שהס‬
‫כלים שמקכט״ו ופיק שציפס ביטל מהם‬
‫שס כלי של ען‪ ,‬ומשוס הציפוי לחזר‬
‫אינו מקבט״ו משוס דמיעע הכתוב בסס‬
‫ולא חיפוייו‪) .‬הגס דלפי טע״ז לא נחקרל'‬
‫דעתי איך בפשוט כל״ע כשציפס מספת‬
‫מקכט״ו ול״א שהציפוי מבטלן ‪ ( 1‬ומ״ש‬
‫בסו'‪.‬דחגיגה ליל״ב דא׳ מכמיס לר״א מאי‬
‫דעסיך וכו׳ מיכטל בטיל ציפויין גבייהו‪.‬‬
‫וכלשון כזה פ׳ הרמב׳׳ס כפי״א מה׳‬
‫)המשך מחוכרה י״א סי׳ צ״ד(‬
‫לקו׳ השגיש דא״א לאוקומי‬ ‫אמנם‬
‫בבעשו מנורה בל עץ ‪ ,‬דהא‬
‫קי״ל כרמן לס״ל ספי לין של ברזל היו‬
‫וספוס כבע׳ן דהוו כל״מ ומקיטיו‪.‬‬
‫ולסי״ז הקושיא עריין במקומה עומדת‬
‫לאין עשו מנורה כזו כיון שהיו כלים‬
‫ממאיס וגס המנורה נעימאה! וזה נלע״ד‬
‫להק עפ״י מ״ש הר״מ בפ״ד מה״כ ה״ד‬
‫וז״ל כל מפויי הכלים מהורין וכו׳ שנא'‬
‫אשר יעשה מלאכה בהם פרע לספויי‬
‫הכלים‪ .‬וכן כל״ע שיש בהם בי׳יקוכו'‬
‫שציפס במהכה טהורין ואין מקכטיו‬
‫מאחר שציפם בטלן והליפוי ע‪5‬מו טהור‬
‫ע״כ‪ .‬מדבריו אלה יש ללמוד דס״ל‬
‫להר״מ ז ״ל דלעולס הציפוי מנטל את‬
‫הכלי ‪ r‬ובעבור זה סי' דסכלי הוא טהור‬
‫וכן מוכח ממ*ש עוד שס כס״פ וא״ו‬
‫וכפ׳ יו״ד הי״א וי״ד כיעו״ש‪ .‬אלא שראיתי‬
‫להרב משיל שס בה״ד שכתב אי לא היה‬
‫לכלי בי״ק וצפהו במתכת מקנט״ו ע*י‬
‫ציפוייו שהכלי בעל לגבי הציפוי וכו׳ ע״כ‬
‫כצ״ל‪ .‬ובעיני יפלא מה טעם קאמרנפי‬
‫שהציפוי יבגיל הכלי משוס הכי יהיה‬
‫מקיט״ו ‪ ,‬הלא מד׳ הרמכ״ס יראה להפך‬

‫לשיטת הרמב״ם ד זני נמי מיל מלקות שלהס מלאו ד זונה לא יקחו אתי שפיר מאוד‬
‫דלהס״ר דביאת כה״ג שחין כאלמנה לא פסיל ליכא למימר דומיא דאלמנה ולומר‬
‫דביאת שחין לא פסיל רק בחייבי לאוץ דהוי דומיא לכה״ג באלמנה דהוי ג״כחןיני‬
‫לאוין אכל חייכי כריחוס דסמירי יש לומד ודאי דגס ביאת שחון פסיל וא־״ה אן‬
‫דקרא דזונה כולל הכל בין סיי״ל בין קיי״כ בכל זאוו הייתי אומר דהא כדאיחא‬
‫והא כדאיתא וביאת מיי״ג שמין פסול דליכא למילן מאלמנה דהוי מ״ל‪ ,‬וביאת‬
‫לזיי״ל ביאת שהון לא פסלי בהו דאיכא לעימר דומיא דאלמנה וא״כ אן דשמעינן‬
‫ממחניהין דביאת שחין בחייבי כריתות פסיל‪ ,‬בחייבי לאוין לא הייתי יודע דפסיל‬
‫דהייתי אומר ולא יהלל זרעו מאן דאית ‪,‬ליה זרע פסיל ומאן דלית ליה זרע לא‬
‫פסיל וכיון דביאת כהי; שחון לא פסיל נס ביאת ס״ל לא פסל דומיא דנ״ג באלמנה‬
‫דהוי ח*צ ולכן שפיר אשמועינן שמואל דפסל דלא דרשינן מאן דאית ציה זרע יכו׳‬
‫אלא דנס ביאת כה״ג שחין פסול וממילא ליתא לדומיא לאלמנה וח״ק• העור^*‬
 ‫המאםן« שנח חמיעית‬
‫הציפוי א״כ אס הכא במנורה שעשו בית‬
‫חשמונאי שפולין של ברזל ומפיס בכעץ‬
‫אפי׳ אה״ל שעשו עמה גס הנרות שיש‬
‫להס בי״ק אינס מקבפיו דאזלינן נ ח ר‬
‫הציפו‪ /‬וה״ס הכא אפי׳ שהמנורה כבר‬
‫נטמאה במעשה כיון שציפוה בבליל‬
‫אזלינן בתר הציפוי ואינו מקנט״ו ר״ל‬
‫כיון שציפו ה המכורה בכעץ אעפ״י‬
‫שהמטרה ככר נטמאה מימ כיון דהשחא‬
‫אינה נראית רק ע״י ציפוי בעץ בבר‬
‫נתבטלה ^ ומצד החיפוי נ״כ כבר אמרנו‬
‫דאינו מקבט״ו ^ ואל חתמה על החפץ‬
‫דמצינו כיוצא בזה נמשכה ל פייע דכלים‬
‫עשה בראש המקל מנקת וכו׳ טהורה ‪J‬‬
‫היתה כלי וחברה לו וכו׳ מאימתי תטהר‬
‫ותצא מידי טומאתה בה*א משימברע״כ;‬
‫ופי׳ הריב דל מנקת כמין שפופרת ש״»‬
‫והכניס בה את המקל טהורה וכ״נ‬
‫הרמדל בסיר מה״כ היט ויו״ד וגחן עעס‬
‫לפי שהמתכת משמשת את העץ עיש ‪f‬‬
‫ובפייא הכ״ט כ' סיומה להך וזיל;‬
‫מכיקת ש״מ וכו' שנטמא משיקבענה‬
‫במקל וימברנה עס העץ תטהר עיכ‪.‬‬
‫וגפיה״מ פי' הטעם דמשחבדה במקל‬
‫כבר בטיל פס כלי ממנו ויצא ידי טומאתו‬
‫ע״כ ‪ .‬הרי דאפי' שלא נתקלקל הכלי‬
‫מכמות שהיה ‪ j‬מ״מ עיי מעשה שעשה‬
‫לחברו במקל בטל ממנו טימאתו ‪ j‬וכיש‬
‫הכא שמיפה כל המנורה שנטמאה עיי‬
‫בדיל לנאותה והשתא לא ניכרת המנורה‬
‫כלל פשיטא דבטלה המנורה מהיות כלי‬
‫ויצאת מידי טומאתה ומשוס הציפוי אי^‬
‫מקבמ״ו כדאמרן ז‬
‫מה שיש להעיר עוד כזה הוא^‬ ‫אמנם‬
‫דע״כ לא קא' דהציפוי איט‬
‫מקבעיו ומציל את הכלי אלא דוקא כשנגע‬
‫טומאה בציפוי למיעעו הכתו' נהס וצא‬
‫כחיפוי ‪ ,‬׳ משאיכ הכא משעה שעפה‬
‫הלומות של כליל כדי לצפות הכלי נגר‬
‫מממאי מו״מ הייא טעיש• אלמא אמש״י‬
‫דהמזנס הוא כלי כראוי צקכמיו ואפי״ה‬
‫קאמר דציפויין בעיל לגביהן טע׳ש »‬
‫שאגי הסס דאיירי גבי מזבח דרממגא‬
‫קרא ‪ p‬לכולהו כדטרש״י שס דיה‬
‫מבטל עיש ‪ #‬אכל בשאר כליס דעלמא‬
‫אדרבא הציפוי מבטל אס הכל' והוא טהור‪,‬‬
‫ואס כגיס אנו בזה יוצדק יוסר לדעה‬
‫הרמז״ל כו;ת ׳אומרס סכמי׳ לר״א מיבטל‬
‫כמיל ציפויין גבייהו דקאי דוקא למזבסוח‬
‫שזכר נמסגי' אבל בעלמא לא ‪ ,‬מטעס‬
‫דאמק! אבל מהריק״ו שהיד הכ״מ בפ״ד‬
‫עה״כ רצה לערש דלאו אהני דוקא קאמר‬
‫אלא אכלהו כלים המציעין קאמר ‪ ,‬ומכח‬
‫זס הוכרח לדחוק ולפרש דמ״ש מבעל‬
‫וכו' כלומר לציפויין לא מטמאה דבטצי‬
‫דסגיגה‬ ‫אגב כלי וכר ניעו׳ש‪ ,‬ועיין‬
‫ד״ס שאני‪ .‬ובת ר מנחות דציז ע״א ד״ה‬
‫שאגי שהק' כן וחי' ר ‪ 9‬ן לאו ד מזבח‬
‫קאי וכו' ועיין למהרש״א במ״ה דמגיגה‬
‫עה׳ו דיה שאני ודו״ק ‪.‬‬
‫שיהיה הנה למדנו בדעת הימב״ס‬
‫י דסיל דכליס שיש להס ני״ק שציפס‬
‫במתכת מהורים דהולך אמרי הציפוי‬
‫שהציפוי מבטל הכלי ולא שנא ליה בין‬
‫שהציסוי והכלי הס מין אמד ‪ ,‬או אס‬
‫הס מב' מינץ לעולס הציפוי מבטלן ‪/‬‬
‫ברס הדיש אזיל בשיעת הראב״ר דכשהס‬
‫מץ אמד אזיל בתר עיקרא ‪ ,‬אבל כשהם‬
‫ב׳ מ ‪r‬ין אזלי כתר הציפוי ^שכ״כ המיל‬
‫שס בפ׳י הייא משס התיו״ע רפכ״ט‬
‫דכליס ע״ש ‪ ,‬וצריך לדעת כי בד' המ״ל‬
‫נפל ט״ס במ״ש וכן פי' כמצופה דכוש‬
‫ותימה ולקמן^ וצ״ל בכוש ופימה דלקמן‪#‬‬
‫ג ס מ״ש ולדבריו היסס של עץ הואטיס!‬
‫וציל ולדבריו סימא של עץ ומצופה מהכת‬
‫;;מקבכי״ו ובו' וז״פ;‬
‫א מן ף ^ מ ע ס ה דלדעת הרמז׳ל דאפי׳‬
‫בב׳(־מיגים לעולם אזלינן בחר‬
‫קסא‬ ‫יחוברת י״ב‬
‫לטהור וכו׳ מבא״כ הנרות בכם כלי‬
‫בי״ק דמעצמס הס מקבט״ו ו כגיל ‪ ,‬גס‬
‫מד׳ כרמז״ל פיד אין משם ראיה כלל‬
‫דהחס ' מיירי שאין למנורה כלי ההדלקה‬
‫וכמדובר לעיל באורך ‪.‬‬
‫א ל א שמה שרצה כגאין‪.‬בימ לרפאות‬
‫שבר זה על נקלה באומרו דגס‬
‫הר״מ מיירי במכורה ביש לס נייק אלא‬
‫שכחי שאינו עשוי לקבלה ‪ ,‬כלו׳ שאין‬
‫לו בי״ק אחר שיעמוד שס השמן■ לעס‬
‫כצורך מלכד כלי השמן שמדליק בו ‪,‬‬
‫אחדי כממי״ר דבריו נפלאו ממני‪,‬דמלבד‬
‫הפי׳ זה הוא מוזר מכל המפישיס כהר;מ‬
‫והר״ש והרא״ש בסיה״מ‪.‬כיעויש‪ ,‬עוד בה‬
‫שנעלם מהדר״ג ר' הר״מ כפי״ח דכלים‬
‫היא שכת׳ וז״ל כלי החרס שאין לו תוך‬
‫כגון המנורה וכו ׳ וכן הסילונות אעפ״י‬
‫שהס מקנליס מינו עשוי לקכלה אינן‬
‫מקנט״ו ע״כ‪ ,‬ומדחלקינהו דבמנורה‬
‫נתן טעם לסי שאין לה תוך ולגבי סילונות‬
‫כת׳ כט' לפי שחינו עשוי לקנלה ש״מ‬
‫דטעמו ש״ז לא כטעמו ש״ז אלא המנורה‬
‫אין לה תוך כלל וזה מטאר‪ ,‬ועוד דשם‬
‫בה״ב וז׳ פסק ד לסיד דהיינו במין קערה‬
‫שמניתי; בה מטלית והשמן בתוכו וכך כוא‬
‫דולק מתטמא ע״כ ^ הרי שאפי׳ בעבור‬
‫הבי״ק סדולק בו בלבד קרי ליס בי״ק‬
‫כעטי לקבלה ומקבגייו הפך מונחו וצ״י ‪.‬‬
‫משמע דגם מה שנדחק‬ ‫וממילא‪.‬‬
‫לפיש לפי דרכו מתני' דפ״ב‬
‫דכלים מ״בפנס שיש בו בי״ק במן טמא‬
‫טיכ; דאיייי נעי בכה׳׳ג ביש בו בי׳׳ק‬
‫שמן שמור בתוכו לעת כצורך מלכד הבי״ק‬
‫שמן שמדליקין אותו‪ -‬והוכיח כן ממ״ש‬
‫הר״מ בפי׳ח דכלים דין זה 'דפנס כלשון‬
‫המשנה ולא פי׳ כלום ע״ש ‪ ,‬ואנכי לא‬
‫ידעתי מה הוכהה היא זו ? הלא ידוע‬
‫שדרכו של כר״מ לתפיס לשין* המשנה‬
‫סתם בדבר ששמו מפורסס וידוע לכל‬
‫)‪(4‬‬
‫נטמאה משוס בהס פשוטי כל״מ דמקבט״ו‬
‫ונמצא דגם הציפוי כנר קגט״ו מקודם ‪,‬‬
‫ולזה כ׳ חשוכות בדכר ‪ ,‬הא׳ דכיון‬
‫שהלוחות אלו התילה ט שייתן נטשי כדי‬
‫לחפות המנורה ולכן כ״ז שלא הפו אותם‬
‫בכלים נמצא שטדיין לא נגמרו מלאכתם‬
‫והוו כגולמי כל״מ דאינן מקנט״ו כמ״ש‬
‫הרמז״ל בפ״ח ה״כ טעויש^ וכשמיפס אזי‬
‫אינם מקבע״ו כדאמרן ‪ ,‬א״נ י״ל שלא‬
‫עשו תחילה לוחות של בדיל ואחיך ציפום!‬
‫אלא לקחו עשת של בדיל והתיכו ט״כ‬
‫פני כמנורה דנמצא לא היה עת מוכשר‬
‫לקכט״ו ודו״ק ‪ ,‬ולפי״ז נמציני למדין דגם‬
‫לס׳ חכמים שא׳ דשפודין של ברזל עבו‬
‫המנויה וחפו אותם בבעץ משכחת לה‬
‫שנעשתה כמנורה בטהרה ע״ד שפירשנו‬
‫ודו״ק ‪.‬‬ ‫^‬
‫כמעט ספרים אשר לי ;‬ ‫ובחפשי‬
‫מצאתי בס׳ ג״מ למכרי״ן‬
‫בדקצ״ב ע״א שכס׳ בשם ש*מ שכק׳ על‬
‫קו׳ כב״ח שהת׳ על הראיס דסו״ס וכו'‬
‫ככ*ל‪ ,‬דנעלם ממנו דהר״מ ברפ״ד לכלים‬
‫שכתכ ג׳ מדות בכל״ע וכו׳ דמשס נראה‬
‫צהדייא דמנורת עץ טיהורה ‪ ,‬ומני״ר ה״ה‬
‫כת׳ ע״ז מי שבק׳ כן לא דקדק דל׳‬
‫הר*מ שכת׳ לנדיא בכליע שאינם עשויין‬
‫לקבלה ו ט׳ ש״מ דמיירי במנורה באין‬
‫לה ב״״ק וכמ״ש כעניותין עי״ש ‪.‬‬
‫‪ p i‬ראיתי בסכין‪,‬עדי חמד״ הנד״מ ליב‬
‫אחאי כגאון כגדו׳ המסורס׳ כמהרח״ח‬
‫מדיני גיי בע־ך חנוכה שכעתיק בספרו‬
‫הטהור לבוןן הגאון ביח מאיר זיל שהק׳‬
‫פל מהרש״א והפריח שנעלם מכדר״ג‬
‫מבנה ערוכה בפייח דנציס אונקלי של‬
‫מנורה טהור וכ״פ סרמז׳ל ג׳ מדות וכו׳‬
‫כמו שכיר לעיל עיש‪ ,‬ואחר המחי״ר‬
‫מהדי״ג לע״ר הא לאו שמא משייא ‪i‬‬
‫דשאני אינקצי של ממרה דאין לו שם‬
‫בפ״ע יהוא חלק מהמנורה לויא שהפחוגר‬
 ‫המאסף שנה חמישית‬

‫גיריפס לפמ״ש הכ״מ א״א מה׳ מעה״ק ‪.‬‬ ‫הרואה‪ ,‬ולפר בהוא בל חרס דלא נ‪:‬זג‬
‫ה׳ י״ד דשעיר זה היה כן ששי שניס קשה‬ ‫ככר פי' בפיה״מ בכוא‬ ‫‪,‬‬
‫עלמא ס ה‬
‫מנ״ל דמטעס רוב דילמח מטעם חזקה‬ ‫הליח כמו משבי^ יכנס בו כנר כדי‬
‫והכא ליכא חזקה דהעמד טמא על חזקתו‬ ‫בלא יכנס בו הרוח ובו נקביה בצידיכס‬
‫והיא קושיא עצו מה א( ‪.‬‬ ‫חצא מהן האורה פ״כ וכן פי' הל״ב‬
‫ב״ח חופק״ר‪,‬ל‪/‬פעא והצליל‪.‬‬ ‫הלן׳ חיים יזסף‬ ‫והרח״ס פ״ב ‪ ,‬ולמה לו לחזור ולפרס‬
‫מ ׳ היד? ועוד למטוניהדמר מה יענה‬
‫צההיא דלפיד שפ׳ בסמוך ופירב בבי״ק‬
‫סי׳ קט‪.‬‬ ‫שלו הוא דוקא אוהו במדליקין בו ואפי״ה‬
‫ב״ה יוס ב׳ פרשת כלק שנה חל״ס לפ״ק‪.‬‬ ‫פ׳ כהוא עמא ורק כלי באין לו בי יק‬
‫לכבוד הרב עורך ״המאסף* שלוס ‪.‬‬ ‫הוא גיה ו ר ‪ .‬ודבריו נפלאו ממני וציע י‬
‫מד‪ .‬מאד שמחתי בשמעי כי כירושלם‬ ‫אחלה פ‪:‬״ק למען יואל בטובו לחת לו‬
‫עיה״ק יוצא ״דטאסף״ מחדושי חורה כן כתוב כי‬ ‫‪ dpo‬ב^הדאסף" היקר היוצא ראשון בטאמר אחד‬
‫מציון תצא תורה ודבר ד׳ מירושלים ‪ .‬לבן גם אני‬ ‫ואני מחלה לכל רואה דברי אלה אם לא אמרתי‬
‫ארחיב בעוז לקחת חבל כתורה לכתוב קושיא א׳‪.‬‬ ‫דבר הגון העולח ע״ש מלב־ם מאן מלכי רבנן‬
‫ב ס ו ג י א דיוב הנה קיייל כי בכל כתורה‬ ‫העי״א ‪ ,‬ידנזני לכ״ו בי אני מחופר טפריס ובפרט‬
‫בם^ טהרות ואף ד׳ הדא׳ם ז״ל לא ראיתי במקומם ‪,‬‬
‫א( הנה דברי הכס״מ גס בלתי זה המוהיס‬ ‫וגזה אשים קנצי למילין בדריעת ש׳ למר ולתורתו ^‬
‫מאוד עי׳ במשנל״מ שם ‪ ,‬דממה מאוד על‬ ‫יחל״א ♦‬
‫הכס״מ‪ ,‬וחמה גס על^הרע״ב והר״מ דדבריהס‪.‬‬
‫סוחרים זה לזה ע״ש‪ ,‬וגס הגאון מהר״' פי״ק‬ ‫מתחיה אברהם צורטאני‪.‬‬
‫בחוש׳ ראשון לציון בסי״ג דמנמות ופ״א דפרה‬ ‫ראכ״ד לעדת הספלדיס דפה כוקאריפש יע״א‪.‬‬
‫המה על הרע״ב ע׳׳ש ‪ ,‬ובכלל קושית ידידינו‬
‫הרב הגאון הכותב שליכי״א■ ביותר יקשה להגירסא‬
‫הישנה בר״מ שעיר עיזיה בן שקים דכ״ש שעיר‬ ‫סי׳ קה‪.‬‬
‫בעזה״י יום ב' מטוס פנת^ע״ת ק״‪ 1‬פה סמס דהוי ‪ p‬שתיס‪ ,‬והנרצפענ״ד לישב עפ׳׳י‬
‫מ״ש הגאון לב אריה בתי׳ לסולין שס דרב‬
‫אפטא מזינת הול']‪.‬‬
‫אחא בר יעקב ע״כ ס״ל דטריפה חיה כיון‬
‫דהוא ש״ל כחולין ד׳ נ״ז ע״ב דהלכה דע ריפה‬ ‫לכבוד כרב עורך ״המאסןג• שלוס ‪:‬‬
‫יולדת ומשבחה וא״כ כ״ש דס״ל לשריפה חיה‬ ‫־ אבקש מאת כבודו יואל נא בטובו‪,‬״‬
‫אכהוב ‪ .‬לו קושיא מחידושי כמ״ש החוס׳ כחולין דק״» דמאן דס״ל יולדת‬ ‫ואגב‬
‫בסוגיא דרוב דילין< מ מ׳ כ״ש דס״ל חיה ובזה היר־ קושיה הרב הלר‪.‬״מ‬
‫דאזלינן בתר יוב מפרה אדומה והקשו בה׳ עבודק יוהג״פ ע״ש‪ ,‬וא״כ רב אחא בר יעקב‬
‫התוס׳ דילמא משוס דהעמד בהמה על לשיסתיה שפיר יליף משעיר המשתלח )וקושירז‬
‫חזקתה ותירצו בחוס׳ דיש חזקה אחרת החוש' לרבינא דיליף מעדים זוממים היינו‬
‫כנגדה דכעמד גימא על חזקתו׳ וכנס לפי לחד תירוצא דחוס׳ בחולין די״א ע״ב בד״ה‬
‫ודילמא ללא ס״ל לרגינא שריפה סיס ע״ש( ‪.‬‬ ‫הירו׳ן זהזגזל התוס' היאך יליך הנמ'‬
‫משעיר המשתלח דאזלינן בתד רוב דילמא ןשו״ר להצאון כראש יוסף כחי׳ ליעלין שס כתב‬
‫*‬ ‫*‬ ‫״‬
‫קסב‬ ‫הר‪3‬רת י׳יג‬

‫יען כי בבון להוד או בח»ור לחוד ברי‬ ‫אגחנו הולכים בתר רוב וראי' מפסוקים;‬
‫לעבוד אע״ג דהוא טרפה ? ולמה לי‬ ‫וק׳ דלא יליף מפסוק סורר ומורה דדילמא‬
‫הפסיק ״לכלב חשליכון אוחו״ אלא ודאי‬ ‫לאו אביו הוא אלא מאי הילכין בסר רוב‬
‫מהכא דסילכין נהר רוב דרוב שוורים‬ ‫לרוב אביהם הוא‪ ,‬וכן קשה ג״כ אמאי‬
‫או חמורים כשרים ומביה איצטריך‬ ‫לא יליף מפסוק‪ ,‬לא תהרוש בשורובממור‬
‫הפסוק לכלי דטרפה מוסר בהנאה‪,‬‬ ‫יחדיו דהולכין אחר רוב דמאי איסור יש‬
‫ואבקשו מאד ^נתוג הקושי׳ הזאת ב‪,‬המ«»םף״‬ ‫״בלא החרוב בשור ובחמור יחדיו״ הוא‬
‫ולנתוב לי תירוץ על הקושיא הג״ל א( ;‬ ‫איסור כלאים אבל בבור למוד או בחמור‬
‫ממני ידידו אוהבו ומכבדו המצפה ‪.‬על‬ ‫לחוד שרי‪ ,‬והנה מהיכא נילן< דסרפה‬
‫מוסר בהנאה מפסוק ‪ ,‬״לכלב תבליכון‬
‫סשינהי ראובן בצלאל ע־טיינברג‪.‬‬ ‫אוחו" והנה קבה למס לי כפסוק לכלב‬
‫סיפוק לי׳ מהלא דטריס® מוסר בהנאה‬

‫ימיהו לגירפת הכס״מ שעיר בן ‪:‬נ ה בל^״ה "חתי‬ ‫גם הוא לתרן קושיח ר\‪,‬ח״ם נ ל ענודר• יור\׳כ‬
‫שפיר עכ״ל ‪ ,‬וגפלאתי מאוד דהלא אף לגירסת‬ ‫כדרך הלב אריה והעיר ג״כ על ההוס' מדוע‬
‫הכס״מ היינו דשעיר עיזיס הוי בן שנה אבל‬ ‫הקשו מעדים זוממים ולא הקשו משעיר הנשתלח‬
‫שעיר סתם הוי בן שהים והבא בשעיר המשתלח‬ ‫וסירז כנ״ל ע״ש‪ ,‬אמנם באמת כי דברי הגאון‬
‫שעירים סתמא כתיבי וא״כ אף לגירפת הכס״מ‬ ‫ראש יושף מגומגמיס בעיני מאוד במ״ש וז״ל‬
‫שפיר ק״ג! וכקושית ידידינו הרב הגאון הכותב‬ ‫ועם זה נתיישב וכו׳ ולא 'הקשו משעיר המשתלס‬
‫יצ״ו ודברי הגאון ראש יוסף באמת פלא מאוד‬ ‫דכתיב שעיליס וקיי״ל שעיר בני שתים כמ״ש‬
‫ה‪7‬‬ ‫בעיני וצע״ג ‪‘ .‬‬ ‫הר״» בה׳ מעה״ק דלא כנירסת הכש״מ שם ^‬
‫וכו' אלא דלראב׳יי דעריפה סיה ששיר יליף‬

‫לשיפת הרמב״ס לכל ספיק‪ #‬מה״פ שריא‪ ,‬יש ליישב בפשיעות‪ ,‬דכנר הקשו כל‬ ‫ד!נד‪,‬‬ ‫א(‬
‫המהברים על הר״מ דהיסך יניף התם בחולין מרישא ש; עולה ומשבירת עצם בפסח ועוד‪ ,‬דילמה‬
‫דהחס שאני דהוי ספק ומה׳׳ת שריא ותירצו דספק דהוי כידו לברורי אסור מה״ת‪ ,‬עי' בלב אריה דהביא‬
‫דירי הפר״ח זהכו״פ בזה‪ ,‬והלב אריה הקשה דסוף סיף היאך יליף רב אפי משמיעה עצמה ות־רן‬
‫מן החי עומדת שאינה‬ ‫דהתם שאני דהוי איחחזק איסורא דבהמה בחייה בחזקת איסור אבר‬
‫זבוסה ע״ש )ושוב הביא כן מהפלהי ע״ש( ומעחא מיושבשפיר דמלא תחרוש בשור ובחמור יחדיו‬
‫ליכא ראיה מבדשור וחמור לחודיה שרי דאזלינן בתר רוגא‪ ,‬די״ל לשרי מעעס ספק דמה״ת בריח‬
‫דהכא אי אפשר לברור‪ /‬ובכאן ג״כ ליכא למימר בהמה בחייה בחזקת איסור עומדח‪ ,‬וא״כ ליכא‬
‫שוס ראיה מהאי דאזלינן בהד רובא ושפיר מיושב לשיעת הר״ס‪ ,‬ולשיעת הראשונים דספיקא מן‬
‫החורהאסיר יש ליישב שפ;ר בפשיעות די״ל דלולי יןרא דלכלב הפליכון אותו הייתי אומר‬
‫דעריפה אסורה בהנאה וממאי דכתיב לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו ליכא ראיה מדבשור וחמור‬
‫וחמור לחודיה אסור משוס ספק עריפת רק משוס‪.‬‬ ‫להודיה שר‪ /‬די״ל אה״ן גס בשור לחודיה‬
‫דבשור נחמול לחודיה ליכא מלקוה או משוס דהוי רק ספק עריפה או משוס דגס בודאי ערי^ה‬
‫ב״נ אין לוקין על ההנאה להכי איצעדיך קרא בשור וחמור דבשור וחמור יחדיו לוקה משוס‬
‫כלא‪s‬ס ^ ונס אס היה באמת לוקה על שור!חמור לחודיהליכא ראיה די״ל דקרא אתא להוסיף עוד‬
‫מלקה בחורש יחדיו משוס כלאים וז״פ ודו״ק ‪,‬‬
 ‫המאסף שנח חמי^צית‬

‫ולדעת המקשן הי׳ ליה להקשות מג״ל‬ ‫סי׳קי‪^ .‬‬

‫ב״ה; למוצאי מנופה קקת החולה החונ״ה למיצן‪ 1‬דע״ח מחייב שבועה דצמא אתא‬
‫הקרא רק לפטור את המוחזק דקיל‬
‫ירושלים לפ״ק פה ווישקאווי יצ״ו ‪.‬‬
‫כמ״ש הרא״ש שם‪ .‬וא״ל דממילא ידעי׳‬
‫הרב‪ , *,‬וכו' כיון דלא מעעיה משבועה כמו שזכרתי‬ ‫יראה בנחמר‪ .‬כעיר ה<‬
‫בקדוש״ח בוה״ר בן ציון אברהם ש^יט״א ביר״א ‪ ,‬בבס הרא״ש לענין פטור ‪ .‬דלחיוב לא‬
‫שייך לומר כן דכא לא ידעי׳ עדיין ח׳וב‬ ‫עורך ^המאהף״ בירושל־ם עה״ק ח״ ו‪.‬‬
‫אחד״ש הטזב‪ .‬קונטרס־ ״המאפף' ד ח׳ ט' שבועה •בלל בע״א וע״כ מיתודא דרשי׳‬
‫*‬ ‫הכי כנ״ל‪:‬‬ ‫הגיעוני‪ ,‬והנני להודיעו את אשי ע?*ה ברעיוני‬
‫הוכיח מחרם׳ ע׳יז‬ ‫‪,‬‬ ‫אות ב׳‬ ‫‪(2‬‬ ‫בעבדי בין בתרי אמריו‪,‬‬
‫)י‪ (:‬ד״ה והשתא דעריפא זכר‬ ‫ב ס י ' ס׳ הקשה בהו׳ ב״מ );‪ (.‬דיה‬
‫מפני מה עכסבו ואיל דילפי׳ אינו מוליד דחל׳כ הא לא אמעיט מלחיות‬ ‫‪.‬‬
‫מדאצטריך למכתכ סע״א מחיינו שנועה זרע רק נקבה כאינה יולדה וצריך אוחך‬
‫וכו׳ הא בקרא לח כחיב שע״א ממ'יג למעט טריפה זכר‪ ,‬כבר הוכיח בשעה״מ‬
‫שנועה אלא ילפי׳ מלכתי ג צא יקים ע״א הל׳ כחיטה )ר"פ י’א( מכש״ס שס דאמר‬
‫באיש לכל עון ולכל חמאת דאנל קס הניחא למ״ד טריפה אינה יולדת ואס״י‬
‫הוא לשבועה וא*כ דילמא אתא כקרא דזכר מוליד הא צריך מכל החי למעט ‪.‬‬
‫לאשמועינן שפיטר משבועה כמים הרא״ש טריפה זכר‪ ,‬ודחה דאי‪ :‬לחיות זרע ל״ל‪.‬‬
‫דהא דדרשי׳ איל קס הוא לשבועה הוי ונדחה בזה גס ההוכחה מהתוס׳ וכמ״ש ‪,‬‬
‫לכל ט‪.‬ילי‪ r‬וי״ל בפשיעות דע״כ עיקר המשיג• ולע״ד י״ל דלכאורה קשה מאי‬
‫הדרש אתא לחיוב דהא בהכי איירי קאמר החס דעריפה מלחיות זרע נפקא‬
‫הקרא לא יקוס ע״א באיש וגו׳ לחייב הא מצי״ל דז״א אלא לקיוס העולם איל‬
‫וכתב יהורא לכל עון ולכל חטאת לדיו־קא לקרבן כשר כמ״ש התוס׳ שס לענין זקן‬
‫דאבל קס הוא לשבועה ש״מ דאתא וסריס ואיצטריך מכל המי למעט טריפה‬
‫לאשמועי׳ דע׳־א מחייב בבועה דאי לא אן! מקרבן‪ .‬וצ ל מדכתיב האי לחיות זרע‬
‫אתא רק לפטור לא הו״ל לכתוב יתורא אצל כעהוריס ולא אצל הטמאים ש^‪• .,‬י‬
‫בחיוב‪ .‬וסרח״ש לא כתב בס דכררש דאחא למעוטי גס כנך שהיו לקרבן שלא ׳‬
‫אבל קם הוא לשבועה הוי גס לפטור יהיה פריפה‪ .‬וכיון דידעינן דאתא למעט‬
‫אלא כתב דלא מיעגייה קרא בין לח־וב מקרבן תו אין לחלק בין נקבה לזכר‬
‫בבועה בין לפטור וריל כיון דלא כתב לענין זה דקרבן לא שייך לתלות גכח‬
‫למעיטיה רק מעון וחגיאת ממילא ידעי' הולדה כמובן ושפיר ממעטי׳ מזה גס‬
‫טריפה זכר אן‪ £‬אי מוליד‪.‬‬ ‫דבשבועה פיטר ג״כ להא לא־מיעטיה‪.‬‬

‫ו ^‪ 1‬ד יש ליישב בפשיעות די״ל אדרבא לקרא דלנלב חשנינון אופו אפא למימר דלא אזלינן בהר‬
‫‪ .‬רונא דלולי קרא דלכלר אה״ן הייתי אומר מקרא דלא תחרוש בשור ובחמור יחדיו דמדבשור‬
‫וחמור‪ ,‬לחודיה שרי ע״כ דאזלינן בחר רובא כיון לשריפה ודאי אסור בהנאה‪ ,‬להכי איצמריך קרא‬
‫דלכלב לומר לך דשריפה ודאי מותרת בהנאה ^ ומעתא ע״כ מה להתירה חודה לחרוש בשור וחמור‬
‫לתודיה לאו היינו משוס דאזלינן בחל רוגא קלא משוס דשריפה ודאי ג"כ מופרת בהנאה ואה״ן‬
‫העררך‬ ‫לא אזלינן בחר רונא ולהכי י הוא דאתא קרא דלנלג ולו״ק‬
 ‫קסג‬ ‫חוברת י״ב‬

‫ו מ ״ ש בכס כרב מנח״מ להקשות‬ ‫ג( ס י ׳ ס״א^ כהב דהמגרש מהיום‬

‫נפבוט דככניס כלוחי רחמנא‬ ‫'‬ ‫ולאח״מ ונסיימדה עמו סמ״ז‬
‫מדעכו״ס נודרין נו״ן‪ /‬כתוב אצלי מכבר‬ ‫מוחרח לכהייגם מבוס ס״ס שמא הוי‬
‫דרק בקרבנות חובה בעיי דין בליחות‬ ‫מזרה ושמא קידשה אס*ז כהיהוד י וכ״ר‬
‫כיון דהוי עליו מובס להקריב אבל בנו״ב‬ ‫דס״ס מכני צימס מקישיח מכרימ״ט מ״כ‬
‫דלא הוו חובה לא בעי׳ דין כלימות נלל‬ ‫\‬
‫) ס ב'(‪ .‬ולא דמי לההס איירי להתירה‬
‫וכיון דכוא עכה אח כלו סגי ואכמ״ל ג‬ ‫צש ק אבל ‘לבחייכס י׳׳ל' דהוי דבר שיש‬
‫ה( ‪ 0‬י' ס״ד ; כתב דאין לפרש כוכת‬
‫‪i‬‬ ‫לו מחירין בחליצה ולא סמני׳ אס״ס‬
‫ועוול י״ל דבכה״ג צ״א הן הן פדי יחוד‬
‫רכיי ופליגא אבבא דהמציל‬
‫וה' דשמא הבעל ידע דלאס״מ הי' מזרה‬
‫מלכתב תס נפל ממור מן המוכסין‬
‫ולא הוצרך לקדשה בנית ואן‪ £‬אי באמת‬
‫ובבא דהמציל לא חמור איכא ולא מוכסין‬
‫הנאה הוי אין כאן קידושין ועי׳ בב״ש‬
‫ולא אבין הא מתחלה פירש‬ ‫‪,‬‬‫איכא‬
‫)סי׳ ל׳ ס״ק ט'( בשם מ״א‪ ,‬ולעיז יש‬
‫כברייתא ואח״כ כת‪ :‬דסליגא אמחניתין‬
‫לפרש הא דכתב רש״י מיטץ )ע״ב‪(.‬‬
‫כבבא דהמציל דשס קתני דיאוש למוד‬
‫הואיל ולא החזירה כדעת הרב מצידז‬
‫מכני לא ככברייחא ומאי ק״ל‪ ,‬תו כקשה‬
‫למעט ימוד מבכי טעמי שכתבתי ואשמועי׳‬
‫מאי פריך בש״ס מדקתני בהמציל אס‬
‫שלא להתיר מטעם ס״ס;‬
‫גתיאכו ארישא דמשמע אפי׳ נסתמא‬
‫ל( ‪0‬י׳ ס״ב‪ ,‬כקשה צל׳ המח״א דבבכר‬
‫כא ברישא איכא גס שינוי רשות משא״כ‬
‫מסכי שלימות אך בכוהי מטעם‬
‫בסיפא דהמציל ‪ .‬ולא אבין אעי בינוי‬
‫פועל איך יליך בקידושין )מב‪ (.‬שלימות‬
‫רכות לחור מכני וא״כ ע״כ דסתמא ג״כ‬
‫מושחעו אותו דלמא היי שוחט בשכר‪,‬‬
‫כוי יאוש‪ #‬עוד כתב לישב קובית כגרע״א‬
‫וי״ל דהא ‘אסור ליטול שכר על מצו ה ‪,‬‬
‫ואינו מובן‪:‬‬
‫ועוד י״ל דדוקא בקנין וכה׳ג שייך לומר‬
‫‪ 0‬ם^׳ ס״ה ‪ ,‬תמה על הר׳ש שכתב‬ ‫דבשכד הוי פיעל ומהני מעשיו כיד בעה״ב '‬
‫אגל קיק ללישכא דגרסי׳ בפר״א‬ ‫אבל במצוה אס״ד דשציח לא מהגי ע״כ‬
‫למילה ימול וכוי הא כירושלמי סיפ״ג‬ ‫משום דבעי׳ שיעשה בעצמו וא״כ לא‬
‫דנדריס הקשה ק‪ ,‬ולע״ד כריש לא כקשה‬ ‫מהני גס בשכר ‪ /‬וגס עיקרא דהא מילהא‬
‫מכא די לפי׳ מבשר ערלתו למול אך‬ ‫דבשכי מכני בכותי לא נאמר רק אמרי‬
‫בבהרת דידע מהירושלמי דסוס״ג דנדרי׳‬ ‫דידעינן דשליחוח מכני בישראל וצא בעי׳‬
‫רק כקשה ל‪:‬צישנא אמרינא בשבח שס‬ ‫שיעשה בעצמו אמרי׳ דבשכר דהוי פועל‬
‫דמפרב הברייתא‪ .‬דמעיקרא ר״ל מניעם‬ ‫מכני אך בכותי‪ .‬אכל לפ״מ דס״ל לשליחו׳‬
‫עכה דוחה ל״ה ‪ ,‬לר' יוסי איך ס״ד‬ ‫לא מהכי כלל גס בשכר צא הוי מהני ‪.‬‬
‫למימר הכי הא העשה קדמה להלאז וכן‬ ‫וגזה ניחא גס קובי תו השנים לוקמא‬
‫מוכיז לשונו כזהב שני ללישנא דגרסי׳‬ ‫בבוחגי בע״כ‪ ,‬דנס כא דבעיכ מכני‬
‫וכוי‪ ,‬גס מדסייס ושמא כיינו או אינו‬ ‫בחצר מטעס שלימות הוא וזה אסרי‬
‫לקאמי‪ /‬מבואר כן להדיא שהקשה רק‬ ‫דילבי׳ דין כלימות אמרי׳ דבעיב לא‬
‫לפ״מ דס״ל למול בבהרת ממעס עדצ״ת‬ ‫בעי׳ לומיא דהמשלח או לענין ד״ע אבל‬
‫ללזוד לא אליבא דמסקנא דילפי׳ מבשר‬ ‫לפ״מ דס״ד דשלימוס לא סהגי כצל נ ס‬
‫!‬
‫ערלתו ואתפלא על רומעכיה שהניס י‬ ‫בע״כ לא כוי מכני ;‬
‫)‪( 5‬‬
 ‫המאסף שנה חמישיית‬
‫בן »יזן אביהם קיאינקה שלימ״א תי״ו העויד אד‪.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫דבריו בצפ״ג והדבדיס פ‪1‬ושיס‬
‫‪, .‬הםאסןו״ חיקי כעיהיק ירושלים תוכב״א ‪.‬י‬
‫)המשך יגא(‬
‫אחדרשיה גאח״ד; מבתב הדר״ג נבירוף הדיברוח‬
‫הניעני לם־ק התקבל‪ rKi .‬בקשתו אמלא ברי זעמת‬ ‫‪'r‬מ לייש שמואל אביגחר האי‪.‬‬
‫ובגשמיות איח״ש ולמען לא יראו פני ריקם לקחתי‬
‫לי זמן לקסו^ מעם מדילות מחידושי‪ .‬ואבקש גמ»ו‬ ‫סי׳ קיא‪.‬‬
‫מן הדר״ג הי׳׳ו יסחול להדפיסם בגליון הראשון לעת‬
‫בעוהי״ת ג' זאתמנן י״ב אג ש?פ פ״ס‬ ‫‪.‬י‬
‫יבואו דברי ליד כת׳׳ר הדר״ג ^ ם ״ א וכפוה אני‬
‫כי ימלא כת״ר שאלתי זזה החלי כעזחי״ח ; ‪,‬‬ ‫ק״ן לס״ק פה יחעפאף בפוצין ‪,‬‬

‫ג ר ס ע ן בש״ס ד ס מו ד ה ל״ר ע״ב א מ ד‬ ‫שלום מרחיק לככוד הרג ‪ . . . .‬כש״ח מויח‬

‫א( דברי כנוד ידידינו הרה״ג וכו' שליפ״א נכוניס וצודקים מאוד ואסריון נמעייה ‪,‬‬
‫ולבד מה שהכריח מלשונו הזהב של רבינו הנדול הר״ש ‪ ,‬יש להכריח עוד דאס הר״ש קשה ליה‬
‫לפי האמה דיליף מבשר ‪ ,‬הלא בש״ס שס דשגח מבואר דקוצן בהרתו הוי עשה ול״ח והרי במלהא‬
‫קיי״ל דאין עשה דחי ל״ח ועשם אלא דלהבי אתא בשר ריכויא לומר דהכא דתי ^ וא״כ ודאי‬
‫גפשישות י״ל דאף דבעלמא צא אהי עשה דקודם הדיבור ודחי ליה דאחה״ד הכא דחי מריבויא‬
‫דבשר דמאי אולמיה הך)דאין עשה דחי צ״ת ועשה( מתך )דאין עשה דקוה״ד דחי ל״ת דלחה״ד(‬
‫ואפנס קשה ליה להס״ד דש״ם ודו״ק ‪.‬‬
‫ו ה ג ח את זה ראיתי להגאון הרב פני יהושע בחי׳ לקידושין דל״ח בתוד״ה דאקרו‪ :‬דכתב דכונת‬
‫י התום׳ דמפרשי הירושלמי דחלה כשי׳ הר״ש וכתב להסביר המעס^ ושוב כתב לה־ז קושיה‬
‫המהריס״ס פסוגיא דיבמוח לעשה דפשש ומילה ותמיד שאצי לא־ת בהו נמי עשה בהדיא אף לאמר‬
‫לכאורה מהירושלמי דנדריס הנ״ל‪ ,‬ואמנם ;‪'/‬ל דהגאק‬ ‫הדיבור עש״ב‪ ,‬והנה דבריו המופיס‬
‫יפרש דמה שאמרו בירושלמי מכיון דכתיב בשר ערלתו כמי שהיא כתובה בצידה; להכונה מכ‪-‬ון‬
‫שהיא כחובה בצידה דמי דהרי כתב ביה עשה גש‬ ‫דחזר קרא וכתב ימול בשר ערלתו א״כ כמי‬
‫לאחר הדיבור; ואמנס דבריו תמוהים מדנרי הריש דלדבריו דבל היכא דאית ביה עשה ג״כ ל^זר‬
‫הדיבור שפיר דחי א״כ מאי ק״ל לרבינו הר״ש ממה לאמרז בשבת מילה ‪ ,‬דוחה את הצרעת מ״ש‬
‫דאתי עשה ולחי ל״ת כיון למילה שאני לכתיב ביה פשה נש לאחר הדיבור ; ואין לומר דהיינו‬
‫להש״ד קודם ‪ 7‬כתיב ימול בשר עילתו דהדר כתב ביה עשה גס לאחר הדיבור ; דהא עשעע‬
‫להדיא החשבסוניא דלמסקכא יליף לה רק מבשר יתירא וכן מפורש ברש״י שם ד״ה‪.‬בשר לכתב‬
‫וז״ל כשר ריטיא הוא ולליכא ; > ‪ p‬משמע נם מקושית פלמודא התם דפריך תינח גדול דכסיב‬
‫?יה בשר וקסן וכו׳ א״כ משמע דלהס״ל ג״נ האי לקאמר לאתי עשה ודמי ל״ח היינו ב״כ בתר‬
‫לכתיב וביום השמיני ימול ערלתו להדר כסב ביה עפה גס לחמר ר‪v‬דיבול קאמר למילה דחי את‬
‫^צרעס משוס דאהי עשה ולחי ל״ש ודתי שוב דהוי עשה ול״ת וקאטר בשל ריבויא הוא; א״כ‬
‫לפס״ד ג״כ קאי בתל דהדריכחב ביה פשה לאסל הדיבור )רק בלא ריבוי לבשר( ונפס קנ אמ סיק‬
‫להר״ש מסוגיא לשבהלפי דבלי הסנ״י ; האמנם‬ ‫רק לבשר ליבויא הזא וא״כ באמת מאי ק״ל‬
‫בסו״ל כתב הפנ״י לרך אמר לעשה למצה לא דמי כלל להנך דעיקרעשה די דהו דדחי שבת נאמר‬
‫לאסר הדיבור ; אמנם מ״ש מקודם להסביר דאין פוקדם ומאוחר בתורה וכל היכא לכתיב הפשה‬
‫‪.‬נ^חס משמע אפילו גסקזס לאיכא ל״ת וכו׳ א״כ ממילא כיון לעשה דמיצה נשנה ונכתב וביום‬
‫העררד♦‬ ‫מ מי ני ימזל ערלחז שפיר י״ל לדמי)רעת זדו״ק ; ואכשיל י‬
‫קסד‬ ‫חונרת י״ב‬

‫דבדינו של הסמיע מיקרי עבר על שבועתו‬ ‫אבי' כל מילתא דאמר רחמנא לא חעביד‬
‫ממש כנצפע׳׳ר ‪.‬‬ ‫או עני׳ מהני ראי לא מה;י אמאי לרן‪ ,‬ודכא‬
‫אמנס נלאה לי להרן דברי הסמיע והש״ך‬ ‫אמר לא מהני מירי והאי דלקי משוס לעבר‬
‫עפ״י נתה*מ והוא בהקדם דברי אא״ז‬ ‫אמימרא דרסמנא‪ ,‬והנה רנינו המוסרי* ט‬
‫הר׳הגאון זי״ע כנול׳ ביהודה חיו״ד סי׳ נ‪*1‬‬ ‫חידש לן סברא נכלאה דכי אמרינן ללא‬
‫שמתק שס קישית המו הרשד״ס משוחט‬ ‫מה;י היינו היכא דאס נאמר דלא מהני‬
‫כשבת יעי״ש‪ ,‬ואמר לחלק דשאני במקח‬ ‫יחוקן האיסור‪ ,‬משאיכ היכא לאןג אס‬
‫בנעשה באיסור עד״מבגיבח ומכל בשבה‪.‬‬ ‫נאמר דלא מהני אאיסורא קעגר אזי‬
‫אי בעקוץ לי חאנתן זכו׳ אן כעשה‬ ‫אמרינן למהר‪ ,‬והגאון מציסא ז״ל‬
‫כאיסור בזה שעקץ או בזה שהוציא‬ ‫בנתה״מ פירש לברי פסמ״ע והפ״ך זיל‬
‫מרליר עכיז גוף המכירה אינה עבירה‬ ‫בסי׳ ר״ח עפ״י דברי המוהרי״ע דל הנ״ל‬
‫כלל רק משום שעשה איסור בהקנין‬ ‫ולזה בנשבע שלא למטי ועבי ומכר‬
‫אמרינן שפיר משוס רהי׳ יכול לעשות‬ ‫המכירה בטילי; משוס דנוכל צהקן כאיסור‬
‫נכיתל שיקנה בקנין אחר נא באיסור לכן‬ ‫לאמרינן ללא אהני מעשיו והמכירה‬
‫המכיר׳ קיימ׳ וכן ביוקח שנעשה בשנת גוף‬ ‫בטילה ורעתו בשבועה היה בודאי על‬
‫המקת אינה עבירה נצל רק איסירו העיקר‬ ‫מכירה קיימה משא״כ במקת שנעשה‬
‫משוס שמא יכתוב כ מכותר בשעחו״מסי׳‬ ‫באיסור וט׳ וכמובן‪ ,‬ולי הצעיר צ״ע‪.‬‬
‫קל״ס ועי׳ בשפיע‪ ,‬ואף אס באמת‬ ‫פירושו בדברי הב״ך ק דהנה בש״ס‬
‫יכתוב ויעשה א־סור עכ״ז גוף המקת‪.‬‬ ‫רגימין דפ״נ ע״א אס גירשה ע״מ שלא‬
‫אין בו איסור כלל רק הוא עשה איסור‬ ‫הינשאי לפלוני ’ הנן התס נענה ר״ע‬
‫שהקנה לו כאיסור אמרינן כיון דהי׳ יכול‬ ‫וממר הרי שהלכה היא ונשאת לאחד‬
‫לעשות באיפן אחי שפיר פהני מעשיו ‪,‬‬ ‫מן השיק והיו לה בניס ונתארמכס אז‬
‫משא״כ משבע שלא למכור ועיר ומכר‬ ‫נתגרשה והלכה ונישאת לזה שנאסרה‬
‫שהוא עשה איסיר במכירה בעלמא בלי‬ ‫עליו מכה תנאי נמצא גט כטל ובניה‬
‫זה שמכר ועבר על שבועתו ול״ב בזה‬ ‫ממזרים ‪ ,‬והקשו בתוס' שה בר״ה ועמדה‬
‫לומי דהי׳ יכול לעשות כהיתר כיון דבעת‬ ‫אמאי הגט בטל‪ ,‬הא אסורה עציו מכוס‬
‫שבועתו קיימת ועבר עלי׳ כן נראה לפי‬ ‫א״א ואין הקידושין חלין כלל‪ ,‬וא״כ לא‬
‫‪,‬‬ ‫עניות דע חי ודויק היטב •‬ ‫עברה טל חנאו וממילא הגט גט ואעאי‬
‫הירץ הארצשטארק‬ ‫גניה ממזרים‪ ,‬ותירצו החוס׳ דמיירי‬
‫בהרה״ג מיחעשאף פציש״א‪ ,‬ככל הי^ףזדי‬ ‫שנישאה לאמי שמח‪ ,‬והר״ן זיל בסוגי'ן‬
‫תיק לכוונתו הי' בזה שההנה שלא הנשא‬
‫מפרשיסחא זנצל״ה ‪.‬‬
‫לפלוני אפי׳ רןדושין שאין מועילין! ואיה‬
‫צרעת הר״ן ז״ל נוכל לומד דגס בנשבע‬
‫סי׳ קיב‪.‬‬ ‫שלא למכור כוונתו הי׳ אף מכירה שאינה‬
‫)המשך מחוב רה יו״ד ס׳ ס״מ(‪,‬‬ ‫קיימת דמה ספיש יש בין זה לזה‪ ,‬וא״כ‬
‫לא יתוקן הא* סור בזה בנאמר דלא מהני ת ו חזינא לכבוד כרב כעורן נ*י בנהב‬
‫במאמר הנ״ל אות ז׳ ודל ח ד ה‬ ‫ואף צרעת התוס* שס בכתבו דע״מ‬
‫שחנשאי כוונתו הי׳ נשואים נמורישוא״כ ו פריס זוממין פירש ריניא וכו' טונ ה‬
‫הוא סדין בזה‪ ,‬אבל ט לז נוכל לומד קושייתם מבואי במקוגצת וכו׳ ^מנס‪.‬‬
 ‫המאסף שנח חמיעית‬

‫כתיר יקבל את האמת ממי שאמרו ותו‬
‫לא מירי‪:‬‬
‫ת ק ]בפל־ק בתיא דקירושין[ אבל אשה‬
‫אמת מתייאדת עם שני אנשים ‪,‬‬
‫ואמרינן על‪ :‬בנמרא אסר ר״י א׳ר ל״ש‬
‫אלא בכשרים אבל בפרוציס אפילו בי‬
‫עשרה נמי לא‪ .‬וחזינא להרה״ג ר״ש צבי‬
‫ווייגער אבל״ק מקי־פטש שכ׳ ב״המאסך״‬
‫לאשתקד סימן מ״ח אות א׳[ לשני בע״ד‬
‫כבאים לדין‪ ,‬כל זמן שלא נפסק עדיין‬
‫הפס״ד הוי כתרי ופריצי צענין ימוד‬
‫משוס לחנן וכשיהיו בעלי הלין עומליס‬
‫לפניך יהיו בעיניך כרשעים‪ .‬ואנא אמינא‬
‫הצילה לומר כן שכוונת התנא כנסזיק‬
‫להו בחזקת רשעים הס מלהזכיר‪ ,‬הגע‬
‫בעצמך שני אנשים העומזי׳ בנזזקת כשרי'‬
‫כשבאיס לב״דללין יהיו בעיניו כרשעים?‬
‫מם טעם יש בזה? אלא כוונת התנא‬
‫הוא להזהיר‪ ,‬את הריין שלא יאמר בלבו‬
‫בעניי לא זכיתי לעכין דהלא קחני ג״כ‬
‫הבלומי כפל ותשלומי ד' וה' ושס מה‬
‫כזר‪ ,‬עשי אי על הקרן לגנבו הא קתני‬
‫גנב ובזלן ורק על כקנס לבד קתני‬
‫תשלומי כפל ותשלומי ‪ 7‬׳ וה׳ אן‪ £‬דעל‬
‫ז^ לא עשו שום נזק ועכיז קתני ל‪:‬ו‬
‫ולולא דברי המקיבצת היה נראה וכו'‬
‫מכ״ל‪ .‬הנה הפירוש שכתב כת״ר מדעת‬
‫עצמו כיון בזה לדעת סמהר״ס מלובלין‬
‫ז״ל ככן פירש הוא להדיא ‪ ,‬אבל באמת‬
‫ראוי לסמיך יותר על פירוש המקובצת‬
‫ומה שהקבה כח״ר אמינא ללק״מ לגבי‬
‫תשלומי כפל ותשלומי ד׳ וה׳ נמשך‬
‫התשלומין מעעס שהזיקי בקרן ד( ונהי‬
‫נמי שלא הדקי כ״כ כמו שמשלם לו‬
‫אבל לכה״פ הזיקו היזק מה; אבל נבי‬
‫עדים זוממין לא עשו לו נזק כלל ומה‬
‫שייך למיתני עד״ז בכלי אבות נזיקין לכך‬
‫פירש ריב־׳א מה שפירש כנ*ל ו^קוה כי‬

‫ד( ילידי חילון זה לא נעלם מאחנק אמנם כבר כיוננו לשלול זה בדכריגו ^אי על הקרן‬
‫לגננו הא קתני גנב וגזלן ורק על הקנם לגד »ןח;י השלומי כסל וחשלומי ז' וה׳ אף דעל זה לא‬
‫עשו שוס נזק׳‪/‬וא״כ אף דבאמת תשלומי כפל ותשלומי ל׳ וה' נמשך התשלומין מפה שהזיקו כקרן‬
‫מ״מ אחר לכבר הנא על הקרן גנב וגזלן לא היה שייך למיחני עור תשלומי כסל ותשנומי ל׳ ו ה‪/‬‬
‫ואשילו אס נחמר לתשלומי כסל כיון לחיו בא הוא בשעה שה־ויקו בקרן דגנכו אוחו ומשוס שעת‬
‫הגניבה ■הוא לנחחייב בכסל »״מ תשלומי ד' וה' לא נתחייב מאז רק בעת שענת או מכר ואז‬
‫לא עשו שוס נזק^ ואפילו אם נאמר לגס בשעת תשלומי ד׳ וה' עשו סק בקרן משוס דקודס‬
‫פביחה^^או מכירה אף לגנבו מקודם מ״מ עדיין היתה הגניבה ברשות הנגנב דלא היהה קנויה‬
‫להננב משאיכ בשעה ששבח‪ .‬או מכר שקנאה הנגב בשינוי מעשה או )ביאוש( וש־גוי רשות איב‬
‫נמצא דעשה לו נזק בקרן דהוציאו לגמרי מישוש הנגנב ועי' ג״ק ד' ס״ה האי מאן דגזל חביתה‬
‫יכו׳ לאיתבר ‪ 9icn‬כדמעיקיא^משא״כ תברה או שחיה משלם כדהשתא דהשחא הוא דגזיל לה‬
‫וסיחה או מכרה ג״כ השתא קא גזיל לה‪ ,‬מ״מ אחר דבאמיו תני גנב וגזלן דהיינו על הקרן ובודאי‬
‫בהאי דתני גנב יגזלן דחייב קרן היינו ודאי על שעה גניבה ממש ואיירי ג״כ גם באיפן דתברא‬
‫או סנחה דמשלס קרן כדהשתא ד׳ כסברת לבה שס ביק ד׳ ס״ה ‪ ,‬א״כ על נזק הקרן כבר‬
‫קתני גנצ וגזל; ומה דת;• תשלומי כפל ותשלומי ־' וה' היינו מעש על תשלומי הקנס של כסל‬
‫או ד׳ וה׳ דבאלו חיובי התשלומין ליכא שוס נזק וא״כ אחר דכבל חני באמת חיובא דקרן לא‬
‫היה ראוי למיתני ג״כ תשלועי כעל ותשלומי ד׳ וה• כיון דבחיוב התשלומין הא‪:‬ו ליכא שוס נזק‬
‫ול;‪,‬־ נרחה לנו באמת יותר נכון מה שכתבנו דקישייח התוש׳ היינו דהוי כלפי צייא ^ ולו״ק ‪,‬‬
‫העורןי‪.‬‬ ‫’‬
 ‫?י ח‬ ‫חוברת י״ב‬

‫היאך מאמינים ליג״א להיוה עס כ‪1:‬וחיכ>‪-‬‬
‫בלילה‪ ,‬דו דאי אדם נאמן על עצמו כפל'‬
‫האיסורים^ אלא כוונת הקושיא הוא דבפג‪.‬‬
‫אדם עצמן היאך הם מוסרין בנשוחיהס‬
‫בלילה הא ראוי להם לחוש בעצמם שלא‪.‬‬
‫יבואו חיו לידי עיירה ומוכיח מזה דע״?‪.‬‬
‫צ׳ל שהם סומכים על טב״ע דקלא‪^ 2‬‬
‫יעקב בן ציון הכהן‪,‬‬
‫ג״ר מנחם לביח ארו^‬
‫השתא דשמעתינכו להני שמעתתא אמינא‬
‫‪.‬‬ ‫■‬ ‫סי׳ קיג‬
‫)הו‪1‬שך מחוברת יו״ד ‪ ''P‬צ׳ן‪.‬‬
‫בנשותיהן בלילה אלא בטביעות עינא‬
‫מה שחידש כרב כנ״ל ל״כימו‪.‬‬ ‫ע־ד‬
‫ד(‬
‫וניעו הוא ניכו הולדות דאדס״■■‬
‫כן הוא מפורש בפסקי הרא״ב ב( בליש‬
‫ב״ק יע״ש ‪ ,‬ופירוש מענית שם ’ דך ג)‬
‫נכון הוא‪:‬‬
‫מ״ש בהמאסך הרה״ג מקלופיגיש‬ ‫ה( ועד‬
‫לשני בע״ד הבאים לדין טרם‬
‫נפסק הדין כרי הס חשודין‪ ,‬והנם כתרי‬
‫ופריצי לענין יחוד‪ ,‬כתב שם הרב ריב״ל‬
‫הכהן הנ״ל‪ ,‬לודאי ב' הבעלי דינים כס‬
‫בחזקת כשרוח‪ ,‬ופי׳ המשנה הוא באל‬
‫ישקול הליין בדעתו מי הוא חסיל יותר‬
‫עניל‪ ,‬הנה פירושו אמת‪ ,‬אך לדין יחוד‬
‫ציע‪ ,‬הנה בדין הרי ופריצי אינו מכואך‬
‫כ״כ אם הס חשודים על שאר עבירות אס‬
‫דינם כפריצי בע׳ין יחוד‪ ,‬אך ב״חכמת‬
‫ארסי כלל קכ״ו ראיתי ש‪:‬׳ עם ב׳ אנשלם‬
‫שאינם פשו דיס בדבר איסור״ ומשמע אך‬
‫חשודים על גניבה וכדומה יש ’להם דין‬
‫פריצי)והא דאמרו ב‪:‬מ׳ ״פריצי״ שפירושו‬
‫פלוני חסיד כוא ומסתמא לא יפקר וי‪5‬‬
‫לי לסמוך על דבריו יותר מעל הבייו‬
‫אלא יהיו בעיניו שניהם פקולין וכאילו‬
‫היו שניכם רשעים וב;ה לא יבוא לעוות‬
‫הדין‪ ,‬ולפירוש זס הסכימו כל המפרשים‬
‫וליח מאן דפליג על‪::‬‬
‫]בפרק גה״נ[ אמר רבא מריב‬
‫כיה אמינא סימגא ע‪7‬ין‪t‬‬ ‫'‬
‫מעביעות עינא דפא מהדרינן אנידתא‬
‫בסימנא ולא מהדריכן בטביעות עינא‬
‫מביעות עינא עדיפא דאי לא״ה היאך‬
‫סומא מותר באשתו ובנ״א היאך מוסרין‬
‫‪:‬קלא ה'נ כטניעוח עינא ‪ .‬ופרש״י זיל‬
‫בטביעות עינא דקלא שנתן דעתו להכירה‬
‫בקול ומאכילה צא ילפינן דהתם משוס‬
‫חימוד כממון חיישינן דילמא משקי דאמ׳‬
‫מר גזל ועריות נפשו של אדם מסאוה‬
‫להם ונירזמדתן עכ״ל‪ ,‬והקשה המעלני יו״ע‬
‫וזיל וסמיהר דאי משוס הא א״פ היכא‬
‫דאיכא ליחא דעריוש כי הכא ניחוש נמי‬
‫דמכוס חימוד ותאוה משקר בנפשיה ‪.‬‬
‫וניל בהא דאמרינן רובן בגזל ומיעוטן‬
‫בעריות ומשיה יש להחמיר בגזל יותר‬
‫מנעריות פכ״ל ‪ .‬ואנא אמינא דקישיא‬
‫מעיקרא ליתא דבשלמא גני איידה שאס‬
‫הוא משק־ הוא חב לאחרים הלכך אינו‬
‫נאמן בטב״ע דחיישינן שמא משקר משוס‬
‫חימוד ממון ‪ ,‬אבל לענין אשתו ■אס הוא‬
‫משקר איני חב לאמרי ס אלא לעצמו הלכך‬
‫נאמן בטב״ע דודחי אדם נאמן על עצמו‬
‫דהא דפרכינן היאך מותרים בנשותיהם‬
‫בלילה אין הכוונה להקשות על הגיד‬

‫ב( הנה בפשקי הרא״ש לא לאינו מאומה מזה^ ובלי הפונה הוא ע״ם בדברי י■ דדינו‬
‫הלב וצ״ל בקיצור פשקי הרא״ם^ כי פס פרק א׳ סעיף •א׳ אות ר' כחי הפורש ק ״אדם המזיק‬
‫חן וניעו עכ״ל‪ ,‬ועי׳ נהערחינו ג׳ לעי׳ ‪p‬״‪ ^ p‬כי ק מגיאר גש בזנדי הרי״ן‬ ‫ותולדתו• כחן‬
‫והרמב״ס והשול נסי׳ פפ״ד ע״ש ‪.‬‬
‫)‪(8‬‬
 ‫המאסף שנה חמישית‬
‫תלונה זו לא על אא״ז יבינו‬ ‫והנה‬
‫בעל מעדני יו״ט היא‪ .‬כ״א על‬
‫רש״י; והלא כה דברי רש״י ומאבידה לא‬
‫יצפינן לאסור עג״ע מפיס דהחס חיישי׳‬
‫שחמדת הממון העעתו ונדאמרי׳ דגזל‬
‫ועריות נפשי ש״א מסמדהן״ ומבואר מרש״ י‬
‫בריל דחשש חימוד ממון גדול הוא מאד‬
‫ולכן מיישי׳‪ .‬וצכאוד קושית כת״ר גדולה‬
‫היא‪ ,‬הא עכ״ע הוא דבר שתלוי כנאמנות‬
‫ההכרה‪ .‬וזה שייך רק בענין הנונע לאיסור‬
‫אך בדבר הנוגע לאחרים וב״ר צפיכיס‬
‫לסמוך על הכרתו^ בעינן בירוד סימנים‬
‫שגס ב״ד רואים הבירור)מדמכוון ההי׳(‪.‬‬
‫למדתי סיגיא זו חת ידידי ו רעי‬
‫הרב החריןז ר׳ פסח כני סראנק‬
‫ני' )אמד מבעלי התריסין ש יי בי נ ‪ r‬״ען‬
‫הסייס״( הארכנו בעיה בסוגיא זו ־ ועל‬
‫קובי׳ זו תירצנו בפשיעות הכי ‪ :‬הנה‬
‫בב״מ כיב ע״ב מחלוקת רש״י וחוס׳ ‪,‬‬
‫ר ‪5‬״י ס״ל המוצא מכריז המקום‪ ,‬שכוח‬
‫הסימן ^ וחוס׳ מפרשים ‪ ,‬המוצא מכריז‬
‫האבידה; והאובד אומר המקום; והקשו‬
‫שס תוס׳ לפירש״י מאחר מהאובר אומר‬
‫רק את המפץ קשה; הא אס אמר האבידה‬
‫ול״א סימנים ל״א כלוס; ותירצו לפרש״י‬
‫דהחס נמי לאו משוס שהוא חשוד לשקר‬
‫אצא לאמרי׳ כי היכי דאת• אבדת מפן‬
‫פלוני ה״ג אבד אדם אמר חפן כזה ‪,‬‬
‫אך אם המוצא מכריז המקוס‪ ,‬ובא אדס‬
‫ואמר חפן פלוני אבד בזה המקום‪ ./‬ל״ה‬
‫תר שמא אחר אבד חפן כזה במקום‬
‫ההוא ע״ש; וחזינן מזה דיש״י ס״ל דגם‬
‫באיילה ל״ח דמפקר רק לשמא עוד א׳‬
‫אבד מפן כזה ולתוס׳ חיישי׳ למשקי ;‬
‫ולפי״ז י״ל דגממלוקת ז‪ 1‬פליגיגס בענ׳׳ע‬
‫תום׳ ס״ל הא דלא מחזירין ע״י מב״עלק‬
‫לתית הוא משוס דלא מאמינים רקלת״ת‬
‫ורש״ו ס״ל דהחשש הוא שמא עועה‬
‫בדמיוט‪ ,‬לנאעת אבד מפ;כזפ אךעיי^‬
‫פמץ ביגריוה ייל לכסיח אי^ בחשוד רק‬
‫במייוק עריוה( • וסנה בב״ב ל״א ע״ב‬
‫אמרי' ?׳ טחי עלים המכחישות זא״ז‬
‫ל״ס אמר שכיא היא בחזקת כשרות ור׳ח‬
‫אמר בהדי שקרי ליל; ופסקי' כי״ה וכ״ז‬
‫בבא מ כת כפיע למספק מיקמינן לסי‬
‫בחזקת כשרות‪ #‬אך אס באו כת עדיס‬
‫עד א׳ מכת זו ועד א' מכת זו שממנ״פ‬
‫עד א' פסול אין מוציאין וגמון וכדאיחא‬
‫^‬ ‫במו״מ ריש סי׳ ל״א;‬
‫ו ל ‪ £‬י ״ ן בנ״ד צריך להיות הדן)להביעה‬
‫דבהד כשרי מותר להתייחד(‬
‫דב׳ הבעלי דינין מרס שנפסק הדי;‬
‫אסוריס להתייחד עס אבה דממנ״פ א׳‬
‫מהס חשוד; וליכח חרי כפרי אך כל א׳‬
‫מהס מותר להתייחד בצירוף אחד כשר‬
‫)לשיעס זו( דכ״א בחזקת כשרות הוא ‪,‬‬
‫וכיז כוא באופי שחולקים על דבר שא׳‬
‫מהס בודאי רמאי; אך באופן שי״ל שכ״א‬
‫סובר שהדין עמו י״ל שעדיין הס‬
‫הס בחזקת] )לדעת רב הונא דכוותיה‬
‫פסקינן( נ‬
‫י( ב ח ו ל י ן צ״ו אמר רבא מריש ה״א‬
‫סימנא עדיף מעב״ע וכו'‬
‫השתא דכמעתינהו וט׳ במביע דקלא ‪.‬‬
‫פירש״י ומאבידה לא ילסי׳ דהתס משוס‬
‫חמוד ממון חיישינן למשקר דאמר מר‬
‫גזל ועריות ו כו‪ /‬־ והקפה המעדני יו״ע‬
‫סכא שיש חשש דעריות אמאי לא חיישי׳ ‪i‬‬
‫והקשה פיב ריב״צ כככן הנ״ל הא‬
‫הקושיא מעיקרא ליתא דבאבידה אס הוא‬
‫משקר חב לאחריני הלכך אינו נאמן‬
‫בעב״ע; אבל לענין איסור לוא אןג יהי׳‬
‫השש דעריות ציני חב לאחרים וצריך‬
‫להיות נאמן דאדס נאמן לעצמו ; והא‬
‫דפרכי׳ ״היאך מותר באשתו״ אין הכוונה‬
‫היאך מניחים ב״ד כ״א היאך הוא מותר^‬
‫זע״ז שפיר הוכיחו שסומך על מב״ע שלוי‬
‫ענתיד ‪-‬‬
 ‫חרברת ייב‬

‫בהלוחו לממון ימעס בדלמי שהוא זה ‪ I‬לא מחזירין ר‪9‬ן בטביע גמות וקשה שוב‬
‫ולק לת״ח מחזירין עאינז בהול כ״כ מ״ש אגידה שאין ממזירין בטלע כל‬
‫וממיר לו איסור של ממון אחריס ‪ ,‬ולא דכוא‪ .‬ופ״כ צ*ל דחמרח ממון מטעה‬
‫יוסר)נמ״ש רש״י( עד שסובר שהיא שלו‬ ‫יטעה בדדמי‪.‬‬
‫רב״י וסוס׳ נסוגיי; אזלי דכא צו״מ ודאי לא חשוד למשקי אך‬ ‫ומעתה‬
‫לפיפתייהו ! הנה על הא מיישי' שמא טועה בטב״ע כל דהו‪ ,‬וכיש‬
‫דאמר רכא סימכא עדין! מטב״ע מהדרין לפירש״י שמוכרה הכי לאיהו לשיטתו‬
‫פי׳ כגיל‪.‬‬ ‫אבירה בסימנין ולא כעג״ע פירש״י ספוט‬
‫מדמהדדין אבידה נטכ״ע רק לצו״מ ולא ן י ע י ' בהגהת הראיש »״ם בשס ר״י‬
‫שירליאין‪ ,‬דע״י טב״ע דעיה‬ ‫לאחריס וכסימנין מהדרין לכל אדם ש״מ‬
‫פפב״ע עדיןג‪ ,‬והדי פילש״י זה לכאורה מותר לאחר לאכול פי״ש‪,‬א*נ גס באיסור‬
‫חמוס מאד להא דלא מהדרין אבירה סו מכין בנוגע לאחרים‪ ,‬ולפמ״ש לפירש״י ‪.‬‬
‫כמביע הוא משוס דלא מאמינין רק לתית ניחא ביותר ויש להאריך בסוגיא זו כנודע‪.‬‬
‫והנני יוקירו ומכנלז‬ ‫ומה ראי' הוא פטנ״ע אינו בירור כמו‬
‫סימנין ‪ /‬והגה הו ס י פירשו דהראי׳ היא‬
‫יחיאל מיכל טוקאצינסקי‪.‬‬ ‫מטג׳׳ע כל זהי א שלא ממזירין בס‬
‫לצו״מ וא״כ לפירש״י שני מדלא מחזירי]‬
‫פי׳ קיר‪.‬‬ ‫בטב״ע לכל איניש‪ .‬קשה קושיס הוס' ‪.‬‬
‫ב״ה יום ה׳ לסדר ממ״ומס שנח סת״ר‬
‫אכן בהנ״ל ניחא הכל‪ /‬דרש״י לשיטהו דהא‬
‫דלא מהדרין אבירה בטב״ע הוא משוס‬
‫לפ״ק פה זגיערש יעיא ‪.‬‬
‫דחיישי' דלמא טועה גדדמי וחוס׳ לשיטתם‬
‫כבוד הרב‪.,‬״ עורך‬ ‫רב ע^ום זברבוח‪,‬‬
‫דס״ל דסייבי׳ למשקר‪.‬‬
‫״מםאסף״ שליט״א בק״ק ירושלים חוגיבא ‪.‬‬
‫ו פ ״ ר ו ש הסוגיא לפירש״י הכי הוא‪,‬‬
‫ה נ ה כל גדולי האקרוניס ז׳׳ל ועל‬ ‫מריב הויא סימנא עדיף‬
‫צבאס הכי תרי צנתרי דדהגאכיה‬ ‫מטביע ר״ל דככרה דעב״ע אינה חזקה‬
‫נ״כ כמו בירור כסימן והראי׳ דחיישינן הג׳ בעל מבנה למלך והג׳ בעל שעה״ג‬
‫במא עועיס בכיב״ע ‪ ,‬וש״מ באין הכרה ו״צ הוכיחו בהרמב״ם לא סבירא ליה‬
‫עכיע טובה כ״כ‪ ,‬הדר אמ^ כיון דשמע כשיטת כריביא בחולין דף קמ״א דאף‬
‫להני שמעהת׳ שסומכין באיסור על טב״ע דאמדינן דאין עבה דומה ל״ת ועבה מ״מ‬
‫בכל אדם‪ ,‬סרי חזיכן שעב״ע' טוב כוח אס עבר ודמה אינו לוקה שכלאו נדמה‬
‫להכירו‪ ,‬וע״ז קחמר רשיי שפיר והא מקמיה העשה ולא נשאר רק עשה ועל‬
‫דלא מהדרין איידה בעביט משוס לחמדת העשה אינו צוקה‪ ,‬מהא בפסק הרטבים‬
‫ממון גדולה היא ויכול לטעות יוסר)ולא זיל דכהן שראה את האבידה בבהיק‪ ,‬אינו‬
‫קשה הו אכתי איך מאמינין ליה דלרש״י מטמא להחזירה משום שאין עיל ליה‬
‫באמת לא סושדין אוהו והעיקר חיישינן ופשה עכ״ל‪ ,‬ולכאורה למה לא הביא‬
‫הרמב״ס דל טעם הב' המבואר נש״ס‬ ‫רק שמא טועה כנ״ל(‪.‬‬
‫‪ 1‬ל א עוד אלא נס במוס' ע״כ צרינין ב״מ ד' ל׳ דלא דחוכן איסורא מקמיה‬
‫לומר על דרך זה דכנה פירשו ממונא ואם תאמר מאי נ״מ אי מפעם‬
‫שהכא איירינן בטיביע כל דהו ובאבידה זה אר מטעס אחר הא סוף סוף לא‬
 ‫חמאםןו שנת חטישית‬
‫ותי׳ שס הכוב״י דזה לאפקריכלל שעבד‬
‫על העשה משוס דהיינו מ‪ 5‬מאשאץפשה‬
‫דוחס פשה משוס דמאי ^למאדפאי פשה‬
‫מהאי עשה וממילא אס עברוקי׳יס להעשה‬
‫השני אמרינן ג״כ להיפך עאי אולמא‬
‫סאי עשה שעבר מהאי עשה שקייס מש״ס‬
‫שפיר העשה יכול לדמות לכלאו ולא כשאר‬
‫רק עשה ועל עפה אינו ^קס ודברי‬
‫הריב״א■ נכו ניס ונרוריס טכדצ עיי״ש;‬
‫וממילא זה ‪ .‬הוא דוקא כיכא כשהעשין‬
‫שוי ין שפיר שייך לומר כניל כמ״ש הנוב־י‬
‫משא״כ הכא גבי כהן שראה את כאביד^‬
‫בבה״ק כיון דבאמת לא כוי בעידנאוהא‬
‫דדמי משוס דהתעסקוה כעציס ג״כ יכול‬
‫לדמות כנ״ל בשס כרנב״ר וממילא אס‬
‫כמצוס‬ ‫ידחה בהתעסקות המציה‬
‫דקדושיס יהי׳ בפיר מקרי דקא עבר על‬
‫העשה משוס דהשתא אין עיין לומר‬
‫להיפיך מאי אולמא האי עשה דקדושיס‬
‫שעבר מהאי עשה דהשכה בקייס משוס‬
‫דשפיר אלימא העפה דקטשיס דהוי גון?‬
‫המצזה מהעשה דהשבה דצא כרי רק‬
‫התעסקות המצוה‪ .‬ושי? הדליה העשה‬
‫שקיים מצוה הבב״ע ולא קייס כעשה וצם‬
‫להריב׳א‬ ‫הלאו לא נדחה ושפיר לוקה‬
‫וממילא שפיר יש לומר דבאמע כרמב״ס‬
‫סובר כשיעת הריב׳יא והא דלא הביא‬
‫כטעס דלא דחיק איסורא מר^!יפ פסונא‬
‫ונ״מ יהי'לענין מלקות ד^לר פכמעם‬
‫שהרמב״ם דל הביא דאין פדל׳ת רעשה אס‬
‫יעבור וידחה אינו לוקה דא דהא ככא‬
‫אפי' הריב״א מודה דלוקה משוס ללא קייס‬
‫כלל להעבה ושוב הלאו לא כדמה ושפיר‬
‫לוקה ושוב ליכא כוס רפאועטעס זס‬
‫או מטעס אחר כדל ודו״ק‪ ,‬פ‪1‬ל כוכימו‬
‫שהרמי״ס לא ס ל כהריב״ר• מכאשססק‬
‫הימב׳׳ס דל שאסור ליטול אס על הבניס‬
‫ואפי׳ לדברמצוה כגון לפסרת מצורע‬
‫משוה ‪.‬לאין עקה דמלורע דוחס לל״ס‬
‫‪•msmam‬‬
‫דמי ן״א דאיכא נ״מ גזולה דאילו ‪crpDP‬‬
‫‪5‬אין ע״ל ל״ת ועשה אס יעטר וידמ‪5‬‬
‫אינולוקהכבימה כריב״אמשא״ג להפעס‬
‫ללא דמינן איסורא מקמיה ממונא אס‪.‬‬
‫לעכור וילמס שעיר לוקה משוס שלא‬
‫כהמיל כלל לדהוס אלא ולאי שהרמכ״ס‬
‫לא ה״ל כלל סנרח הריב״א אלא שאס‬
‫יענור וידחה לוקה שהלאו לא נדחס ושיכ‬
‫ליכא שוס נ״מ לאפי׳ מעעס שהרמב״ס‬
‫הביא שאין מיד ל״ה ועשה ג״כ לוקה‬
‫עכיד‪ ,‬ונלע״ר לומר דאין מכאן ראי׳‬
‫שהרמביס לא ס״ל כהריב״א‪ ,‬דהנה הרב‬
‫קמגיד הקשה שס אדברי הרמב״ס שכתב‬
‫דמשיה אסור ליממא את עצמו לכשיב‬
‫את האטד' משוס דאין עדלתרע הא אפי׳‬
‫סס לא פי׳ רק ל״ת גלידא ג״כ לא הי׳‬
‫יכול לדמות משוס דלא הוי בעידנא‬
‫דמיעקר ללאו קא מקייס לעשה משוס דעל‬
‫הלאו עבר מיד כשעימא את עצמו והפצוה‬
‫הוא מקייס בעת השבת אבידה ליד‬
‫כגעליס והנה באמה קישיא זו הקשה ג״פ‬
‫בנ״י על השיס דב״מ וחי׳ שס בשס‬
‫הרנב״ר דהחסלח התעסקות המצוה ג״כ‬
‫יכול לדמות וכו׳ עש״^ ולע״ז נס הכא יש‬
‫לומר להרמב״פסובר כשיעת הרכב״ר‬
‫דהחעסקוח כמצוה ג״נ יכול לדמות‬
‫וממילא אס לא הי׳ רק ל״ת גרידא בפיל‬
‫כוי למי דהוי בעידנא משוס דגס‬
‫התעסקות המצוס חשוב כמצוה ויכול ג״כ‬
‫לדמות לל״ת כנו^ המצוה משיה ־מוכרס‬
‫הרמב״ס דל לומר הטעם משוס דאין‬
‫עדלתו״ע דאילו ל״ת גרידא שפיר הוי‬
‫דחי כנ״ל‪ ,‬והנה בנודע ביהודה מהדו״ק‬
‫בסופו הניא להקשות בשס מתנו הגאון‬
‫על לברי כריביא כקאמר דהלאו נדמה‬
‫מקמיה ןעשה וכרי קא עבר על העשה‬
‫ושוב היי ציה כפשה שקייס מצוס הבאה‬
‫געבירה ולא קייס כלל העשה וממילא‬
‫גס הלאו לא נדמס ואמאי אינו לוקה‬
 ‫ק סי‬ ‫חוברת י״׳ב‬
‫‪r.‬‬

‫■‬ ‫סי׳ קטו‪.‬‬ ‫ועסה דבילוח כקן ואס פגר ולקח לוקה‬
‫ב״ה! מוצשי׳ק איר ליום א׳ ת׳ שלה ‪■•p‬‬
‫עכ״ל‪ ,‬כרי כתב להדיא שלא כהריב״א‬
‫תר״ם אסשראלענקא מדינה יו״ס ‪.‬‬ ‫סיון‬ ‫דלהריב״א אף שאין פדל״ח ועשה מ״מ‬
‫אס עבר ודמה אימ לוק®‪ ,‬ולכנ״ל גס‬
‫שלים לכבוד רב רחימאי דיתי‪ 5‬בתואני‬
‫מכנא לא מוכח מידי שלא ס״ל כהריב״א‬
‫דלבא* ה״ה הרב‪ ..*,‬ובו׳ כש*ת מוה״ר בן ציון‪.‬‬
‫דבאמת הקשה כרב בעל מנחת ח';וך‬
‫אברהם קואינקד‪ .‬ג״י העושה מלא‪:‬ת ה׳ בעריכת‪,‬‬
‫בדיני שילוח כקן דלמה צריך כרמב״ס‬
‫‪,‬המאםף׳* ה• נ‪,‬ר ביחשלט הובב״א‪.‬‬
‫לומר דמע״ה אסור ל*קח אס על הבנים‬
‫הנני כותב כעת ג״ב קצת מחית ו^ש‬
‫משוס דאין טדל״ת ועשה הא אפי׳ אס‬
‫בקירה בנגד‪ .‬מקוסזת נא ידפיםם בגליון הראשון;‬
‫לא הי' רק ל״ת גרידא ג“ כ לא כי' יכול‬
‫אש יוכל גם ל^ בהמשכ‪-‬ם ‪....‬‬
‫לדחות משוס דלא כוי בעידנא לעבירה‬
‫״( ה ל ח י ם בנ׳ט מה׳ גייל‪ )’:‬כ׳נ‬ ‫קא עבר מיד ‪.‬כשנטל להאס והמצוה היא‬
‫כקשה לדעת כרמב״ס‬ ‫דמקייס אחר כך וחי׳ שס משוס‬
‫)עי׳ בהרה״מ שמה( דחס כפליה להכאה‬ ‫דהחעסקות כמצוה נ״כ יכול לדחוח‬
‫הוי ־‪:‬מו מעכשיו א״כ איך יפרנס ש״ס‬ ‫ושפ*־ ‪ ,‬הר בעידנא ואילו לא הי׳ רק ל״ס‬
‫כתובות )ד'בנ( דאיחא שס הר״ז גיטן‬ ‫גרידא שפיר הי׳ יכול לדהות משרה מוכרח‬
‫אס מתי לא אמר כלוס ולדעת הימב׳ם‬ ‫לומר משוס דאין עדנ״ת ועשה ‪ /‬לפי!‬
‫איך מיירי אי בכפלי׳ להנחה א״כ לא הוי‬ ‫כפיר יש לומר דבאמת כרמב״ס ז״ל סובר‬
‫גגי לאה־מ ואי בלא כפליה לתנאה א״כ‬ ‫כ?ריב״א וכא שכתב ככא להדיא דלוקה‬
‫כדין דההנאי נטל ומעשה קייס וממכ״פ‬ ‫‪:‬לאני הכא משוס דהכא לא כוי רק‬
‫כגט ‪ •,‬גט יעש״ה ? ונלסע״ד לתרץ‬ ‫התעסקות המצוה וממילא אס ידחה‬
‫דהרמב״ס לשיפתי׳ ניחא ונקדים קו׳‬ ‫בהתעסקות המצוה גוף המצוס שפיר‬
‫המחברים למה בעינן דיני תנאים במחנה‬ ‫מקרי דעבר על העשה משוס ז^ין שייך‬
‫או במכירה להני מטעס ח<רת חוכילז‬ ‫לומר כנ״ל בשס הנונ״י דמאי אולמא האי‬
‫ותי׳ דכי מהני חזרת חוכ״ד דוקא כיכא‬ ‫עשה כעבד מהאי עשה שקיים דככא‬
‫שחוזר מהמעשה לגמרי אכל בתנאי דאימ‬ ‫שפיר אליס כעשה דשלח חשלח משוס‬
‫חוזר מהמעשה לגמרי ואך שרוצה שיהי'‬ ‫דהוי גון< המצוה מהעשה למצורע בקייס‬
‫באיפן *מתנה לא מהני אף יהוכ״ד)עי^‬ ‫דלא כני רק החעסקוח המצוה ושוב הוי‬
‫בשו״ת חיגרא רמה סי׳ כ״ג ובהרה״מ‬ ‫ליה העשה שקייס מצוס כבאה בעבירה‬
‫פי״ב סה׳ גירושין ה*א עיש״ה( והנה‬ ‫משוס דקא עיר על העשה ולא נדמה‬
‫הרשביא וכן כריטב״א בח־דושיכס לקדושין‬ ‫הלאו מפניה ומשו״ה כתב הרמכ״ס ז״ל‬
‫)דנ״ט‪ (:‬כתבו ) ו ע י ׳ משל״מ פ״ו מה׳‬ ‫דלוקה אבל באמת סובר כשיטת הריב״א‬
‫אישות ה״מ( דאף דבקידושין וגיגיין לא‬ ‫ודרק ‪• .‬‬
‫מהני חזרה דתינ״ד זה דוקא כיכא דכבד‬
‫■נתן מעות כקידושין אבל נאחר כאמירם‬ ‫)המשך יגא(‬
‫בלבד יטל לחזור חוכ״ד אף בקידושין‬ ‫אפרים פישל אלעזר‪.‬‬
‫ע״ש‪.‬והנה הרמב״ס ז״ל בפ׳־ו מה״א ה״ג‬
‫כתב דכא דבעי תנאי קודס למעשה‬ ‫בר״ש לאסקער נ״ר ‪,‬‬
‫אבל מעשה קודם לתנאי לא מכני זה‬
‫)י{‬
 ‫־המאסף'שנה חמישיית‬
‫שנעלס ממנו לכרי הרשביא והריטב״א‬ ‫‪7‬וקא אס סקדיס המע‪5‬ס כפועל דהיינו‬
‫שהבאתי ע״ש וצ״ע( ‪.......... I‬‬ ‫דנסן לה הכס״ק ואח״כ אמר ההכאי אכל‬
‫)המ‪5‬ך יבא(‬ ‫אס כאמירה לכד הקדיס מהני ע״ק‬
‫חנוך העניך פלאקסער ‪.‬‬ ‫ומו״כ‪ ,‬ולפי^זזיתיבכ קו' הלח״מ כאופן‬
‫^גמוס ןהנה לכאורה קשה כהא דאיסא‬
‫נכד הגאון האלק׳י מהרי״ל מפראג זצ״ל ‪.‬‬
‫בס הי״ז גיבץ אס מחי הריז גיעך‬
‫■לאח״מ לא אמר ■כלוס משוס דאין ג ע‬
‫סי׳ קטז‪' .‬‬ ‫'לאח'מ‪ ,‬הא הוי בם מעבה קודס לחנאי‬
‫ס^וניק יע'» ע‪ /‬תמוז התריס ‪.‬‬ ‫א״כ^ הנאי כגיל ומעשה ־קייס ולא כוי גע‬
‫כקפ״ה‬ ‫׳שלום ץכמו״ש לידידי הרב‬ ‫לאח״מ‪ ^.‬וע׳׳ה ציל דהכא איירי דלא‬
‫הקדיס נתינח הגע עד אחר שאמר החנאי‬
‫עולו‬ ‫קואינקה לי‬ ‫כמהור״ר בן ציון אברהם‬
‫דאס מתי ואס״כ נסן לה הנע וככה״ג‬
‫‪^,,‬המאשף״ כירושלים עיה״ק ■ת״ו ‪.‬‬ ‫לדעח הרמכיס לא הוי מעשה קודס‬
‫מאוד גנססה זגם כי^תה גפזזי ?'מש לפניו‬ ‫לתנאי כמש״ל )ופי' שעה״מ ־פ״ו מה״א‬
‫‪ , .‬ועד עתת ‪!^V‬ו‬ ‫באיתרת שלומימ ומה סאוד‬ ‫ה״כ( א״כ שוג י״ל דסכא איירי כלא‬
‫=היה לי זפנאי לבוא ולהשתעשע עסו ‪ ,‬ער צ־ אינה‬
‫■כפלי' לחנאה ולא הוי כמעכשיו ואי‬
‫דתקשס קו' הלח״מ א״כ התנאי כעל‬
‫ה' מקרה 'טוב לידי ■את ■אשר הדס־ס בחודש העבד‬
‫וכמעשה קייס• לזהי״ל דמכני מלד מורה^‬
‫)חוברת •ט׳( תשו' הגאון יד מלאכי‪,‬־ואנכי עני מ‪1‬אתיה‬ ‫■כחוכ״ד זאי דתקשי •א כקידושין זגיטץ‬
‫כי בבר תיח לעולמיס ‪ ,‬ומן ה׳ היחד‪ ,‬לו כי עתה‬ ‫•ל*מ חזרת ■תוכ״ד"דא דהא כבר כתבתי‬
‫־יתבררו ־דברי הגאון ־יד ־מלאכי כאבן ספיר סכל‬ ‫־דהכא איירי בלא נתן הנע עד ‪-‬לאחר כל‬
‫‪,‬ההשגות אשר השיגו הרב בית יהודה ולכן ־ערכתי‬
‫האמירה א״כ שפיר מהני מזרה תזכ״ל‬
‫■גמש״כ בשס הרשכ״א והליטכי״ח לענין‬
‫׳לו מכתגי תה למען חת מקוס ב״המאסך״ תנבחר‬
‫קידושין והס״ל לענץ גיעין• וא״ל ־דהכא‬
‫ויואל ־נא ביטיכו להדפיס בתהילה את ־דברי על‬ ‫אינו עוקר המעשה לגמרי׳ ז״א דבתנאי‬
‫תשו׳ הי״ם ואח״ז ־ידפיס את שאר הערותי על‬ ‫דאם משי עוקר שפיר המעשה 'לגמרי‬
‫דברי הרבגגס סהר״י בן עיון הכהן נר״ו ‪ ,‬־והרהי^ג‬ ‫דאן‪ 5‬אס ^ימוח לא יהני מעיעס ■אין ג ע‬
‫מהד״ש אביגדור תלוי נר״ו ‪ 1‬ואצפה כי ימלא חפזני‬
‫לאח‪/‬ז ושפיר עוקר המעשה לגמרי ומהני‬
‫חזרה בתזכ״ד ודרק בזה )וע** באב״מ‬
‫ורצוני והנני ־ידידו דושו״ט על'הימים ‪,‬‬
‫תהע״ז‪.‬סי׳ ל״ס סק״ב^ ומיושב קי' כלח״מ‬
‫) א י י א י ת י בסוכרת ע׳ ב סי׳ פ״ה‬ ‫כסומזיד‪,‬ובזה־יש מקום ליישבקו' כסוס׳‬
‫להרכ״ג אצעזר הלוי ד ד׳‬ ‫־‬ ‫‪,‬‬ ‫שם בדיה הריז גיעך שהקשו הלא משנה‬
‫‪ -‬ג ד ג הו ע נר״ו שהשיג ח שז׳ נ״י לכגחון‬ ‫שלימה'בוא מיטין עיש; ולמ׳ל דחא דאי‬
‫בעל יד מלאכי ומגי״ר ג ריו בא ב הע רו ת‬ ‫מהחס כו״א דבתנאי מהני ממנ״ס כקו׳‬
‫יקרות עי״ ש‪ ,‬ז הנני מפליא *( על חו ק ר‬ ‫הלמ^ל הלל לוה אשמזעי׳ דאן« בתנאי‬
‫כ מוהו דאיך אשחמיט שיה מיניה ד ת שז׳‬ ‫יל״מ הגע כניל ומהסס לא הוה ידעי׳ סאה‬
‫זו כבר הי ה נ עו ל מי ס וכבר נ ד פ ס ה‬ ‫דהחס איירי בלא תנאי ובזה יש לפקפק‬
‫יקצת^מ״מ דברינו טגיבקו׳ כלמ‪/‬דנכונ‪-‬ס‬
‫■בחוכרח ־י״א נג‪1‬י׳ נצ״ה‪'.‬בננררך‪,‬‬ ‫‪(f‬‬ ‫‪.‬‬ ‫^)אויד ל ה ■)יעי' ישייעיק אהע״ז סי׳ מ׳‬
 ‫קסח‬ ‫דוובדת זי״ב‬
‫היינו מדרבנן‪-‬דנן מורה פשט הדבליס‪.‬‬
‫וכן מורה סש ט דברי הרמב״ן דזה דצא‬
‫אסרה הורה וכו׳ הואןמוסכס בין לכס״ד‬
‫ובין ל‪9‬מסקנא‪ ,‬אלה דש© בחי׳ הרמב״ן כ׳‬
‫כדברים סאלה דמק׳ שס מאי פריך מהא‬
‫דמסלס‪,‬זכו׳ הלא שס עושה בידים משא*כ‬
‫בסריס שהרי הואי סריס וכ״ת דאיירי בטרי׳‬
‫דמעיקרא היה לו חאוה לבעול ועכשיו‬
‫נתבטל ממנו גס זה דהתורה הקפידה‬
‫על חיספת סירוס יעו״ש‪■ ,‬וזה מש׳ דסובר‬
‫דשתי׳ כוס עיקרין הוי דאורייהא ואולי‬
‫יש לדחות‪ ,‬לכוונתו על חוס׳ סירוס בידים‬
‫וא*כ מדרבנן מסמרי' אך בשחי׳ כיע ‪,‬‬
‫איך שיהיס להס״ד הוא פשיט דסיל דהוי‬
‫דרבנן ואיך כ' מר הוי דופיא דסירוס‬
‫בידים‪ ,‬ומיו׳ דהוי דאורייתא‪ ,‬וזה לא‬
‫יחכן‪• ,‬וחזינא להרב מכר״י עייאש כמשיג‬
‫בס דפשיטא ליה ככל מאי לכתי בנא‬
‫דכס״ד ס״ל דהוי דרבנן ולא חמה על‬
‫הי״מ מזה‪ ,‬רק כה אמר מר דרסו ק הוא׳‬
‫דיחלוקו כס״ד והמסקנא מן כקצה אל‬
‫הקצה עי״ב‪ ,‬זכלא הי״מ הא כ׳ דגס הס״ד‬
‫ס״ל דהוי דאורייתא וח״כ אין בזה מן‬
‫כקצה אל הקצה‪ ,‬ואדרבה היה לו •לסתור‬
‫היסוד הזה ולא מה ש‪:‬שי; כנראה דשוין‬
‫ועוד קשה‬ ‫הס בפירושא דסוניא ‪.‬‬
‫דלכס״ד אפי׳ מכוין שרי היכא דהוי‬
‫ממילא שהרי מייחי הא‪ .‬דר״־י הרוצה‬
‫שיסרס‪ .‬וכ״ר להרשב״א בחי׳ בכ׳ וז״ל‬
‫זק׳ מאי מייתי מכא יאמר ד״י הרוצה‬
‫זכו' להסס כא קמכוין זייל דלדבוחא‬
‫נקטיה דאיהו ס״ל דלא אסיה חורה‬
‫אלא בנונע ממש במקו© סירוס זכדכתיב‬
‫׳ומעוך ■וכתות וכו׳ אבל גשאיט טנע‬
‫באיברי כזרע עלי כדר*י‪,‬ואע״ג דמחכוק‬
‫לסדוסי וכ״ש הכאדלא מכוין יעו״ש‪ ,‬כדי‬
‫דמשוס ריבוחא נקע החילוק באינו מכוין‬
‫דקושכיא קאי דאפי׳ מכוין לסרס היק‬
‫שהוא ממילא זפלא על ־מי״מ ‪rrs j‬‬
‫כשלימות טס ההסכמה של הגאון מהר״ח‬
‫ן׳ מער כלי שום מגרטת הדירים כס׳‬
‫ביה יאודה לן״כ סי׳ מ״ז והיכביח יהודה‬
‫שם דחה כל דכריו ואשיוהיו ■יעו״ש‪,‬‬
‫ומה כשעי מדעתו ־שהרב השואל‬
‫כיה ר* אליהו הצרפתי כתבו׳ הנ״ל‬
‫מפו' שהוא ר׳ אליהו כלד מאלכסנדריה‪ ,‬ולי‬
‫העגי יש לי קצת הרהורי דכרים על‬
‫זכריהם דרמן‪ ,‬אמרתי' לה‪5‬יעם לפני‬
‫קוראי!המאסף״ ‘א( עלה״ב אלעזר נריו‬
‫חפה ממוכ״מ דהחירו דכר האגד עי״ש‬
‫ותי׳ לה נתברר לי׳ אך׳ מעיקרא איני‬
‫רואה בים קושיא דכא ודאי איסור מלאכה‬
‫סוה״מ לא נתפרש בהורה ורק ניתן לסכעים‬
‫לפרש הדכד והס ■הגידו לנו כי דבר‬
‫כאכד מעולם לא אסרה חורה וכ״כ‬
‫הרכ״י בסי׳ הק״ל ־ונסתייע מדנרי ‘הר״ן‬
‫■גכי עינוי יוה״כ יע״ש —וא*כ הדי ‪or‬‬
‫כעצמו חי׳ הגאון בי״מ בדכרי כר־יטב״א‬
‫דמן הד‪:‬ן טתר לו יע״ש — ב( עמ״ש הנאון‬
‫היימ להוכיח דאיסור ששית כוס עיקרים‬
‫מכ״ה מהסוגיא דשבח וכ^ ־ואן{ לפום‬
‫כינויא דמשני ה״מ וכו׳ מש׳ לוקא משוס‬
‫דשתי ליה לרפיאה מוסד אבל אי מכוין‬
‫לסידוס״כוי דומיא דסירוס כידיס דאסור‬
‫דכל היכא דודאי מסרס אך כאינו נינע‬
‫■באברי כזרע אסור ע״כ׳ דבריס אלו‬
‫לא זכיתי להכינס מדא‪ ,‬אי גאמח איכא‬
‫איסורא דאורייתא הא ודאי אפי׳ דשתי‬
‫ליה לרפואה מה בכך^ הא פ״ר ואסור‬
‫ונ״ר בחי' הרמב״ן ]הנד״מ בשם אוצי‬
‫נחמד[ בסיגיא זו ‪7‬כ׳ דקס״ד דאע״ג‬
‫דהוי פ״ר כיון דהוי ממילא דלא אסרה‬
‫חורה אלא בנוהק הגיד או כבציס ■בידם‬
‫יפו״ב יכ״כ בחי׳ הרישב״א ]והס להרין‬
‫כידוע[ אלא דהוסיך ולמסקנא אך ממילא‬
‫אסור יעו״ש‪ ,‬הרי דפשיטא להו לרבנן‬
‫קדיכי דלהס״ד הוי דרבנן‪,,‬ואפשר דמ״ש‬
‫כליגיב״א ולמסקגא אך ממילא אסיד‬
 ‫זזמאסף שנח חמי^‪5:‬ית‬

‫ממפמשוח בדכרי הרשכ״א כא‪:‬ר הגיא סוגר דלאו רוקא שני עדיס אלא ה׳יה ע״א‬
‫אח״ך דברי הרשב״א שנ׳ בסיגיא ז ו' וראיתי עי' באה״ע ס׳ ט״ז ולכן לא פני הכא‬
‫להדב מהריי עייחש שס ־שהביא דברי בע״א דאס יהי' ע״א המסייע לו שוב יכול‬
‫הרשביא כנ״ל צהוכית דאיסור שתית כוס להעיז ושוב הוי החזרחי טענה טובה‬
‫עקדין דרבנן יע״ש‪ .‬והיה לו להפיג דהוא וטענת נאנסו צא ושוב ליכא מנו וכיון‬
‫^‪:‬צמו ראה והביכי מי׳ כרשנ״א ואיך דליכא מגר שוב אפי׳ בשבועה נמי חיכו‬
‫יתכן דסופו ראה ולו חחי‪ /‬וים עליו נאמן ולכך צריך דוקא כני עדים כנ״ל ‪:‬‬
‫קידושין ד׳ מ*ד בסוגיא‬ ‫במם׳‬ ‫״ל*ד במ״ש דכונת הפיס ה״מ וכו' וז״ל ל(‬
‫׳ דש‪,‬ליח נעשה עד שס אמרי׳‬ ‫וכיו; דאינו מבוין‪ ,‬דהיינו שאימ עושה‬
‫הסירוס ביריס מותר דלדבר באינו נעשה וכן לממון והקשו בחוס׳ דאמרי׳ בירושלמי‬
‫אלא ממילא קרי ליהלאמכוין עיש ואחרי הדא לחימא בשער אכל בקידושי כסך‬
‫קמחייר בח‪:‬ס נדחק אחר דמזיתיה לא< ונלפענ״ר לתרץ דהנה באמת קשה‬
‫אממי אמרי הכא דנאמנין בממון בטנו‬ ‫להרשב״א דישב כסוניא על נכון ‪.‬‬
‫דאי בעי אמרי׳ אהדרינהו ללוה יכולין‬
‫לומר פרענו למלוה עיין שס הא הש״ך ז׳ל‬ ‫)המשך יבוא( ‪.‬‬
‫חי׳ בכללי מנו דכי אמרי׳ חין ־דם מעיז‬ ‫פינחם ברזילי‪ .‬ס־ז‬
‫דוקא היכא שהאמינו מקודם אבל היכא‬
‫שלא האמינו מקודם לא וא׳כ הכא לגבי‬
‫המלוה שלא כאמינס מקודם שפיר יכולין‬ ‫סי׳ קיז ‪.‬‬
‫להעיז אבל לנבי הלוה שהאמינה מקודם‬
‫ומסר להס את המעות אינן יכולין להעיז‬ ‫)המשך מחוברת י״א סי׳ ק״ ב(‪.‬‬
‫‪ U‬ב ח ו ״ ט סי׳ס״ז בש״ך שס סיק כיא והוי מנו להעזה אך י׳׳ל דהא הש״ך זיל‬
‫הביא בשס הר״ר יונה שס חי' דכי לא אמרי׳ מגו להעזה דוקא‬
‫שהקש׳ על הרא״ש זיל‪1‬שסובר דעד המסייע לחפגיורי משבועה אבל לניי ‪3‬למון אמרי׳‬
‫פוטר מהא דאמרי׳ בפרק כל הנשבעין מנו דהעזה וא״כ ניחא דהכא לגבי ממון‬
‫המפקיד אצל חבירו בפדיס חין צריך להחויר כפיר אמרי' מנו דכעזס והטעם דלנבי‬
‫לו בעדים בשטר צריך להחזיר לו בעדים ממון אמרי׳ מגו דהעזהכחבו ה׳אסרוניה‪.‬‬
‫וקשה הא בשבועה כאמן אפי׳ בלא עדים משוה שאינו אלא רוב דרוב בני אדם אין‬
‫במגז דאי בעי אמר נאנסו ואינו צריך מעיזין אבל מיעוט בודאי איכא דמעיוין‬
‫עדים אלא כדי ליפער משבועה וא״כ וא״נ ממילא מיושב קו׳ התוס' דבשלמא‬
‫צמה צריך שני עדיס הא סני בעיא‪,‬ולפעד״נ ככא גבי ממון דאין כולכין אחר הרוב‬
‫לתרץ דהנה הסמ״ע בפי׳ ק״>ז ס״ק י״ז שפיר אמרי׳ דנאנסו במנו אבל התם‬
‫כקשה אמתי אמרי' דנאמן לומר המזרח* בקידושין בודאי הא הולכין אחד הרוב‬
‫במגי דנאנפו הא נאנסו לא שכיס ובטענה ושוב צא אמרי׳ מנו דהעזה כניל לכן‬
‫דלא שכיח הא‪.‬לא אמרי' מנו וחי׳ משוס שסיר אינן נתמנין דליכא מנו כנ״ל ;‬
‫דהחזרתי כוי העזה ובנאנפו לח העזה וא״כ ‪,‬‬
‫םרדכי חיים‬ ‫‪.‬‬ ‫עניהס כקילי^הן וכ״ז ניחא בי־ליכא עדים‬
‫בלא״א מו״ה יוסף ג״י ס‪6‬קחלא)ןער‬ ‫כלל‪.‬אבל בלחיכת עדים דמסייע ליה הא‬
‫סמרי' ‪,‬מעיזה ומעיזה והרא״ש בעצמו‬
 ‫‪$‬‬

‫הוספה ל״המאסף״ שנה חמישית‬

‫קונטרס‬

‫פקעת שדה‬
‫^ג*צי‪%‬‬ ‫מאת כבוד הרב הגאון הגדול המפורסם‬
‫‪fFSfdk‬‬
‫וכר בקשית כמוהר״ר‬

‫חיים חזקיאו מחגי‬

‫שליט״א‪ ,‬לפנים ר־מ ואב״ד בקארסו באזאר‬
‫‪S‬‬ ‫יע״א ׳‪ ,‬ועתה אוה למו׳שב לו בארץ‬
‫‪S‬‬ ‫‪ ,‬הקדושה תובב״א‪.‬‬

‫‪1‬‬

‫יר וש לם‬
‫‪s‬‬
‫לע׳יק‬ ‫ע״ת ק״ץ‬ ‫במגה‬
‫‪mi‬‬
‫‪f‬‬

‫באשר ^טטענו כי חיה טי עפקפק על העם הזה שקרא הגאון‬

‫המחבר שליט״א אר* ספרו בשם ״פקעת שדה‪ /‬באומרו כי‬
‫במלכים בי‪ .‬נאמר על הפקעת שדה כי מות כסיר וכד ׳ על זה‬
‫הננו להעיר כי לבד כי אין להשניח על זה‪ ,‬ולא נעלם מעיני‬
‫הקוראים כי הגאון שבות יעקב בהקדמה‪.‬לח״נ קרא תנר על‬
‫הגאון חק יוסף‪ ,‬באומרו כי יוסף שם חק לכומרים וכד והגאון‬
‫דדב חידא בשה״ג מערכת ספרים במערכת החי״ת כתב ודיל‬
‫'‪|V:‬‬
‫׳'‪1‬‬ ‫ובמטו מיניה דמר דאץ‘להשגיח בעירך הדבר כמו שהוכחתי‬
‫במ״א מזבחים ד׳ ל״א ודי בזה עפ״ל‪ ,‬והנה לבד כל זה‪ ,‬הלא‬
‫סוף הדבר גם במלכים שם היה טוב מאד‪ ,‬כי היה שם נס‬
‫גדול על פי דיבור הנביא‪ ,‬בפרס כי התי^ן שם היה על ידי‬
‫קמח שהוא הגורם קיום התורה כמאמרם ז״ל אם אין קמח‬
‫‪.‬‬ ‫אי^ד‪:‬ורהוכו׳‪.‬ודי!בזה‪.‬‬

‫‪f o‬‬
‫‪i.‬‬
 ‫הוא‬
‫ה‪1‬‬
‫ל״«‬
‫«(‬ ‫ד׳‬
‫)מ קרא‬
‫זלכים‬ ‫פקמןת ? ‪iT t‬‬ ‫שדי חמד‬
‫לכל זמן ועת לבל הפץ אמר קהלת )^הלת גי ‪6‬׳(‪,‬‬
‫לנאמנים ♦♦‬ ‫חן בחהדי ה' יהעלה שמו המעי׳ם שפה‬
‫לפגים ♦‬ ‫הלא מראש שנת תרנ״ב זאת‬
‫♦‬
‫הראשונים ♦‬ ‫כאשר נהפשטו בעולם בחסדו יתברך ספרי ״שדי חםד״‬
‫♦‬
‫שג‪.‬שנינ‪ £‬ה­‬ ‫קבלתי טומום של הערות עליהם פרחי‬
‫♦‬
‫והנאונים ♦‬ ‫מרבני רורינו‬
‫♦‬
‫♦‬ ‫נהני ם‬ ‫שרים רכים ממלכת‬
‫♦‬
‫שמינים ♦‬ ‫ה׳ ישמרם ויאריכו ימים שבעים שגה ואם מבורות‬
‫♦‬
‫ומתאוננים ♦‬ ‫מהם סותרים מפקפקים‬
‫ובונים ♦‬ ‫ומהם מאשרים‬
‫♦‬

‫♦‬
‫♦‬ ‫מפנינים‬ ‫בדרכה של תורתינו הקרושה ־יקרה היא‬
‫♦‬
‫♦‬ ‫בינים‬ ‫וכל בניך למורי ח' אל תקרי בנים אלא‬
‫♦‬
‫♦‬
‫מביונים‬ ‫אלו ואלו דברי א' חיים לשם שמים‬
‫♦‬
‫השנים ♦‬ ‫וכחבר‪ ,‬יתירה התהלכו לפני גם מאז והלאה כל משך אלו‬
‫♦‬
‫לפנים ♦‬ ‫נם אני לבי ולבייהו ידעי לב האדם כמים הפנים‬
‫פנינים ♦‬ ‫וכל דבריהם חביבים עלי מזהב ומפז ורג‬
‫•י­‬
‫מעינים ♦‬ ‫י‬ ‫ולראשי אענדם עטרות ולנפשי‬
‫♦‬
‫♦‬
‫י‬
‫שינים‬ ‫ד‪,‬לא הם כתובים על לוה לבי בקונטריסים‬
‫♦‬
‫♦‬ ‫איניס‬ ‫אדעתא דהמ להוציאם לאור הרפוס נעזר המרבה עצמה לאץ‬
‫אמונים ♦‬ ‫לחלקם ביעקב ולהפיצם בישראל שומר‬
‫♦‬

‫השנים ‪■:‬‬ ‫א ך ככר חלף ד‪,‬לך זמן רב גם קיץ נס חוף עברו‬

‫ולא איסתייעא טילתא לארפוס״י הדר״ה מלתייחו דרבנן קרישי חכמים ונבינים ‪I‬‬
‫ער היום הזח ראשון לארר הראשון החרש אשר מרבי״ן בשמח״ה‬
‫)לפ״ק( אשר על ידי התעוררות יריד נפשל הרב היקר‬
‫ונכבד ישר ונאמן וטובה את ר‪,‬רבים בש״ת מוהר״ר יוסף צבי ל?‪5‬וו חמר‬
‫אמונים ♦‬ ‫מגזע‬
‫זקנים ג‬ ‫נתגלגלה זכות זו יהללוד‪,‬ו בשערים ובמושב‬
‫אז אמרתי לתלמירי הבחור וחשוב אברהם נסים א^׳טכנזי }ככ״ר יצחק‬
‫אטינים ‪t‬‬ ‫נ״ע( ציר‬
‫הלא ידעת אשר ישנם בקונטריסיי כמה וכמר‪ ,‬מאות הערות מרבני גאוני ‪.‬‬
‫שנונים ג‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫רורנו חצים‬
‫להעלות בולן על הספר הוא מן הנמנע לעת עתד‪ ,‬וברוך היורע מתי יר‪,‬יה‬
‫פחרינים ז‬ ‫האות הזה הלא לאלקי״ם‬
 ‫*‬
‫‪«#‬‬
‫אך עשה זאת א‪14‬א בג‪ /‬ה א לך בל הקינטריס^ם אשר בהס העחת רבני‬
‫לניס ‪t‬‬ ‫דורנו יצ״ו אשר כעוטקה של הלבה הטה‬
‫האיתנים;‬ ‫על דברתי" בשרת חטרתי הם המדברים מוס^ אר״^ט^;‬
‫שושנים ;‬ ‫־‬ ‫וצא השד׳ה ללקט מהם‬
‫היותר נצרכים ונחוצים לתקן אשר שגיתי בשרי חמר הנרפםים ועל הראשונים ;‬
‫קמשיניס ;‬ ‫ורק אותם תקח לסקל את השדו׳ת ולא •עלי בהם‬
‫עננים ;‬ ‫;את ‪ .‬תהיה בל מלאכתך לפזר‬
‫תו אני ס;‬ ‫ולא יהיו רבני דורגו עלי‬
‫אשר הודיעוני שגיונותי והבטתתים להדפיס דבריהם הקדושים ולעשות להם כוונים ;‬
‫לאחר שעבר זמן רב מאז ' ועד עתה ותמנע היחה חוששני פן יאמרו פסו אסיניס ;‬

‫ותחתונים ;‬ ‫ה נ ה כי כן בשם ה׳ הגדול בורא עליונים‬

‫ז?נים‬ ‫עמור ועשה מלאבתך שנוחה הימנה דעת‬
‫זקנים‬ ‫הרי לפניך דברי הרבנים לקרושים אשר באר׳ש וטעם‬
‫סימנים‬ ‫כלאבה היא לפדר מתנ״תא שמעהתי דרבנן ולתת נהם‬
‫ואותן ההערות אשר אינן מעין מלאכתך תהיינה לעת עת־ חתומות במעין גני ם‬
‫ולפנים‬ ‫זולת אחת היא אשר תוציאו מכלל הנ״ל תבנים אותה לפני‬
‫משילם סבת הארץ ״ ארץ י ש ר א ל״ מקידשת‪ ,‬אשר ממנה תורה נדרשת‪,‬‬
‫לפנים ‪:‬‬ ‫האמים ישבו בה‬ ‫נחלת אבותינו‬
‫דינים ‪:‬‬ ‫היא טוצא׳ת במערכה ארץ ישראל אותו׳ מקונטריס אסיפת ‪.‬‬
‫ה סי מני ם;‬ ‫כת העטר את קינטריס זה לראש פנה ראשונה לכל‬
‫דינים ‪:‬‬ ‫ואחר זה תעיין בקונטריסי הן בחלקי הכללים והן בחלקי אסיפת‬
‫ככל אשר צויתוך העשה‪ ,‬בעזרת האומר ‪1‬ועושה‪ ,‬ותטע בקונטריסיזה נטעי נעמנים ;‬
‫פינים ‪:‬‬ ‫ואתה תכא׳ר בראש כל סימן מאץ באו ולאן‬

‫הן אמת ראויה היתה מלאכה זולהעשות על ירי ‪ ,‬אך ידעת עוצם טררותי‬
‫כ שני ם;‬ ‫על רוב פשעי וחטאים‬
‫הזדוני ם ;‬ ‫אשר לא התנוני השקט כמים‬
‫ואופנים ;‬ ‫ובבן עליך המלאכה לנמור בעזרת רוכב שטים על חיות‬

‫ב רו ך הוא לה׳ אשר סר למשמעתי וילקט מתוך הקונטריסים סך שבעה םימניים ;‬

‫נתונים *‬ ‫‪ .‬אשר בקינטריס זה המה‬
‫וקראר\ כשם ״ פ ק ע ת ע‪ t‬ד ה״ ורוא נוטריקון פקפוקים ערעורים תואנות )על(‬
‫היעדו׳ת ו פ ק ע ״ ת הוא פרט קטן עם הבולל לשנתנו תנז״ר‪ ,‬כנודע שהכרת‬
‫החול״ם נחשבת במקום וא״ו דומה ממש לדרשת מרן חיר״א בספר יוסף תהלות‬
‫ריש מזמור ח״י דרריש מהלל אקרא ה׳ מהלל גימטריא שם ט״ה אדנו״ת עם‬
‫הכולל ואמר רב הגם דלא כתיב וא״ו דרישנא ליה ובו׳ )עיין בשדי חמר חלק‬
‫הנללימ במערכת הגימ״ל אות נו״ן(‪ .‬האל יתברך יזכנו לעסוק בתורתו הקדושה‬
‫פיונים ;‬ ‫לשמו ולשמה לשם גירוסי״ן גמורים ולא לשום פנייה זרה ראש‬
 ‫»‬
‫**‬
‫צדקנו־‪ /‬במהרה נימינמ ול״א יבוש״ו עמ״י‬ ‫אנ‪ ^s‬ה׳ שלח לנו גואלינו‪/‬משיח‬
‫לעול״ם לפ״ק ‪ .‬ותחזינה עינינו בשעריו י רו ש ל ם‬
‫הפנים ‪:‬‬ ‫האנייה שער‬

‫א ב ל ה ס טפרא דמדן המחבר יצ״ו פקודתו שמרה רוחי( ואצא לחפש׳י‬ ‫א י ז ך יא‪!2‬ד העבד‬
‫ואגב ריהטאי לא מצאתי מקומות‬ ‫כתבי הקודש למרן יצ״ו ‪/‬‬ ‫בפרק בל‬
‫אשר כחם אעשה רצון צדיק בפי מטרת חפצו כי אם ששה )מלבד של מערבת ארץ ישראל(‪.‬‬

‫והנני מסדרם בזה בס״ד‪.‬‬

‫פימן ד׳ כללים מערה האלף אמצע‬
‫אות הא»‬
‫ה( כללים מעד האלף אות ס״ד‬
‫‪1‬׳ כללים מערכת האלף אות קל־״ז‬
‫ז׳ מקונטרים אסיפת דינים מערכת‬
‫גט אות כ״ג‪.‬‬
‫אלו הן הסימנים ‪.‬‬
‫ס^מן א׳ מעדנת ארץ ישראל אות וי‪.‬‬
‫ב׳ כללים מערכת האל״ף‪.‬‬
‫סיום אות י״ג‪,‬‬
‫כללים מע׳ האלף אות י״ט‪.‬‬
 ‫* *‬
‫*‬

‫אמל המחבר חח״מ מה‪ ,‬להבל רמה‪ .‬הקונטריס הזה נסדר כבר משנת התדנ״ז‪,‬‬
‫ואמנם בבל חפצי ותשוקת לבבי לא אסתיעאמילתא להביאו לבית‬
‫הרפוס‪ .‬ער עתה אשר זיכני ה׳ בחסרו יתברך לעלות אל הר ציון לשכון כבור בארצנו‬
‫הקדושה‪ ,‬בירושלם דדהבא‪ ,‬ומצאתי את שאהבה נפשי את ככור ידידי הרב המופלא‪,‬‬
‫וכבוד ה׳ מלא‪,‬חריף ובקי‪ ,‬משנתו קב ונקי‪ ,‬כטהי״י בן ציון אברהם קואינקה‬
‫עייו ״המאסף״ היקר ‪ ,‬לתורה ולתעודה ‪,‬‬
‫מה טוב לספח אל ״המאסף״ היקר הכולל כנסיה‬ ‫אמרתי‬
‫לשם ■שמים‪ ,‬מגדולי וגאוני הדור המתאספים תהת דגל ‪.‬המאסף״ באהלה של‬
‫תורה‪ ,‬להגדילה ולהאדירה ‪ ,‬טחני מילי מעליותא בהלכה ואגדה׳ ופלפול ופוסקים‬
‫ושאלות ותשובות< דברים חריפים ושנונים וסברות עמוקית‪ ,‬לאמיתת של תורה‪ ,‬את‬
‫הקונטריס יי^י' ״פקעת שדה״ אשר רובו ככולו הוא גם הוא מכתבים ותשובות‬
‫הדור שי׳ על הדברים שנדפסו בספיי שידי חמד‬ ‫מגאוני וגדולי‬
‫ולכן מסרתי את הקונטריס הזה‪ ,‬ביד ידיד נפשי הרב הנ״ל יצ״ו להדפיס‬
‫״הוספה להמאפף״ בי טגלגלין זכות ע׳׳י זכאי‪,‬‬ ‫טמנו חלק בכל‬
‫ימינו בישוב טוב כארצינד‬ ‫וה׳ יזכנו לבלות שארית‬
‫הקדושה‪ ,‬על התורה ועל העבודה‪ ,‬ולסהר שאר סדרי‪ .‬מערכות טסח״ק ״שדי חמד״‬
‫עדיגטירא‪ ,‬בעזרתו יתברך שטו הגדול והנורא אמן‪ ,‬היום יום ז׳ לתו׳‬
‫חשון )יום הולדת אותי אשר בחסדו יתברך יצאתי מכטן אמי נהרבנית הצדקת‬
‫הזקנה מרת קאלו דדה תנצנ״ה( לאיר עולם( שנת התר״ס הפ׳ק‪ ,‬בא סי׳ שמע‬
‫קו״ל חחנונ״י פה עיר הקודש ירושלם תובב״א ‪.‬‬

‫הצעיי חיים חזקיאו מדיני המכונה סס״מ הי״ו ילא״א הרכ החסיד‬
‫ועניו מוהר״ר רפאל אליה מדיני זלה״ה ‪.‬‬

‫״ ׳׳‪ jrV‬׳‪!'>/•.‬‬
 ‫הוספה ל״המאסך*״ שנה חמיעית‬
‫פקועות שדה‬
‫כתוב בהסכמה הנז׳יל*‪.‬‬
‫ידעי לה כולי עלמא כי הקופה הקדושה*‬
‫אבן הראטה‪ .‬מהתנא האלק׳י הוא‬
‫הקלוש רבי מאיר בעלהנס זיע״א‬
‫אפי נתייסדה ככל עיירות שישראל דלים‬
‫שס הקרובים והרחורךס הא ביחיד הא‬
‫בציבור ע״י שדר מעיה״ק טגריאת״ו‬
‫לשם כוללות העה״ק ח״ו שאין לשוס מקום‬
‫בין ב א ק בין בחוצה לאק בהכנסת הקופה•‬
‫הנז׳ שוס חלק ונחנה כלל ולא •ינקה‬
‫כל המגע בה ונזלנא יתקרי ומייכ לשלס‪-‬‬
‫וזה ברור וחכמ״ל‪ .‬וכן כל נדר ונדבה אשד‬
‫לעילוי נשמת היינו תנא קמא• עוטה אור‬
‫כשלימה‪ .‬המאי״ר ל א ק זיע״א סתמו‬
‫כפירושו שהוא שייך לכוללות עה״ק טבר‪-‬יא‪.‬‬
‫ס״ו שכן קבלו היהודיס^עליהס ועל זרעם‬
‫ובכל מקום אשר במענו שמעם לא חג ע‬
‫בו יד כלל‪ ,‬כי שס נגנז ארון האלק׳יס‬
‫מאיי׳ר עיני חכמים זיע״א‪ ,‬וזה כבודו‬
‫ותפארחו שיהיו יושבים ונהנים מסרי‬
‫צדקתו‪ .‬היושבים בצל קורתי• וכן עמא‬
‫דבר בכל אחר ואחד לתת כל כסך‬
‫הקדשים הנז׳ ביד השדר הנס מעה״ק‬
‫טבריא ת״ו‪ ,‬להחיות לב נדכאים רבנ^‬
‫ותלמידהון וכל כגותהון)כנוחהון( דעסקי‬
‫באוייחא באתריה דמאריה ביתא‪ ,‬בשם‬
‫כל ישראל ואין איש יוצא ידי חוגת נדרו‬
‫הנידר והנידב כסף לשם גדול מאי״ר‬
‫ב״ת עין זיע‪/‬א‪ ,‬עד הגיעו מה בנדר ליד‬
‫השידר או ליד גזבר הקופה הקדושה‬
‫סימן א׳‬
‫מערכת ארץ ישראל אות ו׳ י‬ ‫ן‬
‫ו( ב ע נ י ] הקופות שקוכעיס היתידיס‬
‫בבחיהס והציור בבתי ככסיוס‬
‫לשס עניי ‪ .‬אק־ ישראל במקומות שיש‬
‫רשיון לזה מהשררה יר״ה הבאתי בנדהס‬
‫במערכה זו אות ז׳ שאין לשנוהס למצוה‬
‫אסרת והמשנה ידו על התתחונה והוא‬
‫מוזל אח עניי ה א ק עיש׳׳ב‪ .‬והנה אחר‬
‫שכיר שלחתי הקונעריס ההוא ‪ ,‬לייה‬
‫הדפוס ונדפס; ‪,‬הכנתי הסכמה אמת בענין‬
‫זה מהרב הגדול גאון ישראל ראש מלח‬
‫הריאל בעי״ת שאלוניקי יע״א כקש״ת‬
‫מוהר״ר א ש ל קו כ׳ו זלה״ה מס״ס^היקר‬
‫שער אשר‪) ,‬וחתימתו ידועה לי מחוך‬
‫נוכחיו אלי שקבלתי ממנו כשנההתרכ״ו‬
‫יה‪ 1‬א בידי( ואחרי ארי הוא הרא״ש הנז״ל‪,‬‬
‫כתבו וסתמו ממשה מ ל כ י ם מרבני‬
‫דורנו ז״ל לאשר ולקיים ככל אש׳ר דבר‬
‫ה מ ל ך היינו תנא קמא; ולמען זכוה את‬
‫הרביס ראיתי נכון להעתיק לדק‪ .‬בקונט׳‬
‫ואולי יזכני האל יתברך להדפיסו ‪ 1‬מ י‬
‫מילי מעלייתא יתאמרו משמייהו דרבנן‬
‫קרישי הנז״ל ולא יבואו בני ישראל לידי‬
‫מכשול ח“ו‪ ,‬ואלה הדברים אשר ראיתי‬
 ‫פקועות מדד‪.‬‬
‫הק׳ רבי מאיר‬ ‫דעיינין גדול אדונינו הוא‬
‫בעל הנס זיע״א זצוק״ל‬
‫כאן בלי בור כוללות הקופה‬
‫המיוחל׳ ־בכל עיר ועיר מדינה ומדינה‪,‬‬
‫כאן ביאיד כל הנידר והנידב לשם עלוי‬
‫נשמת התנא הק׳ כי סתמו כפירושו‬
‫לשם האי תנא לידן השוכן באדמת קודש‬
‫מבריא חובב׳א וכבודו חופף על ראשי‬
‫■ עם קדש שה פזורה ישראל‬
‫למקומוחם כמושבוחס בעריכס בוזלדיהה‬
‫ובעירותם ומד הזא דקמהדר אנעידותא‬
‫להאי קופא ולכל נדריהם ולכל נדנותש‬
‫כי בשוליה לא יגע זר כי קדש היא‬
‫כל אוכליו יאשמו וכל דבריו כגחלי אש‬
‫בוערת ותוכם רלוף רצפת אבני ביש‬
‫עהור משוס אינהו אינשי דלא מעלו‬
‫ומועלים מעילה בקדשי שמיס במאי‬
‫דאיכא למישמע מינה על אותם הפו שמיה‬
‫ידיהם בקדשים מיוחדים לשנות אוחב‬
‫לפנין אחר כי על דא ולאי אף כי לא‬
‫הוה לריך הכתוב לשנות הך פדק־ן‬
‫דרבינו הק׳ רבן בל כל הגולה הרב‬
‫עליון הי״ו כי אחרי דברו ו אמרתו היא‬
‫גופא גזרה חלועה וחתוכה שחוחכה‬
‫ומאכלת נפש כל בפר אשר יקרב אצ‬
‫הקדשים לשנו׳ דבר מכל הכתוב בגזרה‬
‫דא לאורייתא דנפקית מפו מיה דמר פוס‬
‫ממלל רברבן ואריה שאג מי לא יירא‪.‬‬
‫איכר כשתא דגר שפתים אך למותר‬
‫אך אמרתי מתני הפלגת חיבה‬
‫הקדשים חרדנו את כל החרדה הזאת‪,‬‬
‫היאומן להרים יד בקדשי שמיס בלא‬
‫מדעת בעלים כי הן הן הדברים הנקניס‬
‫להיופביס שס על התורה ועל העבודה‬
‫בעה״ק טבריא ת״ו על ישיבת רמב׳׳ה‬
‫זיע״א ומי יערב לבו לגשת באפס קצה‬
‫הקופה ובכל הנידר והנידב לעילוי נשמת‬
‫התה■ ק זיע״א; ישתקע הדבר כי ע״כ‬
‫קמנו ונתעודד וניקוס אנן ונגזור גזירה‬
‫ומכאן מודעא שגס פס עיר המהוללה‬
‫שמזה זמן‪■ .‬־הזקבעה הקופה הנז׳ כנודע;‬
‫הנה געה ״ה בגא ה ש די מעה״ק עגריא‬
‫ה״ו הלא זה הרב המו״מ; צמוהר״ר 'סייס‬
‫משה ן׳ נאיס הי״זז סיזר^ו מאדש זרועוח‬
‫הקופה ה מ' ומיני שיס עעס והעבירו‬
‫קול בממכה בבתי ננסיוח כרוזא קרי‬
‫בחיל שכל מי ביש צו גבימו וגחומוחיו‬
‫ובכל מקום שהוא רשוחו קופה שנזכר‬
‫בה שס רמב״ס זי״ע‪ /‬שימסור כל הנמלא‬
‫בה היד השד״ר משה שפיר הנז׳ הי‘ו עד‬
‫סוף פרועה אחלונה; ושמכאן ולהבא כל‬
‫מס שיתקבץ בקופות הנז׳ קמא קמא דמעי‬
‫ימסר ביד גזבר הקופה הנז׳ עד סוף‬
‫פרועה אחרונה למשמרת עד עת בא‬
‫השדיר מעה״ק עבייא ח״ו וימלא הכל‬
‫מוק ולא ילמרןי לחפש אנה ואנה‪ .‬ותצי״ת‬
‫כן נעשה מעשה וכן יהי׳ תמיד בהיי‬
‫ומבעחיבה״ שכן יעסו בכל מקוסשישר׳‬
‫דריס שם ומאת ה׳ תהיה משכורתה‬
‫בלמה ולבל תהיה האמת נעדרת חתמתי‬
‫כמי בגושפנקא דמלכא פה העיר הגדולה‬
‫סאלוניקי יע״א במודם גיסן דהאי שהא‬
‫התרצ״דבא ס״ע והוא יתין מערנ״ימלך‬
‫לפ״ק ברב עז ושלוס‪.‬‬
‫ר ״מ בעוב״י‬ ‫הצעיר רפאל אערקוב׳ו‬
‫סאלוניקי )מקום גושפנקא דמלכא(‬
‫א נ א נסשאי ידי נעו יה אל ה ק' פנימה‬
‫בהדי שותיס ימר ניצו רגס‬
‫דעמיה רבינו הגדול שבגולה‬
‫שמנה לחמו לחמה של חורה יל״ו‬
‫אשר מלו דחה פרוסה על העי ר ופל‬
‫העזרות בעוב״י שאלוניקי יע״א ובנותיה‬
‫יליו ואיכפל תנא להעכיר קול במחנה‬
‫העברים קול אשר יעבור תחת השבע‬
‫שבע מוסר הא במילי דפלכתא ניכהו‬
‫שאו חוח לעיני העם במר לו יה להעיד‬
‫אזן המתנדבים לקופת התנא האלק׳י נהירו‬
‫ה‬ ‫(‪:'.‬הטיבטית‬
‫מילוהי‪ ,‬וברוך א‪ :‬י סלק מחכמתו ליראי‬
‫ה׳ ולחושבי‪ ,‬ופתח‪ ,‬לה פתהא לגדור‬
‫פיצות הקיפה‪.‬הזאת של‪.‬הה?א כק׳ איש‬
‫האלק׳יש 'ונדרו דעיינין המחי׳ר לארז‬
‫ולדדיס ■העומד לשס כראש הר המשחה‬
‫צמק‪,‬כל נדריו מכל חתי ואחר‪.‬תכואיצה‬
‫בהיכלי מלכיס ביכיכהו הקכועה‪-‬־השמוד‬
‫בכל וערוכה^ הס מלכי רכר! דותבי״תמן‬
‫ומתנו שמעתתא והלקה‪-,‬ומאן‪,-‬מרמי‪..‬לסו‬
‫מינהו ן כי זר לא יקרב ‪ -‬אליו״ אפילו‪.-‬פ״ק‬
‫היינו עזוכה ה*יט שכוחה‪ ,‬לא חהי‪'’/.‬כזאת‬
‫בישראל לכל נדריהש ולכל נדכותש מן‬
‫המתנדביש בעס בי נמלאו משנין בשינוי‬
‫דעת בעליו הקדוש רמר״הע^־ה‪ ,.‬וק‪:‬״ה‬
‫לזאת אחורי‬ ‫חכעי ביקריה• הי‬
‫דברו הטו•‪ :‬דהיא גופה גזרה דאורייתא‬
‫בזקוקין דטרא דנפקין מפומיה דמר פ׳ה‬
‫צ׳ח זה דיבר כל נכוחה‪ ,‬אנה חנחט עוליש‬
‫דל בחר דידיה אך למותר דגר שפתינו‬
‫חיתנו היינו טלוצא וכחוכא‪ ,‬גרס כלפי‬
‫חומר כטכא עת שמעה אזניכו ו ת ק לה‬
‫חזות קשה‪ ,‬היאומן כי יסופר כזאת וכזאת‬
‫דאתו לאיהלופי לתת את בל זה בזה וגמרי‬
‫קיחה קיחה‪ ,‬חס להולעש הקדוש‪ ,‬ישראל‬
‫קדושים הס וצייתי למציליהון דרבנן כ•‬
‫חורה מפיהס תצא דברת ה׳ היא ולכולהו‬
‫ליח ‪.‬להו פרכא‪ .‬וחובה על‪.‬כל ישראל‬
‫מר כי אתליה ומר כי אחריה לישר הדורים‬
‫ככל אשר קדשנו בעצותיו גאון עוזיט‬
‫בטעס שיה אמרתו הגיהו‪.‬רהעל כל פרטי‬
‫הקיפה הזאת לתה לה מהלכיה אל עמק‬
‫ברכה‪ ,‬וכל המשנה אין רוח היריות ורוח‬
‫המקוש נוחה‪ ,‬ולשומעיס יגעב‪ . ,‬יצ‪.‬ו ה׳‬
‫אתם את הברכה‪ ,‬כנה׳ר ונפש ‪ .‬א‪:‬המ‬
‫פני הצעירים החו״פ אלריאנו יע‪:‬א‪ ,‬בייהא‬
‫דאייר דהאי בתא צדר״ת עולס_פרק בא‬
‫סימן‪ .‬כי צדיק ה׳ צדקו״ס אה!נ‪ .,‬אנחנו‬
‫העומדיב■ לשרת בק״ק המשה)פפוס‪.‬בצל‬
‫‪■-‬‬
‫הוספה ל‪1‬יזמאםמ‬
‫לנורה ומשמיה למשמרהו פל יבינו ‪ 5‬גד‪1‬ל‬
‫גר״ו עפ״י דת ולין חופ״ק זאת חוקת‬
‫התורה כי‪.‬כל מן דין ‪-‬ומן לין;‪-‬אתס עס‬
‫הקלש ■די• בכל אתר‪.‬ואתר העי״א‬
‫בעיחו ; ‪ .‬ל נ ט ו ר י‬
‫כטרותא יתירתא ולמסור הקופה‪:,‬ומי‪-‬דר‬
‫אל יד מע׳‪-‬הגבאי המטי ‪ -‬בכל ■עיי ועיר‬
‫עד הא יבא הר שדר כריו;■ מאת‪.‬ס וכי‬
‫תאמיכו ובי הכמאילו‪ -‬םס‪ .‬הה‪:‬ו לדקות ה'‬
‫כל הגבוי באין כנססיר פרוטה קטנה ובלי‬
‫כינוי וחמורה חלילה ביעו ובמטו מנכון‬
‫מר כי אתריה ומר כי אתריה‪ ,‬אל נא אמי‬
‫תהיה זאת לכס לפוקה ולמכפול ולא תהוו‬
‫באעפורי‪ ,‬ולא תישו לרבנן לצעורי‪ ,‬ולהסנא‬
‫ע״ה המרת עיני ככולו מי׳ו דנפיב זיהריש‪,‬‬
‫ולמי כל המלח יכראל רק אל זכות הקדש‬
‫ז״ל ומאן יהיב לן מעפריה‪ ,‬וכל העוכה‬
‫בזדון כזאת וכזאת לא כארי ליה מאריה‪,‬‬
‫ולשומעיס יכעס מצלינן האידנא אקצירי‪,‬‬
‫זנות הצדיק התנא זיע״ח יכול על מג׳ן‬
‫על כל צרה שלא ח בא ולא חיישינ; לצירי‪,‬‬
‫וישלם ה׳ פעלס ותהי מככורתס שלמה‬
‫משופרי שופרי‪ ,‬כאות נפשם המלאה לה‬
‫דעת ויראת ה׳ ונפש המו״פ■ אדריאנו‬
‫יע״אבירמא לניסן התרל״ל בשנת כי צדיק‬
‫ה׳ צדקו‪/‬ת אה״ב לקדושיס אשר ב א ק‬
‫המה ואדירי‪ ,‬ברב עז וכלוס ‪.‬‬
‫אברהם גידון‬
‫מכס נאשי עי״ר‪ .‬אינדימי יע״א‬
‫)מקו ס הגוכפגקא(‬
‫אחורי סרעא כקון‪ 2‬ל פני' כ ט ר‪,‬דס‬
‫המעלה דמעלנא איח ליה על‬
‫ראש המערכה רבא דעמיה ■ומדכרנא ‪,‬‬
‫ומה לט איפוא אנמט הנצכיס פה היוס‬
‫כבולי אדרתו על פתה אהלי שש גדול הדור‬
‫רבץ השידא נר״י‪ ,‬השראה איהו ויזשדאין‬
‫) ‪(3‬‬ ‫‪.‬‬
 ‫פקועות־‬
‫הזה■ אינו כנמצא במקומות הללו ומצוה‬
‫לסרסה להגוח דב״ק ואלה דבריו ‪.‬‬
‫עינינו הרואות כל אפר כתנו מעלה‬
‫י ’ רבני האשכנזים‪.‬כעה״ק צפת ח״ו‬
‫אחל״א וחכמיה יציו אפר האדכו למעניתה‬
‫ברוחב מבינחס על אודות העירו׳ ומחוזו׳‬
‫וגבוליס השייכיה לכולל וואלין יע״א‬
‫עלו ה׳‬ ‫הנזיל; ומזה זמן בהסכמה‬
‫כגאון■ הג׳ המפורסס כמוהר״ר מאיר‬
‫אויערבאך ומעלה ב״ד רבא‬
‫דק״ק אפננזיה דפה עיה׳ק‬ ‫’ '‬
‫ייוכח״ו ונזיי אומו■ ב מ ר ת ה ת ו ר ה‬
‫ובאו״ה לבל ידיה‪,‬‬
‫איש את ידו ליגע בנסך הקדש•׳‬
‫דכילל הנז׳ ממחוזות הנדל‪ ,‬ואחריו האיר‬
‫וזרח שד הרנסניס הרב הגדול ראשל״צ‬
‫עט״ר הגאון המפורסה כמ״״ר א כ ר ה ס‬
‫‪ J«,w‬ז י גס ה׳יח גזר •‪:‬גזרה‬
‫חמורה וכה היו דבריו אשר יצא­­‬
‫מפי קדכו וז״ל ‪:‬‬
‫ואהרי רואי הפסק ב״ד הצדק ופו׳ הגי־בו‬
‫כל אפר דברו והנה ‪ :‬ה אנ כי ;וזריכגזרה‬
‫עירין פחגמא ובכת תוה״ק וכח קרו פת■‬
‫הארץ וכו׳ ׳הכמרו לנס לנגוע ח׳׳ו במחית‬
‫אלה‪-‬העניים‪ ,‬ולעבור חלילה על לאוין‬
‫מקיא מלא בתוה״ק לא תסיג גבול רפן‬
‫ולא חסיג ג גול עולס שגילו ראשוני' וכל‬
‫יחיד ורבים הדרים במדינחס בגיוליהס‬
‫אפר הוקבעו ;כולליהה ‪ ,‬ואף הבאים‬
‫ממדינות אחרות ונחיפיו באוחן המדינית‬
‫וג־פלכיס‪-‬השייכים לכוללות הנדל יחכבו‬
‫ככני אוהו המחוז ונגררין אבתרייהו בפרי‬
‫צדקת התנא הרמב״ה זיע״א לכל נדריהס‬
‫ולכלנדבותס‪ ,‬וכל‪.‬הפושע יד לעשוק ח״ו‬
‫ולשנות מעבה הצדקה ממחוז לחברו כאילו‬
‫ניגע בבבת עינו; וכוא קיבע נפשות ממש‪,‬‬
‫כי בגבולין חליא ‪ ,‬מילחא ואיכורא הוא‬
‫דרביע עליה כתוקף נזרות ג ‪f‬וני איז‬
‫ראשיניס כמלאכים רבינו מלול 'ומר״ן‬
‫פע״ר גדול מ א מד באנרהס נר״ו כרכ‬
‫פז ובלוס‪- :‬‬ ‫־ ■‬
‫ס״גו‬ ‫י ‪ p p v r»ip ; .‬שמואל‬
‫‪• :,‬הצעיר יוסף עובדיה;ס״נו‬
‫תזי ׳ פויה כל הכחוב מעלה דכריס‬
‫כיוצאיס סס* עליון■ הרג כגדול‬
‫בענקיס אש״ר המלך כריו דורש ה״ן לה‬
‫על כל הכנסה קיפוח ההנא הק׳ רמב״ה‬
‫זצוק״ל^כי הכל כאשד לכל נחון‬
‫יכהן ליד מד ב ד י הכא מכס׳ס■ עהיק‬
‫טיריא ה״ו״ מכלי פיוכל סוס אדה אפי׳‬
‫הגבאיס' גיסייהו לנגיע בקצהו מכל‬
‫ההכנסה ' הלזו לחה ממנה לביס לבר‬
‫אפי׳ למציה גדולה אסיח‪ ■,‬כאפר הורה‬
‫גבר עליון למעלה נר״ו‪ ,‬וכל דבריו אינס‬
‫גריכיס מיזוק ט מראב ועד׳ סוך כלס‬
‫ברוריה לפוס דינא‪ ,‬דא גזרא דאוריישא‬
‫לקייס מכפע כתוב כי כן כורח הדין‬
‫מחייבה ‪ ,‬ולמען חהיס האמה נסדר״ת באנו‬
‫עה״ח ביוה כ״ה למ״ט מיניה כנח הנז״ל‬
‫בגוכפנקא דמלכא פה עירנו אדריאניפילי‬
‫יע׳א ברב עז ופלוה ‪.‬‬
‫סי;’•‬ ‫רפאל בכמוהר״י‬ ‫הצעיר‬
‫י‬ ‫)מקום הגושתגקא(‬
‫רעאליס״גי‬ ‫בכמוהר״ר‬ ‫הצע ‪ r‬משה‬
‫אלה ‪.‬דברי כרגניה הנדל ^ בהסכמתה‬
‫שהגיעה לידי כגדל ודצריהה כגחלי‬
‫; אש׳אין״צריכיה■ סיזוק ‪ :‬״‬ ‫‪:‬‬
‫א ף ‘' גס־קכלחי ספר יקר כמחיה לאיש‬
‫‘ להאי הנא !ידן הנא ירופלמאה‬
‫הגאון כגדול קס״ר ראפ׳ל״צ יפ״א ברכה‬
‫יר״ק וראיחי פה בחלק ח״מ סי׳ ייד ‪,‬‬
‫השוגה שלמה בעגין כזה אפר רבגי גאוני‬
‫דורנו ההכימו שלא לפנות בצדקות הללח‪-‬‬
‫ולינל׳מלאכסי'מלאכת שמיה ראיסי נכון‬
‫להעתיק דירי קדשה‪ /‬לפי פהס׳ הגכגד‬
 ‫הוספה להמאפף;‪-‬ענה חסיעית‬
‫ידידינו הרב הנכבד המופלג וכו׳ כמוהד״ר‬
‫ניסן ב״ק הי״ו והפציר בנו למען נגלה‬
‫דעתינו גס אנחנו בדבר הגדול הזה‬
‫‪- ,‬‬ ‫לחבר גזיזי ‪.‬‬
‫ו ב כ ן זאת מאתנו הבאים על הח״מ לחווה‬
‫דעחעי־ ולהגיד כי ישר‪ ,‬איך באמה‬
‫קרינו את כל מה שכתבו הרבנים עליוגיה‬
‫למטלה חרר ומנהלי וכו׳ קיק אשכנזיה‬
‫הי״ו‪/‬וגס מע׳ חרר ק״ק הספידיס הי״ו‬
‫במחק לשונה לשוןיזהב והאדרת‪ ,‬ולא נכחד‬
‫כי צדקו בכל דבריהם הנאממם באתת‬
‫וצדק כי חייבים המעוט אשר באו לגור‬
‫ב א ק באחת ממחוזות השייכים לכוללות‬
‫וואהלין הנז״ל להיותס נגררים אחר הרוב‪,‬‬
‫וכאשר קבלו על עצמם והוקבע עליהם‬
‫בחיוב נדר גדול לתועלת יושט ^‘ יז' שרחל‬
‫להיות כל איש קובע בביתו קופה מיוחדת‬
‫לקיום והעמדת חוקה הישוב באה״ק לאנשי‬
‫הכולל הנז׳ ק נמי דומה בדומה‬
‫חיובא למייא על המיעוט לעשות משפגי‬
‫כתוב כי מלתא כדנא דהוא ענין כללי‬
‫ואינו דבר פרטי אשר כל אמד יוכל לעשות‬
‫הדבר מבלי כחפות חבריו‪ ,‬כ* אי; ביד‬
‫שום קהל להחזיק ביד יושבי א ק ישראל‬
‫וענייה ויה ומיה ואנמנותיה חכמיה ואביוניה‬
‫רק בהקיץ יחד מכל היחידיס יתקבץ‬
‫קומץ של ברכה ויושלחו לעניי כוללים‬
‫היושבים באה״ק‪:‬ומתפללים ושופכים‪ .‬שיח‬
‫בעד אחיהם המחדקים בירס‪ ,‬ובהפלסס‬
‫ועתירחם שלום יהיה להם ליושבי‪ ,‬חו״ל‬
‫נמצא שהוא‪,‬דבר השייך לטללות העיר‬
‫וחייבים המיעוט לילך בתר רובא טון שגם‬
‫הס דריס ‪.‬במחוזות הנ״ל‪ ,‬וצריכים להיות‬
‫מיושבים בנחת ושלוה ע׳׳י תפלת אמיהס‬
‫היושבים באה״ק‪ ,‬ופוק חזי מיש הגמ‪-‬י‬
‫להרמכ׳ס בס׳ א' מה' חסלה ש‪:‬ש ביד‬
‫הרוב לטף את המיעוט‪ .‬וע׳ כג״ש ה׳‪-‬‬
‫מוהרפד״ס במ״א סי׳ ב׳י יעיש‪ .‬וכ׳ הפר״ח‬
‫בדני מנהג’‪:‬איסור סי׳ א״ךוז״ל דבר ברור‬
‫הקרוש ביסה יוסף־‪ ,‬וחורה משה ;רגינד‬
‫אלשיך וכרכדהשצ״ה הקדוש זיעיא עד‬
‫עולה‪ .‬ע״כ הגיעו דנריו גדול הנאמד■‬
‫גאכרהס זזל‪ .‬ואנא זעירא החוחס השני‬
‫מפס עס מע~׳ ג״ד הצדק דקיק ‪.‬ספרדיס‬
‫דפעה״ק‪,‬ידו שח ‪ f‬החזקנו כמעוז הסכמתה׳‬
‫והוקף גזרחס בכל כחנו! חקה מקקכו‬
‫נזרה גזרנו לאשר ולקייס ססכמח הגאוני'‬
‫• ‪:,‬הנז״ל דע״א‪.:‬‬ ‫־‬
‫ודונדל יבעחה שמענו לשמע אזן כי יש ויש‬
‫‪ ,‬אנשים• אשר פרצו גדר ושולחים‬
‫שלוחיה למקומות השייכים לכוללות וואהלין‬
‫הנז״ל וביותר למדינת ייקחטרניסלאוו ל‪-‬קח‬
‫מקופות וצדקות כקכועיס לכוללות ווהאלין‬
‫הנדל ועוברים מל הגזרות וחרמות הנז״ל‬
‫•‪:‬שאגי בנפש ותולים עצמם יאחד חכם‬
‫בעיניו ‪-‬שכהי‪ .‬כי א־ן שוס חזקה לשנות‬
‫מדעי‪ :‬הנותנים ואין לגזור ולצוות על‬
‫‪:‬ישני הצדקה לאיזה כולל יתנו וכו' וכל‬
‫אחד הרשות בידו לעשות בנדבותיו כחפצי‬
‫ורצונו וכו׳ וכו׳‪:‬‬
‫ד>ל זה קמו ונתעודדו חרר האשכנזים‬
‫דפה״ק צפתיו וכל העדה כקדושה‬
‫נתאספו יחד וגזרו בגזרה חמורה ושדו‬
‫נורא רבא לכל ישנו חת תפקידם ואין‬
‫ישות לשום אחד מהדריס במדנות הנזיל‬
‫ליחן מהקיפה הקבועה גבחים לעניי כולל‬
‫אחד‪ ,‬והרחיבו דבריהם כטוב טעם ודעת‪#‬‬
‫ידיעתה מכרעת בכל חוזק ותוקף ואחריהם‬
‫מסכימי״ס ומעריבי״ם‪ ,‬חרר דק״ק מע'‬
‫הספדדיס דעה״ק צפס״ו וביארו דבריהם‬
‫על הדין ועל האמת ואסיקו דדינא הכי‬
‫הוי ש חייבי ס כל■ הבאים לדור במחוזות‬
‫ובגיולין כנז״ל להיות כגרריס אחד הרוב‬
‫מבלי לנטות ימין ושמאל ולא לשנות שוס‬
‫שינוי כלל וכלל‪ ,‬כמבו׳ בד״ק וגס מו״ר‬
‫ספרדיה ואשכנזים דעה״קטבריאת״ו ג ס‬
‫המה בהסכמה טלו ככל האמור ומדובר‬
‫אין נגרע דבר‪ .‬ואנן בדידן יען בקש מע'‬
 ‫׳שדה‬

‫פכל המגהגים בין לממונא כן דאיסורא ובמחוזות וואהל ן חל עלייהו החיוב‬

‫;יןבעי׳ ע^*י הרוב‪■ ,‬וכרו כ יכולים לכ\ן^ להתנהג עפ״י מה שנוהגים מ ב העירי‬
‫אא‪-‬הימיריס אס יחנו כה|י סו^דת‪• ,‬וכבר וכמ״ש הריב״ש ז״ל בסי' שצ׳ט ת״ל וכן‬
‫כ' הרא׳׳ש ו״ל כחשו׳ כי' כ ל עסק רביס הבאים מחוץ לעיר לדור בה הרי הס‬
‫אמרה חורה אחרי רבים; להעוח■ ועל כל כאנשי העיר וחייבים לעשות כתקנתם‬
‫עכ^^' טיזכייהי ׳ שהרוב ׳ מסכימים • היחידים והדי הס כאלו־ קילו בפי׳‪ :‬עליהס כל‬
‫צריכים לקיי׳ וכו?ונסחיי ע מדצל^׳מהרשדס תקנות העיר בעת מאס וכו׳‪ ,‬ואס בלבד‬
‫אסור כך‪ .‬כ״ש בענין ממון‪ :‬יעש״כ ‪:‬‬ ‫הנז*ל וסגמ״י הנויל יע■ש׳ ונמכך אחריו‬
‫ה׳ שלמן י גבוה חלק איח בכללי המנהגוח אסיפא דמלחא בהא סליקנא ובהא‬
‫נחיחנא לחייבי'כמיעוט להתנהג‬ ‫^ '• י‬ ‫י‬ ‫־'*'■׳■■ יעיפנ■‬
‫ועינא לשפיר חזי להמרדכי בפ״ק לביב עפ״י מה שנהגו רו‪ :‬העיר הן בעכץ איסור‬
‫שהביא משס הדב אביגתר במי הן בענין צדקות כן בענין ממון ‪ p‬מגיעם‬
‫שבא לעיר שיש בה יהודים אם מנהג מנהג שכיר נהגו והן מטעם שהרוב‬
‫קבוע בעיר לחח בתוך י״ב חי׳ איני יודע כופין את המיעוט והן מפעם שהממוז‬
‫לפוטרו ממ״ש בפ׳ הפועלים אמר ד ל גורס שבגנו לין תליא מלתא‪ ,‬וכמו שדקדק‬
‫פועל יכניסחו שלי וביציאתו של בעה״ב‪ .‬ב ד ק הרב הגאון אחד היה אברהם ראשון‬
‫ופריך בנ מ' ^ וניסזי היכי נהיג‪ ,‬אלמא לציון דל‪ ,‬ולאפש פנאי כי הרב ר׳ ניסן‬
‫מנהג דוחה אה דיןהחלמוד וכו׳‪ .‬וחניא הי״ו נח״ץ ינח״ץ כלו מלאנחכס‪ ,‬לא באגו‬
‫בתוספתא כופין בני העיר זא״ז וכו׳ ופסק בארוכה‪ ,‬הקיתינו חזקה ד יספיק המיעוט‬
‫כמרובה וזו י אינה צריכה לטניס;‬ ‫ר״מ דהוא הדין להכניס אורחים ולחלק‬
‫להם צדקה וכו' יעיש• ועיין להרבמהר״י ו ב כ ן גס אנח;ו הננו גוז ד ס בכח‬
‫תורחינו כק' שתתעלה כלא יוכלו‬ ‫קולון בחשו' ע׳ שהאריך להוכיח דבענין‬
‫ממ^ן י אזלינן בתר מנהג העיר מטעם לשנות מהקיפות הקבועות כלל רק ימסרו‬
‫הפקר ב״ד ואין לשנות יע״ש‪ ,‬ובפרט אס אותם ביד הגנאי דכולל וואהצין כאשר‬
‫בניס הדגריס שנס אלו שבאו ממדינת עזביס רוב יושבי המחוזות דהתה בלתי‬
‫ליטא ורייסין כבר קבלו עליהם בתחלת מגרעת‪ ,‬וכל המשנה‪.‬ידו על הסחתוכה‪-‬‬
‫בואם■ וגתנ>'*כל ׳ הקיפוח ונדבות התנא גס אין רוח' חנ״ה׳ומהבל ימעט ולשומעים‬
‫חיא ברכת טוב‪ :‬ה׳‬ ‫הרמב״ה'זיע*א להגבאי של הכולל וואהלין• ינעם ועליהם‬
‫הנדל‪ ,‬כאשר רךימו וקבלו עליהם רוב גרחמ*ו יקבץ פזורינו וירפא מכאובינו‬
‫העיר‪ ,‬אלא שמעתה רוצים לחזור בהם וימהר ויחיש לגאלינו גאולת עולם ויבנה‬
‫לאו כל דבירנו בעגלא ובז״קיבב״א‪ .‬כ ‪ r‬החוהמיס‬ ‫זליחנס לעניי כולל אחרת‬
‫כמינייהו לבטל המנהג‪ ,‬ואיסורא רביע בדמע בצערי״ך ׳ירושלים דד ^״ ה בהו׳‬
‫טליי׳הו‪ ,‬־ ואס רצון' איזה יחידים ליחן דו ‪.‬שנת ‪.‬הרן ועוש״רזלפ׳יק ושלום‪.‬‬
‫צדקה לעניי ליטא ורייסץ לא ימנעם שרם‬
‫הצעיל המרפ׳׳א‬ ‫אד& ■חלילה מליתן למי שירצו>יק הקופות‬
‫ה‪5‬עיר יש״א ברב״ה ס׳יע‪.‬‬ ‫שהוקבעו בביתם לעניי ארן ישראל לא‬
‫יוכלו^■ לשמחס *בשוס אופן‪ ,‬רק חיובא‬
‫רמיא־ עלייהו״ למוסרם לגבאי‘ כילל וואהלין ג ם אשור נשו״ה;בית ינמק לידידי הגאון‬
‫־המפורסם מוהר״ר יצחק שמעליקש‬ ‫הנז׳‪,‬׳ ־כי עזמן‪:‬אקבפו דירתם במדינות‬
 ‫הוםפהז ‪9‬מטאטף^^‪2‬נה חמיע‪5‬ית‬

‫־■מה שיש;*'לס^דיק \הארי ' מ א ו ן ^ ל י ב‬‫א צד ק ׳ סיעמיפצא 'יצ״ו־ ■כחלק׳^א^ח ד ס‬

‫לי ‘ דאך‬ ‫סי׳ לי״ע אשר נג ר ‪ 1‬קד ‪3‬ו^צענין ןה^ ונא‬
‫׳ מבריסק‪ .^ ,‬אבל ולמעשה ׳‬
‫בנידר לנשמת י י׳ מאיר כעהק• צ^ צי ק‬ ‫לו ־בארוכה בפצפול • עצום ץלודף"כדרצו‬
‫לרוא ;צ^יך לשאול על נדרו שצדדל’ ‪%‬ציק‬ ‫נקולש‪ ,‬ואי אפשא;ליצהצקיק^רב״ו] לברים‬
‫'לרוח' ולשלומ'לארץ ■ישראל דצהי׳ד^צח‬ ‫כהומן ; רק ארשוס״ המצית ־הדנריס‬
‫שידע•’ שהמעוא " שייך לארץ יעל^ל^^ייאיט‬ ‫למעך־דעח כי הלצה גאוצי ארן מסכימים‬
‫ימל לחזו ר י‪ :‬ימכל מקו ס ׳ חיישינן ״שמא‬ ‫שלא צשנוח בצרקו׳ח פללו לשוס דבר' ‪5 .‬י‬
‫'!ידע׳כל^ ’ ^המעות‬ ‫בני ארץ ישיאל זוכ^ס■ יצל■ ‘עיר הקודש‬
‫צהנונע לאותו המקום מקודש‪ ,‬ואלו'אורן! שייך לארץ ישרלול‪ ,‬וכתשובת הגאוןיידי״ש‬
‫הדברים‪ ,‬לראשית מאמר כתב שקבל ספר כלוי 'אב^יקי לבוב ראיתי שהעיר בלבר‬
‫כתמר נקרא בשם מניני ארץ ישראל חדש דכיון שנזר‪ ,‬מרן הב״י שהמעות'שייך‬
‫כחצר כרב הגדול סייס נתן דעמביצער לארץ ישראל ‪V‬זה שהתנדב צר׳‪ .‬מאיר‬
‫ושמח מאד לראות בתוכו עצם דבר יקר בעה״ן אנן ‘ סהדי במעה בזה שאמר‬
‫ומהותו לחזק ידי עניי איץ ישראל המיחליס להדליק והוא דבר נכון מאד וכו׳ וסברא‬
‫ומצפים אסירי התקוה למעות הנשלחת גדולה יש להחזיק בדברי הכרוז ולומר‬
‫ממוצה לארץ‪,‬גס יקריס המה דברי הנדולי׳ כל הנידר אדעתא דרבנן נודר כעי;‬
‫גאוני זמ;ינו בעלי^ שס המובאים בחבורו שכתב התויויגי בפסחים פ״ח מ״כ■ ץ>צו׳‬
‫וכו'‪,‬־ומקור השאלה סובב הולך על גזרת 'והוא הדין' לנזוון ד דן יש לומר דחכמע‬
‫הקדמונים רבותינו מדן הבית יוסןן אמרו דשייך לארץ ישראל ונדד על־^פקס‪,‬‬
‫ומוהר״ם אלשיך שמעוח שממנרבים לשס רך מכל מקו ס לדעתי צריך שאלהדכ^׳‪.‬‬
‫י׳ מאיר בעל הנס שייך לארץ ישראל‪ ,‬ואחל שהאריך עוד סיים חשוכ& ^ב‪/‬ה‬
‫והכריז־ הגאון מוהדר ליב אבד ק בדיסק הלשון ובעיקר הדבר אחז יקנא‪ .‬נןי‪)5‬הא‬
‫שגזר נכח וצו׳ בצירוך גדולים הרבה למר מה שהתאמץ למצוה רנה כז^;לאסזך‬
‫דחן‪ .£‬מי שנודר בפירוש להדליק נרות הסכמת גאוני' זמנינו 'לחזק מעהז יאיץ‬
‫בבית ־הכנסת על נשמת ר׳ מאיר בעל ישראל והגני ” מסכיס עס 'הגאונים‬
‫הנס‪,‬המעו׳ שייכי לארץ ישראל‪ ,‬ולזה העיר המפורסמי‪-‬׳ליכלי לשנות ממען׳ ארץייסראל‬
‫הגאון מוהרש״ק מצראדי דלמ^ • לא יקיים לבד אס אמר יאמר שנודר על ^ נשמת‬
‫נדירבצדלקת צרות‪ ,‬הלא צא צודי^ מאומר ר׳ מאיר בעל הנס להדליק^;נרורר^יסאל‬
‫היי עלי־ עולה שאקדבנה כבית מוניו על נדרו י שנדר להדליק י דבלת ^'לארץ‬
‫אס הביא בבית מוציו יצא‪ ,‬והאריך הרב ישראל ונזכה לחזות בנעם' ה׳ יוכוי״&יל‪/‬‬
‫המחבר )בייד יצחק( יצ״ו בכל אוחו הסי׳ ובסי ׳'כ״א כתב בסס כגאון למ(מד^מרדכי‬
‫לבא!״ הערה כנ״ל' וליישבה ובסי׳ כ׳ כי׳ מ״ו דאף להרדכ״ז ־המובא ־יכקצות‬
‫אחר״ שהאריך י עוד צהערה' הציל סייס החוסן סי׳ רי״ב זבנו דר לעני^^מותרי^ונות‬
‫וזיל ועלה בידנו באומר ׳ הרי וליתן לעני‪-‬אחד‪ ,‬מכל מקוס ■במעמ|“‪6‬רץ‬ ‫י‬ ‫באות‬
‫עלי'לד׳ מאיר בעל הנם ’לצרות אינו ישראל אינו ■'יכול לשנות "דכיוןןדכבד‬
‫יכול לחזור דבנדרי צלקה ‪-‬ודאי בעינן באו' *כמעוס ׳ להקוסה העומ׳רת ״ ‪5‬ב*ת‬
‫פתח»־ אמנם אם אמר בדשאי להדליק נדבי הע׳ס■■ וצקנית' ממעות ארךישד‪19‬ל‬
‫נרות עבור נשמת ר״מ בעה״ן כזה צדקו הוי כליי וקונה מתורת מצר ומתורת לכלי *‬
‫דברי הגאון מוהרש*ק‪,‬־כל זא כתיקי דהבעל • ’ הד ת י משאיל■ ‪ -‬מקיס‪ 1 ,‬רשוע '‬
‫)^(‬
 ‫‪8:‬קועוו‪1‬־!‪:‬שדה‬
‫לב להכוח דבריהס הקיושיס בהגיגי‬
‫‪-‬תבעי‪ ,‬אש הוקד אהבת‪ .‬א״צות המייס‬
‫ואהבת‪ ,‬השוכניס בה וגא אחוס על מרחת‬
‫ההעתקה ולא על הכסף אשר צייך לבזבז‬
‫טל זה‪ ,‬ובה׳ חשיס מנגיחי יעזרני על דבי‬
‫כבוד שמו ויזכני להציל רייס ממכשול‬
‫מון וארשום בזה חורף כדבריה אשר‬
‫בחוברת הנ״ל בס״ך ‪.‬‬
‫ו א ל ה־ הדברים ‪ ,‬אבר בחוכרה כג״ל‬
‫אמורים‪ ,‬וכמה מאיריס ומזהירים‪,‬‬
‫בראשית נדפסו שט מאמרים‪ ,‬האחד בשה‬
‫קול קורא והשני בשם מודעה רבה‪ ,‬וכס‬
‫מרבני ומנהלי סלליח וואהלין שכעיהק״ו‬
‫ירושלים צפה ומבריא יצ״וצוזחי כיכרוכיח‬
‫על לא טובה השמועה כ* איזה בדר‬
‫מכוללות אסרת שלח ידו לנגוע במה‬
‫ששיון לכוללות וואהלין הנ״ל כפי התקנות‬
‫אשר גבלו הראשוטס והגישו קונלנא לפני‬
‫רבני גאוני הדור מהספרדים ומהאשכנזיס‬
‫אשר אינם ניגעיס בדבר כלל‪ ,‬וכגאוטס‬
‫נעתרו לבקשתם וכתבו פסקי דין על זה‬
‫שאינם רשאים ליגע במה שהוכן לכוללות‬
‫הניל‪ ,‬הראשון הוא מהגאון מאיר אווירבאך‬
‫)שהיה מתחלה אבד״ק קאליש( ובית דינו‬
‫שנכתב‪,‬בשנת החרכ״ט‪ ,‬ואחריו אדי עלה‬
‫הוא הגאון ראשון לציון אמד היה אברהם ‪,‬‬
‫ותורף‪ .‬דב״ק כבר הובאו בהחשובה שבס׳‬
‫שממה לאיש שהבאתי למעלה‪ ,‬ואחר זה‬
‫הובא שס פסק דין מחכמי ורכני ע > ק‬
‫צפת יצ״ו‪ ,‬נכתב‪ ,‬ונחתם בטהן חרמ״ב‪,‬‬
‫וחורף דבריהם בתחילה הציעו שכבר‬
‫ידוע שרבני גאוני גדולי הדורות שלפני‬
‫פנינו‪ ,‬העמיקו עצה לטובת חיי יושבי‬
‫אה״ק לסלק לכוללים כנודע‪ ,‬וכל חכמי‬
‫ורבני כמקומות נזרו בנורה חמורה וח״ח‬
‫שאסור לשנות מצ‪.‬לקה זו אפילו לפניי‬
‫העיר‪ ,‬אלא‪ ,‬הכל ינחן לגבאי איז ישראל‬
‫אשר כעיר כמבואר גשו״ת מאמר מרדכי‬
‫סי׳״ט׳ו גודל חומר הגזרה‪ ,‬וכן בשז׳ת‪.‬‬
‫להממיד הכלי כניחו‪ ,‬ולכולי עלמא קונה‬
‫קגין נמור< וכתב על דבריו וזיל ’ אס כי‬
‫דבר מכמה אמר הגאון אס לדין יש‬
‫חשוכה‪ ,‬ולאד‪,‬ר העיון יצא כנוגה לאור‬
‫דבריו והאריך בחשובהו‪-‬וכסון{ אוס ל‬
‫כסב ואן‪ £‬הכא אנו אומרים ‪ .‬בהקוסוח‬
‫דאפילו צהרלב״ז דיס־ל לשנות מעני לעני‬
‫וליסן לעני אמר׳ וגס‪ .‬אפי׳ לא היו הקיפוח‬
‫מסוגרות ולא הוי חצר המשמרת ולא‬
‫הוי מסורס יד קונה מתורה שליחות‬
‫ולא שייך כלל חב לאחרים‪ ,‬דכיון דכני‬
‫גזרו בח׳ חמור שלא לשנוס ממעות איז‬
‫ישראל והסכימו כל גדולי הדור‪ ,‬אס כן‬
‫הנמל ה‪3‬יה אינו' יכול לשנוס ולא הוי‬
‫חד לאחרים דאחר אינו יכול לזכוס‪ ,‬שפיר‬
‫קנו'כקופות לעניי ‪ p b‬ישראל לצד הדין‬
‫מחורת שליחוס וכוי שלהם כידינא‪ ,‬ויש‬
‫כאן ‪ ,‬גזל גמור‪ ,‬וכלאו ה‪:.‬י יש נזה מג‬
‫לאמדיס כיון דרבעל הבית בעצמו מזכה‬
‫להענייס ^ ומניח בהחצר וכוי נמתנהו‬
‫והאריכות בזה לא נצרכה אלא להתלמד‬
‫במקום אחד וכז' ונסון( אות ד׳ כתב‬
‫ועל כלפניס מוכס כשיעת הרדב״ז דאינו‬
‫יכול למזור מעני לעני ונכונים כדבריס‬
‫‪ .‬לנמעוח א״י אינו יכול לשגות‪^ .‬‬
‫‪) npJT‬בשנח ההרנ״ד( השגתי מוברח‬
‫‪ . - ,‬קטנה בכמותה ורבה באיכות אשר‬
‫נדפסה בעיר קדשנו ידושליס תוביב‬
‫בכטז קחרמיג וזה שמה משסעי ה׳‪ ,‬ועס‬
‫כי ^קפה‪ :‬טלי לאבד זמן זמנס בהעתקת‬
‫‪.‬דברי הרבנים הכחוביס שס ואס יזכגי‬
‫כאל יתברך להדפיס קינטריס זה יהיה‬
‫גסרמסרון‪.‬כיס‪ ,‬בכל זאת מהוס מבת‬
‫הקודש ארצנו הקדושה ולכבוד אחינו‬
‫בץ ישראל כיושבים בס• נ־אוייס הדבריס‬
‫לפרסמס כי‪ .‬נאמרים ‪b‬מת וצדק‪ ,‬ובלי‪.‬‬
‫ספק מוברח הלזו אין לה שוס זכרון‬
‫בהקועוש כללו ונס אגני לא ראיחי ולא‬
‫שמטחי ממנה בלחי^היוס‪, ,‬קראתי בכל‬
‫ה‬ ‫ועספה 'לה‪^«b‬םף׳‪.‬ענו•< חמיעית‬
‫׳ על חקנתס ז‪-‬ר‪1‬בו כצילו ואן« מ^' שלא נמצא‬
‫'צהס׳באתס‪ ,‬ונס הדורות הבאים'חייביס‬
‫להתנהג כאותן כתקנות‪ ,‬ועיין נשוית‬
‫הישב״א סי׳■ חקס״א‪ .‬וכל זה פחח>ה‬
‫יכ^באו לתקן' דנר אבל אם הסכימו טלס‬
‫בא<זוי ת‪5‬ןגה ואחיך נאים מקצת לחוזר‬
‫בהם פישיטא דלטלי עלמא'אין יטליס‬
‫‘לבטל שוס תקנה וכל שק כשבאיס‬
‫ממקומות אחרים ספיטא שהן בטלים לגבי‬
‫בני העיר וצריכים לקבל כל ההסכמות‬
‫ונזירות העיר שבאו שמהי ומרן הב׳יי‬
‫בשו״ח אבקת רוכל סי‘ רי״ב מסיק דאף‬
‫אם הבאים ממקום למקום נתרבו יותר‬
‫על בני כעיר החושביס אמרינן קמאקמא‬
‫בעל וצריכים לנהוג כתקנות ומנהגי העיר‬
‫בכל דבר‪ ,‬ובשו״ת שער שלמה סי׳ קיל‬
‫האריך אשר הרשות ליושבי אהיק לגזוך‬
‫על מקומות השייכים לטללס שלא מזנו‬
‫לצולל אחר‪ ,‬גס פלא מהקופות הקטעוה‬
‫אלא מיחידים‪ ,‬וכזה הפליג על כל פנים‬
‫מקופות הקביעות פשיטא שיש כח־ לבני‬
‫איץ ישראל לגזור עציהם הגס שאץ א;ו‬
‫צריכים ל^ה ט כבר הגזרה ותקנה‬
‫ההעובים ' בכל עיר בחו״ל בהסכמות‬
‫׳‬ ‫גדולי הדור ‪.‬‬
‫ררא^ מי שכתב כי אין שום חזקה‬
‫מועלת לשנות מרנץ מי הן ואין‬
‫לגזור על נותני צדקה לאיזה כולל ‪ ,‬יחן‬
‫וכל אחד הרשות בידו לעשות נדבתי‬
‫כרצונו וכסי כן מדעת עצמו בלתי‪,‬שוס‬
‫ראי׳ וכתבו על דבריו כי טעה בדבר מבכה‬
‫דמנואר בכל הפוסקים שנס בצדקה הדין‬
‫כן שהמועט בטליס ברוב‪ ,‬ובספר שמס‬
‫צדקה )שהמחבר היה מגדולי הפיס׳(‬
‫יו״ר סי׳ ייט באורח שבא לעיר ושהה‬
‫שלשים יוס^ ושינה כנתינה צדקתו מתקנת‬
‫העיר והחרימו אוהו ובא הדבר לפד‬
‫הרבנים והסכימו לזה‪ ,‬וגס לאו העתק‬
‫מכתי מרבני טללות אהדיס באזהרה‬
‫אמרי אש סי׳ ק״ב »כשו?ח טח י‪5‬חר‪,‬‬
‫)מז׳ל( ס•׳ כ״א והסכימו לזה הלבר־ם אשר‬
‫כש״ל ואשר באה^לן שלא לשמא ■מ־הצליןוש‬
‫לשלוח אפילו פרוצוה אחש; לצולל־ אמר‬
‫אלא כל פיי ופיר ישלחו להכולל שלהם‬
‫)וכיארו שס כי‪,‬לכולל וואהלין' שייציס‬
‫אלה המקומוח ר‪,‬יעמ קאמלז פאדולסקי‬
‫פאלמווא מאווליא חפרסאן באסאראגיא‬
‫קאפריכסצאוו( והזכירו שס הפסין דין‬
‫של הגאון ראשון לציון מז״ל והגאוכיס‬
‫ני דנא רכה דקהל ספרדיס גירושת״ו‬
‫אשר נס המה הרגו לגדור ולהזהיר'לבל‬
‫יגע איש נכסף הקדשים השייך לכולל‬
‫הרל לבלות לכולל אחר לעבור חלילה על‬
‫מקרא מלא כחוה"ק בהסגת נגול רעך‬
‫ולא תשיג גבול פולס שגבלו הראשוניס‪,‬‬
‫ופתה שמעו אשר פרצו גדר ושולחיס‬
‫שלוחיה ממדינות אחרות למקומות‬
‫השייכים לכולל וואהלין‪ ,‬ליקח מקופות‬
‫הקבועות לכולל וואהלין ועובייס על‬
‫גזרות ומערות הרמים ו מקפחים חיות‬
‫נפשות רבות! והמה ראו כן תמהו איך‬
‫יצאחה המכשלה הזאת מתחת יד עס‬
‫קידש‪ ,‬ואס יאמרו כי הס שואלים ודורשים‬
‫‪ 1, V‬מאנשי מקומם היושבים במדינת‬
‫וואהלין‪,‬הלאנורע כי בכל ענייני הסכמות‬
‫העיר כמיעוט בטלים להיוב‪ ,‬עיין במימ‬
‫סי׳ קצ״ג ובספר שאריה יהודס למהרי״ש‬
‫טייטצאג בא׳ ניא מביא רוב הפוסקים‬
‫שסוברים כן ובמו הריב*ל סי׳ מ״חכתב‬
‫שכן סבט המנרג כדעת רש״י והרשביא‬
‫והרמב״ן וכן הביא שו״ת הרינ״ש סי׳‬
‫דמ״ט וסיים‪ /‬העולה מכל האמור דיש כח‬
‫ביד רוב אנשי העיר לתקן ולהתריס מה‬
‫שיראה כעיכיהה‪ ,‬ואס קצת יחידים מוחים‬
‫אין ברבריהם ממש‪ ,‬ובכנה״ג ח״מ סי׳‬
‫רל׳א בהגהות העור מביא הרבה ראשונים‬
‫ואחרונים שבני הפיר יטליס לעשות‬
‫נדרים ותקנות והנהגות ולנדות לעופר‬
 ‫־ודבריו‪ .‬עמוקים‪.‬מאד כי הכלדהולך אחר‬
‫שכונה‪1‬אפי׳ במקוס דליכא‪.‬תקנה^; ונשדת‬
‫*בית‪■:‬״הודה מיב רסי׳‪,‬ט‪/‬שדין שמקנצין‬
‫צדקה;לצזרך איזה עני אין ‪ .‬רשא״ן ; לתת‬
‫;לאחר אפזלז‪.‬־'היה העני כזה מעיר אסרת‬
‫אין אומריס עניי עירך קודמים־ ופשוט‬
‫שנס ‪ .‬הנץח •‪ .‬ו‪.‬ת״ך מסכימים ך‪:‬בזה־‪ .‬ויש‬
‫־ רא'ט^זה ' מל?רי הזס״ק פרשת ־תרומה‬
‫‪,‬ד׳ ק^ז ע״ב• וכו' ובעוה״ר אע‪;.‬רואיס‪ -‬כי‬
‫ר‪3‬יס‪ .‬מיושבי אר׳ן ‪,‬הקדושה טדדיס לפח‬
‫מריבה וביחס ריקסי וע׳ בס׳ יוסן^אומן‬
‫לנאון■ ערני רב חיד״א סי׳ נ״ט פ״ש בזה‬
‫ומסייס־בזה;דע‪.‬שכתבו המקנבצים‪:‬למשבי‬
‫ארן ישראל נאנמיס ונאנקים כזבוריס‬
‫ורעב‪,‬רוש ;ולענה מנת‪:‬כוסה;לכפר‪-‬על‬
‫כל ישראל קל‪.‬כל חטאת‪.‬הצבור והיחיד‬
‫חדשיס• נ ש‪ ,‬ישגיס והנס■ דשס 'אינס‬
‫נמצאים •ממיני הממאיס האלה נל?מ הזקן‬
‫והפאות ;וסתה יינם חעריאוח ושחוק‬
‫וקומעדיס אינהו ואביזרייהו ורובס ככולס‬
‫מתפללים ^בציבור וקוריס ופוניס דבר‬
‫בעתו מלבד■ ח״ח רבנן קלזשיס רביה‬
‫הפוסקים בתורה בפלפול וסברא על כן‬
‫רבו‪ :‬מצערות מדברת בסי וצסת על כל‬
‫דבר־ פשעי ישראל ומעאת■ יאבוגיס ונסי‬
‫עתה נאיז העמים לא 'יבצר ‪:‬אי‪,‬זה מאן‬
‫להוא‪ ,‬מוסיןג טל חטאתו * ‪-‬‬
‫ו הן • עתה ‪:‬אחינו בנ״י‪ .‬הנפוצים ‪.‬בנולה‬
‫• ‪ ,‬הי״ו חט נא עיניכם ולבבכס ‪ .‬על‬
‫יושבו אהיק ח״ו״אשר; המה‪ .‬במצור ובמצוק‬
‫לעזקס־ ו׳לסעדם זה חיינס‪ ,‬לאו רן ימיכס‬
‫ולהצילכם מכל צרה וצוקה ונזירה ולקרב‬
‫הגאולה כב״א ועליט לערוך קפלה ולשפוך‬
‫לבביט לפני אלק׳יס להצילס ‪ :.‬מכל צרה‬
‫וכאשר‪ .;.‬כן עשינו במורן העבר‪ .‬גזרנו‬
‫צוס בסיב בכל‪.‬מומר על כל הקהלה ובכל‬
‫בהי כנסיות אנשיס ונשים שפנו כמיס‬
‫לבס והורידרכנסל דמעה־ על; צער אחינו‬
‫הי״י\וגס במקומות הקדושים קברי‬
‫‪{:‬לא;‪:‬י;?ןן‪-‬מקו‪,‬פ^‬ ‫י‬
‫״^יל‪,‬ל‪,‬אחר‪ -'/‬זל‪1‬את ^קאשןןגי׳כל‬
‫;בלןלוש^׳ו^^וו; ע;זר^‪ ■3‬חמ?ימ'‪55‬ל‬
‫שלא‪,‬ל?נו>מכ\ל> לכולל‪::‬אלןר‪:‬ו^סיד‬
‫‪^,‬ז‪^2‬ז^י^־‪:‬הש?»גק;‪,‬לכול> וה;‪,‬לר(?וע‪,‬קופ^ת‬
‫■^ילל אסר‪ .‬וגסןשלא';ל‪5(5‬וע •גגא'‬
‫ו^ן^‪1‬יק‪^.‬ס‪?3‬׳אצל יחידקי אלא‪-‬ה^ל'לאן‬
‫ל ‪^;4‬״‪.‬המ>ןמל ^עיר ‪,‬עניר הכ^לל ״קש”ך‬
‫'היעל)ואק עא שליח מיכולל^א^ל^ש‬
‫לוגמות‪ ,‬לשהה בעיר ולקבצ נדכה מיסיליס‬
‫ו^א מהקופות חה לפי; שעה ולא לקבוע‬
‫דבך וה־של העתיד וכתבו שכל אשר עדסו‬
‫גק׳ל^־‪.;; ,‬הדורות־ בתקנות׳ רבות‪ -‬לטובת‬
‫לדקות‪.‬ארן הקדושה הכל הוא ;הי מששו‬
‫והש״ך ביו״ל‪,‬סי‪ /‬רניא סעיןן‬ ‫לדעת‬
‫ג^‪ .‬שכתבו ;לעניי עירך קולטת לעניי‬
‫*׳ ‪■t‬׳; ‪.‬״‪ ,;■:‬ארן ; ישראל ‪ ■ 4‬־׳* ־‪.‬‬
‫^ ג ן ^ כן הכנה״ג ביו״ד שס מביא שדת‬
‫‪^^,..‬רשיתסי' ל״ה נסתפק בזה‪,‬אי‬
‫ענליד^עירך קודמין;ליושבי אלן;ישראל ובספ*‬
‫מאון״הקדוש ממ״ס ‪ ,‬פלא‪ .‬יוען ומובא‬
‫‪ ;,‬מזי ^ ד הסלר סי;■ תקלע וזיל‬
‫ב׳( ^?אוי' ‪.‬לסרט בכל עו ז‪ :‬לי;שבי אה״ק‬
‫ח״ל &נםוח ‪,.‬רלון אבינו שבשמיס וכבר‬
‫כתבו הסוסקיס כו מס שאמרו עניי עירך‬
‫קלדק הוא‪.‬מלי עניי אזי כי הס הנקראים‬
‫ע;י? ^יגך^באמת‪.‬סנ״ל ועייא כי׳ מאריך‬
‫בזה וען^ראיטככורהילזה^קשדס מהריזיק‬
‫בסק{‪ .‬שורש‪ / p.‬על‪ -‬ענין‪ ,‬שנוחניס מעות‬
‫לא״י^כסב וז״> מ״מ הכא שיש לשער‬
‫ולומר ‪ .‬לאי) ‪.'.‬כאן שיט! דעת בעליס‬
‫ומדהנימו’‪, ,‬מנר עירם ‪ ..‬וענייניהם משוס‬
‫עלי אזי‪! .‬נילו דעחס שרוצים לזנות‬
‫בתטקדח‪.‬הענייס 'שס כלי שיה‪ /‬להס‬
‫סכק‪;,‬בזמף;ה‪,‬עמגדה שס כי רב הוא כי‬
‫שס;צןה'ק‪0‬זכה נברך בשימו• ולשרתועכ^ל‬
‫מאון ‪ ,!pp‬הרי‪,‬להליא דס״ל לעניי א״י‬
‫קילמ‪/‬ס לעניי‪,‬עירך ■וטעמא״ינה גיטיס‬
‫כדי שיזכו בזכות ישיבת א״י כי רב הוא‬
‫ט‬ ‫הופפה להמאסףשנה חטיעית‬
‫שיצא משם ‪.‬וכיון שעקר דירתו מאנה‬
‫וקבע עצמו בעיר אחרת וישב בה גבול‬
‫שגבלו רבותינו כנז׳ אפי' יהיב דצתו‬
‫למזור למקומו הראשון מיייב לארוע‬
‫כאנשי העיר אשר הוא עומד ־שס‪-‬וללכח‬
‫אחיןה'‪ ,‬ואע״ג דאמרי׳ בס* מקיס שניהגו‬
‫היכא בר עתו לחזור נוהניס עליו חומרי‬
‫מקום שהלך לשס וחומרי מקל^ ‪5‬יצא‬
‫משם לא נאמרו כדנריס כ״א באיסורא‬
‫וממונא מאיסורא לא ילפי'‪ ,‬הדי מצד הדין‬
‫חייב לפרוע עס אנשי העיר וללכת‬
‫כמנהנס וכ״ש אס יש להם מנהג מקודם‬
‫והסכמת אנשי העיר שכל ימי ברד טמהס‬
‫ייב הו' מחויב לפרוע עס אנשי העזר‬
‫בכל ענייני העיר ע״ש‪ ,‬ונלע״ד שלפי מ״ש‬
‫הרי וכיון שקבע עצמו במקום אחר‬
‫גבול שגבלו רז״ל אפי׳ יהי׳ דעתו לחזור‬
‫חייב לפרוע ולהתנהג כאנשי העיר אשר‬
‫הוא עומד שס ולא עם אנשי עירו‬
‫שעקר עצמו משם‪ ,‬מעתה אין לתמוה‬
‫מההיא דנותניס עליו חומרי מקים שהתם‬
‫דעתז לחזור ולא ישב בכנבול שגבלו‬
‫ראשונים ע״ה נותנין עליו חומרי מקזס‬
‫סניסס‪ ,‬אכן אס ירד לדור עם אנשי‬
‫העיר וישב בה גבול שגבלו רבותינו ז״ל‬
‫חייב לפרוע ולהתנהג כאנשי העיר ‪.‬‬
‫וכן כתב הרב הנז׳ ח׳ יו״ר סי' קייט‬
‫וז״ל נמצא שמי שהלך מעירו צעיר אחרת‬
‫להשתקע שם מחויב לנהוג כאנשי המקוס‬
‫שהלך לשם אפי׳ לקולא ולא כאנשי עירו‬
‫הא׳ וכאילו לא יהיה מעירו הראשונה‬
‫מפולס עכ*ד‪ .‬ואל יאמר נא ישראל מי‬
‫מודיעני שדבריהם המה אמורים שחייב‬
‫ללכת במנהג ו תקמח העיר א‪.‬פי'■ בעניינים‬
‫שאינם מענייני המסיס ולא בעמן איסורא‬
‫ואפייה הבא לעיר להשתקע ויבב בה‬
‫גבול שנבלו ראשונים בחייב לנהוג עצמו‬
‫כמנהג ותקנות העי׳ ‪ .‬לך נא ראה ס״ש‬
‫הדיב״ש בתשוי סי׳ שצ״ט וז״לוכן הבאי׳‬
‫צדיקיס ורביס הלכו למירון ■לשפוך• פיח‬
‫על‪. ,‬ציון אדונינו התנא האלין׳' ר שב״י‬
‫זיעיא וזה שער ‪,‬השמיס‪ j‬ונכומונינו כי‬
‫ברסמיו יח״ש תנצלו מכל צרה ותזכו‬
‫לגאולה בכ׳א כייס אלו‪ .‬דברי פסק דן‬
‫מרבני האשכנזיס געיהקיו צפת וחתימו‬
‫‪’ -‬‬ ‫עליה עשרה רבנים ‪.‬־‬ ‫‪,‬‬
‫ואלה ד ב ד ־רמי'הספרדים שכעיה״ק נפש״ו‬
‫לאח; ראינו מ׳׳ש עליונים למעלה גאוני‬
‫א ק חויר'האשכנזים הי״ו דרכו‬
‫קםת״ס והאריכו למעניהה‪ ,‬ברות מבינתה‪,‬‬
‫המה בחכמתם‪ ,‬מדרש זה עלה בידם‬
‫שהאנשים המועטים הנוספים על העיר‬
‫אינם יכולים לשנות הידוע מתקנה ומנהג‬
‫העיר חשד הם דרים שמה ומוכרחים‬
‫שלא לנטות ימין ושמאל מתקנת ומנהג‬
‫העיר שאחרי רבים להטיות ■ודינא יתיב‬
‫וספרין פתיחו וכתוב יושר דברי אמח^‬
‫אן‪ 1‬אנן נמי ידינו תיכון עמהס ליפה‬
‫דנו וכל דבריהם ברור מללו‪ ,‬ומנאאמינא‬
‫לה מפ״ד נפ׳ השותפים כמה'יהיה כעיר‬
‫ויהיה מאנשי העיר י״ב תו׳ ומוקי לה‬
‫בפסי העיר תפירות שתופרים סביב העיר‪,‬‬
‫אכן בקופה של צדקה וכני סגי בדר‬
‫עמהם ל׳‪ .‬יום‪ ,‬ופ*׳ הרב נמק״י וזיל עמד‬
‫בעיר ל׳ יום הרי הוא כאנשי כעיר‬
‫לעדן שחייב ליהן קופת העיר לעניי‬
‫העיר ע׳ש‪ .‬ומהרשדס סי' שס״נו כתב‬
‫דמתני׳ איירי באיש אחד שנא מחדש‬
‫מעיר אמרת שעקר דירתו מעירו ובא‬
‫לדור בעיר אחרת ועליו אמרו כמה יהיה‬
‫בעיר וכל וסיים הרייך על משנה ‪:‬ופרייחא‬
‫הנז׳ וכל ה״מ דחנן במתני׳ וברייתא‬
‫חיובא כינהו ואנשי העיר מוציאין מאותס‬
‫שנוספו עציהם גע״כ כל ה״מ דחנן במהני׳‬
‫וברייתא עכ״ד‪ .‬וסיים מהרשדיס בחשל‬
‫וז״ל וכיון שעקר דירתו מעירו אין עליו‬
‫שוס חיוב מפה שהיה עליו כהיותו בעירו‬
‫) ‪(-5‬‬
 ‫‪10‬קועות שדה‬
‫־נססריס גיד הגבאי לקיים נהם מצות‬
‫שילוח לעניי איי שמנו׳ פ'‪ ,‬הדבר פשו מ‬
‫שחיוגא רמי׳ על הגוספי׳ המועמי׳ שכלכתס‬
‫ילכו ומחויבי׳ הס למסו׳ קופותיהם ביד‬
‫גבאי העיר מכלל קופו' העיר אלא אפילו‬
‫אותם הגוספי׳ המועעיס בבואה ■■לעיר‬
‫קנעו ק*ק עצמם‪ ,‬פכ״ד הקהל הגדול‬
‫ינולי׳ לכין את הקהל הקען לנהוג כתקנת׳‬
‫וכמנהגה ‪.‬‬
‫ו כ מ ״ ש מהריב״ל ח״ב סי׳ ע״כ שאס‬
‫יש ג׳ או ד׳ קהלות במקום‬
‫אחל והסכימו רוב הקהלות בדבר אח־‬
‫יכולים לכיף את הקהל האחר ללכת אחר‬
‫הסכמחס אפי׳ בדבר דלא הוי למגדר‬
‫מינתא וכך היא חשוכה הרשב״א ורוב‬
‫הפי׳ כי פיכי דקי״ל דרוג הקהל יכולים‬
‫לנוף את המיעוע כך רוב הקהל יכולין‬
‫לכיף את קהל אחר שילכו אחד הסכמתם‬
‫עכ״ד‪ ,‬וכ״כ;הרב מ״מ ושרים דמיב וחייתי‬
‫בידיה ההיא דמהריב״ל ונ׳ שדעת הרי״ף‬
‫וכן הסכימו הרב המגייע ומהר״ם אלשיך‬
‫וכ״כ הרשי״א ח״ר סי׳ קכיו כל שהרוב‬
‫מסכימי׳ ומקבלי׳ עליהם אין משגיח־ס‬
‫על העועעיס שרוב העיר אצל יחידים‬
‫הס כב״ר הגדול אצל כל ישראל ע״ס‪.‬ונ'נ‬
‫הדשב*ץ ח״ב סי׳ ט״ז ומייתז לה מתשו׳‬
‫הישב״א שכל מה שהסכימו הציבור בעניני‬
‫הממון רשאי׳ הס והרי הוא מוסכם‬
‫ומקובל כאילו הוא לין גמור שהסכמתם‬
‫חזרה להיות דין עלד‪ ,‬ודל רסכ׳א‬
‫בתשו׳ לאלפי׳ סי' השס־׳ע שאין רשות‬
‫ביד המועפיס להסתלק ולסעור עצמם‬
‫מתקנת הקהל ולומר לא יכנסו בתקנות‬
‫או כיוצא לפי שהיחידי׳ משועבדים לב״ר‬
‫הגדול או לנשיא‪ ,‬כן היחידים המופעים‬
‫משועבדי'׳ לציבור ללכת אחריהם עכ״ד‪.‬‬
‫ומעורש הדבר יותר בתשו' הרשב״ז ח״ג‬
‫סכ״ד כל מה שתיקנו אנשי העיר בענק‬
‫הממון תנאם רךיס והוא דין גמור וכי'‬
‫מסזןלמיי לדור שם הרי הס כאנשי פמיר‬
‫יסייביס לעשות כתקנתס ומיל כאילו‬
‫קבלו עליהם בסי׳ בפת בואם כל;תקנוה‬
‫העיר עכיד• וכן כסב ס׳ משאה משה ן״ל‬
‫סי׳ ע׳ שמם שלענין ססיס צריך פד‬
‫שיש? ייב מודש או פד שיקנה קרקע ‪,‬‬
‫אכן לענין תקנו׳ העיר ומנהגיה משעה‬
‫שנכנס ■לדור שם נחשב כמותה‪ ,‬וכמפרש‬
‫דמי שקבלו עליהם משעת כניסתם לאק‬
‫שלא לנמו׳ ימין ושמאל מתקנות העיר‬
‫ומנהגיה עכ״ד‪ .‬וכיה מהרשיך תיא סקיב‬
‫ע״ש‪ .‬מעתה בניד שמימו‘ עולם הסכימו‬
‫ותקנו הראשוני׳ של אותה העיד וקימו‬
‫איש איש בביתו ובחומותיו קופות ומדי‬
‫שנה בשנה נמסרי' הקיפו׳ ביד הגבאי‬
‫לקיים בהם מצית שילוח לעניי א ק ישר'‬
‫שמכו' פ׳ כדי שיהיה לסס חלק וזכות‬
‫בישוב א״י‪ .‬וכך המה מתנהגי׳ בדור אחר‬
‫דור‪ ,‬א״כ האנשי׳ המופעים הנוסשיה‬
‫עליהם נדור עמהס וקבעו עצמם‬
‫טמהה נכנסו בחיוב להתנהג בכל‬
‫ח״ה ומנהגיה ‪,‬וכאילו קבל עליהם‬
‫בפי' בעת בואם שיהיו מתנהגי׳ בתקנו׳‬
‫העיר ומנהגיה‪ ,‬ומאין הדנליס שיצאו מחדש‬
‫לבנו׳ במה לעצמס לשלוח קיפיחיהסלמי‬
‫בנראה בעיניהם ולפרוש מן הצבור‪ ,‬ומה‬
‫נס שכפי הנראה כבר מזה כמה פני' היו‬
‫קופוחיה׳‪,‬גכללי׳ מכלל קיפו׳ העיר‪ ,‬אלא‬
‫קעחה׳ יצאו לירון בדבר חדש‪ ,‬וע״כ יהיו‬
‫נגררים אחר תקנת העיר ומנהגיה‪ ,‬ואל‬
‫המקום אשר שולחי׳ אנשי העיר קופו׳‬
‫העיר גס קופותיהם בלכתם ילכו בלתי‬
‫לנעו' ימין ושמאל‪ ,‬ולא מבעיא אס אותם‬
‫הנוהפיס עהיע לא נעשו קהל בפ״ע כ״א‬
‫המהעררי׳ אחר רוב הקהל העיד שהמה‬
‫מחוייביק ללכת בעקבו׳ רוב קהל העיר‪,‬‬
‫שמעת סכגסחס לעיר לדור שם נחשב להם‬
‫כאלו קבלו עליהם בפי׳ תקנו׳ העי׳ ומנהגי׳‬
‫מדור רור פנל הקיפי׳ שיש להה כביתם‬
 ‫הוספה להמאסף‪ .‬ענה חמיעית‬
‫ירוחם כולם מיד אחת הסכימו שיכולים‬
‫התבל לכוף את המיעוט אשי׳ במילתא‬
‫דאינא רוומא להאי ופס ‪T‬א לה^‬
‫הדנר סשוט שמסוייביס המיעע‬
‫הסכמת סרני׳ אפי׳ אית לסו פפידא‬
‫עכ״ד‪ ,‬וכן העצה להלכה הרב משא מלן‬
‫ושרים בסי׳ ע׳ וזיל הכלל העולה יש לאל‬
‫ידם לטף את המועסיס אשי׳ במידי‬
‫דאיכארוותא להאי וססידא לפאי ‪ .‬וכן‬
‫כתב הרב משפ״ן ח׳ג סי׳ מ״ט ע־ש‪.‬‬
‫ואפי׳ אי לא אתמר הלכתא לא כמד ולא‬
‫כמר כבר הרב פני משה מ״ב סי׳ צ״ד‬
‫העלה שהנס ביש מחלוקת ;גמנץ אם‬
‫התקנה היא רווחא להאי ופסידא להאי‬
‫רוב העיר המס מוחזקי׳ ויטלין לטף‬
‫את הסועטיס ולהיציא מידם כפי תקנתס‬
‫ע*ש‪ ,‬ואפי׳ אס המצא ימצא פוסק אחד‬
‫לטזרח המועטים שיכולים לגנות במה‬
‫לעצמם מתקנות ומנהגי העיר אפי״ה לח‬
‫מצאו המועטים לזכות בדינם מעעס‬
‫שיאמרו קי״ל כמ״ד טון שהרבים המה‬
‫הנקראי׳ המוחזקי׳‪ ,‬וכמ״ש הרב משאת‬
‫משה סי׳ ע׳ומייסילה מתה״ד ומהרא״ש‬
‫שהרבים המה יאמרו קי״ל כמ״ד דמחוייכי׳‬
‫שלא לפרוש מן הציבור טון שהם‬
‫הנקראים מוחזקים ויכולים להוציא מיד‬
‫המועטי׳ כפי תקנתם ומנהגם‪ .‬וכן הדבר‬
‫מפורש ממהריקיו שרש ב׳ עי״ש‪ ..‬ועיין‬
‫מיש מורים חו'מ סי׳ ד׳ ומיש השיך‬
‫על ההיא דמהריק״ו כ״ש‪ .‬וכ״כ הררביז‬
‫בתשו׳ הביאה כנהיג בחו״מ בסי׳ ד׳ וז״ל‬
‫לאו דווקא גענין המסיס כקראי׳ הרבי'‬
‫מוחזקים נגד המועטיס אלא אפי׳ בשאר‬
‫הענין שלא כענין המסי ׳ הכניס נקראים‬
‫מוחזקים ננד המועטים ולא‘ מ‪5‬ו‬
‫המועט׳׳ לומר קי׳ל כמיד עכיד ‪ .‬וכ״כ‬
‫מוכריי הלוי בחשו׳ סי׳ כיח על הה מ מ ה‬
‫שיסכימו קיק אחד שכל גידר ונידב‬
‫בגיהכ״ג טיפול ביד הגבאים ויצאו מועטיס‬
‫וכל הנא עמהס לדור כמג״א הוא נכנס‬
‫עמהס נעיכ בהנאי הציבור שכל הדר‬
‫כפיר אחס כאג״ה וסנאי זה בין היה‬
‫מקודם מזמן אנוחיהס בין שמידשוהו‬
‫הבגיס מעצמם דין אחד להם שהבא‬
‫לדור בפיר מחויב ליכנס כסי‪.‬סנאי העיר‬
‫עכ״ד‪ .‬ואל יקשה בעיניך שלא נאמד האי‬
‫כללא שהדוב ־יכון^ את המיפונז כיא בדבר‬
‫דאיכא רוחא להאי וליכא ססידא להאי‬
‫אבל היכא דאיכא רוח' להאי וליכא פסידא‬
‫להאי הוא מחלוק׳ בין הראשו׳ כמלאכי׳ אם‬
‫יכולים הרוב לטן« אח המיעוט‪ ,‬וכמ״ש‬
‫המרדני פ״ק דכתרא וכמ״ש מהריב״ל‬
‫ח״א קניה ע״ס‪ ,‬א״כ בנ״ד יאמר נא ישראל‬
‫המועטים הנוספים על העיר דאית להו‬
‫פסידא בתקנה העיר וכי יאמרו לאמר‬
‫שרצונם לשלוח לקרוביהם לעניי ארן‬
‫ישראל ובזה יהיו נפערים מלשליח להם‬
‫עוד ממונם‪ ,‬ומון דא יכולים לומר דקי״ל‬
‫כמ״ד שאין אנשי העיר יכולים להכריחם‬
‫ללכת אחר חקנהס כיון דאיח להו פסיד‪/‬‬
‫שתי חשוכות בדבר כראשונה שלא נחלקו‬
‫כת הראשונים כ״א בעת התקנה אס‬
‫המועט מוחים בתקנת הרוב כאמרס דלית‬
‫להו פסידא בזה הוא דנחלקו אס הרוב‬
‫יכולי׳ לכוןז את המיעוט או לא‪ ,‬אבל בנ״ד‬
‫כבל מימי קדם קודם שיבואו הנוספי׳‬
‫לעיר מקנות קבועות שנו והנהיגו כן דור‬
‫ודור והגוספים מעת מאס לעיר נחשב‬
‫להם כאילו קבלו בפי׳ שמחוייכיס' ללכת‬
‫בהסכמות ומנהג העי'‪ ,‬וקמא קמא דמטי‬
‫לעיר בטל הוא גבי קהל העיר ומל מליו‬
‫חוב ההסכמה ללכת אחריה ולטף כאגמון‬
‫ראשו ללכת כתקנות ובמנהגי הפיר‪ ,‬ועוד‬
‫בא שכבר מהרשדים בח׳ יו״ד סי׳ קי״ו‬
‫האייך הרחיב בטסלוקח הלאשוניס כנז'‬
‫והעלה להלכה מאחר שרש״י ור״א מגרמיזא‬
‫ורבינויונה והרמב״ס והרא״ש והרשב׳א‬
‫והריב״ש ואבי הפזרי והייטב״א ורטנו‬
 ‫פקועויז‪^^;>:1‬דה‬
‫סוררת ולא יטו את אונס יכוצי' רוב העי'‬
‫להוציא מידם גע״כ שכיר נתחייבו על‬
‫‪,‬הדבר‪,‬מעת שנכנסו לדור עמהס וכל שכן‬
‫׳שכפי י‪.‬הנראה‪.‬שאות ס האנשים המועכגיס‬
‫‪.‬כבר‪ .‬מכמה שנים היו גס הס מתנהגלס‬
‫כמנהג העיר<‪ ,‬כ״א מזמן קרוב רצו לבנו׳‬
‫במה לעצמם־ שאינם יטלי׳ לפרוש מן‬
‫הצבור! זו‪ :‬שנלע״ד‪ .‬ה׳ יצילנו משגיאו׳‬
‫דראנו בתורתו נפלאה‪ .‬וע״ל אמו דך באנו‬
‫על הפתוס פעה״ק צפת תו״ב‪ ,‬היום ה׳‬
‫לחדש זיו ם׳ תרמ׳־כ לס״ק ברב עז ושלום‪.‬‬
‫והתימי עלה ע‪3‬שה רנניס ואחריר‪ s‬ס אישרו‬
‫וקיימו דבריהס ארבעה מרבני השפרליס בעיה״ק‬
‫ביגריא‪ .‬ואחר זה הובא הפסק דין מרבני עיה״ק‬
‫ירושת״ו הספרדים ]אשר העסקתי מנכר מספר‬
‫הנהיר שמחה לאיש הנז״ל(‪) .‬אחר ;ה הובאה‬
‫שם אזהרת הגאון לוי יצחק מבארליעשאב אשר‬
‫הובאה כבר כספרי כאסיפת דינים בדף ד׳ ע״ד‬
‫)בסוף ד״ה ומעשה( ‪,‬‬
‫ושם בצד ‪ 31‬הובא דברי הכרוז שהוכרז‬
‫בבריסק דליעא בימי הגאון אריה דבי עילאי וזהו‪:‬‬
‫נדבר שנעשה שלא בהסכמה אלא מנהג‬
‫ה ע י ט אויס כל הקהל הקדש דא לאזט‬
‫הרב הגאון המפו׳ אב׳׳ד וד״מ‬
‫מודיע זיין דעס עולם באזהרה גדולה‬
‫וניראה היות וויא עיר האט מעיין‬
‫גיוועזין במכחביס של א ק ישראל אז‬
‫מעות רמבעה״נ איז מוחזק מכיר אז עס‬
‫געהער צו זייא עבור אנשי׳ השוכנים‬
‫באה״ק מחמת שהנפשות באה״ק מיחלוח‬
‫ומצפות לזה להחיות נפשם און ועון‬
‫נישט ח״ר איז עתידה למוח נפשם בכן‬
‫איז פקי״נ זייער טייער> ע'כ אין איין‬
‫אסור גדול לשנות המעות של רמבעה״ן‬
‫לשוס דבר אחד שבקדושה אין מחמה‬
‫דעי עולם איז דך נישט נזהר דעל אויןז‬
‫און בעיננען ליכט בבתי כנסיות ונ״מ‬
‫ולס על שאלי איזה עניינים לכן איז‬
‫הרב ■הגאון מזהיר כאזהלה אויף ד‬
‫‪;:‬לעדעד ההנדר'ס במדריס בעד המתיס‬
‫‪,‬ב(כיד‪ 0‬נעשס הדני ספק^ אם;כנס; מכלל‬
‫דהחקכה‪ •7‬והעלה שהצינור־ המה מוחזקים‬
‫גזמי^יא ‪,f‬מכל‪ ,‬נידר בעד־ הזכרה המתים‬
‫ילווין‪ :‬ביד‪ .‬הגבאי ע״ש‪ .‬ולא^מבעיא אס יש‬
‫^ לאנשי;העיר הסכמה כי״ח‪.‬מימות הראשוני׳‬
‫‪.:‬ן?־״‪ 0‬אם היחה ההסכמה בגזרה מיס‬
‫שמחויבי׳המוממי‪.‬׳ לכון! ראשם ולקנו׳ קיפו׳‬
‫כמנהג העיר ולמסרם ביד גבאי המיר‬
‫מכלל ‪.‬קופו' העיר ולעשות כמנהנס‬
‫‪ :‬הלא אפי׳ לא הייזה ההסכמה כזה כ״ה‬
‫מנהג זה הו קבע מאליו שנה אחר בנה‬
‫עד שה וקבע מימות הראשונים מנהג זה‬
‫דין הסכמה איה ליה ומחוייבי׳ ההועסי'‬
‫הנוספי׳ ללכה אחריה ולא יבנו;אה הפקיל‬
‫ומיום בואס אל העיר נח‪:‬כ להס כאילו‬
‫התנו ע״ע בפי׳ שמחויבים ללכה' בחוקו׳‬
‫העי' ונמנהגיה‪ .‬וכמ״ש ה׳ תה״ד סי' שמ״ב‬
‫ומהרא״ה ח״א סי׳ י״‪ /‬ומצאתי שכן כתב‬
‫הרשבץ בהשו׳ ח״כ הי׳ קל״ב וז״ל קבלת‬
‫האגו׳ קיימה היא על הבנים וכו׳ ואפילו‬
‫שהיו נוכניס האבו' ואמר הדור האחרון‬
‫שאין‪.‬יכולים לעמוד באותו מנהג אפי״ה‬
‫אסורים לנמל מנהג אנוחיהסי וכ״מבפ׳‬
‫מקום שנהגו גני נישן ע״ב‪,‬וא״ככדכרי'‬
‫ק״ו אס כל הצנו' אינם יכולי׳ לבביל מנהג‬
‫אגוהיהם‪,‬אפי' שבאו בטענה שאינס יטלי׳‬
‫לעמוד במנהג וכ״ש וק״ו המועטי׳ שאינם‬
‫יטליס לבטל מנהג העיד כנעשה מ׳ימו'‬
‫■‬ ‫‪ ‘ - ,‬־ הראשונים ‪:‬‬
‫מ ^ ח ה הורה יצאה בהינמא וחצא דינ׳ה‬
‫שמחויבי‪ :‬אוחס האנשי׳ הגוספי׳‬ ‫•‪.‬‬
‫המועטי׳ לקבוע קוט׳ נדבותיהם כמנהג‬
‫העיר ולמסרם ביר גבאי העיר כנהוג מכלל‬
‫׳;ופו׳ אנשי‪ :‬העיר כדי לקיים בהם מצות‬
‫שילוח‪ :‬לעניי איי שמטללס כמנהצ ׳בימו׳‬
‫הראשוני׳ ואון להס לנטו׳ ימין ושמאל ‪I‬‬
‫וכל המשנה>ידו טהה״ח ואס יהנו כתן«‬
‫יא‬ ‫הוספה להטאסף עגה חטיעיח‬

‫שבקדושה‪ ,‬ואס אחד אומר בפירוש‪.‬הסעו׳‬ ‫גכאיס ושמביס רנהכי; ובהמ״ד ומטדס‬
‫אני מתנדב טל רמבעה״ג לצורך הדלקת‬ ‫דיחיזי סגולה דפה אז דיא זאלין דך‬
‫נרות ג״כ אסור להדליק מזה ‪.‬נדות רק‬ ‫נישכר דפר וועדן משנה צו זי'ן דאשמעוח‬
‫אס אתד מביא נרו׳ חון לאה״ק ענוד נשמו‬ ‫ע״פשוס אופן והוראה היסר אוין‪ ;4‬קין‬
‫ימבעה״כ׳ ‪ .‬ולהשומע יונפס ותבוא כלכת‬ ‫אנדער דבר שהקדושה אפי׳ ווען א'ינעי‬
‫עוב עליהם ולראי׳ באחי על החתו®‬ ‫זאגפ‪..‬בס*רוש המעושאני מחנדה על ר״מ‬
‫בעה״נ לצורך הדלקה כרוה אין אווךאיין‬
‫קאצינעלינבוגין‪,‬‬ ‫מביח‬ ‫<י\יה ליב‬ ‫איסור צו גרעננעך־ דער פון ליכש‪ -‬רק‬
‫)חפ״ק בריסק(‪.‬‬ ‫ווטן אייכטר ‪ .‬ברטעגי נמה להדליק טל‬
‫רטנעה׳׳ק‪ ,‬אז;‪ ,‬הנרות ‪ ,‬כללו^^מוחרים‬
‫דברי הגאון האבד״ק בייסק אינ ‪0‬‬ ‫להשתמש בהס צו ברטנגין'וארוס■ טס איז‬
‫צריכים חיזוק והטיבו חכמים אשר‬ ‫קיין מצוק ;'ניט צו ברטנכטן ליכט חון‬
‫דברו להטיל ג ודא ואיסור שלא לבנות‬ ‫צאה״ק פכור נשמח ימבעה״נ׳ ^ולהשומע‬
‫מעות צדקה הגידב על רמבעה״ן על שו®‬ ‫יוכעס ותבוא כרכח טוב טליהס‪ .‬ולראיה‬
‫צדקה אחרת אפי' נעניי העיר כ״א‬ ‫באשי טה״ח‪:‬‬
‫שיומסי לכבוד יקירי הגבאים כטלליס‬
‫דאה״ק שבכל קהלות הקדש דאינהו‬ ‫אריה לייר מניר! קאצינעליבונין‬
‫כבקיאים וידעי כעוב ענייני אה״ק;ואיך‬ ‫)מפ״ק נדסק(‪.‬‬
‫ע״נ דנרי הכרו‪ /‬ולפי שאין אהנו יודע לחלק וכל ההצטרכות הנצרך להוציא בכדי‬
‫הלשון ד א מון שלה^ נתחי לחרגס הדברים נלשין שיחלקע כל הכסף ויובא לאה״ק לפרנסת‬
‫עניי אנשי מדינתינו שכאהיק ‪ ,‬כי אחרי‬
‫הקודש וזהו ‪:‬‬
‫במודעת זאת ומפורסם ששאר הכולל'®‬
‫כל הקהל הקדוש סה נתן הרב סושכיס אס ידיסס מכל וכל ומחיס‬
‫מאון המפורסם אלד ור״מ ‪ .‬אותס ומפילים אותם טל אנשי מדינתנו‪,‬‬
‫להודיע להטולס כאוהדה נמלה ונוראה ‪ ,‬כ״ע מודים שהם נקראים עניי עירנו אף‬
‫היוח כאשר עיין במכחייס של ארן ישראל אס היו יושבים במדבר והואיל ובחרו‬
‫אשר המעות רמבעה״נ מוחזק מכבר במניע להם עוד באדמת הקדש ויושביס על‬
‫להס עיור אנשיס השוכנים באהיק מחמש התורה ופל העבודה בלחם צר ובמים ‪-‬לחן‬
‫שהנפשות באהיק מיחלוש ומצפות לזה יש בהם סרתי לטיכוסא‪ ,‬נקראיס עניי‬
‫להחיות נפשס‪ ,‬ואס לאו מ״ו עתודה למוש אה״ק ועניי עירנו‪ ,‬ואם ח׳ו יהיו מ^דחיס‬
‫;פשס‪ ,‬ככן פקו״ג יקר מאד‪ ,‬טל כן זה מאנשי מדינתיגו הרי הס פתים ח*ו‪-‬ברעב‬
‫איסור גדול לשנות המעות כל רמלה ממש‪ .‬לזאת הנני נטפל לעושי סצוה נסכמי‬
‫לשוס דבר אחר שבקדושה‪ ,‬ומחמת שהטיל' פדוי הנודרים בעד סנידב לשם אהזק‬
‫אינו נזהר בזה ומדליקין נרות בבתי כנסיו׳ ונשם רמבעה״ן שלא יצא‪ .‬מהס ‪,‬הה‪,‬ינמ‬
‫ובתי מדרשות וגה על שאדי איזה פניני‪ ./‬אפי׳ פרועה אחת רק הנל ״טבא ליקירי‬
‫לכן הרב כנאין מזהיר באזכרה על הגבאי' כגבאים הכוללים‪ ,‬וכל הפושט ‪,‬יד ליגע‬
‫ושמשים דבהכ״ג ובהמ״ד ומנינים דיסידי כן במטוס אה׳ק והן במעות רמכטה״ן‬
‫‪5; 3‬לס דפה שלא יעיזו לשנו׳ המעל עפ״י לשום צדקה אסרת הרי הוא‪,‬קיבע נפשות‬
‫שוס אופן וכיראה היתר על מ ר סיזד עניי אה״ק ממש‪',‬אשרי סשומע ל‪3‬ר‪,‬וד‬
‫■‬ ‫)»‪1‬‬
 ‫‪'I‬‬

‫נ׳ מלהפון ישע‬ ‫• ‪.‬־ כ׳ץ הממח־ר עס‬ ‫על סקגס אביוגי ‪ 6‬דס שבאיז הקדושה‬
‫קב לפ״קפ״ר! ווילנא‪.‬‬ ‫'אמל^יגלתי‪ ,:‬אל מסדי והסאמצוס אנשים‬
‫‪::‬נאום א ב ר ה ם א י ל י בלא־אדהלב‬ ‫ישרים־ מיגיפס • תלויות ונויחלוח כעל‬
‫׳‬ ‫הנחל‪,.‬מוהר״ר א״ש זללה״ה ‪; .‬‬
‫‪I‬‬ ‫•‬ ‫הברכות יה״ש* הוא יברכם איש איש טפ׳י‬
‫דברי הגאונים הנ״ל בהוראותס וגזירסס‬ ‫^‪:‬עוב יברכהו ה׳ מפשס •וצפש‬
‫‪'-‬שאין רשות לשנות מצדקה לצדקה‬ ‫■‬ ‫‪ ’• ■ -‬הסייס באיא י ■‬
‫שבכללו אשר דדר לשס רמבעה׳ן שלא‬
‫לפנות לענין אחר א״צ חיזוק ונא נצרכה‬ ‫^׳ר' מ ו ה דיי ץ ז ל ל ה ״ ה מוו א ל אזין‬
‫אצא להעדפה לחתום גם את שמי הקטן ‪.‬‬
‫י׳ ‪ .‬ע ק י ב א נהלה חו״ה משה ג י נ ו ;‬ ‫^ ס ה נניש זכותא דרב האי גאון המנוח‬
‫ג ס אנכי מצאתי עצמי מחויב לבא ג״כ‬ ‫י' המפורסם מוהריח מוואצאזין ' וליל‬
‫’ עה״ח וכל גזיות הכאוניס המפורסמים‬ ‫אשד זמן מועט קידם שנתבקש ;ביביכה‬
‫הד״לאשר דבריהס אין’‪,‬צריכים חיזוק‪ ,‬אך‬ ‫של ■מעלה י'הג דעחיה לפקח ■בעני; מ־ות‬
‫לאפר אנשיס שלמים בקבו ממד להיות‬ ‫אחנ״י^סבאה״ק כי יש כהס תרתי לעיבותא‬
‫אשד המה מגיד ארץ מאד נעלה וממתיייס‬
‫ג״כ נטפל לדבר מציה הנ״ל _ פלא לשמח‬
‫צדקות המתגיס ע״ש רמבעה״ן’ כפי הנזרות‬ ‫בעד׳הכלל^' 'כנד שער השמים‪ ,‬והטיב‬
‫ליאות כי‘■ עדי לידן היו שביס ^ה״ק המה‬
‫גדולי עולם ניע ‪.‬זלללה״ה; ע״כ באתי ג‪/‬א‬
‫נקראים עניי אה״ק ׳ ועניי ‪ :‬ע י ^ ‪ ,‬כאפר‬
‫על החתום להחזיק במצוה רבה הנ׳יל אור‬
‫י׳קרא; הקורא נועם'אמרותיו‪,‬י־־וראוי^ם‬
‫כיום ‪ M‬עש״ק ג׳ אדר הקצ״ז ‪,‬לס״ק ‪.‬‬
‫־ נאס הקש! ש ל מ ה זל מן בהמנון‬ ‫הדכר^ס למי שאמרד‪V ,‬הכה הגאון הדל‬
‫מוהר״ר יצחק א־צק מק״ק סוז)ן סופ׳יק וואלשא‬
‫ציה בקי בטוב דעת הבריות והיה יודע‬
‫‪. .‬‬ ‫)כעל סמדח שצמה( ‪.‬‬
‫אקודן של כל הדברים ■ומקור חיים״חיותן‬
‫של האכשיס' הללו היובביס ‪ :‬בקדש י אשר‬
‫הס ■יושבים" משומנים רק על ’מעות הנ״ל א ח רי רואי מכתב סהוחי חותם מהרב‬
‫■ הגאוך נר ■ישראל ■אכיד רק״ק‬ ‫^בזה״תלוי עיקר ־חץתן‪ ,‬ואס חיו יפופקיס •‬
‫מליהן להס׳יהמעות הללו פוסקיס לחיותן< בריסק ‪:‬להטיל• איסור וגודא פלא לשנות‬
‫לזאת הלל הלאוץ■ הדל ■אחינו׳ המתנדביס' מעית נדבת כמבעה■!־ וגם אדמו״ר הרב‬
‫אשר יחמצו ילה׳ ולארצי להחזיק בעץ הגאון מופת׳הדור המנוח מוהר״ח זצללה־ה‬
‫הח״ס״‪-‬לבלתי' נגוע אץ י במחית פרנסתן מסגיס לזה ביתר עוז ותוקך לדברי הגאק‬
‫צשלוח‪-‬ייד;מ״ו•’במעות י'הללו אד פשאד הדל‪ /‬ג ם אני על מישמרחי אעמוד‘ מ ם‬
‫המעות ־הדדר■ ונידב לצורכי'פקוח ■נפש הרבניםי המופלגים •נבאים• דפה קהלתינו‬
‫יוסהי‪-‬ארן הקדושה) וכבר האריך למעניתו יציו שלא לפנות ח״ו מנדבת רמבעהין‬
‫הגאו ן הנ״ל וגאוניס ־אשד יצאד לעזרת אך פרועה אחת לשארי צדקות‪ ,‬והנני‬
‫זעזרה אנשיס קדושיס במאותא מנייכו להזהיר׳ לכל הסריס לקהלתיט לקיים כפי‬
‫ברמידן ׳כפיבין להתחסד "ולהנויב מסדם הוקך גזירות הגאודס הנ״צ והיו דברי‬
‫לשאורי פי ׳מלכי רבנן האלה 'ולשית עיניס חכמים כדרבנות ומסמרות וכד וכיה‬
‫■ ־ מעשה הצדקה שלום ‪.‬‬ ‫אל^כחבל ואל הנחלה‪ ,‬וכדאי ■מצוה זו לקרב‬
‫־ הכ״י הלהי־נאאמ״ו הרב המאור הגדול‬ ‫את׳הגאולה^^׳ולהגאל באלה ב״ב אכי״ר‪.‬‬
‫מוהר׳זר ש מ ח ה זצללה״ה מק״ק הוראדנא יצ״ג‪.‬‬
 ‫הו ס פ ה ל ה מ א ס ף‪ )3»^^0‬ח מי שי ת‬
‫שערי טוב לנו ;סםחח‪ .‬צפ״ק ‪.‬‬
‫י ה ו ד מ כ ‪ 5‬ר‪ 1‬י‬
‫גם אנכי באתי להטיל נודא!איסור על‬
‫העשני׳ס בגעעו^‪/.‬למבעה‪-‬ין!מטות חלת‬
‫האין וכל ההקדשות השייכות לאס״ק‪ .‬רק‬
‫ככל ‪ feiv‬ליסוד‪-‬ס״נ ‪^-‬ו^ד^^יס' 'היושבים‬
‫‪-‬באלטסייק ו צהפומע יונעם ׳־^‪V‬‬ ‫׳;‬
‫ברהדא‪-‬או‪6‬״קסאלאנפ‪.‬‬
‫■‬ ‫‪si‬‬
‫ש‬
‫‪yt‬‬
‫היף צ בי ה י י‬
‫‪V .r‬‬ ‫‪. ■ ,‬‬
‫‪f.'ii‬‬ ‫‪.‬‬ ‫•‬
‫• ■* ’‬
‫•‬
‫‪,‬‬ ‫>*■ ■■■‪,‬‬
‫‪,‬ז‬ ‫‪•r‬‬
‫‪•. .‬‬
‫ז ע ת ה ‪-‬עיני ‪-‬כל הרואות את זלברי ‪-‬סקמיס‬
‫■ ■ הצדיקים■ זיע״• א אער‪-‬לא אח ‪-‬כני‬
‫‪■.‬דורס‪,-‬לכד ד‪ 5‬ח ;כי ג!ס את; בניהם ; ואת‬
‫בני בני ‪ - 0:‬ע ד■‪ .‬׳ירחש‘ ה׳ אח ציון *ובחר‬
‫עוד בירושלים‪;■ ,‬ועליכן; ■דנריקס ^׳גקול‬
‫‪.‬מוצב;להגות‪-‬אש עודם בכח ובהלר‪!;.,‬מי‬
‫זה‪ :-‬אשר‪ -‬שמע קול ‪ :‬דבריהם‪-‬אלה‪■;.‬ולא‬
‫■תעטיה רוחו״קל־רת קודש לשמוע ולהשכיל‬
‫לעשות ■להפרות • ישע ולהצמיח■ ‪:‬צל‪-‬קה‬
‫ולשומעים יונעם‪-‬תכו תם;חעפו׳ד להם עד‬
‫‪,‬עולם‪ .‬אלה ■ה‪ 7‬ברים‪:‬אשרי ׳בחוברת‪,‬־משפטי‬
‫ה')הנדל( אמורים■ י ■ ‪, .‬‬ ‫‪.‬׳‬
‫‪ .‬ו ה ג ש ו ת אני מגיד פסק דין‪ ,‬שנתחלש‬
‫‪ ^ ......... ,‬גשנתיני מוי ‪ ,‬חורת מבי‬
‫דזרינו ילו‬ ‫דיכא רבה״רבני־גאוני■ ■‬
‫בערר קלשונו ירושלים׳ הוי״ב׳‪:‬משוס מעפה‬
‫שהיה‪ ,‬ולפי ; שלא נתפש‪,‬ט‪-..‬פסק‪ ,‬דק' הלז‬
‫•במדינו ה אלו הריני• ברי ‪-‬בח?ובא;צקדפוס׳‘‬
‫הזר׳ה ‪.‬ארעא״דיפראל ציון היא ‪ .‬לקרוא‬
‫לדת׳ן והדת ניתנה‪ ,‬כי מציק תצא קורה‬
‫;חתומה‪;.‬יתנה‪ ,‬לעדת ;מי מנה‪ .,‬דזגינהו‬
‫■■רסמנא‪ ,‬דאוייא מנזפים‪,:‬אל?‪'5‬א ד‪-‬דהלכתא‬
‫■‪,‬קאמינא‪:,‬א‪ ]:‬בדיזן>יד*פמי בארכעס לא‬
‫■‪.‬מלונא‪: ,‬ואיגהו ברדהו;זנהירין לה!‪.‬ישקילי‬
‫■לכוליה תלמוד‪.‬א אפילו‪5:‬נ;עיס ואה‪>.‬ות‪,‬‬
‫ופסים ־חלמודיי הו •כמור ‪-‬ואהלות‪ ; ,‬כי!כיו ב‬
‫‪.‬סח‪5‬ה■ ואתננה‪ . , .‬איבו ‪.‬השתא׳ חוג‪-‬תי‬
‫‪:‬ואעפנה‪.,‬־‪:‬להפי׳ן דברות קלשס‪.‬לכל־‪/,‬מ‪:‬יל‬
‫עס ומדינה‪ ,‬תורה דילייהו אגוגי מגנא‪,‬‬
‫׳ ל כ׳‬ ‫־גס ‪:‬אנכי באחי לסירה סניף לי‪1u‬שי‬
‫‪ .‬מצץה‪,‬ולחזק קושעאמרי אמה‪.‬אשר יצאו‬
‫חפי;דולי הדרמת הראשוני‪,‬ס ‪5v‬אחל^ניס‬
‫א‪ 2‬ר גזר! אומר׳ עחל־גלה'לשנו ס •צלק‪:1‬‬
‫■&א‪3‬ר»ח לנשמת רמבעס׳׳ן לשוס‪)> .‬צו!ס‬
‫‪:‬אר»י!ז בח״ל כ;א למסור אותה יפה ‪v‬פה‬
‫ליד כנאמניס ושלוחי‪ :‬דרחמנא לשניי אסיק‬
‫חולב ‪,‬המחבקיס בזרועות מפר ארצס‬
‫ומתפמשיס בחיי צ?‪:1‬ר ולוחי(‪:‬מל התורה‬
‫וסל‪:‬המכולה ומתפללים כעד אחינו‬
‫_‬
‫הכגולה על רןכרות התנאים ‪:‬הקלושיה‬
‫וגס על ציון רמבמה״ן זכותם יממודלכל‬
‫אחינו •שבגולה‪ ,‬וחלילה ‪.‬לעוע ‪ ,‬בפרנסתם‬
‫הקצומצמת‪ ,‬ולא ילעתי מאין הרגליה‬
‫להקלבלבר ולשנית את אשר■ •גבלו צ דקים‬
‫■וצלולים‪:‬הב״י והר״מ אלשין אשר מפיהם‬
‫ומפי חורתס אנו חיים ‪ ,‬כיל המלבר‬
‫למען ‪■.:‬האמת״‪,‬והשליס יום ה׳‪ ,‬י"ל אב‬
‫שאלו שלוה ירושלים לפ״ק■ פה קארלין‪.‬‬
‫מו״ה אהרן‬ ‫נאום י?‪ 5‬ק כ בן אאמ״ו‬
‫־‬ ‫זצללה״ה חופ״ק קארלין יצ״ו‪.‬‬
‫ד ב ר ^■ כגאוניס‪ .‬־ המפורסמים‪ ,‬־‪/ ,-‬א״נס‬
‫צריכים חיזיי(״ והנני שיכו דה‪ :‬ועול‬
‫לקרא■קורא ■ומזהיר לאחב״י לסיוס זהירץ־ס‬
‫שלא יכוו חלילה פגחלתן■ של אוסן בצלי^׳‬
‫גדר‬ ‫‪.‬המפודסמיס סחתומיס פה‬
‫מבלי לשגות מאס אשר יורם לשה רמכעה׳ן‬
‫לשוס צדקה אחרת ופשיכוא שלא להדליק‬
‫‪ r‬ניו ח ■אשר אין‪ .‬שוס מציה בזה להרליק‬
‫נרות בחו״ל׳ לשם‪:‬ג׳ רמבעה״ן‪,‬־ ואדרבא‬
‫עבירה ‪:‬הוא‪ •,‬דקעבד שנוגעו©■־’״בפרנסת‬
‫צדיקי ‪.‬אביוני ארס אשר עיניהם סלוווח‬
‫לזה וקל■‪,:‬הנדבות‪-‬הללו‪.‬יקבצו על יל עד‬
‫שימסר יפה ־להשלורזיס •■מהגגאיק סכולליס‬
‫למען׳‪ ,‬שישלחוס למקוס‪ .‬הקדוש הרצוי(‬
‫וכדאי היא מצוה זו להגן ‪-‬מכל עקחין‬
‫דנפישי‪;.‬גנון פסוח ‪.‬והמליט‪ ■,‬פי המדבר‬
‫לכבוד אה״ק ואחינו היושבים‪.‬עליה‪ .‬יום‬
 ‫פצןעו ק] ‪n m‬‬
‫והנה זה יותר משנתים אשר קמו‬
‫אחרים מבני נורג׳יסתאן ויעוררו‬
‫שנאה ומדנים בין אחים‪ ,‬וכל חפצם לקרוע‬
‫אה ערה הגומ׳ים מעל כוללות עדת ה׳‬
‫כירושלים‪ ,‬ולבטל כל התקנות אשר נעשו‬
‫ונתקנו לטובת ישוב אה״ק ע״י הראשונים‬
‫במלאכים הגאונים סארי דארעא רישראל‬
‫הקדושים אשר בארץ הסה זיע״א כאשר‬
‫הובאו ״כספר התקנות״ העשויים בחח‬
‫קרשים בגזרות חמורות על מי וטי שירהיב‬
‫עז בנפשו לבטלם‪ ,‬וטע׳ חו״ר ופו״ם ט'‬
‫עיקו״ת ירושת״ו לא חשכו בל עמל מנפשם‬
‫לבקש מהם בי לא תעשה כזאת בישראל‪,‬‬
‫סרן כיתה יוטע‪ ,‬יהגאין ‪U I! )U‬‬
‫וידרשו מהם כי יבחרו שנים מכני עדתם‬
‫וישרתו נקדש בבית ועד הכוללות יכיץ‪,‬‬
‫ועץ בעין יראו איך המה מתנהגים עם‬
‫עניי ות״ח הגורנ׳ים ככל אחיהם יושבי‬
‫אה״ק‪ ,‬אך הסה אטמי אז נם סשמוע וכל‬
‫סגמהם להפרר רוקא‪ ,‬ובחלקות לשונם‬
‫ובאיומם השרישו שנאה בלב מקצה אנשי‬
‫הגורג׳יס על אחיהם הספרדים היושבים‬
‫לבטח אתם‪ ,‬הדואגים תמיד בעדם ודורשים‬
‫טובתם‪ ,‬ובנכליהם התעום ל פ רו ץ >גד ר‬
‫ולהפריד בין אחים‪ ,‬לדאבון‬
‫לב בל חובבי אה״ק ודורשי שלום•ירושלם‪,‬‬
‫וירחיבו ג״כ עז כנפשם להשיג נטל אשד‬
‫נבלו ראשונים‪ ,‬וישלחו שליח לכל ערד‬
‫גורג׳יסתאן לבטל הקופות הגוסדור!‬
‫מאבותיהם ואבות אבותיהם שזט אותם‬
‫לטובת כל יושבי ירושלים‪ ,‬להעבירם‬
‫למתי מספר אחדים מבני הנורנ׳ים אשר‬
‫פעיה״ק‪ ,‬ולשלול זכור! ההנאה מכסף הקדשים‬
‫האלה סכמה אלפי נפשות נענות שכנר‬
‫זט נהם סימי עולם כאמור‪.‬‬
‫ובכן אנן ראשי אביר רפעיקו״ת ידושת״ו‬
‫ספרסמיס פסק דין זד! *( לפד‬
‫מעריהם כשעור ההוצאות שהם מוציאים‬
‫‪ (* .‬רדיע להוי כי לא הונרמו להפ״ד‬
‫זה‪ .‬רק להבדכה‪ ,‬כי גלאו הכי אין' כל יעוד‬
‫ירופציס הבנויה עינינו חחדנה ‪,‬י ובא‬
‫לציון ניאל כי בא מועד עת צחנגה‪,‬נלסי‬
‫ישראל'יקק ׳ ו ק ר ב פזו רינו )לפ״ק(‬
‫׳‬ ‫וכאז ציון ברנה‪.‬‬
‫ו‪6‬לה לנרי הפסק לץ » ר ל ‪■:‬‬
‫; ע מ ר ו מ ש פ ט ‪ 1‬ןך‪«5‬ו צ ד ק ה‬
‫א חינו כיח ישראל שמעו!‪ .‬הן ידוע‬
‫‪ , ;.‬ומפורסם כי ‪ -‬מעח החל ישוב‬
‫ישראל בארץ הקדושה ת״ו זה מאוח‬
‫בשנים‪ ,‬אכן פנת היסיד היו הקופית אשר‬
‫נקנעי בכל עיר ועיר עפ״י הגאון הנדול‬
‫מהר״ם‬
‫«לד‪?.‬יזד‬
‫א ל שי ך‬ ‫׳‬
‫ו״ל וכו‪/‬‬ ‫הקדוש‬
‫’ש‬ ‫יהנאין השל׳ה‬
‫והגאי‬
‫יונף ויורם כסף‬ ‫׳‬ ‫ובהן‬
‫קדשי אחינו בגי ישראל שבגילה‪ ,‬ויגיע‬
‫דמן אל הקדש פניסה לחלקם לכל יושבי‬
‫אה״ק למען חזק ישיבם בקדש‪ ,‬ובה ההנהג‬
‫תביר בכל העירות אשר אחינו בני ישראל‬
‫נחתים שם‪ ,‬ובכללם ג״ב ערי גורג׳יםתאן‬
‫ד׳עי״א‪ ,‬מהם היו שולחים הפקוכץ ישר‬
‫לכוללות ערי הקדש ת״ו‪ ,‬ושהם היו מוסרים‬
‫נדריהם ונדבו תם וכל כסף קדשיהם ליד‬
‫השדרי״ם הי״ו היוצאים לקבץ בחת״י‬
‫ראשי הטלליוה‪ ,‬וכמו כן נס מנהלי ט׳‬
‫אה״ק ת״ו סחנהנים עם כל עניי אהיק‬
‫ת״ו שבעדחם להעניק להם ולחטנם כסי‬
‫אשר תשיג יד וזנולל‪ ,‬שוה כשרה‪ ,‬לפי‬
‫ערך הנתמך‪ ,‬יהיה טאיזה עיר שיהיה‪,‬‬
‫הבאים מערי נורליםמאן ודאגיסטאן‪ ,‬כמו‬
‫שאר העניים הן אזרחי הארץ והן הבאים‬
‫משאר ערי חרל‪ ,‬איש איש כפי הראוי‬
‫לו‪ ,‬הח״ח סקבלים חסיכחם'םקי׳ התלמידי‬
‫הכסים‪ ,‬העניים מקו׳ העניים ‪ ,‬וסבל'‬
‫חשוב אם הגיע הנאה לקופת הכוללות‬
‫בעד עניי מדינחם היושבים 'בקודש ‪ ,‬אם‬
‫לא ‪' ,‬־ ־ ‪ -‬־‬ ‫י •'־ ׳‬
‫יג‬ ‫הוספה להטאסף ‪/‬טנה חמי^צית‬
‫ערי הגולה וישלחו פריים אל כוללות ערי‬
‫הקרש אף כי אין סבני מרינתם שמה‬
‫יען תכלית הצדקה הלוו היא לתקומה‬
‫וד‪.‬עסרת ישיב ארץ הקדושה ת״ו בכלל‬
‫וכמה ספרין פתיחו מכמה רבנים וגאוני;‬
‫ארץ עטורי עולם הקדושים אשר בארץ‬
‫המה זיע״א לאסור איסר לשנות ולהפקיע‬
‫זכות הצרקר‪ .‬מרבר אחד לזולתו‪ ,‬ומה גם‬
‫לגרום נזק לכמה אלפי נפשות; ולרזחזיק כירי‬
‫אלר‪ .‬החפצים בפרור עם ה׳; בעת אשר‬
‫כל הערה פותחים זרועותיהם לחבקם‬
‫באהבת אחים מכלי שום כל פרות ביניהם‬
‫ובין כל אחינו אזרחי הארץ; כי תהיה‬
‫זכות כולם שוה ‪ 3‬כל כסף הקדשים; הן‬
‫הבא מכל ערי חוץ לארץ; והן הבא מערי‬
‫גורג׳יסתאן; ואהר כל אלה נזי יקל ראשו‬
‫לשנות ובכל כי האי גוונא‪ ,‬כל המשנה‬
‫ידו על התחתונה‪.‬‬
‫ובכן אנו גוזרים בכח ש^ינת עווינר‬
‫שלא זזה מכתל‬
‫המערבי ובכה תורתנו הקדושה; ובכה כל‬
‫הרבגים והגאונים הקדושים אשר בארץ‬
‫המה זיע״א טיפדי ישוב ארץ הקרושה ח״ו‪.‬‬
‫בגזרת עירין פתגמא; ובמימר קרישץ‬
‫שאלתא; לבל יוכל שום איש ושום עיר‬
‫לפרוץ גרר כזה בהיכל הצרקה; רק הבל‬
‫יתנהג כמאז ומקרם וכפי התקנות טימי‬
‫אבותיהם; דהיינו לשלח כסף הקרשים‬
‫שבקופות ונדריהם ונדבותם ישר ליד‬
‫מנהלי כוללות כל העדה או ליד המשולחים‬
‫הכוללים דהיינו שדרי״ם הנהוגים ער כה;‬
‫ולא יקובל שום שליח לנל ערי גורג׳יסתאן‬
‫דק השלוחים הנהוגים הכוללים מדאה״ק‬
‫ה״‪ ;.‬וזאת הקת התורה אשר אין‬
‫מסנה‬ ‫לנטות‬
‫ימין ושמאל; ושארית ישראל לא יעשו‬
‫עולה להשיג גבול עולם אשר גבלו‬
‫כמלאכיס‬ ‫ראשונים‬
‫להכרית אוכל מאלפי נפשות הזוכים‬
‫כל אחינו שבגולה הי״‪ *.‬בכלל‪ ,‬ולפני‬
‫אחינו שבערי נורליסתאן העי״א בפרט^‬
‫כי אין היכולת ביר שום נב״ש לשנות‬
‫ממעשה הצדקות והקופות לשום רבר אחר‬
‫ממטרתם הראשונה שנוסדו לטובת אלפי‬
‫נפשות כאמורא ולא לפרטים מבני םרינתם‪#‬‬
‫כאשריעירון יגידון קופות הקרש שנקבעו‬
‫מאז בערי גורג׳יסתאן לשם שלשה ארצות‬
‫הק׳ צפת חברון וטבריא ת״ו‪ ,‬אף כי מעולם‬
‫טרם יתיישבו שמה מבני גורג׳יסהאן אף‬
‫אחד; ובאשר נוסח הקופות האלה בכל‬
‫בטעגהס יען גם נ;י גורג׳יבתאן עצמם דפעיקו״ת‬
‫גפרדים נדעיחיהס‪ ,‬וכמה מהם חזרו ל^סהשח‬
‫לכו׳ עדת הססררים כנהסיגה; אף כי הכת‬
‫שכגגלס )אשל לחאוה ינקש! גשיל{ כשועליהס‬
‫הר כגיניח; ואיימו והגזימו על‪-‬הס איזה עשירים‬
‫שנהם ולא אנו במוע להם^ אחרי שהתבוננו כי‬
‫אין הנזק את כת המנגלים וראו את קניהם‬
‫הבולעת שהיא לסכשך ולבלבל ישוב ציון קריח‬
‫מועדנו‪ ,‬וכי נסשס נחלים חלהע להבתלר על‬
‫כל בני עדתם; ע״כ תחת מנהלי כת המנגלים‬
‫לא נפנה עציהם ויכתבו ידס לה׳ ובאו עה״ח‬
‫כי■ אין להם כל מלק ונתלה באגודתס; מי י תן‬
‫והיה לבב כל אחינו למזק האתדות בירושלם למען‬
‫יהיה המיד המשכן אסד‪ ,‬וידעו נא כל הנדיבים‬
‫הגבא־ם וגדולי המעשים אשר בכל ערי גורל יסתאן‬
‫אשר רגשי קדש פחממים את לכבס ונפשם להיות‬
‫נתבעים ונותנים‪ ,‬שכל המחזק את ידי כת‬
‫המנגדיס הוא מהזיק ידי עוברי עבירה להרוס‬
‫את מקדש האחדות גידושלם; ולנתק מוסדות‬
‫השלום בציון עיר האלד׳ים;ובאחינו בני ישראל אבר‬
‫נפשם עמדה תחת פר סיני ובאזנס שמעו את‬
‫האזהרר^ הגליליי ל א ת ת ג ו ד ד ו ״לא תעשו‬
‫חסיהנפשינו‬ ‫אגודות אגודוזו"‬
‫כי לא יעו עוד הזן קשבת לכל המדימיס אותם‬
‫מאחרי השלום והאמת; והיה זה שלום לנל‬
‫ישראל; בימינו ובימיהם הושע יהודה דשלאל‬
‫ישכון לבע־ח‪.‬‬
‫) ‪(7‬‬
 ‫פקועות ^דה‬

‫טעשיריהם אשר לבם כברזל ולא יחלו‬ ‫בכסף קדשיהס סיסי עולם ומשנים קרטוניות‪,‬‬
‫על שבר בת עמס כי רוב ענייהם והישרים‬ ‫וכל הנוגע בהם כנונע כבבת עינו‪ ,‬וקובע‬
‫בלבותם כבר שבו מאתריהס‪ ,‬בטחתי‬ ‫את קובעיהם נפש ונחש ברוך על עקבו‪,‬‬
‫כי היא לא תצלח מאחר כי הטה עושים‬ ‫ועל ראשי הקהלות וגדולי המעשים והנכאים‬
‫נגד הצדק האמת והיושר בלי תפונה כי‬ ‫למחות ביד השולחים ידם כקופות קדש‬
‫אחינו שבגולה הישרים והרחמנים אשר‬ ‫המוכנים לבוללו׳ אה״ק תיו ולחדול טעשק‬
‫ילבשו צדקה כשריון‪ ,‬לא יתפעלו ממעללי‬ ‫ידם‪ ,‬ושומע לנו ישמן בטח ושאנן מפחד‬
‫מתי מספר אלה אשר לא לאמונה חפצים‬ ‫רעד; הלכ״ד דאשי אב״ד דפעיקו״ת ירושת״ו‬
‫להתגבר בארץ הקדושה‪ ,‬וכאשר כתבו מע׳‬ ‫החוהמים למען האסח והשלום‪ .‬ולכבוד‬
‫הרבנים הנרולים ראשי אב׳׳ר דפעיקו״ת‬ ‫ציון עיר האלר׳ים בש״א לח׳ מרחשון‬
‫הנו״ל‪ ,‬וטי זה יערב את לנו לסור ימין‬ ‫ש׳ ההרנ״ו ליצי׳ והשו״ב וקיים‪:‬‬
‫ושמאל רהפס״ד הזה‪ ,‬ולשלול זכות כסף‬
‫הקדשים מאלפי נפשות שלא כדין הוה״ק‪,‬‬ ‫ס״ני‬ ‫חיים נסים ברוך‬ ‫הצעיר‬
‫כמש״ה לא תסור מן הדבר אשר‬ ‫)מקו® הסותס(‬
‫יגידו לף יםין ושמאל‪ ,‬וכל אחר‬ ‫ס״ע‬ ‫רפאל יצחק ישראל‬ ‫הצעיר‬
‫יירא לנפשו‬
‫מהשחיח ברם ה׳ צבאות כית ישראל בי‬ ‫)מקוס החזחס(‬
‫גואלם חזק ואדרבה איש את רעהו יעזורר‬ ‫יעקב עמעון מאטאלו־ן כי‪1:‬‬ ‫הצעיר‬
‫ולאחיו יאמר חזק ונתחזק נער עטנו וארץ‬
‫)מקום ההוהס(‬
‫אבותינו לכונן השלום בעיר השלום‪.‬‬
‫ומשכורתו תהיה שלמה מאלהי השלום‪,‬‬ ‫יוסף נסים בורלא ס״ע‬ ‫הצעיר‬
‫ויהי נועם ה׳ עליהם ומעש* ידיהם יכונן‬ ‫)מקוס החוחס(‬
‫בעתירת החותם בברכה המעתיר בעד‬
‫כל אחינו שבגולה עתרת החיים והשלום‪.‬‬ ‫גם אנא נפשאי ראשון לציון חח׳׳ם‬
‫מלא‬ ‫אמינא בפה‬
‫״יעיי יעקב שאול אלישר‬ ‫כי האנשים האלה שבכת הםנגדת המה‬
‫חרובי קרתא ומבקשים לנהוש ולנתוץ‬
‫בא סי׳ יש״א נוכה ס״ט‬
‫ולהאביד ולהחם ימוד ישוב ישראל באה״ק‬
‫)מקום חוחס הר‪5‬של*׳צ(‬ ‫ולהחריב אח היכל ה ש ל ו • והאחדות‬
‫כעיר השלום‪ .‬והם הטה רק אחדים‬
 ‫הוספה להמאסף ע‪1‬בה חמישית‬

‫דוק‪ 6‬וכחכ דלסרמכ*ם דס*ל דכל כפר‬ ‫^ן‪J0Ja‬ן‪£^B‬ו‪aE1£Jo‬ן‪I^.oJ3£‬ן‪10Jo‬ם‪^£I‬ם‪3flI‬ו‬

‫שנמלח להשליך לרוחדדן הדכר כרור שמוסר‬
‫בנדון שאלהו ומסיק להיחר אך כסושרין‬ ‫סימן ב׳‬
‫איל אס לא צלאו לא מלס ע״ד ככל להתיר‬
‫לאחר שלשה ימיס על ידי השלהבמתמין‪,‬‬ ‫‪ f‬כ^לים מעדנת הא^״ף סיום אות י׳ג‬
‫וכיוחר יצא כשגיאה מלעני השליע כת״ל‬
‫שיחיה דהך סברא לרזהחין לא שייכא רק‬
‫בגשר ואיריס מטעס דרוהחין מצמתי‬
‫הדם בלא יוצא עוד כמו שכתבו הלמב״ס‬ ‫מה שכתבתי בד' ג׳ עיג)בד״ה‬
‫וכל הפוסקים שמביאים דעהמ אבל בשומן‬ ‫ובספק( להעיר על הרבנים דשקו״ט‬
‫הנמס במים רותחין לגמרי אס כן הדס‬ ‫בדין שומן ששהה שלשה ימים בלא מליחה‬
‫יוצא גס כן בהמיס וחוזר ונבלע עס‬ ‫ולא זכרו דברי הרדב״ז רכל חומרת דשכה‬
‫השומן אס לא שיהיה כהמיס ששים כנגד‬ ‫שלשה ימים בלא מליחה אינו אלא בפושרין‬
‫השומן וכהקנח החוות דעת המובא בפתחי‬ ‫ונו׳ ע״ש• הנה ידידי הגאון מוהל״ר בנימין‬
‫חשיבה סי^ ס״מ ס״ק כ״א‪ ,‬על כן אמרתי‬ ‫זקאהיים ינ״ו איד״ק ייקערניסלאוו השיב‬
‫עס הספר להחיש ולהודיע לכתר״ה חיכך‬ ‫על ‪ p f‬ולפוס ריהטא נראה דשפיר קאמר‬
‫כאשר הוא עוסק בדפוס בהחלק השני‬ ‫ודברים שאמרתי טעות הס בידי‪ ,‬וסכך‬
‫אפשר לו לתקן זאת לבל יוציא מכשול‬ ‫לקבלת מכתבו היקר כתבתי לו הודאתי‬
‫סלילה לתלמיד שלא הגיע‘ להוראה ולא‬ ‫על העבר ותפלתי על העתיד כי יחן את‬
‫יצא תקלה על ידי צדיק כמותו ירבו‬ ‫רוחו הטהור לעיין בספרי ולהודיעני‬
‫בישראל‪ /‬והנני עושה זאת למטן ־כבוד‬ ‫משגיאוהיבדבר הנוגע להלכה‪ ,‬ולחסד רב‬
‫תולחינו הקדושה ולומדיהולא חכיחיוכו'‬‫יחשב לנצח לא אשכחהו ודב״ק אענדס‬
‫לבל יעברו מועד ההדפסה‪ ,‬ובאשר אפפו‬ ‫עטרות לראש ספדי זה ומגודל טרדותי‬
‫עלי המון טרדות על כן ההכרח לי לקצר‬ ‫עתה לא עיינתי בזה ומחשש שכחה הגוברת‬
‫ויקבל הברכה והשלום מאדה״ש כספן‬ ‫עלי נתתי להעתיק דב״ק וז״ל במנ״ג מיום‬
‫לגבו הטהורה וכמפן הדו״ש באהבה וכבוד‬ ‫׳״ב טבת חרב״ן‪ ,‬יען כי חביב טלי מאד‬
‫נניטין זאב ואלף כהרה״ג מהרט״מ ז״ל‬
‫חכור חדש היוצא לאור וכו׳ פתחתי על‬
‫רגע א' ספרו הק׳ קונטרס הכללים‪,‬‬
‫זקאה״ם הופ״ין ה;״ ל‪.‬‬
‫ובשומי עיני ראיתי במע' האלך אות א'‬
‫עכ׳׳ד הרג הנ״ל יצ״ז‪.‬‬ ‫שהעיר על הרגניס דשקו״ט בהיתר כשומן‬
‫ועם כי כאמת לדעתי העני־ה אין מזה‬ ‫ולא זכרו דברי הלדב״ז בסי׳ חל״ק שכתב‬
‫שכל עיקר חומרו בבשר ששהה בלא ח״ו שים חשש תקלה להחלמידיס וכו׳‬
‫מליחה שלא לבשלו אינה אלא במים פושרים בדברים הנקנים באגב גררא ולא איירינן‬
‫אבל במים רותחין אין הדם פורש בהאי עניינא כי אם דרך הערה וסיימתי‬
‫מהאברים ואם כן כשומן הנ״ל יש להסיר בפנים שס אלא שנראה שאין הפוסקים‬
‫על ידי בישול במים רותחין עכ״ל‪ .‬מצאתי מודים לסברת הרדכ״ז ואכמ״ל ע״כ‬
‫דברי בפנים ‪.‬‬ ‫לחוב קדוש להודיע לכחה״ר כי זה אינו‪,‬‬
‫דהרדב׳יז מיירי להדיח בבשר ששהה א״כ מי זהז יבין מזה להורות היתר‬
‫הלכה למעשה על ידי בישול במים‬ ‫שלשה ימים ונצלה והתיר לבשל אחר צליה‬
 ‫פקועות ‪mw‬‬
‫מקומו עכ״ד יצ״ו‪.‬‬
‫והנ‪1‬ז השגת הרב כגאון השני מ ח לי‬
‫שזכיתי לדעת רבנן קלישיכגדל והשגתו‬
‫היא על שלא זכרתי דברי ספרסקיס‬
‫העומדיס בסברת כרדביז בהפא מני״ר‬
‫יצ׳ו ולא עוד אלא שכתבתי בפניפ שא'ן‬
‫הפוסקים מודים לסברתו ונהפוך הוא‬
‫שהרבה ראשונים סוברים ק‪ ,‬רכן פסק‬
‫גדול האחדון הרב זרע אנת‪ ,‬ק נראה‬
‫כונת הרב כנ״ל יצ״ו‪ ,‬ועל פר הפנס הרב‬
‫השני יצ״ו נפלה השגה הרב כראשי( הדל‬
‫יצ״ו וכהנא מסייע כהנא ני שכד בקרבו‬
‫חיים שכיס ‪ ,‬אמנס מיינתי בברכי יוסף‬
‫והדברים הנ״ל הס בשיורי ברכה )לפי‬
‫שבדפוס חדש סשחו את השיורי ברכה‬
‫נספר ברכי יוסף מכנהו ישם ברכי יוסף‬
‫והדבר ידוע שבספר ברכ״י אינו מזכיר‬
‫את ס׳ מחזיק ברכה שייסדו אלזר כך(‬
‫ומבואר שס דלא אמר הרבמהר״פעראמה‬
‫להתיר ברותחין לכתמלס רק על דיעבד‬
‫קאמר דמותר‪,‬וגס דברי הליפב״אשהביא‬
‫במחזיק ברכה סי׳ ע״ג אות יו״יד הס רק‬
‫על דיעבד‪ ,‬ולפי זה השגת ידיד׳י צדיק‬
‫הראשון יציו היא השנה קיימה כי עני‬
‫אני כתבתי לתקן כן לכתחילה וספר זרע‬
‫כזייס‬ ‫אמת ח״‪ :‬הנדל בדברי ידידי‬
‫עד העולם יציו אין אתי לעיין בו לדעת‬
‫הנא היכא קאי אם אדיעבד ‪ t‬אף צכתחל^‬
‫אמנם מה שכתב בכל ונרי המחזיק‬
‫ברכס מאיש לוקחו הרב זרע אמת בח״ג‪,‬‬
‫במחכתה״ר לא צדק בזה ט ספר מחזיק‬
‫ברכה נדפס ראשונה בליוורמ‪/‬בשכת חקמ״ו‬
‫עפר שניס לפני צאת לאור ספר זרע‬
‫אמת ח״ב )זה יש בידי( שנדפס בשנת‬
‫ישמר״ו ומסתמא ודאי הח־נ נדפס אחרי‬
‫כן!)ומיש באוצר הספרים ש!רפ אמת חיג‬
‫נדפס בריגיו חשיד איני יודע איזה ט״ס‬
‫יש גס מ״ש שם שהוא שוית בדיני ח״מ‬
‫איני‪.‬יודע אס הוא אמת‪ ,‬וזטרני שבילדותי‬
‫רגחחין‪ /,‬מכל מקום ממזיקנא צמר מינוח׳‬
‫ושש אגכי אשר זיכד האל יחברן ברחמיו‬
‫שגדולי לכני לורנו יל״ו ישימו עין כנלולס‬
‫על דברי איש דל נמוכי והצדק אחו שלא‬
‫אמר הרדב״ז אלא כבישול באחר הצליה‬
‫דבהכי הוא דעסיק כיע״ש‪ .‬אמנס מיש הר׳‬
‫הנ״ל יצ״ו ששגיחי שאין שייך זה אלא בבשר‬
‫ולא בשומן לפי שנמס והיה למיס בבואו‬
‫למים רוחחיס* לדעתי העניה אין הדבר‬
‫כן» ושומן חי הבא למיס רוחח־ס לא ימס‬
‫כלל וסלי הוא כבשר כמי‪ ,‬ואך אס יהיה‬
‫נמס ממנו כל שהוא אין מקוס לחוש כ״כ‬
‫שבודאי יש במיס ששיס ובסשק ני האי ‪,‬‬
‫ואין כוכהו לבמל האיסור‪ ,‬נראה דאין לחיש‬
‫משוס ביטול איסורין‪ .‬כן נר׳ ■לסוס ריכגי׳‬
‫וצריך לכתישס וכבר כחבסי בפניס שאין‬
‫זה המקים להאריך בו‪ .‬והנה אחר ששלחתי‬
‫מכתב תודתי להרב כגאין הדל יחי׳ קבלתי‬
‫מכתב מלא וגדוש בחד״ת כערות על‬
‫דברתי בשדי חמדתי מידידי הגאון מוהר״ר‬
‫ישראל סייס דייכעס מח״ס היקר נתיבו'‬
‫יכושליס אמרי יושר וכו׳ אבד״ק ווצאדיס״‬
‫לאוואווא יציו ואחת מהערותיו הלח היא‬
‫על מה שכתבתי בפניס עפ״י דברי הרדב׳׳ן‬
‫וז״ל הפהור במה שהביא בחלק הכללים‬
‫בדף ג׳ ע״ג לדברי הרדב״ן בעני; בשר‬
‫שבהה שלשה ימים בלא מליחה ‪ ,‬לא זכר‬
‫מר מה שכחב הברכי יוסף ביו״ד סימן‬
‫ס״ט שהביא זה בשה מהר״ש עמאר וכתב‬
‫שס שבספרו מחזיק ברכה האריך הרבה‬
‫בזה והביא לברי הרבה ראשו׳ הסוברי׳ כן‬
‫ולפי הנראה מדברי בו״ת זרע אמת מ״ג‬
‫סי׳ פ״ו הביא המחזיק ברכה כל אלה‬
‫לענין כיתר שומן אווז ששהה ארבעה‬
‫ימים כלא מלימה וכסברת כתר״ה בזה‬
‫על פי הרדב״ז ועיין סס בזרע אמת מס‬
‫שכתב בהיתר כשומן כדכחב השבות יעקב‬
‫ועיין במגן אכרהס סי׳ הנ״ד סק״ר ובמק‬
‫יעקב שס ויש להאריך בזה ואין כאן‬
 ‫טו‬ ‫הוספה להמאסף שנה חמישית‬
‫הדין‪.‬דשומן אוו^ ששהה שלשה ^ימיס ‪,‬‬
‫בלא מליחה אינו מכוון להלכה‪ . ,‬ובאמת‬
‫כי מלבד שאין ראיה משו״ת הרדנ״ז‪.‬שס‪.‬‬
‫להתיר אלא אדרבא ‪.‬משס ראיה ‪.‬להיפך‪.‬‬
‫שהרי לא התיר הרדב״ז שה להטת ברותחין‬
‫רק אחר צליה •נרי שיוכל לבשלו אסר כך‬
‫ומשמע להדיא דקודם צליה אין לסננוך‬
‫על חליטת רותחין ואך בבשר ששהה ‪.‬‬
‫שלשה ימיס‪ .‬בלא מלימה ‪.‬דאירו ‪.‬אלא (‬
‫חומרוח הגאוניס ואך דאיסור ‪ .‬חליבוה‬
‫ברותחין בבשר שלא נמלח כללי גס‪,‬כן ‪.‬‬
‫אינו אלא סומרות הגאונים‪ ,‬ואולי דסוב ר‪.‬‬
‫הרדב״ז כדעת הסוברים דחליטה‪,‬ברותחין‬
‫לא מכני בבשר רק בכבד אך בר מדינא‬
‫דימ׳ וכמו שהובא דעתם כספר‪,‬למחזיק‬
‫ברכה ביו״ר סי׳ ע״ג להנאון מוה׳ מיד׳א‬
‫זצ׳׳ל ועי״ש שהביא שלש שיעות^בזה ומיהו‪,‬‬
‫אם כבר ח‪1‬ניו ברותחין והוא ^ ר ב שבס‬
‫או בשעת הדחק נראה דבבשר ‪ ,‬ששהה ‪,‬‬
‫שלפה ימים בודאי יש להקל בדיעבד‬
‫ולסמוך על דעח הראשוניס שהובא שס‬
‫במחזיק ברכה שגם בבשר שלא ‪.‬כמלה‬
‫כלל יש לסמוך אחליטת רותכזין’ בדיעבד‬
‫גס האי־נא‪ ,‬ומיהו כל זה בכשרדשייך בו‪.‬‬
‫הסברא דמצמת צמית איל בשומן לנימוס‬
‫במיס כודאי לא גייך בו היתר חליטה‬
‫רלל אך בדיעבד ויפה השיג עליו^ כגאון‬
‫המשיג> ומס שכתב'לו כגאון מוהרי״ח‬
‫דייבעש נ״י אדרבא ראיה לחזק דברי מר‬
‫נ״י מדברי הירכ• יו סך הנ״ל ‪ ,‬תמהני‬
‫דדברי הברכי יוסך אינו ענין לדברל‬
‫כח״ר נ״י דכלא הוא ז״למיירי שס לענין ‪.‬‬
‫בשר שלא נמלח כלל אי מהני חליטה‬
‫ברותחין ב‪.‬דיעכד אכל להתיר לכתללה‬
‫לחלוט ברותחין •?בפר שפסה ■שלפה ימיס‪.‬‬
‫מזה לא מיירי כלל ואפשר דלכתחילה גס‬
‫בזה אסור ונפרע לפי מה שכתב‪.‬בספרו‬
‫מחזיק כרכה דסליטה ברותחין לא מהני‪.‬‬
‫ככשר כלל אך מדינא דגמרא)אמל המחבר‬
‫ראיתי הס״ג והוא בו״ח גס מל סא״ח ויו״ד‬
‫ואין• להאריך בזה( ודאתאן עלה כלסהי‬
‫לפאול פה קדוש מני״ר הגאון מוהרי״ז‬
‫פטערי! בע׳ס הנורא זכר יהיסך יצ׳ו‬
‫חס צדק־ כרב המביג יצ״ו בהשגתו על'‬
‫ומרוב■ ענוחגוסו ואהבתו כפיב לי על‬
‫אתר בשעה שקבל מכתבי ואמר מר שאין‬
‫זה כגדי השגה• כלל )והאריך■ ‪.‬מאד‬
‫געגייגיס ■אלו ו דבליו יובאו לקמן בד״ה‬
‫ואלה דברי( ובפדע שכבר כתבתי בעצמי‬
‫שנראה שאין הפוסקים מסכימים לסביחו‬
‫והודעתי לו כי נבהלתי מאד מחמת דירי‬
‫הרב המשיג יציו ו תקנת י ט סח מודעה‬
‫כוללת להדפיסה ולחלקה לכל אבר שלחתי‪.‬‬
‫להס הס׳ שד׳ח והודך דברי המודעה‬
‫הס מזהירין שלא לסמוך על הכתוב‬
‫בספרי הנ״ל מכלי שיעיין הקורא בעיקר‬
‫הדין והבאתי כהמודמה שכיר הוזהרנו‬
‫על ז‪.‬ה מפי‪ ,‬רבנן קדישי הלא בס‪:‬רתס‬
‫ובה הודעתי שגיאתי בזה ושיפה ‪.‬הפיג‬
‫עלי ידידי הגאון מוהרנ״ז יציו ועל דבר‬
‫זה )להדפיס מודעה כזו( לא הסכיס‬
‫ידידי הגאון מוהרישייז ואמר כי לא נכון‬
‫לעשות כן וביאר במכתבו גיעמד ונימוקו‬
‫וגס שאי‪.‬הרבנים שדרשתי מהס חוות‬
‫דעתם בענין זה לא הסכימו להדפיס‬
‫מודעה הנ׳׳ל ובעלתי דערוי ‪:‬‬
‫ךי^ל דבר זה שאלתי נס מידידי כגאון‬
‫מוהר״ר שלמה הכהן ‪.‬מווילנא‬
‫בפהמ״ס ס׳ היקר בנין שלמה‪,‬יצ״ו וזאת‬
‫תשובתו ואחדש״ת באתי להשיבו מפני‬
‫הככוה ע״ד אשר שאל לצי ולדעתינו להשיבו‬
‫עצה נכינה אס ידפיס מודעה שלא יסמכו‬
‫על דבריו להלכה ולמעשה הנה באתי‬
‫להשיבו כי אין ראוי ונכון‪ .‬לו לעפות כן‬
‫שבזה מטיל מוס בקדשי שמים ח״ו והוא‬
‫ניהו ספרו הנחמד שדי חמד אשר כל■‬
‫הטס טוניס אחריו מקודש מקודש רק‬
‫בלי ח הטעות והשמטות ידפיס שבאותו‬
‫)‪( 8‬‬
 ‫פ^עות שדה‬

‫ממ״מ מה‪ ,‬במכתיי להג און יצ״ו כתכהי בנידון דידן נהי‪,‬דנעת התערובת נחשב‬
‫שמדברי ידידי הגאון מוהרי״ח יצ״ו למין במינו ויטיל חד בסד וכמבואר»‪£‬״ע‬
‫מיסתייעא מילחין והעתקתי לו דבריו סי׳ ס״ט אבל בעת שמבפלין כאחד נותן‬
‫וכתבתי בבקוגמריסי כתבתי לפקפק על הדס טעם בשומן דאז הוי מין כשאינו‬
‫דבליו ולא העתקתי את אשר סקיקתי מינו ופשוט דאזרינן דחוזר וניעור ובעינן‬
‫בזה ובקשתי חוות לעתו הרמה ובכן אל ששיס כנגד הדס דא]^ דרס שבשלו דרבנן‬
‫יפילא הקורא בדברינו כראותו שדבריו מ״מ גס באיסור דרבנן בעינן פשיס‬
‫אלו כס בהיגגין מה שכתבתי אד כדוס( וגדולה מזו הקפה כש״ך בסי׳ ס״ט דאן{‬
‫וגס מה שכתב הגאון מוהרי״ח נ״י ביבש לא יתבטל חד בתרי אן‪ £‬לבשל כל‬
‫דמדברי פו״ס זרע אמת ס״ג משמע מ ס אחד בפני עצמו מחמת גזירה שמאיבפלס‬
‫בשומן אווז התיר כסברת כת״ר נ״י על ויחן טעס ואן‪ 4‬על זה כבר המה עליו‬
‫פי דביי הרדב״ז‪ ,‬הגס אחר המחילה מכבוד בנו בנקודת הכסף ושאר אחרוניס דכיון‬
‫הג' הנ׳ל לא כוון האמת בס׳ זרע אמת דדס שבשלו מדרבנן לא שייך לנזיר שמא‬
‫ככ״ל כי עיינתי בספר ככ״ל וראיתי כי יבשלס כאחד אבל לכשלס כאחד ממש‬
‫לא זו הדרך וכו׳ כי בס׳ הנ״ל לא בא בודאי בעי שפיס ועיין בחוות דעחובשו״ת‬
‫שהאריכו בזה לענין‬ ‫להתיר השומן רק מחמת ארבעה מעמיס מוהרעק״א בסי׳‬
‫אחריס שהיה במעשה שבא לפניו א( מחמה ניטול בששים לכתחלה אבל היתר‬
‫שירדו עציו גש מיס בתיך שלשה ימיס להטיל ברותחין לא הוזכר בשום פוסק‬
‫והוי ככודח מצד אמת מיהת ב( כיון אחרון לפי מיעוט בקיאותי עכ״ד הגאון‬
‫שכבר נתבטל השומן ברוב שומן אחר אישי כהן גדול יציו‪ ,‬ומה שהשיג על הרב‬
‫שנמלח כדינו ויש לסמוך אסברש מוהרש״ל זרע אמת דלא התיר הרא״ש אלא במין‬
‫שמחזיקין בפינו ממש וכו׳ אבל הכא הדס נוחן‪-‬‬ ‫ביס של שלמה שבשומן‬
‫בו דס מכל מקום אין בו לק מעט טעס בשומן וכו׳ עיין להנאון מליגאויץ‬
‫ובודאי יש ששיס כשומן נגד הדס שבשומן בצ^וח צדק החדש כחיו״ד מי׳ נ־ו)בד״ס‬
‫ומיהו בנדון זה( וציע ‪.‬‬ ‫ששהה פלשה ימיס ג( יש לסמוך אסברת‬
‫השבות יעקב שבפומן לא נתקפה הדס ואלף‪ ,‬הדבריס אשר דבר משה מר ניסו‬
‫ידידי הגאון מוהריר משה נחוס־‬ ‫כלל‪ ,‬ד( כיון שכנר נתבטל ברוב ונודע‬
‫החערוגת לא אמרינן שסוזר ונעור אכל ירושלמסקי יצ״ו אבד״ק קאמינקא במכת^‬
‫מכח לחלטו ברותחין לא הוזכר שס לענק מיוס א׳ דר״מ אדר חרכ״ן‪ ,‬בוכ׳ט לכבוד‬
‫שומן כלל )ואמגס מס שכתב בהיתר רח*מא דנפשאי וכו׳ כקש״ח ר׳ חייס‬
‫הרביעי כיון שנודע התערובת לאאערינן חזקיאו מדיני כי״ו ר״מ בקארסובאזר‬
‫חוזר וניעור תמהני סובא דגס הרא״ש יע״א במכתבי הקודס כתבתי בקצרה‬
‫דמחיר בנודע החערובת היינו אם כבר מנחיצח הפוסטה בפולי היריעה עצתי‬
‫בשל אוחס כאחד אבל לבשל לכתחלה פלא ידפיס המודעה ני מה קול‬
‫כאחד אחר שגבר נתערב יבש ביגש חד נחרדה אס ברדב״ז אינו מבואר כן דעכ״פ‬
‫בתרי לא התיר הרא׳ש כלל וישתקע כהוראה אינה תמוהה כל כך דהגרכי‬
‫הדבר ולא נאמד וגס בדיעבד לא התיר יוסף הובא בפת״ש מח־ר על יד הזליעה‬
‫היא״ש רק מין במינו ממש דלא ניתוסן{ חתיכת בשי פלא נמלחה גס הרב עיקרי‬
‫טעס האיסור לאחר שבשל כאחד אבל דיגיס סי׳ ז׳ אוח מ״ח הביא דברי הרב‬
 ‫הום‪5‬וה להמאסף שגה חמישית‬
‫ו הנ ה ס׳ ערוגת הבשס להגאון שס‬
‫אריה לא ראיתי מעולם ועל טוב‬
‫'‪7‬ידי הגאון מוהרי״ח הדל‬ ‫אזכיר‬
‫אבדק וואלדיסלאווא אפר במכתבו מיוס‬
‫צים אסתר תגז״ר בלח לי העתק דברי‬
‫הערוגה הבבס בענין זה ודל בסי׳ ס״ט‬
‫אוח י״א סעין« י״ב באמצע הדבור ובזה‬
‫כיה נראה לי למצוא קצת היתר בשומן‬
‫אווזות ששהה בלשה ימים בלא מליחה‬
‫דהשבוח יעקב מסיר מטעס דרכיך ואינו‬
‫מתיבש וגס דבומן אין מוחזק כל כך‬
‫בדה כדלקמן סי׳ ע״הוהאחרוניס חולקיס‬
‫עליו עיין בהרי מגליס ובנודע ביהודה‬
‫חלק יו״ד סי׳ כ״ר וחלילס לסמוך על‬
‫השבות יעקב בזה אך דנראה דיש מקוס‬
‫הקנה לזה )כי לצלותו אי אפשר שיוססד‬
‫כל‪,‬השומן( באופן זה שיהיה כמלח כדינא‬
‫ואחר כך לחלטו ברוחהיס דלפי מה‬
‫שכתב כלחם משנה דמשוס הט מהני‬
‫חניטה לשיטת הרמב״ס אחר מליחה‬
‫משוס דאין נו רק מעט דס כלל אס כן‬
‫בשומן דג ס כן אין בו רק מעט דס אס‬
‫כן מהני גס כן חליטה לצמות דמו בתוכו‬
‫ובלא מליחה אין להקל מטעם זה לחלוט‬
‫ברותחים כמו פכסב בש״ך סי' ע״ג סק״י‬
‫ע״ש ואף על גב דאין מליחה מועלת‬
‫בבשר ששהה מכל מקום הוא‪.‬רק חומרת‬
‫הגאוניס אבל בשניהס יחד במליחה ואחר‬
‫כך חליטה יש פניס להקל ולכאורה היה‬
‫נראה דגשומן צא שייך כלל דין חליטה‬
‫ברותחים דהא הטעם דחליטה משוס‬
‫דהדם נצמה בתוכו ואינו יוצא ודס‬
‫האיברים שלא פירש מוהר וזה שייך‬
‫בבשר אכל בשומן שמתיכיס אוהו אס‬
‫כן גס הדס פורש ומתערב בהפומן דהכל‬
‫ביחד ניתך ונתערב‪ ,‬לכך אין עוס היתר‬
‫בתליטה אך דבאמת זה אינו דאס כן‬
‫קשה לשיטת הרמב״ס דסוצר דככל מליחה‬
‫בענין חליטה אחר כך אס כן איך יעשו‬
‫עיינתי שנית שם )לא ראיתי שהזכיר‬
‫מליטה בשומן כלל ושם )כד״ה והנה ר‪.‬׳‬
‫הב׳י( הביא ממלוקח היוסקיס בבשר‬
‫ששפכו עליו מיס בהעברה בעלמא‬
‫הוך שלש‪ 9‬ימים ושהה שלשה ימיס‬
‫ל)עת השמיעה אי מהני פסיכה זו וכתב‬
‫שלפי שבמנמת יעקב כלל ל׳ סק״ל החמיר‬
‫בזה לכתמלה* ללן פסק אאמויר הגאון‬
‫פעס אחד למעשה במקוס הפסל גלול‬
‫שלא היה אפשר בצליה כי הקונים לא‬
‫רצו בזה ורצו להחזיר הבשר להמוכר‬
‫והורה לשרות הבשר במיס פושרין כדי‬
‫ש־חרכך ואחר כך ימלחנו שנזכר היהר‬
‫זה בהגהות שערי דורא עס שאין המנהג‬
‫כן וכו׳ מכל מקוס כצירון!! שתיהן כורה‬
‫להתיר במקום הפסד גדול זו היא הוראת‬
‫מאון אאמו״ר שהביא שס ובנדון הגאון‬
‫צ״ץ נשאצ אחר שכבר ערב השומן בשומן‬
‫אחר רק שנשאר עוד מעע בלא תערובת‬
‫ועל המעורב האריך לבאר כהיתר מצר‬
‫מה שנתערב ועל השומן שהוא בנין‬
‫כתב שיש פצה להתנהג על דיך שכתב‬
‫הגאון חוות דעת סי׳ ס״ט ס״ק מ׳ו‬
‫להתיר השומן על ילי בישול במיס בששים‬
‫אמר המליחה וכי׳ והמיס שבלעו איסור‬
‫ישפכו ופו׳)והביא דברי הח״ד הרב פתחי‬
‫חשובה בס״ק כ״א( הן כן הדבריס שראיתי‬
‫בצ״ץ הרל ומה שהזכיר בשמו ידידי הרב‬
‫הנ״ל יצ״ו חליטה בשומן ושהביא דעת‬
‫הארחות חייס שבבית יוסן‪ 4‬שגס בשומן‬
‫מהני חליטה הנה אגב ריהטאי לא ראיתי‬
‫דבר זה לא בתשובת הצ״[ ולא בדברי‬
‫מרן הכית יוסף כמו שיראה הרואה גס‬
‫מה שכתב בשמי בספרי הקטן בדי ממד‬
‫כבר נתבאר מתוך מה שהבאתי למטלה‬
‫שאין לסמוך על זה וחמיה לי על הרב‬
‫הלל יצ״ו למה לא הורה לעשות כמ״ש‬
‫הגאון חרד והסכימו עמו שני המאורות‬
‫כפתחי תשובה והצמח צדק הנדל ‪.‬‬
‫)^(‬
 ‫פקועות ^צדה‬
‫מובוט הוא ובבשר ששהה שלשה ימים‬
‫דהו א מוממת הגאונים ומקילין בזה הרבה‬
‫קולות מהראוי לסמוך פל היחר החליעה‬
‫כך נראה לי לתקנה הגונה וטובה שלא‬
‫להפסיד ממון ישראל אס ייטב הדבר‬
‫בעיני היושבים על כסא הוראה וגס‬
‫אפשר לעשות חקגה כזאת לחלוט בסימץ‬
‫כמבואר ס״ס ס״ז ועי״ש בטורי זהב‬
‫וגה מטעמים שנחבאר דחף על גב דאין‬
‫אנו בקיאין מכל מקוס יש לצרף כל‬
‫הצדדים הכ״ל שכתבתי וגס באופן ז י‬
‫שיהיה נמלח »קודס אך שנראה דאין זה‬
‫תקנה כל כך מפני שהחומץ יקלקל טעס‬
‫ייפומן ויפסידו אבל אס אין הפסד בדבר‬
‫יש טפי על ידי מליטה דחומץ דעהני‬
‫לכולי עצמא מדינא והיכא דאי אפשר‬
‫ויש הפסד מרובה בדבר יכול לעשות‬
‫החליטה ברותחים כמו שנתבאר בסעיף‬
‫הקודס עכ״ד הגאון ערוגת הבשם‬
‫שהעתיק לי כגאון כנ׳־ל יצ״ו ‪.‬‬
‫ובעיקר הדין )שומן אווזא שנשתהה‬
‫בלא מלימה( כתב לי ילידי‬
‫הרה״ג מוהר״ר שמחה ככנא אבדק‬
‫לוקיפזוקא יציו בשנת סנז׳ר וז׳׳ל בכלל‬
‫א׳ אות א׳ דיה ו בספק מה שהביא משויס‬
‫רטקיא לענין שומן אווז ששפה שלשה‬
‫ימיה בלא מליחה אי יש להוסיף טד‬
‫שפיס יעויין בר לואי יו״ד סי׳ י״ר שכתב‬
‫‪5‬אס כבר מלחו הבשר ואחר כך נודע‬
‫ששהה שלשה ימים בלא מליחה מותר‬
‫להוסיף שבכי האי גוונא מותר לכפל‬
‫משוס שהוא דרבנן ויש עוד ספק שמא‬
‫יש שכיס בקהיבה נגד הדס יעו״ש‪ ,‬ויש‬
‫להעיר ממה בכתב הפרי מנדים בפתיח?‬
‫כוללת שבתרי דרבנן מוהר להוסיף יעויין׳‬
‫ליקוטי צבי יו״ד סי׳ ס״ב בגס דעתו‬
‫ק‪ ,‬ואס כן גס כאן מותר וצ“ ע‪ ,‬בא״ד‬
‫מה שתמ» על האחרונים בהעלימו עיין‬
‫מדברי הרדב״ז סי׳ קליק ישויין ערוגת‬
‫חליכיה אחר מליחה‬ ‫בבומן ואיך‬
‫הא הכל כיחך ונפרש א״ו דזה לא מקרי‬
‫פירש כיון דאין הדס פורש בפני עצמו‬
‫רק הוא מפורב בשומץ גס אחר שניחך‬
‫ודם שפירש לא כוי רק אס נפרש ויוצא‬
‫מן המתינה בפני עצמו אבל כשנפרש‬
‫הכל ביחד הדס עם השומן לא מקרי דם‬
‫שפירי אס כן בפיר מהני החלימה גם‬
‫בשומן כדי שהדס לא יפרש בפני עצמו‬
‫ומה שהשומן כיחך ביחד פס הדס לא‬
‫אכפת לן ולא הוי דס שפירש ‪ ,‬וכיין‬
‫בחולין ד׳ קי״ב בתום׳ ד״ה הרי גללא‬
‫דמלחא נראה קצת מדבריהם דכי האי‬
‫גווכא הוי פירש ונאסר כשומן וכן כתב‬
‫^בפרי מגדים בפתיחה ע״ש וככר הארכתי‬
‫לעיל בסעין{ הקודס דחלימה מהגי גס‬
‫השאר כשר בדיעבד על כל פנים ובדיעבד‬
‫סמכינן על בקיאחינו בחליכיס כדאיחא‬
‫בסי׳ ע*ג וכאן גס כן כדיעבד דמי דאי‬
‫אפשר לצלותו דיופסד כל השומן וכי‬
‫האי גוונא כתבו הפוסקים בכמה דוכחי‬
‫דכיכי דאי אפשר בעכין מחר כדיעבר‬
‫דמי ובזה מיושב גס קושייה הלח״מ הנ״ל‬
‫על הלמב״ס דבעי חלימה אחר מלימה‬
‫הא אין ברךאין בחליפה דהא הוא רק‬
‫לנתסלה ובדיפגד סומגיס על בקיאתינו‬
‫כחלימה וזה נס כן כדיעבר דמי דאם‬
‫כן לא יהני מליחה לקדרה דאי אפשר‬
‫בחליפה ובשר מבושל בקדרה לא נאכל‬
‫צק סומכים בזה בפירי על דקיאתינו‬
‫נמליטס ואין לו תקנה אחרת בפרס דיש‬
‫רק מיעוט דס ויש צירוך סברת הלר!ס‬
‫משנה הנ״ל דהיכא ד^יכא רק מעט דס‬
‫יש לסמוך טל בקיאהינו בסליטה ואף‬
‫לסי מה בכתב בנודע יייודה בס דנעור‬
‫'האווזות ודאי ים דס דאין טלס בוין‬
‫■דהרי גס כאווזא כחושה יש עור מכל‬
‫מקוס יש לומר דמעט הוא בערך השומן‬
‫דבשו מן ליכא דס כל כך ודס העור‬
‫יה‬ ‫ד‪1‬םפה להמאסף שנה הטישית‬
‫המובא בפ״ח ס״ק כ״ב והיי שס כתב‬
‫הרדבי״ז )כסי מה בכפתיק הפ״ת( תקנה‬
‫זו רק אחר הצליה אט ישליכו אנתו‪.‬‬
‫כמיס רותחיס ונותר ובספרי יד שלים‬
‫)אשר הוא בכ״י עדיין( סי* ס״ט ס״ק‬
‫ט״ל כעחקתי סון‪ £‬דברי הרדב״ז נזה‬
‫)זה זמן רב «ראיהי חשובת הרדב״ז‬
‫וכעת אינו ח״י( שכתב דחפי‪,‬לו למוך מיס‬
‫פושרים דעתי להקל דאין אחר כצליה‬
‫כלום וסייס כללא דמלחא דעתי להקל‬
‫וכן נהגו ע״ש‪ .‬אבל כל זה הוא רק אחר‬
‫כצליה )ודלא כמו שהעתיק הרב דלתי‬
‫חשוכה את זכרי כ״ת שונשעפ מדבריו‬
‫שאמילו קילס צליה הסיר הרדלז( ו‪6‬״כ‬
‫בשומן דא״א בצליה קודס דגימוס וכלה‬
‫כאש א״כ אין מועיל לט כזה תקנת הרלב״ז‬
‫ואין כאן תימה על האחרונים לסעצד‬
‫זכיתי להבין דברי כ״ה‬ ‫סון‪ £‬דכר‬
‫בזה וא״י לאיזה ח׳ כרדב״ז כיוון וציע‬
‫גגוןג ספרו ואינו ח״י ע*כ אבקש מכ״ת‬
‫הרס לבאר לי כווצת? בזה עכיד יצ׳׳ו‪.‬‬
‫ובמכתבי אליו כתבתי לו מס שכפיר כת״ר‬
‫על דברתי בשדי חמדתי אשר כסב בשמי‬
‫ידידי ה‪5‬־או; גמ״ס דלתי חבובה יציו‬
‫אודיע לכתהיר שיפע העיר והצדק אהו‬
‫וכבר קדס וזכה בהונלה זו אחד מגאוני‬
‫דורנו יצ״ו במת צאת לאור כעה״י ספרי‬
‫שדי חמד והודעתי לו שהצדק אתו‬
‫וכנראה שמה שכתכחי‬
‫בספרי היה גיל פי הרשוס גזנרוני^ולא‬
‫עיינהיגו בפרק בתשובת הרדב״ז ג ‪'4‬לא‬
‫בדברי הרב פתחי השיבה וכקונטריסי‬
‫סאת השדי אות י'‪ :‬כבאתי דברי ידידי‬
‫הגאון המשי; הטל‪ ,‬ועתה רשמתי בפנקסי‬
‫להזכיר גס ‪ 3‬ס כתה״ר לברכה בהערה זו׳‬
‫הכ*ם ס׳ ס״פ סעיןן '״כ שהתייר על‬
‫•>י חלימה ועיקר יסורו על דכריה־רדג״ז‬
‫אלו ויעויין שוית מכראיל מפאלצק הנדמ״ח‬
‫סי׳ ח* מה שהאריך בזה בדברי טעס‬
‫להיתר טל ידי הליטה ואני כבאחיסנודע‬
‫ביהודה סלק א״ח סכ״ס בכתב שבדרבנן‬
‫שפיל בקיאין בחליטה יעו״ש ‪ ,‬ואס כן כל‬
‫שכן כאן ו‪5‬״ונ מנורע ביהודה הלק יויד‬
‫מה שהשיג מל השכוח יעקב ולא כחב‬
‫הקנה זו פכ״ד יצ״ו ‪.‬‬
‫ודע שקבלתי עתה)בששו״ן לפ״ק( מכתב‬
‫מרב גדול מוהר״ר שלוס לוקויאנוויסק‬
‫מעיר פליארקי יצ״ו ובחג לי בענין זה‬
‫ודבריו הס להשיג עלי כהשגת ידידי‬
‫הגאון אכל״ק ייקטרניסלאוו יצ״ו כנז״ל‬
‫ולמען דעת כי חביבים עלי דברי סופריס‬
‫ונאמנים פצעי אוהב ‪ ,‬הנני מעתיק דברי‬
‫מכתבו ועל טוב יזכר שמו ‪ ,‬וזכו במה‬
‫שכתב הפחמי חשובה סי׳ סיט ס״ק כ״א‬
‫בשס חשובת רבינו עק יבא חיגר סי'‬
‫ל״ח לגינין שומן ששהה שלשה ימי® בלא‬
‫מליהה שהפלה להקל בזס בהפסד מרובה‬
‫וכו׳ פ״ש דבריק ופיין בס׳ דלתי תשובה‬
‫הנדמ״ח סי' צ״מ ס״ק כ״א שהביא דבריו‬
‫באורך קצת‪ ,‬וכתב שס בשס כת״ר שליטיא‬
‫בספרו הניזמד שדי חמד שחמה מדוע‬
‫לא זכרו האסרוניס אס דברי הרדביז‬
‫‪ 3‬י' קל׳ח בכיוב דנל עיקר מומרא‬
‫לבשר ששהה שלשה ימים בלא מליחה‬
‫שלא לבשלו איט אלא במים פושרים אגל‬
‫במים רותאיס אין הדס פורש מהאכריה‬
‫וא״כ בשומן כרל יש להתיר על ידי בישול‬
‫במיה רותחים אל^ שנראה באין הפוסקים‬
‫מסכימים לסברתו עכ״ד כ״ת הדס ‪ ,‬וליי‬
‫אני עבדו נ״ע בזה ואיני מבין דברי קדשו‬
‫דכפי הנראה כיון כתיד לס׳ הרדלז‬
 ‫פקועות עזדדז‬
‫נראה דלא אמרו סברא דמאי חזית וכר‬
‫אלא נפש בנפש דאין דוחין נפש מפני‬
‫נפש אבל בסכרז איר יטל לסמא את‬
‫עינו כדי שלא יהרנוהו ‪ ,‬ובכן הקשה על‬
‫מה שכתב הסמ״ע כסי׳ כפ״ח ס״ק י״ע‬
‫דממה שכהכו כרמדס ומרן בש״ע כס‬
‫דאס אנסוהו שיראה ממון חבירו וט׳‬
‫דמדכחבו פטור ולא כהנו דמוחר להראותו‬
‫היון דנחנס על זה משסע דלכחמלה חסור‬
‫להראותו אלא שאס הראהו פטור מלשלם‬
‫דקשה אמתי לא יוכל לכהתצה להראות‬
‫ממון חבירו כלי שלא יהרגוהו והלא‬
‫אפילו לנקר עינו ‪:‬ל תיירו או לתחוך לו‬
‫שוס אבר רשאי לעשות כן להציל עצמו‬
‫כל שכן להראות ממון חיירו ואפילו תימא‬
‫דגם בסכנת אבר אמרינן סכרא למאי‬
‫תזיח מכל מקום להראות ממון מבירו‬
‫דין הוא דלישתרי שאין לך דבר שעומד‬
‫בפני פקוח נפש ו ט׳ וכיוצא בזה השיב‬
‫הראב״ד כריש פרק א׳ מהלכות חובל על‬
‫מה שכתב הרמב״ס דאס נשא ונתן ביד‬
‫רזייב לשלם דאין הגאון מודה בזה שאין‬
‫דבר עומד בפני פקוח נפש )אס לא היה‬
‫אומר הרמב״ס רק זה דנשא ונתן ביד‬
‫חייב לשלס לא היה ק״ל מבא דאמרו אין‬
‫לן דבר עומד בפני פ״נ כמ״ש הרמב״ן‬
‫כהגוזל בחרא בס׳ המלחמות מי קאמרינן‬
‫דמוסר יהרג ואל יעבור ימסור וישלם‬
‫ממון לבעלים הוא דאמדי' וטעמא הוי‬
‫משוס דמן שמיא קנסוהו שיאנוס אוחו‬
‫הגוי להכותו או להרגו אס לא ימסור‬
‫ממון חבירו וחייב לשלס משוס דאסור‬
‫להציל עצמו בממון תגירו יעו״ש ‪ ,‬אמנס‬
‫הא דקא מדקדק הסמ״ע מדברי הרמב״ס‬
‫דאס אנסו לישראל שיראה לו ממון חבירו‬
‫וט׳ דאפילו הכי לכתחלה לא יראהו הוא‬
‫דבר קשה בעיני דלית לן יהרג ואל‬
‫יעבור אלא דוקא בעלש החמורות אבל‬
‫בשאר מצות וחי בהס רתיב ומדבר‬
‫סי׳ ג׳‬
‫כללים טערכת האלף אות י״ט‬
‫אין לך דבר ‪:‬עומד בפני פקומ נפש‪,‬‬
‫בנדפס מערכה זו אות ט״ז הארכתי‬
‫קצת בדין זה אס מותר לנזול דבר‬
‫'מחבירו )על מנת לשלם( משום פיקות‬
‫נפש עי״ש ‪ .‬ולעניי רבית כתבו החוס׳‬
‫במסכת ע׳׳ו ד׳ כ״ו דיה אני שונה‬
‫דעובדיה לוה מיכורס בן אסאי בלביה‬
‫כדי‪.‬לפרנס הנכיאיס אע״ג דישדאלמומר‬
‫היה ואסור ליחן לו רבית משוס פיקות‬
‫נפש שאני ‪ ,‬ומזה נל»וד לגזל‪ ,‬ובענין זה‬
‫האריך מאד ידידי הנאון מוהר״ר צבי‬
‫מאיר אבד״ק דחגרי יצ״ו בספת הבהיר‬
‫אמרי הצבי בחידושיו לפרק ששי דבנא‬
‫קמא סי׳ כיד כ״ה כיו ובח״ב בחידושיו‬
‫לפיק שביעי אות קנ״א והמעיין בדב*ק‬
‫ובדברי אנכי הדל בנדפס יראה איזה‬
‫דבריס מטוניס למה שכתבתי והרב‬
‫המחיר יצ״ו שלח לי אח ספריו הקדושיס‬
‫אתר שנספשטו הס׳ שדי חמד בעולה‬
‫רש לשאת ולתת עוד בענין זה לך נא‬
‫ראה בדבריו הנעימים ובמה שרשמתי‬
‫בנדפס אמבוהא דרבנן קדישי המלבריס‬
‫בזה‪ .‬ואנכי חזון הרביתי למרן מוהרמביח‬
‫בספר כפות המרים ‪.‬בקונגיריס תוספת‬
‫יום‪ .‬הכפוריס כסיניא ד דף פ״ב ע״ב‬
‫)בדה ואם אומרים( שפשוט מאד בעיני‬
‫קדשו שמותר לנזול כדי להציל עצמו מן‬
‫הסכנה והוא שנסתפק באם מאנסים‬
‫אותולעויד עינו של פלוני ובאם לא יעשה‬
‫ק יהרגו אוהו אס יהדנ ואל יעבור ואחר‬
‫שצדד כמה צדדים כתב'למפשט השמועה‬
‫יט‬ ‫ה‪1‬ספהלהמאסןע שנה הטיע^ית‬
‫עלים שאמרו להם סתמו שקר ‪,‬ואל‬
‫תסרגו יהרגו ואל יחתמו ואך רבאדפליג‬
‫עלה ו‪»6‬ר אילו אתו קמן אמרינן להו‬
‫סתמו שקר וכו ׳ לאמר מר אין לך לכר‬
‫שעומד בפני פקוח נפש כיינו דוקא‬
‫בההיא לחתימה משוס לאכתי ‪:‬לא הוי‬
‫ממון לק שסופו לבא לילי ממון אבל‬
‫בגזל ממש אפשר למודה רגא דיהרג‬
‫ולא יעבור להוא אביזרא דשפ׳כת למיס‬
‫דאין אדם מעמיד עצמו על ממונו ויבא‬
‫לידי שפיכות למיס וכו' והביא כצ) דעת‬
‫רביי בכבא קמא לך ס׳ ע״ב דה‪.‬ויצילה‬
‫לאפי׳ גמקיס פיקוח נפש אסור להציל‬
‫עצמו בממון חבירו וכן ראה בשאגת‬
‫אריה סי׳ כ״א בכתב וז״ל וחמה‪ .‬על‬
‫עצמך לאוי דנזל ומשכון ופאה ואונס‬
‫שגירש דכל הני היו ניתק לעשה וכי‬
‫מוהר לכתחלה לעכור על לאדן‪ ,‬כללו‬
‫כשכוונתו בשעת עבירות כלאו לקיים‬
‫העשה שבו כגון אונס שנירש על' מנת‬
‫להחזירה ונזל על מנת להשיב וכו׳ והביא‬
‫ראיה מהא דגבא קמא הדל לשאל לוד‬
‫לסנהדרין מכו ליטול גדישיס בל שעורים‬
‫לישראל ליחן לפני בהמתו על מנת לבלס‬
‫גדישיס של עלכיס דפלשתיס בלחו ליה‬
‫מנול ישיב רבע גזלה ישלם אך על פי‬
‫שנזלה ישלס רבע הוא הרי אך על פי‬
‫שנוזל על מנה להשיב רשע מקרי וכן‬
‫דעת הרמב״ס בשמיני מהלכות מובל‬
‫ומזיק הלכה נ' אנסוהו למוסר זה עד‬
‫שיראהו לו אוצרות יין או הבן או עד‬
‫שיראהו ממון חנירו והראהו לו מפני‬
‫כאונס הרי זה פעור ‪ ,‬וכן פסק‬
‫מר״ן המחבר בח'מ סי' שפ״ח סעיך ג׳‬
‫וכתב הסמ״ע לדקדק מלשון הרמב״ם‬
‫והמהיר דלכתחלה לא יראהו אלא באס‬
‫הראהו פטור מלשלם משמע שסובר לחך‬
‫במקיס פיקוח נפש אסור להציל עצמו‬
‫בממון חיירו וכו' )והאריך בחריפות‬
‫הרמבין מ;׳ ' יראה כהליא• דלכתחלה יכול‬
‫למסור ממון הנייר כלי פלא יכמהו‪,‬‬
‫אלא למייב לפלס אס נפא ונתן ביל וכן‬
‫נראה עיקר ליעבור ויראה ממון הכירו‬
‫לאנס ואל יכרג‪ .‬וכן כתב הרבדס ה״ת‬
‫סי^ נ״ה ופירש לין זה בלפון נ״י פהוא‬
‫סתום ועמוק יע״ש ־ ולרק פכ״ל ‪ /‬הרי‬
‫מפורש ■בלב״ק שמותר להציל עצמו מן‬
‫הסכנה בממון הנידו‪ /‬ובכן לעס הרמב״ס‬
‫והרמב״ן ונמקי יוכן« ומוהרפל״ם ‪ ,‬ופלא‬
‫בעיני'שלא זכר בר שיעה החוס׳ והראי׳ש‬
‫בבבא קמא ד׳ ס׳ ופסק המור ושלחן‬
‫ערוך בח״מ סי' בנ״מ שהבאתי בנלפס‬
‫לפשיטא להו נמי הגי והיה לו להכריח‬
‫מזה שלא כמו שדקלק כרב הסמ‪-‬ע‬
‫מלשון הרמביס ופסק מר״ן בסי׳ שפ״ה‬
‫דאם כן קשו לברי מר״ן אהללי מסימן‬
‫שנ״ט לסי׳ שפ״ח^ ואיך שיהיה כנך רואה‬
‫בכתב הרב שכן עיקר ‪ -‬להיתר )ובמה‬
‫שמצדד אס מותר להציל עצמו באבר‬
‫חבירו יש לעיין בתשובות הרלב״ז סי׳‬
‫תרכ״ה שהניא מאון סדי מגדיס במשבצות‬
‫סי' בכ״ח סק״ז בדיה שאלה שלטון( •‬
‫וראיתי בספר ידי משה )הנספח לספר‬
‫הפרנס( לילידי הגאון מוכר״ר‬
‫מפה שמואל הורו ‪ pi‬מ״ן בוילנא יצ״ו‬
‫)ועסה אבריק באייסוב( בדך ס״ז א?׳‬
‫ג׳ שכתב לאפור להציל עצמו בממון מכירו‬
‫אך במקוס דאיכא פיקוח נפש כדאיתא‬
‫בירושלמי לשבה סוך פרק שמנה ברציה‬
‫ובעבודה זרה פרק ב׳ הלכה ב׳ לא סוך‬
‫לכר כשאומר לו הרוג את פלוני אלא‬
‫אפילו אמר לו המוס את פלוני ופירש‬
‫כפני משה לאסור להציל עצמו בממון‬
‫חיילו )ואני הלל הזכרתי לברי הירושלמי‬
‫וכפני משה שהביאו בהגהות מוהדץ‬
‫הירש חיות ושכתב כרב לאנן לא קימא‬
‫לן הכי וכי׳ עי״״(‪ ,‬וכלאמר רב ססלח‬
‫בכתובות ד׳ י״ט ע״א קסבר ר׳ מאיר‬
‫־‬ ‫)‪( 10‬‬
 ‫פקועות ‪Tfia‬‬
‫ד״ה רב א&י דהמשהה חמן ודעתו לבערו‬
‫אינו עובר עליו ומותר להשהותו ועל זה‬
‫כסב ודל ועוד בלאו הכי ^סכרס ד י‬
‫תמוה מאד לומר שהמשהה על מנת‬
‫לבערו שפיר דמי דהא אך דקימא לן לאו‬
‫הניתק לעשה אין לוקין עליו מילקא הוא‬
‫דל׳א לקי אבל איסורא ולאי איבא אך‬
‫שקייס העפה לנסוך דומיא דלאו שאין‬
‫בו פפשה דאין לוקין עליו אגל איסורא‬
‫ודאי איכא וכו' וחמה על פצמן לאו דגזל‬
‫ו>ו׳ ‪ ,‬וכי מותר לכתסלה לעבור על‬
‫לאוין הללי כשדעתו בשעת עבירות הללו‬
‫לקיים סעשין שבהם כגון אונס שגירש‬
‫על מנח להחזירה ונזל על מנת להשיב‬
‫וכו׳ סא ודאי ליכא מאן דאמר הכי‬
‫ובהליא אמרינן ‪3‬בבא קמא ד׳ ס׳ גבי‬
‫הא דשאל דוד מסנהדרין מהו ליטול‬
‫גדישיס של פעורים דישראל ליחן לפני‬
‫בהמתו על מנת לפלס וכו' שלחו ליה‬
‫חבול ישיב רשע גזלה ישלם אך על פי‬
‫סגזלה ישיב רשע מיקרי אלמא דאך על‬
‫־מנת לשלם אסור וכו׳ אלו תורך דב״ק‬
‫מה‪ /‬ה נךרואה דלא מיירי הגאון שאנת‬
‫אריה ביא להציל עצמו בממק סיירו‬
‫משוס פיקיס נפש כלל רק להנאת ממון‬
‫־הוא מכוין וזה ודאי אסור אך אס דעתו‬
‫לשלס חיל בגא להציל נפשו מסכנת מיתה‬
‫על ירי ממון חיירו אין שום הוכחה‬
‫מדבריו במסור דלא מיירי בהכי כלל ולא‬
‫ידעתי להכין טנת הדי כמחיר יצ״ו‬
‫בהביאו דברי השאנת אריה הנ״ל למאי‬
‫דעפיק מ;דר ינ״ז וראיתי קס )בספר‬
‫ידי משה( כדך פ״ז ע׳׳א שידידי הכהן‬
‫הגדול הגאון מוהרש׳יך מחיס בנק שלמה‬
‫יצ״ו האריך על דברי מאין המחיר יציו‬
‫להשיג על כל ר איו תיו באין מהן‬
‫הוכחה ושהדין אמש במותר להציל ע מו‬
‫בממון תיירו על מנת צ שלם והביא דכדי‬
‫הראב״ד שבשיטה מקיבצת בביא קמא‪.‬ל‬
‫ונר‪’,‬אות נדונו נקיד!( ונהג גא!ה ד'‬
‫על כל ס;ים מזיק דאיכא עוכא מרגווחא‬
‫דסברי ‪7‬א^^ בממון דהוי אביזרא לשפיכות‬
‫דמיס אסור להציל מצמו כממון חיברו‬
‫‪ jft‬כמקום דאיכא פיקוח נפש אלוחורן‪4‬‬
‫דביק בקיצור שהפתקתיס לפי שספר‬
‫החורה הזה בגדשש חדש ממש כגראה‬
‫לא כחפשט עדיין כל הך ואינו מצוי ביר‬
‫כל אדם* והמעיין בכל מה שכתבתי בנדפס‬
‫ישר ייזה מה שיש להעיר בדברי היב‬
‫פכ״ל^והן במה שנראה מדבריו דהלכתא‬
‫הכי אזלא שאסור להציל עצמו בעמון‬
‫חיירו וימות ולס יגזול והוא היפך כל‬
‫כפוסקיס בהזכרחי בנדפס )מלבד מה‬
‫שהזכרתי נס בקונעריס זה( והן במס‬
‫שמייחס למר״ן שסוגר שחסור להציל עצמו‬
‫כממק חכירו אפילו במקוס פיקוח נפש‬
‫ואילו בנדפס הבאתי שיבינו המור‬
‫ומר״ן בש״ע טי' שנ״ם פסקו כדברי‬
‫השוס' והרא״ש'דמושר להציל עצמו בממון‬
‫קיירו שאין איסור גזל עומד בפני פיקוח‬
‫נפש רק שחייב לשלם אכל לא נאמר על‬
‫זה יהרג ואל יעבור וגס הזכרתי שם מה‬
‫שכתב הרב פני משה דלס קימא לן‬
‫כהירושלמי בזה‪,‬ואכהיא דרב ססדא דאמר‬
‫אליבא דרבי מאיר סדיס שאמרו להס‬
‫חתמו שקי וכו׳ יהרגו ואל יחתמו שקר‬
‫הכאתי מה שכתבו שהוא ממלת חסידות‬
‫וכו׳ עי״ב‪ ,‬ואין צורך לכפול הדברים‪.‬‬
‫ו מ ה שהביא הרב יצ״ו שכן כשב כגאון‬
‫שאגה אריה בסי׳ ד א וכיו כמ״ל‬
‫תיויהני שהרואה בדברי השחגח אריה‬
‫בייפן שלהן עיניו תחזינה שאק בוס‬
‫הוכחה בדבריו שאסור להציל עצמו במעון‬
‫חיירו במקוס פיקוח נפש אך כשדעתו‬
‫לבלה‪,‬ולא אמר הגאי; שאך בדעהו לשלס‬
‫■אסור אלא בלא במקום פיקוח נפש דכל‬
‫המכא־ ומחן בלו היא על סברת ר״י‬
‫׳שהביאו התום׳ בפרק כל שעה ל' כ״נג‬
 ‫הו©«ה ל ה מ א ק‪ :‬שגה חמישית‬
‫והיא״ש כבגאקמאד׳ ס' שהבאעי בנדפס‬
‫אלא שכתב שדעת רש״י היא לאסור‬
‫ל׳‪:‬ציל עצמו בממון חכירו ו הסביר כטעם‬
‫סוגר לפי שלא נאמר ?כלל דאין לך דבר‬
‫מוץ מהשלש‬ ‫שעומד בפני פיקומ‬
‫עבירות חמו רוח אלא טקא כמצות שבין‬
‫אדם למקוס ברוך הוא ונא! כמצות ש הס‬
‫נץ אדס למיירו )והוא כמו שעלה על‬
‫דעת הרב מוהר״י ט*יאש שהבאתי בנדסם^‬
‫וכתב שלפיעת השוס׳ והרא״ש לחוק מאד‬
‫שירופסןבדברי הש״ס וגתג שמרן המשנה‬
‫למלך בפרשת דרגים תמה על שימת רש׳״י‬
‫דאין יתכן שיהא אשור להציל עצמו בשל‬
‫חבירו הרי אין דבר עומד בפד פיקיח‬
‫נפש והשיב שמלבד שדבד הנמלא נוחיס‬
‫יותר לפי פירוש רכ״י ועוד שגס מסברא‬
‫יש לומר כן שהרי בממא דן פ״^ה ילין‬
‫ד׳ עקיבא לפיקוח נפש דומה שלת‬
‫דעבולה שדוחה שבת ופיקוח נפש דומה‬
‫כיבודה כל בכן שדוחה שבת והרי פשיעא‬
‫אן שהתירה ההורה לחלל שבת מפני‬
‫עבודה חמידין ומוספין מכל מקום לא‬
‫התירה לנזול אס לא מצא תמיד אלא מן‬
‫הגזל להא סתמא אמרינן להוציא את הגזול‬
‫ולא מחלק‪/‬ן בין מצא אמר ללא מצא‬
‫אחר הרי ‪ | 5‬שהתירה התורה שבת מפני‬
‫עבודה מכל מקום לא העירה ממון פל‬
‫אחדים וכיון דפיקיח נפש ילפינן מעבודה‬
‫נאמר גס כן כמו שמנודה אינה דוחה‬
‫את הגזל גס פיקוח נפש לא דוחה את‬
‫פגזל והביא סמך לזה וגם כתב להוכיח‬
‫פגם במ‪-‬מון גבוה אסור להציל עצמו‬
‫והאריך נזה )מדיה וראיתי ס»ך ופו׳‬
‫והלאה( וסייס ויצא לנו מזה דלדש״יו^ן‬
‫מצילין מן הסכנה לא בממון מכירו ו מ‬
‫ולא בממון גבוה אכל לתום' והרא*׳ש‬
‫מצי^ין ומזנרי שאר ראשרניס לא ראיתי‬
‫בזה הכרפ שהס כתבו המציל עצמו >»מ‪1‬ן‬
‫מכירו חייב ‪ ,‬וכן כתב ^רמב״ס גהלכום‬
‫קי״ז)שהזכרתי מדפס( שכתב כן מפירש‬
‫ן‪:‬על דברי הסמ״ע ‪ f/5CD‬הרג המחכר;‬
‫כתב שדבריו קנמהיס ומהיכא תיתי שיהא‬
‫)!סור ל‪5‬זול במקיס פינןיח נפש ותמה על‬
‫הרב המתכר י^״ושלא ראה דכד התוס׳‬
‫שבבבא קמא ד׳ ס׳ וסרב העמבר השיג‬
‫שכנר ראה דבריהם אלא ?‪£‬הביא דביי‬
‫רשיי פס דקאי בשימת הסוברים דאסור‬
‫והו׳ עי״ש דב״ק ואם היה משיג מפשק‬
‫מר׳׳ן נ סי׳ שנ״מ כדברי התום׳ ה‪:‬״ל על‬
‫מה שכתב הרג המחבר שדעת מר״ן‬
‫לאסור לגזול במקום פיקוח נפש כמדומה‬
‫לי פלא היה לו פה להשיב! ועל מה‬
‫שהביא מהגאון שאי ח אייה לא ראיתי‬
‫שהשיב דבל‪.‬ולא ידעתי למה‪ ,‬שוב ״נדפס‬
‫שניית ס׳ ידי משה הנ״ל בשגת חרג״ע‬
‫ודברי הגאון המחבר נזה הם בסי׳ ד'‬
‫או׳ ג׳ ואו׳ ‪ 7‬׳ ודברי הגאון מוהיש״ן הס‬
‫גסי* ס׳ אז' ז׳ ואו׳ ח׳ וכנראה שיש‬
‫איזו הוספות על הנדפס גשנה שג־נ״א‬
‫ולא פניתי נעיין בדב״ק לך ;א ראה ‪.‬‬
‫ו א ת זה אגיד כי בנדפס בדן ח׳ ) ב ד ה‬
‫ותמיה( העירותי על דבי' הגאון‬
‫בנין ציון בתשובות החרשות סי׳ קע״ד‬
‫שדבריו סובבים על מה שנתב במין ציון‬
‫מהדורא קמא סי׳ קס״ד בלא היה מצוי‬
‫אצלי וסיימתי בצריך לעיין בגון כספר‬
‫א‪ 8‬הביא שיסס הרא״ש והגמר ושולחן‬
‫ערוך ח״מ סי׳ שנ״ג ואם הזכיר דעת‬
‫•הראשונים שישיגה מקובצת לכהוכות ל׳‬
‫י״ג דמתבאר מדב״ק דמוחר להציל עצמו‬
‫בממון חבירו ונו'‪ ,‬עהה על ־גוב יזכר נ ס‬
‫ידידי הרב היקר ונכבד תס וישר מזנה‬
‫‪-‬את ברביס רש״ת מוהר״ר יוס| צבי לעוו‬
‫המו״ל ספרי פדי חמד יצ״ו שבראוהו‬
‫>איזהו מקומן בס׳ פדי ממד שכתבתי‬
‫שאין בירי הס׳ היקר בנין ציון הרא ‪1‬ו;‬
‫בלחו לי למנה זכרה לו ה׳ לגובה( ועיממי‬
‫‪,‬שם ‪.-‬וראיתי שככר הזכיר ־ברי כתוס׳‬
 ‫פקועות‪.‬שדה‬
‫בחלק יורה דעה ס•׳ שמיח סובן‬
‫שדעת כגאון בנין ציון היא לדינא כשיטת‬
‫רש״י לאסור להציל עצמו בממון" חבירו‬
‫משוס פיקוח נפש והוא שכהב וז״ל‬
‫המיהני על הגאון מוהר^״ע עטליגער‬
‫אבדיק אלטונא רי )מר ניהו‪ ,‬המחבר‬
‫שו״ת בנין ציון( שראיתי שבמכתב קכ״ג‬
‫)כבעלי ‪ .‬שצה״נ( החזיק בדבריו ושגס‬
‫הרא״ם והעור איכא למימר לסבלי דלא‬
‫הותר גזל משוס פיקוח נפש והרי בהליא‬
‫כתב הלא״ש בסרק הכונס סי׳ י״ב שאץ‬
‫דבר עומד בפני פיקוח נפש וכן כחי‬
‫כטור רסי׳ שג״ט ואס כן על כימק וחי‬
‫בכס קאי גס אגזל והא דצריך ליטול על‬
‫מנס לשלסמשוס דאין ההצלה תלויה בזה‬
‫דאפילו יפלס לכסיף יציל נפשו ולכך‬
‫מחירין לו הקל קל וגזלה על מנת לפלס‬
‫קל משלא טל מנח לשלם ואס כן אפי׳‬
‫נימא כמו שכתב הרב ככ״ל ולא ניחא ליה‬
‫להסכיס דעת רש״י לדעת שאר פוסקיס‬
‫וסובר דרשיי סליג על זה מכל מקום‬
‫הלכה כרבים ובתראי ומכל שכן שלא אדע‬
‫אנה ראה כרב הנ״ל שרש״י פוסק כן‬
‫לדינא הרי נס רב חסדא בכתובות ‪ 7‬ף‬
‫י״ט לסי דעת הרב נ״י סובר כן ורכא‬
‫פליג עליה דאין לך דבר שעומד בפני‬
‫פיקות נפש ורבא בתרא הוא ואף למאן‬
‫דאמר דעד רבא לא אמריגן הלכה כרבא‬
‫מכל מקום כל הפוסקים פסקו כהא‬
‫דרבא דאנוסים מחמת נפשות רבאיס‬
‫להעיד שקר מחמת אונס נפשות אס כן‬
‫מוכה שלא כדברי הרב שדרש לעצסו לוחי‬
‫בהס קאי רק על חקות ומצות בבין‬
‫אדס למקום וכו׳ ואס כן אף א* רש׳׳י‬
‫סובר כן בדעת ר״ח מכל מקים לא סיירא‬
‫ליה כן לדינא וכן כתי כראב״ד בפרק‬
‫ק׳ מנזקי ממון )נראה דצריך להיות‬
‫מהלכות מובל ומזיק עי״ש בפרק מ׳ הלכה‬
‫ד׳{ דגס בגזל פשיעא דאינו עומד בפני‬
‫ח‪1‬בל;‪;:‬ומךק פרק ‪ *n‬ואן! ‪.‬כלא כתכו‬
‫‪ 5‬אםוי ;להציל‪ .‬מכל 'מקום אין הכרע‬
‫שפיעתם■ כש^טח התוס׳ שהרי לא כחנו‬
‫גס■ כן איפכא שאן«; שמיע מכל מקיס‬
‫מוהר לכתיזלה להציל עצמו)אמר המחכך‬
‫עלן לני כמצאתי חנא דמסייע למה‬
‫סכתבהי אני הדל בנדפס על דברי הגאון‬
‫עוהר״ן‪.‬הירפ חיוח כאין הכרח מדברי‬
‫הלמב״ס כסובר כאסור להציל עצמו‬
‫בממון סבירו עי״ש בד״ה ומן האמור(‬
‫מלשון כראייל כס משמע ששיטחו‬
‫ככיטח החום׳ ומכל מר\ס נס ממנו אין‬
‫ראיע גמורה דהו א מחלק בין למסור‬
‫עצמו כל י‪ .‬להציל‪ ,‬ובין מציל כשנוטל ממון‬
‫;חבירו מעצמו ולכן כתב דו דאי אינו‬
‫מחחץב להניח להרוג אח עצמג משוס‬
‫הצלת ממון חבירו אבל אם מוחי לכחחלה‬
‫ליטול‪ .‬ממו; מבירו מטצמו להציל טצמו‬
‫ממןחה עדין אין נכרע מדבריו‪ ,‬ועיין‬
‫ממקי יוסף בחנוזל בחרא עכ״ל‪ .‬ובסי׳‬
‫קס״ח הביא ימה שהשיגוהו שני רבנים‬
‫מדברי כטור וש״ע ח״מ סי׳ שנ״ט ומסוגי׳‬
‫דכחובות ד׳ י״ט והביא גם מה שכסב‬
‫בשימה מקובצת וכסב לפלפל בדבריהם‬
‫ולחזק שיטח רש״י שאסור להציל טצמו‬
‫בממון סיירו וסייס ואף דלדינא ודאי‬
‫פסקינן כפסק הטור וש״ע דמותר להציל‬
‫עצמו בממון סיירו מכל מקוס הרווחנו‬
‫במה שחקרנו לידע דלאו כולי עלמא סכרי‬
‫כן ושס בל״ה)חשובה( הביא בשס הרמב•)‬
‫דאיכא ברייתא דפליגי בה חנא קמא ור׳‬
‫מאיר דחנא קמא סובר דאין דבר עומד‬
‫בפני פיקוח נפש אלא עבודה זרה וגילוי‬
‫מרמה ושפיכות דמים ור׳ מאיר סובר‬
‫שנס גזל עומד בפני פיקוח נפש‪ ,‬ובכל‬
‫זאת כסב דלדינא קיימא לן כפסק כעור‬
‫וש״ע דמותר להציל עצמו בממון חבירו‬
‫משוס פיקוח נפש כנז״ל ‪.‬‬ ‫‪-‬‬
‫אמנם ממה שכחב מאון מוהדס פיק‬
 ‫בא‬ ‫הוסמת לדטאסף ענה חמי^זית‬
‫כיעמו של רש״י שסשק שאסור כהוא על‬
‫פי הברייתא שהביא הרמב״ן דלתנא קמא‬
‫רק שלשה דבריס עומדיס בפני פיקוס‬
‫נפש )עבודה זרה גליי עדיות ‪ .‬שפיכות‬
‫למיס( וליבי מאיר גס גזל עומד בפני‬
‫פיקיח נפש וביאר שרבי יהודה ורבי יוסי‪.‬‬
‫)געובלא ד‪:‬מ אזלי בארחא ואחזו לרבי‬
‫יהודה בולמוס קפחיה לרועה ואכל‬
‫לריפתיה ואמר לו ר' יוסי קפחה ‪ 6‬ת‬
‫הרועה וכו' כמובא ביומא דך פ*ג ע״ב(‬
‫פליגי בפלינתא דפנא קמא וי׳ מאיר‬
‫שבברייתא הנ״ל דסתס תנא קמא דר׳‬
‫מאיר הוא ר׳ יהודה וכו׳ ואם כן יש לומר‬
‫דר׳ יהודה לקפח לרועה אזיל לשיטתיה‬
‫שמותר לגזול משום פיקיח נפש ור׳ יוסי‬
‫סובי כר׳ מאיר שאשור לגזול משוס‬
‫פיקוח נפש ולכן אמר ליה קסרזתיה לרועה‬
‫וכו׳ וסייס ולפי זה אתי שפיר לפשק‬
‫רש״י לאסיר להציל עצמו בממון מכירו‬
‫כהרי קיימא לן דכי פליגי ר׳ יכולה ור'‬
‫יופי הלכה כר׳ יוסי וכל שכן כשגס ר׳‬
‫מאיר סובר כוותיה ומשוס הכי מוקיס‬
‫רש״י סוגי' הש״ס דבכא קמא ד׳ ס׳ בה כ‬
‫לאשור לגזיל משוס פיקיח נפש אלו לב״ק‬
‫שס‪ ,‬הנך רואה שהראה פנים מסיירות‬
‫בהלכה דאיח לן למינקט לאסור לגזול‬
‫משום פיקיח נפש ולולא דבריו שהביא‬
‫בשמו הגאון מוהר״ם שיק הנ״ל הייתי‬
‫דוחק לומר שכתב כן ליישב פסק רש״י‬
‫אבל לדנא מודה דנק־מינן כדססקו‬
‫העור והש״ע למותר אגל מדבריס‬
‫שבכתב שהביא הנאון מוהריס שיק נלאה‬
‫כסיבר להלכה ;־אסור ומכל מקום לגבי‬
‫לידן ודאי אית לן למינקע למותר כמו‬
‫שכתבתי בנדפס שכן לעת הרבה פוסקיס‬
‫ועוד הוסיך על זה הגאון מוהר״ס פיק‬
‫כמה מהיאשוגיס דסירי ככי כנז״ל‪.‬‬
‫ו ה ג ה כטל ילידי הגאון מוהר״ר רפאל‬
‫שפירא יצ״ו אבדק באברוסק יע׳׳א‘‬
‫פיקוח נפש וכן כחב הרמב״ן כמלממוח‬
‫נפרק כגוזל ומאכיל לאן‪ £‬שאין לבר‬
‫עומל כפני פיקוח נפש מכל מקום צריך‬
‫לשלס דלא אמרו צא ימסור ויהרג אלא‬
‫ימסור וישלס ולכך מחייב הרי״ן« בנשא‘‬
‫ונחן כיל‪ ,‬וזו גס כן לעח הרמב״ם כדכהי‬
‫החוס^ יוס הכיפוריס כיומא ל' פ ״ ב‪.‬‬
‫וגדולה מזו כתג בתוספת יוס הכיפורי׳‬
‫שס )בסוגיא דדן! פ״ב ע״ב‬
‫בד״ה ואס אומליס( לשרי אפילו לחבול‬
‫בחכירו לעור ע־ט או לקלקל לו שאי אבר‬
‫כלי להציל עצמו ומזה נראה למה שכתב‬
‫הסמ׳ע בסי׳ שפ״ח ס״ק ייט דלכתחלה‬
‫אסור למסור במקוס סכנה הכונה שאסור‬
‫למסור מל מנח שלא לשלם הואיל ואץ‬
‫ההצלה תלויה בזס ולא קשיא קי שית התוס'‬
‫יוס הכיפורים ובכמוקי‪ .‬יוסף וגשלטי‪.‬‬
‫הגבוריס ‪,‬פרק הנוזל ומאכיל בשמעתא‬
‫למסור כתבו דרש״י ובעל העיטור סוב״י׳‬
‫כהראב״ל ואס כן מבואר לרש״י סובר‬
‫מותר להציל עצמו מסכנה בממון חיידו‬
‫דיס גול אינו עומד בפני פיקוח נפש ועל‬
‫כרסין לומר בדעת רש״י ‪.‬כמו שכתבתי‬
‫כסי׳ הקורס וצו'‪ .‬וכן כתב גתשו׳ מיימוני‬
‫לסדר נזיקין סי׳ כ' לגס נזל אינו עומד‬
‫בפני פיקוס נפש וכו' אלו תורןג לכרי‬
‫הגאון מוהר־׳ס שייק בם זימתכאר ממה‬
‫שב'בשם הגאון בנין ציון שדעתו להלכה‬
‫לאסור לגזול כדי להציל עצמו מן הסכנה‬
‫והוא היפך ממה »כ׳ בחשובה בבנין ציון‬
‫סי׳ קס״ח דלדינא קיימא לן כפסק העור‬
‫וש״ע למותר ושס ‪ 3‬סי׳ שמ״ז הביא נס כן‬
‫שיטת הגאון הלל לללש״י אסור להציל‬
‫עצמו מסכנה בממון חיירו והאריך לסתור‪.‬‬
‫זה דלא יסכן שיהא גזל עומדבפגי פיקו״ג‬
‫ופירש גכונת' רש״י שני לרכיס עי״ש‬
‫דב״ק‪ ,‬גס נספרו בנץ ציון כנ״ל בסי׳‬
‫קס״ט נראה שנועה דעתו לפסוק לאסור‬
‫לגזול משום פיקוח נפש שכתב להסביר‬
‫)‪(H‬‬
 ‫פקועות ש*דה‬
‫אי׳ בירו׳ בימ פיד ה״ב עיש‪ ,‬ררי דשיל‬
‫להירו׳ ור״ס דפחות מ‪5‬״פ מיקרי חמס^‬
‫וזהו דקאמר דאפי׳ לחמוס פלוני דהיינו‬
‫פריוש מש״פ אסור נמקיס פיקוח נפש‬
‫)יג ס פחית מש״ס אסור מה“ ח כדתי'■‬
‫בהרמב־ס וש״ע סי׳ במי׳ח ושמ״כי( מיהו‬
‫דוקא כלא ע*מ לשלם אבל ע*מ^ לשלס‬
‫י״ל למותר דגה פחות מש״פ יכול לשלס‬
‫ע׳ ב״מ ל׳‪.‬נ״ה ובש מ כה‪ ,‬וקרוב בעיני‬
‫לומד דהיניו׳מפיש נה ברייתא לסנהדרין‬
‫ה;״ל דהא דהוסיפו רזמסנין היינו ככנזלו‬
‫פחות מש׳ס דמהת״ו אינן נפשלין רק‬
‫מדרבנן נפסלין‪ ,‬ולא ס״ל לנירו' דממה;‬
‫היינו דיהיב דמי אפי׳ בלכון חכמים‬
‫ומשוה הכי קאמר שפיר דאפי׳ לחמוס‬
‫פלוני אסור ומיידי כשלא יהיב דמי כמ״ש‬
‫וע׳ סנהדרין ד׳ נ״ז והוס׳ קידושין דף‬
‫מ׳ ד״ה וי׳׳א ותוס' ב״ מ ד׳ ה׳ ד׳ה בליז‬
‫'ודוק‪ ,‬ולכאורה י״ל דהא דקאמר ר״ח‬
‫דחמס היינו פחות מש״ס זהו רוקח לב״ן‬
‫דלדיד׳ גס פחות מש״ס הוי ממון כדאי׳‬
‫‪-‬בסנהדרין ד׳ נ״ע ונ״ז דהא קאי על קרא‬
‫דמלאה הארק חמס דמייני בב״ן סבל‬
‫לישראל לא מיקרי פחות מש״ס סמש וכן‬
‫מצאתי כס׳ לבוש האורה' ^שכ׳יה פי״ב‪,‬‬
‫אבל לפע׳יד אינו נראה ק דאי ס׳ל לר״ח‬
‫כגמרא דילן דבב״ק אין נ״מ בין פרועה‬
‫לפחות מש״פ א״כ היאך קאמר וזה ניעל‬
‫פחית מש״פ באינו יכול להיציא נלין הא ‪,‬‬
‫בב״נ ג ה פחות מש'פ יטל להוציא ממנו ‪,‬‬
‫בדין‪ ,‬אלא מוכח דס״ל לר׳׳ר• וכירו׳ דנס‬
‫ככ״נ יש חי׳ בין פרועה לפחות מש״פ‬
‫כמו בישראל ואפ״ה מיקרי חמס וא״נ‬
‫היה בישראל מיקרי חמס לדידי׳ כפחות‬
‫מש*פ‪ ,‬וע' סנהדרין ד׳ ק״ע• וראי׳ מצאתי‬
‫לזה דהא כעירובין שס ד׳ ס״ב אמריק ‪,‬‬
‫דשוכרין מן הע״ג אפי׳ בפחית מש״ס‬
‫משוס דלע״ג אין נפ״מ בין פרועה^לפחו׳‬
‫מש״פ עי״ש ובירו׳ דעירובין‪ .‬פ־׳ו ה״ג אי׳‬
‫העירוחי‬ ‫כה‪ :‬אליוז״ל המ' טהב אה‬
‫בזכרי כת׳יריביח•׳ הנה ראיסי סהאריך‬
‫בקונטייס הכלליס )מנ‪1‬לכה אל״ן{ או'‬
‫פ״ז( א' מותר גזלה גמקיס פיקיח נפש‬
‫והאריך ‪ oc‬בדכרי הירובלמי)שית פי״ד‬
‫היד וע״נ פ'•‪ :‬ה״ב( לקאמר שס א‪:‬נ״ד‬
‫מנינ> ז״א בא'ן מתרפאין מש״ד דהדנן‬
‫המן יצא רובו חין גינש'ן ט וכו׳ לאסוף‬
‫לגר שאמר לו החג אה איש פלוני אלא‬
‫אשי׳חמי־ס אה איב פלוני‪/‬ותישמש לכאורה‬
‫לכגזילה יהיג ואל יענוד אילה איני יורע‬
‫מאי אולמא דהירו׳ הנ״ל מהא דאי׳‬
‫ככ׳׳ק ד׳ ס׳ לאסור להציל עצמו נממון‬
‫חטרו דפירשו הראשוניס דל דהיינו‬
‫אדפהא דניפגיר רהשלומין •אלא ידל־עצמו‬
‫וישלס כמו״ה יש לפרש הירו׳ הלל להא‬
‫דקאמר דלחמוס חה פ׳ אסיד ־במקוס‬
‫פיקוח נפש כיינו נלא תשלומין אנל הה‬
‫משלס אח*כ מוהר‪ ,‬ואעיג דאי׳ בי״ק‬
‫דס״כ חמסן יהיב דמי גזלן לא יהיר דמי‬
‫הא פירשו הסוס׳ שה דקאי על הברייתא‬
‫דסנהדרין דכ״ה איל ‪-‬בקרא גה המס‬
‫מיייי דלא יכיב דמי עי׳ש‪ ,‬וא׳־כ י״ל‬
‫דה'רו׳ לישנה לקרא נקע ]וננילד בע״ג‬
‫דנ״ח ובחולין דקצ״ז אנא כדכתיב קאמינא(‬
‫זאעיג דיש להק׳ למה נקע לי בנא דקרא‬
‫כיון דיש לעעוה בזה ולומר דנישנא‬
‫דחנמיס נקע דאהי׳ יהיב דמי אסור‬
‫במקו ספ קי“ נ נ״ל דרכותא גדולה קמיל‬
‫דהא דקאמר לחמוס פלוני לנר׳ דהא‬
‫דאי׳ בידו׳ לא סיף דבר וכו׳ הוא סוף‬
‫מימיא דר׳ הנינא הנ״ל ור״ס אזיל לעעמי'‬
‫דאי׳ במ״ר ביאביה סל״א איז‪ :‬חמס‬
‫ואיזה גזל •אר״ה חמה שאינו כיה סדיכיה‬
‫וגזל ששוה סיועה וכך הי' אנשי המייל‬
‫עישין הי׳ אחר מהה מוציא קיפחו מלאה‬
‫הורמוסץ והי׳ זה בא ונועל פחיה מש״פ‬
‫וזה בא וניעל פחות מש״ש עד מקוה‬
‫שאינו יפיל להוציה ממנו בדין וכו׳ וכן‬
‫כב‬ ‫ה‪1‬פפה להמאסף שנה'חמישית‬
‫כדיליף כס מקראי למחמם ב׳י אשר‬
‫שסכו לס נקי באיצס ט״ש •‪. .‬ומה בהק׳‬
‫הדשב״א ז״ל )הובא בש״מ כקונות‪ ,‬כס<‬
‫על הא״ד דא״כ מאי פריך שס רכא על‬
‫ר" ח השחא אינו אחו לקמן ‪.‬לאימלוכי‬
‫אכג־ינן להו זילו חתומו ולא תחקטלון■‬
‫דאמר מל אין לך לכל שעומר‪ .‬בפ;*‬
‫פיקיח נפש אלא ע״ג וגיס וש׳׳ד‪.‬י;לכד‬
‫השתא דחסמו המרינןלהו אמאי חחמיתו‪,‬‬
‫והשחא הא ר״ח פעמא ‪7‬ר״מ קא מפרש‬
‫וצליליה הא ס״ל למשוו נפשייהו בהא‬
‫רשיעי וכו׳ טי״ב• לפטנד״ג דפפיר‪,‬מקשה‬
‫רבא להא איתא בסנהדרין דף כ״ו‪ .‬הנהו‬
‫קיוראי לקבור נמבא ביו״ט ראשון בל‬
‫טצרח וכו׳ ואכשרינהו ר׳יה בריה לר״י‬
‫א״ל ר׳׳ס והא רבעיס נינהו סגרי ‪.‬מצוה‬
‫קח טבלי וכו׳ עי״ב! כרי חע״ג לאברו‬
‫טבילה ודאית מ״מ כיון דאיכא לעיטעי‬
‫בזה דבכיחר עבדי לא נעשו כזה רשעיס‬
‫וכשרים לעדות‪ ,‬וכן אערינן גב״מ ל' ה׳‬
‫לא תחמוד לאינבי בלא דמי מכמע לכו‪,‬‬
‫וטי׳ הוס' סנאדרין ד׳ כ״ה ל״ה מעיקרא‬
‫ובל' כ״ז חוס׳ ד ה ואלו‪ ,‬ותוס׳ בימ ד׳‬
‫ע׳׳ב ד ה כטר‪ ,‬וא׳כ ה״נ אע״ג דר״א‬
‫סיר דעל כגזל יהיג וחל ‪.‬יעבור מ*מ‬
‫כא ודאי יש לטעות בזה ולומר דיעבור‬
‫ואל יכרג להא חילו אתו לקמי׳ דרבנן‬
‫הוו אמרי ליה דיענור ואל יהרג מדב‬
‫במאי דעברו ולא נהרגו אינס נעשיס‬
‫רכעיס וכשריס לעדות חפי׳ לר״מ ‪ /‬וזהו‬
‫כמקשה רבא הבחא אילו אתו לקמן‬
‫לאסלוכי ח»רינן להו זילו חתמו וכו'‪■,‬‬
‫וא’כ ודאי יב לטעוה בזה ואיך חמנייגן‬
‫להו אמאי חתימתו פי׳ דהיאך נפסלין‬
‫בזה אפי' לל״מ כיון דסברי דבהיתר קח‬
‫עבדי כמ׳׳ב‪ ,‬והנה לפי כנר' פליגי כזא ‪.‬‬
‫גס ר׳ יהודה ור׳ יוסי ביומא ד׳ ד י‬
‫דר׳ יהודה קפחיה לרועה ואכלי'■לרפתא‬
‫ור' יופי ח״ל קפחת אח כרופה‪ ,‬ולכאורה‬
‫יפד פיכן )כמ^ יהן להע״ג ב‪:‬טרוח‬
‫לשוהי( ייכח ט דמר ר*י כפס ר׳ מנא‬
‫כר סנחוס ד א בבס ר׳ יוחנן אין קרקע‬
‫;קנה גסחות מב״פ מילהא לר' יעקי‬
‫ב ח אומר אפי׳ כאגוז אב־׳ כחמרה הרי‬
‫ד״סיל לססמא טרו' לגס כפ״ג כעינן‬
‫ביפכור בפרועה ולא מ מ' דלן ואס כן‬
‫מוכח לס׳׳ל להירו' לגם בב״ן יש חי'‬
‫בין פרוסה לפחוה מש״פ כמ״ב‪ ,‬וג' לאפי'‬
‫לר׳ יעקי ב״א דאמ׳ אט׳ כאגוז אפי׳‬
‫בחמרה ה*ס למופיל לאו משוס דס״ל‬
‫לכגי כפחוח מב״פ אלא מבוס דש’ פ‬
‫במד כדאי׳ כקי׳ דף י’ כ דהוי קילופי‬
‫ספק מהיס ו‪ 8‬בוס הכי כככירוח ע״ג‬
‫דהקילו בה הוי קנין ודאי מכיס ‪ ,‬הנה‬
‫בררנו בס‪°‬ד דמהירו׳ אין ראיה דאסור‬
‫להציל טצמו בממון סיירו היכא ‪.‬בדעהו‬
‫לבלס די״ל ־מייד עימ בלא נבלס איל‬
‫נברעהי לבלס מוהר גס להירן׳ כדעח‬
‫הראכוניס ז׳'ל» אמנס ר״ח ‪7‬קאמ׳ בכחו'‬
‫דף י'׳ט דקסיר ר"מ פדיס כחמרו להם‬
‫חתמו בקר ואל תהרגו יהרגו ואל ימחמו‬
‫בקר ציל דסיל דגס בדעהס לבלס יהרגו‬
‫דאליה לא היו נעביס רבפיס ‪,‬ולא היו‬
‫כפכליס לעדוח בזה כיון להמטשה בפצמו‬
‫במה־ ■בהתמו טבלו כיין ונוס פהביא‬
‫כה״ר בבס הגאון ח״ס ז׳׳ל מבוס לטכיפ ‪,‬‬
‫הי׳ להס לבלס להך מכיסס אחר בחתמו‬
‫הוא לבר הימא וכי בבביל בלא בלמו‬
‫יו^יו נקראיס רבעיס לפוכלן למדוח‬
‫אלא מוכח לס״ל לר׳ימ דחפי' דטתס‬
‫לבלס יהרגו ואל יחתמו בקר מדינא‬
‫מבוס לר״מ אז־ל לטפמיה בברייתא‬
‫חיצונית דסיל דטל כגזל יהרג ואל יטבו׳‬
‫כמ״ש הרמב״ן דל כס גבס ס״ל ט״ס ‪%‬‬
‫ו;׳ לטפמו דר״מ הוא מבוס דס״ל לגזל‬
‫כוא מאבזרייהו דש״ד כדאי׳ בב״ק ‪7‬ף■‬
‫קי״ט כל הגוזצ את סבירו ביפ כאילו‬
‫ניכיל‪-‬נבמתו ממני וכו׳ ואפי׳ יה׳יב דמי‬
 ‫שרת‬
‫ע״ר ר״ג גאון ז״ל עכ״ל* ואינו׳‪:‬מובן‬
‫לכאורה היאך מביא ראיה מזה דאוחו‬
‫מסיד ר״י כ; בגא היה אבל לדברינו א״ש‬
‫ד׳ כגאון ז״ל‪ ,‬דהאלפמ״ש מוכח ממ״ש‬
‫שעברתי ע״ד חברי דס״ל כר״מ דגזל לא‬
‫הותרה במקיס פיק״נ ואס כן לא מצינא‬
‫למימי דאותו חסיד היה ר׳ יהודה ב״ר‬
‫אנעאי)דהוא סז ס ר׳ יסודה( דהא רבי‬
‫יהודה ס״ל כרבנן דגזל נדחה מפני פיק״נ‬
‫כדמוכח מסא דקפחיס לרועה הנ״ל ‪,‬‬
‫והרי אמרינן בג״ק ד ק״ג דכל היכא‬
‫דאמדינן מעשה בחסיד אחד או רינ״ב או‬
‫ר״י ב״ל אצעי וכיין דלא מנינו למימר‬
‫דאותו חסיד היא ר״י ב״ר א״עאי הוא‬
‫א״כ ע*כ ר״י בן בבא הוא וא״ש ד' מאון‬
‫ז׳ל ובירושלמי דסיעה פ״נן ה׳יי איחא‬
‫להדיא דאותו חסיד ריב״ב היה ‪ ,‬איל‬
‫בתמורה ד׳ ט״ו נראה לכאורה דמספרךל‬
‫לממ׳ בזה אי הוא ריב״ב או ר״י כ״ר‬
‫אלעאי ע״ש‪ .‬ומזה רל לומר דמוד״י אין‬
‫ראיה דס״ל דגזל נדחה מפני פיקוח נפש‬
‫דיש לפרש קפחיה לרועה לא שחטף‬
‫ממנו הלחס אלא קפחיס בדכריס שמצינו‬
‫לשון קיפוח בדבריס כמו שאמר ד י‬
‫בקידושין ד׳ נ״ב לקפחני בהלכות הן‬
‫באים וממין ל׳ כ׳׳ע איתא קפחינהו ד״ש‬
‫לתלתא רבנן סמיכי וה*נ י״ל שדבר עס‬
‫הרועה הרבה עד בנתן לו הרועה הלחס‬
‫או הרשהו ליקח וא״כ לא גזל הוא והוח‬
‫כעין פי׳ הדצה״ח שהביא כת״ר ולדברינו‬
‫מיושב קישייה כת״ר מפרשיי ז״ל ליש‬
‫לפרש ג״כ מ״ש רה׳׳י זיל בפאו היינו‬
‫כדבריס ונמ״ש רש״י ז״ל בכתו׳ ד׳ נ״ג‬
‫דיה אכפי׳ ור׳ יוסי דאמר לו קפחה את‬
‫כרועה היינו משוס דלא נתן לו בלב‬
‫שלם וכ״מ מדאמר די אני קפסתי את‬
‫הרועה ואתה קפחת את העיר כלו וע'‬
‫ב״מ ד׳ כ״ב וע׳ רמבים פ״ה מה׳ גזלה‬
‫ה״מ ־ובהשגות הראב״ד ז״ל שס ובש״מ‬
‫פקוזןות‬
‫קשה הא ‪6‬סזו נולמוס צר' יהודה _והר‬
‫פיקופ >פש והיאך א״ל ר״י קפתת את‬
‫הרועה דמשמ‪6‬נ דלאו בפיר עכיד בזה‬
‫ר׳ יהודה‪ /‬ומשמע דד יוסי סכר נר׳‬
‫מאיר מזל לא הותר• משוס פיק״כ ור׳‬
‫יהודה סכר לסותרה כרמן דפליגי עליה‬
‫דר״» והנה בעונדא דחסיד אחד )ב*ק‬
‫דן« פ׳( דקאמר שס יודע אני שאין בי‬
‫עון אלא עון אותו העז בלבד שעברתי‬
‫ע״ד חברי והביא כת׳׳ר מ׳יי! הרב העאירי‬
‫ז״ל שס )הובא בש״מ שס( לאע״פ שבמקו׳‬
‫פק״נ הותרו האיסורין להתרפאות בהס‬
‫דני שנאסר מכח תקנה ומחשש פסידס‬
‫אחרים ראוי להחמיר ביותר ענ״ל‪ .‬ונראה‬
‫דאותו חסיד ס״ל ג״כ כר״מ מזל לא‬
‫הומרה משוס פיקיח נפש משוס הכי‬
‫אסור להימיפאוס בהם כיון דאיכא סשידא‬
‫לאחרים‪ ,‬אבל אי נימא כרבנן דהותרה‬
‫גזל משוס פיקוח נפש בודאי לא היה‬
‫בו מון לעזי ואדרבא מחוייב היה לעשות‬
‫כן משוס פיק״נ וכמ״ש מוהרש״ל ז״ל‬
‫ביפ״ש דאס אינו עישה כן מתחייב‬
‫בנפשו‪ ,‬ומ״ש כת*ר דהנא שאני להוא‬
‫דבר שלא ניתן לתפלומין דאינו ידוע‬
‫משדה של מי אכלה וכמה אכלה כדי‬
‫שיוכל לשלס אח״כ וכיון דליכא בתשלימין‬
‫משוס הכי אסור לפע׳׳ד כיון דרבנן ס“ל‬
‫דגזל נדחה מפני פיקיח נפש ח״כ אפי׳‬
‫בעקיס שאי אפשר לשלם נמי מותר‬
‫לגזול כמקיס פיקוח נפש דהסשלומין איכה‬
‫מעככיס הפיק״נ רק דמחוייב לשלם אח"כ‬
‫אס חפור לו לשלם איל אס א״א לו‬
‫לשלס לא נדחה הפיק״נ בשביל זה‪ ,‬וע״כ‬
‫נ״ל דאותו חסיד ס״ל כר״מ וכמ״ש‪ /‬ונ״ל‬
‫ראי׳ לזה מדברי הגאון ז״ל שהובא בש׳׳מ‬
‫בב״ק שס״וז״ל ת״ר מעשה בחסיד אחד‬
‫גרסי׳ וחסיד זס הוא ר״י בן בבא דככי‬
‫מפרפ לה בבייי׳ שעברתי ע״ד חברי‬
‫שןהיו אומריס אין מגדלין כל עיקר וסמכתי‬
‫כג‬ ‫ה‪ 1‬םפה להמאסף ‪.‬שנה חמישית‬
‫ומדוע לא העיר כמי מהא דסון« פ׳ בן‬
‫סורר ומורה וברמב׳ס פ״א מהל׳ רוצח‬
‫הי״ד ובחו״מ סי׳ הכ״ו במחויב לשכור‬
‫אחרים להציל מבירו ואס לאו עובר על‬
‫לאו העמוד וכו״ הרי דמשועבד ממונו‬
‫להצלהחבירו וממילא ק״ו נמי דרשוה ביד‬
‫המסוכן להציל עצמו ואס לאו עוכר על‬
‫לא העשה ועיין יו״ד סי׳ קנ״ז בהנה‬
‫דמחויב ליחן כל ממונו ולא יעבור על‬
‫לא העשה ועיין פיח סקיד ועיין בשו״ח‬
‫ב״ח החדשו׳ סי׳ נ״ח ועיין בס׳ ב״מ‬
‫בצלעות כביח בסוך ספרו ועין בסמ״ע‬
‫ח״מ סי׳ סכ״ו סק״ב ויש להאריך הרבה‬
‫בזה ואכ״מ עכ״ד יצ״ו׳ ובס' היקר אבן‬
‫שתיה לידידי כגאבדיק לוצין יצ״ו בנדפס‬
‫מקרוב ראיתי בסי׳ ס״ג שמפלפל בחכמתו‬
‫בדי; זה )אס מותר לנזול מבוס פיקוח‬
‫נסש(ובססוגץח שהזכרתי בנדפס )דנהו׳‬
‫ודבבא קמא והירושלמי( ודברי איזה‬
‫מחירים שהבאתי שס הביאס גס כנאין‬
‫הנ׳׳ל יצ״ו ושקיל וערי בזה עייש דב״ק ‪.‬‬
‫ו ה נ ה בנדפס כתבתי)בדןן ז׳ ע״ד בד ה‬
‫וראיתי( בבס הרב מוכר״ן הירש‬
‫דות בהגהוהיו ליבא קמא ד׳ ס׳ דמצינו‬
‫בירושלמי פ׳ שני דעבודה זרה הלכה ב׳‬
‫שאמרו לא סוך דבל האומר הרוג את‬
‫סלוני אלא אפ ׳ אמר חמוס אה סלוני‬
‫חייב למסור נפשו משמעוח לשון ז‪ :‬הוא‬
‫בכן אמרו בפי׳ בירושלמי; אמנסהמעיין‬
‫בניך לכרי הירושלמי שס ובסוך פרק‬
‫שמנה שרציס ישר יחזה דלא סיימו‬
‫בירושלמי כן )חייב למסור נפשו( אלא‬
‫אמרו לא סו ך ד־‪.‬ר וכו' אלא אפי׳ אמר‬
‫חמוס אש סלוני עכ״ל ותו לא אלא שהרב‬
‫פני משה הבין שהכונס לומר שגס אס‬
‫אומרים לו חמוס את פלוני חייב למסור‬
‫נפשו והרב מוהרצלח נמשך אחר פ־׳ זה‬
‫וכן הבינו כמס וכמה גדולים ‪.‬‬
‫א ף עתה השגתי ספר יקר מי בלמה‬
‫בי־מ ד' כ׳ ד״ה לא חהמוד ודו״ק; ועוד‬
‫יב להאריך בזה הענין ואכ״מ ולי בזה‬
‫ויקבל כסיר כמו״ש מאה״ש ככל חפן לבב‬
‫כת״ר בי׳ וכאשר איומה לו נמש ידידו‬
‫המ״ש באהבה ממפו בכל עוב‬
‫כהגאין סוהר״אליב‬ ‫רפאל‬
‫שפירא זללה״ה‪,‬‬
‫ג ם ירידי הרהיג סוהר״ר שמואל‬
‫אביגדור הלוי מפיר סארפצק י‪5‬״ו‬
‫כחב לי בענין זה על מה שכחבתי דנ׳‬
‫מדברי רב״י בב׳׳ק ר ס׳ ע״ב בד״ס‬
‫ויצילה דלא כומר משוס פיקוח נפש להציל‬
‫עצמו בממון אבירו וכו‪ /‬וז״ל במ״ש בד״ה‬
‫אין לך דבר ו ט ‪ /‬לכאורה קבה לרש״י‬
‫מאי פריך שס למ״ד למיקלי מאי אבע״ל‬
‫להני חרי קראי הא י״ל דאשמעי׳ דלא‬
‫כיה לו לשלס במזומן משוס הכי שצח‬
‫לסנהדרין וחסרו אבל אילו היה לו מזומן‬
‫היי כדי וי״ל דלא מססיד לסלק בין‬
‫מזומן לאינו מזומן דאי שרי במזומן‬
‫משוס פיקיח נפש ברי גה באינו מזומן‬
‫כיון דדעתו לשלם אך לפמש״כ בדיה‬
‫והרב דיש מחלקים בזה הדיא הקושיא׳‬
‫ד״ה ומן הקשה אפ־ש״י ביומא )פ״צ(‬
‫דקפחיה בע״כ הא ל־ידיה אסור להציל‬
‫עצמו בממון חבירו וי״ל בפניו גם לרב״י‬
‫שרי׳ עי׳ל בודאי פיק״נ גס ‪.‬לרש״י שרי‬
‫להציל עצמו בעמון מבירו והתס בשאלת‬
‫דה״מ ע״ה היה רק ספק פיק״ג דבלא‬
‫שריפה הגדישיס ג״כ אפשר יצליחו נגדם‬
‫לכך אסור דבספק אמרי׳ אוקי ממונא‬
‫בחזקת מרא עי״ל זרועה נכרי היה‬
‫דבפירך‪ :‬לכ״ע שרי נזלה נכדי עד״ל יצ״ו ‪.‬‬
‫וידידי כנאון מוהר״ר יוסף לערנער‬
‫יצ*ו אבדק וואלטישסק כחג‬
‫לי בענין זה וז״ל באו׳ ע״ז האריך אס‬
‫מוהר להציל עצמו בממון חגירו בפ״נ‬
‫)‪( 1%‬‬
 ‫פקועות ש'דה‬
‫יצ״ו( ראיתי עשה )תרנ״ח( בחלק יו״ר‬
‫סי׳ רנ״ג שעל מה של מרין‪ ,‬בעל הבית‬
‫ההולך ממקום למקום וכלו ‪#‬נעושיו בדרך‬
‫ואין לו מה יאכל יעול צדקה וכשימזור‬
‫לביתו איט מייב לשלם כסב על זה ודל‬
‫ואינו חייב לשלם היינו שנתנו לר מדעתם‬
‫חבל אס אין לו מה יאכל ויכש שלא‬
‫»דעח בעלים דמוחר לגנוב משוס פיקוח‬
‫נפש על זה חייב לשלם כמו בכתב הרב‬
‫אהלי יהודה נאג׳אר ד׳ קכ״ג פיג דלא‬
‫כהרב מלאכת הקדש פרפת קדושיס עכ״לי‬
‫ונראים הדברים ששניהם מודים למותר‬
‫לגנוב משוס פיקוח נפש וממלוקסס היא‬
‫על החפלומין ומחוך מה שהבאתי בנדס^‬
‫בפנין זה מתורתן של רבותינו ראשוגיס‬
‫ואחרונים עין רואה שכן שורת הדין‬
‫מחייבת לשלם אחר‪ .‬כך ואין הספריס‬
‫הנ״ל מצויים אצלי ומסתמא פיר הובאו‬
‫דב״ק באכלי יהודה ‪.‬‬ ‫‪,‬‬
‫קשישא הרה״ג מוהרי״ן פאלאג׳י‬
‫לי־דילי מאון מר דינא במינסק יצ״ו‬
‫וראיחי פס דבר נחמד וצפי מראה הוא‬
‫האמח בפי׳ לפון הירוסלמי ואעהיק‬
‫דבריו כלשונו וזהו )בנימוקיו על הפ״ם‬
‫בדן! כ״ו עיב( ירושלמי סון« פרון שמנה‬
‫‪,‬שרציס אין דוחין נפש מפני נפש לא כון!‬
‫דבר‪ .‬כשאומר לו הרוג את פלוני אלא‬
‫אפי׳ ממוס את פלוני ‪ ,‬ונדחקו בזה‬
‫המפרשים דאין יהרג ואל יעבור על‬
‫ממס ופלי כלל כללו דאין לך דבר אלא‬
‫שלשה המנויים‪ .‬שיעמוד גפני פי»ןוח‬
‫נפש ו;׳ דהך )דהני( פירושו לא סון‪4‬‬
‫דבר כשאומר הרוג את פלוני וא‪ 8‬לאו‬
‫אהמך אפי׳ ממום אח פלוני ואם לאו‬
‫אחמסך אסור להציל את ממונו בממון‬
‫מכירו עכ׳ד יצץ‪ ,‬והוא פי׳ ישר ונכון‬
‫לפי היגמן לשק הירושלמי כמו ח שיו א‬
‫לפנינו ‪.‬‬
‫‪ 1‬ב ס פ ר יפה ללב חלק שמיני )למר‬
‫כד‬ ‫הוסעה להםאסף שנה חמישית‬
‫שאין מקום להוכיח ממאמר הזה שגזען‬
‫התנאים לא היו הסערים מנוקדים כמ״ש‬
‫הסופר בפס יש ^מריס ‪ ,‬וידידי הרבני‬
‫המופלג אלכסנדר זיסקינד רובינילנט‬
‫)מביחליססאק( יל״ו כחב לי וז״ל סרעבחי‬
‫בנפש׳י עז לכחוג לכ״ת מה שראיתי בספ׳‬
‫שדח מע׳ א׳או' ר‪5‬״ט ט״ד הנקודות מי‬
‫המליא ונו׳ וראיתי בפו״ת הרדלז ח׳‬
‫שלישי סי׳ תרמ״ג כתב כס זז׳ל וכן‬
‫אמרו יודע הי' בצלאל ללרף אותיות‬
‫שנבראו בהם שמים וארן ומסר הנקודות‬
‫והטעמיס כשאר תורה שיע״פ שיפי׳ פי'‬
‫לתורה שבכתב כן הנקודות והטעמים פי׳‬
‫לחורה שנכתב‪ ,‬וגס זאת כתב שם מדוע‬
‫אין כותבין הנקודה בספר הורה כדי‬
‫שיהיה נדרש בכל מיני הלימוד ולפיכך‬
‫אמרו חז״ל אל תקרי כך אלא כך ואילי‬
‫היה מסויים לא נוכל לדרוש כך‪ ,‬אבל‬
‫באמת גס הנקודות נמסר כשאר חורם‬
‫שכע״פ יעוין בם וימצא חדשות ונצורות‪,‬‬
‫ועאד אתפלא על כת״ר שלא הביא את‬
‫הדדלז בספרו עכ״ד יצ״ו ‪.‬‬
‫ובגוף דבר זה אשר הבאתי כספרי•‬
‫דברי הסופר שכס׳ כנהיג‬
‫החדש קרא עלי ערער גאון כדורנו צדיק‬
‫חמים ילו וכתב אלי נענין זה דברי»‬
‫נמרציס ועס כי לא אוכל כמת להתיישב‬
‫בדבריו לאהבת הא»ס אעח'ק להבות‬
‫דב״ק< וז״ל והנה הביא כבודו מאמר בשס‬
‫אחד מן החדשים נקודות מי אמרן ועושה‬
‫ספק אס מקודות כן מסיני והנה יראתי‬
‫מאל לדבר להני כבודו שיחי' שמא ח״ו‬
‫יקפיד עלי‪ ,‬אך הנה כבודו בודאי מקיים‬
‫הדבק במלותיו וכו׳ ולבן‪ ,‬אחרי רוב‬
‫בקפה הסליחה מכבוד הורתו שליט״א‬
‫לא אמנע לדבר באשר הוא מלאכת שמים‬
‫ואגיד כי דברים כאלה לא היו ראויס‬
‫לנזכר בספרו המהולל והמשובח ‪ .‬אך‬
‫כבוד תורתו של'ט״א מרוב המלאכה אבד‬
‫סימן ד‬
‫כל^ים מ^רכת האלף‬
‫באמצע אות נ״א‬
‫ע ל מה שה כאהי שס מ״ש סופר אמד‬
‫בס׳ כנסמ מדולה החדש כמחירח‬
‫א׳ עמוד צ*ו במאמר כקודומ מי אמרן ‪,‬‬
‫דרבים סקלו בזה יש אומרים שכן הלכה‬
‫למ״נס וי״א שעזרא הםופר ייסדן‪ ,‬ויש‬
‫מוכיסין שגהקנו אסר חתימח ההלמוד‬
‫ומביאים ראיה מההיא דמי כתיב חוטאים‬
‫חטאיס כתיב וכו'‪ ,‬הכה עסה ראיחי גם׳‬
‫בס' יסוד האמונה להרב ברוך קאפיבר‬
‫בח ׳ הפני)עמוד העבודה( בדרוש ב&גזבה‬
‫והיראה ד׳ קמ״ד ע׳יג וז״ל הואיל ואחא‬
‫המאמר הןה )מי כתיב סוטאיס ססאיס‬
‫כסיב( לירן נדקדק הלא יש הגדל בין‬
‫חטאים פההי״מ בסניף פתח לסטאיס‬
‫שהחי״ת בפתח» כי בחטף פשח פירושו‬
‫העבירות ע‪5‬מ;ז אבל חטאים בסחח החי״ה‬
‫פירושו סו מאים וא״כ מה אמרה יהמו‬
‫חטאים כתיב הלא שס כתיב בפסח וא״כ‬
‫פירושו חוטאים אבל הענין‪ .‬הוא כי יש‬
‫אס למסורת ואף דכתיב ממאיס בפחח‬
‫החי״ח מ״מ יכולים לקרות ג״כ בחטף‬
‫פהח וקאי טל העבירות אבל אי הוה‬
‫כתיב חוטאים בוי״ו ובחולס שוב לא היה‬
‫אפשר לשנות מקריאה מחוטאיס לחטאים‬
‫וזהו שאמרה ביורי‪ :‬מי נתיב חועאיס‬
‫פלא נוכל לשמת מחוטאים למוואיס הרי‬
‫חטאים כתיב ואף דכהיב בפתח נבר אנו‬
‫יכולים לשמת הקריאה מחטאים בפסח‬
‫לחטאים בחטף פתח וקאי על‪ .‬הטבילות‬
‫ולא טל החוטאים עכ״ל ‪ ,‬ולפי הנראה הוא‬
‫פירוש נכון בכונת המאמר ומובן לפי זה‬
 ‫פקועות ע‪ 5‬דה‬
‫שהוא לדורות ויפול כידי אלפי אנשיה‪,‬‬
‫וע״ז אמרו חכמים הזהרו וכו׳ וישתו‬
‫התלמידים כו׳ ואס ילתי אפשר להחליף‬
‫כעלה לפחות צייך להעביר קולמוס על‬
‫שורות אלו באופן שלא יהיכ רשומל ניכר‬
‫ויסלח נא לי כ״ח כי מלאכת שמיס היא‬
‫ועוד ע״פ עצה ג״כ ראוי כן לילי יבאיש‬
‫דברי ז‪:‬ובי כ״ ו כאלה את שמן רוקח בל‬
‫ס?רו הקרוש ‪ ,‬ובעיקר הדבר מה לי‬
‫להאריך כי מלבד שהסברא הזא׳ שהנקודו'‬
‫חליצה המציאו כיו ח׳ו‪ ,‬הוא אפיקורסות‬
‫וכפירה גמורה בחלק גדול כל חורה‬
‫שכע״פ‪ ,‬הנה זה הוא לדעתי שטות גדול‬
‫ודברי כחוק )והכנסת הגדולה לא ראיתי(‬
‫כי איך למד משה התורה לישראל ופירשה‬
‫להס בצא נקודות כי התורה ופירושה‬
‫ניתנה ^מסיני )יעויין ירמב״ס בהקדמת‬
‫המשנה( וכאשר פי׳ להס בחלב אמו הרי‬
‫פי׳ להס בחלב ולא בחלב ‪ ,‬וטמאה‬
‫שכועייס פי׳ להס כנועים ולא שבעים‬
‫יוס‪ ,‬זכר עמלק הוצרך לפ׳ להס א‪:‬ז‬
‫רק זכרים זכי או זכר ‪ ,‬לא עבד בה‬
‫היציך לכרש אס בעל הבהמה לא עבד‬
‫כה ‪ ,‬או לא עבד בה אפי' פל ידי אחר‬
‫וכהנה רבות מאד מאד » ומי לא יבי;‬
‫שהרבה דיניס נשתנו עפ״י נקידות והרי‬
‫^סי׳ נביא לא היה רשאי לחדש דבר‬
‫הנוגע לדין עי׳ תענית י״ז ע״ב כא מקמי‬
‫דאתא יחזקאל מאן אמרה ואיך יעלה על‬
‫הדעת על הנקודות‪ ,‬כיש וכיש שאסור‬
‫להעלות טל הדעת כדברי הרשעים‬
‫שהגקודות המציאו אחר חתימת התלמוד‬
‫וכל הנמשך אחריהם בזה אפיקורוס הוא‬
‫ומץ‪ ,‬וגע׳ מפורשת בנדרים ליו ט־׳ב‬
‫שגם קרי והחיב הוא הלכה למשה מסיני‬
‫וכיש כלל הנקודות שעיקר פי׳ ההורה‬
‫תלוי בהם וכן מפורש להלכה בשו״ע א״ה‬
‫סי׳ קמ*א סעיף ח' שהם הלכה למשה‬
‫מסיני ומפו׳ שס מעשה כאחד וכו׳ בפני‬
‫לפניו לל‪/‬סוןן ככל כמאסןג אחיי העמריס‬
‫נכנס ;ה באסיפחו גס כינולח לא טוכ‬
‫וכאשר קרה לסלמידו של‪.‬אלישע כנכיא‬
‫)תלכיס נ׳ ד׳( כלך ללקט אורוה וכו‪/‬‬
‫כי הפי״ה נס; התורה למשה ללמדה עס‬
‫ישראל כמקרא ופירושה וכאיך אעשר‬
‫ללמד המקרא בלא נקודות ואיך‪,‬יעלה על‬
‫הדעת לכס הפק בזה וכ״ש לומר ח״ו‬
‫שנחנו אחר חתימת החלמוד האס אפשר‬
‫להסתפק בזה ח״ו ‪ ,‬אין זאת רק זברי‬
‫אפיקורסות גמורה‪ ,‬ולפי לעתי בבא‬
‫דבריס כאלה לפני סצושי האמונה עלול‬
‫מאד להדק ח״ו והנה נמצאו רפש וטיט‬
‫כרבה בחוצות אבל אין להעלוחס על‬
‫בלחן מלכים ונכנדיס וליתנס בתוך‬
‫המאכליס הפוביס כי אס רבו כמו רבו‬
‫בעוה״ר ספרי פלסטר כאלה אבל אין‬
‫להעלות דבריכס ומחשכותיהס הרעות ־‬
‫מה שיחנו דופי בדברי חז״ל ובאמוכתינו‬
‫כקדושה‪ ,‬אין להעלותה נספרו של כבוד‬
‫תורתו הדמה אשר הו׳ כ׳ רחוי להיות‬
‫טהורה ותמימה ושלא יבא בתוכה דברים‬
‫שיונל לגיוס ברפיון האמונה ח״ו ע״כ‬
‫אחרי בקשח׳י סליחה מכביד תורתו כרמה‬
‫הנני להציע לפניו כי לפי עצתי ראוי‬
‫לכ״ת להחלין! העלה כזאת או כקונטרס‬
‫כהוא ולהדפיס אחר ולהשמיט הדבר הזה‬
‫שעושה ספק אס הנקודות‪ .‬מ״ו אחר‬
‫חתימת התלמוד ה׳ ישמרנו ממחשבות‬
‫רעות כאלה ווחליך כעלה באחרת באותן‬
‫הספרים שלא נמכרו עוד כי לפי דעתי‬
‫יוכל להיות ח״ו לצור מכשול לפני קלי‬
‫כרעת כי דברי רב כמוהו יוכלו חיו‬
‫להזיק יוסר ‪.‬מדברי כחדשיס בספריהס‬
‫אשר יתק שלא הרבה יפנו לדבריהם‬
‫וידעו'כי רפיון האמונה מדבר כס משאיכ‬
‫כ׳ח ‪.‬הרמה בזכרו ספק כזה ולא ישפוך‬
‫‪.‬עליו עבטיט י כאילו באמת ‪,‬ספק‪ .‬הו א איכ‬
‫מה יענד הבאיס אחריו ובפרט בשפר‬
‫כה‬ ‫הוספה להמאסף ^צנה חמי‪/‬צית‬
‫מן הארץ ואע״ג שמצינו ג״כ לפ׳ חטאים‬
‫פי׳ עבירות מ״מ מפ׳ ר״מ כניל לפי‬
‫שהבחירה חפשית ואין להתפלל ע״ז‪), .‬וגס‬
‫אולי ס״ל אין כין עוה״ז לימות המשיח‬
‫אלא שיעבוד וכו׳ וא״כ לא יתבטל היצהיר‬
‫ויהיו חטאים בעולם ‪ ,‬ואין לפ׳ יחמו‬
‫חטאים שלא יהיו עכירות לפעמים רק‬
‫רשעים שנקראו חטאים היינו רובו עוונות‬
‫יחמו( אך ברוריה אמרה שאש היה כתוב‬
‫חוטאים היה הכרח לפ' חוטאים אכל‬
‫עכשיו דכתיב חטאים אפשר לפ׳ ג״כ‬
‫חטאים ממש וא״כ אינך רשאי מספק‬
‫להתפלל על מיתתן התפלג עליהם שישובו‬
‫בתשובה והוא פשוט מאד ‪ ,‬וקרוב לזה‬
‫פי׳ ג״כ בא״א מהרש״א שם יעויש״ וגס‬
‫רש״י בתהליס פי׳ יחמו חטאים ‪.‬היינו‬
‫חוטאים אע״ג דלדידן כתיב חטאים ונס‬
‫מיד כברכות שם עד שראה במפלתן של‬
‫רשעים מפ׳ חוטאים וכדבר פשוט ככן‬
‫סיל מתחילה לר״מ יתמו חטאים פי׳‬
‫חוטאים ומה זה כיקש הכותב ההוא‬
‫להוציא ש״ר על ר״מ בדברי הכל ‪,‬‬
‫ו מ ה שהביא הטחב ההוא מיואב שטעה‬
‫בין זכר לזכר ג״כ המס דברים‬
‫בטלים כי מן יואב בודאי אין להקשות‬
‫מי יאמר פנדול בתורה הי׳ שהרי היל‬
‫עסקיו עיקרם במלחמות ע׳ סנהדרין‬
‫מ״ט א' ואמרו במכות ייב א׳ לרבא טעה‬
‫שלש טעיות יואב מה שאחז בקרנות‬
‫המזבח יע״ש‪ .‬וסוק חזי מה ציה עליו דוד‬
‫לשלמה בנו קידם מותו מלכים ב׳ וגס‬
‫אתה ידעה וכו׳ י\אכ וכו' לשני שרי וכו׳‬
‫ומרבו דיואב אין להקשות כי מי יודע מי‬
‫היה מקרי דרדקי שלו ולפי בלא היו‬
‫כתובים רק גע״פ למדו הנקודות והיה‬
‫קטן בתורה וטעה‪ .‬ועוד לפי מ״ש הריב״ש‬
‫שכ׳ כ״ת טדאי הכל פשוט ובאמת ‪fh‬‬
‫להאריך רק לפי שנוגע בכבוד רבותינו‬
‫וחז״ל ובעיקרי האמונה אשר יקומו עליה‬
‫גדולי כדור וכו׳ ונדוהו והורילוהו מן‬
‫כסיכה וכו׳ וכן מונא שסברשב״א שכג״י‬
‫שהוא הלכה למ״מ הקרי והכהיב יעויש‪,‬‬
‫ומפו' ממ׳פעמיס הרכה יש אס למקרא‬
‫הרי יש מקרא ואיך נקרא כלא נקודות‬
‫וגה קריאת התורה כב׳ וה׳ וכשבת נתקן‬
‫נימי משה וכמפו׳ כגמ׳ דב״ק פ כ ‪n‬‬
‫)שלשת ימים כלא חורה וכו׳ ע״ש(‪ .‬וכיש‬
‫בימי חול שהלטת קריאת התורה מכואר‬
‫סוף מדלה ואיך קראו בלא נקודות ועוד‬
‫כ‪:‬נה וכהנה ראיות רבות שנלאתי לכותכן‬
‫וגס פסקי פעמים אמרו בגמ׳ דמגילה‬
‫ב׳ א׳ ויכינו כמקרא אלו פשקי פעמים‬
‫וכיש נקודות; ואס נכוא לדכרי הזוהר א׳צ‬
‫ראיות שמפו׳ שם הרכה אלא שא״צ לזה‪,‬‬
‫הן אמת שכימי קז״ל לא היו כתוכין‬
‫הנקודות כ״ז בלא כחנו חורה שבע׳יפ‬
‫כי גס הנקודות בכלל תורה שכע״פ וכמו‬
‫שאינה כחוכה בס״ת אבל למדוס כע״פ‬
‫וזאת כי׳ הראשונה כלימוד אך לא ח״ו‬
‫כמו שהעתיק כ״ת מי המציאן חלילה‬
‫וחלילה ה׳ ישמרנו ואין להאריך עוד ‪.‬‬
‫ומה שככיא כ״ת בשס כותב ההוא מגמ׳‬
‫דגרוריה בברכות ירד א׳ טעה‬
‫הכותב ההוא טעות גדול שחשב שר״מ‬
‫סשב באמת שכתיב חיטאיס הג‪ :‬לא ידע‬
‫מאומה כלשון הקדש )או עפה‪ .‬עצמו כלא‬
‫ידע( שמפו׳ הרכה פעמים שגס חטאים‬
‫פי׳ חיטאיס ואפי׳ תינוקות של בית יכן‬
‫יודעים אוחו ומפו׳ בתורה ואנשי סדום‬
‫רעים ומטאיס לה׳ מאד וכתיב כפ' קרח‬
‫את מחתות החטאים האלה בצפשותם‬
‫ונתיב כשמואל א׳ ט״ו י״ח והחרמת את‬
‫כחטאים את עמלק וכריש חהליס לא‬
‫יקומו רשעים במשכט וחטאים כעדת‬
‫צדיהים ואמר דוד אל תאסוף עם חטאים‬
‫נפשי ואנשי דמים חיי ועל טלם מ״ש דוד‬
‫נ״א אלמדה פושעים דיכיך וחטאים‬
‫אליך ישוכו וכן פי׳ ר״מ ג״כ יתמו חטאים‬
‫‪13‬‬
 ‫פקועות ש’ר\ז‬

‫זאת אין זו דרך אפיקורוסות חלילה וכבר‬ ‫החדשים סשר מקרו‪ :‬בא‪ 1‬כ׳ ירחם על'נו‬
‫היו לפנים בישראנ אנשיה גדולים וצדיקים‬ ‫רפמור לנל עמו ישראל מהם ומהמונס‬
‫שטעו בזה ולא מפני שטעו בזה נסיל‬ ‫וישמור רגליט מכל מכשול וידריכנו‬
‫בהם חשד אפיקורוסוה חליל‪ :‬ועם כי‬ ‫‪:‬ן^מתו ‪ i‬עכ״ד הר‪ :‬מ״ל יצ״ו •‬
‫באמז אנכי ההדיוט לא עמדתי בחקירה‬ ‫ו אני ההדיוט תכן! לקילח מכח‪:‬ו היהיר‬
‫זו כי הספדים המדברים בזה אין מצויים‬ ‫כת‪:‬תי לו אשר שמחתי מאד לקראת‬ ‫‪.‬‬
‫אצלי כאשר כתבתי בשד״ח ב‪:‬ל זאת כתבתי‬ ‫מכתכו ואתן לו שלמי תודה וגודל תש׳ח‬
‫בשדי ר‪:.‬י ד עה לדחות הוכתת הכותב‬ ‫על טו‪:‬תו הגדולה להפניה כעינא פקיחא‬
‫שבכנשת הגדולה עפ״י דברי הייב״ש וכו׳‬ ‫‪:‬פפרי הקגיטס ולא כאשר ידמה שאקסיר‬
‫ביעי״ש‪ .‬ואשריו; נמטייה להרב המשיג ילו‬ ‫בדבר חלילה» ונהפיך הוא כי אשמח מאד‬
‫אשר נתגלגל זכות על ידו לפיהם אמתות‬ ‫חם יודיעיני שגיאותי הרבות עס כי‬
‫קדמות הנקודות ושא־ן להע־ל שים ספק‬ ‫בעיקר השגתו לא יכלתי‪ ,‬להתיישב מגדל‬
‫בדבר והמסתפק בזה אינו אלא עועה‬ ‫טרדותי הבגיחתיו להתיישב איך לתקן‬
‫כאשר יתב־ר מתוך דברי מכתבי רבני‬ ‫הדבר כי את אשר יע׳ן במכתבו אין זה‬
‫דורנו יצ״ו אשר אגיתיק בזה בס״ד ר‪,‬מא‬ ‫מחקן מפני הטעמים אשר כתבתי לו‬
‫קימא דמכיא לידאי ואלה לילי המכתבים‬ ‫במכתבי הנ״ל וקיימתי נענעי שאל אביך‬
‫מהרבנים הגהוניס ילו •‬ ‫ויגדך וכו׳ ושאלתי ע״ז עצה מידידי נפשי‬
‫רבני גאוני דורנו ינ׳׳ו ועכו תם הרבני פ;*ו‬
‫סכתבא׳‬ ‫אל האזו־‪ :‬והשיבוני דבר ליישב דעתי‬
‫העניה וחניא דב״ק להלן איה״ש ובמאי‬
‫כ״ה יוס ח׳ י״ג >־סן ר‪.‬רנ״כ ש א ו ו י ל ‪.‬‬
‫ברנה ותלו׳ לכבוד ו‪:‬ו' כ ק ל ת מוהר״ד ‪)I'nn‬‬
‫דביני וביני טרם שקבלתי תשובות כל‬
‫הרגניס אשר שאלתי מהם יצ׳׳ו השנתי‬
‫נ״י אבלק״ק קר״בולכל הנלויס אליו י ת ע עו ע ל‬
‫רי שלו׳ וברכה ד‪ 5‬ח ‪.‬‬
‫םפר יקר ונכבד לידיד נפשי הרב המופלג‬
‫וחוכלא יכבו ד ה׳ מלא מוהר״ר יעקב‬
‫א ת ט ו ל הניעני מכתי״ק מיום עש*ק‬ ‫בכרך בעל המאמרים ינ״ו אשר בבס ס׳‬
‫ויקרא ועם כי מהנמנעות כמעט‬ ‫היחש־ לכתב אשורית יקבנו ובי מצאתי‬
‫להשיב קודם החי מרוב הטרדות דיומא‬ ‫מרגוע לנפשי כי במעט אשר הצצתי בו‬
‫וכו׳ ‪ /‬ועוד טרדות פונות ו כו‪ /‬מכמה‬ ‫)מאפס פנאי לעיין בו הרבה( ראיתי כי‬
‫וכמה מכתבים ומהם מכמה גאיני זמננו‬ ‫הראיות שהוזכרו במסת הגדולה החדש‬
‫בבו״ת נחולס ולא אדע אם אמצא עת‬ ‫הנ״ל )מרביה ליואב ומירוריה ומההיא‬
‫פנייה להשיב גה לאיזה‪,‬מהם ^ובפדע‬ ‫דבי טובים דודיך( של כת הקידמין היא‬
‫לכתו״ר אפי ההכרח לכתוב בכתב רש״י‬ ‫והן הן הדברים אשר דבר רני אליהו‬
‫אשר הכתיבה קפה עלי בכ׳יז בראיתי‬ ‫כבחור האשכנזי בעל ס׳ מסורת המסורת‬
‫אשל שרוי בנער אני מוכיח להשתדל‬ ‫ויש ג״כ מי שנמשך אחריו ועם שהבאים‬
‫ה*בה יותר מכסי להתחיל לכתוב לסרוגין‬ ‫אחריו דחו דבריו וראיותיו כאשר אםן‪£‬‬
‫להניח דעתו הגדולה‪ /‬בדבר מה שהביא‬ ‫איש טהור ידידי יעקב בחיר יצמ דבריהם‬
‫בבדח גללים מעי א׳ או׳ רלט בשם‬ ‫ב״׳ן בזה אן! הוא ראה חכמה ח‪:‬ך זרועו‬
‫פיפר אי־ מכנה״ג החדש אשר העיר חיתו‬ ‫לברר וללבן אמתח לגלי החולקים כאשר‬
‫רב גאון א׳ על שגיאותו להזכיר בספרו‬ ‫עיט הרואה חתזנה בספר היקר הלל; בכל‬
‫כו‬ ‫הוספה להנדאפף שנה המישית‬
‫כ׳׳א שהמה דברי ריק‪ ,‬ותמה על עצמך‬
‫הכי יש להאמין שכיעותו בא מפני שהיו‬
‫הספרים בלתי מנוקריס והי׳ הרב בעצמו‬
‫חסר ידיעה בקריאה בגס הוא קבל כך‬
‫מרבו שלמדו ואיך ישפוך יואב דס נקי‬
‫חגס למ״ד קטלי׳ ופיכ משוס שעגה‬
‫מלאכת ה׳ רמי׳ בלימודו שלא בדיוק‬
‫ומיעוט ההשגחה על חלמידיו שלא יגיעו‬
‫וכ״ס הרשב״א והכי משמע דכי שיילי׳‬
‫יואב לרכיה א'ך אקריחן אהדר ליה זכר‬
‫בסגול ועיי׳׳ש בתו׳ פי׳ ר״ח דרבי׳ אקרי׳‬
‫זכר כדין והיינו רמי׳ כלא חשגח למידע‬
‫היכי הוה קרי תלמי די׳ אבל אין ‪,‬לפרש‬
‫כגם ריו טעה דא״כ לאו רמי׳ היא וכ״נ‬
‫בגמ״י ונס על הראי׳ מברכות מ״ד יפה‬
‫ניוון הרב המשיב עליו וע׳ בקהלת יעקב‬
‫בלקיטיו לברכות בדפי הש׳ ל״ב ע״א על‬
‫פרפי׳י קרי בי׳ חטאים כונסו דהא בקרא‬
‫כתיב חטאים בפתח רחב וא״כ ודאי פשע‬
‫הכתוב קחי על החיטאיס כלשון והייתי‬
‫אני ובני שלמה חטאים דלשון חטא נקוד‬
‫בכולא קיא בחטף וא״כ הוא כדעת ל״מ‬
‫דיעי רחמי דלימותו רק היא דקדקה‬
‫מדלא כתיב בהדיא חוטאים ע״כ קרינן‬
‫בי׳ חטאים כתגיף והיינו שיתפלל שישובו‬
‫ואז ממילא יתמו חטאים שלא יהיו רשעים‬
‫עוד ודרשה‘מקרא ומסורת עכ׳ל ‪ .‬וכ״כ‬
‫בחוכפח ר״י חסיד ובתוספת הרח״ש‬
‫דאע״ג דלא כתיב נחטף פתח ס״מ דריש‬
‫מדלא כהיב חוטאים והיינו שדרשה מקרא‬
‫ומסורת כאלו כתיב במטף חית ובגיית‬
‫רס‪ 1‬י׳ מדלא כתיב בהדיא חוטאים‪ ,‬ובם׳‬
‫נחלי דבש שער השני נתיב א׳ ד' י״ט פ״ב‬
‫שהקשה במפלי ח׳ אס יפתוך חטאים‬
‫והלא כאן קאיעל החוטא ונקישי׳ סשיס‬
‫מטאיס כתיב יטשיב שלא התגונן בפשע‬
‫מ מ׳ בקושיתו וכלל ‪ ,‬ועי׳ בס' הימש‬
‫מאמר השלישי סרק י״ג צד ציח מש״ש‬
‫באורך להראות טעותם שמשם מבואר‪.‬‬
‫רנרים כאלה א‪:‬ר ימצאו המקולקליס ס ‪f‬‬
‫לתלוח נו ואבר לא ידע אין לתקן הדכר‬
‫אסרי אשר כנר גהחלקו רוכ הס סרים ^‬
‫כנה באמח שהדברים הובאו לסשרו בלי‬
‫השגמה אף כי בספרו לא נזכר שוס חיןוק‬
‫לדבריו רק הסיפן ביטול דבריו ‪ ,‬ומ״מ‬
‫ראוי בהמשך כזמן להדפיס בוייגען אסד‬
‫להקן גינניות הדפוס וקצח חיקונים‬
‫והשמטוח ובחוכס יוכלל ג״כ ההשמכיה‬
‫להראות ביטול רעס הסופד נפסדה אחרי‬
‫בישיס עיונו בזה וידע כיח כי פוד בס׳‬
‫מסורס המסירח מר׳ אלי׳ בחור בעל‬
‫הסבכי החזיק בדעה כוזיס זאה לאסר‬
‫מוצא הנקודות והטעמים עד חכמי המסור׳‬
‫מישיבת בן אשר ובן נפתלי‪ ,‬ואין להתפלא‬
‫ניליו כ״כ במיעוע ידיעתו בספרי התלמוד‬
‫רק מקופיא ובאג דוס וכמו שהעיד על‬
‫עצמו בהקדמתו להתבבי שלא ראה בטובה‬
‫בהויות דאביי ורב!()לחכמים מעט שמשחי‬
‫ומ&אם ומחנם לא נקשתי וכוי( ואס‬
‫שבעצמו הביא מ״ש הרי ר׳ לוי ב״ר יוסף‬
‫בס׳ הסמדר‪ ,‬ואס יאמר האומר מאין‬
‫נדע שונפי הנבורה נאמיו הנקוד והעעעי'‬
‫ישיב המשיב מקרא מלא הוא דכתיב‬
‫וכתבת וכו׳ באר היטב ואף לרז״ל בסוטה‬
‫בשבפיס לשון מ״מ כחי האשורי אחד‬
‫ננהס ובצי סימני ההברות אין להבין באורס‬
‫ובפרט המלות השוות באותיות ומובדלות‬
‫בקריאתן• ועיין בכיזרי מאמר ג׳ סי״ ל׳‬
‫ל״א ל'ב ל*ה ובמגילה ג' א ׳ ונדרים ל״ז‬
‫ב׳ ויבינו במקרא זה פ*כוק טע מי ס‬
‫וכפרש״י אלו הנגינות וכן ברא״ש וירושלמי‬
‫מגילה פי׳ד ושום שכל אלו הטעמיס וגה‬
‫הסכס במאור עיניס בחלק ימי פולס‬
‫פיק נ״ט ורמבמ״ן בהקדמתו הכוללת‬
‫לחופשי חורה באור לנתיבה האריכו לדחות‬
‫דבדו בשתי ידים והוכיחו ביטול דבריו‪,‬‬
‫וע׳ במגדל עיז מהרג ל״ יעקב ממרין‬
‫בעליית הכתיבה כתי כל ראייתו מכ״ב‬
 ‫פקועות שדה‬

‫דעתו של אדם מעוינת בין הבריו׳ כרפ״ב‬
‫דכתובו׳ אבל מלילה להביא כשביל זה את‬
‫כל הדף לגניזה ודי בזה ואולי כמ‪:‬י‬
‫שיתיישב עס יב גדול י״א ונאמן רוח‬
‫מאוהביו אשר ישקיל הדבה בפלס תבונתו‬
‫וכו׳ וכו׳ ‪.‬‬
‫נקע הראי׳ מעלמוה ר‪.‬ה‪:‬וך מעדות המלה‬
‫‪.‬יוסף זכריה שטערין‬
‫‪) ,‬אכד״גן עאודל(‬
‫שמניך לבדה יעש״ב בכל המאמר שהאריך‬
‫לברר כדבר בראיו׳ ישרו׳ ולדמו׳ דברי‬
‫ואלה דנ״ק נמנתכ השני ‪:‬‬
‫רוח^ וע׳ רש״י סנהדרין ד' ס׳ ע״איכול‬
‫מכתי״ק הניעני זה איזה ימיס ואס כי‬
‫איניני כעת בקו הבריאות‬
‫בשלימות נוסף על שאד טידות שא״א‬
‫לאשתמוטי בלז פניתי רגעים אחדיס‬
‫לכתוב עוד הפעס העסקת איזה דברים‬
‫מס׳ הכוזרי ומגדל עוז ומאור עיניס‬
‫מהנציך לענין הנדרש ואשר אדמה כי‬
‫תנוח דעתו אשר עס כי בודאי לכתחלה‬
‫הי׳ למותר להעתיק מהכנס״ג רק מה‬
‫שניגע להעיר על דבריו והי׳ יותר כדאי‬
‫להשמיע אלו התיבות במס שהטיל הספק‬
‫נקידות מי אמרן אבל אחר שכבר נדפס‬
‫לדעתי‪ ,‬אין כדאי לע״ע לדבר מזה כלל‬
‫ורק בהמשך הזמן אס יבא להדפיס עוד‬
‫איה״ש איזה קינעריסים אז יוכל להעיר‬
‫מה על שגיאת המעיל ספק בזה וצדקו‬
‫בזה דברי הרב ר׳ יעקב עמרין במגדל‬
‫עוז בעליית הכתיבה וז־ל ראוי להזכיר‬
‫פה נס מעדן הנקוד העברי ובכללו‬
‫הטעמים אשד עס היות מהמושכלות‬
‫הראשונות שתולדתו ומוצאותיו מימי קדם‬
‫עם האותיות בזמן אחד שהם ממין‬
‫המצערף אשל אין מציאות לאחד בלתי‬
‫מכירו כי האותיות בלתי נקודות כגופות‬
‫בלי נשמות וע׳י הטעמים התיבות חיות‬
‫וקימות ועם שנשתמש במכתב בלתי מנוקד‬
‫בהכרי יצערך לבקי היודע ׳ומכיר שימוש‬
‫בהיסך לפי השש הלשון‪ .‬וע״ש מוד פי״ד‬
‫מששובת הריב״ש סי׳ רפ׳ד שהביא רן('׳‬
‫מריח שמרך לבדה שאין הוכחה אחרח‬
‫זולת מנקודז־ח•׳ שהם לזכר בסנול הנון‬
‫ולכן דקדק בדבריו שהריחנירו‬ ‫וקמץ‬
‫מלמד עליו שהוא הנוכח כמוהו‪ ,‬ורש״י‬
‫עצמה אף שלכג»׳ היה די להוכיח ממלת‬
‫לא״ב אשר כל דבריו בזה כמוץ תדפנו‬
‫בחלב אמו )ובצרי( אבל בחלב מוסר לבשל‬
‫‘יאמרה יש אס למקרא ‪^ ,‬ובכלל למותר‬
‫להאריך עוד בראיו׳ בביטול דברי הבל‬
‫כאלו המבוטלין מעצמן לפני כל מי שיש‬
‫לו חיך לטעוס ולב להכין ובכל זאת עוב‬
‫היה אשר יראה להשיג את הס׳ היחש‬
‫הנ״ל אשר כמעע כל מחברתו מיוסד על‬
‫עגץ זה ואשר בעת שיגיע העת לרבר‬
‫מזה נדפיס היה כדאי שיהיה לנגד עיניו‬
‫ואס ני אין זה נעיכובא וכו׳ וטכ״פ ראוי‬
‫שתנוח דעתו בזה ואדרבא יותר עוב לע״ע‬
‫שלא לדבר כלל מזה כי גס מי שיראה‬
‫זאת בספרו לא ישית לבו לזה כי מדברים‬
‫'שהניא בעצמו נראה ביטולס ולא הזכירו‬
‫רק בשכיל איזה העדות שהזכיר להשיג‬
‫עליו וגס שרמז שאין הספרים )שהזכיר‬
‫הכותב בהבנה״ג( תחת ידו לכן לא רצה‬
‫להרחיב דבריו יותר בזה וכו׳‪ .‬ובאמת אס‬
‫כי לא ידעתי לע״ע מי הוא הרב המעיר‬
‫אכל פחוס לבבו הפריז יוחד על המדה‬
‫לגנוז חלילה אס כל הדף בעבור שרמז‬
‫על דברי הכותב הלז אשר לא נמצא‬
‫‪ :‬בדבריו נוס רמז להחזיק דעה כוזבת‬
‫זאת רק שכוחב שאין הספרים תחת ידו‬
‫זולת מה שמזכירו בתואר הסופה הנכתב‬
‫שהנהוג לכתוככן מפאת חוקי הד״א‪ .‬וזהו‬
‫ככלל מאמרם[ מכאן אמרו לעולם יהא‬
‫בז‬ ‫הוספה להמאסף עגה חמיעית‬
‫כך ולשון כשמ״ק מקשים ללא נשאו נמי‬
‫דכתיב בלא יו״ד א*כ מצינן למקריה לא‬
‫נשאו כמו לא נישאו וכו׳• ול״ג דהא ליק‬
‫ד הא לא הי׳ להם כתיבת תורה שבע״ע‬
‫וגורסין עפ״י כקבלה לא נישאו וכו׳ והי׳‬
‫ודאי להם איך קבלו הקריאה לשון הרא״ש‬
‫טכ״ל‪ .‬וכ״כ הרין והרא״ש נדרים ל״ה ע״א‬
‫ד״ה דיקא נמי דקחני שניחנו לו כלומר‬
‫שכך הי׳ קבלה בידם לקרות נחירק אעפ״י‬
‫שאין בכתיבה שוס הפרש ענ״ל( וממילא‬
‫הכ״נ לענין דברים שנכתב שהניקוד היה‬
‫להם בקבלה איך לקרות‪ ,‬והאמת שמצד‬
‫היות כתיבת הס״ת בלי נקודות בהמה‬
‫בכלל תורה שכע״פ וזאת גרם צר׳ אלי׳‬
‫במור ודעמי' פלא היו המצאת הנקודות‬
‫מקידה אשר באמת המה דבריה מכועליס‬
‫מאליהן והוא טעות החוש הגלוי לכל‪ ,‬שבלי‬
‫ספק שהיו מיום בריאת הכתב בהיותם‪,‬‬
‫עצם מעצמיו ומ״מ לא אדע לכוון הדברים‬
‫שהשאלה נקודות מי אמרן שזה מטס‬
‫לאפיקו מסות ולמה לא יתכן שלמדס בע״פ‪,‬‬
‫קריאת התיבות בצריך לנקודה לבאר אופן‬
‫קריאתה כמו יראה יראה בחלב בחלב שלפי‬
‫דברי רא״ב הי׳ הלימוד הזה מסור להזקני׳‬
‫והחכמיס איך לקרות התיבה וכמו המוכרח‬
‫לרעתי ג״כ שלמדם בעיפ ביקראו באיזה‬
‫נקודה ומה ג״מ לזה אם היו נקודות כיון‬
‫שבהכרח היה נצרך לקבלה איך תהיה‬
‫הנקודה או איך שתהיה הקריאה מהתיבה‬
‫ההיא‪ ,‬והנה גס בידי אין ם׳ מסורת‬
‫המסורת מר׳ אל״ב כעל התשבי ורק מה‬
‫שראיתי שהעתיקו כולס בשמו‪ .‬גס המאור‬
‫עיניס בחלק ימי עולם פרק נ״ט הביאי^‬
‫דבריו באריכות שדעתו שלא הושמו עד‬
‫אחר חתימת כגמ׳ ופירש כי אמרס יש‬
‫אם למקרא ולמסורת וכן א»רם כל‬
‫פסוקא דלא פסקי׳ משה במגילה פ״ג כ״ב‬
‫א׳ הכונה על מה שהיו לומדים בע״פ‬
‫כפי קנלחס ואמר מי שיוכיח היות לעתו‬
‫מקוד שינין לקרוחו בשום שכל; אך‬
‫המכיר האותיות ולא ידע הנקודות יהיה‬
‫בעיניו כדברי הספר החתום ולכן מוסכס‬
‫אצל הממברי' הלמודיי׳ ומקובלי׳והדורשי'‬
‫והחוקרים שפה אחת להס שהניקוד ניחן‬
‫כסיני כמו שתראה בהקדמת המקרא‬
‫גדול ואני איני אומר כן אלא מיום ברא‬
‫אלהים אדה ברא את הכתב ונקו דו הצריך‬
‫לו ודאי אגל אפשר לא היה בשלמות עד‬
‫שניחן למשה מסיני מושלם לו כל צרכו‬
‫עכ״ל‪ .‬ועי^ש שמפיג על ר״א הבחור‬
‫כמדקדק האשכנזי שבחר לו דרך לעצמו‬
‫וקושיותיו כלין מאליהן שהרי בעל כרמו‬
‫הודה שהי' להם נקוד וטעמים מפי‬
‫מרע״הא״כ מי הוא שיאמר בנתנו אח״כ‬
‫ויונח שלא היו לנקודות וטעמים השמות‬
‫שנתנו להם מולה וכך אני סוגר מ״מ‬
‫דגל אחד הוא ואין הפס מעלה ומוריד‬
‫בענין זה וכו׳ יע״ש שהאריך להשיב בפרטא‬
‫על השגותיו‪ ,‬ואמנם אס היות הענין‬
‫פשוט מצד עצמו שהנקודוח נמצאו עם‬
‫האותיות בזמן אחל וכמו שכתבו שמיש‬
‫בכתב שעל האבנים וכתבת באר היטב‬
‫כיינו שידעו טלם לקרות שהניקוד השלמת‬
‫הכהב ועכ״ס כתיבת הס״ת שע״כ היהה‬
‫כחובה בלי ניקוד וכמ״ש יבינו ירוחם ח״ב‬
‫מספר אדם נתיב א׳ כיא ינקדו אותה‬
‫אין כאן כי אס מסירת היפך מה שידענו‬
‫שיש אס למקראו למסור'‪ .‬וכעין זה בכוזרי‬
‫מאמר ב׳ והי תה מחכמת נוחן התורה‬
‫שתהיה מסורת כיד הסנהדרין כמו פירושה‬
‫ושאר דבריה פבע״ם שהן הללמ״מ‪ ,‬וא״כ‬
‫אין נ״מ בזה מה שבאמת הי׳ הניקור גס‬
‫בימיהם כיון שעכ״פ לכרע היו קורין‬
‫הניקוד בע״פ רק בהי׳ בהלמ״מ שלמדה‬
‫משא לישראל איך לקרות בה הנקודיס‬
‫)ובה״ג אשכחן נמי לגבי הלימוד חורה‬
‫שבע״ס בכתובות ב׳ ע״ב לא נשאו לא‬
‫קחני אלא לא נישאו ובתו׳ דמיןובלין הין‬
‫‪14‬‬
 ‫פקועות שדה‬
‫המלא והמסר וכו׳ וע״ש בקיל יודה בעם‬
‫היות הניקוד בלחי נזכר ‪3‬פ׳ ]אין בין‬
‫המודר‪ ,‬אולי נכלל שם טגין הנקוד באמרס‬
‫בס׳ הורס אלהיס זה מקרא ויהיה ענינו'‬
‫מובן הקרי עם הניקוד כי בלמדו לא‬
‫ירים אי‪ 3‬לשונו טל כקריאה וע׳־ש שהניא‬
‫מספ׳ מטורח המסורת בהקדמה שלישית‬
‫ותחילה הכריע מלשונות המכלול 'מה‬
‫שיורה על היותו סובר שהנקודוה ניתנו■‬
‫מסיני וסוך דכר הוכיח שאין ענינו לומר‬
‫צירה הניקוד רק חמש הקולות הגדולות‬
‫וחמש הקטנות והוסין‪ 1‬זה מן הבז בלשון‬
‫זכרון תנועות ולא נקודות וכו'‪ ,‬ואח״כ‬
‫יצא לערוך מלחמתו נגד האומרים‬
‫שהנקודוח ניסן מסיני אלא ששכחכו עד‬
‫שנא עזרא וגילהו וכחב ודל אך אמת‬
‫הוא באין בו ספק כ;אח התורה אשר‬
‫שס משה לפני בלי היה ספר פשוט בלי‬
‫ניקוד וכלי טעמים ובלי סימני סופי‬
‫פסוקים וכו׳ ואס נאמר ששם ^'אותס‬
‫טס התימח צריכין אנו לומר שכתב לסם‬
‫ס׳ אחד זולת ספר התורה כעין כמומשיס‬
‫שלנו עס הנקודות והטעמים וקרא עמכם‬
‫עד שידעו אותם ואח׳־כ כל מי שר^ה‬
‫העתיק לו חומש אחר כמוהו ואיך שייך‬
‫בו שכחה ורחוק לומד שאבדו הספרים‬
‫ההם‪ .‬וע״ש שהביא מס׳ צח בפחים ודל'‬
‫רש לנו לדעת כי הנקוד ניתן בסיני ולא‬
‫שניקדו כלוחות אך כאשר דבר הקב״ה‬
‫הבינו השומעים כל התנועות והקולות‬
‫הקטנות והגדולות כאשד נכון הדבר‬
‫במוצא פה החזק או הרעה כך יש להכ׳ר‬
‫מפי הקוראים בין קמץ לפסח ובין צירי‬
‫לסגול וכו׳• וע״ש עוד כקיל יודה שדחה‬
‫דברי ר' אלי׳ במור בשתי ידים וכל‬
‫לחיוחיו‪ ,‬גס מה שהביא מרבו של יואב‬
‫כבר פי׳ רשכ״א ור״ן וריטב״א שהמלמד‬
‫לא פשע נקריאהו אלא בלא השגיח על‬
‫פהלמיד מהסליפו קריאחו בטעות ולא*‬
‫ז‪5‬ת ע ד רכוהינו עטל רצונו מפני רצונס‬
‫געיש במא״ט ‪^5‬אריך להביג טליו ההוא‬
‫מבואר לביטול וכו׳ גם דטח האומרים‬
‫סהנקודות אל אוחיות לה״ק לא נמחדשו‬
‫כסיני‪,‬כ׳א בימי עזרא נראה כי הבל המה‪,‬‬
‫וגס הלשון שהביא היהור בשם הכוזרי‬
‫מאמר ד והוא שמוח שבט כמלכים‬
‫והטעמים אותיות לתנועות הכם אשר‬
‫העתיקוה בקבלה ממם‪ :‬בנוסח קדמון‬
‫כתי׳ ראיתי אנ‪3‬יס אשר העחיקוס ממשה‬
‫באופן שטעה יותר להבין כי דעתו הוא‬
‫שהנקודוח והטעמים הנזכרים הס אשר‬
‫נעתקו ממשה לא התכונות ‪ 3‬ליד עכ״ל‬
‫המא״ע‪ .‬ולמעיין בכוזרי במ‪5‬מר ג׳ אחרי‬
‫שהאריך מסי' כ״ט להוכיח אמיתת הקבלה‬
‫מצד כטעמים והנקודות אשר מסיני לא‬
‫ניחנו צורתם רק קול הברהס בלבד ואח״ה‬
‫חדשו תמונות־ הנקוד והטעמים ^למען‬
‫יהי׳ רושם ניכר לתכונת המועתקות‬
‫המה וכתב בסי׳ ל״א חמר החבר מבלי‬
‫ספק שהי' שמור בלבבות בשתחא הקמץ‬
‫והשבר והנט׳ והשבא והטעמים )ועיש‬
‫בקול יודא מהר״י מוסקאטר לפירושו‬
‫ככולל בזה כל עדיני הנקוד והטעמים‬
‫שזכר בשני סי׳ פ' כי הפתח והקמץ‬
‫והשבר הס שלשת אברי החלוקה הראשונה‬
‫שעיקרם הפתח והחולם והסירק ועליה©‬
‫בטפלו באר המלכים הנוטים לאחד מ^לו‬
‫ולזה כיון באמרו וכנטוי׳ כי כ״א מהשבעה‬
‫מלכים נוטה בקריאתו האמתית לאחד‬
‫משלשתן והזכיר השנא להיותו משרת להס‬
‫בלב הכהניס והמלכי׳ והשופמי׳ והסנהדרין‬
‫וכמסידיס וכוי ושמו שבע מלכי׳ והטעמי'‬
‫אותיות לתכונות ההם אשר העתיקו‬
‫בקבלה ממשה )וע״ש כפי׳ קול יודה‬
‫שמהמבך דברי החבר יושב הכינוי ושם‬
‫טל אנשי כנה״ג( ומה תחשוב על אשר‬
‫הקנו המקלא נססוקיס תחלה ואח״ה‬
‫לניקיד וכו׳ ואח״כ במסורת על שמירת‬
‫נה‬ ‫הוספה להמאסף שנה דזטישית‬
‫מנדולי זמננו וע^ל פיהם יקום דבר ואבקש‬
‫אשר בכייבו בל ימנע הטוב לצוות ע׳י‬
‫עו״ג• להעתיק לי מה שישיבו על זה‬
‫•‬ ‫במכתבם אליו‪.‬‬
‫ניהנו צורהן מסיני לא על כוונח החיר‬
‫ואלה רב״ק בטבהב שליעי בזה‪:‬‬
‫סון‪ £‬דבר מה בבנה מצור מצד המצא‬
‫ניחן הנקודות לא ראיתי כל חדש‬
‫במכתבם אשר לא נכלל ככר במכתבי‬
‫באר היטב ורק מה שציין א׳ לעיין בס׳‬
‫מורה נבוט הזמן והתעודה אשר איננה‬
‫מצוייס בכיתי ואשר ידוע כי המה■‬
‫ממבקרים החפשיס וגס את בקורה‬
‫כתלמוד לא ראיתיו כלל ורק ט״פ השמועה‬
‫כי הוא מיעלי דעות מפשיות וכאשר‬
‫מובן מעצמו גס מקריאת שמו אשר הוא‬
‫מבקר את כתלמוד לכביא אותו החת‬
‫שבטו לא ידעתי באיזה מקום העיר ההיא'‬
‫איסטאנבול ואס ישיג מי שיעתיק דבריו‬
‫הייתי חפץ לראות גס העתקתו אם יהי'‬
‫באפשרי ואודות עצת ידידינו הגאון מנחת‬
‫משה להדפיס קינעריס על בויגין אחד‬
‫אם כי גס חנט הייתי נוטה אז קצת לזס‬
‫אחרי אשר ניהלתי ממכתבו אשר נצטער‬
‫ביותר מצד הכותב אליו שהפליג העטן‬
‫ביותר מדאי‪ ,‬אך עתה שכבר פרסם זאת‬
‫בעצמו לפני כמה ריניס גדולים לדעתי‬
‫לעת עתה למותר להדפיס קונגיריס קטן‬
‫אשר זה יגרום יותר השיחה בפי הבטוח‬
‫ואשר באמת בספרו כעצמו ביטל דבריו‬
‫ורק בהמשך הזמן כאשר יגמור ה' בעד‪1‬‬
‫להוציא לאור עולם איזה מסכרת אז יזטר‬
‫בקצרה ג*כ נידון זה עכ׳ד יצ״ו ‪.‬‬
‫אמר המחבר ממשה המה ספרי מאור‬
‫עיניס כפי הרשום כאוצר כספרי׳‬
‫)מרן חידא בס׳ שס הגדולים הזכיר רק‬
‫בניס( ואין גם אסד מצוי אצלי ולא אדע‬
‫בבירור בשם איזה ס׳ מאור עיגיס מביא‬
‫מאין עליון למעלה יצ״ו)כמכחבו השני‬
‫אדעתי' שזס מצוי ג״כ לעס מצוא לפניו‬
‫מנוקד כהוגן כש״כ אס הי׳ כנוש נוסחא‬
‫או טשטוש‪ ,‬ועוד שלא היחה ראיס זו‬
‫טורכח מלחמה כיא על האומר שהנקודוח‬
‫פיינזס ח־דוש צורהן לאנשי כנה׳׳ג וכו׳‪.‬‬
‫שמוס הנקודוח והטעמים גלכון ארמי‬
‫ובבצי ה״ז בנין רעוע מאד ני גס משפטי‬
‫הסירה נכהבו ב‪:‬מ׳ בלשון כבלי וירוש׳‬
‫וכבר היו אנשי בית שגי מדברים בפת‬
‫כשליס וגם שמות החדשים עלו בידם‬
‫מבבל וכו' יע״ש באורך יותר‪ .‬הנה העתקתי‬
‫לפני כ״ת הוכן דבריהם בהיות שאין‬
‫הספרים חסת ידו וסוף דבר אינני רואה‬
‫בהעתקחו בספרו לק איזה בורות אשי‬
‫היה למותר להעתיקן ואפר בעת שיזכה‬
‫לעפותמלואיס לספריו אדמה כי מהראוי‬
‫לבאר טעות המטילין ספק נקודות מי‬
‫אמרן באשר אין ספק כי מוצאם מידם‬
‫בעת בריאת הכתב אשר נולדו תאומים‬
‫יחד ומ״מ גס לדעת הר״א בחור וגס‬
‫להכוזרי שנולדו מאנשי כנהיג האנשים‬
‫ההם שלמים אתנו רק שאומרים שהיה‬
‫הלי‪5‬מד מקריאתס במקומות המסופק־ן‬
‫מבלי נקודות על ידי‪,‬הקבלה ממשה מהר‬
‫סיני ששעע מפי כגבורה ואם ־ דבריהם‬
‫נגד החוש ובלי שוס יסוד שיש כו ממש‬
‫רק מדברים התלוים באויר וה׳ יכפר‬
‫בעדם‪ ,‬מ״מ אינני מוצא מקום להרעיש‬
‫את העזרה בזה ועכ״פ כספיו שדי חמד‬
‫אין כאן רק יתרון העתקת איזה בולה‬
‫חשר אין הועלת בהעתקתה מה שאין‬
‫נוגע לההערה או שהיה צריך להאריך‬
‫יותר קצה ליביא שהיא דעה דחוי' לגמרי‬
‫מעיקרו מקמאי דקמן דציוחו על זה שזה‬
‫טעית בהנקומת נולדו יחד טס האותיות‬
‫ודי בזה לע״ע ומ״מ אחלי היעש מדול‬
‫הזה אני עומד בדטתי להתיק עם איזה‬
 ‫פקועות‪^,‬דה‬

‫הדברים האלה שמעתי■ גס אני‬ ‫ככל‬ ‫כ>״ל( אמנה ממה שציין דכריו פהס‬
‫מפי מורנו כרב )כן מזכיר נתשו׳‬ ‫נחלק ימי עולם פרק ע״ן )מחוך מה‬
‫‪.‬‬ ‫למרן כידוע( ‪.‬‬ ‫י‬ ‫שכחוכ באוצר הספרים כמ»' כמים כומר‬
‫ל״ד צד ער״ה מונן שהוא הס׳ מאור‬
‫פינים לה״ר עזריה מן האדומים שרושם נאום הצעיר משה בה״ר חיים אלשיך‬
‫בס שיש בו קוגמריסיס נקראו בשם אמרי‬
‫עכ״ל הפחקא שבמחזיק ברכה הנ״ל‪.‬‬ ‫ניכה ובו ששים פרקים ורושם חורך‬
‫הדברים שבו והאמד מהם הוא על כחב הרי עדות נאמנה בשם מרן כוא כקדוש‬
‫לאסור איסי הקריאה בספר הכיל‬ ‫עבר הנהר וקדמוה לשון הקדש והאוחיות‬
‫ונקודות ופעמים וכו׳ וששני מאמרים ורב יוסך סיני הגאון הנ״ל יצ״ו לא סיימו‬
‫קמיה דברים שבכתב כנ״ל• ‪.‬‬ ‫אפרוניס נקראים ימי פולס עי״ש ‪.‬‬
‫ואם אמת הדבר כאשר שיערתי צריך שו ב נדפס ספר המעלות לשלמה בשנת‬
‫חרנ״ד וראיתי בדך ע״ז אות בי‬ ‫לומר שמאון יצ׳ו אין בידו ספר‬
‫מחזיק ברכה למרן חיד״א לכן לא ראה כתב שהמחבר ס׳ מאור עיניס הוא הרב‬
‫מה שכתוב במחזיק ברכה בקונפייס עזריה מן האדומים היה בזמן מרן זיל‬
‫אחיון בסי׳ ש״ו אות ה׳ שמרן הבית יוסן* ושהמסתכל היפב כספר הנ״ל יראה שהי׳‬
‫אוסר לקרות בספר הנ״ל וז״ל מצאתי חכס גדול בקי בש״ס ובפוסקיס הראשוני׳‬
‫בגנזי רב גדול סמקא אחת שכתב הרהיג ומדרשי רבותינו ז״ל שנונים על לשונו‬
‫אלישע גאליקי‪ ,‬גס אשו׳ר נלוה עמו הרב ובקי מאד בספרי העמיס כמאן דמנמי‬
‫הגדול מוהר״ס אלשיך והעתקחיה אות בכיסחיה ולפי שבכמה דברים נטה מדברי‬
‫באות וז״ל למען לא תהיה כאמת נעדרת כש״ס והביא ראיה מספרי העמים לסתר‬
‫אודיע נאמנה איך הובא לפני ספר שחבר דרשות חדל תליל^ ז‪.‬י היא סבה שנתעורר‬
‫הרב עזריה מן האדומים הנקרא מאור מרן כב״י להסכים לרמק כס׳ הזה מכל‬
‫פיניס‪ r‬ובפתחי עמדתי־ מרעיד כי בלי נבול ישראל ולדוט בשיפה ככתוב במחזיק‬
‫ספק המקיימו עובר משוס בל יראה ובל ברכה נקונפדיס האחרון סי' ש״ז שהעתי׳‬
‫ימצא ונכן הובא לפני מופת הדור והדרו חורך ■‪:‬הסכמה ועמד הרב המעלות‬
‫הלב הגדול מהר״י קארו‪ ,‬ואחר ימים שלח לשנמה מתמיה על כי ראה שהרב כנסת‬
‫אסרי וצוה אותי לסדר כתב אחד אשר הגדו־לה בחלק א״ח בלשונות הש״ס בפרק‬
‫ימהוס בו וחורך כמכוון היה שהיה ראוי קמא דגתרא ובחלק יו״ר סי‘׳ רמ״ה הגהות‬
‫לשרוך ולהעביר באש את הס׳ הנז׳ בכל העור אות ב׳ ובלשונות הרמב״ם הלכות‬
‫מקוס ושתמה על הרבנים אשר במקומו קידוש החודש פרק ה׳ ועוד בכמה מקומות‬
‫איך הנימי להדפיסו ולא חשו לכבוד התו׳ מזכיר ומציין את ספר מאור עיניס הכיל‬
‫ועקריה! ובהיות כי אני החמצתי בדבר שמזה מוכח כבירור שהרב כנסת הגדולה‬
‫וביני ביני מלה הרב כגדול את חליו אשר קרא ם׳ מאור עיניס מראשו ועד סופו‬
‫בו נתבקש בישיבה של מעלה ולא יכיל ולא זז מחבבו והעלה אותו על ספרו ואך‬
‫לחתום בידו הודעתי את דבריו כאמת כי קרוב לשמוע שלא נודע להרב מהסכמד‬
‫ובכל חכמי ישראל מחזיקי האמת אדברה מרן הדל בכל זאת הדבר תמוה איך לא‬
‫הדגיש במה שראו מרן וני הרבנים הנז״ל‬ ‫שלום‪.‬‬
‫נאום הצעיי אלישע גאליפג והיה לו לרחקי מעל פניו הרסק כממסוי‬
‫בט‬ ‫הוספה להמאסף עגה חטיעית‬
‫שסוכריס שמאחר שלא נכתבה ההסכמה‬
‫ההיא ולא חהס עליה מר״ן רק שאמר‬
‫להרב אלישע גאליקו לכתבה כדי לסחוס‬
‫עליה־ והוא לא כהגה עד דנח נפפיה‬
‫דמר׳׳ן ולא יצאה מחשבת מר״ן מן הכה‬
‫אל הפועל‪ ,‬אוח היא כי מאח ה׳ היתה‬
‫זאה דלא איסתייעא מילהא מן שמיאולא‬
‫בדרך מקרה נתרשל הרב מוהר״א גאליקו‬
‫מלקיים מצות מרין חלילה בפרט בדבר‬
‫כזה ומה גס שגס הוא עצמו עמד מרעיד‬
‫כדבר על הספר כנזנני‪ ,‬ונס יפלא איך‬
‫מרין הקדוש אחר שצוה לכתוב ההסכמה‬
‫ההיא כמשר ראה שלא נכסבה בזריזות‬
‫אץ לא חזר לציות ולגזור עליו לכהכס‬
‫אס לא שמן השמים לא סייעו■ בזה ונשכח‬
‫הדבר וגס הררניס ה‪ :‬דולים מוהר״א‬
‫גאלי קו ומהריס אלפיך באך בלחי הסכמת‬
‫מר״ן כחס גדול לאסור הספר ההוא אחר‬
‫שכמו זי נחשב בעיניכם ומדוע שתקו ■ולא‬
‫עשו הס הסכמה על זה בכל חוקך ונצרך‬
‫בהסכניחס גס ציווי מר״ן‪ .‬מכל זה מוכרז‬
‫פלא ס^יעו מן השמים בס סכמה ההיא‬
‫והרבנים הדל קר או בספר הנ״ל בלתי‬
‫שום משש בדבר‪ .‬אלה חורך כדברים אשר‬
‫דבר הרב המעלות לשלמה שם ‪.‬‬
‫מכתב ב ‪.‬‬
‫ב״ה יום ד׳ ח׳ דר״ס אייר ת מ״ג קאמינקא‪.‬‬
‫וברכה ‪S‬בבוד רחימא דנפשאי‬ ‫רב‬
‫זכו׳ כק׳«״ת מוהר״ר חיים חזקיהו מריני הי״ו‪4‬‬
‫א ח ד ״ ש על מכחב קדשו מקודם הספח‬
‫בד בל הנקודות שג' בספרו‬
‫כללים מער׳ כאל״ך אוח רצ״ט אך ביבו‬
‫טרדותי מאד קודם הפסח פניתי מהמין‬
‫טרדותי וכתבתי לו מכתב להפיג צערו‬
‫כי אך דבר אחד מציל על כל הספר טלו‬
‫וכמיש החו״ד בהקדמחו וכפרט אשר‬
‫בספרו רובי נטלו דירים כפלאי׳ העומדי׳‬
‫קשת כאשר סמה מר״ן הכ״י על רגט דורו‬
‫איך הניסו להדפ*ס הספר ולא סכו לנכוד‪.‬‬
‫ההורה וכו׳ ‪.‬‬
‫וביותר חמה על מרן חידא שכסשר‬
‫כסא רחמים אשר נדפס שנים‬ ‫■‬
‫רבות אחד שהדפיס הספר מחויק ברכה‬
‫)כי ספר מסןיק ברכה נדפס בשנ׳ הקמ״ה‬
‫וספר כסא רחמים נדפס בשנת תקסע‬
‫עיין באוצר הספרים( בפירושו למסכת‬
‫סופרים פרק א׳ הלכה ח׳ מזכירו שראה‬
‫באקראי ועראי את הספר הדל ומביא‬
‫ממנו מה שכתב בחלק הדרה זקנים ומה‬
‫שכתב שראה באקראי ועראי הוא לפי‬
‫שהספרים כאלה מעשיוס וסיפורים אין‬
‫לקבוע מסס כלימוד אלא בדרך עראי‬
‫טל כל סניס הדבר סמוה איך לא השכיח‬
‫טל הסכמת מרן הג״י‪ ,‬ואס דבריס אלו‬
‫כבספר כסא רחמים נכתבו לפני איזה‬
‫שנים קודס שראה הסכמה מרן‪ ,‬על כל‬
‫פנים אחר בראה הסכמת מרן לא היה לו‬
‫להניח כדברים כתובים בספר‪ ,‬ועוד הביא‬
‫שהרבנים לקט הקמח בחלק י‪ 1‬׳ ד בהלכות‬
‫נידוי ד׳ ק״ז ע״ח והצנזח דוד שהובא כשם‬
‫הכדזליס חלק ראכון מערכת השי״ן אות‬
‫כ׳׳ב )הוא במערכת גדולים נוטער ק״ם‬
‫בשם כרב שמעון אשכנזי( והרדק‬
‫בהגהותיו לש״ע ה״ח הביא דבריו בשיורי‬
‫ברכה א״ח סי׳ ל״ו ויספר גן יוחאי‬
‫בקונטריס מטנו ת ומטפחות מענה כ״ע‬
‫ובספר מצרן* לסכמה ד' י״אוכספרלחמי‬
‫הודה סי׳ י״ט ד׳ פ׳׳ד ע״א ־ובספר יד‬
‫נאמן ד׳ ד׳ ע״ב ועוד בכמה ספרים‬
‫ארזריס מביאים דברי ספר מאור עיניס‬
‫הדל והדיר תמוה איך לא ניגשו כל‬
‫הרכניס הנ״ל מאפר הרעישו והרעידו‬
‫מר״ן הי״י וב׳ הרבנים הדל על הס' הדל*‬
‫ד כן כתב שנראה לו‪,‬שאך שקצת מהרבני'‬
‫הנ״ל אפשר שראו‪ .‬וידעו מהסכמה‬
‫הדל בכל זאת למדו בספר הזה מפני‬
‫‪15‬‬ ‫‪.‬‬
 ‫פקודות שדה‬
‫ברומו של עולס ‪ ,‬אך מפני ‪ 63fi‬השגתי‘ עכ״ל הטהור* ח״כ מה קיל הרעש מהמ‪' 5‬ג‬
‫חשובה מהרר״ג על מכחבי נפל ספק נלכי שלא שפך כת״ר חמתו על דעה זו כלא‬
‫חולי לא הגיע מכתבי לילו החפורה ומאד גס כס״ר סתר דעה זו כמו שהגאון חידא‬
‫עגמה נפשי מספק זה אס לא הגיע מכתבי סתר דיעה זו בנא רע‪ , 5‬והנה דיעה ‪U‬‬
‫תוכן מכתבי דנקודות מעזרא'כסופר כמדומה שראיתי‬ ‫לידו ע״ב אחלה להשיבני‬
‫הי׳ כי גס אצלי כי׳ פלא שהביא ליפה זו בכתבי מהראיי פ׳ חיי‪ ,‬כרה שכתב כן‬
‫‪ -‬וגס בעגייניס בפלפל כת״ר בכמה מקימות ואולי כונתו על הנקודות כגון נקוד על‬
‫בדבריס ההובאיס במכה״ע אשר לרב א״י וכדומה יעו׳ באבות דר*ן פל״דונט״ז‬
‫קדושת ספרו העהור לא כולם ראויים יו״ד ס•׳ רפיד ס״ק ז׳ ופסקי מוס׳‬
‫להביא דבריהם בספרו אך כח״ר מרוב מנחות סי׳ רליא ומרוב הטרדה אקצר ה׳‬
‫צדקתו וענוותנותו באהבת התורה שעה יאריך ימיו ושנותיו בנעימים‪ ,‬כ״ד הכוה‪:‬‬
‫תמיד להביא סך דבריהם ועצת הרב בנחיצה רבה המברכו בכל טוב מצפה‬
‫המשיג לא הי' נראה כעיני כמ׳ש נס לתשובתו כי נס דעתו כי בשלומו גס צי‬
‫שלים *‬ ‫רו״מ במכתב קדבו אך אם ברצון קדשו‬
‫לתקן דבר זה ועוד כמה עניינים נמו נים‬
‫‪.‬עצתי הי׳ שידפיס קונעריס אחד קטן הקען משה נחום ירושלמפקי‬
‫הרו»״ק הנ״ל ♦‬ ‫בפורמט קטן בויגין א׳ או ב׳ אשר יעלה‬
‫הוצאת■ כדפוס עד עשרים רו״כ ושם‬
‫ענ״ד דבלי מכתנו הפני ‪ ,‬והראיון גיז‬ ‫יודיע כי אגב רהיטא הביא דיעהזו‪ ,‬זה‬
‫•עתקתי לשי פיש מנה בכלל מאתים ‪.‬‬ ‫הי׳ תוכן מכתבי ואף כי כנים דברי המשיג‬
‫ודבריו נאמרים כהשכל וילאת ג׳ הקודמת ובמה ככתב ידידי הגאון יציו שלא היה‬
‫לי לנביא דבריהם באיזה מקומות‬ ‫לסבמחו עכ״ז הפריז על כמדה לכתוב‬
‫טל הרר״ג שהביא דיעה אפיקויוסוח מן שהובאו כן רבים פריס ונכבדים אש ­‬
‫המתסדשיס וכו׳ אמת שדעה זרה היא כיו תמהים עלי בזה‪ ,‬ועיין לקמן בסוף‬
‫ויש לוה כמה סחירות מש׳־ס כמובן אבל אות סיד )הוא בקונעריס זה הי' ה'(‬
‫לא דעה מהחדשים הוא שכיר נתפש‬
‫מכתב ג ‪.‬‬ ‫בדעה זו אחל מגדולי פראשוניס שמצאתי‬
‫שבזע זו בשם כגדולים להיאון ח‪:‬ס עיר‬
‫באנלדשק‪.‬‬ ‫בעז״ה יוס ד׳ ליע למי״י תרנ״ב‬
‫וקדיש ר׳ מיד״א ז״ל ח״ב מער׳ הפרים‬
‫ישים ^נב!ד הור ובו* חובר חכ‪,1‬דים‬ ‫ה׳‬ ‫אות ט' על ס׳ מוב טפס לר׳ אליהו הלוי‬
‫המדקדק על כטעמים שנלפש עוד כנת מחוכמים מוה׳ר חיים חזקיאו מריבי ‪ n n 'b v‬יהי‪-‬ה<‬
‫רצ״ה זה לשון השה״ג שס ובילדוהי ראיתי עמו ויעלה ‪1‬י‪f‬נליח סו^ה‪.‬‬
‫שאומר שם ונמסרה המסורה שהטעמים אהדש״ה הנה זה קודם החג העבד‬
‫כגיעני ספרו דמעכית שיחי׳‬ ‫והנקודות עשו אוהס אסר התלמוד חכמי‬
‫טבלי׳ ועמו הסליחה כי הם הלכיו למשה הנקרא דברי חכמים ושבעתי מאתו טנג‬
‫מסיני והוא ככלל מ״ש בנדרים ד׳ ל״ז ונחת ומחמת טרדת הימים לא השנתי עד‬
‫וכבר ידוע בהרכב״י רבו כל רבי מהיר הנה‪ ,‬והנה עתה בא נידי »כתב כת״ר‬
‫המשנה בתקוני הזוכר מדבר נפלאות על כי׳ מודיע צערו מאשר פלטה קולמוסו‬
‫הטעמים והנקודות ונו׳ ואין להאריך איזה דבר שאינו מון ומבקש כת״י שי׳‬
 ‫ה‪ 1‬םפה להמאסף שגדד חמישית‬

‫כתענית ל' כ״ח אי עדנו העצני הוא דוד‬ ‫ליין לו איזה עצה נזה ‪ ,‬ו מ ה מה ל(ני‬
‫או יואב וע״ש בפרש״י ז״ל ש® מי» בזה‬ ‫ליהן עצה לכח״ר שי' וחין צריך לדיזי‬
‫לא מציגו שנחלקו אי יומע נדול בסורה‪.‬‬ ‫ול‪-‬א לדכוותיאכל עיקר דברי הרג הכוחכ‬
‫כי׳ ומהא דפעי ג׳ מפיו® אישה ראי'‬ ‫שי' אף שהמה ברורים וסשונייס בלי‬
‫דכמהנדולים נתונה עעו בדין וכבר דרשו‬ ‫שוס ספק שבנקודות הס הל״מ אכל אימתי‬
‫עה״פ והמכשלה הזאת ח״י אין אדם עומד‬ ‫נכתבו יש להסתפק אס לא נכתבו עד‬
‫מל ד״ת ונו׳ ומה שעפה יואב בין זפר‬ ‫שהותר לכהוב הורה שבע״ס ואז הותר‬
‫לזכר ®יינו כמיש הריכ״ש ז*ל וראיהי‬ ‫ליתוג נס נקודות ומעיקרא לא הי׳ נקודו'‬
‫לכת״ר שי׳ פס שכח‪ :‬והנה מ״ש הריב״ש‬ ‫נכחב בספר כמו כל חורה שכע״ס או‬
‫בשם רית לא מצאתי בסוס׳ שס רק‬ ‫אפשר דהנקודוח ביו כתובי® גס קוד®‬
‫שינמק״י שס וכו׳ ותמהני שאיפתמיטיתי׳‬ ‫שהותר לכתו‪ :‬הורה שבע״ס וכרי חזינן‬
‫דברי התוס׳ בב״כ שס בד״ה סך שכ״כ‬ ‫דג® מריב״ש ז״ל שס נסתפק בזה א®‬
‫בשם פר״ח וגס בריב״ב בס כ׳־כ בשם‬ ‫הי' הספרים מנוקדים נימי ר*י ור״ע‬
‫ר״ח ז״ל כדאי׳ בסוס׳ וכו׳ ‪ ,‬וה־ יאריך‬ ‫דאז עדיין לא הותר לכתוב חורה שבעיס‬
‫ימי כת״ר שי׳ בעוג ובנעימות ברוב עז‬ ‫ואפ״ה‪.‬נסתפק לאפשר דהספריס הי'‬
‫ושלום בכבוד והדר ככל אשר חשא^ נפש‬ ‫מנוקדים ונם בימי יואב נראה מדברי‬
‫כת״ר בי׳ וכנפש תדרשנו למובה ולברכה־י‬ ‫הריג״שז״ל די־ל שהיו הפפריס מנוקדיס‬
‫ואף שמלאי בס״ת לא הי' נקודות דהא‬
‫ס״ת מנוקדת פסולה מ״מ י*ל בחומשים ידידו מוק'רו ומנכדו רפאל שפירא‪.‬‬
‫)למ״ד שאין בו קלושה ס״ה( כי' כקולות‬
‫מכתב ד‪.‬‬ ‫או במגילה למ*ר כותבים מנילה לחינוק‬
‫להתצמד מ וע״כ חס כת״ר שיחי׳ רוצה‬
‫כעזה״י יום ל״ג למפ‪p‬ל ה מ״ג מע‪ 9‬ק יצ״ו‬
‫לתקן הדבר ידפיס מכתב הר‪ :‬הכותב‬
‫יטפעת אהוה׳ע וכ׳יט ‪ htn‬גכנד יד״עויד״נ‬
‫אליו וכת״ר שי׳ יוסיף ע״ז כי בשננה שכח‬
‫ובו׳*כקשי׳ת ‪0‬ור‪.‬ר'ר חיים חזקיהו נמייגי ג‪%‬י האבד״ק‬
‫לבאר כי בדבר הזה אין הפק דודאינקודו'‬
‫קארםוב נאזאר י»נ״ו ‪i‬‬
‫הל״מ הן‪ ,‬רק הספק הוא אימתי נכתבו‬
‫הנקודות ואף שכס איתא נקודות מי א ח ד ש ה ״ ט ו שתה ״ר כאהבה ‪ ,,‬מנתב‬
‫כתריה הניעני זה כשלשה‬ ‫‪.‬‬ ‫אמרן ‪ ,‬מיקר הספק הוא מי כתבן‬
‫וכדמספקא צי׳ להריב״ש ז״ל אלא ששכח שבועות ומאל צר לי בצערו ובכל רצוני‬
‫לבאר זה‪ ,‬והנה נס כד' הרב הכותב בי׳ חפצתי להעיב תיכף אך באשר מין דרכי‬
‫יש בזה שגיאה במה שמרןל בכבודו ‪5‬ל לעיין גספריס כאלה ו»ינס חתי כטחיצתי‬
‫יואב וכתב כי מן יואב בודאי אין להקפות ע״כ נמשך הדבר עד כה שה' המציאס‬
‫»י יאמר ננדול בתורה הי' וכו' דיוחב לידי בשאלה למען עשות נחת רוחלכחר״ה‬
‫ראש^סנהדרין הי׳ כדאיתא בילקוס סוף וראיתי דבריהם והנה להנס ולשו ח‬
‫שמואל ל כיה בירושלמי פיב דעכות ה״ו כצעער כס״ר כי כלא הכותב משתדל‬
‫אישר יואב דכתיב חחכמוני ראש ®שלישי׳ לסייע דעה המחזיקים בקדמות הנקודות‬
‫הי' עועס בדיר זה וכו׳ ואף דנגמ׳ אף גס על לא דבר חרד הר‪ :‬המערער‬
‫דילן במ״ק ד' ע*ז דריש כך קרא על דוד על כתרי‪ :.‬את כל החרדה הגדולה כזאת‬
‫ולפה״נ זהו מחלוקה ר׳‪.‬יוסי יד' יהודה לתת את דברי המפקפקים בזה לדברי‬
 ‫ננקועות‬
‫והרב כגאון הזה כלא נודע כצדקתו‬
‫ואמונתו ובקנאתו הפצומות בכל שוס וכי‬
‫הנוגע ליהדות והדה ואני איני מחוה דעתי‬
‫בבירור כדברי׳ האלה כי אין דרכי להעמיק‬
‫העיון בדברים באיגס נוגעים לדת ודין‬
‫אן! גס אין להם שורש ועיקר וראיות‬
‫ויסודות מזקיס מדברי חז״ל רק בהשערות‬
‫וסירות רק לעשות רצון צדיק כי״ק ונחת‬
‫רוח לפתר׳׳ה ולהסיר עצי ותוגה מנפשו‬
‫הטהורה ואני מבלט יהא רעוא דלימא‬
‫מילתא דתמקבל ולא יצא מ״ו תקלה‬
‫מחח׳־י ולא יחמר דבר שיכפלו ויגמגמו‬
‫ויפקפקו חייריו‪ ,‬רק יאיר עיני הלומדים‬
‫בדבר ה' הלכה כדרכו בקדש‪ ,‬ויקבל‬
‫כתל״ה ברכת כחוה״ש מאדוה״ש כנפשז‬
‫הטהורה ונפש תדישנו‪ .‬לטובה ‪.‬‬
‫זה ברור כי ההכרות וקריאת האותיות‪.‬‬
‫ירוחם יהודה ליב המוס׳ק ‪,‬‬
‫מכתב ה‪.‬‬
‫ג״ה י(״ך עוג למספר בנ״י הרנ״ב ל ‪5‬״ק‬
‫נאווארזאק ‪,‬‬
‫כבוד ידיר ה' וירי״ג וכו' בקשית מוהדיר‬
‫חבש חיים חזקיאו ס״ט הי״ו רג ואנ״ד דקאראבוב‬
‫כאזאר *‬
‫הגי^ןני גי״ק ולמען לח יצטער אותו‬
‫צדיק אצתי בתשובתי הן אמת‬
‫צדקו מאד דברי הרב המערער ומה לסבן‬
‫את הבר כאשי גם אנחנו תמהנו פהביא מר‬
‫בספרו דניי המכ״ע וכו׳ ואיך אפשר‬
‫להכניס בחוה״קדברי התועים כי כרובם‬
‫ק הוא וכו׳ אבל על כל זה הלא כתר״ה‬
‫בסי׳ רציע הניא בענין הנקודות דברי‬
‫כל קדושי עליון ואה״כ הביא מד דברי‬
‫וכו׳ ומי השיג עליהם בזה״ל ולא ראו‬
‫דברי מר״ן ודברי הריבים ומר דחה כל‬
‫דבריהם ואין כאן קלקול והוא רק מותרות‬
‫ולא ‪.‬קלקול ח״ו ורק טל להבא חלילה‬
‫א^יקורוסוס מלילה ומס כי הלא כל עיקר‬
‫הקירוס וספיקוק המדגריס גזה הה‪.‬רק‬
‫על כמות ותמונות הנקודות כסי עהס‬
‫נמצאים כילינו היוס אס הי׳ גיככתוכיס‬
‫וממקליס כספריהס אס לא ‪ ,‬אכל זה‬
‫כרור כלי כל שמץ ■ספק וכלי כל שוס דעה‬
‫מתעלה כי‪.‬כל הכרות וקריאת האותיות‬
‫והמלים כמשפעס לכל פרמיהס ופרעו‬
‫הרעיהי הי׳ שמורים ומסורים ומקוכליס‬
‫אצלם מדור דור עד מרע״ה מסיני ככל‬
‫אפר אנרזנו קוראים היוס; זולת כדלים‬
‫והכרות אחדות שנסתפקו והלא כן קרה‬
‫להם מסלוקס וספיקות כהלכות מקוכלות‬
‫שכודאי נתקכלו מסינ‪/‬אך נשתכחו ונסתמו‬
‫ונסת&קו שאפילו כימי יהושע אמרו לוז״ל‬
‫שנפתכס הרכה כימי אכלו של משה אכל‬
‫והמלים הי׳ מקוכליס מסיני״ וכזה נשתוו ‪-‬‬
‫המיימיניס והמשמאילים בחקירה הזאת‪,‬‬
‫ולא נסתפק ארס מעולם בדכר זה כי‬
‫הלא אי אפשר כלל להעלות על כדעת‬
‫כאופן אחר כאפר יראה הרואי‪ :‬לכרי‬
‫ראש המדברים בזה הבחור והאדומי‬
‫והגאון יעכ׳׳ץ‪ ,‬והכאיס אחריהם כי לא‬
‫נסתפקו רק כהנקידוח והתמונות והשמות‬
‫אסל לא כהכרוח‪ ,‬ואס כן איסואהלא לח‬
‫תצא מזה ס״ו כל שוס הריס‪ :‬ופקפוק‬
‫לפינה אמונהיני ח״ו אן‪ £‬אס נאמר כי‬
‫הנקודות לא היו כתובים נספלייהס ‪,‬‬
‫והנקודות והתמונות והשמות נתחדשו‪ ,‬כי‬
‫מה נפ״מ לנו למשל אס על הכרת א יורה‬
‫ויסמן שם פתח ותמונות קו מושבה או‬
‫בס אחר ותמונה אמרת סון« סון{ ההברה‬
‫ח' היא‪ ,‬ולהרגיע׳ אח רוח כתר״ה אומר‬
‫לו כי גס סגאון יעבץ גמעסמת וע‪ 1‬ד‬
‫כמקומות אחרים כספריו אומר שמות‬
‫הנקודות וכן שמות הטעמים ‪ .‬בידוע‬
‫ששמות הללו עלו כידינו מבבל בדורות‬
‫האחרונים כי אין זכרון מהם לראשונים‬
 ‫לא‬ ‫הוספה לדזמאסף‪.‬ענה חמיע‪:‬ית‬
‫להחליף הגליון כלל לדעתי‪ -‬ואומר שלום‬
‫וברכה י‬ ‫‪,‬‬
‫אלכסנדר משה‬ ‫ידידו הכו״ח‬
‫בלאאמו׳יר מ׳ צגי ז״ל ל פ ^ ד ו ת מוש״ק לאייסין‪,‬‬
‫מנתב ז ‪.‬‬
‫בע״ה יום כנקלו בו המאורות ח״י ח״‪,‬‬
‫היום לכתה״ע כצדקת כבודו‬ ‫יודך כ מול‬
‫לס״ק כיאליסמאין‪.‬‬
‫שם אלחי יעקב ישגב אח כבוד רחימא‬
‫דנפשאי דיתיב נאובנתא ד‪S‬באי ונו' כקש״ת חיים‬
‫חזקיהו מדיני ס״ט נ״י ולפני שמש ינון שמו‪.‬‬
‫מ כ ת ב קדשו מכ״ח למב״י האיר מול‬
‫פני אתמול ומה רבה שמחתי כי‬
‫בט בכורי זה )ספרי היחש לכתב אשורי‬
‫וכו׳( מצא חן בעיני כבוד גאונו ורב מזה‬
‫אשיש כי אם כה הרבה כ״ג להלל את‬
‫בט זה אך כי מה ירבה חהלת אחיו‬
‫הצעירים ממנו לואראם בעיניו הטהורות‬
‫והבהירות אשר באמת הנם גדולים‬
‫ועובים ממנו והגס אצלי לעמתו כערך‬
‫פרי מבושל כל צרכו לעומת הסמדר ואס‬
‫הסמדר נתן ריחו הטוב באך גאון ישראל‬
‫כמוהו עד כמה יתנו ריחם הכיוב והנעיס‬
‫אלה הבאים אחריו אשר בחסדי צור ישעי‬
‫התבשלו היטב וגה' בטחתי כי פריס‬
‫ימתק לחכו ולחך כל אוהבי האמת לאמתה‬
‫זאת היא שמחתי אמת ואחרית תקותי‬
‫ועל אודותה אודה בכל לבבי לה׳ אלהים‬
‫אמת אשר הנחני בדרך אמת‪ ,‬מאד יצר לי‬
‫בצער מכס כמוהו כי איש אחד הדאיב את‬
‫לבו הטהור ע״ר אשר זכר בספרו^היקר‬
‫שדי‪,‬חמד )חלק ככללים מערכת הא^״ך‬
‫או׳ רציט( בדרך אגב רעת המאחרים את‬
‫הניקוד והטעמים עד אחר חתימת‪ ,‬החלמו׳‬
‫וברוך כבודו לה׳ העוב כי העיב להעלים‬
‫ממני שס האיש ההוא כי כן באמת איש‬
‫לסמים דברי וכו׳ ובטוה״ר הרבה יש לדבר‬
‫בזה ״ ועכ״ס חנוח נששו הקדושה ואל‬
‫יצעער חלילה ובזה או״ש למר ולחורסו‬
‫הקדושה והיו ימיו מאה ועשרים שגה •‬
‫ידידו נאמגו הד‪1‬ש״ת כאהבה רבה‬
‫מיכל הלוי החוע״ק ‪.‬‬ ‫יחיאל‬
‫הוא‬ ‫מכתב ו ‪.‬‬
‫ב״ה יום ו' עש״ק ר״ח סיון חמ״ב לא‪6‬ין ^‬
‫ככ‪ 1‬ד וכו' כקיזז״ת מוחר״ר חיים חזקיהו‬
‫מדיני אב״ד ור׳מ דק' קאראסוב באזאר ולבא״ל‬
‫שלום רב ‪I‬‬
‫א ח ד ש ת ״ ט ושלום הוד״ק מכחבו בא‬
‫לפה ולא הייתי בביתי ואחר‬
‫עד כה‪ ,‬עתה באתי ומצאתי שאהבה נפשי‬
‫מכתבו הקדוש ונצכיערתי על עיכוב תשוב'‬
‫והנה ע״ד בנצכיער אוחו צדיק על שהעתיק‬
‫בספרו מס׳ כני\ג בכניקוד י״א דהוי‬
‫הלל״מ וי״א מעזרא הסופר וי״א אחר‬
‫חתימה התלמוד כבר דשו בה רבים‬
‫ואל ידאי מאומה ע״ז כי ודאי אץ הכונה‬
‫על הקריאה שאי׳א בלי ניקוד רק על צורת‬
‫סימני הנקידוח וציוני כעעמיסעדמש״א‬
‫סנהדרין ק״א שבררו לשון הק׳ וכתב‬
‫אשורית ב״כ י״ל שנתקן צורח הניקוד‬
‫לדברי חול ‪ ,‬וככר אמרתי מש״א ביו״ד‬
‫יע״ב ס״ח מנוקדת פסולה וה״ע לפי‬
‫שהניקוד הוא חושי‪:‬ע״פ וכשהוא מנוקדת‬
‫נקרא כניקול בכתב שאינו רשאי ע״כ‬
‫פסולה אפי׳ הסיר הניקוד להכשיר דהיל‬
‫חק חומת ונ״ל שגס ההברות סומכים על‬
‫ההסכמה שהרי הסולנים משנים הברה‬
‫הקמץ מהספרדים ובפולין גדול מסרס‬
‫החירק והחולם וכשורוק והקמץ ועוד‬
‫מהאשכנזים ונן משתנה נכון העעמיס‬
‫זמ״ז גכ״מ ע״כ אל יצעער ואין צדך‬
 ‫פקועות שדה‬
‫מלילה אפיקורוס מין וכופר ונבר מצאנו‬
‫צדיקים ותמימים ראשי ג‪1‬לת ישראל אשר‬
‫לא חשכו גס את ראש וראשון צמפחרים‬
‫איחס לאפיקורוס יצא גא האיש כזהויראה‬
‫הן זה האיש ר׳ אליהו במור )בהקדמתו‬
‫הג׳ לספרו מסורת המסורס( הוא אשר‬
‫פ־ן נדר קדמותם הוא הוא אשר הרהיב‬
‫פה והאריך לשון להוכיס )לפי טעות‬
‫דעתו( את איחורס אף מהתלמוד ובכל‬
‫זאת כמה שתו בצמא את דברה האחליס‬
‫ובאלה אשר לקחו לקח מפי ספריו מצאנו‬
‫גס את רניגו גאון עודנו כתוייע וגס‬
‫את גאון יעקב ר' ישעיהו פיק)או^ברלין(‬
‫ולא מצאנו אף במקום אחד שיאמר עליהם‬
‫כמו שאמרו על ר*מ עם אחר רמון מצא‬
‫תוכו אכל וקליפתו זרק זה כאיש הגדול‬
‫בהורה ומפורסם לצדיק תמים בעל מחנות‬
‫כהונה )מדר׳ שה״ש פסוק הביאני אל בית‬
‫היין( אומר בפי׳ כי ספריהס לא היו‬
‫מנוקדים וזכר לדבר רבו בל ‪T‬אב בזכר‬
‫עמלק וסם הס דברי הבחור )סשקדמתו‬
‫שם( ואחת מראיוחיו ואין איש אמר אשר‬
‫יחשבהו מלילה לאפיקורוס ומק וכופר‬
‫בגלל כדבר הזה גס זה כאיש אשר היה‬
‫אמד מידידי הגדול בתורה ומפורסם‬
‫לגאון ר׳ שלמה יהודה ליב כהןראפאפורשי‬
‫אב״ד בק״ק פראג האמין עד אסדית ימיו‬
‫באיחור הניקוד והמעמיס עד אסרמהימת‬
‫התגמוד והביא לדעתו זאת דנ‪ 1‬ות אשר‬
‫משבן לחוקות בספרו היקר שיך מלים‬
‫ערך אס למקרא )והוא הספר אשר אמר‬
‫כתו״ר בס׳ כיקר שדי סמל שם לא ידעתי‬
‫איזה ספר הוא( ורבים ההחכמיזם נתנו‬
‫כבוד לראיותיו ההן והגאון הוע ידענוהו‬
‫כי היה משכיל דורש אלהיס ^ש אמת‬
‫וירא את אלסיס מרבים ולדעת כרב הזס‬
‫אחרי בבקדמות פנוה״ט לא האמין הרי‬
‫הוא אפיקורוס ומין וגס את המורה‬
‫)פרוויסור(‪ ,‬ל׳ שמואל דוד לוצאמו איש‬
‫' כזה הקורא לדעחס ההיא כשס אפיקורו׳‬
‫מינוח כפירה בחלק גדול מסחורה ש‪:‬פ״ס‬
‫ואותם בשם אפיקורוסיס ומינים ורבעים‬
‫לא אחשבנו בכוס אופן לרב גאון בדורנו‬
‫הן בכל ראיותיו אשר הביא הוא לפני‬
‫כ״ג אין אף אחת בהן המוכיחה את קדמות‬
‫הניקוד והכיעמיס לפי■ שמחיות המאמרים‬
‫ההם שהביא ונהפוך הוא כי כמעמ מכל‬
‫אלה אשר הביא הרג כהוא לפני כחו״ר‬
‫מהם הביאו המאחרים ראיות לשימת‬
‫דעתם ודק אנכי השיבותי עליכן ונפצתי‬
‫עולליהם אל כסלע ולא בדברים שאין‬
‫בהם ממש ינצח המפכיפמ ההוא את‬
‫המלחמה הגדולה הזאת אפר בה נלחמו‬
‫אריות ונמרים חכמים וחברים בזרוע עז‬
‫והנני רואה כי אס באמת האיש ההוא‬
‫רב הוא כנהו מאלה אשר לא ידעו רק‬
‫מד״א של הלכה אשר בבית מדרשם לבד‬
‫ולא ראו ולא שמעו כי יש חכמים בתבל‬
‫גדולים ועוביס מהם אפר לא כדעחס‬
‫דעתם ואשר קטנס ענה ממתניהס וכי‬
‫כל האומר עליהם בנלל אשר לא יאמינו‬
‫באשר יאמין הוא מבלי כל הוכחה שהם‬
‫אפיקו רוסים ומינים לא נכונה ידבר ומי‬
‫כמוני נלחס בקדמות הנקוד והמעמיס‬
‫ג‪-‬ס בבקרי )בימי טלומי( גס בערבי)בימי‬
‫זקנותי ושיבחי( באלה המאחרים אומס‬
‫והנני מראה שגגתס חושף טעותם אף‬
‫מגלה תרמיתם בכל זאת לא אקראס רק‬
‫בשמות שוגים ומשגים תועים ומתעים‬
‫אבל סלילה לי מס׳ לכנותם בשמות‬
‫הנוראים והאיומים האלה אפיקורוסיס‬
‫מינים כופרים ואס כאיס ההוא המחרף‬
‫‪ 1‬המגדף גדול הדור כנהו וירא את ‪0‬׳‬
‫באמת ובהמיס עליו להכות בשחי ידיו על‬
‫לגו על אשר קרא לסביריו בשס רשעיס‬
‫והמה לא רשעו ולא פשעו‪,‬האמונה בקדמות‬
‫הנקוד והמעמיס איננה אמת מהעיקרים‬
‫עד ע^ה אשר איננו מאמין בה וקרא‬
‫לג‬ ‫ה‪1‬ספה להמאסף שנה חמישית‬

‫ריני אשר ׳צא כזרוע עז להוכילז זמן היו להס הברות הקריאה ובזה הלא הכל‬
‫הולדס נימי רמן סכוראי וקדמוחס להרס מודים )ועיין ספרי היחש וכו׳ שער ג׳‬
‫גס אוחו חלילה לנו מחשבו בגלל הדבר פי״א וספרי אשהרלות וכו׳ פרק דב(‬
‫הזה למין ואפיקורוס וכלואי שלא שמענו כי לא תתכן כל קריאה מבלי הברות‬
‫מפיו דברים גרועים מאלה ונאמנו מאד מחולקות אבל ייטיב נא הרב הזה להוכיח‬
‫דברי כ״ג באמרו עם מכחיו אלי כבר היו לנו ממאמריו ההס שהביא שהיו להם‬
‫לפנים בישראל אנשיס גדולים וצדיקים גס צולח הנקוד והטעמים כמו שהס‬
‫שניער בזה וצא מפני שג־עו בזה נעיל בידינו היום וינצח נא בהם את אלה‬
‫ב‪:‬ס חשד אפיקורוסות הין והרב כזה האומרים כי לא כיו כל הברות הקריאה‬
‫יתארס בחאריס ארורים כאלה ואס הרב רק מקובלות ביד׳ הס בר״פ מבלי כל‬
‫הזה א‪:‬ר דבר עהק כזה את ה׳ ירא סימנים וצורות זולת אותיות אהרי וקראו‬
‫הנני אומר עליו ברי ליה מאריה הן אנכי בהם כמו שאנחנו קוראים גס עתה בס״ת‬
‫המהרס והטתץ את כל ראיות והוכחות לפני הצבור או בספרי המשנה והתלמוד‬
‫הגאון הלל והמורה כלל בספרי סשתדלות וכו׳ מכלי סימנים וצורות נקודות אשר‬
‫עס שדל על לבר קדמות הנקודות על כל הדברים האלה חקרתי ודרשתי‬
‫והטעמים והראחי כי ראיותיה׳ והוכחותיה׳ והוכחתי והכרמחי קדמות צירות הנוה״ט‬
‫תהיה אפס ואין וכמעכי כלן הן מוכיחות בראיות וכוכסוח מוכיחות ומכריחות לא‬
‫ומונלחות היפך רעתם ההיא ובכל זאת כמו שהביא הרב הזה לפני כבודו כי גס‬
‫לא הוצאתי מפי מליס כי בגלל דעתם הנקודות בכלל תושבע״ס ולמדום בע״־פ‬
‫זאת חטאו האנסים האלה לאמונת חורתינו )ועיין ספרי היחש לכתב אשורי וכו׳ שער‬
‫ככהובה והמסורה מלילה אמנם הוכחתי ג׳ פיז( אשל חשב לתפוס באלה אח כ׳׳ג‬
‫כי חטאו סעאה גדולה הס וסיעחס אבל וכבר אמרתי כי יש במאמריו ההס אשר‬
‫לא לסחורה כי אם לחקירה הנאמנה הביא רבים אשר מהס לקחו המאחרים‬
‫והבקורח האמיתית וכבר ידענו כן ואף ראיות לדעתם והרב הזה לא היין איך‬
‫אם חטא לאמה נמצא בסופרים לא בגללו לכתין המאמרים ההם עד כי יכוט לראיה‬
‫נכנס בשם אפיקורוסיס מינים וכופרים מוכיחה את דעתו ויש בדבריו אשר אם‬
‫וכבר הגיד לנו מאו> עינינו ‪ .‬הרמב״ס אומר לבקר גס אס דבריו ביחיד ולהשיב‬
‫)בהקדמתו לפי' המשניות סדר זרעיה( עליהם יתוספו עוד פרקי׳ בספרי אשהדלו׳‬
‫כי כל מי ביש בו טבע בשר ודם‪ .‬אי אפשר טס בד״ל וכו׳ ואנכי כבר די לי במאה‬
‫כלא יטעה ויחטא ואחלי כל אלה מס ושבעים ואחד פרקים אער בספרי ההוא‬
‫הביא הרב ההוא בכל מאמריו שהציע ובהם ימצא הקורא נס ססירת חלומות‬
‫לפני כבודו להראוח צדקתו ייטיב נא כיו רו וחזיות הרב הזה ומלכד זה לדעתי חין‬
‫לחקרם ולבדקם ויראה כי אף מאחד מהס דברים כאלה שויס בנזק הזמן להשיג‬
‫לפי שעחותס אין כל הוכחה וראי׳ לקדמות עליהם ועל הרב הזה הנני אומר כאשר‬
‫צורות הניקוד והטעמים ומה נמצא בהס אמר המלאך למלך הכוזרים )ראש כוזרי(‬
‫לפי שטחות המאמרים הרס מבלי)העמק כונחך רצייה אבל מעשיך אינס רצויים‪,‬‬
‫בהס כאשר העמקתי אני בשני ספרי ס' אמת שהנקי ד והטעסיס קדומים מאד אבל^‬
‫היחש וכו׳ הנדפס וס׳ אפתדלות עם‪-‬שדל לא ע״י ראיוסיו ולא שזה המאמין ההפך‬
‫וכו׳ אשר עודנו עמדי בצי׳( הלא רק כי הוא אפיקילוס ומין כדעתו והכני מרשה‬
 ‫פקועות ש*דה‬

‫המפרשים עבר מנגד עיני כבודו מ״ש‬ ‫לנפפי לאמר לכיג כי לעוא פחד פסד‬
‫הסוס׳)ב״ב כ״א( בסוף העמוד בשס ר״ח‬ ‫צא הי׳ פחד אל יפול טליו והל יחר לו‬
‫)וכ״ה בריב״ש שלפני( ע״ש ‪.‬‬ ‫סלילה כי הגיא הדעה המשוכבס הזאת‬
‫ו א ג ב אעיר את כבודו כי ידידי כג׳‬ ‫אל ספרו כי אחרי שמצאנו גדולים וחכמיס‬
‫רצה״ח ככ׳ דהראי׳ש מפרש בס)מן‬ ‫אשר החזיקו גה אף אם בגיעוה הנה על‬
‫בת קול( לשון מדה נמו אלפיס בס יכיל‬ ‫כבודו הכולל כללים והמגיא דעוה שונוס‬
‫)שרי חמד כללים מערכה הבי״ה או׳ ס״ה(‬ ‫החוב להביא גס דעה זחס למען ישטעו‬
‫שגה מאד שאין בס זה שבמקרא לשון‬ ‫־רבים וחהכרר האמה ואס לא ע״י כבודו‬
‫מדה אבל הוא שס למרה כמו איפה סאה‬ ‫יהעוררו אחדים עליהם ואחרי כי זה היא‬
‫ודומיהן וכמו שלא יתכן לומר סאה קול‬ ‫ממונחו ויעשנה מה לו להרב ההוא כי‬
‫איפה קול וכו׳ ככה לא יסכן לאמר לפי‬ ‫צעק מיה על כ״ג מבלי הכין וידוע אה‬
‫דבריו ההם בס קול והמלצתי על זה מ״ש‬ ‫אשר לפניו כי ספר האוסף והכולל הוא‬
‫הכשוב )יחזקאל מ״ח י״א( האיפה והבה‬ ‫ספוג שסופג אח הכל‪ .‬אכפל דברי אל‬
‫חכן אחד וכו' אשר לכן נכה שהביא‬ ‫יחוש כבודו כל מאומה לדברי משיגו‬
‫איננו ענין כלל למה שלפנינו ועיין ספדי‬ ‫זעצחו ונו׳ ‪.‬‬
‫אשסדלוח עס בד״ל וכו׳ )פרק צ״ג(‬ ‫ו א ש ר יש לי עוד להגיד לכהו״ר כי על‬
‫מ״ש שס‪.‬‬ ‫מ״ש שדי חמד כללים מע׳ כאל־יף‬
‫סו ף דבר הקול)קול יעקב('נשמע כי אך‬ ‫או׳ רצ״כי כי לא דאה ולא שמע מספר‬
‫לחנם נשא כבודו אה עיניו חל‬ ‫מורה הלשון אל ידאב לבו כי רח״ץ‬
‫ההריס מאין יבא עזרו להנצל מידי משיגו‬ ‫לערנער מחברו לא הביא שס רק קצה‬
‫כהוא אין כחן פרץ אין כאן ציהה דברי‬ ‫דברי הבחור בספרו מסורת המסורה שם‬
‫כ״ג טובים והיתה הדוחה נשו יגון ואנחה‬ ‫וכן מס שהביא ר״י סטנאב מן יהמו‬
‫וישיגוהו שש>ן ושמחה ואל יחוש לדבריו‬ ‫מגיאיס וכן ציין לה ״ב ולכ״י וכל אלה הס‬
‫כי שמם ומגן ה' להולך המיס יסיר‬ ‫רבריס־ שסהרתיס כבר בספרי היחש‬
‫סניס נזעמים‪ ,‬ויאריך ימיס ‪ I‬בסוי‬ ‫וכו׳)זה לערנער לא דאה אח דבלי )לא‬
‫וכנעימיס; כברכת אוהבו מלב ונפש‪,‬‬ ‫ידעס ‪.‬‬ ‫‪..‬‬
‫מוקירו ומכבדו כרום ערכו האומר כי‬ ‫ו;ןלי להגיד לכ״ג כי ע״ד מאמרו בקיאו ה‬
‫‪ ,‬תמים דרכו ‪.‬‬ ‫האמוראים במקרא שבמה״ג החדש‬
‫ס״ב וכן ע״ד מאמר נקידוה מי אמרן‬
‫יעקכ בכרך בעל השאמליס ‪.‬‬ ‫ישבכנה״נ החדש ח״א וכן טל מאמרו‬
‫אמוראים אס היו כקיאיס במקרא ימצא‬
‫מכתב ח‪.‬‬ ‫דברים רביס בספרי אשחדלוח עס שד״ל‬
‫הניגעים והפיגעיס גאלה והנס פזוריס‬
‫זהנה העמק מ‪5‬סכ היג י״י נגר‪6‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫בהוך ספרי זה בכל מקום הנוגע לענין‬
‫’צ׳ז הג׳יל‪,‬‬ ‫מעניניהס ‪.‬‬
‫ו ל א אעיר בזה רק על מ״ש כבודו שלחתי להרי המערער יצ״ו; ואלה‬
‫דברי ח שובחו ומה ששלח לי‬ ‫)באות שאנחנו דנים עליו( והנה‬
‫מ״ש הריב״ש בפס ר״ח לא מצאהי בחום׳ העסק מכתב מחיר א׳ ספר היחוס וכחב‬
‫שה רקי שגנמק״י כ״כ גשם הרנב״ר כשס כת״ר שאשיב עליו הנה מה שנהב עלו‬
‫לג‬ ‫עזנה חמיעית‬
‫*» ד '■ ‪. I‬־‪, *.r-‬׳ ‪-‬־י■‪.-i‬‬
‫מיום לומר שהי׳ אסור להם לכתוב‬
‫הנקודות ערס שהתירו 'לכתוב י חורה‬
‫שבע״פ וכמו שבס״ת שלנו כיא פסולה אם‬
‫כתוב בההנקידח כמ״ש בירד סי׳ רע״ר‬
‫ס^ז יעו״ש בבי* ובע״ז‪ .‬ויש להסתפק על׳‬
‫נכון הגמ׳ אס היו מוחריס לקרות מ‬
‫עס התינוקות או לא‪ ,‬וגס הריב״ש שהביא‬
‫כת״ר בפי׳ רצ״ד נראה שנסתפק בזה‬
‫שכתב בזה״ל אפי׳ אס נאמר שספריהם‬
‫כיו מנוקדים ובאם נאמר שלא היו מנוקד׳‬
‫כיו לומדים עמכם בע״פ איך לקרות‬
‫כדרך כגם בימינו צעירי ימים ג*כ הרבה‬
‫בקיאים לקרות בתורה בציבור בשבת‬
‫שבקיאים איך לקרות בנקודות וטעמים‬
‫בע״פ ‪ ,‬ובאם נאמר כן כשהיו מכניסים‬
‫התינוק ין חמש או כש למקרא הי׳ מתחיל‬
‫רבו ללמוד עמו בס״ת ^ לקרות ולכן‬
‫כיה אפשר לו מתחילה לטעות קודס‬
‫שנעשה בק‪ /‬הוא דברי המדרש ומחנות‬
‫כהונה שם ולנלונו עלי אהבה שהתינוק‬
‫שקורא משה במקום משה והזכיר רק‬
‫;תינוק יקודם שנעש׳ בקי ו ע״ז כ׳ המחנות‬
‫כהונה בס שספריהם לא כיו מנוקדים‬
‫וזכר לדנר לד של יואב עכ*ל‪ .‬וכתב רק‬
‫זכר לפי שיש לדחות כהיילש שם והדברי׳‬
‫פשוטים‪) .‬ויש לענות סמך לזה מן הנע׳‬
‫'דמגילה כ״ב א׳ צעד גדול הי׳ ל אצל ר׳‬
‫חנינא הגדול ולא התיר לי לפסוק אלא‬
‫לתיניקוח שלבית רבן הואיל ולהתלסד‬
‫עשויין התם משוס דלא אפשר ‘ואינו מוין‬
‫‪ ,‬כ״כ מהו לא אפשר שהרי יכול לציות‬
‫לתינוק לגמור את הפסיק בלא פירוש‬
‫ורחוק הדיר שתינוק שיודע לקדוח המילו׳‬
‫יוכל לקרות חצי הפסיק ולא יוכל לגמור‬
‫כפס'ק‪,‬אכל לפי כלל ניחא יוסר לפי ■שהיו‬
‫קורים בספר בלא נקידת היה נצרך לו‬
‫‪,‬זמןיעד שעושה בו בידע בע״פ הצי •פסיק‬
‫;וכמובן(• ובאמת יש לדחות ראית המחנות‬
‫‪.‬כהונה לפי שבימיהן היה מיע לכל איש‬
‫הוספה להמאסה‬
‫צכד ע״ז לא אספון לענות מל ריב ‪6 ,‬ך‬
‫הרונע לעיקר י;ע;ין כ״כ כיר \צתתי י ד‬
‫חובתי ואמרי ‪ .‬שהשיג מכפניס הרבה‬
‫מגדלים מסתמא יהכעלו לכרי כרוב‬
‫בנין ורוב מנין ומ״מ נאשר כתיב כח״ר‬
‫שאכתוב ע״ז לעשות רצינו חפצתי‪,‬להגיד‬
‫לאדוני כת״ר כי ככל דברי המכתב כמעט‬
‫בלא ראיתי דבר נכון שיהא נציך לי לענות‬
‫‪.‬עליו וע״כ התבוננות היפה ואפרש מעט‬
‫‪ .‬כי עיהותי אינן פנויות ככיום‪.‬‬
‫כ ת ב הן בכל ראיותיו אשר הניא לפני‬
‫כ״ג אין אן! אחת בהן המוכיחה אח‬
‫קדמות הניקור והטעמים ונהפוך הוא‬
‫כמעט מכל אלה אשר הביא לפני כת״ר‬
‫הביאו המאמרים ראיות לשיטתם עכ״ל‪,‬‬
‫לא פורש במכתבו למה אינם ראיות רק‬
‫כחושב כן ולא ידעתי להשיב על חשובות‬
‫שבלב כי אינני יודעי מסשבות וכ״ש מה‬
‫שכת‪ :‬שנהפוך הוא‪ ,‬הלא המבין יראה‪.‬ויבין‬
‫אם הס ראיות להיפך‪.‬‬
‫כ ת ב אח״כ בכם ר' אלי' בחור )אשר‬
‫לא ראיתיו( וכתב ע״ז זה כאיש‬
‫זכו׳ בעל מחנות כהונה מדר שה״ש פשוק‬
‫הביאני אל בית אומר בפירוש כי ספריהם‬
‫לא היו מנוקדיס וזכר לדבר רבו של יואב‬
‫בזכר עמלק והם כס דברי הבחור‬
‫בהקדמתו שם ואתת מראיותיו וכו׳ עכיל‬
‫הכותב ההוא ‪ ,‬ע״ז אוניר לפני כח״ר כי‬
‫דבריו תמוהים מאד ושיענו חטים והילה‬
‫לו בשעורים ^ והנני דנו לכן! זכות כלא‬
‫הבין ולא הרגיש כלל על מה אנו מדיינין‬
‫כי זה כדבר אשי הנקידוח לא הי׳ להם‬
‫בכתב רק גע״פ‪ ,‬גם אגד כתבתי שיש‬
‫לומר כן מלכתבי ולא כתבו כנקודות לפי‬
‫שהם בכלל תורה כבע׳׳פ וכמדומה לי‬
‫שכתבתי כן ישירוש במכתבי לנת״ר )ימחול‬
‫נא לעיין עליהם כי לא כנסתי אצלי‬
‫ההעסקה( וכפלמד התינוק בכית כספי‬
‫למר עמו איך לקרותו עם מ קו ד ח רש‬
‫‪17‬‬
 ‫*‬
‫פקועות שדה‬
‫ישראל לכתו כ‪ ,‬ס״ח שהטעמים שסומריס מסיני בלשין כנמ׳ בע׳פ כונתו וא״כ או׳‬
‫הפוסקים ‪ .‬אור»נו לא בי־ך על ימי ; הן״ל בא גס על פה להכייל ספק או׳ 'וע״ז‬
‫כידוע ע׳ ב״יידד סי' ע״ר ואחרוניס שס ראיתי כי עת למשות ועת לדבר והצעתי‬
‫)יגם לטעם הש״א לא כיה שייך כ״כ הדבר לפני כתיל בעצמו כי משכתי אולי‬
‫בימים הלאשוניס כיש נימי כלמה ואיה ישעו‪ :‬עת לתקן ימסולנא כת״ר לקרות‬
‫כל ביח כי׳ בו ס״ס ובלא נקו דוס דוקא מכתבי ויראה שכן הוא ואם אולי גם‬
‫כיו; שפסולה עם הכקידוס כמ״ש ביו״ד הלזיקר ההוא אין כונתו ק אנכי כתיתי‬
‫פי' רע״ר סי! א״כ לא יצאו המ״ע עס על מה שקראתי הלשון שהביא כת״ר ועפ״ז‬
‫הנקודות ודפים לא היה לכס ואם כיו ימ(ה כת״ר שמה שהביא הכיתי‪ :‬מדברי‬
‫רוציס לכתוב עס כקודוה הי׳ צריך להוצאה ‪,‬המחנות כהונה אינו שייך כלל וכלל‬
‫נוספת לכתוב עוד ספ׳ חורה עש הנקידו' לעניניגו והלא גם אנכי כתבתי כדברי‬
‫שאין‪1‬כוחביס פפרים מכילות כמ״ש מעי;‪ /‬המתנות כהונה ורואה אנכי כי עועההוא‬
‫נכן היו הענייס לו מדיה בהספרי'הנשרי׳ בכלל על לבדי לא ידע על מה כתבתי‬
‫שמתויב להיות אצל כל איש מישראל ובהם ולכן מה שהביא במכתבו שמדברי אין‬
‫היו טועים לפעמים‪ ,‬ואיך שיהיה דברי ראיה על צירות הנקודות דבריו תמוהים‬
‫מתנות כהונה איני מעלעל עליו לק אינו מאד שלא ע"; המה סו כביה דברי ודברי‬
‫מוכרה ולא עיז באתי לרון‪ ,‬אך זהו עיקר הסוקר שהביא כח״ר כי דברי אינם סובבי׳‬
‫גדול ונורא כלימוד כל כנקודות שבידינו־ כלל על מקידת צידת הנקידוח ולא ע׳׳ז‬
‫ניתן לנו עסיני כמו סי׳ כל כתורה שנתנה המה סובבים ומה זה ימפיץ האיש ההוא‬
‫בעיס והיא מלק גדול מחורה שבע״ס ממני שיהיו ראיותי גם ע״ז‪ ,‬ומה שהביא‬
‫שעיקר פי׳ כתורה שניתנה בעיס וכמ״ש מהבחיר בהקדמת ספרו מסורת המסורת‪,‬‬
‫הרמב״ס בהקדמת ספרו וכמ׳׳ש הרמב״ס כספר ההוא לא ראיתי ולא איכל לענות‬
‫בס׳ תשובה פ״ג כ״ס והכופר בפירושה ע״ז שמא אתבדה מ״ואנצ באשר במכתבו‬
‫שסיא חורה שבע״ס בכלל זה הוא ג״כ *־זב שכדברי כמתנות כהונה כן כתב‬
‫קריאת כתיבה איך לקרותו שפי׳ המלות כבחור בס‪ ,‬אם כן למדנו כמו שדברי‬
‫הלוי בנקודות וכמ״ש במכתבי הקודם‪ ,‬ואין המתנות כהונה אינו סתירה ח״ו לדברינו‬
‫רצוני לכפול הדברים וגגמ׳ דסנהדדן כן מסתמא מדברי הבחור ולא אוכל לומר‬
‫צ״גי א׳ ורפי׳ האומר כל התורה כולה מן ברור עירס ראותי את כספר וכן ימה‬
‫השמים מין מדקדוק זה מק״ו זה מנ״ש שהביא שם מהפר אמר כן הוא ומה שהביא*‬
‫זה)ע״ש פרש״י(‪ ,‬וא־כ בכלל זה הנקידןת מסיופיסול אחד עריך ערבת צריך והוא‬
‫ופי׳ הנכלל בנקידות שהוא בכלל אורה בעצעו כתב עלץ והלוא* שלא כי׳ אומר‬
‫שבע״פ היינו פי׳ התורה שבעיס כן נראה דברים גרועיס מאלה וא״כ למה לקח‬
‫לע״ד ‪ 7‬ולפי שראיתי שהביא כתיל בזה ממנו לראי׳ ואעצור במלין ‪ ,‬ועוד אחרי‬
‫הלשון )אשי נון‪ £‬הכנה״ג ‪..‬לא ראיתי( ‪',‬בלדעתינו הוא ניעות גדול באמונת חלק‬
‫נקידוח מי אמרן)לא כתב מי כת־‪ :‬ן דק גדול מר*ורה שבע״פ אפי׳ אס נמצא מי‬
‫כתב מי אמרן( א״כ מטיל המוקד ההוח בטועה בזה האס משוס זה ממוייביס ככל‬
‫ספקח״ו באמירה כנקודות מ״ו ה׳ ישמרנו ‪ .‬ללכת בזה והעועה ההוא אין עלינו לדון‬
‫ויצילנו מדעה זו וכן לשון אמ״כ אס הלכה אוהו אילי שוגג הוא א‪:‬ל עלינו להזהיר‬
‫לתשה מס־ני אם ונו׳ וידוע שהלכה למשה אח האחרים לבל יטעו כמוהו כ״ש שלא‬
‫לד‬ ‫ה‪1‬םפה להטאסןן שנה חמישית‬
‫ע׳ ע״א ורבנן היכי עבדי הכי ועקרי‬
‫הקנתא דתיקון משה )ולמעט לומר בשבחו‬
‫של מקום ח״ו( אמר ר' אלעזר מהוך‬
‫ביודעין בהקי״ה בחמתי הוא לפיכך נא‬
‫כיזכו בו פכ״ל כגמ׳‪ ,‬כן באשר נה״ר‬
‫המפורהס בתורתו וצדקתו מסתמא לא‬
‫יקפיד עלי כי אוהב אמת הוא ‪.‬והצעתי‬
‫הדבר לפני כת״ר אם יסניס'לדברי הרי‬
‫לא יקפיד ואם לא ישרו בעיניו ישתקע‬
‫כדבר ולא יוודע‪ ,‬ועד שהשגתי מכתבו‬
‫כראשון למענה הי׳ באמת לבי דואג‬
‫בק*בי שמא יקפיד‪ ,‬וגס עתה אולי צערתי‬
‫לכת״ר בזה אבקש ואחלה עוד הפעם‬
‫סליחתו ו‪:‬לשה אלה אבקש עוד מכתיר‬
‫הרמה והנשאה שיסלח לי אילי צפרתי‬
‫אותו והב׳ בלא יגלה את שמי כזה והג׳‬
‫בכשיעתיק את מכתבי הראשון לא ישמיט‬
‫את‪ -‬דברי התנצלות שכתבתי במכתבי‬
‫המוקדם רק יעתיקנו עם כל ־הבקשת‬
‫כסליחה וכל הכביד שכתבתי כמנחבי‬
‫ההוא ‪ ,‬אנזנם לא אכחד לומר שבדור‬
‫האחרון הזה צריך יותר שמירה ולקיים‬
‫חכמים נזהרו ג דבריכם באשר ' לבו‬
‫המתפרצים ר״ל ולפעמים דבור קטן שבימי‘‬
‫הראשונים לא הי׳ מזיק ה״ו בדורותינו‬
‫צריך זהירות ביותר וכאשר ינסן‪ ,‬להס‬
‫אצבע ימשכו אחריו את כל היד ח״ו וכאדם‬
‫הניגע ברגלו וכולך כסדרו ח״ו ואולי גס‬
‫אמיכ גם את הלב ח״ו כאשר ידענו זה‬
‫דרכם של המסיתים החדשים מתחילים‬
‫מתחילה )הטיל ספק כדברים שאיגו נקרא‬
‫האדם מין בזה ואח״ה מיד ועוד ומרעה‬
‫אל רעה יצאי‪ ,‬וכאשר גייט בעין פקוחה‬
‫נראה שכן דרכם של תלמידיו של ירכטס‬
‫גבגי בזה״ז להתחיל רק בבקורת הדברים‬
‫כאלה להמשיך לבב היבריס בלבותם מעט‬
‫מעט לפקפק מלהאמין בפפךיס ובדברים‪.‬‬
‫במקיבלים לנו והולכים כסדר מדהא ליא‪$‬‬
‫ה אנ מי ס״ו ואמ״כ יטילו דופי בה ‪1‬ל‬
‫להחזיק אזהס‪ ,‬וכי משא פנים יש בדגד‬
‫והכל יורעיס ונהק־‪:‬ל|עהה כי כחושב ח״ו‬
‫שה׳ כואגון! הוא נדן ומ״מ כעיל סראב״ר‬
‫בה׳ חשובה פ״ג ה״ז בינים וגלולים‬
‫מאחנו )פי׳ מפס ישראל תיבה ממנו‬
‫בבראניד פירושו מאחנו פי׳ מישראל(‬
‫הלכו בזו כמחשיה לפי שנשחכפו יעו״^‬
‫ומ״מ אינמ ירא פד פיוס לומר במי‬
‫באומר שה׳ גין! הוא מין מ״ו והלכה‬
‫כהרמב״ם ואוחן שטפו אם שוגניס היו‬
‫אין עלינו לדון אוהם וס׳ יודע אבל אין‬
‫לנו משוס זה למנוע לומר אה מומר העין‬
‫החושי על ה׳ שהיא כו^ מ״ו כן הוא‬
‫בכינין כזה )אע״ג שאינו דומה(‪ ,‬כן אני‬
‫אומר התנצלו ה על דברי ואס שניתי ה'‬
‫יכפר ומטענת הכותב כזה אני מזשש אולי‬
‫גס יסר כרבניס שכתבו לכ״ח בזה כסגנון‬
‫שכחי כת״ר אם גס המה אולי לא הביגו‬
‫כ״כ על מה כתבתי ויתכן שגס המה חשכו‬
‫רק על כתיבת הנקודות ואולי גס ספר‬
‫כנה״ג הי׳ כרנתו בזה ורק בהעתקה בל‬
‫כת״ר המורה כנ״ל ע״ז הכל מודים ואולי‬
‫יש לתקן באופן לפרש זאת הן בכל זה‬
‫די והותר למענה על כל דירי הכותי‬
‫במכתבו אשר אינני מכיר אותו ‪.‬‬
‫אבל מ״ש ככותב ההוא שאנכי איש ריבו‬
‫של כח״ר ע״ז צי לי מלילה וחלילה‬
‫להיות ח״ו איש ריבו בל כה״ר הרמה‬
‫ו הנש אה ואנכי לא כתבתי לאחר ולא העזתי‬
‫פני ברבות י ח״ו לדבר קשוח כי בלא‬
‫ספק בכ״ה לריבוי המלאכה ונחפזו לא‬
‫כרגיש אז בדבר אשר ראוי לכתוב באופן‬
‫אחר ושגיאות מי יבין‪,‬ובאשר משבתי ‘שיש‬
‫טור עת לתקן וכת״ר בספרו המהולל‬
‫כונתו לש״ש וגם אנכי כוונתי בזה לפי‬
‫כנראה לש״ס ולא רצית* כלל להודיע שמי‪,‬‬
‫ובאשר כי שניני לש״ש פנינו למטרה חתה‬
‫אנו הולכים עשיתי בזה כמ׳ש מז״ל על‬
‫אנשי כנלג על כקב״ה נמ״ש ביומא ד׳‬
 ‫פקועות ־ש׳דרז‬
‫על אמרותיו ואשרי חלקו שנתגלגל זכות זה‬
‫על ידו לנדר ולאמת קדמות הנקודות‬
‫‪■,‬‬ ‫ושכמיה •‬
‫מכתב ט‪.‬‬
‫בע״ה >ז' כי חיא חמ״ב קלעצק ‪.‬‬
‫לכבוד יכ‪1‬י נקש״ח מוהר״ר חיים חזקיה!‬
‫יגוגא‬ ‫כלבמן‬ ‫מדיני צדיק‪ .‬כתסר יפרח וכארז‬
‫ולהעוטרים לו מסביב ומחימריש בבכור קדושו שלמא‬
‫רבא והנא יחייהב ליון מ שמיא‪.‬‬
‫א ח ד ״ ש יש״ת ראשית אבקש סליחה‬
‫ומחילה מכת׳ר על איחור תשובתי‬
‫עד כה כי ממידות שינות לא אוכל לפרטם‬
‫במו וראשי ולבי לא היו עמי ונוספות על‬
‫ימי היו כהנה וכהנה ע״כ אחרו פעמי‬
‫מכתבי‪ ,‬ידץ אותי לכ״ז והמקום ידינהו‬
‫ג״כ לזכות ויכריע קה מאזנימו לעובה עם‬
‫שאר עמו וגם עלינו יזרח ככור כ׳ והצלחה‬
‫ושלוה ומרגוע לב ונפש עלינו יראה וכו׳‬
‫מי חי יח יהו ויקיימכו יגדל שמו ויעלה‬
‫כסאו וירום כבודו ארך ימים ישביעהו‬
‫ויראהו בישועתו ויהי שמו לעולם‪.‬עד ביאת‬
‫ינון יגדל ויפרח כשושנה כנפשו הקדושה‬
‫ונפש המתאבק בעפר רגלי ‪.‬חכמים‬
‫ותלמידיהם מצלי לחיי דמר ושלוותו דתהוי‬
‫להון ארכא‪.‬‬ ‫י‬
‫שרום דובער העלינזאן‬
‫סופ״ק קלעצק יצ״ו‬
‫וע״דא שר כו״ג בס׳ שדי חמד מערכת‬
‫האל״ן‪ £‬סי׳ רצ״גי אודות נקודות‬
‫‪-‬אימתי נכתבו ונתקנו‪ ,‬בזה אגיד פשר דבר‬
‫הנלמ״ד ואבאר תחלה סוגית הגמד׳ בס'‬
‫הבונה ד׳ ק״ר דמייתי התם הא דר׳ ירמיה‬
‫ואיתימא רחב״א דאמר מנצפ״ך צופים‬
‫אמרו ה־ ופריך והכתיב■ אלה המצית שאין‬
‫נביא רשאי לסדש דבר מעתה ומשני אלא‪.‬‬
‫שאץ נקימוס בכסוקיס )איכ \ ‪ z‬מעלס‬
‫צהשכנ)ים‪,-‬ב‪.‬עיניהס שבקיאים בפסוקים‬
‫י>סר ‪ .‬מהם מלילה( ואמ״כ שאין בקיאים‬
‫במבמות וכדומה ואין רצוני להאריך והדבר‬
‫ידוע' לכל ובענייני כאמונה צריך זכירוח‬
‫ביוהר שלא יחהיל מ״ו במאומה וכמיש‬
‫־‪,‬‬ ‫)משלי ד' כיג( מכל משמר נצול לבך כי‬
‫■‬ ‫ממנו חוצאוש מיים וגם סששני פן יקפיד‬
‫נש״ר אס אעתיר עוד במילין וגם כי אין‬
‫לי סנאי היום ואיני מניס העתקה אצלי‬
‫הסמח זה וימחול נא כת״ר נראות נספר‬
‫מעוז הדת ובס׳ אמונת חכמים ודוגמתס‬
‫אשר זה דרכם להראות גדולת חז״ל אפילו‬
‫בדברים שאינו נוגע כ״כ לעיקרי האמונה‬
‫והנני מבקש מכת״ר הרמה והנשאה סליחה‬
‫ומחילה‪..‬וכפרה אם צערשי אותו ח״ו כי‬
‫אין זה דרכי מעולם וה׳ יזכהו להפץ אור‬
‫עוד על פני חיץ ובישראל< ולאם יזכהו‬
‫להר פיס מה‪ ,‬ייעיבנא לשלוח לי ‪ '0‬אחי‪/‬‬
‫דו״ש ומשתחוה מול הדרת כת״ר ומבקש‬
‫‪ .‬סליחתו•‬
‫ו מ ה שכתב עוד דברים קשיס איני משיב‬
‫‪ . .‬יעציהס‪,‬רק זאת עוד אזכיר מ״ש‬
‫לכ״ג שלחנם נשא כש״ר עיניו אל ההרים‬
‫מאין יבא‪ .‬עזרו להנצל מיד משיגו ההוא‬
‫עכ״ל‪ .‬ותמה אקרא מה עשיתי לכ״ג שצריך‬
‫עזר להנצל הריירקלכ״ת לכד כתבתי ואם‬
‫לא היה מודיע לאחרים היה עובר הדבר‬
‫־‬ ‫‪,‬בשתיקה לעצור במילין מלהשיב דבליס אל‬
‫‪'.‬‬ ‫‪.‬כותב ההוא על חיקו והאמת והשלום אהכו^‬
‫‪.‬וכת״ר בעצמו כלא ידע ויבין לאשורו‬
‫'והאמת ‪.‬לאמתו עכ״ד מכתבו בזה‪ ,‬אמר‬
‫‪.‬הממיר עיניך הרואות גודל פנותנותו‬
‫וצדקתו ‪ ,‬ולעשות רצינו כתבתי דברי‬
‫התנצלותו )רק במה שהפליג במכתבו‬
‫‪.‬להשפיל עצמו נגד תולעת ולא איש כמוני‬
‫; הקמעתי הרבה( ומתוך מה שכתבתי על‬
‫ןבני מכתבו הראשון יבין כל קורא ס כי‬
‫חלילה לי להקפיד בדבר ואדרבה שש א‬
 ‫‪I I.‬‬ ‫הוספה להמאסף ענה חמיעית‬
‫ושמוה נל השבטים כדי שיהיו כל הא״ב‬
‫כחוב בו כדי לידע מזה חבובה לכל שואל‬
‫והכה״ג הי׳ נושא אותו על לבו וכמבואר‬
‫בסופ״ז דיומא דף ע״ג והרי בכל הנך‬
‫במות נמצא אצלנו נס אותיות מנצפך‬
‫והיכי שכחום אם נמצא בס ואס לא נמצא‬
‫שם ולא בס״ת הא אין נביא רשאי לחדש‬
‫דכיון רלא נכתב לא בס׳ח ולא באוריס‬
‫ותומיס ובלומ‪,‬ית מוכח דלא‪:‬צריך להו כללי‬
‫ונ״ל לפרש והוא משוס דלכאורה איכא‬
‫למידק תו דעדיפא מינה דמנא לן עתה‬
‫ם׳ הא״ב ואות א׳ קודם לאו׳ נ׳ וב׳ קו ד ה‬
‫לנ׳ הא בלוחות ובאורים ויחומיס ובס״ח‬
‫משה לא נכתבו כלל כסדרן דהתס ב׳‬
‫קודם לאלף ורי״ש קודם לב׳ וכל כה״ג;‬
‫ומאין לקחו כל זה הסרר אלף קולס‬
‫וראשון וב׳ בני וג׳ שלישי וכלי אינך‬
‫אותייח עד גמירא ומספר כלהס עד נמירא‬
‫דהכי הוי ובעכצ״ל דקבלה הוא נידם‬
‫מסיני ע״י מפה ובע״כ לא לחנם נאמרה‬
‫בסיני אלא דיש להם פירוש בין ע״פ‬
‫פשע בין עפ״י רמז ודרוש וסוד וככל‬
‫קילח חורה שבכתב ושבעל פה שנאמרו‬
‫בפיני ובסיני נסדרו למכ״ב כמו כהוא‬
‫פתה בידינו כסדרן ומצינו בס' הזורק‬
‫שהיו רושמין על קדשי המשכן אב״נ ולידע‬
‫איזה בן זוני מי יאפון ומי אחרון והוא‬
‫מוכרח ולחשבן ולכל ההלכות לידע מספרן‬
‫כגון אמות סוכה ומבוי וטפתיס ומקוה‬
‫וטומאה וע״ו נשיס סיערות צרותיהן וכה״ג‬
‫ואיך נדע מספרן אם לא ע״י א״בונמסר‬
‫הכל בסיני ונס יש לכולם פירוש ובסמוך‬
‫נאמר התם אמרו לי׳ רבנן לריב״ל אתו‬
‫דרדקי לבי מדרשא האידנא ואמרו מילי‬
‫דאפילו בימי יהושע בן נון לא• אתמר‬
‫כוותייהו אלף בית אלף בינה וכו׳ מס‬
‫פתוחה ומם סתומה וכו ׳ נון כפופה נון‬
‫פסוטה וכו׳ ומפרש לה התם כולהו א״ב‬
‫חפר״ק אלב״ס דכלהו למאי אתו לאורו יי‬
‫מיהוי הואי ולא כוו ידעי הי כאמצע היכה‬
‫והי בסוף חיבה ואתו צופים וחקינוהו‬
‫ופריך תו ואכתי אלה כמצות שאין הגביא‬
‫וכו׳ ומשני שכחום ותזרו ויסדוס‪ ,‬ואיכא‬
‫למידק בה טובא דהיכי שייך למימר פכמוס‬
‫הא כל התורה כולה היחה כתובה כולה‬
‫ומונחת כארון ושמונה פשוקים מן וימת‬
‫שם משה או יהושע כתכן וכו׳ וכמבואר‬
‫בפ׳׳ק לבתרא ד׳ ט״י דכחיי כפ' וילך‬
‫לקוח את ספר התורה הזה ושמתם אוחו‬
‫מצד ארון ברית ה׳ ועמ״ש בכל כסודח‬
‫ומבואר נמי במם׳ מנילה ובס׳ כחובל‬
‫לצריך לקרות הפרשה בכל שבת ושבת‬
‫והוא מתקנת משה ושיהיו קורין נמי‬
‫הלכות חג בחג וקריאה בב׳ וה׳ ובשבת‬
‫במנחה מתקנת עזרא הוא וכמבואר בכ״ד‬
‫והשתא הקשי ממנ״ם אס לא היו כתובים‬
‫אותיות כפולות כללו בס״ת אכמי תקשי‬
‫והכתיב אלה המצות שאין נביא וכו׳ ואם‬
‫היו כתובים בס״ת היכי שייך למימר‬
‫שכחום ניחי ס״ת ונחזי דהא קראו בה כל‬
‫שנת ושבת וחג בח; דבשלמא אהא דמשני‬
‫אין מיהוה הוה ולא ידעי הי באמצע וכו׳‬
‫לא קשיא רניתי ס״ח ונחזי הי באמצע‬
‫תיבה והי בסיף חיבה דיש לומר דאין‬
‫ה״ן דהוי מצ־ למיפרך הכי אלא דעדיפא‬
‫מינה פריך והכתיב אלה המצית כלומר‬
‫דאכתי לא משני אקישיא ראשונה דפריך‬
‫לעיל מינה מידי והדרא קושיא דלעיל‬
‫לדוכתה וה״נ לפאי דס״ד הכא דבלוחות‬
‫כיו כהוביס סתומים וצי פיס תקנו‬
‫פתומיס‪ ,‬ודריש מס׳ מנילה דס״ד איפכא‬
‫דבליחות כתובים פתוחים וצופים תקנו‬
‫סתומים לא קשיא ליה דניתי ס׳׳ח משה‬
‫ונימזי■ כיון דבלא״ה פריך לה כפיר מאלה‬
‫המצית דכל זה לפי הס״ד אכל למסקנא‬
‫ודאי קשה כיובא דהיכי שייך למימר שכחו׳‬
‫דניתי ס״ח מפה ונחזי‪ ,‬ועוד הא קיי״ל‬
‫דבאוריס ותומי׳ היו כתובים שמות האבות‬
‫‪18‬‬
 ‫פ ‪ p‬עות שדה‬
‫ויסדום ע“ש‪ ,‬ולישנא דאלה משמע דנאדי‬
‫ממה דהוה סלקא דעהייהו מעיקרא לדייק‬
‫מלשון תקנום היינו• שהם חדשום והוי‬
‫ממתקני התקלשל[תיעורין אלא^דאחרי׳ נמי‬
‫מורו דהויה״למ אלא דס׳ל דהוימההלכו׳‬
‫שנשתכחו בימי אכלו של משה וכהא דאמר‬
‫בפ׳ב דתמורה ד׳ ע״ז דמחרתין תנא אלך‬
‫ושבע מאית קלין וחמורון ונורות שוות‬
‫ודקדוקי סופרים נשתכחו נינלי חבלו של‬
‫משה אמר ר׳־ אבהו אעפ׳׳פ החז־דן עתניאל‬
‫בן קנז בפלפולו שנאמר וילכדה עתנ‪/‬אל‬
‫בן קנו אחי כלב ה־כין ממנו וכו'• ואמר‬
‫התס הנא הוא עיוניאל היא יעק ומה‬
‫שמו יהירה וכי׳ וקאמר התם בסוניא דג'‬
‫חלפים הלכות נשתכחו בימי אכלו של משה‬
‫וג׳ מאית הנכית נשחכחו מיהישע גופא‬
‫וטנדו שבע מאית הפקות עי^שי והשתא‬
‫ס״ל לאחרים דהנך שיעירין כל עונשים‬
‫נמי הוי מאיתן הלכות בנשתכסו והחוירן‬
‫עתניהל בי קנו בפלפולו דהיינו יע‪-‬בץ ומה‬
‫שאמדו חחריס בית דינו של יעבץ תקנוהו‬
‫ולא קחמד יענץ גופא הייני שהוא החזירן‬
‫בפלפולו וכיח דינו חזרו ויסדום כיסוד‬
‫מוסד שלא השכח עוד כפעם מאיזה סבה‬
‫שיקרה ר״ל דהיינו שנתקיים לדורית‬
‫ומשוס עת לעבות להתירו לכתבם והיינו‬
‫דקאמר ב״ד של יעב[ תקנום דהיינו לכתב‪/‬‬
‫וכמו רל מהקני הקמת שכות־דם תקנות‬
‫בפנקס לדורות וכמבואר ובפ״ק דמגילה‬
‫ד׳ כ׳ ואמ'ר ירמי׳ ואיתימא רחב״א תרגום‬
‫בל הורה אונקלזס כגר אמרו מפי ר״א‬
‫ור׳ יהושע הרגום בל נביאים יונהן בן‬
‫עוזיאל אמרו מפי חגי זכרי׳ ומלאכי וכו׳‬
‫ופריך ותרנוס של חורה אונקלוס הגר‬
‫אמרו והאמר ר״א בר אבין אמ״ר חננאל‬
‫אמר רב מאי דכהיג ויקראו בספר חורת‬
‫האלהים מפורש ושיס שכל ויכינו במקרא‬
‫ויקראו בספר חורת האלהיס זה מקרא‬
‫מפור? זה תרטם ושים שכל אלו י^עסיקי‬
‫עמ״ש באורך בכל הסוגיא ור; שס מרן‬
‫בחידושי א‪ :‬דו ת פירוש ע׳יפ מה שכחי‬
‫לעיל דמ;צפך ציפיס אמרוה דשכחוס וחורן‬
‫ויסדום דה׳ינז דשכמוה אמרי מת מפה‬
‫בימי יהושע דאמרמן נמי במסכה חמורה‬
‫די׳ מאות הלנות נשתכחו בימי אכלו של‬
‫משה וא״כ כני דרדר‪,‬י דמצאו לדרוש בכל‬
‫הנפילים הרי בימי יהושע לא הוי אפשר‬
‫לדרוש נוותייהו שהרי נשתכחו מהם‬
‫הנפולים ונו׳ עי״ש למפרש נל דרשות‬
‫הני דרדקי בסדר נכון ושפתים ישיו^יהשתא‬
‫י״ל דזהו פירושו דשכחים לאותיות נפולות‬
‫שהם אותיות ויש להם פי' בפ״ע וסברו‬
‫שהס רק המינת פסוך התיבה לתפארת‬
‫הכתב וחזרו ויסדום שנזכרו‪ .‬בהם אותיות‬
‫בפ״ע ויש להם פירוש בפיע להוראות א־זה‬
‫ענין כתבו כל הא״ ב והכניסו כל הנך‬
‫כפילים בם‪7‬ר הא״ב כדי שצת ישכח עוד‬
‫הפעם וכמו שמשה כתב הסי׳ח ויהושע‬
‫כתב ספדו ושמואל וכל הנביאים כתבו‬
‫ספרן וכמבואר בפ״ק דבחרא ד׳ י׳ד ‪P‬‬
‫כתבו צופים סדר הא״ב עם הכפולים‬
‫כסדרן דהוי בכלל תורה שבכתב דיצערך‬
‫גייגא לכל כמספדיס ורשימות לתודה שבג׳‬
‫ושבע״פ וכמבואר ופרושן הוי בכלל שורה‬
‫שפע״פ ובכל פירושי התורה שלא נכתבו‬
‫עד דורות האחרונים של התנאים שהתירו‬
‫משוס עת לעשות ה׳ והנך דרדקי דמייחי‬
‫בתלמודין ‪7‬מה הסירו לכתוב פרושן וקדרשי‬
‫לכולן וכמבואר התה* ודע דלישנא דוחזרו‬
‫ויסדום ולא קאמר וחזרו והזכירום משמע‬
‫בהניחו עליה יסיל מוסד שלא תשכח עוד‬
‫והיינו בהתירו לכתיב לדורות וכתמס‬
‫וכה״ג צריך לפרש הא דאמר ל׳ יוחנן כיומא‬
‫ד״פ שעוריןשל עונשין הלכה למשה מסיני‬
‫וחייתי הניא נמי הכי שיעורין של עונשים‬
‫הל״נו אחרים אומרים ב״ד של יעבץ תקנום‬
‫ופריך והכתיב אלה המצות שאין נביא רשאי‬
‫לחדש דבר מעתה ומשני שנחוס וחזרו‬
 ‫ט‬ ‫ה‪ 1‬םפה להמאסף שנה‪ .‬חמישית‬
‫ואחד בזמנו והינ תניא התם בגריתא‬
‫דמשה תקן להם לישראל שיהיו כואלין‬
‫ודורכץ כעניינו של יוס הלטה פסח כפסח‬
‫וכו׳ וכפ׳ מדוכה ד׳ פ״ב נמי דקחשיב‬
‫תקנת עזרא שיהיו קירין כמנחה נשית‬
‫וכי׳ וה׳ ופריך התה והא עזרא תקון‬
‫והא מעיקרא הוי מתקנא דתניא וילכו‬
‫שלשת ימים כלא מים וכו׳ דורשי רשומות‬
‫אמלן וכו׳ עמלו נ־טאים שכיניהם ותקנו ‪.‬‬
‫שהי׳ קירין כשית ומפס־ק כא׳ כשכת‬
‫קודאין בשני ומפשיק כשלישי ויד׳ כשית‬
‫קי דאין כסעישי עיי׳ש והוא מתקנת משה‬
‫וכע״כ ק־או ומתרגמי; להם וכמו שקרא‬
‫עזרא כספר חורתסלהים כתרגום כרכתי׳‬
‫מפורש זה תרגום ולא קסשיג התרגום‬
‫מתקנת עזרא ומשום דהוי מקורס מתקט‬
‫משה במדכר ואילך‪ ,‬ותדע דאל״כ למה‬
‫קר־או כיון דלא ידעי כלל פירושא דקרא‬
‫ועוד דהא התיגום הוי דאוריי דהיינו‬
‫פירושא דקיא ועוד שהיו דורשין נהם‬
‫הלכות סג בחג דהוי מתקנת משה ע־׳כ‬
‫דהוי מפרשי להם המקראות דהיינו הרגו׳‬
‫כזה ידעו למדו מכית א‪:‬י אמן מפדן‬
‫ארס וכמבואר במם' יומא והיכי שייך‬
‫למימר שכחי כיון שלא עכרו עגיהם‬
‫מעולם ג׳ ימים כלי הורה והרגו׳ דהנביא‘ ׳‬
‫והחכמים שביניהס מימות משה ואילך‬
‫שדרשו המקלאו' תמיד ולמדו בתורה‬
‫תמיד עפ׳׳י פשועיו של מקרא דהיינו‬
‫תרגום כזה הי' לשונם תמיד וכידוע‬
‫והיכי שייך למימר שכחו עכצ׳׳ל דשכחו‬
‫דהכא הכי פירושו דנהי ;־מן הנייאיס‬
‫והחכמים שעסקו תמיד כתורה וכפירופא‬
‫'וכדרשת המקראו' לא נ‪ :‬נח מעולם אלא‬
‫דמן המון העם דעוהקיס כל השבוע‬
‫כמשא ומתן־ ובחרישה וזריעה כשרצו‬
‫לכתוב להם חווזשי; לעצמן ללמוד כם‬
‫ולקבוע עתים לתורה נשכח מהם מה‬
‫שטו שומעין כפכת פעס אחת מן המתרג׳‬
‫ויכינו כמקרא אלי פסקי מעמים ואמרי‬
‫לה אלו המסורוח וממני בכחוס וחזרו‬
‫ויסדום ט״כ‪ ,‬ואיכא למיד ק כה טוכא חדא‬
‫דלמה אמרואונקלוס מפי ר״‪ £5‬ור״יויונהן‬
‫ב׳׳ע מפ• חגי זומ״ל ולא אמרו הנך נכיאי‬
‫כעצמם מפיהם תרגום יונתן‪ ,‬ור״א יר״י‬
‫מ״כו לא אמרו כעצמן תרגום אונקלום‬
‫וכדאמרו צופים כעצמם מנצפך ומ״ט לא‬
‫אמר ת*א ר״א ור״י אמרו וס׳י הגי זכרי׳‬
‫ומלאכי אמרו ונדאמר ההם גיי מנצפך‪,‬‬
‫וגיודקכה לי כמה כמפני ‪:‬כחום דהיחך‬
‫•אפ פר לומר בכחום דנה• דמסא‬
‫כמגילה ד' כ״נ ולא יקרא למתורגמן יותר‬
‫מפהיק אחד ופריך נמי ההם ד׳ כ״ד והא‬
‫קא מדלג‪ /‬ומ‪:‬נ; אכיי לאקשיא כאןיכדי‬
‫כיפשוק המתורגמן כאן ככדי כלא יפ ‪^c‬ר‪j‬‬
‫המתורגמן וה״נ הנן התם דך! כ״ס מעכה‬
‫ראונן נקרא ומתרגם• מעכה תמר גקרא‬
‫וצא מתרגם ונו׳ ע’״פ ככל הגי דחשיר‬
‫להו דלא מתרגמין דמכמע דמכהנס הי'‬
‫לתרגם ככל ככת ופית בכל ענין וענין‬
‫לא ק‪:‬י' לי היאך אפכר לכטח דיכ לומר‬
‫דמימוח ר״א ור״י ואונקלוס נהגו כן‬
‫ומכ׳מע נמי התם דכנייא נמי היה דרכן‬
‫לתרגם נ מי ים לומר דמימוה יונתן בן‬
‫עוזיאל נהגו כן לכתר דחזרו ויסדום אנל‬
‫הא ודאי יקכהלי דהא עד כאן לאאפלגו‬
‫רל ור׳ יוחנן כפ*ק א'ן כין המודד דן!‬
‫נ״ז אלא בפיסוק טעמים אי הוי מ;יאורי׳‬
‫או מתקנת עזרא איל מה דמפל־פ ליה‬
‫לקרא כו״ע מודו דהוי דאוריחא וכדמוכח‬
‫התם מהירושלמי פהכיא הר־״ן ז״ל התם‬
‫דממעט דחוקים ומכפטיס מקרא ותרגוס‬
‫עי״ש* והרי ככלהי פרקא כני העיר הנן‬
‫התם אפסקא דארנע ^שיות וקחכיב‬
‫ואזיל התם ־‪:‬מתני׳ מה פקורין כפסח‬
‫וכעצרת וככל המועדות ומסיים כמתר׳‬
‫בנאמר וידכר מכה את מועדי ה׳‬
‫בני ישראל מט הן שיהיו קורין כל חסד‬
 ‫קטן טפס שמפסיק הדיבור וכו' ואס‬
‫מין אחד הוא צריך אהה לקיוהו באחד‬
‫משאר טעמים שאין מפסיקין כגון פשטא‬
‫או רביע עכ״ד ז״ל‪ .‬ואסיק בחיקו ומדקא‬
‫מפפקא לאמוראי בתראי בזה ש״מ כבימיהם‬
‫עוד לא נכתבו הטעמים כין למ״ד בפ׳ חין‬
‫בין המודר דאוריתא ובין למ״ד התם דרבנן‬
‫דאל׳־כ ניהי ספרונחז‪/‬אלא ודאי שבימיהם‬
‫היו כטעמיס עוד בקבלה בידם וככל‬
‫כתורה ככע״ם כלא נכתבו עוד מימי‬
‫משה עד חתימה התלמוד ומשו״ה נפל‬
‫ספק בידם ועי״ש בתום׳ ומהרש״א דל‬
‫ואכמ״ל וטעמא דמילתא נ״ל משוס דקי׳ל‬
‫בכיליה הלמודא דכל ססיקא דלא פסקיה‬
‫משה אנן לא פסקינן ליה ופיסיק טעמים‬
‫מפסיק לפעמים פסוק אחד לשני עניינים‬
‫ע״י אתנחתא וכדומה וכמש״כ רבוותא דל‬
‫לכך אפי׳ למ״ד בפ׳אין בין המודד דפיסוק‬
‫טעמים הוי דאורייתא מ״מ כוי ברלל‬
‫הורה שבע׳׳ס דלא ניתן לכתוב עד דורות‬
‫כאחרונים דבתר מר זוטרא שלאו שנתרבה‬
‫בשכחה ונפצו'כמה ספקוה ועחלוקת־‬
‫בהרבה דפרים והותר לכתוב כל דבר‬
‫מתורה שבע״פ וסמכו עצמם על מקרא‬
‫דעת לעשות וכו' ואז כתבו גס פיסוק‬
‫טעמים או כימי חתימת התלמוד או סמוך‬
‫לזה מאחריו ק הי׳ נ״ל לכאורה ‪.‬‬
‫ו ה נ ה ‪3‬פ׳ אין בין המודד שם אמ״ר‬
‫יצחק מקרא סופיים ועטור סופרי׳‬
‫קריין ולא כתיבן וכתיבן ולא קריין הלכה‬
‫למשה מסיני מקרא סופריה ארן שמיס‬
‫מצרים ופירש״י ז״ל כלומר מה כקורין‬
‫אי׳ן דלא כתבינן הכברה דלא כתבינן‬
‫יו״ר בין אל״ך לרי״ש ובין רי״ש לצדי״ק‬
‫וכן נמי א ק דלא כתבינן באלפין או ה״א‬
‫סמוך לאל״ף ויו״ד כין לי״ש לצדי״ק וכן‬
‫שמיס דלאכחכינן שאמים אל״ך נין שי״ן‬
‫לע״ס ובין מ״ס לידר וכן מצרים הלכה‬
‫למש‪ :‬משיני דנקראיס הכי ע״כ ‪ ,‬והד״ן‬
‫להם הפרשה מזה לא יכלו לכיוחגיןיאיס‬
‫בהרניה לנחוב בחומשין שלהס פירוש‬
‫ההורה כיין שלא שמעו זה רק פעס אחה‬
‫בשנה והתרגום הי׳ אז בכלל חבע׳׳פשלא‬
‫נכסי משום דברים ב>‪:‬ע״פ אי אהה רשאי‬
‫לאומרן בכתב והעולם השתמשו אז כל‬
‫כשנה בכתב אשורית ולשון יון וכדרכו‬
‫דל יפת אלהיס ליפת וישכון כאהלי שם‬
‫הלכך נשכח מן המון פייוש החרנוס שהוא‬
‫דאוריי׳ רק הגדולים שכהס ידעו וזכו‬
‫דקאמר שכחו־ וחזרו ויסדו׳ והיינו אונקלוס‬
‫כנר שי‪ 1‬ע ע״פ ר״א ור״■* ואמכו לציור‬
‫ומן אז וכלאה הניחו ע״ז יסוד מוכר‬
‫שלא תשכח עוד והותר לכהוב לכל אחד‬
‫הסרגוס אע״ג דהוי מתושבע״פ ומשוס‬
‫גית לעשות ה' הפרו הורתך וכמו שהתירו‬
‫החכמים האחרונים לכתוב הלכות משנה‬
‫וברייתא ותלמוד כשראו דכציר לובא‬
‫והשכמה מציייס התירו מה״ט עת לעשות‬
‫הותר לכתוב‬ ‫ושמעינן מיהת דשיעורין‬
‫בימי עחניאל כן קנז ומנצפך בימי צופים‬
‫‪,‬דהיינו נביאים הראשונים ותרגום בימי‬
‫ל״א ור׳י ואונקלוס הנר ובימי יונתן בן‬
‫עוזיאל מפי מגי זכרי' ומלאכי היינו‬
‫נביאים האחרונים לישראל והיינו ממפמא‬
‫‪,‬שראו שנשכח והתירו משוס עת לעשות‬
‫וכו׳ ‪ r‬והנה בפיסוק טעמים ונגינות לא‬
‫ידענו מסי נכתב בימי עזרא ודאי לא‬
‫מדלא חשיב ליה בפ' מרובה כין תקנות‬
‫שתקן עזרא ובדורות תנסי■׳ ואמוראים י‪.‬מי‬
‫לא וראיה לזה מהא דפ״ק דחגיגה ד' ו׳ בעי‬
‫ר׳ חסדא קרא היכא כתיב וישלח את נערי‬
‫בני ישראל ויעלו עלות כבשים גיזכחו זבחים‬
‫שלמים לה' פריס או דילמא אידי ואידי‬
‫פריס הואי ומאי נפקא מילה מר זוטרא‬
‫אמר‪ .‬לפיסוק טעמים וט' ופירש׳׳י ז״ל‬
‫צנגינות אס תאמר משני מיניה הוי צריך‬
‫אחה לפסוק המעס של ויעצו עולות‬
‫כמו שאנו קורין אותו או בזקך‬
 ‫א‬ ‫הוספה להמאסף ענ ה חמיעית‬
‫דר״י ס״ל נמי דהוי דאוריי׳ דהיינו הלל״מ‬
‫וכדס״ל לר' יצחק וידוע בהרין דל כתב‬
‫שם דטעמא דריי דשרי למישקל אגרא‬
‫משוס פיסוק טעמים משום דס״ל דלאיו‬
‫דאורייתא כינהו ולא הוי נכלל חוקים‬
‫ומשפטים ולענין הלכה כיון דקי״ל ־ב‬
‫וריי הלכה כר״י והלכך שרי ליטיל שכר‬
‫טל המקרא אפילו לגדול וכך הס דנרי‬
‫הרמנ״ס דל עכ״ל‪ ,‬ואני חמהחדא דמ״ש‬
‫ממקרא וחרנוס דהוי נמי מדאוריחא ושרי‬
‫ושכר פיסוק פעמים ס״ל דל דאי הוי ‪.‬‬
‫מדאוריחא הוי אסור ליטול בכל עלי׳ ועוד‬
‫דע״כ לא קי״ל רנ ור״י הלכה כדיי אלא‬
‫לגני רג לחוזי' אגל לא היכא דאיכא‬
‫אמוראי אחריני נהלי׳ והנא הא א־כא רבי‬
‫יצחק דקאי כיותי' דרב וס״ל למקרא‬
‫סופרים הלל״מ דהיינו ניקוד וטעמים ואין‬
‫הלכה כל״י לגבי תרוויהו וכמוחוור‬
‫כדכתיב^ דלתרמיהו הוי לאודיהא דהיינו‬
‫כלל״מאלא דר״י מדמי לה לתרגום ומשוס‬
‫דבכלל תושבע״פ כוא דלא כותר לכתוב‬
‫פר ימיר״אור״י ואונקלוס הגרוכמשכ״ל‪.‬‬
‫וה״ל פיסוק פעמים דכוותי׳ ורב מדמי‬
‫לי׳ לחקיס ומשפטים ואסור למישקלאגדא‬
‫ומטעמא דכתיבנא למטלה וממילא דלא‬
‫שייך עגין פלוגתייהו כלל למימרא דר' יצחק‬
‫הלכך נקיטינן רג וריי הלכה כר״י וכדקי״ל‬
‫בכוליה תל‪,‬מורא ושרי למיפקל אגרא‬
‫פיסוק טעמים ומ״מ ש״ מ מיהת כך סוניא‬
‫דמקרא סופרים ארץ ארץ כמיס במים‬
‫מצרים דנקוד וטעמים כלל״מ סם וכיו;‬
‫דפיסוק פעמים נתכרר לן מהא דמר‬
‫ד טי א רפ״ק דהגינהדביסיו ש ד לא נכתב‬
‫דמבו״ה מנעיא צי' דנ*מ לפסקי מעמיס‬
‫א״כ כהינ נקידות דנווסה דשייך כמי‬
‫לפסקי טעמים גס כן עור לא הזחר לכתוב‬
‫״עד חת;מח התלמוד דאמוראי כחראי או‬
‫סמוך לי׳ מאחוריו קצת דאז רמו בנגרה‬
‫י השכחה ונציר לינא ונפלו מחלוקות ו ספקו ה‬
‫כתג רצקיא סופרים א ק ‪ p fi‬שכל פיש נו‬
‫אהנחחא נקרא גקמ׳ן שמיס מצרים שאעיפ‬
‫שאין נהם אל״ן‪ 5‬נקראין כאילו היתהכהם‬
‫טנ״ד ז*ל‪ ,‬וכן כהי הרא״ש אין קורין‬
‫שמים מצרים בחידק אלא נקמץ ו ק א ק‬
‫ארץ משהכה באהנמהא ע״כ*‪ .‬הרי דס״ל‬
‫לר' יצחק דטעמיס ונקולוס דהוי הלל״מ‪.‬‬
‫הן אמה דלעיל אפלינו ר‪ 5‬ור״^וס״ל לרה‬
‫לשכר שימור מוחר בשכר ור׳ יוחנן ס״ל‬
‫דשכר פיסוק טעמים שרי כשכר ופירש׳י‬
‫פיסוק פעמים שמלמדו ניקיד וטעמים‬
‫וקאמר ההם כסמוך ולמ״ד שכר שימור‬
‫מיט לא אמר שכר פ־סוק טעמים ומשני‬
‫פיסוק טעמים דאורייחא היא פירוש‪ .‬ולא‬
‫מצי למישקל על־יהו אנרא דהו״ל כחקים‬
‫ומפפטיס כ״כ רש״י והר״ן זיל ומשמע‬
‫דלר״י לשרי למישקל א;רא ס״ל דלאו‬
‫לאורייחא הוי טעמיס וניקוד י״ל דמ״מ‬
‫מודה לר׳׳י דהלצ״מ הוא וברי למישקל‬
‫עליימ אגרא כמו על מקרא ותרגוס‬
‫דאיסא בירושלמי הניאו הר״ן ז״ל התם‬
‫ודל יכיל ‪6‬ן‪ £‬על מקרא והרגום כן הלמוד‬
‫לומר חקיס‪.‬ומשפטיס אסם מלמדים בחנם‬
‫ואי אהם מלמדים בחנם מקרא וחרגיס‬
‫וכו׳ עי״ש‪ .‬הרי דחן‪ £‬מה דהוי דאורייהא‬
‫כמי שרי למישקל אגרא מה דלא ‪,‬הוי אלא‬
‫פשוטו של מקיא ■ולא‪ .‬דמי כלל לחקיס‬
‫ומשסטיס לכך ברי לר״י למישקל אגרא‬
‫על ניקוד‪ ,‬וטעמים דהני נמי פשוטו של‬
‫מקרא ור־כ ס״ל כיון דכתיב ויבינו במקרא‬
‫ויל פינן מינה זה פיסוק טעמים ומדקא‬
‫קרי ליה הבנה והורה ומפורש יוסר משוס‬
‫שכל דלעיל מיכה נקרא דמי פיסוק טעמי׳‬
‫לסרךם ומשפטים יותר ממקרא ותרגום‬
‫ד^וי ‪, .‬פשונ^ו של; ‪ .‬מקרא דברי למישקל‬
‫אגרא לילא דמייכלל למקים ומשפטים‬
‫אע״גדכולהו הוי דאורייתא ופיסוק טעמ׳‬
‫הוא הינה‪,‬יתירה נקרא ואסור למישקל‬
‫‪6‬נרא דומיא דחיקיס ומשפטיים אבל אה״נ‬
‫‪m‬‬ ‫־‬
 ‫שרר‪1‬‬
‫ושרי משוס דלא דמי לסקיס ועשפעים‬
‫וכמוש״כ איהו ז״ל גופי׳ בשס הירושלמי‬
‫אס לא דנימא דבין לב ובין ר״י ס״ל‬
‫ןהללימ היא וכרבי יצסק אלא דר״י לא‬
‫מדמי לי‪ '.‬לסקיס ומשסטיס ורב מדמי לי׳‬
‫לסקיס ומשפמיס ונפקא לי׳ מלשון ‪.‬עזרא‬
‫דיחיב ויבינו במקרא דהיינו הבגה יתרה‬
‫יותר מפשוטו של מקרא וכרפירשחי לעיני‬
‫אלא דגס ע״ז איכא למידק בדבריו דלמה‬
‫כת‪ :‬כלל דס״ל לדידלאו דאוריתא דמה‬
‫הלי זה באוריתא אי מפורש אי כללימ הא‬
‫לא תלי אלא סי דמי לסקיס ומשסגייס‬
‫או לא וכמושכ״ל‪ ,‬ובעכצ״ל לי ד' ז״ל דאע״ג‬
‫דס״ל דפסיק מעמיס לא כוי כלל״מ וסלי‪:‬‬
‫אדר' יצחק מ״מ מודה והברה התיבות‬
‫ד אין ארן שמיס מצריס מקובל בידס כי'‬
‫מסיגי ולא חלי כלל בפישוק מעמיססאחר‬
‫כל המתבאר יש לפרש דודאי הברת כל‬
‫האותיות והתיבות שבמורה נאמרו מסיני‬
‫וכדפירש״י ז״ל בדר׳ יצסק מקרא סיסרים‬
‫מרן שמים מצריס ועי״ז ידעו לקרות‬
‫ולפרש כל סשומי המקראות א־ן רשמו‬
‫חמינות כנקודות ושמותס דהיינו קמן‬
‫פחס או איזה כנ ר ה ה ס מו ד ס ז ה אינ ה‬
‫מסיני אי נמי אפילו אי נימא דגס תמונות‬
‫הנקודות הראה כקב״ה למשה ותמונה כזה‬
‫מורס על הברה כוה בסיני ופירש לי'‬
‫דתמונה כוה' מורה על הברה כזה וכמו‬
‫שאמרו ז״ל שהראה כקביה למשה בסיני‬
‫לבנה ואמר לו כזה ראה וקדש אך שמו׳‬
‫כנקודות לס אניר לו בסיגי וטון דלא‬
‫‪ ,‬ידעי‪.‬שמוחם לא רשמו אותס בספריהם‬
‫לכך נשכח מכס כמה הברו׳ ונפל ממלוקוח‬
‫בכמה תיבות כוון דודייך דוליך‪ .‬זכי זכי‬
‫’ ממאיס רומאים מג דו בה בביגדו בה‬
‫מצווח מצות כסכת בסוכות‪,‬וכדומה להס‬
‫י מובא פד‪ .‬שדורות האמרוניס המציאו‬
‫‪ .‬לכס שמות וכמו שחמלו ז״ל שמו׳ כמדפי'‬
‫מלואסס מבבל ומתמצה לא היה שמוחס‬
‫פקועות‬
‫בהדבי; ‪.‬דבריס‪ .‬כפיסוק מיינ;יס ומרןיד‬
‫כתיבות והתירו אז לכהוב הכל כל התנרה‬
‫‪5‬כע״פ משום עת לעשות ונו׳‪ .‬ותפבק עוד‬
‫לו׳ דמשו׳יה לא הותר להס לכתוב הנקודות‬
‫‪,‬והעעמיס קודס משוס דבהרבה מבס נפל‬
‫מר״לוקות ילא ידעו איך לנתיב עד אהר‬
‫סוןימח התלמוד וכללזתי׳ דכולי רבנן‬
‫בחראי‪.‬ורבנן סבוראי דיתר ההל»ודהנכה‬
‫נמר לגבי מד וכמר‪,‬לגני מל ואז‪.‬ידעו‬
‫איך לכתוב בגיעמיס והנקודות לפי הכלליס‬
‫לקי״ל ה ט ואיתס שנשארו ולא יכלו להכריע‬
‫סך לפי נכלליס עדיי! נשאר בספק כמו‬
‫המש מקיאות שאין להם הכרע וכדומה‪.‬‬
‫ובזה ים לפרש כונת הסוקרים שהניא לדג‬
‫בספרו הנעיס שסקרו על הנקודות מי‬
‫המציאם דיש אומרים מעזרא הסופר וי*א‬
‫אמר סתימת כתלמוד דכוונתס מי כחנס‬
‫ובאיזה זמן נכתבו ונמו שנתנאל‪ .‬למעלה‬
‫וכסנס הרעישו שמאון שכתב רו׳ב ע״ז‬
‫דלאו דרכי אפיקורוסות הס דלדידן נמי‬
‫ספוקי מספקא לן דנהי דהלל*מ נינהו מ״ע‬
‫לא ידענו בפסקי מעמיס ונקידות מי כתבן‬
‫ובאיזה זמן נכתל‪.‬ו וכמושכ׳׳ל בסיד די״ל‬
‫דהמחינו עד אסי הכרעת התלמוד ואז‬
‫נכתבו וכמשכ״ל‪ ,‬ועוד שהרי הרין ז״ל גופי׳‬
‫ס״ל אליבא ד די דפסוק מעמיס לאו‬
‫דאורייתא הוא והרי לדעתו ז״ל כמה‬
‫נקודות הלויין בפסקי מעמיס כגון ארץ‬
‫‪ pb‬לתלי במפה אתגמהא וכמושיכ לעיל‬
‫בבי מקרא סופרים אס לא דגימא דאיכו‬
‫‪ .‬זיל נ מי‪.‬מודכ אליבי׳ לר״י דהלל״מ הוא‬
‫אלא כיון דלאו דאוריתא מפורש הוא לא‬
‫ד מי‪.‬ל מקיס ומשפפיס וברי ליטול שכר‬
‫ורב ‪,‬ס״ל דהוי דאורימא מפורש ‪ 1‬דמי‬
‫‪.‬לסוקיס'ומשפטים ואסור רק בכר שמור‬
‫שרי ור‪/‬יצסק דס״ל דמקרא'סופריס כלל״מ‬
‫הוא ס״ל אליבי׳ ז״ל כ די וגס זה יהי אליבי׳‬
‫ז יל‪.‬לרב וכו׳ משוס דאוריחא מפורש הוא‬
‫מאי הוימ״ש ממקרא ותרטס דהוי מפורש‬
‫לין‬ ‫ה‪ 1‬ספה להמאסף ‪ .‬שנה חמישית‬
‫‪,‬בדבריכם לכוונה זו וה' יצילני מכניאות‬
‫ויאיר עינינו במאור הורחו אכי״ר‪ ,‬המכחב‬
‫והכתב חידושי חורה הכינותי בעדה זה‬
‫כשלשה ירחיס רע; כי לא השגתי מי‬
‫שיעתיק לי כי גחב ידי אינה נקיה‬
‫וכבדה היא לקרות למי שאינו רגיל בה‬
‫לכן‪ .‬נמשך הדבר עד היום ובין כה וכה‬
‫כפסיקוני טרדות רכית וגס להשיב לבוילי‬
‫דבר‪ ,‬ואחר עד עסה‪ /‬ויען כעוד כלשה‬
‫ימים יהי׳ היום הקדוש לכל ישראל לגמיר‬
‫חתימתנו לטוב אשא כפי בהפלה ובברכה‬
‫להאריך ימיו■ ושנותיו דשן ורענן ישב‬
‫פולס לפני אלקיס על התורה והעבודה‬
‫ויאיר במאור תורתו ע״ס חבל להגן עלינו‬
‫ועל דורנו מכל נגע ופגע ויפלח לנו‬
‫מבשר טוב ליאלינו כנפשו הקדושה ונפש‬
‫אחוז בעבותות אהבהו מצלי לחיי דמר‬
‫ושלוותי דההוי להון ארכא ‪.‬‬
‫ז בלואי יספיק לנו כזמן לעיין בניס‬
‫שיום תבער העיינזאן‬
‫הופ״ק קלעצק 'צ״ו‬
‫בנו צם את העולה נתן בלבבם וכחוק‬
‫מכתב עשירי‬
‫מזל* ט‪:‬י וגז׳ מוהד״ר הויט הזל‪,‬ידו הדיני‬
‫נר״ו וש&רו כרועה עררו ביר״א ‪.‬‬
‫מאחר דכסלינא שלמא בשלמי חובה‬
‫כדמ״ל חנ׳ן אומר לבא בשורות‬
‫דרך אר׳ב על מכתבו היקר שקבלתי אשר‬
‫כונני ידיו גלילי זבי מיום אסרו סי פסח‬
‫הן כל יקר ראתה עיני ששמח לקר אחינו‬
‫על שזכינו לקבל התורה ספריו הנחמדיס‬
‫מזהב ומפז ודן אותנו לכף זכות על כלא‬
‫באתי בארשו׳ת החיים ומבשורות את‬
‫בש״ר במדב״רמפרק המקבל רס״מעדיף‬
‫מנביא מלבד טרדות החג כידוע והלאוח‬
‫כזמן ועול הצבור המוטל ע^י להשיב‬
‫שואלנו דכי ני ינצו אנשים יחדיו האשה‬
‫וכעלה השוכר והמשכיר כקינה כמוכר‬
‫וכיוצא לא נתניני השב רוחי עול זאת וכד‬
‫‪.‬ידוע להלי יה״נ דנוותה וליהר שהמציאו‬
‫להס‪ _,‬פמוש ‪ ,‬יכלו ‪ .‬לכהוג כלהנר‪,‬ידוה‬
‫וכוראזהס על כל אוח ואוה המונה השר‬
‫כשה כזה קמץ מורה על הנדה כוה וחמונה‬
‫כזה כבס פסח מורה על הירה כזה וק‬
‫כילם ונזה סליגי‪ ,‬בחוקרים י״א שהכף‬
‫אחי הלל״מ ידעו כחמוטח וכשמוח שלהם‬
‫וי״א שהמציאו התמונות או השמות שלהן‬
‫בימי עזרא ורשמוס חומ״י ועכיז נפלגיעו׳‬
‫בכמה דברים נהעתקתם וע*י כך נפל‬
‫מחלוקת ככמה דנריס וכמש״כ הריב״ש‬
‫ז״ל וי״א שהמציאו התמונות או כשמות‬
‫שלהם אחי תחימה התלמוד ואז רשמוס‬
‫יקודס לכן לא היו כתובים כלל מטעם‬
‫‪,‬בלא ‪,‬ידעו שמותס הלכך ‪,‬נפל מחלוקת‬
‫ביניהס בכמה חייות זהו כוונתם ואס‬
‫אמנם לא ראיתי כספר הנ״ל שמביא מר‬
‫בספרו כי אי; דרכי לעיין בכמו אלה‬
‫ופוסקים ראשונים ואחרונים ומדרבי רדל‬
‫וארוכה ־מארץ מלה ובציר ליבא ונתקיים‬
‫רבמת במדינות אלו ועמוס עליכם עדדו׳‬
‫רבות ושונות עכ׳׳ז אם אין מוחזקים לנו‬
‫‪,‬כחוקרי׳ הלנו בבירור לספיקורוסים אסור‬
‫‪.‬לפעור פה לבלי חק ואל תנהל על פיך‬
‫כתיב ומצווים אנו בחוהיק והוי דן את‬
‫כל כאדם לכן^■ זכוה ו‪,‬כסירוש כרמכ״ס‬
‫ז״ל בפירושו למשנה וכל כמה שיש ליישב‬
‫כוונתם שתהא רצויה מתוייגיס אנו ליישב‬
‫ואן{ אם פעו באיזה דבר ואשמע להס‬
‫איזה מאמר סז״ל נמי יש לומר כמו באז״ל‬
‫אפו מאן דלא יזיע הא לא נברא רגא הוא‬
‫וס״ו להוציא עליהם שוס ביש וכמהלאווין‬
‫יש בדבר זה‪ ,‬ומה נס בכתב כי הוצאות‬
‫שס רע לא ניחן למחול אך כדי שלא‬
‫יגיעה אדם בכוונתם יכול גאון קדשו‬
‫ליחן מעט נוספות בחבורי טהרה שלו‬
‫‪..‬לפרש כוונחס אס לא נמצא סחירה מפורש׳‬
 ‫פרועות שדה‬
‫כעלי התלמוד מהקריאה אכל לא מפני‬
‫זה מוכרחים אנו לומר שהיו הנקודות‬
‫כפועל אלא היה הדכר סדר' כקריאה‬
‫הנכונה מסור לגדולי ישראל )עיין כ ס׳‬
‫מורה נמכי הזמן פער י״ג כאס למסורת(‬
‫וההמונים היו משתבשים נסדר הקריאה‬
‫כמו שקרה לרכהי דיואכ‪ ,‬ואך אס נאסר‬
‫דנקולוח בל תורה היו ידועות להס מכת‬
‫כאגדה שאמר ר״ל כר חמא משמיה דר״ל‬
‫נכרכות פרק קמא על פסוק ואתנה לך‬
‫אח לוחות וכו׳ דדרשו התורה זו מקרא‬
‫וכן כנדרים פרק אין כין המולר על פסוק‬
‫ויקראו כספר חורת האלקיס היינו דוקא‬
‫על פסוקי סירה אנל לא ע״פ נכיאים‬
‫וכחוכיס‪ ,‬וכמ״ש כן מוהרש״א נחידושי‬
‫אגדות שס בנרכוח וגס ההיא דברוריה‬
‫עס ר׳ מאיר מוכח ללא היה ס׳ תהליס‬
‫מנוקד אצלס על פי שרשי דקדוקי הלשון‬
‫הקודש דהרי כל מי שעיניו‪,‬כראשו ישר‬
‫יחזה שככל החנ״ך כל חיבת חפאיס שמורה‬
‫על גוף כחופאים נקוד החי״ח בפת״ח‬
‫והעי״ח מו שה זולת בקהלת סימן יו״ד‬
‫חיבת חטאים במורה על החטאות עצמן‬
‫)והוא באחד בכל התנ״ך( נקוד החי״ת‬
‫בשוא פתח והטי״ח רפויה והוא על פי‬
‫מסורה הדקדוק ואם כן על כניחין צריכים‬
‫אנו לומר‪ ,‬שהספרי׳ שלהס‪,,‬לא היו מנוקלי׳‬
‫ועל זה אך היא השלכ אמריה )ברוריה‬
‫לר׳ מאיר! דבשלמא אס היו קוראים בס׳‬
‫הקריאה חוטאים לא היה מובן אמר ככוונ׳‬
‫הכתוב אגל עכשיו דהקריאה היא‪.‬חטאי׳‬
‫'נהי דככל החניך הפירוש הוא טל גוך‬
‫החוטאים אכל טל כל סניס נוכל לפרשו‬
‫על החניאות עצמן ולקרותו בטי״ח רפוי׳‬
‫כיון שהקריאה היא בעל פה ולא היו‬
‫כנקודות כפועל ור׳ מאיר היה מדקדק‬
‫בקריאה שהיה קירא נטייה דגושה )ולא‬
‫כמו שהכין הרכ הכותב שחשבו על ר״מ‬
‫שהיה קורא חוכיאיס( ואס כן נראה הדכר‬
‫ע״כ עכ״כ סיתה לנופך ילי ואמר עד‬
‫פתה ועס מנייר הסלימה סלים רס״ב על‬
‫דגל אמת וענוה צדק ;‬ ‫‪-‬‬
‫ואבא היוס אל העי״ן ננה בראיתי ככתכ‬
‫מגייר על כי קפ׳ן עליו רוגזו‬
‫בל אחד ממכמי ורנני זמנינו )ואח שמו‬
‫צא אגיד( וכימי‪ :‬חרה לו על בהכיא‬
‫מני״ר בס״ה נמלק הכללים מערכת‬
‫החל״ף סי׳ לצ״גי דנרי המכס אשר‬
‫מד וח מגיד נס׳ כנסת כגלולה החדש‬
‫נמאסר נקודות מי אמרן ונו׳ ועל זה‬
‫הרעיש את העולס הרנ הכוחג כאילו‬
‫כפר כעיקר ח״ו ורו״ס נצמער הרנה זה‬
‫צער הבמיס איך יצאו כדנריס כאלה‬
‫מתחת קן קולמוסו ורכו מצערו״ח ראשו‬
‫ככחוכ כדניק‪ ,‬ואנכי הדל נאלפי לא‬
‫ידעתי מה כל המרדה הזאת אשר הרעישו‬
‫שני שרי צכאוח ישראל הרנניס המופלאים‬
‫ככותכ ומני״ר יצייו כי מי יוכל להכחיד‬
‫חמת לשונו ומי שם פה לאדס שיוכל‬
‫צהחליכי מאמרו שהנקודוח כמו שהן‬
‫עתה כזמן‪.‬האחרון מיוסדת על פי המסור׳‬
‫ובנויות על אדני ויסוד הדקדוק ככל‬
‫החרך כשלימות כך היו כתומח מזמן‬
‫קדמון כימי משה רכינו ע״ה וני הנקודות‬
‫שננניאיס וכשוכיס נאמר עליהם אין נכיא‬
‫לשאי לחדש דגר מעתה אתמהא וגם‪ .‬על‬
‫הנקידוס הימקרא אין להפליא כל כך אס‬
‫לח היו הספדים מנוקדים עד לאחר‬
‫התלמוד וכמו כעלה על דעת השואל‬
‫להרינ״ש ואך הריכ״ש לא נח אליו כחיב‬
‫וכסניח לסחור השערה זאת אלא ככהי‬
‫השונה חך אס היו הספרי׳ שלהס מנוקדי׳‬
‫ו ט׳ הרי דבדרך חפשר אמרו ואפשר‬
‫דהקריאה כיתה מקובלת אצלם כעל פה‬
‫ככל חורה שבעל פה ועל כן הס כיו‬
‫מדקדקין הרנה לכמה הלכתא רכרכהא‬
‫שמעינן מהקר ׳אה לזה יס התלמוד מלא‬
‫פל כל גדותיו מדרשות לאלו דנפקי לרדל‬
‫ל»‬ ‫הוספה להטאסף שגה המישית‬

‫דבר באינו מכחיש לשוס שורש וענף‬ ‫קרוב לודאי שסדר כנקודוה כמו שהן‬
‫מסורתינו הקדושה ואין בזה בום כפירה‬ ‫עתה בזמנינו הכל מוי על קב היושר‬
‫ושום מינות אפיקורסות כלל‪ ,‬כס כי לא‬ ‫ודקדוק כל כחנ״ך כולו בשלימוס עד‬
‫להזכיר ואין לתמוה על מה שבא בדברי‬ ‫אתד לא נעדר שהכל נעשה באיזה ד‪1.‬ן‬
‫הזוהיק עיין בתקו ניס תיקון סיע וכיוצא‬ ‫אסרון ועל זה הוא שרמז המכס המגיד‬
‫דאין לנו תלק בנסתרות ולא יקרא בוס‬ ‫חדשות במכ״ע הנז׳ דעל מבוכה זו רבו‬
‫חכם ומשכיל מין או אפיקורוס אס אין‬ ‫הדעות והסברות‪■ .‬‬
‫דבריו מכוונים עם דברי הזוה״ק וכמו‬ ‫ו ע ל זה כיוונו במ״ש נקודות מי המציאן‬
‫שהוכחנו מדברי הריב״ש עצמו ותו ראיכא‬ ‫־פירוש מי המציא לנו כסדר הזה‬
‫לפרכס באופן כלא יכחישו כשערה הזאת‬ ‫שהוא מיוסד על אדני כדקדוק וכמ״ש‬
‫ו דני ישמתי קנצי למילין ואסיים בברכת‬ ‫למעלה‪ .‬ופוק חזי להרב תעודה בישראל‬
‫שיש כלום כמכפע לאוהבי כתורה‪.‬‬ ‫‪5‬ד ‪ 10‬בהערה ד״ה ואן{ בלא היו הכל‬
‫הכיד נאה דושו״מ ודנרוס קלפו א»נדס עמלה‬ ‫במה שהאריך הרחיב בענין זה והאיר‬
‫עינינו מתורתן של ראשונים ואמרוניס‬
‫לצעיי חיים נשיא הי׳׳'‬ ‫לראשי‬
‫לך נא ראה וחריה צמאונו בזה• ועיין‬
‫ר‪,‬יזי וסביבי ‪ .‬לב גדול מרבני‬ ‫)מר גיהו י חנרי‬ ‫בס׳ בקורס התלמוד כרך ראשון צד ‪180‬‬
‫כסאוח‬ ‫*ניזפבי‬ ‫המסורפמים‬ ‫קוסגינשינ־׳סאל‬ ‫■ד*ה במדרש שיר וצד ‪ 187‬אוח ג׳‬
‫למשה‪ 1‬חייס עד העולס חי ובריא אולם נס״ו(‪,‬‬ ‫וכנס כי־ הסברים הללו הס מהמשכילים‬
‫החדשיס הן בכל זאס אח כעוב נקבל‬
 ‫פקועות‪ .‬שידה‬
‫לבנון וגן‪.‬נעול שנדפס מקולס ונס אזהרה‬
‫הגרמ״ס הי' בל׳׳ס רק פל תרגומו ושחר‬
‫ספריו של כסלוהיף רמ״ד וצא על באור‬
‫ויקרא שאינינו לרמ״ד ת‪ 1‬פ שציינתי על‬
‫רמבמץ )ר״ה ר׳ משה ק מנסה והוא‬
‫כחכס ר׳ משה דפסא( מסילת שבהג״ה‬
‫שבדבריו על ססוק זה מא צנרמבמין ועל‬
‫זה כתבתי בהוא לקוח טהעקריס וכאשר‬
‫מצוי בספריו בדברז לקולדס מזולתו‬
‫שקדמוהו בזה‪ .‬גס לא אמנע מלהודיעו‬
‫כי הגאון החסיד בעל פערת ראש על‬
‫ברטת כ׳ פ״ב בליה ובסהמ׳ז פשיטא וכו׳‬
‫בקושיא ב׳ למה פי׳ הת׳׳ו מבוס דנשיס‬
‫ליתני׳ כברית ותורה ונו' שכתב ואף שהשיב‬
‫על זה המופלג החכם מו״ה משה דעסא‬
‫שאגו הי' הספק אס בהע״ו כוי מ״ע‬
‫ככז״ג אף מדרבנן לא הזי מחייני‪.‬‬
‫וכדמרןשה בקידוש היוה אי כ ט כל מ״ע‬
‫שהז״ג לחייבו מדרבנן• ודבר אלי נכונה‬
‫וכו׳ טכ״ל ‪ i‬הנה עיניו הרואות שגם הנאון‬
‫ע כירת לאש הזכירו בשמו במקיס שנראי‬
‫לו דבריו‪ ,‬ואמנס בעיקר כמגק שהזכיר‬
‫מצואת הגאון רמ״ס לבכיו כזא רק על‬
‫חיטך הילדים בקטנוהס קורס שידעו‬
‫להכיר בין דיעות כוזבות וכדי בלא‬
‫להתפתות לפעמים מס שמתעד לדמז״ל‪,‬‬
‫וע״ע בצל״ח לברכות כ מ ט*ב ברש״י דה‬
‫מההגיון וכו׳ מיש‪ ,‬ובערע ס מ עו בגתפשט‬
‫הסרגוס אשכנזי וזה מושף וכו׳ אבל‬
‫חנוך לגער עפ״י דיכי ההורה והושיבום‬
‫בין ברכי ת״ח גס ביללדתס בלמדס‬
‫מקרא יקח לו מלמד ת״מ וילזנילו תכף נ ס‬
‫במשגה וגמרא והרבה יש להוכיח ע׳ז‬
‫בדורנו שפשתה המספחת מאד ומן השמי׳‬
‫ירחמו עכ״ל בקצרה אשר כשסע בצליס‬
‫בהדפסות האחרונות ואשד גסצא רפוס‬
‫אצלי בהעתקת בני המטס מדפוסיס‬
‫הר^שוניס וע׳ בחגעס מ״ז ע*ב בהא‬
‫דר״מ היט גמיר מפזשי דאלזד הא בגדול‬
‫סיסן ה׳‬
‫כללים מערכת האלף‬
‫באמצע אות ס״ד‬
‫ס״ד אכא צא מזכ* ברא לנדפם מערכה‬
‫זו אות ס׳ע הבאתי דבלי‬ ‫‪.‬‬
‫ידידי מאון מזהרי״זש בפ״ס הנורא זכר‬
‫יהוכן! יצ*ו ובמכתב ידידי מאון מרדכי‬
‫כליס אבדק ברעזיאן כסב אצי וז״צ‬
‫באו ס סיט העסיק חבו׳ הגאון מוהרי״ז‬
‫בטעלין לי והראה רוב בקיאותו ולפלא‬
‫בעיני על שעירב פסול בקדש והביא ביאור‬
‫רמנמ״ן עה״ח‪ .‬וכבר גי דע מ״ס בס׳ עליות‬
‫אליהו איך נתגלה קלונו כי רוח מינות‬
‫היחה בקרבו והגאון הצדיק בעל ס״ס‬
‫הזהיר בצוואתו כספרי רמ״ד אל חבלסו‬
‫יד ועוד ידוע כהנה וכהנה‪ .‬עכ״ד יצ״ס‬
‫והודעתי לידידי הגאון מוהריז״ש יצ״ו‬
‫מהבנה זו והשיב לי ע״ז וז״ל‪ ,‬והנה ראיתי‬
‫ממכתבו שהובא בבדי חמד בכללי דינים‬
‫מכתבי בענין אנא ;לא מזכי ברא מה‬
‫עכתבתי בגנגולי הדברים בעת סילוקו‬
‫•ל בני המטח החריף כמוהר״ר נתן חייס‬
‫לוד זלל וא‪:‬ר הביא בשס רב וגאון אחד‬
‫שחמה טלי במה שהבאהי בשס רמבמ״ן‬
‫פ‪/‬בחוקותי שעירכתי פסול ג?ןדש וכו׳‬
‫ועל זה כתב כת״ר שבאור זה לא ראה‬
‫ולא ידע ממנו‪ .‬ומבקש להודיע תשובתי‬
‫על זה אס יש לי מה להשיב‪ .‬האמנם שמוכן‬
‫מעצמו פלא הי׳ באפשרי לפני לצייר שיגאו‬
‫דבריה אלו לדפוס אכל אחר שכבר געשה‬
‫ראיתי להודיעמ ראשונה כי הבאור על ס׳‬
‫ויקרא הוא מהתכס ר״נ הירץ מיזיל אשר‬
‫כולו שכולה אק גו רק לבאר עומק‬
‫פשעי המקרא עפ״י דרז״ל וכבר נתנו‬
‫ראשי גדוצי הדור הסכמתם על ספיו יין‬
‫מ‬ ‫תיסננה רהמאסף שנה חמישית‬
‫משום דסתס גדול סכר נמי ולעיקר‬
‫דלא סמיך כגמ׳ דרכ״י ומינה מיירי בק‬
‫בגדול ובין בקט; כל דלא סביי ולכן‬
‫לא חשו כסיסקיס לחלק משוס מעוטא‬
‫מצינו דברי‬ ‫דסברו י כו‪ /‬וע״ש‬
‫אלישע בן אבויה כ״ח באנו ת פ*ד הלומד‬
‫ילד באינו נובע להלכה או ד״ח רק‬
‫בהנהגת הלמוד מידי דהול בבעלי חכמה‬
‫הטבע במיצי דלא נהיגי באמונת הדס‬
‫ובג׳ הרבה מוסרים ודברי חכמה אמרו‬
‫מפי גויס וכו׳ עיב״‪ <3‬ועי׳ במיק כ׳‬
‫אכל בנזיר מ״ד הגי׳ ר' ישמעאל בן‬
‫אלישע וע״ע בשו״ח בריח אכרסס חאה״ע‬
‫סי׳ קיג אוח ז׳ משב״ב‪ ,‬ו מ יש בבס‬
‫זקינו לפרש במתני' ספ״ד דאבוח דבכולהי‬
‫תלמו דין לא מסקינן בשמי׳ אך דבר‬
‫זה לבד להחנא בא ליישב על ר״מ ובאר‬
‫חלמידיס שלמדי תורה ממנו לכן אמר‬
‫בזה סי׳ רגיל על לשונו מאסר שלמעשה‬
‫חזי שלא באו אצלו ללמוד רק גדולים‬
‫ואמר כמתמי׳ ולעוררם דאזלי כחראיפכא‬
‫שהלומד ילד וכו׳ וממינא נדע התנצלות‬
‫על ר״מ ושאר תלמידים בלמדו ממנו‬
‫י ק גדולים וזה לא כתי׳ הש׳כ בשם‬
‫אביו ובלח״מ יעש״ב; ועי* גשו״ח ” איז‬
‫רמ״א סי׳ ז׳ בהתנצלותו לרש״ל שהביא‬
‫ספרי אריסמו שהם לא חפו אלא ללמוד‬
‫מס באחר הטבע סן יבא למשוך אחריהם‬
‫ויחפחה ביינס בדעות המפסידות ־אבל‬
‫לא בלמוד סקירתם במהות המציאות‬
‫וטבעיה; עיש״ב ‪ .‬ועי׳ במאור עיכיס‬
‫בחלק אמרי בינה פ״ב בהכרח הביאו בקצת‬
‫דברים עדות סיפריס אפר לא מעמינו‬
‫דלא גרע מ ס' נן סירא דמילי מעליותא‬
‫דאית‪.‬נהו דרשינן ונקהלח רויה ובמדבר‬
‫רבה י״ד בפסיק ולהג הרבה יגיעת בשר‬
‫להגוח ולא ליגיעת בשר ניתנו ונע ושלמי‬
‫בפרק חלק על ספדי מידוס שהקורא‬
‫בהס כקורא באנרח‪ ,‬וריטרא פרק המוכר‬
‫והא ני‪,‬מן וע״ש בתו׳ ועי׳ כו״ח הליב״ש‬
‫סי׳ מ״ס ב>כן הביא המורה בראש סשיו‬
‫פסיק זה ולבך‪•:‬השיח לדפת* יעש״ג״ועי׳‬
‫הוספת הענית ז׳ ע״א ד״ה אש ח״ח‬
‫הנון וכו׳ אבל אס א*מ ה״ת אינו רשאי‬
‫ללמוד לפניו יע״ש ‪ .‬ועי' לחימ רפ״ד‬
‫מהת״ח ובשיך יו״ד ס״׳ רמ״ו ס״ק ח׳ *‬
‫ועי׳ גאדר״נ פרי! ג׳ רימ אומר וכו׳ ואל‬
‫סלך אצל הכל אלא מי שכיה קרוב לך‬
‫מתחילה שנאמר שתה מיס מבורך וע״ש‬
‫בבנין יהישע אס אתה מכיר בו שהוא‬
‫מין ו ס׳ יע״ש ‪ ,‬וזה■ ע ד דעס ר*מ‬
‫בעצמו ‪ .‬וצ״נ שהוא עדיש כגי״ז י״ט‬
‫סע״א אבל גמ׳ מרב אחד עדין> כי היכי‬
‫דלא ליפלוג לשני׳ וערע״י ‪ ,‬וניל במש״ש‬
‫בחגיגה במליצח אני׳ דלא אמר הקייס‬
‫שמעחא מפומיה לר״מ משים דגמיר‬
‫מפומי׳ דאחר ולכסין^ מסיק השתא קאמר‬
‫מאיר בני וכו׳ יע׳׳ש בפרשיי‪ /‬ולכאורה‬
‫המאמר אין לו מוכן אבל נ״ל שהוא‬
‫כמורגל בכ״מ לייחס הדפה האמיחיח‬
‫המוכרעת להלכה לפב״ה וכאן שקנסוהו‬
‫בעובדא דרשכ״ג כסון« הוריות דלא לימרו‬
‫שמעתא בשמי׳ ואסקוהו בשס ‪.‬אחדים‬
‫וכמ״ש התו׳ בסוסה י״ב ע״א ד״ה אחריה‬
‫בשס הקו׳ משוס דלמד אצל אחר וזה‬
‫שמיחס כאן להב״ה מה כלא אמרו בשמו‬
‫רק בפס אסליס משוס דלמד מאמר‬
‫וכשהמליץ ר״מ מצא הורה לו שראוי כוא‬
‫להזכירו בשמו מפתה‪ ,‬ועד״ש בסון‪£‬‬
‫הוריות מי אלו שמימיהם אנו שוחים‬
‫ושמוחס אין אנו מזכירים וכ‪/ 1‬ו עי׳ בשו״ת‬
‫אהל יטקב סי׳ ם״פ שהאריך בדעת‬
‫הרמבים והטור והפוסקיס שלא חילקו‬
‫בזה יין גדיל לקטן‪ ,‬ועוד דגס ר״מ‬
‫כ י י התחיל ללמוד ממנו כהיותו כתקונו‬
‫וני׳ וע״ש סי׳ ע*א מהא דע״ו י״ ז ע״א‬
‫דנפנש ר״א בן פרעא דלמד דין דאתנן‬
‫זונה‪ /‬וגס י״ל דגקע הא בגדול וכו׳‬
 ‫פקועןת שדה‬
‫הגדת וכמ״ש בשו״ת פני ארי׳ סי׳ ע״ו‬
‫בישוב קישיש הכי״ז איח סי׳ מ״ו סעין‪£‬‬
‫ב' בכותב כד״ת אס צריך לברך סהא‬
‫דגלי לן בעדות דכתיבה לא^כדבור יעש״ב‬
‫והארכתי במק״א עכ״ד יצ״ו״י דבריו הס‬
‫קצירין לעיניה‪ .‬וחשובה גכונה לכל‬
‫המכתכיס מרבני ונכבדי דורנו יצ״ו הבאי'‬
‫אלי אשר מיו חמהי״ם על אשר יראו‬
‫בא'זה מקומות שאני סלל מביא וקורא‬
‫איזה דברים נשם איזה מחברים כלא‬
‫סיה ראוי לומר ובר כשמס וכו׳ וכו׳‪ .‬ואני‬
‫כתמי השכח־ להם כי גר אנכי ב א ק‬
‫ואיני בקי בהם וכמעשיהס וכו׳‪.‬ולדבר י‬
‫כנאון יצ״ו אין צריך לשום התנצלות על‬
‫זה ומקרוב השגתי ספר נחמד דרכי‬
‫חשובה לידידי הגאבד״ק מונקאעש ילו‬
‫וראיתי אשד דבר בקדשו בהקדמתו להשיב‬
‫בהלכה על אשר‪ ,‬הביא בהסרו דברי איזה‬
‫מחירים דלא סקיעי שמייהו והרי אמרו‬
‫אס הרב דומה למלאך ה׳ צבאות ' ת ו מ‬
‫יבקשו מפיהו ואם לאו אל יבקשו וכו׳‪.‬‬
‫לך נא ראה דבריו הנחמדים אן{ נ ס ראיתי‬
‫עתה מאמר ונצדק קדש שבהפסגה סיו״ל‬
‫על יד ידידי הגאון אישי כהן גדול אבד״ק‬
‫וילרך יציו בקו ק שלישי צד ‪ 3 6‬ובו אמי‬
‫עס הסיפר מן המשכילים כחדשים‬
‫שאלישע בן אכויה לו א עשה את כל‬
‫התועבה‪ ,‬אשר טפלו עליו למה הוזכרו‬
‫דבריו בתלמוד כדרך שאר התנאים וכו'‬
‫והלא במאמרי כתב לשמור דבריו בטוב‬
‫טעם ושאין בהוכחת זו ממש וכמו שאממו‬
‫תוכו אכל קליפתו זרק וכו׳ לך נא ראה׳‬
‫ולא כתב בלשין מבזרר על דברי או‬
‫פ‪/‬תש בלא אסרו ספרים החיצונים אלא‬
‫לעבוש בהן קבע וכ״י עוי״ד סון‪ 4‬ה׳‬
‫נידוי מדקאער מתעסק ושהביא צמופה‬
‫מאלישע אחר שהיו ספריהם נושרים‬
‫מחיקו ובפרק ד׳ מישות צא תלמד לעשות‬
‫אכל אתה למד להבין ולהורות עש״ב‪.‬‬
‫ועי' שו״ת רדנ״ז סי׳ רפ״ז שהוכיח‬
‫דאסור לומר שמועה מפי אדם רשע‬
‫פש״ב‪ .‬וזה מכבר העליתי לצדד שעיקר‬
‫הקפידה רק בלימוד מפיו כענין אל‬
‫התחבר לרשע שלא ילמוד ממעשיו ובב״ק‬
‫צ׳ב ע׳ב‪ ,‬ונהיוש עליל לפעמים להכשל‬
‫שלא ידע מה להשיב לו משא״כ מפי‬
‫כתבם דנא ;רע מספרים החיצונים דמילי‬
‫מעניותא דאית בהו דרבינן‪ .‬וגס שבדבר‬
‫העומד בכתב בלא בהחוכחוה פא״ם‬
‫בנקל לשקול במאזני רעיונותיו ולא שייך‬
‫כ’כ דלימשך אבחרי׳ וכדי לידע לקיים‬
‫ודע מה שחביכ וכו׳‪ .‬וכמו בלימוד מרב‬
‫כגון דמקקייס יותר כששומע תפיו‬
‫בעייובין י״ג ב' דחזיחי׳ לרימ מאחוריו‬
‫וכה״ג בנדה י״ד ב׳ ועי׳ שו״ח ימ״ע‬
‫סי׳ צ׳ מפש״ב‪ ,‬ובמגן אבות פ״ד דאבות‬
‫מי״ס ואחר כתבי ואת מכמה שנים‬
‫‪.‬בהקדמת באורי למקראי קודש כתב‬
‫אלי בשו״ח רב ח׳ מאונגרין ‪-‬בשם ס'‬
‫דברי ירמ־׳ על הרמב״ס מ״א בכ״כ כעין‬
‫חילוק ז ס בין לימוד בכתב׳ בשם הגאון‬
‫'בעל שעלי״ תורה והוסין« בוד לדקדק‬
‫כלשון ותורש ה׳ צבאות יבקשו מפיו‬
‫ולא‪ .‬אמר סתמא יבקשו ׳ממנו‪ .‬והיינו נמי‬
‫כמוילעניןעדות ממ״ש עפ״י שנים עדיס‬
‫גזא‬ ‫ה* ספה להמאסף שנה חמישית‬
‫בזה? וז״לאכא אעיר לכבודו הקלוש אפס‬
‫קצה קצהו במה פכפליג לתמוה על הגאון‬
‫חק״ל ובנו ז״ל )גחלק ככללים מע׳ האלף‬
‫אוח גפ״ן( למי כתיב אשה בעניינא לחליצה‬
‫כלל וכו׳ ובמסכח״ה כלא מקרא מפורש‬
‫)דברים כיה כ׳( ולקחה לו לאשה ויבמה‬
‫והוי כמו בחולה מעמיו יקח אשה לדרשו‬
‫שס לס״א ב׳ למעט קטנה ונהי דהכיקש‬
‫הוא מועלתה יבמתו נפירש רש*י ונימוקי‬
‫יוסף אבל כקושיא דהרל למדרש לכתיב‬
‫אשה‪ ,‬ובנו הגז״ל יפה כיון ג״כ דהו״ל‬
‫להעיר מאותו עמוד כל׳ סיא רע״ב וקצרתי■‬
‫לחכם כמותו ירבו בישראל‪ ,‬ולרב הנחיצה‬
‫וקיכי הכתיגה אקצר וא״פ מ אדה מפפו‬
‫היפה ונפפ ככו״ח ידיין בבל עז ובלונ״ח‬
‫באכיר ו אד ע •‬
‫הצעיר משח נתן הלוי רובנשטיין‬
‫בעהט״ם אלף ד‪,‬מגן וב־״ם‪■.‬‬
‫ואמרתי לכאורה יש ליישכ לכרי האכ‬
‫אסר המהיר חח״מ מה ‪,‬להבל דמה•‬
‫כמדומה לי דלפי הה פדקדקתי‬
‫בספרי לכתוב בזה הלשון אמנם נוף‬
‫דבריהם חמוהיס הס בעיני דמי כתיב‬
‫אשה בענייני לחליצה כנל הרי יבמתו הוא‬
‫לכתיב ולא אשה וכי׳ מסולקות תמיהתו‬
‫מעלי שנראה שבזה לא נעלס ממני דבר‬
‫שתינוקות שביר יודעים אוחו מקרא מלא‬
‫לבר הכתוב ולקחה לו לאשה ויבמה‪ ,‬אמנם‬
‫תמיהתי היא דבליני חליצה לא נאמר אשה‬
‫וכתבת* דלישנא לשים ואפה בין גד>ה‬
‫בין קטנה הוא לשון מושאל והבאתי דירי‬
‫ר די והרב הנמקיי פכונתס דלא כתיב‬
‫אשה בעניינא לחליצה וילידי הגאון מר‬
‫שמואל יציו מתר ליישב על פי הכלל וכל‬
‫כאינו עולה ליבום וכו׳ אבל מגוף הכתוב‬
‫)ולקחה לו לאפה( ודאי אין שוס סחירה‬
‫לדברי כמובן‪.‬‬
‫סימן ר‬
‫כללים מערכת האלף אור‪ ,‬קל״ז‬
‫קל״ז אשד‪ ,‬אס ממעט קטנה נשכתי‬
‫מדפ ם כמפרכה זו אות כפ״ן וכס תמהתי‬
‫עיר ש;י המאורות הגאי ן חקרי לכ ומ ­‬
‫כריה שנראה מזכריהס דכע;ייגא דחליצה‬
‫כתיכ אכה מה כאין כן האמת)עי״ש כד״ס‬
‫ודמ( מל זה הפיי ידידי כגאון מוהר״ר‬
‫כמואל מואליווער אבדק כייאליסטאק יצ״ו‬
‫וז״ל אחד מרכני דייני צדק אשר אתי‬
‫הראה לי אח תמיהתו על הרב כעל חקרי‬
‫לי וכנו כמה פכ׳ דגכי יגמה כתיכ אפה‬
‫דכאמת נכי יכמס כתיכ ולקחה לו לאשה‬
‫רק כחליצה לא כחיכ אפה וע*כ לא הכיא‬
‫נפל חקרי לכ הראיה מר״מ דליל להקיש‬
‫אפה לאיש דניאחר דכחליצה לא כתכ אשה‬
‫רק ניכו ם רק ליכיליס ללמוד מינוס דכל‬
‫שאינו עולה ליכוס אינו עולה לחליצה‬
‫כמבואר כיכמות ל׳ מ״ל א״כ אין נהקותא‬
‫במה שלמר מן ההיקש ואין צריך ללמוד‬
‫מינוס אבל לרבנן קשה להס סוכרים‬
‫דבחליצה באמת בין גדולה יין קטנה א״כ‬
‫מדוע לא ילפי מלאכה לקטנה לא‪ ,‬אמנס‬
‫באמת לא נראה לומר כן דהאי האי לאפה‬
‫מבעי ליה שנעשית כאשתו לכל לבר ביבמות‬
‫ד׳ ט׳ ע״ב והנני ידידו באהבה למאד‬
‫*שמואל בהרב מה־ר״ט מאהליוועד‪.‬‬
‫ג ם ילידי כגאון מוהריר משה נתן הלוי‬
‫רובנשטיין אבד״ק דומא רבתי כתב אלי‬
 ‫פקועות ;ג־ דת‬
‫החתוס ואומר לו ולכל המסזיפפיס יצלו‬
‫כנוס‬
‫אריה דלוי איש הורוויץ סכ״ד‬
‫דק״ק קלאקא יע״א ‪3‬גיו״ש חיי אריה והיקין חר'ה‬
‫ע;"ד 'צ״ו‬
‫א ט ד המחבר דברי הנא'ן יצ״ו נד וניס‬
‫והצדק אחו לפי מה שכתוב בספרי‬
‫אך נכמגי כס איז‪ :‬תיבות ונהקנוי‬
‫בקינעריס לוה הטעיות ככן• צייך לה׳ות‬
‫וכן נ ת כנ ס בכס כפיה דחס נכתב בנדי‬
‫ובאלף לבסוף כפייוכו בוקר אין קפידא‬
‫טון דאין בחיס לטעות בכס אחר‪ ,‬ובדעתי‬
‫א־היש להדסיס הלוה הטעיות לספרי כ‪.‬ל'‬
‫המד הראכוניס בספרי פאת הכדי אך‬
‫בהיות כבקרוב ‪,‬יצאו לאור בנית בעס״י‬
‫הספרי כדי סמל הראשוניס לכן בהיתי׳‬
‫לידידי כיב המזכה את כרביס מוהר״ר‬
‫יוסף צבי לעוויצ׳ר אולי יוכל לתקן כניאה‬
‫זו בהוצאה השנית ואפריון נמעייה לידידי‬
‫הגאון יצ*ו כעוררני על זה שוב אהד‬
‫כהודעתיו מהה כנשמט בדפוס ומה‬
‫שנתקן בלוח הטעיות כנזיל כתב לי על‬
‫זה וזיל האמת הגיד ולא אכחד כי נס כפי‬
‫כהודיעני במכתבו התיקון כצייך להיות‬
‫בשס שפרה אס כתי‪ :‬בצדי ובאלף לבסוף‬
‫בפירכו בוקר אין קפידא גס כן לא יכרס‬
‫נפשי כלל‪ ,‬כמכל מר\ס כס צפיא קרוב‬
‫יותר לשס צפרה ממה שהוא קרוב לשם‬
‫שפרה ולדעתי פסיל נמוד הוא ואילולי‬
‫הדבר הנונע לענין המור כזה לא הרהבתי‬
‫בנפשי עז עוד להניד דעתי ענ״ר יצ״ו‪.‬‬
‫ואיה״ש כשיתפרסס ענין זה בין רנני גאוני‬
‫דורנו יצ״ו אקוה כיסוו דעחס במכתב‬
‫ידידותם אלי ויבא ככמ״ה ויתברכו בכל‬
‫ט־־ברב השלום וחיים‪) .‬לפ״ק(‪.‬‬
‫כ ת ב ת י גבדי חמד ימננדכה נ ני סי׳ ל״א‬
‫אוח ס״ז בכס כדי‪ :‬מוהר״א מועל‬
‫בקונעריס ככמוח ביסון! ס?ר הודח נזיר‬
‫שכחי כסמוס נשיה )גבס שייה{ שאס‬
‫נכהב בצדי אין ־פידא כיון דאין נאים‬
‫לעעוח בכס אחי‪ ,‬על דבר זה כחי‪ :‬לי‬
‫ידידי כגאון חיים אריה כורווץ אבריק‬
‫קראקא יציו וזיל כס במערכח נכי הימן‬
‫ל״א אוח ט״ו ראיתי מילתא דחמוה לי‬
‫טובא ולא אוכל להבינה כשוס איסן‪ ,‬שס‬
‫כתוב אס כחב צדי במקיס כין אס הוא‬
‫בעת הדסק ואי אסכר לתקן אין קפידא‬
‫וכן כהב נס בבס בפרה דאה נכתב‬
‫בצד״ייאין קפידא כיון דאין באיס לטעות‬
‫בכס אחד‪ ,‬ולפניות דעתי הלילה לסמוך‬
‫על זה והוא הפלא ופלא כס צפרה אשת‬
‫'סכה רביגו עליו השלום כתוב בחורה הסר‬
‫וכן יש לכתוב בשמות כל נשים אות צ‪/‬‬
‫ואם כן איכא בס אחר ודמי ממש להא‬
‫דאיתא בש״ס גיטין דף סי‪ :‬ע״ב ההיא‬
‫■דהוו קרו לה נפאסה אזול סהדי כתוב‬
‫'חפאתה וקרי ליה השיס התם מספא‬
‫ונראה כהוא פסול מן התורה אס כתב‬
‫צפרה החת שסרה ויראה כח״ה ויתקן או‬
‫יבאר את דברי ספרו כס והנני מעתיר‬
‫לה׳ לחיירכ כליעי״א ודרש ומאפס הסנאי‬
 ‫השמסות׳ ותקונים‬
‫הגיטין בכל‪ ,‬אעיג דליכא חסרון כיס‬
‫ואיל תלוי רק בעניין גדול ויותר פלא‬
‫שגס בנתיבות המשפע נמשך אחר האו״ת‬
‫בהעתקתו בשס סמ״ע ולא עיין בפנים‬
‫׳ ב״וז אוד ליום ג׳ ד׳ שנט תרנ״ב ׳פאווי^‬
‫כתבתי זה להפיס דעתו שלא להשיס לבבו‬
‫בכאלה‪.‬‬
‫ואגי ממהר לכתוב אשר אוכל להגיע‬
‫עוד חנף להניח על הפוסע ולמלאת‬ ‫■‬
‫את דבריי דלהמעיין בתרח דבדיעבד‬
‫סמכינן אמ״ד דמעס הדחה משוס ריכוך‬
‫הנשר וגס לבתו״ח מדמה כמו דבדיעבד‬
‫מותר הדחה מובעת כן יש להתיר כשיש‬
‫פשיס בחתיכה ואף דלמרדכי להדסה‬
‫מועמת מהני מ״מ בשפיס בסתיכה לא‬
‫מכני וע״כ דבדעבד סמכינן אמ״ד דעעס‬
‫הדחה מפוס ריכוך כבשר או אמ״ד‬
‫משוס דס בעץ יערש^ש״ך ס״ק ה׳וס״ק‬
‫י״ד‪ ,‬ובנידון מ״ש בכס השמש צדקה יעויין‬
‫ג״כ בעיקרי דיניה בדיני מליחה סי׳ ר‬
‫חות י״ז שהביאו ג״כ להקל בשומן כשיש‬
‫עוד צדדים ולמעיין פס בסי׳ ל״א ול״ס‬
‫שמכריע מדנפשיה כנרד לבמאי דנפיק‬
‫מיניה לבד משערין‪.‬וגס דלהראב״ד המובא‬
‫בתורת הבית לרשכ״א וב״י ירד סי׳ ס״ע‬
‫דגס גבי בשר פנתבשל בלי מליחה א״צ‬
‫לשער כ״א בהדס דנפיק מיניה ובגליו;‬
‫רש״א סעיף י״א בשם תשובת גינת ורדים‬
‫לסמוך עהע״ז‪ ,‬וע״ש בפר״ח ס״ק מ״ב‬
‫ובתפארת למשה סי׳ ב״ב ס״ ק ח׳ ויפרע‬
‫בשומן אוזא דאף דבתשו׳ רע״א סמ״ר‬
‫הסכיס עס הנוב״י קמא מירד סנ״ד‬
‫שדמה לגמרי ל׳השב״י מ״מ בסל״ס צירף‬
‫ג״כ לסניף ד׳השיי בשומן דרכיך ובפברי‬
‫ח״א סנ״ח דבלא״ה אין להחמיר כ״כ‬
‫בשומן ונו׳ דאין מוחזק כל כך בדס וע׳‬
‫במנ״י כלל א' דין ו׳ וכלל י״א וכלל ע ץ‬
‫דין;י״א ס״ק ייע והארכתי במק״א‪ /‬ובכלל‬
‫נכלאתי מאד מה ראה כ״ת להדפיס‬
‫המודעא אשר ברוכים לה׳ אלה‬
‫השמטה לד׳ מיו ע״א קודם ד״ה ועל דנר‬
‫צדיקא אגד״ק ‪:‬‬ ‫מלגא יוקן‬ ‫אל‪ 5‬דבד‬
‫'‬ ‫שאוויר ^״ו‪.‬‬ ‫‪,‬‬
‫החוה״ש‬
‫לכבוד וכו׳ כקש״ח מוהר"ר חח״מ נ״י‬
‫אכד״ק קר״ב ולכל הגלוים אליו שלום וברכה‬
‫נצח‪,‬‬
‫בתע זו מי עני מכתבו מספוסכג ומסרתי‬
‫להשיב לעיע בקצרה‪ -‬מילון עצת‬
‫מאהביו בלא להדפיס המודעה הצדק‬
‫אתם וראוי לתס להס ח״מ‪ .‬ואלף הו מ ה‬
‫בעבור עצחס הנכונה והנה דברי הרדב״ז‬
‫נזכרו נ ס בפת״ש יו״ד סי' ס״ע ס״ק‬
‫כ״ה ושיקר השגת המשי‪ :‬אינו בגדר‬
‫הפגה‪ :‬רק על מה בקיצר בלשונו בהעתקתו‬
‫שלעעס משוס לס שעל פניו וכדקיי״ל‬
‫דלעעס‬ ‫היי כמ״ש הש״ך בסוס״ק‬
‫זה לא שייך רק בנצלה‪ .‬ובפרק בכ״ת‬
‫כתב כעצמו שנראה שאין כפוסקים‬
‫מסכימים לסברתו‪ .‬וע״ע בשרת שמש‬
‫צדקה חיו״ד סל״א והביאו בפת״ש ס״ק‬
‫י״צן ‪.‬והארכתיבתשובה בחיזוק דבריו‬
‫ואכמ״ל‪ ,‬ועוד חזין למועד איה״ש לעיין‬
‫בזה לדינא ולמעשה‪ .‬והנה כאשר ראיתי‬
‫בהמודעא שמעיר בענין הקצורים ארשוס‬
‫לכ״ת לדוגמא מ״ש היר״י מפראג זציל‬
‫בחו״מ סי' א׳ אוריס ס״ק ג' ולוקא‬
‫במלחא דממון בעינן חסרון ניס אבל‬
‫בשאר לבריס הכל תלוי במלתא דשכיח‬
‫ולכך מקבלים נרים וכופים על הגע‬
‫בזה״ז במקומות פיש רשיון לכל זה‬
‫מהשררה יר״ה הואיל ופכיחיס סמ״ט ‪.‬‬
‫ומלינד שהוא נגד המציאות בנריס ונגד‬
‫השכל דבליכא מילתא דממון יותר הוי‬
‫הסברא ללא עשו תיקון כלל וצהמעיין‬
‫בסמ׳ע מפורש ההיפך ממש וה״ה לשאר‬
‫ענייגיס‪ :‬גדולים בהרי אמרו לקבל גרים‬
‫בזה״ז אע״ג דצא בפיס וג ס הוי מעשי;‬
 ‫השמטות‬

‫פנצרוהו מזה ונו׳ ולא לכד אשר‪.‬מה כל על דברי החוספוה פמילקו דמה שבלע‬
‫המרדה בזאת ואדרבא ספרו מזוקק קולס פולט ושמא אין הוכחה כ״כ מירק‬
‫הרבה שכטהים באריכות וכ»וכ טמס ומבשר שמן ומן ההגעלה יע״ש‪ .‬ובר״ן‬
‫יוהד מכל ספרי הקצורים וה' יאריך חולין קי״ב ע״ב ד״ה דגים ועופות‬
‫שמלחו וכו׳בד׳הרמב״ם שהמליחה להוציא‬ ‫שמתיו‪.‬‬
‫והנני למלאית להשיב בקצרה טל דברי דם שעל פני הבשר דלדס הבלוע לא‬
‫מכתבו בנידון השאלה מה שהשיב חייש דהוה ליה דם האבלים שלא פירש‬
‫המשיג טליו דהלא הרדב״ז כתב דאי דשרי ולפיכך מצריך שלא לחח הבשר‬
‫משוס כדם שטל פניו יצא ע״י צלי והוא בקרירה עד שיהיו המים רוהסין שאח״כ‬
‫טעות מעיקרו דהא הרדב״ז מיירי רק אדרבה מולמין הבשר ומונעין הדם‬
‫לענין בשר ששהה ג׳ ימיס בלא מליחה שלא יצא ואעפ״כ צריך למלחו כדי שיצא‬
‫דאיכא נמי משוס דם שעל פני הבשר כדם שעל שמח הבשר דאי לא סיישינן‬
‫אכל לענין כשומן במה שעל פני השומן שמא קודם שמרגיש הבשר בחום המיס‬
‫אין מציאות כלל שימצא שם דם בשום תפלוט מן הקרוב לשטחה וכו' יעיש״ב‪.‬‬
‫פעם כיון שהשומן אדוקולהבשר ואי ובשרת מפארת צבי סון{ סיו״ל בסי׳‬
‫ע״ה שיש לצדד קצת בבשר‬ ‫אפשר שיזוב כלל משאר האברים למעלה‬
‫מהשומן ובלבו הכי ע״כ דטעס הנזומרא שנמלח והודח ואח״כ נחודע ששהה‬
‫לא שייך רק לענין דם שבהון הגשר ג׳ ימים כלא מליחה דמה בכך שנתקשה‬
‫כאפפר שלא יתעורר דמו לפלוט גס דמו מ״מ נמלח כבשר והדס והוי ספיקא‬
‫ע׳יי פושרין דהלי דברי השיך דלא מהני דרבנן דהא דם שמלחו אינו טובי טלץ‬
‫פושרין הוא מהסורת חטאת כלל ד׳ יטשי‪3‬״ ועיין בטור ובטיזסי׳ ס״מדבפר‬
‫אוח ד׳ והיש״ש בפ״ח דחולין סוך אוח ששהה ג׳ ימיס בלא מליחה אינו רק ספק‬
‫פ״ה ושס הובא מ״ש בהג״ה ‪ .‬ש״ד בשם אי יוצא הדס פ״י מליחה ולכאורה למ״ש‬
‫מהרא״י גירושין שמעתי כי במקום הש״ך סי׳ ק״י ס״ק ל ‘ דין כ׳ דהיכא‬
‫היחוניס נהגו כששהה הבשר בלא מלימה דאחחזק איסורא לא אמריגן ספקא‬
‫שלשה ימים לשרותו במים פושרין כדי דהננן לקולא‪ ,‬והכא אתחזק איסור ‪ .‬לס‪,‬‬
‫שיתעורר דמו ויפלוט ע״י מלח‪ ,‬וכתב וכמיש בנקודת הכסןן סי׳ ס״ט שחולק‬
‫איסור והיתר דאין לסמוך על זה והכי על הט״ז ס״ק כיל בשס הקוכז ישן‬
‫נהוג ולשון היש״ש* וקבלתי מזקן מורה בספק אם נמלח הבשר הוי ספק דרבנן‬
‫כיון דדם שביש ‪ i‬ו רק מדרבנן דשאגי‬ ‫הוראה שאין לנהוג כך עכ״ל‪.‬‬
‫ו ע כ ״ פ מהני כסושרין לענין הדס בבחוז התה שהחתזק איסור דם ורק דהא כיון‬
‫■שיזוז ממקומו שאינו פולט כל דדס אבריס שלא פירש מותר א״כ אין‬
‫דמו וכיון שנחנו במים ^ רותחין כדעתי כאן חזקת איסור כלל ועי' בשין סי׳‬
‫כיעמב״ם ז״ל פ״ו ממאכלות אסורות ע״ו סק״ב דלא־ משיב פירש מחיים ממקום‬
‫ה״י שהובא ביו״ר סיי ס״ע שוב אינו למקום אס לא שיצא להון ממש ואדרבה‬
‫פולט דס הנשאר !ועי׳ כסשובח^מהר״מ אתחזק כיתירא מה דחזי׳ לאומצא ולצלי‬
‫אור זרוע בסי׳ ו' דשמא ס״ל כסעט וכשבת קכיח א' וע״ם בסוס׳ וחולין‬
‫הגמרא בחולין ק״ח ע״ב דכל דברפנופל ייד א׳ ורק דמ״מ הכי אנו מין לענין‬
‫לתוך הרתיחה לא פלט וע״ש עוד מ״ש אס מוחל לבשלו דהוי ליה חזקת איסור‬
 ‫העמטות‬
‫ו עיין בשו׳ר‪ .‬מהיי״מ מיי״ר סי׳ ז'‬
‫שהאריך דנהי דנפיק בדס‬
‫שמלחו‪,‬מתורת דם מ״מ איסור; יוצא‬
‫מטמא שייך בי׳ דעכ״פ מהתורה אסור‬
‫אלא שאינו עוכר כלאו כמ״ש הרמב״ם‬
‫דהוי כחצי שיעור ולפי״ז אינו אסור‬
‫רק אם פריש מתחלה מהאברים ואח׳־כ‬
‫נתבשל אבל דם האברים שלא פריש‬
‫ונתבשל ופריש ע״י בישול שוב הוי דס‬
‫שנישלו ולא הוי יוצא מהממא ועיין‬
‫במשמרת הבית לישב״א בית שלישי שער‬
‫שלישי ולס מבושל דקאמר דשרי מדאוריתא‬
‫דאמרינן בהקומ׳ן איכא מיד דלא אמרו‪.‬‬
‫אלא בקדשים ואיכא מ״ר אפילו בחולין‬
‫אלא שאין לוקין עליו משום כל דס לא‬
‫מאכלו ואסור מידי דהוה אחצי שיעור‬
‫וע״ע בשו״ת חת״ס מיויד סי׳ ע׳ בל״ס‬
‫מ״מ וכו׳ ויש אתי הרבה אריכות דברים‬
‫בכ״ז אבל קפה עלי עורח הכתיבה‬
‫ובפרע שאין זה נחוץ לעיקר דברי שאלתו״‬
‫ובענין מה שחידש בשמש צדקה והכריע‬
‫לשער במה דנפיק מיניה חפפתי‬
‫הרבה■ ככתיי שלי למצוא חשובחי בזה‬
‫שהארכתי הרבה בחקירה זו אבל לא‬
‫מצאתי כעת וחבל על דאבדין וכבר‬
‫רמזתי לכ״ח מכבר במכתבי ואין כדאי‬
‫לבוא באריכות דנריס ועכים יפה כסב‬
‫שהי׳ לסם להעיר ע״ד הרדנ״ז לצרן?‬
‫דעתו בזה ובפרע שגס כתו״ר בעצמו‬
‫לא כפליט את דבריו וכתב שמשמעות‬
‫הפוסקים אינו כן ולפי זכרוני שהשמש‬
‫צדקה הביא בעצמו דברי השיך ‪ .‬והעלה‬
‫הכרעתו דמשערין בדם דנפיק ‪ .‬מיני׳‬
‫ביש עוד צדדיס להסיר ובפרט בנידון‬
‫כזה בשלא הדיח שלשה ימיס רהוא‬
‫חומרת הגאונים ובסרט בשומן ; אוזא‬
‫ואכמ״ל וטוב הי׳ אס אולי יאות לדרוש‬
‫בזוילנא אשר שם בלי ססק יהי׳‪ .‬נמצא‬
‫השמש צוקה בעק״ד הספרים‪ .‬מהממת‬
‫לאסרו בבישול וגס כוון דאיכא סזקת‬
‫מו ף שהיה בו דס ו‪6‬ן> דבססק נמלח‬
‫הוך שלשה חש*ב חזקה העשוי צהפחנוח‬
‫ועי׳ בפרמיג בש״ד סי׳ ס״ע ס״ק י״א‬
‫במסופקין אס נקרש דלא ‪,‬הוי׳ מ ד‬
‫החזקה כיון דלא הוי חזקה גמורה‬
‫דהדס עומד לצאס משא״כ הכא בשהה‬
‫ג׳ מעל״ע בלא מליחה שהספק אס‬
‫יוצא ע״י מלימה ורק דייל כמ״ש הט״ז‬
‫סוס״י קכ״ז דבשי שאינו מנוקר לא הוי‬
‫אתחזק איסור בודאי מצד עצמו שהבשר‬
‫אינו אסור לק הגידי ס והחלב שבו אלא‬
‫דהנקדה״כ שס השיג ג״כ על המיז בזה‬
‫וגס כיון דהגאוניס אסרו מספק בכי‬
‫האי גוונא לא מהר ספיקא דרבנן למ״ש‬
‫המ״מ החומ״צ פרק ב׳ דשאני ממ׳ן הואיל‬
‫ועיקר הבדיקה נתקן טל הספק רק במ^ום‬
‫שמכניסין חמץ לכן החמירו יוחל משאר‬
‫ספיקות וע׳ בספרי זכר יהוס^ה לפסחים‬
‫מ' ע״ב בדיה והנה שיטת רש״י וכו׳‬
‫מששיב*‬
‫ולכאורה א״כ מאי פרין ממנורה‬
‫דספק מוציא■ מידי ודאי‬
‫דהא התם גס בספק החמירו והארכתי‬
‫במקום אחר‪ ,‬וע׳ בפו״ח שו״מ קמא‬
‫ה״א סי׳ כ״ני הואיל ועיקרו על כספק‬
‫י״ל דנס כרבה ספיקות נאסר יטש״ה‬
‫ומיהי בלאו הכי יש לומר להשפתי‪ ,‬כהן‬
‫בסי׳ ק״י בדיני סיס סי׳ ■י״ט ובפר״ח‬
‫ובמל״מ סופ״ד דבכורות ללא אמרינן‬
‫ספיקא לרבנן לקולא רק בנפל כספק‬
‫בהיותו דרבנן ־ אבל אם נפל הספק‬
‫בהיותו דאורייתא ואח״ כ נתגלגל הדני‬
‫להיות איסור לרבנן בכה״ג לא אמרינן‬
‫ססיקא דרבנן לקולא והכ״נ שנולד לנו‬
‫הספק כשהי׳ עדיין איסור חורה מדס‬
‫דקודם ‪.‬שנמלח חל כספק אי מהני‬
‫המליחה ‪.‬להוציא דמו לא מהר‪ .‬כשנעשה‬
‫‪.‬דרבנן להוציאו‪.‬נניד ספיקו‪.‬‬
 ‫הדי מתשיה שטיאשין ולכי‪,‬ש 'לכו‪,‬ד'»ו סכיפ העתקת תוכן דבריו אם הוא באפשר‪.‬‬
‫אס‪:‬הניא שס לפרי הש״ך או שנפממ ועכ״נ‪ £‬ראוי ■ להשתדל מקודס לראות‬
‫דבריהס באריכות ולהתבונן בדבליהס‬ ‫ממ;ע לכפרי כי הס׳ הזה איננו בידי כפס‬
‫‪ ;p'11‬הי‘; בשאלה אצלי מכמה שנים‪ ,‬מר כ וע״ע בעיקרי דינים בחיו״ד סוף סי׳ ז׳‬
‫אחד ואין; לחמוס על הסת״ש שגס הוא בהנכות הדיע שהזכיר ג״כ בקצרה‬
‫לא היה לו הססריס שהזכירם בספרו רק מהמרוזיק ברכה סי׳ ע״ג אות י״ד והביא‬
‫בשאלה מהרב דזאבלודונא ואחר שהעתיק ג״כ מ״ש השכה״ג ביו יד סי׳ ס״גי הגהות‬
‫משס והח׳זירס ראה אמ״כ בש״ך ודימה‪ .‬בית יוסף אות כיד יונית דוד סי׳ ע״ו‬
‫שנעלם זה מהשמש צדקה ודי בזה כעח‪ :‬ותורת חסד סי׳ ח׳ ד׳ ז׳ ע״א וריעכ״א‬
‫רכן ראו‪.‬י להעיר אח כ״ח לדרוש שס חדושי חולין דף קי״ג )וע״ס בס קכ״ג(‬
‫ע״ד השו״ח זרע אמת חייג‪ .‬סכ״ו ושבילי הלק״ט כ״י סי' י״איבשס רב נעורנר‪.‬י‬ ‫‪.‬‬
‫שהביאו אשר קרוב הדבר ‪ .‬שנמ‪.‬צא‪ .‬נ״כ גאון ומ״ש כרב מהר״ש עמאר וכו׳ דההיא‬
‫בביק עקד ה‪0‬פריס מהמנוח הריר מתחי׳ דסי׳ ס״ע סייא מיירי בשאינס רותחים‬
‫שפראשק וכדומה משאר בחי אוצר הספד׳ אבל כשגתנוהו ברותחים ודאי מוהר‬
‫כצפצאיס 'בווילנא ולשלוח אליו העסקה וכמבואר גבי כבד וכש״כ בבשר ע״ש‪ .‬ומסיק‬
‫בפשיעות דכל שהמיס רותחין ושעה״ד‬ ‫‪ ; .‬מדבריו מהנוגע לשאלתו‪.‬‬
‫וןן;‪ *:‬דבר‪,‬פה ־סכזכיר במכחבו‪.‬נידון כע״ש יש להקל בלי פקפוק ע״ם דפח״ח‬
‫י ;הראשוכו׳ בשומן מה שהעיר בספרו עכ״ל העיקרי דינים אשר מהראוי לעיין‬
‫מתשו׳ הרדב״ז שכתב שבדעתו להעסיק על הדברים במקורם על ההפדיס שישנם‬
‫כל לברי בזה בדפוס‪ .‬אני מוכרח לגלות בידו ואשר חפצתי לראות העתקת תוכן‬
‫דעתי ובקשתי להיות מתון בזה כי כל דבריהם מכ״א מספרים סנזכריס וע״ש‬
‫מס שכתבתי לצדד בזה רק להלכה אכל בעק״ד סי׳ ו׳ אות י״ז שהביא נ״כ מהשמש‬
‫לא למעשה‪ ,‬שצריך להתיישב בזס הרבה צדקה כיון דבלא״ה איכא כמה צדדים‬
‫מלבד שאין להתיר דבר התמוה לרבים להתיר א״צ ס׳ נגד כל השומן והלכה‬
‫בהיות זה נגד סוגיא דעלמא ומשמעות כמ״ד דבדס היוצא משערינן כיון שהדבר‬
‫הסוסקיס‪ ,‬ולא כתבתי רק להניח דעהו ידוע שאין בשומן רק ורידים ועורקים‬
‫כאין לתפוס פל כית שכתב זה רק להעיר דקים ומעעים וכו׳ ומ״מ כתב דאין לחדש‬
‫על‪.‬מה שלא הביאו דברי הרדב״ז לצרן‪ 1‬דבר מסברא מדעתינו רק בצירוף כמה‬
‫לצדד היתר בפרע שהוא בעצמו נ׳ באין צדדין ע״ש‪ .‬ועיין בחיז^ושי ריעב״א חולין‬
‫משמעוח הפוסקים כן להלכה וכמו שכ׳ קייג א׳ ד״ה אמר רב משרשיא וכו׳‬
‫ג״כ שצריך להשיג לעיין בנוף הס׳ מחזיק ולדעתו אפילו שומן אין בהם דס וכו׳‬
‫ברכה ש‪,‬הביא בספרו ביכי יוסף מה ואס בהוא מלתא דמסתבר דאף דבכומן‬
‫שהאריך בזה בסי׳ ע״ס וכן מה שהביא הדבוק בהס יש דם דאית בי׳ שורייקיונכך‬
‫בפוית זרע אמס ח״ג ספ״ו לענין היתר נהגו למולחם וכמ״ש המ׳מ בשם רשב״א‬
‫שומן האווז בצירוף דעת השנות יעקב וכן בר״ג דבשומנן ודאי יש בהם דם מ״מ‬
‫וגם על השו״ח שמש צדקה שכתב להקל בכה״ג לא שייך דלא ידעינן מאי דנסיק‬
‫בצירוף עוד צדדין סניפין דבמאי דנסיק מיני׳ דאיא בשום פעם שלא יהי׳ ס׳ נגד‬
‫משפדין‪ .‬נגד השיך אשר כמדומה שנזכר השומן ואף שאין בכמיכו לחלוק נגד הש״ך‬
‫בספרו שישנו תחת ידו אשר חפצתי להשיג והפוסקים‪ ,‬מימ הבו דלא להוסיף בצרוף‬
 ‫הששטות‬
‫כול כיפמ״ם שבח קיח א׳ אעע דאית בי׳‬
‫נקבי וברכיי מקוס מ‪-‬ישב כנוצה יע״ש מ״ש‬
‫לשי דרכו‬
‫ו מ ז ה מוכח‪.‬דאף דאמרינן בחולין קי״ט‬
‫ב׳ דגם בעור הבהמה חלחולי‬
‫נלחלחלא מ״מ אין זה רק כחללי כזיעה וע״נ‬
‫בעור כעוף שהנקבים כבו מחולדה ועורו‬
‫דק אא״פ שיצא הדס ע״י הוצחת כנוצה‬
‫דליד לחתיכה בסכין כעוש‪ :‬נקב חדש‬
‫ואף דבהולין ע״ו ב׳ שאל בר גוזצח דרכיך‬
‫מ״מ לענין רם אינו כן ‪:‬עור העוף רק‬
‫כעין‪:‬שומן וע־כ אמרינן בעור הדק שהדם‬
‫‪-‬בא רק מושט משא״כ בעור הבהמה כהוא‬
‫עב ונקביו קכיניס והעושה מ מחיכה‬
‫בסכין אפשר שיצא כדם מגוף העור וע״כ‬
‫מקיל היש״ש נס בנחחך מקצת העור‬
‫ואינו מעל״ע ועיין בתואר משה פרק ס׳‬
‫אוה כ׳ עפמ״ש בס׳ רפואות שיש ג■׳‬
‫עורות ועור הג׳ נקרא פעם הריט‬
‫ובזה יש דם וס״ל לט״ז כיון דב״ב עירות‬
‫העליונים ליכא דס רק מזה וכיון בסמוך‬
‫לושט י״ל דנגע בו וניקב*‪ ,‬ואולם בכיה‬
‫לח״י סי׳ כ״ג ס״ק י״א דמהא דיומא חי;‬
‫הוכחה קלל דכא בהו״כ כהי הניסחא מדם‬
‫כפר ולח מדם כנשר וכן בילקוט מביא‬
‫נו״ח בבשר במחיס בעור ועינינו רואות‬
‫דאין בעור דם וכו' יע״ש ועכ׳־כ ד הנודע‬
‫ביהוד' נכד הט*ז ובנמצא בטור קו״ד בידוע‬
‫שלקב כל כעור והדס כא מבשר ועיין‬
‫בשו״ס חסד לאברהם חיו״ר סי׳ לג‬
‫שהאריך לפלפל בזה ועכ״פ דאין מוחזק‬
‫כ״כ דס בעור יותר מבשומן ועיין ביד‬
‫אפרים כיש תקנה לשומן ששהה שלשה‬
‫ימים בלא מליחה שידיחנו וימלסנו החלה‬
‫כדינו לקדירה ושוב יהיך בחנן מלובן‬
‫שדפנותיו קצרים בענין כיהי׳ כחתיכה כל‬
‫השומן מפוזרים ומפורדים על פני כולו‬
‫ואחיכ יערב השומן בשומן אחר חד בתר'‬
‫וככל מותר‪ ,‬ועי' בשרת רא״ש כחדשות‬
‫צדדין אחרים להקל ועיין ט ס של בלמה‬
‫פרק כל כבשר סי־ צ״ו שכחב שנראה‬
‫בעיניו דנהי דנהגנו? כסמ״ק ומרדכי‬
‫דמחדקין דם בכנחא גופיי וכן בשומן‬
‫אווזא מ״מ עינינו הדואות דליה בי׳ דם‬
‫למראיה עץ וא״כ בולאי הוא מעע‬
‫מזער ומי׳ה ראוי להקל ולהורות שאס לא‬
‫הדיח באחרונה לנטל בס' בחתיכה ובמים‬
‫כדברי השערים ואף דלא נכגינן הכי‬
‫כמש״ל בסגהינ סי׳ ל׳ היינו בחשיכת בשר‬
‫שיש בה הרבה דם וציר משא״כ שומן‪,‬‬
‫ובדם נהי דנכגינן כדברי האוסרים‬
‫דמחזיקין בכס דם מ״מ כדאי הרא״ש‬
‫לסמוך עליו היכא שנמלח ולא הודח דשיי‬
‫כדברי השערים עכ״ל יעש״ב‪.‬‬
‫והגה דכנודע ביהודה קמא בחיו״ד סי׳‬
‫כ״ד כ׳ דשומן אווזאמוחזקה בדם‬
‫יוסר משאר שומן ושצד עליון ‪ .‬שלצד‬
‫הנוצות אינו לח נגיכעו והרי גם אווז‬
‫כחום יש לו טור קרוס וחוסו הקרום ודחי‬
‫יש בו דס ולא אמרו האחרונים שאץ‬
‫מוחזק כ״כ בדם רק בשומן שבנ״מ שכולו‬
‫לק שומן לחוד ואף דמהמרדכי ומהרא״י‬
‫משמע דמסברא לשומן אווז קיל משומן‬
‫ככנהא דכמרדכי יליף שומן אווז משומן‬
‫ככנחא ומכרא׳י דייק גס על שומן‬
‫הכרכשחא שאין להקל נו מה באין בו‬
‫שזרייקי כבשומן הכנהא ואי דמרדכי איירי‬
‫רק בשומן אווז סבפניס מ״מ מלל למהרא״י‬
‫להוכיח מיני' גס לשומן ככרכשחא ורלמא‬
‫לא איירי המרדכי אלא כשומן העליון שעם‬
‫הוער דמדמה לשומן ככנתא דאף דיש‬
‫שם שורייקי יש בכאן כעור וגס דבעיקר‬
‫‪ 7‬׳ הנוב״י הרי להט׳ז סו״ם כ״ג דבעור‬
‫אץ בו דם וע׳ש כחכ״ש ס״ק כ׳ ופמ״ג‬
‫ז ק כשבות יעקב ח״ב סי׳ ס״א מיומא‬
‫מ״ח מדם הפר ולא דס העור ועיין שם‬
‫בח״א סי׳ לח דכוכת העיז אעור העוף‬
‫לכמשיש מחלישה הטצוה וכו׳ וע״ש בתבואה‬
 ‫השמטות‬

‫לעולס ואינו הא דחליעה ברותחין ערן‬ ‫ס־׳ כ‪ 1‬׳ משב״ב עסמ״ש בסי׳ ס״ע סעין{‬
‫למ״ש החוס' פהמיס ע״ג ד״ה אסמיק‬ ‫י״ד בכר כעהה כלשה ימיס בלא מליחה‬
‫דאס שהה ניכ נעקר הדס ממקום למקום‬ ‫ונהערבה בעי^ה בדוב וי״ל דכומן קיל‬
‫ונו׳‪ ,‬ורצוני רק להרגיע רוסו הטהורה‬ ‫ומוחי לבגילה ברוב ולבפלה יחד למ״ש‬
‫אשר אין מס להרעיש במה שהביא דברי‬ ‫ביו״ד סי׳ קל״ז ס״ק ד׳ ע״ש ובסו״ד‬
‫כרדב״ז בספרו אבל לא חקעשי עצמי‬ ‫דשומן לא כוי מבטל איסור דאין נוכחו‬
‫בזה עדיין למעשה ועכ״פ בצירון« צדדים‬ ‫אלא להחיך בשומן וא״כ בבשר שאפשר‬
‫וסניפין יש מקום להורוס ק וחסצסי‬ ‫בצלי יש להחמיר לבשל כאו״א בפיע‬
‫לשמוע בזה גס דעח כ׳ה שליע״א לבאר‬ ‫משא״ב בשומן דאאיס בערן אחר מוהר‬
‫ברחבה אשר מסתמא כבר שס עיונו בזה‪,‬‬ ‫לבבל כ״א בפ״ע ‪.‬‬
‫ואולי הגיע לידו התשו' ז *ע אמת מ״ג‬ ‫ו עי׳ במג״א סי׳ חנ״ד ס״ק ד׳ ועיין בנוב״י‬
‫לעמוד על דבריו אשר חפצתי לראות‬ ‫קמא מא״ס סי׳ כ״ה בדיה ואמנס‬
‫תוכן דבריו כפי האפשרי ועוד מזון לדבר‬ ‫וכו׳ דימליחה שהוא איסור דס שבישלו‬
‫בזה בל״נ איה׳יש לעת הפנאי ועכ״ס נא‬ ‫שהוא דרבנן סמכינן לההיר בדיעבד‪ ,‬וע״ע‬
‫רחנו הדבריס רק לכתוב ולא לדפוס ‪.‬‬ ‫בשויח רשמי באלה חא״ח סי׳ ז׳ שהאריך‬
‫ולי בזה כעת וכו׳ וכו׳‪.‬‬ ‫בלשון המ״א וסילקו מיד ורק בחי׳ סי'‬
‫חס״ז ס״ק ז' משמע דאין חילוק בין‬
‫יוסף זכריה ^צ^טערין)אכד״קפא«'ל(‬ ‫בעש החליטה ולהבא וכש״ך יויד סי׳ ע״ג‬
‫ס״ק יו״ד דניק שנחלט פ״א אינו יוצא‬

‫—‬
 ‫לוח ה ט ע י ו ת‬
‫»״ל‬ ‫שורה בםקום‬ ‫דף עמוד‬
‫פקעה‬ ‫פקועת‬ ‫א‬ ‫א‬ ‫ב‬
‫בניך‬ ‫בניס‬ ‫יג‬ ‫‪a‬‬
‫וחמג״ע‬ ‫והמנע‬ ‫י‬ ‫ב‬
‫ידרו איש או אשה‬ ‫אשר‬ ‫יב‬ ‫ב‬ ‫ד‬
‫‪ft‬‬
‫הנהו‬ ‫אינהי‬ ‫עז‬ ‫ד‬
‫הדברים הכחובים שש‪.‬‬ ‫ואלס דבריו‬ ‫ב‬ ‫ח‬
‫ה‬
‫כ׳‬ ‫ב'‬ ‫לח‬ ‫ב‬ ‫ו‬
‫דמדהניחו‬ ‫ומדה׳נימו‬ ‫לב‬ ‫ג‬ ‫ח‬
‫’‬ ‫ומסיים‬ ‫ומסים בזה‬ ‫יג‬ ‫ד‬ ‫‪a‬‬
‫פמהס מעת שבאו לדור ממהם‬ ‫עמהס‬ ‫כא‬ ‫ג‬ ‫‪P‬‬
‫במ״א‬ ‫במג״א‬ ‫א‬ ‫א‬ ‫י‬
‫‪0‬‬ ‫■‬
‫ופסידא‬ ‫וליכא פסידא‬ ‫יא‬
‫שהסכימו‬ ‫שיסכימו‬ ‫לח‬ ‫‪toi‬‬ ‫׳‬ ‫‪V‬‬

‫‪a‬‬
‫מסר להדליק על רמכעה״ג אזי הנרות‬ ‫מביא גרות‬ ‫ד‬ ‫יא‬
‫הללו מותרים להשתמש בסם להדלקה‬
‫מחמת שאץ מצוה להדליק נרות‬
‫חסל מכמה דעה ובינה‪ ,‬אץ חורה כתורת‬ ‫רחמנא‬ ‫ל‬ ‫ב‬ ‫יכ‬
‫איז ישראל‬
‫■‬ ‫צלאו‬ ‫צלחו‬ ‫ד‬ ‫ב‬ ‫יד‬
‫יצא‬ ‫יוציא‬ ‫יח‬ ‫‪a‬‬ ‫ו«‬
‫אאומו״ר‬ ‫אאמור‬ ‫מ‬ ‫א‬ ‫יז‬
‫בהערה זו‬ ‫בהעלה זו‬ ‫כו‬ ‫ב‬ ‫ח‬
‫‪ff‬‬
‫לעור‬ ‫לעויר‬ ‫לז‬ ‫נ‬
‫פרק מ'‬ ‫פרק א׳‬ ‫כ‬ ‫ד‬ ‫•‬
‫‪a‬‬ ‫*‬
‫ומדברי‬ ‫ומדבר‬ ‫לע‬
‫פ״א‬ ‫כ״א‬ ‫עו‬ ‫ב‬ ‫יע‬
‫פ״א‬ ‫כ״א‬ ‫לא‬ ‫לו‬ ‫•‬
‫שבעלי‬ ‫כבעל‬ ‫ח‬ ‫‪1‬‬ ‫כ‬
‫בהכי‬ ‫בסכ‬ ‫כג‬ ‫ב‬ ‫כא‬
‫‪n‬‬
‫דגיב‬ ‫דבב״ק‬ ‫כז‬ ‫ד‬
‫אילו‬ ‫אינו‬ ‫ה‬ ‫ב‬ ‫כי‬
‫‪a‬‬
‫ר״ם‬ ‫דיס‬ ‫כו‬ ‫ד‬ ‫‪%‬‬

‫כפאר‬ ‫בכאו‬ ‫לב‬ ‫»‬ ‫‪a‬‬

‫לא‬ ‫לאו‬ ‫ה‬ ‫ב‬ ‫כג‬
‫בח״א‬ ‫בא״א‬ ‫עו‬ ‫ב‬ ‫כה‬
 ‫ה ט ע י ו ת‬ ‫לו ח‬

‫צ״ל‬ ‫נטקום‬ ‫עזורה‬ ‫דף עשר‬

‫כנכבד‬ ‫־‬ ‫הנכתב‬ ‫לז‬ ‫ג‬ ‫כי‬

‫למקרא ולמסורת‪i‬‬ ‫למקראו למסורת‬ ‫כט‬ ‫א‬ ‫כז‬
‫■‬ ‫ס״ו‬ ‫או׳‬ ‫א‬ ‫ד‬ ‫לג‬
‫לעעוח לה׳‬ ‫לפשות ה׳‬ ‫כס‬ ‫ג‬ ‫לה‬
‫ומשפטים חקיס ומכפטיס‬ ‫ומשפטם‬ ‫כג‬ ‫א‬ ‫לז‬
‫כזה‬ ‫נמשה בסיני ופירש ציה ז‬ ‫למשה ותמונה‬ ‫כו‬ ‫ד‬ ‫לז‬
‫מורה פל כברה כזה‬
‫לרביה‬ ‫לרבהי‬ ‫ז‬ ‫לח ד‬
‫נ‪1‬״ו‬ ‫מיז‬ ‫לח‬ ‫לט *‬
‫ומינה דליי‬ ‫ומינה‬ ‫ב‬ ‫מ ב‬
‫חיים אריה הלוי‬ ‫אריה כלוי‬ ‫ג‬ ‫מא ד‬

‫■»‪■<*»=0O®<5N=»»4‬‬

‫‪h‬‬

‫־ ‪ik‬‬