‫־'■ ‪ ,‬ט י‬

‫ס ד ר ןר‪%‬ינ‪’ ' ‘ •6‬‬

‫נאשר נדפס נויניציאה נבית דניאל טטכירגי‬

‫‪.‬‬ ‫עם ספר‬

‫‪-f-y‬‬

‫אהבת ציון‬
‫כולל פירוש ותוספות והגהות‬

‫מאת‬

‫הרב מו״ה זכריה פ רא נ קע ל ‪.‬‬

‫הועתק והוכנס לאינטרנט‬
‫‪www.hebrewb0 oks.org‬‬
‫ע"י הי־ם תשס״ט‬

‫ב ר כ ו ת‬

‫'•י־׳ילג^►‬
‫‪s^ © 3 ^ --------‬־‪-‬‬

‫וויען‬
‫■‬ ‫י‬ ‫‪I,‬‬
‫בכית האחים ווינטער )פראטערשטראססע ‪(9‬‬

‫תרל״ר•‬

‫ין ‪k .‬‬

‫‪I‬‬ ‫‪A‬‬‫‪,‬״ ‪V‬‬

‫י־־י‬
 ‫א ח ר י זיכני ה׳ לעמוד בשערי ירושלים בספרי מבוא ■הירושלמי ■אי^ד הוצאחי לאור שנח תרל ‘)ירעסלוגא‬
‫שקוטש( אמיתי אפבשה עז ואנסה 'לבוא אל הקורש ופראות־פני •ה׳ •בכעחת עני במגיפה חרוחים עליה‬
‫הניזני רוחי כפירוש הירושפמי ־סדר זרעים• ־והנה זה לי עשיים שנה •אשר ׳קי־בתי אל מלאכת הקודש׳ ויותר אשר‬
‫^ פ ל תי לעלות ־אל הר הבית והבא ■רערה ׳בקי־כי •ופלצית •אחזתני כי רא*תי והנה ה מ טי ח רחוקה עד מאור ומי‬
‫אנוכי כי אבוא אל תכליתה׳ ־הלא התלמוד ירושלמי יבפרט סדר זרעים •גרול ורחב ידים ואין פבוא אל קצו וגב^פו‬
‫והים הולךץסוער ;ויהמו גליו בלי השקט ומנוחה ובל משבריו ‪-‬על המפרש עברו׳ וכמעט אמרתי נואש וניתעתי•‪/‬‬
‫לאחורי‪ ,‬בי יראתי כי* ־המלאכה גדולה ממני ־ומה בחי כי אשים •על שבמי •האבן המעמסה הזאת‪■ — .‬עוד ישבתי ני ד ם‬
‫והנה קול באזני קול ממיומים הלא הבא לטהר מסייעין לו‪ ,‬אל תירא ואל תחת ואף כי רבו כמו רכו •המקומות^ ^‪,‬‬
‫הסתומים ־וגם כסו ־פני השי־סהזה חרולים ’ועלו עפיו קמשעי הטעיות בזדון ושגגת הסופרים‪-,‬בטח בה׳ והוא יהי׳ בעזרך^ ה'‬
‫וישמור רגלך מלבד• ובבן אבטח בה' העומי־‪-‬לימין ■אביון‪• ,‬ויהיה זה שברי ‪-‬כי תי ב •הדעת וירבו ההוגים בתלמוד‬
‫ירושלמי וירוו' צמאונם גם בדברי רבותינו ־אמוראי ארץ ישראל ותאורנה עיניהם באור היוצא מציון‪.‬‬
‫והנה זה דרך המחברים לפתוח חיבורם בהקדמה המגרה דרכי ועניני הספר‪ ,‬והמבוא ■אשר הוצאתי לאור‬ ‫;‬
‫הוא הקדמה לתלמוד ירושלמי ושם ׳מבוארים עניני הש־׳ס הזה וסגנון לשונו ושמות החכמים ■הנזכרים בו ודרך משאם‬
‫ומתנם וכדומה‪ ,‬ולכן יהיה הקדמה ארובה לחיבור זד אך למותר׳ ורק איזה פרטים ראיתי להזכיר פה לצורך‬
‫_‬ ‫הקוראים אשר אין המבוא בידם‬
‫הירושלמי לא נסדר כראוי‪■ ,‬גם לא נודע שם מסדרו או מסדריו‪ .‬ומה ששגור כפי הראשונים שרי יוחנן^‬
‫חיבר‪ .‬הירושלמי אין הכונה שר' יוחנן סידר יכל הירושלמי אלא שר׳ יוחנן התחיל לסדרו ■והבאים אחריו השלימו'‬
‫הסידור• ויותר נראה‪.‬שביונו ׳בזה על הישיבה ‪-‬אשר בטבריא ונקראת על שם ר' יוחנן ■כי הוא היה המיסדה בדור‬
‫האחרון ובישיבה זאת ניפדר הירושלמי במשך השיני□ יד על יד• והעולה אחר העיון הסיתר של■ המסכתות נחהוה‬
‫מהמאמרים והקושיות'והתירוצים •אשר הין שגורים בפי כני הישיבה‪ ,‬וקצתו מאשר כתבו להם החכמים והתלמידים ^‬
‫בקיצור נ מ ^י וכעין רמיזה• והמסדרים לקטו יחד מה שהיה ■שגור בפי בני הישיבה ומה שמציאו בכתב לחכמים‬
‫י‬ ‫הקודמים להם ויען שהיתה השעה טרופה וגברו הגזירות לא מצאו אלה המסדרים ידיהם לברר ופציף וללבן הכל‬
‫כראוי ולכן נמצאו הרבה מאמרים עם המשא ורמתן הנלוה להם סתומים‪-‬עד מאוד‪ ,‬גם לא קרבו ה מסד ח ם אלה‬
‫׳‬ ‫לסדר ׳ כל הששרד סדרים לפי שהמלאכה כבדה עליהם ביותר על ידי מחשכי■ צרות הזמן ונפסקו הישיבות ’ ונתמעטו‬
‫הלבבות ולא ניסדר הירושלמי לסדר קדשים וטהרות }חוץ ממס׳ •נירי׳׳( ונם הבכית דסדר נזיקין ■לא נ סד ח‬
‫כראזי♦ — וזמן חתימת הירושלמי ־ותי□ סידורו׳ לא נודע‪ ,‬וממה שהאמוראים היותר אחרונים הנוברים כגמרא רבני‬
‫מערכא חיו כזמן רב ־אשי יש לשער שהשלמת הסידור היי במאה השמינית או ■כימי רב אשי או קרוב אחר פטירתו‬
‫אף שלא נתפרסם כבבל וגם לא נתקבל מהישיבות שם כי‪ -‬א ם בזמן הגאונים ‪,‬האחרונים ור׳ סעדיה גאון הוא‬
‫חרות‬ ‫הראשון המביא ראייה להלכה מירושלמי ומכנה אותו תלמוד ארץ ישראל‪^-‬״י(‬

‫*‪ C‬גס ר' אחאי משנחא נעל השאילתזת שעלה לאיי שנת צנף וחמשיס לשסרית זחינר שס ככרז לא מי א גם מאמר אתל של‬
‫הירושלמי ־אף שנראה שדרך הירושלמי היה ידיע לי• ממה שיא בס־ף־כל שאילתא ■^ ברש צריך״ והוא ל׳ הירושלמי שימר צריכה כמקים שנא‬
‫נננלי מיבעיא ליה או מכפקא ליה‪ .‬ו כני עמל מל החק־יה הזלת הגאון רש׳ל ר״פ ז״ל )תולי־ית ר׳ נתן וכיס ממדי חלק ה' מנתב‬
‫י״ל( אגל מה שנתב שלא עיינו הגאונים היאשוניס בירישלקי כי צס לפרקים לא יסכיק ל ח ק החמיהא שלא ■>נ*א ר'■ אחאי ה־רושלמ‬
‫‪ ,‬זהוא חינר או השלים הפרו נארץ ישי אל‪ ,‬ולפי השערתנו ינוא על כרין‪ ,‬ר' אחא• חינר ככרו לנני בנל כאשר ינין נקל כל הקורא בו‬
‫‪ .‬ולכן ׳‪-‬חשך את עצמו לתמ‪-‬ך יתלות־ו בירושלמי כי עוד לא נתקבל אז בנגל ולע כי בבה״ג ' רל' נ ר ס ת ם*ף פ״א יובא הירושלמי‬
‫להלכה !ונעלס מעיני רש'ל ומעיני משיגו[ וז״ל ואי אישתלי ולא נריך כל עיקר וקרא‪ .‬קרית שמע נפיק לחנן ה ה קורא נ תיי ה והגיע זמן‬
‫המקרא אס'כיו; לבו יצא ואיתא בתנמידא לסערגא אמר ר׳ אבא עלא אמר שאין ־ הברכות' סעכבית ע״כ רה המהמר נמצא בירושלמי‬
‫ברכות פ ב הל*א גלקח! לף י’ב ע*א‪ 1.‬אלא ל־בחקוס עדא צמר א־תא שם זאת חומרת‪ .‬וגס אין ברכות מעכבות סכר נבלי ברכות י״א‬
‫^ נעצץ 'אחר‪ .‬סגל זה נראה שזה המאסר של בה״ג הוא הוספה מאוחרת‪.‬‬

‫‪ ■■A.‬־‪'U‬‬ ‫_י‬
‫‪J‬‬ ‫‪. .. .‬משנה והיא לערך תתק״ג או‬
‫׳במים בבל דור ‪/ :‬‬
‫דורות האמוראי‬
‫תתק׳׳ם לאלף הרביעי עד י‬
‫הושעיה‬ ‫וי בן סיסי‪ ,‬ר׳ חננ)‪/‬ז׳‬ ‫ברור הראשון‪:‬‬
‫רבה‪ ,‬ר׳ ינאי‪ ,‬ר׳ יונתן‪ ,‬ו‬
‫חנינה‪,‬‬ ‫ךש׳ בהנא‪,‬‬ ‫׳ בדור השני‪ :‬ר׳ י‪,‬‬
‫{‬ ‫ר׳ לוי‪ ,‬ר׳ שמואל בר נחמן‪.‬‬
‫^ר׳ חייא בר אבא‪ ,‬ר שמעון בר אבא‪,‬‬ ‫בדור השלישי‪ :‬ר‬
‫חנניה חברון דרבנן‪ ,‬ר ינאי בי ר׳ ישמעאל‪,‬‬ ‫ש‬ ‫ר׳ ס;טון‪ ,‬ר׳ זעירא‪ ,‬ר׳‬
‫׳ ׳‬ ‫‪fV - .‬‬ ‫׳ ‪,‬׳‬
‫בר א ‪ .‬־‪ 1 ,‬יצחק בר נחמן•‬ ‫ר׳ יאשיה‪ ,‬ר בא בר‬
‫ד יהודה נשיאה השני‪ ,‬ר׳ יונה‪ ,‬ר יוסי‪ ,‬ר בא בר בהן‪ ,‬ר׳ פינחס‪ ,‬ר'‬
‫‪ /.‬י‪,‬‬
‫בדיר הרביעי ‪ :‬ר ־׳ז ‪U‬‬
‫■‬ ‫חוקיה‪ ,‬ר יורן‪ .‬ר׳ חסדא )חסראי^;‪ ,‬ר׳ ףיננא‪ ,‬ר׳ יודה בן פזי‪.‬‬
‫בדור החמישי; ר' מנא‪ ,‬ר׳ חנניה‪ ,‬ר׳ יוסי בי ר־ בון‪ ,‬ר' יהושע דסבנין‪ ,‬רי יונה בוצריי‬
‫כדור הששי‪ :‬ר' חייא כר אדא‪ ,‬ר• שמואל בי ר׳ יוסי בר ר' כלן‪ ,‬ר׳ נחמן•‬
‫לשון הירושלמי רחוקה מלשון הבבלי• הבבלי יסודתו בלשון‘ ארמית בלולה בלשון פרסית החדשה‪ ,‬והירושלמי‬
‫מקורו בלשון סורסית אף כי גם לשון ארמית לא רחקה ממנו‪ ,‬גם נמצאים • בו הרבה שמות ופעלים ‪ .‬אשר יסודם‬
‫;בלשון היונית אשר השתמשו אן כסוריא יזה אשר מכביר לפעמים הבנתם כי היונים המאוחרים הרכיבו שמות־‬
‫ובדו להם פעלים אשר לא ידעו היונים״ הראשונים ולא נמצאו בספרי חכמיהם והשחיתו כזה ‘ יופי הלשון הי‪,‬מ‪6‬נה•‬
‫בענין דקדוק־ הלשין — גראממאטיקא — נתעלה הבבלי על הירושלמי• הבבלי שומר חוק הלשון ביחיד וברבים‬
‫בזכר ובנקבה בעבר ובעתיד וכדומה‪ ,‬וללשון הירושלמי אין חוק ואין משטר* אין גבול ואין גדר שם יחיד לרבים‬
‫ורבים ליחיד עכר לעתיד ועתיר לעבר וכו־ עד כי לא 'נודעו כלל דרכיו‪ .‬ולא על המסדרים האשם כי אם‬
‫על הסופחם והמדפיס־ם כי הם הרבו לחטוא והעתיקו והדפיסו בזדון נפש ובלא הרהור והגיון‪ ,‬והם היו‬
‫בעוברי התלמוד ירושלמי וגם בעוכרי לשינו•‬
‫להבבלי יש יתר שאת על הירושלמי במה שנסדר בסדר נכון קצת וגם נסדר לסדר‪ -‬קדשים ולעומת זה‬
‫יפה■ כחו של הירושלמי שנסדר לכל מסכתות ‪ .‬דס׳ זרעים והבבלי לא נסדר כי אם למס' ברכות אך זה הוא ‪,‬‬
‫המכביד הלימוד בס' זרעים‪ ,‬כי במסכתות הבאות גם בבבלי ידז למצוא כמקומות אשר בירושלמי נגששה כעורים‬
‫כצהרים עזר קצת ע״י הבבלי‪ , ,‬והמזרח מפיץ לפעמים אור על מחשכי המערב‪ ,‬אף כי לא דרך אחר להככלי‬
‫והירושלמי‪ ,‬ומסלותיהם רחוקות זו מזו‪ ,‬וכסדר זרעים נפקד העזר הזה ולריק נכספה נפשנו למצוא ■משען ומשענה‪,‬‬
‫ואם ומצא כאיזה מסבתא של הבבלי ענין הנוגע לענין הירושלמי תגל ותשמח נפש הקורא ויאמר האח‬
‫חמותי ראיתי אור•‬
‫ובכל ואת לא אמרנו נואש‪ ,‬הלא גדולי הראשונים הריש משניץ והרמכ״ם הם יקומו לנו לעזרה‪,‬‬
‫הר״ש בפירושו ■להמשנה דס' זרעים מן מס' פאה ואילך עד קצת מיס׳ ביכורים והרמב״ם בפירושו למשנה דס׳‬
‫זרעים ובחיבורו הגדול יד חזקה ספר שביעי והוא ספר זרעים‪ — .‬הר״ש הוא המאיר והמנהיר‪ ,‬הוא המביא‬
‫במקומות אין מספר הגם׳ הירושלמית השייכת להמשנה וידיו לו רב לפרש הירושלמי‪ ,‬וגם מביא גירסאות‬
‫משונות וטובות מהגירסאות בירושלמי אשר בידנו• ולפעמים גירסאות הריש הן הגירכאות אשר לפנינו והן‬
‫משונות לבד באיזה תיבה הקרובה יותר ללשון הבכרי‪ ,‬בי עיקר לימודם של הראשונים היה בבבלי ולשונו‬
‫היחה שגורה בפיהם• — והרמבים מביא לפעמים בפירושו מה שעילה מן הירושלמי ואמר ובגמ׳ אמרו יוזכונה‬
‫על הגמ' ירושלמית• גם הוא לנו לעזרה כפסקיו בספרו יד החזקה כי על ידיהם ימאר הדרך אשר דרך בה כפשט‬
‫הירושלמי ומאיר נתיב במקומות סתומים• ולפעמים השמיט הלבות של הירושלמי‪ , ,‬ומסתמא ‪ ,‬נימוקו עמו‪,‬‬
‫‪.‬‬ ‫והמפרשים נתיגעו לתרץ כל השמטות ולא עלה בידם‪.‬־‬
‫גם הראב׳׳ד בהשגותיו לס׳ היד ספר זרעים לנו לאור‪ .‬גםהרא־ש בפירושו לס׳ זרעים ממס;פאה ואילך ולמס‪ ,‬ברכות‬
‫תלמידי ר' יונה והרשב״א והראיש וררדה והרמב״ן הם לנו לעזרך‪ □; .,‬שאר גדולי הראשונים מביאים לפעמים הירושלמי‬
‫דס׳ זרעים‪ ,‬וכונחם לברר ההלקה אשר הס עוסקין כה• ודע כי לפעמים אינם‪.‬משגיחין להטעות הנמצאת בהיחשלמי אם‬
‫אינה נוגעת להלכה ההיא‪ ,‬עיי' חידושי הרשב״א ריש גיטין ח׳ ע״ב ד״ה ובירושלמי דהכא בייש פ״ק תלי הא דעבד‬
‫בההיא פלוגתא דר׳ יוחנן וריש לקיש דהתם והכי גרסיגן התם היי כתוב בה מתנה ואמר בפני נכתב ובפני‬
‫נחתם מאחר שערערו בטל אצל הגט בטל אצל מחנה או מאחר שערעורו בטל אצל הגט ערעורו קיים אצל‬
‫מחנה ע״כ וכעין זה נמצא ריש גיטין בירושלמי אשר לפנינו והוא בבירור טעות גמור וכן צ״ל מאחר שערעורו‬
‫■ קיים אצל מחנה ערעורו קיים אצל גט )ואפשר שיש ט״ס בהרשב״א ע״ש שכבר התחיל לתקן הטעות היותר ‪V‬‬
‫גדולה בירושלמי(‪ — .‬הרא״ש ברכות פ״ד סי׳ ח׳ העתיק הירושלמי כהא דר׳ יהושע בן לוי והוה מפקד לתלמידיה‬
‫וכוי והוא לפנינו ירושלמי ברבות פ״ד הל׳א )בחיבור זה דף כ״ו ע״א( כהדא דריכ״ל וכוי והמעיין שם יראה שהך‬
‫וכן ‪.‬‬ ‫'‬ ‫‪,,‬כהדא ד״ הוא ט״סי —‬

‫‪i:‬‬
 ‫וכן קיהגדה''לא ’ ה ^ ‪ .‬י'‬
‫"' ^ ע ורקיע לכםא^‪:‬ולס&^ ‪^5‬׳>•‬ ‫בירושלמי פ״ק\ דברמת מגיר שו^ ‪.‬‬ ‫־‬
‫(וצ׳ל ורקיע ‪ .‬לספיר 'וספיר׳‬ ‫^ לספיר ובו־ וכן! היא בירושלמי שלפניה־ בר‬
‫” '‪./‬לכסא וכמו ^נתבאר בפירושנו שם•‬
‫‪? ,‬־הם וששוה חיבוריהם ‪:‬‬ ‫וקצן! האחרונים גם‪ .‬הם יצאו לפ‬
‫!קי־א הי־ ׳ר שלמה ■איסבילי(‬ ‫הסב ר׳־ שלמה סיריליו )ובבסף^‬
‫׳והוא בנתובים וקצהו נזבר‬ ‫ממגורשי ס פי ר חיבר כפי עדות בעל ‪.‬ש'ם׳'‬
‫‪'1‬‬ ‫‪ -‬בס׳ שרה יהושע•‬
‫י^לאיזה מסבהות הירושלמי וקרא" שמו‬ ‫הרב ר' יהושע בנבנשתי חיבר במא;‪.‬‬
‫שדה יהושע ובם' זרעים פי׳ מסי ברכות פיאה חלה עדלר! ‪j‬־‪ 11-‬״‬
‫הרב ר׳ אלעזר איזקרי חיבר פירוש למס׳ ברכות ולא ידענו אם הוא אחר עם ר’ אלעזר אזכרי‬
‫בעל ם׳ חרדים•‬
‫הרב ר׳ אליה' מווישניצא והוא התגורר במדינת פולרא ונקרא לרוב רא״פ חיבר שנת תיע פיחש לס^ זרעים•‬
‫הרב ר משה מרגלית חיבר בתחילת מאה הששית חיבור שלם לכל הירושלמי והחיבור נחלק לשני חלקים‬
‫פני משה ומראה הפנים‪ ,‬בפני משה מראה הפשט ובמראה הפנים מוסיף קושיות ותירוצים לפרש פסקי הרמב״ם‬
‫ודברי שאר ראשונים•‬
‫הרב ר׳י דוברוש אשכנזי חיבר פירוש למסי ברכות פיאה דמאי שביעית וקרא שמו שערי ירושלמי ויצא‪/‬‬
‫'‬ ‫‪-‬י *■'‬ ‫י לאור עם שאר חידושים שנת תרכ״ו‪.‬‬
‫וקצה האחרונים פירשו מאמרי הירושלמי דס׳ זרעים לפיקים והם הרב הגדול מ״ע ר׳ יוסף‬
‫כארו בחיבור כסף משנה ושם הובאו ג״כ ה״בה פירושים להרייי קורקלס‪ .‬־־ הרב הגדול מהו׳ אלי׳‬
‫ווילנא הנקרא בפי כל הגאון חיבר ספר שנית אליהו להמשניות דס׳ זרעים והחיבור כולל פירוש קצר‬
‫זפירוש ארוך‪ ,‬ובפירוש ארוך מפרש חמחבר ז״ל הרבה מאמרי הירושלמי‪ ,‬גם הוסיף להגיה הירושלמי ולהעמיד‬
‫גירסאות חדשות‪ ,‬וההגהות אלה יצאו׳ ג״כ לאור עם פירוש הי־ב ר׳ דור לוריא‪ ,‬שנת תרי״ח• — הרב ר׳ ישראל‬
‫תלמידו של הגאון חיבר ס׳ פאת השלחן ובי ליקט דיני פ אה ודמאי אשר לא באו בש״ע• ויען כי הדינים אלה‬
‫נובעים לרוב מן היתשילמי רס׳ זרעים הביא הרבה מאמרי ירושלמי וביאר אותם בשמו ובשם רבו — הרב מהו׳‬
‫‪.‬‬ ‫שמואל יפה קיבץ כל מאמרי ההגדה של הירושלמי וחיבר פירוש‪ .‬על ההגדות אלה הנקרא י‪:‬׳ה מראה‪(*.‬‬
‫^‬ ‫עוד יש להזכיר מתי וכמה פעמים נדפס הירושלמי בשלימות וס׳ זרעים בפרט ותואר כל דפוס‪.‬‬
‫הירושלמי ‪ ,‬נדפס בראשונה בשלימות בויניציאה שנת רס״ג רס ד בבית דניאל בומבירגי‪ .‬בדפיסזח מסודרת המשנה‬ ‫‪.‬‬
‫דכל פרק כראש כל פרק ופרק וכל משנה מצויינה בתיב׳ ״הלכה״ ואח״ב באה הגמ' החוזרת על המשנה ומציינת‬
‫הלכה של המשנה ‪ :‬הלבה כ׳ הלכה ג׳ וכר )הלכה א׳ אינה צריכה צ'ין( ומפרשת אותה• ולפעמים בא בגמ' ־ ‪,‬‬
‫הלכה בלי שום מאמר המשנה ולפעמים הובאו בהציון איזה מלות מהמשנה וכאשר הוא בציוני תלמוד בבלי‪— .‬‬
‫ומס׳ ברבות יוצאת מן הכלל• המשנה מובאה לרוב כשלימות בהציון והוא משינה לפעמים מן המשנה בי־אש הפרק‬
‫וכמבואר לקטןבהפתיחה למס׳ ברבות• ובאיזה מסכתות לא נזכר הלכה ב׳ הלכה ג׳ ובא‪ ,‬ל בי הלכה הלכה‪ ,‬כאשר‬
‫הוא במסי ברכות פ״ח• ולפעמים בא בגמי במקום הלכה ״מתני׳״ עם איזה תיבות שג המשנה דראש הפי־ק ולא‬
‫נזכר מתני׳ ב׳ מתני׳ ג׳־ ~ ולפעמים נישם פיס׳ )פיסקא( במקום הלכה ובאיזה מסכתות באים בעירבוביא הלכה‬
‫ופיס'• — ולפעמים ציון ההלכה אינו מדויקובא הלכה ב׳ וקאי על משנה ג'‪ ,‬הלכה ג׳ וקאי על משנה ד וכר‬
‫׳גם נמצאים בגמי ציוני ״הלכה״ יותר מאשר הן הלכות המשנה ועוד נמצאו בג טעיות כאלה‪^ .‬‬
‫‪,‬‬ ‫הקלף והאותיות יפות ואך לפעמים אין להבדיל בין אותיות הדומות בייית כ״ף דלי׳׳ת רי״ש‪.‬‬
‫הרפוס הזה הוא ‪,‬על פי הכ״י הנמצא בבית עקד הספרים דעיר ליידען במדינת האללאנד ונכתב בשנת‬
‫חמשת אלפים ותשעה וארבעים לב״ע• בכ״י זה רבו הטעיות וגם הן נעתקו בדפוס ויניציאה•‬
‫הירושלמי נדפס שנית כשלימות קיאקא שנת שסיט‪ ,‬והדפוס הוא העתקה דף כדף ואות באות של‬ ‫^‬
‫• הירושלמי דפוס ויניציאה והמדפיס שינה לפעמים לטוב והציג אצל ההלכות סימן ומספד ההלכה במקום שנעדר‬
‫בדפיס ויניציאה‪ ,‬אבל ד‪,‬רע לעשות במה שבאו בו טעיות אשר לא נמצאו כר׳ ויניציאה גם השחית מלאכתו‬
‫במה שלא השאיר ריוח כין הלכה להלכה וילאה הקורא למצוא ההלכה־ הקלף של ד׳ קראקא שחור מאוד‬
‫זהאותיות מקולקלות ובפרט באותיות הדומות•‬
‫הדפוס ‪.‬הזה הוסיף על ה ד ויניציאה פירוש קצר והוא מעט הכמית ומעט האיכות‪.‬‬
‫על פי הירושלמי דפיס קראקא נדפסו לרוב הן הירושלמי כשלימות הן איזה □דר או מסכתא בפרט‪.‬‬
‫כשנת‬ ‫‪,‬‬ ‫■‬ ‫־־ ‪-------------------------‬‬
‫*( זה בקרוב יצא לאור ס׳ כועס ירושלמי להרג י' יהישע א״ז׳ת בר יח־אל ובא לידי אחר התתלת הדפוס‪.‬‬
 ‫‪. / 'I‬‬
‫■ ־■ ^{‪i:‬‬

‫‪r‬‬
‫}‬

‫פתיחה‪.‬‬
‫‪ ril^ D D‬ברכות כוללת‪,‬דיני הברכות שאדם חייב לומר בכל יום ודיני הברכות שהן עראי כלו׳ שאינן חיוב מצד‬
‫עצמן כי אם ’בהזדמן איזה דבר אשר אליו נלוה הברכה המיוחרת לו* והמסכת נקראת ברכות על עיקר‬
‫יסורה ורוב ענינה אבל כוללת ג״ב דיני ק״ש ערבית ושחרית‪ ,‬אף שק״ש אינה ברכה כ״א קריאת איזה פרשות‬
‫המיוחדות בתורה‪ ,‬ומתוך שבא התנא ללמדנו דיני כרכות קיש הקרים להם ריני קיש•‬
‫והמסכת נחלקה לתשעה פרקים ונסדרה בסדר גבון מאד• דיני קיש לראשונה יסעו ולהם משפט הבכורה כי‬
‫פרשות שמע הן פרשות התורה וגם הדעת נותנת שק״ש דאורייתא וכן נקבעה ההלכה• — ודיני ק״ש וברכותיה‪,‬‬
‫’נשנין בג׳ פרקים הראשונים‪ .‬וגם בהם יופיע אור הסדר וההגיון•‬
‫הפרק הראשון כולל עת קריאת שמע ערבית ושחיית ופוחח בק״ש ערבית כדרך שקודמת בקרא וגם היום‬
‫מתחיל מערב• ואח״כ יהגה לענות על ברכות שמע של שחרית וערבית }עיי׳ תי״ט מ״ד( ומסיים במחלוקת תנאים‬
‫בפרשה ג׳ של ק״ש בערבית• — הפרק השני מוסיף לבאר איך יקרא אדם שמע שתהא קריאתו רצרה גם מבאר‬
‫טעם הסידור של פרשות שמע• הפרק השלישי בא להורות מי הם הפטורים מק״ש‪ — .‬ואחר שזכינו לדיני ק״ש‬
‫וברכותיה וסעיפיה באים פ״ד ופ״ה לה;רות דיני תפלת שמונה עשרה ודדא ‪-‬הוסרה מימי קרם קדמתה על יר אנשי‬
‫^ ס ת הגדולה‪ /‬ובזה נשלמו הברכות אשר הן חובה לאדם בכל יום• — מפרק ששי ואילך נשא המסדר רבינו‬
‫הקדוש מדברותיו על הברכות עיאי והתחיר בברכות הנהנין ויהל אור על הברכות לפניהן ולאחריהן והרחיב לדבר‬
‫בפ׳׳ז על דיני וברכת הזימון• ובפ״ח הולך ומונה דברים שנחלקו אבות העולם ב׳יש וב״ה בעניני סעודה ועוד נוספו‬
‫דברים הנגררים עמהם‪ — .‬בפרק תשיעי לאחח;ה יסעו הברכות הבאות לעתים ובמקרה כברכה על‪.‬ראיית המקומות‬
‫המעוררים זכחן הנסים אשר נעשו לאבותינו‪ ,‬ברכה על גבורות הטבע‪ /‬ברכה על הטובה הנעשה לו וכדומה•‬
‫ומה ששייר רבינו הקדוש הוסיפו ר׳ חייא ור׳ אושעיא בתוספתא גם הספיהו פרק על המשנה דמסבת ברכות‬
‫’‬ ‫אשר בו ידובר בברכות המצות♦‬
‫הפרקים נחלקו במחלקוחם לשמוחם מידי רבינו הקדוש כאשר הם לפנינו היום וכבר נזכרו בשמותם ובמחלקותם‬
‫ובהוספות שם(• לכן יש לתמוה שפ״ג המדבר‬ ‫בפי האמוראים וכמו שביררנו בדרכי המשנה סוף פ״ג )צד‬
‫בפטורים מק״ש מתחיל במי שמתו מוטל לפניו ועיקר התחלתו ראוי להיות במשנה ה׳ דפ״ב חתן פטור מק״ש וכוי‪,‬‬
‫ומזה ראיה למה שכתבנו בדרכי המשנה בפתיחת פרק הנזכר }צד ‪ ( 215‬שהחכמים בני דורו של רבי ז״ל אשר‬
‫האריכו ימים אחריו הוסיפו על משנתו ואלה הוספות נכנסו במשנה אשר סידר רבי‪ .‬ונראה שהמשנה ה' דפ״ב היא‬
‫הוספה כזאת עד סוף הפרק והחכמים המוסיפים לא רצו לשלוח יד ולשנות מחלקות הפרקים כאשר יצאה מיד רבי‬
‫והספיחו המשנה חתן פטור ובו׳ לפ״ב וככר כתבנו בספרנו שס שההוספות כאלה נראה שהן ממשנה דבר קפרא ולוי•‬
‫ואחד שזכרנו ענין וסדר המשנה דמס׳ ברכות בכלל נבוא לבאר מה שמגיע להמשנה דירושלמי רמס' ברכות•‬
‫המשנה ירושלמית כאשר היא לפנינו אחת היא עם המשנה דבבלי• והשינויים הנמצאים במשנה ירושלמית מעטים‬
‫במספ‪:‬־ ומהם ילדי שגיאת הסופר* ומשנה אחת נפקדה בפ״א והיא המשנה אמר ר׳ טרפון אני הייתי בא בדרך‬
‫והטיתי וכו' וגם החסרון הזה נראה שנההוה ע״י חפזון הסופר אשר בחפזו לכתוב השמיט משנה זאת• אך אם נרד‬
‫לעומק הענין יבורר לנו שבאיזה מקומות טסחת המשנה הירושלמית היתה משונה מנוסחת המשנה דבבלי אף שלפנים‬
‫פ״א מ״ג }בירושלמי והיא בבבלי מ״א(‪ ,‬היתה ניסחת הירושלמי הקדמונית הקטר חלבים‬ ‫הטסחא בשתיהן אחת•‬
‫ואברים ו א כ י ל ת פ ס ח י ם )וכאשר הוכחנו שם( ולפנינו הנוסחא כנוסחת הבבלי וחסרו תיבות ואכ;לת'פסחים‪.‬‬
‫פ״ח איתא במשנה ירושלמית ועד מתי מבדך עד כדי שיתאבל המזון שבמעיו וכאשר הוא }בשינוי מעט( במשנה‬
‫בבלית‪ ,‬וכבר הוכחנו שם שבבא זאת לא היתד‪ .‬בנוסחת הירושלמי הישנה♦ ובמבוא ביארנו שהסופרים הגיהו‬
‫לפעמים המשנה ירושלמית ע״פ המשנה בבלית וגרעו או הוסיפו להשוות המשנה ירושלמית להמשנה בבלית•‬
‫ודנה ככר קדמנו בדרכי המשנה פ״ג כי בירושלמי באות כל המשניות של כל פרק ופרק תכופות יחד בראש‬
‫הפרק ואח״כ כאה הגמ׳ החוזרת על המשנה ומציינת הלכה ב׳ כ׳ וכו׳ ולפעמים לבד ‪,‬תי' הלכה בלי מספר ב׳ נ­‬
‫וכו'* ובמשנה ירושלמית למרי בדכות מצינו דבר המיוחד לבד למס׳ זאת‪ :‬המשנה השנויה בראש הפרק נשנה‬
‫ונכפלה‬ ‫‪1‬‬ ‫‪,‬‬
 ‫פתיחה‬ ‫‪7‬‬

‫ונכפלה בשבעה פרקים הראשונינס ובקצת פרק תשיעי בראש הגט׳ השייכת לאותה משנה‪ .‬במשנה דראש ה פ ר ק ■ '‬
‫‪,‬‬ ‫א׳ איתא ולא זו בלבד אמרו א^א כל שאמרו חכמים עד חצות וכו׳ וזאת המשנה נכפלה בראש הלבה גי‪_____ .‬‬
‫במשנה דראש הפרק איתא כל הנאכלין ליום אחד מצותן עד שיעלה עמוד השחר• וכו׳ והמשנה נכפלה בראש ה ל כ ה‬
‫ד♦ — ולפעמים יש באלה המשניות שנכפלו בראש ההלכה שינוי מהמשנה הנמצאה בראש‪ ,‬הפרק וגם נמצא ב ה‬
‫לפעמים דבר חדש• פ״ב איתא במשנה שבראש הפרק הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו יצא ר־ יוסי אומר ל א‬
‫יצא ובמשנה בראש הלכה ד׳ אית‘^ ‪ J‬הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו יצא ד ב ר י ר׳ י ו ד ה ר׳ יוסי אומר ל א‬
‫יצא• — פי׳ט במשנה בראש הפרק על הנהיות ועל המדברות הוא אומר ברוך עושה בראשית ר' יהודה או מר ‪,‬‬
‫הרואה את הים הגדול אומר ברוך !שעשה את הים הגדול בזמן שהוא ח אהו לפרקים‪ ,‬ובמשנה בראש הלכה ג' ‪•,‬‬
‫איתא ר' יהודה אומר הרואה את הים הנ חל אומר ב ח ך שברא את הים בזמן שרואחו לפרקים אומר ברוך '‬
‫עושה בראשית♦ )ובדפוס א״ר המקולקל וכן ב ד זיטאמיר הנמשך אחריו לא הציגו המשנה בראש הפרק והשמיטו‬
‫המשנה הבאה כראש ההלכה כד׳ ויניציאה וכן ב ד קראקא וקראטאשין הנמשכים אחריו(‪. .‬‬
‫ונראה שהמשנה הכפולה היא משנת ר׳ חייא וכבר שערנו מבוא כ״ד ע״ב שבתחלה' עלה על דעת ר׳ חייא■‬
‫ליסד משנה שלמה חוץ ממשנת רבי ואח״כ עזב עצתו וחיבר התוספתא‪ ,‬והמשנה הכפולה במס׳ ברכות או היא‪‘ -‬־;’‪•:‬‬
‫שריד אשר שרד ממשנת ר׳ חייא או שר׳ חייא בעצמו לא חיבר משנתו כ״א לשבעה פרקים הראשונים ולקצת פ״ט־ ‪;-;.‬‬
‫דמס׳ ברכות;׳־ ולשאר מסכתות לא היכר כ״א זעיר שם זעיר שם♦ ויש ראיה שהמשנה הכפולה במס׳ ברכות היא^‪:;’.‬‬
‫משנת ר׳ חייא ממה דאיתא פ״ב הל׳ ד׳ אלא בגין שמע דתני לה ר׳ חייא משום ר׳ יודה )כצ״ל ע״ש( ובמשנה׳;־{‬
‫הכפולה בראש ההלכה איתא הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו יצא דברי ר׳ יודה‪ ,‬והארכנו בזה בתוספות שם ‪ :7‬י‬
‫ובפרקים רמס׳ ברכות אשר הוכפלה המשנה והציגוה בראש ההלכה נעדרה תי׳ הלבה וההלכה מתחלת מהמ שנה‬
‫הכפולה‪ .‬ולפעמים בא באמצע ההלכה תי׳ פ ס ק א ואחריו איזה בבא קצרה של המשנה דראש הפרק‪ .‬ונראה‬
‫שהמשנה בראש ההלכה נוספה בימים אחרונים והשייס מסודר על המשנה דראש הפרק‪ .‬ויש להעיר כאן׳ כי כ ה ל כ ה‬
‫להמשגה הראשונה של הפרק לא נמצא משנה כפולה ואפשר שלא לערבב הסדר‪ ,‬וכמו שלא הציגו כשום מקןכך״״‬
‫י‬ ‫^ ^ ׳‬ ‫'‬ ‫‪.‬‬ ‫תי׳ ה ל כ ה בראש הלכה ראשונה‪.‬‬
‫' ובפ״ח אשר שם לא נמצא משנה כפולה באה תמיד חי׳ הלכה בראש כל הלכה אלא שבד׳ ויניציאה נעדר‬
‫המספר ובד׳ קראקא תיקנוה ‪.‬ובזה הלכנו בדרך ד׳ קראקא• ובד׳ קראקא פסקו לפעמים הלכה אחת לשתים ואנחנו‬
‫׳‬ ‫אחזנו בדי ויניציאה•‬
‫ונבוא עוד להעיר איוה דברים להגמ׳ ירושלמית• הרבה ענינים באים בירושלמי ברכות ונשנו ג״כ בכבלי‬ ‫־‬
‫ולפעמים בשינוי שמות האומרים ולפעמים ג״ב באיזה שינוי הענין עצמו• והערנו ע״ז או בהפירוש או במסורת הש׳ים•‬
‫ולפעמים לא נזכרו כלל בכבלי שמות האומרים בירושלמי אף שהם בבליים וגם כל הענין נפקד והזר שבכולם פייט‬
‫הלי ג׳ שמואל אומר צריך לומר )בתפלת ר״ח( והשיאנו רב אומר צריך להזכיר בה זמן ואין זכר לכל זה בבבלי וגם‬
‫׳‬ ‫הטור הלי ר״ח השמיטו מכל וכל•‬
‫לעזר‬ ‫ריעזר‬ ‫ר׳‬ ‫תמיד‬ ‫מצינו‬ ‫המסכתות‬ ‫ובשאר‬ ‫אלעור‪,‬‬ ‫ר׳‬ ‫אליעזר‬ ‫ר׳‬ ‫הסופר‬ ‫כתב‬ ‫בירושלמי דמם׳ ברכות‬
‫בהשמטת א׳ בראש התיבדר‬

‫י;‬
‫‪'C‬‬ ‫‪-v‬׳‪-‬‬
‫■ ^‪/‬׳■ ‪ -‬ד‬
 ‫)רף ב׳ עי<(‬ ‫ג‬ ‫ברכות‬ ‫פרק ראשון הלכה א׳‬ ‫מאימתי‬

‫|‪■t‬‬ ‫■‬ ‫׳<§‬

‫‪i‬‬
‫‪0%‬‬
‫א מאימתי‬ ‫>‪1‬ן‬
‫‪<3‬‬ ‫‪,‬‬ ‫*‬ ‫י‬
‫‪<s‬‬

‫קורין את שמע כערכין משעה שהנהנים נכנסין לוכל‬
‫בחרומחן עד סוף האשמורת'הראשונה רברי רבי אליעזר*‬
‫וחכמים אומרים עד הצות‪ .‬רבי גמליאל אומר עד‬
‫• ן‬
‫ב מעשה ובאו בניו מבית‬ ‫• שיעלה עמוד השהר •‬
‫המשחה ואמרו לו לא קרינו את שמע אמר להן אם‬
‫לא עלה עמוד השחר חייבין אתם ל ק ח ת‪ :‬ג ולא זו‬
‫בלבד אמרו אלא כל שאמרו חכמים עד חצות מצותן‬
‫עד שיעלה עמוד השחר• הקטר הלבים ואיבדים מצותן‬
‫עד שיעלה עמוד ה שח ר‪ :‬ד כל הנאבל!ן ליום אחד‬
‫מצותן עד שתלה עמוד השחר‪ .‬אם כן למה אמרו‬
‫חכמים עדי חצות כדי להרחיק את האדם מי העבירה ‪:‬‬
‫תכלת‬ ‫'‬ ‫^‬
‫‪ ,‬א מאימתי קורין את שסע בערכין‪ .‬וכן היא במשניות דפוס‬
‫לאשון יבסשנה שבגס' לקמן אבל במשנה שנקשניות איתא בעי ט ת•‬
‫זי ל‬ ‫משעה שהנהניס‬
‫א‪3‬צ במשנה ד’ ר ובמשב ס יבגמ׳ הגירסא לאכול על דרך ל עברית‪,‬‬
‫‪.‬‬ ‫פי' כהניס שנטמאו וטבלו והעריב שמשן והגיע עתה לאמל‬
‫עד סוף האשמורת הראשונר‪ .v‬בגס׳ מפרש ל ה; עד שיעלה‬
‫עמוד השחר‪ .‬דבל הלילה קמי זמן שכיבה‪ :.‬ב מעשה ובאי‬
‫בכיו מבית המשתה‪ .‬אחר חלות‪ :‬ג לא ‪ v‬כלבד אסרי‪ .‬יכן חא‬
‫;י‬ ‫‪r‬‬
‫אצית אע״־ ש»צ‪,‬״ו ‪,‬ל אל‪-‬לא אלא ‪ , .‬נ ‪ ,‬׳ ‪j , .‬‬
‫הוא כס׳ ד״ר ובסשכ״ס ובגס׳ כל מה שאסרו ‪ :‬הקטר חלבים‬
‫ואברים ואכילת פסתיס‪ .‬כצ״ל במשנה ירושלמית כדסוכח בגס׳‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫דרך בני מלכים לעמוד בג שעות‪ .‬הקורא מיכן ואילך‬ ‫זהן למטה סן המזבח דכתיב לשמות לד׳( ולא ילין לכוקי ‪ :‬ד כל הנאכלין‬
‫לא הפסיד כאדם שהוא קורא בתורה ‪ :‬ו בית שמאי‬ ‫ליום אחד‪ .‬אפשר שצ״ל וכל וכאשר הוא בכל הנוסחאות בבליות אך‬
‫אומר בערב כל אדם יטו ויקרו ובבוקר יעמורו שנאמר‬ ‫גס במשנה בגס׳ לקמן איתא כל‪ ,‬פי׳ כגון חטאת ואשם וכבשי עצרת‬
‫אדם‬ ‫ו בי ת הלל או ס ד־ ס כ ל‬ ‫)דנריס ‪ 0‬ב ש כ ב ר וכקוטך•‬ ‫זחנתות ותידה; תציתן‪ !w .‬אכילת!‪ :‬עד שיעלה עתיד השחי• י ״ א‬
‫^ __ __ ״ ״ ״ י^ ' ‪/‬‬ ‫מביאן להיות נותר דכתיב כתודה )ויקרא זי( צא יניח סמכו עד‬
‫קור ן כדרכן שנאמר)סס( ובלכתך‪..‬דרך א ‪ P‬ה נא‬ ‫בסש^״ס‬ ‫מקר וכולן מתודה ילמדו ‪ :‬כדי להרחיק את האדם‪.‬‬
‫בשבבך ובקומך• בשעה שבני אדם‪ .‬שוכבין ובשעה שבני‬ ‫ול״ר ובמשנה בגס' לקמן כדי להרחיק אדם‪ .‬פי׳ שלא ימא‬
‫אדם עומדין ־• ]ז אמר רבי טרפון אני הייתי בא בדרך‬ ‫לאוכלן אתר עסוד השחר ויתחייב כרת‪ ,‬וכן בק״ש כדי לזרז את‬
‫וחטתי לקחת כדברי בית שמאי׳ וסכנתי בעצמי מפני‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫׳‬
‫האדם שלא יאמר יש ל• עוד שהות וכדספרש גגיו׳ ‪ :‬ה בשחיין‪ .‬י‬
‫‪ -------‬״‪.‬‬ ‫‪----------- ------‬‬ ‫‪p,‬‬
‫חנ‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫‪....‬‬ ‫‪.‬‬ ‫בטעות וגומר׳ עס ה ק‬
‫ואחת קצרה• מקום שאמרו להאריך אינו רשאי לקצר‪.‬‬ ‫רבסשב׳׳ס ונגח׳ לא גרסי בקצת נוסחאות וגימרה ילקסן בגס׳‬
‫אינו רשאי שלא‬ ‫לקצר אינו רשאי להאריך• לחתום‬ ‫לעסוז־ בשלש שעות‪ .‬והתורה‬ ‫יפורש ‪ :‬שכן דרך בני מלכים‬
‫ישאי לחתום ‪ :‬ט מזכירין‬ ‫לחתום• שלא לחתום אינו‬ ‫שכל בכי אדם עומדים ססטתס‪:‬‬ ‫אסרה ובקומך עד שעה‬
‫ס^״זיו־ ו־ו‬ ‫להן ‪.‬־י־י‬
‫דיייזו‪-‬יסבלילוה‪ .‬אמר י^‪- 1‬י‬ ‫״זי״ה־)‬ ‫שהוא‪ ,‬יקוראן בתורה‪j , .‬יכן הוא במ ד ר אבל בסשב״ס ובגס' כאלס‬
‫בן‬ ‫רבי אליעזר‬ ‫יציאת מצרים‬
‫עזריה הרי אני כבן שבעים שנה ולא זכיתי שתאמר‬ ‫נ י י נ ן ‪ .‬תעיל נל׳ יני ס יכן היא ‪ , A t n‬צ ך נ ‪ ,‬נ ו ‪3 ,‬״״‬
‫יציאת מצרים בלילות עד שדרשה בן זומא שנא׳ )שס(‬ ‫כל אדם קורא אבל בחשכה שבגס׳ יטה ויקיא וכו׳ תמיד בלשון יחיד;‬
‫למען תזכור את יום צאתך מ א ר ץ מצרים כל ימי חייך•‬ ‫ובשעה שבני אדם ^עוסדין‪ .‬פה ח סי הבכא אסר ר׳ טרפון אני‬
‫ימי חייד ׳הימים כל ימי חייד הלילות‪ .‬וחכמים‬ ‫הייתי בא בדרך יכו׳ והוא בכל המשניות וגס הובא במשנה‬
‫™ ימי חייד ד עו ל ם‬ ‫לקמן ונראה ^נשמט ע״י שגיאת הפיפי‪ :‬ח שתים‪ .‬שתי ברפיח‪:‬‬
‫ח ך ה עו ב ם‬ ‫מ‬ ‫‪.‬ל‬ ‫טי חייך ה עו ל ם הז ה•‬ ‫אומ רי ם‬ ‫לאחי־ה ל עיני ה קא‪-‬‬ ‫א״״ אייכ ה ז א ח ה קלי ה‪ .‬אשי‪.‬ים‬
‫'"®®'י*■ ס ^ י ס פ י ר ס א‬ ‫כנו! ‪,*, ,,,333‬ן ה ב א ל ה בי א‬ ‫יאמיצה קלוה השניננו; מקיס נ א חיי ל ה איז•‬
‫‪I‬‬ ‫ץ‬ ‫זי"כ ותענית ציבור; לקצר• כגון ברכות המצות והפירות‬
‫הזימון הכי מפרש לה בגס׳‪ :‬לחחוס‪ .‬בברוך; שלא לחחוס‪ .‬כגון ברכות הכירות והמצות‪ :‬ט סזנירין יציאת מצרים בלילות‪ .‬אוסרין בלילות‬
‫פרשת ציצית דכתיב בה יציאת סנריס‪ :‬אמר להן ר׳ אליעזר‪ .‬ככל המשכיות איתא אחר ר׳ אלעזר‪ :‬הרי אני כנן שנעים שכה‪.‬‬
‫שהיה סרנה לשנות וללמוד ולקרות יום ולילה עד אשר תשש כחו ונזרקה בו שינה וחזר כזקן בן שבעים שנר‪ 1‬כן פ ׳ הרסב*ס ורשיי‬
‫פי' בענין אחר ע״פ הבבלי; ולא זכיתי‪ .‬לא כצחתי לחכסיס; כל ימי חייך העולם הבא להניא לימות המשיח‪ .‬בכל המשניות כל ימי חייך‬
‫'‬ ‫ס לי ק פי ר ק א‬ ‫*‬ ‫להביא לימות המשיח• ועיי׳ דלבי‬
 ‫‪/‬‬
‫ברכות‬ ‫פרק ראשק הלכה׳ א׳‬ ‫מאימתי‬ ‫)דף ב' ע״א ע׳־נ(‪.‬‬
‫א נ ל תנינן‪ .‬במשנתנו והיא משנה דבני טבריא עיי׳ מבוא דף כ‪ :‬תב• ^‬ ‫ת נ י ר׳ תייא‪ .‬ברוב מקומות שגא בירושלמי גגנלי תני ר' ח*יא הכונר‪v‬‬
‫יר׳ חייא‪ .‬במשנתו ; יתני עלה‪ .‬בברייתא; קרובין דבריהן להיות שווין‪.‬‬ ‫על התוספתא וכסו שהוכחנו בדרכי המשכה פ*ה ובמבוא פ״ג‬
‫אבל פה אי אפשר לפרש כן דזיל התוספתא ריש פ״א והובאה בבבלי שיעורא דסשעה שכהניס נכנסין ושיעורא דמשעה שדרך בכי א ד ס‬
‫גרמת ב׳ מאימתי קורין חת שסע בערבית משעה שבני אדס נכנסין נכנסין לאכול פיתן הן כמעט שיעור אחד ; אימא חסי• בא ראה והוא‬
‫ל׳ קושיא בירושלמי בהרבה מקומות‪■ :‬‬ ‫לאמל פיתן בערבי שבתות דברי‬
‫מאימחי קורין אח שמע בערכין וכד‪ .‬אנן חנינן ועסכוכביא הוא‪ .‬שהכוכבים מתחיל•‬
‫ר' מאיר וחכמים אוסרים משעה‬
‫שהכהניס זכאין לאכול בתרומתן‪ ,‬משעה שהבהנים נכנסין לוכל בחרומחן• תני רבי חייא לצאת ועדיין הוא קצת •וס‪ :‬שעה‬
‫הרי לך שבתוספתא עלמה נשכה משעה שררך בני אדם נכנסין לאכול פיתן בלילי שבת‪ .‬ותרתי ליליא הוא‪ .‬שהתאספו ה ע ס‬
‫בלילי שבתות בבית המדרש לשמוע‬
‫דרשה ספי חכס וכדאיחא ויקרא‬
‫השיעור משעה שהכהניס נכנסין ואי ותני עלה קרובים ^דבריהן רהיות שוין• איחא חמי משעה‬
‫הא דתני ר' חייא קאי אהתוספתא‬
‫היאך שיין לומר אכן תנינן תני שהכהנים נכנסין לובל בתרומתן יממא היא ועם כובביא רבה פ״ט גב• עובדא דר׳ מאיר‬
‫הוא• משעה שדר׳ בני אדם נכנסין לאכול סתן בלילי שם ולא הלכו לאכיל פיתן כ״א‬
‫ר׳ חיי' הלא ר' חייא לא פליג‬
‫שבת שעה ותרתי ליליא הוא• ואח אמר קרובים דבריהן בשעה אחת או ב׳ שעות כלילה‪:‬‬
‫אסתני׳ אצא דהוא תני ג״כ שיעורא‬
‫אמר רבי יוסי תיפתר באילין בופרניא תיפתר‪ .‬תרין‪ :‬בא־לין כיפרניא‬ ‫דר״סועזדשבהסקזסותשבא בירושלמי להיות שוין‪.‬‬
‫דקיקייא‪ .‬בהנך בני כפריס ק טני ס‬
‫וסתו גדולים זקטניס סי סי ה ט״ו(‬
‫ילון‬ ‫דצדי®‬ ‫יממא‬ ‫דהוא‬ ‫עד‬ ‫מסתלקא‬ ‫דאורחיהון‬ ‫אנן תניכן פלוני תני המכה פלוני דקיקייא‬
‫ת׳ יונתן ו־מותון רברבין ודעדקין‬ ‫חובתו‬ ‫ידי‬ ‫יצא‬ ‫לא‬ ‫לכן‬ ‫קודם‬ ‫הקורא‬ ‫תני‬ ‫חיותא•‬ ‫תני החשכה בענין אתר מאשר היא מקמי‬
‫רחיקיא;‬‫‪.........‬‬ ‫‪.‬‬
‫כופרנייא‬ ‫במשנתנו עיין מבוא פ״ג לכן נראה אם כן למה קורין אותה בכית הכנסת• אמר רכי יוסי ‪......‬‬
‫ואפשר דצ״ל‬
‫בבירור כסו שפירשנו דר״ח תני‬
‫אין קורין אותה בבית הכנסת בשביל לצאת ידי חובתו דאורחיהון מסתלקא עד דהוא •ממא♦‬
‫במשנתו משעה ישבני אדם נכנסין‬
‫במקום שהי׳ רבי שונה משעה אלא כדי לעמוד בתפילה מתוך דבר של תורה‪ :‬רבי דרכס כלה מבעוד יום וי־וגמתו‬
‫שהכהכיס נכנסין ובבר הראינו זעירא בשם רב ירמיה ספק בירך על מזונו ספק לא בירך בבלי שנת כ*א עד שתכלה רגל מן‬
‫השוק פי׳ שהס מסהר־ס לבוא‬
‫במבוא כ*ה ע״א שבתחילה עלה על צריך לברך דבתיב )דכריס ח׳( ואכלת ושבעת וברכת‪ .‬לבחיהס בעוד יוק‪ :‬דציי‪ .‬כצ״נ‬
‫מחשבתי של ר׳ חייא ליסד משניות ■ספק ר‪,‬תפלל ספק לא ר‪.‬תפלל אל יתפלל ודלא כרבייוהנן וכן הגיה הגר״א ולא ׳כמי שהוא‬
‫״‪,‬׳ ע ו ^ ר א מ ר רבי יוחנן ’ולואי שיחפלל ארם כל היו□ בדפוס דצדי פ•׳ דצר להם‬ ‫ע״ש;‬
‫רדמיד ‪ V-in‬וחתר‪ WS .‬החיות הטורפות עוגס זה מוכיח‬ ‫‪.....‬‬ ‫‪........‬‬ ‫‪....‬‬ ‫‪U‬‬ ‫‪.t‬‬‫‪.‬‬ ‫״‬ ‫ר‬‫*‬ ‫י‬
‫קצת דעיקר הגיר' רחיקיח׳‪ :‬תני‪.‬‬
‫^^ריש ברמת דבק״ש של בהכ״נ*■ בולו• למה שא‘; הפילה מפסדת; ספק קרא ספק לא‬
‫’ י’ בברייתא‪’ :‬הקורא קודס’לכן הודם‬ ‫מבעוד יוס אין יוצאין והביא קרא נישמעינה מן הי א ייקיי^‬
‫של ירושלמי צי‪ ?I‬יהובתו• וקודם לכן לאו ספק הוא ואת אמר צריל שהכהטס נכנסין וכי׳‪ :‬למה קורין‬ ‫הזה ‪ -‬־‬
‫המאסר ■י••‬
‫מבעוד ו ס‪:‬‬
‫‪.‬אותה בבית הכנסת‪----- .‬‬ ‫לעמוד בתפילה וכו׳ כסו לקרות• הדא אמרה ספק קרא ספלן לא‬ ‫כדי לעמוד‬
‫לפרש רדי‬
‫לחרמ‬
‫שפירשנו אגל ר״ת ובעל המאור י^קחת • ‪ C‬סימן לדבר משיצאו הבוכבים‪ .‬ואף על פי כדי לעמוד בתפילה מתוך דבר של‬
‫כתבו דק״ש של בהכ׳ינ עיקר ופירשו שאין ראיה לדבר ובר לדבר )נחמיה ד׳( ואנחנו עושים תורה‪ .‬כלי לומר בתפילה ר־ברי‬
‫תורה; דכתיב ואכלת ושבעת וברכת‪.‬‬ ‫כדי לעמוד בתפילה מתוך דברי‬
‫הרי דברכת הסזון מן התורה‬
‫תורה שכך הי׳ סנהגס לקרות קיש במלאכה וחצים מחזיקים ברמחים מעלות השחר עד צאת‬
‫קודס תפילתם כמו שאנו רגילים הכוכבים• וכתיב )שס( והיה לנו הלילה למשמר והיום וספיקא דאורייתא לחומיא‪ :‬אל‬
‫כמה בוביים יצאו ויהא לילה• רבי פינחס יתפלל‪ .‬דתפילה היא מדרבנן‪ :‬ודלא‬ ‫לומר אשרי תחילה ואותה ק״ש למלאכה;‬
‫אינה אלא לעמוד בתפילה מתוך בשם רבי אבא בר פפא ’’ ( כוכב אחד ודאי יום• שנים כר' יוחב‪ :‬דאמר ולואי וכי׳‪ .‬ולדידיה‬
‫שנים ספק והכתיב אף שתפילה דרבנן יתפלל; שאין‬ ‫דברי תורה ובעל המאור הביא‬
‫ספק לילה• שלשה וראי לילה‪.‬‬ ‫יאיי׳ לזה קהא דאיתא לקמן‬
‫ער צאת הכוכבים‪ .‬אלא מיעוט כוכבים שנים‪ .‬קדמיא י‪.‬פילה מפסדת‪ .‬שאין תפילה מביאה‬
‫לידי הפסד ואדרבה על ידה משעבד‬ ‫יוסי ור׳ אחא נפקין לתעניתא אתא‬
‫לכו לאביו שבשמים‪ :‬ספק קרא‪.‬‬
‫ציבורא ומקרי שמע בתר' תלת לא מתחשב• בערב שבת ראה כוב^ אחד ועשה‬
‫מלאכה פטור• שנים מביא אשם תלוי‪ .‬שלשה מביא קיש מהו שיקרא‪ :‬הקורא קודם‬ ‫שעין בעא ר׳ אחא קחו» בידן א׳ל‬
‫ר' יוסי והלא ככר קראו אותה חטאת• כמוצאי שי ת ראה כוכב אחד ועשה מלאכה לכן‪ .‬פי׳ דתני בברייתא דלעיל‬
‫מביא חטאת• שנים מביא אשם תלוי• ‪,‬שלשה פטור‪ .‬הקורא ונו׳‪ :‬וקודס לכן לאו ספק‬ ‫בעונתה כלום קורין אותה אלא‬
‫^‬ ‫כדי לעמוד בתפילה חתוך דבר‬
‫הוא‪ .‬כלומר בין השמשות הוא ספק‬
‫של תורה‪:‬‬
‫יוס ספק לילה וא״כ הוה ספק אס‬
‫‪ ,.‬י‬ ‫■‬ ‫‪ D5DD‬קרא קיש• והא דלא פשיט לי׳ הש״ס ד צריך לקרות משוס דק‬
‫מבעוד יוס קרא אס גלילי! קרא‬
‫’ דאורייתא וכדרך שאסר גבי ברכת המזון די״ל דנסתפק בזה‬
‫וזה דוחה חמש לספק קרא ספק לא קרא דחס קרא ביוס הרי קוא‬
‫"‬ ‫אס קיש דאורייתא או דרבנן ו כני מצינו בבלי )ברכות כ״א‪’ (.‬א’ ״ ליי‬
‫כאילו לא קרא‪ :‬סימן לדבר‪ .‬כסו תני סימן וכו׳ והיא חן התיפפחא‬
‫והאי על האי לאמרי משעה שהנהנים זכאין לאכול בתרזמתן ‪:‬‬
‫שהיום כלה״ בצאת הכוכביס זכר לדבר מיהא איבא ‪:‬‬ ‫לדבר• ‪., r,‬״ ‪n‬‬
‫שקין ראיה לדד‪.,‬‬
‫‪vL‬‬ ‫לייל ל ק י ״ “ ' ״ ל־‬ ‫» י ת ‪ V -‬ב״ל ‪7‬פשט ל‪-‬י' י־־א‬
‫דק״ש דאורייתא ובבבלי )שס‪ 0‬איתא ור׳ אלער אסר ספק קרא ק ש‬
‫ואנחנו‪ .‬שנאסר ואנחנו‪ ,‬וחסר שנאסר וכדרכו לרוב כירושלמי ‪ :‬שנים ספק‪.‬‬
‫ספק לא קרא חוזר וקורא ור' אלעזר הוא אמורא דא״י )עיי׳‬
‫והכתיב עד צאת הכוכבים‪ .‬ואמריכן צעיל בברייתא‬ ‫בתמייה ‪:‬‬
‫ערכו מבוא פ*ד( ויש ג״כ לומר דבתר דשסע הך איבעיא דהכא‬
‫דמכאן זכר לדבר דצאת הכוכבים לילה‪ :‬אלא מיעוט הכוכבים שכיס‪.‬‬
‫‪n‬‬ ‫אסרי! לה•*‬
‫הליא מיעוט כוכבים דהך קרא שטס למיעוט רבים שטס וא*כ‬
‫שטס לילה ולך אלא הוא כמו אי לא ואפשר דציל הלא‪ :‬קדחיא‪ .‬הכוכב הראשון אינו נחשב בכלל צאת הכוכבים לנראה בעוד‬
‫בעי‬ ‫היום גדול‪ :‬בערב שבת‪ .‬אפשר שהוא ברייתא וחסר תני ואפשר שהוא מימרא דשים ונקט לר>משוסהא דר׳ יופי בר בון‪:‬‬
‫ם ס ו ר ת הש ״ם‬
‫‪ 0‬כבלי שבת ל״ה‪ .‬ל( עיי' בנלי שס ושם‬ ‫‪ 0‬תוספתא פ״א‪.‬‬ ‫( לקמן הליב פ״ד הליל שבת פ״א הל״ב בבל♦ ברכות כ״א ע״ש•‬
‫איתא אמר רב יהודה אמר שמואל‪.‬‬

‫‪% .‬־ ■‬
‫)רף ב׳ ע־נ(‬ ‫ד‬ ‫ברכות‬ ‫פרק ראשון הלכה א'‬ ‫מאימתי‬
‫ך ׳ יוסי בר בון בעי‪ .‬זה המאחר היבא בקיצור בבבלי)שבת ליה( העושה‬ ‫נע*‪ .‬חקרי ודרש עיי׳ מבוא פ״ב ערך בעא‪ :‬והתרו בו ועשה מלאכיה דהוה‬
‫מלאכה בשני בין השמשות חייב חטאת מסה נפשך ושס האומר שס ‪ S‬יוסי‬ ‫ספק אס הוא מן היוס יפטור אס הוה ח; הלילה וחייב !במוצאי שבת‬
‫היא להפך חן היום חייב ומן הלילה פטור ‪ :‬ראה ש‪:‬י כוכביס בערב בר׳זבידא והוא כזכר בבבלי עס ר׳ יוסי בר אבין )בון( עיין מבוא פ״ד‬
‫ערן ר' יוסי בר בין וכתובות ס״ד ע״ב הוריות י ' ריש ע״א ובח״ח איתא‬ ‫שנת וקצר כחכי גריגרת‪ .‬להוא חצי מלאכר‪ s‬דאינו חייב בשבת אלא‬
‫ר׳ יוסי בר אבין ואיתימא ר׳ יוסי‬ ‫אס קצי כגרוגרת‪ .‬באופן הראשון‬
‫בר זבידא‪:‬‬ ‫של האבעיא עשה בכל כין השמשית רבי יוסי בר בון בעי אין תיטר שנים ספק• ראה שני‬
‫! ב ל ח ו ד דיתחמון‪ .‬ובפירוש הקצר‬ ‫מלאכה גמורה ובאופן השני עשה כובבים בערב שבת והתרו בו ועשה מלאבה• ראה שני‬
‫כתוב ובראני״ה מצאתי‬ ‫ככל בין השמשות חצי מלאכה וחצי כוכבים במוצאי שבת והתרו בו ועשה מלאכה• ‪.‬מה‬
‫מלאכי‪ :‬עשה בשחרית של שבת* נפשך אם הראשונים יום הן אף האחרונים יום הן ויהא הנוסח כעין שכתוב ברין וכתב וז״ל‬
‫שמעתי בשס ר׳ •הודה דה״פ‬
‫ומח״כ אס הך דב' כוכביס של חייב על‪ ,‬האחרונים• אם האחרונים לילה אף הראשונים‬
‫שעומדיס סדוריס שלשה זה תחת‬ ‫ע״ש הוא לילה א״כ עשה מלאכה‬
‫גמורה בשבת דמצטרף החצי דבין לילה ויהא חייב על הראשונים‪ .‬דאה ב׳ כוכבים בערב זה במערב ולי נראה שעומדים‬
‫השמשות עס החצי של שחרית ואס שבת וקצר כחצי גרוגרת׳ בשחרית וקצר כחצי גרוגרת‪ .‬שלשה כחצובה ואז נראים כאלו הס‬
‫הוא יוס א"כ גס של מזצאי שבת ראה שני כוכבים במוצאי שבת וקצר כחצי גרוגרת‪ .‬מה כוכב אחד ואז הוא לילה וכן ראוי‬
‫להחמיר בתענית ציבור עכ״ל ולפ*‬ ‫ייס ומצטרף עס החצי של שבת נפשך אם הראשונים יום הן אף האחרונים יום הן‬
‫ולא נקט ר' יוסי באופן השני ויצטרף של שחרית עם של מוצאי שבת ו׳הא חייב על הגי׳ שלפנינו נראה לפרש בר חן‬
‫הדא ככובתא חוץ חן הנוכ‪ 3‬הידוע‬ ‫יהתרו בו דודאי אינו חייב סקילה‬
‫אם האחרונים לילה אף הראשונים לילה יהוא כוכב נוגה המאיר מיד אחר‬ ‫דהתראה צריך לראיות בשעת מעשה האחרונים‪.‬‬
‫ויצטרף של שחרית עם של לילי שבת ויהא חייב על שקיעת החמה ומדויק י צ׳ כוכבתא‬ ‫כל העבירה ולא חיירי הכא אלא‬
‫לחטאת ‪ :‬הדא דתיחר‪ .‬מאמר בפני הראשונים‪. .‬הרא דתימר■ באילין דלית אורחתהון מתחמיא דלגי׳ ופי׳ הר״ן יהראבי״ה הול״ל‬
‫כוכבא ‪:‬‬ ‫עצמו וחוזר אדלעיל דאמר כוכב כיממא• ברם באילין •דאורחהון מתחמיא ביממא לא‪.‬‬
‫ש נ י ם הברייתא זאת איתא בבלי‬ ‫אחד יוס' שניס ספק לילה וכי'‪:‬‬
‫בימחא• משערין בהון• יאמר רבי יוסי ברבי בון ובלחוד דיתחמון‬ ‫׳דלית אורחתהון חתחחיא‬
‫שבת בזה״ל ואיזהו בין‬
‫תלתא כוככין בר מן הדא ■כוכבתא ; רבי יעקב ררומנה השמשות משתשקע החסה כל זמן‬ ‫דאין דרכס להיות נראין ביוס‪:‬‬
‫לא משערין בהוף ובבלי )שבת ל״ה( בשם רבי יהודה בן פזי כוכב אחד וראי יום• שנים שכני מזרח חאדיח•; הכסיף התחתו;‬
‫איתא בברייתא אחר ר' יוסי לא לילה• ולית ליה ספק• אית ליה ספק בין כוכב לכוכב‪ .‬ולא הכסיף העל׳ק בין השמשות‬
‫כוכביס גדוליס הנראין ביוס ולא תני ^(כל זמן שפני מורח מאדימות זהו יום• הכסיפו הכסיף העליון והשוה לתחתון זהו‬
‫כוכביס קטניס שאין נראין אלא זהו כין השמשות‪ .‬השחירו נעשה העליון שוה לתחתון לילה דבלי ר׳ יהודה והש״ס מקשה‬
‫על הא‪.‬דאמר איזהו בין השמשות‬ ‫בלילה אלא בינונייס‪ :‬ובלח־ד‬
‫רבי אומר ׳הלבנה בתקופתה התחיל גלגל כל זמן‪ .‬שפני מזרח חאדימין ואח״ב‬ ‫‪,‬דיתחמון תלתא כוכבין בר חן הד א זהו לילה•‬
‫כוכבתא‪ .‬נר״ןנסוףפ' במהחדליקין( המה לשקע ותחלת גלגל לבנה לעלות זהו בין השמשות‪ .‬אחר הכסיף התחתון ולא הכסיף‬
‫אמר רבי חנינא סוף גלגל המה לשקע ותהילת גלגל ׳העליון בין השמשות וע׳׳ז מתרץ רב‬ ‫הגי׳ ובלבד דיתחחון תלתא כוכביס‬
‫כחדא כוכבתא ופי׳ בו כלומר רצופי; לבנה לעלות• ותני שמואל כן אין הלבנה זורהת בשעה יוסף אחר ר' יהודה אסר שמואל‬
‫־בחקוס אחד‪ :‬שכיס לילה‪.‬־ ופליג שהחמה שוקעת ולא שוקעת בשעה שהחמה זורחת• הכי קתכי משתשקע החמה כל זס*‬
‫שפני המזרח ׳חאדיסין יוס הכסיף‬ ‫אהא דר' פינחס דלעיל שכיס ספק‬
‫התחתון ולא הכסיף העליון בין‬
‫לילה‪ .‬ובבבלי)שס( איתא בברייתא רבי שמואל בר חייא בר יהודה בשם ’ ( ר בי חנינא‬
‫שכיס בין השמשות וצי׳ל דהך ברייתא התחיל גלגל חמה לשקע אדם עומד בראש ה י הכרמל השמשות הכסיף העליון והשוה‬
‫לא היתה ידועה לבעל זה המאחר‪ :‬ויורד וטובל בים הגדול ועולה ואוכל בתנומתו חזלןה לתחתון לילה ע״כ והוא כעין‬
‫ולית לי׳ ספק• בתמיה כיון דכוכב ביום טבל• הדא ד ת מ ר בההוא דאזיל ליה בקפונדרא• דאיתא בירושלמי והברייתא הובאה‬
‫אחד ודאי יוס ושנים ודאי לילה ברם ההוא דאזל ליה באיסרטא לא בדה• ' איזהו בין בטעית לבבל ושמואל תירצה לאמתה‬
‫או שהובאה לארץ ישראל לאחר‬ ‫ה״כ אין כאן בין השמשות‪ :‬כל‬
‫״שתיקנה שמואל והירושלמי מביאה‬
‫זמן שפני מזרח מאדימות‪ ,‬שנראה השמשות• אמר רבי תנהומא לטיפה של דם שהיא‬
‫אדמומית חמה בעביס‪ .‬רש״י שכת‪ :‬נתונה על גבי חדה של סייף נחלקה הטיפה לכאן ולכאן בתיקונה עיי׳ מבוא כ״ד ואפשר‬
‫הכסיפו‪ ,‬חל׳ שהכסיפו פניו)פסחיס זהי בין השמשות• ’ ( איז הו בין השמשות משתשקע שהיא ברייתא אחרת וקצת יש ידיס‬
‫לזה‬ ‫כדי‬ ‫פ*ג ח׳׳ה^!‪ :‬כעשה‪ .‬צ״ל ונעשה‪ :‬החמה‬
‫העליון‪ ,‬גובה של כיפה ואינה‬
‫חמהרת להשחיר שוה לתחתון של‬
‫נותן שיעור‬‫‪,‬‬ ‫סאפילין ‪.‬אותה ורבי‬
‫כיפת הרקיע הסמוכה לארן‪ .‬רש״י שס‪ :‬הלבנה בתקופתה‪ .‬בחזקה כלו׳ שהיא מאירה ואין עכניס ‪, ..‬‬
‫אחר לבין השמשות ‪ :‬סוף גלגל חמה לשקע‪ ,‬ר׳ חניכא משבש לברייתא דתכי בשס רבי התחיל גלגל חמה ל‪ 1:‬קע ואסר ר״ח דצריך‬
‫לומר סוף וכו׳‪ .‬הר״ן סוף פרק במה חדליקין‪ :‬ותני שמואל כן‪ .‬ואף שמואל תכי כן כר׳חנינ א‪ :‬אין הלבנה זורחת‪ .‬כלומר דאחר שמואל‬
‫אין הלבנה זורחת בשעה שהחמה שוקעת כלו׳ שמתחלת החמה לשקוע א*כ ע״כ צ׳׳ל בדברי רבי כדתכי ר׳ חנינא סוף גלגל חמה לשקע‪:‬‬
‫הכרמל‪ .‬הר שעל שפת היס‪ :‬חזקה ביוס טבל‪ .‬דבעוד שטבל הי' יוס דטבילה צריכה להיות ביוס ובעוד שעולה יש צאת הכוכבים׳ לכן אוכל‬
‫בתרומתו וריח בא לתת שיעור אחר לבין השמשות וכדלקמן‪ :‬בקפונדרא‪^).‬׳ בשביל המקצר את הדרך‪ :‬באיסרטא‪ "*"*).‬בדרך המלך‬
‫בלוי בדרך רגיל וישר‪ :‬לא בדה‪ .‬לא אחר‪ :‬איזהו בין השמשות אחר ר׳ תכחוסא‪ .‬זהו מאחר בפני עצמו ולא 'קאי אהך ברייתא דלעיל‪:‬‬
‫לרוב בירושלמי והש״ס בא לומר דהא דרב חניכא‬ ‫חדה‪ .‬חמ־ה‪ :‬איזהו בין השמשות משתשקע הז ח ה‪ .‬ברייתא וחסר תני וכמו שהוא‬
‫כדי‬ ‫גלגל חמה לשקע אדס עומד בראש הר הכרמל וכו׳ ודר' תכחוחא דאסר לטיפה של דס וכו׳ כתנאי‪:‬‬ ‫דאמר התחיל‬
‫מסורת הש״ ם‬
‫ע׳ היטב שס ל*ד‪ (? ,‬שס ליה‪ .‬ג( שס ליד‪.‬‬
‫‪*) compendiaria. *♦) stralea.‬‬
 ‫ברכות‬ ‫פרה ראשון הלבה א׳‬ ‫מאימתי‬ ‫)דף ב׳ ע״כ עי׳ג(‬

‫לזה דבבלי חסייס דברי ר' יהודה ובירושלמי לא כזכר ‪ S‬יהידה והא בל• שיהלך אדם חצי מיל‪ .‬וזהו כדי שיהא עומד ‪3‬ראש הכרמצ‬
‫דר׳‬ ‫דרבי לא כזכר בבבלי ‪.‬עי' לקמן ודע דרש״י פי׳ שס הכסיפו השחירו כו׳ וכן אחר ר׳ חנינא בפירוש בבבלי שס וא״ב שיעורא‬
‫וכן עולה סל׳ הברייתא שס הכסיף העליון והשוה לתחתון אבל בירושלמי חכיכא הוא שיעורא דר׳ כתחא‪ :‬בהרף עין‪ -‬בקריצת עין‬
‫וזה הוא שיעורא דר׳ תכחוחא לטיפי; של דס וכו׳‪ .‬ולפי פירוש זה‬ ‫איתא הכסיפו לחוד והשחירו לחול‪:‬‬
‫עולה יפה מה שאחר הש׳ס איזהו‬ ‫ל מ ה ואין לומר שראה בכל החצי‬
‫רבי בן השמשות וחוזר ואוסר איזהו בין‬ ‫חיל מתחילתו על סופו דא״כ בדי שיהלך אדם חצי מיל דברי רבי נחמיה•‬
‫בלא ראיית היוס הוא טמא לקרבן יוסי אומר בין השמשית בהרף עין ולא יכלו לעמוד השמשות והסוגי׳ כקשרת יפה‪ :‬לא‬
‫לחצי חיל הוא אלף אחה יהוא עליו הכמים ‪ :‬רבי יוסי ורבי אחא הוו יהבין אמר רבי ססתברא‪ .‬וכי אין כראה לומר‪:‬‬
‫סוף חצי מיל וכו׳‪ .‬דכהרף עי'‬ ‫מרובה במה וכסה יותר כ מניין יוסי לרבי אהא לא מסחברא סוף חצ* מיל דרבי‬
‫דר יוסי הוא בסוף חצי חיל דר'‬
‫כחסיה‪ :‬אלא בל הרף עין ור‪ v‬רף עין‬
‫*נחמיה בהריעין א״ל אוף אנא ס בי כן• ר״ה לא א' כן אלא‬ ‫‪1‬צ״ה‬
‫שבחצי מיל דר׳ נחמיה• בין השמשות‬ ‫הוא•‬ ‫ספק‬ ‫דר'נ‬ ‫מיל‬ ‫שכחצי‬ ‫עין‬ ‫והרף‬ ‫עין‬ ‫הרף‬ ‫כל‬ ‫ל‬
‫בפי׳ הסוגי׳ ודע כיון להמשכה איד מנא קשיית׳ קומי דר״ח בד תנינן תמן ״( ראה אחת דר׳ יוסי סישך שייכי בכל חצי מיל‬
‫דתכי ראה בין השמשות חקכתה ביו' ואח׳ בין השמשו׳* אחת בין השמשו׳ ואחת למח׳ דר' כחסיה וכל הרף עין של החצי‬
‫מיל דר״כ יש ספק לר' יוסי שמא‬ ‫סן היוס ומקצתה חן הלילה יכי' אם יודע הראייה מהיום ומקצתה למחר ודא* לטומא׳‬
‫הוא בין השמשות; קשייתיה‪ .‬הקשיתיו‬
‫לפכי ר' חזקיה‪ :‬כד תכיכן תחן•‬
‫ולקרבן ואם ספק שמקצת הראיה מהיו׳ ומקצתה למהר‬ ‫^^‬ ‫’י"’‬
‫כאשר שכיכו שס כלו׳ כאשר שכיכו‬ ‫בעא‬ ‫‪.‬‬ ‫יוסף‬ ‫בר‬ ‫חייא‬ ‫ר‬ ‫לקרבן‪.‬‬ ‫וספק‬ ‫לטומא■‬ ‫ודאי‬ ‫‪:‬‬‫‪0-5,6‬‬ ‫פ'‬ ‫©ף‬ ‫על!ההי־ש‬ ‫ונליעחד‬
‫סס׳ זביס כן פירשו המפרשים אבל ‪.‬‬ ‫קומי• י־ יוחנן מאן תנא ראיה נהלקת לשנים ר׳ יוסי‬ ‫שרי‬
‫א״ל קשתה על דעתך דאת אמר בל הרף עין והרף אין זה דרך הש״ס לכן נראה ייתר‬ ‫׳‬
‫עין שבחצי מיל דר׳ נחמיה ספק הוא• למה אייל קשתיה לכשיבוא אליהו ויאמר זהו בין להגיה מדתכינן תסן כלוי סחה‬
‫ששנינו שס‪ :‬ראה אחת ביום ואחת‬
‫בין השמשות ואחת למחר‪ .‬כן הוא‬
‫השמשות‪ .‬מאן פליג ר׳ חנינא הברדון דרבנן בעי כמה דאת אמר בערבית נראו‬
‫שלשה כוכבים אע׳׳ם שהחמה נתוני באמצע הרקיע לילה הוא• ומר אף בשחרית בד׳ ויניציאה ויש כאן ט״ס וצ״ל ‪.‬‬
‫כן• אייר אבא כתיב )ביאשית י״ט( השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה‪ .‬וכתיי כאשר הוא למשכה דמס׳ זני ם ^^^ד‪ _.‬ך‬
‫אחת היוס ואחת כין השמשות קתת‬ ‫)ויקרא כ״ב( ובא השמש וטהר• מקיש יציאתו לביאתו‪ .‬מה ביאתו משייתכסה מן הבריות‪.‬‬
‫‪ 0‬בד׳‬ ‫אף יציאתו לכשיתודע לבריות• אייר בא כתיב הבוקר אור• התור׳ קראה לאור בין השמשות‬
‫קראקא מתוקן קצ׳ת‪ 0‬והכי פירושו‪.‬‬
‫בל יאייי׳ טומאת‬ ‫זב טמא‬ ‫‪ .‬א״ר‬ ‫בוקר‪ .‬תני ר' ישמעאל בבקר בבקר בדי ליתן תחום לבוקרו של בוקר‬
‫ראיות דימיס‬ ‫נמשכת לתחילת הלילה חשיבה כב‬ ‫שבעה ובג׳ ראיות טסא אף לקרבן ואס ראה ראיה אחת בסוף היום והיא‬
‫ובאה‬ ‫אז הוא ג*כ טמא לקרבן‬ ‫חולקין ואס ראה ראיה אחת מרובה כג׳ ראיות והיא כחגדיון לשילוח ושיעורו ק׳ אמה‬
‫המשנה זאת ללמדנו דאס ראה אחת בייס ואחת בין השמשות והוא יידע שהך ראיה דבין השמשות מקצתה מן היוס יסקצתה חן הלילה הר‬
‫יש כאן ג׳ ראיות הך דראה ביום והך דראה בין השמשות נחשבת לשתים דיחיס חולקין והוי ודאי לטומאה ולקרנן וכן אס ראה‬
‫השמשות‪ •.‬מקצתו ביוס ומקצתו בלילה וראיה אחת ביוס מחר‪ :‬ואס ספק‪ .‬שמא ראה הך ראיה דבין השמשות או כולה‬ ‫ראיה אחת בין‬
‫בלילה ולא יו ה עסהך ראיה דיוס כ״א ב׳ ראיות או שמא ראה מקצת סן היום ומקצת חן הלילה ועס הך דיוס יש‬ ‫ביום או כולה‬
‫ג' ראיות‪ :‬ודאי לטומאה‪ .‬דהא יש כאן שתי ראיות וספק לקרבן אס ב׳ אס ג׳‪ :‬ר' חייא בר יוסף בעי‪ .‬זה עוד המשךהקושי' כלו׳ ועל‬
‫ר' חייא בר יוסף קחי ר' יוחנן‪ :‬מאן תנא ראייה כחלקת‪ .‬דהא אחריכן בסתכיחן ראה אחת בין השמשות מקצתה‬ ‫הך משכה בעי‬
‫היום ומקצתה למחר וכו׳ ודאי לקרב; דיסיס חולקין הראיה לשתים וסאן האי תנא ‪ :‬ר׳ יוסי הוא‪ .‬הכי איתא תוספתא זבים פ״א‬
‫והובאה נר״ש שס ס״ו ‪ :‬אמר לה‪ .‬צ׳׳ל אסרי ל־ה ו ק הוא בס׳ שדה יהושע ור׳ חנא חסייס עתה הקושיא אשר הקשה לפט י׳ חזקיה‬
‫ואסר אסרתי לו כיון דהך מחני׳ כר׳ •וסי אי גימא כדבריך דכל הרף עין שבחצי מיל דר״כ ספק הוא ליי ייסי‪ :‬למה‪ .‬אס כל דבר‬
‫הנל וריק שיהיה ביה מקצתו חן היוס ומקצתו לסחר כלו׳ האיך אפשר שידוע בבירור שמקצתה היוס ומקצתה לילה• אס ראה‬
‫למשל בהרף עין הראשון של החצי מיל הלוא יש לומר שמא בהרף של אחר כך מתחיל בין השמשות יאס ראה בההרף השני יש לומר‬
‫שמא כבר בההרף הראשון הי' בין השמשות ועחה לילה או שמא עתה יים יאח״כ יהי' בין השמשות יכן בכל חצי מיל ואס רואה בהרף עץ‬
‫האחרון של חצי מיל י״ל בכנר הי׳ לילה סקודס חרגוס יונתן של תהו ושל הבל‪ ,‬לסא‪ ,‬לחה‪ :‬אסרלי‪ .‬כצ*צ‪ .‬והשיב לי‪ :‬קשתיה‪ .‬הקשית‬
‫בתמיה וחשבת שקושיחך קושיא‪ :‬לכשיבוא אליר\ וכו׳ חאן פליג‪ .‬הא דאסרתי דכל הרף עין שבחצי מיל ספק הוא היינו דר' ייסי סכר‬
‫בין השמש ות הוא כהרף ? ‪ ju‬ומסופק לי׳ מתי הוא הך הרף עין ואס ינוא אליהו ויאחר זה ההרף עין‪ ,‬למשל ההרף הרביעי הוא בין‬
‫השמשות מי חולק עליו ו א ב שפיר איכא לסיסר שראה בין השמשות מקצתה ניוס ומקצתה בלילה ולכש־בוא אליהו‪ :‬ר׳ חכיכא חנרהון‬
‫דרבנן• עיי׳ סננא ‪ .‬פ״ד ערך ר' תכינה א׳ למה כקרא כן‪ ^ :‬בעי‪ .‬הקשה‪ :‬אף על פי שהחמה נתונה באמצע הרקיע‪ .‬לאו דוהא אלא אף‬
‫שמאירה עיד קצת‪ :‬וסר‪ .‬ואחור! אף כשחרית כן‪ .‬אם יש ג' כוכבים נרקיע עדיין לילה אע״ס שככר עלה עמוד השחר! מקיש יציאתו‬
‫לביאתו‪ .‬התחלת השמש להאיר לשקיעתו ! לכשיתודע‪ .‬והיינו משעלה עמול השחר ואע״ם שעדיין נראו נ׳ כוכבים‪ :‬אסר ר׳ בא‪ .‬הוא כסו‪,‬‬
‫ר' בא אסר וכן דרך הירושלמי‪ :‬התורה קראה לאיר‪ .‬דהיינו משעלה עמול השחר‪ :‬תכי דכי ר'ישמעאל בבוקר‪ .‬כמכילתא פרשת בשלח איחא‬
‫י וילקטו אותו בבוקר בבוהר בשחרית בשחרית ורחוק לומר דעל זה המאמר כיון הש״ס אכל פרשת בא פ׳ לא תותירו סמכו עדי בוקר איחא‬
‫■באש תשרופו עד בוקר למה נאמר אלא בא הכתוב ליתן תחוס לבוקרו של בוקר ונראה שלזה כיון הש״ם‪ :‬כדי ליתן תחום‪ .‬כלו׳ ת? בוקר‬
‫אמר‬ ‫לבוקר בוקר הוא משהאיר הסזרחיותן עליו בוקר והיינוסשיעלה עמוד השחר וחצינו דוגמתו זבחים פ׳׳ו תן מקר לבקרו של לילה‪:‬‬

‫הש״ ס‬ ‫מסורת‬
‫זבים פ״א מ״ו‪.‬‬

‫‪.-.;I‬‬

‫‪ r‬״‬ ‫•‪ V,-‬י* •‬

 ‫‪y‬‬
‫>דף ב׳ ע׳ג(‬ ‫ה‬ ‫ברכות‬ ‫פרק ראשון הלכה א׳‬ ‫מאימתי‬
‫אמר ר׳ יוסי‪ ,‬ר׳ יוסי מתרץכדרך אחר ; אס אומר‪ .‬אפשר שצ״ל ש ר י עליל‪ .‬הגר״א שרי עליל אע״ג דלא על אמריק דעל וזר‪ v‬ח ס ס ס‬
‫לפירושנו אכל אין צורך להגהה רכה כזאת ובחידושי הרשכ״א‬ ‫אס את אוקר; ליתן עוביו של רקיע‪ .‬אפילות של רקיע שע״י‬
‫חשיכה נראה הרקיע כמעוגה ועוביו הנאמר פה איכר כלשון עוביו שכת ל׳׳ד ד״ה ואזדאלנועמייהו הובא כל הכוגי' וכאשר הוא לפכיכו‬
‫דעל וכו׳‪:‬‬ ‫שרא עליל לא אמרינן‬ ‫של רקיע דלקמן‪ :‬ללילה‪ .‬לומר לפי שהרקיע עוד מאוכל אף שר‪.‬תחיל‬
‫שעומד‪ .‬בבלי ברכות איתא אמר‬ ‫היוס לבוא עדיין לילה הוא‪.‬כדרך‬
‫ר׳ יוסי כר חניכא אסר ר׳ אליעזר‬ ‫שאת אומר גערנית דסשיאפל הרקיע א״ר יופי בי ר בון אם א‪ 1‬מ ליחן עוביו של רקיע‬
‫דהיינו משנראו ג׳ כוכביס הוא ללילה בין בערבי׳ בין בשחרית נמצאת אומר שאין היום בן יעקב המתפלל צריך שיכוון את‬
‫לילה; נמצאת אומר שאין היוס והלילה שוין♦׳ ותני באה׳ בתקופת ניסן ובאחד בתקופת רגליו שנאמר ורגליהם רגל ישרה‬
‫והלילה שוין‪ .‬לעולס דהרי עובי השרי היום והלילה שוין• אייר הונא נלפינ׳ מדרך הארץ ונראה שהברייתא דירושלס• זהו‬
‫שעומד וכו׳ היא הך דראב״י אלא‬
‫של שחרית ועוביו של ערבית נחשבין שרי מלבא נפק אע״ג דלא נפק אמרין רנפק• שרי עליל‬
‫דהירושלמי לא הי׳ גורם בדברי‬ ‫ללילה וא׳׳ב נגרע היום מהעת של‬
‫‪ C‬זה שעומד ראב״י שנאמר ורגליהם רגל ישרה‬ ‫הנך ב' עוביו; ותני‪ .‬ואכן תכינך‪ .‬לא אמרין דעל עד שעתה דיישל;‬
‫את רגליו״ תרין אמורין ד הא פליגו אמוראין אס ככהניס‬ ‫אסר ר׳ הוכא‪ .‬י׳ הונא מתרץ ומתפלל צריך להשוות‬
‫אמר כמלאבים• והד אמר אס כמלאכיס ואפשר שהן שנאסר‬ ‫בדרך אחר ויליף מדרך ארץ דסשעלה ר׳ לוי ור׳ סימון חד‬
‫)שמות כ׳( ' לא ורגליהם וכו דתלמוד בבלי הוא‬ ‫דאמר ככהנים‬ ‫מאן‬ ‫עמוד השחר יוס אף שנראו עוד בכהני׳״‬
‫הוספה ע״ם הירושלמי וכהך אמורא‬
‫דאמר כמלאכים‪ .‬ודע דהמאסר‬
‫ג' מכביס‪ :‬שר׳ מלכא נפיק‪ .‬אס תעלה כמעלות על מזבהי• שהיו מהלכים עקב בצד‬
‫מתחיל המלך להסתלק אומריס‬
‫דיצא אע״ג שלא הסתלק עוד גודל וגודל אצל עקב• ומאן דאמר כמלאכים )יחזקאל זהו שעומד וכו׳ אין ‪ ,‬לו קשר וחיבור‬
‫לגמרי; שרי עליל‪ .‬אס מתחיל לבוא נ׳( ורגליהם רגל ישרה; ד׳ הנינא בר אנדריי בשם ר׳ לא עס הקודס ולא עס ער‪.‬ין‬
‫לא יאמרו שבא עד שבא לגמרי בתסיה שמואל בר סוטר ‪ C‬המלאכים אין להן קפיצין ומה טעמא המשכה דראש הפרק וגס לא יצא‬
‫איד הונא סאמורא הנזכר קודם לכן עד‬ ‫והפונה בערבית אסריכן דסשנראו ג׳ )לניאל ז׳( קרב ‪ .‬על חד מן קמייא• קיימיא״‬
‫שנאסר שהש״ס בא להציג מאמרי‬ ‫כוכביס לילה הוא אף שעוד היוס‬
‫זה האסירא זה אצצ זה וכדרך‬
‫להסתצק ^(זה שרואה את הבחנים בבית הכנס׳ בברכה ראשונה‬ ‫מאיר דכיון שמתחיל השמש‬
‫חשכיכן ליה כלילה א׳׳פ גס כשמתחיל צריך לומר )תהליס ק״ג את ט״ת( ברכו את ה׳ מלאכיו‪ .‬הש״ס בבלי וירישלקי עיי׳ מבוא פ״ג‬
‫וגס המאמר זה שרואה הנהנים‬ ‫השמש להאיר על הארץ אף שנראו בשנייה )שס את ‪p‬״‪ (p‬ברכו את ה׳ כל צבאיו״‬
‫עוד פוכביס חשבינן לי' ליוס דאס בשלישית )שס( ברכו ה׳ כל מעשיו״ במוסף בברכה בבית הכנסת אין כלל מקומו כאן‬
‫נאסר על קסלך שקצת יציאתו הראשונה צריך לומר )שס קל״ד( שיר המעלו׳ הנה ברכו ואפשר שיש כה איזה חסרון או‬
‫שנכתב שלא במקומו וראוי להיות‬
‫יציאה גמורה נאסר בודאי גס את ה׳ כל עבדי ה׳ העומדי׳ בבית ה׳ בלילוח‪ ..‬כשנייה‬
‫בפ׳ תפלת השחר‪:‬‬ ‫להיפך על קצת ביאתו שהיא ביאה‬
‫מ ס ד ר בדלית וכן היא בירושלמי‬ ‫גמורה‪ :‬זהו שעומד‪ .‬חסר תכי‪) :‬שס( שאו יריבם קדש‪ .‬בשלישית )שס( יברכך ה׳ מציון♦‬
‫י עירובין פ״ה מ״ג יעי׳׳ ערוך‬ ‫תרין אסורין‪ .‬שני אסוראיס ר׳ לוי אם היו ארבע הוור תליתיאתא בקדמיתא ורביעתא‬
‫‪ C‬אמר ר׳ הצג׳ מאיילת השחר עד שיאור ערך קד א שגורס בכל מקנס בבבלי‬ ‫‪ 1‬ר' סימון פליגיהאיך צריך להשוות; בתיניווחא ;‬
‫לא תעלה‪ .‬דכתיב לא תעלה; המזרח אדם מהלך ׳ ארבע' מילין משיאור המזרה עד קדד אכצ בספרינו נמצא תמיד‬
‫קדר ברי״ש וכן הוא בירושלמי‬ ‫עקב בצד גודל‪ .‬וא״כ ההשואה שתנץ החמה ארבעת מיל״ ומניין משיאור המזרח עד‬
‫ביכורים פ״א הל׳ י״ב סאן דסקדר‬ ‫היא עקב בצד גודל; ורגליהס‪ .‬פי׳‬
‫אילי; שיגרונא דבישן חנהן סאן‬
‫דכתיב גבייהו ורגניהס רגל ישרה שתנץ החמה ארבעת מיל דכתיב )כראשית מ״ט( ובמו'‬
‫רגליס שלהס ‪ .‬רגל אחת ישרה השחר עלה וגומר״ וכתיב השמש יצא על הארץ ולוט דסקדר הדא בקעת גנוסר סנהן‪.‬‬
‫שהרגלים עומדות זו אצל זו ונראות בא צוערה• ומן סדום לצוער ארבעת מיל יות׳ הוון״ והא דאחר ר׳ חניכא דסשיאור‬
‫ומניין המזרח עד שתנץ החמה ד׳ מילין‬ ‫כ מ ל אחת וא"כ המתפלל צריך א״ר זעירא המלאך היה מקדר לפניהן הדרך‪.‬‬
‫להשוות רגליו בשורה אחת‪ :‬קפיצין‪ .‬מאייל׳ השחר עד שיאור המזרח ארבעת מיל כמו וכמו צ״ל דכן הי' מקובל חרבותיו והכתוב‬
‫שהביא הוא אסמכתא בעלמא דאל״כ‬
‫ומנא לי׳ שהמלאך הי' מקדד לפניהם‪:‬‬
‫שאין מילה מדמיא להבירת׳‪ .‬א״ר יוסי בי ר׳ בון הדא איילתא‬ ‫הליכה מסקום למקוס ופרש׳י‬
‫להם חוליות‪ .‬מתנת כהונה‪ :‬הקיא‬
‫ו מ נ י י ] מאיילת השחר‪ .‬ב׳וסא איתא‬ ‫קייסיא‪ .‬כלו׳ אל תקרי קמיא אלא דשחרא מאן דאמר כוכבתא היא טעיא זימנין דהיא‬
‫ומניין שתאיילת השחר עד‬ ‫כמין‬ ‫קיימיא וכבר הערנו במבוא פ״ב מקדמא וזימנין דהי׳ מאחרה‪ .‬מאי כדון‬
‫שבירושלמי חסר לרוב אל תקרי ובב״ר איתא ימהו דין ל׳ קאסיא שיאור המזרח ארבעת מילין שנאסר וכסו השחר עלה וכו׳ ומניין סשיאיר‬
‫המזרח עד הנץ החמה ארבעת מיליןכקו וכסו וכו׳ והוא טעות‬ ‫קייסיא ועיי׳ מבוא כ״א ע״ב שהב״ר מפרש‪ ,‬בכמה מקומות לשונות הקשות‬
‫בירושלמי‪: :‬ה שרואה את הכהנים‪ .‬בדוכנם ‪ :‬בברכה ראשונה‪ .‬כפסוק וצ״ל להיפוך יכמו שהיא בסוגיתיכו ובב*ר הגי׳ משיעלה עמוד השחר‬
‫עד שיאיר המזרח וכו' משהאיר המזרח עד שתנץ החמה וכו׳ ולפי‬ ‫ראשו‪ ::‬אס היו ארבע‪ .‬אס יש שסד׳ תפילות שהכהגיס נושאים בהס‬
‫סוגיתני‬ ‫כפיהם כגון כיוה״כ וכדאיתא תענית ריש פ*ד‪ :‬חוזר‪ .‬לומר הפסוקיס‪:‬‬
‫תליתיאחא בקדמיתא‪ .‬בתפילה שלישית דהיינו מנחה אומר כסו שאמר כראשונה כלו׳ בשחרית‪ :‬ורביעתא‪ .‬היא כעילה‪ :‬בתיניוותא‪ .‬כשנייה כמוסף‪:‬‬
‫אסרי׳ חצב׳‪ .‬צ״ל ר׳ חכינא וכן הוא ■ירושלמי יומא וב׳׳ר‪ :‬מאיילת השחר‪ .‬איילת השחר היא קריצת השחר וקודס עלות השחר‪ :‬עד שיאור‬
‫המזיח* הוא עלות השחר‪ :‬ולוט בא צוערה♦ הרי שהלך מעלות השחר עד צאת השמש מסדום עד צוער והוא דרך ד׳ מילין‪ :‬וסן סדום וכו'‪,‬‬
‫בתסיה‪ :‬מקדד‪ .‬כן הוא בדפוס ויכיציאה פי׳ נוקב ועי״ז קיצר להס הדרך‪ :‬כסו וכסו מילה סדסיא לחבירתה‪ .‬ביומא הגי׳ מילה דקיח‬
‫לחבירתה‪ .‬פי׳ דהול״ל לכתוב כקו וכתיב וכסו קדמה עוד דבר לזהמרבה דבר אחר כעין זה דהיינו מאילת השחר עד שיאור המזרח שהיא‬
‫ג״כ ד׳ מילין‪ :‬כוכבתא היא‪ .‬כלו׳ הכוכב הידוע בשס כוכב השחר‪ :‬זמנין‪ .‬דפעסים הכוכב זה מאיר קודם אילת השחר ופעמים אחר‬
‫כמין‬ ‫אילת השחר‪ :‬מאי כדי;‪ .‬ימאי היא אילת השחר‪___________ :‬‬
‫ם סו ר ת ה ש ״ ס‬
‫ך( ‪t‬ן‪ p‬א פ ‪ /‬הל׳א בבלי‬ ‫סוטה ל״ט ובשינוי‪.‬‬ ‫‪ 0‬בבלי‬ ‫‪ 0‬כ״ר ס״ה•‬ ‫בנלי יישם איתא ואמר ר' יוסי ברבי חניכא משוס יאנ״י״‬
‫פסחים צ״ב נ״ר נ •‬
 ‫ברכות‬ ‫פרק ראשון הלכה א׳‬ ‫מאימתי‬ ‫■)רף ב׳ ע'ג(‬

‫סוגיתנו עלות השתר הוא האיר המזרת והטעות קונת בב״ר מעצמו כמין תרין דקורכין‪ .‬צ״לדקרונין ומנר הרבה בש״ס ופירושו‬
‫דאיתא שס משהאיר המזרח עד שתנץ התמה וכי׳ ל׳ מילין שנא׳ קכיס כלי' כעי; שני קרני אור‪ :‬דסלקי ‪ .‬העזליןמן המזרחומאירין‪:‬‬
‫וכסו השתר עלה וכתיב השמש •צא על הארץ וט׳ הרי סוכת דהאיר דלמא‪ .‬מ׳ יונית ופתרונה מעשה עיי׳ מבוא פ״ב ערך דלמא; ר׳‬
‫הסזרת הוא עלות השתר ודברי בעל מתנת כהונר‪ v‬שס אינם עילין תיי׳ רבאי ר׳ ת״א הגדול היא תלמידו של רבי ונקרא כן לפי שיש‬
‫עוד ר תי*א אתר מאותר‪ :‬בקריצתא‪.‬‬
‫הנוקר‪ :‬בירכי‪ .‬גדול הדו ר‪:‬‬ ‫מעלות השחר עד הנץ התמה ה' כמין תרין דקורנין דנהד דסלקין מן טדינח׳ ומנהרין‪.‬‬
‫מילין סנא לן דכתיב ונסו השחר דלמא ר׳ חייא רבא ור׳ שמעון ‪ p‬חלפתא הוו מהלכין קימאה קימאה‪ .‬בבבלי רןימעא כלו׳‬
‫בהרא בקעת ארבל בקריצתה וראו אייל׳ השחר שבקע מעט מעט‪ :‬ואתיי׳ דר׳ חייא‪ .‬ל_״צ‬ ‫עלה וכו׳ וכתיב השמש יצא על‬
‫הארץ ולוט נא צוערה ואסר ר׳‬
‫חנינא לדידי חזי לי ההוא אתרא‬
‫והוי׳ ה׳ מילין ע״ש ושם צ״ד עולה‬
‫» _‬ ‫נססקנא דסעלות השחר עד הנץ‬
‫התמה ד׳ מילין והך דלוט מתרץ בי אשב בחושך ה׳ אור לי‪ .‬כך בתחיל׳ }אקתר כ'( פתרונו סל׳ במעבה האדמה)מלכים‬
‫ויאיצו שאני ולא כסו שנדחק ומררבי יושב בשער המלך• ואח״כ )שסו׳( ויקח הטן את א׳ ‪ Qt‬וכן הוא כמעט בכל מקום‪:‬‬
‫אדם ביניני‪ .‬כלו׳ וזה יש להוכיח‬ ‫^ןךף^‪,‬‬ ‫ן^‪-‬ןך‬ ‫ךן^^ןן^ן‬ ‫הירושלמי‪ .‬המלאך הי׳ מקדד‪:‬‬
‫עד שהחקה ני סי ת‪.‬‬ ‫שער המלך• ‪ 1‬אחר בי )‪ ( n CD‬וטרדבי יצ א טלפנ מני ס וני־‬ ‫אינו‬ ‫ש ב ע שנים ועוד‪ .‬החשבון‬
‫מדויק דם׳ פעמים ס' ייס‬
‫אינו עולה כ״א לו' שני לבנה המלך בלבוש מלכות• ואחר כך )שס( ליהודי׳ היתר• בוקעת כלו׳ משהאיר המזרח עד‬
‫ורע״ו ימים וודאי האוסר דק דהא אורה ושמחה‪ :‬ואתי׳ דר׳ חייא כר׳ יודה דתני בשם שתנץ‪ :‬אדס מהלך ארבעת סיצ‪^ .‬‬
‫נקט ועוד ובעל ם' חרדים וכן ד יודה עוביו של רקיע מהלך המשים שנה‪ .‬אדם וה^א ‪ ' 6‬סעשרק בהלוכי כיוס‪' :‬‬
‫המפרש רא״פ רצו להגיה וכוש בינוני מהלך ארבעים מיל ביום עד שהחמה נוסרת ^ ף ק‪ ^ ,‬נמצאת אוסר זכו ‪ .‬שמהלך השמש‬
‫מהלך שש שנים ועוד וגס הוא מהלך המשים שנה אדם מהלך ארבעת‪,‬טיל נטצא א י ט י התתה היא ד' תיל אתל תעשיה‬
‫אינו עולה דהיאך שייך לומר ועוד שעוביו של רקיע אחד מעשרה ביום• ובשם שעוביו של ביום ואחד מעשיה של ת״ק קו א <‬
‫אסך דרע״ו ימים ונראה להגיה‬
‫רקיע מהלך המשים שנה כך עוביה של א ר ץ ועוביו של חמישים נמצא עניו של רקיע ״כ׳''‬
‫מצרים מהלך מ׳ יסים ועוד וזה‬
‫עוד הוא כ׳ ימים ויהי׳ כוש מהלך‬
‫ב׳ אלפים ותסש סאות ועשרים יום‬
‫וזה‬
‫חני עץ חיי׳ מהלך חמש מאות שנה• אמר רבי יורה ביד אלעאי לא סוף דבר טפו• אלא אפילי הוא בב״ריונמדרש' שה״ש פ שוק^חת‬
‫כורתו• וכל פילוג מי בראשית מתפלגין מתחתיו ומה טעם )תהליס א'( והיה כעץ שתול היא ‪ :‬כורתו‪ .‬ובב״ר קורתו וכן‬
‫'על פלגי מים‪ .‬תני עץ חיים אחר מששים לגן הגן אחד מששים לעדן• )כראשית ‪3‬׳( ונהר הובא ברחביס ס״נ ח״ב פ׳ ל׳‬
‫אבל גם כורתו ‪ (w‬וכן איתא‬ ‫יוצא מעדן להשקות אה הגן•תמצי׳ כור הרקב שותה‪ .‬תמצית כוש מצרים עןן^ךן‬
‫״‬ ‫״‬ ‫מ‬ ‫נמצאת״א| ‪0‬ר מצרים מהלך‪ ,‬ארבעים מס• י ‪ ,‬מש סהלך שבע שרם יעיי• יי ב ק‬
‫כוורת היא הגזע‪ :‬פילוג‪ .‬כחל‪:‬‬ ‫אמרין כשני אבות הראשוני׳‪ .‬כימי השמים על הארץ‪ .‬וכשם שבין האר׳ לרקיע מהלך חמש‬
‫והיה כעץ‪ .‬כלו׳ כעץ ה חיי םוכ ת^‬ ‫מאות שנה‪ .‬כך בין רקיע לרקיע מהלך חמש מאות שנה ועוביו' מהלך חמש מאות‬
‫על כלגי מים‪ :‬ונהר יוצא‬ ‫שתול‬ ‫שנה• ומה המית מימר עוביו של רקיע מהלך חמש מאות שנה• א״ר בון יהי רקיע‬
‫מעדן‪.‬דכתייב וכתר יכי׳ יקשמע‬ ‫בתוך המים‪ .‬יהי רקיע כתווך‪ .‬רב אמר לחים היו שטים ביום הראשון ובעני ק ר עו‪.‬‬
‫'?יי־‬ ‫רב ׳אמר )פס א׳( יהי י קיע יחזק חיקיע•‬
‫במשנה ב״ב פ״ה ס׳ח הרכינה‬
‫ומיצה‪ :‬תרקב‪ .‬כלומר אס כתחצה הכור עוד נשאר בו תרקב‪ .‬תרקב‬
‫הוא ג׳ קבים והם חצי סאה דהסאהמחזקת ו' קבים והמר מחזיק ל' כאין נמצא תרקב א' מששים בכור‪ :‬תמצית כוש מצרים שותה‪.‬‬
‫שכיס ועוד כלו' חתוך שמצרים מהלך מ׳ יוס ‪ 7‬הכי‬ ‫כלו׳ מצרים הוא א' מששים בכוש‪ :‬נמצאת אוסר• נמשך למטה למאמר ומש מהלך‬
‫הוי קיס להל נמצאת כיש דארכו ס' פעמים ס׳ יום מהלך ו' שנים ועוד; ורבנן אחרין‪ .‬קאי על הא דאסר ר' •הודה עוביו של רקיע‬
‫נ׳ שנה ורבנן פליגי על זה ואמרו‪ :‬כשני אמת הראשונים‪ .‬כסו שני אבות הראשונים שהם תק״ב שכה דאברהם חי קפ״ה שנה יצחק ק*פ‬
‫שנה יעקב קס״ז שני‪'::‬כיסי השמים על התרץ‪ .‬נקט לה סשים למען ירבו ימיכם מ׳ על אשר כשבע ה לאביתיכס לתת להם כיח הנחים על‬
‫הארץ‪ ,‬פי׳ ימי השמים על הארץ הס ת״ק שנה כימי האובות ואף שימי האבות עולין לב׳ שנים יותר ה‪ np6 6‬בילחדכי דב' שנים ש׳א הכיר‬
‫אברהס את נוראי לא חשיב להו‪ .‬יכה מראה‪ :‬ועוביו מהלך חמש מאות שנה‪ .‬וזהו דפליגי רבנן על ר׳ יהודה‪ :‬ומה חמית מימר‪ .‬ומה‬
‫ראית לומר‪ .‬כלו' מה ראו רבנן לחלוק על ר' יהודה דהא ר׳ יהודה שפיר הביא ראייה לדבריו‪ :‬בתווך‪ .‬פ' קרי בתווך כלו'באמצע‬
‫בין המים העליונים למיס התחתונים‪ ,‬ומן התחתונים שהם על הארץ על הרקיע מהלך ת״ק שנה וכדאמרינן וגין המיס התחתונים לעליונים‬
‫מהלך אלף שנה והרקיע באמצע יהמים העליונים נתונים ע״ג הרקיע א*כ הרקיע מהלך ת״ק שנה‪ ,‬זה נראה עיקר כשוטו של המאמר‬
‫יבכ״ר כ׳׳ד איתא כחלל של בי; הארז לרקיע כן יש בין רקיע למיס העליונים ושס לא נזכר זה המאמר‪ :‬לחיס היו‪ .‬נקט לה הנא‬
‫רב‬ ‫משוס לרב יליף לה מן הקרא דלעיל יהי רקיע וכדמברש‪:‬‬

‫מ סו ר ח ה ש״ ס‬
‫בנלי תענית ו׳ בשנוי‪.‬‬ ‫נבלי פסחים צ״ד ע״‪.‬ש‬
 ‫)דף ב׳ ע״ג נדד(‬ ‫ן‬ ‫ברכות‬ ‫פרק ראשון הלכה א׳‬ ‫מא יפתי‬
‫יהי רקיע יחזק הרקיע וכו׳ דהפעל וזה עולה לז' שנים ומ״ב יוס ועל מ״ב יוס נאמר בדין ועוד ובק׳‬ ‫רב אחר‪ .‬כלו׳ טעקא דרב דכתיב‬
‫הדבר כ״א גס על העמדת הדבר שה״ש איתא ומצרים מהלך ארבעים יוס יהיא ד׳ חאות פרסה על ד׳‬ ‫הי' אינו מורה לכד על הדית‬
‫א' ז' ( ובג״ר הגי' יה׳ רקיע יחזק מאות פרשה והיא אחד מששים''בכוש וכוש מהלך ז׳ שנים ועוד והיא‬ ‫על סכוני )ע*י׳בפ>׳הרמב״( בראשית‬
‫נכונה ‪ :‬כמין מטלית‪ .‬כעין מכסה א׳ מששים בעולם וארכו של עולם ת״ק שכה ועיי׳ תו׳ פסחים צ״ד‬ ‫הרקיע והשאר חסר והך גי׳ נראת‬
‫כל היישוב שכתבו החשבון‬‫סדי׳ה י‬ ‫‪,‬‬ ‫וירמניה‪ :‬כשתי אצבעייס‪ .‬ופליגא‬
‫א מי י ב’ של ה׳ פאי״ שנה פל>ג אפשס‬ ‫יקר» הרקיע• יגלר הרקיע• ימחה הרקיע•‬ ‫אהא ‪ 7‬ר' יהודה ורבנן ‪,‬דלעיל‪:‬‬
‫דכוש א׳ מששים בעולם‪:‬‬ ‫יודה בן פוי יעשה כמין מטלי׳ הרקיע• היך מה דאת‬ ‫שהן עשויין כטס♦ מל׳ וירקעו את‬
‫אמר)שמות ל״ט( וירקעו את פחי הזהב וגו׳ ‪ :‬תני בשם רבי הרגע אחד מחמשת רבוא‪.‬הברייתא‬ ‫פחי הזהב‪ :‬יכול שהן נתרפין‪ .‬אח״כ‬
‫זאת נשנית ג״כ בנלי מש׳‬ ‫יהושע עוביו של רקיע כשתי אצבעיים• מילתיה דר׳‬ ‫ע״י שהות וכדלקמן‪3 :‬כצ שעה‬
‫פליגא דא״ר אחא בשם רבי חנ*נא )איוב ל״ז( תרקס; עמן ברכות ומם ע״‪ :‬ובמדרש איכה‬ ‫ושעה♦ מיתורא דקרא דריש‪ :‬רבי‬
‫ובכל מקום כצנית בענין חח ס פה‬ ‫» ׳‬ ‫‪v‬‬ ‫‪/‬‬ ‫יוחנן ורבי שמעון בן לקיס♦ אסרי‬
‫לשחקים חוקים כראי מוצק• הרקיע מלמר שהן עשיי־‪ 1‬נייישלמי אי ת א ה ״ ע א״ד מ״פשת‬ ‫ב׳ דברים והובאו פה אגב הך‬
‫בטם♦ יכול שאינן בריאיןת״ל חוקים• יכול שהן בתרפין ריבוא ו׳ אלפיס ח' מאית ומ״ת‬ ‫דאיתא לעיל יכול שהן נתרפין;‬
‫תלמוד לומר‪ .‬כראי מוצק‪ .‬בבל שעה ושעה נראין מוצקים‪ :‬וכן הוא מדרש שקואל ריש פיג‪.‬‬ ‫על ידי שהות רפת‪ .‬ובד' ויניציאה‬
‫ברכות איתא אחד מחמשת‬ ‫רבי יוחנן ורבי שמעון ‪ p‬לקיש• רבי יוחנן א מ ך‬ ‫על ידי שהוא דפה והוא טעות הנראה‬
‫לעינים פי' אס נשתהא זמן הרבה‬
‫^א׳״חמש^נ‪^°‬ישלש״ץל‪'?,‬ס‬ ‫‪ ,‬רפותהיריעות‪ :‬חלודה‪ .‬עיפוש‪ :‬אסר שכעולם ארם מוחח איייל ־׳גל ' י’‬
‫חידט־ ו״׳ פאו״ומ־״ ינפדיש אינהא׳״א‬ ‫על הא דר' שמעון בן לקיש‪ .‬הביא הכא )ישעיה מי( וימתחם כאהל לשבת•‬
‫ראיי' לדבריו ואמר שבזה המקראות ר׳ שמעון בן לקיש אמר בנוהג שבעולם אדם נוסך בלים אחד מה ריבוא‪1‬׳ אלפ׳ס ה׳ מאות‬
‫מה כתיב בתריה על ירי שהות הוא מע^ה חלודה ברם הבא כראי מוצק ימ״ח ואיפשר דצ״ל במדרש איכר‪v‬‬ ‫מבוארים‪:‬‬
‫אלה תולדות השמים והארץ בהבראס• בבל שעה ושעה הן נראין כשע׳ יציקתן• רבי עזריה אמר ח' סאות‪ .‬ודע ״הא דאיתא על‬
‫הברייתא דלעיל וכמה הוא הרגע‬ ‫כלו׳ עדין הס כיוס הנראס וכו'‪:‬‬
‫רבי אומר‪ .‬חני רבי אומר וקאי על על הא דר׳ שמעון בן לקיש )כראשית כ'( ויבולו השמים ר׳ ברכי' בשס ר׳ חלבו אסר כדי‬
‫מאמר המשכה עד סוף האשמורת והארץ וכל צבאם‪ .‬ויכל אלהים כיום ריש־ ע’• ייניד ‪i‬״‪ TO1‬וינכ; ונו׳ כיאה ! ר מ״יד‬
‫יום השביעי• מה כהיב בהייה )‪ ( cD‬אל־ דהאיך אפשר לופי ארו‪.‬ע ‪ 7‬ה ן‬ ‫ראשונה‪ :‬ארבע אשמורות ביום‪ .‬אלהים את‬
‫וכי ‘ מ ה עני! זה אצל זה• אלא יום ׳ברייתא שהוא אינו נ״א חלק ׳׳׳ג‬ ‫ציתא בתיספתא ולא בבבלי ברכות תולדנת השמים•‬
‫ונס הש״ס לא מפרש לה ונראה נבנם ויום יוצא‪ .‬שבת נכנם שבת יוצא‪ .‬חודש נכנס ח‪,‬ידש אלף וח׳ מאית וכ״ד בשעה שהוא‬
‫כדי לפימרו חו כהרף ע*ן הלוא‬ ‫דלא גרשי׳ לה ‪ :‬העונה אחד וכו׳‪.‬‬
‫כסה יותר ויותר מי״ג אלף י ט'‬
‫רבי בא להורות חלוקת הזס; וע״ז יוצא• שנה נכנס שנה יוצאה• וכתיב אלה תולדות‬
‫רגעים‬ ‫אסר העונה אחד מכ׳ד לשעה השמים והארץ בהכראם ביום עשות ה' אלהים ארץ■‬
‫••‬ ‫ובעלמא אמריק בש״ס העונה מושאל ושמים‪ :‬״(רבי אומר ארבע אשמוחת בעם וארבע‬
‫לזקן די״ב שיגית‪ :‬כדי לאוסרו♦ אשמורות בלילה‪ .‬העונה אחד מעשרי׳ וארבעה לשעה‪ .‬העת אחד מעשרי׳וארבעה ר‬
‫הזמן שיאמר תי׳ רגע ‪ :‬תנא שמואל‪ .‬לעונה• הרגע אחר מעשרי׳ וארבעה לעת‪ .‬במה הוא הרגע רבי• ברכיה בשם רבי‬
‫שמיאל תנא ברייתא דפליגא אברייתא‬
‫דלעיל דצברייתא דלעיל הרגע אחד חלבו אמר כדי לאומרו• ורבנן אמרין הרגע כהרף עין‪ .‬תני שמואל ^(הרגע אהד‬
‫סייג אלף ח׳ מאית וכ״ד בשעה מהמשת ריבוא וששת אל ‪ 0‬ם ושמונה מאות וארבעים ושמונה לשעה‪ Q .‬רבי נתן אומר‬
‫דכן עולה כ״ד פעמיס כ*ד פעמים שלש )שופמיס ז׳( ראש האשמורת התיכונה• רבי וריקי ור' אמי בשם רבי שמעון בן‬
‫כ״ד ולבריית' דשסואל הרגע א׳ לקיש טעם׳ דר׳ )תסליס קי״ט( חצות לילה ^{קום להודו׳ לך על משפטי צדקך‪.‬‬
‫מחמשת רבלא ו ט׳‪ :‬ר׳ כתן אוסר וכתב )שס( קדמו עיני‪ ,‬אשמורו׳• ר׳ חוקיה א״ר וריקן ר׳ בא הד אמר טעמיה דרי‬
‫לא והרינה אמר טעמיה דר׳ נתן• מאן דמר טעמא דר׳ חצות לילה• ‪ .‬ומאןדמר טעמיה‬ ‫שלש ראש חשסלרת התיכונה‪.‬‬
‫כרסי׳ ראש אשמורת התיכונה‪ ,‬דהא‬
‫טעמיה דר׳ חצות לילה•‬ ‫הש״ם מפרש לקמן טעמיה דר' נתן דרבי נחן ראש האשמורת התיכונה• מן מקיים רבי נתן‬
‫ראש האשמורת התיכונה וכן ליתא פעמים חצות *לילה• ןפעמים קדמו עיני אשמורות• הא באי זה צד בשעה שהיה‬
‫קדמו‬ ‫בדברי ר'‪ ,‬כתן ככלי ברכות ובמדרש דוד סועד סעודת מלכים חצות לילה• ■ובשעה שהיהסוער סעודת עצמו‬
‫איכה‪ .‬וכתוספת' איתא ר׳ נתן עיני אשמורות‪ .‬מי־מלא הוה ארתא אתיא ומשבח לדוד דמיך• הוא שחד אמר‬
‫אומר ו ט׳ שנאסר ראש אשמורת‬
‫שס‬ ‫־‬
‫התיכונה אין תיכונה אצא שיש‬
‫י‬ ‫לפניה ולאחריה והוא בבירור הוספה‬
‫ע״פ הירושלמי והבבלי עיי' מבוא כ״ד ע״ב‪ :‬חצות‪ .‬דכתיב חצות‪ :‬קדמי עיני אשעזרות♦ אלמא דעד חצות שתי אשמורות‪ :‬חצות צילה‪.‬‬
‫דכתיכ ‪.‬קדמיעיכי אשמורות והש״ס קיצר בזה וסמך אדלעיל ‪ :‬התיכונה• לאין תיטנ ה אלא שיש לפניה ולאחריה וכדאיתא ככלי ברכות‪ :‬באי זה‬
‫צד‪ .‬הלא כקו כיצד עיי' בפי' המשכיות להרסלם ברכות פ״זמ״א‪ :‬סעודת מלכים‪ .‬והאריך בסעודתו היה ישן עד חצות לילה; סעודת‬
‫איקריה‬ ‫עלמי‪ .‬ולא האריך קם כבר קידם ב' אשמורות‪ :‬איתא‪ .‬האור כלו׳ השחר‪ :‬דמיך‪ .‬שכיב‪:‬‬

‫ה ש״ ס‬ ‫מם ו ״ת‬
‫תיספתא‬ ‫‪C‬‬ ‫מדרש איכה פ' קומי רני מדרש שמואל ריש פ״ג•‬ ‫ע’ז ד'‬ ‫א( תוספתא פ״א בבלי ברכות ג׳‪ .‬כ( בבלי ברכות ז׳‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫פ״א דבלי ברכות ג׳‪.‬‬
‫‪2‬‬
 ‫ברכות‬ ‫פרק ראשק הלכה א׳‬ ‫מאימתי‬ ‫)דף ב' עיד(‬

‫רגעים כאלה •שנס בשעה‪ ,,‬ועיי׳ נספר הישר לר״ת סי'חצ״ג שנתקשה איקריה דנר׳י‪ .‬׳קריה דנוראי‪ :‬על משפטי צדקך• לעשות משפט וצדק‪ ,‬כן‬
‫הוא ‪.‬הרגע ר׳ ברכיה וכו׳ יש לגרוס בתר פירש המפרש רצ*פ ואפשר שיש לפרש על משפטי צדקך‪ .‬בל' שנועה‬ ‫בזה ואפשר שהך נמ ה ה׳ ‪.‬‬
‫כזה‬
‫הברייתא דשמואל וכן נראה בנלי ברמת דהגיא הברייתא וכמה רגע כמו על דברתי ודוד נשבע לזרז עצמו נגד יצרו במשפטי צדקו של‬
‫אחד מחמשת רמא וט׳ ואח״כ הובא וכסה רגע אמר ר׳ אבין הקב״ה וקרא הכי קאסר חצות לילה אקוס להודות לך אני כשבע‬
‫במשפטי צדקך‪ :‬ומנפנפת בו‪ .‬מל׳‬ ‫‪,‬‬ ‫וכו׳ כסימריה‪ ,‬אך במדרש איכה‬
‫'הובא כאשר הוא לפניני בימשלמי; ;שס כיז( עורה כ^ור עורה הנכל וכ מר אערה שייי* תכופה כלו' מרעדת בנחת‪ :‬הד א‬
‫נ ח י ת לעיבורה‪ .‬המפרשים נתקשו איתעיר יקרי מן קומי איקריה‪ .‬דבריי‪ .‬איקרי לא חשיב הוא דגתיג‪ .‬כלומר דכן מציכו‬
‫בזו איך עיבר שכה בבבל הא כלום מן קרם איקריה דבריי• אעירה שחר‪ .‬אנא הוינא בסקוס אחר שהיה הככור מנגן‬
‫קי״ל דאין מעברין אלא בא״י עד מעורר שחרה• שחרה לא הוה מעורר לי• והיך‪ ,‬יצךן מאליו‪ :‬מה מקיים רבי‪ .‬האיך‬
‫שנעל יפה מראה אמר דעוברה‬
‫הוא שס מקום‪ .‬ומה שהכריחס מקטיגי יאימי לי ייי ייק »ל מל=’ם להייי* רי*חי‬
‫לפרש שירד לבבל הוא מה דאיתא מעוררן• ואת אמר אעירה שחר• דרבן של סלבי□ לד‪,‬י״ תתצע‪.‬ת נלי' גדעי! נא א ‘‪ .‬המ תנ ה‬
‫כחית אבל אס כפירושם הי' להש׳ם ישינין עד שלש שעות‪ .‬ואת אמר חצות לילה אקום♦ בסופה של שנייה וראשה של שלישית‪:‬‬
‫לומר כחית לתמן וכדרכו‪ .‬ואפשר והוא אומר על משפטי צר קך‪ .‬ומה הית ח י עושה ך׳ ויאוח‪ .‬בתמיה וכי נכון הוא הלא‬
‫דהי׳ מקום דירתו בעיר י׳־שבת על פינחס בשם ר׳ אלעזר כר' מנחם היה נוטל נבל וב‪;>,‬ןך לא כתיב תיכונות אלא תיכונ ה‪:‬‬
‫הר וירד לבית הועד לעבר וגס אם‬
‫=י' מ־ ס ״ינ• ת״יז״ ־ מ ‪ o U f‬״ י‬ ‫נניח שירד לכבל י*ל שהיתה' אז ונותנו מראשותיו ועומד כחצי הלילה ו ם ^‬
‫שעת גזירה שלא לעבר השנה ועי' שישמעו חבירי תורה• ומה היו חבירי תורה אומרי ומה אשמורות הוי הלילה יהא דכתיב‬
‫דרכ> המשנה פ״כ ערך י ' עקיבא אם דור המלך עוסק בתורה אנו עא״כו; א״רלויא(במר התיכונה דאשמורת הראשלכה לא‬
‫היה תלוי בנגד חלונותיו של דוד והי׳ רוח צפונית מנשבת מתחשבא באשמורת הלילה שעדיין‬ ‫נצד ‪. C122‬‬
‫של ש בלילה ומנפנפת בו והיה מנגן מאיליו‪ .‬הה״ר ) מ ל ט' ך‪ /‬הבריות נעוריו‪ :‬ר'י ש א‪ .‬הוא ר׳‬
‫אסור'‬
‫־״ים^ ‪•,t‬‬ ‫*׳י’זל‪P‬‬
‫ולחהמיס‬ ‫״ נ ת ״ ‪f‬י‪^.‬נ* ‪X‬‬ ‫‪-‬‬ ‫המנגן• כנגן׳ במסנן• אין•‬
‫׳‬ ‫בנגן‬
‫•‬ ‫‪. ( 0‬והיה‬
‫כנגן המנגן• הבינוי היה מנגן מאליו‪ .‬מה מקיים ר טעמא דרבי נתן ראש האשמורת לקרות אחר חצית וכן חיכית כל‬
‫התיכונה‪ .‬איד הונא סו^ה של שנייה וראשה של שלישית הן מתווכות את הלילה• הסוגי׳ דסבירא לי׳ להירושלחי‪.‬לר\ר‬
‫אמ׳ ר׳ סנא דאלת מי כתיב תיכונות לא תיכלנה קדמית׳ לא טחחשבא דעד כ חן 'זתכמ׳ס פליגי; לקבי״אי לחכמים^‬
‫בט הישיבה‪ :‬אין בעיתון‪ .‬אם ‪:‬‬ ‫׳‬ ‫כךייןקי ;;יךין‪:‬‬
‫ך ^ ‪ ,‬רציתס לעסיק נתירה פי׳ בצילה‪r•‘ :‬‬ ‫י פ ס ק א וחכמים אומרים עד חצות• ר׳ יסא בשם ר׳ יוחנן הלב׳ בח^ט‪.□,‬‬
‫גוא^ לקרות ש^מע‬ ‫יסא מפקד לחברייא אין בעיתון מתעסקא באוריתא אתון קרייה שמע קורם חצות‬
‫קריי;‪’P :‬לת’ר^אסרה‪ .‬דברו מוכית‬‫ומתעסקין‪ .‬מילתיה^אמר׳ שהלכה כחכמי׳ מילתיה אמרה שאמר דברי׳ אחר אמת ויציב*‬
‫כלו׳ מדבריו כשמע דס״ל הלבה‬ ‫תני הקורא את שמע בבית הבנס׳ בשחר יצא ידי חובתו♦ בערב לא יצא ידי חובתו‪.‬‬
‫כחכמים ^דהאי דאסר לחברייא‬ ‫מה בין הקורא בשחרית‪ .‬ומה בין הקורא בערבית• ק הונא בשם רב יוסף מה‬
‫שיקרא ק״ש קודם חצות ואח״כ יהיו‬‫טעם אמרו ארם צריך‘ לקרות שמע בביתו בערב בשביל להבריח את היןןיקין‪ .‬מולןקיןק‬
‫אמרה שאין אמר דברים אחר אמת ויציב‪ .‬מלתיה דר׳ שמואל בר נחמני אמר ‪nA •P‬‬
‫ר׳ שמואל בר נחמני כר הוה נחיר‪ .‬לעיבורה הוה מקבל גבי רבי יעקב גרוסה וחוח י׳ ארי׳ קודם חצות הא כיון שהגיע‬
‫ועירא מטמר ביני קופייא משמענא היך הוה קרי שמע והוד‪ .‬קרי וחזר וקרי עד דהו׳ זמן ק״ש אסור להתחיל וטון דאמר‬
‫שקע מיניה גו שינתיה‪ .‬ומאי טעמא ר׳ אחא ור' תחליפחא חמוי בשם ר׳ שמואל בר להס לפסוק מוכח ששטרא ליה‬
‫דהלכה כחכמים דצי ס״ל הלכה‬ ‫על‬ ‫נחמן )תהליס ד׳( רגזו ואל תחטאו אמרו בלבבכם‬
‫כר״ג אסאי אמר לר‪.‬ס לפסוק כיון‬
‫דיש שהות עד שיעלה עמוד השחר‬
‫ואכן תנינן סס' שכת פ׳א ס״ב דאפילו לדבר רשות אס התחילו איז ספסיקין כ״ש צדנר תורה•‘ סילתיה אסרה שאסר דברים אתר‬
‫אמת ויציב‪ .‬הוא בל* שאלה אם מדבריו כשמע ג״ב שאוסרים דבריס אתר אמת ויציב פי' אס רשאי לדבר אחרק״ש של ערבית וברכותיה‬
‫ונקט אמת ויציב שבא*י אסרו אמת ויציב גם בערבית וכן עולה סהא דלקמן פתר לה באמת ויציב של שחרית וסספקא לי' להש״ס א’ הכי ‪.‬‬
‫חכר׳יא לא קראו עדיין ק״ש כלל אי שקראו אותה בכר\כ מבעוד יום וכבר יצאו בה )וכדעת ר״ת ור״י ריש ברכוה{ ובלילה קראו אותה‬ ‫‪’ ;,I.‬‬

‫צסצוה עס ברכותיה ואחר קריאה זאת איכא לקמן ס*ד שאסור לדבר ואס ר׳ יסא אמר לחברייא שיקראו הך ק״ש שנייה קודם חצות ואח״ב‬
‫יעסקו בתורה א*כ מוכח דס׳׳ל שאוסרים דבריס ו ט' יאי החברייא לא קראו ק״ש כלל עד עתה ליכא להוכיח שאוסרים דברים כן נראה‬
‫פי׳ הסוג׳׳‪ :‬בערב‪ .‬פי' גס מבעוד לילה‪ :‬צריך לקרות שסע בביתו בערב‪ .‬אחר שהתפלל בבה״כ בערב‪ :‬בשביל להבריח‪ .‬ולכן לח יצא בשסע‬ ‫‪t‬׳‬
‫גי?'‪:‬‬
‫של בה*ככ כלו' הטעס דלא יצא הוא בשביל להבריח ולא שלא יצא ידי ק״ש דאורייתא‪ :‬מילתיה אמרי• שאין אסר‪ .‬צ״לשא׳ן אוסרים ביק ד ה ט ע ס‬
‫כשביל להבריח צריך לישן מתוך ק״ש וברכותיה‪ :‬מילתי׳ דר' שמואל בר נחמני‪ .‬וכן סילתיה זכו׳‪ :‬י׳ שמואל‪ .‬דר׳ שמואל‪ :‬הוה כחית‬ ‫ל‪• '1‬״ ו‪1‬‬
‫'ז■'‬
‫לעיבורה‪ .‬ירד לעבר שכה‪ :‬הוה מקבל גבי י' יעקב גיוסה‪ .‬ר' ־עקב גרוסר הי׳ מקבצו כצל׳ געשה אספי‪/‬יה‪ :‬מעמל ביצי קופייל‪/‬‬
‫סשמענא‪ .‬היה מתחבא בין• החביות לשמוע‪ :‬עד דהו׳ שקע מיניה‪ .‬עד דה♦׳ קפתקע בשינה ש״מ דס״ל שאין אומרים דברים אתל אמת‬ ‫יו׳י‬
‫פליגא‪.‬‬ ‫ויציב‪ :‬אסרו נלבגכס‪ .‬כלו' בעוד שאתם אוסריסבלננכס דמו‪:‬‬ ‫;‪1-‬‬
‫! ;׳ '‬

‫הש״ס‬ ‫טסורת‬ ‫‪•V’.‬‬

‫בב‪3‬י פס סגהדרי‪ /‬ט ;‪,‬‬
 ‫‪f.‬‬ ‫‪1 •7‬‬

‫כ ר ף ב׳ ע ד ג׳ ע־א(‬ ‫ן‬ ‫ביכות‬ ‫פרק ראשון הלכה א׳ פ‬ ‫מאימתי‬

‫ע‪ 1‬ל ש תכיפות‪ .‬בגלי ברכות הובא זה המאמר בשם ר׳ חייא בר אשי‬ ‫‪ %‬פליגא• וסבר לאומרים ‪ :‬גמרה‪ .‬אחר אמת ויציב של ערביח‪ :‬גאמת ויצינ של‬
‫אמר רב ושס מיכח להך תיכף לנטילה ברכה קאי אמים אחרונים‬ ‫שחרית‪ .‬לאסור להפסיק בין אמת ויציב לש״ע כדי להסמיך גאולה‬
‫לתפילה והא לאיתא לעיל בברייתא בערב לא יצא ידי חובתו ציל וברכת המזון וכסו שפי׳ רש״י שם ובסוגיתנו מוכח לקאי על נטילת‬
‫לריב״ל כערב היינו שקרא מבעוד יוס בבה״ב ולא־ יצא ידי חובתו ילים לסעודה להא איתא לקמן ינל סי שהוא תוכף לנטילת ידים בלכה‬
‫^ ^ אין השטן מקטרג באותה סעודה‬ ‫לצריך לקרוא אותה פעם שנית‬
‫וכבר העיר נעל פני משה ע'ז‬ ‫בזמנה‪ :‬תכף לנטילת יליס ברכה‪ .‬על משבבבם ו ח מו' ס ל ה‪ :‬מילתיה דר׳ יהושע ב‬
‫ברכה לנטילת יליס‪ :‬ואיתצלית פליגא דר׳ יהושע בן לוי קרי מזמורי׳ בתיה• והאי חני ואפשר שהירושלמי והבבלי פליגי בזה‬
‫אהאי קאי הא לתיכף לנט״י ברכה‪.‬‬ ‫באנגריא‪ .‬ונתפסתי לעבודת המלך אין אומ׳ דברי׳ אחר אמת ויציב• פ תי לה באמת‬
‫אבא ולע דבבבלי שס לא הובאו כלל הנך‬ ‫להוליך הלס להיכל המלך‪ :‬רבו‪ .‬ויציב של שחרי׳‪ .‬רמר ר׳ זעירא בשם ר׳‬
‫שלש׳ תכיפות הן• תכף לסמיכה שחיטה• פסוקי תיכף לסמיכה שחיטה וסמך‬ ‫כלולה ונמצא בדניאל ובכמה בר ירמיה‬
‫ושחט וכו׳ גס לא הא דר׳ יוסי בי‬ ‫מקומות בתרגומים‪ :‬הבין פריטין‪.‬‬
‫נותנין פרוטות כלו׳ מעות‪ :‬מחכים‪ .‬תכף לנטילת ידים ברכו^ תכף לגאולה תכילה• תכף ר׳ בון כל טי שהוא תוכף וכו' אך‬
‫להכיר יכפו לקמן הל׳ ה' חכים לסמיכ׳ שחיטה )ויקרא א'( וסמך ושחט• 'תכף לנטילת ט׳ עיב שם איתא העיד ‪ S‬יוסי‬
‫לי'‪ :‬יהרתיק‪ .‬ודפק לפי ענינו ירים ברכה)תהליס קל״ד( שאו ידיכם קדש וברכו את ה׳• בן אליקוס משוס ק הלא קדישא‬
‫ורש״י ברכות ל׳ ל״ה זה הסומך תכף לגאולה תפילה )שס י״כו( יהיו לרצון אמרי פי• מה לבירושלים כל הסומך גאולה לתפילה‬
‫משמע שגרס ודפק‪ :‬שהפליג‪ .‬נתרחק‪ :‬כתיב בתריה )שס ל‪ 0‬יענך הי ביום צרה• א״ר יוסי כי אינו ניזק כל היום כולו‪ .‬וכבלי‬
‫סוטה ל*ט איתא אסר ר' יהושע‬ ‫עול‪ .‬גס‪ :‬בערבית‪ .‬בק״ש של‬
‫כן לוי כל כהן שלא נטל את ידיו‬
‫ערבית מוכח דר״ג ס״ל כר״ש ‪ :‬אף ר׳ כון כל מי שהוא תוכף סמיב׳ לשחיטה אין פסול‬
‫בשחרית כן‪ .‬ל' שאלה אס גם נוגע‪ -‬כאותו קרכן* וכל מי*שהוא תוכף לנטיל' ירים לא ישא את כפיו שנא' שאו ידיכם‬
‫בשחרית סגר כר״ש ליוצא ילי ק״ש ברכ׳ אין השטן מקטרג באות׳ סעור'♦ וכל מי שהוא קודש וברכו את ה' לרש הך קרא‬
‫לעני;‬ ‫אם קרא מיל לאחר עמוד השחר ‪ :‬תוכף גאולה לתפיל׳ אין השטן מקטרג באותו היוי• אייר‬
‫כיי לסר‪ .‬כהא לאמר‪ :‬ר׳ זעירא‬
‫כי זעירא אנא תכפית גאולה לחפיל׳ ואיחצדי׳ באנגריא‬ ‫תנאי‪ .‬ל׳ זירא שונה הלכות‪:‬‬
‫משכימין ה־י• יקראו מיל אחר מובל׳ הדס לפלטין א מ ח ליה ר׳ רבו היא♦ אית בני אינשי הבין פריטין מחכי׳ פלטין •‬
‫עלות השחר ופליגא על הא לאחר א״ר אמי כל מי שאינו תוכף לגאולה תפיל׳ למה הוא רומה לאוהבו של מלך שבא‬
‫ר״ש ואחת לאתר עמול השחר ונמצא יהרחיק על פתחו של מלך• יצא לידע מה הוא מכקש ומצאו שהפליג עוד הוא הפליג •‬
‫פסקא רבן גמליאל אומר עד שיעלה עמוד השחר• אתיא דרי גמליאל כר׳ שמעון‬ ‫יוצא ילי חובתו של יום;‬
‫שכרתני בש׳ ר׳ שמעון ‪ C‬פעמי׳ שאד׳ קור' את שמע אחת לפני עמוד השחר ואחת‬ ‫כוותיה‪.‬‬ ‫מי ת נ‪:‬י‪ 1‬ב׳‪ 1‬ועגל‪ .‬עיבד ‪i‬א‬
‫גתסיה‬
‫עמוד השח׳ ונמצא יוצא ידי חובתו של יום חשל לילה• הא רבן גמליאל ‪ .‬כרבי‬ ‫מ‬
‫הש״ש' זה סובי ללת״ק אסולע! שמעון בערבית אף בשחרית כן• או יהא בה כיי דמר ר׳ זעירא תנאי אחוי דרב‬ ‫דהש‬
‫בדיעבד ׳לקרית אחר חצות וכסו חייא בר אשיא ודרב אבא בר חנה י( הקורא עם אנשי משמר לא יצא ׳כי משבימיןהיו‪:‬‬
‫מ ח ני ב מעשה שבאו בניו מבית המשתה אמרו לו לא קרינו את שמע אמר להן‬ ‫שפירשנו לעיל‪ :‬והן אשכחנן• יהאיך‬
‫ורבן גמליאל פליג על רכנין ועבר‬ ‫סצינו‪ :‬אלוינתית‪ .‬בירושלמי שבת אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות‪.‬‬
‫אליכתון ובסם׳ שביעית פ״ז הל׳ א׳‬
‫רבי מאיר פליג על רבנין ולא עכר עוכדא כוותיה• והא‬ ‫אלמנתית ובבבלי אליכתית ומפרש עוברא כוותיה• והא‬
‫שם שבת ק״ס אלזנתית יין ישן ומים רבי עקיבא פליג עלרכנין ולא‪ .‬עכד עוכרא כוותיה ; והן אשכחנן דרבי מאיר פליג‬
‫עובדא כוותיה• ׳י( דתני סכין אלוונתיח לחולה בשבת‪.‬‬ ‫צלולין ואפרססן‪ :‬מתיר היה ר׳ על רביין ולא עבר‬
‫מאיר לטרוף‪ .‬למתיר שבות לחולה אימתי‪ .‬בזמן שטרפו ביין ושמן מערב שבת• אבל אם לא טרפי מערב שבת אסור♦‬
‫שאין בז שכנה ט״מ פ*ב מה׳ שבת תני אמר ר׳ שמעון בן אלעזר מתיר היה רבי מאיר לטרוף יין ושמן ולסוך לחולה‪.‬‬
‫הל׳ י׳‪ :‬דבריך מנטל בחייך‪ .‬בסס'‬
‫הניח לנו• ואמרנו לו רבי דבריך‬ ‫שכת הגי' מבטל את דבריך בחייך בשבת• וכבר חלה ובקשנו לעשו׳ לו כן ולא‬
‫וגס פה נראה ליש לגרום כן‪ :‬מחמיר מבט ‪ 6‬בחייך‪ .‬ואמר לן אף על 'פ י שאני מיקל לאחרים מחמיר אני על עצמי דהא‬
‫אני על עכסי‪ .‬ואף שר״ג לא הורה פליגי עלי חברי• והן אשכחנן דרבי עקיבא פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה•‬
‫השדרה והגולגולת מב׳ מתים‪ .‬רביעי׳ דם מב׳ מתים• ורובע עצמות‬ ‫לעצמו ס״ס כיון דלבכיו הורה הרי כיי דתניגן חמן‬
‫הוא כאילו הירה לעצמו‪ :‬השדרה מכי מחי׳‪ .‬אב׳ מן המת מב׳ מתיסי אבר מן החי מב׳ אנשי׳• רבי עקיבא‬
‫והגולגילת חב׳ מתים‪ .‬חצי חוליות‬
‫השדרה מסת זה וחצי חוליות השדרה מטמ׳ וחכמי׳ מטהרין• ’ ( חני מעשה שהביאו קופ׳ מליאה עצמוח מכפר טבי והניחוה‬
‫מסת אחר וג־ק הגולגולת ‪ :‬אבר סן באויר הכנסת בלוד• ונכנס תודרוס הרופא ונכנסו כל הרופאים עמו• אמר תודרוס‬
‫החי קב' אנשים‪ .‬חצי אבר נתלש הרופא אין באן שדרה ממת אחד ולא גולגולת ממת אחר• אמרו הואיל ויש‬
‫סן חי זה וחצי אבר נתלש מחי אחר ‪ :‬כאן מטהרין ויש כאן מטמאין• נעמוד על המניין• התחילו מרבי עקיבא וטיהר‪.‬‬
‫דר׳‬ ‫י עקיכא מטמא‪ .‬לדרש על כל א מ ת לו הואיל והיית מטמא וטיהרת טהור• והן אשכחנן‬
‫נפשת מת נפשות יש אס למקרא‬
‫חולין ע' כ‪ :‬באויר הכנסת‪ .‬פי׳ בחצר הכנסת ולא הכניסוה לגה״כ שלא תטמא האוהל ‪ :‬נעמול על הסכין‪ .‬אס רבים המטהרים‬
‫מותרין‬ ‫או המטמא*^ הואיל והיית מטמא♦ מאחר שאת בעצמך שהיית ^מטמא אמרת טהור טהור‪:‬‬
‫מ ס ו ר ת ר‪ ,‬ש״ ם‪.‬‬
‫בבלי יומא ל’א ושם נראה שהוא ברייתא‬ ‫בבלי ברמת ס״נ ע״ש‪ .‬נ( תוספתא*פ״א בבלי ח' ובשינוי ול׳ התוספתא כל' הבבלי‪.‬‬
‫אהלות פ״ב מ״י• *‪ C‬תוספתא אהלות פ״ל‪.‬‬ ‫ועיי׳ מבוא פ״ד ערך ר׳ זעייא תנאי‪ .‬ל( תוספתא שכת פי״ג ועיי' כבלי שם קל*ד‪.‬‬
‫*‪2‬‬
 ‫ברכות‬ ‫פרק ראשון הלכה ב׳ ג׳ ר׳ ה׳‬ ‫מאימתי‬ ‫)רף ג‪ -‬ט״א(‬
‫לענין נשיאת כפים ועיי׳ שס תו׳ ל״ה לא ישא והירושלמי דורשו לעכין מותרין♦ ליקת אותן נשביעית מכצ אלס דחזקה שנאי מן‪ .‬ההפקי‪ :‬תוץ מן‬
‫ספיחי כרוב‪ .‬שמזקתן סן המשומר שאי; גדילים כמותן בהסיזיג יאץ‪ .‬וכי‬ ‫נט״י לסעודה ושתיהם קאי אף שדרשת ריכ״ל נראה יותר‪:‬‬
‫א נ ל תכינן אכילת פסחים‪ .‬הנה זה מורה שעיקר נוסחת המשנה אין ; וכן הות ליה‪ .‬וכשכו^ כחש ‪ :‬ורכן גמליאל• אלמא כל הכי חכמיס‬
‫שהוא‬ ‫׳בירושלמי הקטר חלביס יאינריס ואכילת פסחים דכל אנן תניכן לא עבדו עובדא כוותייהו ור״ג וכו׳‪ :‬שנייא הכא• שאני הכא‪^ :‬‬
‫לשינון‪.‬שהוא ללימוד כלו׳ מה יי ^‪1‬דר‬ ‫ז‬ ‫‪u‬‬ ‫‪l‬‬ ‫נ א ‪,‬‬ ‫שבא בירושלמי אחר המשנה‬
‫לומר אנן תניכן בהמשנה כלפנינו דר שמעון פליג על ר ב ק ולא עכר עיבי א טי ת ״ • =־’ ננן ‪1‬הא ני‪1‬ק‪.‬סל‪.‬מ‪,‬ד ת‪ 1‬י י ^‪1‬‬
‫ועל זה יבז׳ אית תני לוקר שתני רוזנינן וזמן ’ ( ר בי שמעון אר בל הספחין מותרין חוץ א‪-‬תא לקמן הלנה הי; ק ע ת ה‪ .‬א ‪0‬‬
‫בנוסחא אחרת עיי' מבוא י׳יט ע*א מספיחי כרוב שאין כיוצא כהן בירקות שדה• וחכמים ׳ כןיקראו אף סשיעלר‪ v‬וכו*‪ .‬ו ר ״ ג אמר‬
‫עלה עמוד השמד תייביס‬ ‫והסופרים שינו נוסחת המשנה אומרים כל הספחין אסורין‪ .‬ר׳ שמעון בן יוחי עבד ׳קס ” י‬
‫הירושלמית ע״פ ^ נוסחת המשנה עובד׳ בשמיטתא חמא חד מלקט ספיחי שביעית• אמר ‪ 6‬תם לקרות‪ :‬תמן‪ .‬גג* הנל עובדי‬
‫דר״ס ור״ע ור״ש ‪ :‬היו יכולין לקיים‪.‬‬ ‫בנבלי ולא העתיקו אכילת פסתיס‬
‫וכבר הזידו לעשות כן גס במ״א ליה וליה אסור‪ .‬ולאו ספיח אינון• אמרי ליה ולא את‬
‫כשהיו סבטלין דברי עלמ! היו יכולין‬
‫ועיי׳ מבוא כ׳׳ב ע״א ודע דחהך אנן הוא שאת מתיר‪ .‬אמר ליה ואין הכירי חולקין עלי• לעשית כדברי המכסים הזולקיו;‬
‫מ ת נ י ג׳ אכןתנינן• ‪ 3‬סתכ’ ת’ | ‪:‬‬ ‫תניין אכילת פסתיס נראה להוכיח וקרי עלוי )קהלת יי( ופורץ גדר ישכנו נחש• וכן הוח‬
‫כדעת הרסב״ס פ־׳ד סהל׳ מעשה ליה• ורכן גמליאל פליג על רבנן ועבד עוברא כוותיה• אית דלא תני♦ יש שוני משנה שלא‬
‫הקרבנות דהקטר חלביס ואיברים שנייא הכא שהיא לשינון• מעתה אף משיעלה עמוד תכי במשנה אכילת פשתים‪ :‬רבנ*‪.‬‬
‫פי;׳ רבנן דפליג* אראכ׳ע וסברי‬ ‫עד חצות זנגד דעת רש״י במשנה‬
‫דסדאורייתא אכילת פסחים ׳ ע‪7‬‬
‫דריש פרק זה דגכי הקטר חלביס השחר• ואיה רבעי מימר תמן היו יכולין לקיים דברי‬
‫ואברים לא נאמר כלל עד חצוה הכמים‪ .‬ברם הבא כבר עבר חצו ולא היו ימלין עמוד השחר א״כ הא דאמרי ע ד‬
‫חצות הוא כדי להרחיק את האדם‬ ‫לקיים דברי חכמי׳ אש׳ לוו עובדין עובד כוותיה‪:‬‬ ‫דהא לר> אנן תנינ* בשנה בחד‬
‫כתני ג ולא זו בלבד אלא כל שאמרו חכמי׳^ עד מן העבירה ‪ :‬ר׳ אליעזר• וכן הזא‬ ‫בבא הקטר חלבים ואברים ואכילת‬
‫פטתיס והסיפא ולמה אמרו חכמיס חצוי מצוחן ער שיעלה עמוד השחר‪ .‬הקטר חלבים בססלתא פ׳ בא אבל בכנלי איתא‬
‫בכל מקום ר׳ אלעזר בן עזרי‪ /‬פי׳‬ ‫עד חצות כדי וכו׳ קאי ג*כ אאכילת‬
‫פסתים וממילא דקאי ג״כ אהקטר ואיברים ואכילת פסחים מצוחן עד שיעלה עמוד השחר‪.‬‬
‫דראב״ע א׳ת לי׳ מדאורייתא אכילת‬
‫חלבים ואברים וזה כפי׳הרמב״ס; אנן תנינן אכילת פסחים אית דלא תני אכילת פסחים פ סזי ס עד יזלי״• נאמר כאן לילה‪.‬‬
‫יייי‘ • ונאסר*‬ ‫א &י ל ל כרבנןדתכינן‪.‬נבלי פסחים מאן תנא אכילת פסחים רבנן‪ .‬ומאןדלא תנא אכילת ואכלו את הבשר‬
‫מצרים‬ ‫מדייק הש״ס קהא דאחר חצות פסחים ר׳ אליעזר‪ .‬ומאי טעמא דרבי אליעזר ^(נאמר‬
‫מטמא את הידיס אלמא מחצות כאן לילה ונאמר להלן לילה• מה לילה שנאמר להלן בלילה הזה כן מפורש כגלי ברכות‬
‫והירושלמי קיצר בזה ‪ :‬להל] חצות‪.‬‬ ‫הוה לי' נותר ומתני' איתא כראב״ע‬
‫יר' חונה דאסר הכא דגס לרבנן חצות‪ .‬אף באן חצות‪ .‬אמך רבי חונה וליה בן אכילת‬
‫שהרי נאסר ויהי בתני הלילה ‪ :‬אף‬
‫אחר חצות מטמא את הידיס אית פסחים אפילו ברבנן י תנינן'( ה פ ס ח אחר חצוח מטמא כאן‪ .‬ואכלו את הבשר בלילר^; ולית‬
‫כן‪ .‬ולית כאן אפילו לרבנן ליכא‬ ‫את הירי׳ ‪:‬‬ ‫׳‬ ‫לי׳ דעעמא דסטמא את הידיס‬
‫מחגי ד כל הנאבלין ליום אחד מצוחן עד שיעלה למימר סצותן של אכילת פסחים ‪:‬‬ ‫משוס היסח הדעת יכסו שמסיק‬
‫עמוד השחר אם כן למה א מ ח חכמים עד חצות כדי מטמא את הידים• א״ב לא שייך תו‬ ‫ודע‬ ‫הירושלמי סיף פסחים ע׳ש‪.‬‬
‫דבסכילתח פ' בא איתא מכאן אסרו להרחיק אדם מן העביר׳• כל הנאכלין ליום אחד לומר מצותן וכו׳ כיון דסדרכנן יש‬
‫אכילת פסחים ואכילת זבחים והקטר קדשים קלים ואם כן למה אמרו חכמים וכו׳ אם את גבי פסח עבירה בדבר‪ :‬מתני ד׳‬
‫כל הכאכלין ליום אחד קדשים קלים‪.‬‬ ‫חלבים ואברים מצותן עד שיעלה‬
‫עמוד השחר והוא לפי חה שכתבנו הוא אומר ער שיעלה עמוד השחר הוא סבור שלא כגון תודה והיה קדשי קדשים כגון‬
‫נמצא אוכל ומתחייב‪ .‬מתוך שאת חטאת ואשס וכו׳ והנה כל קדשים‬ ‫בדיבור הקודם ע"פ המשנה בראש עלה עמו׳ השחר‪.‬‬
‫אומר לו עד הצות• אפי׳ הוא אוכל אחר חצות אינו קלים נאכלים לב' ימים ולילי־‪ .‬אחד‬ ‫הפרק ‪:‬‬ ‫‪.‬‬
‫חק מתודה ואיל נזיר לכן נראה‬ ‫ע ף ה ק החמה• המאמר הזה הובא‬
‫מתחייב ;‬ ‫בבעל המאור ריש ברכות בזת״ל‬
‫דצ׳ל כל הנאכלין ליום אחד קדשי‬
‫מחגי ה מאימתי קורין את שמע בשחרית משיכיר‬ ‫עס ה ק החסה ר׳ זכרי׳ ברי׳ דר׳‬
‫קדשים• והסופר הראשון כתב כקיצור‬
‫תיבות ק״ק וטעה השופר האחרון‬ ‫לכרתן‬ ‫תכלת‬ ‫כין‬ ‫אומר‬ ‫אליעזר‬ ‫רבי‬ ‫ללבן•‬ ‫תכלת‬ ‫בין‬ ‫במלחמות‬ ‫יעקב בר זבדי וכו' והרמב״ן‬
‫השם כתב על בעל המאור שטעה ער הנץ החמה‪ .‬ורבי יהושע או' ער שלש שעות שכן וכתב קדשים קצים‪ .‬מתוך שאת‬
‫הקורא מיכן ואילך אומר לו וכו׳♦ אריכות לשון ועיי'‬ ‫והירושלמי קאי אפסקא דמתני׳ על דרך מלכים לעמוד כשלש שעות•‬
‫ה ק החמה עיש אבל כנר כתבנו לא הפסיד כאדם שהוא קורא בחור♦ בעי מחניתא מגיא ל״ז ע״א‪ :‬מ ת נ י ה ׳ ע ד ה ק‬
‫החסה‪ .‬ובמשנה בראש הפרק איתא‬ ‫לעיל‬
‫''( בין תכלת שכה ללבן שבה♦ ומה טעמין דרבנן)גמדכר‬
‫עס הכן החסה‪ :‬בעי מתניתא• תו׳‬
‫ט״ו( וראיחם אוחו מן הסמוך לן‪ .‬ומה טעמיה דרכי אליעזר וראיתם אותו כדי שיהא מנחות ס״ג ד׳ ה בין וכן ערוך ערך‬
‫תכלת והרשב״‪-‬א והרא״ם למשנתנו‬ ‫ניכר בין הצכועין• תני בשם רכי מאיר וראיתם אותה אין כתיב כאן אלא וראיתם‬
‫מניאים הירושלמי נזה״ל כיני‬
‫מתניתא פי׳ כן צריך לפרש המשכה‪ :‬בין תכלת שבה ללבן שבה‪ .‬גיזת צמר שצבעה ויש בה מקומות שלא עלה שם הצבע יכה כן פי׳ יש״י‬
‫ובערוך פי' ב־ן חוליא של תכלת לחוליא של לכן‪ :‬מן הסמוך לו‪ .‬באותה ציצית עצמה‪ :‬בין הצנועין‪ .‬בעלמא‪.‬והיינו בין תכלת לכרתן‪ ,‬לאילי בין תכלת‬
‫אותו‬ ‫ללבן גס קודם עלות השחר כיכר‪ :‬וראיתם אותה אין כתיב כאן‪ .‬דציצית ל' נקבה וה״ל לכתוב אותה‪:‬‬

‫מ ס ו ר ת ה ש״ס ■‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬

‫'‬ ‫בבלי בלבות ‪u‬׳‪l‬‬ ‫‪(J‬‬ ‫‪ C‬פסחיס^פ״י מ׳׳ט‪.‬‬ ‫שביעית פ״ט ‪*0‬א ושם הל׳ א׳‪ , .‬י( בנלי פסתים ק״כ' זש״נ•‬
 ‫‪w‬‬

‫ע״א ע־כ(‬ ‫)דף‬ ‫ח‬ ‫ברכות‬ ‫פרק ראשון הלכה דד‬ ‫מאימתי‬
‫לעיל שבמשנת הירושלמי בראש הפרק הגי׳ ע ס ובמשנת הירושלמי‬ ‫אותו‪ .‬כלי' כבימל הקב״ה‪ :‬ורקיע דומה לכסא הככוד וכו'‪.‬‬
‫ט״ס וכצ״ל ורקיע דומה לספיר וספיר דומה לכסא הכבוד כן בגח' הגירסא עד וא״כ גי' בעל המאור עד אינה סוטעת דקאי‬
‫אמשנה דראש הפרק וקצת נראית יותר נכונה שברוב סקוקות בברכות‬ ‫הגיהו בעל י״מ והגר״א והגהה זו בלתי ספק נכונה כי‬
‫מה' אכפת לן אס כסא הכבוד דומה לספיר גס הקרא דסייתי קציי; הש״ס על המשכה בראש ה פיק ולא על המשכה שכשכה בגי)׳‪:‬‬
‫ר ׳ יוחנן בשם ר׳ שמעין בן יוחי‬ ‫ואראה וכו׳ כמראה ספיר כמראה‬
‫כגון אנו‪ .‬בבלי שבת ייא‬ ‫דמות כסא מורה להיפך הספיר וראיתם אותו♦ מגיד שכל המקיי׳ מצות ציצית כאילו‬
‫דומה לכסא ותוס' סוטה מביאין זה מקכל פני שכינה• מגיד^( שהתכלת דומה לים‪ .‬והים איתא חברים שהיו עסוקין בתורה‬
‫דומה לעשבים• ועשבים חמין לרקיע• ורקיע דומה לכסא ספסיקין לק׳ש ואין מפסי זין לתפילה‬ ‫מאסר הירושלמי כאשר הוא לפנינו‬
‫וזה מורה שכבר הי'משובש בספריהם‪ :‬הכבוד• והכסא דומה לספיר דכתיב )יחזקאל י( ואראה אמר ר׳ יוחנן לא שנו אלא כגון‬
‫וראיתס אותו כדי שיהא‪ .‬פי׳ אתריס והנה על הרקיע אשר על ראש הכרוב כאבן ספיר ר' שמעון בן יותי וחביריו שתורתן‬
‫אוסכתן‬ ‫נסי דרשי אותה אין כתיב כאן ואסרי‬
‫ב דין אסמכתא אותו על האדס כמראה דמות כסא‪ .‬אחרים אומרים וראיתם אותו י(‬
‫ובתוספת׳ ובבלי ליתא הך וראיתם כדי שיהא אדם רחוק מחבירו ארבע‪ e‬אמות ומכירו• רב חסדא אמר כהדא דאחרים•‬
‫אותו גני אחריס אוסרים‪ :‬כהדא מה אנן קיימין אם ברגיל אפילו רחוק כמן חכי' ליה• ואם בשאינו רגיל אפילו‬
‫דאחריס‪ .‬נראה דצ״ל הלכה כהדא קרוב ליה לא חכים ליה• אלא כן אנן קיימין ברגי ושאינו רגיל• כההוא דאזיל ליד‪,‬‬
‫דאחריס‪ :‬מה אנן קיימין♦ הא לאכסניא ואתי לקיצין• איה חגיי תני ’ ( בין זאב לכלב בין חמור לערוד‪ .‬ואית חניי חני‬
‫דאמרי אתרים כדי שיהא אדס רחוק‬
‫מחבירו וכו' באיזה חברו אמרו; כמן‪ .‬כדי שיהא אדם רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו‪ .‬הוא בעי מימר מן מר בין‬
‫הוא כסו כסה; חכים ליה‪ .‬מכיר אותו‪ :‬זאב לכלב בין חמור לערוד כמן דמר ב<ן תכל׳ לכרתן• ומן דמר כדי שיהא אדם רחוק‬
‫לק*לי‪,‬י« לפרקים; הוא בעי סיסר‪ .‬מחבית ארבע‪.‬אמות ומכירו• כמן דמר בין תכלת ללבן• אבל אמרו י( מצוחה עם‬
‫בישב״א שם הגי' הוון בעי מימר‪ :‬הנץ החמה כדי שיסמוך גאולה לתפיל׳ ונמצא מתפלל ביום‪ .‬אמר רבי זעירא ואנא"‬
‫דמר‪ .‬אמרית טעמא )תכליס ע״נ( יראוך עם שמש• אמר ׳ מר עוקבא ‪ C‬הוותיקין היו משכימין‪,‬‬ ‫מן מר‪ .‬מאן דאסר; כמן‬
‫סבירא לי׳ כסא; דאסר בין תכלת‬
‫לכרתן לצריך קלת אור בהיר צהנד־צ וקורין אותה כדי שיסמכו לה תפילתן עם הנץ החמה• ’ ( חני אמר רבי יודה מעשה‬
‫ביניהם‪ :‬ואנא אסרית טעמא‪ .‬שהייתי מהלך בדרך אחרי רבי אלעזר בן עזריה ואחרי רבי עקיבה יהיו עסוקין במצות‬
‫דהא דאמרי סצותה עס הנץ והגיע עונת קריאת שמע והייתי סבור שמא נתייאשו מקרית שמע וקריתי ושניתי‬
‫ייראוך‪ .‬דכתיב ״ראוך ואחר כך התחילו הם׳ וכבר היתה החמד‪ ,‬על ראש ההרים• עד הנץ החמה‪ .‬רבי‬ ‫החסה; ‪1 1‬׳‬ ‫‪/‬‬
‫ובריר‪ ,‬בריר‪ ,‬דרבי יעקב בר זבדי בשם רבי יונר‪ ,‬כדי שתהא החמה '^^מטפטפתעל‬ ‫״־'יי״ ייייא‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫שמים; עס שמש‪ .‬כלו כשהשמש‬
‫יוצאת דה״כו עס הנץ ה^מר‪ * ; v‬ראשי ההרים‪ .‬רבי יהושע אומר ‪,‬עד שלש שעות• רבי אידי ורב המנונא ורב אדא‬
‫הוותיקין‪ .‬אנשים ענויס וסתכבין בר אחא בשם רב הלכר‪ ,‬כרבי יהושע בשוכח• רבי הע א אמר תרין אמוראין חד‬
‫מציה כן פי׳ רש״י ‪ :‬שמא נתיאשו אמר בשוכח• מגיב ליה חבריה וכי יש הלכד‪ ,‬בשוכח‪ .‬כך היא הלכה‪ .‬ולמה אמרו‬
‫מקרית שמע‪ .‬הפנו דעת‪ :‬מלומר בשוכח כדי שיהא אדם מזרז בעצמו לקרותה בעונתד‪ •,‬תמן תנינן י( מפסיקין לקרית שמע‬
‫אמר רבי אחא קרית שמע דבר חור׳‪ .‬תפילר‪ ,‬אינ׳ דבר‬ ‫ק״ש דעוסק בסצוה פטור סן המצוה ואין מפסיקין לתפילה‪.‬‬
‫ובתוספתא איתא אלא שעוסקין‬
‫בצרכי ציבור; וכבר היתה החסה תורח• איד בא קי׳ש זמנה קבוע• תפילה אין זמנה קבוע‪ .‬א״ר יוסי ק״ש אינד‪,‬‬
‫על ראשי ההרים• יבחוספתא וכבר צריכה כוונה■ תפילה צריכר‪ ,‬כוונ׳• א״ר מני קשיית׳ קומוי רבי יוסי ואפי׳ תימר‬
‫נראתה החסה‪ :‬מטפטפת• מל'טיף ק״ש אינה צריכה כוונה ג׳ פסוקין הראשוני׳ צריכין כוונה• מן גו דאינון ציבחר מיכוין•‬
‫טיף כלו' שמבצבצת על ההרים ‪ :‬ר׳ ס יוחנן בשם ר׳ שמעון בן יוחי בגון אנו שעוסקין בתלמוד תורה אפילו לקרית שמע אין‬
‫יהישע איסר עד שלש שעזת‪ .‬פסהא‪ :‬אנו מפסיקין• ‪ ,‬רבי יוחנן אמרר‪ ,‬על גרמיה כגון אנו שאין אנו עסוקין בתלמוד תורה‬
‫בשוכח‪ .‬אס שכח לקרות שסע בזמנה‬
‫יבול לקרות עד ג׳ שעית כר' יהושע; ואפילו לתפילה אנו מפסיקין• דין כדעתיה ודין כדעתיה• רבי יוחנן כדעתיה דרבי‬
‫למה‬ ‫תרין אסוראין‪ .‬נשאו ונתנו בדבר יוחנן אוט׳ ''(ולואי שמתפלל אדם כל היום•‬
‫זה‪ :‬מגיב• משיב וכ] הוא הרבה פעמים בתלמוד ז ה‪ :‬וכי יש הלכה בשוכח‪ .‬שיכת ר\א דיעבד והלכה בא לומר י־כ; יש להורות לכתחילה‬
‫ואיך שייך לומר הלכה כר״י והוא דוקא בשוכח ‪ :‬כך הי א הלכ הי והשיב לו האומר באמת כך היא הלכה ואפי׳ לכתחילה יכול לקרות עד ג'‬
‫שעות ולמה אקרו בשוכח כדי שיהא אדס מזרז וכו' ‪ :‬מפסיקין לקרית שמע* חברים העוסקים בתורה מפס׳קין תורתן לקריאת שסע בזקנה;‬
‫מפסיקץ לק״שולא לתפילה‪ :‬קרית שמעדברתורה‪ .‬דס״לק״שדאורייתאוכדאיתא לצגיל הלכה א'‪ :‬אסר ר׳‬ ‫אמר ר׳ אחא‪ .‬באי ליתן טעם למה‬
‫תפילה אין זמנה קבוע‪.‬מדאורייתא דהא דאיתאריש פ״ד תפילת השחר‬ ‫זמנלזקבוע‪ .‬דכתיב בשכבך ובקומך‪.‬‬ ‫ר' בא נותן טעס אחר‪ :‬ק*ש‬
‫עד חצות הוא דרבנן ואפשר דר׳ בא לא שסע הא דר' אחא דהא בכלל דברי ר׳ אחא דבריו; ק׳יש איכה צריכה כוונה• וכדאיתא לקמן פ״ב;‬
‫תפילה צריכה כוונה• וצריך להפסיק הרבה; ג' פסוקין הראשונים צריכין כוונה‪ .‬דכן אמר שס בר קפרא; ומשני סן גו דאינן ציבחר•‬
‫מתוך שהה מעט יכול לכוון בלי הפסק גדול; כגון אנו שעוסקין בתלמוד תורה‪ .‬כלו' שתירתכו אומנתנו; על גרמיה‪ .‬על עצמו;‬
‫שאין‬ ‫דין כדעתיה ודין כדעתיה‪ .‬זה אוסר כשיטתו וזה כשיטתי‪:‬‬

‫מ ס ו ר ת ה ש יי ם‪.‬‬
‫בנלי סוטה י״ז מנחות ס״ג חולין פ״ט ספרי פ' שלח במדבר רבה פי״ד פי״ז ובשינוי‪ .‬כ( תוספתא פ׳א בבלי ברכות ט׳‪ 0 .‬בבל‪1‬‬
‫שס ושס איתא ר״ס אוסר סשיכיר בין זאב לכלב ר״ע אוקר בין חמור לערוד‪ .‬י ( תוספתא פ*א בבלי כרכות ט׳‪ .‬״( בבליישס ובזה״ל אסר ר׳‬
‫יוחנן ותיקין היו בומדךאותה עס הנץ התמה תניא כסי הכי ותיקין היו נומרין אותה עס הנץ החסה וכו'• ו( תוספתא פ״א• ‪ 0‬שכת פ״א‬
‫שס הל׳ ב׳ ושס כל הענין‪ .‬״( לעיל )דף ג' ‪.‬ע׳ב( הל' א׳ וש״נ‪.‬‬ ‫ק*נ‪.‬‬
 ‫ברכות‬ ‫פרק ראש‪ p‬הלכה ת ו­‬ ‫מאימתי‬ ‫;דף ג׳ ע״כ(‬

‫אומנתן אנל כגון אנו תפסיקין לק״ש ולתפילה והוא תן הסוגיות ההפוכות שאין תפילה תפסדת‪ .‬דתביאה לילי יראת שתים לכן תפשיקין ג ס‬
‫נין הירושלתי והבבלי — ‪ .‬גס הא דר׳ חכיכא בן עקביה דסוגיתכו כתפילה והא לאתר ר׳ יוחנן כגון אני שאין עסיקין בת״ת דיך ענו ה‬
‫איתא להיפך בבלי סוכה כ״ו וז״ל כותבי ספרים תפילין ותזוזות וכו׳ אתרה וכלי פלא לחלוק על ר״ש‪ :‬הוינא תתבעי‪ .‬הייתי תתפלל‪ :‬חד‬
‫פטורין תק״ש ותן התפילה ותן התפילין ותכל תצות האתורות בתורת להוה לעי באוריית׳‪ .‬אחל להיה טריל בתורה ולא אתר בתורה וגק״ש‬
‫לתורה עיקר ולכן אתר לאיו‬ ‫ר׳ יוסי‬
‫ושם תסיים לקיים דברי ■‬
‫הגלילי שהיה ריה״ג אותר 'העוסק למה שאין תפילה מפסדת• רבי שמעון בן יוחי כדעתיה דולבי תפסיקין; לית עלתא יכיל קאיס‬
‫‪,‬בתצוה פטור תן התצוה ואפשר שמעון בן יוהי אמר אילו הוינא קאים על טורא דסיני ביה וכו‪ /‬אין העילס יכול להתקי־ס‬
‫שבראשונה אתר ראב״ע כתו שהוא בשעתאדאיתיהיבת תורהלישר^י הוינאמתבעי קומוי רחמנא תפני לה״ר‪ :‬לילתזריא• ת׳רותית*(‬
‫בירושלתי ואח״כ כששתע דברי ריה״ג דיתברי לבר נשא תרין פומין הר דהוה לעי באורית׳• וחד ופתרונה תשירות ולה״ר‪ :‬ולא תולי‬
‫וכו׳‪ .‬ולתה אית לי׳ דאין תפסיקין‬
‫לק״ש‪ :‬ולא הלתל שלא לעשות‪.‬‬
‫חזר בו ואתר כתו שהוא בבבלי דעכיר ליה כל צורכיה‪ .‬חזר ומר ומה אין חד הוא לית‬
‫וקצת תורה על זה סיום הברייתא‬
‫עלמא יכיל קאי׳ ביה מן דילטוריא דיליה• אילו הוו תרין על כלו׳ הלותל ואינו■ עושה ‪ :‬ש״ליתו‪.‬‬ ‫• לקיים דברי ריה״ג וצ״ע‪:‬‬
‫ד ך ׳ שתעון בן יוחיאמר העוסק אחת כמה וכמה• א״ר יוסי קומוי רבי ירמיה אתיא השליא שהולד תוכח בה ברחם אתו‪:‬‬
‫כותבי ספרים זה שיכון‪ .‬ותשני הש״ס טעתא דרשב״י‬ ‫וכו׳‪ .‬הירושלתי קיצר כאן והכי דרבי יוחנן ברבי חנינא בן עקביה רתני‬
‫איתא שבת פ' כל כתני הל׳ א׳ תפילין ומזוזות מפסיקין לק״ש ואין מפסיקין לתפילה• תורה היא שיכון כלו׳ ליתוד וק״ש‬
‫היא ליתוד אי כחי תורה שיכון שבאה‬
‫דתני ר׳ שתעון בן יוחי העושק ר׳ חנינ׳ בן עקביה או׳ כשם שמפסיקין לק״ש כך מפסיקין‬
‫לשכן האלם ביראת הבורא וכן ק״ש‬ ‫בתקרא חידה שאינה תידה העוסק‬
‫בתשנה תידה שנוטלין תקנה שכר לתפילה ולתפילין ולשאר בל מצותיה של תורה• ולא ואין תבטלין שיכון תפני שיכין‪ :‬יהא‬
‫העוסק נחלתוד אין לך תידה מורי רבי שמעון בן יוחי שמפסיקין לעשוי סובה ולעשו׳ תכיכן‪ .‬בתשכתכו‪ :‬היא היא‪ .‬ג ם‬
‫גדולה תזו נותלמוד הנאמר פה לולב• ולית ליה לרבי שמעון בן יוחי הלמד על מנת בעונתה איכה חביבה תל״ת יהתשכה‬
‫הכונה על פי' המשנה עיי׳ דרכי לעשות ולא הלמד שלא לעשות‪ .‬שהלמד שלא לעשו׳ תיירי לרוב בכי אלם שאין תורתן‬
‫חותנתן ובתס׳ שבת לא גרסיכן היא‬
‫המשנה ד׳ ‪ ( 285‬והא דלא קאמר נוח לו שלא נברא• ואמר רבי יוחנן הלמד שלא לעשות‬
‫היא וכן הרשב״א בחידושיו ‪,‬לל׳ •׳‬ ‫הש״ס הא בעונתה כתלמוד דק״ל‬
‫דא*כ ת״ט דרבנן דפליגו דהא וראי נוח לו אילו נהפכה שיליתו על פניו ולא יצא לעולם‪ .‬לא גרס צי׳ וכן ‪ .‬עיקר ‪ :‬על ילי ■‬
‫גס לרבנן לא עבדי מקרא כתלמוד• טעמ׳ דר׳ שמעון בן יוחי זהו שינון וזה שינון ואין מבטל שהיה תלי׳‪ .‬שהיה עושק ת ^ ל ‪' :‬‬
‫ולע דלא מצינו נפי' שרבנן פליגי שינון מפני שינון‪ .‬והא תנינן הקורא מיכן ואילך לא אתר ר׳ אבא תרי‪ .‬בא לישב הקו'‬
‫על רשב״י ואפשר תשוס דאמר ר' הפסיד כאדם שהוא קורא בתורה הא בעונתה חביבה תתתכי׳ בלרך אחר‪ :‬לא תנינן וכו'‪.‬‬
‫גס לר״ש ק*ש בעיכתה חביבה תקורא‬
‫יוחנן בשם רשב״י משמע דרבנן פליגי‪ :‬מדברי תור׳• היא היא‪ .‬א״ר יודן ריש בן יוחי על‬
‫בתורה ותאי חביבתה כתשנה‪:‬‬ ‫אני שהייתי מוטהימסוגית הירושלמי‬
‫תוכח שזה המעשה הי׳ בק״ש של ירי שהיה תרי׳ ברברי חורה לפיכך אינה חביבה יותר העוסק בתקר' תלה שאיכה תדה‪.‬‬
‫שחרית אבל בבלי י״א איתא בזה״ל מדברי תורה• א״ר אבא מרי לא תנינן אלא כאדם כלו׳ תדר‪ v‬ואיכה תלה אכל תשכה‬
‫הא בעונתה כמשנה היא‪ .‬רבי תלה וא"כ אין נעיכתה חביבה‬ ‫שהוא קורא בתורה‪.‬‬ ‫ותעשה‬
‫שמעון בן יוחי כרעחיה דרבי שמעון בן יוחי אמר נ( תתשכה ור״ש לאתר כגון אנו שעוסקין‬
‫בת״ת תיירי בתשנה‪ :‬ורבנן‪ .‬דפליגי‬ ‫העוסק במקרי מדה שאינה מדה• ורבנן עבדי מקרא במשנה‪:‬‬
‫ארשב״י; עבלי תקרא כתשנה‪ .‬לג ס‬
‫תקרא תלה וכיון לק״ש בעונתה‬
‫בשבתך‬ ‫שנאמר‬ ‫יעמודו‬ ‫מתני ו בית שמאי אומריי בערב כל אדם יטו ויקרו‪.‬ובבוק׳‬
‫בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך• וב־׳ה אומרים כל אדם קורין כדרכן‪ .‬שני חביבה תתקרא חביבה כתי תתשכה‬
‫ובלכתך ברר׳‪ .‬אס כן למה נאמר ובשכבך ובקומך• אלא בשעה שבני ארם ‪ .‬שוככין לכן סברי לתפסיקין ‪ :‬מתני ו׳‬
‫ובשעה שבני אדם עומד ‪ C f‬הא רבי' הלל מקימון תרין קריא מה מקיימין ‪ ,‬דבי׳ שנאתי בשבתך בביתך ובלכתך בלרך‬
‫שמאי בשבתך בביתך ובלכתך בדרך‪ .‬י( בשבתך בביתך פרט לעוסקים במצות‪ .‬ובשכבך ובקותך‪ .‬בתשנה בראש הפרק‬
‫איתא בלברי ב״ש שנאתר ובשכבך‬
‫בדרך פרט לחתני׳• תני מעשה בר׳ אלעזר בן עזרי׳ ור׳ ישמעאל שהיו שחיין‬ ‫ובלכתך‬
‫ובקותך; תקיתוןתר׳ן קריא‪ .‬הקרא‬
‫דבלכתך בלרך והקרא לבשכבך‬ ‫קרית‬ ‫עונת‬ ‫זמן‬ ‫הגיע‬ ‫זקוף‪.‬‬ ‫מ^‬ ‫ש‬ ‫י‬ ‫ורבי‬ ‫מוטה‬ ‫עזריה‬ ‫בן‬ ‫^עזר‬ ‫ר׳‬ ‫והוה‬ ‫אחד‬ ‫במקו׳‬ ‫י‬ ‫;‪1‬‬
‫ונקותך‪ :‬פרט לחתני׳‪ .‬והא דלא‬ ‫ישמעאל‬ ‫לד‬ ‫אלעזר‬ ‫איד‬ ‫ישמעאל•‬ ‫רבי‬ ‫והטה‬ ‫עזריה‬ ‫בן‬ ‫אלעזר‬ ‫ר'‬ ‫נזקף‬ ‫שמע‬
‫אומר לאחד בשוק מה לך זקנך מגורל והוא אזמר יהיה כנגד המשחיתים• א^׳ שהייתי תתעט חתן תשוס דעוסק בתצוה פי'‬
‫מוטה נזקפתי ואת׳ שהיית זקוף הטית‪ .‬אמר לו אתה נזקפת כדברי ‪ .‬בית שמאי‪ .‬ואני רש״י בברכות דחתן טרדא דתחשבה‬
‫בעלתא הנא שתחשב על עסק בתולים‬
‫היטיתי כדברי ב״ה‪ .‬ד׳א שלא יראוני התלמידים ויעשו הלכה קבע כדברי בית‬
‫ואי לאו קרא יתירה לא איתתעט‪:‬‬
‫הגיע זתן עונת קרית שתע• של‬ ‫מתני‬ ‫שמאי•‬
‫שחרית‪ :‬כזקף ר׳ אלעזר בן עזרי׳‪ .‬שו;יהדורש כב״ש בבוקר יעפוד ‪ :‬תה לך זקנך חגודל‪ .‬פי׳ לתה זקנך תנודלכל כך‪ ,‬ובבבלי הגי׳שאותרים‬
‫לו זקנך יתגולל ופי׳ רש״י שאוחרים זקנך נאה ואגודל‪ :‬יהיה כנגד התשחיתיס‪ .‬כנגד אותם שהם תשחיתים זקנם ולהוציא תלבם‬
‫תחני'‬ ‫אני שהייתי תוטה כזקפתי‪ .‬הרי אני כתקלסאת תעשיך שהייד‪.‬י נזק ‪ q‬ואתה תוטה עיי׳ רש*י שם‪:‬‬ ‫אסר כן‪ .‬רשב״א ברכות‪:‬‬

‫‪,‬‬ ‫׳‬ ‫ם ס ו ר ‪ n‬ה ש ״ ם‪^ .‬‬

‫בבלי ברכות י״א‪ .‬י( שם זבל׳‬ ‫שבת פט״ז הל׳ א' מר״ות פ״ג הל' ה׳ ‪533‬י ‪3‬״ק‬ ‫תוספתא פ׳יב ביכורים פ״ג הל׳ ג'‪.‬‬ ‫■‬
‫לכדתניא וכן שם ט׳ז סוכה כ״ה תנו רבנן והוא תוספתא ברכות פ״א‪.‬‬
‫‪*) delatoria‬‬
 ‫‪J‬‬
‫)דף גי עייב עי־ג(‬ ‫ט‬ ‫בדכות‬ ‫פרק ראשק הלכה ז־ ח‬ ‫מאימתי‬
‫‪ 0‬ת ג י ן׳ בשם ר׳ יוחנן• צ״ל חברייה ‪.‬נשס ר' יוחנן וכן הוא ומעשה בר' ישמעאל וראב״ע שהיו מסובין נמקום אתד והי׳ ר׳ ישמעאל‬
‫במס׳ ע״ז ושם עיקר המאמר כי הוא שייך להמשנה שם היאך מוטה וראב״ע זקוף כיון שהגיע זמן ק״ש הטה ר' אלעזר ‪ qpn‬ר׳‬
‫דודייך‪ :‬דודים‪ .‬ישמעאל וכן‪ .‬הוא תיספתא פ״א ועיי׳ ספרי פ' ואתחנן‪ .‬וא״כ הי׳ המעשה‬
‫טיבים דודייך‬
‫כי טיבים‬
‫או כי‬
‫מיין או‬
‫דודיך‪ ,‬מיין‬
‫כי טובים דודיך‪,‬‬‫אחה קורא ‪•j‬‬
‫קרובים‪ :‬חכך‪ .‬לכתיב חכך כלו׳ אמריך והם ד*ם‪ :‬ביין הטוב‪ .‬כד״ת בק״ש של ערבית וכבר העיר על זה^ב^] ‪£‬דה יהושע‪:‬‬
‫יצאת בת קול‪ .‬בספרנו‬ ‫ב י ב ^ ח ‪..‬‬ ‫דתורה קרויה יין כדכתיב‬
‫דרכי המשכה ד' ‪ 89‬שיערנו‬ ‫מתני ז א״ר טרפון אני■ הייתי בא בדרך והטיתי‬ ‫מחיר יין וחלב אלמא ד׳ם חביבים‬
‫כד״ת‪ :‬ווה• הוא בא‪ :‬מיין‪ .‬טובים לקח׳ כדברי בי׳ש וסיכנתי בעצמי מפני הליסטין‪ .‬אמרו שעיקר הנידוי של ר״א היה על‬
‫יותר מיין‪ :‬יש בהן היתר‪ .‬יש בהן לו כדיי היית לחוב על עצמך שעבר׳ על דברי ב״ה• שקם בראש חכמי ב״ש והחזיק ידי‬
‫בשם ר׳ יוחנן דודי׳ דברי סופרים לדברי תור׳ וחביבי׳ ב״ש להיות עוד לבית והחכמים לא‬ ‫לפרש‪.‬להיתר כגון לא יראה לך חמן‬
‫רצו עוד בבתים מיראתם פן יתחלקו‬
‫ומפרשינן שלך אי אתה רואה אבל כדברי תורה• ;שיר השירים ז׳( חנ ך כיין הטוב• שמעון‬
‫ישראל לב׳ כתות וכתהוה הדבר‬ ‫אתה רואה של אחרים ושל גבוה ‪:‬‬
‫תדע לך שהוא כן‪ .‬אינו מדברי ר' בר ווה כשם רבי יוחנן דודים דברי סופרים לדברי שכתנדה ר״א בפלץגתא של תנור‬
‫ישמעאל דלא משכחת בשום מקום תורה וחביבים יותר מדברי תור׳‪) .‬שם א׳( כי טובים של עככאי ע״ש ונראה שע״ז כיוון‬
‫שתנא אוסר לתנינן תמן אבל הוא דודיך מיין• ר׳ בא ‪.‬בר כהן בשם ר' יורה בן פזי תדע ר' יוחנן באמרו ביבנה וכו׳ כלו׳‬
‫מדברי הש״ס שמביא ראייה להא דר׳ לך שחביבין דברי סופרים מדברי תורה שהרי קבי טרפון באותו מעשה דר״א ור' יהושע עיי׳‬
‫בבלי ב״ע כ״ט ירושלמי מ״ק פ״ג‬
‫ישמעאל כן פירש בעל יפה מראה ‪ :‬אילו לא קרא לא היה עובר אלא בעשה‪ .‬וע״י שעבר‬
‫'‬ ‫הל׳ א׳‪:‬‬ ‫־‬ ‫האומר אין תפילין‪ .‬זקן סמרא‬
‫שם והמת בו יומם'ולילה‬ ‫עד‬ ‫שהורה אין תפילין‪ :‬פטור‪ .‬דזיל על דברי כ״ה נתחייב מיתה על שם }קהלת יי( ופורץ‬
‫קרי בי רב היא‪ :‬דברי;קנים‪ .‬בש״ס גדר ישכנו נחש‪ .‬תני ר׳ ישמעאל דברי תורה יש בהן‬
‫הרשב״א סוף פ׳ מאימתי קורין‬
‫כקראים בהרבה איסור ויש בהן היתר‪ .‬יש בהן קולין יש בהן חומרי’• מביא הירושלמי בזה״ל ספני מה‬ ‫וכן בבבלי ‪.‬‬‫זה ‪,‬‬
‫תדע לך שהוא כן• תיקנו בשחר שתים לפניה ואחת‬ ‫מקומות סופרים זקכ ץ‪ :‬דכתיב אל אבל דברי סופרי׳ בולן חמורין הן‪.‬‬
‫לאתריה ובערב שתים לפניה ושתים‬
‫לאחריה‬ ‫תפילין 'לעמר על דברי ״ירה‬ ‫״‪:::.‬־;;;;;^ ’ ״;‪^ .‬״‪? ; 3^ /‬״״;‪ ;:‬י״נינ' תם‪(’ ,‬הא‪,‬מ■‬
‫שהדור איני ראיי ־לכך; וכתיב אטיף פטור‪ .‬חמש טוטפות להוסיף על דברי סופרים חייב•‬
‫לך ליי; ולשכר‪ .‬וסיומא דקרא והי' ר׳ חנניה בריח דר׳ ארא בשם ר׳ תנחום ביר׳ חייא חמורים דברי זקנים מדברי‬
‫סט’‪ q‬העם הזה הוא מקובל לעס נביאים רכתיב )מיכה ב׳( אל תטיפו יטיפון לא יטיפו לאלה לא •סג ‘כלימו׳‪ .‬וכתי׳)שס(‬
‫הזה לפי שהיא נביא שקר א״כ כיון אטיף לך ליין ולשכר‪ .‬ונביא ווקן למי הן חמין למלך ששולח ב׳ פלמטרין שלו‬
‫מהן כתב אם אינו מראה לכם חותם שלי וסמנטרין‪ I‬שלי אל‬ ‫*‬
‫על אח׳‬
‫‪r‬‬
‫כדברי למרע׳‬ ‫ח‬
‫שהוא נביא‬
‫שיש 'נביאי שקר ‪:‬ריך הבא‬
‫כביאות להביא ראיית‬
‫דברים בכביאיס תאמינו לו• ועל אחד מהן כתב אע־יפ שאינו מראה לכם חיתם שלי האמינוהו‬ ‫ב׳ דברים‬
‫אמת הרי שיש ב׳‬
‫לפעמים אין להם רשות להתכנא בלא חות׳ וסמנטרן‪ .‬כך בנביא בתי׳ )דברים י״ג( ונתן אליך אות או' מופי ברם הבא‬
‫י וגס צריכין ראייה מה שא'כ בזקנים }שם( ע״פ התור' אשר יורוך♦ הדא דתימר משיצאת בת קול‪ .‬אבל עד שלא‬
‫‪ C‬כל החצי לההמי׳ על עצמו ולנהוג כחומרי ב״ש וכחומרי ב״ה על‬ ‫יצאת בח קול‬ ‫דהזקנים יורו בכל עת גס‬
‫וה נאסר )קהלת אי( הכסיל בחושך הולך• כקולי אי־״ו ואילו נקרא רשע אלא א'‬
‫כקולי ובחומרי דדין• אי כקולי וכחומרי דדין‪ .‬הדין רתימי עד שלא יצאת בת‬ ‫פלמםטרין ופתרונה פקו^‪,‬‬
‫וססנטירין‪ .‬ס׳ יונית**( ופתרונה קול אבל משיצא׳ בת קול לעולם הלכה כדברי ב״׳ה וכל העובר על דברי ב״ה חייב‬
‫סימנים‪ :‬הדא דתימר‪ .‬קאי אמתני׳ מיתה‪ :‬תני יצאת בת קול ואמרה אילו ואילו דברי אלהים חיים אבל הלכה ברברי‪.‬‬
‫בית הלל‪ :‬איכן יצאת בת ׳קול‪ .‬רי ביבי אמר בשם ר׳ יוחנן‪,‬ביבנה יצאת בת קול‪:‬‬ ‫כדיהי׳תלחוב ״ל‬
‫ח בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה ובערב מברך שתים לפניה‬ ‫^ ^ ^ ^ * ‪*4‬כלברי^^ב׳׳‪ %‬אכל^‬
‫מקום שאמרו להאריך אינו רשאי לקצר‬ ‫ושתים לאחריה אחת ארוכה ואחת קצרה•‬ ‫אן*‬ ‫עד שלא יצאת'בת‬
‫אינו‬ ‫כהדאדתני והוא תוספתא והירושלמי לקצר אינו רשאילהאריך• לחתום אינורשאי שלא לחתום• שלא לחתום‬
‫קיצר כזה‪ :‬כקומרי ב״ש וכחומרי רשאי לחתום׳ ר׳ סימון בשם ר׳ שמואל בר נחמן על שם )יהושע א׳( והגית בו יומם‬
‫ב״ה על זה נאמר‪ .‬כלו׳ כ״י’ ולילה‪ .‬שתהא הגיית היום והלילה שוין‪ .‬ר׳ יוסי בר׳ אבין בשם רבי יהושע בן לוי‬
‫על שם )תהלים קי״ט( שבע ביום הלרתיך על משפטי צדקך• ר׳ נחמן בשם ר׳ מני כ ל‬
‫ובס״א‪ :‬כרילי אילו ואילו• היי^‪ ,‬המקיים שרע ביום הללתיך כאילו קיים והגית בו יומם ולילה‪ :‬מפני מה קורין שתי פרשיות‬
‫וקימה‬ ‫נ קי תיי קולי דסתרי אהדדי‪ :‬הדין הללו כבל יום• ר׳ לוי ור׳ סימון• ר׳ סימון אמר מפני שכתוב בהן שכיבה‬
‫דתיסר עד שלא יצאת בת קול‪ .‬הוא מדברי הירושלמי על הברייתא זהדא דתימר דלעיל קאי על המשכה וכמו שפירשנו ואין כאן כפילת הענין ‪:‬‬
‫מ ת‪-3‬י ח ׳ על שם והגית בו יומס זלילה‪ .‬משוס הכי תיקנו בשחר ובערב כרבות לפניה ולאחריה דבברכות אלה יש שבח ‪.‬על הגיון וליסוד‬
‫התורה‪ :‬על שם שבע ביום‪ .‬ר' סימן מפרש למה תיקנו בשתר ובערב ברכות לפניה ולאחריה ור׳ יוסי בר אבין בא לפרש למה תקנו ז׳ ברכות‬
‫והן ג'כשחר וד׳ בערב‪ :‬מפני מה קורק שתי פרשיות‪ .‬עתה גא לפרש ספני מה קורין ג׳ פרשיות דק״ש בכל יוס ואמר נ'פרשיות דבראשוכה‬
‫ר'‬ ‫לא קראו פ׳ ציצית בערב עד •שבא בן זומא וכדאיתא להלן כמשנה ‪ :‬מפני שכתוב בהן שכיבה וקימה‪ .‬בשכבך ובקומך ‪:‬‬

‫מסורת הש ״ ס‬
‫א( סנהדרין פ*י הל׳ ד׳ ע״ז פי‪.‬‬
‫!״כ הל׳ ה׳‪ ,‬כ( סנהדרין פ׳ אלו הן הכחנקין ס״ג‪ .‬ג( תוספתא סוכה פ״ב' בבלי עירובין ז׳ זש״כ‬
‫והירושלמי לא הניא התוספתא בשלימותה‬
‫ותה דזה ל׳ ^התוספתא לעולם הלכה כדברי כ*ה וכו׳ וגס בשינוי עיי' בבלי עירובין שם ונס״א‪.‬‬
‫•נל׳ יחיד ^‪; ♦) rroXsfuazrj‬‬ ‫‪**) arjfxavTtjQcoy.‬‬
 ‫‪'ll‬‬
‫ביבות‬ ‫פרק ראש‪ p‬הלבה ח­‬ ‫מאימתי‬ ‫)רף ג׳ ע׳יג(‬
‫לאחריה כדי להשוות מדת יום לקלת לילה ופי׳ בו הרשב״א דבשתר ר׳ לוי א' מפ‪:‬י שעשרת הדברות כלולין בהן• נפרשת ק״ש ו ר‪/‬‬
‫קורא ג' פרשיות וג׳ ברכותהרי שש ובערב ב׳ פרשיות וארבע ברכות לוי אמר בדרך הגדה ולכן פי׳ גס כן פ׳ ציצית אף שהש״ס לא‬
‫הרי שש כלי להשוות וכו׳ עכ״ל ולפי הכושחא שלפניני נראה כמו שאל כי אס על ב׳פרש־ותועיי׳ מבואפ״ל ערךר׳ לוי שהיהבעל אנלה;■‬
‫שפירשנו ובפירוש הקצר סניה דברי הראבי׳יה והס נועין לדברי הרשב״א ר' אחד כלו׳ הוא לעומת לא יהי' לך ‪ :‬סאן לרחיס סלכא‪ .‬קי‬
‫שאוהב את המלך ‪ :‬אמר להן‬ ‫‪,‬‬ ‫אב‪ 1‬יש שס ט״ס ע״ש‪:‬‬
‫א׳ מפני שעשרת הדברות כלולין בה‪ 1‬הממונה‪ .‬הוא סגן הכהניס; ב י מ‬ ‫מ ה בירכו♦ בבבלי איתא מאי ברכה וקימה• ר לוי‬
‫שמע יש׳ ה׳ ברכה אתת‪ .‬סן הברכות שילפכי‬ ‫אתת כי הא דר׳ אבא וכו׳ )שמות ר( אנכי ה׳ אלהיך* )לגריס ו׳(‬
‫אתו שיילוהו לר׳ יהודה אסר להז אלהינו• לא יהיה לך אלהי׳ אחרי׳ על פני• הי אחד• לא ק׳ש והתש משדר לכוליה סדר‬
‫• של עבודת השחר ^קאמר דלאחר‬ ‫ך‪.‬‬ ‫הכי אסל שמואל אהבה רבה תשא את שם ה׳ אלהיך לשוא• ואהבת‬
‫והירושלמי אומר ברכת התורה‬
‫ונניקר פשוטו שהוא קאי על ברכת מאן דרהים מלכא לא לישתב־ בשמי׳ ומשקר‪ .‬זכו' אי^ יסלתוס ירדו ובאו להס ללשכת הגזית‬
‫אשר בחר בכו וכן פי׳ בעל פ׳׳ס יום השב׳ לקדשו‪ .‬למען תזכרו‪ .‬ר׳ או׳ זו מצו• שכת לקרות שסע והדר ת;* אמר צהס ‪,‬‬
‫גס הא דאסר ר׳ אמי בשס ר״ל שהיא שקולה כנגד בל מצותיה של תורה רבתי׳ )נחמיה הסמוכה ברכו ברכה אחת והס ברכו‬
‫זאת אוסרת שאין הברכות מעכבות ט'( ואת שבת קדשך הודעת להם ומצית וחוקי; ותורה וקראו עשרת הדברות‪ .‬רש״י‪ :‬זו‬
‫אהבה רבה‪ ,‬צוית וגו׳ להודיעך שהיא שקולה כנגד מצותיה של תורה• ברכת תורה‪ .‬אשר בחר בכי לפי‬ ‫מורהשלא אסרו‬
‫שהיו קורין עשית הדברות היו ‪.‬‬ ‫ואפשר דר׳ יהודה דאמר בבבלי‬
‫כריכין לברך ברכת תורה תחילה;‬
‫בניבם•‬ ‫וימי‬ ‫ימיב׳‬ ‫ירבו‬ ‫למען‬ ‫אמך•‬ ‫ואת‬ ‫אביך‬ ‫את‬ ‫כבד‬
‫בשס שמואל ור׳ מתנה דאמר‬
‫בירושלמי נשס שמואל חולקין היאך לא‪ .‬תרצח• ואבדתם מהרה‪ .‬מאן דקטיל מתקטיל‪ .‬לא זאת אסרת• מדקראו אתר עשרת •‬
‫הדברות שמע ולא אסרו הברכות ■‬ ‫אמר שמואל אגל עוד יש שינוי תנאף• לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם• אמר ר׳‬
‫גדול בין ב המלסודיס דבירושלסי לוי ליבא ועינא תרין סרסורי דחטאה כתיב )משני כ״ג( שלפני שמע שי׳מ שאין הברכות של ׳‬
‫איתא אין הברכות מעכבות ועיי׳ תנה כני לבך לי ועיניך דרבי תצרנה• אמר הב״ה אי ק״ש מעכבות ולקמן ריש פ״ב ־; ‘‪.‬‬
‫מסופק הש״ס בזה‪ :‬שעשר׳ הדברות ‪V‬‬ ‫חי׳ הרשב״ח י״א ובבבלי ברכות‬
‫אין מעכבות ‪ .‬זו את זו ופי׳ רש״י יהבת לי ליבך ועינך אנא ידע דאת לי‪ .‬לא תננב‪ .‬ה‪ :‬ה; גופה של שמע• וכיון שכבר ■ל‬
‫ברכו ברכת התורה קודס י׳^גי־‪:‬‬ ‫עד‬ ‫ברעך‬ ‫תענה‬ ‫לא‬ ‫חברך•‬ ‫של‬ ‫דגנו‬ ‫ולא‬ ‫דגנך‬ ‫ואספ׳‬
‫בירן את האתת ולא בירך את‬
‫השנית כפקא סיהא •די חובתו שקד• אני ה׳ אלהיכם• ובת׳ )ירמיה י׳( וה׳ אלהים הדברות נפטרו מברכת אהבה רבה‬
‫בההיא שבירך ואין חברתה מעכנת אמת• מהו אמת א״ר אבון י( שהוא אלהים חיים ומלך שהיא ג״כ ברכת התירה ולקמן '־‬
‫גומר שאין זי מועלת בלא זו ע״כ עולם• א״ר לוי אמר הב״ה אם היעדת להכירך עדות מקשה הש״ס מברכת יוצר אור‪:‬‬
‫ספני טענת הסיטן• שלא ’ אמרו‬ ‫וכפירושו מוכח מן הסוג׳׳ שס וע״ש‬
‫עיד שבא הש״ם לוסר‪.‬דר״ל חולק שקר מעלה אני עליך כאילו היערת עלי שלא בראתי לעמי הארץ אין שאר תורה חמת‬
‫על שמואל ואסר דברכו יוצר אור שמיי וארץ‪ .‬לא תחמוד בית רעך♦ וכתבת׳ על מזוזות ותדעו שאין קורין אלא מה שאמר‬
‫אמר להן הקב״ה ושמעו מפיו בסיני• רש״י;‬ ‫אף דלפי הססקנא אינו מוכח ביתך‪ .‬ביתך ולא בית הכירך• תמן ת^י‬
‫רב ר' שסיאל בר נתחן אסר‪ .‬אמר‬ ‫הממונה כרכו ברבה אחת והן בירכו‪ .‬מה בירכו‬ ‫שר״ל חולק׳ ע״ש ;‬
‫והוא ששנה על אתר‪ .‬ובחידוש* מתנה אמר בשם שמואל זו ברבת תורה• וקראו עשרת נמחק‪ :‬ספני שכתיב בי^ שכיבה‬
‫וקימה‪ .‬דכתיב בה כרע שכב כארי‬
‫וכלביא סי יקימנו לדמי צבשכבך‬
‫הרשנ״ח כתב בשס הראבד הרברי׳ שמע והיה אם שמוע• ויאמ׳• >־׳ אמי בשם ר׳ל‬
‫שיש גירסאות גורסי; והוא שקרא‬
‫לאלתר ולאותה גירסא כל שקלא זאת אומרת י( שאין הברכות מעיבות• א־׳ר בא אין מן ובקומך שהקכ״ה שומרנו נשכבנו‬
‫קש סמוך לאהבה רבה יצא •ד‘ הדא לית ש״מ כלום שעשר׳ הדבח׳ הן הן גופה של ובקומנו לשכב שלויס ושקטים כארי‬
‫ברכה כל היוס לפי שכבר בירן על שמע• דרב מתנה ור׳ שמואל בר נחמן אמר תרויהון וכלביא• רש״י; יציאת וסלסת• אל‬
‫אמרין בדין הוה שיחו קורין עשרת הדברו׳ כבל יום ‪ C‬מוציאם ממצרים יתריעת מלך בו ;‬ ‫התורה‬
‫ספני שכתובת בתורה• כידוע ‪:‬‬
‫ומפני מה אין קורין אותן מפני טענת המינין שלא יהו‬
‫בנביאים‪ .‬חינה ו'‪ :‬בכתוביס• נחמיה‬
‫בר י״ג‪ :‬אמר להן הממונה וכו'‪ .‬הוא‬ ‫אום׳ אלו לבד׳ ניחנו לן למשה בסיני• ר׳ שמואל בר נחמן בשם רבי יהודה‬
‫כסו ספא אסר להן הסמוכה ועתה‬ ‫ז מ ד א י( בדין היה שיחו קורין פרשת בלק ובלעם בכל יום ומפני מה אין קורי׳‬
‫אותם שלא להטריח על הציבור• ר׳ הונה אמי מפני שכתיב בה שכיבה וקימה• ר׳ ססייס למלתיה דלעיצ דלייק מברכת‬
‫יוסי בי ר׳ בון אמר מפני שכתיב בהן יציאה ומלבות♦ א״ר אלעזר מפני שכתובה בתורה אהבה לבה והשתא מדייק מברכת‬
‫יוצר אור; והלא לא ברכו וכו׳׳‪.‬‬
‫א"כ שסע מינה דברכות אין‬
‫ברכו כרבה אחת והן בירכו מה בירכו‬ ‫כנביאים ובכתובים• אמר להן הממונה‬
‫מעכבות‪ :‬עדיין לא יצאו המאורות•‬ ‫רבי‬ ‫המאורות‪.‬‬ ‫יוצר‬ ‫ברכו‬ ‫לא‬ ‫והלא‬ ‫תורה‬ ‫מר רב מחנה בשם שמואל זו ברכת‬
‫דהא אינהו מקדימי; וכדאיתא לעיל‬ ‫ובשבח‬ ‫המאורות•‬ ‫יוצר‬ ‫ותימד‬ ‫המאורות‬ ‫יצאו‬ ‫שמואל אחיו דר׳ ברכיה עדיין לא‬
‫זו היא השוכן סוף הלכה א׳ הקורא ע ס אנשי •‬ ‫מוסיפין ברכה אחת למשמר היוצא‪ .‬מהו ביב׳• א״ר חלבו‬
‫בבית הזה יטע ביניכם אחוד‪ .‬ואהבה שלום וריעות‪ .‬שמואל אמר השביס לשנות משמר לא יצא כי משכימין היו;‬
‫ותיסר יוצר המאורות‪ .‬בתקיה‬
‫ולעולם בזסיו הברכות מ עכ בות‪:‬‬
‫רבי‬ ‫קודם ק״ש צריך לברך‪ .‬לאחר ק״ש א״צ לברך‪ .‬א״ר בא והוא ששנה על אתר•‬
‫יבשבת סוספיין‪ .‬הוא סיומא דסשנה לסם' תמיד ‪ :‬צריך לברך‪ .‬ברכת התורה ; אין צריך לברך‪ .‬ובבבלי איחא הטעס שכבר נפטר באהבה‬
‫רבה‪ :‬והזא ששנה על אתל• לאלתר כלן׳ שלמד מיד‪:‬‬

‫מסורתהש״ס‬ ‫^‬
‫‪ C‬שס ובשינוי שס האוקל‪.‬‬ ‫‪ 0‬לקמן פ״נ הל׳ א׳;(‪ .‬י ( בגל» י׳נ•‬ ‫בבל׳ י״א וע״ש‪.‬‬ ‫׳*‪ C‬סכהלרין פ״א הל׳ א׳‪ .‬י=( תמיד פ״ה מ״א‪.‬‬
 ‫)דף ג׳ ע״ג(‬ ‫ברכות‬ ‫פרק ראשון הלכה ת‬ ‫מאימתי‬
‫שדרש‪ .‬בלו׳ לקדרש והיא פי'המקרא כגון תכילתא ספרא ספרי‪ :‬הלכות‪ .‬התירה פעם א׳ בבוקר אבל לספרים דגרסי להוא ששכה עצ אתר אין‬
‫קייאה ^הסמוכה הא אס הפסיק וחזר וקרא‬‫משנה וברייתא‪ :‬עס אנשי מעמד‪• .‬שראליס העומדים בשליחית הצימר הברכה מוציאתו אלא מידי ■‬
‫עייב‪ .‬ודע דהת־ם׳ שם ד״ה שכבר כפטר כתבו על‬ ‫‪.‬‬ ‫על קרבכם שנאסר )במדבר כ״ח( תשמרו להקריב צי מציה שיהיו משמרים צרד לחזור ולברך‬
‫ועומדים על קרבכם‪ :‬מאחרי׳ הין‪ .‬לקרות עד^׳יל^ת עבודת התמיד‪ :‬המאסר דירושלמי והוא ששנה על אתר פי׳ לאלתר שלמד סיד באותו‬
‫ן‪^.‬ו^ןךן ^ ס^וס ע״כ ולא ידענא היכן משסע‬
‫‪/,‬‬ ‫הויכן נפקין לתעניתא‪ .‬אפשר שאסר‬
‫על אתר באותו מקום והלא' אין‬ ‫הדכן כפקין לפי שבתענית מוציאין רבי חונא אמר נראין הדברים מדרש צריך לברך•‬
‫התיבה לרחובה של עיר ושם ר\ו א״צ לברך♦ ר׳ סימון בשם ר׳ יהושע בן לוי בין מדרש משמעותו כ׳׳א מיד וכסי לאלתר‬
‫בנבלי עיי' מבוא פ״ב ערך‬ ‫סתפללין וכדאיתא במשנה פ״ב בין הלבות צריך לברך• א׳ רב חייא בר אשי נהגין‬
‫*‬ ‫על אתר ‪:‬‬ ‫דתענית‪ :‬ולא הוה ממתי‪ .‬ולא הוינן ויתבין קומוי רב בין מדרש בין הלכות זקיקינן‬
‫הי' מוחה דס״צ כיון דככר התחילו למברכה• תני י‪,‬ן הקורא עם אנשי מעמד לא יצא כי מדרש‪ .‬בספרנו דרכי המשנה‬
‫פ״א בארנו שמדרש כופל על‬ ‫בתפילת תעטת איכן צריכין להפסיק‪:‬‬
‫אלא כלי לעמוד בתפילה מתוך מאחרי׳ היו• ר׳ זעירא בשם ר׳ אמי ביומי דר׳ יוחנן הדרשה הנצמדת להמקרא ומוציאה‬
‫ממנו הלכה והלכה כאמרה על‬ ‫דגר תורה♦ כלו׳ שיאסרו דבר הוינן נפקין לתעניתא וקרוי שמע בתר תלת שעין ולא‬
‫הלכה המופשטת ממדרש הקרא ואף‬ ‫תורה קודם התפילה‪ :‬שלא •הו הוה ממחי בידן• ר׳ יוסי ורבי אחא נפקן לתעניתא‬
‫בעא רב שבעיקרה •וצאת מהמקרא וסמדרשו•‬ ‫א׳סר•' בעונת׳ הן קירי; אות׳• שלא אחא ציבור׳ ומוקרי ^‪ 2‬מע בתר תלת שעין•‬
‫והכה בבבלי איתא אסר ר' הוכא‬
‫יטעו לומר שזס קריאתה גם לאחר אחא מחויי בירן‪ .‬א״ל רבי יוסה והלא כבר קראו אותה‬
‫והיא ר׳ חוכא דירושלסי למקרא‬ ‫ג' שעות וצבור זה קורין אותה‬
‫בעיכתה‪ :‬אלו ברכית‪ .‬חסר ס׳ בעונתה‪ .‬בלום קורים אהתה אלא כדי לעמוד בתפילה צריך לברך נסדרש א״צ לברך והוא‬
‫תכי והיא סתיספתא‪ :‬שסאריכין מתוך דבר תורה• א״ל מפני ההדיוטו׳ שלא יהו אומרי׳ סותר לדברי ר' חונא בש״ס זה‬
‫בהן‪ .‬בנוכח הברכה♦ הרשב״א ברכות בעונת׳ הן קורין אותי‪(^ .‬אלו ברכות שמאריכין בהן דאסר מדרש צריך לברך‪ .‬עוד איתא‬
‫׳*א‪ :‬סכרכיתיי אדם ניכר‪ .‬בבלי ברכות ר״ה וי״ה זכרבות תענית ציבור‪ .‬מברכותיו אדם בכבלי ור׳ אלעזר אסר למקרא‬
‫ולמדרש צריך לברך למשכה אין‬
‫צריך לברך והס דברי ר׳ חוכא כי‬
‫נ׳ מפרש לה כיצד רבי אוסר יבטובו ניכר אם ת״ח הוא אם בור הוא• אלו ברכות שמקצרין‬
‫הרי זה ת״ח ושטובו הרי זר בור‬
‫מה שאסר בבבלי למשכה אין צריך‬ ‫וכי'‪ :‬וברכת הזימון‪ .‬ברוך שאכלנו בהן המברך על המצו׳ ועל הפירות וברכת הזימון וברכה‬
‫הא כל שאר הכונה סשניז ונריית׳א ובירושלמי‬ ‫משלו‪ :‬וברכה אחרונה של ברבת אחרונה של ברכת המזון אחר ’ המזון‪.‬‬
‫המזין‪ .‬ברכת הטוב ומטיב שהכוסחא הברכו׳ אדם מאריך• אמר חזקיה מן מה דתני המאריך המשנה והברייתא כקראין הלכה•‬
‫בעיקרה היא קצרה אלא שהוסיפו הרי זה מגונה והמקצר הרי זה משובח הדא אמרה עוד איתא כבבלי ור' יוחנן אסר אף‬
‫בה אח״כ דברים‪ :‬הא כל שאר שאין זה כלל• חני צריך להאריך בנואל ישראל בחענית• למשנה צריך לברך והס דברי ר'‬
‫סימון גשס ריב״ל גס בהא דר׳‬ ‫הברכות אדם מאריך‪ .‬סדפרט‬
‫הא בשש שהוא מוסיף אינו מאריך• א״ר •וסה שלא■ חייא כר אשי• יש שינוי בין הירושלמי‬ ‫והילך כל הברכות הקצרות משסע‬
‫שאר ברכות יכול להאריך‪ :‬תאמר הואיל והוא מעין י״ח לא יאריך בה• לפום כן יהכבלי ע*ש ועיי' ךי*ף ברכות שהי׳‬ ‫הא‬
‫לו גי' אחרת בסוגי' דבכלי‪:‬‬ ‫שאין זה כלל‪ .‬כלו׳ שאין לדייק סהא צריך מימר צרי' להאריך בגואל יש׳ כתענית♦ ‪ C‬אל‪1‬‬
‫דאילו נרכית שמקצרין‪ :‬הא בשש ברבות ששוההין בהן בראשו תהילה וסוף• ובמודי׳ מברכותיו אדס ניכר‪ .‬אין '‬
‫לזה המאסר פה מקום ואין‬ ‫שהיא מוסיף אינו מאריך‪ .‬בהמיה תחילה וסוף• השוחח על כל ברכה וברכה מלמרין‬
‫לנרי למה נכנס בין הרישא אלו‬
‫ברכות שסארינין בהן ובין הסיפא‬
‫יצחק בר נחמן^ בשם ר׳ יהושע‬ ‫_‬ ‫דבתענית סיסיף ו' כרכות על אותו שלא ישוח• _ל׳‬
‫הי״ח והיו סאיייכין בהן וכדאיתא‬
‫תענית פ׳ב‪ :‬היאיל והוא מעין »’ ח‪ .‬בן לוי ’ ( בהן גדול שוחח על סוף כל ברכה וברכה• אלו ברמת שמקצרין בהן אכל‬
‫בתוך נרכית י״ח צא •אריך המלך ראש כל כרכה וברכה וסוף כל ברכה וברכה• בתוספתא איתא על נכו; הלו ברכות‬ ‫פי'‬
‫כה דהיה הפסק בתיך התפילה‪ :‬ר׳ סימון כשם ר' יהושע בן לוי המלך משהוא כורע אינו שמקצרין בהן ופו' אלז ברכות‬
‫אלו כרכות• תכי אלי ברכות‪ :‬נזקף עד שהוא משלי׳ בל תפילתו• מ״ט )מ״א ח׳( ויהי בבלות שסארינין בהן וכו׳ מברכות של אדם‬
‫כיכר וכי׳ ונראה דגס בירושלמי צ’ צ‬ ‫בראשו‪ .‬בתוספתא ברכה ראשונה‬
‫אדם וכו'‬ ‫ובבבלי מפורש יותר באבות‪ :‬כהן שלמה להתפלל אל ה׳ את כל התפילה ואת כל התחינה המאסר סכרכותיו‬
‫‪ C‬אי אתר המאסר אלו ברכות שסתצרין‬ ‫גדול שוחח על סוף כל כרכה וכרכה‪ .‬הזאת קם מלפני מזבח ה׳ מ כ ח ע על ברכיו•‬
‫פי׳ רש״י כל מה שהיא גדיל ביותר זו כריעה ואי זו כריכה• י( ר׳ הייא רבא הראה בהן ודע דלפי התוספתא יש לפרש‬
‫צריך להכניע ולהשפיל עצמו‪ :‬ר' בריכה לפני ר׳ ונפסח ונתרפא‪ .‬י( רבי לוי בד סיסי הראה מברכותיו של אדס ניכר אס סאדך‬
‫ברכות שמקצרין או סקנר ברכות‬ ‫לפני‬ ‫תייא רבא הראה בריפה‪ .‬ט״ם וצ״ל כריעה‬
‫שסאריבין בהן ודע עוד דבתוספתא‬ ‫כריעה וכאשר היא סוכה פ״ה הל‬
‫ד׳ וג״ר פל״ט וכן מוכח סמקוסו דפתח בברייתא בפריעה‪ :‬ר' לוי גר איתא אלו ברמת שמקצרין בהן וכו' ברכת הזמן ואפשר שהוא ט״ס וצ״ל‬
‫סיסי הראה כריעה♦ צ״ל בריכה יבבנלי איתא לוי )והוא לוי נר סיסי ברכת הזימון יכמ‪ 1‬שהוא בירושנסי ויותר נראה שבין בתוספת ובין‬
‫בירושלמי צ״ל ברכת הוסן וברכת הז־סון‪:‬‬ ‫לפני‬ ‫כיליע( אחוי קידה‬
‫א י זו כריעה ואי זו בריכה• והירושלמי לא מפרש ע״ז כלום כי‬
‫דבר‬ ‫ממה שאמר אח״ב ר' חייא רבא הראה בריכה וכו' ר׳ ליי בר סיסי הראה כריעה עדיין צא ידענו פשר‬

‫ס ם ו ר ח ה ש ׳׳ ‪D‬‬
‫לעיל נ ל ף ז' ע׳א( סוף הל' א׳ וש״כ‪ 0 .‬תוספתא פ״א ובשינוי ‪ Q‬תותכתא פ׳א בנלי ל״ד‪ C .‬בנלי שס ובקצת שיטי‬
‫נוי האומרים כ*י פל״ט‪ .‬י•( סוכה פ״ה הל ד׳ ועיי' בבלי ברכות ל״ד‪ .‬י( סוכה פ*ה הל' ד' נ״ר פל״ט יי‪ (.‬בנלי מגילה כיב וש״נ‪.‬‬
‫וגס שינוי‬
‫‪3‬‬
 ‫ברכות‬
‫»»‪r .‬‬ ‫פרק ראשון הלכה ח־‬ ‫מאימתי‬ ‫)דף ‪ ' 3‬עיג עד(‬
‫לגר ס לא ‪p6‬ר ?ה הוא שהראה ל' חייא וסה הוא שהראה ר' לוי לפני רבי ואיטלע; כגון הדין כקדיס‪ .‬בעצ ע י גורס כקריס‬
‫אכל כבכלי שס אימא ת״ר קידה על אפים שנאמר וכו' כריעה על וכתב ששמע שבל׳ ערנית קורין כן לחולי הנקרא פדאגרה‬
‫כרכים ונראה דצ׳ל כירושלמי אי זו כריעה ואי זו בריכה‪ .‬כריעה על ומי שיש לו החולי ההוא אינו יכול לפשוט ידיו ויותר נראה שהוא מ'‬
‫ופחרוכה גוף מת ו ה סנ ה שהי׳ עומד בלי תנועה והגרשה‬ ‫יונית‬ ‫כרסם‪ .‬בריכה על אפים‪ .‬זקידה דנבלי הוא בירושלמי כריכה ‪:‬‬
‫כאילו סר ממנו הגשמיות ורוחו‬ ‫^‬ ‫ן‬ ‫ד׳ז עי ר א סכרלהרוב׳‪ .‬הרשב״אס״ם‬
‫אין עומלי; מכיא גי׳ הלאב״‪ • ,‬לפני רבי ונפסח ולא נתרפא•)שס( וכפיו פרושות העטים עפה כיעיף אל השמים כמלאך‬
‫זעילא הוה סמוך לקרובה לפי׳ ל׳ איד אייבו כגון הדין נקדים היה עומד‪ .‬א״ר אלעזר בר אלוקים זזש״ה וכפיו פרושות השמיס‪:‬‬
‫זעירא הי׳ ממין ואומר מעט מעע אבינא בכפיי הללו שלא נטפו בבניין בית המקד׳ כלום• ככפים הללו‪ .‬כעננים אלה מל׳ כשא‬
‫כלי שישלים עם התזן ונראה כאילי תנא ר׳ חלפתא בן שאול הכל שוחחין עם ש״צ בהודאה• לבביכו אל כפיס דאיכה וכן על‬
‫כפים כסה איוב ל״ו‪ :‬שלא נטפו‪.‬‬
‫צ״ל שלא נטלו וכן הגיה הגריא ובד׳‬
‫ר׳ זעיר׳ אמר ובלבד במודים‪ .‬ר־ זעירא סבר לקרובי‬ ‫״״י‬
‫קראטאשין הדפיסו בטעות שלא‬ ‫להבא‬ ‫סליק‬ ‫כד‬ ‫יסא‬ ‫ר'‬ ‫זסוף•‬ ‫תחילה‬ ‫עמו‬ ‫עשוח‬ ‫כדי‬ ‫‪j‬‬ ‫‪,‬־‬ ‫ב ף ך‪,‬ן‬
‫י פירשו הצב כשהוא שוחה ‪ v j‬חמתין גהנין ומלחשין• אמר לון מהו דין *לחישה ולא חטפו‪ :‬בבניין בית המקדש‪ .‬מצורכי‬
‫ראשו זקוף וא’כ לא בא ר׳ ירמיה* שמיע דמר ד חלבו ר״ש בשם ר׳ יוחנן בשם ר׳ ירמיה בית המקדש בבנינו כמו שהעננים‬
‫לפרש הנריישא אלא אסי סילהא ר׳ חנינא בשם ר׳ מיישא ר׳ חייא בשם ר׳ סימאי• אינס יכולים לקבל כלוס ור׳ אלעזר‬
‫דייק מדכתיב כפיו ולא כתיב ידיו;‬
‫ובלבד בסודיס‪ .‬בהידאה דסודיס‬
‫ואית ראמרין ליה חבריא בשם ר׳ סימאי מורים אנחנו‬
‫לך אדון בל הבריות אלוה התושבחות צור עולמים חי אבל בהודאה דהלל לא ישות כלל‬
‫העולם יוצ׳ בראשי׳ מחיה המתים שהחייתנו וקיימתנו ווכיתנו וסייעתנו וקרבתנו להורות וכן איתא בבל‘ ברכות ל״ד‪ :‬ר'‬
‫מודים אנחנו לך שאנו חייבין ־זעירא סבר לקרוב׳‪ .‬ר״ז אס התחיל‬ ‫לשמך בא״י אל ההודאות‪ .‬רי בא בר זבדא כשם רב‬
‫להורות לשמך תרנני שפתי כי אומרה לך ונפשי אשר פדית• בא״י אל ההודאות• ר׳ שמואל להתפלל אחר שכבר התחיל הש״צ‬
‫כיין לקרב התפילה כלו׳ מיהר‬
‫תפלתו כדי שיניע כאחת עס הש״צ‬
‫בר מינא בשפר׳ אחא הודייה ושבח לשמך לך גדולה לך גבורה לך תפאר׳ יהי רצון מלפניך‬
‫ה' אלהינו ואלהי אבותינו שיתסטבינו מנפילתינו ותזקפנו מבפיפתינו כי אתה הוא סומך למודים וישוח עסו תחילה ושוף‪^:‬‬
‫נופלים וזוקף כפופים ומלא רחמים ואין עור מלבדך בא״י אל ההודאות• בר קפרא כד סליק להכא‪ .‬כאשר עצה מבבל"‬
‫אם׳ לך כריעה לך בפיפי לך השתהויה לך בריכה לך תפרע כל ברך תשבי בל לא״י‪ :‬חמתי;‪ .‬ראה אלתס כלו׳‬
‫לשון לך ה׳ הגדולה והגבור׳ והתפאר׳ והנצח וההוד כי כל בשמים ובארץ לך ה׳ הצבור שוחין ומתפללין בלחש בשעה‬
‫שאמר הש"צ מודים‪ :‬ולא שעיע‬
‫‪ 7‬מר ר׳ חלבו‪ .‬ואמר הש״ם הא‬
‫הממלכה והמתנש׳ לכל לראש והעושר והכבוד מלפניך ואת׳ מושל בבל ובירך כח‬
‫וגבורה ובידך לגדל ולחזק לכל ועתה אלהינו מודים אנחנו לך ומהללים לשם תפארתך דהיה מתמיה ע״ז משוס דלא שמעה‬
‫בכל לב ובכל נפש משתחוי׳ כל עצמותי תאמרנה ה׳ מי כמוך מציל עני מחזק הא דאמר ר׳ חלכו וכו׳ שאומרים‬
‫ממנו ועני ואביון מגוזלו• בא״י אל ההודאות• איד יודן נהגין רבנין אמרי׳ כולהון‪ .‬ואית מודים אנחנו לר אדון כל הבריות‬
‫דאמרין או הדא או הדא‪ .‬חני ובלבד שלא ישוח יותר מדאיץ א״ר ירמיה ובלחוד דלא וכו׳ ‪ :‬ר׳ חלבו ר״ש‪ .‬ר׳ חלבו אמר‬
‫ר״ש ‪ :‬בשם ר' יוחנן בשס ר׳ ירמיה‬
‫יעביד כהרין חרדונה אלא )תהליס לייה( בל עצמותי ‪.‬תאמרנה ה׳ מי כמוך* מילתא‬
‫ר׳ חגינא בשס ר׳ מיישא‪ .‬יש כאן‬
‫דחנן בר בא פליגא ‪ 0‬דחנן בר בא אמר לחבריא נימור לבוןמילתאטבא דחמית לרב ט״ם וצ״ל בשם ר׳ יוחנן ר' ירמיה‬
‫עביר ואמריתה קומי שמואל וקם ונשק על פומי‪ .‬י( כרוך אתה שוחח‪ .‬בא להזכיר כשס י ׳ חנינא ר׳ מיישא יכו׳ דר׳‬
‫את השם זוקף‪ .‬שמואל אמר אנא אמרית טעמי ה׳ זוקף כפופי׳• א״ר ’ אמי לא מסתבר׳ ירמיה היה מאוחר הרבה לר׳ יוחכן‬
‫אלא )מלאכי ג׳( מפני שמי ניחת הוא‪ .‬א״ר אבון אילו הוה כתי׳ בשמי ניחת הוא ור׳ מיישא לר׳ חנינא כמבואר מבוא‬
‫פ״ד ערך כל אחד ואחד‪ :‬אמרי׳‬
‫יאות• ליח כתיב אלא מפני שמי ניחת הוא♦ קודם עד שלא הזכיר את השם בבר‬
‫כילהון• כל אלה מודים ‪/‬־הנך‬
‫ניחת הוא‪ .‬ר' שמואל בר נתן בשם ר׳ חמא בר חנינא מעשה באחד ששחח יותר אמוראי‪ :‬או הדא• אי זה או זה‪:‬‬
‫ובלב‪ -‬שלא ישוח יותר מדאי‪ .‬זה‬ ‫מעבר‬ ‫מדאי והעבירו ד׳• ר׳ אמי א ד יוחנן הוה‬
‫שאמרנו שחייב אדם לשוח בברכות‬
‫לא ישוח יותר מדאי‪ ,‬וכדמפרש ר' ירמיה‪ :‬כהלין חרדונה‪ .‬כצב זה ת׳ ירושלמי של צב חר‪ 7‬ונ ה וכן הוא בל׳ סורסי )"ובתו' ברכות י״ב‬
‫מועתק בטעות חדרונא וכן הוא בטעות בת' ירושלמי הדריכא( כלו׳ שלא יהא כפוף יותר מדאי‪ :‬אלא כל עצמותי תאמרנה‪ .‬אלא די אס‬
‫ישוח ועצמותיו נעות ובדרך שאמרו בבבלי עד שיתפקקו חוליות שבשדרה‪ :‬מילתא דחנן בר בא‪ .‬דאמר בא להזכיר את השס זוקף פליגא על‬
‫הא דר׳ ירמיה דאמר בל עצמותי תאמרנה ה׳ מי כמיך ומשמע בשעה שאומר השם צריך לשוח‪ :‬דחמית לרב עב׳ד‪ .‬שראיתי לרב‬
‫שעשה‪ :‬כרוך אתה‪ .‬כשאמר ברוך אתה באבות ובהודאה היה שוחח; לאמסתבראאלא‪ .‬לא נראה להיות זקוף בשם אלא כהדא דכתיב;‬
‫מפני שמי ניחת הואי אלמא כשאומר השס צריך להיות כחית וכפוף‪ :‬מעשה באחד‪ .‬בש״צ; טור סי׳ קכ״ז‪ :‬ר׳ אמי אמר ר׳ יוחנן הוה‬
‫^זעבר‬ ‫‘‬

‫מ ס ו ר ת ה ש ״ס‬
‫‪ 0‬בנלי ברכות י״ב ובשינוי‪.‬‬ ‫י( לקמן פ״ד הל׳ א'•‬ ‫סוטה מ' ד״ה עלי‬ ‫‪ C‬מכאן עד או הדא הובא באיזה שינוי‬

‫‪) vsxQn^,‬׳י‬
 ‫‪7‬‬ ‫■‬

‫יא נדף‪1‬נ׳ ע׳י(‬ ‫ברכות‬ ‫פרק ראשון הלכה ח׳ פ‪1‬‬ ‫מאימתי‬

‫תעבר• לאתי אחר לא לביהעבירו אלא ר׳ יוחנן; אלא גער• בו‪ :‬כל א י ן אומרי׳ ברכה פסיק• ק היתה ג*כ גירסת הראגי״ה עיי׳‬
‫בפירוש הקצר יכן היא בשיבולי הלקט ובעקבותיהם הלכו התפרשים‬ ‫תכי כל הברכות‪ :‬הרי גאולה‪ .‬פי'אשר גאלכי וגאל את‬ ‫הברכות‪.‬‬
‫אבותינו שפותחת בברוך וסמוכה לברכה דקריאת הלל שלפניה‪ :‬האחרונים ונדחקו תאד בכוכת הסוגיא זתלבד תדחוקיהס הל' ברכה‬
‫שכייא‪ .‬שאני‪ :‬הלל אס שתעה בבית הכנסת יצא• שהיו קורין הלל פסוק הוא ל׳ זר ונלעג ‪:‬‬
‫‪. .1‬‬ ‫ן‬ ‫‪,‬‬ ‫^‬ ‫‪.‬‬ ‫בבה*כ בלילי פסח וכדאיתא הס׳‬
‫סופרים פ״כ ובאותה קריאה יוצא מעבר• א׳יל ר חייא בר בא לא היה מעבי אלא גער* ‪ C‬אלו ברכות שפותחי] בהן‬
‫ואין צריך לקרות הלל בביתו בהגדה בברוך♦ כל הברכות פותחין בהן בברוך ואם היתה ברכה סמוכה לחבירתה כגון‬
‫הריגאולה‪ .‬שנייא היא‪ .‬דמר‬ ‫א״כ אשר גאלנו איבו סמוכה לברכה קיש ותפילה אין פותחין כהן בברוך‪ .‬התיב ר׳ ירמיה‬
‫יוסה‬ ‫שלפניה ולכן פותחת בברוך‪ :‬והא ר׳ יוחנן הלל אם שמע׳ בבית הכנסתיצא♦ התיב ר׳ אללעזר ביר׳ יוסה קומי ל‬
‫סופה‪ .‬סוף ברכה דאשר גאלנו‬
‫התיכון הרי הבדלה׳‬ ‫שחותמת בברוך והרי אשר גאלנו והא סופה• איל שתים הנה אחת לבא ואחת לשעבר‪.‬‬
‫זבדא רבי היה מפזרן וחוזר וכוללן על הכוס רבי‬ ‫כולה הודאה אתת‪ :‬שתים הנה‪ .‬שנייא היא‪ .‬דמר ר׳ בא בד‬
‫הרי נברך‪ .‬שנייא היא‪ .‬שאם היו שנים יושבין‬ ‫שתי גאולות נזכרות בהך ברכה חייא רבא היה מבנסן‪.‬התיבון‬
‫הרי הטוב והמטי׳‪.‬‬ ‫אתת לשעבר אשר גאלנו וגאל את ואוכלין שאינן אומרים נברך‪ .‬הרי הזן את הכל• קשיא•*‬
‫אבותיני ואתת להבא שמחים בבנץ שנייא היא♦ דאמר רב הונא משניתנו הרוגי ביתר לקבורה נקבעה הטוב והמטיב♦ הטוב‬
‫עירך ולכן חותמת בברוך דיש בה‬
‫הפסק ותפילה שיגאל אותנו נמצא שלא הסרחו‪ .‬והמטיב שניתנו לקבורה♦ הא קדושה• שנייא היא• שאם היה יושב‬
‫הראשונה פותחת ואינה תוחמת ושותה מבעור יום וקדש עליו היום שאינו אומר בור׳ פרי הגפן♦ והא סופ׳‪ .‬איד‬
‫והשנייה חותמת ואינה פותחת‪ :‬מנא טופס ברכו׳ כך הוא• איד יורן מטבע קצור פותח בהן בברוך ואינו חות׳‬
‫הרי הבדלה♦ פותחת בברוך והיא בהן כברו'• מטבע ארוך פותח בו בברוך וחותם בברוך‪ .‬כל הברכו׳ אחר חיתומיהן‬
‫סמוכה לברכה שלפניה‪ :‬רבי הי׳ אין אומרי׳ ברכה פסוק‪ ,.‬התיב ר׳ יצח׳ ‪-‬בר׳ אלעזר קומוי ר׳ יוסח מביון דתימר אחר‬
‫מפזרן‪ .‬רבי הי׳ מכרך כל ברכה‬
‫בפני עלמה כשראה אור נמ״ש חיתומיהן אין אומרין ברכי פסוק‪ .‬אמרין חכימי הדין טלייא דהוא סבר מהו אחר‬
‫אמר בירא מאורי האש וא״כ ברכת חיתומיהן שאם הוה עומר בשחרית ושבח והזכיר את של ערבי׳ והזר וחתם בשל‬
‫הבדלה עומדת בפני עצמה‪ :‬הרי שחריי יצא איד אחא כל הברכות כעין חותמותיהן‪ .‬ואילין דאמרין צהלי ורני יושבת‬
‫נכרך‪ .‬צמה פותחת ברכת הזן ציון וגומר אין בו משום ברכה פסוק ‪:‬‬
‫בברוך הרי הוא סמוכה לנברך‬
‫מחני ט מזכירין יציאת מצרים בלילות אמר להן ר׳ אלעזר בן עזריה הרי אני‬
‫כלו' לכרוך שאכלנו משלו ונקט‬
‫כקיצור צנברך שהוא העיקר דעל בבן שבעים שנה ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילו׳ ער שדרשה בן זומא שנא׳‬
‫נברך עונין ברוך שאכלנו ‪ :‬שאס היו למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרי׳ כל ימי חייך‪ .‬ימי חייך הימים כל ימי חייך‬
‫שנים וכו׳‪ .‬ואז לא הוי ברכת הלילות♦ וחכמים אומרים ימי חייך העולם הזה• כל ימי חיי׳ העולם הבא להביא‬
‫הזן סמוכה לפיכך פותחת בברוך‪ :‬את ימות המשיח‪ .‬אעפ״י שנכנס לגדולה האריך ימים הרא אמרה שהגדולה‬
‫תמן‬ ‫הרי הזן‪ .‬דחותמת בברוך כן פי' מקצרת ימים•‬
‫הרשב״א והתו׳ פי׳ דהקושיא קאי‬
‫על נודה לך שאינה פותחת בברוך‬
‫אע״פ שפעמים איבה סמוכה לברכת הזן כשרצו השניים לזמן והשלישי מפסיק צריך לשמוע עד הזן וכאגוסר סעודתי צריך לחזור למקום שפסק‬
‫וסמוכה לבונה ירושלים‪ :‬משניתנו הרוגי ביתרלקבורה נקבעה‪.‬‬ ‫אז אינה סמוכה נודה לך לברכה שלפניה‪ :‬הר‪,‬י הטוב והמטיב‪ .‬פותחת בברוך‬
‫וא״כ היא ברכה בפני עצמה אלא שקבעוה כאן‪ :‬הא קדושה‪ .‬פי׳ קדושת היום כשבת וי״ט דסמוכה לבורא פרי הגפן לפניה ופותחת‪.‬‬
‫קדושת הייס דחותמת בברוך והיא כולה הודאה והוי כברכות הפירות והמצות‪ :‬אמר ר׳ מנא‪ .‬בתו' הגי׳‬ ‫בברוך‪ :‬והא סופה• של‬
‫ר׳ יוכה‪ :‬טופס כרכות כך הוא א״ר יודן‪ .‬טופס ברכות כך הוא כלו׳ ק יסדו הברכות וכמו דא״ר יודן מטבע קצו׳ וכו׳ וקידוש הוא‬
‫מטבע ארוך דיש הפסק שאומר כי הוא יום תחילה למקראי קודש ולכן חותם בברוך ובזה מ תוק ג״כ הקו' והרי סופה דאשר גאלנו והקו'‬
‫דהרי הזן‪ .‬מפי׳ תו׳ והרשב״א; כל הברכות אחר חיתומיהן‪ .‬נראה שהוא ברייתא וחסר ס׳ תניפי׳ כל הברכות חחר שחותם עיקר מטבע‬
‫הברכה כגון בקידוש היום אחר שאמר ישבת קדשך כאהבה וברצון הנחלתנו ובא לומר בא״ימקדש השבת‪ :‬איןאומרי׳ ברכה פסוק‪ .‬צ״ל‬
‫פסיקה והסיפר כתב פסוקבקו על הקוף ונשמט הקו כי׳ אין אומריןברכה הכפסקת משלפכיה ע״י איזה פסוק הנוסף או ע״י הוספה אחרת‬
‫אלא סומך הברכה בא״י מקדש השבת לעיקר מטבע וכעין דאיתא בבלי פסחים ק״ד מעין חתימה סמוך לחתימתן‪ :‬סכיון דתימר אחר‬
‫חיתימיהן וכו'‪ .‬המקשה טעה וסבר דאחר חיתומיהן היא כמשמעו לאחר שחתם הברכה ולכן הקשה כיקדתני אחר חיתומיהן היאך שייך‬
‫עוד לומר אין אומרים כרכה פסוקה הא כגר חתם כל הברכה‪ :‬אמרין חכימי‪ .‬צ״ל אמר חכים‪ :‬הדיי טלייא‪ .‬והשיב לו ר' יוסה בדרך‬
‫לעג חכם הוא זה הנער ‪ :‬דהוא סבר מהו אחר חיתומיהן וכו'‪ .‬כלו׳ שהיא טעה דסבר אתר חיתומיהן פירושו כעין מה דאיתא אס הי׳‬
‫עומד בשחרית וכו' וחתם בשל שחרית יצא והחס הכונה שסייםבברכות יוצר המאורות וקאי תיבת וחתם אסוף הברכה באיי יוצר‬
‫ר׳ אחא‪ .‬אבל באמת כוכת המאמר הוא‬ ‫המאירות וסבר דאחר חיתומיהן הוא ג״כ חתימת וסיום הברכה לכןהקשה מה שהקשה ‪ :‬אחר‬
‫כעין מת דאחר ר׳ אחא כל הברכות כעין חותמותיהן ונא לומר שהברכה כסוף צריך להיות מעין חתימת מטבע הברכה וזה שאמרה הברייתא‬
‫אחר חיתומיהן אחר החתימה ‪ :‬ואילין דאמרין צהלי ורכי‪ .‬נראה דבברכת כחס בט״ב היו קצת מוסיפי! הפסוק צהלי ורני וכו' קודם הברכה‬
‫באיי סנחס ציון ‪ :‬אין בו משוס ברכה פסוקה♦ כצ׳׳לוכדלעיל כלו׳ שלא אסר מעין חחימי‪ :‬סחון־ לחתימתה דכיון דהפסוק צהלי ורכי מסיים‬
‫כי גדול בקרבך קדוש ישראל הוה שפיר מעין חתימה סכחס ציון וכונה ירושלים‪ :‬מ ת נ י ם ׳ אף על פי‪ .‬תכי אף על פי והוא ברייתא פי' א ע״פ‬
‫שנכנס ראכ״ע לגדולה דהרי מינוהו נשיא וכנזכר לקמן פ״ד ולפי ברייתא זאת היה ממש כבן ע׳ שכה‪ :‬הדא אמרה‪ .‬ומדייק ׳השים סדתני‬
‫‪__________________________________________ .‬תמן‬ ‫הברייתא אע׳׳פ וכז^ הא י יד ימים ש*מ דבעלמא הגדולה מקצרת ימים ‪:‬‬
‫^‬ ‫מ ס ו ר ת‪ .‬ה ש ״ ם‬ ‫~‬ ‫^‬
‫כל הסוגי׳ עד כל הברכות אחר חיתומיהן הונאה תו׳ פסחים ק״ד חידושי הרשב״א ברכות י״ב ועיין‬ ‫תוספתא פ׳ א ובשינוי קצת•‬
‫תוספות ברכות י״ד ובמלחמות ה׳ פ׳ ע״פ‪.‬‬
‫‪,‬‬ ‫♦‪3‬‬ ‫‪ .‬־‬
 ‫ברכות‬ ‫פרה ראשה הלכה ט׳‬ ‫מאימתי‬ ‫)דף ג׳ ע״ד ר׳ ע׳א(‬

‫מ ת ח י ל ואינו גימר‪ .‬בבבלי מפרש לה אסרי בסערבא ערבית דנר אל‬

‫תסן♦ בכבל‪ :‬לא יתחיל♦ אין צריך להתחיל ויאמר ערבית‪ :‬גומר‪ .‬כל הפרשה‪:‬‬
‫ורבנן דהתם‪ .‬צ״ל דהכא ‪ :‬מתחיל ואינו גיסר♦ כל הפרשה חלא מדלג ‪:‬‬ ‫נכי ישראל ואמרת אליהם אני ה' אלהיכס אסת וססוגית‬
‫אלהיכס הוא אני ה׳ אלהיכס אשר הוצאתי‬
‫מתניתין• משנתנו ‪ :‬פליגא על רבנן להכא‪ ,‬צ״ל דתחן‪ :‬מזכירין יציאת מצרי׳‬ ‫הירושלמי סוכת שזה אני‬
‫רבנן‬
‫בלילות‪ .‬דתני נסתניתין קזכיריןוכו׳ והיאך אמרו תסן לא יתחיל‪ :‬מודים‬‫‪.‬‬ ‫דקזכירין על‬
‫‪,‬‬ ‫אתכם ס א ק מצרים ‪ 7‬הא הירושלמי מקשי ססתני׳‬
‫דתסן אבל לרבנן דהכא ניחא*‬
‫נל^לה ״ ‪poipT‬‬ ‫דלדידהו מזכיר יציאת מצרים וזה *‪ C‬חמן אמרין רא יתחיל ויאמר ואם ר״חיל גומר‪!“ 11 .‬‬
‫סתניתא♦ דלקמן פ״כ‪ :‬פליגא על‬ ‫משים דאלסר אני וכו׳ אשר הוצאתי דהתם אטרין מתחיל ואינו נוטר‪ .‬מתניתי) פליג׳ על‬
‫רבנין דתסן♦ צ׳׳ל דהכ א‪ :‬ויאמר‬ ‫אתכם ואני ה׳ אלהיכס בסוף הפרשה רבנן דהבא מזכירין יציא׳ מצרים בלילות ר׳ בא רב‬
‫אינו נוהג אלא ביום• לקמן כמתנית׳ן‬ ‫אינו־סזכיר אלא אמר אמת ויותר יהודה בשם רב מודים אנחנו לך שהוצאתנו ממצרים‬
‫איתא פ׳ ^והי׳^ אם שסוע קזדקת‬ ‫נראה דכצ״ל דבר אל בכי ישראל ופדיתנו מבית עבדים להודות לשמך• מתניתא‬
‫ואמרת אליהם אני ה' אלהיכס אני‬
‫ה׳ אלהיכס אמת ורש״י פי׳ אבל על רבנן דתמן ויאמר אינו נוהג אלא ביום כל פרשת‬
‫דהכא דאסרי מתחיל‪ :‬כל פרשת‬ ‫מתחילין אותו ומפסיקין בה ימדלגין ויאמר אינו נוחג אלא ביום• ר בא בי אחא נ ת ח‬
‫ואוסרין איי ה' אלהיכס אמת לתמן חמיתון מתחילין ןגומיין ולא‪ ,‬שמיע דתמן אמרין לא‬
‫ויאמר‪ .‬יסשני כל פרשת וכו׳ ד הא‬
‫׳‬ ‫רכנ‪ :‬דהכא אחרי מתחיל ואינו‬ ‫ודבריו צ״ע על פי הירושלמי יתחיל ויאמר ואם התחיל גומר‪ .‬ורבנן רהבא אטרין‬
‫מסר‪ :‬כחית לתמן• ירד לבבל וראה‬ ‫והמפרשים לא העירו בזה כלום‪:‬‬
‫נראה מתחיל ואינו גומר♦ בעון קומוי ר׳ אחייא ברי זעיר׳‬ ‫ר*׳ בא בר אחא בשם ר'‪.‬‬
‫מתחילין פ׳ ויאמר יגומרין כלו'‬
‫שקראו כל הפרשה והי' מתחיה על‬ ‫דצ״ל בשם רב יבבלי ס״ט חיך חוה אבוך נהוג עביר כרבנן דהנ א או כרבנן דהחם•‬
‫‪'.‬‬ ‫זה דבא״י תתחילין ילא מ ח רין;‬ ‫איתא ר' אבא אוסר וכו' וכל שאינו ר חזקיה אמר כרבנן דהבא• ר׳ יוסח אמר כרבנן‬
‫ואס התחיל מסר‪ .‬והב ככר התחילו‪:‬‬ ‫אומר ברית ותורה ו ס' וזה ר' אבא דהתם• א׳ד חנינא מסתברא דר׳ יוסח דר׳ זעירא‬
‫דר' זעירא מחמיר‪ .‬דרכו להחסיר ‪'J ■' :‬‬ ‫הוא רב עיי' ערוך ערך יב וכן מחמיר וינון מחמרין והוא עבד נהיג דכוותהון‪ .‬תני‬
‫הקורא את שמע בבוקר צריך להזכיר יציאת מצרים ויכין• צ׳ל ויינק והיא כחי ואיכון‬ ‫מוכח סן הסוגי' שס ‪:‬‬
‫עיי׳ סבואיז׳ע״ב‪ :‬מחמרין‪ .‬דקורין י ‪f‬‬
‫באמת ויציב• רבי אומר צריך להזכיר בה מלכות‪.‬‬ ‫הדרן עלך מאימתי‪.‬‬
‫כצ הפרשה אס התחילי משא*כ־‪-■' ■.‬׳׳‬
‫אחרי׳ אומרי׳ צריך להזכיר בה קריעת ים □וף וטבת בכורים• רי יהושע בן לוי רבנן דהכא דלעולס לא קורין‬
‫אומר צרי׳ להזכיר את בולן וצריך לומר צור ישראל וגואלו• ר׳ סימן כשם ר׳ יהושע הפרשה‪ :‬והוא עבד כה׳ג• ועוד ׳•‬
‫׳ ‪-‬‬ ‫ב! ליי א ^י ‪ C‬לא הזכיר תורה בארץ מחזירין אותו♦ מה טעם )תהליס ק״ה( ויתן דהיה תמיד מנהגו לעשות‬
‫להם ארצות גוים מפני מה בעבור ישמרו חוקיו ותורותיו ינצורו‪ .‬ר׳ בא ברי אחא דבנלי‪ :‬צריך להזכיר' בה חלכות‪ .‬׳ ■‬
‫כחו שאנו אוחרין חלכיתי ואמונתו ‪-‬‬
‫בשם ר‪ .‬אם לא הזכיר ברית בארץ או שלא הזכיר בבונה ירושלים מלכות בית לעד קיימת‪ :‬וצריך לימר• בחתימה•‬
‫דוד מחזירין אותו‪ .‬אמר רבי אילא אם אמר מנחם ירושלים יצא‪ .‬בר קפרא ‪ C‬א מי לא הזכיר תירה בארז‪ .‬בברכת האר^‬
‫הקורא לאברהם אברם עובר בעשה; רבי לוי אמר בעשה ולא תעשה )כראשית י״ס ‪V‬שבברכת החזק‪ :‬תה טעסויתן להם‪.‬‬
‫והא •יקרא עור אח שמך אבר׳ הרי בלא תעשה‪ .‬והיה שמך אברה׳ הרי בעשה• י'( התיכון הרי דירושת החרץ כתיסדה על‬
‫‪ !c‬החורה ‪ :‬אס לא הזכיר ברית בארץ‪.‬‬ ‫הרי אנשי בנסח הגדולה קראן אותו אברם• )נחמיה ט׳( אחה הוא ה׳ האלהים‬
‫בבשרנו*• חכחס‬
‫חכחס‬ ‫שחתמת גנשרני‪:‬‬
‫בריתך ^‪ppppi‬‬
‫על תך‬ ‫בחרת באברם‪ .‬שנייא היא שער שהוא אברם בחרת ‪ ,p‬ןך‪3‬ןןךןן‪-‬‬
‫יחשליס •צא‪ .‬דהכחסה אינה ג א ה‬
‫שרי עובר בעשה הוא נצטוה עליה• ודכווחה הקור׳ לישראל יעקב עוב׳ בעשה• שיני אלא ע״י משיח בן דוד וגס אחריכן‬
‫אברהם ושמו של יעקב ושטי לקמן פ׳ב דשסו של משית ח‪:‬ח ס‪ :‬כל‬ ‫ניחוסף לו הראשון לא נעקר ממנו• ולמה נשתנה שמו‬
‫של יצחק לא נשתנה• אלו אמתן קראו אותן בשמן• אבל יצחק הב־׳ה קראו יצחק שני הקורא לאכרהס• קאי על ל ח תני'‬
‫)כראשית י״ז( וקרא׳ אח שמו יצחק• ד׳ נקראו ער שלא נולרו ואלו הן♦ יצחק וישמעאל דתני כל ימי חייך להביא וכי׳ לימות‬
‫המשיח שלא תעקר יציאת חצריס‬
‫יאשיהו ושרטה• יצחק )שס( וקראת את שטו יצחק‪ .‬ישמעאל דכתיב )שסט״ז( וקראת‬
‫אבל באברהם נעקר השם הראשון ‪:‬‬
‫עונר בעשה‪ .‬וכדמפרש לקמן‪:‬‬ ‫שמו•‬ ‫'את שמו ישמעאל• יאשיהו )מ׳יא י״ג( הנה בן נולד לבית דור יאשיהו‬
‫שלמה)‪7‬״ה א׳ כ״כ( כי שלמה יהיה שטו• עד ברון בצדיקי׳• אבל ברשעי׳)תהליס כ״ח( הקורא לשרה שרי• ל' בתמיה או צ׳‬
‫י( בן זוטא אומר עתידין הן ישראל שלא להזכיר יציאת שאלה‪ :‬הוא כצטוהעליה♦ אביהס‬ ‫זורו רשעי׳ מרחם•‬
‫מצרים לעתיד לבוא ומה טעם )ירמיה לג( לכן הנה ימים באים נאם ה׳ לא יאמר עור כצטוה דכתיב שרי אשתך לא תקרא‬
‫חי ה׳ אשר העלה את בגי יש׳ מארץ מצרים כי אם חי ה׳ אשר העלה ואשר הביא את שסה שרי כי שרה שמה ולא כתי‪3‬‬
‫לא יקרא ; שיני• השם השני ישראל‪:‬‬
‫ראשון• יעקב לא נ ע קי מחקוסי‬
‫את זחג בית ישר׳ מארץ צפון• אמרו לו לא שיעקר יציאת מצרים אלא מצרים מוסף‬
‫על המלכיות• מלכיות עיקר ומצרים טפילה• וכן הוא אוי )כ^׳אשית ל״ה( לא יקרא ונדספרש בבבלי ד הדי אהדריה קרא‬
‫שמך עור יעקב כי אם ישראל יהיה שמך• אמרו לא שיעקר שם יעקב אלא יעק׳ דכתיבו׳אקר אלקים לישראל במראות‬
‫הלילי‪ .‬ויאמר יעקב יע קג‪ :‬בן זומא‬ ‫מוסף על ישרי• ישר׳ עיקר ויעקב טפל• וכן הוא אומר )ישעיה מ״ג( אל‬
‫אוסר‪ .‬תני בן זוסא איסר ובתיספתא‬ ‫תזכרו‬ ‫י ‪.‬‬
‫ובמכילתא איחא אסר להס גן זוסא‪:‬‬
‫אסרו לא שיעקר‪ .‬תי׳ אמרו נראה מיותר ובתוספתא ובמכילתא ליתה ‪ :‬הדרן עלך מאימתי‪.‬‬
‫ה ש ״•ס‬ ‫•ס ס ו ר ‪n‬‬
‫״( נבצי י״ג ושס איתא‬ ‫’ ( בבלי י״ג•‬ ‫’ ‪ C‬בבלי ברכות י״ד וע״ש‪ .‬י( תוספתא פ״ב‪ .‬ג( בנלי יס״ח ס״ט ובשיכיו ושינוי האוסליס‪.‬‬
‫מתיב ל ♦וסי יר אנין ואיתימא י׳ יוסי נ י זנידא♦ ’‪ C‬תוספתס פ*א מכילתא סוף פ' נא‬
‫)דףד׳ע״א(‬ ‫יב‬ ‫ברכות‬ ‫פרה שני הלכה א׳‬ ‫היה פ ר א‬
‫הי' ק ו ר א בתורה‪ .‬פ׳שמע וה;יע זקן'הקקרא‪ .‬זמן ק״ש‪ :‬אס כיין לבו‪ .‬בבבלי מכרש לה צב׳ עניניס כיון לבו לצאת לק״ד קצות צריבוח‬
‫בוכה והירושלמי לא נתית לזה‪ :‬ובפרקים‪ .‬במשב״ת ובגמ׳ איתא‬ ‫כינה‪ ,‬כיון לגו לקרותובקורא להגיה לחיי מלות א״צ‬
‫בפרקים והיא כראה יותר ככון ולקמן בחשכה מפרש מה הס הנרקיס ‪ :‬שואל מפני הכבוד‪ .‬שואל בשלוס אדם נכבד שראוי להקדים‬
‫לו שלום ‪ :‬ובאמצע‪ .‬הפרק‪ :‬ומשיב‪ .‬שלום אס הקדימו צו; מפני היראה‪ .‬אדם שירא מפניו שלא יהרגהו כן פי׳ רש׳י‪ .‬והרשב״א‬
‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪L‬‬ ‫והרא״ס פירשו דאביו ואמו ורני‬
‫חשיב מפכי היראה‪ :‬ב בין ויאמר תזכרו ראשונות אילו המצריים♦ וקדמוניו אל תתבוננו אילו המלביו׳)שס( הנני עושה‬
‫צאמת ויציב‪ .‬בגמ' מפרש הטעם חדשה ׳עתה תצמח זו של גוג• משלו משל למה הדבר דומה לאחד שהיה מהלך‬
‫והמכה נין ויאמר לאמת ואמת בדרך ופגע בו זאב וניצל ממנו• התחיל מספר מעשה הזאב ואח״ב פגע בו הארי‬
‫ויציב הוא אשגלת דלישכא‪ .‬ת׳׳ט; וניצל מידו‪ .‬שבח מעשה הזאב התחיל מספר מעשה הארי• ואחייב פנע בו נחש‬
‫כך היו >ישראל‬ ‫ג בדי שיקבל עליו‪ .‬וכן הוא בסשבג׳ וניצל מידו• שכח מעשה שניהם והתחיל לספר מעשה הנחש•‬
‫אבל במשב״מ איחא אלא כד׳‬
‫שיקבל‪ :‬שוהיה אס שמוע כוהג הצרות האחרונות משבחות א ת הראשונות‪:‬‬
‫‪ ,‬הדרן עלך מאימתי‪.‬‬ ‫גיוס ובלילה‪ .‬דכתיב ביה יצמלתס‬
‫אותם חת בכיכס ותלמוד תורה‬
‫א היד‪ ,‬קורא בתורה זהגיע זמן המקרא ־אם כיון לבו יצא ואם לאו לא יצא•‬ ‫כוהג בין כיוס ובי; בלילה‪ :‬ויאמר‬
‫איכו כוהג אלא ביום‪ .‬דאית ביה ובפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב‪ .‬ובאמצע שואל מפני היראה ומשיב דברי ר­‬
‫ר״ יהודה או׳ באמצע שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד• ובפרקי׳‬ ‫פרשת ציצית ‪.‬שרינה נוהגת אלא מאי׳•‬
‫ד‬ ‫ביוס דנתיב וראיתם אותו‪:‬‬
‫הקורא את שמע ילא השמיע לאזנו שואל מפני הכבוד ומשי׳ שלום לכל אדם‪ :‬ב ואלו הן בין הפרקים בין בי כ ה ראשונה‬
‫יצא‪ .‬וכן הוא נמשב״מ ונגס׳ הבל לשנייה בין שנייה לשמע• בין שמע לוהיה אם שמוע ^בין והיה אם שמוע‬
‫במשכג' לקמן איתא ר׳ יהודה לויאמ׳ בין ויאמר לאמת ויציב‪ .‬ר׳ יהודה אומר בין ויאמר לאמת ויציב לא יפסיק ‪:‬‬
‫אוסר יצא‪ :‬קרא ולא דיקדק ג איד יהושע בן קרחה למה קדמה שמע לוהיה אם שמוע כדי שיקבל עליו‪,‬מלכות‬
‫באותיותיה■ לפרשן יפה בשפתיו ‪ :‬שמי׳ תחילה ואח״ב עול מצות• והיה אם שמוע לויאטר ש והיה אם שמוע נוהג ביום‬
‫הקורא למפרע‪ .‬הקדים פסוק‬
‫שלישי לשני ושני לראשו; וכיוצא ובלילה• ויאמר אינו נוהג אלא ביום ‪ :‬ד הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו יצא‪.‬‬
‫נזה; ‪ H‬האוסנין‪ .‬בהן עסוקין ר׳ יוס• אומר לא יצא• קרא ולא דיקדק באותיותי' ר׳ יוסי אומר יצא• ר׳ יהודה‬
‫במלאכתן בראש האילן או בראש אומר לא יצאי הקורא למפרע לא יצא‪ .‬קרא וטעה יחזור למקום שטעה‪ :‬ה‬
‫הנדבן והגיע זמן ק״ש קורי; שס האומנין קורין בראש האילן ובראש הנדבך מה שאינן רשאין לעשות כן בתפילה; ו ח ת ן‬
‫מיד‪ :‬כדגך‪ .‬בנין של אבנים כמו פטור מק״ש בלילה הראשון עד מו״ש אם לא עשה מעשה‪ .‬מעשה בדיג שנשא אשה‬
‫הראשון שנשא• אמרו לו תלמידיו■ רבי׳ לא כך לימדתנו שהתן פטו׳‬ ‫מה וקר׳ לילה‬ ‫כדככין די אב; גלל)עזרא ‪1‬׳‪;C‬‬
‫שאינן רשאי; לעשות הן בתפילה‪.‬‬
‫אמר להן איני שומע לכם לבטל ממני מלכות שטים אפיי שעה‬ ‫דצליתא רחמי היא ובעיא כונה מקיש לילה הראשון‪.‬‬
‫הלכך חין סתפללין כראש האילן אח ת; ז רחץ בלילה הראשון שמת׳ אשתו‪ .‬אמרו לו תלמידיו רבינו לא כך לימדתנו‬
‫וכראש הנדבך דמסתפי דלסא כפלי שאבל אסור לרחוץ• אמר להן איני כשאר בני אדם איסטניס אני‪ :‬ה וכשמת‬
‫דאין ינילין לעמוד שס אלא ע״י טבי עכרו קיבל עליו תנחומין‪ .‬אמרו לו תלמידיו רבינו לא כך לימדתנו שאין טקבלין‬
‫הדחק ומחמת ביעתיתא לא מצי‬
‫תנהומין על העבדים• א״ל אין טבי עבדי בשאר כל העברי׳ כשר היה ; ט התן‬
‫‪.‬מכווני ; ) נצללה הראשון‪ .‬כסשב״ג‬
‫בטעות הראשונה כי לילה ל״ז ‪ :‬אם רוצה לקרות קרית שמע בלילה הראשון קורא• רשב״ג אומר לא כל הרוצה‬
‫אס לא עשה מעשה‪ .‬אס לא כעל לימול לו את השם יטול‪:‬‬
‫עד מיצאי שנת‪ :‬מעשה ‪3‬ר*ג‬
‫היה‬ ‫סליק סירקא‪.‬‬ ‫שנשא אשת וקרא לילה הראשון שנשא‬
‫אמרו לו תלמידיו רבי׳ לא כך‬
‫הי ה קורא בחורה בו׳‪ .‬א״ר בא ואת'אומר׳ א( שאין הברכו׳ מעכבות• איד יוסה‬ ‫לימדתנו שחתן פטור סק״ש לילה‬
‫לברך‬ ‫היאשין‪ .‬ובמשבמ׳ מעשת נר״ג שקרא אם אוט׳ את שהוא צריך‬
‫^‬ ‫בלילה הראשון שנשא אמרו לו‬
‫תלמידיו לימדתנו לנינו שחתן פט ר מק״ש )כלילה הראשון‪ .‬ינמשנגימ איתא ומעשה נר״ג שנשא אשה וקרא לילה הראשונה א*ל תלמידיו‬
‫סק״ש ונמ׳ ד״ר וכשנשא ר ‪ /‬את אשתו קרא לילה הראשונה שנשא א״ל תלמידיי לא לסדתנו שחתן פטור‬ ‫רבינו שחתן פטור ^‬‫למדתנו ___‬
‫בלילה הראשון שמתה אשתו‪ .‬במשנה שבמ׳ ובגמ׳ ל*לה הראשון‪ .‬אישתניס‪ .‬ל' יונית*( פתרונו חלוש ואיכא לי‬‫מקי■לילה ראשון‪ ’ :‬ן^ רחן ־־‬
‫ן״ש‬
‫ח על העכי־יס‪ .‬וכן הוא במשנה שנמ׳ ו‪ 3‬גמ׳ וכס׳ ל״ר מוסיף ועל השפחות‪:‬‬ ‫‪:‬יא אס אינו רוחן ולא נאסר אלא רחיצה של תענוג;‬ ‫צערא‬
‫ט‪ I‬לא כל הרוצה ליטול לו את השם יטול‪ .‬במשנה שבל ונ נ ל לא כל הרוצה לטול את השם פי׳ משוס דסיחזי כיהורא שמראה עצמו‬
‫סליק סירקא•‬ ‫שיטל לכוין לנו‪:‬‬
‫ז א ו ! ^זמרת‪ .‬מתני׳ דתני היה קורא בתורה יכו׳ יצא אוסית שאין ביכות ק״ש מעכבות ואף אס לא אסרן יצא דהא תני היה‬
‫לכרך‬ ‫קורא בתורה והרי לא אסר הברכות שלפני• ק״ש; א״ר יומה אס אוסר את שהוא צריך‬

‫ה ש ״‪.‬ם‬ ‫‪.‬מסורת‬
‫‪ C‬לעיל )דף ט׳ ע״ב( פ״א הל׳ ל ‪.‬‬
‫‪aaOfvijg (*.‬‬
 ‫ברכות‬ ‫פרק שני הלכה א׳‬ ‫היה פורא‬ ‫)רף ר' ע׳א ע׳נ(‬

‫צברן‪ .‬צרי י‪ 1‬םה צא הוה בלור זה הדיוק ‪ ic‬ר' נ א צכן אפר בדרך‬ ‫פן הד א ל' אחי‪ .‬בתוכפתאפ״בוהובא׳ בבבצי הקולא‬
‫את שמע צריך שימין את לבו ר' אחא אופר פשוס ר' את״ל שצריך לברן כלו׳ שהברכות קעבנוח‪ :‬צריך שיכון את לבו בכולן‪.‬‬
‫יהודה אס כיון לבו בפרק ראשק‪ .‬ונראה שלא היתה כל התוספתא הסברא כותנת שצריך לכוין בכל ג׳ פרשיות כיון דאקרת שק״ש חשובה‬
‫לפני הירושלמי דא״כ היה לו לפשוט מהת״ק להיפך ואפשר דסבר דר' כ״כ שגס ברכותיה קעכבות צרימת הפרשיות בעצפן מכה‪ ,‬וכן פי' בעל‬
‫פ*מ‪ :‬התיבון‪ .‬נראה דכל זה הוא‬ ‫׳הודה צפרש בא וצ׳׳ע‪:‬‬
‫\‬ ‫ב ר קפרא‪ .‬בבבל׳ איתא זה הפצפר לברך‪ .‬בירך צריך שיכוין את לבו בכול}♦ התיבון ואינו מדברי ר׳ יוסהזאסר דסש״ה לא הו ה‬
‫י‬ ‫בברייתא בשם ר׳ אליעזר ור׳ מפסיק ולא תגינתה והבא אע״ג דלא תנינחה צריך לברך• בריר לי' הדיוק של ר׳ בא דהתיבון‬
‫עקיבא חולק עליו ואסר דכל זאת אומרת צריך למין את לבו בכולן• נישמעינה מן בלו' חבריא על ר' בא‪ :‬ואינו‬
‫הפרשה צריכה כונה וגס הברייתא הדא י( ר׳ אחי אמר משום ר׳ יהודה אם ביון לבו בפי מפסית‪ .‬בתמיה במתני׳ תכי א ס‬
‫כיין לני •צא וכי אין צרץ להפסיק‬
‫זאת לא היתה ידועה להירושלמי ראשון אע״פ שלא כיון לבו בס׳ שיני יצא• מה בין‬
‫ולקרות הפרשיות האחרות של ק׳ש‬ ‫ושס איתא אסר ר׳ יוחנן הלכה‬
‫כר״ע יבסוגיתכי בירושלמי לא כזכר פרק ראשון ומה בין פרק שני♦ א״ר חנינא כל מה דהא איכן סמוכות להדדי בתורה‪:‬‬
‫‪,‬‬ ‫שכתוב כזה כתוב בזה• מעתה לא יקרא אלא אחד״ ולח תנינתה‪ .‬ולא תני במתני׳ יצא‬ ‫ר' יוחנן כלל‪:‬‬
‫ל ' י ה ו ד ה בשס שסואל‪ .‬בכבלי א״ר עילא הראשון ליחיד והשני לציבו׳״ והראשון לתלמוד• אס הפסיק וקרא האחלות משוס‬
‫‪.‬‬ ‫לא כזכר שסואל והשני למעשה♦ בר קפרא אמר אין לך צריך כוונר^( דזה לא באה המשנה להשמיענו‪:‬‬
‫והכא אע״ג דצא תנינתה‪ .‬הכי כקג ‪,‬‬
‫בסוגי׳ זו אף שהוא ראש האסוראיס אלא ג' פסוקי׳ הראשוני׳ בלבד• וחני כן ושננה׳ עד‬
‫‪/‬‬ ‫ניסר ד צריך לברך כלו׳ דהברכות‬ ‫הבכלייס ושס איתא אסר ר׳ יהודה‬
‫על לבנך פי׳ עד על לבבך בעסידה כאן לכוונה מיכן ואילך לשינון• ר׳ חונה ר׳ אורזי רב מעכבות ומיירי שבירך הכרכות ‪A -‬‬
‫ע״ש ובירושלמי איתא ר׳ יהודה יוסף רב יהודה בשם שמואל צריך לקבל עליו מלבות לפניה והמשכה לא באה כי א ס‬
‫בשס שסואל צריך לקיל עליו מלכות שמים מעומד• מה אם היה יושב עומר• לא אם היה להשמיענו דיצא ידי ק״ש בקריאתו ^ ‪V‬‬
‫שסיס סעוסד •ציל הא דידי׳ הא דרבי׳ מהלך עומד• תני צריך להאריך באחד‪ .‬רב נחמן בר בתורה‪ :‬זאת אומרת צריך‪. .‬הוא‬
‫בל׳ איגעיא כי' מעתה דיש לומר‪.‬‬
‫נסאיתאשס בבבלי ור׳יותנן אמר יעקב אמר ובלבר כר׳‪ .‬סומבוס בר יוסף או׳ כל‬
‫דהכרכות מעכבות יש לכו לדייק••■׳'‬ ‫כל הפרשה כולה בעמידה ובירושלמי‬
‫לא כזכר ר׳ ייתכן אף שהוא מריה המאריך באח׳ טאריב‪-‬ן לו ימיו ושנותיו בטובה• ר׳ ירמיה כר׳ ייסה דצריך למין נ מלן אז‪;%‬‬
‫דכוליה ירושלמי ועיי׳ מבוא מ״ג מ״ד‪ :‬הוה מאריך סנין• א״ל ר׳ זעירא לית את צריך כל לא‪ :‬בפ׳ ראשון‪ .‬בפרק ראשון היינו ‪ V‬ל ג ד‬
‫ר ' מ נ י אסר• כבלי מגילה איתא הכין אלא כרי שתמליכהו בשמים ובארץ ובר׳ רוחות פרשת שסע‪ :‬יצא• וא״כ או דאין ' ‪/ /‬‬
‫ר׳ מוצא אומר משוס ר׳ העולם‪(^ .‬רב שאיל לר׳ חייא רבא ולינא חמי לר׳ ברמת מעכבות או דליתא להא‬
‫‪;.‬‬ ‫יהודה אף כסירוגין אס שהה בדי מקבל עליו עול מלכות שמים‪ .‬א״ל כד חחמיניה יהיב דר׳ יוסה ‪ :‬מה נין• מה חשיבות‬
‫‪,‬‬ ‫יש לפיק ראשון לצריך מכ ה ופרק‬ ‫ז‬ ‫■‬ ‫לגמור את כילה חוזר לראש ולא‬
‫כזכר משוס ריה״ג ושס קא‪ ,‬אקריאת ‪ u‬ידיה על אפוהי הוא מקבל עליו עול מלכות שמי ‪ .‬שני דא״צ כינה‪ :‬כל מה שכתוב ^ ‪.‬‬
‫מגילה ולפי הירושלמי קאי אק״ש^יא״ל ^*ואינו צריך להזכיר יציאת מצרים‪ .‬א״ל לית איפשר בזה‪ .‬בפרק ככי‪ :‬כתוב נזה‪ .‬כפרק י* ’‬
‫‪.‬‬ ‫ראשון לכן די אס כיון בראשון‪:‬‬ ‫ואפשר דר׳ יהודה אחר לה משמיה דלא יטי מילה• ר' טביומי שאל לר' חזקיה לית הדה‬
‫‪:‬‬ ‫מעחה‪ .‬א"כ*• לא יקיא אלא אחד‪.‬‬ ‫דריה״ג אק״ש ומשמיה דכפשיה אמרה שאין לך צריך כוונה אלא פסוק הראשון בלבר•‬
‫איל אדא יתנה עד ושננתם‪ ( ’ .‬ר׳ מני אמר משום ר■ כלו׳ פיק ראשון‪ :‬הראשון ליחיד‪.‬‬
‫בפרק ראשון חדבר הקי א ליחיד‬
‫יודה שאמר משום ר׳ יוסי הגלילי אם הפסיק בה כדי ואהבת על לבנך‪ :‬והשני לציבור‪.‬‬ ‫שמע תשע תקיעות בחש^!‬
‫בפרק שני מדבר לרגיס אס שקוע‬ ‫ביום יצא יהאמר ר׳ יוחנן משוס לקרות את כולה לא יצא ידי חובתו• ר׳ בא רב ירמיה‬
‫תשמעו וכן כל הפרשה‪ :‬והראשון‬ ‫ר׳ שמעון בן יהוצדק כהלל ובמגילה בשם רב הלכה כר׳ מינא שאמר משום רבי יהודה‬
‫לתלמוד• ואהבת והיו הדברים‬ ‫‪ C‬רבי יוחנן בשם‬ ‫אס שהה יכו׳ ימשני הא דידי^ שאמר משום ר׳ יוסי הגלילי•‬
‫ר׳ש בן יהוצרק אף בהלל ובקריאת המגילה כן‪ .‬אבא האלה על לבבך‪ :‬והשני למעשה‪ .‬אס‬ ‫’ ״ ״ ל ״’ ‪ ,‬ל ?‬
‫שמוע תשמעו לעבדו וכן האזהרה‬
‫יסרחס‪ :‬אלא ג' פסוקיס הראשוכיס‪.‬‬ ‫בתקיעות‬ ‫אף‬ ‫אמרין‬ ‫יתבין‬ ‫הוו‬ ‫חסדא‬ ‫ורב‬ ‫הונא‬ ‫רב‬ ‫כר‬ ‫ים^(‬ ‫דר׳‬ ‫י״ש בן יהוצדק וגס הא‬
‫עד על לבבך‪ :‬עד כאן‪ .‬דהס ג׳‬ ‫הונא‬ ‫רב‬ ‫בשם‬ ‫חונה‬ ‫רב‬ ‫ושמעון‬ ‫רב‬ ‫לבית‬ ‫סלקון‬ ‫כן•‬ ‫היוס‬ ‫כל‬ ‫שמען‬ ‫נשם ר׳ יזחכז אפי׳‬
‫פסוקיס הרא‪:‬זטם‪ :‬לשיני(• ללימוד‬ ‫שעות‬ ‫תשע‬ ‫עד‬ ‫שמען‬ ‫אפיי‬ ‫נין‬ ‫סחלז‬ ‫דהירושלמי‬ ‫יצא וצ״ל‬
‫ואינו כפםוק‪-‬ס הראשונים שהס‬ ‫‪.‬‬ ‫תקיעת‬
‫קבלת מלכות שמים והמצות‪ :‬צריך לקבל עליו מלכות שמיס‪ .‬צריך ליסר שמע ישראל בעמידה‪ :‬מה אס היה יושב עומד• היא בל׳‬
‫איבעיא מה צריך לעמוד אס יושב‪ :‬לא אס היה מהלך עומד‪ .‬ואפי׳ ב׳יה דאסרי כל אדס קורא כדרכו מודיס שצריך לעמוד נסקרא זה‪.‬‬
‫רש״י‪ :‬סוסכוס בר יוסף‪ .‬פה כזכר בשס אביו ובבבלי סכר בכל סקוס סחס וכן במשנה סומכס ס ת ם‪ :‬ליכא חמי‪ .‬איני רואה שרבי מקבל‬
‫מלכות שמיס כשהוא לומד לתלמידיו‪ :‬כד תחסוכיה• כשתראהו שנותן ידיו על פניו ‪ :‬לית אפשר דלא יטי מילה‪ .‬א״א שאינו נוטה אתה מילה‬
‫לענק יציאית סצריס ובס״א הגירסא שלא יטיף סל׳ אל חטיפו יטיפון‪ .‬פי׳ הקצר‪> :‬ית הדא‪ .‬דרגי שקרא! לבד פסוק ראשון‪ :‬אמרה שאין לך‬
‫צריך כונה וכו׳‪ .‬דהא כיון דבעי לא קרח לי׳ כלל ודאי לא צריך מכה‪ :‬אדא יתנה‪ .‬אפשר דצ״ל אדא׳ חכה ואדאי הוא שס חכס‪ , :‬ע ד‬
‫ושכנתה■ אדאי תכא בברייתא דאין צריך מכה כ״א עד ישנכתס ואפשר ׳שהוא הברייתא דלעיל ושככחם עד כאן למכה וא*כ‬
‫איכא לסימר דרבי קרא ג׳ פסוקים הראשונים בעוד שנותן ידיו על פניו‪ :‬אף בתקיעות כן• אס הפסיק בין התקיעות כדי לגמור את כולן‬
‫שעות‬ ‫לא יצא כן הייתי כבור מתחילה‪ :‬לבית רב‪ .‬לבית המדרש וכן פי' יש״י ביצה י״ט ע*‪ ; 3‬עד תשע‬

‫ססורחהש׳׳ס‬ ‫ר‪.‬‬

‫מגילה פ׳־כ הל׳ ב׳ ישס כל הסוגיא‬ ‫בבלי י״ג‪.‬‬ ‫‪ 0‬לעיל )דף ח׳ ע״א( פ״א הל׳ ה׳•‬ ‫תוספתא פ״ב בגלי י״ג ושס כהיע•‬
‫‪,‬‬ ‫בבלי ר׳ה ל״ד‪.‬‬ ‫ועיי' ככלי מגילה י״ח•‬
 ‫‪%‬‬

‫)רף ד׳ ע״ב(‬ ‫יג‬ ‫ברכות‬ ‫פרה שני הלכה א׳‬ ‫ד^ה פורא‬
‫שעות‪ .‬כלו׳ בתוך ט' שעות והוא יותר ויותר מכדי לגמור את כולן תקיעת שופר למגילה והלל דתקיעת שופר א׳יא כ״א לפרקים דהא אס‬
‫בעוד היותי שס בבבל דר׳זעירא עלה מבבל לא הפסיק בין תקיעה לתקיעה איני יוצא לרבנן בבלי סוכה כ״ג‬ ‫יצא‪ :‬עד דאנא תמן‪.‬‬
‫לא״י; צריכת לי‪ .‬הוא כקו כבבלי סספקא כלו'איבעיא־לי אס יוצא בתקיעת והוה כעין ההוא דאמר הש״ס לקמן דר׳ אלעזר להכי יצא בק״ש אס‬
‫לגמור את כולה‪ :‬להכא‪ .‬לא״י‪ :‬על השדר‪ .‬שהה כדי וכו׳ מפני שהוא עשויה פרקיס פרקים ואף דר' יוחנן סבר‬ ‫שופר אס שהה כדי‬
‫גבי ק״ש דלא יצא הייני משוס‬ ‫?‬ ‫‪,‬‬ ‫דוקא אתר ששסע תקיעה והפסיק‬
‫כדי וכו׳י שמע שבריס וכי׳‪ :‬בעי‪ :‬שעות יצא• אמר ר ‪ ,‬זעירא עד דאנא חמן צריכת לי ו כי חומרא ‪7‬ק״ש‪ .‬והא דאיתא בש״ס‬
‫סלקתלהכא שמעיתר׳ יסא בשם ר׳יוחנן אפי׳ שמען כל היום זה ר' בא ר׳ ירמיה בשס רב הלכה‬ ‫הגה ודרש ואינו פה בל' ספק‬
‫ואיבכיא וכן מורה הלשון ובר״ן יצא• והוא ששמען על הסדר‪ .‬ר׳ יוסי בעי הוה זה צריך כר׳ ‪.‬וונא כן תכו בסורא עיי׳‬
‫בכלי מגילה שס‪:‬‬ ‫סוף ר״ה נשמט תי׳ ג עי‪ . :‬תקיעה פשוטה הראשונה• וזה צריך פשוטה האחרונה• תקיעה‬
‫מ ס ת ב ר א בקורא• ובירושלמי‬ ‫אתת‪ .‬פשוטה אתת ‪ :‬ק״ש וברכותיה‪.‬‬
‫הא דאמרינן בק״ש אס שהה כדי אחת מוציא׳ ידי שתיהן• ר־ אבין בר חייא בעי ק״ש‬
‫מגילה הגי' לא‬
‫לגמור חוזר לראש אס הוא כדי וברכותיי היא ולא ברבותיה ברכותיה ולא היא• הפסיה ססתברא בקורא והרשב״א ריש היה‬
‫או בכל קורא כתב משמי׳ דירושלמי דבקורא‬ ‫לגמור ק״ש וברכותיה או ק״ש כלא שליש׳ והזר והפסיק שלישה בקורא משערין•‬
‫אדם משערין• אמר ר מתניא מסתברא בקורא‪ • .‬״(ר׳ סשערין ימביא כל הסוגיא וגה‬ ‫ברכותיה או ברכותיה בלא ק״ש ‪:‬‬
‫הפסיק שלישה‪ .‬אס יפסיק כלי אכהו שאל לרבי יוחנן בנין דאנא קרי שמע־ ועבר אמר ר׳ מתניא לא מסתבר בקורא‬
‫וככר העיר ע״ז כעלק״ע מגילה ע״ש‪:‬‬
‫לקרות שליש ק״ש וקרח ואת״כ במבואות המטונפות ומפסק נפיק אנא ידי חובתי‪ .‬אייל‬
‫ר ׳ א ב ה ו שאל לר׳ יוחנן‪ .‬נבלי‬ ‫הפסיק מחדש כדי שליש וקרא‬
‫‪.. ............................................‬‬
‫אסר‬ ‫ברכות כ״ד איתא‬ ‫והפסיק מהו כלו׳ אם שהיות אבהו בני אם מפסיק את בדי לקרות את בולה לא‬
‫מצטרפות‪ :‬כקורא סשערין‪ .‬הא יצאת ידי חובתך• ר׳‪,‬אלעזר סליק ‪,‬מבקרא לר״ש בי ר׳ הוכא אסר״ל יוחנן ר\ תהלן־‬
‫דשהה כדי לגעור משערין בקריאה אבא• א״ל בגין דאנא תשיש ואנא קרי שמע ומתנמנם במבואות המטונפות מ;יח ידיו על‬
‫דידיה או בקריאה דכל אד ס‪ :‬נפיק אנא ידי חובתי‪ .‬איל אין‪ .‬ר׳ ירמיה בעא קןמןי פיו וקורא ‪,‬ומקשה הש״ם מהא‬
‫ומפסק‪ .‬דאסור לקרות במבואות‬
‫“ ק י ק י ״ ״ ק הנ■ קאי;’‪ ■f ,‬לד’ " ’לא‬ ‫י י' ״ “ י‬ ‫י י ־ ?‘ ^' ״’ י‬ ‫י ' ' ״'י *׳‬ ‫המטונפות‪ :‬נפיק אנא‪ .‬מאחר‬
‫סבירא לי' ונו׳ ונראה שזה המאמר‬ ‫יייי ^‬ ‫״ י י’‬ ‫ששהיתי‪ :‬מכקרא• לבקר‪ :‬תשיש‬
‫חלוש‪ :‬ומתנסנס‪ .‬ועי״ז אני מפסיק א״ל בפי׳ פליגין ר׳ אלעזר אמר יצא‪ .‬ר' יוחנן א מי לא דר׳ הונא אחר ר׳ יוחנן לא היה‬
‫ידוע להירושלחי ‪:‬‬ ‫בק״ש ‪ :‬דר' אליעזר‪ .‬צ״ל אלעזר ‪ :‬יצא• מה פליגין‪ ,‬בק״ש מפני שהיא עשויה פרקים פרקים•‬
‫מדקדק במצוותא סגין‪ .‬דמדייק אבל בהלל ובקריאת המגילה אוף ר׳א מורי• תני השואל כדי שאילת שלוס בי; הרב לתלמיד‬
‫ויאחר לו שלום עליך רבי‪.‬‬ ‫הרבה במצות וודאי לא ישהה כדי בשלום רבו או במי שהוא גדול ממנו בתור׳ ך‪,‬רשף ב‪,‬ףן‪.‬‬
‫לגמור את כולה לכן הורי לי׳‬
‫‪ “ °‬״ שדי^ה‪c,‬ע'שא‪ ^ S .‬ס נ ™ ״‬ ‫דיצא ידי חובתו ‪ :‬או בגין דהוא הדא אמרה שארם צרי'ל שאול בם' ™יי‬
‫קרע והזרה מ נשמה לתלמיד ויאחר שלוס עליך אבל‬ ‫תשיש‪ .‬ואי אפשר לו בעני; אחר‪ :‬בתורה• ועור מן הדא דתני‬
‫אם לאחר זמן צריך בחס׳ ס״ק גס בספר ש׳׳י הגירסא‬ ‫בפי׳ כליגין‪ .‬ר׳ יוחנן ור' אלעזר אם על אתר אינו צרי׳ לקחע•‬
‫ור׳׳א סכר דיוצא אס שהה כדי לקרוע• וכמי הוא על אתר כדי ריבו׳ ‪ Q‬וכמי הוא בדי כסו שהוא בספרנו ובעל ש״י מביא‬
‫לגמור את כילה; מה פליגין‪.‬‬
‫בשוגיתכו הג•׳ כדי שאילת תלמיד‬ ‫וקסיבעי לי׳ להש״ס מה פליגין בק״ש ריבוי• רי סימון בשם ר׳ יהושע בייל כרי שאילת‬
‫י ה י ^ ״ ^ י על ‪4‬שא דנר״״״א‬ ‫אבל בהלל ובו׳ ואפשר שהוא מסקנת בין ארם לחבירו• אבא בר בר חנה ב ש לי'‬
‫הש״ס‪ :‬מפני שהיא עשויה פרקיס שאילת שלום כין הרב לחלמיך ויאמר לו שלום עליך י ‘ דחייב התלמיד לשאול בשלוס דנו‪.‬‬
‫פרקיס‪ .‬שהפרשיות של ק׳ש כל ‪ C‬ר׳ יוחנן הוה מיסתמיך על ר׳ יעקב בר אידי והיה ר־ והכה כבלי ביק ע״ז איתא תרי‬
‫אמר הא תרתיי תיך כדי דיבור הזי חד כדי שאילת‬ ‫אחת פרק בפני עצמו והן נפרדות זו אלעזר חמי ליה ומיטמר מן קדמוי•‬
‫קזו ‪ :‬אבל בהלל ובקריאת המגילה‪.‬‬
‫דהפרשיות תכופות זו בזו ‪ :‬אוף ר'‬
‫אלעזר מודה‪ .‬דאס שהה כדי‬
‫לגמור את כולה חוזר ‪ :‬תני השואל‪.‬‬
‫קאי על המשנה ויפרקיס שואל )אייב כ״ט( ראוני נערים ונחבאו• מי מהלכין חמי ליה שפירשנו יכלול התוך כדי דיבור‬
‫חד בית המדרש• איל הבא הוה ריט יתיב דרש ואמ׳ של הירושלמי שאילת ששלום של הרב‬ ‫ספני הכבוד וכו' ואין כאן מקומו‬
‫והתלמיד‬ ‫כ״א בההלכה דלהלן והסופרים‬
‫שמועתא‬ ‫טעו 'וכתבור\ פה וכבר הערנו‬
‫מבוא קל״ח ע״א על ט״ס כזה ‪ :‬השואל בשלוס רבו♦ פי׳ הבא לשאול בק״ש בשלזס רבו וכר הרשות כידו והל' אינו מדוייק ובבבלי י״ד איתא‬
‫הקורא את שמע ופגע בו רבי או גדול הימנו בפרקים שואל וכי׳‪ :‬קרע‪ .‬על מ• שחייב לקרוע עליו ושכר שמת‪ :‬וחזרה בו כשמה‪.‬‬
‫ואח״כ ע ת‪ :‬אס על אתר‪ .‬אם לאלתר חת‪ :‬אינו צריך צקרוע‪ .‬דיצא בקריעה ראשונה‪ :‬כדי שאילת שלום בין הרב לתלמיד‪ .‬פי׳ הרב‬
‫שיאל שלום לתלמיד‪ :‬ויאמר• והתלמיל משיב שצוס על*ך רבי וכיון דשחעינן דהרב שוצליבשלוס התלמיד כ״ש דחייב אדס לשאול‬
‫גשלוס חי שהוא גדול מחני*‪ .‬מיסתחין‪ .‬נשען‪ :‬והיה חחי ליה ימיטחר‪ .‬היה רואה אותו ומתחבא מפניו‪ :‬הדין בבליי'‪ .‬קרא י׳‬
‫אלעזר בבלאי לפי שעלה מכבל‪ :‬דלא שאל בשליחי‪ .‬והתלמוד צריך לשאול בשלום רבו‪ :‬דלא אחר שמועתא משמי‪ .‬מפורש כבלי יבמות‬
‫סוף פ״י בי‪:‬א דאמר ר' יוחנן עשו ועשו‪ :‬גביהן• אצל בכי בכל‪ :‬זעירא לא שאל‪ .‬הקטן אינו שואל בשלוס הגדול והיא מחמת יראה‬
‫____‬ ‫ולא‬ ‫שהס מקיימי; בנפשס ראוני וכו' ; מי מהלכין♦ בעוד שהיי מהלכי; ‪ :‬א״ל‪ .‬ר׳ יעקב לר׳ יוחנן ;‬
‫ה ‪r‬״ ס‬ ‫ם סור ח‬
‫ג( נזיר פ״ד הל׳ ב׳‪.‬‬ ‫ס״ק פ״ג הל׳ ז׳ ושס כל הענין נבלי כדרים פ״ז ובשינוי וקצת נראה שאינה הברייתא שלפנינו‪.‬‬ ‫שם‪.‬‬
‫?( שקלים פ״ב הל׳ ו׳ ובשינוי ס״ק פ׳׳ג הל׳ ז׳ בגלי יבמות צ״ו ובשינוי‪.‬‬
 ‫‪.‬כרכות‬ ‫פרס שני הלכה א׳‬ ‫היה מורא‬ ‫)דף ר' כי״נ(‬

‫והתלמיד ופליגי הב׳ תלמודים‪ .‬אך באשת נראה דוחק כהתוך כדי ילח אמר שמועתא מן שמיה דר' עקיבה‪ .‬והוה ר׳ יעקב כמתמה על זה‪.:‬‬
‫דינור יתפשט על ב׳ שאילות שלום לכן נראה כדברי בעל ש״י ופי׳ א״ל‪ .‬ר' יוחנן‪ :‬כל עלח׳‪ .‬צ״ל כל עמא וכן הוא במס' מגילה עיי'‬
‫כדי שאילת שלום כי; הרב לתלמיד ויאשר ובו׳ בדי שאילת שלום הנאה מבוא פ״ב ערך כל עחא‪ :‬דר׳ אלעזר תלמידיה דר׳ יוחנן‪ .‬ו א״ כ‬
‫בין רב לתלמיד שהתלמיד איסר שלום עליך רבי ודע שהל׳ שלום אין לך לכעוס על מה שלא אחר משמד‪ :‬קומי אהדורי לילמיה‪,‬‬
‫במגילה הגי׳ דארורי צלקא‬
‫צלחא‬ ‫במג^ה‬ ‫י‬ ‫‪, ,‬‬ ‫עליך רבי ומורי בבבלי ב״ת אינו‬
‫?‬ ‫שמועתא מן שמיה דרבי ישמעאל ולא אמר שמועתא ‪ F‬לפני הצלם אהדוריאוארורי‪ :‬מ ה‬ ‫מדויק והעיקר שלים עליך רבי‬
‫וכאשר הוא בירושלמי וכן העתיק שמיה דר׳ עקיבה• א׳׳ל בל עלם׳ ידעין דר׳׳מ חלמי‪.‬ךו אתפליג‪ .‬צ״ל את פליג וכאשר הוא ‪' .‬‬
‫כבוד מ ה ‪ ,‬׳‬ ‫יוקר‪_ 7‬‬
‫איקר‪ ♦.‬׳ן^ן‬
‫ק״ק‪ •:‬ק^ץל‬
‫בסס׳ ‪ .‬ן‬
‫‪-. .‬‬ ‫הרסנ״ם פ״ב מהל׳ שבועות הל' ט״ז‪ :‬דר׳ עקיבא אמר לו ביע ירע־ן דר׳ אלעור תלמידי׳ דר׳‬
‫כ ל עלמא י‪ 7‬עין דר׳ אלעזר ץהנן מיהו מיעכור קומי אהרורי צילמי׳• איל ‪.‬מה לך לחלוק לו כבוד ולשום לב עליו‪-‬‬
‫כלל‪ :‬וסמי עיניה‪ .‬בל' סגי כהוד ־‬
‫אלא עבור קומוי וסמי •עיניה‪ .,‬סגור עיניך ואל תשתכל בו כאילר ‪.‬‬ ‫תלמודיה י־ר' יוחנן‪ .‬ובכמה איתפליג ליה איקר•‬
‫מקומות בבבלי איתא דר״א היה‬
‫ג*כ חלמידו דרב ושמואל ומ‪ 1‬ה א״ל ר׳ אלעור יאות עבד דלא עבר קומיך• אמר רבי אינו‪ :‬יאות עבד• יפה ע שה‬
‫הוכחנו במבוא פ״ר ערן ר׳ לעזר יעקב בר אידי יודע את לפייס‪ .‬ור׳ יוחנן בעי דיימרון שהתחבא ולא עכר לפניך כי בזה י‬
‫אף דוד ביקש עליה רחמים )תהליס הראה שאתה חשוב בעיניו וזה‬ ‫דזה המעשה הי׳ קודם שירד ר״א שמועת׳ מן שמיה‪.‬‬
‫לכבל והא דקורא לי' בבלאי אפשר ש״א( אגור׳ באהלך עולמים• ר׳ פינחס ר׳ ירמיה בשם תשובה שנית לחה שכעש י' יותכן‬
‫על שלא שחל ר*א בשלומו‪ :‬אמר! ‪f‬‬
‫ר׳ יוחנן לר׳ יעקנ״• יי' ’ ותכן‬
‫שאבותיו עלו מבבל וקרא אותו * ר׳ יוהנן ובי עלת על לב דור שהוא הי לעולם אלא אמר‬
‫על שמס גס י״ל שאמר כ ע ידעין‬
‫וכו׳ דעיקר תורתו של ר״א היה דור אובה שיהו דברי נאמרין על שמי בבתי כניסיות בעי דייסרון‪ .‬פי׳ מה שרצה שיאמלו‬
‫מר' •וחנן‪ ,‬והרי גם ר״מ הי׳ ובבתי מדרשות‪ .‬מהניא ליה• לוי בר מירא אמר בל שסועה ספ׳ו לפי שאף לול כיקש ‪r:‬‬
‫תלמידו של רבי ישמעאל וכדאיתא האומר שמועה משם אומרה שפתותיו רוחשות עמו וכו׳ וכן מפורש כמש׳ שקלים‬
‫בנלי עירונין י״ג ואלילו הכי אמר בקבר• מה מיעס )שיר השירים ז׳( דובב שפתי ישינים• אגורה‪ .‬לכתיב אגורה ‪ :‬ר׳ פינ ח ס‪■;v- .‬‬
‫ואסר ר׳ פינחס‪ :‬חהניא‪ .‬בקס'‪.‬ן׳‪^,:‬‬ ‫ר׳ יוחנן ל׳ע ידעין דר’ ח תלמידו‬
‫דריע וא״כ י״ל דהמעשה היה בכומר הזה של ענבים שיהוא זב מאיליו• ר׳ חניג׳ שקלים לא גרס־נן לה וכלוחק יש ‪: r‬־‬
‫לאחר שעלה ר״א מבבלוצ׳ע וכבר בר פפאי ור' סימון הד אט׳ בהדין רשתי קונדיטון• לפרש להכי קאמר מה הכאה^יש>‪;;'-‬‬
‫הוכחנו שה שר״א היה ככר בנערותו והרנה אמר כהדין דשתי חמר עתיק אע״ג דתוא שתי שיקרא שחו‪ :‬רוחשות• נעות‪ :‬ככומר‪;.Ve):.‬‬
‫אין דור שאין בו ליצני׳ מה גל‪ :‬קונדיטון‪ .‬שיש נו לבש יין^^■‬ ‫ליה טעם־ה בפומיה‪.‬‬ ‫כא״י ע״ש‪:‬‬
‫נ ש מ ע י נ א מן הלא ובאמצע היו פריצי הדור עושין היו הולכי׳ אצל חלונותיו של ח ר ופילפלין; חסר ע^׳ק•‪ .‬יין *שן‪• '" :‬‬
‫אע״ג להוא שתי ליה• אע״ג לשתה‪'^;-‬‬ ‫שואל ספני היראה‪ .‬והא‬
‫דלא פשיט לי׳ מדברי ר׳ יהודה ואו׳ לו דוד אימת יבנה בית המקדש אימתי בית ה׳ אותו ככר‪ :‬אימת יכנה ביתהקקלש‪.‬‬
‫דאמר בפרקים שואל מפני הכבוד נלך• והוא אום׳ אעי׳פ שמתבונין להכעיסני יבא עלי לפי‪ ,‬שאחר הקב״ה ללול שהוא לא ־‬
‫ומשיב שלום‪ .‬לכל אדס ואם גס שיאני שמח בלבי‪) .‬תהליס ק״ש( שמחתי באו׳ לי בית יבנה כהת׳ק כ״א נכו‪ :‬ינא ע לי‪. .‬־‬
‫ר״מ ס״ל משיב שלום לכל אדם ה׳ נלך• )שמואל נ'זי( והיה כי ימלאו ימיך‪(^ .‬א״ר שמואל כך וכד ובבבלי תיתי לי‪ :‬שאכי‬
‫במאי כליגי ונסו שפושט כסיפא בר נחמני אט׳ הב״ה לדוד דוד ימים מלאי׳ אני מונה שמח בצבי‪ .‬שאיני מקנא בבכי וג ס‬
‫עי״ז יש לי פנאי לעשות משפט‬
‫די״ל לנאסת לא פציגי כבבא לך איני מונה לך ימים חסידים• בלום שלמה בנך בונה‬
‫וצלקה‪ :‬מיס מלאים אני קונ ה‬
‫לך‪ .‬אף שבנין בהס״ק מתאחר ע ל‬ ‫וצרלוה‬ ‫דפרקים ור״ח נקט להנך בבי על ב״ך‪^ ,‬א לך‪,‬קריב בו קרבנות חביב עלי משפט‬
‫הסדר ור״י נקט להו על הסדר‬
‫ועיי׳ בכלי והשקלא והטריח שם שאתה עושה יותר מן הקרבנות• ומה טעם )משלי לא( ידיך איני מונה לך כי אס יקיס‬
‫מלאים כלו׳ שנים תמימות ולא‬ ‫עשה צדקה ומשפט נבהר לה׳ מזבח‪:‬‬ ‫הוא בעיקרו המשא והמתן של‬
‫פיסקא ובפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב• נ( מפני מה ימים חסרים איני סוכה לך‪ .‬מקצלו‬ ‫הירושלמי‪ ,‬והבבלי ססייס יחסורי‬
‫שכה כשנה ‪ :‬מפני מה הוא משיב‪.‬‬
‫הא דתכי ומשיב אהאי קאי‪( ” :‬מפכי‬
‫מחסרא וכי׳ ואצ״ל שהוא משיב ואי; הוא משיב® (מפני היראה ״®(או מפני הכבוד• נשמעינא מן‬
‫דרך הירושלמי ליסר חסורי סחסרא‬
‫והמפרשים •געי לריק לקיים גי' הדא ובאמצע שואל מפני הירא׳ ומשיב מפני הכבו׳ דברי הכבול‪ .‬כצ״ל שואל מפני ה כנו ד‬
‫המכר שלפנינו ודבריהם אינם ר־מ ה א בקדמית׳ שואל מפני הכבו׳ ומשי׳ מפגי הכבוד ומשיב ספני הכניל ‪® :‬״(או לכל‬
‫עוציס כלל וגס הגר״א הגיה ובאמצ׳ שואל מפני היראה ומשיב דברי ר״מ‪ .‬מפני אדם‪ .‬כצ״ל שואל מפני הככול ומשיב‬
‫מה הוא מלדב מפני היראה או מפני הכבוד נשמעינ׳ סתם להיינו לכל אלס השואל‬ ‫כאשר הגהנו‪:‬‬
‫בשלומו; כשסיעכה סן הלא‪ .‬ובאמצע‬ ‫רב‬
‫מן הדא ר׳ יהודה או׳ באמצע שואל מפני היראה‬
‫שואל ספני היראה וסשינ לבדי‬
‫ומשיב מפני הכבוד• הא קדמיתא שואל מפני היראה ר׳׳ק‪ ,‬כצ*ל פי׳ לתכי נ ק תגי'‬
‫ומשיב מפני היראה• עד כדון באמצע הפרשה ואפי׳ באמצע הפסוק• ר׳ ירמיה ובאמצע ונו׳ וע״כ הך ומשיב ק אי‬
‫מדמי‪ .‬ר' יונה משהעי• ר׳ חונא■ רב יוסף ודברת בם מיכן שיש לך רשות אמה דתני לפניו ספני הירא ה‬
‫וכל בעינן למיסר ; הא בקלמיתא‪.‬‬ ‫מחני‬ ‫לדבר כ ם;‬
‫הרי גס ברישא ומשיג קאי אללפכיו‬
‫ספני הכבול‪ :‬ובאמצע שואל‪ . .‬השתא משיים הש״ש לסילתיה לע״כ ומשיב קאי אללפניו‪ :‬מפני מה הואמשיב‪ .‬אהאי קאי ומשיג אספכי היראה‬
‫או אמפני הכבול‪ :‬הא קדסיתא‪ .‬הא לקודם לו‪ ,‬כלו׳ המאסר דר״מ ע״כ פירושו שואל מפני היראה ומשיב מפני היראה לאל״כ במא»‬
‫פליגי ר״מ ור״י ומזה פשט הש״ס לעיל לגס בהבבא ובפרקים שואל מפני הכבול ומשיב קאי אסש׳ב אלצפכיו כל׳ מפני ה כנו ל‪ :‬ע ד‬
‫כדון‪ .‬על עתה שמענו דין הפסקה ‪ .‬באמצע הפרשה ז ואפי׳ באמצע הפסוק‪ .‬הוא ל איגעיא אם גס באמצע הפסוק הדין כן ששואל‬
‫מפני היראה וכו׳‪ :‬ר׳ ירמיה מדמי‪ .‬ט״סוצ״ל מרמז וכאשר הובא ב־רמב״ן מלחמות ייש פ״ב לברכות וברשב״א ל׳י״ל ונרא׳׳ש סי׳ ה' כלו׳ עשה רעז‬
‫מתגי‬ ‫ולא הפסיק יבליטר‪ :‬משתעי♦ סיפר בלו׳ הפסיק בליבור; ולברת בס‪ .‬מביא יא»ה שמותר להפסיק בליביי‪____________ :‬‬
‫^‬ ‫^‬ ‫^‬ ‫^‬ ‫טם ור ח הש״ ס‬ ‫~~‬ ‫~~‬
‫'‬ ‫♦‬ ‫ראש השנה פ״א הל‘ ‪ (} .*6‬עיי׳ נגלי ברכות י״ג‪.‬‬
‫'‪K , J‬‬

‫‪*i‬‬

‫יר )דף ד'‪(A TO‬‬ ‫ברכות‬ ‫פרק שני הלכה ב׳ ‪0‬‬ ‫היה קרא‬
‫ר ב אסר‪ .‬בבבלי איתא הך סוגיא אבל י ב לא אסר בפירוש שמניח‬ ‫מ ת נ י ב ' וכתיב וה׳ אלהים אמת‪ .‬הרי דסססין אמת לאלהים‪:‬‬
‫תפילין ואח״ב קורא אלא שהש״ס מדייק כן מההיא סצגשה‬ ‫מתני ‪ 0‬מה טעם אסרו‪ .‬וכדאיתא לקמן בברייתא הרי שהיה עם‬
‫הסת וכו׳ולובש תפילין וקורא את שסע ומתפלל‪ :‬כדי שיקבל עליו דרב משי ידיה וקרא ק ש ואנת תפילין ובסוף משיק דרב שלוחיה‬
‫הוא דעוית וגם הוא סובר דתחילה מניח תפילין יחח״כ קורא שסע ע״ש‬ ‫מלכות שמים תחלה משלם‪ .‬שלם בחצוה הנזכרת בפ' שסע או שלם‬
‫והירושלמי סחלוט מה דאיתא בבבלי‬ ‫_ן‬ ‫במצוה שהוא חייב נ ה דהא חייב‬
‫לבד מכללא גס על הך סייעתא‬ ‫בתפילין כל היוס ותי' תחילי‪ :‬נראה ‪ ,‬מחגי ב ואילו ד‪.‬ן ביןד‪,‬פרקים בין כרכר‪ ,‬ראשונה‬
‫ממתניתין משיב הבבלי בסברא‬ ‫קצת מיותר‪ :‬קורא את שחע‪ .‬לשניי בין שניה לשמע בין שמע לור‪,‬י׳ אם שמוע• בין‬
‫בתחילה כדי שיקבל עליו עול ירויה אם שמוע לויאטר בין ויאמר לאמת ויציב• ר׳ נבונה איסר דאמר ר׳ יהושע גן‬
‫לקריאה‬
‫קריאה י י‬‫י‬ ‫מלכות תחילה ‪.‬וכדאיתא לקמן‪ :‬יהודר‪ ,‬אומר בין ויאמר לאמת ויציב לא יפסיק• א״ר קרתה ילהקדים‬
‫קריאה לעשייה קי שקעת ליה‬
‫והייושלמי לא נתית לזה והמאמר‬
‫אני ה׳ אלר‪,‬יכם­‬ ‫מתניתא רב פליגא עילוי‪ .‬הל' לוי׳‘ ( טעמיה דר'יורה )גמדכר‬
‫מכורם קצת וצ״ל מתניתא פליגא‬
‫דר' חייא בשם ר' •וחנן נזכר שס‬ ‫‪ ,‬וכתיב )ירמיה י'( וה׳ אלהים אמת;‬ ‫עילוי רב‪ :‬הרי‪ .‬לתני הרי‪ :‬פורש‬
‫לחני ג אמר ר׳ יהושע בן קרחה למה קדמי שמע בשם ר' חייא כר אבא )וסתם ר׳‬ ‫למקום טהרה‪ .‬כלו׳ מרחיק עצמו‬
‫מן המת שאסור לקרות עס המת לוהיה אם שמוע אלא שיקבל עליו ׳ מלכות שמיי תהילה חייא אמר ר' יוחנן גירוש למז הזא‬
‫ור‪,‬יד‪ ,‬אם שמוע ר׳ חייא בר אבא עיי' מנוא פ״ד‬ ‫וכדאיתא לקמן בפרקין‪ :‬ולובש ואחר כך יקבל עליו עול מצות•'‬
‫אלמא‪ :‬סיאמי• שור‪,‬יה אם שטוע נו ת בין כיום כי; באיילי'• ברם‬ ‫תפילין וקורא את שמע‪.‬‬
‫הנחת תפילין קודמת לק״ש‬
‫שמתו סי׳ ל״א הגי׳ ר׳‬ ‫סתניתין‪ .‬משנתנו‪ :‬לא שיקבל‪ .‬ויאמר אינו נוהג אלא ביום• ר׳ חייא בשם ר׳ יוח^‪/‬‬
‫ט״ס וצ״ל אלא שיקבל וכדאיתא מר‪ ,‬טעם אמרו אדם לובש תפילין וקורא את שמע יוחנן לא הוה מנח תפילין אלא‬
‫נמתכי׳‪ :‬ואח״כ יקבל עליו עול *ומתפלל כדי שיקבל עליו מלכות שמים תהילר‪ ,‬משלם‪?\-‬ספסחא לפשחא והיה תזיק רישיה‬
‫מצות‪ .‬והנחת תפ*לין היא בכלל נ( רב אמר קורא את שמע ולובש את תפיליו ומתפלל‪ .‬י״־ מפשחא ועד עצרת ופי׳ ר׳ •וחנן‬
‫עול חצות ‪ :‬תפילין צריכין גוף נקי‪.‬‬
‫להניח ‪ptpr‬‬ ‫™‬ ‫המאסר הזה והמאמרים הבאים מתניהא רבפליגא עילוי'(הרי שהיה ״סי' ״ ‪°‬‬
‫אחריו אין ענינם למשנתנו והובאו בקבר ור‪,‬גיע עונת ק״ש הרי זה פורש למקל' טהרי׳ כשנה ועל אותו פעם בלבד היה‬
‫פה אגב גררא לה־ ברייתא הרי ולובש תפילין וקורא את שמע ומתפלל♦ כתניתא מסייעא צריך לחגור ראשי זלעטפו ספשת‬
‫שהיה עסוק וכו הרי זה פורש למקום‬
‫טהרה ולובש תפילין ‪ :‬מפני מה לא‬
‫החזיקו בהן• נראה שזה אינו ממאמר‬
‫דר׳ ינאי כ״א סתמא דש״ס קאסר לה‬
‫לא החזיקו במצות תפילין שהיתה כר נש דאפקיר גבי הכריה ובפר ביה‪ .‬א״ל לא לך נסיתוא ונו׳ צא היה לבוש אצא‬
‫דאדרעיה ועיי׳ ביפה מראה;‬ ‫רפויה בידם )וכסו שהיתה בזמן הימנית אלא לאילין דברישך הימנית‪ .‬ר׳ ינאי היה‬
‫על‬ ‫בעלי התו' עיי׳ שבת מ*ט ד״ה לובשן א חי חולייו ג׳ ימים לומר שהחולי ממרק• מה טעם‬
‫כאל׳ישע(‪ :‬ספני הרמאים• שהראו )תהליס ק״ ‪ 0‬הסול׳ לבל עוניכי הרופא לכל תחלואיכי•‬
‫עצמן ע״* התפילין שבראשיהן‬
‫הברמת‪ :‬רבי יוחנן בן זכאי לא הוון חפ‪-‬לוי זעין מיניה לא בקייט' ולא בסיתוא• וכך נד‪,‬ג‬ ‫כחסידים ירימו כהן את‬
‫עובדא הוה‪ .‬דעובדא הוה‪ :‬לאילין ר׳ אליעזר תלמירו אחריו‪ .‬ר' יוחנן בסיתוא דהוה חזיק רישיר‪ ,‬הוד‪ ,‬לביש תרויהק•‬
‫דברישך הימנית• לתפילין אלו ברם בקייט' דלא הוה חזיק רישיה לא הוה לכיש אלא דאררעיה♦ ואינו אסור משו'‬
‫שבראשן האמנתי והחזקתיך לאדם ערור‪ ♦.‬א״ר חייא בר אבא אפיקרסין היה לובש מבפנים• כר הוד‪ ,‬אזי׳ מסחי כיון שהיה מגיע‬
‫כשר‪ :‬לומר שהחולי ממרק‪ .‬הראה אצל האוליירין היה חולצן• אייר יצחק עד יעקב תרמוסר' היה לובשן‪' .‬ובד הוה‬
‫בזה שהחולי מסרק^ פי' מנקה את‬
‫נפיק מסחי הוו יהבין לה‪ .‬וכד הוה מייחן ליה• היה אמר הא מילתא‪ ,‬י'( שני ארונו' ד‪,‬ץ‬
‫וו •‬ ‫‪IR1‬‬ ‫^ ‪^90‬‬ ‫‪ W‬׳ ‪I 1^ 1/‬‬ ‫‪ I‬ו ס‬ ‫‪t i l l‬‬ ‫‪•I I‬‬ ‫‪ • *I‬ן‬ ‫‪| Ml I‬‬ ‫| || ‪t‬‬ ‫‪f IW W‬‬ ‫‪I fW I f M I‬‬

‫מהלכין עם ישר' כמדבר ארונו של חי העולמי׳ וארונו של יוסף• ורדו אומו׳ העולם אומרי׳‬ ‫!החלית^עצסו^ג׳^י^יסיס^ח^חללן ‪,‬‬
‫מה טיבן של שני ארונות הללו• והיו ישרי אומרין להן־ זה ארונו של יוסף עם ארוט‬ ‫בגוף נקי ; לא כקייט׳ ולא בסית‪,‬א‪.‬‬
‫של חי העולמים‪ .‬והיו אומות העולם מוני׳ את ישראל ואו' וכי איפשר לארון המה‬ ‫לא בקץ ולא בחורף‪ :‬ר׳ אליעזר‬
‫לד‪,‬יו׳ מהלך עם ארונו של חי‪‘.‬עולמים• והיו ישראל אומרי' על ידי ששימר זה מד‪ ,‬שכתב‬ ‫תלמידו‪ .‬הוא ר״א בן הרקינם‪:‬‬
‫דאוריא‬ ‫בוה• ולמה הוא אמר רא מילת'• א־ד חנניא כגץ מימר מילא‬ ‫‘‬ ‫אלא דאדרעיה‬
‫־‬ ‫אשור משום ערוה‪ ,‬אכיקרסין היה‬
‫לובש מבפנים‪ .‬אין מקומו כאן כ״א אחר אצל האולייר׳ן היה חולצן ובא פה ע״י שגיאת הסופרים ‪ :‬ססחי‪ .‬לרחוץ ‪ :‬האוליירין‪ .‬הבלנים‬
‫והוא ל׳ רומי •(ועיקר הוראתו סושחי שמן כאשר היה מנהג הקדסוניס למשוח הגוף במרחץ‪ :‬ואינו אפור משוס ערוה‪ .‬פה ש״ך הא דלעיל‬
‫ימקשי הש״ס למה לא חלץ קודם שבא אצל ההוציירץ דאצל האוליירין היו עומדים ערומים ואסור להיות התפילין עליו משוס ערוה ‪ :‬אפיקרסין‪.‬‬
‫ומשני אפיקרם והוא מין ‘מלבוש׳ תחתון בעין מכנסים בל׳ יוני היה לובש סבפניס והי׳ מבדיל בין לגו וניץ הערוה‪ :‬עד יעקב תורמסרה‪.‬‬
‫נאשר‪ ,‬גא עד בית יעקב חורמסרה והוא היה חוץ מרשות של מרחץ ונדאיתא לקמן היה לובשן‪ :‬זבד הזה קייתן ליה‪ .‬ט״ס וצ״ל נד‬
‫דאוריא‬ ‫הוו סייתן להק ליה‪ :‬מונין‪ .‬ציער בדברים‪ :‬בגין מיסר מילא‬
‫׳‬ ‫^‬ ‫מ ס ו ר ת ר• ש ״ ס‬ ‫~‬
‫ס״ק פ״ג קרוב לסוף הל' ה׳• ‪ C‬בנלי שנ‪ #‬מ״ט ק״ל• י'( תוספתא‬ ‫*( בבלי ברכות י״ד ושם הגי' אסר ר׳ אנהו א״ר יוחנן‪ .‬כ( שס‬
‫סוטה פ״ד מכילתא פ׳ כשלת ס״א ועיי" בנלי סוטה י״ג‪.‬‬

‫*‪•) olearli‬‬

‫^ '‪y‬‬ ‫י*‬ ‫י\ ‪.‬י••■•**'*'” ‪.‬‬

‫‪ \ A‬׳•הד‬
‫‪I‬‬ ‫■ ‪ /‬י’ י(ר«י‪-‬די•‪.-.‬‬
 ‫ברכות‬ ‫פרס שני הלכה ג'‬ ‫היה סרא‬ ‫) קי ד׳ ע׳ג(‬
‫ע ל מצות הנחת תפילין‪ .‬מנחות ל״ו איתא דשלת ר׳ חייא נר>ה דרב דאוריא‪ .‬לשביל לומר דבר דאורייתא כלו׳ דברי תורר^ כי עד ע ת ה‬
‫הוכא משמיה דר׳ יוחנן על תפילה של יל אומי ברון אשר הוה לו אסיר לדבר נתירה‪ :‬והכין לא ה״ל‪ .‬וכי לא היו לו דברי תזרה‬
‫קדשנו במלותיו וציונו להניח תפילין ועל תפילין של ראש אומר ברוך אחרים לומר להם‪ :‬אלא קיכחורין‪ .‬אלא שבא לקכתרס ולרמז ל ה ם‬
‫אשר קדשנו במצותיי וציונו על קלות תפילין וכן נשכה שס מ״ב נאלו הדברים יוסף לא זכה וכי׳‪ :‬ואנו לא זכינו לכל הכבוד הז ה‪.‬‬
‫להיות שמו שצ הקב״ה כקרא עלינו‪:‬‬ ‫והוא לגמרי להיפך מסה שנאסר‬
‫פה בירושלמי וגס טעמו של דאוריא• איל ר' מנא והבין לא ה ל מילא דאוריא הורי ואתון בעיי סנטלה מצוותא מיכן‪.‬‬
‫הירושלמי ל הי ^ מטעמו של הבבלי למימר אלא ראי אלא קינתירין הוון לומר יוסף לא זכה שאינכם סחזיקין במצות תפילין‬
‫כפי מה שפי' התו׳ ברכות ס׳ ל״ה למלכות אלא על ידי ששימ׳ מצותיו של הכ״ה ואנו לא זכינו וכדלעיל‪ :‬כשהוא נותן• כשהוא‬
‫מניח וכן ל' הירושלמי תמיד נותן‬
‫אשר‪ .‬ואפשר דיש להגיה פה כשהוא לבל הכבוד הזה אלא עיי ששמרנו מצותיו של הב״ה ואתון‬
‫או לובש תפילין‪ :‬על מצות תפילין‪.‬‬ ‫כוחן על יד מהו אומר אקנ״ו על‬
‫מצות הנחת תפילין כשהוא נותן בעין מבטלה מצוות׳ מינן‪ .‬באי זה צר הוא מברך עליהן• ר' דבהנחה על היד מתחיל מצות‬
‫על של ראש וכו׳ על מצות תפילין זריקן בשם ח יעקב בר אידי ^(בשהוא נותן על יד מהו תפילין ומברך עובר לעשייתה ‪ :‬ע ל‬
‫ואף בזה יש קלת חילוק בין ב׳ אומ׳ ברוך אקבייו על מצות תפילין♦ כשהוא נותן על הראש מצות הנחת תפילין‪ .‬דעתה הוא‬
‫התלמודים דבירושלמי איתא על מהו אומר ברוך אקכ״ו על מצות הנהת תפילי;• ^^(כשהוא ממר הקצוה ומקיים ההנחה דברכת‬
‫הנחת תפילין משמע הסציה כתיקונה‬
‫סלוח הנחת תפילין ובבבלי להניח הולצן מהו אום׳ ברוך אקב״ו לשמור הוקיו‪ .‬ואתיא '(כמאן‬
‫וזה אינו כ״א כשיניח גם תפילין‬
‫של ראש ‪ :‬כשהוא חולצן‪ .‬קרוב‬ ‫בהוק׳‬ ‫חפילין וראינו להעיר עוד שבירושלמי דמר בהוקת תפילין הכתוב מדבר ברם כמאן דמר‬
‫לא כזכר כלל ר׳ יוחנן בענין ברכות‬
‫תפילין גס אמורא ר' הייא בריה הפסח הכתו׳ מדבר לא ברא• ר׳ אבהו בשם רבי אלעזר ללילה דאז מצוה לחלוץ‪ :‬לשמור‬
‫דרב הונא לא כזכר בשום מקום י(הנוחן תפילין בלילה עובר בעשה• ומה טעם )שמות י״ג( חוקיו♦ דתקרא דחוקה י ל פי כן'‬
‫בירושלמי‪ ,‬ואפשר דיש טעות סופר ושמרת את החוקה הואת למועד׳ מימי׳ ימימה• ימי' ולא שאסור להניח תפינ׳ז בלילה‬
‫וכדחפרש‪ :‬ואתיא כחאן דמר בחוקת‬
‫והא ר׳‬ ‫ימיט' פרט לשבתו׳ וימי' טובים•‬ ‫בשמות האמוראים בבבלי והך דשלח לילו׳•‬
‫תפילין הכתוב מדבר‪ .‬הירושצקי‬
‫וכמין‬ ‫הוה‬ ‫מצרדי׳‬ ‫עילוי•‬ ‫ותפילוי‬ ‫ברמשא‬ ‫מתני‬ ‫יתיב‬ ‫אבהו‬ ‫אין הכוכה ששלח מא״י כ״א מאיזה‬
‫מקצר וקא• אפליגתא דר׳ יוסי‬
‫ישיבה בבבל בגון ססורא לנהרדעא‬
‫הגליל* זר׳ עקיבא אשר הובאה ;‬ ‫הנותן‬ ‫אלא‬ ‫אמי‬ ‫לא‬ ‫מימד‬ ‫רבעי‬ ‫אית‬ ‫בידו•‬ ‫היו‬ ‫פיקדון‬
‫וכדוסה♦ ודע דהב״י סי' כ״ה כתב‬
‫וז״ל וכתב סס״ג שנמצא בילמדנו אבל אם היו עליו מבעוד יום מות'♦ אית דבעי מימר בבלי עירונין ומנחות ושמרת את■ז‪:‬‬
‫כדברי ר״ת ולא כדברי המפרשים נשמעיני׳ מן הדא )שס( והיה לך לאות את שהוא לך לאות החוקה הזאת למועדה מיסיס ’ מימה‬
‫ימים ולא לילות סיקיס ולא ינ‪3‬‬
‫לא סח סברן אחת כלו' יוצא פרט לי״ט ושבתות שמלן אות• ולא כן כתב מימים‬
‫ימים פרט לשבתות ל׳מיס טובים‬ ‫נברכה שבירך על של יד אע״פ‬
‫שישנו בירושלמי תלמוד שלנו עיקר ימיט׳♦ לית לך אלא כיי דמר ר׳ יוחנן בל מילא דלא דברי ריה״ג ר״ע אומר לא נאסרה‬
‫ע״כ‪ ,‬והוא בסס״ג עשין כ״ה‪ .‬והכה מחוור׳ מסמכין לה מן אתרין סגי• נשי; מניין )דנריס י״א( חוקה זו אלא לפסח כלבד ור'‬
‫הירושלמי בסוגיתכו הוא בפירוש ולמדתם אותם את בניכם ‪ C‬ולא את בנותיכם• את זריקא דאסר כשהוא חולצן אוסר‬
‫כשיטת ר״ת דמנרך על של יד שהוא חייב בת״ת חייב כתפילין* נשים שאינן חייבות לשמור חוקיו אתיא כריה״ג‪ :‬ברס‬
‫חייבין בתפילין• התיכון ׳( הרי מיכל כמן דחר וכו׳‪' .‬להוא י״ ע‪ :‬לא‬ ‫אחת ועל של ראש אתת ולא כשיטת בת״ת אינן‬
‫גדא‪ .‬לא אמר דלדידיה לילה זקן‬ ‫יש״י דמברן אחת לשניהן עיי׳‬
‫תפילין‪ :‬ברחשא‪ .‬בלילה‪ :‬מצדדי׳‬
‫כת‬
‫מנחות ל*ו והסמ״ג שכתב אע״פ‬
‫הוה‪ .‬סילק אותן לצד שלא במקום‬ ‫שישנו בירושלחי כלו׳ אס לא סח‬
‫תפילי וכסיץ פיקדון היו בידו‪ .‬כאילו היו בידו לשמור כעין‬ ‫מברך אחת ע״כ לא היה לפניו דברי סוגיתנו ונראה שכיון להא הנחת‬
‫___ ___‬
‫דאיתא לקמן פרק הרואה קרוב לסוף^הלכה ד 'כ ל המצות טעונות פקדון ולא לשם מצות תפילין ובמס׳ עירובין הגי׳ כמין פקיין היו בידו‬
‫ברכה בשעת עשייתן חק מתקיעה וכו אסר ר' יוכה איח לך חוריי ופי׳ בעל ק״ע כמין צמר סרוקה שסניחין על המכה ולא היו עליו‬
‫תפילין של יד עד שלא יחלוץ ושל ראש עד שלא ייבא‪ ,‬פי׳ עד שלא אלא כדי לשמרן ויותר נראה לגרוס שס כגי׳סוגיתנו‪ :‬אית לנעי סימר‪.‬‬
‫נותן דהרי מברך על של יד והוא עולה לשל ראש ועיי׳ נפירושכו שם לתרץ הקושי׳ דר׳ אבהי יתיב ברסשאותפיליו עילוי‪ :‬לא א ס‪ /‬ר׳ אלעזר‬
‫והוא כשיטת רש*י והיא שיטת המפרשים שכתב הסס ג לא סח דעונרבעשה‪ :‬אלא הנותן‪ .‬לכתחילה בלילה‪ :‬אית דבעי מימר‪ .‬דשבת‬
‫מגרך אחת וכי׳ והכה הך דפרק הרואה מורה שלר׳ יונה הגדול וי״ט לאו זמן תפילי; כשחיענה מן זה הדרש‪ :‬שכילז אות‪ .‬בין'‬
‫באמוראי דא״י )עיי* ערכו מבוא פיר( היה פשוט שמברך ברכת הקכ״ה לישראל לכתיב כי אות היא‪ :‬ולא כן כתב• קושיא והצא כבר‬
‫אחת לשתיהן ור׳ יעקב נר אידי דסוגיתכו חולק עליו והלכה כר׳ כתיב מיחיס ימימה דייני ה ילפינן פטור לשבתות וי״ט ולמה לן עוד‬
‫יונה ומזה נראה ג*כ ראייה למה שכתבנו דיש ט״ס נסכחות בשמות לדרוש דוהיה לך לאות‪ :‬לית לך‪ .‬ומתרץ אין לך לומר אלא כהא‬
‫האמוראים ולא ר׳ יוחנן הוא דשלח וצ״ע בהא דאיתא לקמן אמר ר' דאמר ר' יוחנן‪ :‬כל מילא דלא מחוור׳‪ .‬שחי^כס מבוריין כלו׳ שאיכו‬
‫זעירא קיימא אנא נר ירמיה כאוכל דמשמע שהיה גס בא׳י פשוט ברור הדרוש בקרא שאינו אלא כעין אסמכתא ‪ :‬מססכין לה♦ מביאין‬
‫לה ססוכין מן הרבה מקראות‪ :‬נשים מניין‪ .‬דפטורות מן התפילין‬ ‫דסברך שתים‪:‬‬
‫‪ HD1‬טעם ושמרת‪ .‬דרשת ר׳ אלעזר היא דרשת ריה״ג אלא שר״א מוסיף ואגב לכקט הזמניס הפטורים מ; התפילין נקט נסי פטור ‪7‬כש‪:‬ס ;‬
‫דעובר בעשה ובמנחות איתא עוד ר׳ יוחנן אסר עובר בלאו‪ .‬עוד ולא את בכותיכס♦ ובההיא פרשה כתיב וקשרתם לאות על ידכס‬
‫»ש להעיר דהדרש למייתי הש״ם לקמן והיה לך לאות את שהוא לך לאות ודרשיכן את שהוא חייב כת״ת וכו׳‪ :‬התיכון‪ .‬הקשו חברייא ‪ :‬הרי מיכל‬
‫בת‬ ‫ונו׳ הוא במנחות שם דרשת ר״ע דחולק עליי ה״ג ואסר לא כאמרה‬
‫הא‬ ‫חוקה זו אלא לפסח בלבד ולדידיה‬

‫•‬ ‫‪U‬מ ‪U‬ס ‪I‬ו ‪I‬ר ה‪\ 11‬ה\ ‪V‬מ ״ ס‬

‫‪\J‬‬ ‫‪.‬‬
‫בבלי ברכות ס׳ מכחו^ל׳׳י ס״ב‪ .‬ב( ברמת ס״ד נדה כ״א• ‪ 0‬בבל• עירובן צו מנחות ל״ו‪ .‬י ( עירוכין פ׳׳י הל׳ א׳ ושם כה״ע בבלי‬
‫עייובין ימנחות שס‪ .‬י*( לקמן פ״ג הל׳ ג׳‪ .‬י( בבלי עיריבין צ״י התז׳ שס ד״ה סיכל הביאו נשס הפסיקתא‪.‬‬
‫‪' .A‬‬

‫)רף ר■ ע׳ג(‬ ‫טך־‬ ‫ברכות‬ ‫פרס שני הלכה ג'‬ ‫היה מורא‬
‫גת משיי ונמס׳ עירובין הגי׳ והרי מיכל בת שאול והיא היא וכמו הא דפטר בשבתות וי״ט יליף לה מוהיה לך לאות וכן איתא בבבלי‬
‫שפירש רש״י בעירוב׳ן מיכל בת שאול היא בת כושי דכתיב על שס והירושלמי הרכיב הב׳ דרשות והיה לך לאות וסימיס ימימה‬
‫דברי כוש בן ימיני ‪ :‬ואשתו של יוכה‪ .‬אין מקומו כאן ועיקר מקומו כאילו ילאו מתנא אחד וכבר עמדו בזה המפרשיס והנראה דלהירושלמי‬
‫לקמן פ״ג בסוגי׳ דמ״ע שהזמן גרמא כשיס פטורות‪ :‬הושבה‪ .‬אמרו לא הוו נהירין לי׳ הנך ברייתות וכסו שמורה כל הענין ‪:‬‬
‫עד שיצא מרשות של כל אותה‬ ‫לה לשוב ולא לעלות לרגל ובעירובין‬
‫סרחן‪ .‬ליתא לא בתוספתא‬ ‫‪,‬‬ ‫איתא בטעות היא שבה‪ :‬כככס בת משי הית' לובשת תפילין• ואשתו של יונה היח' עולה‬
‫צסרחן‪ .‬ז׳ל רש״י נסם׳ שבת לרגלים ולא מיהו‪.‬בידיה חבמים• רי חוקי׳ בש' ר' אבהו ולא בבבלי וניכר שהיה בתוספתא‬
‫מרחצאות שלהס ג' חדרים היו להן אשתו של יוב' הושב'• מיבל בת בושי מיהו בידי׳ חבמי'‪ .‬של הירושלמי !דהא מדייק ודא‬
‫פנימי להזיע ולהשתטף‪ ,‬אמצעי תני^( נבנם למרחץ מקו' שבני אדם עומדין לבושין יש שם מסייע וכו' והא דתני ברישא נכנס‬
‫למרחץ במקום שבכי אדם עומדים‬
‫שיורד לתוכו סן הסרחן ולובש חלוקו מקרא ותפילין ואין צ׳יל שאילת שלום• נותן תפילין ואינו‬
‫לבושין ו ס׳ נותן תפילין נראה‬ ‫ויוצא לחיצון וגומר לבישתו ונח‬
‫שם מיגיעת המרחץ‪ :‬מקרא‪ .‬ק״ש‪ :‬צ״ד שלא יחלוץ• מקו׳ שרוב בני אד׳ רגילין להיות דסיירי שאין לו מקום חוץ למרחץ‬
‫ותפילין‪ .‬צ״ל י ותפילה דהא תפילין עומרין ערומין אין שם שאילת שלו׳ ואין צ״ל מקר' ותפילה אבל ביש לו מקום אינו מניח עד‬
‫שיצא סכל אותו רשות‪:‬‬ ‫תני בתריה וכן הוא בתוספתא וחולץ תפילין ואין צ׳ל שלא יתן• מקצתן ערומין ומקצתן‬
‫ובבבלי שבת‪ :‬ואין צ״ל שלא •תן‪ .‬לבושי' יש שם שאיל'שלו' ואי' שם לא מקר׳ ולא תפיל' בראשונה‪ .‬הירושלמי משוכה מן‬
‫הב׳ ברייתות הנשכר‬
‫בבבלי ברכות דהכי איתא שם‬
‫שאס אוחזן בידו בתיק שלהן שאינו ואינו חולץ תפילין ואינו נותן• אבל אינו לובשן עד שיצא‬
‫מניח‪ :‬ודא‪ .‬דתני בברייתא עד‬
‫שיצא מרשות של כל חותה סרחן ‪ :‬מאותה דשו' של בל אותה מרחץ‪ .‬ודא מסייעא ביי ומניחם בתורים השסוכיס לבית‬
‫הכסא וצא יניחם בחורים הססוכין‬ ‫ססייעא• להא דאסר ר׳ יצחק דמר ר' יצחק בנין ר' יוחנן עד יעקב תורמוסרה היה‬
‫לרה״ר שמא יטלו אותם עוברי‬ ‫לעיל‪ :‬בגין ר׳ יוחנן‪ .‬בשביל ר׳ לובשן‪ .‬ר' ירמיה בעא קומוי ר' זעירא היתד‪ .‬כדחץ‬
‫יוחנן כלו׳ בהא מעשה דר׳ יוחנן ‪ :‬מרחצת בימות החמד‪ .‬ואיג' מרחצת בימות הגשמי׳• א״ל דרכים ומעשה בתלמיד אחי־ וכו'‬
‫ושוב איתא שם ת׳׳ר בראשונה היו‬ ‫ואינה מרחצת בימות הגשמים‪ .‬טהו‬
‫מרחץ ואעי־פ שאינר‪ .‬מרחצת• ובית הכם׳ אע״פ שאין מניחין תפילין בחורין הססוכין‬ ‫לי לין סיחץ לענין קיש ותפילה‬
‫ותפילין‪ :‬אהן‪ .‬הך‪ :‬אהן צררה‪ .‬בו צואה• מר עוקבי אט׳ י( אהן חזירא בית כסא מטולטל לבית הכסא ובאין עכברים וניטלין‬
‫צרור של רעי שעל שפת היס וגלי הוה• ר׳ יונה בעי אהן צררה דעל גיף ימא מהו• א״ר אותן התקינו שיהו סניחין אותן‬
‫הים עוברים עליו וכבר עבר מראהו אמי א מ א הורי רבי ירמי׳ מעבר ליה בפיליום ולא נקליכות הסמוכות לרה״ר ובאים‬
‫מהו לקרןת כנגדו ‪ :‬א״ר אמי סמבין ע‪-‬לוי• ר׳ זעירא בשם^ אבא בר ירמיה י( אוכל עוברי דרכים ונוטלי; אותן התקינו‬
‫שיהא אוחזן בידו ונכנס והנך‬
‫ברייתות פליגי קצת אהדדי דלבריית׳‬
‫ישן‬ ‫אסיא• ר׳ אמי הרופא ‪ :‬מעבר ציה‪ .‬בהן איילת עראי• ואינו אובל בהן אכיל׳ קבע•‬
‫מכנגד פניו‪ :‬בפיליום‪ .‬בכובע ל׳‬
‫רומי*( כלו׳ מכסה הצרור בכובעו בהן שינ׳ עראי ואינו ישן בהן שינת קבע• אית תניי קסייתא התקנה דיניחס בחורים‬
‫וסותר לקרות כנגדו‪ :‬ולא ססכין תני מברך פעם אחת• אית חניי חני פעמין• מאן דמר הסמוכים לבית הכסא היתה אחר‬
‫עילוי‪' .‬וחסר סתמא דש״ס דלא פעם אחת ניחא• מאן דמר מברך שתי פעמים הא אבל התקנה דחוריס הססוכיס לרה*ר‬
‫ססכין על ר' אמי אסיא י דשמא ואינון עילוי• איד זעירא קיימא אבא כר ירמיה ‪( 0‬באוכל ולאידך ברייתא איפכא והברייתא‬
‫דירישצסי לא כתדא מהן‪ .‬גס הל'‬
‫לא דייק כל צרכו ספי ר׳ ירמיה בהן אכילת עראי• ר׳ זעירא בשם ד׳ אבא לא יכנס‬
‫דהירושלסי היו כותנן אותן לחבריהן‬ ‫וצריך הרחקה כדאיתא לקמן פ״ג‪:‬‬
‫אוכל בהן‪ .‬בתפילין שעליו‪ :‬מברך אדם לבית המים וספריו וחפיליו בידיו• ׳( רבי יוחנן כר והיו נוטלין אותן ובורחין אינו‬
‫פעם אחת‪ .‬אס אכל ותפילין עליו הוה סיפרא ביריה הוה יהיב ליה לחורן• כר הויין תפילוי מדויק כלל ונראה שהכוכה כתכוס‬
‫מברך אחר אכילתו ברכר‪ v‬אחת עילוי הוה קאי בון• מתנית׳ פליג׳ על אבא בר ירמיה לאחרים לאכשי ‪ p‬עוברים זה הדרך;‬
‫כר‬ ‫של ברכות תפילין ‪ :‬פעמי;‪ .‬פעסיס נכנס אדם לבי' המי׳ וספריו ותפיליו בידו• איד זעירא‬
‫פי׳ ב׳ ברכות של תפילין‪ :‬סן דסר קיימא אבא בר ירמיר‪ .‬כאן ביכול ללובשן• כאן כשאינו יכול ללובשן• דלכן מצוה לא‬
‫פעם אחת ניחא‪ .‬דאיכא לסיסר‬
‫הך ברבי‪ :‬אחת היא׳ על מצות עבי׳ בון• למה הוא מבזי לון‪ ( ’ .‬בראשוני היו נותנין אותן לחביריהן והיו נוטלין‬
‫אותו‬ ‫יסשוס "היסח הדעת‪ :‬הא אכל אותן ובורחין• התקינו שיהו טניחין בחורין• וכשאירע‬
‫ואיטן עילוי‪ .‬היאך יברך ‪;5‬רכת על‬
‫הנחת תפילין הא התפילין עליו דקס״ד הא דתני פעמין סיירי באוכל מהן אכילת עראי ולאכילת עראי אינו צריך לחלוך התפילין ‪:‬‬
‫קיימא• אוקי‪' :‬׳(באוכל בהן אכילת קבע• כצ*ל הא דתני פעסין סיירי באוכל אכילת קבע וצריך לחלון תפילין וכשחוזר ומניחן לאחר‬
‫האכיליז מברך ב'ברכות‪ :‬לבית המיס♦ סחוס המוכן להשתין‪ :‬לחוק‪ -‬לאתרים‪ :‬הוה קאי בין• היר‪ v‬עומד בהס ולא הסירם מעליו‪ :‬נכנ ס‬
‫אדס• דתני נכנס אדס‪ :‬כאן ביכול ללובשן• הא דתני בברייתא נכנס ביכול ללובשן כצו' שיש עוד שהות ביום ללובשן‪ :‬כאן♦ הא דר'‬
‫אנא בר ירמיה סיירי בשאין וכו׳ ועל הקי׳ דספריו לא משני מידי‪ ,‬וצ״ל כאן שיש פנאי לקרות ור׳ אנא מיירי כשאין פנאי ויותר נראה‬
‫דלא גרסיכן בדברי ר' אבא בר ירמיה וספריו‪ :‬דלכ;• דאס לא כן דאס נאמר שלא יסירם‪ :‬למה הוא מבזי לון‪ .‬להוליכם לבית המים‬
‫אותו‬ ‫כיון דלא יעשה בהן עוד מלוה‪ :‬בראשוניה• תני בראשונה‪ :‬וכשאירע‬

‫הש״ס‬ ‫מםורח‬
‫שם כ*ג‪ .‬ה( בנלי‬ ‫תוספת׳ פ״ב ובשינוי נבלי שבת י׳י }( ‪.‬עיי'בנלי ברכות כ״ו שבת י׳‪ 0 .‬בבלי ורכזת כיה ע*ש‪ .‬י( עיי׳ נבלי‬
‫סיכה כ*י• י( בנלי ברכית כ״ג‪ .‬י( שם♦‬

‫‪ pilcus.‬״‪3‬‬
‫•‪4‬‬
 ‫ברכות‬ ‫פרק שני הלכה ג׳ ד׳‬ ‫)יף י׳ עג ע׳׳ס היה קורא‬
‫כ ל שאינו כאלישע נעל כנפיה‪ .‬בגבל• שבת איתא א*ר ינא» תניל״ן אותו מעשה‪ .‬מפורש בבבלי מעשה כתלמיד א׳ שהניח תפילין בחורים‬
‫צריכין גוף נקי כאלישע^בעל כנפיה ועמה דאוקר הירושלקי הססוכין לרשות הרבים ובאת זונה אחת ונטלתן ובאת צנית המדרש ׳‬
‫׳תמן אמרין כל שאינו וכו׳ יבורר בקל שמה דאיתא בבבלי כאלישע ואסרה ראו מה נתן לי פלוני נשכרי כיון' ששסע אותו תלמיד כך‬
‫בעל כנפיה הוא הושפה ולא יצא ספי ר׳ ינאי וכן מבורר ממה עלה לראש הגג ונפל וסת והירושלמי קיצר שאותו מעשה היה י דו ע‪:‬‬
‫אשור• אלא יניחם נכיש שלהן‪:‬‬ ‫דאיתא לעיל בסיכיתנו א״ר ינאי‬
‫תפילין צריכין גוף נקי ולא כזכר אותו מעשה• התקינו שיהא ארם נבנם והן בידו• רבי סאן דעכיד טנאות• כלי' שעביד‬
‫שס כאלישע בעל כנפים ובבבלי יעקב בר אחא בעם ר׳ זעירא אמר והוא שיהא ביום לפנים משורת הדין‪ :‬מפשע• דולג‪:‬‬
‫שם איתא הנזעם למה נקרא בעל כדי ללובשן• אבל אם אין ביום כדי ללובשן אסור• דלבן ‪(°‬על קיברין• כצ״ל ‪ :‬כדון•‬
‫ככפים וליתי' בירושלמי ואפשר מצוה לא עביר בון למה הוא מבזי לון‪ .‬מיישא בר ברי׳ כזאת‪ :‬אינק מיתר• המתים איסריס‪:‬‬
‫שהוא הוספת הגאונים וסצינו דרי יהושע בן לוי אמר מאן דעבד טבאות עושה להן וא*נון מעיק״ן לן‪ .‬והס סצערין‬
‫אותני‪ :‬וחנסן אינון• ויודעים הס{‪:‬‬ ‫הושפית כאלה בשאילתות עיי‘ כפי׳‬
‫עירב את האיתיות• שנתב כ' חיתיות‬ ‫שויתי‬ ‫נח(‬ ‫)תהליס‬ ‫טעם‬ ‫מה‬ ‫לבו‪.‬‬ ‫על‬ ‫ומתנן‬ ‫טפח‬ ‫של‬ ‫כיס‬ ‫ריב׳ן מטת כ״ד ד״ה רב ספרא ‪:‬‬
‫כל שאינו באלישע בעל קרינות זו לזו עד שנראות כאחת‪,‬‬ ‫עירב את האותיות‪ .‬בתשובות ה׳ לנגדי חמיד• תמן אמריו‬
‫הרשכ״א הסיותשות להרקב׳ן כנפי׳ לא‪..‬ילבש תפילין• ר׳ זעירא בשם ר׳ אבא כר ירמיה והמאמר זה אין כאן מקומו כלל‬
‫סי' רל״ו כתב ודרך קצרת אני לא יבנס אדם לבית הקברו׳ ויעשה ציכיו שם• ואם והובא פה אגכ המחמרים הבאיס‬
‫כותב לן אס נדבקה האות לאתר עשה כן עליו הכתוב אומר )מפלי י׳׳ד( לועג לרש הרף אחריו ר׳ אידי בר׳ שמעון בשס ר'‬
‫יוחנן וגס»ר»אומר נזה המאסר הוא‬ ‫שנגמרה צורתה כגון שנדבקו‬
‫ברגליהם אץ דבוק זה פשול וא״צ עושר‪,‬ו• רלמא ר׳ חייא ח ב א ור׳ יונתן היי מהלביי קימי ר' אידי בריש בשם ר׳יותנן‪ :‬ר'אילי‬
‫לא לגמר ולא להפריד אבל אס ^ ערם•׳ דרי׳ש בר יוסי בר לקיני׳ והו׳ ר׳ יונתן םפסע»(על בר שמעון נשס ר' יוחנן‪ .‬כצ״ל וכאשר‬
‫נדבקה בראשה קודס שנכתב אותה ג' קיבריה איל ר׳ הייא רוב׳ *בדון אימן טיטר למחר אינון הוא נמש׳ מגילה ‪ :‬מלקטן• שעירב‬
‫הפל שהרי גבן ואימן מעיקין לן• איל והבמין אימן בלום לא ‪ P‬כתב האותיות סלסטן‪ :‬מלמעלן‪ .‬שעירבן‬ ‫הראש ־צריך ‘לגרור ׳את י‬
‫‪ -‬׳‬
‫מלסעלן‪ :‬כגון ארצינו תפארתינו‪ .‬״‬ ‫לא כעשה בה דבר בהכשר ואס‬
‫לקרות את‬ ‫)קהנת ט׳( והמתים אינם יודעים מאומה‪.‬‬
‫נכלאתתסהנךתינזת •ש למצוא עירוב‬ ‫נדבקה באמציעתה בסן רגל הך׳‬
‫הארוכה או יגל הקוף אותו כד יודע• לדרוש א*ן אח יודע• )פס( כי החיים יודעים למטה ולמעלה עירב ני כזה נו‪ .‬זה • ‪:‬‬
‫הדנוק צריך גיירה יכן ‪ .‬אמר שימותו אילו הצדיקים שאפילו כמיתתך קחיין חיים• עירוב למטה‪ ,‬עירב יצ כזה ר צ >‬
‫בירושלמי שאש גדנקו למעה ככזן והמתי׳ אינם יודעים מאומה אילו ר‪,‬רשעי׳ שאפי׳ בחייהן או רת כזה ר ת פסיל דהא צא‬
‫ארציכו תפארתיכו שרגל הוץ דבוקה קרויים מתים‪ .‬מניין שהרשעים אפי׳ בחייהן קרויין מתים ניכר האות‪ :‬ארצך צריכה• אם‬
‫עירב צך של ארצן כזה‬ ‫אצל הנ׳ כשר ארצך צריכה תפארתך‬
‫צריכה כלו׳ שנדבק רגל הך׳ שנא׳ )יחזקאל י״ח( כי לא אחפיץ במות המת• וכי המת‬
‫סשפקא לן אי ע׳י האריפית של'‬
‫הקו של הכף ניכרות שהן‬
‫באמניעתה לצ׳ או לת' צריכה מת• אלא אילו הרשעי׳ שאפי׳ בחייהן ק חיין מתים•‬
‫הוא ־‬ ‫ב׳ אותיות אי לא‪ ,‬יכן‬ ‫)דפריס‬ ‫עיון דשסא נאסר שהרגל כבר כגמר ומניין שהצדיקי׳ אפי׳ במיתתן קרויין חיים•' רבתי'‬
‫כשמגיע עד רגל הצ' והוא כרגל ל־ ‪ ( 7‬ויאמר אליו זאת הארץ אשר נשבעתי לאברהם ליצחק השפק בתפארתך אם עירב תך‬
‫בר׳‬ ‫מה תיל לאמר• אמר לו לך ואמור של תפארתך‪ :‬ר' אידי‬ ‫קט; או שמא אינו כתשב כנגסר וליעקב לאמר•‬
‫והרי הוא דנוק קידס שנגמר לאבות כל מד‪ ,‬שד‪,‬תנית• לכם עשיתי לבניכם אחריכם• שמעון בשס י' ’ייז׳ז לא יעמוד‬ ‫‪-Vf‬‬
‫אדם וכי'‪ .‬כצ״ל וכאשר היא כמס׳‬ ‫ולפיכן צריך לחזור ולגרור הרגל‬ ‫‪ff‬‬
‫מגילה; א״ר אלכשנדרי שקור‪ .‬כלו׳‬
‫עכ*ל ועיי׳ ב״י סי׳ ל״ב זל' הירושלמי ‪ Q‬עירב את האותיות• אית חניי תגי כשר• ואית חניי‬
‫משכיס יותר לפירושנו וגס לא משום חגי פסו׳• רבי אידי בשם ריש בשם רבי יוחנן מן דמר כתיב שמיר‪ :‬כשתהא נקרא אל‬
‫חק תוטת וחק ירטת כסו שכתוב כשיר מלמטן• מן רמר פסול מלמעלן• כגון ארצינו בית האלדים‪ .‬כלי' כאשי תקרא‬
‫רבי אידי ביום החיתה אל נ*ד של מעלה‬ ‫ננ*י שש בשש שס״ק‪ .‬גס לפירשנו תפארתינו‪ .‬ארצך צריכה• תפארתך צריב׳•‬
‫עילה יפה שמה שאמי הש׳ם כגון בדיש בשם רבי יוסח כא יעמוד אדם במקום גבו ‪ -‬שתהא טהור ונקי מחטא וערן‪:‬‬
‫ארנינו ד״פארתינו הוא פירש למלמטן ויתפלל• מה טעם א׳׳ר אבא בריה דרב פפי )תהליס יהי ק־ןראך‪ .‬כשתהיה מקורא והוא‬
‫כדרך אל תקר• כלי׳ אל תקרי‬ ‫ולמצמעלן ומדברי הרשב״א משסע‬
‫ק״ל( ממעמקים קראתיך ה׳• א״ר אידי בריש בשם ר׳ מקורך אלא מקוראך ‪ :‬מתני ר'‬ ‫שהוא רק פירוש צקלקטן‪:‬‬
‫הקורא את שתע יכי׳• ר יהודה‬ ‫טעם‬ ‫מה‬ ‫לנקביו‪.‬‬ ‫וצריך‬ ‫ויתפלל‬ ‫אדם‬ ‫יעמוד‬ ‫לא‬ ‫יוחנן‬ ‫דתני‬
‫)עתיק ד׳( הכון לקרא׳ אלהיך ישר׳‪ .‬א״ר אלכסנדרי אוסר יצא‪ .‬היא משכת ר׳ חייא‬ ‫‪* ',i‬‬
‫מן הטיפים וכדאיתא בגס׳‪ :‬הלכה כדבר* שניהן‬ ‫עצמך ‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫תלך אל בית^ רואלד‪,‬ים ‪.‬י( שמור‬‫רגלך כאשר ‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪ C‬שמור‬ ‫קהלת י ^‬
‫להקל‬ ‫ז‪-‬י'‪■:‬‬
‫ד‪,‬יוצאות מבין רגליך• הדא דתימר בדקים• אבל בגסים אם יכול לסבול יסבול• ר׳ יעקב‬
‫בר אביי בשם ר׳ אחא שמו׳ רגלך כאשר תלך אל בית האלר‪,‬ים• שמור עצמך‪,‬כשיחהא‬
‫ברוך‪.‬‬ ‫נקרא אל בית האלדים שתהאטד‪.‬ור ונקי• איד אבא )משלי ה׳(יהי מקורך בחך• יהי מקראך לקבר‬ ‫י■‪*.V‬‬
‫א״ר ברכיד‪) ,‬קהלת ג׳( עת ללדת ועת למוח• אשרי אדם ששעת מיתתו ‪ .‬כשעת לידתו מד‪ ,‬שעת לידתו נקי‬
‫‪.‬‬ ‫כך בשעת מיתתו יהא נקי‪:‬‬ ‫;[■;ן‬
‫מחני ד הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו ר׳ יורה אומר יצא• ר׳ יוסי אומר לא יצא‪ .‬קרא ולא דיקדק‬ ‫׳‪Cj,‬‬
‫הקורא למפרע לא יצא• קרא וטעה יחןור למקום‬ ‫באותיותיה ר׳ יוסי אומר יצא ר׳ יר‪,‬ודד‪ ,‬אומר לא יצא•‬
‫שטער‪ •,‬רב אמר הלכר‪ ,‬כדברי שניהן ________________________________________________להקל‬
‫’־■‪,,‬־‪: t‬׳‬
‫מסורת ה ע ״ ס‬
‫כבלי שבת מ״ט ק״ל‪ C’ ..‬בבל׳ ברכות י״ח ובשינוי‪ .‬י( מגילה ס״א הל׳ ט' ושם כל הסוגיא‪.‬‬
‫־‪ir■.‬‬
‫*‪,.‬׳ ו‬
‫‪;i‬״ץ‪:‬י‘‬
 ‫'‬ ‫יז ‪f‬‬

‫)דף ד׳ ע ד(‬ ‫טז‬ ‫ברכות‬ ‫פרה שני הלכה ד׳‬ ‫היה קורא‬
‫ד ר‪ 1‬נ י לה ר׳ חייא‪ .‬כבר הערנו בספרנו דרכי המשכה ס״ג להימכה‬ ‫להקל‪ .‬הלכה כדברי השני תנאים בהנך פלונתתא דמתני׳ לקולא כלי*‬
‫דהקורא את שמע שיש פה ט״ס וצ״ל בשם ר׳ יודה דר״מ‬ ‫ברישא הלכה דקרא ולא השמיע לאזנו יצא ובסיפא הלכה דקרא‬
‫ולא דקדק באותיותיה יצא‪(® :‬דלכןמה נן אסרין‪ .‬כצ״ל ופריך הש״ס לא סכר ככל הסוני׳ ולקקן איתא עוד מתניתא לר׳ יודה ו ק עולה‬
‫קאי אתי רב לאשסועיכן דלכן דאס לא כן ‪•/‬אס לא אמרה מה הויכן מסוגי׳ דבבלי ברמת ומגילה דהא• תנא דסבר הקורא ולא השמיע‬
‫ר׳ יהודה עוד‬ ‫’לאזנו יצא הוא‬
‫‪...........................‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪L‬‬ ‫■‪f‬‬ ‫אמרין‪ :‬סתמה וי' ’ושי‘ הלוא‬
‫הלכה להקל• ®(דלבן מה קאמרי; סתמד‪ ,‬ור׳ יוסי הלכה איתא שס בברכות אסר ר' חסדא‬ ‫‪.............................‬‬
‫סתמא כלו׳ ת״ק ור׳ יוסי‬ ‫י‬
‫ומה ר׳ יוסי היא דתנן הקורא את שסע‬ ‫כסתמא ובתתני׳ כראש הפרק תנא כסתמא‪ .‬ר׳ יוסי ור׳ יודה הלכה כר׳ יוסי•‬
‫הקורא ולא השמיע לאזנו יצא צריב׳ למימר רב הלכה כדברי שניהן להקל• אלא ולא השסיע לאזנו יצא דברי ר'‬
‫והסקשין ידע לכד המתני׳ דראש בגין שמע ®״(דחני לה ר׳ הייא בשם ר״מ לפום יהודה ואף שסציט לריס נבלי‬
‫ברכות ט״ו ע״ג אתר מנ ת הלב‬
‫הן הן הדברים וכן צקסן פ״ג הל׳‬
‫‪,‬‬
‫להקל•‬ ‫כדברי שניהן‬ ‫הפרק‪ :‬ר׳ יוסי ור׳ יודה‪ .‬כלו׳ כן צריך למימי' הלכה‬
‫ובסיפא איתא פלוגתא דר׳ יוסי‬
‫‪.....‬ר׳ יוסי ור׳ חני נתפלל ולא השמיע לאזנו יצא• למי נצרכה ד' אית לי׳ לריס בעל קרי קורא‬ ‫‪..........‬‬
‫מקום‬ ‫יודה‪...‬וככל‬
‫‪........‬‬
‫ור׳‬
‫יודה ר‪v‬לכר^ כר׳'לוס• וכלאיתא לר׳ יוסי♦ היידין רבי יוסי הדא דתנינן הקור׳ אף שמע ולא את שסע ואינו משמיע לאזני סיס ‪,‬‬
‫אמר דתני לה ר׳ תייא נשם ריס מורה‬ ‫תרומות פ״ג הל׳ א׳ ר׳ יוסי ותכירו השמיע לאזנו יצא• ור׳ יוסי אומר לא יצא•‬
‫הלכה כר יוסי וא״כ למאי אסר רב רב מחנה דר׳ יוסי היא• א״ר יום* הוינן סכרין טימר מה לכל סי שאיני מתעקש דהאי‬
‫אמחנ*תין‪ .‬ובמבוא פיג העלנו‬ ‫הלכה כדברי שניהןלהקל‪ :‬בגין שמע‪.‬‬
‫וסשני בשביל ששסערב‪ :‬״״(דתני פליגין רבנן ורבי יוסי כשמע דכתיב בה שמע• הא שהיו לבני איי נושתאית שונות של‬
‫לה ר׳ חייא בשס ר' יודה• כצ״ל שאר כל המצו׳ לא• מן דמר רב מתנה דרי יוסי הסשנה ועלי סן המשנה של בר‬
‫דר׳ חייא תני כמשנה הקורא ולא ״״״(הוי היא שאר כל המצות מ״ט דר׳ יוסי )שתות ט״ס קפרא ולוי וכו׳ וגס על דעת של‬
‫השמיע לאזנו יצא דברי ר׳ יודה והאזנת למצותיו• ישמעו אזנך מה שפיך מדבר• אמר רב ר' תייא עלה בתחילה ליסד משנה‪.‬‬
‫וא״כ לית הלכתא כיי״ייי לי׳ ’י״’ חסרא לית כן חרש• השגרת לשון היא• מחנית׳ לר' יודה• ונראה שהמשנה נגס׳ הקורא וכי׳‬ ‫וא‬
‫יצא היא ממשנת ר׳ חייא וכן הא‬
‫דר' חשדא כבנלי' ברכית ר׳ יוסי‬ ‫דר׳‬ ‫דהיא‬ ‫בתחמות‬ ‫הסדא‬ ‫דיודירב‬ ‫טסתכרא‬ ‫יוסי‬ ‫איד‬ ‫‪°‬‬ ‫^‬ ‫;‬ ‫’‬‫'יך‬ ‫’‬‫י^יי‬ ‫’‬ ‫יי‬
‫הלכה ”כדבר^'שניהן‪ 1y,V‬לל״; יוסי א־ד חנינא בשם רב הסדא דר׳ יוסי היא• א״ר היא ד ת נ ן הקורא את שסע וכו׳‬
‫דברי ר׳ יהודה היא משבת ר' יזייא‬ ‫דהעיקי כמתני׳ דהר׳שא היא סתם‪ :‬יוסי בירי בון על כרחיך איתמ׳ דהיא דר יוס• דחנינן‬
‫לסי נצרכה‪ .‬דאילו לתיק דמתני׳ חמשיחא קדמייחא ולא תניתא עמהן אם משום שאין השנוייה בירושלמי בגס׳ )אס לא‬
‫תרומתןתרומה• והא חנינן חמשתיה אחרנייתא ולא תניחה שנאסר דהך דתנן טיס וציל דתניא(‬ ‫פשיטא ליצא דייא א־’׳‬
‫ולפני נעלי השים דירושלסי צא‬
‫היתה כיא המשנה דהקורא ולא‬
‫דיקדוק‬ ‫צריו‬ ‫אל‪,‬‬ ‫היא‪.‬‬ ‫יוסי‬ ‫די■‬ ‫מימי‬ ‫סופד‬ ‫הוי‬ ‫עמהן•‬
‫השמיע לאזנו דראש הפרק והמשנה‬ ‫־(על לבבך‪ .‬על לבבכם‪ .‬עשב בשדך• ואירתם טהרה‬ ‫״‪,‬‬
‫ב׳ דהקירס נגס נסדרה שה קצת‬ ‫אחא‬ ‫ר‬ ‫בשם‬ ‫הנינא‬ ‫ר‬ ‫הברייתא דדזקא גני קיש ס״ל הכנף פתיל‪ .‬אתבם מארץ‬
‫בזמן מאוחר‪:‬‬ ‫‪.‬‬ ‫נשבע‬ ‫ר' יוסי דלא יצא דכתינ גי׳ אשר‬
‫ארקבסה‬ ‫שסע השמע לאזניך מה שאתה‬
‫מוציא מפיך וכדאיתא כבבלי אכל‬
‫בשאר מצות סויה‪ :‬א״ר מתנה וכו׳ עד סוף הסוגי׳ אי; מקומו כאן כ״א במס' מגילה פ״ב והובא פה עיי שוטפת הסופרים ובמס׳ מגילה‬
‫חץ סתרש שוטה וקטןועלהאסר ר׳ סתנה דר׳ יוסי היא‪ ,‬הא דחרש פסול לקרוא את‬ ‫קאי על המשנה הכל כשרי־ לקרות את המגילה‬
‫המגילה דר׳ יוסי היא דהא פסולו משוס שאינו שוקע מה שמלבר‪ ,‬ור׳ יוס• א׳ת לי' במשנה דברכות הקורא את שסע ולא השמיע לאזנו‬
‫לא יצא‪ :‬הוינן סכרין סיטר‪ .‬בראשונה היינו סבירין לומר דר׳ יוסי חולק דוקא גבי שמע וכדאסר הש״ס לעיל לסי נצרכה לר׳יוסי‪:‬‬
‫מן דסר ר' מתנה♦ גני מגילה דהא דחרש פסול לקרות היא דר' יוסי‪"” .‬״(הוי היא שאר כל המצות‪ .‬צ״ל הוי היא שמע היא שאר כל‬
‫המצות וכן היא בשינוי קצת כמס' מגילה‪ :‬והאזנת לסצותיו‪ .‬וטעסא דר' יוסי גבי קיש כמי לאו משוס לכתיב בה שסע אלא משוס והאזנת‪:‬‬
‫לית כן חרש• ר׳ חשדא חולק אר' מתנה דסוקי לחתני' דסגילהכר' יוסי ואסר איהו לית כאן חרש אין סקוס לחרש בסחניתין והא דחני‬
‫חרש הוא שגרת לשון לפי שככל מקוס שונה ביחד חוש שוטה וקטן‪ :‬מתניתא לר׳ יודה• ומתני׳ דתני הכל כשרץ לקרות את המגילה‬
‫חוץ סחשיו אתי׳ ג״כ לר׳ יהודה דאית לי׳ גבי קיש דלא השמיע לאזנו יצא דהא לא גרסינן חרש ובמס׳ מגילה ליתא הא מתניתא‬
‫לר׳ יודה‪ :‬ססתכרא דיודי ר' חסדא בתרומות• אעיג דר' חסןא אמר דלית במתני׳ למגילה חרש וא״כ איכא למ׳סר דבשאר מצות‬
‫לא פליגי ר׳ י־סי ורבנן מיס סודה במשנה לתרומות דתנינ; שס פיח ס׳ב חרש השומע ואינו מדבר לא יחרוס ואס תרס תרומתו תרומה‬
‫והטעס דלא יתרום משוס שאינו שומע הכרכי‪ .‬ומוליז ר׳ חשדא דהן סתניתץ כר׳ יוסי דלרבנן תירס אפי׳ לכתחילה‪ :‬אמרר׳ חנינא נשס‬
‫י ׳ חסדא‪ .‬וכז אמר ר׳ חנינא בשם רב חשדא; דתנינן חמשיתא קדסייתא• בריש סס' תרומות איתא חמשה לא יתריסו החרש והשוטה‬
‫והקטן ונו׳ ואס תרמו אין תרומתן תרומה ‪ :‬ולא תניתה עמהן• ילא כשנה עסה; חרש המדבר ואינו שוסע ואי משוס שהנך חמשה אין‬
‫תרומתן תרימה ונדתני כסתכי' שס‪ :‬והא תניכן תסשתיה אחרנייתא‪ .‬שס מיו איתא חמשה לא יתרושו ואם תרמו תרומתן תרומה האלס והשבור‬
‫והערום והסיסא ובעל קרי ולמה לא תני עסהם המדבר ואינו שוסע אלא ודאי דלרבנן המדבר ואיני שימע תירם אפילו לכתחילה והך‬
‫•צא ובברכת תרומה דהיא‬ ‫מתני' דתכי חרש המדבר ואינו שומע לא יתריס אתי* כר׳יוש• דאית לי׳ גבי קיש אפי׳ בדיעבד לא‬
‫דרבנן צריך עכ*פ לשמוע לכתחילה הברכה‪ :‬הוי סופךי מימר דר' יוסי היא‪ .‬ולא כרבנן עד כאן הסוגי׳ בסס׳ מגילה‪ :‬אלו צריך דיקדוק•‬
‫קאי על מאמר המשנה קרא ולא דקדק באותיותיה וכו׳‪ :‬על לבנך ו ס׳‪ .‬דהס אותיות דומות וצריך ליתן רייח ביניהם ‪ :‬אשר‬
‫נשבע‬ ‫‪.‬‬ ‫‘‬ ‫'‬

‫ס ס ו ר ה ה ש*• ס‬
‫‪ 0‬בנלי ברכות ט״ו‪.‬‬ ‫מגילה פ'נ הל׳ ד׳ ושם עיקר הסוגיא•‬
 ‫ברכות‬ ‫פרק שני הלכה ר׳‬ ‫היה קורא‬ ‫)רף ד ע׳ד ה׳ ע׳א(‬

‫כשנע ה׳• שלא יבלע העי״ן דנשנע עס אלף דאדנות ‪ :‬דלא ייתר יוצר אור ובורא נוגה‪ .‬וכעו שאוקרים עושה שלום ונורא את הכל וגישעיה‬
‫כתיב עושה שלום ונורא רע‪ :‬שם שרו לך• כן היה להם נישת איזה תפילה ולא נמצאה בידינו‪ :‬צריך להתיז לעען תזכרו• פי׳ התו׳ שלא‬
‫ישסע שי״ן למען יהיי^לט שכר מצות ואין לנו לעשות על מנת לקבל פרס‪ :‬צריך להתיז כי לעולם חסדו‪ .‬חסדא בל' ארסית יש לו‬
‫סשסעות חשד כס^ כל׳ע וגם סשסעות חרפה וכסו שת״א חשד הוא ויקרא כ׳ וכן הוא הרבה בתרגוסיס ונראה שתםד ל' חרפה‬
‫כקרא בסנטא קשה‬ ‫היה נקרא בסבטא רפה כסו חזד ינל׳ חסד הי׳ _‬
‫נשבע ה׳‪ .‬רבי שמואל בר הגיג׳ בשם״ ר׳ הושעיא וזה שאסר צריך להתיז כי לעולם חשדו ‪ :‬לא חיפכין‪ .‬יכלו׳ אנשי חיפה ‪:‬‬
‫יוצר אור ובורא הושך• דלא יימר יוצר אור ובורא ולא בישנין‪ .‬אנשי בית שאן‪ :‬ולא טכעונין‪ .‬אנשי טבעון‪ :‬אס היה‬
‫נוגה• ר׳ חגיי בשם ר׳ אבא בר זבדא שם שרו לך דלא לשינו ערוך‪ .‬אס לשונו סתוקן שקורא צחי׳ת חיית לעי׳ן עיין ‪:‬‬
‫יישר שם הללו לך ר׳ לוי רבי אבדיט׳ דחיפ' בשם ר׳ לוי סוחר‪ .‬שאין פסול חיפנין וכו' בגופן אלא בהכרתן ‪ :‬ר' יונה אמר תנא‬
‫רב נחסן בר אדא‪ .‬ר׳ יונה אסר רב נחסן בר אדא תנא הברייתא‬
‫בר סיסי צרי׳ להתיז למען תזבח• רי יוג׳ בשם רב‬
‫והיו בדרך הווייתן ור' יוסי אתר נחסן סבא תנא לה ‪ :‬והיו בדרך‬
‫הווייתן יהו• הקורא לספרע לא יצא משוס דכתיב והיו ודרשינן‬ ‫מעבירי׳‬ ‫חסדא צרי׳ להתיז בי לעול׳ חסדו• חני* י ( אין‬
‫כהוייתןיהו‪ :‬ניחא כקריאת המגילה‪ .‬דלא יצא‪ :‬דכתיב בה ככתבם‪.‬‬ ‫מפני‬ ‫טיבעוני׳‬ ‫לפגי התיב׳ לא חיפנין ולא בישנין ולא‬
‫שהן עושין היהין חיתין ועיינץ אאץ• אם היה לשונו כסו שהיא כתובה ולא למפרע ‪ :‬כרש בהלילא‪ .‬אבל ס״ט דהלל ;‬
‫דכתיב ססזרח שסש ו ט'‪ .‬ופי׳ רשיי כמגילה כשם ששקיעת וזרימת השמש‬ ‫ערוך מוהר‪:‬‬
‫ר' יונה אם׳ תנא לא הפכו כך מהולל שש ה׳ ולא לספרע ‪ :‬סה את שסע סיכה‪ .‬סזה‬ ‫פיס׳ הקורא למפר׳ לא יציא‪.‬‬
‫ליכא לסשסע דאיכא למיסר דהקרא כפשטיה קאתי‪ :‬עוד היא אסורה‬
‫על שדר‪ ,‬הלל עצמה נאמרי‪ :‬על סדר המאורעות זה אחר זה ואס‬ ‫סבא^(‬ ‫נהמן‬ ‫תנא‬ ‫אומר‬ ‫רב נחמן בד אדא ר׳ יוסי‬
‫והיו בדרך הוייחן יהו‪ .‬חני ’ ( אף בהלל ובקריא׳ המגילה קורא לספרע מקדים המאוחר וסאחר המוקדם‪ :‬בצאת ישראל‬
‫בן• ניחא בקריאה המגילה רבתי׳ בה נא‪::‬תר טי( בכתבם• ססצרים לשעבר‪ .‬על הגאולה שעברה והיא גאולת מצרים‪ :‬לדורות‬
‫ברם בחליל׳ בגין רבתי׳ ]תהליס רן־ג( מטור׳ שמש עד הללו‪ .‬שעבוד סלכיות; את התפילה הזאת‪ .‬שיע‪ :‬חנינו דיער‪ .%‬הוא‬
‫הראשונה באמצעיות ובעתירת דעה ראוי להתחיל כי הכל תליי בה ‪:‬‬
‫חננתנו דעה‪ .‬אתר שחננתט דעה אט מתפללים אליך רצה תשובתנו‬
‫מבואו מהולל שס ה׳‪ .‬מה את שמע מיג׳ איד אבון‬
‫עוד היא אמורה על סדר נלס קי׳׳ד( בצאת ישראל דאס אין דעה אין •התפישה והחקירה בסעשינו ובדרכיני לעשות‬
‫ממצח׳ לשעבר• נכס קנו״ו( לא לט ה׳ לא לגו לדורות תשובה‪ :‬רצית תשובתנו סלח לנו‪ .‬לנעלי תשובה נכון לסלוח וכן כל‬
‫הללו• נכס קט״ז( אהבתי בי ישמע ה׳ את קולי לימות הברכות קשורות זז בזו‪ :‬הכנע קסינו‪ .‬זה כרכת ולסלשיניס •‬
‫המשיח• }כס קי׳יח( אשרו חג עבו תי ם לימות גוג ומגוג• צדקיט במשפט‪ .‬זה ברכת על הצדיקים ונראה דצ״ל צדקינו‬
‫>כס( אלי אהה ואודך לעתיר לבוא• ר׳ אחא בשם ר׳ ברחמים דסשפט לא כזכר בברכה זאת‪ :‬בנה ביתך‪ .‬זה ברכת בונה‬
‫ירושלים‪ :‬ושסע עתירתינו‪ .‬זה ברכת שסע קולנו ולא נזכרה ברכת את‬
‫יהושע בן לוי אף מי שהתקי' את התפילה הואת על צמח דוד לפי שהיא כלולה בבונה ירושלים יכדאיתא לקמן‪ :‬ורצינו‬
‫הסדר התקימ• שלש בהיכות ראשונות ושלש ברכות בתוכו‪ .‬זה ברכת רצה‪ :‬לית צורכו'‪ .‬צ*ל לית צורכה דננה ביתך וכו‪/‬‬
‫האחרונות שבהו של מקום והאמצעיות צרכן של בריות• כיו; דתקינו ברכת בנה ביתך לסה תקט עוד שמע עתירתנו ורציט בתוכו‬
‫חנינו דיעה חננתנו דעה• רצה תשובתינו• רצית תשובתינו• דהלוא עיקר בנין הבית הוא למען נתפלל שש וירצה הקב״ה בתפלתכו‬
‫סלח לט• סלחת לנו‪ .‬גאליגו• גאלתנו• רפי חליינו• ונקרבנוחינו‪ :‬אלא כסה דאשתעי קרייא‪ .‬כמה שמשפר הקרא‪ :‬כן‬
‫אשתעיי׳ מת;יתא‪.‬צאו יוקא סתניתא והכוני‪ .‬התפילה שתיקנו בעלי הסשנה‬
‫כלו' ששידרו התפילה ע״פ המקרא‪ :‬והביאזתים אל הר קדשי שנאסר‬
‫ריפית חלייני• בךך שנותינו• כירב׳ שנותינו• קבצינו‬
‫והביאותיס וכו׳ והסופרים השמיטו סוף הקרא עולותיהם וזבחיהם‬ ‫קמינו‪.‬‬ ‫קיבצתנו• שופטינו בצדק• שפטתנו בצרק• הבנע‬
‫יהיו לרצק על מזבחי הרי דאחר והביאותים דלעוסתי יסדו בכה‬ ‫ביתך‬ ‫כנה‬ ‫הכנע׳ קמינו• צדקינו במשפט• צידקתנו•‬
‫ושמע עתירתינו ורציט בתוכו• לית צורכו׳ דבנה ביתך ביתך נזכר עוד שסיעת התפילה וריצוי הקרננות ‪ s‬ויאסר רופא‬ ‫‪.‬י‪I ,‬‬
‫ושמע עתירתינו ורצינו כתוכו• אלא כמה דאישתעי חולים קדסיי‪ .‬ויאתר ברכת רפאנו קודם לגאלנו כשדר הקרא הרופא‬
‫שאין ־בן‬
‫שאי; ישראל כגאלי־ כלו׳ ־־"‬
‫‪,‬‬ ‫לכל תחלואינו הגואל משחת חייכי‪:‬‬ ‫‪:V‘:‬‬
‫קרייא כן אשתעיי׳ מחניתא• נישעיה לו( והביאותים אל דוי בא אלא בשניעית‪ :‬ל יינה בשש ר אחא שיר הסעלות‪ .‬כלו׳‬
‫‪ C‬אמר רבי ירמיה מנא ידעינן שאין ישראל נגאלין אלא בשביעית שנאסר וכו' ‪ :‬שירה‬ ‫הר קדשי ושימחתים בבית תפילתי•‬
‫בעלי‬ ‫שביעית היא‪ .‬לשירי הסעלות‪ :‬כל‬ ‫התקינו‬ ‫נביאים‬ ‫וכמה‬ ‫מאה ועשרים זקנים ומהם שמונים‬
‫‪.- .‬ז‬
‫‪,‬‬ ‫אח התפילה הזאת• ומה ראו לסמוך האל הקדוש‬
‫לחונן הדעת על שם )ישעיה כ׳־ט( והקדישו את קדוש יעקב• מה כתיב בתייר• )שס( וירעו תועי רוח כינה•‬
‫דיעה לתשובה )שס ו׳( השמן לב העם הזה ואזניו הכבר ועיניו השע וגו׳ עד ולבבו יבין ושב‪ .‬השובה לסליחה‬
‫^)שס ל ‪ 0‬וישוב אל ה׳ וירחמהו ואל אלהינו כי ירבה לסלוח• סליחה לגאולה• )תהליס ק״ג( הסולח לכל עווניבי‬ ‫!׳*‪.‬ן‬
‫׳■ ז‬
‫‪ 3‬הרופא לכל תחלואיבי הנואל משחת חייכי‪ .‬ויאמר רופא חולים קרמיי• א׳׳ראחא מפני מה התקינו גואל ישר׳ כרבה‬
‫^ שביעי׳‪ .‬ללמדך שאין ישראל נגאלין אלא בשביעית• ר׳ יונה בשם ר׳ אחא )שס קלו( שיר המעלות בשוב ה׳ ‪ a s‬שיבת‬
‫* *ציון שירה שביעית היא להודיעך שאין‪ ,‬ישולאל ננאלין אלא בשביעית‪ .‬איד חייא פר אבא מפני מה התקינו‬ ‫‪T‬‬
‫חפ׳ חולים ברכי שמינית כנגד המיל׳ שהיא לשמג׳• על שם )מלאכי כ׳( בריתי הית׳ אתו החיים• איד אלכסנררי‬
‫בעלי‬ ‫מפני מה התקינו מבר׳ השני׳ ברב׳ תשיעי׳ בער)תהליס לט( קול הי שובר ארזי׳• שהוא עתיר לשב׳ כל‬
‫‪-‬‬ ‫טסורח‬ ‫^‬
‫בבלי מגילה יי ושם‬ ‫בבלי ברכות *״ג• ‪ C‬בנלי מגילה י׳י יע'^•‬ ‫*‪ C‬נבלי מגילה ל י ‪ 0‬מגילה פ׳ב הל׳ א׳ ושם כה*ע•‬
‫כיתא צסר ר׳ יוחנן אבל גי׳ היא״ש י' ייסיה ושם כה״ע ובשיטי‪.‬‬
‫)דף ה׳ ע־׳א(‬ ‫ץ‬ ‫ברכות‬ ‫היה סר א ״ פרר! שני הלכה ד‬
‫בעלי שערים‪ .‬הסיקרים השער והם קשים כארזים‪ ,‬וקול ’ ה' בארזים • הוא השס התשיעי במזמור זה ‪ :‬נתקבצו הגליית והדק כעשה‬
‫וכו׳• כלו׳ לכן סמכו ברכת שופטנו לגאולה וברכת הסינים לשופטנו וברכת מבטח לצדיקים לברכת הסינים ‪ :‬אחר ישובו בני ישראל‪.‬‬
‫שנאסר אחר וכו' ישובו ובקשי זכו׳ כלו׳ בירושלים וכתיב זאת דוד סלכם‪ :‬אהן‪ .‬זה‪ :‬סן דסכייא‪ .‬סן הסתים; ועושה‪ .‬דכתיב ועושה‬
‫חסד למשיחו לדוד‪ .‬דוד הוא תמיד משיחו ‪ .‬ובאיכה רבתי איתא ולדיד אין כתיב כאן אלא לדוד ולזרעו‪ :‬הוא צסח היא מנחם‪ .‬חישבניה‬
‫דכל אחד ואחד עולה לסספר קליח‪ :‬להו‪ .‬צ״ל להא פי׳ הא‬
‫דלקמן מסייע להא דסנחס שמיה ובא׳׳ר להלא ‪(° :‬רדי‪ .‬כצ״ל פי׳ חורש‪ :‬בעלי שערים• ר׳ לוי בשם ר׳ אחא בר חנינא מה‬
‫שרי חורך‪ .‬התר תורך והתר קנקנך פי׳ הערוך הוא סה דכתיב ש״א ראו לסמוי מברך השנים למקבץ נדח; ישראל• על‬
‫י*ג את אתו ואת קרדומו‪ :‬געת זסו חניינות‪ .‬געת פעם שכיח‪ :‬שם )יחזקאל ל״ו( ואתם הרי ישראל י ענפכם תחנו‬
‫קטור‪ .‬קשור‪ :‬סן הי הוא• מאיזה סקוס היא‪ :‬וענ׳ד זנין לבדי! ופריב׳ חשאו לעמי ישר׳• למה כי קרבו לבוא‪.‬‬
‫והדין נעשה הזידי׳ נכנעין והצדיקים‬ ‫לסיינוקא‪ .‬ונעשה סוכר לבדין לתינוקות כלו׳ לבדי תינוקות‪ :‬עייל‬
‫הגליות י‪.‬״ ‪I‬‬
‫נתקבצו ‪. . . . . .‬‬
‫‪—r -‬‬ ‫קרי*ה‪ .‬נכנס לעיר ויצא כלו׳ היה סובב‬
‫מחנקוכיה‪ .‬אני מצה כלי׳ סי יח; ואוכל לחנוק שונאיהן של ישרא‪ !,‬שמחים• ותני עלה כולל של מינים ושל רשעים במכניע‬
‫ועל בכה אסרה כן בל׳ סגי נהיר‪ ,:‬יחיציא אכן‪ .‬בטוחיםאנחנו‪ :‬זדים• ושל גרים ושל זקנים במבטה לצדיקים•‬
‫דברגליה חריב׳ בבואו לעולם חריב בהס״ק ובעודו בעולם יבנה‪ :‬והיא‪ .‬ושל דוד בבונה ירושלים♦ אחר ישובו בני ישראל‬
‫צ״ל היא ; אין לית קוקך‪ .‬אין אין לפניך כלו׳ אם אין בידן היום ‪) :‬הושע ג׳( 'ובקשו את ה׳ אלהיהם ואת דוד מלכם•‬
‫זעלעולי‪ .‬סערות‪ :‬מה לני ללמוד קן הערני הזה‪ .‬דביוס שחרב רבנן אמרי ’ ( אהן מלכא משיחא אין מי חייא הו׳ דוד‬
‫בהס״ק נולד משיח ‪ :‬והלבנון באדיר יפול‪ .‬ואין לבנון אצא בהמ׳יק‬
‫;נדל‪.‬״א״״צי ‪'-7‬ט‪ 1-‬־ ־ ‪ ;i‬־י ^ ה״ק^‪,‬־\ת״י א;לע‪.‬ל־ל‪ -‬שפיה‪ .‬אין מי דמניי' הוא דור עמיה• איד תנחופא‬
‫טעם לסדר ברכות ש״ע‪ :‬שהיא כולה‪ .‬סוגר סל׳ בית הכלא שהלי אנא אמרי טעמא )פהציס י^׳ח( ועושה הסד למשיחו‬
‫אסר ה׳ שלא להביא עוד סביל לעולס ובברכה ט״י ססייס הברכות לדוד• ר' יהושע בן לוי אמי צמח שמו‪ .‬ר׳ יוק בדיה‬
‫אט׳ הנינה בדיה דר׳ אבהו‬‫‘‬ ‫אמי מנחם שמו‪.‬‬‫י‬ ‫הראשונותיהאסצעיות‪ :‬קרא וטעה• פסקא והוא סיפח דסחניתין‪ :‬בין דר׳’ אייכו‬
‫כתיבת הראשונה לשנייה‪ .‬בק וכתבתם שבפרשה הראשונה דק׳ש ולא פליגי׳ חושבניה דהדין כחישבניה דהדין הוא צמח‬
‫או הוא מנחם‪ .‬ודא מסייעא לר‪,‬ו‪ .‬דמר ר׳ יודן בדיה דר׳‬ ‫לוכתבתס שבפרשה שנייה ‪ :‬טעה‪ .‬נפרשה ואינו יודע באיזה מקום‬
‫טעה‪ :‬יחזור כבתחילה• לראש הפרשה‪ :‬למקום הברור לי‪.‬‬
‫לסקים הברור לו שעד שס לא טעה‪ :‬דלסא‪ .‬מעשה‪ :‬ר' חייא‪ .‬איים עובדא הלה בחד יהודאידהוה קאים «(דדי געח‬
‫היא ר׳ חייא בר בא‪ :‬סלקין סיעבד גנוניה‪ .‬עלו לעשות חופתו תורתיה קומוי עבר הד ערביי ושמע קלה• א״ל בר יוראי‬
‫נ׳( ת*י וכלתא חבית גכונהא ‪ :‬שסעין ‪.‬קליה כר יודאי שרי חורך ושרי קנקנך דהא הריב בי׳ מוקדש׳•‬ ‫וכלה מחופתה ‪),‬יואל ^‬
‫געת זמן הניעו׳‪ .‬א״ל בר יודאי בר יודאי קטור הוריך‬ ‫דר׳ ייחק• מסעו קילו של ר׳ יוחנן שלירש‪ :‬אי פיזל’ ״ יי׳^י'‬
‫עצמו וקפוד קנקניך דהא יליד פלכא פשיחא‪ .‬א־ל פה שפיה‬ ‫׳׳'לי'ומצא ' ״‬
‫מיניה ‪ ”:‬״׳קרא‬
‫״‬ ‫לי׳”׳‬
‫ייז ״ ‪.‬‬
‫א״י־' ״'‬
‫לשמוע‬ ‫־ל דבר‬ ‫״־'י־ ’‬
‫מחדש‬ ‫כ‪.‬י' חי י־לירד אם‬
‫גלסען‪ .‬ואינו יידע אס אמר למען אחר נתינת הראשונה או השנייה‪ :‬מנהם• א״ל ומה שמיה דאבוי א״ל הוקיה‪ .‬איל מן הן‬
‫חזקה כיי!‪ .‬אסר ק״ש כראוי וכדמפרש כבבלי סרכיה נקט ואתי‪ :‬ומצא הוא‪ .‬איל מן בירת מלכא דביח לחם יהודה•'אזל זבין‬
‫חוחי וזבין קנקנוי ואיתעביר זבין לבדין למיינוק' והוה‬ ‫עצמו‬ ‫‪.‬‬
‫עייל קרייה ונפקא קרייה• עד דעל לההוא קרתא והויין‬ ‫^‬
‫בל גשייא ובנן ואימה דמנחם לא זבנה• שמע קלן דנשייא אמרי׳ אימיה דמנחם אימיה דמנחם איתיי זובנין‬
‫לברך• אמר׳ בעייא אנא מיחנקוניה סנאיהון דישראל דביומא דאיתיליד איחרו׳ ביה מוקדשא‪ .‬אמר לה רהיציא‬
‫אנן דברגליה הריב וברגליה מתבניי• אמר' ליה לית לי פריטין• 'א״ל והוא מה איכפ׳ לי׳ איתיי זובנין ליה אין‬
‫ליה קומך יומי דין בתר יומי׳ אנא אתי ונסיב• כתר יומין עאל לההוא קרת׳ אמר לה מהו מיעוק׳ עביר‪ .‬א׳׳ל‬
‫מן שעת׳ דהמיחני אתון חחין ועלעולי והטפיניה מן ידיי• א״ר בון מה לנו ללמוד מן הערבי הזה ולא מקר׳ מלא‬
‫הוא )ישעיה י׳( והלבנון באריה־ יפול• מה כחי׳ בתריה )שס( ויצא חוטר מגזע ישי• אמר ר׳ תנהומא מפני מה‬
‫התקינו שוט׳ תפילה ברב׳ חמש עשר׳ כנג׳ )תהליס כ׳׳ט( ה׳ רמבול ישב שהוא כולה את הפורענו׳ מלבוא לעול׳•‬
‫עבוד׳ להודייה )שס ל( זוב׳ תודה יכבדנני ושם דרי אראנו בישע אלהים• והות׳ בשלו׳ שכל הברכוי הוחמיהן‬
‫שלו׳‪ .‬א״ר^( שמעון כן הלפותא אין לך בלי שמחזיק ברכה יותר מןהשלום ומה טעם }שס ל ט( ה׳ עוז לעמו‬
‫קרא וטעה יהוו׳ למקו׳ שטעה• טעה בין כתיבת הראשונה לשנייה הוזר‬ ‫יחן ה׳ יברך את עמו בשלום•‬
‫יודע היכן טעה יהזור כבתחילה ׳י( למקום ה ב חי לי* ‪ C‬דלמא ר׳ הייא ר׳‬ ‫לכתיבת הראשוני• טעה ואינו‬
‫יסא ר׳ אמי סלקון מיעבד גנוניה דר׳ אלעור שטעון קליה דר׳ יוהנןאי מחדית מילה• אמרין מן נחיה שמע‬
‫לה מיניה‪ .‬אמרין וייחות ר׳ אלעזר דהוא זריו סנין• נהיה וסליק אמר לון כן א ^ יוחנן קרא ומצא‬
‫עצמו‬ ‫עצמו בלמען חזקה מין• ר׳ ליא ר׳ יסה בשם ר׳ אחא רובא נתפלל ומצא‬

‫הש״ם‬ ‫מסורת‬

‫מדרש איכה פ׳ על אלה אני כוכיה ובהרחבה ופירוש ועיי׳ מבוא נ״א ע״ב וכוי• ק פוף סם' עוקצין ושם איתא ר״ש‬
‫בנלי ט״ז ובשינוי‪.‬‬ ‫בן חלפתא ועיי׳ מביא פ״ד ערך ר׳׳ש נן חלפתא‪ C .‬בכלי ברכות ט׳׳ז♦ ‪ C‬עיי' לקמן פ״ה הל' ג׳‪.‬‬
 ‫ברכות‬ ‫פרק שני הלכה ר׳ ה׳‬ ‫היה קורא‬ ‫)רף הי עיא(‬

‫א ר ה ב ס ה ‪ .‬שמעות פ״א הל' א׳ איתא סלך ורב חיליה וארקבטא עצמובשומע תפילה‪ .‬ומסופק אס דילג איזה ברכה‪ w :‬סמוכה‪.‬‬
‫וריש גלותא ובבלי שס מלכא ואלקפתא ריפילה וריש רצותי לכוון ‪ :‬מאן עליל קיסי‪ .‬סי נכנס למלך קודס וגי' הערוך‬ ‫י‬
‫ערך ארקפטסאן י־עייל קדסוי דסלכא קדמוי ארקפתא; ארקבסה‪,‬‬ ‫גלותא סכל זה נראה שארקפתא למעלה מריש גלותא‪:‬‬
‫! א ם היה עליו סשאוי של ארבעה קבין סותר‪ .‬בבלי ב״מ איתא בברייתא צ״ל ארקפתא ופי׳ הערוך ארקפתא הוא אלקכתא המכר בכבלי שמעות‬
‫י' והוא כינוי לשר חשוב משרי‬ ‫‪» ,‬‬ ‫י‬ ‫הנושא סשאוי על כתיפו‬
‫עצמו כ שו מ ע ה פי ל ה ה‪ 1‬קר‪ ,‬כוין‪ .‬ר׳ ירמי' כ מ ס י א י ע ז י י‪».‬לן; ל‪»-‬ס‪-‬א‪» n mc .‬נ ט ם‪:‬‬
‫הוא כרע מגרסיה‪ ,‬שותה קעצמו‬ ‫אם יודע שהוא חוזר וממין את‬ ‫מפשילן לאחוריו ומתפלל ד׳ קנין נתפלל ולא מין לבו‬
‫ע״ג קרקע ומתפלל ואס לבו יתפלל ואם לאו אל יתפל׳ל• א״ר ^ייא רובא אנא וכתב בעל יפה עראה שהיו טרודים‬ ‫מכיח‬
‫לומר שהברייתא דירושלמי מן יומי לא מונית אלא הד זמן בעי מבונה וחרהרית כ״כ כג־רסתס ולא יכלו לכזין‬ ‫באנו‬
‫דעתם וחשבו שע״י כך יפנה לגס‬
‫בלמ ואמרית מאן עליל קומי מלבא קדמי ארקבסה‬ ‫^‬
‫סגירסתס‪ :‬מתני ה' ״(כיכי‬
‫אי מש גלותא• שמואל ׳אמר אנא מנית אפרוחיא• רבי מתניתה‪ .‬כצ״ל‪ :‬הפועלי; קוריו‬ ‫תי פ ת ר‬
‫בון בר חייא אמר אנא מנית דימופיא• א״ר מתניה וט׳• אזמן הוא בעל מלאכה ידועה‬
‫וכסו ששנינו חייב אדס ללמוד בנו‬ ‫אנא מחזק טיבו לראשי רבר הוה מטי מודים הוא כיע מגרמיה‪:‬‬
‫ופועל‬ ‫לעשו׳ אי״׳’ ״‬
‫רשאין ‪^ r‬‬‫שאין י■‬
‫—י» ן‬ ‫מה ‪I ■I‬‬
‫הנדבך י‬ ‫בראש ן ‪tmt‬‬
‫—‬ ‫האילן *‪19‬או‬
‫בראש ן •‪< »1‬ן‬
‫—‬‫קורין •‪^•mm j‬‬
‫האומנין ״׳ןי‪1 1‬‬
‫‪j‬‬ ‫ה |‬
‫כתני | |‬
‫)ארמיטער( ונדבך הוא דבר שיש‬
‫כן בתפילה• ®(מני מהניתה הפועלים קורין בראש האילן והאומנין בראש הנדבך‪ .‬ותני‬
‫מתפללי׳ בראש הזית ובראש החאנ׳ הא בשאר כל האילנו׳ יורד ומתפלל למטן• בו איסכות והעשייה בראש האילן‬ ‫כן‬
‫ע מדה גרידא כגון לקצץ ענפיה‬ ‫ובעל הבי׳ לעולם יורר ומתפלל למטן• וכמה בראש הזית ובראש התאינ׳ ר׳ אבא ור׳‬
‫סימון תרויהו׳ אמרי׳ מפני שטרחות׳ מרוב'‪ .‬חני ‪ C‬הבחף אע״פ שמשאו על כתיפו הרי או ללקט טרות ואסר הש״ס‬
‫וה קור׳ את שמע אבל לא יתחי׳ לא בשע׳ שהוא פורק ולא בשעה שהוא טוען מפני המשנה נקטה האוחנין וכוללת‬
‫אוסכין ופועלין והכוכה הפועלים‬
‫‪ C‬ואם היה עליו קורין בראש האילן והאומנין בראש‬ ‫שאין כבו מיושב‪ .‬בין בך ובין כך אל יתפלל עד שעה שיפרוק•‬
‫הנדבך‪ :‬ותני כן• קאי אסיפא‬ ‫לחורויי‬ ‫חלקי'‬ ‫תרין‬ ‫ששיק'‬ ‫משאוי של ארבע׳ קבין מותר• איד יונתן והוא ששיקל• מהו‬
‫ד ס ת כי‪ /‬ד תני חה שאין רשאין‬ ‫הפועלין שהיו עושין מלאכה‬ ‫וחד לקומויי• ’ ( תני לא יהא מרמז בעיניו וקור׳• תני‬
‫אצל בעל הבית הרי אילו מברכין ברכה ראשונה וכולליןשל ירוש׳ ושל ארץ וחותמין לעשות כן בתפילה ותני כן‬
‫בשל ארץ• אבל אם היו עושין עמו בסעודן או שהי׳ בעל הכית אוכל עמהן הרי אילו בתוספתא והיא מפרשת המשכה‬
‫דהחשנה סיירי בשאר כל האילנות‬
‫מברכין ד׳• א״ר מנא זאת אומר׳ שאסור לעשות מלאב׳ בשעה שיברך• דלכן מה אנן‬
‫חק מראש הזית יסראש ה ת אנ ה‪:‬‬
‫אמרין יעש׳ מלאכה ויברך• ד׳ שמואל בר רב יצחק בשם ר׳ חונה י( לא יעמור אדם ונעל הבית לעילם יורד♦ גס בזית‬
‫ויתפלל ומין מטבע בירו לפניו אסור׳ לאחריו מותר‪ .‬ר׳ יסא היה צוררן ותופשן כידו‪ .‬וחאינה דהא אינו משעובד לסצאכה‬
‫ולמרת הרין א״ר יצחק וצרת הכסף בירך• ובלבד בידך• ר׳ יוסי בר אבון הורי לרי והוא ברשות עצמו ‪ :‬ספני שטלחותא‬
‫הלל חתניה כן• ר׳ חזקיר‪ .‬ור׳ יעקב בר אחא הוו יתבין בחר אתר והוה גבי ר׳ מרובה• שהן גבוהות מאוד ויש‬
‫טרחה הרבה לירד‪ :‬הכתף‪ .‬הנושא‬
‫ויהבון לר׳ חזקי׳ קטר‬ ‫יעקב בר אחא פריטין• אתת ענתא דצלוחא ושרתון‬
‫משא ‪ :‬אל יתפלל‪ .‬דתפילה צריכה‬
‫כינה וא״א לי לכוין בשעה שמשאו‬ ‫מימיו‬ ‫שהיו‬ ‫מי‬ ‫אף‬ ‫הנינא‬ ‫ר׳‬ ‫פורתיה לפורתיה‪ .‬ושרתון וערק א״ל ומה בירך‪ .‬אמר‬
‫עליו‪ :‬והוא ששיהל‪ .‬כלו' שחילק‬ ‫ותפילה‬ ‫שמע‬ ‫קרית‬ ‫אמר‬ ‫חונא‬ ‫על כחיפו הרי זה׳ קורא את שמע ומתפלל‪ .‬רב‬
‫המשא לכסי^ תלקיס וכלספרש‪:‬‬ ‫אינן צריכו׳ כוונה• א״ר טנא קשיית׳ קומי ר־ פינחס ואפי׳ תימר קרית שמע צריכה‬
‫לחוריי‪ .‬לאחריו‪ :‬לקוסויי‪ .‬לפניו ‪:‬‬ ‫אינה‬ ‫כוונה תפיל׳‬
‫וכוללין של ירושלים ושל אלן‪ .‬בברכה‬
‫אחת ופי' רש״י הטעס שברכת‬ ‫י‬ ‫‪,‬‬
‫ארן וברכת ירושלים דומות‪ :‬אבל אס‪ .‬היו עישין עמו כסעודן‪ .‬בשמל‬
‫האכילה לבדה וצריך כעה״ב ליתן להס שהות‪ :‬או שהיה כעל הבית אוכל עסהן‪ .‬ושוהה ממילא‪ :‬דלק‪ .‬דאל״כ‪ :‬מה הוינן אסיין‪ .‬פי'‬
‫ודאי הזיכן אמרין יעשה הפועל מלאכה ויברך כל הברכות‪ :‬ומין מטבע בידו‪ .‬דטריד שלא יפיל מידו ואין סכוין בתפילה‪ :‬היה צוררן‪.‬‬
‫מטבעות בכיס ותופס הניס בידו והתפלל דכיון דצרורין בכיס לינא היסח הדעת‪ :‬ולמדת הדין‪ .‬לענין דיני ממונות‪ :‬וצרת הכסף בידך‪.‬‬
‫להיות צרור בידךואס הפקידו אצלו כסכיס צריך לשסרס כידו‪ :‬הורי לרבי ‪i U‬‬ ‫■כלו׳ כתיב וצרת‪ :‬ובלבד בייך• הכסף צריך‬
‫חתניה כן• כר' יסא‪ ,‬דצוררן ותופשן בידו ואפשר דקאי אהא דר׳ יצחק וצרת וכו' ובלבד בידך‪ :‬והוה גבי ‪ S‬יעקב נר אחא‬
‫פריטי;‪ .‬וי\ו ביד ר׳ יעקב בר אחא מעות‪ :‬ושרתזן‪ .‬והתירן ינתנן לר׳ חזקיה‪ ,‬דסבירא לי׳ לר׳ יעקב דאןז אס הס צרורין אסור להתפלל‬
‫והתיר הכיס ונתן הסעות אחת אחת לי' חזקיה שיהא משמרן להוא יתפלל ג עוי המעות ביד ר׳ חזקיה‪ :‬קטר פורתיה צפורחיה‪ .‬קשר ר׳‬
‫דס״ל דאס צרורין סותר להתפלל‪ :‬ושרתין‪ .‬והותר הביס ונפלו איזה מטבעות לארן‪:‬‬ ‫חוקיה הסעות אחת לאחת כלו' לכיס אחד‬
‫וערק‪ .‬וברח י׳ חזקיה שהיה ייא סר׳ יעקב ‪ :‬א״ל‪ .‬ר' יעקב לר׳ חזקיה‪ :‬ומה בידך‪ .‬איזה הלכה בידך שאמרת דצרורין סותר ‪ Vfr :‬חנינא‪ .‬אמו•‬
‫לי׳ ר׳ חנינא אסר‪ :‬אף סי שהיו מימיו‪ .‬כלו׳ סי חטאת על בתיפו הרי זה קורא את פמע ומתפלל וסי חטאת כפסלין בהיסח הדעת‬
‫וא״כ צריך לכוין דעתו למימיו ואפיה קולאומתפלל וסכ״ש שיבול לקרות ולהתפלל בעוד מעותיו צרורין בידו‪ :‬ר׳ חונא אסר‪ .‬ר׳‬
‫חונא הקשה על הא דר׳ חניכא‪ :‬קרית שסע ותפיצה איכן צריכות כונה• בתסיה ואיך סותר במימיו על כתיפו‪ :‬קרית שמע אין ’ צריכה‬
‫אינה‬ ‫כזנה‪ .‬כצ״ל כלו' דאינה צריכה כונה אלא פסוק ראשון וכדאיתא לעיל ויכול לכוין גס במימיו על כתיפו ‪ :‬תפילה‬
‫^‬ ‫“““‬ ‫מסורה הש״ ס‬ ‫^‬
‫י ( תוספתא פ״ב‪ 0 .‬שם‪ .‬ג( בגלי נ״מ ק״ה‪ .‬י( בבלי יומא י״ט ושס אימא א״י ילחק בל שמואל נ י מרתא♦ »( תוספתא פ״ה נבלי ברכות‬
‫מ״ז♦ ‪ C‬עיי׳ בבלי שם כ״ג סוכה מ״א ובשינוי האומר‪.‬‬
‫) ד ף ה׳ ע׳‪ ■6‬ע״נ(‬ ‫יח‬ ‫ברכות׳‬ ‫פרר‪ ,‬שני הלכה ה' ד־‬ ‫היה הורא‬
‫ת י פ ת ר באלמנה‪ .‬וצריך לומר דמיירי בבחור *שנשא אלמנה‬ ‫איכה צריכה מנ ה‪ .‬כתסיה תפילה צריכה כונו‪ :‬בכולה וקשה הקי'‬
‫דכיון דהוא בחור טריד והוה טירדא דמצוה אבל בבלי‬ ‫•‬ ‫‪.‬של רב חוכא‪ :‬קיימתי׳‪ .‬ה> ‪ f‬ל ר' חכיכא‪ :‬הגיעוך סוף מלאכת‬
‫המיס‪ .‬הורידו אותך לעיקר דין מלאכת המים והקילו עליך; שאינם ברכות י״א איתא ובלכתך בדרך פרט לחחן מכאן אמרו הכונס את‬
‫מחיוייס דבר תורה‪ .‬שאינם ספורשיס בתורה שהיסח הדעת פוסלת הבתולה פטור ואת האלמנה חייב ובש״ס ‪ r‬ה לעיל)דף ח׳ ע״ב( פ״א‬
‫הל' ו' איתא לבד ובלכתך בדרך‬ ‫‪/‬‬ ‫_‬ ‫״‬ ‫‪.‬‬ ‫התירו ‪ ,‬לקרוא׳‬ ‫ולכן‬ ‫בהס‬
‫פרט לחתנים ול*תא שס הן מכאן‬ ‫‪w‬תפלל ולא חששו שע״י שצריך ‪,‬‬ ‫ולר‬
‫האלמנה חייב;‪.‬‬ ‫’‬ ‫וכו׳ ואת‬
‫אמרו ‘‬ ‫שאינם‬ ‫הגיעוך‪ ..‬סוף מלאב׳ ‪..‬המים‬
‫‪.................‬‬ ‫אחא• בשם רבי יוחנן‬
‫‪.......................‬‬ ‫״ ״‬ ‫ותפילה שמא יסיח‬
‫י‬ ‫לכיין לק״ש‬
‫נראה דאין‬ ‫בני מין גכזכייה‪ .‬כרג‬ ‫^ ׳‬ ‫דעתו מן המיס ועיי׳ מבוא פ*נ‪ :‬מחוורים דבר הורה ‪:‬‬
‫‪:‬ועתק פה‬ ‫ס אומו כאן והו>‬ ‫* מ ח נ י ו חתן פטור מקרית שמע לילה הראשון עד ‪tv‬‬ ‫יייזייי•‬ ‫ערך הי‪-‬יעי! יעיד‬
‫‪ h‬בטעות מן פ׳ בתיא דכדה ס״ד‬ ‫מתני ף זאת אומרת‪ .‬סדתני מוצאי שבת אם לא עשה מעשה‪ .‬מע^ך‪ ,‬רך״^‬
‫ס ה והכי איתא שם אסר רב בוגרת‬ ‫‪i‬‬ ‫‪l‬‬ ‫‪l‬‬ ‫! ‪ll‬‬ ‫כמחכי' חתן פטור מק״ש עד מוצאי‬
‫‘‬
‫והנ*מ‬ ‫לילה‪, .‬‬
‫הראשון‬ ‫לה_ ‪. ,‬‬‫לימדתנו רבינו שחתן ‪ .‬מתנין ׳‬ ‫‪,‬‬ ‫לו תלמידיו‬ ‫הראשון אמרו ‪. ,‬‬ ‫•‬ ‫שכת והטעס משוס דטריד דבעי יקר לילה ‪. ,‬‬
‫שמים שלא ראתה אבל ראתה א־ן לה‬ ‫למיכעל ש’ מ שמותר לבעיל צתחילה פטור• אט להם איני שוט׳ לכםלבט׳ ממני מלכו׳‬
‫בשבת ואע*פ שעושה חבורה ‪ :‬אפי' שעה אחת‪ .‬ר׳ אלעזר כן אנטיגנס בשם ר׳ אליע׳ אלא בעילת מצוה ותו לא חכימין‬
‫שמותר לבעול בעילה בחחיל׳ סקסנאה ה;י _שקיל ואזיל לאתריה‬ ‫תיפתר באלמנה‪ .‬תרין באלמנה כלוי בי ר' ינאי זאת אומר'‬
‫דשסואל כבר למעבד עוגדא כוותיה‬
‫דלמא מתני׳ מי־רי באלמנה שאיכו• בשבת♦ א״ר חגיי קומי' ר׳ יוסי תיפתר באלמנ׳ שאינה‬
‫דרב אפי׳ ראתה אסר לא כליג‬ ‫עושה ח מ ר ה; והא תכינן ארבעה‬
‫לילות‪ .‬ז״ל המשנה דפ׳ תינוקות עוש׳ חבורה♦ ‪ .‬א״ל והא תניק ‪ Q‬ארבעה לילות אית לך רב בין ראתה בץ לא ראתה קדים‬
‫שכיב באורחא ^קרי שמואל עלה‬ ‫__‬ ‫תינוקת שלא הגיעה זמנה לראות למימר ארבע' לילות באלמנ'‪ .‬אי׳ר‪ .‬יעקב בר זבדי קשיית׳‬
‫וניסת ב״ש אוסרים כותכין לה קומי ר' יוסי מה בינה לכיף( שוכר את ההבי׳ לאכול דרב לא יאונה לצדיק כל און ע״כ‬
‫ממנה גחגחת‪ .‬א״ל ומור רבתר' ובלבד שלאיח‪-‬ןין • והכה מלבד שכל מעיין ישפוט בקל‬ ‫ארבעה לילות וג״ה' אוסרים עד‬
‫שמיאל״ל;‬ ‫שטח‪-‬י‪!:‬‬ ‫שתחיה המכה הגיע זמנה לראות לעשותה כלי‪ .‬וכאן שטתכדן‪.‬לעשותד‪ ,‬כעולה‬
‫לי; ליי לעשותה כלי• רכ יצחק כר רכ משירשיא ״(או מקשי מה א״י ליי־ ה״קיס שנג־י יל‪(.‬‬ ‫‪,‬וניסת‬
‫בינהי( למיפיס מורסא בשב׳‪ .‬א׳יל ומור דבתרי ובלבי יאונה לצדיק וכו׳ אבעילה ראשונה‬ ‫שבת^רב^ה‬
‫לילות תילקבדסבת‪,‬ל>ן; אי^לך שלא יחבוין לעשותה פה• וכאן מתכוין שהו' מתמין בשבת דהא ההם פליגי הני דבי‬
‫תני ‪-‬ל( רב ונהרדעי א׳ רב שרי ושמואל‬ ‫לסזימר ארבעהלילות באלמנה‪ .‬לעשות' בעול׳ כמי שתוא מתכוין‪ ,‬לעשות' כלי‪.‬‬
‫אסר או להיפך והא חהך מעשה‬ ‫מפני שהוא עושה‬ ‫לבתחיר' בשבת '‬ ‫לאיך‪ .‬שייך באלמנה דם בתולים‪ :‬לא יבעול אד׳ בעיל׳ ־‬
‫דבכיסין סוכת דשמואל אסר וכי‬
‫איד יוסי בי ר׳ אבון טעמון היאך לא היה ידוע הך עובדא■‬ ‫חבורה ואחרים מתירין‪.‬‬ ‫?ייי' י' 'י‪'°‬״‬
‫דאחרי• למלאכתו הוא מתכוין; מאיליה נעשה חבורה‪ .‬בבבל ושם היתה־ ישיבתן של■ רב•‬
‫בתולה אסור לבעול בתחילה בש^‪ .;,‬אסי אמר אסור‪ .‬י( בנימן גנזכייה נפק ומור משמי דרב ושמואל וכן סוכת ממה דאיתא‪.‬‬
‫אח״'‪.‬‬ ‫מה בינה לבין שובר את החבית‪ .‬שבת■ מות' שמע שמואל ואיקפר עילוי ומיה עילוי וקרי ברוך‬
‫כ ן חבית איתא שובר אדם חבית שנגפו‪ ,‬י ועל רב קר׳ )משלי י״ג( לא יאונה לצריק כל א ‪ f‬שמואל אמר י( בל ההיא׳‬
‫פי המלאה גרוגרות שובר אות^ הילכת׳ דרישיה דפירקא ^הרייא דנידה להלכה‪ .‬אבל לא למעשה• ר' יניי ערק אפי׳‬
‫א יי'מקל^’'ימה ’יסבה מתינוק־ שלא הגיע זמנה לראות ונישאת• בעון קומוי ר׳ יוחנן מהו לבעול כעילה שנייה‪.‬‬ ‫קפט‬
‫צריכה‬ ‫לבועל בתחילה בשבת‪ :‬א״ל; ואס^ אמרין לתלות כדם המכה לא הורי ולבעול בעילה שנייה הואי מורייא• מה‬
‫לי‪ :‬וסור דבתרה‪ .‬אסור מה דתכי חח״ב כלי' בסיפא דסתכי׳;®(צו מקשי‪ .‬הך או נראה ט״ש וכשתרבב מהאל״ף דסוף הי׳ סשרשיא שלפניו‪:‬‬
‫מה בינר‪ v‬לסיפיס סורסא בשבת• דקיי״ל דמותר‪ ,‬מפיס בוקע‪ :‬וסיר דבתריה‪ .‬לאו לוקא אלא המשכה באותו מקום וז*ל המשנה המפיס‬
‫קורסא בשנת אם לעשות לה פה חייב ואס להוציא סמכה לחה פטור‪ :‬למלאכתו היא סתכוין‪ .‬כלו׳ להכאת עצמו וחבורה מאליה‬
‫נעשה והוי דבר שאין מתכוין וכר״ש ובבבלי נתונות ו׳ מקשי הש״ס הא הוי פסיק רישיה ילא ימות ומתרץ דאפשר בהטייה‪ ’ :‬ומור משמיה דרב‬
‫כתבנו לעיל ריב המשנר‪1‬‬ ‫מותר‪ .‬לבעול בתחילה בשבת‪ :‬כל ההיא הלכתא‪ .‬כל המשכה דתחילת פרק אחרון דכדה כלו' דפ׳ תינוקת ונבר‬
‫כל הלילהי כילה ־‪ .‬להלכת אבל לא למעשה‪.‬‬ ‫ראתה ועודה בבית אביה בש״אכיתכיס לה בעילת סצוה ובה״א‬ ‫ועוד איתא שס בסיפא‬
‫דלקעשה־ אין נותנין אלא־ בעילת סצוה וזה שאסר שמואל על בנימין גכזכייה ברוך המקום שנגפו וכו‪ /‬והך שמואל אמר כל ההיא הילנתא‬
‫ו ט' הוא כמו שמואל לטעמיה דשמואל אסר‪ :‬ר' יניי ערק‪ .‬ר׳ ינאי ברח כל^ הרחיק עצמו‪ :‬אפי' מתינוקת שלא הגיע זמצה‬
‫לראות ונישאת* דאיתא במתני׳ שם בה*א עד שתחיה המכה ור' ינאי החסיר ולא התיר כ*א בעילת מצוה‪ :‬סהו לבעול בעילה שנייה‪.‬‬
‫בשבת‪ :‬אמרין‪ .‬הקשו חנרייאי דכנרי דהא דבעו מר׳ ייחנן מהו לבעול נעילה שנייה קאי אהנך ל' לילית שכותנין לחתן ובעי אס‬
‫בעל בעילה ראשונה בחול מהו שיבעול בעילה שנייה בשבת ילבן הקשו‪ :‬לתלות בדם המכה לא הורי; הרי י' יוחנן לא! הורי‬
‫לנעול בעילה שנייה באותה לילה לחלות בדם המכה אלא אחר בועל בעילת סצוה ופירש דחוששין שמא׳ יצא דס נד ה עם דס בתולים‬
‫והכי איתא כדה ס״ה כי הוו בה ר' יוחנן יר״ל בתינוקת לא הוו מסקי מינה אלא כדחסיק תעלא סבי כרבא וססיימי נ ה הכי‬
‫נועל בעילת סצוה ופורש‪ :‬ולבעול בעילה שנייה הוא סורייא‪ .‬והאיך יורה דסותר לנעול בעילה שכייה בשבת שאחריו הא ר\א בתוך ימי‬
‫צריכה‬ ‫‪.‬‬ ‫י‬ ‫כדתה ופשיטא דאסור ‪ :‬מה‬

‫מ ס ו ר ת ‪ r n‬״‪D‬‬
‫עיי' גבל* כתובות‬ ‫‪ C‬עיי' עדיות פ״ב > ה נבלי שנת ק״ז‪.‬‬ ‫פכ״ב מ״ג•‬ ‫שבת‬ ‫א( עיי׳ בנלי כתובות ה׳‪ .‬י( נדה פ' מ״א‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫יג׳ב‪ .‬י( עיי׳ כדה ס׳ ה ע'א‪ C'' .‬ע׳ש ע*נ‪.‬‬
‫‪5‬‬ ‫‪.‬‬
 ‫ברכות‬ ‫פרה שני הלבה ר ז׳‬ ‫היה מורא‬ ‫)דף ה׳ ע'נ(‬

‫את״ז שמואל אמר כל ההיא הלבתא ונו׳ ונראה דכל השזגיא מן בנימין צריכה לה‪ .‬ומשני הש״סמה דקמיבעילהו‪ :‬כשכאו ליה ימי הפסק‪ .‬לא‬
‫עירבוב השוברים ‪3‬עיי‬
‫עעיי־ בשבת שאתריו קבעי אלא בשבת שני שהפסיקו כבר ‪ f‬׳ ימים של כד ה‬ ‫ע־י עירגוב‬‫הנכה הועתק פה ע״י‬
‫כב הלכה‬ ‫גנזכייה עד סוף כל‬
‫מבוא פ״ה( חב' בתרא דנדה וחבל על דאנד מס׳ נידה דירושלמי בין בעילה^לבעילה ‪ :‬פירצהדחיקה‪ .‬כלו׳ שהפתח דחוק‪ :‬הוינ׳ שאילית‬
‫לר׳ יאשיה‪ .‬חס מותר לבעול שנית אחר בעילת מלוה ור' ינאי דערק‬ ‫_‬ ‫^‬ ‫ספ״ד ואילן ;‬
‫אפי׳ מתינוקת וכו׳ לחומרא כעלמא‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫א י איפשר‪ .‬נראהן דר' אליעזר‬
‫לשיטתו דהוא סב״ש ובדאי^א צריבה לה כשבאו ליה ימי הפסק ימי טהרה בנחים‪ .‬ענד וכמו שכתב הרא״ש ריש פרק‬
‫נכחה דיכתי יב״ש סברי לנועל א״ר אבהו שושביניה דר׳ שטעון בר אבא הוינא שאליה תינוקת דלסה כחוש בתינוקת שלא‬
‫בעילת מציה ופירש_ והא דסייתי ־ לר׳ אלעןר מהו לבעול כעילה שנייה ושרא ליה דהו' הגיע זמנה לראות ואפי׳ באשה‬
‫פירצה דחוקה גדולה למה כחוש הא אתריכן‬ ‫הש״ס ראיי׳ סר״א יש לפרש דמדר״א סבר כהדא דשמואל‪ .‬דשמואל אט׳‬
‫דאסר אי אפשר וכו׳ יש כבר מקום נכנסי׳ בה בשבת אפיי משרת צרורו׳• א״ר חגי שושביניה דאפי׳ באשה שהוחזקה להיות רואה‬
‫דם מחמת תשמיש אס יש לה‬ ‫לר‪.‬חמיר ולאפוקי מדר׳ שמואל בר‬
‫דרי שמו' קפודקי׳ הויני שאילי׳ לר׳ יאשי׳ ושרע מיניה‪ .‬מכה תולה במכתה ילא חיישיכן‬ ‫ר׳ יצחק‪:‬‬
‫מ ק ן □ שנהנו לרתק‪ .‬ר‪v‬רחב״ן שאילית לר׳ שמוי בר יצחק א״ל מעת׳ אי זה דם ניד׳ שמא יצא דם המקור עם ד ס‬
‫הביאו הטור סי׳ שפ״א ואי זה דם בתוליי♦ תני ‪ C‬כלה אסורי לבית׳ כל שבע׳• מכתה יאין לך מכה גדולה שנעלה‬ ‫י‬
‫כתב יראר‪ v‬מכאן שהיו נוהגין בקצת ואפוי ליטול ממנה מ ס של ברכה דברי ר׳ אליעזר‪ .‬ויצא סמנה דם בתולים אצא טע ס‬
‫מקומות שהקרונין המברין האבל ט״ט דר׳ אליעזר אי איפש' שלא יצא דם נידה חוסרא זו וכו׳‪ :‬ושרע' מיניה‪.‬‬
‫השמיט עצמו סמנו ולא רצה‬ ‫היו מרחיצי; אותי קודם הבראה‬
‫להשיב ספני שהיה מגמגם בדבר;‬ ‫לפי שעשי אותי; כאכילה ושתייה עם דם בתולי׳•‬
‫מתני ז רחץ לילה הראשון שמתה אשתו‪ .‬אמרו מעתה‪ .‬אם כיער גבי חתן בועל‬ ‫שצריכין להן הרבה מפני שצריכין‬
‫להעביר סהס הזוהמא יהיו מתירין לו תלמידיו לימרתנו רביני שאבל אסו׳ לרחוי• אמר להן כעילת מציה ופורש דחיישיכן לדם‬
‫זו הרחיצה ראשונה ע״כ ופשט איני כשאר כל אד׳ איסטניס אני• י( מאן תנא אבל כדה‪ :‬אי זה דם כדה‪ .‬א״כ מה‬
‫חיליק יש ־בין דם בתולים לדס‬
‫הסוגיא אינו עילה כדבריו ומה אסור בדהיצ׳ כל שבעה ר׳ נתן• ר אמי הוה לי׳ עוכדא‬
‫נדה דהתורה אחרה האש ה שראתה‬ ‫דאיתא בברייתא ל' להרחיץ לאו‬
‫דוקא ‪ .‬ובח״ק שס איתא מקום ושאל לר׳ חייא בר בא והורי כיה כל שבע׳ כר׳ נתן‪ .‬כדה תספור ז׳ ימים והיאך נאסר‬
‫ר׳ יוסי הוה לי׳ עובדא ‪(0‬ושאל לרי בא בר כהן שכל אשה בביאה ראשונה היא כדה‬ ‫שנהגו לרחוז ‪:‬‬
‫לנכי ר' אחא ®®(א״ל לא כן אלפך• ר׳ אמי הוה ליה וטמאה ז׳ ׳סיס ואף שאינו אלא‬ ‫• הורי‬
‫עובר׳ ושאל לריש לקיש והורי ליה כרי נתן כל משום חוסרא לא היה לנו להחמיר‬
‫כ״כ‪ :‬כלה‪ .‬בלו׳ אשה בביאה‬
‫שבעה• א״ל דילמא תרין עובדין אינון• אנן אמרין ליה על דר׳ חייא בר בא‪. .‬ואתון‬
‫ראשונה‪ :‬אי אפשר וכוי‪ .‬וזה ראייה‬
‫לר׳ ינאי דכועל בעילת חצוה‬ ‫ליה‬ ‫אמייתון ליה על דרי׳ לקיש‪ .‬ועור מן הדא ר׳ המא אמי דרי אושעיא הוה‬
‫ופורש ‪ :‬מ ת נ י ] סאן תכא^ הסוגיא‬ ‫דרוטיא‪.‬‬ ‫עובדא שאל לרבנן ואסרון• ר׳ יוסי בעי איילן רבנן• רבנן דהכא או רבנן‬
‫אין תימר רבנן דהכא ניח׳• אין תימר רבנן דרומיא• רברבייא קומוי והוא שאל לזעימיא• זאת נשנית ח״ק פ״ג ושם עיקר‬
‫אין תימר רבנן דחמיא אינון שריין ואינון אסרין• רתני מקוי שנהנו להיחיץ אחר הסיטי מקומה ושם וכאן כסצאו ט״ס ולא‬
‫אייר יוסי בי ר׳ אבון מי שהוא מתי׳ את הרחיצה הזאת ראי זה כראי זה ‪ :‬הוה לי׳ עובדא‪.‬‬ ‫מיחיצין ובדרו׳ מרחיצין•‬
‫אירעה לו אבילות‪ :‬ר׳ יוסי• הוא‬
‫עושה אותה כאכילה ושתייה• הרא דתימר ב‪1‬חיצה של תענוג• אבל ברחיצה שאינה של ר׳ ייסי ב׳ חברו של ר׳ יוכה ור׳‬
‫תענוג מותר• כהרא דשמואל בר אבא עלו בו חטטין אחון שיילון לר׳ יסא מהו אחא ורבו של ר׳ בא בר כהן‬
‫שהיה ג״כ תלמידו של ר׳ יונה‬ ‫בעי‬ ‫דיסהי‪ .‬אמר לון רלא יסחי מיית' הוא‪ .‬אין‬
‫עיי׳ערך כלאחדסבואפ״ד‪:‬״(ושאל‬ ‫״‬
‫לר׳ בא בר■ כהן לגני ר׳ אחא• צ״ל ושלח לר׳ בא וכו' וכן הוק‬
‫נמס׳ מיק פי׳ שלח ר׳ ־בא תלמידו אצל ר אחא חברו לשמוע מה דינו ברחיצה ;ובסס ס״ק חסר לגבי ר׳ אחא(‪ :‬״®׳א״ל לא ק‪.‬‬
‫הסופר טעה ודילג משורי; לשורה )עיי׳ חבוח קל״ח סוף ע׳ א( וכצ׳ל אסר ר^ אסי הוה לי׳ עובדא ושאל לר' חייא בר בא והורי לי' כל‬
‫שבעה כר׳ כתן א״ל ולא‪.‬כן אילפך ‪0‬כן הוא כמס׳ ע׳ק( ר׳ אחי הוה לי׳ עובדא ושאל ריש לקיש וכו׳ פי׳ ר׳ אחא השיב לר׳ בא דר׳‬
‫אתי הוה לי׳ עובדא ושלח לר׳ חייא בר בא וכו׳ ואחר ר׳ בא לר׳ אחא הלוא כן למדנו רבי )והוא או ר׳ יוסי או ר׳ יונה וכדלעיל(‬
‫י׳ אסי וכו׳ ושאל לריש לקיש ואת אסרת דשלת לר״ח בר בא ‪ :‬דילסא תרין עובדין איכון‪ .‬ב׳ פעמים אירעה אבילות לר׳ אסי ופעם א׳‬
‫שלח לר״ח כר בא ופעם אחרת שלח לריש לקיש; ועוד סן הדא‪ .‬חוזר אדלעיל להביא ראייה דאבל אסור ברחיצה כל שבעה‪ :‬ר׳ חסא‬
‫אבוי דר' אושעיא‪ .‬היא ר' חסא אבוי דר*א ב* וחי בדור השליש׳ עיי׳ ערכו מבוא פ״ד‪ :‬איילן רבנן‪ .‬איזהו רבנן‪ :‬רבנן להכא• דגליל‪:‬‬
‫דדרומא‪ .‬כנ׳ל‪ :‬ניחא‪ .‬דשאל להון‪ :‬רברבייא קוסוי‪ .‬הרי גדולים לפניו‪ :‬והוא שאיל לזעירייא‪ .‬לקטנים דרבנן דדרוסא היו קטנים חן רבנןדגל׳ל‬
‫ועיי׳ מביא ו ׳ ‪ :‬אין תיסר רבנן דרוסיא‪ .‬הוא כסו ועוד אס תאמר דשאל לרבנן דרוסייא‪ :‬אינו; שריין• הלוא הם מתירין ברחיצה והיאך‬
‫אסרו לר׳ חסא‪ :‬להרחק אחר הסט'‪ .‬חחר הקבורה דהיינו כיסי אבילות‪ :‬ובלרוס סרתיצין‪ .‬אלסא דרבנן דרוסייא קתירי;‪ :‬סי שהוא מתיר‪.‬‬
‫דאבל‬ ‫כלו׳ טעסא דרוסייא וכן במקום שנהגו להרתק דהרחיצהלהם כאכילה ושתייה והםאסטכיסים וכר״ג דסתני׳ ‪ :‬הדא דתיסר‪.‬‬
‫אסור ברחיצה‪ :‬עלו בו חטטין‪ .‬אבעבועות בימי אבלו‪ :‬לר׳ יסא‪ .‬לר׳ אסי ובימיו חי ר׳ שמואל' בר אבא‪ :‬מהו דיסחי‪ .‬אס מותר‬
‫בעי‬ ‫לי ח ק‪ :‬דלא יסחי‪ .‬אם לא ירחק ימות*• י*‪.‬ין‬

‫מ ס ו ר ת הש׳׳ס‬
‫נ ( מם׳ כלה• *‪ C‬מ״ק פ״ג הל׳ ה׳ ושם כל הענין‪.‬‬ ‫בבלי כתובות ו׳ כדה ס״ד‪,‬‬
‫יט )רף ה׳ ע״נ ע&‬ ‫ברמת‬ ‫פרה שני הלכה ד ת‬ ‫היה הורא‬
‫פ״א הובא הברייתא היה הולך אצל‬ ‫ה ו ר י ר׳ בא‪ .‬יומא פ׳ת תענית‬
‫בעי‪ .‬אס ירצה כלו׳ א״כ אפילו בת״ב ואפי' ביה*כ דהוה פיקוח‬
‫ביס או בנהר אינו חושש כיטכפו‬ ‫רבו או אצל בתו ועבר‬ ‫כפש ‪ :‬ראו אוהו‪ .‬חברייא שטובל כיסי אבילות‪ :‬אס לקירויו לא‬
‫ואמר עצה הש״ס הורי ר׳ בא‬ ‫רגליו מטבילן כמיס ואינו חושש‬
‫ידעין‪ .‬ולא י ‪ 7‬עו אס טבל משוס שראה קרי או להקר וס״ל‬
‫הורי ר׳ אחא בבא מן הדרך ונו׳‬ ‫כהין תנייא פי׳ הורה כהך ברייתא‬
‫דרחיצה בצונן סותר דלא הוה רחיצה ‪ :‬הורי ר׳ בא כהין‬
‫והסיפר נחפזו לכתוב הורי ר׳ אחא‬ ‫_‬ ‫תניא‪ .‬אין כאן מקומו אלא בסס‬
‫וכו׳ טעה וכתב ג״כ מה שלפניו‬ ‫בעי אפי׳ בתשעה באב♦ אץ בעי אפי׳ ביום הכיפורים•‬ ‫יומא פ״ח וסם׳ תענית‬
‫הור• ר' בא כהן תנ*א וכבר‬ ‫קיהות‪ .‬חלשות ‪ :‬וכן בתענית ציביר‪ .‬ר׳ יוסי בר׳ חנינא ראו אותו טובל אם לקירויו לא‬
‫הרגיש בעל פ*מ בזה אלא שנדחק‬ ‫בא״י שאסור בנעילת הסנדל‪ :‬ירעין אם להקר גופו שאין רחיצת צונין רחיצי לא‬
‫הרבה ‪:‬‬ ‫הורי ר' בא כהין תניא• הורי ר׳ אחא בבא‬ ‫לשאול אביליס‪ .‬לשאול בשלוס ירעין♦‬
‫ח א בני חורין אחרים‪ .‬הבבלי לא‬ ‫אבליס‪ :‬סקוסינו דר׳ הושעיא רובה‬
‫היה דריסאי עיי' ערכו מבוא פ״ד מן הררך והיו רגליו קיהות עליי שמות׳ להרחיצי‬
‫מזכיר כלוס מזה לפי שבבל‬
‫היתה תחת יד הפרסיים גשס לא‬
‫תני אבל ומנור׳ שהיו מהלכין בררך‬ ‫ובדרום שואלין‪ :‬קימי ציפוראי‪ .‬במים•‬
‫היה נוהג משפט המשוחררים שזכרנו‬ ‫ציפורין היה מקומו של ר יוסי‪ :‬מותרין בנעילת הסנרל‪ .‬לבשיבואו אל העיר יחלוצו‪.‬‬
‫וגס בירושלמי לא נזכר מזה כשאר‬ ‫אהן דאת מתני שבחיה• זה הוא וכן בתשע׳ באב וכן כתעני׳ ציבור• תני במקום שנהגו‬
‫מקומות דפשיטא דלענין איסור‬ ‫מספר שבחיה דסברי ציפוראי לשאול אכילים בשבת שואלין• ובדרום שואלין• ר׳‬ ‫‪.‬‬ ‫שאת‬
‫^‬
‫והיתר וכו' העבד אשר •יצא לחירות‬ ‫בשובתא‬ ‫אזל לחר אתר וחזא אביליא‬ ‫הושעיא חכא‬
‫הוא כישראל אלא שמותר כממזרת‬ ‫‪,‬‬ ‫^‬ ‫^‬ ‫מה סעשהי כלו׳ איזה דנר עשה‬
‫ונתינה וכו' וכדאיתא בקידושין פ׳׳ד‬ ‫שאתס מתסיהין עליו‪ :‬חיצ‪,‬ת‪ .‬ושאיל בון• אמר לון אני איני יורע מנהג מקומכם‪ .‬אלא‬
‫והירושלמי לא הזכירו אלא לענין‬ ‫מה ראייתו כלו׳ מה טעמיה‪ :‬שלום עליב׳ כמנהג מקומינז• רבי יוסי בי ר׳ חלפת׳ משבח‬
‫תנתוסיס ולהורית שאע*פ שיש עוד‬ ‫הדא הוא דכתיב‪ .‬כלו׳ משוס בדרבי מאיר קומי ציפוראי אדם גדול אדם קרוש ארס צנוע•‬
‫לרבו לפי המנהג קלת רשות עליו‬ ‫לכתיב וכל זה יייגי’ י' ’יס* ״ חד זמן חמא אבילייא בשובתא ושאל בון• א״ל אהן דאת‬
‫מקנלין עליו • תנחומים וחין דינו‬ ‫' מתני שבחיה• אמר לון מה עיסקיה‪ ,‬א׳יל חמא אבילייא‬ ‫*‬ ‫י‘‬
‫כדין עבד ולפי מה שפירשנו •וכן‬ ‫•‬ ‫;‬ ‫׳‬ ‫ן‬ ‫מ ר‪ 1‬נ י ח ' הא בני חוריס אחרים‪.‬‬
‫במה שקיבלו תנחוסין על ב״ח‬ ‫כ שבתא ושאל מן• אמר לון בעאי אתון מידע מהו‬ ‫■שראל נ״ן שק׳נל הענד‬
‫אחרים ;‬ ‫שיחרור הוא ק חורין לגמרי ואין חילי־ בא להודיעכם שאין אבל בשבת• הדא הוא רבתי׳‬
‫ציבי שוס רשות עליו לא כן בדיני )משלי י׳( ברכת הי היא תעשיר זו ברכת שבת• )שס(‬
‫הרומיים גס הסשוחלי היה עי‪ 7‬ולא יוסיף עצב עמה זו אבילות• במי דתימא )ש״‪ 3‬י״ט( הדרן עלך היה קורא‪.‬‬
‫נעצב המלך על כנו‪:‬‬ ‫י־יא״ו‬ ‫?י״ ™”׳‬
‫מתני דו וכשמת טבי עבדו קיבל עליו תנחומין אמרו לן לא לימדתנו רבעו שאי‬ ‫דבריס אחרי׳ כגון לענין •רושר!‬
‫וכדומה היה רשות רבו עליו לעל מקכלין חנחומין על העברים• אמר ליה אין טבי עברי כשאר העברי׳ כשר היה‪ .‬הא בני‬
‫זה כיון הש*ס באשרו בני חורין חורים אחרים מקבלין תנחוטין עליהן‪ .‬כיני מתנייתה אין מקכלין תנחומיןעל העבדי׳•‬
‫יותייס כלי׳ קשוחיייס ליינליוס תני ‪ P‬מעשה שמתה שפחתו של ר' אליעזר ונכנסו תלמידיו לנחמו ולא קיבל‪ .‬נכנס‬
‫״י‪.‬א‪°‬לא״י שאי! " ' ‪ °‬מפניהם להצר ונכנסו אחריו• לבית ונכנסו אחריס אמר להן כסרוטה דליתי שאתם‬
‫‪ ,‬ניכוין בפושרין ואי אתם נכוין אפילו ברותדדן• והלא אמרו אין מקכלין תנחומין על‬ ‫על הענדיס הא על בכי‬
‫אחרין כלו׳ סשוחררין שנוהג בי^ העבדים מפני שהעבדים כבהמה• אם על בני חורין אחרים אין מקבלין תנחומין‬
‫כיני כל שכן על תעבדי׳• מי שמת עבדו או בהמתו אומר לו המקו׳ימלא חסרונך• כד‬ ‫קצת עבדות מקבלי; ‪:‬‬
‫דחוה רביה ניט׳‬ ‫דמך ר׳ חייא בר אדא בר אחתיה דבר קפרא קביל ריל עילוי‬ ‫מתנייתה• יי ‪f‬‬
‫” ״ ׳ ״ ן ‪ , J‬־ ״ ״ " י ”; תלמידיה דבר נשא חביב עליה כבדיה עאל ואיפטר עילוי ^י ר השירים וי( דודי ירד‬
‫מביאין דבריו כאשר אסרס ‪ 6,^,‬לגנו לערוגת המ שם לרעות בגני׳• לא צורבה אלא דודי ירד לגנו לרעו בגני ‪ .‬דודי‬
‫לא אסר שאין קקבלין אלא א׳ן^יזה הב״ה‪ .‬ירד לגנו זה העולם• לערוגת הבושם אילו ישר׳• לרעות *בגני׳ אילו‬
‫מקנלין והירושלמי עומד לפעמ‪-‬ס אומות העול׳‪ .‬וללקוט שושנים אילו הצדיקים שמסלקן מביניהן משלו משל למה‬
‫על דיוק קל עיי׳^יא כ׳ץ ע״^• הדבר דומה למלך שהי׳ לובן והיה חביב עליו יותר מדאי• מה עשה המלך נטע‬
‫לו פרדס• בשע׳ שהיה הבן עושה רצונו של אביו היה מחזר בכל העול׳ בולו ורואה‬ ‫"‪1‬‬ ‫שאתס גנייז‬
‫‪I‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪L‬‬ ‫הייתי שתבינו ברמז קג נסה‬
‫שיאיתס אותי נכנס לחצר‪ :‬אס אי זו נטיעה יפה ‪,‬בעול׳ ונוטע׳ כתוך פרדיסו‪ .‬ובשע׳ שהיה מבעיסו היה מקצץ‬
‫על בני חורין אתרים איןסקבלין כל נטיעותיו• כך בשעה שישראל עושי׳ רצונו של הב״ה מחזר בבל העול׳ בולו‪ .‬ורואה‬
‫חנחומין‪ .‬ר א חולק על י״ג דד״ק אי זה צדיק באומו׳ העולם ומביאו ומדבקו לישראל• כגון יתרו ורחב• ובשעה שהן‬
‫מסלק‬ ‫הש״ס לעיל סדנייי לעקנלין מכעיסין אוחו היה‬
‫תנחומי; על בני חורין אחרים‬
‫ובבבל• לא נזכר המאסר אס על גני חורין אחרים וכו׳ וכן לא נזכר בס ‪ 6‬׳ שמחות‪ :‬ד מן‪ .‬ס ח; קביל ר״ל עילוי‪ .‬תנחוסין‪ :‬דהוי^ רנית‪.‬‬
‫שר״ל היה רבו של ר״ח גר אדא ; כיס'‪ .‬לומר ; עאל ואיפטר עילוי‪ .‬נכנ ס ועשה עליו הספד והספד נקרא אפטרה לפי שהמת נפטר‬
‫מסלק‬ ‫והלך לו‪ :‬דודי‪ .‬כתיב דודי• לא צורכה‪ .‬לא היה צריך לומר; הי׳‬

‫ה ש׳י ם‬ ‫ס סו ר ח‬
‫*‪ C‬בגלי ברכות ט״א מס׳ שממות פ״א‪.‬‬
‫•‪5‬‬
 ‫* »*״־•‬

‫• י•׳‬ ‫^ברכות‬ ‫פרק שני הלכה זח׳‬ ‫היה ׳סורא‬ ‫)דף ה' ע׳ג( ‪,‬‬

‫» ; ;‬ ‫‪r‬‬ ‫מסלק הצדיקי׳ שביניהן‪ .‬עד כאן ההספד של ר״ל‪ ,‬ודצמא ר׳ חייא בר אבא הוא סיפור בפני עצמו וכן מוכח ממדרש שה״ש וקהלד־‪,‬‬
‫''•‪V‬י*!‬ ‫לעיי באוריתא‪ .‬סתיגעין כלו׳ עוסקין בתורה ׳‬ ‫והובא פה משוס דמסייס כך הקב״ה יודע עיכתן של צדיקים והוא כעין הך דלעיל ‪:‬‬
‫‪qi‬‬
‫קרין‪ .‬השכים בשחר והוא סל׳ בקריצתא לעיל פ״א ‪ :‬חושדיכי‪ .‬צ״ל ״(חושדינו כלי׳ שאנו אוכלין פירותיי; של תאינתו‪ :‬מריי‪ .‬י בותי‪’ r :‬‬
‫חדא מציה‪ .‬סצוה אחת שהייתם ניהגין לעשות עסי כלו׳ המצוה שעסקתם בחורה בצל תאנת• ; אתא מודעה יחהון‪ .‬־בא להראות‬
‫להס למה לקט התאנים‪ :‬זרחה עליו החסה• כלו׳ באותו יוס לא‬
‫ר׳ חיי׳ ב ­‬ ‫מסלק הצדיקים שביניהן• דלמ׳‬
‫לקט התאנים והתליעו אחד שזרחה השמש עליהון והראה להם שלא‬
‫מפני התשד לקט התאנים אלא כדי שצא יתליעו התאנים ‪ :‬ישן אין‬ ‫חלפת׳‬ ‫ביר׳‬ ‫יוסי‬ ‫אבא וחבורתי׳‪ .‬ואית דמרין ר׳‬
‫הוו כתי‪ :‬כאן‪ .‬אס מעט אס הרבה ישן‪ :‬והיה סטייל עסו‪ .‬הי ה‬ ‫וחבורתי׳• ואית דמרין ר׳ עקיב׳ וחבורתיה‬
‫יתבין לעיי באורית׳ תחות חרא תאינה וחוח מרא דתאינת׳ מתהלך עסו הרבה בדרך ארוכה יבדרך קצרה כלו שלא הני חו‬
‫קריץ ולקיט לה> בבל יום• אמרי׳ שמא הוי״(הושדיני• לעמד הרבה אלא היה משתעשע עסו‪ :‬עאל ר׳ ליא‪ .‬הוא ר׳ הילא‬
‫עיי מבוא פ״ד ערך ר׳ הילא‪ :‬כי יש לכסף מוצא‪ .‬כלו''אלו הן ה ד׳‬
‫נחלוף את מקומינו• למהר אתיא מרה דחאינת׳ גבון‬
‫דבריס כסף זהב ברזל ונחושת‪ :‬והחכמה משין תמצא‪ .‬וכסה דכתיס‬
‫אמי לון מריי אף חרא מצות רהויתן נהיגי׳ ועבדין עמי והחכמה וגו'‪ :‬א״ר לוי• ור׳ לוי אפטיר על ר׳ סימון בר זב־ד‪:‬‬
‫מנעתונ׳ מיני• אמרון ליה אמרי׳ דילמא דאחשד לן אבוי דשסואל אביו דשסואל‪ .‬הוא ’ אבא בר בא עיי' ערכו וערך לוי‬
‫על חמשיס‪,‬‬‫סוף דבר‪ .‬כתיב סוף דבר‪ :‬עמל ׳‬ ‫בצפר׳ אתי מורע׳ יתהון זרח' עליו החמה והתליעו גר סיסי מבוא כ’‬
‫‪•i‬‬
‫■ ‪-‬־‬
‫נ‪J‬‬ ‫חאינותי׳• באותה שעה אמרו בעל ד‪.‬יןאנ׳ יורע אימתי שהכרס חרב ולא נשארו גו כי אס חסשיס גפנים‪ :‬כי זה ככ ל‬
‫האדם‪ .‬כלו׳ ‪,‬קרי כי זה ככל‪ :‬עולם סגין• רך מאוד בשנים והוא‬
‫סל' בן סי זה העלם ש״א י" ז ומשוס דניכר לעיל ר' סי‪,‬מזן כר‬
‫עוגתה של תאינה ללקוט והיה לוקטה• כך הב״ה יודע‬
‫אימתי עונתן של צדיקי׳ לסלק מן העולם והוא מסלקן• זביד שהיה ככר חכם גדול בנערותי נקט נסי הכא להא דכהנא יכו'‬
‫כד דמך ר׳ בון בר ר׳ חייא על ר׳ זעירא ואפטר עילוי שהיה ג״כ גדול בתורה בהיותו צעיר לימים )ועיי׳ ערכו טבוא‬
‫העובר• ישן אין כתיב כאןאלא פ*ד(‪ :‬בר פחין‪ .‬כן בליעל ואפשר שהיא סל' פוחח מגילה פ׳׳ד מ״ו‬ ‫)קהלת הי( מתוקה שנת‬
‫אם מעט אם הרבה יאבל• למה היה רבי בון בר׳ ערום ויחף ישעיה כ׳ ת״י פוחח ויחף והושאל השם בר כחין על איש‬
‫הריק וערום מיראה ומחכמה‪ :‬מה קצא בשסיא‪ .‬משוס סבא מארץ‬
‫מרחקים התליצן בו כאילו בא סן השמים ושאלו מה חידוש בשמיס ‪:‬‬
‫הייא דומה למלך ששכר פועלים הרבה והיה שם פועל‬
‫על'ידו ‪ :‬־•־''״‬
‫אסר‪ .‬כהכא‪:‬‬ ‫־־‬ ‫במלאכתו יותר מדאי‪ .‬מה‪ ,‬עשה ‪//‬סיחתס‪ .‬נחתם למיתה‪ :‬־ ־׳ ‪—-‬‬
‫וסתפגע‪ -‬כיה• ונפגע‬ ‫‪.‬‬ ‫והיה משתב׳‬
‫‪,‬‬ ‫אהד‬
‫׳‬ ‫׳‬ ‫־‬ ‫‪.......‬‬ ‫‪..............................‬‬
‫מה סל׳קית‪ .‬למס עליתי לא*י הלוא בשביל לזכות ואבי חוט א‬ ‫‪,‬צעיתותי‬ ‫וקצרות•‬ ‫אריכות‬ ‫עמו‬ ‫מטייל‬ ‫והיה‬ ‫נטלו‬ ‫המלך‬
‫ע ר ב באו אותם פועלים ליטול שברן ונתן לו שברו עמהן שעל ידי מתו אלה‪ :‬מה'סליקית‪ .‬וכי עליתי להסית בני א״י‪ :‬וניחות לי‪.‬‬
‫משלם• והיו הפועלי׳ מתרעטין ואומרי׳ אנו יגענו כל כלך יכרד למקום שממנו עניתי כלו׳ לגבל‪. :‬דאימיה טכסרא ליה•‬
‫שאמו מבזה אותו ותבז לו ש*ב ז׳ ת״י ובסרת עלוהי וכן נק״א ו א׳י‬
‫חרא ‪,‬רב כהכא אמו ‪ :‬ואיתת־ה דאגוהי‪ .‬גבל ‪ :‬מוקרא ליה• מכבדת‬
‫היום וזה לא יגע אלא שתי שעות ונתן לו שברו עטנו‬
‫משלם• אמר לה; המלך יגע זה לשתי שעות יותר מטה אותו‪ :‬לה; ייזיל‪ .‬לאן ילך‪ :‬סן ה; דסלק‪ .‬בתר דהלך‪ :‬מה הו ה‬
‫שלא יגעתם אתם כל היום יבולו‪ .‬כך יגע ר׳ בון בתורי סי‪1‬ל ליה‪ .‬לחה הלך לו ולא לקת ממני רשות‪ :‬ההיא חילתא דאמר‬
‫לעשרי׳ ושמוני שנה מה שאין תלמיד וותיק יכול ללמוד לך‪ .‬זה הדבר שכאל לך בר נש דאיסיה סבסריה ייני' ייוא לקיחת‬
‫ליטרא‬ ‫כד דמך ר׳ סימון בר זביר עאל ר' ליא רשות כלו׳ בזה הודיעך שרוצה ללכת ואת הסכסוז ‪: ’py‬‬ ‫למא׳ שנה‪.‬‬
‫דקופד‬ ‫'‬
‫ואפטר עילוי ארבעה דברי׳ תשמישו של עולם וכולן‬
‫׳‬ ‫אם אבדו יש להן חליפין )איוב ל׳ח(כייש לכסף מוצא‬
‫ומקום לזהב יזוקו ברזל מעפ׳ יוקח ואבן יצוק נחוש׳‪ .‬אילו אם אברו יש להן חליפין• אבל תלמיד הכם שטח‬
‫מי מביא לנו חליפתו• טי מביא לנו תמורתו‪) .‬שס( והחכמה מאין תמצא ואי זה^ מקום בינה ונעלמה מעיני‬
‫לבם דכתיב )כראשית מ״כ( ויצא לבם• אנו שאבדנו‬ ‫כל חי‪ .‬איד לוי מה אם אחי יוסף על שמצאומציא׳ יצא‬
‫את ר׳ סימון בר וביר על אחת כמה וכמה• כד דמך ר׳ לוי בר סיסי על א ב ע דשמואל ואפטר עילוי )קהלת‬
‫י"כ( סוף דבר הבל נשמע את האלדי׳ ירא‪ .‬למה היה לוי בן סיסי דומה למלך שהיה לו כרם והיו בו מאה‬
‫גפנים והיו עושו׳ כל שנה ושנה מאה הביו׳ של יין עמד על המשים עמר על ארבעים עמד על שלשים עמד ע ל‬
‫עשרי׳ עמר על עשר עטר על אחד והיה ■עושה מאד‪ ,‬חביות של יין• והיה אותו הגפן חביב‘ עליו ככל הכרם‬
‫כולו• כך היה ר׳ לוי בר סיסי חביב לפני הב״ה בכל אדם‪ .‬הדא הוא דכתיב‪) .‬שס( כי זה בל האד׳ בי זה‬
‫בשמיא• איל גזר‬‫א־ל^ מה קלא בשמ'א•‬ ‫המתיר‪,‬חדחד בר פהין• איל‬
‫להבאהמתיר‪,‬‬
‫סליק להבא‬
‫כר סליק‬
‫סגין כר‬ ‫כהנא הוה עולם‬
‫עולם סגין‬ ‫ככל האד׳•‬
‫א״למר‪,‬קלאבשמיא• א״לגזרדיגיד‪ ,‬דר‪,‬ד‪,‬ו^^‬
‫׳‬ ‫דיניר‪ .‬דההוא גברא מיהתם‪ .‬וכן הוות •ליד‪ -,‬ומחפגעביה‪ .‬המתיר‪ ,‬חד הרן‪ .‬״‬
‫גברא מיחחם‪ .‬וכן המת ליה• אמר מה סליקית מזכי ואנא איחטי• מה סליקית למיקטלר‪ ,‬בני אי־עא דישר׳ ניזול וניחו׳ לי מן‬
‫הן דסליקית• אתא לגבי ר׳ יוחנן איל בר נש דאימיר‪ ,‬מבסרא ליה ואיתתיה דאבוהי מוקיא ליה להן ייזיל ליה• א׳׳ל ייזיל‬
‫לר‪,‬ן דמוקרין ליה• נהת ליר‪ ,‬כד‪,‬נא ‪ ,‬מן הן דסלק• אתון אמרין ליה לר׳ יוחנן הא נהיה כהנא לבבל• אמר מה הוה‬
‫מיזל ליה דלא מיסב רשותא• אטרין ליה ההיא טילתא דאט׳ לך היא הוה נטילת רשית דידיה• ר׳ זעירא כד‬
‫דקופד‬ ‫סלק להבא אזל אקיז דם‪ .‬אזל בעי מיזבון הדא ליטרא‬

‫ה ש״ ס‬ ‫מ סו ר ת‬
‫‪ 0‬הוריות פ״ג הל׳ ט׳‪.‬‬ ‫מדרש שה״ש פ׳ דולי ירד לגנו מ' קהלת פ׳ מתוקה שגת העובד ובשינויים‪.‬‬
‫‪■:‬־־ז; י•‬
‫)דף ה׳ עיג עד(‬ ‫כ‬ ‫ברמת‬ ‫פרה שני הלכה ח׳ ט׳‬ ‫היה ס ר א‬
‫דקופד‪ .‬ליטרא בשר משוס שנחלש ע׳י ההקזה‪ :‬וחד קויסס‪ .‬והכאה אחת‪ :‬סב לך שיתין‪ .‬קנה וצא תכה אותו‪ :‬עד דמטא קאה‪ .‬על‬
‫שהגיע לסאה מכה כלו׳ שרצה ליתן לו ק׳ קנה בעד הבשר בלא הכ א ה; ולא קביל עלוי‪ .‬ולא רצה הטבח לקבל‪ :‬ברוקשא‪ .‬בערב הלך‬
‫י״ז לבית הקדרש‪ :‬אמר לון‪ .‬אמר להס‪ :‬רבנן‪ .‬הוא כקו רבותי‪ :‬ומה הוא דין‪ .‬וסי הוא זה שעושה כזאת‪ :‬כ עי מייתיתיה‪ .‬־רצו‬
‫להביאו‪ :‬כל הכין‪ .‬כל כך קצפת עליו עד שגזרת עליו מיתה‪ :‬וייתי עלי‪ .‬ל' שנו ע ה‪ :‬סי סברת‪ .‬נאשר חשבתי )עיי' מבוא פ״ב ערך מי(‪:‬‬
‫י' יסא‪ S .‬אסי‪ :‬אזל סכר‪ .‬הלך להסתפר‪ :‬כעי ססחי‪ '.‬רצה לרחק‬
‫בהנך מרחצאות של טיבריא‪ :‬דיסוסן‪ .‬מרחצאות של רביס והוא מל׳ דקופד מן טבחא• איל בכמה ׳הרין ליטרתא‪:‬א״ל ־בחמשין‬
‫יונית*‪ (.‬ובא הרכה פעמיס בש״ם זה דימוסין דטבריא לפי שכטנריא מניי וחד קורסם♦ א״ל סב לך שיחין ולא ■קביל עילוי•‬
‫היו מרחצאות חסין ‪ :‬פורקדל‪ .‬סכת עורף והוא סל' פרקדן ועיקרו סב לך ע׳ ולא קביל עילוי‪ .‬סב לך פי* יסב לך צ׳• •עד‬
‫סל' קפרקת והערוך ערך פרקדל גורס כרגל‪ :‬א״ל‪ .‬גדרך לעג‪ :‬דמטא מאה ולא קביל עילוי‪ .‬א״ל עביד כמנהגך‪.‬‬
‫עד כדון‪ .‬פל כך 'י;צואר של אותו איש כלו' ‪ S‬יסא חליש שר' יוסי ברומשא נהית לביח וועדא• אמר ■לון רבנן מה ביש‬
‫אתה חליש‬ ‫כל כך‬ ‫נאנח סחסת י־‪.‬הכאה ואמר לו ההוא לן‬
‫שכאנחת מחמת הכאה קלה ‪ :‬ארכונא‪ .‬־ מלה יונית*‘*־( ופתרונו מנהגא דהבא דלא אכיל בר נש ליטרא דקופד עד‪:‬רמחו‬
‫ליסטים‪ .‬קלה יונית***( ובבבלי טעו ליה חד קורסם‪ .‬אטרין ׳לי׳ ומה הו׳ ’דין• אמר לון פלן‬ ‫שר ובל׳ ירושלמי גס דיין‪:‬‬
‫הסופריס וכתבו ליסטיס נמי״ס ובירושלמי בא על נכין ‪ :‬ואזל ־קס ליה‪ .‬טבחא• שלחון בעיי מייתיתי׳ ואשבחון ארוניה נפקא‪.‬‬
‫והלך אותו לץ ועמד מצחק כנגד אותו ליסטים‪ :‬סאן הוה עמך‪ .‬קי א״ל ר׳ כל הבין •א׳׳ל וייחי עליי דלא כעסיה עילוי מי‬
‫עמך פי׳ וני היה עוד עמך חכר ליסטים‪ :‬תלה עינוי‪ .‬הליסטים סברת דמנהגא בן• ר׳ יסא כד סליק להבא אזל ספר‬
‫אותו‪:‬‬ ‫לזה הלץ ודן‬ ‫זקף עיניו‪ :‬נסביה ודניה‪ .‬לקחו הארכונא‬
‫ואודי ליה על חד קטיל‪ .‬הודה על חד נהרג כלו' שהרג איש בעי מסחי באהן דימוסן דטיברייא• ■פגע ביה הד ליצן‬
‫אחד; סי נפקין‪ .‬כאשר יצאו שניהס למיתה‪ :‬טעינין תרתי שרין‪ ,‬נושאין ויהב ליה פורקרל חד• א״ל עד כדון עונקתיה רההוא‬
‫ת• קי רו ת כדרך הנתלק‪(*’ :‬דעבד‪ .‬צ״ל עבר ועבר עליהס ר׳ יוס גברא רפיא‪ .‬והוה ארכונה •קאים דאין ■אחד •ליסטיס‬
‫עויקתא‪ .‬ההוא צואי ואזל קם ליה גחיך כל קבליה• אייל ארכונא מאן הוה‬ ‫י‬ ‫‘‬
‫ההוא‬ ‫יצן 'לר׳יוסי‪:‬‬
‫לרחוץ‪ :‬א״ל‪ .‬ההוא ליי‬
‫■ה ואינה רפו‪-‬ה‪ .‬כליי ליאיו יזזקיי י^לי עמך חלה עינוי וחמי דהוא גחיך א׳יל אהן דגחיך הוא‬ ‫נתקשרה‬ ‫שהיתה רפויה ככר‬
‫ביש גדא‪ .‬רע מזליה של אותו האיש‬ ‫רפויה שאני הולך למיתה‪:‬‬
‫מינוין‬ ‫‪' Z i‬עמי נסכי׳ יוני׳ ‪ ,‬אידילי ה על ״ ד ק‪.^.,‬‬
‫אל‬ ‫עצמי יחיד עושה‪ .‬במתני׳ דפ״אד תענ׳ת איתא הגיע י״ז במרחשון תרויהון טעינין תרתי שרין >י(ו^גבד ר יסא מסח‬
‫ולא ירדו גשמים התחילו היחידים סתעטן ג׳ תעניות ועל זה אמרה ההוא עונקתא ‪.‬דהות רפי׳ בבר שנצת• אמר ליה ביש‬
‫התוספתא כל דבר שה!א של צער כהך מתני׳ כל הרוצה לעשות עצמי גדא דההוא גברא ולא כתיב )ישעיה כ״ח( ועתה אל‬
‫יא’'י ‪,‬יי'״*’ ^’י'ייא • ״ליי*^ תתלוצצו פן יחזקו מוסריבם‪ .‬רבי פינחס רבי ירמיה בשם‬ ‫יחיד ולהתענות הנך י־‘‬
‫דבי שמיאל ־ י רב יצחק קשה היא ר‪,‬ליצנית שת״ילתה‬ ‫״־ל ״ ‪t °‬״‪ p‬׳ ;‪ “T c o‬ל״־™‬
‫ייסורין וסופן כלייה• תחילתה ייסורין ד‪-‬תיב ועתה אל^‬ ‫תלמידיחכמים בטלים וכל סי שרוצה לעשות‬ ‫וכו׳ ובכל ‪.‬מקום‬
‫בזה ת״ח עושה‪ :‬ססתלקין לצדדין‪ .‬אפי׳ בזמן שהתכיאהכשדות מותר תתלוצצו פן יחזקו מוסריכם• וסופן בלייה דכתיב )שס[ כי‬
‫לכל אדם להסתלק מן הדרך ספני ה׳תידות ולכנוס לגבול שדה כלה ונחרצה שמעתי מאת ה׳ צבאות על בל הארץ ‪:‬‬
‫מ תגי ט חתן אם רוצה לקרר את שמע בלילה‬ ‫י^*’‬ ‫’'*’’’ ״י‬
‫‪ l‬״ ‪,L L .‬‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫ד‪ - .‬״ ״ ״‪,‬‬ ‫יתידות דרכים‪ .‬בימות החסה ירש הטיט ונעשה כיתידות סקוס דריסת‬
‫כל ר‪,‬רוצ ליטיל ‪ft‬‬ ‫הראשין קירא‪ .‬רשבג איטר לא‬ ‫האדם ונהמה שדיסי שס נימית הת‪,‬יף‬
‫וזה שמסתלקין לצלדין היא מן התנאים שהתנה יהושעוכלאיתא ! _ את השם יטול• תני ( בל דבר*’ שהוא של צער בל‬
‫בנבלי שם ובירושלמי ב״בפ״ה‪ :‬ובשעה שהוא משתקע‪ .‬שר‪ s‬טיט גדול כ ל ^' הרוצה לעשות עצמו יחיד עושה• תלמיד חכם עושה‬
‫כן באמצע הדרן עד שנשקע בו‪ :‬אפי׳ בשל^‪ .‬אפי לשדה שהיא ותבוא לו ברכה• ובל דבר שהוא של שבה לא כל‬
‫מלאה כורנסין שדריסת הרגל • רע לה כיותר יוכל להסתלק‪ .‬והקיסרא החצ׳ לעשות עצמו יחיד עושה• תלמיד חכם עושה‬
‫יחדו ‪n‬‬ ‫י‪-‬״וי‪-‬ו׳‬ ‫‪Sm‬‬ ‫י‪-‬י‬ ‫‪no‬‬ ‫‪oso‬‬ ‫אסר רנ‬ ‫הברייתא ורב יהודה‬ ‫אינה סן‬ ‫ובשעה ׳ שהוא משתקע ו ס‬
‫אלא אם כן‬ ‫‪5^ .,‬‬ ‫אסיה לה בירושלמי' שס וב‪33‬ל‪ ,‬ל ‪, . , , . , ; ,‬‬
‫מסתלקין לצדדן מפני יחידות דרכים• ובשעה‪ ,‬שהוא‬ ‫שמרא‪'^ ^,‬ל‬ ‫שמראהעצמו באצבע‪.‬‬ ‫לצדי הדרכים‪:‬‬
‫חסיד שאינו מסתלק לצדדין ‪ :‬כל דבר שהוא של צער וכו׳‪ .‬ואע״ג משתקע אפי׳ בשדה שהיא מליאה כורכמין‪ .‬אמר רבי‬
‫דגם ת ח מסתלק לצללין וכמו שעשו י״ג ור’י כיק דתני לנדבר אבהוי( מעשה בר״ג ורבי יהושע שהיו בדרך ותיו‬
‫של צער יכול לעשית עצמו אין תרעומות על ר׳ יהולה בן פפום מסתלקין לצדדין מפני יחידות דרכים וראו את רבי‬
‫^יי^’י־ יהודה בן פפוס שהיה משתקע ובא כנגדן אמר ר״ג‬ ‫במה‬
‫לר יהושע מי הוא זה שמרא׳ ^עצמו באצבע אמר לו יהודה בן פפוס הוא שבל מעשיו לשום שמים• א״ל‬
‫ולא כן חני כל דבר ^שהוא של שבה לא בל הרוצה לעשות עצמו יחיד עושה♦ תלמי׳‪ -‬הכם עושה אלא אם‬
‫כן מינו אותו פרג׳ על הציבור• א״ל והא תני כל דבר של צעי* בל החצת לעשות עצמו יחיד עושה• תלמיד‬
‫חכם עושה ותבוא עליו כרבה‪ .‬אמר רבי זעירא ובלחוד דלא יבזה ______________‪____________ ,‬חורנין•‬
‫מ ס ו ר ת ה ‪ r‬״‪D‬‬
‫בבלי שם מייתי עינדא‬ ‫ב״ב כ״ה הל׳ א׳ בנלי ב׳ק פ״ל‪.‬‬ ‫תוספתא תענית פ״א בבלי שם י׳ ועיי' ירושלמי שם הל׳ ד׳‪.‬‬
‫כזה על שס רבי ור' חייא ור׳ יהודה בן קנוסא‪.‬‬

‫׳‬ ‫‪(iiifw a iu ,‬‬ ‫)**‬ ‫• ‪n/c‬־‪♦•*) 2 /;0‬‬

 ‫ברכות‬ ‫פרה שלישי הלכה א׳‬ ‫מי שמתו‬ ‫)רף ה׳ עד(‬

‫חוינין‪ .‬ובלנ‪ 7‬שלא יגרום בזיון לאחי׳ס אז דוקא ’ ס ל לעשות עצעו •ח*ל ולהחעיר‪ :‬על עצקו ונראר‪ v‬׳־ר׳ זעירא נא צוקר‬
‫לאעפ״ב עשה ר׳ •הולה בן פפוס שלא כהיגן לכיון •לר׳ג ור״י היו מסתלקין לצדלין היה לו ג״כ להכתלק דהא גורס להם בזיון‬
‫גמה שעשה הוא לנל לפנים משורת הלין‪ S :‬י ‪0‬א« בשבת הגי׳ ר' קיישא והוא נראה יותר כסן וכלאיחא לקאן‪ :‬ככישת' עילייתה‪,‬‬
‫בתי ככיסיות העליונים‪ :‬לא כן אלפן ל' אס התחילו אין מפסיקין‪ .‬הוא משכה פ״א לשבת ואסר לו כל׳ כסל התה ללסתכי ‪ t p‬והא‬
‫תניכן חתן פטור‪ .‬והוא משנה דפרקין זתס במשנה שלפנינו‬
‫חורנין• י<(רלמ׳ רבי יסא ורבי שמואל בר רב יצחק הוויתבין חתן אס רוצה לקרות את שסע אלמא דיכול צהחמיר עצ עצמו ‪:‬‬
‫אבלין בחרא מן אילין כנישת׳ עלייתה• אתת עונתה ולא דרגן גמליאל היא‪ .‬הך מתני׳ דחתן אס רוצה לקרות את שסע‬
‫דצלות׳ וקם רבי שמואל בר רב יצחק מצלייא‪ .‬א״ל אתי' כר״ג דאיחא נסחני׳ דלעיל מעשה בר״ג שנשא אשה וקרא‬
‫יכיל אנא פתר כר״ס יכול אני לתרץ! כר״ג כמו‬ ‫ר׳ מיישא לא כן אלפן ר׳ אם התחילו אין מפסיקין‪ .‬לילה הראשין ‪:‬‬
‫ותני חזקיה כל מי שהוא פטור מדבר ועושהו נקרא שאסר ר׳ג איני שוסע לכס לבטל ססני סלמת שסיס כן איני שוסע לבטל‬
‫תפילה בעונתה‪ .‬ובשנת פ׳יא ליתי׳ הך א״ל ולא דר’ ג היא וע׳ש בק״ע ‪:‬‬
‫הדרן עלך היה קורא‪.‬‬ ‫הדיוט• איל והא תנינן חתן פטור• חתן אם רוצה‪.‬‬
‫א״ל ולא דרייג היא• א״ל יכיל אנא פתר כר׳ג דר״ג‬
‫מ י ש מ ת ! מוטל לפניו• אחד סי הקרובים שחייב להתאנלעליהס‬ ‫אמר איני שומע לכם לבטל ממני מלבות שמים ;‬
‫מוטל לפניו לקברו‪ :‬ומן התפילי‪ .:‬בסשכ״ס סק״ש וקן‬
‫התפלה וסן התפילין וכן הואבסשבג׳יס‪ ,‬ובס' ד״ר ובמשנה שבג׳‬ ‫הדרן עלך היה קורא‪.‬‬
‫סצוח האסורות בתורה ותר*י כתבו שזה הסאסר‬ ‫יש עוד וסכל‬
‫בנע׳‪:‬‬ ‫אינו בספרים סדוייקיס‪ ,‬והטעם דפטור סק״ש מפורש‬ ‫א מי שמתו מוטל לפניו פטור מקרי׳ שמע ומן‬
‫דרך שסתחלפין לשאת לפי שהכל חפצים לזכות‬ ‫וחילופיהן‪ .‬שכן‬ ‫התפילין‪ .‬נושאי המיטה וחילופיהן וחילופי חילופיהן‬
‫במצוי‪ ::‬את שלפני הסיטה‪ .‬שיתעסקי בו כשתגיע הסיטה אצלם‪ :‬את‬ ‫את שלפני המיטה ואת שלאחר המיטה• את שהמיטה‬
‫שהסיטה צורן בהן‪ .‬כלו' בין אותן שלפני הסיטה וכין אות שלאחר‬
‫צורך בהן פטורין• ואת שאין המיטה צורך בהן חייבין•‬
‫הסיטה אס הסיטה צריכה להס לנשאותה פטירין‪ :‬ואת שאץ הסיטה‬
‫צורך בהן‪ .‬כגון ההולכין ללות את הסת בלבד לכבודו‪ :‬חייבי‪ .:‬וכגי׳‬ ‫אילו ואילו פטורין מן התפילה‪ :‬ב קברו את המת‬
‫הירושלמי כן גי׳ הסשנה שבמשניות אלא בס' את שהסיטה ואת שאין‬ ‫וחוח אם יכולין להתחי׳ ולגמו־ עד שלא יגיעו לשור׳‬
‫הסיטה איתא בסשב״ס את שלמטה ואת שאין צסטה‪ ,‬אבל כסשבג״מ‬ ‫יתחילו ואם לאו לא יתחילו‪ .‬העומדין בשורה הפנימיין‬

‫אפי׳ כסוק אחד‪ :‬לשזרה‪.‬‬ ‫מברך לא לפניה ולא לאחריה• ועל המזון מביך ולגסור‪ .‬בבבלי סשיק אפ»' פרק אחד‬
‫לאחריו ואינו מבר׳ לפניו‪ .‬רבי יהורה אומר מברך שהיו עושין שורות שורות סביב היזגל גשוגס סן הקבר‪ :‬ואס צאו‪.‬‬
‫ה היה עומד כתפילה ונזכר שהוא שהיי‪ :‬הדרך קרוב סן הקבר עד המקוס שעושין בו השורה יאי; פנאי‬ ‫לפניהן ולאחריהן‪:‬‬
‫בעל קרי לא יפסיק אלא יקצר• ירד לטבור אם יכול להתחיל ולגמור עד שלא יגיעו לשורה ‪ :‬הפניסיין‪ .‬הרואים האכציס‪:‬‬
‫והחיצונין‪ .‬שאינם רואים כני האבלים‪ :‬ג נשים ועבדים וקטנים פטורין‬
‫בירישלסי ובסשנה ונגס׳ בבלי‬ ‫סקרית שסע‪ .‬כן הוא תסיד‬
‫לעלות ולהתכסות ״‪C‬ולקרות על שלא תנץ החמה יעלה‬
‫ויתכסה ויקרי ואם לאו יתנסה במים ויקרא‪ .‬לא יתכסה קריאת שסע‪ .‬ונגס׳ יליף מקרא דפטורין סק״ש‪ :‬וסייבין בתפילה‬
‫עזרא תקן טבילה לבעלי‬ ‫וכו׳‪ .‬בגס׳ מפרש לי•‪ :‬ד בעל קרי‪.‬‬ ‫לא במים הרעים ולא במי המשר׳ עד שיטיל לתוכן ס’ם•‬
‫וכפה ירחיק מהן ומן הצואה ד׳ אמות‪ :‬ו זב שראה קריין כשבאין לעשיק בתורה ולתפילה‪ :‬סהרהר בלבו• הברכות שלפני ק״ש‬
‫קרי זנדה שפלטה שבבת זרע והמשמשת שראת׳ נרה ולאחר ק״ש ‪ :‬ואיני מברך‪ .‬פי' איני מוציא בפיו י־‪.‬ברכות שלפניה‬
‫ולאחריה בן קפויש בגס׳‪ :‬יעל הסזון מברך לאחריו‪ .‬בפיו דתיוכא‬
‫י־אורייתא היא דכתיב ואכלת ושבעת וברכת‪ :‬ואיני קברך• בפיו‪:‬‬
‫צריכין טבילה• ור׳ יהודה פוטר‪:‬‬ ‫‘‬
‫לפניו• הברכה שלפני הסזון דהיא מדרבנן‪ :‬סברך לפניהן ולאחריהן‪.‬‬ ‫סליה פירהא‪.‬‬
‫ה לא יפסיק‪ .‬תפילתו לגסרי אלא יקצר כל ברכה וברכה‪:‬‬ ‫בפיו‪:‬‬
‫שמתו מוטל לפניו כוי‪ .‬תני ומן התפילין• =( אבל ®(ולקרות על שלא תנץ י־‪.‬חסה‪ .‬צ״ל‪ .‬ע י שלא תק החסה‪ ,‬דהלתיקין‬
‫ביום הראשון אינו נותן תפילין• כיום השני הו׳ נותן סלקדקין על עצסן לגסור אותה עם ה ק החסה ‪ :‬לא גסים הרעים‪.‬‬
‫תפילין• ואם באן פנים חדשות •הוא חולצן כל שבעה סים סרוחין‪ :‬ולא בסי הסשיה‪ .‬קיס ששירין בתונס עירית‪ .‬כן עילה‬
‫דברי רבי אליעזר ר׳ יהושע אומר ביאשונה ובשני אינו לקמן בגס'‪ ) :‬זב שראה קרי• אף על פי שטסא טיסאת שבעה‬
‫נותן תפילין ביום השלישי הוא נותן תפילין ואם באו משום זיבה והין טבילה זו קטהיתו אפי' הכי צריך טבילה לדברי תורה‬
‫כתקנת עזרא קשוס קרי‪ :‬וכדה שפלטה‪ .‬עתה תשסיש ששסשה אתקול‬
‫פנים חדשות אינו חולצן• אם ביום השיני אינו נותן‬
‫קודם שראתה אס באה להתפלל הרי היא כבעל קרי ושכבת ז)־ע‬
‫סטקא הא‪:‬ה בפליטתו כל שלשה יסיס לאחר תשסיש ולאחר סכאן‬
‫בגין‬ ‫תפילין צורבה מימר מי שמתו מוטל לפניו• אלא‬
‫דתגא‬ ‫‪.‬‬ ‫■' ‪■J‬‬
‫כבר הסריח בגופה ואין ראוי עוד להיות ולד נוצר סק;ז; והסשקשת!‬
‫שראחה נדה צחר בשמשה ‪ :‬ור׳ יהודה פוטר‪ .‬נג ס' סכרש לה ‪ :‬סליק פירקא‪.‬‬
‫‪ ' DA‬וסן התפילין‪ .‬צ״ל וסן התפילה פי׳ בברייתא תני סק״ש וסן התפילין וסן החפילה דאילו נסשנה תכי סק״ש וסן התפילין‬
‫ילא תני וסן התפילה ‪ :‬נותן‪ .‬מנית ‪ :‬ואס באו פגי׳ חדשות‪ .‬של סנחסין ‪ :‬חולצ׳ן כל שנעה‪ .‬שלא יאסרו הניחן גס ביום הראשון‬
‫כן עולה ספי׳ רש״י ס*ק כ׳ א‪ :‬צורכה סיסי‪ ‘.‬דסחני׳ סי שסתו סוטל לפניו פשיטא דהרי אפי׳ ביום שני פטור וא״כ אתיא סתכי'‬
‫דלא כר׳ יהושע‪ :‬אלא בגין _______________________________________________^ _____________________________דתכא‬
‫מ ס ו ר ת ה ש׳׳ ם‪.‬‬ ‫י‪r‬‬
‫*( שנת פ״א הל׳ א' ובשינוי גייסאות‪ .‬י( ס״ק ס״ג הצ׳ ה׳ בגלי שס כ*א ובשינוי וגם נשיטי האוסליס‪.‬‬
‫כא )דף ה׳ נרד ו' ‪(N‬‬ ‫פרה שלישי הלכה א׳‬ ‫מי שמתו‬
‫דתנא דא‪*.‬גשכייל דתכי פטור מק״ש והוא דוקא נשמתו מוטל לפניו תני כ ס י שהוא נושא משאו‪ .‬ובזה ק תוק ג״כ הקו' דלעיל מכסינת‬
‫לולב ילא לרכינן להתירוצא דבמול אכל קשה מברייתא דלקמן‬ ‫נקי מי שמתו מוטל לפניו אתפילין‪(° :‬הלכה כר׳ אליע־ר‪ .‬כצ״ל והוא ר׳‬
‫וכו' ואס א׳תא להאי תירוצא‬ ‫אליעזר בן הורקכם חבירו דר׳ יהושע‪ :‬בנתינה‪ .‬פי׳ דכותן ביום דתני מיסב ואובל בשר ושותה יין‬
‫דסחשיכין אמאי אינו נוהג אכילות בשבת משוס מתשיכין וכבר עמדו‬ ‫דאינו חולן אס באו פכיס חדשות‪ :‬מהו‬ ‫שני ‪ :‬וכר׳ יהושע במליצה;‬
‫ע"» התו׳ והרא״ש ריש פ׳ מי שמתו‬ ‫_‬ ‫‪,‬‬ ‫שיעשה ר׳ אליעזר כר׳ יהושע• זה‬
‫עיי' בדבריהם גס יש לומר דלא‬ ‫ר זעירא רב ירמיה‬ ‫הנותן ביום שני נר״א אס יעש‪,‬ן דתנא דא חנא דא‪.‬‬
‫יוס השני לענין חציצה כר׳ יהושע ®(הלכה כד אלעזר בנתינה ובר׳ יהושע כחליצה• ר׳ זעירא רצי להתסיר בשבת משוס סחשיכין‬

‫ע‪1‬לה קהא דאיתא לקקן נ ״ סי‬ ‫״ • יהושע שלא לחלוץ ואין בעי נימא הלכה כרבי אליעיי•‬ ‫‪.,‬׳ ■הישע• נעקה •‪ 1‬ס‬
‫לרביס אוכל בשר וכו׳ אס לא‬ ‫יהושע לעכין חציצה‪ :‬ואין כיני‪ .‬אמר רבי בון כתיב )דגריס ט״ז( למק תזמר את יום‬
‫שנאמר כתירוץ הר*י שס דרישא‬ ‫•אס אינו כן אצא דחולז ביוסשני‪ :‬צאתך מארץ י מצרים כל ימי חייך• ימים שאת עוסק‬
‫וסיפא דירושלמי‬ ‫כיסא הלכה כר׳ אליעזר• הי״ ל' בהן בחיים‪ .‬ולא ימים שאת עוסק בהן במךן‪,‬׳‪.‬‬
‫לרכ לומר הלכה כר״א ביוס שני רצה להחמיי על עצמו אין שומעין לו‪ .‬למה 'מפני כבודו‬
‫ושמעינן מיניה דנותן ותול־ן יגס‬
‫שמעינן דבשאר ימים הלכה כר״י של מת‪ .‬או משום שאין ל‪.‬ו טי שישא משואו• מה נפיק מביניהון היה לו מי שיש׳‬
‫דאל״כ יאמר סתס הלנה כר״א משואו♦ ואין חימר מפני כבודו של מת אסור♦ ואם תאמר מפני שאין לו מי‬
‫וקדנקט׳הלכה כר״א בנתיניז וכר*י שישא משואו הרי יש לו מי שישא משואו• והתני פטור מנטילת לולב‪ .‬תיפתר בחול‪.‬‬
‫רבי חנינא‬ ‫בחליצה ש״ס דביוס שני אינו תול׳ן‪ ,‬והתני פטור מתקיעת שופר• אית לך מימר בחול לא כיום טיב• אמר‬
‫ולפ״ז יש לגרוס כיסא הלכה כר״א טביון שהוא זקוק לו להיי׳ לו ארון ותבריכין כיי דתנינן ת ט ^( מחשיכין על‬
‫ביום שני ואפשר דהש״ס קיצר בזה‬
‫ומובן מעצמו‪ :‬כתיב למען תזכור התהום לפקח על עיסקי הבל׳ ועל עיסקי המת להביא לו ארון ותבריבין חלילים ומקוננות‬
‫מאימתי כופין את המיטות משיצא המת מפתח החצר‬ ‫וגו'‪ .‬מהדר אטעסא דמתני' דתני כמי שהוא נושא משאן‪.‬‬
‫מי שמתו מוטל לפניו פטור מק״ש דברי רבי אליעזר♦ ורבי יהושע אומר משיסתם הגולל• ובשמי ר״ג ביון שיצא מפתח‬
‫וכו׳‪ :‬למה‪ .‬הש’ ס מסופק בטעמא החצר אמר רבי אליעזר לתלמידיו כפו את המיטות• וכשנסתם הגולל איד יהושע בפו‬
‫דאין שימעין לו‪ :‬מפגי כגויו של את המיטות• אמרו לו כבר ®®(בפיטם על פי הזקן• בערב שבת הוא זוקף את טיטתו•‬
‫מת‪ .‬דכיון דמן התורה פטור‬
‫כדאמר ר׳ בון למען תזכור וגו׳ ובמוצאי שבת הוא כופן‪ .‬תני^( דרגש נזקפת ואינה 'נכפית• ר׳ שטעון כן אלעזר‬
‫ולא •סיס שאת עוסק בהן במתים י( אומר שומט קלבינטרין שלר‪ .‬ודיו• רבי יוסר‪ .‬בשם ר׳ יהושע בן לוי הלכה כר׳ שמעון‬
‫א״כ הוי; זלזול למת אס יחמיר בן אלעזר• ר׳ יעקב ^בר אחא בשם ר׳ יוסי מיטה שניקליטיה עולין ויוררין בה‬
‫כטיל״ ?ג שומטן ודיו• אי זו היא מיטה ואי זה הוא דרגש• א׳ד ירמיה כל שמסרגין על גופ'‬ ‫על עצמו‪ :‬והתני פטור מכטי‬
‫היא מיט׳ וכל שאין מסרגין על גופה זהו דרגש♦ והא ‪ C‬חגינן״״״(המיטה הערס׳‬ ‫* טריד^'לישא‬
‫משישופ׳ בעור הדג אם מסרג הוא על גופה לאי זה דבר הוא שסה• ♦א״ר אלעזר‬ ‫קונרין בי״ט וע‬
‫להן‬ ‫כבודו של מת‪ :‬בחול‪ .‬בקול‪. ,‬ל תיפתר באילין ערסתא קיסרייתא דאי׳‬
‫סותר לילך בשבת עד סוף התחוס כדי‬ ‫סכות כלו' בחול המועד‪ :‬לו‪ .‬להמת כלו' שהוא סיטפל בו‪ :‬סחשיכין על התחוס•‬
‫שיהיה מזומן לאחר חשיכה‪ :‬לפקח על עיסקי הכל׳‪ .‬לעיין בצורכי הכלה‪ :‬חלילים• שקולן מעורר הבכי‪ :‬כחי שהוא נושא משאו‪ .‬הרי‬
‫במס׳ מ״ק ושס תני כל דיני‬ ‫הוא ונו׳ ולעולם הטעם משוסשאין לו סי שישא משאו ‪ :‬מאימתי כופ׳ן את המיטות‪ .‬אין מקומו כאן כ״א‬
‫אבילות‪ :‬מפתחהחצר‪.‬בבבלי איתא ספתח הבית‪ :‬גפיטס‪ .‬צ*ל ®®(כפינום וכן הוא ס״ק כירושלמי ובבבלי ‪ :‬בערב שכת הוא זוקף את מיטתו‪.‬‬
‫דזקיפת ה‪p‬יטר‪ v‬בשבת חובה וכדאיתא שם; והמיטה צריכי; להיות זקיפה כבר בככוסת שבר‪ :.‬דרגש• לקמן מפרש לה‪ :‬נזקפת ואינה כנפית♦‬
‫השייכות‬ ‫אינו צריך לכפותה אלא עומדת מקפת‪ :‬קצביכטרין‪ .‬לולאות ‪ p‬פי' רש״י סנהדרין ואפשר שיש לפרש כסאות קטנות‬
‫לדרגש והוא ל' •ונית*( בחילוף רי״ש בלמ״ד ועיי' כמוסף הערוך לרב״מ שהוא רוצה לגרוס קלינטור והנכון כפי׳ רש״י שהוא לולאות‬
‫)או רצועות‪ :0‬שניקליטיה‪ .‬הן שני עציס אחד בראש הסיטה ואחד לרגליה זכותנין כלונסא מזה לזה ופורסין עליו סדין• רש״י סוכה י״א‪:‬‬
‫כל שססרגין על גופה‪ .‬שמותחין החבלים על פני הסטה‪ :‬וכל שאין ססרגין על גופה‪ .‬אלא מכניס החבלים בתוך חורי הסטה‪(®®® :‬המטה‬
‫הערסי‪ .‬צ״ל הסטה והעריסה והכי איתא במס׳ כלים כלי עץ מאימתי סקבלין טומאה הסטה והעריסה פי׳ עריכת תינוקות‪:‬‬
‫קשישופס בעור הדג‪ .‬סשישפשפס בעור הדג כדי להחליק הארוכות ציפותס‪ :‬לאי זה דגר הוא שפה‪ .‬הלא אין יופיה ניכר שהרי מכוסות הן‬
‫תמיד בראשי החבלים‪,‬המסירגיס על גבן‪ .‬כ׳ז מפי׳ רש״י סנהדרין‪ :‬תיפתר• למתכ’ ׳ ‪ :‬באילן ערסתא קסרייתא‪ .‬באות! מטות העשויות‬
‫להן‬ ‫בקסרין‪ :‬דאי'‬

‫מ ס ו ר ת הש׳׳ס‬
‫שבת פכ״ג מ״ל‪ .‬כ( מ״ק פ״ג סל׳ ה' ושם כל הסוגיא נבלי שס כ״ז‪ (^ .‬נדרים פ״ז הל' ה׳ ושס כל העני סנהדרין כ׳ ושס‬
‫כליס פטיז מ״א‪.‬‬ ‫נל הענין ‪ C‬בגל* סנהדרין שס ושס איתא י׳ שמעין בן גמליאל•‬

‫‪•) xQa^driQV.‬‬
 ‫ברכות‬ ‫פרק שלישי הלכה א־ ב־‬ ‫מי שפתו‬ ‫)יף ו׳ ע׳יא ע״נ(‬
‫חבא‪ .‬ר׳ חייא בר אנא חי בימי ר׳ •הודה בן בכו של רביכו הקדוש והי׳ חברו של ר׳ זעירא עיי׳ קנוא ערך ר׳ חייא בר אבא‬ ‫בר‪.‬חבח‬
‫וערך ר׳ זעירא א׳‪ :‬וכאביה‪ .‬וטמאו‪ :‬כד דמכת נהוראי‪ ,‬כאשר מתה נהוראי וכנר נפטר ר׳ יהודה נשיאה‪ .‬ובנזיר הגי׳ כד דמכת יהודיכי׳ ונראה‬ ‫‪I‬‬
‫דעיקר שמה נהולאי וכיכוה יהודיכיי על שס אחיה ר' יהודה נשיאה והוא ר׳ יודה נשיאה נ׳ ‪(® :‬שלח ר׳ חנינא‪ .‬צ״ל חככיר‪ v‬והיא חנניה‬
‫ב׳ שחי בדור החמישי והיה תלמיד חנר לר׳ סכא ב׳ עיי׳ ערכס מבוא פ״ד‪ :‬בתר ר׳ מכא‪ .‬שיבוא ויטמא לה שהיא אחות הנשיא‪ :‬חס‬
‫בחייהן‪ .‬של הנשיאים אין מטקאין לאחיותיהס; כש במיתתן‪ .‬של‬ ‫^י‪ -‬״י ■״ ‪S s‬‬
‫‪ I‬נשיאים שאין מטמאין לקרוביהם ‪ :‬במיתתן עשו אותן‪ .‬במיתתן של‬ ‫^‬ ‫בר א_א לר זע רא ב‪-‬נ שתא דטפעה‬ ‫״ו «י‬

‫כפי‬ ‫וסאביה• כד דמכח נהוראי אחתיה דר׳ יהודה נשיאה נשיאים עשו קרוביהם כמת מצוה לפישאין להם מתעסקים‬ ‫‪iS‬‬
‫לבד‬ ‫‪ p‬לכבוד אכיו ואמי‪ .‬בדבר שהוא‬ ‫®(שלה ר׳ חנינא בתר ר׳ טנא ולא □ליק‪ .‬א״ל א□ בחייהן כבודם‪ :‬מהו שיטמא‬
‫אין מטמאין להן כ״ש במיתתן• א״ר נסא כמיתהן ;;ען לכבודם כגון לצאת לח״ל לקראת אמכם דאילו ליטמא להס עצמס‬
‫פנזיטא דהא מז׳ מתים הם שחייב כהן ליטמא להם‪ :‬ר'י ס א• הוא‬ ‫אותן כמת מצוה• מהו שיטמא כהן לכבוד ארון‬
‫לבוצרה‬ ‫‪ .‬ר אסי תלמידיה ירי יוחנן‪ :‬דאתתאימיה‪ .‬שבא ארוכה של אמו‬ ‫‪;s‬־י>ור‪-,‬‬ ‫י־י‪-‬י‬
‫™א » אי י ה א ח־צ‪ :‬תהי לצאת‪ .‬לקרא״ ׳האיין; א> מ־נ׳ סכנת ד י ס ס‪.‬‬ ‫(רבי יסא שמע דאתת אימיה לבוצרה־‬
‫לר׳ יוחנן מהו לצאת• אי ל אי מפני סבלת דרכי' צא־ שיש סכנה נ‪7‬רן שהארון עינר שס ורצה י׳ •סא ללאת לשמור ה איו;‬
‫אי משו׳ כ מר אבין יאמואיני יודע• א׳׳ר שמואל *בר ק הסככה‪ :‬עו ד‪ ,‬היא צריכה וכו׳‪ .‬עדיין בספק אס מטמא לכבוד‬
‫רב יצחק עוד היא צריכה• סס^אטרחיה ר' יוחנן עלוי^ב^אניו ואחו ובמס׳ שביעית ובנזיר הגי' עוד היא צריכה לר׳ יוחנן‬
‫ן ^ ך ‪ n‬דפשיטא דסטמא לכבוד אביו ואמו‪(®® :‬אטרתיה ר׳ יוחנן עלוי‪ .‬ט״ס וצ״ל‬ ‫ך‪,‬‬ ‫ומר א□ נמרח לצא׳ תבא בשלו□•‬
‫כאשר הוא במס שביעית ונזיר אטרח עלוי פי׳ ר' יסא הפציר‬ ‫ז‬ ‫ריז*י׳ יי‪-‬יי^י‪-‬‬
‫הלבה נר׳ יוחנן; אין רשות גדולה מזו‪ .‬ר׳ יסא לא צריך ליטול עוד‬ ‫אן דשו נחלה מזו• מהו שטמא כהן לכבוד‬ ‫'‬
‫חני^( היו שם שתי דרכי׳ מתאימות אחת רחוקה‬ ‫■‪a‬‬
‫‪■I;a‬׳‬
‫נתן לורשות‪.‬‬ ‫רשות מר׳ יוחנן לצאת דכיון דאפר אס גמרת וכו׳כבר‬
‫וטהורה ואחת קרובה וטמאה‪ .‬אם היו הרבים הולכין ודוגמתו בפרק דלעיל הל׳ ח' נלף י״ט ע*ב( בעיבדא דכהכא ‪ :‬קהו‬
‫ברהוקה הולך ברחוקה אם לאו הולך בקרובה מפני שיטמא כהן לכבוד הרבים‪ .‬אס רבים הולכים בשביל שהיא טמא אס‬
‫מותר לילך עמהס משוס כבודס‪ :‬שתי דרכי' מתאימות‪ .‬הולכות‬ ‫'‪( :‬׳‬
‫כ מד הרבי׳‪ .‬עד כדון כטומאה של דבריהם אפילו‬
‫נשוה זו בצד זו ובמס' שמחות ליתא לתי׳ מתאימות‪ :‬עד כדון‪.‬‬
‫כלו' שמענו בטומאה דרבנן כמן טומאת בית הפרס ‪ :‬שעה אחת‪.‬‬
‫טומאה שהיא מדברי תורה‪ .‬מן מה דמר ר׳ זעירא‬
‫כלו' בשעתו‪ :‬אדא‪ .‬הדא‪ :‬אין שואלין הלבה לפני מיטתו של מת‪.‬‬ ‫תעשה‬ ‫גדול הוא כ מד הרבים שהוא דוחה מצוד‪ ,‬בלא‬
‫דהוה לועג לרש‪ :‬קומי ערסיה‪ .‬לפני מיטתו‪ :‬דר'שמואל כן יוצדק‪.‬‬ ‫מדבר‬ ‫שהיא‬ ‫שער‪ ,‬אהת• ארא אמר׳ אפי׳ בטומא׳‬
‫כי מצינו בהרבה‬ ‫‪ C‬ר׳ יונה ר׳ יוסי נליליא בשם רבי יסא בר ובנזיר הגי׳ ר׳ שמעון בן יוצדק והוא הנכון‬ ‫הורד•*‬
‫רגי של ר׳ יוחכן‬ ‫בן יהוצדק ונראה שהיה‬ ‫'חנינא אין שואלין הלבד‪ ,‬לפני מיטתו של מת• והא ר׳ מקומות ר' שמעון‬
‫לועיי׳ תו׳ סוכה י״א ד״ה ר״ש נן יהוצדק(‪ :‬הקדיש עולתו לבדק‬
‫יוחנן שאל לר׳ ינאי קומי ערסיה דר' שמואל בן יוצדק‬
‫הבית♦ 'מהו •שיחול ההקדש וצריך לפדותו‪ :‬והוא מגיב‪ .‬משיב לו אלמא‬
‫דשונין הלכה‪ :‬כיקר‪ .‬כתרן והוא כמו תיפתר‪ :‬כי הוה רחיק‪ .‬דשאל‬ ‫כד‬ ‫י'( הקדיש עולחו לבדק הבית והד מגיב ליה‪ .‬נימר‬
‫הוד‪ ,‬רהיק או כד הוון מסקין ליה למרדה• והא ר׳ כאשר היה רחוק מהמטה‪’ :‬או כד הוון מסקין לי׳ לסדרה‪ .‬כאשר‬ ‫‪w‬‬
‫ירמיה שאל לדי זעיר׳ קומי ערסיה דר׳ שמואל בר רב העלו ר׳ שמעון בלו׳ מטתי‪ .‬לבות הועד שק היה דרכס להביא‬
‫יצחק• נימר כר היה רחיק הוה מגיב ליה‪ .‬כד הוה מטתם של ת״ח לבית המדרש ובכהס״ד מותר לשאול הלכה ג ס‬
‫בפני מיטתו של קת דהרי הבהמ״ד מיוחד לכך‪ :‬תני הכתפיס• פסקא‬
‫קריב לא הוה מגיב ליה‪ .‬תני הבתפים אבורין בנעילת‬
‫‪1‬קא> אמתני' נושאי המיטה וכו׳‪ :‬שרע בדיגורא‪ .‬פי'‪ ,‬נחלק ונפל‬
‫הסנדל שמא יפסוק סנדלו של אחר מהן לנמצא מתעכב לארץ בהספדו על קת‪ :‬אתק בעיי קיזקפניה‪ .‬באו ורצו להקימו‪:‬‬
‫מן המצוה• רבי זעירא שרע בדימרא אתון בעיין ואשכחיניה איעכי‪ .‬ומצאוה תליש ומעונה מחמת צערו ‪ :‬קהי כן• לקה‬
‫מיזקפניה ואשכחוניה איעני‪ .‬אמרו ליה מהו כן אמר נצטערח כל כך‪ :‬לכן דאתינן על שס והחי‪ .‬בנזיר גרסי להן דתנינן‬
‫)צ״ל דאתנינן( והחי והוא הנכון ותי' ״ ע ל שם" הן הוספה מיד‬ ‫לון לכן דאתינן על שם )קהלת ז׳( והחי יחן אל לבו ‪:‬‬ ‫•‪r' I‬׳‬
‫איזה מאוחר כלו׳ בשביל דאית לנו כלו׳ עלה על לבנו קקרא והחי‬
‫מ תני ב קברו את המת וחזרו אם ימלין להתחיל‬
‫יתן על לבו פי׳ דברים של קת לכן נצטערתי הרבה‪ :‬מתני ב׳‬
‫ולגמור עד שלא יגיעו לשור יתחילו ואם לאו לא יתחילו• אין מוציאין את הקת סמוך לקרית שסע‪ .‬שמא יעבור זמן ק״ש‪ :‬והא‬ ‫‪II‬‬
‫העומדי׳ בשורה הפנימי׳ פטורין החיצונים חייבין• תניי( תנינן‪ .‬במתכיתין קברו את המת וחזרו אס יכולין לחזור ולגמור וב^'‬
‫אין מוציאין את המת סמוך לקריה שמע אלא א״ב אלסא דקנרו סמוך לק״ש; דאית בי׳ ענה‪ .‬שחשכו שיש שהית עד שעת‬
‫הקדימו שעה אחת• או אם איחרו שער‪ ,‬אחת כדי ק״שולא היה שהות‪ :‬מפסיקץ לק״ש• דק״ש דאורייתא ‪(®®® :‬ואס‪ .‬צ״ל‬ ‫‪(0‬‬
‫שיקראו ויתפללו‪ .‬והא תנע׳ קברו את המח וחזח• ואין מפסיקין לתפילה‪ .‬דתפילה דרבנן‪ :‬והא תנינן• בקתניתין‪.:‬אס‬
‫יכולין וכו׳‪ .‬ואס לאו לא יתחילו והיא שורה היא הספד דשניהס‬
‫תיפתר באילין דרווון סברין דאי׳ ביד‪ ,‬ענה ולית ביה ענה• לכבוד האבל והמת וקחני דלא יתחילו לקרות שמע אפי׳ קודס‬
‫‪•■;V r‬‬
‫הראשון‬ ‫ההספד ומכ״ש דאין מפסיקין ; קתני׳ ביוס‬ ‫חני'( ההספד וכל העוסקין בהספד מפסיקין לק״ש‬

‫הראשון‬
‫מעשה היה והפסיקו‬
‫והא תנינן אם יכולין להתחיל ולגמור• מתניתא ביום‬
‫‪( 000‬ואם מפסיקין לתפילה•‬
‫רבותינו לקרית שמע ולתפילה•‬
‫‪hU‬‬
‫‪>U'H‬‬
‫מסורת הש ס‬
‫גלאים פ״ט הל'‬ ‫^(שביעית פ״ו הל' א' נזיר פ״ז הל׳ א׳ בבלי קידושין ל״א ובשינוי גד*־' י עיי׳ מביא נ׳־א‪ (^ .‬מס' שמחות פ״ד‪.‬‬
‫י( תוספתא ברכות‬ ‫נ׳ בגלי ברכות י״ט וש״נ‪ .‬ד( עיי׳ בבלי שם ג'‪ .‬י'( תמורה צ״ב ועיי׳ שס‪ .‬י( סנהדרין פ״ג הל' כ׳ ושם כל הסוגיא‪,‬‬
‫פ״׳ב ובשינוי מעט•‬
 ‫)דף ו' ע'נ(‬ ‫כב‬ ‫בר מ ת‬ ‫פרה שלישי הלכה ב׳ ג'‬ ‫מי שמתו‬
‫ה ^ו מ דין סשוס כבוד חייבין משוס אבל פטורין‪ .‬ככנלי הגי׳‬ ‫הראשון‪ .‬דצער של אנל גדול פטורי( מק״ש‪ :‬ומה דחכ^תכא‪.‬‬
‫לפנינו הבאים מחמת האבל פטורין מחמת עצמן חייבץ‬ ‫בברייתא דמפסיקין לק״ש ביום השבי‪ :‬א״ר שמואל בן אבדומא‬
‫זה שהוא נכנס‪ .‬זה המאמר כשנה כאן משוס שדומה קצת אבל ברי״ף הג־׳׳הבאים מחמת האבל פטורין סתמת כבוד קייבין‬
‫להמאסר דמשנתנו אם יכולין להתחיל ולגמור וכו' ‪ :‬מתחיל וגומר‪ .‬ועי•׳ בחר״י וגי' התוספתא כגירסת הירושלמי ;‬
‫ב ר א ש ו נ ה היו משפחות עומדות‪.‬‬ ‫״י’!‬ ‫שיכול להתחיל‬
‫השל• א ר שמואל■‬
‫בבלי סנהדרין הגי'‬ ‫אמוראין‪ .‬פליגי בזה‪:‬בשבת‪ .‬דלית הראשון‪ .‬ומה דתני תנא ביר‬
‫בה תפילת שומע תפילה‪ :‬תני ל׳ בר אברומא זה שהוא נכנס לבית הכנס׳ ומצאן ת״ר בראשונה היו אבלים עוחדין‬
‫יודה•"פסקא וקאי לסיפא דמחכי׳ עומדין ומחפלכי'‪ .‬אם יורע הוא מתחיל וגומר עד וכל העם עוברין והיו שתי משפחות י‬
‫שלא יתחיל שלי׳ ציבור כרי לענו׳ אחריו אמן יתפלל בירושלים מתגרת זו בזו‪ .‬זאת‬ ‫העומדים בשורה יכי׳ג‬
‫אימרת אני עוברת תחילה וזאת‬
‫אוסרת אני עוברת תחילה התקינו‬
‫אמוראין‬ ‫תרין‬ ‫אמרו‬ ‫אמן‬ ‫זה‬ ‫באי‬ ‫^‬ ‫יתפלל*‬ ‫אל‬ ‫לאו‬ ‫ואם‬ ‫”יי•‬
‫שיהו העם עומדין יאבלים עוברין‬ ‫שומע‬ ‫של‬ ‫באמן‬ ‫א'‬ ‫וחד‬ ‫הקדר•‬ ‫האל‬ ‫של‬ ‫באמן‬ ‫אט׳‬ ‫חד‬ ‫^ת«•^;‬ ‫’‬ ‫ד״‪°‬נ‪.‬ס‬
‫של אבל ‪ :‬הוי הדא דתניכן‪.‬מעתה תפילה♦ א״ר פינחס ולא פליגי מאן דמר באמן של אחר רמי בר חסא התקין החזיר‬
‫‪ w‬כלו׳ משנתנו‪7 :‬תכיכן האל הקדוש בשבת‪ .‬ומאן דמר בשומע תפילה בחיל‪ .‬ר׳ יוסי את הדבר ליושנו בציפורי‬ ‫זאת המשכר‬
‫העומדים בשורה הפנימית יבי'♦ תני ‪ C‬ר' יודה אומר היו כולם שורה אחת העומדין משום שיהו האבלים עוסדין וכל העם‬
‫עוברין ע״כ הא לך שינוי מהפך‬
‫להפך בין הירושלמי והבבלי‪ .‬ואפשר‬
‫כבוד חייבין• משום אבל פטורין• ירח לספר הרואי׳‬
‫^^^^^^דצק’ ‪ %‬נ ני ״ ת "' ני‪6‬״נר‪ :‬פנים פטורין‪ .‬ושאינך חאין פנים חייבין• הוי ה ד א ש!ה השיניי הטעה את הסופר‬
‫היו משפחות עומדות ואבלים עוברין‪ :‬רתנינן העומרין בשורה הפנימי׳ פטורין והחיצונים חייבי׳♦‪ ,‬שכתב משכה ראשונה במי משכה‬
‫וכו׳‪ .‬ותני ® (משנה אחרונה‪ .‬הדא דחני העומדי׳ משו׳ כבו׳ חייבין• אחרונה ומשנה אחרוני; בס׳ משני•‬ ‫העומדין משוס כבוד ’‬
‫קודס ‘ ל ק היו כולם שורה‪.‬אחת משום אבל פטורין»״(משנ׳ ראשונה‪ .‬והיי דתניג׳ ת מ ף ( ראשונה יהסוגי' זאת נשנית ג״כ‬
‫בירושלמי בסנהדרין ושם חסרה‬ ‫והש״ס מביא הסיפא והראיי' מן‬
‫הרישא וכן נמצא לפעמים עיי ובשהו׳ מנחם את אחרים‪,‬דרך בל העם עוכרין זה אחר קצת‪ .‬ונראה שעיקרה פה ובאה‬
‫סבואל׳׳וע״ב‪ :‬״®(משנה ראשונה‪ .‬זה‪ .‬והממונה ממצעו בינו לבין העם משנה אחרונה‪ .‬למס׳ סנהדרין בדרך אשר הערנו‬
‫צ׳ל אחרונה דתני בהך ברייתא ס״א ראשונה• א״ר חנינא ’ ( בראשונה היו משפחות מבוא קל״וע״ב ד״ה ובכלל נאמר‪.‬‬
‫דלקמן סשרבת תחרות בציפורין עומח׳ ואבלי׳ עוברין• משרקת תחרות בציפורין התקין ויש עוד ראייה לזה חמה דאיתא‬
‫התקין ר׳ יוסי שיהו המשפחות ר״י בן חלפת׳ שיהו' המשפחו׳ עוברו׳ והאבלי׳ עומדים‪ .‬גס שם א״ר שמואל כר אבדוסא‬
‫זה שנכנס לבית הכנסת וכו׳ ושם‬ ‫א״ר שמעו' דתוספת׳ חזרו הדברי׳ ליושנן‪:‬‬ ‫עוברות ולא היו שס שלרות והא‬
‫אין לו מקום והמשך כלל לא עם‬ ‫דתני כברייתא העוסדין משום כבוד‬
‫המוקדם ולא עם המאוחר‪:‬‬ ‫מחני ג נשים ועבדים וקטנים פטורין מקרית שמע‬
‫לאו דוקא עומדין אלא הנמצאים‬
‫מי‬ ‫שס‪ :‬וכשהוא מנחם‪ .‬כשכהן גדול ומן התפילין וחייבין בתפיל׳ ובמזוזה ובברכת המזון‪.‬‬
‫מנחם אחרים בשליה כשחוזרין ‪ C‬נשים מניין )דגריס י״א( ולמדתם אותם את בניכם‬
‫סלקבור‪.‬את המת‪ :‬עלברין זה את בניב׳ ולא את בנותיכם♦ עבדי׳ מניין שנ׳ )שס ו'( שמע ישראל ה׳ אלהינו ה׳ אחר*‬
‫דןחר זה‪ .‬ומנחס׳ן את האבל‪ :‬את שאץ לו ארון אלא הב״היצא העבר שיש לו ארון אחר‪ .‬קטנים מניין )שמות י״ג(‬
‫והממונה• סגן הכהנים‪ :‬ממצעו‬
‫ביכו לבין העם‪ .‬הממונה בימינו למען תהיה תורת ה׳ בפיך בשעה שהוא תדיר בה♦ וחייבין כתפילה כדי שיהא כל אחד‬
‫וכל העם בשמאלו להוא עומד ואחד מבקש רחמי׳ על עצמו‪ .‬ובמזוזה דכתיב )דכריה ו׳( וכתבתם על מזוזות ביתך‬
‫באמצע‪ :‬משכה אחרונה‪ .‬כצ״ל ובשעריך‪ .‬וברכת המזון דכתיב גשס ח׳( ואכלת ושבעת וברכת את הי אלהיך‪ .‬תמן‬
‫‪0‬הך ס״א משכה ראשונה הוא תנינן ׳( בל מצות עשה שהזמן גרמא אנשים חייבין והנשים פטורות‪ .‬וכל מצות‬
‫בטעות( דהא תני כל העם עוברים עשה שלא הזמן גרמא אחר אנשים ואחד נשי־ הייבין♦ אי זהו מצו׳ עשה שהזמן‬
‫זה אחר זה‪ :‬משפחות עימדות‪.‬‬
‫בשורות זו לפנים חזו‪ :‬משרבת גרמא כגון סוכה לולב שופר ותפילין♦ ואי זו היא מצות עשה שאין הזמן גרמא בגון‬
‫תחרות‪ .‬שכל אחת אמרה אני אבירה ושילוח הקן מעקר! וציצית• ר׳ שמעון פוטר את הנש*ם ממצות ציצית שהוא‬
‫אעמוד בפנים‪ :‬א״רשמעו׳ דתוספ'‪ .‬מצות עשה שהזמן גרמא‪.‬שהרי כסות לילה פטור מן הציצית• א״ר לייא טעמוו‬
‫■פי׳ שלנה תוספתות ובסנהדרין דרבנן שכן אם הית׳ מיוחד׳ לו ליום וללילה שהיא חייבת בציצית♦ חני ‪ C‬כל‬
‫הגי' אסר ר' שמואל דסופפתה מצות שאדם פטו׳ ארם מוציא את הרבים ידי חובתן חוץ מברכת המזון♦‬
‫ונראה ט״ס ‪ :‬חזרו הדברים ליושנן‪,‬‬
‫שאינו‬ ‫והא דתנינן ״( כל‬
‫שיהו משפחות עומדות ואבלים‬
‫עוברין‪ :‬מ ת נ י נ׳ בשעה שהוא תדיר בה• נזמן חיי האדם שהיא יכול להי!ת תדיר בה והיינו משעבר זמן הקטנות דקטן אין ימל להיות‬
‫תדיר בתורה‪ :‬דכתיב וכחבתס‪ .‬וכל מי שדר בבית חייב במזוזה‪ :‬דכתיב ואכלת‪! .‬כל מי שאכל ושבע יברך‪ :‬שכן אם היתה מיוחדת לו‬
‫ליום וללילה‪ .‬מחויבת בציצית אם מכסה בה בלילה‪ :‬אדם מוציא את הרבים ידי חובתן‪ .‬גס אס עשה כבר הסצוה‪ :‬חוץ• מברכת‬
‫‪,‬‬ ‫שאינו‬ ‫'‬ ‫המזון• דאס בירך כבר ברכת המזון אינו מוציא אחרים‪ :‬כל‬

‫מ ס ו ר ת הש ״ ‪D‬‬
‫בבלי סנהדרין י״ט ובשינוי‪ .‬ה( לעיל )דף י״ד ע״נ(‬ ‫סנהדלין פ״כ ס״ב‪.‬‬ ‫לקמן פ״ד הל׳ ן׳‪ .‬נ( תוספתא פ״ב בבלי י״ט‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫•פ״ב הל׳ נ ‪ /‬י( תוספתא קידושין ס״א ומשלמי שם פ״א הל׳ ז׳ בבלי שם ליג ל״ד ובשינוי והתוספתא כגי׳ הירושלמי ויניי׳ מנחות מ׳ג♦‬
‫‪» 0‬גיי׳ בבלי ר*ה כ*יי• ®‪ C‬ר״ה פ״ג ס״ח והמשנה הובאה פה שלא כדיוק‪.‬‬
‫*‪6‬‬
 ‫ברכות‬ ‫פרה שלישי הלכה ג׳ ד׳‬ ‫מי שמתו‬ ‫)דף ו׳ ע׳נ ע׳ג(‬
‫שאינו חייב בדבר‪ .‬שאינימחוייב בדגר בגו! חרש שוטה וקטן ‪ :‬שכייא‬ ‫הלא יבר־• והא דפוטר אתהרבים אס אכל ולא‬
‫בירך היינו משום דיש כאן עכ״פ אחד מי שאכל היא ברכת המזין‪ .‬שאני ברכת הסזק להכי אינו מוציא דכתיב‬
‫מי שאכל‬
‫כל*הברכית כולן אע״פ שיצא סוצי׳ וכי׳‪ :‬הוי מתיבין אתרו• היו משיבים ואמרו אהך מתני לתני כל שאיכו‬ ‫ובבליר״ה איתא‬ ‫ושבר‪ .-‬ובבני‬
‫חייב בדבר אינו מוציא וכו׳ ודייקינן מינה הא אס היה חייב אפי׳‬ ‫ברכת הסזון‪:‬‬ ‫חק 'מברכת הלחם וברכתהיין׳וליתא שם‬
‫יצא מוציא‪ :‬לא מסתגר׳ בק׳ש‪:‬‬
‫משמיע שאינו חייב בדבר ־אין מוציא את הרבים יד• חובחן• שיהא מוציא אחרים‪ :‬שיהא כל‬ ‫ומברך לפנייצ ולאחריה‪ .‬יא^^י‬
‫׳ דלחכסיס גס‬
‫אחד ואחל משכן גפיו‪ .‬הלא הסברא‬ ‫לייא‬ ‫א״ר‬ ‫מוציא‪.‬‬ ‫יצא‬ ‫אם‬ ‫אפילו‬ ‫חייב‬ ‫היה‬ ‫אם‬ ‫הא‬ ‫לאזנו‪ ,‬אלא כיון דלא עירב ותני‬
‫קורא את שסע ומברך צפניה שנייאהיא ברבת המזון דכתיבבה)שס( ואכלת ושבעת כותנת שיהא כל אחד ואחד קורא‬
‫ולאחריה ימשמ׳ע לאזנו נראה וברכת את ה׳ אלהיך‪ .‬מי שאנל הוא יביך‪ .‬ר׳ יוסי גפיו ונקט משכן בפיו על ‪CD‬‬
‫לישנא דקרא ושננתס לגכיך‪ :‬לא‬ ‫יותר דהברכות שלפניה ולאחריה‬
‫גס לחכמים אינו משמיע לאזנו ור׳ יודה בן פזי הוו מתיבין אמרו לא ממתברא בקרית מסתגר' בתפילה• וכן גגי תפילה‬
‫אבל לי׳ יהולה דסתני׳ דאמר שמע שיהא כל אחד ואחר משנן בפיו• לא מסתברא קתה וכי לא מסתגרא זכז׳‪.‬‬
‫מברך לפניהן ׳ולאחריהן קורא בתפילה שיהא כל אחד ואחד מבקש רחמים על עצמו• והש״ס אינו מתרן כלים וכן דרכו‬
‫כדרכן ומשמיע לאזנו והיינו דאיכא מה בין סוכה ומה בין לולב‪ .‬י( סוכה אינה טעונה גם גמקוס אחר )עיי׳ מבוא כ׳ט‬
‫בין חכמים ובי; ר' יהודה דלחכמיס ברכה אלא לילי יי׳ט הראשון בלבד• לולב טעון ברבה ע״א( ואפשר דהך הוי מת׳יין‬
‫אסרו קאי אלעיל דמקשי הש״ה‬ ‫אינו משמיע לאזנו ולר' יהודה‬
‫משמיע ובבבלי הובאה הך ברייתא בל שבעה• ר׳ יוסי ור׳ אחא הזו יתבין אמרין מה בין מהך מתני׳ וכל שאינו חייב בדבר‬
‫ושס איתא ר׳ יהודה אוסר בין כך ובין סובה ומה כין לולב‪ .‬סובה נוהגת בלילות ובימי׳‪ .‬לולב אברייתא דחני חון מברכת המזון‬
‫ור' יוריד‬
‫יודה‬ ‫דר^ יוסי ור׳‬
‫הש״ם דר׳‬‫כך מוציא בשפתיו אגל באמת בבבלי אינו נוהג אלא ביום• התיב רבי יעקב דרומיא הרי חית ואסר הש״ס‬
‫לא נזכר כלל הבבא ואינומשמיע לאזנו נוהג בלילות כבימי׳• מיי כדון סיכה איפשר לה ליבטל‪ .‬בן פזי היו סקשין ג*כ מק״ש‬
‫אבל אמרו אשה ותפילה אלא ודאי הדיוק הא אס‬ ‫ומשמע שם דאינו מחלק כלל בין ת״ת איפש׳ לו שלא ליבטל‪ .‬תני‬
‫היה חייב אפי׳ אס יצא מוציא לאו‬ ‫קורא גפיו ובין משמיע לאזנו ואם‬
‫סותר לקרוא בפיו סותר ג״כ מברכת לבעלה ועבר מברך לרבו וקטן ולאביו• לא כן דיוקא הוא ותו לא קשה ג״כ‬
‫להשמיע לאזנו‪ — .‬ודע דסבכלי איד אחא בשם ר׳ יוסי ביר' נהורא• כל שאמרו בקטן מברכת הסזון ‪ :‬מה כין סוכה ומה‬
‫עולה דסהרהר בלבו דסתניתין כדי לחנכו• תיפתר ©(כעונה אחריהן'אמן‪ .‬כיי דתנינן בין לולב‪ .‬אין כאן מקומו ואפשר‬
‫קאי אק״ש ולהירושלמי קאי אברכות תמן ‪ C‬מי שהיה עבר או אשה או קטן מקרין אותו דכקט לה משוס דתני לעיל אי‪,‬‬
‫שלפניה ולאחריה וכבר עמדו עוג׳ אחריהן מה שהן אומרין ותהא לו מאירה• אבל זה מצות עשה שהזמן גרסא כגון‬
‫סוכה לולב‪ :‬מה בין סוכה‪.‬‬ ‫המפרשים על זה ועיי׳ בס׳ שנות‬
‫תוספתא ברכות פ״ו איתא והונאה‬ ‫אמרו תבוא מאירה לבן עשרים שצריך לבן עשר‪:‬‬
‫לא‬ ‫מבר׳‬ ‫ואינו‬ ‫בלבו‬ ‫מהרהר‬ ‫קרי‬ ‫בעל‬ ‫ד‬ ‫מחגי‬ ‫אליהו‪:‬‬
‫לקמן פרק הרואה הלי ב׳ העושה‬ ‫‪ 1‬ט ח ו ר שנפלו על ראשו ועל רובו‬
‫שלשה לוגין‪ .‬בתוספת׳ לפניה ולא לאחריה ועל המזון מברך לאחריה ואינו סוכה לעצמו אומר ברוך שהגיענו‬
‫ובבבלי ציתא להך בבא ובאמת לא מברך לפניה ר׳ יהודה אומי מברך לפניה׳ ולאחריהן• לזמן הזה נכנס לישב כה אומר‬
‫נמצא גשוס מקום שאסרו תורה מ הו מהרהר ברכות‪ .‬מתניתא במקו׳ שאין מים וכר' כרוך לישב כסוכה וסשבירך עליה ‪,‬‬
‫ותפלה לטהור שנפלו נגל׳י ^׳ ‪4‬׳ *מאיר ד תניי( בעל קרי שאי' לו מים לטבור הרי זה יוס ראשון שוב לא יברך העושה‬
‫לולב לעצמו אוסר ברוך שהגיעכו \•‬
‫‪I‬‬
‫״‪'-‬ז*'‬
‫קורא את שמע ואיני משמיע לאזנו ואינו מברך לא לזמן הזה נוטלו אוסר על נטילת‬ ‫לוגין מים שאינין ”’ל‬
‫לולב וצריך לברך עליו כל שנעה ;■ י‬ ‫קורא‬ ‫אופר‬ ‫וחכמים‬ ‫טאיח‬ ‫ר'‬ ‫דברי‬ ‫לאחריה‬ ‫ולא‬ ‫לפניה‬ ‫‪,‬‬ ‫'‬ ‫׳‬ ‫״‬ ‫‪,‬‬ ‫"‬ ‫“ אל ” נ ״ ״ ״ ל י ס‬
‫ומקשי הש*ס מה נין סוכה דאיכו ‪U‬‬ ‫על טהור א ת שמע ומשמיע לאזניו ומברך לפניה ולאחריה• תני י(‬ ‫וסהיכי תיתי ־לגזור ־‬
‫מברך אלא לילי י״ט הראשון כלבד ! ‪i‬‬ ‫בעל קרי חולה שנפלו עליו תשעת קבין מים וטהור‬ ‫שנפלו על ראשו וכי׳‪:‬‬
‫שבעה‪^ :‬‬
‫ומה בין לולב דמברך כל שבעה;‬ ‫מים‬ ‫שנפלו על ראשו ועל רובו שלשה לוגין‬ ‫א״ר‬
‫היו יושביס‬ ‫יתבין אוסרין‪.. .‬‬ ‫הוו‬
‫‪, ..........‬‬ ‫‪;•'i‬‬
‫יאוסריס זה היא החילוק נין סובה ללולב‪ :‬סוכה נוהגת בלילות ובימים‪ .‬א״כ אין כאן הפסיק בין הברכה שבירך בליל ראשין‪ :‬לולב‬
‫אינו נוהג אלא ביום‪ .‬והוה לילה הפסק‪ :‬הרי ת״ת נוהג בלילות כבימים‪ .‬ואין כאן הפסק ואפ״ה סנרכין ברכת התורה בכל יוס;‬
‫מיי נדון‪ .‬מה ‪ r‬לתרץ בזה‪ :‬סיכה איפשר לה לובטל‪ .‬סוכה סופה להיות בטילה בלו׳ אחר שעבר החג בטלה מצות סוכה‪:‬‬
‫ת׳ית איפשר לו שלא ליגטל‪ ..‬אבל ת״ת אין בטל כלל שככל עת ועתי חייב בת״ת ואס ניסר דכיון שבירך פעם אחת שוב היא פטור א״כ לא‬ ‫‪'.,‬ז'‬
‫יברך ברכת התורה כל ימיו■ ול•׳ איפשר דחוק קצת‪-:‬אבל‪ .‬הוא פה ל' באמת וכסו אבל שרי‪ :‬אשתך ובבבלי איתא באמת אסרו‪ :‬אשה‬
‫מברכת לבעלה‪ .‬ברבת הסזון‪ :‬כל שאמרו בקטן‪ .‬שקטן חייב בו‪ :‬כדי לחנכו‪ .‬הוא לבד כדי לחנכו במצות אכל סן הדין אינו חייב בו‬
‫ואיך יוציא את אביו הא תנינן במשנה דלעיל כל שאינו חייב בדבר אינו מוציא את הרביס ידי חובתן‪(® :‬בעונה אחריהן‪ .‬כצ״ל יכן‬ ‫;־‪(.‬‬
‫הזאד סס׳ ר״ה וכן מוכח מהברייתא שמביא הש״ס עונה אחריהן מה שהן אוסרין פי' שעונה אחריהן כל מלה וסלה שהע אוסרים;‬ ‫‪?' i‬‬
‫ונמס' סוכה‬ ‫‪........ .‬‬ ‫״ ‪-‬׳‬ ‫^‬ ‫י ‪------ -‬‬ ‫׳ ‪---------- -‬‬ ‫י׳ י‬ ‫־‬ ‫־ י‬
‫מיציא אותן‬
‫בהרהיר אלא יטבול‬ ‫_‬
‫ויברך הברכות בפיו לבזה גס ר* יהודה סודה ופדקיתק לקמן הל' ה׳ ‪ :‬וכר' מאיי• מתני׳ דתכי שיהיהר הברכות איתא כר״ס ‪ :‬הרי‬ ‫׳‪i -4‬‬
‫זה קורא את שסע• בפיו‪ :‬ואינו משמיע לאזנו‪ .‬אלא קורא בלחישה‪ :‬ואינו מברך לא לפניה• בפיו ובלחישה אלא מהרהר‪ :‬ומברך‬
‫______________________מיס‬ ‫‪,‬‬ ‫לפניה ולאחריה‪ .‬בפיו‪ :‬וטהור שנפלו על ראשו ועל רונן שלפה לוגזן♦‬ ‫‪?e‬‬
‫'‪v r ;,‬‬
‫׳‬ ‫׳‬ ‫ס ס ו ר ה הש״ם•‬ ‫׳‬ ‫'\‪ '1,‬ז ׳‬
‫‪0‬־שס‪ ,‬ל(י תוספתא‬ ‫תוספתא פ״ו וע*״ בגלי סונה מ״ה♦ ^(‪:‬סוכו‪ :‬פ״ג הל^ ט׳ ר״ה פ׳ג הל׳ ח׳ בנלי ברמת כ׳ סוכה ליח•‬ ‫‪^ t:■.‬‬
‫‪"'.‬׳‪.‬ז־‬
‫פ״נ נגלי כ״ג ור‪,‬תוספחא כני' הירושלמי‪ .‬ה( תיספתא פ״ב גנליכ״ב ובשינוי‪.‬‬ ‫‪v:‬‬
‫> ‪\':<r‬‬ ‫■‬
 ‫‪i‬‬
‫)דף ו׳ ע־ג(‬ ‫‪y2‬‬ ‫ברכות־‬ ‫פרק שלישי הלכה ד׳‬ ‫מי׳נזטתו‬
‫צפ״ק דשגה והיא מי״ח■‬ ‫מיס שאזניס‪ .‬שגזרו טימאה על טהור שכפלו על ראשו ' וכו׳ משום גזרת טבילה גקיס שאובין וכדאיחא‬
‫דבר‪ :‬טהור לעצמו‪ .‬לעסוק בחורה לעצמו‪ :‬כיאות בחלום‪ .‬א פי' ר א ה את עצמו בחלום נהנה מתשמיש ולא שימש‪ :‬הוון נעיין מיסר‪.‬‬
‫חברייא היו רוצין לומר דוקא סאשה ור׳ יוכה ור' יוסי אסרי אפי׳ סד״א כגון שראה בחלום בהמה משמשת ׳וכיאות‪ :‬אין קרי‬
‫אלא מתשמיש הסיטה‪ .‬וכיון דיה״ב אסור בתשמיש האיך אפשר דבעל קרי טובל ביה*כ‪ :‬אית לך סיסי ו ט' וקחי בקושיא וכדרך הש״ם‬
‫‪, L .. .‬‬ ‫‪L‬‬ ‫זה בכסה מהוסות‪ :‬על תרעי דיסוסין‪ .‬על שערי סרחצאות הרבים‬
‫ואלה דיסוסין היו בטיבריא וכדאיתא פרק דלעיל)דף ל' ע׳יאס‪ :‬בקריצ^א^ מים שאובים טהר לעצמו אבל אינו מוציא את הרבים יד‬
‫בעלות השחר‪ :‬מה טובלי שחרית עושין פה‪ .‬טובלי שחרית הן כת אחת' חובתן עד שיבא בארבעי סאה ר יודה אומר ארבעים‬
‫סן האסיים שהיו טובלין ‪,‬בכל שחר ונזכרו בתוספתא דטבול יום פיג סאה מ׳ימ• א( ר' יעקב בר אחא ר' יסא בשם רבי יהושע בן‬
‫והובאה בר״ש סוף סם׳ ידים אוסרים טובלי שחרית קובלני לוי אין קרי אלא מתשמיש המיטה• רב הונא אמר ואפי׳‬
‫‪-,‬״‪,‬ו‪,‬‬ ‫עליכם פרושים שאתס מזכירים את השם בשחרית בלא טבילה• ‪ nv* -iwn‬ןז«ר>ו י י ״ י ס רחרירז‪.‬‬
‫ראה את עצמו ניאות בחמס• הוון בעיין טיטר י ב ע ר‬ ‫^‬ ‫״‪,‬ל‪ ,,‬דתניז• ‪-‬ל״ לנ‪-‬תס‪>.‬עסק‪ ,‬נ ״זי ה‪:‬‬
‫טאשה‪ .‬ר' יונה ור' יוסי תחיהון אמרין ואפי מדבר‬ ‫היה הנוקר כלו׳ שכבר ‪-‬עבר השחר והגיעה עת ן ״ ;‪ ( ,‬״‪ .‬״‪.(,‬‬
‫לי׳ עגילא‪ .‬י סי שיש לו עסק כלו׳ מלאכה ילך ויעסוק ולדחותן אחר• תמן תבינן יום הכיפורים אסור באכילה ושתייה‬
‫צמר כן שהחכמים אוסרים אין צריכין טבילה להזכרת השם וברחיצה וסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המיטה•‬
‫וכדאיתא בתוספתא‪ :‬כל סבר׳ קשי‪ .‬גל סברא השה; תסן סבירתיה• והני עלה בעלי קריין טוכלין כדרכן בצינעה ביום‬
‫שס כלו׳ בנית ר‪.‬כסא עיינתי ‪ s-^3‬שלא יכול נפסיק ק ה הי היי• הכיפורים♦ ולית הדא פליגא על ר׳ יהושע בן לוי■‬
‫_‬ ‫‪L‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪L‬‬ ‫(‬ ‫דטבול יוס• דסם טבול יום‪ :‬את הטבילה הזאת‪ .‬של נעל קרי•‬
‫מפני כשי הגליל‪ .‬שגם הנשים צרימת הך טבילה בפולטות ש^‪ ;,3‬דר׳ יהושע ‪ P‬לור אמר אין קרי אלא מתשמיש המיטה•‬
‫זרע‪ :‬שהיו נעקרו׳‪ .‬שנעשות ע ק מ ת ע״י הצינה של טבילה‪ :‬ולא כבהמה פתר לה בששימש מטחו מבעו׳ יום ושבח ולא טבל‪.‬‬
‫את‪ .‬דשפחה פטורה מכסה מצות וסכ״ש מטבילה זאת‪ :‬ובא ושונה והתני מעשה בירי יוסה בן חלפתא שראו אותו טובל‬
‫כ ‪ 3‬צרט♦ ואח״כ אבוא ואשנה וכו'‪ :‬ומתוך שאתה אומר אסיי♦ בצינעה ביום הכיפורים♦ אית לך מימר על אותו הגוף׳‬
‫לבעל קרי ללמוד תורה אלא א״כ טבל‪ :‬הוא בא ושונה‪ .‬מתחילה פל הקדוש בשוכח‪ .‬י(א״ר יעקב בר א מן כל עצמן לא‬
‫וי‪-‬י‬ ‫‪r‬״‬ ‫״ ‪So.‬‬ ‫צרכו‪(® :‬בתחילה‪: .‬ראה ד־*‪.‬״ל כבתחילה כלו׳ כמו שמציכו בתחילה‬
‫אל‬ ‫בנתינת התורה דכתיב והיו נכונים וגו׳ והם נאו לשמוע התורה; התקנו את הטבלה הזאת אלא שלא הו‬
‫זבין ו ט׳ קורין בתורה וגל׳‪ .‬שטומאתן איכה באה לק מתזך כתרנגולין הקלו משמש מיטתו ועולה ויורד ואוכל• ר׳‬
‫קלות ראש‪ :‬ובעל קרי אסור בכולן‪ .‬שאינו אלא מתוך קלות חנינא הוה עכר על תרעי דימוסין כקריצתא ואמר מה‬

‫דסבירא לי׳ כר״י בן נתירה לקמן אין דברי תורה מקבלין טומאה‪ :‬סבירתיה• ג(א״ר אלעזר בר שמעון כ ל ההוא סבדא־‬
‫מה דאית לי׳ עבידא‪ .‬דאית ליה עסקא‪ :‬ייזל עביד‪ .‬בלא טבילה קשיא רטבול יום• חט‪ :‬סבירתיה• ל אחא בשם תנחום‬
‫דפבירא ליה ג כ כריב״ב‪ :‬באחד‪ .‬שהיה בעל קיי‪ :‬להתחיל ביר' חייא ביומוי ר׳ יהושע בן לוי ביקשו לעקור את־‬
‫הטבילה הזאת מפני נשי הגליל שהיו נעקרו׳ מפני‬
‫הציגה• אמר להן ר׳ יהושע בן לוי דבר שהוא גודר את ישראל מן העביר׳ אתם׳ מבקשי׳ לעקור אותו‪ .‬מהו‬
‫^גודר ישראל מן העביר׳♦ ׳י( מעשה כשומר כרמים אחד שבא להיזקק' עם אשת־ איש• עד שהן מתקינין להן‬
‫טובלין עברו העובדין והשכין ובטלה העבירה‪ .‬מעש׳ באחר 'שבא• להיזקק עם שפחתו של‬ ‫'מקום איכן הן‬
‫בבא על הבהמה‬ ‫ר׳‪ .‬אמרה לו אם אין גבירתי טובלת איני טובלת♦ אי‪-‬׳ל ולא כבהמ* אח• אמרי לו ולא שמעת‬
‫שהוא נסקל• שג׳ )שמות כ״נ( כל שוכב עם־ בהמה■ מות יומת‪ .‬א״ר חייא־ כרי ווה כל עצמן לא׳ התקינו את הטבילה׳‬
‫הזא׳ אלא מפני תלמוד• שאם־ אתה אר לו שהוא מותר‪ ,‬אף הוא אומר אני אלך )אעשה צרכי ובא ושונה'‬
‫דברי תורה אסור‪.‬‬ ‫בל צורכו ומחוך שאתה אומר'אסור הוא בא ושונה כי‘ צורכו^‪ ,‬תמן אמרין אפו׳ לשמוע‬
‫א״ר יודה ‪,‬בר טיטס ר׳ אחא בשס י׳אלעזר ®(בתחילה )שתות י״ט( והיו נכונים ליום השלישי אל תנשו אל אשה•‬
‫והלכות ' והנדות• ובעל קח אסור בבוק• ’ ( ר' אבא■‬ ‫חני זבין וזבות נדות רולדו׳ קורק כתורה ושונין מדרש‬
‫בר אהא‪ J‬בשם ר׳ שונה הלכות ואינו שונה הנדות• חני בשם ׳ ( ר׳ יוסי שונה הילכות רגיליות ובלב' שלא‪, ,‬‬
‫יציע את המשנה• אית רבעי מימר ובלבד שלא ;זכיר אזכרות• ר׳ זעירא בעי קומוי ר׳ יסא לית ר׳ פשט בי‬
‫עם ר׳ בון פירקיה בליליא♦ א״ל אין• ר׳ חייא בר אבא פשט עם ר׳ נחמיה ברל׳ ־פחקזה בליליא*׳ בההיא■‬
‫בנציבין כיון‬ ‫״( מע שה באחי־ שעמר לקרו׳ בתורה‬ ‫צפרא הוה מ ר‪ ,‬מ ה דאית ליה עבירא ייזיל עביר‪.‬‬
‫מנמנם‬ ‫שהגיע להזכרה התרויל‬

‫ה ‪r‬״ס‬ ‫מסורת‬
‫תיספתא פ״ב‬ ‫י( עיי׳ בבלי שס‪,‬‬ ‫^( יומא פ״ח ר‪.‬ל׳ א׳ ושם כל הסזגיא‪ (^ .‬נבלי בינות כ״ב בק׳צזר‪ (^ .‬עי•׳ זבחים ק׳׳ב‪.‬‬
‫בבלי שם ובשינוי‪ ,‬ובתוספתא כאשר הוא בירושלמי‪ .‬י( שבת ‪ .‬פ״א * הל׳ ' ד' ולא נזכר בבבלי‪ .‬י( שם יבבלי ברכות כ״ב ר׳ יוסי אוקי אבל‬
‫בתוספתא פ״ב ר׳ יהודה אומר ונראר‪ %‬שהוא ט״ס ע״י ראשי תונות ר״י• ״( בנלי שס ובשינוי‪.‬‬
 ‫ברכות‬ ‫פרה שלישי הלכה ד׳ ה׳‬ ‫מי שמתו‬ ‫)רף ר ע״ג ע״ד (‬

‫א ״ ר יעקב בר אתא ונהגיי תקן‪ .‬ככלי ברכות כיב חולין קל״ו איתא חגקגס בה‪ .‬וכמא; דאקר לעיל כלבד שלא יזכור אזכרות ‪ :‬ונהגין תקן‪.‬‬
‫חטה‬ ‫כהני תלת סבי כר׳ אלעאי בבבל ‪ :‬לעולם אינו חייב‪ .‬משוס זורע כלאים ‪ :‬עד שיזרע‬ ‫א״ר נחמן בר יצחק נהוג עלקא‬
‫בראשית הגז וכו׳ ואין לגרוש בירושלקי ר׳ נחמן בר יצחק דנראה ושעורה וחרצן‪ .‬שלשתן במפולת יד דהוי להו כלאי זרעים יכלאי‬
‫ערכו מבוא פיד ויותר נראה כרס‪ :‬באיסמטא• הוא סמטא בבבלי‪ :‬חקרא‪ .‬החקר פלו‪ :‬על‬ ‫דר״ג בר •צחק לא כזכר בירושלמי עיי׳‬
‫חד בית שיח‪ .‬על מקוס קבוצת‬ ‫^‬ ‫‪^ ! !u‬‬ ‫״‬ ‫דיש לגרום בנבלי ר׳ יעקכ נ י‬
‫מיס וקציכו הרבה כקשנה בורות‬ ‫אמר לי ר יהודה ק בתירה‬ ‫כמו בירושלמי וקיוש‪2 3‬ןןן מגמגם בה‪.‬‬ ‫אחא‬
‫איד שיחי; וקערות‪ :‬איל‪ .‬התקר לר׳‬ ‫התו׳ חילין קצ״ו שהקש‪ ,‬ויאירו דבריך שאין דברי תורה מקבלין טומא׳‪.‬‬ ‫קו'‬
‫יוסי; ההוא ;נרא‪ .‬כן אקר ע ל‬ ‫דרככ״י אדרכב״י עיש ואפשר דב׳ יעקב בר אהא צ( ונהגין תמן כרי אלעאי בראשי׳ הגז‬
‫עצמו‪ :‬כעי קשת*‪ .‬צריך לטנול‪:‬‬ ‫הגירסאות^ אמת ורכנ״י אסי ליי וכרי יאשיה בבלאי הךרם• וכר׳ יהודה בן בתיראבבעלי‬
‫ק; נדה• שנא על נדה והיא היתה‬
‫א״א וכ"כ היתה הטבילה של קרי‬
‫קריין‪ .‬כרבי אלעאי בראשית הגז דתנא ר׳ אלעאי אמר‬ ‫לה ^ב‪"^%‬‬
‫חקורה בעיכיהס שלאיסור כדה‬ ‫רחני‬ ‫בכלאים‬ ‫יאשיה‬ ‫כר'‬ ‫בארץ‪.‬‬ ‫אלא‬ ‫הגז‬ ‫ראשית‬ ‫אין‬ ‫‪p‬‬ ‫’׳‬ ‫‘‬
‫הביא_‬
‫ר׳ יאשיה אומר לעולם אינו הייב עד שיזרע הטה ושעורה וא״א לא חש ועל הטבילה _‬ ‫י‬
‫זחרצן במפלת יד‪ .‬כר׳ יהודה בן בתירה בבעלי קריין דתני ר׳ יהודה אומ׳ אין דברי עצמו בסככה וקציכו דוגמתו רי^‬
‫תורה מקבלין טומאה‪ .‬ר׳ יוסי בי־ חלפתא הוה אתי באיסמטא בליליא והוד‪ ,‬חמףא פ״ב דיומא בבבליובירושצמי‪ :‬א פי'‬
‫כן‪ .‬אע’ פשהיה רשע ־כל כך‪ :‬איל‪.‬‬
‫מהלך בתריה על חד בית שיח‪ .‬א״ל ההוא גבר' בעי מסחי‪ .‬א״ל לא תסבן נפשך♦‬
‫ר׳ יוסי לההוא חמרא ‪ :‬ייחות ההוא‬
‫גברא‪ .‬ירד ולא יעלה‪ :‬כאילפא‪.‬‬ ‫א״ל מן נדה ומן אשת איש ההוא גברא בען למיסחי‪ .‬אפי׳ כן א״ל לא תסבן בנפשף‬
‫בספינה‪ :‬קטר גרמיה בחבלא‪.‬‬ ‫כיון דלא שמע ליה•א״ל ייחות ההוא גברא ולא יסוק• וסן הוות ליה‪ .‬ר׳ יוסי כן יוסי‬
‫הוה אתי באילפ׳א חמא חד קטר גרמיה בחבלא מיהות ומיסחי א״ל לא תסבן בנפשך‪ .‬קשר עצמו בחבל לירד לטבול‬
‫צ״ל‬ ‫« ״‪i‬‬
‫*'(איל ההוא• ‪-‬‬ ‫®(אייל ההוא מיכל בעינא‪ .‬איל אכיל• ההוא גבר' בעי מישת׳ אי׳ל שתי• כיון דמטון •שהיה בעל ‪.‬קרי ‪. :‬‬
‫י‪?1‬ה‪-‬לא־?ל ו ^י קי׳‬ ‫ני ם הר** ■'*®י יי׳ייי■'׳‬ ‫ללמינה• א״ל תמן‪ .‬לא שרית לך אלא בגין סכנתא‬ ‫?‪1.V‬‬
‫שלפני הסזון‪ :‬כיו למטי ללמיכה‪.‬‬ ‫א״ר ינאי שמעתי שמקילי׳ ומחמיר'} ^י'*‬ ‫גברא למיטעם כלום עד שעתא דיסחי•‬
‫צ״ל ללימכה ס׳ יונית*( ופתמכה‬ ‫וכל המחמיר בד‪ ,‬מארי׳ ימים בטובה• מקילין כה לרחוץ כמים שאובין מחמירין בלי‬ ‫‪r:‬‬

‫כסל‪ :‬תקן‪ .‬כשהיינו בספינה ביס‪:‬‬ ‫לטבול במים חיים‪:‬‬

‫שסקללין ומתסירין כה‪ .‬יש מקילין‬ ‫מחני ה היה עומד בתפילה ונזכר שהוא בעל קרי לא יפסי׳ אלא יקצר• ירד לטבן^‬
‫בטבילת קרי וכלמפרש‪:‬‬ ‫‪g‬‬ ‫אם יכול להתכסות ולקרות עד שלא תנץ החמה יעלה ויתכסה ויקרא ואם לאו יתכסה‬ ‫■’ ‪f t‬‬

‫‪• S‬פסיר ס״רי״^רביס^^אב?^ ס תי ל‬ ‫י^י'‬ ‫במים ויקרא• מתניתא ברבי□ א^^‬

‫בינו לבין עצמו אינו מפסי׳• כשאין לו מים לטבול• אבל יש לו מים לטבול אף רבי יהודה מויי מפסיק ^ר״מ ריש הלכה דלעיל‬ ‫?‪ft‬‬
‫שהוא מפסי׳• חולד‪ ,‬ששימש מיטתו אמר רבי אמי אם הוא גרם לעצמו יטבול וימות• ואם דסתס מתני׳ ריס‪ :‬ברסכר׳ יהודה‪.‬‬
‫ר׳ אבא בר זכרא בין כך ובין כך אין דמתכי׳ דלעיל)דף כ'כ ע״כ( לאמר‬ ‫באונס אין מטריחין עליו• ר׳ חגי בשם‬ ‫?‪ft‬‬

‫■{ • י‬

‫את הקרי עליו שמשמש מיטתד ‪1‬ץ‬ ‫ועולד‪ ,‬ומתפלל• אם הוא אדם מסויים עשו אותו כמעיין רחוק‪:‬‬ ‫‪?t‬‬
‫׳'‪■y‬‬
‫רש״י‪ :‬חולה מאונס‪ .‬שראה ק ס ?‬ ‫פיסקא ואם לאו יתכס׳ במים ויקרא‪ .‬מתנית׳ י( בעבורין אכל בצוללין אסן׳‪ .‬ואם‬ ‫;;;{ו‬
‫לאונסו ‪ :‬אין קטריחין עליו‪ .‬ואץ‬ ‫הוא יכול לעכו׳ ברגליו יעבו׳♦ תני יי‘ ( מרהיקין מצואת ארם ארבע אמות ומצואת‬ ‫?‪ft‬‬
‫־‪,r‬‬
‫■*׳‬
‫■*‬
‫את^ישמע ^'כל^טכילה^כדי‬ ‫ארבע אמו׳ ובשער‪ ,‬שהוא נותן לעורות• ר׳ ירמיה בשם ר׳ זעירה נבילה שנסרחה‬ ‫‪■;;:?ft‬‬
‫הקריאה‪ ':‬אס הו ^‬ ‫לר‪,‬רחיק ממנה ארבע אמו׳• איד אבינא ומתניתא אמרר‪ •p ,‬וכמה ירחיק מדי} י^} יעבור זמן‬

‫‪I‬‬
‫אדס קסוייס‪ .‬ומאריך ’כק״ש‪ :‬עש‪,‬‬ ‫במישרה‬ ‫‪.‬‬ ‫הצואה ארב׳ אמות‪ .‬א״ר אמי איד שמאי ת'פתר‬ ‫‪ ■V:‬ו‬
‫‪'ft‬־ ‪' ft‬‬
‫יחי?* וקורא את‬ ‫אי״י‬
‫שסע קודם טבילה‪ :‬סתכיתא בעכורין• דדסו כארעא ססיכחח‪ .‬כן ספירש כבבלי‪ :‬אבל בצלולין אסור‪ .‬דלנו רואה את ה ע רו ה;‬
‫לעכור ברגליו יעבור• כציל; ובשעה שהוא נותן לעורות• אצואת כלבים קאי אבל צואת אדס אפי׳ בלא עורות שהרי אין דרכס לתתס שס*‬
‫רש״י‪ :‬איר אביכא‪ .‬ברא״ש פ' קי שמתו סי' ק״ז הגי׳ איר חנינא‪ :‬וקתניתח‪ .‬משנתנו‪ :‬וכסה ירחיקמהן‪ .‬דתני יכסה ירחיק חהן יכו'‬
‫וקאי אדלעיל לא יתכסה בסיס הרעים ולא בקי המשרה וכבלה כסרתת היא כסי המשרה ומאי אתי׳ ר' זעירה להשמיענו ‪ :‬א ‪y‬‬
‫במישרה‬ ‫אמי א״ר שקאי‪ .‬ברא״ש שס הגי׳ איר שמלאי וגס לא גרים ר׳ אקי ‪ :‬תיפתר‬

‫?‪']ft‬׳■‬
‫הש״ם‬ ‫מסורת‬
‫בנלי שם ועיש• ‪ C‬בבלי כ״ה יהאומר שם ר׳ אלעזר ואיתיסא ר׳ אחא בר אבא בר )‪pj:f‬‬ ‫שם וש*כ•;^|( בכלי שס ובקיצור‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫;?׳‪ft‬־‬
‫משוס רגינו♦ י'( תוספתא פ״ב ובשינוי קצת בנצי שם ובשיניי‪.‬‬
‫‪:‬־■’ ‪.?■'S‬‬

‫י ‪iftft‬׳״ '‬

‫׳■־ ‪- f t‬‬
‫' ?? ‪. ft‬‬
 ‫)דף ו' עיד(‬ ‫‪3‬ף‬ ‫ברכות‬ ‫פרק שלישי הלכה ה׳‬ ‫מי שמתו‬
‫בסישרה של כובסין‪ .‬משנתנו איירי נמשרהי^של !כובסין והתס^סגי •גד אמות אבל בחשרה של עורות אימא דצריך הרחקה יותר‬
‫וכן בנגלה נסרחת ואתא ר׳ זעירא להשמיענו דגס בנבילה שנסרחה די בד' אמות‪ :‬הא תנינן♦ ברישא לא במים הרעים ולא במי המשרה‬
‫ואס משרה 'של כובסין ״ היינו סיס הרעים אלא משרה היא של עורות זתני ולא בחי המשרה לאשמעינן בסיפא דדי בהרחקה‬
‫י ' אמות; כזית י־גן‪ .‬כל חמשת המינ׳ס קרוין דגן חמין ושעורין וכוססין שבולת שועל ושיפון‪ :‬פורשין מצואתו* אס אכל מיח מהן‬
‫שצואת מינים הללו ססרחת‪ :‬אמר ‪’ S‬ודן‪ .‬ואסר ר' יזדן‪ :‬סנעריו‬
‫מ ל ימא לטיגנא‪ .‬תר׳יי פי'‬ ‫כתיב‪ .‬חסר כליי סשננער; ר׳ שמואל בר ר׳ יצחק‪ .‬ברא״ש שס במישרה של בובסין‪ .‬א״ל‬
‫כלו' אין ביטול הרוק מועלת‬ ‫הגי' ר׳ שמואל בר חסדא והוא ט״ס שלא מצינו בירושלמי אמורא ר׳ מני אם במישר׳ של‬
‫אלא לשעה מועטת כמהלך סן‬
‫הים לטיגנא שהוא דבר מועט‬
‫הנינן לא‬ ‫הא‬ ‫בשס ז ה‪ :‬ברכיס‪ .‬בגללים רכיס‪ :‬ובלב'בשל חמור‪ .‬הא בשאר בהמות כובסין‬
‫ואח״כ הרוק מתייבש ע״כ ויותר‬ ‫במי‬ ‫ולא‬ ‫הרעי׳‬ ‫אין מרתיקין‪ :‬בבא סן ׳הדרך‪ .‬אז סרחיקין‪ :‬ובלבד באדוסין‪ .‬בחרנגולין במים‬
‫כלל ‪.‬‬
‫לזה‬ ‫בצואה המשרה• תניא( קטן שהוא נראה שאין_ סהני __‬ ‫אלוסין כן פי׳ הרשב״א ברכות כ״ה וגי׳ תר״י באדוקה וכי'‬
‫אלומה וכס׳ אמדה כתב י״ס תרנגולין שבארן אדוס לפי שאוכלין‬
‫שס שעויין כלאיתא בכתובות פי' אע"פ ששס השעורים רעות ביותר‪ :‬ייבול לאמי כזית דק פורשין כסברת רבא כבלי כ״ה וברוק‬
‫_‬ ‫סרחיקין מריח רעי של צואה ‪ :‬מסוף ריח רע• ססקום שכלה מצואתו וממימי רגליו ארבע _____________‬
‫לןר^י הדרן עלך מ ‪/‬צמתו‪.‬‬ ‫הריח‪ :‬כהלא ר׳ לייא‪ .‬ברא״ש הגי׳ ר׳ אילעי והוא ר׳ לייא עיי׳ אמות וא□ אען‬
‫מבוא פ״ל ע ר ך ר׳ הי ל א‪ :‬ברמשא‪ .‬בלילה‪ :‬מהי מיסר סילי דאוריתא‪ .‬בזי׳ דגן אין פורשין לא מצואתו ולא ממימי רגליו ארב׳‬
‫אס רשאי לומר דברי תורה‪ .‬לפי שהיה לפניהם צואה בריחוק ד״א‬
‫דאילו אמות‪ .‬בעי קומי ר׳ אבהו מפני מה פורשי־ מצואתו‬ ‫ובלילה אין רואין אותה‪ :‬ססון לאילו הוה איקחא‪ .‬כיון‬
‫הוה יום היינו רלאין הצואה אשר לפנינו והיינו צסורין בתורה דלפניו וממימי רגליו• אמר לון מפני שמהשמתיו רעות• אמרין‬
‫סרחיקין עד מקום שעיניו רואות אותו‪ :‬ברם כדון‪ .‬אף עתה אשור‪ :‬ליה ולא קטן הוא• אמר לון ולא כתי' )בראשית חי(‬
‫גרף‪ .‬כלי חרס המיוחד לצואה ולמי רגלים ובבבלי איתא עביט של כי יצר לב האדם רע מנעוריו‪ .‬איד יודן מנעריו כתיב•‬
‫מי רגלים ופי׳ רש״י של רעי קרוי גרף ושל סי רגלים קרוי עביט‪ :‬משעה שהוא ננער ויוצא לעולם• ר׳ יוסי בר חנינא‬
‫ואחד של סיס♦ סי רגלים‪ :‬צריך להרחיק סמנו י ' אמות‪ .‬הואיל אמר מרחיקין מגללי בהמה ארבע אמות‪ .‬רבי שמואל‬
‫ומיוחד לכך ואע״פ שאין בתוכו כלום‪ :‬״(מהו רביעית‪ .‬כצ״ל ואינו‬
‫סן הברייתא אלא מן הגח׳ ובא לפרש ל‪!3‬די ר׳ זכאי‪ :‬רביעית בתוך בר רב יצחק אמר ברכים ובלב׳ בשל חמור• ר' חייא‬
‫רביעית‪ .‬לרביעית של מי רגלים צריך רביעית מיס‪ :‬אחל כלי קטון‪ .‬בר אבא אמר בבא מן הדרך‪ .‬לוי אמר מרחיקין מצוא׳‬
‫שאין בו אלא רביעית מי רגלים‪ :‬ואחד כלי גדול‪ .‬שיש מ הרבה יחזיר ארבע אמו׳• ותני כן מרחיקין מצזא׳ חזיר ארבע‬
‫רביעיות של סי רגלים סגי ברביעית סיס ‪ :‬שלאתר הסיטה‪ .‬שהמטה אמות♦ ומצוא׳ הנמייה ארבע אמו'• ומצואת• התרנגולין‬
‫מפסקת בינו לבין הגרף‪ :‬טריקלין‪ .‬בית גלול ור\א ל׳ רוסי*(‪ :‬ר' ארבע אמות• ר׳ יוסי בר׳ אבון בשם ר׳ חונא ובלבד‬
‫חניכא תרתיה• הוא ר׳ חנינא תורתייא עיי׳ ערכו מביא פ״ד‪ :‬כל‬
‫‪J‬‬
‫שהוא סכטלה ברוק♦ רוקק עליה ומכסה אותה ברוק ‪ :‬סן באדומים‪ (^ .‬תני מרחיקין מריח רע ארבע אמו׳• א״ר‬
‫ימא לטיגנא‪ .‬כשולה דג סן היה והמחבת נתונה על האור לתתו אמי^( מסוף ריח רע^ארבע אמות• הדא דאמר לאחריו‬
‫צתזכו בשמן לט;נו‪ .‬כן פי' יש״י קידושין מ״ד פי׳ מאי אהני הרוק אבל לפניו עד מקום שעיניו רואות אותו‪ .‬בחרא ‪ C‬ר׳‬
‫'הא לאלתר תהא יבש‪ .‬טיגנא היא תי׳ •־נית**_( ופתרונו סחבת‪ :‬והוא לייא והבריא הוו יתבין קומי פונדקיא ברמשא• אמרין‬
‫שתהא הסטה גבוה עשרה טפחים‪ .‬דאז היא רשות לעצמה ואינה‬
‫נחשבת כקרקע הבית‪ :‬ובלבד שלא יר\ חבלי הסטה נוגעין בתיבה* מהו מימר מיליא דאוריתא• אמר לון מביון דאילו הוה‬
‫דתנלי הסיטה אינם מרוחקים י׳ טפחים‪ ,‬סן הארך‪ .‬עושה לו כיליון‪ .‬איממא הוינן חמיין מה קומינן‪ .‬ברם כדון אסור• תני^(‬
‫הוא כסו קילון ופי׳‪,‬בל' רומי*'’־*( חדר קטן כלו׳ עושה לי מחיצה גרף אחר של ריעי ואחר של מים צריך להרחיק ממנו‬
‫כל דהו כאילו הס״ת מונח בבית כפני עצמו ובבבלי איתא אריב״ל ד׳ אמות• ושלפני המט׳ נתן לתוכו מים כל שהוא‬
‫ספר תירה צריך לעשות לו מחיצה עשרה‪ :‬אם היה נתון על גבי דבר יקרא ואם לאו לא יקרא* ר׳ זכאי אמי נח‪ :‬לתוכו‬
‫אחר‬ ‫‪.‬‬
‫רביעית מים יקרא ואם לאו לא יקרא• ®(ומהו כדי‬
‫רביעית רביעית בתוך רביעית• אחר כלי קטון ואחד כלי‬ ‫^‬
‫גדול• רש״בג או׳ שלאחר המיטה יקרי שלפני המיטה לא יקר'‪ .‬ריש בן אלעור אומר אפי׳ טריקלין עשר על‬
‫עשר לא יקרא עד שיכסנו או עד שיניחנו תחת המיטה* ר׳ יעקב בר אחא בשם ר׳ חייא בר ווא הורי ר׳ חנינא‬
‫תיתיה בהדא דרבי שמעון בן אלעזר‪ .‬רבי בנימן בר יפת בשם ר׳ יוחנן י( צואה כל שהוא מבטלה כרוק•‬
‫ר׳ זעורא ר׳ יעקב בר ובדי הוו יתבין חמין צואתה‪ .‬קם ר' יעקב בר ובדי רקק עלה* א״ל ר׳ זעורא מן‬
‫ימא לטיגגא• תיבת שהיא סליא׳ ספרים נותנת מראשותי המיטה ואינו נותנה מרגלות המיטה♦ ר׳ אבון בשם רבי‬
‫הונא והוא שתהא המיטה גבוה עשרה טפחים‪ .‬ובלבד שלא יהו חבלי המיטה נוגעין בתיבה• הורי ר׳ יסא‬
‫במקומיה דר׳ שמואל בר רב יצחק כהדא דר• חונה• לא ישמש אדם מיטתו וספר תורה עמו כבית‪ .‬ר׳‬
‫ירמיה בשם ר׳ אבהו אם היה כרוך במפה או שהי' נתון בחלון שהוא גבו׳ עשרה טפחים מותר♦ י( רבי‬
‫יהושע כן לוי עושה לן כיליון• לא ישב אדם על גבי ספסל שספר תור׳ נתון עליו• מעשה בר׳ אלעזר שהיה‬
‫אחר‬ ‫יושב על גבי ספסל שספר ‪,‬תורה נתון עליו והרתיע מלפניו כמרתיע מלפני הנחש‪ .‬אם היה נתון ע״ג דבר‬
‫םס ור ת ה ע ״ ם‬
‫׳( סנהדרין‬ ‫כרב חסדא בבלי שס‪.‬‬ ‫א( תוספתא ברכות פ״ב חגיגה פ״א בבלי סיכה מ״ב‪ .‬נ( תוספתא ברכות פ״ב בבלי כ״ה‪.‬‬
‫פ׳׳י הלי; א׳‪ (^ .‬תוספתא סיב נבלי שס ובשינוי והתוספתא כ‪4‬י׳ הירושלמי‪ C .‬שם ושם האוסר אני’• ’‪ (.‬נבלי שס כ*ו•‬
‫‪*) Iricliaiura. **) Triyavov■ ***) cella.‬‬
 ‫ברכות‬ ‫פרה שלישי הלכה ה' ף‬ ‫מי שמתו‬ ‫)רף ו' ע‪ /‬ו' עיא!‬

‫אחר‪ .‬אס הס״ת סוכת ע״ג דבר אחר מותר לישב בצלו‪ :‬עד היכן• מותר לישב כלו׳ כמה צריך להתרחק קן אותו דנר שהספר קונת‬
‫עליו‪ :‬לייסקי‪ .‬שק‪ :‬דייקלר׳‪ .‬נרצה שפתרונו דקל והרי״ש נוספת וכמו שמצוי הרבה כל׳ ארמית פי׳ הדקל שרשיו מלמטה והען עולה למעלה‬
‫ולא יעשה התפילין גשתולה אותן כעין דקל שיתלה הבתים למטה והרצועות למעלה אלא הבתים למעלה והרצועות סלמטן; אתיא‬
‫‪pT‬ר‬
‫למר ר' חנינא♦ הא דאמרינן אבל מלמעלה לא אתי' כר‪%‬א דאסר ר׳ חנינא‪ :‬מפהק‪ .‬פי' רש״י חיך מלקחותיז פותח כאדם שרוצה לישן או שעמל‬
‫משינה‪ :‬לפניו אסור‪ .‬לרוק‪ :‬יפול מצדך אלף‪ .‬וכתיב בתריה ורבבה‬
‫־אחר מותר‪ .‬ער היק• ר׳ אבא בשם ר׳ הונא טפח‪ .‬מימינך א״ב מצדך הוא צד שמאל ירס• שירוק משמאלו‪ :‬״(בההין דרקק‬
‫אסור• בספרים ישנים הגי' אם טיילין דהוא אסור‬ ‫ר׳ ירמיה בשם ר׳ זעורא אפי׳ בל שהוא‪ .‬דייסקי שהיא איצטלין דהוא‬
‫מליאה ספרים או שהיו בתובה עצמו׳ המס הרי זה ופי׳ הרשכ״א בחידושיו כרכות כ״ד בשם הנגיד אם במטייל כלו' שלא‬
‫פירש דבטעות ידי סיפר רוא בספרים והכץ‬ ‫טפשילן מאחוריו ורוכב• תפילין תולה אותן מראשות באונס‪ .‬והראב״ל ז*ל‬
‫איתא כל עמא סולויבאהין דרקיק אס אצטלין דהוא מותר זאיצטלין‬ ‫המיטה• 'ר׳י‬ ‫!ויה ה‬
‫המיטה ואינו תולה אותם מרגלות‬
‫כמו אצטלת בת מאה מנה‪ ,‬ואתי׳ כגמ׳ דילן דאסרינן מבליעו באפרקשתו‬ ‫ז‬ ‫‪,‬‬
‫טעות וצ״ל מותר הסופר הרכיב‬ ‫ע״כ ובירושלמי שלפנינו יש‬ ‫י‬ ‫‪ ,‬יי י'‬
‫חנינא‬ ‫ר׳ אבהו ר׳ אלעזר בשם ר׳‬
‫גי* הנגיד וגי' הראב״ד‪ :‬כרוקק בבבת עינו‪ .‬של כביכול‪ :‬ושייף‪.‬‬ ‫התפילי’ במראשות המיטה‬
‫ירוק‪ .‬אחר שסיים תפלתו‪ :‬לא סוף דבר עד‬ ‫דייקלר׳ אלאתפיל;ן מלמעלן ^ מתעכו כרגליו‪ :‬אל‬ ‫_‬ ‫ובלבד רלא יעכיר כהדין‬
‫שאולי תעוטש שיהלך ארבע אמות‪ .‬ומטעם דצריך להתרחק ממקום שהטיל מיס ;‬ ‫’‬ ‫ורצועו׳ מלמטן• הגא רי הלפתא בן‬
‫בתפילתו סימן רע לו‪ .‬הדא דאת אמר מלמטה אבל אלא אפי׳ שהא‪ .‬והטעם הוא י ע ד כדי הילוך ד׳ אקות עדיין תפלתו‬
‫ומטעה דצריך‬ ‫בפיו ‪ :‬אס אומר אתה עד •שיהלך ארבע אמות‪.‬‬
‫יהא אסור‪ .‬אפי׳ הלך ד׳ אמות ‪ :‬אני או׳ אחר בא‬ ‫להתרחק וני׳ ‪:‬‬
‫מלמעלה לא• אתיא דמר רי חנינ אי( אני ראיתי את‬
‫לחוש שמא אחר בא להטיל שם מיס בסקוס שהוא‬ ‫והטיל שם‪ .‬יש‬ ‫ר׳‬ ‫רי מפהק ומעטש ומתן ידיו׳ על פיו אבל לא רוקק‪.‬‬
‫יוחנן אמר אפי׳ רוקק בדי שיהא כוסו נקי• לפניו אסור עתה ויהיה אסור לו להתפלל גס שם‪ :‬צואה• 'אסור להתפלל כנגד ה‬
‫עד שתיבש כעצס‪ :‬סיס‪ .‬מירגלי ס‪ :‬מטפיחיז‪ .‬לחין כדי להטפית ‪ :‬כל‬ ‫לאן ריו מותר‪ .‬לימ*נו אסור לשמאלו מותר• הרא היא‬
‫רבתי׳ )תהליס צ׳יא( יפל מצדך אלף• בל עמא מוריי זמן שרישומן כיכר‪ .‬והוא פחות ססטפיחין ‪ :‬״״(גניכח אמר מיס כל זמן‬
‫וכז׳‪ .‬נראה לצ״ל גניבא בשס רב וכאשר הוא בכלי כרכות או דקאי‬
‫אדלעיל ר׳ אבא בשס רב וכו׳ גכינא כלו' חולק על ר' אבא‬ ‫® (בההין דרקק איצטלין דהוא אסור‪ .‬ר׳ יהושע בן לוי‬
‫ואחר בשס רב וכו'‪ :‬שמואל אמר‪ .‬קאי אצואה‪ :‬עד שיקרמו פני ה‪.‬‬ ‫אמר ר‪,‬רוקק כבית הכנסת כרוקק בבבת עינו‪ .‬ר׳ יונה‬
‫רקק ושייף• =( ר׳ ירמיה ר׳ שמואל בר הלפתא בשם שעלה על פניה כעין קרוס ‪ :‬ר׳ ירמי׳ וכו׳ אפילו עשויה כעצס‬

‫״ נציאה ע ד‬ ‫ני‪-‬נימן ניני י י' אנא אמי ״ ם‬ ‫אי י ח פ ר מיס נל ימן‬ ‫מים‬ ‫ארבע אמות• וב! הממיל‬ ‫ער שיהלך‬
‫הא אס ינשה כעצס קורא כנגדה אע*פ שרישומה ניכר‪•:‬‬ ‫בר אחא *( לא שתיבש כעצס‬ ‫ארבע אמות‪ .‬א״ר יעקב‬ ‫ער שיר‪,‬לך‬
‫אלא אפי׳ שתא אמר ליה ר׳ מכא לר׳ תזקיה אפי׳ עשויה כעצס וכו'‪ .‬והוא סיוד^‪.^.‬‬ ‫סוף דבר עד שיהלך ארבע אמות‪.‬‬
‫כדי הילוך ארבע אמות• א׳יר אמי אם אומר אתה דבריו של ר׳ מכא וגס בבבלי קציני לפעמים שמכניס א״ל בתז‪:‬ך‪' .‬‬
‫א*ל ור\א ־‬ ‫ער שיהלך ארבע אמות יהא אפור אני או׳ אחר בא דברי האומר כהך דב״ב ק״א ע׳׳ב א״ל גמאן כרשב״א‬
‫מייתיכא לך אגרתא ואפשר שהוא ט״ס‪ :‬אפי׳ עשויה כעצס אסורר];‪•,‬‬
‫רבי אבא בשם רב ’ ( צואה עד שתיבש גניבה •סבר אליבא דרב דצואה אפי׳ עשויה בעצם אשורה וכ^'■‬ ‫והטיל שם‪.‬‬
‫כעצם• מים בל זמן שהן מטפיחין• ®״(גניבא אמר מים שאמר ר' זעורא בשס רב ופליג א‪,‬מה שאסר ר' אבא בשם י ‪•3‬‬
‫כל זמן שרישומן ניבר• שמואל אמר עד שיקרמו פניה• דצוחה עד שתיבש כעצס ואע׳ג דכמיס אס אין רישומן ניכר קותל‬
‫שמעון בר ווא בשם ר׳ יוחנן עד שיקרמו פניה• ר׳ וצואה עשויה כעצס כמי אין רישומה קייס מ״מ יש משמשה כאן‬
‫ירמיה ר־ זעורא בשם רב צואה אפי׳ עשויה בעצם וכיכר שהיה שס ציאה מתחילה קשא״ב גבי מים כן נראה פי'‬
‫טעממ תא‬
‫זב שראה קרי וכו'‪ .‬מכאן עד ט ע‬
‫כדון זג‬
‫״״®(ער ג‪7‬ון‬
‫‪^.‬ע ‪7‬‬ ‫הסוגיה^ מ ת‪ i‬נ‪J‬׳י ‪' 1I‬‬ ‫י•‪-,‬‬ ‫^•ייי‪-‬‬ ‫•ייי•‬
‫דלא משוס שאין שס לטומאה קלה אצל טומאה חקורה יש בלבוצ‬ ‫אסורד‪ .,‬שמואל אמר עד ש קרמו פג ח*‬
‫ועירבוב ידי סופר וכבר האריכו המפרשיס למעכיתס זה אומר בכ ה‬ ‫אמר בשם ר׳ יוחנן ער שיקרמו פניה‪ .‬אמר חוקיה‬
‫אבא מחמיר במים יותר מן הצואה• א״ל ר׳ מנא מן וזה אומר בכה‪ .‬והנראה דהני גרסינן מה טעס דר׳ יודה משוס‬
‫קלה אצל טו מא ה‬ ‫מה מועיל הוא שהוא טובל שאין שס לטומאה‬ ‫ר‪,‬דא דכניבד‪ .,‬אי־ל אפי׳ עשויך‪ ,‬כעצםאסורה מפני‬
‫חמורה מה■ נפק מביניהון ראה קרי אין תימר מה הועיל שהוא‬ ‫שמשמשת קיים מים אין משמשה קיי□ ;‬

‫הוא שהוא טובל• נשמענה מן הדא המשמש׳ שראתה^‪1‬כלוס שהרי הוא עדיין בטומאתו משוס זוכו או טעמיה דרבי •ולק‬
‫אלל מו קאה‬ ‫נדה צריכה טבילה‪ .‬ורבי יודה פוטר♦ מה טעם דר‪ ^ ,3‬משוס שאין שם לטומאה קלה אצל טומאה חמירה‬
‫ין מקום ׳‘ טומאה קצה כלי קרי והוי כאילן‬
‫_ ____ חמורה דהיינו זובו אין‬ ‫ייי‪-‬דד ה‪ /‬״״• ‪n n n‬‬
‫נפק‬ ‫י כלל• מה‬ ‫א‬ ‫א•‬ ‫’’’ ' י י ’ '(‬
‫‪.‬‬ ‫כאן קיי‬ ‫אין‬ ‫ל טומא׳ קלה אצל טומא׳ חמורה‪ .‬מר‪__________ ,‬‬

‫מסורחהש״ם‬
‫מגילה פ*ב הלי א'‪ ,‬י( לקמן פ״ד הל׳ ו'‪ .‬י( בבלי ברכית כ״ה ובשיכן»‪ ,‬ה( עיי׳ יומא פ׳׳ג הלי ג ‪/‬‬ ‫׳*( שם כ״ל ובשינוי וגס איתא שם ורק‪.‬‬
‫כה )רף ז׳ ‪(fTj‬‬ ‫ברמת‬ ‫פרק רביעי הלכה א'‬ ‫תפלת השחר‬
‫נפק מביכיהון‪ .‬מה כפקא מיכה אי משים מה מועיל או משוס שאין יכ‪ 1‬ל •הא מתפלל שלשתן באתת‪ .‬בתוספתא מתחיל בזה״ל יכול‬
‫יתפלל אדם כל היום כלו כבר מפורש ע״י דניאל וזסנין‬ ‫שס יכו'‪ :‬ראה קרי‪ .‬ואח״ב ראה זוב אם תיסר הטעם משוס מועיל‬
‫הכא בשעה שראה קרי ר\י‪ c‬מועיל דהא לא ראה עדיין זוב ונתחייב תצתא וכו׳ וקצת נראה שזה המאסר לא היה בתוספת' דבני‪ .‬א״י גם‬
‫כבר בטבילי‪ :‬וצריך לטבול אף שראה את״נ זוב ואס הטעס משוס איתא הרבה פעמים כש״ס זה אסר י ב •וחנן ולואי יתפצל אדם בל‬
‫היום ולא אישתסיט בשום דוכתא‬ ‫י‬ ‫דאין שס לטומאה קלה אצל‬
‫חמורה הרי כשבא הזוב נדחה נפק מביניהון ראה קרי אין חימר מה מועיל שיייא להביא המאסר של התוספתא יכול‬
‫טומאת קרי והוי כאילו לא ראה טובל מועיל הוא הוי לית טעמיה רלא משום שאין שם יתפלל אדם כל היום וכבר הקשה‬
‫קרי ןא*ן צריך טבילה‪ :‬כשסעיכה לטומאה קלה אצל טומאה חמורה• עד כחן כשבאח רביט יונה ז ^נ^ו׳ ואת על הבבלי‬
‫‪.......‬האי ‪ 7‬ר'‬
‫לרבינו‬
‫לאיי׳ ■י ‘‬
‫מן הדא‪ .‬סן מה דתכי במתני׳ לו טומאה קלה בסוף‪ .‬אפי׳ באת לו טומאה חמורה זהביא קסכה "י“ '‬
‫יוחנן מיידי במחדש בה דבר עיי'‬ ‫המשמשת שראתה כדה(' וכו' ר״י‬
‫פוטר והרי הכא היתה מעיקרא בסוף• נשמעינה מן הדא והמשמשת שראתה נדה רא״ש פרק מי שמתו סי' ט׳ו אבל‬
‫בת טבילה משוס משמשת דהא צריכה טבילה ורבי יודה פוטר‪ .‬הדא אמרת היא בירושלמי לא משמע כן עיי' לקמן‬
‫פ״ד הל' ג׳ ד״ה שמעון‪:‬‬ ‫הרא היא אדא‪:‬‬ ‫ראתה נדה אח"כ והיתה הטבילה‬
‫בימי‬ ‫הררן עלך מי שמתו‪,‬‬ ‫מועיל ואפ״ה פוטר ר׳ יודה‪ :‬הוי‬
‫לית טעמיה ללא‪ .‬הרי לית טעמא‬
‫א ח פי ל ח השחר ער חצות• רבי יהורה אומר ער ד׳ שעות• תפילת הטנחה עד‬ ‫אלא משוס שאין שס וכו׳ ע״כ זה‬
‫מה שנראה בהגי׳ עס פירושי‪ ::‬הערב• רבי יהודה אמר עד פלג המנחה• תפילת הערב אין לה קבע‪ .‬ושל מוספין‬
‫עד כדון כשבאת לו טומאה קלה בל היום‪ :‬ב רבי נחוניא בן הקנה היה מתפלל בכניסתו לבית המדרש וביציאתו תפילה‬
‫בסוף‪ .‬הוא בעיקרו האיבעיא‬
‫דלעיל ונשנה לבד בסיגנון אתר קצרה• אמרו לו תלמידיו מה מקום להפיל׳ זו אמר להן בכניסתי אני מתפלל שלא‬
‫ואפשר דצ״ל ואית דמתכי לה עד תארע תקלה על ידי וביציאתי אני נותן הודאה על חלקי ‪ :‬ג רבן גמליאל אומר‬
‫‪ ,‬כדון וכו׳ כלו׳ שמע‪-‬כן ממחני' בכל יום ויום מתפלל אדם שמונה עשרה• רבי יהושע‪ ,‬אומר מעין שמונה עשרה♦‬
‫‪ ,‬דחולק ר׳ יודה כשבאת טומאה רבי עקיבא אומר אם שגורה תפילת; בפיו מתפלל שמונה עשרה• ואם לאו מעין‬
‫‪ /‬קצה בסיף כלו׳ אחר הזוב ‪ :‬אפילו שמונה עשרה ‪ :‬ד ר״א ‪,‬אומר העושה תפילתו קבע אין תפילתו תחנונים• ר' יהושע‬
‫'׳באת לו טומאה חמורה בסוף‪ .‬אומר המהלך במקום הסכנה מתפלל תפילה קצרה מעין שמונה עשרה ואומר הושיעה‬
‫'‪/‬נעל קרי שראה זוב אם גס בזה‬
‫העיבור יהיו צרכיהם לפניך• כא״י שומע‬ ‫לחולק ר׳ יודה‪ :‬היא הדא היא אדא‪ .‬ה׳ את עמך את ישראל •בבל פרשת‬
‫י‪:,‬יא היא ור׳ יודה פוטר בין אס הפילה ‪ .:‬ה היה רוכב על החמור ירר ואם אינו יכול לירד יחזיר את פניו ואם אינו‬
‫ראה בתחילה זוב ואח״כ קרי או יכול י^החזיר את פניו יכוין את לבו בנגר בית קדשי הקדשים• היה רוכב בספינה‬
‫^עזר בן עזריה אומר‬ ‫קיי ואח״ב זוב ופה יש לגרוס מה או באסדא יכוין אח לבו בנגד בית קדשי הקדשים‪ :‬ו רבי‬
‫שכתוב בראש הסוגי׳ עד כדון זב‬
‫בחבר עיי■‘‬ ‫שראה קרי וכו׳ עד ור' יודה פוטר אי) תפילת הסוספין אלא בחבר עיר• וחכמים אומר׳ בחברעיר ושלא‬
‫והוא קיצור עכיז הסוגי' ואפשר רבי יהודה אומר משמו כל מקום שיש בו חבר עיר היהיר פטור מתפילת המוספין‪:‬‬
‫שהך עד כדון וכי׳ עד יר׳ יודה‬
‫סליק פירקא‪.‬‬ ‫פוטר הוא במקומו וסן מה טעס‬
‫ח פי ל ח השהר עד חצות בר• כתיב )דנריס י״א( לאהבה את ה; אלהיכם‬ ‫עד משוס שאין שס לטומאה קלה‬
‫ואי זו זו תפילה• וכן‬ ‫ובי יש עבודה בלב‪.‬‬ ‫ולעבדו בבל לבבכם ובכל נפשכם‬ ‫אצל טומאה חמיר‪.‬ר‪ v‬בא לפרש‪:‬‬
‫פלח ליה בתדירא הוא ישיזבינך‪ .‬ובי יש פולחז‬ ‫הוא )דניאל ו'( אומר אלהך די אנה‬ ‫הדרן עלך מי שמתו‬
‫מתפל׳ שלשתן כאהת פירש בדניאל )שס( וזימנין‬ ‫בבבל• ואי זו זו תפילה• יבול יהא‬ ‫תפלת השחר ‪ .‬עד הערב‪.‬‬
‫וגומר* יכול יהא מתפלל לכל רוח שירצה‪.‬‬ ‫תלתא ביומא הוא ברך על ברכוהי‬ ‫עד חש׳כה‪ :‬על פלג‬ ‫‪,‬‬
‫כן‪.‬‬ ‫נגד ירושלם• יבול משבאו לגולה‬ ‫ת״ל )סס( וכוין פתיח־ן ליה בעיליתיה‬ ‫המנחה‪ .‬זמן מנחה קטני‪ :‬הוא‬
‫מתשע שעות ומחצה על הלילה‬
‫שהס שתי שעות ומחצה נמצא פלג המנחה שהוא חצי שיעור זה י״ה שעות חסר רביע וכן מיתא בגס'‪ :‬אין לה קבע‪ .‬זמנה כל היו ס‪:‬‬
‫ושל סוספין כל היום• במשב׳׳מ ד״ר וכן במשב״ג איחא עוד ר' יהודה אוסר עד שבע שעות• אבל כבר כתבו התוס׳ ברכות כ״ז ד׳ה ת״ש‬
‫שבכל הספריס הישניסאיכו וגסברי״ף איני♦ ב מה סקוס‪ .‬כן הגי׳ בכל המשכיות ופי׳ מה טיבה ולקמן•! במשנה בגס׳ הגי׳ סי^ טיבה ואפשר‬
‫שנתהוה שס ע׳׳י אשגירת הסופר‪ :‬שנא תארע תקלה על •די וכו'‪ .‬נגס׳ מפרש לה לכולה ‪ :‬ג מעין שמונה עשרה‪ .‬בגס׳ מפרש לה ושם‬
‫סיכח שהגי׳ במתני׳ שבע מעין שמונה עשרה אבל ‪ ,‬במשב״ס ונגס׳ מעין שסוכה עשרה ‪ :‬שגורה תפילתו בפיו‪ '.‬שהוא למוד ורגיל בה ‪:‬‬
‫ד העושה תפילתו קבע‪ .‬כקורא באגרת הכי ספרשיכן לה בגס׳‪ :‬מתפלל תפילה קצרה׳סעין שסוכה עשרה‪ .‬במשב״ס ונגס' ליתאלתי׳סעין שמונה‬
‫עשרה‪ :‬את ישראצ‪ .‬בסשניס ובגס׳ את שארית 'ישראל‪ :‬בכל פרשת העיבור‪ .‬ספרא בגח׳‪ :‬ה ואס איגו יכו^ לירד‪ .‬שאין צומי שיאחז‬
‫חמורו‪ :‬יחזיר את פניו‪ .‬לצד ירושלים‪ :‬היה רוכב בספינה‪ .‬טעות הנראה לעיכיס וצ״ל׳כסו שהוא בסשב״ס ובגס' היה יושב בספינה וכן הוא‬
‫לקמן במשנה שנגס׳ ‪ :‬באסדא‪ .‬עצים קשורים יחד וסשיטן בנהר להוליכן סמקוס למקום ויכיל*; להליך עליהם כמו בספיני־^ ‪:‬‬
‫ן אין תפילת הסוספין‪ .‬לא תקנוה‪ :‬אלא בחבר עיר‪ .‬כחבורת עיר כלו' בציבור ולא ביחיד‪ :‬ר' יהודה אוסר משמו‪ .‬של ראב״ע‪ :‬כל סקוס שיש‬
‫בו חבר עיר‪ .‬בגס׳ איתא דהת״ק דאסר ראב״ע אוסר אין תפילת הסוספין אלא בחבר עיר חולק אר' יהודה ולדידיה אף שיש חבר‬
‫‪.‬‬ ‫׳‬ ‫סליק סירקאי‬ ‫עיר היחיד חייב בתפלת הסוספין‪:‬‬
‫כאחת‪ .‬בבת אחת‪ ,‬כלו' ג‬ ‫ג כן' וכי יש עבודה בלב‪ .‬דעבודה משמע קרנן ובבלי תענית הל' מתוקן יותר איזו היא עבודה שהוא בלב‪:‬‬
‫כן‪.‬‬ ‫_____תפלות שחייב אדס לי‪.‬תפלל בכל יוס •תפלל זו אחר זו בלא שהיי׳‪ :‬יכול משבאו לגולה ______•‬
‫ססורחהש״ס‬
‫תיספתא פ״ג בנצי ברכות ל״א והתוספתא קרינה לגי׳ הבבלי‪.‬‬ ‫תענית נ׳‬ ‫בכלי‬
 ‫ברכות‬ ‫פרק רביעי הלכה א׳‬ ‫תפלתה שהר‬ ‫)רףדע״אע־נ(‬
‫בן‪ .‬היה חתפלל ג' פעחיס ביום ולא קולס שבאו לגולה‪ :‬קרחיש‪ .‬דובב ובבבלי יחתוך בשפתיו‪’p :‬לת•ר‪ v‬דחנן בר אגח פליגא וכו׳י על ‪' 6‬‬
‫אבא בר זבדא אין כאן מקומו כ״א לעיל פ״א הל' ח׳}דף י' ע״ב( ושס פירשנו והכופריס טעו וכתבו לזה המאמר פה יען שהוא מדבר ג*כ כעכין‬
‫תפילי‪ •::‬בקלא‪ .‬בקול רס‪ :‬בכנישתא‪ .‬בבית הכנסת כלו׳ עס הציבור‪ :‬עד דיילפון‪ .‬כדי שילמדו בכי ביתו תפלתו ממנו‪ :‬ובני כית•‬
‫דאבא‪ .‬ר' מכא הי' בנו של ר׳ יונה )עיי׳ מבוא פ׳ד ערך ר׳ מנא נ' ( ‪ :‬ילפא‪ .‬למדו; מאיכן למדו שלש תפלות‪ .‬כלו' כנגד עי‬
‫תקני ג׳ תפלות ‪ :‬י׳(כך זכיתי‪ .‬צ״ל כך תזכני‪ ,‬יכן הוא ב״ר פ' ס״ת ‪:‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪, r‬‬ ‫‪s‬‬
‫כשם שהייתי נאפילה‪ .‬כלו׳ נליל ה עני‪ :‬תאע־צה‪ .‬נליצ הנ א‪ :‬תפילות‬ ‫)לס( כל קבל דהוה עביר מן קדמת י נ א ־‬ ‫בן‪ .‬תיל‬
‫יכול יהא מתפלל שלשתן בבל שעהשירצה‪ .‬כבר פירש מאבות למדום‪ .‬כלו׳ כבר האבות תקני התפלות‪ :‬ושנו אותה ס ת ס‪.‬‬
‫דור )תהליס רה( ערב ובקר וצהרים• יכול יהא מגביר‪ ,‬לא קבעו לה זמן ‪ :‬עול ר\א קבעו אותה‪ .‬גס לתפלת הערב מצאו‬
‫קולו ומתפלל׳ פי׳ בחצה )שמואל א' א׳( וחנה ‪,-,‬א נמה לתלות‪ :‬איכיל‪ .‬נננצי עינול אנל עצינו נס נ ע שנ ה‬
‫סוף פ ק ד״ מיי המאינצות‪ :‬איניים‪ .‬של עולות ו ־ייי ס של‬ ‫‪.3 , -‬‬ ‫מ ד ב ר ה ‪ <,y‬ל ^ ה‪.‬‬
‫שיהו מתאכליז‬ ‫שאר קרגנות שנזרק דמן קודם שקיעת החמה‪:‬‬
‫א מי וכו׳ כל הלילה‪ .‬לכן אמרו גס בתפילת ערב אין לה קבע כלו׳‬ ‫רק שפתיה נעות‪ .‬הא כיצד מרחיש בשפתותיו•‬
‫רבי יוסי בר חנינא א( מן הפסוק הזה את למד י י שזחכר‪ v‬כל הלילה ; מדברי תורה למל ר׳ יהודה‪ .‬ר׳ יהודה דא מר‬

‫מעדות‬ ‫נ^מס נתרך‪ .‬א‬ ‫י'‪%‬‬‫אדם מגביה את קולו ויתפלל• ויחשבה ע‪5‬י לשכורה‪.‬‬
‫מיק שתשבור אסור להתפרל• מילחיה דחנן בר אבא‬
‫פליגא• דחנן בר ווא אמר לחבריא נימר לבון מלתא טבתא דחמית לרב עביר ואמרתה קומי שמואל וק ם ‪.‬‬
‫ונשקי על פומיה• ברוך אתר! שוחח בא להזכיר את השם זוקף• שמואל אמר ונא אמרית טעמא ה׳ זוקף ‪-i ,‬‬
‫כפופים‪ .‬אמר רבי אמי לא מסחברא דכא אמר אלא מפני שמי ניחת הוא• אמר רבי אבין אלו הוה כתיבב ‪■i l :‬‬
‫בשמי ניחת הוא הוה יאות• לית כתיב אלא מפני שמי נחת הוא• קודם עד שלא הזביר את השם כבר נ ח ת ‪■-‬‬
‫הוא‪ .‬רבי אבא בר זבדא מצלי בקלא‪ .‬רבי יונה כד הוה מצלי בכנישתא הוה מצלי בלחישה• בד הו ה‬
‫מצלי בביתא הוה מצלי בקלא ער דיילפון בני בייתה צלוחיה מיניה• אמר רבי מנא וכני ביתא דאבא ילפא ;‪>:‬ו‬
‫צלותא מיניה• מאיכן למדו ג׳ תפילות‪ .‬רבי שמואל בר נחמני אמר כנגד ג׳ פעמים שהיום משתנה ‪ if• b v‬־ ‪v‬‬
‫הבריות‪ .‬בשחר צריך לאדם לומר מודה אני לפניך ה׳ אלדי ואלרי אכותי שהוצאתני מאפילה לאורה• ■'־‬
‫‪r‬‬ ‫במנחה צריך אדם לומר מורה אני לפניך ה׳ אלרי ואלדי'אבות כשם שוביתני לראות החמה במורח ®(בך וביתי‬
‫לראות במערב• בערב צריך לומר יהי רצון מלפניך ה׳ אלדי ואלדי אבותי כשם שהייתי באפילה והיצאתני לאורה בך תוציאני‬
‫מאפילה לאורה• רבי יבי׳ל אמד תפילות מאבות למדום• ‪ Q‬תפילת השחר מאברהם אבינו)בראשית י״ס( וישיבם אברהש‬
‫בבוקר אל המקום אשר עמד ש ם' א ת פני ך‪,‬׳• ואין עמידה אלא תפילה כמה דתימר )תהליס ק״ו( ויעמוד פינחס ויפלל‪,‬‬
‫תפלת המנחה מיצחק אבינו• )גי־אשית לד( ויצא יצחק לשוח בשרה ואין שיחה אלא תפלה• כמ׳ד )תהליס קייב( תפילה לעני‬
‫כי יעט‪ 1‬ף ולפני ה׳ ישפוך שיחו‪ .‬תפילת הערב מיעקב אבינו )כראשית לח( ויפגע *במקום וילן שם‬
‫פגיעה אלא תפילה כמה’ דתימר )ירמיה לז( יפגעו נא בה׳ צבאות• ואומר )שס זי( א‪ 5‬תשא בעדם ר ע ה ^ ■;‬
‫ותפילה ואל תפגע ביי ‪ C‬ורבנן אמרו תפילות מתמידין גמרו• תפילת השחר מתמיד של שחר• )כמדבר ל ח (‬
‫את הכבש אחד תעשה בבקר• תפילת‪ ,‬המנחה מתמיד של בין הערבים• )שס( ואת הבבש השני תעשה כין‬
‫הערבים• תפילת הערב לא מצאו כמה לתלותה ושנו אותה סתם‪ .‬הרא היא דתנינן תפילת הערב אין ל ח‬
‫‪-,‬׳ד‬ ‫קבע ושל מוספין כל היום• איד תנחומא עוד היא קבעו אותה כנגד אימל איברים ופדרים שהיו מתאכלין על גכי‬
‫המזבח כל הלילה‪ .‬מדברי תורה ל מ ר ר יהורה• ’ '( ד חני ר׳ ישמעאל)שמות נוייז( וחם השמש ונמס בארבע שעות‪.‬‬
‫אתה אומר בארבע שעות או אינו אלא בשש שעות‪ .‬כשהוא אומר כחום היום הרי שש אמור• הא מה אני‬
‫מקיים וחם השמש ונ מס‪,‬בד שעות‪(® .‬ואת דריש בבוקר כבוקר• מה בבוקר שני להלן בארבע שעות• א ״‬
‫בבוקר שנא׳ כאן בדי שעות• בארבע שעין שמשא חמין וטולא קריר‪ .‬בשית שעין■ שמשא חמי! וטולא חמין‪,‬‬
‫איד תנחומא מהו כחום היום‪ .‬בשעה שאין צל לכל ברייה• ר' יסא מצלי בתלת שעין‪ .‬ר׳ חייא בד וו^‬
‫מצלי בתלת שעין• ר׳ ברכיה המוניה קרי קרי׳ שמע ומצלי בתר תלת שעין• ותא תנינן׳( הקור׳ מיכן ואילך‬
‫' לא הפסיד כאדם שהוא קורא בחורה• נימר כבר קיבל מלכות שמים בעונתה• אי‬
‫מעדות‬

‫הש״ם‬ ‫מסורת‬
‫שם ושס‬ ‫שם כ״י ושם איתא ר' יוסי גר ר׳ תנינא אמר תפלות אבות תקנום•‬ ‫בכלי שם ובשינוי והאומר שם רב המנוכא‪.‬‬
‫הוא ברייתא‪ .‬י{ שם ושם איתא ר׳ יהושע גן לוי אמר תפלות כנגד תמידין תקנום והובא אחר כן■ תניא כלותיה דריכ״ל והך ורבנן‬
‫הוא‪ .‬שם ברייתא ועיי׳ תוספתא ריש פ״ג* י'( מכילתא פ' נשלח נבלי כ׳׳ז♦ י‪ £‬לעיל )דף ג' ע*א‪ C‬פ״א קירי•‬
 ‫כן )דףו■ ע׳ב(‬ ‫׳ ברכות‬ ‫פרק רביעי הלכה א׳‬ ‫תפלת השהר‬
‫ב י מ י מלכות יו;‪ .‬עיי׳ תום׳ מנחות ס״ד ד״ה ועל אותה‬ ‫מעדות למד‪.‬״ הוא כמו או מעדות פי׳ מעדות של ר׳ יהודה בן נכא‬
‫שעה שכתבן בירושלמי דשקליס וכו׳‪.‬ונמס׳ עדיות תניא עובדא‬ ‫לסד ר׳ יהודה דתפלת השחר עד ד' שעית ‪ :‬היו משלשלי;• היו קורידין‬

‫שכתבו דר׳ יהודה ס״ל תפלה כנגד‬ ‫אבא‪ .‬צ*ל בבא‪ :‬מלכות רשעה יהושע בן לוי א ( בימי מלכוח יון היו משלשלין‬
‫קטורת תקנוה ולא הביאו הירושלמי‬ ‫להן‬ ‫מעלין‬ ‫יזאת‪ .‬מלכות מ חי‪ :‬מה טעקן להן שתי קופות של זהב והיו‬
‫ומסתמא לא היה זה המאסר‬ ‫דרבנן‪ .‬דאסרי עד חצות‪ :‬שנייס שני טלייפי פעם אחת שילשלו להן שתי קופו׳ של‬
‫בקונטרסס עיי' מבוא קל׳ג ע״א‬
‫ד״ה ובימי בעלי התו׳ ועיי׳‬ ‫גדיים‪ .‬באותה שעה ז האיר‬ ‫ן‬
‫מיותר דהא כתיב בתריה את זהב״ והיו מעליןי להןי שני‬ ‫^’י‪‘°‬‬
‫וכתב‬ ‫בזה‬ ‫הב״ה עיניהם ומצאו שני טליים מבוקרים כלישבוז‬
‫סרש״א ׳ שנתקשה‬ ‫הננח אחל ״עוו^‬
‫דקטורת של תמיד של בין הערבים‬ ‫הכבש השני תעשה בין הערבים הטלאים• על אות׳ שעה ‪ C‬העיר ר יודה בר ‪ ( 0‬א ב א‬
‫היה משתהא אחר הקרבת התמיד‬ ‫אלא בא לומר חלוק היום החצי על תמיד של שחר שקרב בארבע שעות‪ .‬א״ר לוי אף‬
‫עד פלג המנחה ע״ש ונעלמו‬ ‫עד חצות והוא חל’ הייס יייחל׳ ‪ ,‬בימי מלכות רשעה הזאת היו משלשלין להן שתי קופות‬
‫סמנו דברי הירושלמי בסוגיתנו‬ ‫עד‬
‫דאיתא שעה אחת לעיסוקו ׳ וכו׳‪:‬‬
‫‪ rj‬של זהב והיו מעלין להן שני כבשים♦ ובסוף שלשלו‬
‫‪L‬‬ ‫‪..‬‬ ‫״‬ ‫‪U‬‬ ‫י ‪ L‬י‬ ‫‪..‬‬ ‫יוס ; שנים ליום חובה ציום‪ .‬כלי ‪L‬‬
‫צא‬ ‫להם שתי קופות של והב ועלו להן שני חוירין• לא‬ ‫‪ p‬לר‪ ,‬הקיא צהקליש‬
‫^‬ ‫בכלל‪ :‬שנים ליום שני פרקליטי;‪ .‬הספיקו להגיע לחצי חוט עד שנעץ החזיר כחומה‬
‫אי נסי שנים ליוס בא להורות שני ונזדעזעה החומה וקפץ מ׳ פרסה מארץ ישראל♦‪ ,‬באותה שעה גרמו השנות ובטל‬
‫התמיד וחרב הבית* מה טעמון דרבנן)כמדבר כ״ח( שנים ליומי חלוק אח היום•‬ ‫פרקליטין ב׳ סליציס פרקליטין‬
‫יוני*(‪ :‬שתר‪ v‬א שחיטתן בנגל היום; טעמא דר׳ יודה שנים ליום חובה ליום‪ ,‬שניםיליום שני פרקליטין ליום• שנים ליום‬
‫שנים ליום‪ Q .‬שתה׳ שחיטתן כנגד היום• הדא‬ ‫’^’י שחה׳ שחיטתן לשם היום•‬ ‫כל\'*כנגד‬
‫‪ /‬קרן מערבית צפונית‪ .‬לפי שבבוקר היא דתנינן תמן י( תמיד של שחר היה נשחט על קרן מערבית צפונית על‬
‫השמש בסזרח וזורחת כנגדה למערב‪ :‬טבעת שנייה בנגד היום ושל בין הערבים היה נשח׳ על קרן צפונית מזרחית על‬
‫! על טבעת שנייה‪ .‬טנעי״ היי טבעת שנייה כנגד היום‪ .‬והיא שיהא‪ ,‬יודע אי זה מהן נשחט בשחרית ואי זה‬
‫‪I‬‬
‫קבועות ברצפה לתת ראש הבהמה מהן נשחט בערכי׳‪ .‬ר׳ חייא בשם ר׳ יוחנן ^(■ תפילת המנה' ותפילת המוסף תפילת‬
‫המנחה קורמת• הוון בעין מימר ‪.‬בשאץ ביום בדי להתפלל שניהן אבל א ם יע‬
‫ביום כדי להתפלל שניהן תפילת מוסף קודמת•׳ ר׳ זעירא בשם ר' יוחנן ואפי׳ יש ביום‬ ‫מערבית צפונית‪ ,‬ובמשנה‬
‫הך כנגד היום; עצ קרן צפונית כדי להתפלל שתיהן תפילת המנחה קודמת♦ ר׳ נתן בר טובי בשם ר׳ יוחנן אפי׳ יש‬
‫סזרת ת‪ .‬שבין הערבים השמש באה ביום כדי להתפלל שתיהן תפלת המנחה קודמת• והתני הקדים תפילת המנחה‬
‫לתפלת המוספין יצא• לשעבר הא בתחילה לא בדא• פתר לה כשלא הגיע זמן‬ ‫״י‬
‫התפילה‪ .‬״®(כהדא ר׳ יהושע בן לוי מפקד לתלמידיו אין הוה לבון אריסטון ומט׳ יומי‬ ‫שציל שניסיליוס ש^הא ‪7‬דע‬
‫לשית שעין עד דלא תסקון לאריסטון תהוון מצלון ד מנח תא עד דלא חסקון• י( ובמה‬ ‫כלו אי נסי שנים ציוס‬
‫לומר שצריך לברר איזה מהן יהא הוא פלג המנחה אחת עשרה שעות חסר רביע* חמן תנינן'( תמיד נשחט‬
‫נשחט בשחרית ואי זה בערבית‪ :‬בשמונה ומחצה וקרב בתשע ומחצה‪ , .‬ערב פסחים נשח' כשבע ומחצה וקרב בשמנה‬
‫ומחצה בין בחול בין בשבת• רבי ירמיה בעי הבא את עבד מנחה שתי שעות ומחצ׳‬ ‫תפילת המנתה יזי^יי^*‬
‫‪I‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪I‬‬ ‫״‬ ‫׳ ‪1 1‬‬ ‫׳‬ ‫—‬ ‫מפורש בברייתא הטעס שזו תדירה‬
‫א׳ ר יוסי לא הוקשה תפילת המנחה לתמיד‬ ‫‪ ^ . ^ 3‬והבא אתעביר מנח שלש שעות ומחצה‪.‬‬ ‫וזו איני; תדירה‪:‬‬
‫הערבים אלא לקטורת‪ .‬מה טעם )תהליס ‪,‬קמ״א( תכון תפילתי קטורת‬ ‫סיחר‪ .‬חברייא רצי* לומר'דר^״;‪ ,‬של בין‬
‫צא‬ ‫‪,‬‬ ‫דוקא בשאין שהות ביוס וכו׳ ; ר׳ לפניך משאת כפי מנהת ערב*‬
‫זעירא בשס ר׳ יוחנן‪ 1 .‬עצ זה אסר ר׳ זעירא וכו׳‪ :‬ר' כתן בר טובי‪ .‬היוא כסו וכן אמר ר׳ כתן בר טובי‪ :‬צשעבר‪ .‬בדיעבד דתני‬
‫הגיע זמן התפילה‪ .‬שלא הגיע עדיין עיקר‬ ‫אס הקדיס יצא‪ :‬לא בלא‪ .‬לא אסר דתפלת מנחה קודמת וקשי' לר׳ יוחנן‪ :‬בשלא‬
‫זמן תפלת מנתה שהוא מנחה קטנה א‪ 1‬הפלת מוסף קודמת וי' יוחנן סיירי בזמן מנחה קטנה כן עולה סרא״ש ברמת פ״ד סימן‬
‫ח'‪ :‬״®(כהלא ר׳ יהושע׳ בן לוי‪ .‬תי׳ כהדא‪.‬מיותרת וט״ס ואף שנעתקה גס ברא״ש פס וכצ״ל ר׳ יהושע בן לוי וכו׳‪ :‬אריסטון‪ .‬ס׳ יונית*•(‬
‫ופתרונה סעודת שחרית אכל בגח׳ובמדרשים השתמשו בה על סעודה גלולה‪ :‬לשית שעין‪ .‬שהוא קרוב למנחה גדולה‪ :‬עד דלא תסקון‬
‫דלא תכנסו לאריסטק‪ :‬אחת עשרה שעית חסר רביע‪ .‬כבר פירשנו במתני׳‪ :‬תמיד נשחט‪ .‬בכל ימות השנה‪ :‬ערג‬ ‫לאריסטון‪ ,‬עד‬
‫פסחיס♦ שהפסח נשחט אחריו מקדימי; ליה שעה אחת ונשחט מ' ומחצה‪ :‬הכא את עבד מנחת שתי שעות ומחצה‪ .‬במשנתנו אסרת‬
‫חסר רביע וכדאיתא לעיל א״ב זמן המנחה‬ ‫דזטן מנחה ‪3‬׳ שעית ומחצה קודס הלילה דתני עד פלג המנחה• הוא י״א שעות‬
‫ומחצה הרי זמן מנחה ג׳‪.‬שעות ומחצה קודס‬ ‫הלילה‪ :‬והכא‪ .‬כמשנה דפסחים דתני תמיד בשמונה‬ ‫מתחיל ב׳ שעות ומחצה קודס‬
‫הלילה • לא הוקשה תפילת המנתה‪ .‬כלו׳ לא למדוה מתמיד של בין הערביס ^אלא סקטורח של בין הערבים דכתיב תכק תפלתי‬
‫צא________‬ ‫קטורת וגו׳ ונתיב בהאי קרא מנחת ערב‪______ _________ _____________________________________ :‬‬
‫ה ש״ ם‬ ‫ט ס זרח‬
‫בבלי ברכות‬ ‫מנחית ס״ד וש״נ ו‪3‬ש‪ 5,‬״ ^‪ .]5,7‬כ( עדיות פ״ו מ״א‪ '(^ .‬בבלי מסא ס״בתסיד ל״א• ‪ 0‬תמיד פ״ד מ*א ובשינוי•‬
‫כ״ח ושם היא כרייתא• ‪ finDsin C‬פ״ג‪ Q .‬פסחים פ״ה ס״א ושם איתא צ״ר יוסי וסהסוגיא שס משמע שהוא התנא ר' יוסי‪.‬‬
‫•‪naqaxXrirog‬‬ ‫)**‬ ‫‪a q ia v o v‬‬ ‫*(‬ ‫‪• 7.‬‬
 ‫ברכות‬ ‫פרק רביעי הלכה א'‬ ‫תפלת השהר‬ ‫ע־ס‬ ‫)יף ז׳‬
‫צא שעה אחת לעיסוקו• קטורת של בין הערבים נעשה אחר התמיד של בין הערניס ושעה אחת היו עוסקין נ ה א״כ כעשה נג׳ שעות ומחצה‬
‫מצויו מציאתו‬ ‫ע ם הכן החמה‪ :‬לעת מיצויו של יום•‬ ‫והוא כ' שעות ומחצה קודם הלילה‪ :‬היה מתפלל‪ .‬תפלת שחרית‪ :‬ע ס דמדומי חמה‪.‬‬
‫והיא בשחרית שהוא תחילת מציאתו‪ .‬יפה מראה‪ :‬אחייי דאימיה דר׳ אדא‪ .‬זה המאמר עד זה נבוכדנצ׳ הרשע אין מקימי כאן כ״א‬
‫וכי׳‪ :‬״(מניין‬
‫®(מציין• צ״ל מציירפי׳ הי׳ מקג‬ ‫להלן אחר המאמר רב ור׳ יוחנן ונו׳‪:‬‬
‫כראש אילנות‪(®® :‬תיהב ■לי גולתי דנצלי דמכחתא‪ .‬ט״ם וצ״ל דנ עי ל ת‬
‫שערים יכילקסן‪ ,‬פי׳ תן לי גולתי משיסהכון‪ :‬ושמשא בריש ד קלי‬ ‫שע׳ אחת לעיסוקו ואת‬ ‫צ א ש ע ה אחת לעיסוקי צא שע‬
‫תמז איממא היא הכא‪ .‬כצ״ל ותי׳ ביר׳ טעות הנראה לעינים שפלטה‬ ‫ואת עבד מנחה עבד מנחה שחי שעותומחצ׳•‬
‫שתי שעות ומחצה‪ .‬והש״ס לא‬
‫קולמס הסופר והסופר עצמו תיקנו וכתב בריש ושכח למחוק תי׳ ביר׳‬ ‫דאמר ר׳ יוסי בן חנינא דדה‬ ‫נחות למצוא טעם למה‬
‫וסתמא־ דש״ס אמר כשהשמש שם בבבל בראש אילנות שככר ני ט ה‬ ‫ר׳ יהודהעד פלג המנחה דר‪.‬יינו מתפלל עם דמדומי חמה כדי‬
‫לשקוע והכא בא׳׳י עוד יום הוא‪ :‬שהיא זוטו• פי' הערוך ארעיתו‬
‫ותחתיתו‪(®®® :‬גס בכל לכפול•‪ .‬כצ״ל פי׳ דכתיב ג® וכי׳‪ :‬גס לנבל‬
‫י״א שעות חסר רביע ולא אמר ^שיהא עליו מורא שמים כל‬
‫נכפה‬ ‫חולי‬ ‫כפלו• כצ״ל‪ :‬ששם ננערו‪ .‬לפי שהוא כמצולה‪ :‬בתשנוק‪.‬‬ ‫עד ט׳ שעות ומחצה דהוא זמן היום• א״ר (יוסי בן‬
‫ויהא חלקי עם המתפללים‬ ‫גמר הקטרת הקטורת‪:‬‬
‫וינער תרגוחו וישנק ונראה ששכר וסרחן יפין לחולי זה לכן אחר בלא‬
‫כר ובלא חרחז י*מ‪ :‬שהן חנועריןחן החצית‪ .‬התלויות ‪ ( p . 0000^3‬ר ג‬ ‫עם דמדומי חט׳ מ ה ט ע ם )שס‬ ‫אומרה‬
‫בר יודה• יש פה טעות הנראה לעינים וכצ״ל רב עבד כר׳ יהודה‬ ‫ל״כ( על זאת יתפל׳ כל חסי׳‬
‫והתפלל תפלת חכחה עד פלג 'החנתה‪ .‬וחפרש הש׳׳ס לחה ע בד‬
‫רב כר״י והלוא היא יחיד בחקום רבים ‪ :‬אין תעבדיכיה כרבנן‪ .‬ד א ס‬
‫אליך לעת מצוא‪ .‬מהו לעת מצוא• לעת מיצויו של‬
‫תעשה כרבנן להתפלל תפלת חכחה אחר פלג המנחה אין ר״י חוד ה‬ ‫יום‪ .‬אחוי דאימיה דר׳ אדא הוה ‪(0‬מצייץ גולתיה דרב‬
‫דע ת ר׳יי ואס תעשה כר״י להתפלל עד פלג החכח ה‬ ‫ועברת על‬ ‫בצומא רבא• א״ל׳כד תיחמי שימשא כריש דיקלי ®®(תיהב‬
‫גס רבבן קודי דהוא זחן תפ ל ת‬ ‫לא הכנס תעצחך בחחלוקת דהא‬ ‫לי גולתי דנצלי דמנהתא• ושמשא ביר׳ בריש דיקלי חמן‬
‫חכחה אלא שהס כותנין זמן יותר לתפלת קנ ח ה והחאחר רב בר‬ ‫איטמא הוא• הבא דמר ר׳ יוחנן)ישעיה מ״ ‪ 0‬האוט׳ לצולה‬
‫יהודה עד אוף רבנן חודו קקוקו לחיל קודס הקאחר אחוי דאיחיה‬
‫דר׳ אדא וטעות כזה מצוי בהרבה חקוקות עיי' קבוא קל״ח ע״א ד״ה‬
‫הרבי זו בבל שהיא זוטו של עולם• א״ר יוחנן למה‬
‫הסופרים טעו וכתבו קה שצריך להיות לקטה לקעלה‪ :‬מכאן שכל‬ ‫נקרא שמה צולה ששם צללו‪.‬מיתי דור המבול• )ירמיה‬
‫הקרבה בתפלה נ ענ ה‪ .‬שהקב׳׳ה אוקר לאותו הדור גס כי תרבו ‪U‬‬ ‫נ״א( גם ®®®{בבבל לנפול חללי ישראל גם בבבל נפלו‬
‫תפלה אינני שומע הא בעלמא שוקע הרי דכעכה הקרבה כתפלה; ‪U‬‬ ‫חללי כל הארץ• כתיב )בראשית י״א( וימצאו בקעה בארץ‬
‫שנער וישבו שם אמר ריש לקי׳ למה נקרא שמה שנער וישב שס עד עולס• עילחו של לוי; וי‪.‬לוא אין עולמו של לוי‪ .‬ל ק ק ן|‪ .‬ך‬
‫קסייס הש״ס הקו׳ דקחלפה שיטתיה דר׳ לוי ופה נ כנ ס לייק^י^ אמאקר?■'‬ ‫ששם ננערו מיתי דור המבול‪ .‬דיא‪.‬שנער שהם מתים‬
‫חי נ״ב שנין וכדאיתא‬ ‫דר׳ לוי גופיה‪ :‬והויין ליה‪ .‬ושמואל‬
‫בסדר עולס ‪ :‬שתיס שגמלתו‪ .‬חכה הביאה שמואל לשילה אחר שתיס‬
‫בחשנוק בלא נר בלא מרחץ• ד׳א שנער שהן מנוערין‬
‫מן המצות בלא תרומה ובלא מעשר• ד״א שנע׳ ששריה שגמלתו וא״כ לא ישב לפני ה׳ כי אס עולמו של לוי והוא כ' שכה‪:‬‬
‫וכא אקר הכן‪ .‬כל המרבה בתפלה נ ענ ה‪ :‬אי אמרה כן ליחיד הן‬ ‫מתים נערים‪ .‬דיא שנער שהעמידה שונא וער להב״ה ואי‬
‫בקס׳ תענית הגי׳ כאן ביחיד כאן בציבור והיא הנכון‬ ‫לצינור‪.‬‬ ‫זה זה נבוכדנ׳ הרשע‪( 0000 .‬רב בר יורה אין תעכדוניה‬
‫והגי׳ שלפנינו יש לישב בדוחק וא• אקרה הוא כקי איתאקרה ואפשר‬ ‫כרבנן לית רבי יודה מורי• אין תעבדיניה ברי יודה‬
‫שהתי״ו נשמטה ופי׳ כאן כאקר ליחיד הא דר׳ לוי בכל עצב וכו'‬
‫נאמר ליחיד דיחיד לא ירבה כתפילה יהא דאמר דכל המרבה‬
‫אוף רבנן מוח• מניין לנעיל׳ א׳ד לוי )ישעיה א׳( גם‬
‫בתפילה נ ענ ה חיירי‪ ,‬לציבור ‪ :‬ר' חייא בשס ר׳ יוחנן• לא אחר כ ר'‬ ‫נענה‪.‬‬ ‫כי תרבו תפלה‪ .‬מכאן שכל המרב׳ בתפילה‬
‫מיכן' שכל המרבה בתפילה נענה• שהרי חנ ה נ ענ ת ה וניתן‬ ‫לוי‪:‬‬ ‫דרבי‬ ‫כריה‬ ‫איד אבא‬ ‫מחלפ׳ שיטתיה דרי לוי תמן‬
‫לה בן ‪ :‬בנעילת שערי שמים‪ .‬ע ס תשיכה ‪ :‬בנעילת שערי היכל• כעוד‬ ‫פפי ר׳ יהושע דסיכנין בשם ר׳ לוי )משלי י״ד( בכל עצב‬
‫היו סיג דו ל‪ :‬בג׳ פרקיס‪ .‬בשני‪ ::‬אית לך קימר• בתסיה כלו' במתני׳‬ ‫יהיה מות׳ ודבר שפחי׳ אך למחסור• חנה על ירי‬
‫ונעילת שערי שמיס ^ הרי כבר לילה ‪:‬‬ ‫תני ד׳ פעמים ביוס‬
‫בנעילת שערי היכל‪ .‬דחקה בראש דיקלי זמן כעילת' שערי היכל ‪ :‬דהוה‬
‫שריבת׳ בתפילה קצרה בימיו של שמואל שאמר׳ )שמואל‬
‫מאריך‬
‫א׳ אי( וישב שם עד עולם והלא אין עולמו של לו‬
‫^ א ל א חמשים שנח• דכתיב )כמדנר ח׳( ומבן חמשים‬
‫• שנה ישוב מצבא העבוד׳ והויין ליה חמשין ותרתין• א״ר יוסי בירבי בון שתים שגמלתו• ♦ובא אמר הכן• א' אמרה‬
‫כן ליחיד הן לציבור• ר׳ חייא בשם ר'יוחנן ריש ק ח ל פ ת א ב ש ם רימ )שמואל א׳ א׳( והיה כי הרבתה להתפלל לפני יי׳‪.‬‬
‫מיכן שכל המרבה בתפילה נענה• אימתי היא נעילה רבנן דק*סרין אמרין איתפלגון רב ור׳ יוחנן רב אמר בנעילת‬
‫בג׳ פרקים‬ ‫שערי שמים• ורבי יוחגן אמר בנעילת שערי היכל‪ .‬א׳ד יודן אנתורריא מתניתא מסייעא לר׳ יוחנן‬
‫הבהנים נושאין את כפיהם ד׳ פעמים ביום• בשחרי׳• כמוסף• במנחה‪ .‬ובנעילת שערי׳‪ .‬בתעניות‪ .‬ובמעמדות•‬
‫וביום הכיפורים אית לך מימר נעילת שערי שמים ביום‪ .‬אחוי דאימא‪ ,‬דרב אדא היה צייר גולתיה דרב בצומא‬
‫רבא• א׳׳ל כד תיחמי שיטשא בריש דיקלי תיהב לי גולתי דנצלי נעילת שערים• מחלפה שיטתיה דרב תמן הוא‬
‫מאדיך‬ ‫׳ ׳‬ ‫אט׳ בנעילת שערי שמי׳• וכה אט׳ בנעילת שערי היכל• א״ד מתנה על'די דהוה‬

‫מסורה הש ״ ס‬
‫כל הסוגיא‪ (* .‬תעני ת פ׳ד מ״ח‪.‬‬ ‫בבלי שנת ק׳*ח‪ .‬ק( ביכורים ס״ב הל׳ א' תענית פ״ד הל' צ׳ו שס‬
‫מ )דף ז' מיג(‬ ‫ברמת‬ ‫פרת רביעי הלכה א־‬ ‫תפלת השחר‬
‫א ו מ ר ה נלכה רביעית‪ .‬גס הרשב״אנתידושיופדחה הגי׳ שלפנינו‬ ‫מאריך בצלותיה סגין‪ .‬שהיה עאריך הרבה בתפלתו‪ :‬של ערב‪.‬‬
‫וכתב דצ״ל ברכה חמישית אלא שהוא מפרש נע״אע״ש‬ ‫של ערבית; של הבדלה‪ .‬לרב דאסל נעילה פיטרת של ערב‬
‫היאך ‪1‬כו׳ דהא במוצאי יה״כ צריך להבדיל בתפלה ‪ :‬היאך •הו שבע‪ .‬והרא׳ש מסיים ובש״צ מיירי שקובע ברכה לעצמה כמו שאומרר‪v‬‬
‫של נעילה פוטרות י׳ח של ערבית ‪ :‬וצא כבר איתתנת‪ .‬כבר בכל פעס בין גואל לרופא‪ .‬ובין בדברי הרא״ש ובין בדברי הרשב״א‬
‫יש הרבה מן הדוחק‪ .‬ואפשר דהך‬ ‫_‬ ‫^‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫מופרכין דברי רג ומה יש לך‬
‫תיבטיל‪ .‬בתמיה מאריך רב בצלותיה סגין הוה מגיע לנעילת שערי שטים* היכן מזכיר של תענית במוסף‬ ‫בקושיות ‪ ::‬תיבטיל‪.‬‬
‫להוסיף בקושיות‬
‫להוסיף‬
‫איחיד דיתיד‬
‫‪.‬‬ ‫קאי‬
‫‪,‬‬ ‫ש‬‫’‬ ‫הרא‬ ‫וכגי'‬ ‫חונא‬ ‫ורב‬ ‫אבא‬ ‫רבי‬ ‫ערב•‬ ‫של‬ ‫שתפטור‬ ‫מהו‬ ‫נעילה‬ ‫לבטל‬ ‫לנו‬
‫לכו‬ ‫אין‬ ‫אחת‬ ‫דבשביל קושי׳‬
‫דברי האומר וכן דרכו של ש״ס בשם ״*( רב נעילה פוטרת של ערב• א״ל רבי אבא מזכיר עננו בשוקע תפילה ובמוסף‬

‫׳‬ ‫‪I‬‬ ‫־‬

‫אסר ר׳ אבא מה מכיכו בכל‬ ‫י‬ ‫מה ראקשי רבי אבא ^קשי יאות• מה דאקשי‬ ‫לסיסר קל י^יקצו׳עליו למטר‪,‬‬
‫מקום אומרה ברכה שמיכית כן‬ ‫היקלו עליו צזשום תעניתו‬
‫’‬ ‫יונה לא קשי יאות‪ .‬קל‬ ‫•כעילה שימהר לאכול אחר‬ ‫’‬ ‫‪:‬תפלת‬
‫בתפלת‬
‫נראה להגיה כלו׳ שהש״צ איסרה‬ ‫שיהו שבע פוטרות ש״ע• רבי אבא בר‬ ‫‪:‬תענית; מריי‪ .‬ר מ תי‪ :‬ר׳ סיייין•‬
‫«?ירי‬ ‫לחברייא מריי מן כולכון שמעית שאין לעילה פוטרת‬ ‫וכן אסר ר׳‬
‫שחל בתענית‬ ‫ומזכירה גס בר״ח‬ ‫רבי סימון בשם רי״בל אין נעילה פוטר^ ״ ל‬ ‫ערב•‬ ‫בנעילה^! והבבלי נותן טע^‬
‫בעמדה אף‬ ‫קודם שמזכיר ר״ח‬ ‫חייא ^ בבליו□ י‬ ‫ערב• א״ר יוסי ברבי בון ותני ר‬ ‫הוא שנתחייב בד׳ תפלות‪ :‬אוספון‬
‫היחיד ברכה‬ ‫כאן במוסף אומרה‬ ‫ארם מתפלל שמונה עשרה במ״ש ובמוצאי יום הביפורי׳‬ ‫עליה‪ .‬הוסיס‪ ,‬עליו‪ :‬ראש חדש‬
‫אפשר לכלול‬ ‫רביעית דכיון דאי‬ ‫וכמוצאי תענית ציבור• ר׳ יצחק בר נחמן בע□‬ ‫שחל להיות בתענית‪.‬‬
‫לרז??ר‬ ‫ד^יר ז־?יי טלמר‬ ‫‪ C‬יום הביפורי׳ שחל להיות בשבת אע״פ שאין לעיל^‬ ‫‪,‬‬
‫קודם תפלת י׳ ח פ>׳ קוד־ סוסף‬ ‫בשבת מזכיר של שבת בנעילה‪ .‬אוספון עליה ריח ®״ל‬ ‫‪,;,‬ן ״ ״‪.‬‬
‫כסו שהש״ל מזכיר עננו קודס‬ ‫להיות בתענית ציבור אע״פ שאין נעילה בייח מזכיר של‬ ‫‪]7‬איני קדיש כשבת‪ :‬היאך מזכיר‬
‫יעלה ויבא ומה שססייס הרשב״א‬ ‫ריח בנעילה‪ n .‬סימון בשם ריייבל שבת שחלה להיות‬ ‫& של ראש חדש• הגי׳ שלפנינו‬
‫שצ״ע להגיה שגס בירושלמי דתענית‬ ‫בחנוכה אע״פ שאין מוסף בחנוכה מזכיר של חנןבךן‬ ‫קש(ר‪ v‬להילמה עי׳ הרא״ש ה' ^*‪1‬‬
‫איתא כן כנר הראינו לדעת‬ ‫עז״דין סי׳ י׳ היכן מזכיר של‬

‫שאין מוסף כחנוכה מזכיר הוא של חנוכה במוסף• ריח הבאות בב׳ מסכתות בא הכפל‬ ‫‪ .‬רביעית‪ .‬הרא״ש גורס אומרה ברכה‬
‫מידי סיפריס אחרונים ובעיקרה‬ ‫שחל להיות בתעני׳ היאך מזכיר היא של ריח‪ .‬ר׳ זעירא‬ ‫חמישית כלו׳ שיאמר ענינו אחל‬
‫אמר בהודיה ר' אבא בר ממל אמר בעבודה‪ .‬ר' לא היתה הסוגי׳ כתובה כ״א‬ ‫ברכה של קדושת היוס‪ :‬מה סצינו‬
‫נחם׳ אחת ‪:‬‬ ‫אבינא אמר אומר ברכה רביעית• איד אבא מה מצי^ן‬ ‫ן‪:‬כל סקוס אומרה ברכה רכיעי״♦‬
‫כליל‬ ‫‪,‬‬ ‫בכל מקום אומרה ברבה רביעית‪ .‬אף באן אומרה‬ ‫״‪;,‬״‪:‬יי א ףז אי ך א‪,‬״״‪;^4 ? ,‬י‬
‫ר׳ יוסי אמר קורין‬ ‫ברכה רביעית• ®(וכן נפק עבדא כחדא דר׳ אבא• במה קורין•‬ ‫רביעית• אף בר״ח‬

‫׳‬ ‫ן‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫׳■׳•»׳»‬ ‫תענית‪ :‬כחדא‪V J .‬‬

‫ידעין דהוא ריש ירחא קורין בריח• הא שאר כל המקומות קורין ברכות וקללות• ירמיה‬ ‫רוריי‪ .‬בר״ח שחל בתענית; י<«(כ^‪,‬ן‬
‫ספרא שאל לרבי ירמיה ראש חדש שחל להיות בשבת ב מה קורין• אמד ליה קורין‬ ‫פי׳‬ ‫סודעתין‪ .‬צ״לבגין מלדעתין‬
‫אמי ומתניתא אמרה כן י( בכל מפסיקין‬ ‫בראש חדש• אמר רבי חלבו קומי רבי‬ ‫למהקורין בברכות וקללותבשביל‬
‫לראשי חדשים לחנוכה ולפורים• יצחק סחורא שאל לרי יצחק ר״ח שחל להיות‬ ‫להודיע‪ :‬בו תענית• בקש׳ תעטת‬
‫' בחנוכה במה קורין• אייל קורין שלשה בריח ואחד בחנוכה• ד פינחס ור׳ סימון ר׳ אבא‬
‫בר ומינא מטו בה בשם רבי אברימא דמן חיפא קורין שלשה בחנוכה ואי בראש‬ ‫‪jj ,‬‬
‫כא‬ ‫‪.‬‬ ‫חרש• להודיעך שלא‬ ‫ולא ׳!דע•; ד ת ע ט״ היו־ ״‪. p‬׳;‬
‫להודיעך שקורין אעפ׳כ קורין‬
‫ברכות וקללות להודיע לעס שהיום הזה ראוי לקרות בו ברכות וקללות וישיבו על לבס לשוב בתשובה‪ :‬קזרין בר״ח‪ .‬בפ׳ ר״ח‪:‬‬
‫הדא מילתא‪ .‬דקורין כר״ח ‪ :‬אלא בעין •טב‪ .‬ששס היו מקלשין החידש כמה פעמים‪ :‬קורין בראש חודש• כדי לפרסס שהיום ר״ת ; לכל‬
‫נא‬ ‫)כצ״ל( מפסיקין‪ .‬מלקרות נענין היום וקורין מעין המאורע; שלא‬

‫הש׳׳ם‬ ‫מסורת‬
‫ב( בנלי שבת כ״ד ושם ליתא ר יצחק בר נתסן וע״ש הסוגיא• ‪ C‬מגילה פ״ג ס״ד‪.‬‬ ‫^(בבלי יוס‪ 6‬פ״ז• י( ל ק ק הל׳ ‪4‬׳‪.‬‬
 ‫ברבות‬ ‫פרק רביעי הלכה א׳‬ ‫תפלת השחר‬ ‫)דף‪:‬ר»׳ג‬
‫בא הרביעי וכו׳‪ .‬דאילו בחנוכה• ענמה אץ קירין אלא ג׳‪ :‬שחל ראש חדש של חנוכה• ר״ח טבת‪ :‬״‪0‬שאילתינהו לספרא• ט״ס וכ ת עכי ת‬
‫ליחא ‪ :‬והדא שאלחא דסברא‪ .‬כצ״ל זה •הוא שאלה דספרא שהספריא לא היו מחודדים עיי' מבוא פ״ד ערך ספרא כלו' אץ כאן קו סי א‬
‫דהיכא דאי אפשר אי אבשר‪ :‬סאן דסצלי‪ .‬סי שמתפלל יכול להתפלל התפילה של ליל שנת בעול היוס קייס כלו׳ מבעוד יוס‪ :‬ולא הו ל;‬
‫צרי' מפלגה על הדא‪ .‬כלו' לא הי׳ לר׳ יוחנן לחלוק על זה ולאכור לר‪v‬תפלל של ליל שבת מבעוד יום דהרי סוסיפין מ תי ל‬
‫הלזודש;; דסלקון קוסרייא‪ .‬דעלו חסרים ; כבר שבת♦ ה ת פ ל ל‬
‫אל הקודש‬
‫בא הרביעי אלא מהמת ר״ח• בר שלמיה ספרא של ליל שבת ‪ :‬ר' חנינא בן דוסא בעירו• בערב ׳כשהלכו משם ללכל‪/‬‬
‫שאל לרבי מנא הגע ^עצמך שחל ראש חדש של לציפורי;‪ :‬ווידה אסרה דא• ואלא אאיזה מילתא אסר לה ר' יי ת כן‬
‫חנוכה להיות בשבת ולא שבעה אינון קורין• אית לך אהא דאסר ר' חנינא יכו׳‪ :‬נתפלל‪ .‬כן הוא בהרבה ס קי ס ל ת‬
‫מחמת ראש הדש‪ .‬בירושלמי בס' התפלל‪ :‬של מוצאי שבת בשבת‪ .‬זעלה פליג ר' ’ י ת כן‬ ‫למימר שלא בא'הרביעי אלא‬
‫דאין סקדיסין תפלה‪ .‬של אפוקי שבתא ‪ :‬עלה אדס על מטתר‪.‬‬
‫ולא התפלל תפלת ערנית; אין סטריחין אותו* שתפילת ערבית רשות ועי»׳ ׳־‬
‫ר׳‬ ‫דספר‪.‬‬ ‫שאלתא‬ ‫והדא‬ ‫®(שאילתינהו לספרא א״ל‬
‫מפקד לאבדן אמוריה אכריז קומי ציכורא מאן דמצלי תזס׳‪+‬חגיגה דף ט׳; ‪,‬כל מאן דהוינא עבד כן• שלא התפלצתי תפלל‪/‬‬
‫לצלי דרמשא עד יומא קאים• רבי הייא בר ווה מפקד ערביה‪ :‬לית לך אלא כהדא דרבי‪ .‬כלו׳ אס יש לן להקל בתפלת ע ר בי ת‬
‫לאמוריה אכריז קומי ציבורא מאן דמצלי יצלי דרמשא אין לך להקל אלא כהדא דרבי‪ ,‬להתפלל מבעוד יוס‪ ,‬כן פירש‬
‫עד יומא קאים‪ ,‬אמר רבי חנינא משכני רבי ישמעאל בעל קרבן עדה בגןס׳ תענית‪ :‬אתיץ איצין כלגוותא• דרב ו ה כי‬
‫אמוראי דלעיל אס נעילה פוטרת של ערב‪ :‬כאינון פלגוותא‪ .‬ד ר״ ^‬
‫בי רבי יוסי אצל פונדוק אהד אמר לי כאן נתפלל אבא‬
‫ור' יהושע דלקמן‪ :‬סאן דסר• לקמן‪ :‬חובה‪. .‬תפלת ערבית חו ב ה‪:‬‬
‫מעשה‪ .‬דסעשה ‪ :‬מהו‪ .‬חונה או רשות ‪ :‬לבית הוועד‪ .‬לבית המדר ש‪:‬‬ ‫יוחנן‬ ‫־של לילי שכת בערב שבת• אמר רבי אמי רבי‬
‫פליג ולא הוה צריך מפלגה על הדא למה שבן מוסיפין עד שריננו‪ .‬התמרמרו ‪ :‬הפטר את העם• לביתם ‪ :‬אסיר‪ .‬שילכו ל בי ת ס‪:‬‬
‫מהול על הקודש• ועור דסלקון חומרייא מן ערב לציפורין בי על מי לא עברה רעתך תמיד‪ .‬שעשה לר׳ יהושע גס נעובדל(‬
‫ואמרין בבר שבת‪ .‬רבי הנינא בן דוסא בעירו ווידה אחרת כזאת בכורות ציו ואפשר שעשה כן גס לת״ח ^חרים‪ :‬ו כ מ ת‬
‫ספפלין‪ .‬של ת״ח היו בנה״ס ביוס שהושיבו את ראב׳׳ע דריג ה י ת‬
‫מכריז כל שאין תוכו כברו לא יכנום לבית המדרש וכדאיתא בבצ»‬
‫אמרה רא דאמר רבי הנינא משכני רבי ישמעאל בי‬
‫^ רבי יוסי אצל פונדק אחד אמר לי כאן נתפלל אבא של ברמת‪ :‬כיי דתכינן תסן וכו׳‪ .‬קאי אדלעיל ומינו את י א ב ״ ^ ^‬
‫״‬ ‫מוצאי שבת בשבת ואפילו ‪.‬אף עלה לא הוה צריך בישיבה‪ :‬תסן תנינן זה מדרש וכו׳‪ .‬קאי אהא כסה ספסלי‬
‫פרנסך‪ :‬ו>\\‪'• .,‬‬‫־‪• 1‬‬ ‫מיפלגה דרבי טיפקד לאבדן אמוריה אכריז קומי ציבורא שס‪ :‬אילין את חיי‪ .‬סן אליז את חיי_ כלו׳ הן‬
‫‘‬ ‫מאן דמצלי יצלי דרמשא עד יומא קאים♦ רבי חייא כדון חת בעי מידעי‪ .‬עתה רצית לדעת ולא ידעת עד עתה‬
‫בר ווה מפקד לאמוריה אבריזו קומי ציבורא מאן דמצלי שעת על לבך על פרנסת ת״ח‪ :‬חד קצר‪ .‬כובה‪ :‬מזה בן‬
‫כהן בן כה; יזה סי חטאת‪ :‬מימיך מי סערה‪ .‬שאינס סיס חיים ופם<‬
‫יצלי דרמשא עד יומא קאים• דבית רבי ינאי אמרין לקידוש‪ :‬אפר סקלה‪ .‬אפר בעלמא הקלוי בתנור פי׳ ר׳יג היא כ שי א • ‪■/J‬‬
‫אמר כן נשיאיס שהיה סבני בניו של הלל ואנותיך לא היו כש׳איס ״ ^‬ ‫עלה אדם על מיטתו אין מטריהין אותו לירד‪.‬‬
‫^^’ א• אכ>‬ ‫רבי זעירא כל מאן דהוינא עכד כן הוינא טפ הד בליליא• אסר לו ראב״ע לר״ע‪ .‬אס נחרציתס לחזור ולהושיב‬
‫לית לך אלא כהדא דרי מפקד לאבדון אמוריה אכריז ואתם וכי׳♦ ללמדך ענותנותו של ראב״ע‪ :‬אע״פ כן‪ .‬שהחזירו‬
‫מתני‬ ‫קומי צימרא מאן דמצלי יצלי דרמשא עד יומא קיים• לנשיאות לא הורידו ראכיע וכו׳‪:‬‬
‫רבי חייא בר ווה מפקד‪.‬לאמוריה כו׳‪ .‬אמר רבי יעקב בר אחא הגיי תמן תפילת הערב מהו• רבי גמליאל‬
‫הובהי רבי יהושע אומר רשות• אמר רבי הנינא אחיין אילין פלגוותא כאינון פלגווחא מאן דמר חובה אין נ עי ל ת‬
‫‪V‬‬ ‫פוטר׳ של ערב• ומאן דמר רשות נעילה פוטר׳ של ערב• ‪ C‬מעשה בתלמיד אהד שבא ושאל את רבי י הו ש ע‬
‫״‬ ‫תפלת הערב מהו♦ אמר ליה רשות• בא ושאל את רבי גמליאל תפילה הערב מהו• א׳יל חובה* א מי לו‬
‫;‪.‬‬ ‫ר׳ ׳יהושע אמר לי רשות‪ .‬אמר לו למחר כשאכנס לבית הוועד עמוד ושאול את ההלכה '*’הזאת• למחר עמד או ‪ p‬ן‬
‫‪%‬‬ ‫תלמיד ושאל את ר״ג תפילת הערב מהו• אמר לו חובה♦ אמר לו הא ר׳ יהושע אמר כי רשות• אמר ריג לר^‪, ,-‬‬
‫יהושע את הוא אומר רשות אמר כיה לאו‪ .‬אמר לו עמוד על רגליך ויעידוך• והיה ר״ג יושב ודורש ורבי יהושע עוס?‪-‬‬
‫‪/‬‬ ‫על רגליו עד שריננו בל העם ואמרו לרבי חצפית התורגמן הפטר את העם• אמרו לרבי זימן החזן אטור הר‪.‬חי ^‬
‫■‬ ‫ואמר התחילו• ועמדו כל העם על רגליהם ואמרו לו )כהוס ג׳( כי על מי לא עברה רעתך תמיד• הלכו ו ‪ 0‬י‪3‬ר‬
‫‪:‬‬ ‫כל ראשו שיבות• והיה ר׳ עקיבא יושב ומצטער ו א ט ך‪-‬‬ ‫את ריא ‪.‬בן עזריה בישיבה בן שש עשרה שנה ונתמלא‬
‫לא שהוא בן חורה יותר ממני אלא שהוא בן גדולים יותר ממגי‪ .‬אשרי אדם שזכו לו אבותיז אשרי אדם שיש‬
‫יתד במי להחלות בה• זכי מה היתד‪ .‬יתירחו של ר״א^ בן עזריה שהיה דור עשירי לעזרא• ובמה ספםלין ד‪,-‬רן‬
‫ירר^‪.‬‬
‫רבי ירשי‬‫שם רבי יעקב בן סיסי אמר שמונים ספסלים היו שם של תלמידי חכמים חוץ מן העומרין לאחור* הגדר‪ .‬רבי‬
‫בירכי אכון אמר שלש מאוה היו שם חוץ מן העומדין כאחורי הגדר• כיי דחנינן תמן כ( ביום שהושיבו א ח‬
‫ר״א בן עזריה כישיבה• י( חמן תנינן זה מדרש דרש ר׳א בן עזריה‪ .‬לפני חכמים בכרם ביבנה‪ .‬וכי כרם היה שם א ל א‬
‫אילו תלמידי חכמים שהיו עשויין שורות שורות ככרם‪ .‬מיד הלך לו רייג אצל כל א׳ וא׳ לפייסו בביתו• אזל גבי ד‪,;3‬‬
‫יר‪,‬ושע אשכחיה יתיב עביר מחטין• איל אילין את חיי‪ .‬אייל ועד כ חן את בעי מידע;‪ .‬אוי לו לדור שאתר‪ .‬פ רנ סו‬
‫אמר לו נעניתי לך‪ .‬ושלחון גבי ריא בן עזריה חר קצר‪ .‬זאיח דמרין ר׳ עקיבא הוה‪ .‬אמר לו מי שהוא מזה כן ט ז ח‬
‫יזה מי שאינו לא מזה ולא כן מזה יימר למזה כן מזה מימיך מי מערה ואפרך אפר מקלה‪ .‬אמר לו נתרציתם א ^‬
‫זאתם נשכים לפתחו של רכן גמליאל• אף על פי כן לא הוריה אותו מנחלתו אלא מינו אותו אב בית רי^ מרח^‪.,‬‬
‫מסורת ה ש״ ס‬
‫זנחיס פ״א ס״ג‪ Q .‬כחובות פ״ד מ״ו•‬ ‫עיי' בכלי ברכות כ״ז‪.‬‬
 ‫ברכות ' כח׳‪),‬רף ‪t‬׳‪ •n TO‬ט׳א(‬ ‫פרה רביעי הלכה ב׳ ג׳‬ ‫תפלת השהר‬
‫מ ת נ י ב ׳ שלא אקפיד כנגד חנירי‪ .‬שלא אנעוס על חבירי‪ :‬תרטיות• צ״ל תטריות ופתרו‪ ^^6‬ידוע ‪ :‬קרקסיות• מ׳ ממית*(‬
‫וכבתי קרקסיות התאספו לראות בשחוק שיסוי בהמות וחיות ‪,‬אלה מ ד אלה ובשחוק מלחמת ה שמי ם'אל ה‪,‬ע ם אלת עד לכלה ולהמית‬
‫תקום‬ ‫קצתם את קצתם‪ :‬ר״א ת ת מתפלל שלש תפילית‪ .‬פי׳ הי' מחדש ככל יום ג׳ תפלות וכדאיתא לקמן הל' ג'‪ :‬סכר טוב‪.‬‬
‫טוכת מל' שכרו על ה׳ אלהיו ; ולא תקוותינו למפח נפש‪ .‬ל׳ דקרא איוב י״א ‪ :‬כר איסכולסטיקאי ל יונית*^"( ופיתרונו מלומד כחכמת‬
‫ז‪.‬‬ ‫_‬ ‫הדכור דרשן‪ ,‬עיי׳ ערך ר׳ תכחומא מכוא פ*ד; ייתיל‪ .‬חוחלת‪ :‬וכיצאתי‬
‫מתני ב רבי נחוניא בן הקנה היה מתפלל ב‪.,‬ניסתו‬ ‫ונו׳‪ .‬פשקא‪ :‬ומעשה טוס התעסקות כתורת‪ , :‬מתני ‪ 0‬ולמה שמונה‬
‫עשרה‪ .‬כלו׳ כנגד סי תקנו י״ח כרמת ‪ :‬למה רגשו גויס לית הוא לבית המדרש וביציאתו השילה קצרה• אמרו לו טה‬
‫סינון‪ .‬דאשרי האיש ולמה רגשו חדח פרשתא היא‪ :‬מיכן אמרי♦ טיבה של תפילה זו• אמר להן בכניסתי אני מתפלל‬
‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫״ ‪I I‬‬ ‫״‬ ‫‪.‬‬ ‫‪---------------------------------- -----‬‬ ‫‪--------------------‬‬ ‫‪... .......................‬‬

‫וכו׳‬
‫רקז‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫תשמע‪ .‬כקמן השי׳ן‪ :‬כנגד י״ח חציות‪ .‬מה שתקנו ‪. . .‬‬
‫וכו׳‪ :‬ככר ‪,.‬קכעו חכמים כיכנה‪ .‬כאשר ‪.‬היו הכ״ד כיכנת כימי ר״גבנגרי♦ שלא נטמא את הטהור ולא נטהר את הטמא‪.‬‬
‫תקנו אותה ואינה מעיקר התפלת שתקנו ‪,‬אנשי כנה״ג ול׳ ככר איני שלא נאסור את המותר‪ .‬ולא נתיר את האסור ונמצאית‬
‫אומר•‬ ‫מדויק‪ :‬והכתי׳ אל הבמד הרעים‪ .‬והוו י״ח אזכרות‪ :‬ושל דוד‪ .‬אתמתבייש לעולם הזה ולעולם הבא‪ .‬וביציאתו מהו‬
‫מודה אני לפניך יי׳ אלהי ואלהי אבותי שנתת חלקי‬ ‫צמת דוד עני ך מלל ככונה ירושלים‪:‬‬
‫מיושבי בית המדרש ובתי כנסיות ולא נתת חלקי בבתי תרטיות ובבתי קרקסיות שאני עמל והן עמלין• אני שוקד‬
‫והן שוקדין‪ .‬אני עמל לירש גן עדן• והן עמלין לבאר שחת שנ׳ נתכליס כו״ז( בי לא תעזוב נפשי לשאול לא תתן‬
‫לראות שחת♦ רבי פדת בשם רבי יעקב בר א־די ד׳א ה*ה מתפלל שלש תפילות‪ .‬לאח״ תפ*לתו מהו‬ ‫חסידך‬
‫יהי רצון מלפניך יי׳ אלהי ואלהי אכותי שלא תעלה שנאתינו על לב ■אדם ולא שנאת אדי תעלה על‬ ‫אומר•‬
‫;לבינו‪ .‬ולא תעלה קנאתינו על לב אדם ולא קנאת אדם תעלה על לבינו ותהא תורתך מלאכתינו בל ימי‬
‫‪/‬היינו ויהיו דברינו תחנונים לפניך• רבי חייא בר אבא מוסיף ‪,‬ותייחד לכבינו ליראה את שמך ‪.‬ותרחקנו מכל מה‬
‫טשנאת ותקרבינו לכל מה שאהבת ותעשה עמנו צדקה למען שמך‪ .‬דבית רבי ינאי אמרין הנוער משנתו צריך לומר‬
‫^א׳יי מחיה המתים• רבוני חטאתי לך יהי רצון מלפניך יי' אלהי שתתן לי לב טוב חלק טוב יצר טוב סבר טוב‬
‫טוב‪ .‬עין טובה ונפש טוב ונפש שפלה ורוח נמובה‪ .‬אל יתחלל שמך בנו אל תעשינו שיחה בפי בל הבריות ואל תהי‬
‫אךןריתנו להכרית ולא תקוותינו למפח נפש• ואל תצדיבנו לידי מתנת בשר ורם ואל תמסור מוונותינו‪ .‬בידי בשר‬
‫^‪^.‬רם שמתנתם מעוטה וחרפתם מרובה• ותן חלקיגו בתורתך עם עושי רצינך בנה ביתך היכלך עירף ומקדשך במהייה‬
‫' בימינו• ר׳ חייא ב״ ווה מצלי יהי רצון מלפניך יי׳ אלהינו ואלה• אבותינו שתתן בלבינו לעשות תשובה שלימה‬
‫לפניך שלא נבוש י מאבותינו לעולם הבא• רבי יורן בי רבי ישמעאל קבע לה לאמוריה דיימיר בתר פרשתיה ק­‬
‫ר׳ תנחום בר איסכולסטיקא מצלי יהי רצון מלפניך יי' אלהי ואלהי אכותי שתשבור ותשבית עולו של יצר הרע‬
‫ואנו חייבים לעשותרצונך את חפץ ואנו חפיצי׳־( ומי מעכב שאור שבעיסה‬ ‫טלבינו שבך בראתנו לעשות רצונך‬
‫גלוי וידוע לפניך שאין בנו ׳ בח לעמוד בו‪ .‬אלא יר־מ יי׳ אלהי ואלהי אבותי שתשביתהו מעלינו ותכניעהו ונעשה‬
‫רצונך כרצונינו בלבב שלם‪ ,‬רכי יוחנן הוה מצלי יר־מ יי׳ אלהי ואלהיאבותי שתשכן טורדינו אהבה ואחוה שלום‬
‫בחלקינו ביייע ותקנינו לב טוב וחבר‪ ,‬טוב‬ ‫וריעות ותצליח סופינו אחרית ותקוה ותרבהגבולינו בתלמידים ונשיש‬
‫ונשבים ונמצא ייחול לבבינו ותבא לפניך קורת נפשינו לטובה‪ .‬וביציאתי אני נותן הודיה על חלקי אמר רבי‬
‫אבון לאל שחלק לי ריעה ומעשה טוב ‪:‬‬
‫מחני ג רבן גמליאל אומר בכל יום אדם מתפלל שמונה ‪,‬עשרה‪ .‬ור׳ יהושע אומר מעין ש׳׳ע•' ר׳ עקיבא אומר‬
‫ולמה שמונה עשרה רי״בל אומר‪ .‬בנגד‬ ‫אם שגרה תפילתו בפיו מתפלל שמונה עשרה ואם לאו מעין שמונה עשרה‪.‬‬
‫שמונה עשר המומורות שכתוב מראשו של *ת*לים עד)תהליסכ׳( יענך יי׳ ביום צרה• אם יאמר לך תשעד! עשרה הן• ^‬
‫אמור לו )שס כ׳( למה רגשו גוים לית הוא מינון• מיכן אמרו המתפלל ולא נענה צרי' תענית• אמר רבי מנא רמז לתי׳ח ‪i :‬‬
‫שאדם צריך לומר לרבו תשמע תפילתך• אמד רבי סימון כנגד י״ח חליות שבשדרה שבשע' שאדם עומד ומתפלל צריך‬
‫לשוח בכולן‪ .‬מה טעם )שס ל״ה( כל עצמותי תאמרנה יי' מי כמוך• אמר רבי לוי כנגד י״ח י הזכרות שבתוב)שס‬
‫כייט(‪ .‬בהבו ליי' בני אלים• א׳ד חונה אם יאמר לך אדם‪ ,‬שבע עשיה אינון• אמור לו של מינין כבר קבעו חכמים‬
‫ביבנה• התיי ר״א בי רבי יוסי קומי רבי יוסי והכתיב )שס( אל הכבוד רדעים• א"ל והתני כולל של מינים ושל‬
‫מספקא‬ ‫פושעים בטבניע זדים• ושל זקנים ושל גרים במבטח לצדיקים• ושל דוד בבונה ירושלים• אית לך‬

‫ט סו ר ‪ , n‬ה ש״ ס‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.‬‬

‫‪ 0‬תענית פ'כ הל׳ ב׳ ושם כל הסוגיא•‬ ‫‪,‬שם י׳יז ע״ש•‬ ‫עיי׳ ככלי כרכות‬

‫‪Circus.‬‬ ‫*;‪**) o'xoXaa'rixdi‬‬

 ‫ברכות‬ ‫פרק רביעי הלכה ג׳‬ ‫תפלת השהר‬ ‫)דף ח׳ עיא(‬

‫כלילי שבת‪ .‬בבלי שבת כ״ד איתא דתני׳ ר׳ אושעיא •מיס שיש קכפקא‪ .‬וכי יש לך די אזכרות נגד כל אחד ואחד מהכך שכולל וא*כ י' ‪5‬‬
‫בהן קרבן מוסף וכו׳ ימים שאין בהן קרנן מוסף כגון שכנגד אל הכבוד תקני של דוד או של זקנים יכו׳‪ :‬והנה ה' כצב‬
‫שני ותמישי ותעניות ומעמדות וכי ערבית ושחרית ומנתה מתפלל עציו לית הוא מנהון‪ .‬דהא לא כתיב שס אלא אלהי אברהם אנין ו אל הי‬
‫שמונה עשרה ואוסר מעין המאורע בשומע תפילה ונראה דלא היתה יצחק‪ :‬ויקרא בהם שסי וגו' מנהק‪ .‬דשמי הוא יעקב ויש כאן ג אבות‪:‬‬
‫‪V‬‬ ‫בפרשת משכן שיני‪ .‬בפרשת עשיית‬ ‫_‬ ‫_‬ ‫^‬ ‫ש‬ ‫ידועה הך ברייתא בא״י דהא‬
‫מפייס ואומר מעין המאורע בשומע מספקאלכל חדא וחדא סינהון אדכדהי רבי^^חטנא המשכן ע״^בצלאל‪ :‬וכתיב ב סו פ ה‬
‫תפלה ובסוגיתנו פליגי בה ל׳ בשם רבי פינחס כנגד י״ח פעמים שאבות ‪,‬כתובי) ה׳ ילין‪ .‬ובר״ה הקב״ה דן כ אי‬
‫העולם‪ :‬מעין המאורע‪ .‬מעיל‬ ‫ירמיה ור׳ יניי ועיי׳ תוספתא בתורה• אברהם יצחק יעקב‪ .‬אם יאמר לך אדם י״ט‬
‫‘‪V‬־?‬ ‫ברכות פ״ג ששס נשכה הך ברייתא הן אמור לו )בראשית לח( והנה יי׳ נצב עליו לית הוא התענית ‪ :‬איכן היא או ס ר >‬
‫מינהון• אם יאמר לך ארם יייז הן אמור לו )שס י־ח( באיזה תפילה אוסר תפלת עככו ‪:‬‬ ‫באופן אחר‪:‬‬
‫כלילי של שבת וכיומי‪ .‬שסזכירין שבת‬
‫ויקרא בהם שמי ושם אבותי אברהם ויצחק מינהון‪.‬‬
‫רב‬
‫בתפלת ליל שבת ובתפלות היו ס‬
‫רבי ■שמואל בר נחמני בשם רבי יוחנן כנגד י״ח ציוויין שכתב כפרשת משבן כן אוסרים עננו בתפלת מעריב‬
‫שיני♦ אמר רבי חייא בר ווא ובלבד מן )שמית ל״ח( ואתו אהליאב בן אחיסמך ער ובתפלות היום ונקט כלילי שכת‬
‫סופיה רסיפרא• שבע של שבת מניין• אמר רבי יצחק בננד ז׳ קולות שכתוב)תהליס לרבותא דאוסריס עננו בתכלת‬
‫לט( בהבו ליי׳ בני אלים• אמר רבי יורן ענתוריא♦ כנגד ז' אזכרות שכתוב)שס צ״ב( מעריב אף שעדין איני סתעכת ‪:‬‬
‫דלא בדקתה• שלא ביררתו כ לו'‬
‫שלא היה מבורר לי‪ :‬אין כ ה ד א‬
‫במזמור שיר ליום השבת• תשע של ר״ה מניין• אמר רבי אבא קרטיגניא כנגד‬
‫תשע אופרות ^ שכתוב בפרשת חנה‪ .‬וכתיב בסופה )שמואל א׳ ב׳( יי' ירין אפסי דרב ירמיה• אי כרב ירמיה דאמר‬
‫ארץ• כיד של תעניות מניין• רבי חלבו ורבי שמואל בר רב נחמן תרויהון אמרין כנגד יחיד אוסרה ברכי‪ :‬בפני עצמה ‪:‬‬
‫כ ד פעמים שבתוב )מלכיס א׳ ח׳(בפרשה של שלמה רינה ותפילה ותחינה• רבי זעירא ״(חין כהדא דר׳ינאי בשס ר׳ ישמעאל‪.‬‬
‫בשם רב ירמיה יחיר בתענית ציבור צריך להזכיר מעין המאורע• איכן הוא אומרה כצ״ל דאסרה בשיסע ת פ ל ה‪:‬‬
‫\‬ ‫לסדרה‪ .‬כצ״ל לבה’ מ יבסס׳ ת עני ת‬
‫בין גואל ישראל לרופא חולים‪ .‬ומהו אזמר ענינו יי׳ ענינו בעת ובעונה הזאת כי בצרה הגי' לסדרא‪ :‬בכל יום‪ .‬פי׳ דבברייתא ‪f i‬י‬
‫‪i‬‬ ‫גדולה אנחנו אל תסתר פניך ממנו ואל תתעלם מתחינתנו כי אתה יי׳ עונה בעת צרה פורה תכי נכל יום אדם מתפלל ן‪_5‬‬
‫ומציל בכל עת מצוקה ויצעקו אל יי׳ בצר להם ממצוקותיהם יוציאים♦ בא״י‪ ,‬עונה בעת תענית יחיד בכלל ור׳ יוסי ‪' ' i j h r‬‬
‫צרה• רבי יניי בשם רבי ישמעאל בשם בית רבי יניי אומר בשומע תפילה♦ דרג אסר צריך להזכירה‬
‫^בפני^עצסה ולכן הקשה מהא דת[ ‪. .y‬׳‪r : - .:‬‬ ‫רבי יונה בשם רב אפילו יתיר שגזר על עצמו תענית צריך להזכיר מעין המאורע‪ .‬אורן‬
‫וכו ‪ :‬מן מה דמר ‪-I‘■. V/,y.‬‬ ‫הוא אומר'♦ רבי ועורא בשם רב הונא בלילי של שבת וכיומו• אמר רבי מ^י‬
‫ומסיים ר מני מ‪ :‬מה דאסר ר׳ ״‬ ‫»‬
‫■‬ ‫במש׳׳‬
‫קיתתבת‪.‬ת ‪ « -‬ג‬
‫■וסיינו׳‪ :‬ה‪-‬ה נכןו ‪ • ( .‬ת י ‪ .‬נ‬ ‫אנא רלא ברקתה אין בהדא ררב ירמיה• ״(אין כהדא דרבי ינאי בשם ר״ש‬
‫תענית הגי' הווי )והוא כמו‬ ‫סלקית לסררה ושמעית רב הונה בשם רב אפילו יהיר שגזר על עצמו תענית צריך‬
‫הוי( איתתנת הרי תיובת׳ למ״ד‬ ‫להזכיר מעין המאורע• התיב רבי ׳יוסי והא מתניתא פליגא• בכל יום ארם מתפלל‬
‫‪:‬׳■‪V‬‬ ‫בין גואל לרופא דהא סדדיק ר׳‬ ‫י״ח במוצאי שבת וכמוצאי יום הכיפורים ובמוצאי תענית ציבור‪ .‬מן מה רמר רבי יוסי‬
‫יוסי מן הברייתא ש״ס דהגרייתא‬ ‫מתניתא פליגא• חוח כן איתתבת בין גואל ישראל לרופא חולים• אמר רבי אחא בר‬
‫‪:‬־'■' ‪,-i‬‬
‫’‪■'.‬׳נ•‬ ‫ה‪:‬‬ ‫עיקרית ולית סאן דפליג ע ל‬
‫״״(יאדין אין את לזו‪ .‬צ׳ל ואדין את‬
‫יצחק בשם ר׳ חייא דציפורין יהיר בט' באב צריך להוכיר מעין המאורע• מהו‬
‫■'־־י‬ ‫ונמצא‬ ‫____‬
‫שהוא בסס תענית‬ ‫וכסו____‬
‫לזו _‬‫_‬ ‫אומ'• רחם יי' אלרינו כרחמיך הרבים ובהסריך הנאמנים עלינו ועל עמך ישראל‬
‫הרבה פעסיס’ נש״ס זה והכוכה‬ ‫ועל‪,‬ירושלים עירך ועל ציון משכן כבורך ועל העיר האכילה והחריבה והחרוסה והשוממה‬
‫עוד את מסופק בזה‪ :‬לבא‪ .‬להבא‪:‬‬ ‫הנתונה ביד זרים הרמוסה ביד עריצים ויירשוה לגיונות ויהללוה עובדי פסילים ולישראל‬
‫סססל‬ ‫עמך נחתה נחלה ולזרע ישורון ירושה ׳ הורשתה‬
‫‪. . V‬‬
‫י'‪rV‬‬
‫^ לו כ א ש ר הו א ל מ ס׳ ת ^ ח ל א י ן ;‬ ‫לכנותה כאמור ואני אהיה לה נאם יי' הומת אש סביב ולכמד אהיה בחוכר־•‬
‫היא שבע מעין שמונה עשרה‪ .‬קאי‬ ‫אבדימא דציפורין כעאקוטי רב;מנא •איכן אומרה א מי לי ®(ואדיין אין את לוו^ כל דבר •‬
‫אסתכיחין וכבר פירשנושגי׳ הירושלמי‬ ‫שהוא לבא אומרה בעבודה• וכל דבר שהוא לשעבר אומרה בהודאה• ®®״(נמתניתא‬
‫‪.‬־‬ ‫׳■‬ ‫שכע מעין שמונה עשרה‪ :‬הוף‬ ‫אמידי ‪ C‬ונותן הודאה לשעבר וצועק לעתיד לבא• ‘אי זו היא שבע מעין י״ח•‬
‫כל׳ ברנה וברכה• אוסר בא*י חו ק‬ ‫‪ C‬רב אמר סוף כל ברבה וברכה• ושמואל אמר ראש כל ברכך‪ ,‬וברכה• אית תניי‬
‫הדעת בא׳י הרוצה בתשיבה וכן‬
‫סוף כל ברכה‪ :‬ראש כל ברכה‬
‫חני שבע מעין י״ח• ואית תניי תני י״ח מעין י״ח• מאן רמר שבע מעין י״ח מסייע‬
‫וברכה• וכדספרש לקמן‪ :‬אית תניי‬ ‫לשמואל ומאן רמר י׳יח מעין יי׳ח מסייע לרב‪ .‬רבי זעירא שלח לרבי נהום גבי רבי‬
‫במתני׳‪ :‬מסייע לשמואל‪.‬‬ ‫תני‪_ .‬‬ ‫‪...‬‬ ‫^ניי ביר בי ישמעאל אמר ליה ^אי זו י היא מעין שבע מעין י״ה דשמואל• אמר‬
‫‪I.‬‬ ‫דאסר ראש כל ברכר‪ v‬וברכה והיא‬ ‫ליה הבינינו רצה תשובתינו סלח לנו גואלינו רפא חליינו ברך שנותינו• אמר רבי‬
‫תפלת הביננו ושלש הראשונות‬ ‫היו‬ ‫חגיי אם‬
‫ושלש האחרונות הרי שנע‪ :‬מסייע‬
‫היו‬ ‫לרב‪ .‬דאסר סיף כל ברכה וברכה והרי יש כאן י* ח מעין י*ח ‪ :‬אס‬

‫השייס‬ ‫מסורת‬
‫‪ 0‬בבלי ברבות כיט עיש‪.‬‬ ‫לקמן פיט מ׳ד•‬
 ‫כט )רף ח׳ ע'־( ע'נ(‬ ‫ברמת‬ ‫פרק רמ״עי הלכה ג‘ ! ״‬ ‫תפלת השחר‬
‫היו גשמים• בסם׳ תענית הגי' אס ה*ו ימות גשמים איסריס בגשמי ריב אמר חותך ושמואל אמר ‪%‬נו חותך‪ .‬בננלי איתא ואמר ר״י אמר‬
‫ואפי' גאמבע‬ ‫ברכה‪ .‬כצ״ל ובמס' תענית גשמי ברכה ‪ :‬ואימר כרוך ה' כי שמעשמואל היה עומד בתפלה וכזכר שהתפלל פושק‬
‫קול־ תחנוני• אין כאן מקלס לפסוק זה אבל במש׳ תענית איתא כאמור ביכה ו!ה היפך ממה דאיתא כאן שמיאל אמר אי‪:‬ל חותך וגם הא‬
‫והיה טרם יקראו וגו׳ ואני אשמע וכר ברוך ה׳ כי שמע קול תחנוני דרג אמר חותך לא נזכר בנבלי ולית מה פלוגתא כלל בין רב‬
‫תלמיד טועה‬ ‫ושסיאל‪ .‬ואפשר שאיזה ■‬
‫■‬ ‫נא״י שוסע תפלה ואומר ג׳ ברכות‬
‫ראשונות יג׳ ברכות אחרונות יהיא היו גשמים אומרים בטללי ברכה• אם היו טללים העלה לא״י הא דרב אמר חותך‬
‫הנכון‪ :‬יי(ר׳ אלעזר• צ״ל ר׳ אליעזר‪ .‬אומרום בטללי ברכה‪ .‬כי מפוזרים אתה מקבץ ותועים ע״י מה דאיתא שס הני דכי רב‬
‫וכל זה סקימו אחר המשכה הנאה עלוך לשפוט ועל הרשעים תשית ירך וישמחו כל חוסי דטעי וקדכרי דחול בשבת מהו‬
‫שיגמרו ואמר לן גוסרי!‪ /‬גס הא‬ ‫והסופרים טעו והניגוהו פה;‬
‫ובלבד שלא יהא‪ .‬הא ד אסר ר׳א בך בבניין עירך ובחידוש בית מקדשך‪.‬ובצמח דוד עבדך דאיתא הכא המתפלל בשנת וכו'‬
‫העישה תפלתו קבע יכו׳ בא לומר כי טרם נקרא אתה תענה כאמור )ישעיה ש״ה( והיה ר׳ נחמן בר יעקב ורב ששת וכו׳‬
‫שלא יהא כקורא כאגרת ובלי כונה טרם יקראו ואני אענה עוד הם מדברים ואני אשמע לא נזכר שס כלל רב ששת ואין‬
‫ואך תזרת אנש^ס מליסדה; לחדש‪ .‬בחך אתה יי' שומע תפילה‪ .‬ואומר ג' ברכות ראשונות פלזגתא בזה ור׳ נחמן אמר בשם‬
‫ואס לא מחדש היינו קבע כה־וש וג׳ אחרונות• ואומר )תהליס כ״ח(ברוך ה' כי שמע קול רבה בר אנוה גוקרין ועיין מבוא‬
‫מ*ג ע״ב ד׳׳ה ונרד עתה לברר‬ ‫כן אתמול יק מחר מפי׳ רש*י‪:‬‬
‫ועדיין הדבר צ״ע ‪:‬‬ ‫אתיתופל ה*' מתפלל‪ .‬כן היתה תחנוני• ‪(0‬רבי אלעזר אומר העושה תפילתי קבע אין‬
‫קבלה בידם )ואפשר שיש כאן תפילתו תחנונים• ר אבהו בשם רבי אלעור ובלבד ל' ש ט ע ה בר ווא נשם ר׳ יוחנן‬
‫וולואי שיתפלל אדם כל היום‪.‬‬ ‫איזה ט״שז‪ :‬דהוינא עב־ד כן‪ .‬שלא יהא כקורא באיגרת• רבי אחא בשם רבי יוסי י (‬
‫לחדש בה דבר‪ :‬חותך‪ .‬פיסק צריך לחדש בה רבר בכל יום אחיתופל היה מתפלל ר׳ האי כתב דר' יוחנן סיירי‬
‫הברכה באמצע‪ :‬אינו חותך• אלא שלש תפילות חדשות בכל יום‪ .‬אמר רבי ועירא כל כשמחדש בה דבר ומהירושלמי כאן‬
‫לא משסע כן דסניא כתר הפלוגתא‬ ‫אלא סש*ים הברכה ‪ :‬יולוא• וכו׳‪.‬‬
‫וא׳׳כ אינו חותך‪ :‬אל •תפלל‪ .‬וכאן ומן דהוינא עביר כן הוינא טעי• ולית לך אלא כיי דרב ושמואל הך דר' יותנן וולואי‬
‫אסר וצוא^ שיתפלל אדם כל היום ; דמר ר׳ אכהו בשם רבי אלעזר ובלבד שלא יהא כקורא שיתפלל אדם כל היום להוריי‬
‫ולא אגיבה‪ .‬ולא השיב‪ :‬לא אמר כ־‪ .‬באגרת• רבי אלעור היה מתפלל תפילה חדשה בכל דאיני חותך ולדברי רבינו האי‬
‫שר׳ יותנז אסר מעצמו ולואי וכו׳‪ :‬יום‪ .‬רבי אבהו היה מברך ברכה חדשה בכל יום• אין ראיי׳ דר׳ יוחנן סיירי במחדש‬
‫אלא בעיין קומי ר׳ יותנן• תלמידי רבי יוסי ציירניא בשם רבי יוחנן ^(לפני תפילתו הוא וזה לא שייך כלל לפלוגתא^ דרב‬
‫ושמואל ילכאורה ק׳ ג”כ מהא‬ ‫ר' יוחנ; נעי לפניו והוא השיב‬
‫דמקשי ר' זעירא סהא דאסר ר׳‬ ‫תהילתך•‬ ‫יגיד‬ ‫ופי‬ ‫תפתח‬ ‫שפתי‬ ‫ה'‬ ‫כ״א(‬ ‫)שס‬ ‫אומר‬ ‫ד'‬ ‫להם וכו׳‪ :‬ותא‪ .‬זאתייא‪ :‬מ ת נ י‬
‫לאכסניא‪ .‬פתרונו כה לדרך‪ :‬לאחר תפילתו הוא אומר )שס י״ח( יהיו לרצון אמרי פי •וחנ‪ :‬ספק נתפלל ספק לא נתפלל‬
‫הוה מפקד‪ .‬היה מצוה חת ניחן‪ :‬והגיון לבי לפניך ה' צורי וגואלי• רבי יורן אמר תחיהון אל יתפלל ומאי קו׳ דר׳ יוחנן‬
‫כל מה ששלית' ציבור• קא• על קומי צלוחיה‪ 0 -‬היה עומד ונזכר שהתפלל רב אמר דאמר זולואי שיתפלל זכו׳ סיירי‬
‫דכיון‬ ‫ואפשר‬ ‫המשנה פרשת העיבור ובא ר' אחא‬
‫־‬ ‫העיבור פירושו העיבר חותך‪ .‬ושמואל אמר אינו חותך• שמעון בר ווא בשם במחדש‪ ,,‬בה‪ ,‬דבר ‪. ,‬‬ ‫לפרש דהך ‪,‬‬
‫«‪,‬נו רבי יוחנן ’(וולואי שיתפלל •אדם כל היום‪ .‬למרי‬
‫מי ■זסתו בשם רבינו יונה אי‬ ‫ומה שהוא מפרשתפילה מפסדת• ר׳ ועירא בעא קומי רבי ’יסי יי ^ ^ פר ק‬ ‫לפני התעה‬
‫אמיי מילתיה דר׳ יוחנן אמרה ספק נתפלל ספקלא‪ .,‬נתפלל נמי יהקו׳ קאי למה אסר ר'‬ ‫לתובע יכו׳‪ :‬אחרים‬
‫אל יתפלל• ולא אגיבה• אתא רבי אבהו בשם ר' יוחנן ספק נתפלל ספק יוחנן אל יתפלל יתפלל ויחדש‬
‫אל יתפלל• רבי חנייא לא אניר כן אלא כעיין קומי רבי יוחנן ס״ק דבר אבל סהא דחותך קשה וכבר‬ ‫לא נתפלל•‬
‫*מאמי‬ ‫נתפלל ספק לא נתפלל אמר לון וולואי שמתפללי) כל היום למוז‬
‫מפסדת• ‪ f‬היה עומד ומתפלל בשכת ושכח של שבת והזכיר של חול• רבי חונא א ^י דברייתא •כול יתפלל אדם כל היום‬
‫איתפלגון רב נחמן בר יעקב ורב ששת• חד אמר חותך את הברכה‪ .‬וחרנה אומר כלו ומשמעות הירושלמי דר׳ יוחנן‬
‫גומר את הברכה• הכל מודים בחונן הדעת שהוא גומרה‪ .‬׳( ותא כר׳ דרבי אמר דאמר ולואי שיתפלצ אדם וכי'‬
‫ו ח רנ ה‬ ‫הטיה אני היאך בטלו חונן הדעת בשכת• אם אין דיעה מניין תפילה‪ .‬אמד רבי יצחק סיירי בלא חידיש‪:‬‬
‫גדולה היא הדיעה שהיא ממוצעת בין שתי הזכרות שנאמר )שמואל א׳ כ׳( כי אל דעות ה'• אית דבעי משמעינה סן‬
‫הדא )משלי כ׳( אז תבין יראת ה' ורעת אלקים תמצא ‪:‬‬
‫ס ח‪:‬י ד ר״א או׳ העושה תפילתו קבע אין תפילתו תחנונים• ר' יהושע או׳ המהלך במקום סכנה מתפלל תפילה‬
‫קצרה מעין י״ח ואומר הושיעה את עמך את ישראל בכל פרשת העיבור יהיו צרכיהן לפניך• באיי שומע תפלה‬
‫ריש בר אכא בשם רבי חנןנא כל הדרך בחזקת סכנה• ר' ייני כד הוה נפיק לאכסניא הוה מפקד ' גו‬ ‫ותחנונים‪.‬‬
‫ביתיה• רכי מנא כר הור‪ ,‬אזיל מסחי במרחץ שהיא נסוקת הוה מפקיד גו ביתיה‪ .‬רבי חנינא בדיה דרבי אכהו‬
‫רבי שמעון בר אבא בשם ריב׳׳ל כל החולי בחזקת הסכנה‪ ' .‬רבי אחא בשם רבי אסא י( כל מה שש״ץ עובר‬
‫לפני התיבה ותובע צרכי עמך לפניך‪ .‬רבי פינחס רבי לוי רבי יוחנן בשם מנחם דגלייא זה שעובר לפני התיכה‬
‫אין אומר לו בוא והתפלל אלא בוא וקרב עשה קרבנינו עשה צרכינו עשה מלחמותינו• פייס בעדינו• ”( אחריס‬
‫אמרו __‬ ‫_________ _______________________________________________י‬
‫מ ס ו ר ת הש ״ם‬
‫לקס■ פה הל׳ ב׳‪ .‬י( עיי׳‬ ‫‪C‬‬ ‫לעיל )דף ג' ע״ב( כ״א הל* א׳ וש’נ• י‘ ( עיי׳ בנלי פ״א‬ ‫‪C‬‬ ‫שס ט' וש״נ• ‪ C‬שסכ׳א•‬ ‫שם ע׳ש‪.‬‬
‫‪8‬‬ ‫־‬ ‫בבלי כ״ט‪ .‬״( תושפתח פ״ג בכלי כ״ט‪.‬‬
 ‫ברכות‬ ‫פרק רביעי הלכה ד׳ הי‬ ‫תפלת השחר‬ ‫)יף ח׳ ״נ ״■‪0‬‬
‫האתרונוח‪ .‬צריך‬ ‫ברכות הראשונות ושלש‬ ‫אמרו צורכי עמך ישראל וכוי היא תכלה ק צ ר ה ‪ :‬ש ק ע ת י ט״ס וצ״ל כי שסע; שלש‬
‫לזמר ג׳ ברכות ראשונות והאחרונות לפני• ולאחר תפלה קצרה‪ :‬לשמוע אל הרינה‪ .‬פי'• רנ ה הוא מל׳ צעקה ינמו ויעבור הרנה ב מ קנ ה‬
‫מ״אכ״ב‪ :‬דברי חכסיסי פי' אבל חכמים׳אימרים ועיי׳ מבוא פ״ב ערך דברי חכמים; תובע צרכיו וכו׳י ובבבצי ע״ז איתא זחכ״א לא כדברי‬
‫זה ולא כדברי זה אלא שואל אדם צרכיו בשיקע תפלה‪ :‬אשר השתחוה‪ .‬משמע דבפעס ההיא הי׳ משתחוה‪ :‬ישתחוה‪ .‬משמעותו תדיר כמו כ כ ה‬
‫״ ״( לכל‬ ‫מתני‬ ‫יעשה איוב ‪ :‬בתתם ספסי דכתיב בתתם ס פ ס ;‬
‫דקאי אה ‪ 6‬דאיתא‬ ‫הרוחות מחזירי; חון מרוח מזרחית‪ .‬כצ״ל ואפשר ^‬ ‫אמרו צורכי עמך ישראל מרובין ודעתן קצרה אלא‬
‫בבלי ב״ב כ״ה דא’ל רב ששת לשמעיה לכל רוחתא אוקמן לבר‪,‬‬ ‫יר״מ ה׳ אלהינו ואלהי אבותינו שהתן לכל כריה וכריה‬
‫ממזרח; א״ר יוסי בר אבו;״ ר׳ יוסי מפרש למה אין סתזירי; למזרק‬ ‫צרכיה ולכל גויה׳ וגויה די מחסורה• )תהליס כ׳׳ח(‬
‫לפי שבתחלה כלו׳ באנשים של יסיס ראשונים כתיב אחוריהם וגו׳‬
‫כרוך ה׳ ‪( 0‬כי שמעת קול תחנוני• כרוך אתה‬
‫והתה משתחויתם קדמה לשמש לכן אי; מחזירין למזרח שלא יהא נ ר א ה‬
‫מכון‬ ‫עושה כמעשיהם ‪®® :‬״(העיר אשר‪ .‬צ״ל העיר הזאת אשר ‪:‬‬
‫י*( הלבה‬ ‫יי שומע חפלה• רב חסר׳ אמר‬
‫הוא‬ ‫שבתך וגו׳• דכתיב מכון לשבתך ואל תקרי מכון אלא מכוון‪:‬‬ ‫ברכות‬ ‫שלש‬ ‫רב חסדא אמר‬ ‫כאחרי׳•‬
‫ההיכל‬ ‫הראשונות ושלש האחרונות• איח תניי תני ג( מתפלל‬
‫י‬ ‫ואחר כך תובע צרכיו‪ .‬ואית חניי חני תובע צרכיו‬
‫ואחר כך ולפני ה׳‬ ‫ואחד כך מתפלל‪ .‬מאן דמר מתפלל ואח״ב תובע צרכיו )כה ק''כ( תפילה לעני כי יעטוף‬
‫ישפוך שיחו‪ .‬ומאן דטר תובע צרכיו ואחר כך מתפלל )מלכיס א׳ חי( לשמוע אל הרינה נאחר כך אל התפילה• דברי‬
‫חכמים• רבי זעירא בשם רב חונה יחיד תובע צרכיו בשומע תפילה• רבי אבא רבי חייא כשם רבי יוחנן י( צריך‬
‫אדם להתפלל במקו׳ שהוא מיוחד לתפילה• ומה טעם )שמות ל( בכל המקום אשר אזכיר את שמי• אשר תזכיר א ת‬
‫שמי אין כתב כאן אלא בכל המקום אשר אזכיר• אמר רבי תנחום כר חנינא צריך אדם לייחד לו מקום כבית‬
‫הכנסת להתפלל• ומה טעם )שמואל כ׳ ט״ו( ‪.‬ויהי דוד בא עד הראש אשר השתחוה שם לאלהים אין כתיב כאן‬
‫אלא אשר ישתחוה שם לאלהים• רבי יסא רבי חלבו רבי ברכיה רבי חלבו מטי בה בשם רבי אבדומה דמן חיפא צריך‬
‫אדם להסב פניו לכותל להתפלל• מה טעם )ישעיה ל״ח( ויסב חזקיהו פניו אל הקיר• י( באיזה קיר נשא עיניו רי״בל אמר בקירה‬
‫של רחב נשא עיניו ;יהישע ב׳( כי כיתה כקיר החומה‪ .‬אמר לפניו רבש׳׳ערחב הזונה שתי נפשות הצילה לך ראה כמה נפשות‬
‫הצלת לה• הרא היא יכתיב )שס ו׳( ויבאו הנערים וגומר‪ .‬תני רבי שמעון בן יוהי אפי' היתר‪ .‬במשפחתה מאחי׳ אנשים‬
‫והלכו ודבקו במאתיט משפחות כולהם ניצולו בזכותה‪ .‬אבותי שקירבו לך כל הגרים האילו על אחת כמה וכמה‪.‬‬
‫רבי חנניא בר פפא אמר בקירות בית המקדש נשא עיניו• )יחזקאל מ״ג( בחתם ספם את סיפי מזוזתם אצל‬
‫•;‪1‬‬
‫מזוזתי ור‪.‬קיר ביני וביניהם• בני אדם גדולים היו ולא היו ^יכולין לעלות ולהתפלל‪ .‬בבית המקדש בכל שעה‬
‫והיו‪ ,‬מתפללי; בתוך בתיהם• והקב״ה ‘מעלה עליהם כאילו מתפללין בכית המקדש• אבותי שעשו לך אח כל השבח‬
‫הזה על אחת כמה וכמה• ר׳ שמואל בר נחמן אמר ׳( בקירר‪ .‬של שונסנית נשא עיניו שנ׳ )מלכיה ב׳ ד׳(נעשה נא עליית‬
‫קיר קטנה• אמר לפניו רב״שע השומניח קיר אחת עשתה לאלישע והחיית את בנד‪ /.‬אבוחי שעשו לך אח כל השכח‬
‫הזה על אחת כמה וכמה החן לי נפשי‪!(' .‬רבנן אמרי בקירו' לבו נשא עיניו• )ירמיה ‪7‬׳( מעיי מעיי אוחי לה‬
‫קירות לבי הומה לי• אמר לפניו רב;שע חיזרתי על רמייח איברים שנתת בי ולא מצאתי שהכעסתיך באחת מהן על‬
‫■‬ ‫‪,‬‬ ‫אחת כמה וכמה תינתן לי נפשי;‬
‫יכול להחויר את פניו‬ ‫ט חגי ה היה רוכב על החמור ירד אם אינו יכול לירד יחזיר את פניו ואם אינו‬
‫יכוין את לבו כנגד בית קדשי הקדשים‪ .‬חני ״( היה רוכב על החמור אם יש לו מי לאחוז בחמורו• ירד ומתפלל‬
‫למטן• ואם לאו מתפלל במקומו• רבי אומר בין כך ובין כך מתפלל במקומו שכך לבו מיושב• רבי יודה בן פזי‬
‫בשם רבי יהושע בן לוי הלבה כרבי• אמר רבי יעקב בר אחא תניי ״( חמן ‪( 00‬לכל הרוהות אין מחזירין חוץ מרוח‬
‫מזרחית• אמר רב יומי בר אבון בתחילה )יחזקאל ל( אחוריהם ^ היכל ה' ופנירום קדמה והמה משתחויתם קדמה לשמש‪.‬‬
‫תני ’ ( סומא ומי שאינו יכול לכוין את הרוהו׳ הרי אילו מתפללין כלפי למעלן שנ׳ )מ״א ח'( והתפללו אל ה'‪.‬‬
‫ד‪,‬עומדים ומחפללין ^בחוצה לארץ הופכין את פניהן כלפי ארץ ישראל‪ .‬ומה טעם )שס( והתפללו אליך דרך‬
‫ארצם אשר נתת לאבותם• העוטרין ומתפלליןבארץ ישראל הופכין את פניהן כלפי ירושלים• ומה טעם )‪7‬״ה ב׳ )׳‬
‫ושלא בדיוק( והתפללו •אליך דרך ®״®(העיר אשר בחרח בה• העומדים ומתפללין בירושלים הופכין פניהן כלפי הר הבית‪.‬‬
‫שנאם׳ )ת״א ח׳( והבית אשר בניתי לשמך• העומדי׳ ומתפללין בהר הכית הופכין פניהן בלפי בית קדשי הקדשים‪.‬־‬
‫ומה טעם )שלא בדיוק ולא נמצא כן לא כמ״א ולא בד״ה( והתפללו אל המקום הזה ואתה השמע אל מכון שבתך א‪|7‬‬
‫השמים ושמעת וסלחת• נמצאו העומדין כצפון פניהן לדרום• העומדין לדרום פניר‪,‬׳ לצפון‪ .‬העומדי׳ במזרח פניהל‬
‫למערב• למערב פניהן לטורח‪ .‬נמצאו כל ישראל מתפללין אל מקום אחד• הה״ד )ישעיה נ״ו( כי ביתי בית חפלה‬
‫היריי‪-‬י׳‬
‫ההיכל‬ ‫יקרא לבל העמים• אמר רי״בל )מ״א ו׳( הוא‬
 ‫ל )רף ‪ ■n‬עיג(‬ ‫בר מ ת‬ ‫׳ פרק רביעי הלכה ה־ )׳‬ ‫תפלת השהר‬
‫ההיכל♦ כתיב הוא ה היכללפני‪ .‬בצ״ל‪ .‬ולפניםכמתקי‪ :‬בטי לתלפיות‪ .‬כתיב בנוי לתלפיות‪ :‬בברכת‪ .‬בברכת המזון‪ :‬אלהי ד»‪ 7‬ובונה ירושלים‪.‬‬
‫היאהברכיז של בונה ירושלים אלא שכולל של דוד עס הוכל אי ת א לעיל‪ :‬ואס לאו ימין את לנו‪ .‬פ ס ק א‪ :‬שמשם הוריה יוצאה לעולם‪ .‬הר העוריה‬
‫היא הר ציון ששם נבכה המקדש ונבהמ״ק היתה לשכת הגזית ושם ישבה סנהדרין הגדולה וממנת יוצאה הוראה‪ :‬ארין‪ .‬למה בקרא‬
‫ארון‪ :‬ארירה׳ קללה לאלה שאינם שומעים לדברי תורה‪(® :‬דברי‪ .‬צ״ל דביר לכן כקרא בית קה״ק דביר‪ :‬דיברות• שבכית קה״ק היה הארון‬

‫בספינה‪ .‬פסקא‪ :‬היא ׳אסדא‪ .‬ההיכל לפני לפנים• היבל שבל הפנים פונין לו• עד בדון בבעיינו• בחורבנו םניין•‬ ‫יושב"י’’‬
‫דסתני׳‪ :‬היא אסכריא• דמס׳ נגעים אמר רביאבון )שיר השיייס ד׳( בנוי לתלפיות• תל שכל הפיוח מחפללין עליו•‬
‫פי״ב בית הבנוי כספינה או בברכה בקיית שמע• ובתפילה• בברכה• בונה ירושלים• בתפילה• אלהי דור ובונה‬
‫באסקריא‪ :‬היא רפסודוח‪ .‬דקרא ירושלם• בקרית שמע• פורש ‪.‬סוכת שלום עלינו ועל עסו ישראל 'ועלירושלם‪.‬‬
‫מקומי• וכתוב אחר אומר )מ״אט׳(והיו‬ ‫כתוב אחד אומר )הושע ה׳( אלך אשובה אל‬ ‫דכתיב ונביאם לך וכו׳‪ :‬מתני ו‬
‫״®(ר‪ :‬יהידה אומר‪ -‬צ’ ל משמו‬
‫כאשר הוא במשנה נראצז הפרק עיני ולבי שם כל הימים‪ .‬הא כיצד^( פניו למעלה ועיניו ולבו למטה‪ .‬ואם לאו‬
‫וכדמוכח בגמ'‪ :‬מילתיה דשמואל יכוין־אתלבו בננר בית קרש הקדשים•‪ -‬לאי זה בית קדש הקדשים• רבי חייא רבא‬
‫אחר כן• גס מ־לחא דשמואל אמר בנגר קדשי הקרשים של מעלן• רבי שמעון בן חלפתא• אמר בנגד בית קדש‬
‫כן דהלכ ה כר״י שאחר משים הקרשי׳ שלמטן‪ .‬אמר רבי פינחס לא פליגין בית קרשי הקדשים שלמטן מכוון כנגר‬
‫ראב״ע‪ :‬לא צציתדחוספא‪ .‬שהיה בית קדש הקדשים שלמעלן• )שמות ט״ו( מכון לשבחך• מכיון כנגד שבחך• )ד״ה‬
‫דסקומו צינור ייחיד פטור אס יש‬
‫שמשם הוריה יוצאה לעולם‪.‬‬ ‫שם חבר עיר כר*י משוס ראב״ע‪ :‬כ׳ ג׳( בהה המוריה ר' חייא רובא ורב יניי חד אמד‬
‫סיליהון דרבנן‪ .‬ר' שמעון חסידא והרנה אמר שמשם יראה יוצאה לעולם‪ .‬ארון‪,‬ד חייא רובא ור׳ ינאי חד אמר שמשם‬
‫ו לי' ינאי פליגין על שמואל ‪ :‬אורה יוצאה לעולם‪ .‬והרנה אמר שמשם ארירה יוצאה לעולם• ® ‪0‬דברי ר׳ חייא ור׳‬
‫ברועים‪ .‬שהם בשדה ולא יוכלו ינאי חד אמר*( שמשם דבר יוצא לעולם• וחרנה שמשם דיברות יוצאות לעולם•‬
‫לבא אל העיר וכן בקייציס הס‬
‫שיחרי פירות הקץ באלו אחריכן היה יושב בספינה או באסדא יכוין את לבו כנגד בית קדשי הקדשי׳• היא אסדא•‬
‫בחתכי' כל מקום שיש חבר עיר היא י( אסבריא היא רפסודות• )ד׳׳ה ב׳ כ׳( ונביאם לך רפסודות על ים יפו ‪:‬‬
‫מ קיי ר רבי אלעזר כן עזריה אומר אין תפילת המוספין אלא בחבר עיר‬ ‫היחיד פטור ; הא שאר כל אדם‬
‫חייבין‪ .‬בתפלת מוסף אף שיש וחכמים אומרים בחבר‪.‬עיר ושלא בחבר עיר ®®(ר׳ יהודה או׳ בל מקום שיש שם‬
‫שם חבר עיר ו פליגי‪ .‬על שמואל חכר עיר היחיד פטורמתפילת המוספין• ר* ביבי בשם ר׳ חנה א מי ‪ C‬הלכה‬
‫ללא צלי למוסף ‪ :‬סילתיה דר'‬
‫מילתיה דשמואל אמר כןי(‬ ‫לאין בי׳ יודא שאמר משום רבי אלעזר כן עזריה•‬ ‫יוחנן אמר כן‪ .‬כר״ש חסילא‬
‫היחיל פטור בסקיס שיש חבר עיר‪ :‬רשמואל אמר אנא מן יומיי לא צלית דמוספא אלא חד זמן דמית בריה דריש גלוחא‬
‫ומתפלל של מוסף‪ .‬ואח״כ התפלצ ולא צלו ציבורא וצליית‪ .‬מיליהון דרבנן פלינן• דמר רי יעקב בר א*די בשם ר׳׳ש‬
‫של מוסף‪ :‬ואין חבר עיר בציפורי;‪ .‬חסידא '(ברועים ובקייצים• הא מתני' לא אמר בחעיס ובקייצים הא שאר כל‬
‫הוא סיוחא למאחר מילתי׳ דר' אדם חייבין• י מילתיה דר' יוחנל אמר בן דמר ר׳ יוחנן אני ראיתי את ר׳ ינאי עומד ‪.‬‬
‫ואפ״ה רוכי\ ומתפלל בשוק של ציפורין ומהלך ד׳ אמות ומתפלל של מוסף ואין חבר עיד‬ ‫יוחנן פליגא והש׳ס קאמר לה‬
‫אין חבר עיי בציפורין‬
‫ר' ינאי מתפלל של מוסף אלמא בציפורין• את שמע מינה תלת• את ש־׳מ ®®״(של ציפורין כציפורין• את שמע מינה‬
‫דלא סבירא לי' כשמואל וכמו חלוקין על ר׳ יהודה שאמר־ משום ר״א בן עזריה• את שמע מינה שאדם‬
‫שמלייק הש״ס אחר כן וגס ר׳ מתפלל ומהלך ד' אמות ומתפלל של מוסף• א״ר אבא ולא סוף דבר עד שיהלך ד׳‬
‫יוחנן לסיפר זה הלבר מסתמא אמות אלא אפי־ שהא כרי הילוך ד׳ אמות‪-‬רב אמר צריך לחד׳ בה דבר• ושמואל‬
‫להלכה אחרו וא״כ גס הוא חולק‬
‫מיכה‪ .‬אמר א״צ לחד׳ בה דבר• ר׳ זעירא בעי קומי רבי יוסי מהו לחדש בה דבר• א־׳ל‬ ‫על הא לשמואל‪ :‬את שמע‬
‫מהא לר׳ יוחנן ‪ :‬את ש"מ‪ .‬מלאחר אפי׳ אמר ונעש׳ לפניך את חובותינו תמידי יום וקרבן מוסף יצא• רבי ^ א‬
‫ר' יוחנן אני ראיתי את ר׳ ינאי עוחל כשם רב נתפלל ומצא י׳ בני אדם מתפללין מתפלל עמהן• רבי זעיר׳ ורב נחמן‬
‫בשוק של ציפורין‪® :‬״®(שוק של בר יעקב הוו יתבין• מן רמצלון אתת צלותא קם רב נחמן בר יעקב מצליא• א״ל ר׳‬
‫ציפורין כציפורי(‪ .‬כצ״ל לאל״כ מאי זעירא ולא כבר צלינן• א״ל מצלי אנא וחזר ומצלי• דטר ר׳ שילא בשם רב‬
‫לאשמועיכן פשיטא נתפלל ומצא עשרה בני ארם מתפללין מתפלל עמהן• ר' אחא רבי יונה בשם רבי‬ ‫‪,‬‬ ‫אתא ר' יוחנן‬
‫להיה מתפלל של‬
‫כאן חבר עיר וא‪^^'^°‬שמ עיכ| זעירא נתפלל של שחרית ובא ומצאן מתפללין של מוסף מתפלל עמהן• לא נתפלל‬
‫לצריך לילך ד׳ אחות הול״ל שהיה של שחרית ובא ומצאן מתפללי) של מוסף• אם יודע הוא שהוא מתחיל י וגומי‬
‫מתפלל ומהלך ‪7‬׳ אמות ומתפלל עד שלא יתחיל ש״ץ כדי לענות אחריו אמן יתפלל ואם לאו אל תפלל‪ .‬כאי‬
‫אמרו ׳‬ ‫'‬ ‫של מוסף ולמה לי' לסיסר בשוק זה אמן‬
‫של צ״פירין יכפקא מינה לעני‬
‫תחוסין שמיללי; מחוץ לשוק של ציפורין‪ :‬חלוקין‪ .‬חגיריו כלו׳ הת״ק על ר׳ יהודה שאמר משום ראביע דאל׳ב האיך עבד ר׳ ינאי והוא‬
‫אמייא ללא כראב״ ע ‪ :‬שאדם מתפלל ומהלך ד׳ אמות וכו'‪ .‬כלו׳ שצריך להלוך ד׳ אמות בין ת׳ שחרית לת׳ מוסף ‪ :‬צר־ך לחדש‬
‫____ ^סיד אחר תפלת שחרית‪ :‬מהו לחדש בה לנ ר‪ .‬שאחר רב‪ :‬חן דמצלק אתת צלותא‪ .‬אחר שיתפללו‬ ‫מוסס _‬
‫כשמתפלל‬ ‫‪0‬‬ ‫בה דבר‪ .‬בתפלת‬
‫אסרו‬ ‫אמן‬ ‫באיזה‬ ‫להתפלל‪:‬‬ ‫מצליא‪.‬‬ ‫להתפלל‪:‬‬ ‫ציבור‬ ‫א‬ ‫נ‬ ‫נ א ה תפלה כלו'‬
‫הש״ ם‬ ‫ס ם ורון‬
‫פ״ד מ״א שהניא גי' אתית בשם‬ ‫‪ 0‬עיי' תי״ט מדות‬ ‫בנלי תענית ט״ז ע׳ש‬ ‫*( נבלי יבמות ק*ה ע״ש‪.‬‬
‫בנלי ל׳ ונשינזי האומרים‪ C’ .‬שם ע״ש‪ .‬י( עיי' ננלי סוס ר״ה‪.‬‬ ‫‪C‬‬ ‫יי*א•‬ ‫יאג׳־'*י‘•‬
‫•‪8‬‬
 ‫ברכות‪-‬‬ ‫פרק־ חמישי הלכה א׳‬ ‫אץעומ ‪p‬‬ ‫י‬ ‫)י ף ח ‪ -‬ע ־ ג ע׳י(‬
‫ו ח ר ב ה אמר באמן של שומע תפלר‪ ,%‬התו׳ ברכות כ״א כתבי שמשסע אקרן• אין קקזיז כאן כ״א לעיל )דף ב״ב ע״א( לנהל' ב' וככתב פר‪ s‬עיי‬
‫דציפזרין‪ .‬עיי׳ ערכו קנואכ״ד‪ :‬באילין■‬
‫־‬ ‫•ין׳ שניית הסופיים‪ :‬ר׳ הונא‪ .‬רובא‬
‫במוסף של חול גנון‬
‫י‬
‫שלמות‬
‫‪-‬‬
‫רגילין לומר י״ח ברכות‬
‫•‬
‫שהיו‬
‫בראש חדש ובחולו של סועד עד שכתבו לבסוף ובירושלמי נסי י״ל תקיעתא• בברכות של ר*ה סלכיות זכרונות ושופרות משים לאוושי וגס‬
‫דט״ם הוא ולא גרסיכן של מוסף וכו' ועיי׳ בחידושי הרשב״א היחיד אינו רגיל נהם‪ :‬תסן‪ .‬בנבצ‪ :‬קס רב חסדא סצליא‪ .‬לא‬
‫_ ‪ ,‬מתפלל ממש אלא שכיו; לתפלת‬ ‫‪,‬‬ ‫וברא״ש שם אבל באמת כיאה‬
‫הש״׳ן יהש*ן הוציאו‪ :‬דנחתן מערבאי‬ ‫של‬ ‫פשוט שאין מקום לכל זה המאמר אמרו• תרין אמוראין‬
‫חפילה• לתסן‪ .‬בני א״י דירדו לשס כלו׳‬ ‫וחרנה אמר באמן של שומע‬ ‫כאן כ״א לעיל פ׳יג וק כתב הקדוש•‬
‫ך‪,‬אל לבבל ול׳ לתמן אינו מדויק דהא‬ ‫א״ר פינחס ולא פליגון םאן דשר באמן‬ ‫‪.‬בעל פ״מ ‪:‬‬
‫ר׳ זעירא ורב חסדא הוו יתבי‬ ‫ה ד ק עלך ת סל ת ה ש חר הקדוש בשבת• ומאן דמר‬
‫”ע״א‪ :‬הלנה נרק ״צ‪-‬אל^ש?‬ ‫™ יייב’ “ ' י'‬ ‫כ ^ • ת ק מינן "י( רבן גמליאי איטי־ ® ‪T‬‬
‫ד תיי א מוציא את היחיד; ואנא ללא‬ ‫י( ד הונא חב א דציפודין בשם דבי יוחנן הלכה כר״ג כאילק חקיעתא•‬
‫מן רצלון אתתצלוחא קם דב חסדא כוונית‪ .‬וצריך אני להתפלל שנית‬ ‫ורב חסדא הוו יתבין תמןבאילין תקיעתא״‬
‫וכר״ג‪ :‬הא איל^‬ ‫מצליא• א׳יל ר• זעירא ולא כבר צלינן• איל מצלי אנא וחזר ומצלי״ דנחתץוהוציאני הש״צ‬
‫הויכא‬
‫‪.‬‬ ‫כוונית• בפעם הראשונה‪:‬‬ ‫מערבאי לחמן ואמרין בשם רבי יוחנן הלכה כר״ג באילין תקיעתא‬
‫נפיק ידי חובתי‪ .‬ולא נצרכתי‬
‫חובתי• איד זעורא ויאות כל תנאי חני להתפלל שנית עם הציבור כן‬ ‫כוונית הא אלו כוונ*ת הזינא נפיק ידי‬
‫בשם ר״ג• ודכי הושעיא תני לה בשם חכמים• ד' אדא דקיסרין בשם ר' יוחנן נראה לפרש לפי הגי׳ שלפניכו‬
‫והוא שיחיה שם מראש התפילה• איד תנחום בר ירמיה ומתני׳ אמרה ‪ C p‬סדר והוא דחוק‪ .‬ויותר נראה דהכי‬
‫גרסיק ואנא דלא כוונית הויכא‬ ‫ברכות אומר אבית וגבורות וקדושת השם ;‬
‫נפיק ידי חובתי כלו׳ כיון דלא‬
‫׳ ׳ •*'י'‬ ‫כוונתי בתפלתי יצאתי עתה בתפלת‬ ‫ה ר ק עלך תפל ת השחר‬
‫‪ ;:‬־׳־ ׳י‬
‫א אץ עומדין להתפלל אלא םחוך כובד ראש‪ .‬חסידים הראשונים דלי ®ידיין‬
‫דאף נל שוני ברייתית תני צה‬ ‫שעה אחת ומתפללין כדי שיכונו את לבכ‪ 4‬אפי׳ המלך שואל בשלומו לא ישיבני'• יא®’‬
‫נחש כרוך על עקיבו לא יפסיק*• כ סזכירין גבורות גשמים בתחיית המתים ^הא דש״צ מוציא את היחיד כר״ה‬
‫ושואלין אח הגשמים בברכת השנים •והבדלה בחונן הרעת• ר׳ עקיבא אומר אומרה ^‪.‬בשס ר״ג וחכמים פליגי עלה‪ :‬ור׳‬
‫הושעיא תני לה בשם חכמים‪.‬‬ ‫קן‬ ‫ברכה רביעית כפני עצמה• ®(רבי יהושע אומר בך‪,‬ןךא׳; ‪ j‬ךן^^ן^ך‬
‫כצו חכמים מודים צר ג בברכות‬ ‫ף‬ ‫רחמיך ועל טוב יוכר שמך מורים מודים משתקין‬
‫של ר״י‪ :.‬סדר ברכות וכי'• אלמא‬
‫וטעה יעבור ■אחר ‪ .‬תחתיו ולא יהא סרבן באותה שעה‪ .‬ומנין הוא מתחיל מחחלח לצריך‪,‬לומר על הסיר וא״כ בשבא‬
‫ברכה שטעה זה ‪ :‬ה ‪,‬העובר לפני התיבה לא יענה אחר הכהנים אמן מפני להוציא את עצקו ע״י הש*צ צריך‬
‫שיהא שם מראש התפלה‪:‬‬ ‫הטירוף• ואם אין שם כהן אלא הוא לא ישא את כפ*ו‪ .‬ואם הבטחתו שהוא נושא‬
‫הדרןעלךתפלת ה שחר‬ ‫ו המתפלל וטעה סימן רע לו• ואם ש״ץ הוא סימן‬ ‫את כפיו וחוזר לתפילתו רשאי ‪:‬‬
‫רע לשולחיו מפני ששלוחו של ארם כמותו‪ .‬אמרו עליו על רבי חנינא בן דוסא אי] עומלין‪ .‬מתוך כובד ראש‪.‬‬
‫’ הכנעה ויראה‪ :‬היו שוהץ‬ ‫שהיה מתפלל על החולים ואמר זה חי וזה מת• אמרו לו מניין אתה יורע• אמר‬ ‫י;‬ ‫*‬
‫להן אם שגרה תפילתי בפי יורע אני שהוא מקובל ואם לאו יודע אני שהוא מטורף‪ :‬שער^ אחת‪ .‬במקום שנאו להתפלל‪:‬‬
‫כדי שיכונו את לבס• בסשב״ק ובד״ד‬
‫כדי שיכונו את לבס למקום ובקשב״ב‬ ‫סלי‪ p‬פירקא‬
‫כדי שיכונו לבס לאביהם שכשסיס‪:‬‬
‫‪S• .‬‬ ‫ב סזכירין גבורות גשחיס• ‪y c v‬‬
‫אין עומדין להתפלל בו׳‪.‬׳ ר' ירמיה בשם ר׳ אבאי( הבא מן הדרך אסור‬
‫‪i'■' .‬‬
‫להתפלל• ומה טעם )ישעיה נ״א( לכן שמעי נא זאת ענייה ושבורת ולא מיין•' רבי הרוח שאינו לשון בקשה אלא לשון‬
‫וריקן ר׳ יוחנן בשם ר״א בנו של ד׳ יוסי הגלילי ‪ C‬המיצר אסו׳ להתפלל לא הזכרה ושנת ‪ :‬ושואלין את הגשמיס‪.‬‬
‫במשב״ג ושאלה‪ ,‬פי׳ אומרים ו תן‬ ‫קריין‬ ‫מיסתברא אלא מן הרין ‪.‬‬
‫טל ומטר שהוא לשון בקשה;‬ ‫‪V‬׳‪ /.:‬י■ ‪ ,‬י‬
‫בברכת ■השניס‪ .‬מתיך שהן פרכסה קבעו שאלתן בברכת פרנסה ‪ :‬״(ר׳ יהושע אומר• טיס וצ׳ל ר׳ אל־עזר וכן מוכח לקמן נגח׳ ירן אית^‬
‫תחנוכיס‬
‫בל' תחנוניס‬‫להעמיק בני‬
‫כמתטניס נהעק׳ק‬
‫עצמם כמתכיניס‬
‫קראין ענמס‬
‫ן‬ ‫בכל ■נוסחאות המשניות‪ :‬ג האומר‪ .‬בתפלתו‪ :‬על קן ציפור יגיע רחמיך‪ .‬אנשים שהיו‬
‫ואומרים רחום וחנון אתה ועל קן ציפור יגיעו ■רחמיך שאמית לשלח את האס או שאומר על טוב שאתה עושה לני יזכי שסך אן‬
‫שאומר מודים מודים משתקין אותו‪ :‬ד ולא יהא סרבן באותה שעה‪ .‬כדרך שאר יורדין לפני התיבה שצריך לסרב פעם ראשונה אכ‪3‬‬
‫זה לא יסרב כשאוסרים לו לך רד לפי שגנאי הוא שתהא התפלה מופסקת כל ‪ : P‬ה לא יענה אתר הנהנים אמן‪ .‬בסיף כל ברכי־‬
‫׳׳‪■/‬‬
‫נמו שהציבור עונים ; חפכי הטירוף‪ .‬שלא תטרוף דעתו ויטעה לפי ששליח ציבור צריך להתחיל ברכה שנייה ולהקרות לנהנים מלה כחלהל‬
‫לא ישא את כפיו‪ .‬שמא לא יוכל לכוין ולחזור לתפלתו להתחיל שים שלום שתהא דעתו מטורפת מאיסתח דציבורא‪ :‬וחס הבטחתו‪ .‬וא^‬
‫בטוח הוא שלא תהא דעתו מטורפת ‪ :‬ן אס שגרה‪ .‬אם סדורה תפילתי בפי ואיני נכשל ותפילתי נובעת סלבי אל פי ‪ :‬שהל^‬
‫מטורף‪ .‬החולה ל״א טורכין לו תפלתו בפניו כלו* התפלה שהתפללו עליו'מטורפת וטרודה תמנו ואיכה‪.‬סתקבלת ‪ :‬סליק פירקא‪ ,‬י‬
‫ו ש כ ל רו ת ולא מיין• אלמא דאיבא שיכורת אף לח מיין והבא מן הדרך דעתו מטורפת עציו כאילן הוא שיכור ושיכור אהור להתפלל ‪:‬‬
‫׳‬ ‫קריין‬ ‫המיצר‪ .‬השרוי בצער; לא מיסתברא אלא מן הדין __________________________________________‬
‫־‬ ‫‪ D‬סו ר‪ n‬ה ‪ r‬״ ם‬ ‫^‬
‫ייה סוף פ״ד ושם כל הסוגיא בנצי שם• ‪ C‬ר״ה כיד לה• ‪ C‬בכלי עירוני; ס״הי ״‪ C‬עיי׳ תו׳ שם ד״ה בצ‪•/‬‬ ‫ר״ה פ׳ד מ״ט‪.‬‬
‫‪,‬‬ ‫אל יורה•‬
 ‫)רף ח׳ »‪cf‬‬ ‫לא‬ ‫ברמת‬ ‫פרק המישי הלכה א׳‬ ‫אק עומרין‬
‫ה שי בנו תחת ני מאוס תאסתכי‪ .‬קשה קצת הרי מלאני סיים‬ ‫קריין‪ .‬לא למד כן אלא מפסוק זה דקרי לה ענייה כלו׳ שרויה‬
‫בתוכחה פן אבא והכתי את ה א ק חרס ואפשר משוס‬ ‫בצער ושכורת ; ®(אל יפטר אדם מחבירו‪ .‬כצ״ל ‪ :‬חון מירמיהו שחתס‬
‫בדברי תוכחות‪ .‬שבסוף ספר ירמיהו כתוב חרבן המקדש והעיר; עוד שאמר בל' פן ‪:‬‬
‫היא‪ .‬גס הוא ; ככה תשקע בבל‪ .‬זה היא סוף דבס ירמיהו‪ :‬תלמוד ז^יר*׳ בר חיכנא אמר‪ .‬לכאורה משמע שזעיר׳ בר חיכנא לא‬
‫חידש ההלכה המקיז דס אלא‬ ‫‪..‬‬ ‫‪. u.‬‬ ‫‪l‬‬ ‫לומר עד הכה דברי ירמיה‪ .‬והיא‬
‫שאמי שנס ה׳א תן הלנית קצו״״‪.‬‬ ‫קריין לכן שמעי נא זאת ענייה ז ש מ ר ת ילאמ״ן• חני‬ ‫איור הפסיק נ נ ה ״ ״ ע‬
‫וזה סיוע לגי׳ הש״ם מעילה י״ב‬ ‫והפרשה של חיבן בית המקדש י‪ ( 1‬לא יעמוד אדם ויחפלל לא מוקוך שיחהולא מחןך‬
‫דאסר רב המקיז דס וכו׳ וצגי׳‬ ‫מפי שחוק ולא מתו' קלות ראש ולא מתוך דברי□‬ ‫אינה מדברי ירמיהו כ״א‬
‫סופר אתר‪ :‬השיבנו תחת כי מאום אלא מתוך דבר של תורה ‪(® p i‬אל יפטר אך□ מןקןך הבבלי ^ברמת דאסר רב הובא‬
‫ל־;ש ’הא׳ ‪ 7‬מ ‪ ^ -‬נ ז' ״ ; ו \ א ; ן‬ ‫ילא‬ ‫הביר‪ ,‬לא מחיו שיחה ילא ם ״יו שחי?‬ ‫־^״צ־־סיק’‬
‫תחת כי מאוס מאסתכן‪ :‬קלות ראש ולא מתוך דברים בטלים אלא מתוך רבד המקיז וכו' וסתמא דש׳יס ירושלמי■‬ ‫אליך וכו׳‬
‫שבן מצינו בנביאי' הראשונים ®היו חותמין אקר לי' הא דזעיר׳ בר תיככא וכו׳‬ ‫וכו׳‪ .‬סתמא דש״ס אמר של חורה♦‬ ‫אף אליהו‬
‫עוד הוא מהלכות קצובות‪:‬‬ ‫ך׳‬ ‫לי׳ מן הלוך ודבל וכמו את דבריהן בדברי שבח ובדברי נחמות‪ .‬אמך‬ ‫לה ודרש‬
‫אדס דגן בתבן• בבבלי‬ ‫מרבה‬ ‫הנך אמוראי‪ :‬כעיסק חוץ מירמ*ר‪,‬ו שחתם ברברי תוכחות•‬ ‫שמפישין‬
‫עור הוא ברברי נחמות חתם ואמר )יימיה נ״א( ככה‬
‫כזר״ל דלזס^ר ” ר׳‬ ‫בדברי תורה• ויכול לעמוד‬
‫אדס על תבואתו ומכניסה במק‬ ‫לנד מאותו יוס שראתה והתורה תשקע בכל‪ .‬לפי שהיה ירמיה חוזר ומתנבא על בית‬
‫לא הצריכה ז׳ בק׳יס אלא לזבה המקדש• יכול בחורק בית המקדש חתם‪ .‬ת״ל )שס( שלה נדי שתיץא בהמתו אוכלה‬
‫ופטורה מן המעשר ולכאורה היא‬ ‫ימיס עד הנה דברי ירמיה במפולת של מחריבין חןק□‪. .‬‬ ‫שאין זבה אלא הרואה ג׳‬
‫ה׳‪0 6‬לא שה׳יישלפ׳ ק׳צי נ דו נו‬ ‫‪.‬‬ ‫יציפ׳ס נ ״ ד י־א ־'־ ־־’‪” i‬יי חתם בדברי תוכחות• והכתיב )ישע‪^,‬‬
‫בגוים היא עסיקינן‪ .‬וי יכתיב )איכה ^‪ C‬כתבו מהירושלמי כיאה שיכול‬ ‫לכל בשד‪.‬‬ ‫הלכה זאת שהיא‬
‫עקד והתפלל ‪ :‬המקיז דם בקדשים כי מאוס מאסתנו• השיבנו תחת כי מאוס מאסתנו• להערים ולפוטרה כשיעריב בה‬
‫תבן וג״ש‪:‬‬ ‫מעל‪ .‬אע״ג דקיימי לן אין מועלין אף אליהו לא נפטר מאלישע אלא טתוך דבר של‬
‫שנים‬ ‫בדמים הנ״מ כשנשתטו בעזיה תורה• )מ״ג כ'( ויריי המה הולכים הלוך ודבר• במה‬
‫היו עוסקין ר׳ אחווא ברי זעירא אמר בקרית שמע‬ ‫דכתיב לכפרה ל^^ייי ״״ ״’י‬
‫היו עוסקין‪ .‬חיך טח ראטר אט■ )דנר־ס ‪ C‬ודברת בם‪ .‬ר׳ יודה כן פוי אט׳‬ ‫נל‪,‬׳'ק״ס נ הנ ה פ‪°‬‬
‫עוד הוא מהלכות קצובות•‪ ,‬גס בבריאת עולם היו עוסקין• היך מדי דאטר )תהליס לייג( ביבר יי׳ שמים נעשו• ר'‬
‫היא מהלכות קצובות שאין עליהן יורן בריח דר׳ אייבו אמר בנחמות ירושלים היו עוסקין• כטה דאמר }ישטיה מ'( דברו‬
‫לפקפק וחיק צרימת עיון ויכול על לב ירושלים• ורבנן אמרין במרכבה היו עוסקין• היךטה דאת אטר)מייכ ‪ 0‬והנה‬
‫לאומס קידס תפלתו דאילי ייל״״ רכב אש וסוסי אש וגו׳• ר׳ ירמיה אמר לא יעמוד אדם ויתפלל אלא מתוך דין‬
‫הלכה• רב ירמיה אמר העוסק כצורכי צימר בעוסק בר״ת■ רב חונה אסר ‪0‬‬ ‫”ק של‬ ‫״ ‪7‬בי‬
‫דתכי נר קפרא הוא ג״כ מהלכות הרואה טיפ כעין החרדל יושבת ומשמרת עליו ז׳ נקיים וקאים ומעגלי• זעיר׳ בר חיננא‬
‫קצינות וכן הא דת;י ר׳ הושעיא‪ :‬א מי ‪ C‬המקיז דם בקרשים מעל• עור חו^ מהלכות קצובות• תני כר קפרא אמר י (‬

‫■‬ ‫■‬ ‫ן‬ ‫ן‬ ‫ולאחר י״א יום סתחיצין‬

‫יעקב בר אחא ר י יסא בשם רבי יוחנן לעולם אל יהא הפסוק הזה זז מתוך פיך‬ ‫וזה הוא הלכה לקשה מסיני‪:‬‬
‫)תהליס מ״ו( יי׳ צבאות עמנו משגב לנן א^חי י^קב סלה• ר' יוסי בי ר׳ אבין‬ ‫מרבה אלס לק במק‪ .‬כלו׳ מניח‬
‫ר׳ אבהו בשם ר' יוחנן וחברייא }שס ‪ 0 ’-‬יי׳ צבאות אשרי אדם בוטח בך ר׳‬ ‫הלג; ברוב התבן שצו ‪ :‬ומעריס‬
‫חזקיהו בשם ר׳ אבחו יהי רצון לפניך ח׳ אלחינו ואלהי אבותינו שתצילנו משעות‬ ‫עליו‪ .‬להכניסו לבית ופטיי ״׳‬
‫החצופות הקשוח הרעות היוצאות ‪ .‬המתרגשות לבוא לעולם• אין עומרי להתפלל‬ ‫‪ 7 S‬״ ״ אל‪6‬‬
‫אלא מתוך כובד ראש• ריב׳^ א טי נ״ס נ׳יט(‬
‫ה ש ת חוו•‬ ‫ראיית פני הבית קובעתו‪ :‬והוא‬
‫י ‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫י׳׳סי לי׳ ארבע‪ .‬ראשון שני שלישי‬
‫יני עי ויכיעי פסול ואינו עושה‬
‫אינו עושה רביעי ידיכי למעלות הקודש והתרומה נשנו במשנה דמס׳ חגיגה פ׳׳ב פ׳ג‬ ‫חמישי ‪ :‬והיא אמר ליה שלש‪ .‬ראשון שני שלישי ושלישי‬
‫מהלכות קצינות‪ :‬ר׳ חזק׳ה נשס ר׳ אנהו יהי רצון וכי׳• אין מקים לזה המאמר‬ ‫ומס׳ טהדות פ״ב ובמ״א‪ :‬וקאים ומצלי‪ .‬להוה‬
‫נר אחא נקט עוד מאמר אחר דר׳ חזקיה נענין התפלה‪ :‬משעות‪ :‬החצופות‪ .‬שעות‬ ‫כה ואפשר משום דאיתא לעיצ ר׳ חזקיה ר׳ יעקב‬
‫השתחוו‪.‬‬ ‫בל״ע ומש״ה כקרא ‪.‬עזי פנים תצוף‪:‬‬ ‫הגלויות לפורענות תצף בל׳ ארמית הוא כסו חשף‬

‫ט‪ U‬ס‪11 U‬ור ח‪I 11‬ה‪ I‬ש‪ «/‬׳׳ ‪U‬ס‬ ‫•‬ ‫י‬
‫‪ 0‬בבלי שס וש*‬ ‫תיספתא כרכות פ׳יג ישם הגי׳ אלא מתוך דבר של תכסה בנלי ל״א ושס הגי׳ אלא מתיך שמחה של מציה‪.‬‬
‫‪ 0‬שם ונמעילה י״ב י{ כדה ע״ב‪ (® .‬בינות ל*א‪.‬‬
 ‫ברכות‬ ‫פרק חמישי הלבה א‪-‬‬ ‫אק עומרק‬ ‫)רף ח' ע״ד ט׳ ע״א(‬

‫כלו' אל תקרי בהדרת אלא נחרד ת קודש וזה דרך הש״ס ז ה‬ ‫קודש‪.‬‬ ‫נהדרת קדש ב ח ר ד ת‬ ‫השתחוו‪ .‬דכתיב השתחוו‪:‬‬
‫עיי' מביא י*ח ע*א‪ :‬א מרר׳ אחא‪ .‬על זה דרש ר׳ אח א‪ :‬לכשיבוא ומי‪ .‬המקרא כדרש ראשו לסופו ענדו את ה' ני ר א ה‬
‫אשרי• דכחיב אשרי יושבי ביתן כשהס יושניס בני תן שבאיס לשס להתפלל‪ :‬אך‪ .‬דכתינ אן לדיקיס יודו לשמך‬ ‫ואז תגילו ביום לעדה‪:‬‬
‫וקשהתפצלו •שבו ישרים וכוי ‪ :‬חסידים הראשונים• שיין למשנה‪ :‬שנאמר סביב רשעים יתהלכון‪ .‬רשעים יתהלכון סביב‪ :‬מה ט עס וכו‬
‫יתהלכון‪ .‬הוה תמיד כסו ככה •עשה איוב‪ :‬כאן ניחיד♦ סשונח‬
‫נס תפלל בביתו‪ :‬ובאן בציבור‪ .‬יתפלל במקום שהוא מיוחד ל תפל ה‪:‬‬ ‫בחרדת קדש• ר׳ יוסי בן‬ ‫חשתחוו י ליי׳ בהדרת קרש‬
‫איכן הוא קרונ‪ .‬במקום שהוא קרוב דהיינו בבב״נ ונב מד״ ר‪:‬‬ ‫חנינא אטר)שס ב׳( עברו את יי׳ ביראה וגילו ברעדה• א״ר‬
‫צריך להכנש לפנים משכי דלתות‪ .‬והטעם פי׳ רש״י בברכות שלא יהא‬
‫אחא לכשיבוא יום רעדה תגילי• ‪ C‬ארי״בל זה שהוא עומד‬
‫כסשוי ויהא מזוסו סמוך לפ ת ת‬ ‫נראה עליו עכוב בית הכנ ס ת‬
‫לצאת‪ :‬להקל את רגליו‪ .‬לעשות רגליו קלות כלו׳ שימהר להליך‪:‬‬ ‫וסקפלל צריך לישב' שתי ישיבות• אחת עד שלא יתפלק‬
‫לאט ‪ :‬הלמד אגדה מתון הספר‪ .‬דאילו‬ ‫צריך להלך קימעא♦ לאט‬ ‫ואחת משיתפלל• ער שלא יתפלל)שס פיד( אשרי יושבי‬
‫הלכה לא נ תנ ה לכתב אבל אגדה כתבוה פעמים וכדאיתא בבלי‬ ‫ביתך‪ .‬ואחת משיתפלל }שס ק״מ( אך צדיקים יודו‬
‫גיטין ם׳; הסובר תלמודו‪ .‬נותן טע ם לתלמודו ו ז י ל לעיסק־ הדבר‪:‬‬ ‫לשמך ישבו ישרים אח פניך‪ .‬חסידים הראשונים היו‬
‫הר סיני ראו בעיני שכלם וגם ל׳‬ ‫אשר ראו עיניך‪ .‬ובמעמד‬
‫שוהין שעה אחת ומתפללין שעה ושוהין שעה א׳ לאחר‬
‫ראו עיניך מורה על בירור דברים כאילו ראו בעין ‪ :‬זה שהוא רו א ה‬
‫חלום קשה‪ .‬אין מקום לכל זה המאסר עד הפסקא כ אן‪ :‬אפילו‬ ‫במלאכתן•‬ ‫תפילתן‪ .‬אימתי עוסקין בתורה• אימתי עוסלץן‬
‫המלך‪ .‬פסקא ‪ :‬משיב שאילת שלום שלא יהרגנו ‪ :‬הי׳ נותב‬ ‫חסידים‬ ‫שהיו‬ ‫אמר רבי‘ יצחק בי רבי אלעזר על ידי‬
‫שנים‬ ‫היתד‪ .‬ברבה ניתנת בתורתן וברבה נתנת במלאנתן•‬
‫המתפלל אחורי בית הכנסת נקרא רשע•‬ ‫חונה ‪.‬אמר‬
‫שנאמר )שס י״ב( סביב רשעים יתהלכון• רב חונה אמר בל מי שאיני נכנס בבית הכנסת בעולם הזה אינו נ כ נ ס‬
‫לבית הכנסת לעתיד לבא• פ ה טעם )שס( סביב רשעי׳ יתהלכון• אמך רבי יוחנן המתפלל בתוך ביתו באילו _‬
‫מקיפו חומה של ברזל• מחלפה שיטתיה דרבי יוחנן‪ .‬חמן י( אמר רבי אבא אמר רבי חייא בשם רבי יוחנן‬
‫צריך לאדם להתפלל כמקום שהוא מיוחד לתפילה• וכר‪ ,‬אשר אכן• באן ביחיד וכאן בציבור• ר׳ פנחס בשם ד׳‬
‫הושעיא המתפלל בב״ר‪ ,‬כאילו מקריב מנחה טדורה• סד‪ ,‬טעם )ישעיה ס״ו( כאשר יביאו בני ישראל או ‪7‬‬
‫המנחה בכלי טהור בית יי׳• רבי אבד‪,‬ו ■בשםרבי אבר‪,‬ו )שס ני׳ה( דרשו את יי־ בהמצאו‪ .‬איכן הוא מצוי‬
‫‪I ‘i:‬‬ ‫‪,‬‬ ‫רבי אלעזר ו ל א‬ ‫בבתי כנסיו׳ ובבתי מדרשו׳ )שס( קראוהו •בר‪,‬יותו קרוב• איכן הוא קרוב‪ .‬אמר רבי יצחק בי‬
‫^‬ ‫עור אלא שאלר‪,‬יהן עומד על גבן• מאי טעמא)תהליס פ״כ( אלהים נצב בערת אל כקרב אלהים ישפוט• ‪ C‬רב ח ס ד א‬
‫אמר זה שנכנס לבית הכנסת צריך לד‪,‬כנם לפנים משני דלתות‪ .‬מה טעם )משלי ח׳( אשרי אדם שומע כי ל שקוד‬
‫‪r‬‬ ‫^•‬ ‫מצא‬ ‫על דלתותי יום יום‪ .‬דלתותי ולא דלתי• מזוזות ולא מזוזה• אם עשה כן מה כתיב חמן •)שס( כי מוצאי‬
‫חיים• רב חונא אמר ‪ C‬זה שהוא הולך לבית הכנסת צרי׳ להקל את• רגליו• מה טעם )הושע ו'( נדעה נ ר ד ס ^‬
‫לרעת את הי• וכשהוא יוצא צריך להלך קימעא• מה טעם )איוב י״ד( כי אתה צעדי תספור• אמר רבי יוחנן‬
‫‪ w:‬ן‬ ‫ברית כרותה היא היגע תלמודו כבית הכנסת לא כמהרר‪ ,‬הוא משכח• אמר רבי יוחנן ענתנייתא ברית כרותה הי ^‬
‫י‬ ‫תלמודו בצנעד‪ ,‬לא במהרד‪ ,‬הוא משבח• מר‪ ,‬טעם )משלי י־‘א‪ C‬ואת צנועים חכמה• אמר ריבי יוחנן ברי׳‬ ‫היגע‬
‫כרותה היא הלמד אנדר‪ ,‬מחוך הספר לא במהרה הוא משבח• אמר רבי תנחום הסובר תלמודו לא במהרה ה ו א‬
‫‪P‬‬ ‫משבח• מר‪ ,‬טעם )דנריס ז׳( פן תשכח את הדברי׳ אשר ראו עיניך‪ .‬רבי יונה בשם רבי תנחום בי רגבי‬
‫חייא ’ ( זה שהואדואר‪ ,‬חלום קשה צריך לומר יר‪,‬י רצון מלפניך ה׳ ^ה' ואלהי אבוחי שירד בל חלומתי שחל מ תי‬
‫‪■r‬‬ ‫בין בלילה הזה בין בשאר הלילות• כין שחלמתי אני• יבין שחלמו לי אחרים• אם טובים הם יתקיימו עלי לששק ו ל ש מ חן‬
‫לברבר‪ ,‬ולחיים‪ .‬ואם לדבר אחר כשם שהפכת את מי המרה למתיקד‪ ,‬ומי יריחו ע״י אלישע למתיקך•• ואת קלל ‪p‬‬
‫בן בעור לברבר‪ ,‬כן תהפוך את כל חלומות הקשין• ומה שחלמו לי אחרים רטובר‪ ,‬לברבר‪ ,‬ולרפואה ולחייכב‬
‫■‪I:‬‬
‫׳' ‪f-l‬‬

‫‪f‬‬
‫אמר רבי אחא ׳ ‪ 0‬ה ד א ד א מ ד‬ ‫לששון ונחמתים ושמחתים מיגונם‪ :‬אפילו המלך שואל בשלומו‪.‬לא ישיבנו ;‬
‫היה כותב את השם אפי׳ מ ל ך‬ ‫במלכי ישראל‪ .‬אבל במלכי אומות העולם משיב שאילת שלו'־ ״(הני‬
‫שואל בשלומו לא ישיבנו• היד‪ ,‬כותב‬
‫שנים‬

‫סס ו ר ה ה ש ״ ס‬

‫‪ . C‬שם ו' ע״ב‬ ‫ה( בבלי שם ת׳‬ ‫י<( שס ל׳ ע״שי ‪ C‬שס ל״ב ע״ש• ‪ 0‬שס ״׳• ‪ C‬לעיל ) ‪ 7‬ף כ״ט ע ״ ס ׳פ״ל הל׳ ד‪/‬‬
‫״( מוספתא פ״ג♦‬ ‫‘‪ C‬שס כ״ה ע״שועיי׳ מבוא נ׳ ע״א• ״( שס ל״ב ינשינוי שם האומר•‬
‫? ו■‬

‫לב כרף ט' ע־א(‬ ‫פרה‪.‬חמיש־‪':‬הלכה;א׳ ב׳ ־' 'ברכות‬ ‫אץ־עומדץ‬

‫‪w‬גי׳‬
‫ש נ י ם או שלשה שמוח‪ .‬בתוספת׳ הגי' חמשה או ששה שמות ור‬ ‫שכיס אז שלשה שמות‪ .‬רצופין‪ :‬ארכיכא‪ .‬שר ושלטון; ‪5‬ל׳ יונית*‪ : 0‬אמון‬
‫זאת נראה נ מנ ה ממה שמניא הפסוק אל אלהים ה׳ והוא‬ ‫נעיין מיקחונה‪ .‬באו עבליז ורצו להכות 'אח ר' יוחנן ‪ :‬ארמניה‪.‬‬
‫בסכר יהושע ושס ^יש ו׳ שמות רצופין אל אלהיס ה' אל אלהים‬ ‫הניחו אותו; בניסיסיא דברייה׳ במצות בוראו הוא עוסה נימוסא‬
‫ה׳ ואילו לג*׳ ר‪.‬גמ' הלא בם׳ תורת משה נמצאים בכסה מקומות‬ ‫ל' יונית**‪ 0‬ועיקר הוראתו דוק‪ :‬אנטיפותא‪ .‬שס המושל במצות‬
‫‪j‬׳'' ״ ״ ‪j’. . ’.‬׳; שנים‪ .‬או שלשה שמור! בנון)יס‪1‬שע ל'נ( אל אלחם ה'‬
‫אכ׳הון לסלאכין חקית• ראיתי הרי זה גומר את אהד מהן ומשיב שאילה שלום• רבי חמשה שמוח דצופין קשה קצת כי‬
‫פנים של מלאכיה כלו׳ דוסים עלי יוחנן הוד‪ .‬יתיב קרי קומי כנישחא דבבל בציפורי; עכר לא נמלאו בפני עצמן‪ ,‬גס קשה‬
‫כסלאכיה‪ :‬ארכקינס‪ .‬שם פ י ט ‪ /‬ארכונא ולא קם ליה מקופוי אתון בעיין מימחוניה‪-‬אמר לפי גי׳ התיהפתא למה שבק‬
‫שנים ושלשה שמות דססחסא גם‬ ‫של שר אשר היה אז בראש וזיל י לוו ארפוניה בנימוסיא‬
‫נב שמות גומר את אחל מהן‬ ‫י‬ ‫‪l‬‬ ‫‪l‬‬ ‫_ ‪.‬‬ ‫רומי בארז קדם ונהרא הרנה‬
‫‪U‬‬ ‫ורבי יהושע כן לוי עלון קומי אנטיפותא דקיסרין חמתי! ומשיב שלום‪ ,‬יהר׳״ף בה׳‬ ‫פעמים בש^ס‬
‫כניהס של אלו ראיתי במלחמה וקם מן קומיהון‪ .‬אמרין לי מן קומוי אילי] יהוראי והרסב״ס הל׳ תפילין פ״א העתיקו‬
‫'‬ ‫ב׳ או ג׳ שמות‪:‬‬ ‫והיה לי נצתון כל»׳ מלאך בלסלת את קאים‪ .‬אמר לון אפיהון דמלאבין המית• ר׳ יונה‬
‫ר ה הו א‬ ‫ור׳ יוסי עלון קוסוי ארסקינס באנטוביא המתון וקם מן‬ ‫פניהם עבר לפני במלחמה יכעין‬
‫קוכיהון‪ .‬אמרין לי׳ מן קומי אילין יהודאי את קאים לך‪ -‬אמר לון אפיהון דהני אנא‬ ‫זה נזכר באלכסנלריס יייהל!‬
‫״ ‪%‬ק״ה חזי בקרכא ונצח• רב• אכין על קוטי סלבותא כי נפיק הפך קדל‪ .‬אסון■‬
‫מתלגמינן עם ק‪ :‬ה קדל‪, ,‬בעיון מיקטלוניה והמון הרין זיקוקין דנור נפקין מקדליה ושבקוה‪ .‬לקיים מה שנאמר‬
‫ואץ זה לרך כמל לר‪.‬פוך עורף )דכריס כ״ח( וראו כל עמי הארץ כי שם ה'נ ק ר א עליך ויראו ממך‪.‬־ תני ר״ש‪..‬בן יוחי‬
‫וראו כל עמי הארץ כי שם ה׳ נקרא עליך‪ .‬כל ^ אפילו רוחות אפילו שידים•‬ ‫למלמת כ״א לפטור ופניי כלפי‬
‫רבי יניי ורבי יונתן הוו מטיילין באסלטין המתון חר ושאל בהון אמר להון שלמכון רבייא•‬ ‫א‬
‫אסחן אפילי הואר חכ ת ה אין עלינו לרעה• ריש לקי׳ מנהגו כאוריהא סנין הוה‬ ‫ליעה ”'שלא א״י שלן™‪,‬‬
‫סי״ א־נ לא חשב איי‪,‬ם לנ‪>7‬ל‪-‬ס נפיק ליה לכר ימחה• מא דשבח' והוא לא ידע לק‪-‬ים מה שני)משלי סי( כאהבהה תשגה‬
‫הה היה לטוב להס שאילו הכירם המיר‪ .‬רבי יודן בי רבי■ ‪ t‬ישמעאל מנהגיה‪ .‬באוריתא כנין הוות גולתיר‪ .‬שרעה‬
‫והס היו ניער מקום גדודים מיניה וחבינר‪ ,‬מזדהרא לר‪ ♦.‬אמרין ליה תלמירוי רבי הא גולתך‪.‬שריער‪ .,‬אמר‬
‫ורוצחים אפשר היה הרכס לפי לון ולית ההיא רשיעתא והירא לה• ‪ ,‬אפילו נחש כרוך על עקיבו לא יפסיק‪ ,‬רבי‬
‫שהם גדולי ישראל ונתנו שנח‬
‫בענותונתן שאין עליהם תואר חונה במם רבי יוסי לא שנו אלא נחש‪ .‬אבל עקרב מפסיק♦ למד‪ .‬דמחייא וחורה‬
‫___‪ :‬מנהגיה וסהייא• רבי אילא אמר י א אמרו אלא כרוך אבל אם היד‪ ,‬מרתיע ובא כנגדו הרי‬ ‫אפי׳ לרעה‬ ‫חברות _‬ ‫_‬
‫באורייתא סגץ‪ .‬דרכו בחורה זה מסתיר מלפניו; ובלב׳ שלא יפסיק את תפילתו• תני ‪ C‬היה עומד ומתפלל באסרטיא‬
‫הרבה‪ ,‬כלז׳ היה הרגה עוס? או כפלטיא הרי זה מעביר מפני החמור ומפני הקרון ובלבד שלא יפסיק את הפילתו•‬
‫בתורה‪ :‬המת מ>ת׳ה־שרעה מיניה‪(^ .‬אמרק עליו על רבי חנינא בן דוסא שהיה עומד ומתפלל ובא חברבר והכישו ולא‬
‫^<‪ 7‬יי ה ” לה! “ שש^״ הפסיק את תפילהו והלכו ומצאו אותו חברבר מת מוטל על פי חורי• אמרו אי‬
‫!ה‪-‬יעל‪-‬ה כלי׳ שסרה; ‪ 6‬פ׳'גס ש‪> .‬לו לאד שנשכו הברבר• ואי לו לחברבר שנשך את רבי חנינא בן חסי‪ .‬מה‬
‫פכקא‪ :‬דמחייא וחזרה וסח׳יא‪ .‬עיסקיה דרדין חברבריא כד הוית נבית לבר נשא אין בר נשא קדים למיא חברברא‬
‫שסכה וחוזר ומנה ולא פסיק על מיית• ^ ואין חברברא קוים למיא בר׳ נשא מיית‪ .‬אפרו לו תלמידיו רבי לא הרגשת‪.‬‬
‫שסמיה‪ :‬מרת׳״; היא יזף׳? אמר לד‪,‬ן יבא עלי ממה שהיד‪ ,‬לבי מתכוין בתפילה אם הרגשתי• א״ר יצחק בראלעור‬
‫ברא לו הקב״ד‪ .‬מעיין תחת כפות רגליו לקיים מה שגי)תהליס קמ״ה( רצון יריאיו יעשה‬ ‫’״‪,‬א‬
‫‪.‬‬ ‫ואת שוועתם ישמע ויושיעם;‬ ‫באסטרטיא והלא‬
‫כ ח ‪ :‬י ב מזכירין גבורות ׳ גשמים בתחיית המתים ושואלין גשמים בברב׳ השנים‬ ‫ופתרוט סקוס רחב‪ :‬או בכלטיא‪.‬‬
‫ל׳ רומי§§§( ופתרונו שוק גליל ‪ :‬והבדלה בחונן הדעת‪ .‬רבי עקיבה או׳ אומר׳ ברכה רביעית כפני עצמה‪ .‬רבי אלעזר‬
‫‪ C‬כשם שתהייה הסתים היים לעולם• כך ירידת נשמי□ היים‬ ‫יבלבד שלא יפסיק את תפל״יי אומר בהודאה•‬
‫לעולם‪ .‬רבי חייא בר אבא שמע לה מן הדא )הושע )׳( יחיינו מיומים ביום השלישי‬ ‫מתפלל בהלינתיזיזני^^י*‬
‫נכון‬ ‫יקימנו ונחיה לפניו• נדעה נרדפה לדעת את ה׳ בשחר‬ ‫כהך^ ברא לו הקב״ה׳סעין‬
‫'‬ ‫'‬ ‫_‬ ‫כפות רגליו‪ .‬וג^י״ז היה הוא קדיס‪,‬‬
‫כשחר‬ ‫המתים ‪:‬‬ ‫גשמים בתחיית‬ ‫לעולם כך ירידת גשמים זכו׳• לכן סזבירזן גבירות‬ ‫למים • מ ת נ י ‪ ' 3‬כשס ׳ שתחיית הסתים ׳ חיים‬
‫ט ן‬ ‫ג‬ ‫^ ________ _________________‬ ‫__________‬
‫מםורתה ש״ס‬ ‫־‬
‫‪ (J‬תענית פ״א הל׳ א׳ ושם כל הסוגיא‪.‬‬ ‫נ( תוספתא ‪ ,‬פ״ג ע!ש• *‪ C‬שם‬ ‫נ י מ ת צ״ג בשינוי שס האומר‪.‬‬

‫•׳* “‪«^X‬‬ ‫‪**) yofioi,‬‬ ‫‪a v ^ n a ro s .‬‬ ‫‪§) stilus. § p slratea. §§§) platoa.‬‬
 ‫ברבות‬ ‫פרה חמישי הלבה ב־‬ ‫אין עומרץ ‪,‬‬ ‫)רף ט׳ עיא ע׳יג(‬

‫רונ הראשונים פירשו מקלל ונעל המאור רש נכון מוצאו‪ .‬ישם נתיב וימא כגשס לכו וגוי והעיקר ח סי עיי מהירי‪/‬‬
‫תענית מפרש מיקל כמשמעו שמיקל על עצמו שלא השיפר כלו׳ וברישא דקי א כתינ יחינו מיומים ונו׳ אלמא דאיתקש‬
‫לגשם‪ :‬נשמע לו• הקב״ה לאליהו‪ :‬ואתנה מ ע ר‪.‬‬ ‫■להזכיר לא מל ולא גשם זהרמנ״ן הכיאי הר״ן שם פי' מ י ק ל מ ז ל ז ל וכתב תתית המתים‬
‫מתחילה‪ :‬כ ד ר‬ ‫■עוד שם דגשסים נימות החמה אינם סימן קללה גמורה דאס כבר ולא כתיב טל דעל הטל לא נתרצה הקב״ה‬
‫שהיתי סכצלו‪ .‬פי׳ שאיני עומזר‬ ‫ירדו גשמים נזמכם סימן ברכה‬
‫בכללי שכבר הותר מקצתו‪ :‬הו תר‬ ‫התשבי‬ ‫אליהו‬ ‫ויאמר‬ ‫י׳׳ז(‬ ‫)ח״א‬ ‫כתי׳‬ ‫מוצאו‪.‬‬ ‫נכון‬ ‫■הס וכמו שמסיק הירושלמי ריש‬
‫השנים כולי‪ .‬וכמו שלימד ר״ע כדרים פ״כן‬ ‫מתוש־י ג ת ד אל אחאב חי ה■ אם יהיה‬
‫מ‘ ו וכיון שהותר למטר הותר אן<‬
‫לטל; נבנה של צרפית♦ הו ת ר‬
‫א״ר‬ ‫כרביה‬ ‫טובה לעילס והזכיר גשס ‪ p ^,‬האלה טל ומטר כי אם לפי ־דברי‪ .‬רבי‬
‫נדרו של טצ‪ :‬ויאמר ה'‪ .‬דכתי ‪3‬‬ ‫נשמע‬ ‫המטר‬ ‫כתב שם דאם הזכיר שניהם א‪.‬ן ‪ u‬יסה ורבנן חד אמר בין על הטל ובין על‬
‫ויאמר וגי' ‪ :‬י אמר ר' יהודה ‪ 3‬ן‬ ‫•לא‬ ‫הטל‬ ‫ועל‬ ‫^ לו‪ .‬וחרנא אמר על המטר נשמע לו‬ ‫מחזירין אלתו;‬
‫ואם לאו חוזר לעבודה בשומע נשמע לו• מאן דמר על המטר נשמע לו ועל הטל לא פזי• ועל זה אמר וכו׳‪ :‬נרתי^*‬
‫נשמע לו‪ .‬מן הרא )שס י״ח( לך הראה אל אחאב של רופח‪ .‬השק אשר נותן ‪p c‬‬
‫הרופא מיני רפואות‪ :‬ת פ קידי ה‪.‬‬ ‫'לד׳ ל' הכריע סן הירושלמי זה‬
‫}וגירסתו חוזר לשומע תפלה( ואתנה מטר וגו׳״ ומן רמר בין על הטל בין על המטר‬
‫פקדיניה והם המתים והושמו ש©‬
‫כדעת יבינו האי שאס לא נזכר נשמע לו• איכן הותר נררו של טל‪ .‬אמר רבי תנחומא צפיקדזן עד יום התחייה‪ :‬ת פ לנן‪.‬‬
‫עד שהתחיל בעבודה מחזירי; אותו אדרעיה סכרין מימי נדר שהותר מכללו הותר כולו‪ .‬ויחיו וכתיב קידם לכן טל אי רו ^‬
‫לשומע חפלה ינגד הראלד שכתב איח רבעי מימר בבנה של צרפית )שס י״ז( ויקרא אל עליך; טל ילדותיך‪ .‬כלו׳ קר•‬
‫שסחזירי‪ ,‬אותו לברכת השכים ע׳׳ש ה׳ ויאמר ה׳ אלהי וגו׳• אמר רבי יודה בן פזי לאחר יולדתך הוא אברהם‪ :‬בדייתיק»‪.‬‬
‫וודאי דברי הירושלמי מראין כדעת‬
‫יי^יי‘ ייייא ‪•b‬‬ ‫רכיכו האי אך לכאורה דברי שגנב נרתיקי של רופא עם כשהוא יוצא נפצע ביו•‬
‫יונית'"( ‪ :‬במתנה♦ מתכת בד‪!,,‬ן‬
‫הירושלמי ציע דהא דחוזר לעבודה חזר אצלו אמר לו• אדוני הרופא רפא את בני• אמר כלו׳ נתתי לו במתנה גמורה ו ע ״ ‪-‬‬
‫גבי ראש חדש משוס דכל ג׳ ברכות לו לך והחזר את הנרתק שכל מיני רפואות נתונין בו מורה הוי״ו דויתן ובמס' ת ע ס ^‬
‫אחרונות חשובות ברכה אחת וכיון ואני מרפא את בנך• כך אמר לו הב״ה לאליהו לך הגי׳ בדייתיקי כתתיו לאביהן רי הן‬
‫דגס ברכות אמצעיות חשיבות והתר נדרו של טל שאין המתים חיים אלא בטללים לך וגו כצו׳ כ״תיו לי שיכן ‪1‬‬
‫כרכה אתת והוא לא נזכר עד ואני מחיה את בנה* של צרפית• ומניין שאין המתים להוריש לבניו וזה שאמר ’ צחק ו*^‬
‫לך האלהיס הוייו נוספת דוי ת ^‬ ‫אחר שסיים שומע תפלה הי' לכו‬
‫לומר שיחזיר לברכת השנים וזה חיין אלא בטללים כישעיה ביו( יחיו מתיך נבלחי יקומון לפי שכבר נתן ‪ :‬מפגיע• מ ת ס‪ :‬צ \‬
‫נראה כסברת הראב״ד ואפשר הקיצו ורננו שוכני עפר כי טל אוחי טליך וארץ רפאים‬
‫לקי ש‬ ‫’יויי*‬
‫אמר רב תנחום אדרעייא וארעא תפקידיה שהיא יתן טל או יוריד‬ ‫שהראב״ד מפרש הך דחוזר לשומע תפיל•‬
‫תפלה להברכה השייכת לשומע תפלה תפלט• ר׳ יעקב רכפר חנן כשם ריש לקיש כשעה טל‪ :‬היה עומד בגשס‪.‬‬
‫״ל• מ שי‬ ‫יהיא במקום זה ברכת השניס או שעשה אברהם זקינן רצוני נשבעתי לו שאיני זז טל הגשסים‪:‬‬
‫לשומע תפלה לאו דוקא ולאפוקי‬
‫ככול^‬ ‫מבניו לעולם• מה טעם )תהליס ק״י( לך טל ילדותיך‪ -‬יייי“’ ייזיי׳ ’ יי״ל •‬
‫בימות הקין שאומרים משיב ה ר ן '‬ ‫שלא יחזור לראש או לעבודה‬
‫ומוריד העל והיא אמי ו קו ר‪^ ,‬‬ ‫כן‬ ‫יודה‬ ‫רבי‬ ‫אמר‬ ‫ולא'ינחם‪.‬‬ ‫ה׳‬ ‫נשבע‬ ‫בתריה‬ ‫ובתי׳‬ ‫שעושין‬ ‫וצ״ע‪c :‬‬
‫פזי ברייתיקי נתתיו לאברהם במתנה ‪,‬נחתיו לו‪) .‬כראשית כ״ז( ויחן לך האלדים מטל ־הגשם‪ :‬בטל ונרו זית לא תיי ‪ 3‬ן‬
‫השמים• אמר רבי שמואל בר נחמני בשעה שישראל באין לירי עבירה ומעשים פי׳ לא חייבו תכסיס לומר קש‪%‬‬
‫־רעים הגשמי׳ נעצחן• הן מביאין להן זקן אחד כגון רבי יוסי הגלילי והוא מפגיע הרוח ומוריד הטל וכי משום‬
‫גשם במקום טל גריע מלא א ע‬
‫בעדם והגשמים יורדין‪ .‬אכל הטל אינו יורד מכות ברייה מה טעם• )מיכה הי( כטל‬
‫טצ ‪ :‬ומשני אין ללא דמי מי שלןי^ ‪7‬‬
‫מאת הי כרביבים עלי עשב^אשר לא יקוה לאיש ולא ייחל לבני אדם• ״(רבי זעירה כלו׳ מקלל דגשסיס בקין‬
‫בשם ר׳ חנינא היה עומד כגשם והזכיר של טר אין מחזירין אותו• בטל והזכיר של קללה‪ :‬אם לא שאל‪ .‬שלא א ע ^‬
‫גשם טחזירין אותו• והחני בטל וברוחות לא חייבו חכמי' להזכיר ואם רצה להזכיר ותן טל ומטר‪ :‬לא טל ולא‬
‫מזכיר• לא רמי לההוא דמיקל לההוא דלא מצלי ולא מיקל‪ .‬בגשם והזכי׳ של טל אין אבל אס הזכיר טל בסקוס מ ס *‬
‫מחזירין אותו• זהתני אם לא שאל בברכת השנים^ או שלא הזכיר גבורות גשמים אין סחזירין אותו‪ :‬שהיא מ לו רו‪7 -‬‬
‫סלוחק סזיכיתיו שהיא סתפלצ‬
‫בההוא דלא אדבר לא טל ולא מטר• רבי זעירא שימצאו הבריות צרכם ‪:‬‬ ‫בתחית המתים מחזירין אותו•‬
‫בשם רב חונר^( אם לא שאל בברכת השנים אומרה בשומע תפילה ודמותה אם סריוח‪ .‬שבחו של סקיה*• איכן‬
‫יסיג‪/‬‬ ‫•‪,1 __ A .‬‬ ‫__‬
‫אומרה בשומע תפילה‪ .‬מה אם שאלה חוזר‪ .‬להיכן הוא ’ חוזר א ס‬ ‫לא הזכיר גבורות גשמים כתחיית המתים‪.‬‬
‫שהיא מדוחק אומרה בשומע הפילה• אזכרה שהיא מריות לא כ״ש• והתני אם שאל‪ :‬אס עקר את רגליו‪^ L, .‬‬
‫לא שאל כברכת השנים• או שלא הזכיר גבורות גשמים בתחיית המתים טחזירין אותו‪ .‬אסר יעלה ויבוא‪(® :‬ואם לאו‬
‫לשומע תפילה‪ .‬כצ*נ וכאשר‬
‫‪, 53‬‬ ‫אמר רבי אבדימי אחו* דרבי יוסי כשלא אמר בשומע הפילה‪ .‬איכן הוא חוזך כדמר במס׳ תענית;‬
‫^‬ ‫חיש בר ווא כשם רבי יוחנן י( בראש חרש• אם עקר את רגליו חוזר לכתחילה* ואם י‬
‫לאו חוזר לעבודה• אף הבא אם עקר את רגליו• חוזר לכתחילה• ‪( 0‬ו א ם לאו חוור לעבור' כשומע תפילה‬
‫מסו ר חה ש׳׳ ס‬
‫^( ג״ז שם עד הפסקא והבדלה בחונן הדעח‪ .‬כ( גבל• ברכית כ’ ט‪ (^ .‬גבל» שם איתא מחדרין אותו ע׳׳ש וכן הוא תוספתא ‪0‬״ ‪j‬‬
‫‪.‬‬ ‫תו׳ ד*ה הח דאדכר‪ .‬י ( לקמן הל' ג'‪,‬‬
 ‫לג )רף ט■ מ׳נ ע'‪:‬ג(‬ ‫בר ט ת‬ ‫פרק חמישי הל‪3‬ה ‪3‬׳‬ ‫אין עומדין‬
‫חענית‪ .‬על הגשמים ‪ :‬איכן הוא אומרה•‬
‫בנינוה• איכה כנוה העיר הגדולה בארץ אשור ב״א עיר סעכר לירדן )ונקראת עתה ‪ : ( Nave‬סיעבד‬
‫בשומע תפיליה‪ .‬אלסא דוקא בדיעבד‪:‬‬
‫אס לא שאל וכו' מחזירין אותו‬ ‫ברכת השאלה‪ :‬אמר לי׳ ר'יו סי‪ .‬תלמידו והוא ר׳ יוסי ב׳‪:‬‬
‫בשש שהיא מוסיף‪ .‬שסוסיפין בתענית‬
‫ותר לון רבי וכו' ובלבד שלא תשנו‪ .‬ואס היו סזכירין בנינוה לכתחילה בשומע תפלה הרי משכים‪:‬‬
‫צר ך ל^מיס אחר הפסח או יחיד שלא‬
‫ציבור על הי״ת יכדאיתא בפ״ג דסס' תענית‪ :‬יחיד שאין לו שש‪ .‬שאין אומר השש ברכות והוא‬
‫‪,‬‬ ‫התפלל עם הציבור היכן אוסר ברכת השאלה‪ :‬ואילו‪ .‬הגשמים‬
‫( בנינוה ״צרכון מיעבד תענית בתר פסחא• אתון שיילון‬ ‫ואין מ ה שיטי דיתי^‬
‫צרכיו ה ישואל בשומע חפלה ‪.‬‬
‫שהוא נוהג ובא‪ .‬לרבי‪ .‬אמר לון רבי לכו יעשו ובלבד שלא תשנו מטביעה‬ ‫‪-‬‬ ‫והבדלה בחוק הדעת• פסקא‪ :‬דבר‬ ‫•‬ ‫בש״ת‪:‬‬
‫שהעם נוהגי; בו‪ :‬חכמיס* אלו חכמים למשנתנו ת״ק ור״ע ור״א‪ :‬של תפילה• איבן הוא אומרה• ר׳ ירמיה סבר מיטר אומרה‬
‫חולקין עליו‪ .‬בתמיה פוק חזי האיך המנהג לאוסרה ‪ :‬שכחוה‪ .‬על ידי בשומע תפילה‪ .‬א״ל רבי יוסי לא כן אמר רבי זעירא בשם‬
‫שעיקרה של הבדלה בכוש הניחיה לאימרה בתפלה ושכחו מקומה‪:‬‬
‫צריך רב חונה אם לא שאל בברכת השנים או שלא הזכיר‬ ‫מילתיה‪ .‬דר' יוחנן‪ :‬אמרה בכיס‪ .‬אע*פ שאומרה על הכוס‬
‫לאומרה בתפלה ואפשר דיש לגרום אמרין בתפילה אומרה בכוס גבורות גשמים בתחיית המתים מחזירין אותו בשומע‬
‫והא דאסרה על הכיס הוא כדי לזכות התינוקות שלא יודעים תפילה• ומר לון רבי לכו ועשו ובלבד שלא תשנו‬
‫להתפלל‪ :‬אסרה בכוס אומרה בתפילה‪ .‬אע״פ שאמרה בכוס צריך מטביע׳ של תפילה• על דעתיה דרבי יוסי איכן הוא‬
‫לאוסרה ותפלה וכן אע*פ שאסרה בתפלה צריך לאוסרה בכוש‪ :‬ר׳ אומר׳ בשש שהוא מוסיף• עד כדון ציבור שיש לו שש‪.‬‬
‫פסקא‪ :‬מטין• להורות ליחיד כן יחיד שאין לו שש מניין• אמר רבי חנינא לא כן אמר‬ ‫אליעזר אימר בהודייה‪.‬‬
‫פי׳ו רש״י ברבות ‪ :‬במוצאי שבת סיד‪ .‬תיכף אחר שבת משוס דבייט‬
‫אין סזכירין חונן הדעת ו ת׳ סיד נראה שגירא דלישנא‪ :‬ר' יצחק רבי זעירא בשם רב הונה "(יחיד שואל צרכיו בשומע‬
‫רבה♦ וכן אסר ר׳ יצחק רכה)ועיי׳ מביא פ״ד ערך ר׳ יצחק תפילה ואילו צרכיי הן‪ :‬והבדלה בחונן הדעת• ‪ Q‬שמעון‬
‫רוביס‪ :‬לעולם‪ .‬גס כמוצאי שבת של כל השני‪(® ; :‬לאו בגין‪ .‬יש בכ״ז בר ווא בעא קומי רבי יוחנן דבר שהוא נוהג ובא‬
‫ט׳ם והנכון כמו שהגיה בנגל ס׳ חרדים לאו דאינון תרתין שסועין חכמים הולקין עליו‪ ^ .‬אמר לו על ידי שעיקרה בכוס‬
‫אלח ר׳ יצחק בר נחמן יר׳ אלעזר וס׳ כלו׳ הא דר' ינחל! בר נחמן שכחוה בתפילה• ‪ .‬מילתיה אמרה שעיקרה בכוס‪ .‬ר׳‬
‫יר אלעזר לא שזה אסר בשם רחב״ג וזה אסר בשם עצמו אצא‬
‫תרוייהו כלו׳ גס ר' אלעזי אמרה משמיה דרחב״ג; ״®(ואבדלה בחונן יעקב כר אירי בשם רי יצחק רובא אמרה ככוס אומרה‬
‫הדעת דרבי חכמי'‪ .‬ט״ס וצ״ל דכיי חכמים וקאי על המשנה‪ :‬בתפילה בשביל לזנות את התינוקות• מילתיה אמרה‬
‫שמואל אומר ברכה רביעית‪ .‬כלי׳ הלכי‪ :‬כר״ע‪ :‬אוסר מטבע ברכה‪ .‬שעיקר׳ בתפילה‪ .‬רבי זעירא דב יהודה בשם שמואל‬
‫בתחלה אוסר מטבע ברכה של חונן הדנגת ־ ואח״כ מבדיל והא אמרה בכוס אומרה' בתפילה• אמרה בתפילה אומרה‬
‫דהמר ר׳יע ברכה רביעית כלו' שראוי לאוסרה ברכה רביעית אלא בכוס• מילתיה אמרה שעיקרה כאן וכאן‪ :‬ר״א אומר‬
‫שע"כ צריך להקדים חונן הדעת דאס אין דעה וכו׳ ‪ :‬אסר י ' יצחק‪ .‬לר׳‬
‫יצחק חולק יאמר וכו׳‪ :‬ובלבד סאבדלות‪ .‬כגון המבדיל בין קודש לחול בהודייה‪ .‬רבי יוחנן' בשם רבי מטין כר״אייס ביייט‬
‫וכו׳ דהן נזכרות בתורה ‪ :‬ואפילו אבדלה אחת‪ .‬נראה שהיא המבדיל בין שחל להיות במוצאי שבת מיד רבי יצחק י ב ה בשם‬
‫קודש לחול וכדאיתא בכלי פסחים ק״ג‪ :‬מעתה אפי׳ פתח בסבדיל רבי הלבה כר״א בי״ט שחל להיות במ״ש• ר׳ יצחק בר‬
‫נחמן בשם ר׳ חנינא בן גמליאל הלכה כר־יא לעולם•‬ ‫וכו'‪ .‬דהרי כבר אסר בזה הבדלה אחת‪ :‬ולא מברכות שפותחין‬
‫בברוך‪ .‬כלו׳ הפתיחה בא״י המבדיל נץ קודש לחול והחתימה המבדיל‬
‫ר׳ אבהו בשם י=(ר׳ אלעזר הלכה כר״א לעולם• אמר‬
‫בין וכו׳ הן ממטבע ‘יהברכר^ ואין עולות להבדלהל זאת ‪.‬אומרת•‬
‫קאי אסתניתין והבדלה בחונן הדעת ולמה תקנוה בברכה רביעית ר׳ יעקב בר אחא ®(לאו בגיןדאתון תרתיי שמועין אלא‬
‫שהיא ראשונה לברכות אמצעיות שבהן תובע צרכיו והמשנה אומרת בגין דרבי יצחק בר נחמן וריא תדויהון בשם י( רבי‬
‫שאסור לעשות מלאכה עד שיבדיל וכשם שאסור לעשות מלאכה כן חנינא כן גמליאל הלכה כר״א לעולם‪ :‬ואבדלה בחונן‬
‫אסור לתבוע צרכיו עד שהבדיל וצכן אומרה בתוכן הדעת דאס הדעת ®״(דרכי הכמ׳• ר׳׳ע אומר אומרה כרכה רביעית‬
‫היה מותר ‪.‬לעשות מלאכה קודם שיבי־יל ודאי דמותר ג״כ לתבוע בעצמה♦ רבי יעקב■ בר אחא בשם שמואל אומר ברכה‬
‫כרכיו ותרתי שמעינן דאסור לעשות מלאכה יאסור צשאל צרכיו קודם‬
‫רביעיה‪ .‬אמר רבי יורן אומר מטבע ברבה ואחר בך‬ ‫שיבדיל‪ :‬בשס ר׳ יודה‬
‫מבדיל• וחייא כרבי דרבי אמר י (תטיהני היאך ביטלו‬ ‫כר'•‬
‫חונן הדעת בשבת אם אין דיעה תפילה ‪.‬מניין• וכה‬
‫אם אין דיעה הבדלה מניין• אמר רבי יצחק בר אלעזר מבדיל ואחר כך אומר מטבע ברכה• רבי אלעזר בר רבי‬
‫הושעיה ״(■ ובלבד שלא יפחות משלש אבדלות אמר ר' יוחנן אמרו הפוחת לא יפחות משלש והמוסיף לא יוסיף‬
‫יותר משבעה ׳אבדלות‪ .‬לוי אמר ובלבד מאברלות האמורות בתורה‪ .‬נחום ביר׳ סימאי נפק ומר בשם אבוי‬
‫)אפילו אבדלה אחת• ואמר רבי אבהו וצריך לחתום בהבדלה• רבי מנא בעי מעתה אפילו פתח במבדיל בין‬
‫■קודש לחול וחוזר וחותם במבדיל בין קודש לחול‪ .‬אמר רבי יוסי בי רבי בון ולא מברכות שפותהין בהן בברוך‬
‫והותמין בבתך חן• רבי אלעזר ‪.‬כן אנטיגנום ‪.‬בשם ר״א ביד ינאי זאת אומרת שאסור לעשות מלאכה עד «‬
‫שיבדיל• כמה *דאמר אמר אסור לעשות מלאב ער שיבדיל• ורכותה אסיר‪,‬לו לאדם לתבוע צרכיו‬
‫בר׳ ‪.‬‬ ‫שיבדיל‪ .‬רבי זעירא רבי אלעזר בר אנטיגנוס בר בשם רבי יאי כשם ר יודה‬

‫מ ס ו ר ת ה ש ״■ם‬
‫וע״ש‬ ‫ח'‬ ‫נבל> ל*ג ע״ש‪ .‬ה ( בבלי כידה‬ ‫‪C‬‬ ‫יי( ־בנלי תענית י*ד זבשיגלי ע״ש‪ ( } .‬בבלי ‪ ^ rV‬ע*ש• ‪ 0‬בבלי כלכלת ל*ג )כשינד‪.‬‬
‫בגלי פסחיס ק״ג ק״ל וע^ש‪.‬‬ ‫יש׳י‘ ‪ C‬שס‪ .‬׳(לעיל)‪7‬ן< ב״טע״א( פ׳'ד‪.‬הל' ג׳♦‬
 ‫ברכות‬ ‫פרק המישי הלכה ב׳ ג׳‬ ‫אין עומרין‬ ‫)דף ט' ע״ס‬
‫‪ ^ /‬ע ו ע זיו לתדותיו של הקב׳ה רחסיס• עיי׳ ברמב״ס מ״כ ח״ג פמ״ח נר♦ גדול הדור עיי' קנוא פיד ערך ברבי‪ :‬או‪p‬רר‪ v‬קיד‪ .‬גמ״ ש‬
‫דבתר' יב״ע פ׳ אמור איתא כשרואה אש‪ :‬וני ששת‪ .‬וגי עוד ששת יפי הסעשה לפני ה קניך שיאמל־‬ ‫י וגרמב״ן פ' ני תצא ודע‬
‫ומדרשים בחלה יצאי מפי לששת ימי המעשה‪ :‬וכי •ש טומאה ומהרה לפניו‪ .‬שאחת מן ההבדלות‬ ‫להך עסא בכי ישראל כסה דאנא ונו'‬
‫המתורגמנים ועליהם כיון ר' יוסי בי ר' נון נאמרו ואילץ דמתרגמין בין טהור לטמא וכדאיתא בבלי פשחיס אלא שסדר הבדלות‬
‫סונה‪ :‬הביננו ולסדינו• ג ס ‪p r‬‬ ‫ן‬ ‫‪,‬‬ ‫^ ‪L‬‬ ‫‪L‬‬ ‫א‪/‬‬ ‫ואין פו; המקום להאריך נזה•‬
‫אין סחוירין אותי‪ .‬הטור ‪6‬י׳ קניו בר׳ יי( אם לא הבדיל במוצאי שבת מבדל אפילו צריך לומר בברכת הבדלה‪:‬‬
‫י כתב וז״ל ירושלמי ש*כ שדלג בחמישי בשבת• הדא דאת אמר במבדל בין קודש חזקיה‪ .‬ואמר ר' חזקיה וכי'• ו א ג ‪3‬‬
‫ב׳ או ג׳ כרכות אין משלקין אותו להול• אבל בורא מאורי האש אומרה מיד‪ .‬ר׳ ועורא דר חזקיה אקי• ר׳ ירמיה ד ל עי ‪3‬‬
‫חוץ ממי ^ילא אמי ״יזי״ ייי״יס בשם רב יהודה רבי אבא בשם אבא בר ירמיה ^(אפילו נקט נסי הנך מימרות דר׳ חז ‪p » p‬‬
‫אסר ר׳ ירמיה‪ :‬דרך גי דו לי ה\‬
‫יום טוב שחל להיות באמצע שי ח אומר נין יום‬
‫•‬ ‫העליון למעלה והתחתיז למטיש*‪-‬‬
‫מ ח נ י נ' ”‪C‬ר׳ פינחס כשס‬ ‫א‪ ,;,‬סאק‪,‬ן השביעי לששת ימי המעשה• אמר רבי זעורא לרב‬ ‫ונוכה ירושלים‬
‫נביאת המשיח לאפיקורס הוא ע״כ‪ .‬יהודה וכי ‪ ,‬ששת ימי המעשה לפניו• א״י ובי יש סימון‪ .‬כצ'צ וכאשר הוא ‪ pT >3‬׳‬
‫והטור הגיא הירושלמי לפי העכין טומאה וטהרה לפניו רבי ירמיה רבי ועירא בשם רב מגילה וב; מוכח לקמן ולאי ע ‪3‬‬
‫יי״יי א’! חייא בר אשי צריך לומר החל עלינו את הימים המשנה על קן צפור י ‪ 0‬ע ‪,‬‬ ‫ייייסיף ״‬
‫רחמ*ך ; כקורא תיגר‪ .‬כ ס ת ר ע ס ‪.‬‬
‫חיתח חי! מחזירי! חלתו‪ .‬ודע ששח ימי המעשה הבאים לקראתינו לשלום• רבי‬
‫על קן‪ .‬כאילו אומר על קן צי פו ר‬
‫וכו׳ ‪ :‬קיצכה• גבול ‪ :‬עד קן צי ‪ 5‬ן ^‬ ‫חוקיה‬ ‫דנכבלי איתא אחר ר׳ •‪ ^,7,0‬אבא מוסיף והשמיענו בהן ששון ושטחה• רבי‬
‫׳‬ ‫אסר רב טעה בכל הברכות כולן בשם ר׳ ירמיה הביננו ולמדינו• רבי חוקיה בשם רבי הגיעו רחמיך• ולא על הבריר ‪p‬‬
‫אין מעלי; אותו בברכת הצדוקי; ירמיה העונין אמן צריבין ליתן עיניהן כבוס ועיניהן בנר• שהן שפלים מקן צפור‪ :‬אית‬
‫סעלין אלתו חיישיכן שמא ’זי! יי'א רבי חוקיה •בשם רבי ירמיר‪ (^,‬ארבעת מינין שבלולב תני‪ .‬כסתכי^ין על קן ציפוי ו מ י ק‬
‫תני עד קן צפור‪ :‬מסייע ‪,^73‬‬
‫ניטלין דרך גידוליהן‪:‬‬ ‫״ל‬ ‫י' ” ’לא י‪-‬יז=ך‬
‫׳‬ ‫פינחס‪ .‬דספרש על קן צפור ו ע ן׳‬
‫טוב‬ ‫ועל‬ ‫יחמים‬ ‫יניעו‬
‫ב׳‪-‬וו ‪ U‬עו ‪> wj I .‬׳‪ - W /‬ועל אותו האיש לא הגיעי י חו זי ך‪.‬‬ ‫צפור‬ ‫ק!‬ ‫‪b‬‬
‫ע‪/‬‬‫‪u‬‬ ‫האומר‬ ‫ג‬
‫‪j 1‬‬ ‫חיי‬ ‫מ‬ ‫’‬ ‫"‬ ‫’‬‫’‬‫י־‬
‫‪3‬יכת תחיית הסתים לבונה ייושליס‬
‫לנראה משוס שקמה אז האמונה יוכר שמך מודים מורים משתקי} אוחו• העובר לפני מסייע לר' יוסי‪ .‬דמפרש כ כו מ‪-‬‬
‫^^וי• לא ע ב ד ‪-1‬‬ ‫החדשה הידועה והסאמיניס בי• התיבה וטעה יעמר אחר תחתיו ולא יהא סרבן באותה‬
‫־‬ ‫״יג שעיש‪',‬ן‬ ‫” ^י״•‬ ‫י^איליי ^’^^יאל שעה ומאין הוא מתחיל מתהילת ברכה שטעה וה•‬ ‫איייי א״ז‬
‫גם אסרי אק תחי’ ״ ייס״יס ״י י( ®׳(ר יצחק בשם ר׳ סימון כקורא תיגר על מדותיו למדות׳ו של הקנ״ה רחסיס ו ק פ ר ל‬
‫י'®‬ ‫‪5‬א•‪/.‬״; ‪ 573‬של הקב'ה• על קן ציפו' הניעו רחמיך ועל אוחו האיש‬
‫שעושין זכו׳ הן דסתרגקין ן^‪■f /,‬‬
‫מודים מולים• פשקא‪ :‬כי י ש ר ‘‬ ‫ג׳ ברכות שמא קין הוא אבל בבבל לא הגיעו רחמיך• רבי יוסי בשם רבי סימון בנותן‬
‫פי דוברי שקר‪ .‬כלו׳ משתקין אן‬ ‫של'א נפרצה שס האמונה ההיא קיצכה למדותיו של הקב׳יה עד קן ציפור הגיעו רחמיך•‬
‫כמו דכתיב כי יסכל וכו׳ ז ה ן ‪1‬‬ ‫אית חניי תני על• ואית תניי תני עד• מאן דמר על‬ ‫א‪ °‬א^י^״‬ ‫^א‬
‫דובר שקר דמיח׳’ כאילי ח״ו ‪. / 3‬‬ ‫י’ מסיי׳ לרבי פינחס• ומן דמר עד מסייע לרבי יוסי•‬ ‫יי^יא‬
‫רשויוא‪ :‬הדא דאסר‪ .‬במה ד ב ר‪,‬‬
‫אמוריס; תחנונים הן‪ .‬שמתהלל ‪L- 3‬‬
‫אמר רבי יוסי כי רבי בון לא עכדין טבות שעושין‬
‫לני ומתוך תפילתו כיפל הו ד א ת ‪7 ,‬‬ ‫למדותיו של הב״ה רחמים• ואילין דמתרגמין עמי בני‬
‫מ ת נ י ‪ H‬טעה בשלש ב י פ ז ק‬ ‫כמה דאנא רחמן בשמים כך תהוון רחמנין בארעא• תורתא או רחיל׳‬ ‫ישראל‬
‫הראשוכוח• מתוך שהן שבחו של‬ ‫יתה וית ברה רא תיכסון תרויהון ביומא חר‪ .‬לא עברין טבאות שהן עושין מדותיו‬
‫נמשכות כברכה אחת ילכז פ ו ז‬ ‫של הב״ה רחמים‪ .‬מורים מודים משתקין אותו• אמר רבי שמיאל בר רב יצהק )תהליס‬
‫לתחילה אס טעה וכן ג' ה א חי ו כ ן ״‬
‫־‬ ‫כברכה אחת‬ ‫נחשבות‬
‫ק״ג( כי יסיר פי דוברי שקר• הדא ראמי בציבור• אבל כיהיר חהנונים הן ‪:‬‬
‫מחני ד העוכר כפני התיבה וטעה‪ .‬רבי יוסי בן חנינה בשם ר׳ חנניה בן גמליאל‬
‫ל'^נילי‘ • לייקי^ י*^ייי לי• של ‪1‬‬
‫שי‬ ‫טעה‪ :‬שהשגיי• י^הליר הל׳‬ ‫בר הנה גניבהבשם רב‬ ‫^(טעה בשלש ברכות הראשונות חוזר בתחילה‪ .‬אדא בר‬
‫ש ‪*^5‬‬ ‫כלו׳ השמיט‪ :‬שהשגיר‬ ‫טעה בשלש ברכות האחרונות חוזר לעבודה• רבי חלבו רב הונא בשם רב טעה‬
‫ברכות‪ .‬יזפי׳ השמיט ל אן ‪,‬‬ ‫בשלש ברכות הראשונות חוזר בתחילה‪ .‬בשלש ברכות האחרונות הוזר לעבודה• טעה‬
‫ברכות‪ :‬אשכח תכיי יפליג‪ .‬א׳ן ^‬
‫ואינו יודע איכן טעה ’( חוזר למקום הברור ‪,‬לו• רבי אחא ורבי יודה בן פזי יתבון‬
‫ברייתא שחולקת על הא‬
‫׳י‪ .‬״ ע ק לד‪ :‬ל־ל‪ .‬דת־׳ נ נ ד‪ ,.‬י‬ ‫בחד כנישתא אתי עכר הד קומי תיבותא ואשגר חד ברכה אתון ושיילון לרבי סימון•‬
‫לכלוכו׳ חוץ ממי שלא א הי ל ז ת‪,‬‬ ‫אמר לו רבי סימון בשם קבי יהושע בן לוי שלי׳ ציבור שהשגיר שתים שלש ברכות‬
‫המתים וכו׳ וריב״ל אמר ס ת ס ‪^ J‬‬ ‫אין מחזירין אותו• אשבח תניי ופליג״ ‘ (לכל אין מחזירין אותו חוץ ממי שלא‬
‫שהשגיר ב׳ ג׳ ברסת משמע ^ ^‬ ‫‪ C‬שמואל‬ ‫אמר מחיה המתים ומכניע זרים ובונה ירושלים• אני אומר מין הוא•‬
‫אס השגיר הברכה דסחיה ‪pp‬‬
‫משקיף‪.‬‬ ‫הקטן עכר קומי תיבותא ואשגר מכניע זדים בסופה‪ .‬שרי‬
‫משקיף ^‬ ‫אין מחזייין‪ :‬שרי‬

‫ה ש ״ ס‪V‬‬ ‫מסורת‬
‫חולין כ*ו ע״ש• י( בבלי סוכה מ״ה ע״ש‪ (J .‬מגילה פיד הל' י' ושם נל הסוגיא בבלי ברכות ל״ג‬ ‫שס ק׳ו ובשיכיי ע׳ש•‬
‫®(בנלי שס ל״ד ע״ש‪ C* .‬לעיל )דף י״ז ע״א( פ״נ הל ד'• ׳( בכלי כ״ט ע*ש• ״‪ C‬שם ע״ש‪.‬‬
‫‪$‬‬
 ‫}יף ו׳ ע־ג ע׳ד(‬ ‫לך‬ ‫׳ברכות‬ ‫פרק המישי הלכה ד׳ ה׳‬ ‫אק עומרין‬
‫‪/‬‬
‫אם לא יחשדוהו מ י מ י לא ברכתי לפני כהן‪ .‬בירושלמי גיטין פ"ר^ אימא על‬ ‫משקיף עליהון• התחיל לראות על הציבור‬
‫המשנה כהן קוראראשון ואחריו ליי ואחריו ישראל מילתיה‬ ‫וכבכלי חיתא והשקיף בה שתים ושלש שעות ופי׳ רש״י חשב לזכור‬
‫אגל לפי הסיפור דר״ש בן יוחי אסר שהיא מדברי תורה דתני רשב״י ויכחב קשה את‬ ‫אותה ל׳ סוכה כדסחרגסינן וישקוז ואיסתכי‬
‫דירושלסי קשקיף הוא כמשמעו‪ :‬לא שיערו חכמים בך‪ .‬באדם התורה הזאת ויתנה אל הכהניסבני לוי וג^ ואחי כך אל כל‬
‫זקני ישראל סילתיה דר׳ יהושע‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫^‬ ‫כמותך לא שיערו חכמים כשאמרו‬
‫שיערו חכמים בן לוי שהוא מדבריהן דאמר ר׳‬ ‫אמרי! ליה לא‬ ‫מי שלח אסר ברכת המינים חושש‪,,‬משקיף עליהון‪.‬‬
‫בר אחא דיש בר אבא בשם רבי יהישע סיסי לא ברכתי לפני כהן‬ ‫שמאמין היא‪ :‬הסיע דעת‪ .‬לאחר ׳בך• רבי יעקב‬
‫שנער הסיח דעת‪ :‬כסי שעקר את אלעןר יי( ספק הזכיר של ראש חודש ספק לא הזכיר וכו׳ ופשטות הדברים מורה שלא‬
‫ברך כלל לפני כהן אפי׳ לפני‬ ‫‪ C‬שמעון בר ןן א‬ ‫רגליו‪ .‬וחיזר לראש‪ :‬ואילץ תחטכיא• מחוירין אותו‪.‬לאיכן הוא חוזר•‬
‫כהן ע‪-‬ה ‪ ,‬ח‪ ,‬ה מינ־ ח ה ש' ס ששוני‬ ‫בשם רבי יוחנן אם עקר את רגליו חוור‬ ‫ל’ ״ ’‬
‫שהוא מדבריהן אבל הראשפ׳הנזיקין‬ ‫י‬ ‫יל‬ ‫‪l‬‬ ‫שגמרי ש ע ‪ .‬צריכה‪ .‬יש ספק אס ׳‬
‫ואם לאו חוור לעבורה• אמר רבי יורה ‪ p‬פי’ ייס’ ״ ביוב שיינ״ל ‪ -t ’p‬״ ד ן וי‪.‬נייח‪1‬‬ ‫‪(,j ,‬‬
‫ואילי) חחנוניא צריכה• מסה דאיתא בבלי מגילה כ*ח א״ר‬ ‫רגליו או לא‪ :‬אם אסר את‪ .‬אס דעת כמי שעקר אח רגליו•‬
‫בשם יוחנן כל ת״ח שמברך לפניו אפי'‬ ‫תאמי שיתחיל השני ממקוס שפסק י( ר׳ אבא בריח דר' חייא ‪,‬בר אבא ר׳ חייא‬
‫קורא בתורה ונשתתק זה שהוא עו מ ך כ״ג ע״ה חייב מיתה וע״ש דסוקי‬ ‫הראשון‪ :‬הראשונים‪ .‬הכסלקיס א^י ר׳ יוחנן היה‬
‫ר‪*cv‬ס הא דאסר ר׳ פרידא ולא‬ ‫תחתיו יתחיל ממקום שהתחיל הראשון‪, .‬א□‬
‫הימשלחי‬ ‫ממקום שפסק‪ .‬הראשונים נתברכו לפניהן ולא נתברכו‬ ‫הקריאה ולא הברכה שלא‪,,,‬‬
‫לאחריהן• והאחרונים נתברכו לאחריהן ולא נתברכו‬ ‫הקריאה ובפסוקים שקרא האחלק‬

‫והא אין המתרגם סנרך‪ :‬שאין משום שאין שני קולות נכנסין לתוך אוזן אחת• תני שנים קורין בתורה ואין‬
‫שני קולות נכנסין‪ .‬כלו' תרתי שנים מפטירין בנביא‪ .‬אמר רבי עולא קרויות בתורך‪ ,‬ואין קרויות בנביא• אמר רבי‬
‫קלי לא סשתסעין‪ :‬שניש קורין יהושע דרומיא י( שלשה דברים רובן ומיעוטן רע ובינוניחן יפה השאו׳ והמלח‬
‫בתורה• לאו דוקא שנים אלא והסירוב• בתחילה מסרב שנייה מעמעם• ובשלישית רץ ובא‪ .‬רבי חונא הוה‬
‫יתיב בחד כנישתא עאל חזנא ואטרח על חד דייעול ולא קביל עילוי‪ .‬ב ס ו פ א א ^‬
‫הרבה קורין בחורה בזה אחר‬
‫ן‪.^.,‬‬ ‫‪/‬‬
‫אין קורץ להפטרה שטס אלא אקל‘ לגבי ר׳ אלעזר• א״ל לא יבעוס מרי עלי כניןדלא הוינא מיתער לא עלית• ‪.‬א׳׳ל‬
‫קורא כל ההפטרה כולה‪ :‬קרויות עלך לא כעסיה אלא על הדין דאטרח• בט‪-‬טיי אישתתק באופנייה‪ .‬אתון ושיילון‬
‫בתויה‪ .‬מתחילה תיקנו כך שיהו לר׳ אבון• אמר לון רבי אבון בשם רבי יהושע בן לוי זה שעובר תחתיו יתחיל‬
‫קריאות בתורה שיקרא הרבה ממקום שפסק• אמרין ליה והא תנינן ®(מתחיל הברכה שטעה זה• אמר לון מכיון‬
‫בתורה ולא בנביא‪ :‬שלשה דברים‪.‬‬
‫שייך להסאסר דסשנה ולא יהי׳ דעניתון קדושחא כמי שהוא תחילת ברכה‪:‬‬
‫מ חגי ה העובר לפני התיבה לא יענד! אחר הנהנים אמן מפני הטירוף• אם אין‬ ‫סרבן באותו שעה ‪ :‬בתחילה‪ .‬בפעם‬
‫ראשונה ‪ :‬שכייה• בפעם שכייה ‪ :‬שם כהן אלא הוא לא ישא את כפיו• ®״(ואם הבטחתי שהוא נושא את כפיו וחוזר‬
‫את כפיו‬ ‫מעמעם‪ .‬הוא כמו׳ מגסגס וכן לתפילתו רשאי‪ .‬חניהפורס את שמע והעובר לפני התיבה והנושא‬
‫והקורא בתורה והמפטיר בנביא והמברך על אחת מכל מצות האמורות בתורה לא יענה‬ ‫מהלכות של עייפים ’י״לי*’‬
‫ואית תניי‬ ‫כמסופר’ בדבר א^ס^יע^^י^או^^ג^ אחר עצמו אמן• י( ואם ענה הרי זה בור• אית תניי חני הרי זה בור•‬
‫יעלה ‪ :‬חזכא‪ .‬שמש של בית ה״‪ -1 .;,;.‬חני הרי זה חנם• א מ ר ר ב ח ס ד א מאן רמר הרי זר‪ ,‬חנ ם בעונה בסוף‪ .‬ומאן דמרהרי‬
‫ואטרח על חד דייעול‪ .‬הפציר ז ה בור כעונה על ברכד‪ ,‬וברכה‪♦ .‬אמר רבי חנינא שנים ישראל ואחד כהן ממצעין‬
‫הרגה באיש אחד שיעלה לפני את הכהן• אימתי בזמן שנולם שוין• אבל אם היה אחד מהן תלמיד חנ ם ממצעין‬
‫התיבה ‪ :‬בגין‪ .‬בשביל שרוייי לא את החבר‪ C” .‬אמר ר׳ יהושע בן לוי מימי לא כרכתי לפני כהן ולא הנחתי‬
‫’‬ ‫היתי‪ :‬ניעורה‪ :‬על הדין דאטרח‪.‬‬
‫‘‬ ‫על זה כלו' החזן שהטריח עליך‪:‬‬
‫אישתתק כאופנייה‪ .‬נאופכיס שאומרים אחר קדושה באמצע ברכה שלישית‪ :‬והא חכינן‪ .‬בסתני׳‪(® :‬מתחיל‪.‬׳ צ״ל‬ ‫בטיטיי‪ .‬שס אדס‪:‬‬
‫מתחילת יא*כ הכי ‪ ,‬נסי הוה לי׳ להתחיל סתחלת ברכה שלישית ‪ :‬סניין דעניתון קדושתא‪ .‬כיון שכבר אסרתם קדושתא היה כאילו סיימתם‬
‫מ ת נ י ה ' ״®(ואס הבטחתי‪ .‬צ״ל הבטחתו‪ :‬הפורס את שקע‪ .‬עשרה שבאו‬ ‫כבר הברכה ומקום שזה מתחיל הוה כתחילת ברכה‪:‬‬
‫לבית הכנסת אחר שקרא הציבור את שקע עומד אחד ואוסר קדיש וברכו וברכר^ ראשונה שלפני ק״ש‪ :‬בסוף‪ .‬אחר שסי־ס כל הברכות‪:‬‬
‫גאקצע שהוא דרך כניד‬ ‫אמר ר׳ חנינא וכו׳ עד ר׳ יודה‪ .‬בן‪.‬פזי בשס י׳ אלעזר אין קקוסו כאן‪ :‬מקצעין את הכה;• קעסידין הכהן‬
‫הוריות‪ :‬מימי לא כרכתי‬ ‫וכדאיתא לעיל }דף כ*נ ע״א( פ״ג סוף ה ל' נ' ‪ :‬מסצעין א ת ה ח ב ד דת״ח קודס ל כ הן ע ס ה א ק וכדאיתא סוף‬
‫ישראל‬ ‫לפני הכהן‪ .‬אף שריב״ל היה מופלג הרבה בתורה ות״ח קודס אפי׳ לכ״ג ע*ה ריכ׳ל סלד ענותו צא ברך לפני כהן ‪ :‬ולא הנחתי‬

‫ה ש׳׳ ם‬ ‫ססורח‬
‫ה( תוספתא מגילה פ״ג בבלי שס כיא‪.‬‬ ‫לעיל )דף ל*ב ע״כ( הל׳ ב׳‪ .‬י( עיי׳ בנלי שס• ‪ C‬מגילה פ״ל ס‪5‬׳‬ ‫שם ע’ש•‬
‫גיטין פ״ה הל׳ ט‪.‬‬ ‫‪ C‬בבלי ברכות ל״ל ושם סיפא מכו רבנן יע״ש• ‘‪ C‬בבצי מיה יע״ש ברא״ש‪.‬‬
‫*‪9‬‬
‫'‪,‬׳־ ן ‪.‬‬

‫ברכות‬ ‫פרק המישי הלכה ת ו׳‬ ‫אק עומרק‬ ‫)י ף ט׳ ע׳ד(‬

‫‪ w‬ולא הכית ישראל לנרך לפניו‪ :‬עובר כע שה‪.‬‬
‫הירושלמי לא משמע ‪ p‬ויותר נראה‪ ,‬דריב״ל ור' יוחנן חולתין ישראל לכרך‪ .‬ריב״ל לוי ר\ר‬
‫נזה• ודע דהא דאמר ריב״ל ולא הנחתי ישראל לברך לפני הוא דכה חגרנו‪ :‬ר׳ יידה בן פזי‪ .‬כהן היה וכן ר׳ אלעזר; תשיש‪.‬‬
‫מצד לויה וכן פירש הרא״ש שס אבל סהר״ס סרוטנבורק הובא חליש; הוה תזיק רישיה‪ .‬קשר מטפחת סביב ראשו להראות שאיכו‬
‫עולה מחמת חולשתו‪ :‬וקאיס ליה אחורי עמידא‪ .‬דנית הכנסת כלו׳ מצד‬ ‫בטא״ח סי׳ ר״א פי' מצד גדולתו‪:‬‬
‫בהכ’ נ ‪ :‬ר׳ אלעזר נפיק ליה לברא‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪, ,‬‬ ‫א מ ר רב חסדא וצריך שיהא‬
‫ישראל לברך לפני‪(^ .‬רבי יורה ‪ p‬פזי בש□ יבי יכא לחת כעת שלא יכיל לעלות‬ ‫החזן ישך^){‪,‬‬
‫מ״ד ד״ה כל כהן כתבו על זה אלעזר כל כהן שהוא עומר בבית הכנסת ואינו נושא לדוכן‪ :‬לאת־הן שבצפון וכו׳‪ .‬כ לו׳‬
‫הירושלמי וחזן לאו היינו שליח את כפיו עובר בעשה‪ .‬רבי יורה בן פזי כר הוה ילעס שכשדית‪ :‬העומליס ■ל א תו ס‬
‫צימר שחזן הוא‪ .‬שמש הככם^ תשיש הוה הזיק רישיה וקאים ליה אחורי עמורא‪ .‬רבי הכהנ׳ס‪ .‬ואיכס־ עוקרין רגליר^ס‬
‫לבוא לפני הכ הני ס; ’*(אפי׳ תו ע ה‬
‫של ברזל הברכה מפשקת• כגיטין‬
‫אלעזר נפיק ליר^לברא•^( רבי אחא ר׳ תנהומא בר׳‬
‫״ סשלא נעצמי נה! קויאנהנ‪ ^.‬חייא בשם רכי שמלאי עיר שמלה כהנים נישאין אח הגי' אפי׳ חומה של ברזל הברכה‬
‫ואין ישראל קורא כהניס ‪,‬עיי׳ כפיהם‪ .‬לטי הן מברכין‪ .‬לאחיהן שבצפון לאחיהם א׳כי‪ :‬מפסקת זכצ״צכאן‪ :‬סן הצדדין‪.‬‬
‫בקרבן עדה גיטין פ״ה ה ל ‪ /‬ט׳ שבדרום לאחיהם שבמזרח לאחיה׳ שבמערב• וטי עונה מה דינן ‪ :‬נתכוון להזות‪>p .‬‬
‫אן גס דכריהס של תום׳ ניאין אחריהן אמן• הנשים והטף• תנא •אביי בי ר׳ בנימן חטאת על כלים שלסכיו הצריכין‬
‫* ־‪:‬‬ ‫־‬
‫להזא'־‪ : 1‬והזה לאחריו‪ .‬ואף שס‬
‫היו כליס הצריכין להזאה‪ :‬הזייתו‬
‫העומרים לאחורי הכהנים אינן בבלל ברבה‪ .‬העומדין‬
‫>;■‬
‫לשמש אצל ברכת כהניס אבל כ^‪ ,‬לפני הבהגים א׳ר הייא בר ווא ״(אפי חומה של ברזל ככולה‪ .‬יבעיכן סכה לטהרה‬
‫העומדים מן הצדרין נשמעינה מן כדכתיב והזה הטהור על ה ט מ א‬ ‫הוכחנו במבוא ערן י ב חשדא דרנ הברכה מפסקת׳•‬
‫נחבוון להזות לפניו והזה לאחריו• לאחריו והזה שיהא סתכוין לו‪ :‬והזה על הצדדין‬ ‫חסל א דירושלמי הוא לפעמ‪-‬ס ר' הדא‬
‫חסלאי ולא רב חסלא לבבלי וא״כ לפניו הזייתו פסולה‪ .‬לפניו והזה על הצדדין שלפניו שלפניו‪ .‬צדדין שיש ממנו ולהלן‬
‫ולא צדדין שיש מסכי ולאחור והכי‬
‫הזייתו כשירה• הדא אמרה אף העוסדין מן הצדדין‬
‫נסי העומדין ־ ננדליז של כהד‬
‫‪P‬‬ ‫הימנו ולהלן בכלל ברכה‬ ‫החזן‬ ‫דזדרן עלך אי] עומרי]• בכלל ברכה הן• אמר רב חסדא וצריך שיהא‬
‫רב נחמן בר יעקב אמר אם היה כהן אחר אומר כהן אם היו שנים דכלפכיו למי אבל של אחר הי מנו‬ ‫ישראל‪.‬‬
‫בחנים שאינו קורא אע״פ שאינן אתריהן ממש כלאחריו‬ ‫אומרים בחנים• אמר רב חסדא אפי׳ בהן אחד אומר‬
‫דמי• כל זה ספי׳ רש״י מס׳ סוטה ‪:‬‬ ‫אלא לשבט‪:‬‬ ‫‪,‬‬ ‫’ ’‬
‫מ תגי ו המתפלל וטעה סימן רע לו‪ .‬ואם שליח ציבור הוא סימן רע לשולחיו וצריך שיהא היזזז י^יאל• אפש^‬
‫משום דאס היא כייו י ח א אומר‬
‫לכהניס לכרך נראה כאילו מוצילן‬
‫ששלוחו של אדם כמותו• אמרו עליו על רבי הנינא בן חס א שהיה מתפלל על החולים‬
‫ואומר זה חי וזה מת‪ .‬אמרו לו מניין אתה יורע• אמר להן אם שגורה תפילתי את עצמו סן הכלל ‪ :‬אומר‪ .‬הש״צ‪:‬‬
‫בפי יודע אני שהוא מקובל• ואם לאו יודע אני שהוא מטורף• רב אחא בר יעקב אלא לשבט‪ .‬של אהרן הכהני ס^‬
‫מ ת נ י ן‪/‬ורלבד באבות‪ .‬שהוא‬ ‫אםר ’‪ C‬ובלבד באבות‪ .‬מעשה ברבן גמליאל שחלה בנו ושלה שני חלמירי הנמים‬
‫אצל רבי חנינא בן דוסא בעירו• אמר לון המתינו לי עד שאעלה‪.‬לעלייה ועלה לעלייה תחלת התפלה ואס טעה שס רען‬
‫שאין חפץ בתפלתו‪ :‬שכינות‪ .‬שיהא‬
‫לו הכתה מחליי‪ :‬ושייעי• עשו לה ס‬
‫וירד אט׳ להו בטיח אני שנינוה בנו של רבן גמליאל מחלייו וסיימו כאותה שעה‬
‫תבע מזון‪ .‬אמר רבי שמואל בר נחמני אם כוונתה את לבך בתפילה תהא מבושר סימן באיזה שעה אסר ר׳ דושא‬
‫שנשמעה תפילתך• ומה טעם )תבליס י׳( תבין לבם תקשיב אזניך‪ .‬אמר רבי יהושע שנח החולי ובבכל׳ מכונו אותה‬
‫בן לוי אם עשו שפתותיו של אדם תנובה יהא מבושר שנשמעה תפילתו• מה טעם שעה‪ :‬עס עשו שפתותיו של אד ס‬
‫תנובה‪ .‬כלו׳ שתפלתו נונעת בלי‬ ‫ץישעיה נ״ז( בורא ניב שפתים שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר הי ורפאתיו‪:‬‬
‫גסגוס וכשלון‪:‬‬
‫הדרן עלך אין עומדין י‬
‫הדרן עלך אין עומדין‪,‬‬
‫כ י צ ד סברכין• חוץ מן היין‪.‬‬ ‫א כי צ ר מברכין על הפירות על פי ח ת האילן הוא אומר בורא פרי העץ• חוץ‬
‫שמתוך חשיבתו קנעו לר‬ ‫מן היין שעל היין הוא אומר בורא פ ח הגפן• ועל פיחת הארץ הוא אומר בורא פרי‬
‫ברכה לעצמו יכן הפת‪ :‬חוץ מן‬ ‫האדמה• חוץ מן הפת הוא אומר המוציא לחם מן הארץ• ועל הירקות הוא או׳‬
‫פירות הפת הוא אומר המוציא לחו‪1‬‬ ‫ב בירך על‬ ‫בורא פרי האדמה• רבי יהורה אומר בורא' מיני דשאים‪:‬‬
‫הארץ‪ .‬כסשב׳ס ובגס׳ חוץ מן יין‬
‫הפת‬
‫שעל הפת הוא אוסר וכו' ׳נ ר א ה‬
‫כולם‬ ‫על‬ ‫יצא•‬ ‫לא‬ ‫העץ‬ ‫האילן בורא פרי האדמה יצא• ועל פירות הארץ בורא פרי‬
‫שבמשנה ירושלמית היא ט*ס וטעה‬ ‫נהיה‬ ‫שהבל‬ ‫אומר‬ ‫הוא‬ ‫הארץ‬ ‫אם אמר שהכל יצא‪ :‬ג על כל דבר שאין גידוליו מן‬
‫הסופר ע״י דילוג כין קן הפת‬ ‫הטבלות‬ ‫בדברו• ״®(על החומץ ועל הגוביי ועל‬
‫• ושעל הפת‪ :‬ר׳ יהודה אוקר בורא‬ ‫^‬ ‫״‬ ‫^ ‪1‬‬
‫ב על כולס אס א מ ר‬ ‫סיני דשאים‪ .‬צפי שיש ככלל פרי האדמה דשאים וזרעים כגון קטניות ור׳ יהודה געי היכר ברכה לכל מין ומין ‪:‬‬
‫המ‪3‬לןת‬ ‫שהכל יצא‪ .‬בגמ׳ מפרש חק מן היין וסן הפת ‪ :‬ג ״®(על החימץ ועל הגוניי ועל‬

‫י‬ ‫ם ס ו ר ח ה ש ״ ם‬ ‫‪.‬‬ ‫^‬

‫הוטה ל״ח‪ .‬ג( פרה פי־‪,‬‬ ‫ושס כל השוגיא בבלי‬ ‫‪ 0‬גיטין פ״ה הל׳ ט׳‬ ‫‪ (^,‬לעיל נד ף כ״א ע״א[ פ״ג הל' א׳ בבלי סוטה ל״ח•‬
‫מ ב‪ (7 .‬בגלי ברכות ל״ד ובקצת שימי האומליס‪,‬‬
‫‪/‬‬
 ‫) ד ף ט' ע׳ד י׳‬ ‫לה‬ ‫ברטת‬ ‫פרק ששי הלכה א׳‬ ‫כיצר מברכין‬
‫ו ^ נ י ר׳ חייא קודש הילזליס‪ .‬תני ר' חייא וכן תני ר' הושעיאי‬
‫הטבלות• ט’ ס וצ״ל הכובלות‪ .‬ונעשג״מ לכגמ׳ ובל’ר איתא על‬
‫נאמר בהרבה מקופות על התוספת׳ וכקו שבארנו בדרכי הסשנה‬ ‫ה חו ק ועל ‪.‬הטבלות ועל הגיבאי‪ .‬טבלות כירות שכפלו מן האילן‬
‫פ״ה וכמבוא פ״ג אבל לא נאמר בשום מתום על הת*כ כי ר' חייא‬‫מנ אי חנבים טהורים ובירושלמי‬ ‫קודם שנתבשלו כל כורכן‪,‬‬
‫לא סידר הת״כ והכה זה המאסר קודש הלולים לא כזכר בתוספתא■‬ ‫גוביי כסו יניי תני’ )ע׳י׳ מבוא ת' ע״ב( ובמשב״ס וכגמ׳‬
‫‪ ,‬כי 'אס בת*כ ■פ' קדושים ■לכן צ״ע‬ ‫׳‬ ‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫תלב ועל‬ ‫נ״א על‬ ‫איתא‬
‫הגבינה •על הכציס אומר שהכל הטבלות אומר שהכל נהיה כדבח• רבי יהודה אומר כל מה דא‪-.‬תא ת־■ י־ ק״ח יאטר‬
‫וסן הירושלמי מוכח דלא גרסיון שהוא םין קללה אין מברבין ‪ T O‬ד היו לפניו מעין הרבה שהוא סן התוספת׳ וחסר מן‬
‫ליה דהא בגמ' הלכה א׳ נסתפק רבי יהודה אומר אם יש מטין שבעה עליו הוא מברך‪ .‬התוספת' שלפנינו‪ ,‬אך באמת אין‬
‫הש״ס היה אוכל בשר או ביצה וחכמים אומרים יברך על אי זה מהן שירצר■ ‪ :‬ה ביךך זה סגנון התוספתא ובבבלי איתא‪-‬‬
‫דתנו רבכ‪::‬‬ ‫מאי מברך בתחלה ‪ :‬כל שהוא מין על היין שלפני המזון פטר את היין שלאחר‬
‫קצצה‪ .‬חו ק ומבאי וכובלות ע״י‬
‫׳'‬ ‫קללה הן באין ‪ :‬ר אס יש מפין על הפרפרת שלפני הטוון פטר את הפרפרת שלאחר‬
‫'‬ ‫שבעה‪ .‬בסשבק׳ ובגמ' אס יש הסזון• בירך על הפ ת פטר את הפרפרת על הפרפרת‬
‫ביניהם פי' חטה ושעורה וגפן לא פטר את הפת• בייש אומרים אף לא מעשה קדירה‪ :‬ו היו יושבין כל אחר ואחד‬
‫ותאנה ורסון וזית וחסרים דהני מברך לעצמו• היסבו אחד מברך לכולן• בא להן יין בחוך המזון כל אחד ואחד מכרך‬
‫עדיפי הואיל וכשתבחה בהן א ק לעצמו• לאחר המזון אהד מברך לבולן• והוא אומר על המגמר אעייפ שאין מביאין־‬
‫ישראל‪ :‬עציו הוא סברך‪! .‬בסשב^ס‬
‫מברך עליו‪ :‬מברך ע צ א י ז ה ס ק את המגמר אלא לאחר הסעודה‪ :‬ז הביאו לפניו מליח ופת עמו מברך על המליח‬
‫שירצה‪ .‬דחביב עליו ; ‪ H‬בירך עצ ופוטר את הפת שהפת טפילה לו• זה הכלל כל שהוא עיקר זעמו טפילה מברך על‬
‫היין שצפט החזון‪ ,‬נוהגין היו העיקר ופוטר אה הטפילה‪ :‬ח אבל חאנים וענבים ורימונים מברך עליהן שלש‬
‫לי‪.‬ביא קודס אכילה כוס יין ‪ :‬ברכות דברי רבן גמליאל• וחכמים אומרים ברכה אחת מעין שלש• רבי עקיבא‬
‫שלאחר הסזון‪ .‬כל לאחר הסזון אומר אפילו אכל שלק זהוא מזונו מכרך■עליו' שלש ברכות• השותה מים לצטאו אומר‬
‫דתכן בסתני׳ היינו לאתר שסלקו‬
‫ידיהן מן הפת וקודס ברכת הסזון‪ :‬שהכל נהיה בדברו• רבי טרפון אומר בורא נפשות ר מ ת;‬
‫סליק פירקא‪.‬‬ ‫פרפרת‪ .‬כל דבר שסלפפין בו את‬
‫הפת כגון בשר ינציס ודגים‬
‫א כי צ ד מברכין על חפירות מ׳• י<( כתיב )תהליס כיל( לה׳ הארץ ומלואה תבל ויושבי‬ ‫ופעמים שהיו ‪.‬מביאים פרפראות‬
‫קודם סעידה להמשיך האכילה בה• הנהנה כלום מן העולם מעל עד שיתירו לו המצות• אמר דבי אבהו כתיב‬
‫ומביאין פרפראות אחרות לאחר )לכריס כ״ג( פן תקדש המלאה הזדע אשר תזרע ותבואת הברם• העולם כולו ומלואו‬
‫הסעודה אחר שסשכו ידיהן סן עשוי ככרם• ומהו פדיונו ברבה• רבי חזקיה רבי ירמיה רבי אבון בשם ר״ש ב‬
‫הפת ור״ח מפרש פת הצנומה‬
‫_לקיש )תהליס‪ .‬ש"!( אמרת לה׳ ח א ת ה טובתי בל עליך• אם אכלת זבירבת ככיכזל נאינו‪.‬‬ ‫‪ .,‬ע‪ ,‬״;‬
‫״ק׳ מפיש אי‪,‬א> קא>‪ :‬ן ה מ ש ל ך אכלת• דבר אחר טובתי כל עליך טבלה אני טובתי בנופך• ד״א טובתי בל‬
‫עשבין‪ .‬גסשנ״ס ובס׳ ד״ך היו^ עליך♦ "יבללו כל ה טו מ ח ויבואו עליך• אמר רבי אחא מהו כל עליך• ^ שאיני מביא‬
‫‪ (P'r‬ובלעדיך ’לא ירים איש‬
‫)בראשית > ‪.‬‬
‫העולם מבלעדיך‪ .‬כמה ראת אמר ‪- .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫סן* טובה ‪.‬‬
‫על‬ ‫^‬ ‫יזשגין לאכול‪.‬‬
‫את יח• חני רבי חייא )דקרא יי׳נו( קודש הילולים• ^(מלמד שהוא טעון ברבה לפניו‬ ‫במשג ו פ ר ל ס‬
‫דגסז ה ״‬
‫הגס׳ לקמן • ^‬
‫היתה הגי׳ לאכול‬
‫ולאחריו• מיכן היה רבי עקיבה אומר לא יטעום אדם כלום עד שיברך• רבי חגיי‬ ‫ר ^ ט ו ^ י פי׳ הע"ושבים'"לאמצ‬
‫עליר•]♦‬ ‫בלא הסיבה וס׳סן ה!א שלא ורבי ירמיה ®(סלקין לבי חנוותא קפץ ר׳ חגיי ובירך‬
‫כתוועדו לאכיל יחד ‪ :‬כל אחד‬
‫על‬ ‫מביך‬ ‫ואחד מברך לעצמו‪ .‬דאין קנ ע סעודה כלא השיבה‪ :‬יהוא אוקר על הסגסר‪ .‬אותו שבירך על היי; הוא‬
‫המוגמר שהיו רגילין להביא אחר הסעודה עצי בשמים במחתה על האש לריח טוב וסברכין עליו בירא עצי בשסיס זאע״ס‬
‫שהוא לאחר ברכת המזון דהשתא לא מצורכי הסעודה היא אפי׳ הכי כיון שהתחיל בברכות אחרונות צומין‪ :‬ן מליח‪ .‬כל דבר מלוח‪:‬‬
‫לר׳ג‬ ‫שהפת טפילה לו‪ .‬מפרש לה כג ל‪ :‬ח מכרך עליהן♦ במשב׳קובנס׳ מביך אחריהם‪ :‬שלש ברכות דברי רבן גמליאל♦ דסבירא לי׳‬
‫מעין שלש‪ .‬כרכות שלאחריו‪ :‬שלק‪ .‬של י ר ק‪ :‬והוא מזונו‪ .‬שסומך עליו למזון‪ :‬מכרך‬ ‫דכל שהוא מז' מיני ם מכרך אחריו ג' כלכלת‪:‬‬
‫עליו שלש ברכות‪ .‬דואכלת ושבעת אכל מאי לאכיל קאי‪ :‬בורא נפשות רבות‪ .‬וכן הוא בסשבי׳ס אבל במשנת שנגפ' בנלית וירושלמית‬
‫׳‬ ‫וד״ר נוסף עוד וחסרונן ובמשנה שבג׳ בבלית איתא ר׳ יהודה אומר בורא נפשות ועיי׳ בדרכי המשנה ‪ :‬ס ר י ק פ י ר ק א •‬
‫ד ו נ ח ג ה כלום מן העולה מעל‪ .‬שהרי הוא לה'‪ :‬עד שיתירו לו המצות‪ .‬המצות יתירו לי הנאת העולם כלו' המצות השייכות‬
‫להנאה דהיינו כצ ברכה וברכה ונקט ג' שיתירו דכסו שיש היתר להקדש דהיינו שילך אצל החכם וישאל על הקדשו כן לגבי‬
‫של כלאי כרס ואסור‬ ‫לבינה בזה קרא; עשוי ככרס‪,‬‬ ‫הנאת עולם יש היתר דהיינו המצוה‪ :‬אמך ר' אבהו• ר' אבהז מצא שמך‬
‫מפי׳ רש״י יומא נ׳‪:‬‬ ‫לך‪ :‬יסהו פדיונו ברכת• כלו׳ קרי תקדש בפיעל אסור עליו קדושה דהיינו ברכה ‪ :‬כבימל‪ .‬כאילו אפשר לומר כן•‬
‫כאילו משלך אכלת‪ .‬פי׳ מאחר שאמרת לה' אדוני אתה כלו' שברכת אז כביכול כאילו אפשר לומר טובתי בל עליך אינה באה‬
‫על ידך כי קנית• אותת ע״י תנרכת ‪ :‬מבלה אני‪ .‬מל' •בלו בטוב ימיהס איוב כ״א ; יכללו כל הטוכות‪ .‬מל' כילה וכמי גי שם בלל‪:‬‬
‫הלולים טעון באכילתו כשחאכלכו בשכההרביעית שהוא‬ ‫מבלעדיך• כלי' איכה אלא בזכותך; קודש הלזליס‪ ,‬בנטערבעי כתיב ומשמע שני‬
‫דרשות אחרות‪(® :‬סלקין לבי תכוותא‪ .‬כרל‪i‬ה דצ״ל לבי‬ ‫מותר באכילה‪ :‬מלמד שהוא טעון ברכה ונו'‪ .‬ולקמן‪ .‬ריש פ׳ ג'שאכלו יש עוד‬
‫עליהן‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫מתנותא כלו׳ עלו לבית חתוכה לקיים מצות שמחת חתן וכלה ‪ :‬ובירך‬
‫הש ״ ס‬ ‫מסורה‬
‫*‪ C‬תוספתא שס פ׳ד גשכ׳־י קצת ועיי׳ ככלי ל״ה• ’‪ C‬נגלי ל״ה‪.‬‬
 ‫ברכות‬ ‫פרק ששי הלבה‪.‬א׳‬ ‫כיצר מברכק‬ ‫)דף י׳ ע״א(‬

‫עבדת‪.‬‬ ‫‪ H D‬ע ב ד צי׳ ר׳ יזחנן קשום בירייה‪ .‬בבבלי אימא אסר ר׳ חייא עליהן‪ .‬על החתןוהכלה פי' אקביו לשמח חתן וכלה ; יאות‬
‫שברכת‪ :‬״(הקיש תורה לסצוה‪ .‬ל׳ מסורס וצ״ל הקיש מצוה לתורה‪:‬‬ ‫כר אכא אני ראיתי ר' יוחנןשאכל כזית מליח וכריך‬
‫ר' יוחנן היכא מברך מה תורה טעונה ברכי‪ ,:‬דכתיב כי שם ה׳ אקרא הבי גודל‬ ‫תחילה וסוף וכו' א״ל ר' ירסיה לר' זירא‬
‫על מית קלית כיון לשקילא לגרעיניה בצר לי׳שיעורא א״ל מי לאלהינו וכדלקמן ריש פ' ג׳ שאכלו‪ :‬מסתכל ביה‪ .‬כמתמיה‪ :‬בבליא‪.‬‬
‫ר׳ חייא בר ווא עלה מבבל ‪ :‬כל‬ ‫'‬ ‫‪,‬‬ ‫‪/‬‬ ‫!‬ ‫סנרת כזית גדול בעינן כזית‬
‫ביטנו בעינן והא איכא וההיא עליהן• אמר ליה ר׳ ירמיה יאות עבדת שכל המצות שהוא מסין שבעה‪ .‬לקמן בסחכי׳‪:‬‬
‫ומניין שבל המצות טעונות ברבה‪ .‬אית ליה‪ .‬ואמר הש״ס ר׳ חייא‬ ‫^‬ ‫דאייתו לקמי' דר׳ יותנן זית גדול טעונות ברבה•‬
‫הוה דאע״ג דשקלוה לגרעינותיה רבי תנחומא ר׳ אבא בר בהנא בשם ר' אלעזר )שמ‪ 1‬ת אית לי׳ הך דיכא אלא דהוקשה לו‬
‫פש לי׳ שיעורא וכו׳ ואפשר דר' כ״ד( ואתנה לך את לוחות האבן התורה והמצוה‪-‬״(הקיש שאין כאן שיעור דהגלעינה והוא‬
‫ג*רעון בבבלי }בחילוף למיד ורי״ש(‬ ‫זירא לא שמיע ליה הא דמסיק‬
‫סמעטתו ‪ .‬ופחות סכשיעור אי;‬
‫הש׳ס כאן דטעמי' דר׳ ייחנן משום תורה למצוה‪ .‬מה תורה טעינה ברבה• אף מצוה‬
‫מברכין לאחריו‪ :‬מה עבד ציה‬ ‫בריה ואפשר בעלותו לא״י הודה טעונה ברכה‪(^ .‬ר׳ יוחנן נסב זייתא ובירך לפניו‬
‫להם ואין כאן מתלוקת בין בכלי ולאחריו והוד‪ .‬ר׳ חייא בר ווא מסתכל ביה‪ .‬א״ל ר׳ ר׳ יוחנן‪ .‬גהך קושיא כלז׳ ולמה‬
‫כר היה מברך‪ :‬משוס בירייה‪ .‬דזית‬ ‫לית לך‬ ‫למה את מסתכל_בי•‬ ‫והירושלמי והראשונים לא כתבו יוחנן בבליא‬
‫לפניו ולאחריו‪ .‬אית הוה בריה וס״ל דבריה חשוב‬ ‫טעון כרכה‬ ‫שבעה‬ ‫כן וע״ש תום׳ ד״ה בצר לי׳ שיעורא‬
‫שהוא ממין‬
‫וסברכין לפניה ולאחריה אף שאין‬ ‫ועיי' תום' סוכה כיו ד״ה ולא‪:‬‬
‫בה כזית‪ :‬מילתיה י י ׳ יוחנן‬
‫יין בזמן שהוא כמות שהוא* רבו בזה ליה• ומה צריב׳ ליה* מפני שגלעינתו ממעטתו• ולית‪,‬ליה‬
‫אסרה‪ .‬סדר׳ יוחנן כשסע שמברכין‬ ‫יוחנן‬ ‫השיטים בתוספת׳ בבבלי לרבי יוחנן שגלעינתו ממעטתו• מה עבד ליה רבי‬
‫מילתיה דרבי יוחנן א מי ה שכן אפי׳ לאחריו אפי׳ אכל פרידה אתת‬ ‫ובירושלמי‪ .‬בבבלי איתא יין עד שלא משום בירייה•‬
‫נתן להיכו סיס אין מגרכץ עליו אבל פרידה אהה של ענב או פרירה אחח של ־רימון דהרי הוא בריה‪ ,‬פרידה גרגר‬
‫יחיד שהוא נפרד סן האחרים וכן‬
‫בורא פ״ה אלא בורא כרי הען שהוא טעון ברבה לפניה ולאחריה• ‪ C‬יין בזמן שהוא‬
‫השתמשו בסס' קניס בשס פרידה‬
‫עליו בורא פרי העץ ואין נוטלין על תור או בןיונהשבזוג‪ :‬י ץוכו׳‬ ‫ונוטלין מסט לידים ופי■ רש׳׳י כמות שהוא אומר‬
‫דשם מים עליו לסי פירות סקרו‬
‫פרי כסות שהוא‪ .‬שלא כתני עוד לתוכו‬ ‫בזמן שהואמזוג אומר עליו בורא‬ ‫והרשנ״א בשם הראב״ד פי׳ דלא ממנו לידים•‬
‫לנטילת ידים המכשירין קאמר אלא הגפן ונוטלין ממנו לידים דברי רבי אליעזר‪ .‬וחכמים סיס‪ :‬אוסר עליו נירא פרי העץ‪.‬‬
‫לנטילת ידים לנקיות בעלמא משוס אומרים בין הי בין מזוג אומרים עליו בורא פרי הגס‪ /‬שהיה ייכס חזק סחוד ואינו ‪ ,‬ראוי‬
‫לשתיה בלא מים הילכך אכתי לא‬
‫איבוד אוכלים משנתן לתוכו מיס ונוטלין ממנו לידים• אמר רבי אבא אין בו משום‬
‫נשתנה לסעליותא ולא זז מברכתו‬ ‫מנרכין עליו בורא פרי הגפן ואי;‬
‫הראשונה והרי הוא כענבים ; ואין‬ ‫טטלין מסט לידים דברי ר' אליעזר אובדן אובלין• רבי יעקב בר זבדי בשם רבי אבהו‬
‫וחכמים אוסרים בי; כך ובין כך שמן זית אומר* עליו בורא פרי העץ‪ .‬אמר רבי חייא נוטלי; סמכו לידים‪ .‬דלכטילת‬
‫סברכין עליו בורא פרי הגפן בר פפ א קומי רבי זעירא ומתניתא אמרה כן• חוץ מן ידים בעינן סיס‪ :‬נין חי יכו׳‬
‫ואי; טטלין סמנו לידים‪ .‬עוד הביא היין שעל היין הוא אומר בורא פרי הגפן• ■ויין לאו ונוטלין מסכו לידים‪ .‬דכוטלין לידיס‬
‫רש״י לשון אחר יי; עד שלא נתן שחוק הוא‪ .‬לא מר אלא חוץ מן היין הא שאר כל גס במי סשקק‪ :‬ואין מ משוס‬
‫אובדן אוכלון‪ .‬כצו' סהא דאקריכן‬ ‫לתיכו סיס מברכין ב״פ העץ ואין‬
‫‪ C‬ר׳ ' אכא אסר דכוטלין מיין לידים ש״ס דאין‬ ‫נוטלי; הימנו לידיס סשכתן לתוכו הדברים אע״פ ששחוקין בעינן ה!•‬
‫מיס סברכין עליי ב״פ הגפן רב ושמואל חרויהון אמרין ירק שלוק אומר עליו שהבל חוששין לאיבוד אוכלין; שען דת*‬
‫ונוטלין הימנו לידים וחכ״א נין נהיה בדברו• ר׳ זעורא בשם שמואל ראשי לפתות ששכקן אע*פ שהזית אינו נעין אלא כתוש‪:‬‬
‫כך ונין כך סברכין עליו ב'פ אם בעיינן הן אומר עליהן בורא פרי האדמה• שחקן אומר אוסר עליו בורא פרי העץ• כסו‬
‫הגפן ואין נוטלין סמנו נידיס עליהן שהבל נהיה בדברו• א״ר יוסי ומתניתא אמרה כן חוץ על הפרי עצמו‪ :‬בעינן הן‪ .‬סברכין‬
‫עליהן כסו שסברכין כשהן ב עין;‬
‫ומפייס רשיי ובדקתי בתוספת׳ ולא מן הפ ת שעל הפת הוא אומר המוציא לחם מן הארץ‪.‬‬
‫בתסיה‪:‬‬ ‫ק‪.‬‬ ‫יסתכיתא אסרה‬ ‫גרסינן בה הכי אלא כסו שהוא‬
‫בספרים ע״כ‪ .‬ובירושלמי הגי׳ בדברי ופת לאו שחוקה היא לא מר אלא חוץ מך הפת הא ופת לאו שחוקה היא‪ .‬דהרי ה תט ה‬
‫ר״א כל' אחר שהביא רש״י ונראה שאר כל הדברים אעפ״י ששהוקין בעינן רין• ‪ C‬ר׳ נשחקה ואפ׳י‪ :‬דוקא פת אכל שאר‬
‫הטעם דאין נוטצין לידים כסות חייא כר ווא בשם ר׳ יוחנן זית כבוש אומר עליו בורא דברים לא‪ :‬ירק שלוק והרי הוא‬
‫שהוא כסו שפירשנו והוא ע׳יפ יש פרי העץ• ר׳ בנימן כר יפת בשם‪ .‬ר׳ יוחנן ירק שלוק כשחנה‪ :‬אוסר עציו שהכל נ הי ^‬
‫בדברו‪ .‬וחולק על הא דאסר ל‪/‬‬
‫מפרשים שהביאו התי' משוס אומר עליו שהכל נהיה ברברו* א״ר שמואל כר רב‬
‫חייא בר ווא בשס ר׳ יוחנן [ ‪p f‬‬ ‫דלניי נעינן סיס אבל הגי' בי־ברי‬
‫חכמים בין חי בין מזוג זכו׳ נוטלין יצחק מתניתא מסייעא לר' בנימין ברי יפת• אבל לא כבוש אוסר עליו כ׳פהעץ‪ :‬סתניתא^‬
‫סמנו לידים הוא משונה בין מן בבושין ולא שלוקין ולא מכושלין אם כעיינן הן אדם דפסחים פ״ב‪ :‬אכל לא כבושיז‬
‫גי׳ התוספתא כין סן גי׳ הבנלי יוצא בהן ידי חובתו בפסח‪ .‬אמר רבי זעירא מאן ידע זיל המשנה ואילו ירקות שאדע‬
‫יוצא בהן ידי חובתו בפסח נח‪ f‬ר ‪p‬‬ ‫׳ ואפשר דיש לגרוס‪ ,‬בירושלמי וחכ״א משמע מן ר׳ יוחנן יאות לר׳ חייא בר ווא אמר רבי■‬
‫ובעולשיי וכו' יוצאין בהו בין לתין‬ ‫‪,‬‬ ‫בין חי בין מזוג אין ניטל• ן ממני‬
‫לידים ור׳ אכא דאסר אין בו משוס אובדן אוכלין קאי אר' בין יבשין אבל לא כבושץ ולא שלוקין ולא סבושלין‪ :‬אס געייכן'‬
‫אליעזר בזמן שהוא מזוג נוטלין סמכו לידים ודע דהראב״ד גורס והרי אס הן בעין קתני ברישא דיוצא אצמא דע״י השלקות ‪pf‬‬
‫יאות ■ל ד'‬‫והיא הדין ילברכה‪■ :‬‬‫■‬ ‫שהן בעין‬ ‫בדברי ר״א בין ברישא בין בסיפא כוטלין והוא לא ‪ .‬כגי' התוספת׳ להן דין אחר סכסות שו‬
‫רבי‬ ‫חייא בר יוא אסר‬ ‫אתייא‬ ‫ולא כגי׳ הבבלי ולא כגי׳ הירושלמי‪:‬‬
‫מסורת ה ע״ ם‬ ‫^‬
‫ה׳‪.‬‬ ‫י( פסחים פ״ב הל׳‬ ‫עיי' גנלי ל*ח כל הסוגיא ‪.‬ובכסה שינויים‪.‬‬ ‫י ( עיי בבלי ל ‪ p‬ל״ט‪ .‬כ( תוספתא פ״ד בבלי נ׳‪.‬‬
 ‫ניף י' ע״א(‬ ‫לו‬ ‫ברכות‬ ‫פרה ששי הלכה א׳ ‪,‬‬ ‫כיצד מברכיו‬
‫מראה‪ .‬וכבר ביארנו‬ ‫אילין פלוגיותא‪ .‬עיי׳ ביפה‬ ‫אתייא‬ ‫רבי בנימין‪ .‬בפסחיס הגי' סאן ידע משסע סן ר׳ מחנן יאות‬
‫במבוא ל״ז ע״א סי' ב' שהירושלמי מהדר למצוא שתנאי‬ ‫ר' חייא בר בא או ר׳ בנימין לכן יש לגרוס באן פי' סי‬
‫להקל על הזכרון וכעין זה הא‬ ‫ופלוני אסרודבר אחד‬ ‫ידע לשמיע מןר׳ יוחנן יותר עלנכון כלו׳ סי דקדק יותר בשמועתו פלוני‬
‫ר׳ חייא או ‪ ,‬ר' בנימין הלוא ר' חייא ‪ :‬ועוד סן הדא‪ .‬יש ראייה דאסר הכא אתייא אילין פלוגוותא כאילין פלונוותא ובודאי שהירושלמי‬
‫ידע שיש טעס אחר ובבבלי ל״ח‬ ‫^‬ ‫דאכי חס‪,‬יי‬
‫לר' חייא‪ :‬סןסן מה דאנן‬
‫גדולים;’ רבי בנימן בר יפת• לא רבי חייא בר ווא• ועוד מן הי א מסיק טעסייהו אצא דשס איתא‬ ‫^‬ ‫רבנן‬ ‫‘‬
‫דחזינן‬ ‫מסה‬
‫הבראה ‪ :‬מן מה ראנן חמיין רבנן רברביא עלון לאבריית׳ ונסכין הפלוגתא ר׳ נחמיה אסר מוציא‬ ‫לסעודת‬ ‫לאברייתא‪.‬‬
‫ותורמוסין לאו שלוקין הן‪ .‬דאי תורמוסין ומברבין עליהן בורא פרי הארט׳• ותורמוסין ורבנן אסרי המוציא‪ .‬ואפשר‬
‫אפשר לאכלס מחמת מרירותן אלא לאו שלוקין הן• אין תימר שנייא היא שאמרה התורך‪ ,‬דלהירושלסי לא פליגי במשמעות‬
‫שלוהין ו‪ 6‬פ ה סברכין בפה״א כאילו‬
‫א ‪ °‬י ‪ ,‬י ? מעפא ד י׳ י נ ח ת׳ ה ™א‬ ‫?י"!•‬ ‫™ י’‪ 1‬יייימים’!‬ ‫הן בעין וה״ה זית כבוש מברכין‬
‫עליו בפה״ע וכר' חייא בשם ר׳ יוסי בי דכי אבון ולא פליגין• זיח על ידי שירכי ל א־י האי״׳ות ינדצקמן‪ .‬ונפי׳ ‪>cpp‬‬
‫יוחנן ‪ :‬אין תיסר‪ .‬והראייה שהבאת חי אף על פי שכבוש בעינו הוא‪ .‬ירק כיון ששלקו נשתנה• שם דבלחם סן נסי איכא עירוב‬
‫ססתני' אבל לא כבזשין ילא שלוקין רבי יעקב בר אחא אמר איתפלמן ®(רב נחמן ורבנן‪ .‬והוא קו׳ הירושלמי לקמן מעתה‬
‫אין תימר אס תרצה תאמר שאני ^( רב נחמן אמר המוציא־ כחם מן הארץ‪ .‬ורבנן'אמרי הסן הארן והתו׳ בעצמן הביאו‬
‫ה או ״ " ״ ? נ‪.‬ז א ^\ ל ^ ״ קי ^ ס‬ ‫היא דהתורה אסרה סרירין)כל*ל( מוציא לחם מן הארץ• אחייא אילי! פליגייר׳א‬
‫וכיון דנכבשו אינם מרורים זלהכי‬
‫אינו ’צא וצא מטעס שיצאו מתורת פלוגוותא• לפת רבי חיננא בר יצחק ורבי שמואל בי הירושלמי שלהס הך מעתה המן‬
‫בעין ‪ :‬תורחוסין‪ .‬והא דברכו הנר‪.‬ו אימי חד אמר לפת לא פ ת היתה‪ .‬והרנה אמר לפת הארץ וכו' ועיי׳ סנוא קל״ ‪ 1‬ע״נ‬
‫רבנן בפה״א אתורסוסין לאו הטעם לא פ ת נ( היא עתידה להיות• )תהליס ע״כ( יהי פיסת בר ד״ה ‪ .‬וסצינו והרשב״א ^חביא הך‬
‫אלא מעתה ע״ש;‬ ‫משוס דהן בעין אלא שיצאו לתירת בארץ בראש הרים‪ .‬רבי ירמיה בריך קומי ךד‪ ,‬ן;‪J‬ור^‪_ , J‬‬
‫שהוא ’ ‪ /‬מ ‪I T ’iiy .‬‬ ‫מאכל ע״י שליקה ועיקר בעין המוציא לחם מן הארץ וקלסיה‪ .‬מה כרבי נחמיר• שלא‬
‫שלהן הוא ע״י שליקה וא״ל אין‬
‫מעתה המן הארץ שלא לערב איתא דאסר ר׳ חייא צריך שתכלה‬ ‫כאן קושי' על ר׳ חייא ססתני׳ לערב ראשי אותיות•‬
‫ראשי אותיות ®®(על דעתיה דרב נחמןהבורא פרי הגפן• ברכה עס הפת וכתבו תר״י‬ ‫י־לא על ר' בנימין סהנך רבנן‪:‬‬
‫וצא פליגין‪ .‬ר' יוסי ב‪ /‬ר' בון ועל רעתהון דרבנן בורא פרי הגפן‪ .‬רבי זריקן אמר דהבבלי והירושלמי פציגי ע״ש‬
‫מהדר ■אר׳ שמואל בר יצחק ור' רבי זעורא בעי אהן דנסב הורמוסא ומברך עילוי ו^ס^ ואפשר דלא פליגי דבבבלי איתא‬
‫דאסר ר חייא א כ אמרה משמי‬ ‫׳‬ ‫י‬ ‫׳‬
‫א‪1‬״א'״נ■ י׳‬ ‫זעייא דסברי דר' חייא ור' בנימין מיניה מהו מברכה עילוי ‪1‬מן הניעות‪ .‬מה בינו לנין‬
‫פליגי ואמר דלא פליגי דשאני זית‬
‫ושאני ירק וכמו שמפרש‪ :‬בעינו אמת המים‪ .‬אטרין תטן לבך כוין דעתו טתתילה• בי ם ח״א יי‪,‬וא ת‪:‬א נ! בתיס־חא ילא‬
‫הוא‪ .‬דקאי כבתחילה ולכן סבר כין הבא לא לכך בוין דעתו מתחילה‪ .‬תני רבי חייא אין משמיה דכפשיה ועיי׳ בכלי נדה‬
‫אמר רבי כ״י אמר אביי אימא אמר ר׳ חייא‬ ‫בורא פרי העץ‪ :‬נשתנה‪ .‬וסברכי; מברכין על הפת אלא כשעה שהוא פורס•‬
‫וברש״י שס ‪:‬‬ ‫שהכל‪(® :‬רבי נחמיה‪ .‬כצ״ל וכדסוכח חייא בר ווא הדא אמרה אהן דנסב עיגולא ומברך‬
‫לקמן וכאשר הוא בבבלי‪ :‬המוציא‪ .‬עילוי ®®®^והכא לא אתי בידיה צריך מברכה עילוי זמן‬
‫דהחוציא משסע ל' דהוציא ומברך תניינות• אמר רבי תנחום בר יורן צריך לומר ברוך שם כבוד מלכותו‪ .‬לעולם‬
‫על העבר‪ :‬מוציא‪ .‬דסוליא משסע‬
‫ל׳ עתיד ומברך עצ העתיד‪ :‬את״א וער• שלא להזכיר שם שמים לבטלה‪ .‬עד כמה יפרוס• רבי חננא ורבי מנא‬
‫עד‬ ‫’‬ ‫איצין פלוגוותא• הך מחלוקת דר*נ הר אמר‬
‫ורבנן אתיא כהך מחלוקת ׳־ר׳‬
‫חיננא בר יצחק ור' שמואל בר חיתי‪ :‬לפת לא פת היהה‪ .‬לכן בקראה לפת שקודס שחטא אדס הראשון לא היתה לפת פת אלא‪.‬‬
‫הארץ הוציאה גלוסקאוח ילק אמר ר׳ נחמיה הסוצןא לעבר שהקב״ה הוציא לחס חץ הארץ ‪ :‬לח פת היא עתידק להיות‪ ,‬דלעתיד תוציא‬
‫הארץ גלוסקאות ‪ :‬יהי פיסת‪ .‬דכתיב יהי יגו׳ ופיסת היא ל' פת וכדאיתא לקמן הל' ב' בגין דחנא אכל פיסתי ולכן מברך מוציא על‬
‫העתיד‪ :‬מה כר׳ נחמיה‪ ,‬וכי סבר כר' נחמיה נגד הרבים ‪ :‬שלא לערב‪ .‬ומתרץ הכא נראין דברי ל׳ נחמיה שלא לערב הסי״ס של‬
‫של סן עעס סי״ס שלפניה‬ ‫הסי״ס *‬
‫׳‬ ‫שלא ילערב‬
‫מוציא עס סי״ס שלפניה של העולס‪ :‬מעתה הסן הארץ‪ .‬ומקשי הש״ם א*כ יברך המן הארץ ׳'‬
‫דעתיה דר' נחמיה‪.‬‬ ‫של^ לחס והש״ס לא חש לתרוצי וכמו שכתב הר״ש בכורים פ״ב ס״ד ע״ש דהמן אין לו משמעות כ״א ל׳ שאצה; ®®(על די‬
‫כצ״ל‪ :‬הבורא פרי הגפן‪ .‬צריך לברך הבורא פרי הגפן כסו שחברך המוציא ’ ל ח ס‪ ,‬ואף שהטעס שלא לערב ראשי אותיות בני א״י בטאו‬
‫לפעמים המי׳ס כמו בי״ת עיי׳ מנוא ח' ע׳א יא״ב צ״ל הבורא שלא יפגע בס״ס של העולס‪ :‬אהן דנסב תורסוסא‪ .‬זה שהיו לפניו‬
‫וכפל מידו‪ :‬מהו מברכה עילוי זמן תניינות‪ .‬כשהוא נוטל תורמוס אוזר‪ :‬מה ניכו לבין אמת‬ ‫תויסוסין ונטל אחד ' מ הן ובירך עליו‬
‫המים‪ .‬השותה מיס מאסת הסיס והמיס נוזלים תמיד והרי כשהוא שוחה ומברן הטפה שהוא מברך עליה היא עוברת מכנגד פיו‬
‫תמן• התס גבי אמת הסיס; לכך מין דעתומתחילה‪ .‬שישתה הטפות הבאות אחר כן; אלא נשעי‪ :‬שהוא פורס‪ .‬דשסא תפול הפרוסה מידו‬
‫וברא״ש פרק כיצד מברכין סי' כ״ו הגירסא פוגצא והוא צנון‪ :‬״®®(יהכא‪ .‬כ״ל והוא וכן הוא‬ ‫ילייך לבדך פ ע ס א ח ר ת‪ :‬עיגולא‪ .‬ככר‬
‫עד ’‬ ‫^‬ ‫ברא״ש‪ :‬שלא להזכיר‪ .‬כלי' מה שבירך בפעם ראשון‪:‬‬

‫הש״ם‬ ‫מסורח‬
‫נבלי ברכית ל*ח זבהיאך דברי ר״ נחמיה לחכמים ודברי חכמיה לר״כ ע״ש• ‪ (p‬עיי׳ בכלי שבת ל׳ כתובות קי״א•‬
 ‫‪i nj‬‬ ‫׳ ‪u‬‬ ‫‪ flJ/fl‬א'‬ ‫ען‬ ‫י‬ ‫‪ U U‬ע׳ן‬ ‫‪\j‬‬ ‫ע•׳•! ע‬

‫פחות מ«ית‬ ‫י ע ד מ י ת ‪ .‬ומשמע •אפילו ־אוכל בפני עצמו ומשום חשיבות והרמנ״ם עד כזית‪ ,‬דמית היא חשיב ‪ :‬עד פחות קכזית‪ .‬אפי׳‬
‫עד פחות‬ ‫שפוסק פ״ז מהל׳ ברכות הל׳ ג׳ ואינו בוצע פרוסה ול׳ עד לאו 'דו^א ואיידי דאמר עד בזית אמר‬
‫איתא‬ ‫קטנה שלא •הא נראה כצר עין סיירי בנעל הנ׳ת שאוכל עס סכזית‪ :‬כיי‪ .‬כהא‪ :‬וכילן פתיתיןבזית‪ .‬בעשנה דמנחות‬
‫פתיתה וכו׳ ומלן כזיתים‬ ‫האורחים וצע״ק שלא הביא הך דפורס עד כזית והוא עצמו פשק כל המנחות הנעשות בנלי טעונות‬
‫פי׳ג מהל׳ מעשה קרבנות וכללן‬
‫ל‪7‬‬ ‫א טי עד ® ‪ n r‬מכרת■‬ ‫עד כזית• יחרנה‬ ‫פתיתין כזיתים‪:‬‬
‫‪ D ODPT‬את החטיס או' עליהן דטר כזית• כי' ד חנינן חטן •(ובוק פתיתין כזית‪ .‬טאן נייי ק א ל אנ מינז‪ :‬״(נ ד חני‪-‬נ צי ל‪:‬‬
‫אפי׳ מחזירה ‪ .‬אפילו מחזירה לסולתה‪ .‬אפי' מפרק‬ ‫בורא סיני זרעיניס‪ .‬דמר יער פחות מבוית ״(תני רבי ישמע^‬
‫הסנחות קילס קסיכה לפתיתין‬ ‫ואתיא כר׳ יהודה לאער במתני' לסולתה• ‪ ':n C‬כל שאומר אחריו שלשה‬
‫לקין עד שססזירה לפזלתר\‪ ,‬לשאר‬ ‫בורא סיני דשאים וכסו שמפרש‬
‫הבבלי ל״ב ולכן גם גבי הכופס לפניו המוציא להס מן הארץ• ובל שאין אחריו שלש‬
‫הסינין נצרכה• הברייתא לא בא‬
‫את האורז איתא לקמן אוסר בורא ברכות אין אומר לפניו המוציא לחס מן הארץ• החיבון ללמדנו לענין שיעור אלא לעכין‬
‫סינים כל סין שא יסר אתריו ג׳‬ ‫סיני זרעונים אבל בתוספתא איתא הרי פחות מבזית הרי אין אומר לאחריו ג׳ כרכות‪.‬‬
‫הכוסס חיטין סברן עליהן בורא מעתה לא יאמרו לפניו המוציא לחם מן הארץ‪ .‬רבי ברכות •אסר צפנע המוציא וכו'‪:‬‬
‫מיני זרעים הכושם האורז סברן יעקב בר אהא אמר לשאר המינין נצרבה• רבי אבא שותין‪ .‬הסשיבין שיתי; קולס ששתה‬
‫הסברן‪ :‬מה פציג‪ .‬ל׳ שאלת אי‬
‫עליהן בורא פרי האלסה וא’ כ בשם רבי■( מסובין אסורין לטעום כלום עד שיטעום‬
‫פליגי רב וריב׳ל אהדדי ‪ :‬סה לסר‬ ‫ארכביה אתרי רכשי לרישא ד'‬
‫יהודה וסיפא רבנן ונראה שיש המברך‪ .‬רבי יהושע בן לוי אמד שותין אף על •פי רב‪ .‬ואסר הש*ס לצא פליגי לסה‬
‫מה דמר רב כשהיו סל ם לאסר רב ססובין אסורין לטעוס‬ ‫טעות בתוספת' וצ״ל נסו שהיא שלא שתה‪ .‬מה פליג•‬
‫בירושלמי הכוסם את האורז מברך זקוקין לבכר אחד מה דמר ר׳ יהושע כשהיה כל אחר סיירי כשכולם זקוקין כלו' שכולס‬
‫ואחד כוסו כיה• תני^( המברך פושט ידו תחילה אוכלין סככר אחד‪ :‬סה לסר ל'‬ ‫בורא סיני זרעים‪:‬‬
‫•הישע‪ .‬ר׳ יהושע גן לוי‪ :‬פושט‬
‫אלא אם רצה לחלוק ״״(לו כ מ ד ‪,‬לרבו או למי שגדול‬ ‫ורברי‬
‫״״(לו‪.‬‬ ‫ילו תחילה* לקערה ‪:‬‬
‫ממנו כתורה הרשות בידו• רב כד הוה קצי הוה טעים סיותר וט״ס‪ :‬כל הוה קצי‪ .‬היה‬
‫ביצע הפת ‪ :‬יספליג‪ .‬וסתלה‬ ‫בשמאליה ומפליג בימיניה‪ .‬רב הונא אמר י( אהן דמר סב• כריך סב בריך אין‬
‫בו משום הפסק ברכה• הב אחוונא לתורייא יש בו משום הפסק ברבה• רבחונא; להססובין‪ :‬אהן לסר‪ ,‬זה שאסר;‬

‫אין צריך לחזור ולברך דהך שיחה‬ ‫רבי יוחנן אפילו אוכלין פולטן דכתיב )תהליס ע״א( ימלא פי תהילתך כל היום‬
‫צורך ברכה ולא ספשקא‪ :‬אתיוכא‪.‬‬ ‫תפארתך‪ .‬״(הבוסם את החטים אומר עליהן בורא מיני זרעונים• אפיין ובישל)‬
‫עשב‪ :‬שתיתא‪ .‬פי־ רש״י סאכל‬ ‫בזמן שהפרוסות קיימות אומר עיניהן המוציא לחם מן הארץ ומברך לאחריו שלש‬
‫העשוי סקסת קליות שנתיבשו בתנור‬ ‫ברכות‪ .‬אם אין הפרוסות קיימות או׳ עליהן בורא מיני מזזנות• ץמברך ‪^^.‬ךןך‪,‬ן‬
‫י ד כ ה‪ ,‬אהת מעין שלש• עד במה יהו פיוסות ר׳ יוסי כי ד' א בזן כ ת א ב י טלניה‬
‫שחיקתא‪ .‬נראה ג'כ סאכל כעי(‬ ‫בשם רב ער כזחים‪ ( ’ .‬ה בו ס ס את האורז או׳ עליו בורא מיני זרעונים• אפייו ובישלו‬
‫שתיתא ‪ :‬רב הונא אמר‪ .‬כסו‬ ‫אף על פי שהפרוסות קיימות אוי עליו בורא מיני מזונות ואינו צריך אחריו לברך‪.‬‬
‫ואמר רבי הונא ואגב שסעתתא‬ ‫רבי ירמיה אמר בורא פרי האדמה• כר מרינה בריך קומי רבי זעורא וקומי רבי‬
‫דר׳ הונא דלעיל סכיא הש״ס ‪ 3‬ס‬ ‫ךך‪,‬‬ ‫הייא כר ווא שהבל נהיה בדברו‪ .‬רייש חסירא או׳ בורא מיני מעדנים‪.‬‬
‫סשקין״פול^ישאיייאפשי‬ ‫יוסי בי רבי אבון ולא פלינון מאן דמר מ ר א מיני מזונות בההוא דעביי ביל•‬
‫סלוגסיו ולברך ‪ :‬ססלק‬ ‫לאחד‬ ‫דמר בורא פרי האדמה בההוא דבריר• מאן דמר שהבל נהיה בדברו בההוא ישליק*‬
‫לצדדי;‪ .‬לאחד סצוגסיו‪ :‬יסלא פי‬ ‫^מאן דמר בורא מיני מעדנים בההוא רטריף‪ .‬ע ד כחן בתחילה• בסוף רבי יונה‬
‫תהילתך‪ .‬כל הפה יהיה מלא‬ ‫בשם רבי שמעון חסירא אשיר ברא מיני מעדנים לעדן בהן נפש כל חי בא״• על‬
‫תהלתו של הקב״ה‪ :‬הגוסס את‬ ‫הארץ ועל מערניה• רבי אבא בר יעקב בשם רבי יצחק ה ב ה ר׳ כשהיה‬
‫איחר^אפאלני^^ ד״ארלחם‬ ‫יי־'‬ ‫ב שי או ביצה היה אומר אשר ברא נפשות דכות להח־ות בהן‬
‫חזר ובישלן‪ :‬שהפרוסות קייסות‪,‬‬ ‫סי^י‬ ‫בא י חי העולמים• עד כחן בסוף• כחחילה אמר רבי חגיי בויא‬
‫שלא ניסוחי בבישולן‪ :‬בורא פרי‬
‫האדמה‪ .‬סביך בפה״א על פרופות קייסות של אורז‪ :‬ולא פליגו;• סאן ‪7‬אסר בס״ק וס״ד בפה׳יא וסאן דאסר שהכל ומ״ל נורא סיני‬
‫סעדניס‪ :‬דעביד גול‪ .‬כלו׳ שנעשה בלול וסעורנב‪ :‬בההוא לבריר♦ זך וניכר כל גירעון לעצמו והוה כעין הפרי• כן פי׳ בעל שדה יהושע;‬
‫כההוא לשליק‪ .‬שנתבשל הרנה והוה כעין רוטב; בההוא דטריף‪ .‬כשהיא מטורף בקערה עם ביצים ועס נשסים ולפי שקרבה סיניס‬
‫סיני‬ ‫סעורביס בי מברך בורא סיני קעדניס‪ .‬פניס שה‪ :‬בתחילה‪ .‬מאי סברך בתחילר^ על בשר וביצה‪:‬־'בורא _________‬

‫ה ש״ ס‬ ‫מםורח‬
‫סוכה פ ב ה ל'י'‪ .‬י( ־בכלי כלבות סיז יע*ש‪ .‬י•( תיספתא פ״ה בבלי שס ושס איתאהמצע‬ ‫סכסית פ*י ס״ד• ^( בבלי ברכות ל׳ז‪.‬‬
‫ובתום‬
‫יתוספתא כסו שהוא בירי־שלסי‪ .‬י( שס ס׳ ושס איתא רב וע*ש‪ .‬יי( שם ל״ת ובשינוי‪ .‬״( שס כ׳ כ״א‬
‫״א ובשינוי גדול• ״{ תוססתא פ״ד בנלי ל״ו‬
‫'‬ ‫י_ *■‪__ /‬‬
‫ע״ש‪ 0’ .‬שם‪.‬‬
 ‫לן )דף י׳ נרב(‬ ‫בר מ ת‬ ‫פרק ששי הלכה א׳‬ ‫‪ .‬כיצד מברכץ‬
‫ו ל ב ר י שכיהן כרבן גמליאל‪ .‬תו׳ ברכות ‪ f*5‬ד״ה בורא נפשות בתנו‬ ‫מיט נפשות‪ .‬דבשר ובילה מיני נפשות שבאים מבעלי חייס‪:‬‬
‫בא״י חי העולמים‬ ‫ומסיים ברוך חי העולמים ובירושלמי‬ ‫בתמיה וכי לא סין נפש הוא והוה‬ ‫והדין גוניי לא סיןנפש הוא‪.‬‬
‫דהיינו פלוגתא דר״ג‬ ‫יסדברי הירושלמי עולר‪ v‬לפי מה שפירשנו‬ ‫מיני נפשות זקאי בקושיא ‪ :‬אתיא דר' שמעון חסידא•‬ ‫לי׳ לברךבורא‬
‫השתא שהדר הש״ם אדלעיל דאסר ר״ש חסידא לבסוף סברן אשר וחכמים ולחכסיס אינו חותם בשם אך באמת גי׳ הירושלמי משונה‬
‫מגי׳ התוספ' והבבלי דבתוספתא‬ ‫ז‬ ‫״‬ ‫‪r‬‬ ‫ברא מיני סעדכיס יחותס גשם‬
‫לא משגעת‬ ‫כל שאינו ■־‬
‫ובבבלי איתא •‬
‫■‬ ‫בא״י על ה אין ועל סעדניה אתי׳ מיני נפשות‪ .‬התיב ר' יוסי והא מתניתא פליגא•‬
‫כרבי לאסר נסי דחותם בשם בא״י על החומץ ועל הגוביי ועל הנובלות הוא אומר שהכל הסינים ולא סין דגן כגון פת אורז‬
‫ודיחן רג״א ברכה אחת מעין שלש‬ ‫לא מין נפש ‪,‬הוא• אתיא‬ ‫חי י‪.‬עולסים ותרוייהו כר״ג ‪ :‬ולא נהיה בדברו• והדין גוביי‬
‫וחכ״א ולא כלום ולהך גי׳ אין‬ ‫שניהן כרבן גמליאל‪ .‬דתני‬ ‫לאחרירל‪ .‬בלו׳ שאינו חותם בשם דר״ש חסידא כר' ודברי‬
‫שייכין כלל ר״ש חסידא ורבי בדר״ג‬
‫אכל גי׳ הירושלמי היה וכל‬ ‫גמליאל♦(‬ ‫רבן‬ ‫משום‬ ‫אן׳‬ ‫יהודה‬ ‫דהא ודאי אין ליסר שאין מכרך זה הכלל שהיה רבי‬
‫כלל זר״ג ד אסר מברך לאחריו‬
‫היינו שחותם בשם והוה כרכה כל שהוא ממין שבע ואינו ממין דגן מין דגן ולא אפאו שאינו מסין שבעה ולא מסין דגן‬
‫גמירה־ וא״כ ר״ש חסידא ורבי פת רבן גמליאל אומר מברך' לאחריו שלש ברכות• ולא גריס בגון פת אורז ודוחן‬
‫אתיין תרווייהון כר״ג‪ :‬כעין סולת‪ .‬וחכמים אומרים ברכה אחת♦ ובל שאינו ממין שבעה וא״כ כולל גס בשר וביצה וכי׳‪.‬‬
‫כגון קליות‪ :‬וכעין חליטה• שנחלט ולא ממין דגן‪ .‬רבן גמליאל אומר מברך לפניו ולאחריו‪ .‬וע*ז מסיים רג״א מברך לפניו‬
‫ולאחריו וע״כ האי לאחריו אין‬
‫פירושו ברכה אחת מעין שלש‬
‫ברותחין ן גב אילין‪ ,‬אצל אלה וחכמים אומרים לפניה ולא לאחריה• רבי יעקב כר‬
‫דביח ר׳ ינאי לומר לו הברכה‪:‬‬
‫®‪0‬ואמרון לי«צ״צ ואסרין לי׳ ור‪s‬םופר אידי בשם רבי חנינא כל שהוא כעין סולת וכעין חליטה אלא ברכה בפתיחה יחתיסה כשם‬
‫דהוא ברכי‪ :‬גמורה‪:‬‬ ‫השמיט הקו על תיבת לי׳ כלומר ומחמשת המינין אומר עליו בורא מיני מזונוח ומברך‬
‫חוץ•‬ ‫אסרו ליה הברכה‪ :‬מה אסרון ליי לאחריה ברכה אחת מעין שלש• וכל שהוא' בעין סולת‬
‫צ׳ל כדלעיל לי׳ ואין אני יודע מה וכעין חליטה ואינו מחמשת המינין• אמר רבי יונה שלח‬
‫אסרו ליה ‪ :‬דאכל סולת‪ .‬ונראה רב זעירא גב אילין דבית רבי ינאי ®(ואמרון לי ליתאנא ירע מה אטרון לי• מי כדון‪.‬‬
‫שהוא מטוגנת ולקמן)דף ל״ח ע״ב^‬
‫מעשה אמר רבי יוסי מסחברא שהכל נהיה בדברו♦ רבי ירמיה בעי י הרין דאבל סולת מהו‬ ‫סוף הל׳ ה׳ משסע שהוא כעין‬
‫קדרה ‪ :‬מהו למינרכה בסופה‪ .‬למיברכה בסופה‪ .‬אמר רבי יוסי והבן לא אבל רבי ירמיה סולת מן יומוי• לית‬
‫איזה ברכיה יברך בסוף אם ברכה צורכה דאי לא למה הוא הוחם בה בארץ♦ נעשית בברב' פועלים‪ .‬דתני‬
‫אחת מעין ג׳ או לא כלום פי' ‪ C‬הפועלים שהיו עושין מלאכה עם בעל הבית הרי אלו מברבין ברכה ראשונה וכוללין‬
‫בורא נפשות ובראשונה לא היה של יחשלם בשל ארץ וחוחמין בשל ארץ• אבל אם היו עושין עטו בסעורן או שהיה‬
‫מסופק דאפשר דשמיע לי' ‪ ,‬סר׳‬
‫זעירא רבו ששלח לבית ר׳ ינאי בעל הבית אובל עמהן הרי אלו מברכין ארבע‪ .‬דבית רבי ינאי עבדין לה כמטבע‬
‫מה מכרך בכל שהוא כעין סולת ברכה• מהו להזכיר בה מעין המאורע♦ אמר רבי אבא בר זימנא רבי זעירא‬
‫והם השיבו לו וכדלעיל ישסע היה מזכיר בה מעין המאורע אמר רבי ירמיה הואיל וחש לה רבי זעירא צריכין אנו‬
‫סר״ז מה שהשיבו לו‪ :‬והכן‪ .‬ומשוס מיחוש‪ .‬חני מברכין על הדגן כשהוא מן המובחר קלוסקין ושלימה של בעל הבית‬
‫הכי שהיה ר׳ ירמיה מסופק בברכה‪ :‬אומר על הקלוסקין פרוסה של קלוסקין ושלימה של בעל הבית אומר על השלימה‬
‫לא אכל ר׳ ירמיה סולת סן יומוי‪.‬‬
‫פי' בפני עצמה דאילו כתוך של כעל הבית‪ .‬פת חיטין ופת שעורין אומר על של חיטין פרוסה של חטים‬
‫הסעודה הרי ברכת המזון של ושלימה של שעורים אומר על הפרוסה של הטין פת שעורין ופת כוסמין אומר על של‬
‫הסעידה פוטרחו ‪ :‬לית צורכה דאי שעורין• והלא של כוסמין יפה ממנה• אלא שזו ממין שבעה וזו אין ממין שבעה•‬
‫לא‪ .‬הרבה פעסיס בא כש״ס לית רבי יעקב בר אחא בשם רבי זעירא דרבי יודה היא דרבי יורה אמר אם יש‬
‫צורכה דלא )דאי לא( ופירושו בכל ביניהן ממין שבעה עליו הוא מברך‪ .‬פת טמאה ופת טהורה רבי חייא בר ווא‬
‫מקום לא סינעיא לפלוני אלא‬
‫לבר זה ומפורש אח״כ כאיזה דבר אמר אומר על הטהורה‪ .‬פה נקייה טמאה ופת קיבר טהורה‪ .‬רבי חייא 'כר ארא‬
‫איזה‬ ‫בא הספק ופה לא בא אחר כן בשם רב אחא על‬
‫הספק ולפרש הך לא צורכה דאי‬
‫לא בענין אחר כאשר עלה על לב קצת מפרשים אינו כ״א חוסר הבנת סגנון הירושלמי ונראה שחסר פה תיבת בסופה‬
‫וכצ׳ל לא צורכה דלא בסופה והש״ם מסיק דר׳ ירמיה לא נסתפק אלא מה לברך בסופה אכל ברכי‪ :‬שלפניה פשיטא‬
‫צי׳ וכסו שפירשנו ‪ :‬למה הוא חותם כה כארץ‪ .‬קאי אברייתא ׳דלעיל דאיתא לאחריו מכרך ברכה אחת מעין שלש והך ברנה‬
‫חיתם כ א ק וקסתסה הש*ם למה חותם בארץ ולא בבונה ירושלים ‪ :‬ומשכי נעשית כברכת פועליס‪ .‬דחותמת ג"כ נ א ק ‪:‬‬
‫שי\ו עושין מלאכה עם בעל הבית• ואין להם פנאי‪ :‬בסעודן• בשכר סעודתן‪ :‬עבדין לה‪ .‬לברכה אחת מעין שלש‪ :‬כמטבע‬
‫ברכת• ואסור לשנות אותה‪ :‬אהו להזכיר בה‪ .‬כברכה אחת מעין שלוש‪ :‬מעין המאורע‪ .‬מעין היוס בשבתות ור״תוימים טובים ‪ :‬מיחוש‪.‬‬
‫ולהזכיר ‪ :‬כשהוא מן המובחר‪ .‬פי׳ על המובחר בדגן ומפרש כיצד ול׳ התוספתא סברכין על הדגן שהוא מן המובחר■ כיצד ‪ :‬קלוסקין‪.‬‬
‫קלוסקא ל' יונית•;( עוגה קטנה נקייה ביותר‪ :‬שזו ממין שנעה‪ .‬שסשוכח בהן א״י ארץ חטה ושעורה וגו׳‪ :‬דר׳ יודה אסר‪ .‬לקמן )דף‬
‫ממין שנעה‪ .‬הניאו לפניו סינים הרבה ויש ביניהם ממין שבעה‪ :‬פת טמאה‪ .‬פת של חולין טמאה‪ :‬ופת‬ ‫ביניהן ממין‬
‫‪.‬‬ ‫ל״ח ע*א(ס״ד‪ :‬אס יש‬
‫איזה‬ ‫קיבר‪ .‬פת שאינה נקייה סן הסובין‪ :‬על‬

‫ססורמהשייס‬
‫ג( תוספתא פ״ד ועיי׳ בבלי ל״ט‪.‬‬ ‫תושפתא פ״ד ובשינוי וכן •כבלי ל*ז‪^ .‬סילעיל )דף י״ז'ע״ב( פ״ב הל׳ ה׳ בכלי מ״ו‪.‬‬

‫•‬ ‫‪10‬‬ ‫•‬

 ‫ברכות‬ ‫פרה ששי הלכה א׳ פ‬ ‫םברכין‬ ‫כי צ ד‬ ‫)רף י' >רנ עי ס‬

‫ח ן ץ חן היין ^חן ר^פת‪ .‬נש׳ם זיא לית חאן דחילק על רב הוכא איזה מהן שירצה יברך‪ .‬דיש בכל אחד צד לטיכותא ולגירעותא ;‬
‫י וגס הש״ס סניא רא״ה לדבריו קחתני׳ אבל בבבל• ס' קורא‪ .‬פי' רש״י ברכות ל״ז רך של דקל וסופו להתקשות ‪ :‬מתכיתא‬
‫איתא ור' ייתכן אמר אפי' פת ויין זקצת תימא שר׳ יוחנן מרי׳ דר' אושעיא‪ .‬היינו התוספת' פליגא על הך ברייתא דתני ר' יהזשע‬
‫דירושלחי לא כזכר בירושלמי וכזכר בנבלי וכבר הערכי ע*ז ואפשר לזה ר׳ יהושע אינו התנא ר׳ יהושע אלא אמורא ‪ :‬ואילו הן סיני דשאים•‬
‫לעני! ברכה וכסו שמשיק הש״ס‬ ‫דלר״ח דאסר בברייתא אפילו אמר‬
‫סוף פ״ה דכלאיס‪ :‬הקיכרם‪ .‬שנוי‬
‫ברוך שברא החפץ הזה זנו' יצא איזה מהן שירצה יברך‪ .‬א( קורא רבי יעקב בר‬
‫שמואל אומר עליו בורא פרי העץ• בסס׳ כלאיס פ' ה ס ח ושס פי׳‬ ‫נסי אס אמר שהכל יא״כ שמואל אחא בשם‬
‫דאסר >קמן הלכה כר״ח לית לי׳ הנא רבי חלפתא בן שאול שהכל נהיה בדברו‪ .‬הר״ש שהוא דרדר‪ :‬והחליקה‪ .‬סין‬
‫‪ ,‬הא דרב היכא והא דלא כזכר חני ־בי יהושע בורא מיני דשאים• סתניתא דר׳ עשב וכן הדמוע והאטד וסדתשיב‬
‫הני ולא חשיב קורא ש״ס דלאו‬ ‫פה ר׳ יוחכן ובבבלי לא כזכר‬
‫אושעיא פליגא עילויי ‪ C‬ואילו הן מיני דשאים הקינרם‬
‫מין דשא הזא ‪ :‬מת‪,‬י ב׳ דר‬ ‫שמואל עיי' מבוא ס׳ד ע״א‪.‬‬
‫יודה היא‪ .‬סתני׳ דתני בירך על‬ ‫והחליטה והרמוע והאטד‪:‬‬ ‫שהכל נהיה בדברו טפילה‪.‬‬
‫מחני ב בירך על פיחת האילן בורא פרי הארמה פימת האילן נורא פר* האלסה‬ ‫הרשב״א בחידושיו לד'‬
‫נ׳יט מביא הירישלמי בזה״ל ססתברא יצא• על פיחת האדמה בורא פרי העץ לא יצא‪ .‬יצא אתי׳ כר״י ‪ :‬עביד את‬
‫קברך על הקפליט שהבל טפלת ועל סלם אם אמר שהבל יצא• רבי חוקיה בשם רבי האילנות כקשיס• בסשנה בימריס‬
‫לירק וכתב משסע דהדין לישכא יעקב כר אחא ‪ C‬דרבי יודה היא דר׳ יודא עביר את פ״א איתא יבש המעין נקצץ האילן‬
‫סביא ואינו קורא ר״י אוסר מביא‬ ‫דירושלק^ אזיל כלישכא דגמרין‬
‫דדחי אידי •ואידי שהכל ובהא האילנות בקשים‪ .‬אמר רבי יוסי דברי הבל היא פירות וקירא אלסא דאית לי׳ הפרי יונק‬
‫פליגי סר סבר חביב עדיף זכו׳ האילן ככלל פיחת האדמה• ואין פיחת האדמה בכלל סן הקרקע והאילן הוא לפי• כקש‬
‫עכ*ל וזה נראה דחוק קצת דהא פירות העץ‪ :‬רב הונא אמר חוץ מן היין ומן הפת• לראש השבולת‪■ :‬דברי הכל היא‪.‬‬
‫בריש הסוגיא פה כראה פשוט מתניתא אמרה כן חוץ מן •היין שעל היין הוא אומר נס חכסיס דפליגי אר' יהודה‬
‫סודיס הנא‪ :‬פימת האילן בכלל‬
‫דסברך אקפלוטין נפה״א ‪ 7‬הא אסר בורא פרי הגפן‪ .‬חוץ מן הפת שעל הפת הוא אומר‬
‫פימת האלמה‪ .‬שגס האילן יונק‬ ‫נברך אקפלוט׳ן וכו' ולא פטר‬
‫פרגיתא והיאך יש סשסעות בסיף המוציא לחם מן האיץ• תני ‪ C‬רבי יוסי אומר כל ומתפרנס מן האלמה לכן יצא‬
‫שמברך על קפלוטין שהכל אס לא המשנה©(על המטבע שטבעו חבטים לא יצא ירי חובתו• אס אסר בורא פרי האדמה‪ :‬ואין‬
‫שנדחק ליגרום מברך על קפלוטין ר׳ יודה אומר כל שנשתנה מברייתו ולא שינה ברכתו פירות האדמה בכלל פימת העץ‪.‬‬
‫שהכל שהכל טפלי; לירק אבל באמת לא יצא• רבי מאיר אומר אפילו אמר ברוך שכר׳ לכן אס אמר על פימת האדמה‬
‫בפה״ע לא יצא; רג הוכא אמד‪.‬‬
‫פסקא יקאי על סיפא למתני׳ ועל‬
‫כפירושנו; החפץ הזה• מה נאה הוא זה יצא• ר׳ יעקב בר‬ ‫נס לגי׳ הרשב*א יש לפרש‬
‫שברכת שהכל טפלה לברכת •רק‬
‫אחא בשם שמואל הלכה כר׳ מאיר‪ .‬מילתיה דרב כולן אס אמר שהכל יצא ‪ :‬סתניתא‪.‬‬ ‫סת‬
‫״(חד פרסוי אתא לגבי רב ביין דאנא דראש הפרק‪ :‬חוץ סן היק וכו'‪,‬‬ ‫אסרה כן‬
‫אכל פיסתי ולא אנא חבים טברכא עליה ואנא אסר ברוך דברא החן פסא נפיק אלסא מתוך חשיבותן קבעו ברכה‬
‫אנא ידי חובתי• א י ל אין‪ .‬רב יהוד׳ בשם אבא בר כר חנה י( בר קפרא ותרין לעצמן הכי כמי איני יוצא בברכת‬
‫שהכל‪ :‬״(ססטבע•כצ*ל ‪ :‬שנשתנה‬
‫‪.......... .‬‬ ‫תלמידוי נתארחי אצל בעל הכית כהדין פונדיק׳ דברבתא אסיק קומיהון פרגן ואחונייא‬
‫מברייתו‪ .‬כגון פת ויין‪ :‬ולא שיכה‬
‫י>ברכתו! *שב^ן• על הפת בפה״א‬ ‫•וקפלוטין א מח נכרך על קפלוטה ח פטר אחוניחא‬
‫אחונייתא לא פטר לא דין ולא חן• קפץ חד ובירך על פרגיחא שהכל נהיה בדברי* י ׳ ועל היין נפיי״ע לא יצא‪ ,‬ובתוספת׳‬
‫הגי׳ יצא ונראה שהוא ט׳ס וכן‬ ‫־‬ ‫©©(גחיך ליה חברים איל בר קפרא לא לזה גורגק ®®®(אלא לך לוגלן• והע שה‬
‫בגרגרנותו אתה למה לגלגתי• ולזה אמר חבם אין כאן וקן אין כאן• אמרו לא הגיה הגר״א לא יצא‪ :‬סילתיה‬
‫דרב אמרה כן‪ .‬גס מעשה די ב‬
‫יצאה שנתן עד שטחו• איד יוסי ״®״®(הא אזלינן הרין ולא שמעינן מינה כלום• מיי‬
‫אמר כן דהלכה כר״ס‪ :‬תד פרסוי‪.‬‬
‫דתד פרסוי יהודי הדר כארץ פרם‪:‬‬ ‫■‬ ‫מ תני‬ ‫כדין מסתכרא מברך על הקפלוט שהבל נהיה בדברו טפילר׳‬
‫בגין‪ .‬ואסר לי' בגין וכו׳ ‪ :‬פישתי‪ .‬פתי ‪' :‬ולא אנא חכים סנרכא‪ .‬ואין אני יודע לברך עליה‪ :‬פינדיק׳ דניכתא• כן שם הפונדק‪ :‬פרגן‪ .‬סין עופות‬
‫ע״ב( הב אחוונא לתורייא ופה פתרונו שלקות מעשב ובבבלי‬ ‫‪,‬‬ ‫}דף צ״ו‬
‫וכלאיחא^ בהצבה דלעיל ‪,‬‬
‫•י ירת ___‬‫‪ ...‬הוא שס כולל למיני‬ ‫ידוע‪....... :‬‬
‫ואחונייא‪.‬‬
‫‪t‬‬ ‫‪. a‬‬‫_ _‬ ‫___‬ ‫‪/ L-‬‬ ‫•‬ ‫*‬
‫שיש מפרשים שס פרוניש ; אמרי‪ .‬הנך תלי‬ ‫ג*כ מהירושלמי ולא נסו‬ ‫אקלדשי״ט וזה הפי׳ מוכח‬ ‫איתא לורמסקין ופי' רש״י שלקות סעשכ שקירין‬
‫תלמידי היו מסופקין היאך יש לברך‪ :‬פטר אחוניתא‪ .‬דהוא ג״כ סין ירק‪ :‬ולא פטר פרגיתא• דנרכתו שהכל וקפלוט ברכתו בורא‬
‫פרי אדמה וכר'זעירא בהלכה דלעיל}ל׳ה ע*נ( דאסר דר' חייא בר ווא פלי^אר' בכיסין בי יפת וסובר דאשלקות סנרכין פה״א והלכתא‬
‫נוותיה דשסע סן ר׳ יותק •אות ; לא פטר לא לין‪ .‬לא פרגין דברבת בפה״א לא פוטרת ברכת שהבל‪ :‬ולא דין‪ .‬ולח קפלוטין‪ .‬דקפלוט‬
‫ועל כול; אם אמר שהכל •צא‪(®®:‬גחיך‬ ‫ופער כול; וכדאיתא נסתכי׳‬ ‫לברך אחביב; ובירך על פרגיתא שהכל‪.‬‬ ‫חביב זחשיב מאתוניות ויש‬
‫עציו חבריה דנהי דבדיענד יצא אם כירך שהכל מ״מ לכתחילה יברך אכל מין ברכה הראויה לו ולא‬ ‫לי' חבריה‪ .‬כצ״ל לגלג‬
‫יפטור ברכת נפה׳א בברכת שהכל‪ :‬״“®(אלא לך לגלגן‪ .‬כצ״ל אני כועס ויובן מענינו או חכר כאן ע״י שגגת המעתיק ובבבלי איתא פ•'‬
‫לא עליו שהוא מאג לאכול ולא יכול לעמוד על עצמו עד שיבורר הדין אני כועס אלא עציך שלגלגת עליו אני כועס‪ :‬חכס אין כאן‪.‬‬
‫אס אין חכם כאן גם זקן אין כאן בתסיה והוה לך לשאול אותי שאכי *•קן‪(®®®® :‬הא אזלי• כצ״צ הרי הלכו להם שכיס כלו׳ ק תו; זלא‬
‫שמעינן סיניה כלוס• ועדיין צא ידעכו איך ההלכה דגר קפרא לא אמר היאך לברך‪ :‬מיי כדון‪ .‬כצ״ל‪ .‬פי׳ מאי הוה עלה‪ :‬מברך על‬
‫הקפלוט‪ .‬ופוטר אחוניית ואח״כ מברך על הפרגית‪ :‬שהכל נהיה בלגרו טפילה לו‪ .‬ולא יברך על׳הפרגות שהכל ויפטור את כולן‬
‫שברכת שהכל שהיא אינה חשובה וממרר ת כברכת בפי\א שהרי■ה»א טלצת הכל׳ויותר יש לברך הברכה המיוחדת להמין‪ _______ :‬ס ת ג י‬
‫ס ס ו ר ת הש׳יס‬ ‫‪.‬‬
‫י( תוספתא פ״ד בנלי שס ובשינוי‪ C .‬בנלי‬ ‫*‪ C‬נבלי צ״ו ובשינוי שקות האומרים‪ .‬נ ( כלאים פ״ה הל׳ ח׳‪ 0 .‬עיי׳ בנלי ברכות מ׳‬
‫‪.‬‬ ‫שס* י( בנלי צ״ט ע״ש‪.‬‬
 ‫לח )דףי■ עיג(‬ ‫בר מ ת‬ ‫פרה ששי הלכה ג׳ ך ה׳‬ ‫כיצד מברכין‬
‫מ ת נ י ‪ 0‬אומר ברוך דיין האמת‪ .‬ברכהשמברכיןעלכל דבר של פורענות וכדאיתא לקמן פ*ט‪ :‬בא לאוכלו‪ .‬לשתותו הוה לי׳ למימר ואפשר‬
‫דנקט לה אגב גררא דאחריני; בא לאכלן אומר שהכל‪ .‬וכת״ק דמתני׳‪ :‬ראה טבלות שנשרו‪ .‬בשעה שכשרי דאילו בשכבר נשרו‬
‫אי! סני ה מ ת נ י ד' כשהיה בדעתו לאפל פת‪ .‬אחר אלה מינים והפת עיקר והמינים אלו טפלים •לו לכן לא משגיחינן לחכמים על‬
‫מין שנעה ויברך על איזה מהן שירצה‪ :‬צריך לברך בסוף‪ .‬קאי אחכסים למתני' לאמרי על איזה מהן שירצה מברך ואסר ר׳ אנא‬
‫^ ^‬ ‫)ולקמן ר'גא^ אס כירך על שאינו מסין שבעה צריך לברך כסיף אמין‬
‫טחני ג על דבר שאין גידוליו מן הארץ אומר‬ ‫שבעה דברכת בירא נפשית אינה פוטרתי וכדאיתא יזע»)<‬
‫הל א׳ לברכת ב״נ אינה בכלל ניכה אחת שלאחריה‪ :‬יפר שהכל נהיה כדברו• על החומץ ועל הגמיי ועל הנוכלוח‬
‫ר׳ בא‪_ .‬ואסר ד׳ אבא‪ :‬יצריך לברך בסיף‪ .‬ואי אית לי׳ כריב״ל אומר שהבל נהיה בדברו• רכי יהורה אומר כל שהוא‬
‫מץ קללה אץ מברכין עליו• החמיץ ״נו אוםר ברוך‬ ‫><״אי ‪,‬־«?‬ ‫לא״ל‬ ‫אמי■ אלא נ־היה‬ ‫דיננן לא‬
‫י‬ ‫י‪-‬״‬ ‫דווי‬ ‫לבסוף הלא בה ס של בת פוטרתו דע כ ריב צ סיירי בדעתו לאכינ‬
‫דיין האטת• בא לאוכלו אומר שהכל נהיה ברבת‪.‬‬ ‫כ‪,‬ית פת לאל־ה איו סניא לומי ‪ « p‬־ שיעתי לאניל פת היה‬
‫ראה גוביי אומר ברוך דיין האמת• בא לאכלן אומר‬ ‫‪3‬א‪,‬ן‬ ‫טפל אצלי אלא ודאי דאית לי׳ לר׳‪ .‬אבא דר‪33‬ן‬
‫שהכל נהיה בדברו‪ -‬ראה נובלות שנשרו אומר‬ ‫לאכול פח וצריך לברך באחרונה ובא להשמיענו דסנרך באחרונה‬
‫ברוך דיין האמת• בא לאוכלן אומר ברוך שהבל‬ ‫בחד‬ ‫על סין ז' וכדפירשנו‪ :‬לא בירך נעשה טפילה‪ .‬קאי אר' יהודה‬
‫נהיה בדברו‪:‬‬ ‫דסתני׳ דאמר על סין שבעה מברך ומסיק הש״ס דאס לא בירך על‬
‫‪ -‬ך ‪ - -‬ר‪,-,‬‬ ‫‪ ..‬ך‪ - ,..‬ך;״ ‪.:,‬ן‪,,.‬‬ ‫סין שבעי‪ :‬כ*א על סין רחר נעשה סין שבעה טפילה כלו׳ גילי‪ .‬בזי^‬
‫ר סני ד הו לפניו מ נ ן הר‪..‬ה רבי יהודה אומר‬ ‫שהמין אחר הוא לו ‪i‬יקר וסין שנעה טפילי‪ :‬״(דחנינן תק‪.‬‬
‫אם יש ביניהן ממין שבעה עליו הוא מברך• וחכמים‬ ‫יתנינן תסן לקמן ס״ז‪ :‬כל שהוא עיקר יעסו טפילה‬
‫אומרים על אי זה מהן שירצה• רבי יהושע בן לוי‬ ‫וא״ב הכי כסי פטור לר׳ יהודה לברך על סין שבעה‪ :‬ה‪7‬א‬
‫אמר מה פליגן ר' יודה ורבנן• כשהיה ברעתו לאבל‬ ‫גריזסחה‪ .‬הערוך גורס גרחסיתא ופי׳ מאכל שיש בה תורמוסין‬
‫פח• אבל אין בדעתו לאבל פת כל עמא מודויי שאם‬ ‫ומיכיןהרבה‪ :‬סמך על תורסוסה‪ .‬דאף שיש בה מיכים חשובים‬
‫יש ביניהן ממין שבעה עליו הוא מברך‪ .‬א"ר אבא‬ ‫מהתויסוס התורמוס הוא עיקר‪:‬‬
‫__ ___‬ ‫י•‬ ‫‪J- L‬‬ ‫דאינו חשוב הרבה ואסר בדרן רמז אל תגזול ממנו הכרנו‪ ::‬עד‬
‫צריך לברך בסוף• א ר יום הדא דד «א פל גא על‬ ‫כדון כשיש כדעתי לאבל פת‪ .‬הא דאמרינן דסברך על תורמוסה‬
‫דר יהושע בן לוי דל יהושע בן לוי אמר מה פליגין‬ ‫כשיש בדעתו לאכול פת אחר הגרוזסיתא אז הקיכיס שבגרוזסיתא אינס‬
‫ר׳ יודה ורבנן בשהיה בדעתו לאבל פת אבל אם אין‬ ‫חשובים ונעשה התורמוס עיקר‪ :‬לא היה בדעתו לאמל כת לא‬
‫בדעתו לאכול ■פת כל עמא מוריי שאם יש ביניהן ממין‬ ‫בדה‪ .‬לא אסר דהכל נעשין טפלה לתויסוס וסלי? חיי״ עיקי ק‬
‫שבעה עליו הוא'מברר‪ .‬ומר ר' בא וצרי׳ לברד בסוף‬ ‫התורמוס ומכרך על המין החשוב יותר; ״״(גבי אילין• רל״ל'•‬
‫‪J‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪rn‬‬ ‫‪W‬‬ ‫נסכין זיתא• ראה אותם לוקחין זית ומנרנין לפניו ולאחריו ודעתס‬
‫לא בירך נעשה טפילה^ (דחנינן תמן כל שהוא ע^קר‬ ‫לאכול פת; ועכדין כלון‪ .‬בתסיה דהז׳ת נעםר\‬
‫טפילה מברך ״על העיקר ופוטר ‪,‬את הטפילה‪.‬‬ ‫ועמו‬
‫‪^ ... ............‬‬ ‫העיקר ופוטר את הטפלי‪ :‬וכדלעיל‪ :‬״״״(ר׳ זעירא שצק‬
‫הדא גריומהה רבי ירמיה בשם ר' אמי מברך על‬ ‫והבא אחריו נעתקיס בטעות וצ״ל מה שלמעלה לקטה ומה שלקטה‬
‫תורמוסה‪ .‬א״ר לוי על שם )משלי כ״כ( אל תגזול רל‬ ‫למעלה וכצ״ל אקר ר׳ זעירא ויאות קן סאן ונו' ר׳ זעייא שלח שאל‬
‫כי דל הוא‪ .‬עד כדון _כשיש בדעתו לאבל פת‪ .‬לא‬ ‫וכו׳ והכי פירושו אקר ר׳ זעירא ויאות כלו׳ גדין תמה ר״ג זוגא‬
‫על הנך דבית ר׳ ינאי סהא דחזינן רבנן עוליס לראש חדש‬
‫היה ברעתו לאבל פת לא בדה‪ -‬רבן גמליאל זוגה סלק‬ ‫לא‬ ‫כלו' לסעודת ריח או צענר החדש ואכלין עכבין יכי';‬
‫חמתהון נסבין ניתא ומכרכין‬
‫‪,‬‬ ‫איליןדביחר׳ ינאי‬‫‪,‬‬ ‫®״(גבי‬‫‪,‬‬ ‫כשיש בדעתן‪ .‬כצ״ל; לאכול פח‪ .‬לכי שהיה בדעתם לאכול פת‬
‫לפניו ולאחריו‪ .‬אמר לון‪-‬ועבדי] כחןי ®״®(ר׳ זעירא שלח‬ ‫בסוף והוה בכלל כל שהוא עיקר ועמו טפלה סנרך על העיקר וכו׳‬
‫שאל לר' שמואל בר נחמן רבי כהנא בשם ר׳ אבינא‬ ‫וכן הא דנית ר׳ ינאי והא דלא אמי ויאות סהך מתני' כל שהיא‬
‫בי עמא מוריי שאם יש ביניהן ממין שבעה עליו הוא‬ ‫״”יי י״‪,‬‬
‫‪..... .‬‬ ‫י‪-‬׳ ‪.‬ייי‪-.‬״‬ ‫‪-,.n-,...‬‬ ‫דהך מתני מיירי בברכה שלפניה‪ :‬ר זעירא שלח שאל לי שהיאל‬
‫זע א ו אות‪ ,‬מן מאן דאנן חמ ן‬ ‫׳ ^ ׳‬ ‫בר נחמו• פי׳ שאל לריש בר נחמן האיך יברך אס אין דעתו לאכול‬
‫רבנן פלקין לריש ירחא ואכלין ענבין ולא מברבין בסופה•‬ ‫פת והיו לפניי מינין הרבה וביניהן מקין שנעה והירושלמי ק*צך‬
‫לא בשיש בדעתו לאכול פת• היו לפניו מינין שבעה‬ ‫ר׳ כהכא‪ .‬והשיב לו• הכי אסר ר' כהנא בשם ר׳ אנ׳נא‪' :‬כל עקא‬
‫על אי זה מהן הוא מברך• תמן אמרין ^(כל הקודם‬ ‫סודיי‪ .‬וכריב״ל דלעיל‪ :‬תסן‪ .‬בבבל‪ :‬כל הקודם למקיא־ של »'‬

‫יגי׳ אק זית שמן ודגש ‪ :‬קולס לכל‪ .‬ואם היו לפניי זתיס וענבים את הפרפרת שלאחר המזון♦ כירך על הפת פטר אח‬
‫מכרך אזתיס לזית קולס יותר לארן ב׳ מענבים לאק א' יכז הפרפרת• כירך על הפרפרת לא פטר את הפח• בית‬
‫‪ .‬י ’ ״ שמאי אומרים אף לא מעשה קדירה* אמר רב חסדא לא‬ ‫ל'’י‬
‫׳‬ ‫ה׳ לא‬ ‫מתני‬ ‫הוא שני לארץ ג׳ וגפן ג׳ לאין א ‪:‬‬
‫‪r‬‬ ‫תכיכן‪.‬‬

‫הש״ס‬ ‫ססוית‬
‫נבלי מ״א‪.‬‬
‫י‪10‬‬
 ‫ברכות‬ ‫פרק ששי הלכה ה׳‬ ‫כיצר מברכין‬ ‫)יףי■ ע׳ס‬
‫הכאה כיסנין‪ .‬רש׳י פי׳ שנאה לאחר ’אכילה וברכח הקזון תכינן‪ .‬בקתני׳ כל^ הקשנה לא אקרה אלא בירך וכו׳‪ :‬אכל אם‬
‫בירך על היין שבתוך הקזון לא פטר‪ .‬וטעקא קפורש בבבלי קשוס לזה‬ ‫והערוך פי' בשם ר׳ האי הס כעני והיא פת בין קתובלת‬
‫ובין שאינה קתובלת שעושין אותה צעכין יבשין וכוססיי אותה בבית לשרות וזה לשתות ‪ :‬תקן‪ .‬נראה דלא קאי אבבל דבבבלי לא קצינו‬
‫הייןשלאחר הקזון‬ ‫הקשתה ושלא בבית הקשתה ע״ש וקתוך דבריו נראה שבא גס בתוך קי שאוקר דיין שלפני הקזון לא פטר את‬
‫ואדרבה יש שס כסה מאן דאוקריס‬ ‫הסעודה וכן קשקע קן הירושלקי‬
‫שאקר בקה הוא פליג כשאכל תנינן אלא בירך על היין שלפני המזון פטה את היין דאפילו יין שבתוך המזון פוטר‬
‫את היין שלאתר הקוון וכבר ביררנו‬ ‫מאותו הקין באקצע הסעודה‪ .‬שלאחר המזון• אבל ‪ C‬אם בירך על היין שבתוך המזו‬
‫גס בקה שני' רש״י שבאה לאחר לא פטר את היין שלאחר המזון* תמן אמתין אפי׳ סבוא פ׳ב ערך תקן לתקן כאקר‬
‫ברכת הקוון אין נראה קן הירושלמי בירך על היין שלפני המזון לא פטר את היין שלאחר גס על ארצות אחרות חון קבבל‬
‫ואפשר שהכוניז פה על איזה ישיבה‬ ‫דקסיק דר׳ יוחנן פליג אפי' לא‬
‫שבדרום‪ .‬״‪(.‬כהדין דשתי קונדיטון‪.‬‬
‫בא* קאותו המין באקצע הקזון המזון‪ .‬והא תנינן בירך ער היין שלפני המזון פטר את‬
‫וקשקע דלכקרי פליג אר' תייא היין שלאהר המזון• רב הונא ורבי יהושע בן לוי ®(כהרין צ״ל חד אקר כהדין וחרכא אקר‬
‫יאינו מצריך ברכה לא לפניה ולא דשתי קונדיטון‪ .‬וחרנה אמר כהדין רשתי חמר בתר בהדין וכו׳ פי׳ הא דאסרי‬
‫לאחריה ואי לאתר בהק״ז׳אקאי בילני• ר׳ חלבו רב הונא רב בשם רבי חייא תבא=( תקן דאין היין שלפני המזון פוטר‬
‫אין צריך לפניה ונראה מן הירושלמי פת הבאה כיסנין אחר המזון טעונה ברבה לפניה קיירי בשותה יי; המעורב במיני‬
‫בשקיס וזה אינו עיקר שתיית יין‬ ‫כפי׳ התוס׳ שס דבאה קודם‬
‫לכן איני פוטר היין שלאחר הקזון‪:‬‬
‫לפניה ילאחריה• אמר רבי אמי רבי יוחנן פליג‪ .‬אמד רבי‬ ‫בהק״ז ואינו צריך ברכה‬
‫מנא לרבי חוקיה במה הוא פליג♦ ®®(בשאבל מאותו בתר בילני‪ .‬ק׳ יוניח*( יפתרוכה‬ ‫דקתחילת הסעודה דעתו לכך‬
‫מעשה קדירה• נבל• מ״ב המזון באמצע המוון‪ .‬אייל אפילו לא אבל מאותו המין ערמון כן פ־׳ י״ב קוספיא נאכל‬
‫איתא איבעיא להו ב״ש באמצע המזון‪ .‬אתא רב חגי בשם רבי זעירא אפילו לא טעה הרבה כזה( ויותר נראה‬
‫ארישא כליגי או דלקא אסיפא אבל מאותו המין באמצע המזון• ®®®(אמר רבי חנינא שהוא ק' מקי** ( ופתרונו קרירות‬
‫שאכל דבר קר קודם הסעודה‬ ‫פליגי זקאי בתיקו וכתב הרשב״א‬
‫בחידושיו לענין פסק הלכה סספקא בר סיסיי הון אילין דנשייא משרחין ליה נקלווסין והוה לעורר תאות האכילה ושתה אח״כ‬
‫לן אי ב״ש ארישא פליגי או אסיפא שבק לון בתר מזוניה ומברך עליהן תחילה וסוף רב יין להעביר הקרירות‪ :‬פת הבאה‬
‫פליגי והוה לי׳ ספק דרככן חונה אכל תמרין עם פיסתיה• איל רב חייא בר אשי כיסנין‪ .‬בבבלי איתא פת הנאה‬
‫ואמרינן אסיפא פליגי ונ״ה סברי פליג את על רבך שובקין בתר מזונך ואת מברך עליהן בכסנין ופי רש*י לאחר אכילה‬
‫דפרפרת פת הוא דלא פטר אבל תהילה וסוף‪ .‬א״ל אינין אעין עיקר נגיסתי‪> .‬רבי יונה וברכת הסזון היו רגילין להביא‬
‫כסכין והן קליות ומכיאין עקהל‬ ‫קעשה קדרה פוטר ע*כ וכן עולה‬
‫קדנרי הרקב״ס פי׳ הקשנה וכן ורבי יוסי סלקון למישתיתיה דרבי חנינא ענתנייה אפיק פת שנילושה עם תבלין ויש שעושץ‬
‫‪ M‬בטא״ח סי׳ קע״ו בהגהה ‪ .‬קומיהון פת הבאה בכיסנין לאחר המזון• אמרין נישבוק אותן כקין לפורים ואילנות ואוכלין‬
‫ול״ע דצקה נעזוב קה שפשיט אולפנה וניתי לן למתניתה• רתני רבי מנא אמר משום מהן דבר מיעט‪ :‬ר׳ יוחנן פליג‪.‬‬
‫ר׳ יודה שאמר משום רבי יוסי הגלילי פת הבאה כיסנין ואקר דאינר‪ :‬טעונה ברכה ;‬ ‫להירושלקי קקקי תיקו דבנלי‬
‫לאחר המזון טעונה ברכה לפניה ולאחריה• אמרי מפיון ״®(כשאכל מאותו המין באקצע‬ ‫בס׳ יד קלאכי חלק‬
‫הקזון• כצ״ל כשאכל כבר כת הבאה‬
‫כסכין בתוך המזון שס פליג ר׳‬
‫דהן יחידיי ורבנן פליגין עלוי נעביר ברבנן‪ .‬אמר‬
‫יוחנן ואמר דפטור גס לאחר המזון‬ ‫ע״ג‬ ‫מרינוס בי רבי 'יהושע אהן אבל גריזמי וסלית אף‬ ‫י‬
‫דהוא מברך על גריזמתה בסופה לא פטר סולתא‪'.‬מה כבית שמאי־דבית שמאי אומר דנקשך כתר הך שבתוך המזון‬
‫אף לא‪ ,‬מעשה קדירה‪ .‬אטר רבי יוסי דברי היל היא‪ .‬בירך על הפת פטר את אבל אי לא אכל בתוך המזון מודה‬
‫הפרפרת ואת מעשה קדירה בדברי בית חלל• בית שטא• אומרים לא פטר את מעשה או לא שנא ‪ :‬אפילו לא אכל‪ .‬כיון‬
‫דעל פי הרוב באה אחר הקזון‬
‫קדירה• אבל אס בירך על הפרפרת תחילה כל עמא מורוי דלא פטר את הפת‬
‫מתחילה דעתו לכך והוה כדברים‬
‫הבאים סיזקת הסעודה‪®® :‬״(רבי‬ ‫ולא מעשה קדירה• רבי אבא בדיה דרבי פפי בעי‪ .‬אהן דאכל סולת ובדעתיה‬
‫^‬
‫ונסחר‪:‬‬ ‫חנינא בר סיסי‪ .‬כצ*ל‬ ‫מברכה‬ ‫מיכול פיח<^ מך‪,‬ן‬
‫אקר‪ :‬הוון אילין דנשייא וכו׳‪1‬‬
‫נציל היו אלה דבי כשיחה שןלחץ לו‪ :‬נקלווסין• קין תקריס חשובים ‪ :‬וקגרך עליהן תחילה וסוף‪ .‬דהס דברים הבאים שלא קחקת הסעודה לאתר‬
‫הסעודה וצריכין ברכה תחלה וסוף יכן ‪ ,‬קסיק רב פפא בבלי שם ‪ :‬פיסתיה• פתו וכן לעיל }דף ל״ז ע״ב( הלכה ב׳ בכין דאכא אכיל פישתי‪:‬‬
‫על רבך‪ .‬על ר' חנינא בר סיסי דהוא שבק הנך כקלווסין לסוף לברך עליהן תחלה וסוף; שיבקיכהו‪ .‬כצ״ל וכאשר הוא ברא׳ש‪:‬‬
‫בתר קז‪1‬כד‪ .‬שבה גם את בתר קזונך כדי לברך תחלה וסוף‪ :‬איכן אינן עיקר נגיסתי‪ .‬הן הן עיקר אכילתי ובקס׳ טבול יוס‬

‫לה ר׳ •הודפ משקי־ דר׳ה ג קסתקק סנל נ׳ נמתי ‪j‬עיי ק נוח נ ח כנב ג׳ (‪ :‬נעביד כרבנן•‪ .‬דפציגי חריהג דנא לברך ___‬ ‫דאקר‬
‫אה; אכל גריזסי‪ .‬והשאכל גראקי הוא גריזקתה הנזכר בהלכה הקודקת וקפורש שם‪ :‬וסלית‪ .‬ענינו קורה שהוא קעשה• קדרה‬ ‫וסוף‪:‬‬
‫שנעשה קן סולת‪ :‬על גריזקתה בסופה‪ .‬בסופה כדי נקט דה׳ה בתחלתת ואפשר שהוא ט״ס‪ :‬קה כבית שמאי• וכי יסבור מרינס‬ ‫ואפשר‬
‫דב״ש אוקר אף לא סעשה קדירה‪ .‬וקסיד דב״ש קאי על הסיפא בירך על הפרפרת לא פטר ^ את הפת ‪.‬בשיא אף לא קעשה‬ ‫כב״ש‪:‬‬
‫הא לתיק דהוא ביה פרפרת פוטר מעשה קדרה ‪ :‬דברי הכל היא‪ .‬דב״ש קאי ארישא בירך על' ה פ ת פטר את הפרפרת ונזה הוא‬ ‫קדירה‬
‫מברכה‬ ‫אנל גבירך על הפרפרת כ*ע מודה דלא פטר קעשה קדרה‪ :‬קהו ’‬ ‫דפליגי‬
‫הש׳׳ס‬ ‫ססורח‬
‫עי י' נגלי ‪ C *3V‬שם ק״א‪.‬‬
‫‪') bilif.‬יי" ‪^akavot^,‬‬
‫)דף יי ע׳ג עד(‬ ‫לט‬ ‫ברמת‬ ‫כיצד מברכין • פר־מ ששי הלכה ה׳ ו׳‬
‫צ ר י ך לכרך בסוף‪ .‬ורבנן דקיסרין פליגי אריב״ל דהלכה דלעיל‬ ‫מברכה על^ שולתא כסופא‪ .‬דיש לומר דבהק״ז שאחר הפת פונורתה‪:‬‬
‫’ דאסר מאי פליגי ‪ S‬יהודה ורבנן כשיש בדעתו לאכול פת וכתב‬ ‫מ ת נ י ף כשבוע הבן• ברשב״א וברא״ש הגי׳ בשבועה כן‪ :‬היא‬
‫מתניתא‪ .‬באורחין‪ :‬הא בעל הבית בתוך ביתו לא‪ .‬פי׳ דבה״ב שכל בכי הרשב״א בחידושיו לד' מ״גדפליגי אהא דאיתא שם דרבנן סלקיז‬
‫הסיבה כי כולן סוסכין עליו‪ :‬לריש ירחא ואכלין ענכין ולא מברכין בסופה וכו׳ והא דאיתא‬ ‫צריכין‬ ‫ביתו‬
‫־יתו נגררין עליו אין‬
‫‪,‬במתכי׳ זה הכלל כל שהוא עימר‬ ‫^^‬ ‫‪,‬ני ר׳ חייא‪ .‬פי׳ אבל כברייתא‬ ‫תני‬
‫ועמו טפלה העיקר פוטר את‬ ‫פ ש טין לי•‬ ‫מ ב ר כ ה על סו ל ת א ב סו פ א‪ .‬רבנן ד ק י ס י ן‬ ‫מוציא‬
‫•‬ ‫כולן‬
‫‪,‬‬ ‫מברך על ידי‬
‫‪.‬‬ ‫א יתא ‪:‬‬
‫הטפלה אפשר דשבירא להז לרבנן‬ ‫צריך ל ב רך כ סו ף •‬ ‫•‬ ‫ג׳ פרפראות‪.‬‬ ‫כולן בברכתו‪ :‬אחר ‪.‬‬‫!‬
‫דוקא כשאוכל‬ ‫מתגי ו הין יושבין בל אחד ^ואחד מברך לעצמן‪ .‬דקיסרין דהוא‬ ‫שסביאין עוד אחד אחר הסעודה‬
‫העיקר והטפל יחד או העיקר‬ ‫ואין רשות לאורח שיכנס♦ מפי׳ היסיבו אחד מברך לכולן♦ בא להן יין בתוך המזון‬
‫ואח״כ הטפל אבל כשאוכל הטפל‬ ‫מנחת בכורים ‪ :‬תמן תנינן‪• .‬משנה אחר‬
‫קודם אין העיקר פוטר אותו‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫‪1‬‬ ‫‪ , ,‬י‬ ‫פ״ד דסוכה‪ :‬גמר מלאכול‪.‬‬
‫גשניעי*‪ .‬לא יתיר את סוכתו‪ .‬לא ואומ על המוגמר‪ .‬אעייפ שאין מביאין את המוגמר בברכה שלאחריה ‪:‬‬
‫הביאן להן יין* וכו׳ הביאו להן‬ ‫יתיר אגדים שלה לסותרה דהא אלא לאחר סעודה‪ .‬ר׳ יהושע בן לוי אמר בשבוע‬
‫לידים‪ .‬בנבלי הגי׳ הביא‬ ‫כל היוס חיבתה לישן ולשנו ואי היא מתגיתא‪ .‬הא כעל הבית כתוך ביתו לא♦ תני ד *‬
‫סרר סעורח ‪ p‬להם מיס וכו' בא להן יין‪ ,‬והוא‬ ‫אקלע לי' סעודתא אכול לה בגווה‪ :‬תיא אפי' בעל הבית בתיך ביתו• תני‬
‫אכל מוריד הוא את הכלים‪ .‬ואת‬
‫די אתת‬ ‫ריקי׳יי’ ' ״ ״ י ־ ‪? 6V S‬״‬ ‫המצעות שנשתמש בהן בתוכה אורחין נכנסין דושבין על הםפסלין‬
‫אח*כ סיס ■לנט״י‬ ‫בדתניא היו לו כלים נאים זסצעות שכולן מתבנסין• הביאו להן יין כל אחד ואחד מירך ד הא סביאין י‬
‫נאות מעלן לסוכה‪ :‬בשביל כבוד לעצמו♦ הביאו להן לידים כל אחד ואחד נוטל ידו לסעודה אבל לגי' הבבלי שנוטל‬
‫יוס טיב‪ .‬שמראה כסכין עצמו אחת‪ .‬הביאו להן פדפדת כל אחד ואחד מבדך לעצמו‪ .‬ידו אחת קודם שבא היין הנטילה‬
‫לקראתו לסקו® שיסעוד שס עלו והיסבו הביאו להן יין אף על פי שבידך על הדאשון צקבל כה כוס ששותה לפני הסזון‬
‫כפי׳ רש״י או ספני כבוד הברכה‬ ‫הצילה‪ .‬כצ זה ספי׳ רשיי על‬
‫המשנה דסוכה‪(” :‬בשס רב‪ .‬כסחק‪ :‬צדיך לבדך על השני‪ .‬ואחד מבדך ע״י כולם• הביאו נפי' התוש׳ וא״ל דגס לגי׳‬
‫צריך אדם לפסול סוכתו‪ .‬אס להן לידים אף על פי שנטל ידו אחת צדיך ליטול שתי הירושלמי צריך ליטול ידו אתת‬
‫רוצה לאכול נס ביוס ח' בסונה ידיו• הביאו להם פדפדת אחד סבדך ע״י כולן♦ ואין ספני כבוד הברכה דהיינו ברכת‬
‫תמן תנינן הפרפרת א’ כ ודאי קשה למה לא‬ ‫צריך לפסול סוכתו מבעוד יום ותו דשות לאודה ליר‪.‬נס • אחד ג׳ פדפראות•‬
‫סוכה שבעה ביצ־‪ .‬גמד מלאכול לא יחיד אח סוכתו הביאו מיס בתחילת קודס שהביאו‬ ‫אינו עובר משוס בל תוסיף‪ :‬צריך‬
‫•ין ספני כבוד ברכת היין אס לא‬ ‫לקדש בתוך ביתו‪ .‬ולא בסונה ובזה‬
‫שנדחוק כסו שפי׳ הרשב״א דפת‬
‫יש היכר שאינו מוסיף על מצות אבל מודיד הוא את הכלים מן המנחה ולמעלה בשביל‬
‫סוכה ואינו צריך לפוסלה‪ :‬צריך כבוד י״ט האחדון• דבי י אבא בד בהנא דב חייא בר הבאה בכיסנ׳ן צריכה נטילת ידו‬
‫לקדש‪ .‬פעס אחרת דאין קידוש אשי ®(בשם דב צדיך אדם לפסול סוכתו מבעוד יום‪ .‬אחת‪ ,‬וגס גי׳ התוספת' ה*א כגי׳‬
‫אלא במקום סעודה ‪ :‬י׳״(בשס ר ׳ דבי יהושע בן לוי אמד צדיך לקדש בתוך ביתי‪ .‬ד׳ הבבלי וז״ל כתני להם לידיס וכו׳‬
‫מזגו צהס את הכום‪:‬‬ ‫יהושע‪ .‬צ*ל ר׳ הושעיא בשס רב‪ :‬יעקב בד אחא בשם י( שמואר קידש בבית זה ונמלך‬
‫‪ H‬א ח א ר׳ חיננא בשס ר'‬ ‫סי שסוכתו עריבה עליו‪ .‬ונוח לו‬
‫יהושע‪ .‬צ״ל ר' אחא‬
‫לישב בה בשמיני‪ :‬ולא פליגין‪ .‬לאבור בבית אחד צדיך לקדש‪ .‬דבי אחא ד׳ חינגא‬
‫רב ושמואל‪ :‬מה דסר רב♦ דאין ®®(בשם דבי יהושע מי שסוכתו עדיבה עליו מקדש לילי ר' חיננא ר׳ הושעיא בשס רב‬
‫צריך קידוש במקום סעודה‪ :‬כשלא י״ט האחרון בתוך ביתו ועולה ואובל בתוך סוכתו‪ .‬אטד והנה דעיקר בעל המימרא הוא‬
‫היה בדעתו לאכיל בבית אחר‪ .‬רבי אבין זלא פליגין מה דמר רב כשלא היה בדעתו רב מוכח מ‪,‬מה דאיתא לקטן מה‬
‫כלו׳ כבית זה שמקדש בו כ*א לאכול בבית אחר• ומה‪ ,‬דמר שמואל כשהיה בדעתו דסר רב כשלא היה בדעתו וכו'‬
‫וכן איתא בש״ם זה סס׳ סוכה ר׳‬ ‫בסוכת וכיון שמתחלה קידש אדעתא‬
‫אחא ר׳ חיננא בשס רב ובתו׳‬
‫רבי‬ ‫לאכול בסוכה הרי הוא כאילו לאכול בבית אחר• אמר‬
‫כסקוס ס עוד ה; כשהיה בדעתי לאכול בבית אחר‪ .‬כלו פסחיס ק׳ ד״ה ידי קידוש איתא ר׳ אחא בשם ר' אושעיה אמי רב‬ ‫^‬ ‫קידש‬
‫בזה הבית שקידש כן עולה מדברי התו' פ׳ ע*פ והרא״ש גורס ולא וברא״ש הגי׳ ר׳ חנינא בשס י ' אושעיא אסר רב וגם ני׳ זאת‬
‫פליגי דהא דא״ר אושעיא אסר רב כשהיה דעתו לילך לכית אחר אינה צודקת‪ .‬דאין שייך כלל לומר בשס פלוני אמר פלוני דבשם כיפל‬
‫לבד על בעל המאמר עצמו עיי' מבוא פ״ב ערך פלוני בשס פלוני‬ ‫ודקאחר שמואל בשלא היה דעתו לאכיל בכיתאחר ע'כ ואפשר‬
‫ויאות הגי׳ דמם׳ סונה ר׳ אתא ל' חיכנא בשס רב אך מדאמר‬ ‫רבי‬ ‫דהיא היא והרא״ש בא לפרש‪ :‬אמר‬
‫הש״ס לקמן ור׳ הושעיא כריב״ל וגס התו׳ והרא״ש העתיקו ר׳‬
‫הושעיא נראה■ כבירור שהני' ר׳ אחא ר׳ חיננא ר' הישעיא בשס רב ונכין ג״ב מנד הזמן דר׳ אחא היה בדור הרביעי ור' תיננא ור׳‬
‫הושעיא בדור השלישי ורב כדור הראשון עיי׳ ערך כל אחד ואחד מבוא פ׳׳ד ודע דלעיל איתא ר׳ אבא בר כהנא ר׳ חייא בר אשי‬
‫בשם רב צריך אדם לפסול סוכתו והך בשס רב ט״ס דהא הש״ם סוק♦ לקמן הא דר׳ הושעיא אסר רב כריכ״ל דחילק אר' חייא ובן‬
‫בנלי ס״ח ליתא ‪ .‬בשס רב וטעה הסופר וכתב לעיל שלא יבסקוסו בשס רב ובמקומו דילגו וכן כתב ר' יהושע בס׳ ר׳ הושעיא‬
‫ודע שעיקר הסוג׳׳ מן תסן תנינין אין מקומה כאן ואין לה המשך להמאמריס אשר נשנו פה ובדוחק יש לומר משוס שנזכר כמשנתנו היו‬
‫יושבין כל אחד ואחד מברך לעצמו מזכיר ג״כ שיש שהמברך בעצמו מברן ב׳ פעסיס 'וכגון אס קידש שצא כמקוס סעודה לס״ד אין‬
‫זאת‬ ‫'‬ ‫־*‬ ‫קידוש אלא נסקוס׳ סעודה ;‬
‫'‬ ‫ם סו רה ■ה ע ״־ס‬ ‫•‬ ‫‪,‬‬
‫*( עיי׳ בבלי פסחים ק״א‬ ‫סוכה ס״ד הל' ה׳ ושם כל הסוגיא בבלי שם מ״ח‪.‬‬ ‫מ״נ‪.‬‬ ‫יי( תוספתא כ ד בנלי‬
 ‫ברכות‬ ‫פרק ששי הלכה ר ד‬ ‫כיצר מברכין‬ ‫)רף י׳ עד(‬

‫־ ן א ת אוסלח‪ .‬עיי' נרשנ״א לל ס״נ זרא״ש פ׳ כילל סנדכין סי' ל״ג די סכא‪ .‬ר׳ סנ‪ 6‬פליג על הא ‪7‬ר׳ אנין ואסר דרב ושתואל פליגי‬
‫פלונתת היאשוניס אס סהכי הסינה לשאר לגייס אז לא כי היני לפליגי ר׳ חייא בר אשי ו ל יהושע גן לד ‪7‬ר׳ תייא אעל‬
‫צריך לפסול סוכתו ולא ניחא לי׳ נתקנתיה לרינ״ל קשוס לסכר אין‬ ‫נעי כלל הסיכה ^לשאר לנריס תה תלוי גג׳ לשונות גנלי‬
‫וגס הרטב״ס יהראנ״ל כחלקי נזה פיא קהל׳ גלכות ושיטת הראב״ד קילוש אלא בסקוס סעולה וריב״ל אית לי' קייוש שלא כקקים סעיל ה‬
‫כן פליגי רב ושמואל‪ :‬זלר' הושעיא‪.‬‬ ‫ללא סהני הסינה כשיטת הירושלקי‬
‫לפידזשנו‪ ,‬אלא להרשנ״א והראיש רבי סנא אתיא דשטואל כרבי חייא ודרכי הושעיא פי' ר׳ הושעיא נשס רב‪ :‬זאת‬
‫שלו ני׳ נלגא להא טכך עזבלא לנר כרבי יהושע בן לוי‪ .‬אמר רבי אטי זאת אומרח אוסרת שנחלקין בפירות‪ .‬קא»‬
‫קפרא לעיל)לף ליז ע״נ( הלי נ׳ שנחלקין כפירות• ^(שאלו את בן זוטא מפני מה אסתני' לתני היו יושכין ופו׳‬
‫בתוך המזון כל אחד ואחר מברך הסינו אחד מנרך לכולן בא להן‬ ‫וננ ל׳ ל״ט דאייתי לקמ׳יהו פרגון בא להן יין‬
‫יין וכי' וסבר הש״ם להא לתני‬ ‫ונו׳ונתן רשות לאחל לברך משסע לגם‬
‫לשאר לבריס סהני הסיבה ע׳ש לעצמו‪ .‬אמר להן מפגי שאין בית הבליעה פנוי•‬
‫היו יושבין קאי אפת למסתסא‬
‫והכי‪ :‬נירושלסי לא גרים לעיל אמר רבי מגא הדא אמרה אהן רעטיש גו מיכלא הישיבה לאכול היא לפת ואפשר‬
‫לגרסי׳ במתני' היו יושבי‪ :‬לאכול‬ ‫ונתן רשות לאחל סהן לבלן וגס אסיר למים׳ ייס• בגין סכנת׳ דנפשא‪ :‬ואומר על‬
‫לגי׳ הבנלי יש לוסר שנתן לו המוגמר• מה כין מוגמר ובין יין• מוגמר כולן מריחין‪ .‬וסדתני כת ויי; ש״ס דלפירות‬
‫רשות לברך לפניו אבל לא להוציא יין אחד הוא טועם‪ .‬ר' זעירא בשם רב ירמיה מוגטר כחלקין כלו׳ סביך כל אחי לעצסו‬
‫ולא סהכי הסינה ואין •וצא בברכת‬ ‫האחר בברכתו והספרשים נדחקו‬
‫חבירו וסציט כזה ל' נתלקין חולין‬
‫אוסרת כיון שהעלה עשן צריך לברך‪ .‬רבי ירמיה בעא מיבדוק‬ ‫הרבה בפי' המאסר זאת‬
‫סבלי מצוא פשט מרווח והגון לדרך לרבי זעירא• א״ל כיצר הוא אומר על שמן ערב‪ .‬א י ל ק״ו ש״מ שביס שאכלו מציה ליחלק‪:‬‬
‫אשר גחן ריח טוב בשמן ערב• א״ל אשר נתן ריח ספני שאין בית הבליעה פנוי‪.‬‬ ‫הירושלמי ‪:‬‬ ‫■‬
‫מ ו ג מ ר כולן סריח'ן‪ .‬מה שפירשנו טוב בעצי בשמים• ׳ ( יצחק בר אבא בר מחסיה ורב ואין יכולין לענות אמן שמא יקדים‬
‫הוא ע״פ התו׳ מ״ב ד׳ה חננאל הוון יחבין חד אמר ברוך שנתן ריח טוב קנה לושט הרשניא יהראיש‪ :‬ייס‪.‬‬
‫בסו ♦יסי והוא עתיד סן אסא‬
‫ופתרונו אסותא ואפשר שהוא סל׳‬
‫הסבו ולהראלי גי' אחרת בירושלמי בעצי בשמים• וחינה אמר ברוך שנתן■ריח טוב בעשב‬
‫מה נין מוגמר ליין שבאמצע הסזון‬
‫התס כולהון נהנין כחדא הכא הארץ• מתיב מן דמר בעשב הארץ למן דמר בעצי יוני*‪ ,(.‬ופתרונו בריאות ובערוך‬
‫הגי' זט והיא כ*כ לי יוגי״♦(‬ ‫כל חד וחד שתי י לכפשיה והרשב״א בשמים• ובי עצים הן• א״ל והכתיב' )יהושע ג׳( ותטמנם‬
‫בחידושיו לד' ס״ג לחה הך גי' בפשתי העץ• וכי עצים הן• סלקין לבית רב ושמעון ופתרונו יחי‪ :‬בגין סכנתא‪ .‬שמא‬
‫בר חונה בשם רב אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים• יקליס קנה לושט ‪ :‬סה כין קוג ס ס‬ ‫וסניא הגי׳ כסו שהיה לפנינו‪:‬‬
‫דבסוגסר אס גס לא ה ס ט אחד‬
‫סנרך לכולן וביין צטך הסיבה‪:‬‬
‫גניבא אמר שמן לזוהמה אינו צריך לברך‪ .‬אסר רבי‬ ‫יין‬
‫מוגמר כולן סריחין‪ .‬סיד ובאה‬ ‫בשם‬ ‫רבי חלבו רב הזנא‬ ‫יורן ואפילו קווי לתוך ירן‪.‬‬
‫להן ההנאה בבת אתה ג ”‪ I‬אתל‬ ‫^(אמר רב הסדא על בולן‬ ‫רב המרבץ אלינתית בתוך ביתו אינו צריך לברך‪.‬‬
‫הזא אומר אשר נתן ריח טוב בעצי בשטים‪ .‬כר מן אהן מוסבין דיימר אשר נתן הוא טועם• ולא נאה להם הכאה‬
‫אלא זה אחר זה‪ :‬כיון שהעלה עשן‪.‬‬ ‫ריח טוב במיני בשמים‪:‬‬
‫שאז סתפשט הריח‪ :‬בעא סיבדוק‬
‫לר׳זעירא‪ .‬רצהלנסותד' זעיראזהוא‬
‫הפח‬ ‫את‬ ‫ופוטר‬ ‫המליח‬ ‫על‬ ‫מברך‬ ‫עמו‬ ‫ופת‬ ‫בתחילה‬ ‫מליח‬ ‫ס חני ז הביאו לו‬
‫ר״ז כ׳ עיי׳ ערכיסנוא פ״ל‪ :‬שסן ערב‪.‬‬ ‫העיקר‬ ‫על‬ ‫מברך‬ ‫טפילה‬ ‫ועמו‬ ‫עיקר‬ ‫שהלא‬ ‫כל‬ ‫הברל‬ ‫זה‬ ‫שהפת טפילה לו•‬
‫כובשין בשסן כסה סיני בשמים‬ ‫שלא‬ ‫עד‬ ‫מתנייחא‬ ‫יונתן‬ ‫רבי‬ ‫בשם‬ ‫נחמן‬ ‫בר‬ ‫שמואל‬ ‫רבי‬ ‫הטפילה•‬ ‫ופוטר את‬
‫אבל במקום שאין עושין אח והריח נקלט בו ואפשר היא הנקרא‬ ‫למדו סעודת מלבים ובמקום שעועין את המליח עיקר•‬
‫המליח עיקר ®(לא ברא• רבי ירמיה בשם רב פיחא ופירוד אומר על הפירור במקום סשחא דכבשא‪ :‬בשסן ערב‪ .‬לשמן‬
‫שעושין את הפירור עיקר• אבל במקום שאין עושין את הפירור• עיקר לא בדא‪ .‬הוא העיקר‪ :‬אשר כתן ייח טוב‬
‫בעצי בשמיס‪ .‬לשמן ערב כעשה‬
‫רבי סימון בשם ריש בן לקיש שקיןמי ופיתא אופר על השקיזמי במקום שעושין את לריח ולריח הבשסיס הס העיקו‪:-‬‬
‫סן לסר‪ .‬מי שאסר‪ :‬וכי עצים‬ ‫כ׳חני‬ ‫השקיזמי עיקר‪ .‬אבל כמקום שאין עושין את השקיזמי עיקי לא ביא •‬
‫הן‪ ,.‬הבשמים והאיך שיד ציסל‬ ‫‪.‬‬
‫כתן שמן ערב להעביר‪ .‬ר‪.‬זוהמא ולא להריח‪ :‬ואפילו קווי• לתוך‬ ‫עצי ״גשמים‪ :‬שמן לזוהמה‪ .‬אם‬ ‫‪,‬‬
‫ידו• א‪:‬י' הקו^ ^לץ׳ ‪ - pp‬על ילו לנשאר ריח טוב בילו כיון לעיקר לזוהמה אינו מברך‪ :‬הסרק אלינת^ת‪ .‬השיפן אלכתית‬
‫בתיך גיתו‪ ,‬אלכתית מפורש בכלי שבת ק״מ יין •שן וסיס ללולין ואפרססין וסל׳ הסרק כלאה שעושה כל להשכיב הע^ר בתיך ביתו‪:‬‬
‫אינו צי־ך לבדך‪ .‬אע*פ שמעלה ריח כיון לכונתו להרכין וכההיא דגכיבא שמן לזוהסא ‪ :‬מוסכי ‪ .‬בבבלי כקרא מושק והוא שרף היוצא‬
‫מחיה •לועה‪ :‬מ ת נ י י ז ' מתנייתא על שלא למדו סעודת סלכיס‪ .‬מתני׳ לדי שלפעמים המליח עיקר סיירי ביסים הראשוכיס שלא הרגילו‬
‫יגול בסעודת מלכים כלן' בסעודתעשירים והיו ססחפקין נ^עט והיה עיקר מאג ‪ t.‬לברים מלוחים י ופת באר» טפילה‪ :‬אבל במקיס שאץ‬
‫עושין את המליח •עיקר‪ .‬זאעיפ שהוא עושת עיקר ‪(® :‬לא‪ .‬בלא‪ .‬כצ^ל לא אסר לנטלה דעתי אצל כל אלס‪ :‬ופירור• מאכל שעושין ספירזרין ‪:‬‬
‫מ תני‬ ‫’‬ ‫שקיזמי‪ .‬נראה שה‪,‬א מאכל בשר או ירקות הנעשה ע״י גרילה והוא מ'יונית•*♦(‪:‬‬

‫ורוז ה ש ״ ם‬ ‫מ ס‬
‫‪I I W W‬‬ ‫‪19‬‬

‫עיי׳ כבלי שק• ג■( ‪ p‬ס‪.‬‬ ‫^( תזספ ת א פ״ד נבל׳ בלכזת סיג‪.‬‬

‫נ♦• ‪*) totffs.‬‬ ‫ד״♦‬

 ‫מ )דף י־ עד יאע׳א(■‬ ‫ברמת‬ ‫פרק ש׳צ‪1‬י הלכה ח׳‬ ‫מצר םברכק‬
‫מתני ח׳ במזרחה‪ .‬כצד חזרת‪ :‬ינא לאכול‪ .‬וכתיך סעודת‪ :‬יין ישן יין חדש‪ .‬רשב״ס פשחיס ק״א ומו׳ שס וכרכות כ״ט נורסין‬
‫יין חדש ויין ישן דהוה שני משובח• מביך הטוב והמטיב והא‬ ‫הלך למערבה של תאנה; צריך לברך‪ .‬פעס אחרת ומשוס שינוי‬
‫מקוס‪ :‬יין ישן ’ין חדש♦ פי׳ הביא לפניו מתחילה יין ישן ואת״כ דאיחא לקמן רבי על כל קביח וחבית שהיה פותח היה מברך עליה י״ל‬
‫יין חדש; צריך לברך‪ .‬ברכות הטובעהסטיב; שינוי יין‪ .‬ושניהס מאותו שרבי היה מסופק אם הוא משובת ומספק• היה מברך שמא משובח‬
‫הוא ור*ת פי* ‪ ''Dt7‬אי; האחרון‬ ‫‪/‬‬ ‫י‬ ‫המין; הסיע דעתו‪ .‬כמו הסיח‬
‫מחני ח אכל תאנים וענבים ורימונים מ ביו ^ליה] חשוב רק שלא ישתנה לגריעואא‬ ‫דעתו וכל אלה המאסרים אין‬
‫מקומם באן ואפשר שחסר קצת שלש ברבות דברי רבץ גמליאל♦ וחכמים אומרים ברכה יותר מדי מברך דעל ריבוי יינות‬
‫הוא מכרך;‬ ‫ס; הספר‪ :‬השותה מים לצמאו‪ .‬אחת‪ .‬ר׳ עקיבה אומר אפי׳ אבל שלק והוא מזונו‬
‫פסקא; חוץ סמי דקרים‪ .‬ששותק מברך עליו שלש ברכות• השותה מים לצמאו אומי הדרןעלרכ צד מברכין‬
‫'‬ ‫י ’‬ ‫אותן לרפואה ואיכן צריכין ברכה; שהבל נהיה בדברו‪ .‬רבי יהודה אומר בורא נפשות‬
‫ולכל מיס שהוא צמא להן• נס‬
‫על מי דקרים אס שתה אותן רבות וחסי־ונן♦ רבי סימון רבי תדאי בשם רבי יהושע אבל במזרחה של תאינה‬
‫ובא לאכול במערבה צרי' לביך‪ ,‬אבא בר רב חונא אמד יין ישן יין חרש צחך‬ ‫לצמאי צריך לברך‪:‬‬
‫לברך• שינו• יין אין צריך לברך• שינוי מקום צריך לברך• הסיע דעתו כמי שהואשינד מקום‪.‬‬
‫דודרןעלךכיצדםברכין ר׳ על בל חבית וחבית שהיה פיתח היה'מברך עליה‪ .‬ומה היה אומה‪ .‬רבי יצחק רובה‬
‫שלשה שאכלו‪ ,‬חייבין לזמן♦ בשם רבי ברוך הטוב והמטיב♦ י( מעשה ברבי עקיבה שעשה משתה לשמעון בנו על כל‬
‫להזלסן יחל בצירוף חבית וחבית שהיה פותח היה מברך עליה ואומר חמרא טבא לחיי רבנן ולתלמיריהון; השוהה‬
‫ברכה בלשון רבים בנון נברך; מים לצמאו אומר כרוך שהכל נהיה בדברו‪ .‬אמר רבי יונה חוץ ממי ויקרים• אסר רבי‬
‫דמאי‪ .‬פימת עמי ה א ק והס יוסי ולכל מים שהוא צמא להן♦ א״ר אכון השותה מי דקרים מהו אומר־ ברוך‬
‫חשודין על המעשרות‪ :‬שניטלה‬
‫‪ C‬אית תניי תני מי דקרים• אית תניי תני מי דקלים• מאן‬ ‫תרימתס בבבלי פי׳ אע'פ שלא שברא מי רפואות•‬
‫נטלה ממנו תרומה גדולה וכגון דמר מי דקרים שהן חקרין את המרה• ומן דטר מי דקלים שהן יוצאין מבין‬
‫שהקדימו בן לוי בשבלים‪ :‬ומעשר שני דקלים ‪:‬‬
‫שני והקדש שנפדו‪ .‬כגון שנתן את‬
‫הדדן עלך כיצד מברכין‪.‬‬ ‫הקרן ולא נתן את החומש שהבעלים‬
‫א 'שרשה שאכלו כאחת ח־יבין לזמן• אבל דמאי ומעשר ראשון שניטלה תרומתו‬ ‫מוסיפין את^ החיסש‪ :‬אבל אכל‬
‫‪.‬‬
‫‪ g‬ומעשר שני והקדש שנפדו והשמש שאבל כזית והכותי מןמנין עליהן♦ אבל אכל טבל‬ ‫טבל‪ .‬במשביג אכל‬
‫^דשוהש״ס^^זרוישלסל לא ; ״ ^‪ 3‬וטעמי ראשון שלא ניטלה תרומתו ומעשר שני והקדש שלא נפדו והשמש שאכל‬
‫לכך לא ברישא ולא בסיפא זאיכן ‪ 4‬פחות מבזיח והנכרי אין מזמנין עליהן ‪ :‬ב נשים ועברים *וקטנים אין מזמנין‬
‫מפרש כלום ‪ :‬ב ועד כמה מזמנץ‪ .‬עליהן‪ .‬וער כמה מומנין עד כזית♦ רבי יהודה אומר עד כביצרי‪ :‬ג כיצדמזטנין‬
‫במה יאכל עם בני החבירה בג׳ אומר נברך♦ בג׳ והוא אומר ברכו♦ בעשרה אומר נברך לאלהינו‪ .‬בעשרה‬
‫ויתחייב עמהס בזימון ונפקא מיניה והוא אומר ברכו• אחד עשרי ואחד עשר דבוא♦ במאה אומר נברך לה; אלהינו‪,‬‬
‫צהיציאס ידי חיבתן אס יתנו לו‬
‫הכוס לברך‪ :‬ג בג' והוא איסר במאה והוא אומר ביכו‪ .‬באלף אומר נכרך ריהוה אלהינו אלהי ישראל• באלף‬
‫ביכו‪ .‬דהא בלאו דידיה איכא והוא אומי ברכו• בייבוא אומי נברך ליהוה אלהינו אלהי ישראל אלהי צבאות‬
‫זימון וכן כולם‪ :‬בריבוא או׳ נברך יושב הבחבים על המזון שאכלנו‪ .‬רבי יוסי הגלילי אומר לפי רוב הקהל מברכי׳‬
‫לה' אלהינו אלהי ישראל אצהי שג׳')תהליס ק״ח( במקהלות ביכו אלהי׳ ה׳ ממקור ישראל; ד איד עקיבה מה טצינו‬
‫צבאות יושב הכרוביס על המזון בבית הכנסת אחד מרובין ואחד מועטין אום׳ ברכו את ה׳• דבי ישמעאל אומר ברכו‬
‫שאכלנו‪ .‬ובמשב״ס ובנס׳ איתא עוד‬
‫ביבוא והוא אומר ברכו כענין את ה׳ המבורך‪ :‬ה ג׳ שאכלו כאחת אינן רשאק ליחלק וכן ארבעה וכן חמשה ®(וכן‬
‫שהוא מברך כך עונים אחריו ברוך ששה נחלקין עד עשרה• ועשרה אינן נחלקין עד שיחו עשרים‪ :‬ך שתי חבורות■‬
‫ה׳ אלהינו יכו׳ עד על המזון שהיו אוכלין בבית אחר בזמן שמקצחן האין אילו• את אילו הרי אילו מצטרפין לזימון‪.‬‬
‫שאכלנו ונראה שע״י שגיאת סופיים ואם לאו אילו מזמנין לעצמן ואילו מזמנין לעצמן‪ .‬ואין מברכין על היין ער שיחן‬
‫דילגו פן על הסזון ששכלנו לעיל לתוכו מים־ דברי רבי אליעזר• וחבטים אומרים מכרכין ‪:‬‬
‫עד זה על הקזון שאכלנו‪ :‬ר׳‬
‫סליקפירקא■ ‪:‬‬ ‫יוסי הגלילי אוסר לפי מ‪ 3‬הקהל•‬
‫עקיבה‪ v‬מה‬
‫בגס׳ מפורש‪ . :‬ד ־א*ר ‪,‬׳בר‬
‫מצינו‪ .‬ר״ע חולק‪ .‬אריה״ג ואסר כדרך שאין חילוק בין עשרה לרבוא בבהכ״נ כן• אין חילוק בכה*מ; ‪ n‬אינן רשאין ליחצק‪.‬‬
‫דאיח״בז להו בזימון‪ :‬וכן ארבעה‪ .‬אין היחיד יחלק מהם דאןהו איקכע בחובת זימון‪(® :‬ששה נחלקין‪ .‬כצ״ל וכאשר הוא במשנ״ס ונג ס'‬
‫יחלקו‬ ‫פי׳ כלי זימון לכאן וכדי זימון לבאן ‪ :‬עד עשרה‪ .‬אבל עשרה אין נחלקין דאיחיינו להו בזימון הזכרת השם עד שיהו עשרים אז‬
‫ראוי‬ ‫לפי שהיה יינם חזק מאוד ילא ה*ה‬ ‫אם רצו לשתי חבורות‪ :‬ן ואין מברכין על היין‪ .‬בורא פרי הגפן; עד שיתן לתופו מיס‪.‬‬
‫לשתייה בלא מים הלכך לא אשתני לסעליותא ולא זז מברכתו הראשונה וסברכין עציו בורא פרי העץ כענגיס ‪:‬‬
‫סליקפיד ק א‪.‬‬ ‫*‬
‫סט ו ר ה ה ש ״ ‪0‬‬ ‫׳‬
‫הל׳ ו' בנלי שם ק״י‪.‬‬ ‫י ( שבת פי״ד‬ ‫בבלי שנת ם״‪ :‬ושם לית‪ 6‬ס׳ שמעון‪.‬‬
 ‫ברכות‬ ‫פרק שביעי הלכה א׳‬ ‫שלשה שאכלו‬ ‫)יף יא ע׳א(‬
‫ש ל ש ה שאכלו כאתח חייכין לזמן יכו‪ /‬הכא איתמר לקמן ‪ * 0‬ה;‬ ‫ה כ א איתמר וכו' על■ גמרו אכילתן זהו בסוף• כל זה הוגא‬
‫וכה איתל• בסשכתני‪ :‬חייבין לזמן• ול׳ חיוג מורה יותר‬ ‫ברשג״א וברא״ש כ׳ וצתו׳ בראש הפרק הובא בשינוי ע״ש‬
‫ופי׳ הראשונים ^ייקו* היא למה לי' לסיתני תרי זמני וכסו שהקשה על חיוב המוטל על האלם סל׳ אין רשאי ימציכו גס רשאי שמשמעו‬
‫פירשנו לכתחלי‪ :‬כהך אין בעלי אומניות רשאין לעמוד ספני ת״ח חולין נ״ד‬ ‫בבבלי נ׳ אבל אין לשון הירושלמי סובל פירושם ולכן‬
‫אין אלס רשאי לעמול בפני רבו‬ ‫‪,‬‬ ‫ן‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫בדרך אחר ג‬
‫אלא שחרית וערבית בבלי קידושין‬ ‫א ש ל ש ה שאכלו כאחת חייבין‬ ‫הכא משלים בסוכה‪ .‬כל‬
‫י מה שפירשנו הוא ע״פ פירוש איחטר אין רשאין לחלק• וכה איחמי חייבין לןמן ‪ V W‬ל״ג‪ :‬כאן בתחלה כאן בסוף‪,‬‬
‫יש״י לסוכה ועיי׳ תוס׳ שס ועיי׳ אמר כאן בתחלה כאן בסוף♦ אי זהו בתחילה ואי המשנה לאין רשאין לחלק סיירי‬
‫ןן^ן בתחלה והמשנה דחיינין לזמן‬ ‫ך^ךן‬ ‫זהו בסוף‪ .‬תרין אטורין ח ך‬ ‫ייי‘‬
‫ד ר ב ‪ ,‬בתחילה• אכלי כדת זהי כסיף■ ™ אט' אנלי ״ ״‬
‫נ ״ ט לעת לאנ‪.‬צ ‪ c r‬נ מד ל ה‪.‬‬ ‫זהו בתחילה• גמרו אכילתן יהי כסיף• רכי אכא‬
‫ועל זה אסרה המתני׳ ואינן רשאין‬ ‫בשם רב הונא רבי זעירא בשם אבא בר ירט־ה ״( ג׳ חובה שנים רשות♦ אמרה‬
‫לחלק ואע״ג שעדיין לא אכלו‪:‬‬ ‫רבי‪.‬זעורא קומי רבי יסא♦ אי׳ל אני אין לי אלא משנה שלשה שאכלו כאחת חייבין‬
‫אכלו כזית זהו בסוף‪ .‬ובזה אסרה‬ ‫ךען‬ ‫שמואל אטך עני□‬ ‫לזמן• רבנן דהכא כרעתון‪ .‬ורבנן דהתם כדעתון•‬
‫״ ^ ח ל ד ! נ׳ ה א‪-‬ו ישאי יל^לק‬ ‫‪ p‬אלא שהיא נקרא ביד חצזף• רכי ' ״‪ P‬י ף' ® “ ״’‪ P 1‬ל?’® ™ ״‪ P‬א “ י'‪1‬‬
‫ובגמרו אכילתן חייבין לזמן אב ‪5‬‬ ‫״(אפי׳ שנים שדנו אין דינן דין• ^ ר ב הונא אט׳ ג׳• שאכלו זה בפני עצמו וזה בפ^י‬
‫בנתנו לעת לאכול סותרין לחלוק‪:‬‬ ‫עצמו וזה בפני עצמו ונתערבו מזמנין• רב חסדא אמר והן שבאו משלש חבוחת*‬
‫רשות‪ .‬רצו סזמנין רצו אין סזסנין;‬ ‫על רעתיה דרבי וירא וחבורתיה והן שאבדו ג׳ כאחת• ®״(רבי יונה על הדא דרב חונא‬
‫שלשה שאכלו כאחת חיינין לזמן‪.‬‬ ‫הטביל ג׳ איזובו׳ זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו ונתערבו מזה בך‪,‬ן‪.‬‬
‫מבלבלי''סתיל^התם*^חו‪/‬ה היא‬ ‫רב חסרא אמרוהן שבאו מגי חבילות‪ .‬על דעתיה ד ל זעורא וחבורתה והוא שייטבי^‬
‫רשות‪ :‬רבנן להכא‪ .‬דא״י כ ל ו ׳ ^‬ ‫אין חימר אין לטידין אזוב מברכה‪ .‬ואנן הוינן רבנן קיימין בסוכה‬ ‫שלשתן כאחת•‬
‫יסא שהוא בר א״י ‪ :‬כדעתון‪ .‬אזלי‬ ‫הסיכוך מן הדפנות שלשה‬ ‫וילפין מטיט הנרוק‪ .‬כיי דתנינן תמן הרחיק את‬
‫לשיטתם כלו׳ כשיטת _ בני א״י ;‬ ‫מהו לישן תחתיו• התיב רבי יצחק בן‬ ‫טפחים פסולה• הא פחות מיכן כשירה•‬
‫)קננן דהתס• לבכל כלי׳ י׳ חוכא‬ ‫אל*שוב הרי טיט הנרוק משלי׳ במקוה ואין מטכילין בו‪ .‬אף הבא משלי׳ בסובק‬
‫אזלי *'כשי^נ^ת^^ט לנ ל * ^ מ ? א ל‬ ‫ישינין תחתיו• ג׳ שאכלו כאחת וביקש אחר מהן לידך לו• דבית ר ^‬
‫אסר‪ .‬כלי׳ לאיתמר שמואל אמר‬ ‫ברכה ראשונה וילך לו• אי זו היא ברכה ראשונה‪ .‬דביח רב אמרו זו ברכת הזיטון•‬
‫והוא בר נבל‪ :‬שנים שלנו דיכן‬ ‫רבי זעירא בשם רב ירמיה זו הזן את הבל• רבי חלבו בר חנן בשם רב זו הז|‬
‫לין• לגס שניס הס ב״ד אלסא‬ ‫מחניתא‬ ‫את הכל♦ התיב רב ששת וח^ן‬
‫לשנים יצאו‪.‬כנר להיות נקראיס‬ ‫^‬ ‫^‬ ‫^‬
‫ב״ל במו שלשה לכן נס לעני; זימון שנים רשות‪ :‬ר׳^^יוחנן ור׳ שמעון בן לקיש‪ .‬הס בני א״י‪ :‬״(אפי׳ שנים שלנו‪ .‬לשון מסורס וצ״‪3‬‬
‫שנים אפי׳ שלנו אס לא כפרש לא סיבעיא אחל אפי׳ שנים ודוחק ‪ :‬אין דינן לין‪ .‬אלסא דלא תשיבי וכן לענין זימון ‪ :‬ונתערבו• ואחר‬
‫אכילתן באו לישב ביחד ‪ :‬והן שבאו משלש חבורות‪ .‬לא שאכלו כל אתל ואחל קולס לכן ביחידות אלא שבאו מג' חבורות שכבר ׳‪.‬כתחייכן‬
‫בזימון‪ :‬על דעתיה לר^ זירא וחבורתיה‪ .‬על לעת ר׳ זירא וחנרייא כלו ממה ששמענו מהם במקוס אחר נלסל דללילהו אין סזסכץ‬
‫אצא א״כ אכלו שלשה כאחת אבל לא בבאי מחבורות‪ :‬״״(ר׳ יוכה אסר ועל הלא לרב חוכא• כל״ל כלי׳ ספלוגתא לר׳ חוכא ורב תסלא‬

‫שלשתן כאחת• וכדרך שאסר גבי זימון והן שאכלו שלשה כאחת‪ :‬אין תימר אין למילין אזונ סנרכה‪ .‬וכי תאמר אין למילין אזוב דהוא‬
‫מדיני טומאה וטהרה סזימון שהוא סליני ברכה וכי יש להקיש מזה ‪,‬על זה‪ :‬ואכן חזיכן‪ .‬הרי סלינו לרבנן לסדין לין סוכה מעיע‬
‫הרחיק את הסיכוך סן הדפנות‪.‬‬ ‫הנרוק דהוא דין סקוה והם נסי רחוקים זה מזה‪ :‬כיי לתניכן תסן‪.‬כתא לתכינן שם נסתני' דסוכה‪:‬‬
‫לאו בגובה קאסר אלא ברוחב‪ :‬פסולה‪ .‬לאויר פיסל בג׳ טפחים‪:‬טיט הנרוק‪ .‬טיט הראוי להוריקו מכליאל כלי כגון שהוא ר ך‪.‬‬
‫משלים בסקוה‪ .‬סקוה שאין בו מ^ סאה ^טיט הכרוק משלימו לס׳ סאה וכדתנן מקואות פ*ז אלו סעלין ולא ‪.‬פוסלין השלג והברד‬
‫והכפור והגליל והמלח וטיט הכרוק; יאין מטכילין בו‪ .‬לאין עושי; מקוה כולו מטיט הנ מ ק אף הכא משלים בסוכה וכו׳'‪ .‬אלסא לילפיכז סוכה‬
‫ילפינן אזוב מזיסון‪ :‬שלשה שאכלו כאחת וכו'♦ הרי נתחייב בברכת הזימון וביקש לילן לו ולא יכול להמתין ע‪-,‬‬ ‫מקקוה הכא‬
‫שיסיימו ‪ :‬לבית רב‪ ,‬ופליגי לבית רב ור׳ זעירא ור׳ חלבו מה היא ברכה ראשונה דאסרי בית רב‪ ,‬והך בית רג ‪,‬הוא בית מדרשו של‬
‫רב כלו׳ תלמידיו‪ ,‬ובית רב לאמרי זה ברכת הזימון הוא רבנן שבבית הסלרש עיי׳ רש״י ביצה י״ט ע״א ל״ה אשכחתיכהו חולין ס״ו ע״א‬
‫ד׳׳ה תנא לכי רב‪ :‬זו ברכת הזימון‪ .‬נברך שאכלנו‪ :‬בשס רב‪ .‬נראה ט״ס דלא שסעני מעולם שרב בא לפרש לברי בית רב ונרי*ף הגי׳‬
‫סתניתא‬ ‫ר׳ חלבו בשס ר׳ חנן בשס רב וזו הגי׳ משובשת בולאי לבא ב׳ פעמים בשם ‪ :‬והא‬

‫ה ש״ ס‬ ‫מ סו ר ת‬
‫}{ בבלי ברכות‬ ‫פ*‪ 6‬רל׳ ‪A‬׳ ד^לי סנהדרין שם וש״כ•‬ ‫» ; פ ג ן ‪ .‬ס נ ה ד ר י ן‬ ‫ן ך׳‬ ‫עיי' בבל‬
‫‪:‬לי ני מ ת מ״ה ושס ה־א פצינתא ייר‪3‬‬
‫פי״א הל׳ י׳ ושם כל הסוגיא נבלי סיכה י״ט‪.‬‬
‫סוכה ‪1‬‬ ‫‪C‬‬ ‫נ׳‪.‬‬
 ‫ירא(‬ ‫‪:‬סא )רף‬ ‫ברכות‬ ‫‪.‬פרק ■שביעי ■הלכה■א׳‬ ‫שלשה שאכלו‬
‫ד ר ב י ישמעאל אסר הטוב והמטיב דבר תירה דכתיב וכו׳‪ .‬לדברי‬ ‫קתכיתא• והרי ברייתא פליגא דתני‪(® :‬חייבין בברכת הסזון‪ .‬כצ״‪.‬ל וכן‬
‫ר׳ ישמעאל נמצא ה׳ ברכות 'בבהס״ז וא״כ קשה למה תכי‬ ‫הוא גי׳ הרי״ף וכתב הוא זיל הכיןכיירושא ב׳ וג' שאכלו ואין אחד‬
‫סהן יודע לברן ברכת המזוויגולה ׳אלא אחד יודע ברכה ראשונה בברייתא ארבעה ולא תכי חמשה והנה גמכילתא ב׳ בא פ׳ ט״ן‬
‫ואחד יודע לברך כרכה שכייה ואחד יודע לברך ברכה שלישית איתא בזה״ל וסכין שהס סברכין על הסזון שנא׳ ואכלת ושבעת‬
‫וברכת זו ברכה ראשונה על הארז‬ ‫‪/n‬‬ ‫‪l.‬‬ ‫‪l‬‬ ‫תייבין בברכת הסזון לפי שאפשר‬
‫לגרך כל אחד ואחד קהן הכרכה מתניתא פליגא שנים שלשה (חייבין בברכת הזי^ו)* זו ברכה שנייה הטובה זו ירושליס‬
‫זכקצאת ברכת הא ארבעה •לא♦ אין תימר ברכת זימון ראשונה אשר כתן לך שנמלך כל טוב ע״כ‬ ‫יודע‬ ‫שהוא‬
‫אין תימר ונראה שנתכוון‪-‬בברכה שגמלך כל‬ ‫אשכחן תני ארבל‪.‬‬ ‫הסזון עולה חשניס קהס או ביתני ארבעה*‬
‫טוב יאברכה דהטוב והסטיב וברכת‬ ‫את הכל ■קשיא• אין תימר זו הטוב‬ ‫י סשלשתס‪ :‬הא ארבעה לא‪ .‬הא זו הזן‬
‫הזימון לא קחשיב לי' דברכת‬ ‫ספי ארבעה א״א שיעלה ברכת‬
‫הסזון דהא לא תני שנים שלשה והמטיב• לית את יכיל‪- .‬שנייא היא דאי רב חונא‬
‫הזיסון איכה תמידית ואפשר דס״ל‬
‫ארבעה חייבין בברכת הסזון‪ :‬אין משניתנו ־הרוגי •ביתר לקבורה נקבעה הטוב והטטיב• דברכת הזיסון לאו דאורי;תא אך‬
‫אמר רב גס אס בגרוס בירושלסי כגי׳‬ ‫תיסר ברכת זיסון ראשוניה‪ .‬קשיא הטוב שלא נסרחו והמטיב שניתנו לקבורה•‬
‫הרי יש כאן ‪ ‘ 7‬ברכות ועולה לד' חונה תיפתר כרבי ישמעאל דרכי ישמעאל אמר ‪:‬הטו‪.‬ב המכילתא הקו׳ בסקוסה עומדת‬
‫והמטיב ׳דבר תורה^( דכתיב )דכתס־ח׳( ואבלת ושבעת אסאי לא תכי תמשה דהא עכ״ם‬ ‫סברכין••‬
‫׳ ^ש ה׳ ברמת ומתחלקות לה אנשים‬ ‫ךן‪.‬‬ ‫וברכת זו‪,‬בר^׳ ‪.‬ךןך^ןן‬ ‫^®‬
‫ף וגס סין ע‪/‬גווץ‬ ‫חייבין בברכת המזון ובית רב‬
‫דחו!‬ ‫ין‬ ‫פי הריןז וגם‬ ‫על הא ‪ p‬זו ‪:‬ברבת האיץ♦ הטובה ןן י ר ^ ף ^‪ -‬ב ע ך‪,‬‬
‫להנרייתא ‪-‬דתני ארבעה לא קסכי‬ ‫דאסרי זו ברכת הזימון סנירי להו‬
‫מ תי ה‪, :‬אין תימר זו הזן את יחשלים‪ .‬וכן הוא אומד )שס־ה’ ( ההר • הטוב הזה אלא ברכות ‪-‬דאוריי^ דא״כ הוה‬
‫הכל קשיא‪ .‬ברי״ף לא הובא הך והלבנון• אשר נתן לך זה הטוב והמטיב‪ .‬כתוב בתורה לתרץ פשוט אהך ■קושי הא ארבעה‬
‫אין תיסר וכו וצק׳ים הגי' אפשר ברבה לפניה ואין כתוב בתורה ברכה■ לאחריה• מ ה לא דהתכא ‪5‬א קיירי אצא בברכות‬
‫דאורייתא‪ .‬ובבבלי ס׳ח הובא‬ ‫יש לפרש דהוא סן התירוץ אשכחן‬
‫תני ארבעה וסהך ברייתא מוכח כתיב בה לפניה )שס ל״כ( ־כי שם ה׳ אקרא ■הבו גודל‬
‫הברייתא כגי׳ הירושלמי לפנינו‬
‫דברנה ראשונה זו ברכת הזימון ל א ל ה י נ ו • ‪ .‬כ ת י ב ‪.‬במזון ‪.‬ברכה לאחריה ואין כתיב עיי׳ תו׳ מ*ו ד״ה על היכן אלא‬
‫דלא גרים שס ר׳ ישמעאל ;‬ ‫וכדשנינן וקשה לס״ד זו הזן את ייפניו‪ .‬מה_בתיב לאחריו ואכל׳ ושבעת יברכת• ומניין‬
‫א י מ ת י הוא‪-‬קרוי• ־בבבלי איתו^‬ ‫הכל דלדידיה ליכא אלא ג'ויותר ליחך את האמור בזה כזה ואת האמור‪.‬בזה בזה• ד‬
‫‪-‬הך לרשא באופן אחר עש‬ ‫נראה שלא גרהינן לה ‪ :‬אין תימר שמואל בר‪.‬נחמני כשם ־ר׳ יונתן ■אתיא ‪.‬שם שם לגזיר׳‬
‫זו הטוב והמטיב‪ .‬ואס תאמר הך שוה• מה שם ■שנאמר בתורה ברכה לפניו אף שם והספרשיס‪-‬רצו ליזשוות הב׳ תלסודים‬
‫ופירשו הירושלמי ע"פ הבבלי ואין‬ ‫תנא דתני ארבע משוס הטוב‬
‫והמטיב ולעולס ברכת הזימון איכה שנ׳ ‪-‬במזון‪.‬־ברבה ‪.‬לפניו• ומה שם ‪-‬שנאמר‪:‬במזון ‪ :‬ברבה דבריהם עולים כלל‪ ,‬ויש ^עוד‬
‫אף שם ■שנאמר‪:‬בתורה לאחריה• עד כדון שינוי בין ‪-‬הירושלמי והבבלי דמה‬ ‫חשיבה ברכה ‪ :‬לית את יכיל וכו׳ לאחריו‬
‫דברכת הטוב והמטיב היא מדרבנן כרבי עקיבה‪:‬כרבי גשמעאל‪■(^ .‬רבי יוחנן‪:‬בשם רבי דאיתא בש״ם זה על שם ר׳ ’ צחק‬
‫מ ה א ם מזון‪-‬שאין ׳טעון ברכה הוא שם־ על שם ר׳ כתן ומה‬ ‫ולא מני לה ‪.‬תנא בהדי דאורייתא‪ :‬ישמעאל ‪:‬קל־ וחומר‪.‬‬
‫דאיתא־ בש״ס זה על שס׳ר׳ כתן‬ ‫לעוצם‬ ‫ת‪/‬פתר כר׳ ישמעאל‪.‬‬
‫ברבת הזן היא ראשונה והא דתנא לפניו טעון ברכה לאחריו‪ ..‬תורה שהיא טעונה ברכה‬
‫הוא בבבלי על שם ר׳ יצקק‪:‬‬
‫תכי ארבעה קאי אברכת הטוב לפניה• אינו ‪■ TT‬שתהא ‪:‬טעונה־ברכה‪-‬לאחריה‪. .‬עד‬
‫‪ -‬עשאוה‬
‫והמטיב וסבירא לי׳‪-‬כר׳ ישמעאל דהיא כדק ־תור׳‪ .‬מזון;מה• אם •חורה •שאינה ‪14‬עונה ברכה‬
‫דבר תורה ותנא לתני שכיס ‪-‬שלשה לאחריה• טעונה ‪.‬ברכה ״לפניה• מזון שטעון ■ברכה לאחריו‪ .‬אינו דין שטעון‬
‫ס׳ל לברכת הטוב והמטיב ניתקכה ברכה ‪.‬־לפניו• י( רבי יצחק ורבי נתן אמר )ש״א ־־ט׳(‪-‬כי הוא‪-‬יבר׳‪-‬הזבח •אחייב יאכלו‬
‫בביתר וכולהו ס״ל לברכת הזן‬
‫היא ראשונה ‪ :‬אתיא ‪-‬שס ‪-‬שם• פי׳ הקרואי׳‪ .‬רבי נתן אומר )שמות כיג( ועבדתם א ת ה׳ אלהיכם וברך את לחמך ואת מימיך‪.‬‬
‫השם הקדיש‪-‬גבי תורה נתיב כי ®®־(אימתי הוא קרוי ^לחמך ואת מימיך♦ עד• שלא אכלת♦ רבי אומר מה אם‬
‫שס ה׳ אקרא וגבי בהמ״ז כתיב בשעה שאכל ושבע‪:‬צריך לברך• בשעה שהוא תאב לאכור לא״כל שכן• ער כחן‬
‫וברכת את הי‪ :‬עד כ דון‪ ,‬כי ‪ q‬מזון• תורה מה‪- .‬אם מזון שאינו‪.‬־אלא חיי שעה טעון כרכה לפניו ולאחריו‪ .‬תורה‬
‫את‬ ‫■שהיא ־חיי־ עד ;לא־ כל שכן‪ .‬ר׳ זעורא בעי *אילין ג׳ קרויות מה‬ ‫עקיבה‪ .‬דרך ‪.‬הירושלמי לומר‬
‫^‬ ‫י‬ ‫‪I‬‬ ‫״־'‬ ‫דרשות דאתיין‪-‬לבד •׳מאיזה ׳ייתור‬
‫לשו ואיכן‪-‬מוכחות‪.‬כ״‪.‬כ עד כדון‬
‫בירושלמי‬ ‫‪-‬אות או תיבה כגון ווי״ן נאואיין וכו׳ ולהסמיך ^המאמר ‪..‬להסקכא ^ולכן ‪.‬איתא‬ ‫כר״ע לפי שמידתר״ע לדרוש‬
‫הרבה ‪-‬פעמז‪.‬ם במקום שהדרוש הוא קרוב לאשסכתא עד ‪,‬כדון כר!ע ‪,‬עיי׳ ‪.‬ערלי‪ :‬פ״‪.‬א ‪,‬הל׳ א׳ ‪ .‬שנת פ' ^ ט הל' ^א' ר׳ה‬
‫פ״ג •הל׳ ה׳ נדרים פ״א יהל׳ א׳‪-.‬שמעות פ״א הל׳ ■ב׳‪,‬סנהדרי;‪,‬פיז הל׳ ה׳ ועוד בס״א‪. .‬וכן‪ ,‬מקשה הכא הש״ם ‪.‬אקך דרשין‪7 -‬שס שם‬
‫דאינה דרשה גמורה ואיכא לסיצף ‪-‬מינה לשיטת ר*ע‪ :‬כר' ישמעאל‪_ .‬כלו' לשיטת ר׳ ‪.‬ישמעאל ‪ .‬לאינו דגכש כי״אם דרשה ‪.‬גמורה ולכן‬
‫אינו דורש וולן זאואי״ן ודוגמתו ־‪.‬עיי' בכלי סנהדרין נ״א )והרחבנו נזה בדרכי‪.‬המשנה״פנק״ב׳ ״ערך ר׳ ישמעאל‪ ,‬ר׳ ‪,‬עקיבא( סננלן‬
‫ביכת התורה ״לאחריה ״וברכת הסזון לפניו‪-‬מן‪,‬התורה‪-:‬עד‪.‬כדון תור׳‪ 1.‬נו'«‪-‬כל זה‪.‬סיוסא דסילתא ד‪,‬ר׳ יוחנן‪ :‬ר' יצחק ‪..‬ור'‪.‬נתן‪ .‬ג ל‬
‫צ״לר׳ יצחקאמר וכאשר ‪,‬הוא‪.‬בסס׳‪.‬מגיצה‪. :‬כי‪.,‬הוא• כלוי‪.‬כתיב ‪,‬כ• הוא יברך הזבח אחרי ‪,‬כ‬ ‫אחל לחלי חקיא אחרונא‪ :‬׳אסר‪.‬‬
‫הזבחואחר כך יאכלו‪.‬הקמצים הרי צריך ברכה להניה‪, :‬זעבדתס‪ .‬כת*נ‪,‬ועבדתם ‪ :‬״®(אימתי״הוא קרוי‬ ‫•יאכלו הקרואים אלסא בראשונה •ערך‬
‫)כצ״ל( לחאן ואת מיסך‪ :‬עד‪.‬שלא ‪.‬אכלת‪ .‬אס עבדת על שלא אכלת כלו' שברכת אז היא קרוי לחמך דהכי כתיב ועבדתם‬ ‫את‬
‫והדר חת לחמך ואת מיסך‪ :‬ר' אוסר‪ .‬ר׳ לימד ברכה ‪,.‬לפניה ‪,‬ולאחריה לסזון ולתורה סהכ א‪ :‬תירהמה• היאך ידענו לתורה‪:‬‬
‫_________ את‬ ‫________ __________________‬ ‫אילי) ‪c‬ל שי‪ v‬קרויות• הנך ג׳ גברי שנקראין לתורה‪ :‬מה‬
‫׳‬ ‫•ים ס ו רת ׳ה ע ״ ס‬
‫שס‬ ‫‪ (-‬בבל׳ בינות כ׳א ושם ציתא נשם י׳ ישמעאל לכן קאי‬ ‫‪ 0‬מגילה פ״ד הל׳ א׳ ושם כל הסזגיא‪,‬‬ ‫♦( תוספתא ברכות הי•‬
‫‪XI‬‬ ‫גתיובתא ^( שס ס״מ•‬
 ‫ברכות‬ ‫פרק שביעי הלבה א׳ ב׳‬ ‫שלשה שאבלו‬ ‫)יף •א עינ(‬
‫ע ש א ו ה כשאר בל מצותיה של תורה‪ .‬והא דאיתא לעיל ריש כיצד את עביד לון‪ .‬איך אתה עושה אותן לעכין ברכה לפניה ולצחר•ר‪ v‬דה ס ג׳‬
‫מגרבין }דף ל*ה ע״ב( הקיש תורה לחצוהקה תורה טעונה ומצערפין יחד בערך הקריאה להיות הקריאה נגקרה על ידס‪ :‬כשלשה שאכלו‬
‫ברכה אס חצוה טעונה ברכה אלמא דילפיכן חצוה מתורה והכח קאמר כאחת‪ .‬דאזלת בתר ערך הקריאה או כשלשה שאכלו כל א׳ וא׳ בפכ»‬
‫עשאוה כשאר מצות ׳״ל הא למצות טעונות כלל ברכי; •לפיכן מתורה עצמו דאזלת בתר גברא‪ :‬אין תעבדיכון‪ .‬כלו' והנפקא מיכה הוא‬
‫אין תעבדינון כג׳ שאכלו כאחת‬ ‫‪ L,‬״‬ ‫דכתיב בה כי שס ל אקיא יהא‬
‫כאחת• או והוו להו כחד גברא מברך לבד‬ ‫דתורה דיחיד טעונה בר‪>5^, -,3‬״ את ע ב ד לון כשלשה שא‪-‬לו‬
‫וזה הראשון הברכה שלפניה והשלישי‬ ‫כפני עצמו‬ ‫ממצות ובחנם נתקשה בעל שדה שאכלו זה כפני עצמו ווה‬
‫יהושע בוה‪ .‬יהנה בבלי מגילה בפני עצמו‪ .‬אין תעכדינון כשלש׳ שאכלו כאח׳‪ .‬הראשון הברכה שלאחריה והאמצעי אינו‬
‫כ״א איתא תנא הפותת קברך מברך ברכי ראשונ׳‪ .‬והאחרון ברכה אחרונה‪ .‬והאמצעי מברך כלום אין תעבדינון וכו׳‪.‬‬
‫לפניה והחותם מברך לאחריה אינו מברך כל עיקר‪ .‬אין תעבדינון כשלשה שאכלו זה וה״ה דקנעי לי׳ בד' גברי ברית‬
‫ובה׳ גברי ני״ט יכו׳‪(® :‬לא למדו‬ ‫והאידנא דכולהו קנרכי לפניה‬
‫ולאחריה היינו טעקא דתקינו רבנן בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו‪ .‬אפילו ברכת התורה מברכת המזין אלא‬
‫מירה משוס הנכנסין ומשום היוצאין האמצעי מכרך לפניו ולאחריו‪ .‬אמר רכי שמואל בר לרבים• כצ״ל וכאשר הוא במש'‬
‫והנראה מסיגיתנו דבימי ר' זעירא אכרימא ‪( 0‬לא למדו ברכת התורה מברכת הזימון אלא מגילה פי׳ הא דתורה צריכה‬
‫היה המנהג בא״י רפי בקצת לרבים‪ .‬ואם לרבים אפילי בינו לבין עצמו לא יברך‪ .‬ברכה לאחריה למדנו חבהמ״ז‬
‫וכדלעיל והבעיא דהכא קא>‬
‫מקומות היו נוהגין שכצ אחד מן א׳׳ר אב 'מרי אחוי דרי יוסי עשאוה כשאר כל מצותיה‬
‫בברכת התירה ברבים וא״כ לבהמיז‬ ‫הקרואים מברן צפניה ולאחריה‬
‫ובקצתם היה מברך הראשון הברכה של תורה• מה שאר כל המצות טעונות בי־כה‪ .‬אף דרבים דהיינו לשלשה כאחת‬
‫שלפניה והאחרון הנרכי‪ :‬שלאחריה זו טעונה כרכה‪ :‬אכל דמאי‪ :‬הדא אמרה אכל פירות סדמיבן לה‪ :‬אפי׳ ביבו לבין עצמו‬
‫והאמצעי לא היה מברך כלל ובעי ספק ניתקנו ספק לא ניתקנו מזמנין• אמר רבי שמעון לא יברך‪ .‬הלוקד יחידי לא יברך‬
‫י( בשעה שנזרו על הרמאי רוב ברכת התורה ונקט ל' אפילו לא‬ ‫ר׳ זעירא איך עיקר הדין והמשנה אחוי דרבי ברכיה‪.‬‬
‫מבעיא שהאמצעי והשלישי אינו‬
‫דריש ‪.‬פ״ד דמגילה דתני הפותח עמי הארץ היו מכניסין לבתיהן‪ .‬ויי דא אמרה דא‬
‫מברך ברכה שלפניה אלא אפי'‬ ‫והחותם מברך לפניה ולאחריה‬
‫היחיד לא יברך דמקרא כי שש‬ ‫לפניה כותי מזמנין עליו‪ .‬ואהן כותי לאו ספק הוא• אמר רבי‬ ‫ובן הברייתא הפותח מברך‬
‫והחותם מברן לאחריה קבעי לר״ז אבא תיפתר כמן דמר^‪ (,‬כותי כגוי דברי ר*‪ .‬רבן ה׳ אקרא ליכא לסילף דהיא קאי‬
‫אתירה דרבים וכמשמעו‪ :‬עשאיה‬ ‫שמעון בן גמליאל אומר כותי כישראל לכל דבר‪:‬‬ ‫אס הם ע״פ עיקר הדין‪ .‬ודע‬
‫מ תגי ב נשים ועבדים וקטנים אין מומנין עליהן‪ .‬כשאר כל מצותיה של תורה‪.‬‬ ‫דר׳ שמואל בן אבדימא דאקר‬
‫בפוגיתנו לא למדו ברכת התורה עד כמה מזמנין עד כזית‪ .‬ר' יהודה אומר עד כביצה• מצות תלמוד חורה עשאוה כשאר‬
‫קצות כגון תפילין ה״ש מזוזה וכו׳‬ ‫וכו׳ חי כדור החמישי עיי' ערכו‬
‫מבוא פ״ד ומשמע קצת שעדיין ר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי ר' יוסי בן שאול בשם דטעונות בר כה‪:‬אכל דמאי‪ .‬פסקא‪:‬‬
‫בימיו לא התקינו עוד החכמים רבי י( קטן עושין אותו סניף לעשרה‪ .‬והתני ‪ C‬אין אכל פייות ספק ניתקנו• אכל‬
‫בא״י שיהיה כל אחד ואחד מברך מרקדקין בקטן• אמר ר׳ ^וסי קיימא ר׳ סימון ר' חנינא פירות שיש בהן ספק אס כבר‬
‫לפניה ולאחריה וכן משסע מחה רי סימון בשם רבי יהושע בן לוי לשני קטנים נצרכה‪ .‬נתעשרו או לא סזחנין עליהן דהר»‬
‫ספק עושין אותו דמאי היא ספק אם עישרו ע ס‬ ‫שאין בסוגיתנו שוס רמז על שאם היה קטן עושין אותו ספק•‬
‫הארן או לא; היו מכניסין לבתיהן‪.‬‬
‫במס׳ ערלה הגי' מפרישין אותו‬
‫בא״י‪:‬שלא נתקנה וראי• רבי יהודה בר פזי בשם רבי יוסי תשעה נראין‬ ‫התקנה זאת יאפשר‬
‫בלל‬
‫קזקנ׳ן מסויימין• בב״ר הגי׳ כעשרה ®״(מה מזמנין מסויימין‪ .‬אלא אפילו קטן ביניהן• לתוך בתיהן והוא הנכק פי' מדמאי‬
‫תשעה נראין כעשרה סזמנין רבי ברביה אמר רבי יעקב בר זבדי בעא קומי רבי אין ראייה לספק תבואה שנתקנה‬
‫דשאני דמאי שגס בשעה שגזרו על‬ ‫דברים‬ ‫מאי עביד ססויימין וזה כסו שהגהנו יוסי ®®®(במה‬
‫תבואת ע״ה לא גזיי אלא משוס‬ ‫אלא שהנ״ר מפרש קצת הך מה‬
‫ססוייסין וכדרכו עיי׳ מבוא כ״א ע*ב וכו׳ אבל בבבלי מסיק המיעוט דרוב ע״ה היו חפרישין המעשרות ‪0‬עיי׳ דמאי פ״ה הל׳‬
‫רב הונא דט׳ בראין כי' סצטרפין אלא דפליגי שם היאך ט׳ נראין ט׳( וכן איתא בבבלי בהרבה מקומות רוב ע״ה מעשרין ואסר‬
‫לתוך בתיהן משוס שעיקר חיוב המעשר משנכנסה התבואה לבית‬ ‫כי׳ וידוע שבהרבה מקומות יש מחלוקת בין הב׳ תלמודים‪:‬‬
‫או לחצר‪ :‬ויי דאי אחרה דא• ואיזו היא ‪,‬המשנה האומרת כן כלו'‬ ‫אמר‬
‫מאיזה קשנה יש להוכיח דאספק נתקנו חזמנין‪ :‬כותי מזסנין עליו‪.‬‬
‫סהבבא דחשנה דתני כותי‪,‬סזסנין עליו‪ :‬ואהן כותי לאו ספק הוא‪ .‬ומתי זה לא ספק הוא אס מחזיק במצות אלמא דחזחנין א ס פ ק‪.‬‬
‫תיפתר כמן דער וכו'♦ כלו׳ כרשב״ג דאמר כותי כישראל לכל דבר וליכא לאוכוח• גס מהך בבא דסזמנין אפירות ‪ .‬ספק ניתקנו ‪:‬‬

‫נלרכה אחד ספק ואחד קטן עושין את הספק עיקר ואת הקטן לסניף פי׳ הא דאין סדקדקין סיירי שיש כאן ח' ודאי גדולים ושניס אחד‬
‫מהם ספק קטן ואחד ודאי קטן ואין סדקדקין בספק גדול וסחזקינין אותו גדול וקטן 'עושי; סניף ‪ :‬״®(סזמנין מה ססייסין‪ .‬כצ״ל פי׳‬
‫אמרת ט' כראין כי׳ מזמגין ומקשי הש״ס כיון שססוייסין שהם ט׳ ולא יותר איך אפשר שסזקנין ומאי סהני שהם נראין כעשרה‪ :‬אלא אפילו‬
‫דכריס‬ ‫קטן ביניהן‪ .‬הא דכראק כעשרה הוא ע״י שיש קטן ביניהן וכריב״ל דאמר קטן עושין אותו סניף לעשרה‪(®®® :‬כמה‬

‫ם ס ו ר ח ה ש׳׳ ס‬
‫ברמת ס״ז וע״ש כל הסוגיא ב״ר פ׳ ל״א• ‪ C‬תוספתא שס פ״ד‪.‬‬ ‫ערלה פיב הל' צ'• ‪ C‬דמאי פ״ו הל׳ י״א‪ .‬ג( בכלי‬
 ‫מב )רף יא ע׳ינ(‬ ‫ברכות‬ ‫פרק שביעי הלכה ב׳‬ ‫שלשה שאכלו‬
‫א מ ר י ' י ו ק כיני קתניתא קטן לספר תורה‪ .‬וכן הוא בב״ר‬ ‫דגריס אמורים ת ק‪ .‬כצ״ל כטה שנאמר התס כלו׳ דריב״ל דלעילדעושין‬
‫אבל התו׳ מ״ח ד״ה ולית הלבתא מניאין הירושלמי קטן‬ ‫קטן סניף לעשרה אס גס עושין אותו סניף לג׳ פי׳ שנים שאכלו וקטן‬
‫עושין אותו סנין( וכת‪3‬ו ע״ז אומר ל״י דגרס התס‬ ‫הכא דקאי אמתני׳ דמיירי בזימון ובב״ר הגי׳ כשס וספר תורה‬ ‫אס מזמניןואמר‬
‫ע״כ• מזה עולה שבספרי ירושלמי שלהס לא היה‬ ‫לס״ת‬ ‫שעושין אותו סניף לעשרה כך עושין אותו סניף לשלשה ‪ :‬על ידי שהן קטן‬
‫כתוב המאסר אמר ר׳ ילדן כיני‬ ‫‪,‬‬ ‫אוסרים את השם• והרי הס כבר‬
‫לעשירי• מתניתא קטן לס״ת עושין אותו‬ ‫מרובים עושין הקטן סניף דנראה דברים אמורים תם קטן עושין אותו‬
‫מה סניף‪ .‬וכן כהך דאסר ר' כסא‬ ‫אף הכא עושין אותו סניף לשלשה‪.‬‬ ‫כאילו הס עשרה וכדלעיל‪ :‬וכאן ומור‬
‫שאין קורין את השם‪ .‬דהא גס חמן שמזכירין את השם עושין אותו סניף‪ .‬כאן שאין■ כמה זסנין אכלית וכו׳ יש חילופי‬
‫גרסאות התו׳ גורסין אסר ר׳ יוסי‬ ‫עם הקטן הס לבד שלשה יייתיו טזכירין אה השם לא כל שכן‪ .‬אמר לי' והא אינו‬
‫תטן על ידי שהן אומרים אח השב־ ‪ j W‬א ״ ו מא “־אי'‪,‬־״‪ 1‬סדחנ‪,‬ד של?ע‬ ‫שכן‪.‬‬ ‫״ ‪X‬‬
‫סניף• וכאן שאין קורין את השם אין עוטין אותי סניף•‬
‫יי׳ •הי‪ 7‬ה יוה א׳נו עילה •פד‪.‬‬ ‫‪ ', ,‬צ ״ ך‬
‫מסה דאיתא אח״כ ועם אנינייא‬‫להגיה הברייתא ; קטן לספר חני קטן וספר תורה עושין אוחו סניף♦ אמר רבי יורן‬
‫תורה‪ .‬אבל לא קטן וס״ת דאין כיני מחנית׳ קטן לספר תורה עושין אותו סניף• מאימתי‬
‫בר סיסי והוא אמורא ובתו' שס‬
‫עושין שני סניפין ‪ :‬טיב ברכה‪ .‬טבע עושין אותו סניף‪ .‬רבי אבינא אמר איתפלגון רב חונא‬
‫איתא ועם ר׳ חנינא בר סיסי והוא‬
‫^ ™ה^ישלא הג פ ״ ^ י׳‬ ‫א“ י נ י'‬
‫ורב יהודה הרויהון כשם שמואל■ חי‬ ‫"‪ P‬קי״; י;‬ ‫־מייאל״״ “‬
‫הנ‪-‬י‬ ‫נינ ‪ -‬ה זמניו «‪ .‬א ץיני׳י( ־ ל‬ ‫היא‬ ‫יודע למי‬ ‫יודע טיב ברכה• וחרנ׳ אמד שיהא‬ ‫‪,‬אח‪,‬‬ ‫לפני י ׳ ש־״מל‪ :‬חשעה‬
‫אכילת‬ ‫אמר ר׳ אסי זמנין סניאין‬ ‫אכעית עם רבי‬ ‫מברך• אמר רבי נסא כמה זימנין‬ ‫ירק♦ מהו שמזמכין בשם כיון דזה‬
‫סגיאין‬ ‫עס ר׳ תתליפא וזמנין‬ ‫הביבי ולא ןמנץ‬ ‫תחליפא אבא ועם אנינייא בר סיסיי‬ ‫שאכל ירק אינו מחויב בזימון‪:‬‬
‫סיסי‬ ‫אכלית עם ר׳ לחנינה בר^‬ ‫עלי עד שהבאתי שתי שערות‪.‬‬ ‫מחצה למחצה♦ ה׳ אכלו פת וה'‬
‫אכלו ירק‪ :‬מהו‪ .‬אם סזסנין■ ‪ :‬עד‬
‫שי׳ אנ״נה ’’'נרןר’א’ " פ ^ נ י נ י ‪.‬‬ ‫קומי רב• ואיח דאמרין בעון קומי דכי שמיאל‬ ‫דאנאתסן‪ .‬בעוד שהייתי בבבל דר״ז‬
‫שלא‬ ‫שילת תשעה פת ואחר ירק‪ .‬אמר לון מןמנין• שמגר• והמחוור הגי׳ שבירושלמי‬ ‫עלה מבבל לא״י וכדאיתא לעיל‬
‫פת ושנים ירק אמר לון מומנין• שבעה פת ושלשה מציני אמורא ר׳ יוסי או ר׳ אסי‬ ‫)דף י״ט עייב( פ״ב‪ :‬אלרכת לי‪.‬‬
‫ירק אמר לון מזמנין• רבי אבינא בעי מחצה למחצה בן חלפתא אבל בזה נכון גי׳ הב״ר’‬ ‫כסתפקתי בדבר זה*‪(® .‬מיצרי לי מינך‬
‫מהו• אמר רבי זעירא ער דאנא חמן אצרכת לי ‪( 0‬מיצרי עס ר׳ תחליפא ולא עס ר׳‬ ‫לא שאצית• כצ״ל ‪.‬יש לי צער על ילך‬
‫כי׳ עתה ששאלת ממנו ואינו יודע‬
‫די^טיט‬ ‫איי*י ®א־ל ‪P7‬‬ ‫לי מינך לא שלחיה• רבי י ר מ״‬ ‫להשיב יש לי צער שלא שאלתי כאשר‬
‫וערך ר׳ כסא‪:‬‬ ‫מהו שיברך‪ .‬מחלפה שיטתיה דרבי ירמיה• הבי ‪V‬‬ ‫היית• שם‪ ,‬מיצרי הוא כמו מצער‬
‫שלש מאו׳נזירין עלו ®®(בימי רבי שמעון בן שטח מאה סלסליה ותרוממך‪ .‬בבבלי הובא‬ ‫)מצטער( אני‪ :‬מהו שיברך‪ .‬דיציא‬
‫הקרא דסשלי ד׳‬ ‫וחמשים מצא להן פתח‪ .‬ומאה וחמשים לא מצא להן‬ ‫האחרים שאכלו פת ‪ :‬מחלפה‬
‫כי‬ ‫אית ה^^^ ךן^ן^ סלסלה ותרוממך תכבדך‬ ‫פתח• אחא גבי ינאי מלב׳‪ .‬אמר לי׳‬ ‫שיטתיה דר' ירמיה♦ דברי ר׳ ירמיה‬
‫סותרין אלה את אלה וכדמסיק‪:‬‬
‫» ד ל י׳‬ ‫‪b Z‬‬ ‫‪X‬‬ ‫‪ ’,‬־= א ״ ?‬ ‫מאה נזירין בעיין וז״=׳נ ‪ ™ P‬קי ״ ז •‬ ‫תני‪ .‬דתכי‪(®® :‬בימי שמעון בן שטח‪.‬‬
‫שלח ליה איבע )סי׳ ע״ח( שעיקר הגי׳ סלסלה‬ ‫פלגא מן דידך♦ ואנא פלגא מן דירי♦‬ ‫כצ״ל‪ :‬בעיין‪ .‬צריכין; תשע מאה‬
‫ליה לא יהב ‪ p‬ותרוממך תכבדך כי תחבקנה ובין‬ ‫מאה וחמשין‪ .‬אזל לישנא ביש׳ ומר‬ ‫'קרבנין• כל אחד ג׳ קרבנות חטאת‬
‫רחל שמעון בן כגידים תושיבך ע״ש ונראה שהיא‬ ‫דיד ה כלו׳‪ .‬שמע ינאי מלבא וכע'•‬ ‫ועולה ושלמים‪ :‬אזל לסכא בישא‪.‬‬
‫נש רירבין טן הרכבה מנוסחת הו;בלי ונוסחת‬ ‫שטח וערק‪ .‬בתר יומין סלקון בני‬ ‫הלך לשון הרע ובב״ר אתון ואחרון‬
‫לישנא בישא‪ :‬לא יהב סן דידיה‬
‫ש״־דס״’‬
‫‪ P‬י״ =י!‬ ‫“י "׳‬ ‫טלמתא דפרס יב'‬ ‫כלו׳‪ .‬אלא התיר נדרן‪ :‬דחל שמעון‬
‫התלמודים וגס לעכין דיכא ועיי‬ ‫אטרין ל'ה נהירין אנן דחוה אית הבא‬ ‫בן שטח וערק‪ .‬נתיירא שמעון‬
‫תיס׳ שם ד״ה תשעה שאכלו לגן‬ ‫והוה אמר קומין מילין דחכמה• תני לון עובדא• אמדן‬ ‫וברח‪ :‬סלקון בני נש רברבין‪ .‬עלו‬
‫ליה שלח ואייתיתיה שלח ויהב ליה מילא ואתא ויתיב‬
‫ועיי׳ תל׳ עירובין ס*ה ד״ה בצר‬ ‫אנן‪.‬‬ ‫אכשיס גדולים ‪ :‬כהירין‬
‫אל יורה‪:‬‬ ‫ליה בין מלכא למלכתא• אמר לי׳ למה אפליית בו‪.‬‬ ‫זוכרים אנחנו‪ :‬תני לון עובדא‪.‬‬
‫סיפר להם המעשה שברח שמעון‪:‬‬
‫י‬ ‫אמר לי׳ לא אפליית בך את מממונך ואנא מן אורייתי‪.‬‬
‫ויהב ליה מילא‪ .‬ונח; ’לו אות‬
‫דכתיב )קהלת זי( כי בצל החכמה בצל הכסף‪ .‬אמר ליה ולמה ערקת• אמר לי׳‬ ‫שלא יעשה לו דבר רע ‪ :‬אפליית‬
‫שמעית ד מ ד כעס עלי ובעית מקיימה הדין קרייא )ישעיה כ׳׳ו( הבי כמעט רגע עד‬ ‫בי• צחקת בי כלו׳ אסרת לתת‬
‫יעבר זעם• וקרא עלוי )קהלת ז׳( ויתרון דעת החכמה תחיה בעליה• אמר לי׳ ולמה‬ ‫פלנא סדילך ולא ־ נתת ‪ :‬סן‬
‫יתבת כין מלכא למלכתא• אמר לי׳ בסיפרא רבן סירא כתיב סלסליה ותרוממך ובין‬ ‫סן ‪.‬תורתי‪ :‬וסה כאסס‬ ‫אורייתי‪. .‬‬
‫‪ -‬נגידיםתושיבך• אמר הבו ליה כסא דליבריך‪ .‬נסב כסא ומר נברך על המזון‬
‫שאכל ינאי וחכיריו• אמר לי׳ ער כדון את כקשיותך• אמר לי' ומה נאמר על המזון‬ ‫* י ’ י ״’ י‬
‫שלא אכלנו• אמר הבון ליה דליכול• יהבו ליה ואבל‪ .‬ומר נברך על המזון שאכלנו•‬ ‫׳‬
‫׳‬
‫על‬ ‫אמר רבי יוחנן חולק־ן על ר׳ שטעון בן שטח‪ .‬רבי ירמיה אמר‬

‫מ ס ו ר ת ר‪ ,‬ע ׳׳ ס‬
‫נזיר פ׳ה הל' ה ׳ נבלי ' ברבות מ*ח וכהרבה שינויים^‬
‫‪I t‬‬
 ‫‪i HJ iU‬‬ ‫‪'J f‬‬ ‫‪\ J A‬‬ ‫\‬ ‫ען‬ ‫‪t‬‬ ‫עי ך ־«עי־‬

‫כ מ א דאנא יהג דעתי קפקא יחיך‪ .‬זה הדין דר׳ זעירא דהקכרך על הראשוכר‪ v‬ר אנא אקר על השנייה‪ .‬בניר הגי׳ ר' אנא■ אקר ע ל‬
‫צריך לכוין להזציא השומעים מצינו לו גיב בגלי ר״ה הראשונה ר׳ ירקיה אקר על השנייה והיא הנכון והכי פירושו ר' אכא‬
‫אקר על הראשונה חבריו קילקין על שמעון בן שטח במעשה ראשון‬ ‫כ״ח כ׳ט בענין תקיעה והש״ס שס ל״ג מקשי על ר״ז סמתני׳ דהקתעסק‬
‫וכסו שהוא בש״ם זה‪ ,‬ולהמפרשים דרך אתר בכל זה שהתיר לנזירים הנדר ואקרי דלא סוב עשה שגנב דעת ינאי ור׳‬ ‫ונו׳‬
‫ירמיה אסר על השנייה בהך עובדא‬ ‫ואינו נראה כלל כאשר יבין בל‬
‫אחריתא שלא היה מברך ע ד‬
‫על־ הראשונה‪ .‬רבי אבא אמר על השנייה• מחלפה‬ ‫‪ .‬קעיין בדבריהם ‪:‬‬
‫א ב ל דברי חכקיס‪ .‬ר׳ יוחנן בא שיטתיה דרבי ירמיה‪ .‬התם צריכא ליה‪ .‬וכה פשיטא שאבל דגס אס שתה כיש יין‬
‫דצריכה ליה כרבנן־ הן רפשיטא ליה או אכל אכילה מועטת היה יכול‬ ‫לתק דלא תיקשי רישא ליה הן‬
‫לסיפא וכן מתרץ הבבלי כ׳ הא ברבן שמעון בן גמליאל‪ .‬תני עליי ‪ C‬היסב ואבל עמהן להוציא האחרים; מחלפה ש‪-‬סתיה‪.‬‬
‫ריה׳ג הא ר״ע כן פי׳ המפרשים אף על פי שלא אבל מי׳ דגן מזמנין ®(דברי חכמים‪ .‬השתא מסיק הש״ס ה קו'‪ :‬ה ת ס‬
‫צייכא ל’׳• לעיל סספקא לי' לר׳‬ ‫אבל אין זה בכת המאמר דהול״ל‬
‫ירמיה אס אותו שאכל ירק יברך‬
‫נקאו; אזקר וכו' אמר ר׳ יוחנן רבי יעקב בח אחא כשם ר׳ יוחנן לעולם אק מזמנין‬
‫זו דנר^ ריה״ג אחד עשר ואחד עליו עד שיאכל כזית דגן• והתני שנים פת ואחד ירק ביו; דאיט מחויב בבה״ס‪ :‬וכ ה‬
‫פשיטא לי׳‪ .‬דיכזל לברך דהא א ק ד‬ ‫מזמנין• מתניתה כרשב׳ג ‪:‬‬ ‫עשר רבוא דברי חכקיס גס הול״ל‬
‫מתני ג כיצד סזמנין בשלשה ‪.‬אומר נברך בשלשה חלוקי; עליי חבריו על שמעון כן‬ ‫בהיפך אחד עשר ואחד עשר רבוא‬
‫דנרי חכקיס •במאה אוקר ברכו והוא אומר ברכו• בעשרה אומר נברך אלהינו בעשרה שטח‪ :‬הן דצריכה לי׳ ■כרבכן‪.‬‬
‫ומשכי הש׳ס הא דסספקא לי' לע*ל‬ ‫וכו׳ דבלי ייה״ג ואפשר שבמשנה‬
‫שבירושלמי לא י^יתה הבנא אחד והוא אומר בי מ• ■רלמה ר׳ זעירא ורי יעקב בר אחא אליבא דרבנן פי׳ אס תכ קי ס‬
‫עשרה ואחד עשרה רנוא והסושריס וד חייא בר בא ורבי חנינא חברון דרבנן הוו יתבין חונקין בזה‪ :‬תכ* עלה‪ .‬דתכי‬
‫הוסיפו אותה ע״פ המשכה שבבבלי אבלין• נסב רב יעקב בר אחא כסא ובירך ואמר נברך‪ .‬עלה‪ :‬״(דברי חכמיס‪ .‬ט״ס וצ״ל‬
‫ועיי׳ מבוא כ״ג סוף ע'כ וגס אס ולא אמר ברכו• א״ל רבי חייא בר בא• ולמה לא דבלי רשב״ג זכאשר הוא בתוספתא‬
‫הגבא זאת היתה בעצמותה במשנת ^יאסרת ברכו• א׳ל ולא בן חני י( אין מ ד ק ך ק‪,‬ן כדבר‪ .‬יבננצ■ ניכית יכן קינ ח ^ ל ק ע‪,‬‬
‫ירושלמית י״ל דלהירושלסי לא היתה‬
‫״ א ?אתי ‪T‬׳‬ ‫— ״ ; ; ; ‪ p ' s -‬שאטר נברך בין שאמר ברבו אין יתופסז ™י ״ י תאתי י■‬ ‫נזה סתירה בין‬
‫דהרישא הכי קאמר אחד עשרה כך• והנוקדנין הופסין אותו על כך• ובאיש לרבי יוחנן חולקין עליו חבר‪-‬ו קא׳ ע ל‬
‫ואחד עשרה רבוא ך\א כסדר הזה זעירא בגץ דצווח רבי יעקב בר אחא לרבי חייא בר הראשונה היינו דרשב״ג חולק עליו‪:‬‬
‫כמו שמוסיף לאלהינו בעשרה דהוא בא נוקדנא• ‪ C‬שמואל אמר איני מוציא את עצמי טן לעולס א׳ן מזמניו עליו• הש״ס‬
‫לפשוט האבעיא‬ ‫מנין קסוייס כן מוסיף בכל מנין הכלל• היתיבון הרי ברכת התורה הרי הוא אומר‬
‫ססוייס ׳ והסיפא מפרש לה בדרך‬
‫י׳יא על רשב״ג‪ :‬מתני^ג‪ °‬דלס?^‬ ‫כיצד כיצד מוסיף על המנץ הקודס ברכו‪ .‬אמר רבי א מן מכיון דיימד ה ט בויו‬
‫נמאה תוא אוסר נברך ה׳ אלהינו אינו מוציא עצמו מן הכלל• רבי אבא בר זמינא הוה מעשה ‪ :‬ור־ חכינא חביון דרבנן?‬
‫הרי מוסיף ה' באלף הוא איסר משמש קומי ועירא• מזג ליה כסא• אמר ל*' סב ינקרא כל בהרבה מקומות ומבואר‬
‫וכו' ואוסיף אלהי ישראל ברבוא בריך♦ אמר לי' והב דעתך דאת מישתי חורנה• דת^ במבוא^ערך ר׳ חנניה א'‪ :‬והנו קדכי‪/‬‬
‫פי ^רש״י דווקני) והערוך גורס כ ק ר י כ ן‬ ‫מברך על כל כוס ומם‪ .‬ואינו מברך על כל‬ ‫השמש מברך‬
‫י( השמש‬ ‫וכי' יע׳ז אסר ר׳ יוחנן זה דברי י(‬
‫ופי׳ המדקדק שלא כדבר צורך‬ ‫^‬ ‫ריהיג אבל דברי חכמים אחד עשר‬
‫ובלשון ערבי קורין אותי אלמנקר‬ ‫™‬ ‫׳‬ ‫ואחד עשר רגוא אומר לאלהינו פרוסה ופרוסה‪ .‬אמר ליה ב ^ ” י‬
‫( ‪ p‬הב דעתך מפלןא בנון ’ תרנגולי המנקר' באשפה';‬ ‫מפקא יתיך ידי חובתך בברכתה•‬ ‫ואינו מוסיף ופליגי אריה״ג‪:‬‬
‫ובאיש לר' זעירא‪ .‬והיה רע בעי ס‬ ‫ידי חובתי באמן• אמר רבי תנחום כר ירמיה מחניתא‬ ‫רבא‬
‫ר׳ז‪ :‬בגין דצווח‪ .‬בשביל שקרא;‬ ‫אמרה כן• ״(המתעסק לא יצא• והשומע מן המתעסק‬
‫אמר רבי יוחנן זו דברי רבי יוסיהגלילי‪ .‬אכל דבךו איני מוציא את עצמי סן הכלל‪.‬‬ ‫בו׳•‬ ‫לא יצא• במאה אומר‬
‫אע*פ שבד אני רשאי לומר לשלשה‬ ‫י‬
‫ברכו טוב לי שאוסר נברך ואיכי‬
‫שיאמר המבורך אחר שאמר נרנו את ה' הרי גס הוא בכלל המגלכיס‪ :‬זע ‪ r‬א‪.‬‬ ‫מוציא עצמימכלל הסברכיס‪ :‬סביוןדיימר המבורך‪ .‬כיון‬
‫צ׳ל ר׳ זעירא‪ :‬אמר לי׳‪ .‬ועודאמר ר׳ זעירא לר׳ אבא וסציכו דוגמתו לעיל )דף כ״דע״ב(סוף פ*ג‪ :‬והב דעתך• תן דעתך כלי' איכוון‬
‫לשחות עוד דאל״כ צריך את לברך על כל כוס וכוס; השמש מברך על כל כוס וכוס‪ .‬לפי שאין הבע לשתיית השמש יאינו יודע אס יתנו‬
‫צו עוד ומסיח דעתו מן השתייה‪ :‬ואינו סברן על כל פרוסה ופרוסה♦ דבטוח הוא שלא ימנעו ממנו נחס‪ .‬רש״י‪^ :‬סר ליה‪ .‬י ' זעירא לר?‬
‫ברכת המזון‪ :‬כמא דאנא יהב דעתי‪ .‬כמו שאני קכוץ להוציא אוחךלבהמיז‪(®® :‬כן הב דעתך‬ ‫אנא אחר האכילהכאשר באו לברך‬
‫מפקא ידי חובתך‪ .‬כצ״ל כן איכויץ להוציא עצמך ידי חונחך באמן שאתה עונה‪ :‬סתניתא אסרה כן• בתסיה או דצ״ל לא אמרה כן‬
‫פי' ‪7‬ר׳ זעירא אסר כמה דאנא יהב דעתי ספקא יתיך יד* חובתך אלסא דס״ל דהסברך צריך לכדן להוציא האחרים ומתני' לא אמרה‬
‫כן‪ :‬והמתעסק‪ .‬צתקיעת שופר שתקע לקול בעלמא‪ :‬לא יצא• ידי מצות תקיעתשופר; והשומע קן תמחעסק לא יצא‪ 7 .‬הא התוקע בעצמו לא‬
‫יצא ומשמע הא אם התוקע תוקע כדינו יוצא השומע • אע״פ שלא כתכווין לן התוקע ולמה אמר ר״ז דאנא יהב דעתי מפקא יתיך והש׳ס‬
‫חכסיס‬ ‫לא משני הקו' ‪ :‬זו דברי ר׳ יוסי הגלילי‪ .‬הא דתני מתני׳ במאה אוסר וכו׳ הוא דברי ר' יוסי הגלילי ‪ :‬אבל דברי ‘‬

‫מסורחהשיים‬ ‫•‬
‫׳ ( חולין ה״ז ושס הו ‪6‬‬ ‫תוספתא שס פיה בנלי ס׳ח• ‪ C‬תוספתא‪ ,‬פ״ה ובשינוי בבלי כ׳ וכאשר הוא בתוספתא‪ .‬ג( בבלי מ*ט ע״ש*‬
‫^‬ ‫’‬ ‫מימרא ‪ 7‬ינ• ‪ C‬ר״ה פ״ד מיתי‬
 ‫פף^‪:‬ות מג)דף יא׳ ע׳ס‬ ‫פרק'שביעי‪-‬הלכה ג׳יף■ ה׳•‬ ‫שלשה שאכלו‬ ‫׳‬
‫חכחיס‪ .‬אבל חכקיס אוחריס אחל עשרי‪ :‬וכו׳ והריקא דחגי אחי• עשרה ‪ ,‬ר ב א ♦ הלא ל בא‪ .‬דרבא תלקידו של רבה וחברו של אביי לא כזכר‬
‫בירושלמי כ״א במקום אחד ושם מכונה ל אבא בר יוסף‬ ‫ואחד עשרה רניא חכס־ם היא ‪ :‬מניין לעדה שהיא עשרה‪ .‬ל״ג דעיקר‬
‫ה סו ל *יא מ ל מגילה ומם' סנהלרי; ושם ליתא גם הוא מחוקר עיי׳ ערכי סבו^ פ*ד אך גס בנלי כ' אותא‪ .‬אקר רבא הלכה כר*ננ‬
‫הבכה לעלה לא כזכר כלל נמשכה גס בקה שאסר לקמן נאסר כאן ויש לחלק בין המאמר דבבלי ונין המאסר לירושלמי ואין להאריך ‪:‬‬
‫נ א מ ר כאן תיר ונאמר להלן‬ ‫א‪ /-‬״ ״‬ ‫‪..‬‬ ‫תוך ונאמר להלן תוך ונן נאמר‬
‫ב^כל מגילה כ״ג‬ ‫׳‬ ‫^‬ ‫כאן בכי ישראצ וכו׳ אין זכר בהנך חכמים‪ .‬אחד עשר ואחר ;;ישר‬
‫הלכה כמי‪ .‬שאומר אחד עשר ואחד עשי איתא‪ .‬ל‪.‬תני ‘ ר׳ ח‪-‬ייא אשיא תוך‬ ‫קראי לעלה‪ :‬כאמי כאן עדה‪ ,‬אטד‬
‫מניין לעדה שהיא עשרה• ^(‪ .‬רבי בא תוך כתוב הכא וגקלשתי בתוך בכי‬ ‫בפ'קלושים כתיב לנר אל כל ריבוא‪.‬‬
‫נאמר כאן עדה ונ א מ ך ישראל וכתיב השע הבדלו סמוך‬ ‫עדת בכי ישראל ואמרת אליהם ורבי יסא בשם רבי יוחנן‬
‫^ךךן העלה והי^שלמי לא‪ .‬כחית לה ס‬ ‫קדושים תהיו שמעינן מיכה לכלברים‬ ‫‪.‬‬
‫של קלושה בעיג‪ :‬ע ד ה‪ :‬ונאמר‬
‫להלן‪ .‬במרגלים‪ :‬עדה‪ .‬על מתי שני באן עשרה•‪ .‬א?ר רבי סימון נ אטי‬
‫לעלה הרעה הזאת‪ :‬מה וכו'לו‪:‬לן ונאמר להלן תוך )כ^־אשית ת ‪ 0‬ויבאו בני ישראל לשבוי ואת׳א על‪:‬ה עלה לכתיב עד סמי‬
‫עשרה‪ .‬ליצאו יהושע וכלב ונשתיירו בתוך הבאים‪ .‬מה תוך האמור להלן עשרה אף כאן לעדה הרעה הזאת מה להל[‬
‫י' מרגלים‪ :‬אף ‪ 1‬כו' כאן עשרה‪ .‬י׳‪ ,.‬אמר ליי רבי יוסי בי רבי מן ®(בי אם מתוף אה עשרה אף כאן עשרה ואין מדרך‬
‫הירושלקי‬ ‫וילפיכן דבדבר שבקדושה כגון יליף לה סגין אינון? אלא נאמר כאן בני ישראל‬
‫תפצה וקריאת התורה ‪ 1‬כו' צריך‬
‫עשרה וכדאיתא במשנה מגילה שם להלן בני ישראל• מה בני ישראל שנאם' להק עשרה• ‪V I‬‬
‫וכן להזכיר את השס ככהמ״ז אף‪ .‬באן עשרה• מה סקיימין רבנן טעמא ירכי ייסי תבואו ננ> ע־ אל נתון־ פנאיס‬
‫צריך עשרה וכלאיתא במשנתנו‪ :‬הגלילי במקהלות בכל קהי‪-‬לה וקהילה‪ .‬אמר רבי חנינ^ ?!*‪.‬יא גז״ש תוך תוך‪ -‬בלא אקצשמ‬
‫קרא אחר ולהמפרשיס לרך‬ ‫בריה דרבי אבהו במקהלות כתיב‪:‬‬ ‫נאמר כאן תוך‪ .‬ונקדשתי בתוך‬
‫בני ישראל‪ :‬קר‪ .‬תוך האסור להצן‬
‫ד‬ ‫מ‬ ‫א‬ ‫מחגי ד אמר רבי עקיבה מה מצעו בבי׳ הכנסת‬ ‫עשרה‪ .‬לבני ישראל עשרה היו‪:‬‬ ‫‪,‬‬
‫■‬ ‫®(אס מתוך את יציף לה כגין אינק‪ .‬בו׳• רבי חייא בר אשי קם מקרי באורייתא ואמר ברכו‬
‫כצ״ל להא הך תוך קאי אהבאיס ולא אמר 'המבורך‪ .‬בעין מישתקוניה אמר להון רב ארפוניה• מ היג כרבי עקיבה•‬
‫והבאים היו הרבה‪ :‬ונאסר להלן רבי זעירא קם מקרי כהן כמקום לוי ובירך לפניה ולאחריה ובעין מישתקוניה• אמר לון‬ ‫‪,‬‬
‫בני ישראל‪ .‬ויבאו בני ישראל לשבור‪ :‬רבי חייא בר אשי ארפוניה• רכן אינון נהיגין גבייתו• כתיב )נחמיה ח'( ויברך עזרא‬ ‫יי‬
‫בכל קהילה וקהילה‪ .‬האי במקהלות‬ ‫•‬
‫לא נא לומר שיש חילוק מקהלות את ' ה' אלהי הגדול♦ ‪ Q‬במה הוא גודלו♦ גדלו בשם המפורש‪ .‬רב מתנה אמר גודלו‬ ‫*‬
‫אלא בכל קהילה שכאספין יהיו בברבה• רבי סימון כשםיריי בן לוי למה נקרו אנשי ‘ כנסת הגדולה שהחזירו הגדולה‬
‫מנרכין השם‪ :‬אסר ר' תכיכא‪ .‬ליושנה‪ .‬אמר רבי פינחס משה התקין מטבעה של תפילה )דנריס י׳( האל הגדול‬
‫הוא כמו ר' חנינא אומר כלו' ר׳ הגיבור והנורא‪ .‬ירמיה אמר )ירמיה ל" ‪ 0‬ה<צל הגדול הגיבור ולא אמד הנורא♦ למה‬
‫חנינא מ ת ק במקהלת כתיב חסר אמר הגיבור לזה נאה לקרות גיבור שהוא רואה חורבן ביתו ושותק♦ ולמה לא אמר‬ ‫‪-‬‬
‫ולא משסע כלל לרבנן הד^־שה של נורא אלא שאין נורא אלא בית המקדש שני )תהליס’ ס״ח( נורא אלר\ם ממקדשך• דניאל‬
‫ייה״ג; מ ת נ י ד ׳ בעין סשתקוניה•‬
‫רצי לשתקו ‪ :‬ארפוכיה‪ .‬הניחו אותו‪ :‬אמר)דניאל ט׳( האל הגדול והנורא ולא אמר הגבור בניו מסורין בקולרין היכן היא‬
‫דנהיג כר' עקיבה♦ לסתני' ‪ :‬כהן גבורתו• ולמה אמד הנוראה לזה נאה לקרות נורא בנוראות שעש׳ לנו בכבשן‬
‫במקום לוי‪ .‬שלא היה שם לוי האש• וכיון שעמדו אנשי כנסת הגדולה החןורו הגדולה ליושנה• האל הגדול הגיבור והנורא‪:‬‬
‫וקרא לר׳ זעירא במקום לוי‪ :‬ובשר ורם » יש בו כח ליתן קצבה לדברי׳ הללו‪ .‬אמר רבי יצחק בן אלעור יורעין‬ ‫״‬
‫‪/‬‬ ‫ובירך לפניה ולאתריה♦ ר׳ זעירא הן הנביאים שאלוהן אמיתי ואינן מחניפין לו‪:‬‬
‫בי ק כבר כאשר עצה לכהן ונירן‬
‫מחגי ה שלשה שאכלו כאחת אינן רשאין ליחל׳ בו'• תני י( היה יושב ואוכל בשבת‬ ‫לפניה נלאחריה קאשר עלה במקוס‬ ‫‪.‬‬
‫לוי ולכן ^רצו לשתק אותו‪ :‬לכן ושבח" ולא הזכיר של מבת‪ .‬רב אט‪.‬׳ חוזר‪ .‬ושמואל אמר אינו חוןר♦ שטעון בר‬
‫אינזן וכי • בני נבל טהגין כן בא בשם רבי יוחנן ספק הזטר של ראש חדש• ספק ‪.‬לא חזביר אין מחזירין אותו♦‬
‫אשכח חני ופליג• ‪ C‬כל יום שיש בו קרבן מוסף כגזך ראש חדש וחולו של מוע׳‬ ‫יל' זייא עלה מבבל ועי׳׳ ”לן‬
‫צריך להוכיר מעין המאורע אם י א הוכיר מחוורין אותו• ו ^ שאין מ קרבן מוסף‬
‫כגון חנוכה' ופורים צריך להזכיר מעין המאורע♦ אם לא הזכיר אין מחזירין אותד‬ ‫ינקי שמהלש לה הש״ם‪:‬‬
‫דאבלין‬ ‫♦‬ ‫דשבתא♦ מן‬ ‫חנן בך אבא וחכרייא הוי יתבין‬ ‫הגדול• שאער האל זנו׳‪ :‬לזה‬
‫•‬ ‫?אה לקרית גיבור‪ ,‬ןאי‪ 1‬ה גיבור־‬
‫_הג‪)7‬ל‬ ‫האל וגי׳‪ .‬ו?מס׳ סגיצה עסייס ו^חה אצהנני האל‬ ‫ר>נו?ש אח ילרו גכביכזל מ א ה חו קן הבית וכובש אפו האל‪.‬ואסרו‬
‫‪ p w‬הגדולה ציגשנה‬ ‫הגנור והנורא שומר ר‪.‬בריח והחסד אל ימעט לפניך וגו' והוא קרא נחמיה ט׳ כלו' היכן קצינו שאנשי לנה״ג‬
‫לכתיב ועתה אלהינו האל הגלול הגבור והנורא וכמו שיסל משה ‪ :‬ונשר ולס וכו׳• בתסיה וכי יש נח ניד בשר ולס לתת קצבה למלותיו‬
‫ח ׳ חוזס לכרך בהמ״ז ‪ :‬אשכח תכי ופליג‪ .‬אשכח‬ ‫של הקב״ה וכסו שעשה ירמיה שלא ‪ 6‬סר הנורא ולניאל שלא אסר הגבור*‬
‫ברייתא לחולק על הא לשמואל‪ :‬כל יום‪ 7 .‬ת ט כל יום‪ :‬אס לא הזכיר מחזידן אותו• ובשבת •ש קרבן מוסף א״כ סחזירין אותר‬
‫____________________________________ לאכלין ______‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ ,‬והוא ללא כשמואל‪ :‬מן ___________________________ ‪,‬‬
‫מ ס ו ר ת הש׳׳ס‬
‫*‪ C‬מגילה פ״ל הל׳ ל‪ -‬סכהלרין פ״א הלי ד׳ בנלי מגילה כ״ג• ‪ 0‬מגילה פ״ג הל׳ ח' נבלי ץסא סיט ועיש‪.‬‬ ‫יג*** ”לי‬
‫‪ C‬בבלי ברכות ק׳׳ט ובשינוי וגס לא נזכר שס הא לשמואל דאיני חוזר עיש• י‪ 0‬תוספתח{פ״ג בנלי שנת כיד והב׳ תלסולים משונים מן‬
‫■‬ ‫התוספתא ומשונים זה מזה‪.‬‬
 ‫ברכות‬ ‫פרה שביעי הלכה ה■ ף‬ ‫שלשה שאכלו‬ ‫)רף יא עיג ‪( 7 v‬‬

‫א מ ר ר׳ יוחנן והן שנכנסו‪ .‬ר״» קאי אסשנתנו והמאמר אילין דאכלין וברכין‪ .‬לאחר שאכלו יברכו בהמ״ז‪ :‬אשכחנון ברכין‪ .‬תצא אותם‬
‫בית נשיאי וכו' קאי אר' יוני; ור׳ אבא בר זימנא בשס ר׳ שהיו מגרכין פעס אחרת ‪ :‬דאשכחן מדכרא דשנחא‪ .‬כי שכחנו להזכיר‬
‫שכת‪ :‬לא אמר כן• ומקשי הש״ס למה להס לברך פעס אחרת הלא‬ ‫זעירא לב׳בתים נצרכה ונראה שיש להפך סדר הסאסריס וכצ״ל‬
‫יוחנן והן שנכנסו וכו׳ ר׳ יונה ור' אבא וכו' אילין בית אקר ר' בא‪ :‬ור׳ ירמיה מטו בה בשס רב‪ .‬ר׳ ירמיה נטה לומר לה‬ ‫אמר ר׳‬
‫בשם רב; שכח וכי'‪ .‬וא״ב די‬ ‫נשיאי וכן הגיה בעל שנות אליהו‬
‫אלא שהיא מפרש לה בדרך אחר דאנלין וברכין קם אזל ליוז• חזר לגכן אשכחנון באסרם אשר נתן מנוחה לעמו‬
‫מאשר פירשנו והראיש הביא כשם תר״י ברכין‪ .‬אמר ולא ככר בירכנו אמרין ליה מברכין ישראל‪ :‬כן בשהסיע דעתו‪ .‬ומשני‬
‫לא הש״ס כאן הא דחוזרין יסברכין‬ ‫דאפי׳ בב׳ בתים מצטרפין וכתב וחוורין ומכרכין דאשכחן מרכרא דשבהא‪.‬‬
‫וכן פי׳ ר״ח דאורחא דסילתא נקט אמר כן רבי בא בשם רבי חונא ורבי ירמיה מטו בה כשהסיע דעתו כלו׳ שגמר כבר כל‬
‫הברכות ובבבלי מפרש שפתח בהטוכ‬
‫והמטיב; וכן‪ .‬דאסר רב אימר‬
‫וה״ה בשם רב צ( שכח ולא הזכיר של שבת אומר אשר נחן‬ ‫מחני' ב׳ חבורות בבית אחד‬
‫בב' בתים וכן פי׳ בה״ג וכן משסע‬
‫בירושלמי ר׳ יוכה וכי' ומביא מנוחה לעמו ישראל‪ .‬בן בשהסיע רעתו וכן כשלא אשר נתן מנוחה‪ :‬כשלא הסי ע‬
‫הירושלמי כאשר היא לפנינו אלא הסי׳ רעתו‪ .‬תגי ‪ C‬עשר׳ בני אלם שהיו מהלכין בררך דעתו‪ .‬שלא פתח ברכת הטוב‬
‫שבמקום אסר ‪ S‬יוחנן גורס אסר אף על פי שבולם אובלין מבכר אחר כל אחד ואחר והמטיב‪ :‬כל אחל ואחל מכרך‬
‫ר׳ יונה ומשמע שהוא מפרש לב׳ מברך לעצמו‪ .‬ישבו ואבלו אף על פי שבל אחד ואחר לעצמו‪ .‬שאין קכע נלרך‪ :‬זמין‬
‫לחבריא בפונדקא‪ .‬שהיה הולד ע ס‬ ‫בתים נצרכה כלו׳ בבית אחד‬
‫חבריו בדרך וזימן אותס לאכול‬
‫דסשכה אוכל מכבר עצמו אחר מברך על ידי כולם• רבי ירמיה‬ ‫פשיטא דסצטרפין אלא‬
‫בפונדקא יחד ואחד מברך ע״י‬ ‫זמין לחבריא כפונרקא‪:‬‬ ‫נקטה בית א׳ וה״ה ב׳ בתים ועיי׳‬
‫מ ל ס‪ :‬מ ת נ י ‪ 1‬׳ לשני בתיס‬ ‫מחגי ו שתי חבורות שהיו אוכלין בבית אחד כו׳״‬ ‫בתר״י אך להך פירושא קשה מאי‬
‫סספקא לי׳ להש*ס אחר כן אילין רבי יונה ורבי אבא בר זימנא בשם רבי זעירא לשני נצרכה‪ .‬אס ב' חבורות אוכליז נ ב׳‬
‫דבית נשיאי וכו' הרי גם אם הם בתים נצרכה♦ אמר רבי יוחנן והן שנכנסו משעה בתים יש להסתפק אס סצטרפין‬
‫לזימון במקצתן מאין זה את זה‬
‫דבחתני׳ תני ב׳ חבורות שהיו‬
‫כב' בתים סצטרפין וכבר עמד ראשונה על מנת בן• אילין בית נשיאי מה את עבד‬
‫על זה בעל שדה יהישע לכן נראה‬
‫עיקר פי׳ לשני בתים נצרכה כסו לון ®(בבית אחד או בשני בתים• נאמר אם היה דרכן אוכלות בבית אחל וכו׳ הרי אלו‬
‫שפירשנו שהך נצרכה הוא ל׳ לעכור אילו על אילו מזמנין• ואם לאו אין מזמנין‪ .‬סצטרפין ויש ליסי ליקא ק תני‬
‫איבעיא יהרשב*א מביא הירושלמי רבן ברכיה מוקים לאמוריה על תרעא מציעיא רבי בבית אחד אבל בב׳ בתים לא או‬
‫בזה״ל לא סוף דבר בית אחד מררשא והוא מזמן על אילין ועל איליך‪ .‬אין מברכין אורחא דסילתא קתני וה״ה נ ב'‬
‫בתים ומ׳ צריכה ידוע שהוא ל׳‬
‫אלא אפילו שני בתים אסר ר׳ יוכה על היין עד שיתן לתוכו מים דברי רבי אליעזר‪.‬‬
‫ספק בש״ס זה‪ :‬אסר ר׳ יוחנן והל‬ ‫והס שנכנסו משעה ראשוני; לכך‬
‫וע״ש מה שכתב בשם הראב״ד וחכמים אומרים מברכיך‪ .‬רבי זריקא בשם רבי יוסי שנכנסו משעה ראשונה על סכת כן‪.‬‬
‫ר׳ יוחנן קאי אסתכיתין דתני בזמל‬ ‫דאפי׳ בב׳ חבורות בכית אחד כסי בן חנינא מודים חכמים לרבי אליעזר בבום של ברכה‬
‫צריך שנכנסו משעה ראשונה לכך שהוא נותן לתוכו מים כל שהוא• נהיגין רבנן בההן שמקצתן מאין אלו את אלו הרי‬
‫כסא דקידושא• מילתא דרבי יוסה פליגא אדר׳ יונה‪ .‬אלו סצטרפין דוקא שמתחילה‬ ‫ועיי' ג״י סי' קצ״ה;‬
‫נכנסין לכך לזמן ניחל אז מהכי‬ ‫דרבי יונה טעם כסא ומתקן לה אין תימר שהוא‬ ‫עיטור‬
‫מה שמקצתן מאין אלו את אלו ;‬
‫מזוג״■ והתני י( השותה משקין מזוגין שעבר עליהן הלילה דמו בראשו‪ .‬א״ר אילין בית נשיאי‪ .‬הוא סתסא דגק׳‬
‫י { ! • ירמיה בשם ר׳ יוחנן ראשונים היו שואלין וקאי על ר׳ זעירא לאחר לב׳‬ ‫יוחנן והן שלנו בכלי מתכות•‬
‫שמאל מהו שתסייע לימין בכוס של ברכה• את שמע מינה תלת‪ .‬את שמע שהוא בתים נצרכה חלה דני הנשיא‬
‫ןין• וצריך שתהא ידו *גבוהה מן השולחן טפח• זצריך שנוחן ע עין שאוכלין בבית אמד אבל הוא גדול‬ ‫צריך לתופסו בימי‬
‫^ הי א ך דיכס‪ :‬״( כ בי ת א חד‪ .‬כצ״ל‬ ‫אחא ’ '( של שה דברים נאמרו ב מ ס של ברכי מלא‪.‬‬ ‫בו‪ .‬אמר רבי צחא‬
‫אס כבית אחד ומצטרפין אלו ע ס‬ ‫^‬ ‫־'‬
‫אלו או כב' בתים לפי שהבית גדול הרבה וכב' בתים אסר ר זעירא דיש ספק ומספק אין סצטרפין‪ :‬נאסר‪ .‬ופשיט לה הש״ס‬
‫אס היה דרכן לעבור אלו על אלו הרי הן כחבורה אחת וסצטרפין ואס לאו אין סצטרפין‪ :‬על תרעא סציעיא‪ .‬על שער האמצעי של בית‬
‫המדרש שבהס״ד היה כחלק לב׳ בתים ‪ :‬והוא מזמן על אילין וכו׳‪ .‬כלו׳ הוא היה מצרף אלו וא^ו דעיל ידו נעשו חבורה אתת‪ .‬ובבלי‬
‫ס״ט איתא תנא אס יש שמש ביניהם שמש מצרפן‪ :‬אין מברכין על היין וכו'• פיסקא דסחכי׳‪ :‬בכוס של ברכה‪ .‬משים סצוה מן‬
‫המובחר וכדספרש לה בבבלי‪ :‬כהיגין רבנן‪ .‬כן בכוס של קידוש לתת לתוכו חעט סיס‪ :‬סילתא דר' יוסה‪ .‬סילתא דר' יוסי בן‬
‫חיכנא דאסר לעיל סידים חכמים לר״א בכוס של ברכה‪ ,‬יוסה הוא אחד עם יוסי‪ :‬דר׳ יונר‪ v‬טעם כסא‪- .‬של קידוש בליל שבת‪ :‬ומתקן‬
‫לה• לסחר בקידוש של יום ומקדש עליו שנית כן פי׳ הרא״ש ריש פ' אלו דבריס‪ :‬אין תיסר שהוא מזוג• וכר׳ יוסי בן חיככא‪ :‬והחני וכו^‬
‫ואיך שתה ר׳ יוכה סמנו לסחר‪ :‬אסר ר׳ יוחנן‪ .‬נראה דצ״ל האסר ר' יוחנן דר׳ יוחנן קדסלר׳ יוסי בר חיככא ולר׳ יינהוה ש״ס משני האסר ר׳‬
‫יוחנן‪ :‬והן שלנו בכלי מתכות‪ .‬אז הוא סכנה אבל בשאר כלים סליכין משקין מזוגין וא״כ איכא לסיסר דר׳ יוניי הלין בכלי שאינו של‬
‫מתכות ולא פליגי‪ :‬וצריך שתהא ידו‪ .‬שבה הכוס‪ :‬גבוהה סן השלחן טפח‪ .‬דאל״כ אינו צריך לסיוע והא דכקט טפח‪-‬דססתסא כיון שמגביה‬
‫הכוס מגביהו טפ ח; וצריך שנותן עיניו בו‪ .‬כצ״ל דלהכי מגביה הכוס כדי שיתי עיניו בו ולא יסיח דעתו סמכו כן‬
‫'עיטור‬ ‫‪-‬‬ ‫בעל שדה י ה ״ ע ‪:‬‬

‫הש״ס‬ ‫מסורת‬
‫י׳ שייא בר אב ‪6‬‬ ‫י( בבלי נ״א ושם אימא‬ ‫נ( בבלי נדה י׳ז סם׳ דרך ארן פ^א‪.‬‬ ‫’‪ C‬בגלי שס מ״ט‪.‬‬ ‫ק בגלי ברכות ס״מ•‬
‫י‬ ‫שםע ש‪.‬‬
 ‫ע״י(‬ ‫מד ניף'א‬ ‫ברכות‪.‬‬ ‫פרק שביעי הלכה ו׳‬ ‫שלשה שאכלו‬
‫^ י ט‪ 1‬ר ‪ p .‬היה דרך היונים לעטר כמסיבתס הכוסות בשושכיס‬ ‫שנע‬ ‫עיטור‪ .‬לעשות עטרה סביב ה כו ס׳ בציצים ופרחים‪:‬‬
‫ופרחים *‪ C‬ונראה ש‪:‬ה הפנהג נתפשט ג'כ בסוריא‬ ‫עיטור‪ 7 .‬ע״י העיטור נראה הכוס שנע כלי׳ כשלא ששחה ‪ :‬רצון‬
‫כשששעו‪ .‬וכתיב שיושניה היו יונים ונששכו הרגה אחר תענוגי ושנהני א ק‬ ‫שודת‪ ,‬דאם אינו שולח נראההכוס כזועף‪ :‬שלא‬
‫בתרי׳ ברכת ה׳ כלוי מ סשל ברכי^ יכל השאשר בדרך אססכתא ורשז; יון וכבבצי לא נודע זה השכהג לכן שפרש לה הש״ם בכלי כ״א‬
‫^ בדרך אחר ר׳ יהולה מעטרהו‬ ‫^‬ ‫‪,‬‬ ‫ים ודרום ירשה‪ .‬כלו׳ נתלה גלי‬
‫ל" ‪ 0‬בתלש׳דיס רב חסדא שעטר לי׳‬ ‫ומורח• ושלשתן בפסוק א חי )דבריס‬ ‫שצרים >ם ודרום האחד מרשז עיטור‪.‬‬
‫בנטלי‪:‬‬ ‫ה׳‪ .‬שנעעיטור‪.‬‬ ‫לעה״ז והאתל לעה״ב)ותו׳ ברכות נ״ש נפתלישבע רצון ומלא ברכת‬
‫פי׳ בענין אחר‪ ; C‬כוס פגום‪ .‬כוס‬
‫הרחעלרשלשה שאכלו‬ ‫י־‬ ‫ייייי “יי"־‬ ‫שאינו שלא ועיקר הוראת פגם‬
‫חסרון‪ :‬טעשו פוגשו‪ .‬ואם טעם‬
‫מ ם פגום אין‬ ‫ששנו הר* הוא כחסר ; וצריך את זוכה לירש העולם הזה והעולם הבא•אמר רבי אלעזר‬
‫‪ C‬את שמע מינה תלת• שמע מינה בום פגום אין‬ ‫שיהא בו כשיעור‪ .‬דאל״ב שה בכך מברכין עליו• טעמו פוגמו•‬
‫שהכוס חסר וכן איתא בבלי מברכין עליו• וצריך שיהא בו 'כשיעור‪ .‬וטעמו פגמו• אמר רבי תנחום בר יורן‬
‫כבוד היום קודם לבבו׳ לילה‪ .‬קדושה הלילה קורמת לקדושת היום‪ .‬אי זהו‬ ‫פסחים ק״ו רב אשי אשר טעשו‬
‫פגמו וכוס של ברכה צריך שיעור כבור היום רבי יוסה כשם רבי יעקב בר אחא ורבי אלעזר בר יוסף בשם רב בורא‬
‫חדא סילתא היא וה״ק ש״ט טעשו‬
‫פגשו ששום דכוס של ברכה צריך פרי הגפן‪ .‬רבי זריקן בר חמוי דרבי זריקן ‪ C‬הזכיר של הגובה בארץ וקילסו אותו‪ .‬רבי בא‬
‫שיעור ואע״ג דאסרינן לעיל ‪ 3‬דף ש״ג בריה דרב* חייא כר בא הזכיר דיין אמת בהטוב ומטיב וקלסו אותו• רבי בא בריח דרכי‬
‫ע״ב(ג׳דברים נאשרו בכוסשל ברכה חייא בר אבא אכל מהלך עומד ומברך• אכל עומר יושבומברך‪ ’.‬״(אכל יושב מיסב ומברך‪.‬‬
‫שלאוכו׳ היא רק לשצוה געלשא ור״א אכל מיסב מתעטף ומברך• אם עשה כן הרי הוא כמלאכי השרת• מה טעמא נישעיה ו׳(‪.‬‬
‫אשר אין שברכין‪ :‬וטעשו פגשו‪ .‬בשתים יכסה פניו ובשתים יבסה רגליו ‪. :‬‬
‫הא דכוס פגום אין שברכין עליו‬
‫ד ד ק עלך שלשדז שאכת•‬ ‫‪,‬‬ ‫וטעשו פגשו אשר ר״א בפירוש ולית‬
‫כאן ש״ש אלא דהש״ס בא לקבן‬
‫א אילו דברי' שבין בית שמאי ובית הלל בסעודה‪ .‬בית שמאי אומרים‬ ‫הדינים היוצאים שהשאשר של ר״א‬
‫וכן ציל לעיל בהך דאת שמע שינה מברך על היום ואחייב מכרך על היין• וב״ה אומרי׳ מברך על היין ואחייב‬
‫תצת את ששע שהוא צריך לתופסו מברך על היוס^ ב כיש אומרי׳ נוטלין לידים ואח״ב מוזגין את הכוס‪ .‬וב״ה‬
‫כישין וכו׳‪ :‬כבוד היום‪ .‬לקמן אומרי׳ מוזגין הבום תחילה ואחייב נוטלין לידי׳ • ג בית שמאי אומרי׳ מקנח ידיו‬
‫קודמת במפה ומניחה על השולחן• ובית הלל אומרי׳ על הכסת‪ :‬ד בית שמאי אומרים‬ ‫שפרש לה‪ :‬קדושת הלילה‬
‫לקדושת היום‪ .‬אם אין לו אלא‬
‫כוס אחד יקדש עליו בלילה ואל מככדין את הבית ואחייב נוטלין לידים‪ .‬ובית הלל אומר נוטלין לידים ואחר כך‬
‫יניתנו לקדש עליו ביום‪ :‬בורא מכבדין את הבית • ה כיח שמאי אומרים נר ומזון בשמים והבדלה• ובית הלל‬
‫פרי הגפן‪ .‬אס אין לו יין הרבה אזמר נר ובשמים ומזון והבדלה; ן בית שמאי אומרי׳ שברא מיאור האש‪ ,‬ובית‬
‫מברכין‬ ‫'‬ ‫עדיף הלל אומריי בורא מאורי האש‪ :‬ז אין‬ ‫‪.‬‬ ‫•ניחנו למחר ‪,‬דכבוד יום‬
‫י‬ ‫׳‬ ‫ונקט בפה״ג לזשר דיכבד היום‬
‫ע״י הברכה והשתייה ‪ :‬הזכיר של חנוכה ב אק‪ .‬בברכת הארן של ברכת השזון ; וקילסו אותו־ על שהזכיר חנוכה אף שהוא מדרננן‪,‬‬
‫וגם י״ל דקילסו אותו על שהזכיר בהודאה וכדשסיק הגבלי שבת‪ .‬ועיקר זה השאשר אין שקושו כאן כ״א בהלכה התודשת דשם הובא‬
‫הברייתא דצריך להזכיר שעין המאורע ובא המאמר פה ע״י שגיאה הסופרים ‪ :‬הזכיר דיין אמת בהטוג ומטיב• דברכת הטוב ומטיב‬
‫כתקנה על שניתכו הרוגי ביתר לקבורה וכדאיתא לעיל )דףס״ אע״ א( הל׳ א' וגס זה המאמר אין כאן מקומו‪ :‬אכל שהלך‪ .‬אם אכל כשהוא‬
‫שהלך; עושד ומברך‪ .‬ברכת המזון‪ :‬אכל עומד‪ .‬אכל כשהוא עושל יושב וכו׳‪ ' :‬שה טעמא בשתים יכסה פניו וכו׳• אלמא שמכינים‬
‫עצמן לקבל פני השכינה וכן צריך האדם להכיןעצמו כשבא לברך לפני קונו ‪ :‬הדרן עלך שלשה שאכלו•‬
‫ב נוטלין‬ ‫שבתות וי״ט וגגש׳ שפרש טעשייהו דב׳ש וב״ה ‪:‬‬ ‫אי לן דברים‪ .‬שנחלקו ב״ש ונ״ה בהלכות סעודת‪:‬מגרך עצ היום‪ .‬בקידוש‬
‫לידים ואח״כ מוזגין את הכוס‪ .‬יין הבא לפני המזון וקאמר ב״ש נוטלין לידים ואח״כ שותין את הכוס ואוכלין סעודתן‬
‫שהידים קודם נטילה יש להן תורת שני לטומאה ומטמאות משקין להיות תחילה וחששו ב״ש ששא יש ששקין נאתורי הכוס‬
‫ויחזרו להיות תחילה ויטמאו אחורי הכוס‪ :‬שוזגין הכיס תחילה‪ .‬בששג״ת ובגש׳ איתא שוזגין את הכוס וליתא לתי׳ תחילה פ ‪/‬‬
‫שוזגין את הכוס ושותין אותו ואח״כ נוטלין לידים ובגש׳ שפרש טעשא דנ*י*‪ :‬ג מקנח ידיו גמפה‪ .‬מנטילת שים ראשונים‪ :‬ומניחה‬
‫על השולחן• ומקנח בה ידיו תמיד שזוהמת התבשיל ולא יכיחנה על הכסת שהוא יושב עליה דשמא הכסת טמאה ויהיה גשפה משקה‬
‫שחשת ניגוב הידיס ויחזור ויטמא את הידים וכ״ה לא חיישי להכי וטעמייהו מפרש בגש׳ ‪ :‬ר עכגדין את הבית‪ .‬מקום שאוכלין שם אס‬
‫היסגו על גבי קרקע מכבדין את הקרקע או אס היסכו על השלתן מככדין את השלחן משיורי אוכלין שנתפזרו עליו‪ :‬ואת״כ כוטלין‬
‫ולכבד‬ ‫נוטלין לידים ואח״ב שכבדיןאת ׳הבית‪ .‬כלו׳ יש רשות ג״כ ליטול הידיס‬ ‫לידים‪ .‬שים אחרונים דב״ש חוששין לאיבוד אוכלים ‪:‬‬
‫עד לאחר‬ ‫הבית אח*כ דאין כאן חשש איבוד ‘אוכ׳לים וכדשפרש לה גגס ‪ :‬ח נר ומזון‪ .‬שי שאין לו אלא כוס אחד במוצאי שבת מניחו‬
‫המזון וסודר עליי נר ומזון ובששיס והבדלה ‪ 1 :‬שברא‪ .‬ל' שעבר‪ :‬שאור• בגש׳ משמע שקאי אאור דששת ישי בראשית‪ :‬בורא מאורי‬
‫סנרי חדא נהורא איכא‪ .‬בנורא וב״ה סברי‬ ‫האש‪ .‬גגש' לקמן לא שפרש טעחא ובבבלי כ*כ מפרש דעיקר פלוגתייהו בשאור ומאורי דב״ש סבר‬
‫שברכיו‬ ‫כשה נהורין איכא בנורא‪ :‬ן אין‬
‫מסורה הש״ ם‬
‫שבת כ ד•‬ ‫נבלי‬ ‫‪ C‬עיי‬ ‫בבלי פסחים ק״ה כ( שס ק’ו־ ‪ C‬תוספתא פ״ג בנלי פסחים ק*ה ועיי׳ שנוא כ״ד סוף ע*א‪.‬‬
‫_______נ״א ובשיני׳ *״ש ועיי' שמא כ״ו ע*א‪.‬‬
‫בנכי ברכות‬
‫ה ( ‪.‬ני‬
‫ר‬ ‫‪CT€(paVOVV,‬‬
 ‫•ברכות‬ ‫פרה שטיני'הלכה א'‬ ‫אלו ד־הרים‬ ‫)רף ’ א ע׳ד(‬

‫^רןיגי*ן תמן‪ .‬בבר בתכנו במגוא ייג ע*א שתסן הנאמר פה לא מכרכץ על הנר ועל הנשסיס של גויס‪ .‬על הנר של גויס קשים ׳ ‪/‬‬
‫’ קאי על בגל וכן יש עוד להוכיח ממה‪ -‬דאיתא פי‪ :‬ש״צ דלא שבת ‪ P‬מפרש הבבלי ובן עולה לקמן בג ל זבשמיס של גוי ס‬
‫עובר לפני התיבה ואוסר ברכה מעין שבע משסע שהיא משוס משמע לקמן הטעם שמא מבשם לע״ז ובבבלי מוקי לה ב מסיבת‬
‫קידוש במקום שא^ין יין ובבלי שבח כ״ד איתא דרבנן תיקנוהו משוס נכרים וסתם מסיבת ככרי לע״ז ‪ :‬עד שייאותו‪ .‬מפרש נג־יז** ‪ n‬ו ע ד‬
‫מתי סברן עד כלי שיתאכל המ‪/‬זן‬ ‫דאיתא בזה המאמר‬
‫*‬ ‫סככה וגם מה‬
‫וחותם מקדש ישראל יהשבת ליתא מברכין על הנר ועל'הב שמים של מים ועל הנר שבסיעיו‪ .‬הכבא הזאת איכה תן‬
‫ועל הבשמים של מתים ועל הנר ועל הבשמים שלפני המשנה ירושל^ת כדסוכח ב ג ט' ‪:‬‬ ‫לפי הבנלי ניכי" יי'״ כי^יי‬
‫ם מברך על היין‪ .‬בג ל מפרש‬ ‫קה המאמר ד^ושלסי הובא פסחיס ע״ז♦ ואין מברכין על הנר עד שייאותו לאורו‪ :‬ח מי‬
‫הטעס; עונין אמן אחר ישראל‬
‫‪ f ,‬שאבל ושבח ולא בירך‪ .‬בית שמאי אוטר יחזור לטקוטו מברך‪ .‬ואף על פי שלא שמלב‬
‫המאאלת מכאן מדקדק י־ת‪1‬צ־ע ויברך• וביה הלל אומרי׳ יברך במקום שנובר•‪ ,‬וער הזכרת השם דססתסא ישראל‬
‫לשמים מברך ‪:‬‬ ‫מת מברך ער כרי שיתאבל "המזון שבמיעיו‪ :‬ס ב א‬ ‫שלא הרגישו בזה‪:‬‬
‫סליק פירקא‪.‬‬ ‫להןי יין אחר המזון ואין שם אלא אותו הבום•‬ ‫אבדלה‬
‫בית שמאי אומרים מברך על היין ואה״ב מברך על המזון•‬
‫שקדושת היום גרסה לי>ן‬ ‫ובית הלל אומרים מברך על המזון ואח״ב מברך על היין•‬ ‫‪,‬‬
‫שיבוא‪ .‬כוס ז ה ל א‬ ‫י‬‫עונין אמן אחר ישראל מברך• ואין עונין אמן אחר כותי מברך עד שישמע כל הברכה‪:‬‬
‫בא אלא בשביל שנת או »י׳ט‬
‫לקידוש ‪ :‬וכבר נתחייב בקדושת‬
‫סליק פירקא‪.‬‬
‫מה טעמחון רכית שמאי היום• ועוד טעם א חי שככר‬ ‫אילו דברים שבין בית שמאי ובית הלל בסעודה כוי ;‬
‫נתחייב בקדושת היום משעה שקיכל‬ ‫שקדושת היום גרמה ליין שיבוא וכבר נתחייב בקח שח היום עד שלא בא היין• מה‬
‫עליו שבת או משעת צאת הכוכבים ‪:‬‬
‫טעמהון דבית הלל שהיין גורם לקדושת היום שתאמר• דבר אחר היין חריר וקדושה‬
‫עד שלא בא היין‪ .‬לשלחן וכשם‬
‫אינה תדירה‪ .‬אמר רבי יוסר! מדברי שניהן יין להבדלה היין קודם• כלום טעמהון שקודם לכניסה כך קודם לברכה ‪:‬‬
‫דבית שמאי אלא שקדוש' היום גרמה ליין שיבוא• וכאן הואיל ולא אבדלה גרמה שהיין גורס לקדושת היום שתאטר!‬
‫שהיין תדיר וקדושת 'אינה שאס אין יין אין ^מקדשין ‪ :‬היין ת די ר‪,‬‬ ‫?!יין שיבוא היין קודם♦ כלום טעמהון דביח הלל אלא‬
‫תדירה• וכן הואיל ווזיין תדיר ואבדלה אינה תדירה היין קורם• אמר ר' מנא שותה בכל יום וא״כ ׳ברכתו תדי ר ה‬
‫דביח ׳שמאי אלא ובתוספתא איתא ברכת היין תדיר ה‬ ‫מדברי שניהן יין ואכדלה אבדלה קודמת•כלום טעמהון‬
‫וכן הוא בכבלי‪ :‬וקדושה‪ .‬בירושלטי‬
‫פסחים איתא וקדושת היוה‪ :‬איכ ה‬ ‫בהבדלה‬ ‫ונתחייב‬ ‫הואיל‬ ‫שבבר נתחייב ‪-‬כקדושת היום עד שלא בא היין‪ .‬וכאן‬
‫תדירה♦ ומסיים בתוספת׳ תדיר ושאינו‬ ‫גורם‬ ‫שהיין‬ ‫אלא‬ ‫הלל‬ ‫עד שלא בא היין אבדלה קודמת• ‪ ,‬בלום טעמהון דבית‬
‫לקדוש' היום שתאמר• וכאן הואיל ואין היין גורם לאכדלה שתאמר אכדלה קודמת• תדיר תדיר קודם‪ :‬סדברישניהן‪.‬קדכר‪,‬‬
‫ביין• היא דעתיה כ״ש וביה יש ללסיל ‪ :‬ייז ו ה בד ל ה‬ ‫אמר רבי זעירא מדברי ־שניהןמכרילין כלא יין ואין מקדשין אלא‬
‫אתר לאתר היין קזדס• כלו׳ גס נ״ש מו לי ס‬ ‫דרבי זעירא אמר י(מבדילין על השבר ואזלין מן‬ ‫דרבי זעירא•‬
‫דנהבדלה ’ין קודס‪ :‬וכאן הואיצ‬
‫משום קדושה• אמר רבי יוסי בר' נהיגין חמן במקו׳ שאץ יין שליח ציבור עוכר לפני‬
‫ולא אבדלה גרסה ליין שיבוא‪.‬‬
‫התיכה ואומר ברכה אחת מעין שבע וחותם במקדש ישראל ואת יום השבת• וקשיא דאס אין יין כמי לייך להבד»ל‬
‫על דבית שמאי בלילי שבת ■היך עביר׳• היה יושב ואוכל בעי־ב שבת וחשבה לילי סשא*כ בקימש שאס אין לו‬
‫שבת ואין ־שם אלא ־אותו הכוס ־את יאמר מניחו ראה' המזון ומשלשל‪-‬כולם עליו• ׳או פת אינו ־מקדש לכן‬
‫יברך •על והבדלה ‘ ״ן קולס ור' יוסי ) ‪ptf‬‬ ‫מה נפשך יברך ע ל' היו ם' ה מזון ‘קודם• יברך על 'המזון 'היין לךרם‪.‬‬
‫לי׳ דעיקר ־טעסייהו דב״ש •הוא‬
‫היין היום יק^ד׳ם‪ .‬צשמ>ילה מן ׳הדא• בא להן יין אחר המזץ ואין שם אלא אותו‬
‫שקדושת היום גורסת ועיקר טעקיי הו‬
‫הבום• ג( ־אמר ירכי׳ בא‪-‬על ידי שהי׳ ברכה קטנה שמא ישכח ‪1‬ישתה• ״(ברם הבא לב״ה משוס תדיי ; 'מדברי שניהן‪.‬‬
‫ליין _____‬
‫ואבדלה‬ ‫בהיפוך ^‬
‫_‬ ‫יש לל‪7‬ווד‬ ‫משלשה‬ ‫י‬ ‫•מכיון שהוא‬
‫‘אבדלה קולמת דר סנא אית לי׳ דעיקר טעם ־דב״ש ’ הי א משוס שככר‬
‫נתחייב בקדושת היום ועיקר לועס דכ״ה שהיין לירס ולכן בין לביש 'בין לב״ה'הבדלה קודמת וכן סצינו נבלי־סיף סוכה פ לוג תי‬
‫בזה איזה^'טעס דנ״ש וב״ה עיקר‪ :‬מדברי שניהן‪ .‬מדברי ‪ V‬יוסי ור׳יסנא יש ללמוד‪ :‬סגדילין בלא יין‪ ' .‬ד ה א ־ר' יוסי אתר ז כ ‪6‬ד‬
‫‪.‬‬ ‫‪. ..‬‬ ‫‪I , ..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ו‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬

‫והא‬
‫יזיא‬
‫את‬
‫המשנה‬
‫רש״י כ״ג כלו' יסדר עציו כולס‪ :‬יברך על היום‪ .‬קודם לכל הבלמת;' המזוךיקודס‪ .‬ברכת המזון קודם שהל> האכילה היתה )כבר מבען»■‬
‫יוס‪ :‬׳ ‪ p i‬על המזון היין קודס‪ .‬דהכי אית להו ללש לקמן מ״ט בא להן »ן' מחר"המזון ואין שס אלא 'אותו הכוס בש״א מני ד ע ל‬
‫כשסעיכר‬ ‫זאח‪-‬׳כ^וב^^ על היין‪:‬‬
‫להו ‪-‬קברך ‪-‬על היום ו א ח‪ -‬כ ^ו ב‬
‫מברך על הסזון‪ :‬יברך על היין היזם קודם‪ .‬דהא ל ש אית צהו‬‫היין י א חכ ^ ‪.‬‬‫‪,‬‬
‫סן הדא‪ .‬כלי׳ מן מה דאמר ר׳ בא‪ :‬בא להן יין אחסהסזון׳ואיןי׳שס^א׳לא אותו הכוס כו׳‪ .‬כצ״ל פי׳ דתכיכן בא להן וכי׳ י הו א‬
‫■י‪:‬ס'שנה דלקמן והש״ס׳קיצר בזי‪- ::‬אסרי ר׳ בא‪ .‬היא כסו ואסר *עלה ר׳ נא דטעמי׳ ‪ 7‬ל ש הוא עיי׳ שברכת היין כלו׳ בורא פרי הג פו‬
‫‪U -irn‬‬ ‫■‬ ‫היא ק ט נ ה‪ :‬שמא ישכח וישתה‪ .‬מיד בלא ברכה‪(® :‬ברם הכא סביון שהוא‬
‫‪--------- -‬‬ ‫י‬ ‫מ ס ו ר ת ה ש׳׳ ם‬ ‫~‬ ‫^ ^‬
‫‪P‬‬ ‫‪K‬‬
‫)דן<‬
‫‪I‬‬
‫לקסן‬
‫‪I I‬‬
‫‪0‬‬ ‫‪ 0‬עיי' בבלי פסחים ק׳׳י•‬ ‫‪ ( /‬תוספתא פ״ה ע״ש כסחים פ״י הל׳ ב׳ ושם כל הסוגיא בנלי ברכות נ״א וש״ג•‬
‫)רף יא ע־ד יב גרא(‬ ‫מה‬ ‫ברכות‬ ‫פרק שמיני הלכה א'‬ ‫אלו דברים‬
‫סשלשלה‪ .‬כצ׳ל פי' אבל הכא גני היה משב ואוכל בע׳ש יכו' א ב ‪*1‬לך» קודסח‪ .‬העיקר כסו שפירשנו שצ״ל יין קודם ואף שהיילף‬
‫ברכות הגיא זה הירושלמי ושם איחא ג*כ אנדלה‬ ‫שסשלשל עמה שאר בדכות אין לחוש שמא ישכח וישתה וא״ב גם‬
‫ב״ש מודים שברכת המזון קודם‪ :‬כיצד יעשו על דנרי בית שמאי• קודמת נראה כהוא שגירת ל' הירושלמי וכבי הערנו על זה‬
‫ושפיר יש למצוא איך יעשה לדבר•ב*ש‪ .‬יברך בראשונה על המזון וכו׳‪ :‬בהקדמיז‪ .‬ומה שפי׳ תר״י יברך על הנר הבדלה קודמת כלו׳ אס‬
‫יי‬
‫תחילה‬ ‫נאסר שינרד על‘ הכר‬ ‫׳‬ ‫»‬ ‫_‬ ‫;‬ ‫»‬ ‫וקשיא על דברי ב״ה• דסשנתכו‬
‫דאסרי מגרך על היין ואח״כ מברך פשלשה על ירי הכוס אינו שכח• ביצי '״®י ״ל י כי'‪ ,‬־‪ mp‬־צי‪-‬ן ש‪-‬נד‪-‬ל ק׳ל שנ‪ 1‬ה‪.‬צ‬
‫על היום‪ :‬במוצאי שבת היאך בית שמאי• יברך על המזון חחילה ואח״ב מברך על הסדר שלהס שיהיו סמומת זו לזו‬
‫ענידה היאך יהא נעשה בסו״ש היום ואחר כך על היין• וקשיא על דברי בית הלל וכו׳ כראה לכאורה תמוה מאוד‬
‫אס היה יושב ואוכל וכו׳‪ :‬הסזון כמוצאי שבת היך עבירה• היה יושב ואוכל בשבךן דהא ני^לב׳ש בץ^לנ״הדסשכתנו‬
‫כר והבדלה אינו ססוכין זו לזו‬ ‫קודס‪ .‬דהא ב״ה ז^ןית להו לקמן‬
‫גסחני׳ דאס אין לו אלא כוס‬
‫אחד ׳סנרך על המזון ואחיכ מברך אמר מניחו לאחר המזוןי ומשלשל מלן עליו• מה ^®®‪ 1‬קתיויאלעא ‪7‬״■ ימדה ״ ' ‪r‬‬
‫על היין; יברך על המזון הנר יברך ‘על היין הטוון קורם• יבר' על ר‪,‬מוון הנר קורם•‪*;:,‬הקושיא נעקומה ע מ ד ת אצינא‬
‫קודסי דהא אית להו לב׳ה לקמן יבר׳ על הנר אבדלר! קודמת• נשמעינה מן הרא‘^^ התנא דסתני׳ דשנה כר ומזון‬
‫אמר רבי יהודה לא נחלקו בית שמאי ובית ך‪,‬ל^‪:‬גףובשמיס והבדלה והיאך יעשה ביושב‬ ‫במתני׳ כר וגשמיס ומזון ואגדלה‪:‬‬
‫ואוכל בשבת וחשבה מוצאי שנת‬ ‫יברך על הכר אבדלה קודמת‪ .‬על ברבת המזון שהיא בתחילה ולא על הבדלת‬
‫יני ‪.‬צ צ לתנא ‪P7‬״־‪ -‬סני ‪ ,‬״‪,‬‬ ‫כראה דצ״ל יין ■קודם דהנר‬
‫והבדלה הבדלה קודס׳ וכר' סנא לעיל‬ ‫המקשה בדרך שאמרו ב*ה מברך‬
‫על היין זאת’כ על היוס כן אית שמאי אומרים בשמים ואחר כך נר• ’ (ובית הלל וא'כ יברךעל הכר תחילהואת״ב יברך‬
‫להו עברך על היין ואת״ב הנדלה ׳ אומרים מאור ואחר כך בשטים• רבא ורב יהודה על המזק־ ואח״כ על היין וע"כ צריך‬
‫כיצד לומר כן אליבא דר׳סכא דסבר הבדלה‬ ‫בר׳ יוסה לעיל‪ :‬לא נחלקו ב״ש הלכה כמי שהוא אלמר בשמים ואחר כך נר•‬
‫י^י'* יעשה על דברי בית הלל‪ .‬יברך על המזון תחילה ואחייב קודק ולדידיה הסתכי׳ סתקנתא והנה‬
‫בתוספתא איתא פ״ה והובא בנצי‬
‫נ׳ב פסחים ק״ב ק״ה הנכנ ס‬ ‫צהשקצ‪ , 6‬טרי צ ןצ‪ ,.,, 5‬אל‪ /‬״ ״ ‪ ,‬יברך על היין ואתר בך על תר• יום טוב שחל להיות‬
‫לביתו נסו״ש מברך על היין ועל‬ ‫שיביא הא דר׳ יהודה על מ‪ 1‬במוצאי שבת• רבי יוחנן אטר ‪ 0‬יק״נר‪ ,‬יין קידוש נר‬
‫המאור ועל הנשסיס ואח*כ איסר‬ ‫נחלקו מייתי כסי היאך ההלכה הבדלה• הנין בר בא אמר כשם רב יין קידוש נר הבדלת‬
‫הבדלה וצ״ל או “ דהך ברייתא לא‬ ‫ויבא הוא י‪ /‬נא אי י‪ /‬אגא י( •סוכה וומן רבי חנינא אמר י״נהי״ק• ‪(0‬שמואל לא‬
‫היתה ידועה להירושלסי או דרי‬ ‫אמר כהרא דרבי חנינא ״®(דא״ר אחאב שסריב״ל מלך‬ ‫וכן אי ת א ^ ב ד ף בימת ר‬
‫סנא סגר דע״כ להמשכה אית לה‬
‫דהבדלי; קודמת ליין דאל״ב קשה‬ ‫יוצא ושלטון נבנם מלוין את המלך ואח״ב מבניםין את‬ ‫ניה‪ “ / rop ;,"/’'"”.‬״‪ ,,‬״‬
‫היאך יעשה לב״ה נהיה יושב‬ ‫דאסר ר׳ יהודה לא נחלקו ־ביש השלטון• ®״®(לוי אמר ינהי׳ק‪ .‬מסתברא דלוי אמר מעין‬
‫ואוכל בשבת וכו׳ ואידחי הברייתא‬ ‫ונ״ה על הסזון שהוא בתחילה הרי שניהם‪ .‬א״ר זעירא בעא קומי רבי יוסי היך עכדין‬
‫והלאשו‪ :‬נראה‬ ‫כולע לני כיצד יעשה לנ״ה ביושע עובדא א״ל כרב וכר׳ יוחנן‪ .‬ובן נפק עוברא כרב וכר׳ סקסי‬
‫מהלר‬
‫—‪I‬‬ ‫יותר ‪:‬‬ ‫ואוכל נשג״ וחשכה מיש יאין לי יוחנן• רבי אבהו כר הוה אזיל לדרומה הוה עבד‬
‫כרי הנינא• וכר הוה נחיה לטיבריא הוה עבר כרבי יוחנן• רלא מפלג על ברנש‬ ‫^׳צה מ א ^ "‬
‫יוחנן אילו‬ ‫־כתחילה ואחיב יברך וכו׳‪ :‬חנץ באתריה• על דעתיה דרבי חנינא ניחא‪® .‬״®״(וקשיא יוחנן על דר'‬
‫בר בא אסר‪ .‬הוא במו וכן אסר בשאר ימות השנה אינו מברך על הנר שלא יכבה• ובא מברך על הנר שלא‬
‫ר׳‬ ‫חנין בר בא ‪ :‬סוכה וזמן• י ב יכבה• מה עכר ליה‬
‫׳‬ ‫סובר כר׳ יוחנן יקנ״ה אלא‬
‫להוסיף עוד כשתל י׳ט של סכות להיות נסו׳יש אוסר אחר הבדלה סוכה ואח׳ב זמן‪ :‬יכה׳ק• יין נר הנדלה קידוש‪ :‬״(שמי אל אמד כהדא‬
‫דר' חנינא‪ .‬כצ״ל‪® :‬״(דאסר ‪ S .‬אחא נשס שמואל‪ .‬כצ׳ל וכן עילה מדבר• הרשנ״ם פסחים ד״ה ושמואל אסר אף שגירסתו משוני‪.‬‬
‫קצת; סלך יוצא‪ .‬שנת היא סלך לגני י״ט וי׳ט הוא שלטין לגבי שבת וכשמלך ייצא זשלטון כנכס מלוין את המלך ^אח״ב מקבלין‬
‫את השלטין כן אומרים בתחילה הבדלה שהיא הליאת השנת זאח״כ מקדשץ שהקידוש הוא הכנסת הי׳ט‪ :‬״״״(לוי אמר יהנ״ק‪: .‬צ״ל יכן‬
‫הובא נרשב׳ס יין הנדלה נר קידוש ׳לוי סבירא לי׳ כרב ‪7‬משוי מאור נין קידוש להבדלי‪ .‬שאין כמן בעיניו לסמוך הבדלה לקידוש‬
‫שזה מכת^ כתו של זה החידוש עושהו קודש והבדלה עסהו קוי־ש קל וסבירא ליה כשמואל דהבדלה קידם לקידוש‪ .‬ופיהו יין ביאש‬
‫צולן דתדיר קודס‪ .‬ספי׳ י ש ל ם; מסתכיא דלוי‪ .‬סתסא דש״ס אמר מסתברא הא דלוי; דאסר מעין שניהם‪ .‬כצ״ל וכן הוא ברשנ״ס‬
‫פי׳ דלוי אסר מעין רב ושמואל וצמו שפירשנו‪ :‬כרב וכר׳ יותכן‪ .‬יקנ׳ה וגס סוכה דזסן כרב‪ :‬דלא מפלג ע ל ברנש נאתייה• ‪ 7‬לא‬
‫יתליק על אדס כלו' על־ ‪ V n‬במקומו והנה מושבו של ר* תנינא היה בציפורין ולא נדרוס עיי׳ ערכו ־מבוא פ״ד והש״ס לא גא‬
‫ליתן טעם אלא למה לעבד בטבליא כל' ׳יותכן דהא מה דעביד ‪ 1‬דלוס כל' תכיכא י״ל דד‪.‬כי סבירא לי'‪ :‬״®״״(וקשיא על ^ ‪♦ ' r7‬ותנך‪.‬‬
‫יוחנן דאמר •קצ״ה קשה דבסו״ש דשאד ־*מות השבה מבלך על הנ ל; שלא יכנה• בתמיה‪ :‬ונא‪ .‬בי״ט שחל לר‪*.‬ויו‬ ‫^^*ל על‬
‫במו׳ש‪ :‬מבלו על הכל שלא יכבי‪ ..‬דכבל הודיע מקולס שאסול לכבות להא כבל הכנים י' « אבל לר״יי ד אמי ינה״ק נ*חא להא בשעיג‬
‫ר׳‬ ‫כי לא קידש עדיין‪ :‬מה ענל ליה‬

‫•ס ם ו ר ח ‪ .‬ח ע ׳י ם‬
‫‪ C‬תוספתא ברכות ‪5‬״ה בכלי נ״נ וש'כ‪ .‬י( מיוספתא הגי׳ שנש״א מציל ואמ״כ בשמים ובה״א בשמים ואחזסמאוי ובן הובא בבבלי‪.‬‬
‫‪ 0‬בבלי פסחים ק״ב זשס כל ד‪.‬שוגיא באיזה שינוי‪ .‬י( בנלי סוני‪ .‬נ״ו‪.‬‬
‫‪12‬‬
 ‫ברכות‬ ‫‪q‬‬ ‫פרה שמיני הלכה א׳‬ ‫אלו רברים‬ ‫)דף יב ע׳׳א^(‬

‫מ ח ל ך ארבע חילי‪ .‬בבבלי איתא אסר ר׳ אנהו אסר רשנ״ל לגבל ר'יו חנן‪ .‬היאך יתרן לה י׳ יוחנן‪ :‬קכיון שיש לו יין אין כרו‬
‫י ולתפילה ולכטילת ידיס ארבעה סילין‪ .‬והוסיףהבבלי על כובה‪ .‬הבא נלא״ה אין כר בובה ביון דיש לו יין של‪ ,‬שסחה כלו׳‬
‫הש״ס זה ולתפילהובסקוס לחלה דש״ס ‪ r‬ה איתא בבבלי לגבל ולפי סעודת י״ט וצריך הוא לנר בשביל הסעודה‪ :‬ויברך על הכר בסוף‪.‬‬
‫שהוא סצורך‬ ‫סה שפירשנו והוא פירוש הערוך ערך גבל הוא לחלה הוא לגבל כיון דהכר צורך סעודה יברך עליו לבסוף להראות‬
‫לעקור זסן תשבתות‬
‫השבתות‬ ‫סעודהת‪ ::‬שנח‬
‫שלא געקור‬ ‫ס עוד‬ ‫^‬ ‫‪,‬‬ ‫אבל רש״י פי׳ לגבל הסגבל עיסת‬
‫שציל שלא‪ W‬לעוקרו‬
‫לעוקרו‬ ‫ניאה שצ״ל‬
‫הנאות‪ .‬נראה‬
‫הני הבאות‪.‬‬ ‫על הני‬‫ויברך על‬
‫בובה• ויברך‬
‫נרו כובה•‬
‫אין נ ח‬
‫■ין אין‬
‫לו יין‬
‫שיש לו‬
‫מכיון שיש‬
‫יוחנן מכיון‬
‫רר יוחנן‬ ‫אחרים בשכר ‪,‬כל‪5^ 3 ,‬‬
‫טסאיס עד ארבע סילין הטריחוהו בסוף‪ .‬שלא לעקור זמן השבחות הבאוח*• הלכה ב• סן השבתות הבאות והסופר ‪0C‬‬
‫שגה‬
‫הוי״ו^דסוף התיבה נא‬
‫הבאה‬ ‫^‬ ‫שבאחורי ומשך‪.‬‬
‫‪,.‬ן ____‬ ‫משקין‬
‫___ _‬‫‪ ...‬יטמאו‬
‫אי שלא‬‫____‬‫חכסיס לילך למקוה לטבול כליו מה טעמון ד בי תי(^ש מ‬
‫בזי״ן פ״ שלא ‪I‬לעקור זה‬‫עב״ל וזה אין נראה בכח הסאסר הבוס מידיו ויחזרו ויטמאו את הבוס‪ .‬מה טעטןן ך בוןן והחליפו ‪.‬״י‪.‬‬
‫לחלה דירושלסי‪ .‬גס סהא דאסר‬
‫יי א «־! יטיל״ יי' ם ״א״־ב ״ה״לה״נל" שלדלע״ת‬ ‫אבל לאחריו אין סטריחין אוחו הלל לעולם אחורי ה ״ ם‬
‫יש להכריח כפי׳ הערוך שקאי אלא סמוך לברכה‪ .‬רבי ביכן בשם רבי יוהנן אתיא‪ .‬שינוי גלול נזה‪ :‬הלכה ב׳‬
‫אאדס הסהלך בדרך דאילו כפי׳ דבית שמאי כרבי יוסי ודביח הלל כרבי מאיר• דחניק )בדפוס ויכיציאה אין כה הלכה‬
‫רש״י קה בין לפניו ולאחריו וכבר חמן ‪ C‬ר' מאיר אומר לידים טמאות וטהורות• א״ר חדשה‪ .0‬מה טעסון דכיש‪ .‬קאי‬
‫הרגיש רש״י בזה וכתב שס ד״ה יוסה לא אמרן אלא כידים טהורות בלבד• ר^‪ ,‬ון□‪ ,‬על^ המשנה בש״א נוטלין לידים‬
‫אלא לפניו דקאי אנטילת ידיס‬
‫ה ״ ס ‘ ע ׳ י י ״ ל דם?ס‬ ‫ואתפילה ולא אגבל ע״ש אבל בשם רבי שבחי ורב• חייא בשם ר״ש בן לקיש ‘( לחל״‬
‫להירושלמי דאמר לבד לחלה ולנט״י ולנט־לת ידים אדם מהלך ארבע מילי• רבי אבהו בשם שנ‪-‬ות‪ :‬תחזרו‪•.‬עמאז את הנוס‪1‬‬
‫ולא קחשיב אלא ב׳ דברים קשה רבי יוסי בי רבי הנינא ‪ C‬הרא דאטר לפניו אבל לאחריו דכל הפוסל את התרומה מטמא‬
‫לפרש דהך הא דאסר לפניו קאי אין מטריחין עליו• שומרי ננוח ופרריסים מה את עבר ׳ משקין להיות תחילה וחכמים גזרו‬
‫על המשקין שנטמאו שיטמאו‬ ‫לבד אכט י׳ והרסב״ם פ״ח סי ^' להון כלפניהן כלאהריהן• נשמעינה‬
‫רג^ שה‪ ’ 1‬אנ‬ ‫ביכורים הל׳ י״א נראה שססך על יושבה וקוצה הלחה ערומה ספני שהיא יכילה ל “’ ״ נ״‪ °‬״ק?‬
‫הירושלמי פה ופי' לחלה כפשוטו‬
‫לעשות חלתו בטהרה )ילא כסו את עצמה אבל לא האיש• והרא אשה לא בהוך הב־ה הטוחאת; לעולם אח;י׳ הנוס‬
‫שכתב הכ״מ שם‪ C‬אלא שלא חילק היא יושבת ואת אמר אין מטריחין עליה• וכאן אין טמאין‪ .‬פי׳ סתס אחורי הכוס‬
‫בין לפניו ולאחריו ואין פה הסקום מטריחין עליו‪ (' .‬הני מים שלפני המזון רשות ושל טמאיך‪ .‬אלא סמוך לברכה‪ .‬לברכת‬
‫אחר המזון חובה• אלא שבראשונים נוטל וטפסיק‪ .‬המוציא ובבבלי^ הגי׳ ד״א תיכף‬ ‫להאריך ‪:‬‬
‫ובשניים נוטל ־ואינו מפסיק• טה הוא טטל ומסטיק* חי!!' רסס^^^ליםל^ר׳י״מו^‬ ‫הך‬ ‫בלאו‬ ‫גס‬ ‫ואת אמרת רשות‪.‬‬
‫הירייתא‬ ‫קושיא נראה‬
‫תסוה עד סאוד דהיאך אפשר רבי יעקב כר אחא אמר נוטל ושונה• ‪( 0‬רכי ש טי א ל ל‪-‬ריס טחאות ועהויות• ני׳שק‬
‫לוסר סיס שלפני הסזון רשות בר יצחק אמר בעי נוטל ושונה ואת אמרת רשות• דסתני׳ שס איתא כל הכליס יש‬
‫להס אחוריים ותוך פי׳ יש להס‬ ‫הראשונים‬ ‫אמר רבי יעקב בר אייי ‪ C‬על‬ ‫והמשניות‬
‫דין אחוריים חלוק סדין תוך שאס‬
‫ר״מ לידיס טמאות‬ ‫במשקין לא נטמא התוך וע׳׳ז יאמר‬ ‫נטמאו אחוריים‬
‫וטהורות פי׳ אם היו ידיו טפחות יכול לאחוז כאחורי הכוס הטהורין ואס היו ידיו טהורות יכול לאחוז באחורי הכום הטסאיס ‪ :‬אסר ר'‬
‫יומה לא אסרן אלא לידים טהורות בלבד‪ .‬לידים לבד לא חששו ואס היו ידיו טהורות יכול לאחוז באחורי הכוס הטמאים אבל אס‬
‫לאחורי כלים שלק‬ ‫אינו יכוללאחוז באחורי הכוס הטהורים ואתיא דב׳׳שכר' יוסי כי היכי דר' יוסי חייש‬ ‫היו ידיו טסאות‬
‫דאף אם הידיס‬ ‫הכוס טמאין כר״ס דאסר‬ ‫יטמאו כן ב״שחוששין שמא יגע בידים טסאות באחורי הכוס ונ״ה דאסרי לעולם אחורי‬
‫טסאות יכול ליגע באחורי הכוס והטעם דלעולס אחורי הסם טמאין וקצת נראה שהל׳ ססורס וצ״ל אתיא ׳ ר׳ יוסי כבית שקא♦‬
‫תורה לסצוה מהתורהוכו׳‪ :‬לחלה‪ .‬להפריש חלת עיסתו בטהרה‪ :‬קהלך‬ ‫ור״ס כבית הלל ועיי׳ ריש פרק כיצד מברכין הקיש )דף ל״ה ע׳יב(‬
‫ארבע מיצי‪ .‬אם הולךבדרד ויש גבל העושה עיסתו בטהרה בריחוק ד׳ מילין ימתין עד שיגיע לאותו גבל וכן לנטילת ידים אס יש קיס‬
‫בריחוק ד׳ מילין ילך לשם ליטול ידיו‪ :‬הדא דאסר‪ ,‬הני מילי‪ :‬אבל לאחריו‪ .‬אם הגבל או המים לאחוריו‪ :‬אין סטריחין עליי• לחזור‬
‫מן דרכו‪ :‬מה חת עבד להון‪ .‬לענין חלה ולנט״י‪ :‬כלפניהן כלאחריהן♦ כלפכיהן או כלאחריהן וכן דרך ל^ הירושלמי)עיי׳ מבוא י״ז ע״ב(‬
‫וקוצה חלתה ערומה‪ .‬מפרשת חלתי‪ :‬ומברכת על הפרשתה‬ ‫פ»׳ אם כלפניהןוצריכין להלך ד' מיל או כלאתריהן יאין קטריחין עליהן‪:‬‬
‫ספני שהיאיכילה לכסות את עצמה‪ .‬שיכולה לכסות פנים של מטהבעפר ‪ :‬אבל לא האיש‪ .‬אינו‪ .‬יכול לברך ערום שא»‬ ‫כשהיא ערומה ‪:‬‬
‫אפשר לו לכסות ערותו שבולטים הביצים והגיד‪ :‬לא בתוך הבית היא יושבת‪ .‬יקל לה לחזור אחר בגדיה‪• :‬ואת אמר אין קטריחין‬
‫שישלחלק דשאכי‬ ‫אין סטריחין נסיכאן כלו׳ גבי שומרי גנות ופרדסים ואף‬ ‫עליה‪ .‬לפי שהיא עסוקה במלאכתה ‪ :‬וכאן אין סטריחין* כן‬
‫התם דעכ״פ היא מברכת דהא ערוחה ממסה משא״כ הכא דע״י שאינם מחזירים אחר מים אינם מפרישין בטהרה אי איכלין בלא‬
‫שאינן דומי ן מכל צד‪ :‬אלא‬ ‫נט״י ס״ק חזינן שאין קטדחין על העוסק במלאכה וכן דרך הש״ס זהלדמות סילתא למילתא אף‬
‫שבראשונים כוטל ומפסייז• מיס הראשונים נוטל או בשטיפה אחתאו בשתי שטיפות וכלאיתא סם׳ ידים פ״ב וזה שאמרה הברייתא‬
‫אינו מפסיק אלא צריך לשפוך הרביעית על ידיו בשטיפה א ח ת;‬ ‫נוטל ומפסיק דיכול להפסיק הנטילה• לשתים ובסיס האחרונים‬
‫יצחק בעי כצ״ל‪ .‬וכאשר הוא במס׳ תלה אלא ששס הגי׳ ר' יעקב בר' יצחק ‪ :‬נוטל ושוכה‪ .‬כיון דעכ*פ חובה עליו‬ ‫®(ר׳ שמואל בר‬
‫מימר ארבעת סיל׳ן ואת‬ ‫או להיות נוטל ושונה היאך שייך לומר רשות וכמס׳חלה איתא עוד אית )כצ״ל( דנעי‬ ‫לשטוף בבת אחת‬
‫הראשיניס‪.‬‬ ‫אמרת רשית • ^ל•‬

‫‪.‬‬ ‫ס סוז לח ה״ שם‬

‫‪ 0‬כלים פכ״ה מ״ז‪ (} .‬חלה פ״נ הל' ג ושם כל הסוגיא נבלי פסחים מ״ו סולין קכ״‪3‬‬ ‫תוספתא ברכות פ״ה בכלי נ״נ•‬
‫י ( שס זנשיטי קצת‪ .‬יי( חלה פ״ב מ״ג• ‪ Q‬תוספתא ברכות פ״ה ע״ש• ‪ C‬בבלי יומא פ״ג ע׳ש חולין ק״ו ע׳ש•‬ ‫ע״ש‪.‬‬
 ‫)דףיב ע־אס‬ ‫מן‬ ‫ברכות‪.‬‬ ‫פרק שמיני הלכה ב׳‬ ‫אלו דברים‬
‫הראשיניס‪ .‬שלא היה אחד נזהר גסים הראשונים‪ :‬נאכל גשר חזיר‪ .‬והסשניות דסס׳ ידים סראין בפומבי שהס חובה ונעל סנחת ביכורים‬
‫שהיה חנוני ישראל סוכר בשר שחוטה לישראל ומנשל ומאכילו וכשנכרי בא פי' רשות לגבי תוגה קרי רשות כלו' סצוה געלסא אך סהא דסקשה‬
‫בחנותו סאכילו כבילות ובא יהודי אחד לאכול ולא נטל ידיי וכסביר הש״ס נוטל ושונה ואת אסרת רשות וגסס׳ חלה מוסיף עוד ארבעת‬
‫שנכרי הוא יהאכילו נשר חזיר‪ .‬רש״י חולין ק״ו‪ :‬יצאה אשה סביתה• סילין ואת אסרת רשות לא נראה כן כלל ואפשר דלפוס הך ברייתא‬
‫הסשניות דסס' ידים אתין לתרוסה‬ ‫נתגרשה והוא המעשה דכידור‬
‫והברייתא סיירי לחולין‪:‬‬ ‫ננל» יומא יע״י שלא כטל מיס הראשונים נאכל בשר חזיר• ‪ h v‬השניים יצאה אשה‬
‫‪ ' 1‬י‪ 1‬ם י איסר ל תמסה ולחולין‪.‬‬ ‫שמואל‬ ‫אתרוניס נדבקו עדשים בשפמו מכיתה• ויייא שנהרגו עליה שלשה נפשוה•‬
‫לפי הבבלי דהני כהניא‬ ‫ואסרו אוחו לסימן לאשתו ונתנה סלק לגבי רב• חמא יתיה אכל כהתם‪ .‬א״ל‬
‫דראה ר' זעירא איכל׳ן ע״י ספה‬ ‫להס הארנק וכדאיתא שס וכשבא מהו כן א״ל איסתניס אני• ר׳ זעירא כר סליק‬
‫הס ר' אמי ור׳ אסי צ*ל ‪S 7‬‬
‫כהניא אכלין כהתם אמר להון‬ ‫האיש לביתו גירשה ‪ :‬שנהרגו להכא חמא‬
‫יוסי דאסר לתרומה ולתולין הוא‬ ‫עליה שלשה נפשותי במש׳ חולין‬
‫איתא כי אתא רבין אסר וכו׳ הא אזילא ההיא דרב ושמואל• אתא ר׳ יוסי בר בר ר׳ יוסי ב׳ חגרו של ר׳ יוכה וחי‬
‫אחרונים הרגו את הכפש וא״כ כהנא בשם שמואל נטילת ידים לחולין אין נטילת בדור הרביעי עיי׳ ערכו מבוא פ׳יד‬
‫היא הך עובדא דיוסח דאיתא ידים לתרומה• רבי יוסי אומר לתרומה ולחולין• רבי ויוקשה קצת איך יחלוק על רבנן‬
‫שם אזל איהו וקטלה לאיתתיה יוסה בשם ר חייא בר אשי ור׳ יונה ור׳ חייא בר אשי קשישאי שמואל ור' אסי ור׳ אסי‬
‫ואפשר שחסר פה קצת וצ״ל י '‬
‫ולפי הגי׳ בירושלמי הי׳ מעשה אחר בשם רב ־(נטילת ידים לתרומה עד הפרק‪ .‬ולחולין‬
‫יוסי בשס שמואל אך אס כן לא‬ ‫ונראה פירושו שהנעל הרג בחמתו‬
‫את אשתו ובאשר פגע באיש שלקח עד קישרי אצבעותיו• מיישא בר כריה דרי״בל אמר יאות קצת ;‪,‬ואוסר״ )עיי׳ מבוא‬
‫פ״ב ערך פלוני בשס פלוני( ‪:‬‬ ‫הארנקי הרג אותו ואת׳ב עלה לגג מן דהוא אכל עם סבי ולא משטף ידוי עד הפרק‪ .‬לא‬
‫הרי‬ ‫ונפל וסת‪ :‬חמא יתיה אכל כהתס‪ .‬הוה אכל עימיה• ר׳ הונא אמר ‪ C‬אין נטילת ידים‬
‫שיש בו ללכלוך משקה♦ רבי ועירא‬ ‫תי׳ כהתס אין לה שחר ובחכס ' אלא לפת בלבד•תני ר׳ הושעיא ‪ C‬כל דבר‬
‫נטל ידיה• רב אמר ' ^(נטל ידיו בשחרית אין‬ ‫כתיגעו המפרשים והסגיה־ס לסציא אמר אפי׳ מקצץ תורמוסין הוה‬
‫מטריחין עליו בין הערבים• ״'(רם אבינא מפקד לחסריך‪ ,‬הן דאתו משכחין מיסתהון מיא‬
‫נסבין יריבון וטחני על בל יומא‪( ’ .‬רבי ועירא סליק גביה ר' אבהו לקיסרין אשבחי•‬ ‫נהח ס כילו׳ נמו דאי״א‬
‫אמר אזל למיכול יהב ליה עגילה דקצי‪ .‬א״ל סב בריך איל בעל הבית יורע כחז‬ ‫חולין שמואל אשכחיה לרב ליתיב‬
‫רבא• והוא‬ ‫של ככרו• מן דאבלין א״ל סבבריך‪ .‬א״ל חכם ר׳ לרב הונא אנשא‬ ‫וקאכל נספה וגס זה דוחק ונראה‬
‫הוה אמר הפותח הוא חותם• מתנית' פליגא על רב הונא• דתני י( סדר נטילת‬ ‫’ייי{‪°‬‬
‫ירים ער המשא מתחילין מן הגרול יותר מיכן טתחילץ טן הקטון• באמצע המזון‬
‫מתחילין מן הגדזל• לאחר המזון מתחילין מן המברך לא שיתקין עצמו לברבה•‬ ‫‪,‬ן ״‬ ‫‪,.jj,‬‬
‫אין תימר הפותח הוא חותם כבר מתוקן הוא• אמר רבי יצחק תיפתר באילין‬ ‫ק ;’ איסתניס אני‪ .‬אף שנטלתי‬
‫רהוו‬ ‫•די אי אפשר לאכול‪ -‬בידי כלא‬
‫ספה‪ :‬חסא כהכיא‪ .‬ראה כהנים‬
‫וכי אזל לי׳ ההוא דרב ושמואל בתסיה שמדבריהם יש‬ ‫ונבלי חולין איתא שהם ר' אמי ור׳ אשי‪ :‬הא אזילא ההיא דרב ושמואל‪.‬‬
‫ללמוד שאסור לאכול במפה‪ :‬אתא‪ .‬ומשני הש״ם ני אתא ר׳ יוסי וכו' אסר ‪:‬נטילת ידים לחולין• לחולין כלו׳ לאכול חוליהן בטהרה אסרו‬
‫דוקא נטילת ידים ולא ע״י ספה‪ :‬אין נעילת ידים לתריסה• לאוכל• תרימה כצו׳ לכהנים לא בעי נט״י והתירו גס ע״י ספה והטעם‬
‫ספה‪ :‬לאריסה עד‬ ‫כתב רש״י חולין דכהניס זריזין הן ולא נגעי‪ :‬לתרומה ולחולין‪ .‬גס לאוכלי תרומה אסרי דוקא נט*י ילא‪,‬‬
‫הפרק‪ .‬של פיסת היד והוא חיבור היד והזרוע כן העלה הרשג״א בחידושיו לסם׳ חולין‪ :‬וצחולין עד קישרי אצבעותיו‪ .‬סקוס שהאצבעות‬
‫מחוברות ליד> סן דהוא אכל עם סבי‪ .‬סי שהיה אוכל עם זקני כלו׳ רצה לאכול עס ר׳ יהושע גן לוי ולא כטל ידו עד הפרק‬
‫לא הי׳ אוכל עסו דסנר דגם לחולין געי עד הפרק דסה שאנל עם ריב*ל היה חולין דריב״ל לוי היה וכדאיתא בכסה דוכתי‪ :.‬אלא‬
‫לפת בלבד‪ .‬ולאלפירות‪ :‬כל דבר שיש בו ליכלוך סשקה• צריך כט״י שהידיס שניות וכל הפוסל ‪.‬את התרוסה סטסא סשקין ‪ 1‬להיות‬
‫עליו בין הערבים‪■ .‬אינו‬‫על גני תזיסוסץ‪ :‬׳אין סטריחין י‬
‫י‬ ‫נטל ידיה‪ .‬דחש ’לסשקה‬ ‫י‬ ‫אפילו סקצ׳ן תורסוסי; הוה‬
‫■‬ ‫‪ ♦:‬רשב״ס‪:‬‬‫תחילה•‬
‫צריך ליטול ידיו כל היזם כילו עד הערב‪ :‬יי(ר׳ אבינא מפקד לחמרייה הן דאתון סשנחין ססתחון‪ .‬כצ״ל אס אתם סשכחין סיס ליטול‪,‬‬
‫ידיכי)‪. /‬טלו ידיכם ואתנו על כל היום‪. ,‬לאכול כל היוס בלא כט״׳ ובחולין איתא אסר רב‬ ‫סתי ידי ה‪ :‬נסבין ‪. .‬‬
‫סקור סל׳ ‪,‬‬
‫‪.‬‬ ‫ון‬
‫ססקחין‬
‫נוטל אלס י את שתי ידיו • שחרית ומתנה עליו כל היום ‪ :‬אזל לסיכול‪ .‬בא לאכול ‪ :‬עגולה דקצי‪ .‬ככר שיבצע ‪ :‬סב כריך• קח הכגר‬
‫ובריך ‪ :‬בעל הבית‪.‬יודע ‪.‬כחו של בכרו‪ .‬היאך לבצוע אותו כלו׳ בצע אתה‪ :‬מ; דאכלין‪ .‬סדסייסו לאכול כלי׳ אחר ששייסו הסעודה ‪ :‬סב‬
‫בריך‪ .‬טול הכום ובריך ברכת הסזון‪ :‬חכם רבי וכו׳‪ .‬רבי מכיר את בר׳ הונא שהוא אדם גדול‪ :‬הפותח הוא חותם‪ .‬הפותח לברך‬
‫כרכת הסעודה דהיינו ברכת הסוציא הוא׳ קותס ברכת הסעודה כלו׳ סברך ברכת הסזון ואתה שפתחת עליך לחתום‪ :‬עד חסשא‬
‫סתחילין סן הגדול‪ .‬כוחנין תחילה סיס לגדול ליטול ידיו ‪ . :‬סתחילין סן הקטון‪ .‬דגכאי הוא לגדול להמתין כברכת הסוציא עד שנטלו‬
‫גאסצע הסזון; שנוטלין סיס בין תכשיל לתבשיל עיי׳ חילק ק״ה‪ :‬לאחר הסזון‪ .‬סיס אחרונים‪ :‬לא שיתקן‪.‬עצמו‬ ‫כולן את ידיהן‪:‬‬
‫לברכה• ומעתה מקשה הש״ס אסאי סתחילין סיס אחרונים מן הסברך לא שבזה יודע שיברן ויתקן‪ .‬עצסו לברכה‪ :‬אין תיסר וכו׳‪ .‬ואם‬
‫דהזו‬ ‫איתא להא דרב הונא דהפומח הוא חותם כבר מתוקן דהא סשפתח כבר יודע שיברך בהס״ז‪ :‬תיפתר♦ תרין‪ :‬כאילין‬

‫ה ש ״‪D‬‬ ‫‪D‬סורח‬

‫^( חולין ק״ז ושם כל העכין באיזה שיכוי‪'.‬י ‪ 0‬שס ק״ו ע״ש• ‪ 0‬שם ע״ש‪ .‬י( בנלי פסחים קט״ו‪ .‬י ( חולין ק״ו ע״ש• ‘ ( גרנות ס״ו‬
‫ובשינוי גדול‪ Q .‬תוספתא שם פ״ה ובשינוי בבלי ס׳ו־ ונשיכוי‪.‬‬
‫*‪12‬‬
 ‫ברכות‬ ‫פרה שמיני הלכה ב׳ ג׳ ד‬ ‫אלו דברים‬ ‫) ק י י ב ע׳ א ע־נ(‬

‫^ ר י זה קעביר פירורין פחות תמית‪ .‬עיקר פשוטן של דברים דהוו עלין קיטעין קיסעין‪ .‬נאותס שנכנסו לסעודה סירוגין סירוגין ולא‬
‫‪ .w‬כל״ל ולא היו •ודעין קי יברך בהט״ז דהא פתת‬
‫קורין שגם נפירויין פחות קמית יש קשוס איבוד אוכלין אבל כבת אחת‪(® :‬קן ‪ p‬נרכר‬
‫ה ל כ ה ג׳ בהלכה זאת ובהלכה הגאה יש‬ ‫בתוספת׳ שקשס לוקח זה הקאקר אימא ובה״א שקש ת״ח וקלקט כל אחד לעצקו‪:‬‬
‫כקה קן הערבוב והקוקדם צריך להיות קאוחר והקאוחר קוקדס‬ ‫פירורין שיש בהן כזית וכן הובא גגכלי אלא ששםקוסיף עוד וקנית‬
‫ואנחנו סדרנו ופירשנו כפי הסדר‬ ‫בילורין שאיי בהן כזית ועוד יש‬
‫ו כ צ ^;‬ ‫אחר העיון‬ ‫שינוי שבירושלמי איתא אם השמש דהוו עלין קיטעין קיטעין ולא ידעין ®(מה מברבה‪ :‬העולה‬
‫‪ C‬מפני הלכה ג ‪ /‬קה טעקון דבית‬ ‫פיקת ובבבלי איתא אס שקש ת״ח ה ל כ ה ג* מה טעמהון דבית שמאי‬
‫)ובתוספתא שמש ת׳ת( ועיי' בבלי אובדן אוכליןי‪ .‬ומה טעמון דביח הלל אם השמש פיקח שקאי שלא יטקאו קשקין שבקכה‬
‫דפליגי נ*ש ונ״ה נזה אם קותי הרי זה מעבי׳ פירורין פחות מבזית ונוטלין לידים ואחיב קן הכסת ויחזרו ויטקאו את ידיו‬
‫קתניתא בשולחן של שיש ושא‬ ‫להשתמש נשקש ע״ה‪:‬‬
‫טבברין אח הבית• ב( מתגיתא בשולחן של שיש ושל‬
‫פרקים שאינו קקבל טומאה וקה‬ ‫ל ע ו ל □ ספק משקין לידים טהור•‬
‫להן תימצא נ*ל הא פרקים שאינו מקבל טומאה‪ :‬ה ל כ ה ד ‪ .‬א( מה טעמק טעקון דבית הלל לעולם ס פק‬
‫דאקרי ב״ה על הבסת פירושו נס רבית שמאי ‪ 0‬שלא יטמאו סשקין שבמפה מן הכסת קשק׳ן וכו׳ עד סוף ה ה ל כ ה‪:‬‬
‫ה ל כ ד ז ‪ H‬קה טעקון דב״ש‬ ‫על הבסת וכן לתירוץ בחרא לאין ויחזרו ויטמאו אח ידיו‪ .‬ג( ומה טעמון דבית הלל• לעולם‬
‫‪ Q‬ספק משקין לידים טהור‪ .‬ד־א אין ’ ( יחם לחולין‪ .‬קפני איבדז אוכלין וכו' עד קתניתא‬ ‫ידים לחולין צ״ל דב״ה חולקין‬
‫בשילחן של שיש‪ ,‬וכדי להקל על‬
‫לקולא וסברי אף על הכסת אבל וכבית שמאי יש ידים לחולין• תיפת׳ או כרכי שטעון‬
‫המעיין סייקנו הקאקרים כאותיות‬ ‫בנבלי ליתא להא טעמא ספק‬
‫משקין לידים טר\ר לכן איתא שם בן אלעזר או כר׳ אלעזר בי רבי צדוק• ברבי שמעון ע״פ א*ב )ובדפוס זיטאקיר תיקכן‬
‫וגה״א על הנסת שאם אתה אומר בן אלעזר®( דחני חש בן אלעזר אומר משום רבי קצת אבל השקיטו איזה קאקרים(;‬
‫א( קה טעקהון דב׳ש‪ .‬דקתכי׳‬ ‫על השולחן גזירה שמא יטמאו מאיר ה ‪T‬ים תחילה לחולין ושניות לתרומה• או כרבי‬
‫משקין שבמפה מחמת השולח! ויחזרו אלעזר בי רבי צדוק• דחנינן תסן ’(חולין שנעשו על לאקרי קקנח יליו בקפה וקניתה‬
‫על השולחן‪ :‬שלא יטעאו קשקין‬
‫שבמפה טן הכסת‪ .‬שסא יהיה‬
‫ויטמאו את האוכלין עיב וסברי גבי הקורש הרי אילו כחולין• ר׳ אלעור בי ר׳ צדוק‬
‫נ״ה שולחן דוקא וכן נדחק הבבלי‬
‫למצוא שהך טעמא אין ידים לחולין אומר הרי אילו כתרומה לטמא שנים ' ולפסול אחר• קשקה טופח על המפה קתקת‬
‫ר\א אחד עם הטעם הקודם תטן חניק ’ ( ה ס ך שמן טהור נטמא וירד וטבל• בית ניגוב הידיס ויחזור ויטמא את‬
‫ולנ״ה על השולחן דוקא אבל שמאי אומרים אע״פ מנטף טהור• ובית הלל אומרים ה־דיס כשיקנח בה תקיד בתוך‬
‫לר‪v‬ירושל‪p‬י דלתירוצא קמא על •טמאי ואם היה ש מ ן ' ט מ א מתחילתן בית שמאי ‪.‬הסעודה‪ :‬ב( סתניתא נשילת•‬
‫הבסת דמתני׳ פירושו גם על‬
‫אי “ י‬ ‫הנסת כן תירוצא בתיא ואין ידים אוסרים כדי סיכת א־ר ‪W‬‬
‫משקין שבכסת‬ ‫‪.‬‬ ‫לכן שקא יטמאו‬
‫‪,‬‬ ‫לחולין קאי בפני עצמו כפשוטי'‬
‫ולב׳ התירוצים אמרינן דלב׳ה אף על הכסת‪ ,‬זנן מציכו נמשכה • סן השולחן וע״ז קאמר הש׳ס דקתני' מיידי בשולחן של שיש דאיני מקבל‬
‫דלקמן בש״א מכבדין את הבית ואח״ב נוטלין לידים ובה״א נומלין טומאה וכדאיתא בכמה מקומות דכלי אלניס אינם מקבלין טומאה‬
‫לידים ואח״ב מכבדין את הבית שפירושו אף כוטלין לידים‪ .‬ובתוספתא ושל פרקים נראה דהוא כשולחן שנפחת דתני ריש פכיב דכליס‬
‫ציתא בזה׳יל בש*א מקנת ידו במפה ומגיחה על השולחן שמא שהוא טהור ובבבלי מתרן דסבר* ב״ש אסור להשתמש בשולחן שנו ;‬
‫יטמאו משקין במפה וכו^ ובה״א ספק משקה לידים טהור דבר אסר ג( ומה טעקון דניה• דאמר* מניח על הכסת‪ :‬לעול‪p5D P‬‬
‫אין נטילה נחזלין מן התורה אלא מקנח ידו במפה ומניחה על משקין לידים טהור‪ .‬במם׳ טהרות פ׳׳ד מי*א ונ מ ס' ידיס פ״ב מ״ד‬
‫הכסת שאס אתה אומר על השלחן שמא יטמאו משקין שבמפה מחמת איתא ספק •ליס ליטמא ולטמא וליטהר טהור וכיון‪.‬דיש כאן לק‬
‫השולחן ויחזרו ויטמאו את האובלין ע״כ הנה להך טעמא על הכסת חשש שמא יש משקה סופח במפה ויטמא בידיו׳ ויחזור המשקה זיטעא‬
‫דוקא ולטעמא׳דספק משקה לידים טהור פירם על הבסת אף על הידיס אין לחוש דספק משקין טהורין לידים טהור‪ :‬דבר אקר‬
‫הכסת אתמהא והנראה דמן אלא מקנח ידו ומניחה על הכסת אין ידים לחולין‪ .‬כיי צא כיתקנה לחולין ‪ .‬וליתא כ״א משוס סרך‬
‫שאס וכו' עד סון< י‪.‬מאמר הוא הוספה מאוחרת וכן כירושלמי ליתא‪ :‬תרומה לכן אין להחמיר ולהוסיף עול בחששין ‪ :‬וכבית שמאי יש‬
‫ר ?י די ם מחילה לחולין‪ .‬וטעמא נראה כר*א כן ערך חולץ ק״ז יליס לחולין‪ .‬בתמיה ב״ש לגזרי כיב וני סבירא להו דעיקר נ״י‬
‫דכתיב כל אשר •גע גו הזב וידיו לא שטף במים מכאן לחולין מן המירה‪ :‬הילים תחילה לחולין‪ .‬סתס ידים ראשון לחולין‬
‫סמנו חכמים לל״י מן המזיה זנירזשלמי חגיגה פ״ב הל' ה' ועושין לחולין שני ולענין תרומה הידיס שגיות פוסלות אותה דס״‪5‬‬
‫איתא כדי שיהא בדל סן התרומה וז״ל התוספתא טהרות פ*א אין יש עיקר נטילת ידים מן התורה; חולין'שנעשו על גבי הקודש‪. .‬על‬
‫ידים לחולין רשנ״א אומר משום ר״מ הידים תחילה לחולין ופוסלת טהרת הקודש ‪ :‬הרי אילו כתרומה לטמא שניס ולפסול אחד‪ .‬כדרך‬
‫את התרומה פי׳ דת״ק אית לי' דאין לסתם ידים טומאה אצל שמצינו גבי תחמה ראשון ושני ושני פוסל את השלישי כן הוא‬
‫חילץ ור״ס אית לי׳ דסתם ידים מחילות אף אצל חולין ורש״י תולין ל״ג פי׳ בחולין שנעשו על טהרת הקודש וא״כ טצינו גבי חולין גופן שהס‬
‫ידיס תחילות לחולין במקום שהוזכר ידים מחילות כגון שהכניס ידיו לפעמים כתרומה זאית גנן ל י קן הלין וגזלו ב״ש בכל חולון ‪:‬‬
‫לבית המנוגע זכו׳ וכן כתב הר״ש מס׳טנול יום מ״ב דהא ידים אף על פי מנטף‪ .‬שהשמן נוזל מגופו לאחר הטבילה‪ :‬טהור‪.‬‬
‫תחילה לחולין לאו סתם ידים אלא כגון מכניס ידו לבית המנונע שהשמן בטל על גב גופו‪ :‬ו ל ה אוסרים טמא‪ .‬כמשניות עדיות‬
‫וכר״ע ע״ש ופשע לברי הירושלמי דסוגיתנו ובפלט דחגיגה מורץ איתא ו בל א כדי סיכת אבל קטן‪ :‬ואס היה שקן טמק מתחילתן‪.‬‬
‫דאית לי' דלר״ס ידים מחילות לחולין בכל ידים ובאמת דלשיטת בזה מחקדכן טפי מפני‪,‬שטומאתו חזשבתו אי כמי שמא יאמרו ראינו‬
‫הבנלי דיליף שס ליג קן הא דר״ע הכניס ידו לבית המנוגע י״ל ‪ 7‬ר'מ שמן טמא עולה לה טהרה נמקוה‪ .‬הלאב׳ד 'שס‪ :‬כלי סיכת אבר‬
‫נס* לא אמר ידים תחילה לחולין אלא גבי בית המנוגע אגל ש‪:‬מת קקן;‪ .‬מפורש ירושלמי שבת פ*ח הל׳ א' נבלי שס ע*ז שהוא אבר‬
‫קט; של קטן נן יומו; משקה __________^ ________ טו פ ח‬ ‫מ ח ל ס'‬ ‫הירושלמי אינו מורה כן‪____ __ _______ :‬‬
‫מסורת ה ‪r 0‬‬
‫תוספתא פ״ה בנלי לב• ג( תוספתא שם וליתא מ׳ לעולם‪ C .‬שם בבלי ל ב‪(® .‬תוספתא טהדות‬ ‫תוספתא שם פ ה בבלי נ ב‪.‬‬
‫ל א ביכורים פ ב ה ל א׳ חגיגה פ ב הל׳ ה׳ חולין ל׳ג‪ C .‬טהרות סוף פ״ב‪ .‬י( עדיות פ״ד מ״ו‪.‬‬
 ‫)דף יב ע'נ(‬ ‫מז‬ ‫ברכות‬ ‫פרק שמיני הלכה ד ה׳ ו­‬ ‫אלו רברים'‬
‫שיטתהון ד ל ה‪ .‬לכאורה קו׳■ הש״ם אינה קשה כלל‬ ‫טופח‪ .‬שילחלח הכף‪ :‬מופת ימטפית• שיש לחלוחית בכף ע ד שכשחגע‬
‫דהא^ טעסא ד ל ה כסו שמפרש לעיל דספק משקין‬ ‫בכף האחרת ^ ח ל ת גם היא ‪ :‬מחלל שיטתהון דבית הלל‪ .‬ומקשה‬
‫הש״ס דברי ל ה סותרין אהדדי התס אסרי טמא דהסשקס איט לידים טהור א״נ אין כ״י לחולי;‪ .‬ואפשר דהקשה לטעמא‬
‫נטל לגבי הגוף והכא במשנתנו אמר♦ טהור דהמשקה כטל לגבי דספק משקין לידים טהור וסבירא לי׳ דע*פ הרוב יש משקין‪ .‬בקפה‬
‫ועיקר טעס הוא דבטצי במפה‬ ‫‪,‬‬ ‫^ ^‬ ‫‪___ _ ,‬‬ ‫הספה‪ :‬תסן‪ .‬התם גני טבילה‬
‫^ יהודרד אומר משום בית הלל טופח ומט׳‪ • -‬ולכן הקשה סטבי׳לה ועדין קשה‬ ‫טופח‪.‬‬ ‫המשקה כעין על הנוף‬
‫נ ט ל‪ :‬והכא‪ .‬במשנתנו בצוע ר‪.‬ןא מחלפ׳ שיטתהון דבית הלל ח ק אמר־ין טמא והבא למה לא הק‪ c‬ה ל ב לש אהדדי‬
‫נאמת יש פה השמטה והובאה‬ ‫אבל ■‬
‫י במפה ובטל לגני הקפה‪ :‬אמרין טהיר‪ .‬תטן בעינו הוא‪ .‬והבא בלוע כמפה הוא‪ ■ :‬י‬
‫ה ל כ ת ה‪ :‬בית שמאי אומר בוי‪ .‬תני^( א״ר יהודה נראנ״ד למס׳'עדיות בזהיל סיחלפא‬ ‫הלכה ג׳ קאי טעעהון דב*פ‪.‬‬
‫שיטתין דב*ש תסן אמרי טהור וכה‬ ‫דאטרי מכבדין את הבית זאת״ב‬
‫אינון אמלין טמא תמן מסוס הוא‬ ‫ועל‬ ‫בתחילה‬ ‫שהוא‬ ‫המזון‬ ‫על‬ ‫הללי‬ ‫ובית‬ ‫ב״ש‬ ‫נחלקו‬ ‫לא‬
‫לידים‪ :‬מפני אובדן‬ ‫נוטלין‬
‫אוכל•]‪ .‬אובדן ת‪1‬א כמו באבדן הבררה שדדא בסוף ועל מה נחלקו על המאור ועל כלו׳■ אינו כאשף הרבה יתד כ״א‬
‫מולדת* אסתר ז׳ כלוי־ האונלין הבשמים שבית שמאי אומרים בשמים ומאור‪ .‬ובית הלל נסם על הגוף צפיכך בטל על‬
‫שכתפז^־ו על הקרקע ילכו לאיגוד‪ :‬אומרים מאור ובשמים♦‪ .‬ר׳ בא ורב יהודה בשם רב גב הגוף הכא בעיניו היא פי^ גנו‬
‫היח קפה נאסף יתד והוה כמו כעין‬ ‫פחות מנדת‪ .‬דלטית לא חיישיכן הלכה כדברי מי שאומר בשמים ואחב מאורי‬
‫מיחלפא שיטתן ד ^ ה ופו׳ ואפשר‬
‫אגג דמקשה ומתרן אליבא דב״ש‬
‫דפייויין כזית לא ענידי להתפזמ שמאי אומרים בום בימינו־ ושמן ערב בשמאלו אומד‬
‫ונלטצין לידים‪ .‬לכן יוכל ליעל‬
‫אח״כ הבית‪ :‬על הבוס ואחע אומר על שמן ערבי בית הלל אומרים מקשה ומ תק נמי אליבא דב״ה‬ ‫לידים ולכבד‬
‫הלכה ח' כוס בימינו‪ .‬כוס שמן ערב בימינו וכוס בשמאלו אומר על שמן ערב ללמד דסברת ב״ה להיפך דהתש‬
‫בעינו ובו׳‪:‬‬ ‫של ברכה כן הוא לדעת הרמכ״ם וטחו כראש השמש♦ אם‪ .‬היה שמש תלמיד חכם טחו‬
‫או‬ ‫)ברכות פ״ז הל' ייד( ולדעת רש׳י בבותל‪ .‬שאין שבחו של תלמיד חנ ם להיות יוצא‬
‫אבא בר בר חנה ורב חונא הוון יתבין‬ ‫וכן מםשם•‬ ‫הנא כוס הגא לאחר הסזון‬
‫פי' הראב״ד שהוא כוס של רשות‪:‬‬
‫וטחו בראש השס^‪ .‬כדי שלא יצא אבלין‪ .‬והוה רבי זעירא קאים משמש קימיהון ®(עלו וטעין תרויהון כחדא ידיה• א״ל‬
‫גידיו מבושמות בשוק שגנאי הוא אבא בר בר חנה מה ידיך חוריתא קטעין• וכעס עילוי אבוי‪ .‬אי*ל לא מיסתך‬
‫לת״ת‪.‬רס״יז״(עלהוטעין לתרדהון•{ דאת רביע והוא קאים משמש♦ ועוד דהוא כהן ואמר שמואל‪ -‬המשתמש בכהונה מעל‬
‫כצ״ל פי׳ טעין המאכל לאבא גר את סיקל ליה• נזירה דהו<‪ 1‬רבע ואת קאים ומשמש תחתיו• מניין המשתמש בכהונה‬
‫ידן מעל• ר׳ אחא בשם שמואל אמר )מזרא ח׳( ואמרה להם אתם קודש לה׳ והכלים‬ ‫נר חכה ולר׳ חונ א‪ :‬מה‬
‫חוריתח לטנגין‪ .‬מה טוענת ידיך‬
‫האחרת פי' למה לא הנאת לזה קודש♦ מה כלים־ המשתמש בהן מעל• אף המשתמש בכהני׳ מעל ‪ :‬ה ל כ ה ר• על‬
‫ניד אחת ולזה ביד אחת‪ :‬לא דעתהון דבית שמאי אשר ברא פרי הנפן על דעתהון־ דבית הלל בורא פרי הגפן‪ .‬וין‬
‫קיסמך‪ .‬לא דייך‪ :‬דאת רכיע‪ .‬מתחדש בכל שנה ושנה‪ :‬האש אינו מתחדש בבל שעה‪ .‬י( האש והכלאים אף על‬
‫שאת שוכב• כלו׳ שאת יושב בהסיבה פי שלא נבראו מששת ימי בראשית אבל עלו כמחצבת מששת ימי בראשית‪ .‬הכלאים‬
‫‪ pi‬הי׳ דרך מאכלס‪ :‬ועוד ד מ א )בראשית ל“י( ובני צבעון ואיה וענה הוא ענה אשר מצא את הימיש במדבר• מהו‬
‫כהן‪ .‬ר׳ זעירא כהן היה וכדאיתא‬
‫פרק דלעיל)דן< מ״ג ע*א( הל׳ ד׳‪ :‬יימים‪ .‬רבי יהודה ‪ p‬סלמון אומר המ?ונס ורבנן אמרין ®®(היימים‪ .‬חציו סוס וחציו חטור•‬
‫ומיקל ליה‪ .‬ואת כיה; ני דרך ואילו הן הסימנין א ^ י^( יהודה כל שאזנזו קטנות אמו סוס ואבוו חמור• גדולות א ש‬
‫קלון ובזיון ‪ :‬גזירה‪ .‬גוזר אני עליך חבזורה ואביו סוס« ר״ מנא מפקד לאילין דנשואה אין בעיתון מיזבון מוליון תהון זבנין׳‬
‫)ועיי׳ מבוא קל׳׳ג ‪.‬ע״ג(;הלכהו; אי‪,‬לין ראודניהון דקיקץ־ שאמו סוסה ואביו חמור‪ .‬סקס(מה עשה צבעון וענה זימן חמורה‬
‫נקתני׳ והעלה עליה סוס וכר־ ויצא מהן פרדה‪ .‬אמר הב״ה להם״‪^ -‬לתם‪ .‬הב^תם לעכלם‬ ‫על‪ :‬דעתהון דב״ש‪ .‬דאסרי‬
‫שברא מאנר האש לשעבר א״כ‬
‫יאמר ג״כ ברא פר* הגפן וניסא דבר שהוא מזיקן אף‪-‬י( אני מביא על אותו האיש דבר' שהוא מזיקו♦ מה‬
‫חכינא‬ ‫׳‬ ‫'‬ ‫ר\ין עשה הב״ה זימן‬ ‫דפליגי ב״ש זב״ה גס בברכת _‬
‫דלניש אוקר ני א ולב״ה בוראי פ״ת; יין מתחדש בכל שכה ושנה‪,‬‬
‫ומשני הש״ם שאני יין ‪ -‬שקתחדש בכל שנה ושפיר שייך ביה נורא‪ :‬האש‪ .‬אבל האש נתחדש לכד ביימי הבריגדה וכדאזתא לקמן ושייך בז׳‬
‫ל' שעבר‪ :‬הפלאיס* פרדות ‪.‬פתח בקה דסיים; ובני צבעון ואיה וענה וגי ‪ .‬סן הפסוק הזה אין ראייה כלל שהכלאים עלו במחשבה‬
‫ובבבלי פסחים איחא‪.‬רשנ״ג אומי פרד כימי ענ ה שנאסר הוא ענ ה אשר מצא את היחים במדבר הרי שמניא ראייה סן החקרא זה‬
‫שהכלאים לא נבראו מאז ונראה שחמר פה איזה מאסר ו א « ר דל״צ הכצאיס מה עשה אדם הראשו; הבי^ שתי ^ מ י ת והרכיבן זו ‪V3‬‬
‫ויצא מהן כלאים רשב״ג אומר פי‪ 7‬בימי ענה הי׳ ובכי צבעון ואיה וענה וגו׳ וכן היא בבלי שס ו‪,‬נע^ יפה מראה נדחק בזה‬
‫הרבה‪ :‬המיוכס‪" .‬כצ״ל ל' ייוני^ס ופתרונו חצי חמור )וחצי סו ס^‪(®® :‬המיסו‪ ,‬כצ״ל וכן הוא ב׳׳ר פ' פ״ג וגני♦׳ רש מעשרות ו־נא ל' יוני*^(‬
‫ופתרונו חציי חציו סוס־ וחציו חמור‪ ,‬קאי אפירנש דר״י בן סימון ורבנן ד רי מפרש ימים החינוס יבדרך אל תקלי ומתרגס לכל‬
‫התיבה שפתרונה פרל ורבנן לא מפרשי אלצ ראש התיכה; לאילין דכשיאה‪ .‬לאנשי הנשוא כלו׳ לגגבליו‪ :‬אין בגגיתק מזנון‪ ,‬אס‬
‫תרצו לקנות ז מוליון‪ .‬פרדות והוא ‪,‬ל' ‪Pn‬״***‪ : C‬דאודניהק דקיקין‪ -‬שאזניהן קטנות‪ :‬שאמו סוסה‪ .‬בלאערינן ואמו סוסיא טוב יותר‬
‫מאמו חמורה לודאי חוששין'לזרע האס‪(®®® :‬מה עשה עכהי קציל‪ :‬דבר שםא מזיק‪ .‬כצ״ל; _________________________חכי נא‬
‫ם ס ז ר ת ה מ ״ ם‬
‫תוספתא שם ושם הגי׳ דב׳״ש יב״ה להיכך כבלי ס״ג וכעין גי׳ התוספתא‪ .‬ג( עיי׳‬ ‫תושפתק כרכות פ״ה לעיל )דף מ״ה ע״א( קל׳ ‪(,‬׳‪.‬‬
‫מבוא קל״ג ע*נ♦ ‪ C‬בכלי פסחיס כ״ד ושס איתא ר׳ יוסי אוער ב׳ דברים עלו כמחשבה וכו' ועזי׳ תוספתא♦ ברכות כ ה‪ (® .‬נלאים פ׳ח‬
‫•‬ ‫הל׳ ג׳ ושם איתא ר׳ יונה ועיי׳ חולין ע״ט• י( עיי׳ חולין ק‪:‬״ז‪.‬‬
‫'‬ ‫‪•) TifiCovoi.‬‬ ‫)••‬ ‫‪***) mula.‬‬
 ‫ברכות‬ ‫פרה שמיני הלכה ו׳ ז׳‬ ‫אלו דברים‬ ‫)רף י״ב ע״כ^‬

‫ספקלריא‪ .‬ספקלריא הוא מראה יל׳ יומי*( וזה פתרוכו חכיכא‪ .‬מק כחש ונבנלי כקרא עכינא זהוא ‪ »»>cp‬הענטא עיי' קנוא‬ ‫א ן נתון‬
‫סקוס שנא במשנה וכברייתא ונו׳ עיי׳ ערוך ערך ריש פ״נ‪ :‬חרדון‪ .‬צב‪ :‬חנרנר‪ .‬ערוד; ״(כשם ר׳ כזירה‪ .‬כצ״ל יכאשר הוא‬ ‫בכל‬
‫בכ״ר פי״ג ולא מציכו שם חכס כזירה ‪ :‬שיסשה אותה האורה‪ .‬לאדס‬ ‫ספקלר ופהאין לו שמר מי ישים כר כמראה• ובתוספתא וכן כבבלי‬
‫ליתא להן בתוך ספקלריא כ״א או בפנס או שראה את השלהבת ולא הראשון וקאי אאור של ששת ימי כראשית וכדלקמן הל' ז׳ ‪ :‬תחת‬
‫כל‬
‫בל השמים ימרהו*‬
‫ישרהו‪ .‬ומסיים ואורו‬ ‫‪. i.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫נשתמש נאורה זכו׳ ונראה שאיזה‬
‫קורא טועה כתב על הגליון בתוך חכינא' והעלה עפיה חרדון ויצא מסנה חברבר• ^(מימיו על ככפות הארץ והש״ם מפרש‬
‫ספקלריא לבאר הבבא בתוך הפכם לא יאמר לך אדם שעקצו חכרכר ^(וחיה• נשכו כלב ישרהו מל׳ שירה‪ :‬ואסר• שנאמר‪:‬‬
‫ואח*כ בא אל תוך הספר וככר שוטה וחיה• שבעטתו פרדה וחיה• ובלבד ‪ C‬פרדה אך חושך ישופני‪ .‬הכחש ישככי'‬
‫הראינו דוגמתו מבוא קל*ח ע*ב לבנה‪ .‬האש רבי מי ‪( 0‬בשם ר׳ בזירה שלשים ושש שעות בחושך‪ :‬רעפים‪ .‬לנכים‪ :‬והקישן‬
‫שתים זה לזה‪ .‬הכן זה לזה‪ :‬ולילה אור‬ ‫ולחנס השיג הב״י סי' רל״ח על‬
‫לפכס שימשה אותה האירה שנבראת ביום הראשון•‬ ‫הרשביא שמחלק בין עששית‬
‫בעדני‪ .‬הלילה כהפך לי לאור‪:‬‬
‫שמירושלמי משמע דספקלריא היינו עשרה בערב שבת• ושתים עשרה בלילי שבת ושתים ״״(רב קוכא בשם ר' אבהו בשם ר׳‬
‫עשרה בשבת‪ .‬והיה אדם הראשון מביט בו מסוף יוחכן‪> .‬ש כאן ט״ם דבשם לא‬ ‫עששית ע״ש‪:‬‬
‫ח מ ש ה דברים נאסרו בגחלת• העולם ועד סופו• כיון שלא פסקה האורה התחיל בל נאסר בי אס על בעל המאמר'‬
‫הך ברייתא נישנת נבלי העולם כולו משורר שנ׳ נאיוב ל׳׳ז( תחת כל השמים הראשון אשר הוציא ההלכה וצ״ל‬
‫ביצה ואיתא שם הגחלת כרגלי ישרהו למי שאורו על כנפות הארץ• כיון שיצת שבת כאשר הוא בב״ר ור׳ הונא בשס‬
‫רב ור׳ אבהו בשס ר' יוחנן ובבלי‬ ‫הבעלים ושלהבת בכל מקום וזאת‬
‫הנבא איכה בש״ס זה ולא התחיל טשטש החושך ובא• ונתיירא ארם ואמר אלו פסחים לא נזכר רב אכל כבר‬
‫בתוספתא ובמקומה יש פה ובתוספת' הוא שכת׳ בו )כראשית ג'( הוא ישופך ראש ואתה כתבנו שהרגה פעמים באו רב‬
‫שמא בא לנשכני )תהליס קל״ט( ואמרי ושמואל בירושלמי ולא נזכרו בבבלי‪:‬‬ ‫מברכין על השלהבת וכו׳ ונפקדה תשופנו עקב•‬
‫בבבלי וזאת הנבא נשנית בבלי אך חושך ישופני• אמר רבי לוי באותה השעה זמן לו שכבר שכת האור כל אותו היוס‪.‬‬
‫שהרי הודלק מעיו׳יב ושבת כל‬
‫ברכות נ׳־ג באופן אחר ת״ר גחלים הבייה ‪ 0‬שני רעפין והקישן זה לזה ויצא מהן האור•‬
‫יוה״ב ממלאכת עבירה וכן איתא‬ ‫לוחשות מברכין עליהן ■אוססות‬
‫אין מברכי; עניה! וכבר הערנו הדא הוא דבתיב )שס( ולילה אור בעדני• ובירך עליה בנלי שס‪ :‬הלכה‪1‬׳ מהו פליג‪.‬‬
‫ע״ז מביא כ״ב ע״ב כ״ד עיא בורא מאורי האש• ‪ .‬שמואל ״(אמר לפיכך מברכין על וכי פליג על מתני׳ דתכי א»ן‬
‫ו מ א ה לתנא דהך ברייתא לברכות האש במוצאי שבתות שהיא תחילת ברייתה• ״״(רב הונא סברכין על הכל ועל הבשקיס של ככרי‪:‬‬
‫הוא רב והתלסילים הבבליים קבעו בשם רבי אבהו בשם רבי יוחנן אף '(במוצאי יום קיומוכה‪ .‬תירצכוה‪ :‬״״״(במעשין*‬
‫לפני חנותו‪ .‬כצ׳׳ל פי הנרייתא‪.‬‬
‫מאמרו בברייתא וכבר מציט שרב הכיפורים מברך עליה שככר שבת האור כל אותו היום‪:‬‬
‫סיירי שמעלה עשן שצ בושס לפע‪,‬‬ ‫כזכר באיזה ברייתות וכסו שהעיד‬
‫ר' האי עיי׳ ערוך ערך רב וכיון הלכה ז• תנא רבי יעקב קומי ר׳ ירמיה מברכין על חנותו להודיע שהוא מוכר נושס‬
‫דטעסא מאי אין סנרסן ע ל‬ ‫דאיתא כנר בהך ברייתא החילוק הבשמים של גוים• מהו פלי‪ •:‬קיוטונה ״״״(במעשיו לפני‬
‫בגחלים גופן השמיטו הבבא דסכרכין חנותו 'לעששית אע״פ שלא כבת מברכין עליה״ ״(נר הכשמיס של ככרי משוס חשש ע׳ן‬
‫על השלהבת והציגו במקומה הבבא כתוך חיקו או בתוך פנס או בתוך ספקלריא ח א ה את וכאן הלי אנו רואין שמכשס‬
‫לצורך אחר ‪ :‬עששית‪ .‬כלי שמשימין‬
‫הגחלת כרגלי הבעלים והיא משכה השלהבת ואינו משתמש לאורה• משתמש לאורה )אינו‬
‫בו הני‪ :‬חע*פ שלא כבת‪ .‬שהודלקה‬ ‫ביצה שם אבל בא״י כשאר הא‬
‫דאמר רב אם היו גחלים לוחשות ח א ה את השלהבת‪ .‬לעולם איו מברבין עליה עד שיהא סע״ש זהיתה דולקת והולכת כל‬
‫מימרא על שסו ור׳ חייא בר אשי רואה את השלהבת ומשתמש לאורה• ״(חמ שה דברים השבת ול׳ אע״פ איכו מדויק‬
‫אסרו לכן השאירי בברייתא הבנא נאמרו כגחלת וחמשה בשלהבת• גחלת של הקדש דאדרנה מפני שלא כנת והוה כר‬
‫סברכין על השלהבת ו ט' לחלק מועלין בה♦ והשלהבת לא נהנין ולא מועלין• גחלת של ששבת סברכין עליה ובתוספתא‬
‫עיין אסורה ושלהבת מותרת• הסורר הנאה מחבירו איתא עששית שלא כבתה מברך‬ ‫בין גחלת לשלהבת‪:‬‬
‫עליה וכן‪.‬הוא ככלי ונראה שהך‬
‫אסור בנחלתו ומותר בשלהבתו• המוציא את הנחלת‬ ‫דברים‪.‬‬ ‫הדרן ערך ארו‬
‫אע״פ ט״ס‪ :‬או בתוך פנס‪ .‬עששית‬
‫לרשות הרבים חייב והשלהבת ' פטור• טברכין על והוא ל' יוני**(‪ :‬רואה את אשלהבת‬ ‫‪,‬‬
‫השלהבת ואין מברכין על הגחלת• רבי חייא כר אשי כשם רב י( אם היו הגחלים ואינו משתמש לאורה‪ .‬כגון דכוכה‬
‫ואזלא ‪ :‬משתמש לאורי‪ :‬ואינו רואה‬ ‫לוחשות מברכין• ר׳ יוחנן דקרציון בשם רבי נחום בר סימאי בלבד‬
‫הנקטפת את השלהבת‪ .‬כגון דקייסא בקרן‬ ‫‪-‬‬
‫זוית הכי מוקי לה בבבלי ‪ :‬מועלין‬
‫הנהגה סמנה מביא קרבן מעילה‪ :‬לא כהכק ולא מועלין‪ .‬לא כהכין לכתחילה ואס נהנו אין סביאין קרנן מעילה דלית בה ממשא!‬ ‫‪.‬‬ ‫בה‪.‬‬
‫נחלת של עבודה זרה אסורה‪ .‬דכת׳ב ולא ידבק כילך מאוסה סן החרש; ושלהבת סותרת‪ .‬משוס דעיז סאיסא ובדילי אינש׳ סיכה‬
‫לא גזרו בה רבכן‪ .‬בן ספרשהנבלי ניצה; הסודר הנאה סחבירו וכו׳‪ .‬דנגחלת יש ממש ובשלהבת אין ממש‪ :‬המוציא את הנחלת לישות‬
‫היני׳ חייב ושלהבת פטור‪ .‬בכבלי שס סוקי לה כגון שהוציאה בקיסם דלית בו שיעור ועוד יש שם אוקיסתא אחריתא ‪ :‬מכרכי ‪ .‬בס״ש‪:‬‬
‫על השלקבת‪ .‬וכמן שרואה ומשתמש לאורה וכדאיתא לעיל‪ :‬ואין סברכין על הגחלת‪ .‬שאינה לוחשת וכדאיתא להלן והרי אינו משתמש לאורה ‪i‬‬
‫הנקטפת‬ ‫לוחשות‪ .‬כא>לו הגחלים לוחשות זו לזו ובבלי ברכות מפרש לה רב חסדא כל שאילי מכניס לתוכן ק»סס ודולקות מאליה; בלבד‬
‫מ ס ו ר ת ה ש ״‪D‬‬
‫א( יומא פי״ת הל׳ ה׳• כ( עיי׳ לעיל)דף ל״ב ע״א( ס״ה הל׳ א'‪ (^ .‬חולין ז׳‪ .‬י( בבלי פסחים נ״ד ע״ש‪ .‬י‘‪ (.‬שס נ״ג״ י( שם כ״ל‪,‬‬
‫‪ C‬תוספתא בי מ ת פ״ה בבלי נ״ג‪ .‬״( שם‪ .‬״( תוספתא ביצה פ״ד ניצה פ״ה הל׳ ה' בבלי שס ל*מ זשס חסר הן‬
‫הכנא סברבין על שלהבת‬
‫זאית נבא }‪ p'ipf‬במקומה‪ .‬י( בבלי ברכות כ״ג ע״ש‪.‬‬
‫‪ speculare.‬ף‬ ‫‪**) (p a v o e‬‬
 ‫מח ) ר ף יב ע״ב ע״ס‬ ‫ברכות‬ ‫פרה שמיני הלכה ד ! ‪r‬‬ ‫אלו דברים‬
‫הנקטפת‪ .‬שהשלהבת נקטפת וקופצת על גני הגחלים וכעין שהוא לרוב ע״ג גחלים ליחשות‪ :‬גוי שר‪s‬דלי ‪ p‬מישראל וישראל שהלליק‬
‫מגוי‪ .‬מברכין עליו כן איתא בבבלי‪ :‬ניחא גוי שהדליק מישראל• דהא שבת אבל ישראל שהדליק מגוי הא לא שבת וא'כ כימא כמי גוי‬
‫שהדליק מגוי מברכין‪ :‬אשכח חני‪ .‬והא אשכחיכן בברייתא גוי מגוי אין סנרכין והש״ם לא משני אבל בנבלי אית שינוייא‪:‬ולא על הכר‬
‫ערב שבת‪ .‬הוא ליל יום ו׳ ותיבות ולא על הכר ט״ס‪ :‬אלא לדבר אחר‪ .‬בבבלי איתא לגמר את הכלים‪:‬‬ ‫ולא על הבשמים של אור‬
‫‪,‬‬ ‫^‬ ‫‪,‬‬ ‫למעלה 'מסטתו של מת‪ .‬דמוכח שהן לכבודו של מ ת; ולא היא‬
‫לי׳ הנקטפת• ותני א( גוי שהדליק מישראל וישראל שהדליק‬ ‫של גויס היא של ע״ז• ותיפוק לי׳ דאסור משוס של‬
‫למיתנא של ע״ז ; בעבולה זרה של ישראל‪ .‬ובבלי שם כ״ב עולה תירק מגוי ניחא גוי שהדליק מישראל‪ .‬מעחה אפילו גוי מגוי‘‬
‫אחר אך אין מדרן הירושלמי צפרש המשכה באופן זה‪ :‬וירא אלהיס אשכח תני גוי מגוי אין מברכין• רבי אבהו בשם רבי יוחנן‬
‫‪ C‬מבוי שמלו גויס וישראל אחד דר בהוכו ויצא משם‬ ‫”״ל ״יייי'’א״׳י י־״יל ייניי פ"■• ׳'’״א י׳יייל י'‬ ‫»'■‬
‫מברכי‪ ,‬עליה בשביל אותו ישראל ששם‪ .‬רבי‬ ‫האיר•‬ ‫״‪ ; 5‬־ ‪: :‬‬
‫אבהו בשם רבי יוחנן ( אין מברכין לא על הבשמים‬ ‫ה ק ל ה הבדיל הכר לעצמו; קשלן‬ ‫וכן איתא ב ל ר‪ :‬הבדילו לו♦‬
‫של לילי שבה בטבריא ולא על הבשמים שר מוצאי‪.‬‬ ‫ארבנן אלא אלי ו ל ל וכן הוא‬ ‫משל למה הדבר דומה‪ .‬צא קאי‬
‫שבתות בציפורין ולא על הנר ולא על הבשמים של אור‬ ‫יוני*( שרי חיל‪ :‬ידעת איזה‬ ‫איסטרטיגין‪ .‬ל׳‬ ‫מתוקן ב ל ר‪:‬‬
‫ערב שבת בציפורין שאינן עשויין אלא לדבר אחר• ולא‬ ‫איכן נגנז• ל יוחנן דרש יי^יזי‬ ‫מקומו של אור ששת ימי בראשית‬
‫על הנר והבשמים של מהים‪ .‬רבי חוקיה ורבי יעקב‬
‫בר אחא בשם רבי יוסי בי רבי חנינא הדא דאת אמר‬ ‫א^^‬ ‫‪1‬‬ ‫מוב; מה שאמר הכא מקומו של אור ום׳ איכן נגנז ועיי׳ בי*ס‬

‫ישראל* אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו• דרש‬ ‫ושמואל אסר מעברין‪ .‬בבלי עירובין איתא רב ושמואל חד תני מעברין‬
‫רבי זעירא כריה דרבי אבהו )ברא‪5‬ית א'( וירא אלהים‬ ‫וחדתניסאברין והש״ס לא מכריע סי תני סעברין וסי תני סאברין‬
‫‪,‬את האור כי טוב ואחר כך ויבדל אלהים בין האור‬ ‫והש״ס דא״י אסר רב אסר מאנרין ושמואל אסרמעברי; ‪ :‬אידיהן‪ .‬יוס‬
‫ובין החשך• אמר רבי ברכיה כד דרשו שני גדולי‬ ‫חגם ‪ :‬רב אסר עיליהן ובו'‪ .‬גם בזה לא מכריע הככלי ייש ^^‬
‫ד־י‬ ‫רו־י ייתרו וו־ו־ו‬ ‫יזורירז‬ ‫סי תני אידיהן^וסי תני עידיהין‪ :‬בין מטבע למטבע•‬
‫וחנן ורב שמעון כן ^ לק ש ובר‪ .‬אלה ם‬ ‫כדי שיכיר בין סלוזסא של טבריא לסלוזסא של צמרי יעיי׳ עריו‬
‫אברלה ו! אי♦ רבי י! !ורה בי ר סימון אמר הבדילו‬ ‫ערך סלזסא שהביא הירושלמי שלפנינו וגרס ר׳ יאשיה עכתותיא‬
‫לו• ורבנין אמרין הבדילו לצדיקים לעתיד לבוא• משלו‬ ‫כדי שיבחין וכו׳‪ :‬אפילו טריקלין‪ .‬בית גלול הרבה והוא עומד בנד אחל‬
‫משל למה הדבר דומה למלך שהיו לו שני איסטרטיגין‬ ‫והנר בצד אחר ‪.‬קברך‪ :‬מקריב קוסיהבוציכא‪ .‬אסר לתלמידיו להיות‬
‫זה אומר אני משמש ביום וזה אומר אני משמש ביום•‬ ‫קרובים לצל הנר‪ :‬מה את מחסיר עלינו‪ .‬להיי״ יז ‪°*^12‬‬
‫קרא לראשון יאמר לו פלוני היום יהא חחומך‪ .‬קרא‬ ‫ג־ קיח‪ 1‬ק א־ו ■ניל‪ 1-‬ל נין י ני׳ א״עי א־ הלכי' ח׳ ״^י ” ”‬
‫לשני ואטר לו פלוני הלילה יהא חחומך• הדא הוא‬ ‫“ ״״ז ””׳‬
‫דכתיב )שס( ויקרא אלהים לאור יום וגומר• לאור אמר לו היום יהא תחומך ולחשך אמר לו הלילה יהא תחומך•‬
‫אמר רבי יוחנן הוא שאמר לו הקב׳ ה לאיוב )איוב‪.‬ל״ח( המימיך צוית בוקר ידעת השחר מקומו‪ .‬ידעת אי זה‬
‫מקומו של אור ששת ימי בראשית איכן נגנז• אמר רבי־ תנחוטא אנא אמרית טעמא )ישעיה מ״ה( יוצר אור‬
‫ובורא חשך עושה שלום ‘ משיצא' עושך‪ ,‬שלום ביניהן• אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו• רב אמר יאותו•‬
‫ושמואל אמר יעותו‪ .‬מאן דמר יאותו )כראשית ליד( אך בזאת נאות לכם• מאן רמר יעותו )ישעיה כ׳( לרעת‬
‫לעות אח יעף דבר• חמן תנינף( כיצר מעברי] אח הערים• רב אמר מאברין• ושמואל אמר מעברי)‪.‬‬
‫מאן דאמר י מאבחן ‪ .‬מוסיפין לה אבר• מאן דאטר מעברין באשה עוברה♦ חמן חנינז ‪ C‬לפני אידיהן של‬
‫מים• רב אמר עיריהן ושמואל אמר אידיהן• מאן דמר אידיהן)דנדס ל״כ( כי‪.‬קרוב יום אידם• ומאן דמר‬
‫עיריהן )ישעיה מיד(״ועידיהם המה בל יראו ובל ידעו למען יבושו• מאן מקיים שמואל טעמיה דרב ועידיהם‬
‫המה שהן עתירין לביש את עובריהן ליום הדין• אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו• רב יהודה בשם‬
‫שטי׳ כדי שיחו נשים טוות לאורו‪ .‬אמר רבי יוחנן כדי שתהא עינו רואה מה בכוס ומה בקערה‪ .‬אמר רב‬
‫חיננא ’ ( כדי שיהא יודע להבחין כין מטבע למטבע‪ .‬תני רבי אושעיא י( אפילו טריקלין עשר על עשר מברכין•‬
‫רבי זעירא מקריב קומיה בוצינא• ^^מח לו תלמידיו ר׳ מה את מחמיר עלינו• והחני רבי אושעיא אפי'‬
‫טריקלין עשר על עשר מברנין ‪ :‬הלכה ח‪ .‬רבי יוסטא בר שונם אמר תרין אמורין חד אטד טעמון דבית שמאי‬
‫וחד אמר טעטון דבית הלל• מאן דטר טעטוז דכית _____________________________________שמאי‬
‫י‬ ‫׳‬ ‫^‬ ‫^‬ ‫מ סו ר ת ה ע ״ ם‬ ‫^ י‬ ‫~‬ ‫־‬
‫שס ע*י • ‪ C .‬עירובין פ״ה ס״א ושם הל' א׳ כבלי שם כ״ג‪ .‬ה( ע״צ‬ ‫שם ובשינוי הן מצל האוסר ה\ מצל ההלכה‪.‬‬ ‫שם‪.‬‬ ‫^‬
‫פ*א מ*א ושם הצ׳ ני׳ נבלי שם כ׳‪ .‬י( בנלי ברכות נ״ג ובקצת שינוי ונס בשינוי האיסר‪ .‬י( שם ריש ע׳ב וגשיטי והאומר הוא רב‪.‬‬

‫*‪(frgatrjyog‬‬
 ‫ברכות‬ ‫פרק שמיני הלכד» ח׳ ם׳‬ ‫אלו רברים‬ ‫נדף יב«יג(‬
‫שמאי‪ .‬דאעלי במתני׳ ^תזור לעקועו וינרך‪ :‬״(אילו פועל‪ .‬כצ״ל פי׳ אילו הי' פועל עושה זלזלאכה גראש הדקל וכו׳ ושנת וירד ולא‬
‫ברן שמא מטריחין וכו'‪ :‬על מתי הוא מנלך• פשקא דמתניתין אך קמה דאיתא עלה ל׳ חייא בשם שקזאל עד שיתעכל המזון‬
‫הך ינבא ועד מתי מברך עד כדי שיתאכל המזון שבמעיו והסופרים‬ ‫לא היתה בעיקרה‬ ‫במעיו נראהבבירור שנמשכהירושלמית‬
‫ותנמיס אומרים כל זמן שהוא צמא‪ .‬ופליגי אשסואל ^אסר עד‬ ‫הוסיכו אותה ע״פ המשנההבבלית וכאשר עשו גסבמקומותאתרים‪:‬‬
‫שיתעכל וכן ל' יותנן פליג ואוסר עד שירעיב ובבבלי המאסרים כל‬ ‫‪? .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪; ,‬‬
‫שמאי צ( אילו שבח שם כיס אבנים טובות ומרגליות זמן שצמא כל זמן שירעב מפרשים הבבא עד כדי שיתעכל‪ :‬ה ל כ ח ט ׳‬
‫שמא לא היה חוזר ונוטל כיסו• אף הבא יחזור למקוםו ע״י שהיא ברכה קטנה‪ .‬ר׳ בא מפרש טעסא דב״ש לע״י שברכת‬
‫זיברף מאן דמר טעמהון דבית הלל ‪( 0‬אלן פועל ׳;ושה פה״ג קטנה שמא ישכח וישתה סתסת צמאו אתר ברכת המזון‬
‫המר שמא סטריחין שיחןןך בלא כרכה‪ :‬כרס הכא וכו׳‪ .‬אין מקומו כאן כ״א לעיל הל' ‪• h‬‬ ‫בראש הדקל או כתוך‬
‫ובא פה עיי שגירת הסופרים‪ :‬הא אחר ישר׳ עונין אמןיוכז‪/‬‬ ‫למקומו ויברך• אלא מירך במקום שנז^ך‪,‬‬
‫למלתכי ואין עוכין אמן אחר כותי עד שישמע כל הברכה ש״ס דבישראל‬ ‫י‪,‬‬ ‫י __ י‬ ‫י‬ ‫_י‬
‫מברך במקום ש‪J‬זכר• ער מת הוא מ‪ -‬ק ‪ .‬ב ^ ^ אין צריך לשמוע כל הברכה ‪ :‬לא כן חני‪ .‬וני לא חני ‪ :‬ענה ולא‬
‫בשם שמואל עד שיתעכל המזון במעיו וחבמים אומרים שמע• כל הברכה‪ :‬כשלא אכל עמהן כזית הכא מתניתא‪ .‬הכא‬
‫‪ C‬כל זמן שהוא צמא מחמת אותה סעודה• רבי נשנה הלו׳ משנתנו מיירי כשלא אכל עמהן ועונה לנד אחר ביכה‬
‫יוחנן אמר עד שירעב‪ :‬ה ל כ ה ט• אמר רבי בא בעלמא לכן עוני‪ :‬אחר ישראל אף שלא שקע כל הברכה ולא‬
‫אחי טת■ ‪.‬טעשא כתג ישי■ שקא נ׳ ? »' ״׳ להי גיידס ‪.‬ני״תא‬ ‫‪ >T b v Q‬שהיא ברנה קטנה שטא י שי״ ‪,,‬עתר״‬
‫מיירי שאכנ עס המברך והמגרן בא להוציאו ידי בהס״ז צר ‪7‬‬ ‫י‪-‬י‬ ‫‪-,X‬״‬
‫הבא על ! ‪ .‬ש ה א משולשה על ה‪..‬וס אנו שוכר^• לשמוע כל הברכה‪ :‬והוא שענה ראשי פרקים‪ .‬הא דתני שמע ולא‬
‫הא אחר ישר׳ עונין אמ| אף על פי שלא שמע•לא ‪ .‬ענה יצא צריך עכ״פ שיענה ראש׳ פרקים‪ :‬בעון קותי ר׳ תייא‪.‬‬
‫‪ p‬תני שמע ולא ענה יצא‪ .‬ענה ולא שמע לא שאלו לפני ר׳ חייא והנך שואלים לא שקעו הברייתא דלעיל‪ J‬לבנן‬
‫יצא• חייה כריה דרב אמר ‪ C‬כשלא אבל עמהן כזית‪ .‬רברביא‪ .‬רבנן גדולים; ״״(ואילין אוקרין ברוך‪ .‬כצ״ל וכאשר הוא במס׳‬
‫שמע ולא ענה יצא ענה זלא שמע סוכה ובקש׳ מגילה פי׳ קצת הציבור אומרים ברוך הבא ו‪<4‬׳‬ ‫הבא מתניתא תני‬
‫וקצתס אוסריםבשם ה׳ ואלו ואלו יוצאים והנך חכמיס לא גערו בס‬
‫אלסא דיצא‪ .‬והך שסע ולא ענה דאיבעח להו קסיה ר' חייא בר‬ ‫לה‬ ‫דאמרי‬ ‫ואיה‬ ‫חנה‬ ‫בר‬ ‫אבא‬ ‫בשם‬ ‫לא יצא• ־רב‬
‫אבא בר ־חנה בשם רב והוא שענה ראשי פרקים• אבא היינו בענה ראשי פרקים וכדלעיל ועיי׳ ככלי סוכה‪ :‬אסן‬
‫רבי זעירא כעי הי אינין ראשי פרקים• )תהליס קי״ג( יתומה‪ .‬לקמן מפרש לו‪ ;:‬אמן חטופה‪ .‬שקורי; את האל״ף בחטן!‬
‫הללו יה הללו עבדי ה' הללו את שם הי• כעון קומי ולא בפתח• רש״י ברכות‪ :‬אמן קטופה‪ .‬שמחסר קריאת הנל״ן‬
‫רב* ׳חייא בר אבא •מניין שאם שמע ולא ענה יצא• שאיכה מוציאה ‪,‬בפה שתהא ככרת• רש״י‪ :‬דיתיב לסינרכה• היושן•‬
‫לברך‪ :‬והוא ענה ולא ידע למה הוא ענה‪ .‬שלא שמע הביכר‪ v‬ואיכו‬
‫•ודע על מה הוא עוני‪ ::‬״״״(גוי שבירך בשם‪ .‬כצ״ל ובתוספתא‬ ‫יודע‬
‫אמר מן מה דאנן חמי רבנן רברביא עכרין כן• א־נון‬
‫קיימין בציבורא ‪(00‬ראילין אמרין דין ברוך הבא וא'לין ככרי הסברך בשם‪:‬‬
‫הדרן עלך אלו דברים•‬ ‫אמרין בשם ה׳• ואילץ ואילץ יוצאין ידי חובתן• תנא‬
‫רבי אושעיא עונה תוא אדם אמן אפילו לא אכל•‬
‫ה ר ו א ה י שנעשו בו כיסיה לישראל‪ .‬כגון מעברות הים יהירדן ונחלי ארכון‬
‫וכדומה; ג על הזיקים‪ .‬כוכב שנראה שיש לו זנכ‬ ‫ואינו אומר נכרך שאכלנו משלו אלא אם ק־ א כ ל•‬
‫ארוך‪ :‬ועל הזועות‪ .‬שהאק מזדעזעת ורועשת‪ :‬ועל הנרקיס‪.‬‬ ‫תני’( אץ עונין אמן יתומה ולא אמן קטופה ולא אמן‬
‫עיי׳ דרכי משנה פ״ג למשנתנו‪ :‬ועל הרעמים‪ .‬קול הנשמע ברקיע;‬
‫חטופה• בן עזאי אומר •העונה אמן יתומה יהו בניו‬
‫ועל הרוחות‪ .‬שבאין בסערה וזעף ואיכן מצויץ אלא לפרקים‪ :‬ברוך‬
‫בראשית‬ ‫יתומים• ־חטופה יתחטפו שנותיו• קטופה חקטף גשסתו•‬
‫שכחו‪ .‬נסשבג״ס ברוך שכחו וגבירתו‪ :‬ברוך עושה‬
‫ארזכהימאריכין לו ימיו ושנתיו בטובה♦ אי זו היא‬
‫אמן יתומה אמר רב הונא דין דיתיב למיברבד‪ ,‬והוא ענה ולא ידע למה הוא ענה• תנא ׳(««‪( 0‬גוי שבירך א ת‬
‫דכתב )דבריסז׳( כרוך תהיה‬ ‫השם עונין אחריו ־אטן• אמר רבי תנחומא אם בירכךגוי ענה אחריו אמן•‬
‫וקיללו• א׳ל‬ ‫מבל העמים• גוי אחד פגע ■את רי יישמע׳ ובירכו• אייל ככר מילתך אמירה• פגע אחהנא‬
‫כבר מילתך אמירה• ־אמרו לו תלמידיו רבי כמה דאמרת להרין אמרת להדץ• אמר לון ‪.‬כן כתיב י)כראשית‬
‫•‬ ‫•‬ ‫לט( אורריך יאחר ומברכיך ברוך•־‬
‫‪.‬‬ ‫ה ד ק ע ל ך אלו דברים‪.‬‬
‫א ‘ ה רו א ה מקום 'שגעשו •בו נסים לישראל אומר ברוך שעשה נסים לאבותינו במקום הזה‪ :‬ב מקום‬
‫שנעקרה מטנו ע״ן;אומר ברוך שעקר ע׳*ז מארצינו ‪■ :‬ג על הדקים ועל הזועות ועל ׳הברקים ’ועל הרעמים‬
‫עולם• על ׳ההרים ועל הגבעות ועל הימים ועל תהרות ועל‬ ‫ועל הרוחות הוא אומר ברוך שכחו מלא‬
‫כראשית‬ ‫המדברות ־הוא ‪:‬אומה ברוך עושה‬

‫מסורה ה ‪r‬״ ס‬
‫שם ובשינוי‪ .‬ובבבלי הזא ברייתא‪ .‬י=( שם ובשינוי גדיל• י( לעיל עדףס״ד ע״ב( הל׳ א׳‪ .‬י( בכלי ברכית נ״ג• י=( מגילה פ״א קיוב‬
‫לסוף הל׳ י*א סונר* פ׳ג הל׳ י״ג זעי* בנלי סוכה ל*ח* ’‪ C‬תוספתא קללה פ׳ג נבלי ברכות ס*י• ‪ C‬תוספתא ברכות ־פ׳ה‪.‬‬
 ‫טט )רף יבע׳ג‪(TO‬‬ ‫ם־־כות‬ ‫פרק ת׳ציעי הלכה א׳‬ ‫החאה‬
‫בראשית• במשב׳מ ברוך עושה מעשה בראשית‪ :‬בזמן שהוא רואהי לפרקים‪ .‬ן א □ הי׳ אדם סשוייס‪ .‬לפ> הגי׳ שלפכיני לא כפשטה‬
‫האבעיא אבל הרא״ש ריש כ' הריאה קניא הירושלמי בזה״ל‬ ‫וכז הוא לסשב״ס ובגמ' אבל במשנה בש״ס לקמן איתא ר׳ יהודה‬
‫אומר ברוך שברא את היםואס היה מסויים כגון יואב בן צרויה ותביריו ואדם שנתקדש בו‬ ‫אומר הרואהאת הים הגדיל‬
‫בזמן שרואהו לפרקים אומר ברוך עושה בראשית פי׳ הרואה את הים שם שמיס כגון דניאל וחביריו ‪#‬ברך‪:‬‬
‫ר‪/‬רואחבבל צריר לברד חסש‬ ‫בפעם ראשון ולא ראהי סייייו‬
‫ברכות‪ .‬בבבלי איתא דרש רב‬ ‫אוסר בריך שברא את הים ואס בראשית‪ .‬רבי יהודה אומר הח א ה את הי□ הנחל אומי‬
‫רואהו לפרקים אוסר ונו׳‪ :‬ועל ברוך שעשה את הים הגדול בזמן שהוא חאהו לפרקים• המנונא הרואה גבל זכו׳ חמש‬
‫שסועות הרעות‪ .‬בסשב״ס על על הגשמים ועל בשורות טובות הוא אומר ברוך הטוב ברכות ולא תשיב הברכה דפרת‬
‫שסועות רעות ובסשכג״ס על בשורות והמטיב‪ .‬ועל שמועות הרעות הוא אומך רךןך ףו« אבל חשב במקיסה ראה בבל אומר‬
‫רעות ‪ :‬ד סברך על הרעה סעין האמת‪ :‬ד בנה בית *חדש וקנה כלים חדשים אן^^^^ברוך^שהחי׳ב «ל הרשעה והנה‬
‫הטובה‪ .‬כגון שצפו סיס על ארצו‬
‫ושטפו תבואתו של שנה זו אף ברזך ש תיע טלז טן הזה• סברךעל הרעה מעין הטובה'* העינ^י^למיכ^מלזנתיי^^ל‬
‫הזא פית לא יומי הר״זה פית‬ ‫שרוו הסיס פני האדסה ונעשית ועל הטזכה סעין הרעה ‪ :‬ה זהזזעק לשעבר הרי זה‬
‫שדהו סשונחת לשנים הבאות השתא תפילת שוא• כיצד היתה אשתו מעוברת ואמר יהי דכל הרואה‪,‬שאמרו הוא משלשים‬
‫לשלשים ונדאיתא לקמן ובסו שכתבו‬ ‫סיהא רעה היא וסברך דיין האסת‪ :‬רצון שתלד אשתי זכר הרי זו חפילת שוא• היה‬
‫הראשוניק ונגקל רואין הפרת בכל‬ ‫ועל הטובה סעין הרעה‪ ,.‬כגון בדרך ושמע קול צווחה‬
‫דאשכח סציאה אע״ג דרעה היא‬
‫דאי שסע בה סלכא חובטו ושקיל בתוך ביתי הרי זו תפילת שוא‪ :‬ו נכנס לברך •מתפלל‬
‫לה סיניה עתה סיהא טובה היא שחים אחת בכניסתו ואחת ביציאתו• בן עזאי אומר ארבע שתים בכניסתו ושהי ‪6‬‬
‫וסנרך הטוב והסטיג‪ :‬ה והזועק‪ .‬ביציאתו״ ונותן הודאה לשעבר• וצועק לעתיד לבוא ‪ :‬ז‪ .‬חייב לברך על הרעה כשם‬
‫בסשכ׳ס ובגס׳ הצועק‪ :‬לשעבר‪ .‬שהוא מכרך על ׳הטובה שב׳ ולכריס )׳(■ואהבת ‪ m‬ה׳ ^היך ככל לבבך‪.‬ובכל נפשך ובכל‬
‫על שכבר היה‪ :‬הרי זה תפיצת‬
‫שוא‪ .‬דסאי דהוה היה‪ :‬כיצד‪ .‬מאודך• בכל לבבך כשני יצריך ביצר טוב וביצר רע• בכל נפשך אפילו נוטל את נפשך•‬
‫בסשנג״מ ליתא ס' כיצד‪ :‬שלא יהיה בכל מאודך בכל ממונך^ דבר אחר בכל מאודך בבל מידה ומידה שהוא מורר לך‬
‫בתוך ביתי‪ .‬בסשנג״ס שלא תהא בכל הוי מודה לו מאד מאד; ח לא יקל אדם את ראשו בנגד שער המזרח ■שחזא‬
‫בתוך ביתי וגסשב״ס שלא יהיו אלו מכוון כנגד בית קדשי הקדשים‪ .‬ולא יכנס להר הבית במקלו ובמנעלו ובאפוגדתו‬
‫ורקיקה מקל וחומר• בל חותמי‬ ‫בני ךיתי ‪ ) :‬אתפלל שתים• ובאבק שעל רגליו• ולא יעשנו קפנדריא•‬
‫ספורש בגס׳ יכן הברכות דגן עזאי‪:‬‬
‫לשעבר‪ .‬גמשבג״מעצ שעבר; לעתיד הברכות שהיו במקדש היו■ מן העורם•‪.‬ומשקלקלו ‪.‬המיבק א מ ס אין ‪.‬עולם‬
‫לבוא‪ .‬בסשכג״מ לעתיד; ן הוי אלא אחד״ התקינו שיהו אומרים מן העולם ועד העולם• והתקינו שיהא‬
‫סודה לו מאוד סאוד‪ .‬בסשבג״א הזי אדם שואל את ■שלום חבירו בשם שנאמר ־)רות ‪ 3‬׳( והנה בועז בא מבית לסם‪. .‬ויאמר‬
‫סודה לי‪ :‬ח לא יקל אדם את לקוצרים ה׳ עמכם‪ .‬ואומר }תשלי כ״ג( אל תבוז כי >זקנה אמך• ״)תהליס לן״ט( •עת‬
‫ראשו‪ .‬לא ינהג קלות ראש; כנגד לעשות‪-‬לה׳‪ :‬לה׳ הפרו תורתך רבי‪-‬נתן אומר הפרו הורתך עת לעשות‬
‫שער המזרח‪ .‬חין להר הבית אשר‬
‫•סליק סירקא‪.‬‬ ‫גחוסה הנסוני‪ :‬אשר לרגלי הבית‬
‫׳א הרואה מקום שנעשו ‪.‬בו נסים לי?!ןראל ‪.‬בו'• ‪.‬מתגי' בנסי ישראל* אבל‬ ‫כס זרת שכל השערים‪ .‬ענווכיס זה‬
‫כנגד זה שער סזרח שער עזרת‬
‫וכתת ‪( 0‬בנסי יחידי שנעשו לו אינו צריך לברך‪ .‬מהו שנברך‪.‬אדם על נסי אביו ועל נסי‬ ‫נשים שער עזרת ישראל‬
‫האולם והה־כל־ובית קדשי הקדשים רבו• ואם היה אדם מסויים כגון יואב בן צרויה וחכיריו‪ .‬ואדם שנקדש בו‬
‫‪-‬ביסי בית ראשון כשהיה אסה ‪-‬שם שמנם כגון חנניה טישאל ועזריה‪ .‬ונס* ‪-‬שבטים מהו שיברך‪ .‬מאן האמר כל‬
‫טרקס־ן‪ :‬זבאפונדתו‪ .‬גסשב׳ס שבט ושבט איקרי קהל צריך לברך‪ .‬מאן דאמר־בל השבטים קרויין ‪-‬קהל ;אין‬
‫לברך‬ ‫ונגס' ובפוכדתו‪ .‬אזור חלול ׳שנותכין צריך >ברך• ־י( הרואה בבל •צריך‬
‫■בו סעות‪ :‬קכנדריא‪ .‬ליכנס בפתח‬
‫זה ולצאת נפתח כנגדו כדי לקצר הילוכו וכבר אפורש לעיל )דף ד׳ ע״א‪ 0‬פ’א הל׳ א ‪ :‬ורקיקה‪ .‬א‪.‬סירה בהר‪-‬הבית סק׳ו בגס׳‪-‬ספרש הק״ו; היו‬
‫טן ר ^ ס‪ .‬בסשב״ס היו •אוסרים סן העולם ונסשנג״ס היו אוסריס עד העולסי הסברך היה׳ אוסר בסוף כל 'ברכה במך ה׳ אלהי ישראל‬
‫פן העולם‪ :‬ומשקלקלו‪ .‬כסשב״א ובגא' משקלקלו‪ :‬אמרו‪ .‬בסשל׳ס ונגס' ואסרו‪. :‬אין עולס אלא‪-‬אח‪ . 7‬שכפרו בתחזית •הסתים‪ :‬התקינו‬
‫שיהו אימר׳א אן העולם ועד העולם‪ .‬לואר ‪3‬׳ עילסותיש העה״ז והעה״ב‪- :‬שואל את ‪:‬שלום •אבירי‪:‬בשם‪ .‬בשסו;של‪-‬הקב׳ה ולא‪-‬אסר‪-‬ינן מזלזל הוא‬
‫בכבוד הסקיס‪ :‬ייאסר לקוצרים ה' עסכס ואוסר ‪•.‬אל חנוז ־כי זקנה אאך• זנאשנ״א ונגא׳ ויאמר לקולרים ‪-‬ה׳ ‪.‬עמכס •גיאסרו לו‬
‫‪,‬ברכך ה׳ ואומר יה׳ עאך גבור חיל ועיי' ב‪3‬לי ס״ג ‪.‬ע״א‪ :‬עת לעשות‪ .‬־במשכ׳ס ונגס׳ ואוסר׳עת‪:‬לעשית‪ :‬ל ס לי ק ס י ר ק א ‪.‬‬
‫ס נ ס י ישראל‪3 .‬נםיס שנעשו לכל ישראל‪ :‬״(בנסי יחידי שנעשו צו אינו צריך לברך‪ .‬הך שנעשו לו ט״ם דהיך אפשר לואר‬
‫בפשיטות דכנסים שנעשו לו אינו מברך הרי בנסי אביו ובכסי רבו ונו' מספק הש׳ס אא'כ קהו שיברך ■ואס אינו אברך‬
‫בנסים שנעשו לוודאי דאינו אברך על כסי אביו ובז' והרא׳ש מביאהירושלמי בזה׳׳ל אבל בכסי דיח׳דאינו צריך לברך וכצ׳זל ופי׳• כסי‬
‫דיחיד נסים שנעשו ליחיד אחר ‪ :‬ועל כסי רבו ופז׳‪ .‬אי על כסי רבו או אס הי׳ אדס אסוייס ‪ :‬ונסי שבטיס״ פי' או אקוס‪-‬שכעשה‬
‫בו נם לשבט אחד ולא לגל ישראל‪ ,‬במקרא לא אצינו שנעשה'נסדל ‪t‬בט‪r‬אחד ‪:‬אס לא שנאאר שחשיב לכס הך דאזבח אשר בכו בני גד ובכי‬
‫■ראובן‪.‬סוף יהושע ולא ‪-‬עלויעליהס למלחאה ‪.‬ואלחסת ‪..‬סכחריב עצ ירןשליס ויותר נראה דלא בא אלא לוסר כס שלא כעשה לכל ישראל‬
‫אלא לקצת שבטים והוה בכלל זה אליהו בהר הכראל ‪1‬ניםת אקנה ארסלפני יהורס‪ :‬מאן דאמר כל שבט ושבט איקרי קהל‪ .‬פי׳ פשוט‬
‫מיהא חדא כלו' התיבעיא דשבט דלר' יהודה‪.‬דאית לי׳ הוריות פ״א א״ה כל שבט ושבט איקרי קהל וכן לר״ש שס צריך לברך בכסי‬
‫‪.‬לברך‬ ‫דשבט ולל׳ מאיר דלית לי׳ שבט אחד איקרי י קהל לא אברך‪ :‬הרואה בבל צריך ______‬
‫ם סירמ ה ש״ ס‬
‫‪13‬‬ ‫בבלי שס ובשינוי‪.‬‬
 ‫ברכות‬ ‫פרק תשיעי הלכה א׳‬ ‫‪ ,‬הרואה‬ ‫) ד ףי ב ע ־ ד(‬
‫יוס ורב הסנונא חשיב ראה כבל וראה מקום שנטלו ממנו עפר לנרךחמש ברכות‪ ,‬ומפרש לה ואזיל‪ :‬רואה פרת‪ .‬היא הנהר הגדול‬
‫לשתים שמלבד שנחרבה נטלו סמנו עפר והאוסר דנמ' איי חשיב ברכת העובר בתוך בבל‪ :‬ראהסרקוליס‪ .‬ע״א שהוצבה ונקט מרקוליס סשוס‬
‫פרת שהבא סא״י לשם ואינו רואהו אלאי לפרקים צריך לאומרה וגס שע״ז זאת שמוה בכל מהים שרגמו לבד איזה אבנים והיא ע׳א ותו׳‬
‫מוכה לבד הרואה מקום שנוטלין סמנו עפר שהיא יחרבת בבל הן ברכות נ״ז פי׳׳ בע׳א והכל עולה בקבה אחי־‪ :‬ראה ביתו של נבוכדכצר‪.‬‬
‫הסופרים הקדמונים הפליגו הרכה‬ ‫^‬ ‫אחד‪ ,‬ומה דאיתא בסוף ראה ן ' ^‬
‫בשבתו של ארסי־ גדול ומפואר‬ ‫בבלוכו וטאטאתייקאי אמלינתג‪3‬ל לבק חטש ברכות•‬
‫י א ה מרקולים איטר בחך ארך אפ*□• שעשה כבוכדנצר לכבוד אשתו וע״{‬ ‫וכסו שפירשנו ורב הסכוכא שחי בראעגית•‬
‫כיד הש״ם ראה ביתו של כביכדכצר‬ ‫בנבל לא הזכירו ואפשר שלבעל ראה ביתו של נבוכרנצר אומר בחךשהחריב ביתו של‬
‫אותו רשע‪ .‬ראה מקום בבשן האש וגוב אריות אוסר כלו׳בחרבכו‪ :‬ראר‪v‬מק•ס כבשן האש‪.‬‬ ‫המאסר דהירושלסי לא יי’יי‬
‫שהושלכו בו חככי׳ סישאל ועזריה‪.‬‬ ‫שהעיר נבל כמרבה כבר סכל וכל ברוך שעשה ביסים לאבותינו בסקןם ךןןה‪.‬‬
‫אי גוב אריזת שהושלך דניאל לשס‪:‬‬ ‫או לא היתה עול חרבה ב־סיו‬
‫מכל וכל ואסר ראה בכל איסר שנוטלין מטנו עפר אומר ברוך אומר ועושה ברוך גוזר ראה מקום שנוטלין סמכו ■עפר‪.‬‬
‫וטאטאתיה על עיר ככל עצמה‪ :‬ומקיים‪ .‬ראה בבל אומר )ישעיה י״ד( וט*אטיאתיה היא עיר בבל עצמה אשר בחורבנה‬
‫במטאטא השמד• רבי זעירא ורבי יהודה בשם• רב ‪ C‬כוטלין סמנה עד היום עפר‬ ‫מתניתא‬
‫כל ברכה שאין עמה מלכות אינה ברכה• אמר רבי ולנכים לבנות בתים כידוע מסיפורי‬
‫הנוסעי‪ :‬והעיר בבל עצמה חרבה‬ ‫חנהומא אנא אמר טעטא )תהליס קמ״ה( ארוממך‬
‫שאקו‬
‫אוקי ’ו״שה“ ‪jupu‬‬‫‪ ': 0W‬נ מיוך *‬
‫‪*%‬‬‫‪f W‬‬
‫אחד‪ J,‬ושמואל אסר אינו צ׳יל אתה• ר='יוהנן ורבי יונתן אזל־ן_ מיעבי‬
‫‪L‬‬ ‫^ ז‬ ‫‪ym‬‬ ‫י‬ ‫י ‪t‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪t‬‬
‫ביל נניאיו להשמיד בבל וכן עשה‪:‬‬ ‫באילין קרייתא דדחמה עלון לחד אתר ואשכחון לחונא דאמר ^(האל הגדול הגבוי‬
‫ראה בבל‪ .‬אינו חוזר לעיל דככר‬ ‫והנורא האביר והאמיץ ושיתקו אותו• אמרו לו אין לך רשות להוסיף על מטבע‬

‫ע‪ -‬ר ובב קבה בעיר בבנ ו ה מ א מר‬ ‫‪,‬‬ ‫ו‬ ‫‪v‬‬ ‫•‬ ‫״‬ ‫»‬
‫■מתבלע מן העולם• אמר רבי שמואל בר נחמן )תהליס ‪ Op‬מי ימלל גבורות יי ראה ככל קא׳ אסדינת כבל׳והיא‬
‫כגון אני וחבירי• אטד רבי א מן מי ימלל גבוחת ה׳• תרגם יעקב כפר נבורייא לא כחיני• עליז ‪p’-j‬׳ האומר‬
‫בצור )שס ס״ה( לך דומיה תהילה אלהים בציון• סמא דכולא משתוקא‪ .‬למרגליח לכן מסיץ וטאטאתיה במטאטא‬
‫השמל כלי שיקיים מקרא זה ולכן‬ ‫דלית לה טימי כל שמשבח בה פגמה‪ .‬י( תני הפותח ביי״ד הי״א וחוח□‬
‫הי״א הרי זה חבם‪ .‬באל״ף לסיד וחותם באל״ף למ״ר הרי זה מר• באל־ד ל^ייי עמה מלכות'*'*פ•׳^ שסיי^^סלס"‬
‫‪..................................‬ליכא מאןי'‬
‫הרי ז"’ לאילו מלכות בלא שם‬ ‫למיד י־״‬
‫וחותם באל״ף ־‘ “■־^‬
‫‪— .......‬‬ ‫ב*נוני• ביו״ד ‪.‬‬
‫הי״א‬ ‫הי״א היי זה ‪..... .‬‬ ‫ויד ‪... ..‬‬ ‫וחותם ביר־־‬
‫בהקרא שסכיא‪, .‬ר׳‬ ‫‪,‬‬ ‫המינין שאלו את ר׳ שמלאי כמה אלוהות בראו את העולם‪ . .‬א' דאמר וגס‬ ‫‪.‬‬ ‫דרך אחרת‪. ,,‬‬
‫וקלכות;‬
‫שם וקלכות;‬ ‫איח שם‬‫לראייה איח‬
‫תנחוסא לראייה‬
‫נא תנחוסא‬ ‫שאל נא‬
‫ל( כי שאל‬ ‫)לכייס ל (‬
‫שג׳ )לכייס‬
‫הראשון שג׳‬
‫אדם הראשון‬
‫את אדם‬ ‫אתם‪ a‬שואלין• לכי ושאלו את‬ ‫ולי ‪n t r‬‬ ‫^ ‪.‬‬‫להן‬‫‪.‬‬
‫יר‪,‬׳ הר»‬
‫>‪#‬ץ־ויזמ‪ -‬וכי׳‬
‫דרוזיד אריתמל‬
‫רורומסד‪ .‬דכתיב‬
‫ארוממך‪.‬‬ ‫__ ___‬ ‫‪..‬״ כתיב‬
‫על‪ L‬הארץ אין‬‫״‬
‫‪ .......‬אדם‬
‫אלהים‬ ‫‪................. .......‬‬
‫וגומר• אשר בראו‬ ‫‪.......... ......... .....‬‬
‫'ימים ראשונים‬ ‫לימים‬
‫^^^^^־” 'לוסר'בא^‬ ‫היום אשר ברא ^הים אדם על הארץ• אמרו ליה והבתיב )נראשית א׳( בראשית‬ ‫;יום‬
‫ד א אלהים• אמר להן וכי בראו כתיב אין כתיב אלא ברא• אמר רבי שמלאי צריך לומר אתה‪ .‬אלא ‪3‬רן‪-‬‬
‫‪• * I‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪1' .‬‬ ‫_ __‬ ‫‪ A‬׳‪_____ _____ ________ __ ______ .‬‬ ‫‪.‬‬
‫באילין קרייתא דדממא‪ .‬בהכיך‬ ‫כל מקום ®(שפרקו המינין תשובתן‬
‫‪MD‬‬ ‫ערים דדרוס )ועיי׳ מבוא ה׳‬
‫ע*ב‪ :0‬אם בא אלם‪ .‬ר׳ יוחנן דריש להקרא כי אסר איש אם יבוא אדם לומר גבורת של הקב״ה יבילע סן העולם‪ :‬כגו; אכ»‬
‫ותבירי‪ .‬בקרא כתיב מי ימלל גבורות ה׳ ישמיע כל תהלתו‪ ,‬וקדרש לי׳ רבי שמואל בר נחמן סי ראוי לסצל גבורות ה׳ סי שיכול‬
‫להשמיע כל תהלתי זכדאיתא בנבל* וע״ז אסר כגון אני וחבירי ועיי׳ ביפה מראה שהאריך בזה ; סי ימלל גבומת ה׳ תרגם יעקב כפר‬
‫ננורייא‪ .‬פי׳ הקרא סי •סלל זכו' יש לפרשו בסו שתרגם יעקב איש כפר כבלרייא המקרא דלך דומיה תהלי*‪ : v‬סמא לכילא סשתוקל‪./‬‬
‫מרקחת של כל דבר שתיקה‪ :‬למרגלית דלית לה טיסי‪ .‬סשל לאבן טובה דלית לה סחיר שהיא שוה יותר סכל אוצרות שבעולס‬
‫ואס רוצה איש לשבח אותה נותן בה פגם כן אצל הקב״ה הדומיה כלו׳ השתיקה סל׳ יידום אהרן תהלה יאסי ר' אכין‬
‫דכןיש לפרש כ״כ המקרא סי ימלל גבורות סי יעי‪ :‬למלל גבורות ה׳ וכו' הלא טוב לו לשחוק‪ .‬טיסי ׳הוא סחיר‪ ,‬בל יוכי*‪ »0‬הפיתק‪.‬‬
‫הברגה‪ :‬הרי זה חכם‪ .‬שיודע לסדר הברכה כראוי‪ :‬בחלף למ׳׳ד‪ .‬אלקיכו‪ :‬הרי זה ביר‪ .‬שלא הזכיר ‪:‬כלל קשס המיוחד‪ :‬הרי זה כינוכי*‬
‫שהר♦ הזכיר השם המיוחד ולא נתן מקום לטעות‪ :‬ליך אחרת• דרך מינות והס הטיעיס המאמיכיס ^חלות ובשילוש ח׳ו וכיון דהתקיצ‬
‫כאתלות וסיים בל׳ רבים אלהיס הרי יש כאן לרך מינות‪ .‬וזה שמסמיך הש״ס לזה הנך סאיזריס דרי שמלאי שהם ג״כ סעניז זה ‪:‬‬
‫המינין‪ .‬פה המנה לה׳נוצריס ורצו להוכיח ממקראות אלה טעותם‪ :‬בראו אלהיס‪ .‬ל׳ רבים‪(® :‬שאקרו• כצ״צ ובאשר היא ני”מ סל׳‬
‫אפיקורס פי׳ שביקשו להוציא מן המקרא ראיי׳ לטעותם ובלר פ״ת ששם הובאי הני ר׳ שמלא♦ איתא בזה*ל ככל מקום שאתה מוצא‬
‫׳ כצידן‬ ‫פתתק פה למיכין והוא כדרך הנ״ר לנאר הסתום בירושלמי וכסי ש הערכי נסכוא ‪ :‬תשובתן‬

‫ם םורה הש ״ ס‬
‫נזכר ר׳ יוחנן‬ ‫בבלי שם י'ב מ' מ׳יט והאומר שסר' יוחנן ורב אמר כל כרכה שאין נה הזכרת השם ע׳ש ונגס׳ א׳יי פה לא‬
‫?( שם ל״ג ע״ש מגילה כ*ה• י( בנצי מגילה י״ח ושם רוב העני! ע״ש• ‪ C‬תוספתא נרכית פ׳ו‪.‬‬
‫ד‬
 ‫)רף •ב ע׳׳ד יג מ״א(‬ ‫נ‬ ‫ברכות‬ ‫פרה תשיעי הלכה א׳‬ ‫הרואה‬
‫בצלם אדס וחוה וכצלס‬
‫בציד‪• .:‬ש תשובה להוכיח טעותם בצדה כלו׳ נאומו המקרא עצמו וכדמפרש; מאדם ואילך בצלסינו כדמותינו‪ .‬כלו'‬
‫קיסרי רוסי* ‪ ; 0‬בכיין‪.‬‬
‫השכינה כביכול וכמאמרם שלשה שותפין באדם‪ :‬בסילייוס קיסר אגוסטוס‪ .‬בשלשת אלה הכיכו׳ס נקראו‬
‫גס כתיב בההוא קרא‬ ‫הבי״ת בפתח והיו״ד בקמץ‪ :‬ארכיטקטנן‪ .‬הוא ג״כ כינוי לבונה אומן והוא סל׳ יוני**(; אל קנא הוא‪ .‬פי'‬
‫רגל ישרה ‪ :‬ארבע שימין‪.‬‬
‫אל קנא הוא ל׳ יחיד ‪ :‬אלהיס דיבר‪ .‬דכתיב אלהיס דיבר בקדשו‪ :‬מניין ישרה‪ .‬דכתיב יחזקאל א' ורגליהם‬
‫_‬ ‫ן‬ ‫_ _‬ ‫ד' אופנים והכך ארבע שיטין הן אחת בעכינן אלא שנמשכות לד'‬
‫אותו‪ .‬מה אהן דכתיב‬ ‫ושאלו‬ ‫חוח‬ ‫במשל כאשר יאות לכל מקרא ומקרא בצירן•‬ ‫פסוקים ולכן נאמרות‬
‫)שס(נעשה אדם בצלמינוכרמותינו• אמר להן‬ ‫שייך המשל הרי הוא יוצא לתלות והיכןהוא‬ ‫ייצילט מחרב פרעה‬
‫והיכן פטרונו‪ ,‬להקרא דיונה שייך המשל הרי הוא מושלך לים וכן ויבראו אלהים את האדם בצלמם אין כתיב כאן אלא‬
‫׳‬ ‫כילם; יש לו פטרון‪ .‬אדם חשובהמגין עליי ייייא ל׳ ייסי***( יק ויברא אלהים את האדם בצלמן‪ .‬אטח לו תלמידיו‬
‫ס ה לינ ס ־ל י ך ס ההד‪,-‬״ נ״ר צי פמיין יה‪-‬ה סי ל ״ ״ “י לאלו דחיהה ?קנה לנו מה אהה משיב‪ .‬אטר להן‬
‫)‬ ‫^ ׳‬ ‫ועמד בכל בוקר על פתחו לברכו וכדומה והפטרון הג׳ן עליו ורג ‪ L‬״ ״‪« .‬‬
‫את ריבו בעמדו בדין או כאשר נתבע לפני השר אי שבא ב^כ‪ ;,,;,‬לשעבר אדם נברא מן העפר וחוה נבראת מן האדם‪.‬‬
‫עליו‪ .‬אני סגין עליו ואריב יי בו; הרי מאדםואילך בצלמינו כדמותינו‪ .‬א״א לאיש בלאאשה‬ ‫מקיים‬ ‫כאלה‪ :‬אני‬
‫יוצא ליתלית• וככר כגמר דינו‪ :‬אמר ר׳ יכא> הש״ס מכנים פה וא״א לאשה בלא איש• א״א לשניהן בלא שכינה•‬
‫דישות אחרות השייכות להקרא דמשה יאיכן סד׳ שיט׳ן לאעי י׳ וחזרו ושאלו אותו מה ההן דכתיב )יסושע כ״כ( אל‬
‫אלהים ה׳ אל אלהים ה׳ הוא יורע• אמר להן הם‬ ‫י'‬ ‫•צחק‪ :‬וקהת‪ .‬מל' אם קהה ה ביז ל ק ה ל תי׳‪:‬‬
‫יודעים אין כתיב כאן אלא הוא יודע כתיב• אמרו לו תלמידיו ר' לאלו דחית בקנה• לנו מה אתה משיב•‬
‫שם אחד כאינש דאמר בסילייוס קיסר אנושתוס• חזרוושאלו אותו• מהו דכתיב )תהליס ל( אל‬ ‫אמר להן שלשתן‬
‫ויקרא ארץ• אמר להן וכי'דיברו ויקראו כתיב כאן אין כתיב אלא דבר ויקר' ארץ• ^‬ ‫•אלהים ה׳ דיבר‬
‫אמרו לו תלמידיו רבי לאלו דחית בקנה ולנו מה אתה משיב• אמר להן שלשתן שם א ח ד באיניש דאטף ^‬
‫אומנון בניין ארכיטקטנן• חזרו ושאלו אותו מהו דכתיב )יהושע לד( כי אלהים קדושים הוא• אמר להן קדושים ‪£‬‬
‫המה אין כתיב כאן אלא הוא )שס( אל קנוא הוא• אמרו לו תלמידיו רבי לאלו דחית בקנה ולנו מה אתה‬
‫בבל מיני קדושות‪ .‬דאטר רבי יודן בשם ר׳ אחא הקב״ה דרכו בקדושה• דיבורו‬ ‫משיב‪ .‬אמר רבי יצחק קדוש‬
‫בקדושיה‪ .‬ויישובו בקדושי‪ .‬חשיפת זרועו בקדושה• אלהים גורא ואדיר בקדושה• דרכו בקדושה• )תהליס ע״ז( אלהים‬
‫בקודש דרכך‪ .‬הילוכו כקדוש׳‪) .‬שס ס״ח( הליכו׳ אלי מלכי בקודש• מושבו בקדושה• )שס מייז( אלהים ישב‬
‫על כסא קדשו‪ .‬דיבורו בקדושה• )שם ‪ ('p‬אלהים דיבר‪ .‬חשיפת זרועו בקדושה• )ישעיה נ״כ( חשף ה­‬
‫את זרוע קרשיו• נורא ואדיר בקדושה‪) .‬שמות ט״ו( מי כמוכה נאדר בקודש• חזרו ושאלו אותו מהו אהן‬
‫דכתיב )דכריס די( מי גוי גדול אשיר לו אלהים קרובים אליו‪ .‬אמר להן בה׳ אלהינו בכל קראינו אליהם אין‬
‫אמר להן‬ ‫אתה משיב•‬ ‫לנו מה‬ ‫לאלו דחית בקנה‬ ‫כתיב כאן אלא בבל קראינו אליו• אמרולו תלמידיו‬
‫קרוב בכל מיני קריכו׳‪ .‬ראמר רבי פינחס בשם רב יהודה בר סימון ע״ז נראית קחבה ואינה אלא רחוקה•‬
‫)ישעיה מ״ו( ישאוהו על כתף יסבלוהו וגו'• סוף דבר אלוהו עטו בבית והוא צועק עד שימות ולא‬ ‫מה טעמא‬
‫מצרתו• אבל הקביד‪ ,‬נראה רחוק ואין קרוב ממנו• דאמר י( לוי מהארץ ועד לרקיע‬ ‫ישמע ולא יושיע‬
‫מהלך ה׳ מאות שנה• ומרקיע לרקי' מהלך ת״ק שנה• ועביו של רקיע תייק שנה וכן לכל רקיע ורקיע‪ .‬ואמר‬
‫רבי■ ברכיה ורבי חלבו בשם רבי אבא סמוקה אף טלפי החיות מהלך ה׳ מאות שנה וחמש עשרה מניין‬
‫מעולמו•ואדם נכנס לבי׳ הכנס׳ ועומד אחורי העמוד ומתפלל בלחישה והב״ה‬ ‫ישרה• ראה כמה הוא ג מ ה‬
‫רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע• והאזין‬ ‫על לכה‬ ‫תפילתו• שג׳ )ש״א א׳( וחנה היא מדבר׳‬ ‫מאזין את‬
‫לעני כי יעטף‪ .‬כאדם המשיח באוזן חבית‬ ‫הב״ה אתתפילתה• וכן כל בריותיו שנ' )תהליס ק׳׳ב( תפילה‬
‫והוא שומע‪ .‬וכי ‪.‬יש‪.,‬לך אלוה קרוב מזה‪ .‬שהוא קרוב לבריותיו כפה לאוון• רבי יורן בשם רבי יצחק‬
‫אמר בה ארבע שיטין‪ .‬בשר ורם‪ .‬יש לו פטרון‪ .‬אמרו לו נתפס בן ביתך אמר להן אני מקיים עליו• א מ ח‬
‫לו הרי יוצא לירון•' אמר להן אני מקיים עליו• אמרו לו הרי הוא יוצא ליתלות‪ .‬היכן הוא ואיכן פטרונו‪.‬‬
‫אמר רבי‬ ‫אבל הב״ה הציל •את ־משה מחר׳ פרעה הרא הוא דכתיב )שמות י״ח(ויצילני מחרב פרעה•‬
‫שתפס‬ ‫ינאי כתיב )שס ‪ .‬נ'( ויברח משה מפני פרעה• ואיפשרלבשר ורם לברוח מן המלכות‪ .‬אלא בשעה‬
‫פרעה את משה חגיבו ־להתיז את ‪,‬ראשו וקהת החרב מעל צואת של משה ונשבר'‪ .‬הדא הוא דכתיב )שיר‬
‫ר׳‬ ‫השיריס זי( צוארך במגדל השן‪ .‬זה צואה של משה•‬

‫הש״ס‬ ‫ססורמ‬
‫נלף ה' ע’ ‪ 0‬ע״ש‪.‬‬ ‫לעיל פ״א הל׳‬

‫•‪) B aaiX svij Kalaao^ Augustus‬״‬ ‫‪• ♦*) patronus‬‬

‫•‪13‬‬
 ‫ברכות‬ ‫פרק תשיעי הלכה א׳‬ ‫הרואה‬ ‫)דף יג ע׳א ע״כ(‬

‫ר'• כן הוא בד' ויניציאה חסר שם העצם כ♦ זה ‪ S‬אינו לא רבי ולא רב כי ‪ S‬אביתר היה מאוחר לרגי ולרב‪ :‬״(קישכתירו• צ״ל קוסתיכר‬
‫והוא ל'רוחי*‪ (.‬וכינוי לשופט וחוקר• הדין ובימים אחרונים נראה מושאל לשוטר ההורג ע"פ מאחר השופט‪ :‬שחא חככיסו זשחא סניחו‪ .‬כלו'‬
‫יש ספק אס מכניסו או מניחו ‪ :‬סן דשופייטס‪ .‬נראה דצ״ל דסיפירוס**( והוא היה שר צבא רומי ספורשס ואתרי מות הק־שר פערטינקאס היה‬
‫מלחמה ביכו ובין שר צבא אחר ושמו פעסצעניוס כ־גער אשר היה פקיד גסוריא ותגבר •ד שיפירוש וניגער מת‪ .‬במלחמה ושיפירום‬
‫הוקס על לקישר ובעת אשר היתה מלחמה בין שיפירוש יניגער פגעו‬
‫ד׳ אמר רבי אביהר ולא עוד אלא שנתן החרב טעל אנשי סיפירוס ברב ונראה שזה היה בעלותו שנית לא‬
‫צא*י עע׳‬
‫צוארו של משה על צוארו של ®(קוסנתירו'והרגתו• הדא סנוא פ׳ד ערך רב( ושאלוהו קאיזה כת את מכת כיגער או‬
‫הוא דכתיב ויצילני מחרב פרעה‪ .‬לי הציל וקוסנתר מכת סיפירוס והשיב סכת סיפירוש‪ :‬״״’ (ופנוהו‪ .‬כצ״ל פי' ופטרוהו מל׳‬
‫נהרג• רבי ברכיה קרא עליו )משלי לא( כופר לצדיק פנו כלים ‪ :‬דיו ליה‪ .‬מלות קשות פה להבין ונראם שיש כא; ע״ש ‪:‬‬
‫והוה קייס ליין חל ליסטים‪ .‬והיה הדין שופט לסטים ואלכון הוא‬
‫רשע• רבי אכון קרא עליו )שס י״א( צריק מצרה נהלץ‬
‫צמעלה הרכה מליין‪ :‬אלכשנדמס• כצ״ל‪ :‬על קדלי׳‪ .‬על ע ר פו‪:‬‬
‫קוזמוקלטור‬ ‫ויבא רשע תחתיו• תני בר קפרא מלאך ירד ונדמה בא׳פרכיא‪ .‬פלך ל׳ יוני‬
‫להן כדמו׳ משה ותפסו את המלאך וברח משה• אמר‬
‫ריב״ל בשעה שברח משה מפני פרעה נעשו כל אוכלוסין שלו אילמין ומהן חרשין ומהן סומין• אסר לאילמין‬
‫היכן הוא משה ולא היו מדברים• אמר לחרשים ולא היו שומעין‪ .‬אמד לסומין ולא היו רואין• הוא שהב״ה‬
‫אמר לו למשה )שמות ל ( מי שם פה לאדם או ’ מי ישום אלם ונו׳ תמן קמת לך והנא לית אנא קאים״‬
‫הה״ד )דבריס ד׳( מי כה׳ אלהינו בכל קראינו אליו• רבי יורן בשם רבי יצחק שיטה אוחרי‪ .‬בשרודם יש לו פטרון ‪.‬‬
‫אמרו לו הדי נתפס בן ביתך‪ .‬אמר הרי אני טתק;ים עליו• אמרו לו •הרי הוא יוצא לירון• אמר להן הרי‬
‫אני מתקיים עליו• אמרו לו הרי הוא מושלך למים• היכן הוא והיכן פטרונו• אבל הב״ה הציל את יונה ‪,‬‬
‫ממעי הדגה‪ .‬הרי הוא אומר )יונה ב׳( ויאמר ה׳ לדג ויקא את יונה‪ .‬רבי יורן בשם רבי יצחק אמר‬
‫בשיטה אחורי‪ .‬הרי בשר ודם‪ .‬יש לו פטרון אמרו לו נתפס בן ביתך א מ ר להן הריני מתקיים תחתיו• אמרו‬
‫לו הוא יוצא לירון‪ .‬אמר הריני' מתקיים עליו• אמרו לו הרי הוא מושלך לאש• היכן הוא והיכן פטרונו‪.‬‬
‫נבוכדנצרואמרכריך‬ ‫האש הה־יר )דניאל ג׳( ענה‬ ‫לחנני׳מישאל ועזרי׳ מכבשן‬ ‫אבל הבי׳ה אינו כן הציל‬
‫ורם יש לו‬ ‫אלההון די שדרך טישך ועבד גגי וגו׳‪ .‬רבי יורן בשם רבי יצחק אמר בה שיטה אוחרי הרי בשר‬
‫ההיד )שס ר( אלהי‬ ‫פטרון בו׳• עד הרי הוא מושלך לחיות• אבל הב׳׳ה הציל את דניאל מגוב אריות‪.‬‬
‫שלח מלאכיה וסגר פום אריוותא וגו׳• ר׳ יורן אמר משמיה דירי׳ בשר ודם יש לו פטרון• אם באת לו‬
‫ביתו והוא‬ ‫עת צרה אינו נכני אצלו פתאום‪ .‬אלא בא ועמד על פתחו של פטרונו וקורא לעברו או לבן‬
‫אומר איש פלוני עומד על פתח חצירך• שמא מכניסו ושט׳ מניחו• אבל הב״ה אינו כן אם באת על אדם ‪,‬‬
‫צרה לא יצווח לא למיכאל ולא לגבריאל אלא לי יצווח ואני עונה לו מיד הה^׳ד )יואל גי( כל אשר יקרא בשם ^‬
‫מחמתה דטיברי׳ פגעון ביה רומאי‪ .‬אטרון ריה‬ ‫ה׳ ימלט• א מ ר רבי פינחס עוכדאהוה ברב דהוד‪ ,‬עייל‬
‫ברמשא אחו לגביה א״ל עד אימתי את מקיים עם‬ ‫מן רטאן אח‪ .‬אמר לון מן דסופיינום• ‪( 00‬ופנינה‪.‬‬
‫ליה מן דמאן אתאמר לן דסופיינוס‪.‬‬ ‫אילין יהודאי אמר לון למה‪ .‬א״ל פגעינן בחר אי‪-‬ל יהודאי ואמרי׳‬
‫מי שהוא ‪.‬נתלה בבשר ^‬ ‫אמר לון ומה עבדתון ליה‪ .‬א״ל דיו ליה פנינן ♦יתיה• אטר לון יאות עכריתון‪ .‬ומה‬
‫ה־ימלט‪ .‬אמר רבי^*‬ ‫ודם ניצול‪ .‬מי שהוא נתלה בהקב״ה לא כל שבן• הה ‪) T‬שס( כל אשר יקרא בשם‬
‫אלכסנדרי עוכדא בחר ארכון דהוה שמיה אלבסנדרום• והוה קיים דיין חד ליסטים‪ .‬אמר ‪7‬י׳ מה שמך אלכסנדרוס‪ .‬אמר‬
‫לי׳ אלכסנרחס פנהאלכסנדריאה‪ .‬ומד‪ ,‬אם מי ששמו כשמו של בשר ודם הו׳ ניצול• מי‪-‬ששמו כשמו של •הקכ״העל אחת‬
‫במהזכמה• ה ה ד כל אשר יקרא כשם ה' ימלט• רבי פינחס אמר בה תרתי חרא ־בשם דבי זעירא‪ .‬זחד בשם הבי‬

‫יהכך זהוא לכלכלך• רבי פינחס ^בשם ן כי ‪ u u m‬חג־קמי כשד זדם יש לו ‪r‬פטדןן‪.‬‬
‫אוחו ‪ i r‬פתח חצירו של פטחנו• עד דצווה ליד‪ ,‬עד דהוא נפק‪.‬עברת חדבא על ■קדליה וקטלת יחיה• אבל‬
‫זזקביד• הציל א ת יהושפט ■מחרב ■ארם• דכתיב )ד״ס ג׳ ׳־׳'ח( ומעק יהושפ' וה׳ ■עזח •ידסיחם ‪.‬אלהים מטנו‪.‬‬
‫־סלמד שלא היה חסר •אלא רדתוך הראש ויסיתם ־אלהים ממנו‪ .‬׳*( רבי זעירא ‪.‬בריהזדדבי אבר‪,‬ו דבי אבהו־כשם‬
‫רבי אלעזר )תהליס ממ״ס אשרי שאל יעקב בעזרו וגו׳• מה ־כתיב בתי'׳ עשה שמיס וארץ וגו׳‪• .‬וכי מהעניין‬
‫זד‪ ,‬לזה‪ .‬אלא מלך בשר זדם יש לו פטחן שולט באיפרכיא אחת ואינו שולט באיפרכיא אחרת'‬
‫■ קוזמוקלטזר‬ ‫<‬ ‫אפי׳ תימר‬
‫ה מ י׳ ס‬ ‫ט ס זר‪11‬‬
‫ע״ז פ״ג הל' א׳ ע״ש‪.‬‬

‫)*** ‪*) Quaoslor *•) Severui.‬‬

 ‫מ ע ״ג(‬ ‫)י ף יג‬ ‫פרק תשיעי ■הלכה א־ ב׳ ׳ ‪ ,‬ירכות נא‬ ‫הרואה‬
‫ארץ ישראצ‪ .‬כן היבא בתו׳ כ’ד■‬ ‫מ ת נ י ת א כשנעקרה מכל מקומות‬
‫קחסוקצטור‪ .‬הוא קוזסוקרטור נחיצוף למ״ד ורי״ש אשר נמצא גם‬
‫סקקום אחל וכן הובא במרדכי‬ ‫וע׳ז שייך אבצ נעקרה‬ ‫נשמות אחריס בפי אנשי א״י כגון גרעיכין גלעינין ועיקרו בצ' יון*(‬
‫סכל מקימות ארץ ישראל אבל‬ ‫ריש פרק הרואה פי' כשנעקרה‬
‫מושל העוצס וה׳וניס האחרוכיס בחכופתס קראו כן את הקיסר‪:‬‬
‫ברא״ש פ' הרואה הובא הירושלמי‬ ‫נעקרה סקקום אחד נא״י ונו' אבל‬
‫״(מיס‪ .‬כ״ל לים מן הה; אכפניא עלובה• מן האירח הנעלב הזה כלו׳‬
‫בזה״ל כשנעקרה ע״א' ממקוסה‬ ‫^‬ ‫?‬ ‫ז‬ ‫ז‬ ‫ממני שאני גר ועני‪ :‬פילוסופוס‪.‬‬
‫בא״י אבל נעקרה ע״א ממקום‬ ‫בים• אבל‬ ‫חנס וסציסד בל׳ יון וכידוע ‪ :‬ההן קוומוקלטור שולט ביבשה שמא‬
‫אחר אומר ברוך שעקר ע״ז ממקום‬ ‫פצן‪ .‬פלוני זה^ מ ת נ י ב אנג הבי׳ה שולט בים ושולט ביבשה‪ .‬ומציל בים מן המי□‬
‫זה ^ע כ וממה דאיתא אח״כ תני‬ ‫אס נעקרה ססקוס ל‪,‬חד‪ .‬בא׳י; וביבש׳ מן האש• הוא שהציל את משה מחרב פרעה•*■‬
‫ריב״ג אוסר אף בח״ל צ״ל כן‬ ‫ן^ץךוך‪,‬‬ ‫תני ר' ישמעאל כן גמליאל אוסר• הציל את יונה ממעי הדגה• • חנ^ד׳‬
‫קשתנג דעד השתא קיירי נא"’ וזה‬ ‫בתוספתא איתא ‪ S‬שמעון אומר‬
‫כני< המרלכי וכגי׳ שצפכ נו זנקו‬
‫‪0‬באמת לא נמצא בשוס סקוס מכבשן האש• לדניאל מ מר אריות• ה ח ד ;שס( עושה‬
‫שהובא ג'כ נקיי״ט ונס׳ מעדני‬ ‫כש*ס תנא בשם ר' ישמעאל כן שמים'וארץ את הים ואת בל אשר בם וגו׳‪ .‬אמר‬
‫מצך ונעצ שנות אציה כתנ שהגי'‬ ‫גמליאל(‪ :‬אף בחוצה לארץ צ״ל כן‪ .‬רבי תנחומא מעשה בספינה אחת של גוים שהיתה‬
‫נמקוס אחד שיס וצ׳ע ‪.‬‬ ‫ספני שעתידין להתגייר שנאסר אז פורשת ‪( 0‬טים הגדול והיה‪ .‬בה תינוק אחר יהודי• עמר‬
‫ד׳‬ ‫״‬‫אהפוך אל עסיס שפה ברורה וכן עליהן סער גרול בים ‪,‬ועמר כל אחר ואחר מהן והתחיל‬
‫הובא בבלי כ״ז ושס איתא ר׳‬
‫שמעון בן אלעזר אוסר‪ ,‬פי' לא נוטל יראתו בידו וקורא ולא הועיל כלו׳• כיון שראו שלא הועילו בלום‪ . .‬א ט ח‬
‫מנעיא בא״י אלא הפילו כח״ל לאותו יהודי• בני קום קרא אל אלהיך ששמענו שהוא עונה אתכם כשאתם צועקים‬
‫שרובה נכריס צ״ל כן‪ :‬שכל זמן אליו והוא גיבור• מיד עמד התינוק בכל לבו וצעק וקיבל ממני הב״ה ' תפילתו‬
‫שאדם חי יש לו תקוה♦ שיבול לשוב ושתק הים• כיון קירדו ליבשה ירדו כל אחד ואחד לקנות צרכיו• אמרו לו לאותו‬
‫'בתשובה יקאי על הא דלעיל תינוק לית את בעי מזבין לך כלום• אמר להון מה אתון בעי מן ההן אכסניא‬
‫ותחזיר לב עובדיה לעובדך ‪:‬‬
‫מזנלין‪- .‬סקטרין וכינר‪ v‬לגנאי; עלובה‪ .‬אמרו לו את אבסניא עלובה• אימן אכסניא עלובה אימן הכא וטעוותהון‬
‫הגיחור‪, .‬אדרס הרנה‪ :‬הלווקן‪ .‬בבבל‪ .‬ואימן הבא וטעוותהון ברומי ואימן הכא וטעוותהון עמהון ולא מהנון להון‬
‫לכן יותר מדאי‪ :‬הכיפת‪. .‬בתוספתא כלום‪ .‬אבל את כל אהן דאת אזל אלה' עמך• הה״ד נלנריס ד׳( כה׳ אלהינו בכל קראינו‬
‫ובבל• קפח ופי׳ רש״י בטן גדול אליו• רבי שמעון בן לקיש אמר בשר ורם יש לו קרוב• אם היה עשיר הוא מודה‬
‫מתוך עוביו נראית קומתו מקופחת בו• ואם היה עני כופר בו• אבל 'הב״ה אינו כן אלא אפי׳ ישר׳ נתונין; ביריד׳‬
‫לשון אחר קפח ארוך הרבה‬
‫ופרצופו שמוט ומלט דסכוער הוי התחתונה הוא קור׳ אותם אחי וריעי• ומה טעם )תהליס קנ״ג( למען אחי וריעי•‬
‫ע״כ‪ .‬זבכורות‪ -‬מ״ה איתאקפח תכי רבי אבון ור׳ אחא ורבי שמעון בן לקיש בשר ודם יש לו קרוב‪ .‬אם היה פילופופום‬
‫ר' זביד גבח כן גי׳ הערוך ערך הוא אומר ההן פלן מתקרב לן• אבל הביד• קור׳ לכל ישר' קרומם ה ח ד )שס‬
‫גגח )ובדפום שלנו גביה( ופי׳ בו קמ״ח( וירם קרן לעמו ‪:‬‬
‫ארוך ודק ויש מפרשים ארוך וגחון‪ :‬מתגי ב מקום שנעקרה ממנו עין אומר ברוך שעקר עץ מארצינו בו׳• מתניתא כשנעקרה‬
‫הנכס• קטן הלכה•• ״(אנסקכתא‬
‫פבל מקומות ארץ ישראל אבל אם נעקרה ממקום אחד* אומר ברוך שעקר עץ מן המקום‬
‫הזה‪ .‬נעקרה ממקום אחד ונקבעה במקום אחר• מקום שניתנה בו אומר ברוך ארך אפים• ומקום שנעקרה ממנר‬
‫איטר ברוך שעקר ע״ז ‪.‬מן המקום הזה• יהי רצון מלפניך ה׳ <יהינו ו^הי אבותינו כשם שעקרתה אותה מן המקום‬
‫הזה בך תעקור ‪,‬אותה מן המקומות בולם ותחזיר לב עובריה לעובדך‪ .‬ולא נמצ׳ מתפלל על עוברי עבודה זרה•‬
‫*‪(.‬תני רבי י‪.‬שמעאל בן‪.‬גמליאל אומר אף כחוצה לארץ צריך לומר כן• אמר רבי יוחנן )קהלת ט׳( ׳כי מי אשר •יחובר•‬
‫יכחד כתיב• ‪.‬אלא בל החיים יש בטחון שכל זמן שאדם חי יש' לו תקוה‪ .‬מת אכדה תקוותו• מה טעטא )משלי‬
‫י׳^א( במות אדם רשע תאבד תקוה• תגי י( ד מ יהודה אומר שלשה דברים צריך אדם‪-‬לומר בבל יום ברוך שלא‬
‫עשאני גוי• ‪.‬בחך‪ -‬שלא עשאגי ‪,‬בור• ברוך שלא עשאני אשה• ברוך שלא עשאגי גוי שאין הטים כלץם )ישעיה‬
‫מי( בל הגוים באלן עדו• ‪.‬ביוך שלא עשאני בור שאין בור ירא חטא• ברוך שלא עשאני אשה שאין האשה‬
‫מצווה על המצוות• ‪,‬אטד‪..‬דבי אחא ‪,‬בי טי יחובר‪.‬ונום׳• אפי׳‪.‬אותם שפשטו ידיהם בזבול יש להם בטחון‪ .‬לקרבן‬
‫אי‪..‬איפשר‪.‬שכבר‪.‬בשטו זריהן‪.,‬בזבול• ליחקן אי‪.‬אי‪,‬פשר שעשו תשולה♦ עליהן •הוא אומר )ירמי׳ה צ״א( ■וישנו •שנח ■‬
‫עולם ולא יקיצו•‪.‬רבנן רקיםרין‪,‬אמרי ^קטני‪.‬גרם וחיילותיו ש ל ע מ כ ר ע צ ר אין חיץ ‪.‬ואין נירונין• עליהן'הבתוב אומר‬
‫גי‪.‬שנו ‪,‬שנת שלם ‪,‬נגו׳י העובר ‪,‬לפני בסי עיז‪.‬או׳ )משלי טייו( ‪,‬בית‪.‬גאןם' יסח ה׳•‘ רבי יוסי בי רבי'בון בשם‬
‫רבי לוי ראה‪.‬אותם־ מזבכין לע״ז ‪.‬אום׳‪).‬שמות ^ג״כ( זובח לאלהים יחרם•* ■י(ר‪,‬רוא׳ את הכושי ואת הגיחור־ ואת‬
‫הלוי?) ואת‪-‬הביפח !את‪:‬הננס‪,.‬איטר ‪,‬בחך ‪.‬תשנה אח הבריות• את‪.‬הקטוע ואת הסומא ואת •מוכי שחין ‪.‬אומר‬
‫ברןך •דילן האמת• ‪.‬פתנימץ בשהיו שלמים‪..‬ננשסיו• ‪,‬אבל א ם חיה‪,‬כן ‪,‬ממעי אמו ברוך י משנה את 'הבריות­‬
‫'*( הרואה‪,‬אילנות נאי׳ ובני אדם נאים‪ ,‬אומר בחך שבן ברא בריות ‪.‬נאות^כעולמד’ *י'( מעשה ברבן גמליאל שראה‬
‫גויה אשה נאה ובירך• עליה• לא ‪ p‬א״ר זעירא *בשם רבי יוסי בר חנינא רבי בא'רבי'חייא'•ב שם רבי יו חנן ^‬
‫^‬ ‫®סאבסקטא‬ ‫)דכרים ז׳( לא תחונם• לא תתן' עליהן ;חן• _םה •אמר‪.‬‬
‫^‬ ‫^‬ ‫מ ס ו ר ‪ n‬ה ש ״ ‪b‬־‬ ‫^‬
‫*‪ C‬תוספתא גרמת פ׳ו בנלי נ״ז‪.‬ובשינוי‪ .‬י(תזשפתא עס פ׳׳ו קכחזת ק״ג זבש־נוי יעיי׳ בהגהת רי״ב שס‪^.‬ג( תוספתא ברטת פ״ו בבלי‬
‫ג*ח‪ .‬ל( תוספתה שס פ*י בבלי כ״ח• וגשינ‪1‬ו‪-.‬ה( ע״ז־פיא הלי‪-‬ט׳ בכלי ע״ז‪-‬כי זשס ־איקא ישב״ג‬
‫‪*J‬‬ ‫‪XO afiQ X Q U TiuQ .‬‬
 ‫ברכות‬ ‫פרק תשיעי הלכה ב׳ נ־‬ ‫הריאה‬ ‫;דף יג ע׳־ס‬

‫־״(אבסק;חא‪ .‬כצ״ל וכאשר היא נמס׳ ע״ז והוא ל׳ יוני*( ופתרונו בלי עין הרע‪ :‬פופשלס‪ .‬ובמש׳ ע*ז הגי׳ אהין פסייייס ואבשר שהוא‬
‫‪-‬ל׳ ייני**( ופתרונו עיגול ובערוך הגי׳ פווסרוס‪ :‬הגבר‪ .‬התרנגול‪ :‬אוכלסין‪ .‬המון גדול של אנשים והוא מלה יונית***(‪ :‬חכם הרזים‪.‬‬
‫שיודע מה בלב כל אלו‪ :‬לשמשיני• שהס חורשים וזורעים ואני מילא סוכן‪ :‬ניכש• עוקר העשבים הרעים‪ :‬עילר‪ .‬חפר‪ :‬וניפם‪ .‬בתוספתא‬
‫■ובבבלי ונפץ ובמשנה שבת פ״ז והמנפצו ופי׳ הרע״ב חובטו בשבט אי נסי סורקו במסרק ‪ :‬מ ת נ י ג* מתריעי;‪ .‬סתענין וסתפלל׳ן| וכדאיתא‬
‫בסס׳ תענית‪ :‬בכסיל‪ .‬במזל כשיל‪ :‬ואנן חסיין■ ליה עבר• ואכן חזיכן‬
‫״סאבסקטא לאאמר‪ .‬אלא שבך כרא בריר נאותבעולטו‪ .‬ליה לעבר‪ :‬חכים אנח‪ .‬כלו'מכיר אני‪ :‬כשקקי‪ .‬בשוקי‪ :‬מי יספר‬
‫חמור נאה אומר בחך שחקים בחכמה‪ .‬בלו׳ סי יספר שחקים וע״ז משיב בחכמה על‬ ‫שכן אפי׳ ראה גמל נאה סו□‬
‫שברא בריות נאות בעולמו• זו דרכו של רב״ג להסתב׳ ידי חכמה ישפר שחקים ושמואל היתה לו חכמה יתירה‪ :‬ב עון‬
‫תמסה ומעשרות‪ .‬שאינן נותנין תרומות ומעשרות כראוי ‪ :‬תיטריות‪ .‬צ׳‬ ‫״‬
‫™ הה! ־‪. :(§■:.‬ננ״> קיקס־וח‪ .‬ל׳ י‪ (§§.p,‬נתיס אשי נאספ׳ם שם לי א‪ ,‬ת‬ ‫בנשים• אלא דרך עקטוטיחה היחה•‬
‫פופסדם‪ .‬והביט בה שלא בטובתו• קרא הגב' א י ט י המנייה חייה יאנש־ם אלה עם אלה‪ :‬היא אפילי!• ל׳ •זנ־§§§( ״ ע י‬
‫ברוך הבם הרזים )איוב ל״ח( טי שת בטוחות חבטה ובערוך גי׳ אחרת ע׳פי הילמלני‪ :‬־וכמתס‪ .‬לכתיב ונסתם וכו׳ כלו'‬
‫וגו׳• אמר רבי לוי ׳*( בערביא קורין לאימרא יובלא‪ .‬מפני הרעש שהיה בימי עזיהו ושם היתה מחלוקת עס הכהכיס ‪:‬‬
‫)יהושע ו'( והיה במשוך בקק היובל‪ .‬באפחקו^{ ק ן ך ‪ . ,‬הפסק מלכות• שתשבית מלכות רוסי‪ :‬עוד הן יש בהן צורך• יש בהם‬
‫לנידה^ גלמודה• )ישעיה מ״ט( ואני שכולה וגלמודה•‬
‫בחמי’צווהין לתרנגולא שבוי )אייב ל״ח( א ו מ י נתן לשבוי בינה‪ .‬״(הרואה אוכלסין אומר ברוך חכם הרזים•‬
‫בשם שאין פרצופיהן חמין זה לזה• בך אין דעתן דומה זה לזה* ‪ p C‬זוטא כשהיה תאה אוכלוסין‬
‫ביחשלם אומר ברוך שברא כל אילו לשמשיני• במה יגע ארם הראשון ער שלא אבל פחסה• הרש זרע‬
‫ניכש עידר קצר עימר דש זרה בירר ט*חן הרקיר לש וקיטף ואפה ואחייב אבל פרוסה ואני עומר בשחרית‬
‫■וטוצ׳ כל אלו לפני• ראה במה יניעו׳ יגע אדם הראשון ער שמצא חלוק ללבוש• נזו וליבן וניפם וצבע וטווה‬
‫וארג בבס ותפר ואחייב מצא הלוק ללבוש• ואני עומד בשחרית ומוצא כל אלו מתוקן לפני‪ .‬כמה בעלי‬
‫אומניות משבימים ומעריבים‪ .‬ואני עומר בשחרית 'ומוצא בל אלו לפני‪ .‬וכן היה בן זוטא אומר אורח‬
‫דע מהו אומר ובי מה אכלתי משל בעל הכית ובי מה שתיתי משל בעל הבית התיבה אחת אכלתי לו• כוס יון‬
‫שהיתי לו• וכל טורה שטרח לא טרח אלא בשביל אשתו ובניו‪ .‬אבל אורח טוב אומי כחך בעל הבית זכור‬
‫בעל הבית לטובה• כמה יין הביא לפני כמה חתיכות הביא לפני כמה טירה טרח לפני כל מה שטרח‬
‫לא טרח אלא בשבילי‪ ,‬וכן הוא אומר )איוב ל״ ‪ 0‬זכור בי תשניא פעלו אשר שוררו אישים‪.:‬‬
‫מחני ג על הזיקים ועל הזועות ועל הברקים ועל הרעמים על הרוהו׳ אום' כחך שבוהו מלא העולמים‪.‬‬
‫על ההרים ועל הגבעות ועל הימים'ועל הנהרו׳ ועל המרבח' אומר ברוך עושה בראשית• רבי יהודה אומר‬
‫על‬ ‫הרואה את הים הגדול אומר בחך שברא את הים• בזמן שרואהו לפרקיםאומר ברוך עושה בראשית•‬
‫תני כר‬ ‫הגשמים ועל בשוחת טומת אומר ברוך הטוב והמטיב♦ על שמועו׳ הרעו' אומר בחך ריין האמת•‬
‫מחיבון לשמואל‬ ‫ההן זיקא בכסיל מחריב העולם‪.‬‬ ‫קפרא מתריעין על הוועות‪ .‬שמואל אמר אין עבד‬
‫ואגן חמיין ליה עבר• אמר להון לית איפשר או לעיל ׳ טינה או לרע מינה• שמואל אמר ‪ C‬חבים אנא בשקקי‬
‫אלא‬ ‫לשטים‪.‬‬ ‫נהרדעא קרתי• בר מן ההן זיקא לית אנא ידע מה הוא•ובי שמואל עלה‬ ‫שמיא בשקקי‬
‫על שם )איוב ל׳׳ח( מי יספר שחקים בחכמה• אליהו ז״ל שאל לרבי נהוריי מפני מה באין זועות לעולם•‬
‫כתוב‪ .‬אחר אומר)דכריס י״א( תמיד עיני ה׳ אלהיך בה• וכתוב אחר‬ ‫אמר לי׳ בעון תרומה ומעשרות•‬
‫)תהליס ק״ד( המבי׳ לארץ ותרעד יגע בהרים ויעשנו‪ .‬הא כיצד יתקיימו שני כתובין הללו• בשעה שישראל‬
‫עושין רצונו של מקום ומוציאין מעשרותיהן כתיקנן תמיר עיני ה׳ אלהיך בה מראשי' השנה ועד אחרית שנה‬
‫מקום^ ואינן מוציאין מעשרותיהן כתיקנן המביט‬ ‫בשעהשאין ישראל עושין רצונו של‬ ‫ואינה ניזוק׳ בלום•‬
‫'לארץ ותרעד• אמר ליה בני חייך כך היא סברא רטילתא‪ .‬אבל כך עיקרו של דבר 'אלא כשעה שהכ״ה‬
‫מביט בבתי תיטריות ובבתי קרקסיות יושבות בטח ושאנן ושלוה ובית מקדשו חרב הוא אפימן לעולמו‬
‫אחא בעון' משבב יזכור* אמר‬ ‫להחריבו‪ .‬ההיד )ירמיה כייה( שאוג ישאג על‪ ,‬מהו‪ .‬בשבי׳ מיהו• אמר רבי‬
‫אותו ׳האיש‪ .‬ורבנן אמת מפני‬ ‫הבי־ה אתה זיעזעתה איברך על דבר שאינו שלך• חייך שאני מזעזע עולמי על‬
‫אין רעש אלא‬ ‫הרי כי יגיע גיא הרים אלאצל• אמר רכי שמואל‬ ‫המחלוקת• )זכריה י ‪ ( /‬ונסתם גיא‬
‫קמה על בבל מחשבות‬ ‫הפסק מלבות• במה דאת אמ' )ירמיה נ״א( ותרעש הארץ ותחל• מפנימה• כי‬
‫ה׳• אליהו זיל שאל לרבי נהוריי מפני מה ברא הביה שקצים ורמשים בעולמו• אמר לו לצורך נבראו בשעה‬
‫שהבריות חוטאין הוא מביט בהן ואום׳ מה אלו שאין בהן צורך הרי אני מקיימן• אלו שיש מהן צורך■ לא‬
‫לצירעה‬ ‫_ ______‬ ‫זבוב _______________ ‪J‬‬ ‫אמר לי' עור הן יש בהן צורך‬ ‫בל שכן‬
‫‪. ,‬‬ ‫הש״ם‬ ‫ם סו ^‬
‫*‪ C‬בבלי ר״ה כ״ו והאוסרים ר׳ עקיבא ריש לקיש זנשיטי‪ 0 .‬תוספתא ברכות פ״ו בכלי ב ח ובקצמ ‪ ’C‬״’• ‪ 0‬שס ובשיבדיס‪ (7 .‬בבל‪,‬‬
‫■‬ ‫שם כ׳ת ע״ש י•( בבלי שב ת ע*ז‪.‬‬
‫)*‬ ‫‪a^atQOg u ^ u a x a vv o v. .‬‬ ‫נ***‬ ‫‪oxXog.‬‬ ‫)§‬ ‫^‪i^iatQov‬‬ ‫)§§§ ‪§§) Circus.‬‬ ‫‪dnscXiov‬‬
 ‫■ נב )דף יג ע׳ג »‪(T‬‬ ‫ברמת‬ ‫פרק תשיעי הלכה ג׳‬ ‫הרואה‬
‫ר׳ ירמיה בעי היה ^’יושב בתוך ביתו ערוס‪ .‬הרא׳ש פ‬ ‫לצירעה‪ .‬קי שעוקצתו לרעה כיתש זנוב ומניח עליו‪* :‬לחפפיה‬
‫הרואה העתיק בל הנך מימרות מן על הנרקיס עי‬ ‫קין שחין ‪ :‬שכלין לחזיון• כבכלי הגי׳ שכלול לכתית‪ :‬סממית‪ .‬הוא‬
‫שמסית‪ .‬כן עילה מלע׳ז רש״י‪ :‬לעקרב‪ .‬לעקיצת עקרב כותש היה יושב בבית הכסא וכו׳ יאס לאי לא יצא וא ח״כ העתיק ר׳‬
‫בל זה ספי׳ רש׳י שבת‪ :‬על הברקיס‪ .‬ירמיה בעי היה יושב במגדל ערוס מגדל מהו שיעשה לי כמין מלבוש‬ ‫סממית ומניחה עליו‬
‫ויוציא ראשו חיז לחלון ויברך וכתב‬ ‫!■ ‪,‬‬ ‫‪l.‬‬ ‫‪l‬‬ ‫‪<_ l‬‬ ‫פסקא‪ :‬מה אנז קייסין‪ .‬ר' יוסי‬
‫לצירעה• פ ש פ ש לעלייןתה• נ ה ש יוהפפי ת• ש ב א) ל הייי־ סל ׳ה ״ס־קא ל■׳ אס לבי ייאה‬ ‫‪ 3 I,‬״ ‪ ,‬״ ‪f,‬‬ ‫צא נא לחליק ‪, ,‬‬
‫ע*כ‬‫כסו בשה דברים אמוריס בטורדי‪ :‬סממית לעקרב‪ :‬ע ל הברקים• רבי ירמיה ורכי ־את הערוה אסור או סותר ־‬
‫אבל במפסיקיןוכו'‪ :‬בטורדין‪ .‬גי׳ זעירא בשם רב הכדאי דיו פעם אחת בכל היום‪ .‬והאמת יורה דרכו שלא היה כספר‬
‫איד יוסי מה אנן קיימין אם בטורדין דיו פעם אהת הירושלמי של הרא״ש הך כעי ר׳‬ ‫הרא״ש הרואה סי' י״ג בטרודי;‬
‫ירמיה היה יושב בתוך ביתו ערונד‬
‫דאל*נ לא הוה לי׳ להשמיט זה‬
‫ופי' בי שלא נתפזרו העבים בנתיס; ביום‪ .‬אם במפכיקי) מברך על בל אחת ואחת♦ חייליה‬
‫אסבספסיקין‪ .‬כסו הא במפכיקין ופי׳‬
‫ריבי יוסי מן היא* ’ *(היה יושב בחנותו של בשם המאמר כיון דהכיא כל המימרות‬ ‫הרא׳ש סנתפזרי העבי׳ בנתי׳‪ :‬חייליה‪.‬‬
‫ראייתו‪ :‬אתא אסר‪ .‬וכן כי אתא ר׳ כל היום אינו מברך אלא אהת• אכל אס היה נכנס מן ריש הפסקא ועיי’ סג״א ריש‬
‫סי׳ ע״ד וכחנס השיג הפני משה‬ ‫אחא וכו׳ אסר ; יבשה ר׳ יוסי‪ .‬זה ר׳ ויוצא נכנס ויוצא י מברך על כל פעם ופעם• אתא אמר‬
‫יופי הוא א׳ יוסי א׳ ונקרא ג*כ רבי אחא ורבי חנינא בשם רבי יוסי אם בטורדין דיו על המג״א ע״ש ולפי הגי׳ שלפנינו‬
‫האיבעיא היא כמו שפירשנו וכן‬
‫ר׳ אמי והוא תלמידו של ר׳ יוחנן פעם אחוה ביום• אי במפסיקין מברך על כל אחת ואחת‪.‬‬
‫כי׳ בעל פ״ס ולהירושלמי לא היתה‬ ‫ור׳ אחא אשר חי בדור הרביעי‬
‫אסר בשמו ור' יוסי הנזכר לעיל היה יושב בבית הכסא או בבית ספיקריא אם יכול לצאת ידועה הברייתא שמביא הככלי‬
‫הוא ר׳ יוסי כ׳ חכרו של ר' יונה ולברך בתוך בדי דיבור יצא ואם לאו לא יצא• רבי במס׳ סוכה היש! בכילה ערוס לא‬
‫יוציא ראשו ונו'‪ :‬ן‬ ‫)עיי׳ על כל אלה מבוא פ״ד( ‪ :‬ירמיה בעי ‪ C‬היה יושב בתוך ביתו ערום מהו שיעשה‬
‫כלום‬ ‫בבית ספיקריא♦ אפשר שהוא בית ביתו כמוי מלבוש ויוציא ראשו חוץ לחלון ויברך* היה‬
‫המטבחים ושס צואה וזיהסה ואשור יושב כמגדל ערום מגדל מהו שיעשה לו כמין מלבוש‬
‫לברך שס והוא מל׳ יוני^'( וברא״ש‬
‫הגי׳ בנספקלר )ומה שפי׳ בו ר״ב ויוציא ראשו חוץ לחלון ויברך‪ :‬על החחות מהו אומר• בחך שכחו מלא עולם•‬
‫ספיקריא‪. .‬אינו נכון(‪ :‬מתניתא כשבאין בזעף אבל שבאים בנחת אומר ברוך עושה בראשית• אמר רבי‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬סוספיא‪, .‬‬
‫ערך‬
‫בתזך כדי ’דיבור! שעבר הברק י ה ו ש ע בן חנניה בשע׳ שהרוח יוצא לעולם הב״ה משבח בררי' ומכשלו בגבעות ואומר‬
‫לו תן דעתך שלא •תזיק בריותי מה טעם )ישעיה נ״ז( כי ח ח מלפני יעטוף‪.‬‬ ‫יצא• ייניה יאס לאי לא ’צא• ילא״‬
‫משלהי ליה‪ .‬כמה דאת אמר )יונה >ב׳( בהתעטף עלי רוחי• כל כך למה• רבי‬ ‫יברך כלל‪ :‬ויוציא ראשו חין לחלון‬
‫ויברך‪ .‬ואין כאן משוס ולא יראה‬
‫חונא בשם רבי אהא ונשמות אני•עשיתי‪ .‬בשביל נשמות שעשיתי‪ .‬אמר רבי הונא‬ ‫בך ערות דבר דביון דנעשה הבית‬
‫בשלשה מקומו׳ יצא הרוח שלא במשקל וביקש להחריב את העולם בולו• אחת בימי‬ ‫כמו מלבוש הרי הוא כמוציא ראשו‬
‫יונה• ואחת בימי אליהו• ואחת בימי איוב• בימי יונה )יונה אי( וה׳ הטיל ח ח‬ ‫חין למלבוש‪ :‬על הרוחות וכו׳‪.‬‬
‫גרולה• בימי איוב )איוב א'( והנה ח ח גדולה באח מעבר המדבר ‪.‬וגו׳• בימי‬ ‫כסקא; בזעף‪ .‬בכח כסו ויעמוד‬
‫אליהי מניין )מייא י״ט( והנה ה׳ עובר ורוח גדולה וחזק מפרק הרים• אמר רבי יודן‬ ‫היס מזעפו‪ .‬יוכה א׳‪ :‬וסשכלו• )כן‬
‫היא נד׳ ויכיציאה ובקראקא‬
‫בר שלום נימי אותו של איוב בשבילו היה‪ .‬ושל י יונח בשבילו היה‪ .‬אין לך אלא‬ ‫ובקראטאשי; בטעית ימשבלס מתישו‪:‬‬
‫של אליהו שהיה קוסמיקון• והגה ה׳ עובר וגו׳• ואח״ב רעש ואחר הרע׳ אש לא‬ ‫כי רות מלפני יעטוף‪ .‬ר׳ יהושע‬
‫באש הי‪ : .‬רבי יהודה אומר הרואה את הים הגדול אומר בחך שעשה את הים‬ ‫הקרא על הרוח הנושב‬ ‫מפרש ‪,‬‬
‫הוא פרק אחד לשלשים יום‪ .‬שמעון קמטריא‬ ‫הגדולכזמן שרואהו לפרקים• וכמה‬ ‫ולפי פפוטי של סקיא ק^יעל ייח‬ ‫לפי‬
‫שאל לרבי חייא בר בא בגין דאנא המר וסליק ליחשלם «(בבל שנה מהו‬ ‫האדש‬
‫;אדש כלי׳ הנשמה ‪:‬‬
‫‪,‬‬ ‫‪7‬י‬ ‫‪/.‬‬ ‫זדמיזרייזירו‬
‫ורמי דסתרגסינן‬ ‫»»ויוו‬
‫מיגעו ומתישו וכסו‬
‫שנקרע• אמר לי אם בתוך ל׳ יום אי אתה צריך לקחע לאחר ל יום צריך אתה‬ ‫והוא עיף והוא משלה• ‪ :‬י כל כך‬
‫לקחע‪ .‬רבי חונא ושמעון קמטריא בשם רבי שמואל בר נחמן )שופטיה י״ח( ויהונחן‬ ‫למה‪ .‬ולמת משלהי לי׳‪ :‬בשביל‬
‫בן גרשום בן מנשה נון תלוי• אם זכה בן משה• ואם לאו בן מנשה• חברייא בעין‬ ‫סיפא‬ ‫כשמית שעשיתי‪, .‬הוא‬
‫קומי רבי שמואל בר נח^ן ‪ 0‬מ מ ר היה לעיין והאריך ימים• אמר לון על י ד‬ ‫דקרא כי רוח מלפני יעטוף‪ .‬ושם‬
‫כתוב לנשמות וכו׳‪ :‬בשכילו היה‪ .‬לא‬
‫שהיה עינו צרה• בע״ז שלו‪ .‬ביצר היתר‪ ,‬עינו רעה כע״ז שלו• ׳ הוה כר נש אתי‬
‫היה אלא באותו מקום כשניל להפיל‬
‫למיקרבה תור או אימי או גדי לעיין ואמי לי׳ פייסיה עלי• והוא אמר ליה ‪.‬מה‬ ‫הבית רנן א׳תא בביר פנ״ד של‬
‫זו מועילה לך לא רואה ולא שומעת לא אוכלת ולא שותה‪ ,‬לא מטיבה ולא מריעה‪,‬‬ ‫איוב על איתה הבית הי ה‪ :‬ושל‬
‫ולא מדברת‪ .‬אמר ליה חייך ומה נעביר‪.‬־ ואמר ליה אזיל עביר ואייתי לי חד‬ ‫יונה בשנילו היה‪ .‬כדי‪ ,‬שתשבר‬
‫י‬‫פינך‬ ‫הספינה וגביר שם על אותה‬
‫‪,‬‬ ‫ספינה הי ה‪ :‬אין‪.‬לך‪ .‬אין ‪.‬לך‬
‫שיצא שלא לצורך ושלא במשקל‪ :‬קושמיקין ל׳ ייני**‪ (,‬ופתרוני שר המעייך החיל‪ :‬בזמן שרואהי לפרקים‪ .‬פשקא‪(® :‬בכל שעה‪ .‬כצ*ל‬
‫וכן עולה סן התשובה• אס בתוך שלושים וכן הוא ברא״ש הרואה שי' זי‪ :‬מהו שאקרע‪ .‬כצ״ל‪ :‬בן מנשה• קלן יהידה שעונד ע״ז;‬
‫והאריך ’ סיס‪ .‬כתסיה שחי עד גלות הארן וכדלקמן‪ :‬פייסיה על*‪ .‬פייס לע״ז לטובתי כלו׳ התפלל לה בעדי‪ :‬ומה נעביד‪ .‬כונת‬
‫יהונת‪ :‬היה להשיר המקריב לעיז מדרכו הרעה אך מחשבת ע״ז היתה קשורה בלב החוטא ולא שב ואמר ומה כעניד ; _______פינך•‬
‫ס ס ז ר ת ה ש״ ס‬ ‫’ ‪.‬‬
‫הל׳ ה׳ עיש בבלי ב״ב קיי ובקיצור ועיש נרשניס‪.‬‬ ‫סנהדרין פי״א‬ ‫____ י ( תוספתא ברכות פ׳ה• =( עיי׳ נבלי סיכה י׳‬
‫■‬ ‫‪trcpd^o}.‬‬ ‫)*יי"‬ ‫‪xoafuiTtiQ.‬‬
 ‫ברכות‬ ‫פרק'תשיעי הלכוז'ג׳‬ ‫הרואק‬ ‫)דף יג עייד(‬

‫עכ״פ •‬ ‫כבבלי סכי;דרין פיכך‪ .‬קערה כיון שראה קשה ערפו •של ־החיטא •ילה‬ ‫כ לו ם סתסלאת פגיאתה'אלא עד י״ד יוס‪.‬‬
‫יכן‬ ‫לסכעו שליא יביא קרבן גדול ‪ :‬חד בר פתין• בן גדולים‬ ‫איתא ואמר ר׳ אחא בר ח׳ציכא אשרר׳ אשי אסר ר׳‬
‫־פ‪%‬‬ ‫פגימתה ובתלמוד פי' המפרש רא"פ והואשל׳ בר 'פחתי בבלי שבת ג׳‬ ‫יוחנן עד כסה מברכין על החודפ עדשתתמצא‬
‫א״י לא נזכר ר׳ לחכן 'לור׳ א׳סי הוא ר' יוסי א׳ 'וכסו שהערנו( ההדייטית לא העיוו לד^ר כנגדו אבל פעה אחת בא בן גלולים‬
‫‪ . _ .‬־כלו׳ אי ס חשוב ’ואמר לו וכו';‬ ‫‪.‬‬ ‫‪■ L-r -‬‬ ‫‪• -w-‬‬ ‫עוד איתא שם'וכסה אסר ר׳ יעקב ׳‬
‫בגין חיי‪ .‬צזאין לי יבמה לפרנס את‬ ‫פינ ך ד סו ל ת ואתקין‬ ‫בר אילי אסר ר׳ יהודה‬
‫א כ ל מכל ^^ ה ד א תי ו אנ א מ פיי ס ל ה עלך‪ .‬ס״כיון ד אזיל עצמי‪ :‬קואוש‪ .‬שר כן היא בל׳‬ ‫נהרדעי אסרי ע‪ 7‬ששה עשר‬

‫החסה וכי׳‪’ .‬ברייתא יבבלי ברכות‬ ‫יסב‪-‬א ראיי׳ לרבנן דקיסר׳; עהא צדיק ואת ^ כ ר עיץ• אמר ליה כך אני מקובל 'מבית‬
‫איתא תנו רבנן היואה חסה‪:‬‬ ‫יוחנן עד שתתמלא אבי 'אבא מכור ע^מך לע״ז ואל תצטרך לבריות‪ .‬אמר‬ ‫דאסר רר׳ יוחג;‬
‫בחקוכתה• סקום שהיא חוזרת שס‬ ‫פגימתה ולפי נוסחת ה־רושלסי 'ליה חס ושלום לא אמר כן'אלא מכור עצמך ־לעבורח‬
‫לתחילת היקפה הוא ־שעת תליית‬ ‫צריך לדחוק כמו שפירשנו אך גס שהיא זרה לן־ ואל תצטרך 'לבריוח• ^ץן ע ף ^ ךן ן^ןף‬
‫הסאורות 'סאז התחיל כהקיס‬ ‫י‬ ‫‪.‬‬ ‫‪--- - - -‬‬ ‫אס גרסינן י׳ יוסי בשס ר' יוחנן ״‬
‫השסש והירח• רש׳י• והוא סכ״ח‬ ‫צ״ל ‪.‬דר׳ יוסי דאמר עד כחצי כך שהוא אוהב ממון מה עשה העמית קומום‬
‫לכ״ח שנה וכדמפרש אביי שס ‪ :‬ואת‬ ‫הסטה פליג אר' •וחנן דאמר עד חיסבריות שלו• הה״ר )דברי היח*ס א׳ ליו( ‪1‬שבואל ‪ ,‬בן‬
‫הלבנה בתקופת*‪ .‬כשתחזור הלבנה‬ ‫שתתמלא פגימתה אף שר׳ יוסי גרשום בן ^משה ■נלד על האוצרות‪ .‬שבואל ששב 'אל‬
‫לתחילת מזל טלה בתחילת החודש‬ ‫בעצסו אסרה כשס ר׳ יוחנן וזה אל ככל ילבו ובכל כחו• נגיד על האוצרות 'שמינר‪!,‬‬
‫־‬ ‫על תיסכריות שלו• מתיבין לרבי שמואל בר ניז^ן יהא‬ ‫נראה לחיק‪? .‬ל״• יי’ייי‬
‫צדרוס‪ .‬הרסב ס פ י מהל ברכות;‬ ‫ן׳‬ ‫‪-r‬״‪.,-,‬‬ ‫נחלקו הירושלמי והבנלי דלהירושלעי ־י>^‪r‬י^‪-‬‬
‫הדי( ‪7‬ת׳מי נ■״״ ה‪:‬שמ‪ .0-‬קא‪,‬‬ ‫_כת'ב )שממיס'״ח( ער יום גלות הארץ‪ -‬א טי לי‪ '- 1‬י !‬ ‫״״^״צא ״ ‪p.‬״‪,, .,‬א‬
‫על הבבא הרקיע כטיהרו לו;ןא‬ ‫שנית ש־צ הלבנה ^וכנבצי איפל״ שמת דוד עמד שלמה וחילף סנקליטין שלו• חזי‬
‫בימות הגשמים ׳ו’דוק ‪ 6‬לאחר כ׳‬ ‫‪-‬לקילקולו •הראשון• הה־^ד )מ״א י״ג( ■ונביא אחר זקףושב‬ ‫בזה ע״ש‪:‬‬
‫•סיס שהיו כנתייס גשס וענציס‬ ‫בכית אל וגו' אמרין הוא הוה• א( הרואה את החמך‪,‬‬ ‫ל ע שו ת‬
‫בתקופתה ואת ‪.‬הלבנה כתקופת׳ ואת הרקיע ^טיהיו‬ ‫‪..............‬‬
‫אין קנונ•! יהא היקיע ת ‪%‬‬ ‫•אומר ברוך עושה בראשית• אמר רבי הונה הר<‪ 1‬רתימר בימות הנשמים י ל בי‬
‫נטיהא וגס אם ׳תקשי נענניס‬ ‫־לאהר שלשה ימים• הה׳יר )איוש ל׳ז( ועחה לא ‪-‬ראו אור'ונוי‪ .‬הרואה את הלבנה‬
‫הרי אין סנרכין אלא ■לפרקי־ס‬ ‫בחידושה אוסר כרוך מהרש חדשים• עד'איכן• רבי יעקב בר אחא בשם רבי יוסי‬
‫וגצדלעיל‪^ :‬ועתה לא ראו אור‪.‬‬ ‫‪/‬נד שתראה כחצי המטה• רבי אחא'ורבי חינגא בשם רבי יוסי י( ער שתחם־לא‬
‫^^^יומא דקרא בהיר הוא בשחקים‪:‬‬ ‫פגימתה‪ .‬רבנן'דקיסרין ־אמרין ער ארבעה עשר יום‪ .‬אמר רבי יוסי בי רבו בןן‬
‫שתיאהינחצייהעאה‪ .‬עי ש׳ניא״‬ ‫ויאות‪ .‬כלום מתמלאת פנימהה אלא ער ייד אם‪ .‬יהא כל י״ר יום צר? ל כי ף‬
‫כחצי הלבנה שנוטה למטה לארן‬ ‫כתפילה רבי יוסי בר נהוריא אמר מקדש ישראל •מחדש חדשים• רבי חייא כי‬
‫והוא רביעית כל הלבנה ששצי‬ ‫אמר מקדש ישראל וראשי חדשים‪ .‬שמואל אמר יצריך לומר והשיאנו• רב‬
‫הלבנת הטעה אל כני השמש לא‬ ‫'אמר צריך־ להזכיר בה זמן‪ .‬״(תני רב הושעי׳ )בראשית 'אי( והיו לאותות ולמועדים‬
‫כראר^ כלל וכידוע ועד שני׳אה‬ ‫ולימים ולשנים• העובר בין ^הקי־רות מהו אומר •ברוך אתה ה׳ מחיה המתי□‪.‬‬
‫שנעה ” ‪r p‬־״ ” ‪ii’r‬׳‪ r » 7‬״ ‪,‬‬ ‫נ ״ טי בי‬ ‫רבי חייא בשם רבי ‪ ,‬יוחנן ב ר ז נאמן •■בלברו ומחיה מתים■ יבי‬
‫בשס ר' יהודה‪ :‬ויאות‪ .‬שפיר ■אסר!‬ ‫יוחנן ‪ C‬היודע מספרכם הוא ־יעורר אתכם הוא יגלה את העפר מעל עיניכם•‬
‫עד י״ד יום‪ :‬כלוס מתמלאת‬ ‫ברוך אתה ה׳ מחיה המתים• רבי אליעזר ^בשם רכי חנינא ’ ( א שי יצר אתכם‬
‫פגימתה אלא ע‪ 7‬י״ד <וס‪ .‬וא״כ‬ ‫בדין וכלכל אתכם כדין♦ וסילק אתכם בדין‪ .‬ועתיר להחיותכם כדין• היודע מספרכם‬
‫ר׳ יוסי דאסר עד שתתמלא פטמתה‬ ‫הוא יגלה עפר מעיניכם‪ .‬בחך מחיה המתים‪ .‬ה ה ד במתי ישראל‪ .‬אבל בם^‪,‬‬
‫™ו ם’ ^ ר ב ״ ^ פ ס ^ ו ^ ר ׳‬ ‫העולם אומר )ירמיה ר( בושה ־אמכם >‪ 1‬אר'חפרה יולדתכם וגו׳• ‪ C‬הייאר•‬
‫אחא ור׳ חיננא גשם ר׳ יוס‪,‬‬ ‫כענן אומר בא״י זוכר *הברית• רבי חייא בשם רבי יוחנן נאמן בבריתו וזוכר הביית*‬
‫‪-‬לעיקר; בתפילה‪ .‬היאךס‪/‬כיר)•״‪P‬‬ ‫>ראתה‬ ‫רבי חזקיה 'כשם רבי‪.‬ירמיה כל ימיו'של רבי שמעון בן יוחי'לא‬
‫בתפילתמוסף‪ :‬צלידלזמרוהשיאנו‪.‬‬
‫כסו במועד; זמן‪ .‬שהחינו כסו במועד ובבבלי לא כזכר מזה כלום ועיי׳ פתיחה‪(® :‬תני ר׳ הושעי׳ והיו וגו׳ ושנים‪ .‬כצ״ל• ־הוא ־ראיי׳‬
‫לרב ושמואל דלריך לרסר^ זייסן והשיאנו דתני ‪ S‬הושעי' כתיב וכז׳ והיו לאותות אלו ■שבתות ולמועדים אלו רגלים ולימים אלו‬
‫ראשי חדשים בן אית׳א ב״ר פ״ו וכיין ^שהזשזיה ר*ח לרגליים מה התס צריך לומר זמן והשיאצו כן בר׳יח‪ .‬כן פי׳ רא״פ בשם הראשוכיס‬
‫והעיקר חסר אן הספר ׳ויוחר נראה שר'הושעיה סבר דבלסועדיס ככלל ג*כ ר״ח דגם גו מקרובים שכיר )או כסו דצית׳א בבלי'פסחיס‬
‫___ נראתה‬ ‫ע*ז ר*ח איקר» מועד יכו׳ דכתיב ז׳בקרא עלי ‪ C7i?fp‬וכי היגי דבמוער״אומר זמן‪.‬יהשיאכי‪.‬כן ־בריח‪ :‬לא'‬
‫׳‬ ‫~‬ ‫ר»'ש״ס‬ ‫נז״ס׳ו^ח‬ ‫‪,‬‬ ‫_ ^‬
‫יכנן יע״ש‪.‬‬ ‫איתא תנו‬ ‫י( בבלי ברכות כ״ח ושם‬ ‫ברכות פ״ו‪.‬‬ ‫תוספתא‬ ‫^‪0‬‬ ‫״( בבלי ברצות נ״ט וגשינזי‪ C .‬בגלי סנהליין ס״א‪.‬‬ ‫^‬
‫‪.‬‬ ‫׳' ( תיספמא שס ס״ו‪.‬‬
‫)♦‬ ‫‪xojiiog.‬‬ ‫)**‬ ‫‪comes.‬‬ ‫‪***) ^ tjca v^ o g .‬‬ ‫)§‬ ‫‪cvyxXrjrog.‬‬
‫צג )דף יג ־וד ‪ T‬עא(‬ ‫‪ .‬ברכות‬ ‫פרק תשיעי הרכה ג׳‬ ‫הרואה‬
‫בלו' יכפר; סן גני'• ממנו פי' מז מנו ואילך ‪ :‬ו כ י סה ראו לססוך‬ ‫רשג״י סבפר על דורו‪ :‬יקרב אברהם‪.‬‬ ‫גראתה קשי^ שהיה‬
‫נשורות טובות לגשסים‪ .‬כיון דאיכא טוב׳ דסברן עליהן הטוב והסעיב וכדאיתא לקמן סאי שנא גשסיס ובשורות דתני להו גבי הדדי‪:‬‬
‫על שס‪ .‬פי׳ סשים דבקרא ססוכין להדדי דבתיב מים קרים והואהגשם‪(® :‬וכתיב נחרי׳ ושסועה‪ .‬כצ״ל;בתחילה‪ .‬בתחילת ירידת גשמים‪:‬‬
‫תענית וכן ב״ר פי״ג הגי׳ כדי‬ ‫מפרש לה‪ :‬ינסוף♦ שירדו כבר גשסיס‪ :‬כדי שיודחופניה‪ .‬פני הקרקע ובירושלמי‬ ‫כדי רביעה‪ .‬לקמן‬
‫_‬ ‫שידוחו פני הקרסיד ופי' בו הערוך לבנה‪ :‬המגופה♦ מגופת‬
‫נראתה הקשת בענן• רב חזקיה כשם רבי ירמיה‬ ‫חבית של חרם‪ :‬ויש סגופה נשרית• הלא כסהגשמיס ‪.‬ןך‪,7‬ן‬
‫סמפה נשרית‪ .‬וכן מפורש בב״ר שס‪ :‬אלא יואין איתה‪ .‬בג״ר בן הוה רבי שמעון כן יוחי אומר בקעה בקעה‬
‫מפורש אלא תהאנראית כאילו היא שרויה ‪ :‬ר׳ יוסי בשם ר׳ יהודה♦ ‪ .‬התמלאי דינרי זהב והיתה מתמלאה• ר׳ חזקיה בשם‬
‫ר' יוסי אסרדר׳ יהודה היא כעל הסאסר דלקסן‪ .‬וכבר זכרנו דבשם ר׳ ירמיה כן הוה רבי שמעון בן יוחי אומר **( אני‬
‫על בעל המאסר‪(®® :‬ר יוני‪ .‬ר _ יהודה בשם שסי'! ראיתי בני העולם הבא ומעוטים הן‪ .‬אין תלתא‬ ‫נאסר תסיד‬
‫כצ״ל פי׳ י׳ יונה אסר דר׳ יהודה אסר בשס שקואל כלו׳ לא ר׳‬
‫יהודה אלא שסואל הוא נעל הסאסר; להפסיק תענית נאסרה‪ .‬אימן אנא וברי מנהון‪ .‬אין׳תרין אימן אנא וברי אימן‪.‬‬
‫השיעורין שנזכרו לעיל לא נאסרו לענין ברבת הנשסיס אלא להפסיק רבי חוקיה בשם רבי ירמיה בך היה ר׳ שמעון בן יוחי‬
‫התענית וכדאיתא בסשנה תענית סוף פ״ג יייו סתענין וירדו להס או׳ =(יקרב אברהם מן גבי ועד גביי• ואנא מיקרב‬
‫גשמים קודם הנן החסה לא ישליסו ונו׳ והכי קאמר אס בתחילה מן גביי ועד סוף כל דרי• ואין לא יצרף אחיה השילוני‬
‫קודס שהתחילו להתענות ירדו גשסיס אפי סועטין אין גוזרין תענית על עמי ואנא מקרב כל עמא‪ .‬וכי מ־‪ .‬ראו לסמוך בשורות‬
‫הציבור אבל בסוף שכבר התחילו הציבור בתעניתם אין פיסקין עד‬
‫שירדו גשמים לסר כדאית לי׳ ולמר כדאית ליי‪ .‬כן פי׳ נעל ק׳ע נמס׳ טובות לגשמים• ר׳ ברכיה בשם ר׳ לוי על שם )משלי‬
‫תענית‪ :‬״®״‪0‬ור׳<אדא בר אניסי‪ .‬כצ״ל וכדלקמן וכן איתא סס׳ תענית לה( מים קרים על נפש עייפה ®(שמועה טובה מארץ‬
‫)אלא דאיתא שס בעעית איכוסא(; ר' נחום‪ .‬כצ״ל וכדלעיל וכן איתא מררזק* ‪ 0‬וכ מ ה גשמים ירדו ויהא ארם צריך לברך•‬
‫בפס׳ תענית‪ :‬לא ססתברא להפסיק תענית נאסרה‪ .‬הכי אין נראה ר־ חייא בשם רבי יוחנן בתחילה כרי רביעה• ובסוף‬
‫שהנך שיעורין נאסרו להתסיק תענית ולא לברכי‪ :.‬למה אסרת כדי שיודחו פניה• רבי ינאי כר ישמעאל בשם רבי‬
‫לי׳ הין הכין• ולמה אמר לר׳ נחום כהאי דלברבה נאסרה ונמס‘‬
‫שטיחון כן לקיש בתחילה בדי רפעה• ולבסוף בדי‬ ‫‪j ,‬״‪.,‬‬
‫כסו הכין‪(®®®® :‬שאת ססניען זו מזו‪ .‬כנ״ל וכאשר היא בסס'תעכית_‪:‬כ שתשרה המגופה• ויש מגופה נשרית‪ .‬א‪ ,‬א חאין אותה‬
‫שאת סזנע ימפריד טפה מ טפ ה‪ :‬כי יגרע נטפי מ־ס‪ .‬דכתיב בי כ א י ל ו היא שרויה• ר׳ יוסי בשם רב יהודה ‪( 00‬ור׳ יונה‬
‫^גרע נטפי מיס ופירושו גורע נטפי סיס שלא יגעו זה בזה‪ :‬סלק^־ור׳ יהודה בשם שמו' בתחילה כדי *רביעה ולבסוף אפי'‬
‫סבקיא‪ .‬עלה לבקר‪ :‬בתחילה‪ .‬ברניעה ראשונה‪ :‬ובשנייה‪ .‬ברביעה כל שהגא♦ ר׳ יוסח בשם ר' זעירא להפסיק תענית‬
‫בימי‬
‫‪.‬‬
‫נחום ־““יי(ורבאדא ורב‬
‫׳‬
‫חוקיה ורבי‬
‫‪,‬‬
‫טפחיס• שאין עוליו כנגדו סן הארז כצו ס התהום שני טפחים‪ :‬נאמרה•־ רבי‬‫״־״‪.‬־‬
‫תהוס אל תי^וס ק ו ר א ‪ .‬הר• שנים מלמטה‪ :‬לקול צנור־ך• הוא הגשם הוון יתיין• א ר תנחום לרב אדא בר אבימי לא‬
‫גל מעלה‪ :‬רובעת את הארץ‪ .‬כזכר הרובע את הנקיבה‪ :‬ר׳ חניכא מסתברא לברכה נאמרה• אם׳ ליה הין♦ א״ר חזקיה‬
‫נ י יקא♦ במס׳ תענית ר״ח בריקה ובסס׳ ע״ז בר יס• ובב׳ר פי״ג לרב אדא בר אבימי ל א מסתברא להפס־ק תענית‬
‫ר״ח ברלנ׳זקה‪ :‬רבי •הודה‪ .‬כצ״ל‪ :‬בצור‪ .‬בסלע ‪ :‬אלא לפי חיסימיי• נאמר אמר ליה אין• א״ל למה אמרת ליה הין הבין•‬
‫א״ל בשיטת רבי• איד מנא לר׳ חזקיה מני רביה• א״ל‬ ‫ייל' יי^ייי^יס י’ק^^‬
‫י'‬ ‫ז‬ ‫‪,‬‬ ‫<‬ ‫שורשי חרוב מה יעשו שורשי שהמה‪ .‬ששרשיהס עד תהום בר שם‪.‬‬
‫ר זעירא• אמר ליה ואנן אמרינן רבי יוסי בשם רבי‬ ‫^‬ ‫י “ ״'* “‬ ‫'‬ ‫תהוס‬
‫זעירא להפסק תענית נאמרה‪ .‬רבי יהודה בר יחזקאל'‬
‫אמר אבא מכרך על ירירת גשמים יתגדל ויתקדש ויתברך ויתרומם שמך מלכינו ער בל טיפה וטיפה שאת‬
‫מוריד לנו ®®®״(שאת ממנימען זו מזו• עאיוכ ליו( •כי יגרע נטפי מים‪ .‬כד״א )ויקרא לז(‪.‬ונגרע מערכך‪ .‬אמר רבי‬
‫יורן ולא עור אלא שהוא מורידן במידה• שנאמר )איוב לח( ומים תיכן כמידה‪ .‬רבי יוסי בר יעקב סלק מכקרא‬
‫רבי יורן מגדליא• עד דהוא חמן נחת מיטרא ושמע קליה אמר אלף אלפין וריבי רימון הייבין להודות לשמך מלכינו‬
‫אמר ליה הדא מנא לך‪ .‬אמר ליה הכין‬ ‫על כל טיפה וטיפה שאת מוריד לנו שאת גומל טובה לחייבים‪.‬‬
‫הוה רבי סימון מברך על ירידת גשמים• '(וכמה גשמים ירדו ויהא בהן ברי רביעה מלא כלי מחזיק ג׳ טפחים‬
‫דברי רבי מאיר♦ רבי יהודה אומר כתחילה טפח ובשנייה שני טפחים• ובשלישית ־ג׳ טפחים• תני ר׳ שמעון‬
‫בןייאלעזר אומר אין לך טפח יורד מלמעלה שאין הארץ מעלה כנגדו שני טפחים• מאי טעמא )תהליס מ״נ(‬
‫תהום אל תהום קורא לקול צינוריך‪ .‬ואמר רבי לוי המים העליונים זכרים ותחתונים נקבות• מה טעם )ישעיה מ’׳כ(‬
‫תפתח ארץ• כנקבה הזאת שהיא פותחת לפני הזכר• ויפרו ישע‪ .‬זו פריה ורביה• וצדקה תצמיח יחד‪ .‬זו‬
‫ירידת הגשמים♦ בי אני ה׳ כראתיו• לכך בראתיה לתיקונו וליישובו של עולם• רבי אחא חני לה כשם רבי‬
‫שמעון בן גמליאל ולמה נקרא שמה רביעה שהיא רובעת את הארץ• ^( רבי חנינא בר יקא בשם רב יהודה‬
‫בן אלעזר אומר‬ ‫שורשי חיטה בוקעין בארץ נ׳ אמה♦ שורשי תאינה רכים בוקעין בצור•חני רבי ישמעאל‬
‫מה י יעשו שורשי שקמה‪ .‬אמר רבי‬ ‫זארץ שות׳ י ־אלא לפי חיסומה• אם כן מה יעשה שורשי חרוב‪.‬‬ ‫אי; הארץ‬
‫עולה‬ ‫חנינא אחת לש לשים יום ההום‬
‫מסורת הש ״ ס‬
‫^( שס ובשינוי‪ .‬י( תע טת פ״א הל׳ ג' ושס כל הסוגיא‪ .‬י ( תוספתא תענית פ״א ועיי' נבלי שס כ׳ה•‬ ‫בגלי סוכה ס״ה ’בשינוי•‬
‫ע״ז פ* ג הל' ו'♦‬
‫‪14‬‬
 ‫ברכות‬ ‫פרק תשיעי הלכה ג׳‬ ‫הרואה‬ ‫)דף יד ע״א(‬

‫אותר‬ ‫תר\ס ‪:‬‬ ‫קראקא וקראטאש׳ן נשמע תי׳‬ ‫בד׳‬ ‫תו' כובה מ״ו ד״ה העושה סוכה עולה‪.‬‬ ‫ל ע ש ו ת סוכה לשמו‪ .‬כן הובא‬
‫המהרש״ל וע״ש מהרש״א שכלתנן ברוך הטוב והמטיב‪ .‬מוסיף עול ברכת הטיב והמטיב וכדאיתא‬ ‫לעצמו וכסו שהגיה‬
‫ואפשר שלא ראה הירושלמי בפכיס בבבלי ופי׳ רשיי על בשורא הירושה; בכי‪ :‬בית חלש וכו’‪ .‬פשקא לסתכי‪:‬‬ ‫לקייס הגי׳ עושה סוכה לשמה‬
‫הגדול באחרוכיס‪ 0‬שכתוב בסוגיתדו לא סוף לבר חדשים‪ .‬לאו לוקא חלשיס ‪ :‬אלא אפילו שחקים כאילו‬ ‫)עיי' מבוא קל״ד ע״א ל״ה והכה‬
‫הס חלשים לו‪ .‬פי׳ אס השחתי ס‬ ‫״‪,‬‬ ‫‪n‬‬ ‫הרבה פעמים לאחר לעשות יכי'‬
‫כריך להס גאו‬‫‪J‬‬ ‫לו כחלשים שהוא‬ ‫ו מ ה טעטא )שס ^‬ ‫עול‪ ( /‬ו מ ש ק ה אוחו‪.‬‬ ‫‪/,JJ,‬‬ ‫לשמו ו‪^.,3‬ן»‪.‬ן‬
‫זעירא תני שיש צו הנחה מהם כאילו הס‬ ‫הי נוצרי לרגעים אעקנה♦ אמר רבי‬ ‫לאחר אימר על עשיית סוכה‬
‫חלשים קברך ג*כ שהתיכו ‪ :‬ניתן‬ ‫תמן ראה זול בא לעולם ושובע בא לעולם‬ ‫ולע‪-‬לבבבצי איתא העושה סיכה‬
‫נהר מספיק למדינה אומר ברוך הטוב והמטיב♦ לו‪ .‬במתנה‪ :‬אוסר ברוך הכיוב‬ ‫לעצמו אומר בא״י וכו' שהחיכו‬
‫והמטיב‪ .‬נראה להש׳ס סובר כל‬ ‫ואימכו וכו׳ וכן איתא תוספתא‬
‫י( אמה לי מת אביו‪ .‬אומר ברוך דיין האמת• מת‪.‬‬ ‫פ״ז יבסס' מנחית מלייק הש״ם‬
‫מקום שיש הטבה יתירה אוסר ברוך‬
‫כנה בית חדש הטוב והמטיב אף שאין הטבה‬ ‫והורישו• אומר ברוך הטוב והמטיב;‬ ‫דהעושה לאחר לא מברך ע״ש ;‬
‫לאחרים ילא כהבכלי סמש״ה לא‬ ‫וקנה כלים חדשים כוי‪ .‬אמר רבי הייא בר בא לא‬ ‫)י ש אוסרים קידושין בבעילה‪.‬‬
‫סוף דבר חדשים אלא אפילו שחקים באילו הם הדש‪-‬ם הביחו הרי’ ף והרסביס להך מאסר‬ ‫והטעם כתב הרמב״ן)הניאו‬
‫לו• ר׳ יעקב בר זבדי בשם רבי חייא בר אבא אמר עיי׳ ג״ייסי׳ רכ״ג(‪ :‬״(לעשות סוכה‬ ‫הרב המגיד פ״ג מה׳ אישות הל׳‬
‫לשמו‪ .‬כצ*ל פי׳ יברך לעשות‬ ‫כ״ג( שאין ראוי לברך על הסצוה‬
‫סוכה ויכוון לשם זה אשר ‪.‬עשה‬
‫קנה אומר ברוך שהחיינו וקיימנו והייענו לוטן הזה•‬
‫אלא כשהיא מיומנת לפניו ונאותי‪:‬‬
‫ניתן לו אומר ברוך הטוב והמטיב• ר׳ בא אבוה בשבילו הסוכה ולא שנוסח הברכה‬ ‫שעה הוא עם האשה נסטה ואין‬
‫דרבי בא מארי בשם רבי אחא קנה אומר ברוך לעשות סוכה לשמו; ה'נו צריך‬ ‫ראוי לברך משוס ולח יראה בך‬
‫לברד עליה עול מעתה• מכאן‬ ‫שהגיעגו לוטן הזה ניתן לו אומר בחך הטוב והמטיב•‬ ‫ערות לכר ולא הצריכו חכמים לבעול‬
‫לבש בגדים אומר ברוך מלביש ערומים• "(העושה ולהלן כלו׳ כשאר ימים אין כריך‬ ‫היא בבגדו והיא בבגדה ולהתכסות‬
‫לברך; בכנ שעה ושעה שהוא נוטלו‪.‬‬ ‫בשעת נרכר‪ .v‬וכתב עול ומילא‬
‫סיכה לעצמו• אומר ברוך אשר קידשנו במצותיו וציונו‬
‫פי׳ בכל יום יעיי' לעיל )לז^ כ״כ‬ ‫אסר בגמ׳ לילן אלא חון ס}‬
‫לעשות סוכה• לאחרים ®(לעשות לו סובה לשמו• נבנס ע״ג( פ״ג הל׳ ג׳ מה נין סובה ללולב;‬ ‫הטבילה לא כסכיכן אגס׳ לבכי‬
‫לישב בד‪ ,‬אומר ברוך אשר קידשנו במצותיו וציונו לישב עובר לעשייתן‪ .‬מפורש כנלי פשתיס‬ ‫עערבא ע״כ ודבריו לכאורה תסיהין‬
‫בסובה• י משהוא מברך עליה לילי יום טוב הראשון קולם לעשייתן‪ :‬חון מתקיעה‪ .‬דאי‬ ‫מאוד להא הך ויש אוסרים קידושין‬
‫אינו צריך לברך עליה עוד טעתה העושה לולב אפשר לברך בשעה שהיא תו ק ע;‬ ‫כבעילה קאי אהא לכל המצות‬
‫וטבילה‪ .‬לא״א לברך בשעה שטובל‬ ‫טעונות ברכה בשעת עשייתן והבבלי‬
‫לעצמו אומר בחך אשר קידשנו במצותיו וציונו לעשות‬
‫לערוס אסור לניד ז קידושין‬ ‫לאסר חון מטבילה קאי אהא‬
‫בבעילה‪ .‬המקדש אשה בביאה ‪ :‬אי ‪p‬‬ ‫אומר‬ ‫לולב• לאחד לעשות לולב ‪,‬לשטו• כשהוא נוטלו‬ ‫לאיתא שס כל המצות מברך‬
‫צך חוריי‪ .‬יש לך עול אתריס שמברך‬ ‫שעה‬ ‫בבל‬ ‫על נטילת לולב• ואשר תחיינו• ומברך‬ ‫עליהן עובר לעשייתן והכראה שניי‬
‫ושעה שהוא נוטלו‪ .‬העושה מזווה לעצמו אופר לעשות עובר לעשייתן‪ :‬תפילין של יל ע‪7‬‬ ‫הלמב״ן היתה מצות אימתי מגרך‬
‫מזווה• לאהר לעשות מזוזה לשמו• בשהוא קובעה שלא יחלוץ‪ .‬לאיתא לעיל פ׳ הקורא‬ ‫עליהן ר׳ יוחנן אסר עוכר לעשייתן‬
‫אומר ברוך אק״מ על מצות מזוזה• העושה תפילין הל׳ ג׳) ל ף י״ל ע״ב( כשחולץ תפילין‬ ‫ויש אוסרים חין מבעילה בקידושין‬
‫אוקר באקב״ו לשמור חיק״ו והך ־‬ ‫כלו׳ ללא מברך עיבר כי אס אחר‬
‫ברכה ע*כ אומר קולם שיחלוץ‬
‫לעצמו כף‪ .‬לאחר ‪.‬כו׳• כשהוא לובש אומר על מצות‬
‫עשייתן וכן נראה מסה שסיים‬
‫תפילין• העושה ציצית לעצמו ם׳‪ .‬לאחר בי* נתעטף תפילין של יל להא נריך לאוסרה‬ ‫הרסכ״ן שס וכ״ש דלכולהו ש״מ‬
‫כי• התורם והמעשר אומר ברוך אקייבו להפריש תרומה בחליצת תפילי; של ראש להוי שעת‬ ‫לקילישי כסף ושטר עוןר לעשייתן‬
‫ומעשר• לאחר להפריש תרומוך‪ .‬ומעשר לשמו• השוחט עשייתה‪ :‬ושל ראש על שלא ייבה‪.‬‬ ‫מברך ברכת אירוסין עכ״ל היי‬
‫צריך לומר באייי אמ״ה אק״כו על השחיטה• המכסה ייגה הוא כמו יהבה וכבר זכרנו‬ ‫שלא נא אלא לומר שסברכין גס‬
‫פ׳ הקורא ללרכז של ש״ס זה‬ ‫בקידושי ביאה קולס עשייתן ובאמת‬
‫אומר על כיסוי הדם• ‪ C‬המל צריך לומר בחך אק״בו‬
‫לומר הנותן תפילין במקום המגית‬ ‫הגי׳ זאת נראית עיקרית לאי כני׳‬
‫תפילין וכן מחליף לפעמים ה״א‬ ‫על המילה• אבי הבן אומר בחך אק״בו להכניסו‬
‫שלפנינו להיש אוסרים קיימי אשעת‬
‫בבריתו של אברהם אבינו‪ .‬העומדים שס צריבין לו׳ ביו״ל וסבר ר׳ יונה למברך כרכה‬ ‫עשייה מאי ויש אוסרים וסי יחלוק‬
‫כשם שהכנסתו לכרית כן תכנסיהו לתורה ולחופה‪ .‬אמת על של יל ועל של ראש‬ ‫על זה ויאמר שמברך בקידושי‬
‫המברך צריך לומר ברוך אשר קידש יריד מבטן וחוק וללא כר' זריקן בשם י' •עקג‬ ‫ביאה בשעת עשייה ואם תקשי‬
‫בר אילי בפ׳ הקורא שס דקצ סך‬ ‫למה לא אמר הש״ס כל המצות‬
‫בשאירו שם וצאצאיו חתם ‪ .‬באו׳ ברית קודש על בן‬
‫שתי ברמת והכינוי יהבה נל' יחיד‬ ‫וכו׳ בשעת עשייתן חון מתקיעה‬
‫בשבר זאת אל הי חלקינו צורינו צוה להציל ידידות הןא על לרך המשנר^ מנחות פ״ל‬ ‫וטבילה וקידושין בבעילה כיון‬
‫שאירינו משחת• בא׳׳י כורת הברית‪ .‬מצות אימתי ק״א תפלה של יל אינה מעכבת‬ ‫דאמר חק מטבילה ממילא כשסע‬
‫מברך עליהן‪ .‬רבי יוחנן אמר י( עובר לעשייתן• רב של ראש וא״כ אתפילר‪ v‬של ראש‬ ‫חון מקידושין בבעילה להא הטעם‬
‫הונא אמר בשעת עשייתן• אתיא דרב הונא כשמואל מברך עובר לעשייתה להא מברך‬ ‫לטבילה עוצה גס לקידושין‬
‫דאמר רבי יוסי בי רבי בון בשם ׳שמואל כל המצות הביכה בשעת הנתח תפילין של‬ ‫כבעילה ‪:‬‬
‫יל ‪ :‬לא יינה מן ליינה הוא‬ ‫הדרן עלך הרואה‬
‫יינה ׳‬ ‫טעונות ברכה בשעת עשייתן חוץ מתקיעה וטבילה­‬
‫י‬ ‫ויש אומרים קירושין בבעילה• אמר רבי• יונה איח לך‬ ‫וחסרת ‪,‬מסכ ת ברכות‪.‬‬
‫ייבה‬ ‫חוריי תפילין של יד ער שלא יחלוץ• ושל ראש עד שלא ייבה• לא ייבה מן דייבה הוא‬
‫‪,‬מסורה ה ש ׳ ׳ ם‬
‫ברכות הנזכרות הה(‬ ‫תיספתא פ״ו ובשינוי מנחות ק״ב ובשינוי וש'נ‪ .‬ג( תוספתא שם ריושס איתא רוב‬ ‫‪ C‬בבני ברכות כ״ט‪.‬‬
‫‪,‬‬ ‫גביני שבת קל ?‪ .‬י( בנלי פסחים ז׳ ושם איתא אמר רב יהויה אקר שמואל‪.‬‬
 ‫)דף יד ע׳א ‪v‬׳־‪c‬‬ ‫פרה תשיעי הלכה ג׳ ד׳ ה׳ ר בר מ ת נד‬ ‫הרואה‬
‫ייבה‪ .‬וע’ז מקשי הש״ס האי דקאמר לא ייבה כיון דסבר ‪ S‬יוכה מנרך כרכה אחת על שתיהן א״כ המשך העשייה היא קשי‪1‬תחיל להכית‬
‫תפילין של יד עד שגמר להניח תפילין של ראש והיאך שייך לומר עד שלא ייבה הרי סן דייכה הא ייבה משעה שמניח התפילה של ‪r‬‬
‫הוא מניח תפילה של ראש כלו׳ הסצוה מתחלת סן תפילה של יד ונגמרת בתפילה של ראש והקו׳ קאי ג"כ אהא דאסר ר' יוכר^‬
‫אתפילין של יד עד שלא יחלוץ דהתס כמי כיון דלא כגמר מצות חלילה עד שיחלוץ תפילין של יד א"כ הזי הכל סצזה אחת והיא‬
‫נמשכת משעה שחולץ תפילין של ראש צד שחולץ תפילין של יד ושפיר מגרך‬
‫י ייבה• שחיטה אימתי הוא סברו עליה• דכי יומן אוסר‬ ‫י ‪ . , 3,‬״ ־‬ ‫בשעת עשייה‪ :‬מעתה‬
‫הסיסניס כלו׳ הנני מעייייס דשסא יסצאס טרפה ‪ :‬תני‪ .‬דתני‪ :‬ונטל; עובר כשחוט• יוסי בן נהוראי אומר משישחוט‪ .‬רמה שמא‬
‫הזאיייס מעיה‪ .‬והתוירוס כשהם כקיביס ‪ :‬וחושש שמא ניקבו‪ .‬והקשיכי תתנבל שחיטתה• מעתה משיבדוק הסימנין‪ .‬חזקת בני‬
‫יי׳ייז י' מעיים כשרים• תני א( שחטה ונטלו הזאיבים מעיה כשירה‪.‬‬ ‫ניחוש;שמא הי׳ בני סעייס כקוניס‘•‬
‫וחושש שמא ניקבו‪ .‬רבי בא בשם רבנן דתמן כני‬ ‫בא וכו׳; ס ת ני ^ יהודה בן פזי הועתק פי‪ :‬בטעות ומקומו‬
‫'‬ ‫י‬ ‫‪r‬‬ ‫^‬ ‫דלחסז‪ :‬ה ל כ ה ד ביושבת על המשבר‪ .‬מתניתא‪ :‬״‪ C‬הא הודם כ?‬
‫מעים )היא מהניתא ‪ h m P‬בן פזי( בחזקת כושר‪.‬‬ ‫הסש ‪3‬ך‬ ‫יהודה ‪ p‬פז׳ אף ביושבת על‬ ‫יצל• אמר ר׳‬
‫הלכה ד‪ .‬דבית ינא• אמר ביושבת על המשבר• ‪ ( 0‬ה א‬ ‫כי הכה כתומר ביד היוצר‪ .‬נציל על פי ב׳׳רפ׳ ע״ב והכי פירוש‪,‬‬
‫סתניתא דתני היתה אשתומעוברת ואוסר יהי רצון שתלד אשתי זכר קורם בן יצלי♦ על שם )ירמיה י״ת( הנה כחומר ביד‬
‫הרי זו תכלת שוא דוקא ביושבת על המשבר הא קודם לכן ’צלי היוצר* רבי בשם דביה ינאי עיקר עיבורה של דינה‬
‫‪ u‬זבר רדה• מאהר שנחפללה רהל נעשית נקבה• הדא‬ ‫״ל י^יי^יי‬ ‫א’‪.‬ייי‬ ‫פי׳‪.‬יתפלל ור׳ יהודה‬
‫_ __‬ ‫__ ____ ______ י‬ ‫‪^,1‬‬ ‫דכתיב כי הנה כחוסר ובב ר ססייס מה יוצר הזה לאחר ש’ צרג=י‪,^,‬״‬
‫ואח! ל! ה בת ותק א אח שמ ‪u‬‬ ‫‪) S ti‬ער!ש ת‬ ‫הנד שימו ועושה אחר אף׳ אני עושה ק אפילו על המשבר ‪:‬‬
‫ר׳ וחסר שם האומר וכדצעיל }דף כ׳ ע״ב( הל׳ א' ואפשר דצ״לר׳ יהוי־ה דינה• מאחר שנתפללה רחל נעשית נקבה‪ .‬וא״ר‬
‫בן פזי בשם דבית ינאי ‪ :‬סנביאות הראשונות‪ .‬מחשובות שבנבואות או יהודה בן פזי בשם דבית ר׳ ייני אמינו רחל מנביאות‬
‫אפשר כמשמעו סנביאות הקדמוניות‪ :‬ה ל כ ח ה ' נכנס לכרך וכו׳‪ .‬פסקא הראשונות היתה‪ .‬אמרה עוד אחר יהיה ממני• הדא‬
‫דסתני' והש״ס מפרש להכך ברכות‪ :‬מקום שהורגין שס‪ .‬שדני; שם דיני הוא דכתיב )שס( יוסף ה׳ לי בן אחר• בנים אחרים לא‬
‫נפשות‘‪ .‬במרחץ שהיא ניסוקת‪ .‬המרחצאות בארצות הקדם הס לרוב חדרים‬
‫על גב• תנורים הניסוקיס בגחלת ואש ובחדרים אלה רבה התמימות אמרה• אלא עוד אחר יהיה ממני‪ (' .‬הי ה בא בדרך‬
‫וההנל והנכנס שם מזיע הרבה ויש מרחצאות אחרות שרוחצים שם מהו אומר בטוח אני שאין אלו בתוך ביתי• ■ הלל‬
‫בסיס חסים וזהו דאסר הש״ם מרחץ שהיא כיסוקת וכו'‪ :‬אינה ו‪-‬זקן אומר )תהליס קי״כ( משמועה רעה לא יירא‪:‬‬
‫טעונה עמידה‪ .‬אין צריך לעמוד כשהיא מברך*• רי‪ /‬ל כ ה ן' )בד' ה ל ב ה ה; נכנס לברך מתפלל שתים אחת בכניסתו‬
‫זיניציאה ובד׳ קראקא הל׳ ‪ C'f‬על שה♦ קאי אסתנית; חייב אדם ואחת ביציאתו• בכניסתי מהו אומר‪ .‬יר־מ ה׳ אלתי‬
‫לברך על הרעה כשם שמברך על הטונה ‪,‬אע*ג דהסשנה כבר הביאה‬
‫הקרא ואהבת הוסיפו ר׳ לוי וחכסיס האחרים להביא עוד קרא ואלהי אבותי• שתכניסני לברך וה לשלום• ביציאתו‬
‫אחר המוכיח על זה ‪ :‬דימום‪.‬׳ כתן מחילה והוא ל׳ רימי*(‪ :‬אומר מודה אני לפניך ה׳ אלדד בו׳• בן עזאי אומר‬
‫מברך ארבע• שתים בכניסתו ושתים ביציאתו‪ .‬בכניסתו‬ ‫ספהולה‬ ‫‪.‬‬
‫הוא אומר יהי רצון מלפניך ה׳ אלהי ואלהי אמתי‬
‫שתכניסני לכרך וה לשלום‪ .‬נכנס אומר מורה אני לפניך ה׳ אלתי ואלהי אבותי שנכנסתי לשלום כן יהי‬
‫רצון מלפניך שהוציאני מתוכו לשלום• כשיצא אומר יהי רצון מלפניך ה' אלהי שתוצאני מכרך וה לשלום•‬
‫יצא אומר מודה אני לפניך ה׳ אלתי שהוצאתני לשלום כן יהי רצון מלפניך שתוליבני לביתי לשלום או למקום‬
‫פלוני לשלום‪ .‬הדא דאמר במדורות גוים אבל בישראל אין צריך לברך‪ .‬אם היה מקום שהורגין שם אפילו‬
‫במדורת ישר׳ צריך לברך• בכנס לבית • הבסא מברך שתים אחת בכניסתו ואחת ביציאתו• בכניסתו מהו‬
‫אומר ^(ככוד לכם המכובדים משרתי‪.‬קודש דרך ארץ הוא פנו דרך כרוך האל הבכור• כשהוא יוצא מהו‬
‫אומר• ברוך אשר יצר את האדם בחכמה• נכנס למרחץ מתפלל שתים אחת בכניסתו ואחת ביציאתו•‬
‫בכניסתו אומר ׳’ (י הי רצון מלפניך ה׳ אלך‪,‬י שהצילני משריפה האש ומהיזק החמין ומן המפולת• ואל יארע‬
‫מ לעתיד לבא‪ .‬כשהוא‬ ‫דבר בנפשי• ואם יארע תהא מיחתי כפרהעל כל עונותי ותצילני מזו ומכיוצא‬
‫יוצא אומר מודה אני לפני׳ ה׳ אלהי שהצלתני מן האור• אמר רבי אבהו הד״א במרחץ שהיא ניסוקת‪.‬‬
‫אבל במרחץ ‪,‬שאינו ניסוקת אינר אומר אלא מהיזק חמין בלבד• רבי חלקיה ורבי סימון בשם רבי יהושע‬
‫בן לוי תפילת המרחץ אינה טעונה עמידה‪ :‬הי כ ר‪ ,‬ו• רבי ברכיה בשם רבי לוי על שם )שס צ״כ( ואתה‬
‫בנוהג שבעולם מלך כשר ודם יושב ודן כשהוא נותן דימום‬ ‫מרום לעולם הי‪ .‬לעולם ידך על העליונה•‬
‫ספקולה‬ ‫׳'‬ ‫הבל טקלסין אותו• וכשהוא נותן‬

‫מ ס ו ר ה ה ש ״‪D‬‬
‫ונראה‬ ‫בהלל הזקן וכו׳‬ ‫?( עיי' בבל» ברכות ס' מעשה‬ ‫תרומות פ״ח הנ' ז' ע*ש בילה פ״ג הל׳ ג׳ ועיי׳ בבלי חולין ט'‪.‬‬
‫־‬ ‫עיי’ בבלי שם‪ C .‬שס ובשינוי‪.‬‬ ‫יש לחקן פיז•‬ ‫דק‬

‫‪•} dimissio.‬‬
‫י‪14‬‬
 ‫ברכות‬ ‫פרק תשיעי הלכה ו־ ז׳‬ ‫הרואה‬ ‫)דף יד ע׳יג ע׳יג(‬

‫םפזקלה‪.‬ן ל׳ רימי * ‪ 0‬כלו׳ שנדון להריגה‪ :‬וה׳ דיבר עליך רעה‪ .‬ושם הוא ובית דינו דכתיב בפסוק הקודם וכל צכא השמים עוקדיס‬
‫עליו; שבעה פרושין הן‪ .‬בנבלי סוטה איתא ח ר שבעה פרוש׳ן הן קזה נראה שהוא ברייתא‪ :‬טעין מצוותא על כיתפא‪ .‬כלו׳ קראה‬
‫בפרהסיא המצות אשר עישה‪ :‬אקיף לי ואנא עניל מצוה♦ תן לי מעות בהלואה שאני עושה מצות ואין לי פנאי לעסוק בפחורה‪:‬‬
‫וסקזי חדא בחדא‪ .‬בסוטה הגי' ומקזז חדא בתדא סל׳ אבנים קזווות שפתרונו אבנים שחוקות ופירושו פיז שוחק העברה נגד‬
‫הסצוה שחושב שהעברה מתכפרת בסצוה שעשה‪ :‬פרוש מה הנכייה‬
‫הכל מרננים אחריו♦ למה ששטף ברינו• סאן דאית לי מהנא מנכי עבד קצוה‪ .‬ובס׳ סוטה הגי׳ סאן דאית‬ ‫ספקולה‬
‫לי מה אנא מנכי עביד קצוה ובתו׳ סוטה הגי׳ פרוש סן סנכייה‬ ‫לעולם‬ ‫מרום‬ ‫ואתה‬ ‫אלא‬ ‫כן‬ ‫אינו‬ ‫הב״ה‬ ‫אב^‬
‫ה׳ לעולם ירך לעליונה• ״( רבי חונא בשם רבי מאי דאית לי׳ אנא מנכה ועביד סצוה והוא נראה הנכון כלו׳‬
‫אחא )שס ק׳יא( לדוד מזמור חסד ומשפט אשירה עברות שיש בידי אני קנכה יעושה כנגדן קצות ‪ :‬הי דא‘ חובתה‬
‫עבדית דאעניל סצוה כמתה‪ .‬איזה עברה עש;תי שאעשה סצוה‬ ‫לך ה׳ אזמרה• אטד ח ד לפני הקב״ה‪.‬‬
‫כנגדה‪ :‬עשה יצר הרע טוב• כלו׳ עבד ה׳ גס‪.‬ביצר הרע‪ :‬ומצאת‬
‫אתה עושה עטי אשירה• ואם משפט אתה עושה את לגבו‪ .‬צבב הוא ־ שני יצרים וכדאיתא במשנה ופי׳ ומצאת את‬
‫בין בך ובין בך לה׳ אזמרה‪ .‬לבבו גס יצרו הרע מצאת נאמן‪ :‬״(והפשיר עמו וכרות עמו הלרית♦‬ ‫עטי אשירה•‬
‫אמר רבי תנחומא בן יהודה )שס כייו( באלהים אהלל כצ׳ל וכאשר הוא מס׳ סוטה פי׳ עשה עם היצה״ר פשרה דכתיג‬
‫דבר בה׳ אהלל דבר• בין על מדת הדין בין על מדת וכרות עמו הברית אנרהם כרת עס יצה״ר ביית ותיבית והחסד ׳‬
‫וגומר יש למחוק ‪® :‬״(קייס ס׳תדון• כצ״ל היה עומד להיות כידון ‪:‬‬
‫רחמים אהלל דבר• ‪ C‬ורבנן אמרין )סס קט״ ‪ 0‬בוס‬
‫קומי טורכום רופוס• כצ״ל וכאשר הוא ככל מקום ‪ :‬״״״(אתת• כצ״ל‬
‫ישועות אשא ובשם ה׳ אקרא‪ .‬צרה ויגון אמצא ובשם וכאשר הוא בסם׳ סוטה‪ :‬וגחך‪ .‬שתק‪ :‬אי חרש‪ .‬או מכשף‪:‬‬
‫ה׳ אקרא• בין בך ובק בך ובשם ה׳ אקרא‪ .‬י( אמר ריחסתיה‪ .‬אהבתיו ‪ :‬ובכל נפשי לא הוה בדיקה לי•■ לא היה‬
‫רבי יורן בן פילה הוא שאיוב אמר )איוב א׳( ה׳ נתן מבורר לי אס אוכל לקיים גס בשעה שהוא נוטל את נפשי דדרשינן‬
‫וה׳ לקח יהי שם ה׳ מבורך• בשנתן ברחמים נתן• ובכל נפשך ואפי׳ הוא נוטל את נפשך‪ :‬ילא אפלגא דעתי‪ .‬ולא‬
‫נחלקה דעתי כלו׳ לא הייתי כדואג‪ :‬הלכה ן' הופך פניו‬
‫וכשלקה ברחמים לקח• ולא עור אלא בשנתן לא נמלך‬
‫כלפי צפון‪ .‬ולא כלפי דרוס דבית המקדש בדרום‪ :‬סן הצופים‬ ‫י־‪, /‬‬ ‫־_<‬ ‫ז‬
‫ולפנים‪ .‬שהוא קרוב לירושלים ומשם יכול לראות בית המקדש‬ ‫בברייה• וכשלקה נמלך בבית דינו• (אמר רב'‬
‫כל מקום שנאמר וה׳ הוא ובית דינו• בנין אב שבכולם וקצת נראה שצ״ל ר׳ יוסי אוסר סן הצופים ולפנים וכדאיתא לקמן‪:‬‬
‫)ת״א ל נ ( ^ וה' דיבר ‪ y b y‬רעה‪ .‬י]( עשה מאהבה בכל מקום♦ ומסיק בכבלי גם בחוצה ל א קז לראות‬
‫המעשה•‬ ‫ועשה מיראה• עשה מאהבה‪ .‬שאם באת כשנוא ד ע‬
‫־־‬ ‫כי אתה אוהב ואין אוהב שונא• עשה מיראי• שאם^‬
‫באת לבעוט דע שאתה ירא‪ .‬ואין ירא מבעט‪ .‬י( שבעה י פרושין הן פרוש שיכמי• ופרוש ניקפי• ופרוש קיזאי• פרוש‬
‫מה הנבייה• פרוש ארע חובתי ואעשנה• פרוש יראה‪ .‬פרוש אהבה• פהש ש*כמי• טעין מצוותא על כיתפא‪. .‬‬
‫פחש ניקפי• אקיף לי ואנא עביר מצוה‪ .‬פרוש קיזאי• עבד דדא הובה והדא מצוה ומקוו חרא בחרא‪.‬‬
‫פרוש מה הנכייה• מאן דאית לי מהנא מנכי עבד טצוה• פרוש אדע חובתי ואעשנה‪ .‬הי דא חובתה עברית '‬
‫דאעביר מצוה בוותה• פרוש יראה באיוב• פרוש אהבה כאברהם‪ .‬אין לך חביב מכולם ‪ .‬אלא פרוש אהבה‬
‫באברהם♦ אברהם אבינו עשה יהיר טוב דבחיב )נחמיה ע( ומצאת אח לבבו נאמן לפניך‪ .‬אמר רבי אחא‬
‫®(והפסיד אלא )שס( וכיות עמו הברית והחסד וגומר‪ .‬אבל דור לא היה יכול לעמוד בו והרגו בלבבו‪ .‬מאי‬
‫טעמא )תהליס ק״ט( ולבי חלל בקרבי• רבי עקיבה הוה ‪(00‬קיים מיתדין קומי טונוס טחפום הרשע• ®®״‪ C‬רהתת‬
‫ענת; רקרית שמע• שרי קרי קרית שמע וגחך‪ .‬א״ל סבא אי חרש את אי מבעט בייסורין את• איל חיפה רוחיה‬
‫דההו׳ גברא• לא חרש אנא ולא מכעט בייסורין אנא‪ .‬״( אלא כל יומי קריתי פסוק זה‪ .‬והייתי מצטער ואומר‪.‬‬
‫אימתי יבוא? שלשתן לידי•)דנריס י׳( ואהבת את ה׳ אלהיך בבל לבבך ובכל ' נפשך ובכל מאורך‪ .‬רחמתיה בבל לבי‪.‬‬
‫ורחמתיה בכל ממוני• ובכל נפשי לא הוה בדיקה לי‪ .‬וכדון דמטח בכל נפשי והגיעה זמן קרית שמע ול•^‬
‫אפלגא דעתי• לפום כן אנא קרי וגחך• לא הספיק ליטר עד שפרחה נשמתו♦ ״( נחמיה עימסוגי שימש את רבי‬
‫עקיבא עשרים ושתים שנה ולמדו אתים וגמים ריבויין‪ .‬אכין ורקין טיעוטין• איל מה הוא ההן דכתיב נשס(‬
‫אתה׳ אלהיך תירא‪ .‬איל אוהו ואת תורתו‪ :‬הלכה ז• תני'( ה מ טיל מים הרי זה הופך פניו כלפי צפון• המיסך את *‬
‫רגליו הרי זה הופך פניו בלפי דרים‪ .‬איד יוסי בי ר׳ בון הדא דאטר מתניתא מן הצופים ולפנים‪ .‬רבי עקיבה‬
‫אומר ככל מקום• ובלבד מקום שאין שם כותל‪ , .‬תני המ*סך את רגליו לא יתן פניו למזרח ואחוריו למערב אלא‬
‫לצדדין• רבי יהודה אומר בשעת המקדש• ר׳ יוסי אומר טן הצופים ולפנים• רבי עקיבה אומר בכל מקום ובלבד‬
‫‪.‬‬ ‫המעשה‬ ‫במקום שאין בו כותל‪♦ .‬י^(אמר רבי עקיבה נכנסתי אחרי רבי יהושע לראות‬

‫הש״ס‬ ‫מסורת‬
‫♦( שם ובשיגוי שם האוסר‪ .‬כ( שם ובשינוי שם האוסר‪ (* .‬שס ובשיכיי שם האוקר‪ .‬י( שם ובשינוי‪ (® .‬סנהדרין פ*א הל׳ א׳‬
‫י( סוטה פ׳׳ה הל׳ ז׳ ישס כל הסוגיא‪ .‬י( בנלי סוטה כ״ב ינשניי‪ .‬יי( עיי' בגל׳ ^ כו ת ס״א‪ .‬״ ( בבלי פסחים כ״ב וש״נ ובשינוי‪.‬‬
‫’ ( בבלי ברמת ס״א ע״ש‪ .‬י^( שס ס״ב‪.‬‬

‫‪ picula.‬ף ‪5‬‬
 ‫)דף יח עיג ע׳ד(‬ ‫נף‬ ‫ב ר מ ת‬ ‫פרה תשיעי הלכה ז׳‬ ‫הרואה‬
‫דרך‬ ‫המעשה‪ .‬כיצד נפנ ה‪ :‬לפני ליחה סרוחה‪ .‬בשר ודם‪ :‬כן‪ .‬אין לנוא דרך הדיוט נלבוש שק‪ :‬לפני שער המקו׳‪ .‬שאין לנוא‬
‫וגס‬‫הדיוט כמנעל וכו'‪ :‬חרמה של יריחו• מת שהחרים יהושע את יריחו ואמר והיתה העיר חרס‪ :‬חטא ישראל‪ .‬דכתיב חטא ישראל‬
‫עמו‬‫עברו את בריתי אלמא דהסכיס דהא אמר את בריתי‪ :‬אף המעשרות‪ .‬דאמרינן ביבמות עזרא הסופר קנסינהו ללויס לפי שלא עלו‬
‫וגו׳‪.‬‬
‫וציוה להביא כל המעשרות אל לשכת בית ה׳ והיו הכהניס והלויס שוים במעשר ראשון‪ .‬רש״י סכות ‪ :‬שנאסר הביאו את כל המעשר‬
‫ן‬ ‫׳‬ ‫ן‬ ‫אל בית האוצר דהי' טרף בביתי ובחנוני נא כזאת אסר ה׳ צבאות‬
‫אם לא אפתח לכס את ארבות השסיס והריקותי לכס ברכה ע‪ 7‬המעשה‪ .‬אמר לו מה ראית! !‪ .‬אמר להן ראיתיו יושב‬
‫בלי די כן גמר הפסוק וסדכתיב הביאו וגו' אל בית האוצר אלמא וצידו כלפי מערב ולא פירע עד שישב• ולא ישב עד‬
‫דהסכיס הקב״ה על ידו והסופר בחפוו השמיט דברי הקרא אשר ששיפשף♦ ולא קינה כימין אלא כשמאל• אף שמעון‬
‫סהס עיקר הראיי׳ וכן' עשה גס במקומות אחרים ‪ :‬אס כ״יף״ בן עזאי היה אומר כן נכנסתי אחר רכי עקיכה לראות‬
‫אר־ המעשה• א ס ח לי סה יאיתה יכו;‪ ( ’ .‬״ נ י ל ^‬
‫יכנס אדם בהר הבי׳ במנעלו ובאבק שעל רגליו ומעותיו‬ ‫חלקיה י ׳ נ״ן ״־יש הקי א דיך ד י ״ ‪ :‬ה ע מ ה ״ זי ״‪ ',‬ע ״‪.0,‬‬
‫צרורין בסרינו ואפונרתו עליו מבחוץ• מה טעם )קהנת‬ ‫לבד בעתים סוזסנים ‪ :‬מה טעסא הפרו תורתך וגי'‪ .‬הפרו תורתך‬
‫ל( שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלהים• רבי‬ ‫בשעה שבאים לעשות עת לה' ‪ :‬בשעה לחכנשין• שאין חכמי הדלי‬
‫יוסי בר יהורה אומר הרי הוא אומר )אסתר ל( ויבא‬ ‫סרביצין חורה לתלמידים‪ :‬בדר‪ .‬פזר אתה לשנות לתלמידים*•‬
‫ער לפני שער המלך כי אין לבא אל שער המלך‬ ‫ובשעה דסבדרין‪ .‬שהגדולים שבדור מרביצין תורה‪ :‬כנוש‪ .‬כטס א״יי‬
‫י‬ ‫‪,‬‬ ‫י‬ ‫‪I‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪L‬‬ ‫ולא תטיל שררה עליהם דאף זו לכבוד שמיס היא לאחוז בסדס‬
‫בלבוש שק• אמר לפני ליחה סרוחה כן• על אחת‬ ‫העטה‪ .‬כל זה מדברי רש״י ברמת‪ :‬כל פיטטיא‪ .‬שיחות‪ :‬כל כלנ״א‪.‬‬
‫כמה וכמה לפני שער המקום• לא יעשנו קפנדריא‬ ‫בעל יפה מראה מביא גירסאות שונות וכתב לפי הגי' שלפנינו‬
‫ורקיקה מקל וחומר• מה אם נעילה שהיא של כבוד‬ ‫הפסק מענין יכזבו מימיו‪ :‬בחדא‬ ‫יש לפרש כדבייא לשון‬
‫את או־ אסור• רקיקה שהיא של ביזיון לא כל שבן•‬ ‫® ‪f‬ולאש‪p‬‬
‫תני לא היו עונין אמן בינית המקדש• מה היו אומרים‬ ‫י‬
‫ברוך שםככוד מלכותו לעולם ועד• מניין שלא היו‬
‫ברכו את ה׳וגומר•מנייןעל כל ברכה וברכה ת״ל ומרומם עלכל‬ ‫קומו‬ ‫)נחמיה טי(‬ ‫כמקדש ת״ל‬ ‫נין אמן‬
‫ברכה ותהילה• ^(אטר רבי יהושע דחמיא שלשה דבחם גזרו ב״ד שלמטן והסבים ב״ר שלמעלן עמהן•‬
‫ואילו הן חרמה של יריחו• ומגילת אסתר• ושאילת שלום בשם• חרמה של ’ יריחו )יסשע ז׳( חטא ישראל•‬
‫ולא יהושע גזר• אלא מלמד שהסכימו ביד של מעלה עמהן• מגילת אסתר )אסתר ט'( קיימו וקיבלו וגומר•‬
‫‪ 0‬והנה בועז בא מבית לחם•‬ ‫י( רב אמר וקבל כתיב מלטר שהסבימו‪ .‬ושאילת שלום כשם• )חת‬
‫ומנין שהסכימו ב״ד שלמעלה עמהן• ת״ל )שושטיס ן׳( וירא אליו מלאך ה׳ ויאמר אליו ה* עמך גבור החיל‪.‬‬
‫רבי אבון בשם רבי יהושע בן לוי אף 'המעשרות ׳ שנאמר )מלאכי גי( הביאו את כל המעשד וגו׳‪ .‬מהו עד בלי‬
‫דיי• רבי יוסי בר שמעון בר בא בשם רבי יוחנן דבר שאי איפשר לו לומר דיי הוא ברכה• רבי ברכיה ורבי‬
‫חלכו ורב אבא בר עילאי בשם רב עד שיבלו שפתותיכם מלומר ריינו ברכות ד־ינו ברכות• )משלי כ״ג( אל‬
‫רבי יוסי בר בון אם נתיישנו דברי תורה בפיך אל תבזה עליהן• מה טעמא‬ ‫תכוז כי זקנה אמך• אמר‬
‫ואל תבוז ־ כי זקנה אמך‪ .‬אמר ריבי זעירא עם נזדקנה אומתך עמוד וגודרה כשם שעשה אלקנה שהיה מדריך‬
‫הה״ר )שמואל א׳ א׳( ועלה האיש ההוא מעירו וגומר‪) .‬תהליס קי״ט( עתלעשות לה׳‬ ‫את ישראללפעמי רגלים•‬
‫הפרו תורתך• רבי נתן מסרס *קראי הפרו תורתך עת לעשות לה׳• ר' חלקיה בשם ר׳ סימון העושה תורתו עתים ^‬
‫מה טעמ׳ הפרו תורתך עת לעשות לה׳• תני רבי שמעון בן יוחי אומר ‪,‬א ם ר אי ת ^‬ ‫הרי זה מיפר ברית•‬
‫את הבריות שנתייאשו ידיהן מן התורה מאד עמוד והתחזק בה ואתה מקבל שבר כולם• מה טעמא הפרו‬
‫תורתך עת לעשות לה׳• ^(הלל הזקן היה אומר בשעה דמבנשין בדר‪.‬־ ובשעה דמבדרין כנוש• וכן היה הלל‬
‫והכלשמיהין בה בדר‪ .‬ואם לאו כנוש‪ .‬אמר רבי‬ ‫אומר אם ראית את התורה שהיא חביבה על ישראל‬
‫אלעזר מה התינוק הזה צריך לינק בכל שעה שביום‪ .‬בך כל אדם שבישראל צריך ליגע בתורה בכל שעות‬
‫שביום• רבי יונה בשם רבי יוסי בן גזירה כל פיטטיא בישן ופיטטיא דאוריתא טבין‪ .‬כל כדפי א טבין ובדבייא דאוריתא‬
‫בישין• אמר רבי שמעון בן לקיש במגילת חסידים מצאו כתוב יום תעזביני ימים אעזבך• לשני׳ שיצאו אחר‬
‫מטיבריא ואחר פציפורין ופגעו זה בזה בחרא משבנא לא הספיקו לפרוש זה מזה עד שהלך זה מיל וזה מיל‬
‫®(ואשה‬ ‫י‬ ‫נמצאו רחוקין זה מזה שני מילין•‬

‫מסורת הש״ס‬
‫׳■( בבלי‬ ‫בן צוי‪.‬‬ ‫תוספתא פ״ז ע״ש בבלי שס• ‪ 0‬תיספתא שם בבלי שס‪ C .‬בכלי מנוח כ״ג יעיי׳ מביא ערך ר׳ יהושע'‬
‫תוספתא ברכות שם בבלי ס״ג ובתוספתא ובבבלי נאסר בלה״ק עיי׳ מבוא כ״ז ע״א‪.‬‬ ‫מגילה ז׳ ושם האומר שמואל‪.‬‬
 ‫ברכות‬ ‫פרק תשיעי הלכה ד‬ ‫הרואה‬ ‫)רף יד ע״ד(‬

‫‪(0‬ואשה שהיחה יושבת ומטחנת לאיש• כל זמזשהיתה‬

‫®(ולאשה‪ .‬כצ׳ל‪ :‬למנצח על השמינית‪ .‬על המילה שהיא ניום שמיני‪:‬‬
‫אתר ר׳ אלעזר בשם ר׳ חנינא‪ .‬וכן מסיים הבבלי מס׳ ניכ^ת‬ ‫בדעתו להינשא לה ה*תה יושבת וממח‪.‬ךן‬
‫'‬ ‫אלא שמרחיב ומוסיף שם קצת‪:‬‬ ‫שהפליג רעתו‬
‫לס תני בשם רבי מאיר אין לך אחד מישראל שאינו •־ הדרן ערך הרואה וחסרת מסכת ברכות‪.‬‬
‫עושה מאה מצות בכל יום קורא את שמע ומברך‬
‫לפניה ולאחריה ואוכל את פתו ומברך לפניה ולאחריה ומתפלל שלשה פעמים של שמונה עשרה וחוזר ועושה שאר‬
‫מצות ומברך עליהן• וכן היה רבי מאיר אומד אין לך אדם מישראל שאין המצות מקיפות אותו תפילין בראשו‬
‫ותפילין בזרועו ומזוזה בפתחו מילה בבשרו ארבעה ציציות בטליתו מקיפין אוחו• הוא שדוד אמר )תהליס קיייט!‬
‫שבע' ביום היללתיך על משפטי צדקך• ובן ‪-‬וא אומי ;‪:‬ב ל״ד( הונה מלאך ה׳ סביב ליריאיו ויחלצם‪ .‬נכנס‬
‫למרחץ ראה את עצמו ערום• אמר אוי לי שאני ערום מן המצות• כיון שהביט במילה שלו• התחיל לקלס להקכ״ה‬
‫אמר ״בי אלעור בשם רבי חנינא תלמידי חכמים מרבים‬ ‫)תבליס י״כ( ‘למנצח על השמינית מזמור לדוד•‬
‫שלום בעולם♦ מה טעם )ישעיה נ״ד( וכל בניך'לימודי ה׳ ירב שלום בניך;‬
‫י הדרן עלך הרואה וחסלת מסכת ברכות‪.‬‬

‫ם ס ו ר ח ה ש׳׳ ס‬
‫‪ Q‬בבלי ברכות ס״ד‪.‬‬ ‫‪P‬״‪ 4‬ע״ש‪.‬‬ ‫תוספתא שס קנתות‬